גליון 2673 מתאריך 23 בנובמבר 1988

בזימזביס
בדי סימני־שארה
על מועמדותו של דויד לוי למישרד־הז
ה העולם החוץ (״הנדון״,
.)16.11.88
בהתחשב בכך שרבים הם המשחיזים בימים
אלה את עטיהם וכותבים ״דויד לוי( ,למיש־רד־החוץ)
אלוהים ישמור!״(עם סימדקריאה) ,זה
רי הוגן מצירו של אורי אבנרי שהוא מסתפק,
בהקשר זה, בסימן שאלה — ״דויד לוי, אלוהים
ישמור?׳
את ההתייחסות הזאת למועמדותו של דויד לוי
למישרד־החוץ יש לחפש בתחום התת־מודע, או
בלשת נקייה פחות, ב־תסביר
העליונות (חסר־ההצדקה)
של האשכנזים.
במדינה נזרמאלית כל
אחד יכול להיות שר־חוץ,
אם הוא מגיע למעמד
הפוליטי המצדיק
מועמדות כזאת. לדויד
לוי, מס׳ 2במיפלגה הגדולה
במדינה, לא חסרים
כישורים ואם כי יכול
להיות שהוא איננו יודע
אנגלית, הרי הוא שולט
בשתי הלשונות הרישמיות של מדינת ישראל,
עברית וערבית, וזה מספיק בהחלט כדי שיוכל
להתבטא במקום שצריך להתבטא.
וחוץ מזה דויד לוי גם שולט בלשון הצרפתית,
שהיא, ככלות הכל, עדיץ הלשון הדיפלומאטית
הבינלאומית השלטת.

מטריק(ניסים) אלמקייס, לוד

הפלא ופלא
על חצבעת אזרחי ישראל בבחירות
לכנס ת ה״( 12״בחירות״ ,העולם
הזה .)9.11.88
מפליא שרוב האזרחים בחרו בכוח ולא במוח.

מייק נבון, קלן, נרסויה

אכזבה נדזלה
על הצבעת האזרחים הערביים בב חירות
לכנס ת ה־. 12
שלחתי למיספר אישי־ציבור ערביים(ביניהם
ח״כ עבד אל־ואהב דראושה וח״כ מוחמר מיעארי)
מיכתב אודות האמבה הגדולה שתוצאות
הבחירות במיגזר הערבי גרמו למחנה״השלום ומי
יודע אם לא יגרמו גם, בטווח הארוך, נזק לציבור

משה רוזנפלד, תדאביב.

העיבי עצמו•

לא הראשח
על שירותם בצה״ל של שרי־ביטחון
(״ארנס לא שירת״ ,״תשקיף״ ,העולם
הז ה .)9.11.88
אין הצדקה להיטפל למשה ארנס. אם הוא יהיה
שר־הביטחון, הוא לא יהיה שר־הביטחון הראשון
שאיננו פרופסור ושלא שירת בצה״ל.
וככלל, אין צורך להגזים בנושא זה. הנה, רק
לפני שבועיים נבחר בארצות־הברית לסגן־הנ־שיא,
אדם שהוא במרחק פעימת״לב מן הכפתור
היכול להביא על העולם שואה אטומית, אדם
שהשתמט משרות פעיל, דווקא כשארצו היתה
נתונה במילחמה קשה(בוויאט־נאם).

נתן קוק, הרצליה

הבעייה הדמוגראפית
על מי שפחותיהם ברוכות-הילדים
של ראשי המיפלגות החרדיות
(״מיצעד הסחסנים״ ,העולם הז ה
.)9.11.88
כאשר המערך מיקד חלק מתעמולת־הבחירות
שלו בבעייה הדמוגראפית,
הוא ניבא, אך לא
ידע מה ניבא.
הבעייה הדמוגראפית
איננה מעבר לקו הירוק.
בבקשה:
לח״כ החד ש( תל התורה)
הרב אברהם רביץ
— 12 ילדים.
למנהיג הרוחני של
ש״ס, הרב עובדיה יוסף
— 11 ילדים.
לח״כ המפד״ל חנן
פורת — תישעה ילדים.
לח״כ התימני הצעיר ( )37 של ש״ס, אריה
גמליאל — שיבעה ילדים. כן ירבה
העולם הז ה 2673 אברהם גוט, בני־ברק

יי ״״יי *ויייוי וייי יי ייייי

איו אוכלים
את זהי

כתבת השער הקידמי:

ארבע?

אי״אפשר לסמיד על הערבים. במשך שלו שה
דורות הם אמרו ״לא״ לכל יוזמת־שלום.
ה״לא״ הערבי היה הנשק הסודי שלנו. ס מכ נו
עליו. עכשיו הם באים ומכריזים על
נכונותם להכיר בישראל. איד
יאכלו את התבשיל הזה
קובעי האיו״מדיניות שלנו!

שימעון פרס שבור ורצוץ. תיקוותו היחידה היא הקמת קואליציה
רחבה א ן שמיר יוצא מגידרו פדי להשפילו ולהב-
ריחו לבוא ״על ארבע״ .בבל זאת מאמינים כמעט
כל המומחים שתקום קואליציה רחבה. מדוע!
כתבת השער האחור:,

ד ף חד ש

דוו תשמ״ח איפה מוקי?

אסופת טקסטים אוטוביוגראפיים וביקור״
תיים, שנכתבו בידי אנשים צעירים בשנות
העשרים לחייהם, מציגה לראשונה את דמותו
של דור שמתוכו תקום הנה-
גתה האינטלקטואלית של יש־ראל
שלאחר תקופת החושן.

שקט

השקט ״היחסי״ ביום הראשון שאחרי הכ רזת
העצמאות הפלסטינית, היה שקט
מתוח, לא״סיבעי, יוצא״דופן. כאילו דווקא
הוא מאחד את הפלסטינים
הנתונים בחשכת״העוצר. כ-
אילו עם שלם עצר נשימתו.

שתו של עיתונא

חגי אשד נפטר בסוף השבוע ממחלה קשה.
בקטעים מראיון שנתן אשד, עיתונאי בכיר
בדבר, להעולם הזה, לפני ארבעה חודשים,
ואשר לא התפרסמו אז, הוא סיפר על הספר
שהוציא על ראובן שילוח, על
^ 1§ £הסתגרותו בבית ולא הסתיר
את אכזבתו משימעון פרס.

אף אחד לא יכול היה להתחרות השבוע
בכלב מוקי(בתמונה כלב אלמוני לגמרי)
,מי שפילג את העם לשני מחנות והיווה
נושא להתנצחויות. וכמו כל טופר-
טטאר היה גיבור השבוע אפוף בהילה
של מיסתורין. האם הוא פודל
7שחרחר או דוברמן אימתני.
^ ^ 34 בינתיים נמשכת החגיגה.

מיהויהודי?

הוויכוח על השאלה הזו הוא ויכוח־סרק -
הוויכוח הלא״נכון, על הנושא הלא-נכון, בשעה
הלא-נכונה, בזירה הלא״נכונה.
התשובה הפשוטה היא -יהודי
הוא מי שרוצה להיות יהודי.

הכל בגלל
מוות בחודשחשוון מינתב קטן
שוב היכה המוות במישפחת ארקין, וגם
הפ עם הי ה זה בחודש חשוון. דניאל כהן,
בתה ( )28 של גליה ארקין-
^ ) 1 8כהן, נפטרה לפני שלושה ש-
בועות בצרפת מסרטן־הדם.

מהו המיכתב המיסתורי, שהעלה את לחץ־
הדם אצל נמה משרי־המערך י מהו ה מינ ת ב
שהעלה את מחיר הד תיי ם ב קל ח ת הפוליטית,
ואשר גרם לליכוד לסגור עם
י המינלגות הד תיי ת גס נ מי
חיר הכבד של מיהו יהודי !

אתה והשקל אונס
מחבש מדריכים

הבא]
שר נורית

ע מו ס ברגנר מצליח בא מריקן אקספרס •
שי לוי מעקל מ טוסי ם • ט או א ר אייר מר חיבה
א ת פעילותה • משהארנס מתפש
מדליפים • בוטל החרם הא-

מריקאי על רופאי״העיניים •
ארמורקור זכ ת ה בנ ת חי ם.

סיפורה של נורית ע מיר,
שבמשך 12 שנה
חיפשה א ת עצמה ב הולנד,
בהודו ובד-
רום־אמריקה ולבסוף מצאה
^ ^ 4את השלווה ואת איזון הנפש
בתמציות הפרחים של ב אן.

הרשות השותקת

הפרופ׳בן״עמי שרפשטיין, מי שהיה ראש ה־חוג
לפילוסופיה באוניברסיטת
1 $תל-אביב, נתבע על-ידי שרה
פרודזון, מזכירה שנעלבה.

ההחלטה לצנזר את אירועי המועצה הלאומית
הפלסטינית באלג׳יר ופיטוריו של דויד גרוסמן
ממחלקת״החדשות בקול־ישראל עוררו הש בוע
מהומה רבתי. יש מי שאומרים שהה נ חיו ת
שהעביר אורי פורת, מננ״ל רשו ת־השידור, אי-
נן מהוות חריגה. העולם הזה
מנתח את השתלשלות האירועים
השבוע1

מזכירע

המדורים הקסעיס:
מיבתבים — בל• סיסו׳ שאלה
איגרת העורך — סיפוח בנזירים
מדון — סיה! יהזדי?
במדינה — לירית כדי להח1
תשקיף — במעט־קרע
אנשים — יצא בשן 111־1
יומן אישי — לשחד אח ישראל
מה הם אומרים — הפרופסור ישעיהו
ליבזביץ, הפחפס1ר סשה שוקד, סאיר

פלבסק׳• ,אשר. נלינסק; נידשן נדות. 18 אתי פזלק 20 קולנוע — חד המשך רסוסקסר־ם

זה וגם זה — הרצע שמר להפיל
לילות ישראל — אקשן בחדו־סדרנזת 22 27 אתה והשקל — מעקל ססוסיס

דף חדש -דור חשמ״ח 32 תשבצופן 33 הורופקום — סיר 1,צרקל 34 רדול מרחלת -על כל השלם 38 תמרורים — שילה־התים הרטיב

שמאל אייכה?

יגאל תומרקין מחפש א ת השמאל. מוטי
קיר שנגאום מחפש א ת שלום עכשיו. דליה
רביקוביץ רוצה להצטרף ועמוס קינן מודאג.
אבל השמאל איננו, נעלם.
^ אולי בבוקר, לאור השמש,
בין פחי״הזבל לחוף הים!

קשה להיות נאשם
קשה לעורך־הדיו רם כספי לעמוד על דוכן־
העדים. לאדם המרגיש עצמו בידידם של
גדולי-עולם, יועצם של רא-
שי״ממשלות ושרים קשה
לגלם מפקיד של נאשם.

חאה בלי חשבון
חגי ולנשטיין, מגדולי רואי״החשבון ביש ראל,
חשוד שבתוקף תפקידו קיבל מלקוח
יפוי-כוח למשכן דירה כדי להשיג הלוואה,
אן תחת זאת, מישכן א ת הדירה כנגד
חונו ת של לקוח אחר. המיש-
£טרה המליצה להעמידו לדין. 4 למה מסרב פרקליט-המחוז!

עננה שחורה עברה בין אילן אכסל רו ד
ל שומ שו ם • עלילות דן כנ ר ורקדניות-
הבטן • מעשה ב ת מי בן־ע מי, באר תו ר
די ל ר ובאב א של ארתור, שכמעט נתן לה
נדוניה • קשרים מישפחתיים מהסוג של
שושלת • א מו ר קג צו פו ל ס קי רוצה להיות
אבא ו רוני ת ויגלר(בת מונ ה) נוטעת לאוס טרליה
• מה זאת אהבה! • הידידו ת הה-
^ ^ סויה של יו סלה בו ר מן וה-
4מ ס טודנ טי ת • ומה איבדה
ע מלי ה שטן בניו-יורקז

עיתונאי הטלוויזיה והרדיו ממורמרים.
אסרו עליהם לדבר על.מ רינ ה פלסטינית׳ וציוו
עליהם להשתמש במילים. מדינת אש״ף״ .אסרו
עליהם לראיין את המתנגדים לקו הרישסי בענייו
ההחלטות של המועצה הלאומית הפלסטינית.
אסרו עליהם להראות יותר מאשר קטעים קצרצרים
ממושב המועצה.
הם מתמרמרים בצדק. אבל הם מתמרמרים
באיחור רב.
מה סקרה השבוע בכלי־התיקשורת ה״ממלנד
תיים׳ וקרי: הממשלתיים) היה צעד גדול קדימה
לעבר התהום, אבל זה לא היה הצעד הראשון.
השיטה הזאת מופעלת כבר מזה שנים, ואנשי
הטלוויזיה לא התקוממו נגדה. גם לא העיתונאים
בכלי־התיקשורת הכתובים. להיפך: הם אימצו אותה
ברצון.
המחבלים הנוראים

זה התחיל במילה.מחבלים״- .
מייד אחרי מילחמת ששת־הימים הומצאה
המילה הזאת על־ידי משה דיין. לפני כן השתמשו
במילה. חבלנים״ ,אבל מכיוון שגם בצה״ל יש
חבלנים, הומצאה המילה החדשה.

יכולים להיות גם אנשי חיזב־אללה לבנוניים,
אנשי אמל, סוכני איראן ו/או סוריה, ומי לא.
התוצאה בילבול מוחלט של המידע, שיבוש
המחשבה, והצדקת כל מעשה של השילטון, ללא
הירהור ועירעור בציבור. שהרי הכל מכוון תמיד
נגד ה״מחבלים״ הנוראים.
על כלי־התיקשורת ה״ממלכתייבר זה נכפה.
העיתונאים האחרים עשו זאת מרצון.

סיפוח
^ במילים
אחרי ה״מחבלים׳׳ באו ״יהודה, שומרון וח־בל-עזה״
,יר ש ויש״ע.
השימוש כמושגים אלה בא, כמובן, לפלס את
הח־ד לסיפוח, או לפחות לכיבוש ניצחי. הדבקת
השמות העבריים לשטחים אלה נועדה למנוע כל
אפשרות של מחשבה על ההסתלקות מהם.
לתוך מלכודת זאת נפלו גם רוב העיתונאים
ה״חופשיים״ ,המערך, אירגוני־שלום וסיפלגות־שלום
למיניהם. גם הם נפלו קורבן לשטיפת־המוח.
כולם החלו מדברים על ״יהודה ושומרון״,
ובכך בלעו את הפיתיון המילולי ונתלו בחכה.
באותו הזמן נולד גם השימוש במושג ״דגל
אש״ף״ ,כשהכוונה לדגל הלאומי הפלסטיני אשר
נולד ב־ 1917 או ב־ , 1918 כמעט 50 שנה לפני
לידת אש״ף. אם זהו דגל אש״ף, כלומר דגל המ

מזכיר את המישטר של סטאלין בברית-
המועצות, כאשר זרזירי-העט של הרודן המגואל-
בדם שיכתבו את ההיסטוריה מדי שנה, בהתאם
למצבי־רוחו. סטאלין קבע לא רק מה להגיד, אלא
גם איך להגיד זאת.
עמיתו הנאצי הפד את השיטה הזאת לאחד
מעמודי-התווך של המישטר. הוא המציא לזה מילה
גרמנית: סאסזס ^ סלזסס ^ ס (יישור
הקו, חיבור כל כלי התיקשורת לזרם אחיד) .סדי
בוקר היה שר״התעמולה יוזף גבלס או שליחו מכנס
את עורכי העיתונים, ומודיע להם מה לכתוב
ואיד• מובן שהוא קבע גם את המילים שיש להשתמש
בהן.
בימי היטלר וסטאלין לא היתה עדיין טלוויד
יד, ולכן לא נותק זרם־החשמל כדי להחשיד את
המירקעים. תחת זאת הופעלו תחנות־הפרעה כדי
למנוע את ההאזנה לשידורים בלתי־רצויים.
ג׳ורג׳ אורוול הביא את הדברים לשיא דימיוני
בסיפרו 984ז, שבו תיאר מישטר המשתמש בשפה
חדשה (.ניוספיק״ ,דיבור־חדש* .המילחמה היא
שלום, השקר הוא אמת. עכשיו באים להפעיל
שיטה זו אצלנו. אולי נקרא לסיגנון זה של אורי
פורת ושות׳ ״שיחדש״.
התוצאה? פאראנוייה לאומית מתוכנתת, על־ידי
מניעת מידע, סילוף באמצעות מילים מטעות,
שטיפת־מוח וסיכול התהליך הרציונלי של ויכוח
ציבורי על-ידי מניעת כל דיעה נגדית אמיתית
בכלי־התיקשורת האלקטרוניים.

^ תפקיד
~ עיקרי
באשר אני מעריך מדי פעם מחדש את הצורך
החיוני בקיום העולם הזה, אני רואה באחד
התפקידים העיקריים של השבועון את המילחמה
בשטיפת־מוח זו.
נזיבחבים שיכנוע טלוויזיוני
על השפעת ת שדירי-הבחירות (״ה תשדיר
שלא שודר״ ,״יומן אישי״,
העולם הז ה .)9.11.88
גם אני הזדעזעתי מטיבם ומרמתם של תש־דירי־הבחירות.
לא רק הזדעזעתי, אלא גם לקחתי
אותם ללב.
והתוצאה, אחרי צפייה בתשדיר־הדמוגראפיה
של המערך, שהציג את ילודת־הערבים בצורה
גזענית מזוויעה: החלטתי וקיימתי — אחרי 11
פעמים, מאז , 1949 שבהן הצבעתי למיפלגת־העבודה
על כל גילגוליה(מפא״י, מערך וכו׳) —
לא עוד.
כל כך כעסתי, שנתתי את קולי למיפלגה
שדיעותיי רחוקות מדיעותיה כרחוק מערב ממיד
רח — חד״ש. כי התשדיר שלהם כן שיכנע אותי:

שתי מדינות לשני עמים.
רפאל חזן, תדאביב

יס, בריגאדיר־גנראר
על דרגתו של נציג מישטרת״ישראל
בניו״יורק (״אתה והשקל״ ,העולם
הזה .)9.11.88
מן הראוי לבדוק עובדות לפני שמוקיעים אותן
כלא נכונות. יורם גונן, איש מישטרת ישראל
בארצות־הברית, איננו ניצב־מישנה. הוא תת־ני־צב(דרגה
המקבילה לדרגת תת־אלוף בצה״ל) וזה
לגיטימי לחלוטין שהוא חותם על מיכתביו ברי־

העזים הזה אינו משתמש במילים טעונות־רגש
כמו. מחבלים״ ,״יהודה ושומרון״. ,דגל
אש״ף׳ ,והוא לא ישתמש במילים ״מדינת אש״ף״.
הוא קורא לכל דבר בשמו הנכון.
בכך היה השלם הזה תמיד יוצא-רופן בנוף
העיתונאי בארץ. הוא חיזק את הגב גם לעיתונאים
אחראים, שניהלו בעיתוניהם מילחמות־יחיד ברוח

היו לנו לא־מעט הצלחות. עיתונים רבים התחילו
להשתמש מחדש בשם אש״ף, תחת לקרוא לו
״אירגון־המחבלים״ .אני מקווה שנצליח גם לשכנע
את רוב העיתונים לדבר על ״מדינה פלסטינית״
,ולא על •מדינת אש״ף״ או ״המדינה הא־

תת־ניצב גונן
החתימה היא לגיטימית
גאדיר־ג׳נראל, שזה המונח האנגלי לבעל דרגת
תת־ניצב במישטרה(או תת־אלוף בצה״ל).

פקד מ׳,

מישטרת־ישראל

גאוות היחידה
דגל פלסטיני ב־( 1946 של תנועת-הנוער אל־נג׳אדה, שהתנגדה למופתי)
.דגל אש״ף׳ ,ח ר שלם לפני לידת אש״ף
במשך שנים התריע השלם הזה בעקשנות
מפני השימוש במילת־תועבה זו, שמטרתה העיקרית
היא להביא לדה־הומאניזציה של היריב,
להוציאו מחוץ לחוק ולמוסר.
תחילה קראו כך רק לחברי חוליות שבאו למטרות
פיגוע. אחר״כך הרחיבו את המושג עד שכלל
את כל הפעילים של התנועה הלאומית הפלסטינית,
לוחמים ואזרחים, קיצונים ומתונים, שוחרי־מילחמה
ושוחרי־שלום. על פי פקודה מגבוה דובר
בכלי־־התיקשורת הרישמיים על ״אירגוני־המחב־לים״.
,מנהיג־המחבליס״ ו״מסה־המחבלים״ ,כשהכוונה
היתה גם לנציגויות הדיפלומטיות של
אש״ף בעולם, לאירגון הסהר האחם הפלסטיני,
למכוני־המחקר של אש״ף, ועוד ועוד.
הפיכת האירגון כולו ל״מחבלים״ באה להצדיק
כל פעולה שהיא נגדו — החל בהפצצת מישרדים
אזרחיים וכלה בהריגת סופרים ומשוררים בפער
לות־פשיטה.
אחר־כך התחילו להשתמש במושג.מחבלים״
לגבי כל הפלסטינים, כשזה היה נוח. מילחמת־הלבנון
לא היתה כלל אפשרית ללא שטיפת״
המוח הממושכת הזאת, שהפכה מטרה מטורפת
ליעד הגיוני־כביכול. ובמהלך אותה מילחמה הורחב
עוד יותר השימוש במילה, וכיום ״מחבלים״

חבלים הנוראים, הרי כל המניף רגל זה הוא פושע,
מרצח, מחבל. כל הרעיון הלאומי הפלסטיני הוצא
בצורה זו אל מחוץ למוסר האנושי. מותר לשבור
עצמות, להרוג, לגרש, לפוצץ, לעצור בלי מעצורים
— שהרי אין אלה אלא פעולות נגד מרצחים.
מ״דגל אש״ף״ עד ל״מדינת אש״ף״ ,מ״מחב־לים״
עד ל״התפרעויות״ (קרי: האינתיפאדה)
הדרך קצרה. אנשי הטלוויזיה והרדיו, שנכנעו
לתכתיבים אלה לאורך כל הדרך, בלי התנגדות,
ולרוב גם בנפש חפצה, נתנו יד לשטיפת־מוח
שיטתית, שנועדה לטמטם את הצימר.
עקרונית אין הבדל בין הוראות צה״ל, המונעות
״סיקור עיתונאי״ בשטחים הכבושים(כלומר:
התערבות גסה של הצבא בזכות הציבור לדעת את
האמת) ובין סילוף המידע בטלוויזיה. שתי השיטות
מונעות סיקור עיתונאי הוגן ומסלפות את
המידע על־ידי השימוש הכפוי במילות־כזב.
יישיר הקו
מה בל זה מזכיר?
זה מזכיר אח המישטרים הטוטאליסריים השונים.

ש״פיסטית״
.יכול אדם לטעון בוויכוח הגיוני שיש
להתנגד למדינה כזאת — אך שלילת שמה והחלפתו
בשם אמוציונלי מונעות את הוויכוח ההגיוני.
מעניין,
אגב, איך התחלפו התפקידים גם בתחום

במשך שנים היו דווקא הערבים בורחים מפני
המציאות על־ידי השימוש בסילות״רגש. הם סירבו
לקרוא למדינתנו בשמה, ודיברו על ״המדינה
הציונית״ ,״האדיב הציוני״. ,השילטונות הציוניים״.
,הצבא הציוני״ ,וכי. אחרי שנים רבות
נעלם בהדרגה מינהג פסול זה, וכיום הוא מעורר
גיחוך אצל רוב הפלסטינים ורוב הערבים בכלל.
הם מדברים באופן חופשי על.ישראל״ ,״הממשלה
הישראלית* ו״הצבא הישראלי״.
כמה עצוב שהשיטות הפסולות והמטומטמות
האלה, המתנקמות תמיר בבעליהן וגורמות לפיגור
מחשבתי ולהחלסות־נפל, משתלטות עתה
אצלנו:

על ה תלב טות בשעת ה טל ת הפ תק
לקלפי (״בחירות חשאיות״ ,״יומן
אישי״ ,העולם הז ה .)9.11.88
למרות שאני מניחה כי השקפותיי שונות מא־ *
לה של רחל, אשתו של אורי אבנרי, אני מבינה
היטב את התלבטויותיה מאחורי הפרגוד של הקלפי.
בדיוק
אותו הדבר.קרה לי בבחירות לכנסת
העשירית.
כליכודניקית ותיקה היה לי ברור שאני אשים
פתק מח״ל, אבל כבת ליוצאי צפון־אפריקה, היתה
לי גם אהדה רבה לרשימתו של אהרון אבו־חצירא,
תמ״י.
וכך נכנסתי באותו יום מאחורי הפרגוד והת,
לבטתי:
מח״ל? נ״י? מח״ל? נ״י?
הבחירות אמנם חשאיות, אך אני מודה ומתוודה
כי הטלתי לקלפי את נ״י של תמ״י ואני גאה
בריז׳יט מלכי, רמלה
על כר•

כ חו בתהמערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־ .972*3מנוי ,2009 ובטלקס
— 11.341667 אעז/וזח.
העולם הז ה 673

כמה מלאכי יכולים לרקוד־ על ראש של סיכה?

איכפת?
ץ^יהו יהודי?
אינני יודע.

זה גם לא איכפת לי.
הוויכוח על שאלה זו הוא ויכוח־סרק —
הוויכוח הלא־נכון על הנושא הלא־נטן, בשעה
הלא־נכונה, בזירה הלא־נכונה.

ץ^יהו יהודי?
(!) התשובה הכבירה פשוטה כתכלית:
יהודי הוא מי שרוצה להיות יהודי.
מי שרוצה להיות יהודי, מי שמזדהה כיהודי, מי
ששונאי־היהודים רואים בו יהודי.

למי זה נוגע?
רק לו עצמו. זהו עניינו בלבד. רוצה — הרי
הוא יהודי. אינו רוצה — איננו יהודי.
מתנהג כיהודי — הרי הוא יהודי. אינו מתנהג
כיהודי ואינו מזדהה כיהודי — איננו יהודי.
ומכיוון שזה עניינו הפרטי בלבד — כלל לא
חשוב לזולתו איזה יהודי הוא.

רוצה להיות יהודי דתי? שיהיה. רוצה
להיות יהודי חלוני? שיהיה. יהודי
אורתודוכסי, רפורמי, קונסרווטיבי,
משיחי, אתיאיסטי — שיהיה.

הנולד. היועץ המישפטי לממשלה(דאז)
,יעקוב-שימשון שפירא, אץ אל בן־
גוריון והזהיר אותו.
הוא אמר לו שאין שום צורך בחוק־השבות.
לכל מדינה הזכות הריבונית להחליט מי יבוא
בשעריה ומי לא, למי תוענק אזרחותה ולמי לא.
זהו עניין להחלטת שר־הפנים. ומכיוון שישראל
היא מדינה בעלת רוב יהודי, סביר להניח כי כל
שר ישראלי יקבל תמיד בזרועות פתוחות עולים
יהודיים( .ואם לא יהיה בעתיד רוב הרוצה בכך,
במילא לא יעזור שום חוק. הרוב פשוט ישנה את
החוק).
לעומת זאת, הזהיר שפירא, יכניס אותנו החוק
הזה לצרות בלי־סוף. אם נקבע בחוק שיש ל״יהד
די״ זכות כלשהי, יצטרך החוק גם לקבוע מיהו
״יהודי״ .וכך נולדה הבעייה.

ומאחר שנולדה, נכנסה המדינה הזאת
לוויכוח האומלל הזה, הביולוגי-
תיאולוגי. המתאים יותר לגרמניה הנאצית
או לקונסיליום קאתולי בימי-הבי-
ניים.
ולראייה: שפירא עצמו, אותו שפירא, הוא
שחוקק ב־ , 1970 בפקודת גולדה מאיר, את תיקון־

דתית. זהו אוסף של פוליטיקאים מקד
מיים, המנהלים את ענייני ישראל. החלטותיהם
מחייבות אותנו, אזרחי ישראל.
אין הן מחייבות אותם, אזרחי אר־צות-הברית.

החלטות של ממשלת ישראל אינן מוצאות
חן בעיניהם, יואילרנא לבוא ארצה, להשתתף
בבחירות ולעזור לנו לשלוח לעזאזל ולאופוזיציה
את כל החבורה הזאת.

שיו את נפשם החילונית במילחמה על גיור רפורמי.

כל עוד הם ממשיכים לשבת באר־צות-הברית,
אץ החלטות ישראל מחייבות
אותם. והבעיות הפנימיות שלהם
אינן צריכות לעניין אותנו.

מי ששולל את שילטון הדת במדינה,
מי שדוגל בהפרדת הדת מן המדינה,
אינו יכול להילחם על זכויות הרפורמים
במיסגרת של חוק הקובע כי הדבר החשוב
ביותר במדינה, עצם ההשתייכות
לה, ייקבע על פי עיקרון דתי.

ירצו להפסיק את התרומות? זו זכותם. ירצו
לחדול מלהפוך את חברי־הקונגרס שלהם למשר־תי־ישראל?
זו זכותם. ואם הפוליטיקאים הישראליים
רוצים להתעלם מן הסכנות האלה — גם זו
זכותם.

למי שדוגל באמת בהפרדת הדת מן המדינה
יש רק ברירה בין שתי אפשרויות:
• ל ה צי ע את ביטול כל החוקים המעניקים
זכויות־יתר ל״יהודים״ —
• או להציע כי בכל החוקים האלה ייאמר:
יהודי הוא מי שמגדיר את עצמו כיהודי.

ן* ל הוויכוח הזה שופך אור על היחסים הבל־
^ תי־בריאים הקיימים כיום בין מדינת״ישראל
והקהילות היהודיות בעולם.
יהדות ארצות״הברית הפכה זה״מכבר לפילגש
של ממשלת־ישראל. היא מתפלשת בעפר לרגלי
כל מנהיג ישראלי, יהיה אשר יהיה — בך גוריון,
גולדה, בגין, פרס, שמיר( .הרשיתי לעצמי לומר
פעם לציבור יהודי אמריקאי :״אם אנחנו נבחר
בסוס של קאליגולה כבראש־ממשלתנו, אתם תעניקו
גם לו תמיכה ללא-סייג וללא־ביקורת.״)

ואם אדם כזה מכנים את ראשו לוויכוח
בין הזרמים הדתיים השונים, ויכוח
על גיור כזה או אחר, הרי הוא עושה
שקר בנפשו.

^ בל, יזדעקו כאן כמה נשמות טובות, מה עם
> £אחדות העם היהודי?

הם ליקקו לכל ראש־ממשלה, תמכו
בכל מעשה של ממשלתנו, תמכו בכל
מדיניות פסולה, ומעולם לא תבעו את
הפרדת הדת מן המדינה — בישראל.

מה באמת?

ולא זה בלבד שליקקו ותמכו, אלא גם תרמו
מיליונים למיפלגות ישראליות, ובכך עזרו לכפות
אותן עלינו, על אפנו ועל חמתנו. כך התערבו
בעניינינו, כפו עלינו ממשלות ששלחו את
מיטב הבנים למוות במילחמות מיותרות, ונשארו
שם בגלות חמימה ומרופדת.

ה כל
^ 1השד יודע.

זה נוגע למדינת־ישראל?

כשאני רואה את ההתרוצצות הזאת סביב השאלה
של סבתא יהודיה (מצד האם, אך לא מצד
האב) זה מעורר בי אסוסיאציות מבחילות.
כבר היתה מדינה בעולם שבה התרוצצו אנשים
כדי להשיג אישורים על סבא וסבתא. מדינה שבה
היהדות של הסבא והסבתא חרצה גורלות, דנה
אנשים למוות, מנעה נישואין.
כך זה היה בגרמניה הנאצית. שם שלטו חוקי־נירנברג.
שם היה עשוי קצין בכיר בס״ס, בבואו
לשאת את בחירת־ליבו הבלונדית, לגלות לפתע
כי בעורקי סבתו זרמה טיפה של דם יהודי —
ובכך חרב עליו עולמו.

אבל עכשיו הס מייללים ומייבבים,
מזעיקים שמיים וארץ ואומרים לנו שאסור
לכנסת לקבל החלטה זו או אחרת.
ד גם בכיוון ההפוך המצב מחפיר ונלעג.
1ממשלת־ישראל מפעילה את הקהילות היהודיות
כדי לכפות על ארצות־הברית מדיניות הנוגדת
את האינטרסים הלאומיים האמריקאיים, והתואמת
(לדעתה) את האינטרס הישראלי. היא מפעילה
אותן כדי לסחוט מיליארדים מן האוצר
האמריקאי, בתוספת מאות־מיליונים מהיהודים
עצמם.
ללא התמיכה הזאת והכסף הזה לא היתה ממש-
לת־ישראל מסוגלת להמשיך במדיניותה הנוכחית,
המובילה אותנו אל עברי־פי־פחת.

איך־ הגענו אנחנו לזה? אין־ הגיעה
־ לזה מדינת־היהודים, מדינת־קורבנות
הנאצים? איד הגענו למעין חוקי־ניר־נברג
הפוכים?
אני יודע, כאן יקפצו ויגידו שזה לא אותו הדבר.
שם זה היה עניין של גזע, שלא ניתן לשינוי.
כאן יש עניין של דת, ואפשר להפוך גוי ליהודי
ויהודי לגוי. בסדר.
אך האם ההבדל הוא באמת כל־כך גדול? האם
אין כאן, ביסודו של דבר, אותו המחזה המביש,
הימי־כיניימי, של קביעת גורלו של אדם על פי
זהותם של סבא וסבתא, בתוספת זהותו של הרב
המגייר(והסבא והסבתא שלו)?

איד, לכל הרוחות, הגענו בכלל לכו־צב־ביש
זה, שמדינת־ישראל המודרנית,
החילונית, הדמוקרטית, עוסקת
בשטויות מסוג זה, באמונות טפלות
ובוויכוחים תיאולוגיים?

שם בזה — כמו בכל מה שקורה עכשיו —
\ 1דויד בן־גוריון.
מדינת־ישראל קמה כמדינה יהודית. אז רבץ
עדיין זכר־השואה כענן שחור על כולנו. מייסדי־המדינה
רצו שתהיה מדינת־שארית-הפליטה,
מיגדלור לכל היהודים הנרדפים בהווה ובעתיד:
כאן חוף־מיבטחים, כאן יתקבל כל יהודי נרדף.
יפה. כולנו רצינו בכר. כולנו רוצים בכר גם
היום.

אבל מה זה נוגע לסבא ולסבתא?
בן־גוריון ועמיתיו רצו לבטא את הרצון הקולקטיבי
באקט תחיקתי גדול ומרשים, וכך עלה
הרצון לחוקק את חוק־השבות.

היה לפחות איש חכם אחד, שראה את

מיהו יהודי!
החוק הקובע כי יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה
ושלא המיר את דתו, או שהתגייר( .כבר אז תבעו
הדתיים להוסיף את המילה ״כהלכה״ ,אך לא
נענו).
ץץה לנו ולכל הוויכוח הזה על ענייני גיור?
1*4זה יכול להיות חשוב רק למי שמקבל עקרונית
את הבסיס שעליו מתנהל הוויכוח.

כלומר: מי שמסכים כי במדינת-ישר-
אל צריכים להתקיים חוקים, המעניקים
זכויות מיוחדות על סי הגדרה דתית.
זה מזכיר (אלף סליחות) את הבדיחה על
הגברת החסודה שהיתה מוכנה למכור את חסדיה
תמורת מיליון דולר. כאשר הוצעו לה 100 דולר
זעקה :״מה אני בעיניך?״ על כך היתה התשובה
הקלאסית :״כבר קבענו מה את, עכשיו נותרה רק
שאלת המחיר״.

מי שמתווכח עכשיו על השאלה ״מיהו
יהודי״ — מגוייר אורתודוכסי או
מגוייר רפורמי — קבע ככר מי הוא:
אדם המסכים שבמדינת-ישראל יוענקו
זכויות על סי הגדרה דתית, כניגוד חותך
למגילת־העצמאות.
מצחיקים אותי כל האנשים הטובים, המצהירים
בלהט שהם חילוניים, אתיאיסטים, אנטי־דתיים,
מתנגדי־הכפייה־הדתית ומה־לא, והמחרפים עכך•]

חלק גדול מן הציבור היהודי בארצות־הברית
מורכב עכשיו מגרים ומגיורות. זוהי עובדה.
לפני זמן־מה, בשעת סיור בארצות־הברית,
הוזמנתי לדבר בליל־שבת בבית־כנסת קונסרור
טיבי בעיר־שדה. אחרי ההרצאה(דרשה?) ,בהפס־קת־הקפודוהעוגות,
ערכו לי היכרות עם כמה מן
הנוכחים. התרשמתי כי כמעט מחציתם הם גרים
וגיורות. בעיקר גיורות.
נשים אלה נישאו ליהודים והתגיירו. הן מתייחסות
לגיור בכל הרצינות(כמעט ואמרתי: כמו
גויים) .באות לכל תפילה, מקפידות על המיצוות,
מקיימות אווירה יהודית בבית, מחנכות את הילדים
כיהודים.
אומרים שיש כ־ 200 אלף כאלה בארצות־הב־רית.
מובן
שהקהילות האלה נעלבות מן הקנוניה
לפסול עקרונית את גיור הרבנים הרפורמיים
והקונסרווטיביים, אף שאין לזה שום תוקף אלא
לגבי המעטים המבקשים לעלות לישראל.

כל הכבוד. אבל מה זה נוגע לנו?
אם הם מתייחסים אל מדינת־ישראל כאל
הוואתיקאן של הדת היהודית, שהחלטותיו חלות
עליהם כשם שהחלטות האפיפיור מחייבות את
הקאתולים בכל העולם — זו בהחלט הבעייה
שלהם. זב״שם.

אני מציע להם להיגמל מן היחס הזה.
ממשלת ישראל והכנסת אינו סמכות

ןסףך * ש ף

ועכשיו יש לממשלתנו החוצפה התהומית
לירוק בפני הקהילות האלה, לבעוט
באחוריהן ולטעון כי אל להן להתערב
בעניינים שלנו.

ני ישראלי. אין שום ספק לגבי השאלה
מיהו ישראלי: ישראלי הוא המחזיק בדרכון
ישראלי, הממלא את חובותיו כישראלי על פי
חוקי ישראל.

אני גם יהודי. אבל טיב היהדות שלי
הוא ענייני הפרטי לגמרי. זה לא נוגע
למדינת-ישראל ולא לחוקי ישראל.
אני בעד קיום יחסים טובים וחמים בין מדינת־ישראל
ובין הקהילות היהודיות בעולם. אבל לקהילות
היהודיות לא צריכה להיות שום השפעה
על חקיקת חוקינו, ולנו לא צריכה להיות השפעה
על ניהול ענייניהן שלהן.
בישראל צריך לקום מישטר של הפרדה מוחלטת
בין הדת והמדינה — כשם שקיים מישטר כזה
בארצות־הברית.

מי שדוגל במישטר כזה, אינו יכול
למצוא כל עניין בוויכוח על השאלה
״מיהו יהודי״ .הוא מעניין אותי בדיוק
כמו הוויכוח שפילג את הכמרים בימי־הביניים:
כמה מלאכים יכולים לרקוד על
ראשה של סיכה?

אור אבנר

ך * מנוולים האלד! עשו את זה!
1 1הדבר מוכיח שוב שאי־אפשר לסמוך
על הערבים. במשך שלושה דורות
הם אמרו •לא״ לכל יוזמת־שלום, וכר
איפשרו לנו לנשל אותם מכל נכסיהם
הלאומיים והאנושיים, וגם להופיע
בעיני העולם — ובעיני עצמנו —
כרודפי שלום וצדק.

למדינה משלהם מבוססת על
החלטת האו״ם. תוך ציון
מםורש שזו כוללת גם החלטה
על הקמת מדינה יהודית. ולא
זה בלבד שיש כאן הברה
בלגיטימיות של מדינת•
ישראל, אלא גם הכרה באופייה
היהוד י.
• היעדר כל איזכור של ״האמנה
הפלסטינית״.

אבל אי־אפשר עוד לסמור.
הנה באים הפלססינים, במוסד הלאומי
העליון שלהם, ומכריזים על נכונותם
להכיר בישראל, לחיות בשלום
עימה, לנהל משא־ומתן איתה, לשבת
עימה כדי לקבוע גבולות וסידורי־בי־טחון
ומיסגרת לדרקיום.
במשר שנים ארוכות חרדה צמרת־ישראל
מפני הרגע הזה. היא קיוותה
שלא יבוא, שהפלסטינים ימשיכו להשתגע,
או שאנחנו נצליח לשגע אותם.
שיעלה בידינו לעודד את הקיצוניים
שבקירבם ולרפות את ידי המתונים.
אר בסתר־ליבם ידעו אנשי־הצמרת
שהנשק הסודי שלנו הולר ונעלם, שתחת
ה״לא״ הערבי עומד לבוא ה״כן׳
הערבי.

במשך שנים טענה התעמולה הישראלית
כי קיום האמנה הוא־הוא המרוקן
מתוכן כל צעד פלסטיני לקראת
השלום. לעומת זאת ציינתי לא־אחת כי
אין תקדים בהיסטוריה לביטול מפורש
של מיסמכים כאלה, אלא שהדרך המקובלת
היא חי?ור מיסמכים חדשים,

ה״לא״ הערבי היה הנשק הסודי
שלט. סמכנו עליו.

החשוב הוא שהעם הפלסטיני
הכריז על הקמת מדינתו,
וכי באותו מעמד עצמו הכיר
במדינה היהודית, בלגיטימיות
של קיומה, ובזכותה לביטחון
ולשלמות טריטוריאלית.

ועומדות בינינו, כגון בעיית
ירושלים, בעיית שיקום הפליטים,
בעיית הביטחון ההדדי.
״הבה נפסיק את שפיכות־הדמים.
הבה נכריז מייד על הפסקת כל מעשי־האיבה.
הבה נעלה מייד על דרך־הש־לום.

נדנה
מקוב וג

״כולנו בני־אברהם. כולנו
אוהבים ארץ זו. הבה נשתן!
פעולה כדי להחזיר לה שלום,
שיגשוג וצדק.״

ילו היינו
אילו היינו עם נורמלי, לא
זה בלבד שהיינו מעודדים את
הפלסטינים לצאת לרחובות,
לרקוד ולירות זיקוקין־די־נור,
אלא שהיינו גם אנחנו משמיעים
קריאת-הידד גדולה וממושכת.

נורמלי-

העדה איעות
* ורשה לי להעיר כאן הערה אישית.

בשבילי היה ה־ 15 בנובמבר

סוו הנה האחד
בשתי מילים אלה חבוייח
מהפכה.
מהפכה ממש: מעבר ממישטר אחד
למישטר אחר.
עד כה התקבלו כל ההחלטות בכל
18 המושבים של המועצה הלאומית
הפלסטינית פה אחר. כלומר: אם אחד
הפלגים התנגד, לא התקבלה ההחלטה.

ה״כך הערבי מעמיד על סדר־היום
הלאומי והבינלאומי את גורל השטחים
הפלסטיניים הכבושים. הוא מגדיר בבירור
את מהות הסיכסוך בשעה זו: הכיבוש
המתמשר, השילטון על עם אחר.
.הכרזת העצמאות״ של ה־ 15 בנובמבר
— 1988 תאריר שכבר הפר
היסטורי — לא יצרה מצב חדש. אבל
היא מבהירה לכל את מהות המצב
שנוצר זה מכבה יש עם פלסטיני, יש
מולדת פלסטינית, במוקדם או במאוחר
ישיג העם הפלסטיני את עצמאותו
במולדת הפלסטינית. אין כוח בעולם
היכול למנוע זאת לאויר ימים.

זה היה אסון, כי שום תנועה
גמלה אינה יכולה להתקדם
לקראת פי ת תנו ת חדשים ונועזים
אם לכל פלג בה יש זכות־וטו
מוחלט.

״הכרזת העצמאות״ מוסיפה
למצב זה מימד חדש: העם הפלסטיני
מוכן לקבל את עצמאותו
לצד ישראל, ותוך שלום עי־מה.

יאמר
ערפאת
גם הרצל. נם דסטינסקי, נם הרבי מחבאביץ

• הברה חד־משמעית

המבטלים את הקודמים. וזהו בדיוק מה
שקרה עכשיו.
על פי האמנה הפלסטינית עצמה,
מוסמך רוב של שני שלישים של המועצה
הלאומית הפלסטינית לבטל את
האמנה וכל חלק ממנה. עכשיו באה
המועצה הלאומית הפלסטינית וקיבלה
פה־אחד מיסמך המבטל את סעיפי
האמנה.

*מועצה הלאומית הפלסטינית,
! 1שקיבלה את ההכרזה הזאת פה־אחד,
ביטאה את נכונותה לשלום עם
ישראל. ואולי ליתר דיוק: את הכרתה
שהעצמאות הפלסטינית לא תושג אלא
בהסכמת ישראל.
הדבר בא לידי ביטוי בהכרזה עצמה,
הן במה שיש בה, הן במה שאיו בה. בין
השאר:

האמנה שוללת בפירוש את
החלטת־החלוקה משנת .1947
ואילו הברזת-העצמאות מבוססת
כולה על ההכרה בהחלטה

• קבלתה של החלטת־החלו־קה
של האו״ם משנת . 1947
הדבר נאמר בצורה ברורה וחד־משמ־עית
לחלוטין :״למרות אי־הצדק ההיסטורי
שנכפה על העם הערבי הפלסטיני,
אשר גרם לפיזורו ומנע ממנו את
זכותו להגדרה עצמית למחרת החלטת
עצרת האדם ,)1947( 181 שהמליצה
על חלוקת פלסטין לשתי מדינות,
האחת ערבית והאחרת יהודית, ברור
שהחלטה זו היא הקובעת את התנאים
ללגיטימיות הבינלאומית, אשר מבטיחים
גם את זכות העם הערבי הפלסטיני
לריבונות ולעצמאות.״
כדאי לקרוא פסוק זה בזהירות רבה.
מובן שאיננו יכולים לקבל את התיאור
ההיסטורי, המעלים את העובדה שהצד
הערבי הוא שסירב ב״ז 194 לקבל את
החלטת־החלוקה. אבל אין זה חשוב
כיום, אלא לניתוח ההיסטוריה.

ולא זה בלבד שמיסמך חדש מבטל
אוטומטית מיסמך קודם, אלא שהכרזת־העצמאות
מבטלת, מעצם טיבעה כ־מיסמך
חוקתי, את המיסמך שהתקבל
לפני דור על־ידי מה שהיה אז אירגון
חדש, קטן וחלוש.

• הכרזת-העצמאות דוחה
את השימוש בכוח נגד
השלמות הטריטוריאלית שלה
ושל מדינות אחרות.״

נוסחה זו, הלקוחה מההחלטה ,242
חוזרת על ההכרה בקיום מדינת־ישראל
וזכותה לביטחון בגבולותיה.
אלה הם המרכיבים העיקריים. ה־מישחקים
סביב ההחלטה 242 במיסמך
השני(״המיסמך המדיני״) אינם חשובים
כלל, מפני שהם נוגעים רק לתימרונים
דיפלומטיים אקטואליים בני־חלוף.

מה שחשוב במישפט זה
הוא: בל תביעת הפלסטינים

עכשיו קיבל אש״ף פדדאחד
את הפיתרון הזה, וברוב גדול
גם את המסקנות המדיניות
האקטואליות הנובעות ממנו.
מדינות העולם מכירות בזו
אחר זו במדינה החדשה, וגם מי
שלא הכי ת בה עדיין, כמו
ארצות-הברית, בירכו על עצם
ההחלטה. בולן, מלבד ישראל.

^ קטע הקודם ציינתי כי המסק־
4נות המדיניות האקטואליות התקבלו
במועצה הלאומית ״ברוב־דיעות״.

ומפני ה״כף הערבי אין להם
הגנה.

לעצם הרעיון. הסובייטים התנגדו לכך
אף הם(וכמובן גם רק״ח) עד לסוף שנות
ה־ ,60 כאשר החלו משנים את עמדתם.
אני מספר על כך שוב רק כדי
להזכיר שלפני פחות מ־ 20 שנה התנגד
אש״ף באופן מוחלט לפיתרון זה, וכך
גם כמעט כל מעצמות העולם.

היינו מכריזים :״תבוא עליכם ברכה.
קבלו־נא את איחולינו הלבביים למדינה
החדשה.
״אמנם, איחרתם ב־ 40 שנה. הלוואי
והייתם מקבלים החלטה זו ב־. 1947
שילמתם מחיר כבד עבור איחור זה. אך
מוטב מאוחר מאשר בכלל לא.

״עכשיו, אחרי שהגעתם למסקנה
זו, אנחנו מושיטים לכם
את ידינו, על פני התהום של
מילחמתנו הארוכה והאכזרית,
למען חיים משותפים במולדתנו
המשותפת, בשתי מדינות
גאות ועצמאיות, זו לצד ד.
״אמנם, הכרזתכם אינה עונה על כל
השאלות. אלה צריכות להתברר ולבוא
על פיתרונן במשא־ומתן בינינו. שם
נציג לכם את תביעותינו, ושם תציגו
אתם את תביעותיכם. הבה נתחיל בכך
בהקדם האפשרי.
״ממשלת־ישראל מכירה עקרונית
במדינה הפלסטינית. ההכרה המלאה
תבוא אחרי שייקבעו הגבולות בינינו.
לפי תפיסתנו יהיו אלה הגבולות של
ה־ 4ביוני , 1967 בשינויים הדדיים
קלים.

״אנו קוראים לכם להקים בהקדם
את ממשלתכם הזמנית,
כדי שהמשא-והמתן יתנהל בץ
שתי ממשלות. משא־ומתן זה
צריך להביא להסכם־שלום, שיפתור
את כל הבעיות התלויות

1988 גם חג סרטי, חג בלב,
מפני שמזה 40 שנה ויותר אני
דוגל בפיתרון הזה. חיכיתי הרבה
זמן לרגע זה.
ב־ 1970 טילפן לי יהושפט הרכבי
וסיפר לי שהגיע לידו ספר, שהופיע
בהוצאה־לאור הרישמית של אש״ף
בביירות, וששמו בערבית א!רי אבנר׳
והציונות החדשה. לא האמנתי למשמע
אוזניי, אך הוא שלח לי את הספר.
ספר זה, בשפה הערבית, פרי עטו
של כאמל מנצור, היה מוקדש כולו
לוויכוח עם מה שהוא קרא ״תוכנית
אבנרי״ — והיא התוכנית של הקמת
מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, לצד
ישראל ותוך שלום עימה.

המסקנה של הכותב היתה
שזוהי מזימה ציונית חדשה,
ושאני מסוכן למהפכה הפלסטינית
יותר מאשר גולדה מאיר
ומנחם בגין.
כעבור זמן־מה הופיע ספר זה גם
בצרפתית.
באותה עת יצאתי לכמה סיורים
בחו״ל, כדי לעשות נפשות לפיתרון זה.
הצלחתי להיפגש עם אנשי־מימשל
רמי־דרג בוושינגטון, עם מדינאים בריטיים
ואחרים.
בכל מקום נתקלתי בהתנגדות נמרצת.
בבית הלבן ובמישרד־החוץ בוושינגטון,
בצמרת הבריטית והאירופית
היתה קיימת אז התנגדות טוטאלית

באחת השיחות שלי עם יאסר ער־פאת(ב־
1984 בתוניס) הרשיתי לעצמי
להשמיע באוזניו פרק בהיסטוריה הפולנית.
סיפרתי לו שהמדינה הפולנית
נהרסה שוב ושוב בגלל הכלל שהיה
נקוט ב״סיים״ הפולני במשך מאות בשנים,
ושנקרא ״ליבתם וטו״ .כל חבר
בסיים(פרלמנט) יכול היה לקום ולהכריז,
בעת הצבעה ,״אני מתנגד!״ וטו זה
מנע קבלת כל החלטה.
גם במסורת הערבית יש לעיקרון
הפה-האחד (״איג׳תימע״) מעמד חזק.
מקורו בחיי השבטים במידבר. אולם
העתקתו למוסדות העליונים של תנועה
לאומית מודרנית היתה אסון.
עכשיו הסכים ג׳ורג׳ חבש, ראש
החזית העממית לשיחרור פלסטין,
לוותר על עיקרון זה. הוא הצביע נגד
החלטה מסויימת (לא הכרזת־העצכד
אות, אלא הסעיף במצע המדיני האקטואלי,
הנוגע לפרה הקדושה מס׳ .)242
אך הוא לא הטיל עליה וטו. הוא הפך
את עצמו ל״אופוזיציה נאמנה״.

זהו צעד בביר לקראת דמוקרטיה
אמיתית, בזו המובטחת
בהברזת־העצמאות. הוא מוכיח
בי הפלסטינים אכן מתבוננים
לקראת חיי-עצמאות כמדמה
משלהם. זהו מעבר מ־מישטר
של אירגוף לוחם ל
מישטר של מדינה סדירה.

• יברח רב שמח
^ תגובה הישראלית על החל!
1טות המועצה היתה היסטרית, וגם
קצת מגוחכת.
בשטחים הפלסטיניים הופעל הצבא
נגד גילויי־השימחה — אולי הדוגמה
הראשונה בהיסטוריה האנושית להפעלת
צבא סדיר כדי להחניק גילויים של
שימחה. שטחים נרחבים הוחשכו, כדי
למנוע מן האוכלוסיה את הצפייה במנהיגם
בטלוויזיה. הצבא איים לירות ואף
להרוג מי שמשתתפים בגילויי־שימחה,
מי שמניפים דגל לאומי, מי שמשמיעים
הימנון.

אוו!

זה מגוחך, כי שימחה היא
דכר שכלב. וחוץ מכדור חי,
הפולח את הלב, אין תרופה
נגדה. ודגל לאומי אפשר להניף
גם בדימיון, והימנון לאומי אפשר
לשיר בלחש — ואז כוחו
חזק פי כמה.
,התגובה המילולית היתה לא־פחות
היסטרית. דיפלומטים, פרשנים, עסק־נים
״,מיזרחנים ושאר זרוירי־עט־ומוח
גוייסו כדי להוכיח שמה שכתוב אינו
כתוב, אלא שכתוב ההיפר.
הצרה היא שהכרזת־העצמאות הפלסטינית
מקבילה כמעט מילולית לבד
גילת־העצמאות שלנו (ולא במיקרה
— ראה מיסנרת) ,וכל הפוסל במומה,
במומנופוסל.
ההכרזה אינה משרטטת גבולות —
וכך גם המגילה שלנו.
בהכרזה אין זכר לשם ״ישראל״,
כשם שבמגילה שלנו אין זכר לשם
״פלסטין״.
בהכרזה מדובר על ההחלטה — 181
וכך גם במגילה שלנו.
בהכרזה מדובר בפירוש על ״מדינה
יהודית״ — בעוד שבמגילה שלנו אין
אף לא איזכור מפורש אחד ל״מדינה
נ ערבית״.
רבים התפלפלו סביב ההכרה המותנית
בהחלטה ,242 המופיעה במיסמך
המדיני הנלווה להכרזה.

אש״ף הביר בהחלטה ,242
בצורה שאינה משתמעת לשתי
פנים, למרות שההחלטה
מתעלמת כליל מן העניין הפלסטיני.
האמת
היא שגם ישראל לא קיבלה
בשעתו את 242 אלא תוך כדי הסתייגויות
והתנאות.
(בעיניי כל זה בלתי־חשוב 242 .הוא
מיסמך ככל מיסמך אחר, פרי זמנו
ונסיבותיו. אין בו פיתרון לשום בעייה.
רק במיקרה הפך למעין פרה קדושה,
שהכל נדרשים לכרוע ברך ולסגוד לו, ).
ותיקים יזכרו כי בראשית שנות ה־

ונהרגו 2000 בחורים ישראליים, נוסף
על אלפי חללים מצריים.
הם נרצחו בידי המיזרחנים, והבוסים
הפוליטיים שלהם.

עכשיו עוסקת בל העדה
הזאת בסילסוליס דומים, כדי
לאמר כי ההכרה המפורשת
בישראל אינה הברה, אלא ההיפר
מהכרה, הזמנה להשמדה,
תורת־השלבים, וכו׳ ובו׳.
חטיבה שלמה של עסקנים, כסילים
בעלי ביטחון עצמי, חוזרים עכשיו על
שטויות מסוכנות אלה, שטויות שאינן
פחות קטלניות מן השטויות ההן. לא
מפריע להם שכל העולם אומר אחרת,
שכל העולם מבין כי הצעד הפלסטיני
הוא צעד מכריע לקראת השלום.

מעניין לראות שמול המציאות
החדשה אין הבדל בין יצחק
שמיר ושימעון פרם.

• השיטה שנשיגשן
ך* אם יש שיטה בשיגעון הזה? בוו!
1דאי שיש.
אילו הכירה ישראל בעובדה שיש
כאן הצעת־שלום פלסטינית מפורשת
וחד־משמעית, כי אז היתה נאלצת להיכנס
למשא־ומתן שיסתיים בהקמת
מדינה פלסטינית בגדה וברצועה. מן
הסתם לא מיד, אלא אחרי תקופת־מע־בר
ושלבי־מיבחן, תוך סידורי־ביטחון
קפדניים. אבל בסוף תקום המדינה.

שת מגילות
הברזת-העצמאות הפלסטינית נכתבה על־ידי המשורר מחמוד דרוויש, חבר הוועד־הפועל
של אש״ף, בן כפר בגליל, הניד האוניברסיטה העברית, היודע עברית על בורייה. מובן מאליו
שהוא מביר היטב את מגילת־העצמאות הישראלית.
השוואת הנוסח של שני המיסמכים אינה משאירה ספק לגבי העובדה שדרוויש הלך באופן
מודע אחרי נוסח המגילה הישראלית, כאשר ניסח את המיסמך על־פי הנחיותיו של יאסר
ערפאת. ההכרזה מנוסחת בערבית קלאסית מצויינת, והתרגום העברי אינו משקף את טיבו
הספרותי.
מעניין וחשוב לערוך השוואה בין שני המיסמכים. הנה כמה קטעים:

]> 1ידת־הע?נמאוח
הי שראלית

ה כ רז ת העצ מאות
הפלס טיוי ח

בארץ ישראל ק ם העם היהודי, בה עוצבה
דמותו הרוחנית, ה ד תי ת והמדינית, בה חי חיי
קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבו ת
לאומיים וכלל״אנושיים...

העם הערבי הפלסטיני, המושרש לל א־ הפסק
במרחבו, גיבש א ת זהותו הלאומית ...בעיקבות
הנ בי אי ם שהופיעו זה אחר זה על אדמה ברוכה זו,
הושמעו מתוך ה מי סגדי ם, ה כנ סיו ת ובתי־הכנ ס ת
דברי־השבח לבורא ומיזמורי הרח מי ם והשלום
...אחרי
שהוגלה העם מארצו בבוח״הזרוע שמר
לה אמונים בבל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה
ומתיקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה א ת חרותו
המדינית...

...למרות אי־ הצד ק ההי סטו רי, שנכפה על הע ם
הערבי הפלסטיני, אשר גרם לפיזורו ומנע ממנו
א ת זכותו להגדרה עצמית למחרת ה חל ט ת עצרת־ה
אדם ,)1947( 181 שהמליצה על חלו קת פל ס טין
לשתי מדינות, האחת ערבית והאחרת יהודית,
ברור שהחלטה זו הי א הקו בע ת עדיין אתה תנ אי ם
ללגיטימיות בינלאומית, המב טי חי ם גם א ת זכות
העם הערבי ה פל ס טיני לריבונות ולעצמאות...

...ב־ 29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות
המאוחדות החלטה המחייבת הק מ ת מדינה
יהודית בארץ־ישראל ...זוהי זכותו הטיבעית של
העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות
עצמו במדינתו הריבונית...

...בלב ה מולד תומס ביב לה, בגלויות קרובות
ורחוקות, מעולם ל א אי ב ד הע ם הערבי ה פל ס טיני
א ת אמונו בזכותו לשיבה ולעצמאות
בכך
אין הליכוד רוצה, וגם
לא המערך. והשאר מפוחדים
ושטופי-מוח.
אולי נורא מכל: במשך השבוע הזה
לא קם בישראל אף לא גוף־שלום אחד
כדי לברך בפה מלא על ההחלטה
הפלסטינית.

תנועת-השלום מוכה, מפוחדת,
המומה, מפולגת. פה ושם
קם יחיד אמיץ ואמר, בכתב או
בעל-פה, מילים של ברכה. אף
שום הצהרה לא היתה, שום

...לפיכך התכנסנו אנו, חברי מועצת־העם,
נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית ...ובתוקף
זכותנו הטיבעית וההיסטורית, ועל י סו ד ה חל טת
עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בז א ת
על הק מת מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא
מדינת״ישראל...

...בהתאם לזכויות הטיבעיות, ה הי ס טו ריו ת
והמי שפטיות של הע ם הערבי ה פל ס טיני על מולדתו,
פל סטין; ובהתבסס על הקורבנות של דורות
של פלס טיני ם למען ההגנה על החרות והעצ מ או ת
של מולדתם; על ב סי סההחל טו ת של ועידות־הפי
סגה הערביות, בהתאם לעליונות הזכו ת
והחוקיות הבינלאומית, כפי שבאו לידי ביטוי
בה חל טו ת של אירגון האדים מ אז ;1947 תוך
יישום זכות הע ם הערבי ה פל ס טיני להגדרה
עצמית, לעצמאו ת ולריבונות על אד מ תו; מכריזה
המועצה ה ל או מי ת הפלסטינית, בשם אללה והעם
הערבי הפלסטיני, על הקמת מדינת פל ס טין על
אד מ תנו הפלסטינית, שבירתה אל־ קוד ס (ירושלים)...

...מדינת־ישראל
תהא פתוחה לעליה יהודית
ולקיבוץ גלויות; ת שקוד על פיתוח הארץ לטובת
כל תושביה; תהא מו שתתת על י סו דו ת החרות,
הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי״ישראל;
תקיים שיוויון־זכויות חברתי ומדיני גמור לבל
אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תב טי ח חופש
דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על
המקומות הקדו שים של כל ה ד תו ת; ותהיה
נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאו חדות...

יכובד כבודם האנו שי במי שטר פרלמנטרי
דמוקרטי, ה מ בו ס ס על חופש־המחשבה, החופש
ל ה קי ם מיפלגות, כיבוד זכויות ה מיעו ט על־ידי
הרוב, וכיבוד החל טו ת הרוב על־ידי המיעוט...
מישטר זה י הי ה מושתת על הצד ק החברתי,
השיוויון והיעדר כל הפלייה ...מדינ ת־פל ס טין
מכריזה על ד ב קו ת ה בעקרונות וביעדים של
אירגון ה או מו ת ה מאוחדו ת, בהצהרה ה אוניברסלית
של זכויות־האדם, וכן בעקרונות ובמדיניות
של אי־הזדהות...

...אנו מושיטים יד לשלום ושכנות טובה לכל
המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשי-
תוף־פעולה ועזרה ה ד די ת עם העם העברי
העצמאי בארצו. מדינת״ישראל מוכנה לתרום
חלקה במאמץ משותף לקיד מ ת המיזרח התיכון
כולו...

...מדינ ת־פל סטין מכ ריזה שהיא מ א מינ ה
ביישוב סי כ סו כי ם איזו ריי ם ובינל אומיי ם בדרכי
שלום, בהתאםלא מנ ת אירגון ה או מו תהמ או ח דות
והחלטותיו. הי א מוקיעה אתה איו ם בכוח
ואת השימוש בו, אתהא לי מו תואת הטרור, כפי
שהיא דוחה א ת השימוש בכוח נגד ה שלמות
ה ט רי טו רי אלי ת שלה ושל מדינות אחרות, וז א ת
בלי לפגוע בזכותה ה טיב עי ת להגן על ה ט רי טו רי ה
והעצ מ אות שלה...

אחר, כשהחלה ההתנחלות הציונית,
שהמיפעל הציוני הדגול וניסיון־חיינו
זקוקים בדיעבד להערכה חדשה. יש
פחד עמוק מפני צורך זה.

שטיפת־מוח: ההכרזה כפצצה(זאב ב״הארץ״)
מילחמה היא שלום, שקר ה1א אמת
70 עסקו מיטב המיזרחנים, המדינאים
והפרשנים שלנו בניתוח ההבדל התהומי
בין ״סלאם״ ו״צולח״ ,כדי להוכיח
שהמצרים, בדברם על ״סלאם״ ,אינם
מתכוונים כלל לשלום. נאמר שהם
חייבים לדבר על ״צולח״ .בעזרת פיל־פול
זה נדחו איתותי־השלום המצריים

ויכוח רציני לא התנהל בשום
כלי־תיקשורת. בישראל היתה
השתיקה רועמת.
אולי מונח מתחת לכל הפילפולים
הפוליטיים גורם בלתי־מודע, תת־הכר־תי:
אי־היכולת להשלים עם העובדה
ההיסטורית שהיה קיים בארץ הזאת עם

לכן עסקה השבוע כל המדינה
בשטויות. מיהו יהודי. חוק ההמרה.
שחורים. לבנים. אסורים.
שמיר ופרם. רבין ודויד לוי.
כמו בטראגדיה של שייקססיר,
שבה מופיע ברגע המכריע מוקיון,
המסיח את הדעת מן הגורל
האכזר.

9שטו״מר וש־נאת
ף ארצות־הברית?
! ארצות־הברית?

מה באשר ל
ארצות־הברית
הבטיחה לפתוח בדיאלוג
עם אש״ף אם ימלא אש״ף תנאים
מסויימים. כל התנאים האלה מולאו
עכשיו. אדם תמים יכול היה לקוות
שבזה ישתנה היחס האמריקאי לאש״ף,
ויתחיל מאמץ אמריקאי לפשר בין ישראל
והפלסטינים.
מובן שזה לא קרה.
האמריקאים מצאו תירוצים חדשים.
לא נאמר כך, אלא כך. המילה ההיא
אינה מתאימה. פסיק אחד אינו רשום
במקומו הנכון, נקודה חסרה בפסוק
ההוא.

אילו תלה יאסר ערפאת מעל
לשולחן־עבודתו תמונות של
בנימין זאב הרצל וזאב ז׳בו
טינסקי, היו האמריקאים באים

ומציינים בצער כי חסרה תמונתו
של הרבי מלובאביץ, ולבן
לא התמלאו התנאים לדו־שיח.
יש להבין זאת: שום דבר שאש״ף
יגיד או יצהיר כיום לא יספק את האמריקאים.
כי הבעייה אינה במילים.

אז היכן קבור הכלב?
ציניקאים יגיח: בירושלים. ארצות־הברית
האדירה אינה מדינה עצמאית
בכל הנוגע לסיכסיר שלנו. היא מושבה
ישראלית. הקונגרס נבחר על־ידי הלובי
הישראלי. כמעט כל כלי־התיקשו־רת
מצויים בידיים יהודיות. גם הנשיא־הנבחר
לא יוכל לשנות הרבה, אם ירצה.
הקונגרס הוא בידינו, השבח לאל.
אחרים יגידו: ההשפעה הישראלית
(המשך בעשר )42

(*ץ קט יחסי

היה היום ביהודה

\1 ושומרון״.
ה״שקט היחסי״ ביום הראשון שאחרי
הכרזת־העצמאות הפלסטינית היה
שקט מתוח, יוצא־דופן אף בימי האינתיפאדה
הקשים, אף בימי־העוצר הרבים
שהיו בשנה האחרונה בגדה המערבית.
ביום
השלישי בצהריים, שעות אחדות
אחרי שקרא יאסר ערפאת את הכרזת
העצמאות הפלסטינית לפני חברי
המועצה הלאומית הפלסטינית באל־

החלק המערבי של רחבת־הכותל
היה עמום במכוניות־מישטרה לכל סוגיהן.
אפילו המתפללים היהודים לא
נהרו באותו יום להתרפק על האבנים
הגדולות, עמוסות־הפתקים.
הסימטות הצרות של העיר העתיקה
היו ריקות. לפחות ריקות מתושביהן.
לעומת זאת, בכל פינה, כמעט ליד כל
פתח, גרם־מדרגות או סימטה קטנה היו
חיילים. חיילים בכומתות סגולות, חיילים
בכומתות אדומות, חיילים בכונד
תות ירוקות, ושוטרי מישמר־הגבול.

ביומ״ם שאחד הנחת העצמאות היתה
ענת סרגוסט׳ בגדה המערבית
ג׳יריה, נסעתי לגרה המערבית.
בחלקה המיזרחי של ירושלים נראו
כוחות גדולים של מישטרה. רחוב
צלאח אל־דין היה סגור במחסום, ושוטרים
הסתובבו ברחוב הראשי שלאורן־
צידה הצפוני של חומת העיר־העתיקה.
כביש ירושלים־רמאללה היה כמעט
ריק ממכוניות, וחיילים נראו לכל אורכו.
ליד נמל־התעופה עטחת שבקלנ־דיה
היה מחסום צבאי. משום־מה נתנו
לי החיילים לעבור, למרות שההוראה
שניתנה באותו יום היתה שלא לאפשר
כניסת עיתונאים לשטחי הגדה המערבית.

ליד
ביתו של השר אריאל שחו ישבו,
כרגיל, כמה חיילים משועממים, שאר
החיילים היו מפוזרים בפינות אסטרטגיות
ברחבי העיר העתיקה.
הכל ציפו במתח לסיום תפילת־הצ־החים
במיסגד אל־אקצה. הכניסה לרחבת
המיסגד ולכיפת־הסלע נאסרה על
עיתונאים. בכל השערים לרחבה ניצבו
שוטרים ואנשי מישמר־הגבול. תיירים
מעטים שנקלעו קאותו היום לתוך
העיחהעתיקה הסתובבו בסימטות הריקות
כשהבעת תימהון שפוכה על פניהם.
קבוצה
גדולה של אנשי מישמר־

״יחידת־הסיור המובחרת״ מגיעה לתחנה המרכזית בעיר המיזרחית
חולצה כחולה

הוד דממה ד7יה
מן הכביש הראשי ניתן היה להבחין
שפתחיהם של מחנות־הפליטים השונים
חסומים, וכוחות גדולים של צבא
ניצבים בהם.
הנסיעה לכיוון רמאללה היתה חלקה.
מכוניות מעטות בלבד נראו בכבישים.
המכונית
היחידה שנכנסה לתור העיר
רמאללה, מבעד לשער־המתכת
הגדול שעל הכביש, היתה המכונית
שבה נסעתי. הרחובות היו דוממים
וחקים. גם חיילים לא נראו בפינות
הרחובות ולא בסימטות הצרות.
ג׳יפ צבאי אחד בלבד עמד בכיכח
מנארה, הכיכר המרכזית של העיר,
והחיילים ישבו בתוכו ועמדו לידו בא־

הגבול היתד, מרוכזת ליד שער־המח־כמה.
הם היו בציוד מלא. לכולם קסדות,
אלות, חגור, ולחלקם רימונים של
גאז מדמיע.
אף התפילה של השעה 3הסתיימה
חצי שעה אחרי שהחלה. נכחו בה פחות
מ״ססז איש והם. התפזרו־בשקט־לבתיהם״
.ואז המתינו הכל לתפילה של
5בערב, שעברה גם היא בשקט.
את הרחובות הריקים והמחשיכים

דיע נציג דובר צה״ל כי מרוב איזורי
הגדה־המערבית הוסר העוצר, וכי לרוב
המקומות יכולים העיתונאים להיכנס.

שוב נסעתי לרמאללה. הדרו הראשית
היתה חסומה במחסום צבאי. החיילים
לא התירו את הכניסה לעיתונאים.
נסעתי לכפרים סמוכים. האווירה, לפחות
באופן שיטחי, נראתה רגועה. בשעות
שלפני הצהריים היו בכפרים שה־

העיר רמאללה, שאליה הגעתי מאוחר
יותר, היתה הומה, והמיסחר בה ער
באופן מיוחד. הרחוב הראשי היה פקוק,
ומכוניות רבות נדחקו בו, תוך כדי
צפירות ורעשי מנוע. החנויות היו ברובן
פתוחות, כמו ברוב ימי האינתיפאדה,
שבהם פתוחות החנויות עד
שעת־צהריים מוקדמת. אחרי העוצר
הממושף יצאו רוב התושבים כדי להצטייד
במלאי נוסף של מזון ומשקאות.

פנימעשה גם החתולים
לא היו

ך* יה שקט מתוח מסביב. מה שמן
1שר את תשומת־ליבי באופן מיוחד
הפעם, בניגוד לפעמים קודמות שבהן
חזיתי בעוצר או בסגר, היה העובדה
שאנשים אף לא הציצו מן החלונות.
בדרד־כלל אפשר במיקרים כאלה להבחין
בילדים הניצבים בחלונות, בנשים
המציצות מעבר לשערי־ברזל כבדים,
בנערים העומדים על גגות והצופים
לעבר הרחוב ותנועת הצבא. הפעם הכל
היה שקט לחלוטין. רמאללה נראתה
כמו עיר־רפאים, שכל תושביה נטשו
אותה.
שקט מוזר, כבד, רב־משמעות. לא
יללת־תינוק, לא נביחת־כלב, אף חתול
משוטט אחד לא נראה ברחובות הריקים.
הרגשה
משונה, קצת מפחידה, מאוד
לא־נעימה לאדם זר ברחובות הנטושים.
קבוצת חיילים, ובראשם סרן־במילו־אים,
אותתה למכונית לעצור. הקצין
הבהיר לי באופן חד־משמעי שנאסר על
עיתונאים לשהות ברמאללה. הוא רשם
את שמי בפינקס קטן והסביר שהפעם
הוא מוותר, למרות שבעצם היה צריף
לעצור אותי. הוא ביקש שאעזוב את
העיר מייד ואחזור לירושלים, והזהיר
שאם יתפוס אותי שוב מפירה את ההוראה,
ידאג לבצע את הפקודות ויעצור
אותי בו במקום.
חזרתי לירושלים, שהיתה באותו
היום אחד המקומות המעטים שבהם לא
היו הפלסטינים נתונים בסגר או עוצר.
נכנסתי לעיר־העתיקה משער האשפות
שליד הכותל־המערבי.

האיש, האלה ושלושת העצורים
ידיים על הראש
מילא באותו היום צבא נוסף: צבא
העיתונאים והצלמים. מכיוון שהדרר
לרוב ערי וכפרי הגדה־המערבית נחסמה
באותו יום, נותרה לעיתונאים רק
אפשרות אחת לסקר את יום־העצמאות
הפלסטיני, בעיר־העתיקה בירושלים,
שלא היתה נתונה בעוצר ושהכניסה
אליה לא היתה אסורה.

״מברוכ למדינה
החדשה״

מחרת, ביום הרביעי, היום
/השני לעצמאות הפלסטינית, הו
קיפו
את העיר רמאללה רק חנויות מעטות
פתוחות. סיסמות חדשות מעטות
נכתבו במשך הלילה על הקירות, כולן
נוגעות להכרזת העצמאות הפלסטינית.
:מכרוב למדינה החדשה״ ועוד. אך
הכבישים לא היו חסומים במחסומי-
אבנים, דגלי־פלסטין מעטים נראו על
חוטי־החשמל. לעומת זאת, היו החוטים
מלאים בשרידי דגלים. אלה הן אבנים
קטנות שאליהן קשורים חוטים הנושאים
את הדגל. מדי יום עוברים החיילים
ומורידים את הדגלים שנתלו ביום
הקודם, או מוצאים.מתנדבים״ שיורידו
את הדגלים בעצמם או ישרפו אותם.

חלקם, אולי, הצטיידו גם בסוללות
נוספות, לאור התקדים שבו הופסק
החשמל בכל ערי הגדה־המערבית וכפריה
ביום הכרזת־העצמאות, כדי שהתושבים
הפלסטינים לא יוכלו לצפות
בטלוויזיה או להאזין לרדיו.
מישהו, שעבר באחדים מן הכפרים
בגדה־המערבית, סיפר לאחר־מכן כי
רוב התושבים ישבו סגורים בבתיהם,
האזינו לדיווחים ברדיו. הוא אמר כי
ראה על גגותיהם של בתים רבים דגלי
פלסטין מתנופפים,ברוח הקרה.
אף לא היו מחסומי־אבנים, לא היתה
הבערת צמיגים, לא היו הפגנות־המו־

נים. לא ראיתי מעצרים, התקהלויות או
תקריות בין התושבים לחיילי צה״ל.

;,יחידת מיוד
מובחרת״

יץ זרתי לירושלים.

גם הרחוב
1 1הראשי של העיר המיזרחית המה
בקונים. רחוב צלאח אל-דין היה סגור
כמו ביום הקודם. הפעם שמתי לב לכך
שגם התחנה המרכזית של ירושלים
המיזרחית חסומה וריקה מנוסעים ומ־אוטובוסים.
אלה התרכזו ליד שער־הפ־רחים
וגרמו לעיכובים בתנועה.
כשעברתי ליד התחנה המרכזית
הגיעו לשם כמה ניידות-מישטרה, בסי־רנות
מופעלות. הן נסעו במהירות ונכנסו
בחריקת־בלמים אל רחבודהאוטו-
בוסים הריקה. מתוך הניידות קפצה
קבוצה גדולה של שוטרים, לבושים
במיכנסי־חאקי בהירים, בנעלי פלאד־
׳ 1ובחולצות כחולות, שעליהן הכתובת.
יחידת־סיור מובחרת״ .הם אחזו
בכלי־נשק, אחדים היו חגורים באקדחים,
אחדים אחזו באלות.
שלושה פלסטינים עצורים ישבו
בצד המיזרחי של התחנה, כשבירכיהם
כפופות, ידיהם מעל לראשיהם הרכד
נים למטה. לידם עמד אחד השוטרים,
אלה בידו, ושמר עליהם.
מאוחר יותר הסתבר שמישהו פגע
במכשיר קהה בזגוגית הקידמית של
אחד האוטובוסים של אגד שעמדו בתחנה,
וניפץ אותה.
במהלר היומיים שבהם הסתובבתי
בגדה המערבית, הימים שאחרי הכרזת•
העצמאות באלג׳יר, היה זה האירוע
החריג היחידי שמשך את תשומת־ליבי,
האירוע היחידי שחרג מן השקט המתוח,
הכפוי ברובו, הכבד ורב־המשמעות
שאיפיין את ישובי הגדה.
אין ספק שצה״ל הצליח לעצור את
כל גילויי השימחה שהיו צפויים, אולי,
אילמלא הריכוז האדיר של כוחות,
ההגבלות החמורות, עונשי־העוצר והפי
סקות־החשמל שבהם. זכו״ הפלסטינים.

דווקא השקט רב־המשמעות היה
הפעם מיוחד במינו ויוצא־דופן.
היה נדמה כאילו דווקא השקט
המסויים הזה הוא שמאחד את כל
התושבים הפלסטינים, הנתונים בעוצר
והשרויים בחושר ובעלטה. כאילו עם
שלם עצר את נשימתו.

צילמה: ענת סרנוסמי ₪

בבזרעגז
העם

:ההתחלה

המדינה כולה היתה
ערה לביזיון. הכנסת
ה־ 12 החלה את דרכה
בקנמדיה עלובה, שבה
הופיעו הנבחרים
במזקינניס.

כאשר זרמו הח״כים והמוזמנים מן
האולם אל המיזנון, בתום הישיבה הראשונה
של הכנסת וד , 12 היתה בפי כולם
מילה אחת, כאילו על פי הסכמה: ביזיון.
בכל
ימי 11 הכנסות הקודמות, לא
היה מחזה כזה.

״שוטה הכפר״ .פתח במחול זקן
חברי־הכנסת. רצה הגורל כי העובדות
הביולוגיות ינחילו מעמד זה דווקא
ליאיר שפירגצק — בגו של הידר
הראשון של הכנסת.
שפרינצק אינו רק חבר בסיעה קיצונית
קטנה — ,מולדת״ של רחבעם
(,גנרי״) זאבי, שוחר־הטרנספר — אלא
גם אדם שאינו מצטיין בחוכמת־יתר.
״שוטה הכפר,״ הגדיר אותו אחד מעמיתיו
החדשים, בתום הישיבה.
שפרינצק־הבן הירשה לעצמו לשאת
נאום ארוך על דיעותיו הפוליטיות —
דבר בלתי־יאה מצד איש שנקרא מסיבות
ביולוגיות למלא תפקיד טכני
קצר. התגובות הנזעמות יצרו אווירה
של פסטיבל בישיבה שאמורה היתה
להיות חגיגית.
הקארניבל. הפסטיבל הפן־ לקאר־ניבל
כאשר בא תורם של הח״כים להצהיר
אמונים. לפי החוק, עליהם לאמר:
״מתחייב אני!״ ותו לא. נקבע מזמן כי
כל תוספת פוסלת את ההצהרה.
אולם אנשי השמאל כולו — ר״ץ,
מפ״ם, רק״ח, המתקדמת, עבד־אל־והאב
דראושה וגם אברהם בורג — החליטו
לעשות הפגנה. כל אחד הוסיף כמה
פסוקים משלו. הדבר הפך את המעמד
לקירקס, כאשר כל הצהרה חרשה מעוררת
גל־צחוק וקריאות־לעג.
כל ההצהרות האלה היו פסולות. אך
כאשר בא תורם של הח״כים לבחור
בידר החדש, והתברר כי מצהירי־הסרק
לא יוכלו להשתתף בהצבעה, פרצה
מהומה נוספת. הם ביקשו מחילה והזדמנות
להשמיע הצהרה חוקית. הרשות
ניתנה להם, והמורדים התקפלו.

ד פ 1הברק מגדה:

ה קל בגלל טי כתב קטן
שרי־המערך נודע השבוע על
) קיומו של מיכתב — המיכתב
בהא-הידיעה. מאז איו הנושא יורד מהפרק
בחדרי־חדרים: מתי נוסח המי כת
ב? מה נוסחו המדוייק? מי היה בעל
הרעיון?
מהו המיכתב המיסתורי, שהעלה את
לחץ־הדם אצל כמה משרי־המערר, שהעלה
את מחיר הדתיים בקלחת הפוליטית,
ושגרם לליכוד להזדרז ולסגור
עם הדתיים גם במחיר כבד כמו ״מיהו
יהודי״?
הנה השתלשלות העניינים סביב ה־מיכתב:

במוצאי־שבת, לפני שבוע, קיבלו
גורמים שונים במערך שיחות־טלפון
דחופות מהרב מנחם פרוש, הרב אלתר
(אחיו של הרבי מגור) ואישים נוספים
מבין החרדים.
בכירי-המערך התרשמו שלגורמים
החרדיים לא היה כל־כך נעים לקרוא
לילד בשמו: הם רצו בערבויות בכתב
על העניינים החשובים להם. בשיחות
פרטיות התבטאו האישים שקשה יהיה
להם להגיע לסיכומים עם המערך על־סמך
הבטחות שניתנו להם בעל־פה על־ידי
רפי אדרי, שליחו של שימעון פרס.
בעיקר בדקו הגורמים את עמדותיהם
של יצחק רבץ ומשה שחל.
• שחל טילפן לפרס ומסר לו את
המסר שקיבלו הוא ועמיתיו. פרס לא
טרח לדווח לשחל שהוא נמצא באותו
הזמן עם אדרי, בעיצומו של משא״וסתן
עם הדתיים, בירושלים.
• במוצאי־שבת, סמוך לחצות, קיבל
רבץ שיחת־טלפון בביתו מהרב
פרוש. רוח הדברים היתה דומה.
• נציגי ש״ס הגיעו, בינתיים, לנד
שא״ומתן עם אדרי, כשהם מלווים בעו־רך־דין
— דויד גלאס. הפרקליט הממולח
ידע בדיוק מה יספק את מרשיו.
בשעת־לילה מאוחרת טילפן אחד
מנציגי־ש״ס לאחד מבכירי־המערך והודיע
לו :״אתם חייבים להכניס לפעולה
את רבץ׳ לא ניתן להעמיד מול
גנרל (אריק שרון מהליכוד) את רפי
אדרת׳

ישר כסרגל. באנדרלמוסיה הכללית
השתבשו — כרגיל — כל המא־ניפולציות
של המערך, ונבחר איש־הליכוד,
רב שילנסקי, כיו״ר הכנסת.
בחירתו עוררה רגשות מעורבים.
מצד אחד ידוע שילנסקי כאדם הוגן,
ישר כמו סרגל, ליברלי בענייני־פנים

• במקביל שלח הרבי מלובאביץ׳
נציג לישראל. השר משה שחל הופתע
לקבל שיחת־טלפון ממלון מרכז בירושלים,
חדר .204 האיש, חיים צ׳סלר,
ביקש משחל דברים ספציפיים יותר
מאשר כבר הגיעו לאוזניו.
• ב־ 4לפנות בוקר, סילפן האיש
שנית לשחל והודיע לו :״אריק שרון
עומד להביא מיכתב, כתשובה למיכתב

אדרי

פרוש

שלכם!״ שחל נדהם ובדק באיזה מיכתב
מדובר. תשובה מוסמכת לא קיבל.
• במקביל גבר לחצם של הדתיים
לשתף במשא־ומתן את יצחק רבין.
בעיקבות לחץ זה נולדה הפגישה של
רבין ופרס עם הרב עובדיה יוסף. אולם
היא התקיימה מאוחר מדי, אחרי שנוצרו
מישקעים של אי־אמון של הדתיים
כלפי המערך.
• ביום הראשון, סמוך לשעה 10
בבוקר, הופסקה לפתע ישיבת־הממ־שלה,
ושרי המערך הוזעקו לישיבה
דחופה של ״שרינו״ .הישיבה התנהלה
בבניין מישרד ראש־הממשלה, בחדרו
של שימעון פרס בלישכת ממלא־מקום
ראש־הממשלה.
מה היה הנושא הבהול לשמו הוזעקו
השרים?
השאלה: האם ניתן להתחייב כלפי
הדתיים, בשם המערך, כיצד יצביעו
חברי־המערך על הצעת״החוק ״מיהו
יהודי?״

ונוח לבריות. מצד שני הוא לאומן קיצוני,
שניצל את מעמדו כיו״ר ועדת־הפנים
לעריכת ביקורים פרובוקטיביים
בהר־הבית .״הוא יכנס ישיבה של הכנסת
במיסגד אל־אקצה!״ הזהיר ח״כ
ותיק.
אולם רבים קיוו כי ״התפקיד עושה
את האדם״ ,וכי שילנסקי יתמתן. ואכן,
נאומו עם היבחרו היה מתון ומאוזן,
ונעדר בו הפאתוס הצורם שציין רבים
מנאומיו בעבר. היתה זאת נקודת־האור
היחידה במושב הראשון העגום של הכי
נסת ה־. 12
העיר אחד העורכים :״אם כך זה התחיל,
מה יהיה ההמשך?״

עד ארב ע
י כד המומחים האמינו:
1תקום קואליציה רחבה
אך הקרובים לעניין
טענו: הסיכויים
| קדושים. מדוע?

יצחק רבץ על ארבע(במסיבה)

שחל

,העלית את מחיר הרחיים לאין שישו!־

הממשלה

.אם לא על ארבע, אז בק 01ה שפופה־

למרבית־הפלא, רק ארבעה מהמשתתפים
סלדו מההתחייבות. יהיו אלה
יצחק נבון, גד יעקובי, יעקב צור ומז־כ״ל־המיפלגה,
עוזי ברעם. השאר הצביעו
בהתלהבות בעד. עזר וייצמן ומר
טה גור הפתיעו באומרם :״זה בכלל לא
חשוב! אנחנו לא מוותרים על מי־יודע ־
מה לעומתם, נזעקו צור ויעקובי
והתריעו בחומרה :״זהו מישגה לאומי!״

אווירה מוזרה שררה בימים האחרונים
בצמרת.
כל הקרובים למשא־ומתן חזרו והדגישו
כי הסיכויים להקמת קואליציה
רחבה קלושים. ואילו כל המומחים האמינו
כי קואליציה כזאת אכן תקום
בסוף.

ההחלטה להתחייב לפני הדתיים
למען השילטון התקבלה ברוב קולות.
• איש מבין המשתתפים לא הבין
את פשר הבהילות של זימון הישיבה.
המיסתורין התחיל להתפזר רק כעבור
כמה שעות. לשרים הנדהמים הסתבר
שהיתה זאת ישיבה לצורך אישור רטרו אקטיבי של מיכתב, שנמסר בש־עות־הבוקר
המוקדמות — כמה שעות
לפני הישיבה הגורלית־כביכול.
רפי אדרי — כך סיפרו השרים הנזעמים
מפה לאוזן — מסר לאנשיו של
הרב אליעזר שך, על דעתו של פרס,
מיכתב שהכיל התחייבות כלשהי. הוד
כנסות־החירום באה להטביע עליו חו־תמת־גומי.
הבהילות נועדה לטשטש
את הסדר הכרונולוגי — פער השעות
בין מסירת המיכתב לבין אישורו על־ידי
השרים.
למעשה: שום פורום מוסמך ושאינו־מוסמך
לא אישר מתן התחייבות כלשהי,
בשעה שזו כבר נמסרה לדתיים.

מה גרם לפער זה?
שבור ולצוץ. המומחים הסתמכו
על הערכה אחת: הקואליציה הרחבה
כדאית לראשי הליכוד והמערך.
לשימעון פרם כמעט ולא נותרה
ברירה. השבוע הוא נראה שבור ורצוץ.
אם לא ייכנס המערך לקואליציה ויצטרך
לרדת למחתרת, קרוב לוודאי כי
מנהיגותו של פרס תישבר. אין הוא מני
היג־אופוזיציה, והמיפלגה תצטרך להשתנות
מאוד כדי למלא פונקציה
כזאת. הצטרפותו לממשלה החדשה,
כשר בכיר, היא הדרך היחידה להצלתו.
גם לרבץ כדאי להיכנס לממשלה,
שבה יהיה הנציג הבכיר של המערך. גם
לו אץ עתיד באופוזיציה. מכיוון שאין
ספק לגבי נכונות הליכוד להשאירו בתפקיד
שר־הביטחון, הוא מעוניין בקואליציה
רחבה כמעט בכל מחיר .״הוא
מוכן לבוא על ארבע,״ אמרו יריביו.
הבעיות הכלכליות של מיפעלי־ההסתדרות
דוחפות גם הן להצטרפות
לממשלה.
כולם מטורפים, אך ...קואליציה
כזאת נוחה גם ליצחק שמיר יותר
מכל אחרת.
קשה לשלוט בראש קואליציה צרה,
שבה יש שלוש מיפלגות לאומניות
קטנות וארבע מיפלגות דתיות. אמר
איש־ליכוד :״כולם מטורפים, אך כל
אחד מהם מטורף בצורה אחרת!״
ממשלה כזאת תהיה חשופה למשברים
ולסחיטה בלתי־פוסקים. כבר עכשיו
קשה להגיע להסכם על חלוקת־התיקים,
מול התיאבון המטורף של
סיעות קטנטנות.
בעיית ״מיהו יהודי״ התגלתה לש

הרגע, אין איש — גם לא מבין
השרים הבכירים ביותר! — יודע למה
במדוייק התחייב לדתיים, באמצעותו
האדיבה של אדרי.
• ביום השלישי 11.00*3 ,בבוקר,
התקיימה ישיבה בהולה נוספת של
״שרינו״ .היה זה אחרי הודעת ש״ס על
הליכתה עם הליכוד. ההודעה היתה
צורבת יותר על רקע נדיבות־ליבם של
פרס־אדרי, שהתגלתה לבכירי־המערך
באיחור קל.
רוב המשתתפים היו ממורמרים על
ההתפתחויות האחרונות, ואחד העיר
בסארקאזם :״לשם מה אנחנו מקיימים
את הישיבה הזאת? ממילא ניתנו
התחייבויות חשובות לפני ששאלו את
דעתנו, אז שזה יימשך כך״...
פרס, הנפגע התמידי, השיב :״אינני
מצטער לרגע על שניהלנו משא־ומתן
עם הדתיים!״
יעקב צור :״דווקא יש לך על מה
להצטער! העלית את מחירם של הדתיים
לאין שיעור!״
פרס נפגע עוד יותר וענה כהרגלו:
״על סמך מה אתה אומר זאת?״
צור :״על סמך המציאות!״
• מאז היוודע תעלומת המיכתב
המיסתורי, סוערות הרוחות בקרב בכי־רי־המערך
עוד יותר נגד פרס, מקורביו
ושיטות־עבודתו.
בימים האחרונים התקיימו ארוחות־צהריים
וארוחות־בוקר של בכירי־המע־רך,
לצורך ״החלפת־דיעות״ .או, בשפה
עדינה פחות: תיאום עמדות בעניינו
של פרס.
פרס נאלץ להכיר במציאות החדשה.
משהציע את יוסי ביילין כשליחו בצוות
המשא־ומתן ״הסודי״ עם הליכוד לקראת
ממשלת־אחדות, השיבו לו החברים
:״נייט!״ הם רצו במוסה גור.
גור אינו נמנה, בלשון המעטה, עם
עושי דבריו של פרס.
פרס נבהל. הושגה פשרה על צוות
שיכלול את משה שחל וחיים בר־לב.
״אלה,״ התבטא שר בכיר במערך
השבוע ,״לפחות לא יכתבו בשמי מיב־תביס!״

מיר
כסכנה הרבה יותר חמורה מכפי
שהעריך תחילה (ראה סיסנרת) .הרכב
הממשלה החדשה בארצות־הברית, שהתחילה
להתגבש, מנבא רעות לישראל.
אנשיה כבר התחילו להתייחם אל
ממשלת־שמיר הצפוייה, הלאומנית־דתית,
כאל ״ממשלת־האיית־אללה״.
מיתקפת־השלום של אש״ף צוברת אף
היא תאוצה(ראה כתבה).
מול סכנות חדשות אלה, המאיימות
לא רק על המדיניות של שמיר אלא גם
על הסיוע הכלכלי האמריקאי לישראל,
נוח הרבה יותר להתייצב בממשלה רחבה,
שבה יש חלק למערך, הנחשב ב־חו״ל
כ״מתון״.
בקומה שפופה. מול שיקולים
אלה עומדים דברים אי־רציונליים, שקשה
להתעלם מהם.
שמיר אינו אוהב את פרס. הוא רוצה
להשפיל אותו. הוא רוצה שיבוא ״על
ארבע״ .בין השאר הוצע למסור לפרס
את מישרד־האוצר, אך להוציא ממנו
כמה מן הסמכויות המרכזיות — דבר
שהיה מהווה סטירת־לחי אישית לפרס.
אילו קיבל המערך תנאים אלה, היה
מוריד את עצמו לדרגת מיפלגה קטנה,
כמעט בסדר־גודל של ש״ס, ומגמר את
עצמו.
מכאן פער ההערכות. מי שראה מקרוב
את שמיר ופרס היה פסימי לגבי
הקמת הממשלה הרחבה. ואילו מי ששקל
את ההגיון הפוליטי האובייקטיבי,
האמין כי קואליציה כזאת תקום.
״שמיר מנהל מילחמה פסיכולוגית,״
התנחמו הדוגלים בקואליציה רחבה.
״בסוף יסכים לשתף את המערך, וזה
ייכנס לממשלה — אם לא על ארבע,
אז בקומה שפופה״.

פסלי לאילת
סימפוזיון בינלאומי ראשון מסוגו, יתקיים
באילת בחודשים ינואר־פברואר, ובאירגונה
של הפסלת יעל ארצי מקיבוץ שדות-ים.
בין הפסלים שיגיעו לסימפוזיון יהיו גם גרס מרכוס
משוודיה, מרסל פטיט מצרפת וקולובלז׳ה מצ׳כוסלובקיה.
בינתיים עוסקים חלק מהפסלים בחציבת גושי־שיש
במחצבה באיטליה. גושי־השיש, בגודל ארבע מ״ר, יגיעו
לארץ באוניה.

ליבאי תובע תיקו! לחוק
בעיקבות הביזיון בישיבת-הפתיחה של הכנסת
דד ,12 שנגרם בחלקו בגלל זהותו ואופיו של זקן
חברי הכנסת, יאיר שפרינצק, תובע ח״ב דויד
ליבאי, פרופסור למישפטים, תיקון לחוק.
על פי תיקון זה תיפתח כל כנסת חדשה על־ידי יד ר
הכנסת הקודמת, שיכהן כידר עד לבחירת הידר החרש, גם
אם אינו חכר־הכנסת החדשה.
בהיעדר הירד הקודם, ימלא תפקיד זה זקן סגני הידר של
הכנסת הקודמת.

פרשה הסתדרותית חדשה עוד פרשת-פנסיה עומדת לפרוץ בקרוב
בחברה הסתדרותית גדולה.
לפי הדיווחים יקבל המנכ״ל הפורש של
החברה פיצויי פרישה, פנסיה מלאה לבל
ימי חייו והטבות אחרות בסכומים של
מאות אלפי שקלים, וזאת, אחרי שש
שנות עבודה בלבד.

אה״ל חושש פארו
בימים האחרונים ניכרת עצבנות רבה בצה״ל
בכלל, ובחיל־האוויר בפרט, לקראת האפשרות
שמשה ארנם יכהן בשר־הביטחון בממשלה
הבאה. ארנם ידוע כחסיד פיתוח וייצור מקומי
וגורמים בצה״ל, ובחיל־האוויר במיוחד,
מפחדים שארנם יכפה עליהם לקנות תוצרת
מקומית.
דוגמא לכר אפשר היה לראות במאבק שפרץ באל־שרא, על
רקע החלטת חיל־האוויר לרכוש מערכות מתוחכמות
בארצות־הברית. מהנדסי אלישרא מחו על ההחלטה ואף
לחצו על שר־הביהחון, יצחק רבין, לקיים דיון חוזר. הם
טענו שהמערכת של אלישרא טובה יותר.
על רקע זה מנסים גורמים בצה״ל לזרז קבלת החלטות על
רכישות בחו־ל, עוד לפני שרבץ יעזוב את המישרד.

ביום השני, דד 21 בנובמבר, היום ה־
349 של האינתיפאדה, מסר דובר צה׳׳ל
על 243 התגים פלסטינים בשטחים הכבושים.
מיספר זה אינו כולל התגים מי ת
מתנחלים.
לפי ספירת ״העולם הזה׳׳ עומד מיספר
הדתגים הפלסטינים בשטחים הכבושים
על .330 לעומת זאת, מסרו מקותת פלסטיניים
על 420 הרוגים לסלסטינייס, לסי
הפיתט הבא:
• 282 התגים מי ת חיילי צה׳׳ל ומתנחלים.

65 התגים בתוצאה משאיפת גאז.
• 36 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 37 התגים מסיבות אחתת.

למה הן דפוקות?
בישיבה של ועד העובדים המיגהליים באוניברסיטת תל־אביב,
שדנה בהסדר־שכר, שאלה אחת מחברות הוועד מדוע
הנשים דפוקות.
ענה לה מרדכי גרוברג, מי שמחזיק בתיק מוסדות ההשכלה
הגבוהה בהסתדדות־הפקידים — .מפני שהן אוהבות את

הישיבה עברה לסרר־היום.

כחירות ממוחשבות באוניברסיטה בפעם הראשונה ייערכו השנה בחיתת
ממוחשבות באוניברסיטת תל־אביב.
בבחירות לאגודת־הססודנסים של האוניברסיטה, שייערכו
ב־ 26 בדצמבר, יוצבו בנקודות ההצבעה ססופי־מחשב תחת
הקלפיות. כל מה שיידרש מהסטודנט הוא להקיש את שם
הרשימה שהוא בוחר. לדיבר* רכז הפרוייקט יחסוך
המיחשוב זמן רב בספירת הקולות.
עקב אכילס של השיטה החדשה הוא החשש מנפילת מתח
במחשב, שעלולה למחוק את קולות הבוחרים, ולגרום
לבחירות חוזרות.

באוצר לא פודאגים

נגד לחץ־דם

בצמרת מישרז״האוצר לא מודאגים כלל
מהירידה ביתרות מטבע־החוץ של ישראל.

בימים אלה מוקמת בארץ עמותה ציבורית
ליתר לחץ־דם.

פקידים באוצר סבורים שביום שבו יתבצע הפיחות יעלו
יתרות המט״ח, מפני שכעת משהים יצואנים את יתתת
המטבע שלהם בחרל.
את הנימוק הזה השמיע השבוע אחד מעחריו הקרובים של
שריהאוצר, משה ניסיס, כהסבר להתעקשות ניסים לבצע
את הפיחות במועד שאותו הוא רואה לנכון, ולא במועד
שמנסה לכפות עליו דעת־הקהל.

שפירא לא מועמד
באגודת-ישראל אומרים בי הפירסומים כי
אברהם שפירא הוא מועמד לתפקיד שר כלכלי
בממשלה הבאה אינם אלא אחיזת-עיניים.
גדולי־התורה של אגודת־ישראל אינם מתכוונים להציע
לשפירא דבר, אולם פירסומיס ברוח זאת יכולים לעזור לו
לגייס משקיעים בקרב היהודים החרדיים בחרל, שינסו
לעזור לקונצרן שלו להיחלץ מקשייו.

הסוכנות מעכבת תשלומים הסוכנות מעכבת תשלומי־חשבונות לספקים.
עשרות חשבונות של ספקים הצטברו באחרונה בגיזברות
הסוכנות, והחשבונות אינם משולמים.
מקורות בסוכנות אמרו כי בתקופה האחרונה הורגש מחסור
בכספים המגיעים לסוכנות מחויל.

העמותה קבעה לעצמה למטרה לפעול למניעה של יתר
לחץ־דם, על־ידי העמדת מנגגץ אירגוני וביצועי, בסיועם
של מומחים העוסקים בתחומים כגון בדיאות־הציבור,
אפידמיולוגיה, פסיכולוגיה, תיקשורת־המונים, חינוך
לבריאות וחינוך גופני.
העמותה תפעל להקמת מרכזים לגילוי מוקדם של יתר
לחץ־רם, בשיתוף של מישרר״הבריאות וקופת־החולים
ובתמיכה של חברה לייצור תתפות.

ראשי העמותה הם פרופסודיס מכל במי־החולים
בארץ. חוחי הפעם הראשונה שרופאים

במעט־קרע
בגלל הטלוויזיה
הטלוויזיה הישראלית כמעט גרמה לקרע
במשא-ומתן הקואליציוני.
במהלך פגישת ראש-הממשלה, יצחק
שמיר, עם אגודת-ישראל נפסקה לפתע
אספקת החשמל. היה זה בדיוק כאשר
נכנס ראש״הממשלה לחדר״הישיבות, והחדר
היה נתץ בחשכה מוחלטת. ראש־הממשלה
נאלץ לגשש בחשכה, לאור אלד
מת פנס־כים שהחזיק בידו אחד מאנשי־הביטחון.
הפסקת-החשמל
נגרמה, כנראה, עקב
עומס-יתר של זרקורי הטלוויזיה על רשת
החשמל.

בפר המבביה מתרחב
כפר-המבביה ברמת-גן יהפוך מרכז האירועים
והקונגרסים הגדול ביותר בארץ.
ביום הראשץ הקרוב ייפתח בכפר־המכביה בניץ חרש,
שנועד בעיקר לאירוח אירועים וכנסים. בבניין החדש יש
תישעה חדרי־הרצאות ממוזגים. במרכז הבניין נמצא פאתיו
ענק וקפיטריה.
כפו־המכביה הפד בשנים האחרונות לחביבן של המיפלגות.
באירועים שנערכו בו השנה השתתפו כ־ 200 אלף איש.

בתי־הספר נערב׳
בתי-הספר החלו להיערך ללוחמה בגאזים.
תוכנית ניסיונית ע ד לוחמת־גאזים מופעלת בימים אלה
בבית־הספר א 1רט ביאליק.
התלמידים לומדים כיצד להתגונן מפני גאזים יאיר לטפל
בסובבים אותם. שיעורי־ההסברה נערכים מטעם הג״ה.
ביום החמישי הקרוב ייערך בבית־הספר תרגיל שבו יתרגלו
מצב־חירום. בתרגיל יהיו נוכחים אנשי צבא שיבדקו את
תגובות התלמידים.
אורם ביאליק הוא בית־הספר הגדול ביותר בארץ, ולבן
נבחר לתוכנית הניסויית. על פי הצלחת ותוכנית הניסויית
יוחלט איך לנהוג בבל בתי־הספר בארץ.

אוטומטית
מי שהתקשר בימים האחרונים למים־
פר־טלפון מסויים באיזור חיוג חיפה, זכה
לקבל ברכה מתוך־ מענה אוטומטי, וכל
זאת חינם אץ כסף.
הנוסח המוקלט אומר:
״אחי וידידי, שלום רב לכולכם.
״מטל קדושת השבת ועיסוקי ביום חול
אץ באפשרותי לענות לטלסץ, אבל בלי
נדר ובעזרת השם, יתברך שמו אמן, מיד
לאחר הישמע הציפצוך, כל מי שישאיר
את הודעתו יבורך על-ידי הגאץ הרבי
עובדיה יוסף שליט׳׳א, הראשון לציון, ה־באבא
סאלי, הבאבא ברוך, הרבי מלובא-
ביץ, וכל מועצת חכמי־תורה, באריכות
ימים, בפרנסה טובה, בבריאות ובכל טוב.
״אנא אחי, החזירו עטרה ליושנה, כי
צריך אמונה במדינה. טפו טסו שאבם.״

המועצה מתארגנת מחדש המועצה לשלום ולביטחון מתארגנת בימים
אלה מחדש.
המועצה לשלום ולביסחץ, הכוללת 200 קצינים כמילואים
ו־ 34 אלופים, הפסיקה את פעילותה ערב הבחירות. לאור
תוצאות הבחירות הוחלט במועצה שלא לפרק אותה.
להיפר. העובדה שהולכת ומוקמת ממשלה ימנית, גרמה
לכן־ שהמועצה החליטה להגביר את פעילות ההסברה
בארץ, ובימים הקרובים היא תחדש את פעילותה.

תחנות ניטור בחיפה
שמונה תהנות־התרעה נגד זיהום־האוויר יוקמו
בקרוב באיזור חיפה והצפץ.
ראש־עיריית חיפה, אריה גודאל, נתן בימים האחרונים
אישור להקמת שמונה תחנות־ניטור שתפקידן למדוד את
ריכוזי הגאז המזהם, דרתחמוצת הגופרית ומזהמי־אוויד
אחרים, אשר במערך הקיים של תחנות־הניטור אין עליהם
נתונים מדוייקים.

אישורו הסופי של גוראל מסיים מאבק של שש
שנים שניהלה היחידה לאיכות-הסביבה בחיפה
על הקמת המערך.
את התחנות תקים חברה אמריקאית, בעלות כוללת של 1.5
מילית דולר. הכספים יגיעו מהמזהמים עצמם, קרי, מבתי־הזיקוק
ומיפעלים אחרים באיזור.

ביום הראשון בשבוע שעבר,
בשעת צהריים, לפני שראשי
אגודת־ישראל הלכו אל הנשיא,
בזמן שמועצת גדולי־התורה ישבו
והתדיינו אם ללכת עם יצחק
שמיר או עם שימעון טרם,
הגיעה שיחת־טלפון למלון ן־ז־ניץ
בבני־ברק, עבור האדמו״ר מ־

דירדדהך11 | 1
1111^ 11 1 .1 1 .1
אופירה נבון, בעלת אותו
הברית. מייד עם היוודע

דן בן־אמוץ מחלק פרחים מה מרגיז
את יעקזבי? מישמרת גברזת בשחזר

במיפלגה יכול להגיע לקרסוליו?״
השבוע לא התאפק יעקובי
והרים, באחד האירועים, את הכפפה
:״זה מזכיר לי יותר מדי את
האמירות של גולדה מאיר
ופינחס סטיר, בזמנו, על שימ־עון

ח בן־אמוץ, השוכב ב-

מישפחת אילין, האחים רמי וארנה,
יבואני מכונית דלתא,
עדיין משפיעה עליהם. בתקופת־השיא
הסתתר ארנון אילץ אצל
חברים, ביחד עם בני־מישפחתו,
ואת הווילה המפוארת בשכונת־אחוזה
בחיפה הפקיד בידי חמישה
שומרים. שניים בעלי שדם שמ
אשת
נשיא ארה״ב צולמה לפני זמן־מה כאחת משלוש נשים שזכו בפרס מטעם
״הדסה״ :ג׳יהאן סאדאת, הגברת״הראשונה־לשעבר של מצריים (באמצע),
התואר בישראל (מימין) וברברה עצמה, הגברת הראשונה הבאה של ארצות-
תוצאות הבחירות בארה״ב נשלחה התמונה על־ידי האירגון לשלוש הנשים.

וויז׳ניץ. על הקו היה איצ׳ו
רסירוי, אחד היהלומנים הגדולים
בעולם, תושב בלגיה ובעל
דירה במינדלי־דדד בתל־אביב.
קסירר, אשר בנה לאדמו״ר לפני
שנתיים בית־מידרש מפואר ב־בני־ברק,
בהשקעה של שיבעה
מיליון דולר, אמר לאדמו״ר:
״מוכרחים ללכת עם שמיה״
מה מרגיז את השר גד
יעקובי? נערי־פרס, האומרים
שוב ושוב :״או־קיי, נאמר ש־שימעון(פרם)
הולך, אבל מי

בית־חולים ומתאושש במהרה
אחרי ניתוח, מצא שיטה מקורית
כדי למנוע את סתימת חדרו
בפרחים. כשבא אליו אורח בלי
פרחים, הוא נותן לו את הפרחים
שהביא האורח הקודם.
מה שלום זורח גחלי לא
טוב. גהל, מבעלי מיפעל דובק,
השוהה בחו״ל כבר כמה חודשים,
עזב את לונדון לטובת פאריס,
שם מוגדר מצבו הבריאותי כ״ק־שה״
.גהל הוא חולודלב.
השערוריה שעוררו בני

רו על הגג, ושלושה, חמושים
באקדחים, שהו כל העת בתוך
הבית. האח השני, רמי אילין,
הנשוי עם שרה לבית קאליש,
התגורר במלון •סיוז בתל־אביב.
עכשיו, כששככה המהומה, חזרו
בני מישפחת אילין לבתיהם. אך
לפני ימים אחדים פרצו שני גברים
חמושים לביתו של ארנון אילץ
בחיפה. האחד נמנה עם אנשי
השוק האפור, והשני עם רוכשי
הרכב. השניים איימו על ניי ח,
רעייתו, ואריאל, בנו, וגרמו
להם לטראומה. ארנון איליו, ש
פיטר
את השומרים כשנרגעו הרוחות,
החליט להחזירם, ובמקביל
הצהיר שהוא מוכן להגיע
להסדר עם כל נושיו.
המוציאים־לאור של מד־ריך־האמנים
המסווג בידור 1ב־מה,
עמום א שתב ויוסי
גירעוני, החליטו, לקראת הוצאת
המדריך החדש, לגוון אותו
בציטוטים־המלצות מפי אמנים,
במיסגרות בולטות. בין הנשאלים
הראשונים היה הבדרן שלמה
(״ג׳ינג׳י״) גולדברג, שאמר
:״שני דברים טובים קרו לי
בעשור האחרון — מזכירה אוטומטית,
שבזכותה לא הפסדתי אף
הופעה אחת ואף בחורה אחת,
ומדריך בידור 1במה, שבזכותו
קניתי דירה.״
בשנים 1964־ 1966 התגוררה
מישפחתו של השדרן הפופולרי
אלי ישראלי בקופקבא־נה
בבראזיל, שם שימש אביו
כשליח מטעם הסוכנות היהודית.
המישפחה התגוררה בדירת־פאר,
שהיתה שייכת לדארסי דיברו,
שר־החינוך של בראזיל, שהוגלה
על־ידי הפיכה צבאית
כמה ימים לפני בוא מישפחת
ישראלי לבראזיל. הדירה המפוארת
היתה מקום לעליה־לרגל
לאנשים רבים, שרצו לראות כיצד
התגורר השר ומה היתה רמת־החיים
שלו. מאז עברו שנים
רבות, ואלי ישראלי תהה מה
עלה בגורלו של השר המודח.
לפני שבוע קיבל השדרן ספר
חדש בשם מא״רה לתוכניתו היומית
דף השעה, שבה הוא קורא
קטע מספר ומבקש מהמאזינים
לגלות מהיכן לקוח הקטע. כשהחל
מעיין בספר גילה להפתעתו
שהרומאן נכתב על־ידי דארסי
ריברו, המכהן כיום כסגן־מושל
העיר ריו דה־ז׳ניירו ועובד גם
כאנתרופולוג.
מאיר רימון, נגן־הקרן
הראשי של התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית וסגן־הנשיא
של איגוד נגני״הקרן העולמי,
ערך ארוחה לכבודם של נגני־הקרן
של התיזמורת הפילהרמונית
של מינכן. כטוב ליבם ביין
החלו נגני־הקרן האורחים לספר

סיפורים ואנקדוטות על סרג׳יו
צ׳יליבדקד! ,מנצח התיזמורת
הפילהרמונית של מינכן. בניגוד
לציפיות המארחים השמיצו הקר־ננים
את המנצח במשך שעה ארוכה,
אך פחדו להזדהות, מחשש
שיפוטרו על־ידו. אחד מהם סיפר
שלפני כמה שנים הוא התלונן
באחת החזרות על הנעשה באו־

היום לפני
9שגים...
זה היה לפגי

תשע

שנים. ביבי גתציהו -
אז ילד״פלא בשדה הדי פלומטיה
הישראלית -
התבק ש לסייע באירגון
אחד מכנסי יהדות אר־צות״הברית.
נתניהו, איש
העובד בגדול, הציע :״ומ דוע
שלא נזמין את ה נשיא
הבא של ארצות-
הב רי ת ד
על פי תחזיות רבות,
הנשיא-דאז, ג׳ימי קא*
רטר, לא היה בעל סי כויים.
לקארטר ניבאו
כבר אז פישלון בבחירות.
נתניהו הימר על אחדה מועמדים
הרפובליקאים
הוא הזמין אתג׳ורג׳בוש. הוא טעה בהימור
ונבחר אז רוגלד רגן.
השבוע גזבר נתניהו ש שמו
של רגן הועלה אז
בפורומים יהודיים ומייד
זכה בתנועות-ביטול :״נו
באמת, שחקן קולנוע מז-

באשר לטעותו של
נתניהו, יש לו תשובה מו כנה
:״איזו טעותי אז
טעיתי בשמונה שנים...״
לם, וכתוצאה מכך התעלם ממנו
צ׳יליבדקה במשך שנתיים וחצי.
לסיום התלוצץ אחד מהנגנים
ואמר שהדבר החיובי ביותר כמנצח
הוא שהוא נוסע מדי פעם
לחופשות.
אלי דסה, העולם הזה

רונית

ו 1ך ך 1ע 1בתו של יקותיאל פדרמן, היתה בין מקבלי
| / 1 1 1 .1האורחים במסיבת־הקוקטייל שערן מלון ״דן״
בתל״אביב. נשות שבט הפדרמנים היו לבושות בשחור, ושמרו על פרופיל
נמוך. ליאורה פדרמן (בצילום האמצעי) נשואה למיקי פדרמן, אחיה
של רונית. רחל פדרמן(בצילום משמאל) הנשואה לעמי פדרמן, מנכ״ל•
הרשת ובנו של שמואל פדרמן, משוחחת עם יעל ואלון פרומצ׳נקו.

העולם הזה 2673

איך מתנהגת ליידי אמיתית? מי הרים את פנינה
רחנברום? בל ה דיאמנט -עדיין ממ שיכה להעתיק
המנצח הנודע לוראן
מאזלניצח על התיזמורת הפילהרמונית
של נידיורק לפני מאות
אורחים. הקונצרט החגיגי נערך
בשעות־הערב המוקדמות, ובסיומו
לא נשאר המנצח עם אורחיו.
הוא מיהר ללינקולן סנטר כרי
להיות אורח ברסיטל שהגישה
גרושתו, ישראלח מרגלית.
חרף גירושיהם שומרים השניים
על קשרים הדוקים ביותר ביניהם.
מאות
האורחים שהגיעו
למסיבת־הקוקטייל שערך מלון
דן במלאות 35 שנה לרשת־הנד
לונות שלו, התבקשו לחתום את
שמותיהם בספר־אורחים, שהוקדש
במיוחד למטרה זו. אחד האורחים
היה הרב ישראל לאו,
רבה הראשי החדש של תל־אביב.
כשהארץ־ בכתיבת הדברים בס־פר־ההקדשות,
אמר איש־התיק־שורת
חזי כרמל, שעמד מאחוריו,
שכנראה הרב כותב את דרישות
הקואליציה. ואילו היחצנית
בלה דיאמנט, שעמדה אף היא
אחריו נתור, פנתה לרב ושאלה

אותו אם היא יכולה להעתיק
ממנו. כשהרב הסתובב כדי לענות
לה, הוא זיהה אותה כתל־מידתו־לשעבר,
ואמר לה שהיא
כבר העתיקה די והותר כשהיתה
תלמידתו.
כשנשאלה רחל פדרמן ,
אשתו של עמי פדרמן, מנכ״ל
המלון, איך היא מרגישה אחרי
שלחצה את ידיהם של קרוב ל־
1000 אורחים, השיבה שזה קל
בהשוואה לעמידה על עקבים
דקים במשך כמה שעות.
בין האורחים לא נראו בכלל
נציגים מהליכוד, אך בלטו

שימעון פרם, יצחק רבץ
וחיים בר־לב. פרס ורבין הגיעו
מוקדם, הרבה לפני שאולם־
האירועים התמלא, ועזבו כעבור
זמן קצר.
משה נסטלבאוס, הכתב
הטרי בטלוויזיה, הגיע לסקר
אירוע בתל־אביב ויצא בשן ועץ:
הכתב גבה־הקומה זכה בנחת־זרועו
של אחד ינאי, איש חברת־האבטחה
שפע, ששמרה על האישים
באירוע. מייד נכתב מיכתב

משה זנב!

היה האורח הפופולרי ביותר ב מסיבה רבת״משתתפים בתל״אביב. זנבר, שנבחר
לתפקיד יושב״ראש הדירקטוריון של בל״ל, פגש במסיבה את מנכ״ל הבנק, צדיק
בינו(מימין) ,שהתפטר מתפקידו, והשניים החליפו חוות״דעת עם הפירסומאי דויד אדמון(מ שמאל).

חריף מטעם אגורת־העיוזונאים
לראש־עיריית תל־אביב נגד שימוש
בגברתנים. למרבית הפלא,
לאור מימדיו המרשימים של ינאי,
נראה נסטלבאום עליז ביותר
אחרי התקרית, ללא סימנים כחולים
וללא חבורות.
איך מתנהגת ליידי אמיתית?
מגי דוברוביצקי, שזכתה
בתואר הייצואנית מיספר ו
בארץ, הגיעה לאירוע שופע יפים
ויפות. היא התחבאה מאחורי
מישקפיים כהים ענקיים, ונראתה
מיסתורית ביותר. לפתע נעלמה.
כעבור זמן קצר שבה לאולם, ניגשה
בשקט לאחד הגברים באולם,
עיתונאי כלכלי, וביקשה ממנו:
״קח אותי מפה!״ הגבר המאושר
התבלבל קצת. כשיצאו השניים

מוטיקה מאיו

איש־העסקים בן ה־ ,78 בא לתערוכת ציורי דוד תו המנוחה, חנה שכשר, ופגש
בבני־מישפחתו: דוד תו מלכה זלוצ׳ובר (במרכז) ודודו חיים שכטר בן ה.86-
דודתו שרה שכטר בת ה״( 81 בצילום למטה, משמאל) הגיעה לאירוע בחברת בתה, הציירת כנה פינ-
קורט (במרכז) ,ונכדתה, דליה פינקרוט (מימין) .מלכה זלוצ׳ובר (בתמונה משמאל) קיבלה שוקולד
במתנה מאחד מבני מישפחתה. אחות נוספת היא כנה מאייר המנוחה, אמו של מוטק׳ה מאיר.

מהאולם, הסבירה לו מגי :״אתה
לוקח אותי מייד לבית־חולים!׳׳
הבחור נבעת. משהגיעו לחדר־המיון
של בית־חולים קרוב, הסירה
מגי את מישקפי־השמש הענקיים
וגילתה עין שסועה. רק אז
סיפרה שבאמצע האירוע ניגשה
לשרותים, החליקה, נפצעה בעין
ונזקקה לתפרים. כל זה לא
הפריע לה לחזור לאולם, להתחבק
ולהתנשק עם האורחים מבלי
לגלות דבר על מה שאירע לה.
לידיה אופיר, החליטה
לפרוש מכל עיסוקיה כדי להקדיש
את זמנה לתיעוד כל החומר
הכתוב, המוקלט והמצולם על
בעלה המנוח, שייקח אופיר.
לידיה נעזרת בשרותי הטלוויזיה,
והיא מתכננת להוציא קלטת־

העולם הזה 2673

וידיאו ושלושה תקליטים עם
מערכונים של שייקה אופיר.
בטרקלין תיאטרון חיפה
נערכה תערוכה של ציורים מרד
מניד ,.במיסגרת חילופי־תרבות
בין שתי המדינות. בין האורחים
הרבים בלטה אווה מרושק,
יפהפיה אוסטרית המכהנת כיום
כנספחת־התרבות של אוסטריה
בישראל. לוותיקים בין האורחים
הזכירה יפהפיה אחרת, ברברה
טאופר, שהיתה אף היא נספ־חת־התרבות
של אוסטריה בישראל,
והמכהנת כעת כמנהלת יח־סי־הציבור
של ם 1סיאוך ישראל
בירושלים.

ך 111ך *11111 1המלונאי היה במצב״רוח מרומם, למרות סגירת
| 111 11 המלון שלו ,״דיפלומט״ ,בגלל אי־תשלום מיסי־מים.
הוא חיבק ו הס תו דד עם נשות חבריו: מלכה שניידר (בצילום
אחת המועמדות לתפקיד של
בעלה, וגם אם לא תזכה בו
תישאר אחת הכתבות במקומון.
דוגמנית״הצמרת הישראלית,
מיכאלה ברקו בת ה־, 18
ממשיכה להדהים בהצלחתה הבינלאומית.
אחרי שהופיעה בשערים
בירחון־האופנה 1ת באיטליה,
בצרפת ובאנגליה, וגם בשבועונים
אל, דונה ועוד, היא זכתה
בהגשמת החלום של כל דוג־מנית־צילום.
היא צולמה על״ידי
הצלם האגדתי ריצ׳רד אבדון
לשער של גליון 111 האמריקאי,
שיופיע החודש, ולסידרה של צילומים
יוקרתיים עבור המעצבים

נינה ריצ׳י וג׳אני ורסצ׳ה.

ן * יץי 1ל | 1גורת־הכלגים
11 1 #של הדוגמנית
ממי בן־עמי, חשה ברע. בן־
עמי מיהרו! עימה למרכז הוו שדינרי
של זאב שימר, שמ ציין
בפירסומיו שהוא מעניק
שדות של 24 שעות ביממה.
אך הדוגמנית נאלצה להמ תין,
לטענתה, ארבע וחצי
שעות עד לבואו של אחד
הווטרינרים. כשזה הגיע,
ה ט תבר שהכלבה נמצאת
ב שלבי-גסיטה. בן־עמי נפג־עה
ק שות מהעניין, וויתרה
בעיקבותיו על כמה עבודות.
ז למאפרת־הטלוויזיה עדה
לז רו בי ץ היו הרבה חששות לגבי
הופעתה של השחקנית אוסנת
וישינסקי, מכיוון שזאת אחת הפעמים
המעטות שבהן הופיעה
אמנית בתוכנית־בידור כזאת, מבלי
להיות מאופרת על־ידי לזרו־ביץ,
אלא כפי שהיא מופיעה
בתובנית־הבירור שלה על הבי־מה.
חבריה מספרים שהיא היתה
מתוחה, ונרגעה רק אחרי שהיא
ראתה את התוצאות הסופיות
בתוכנית־הטלוויזיה.
העיתונאי יוני פער, סגן־
עורך המקומון העיר, השייך לרשת
שוקן, פוטר מתפקידו על־ידי
המנד׳ל עמום שוקן אחרי ש־פירסם
כתבה על נושא רפואי
בשמו של הדוקטור איציק לוי,
הכתב הרפואי של המקומון,
שהכחיש את חלקו בה. הצד המשעשע
בסיפור: העיתונאית רחל
טל־שיר, אשתו של סער, היא
העולם הזה 2673

מרים עציוני, יושבת-
ראש איגוד המפיקים והאמרג־נים,
חגגה את מסיבת הבר־מיצ־ווה
של בנה איי ל באחד מבתי־הקפה
המהודרים בתל־אביב, בחברת
שחקנים ועמיתים־למיק־צוע.
לפתע הבחינה בקבוצה של
15 צעירים שעמדו בכניסה. עצי
יוני, שחשבה שאולי הם אורחים
שאין היא מזהה אותם, פנתה
אליהם ושאלה אותם לזהותם.
הצעירים לא הסתירו את מבוקשם.
הם אמרו לה שהם עברו
ברחוב, וכשראו את השימחה בפנים
החליטו שהם רוצים ליהנות
מארוחה־חינם. עציוני הסבירה
להם שזה אירוע פרטי, והם עזבו
את המקום.
מעטים יודעים שהשחקן
ישראל בידרמן, המופיע במחזה
יומנו של מטורף בתיאטרון
הבימה, עשה חלק מהחזרות
למחזה בבודפשט. בימאי המחזה,
יוהאן מאוב, הזמין את בידר-
מן לערוך את החזרות בהונגריה.
השחקן נהג לשנן בקול רם
ובעברית חלקים דראמתיים מהמחזה,
ובכך גרם לדראמות בבניין
שבו התגורר. השכנים,
שלא ידעו מי הוא, חשבוהו למשוגע,
ובמשך שלושה שבועות
התייחסו אליו בחשדנות.
הפתעה רבה ציפתה לבאי־תערוכתה
של הציירת חנה
ליבון, כשהקריקטוריסטית הוותיקה
פרידל שטרן הגיעה
לאירוע, למרות ששברה את
אחת מצלעותיו; .שטרן סיפרה
שהיא היתה מורתה של ליבון
לפני 25 שנה, עת לימדה ציור
בבצלאל בירושלים. אורחת מפ
מימין)
,אשתו של המיליונר ליפמן שניידז־ מפרנקפורט, שערך א ת
המסיבה לכבוד הוצאת סיפרו, אירונה טייב(בצילו ם האמצעי) ,אשתו
של א חד מבעלי מלון ״הילטון״ ,ועם ניקול גייטטר (בצילום משמאל).

תיעה אחרת היתה השחקנית
ליאה דיליצקיה, ששיחקה עם
הציירת ליבון בתיאטרון מקומי
דובר־גרמנית בשם הנשר. דו־ליצקיה
סיפרה שהיא חזרה ארצה
לצמיתות, אחרי 20 שנה בגלות,
שבהן הופיעה בתיאטראות בגרמניה
ובשווייץ. בין הגברים בלט
אורי לוברני, מתאם־הפעולות
בלבנון, שעשה בשעתו דיאטה
חריפה והשיל קילוגרמים רבים
ממישקלו. כשהעירה לו רות
מגד, ממארגנות האירוע, שהוא
נראה נפלא בגיזרתו החדשה,
הוא נאנח ואמר לה שזה הרבה
יותר קשה מדברים רבים אחרים
שהוא עושה.

שרייבר, אחת מבנות שבט-
הקנדים. החמות הזמינה שולחן
לקפה.
איש הביטוח שלמה
אליהו, שבנה את הפרוייקט
היוקרתי נן העיר בתל־אביב,
תרם את כל האירוח שכלל את
המשקאות והארוחה של משתתפי
הפסטיבל והפסטיגל באחד
מבתי־הקפה במרכז שבנה. אחד
ממפיקי הפססיגל, מיקי פלד,
הבטיח לו שהוא יארגן את כל
המשתתפים, וביניהם הזמרת
ריטד״ הזמרים רמי קלייג־

שטיין ואלון אוליארצ׳יק
והשחקנים מוני מושונוב ד
שלמה בראבא לתצלום משו
מישפחת
פיצ׳רלד מבוסטון,
הקשורה בקישרי־מישפחה
עם מישפחת קנדי, הזמינה אצל
הפסלת אילנה גור מזרקה ענקית,
שתפאר את חצר אחוזתם.
גור הגיעה ארצה כדי להתחיל
בעבודה. במקביל היא קיבלה
הזמנה נוספת, והפעם מחמותו
של כוכב הקולנוע ארנולד
שוורצנגר, הנשוי עם מריה

תף, על רקע עוגב־המים הגדול
הנמצא במרכז הפרוייקט. החבורה
הגדולה שתתה ואכלה וניגשה
להצטלם, כפי שהתבקשה. לפתע
הסיר הזמר אדם את נעליו
וקפץ לתוך הבריכה בבגדיו, אך
דווקא באותם רגעים לא פעל
עוגב־המים, וכל ותוכניות והמאמצים
של המארגנים ירדו לטמיון.
איש־הביטוח נאלץ להסת־

פק בחממה קבוצתית של החבורה
על רקע המיזדקה שלא

פסוק׳ השבוע
• הצייד־העי תונאי י אי ר
גר &ח על אחעת :1989״אשת
יחסי״גים ד יזדעת שסוב כריות
על הכת פיים משקיות מתחת ל־עינייסד

המבקר החברתי י הונ תן
ג&ן על תמיגו־ל הפולארי(ההר
ש־ קרינת שמש לחשמ ל) שנחנך
באחרונה מסןז״צסן :״יש אנשים
המאמינים שיום אחד עוד
נצא מו: שסוויי ס, נפסיק לנצל את
האנרגיה של הפועל הערבי ונתחיל
לנצל את האנרגיה של הש־משד

תח־נמנית־שחקנית ק א־רו
ליין לנגג טדד, על הנוכחים
במסיבה בפאב תל״אביבי• :יותר
סוב להיות עם החיות בבית מא־שר
עם ועדות בחוץ!״

שנבחר כ״מר אירופה״ כתחרות שרירנים שנערכה השנה, הדגי םאת שריריו
כשהניף בקלות אתא שת־העסקים־והחברה פנינה ר תנבלו ם במכון־הכושר
הנתנייתי של אלעזר פלדמן. עיר הבילוי האהובה על פנינה רוזנבלום ב מיו ח ד הי א נתניה.

ד״וו־ד סמית

תאדדחשבון ולנשטיין(עם ידידה בשם שירין בוונציה)
.סלם, לרבות מו שך !המתחננת...״

יפוי־הכוח החדש הוצא על־סמך
יפוי־הכוח הראשון, שהיה ניתן לביטול,
ולא איפשר לשעבד כנגד חובות של
מישהו זולת סימה. ולנשטיין רשם שיעבוד
על סמך יפוי־הכוח, ומסרו לבנק .
הבנק מסר לו מייד 15 אלף שקל
נוספים עבור אפלבאום.
למעורר השדות״
^ ינתיים נסעה גולנסקי לבעלה
בוושינגטון, השלימה עימו והוא
נתן לה כסף. היא החליטה שאינה זקוקה
להלוואה מן הבנק, וב־ 17 בנובמבר
1986 שלחה הודעה בטלקם לוו־

מחוז־תל־אביב שאין מקום לכך.
אהרון שדר, פרקליט המחוז, כתב
לסלונים:
״הנני מאשר בזאת כי התיק שבנידון
נגנז על־ירי מחוסר־ראיות מספיקות
לאשמת החשוד.
״ישנו כאן עניין של עדות מול
עדות, כאשר אף אחת מן הגירסות
הסותרות אין לה סימוכין מספיקים
בחומר־החקירה, כדי שנוכל להוכיח
גירסה אמיתית בבית־המישפט.
״יחד עם זאת אני חייב לציין כי
התנהגות מרשו מעוררת חשדות, לנוכח
המרת ערבותו האישית של מרשו
כשיעבוד דירת המתלוננת לחובותיו
של משה אפלבאום בבנק. מאידך גיסא,

ביטחון
.דירות 3די
להרוג-

חייל ש 1אר את
הפרקליט הצבאי
הראשי: האם ההוראה
להוציא להורג היא
פקודה בדתי־חוקית
בעליל?

המיכתב שנשלח לפרקליט הצבאי
הראשי, תא״ל אמנון סטרשנוב, היה
מיוחד במינו.
לא רק התוכן היה בלתי־רגיל, אלא
גם המוען. כי חתם עליו חייל־מילואים
בשמו המלא וכתובתו.

וכך כתב נפתלי אור־נר מירושלים:
בתאריך
11.10.88 התגייס גדוד המילואים
שלנו לשרות מילואים.
בערבו של יום הצטיידות ואימונים,
התקיימה שיחת־מג״ד, שבה מסר לנו
המג״ד על הוראות־התגובה שלנו על
מצבים העלולים להתעורר בשטחים.
אחד הנושאים שבהם נגע היה
תגובת החיילים במיקרה של יידוי בק־בוקי־תבערה.
לדבריו, במיקרה זה
יוני רייף, דובר צה״ל

ך* גי ולנשטיין הוא מגדולי רואי!
1החשבון בישראל. בין לקוחות מי־שרדו
המפואר, השוכן בכיכר־המדינה
בתל־אביב, נמנים לקוחות כמו קונצרן
סר; חברת חדיראן, חברת־הבנייה הגדולה
מתי ליפשיץ, ועוד. הסיפור הבא
לא פורסם בשום כלי־תיקשורת, אולי
בגלל עוצמתו ולקוחותיו של רואה־החשבון.

2בדצמבר 1987 גבתה המישטרה
הודעה מרואה־החשבון חגי ולנשטיין,
ומייד לאחר־מכן הוא נעצר ושוחרר
בערבות כספית בבית־מישפט השלום
בתל־אביב.
בבית־המישפט אמר המפקח חזי
תרלף כי ולנשטיין חשוד שבתוקף תם־

שירין בתמר מימרן, המשיכה הרביעייה
לבלות יחד בארץ ובחו״ל.
באותה עת המשיך ולנשטיין להלוות
כספים למשה אפלבאום, הן
ישירות, הן בהסדרת מימון עבורו
בבנקים, כשהוא ערב לכספים. סימה,
שבעלה עזבה, פתחה בהליכי־גירושין,
ונזקקה אף היא לכסף. רכושה היחידי
היה דירת־מגורים ברחוב נחום 21 בתל
אביב. היא ביקשה מאפלבאום כי ישיג
לה הלוואה כנגד שיעבוד הדירה.
באותו זמן (מחצית )1986 היה
אפלבאום חייב רבבות שקלים לסניף
בתוליס־דיסקעט ביפו, ולא רק שלא
יכול היה להחזירם, אלא גם נזקק לסכומים
נוספים. הוא וולנשטיין שיכנעו
רואה החשנוו
והלקוחה

בבזרעגז

פעמיים המריצה המישטוה להעמידו רדיו. ברקריט־התחוז מסוב.
האם וימה וואה־החשבון הנודע את העווה החושה מרוסיה *
קירו קיבל מלקוח יפוי־כוח למשכן
דירה כדי להשיג ללקוח הלוואה. תחת
זאת מישבן את הדירה כנגד חובות של
לקוח אחר שלו, שהוא ערב להם אישית.
סיפור־המעשה שבו הסתבך ולנ־שטיין,
ואשר כולו לקוח מתיקי בתי־המישפט,
החל לפני כמה שנים. לוו־לנשטיין
ידיד טוב, ושמו משה
אפלבאום. זה היה קבלן בנייה באילת,
שהקים שם מלון בשותפות עם
משקיעים זרים. ולנשטיין היה רואה־החשבון
שלו, וסייע לו במימון בסכומים
שונים. ולנשטיין הצהיר כי לא
היה שותף בעסקים עם אפלבאום, אולם
תצהירים נגדיים של יריבתו, בעלת־הדירה״
טוענים כי היה שותף עם
אפלבאום בדירה ברחוב כרמיה 9בתל־אביב,
במיסעדת 117 ברחוב הרצל ב־תל־אביב,
בחברה לעיבוד־נתונים בשם
מיכונים וכן בעסקים רבים ושונים.
בשלב מסויים התחיל אפלבאום למכור
יחידות במלון־דירות באילת, קיבל
מאות אלפי דולארים מרוכשים בצרפת
ובבלגיה, ואחר־כך העסק פשט רגל,
ומונו לו כונסי״נכסים.
כאשר היה פעיל בעיסקי־בנייה
באילת הכיר אפלבאום את סימה גו־לנסקי,
עולה מרוסיה, שבעלה היה
קבלן־בנייה באילת. בינו לבין סימה
נקשרו קשרי־אהבה, שפרחו כאשר
בעלה של סימה היגר לוושינגטון, שם
הוא עושה חיל בעיסקי־בנייה.

את מנהל־הסניף כי בקרוב ימכרו
דירת־מגורים, ועד אז ישעבדו אותה
לטובת החוב. המנהל נתן בו במקום 20
אלף שקל לאפלבאום, והבטיח לתת
עוד 15 כאשר יומצא לו אישור
מוולנשטיין על רישום שיעבוד.
במקביל ביקש אפלבאום מסימה
גולנסקי כי תמסור לוולנשטיין יפוי־כוח,
כדי שיוכל למשכן את דירתה ולקבל
עבורה הלוואה בבנק.
ב־ 31 באוגוסט 1986 חתמה סימה
גולנסקי על יפוי־כוח רגיל לטובת
ולנשטיין, שלפיו הוא מוסמך לשעבד
את דירתה כדי לקבל עבורה כספים
בגין הדירה. את יפוי־הכוח הוציא ער
רך־הדין המנוח, אדם פרוסט.
ב־ 6באוקטובר באותה שנה הוציא
אדם פרוסט אישור לחגי ולנשטיין כי
יש לו יפוי־כוח בלתי־חוזר מסימה גו־לנסקי
לשעבד את דירתה כנגד חובותיה
וחובות משה אפלבאום לבנק
ברקליס.

לנשטיין, שבה ביטלה את יפוי־הכוח
שנתנה לו. ב־ 7בדצמבר, למרות הביטול,
רשם ולנשטיין הודעת־מישכון
על הנכס לטובת הבנק.
שנה לאחר מכן, כאשר הבנק ביקש
למנות כונס־נכסים לדירה, כדי למכרה
ולפרוע את החובות של אפלבאום שלהם
ערב ולנשטיין, הודיע ולנשטיין, בס!
בספטמבר , 1987 כי הוא מסכים
בשם גולנסקי למינוי עורך-הדין נחמן
אמיתי ככונס. הוא הסכים, למרות ששנה
קודם לכן בוטל יפוי־הכוח שניתן
לו לייצגה.
הבנק החל בהליכי מכירת הדירה,
וגולנסקי נטלה עורכי־דין והחלה במאבקים
לביטול המכירה. במקביל פנתה
באמצעות עורך־הדין חיים מישגב למי־שטרה,
לפתוח בהליכים נגד ולנשטיין.
המישטרה המליצה פעמיים לפרקליטות
להעמיד לדין את ולנשטיין על
מירמה, נציגו של ולנשטיין, עורך־ה־דין
אורי סלונים, שיכנע את פרקליט
עסקים ג1וץ
ך* אשר נתקעו עיסקי המלונות
^ של אפלבאום בבוץ, החל ביוזמה
להקמת מרכז לייצור ולמכירת יהלומים
בעיר אורליאן בצרפת, וביקר
שם כמה פעמים יחד עם ולנשטיין,
וכמובן עם סימה וידידתו של ולנ־שטיין,
שירין. הארבעה היו מרבים
להיפגש בדירה ברחוב כרמיה, וסימה
הנציחה בצילומים רבים את ארבעת
החברים. גם כאשר החליף ולנשטיין את

,לספק למישטרה אינפורמציה מלאה 1כ1ה״...

העיסקות שבהן קשורים אפלבאום,
המתלוננת ומרשך אינן ברורות דיין
בחומר״החקירה, וכנראה שהנחקרים
כולם, לרבות מרשו והמתלוננת, לא
היו מוכנים לספק למישטרה אינפורמציה
מלאה וכנה, שתשפוך אור מלא
על עיסקות אלה.״
מישגב עירער על החלטת שדר
לפני היועץ המישפטי לממשלה. הוא
ציין כי שלח לפרקליטות תצהיר של
עד מהימן, התומך בגירסת גולנסקי,
אולם זו מתעלמת מתצהיר זה ולא
זימנה את המצהיר למסירת עדות
במישטרה. הוא גילה כי היה עד לשיחה
בין גולנסקי, ולנשטיין ואפלבאום,
שבה ביקשה גולנסקי מוולנשטיין לסדר
לה הלוואה של 20 אלף דולר. הוא
גם הצהיר כי שמע במפורש כי הדירה
הוזכרה בקשר לסידור ההלוואה. הוא
ציין כי באותה עת ביקשה גולנסקי גם
ממנו להסדיר לה הלוואה כזו, תמורת
שיעבוד הדירה.
בפנייה ליועץ המישפטי לממשלה
טען עורר־הדין מישגב כי מנהל סניף
ברקליס, אברהם אשכנזי, ציין בעדותו
במישטרה כי גולנסקי לא היתה בקשר
עם הבנק, וגם כי מעולם לא דווח לו על
ביטול יפוי־הכוח. לדבר חשיבות, מכיוון
שבייפוי־הכוח השני, הבלתי־חוזר,
שהוציא ולנשטיין ללא ידיעת גול־נסקי,
נכתב במפורש כי הוא בא
לאבטחת חובות של גולנסקי לבנק
ברקליס.
אגב, בתצהירים הנגדיים, שהגיש
ולנשטיין, הוא ציין כי קיבל מעורו־הדין
נחמן אמיתי חוות־דעת, שלפיה
היה מותר לו להפוך את יפוי־הכוח
החוזר הראשון ליפוי־כוח בלתי־חוזר,
וכי לגולנסקי לא היתה זכות לבטל את
יפוי־הכוח השני, מאחר ונעשה בו שימוש
לטובת צד שלישי.
בדיקת חוות־הדעת מראה כי היא
חתומה על־ידי מתמחה במישרד אמיתי.
נראה כי משום מה לא רצו בעלי־המישרד
לחתום עליה.

יגאל לביב ₪

סצ״ר סטרשנוב
,ליחת כדי להרוג״
ההוראה הצה״לית היא ״לירות כדי
להרוג.״
שאלתי אותו :״ומה במיקרה שהבקבוק
כבר נזרק, ואין בידיו של המשליך
בקבוק־תבערה נוסף?״
תשובתו :״גם במיקרה זה יורים כדי
להרוג״.
הופתעתי מאוד מתשובתו, ואמרתי
לו :״לדעתי אין הפקודה חוקית, ואין
בכוונתי לבצעה בנסיבות אלה.״
תשובת המג״ד :״אם לא תירה כדי
להרוג, תועמד לדין.״
לפי מיטב הבנתי האנושית והמיש־פטית,
ההוראה שניתנה על־ידי המג״ד
הינה ״פקודה בלתי־חוקית בעליל״,
באשר היא מחייבת ירי כדי להרוג אדם
שכבראינו מהווה איום, ואין
בהריגתו משום הגנה עצמית אלא
״הוצאה להורג״ ,פשוטו כמשמעו.
אודה לך אם תענה לי על השאלות
הבאות:
• האם הוראת המג״ד שניתנה
לגדוד הינה ההוראה הקיימת בצה״ל?
ואם כן, מה הביסוס המישפטי (שלא
לדבר על הביסוס המוסרי) לירות כדי
להרוג באדם שכבר אינו מהווה סיכון
לכוחותינו?
• אם הוראת המג״ד אינה ההוראה
הצה״לית, כיצד זה נותן מג״ד הוראות
מעין אלו לחייליו, ומה בדעתכם לעשות
כדי למנוע הישנות מיקרים מעין
אלה?
העולם הזה 2673

עסאחו ,0 7
,,אס אחהדבר
שניך אות!,״ אפרה השופטת
^ יום השישי עמר עורר־הדין רם
כספי על דוכן־הערים בבית־ה־מישפט
המחוזי בתל־אביב והעיד כנאשם
בפרשת הפגישה הלילית. ביום
הראשון מיד אחר־כך, נסע לירושלים,
כדי להופיע שם כסניגורו של חברו,
עורך־הדין שמואל ברזל, שהסתבך גם
הוא והנאשם בפרשת בנק־צפ1ך אנורי־קה.
גלימת־הסניגור
הולמת את רם כספי
הרבה יותר מאשר חליפת־הנאשם.
כאשר העיד כנאשם, לפני השופטת
שרה סירוטה, לא יכול היה לשלוט בלשונו
ואמר :״אני מוכן להיות בך
תמותה רגיל, כי אילו הייתי כזה כל
המישפט הזה לא היה קיים!״
השופטת, בחוש״ההומור השנון
שלה, אמרה לו :״אם אתה מדבר עם
אלוהים, אל תשכח להזכיר אותי!״
כספי :״פיסית אני בן־תמותה רגיל,

את התחנה, הוא רוצה להתלוות אלי
כדי שלא אטעה בכניסה. ופתאום, מאחורי
השיחים, קופצים צלמים ומצלמים
אותי, ואחר־כך מתפרסמת תמונתי בעיתון
יחד עם קצין־המישטרה לצירי.״
לכל אורך עדותו לא עמד רם כספי
לבדו בבית־המישפט. מלבד סניגורו,
ישב גם אבא — מיכה כספי — על
ספסל־הסניגורים. כספי־האב היה גם
הוא יועצם המישפטי הפרטי של
גדולי־האומה, והיתה לו יד בפרשות
רבות. כאשר הבן חזר לקראת סיום
עדותו ואמר :״אני רוצה שבית־המישפט
יידע מה שעבר עלי. הייתי
עסוק בפרשה מסויימת בכל בוקר, עד
ארבע בבוקר,״ לחש אבא כספי מספסל
עורכי־הדין :״בפרשה ממלכתית!״
והנאשם, שקלט זאת, הוסיף מיד :״אלא
מה? עניין פרטי שלי? כל מעייני במשך
השנה היו בפרשה זו! ולמה אני מזכיר

כפסי כנאשם וכסניגור(עם מרשו, עורן״הדין ברזל)
.דן, תעביר ל׳ אח שרביט־המנצח ו
זאת?
מכיוון שאז החל הדואט בין הח״כ
והעיתונאי!״
לכספי היו טענות גם נגד חבריו
לספסל־הנאשמים. על עורך־הדין שרגא
בלזר, שייצג בפגישה הלילית את
אלברט אזולאי, כעס, מפני שלא היה
די בקי בפרטי הפרשה, ולא ירע כי
אזולאי הוצא מחקירת־מצ״ח יום קודם
לכן .״אני רגיל שעורר־דין מייודע
ומוכן היטב, כאשר הוא מייצג לקוח״,
אמר כספי. אף על ח״כ שלמה עמר,
שבגללו החלה כל הפרשה, כעס כספי,
ולא חסך ממנו את שבט־לשונו .״כאשר
הסתיימה הפגישה, וירדנו למטה,
כעסתי, זעמתי ורתחתי על ביזבוז־הזמן
ועל המידע הבלתי־אמין שנמסר לי.
אמרתי לעמר, עבדו עלינו, הכל
עורבא־פרח, קלאם־פאדי!״׳*
ובעוד שכספי טען כי איננו אשם
בהטרדת העד אלברט אזולאי, שהובא
במיוחד לפגישה לתל־אביב מקריית־שמונה,
וחיכה יום שלם כדי להיפגש
בערב עם יתר אבירי־השולחן־העגול,
אמר על עצמו :״כעסתי שכך מכנסים
ישיבה, שהכל עורבא־פרח, וכך מטרי;

דים אנשים!״

אבל גבירתי יודעת למה אני מתכוון.״
תחושתו זו של כספי שלטה בכל
עדותו במישפט. הוא פתח בעדותו
לפני שבוע, כאשר אמר :״אני לא רוצה
לאמר לבית־המישפט מה אני עושה
ובמה אני עוסק. באותה תקופה (של
הפגישה הלילית) עבדתי 20 שעות
ביממה, עד שלוש בבוקר. בכל יום
מתנהלות במישרדי בין 10־15
ישיבות...״
לאיש מהיושבים באולם לא היה
ספק לאיזה עניין מתייחס הנאשם. הוא
רצה להזכיר — למי שאולי שכח —
כי באותה תקופה היה עסוק מאוד בשליחות
ממלכתית, כאשר התבקש על־ידי
שימעון פרס לעזור בפרשת־פו־לארד.
לאדם
המרגיש עצמו כידידם של
גדולי־עולם, יועצם של ראשי־ממש־לות
ושרים, קשה להיות נאשם. על כן,
גם מעל דוכן-העדים, ביקש כספי מס־ניגודו,
עורך־הדין דן אבי־יצחק :״דן,
תן לי את שרביט הניצוח!״
וכאשר הסניגור ניסה להשתלט על
לקוחו הסורר, ררש כספי :״דן, תן לי
לנהל זאת, אני יודע מה אני עושה!״

^ גמאה שלגו״

י 22ל

^ עורבא פרת
^ ין ם 0ק כי כספי נעלב מאוד מיח־סה
של העיתונות אליו בפרשה. .
בבית־המישפט אמר :״הבאתי 400 כתבות
למישפט הזה, כתבות שנכתבו לפני
המישפט על הפרשה. אשתי גזרה
אותן. עבדך זכה לכותרת ראשית, ,עו־רך-דין
רם כספי נחקר במישטרה׳ בדיוק
ביום שבו היה ג׳ורג׳ שולץ בארץ.
שולץ זכה רק בכותרת־מישנה.״ הוסיף
כספי :״דיברתי על־כך עם העורך של
׳דישח־אחחנוח, והוא אמר לי שלא
היה באותו יום במערכת, כי הוא לא
היה נותן לזה לקרות מפני שזו
דיספרופורציה״.
אלא שכוחו של כספי נגד עורכי־העיתונים
לא עזר לו כאשר ״העיתונאי
(מרדכי גילת) ,מתחילת הפרשה,
התחיל בדואט עם חבר־כנסת. חבר־הכנסת
היה מגיש שאילתה, למשל:
,כיצד מעסיקים עורך־דיו פלילי,
במובן זה שמעורב בפרשה פלילית,
בעניין של פרשה ממלכתית?׳ והעיתון
פירסם, והח״כ המשיך לשאול״.
כספי התלונן גם על קצין־מישטרה
מסויים, שחיכה לו במיגרש״החנייה של
מישטרת פתח־תיקווה, כאשר בא להעיד
שם .״שאלתי אותו אם כל אדם
שבא להעיד מלווה על־ידי קצין לתחנה,
והוא אמר שמכיוון שאני לא מכיר

ציון צפריר, העולם הזה

^ מיסדרונות בית״המישפט יש
* 1התעניינות רבה בפגישה הלילית
ובתוצאות המישפט.
״זה לא היה יכול לקרות במאה העז,״
אמר עורך־דין שישב במיזנון ,״אז
איש לא היה מעז להעמיד לדין אדם
בעל כוח ועוצמה פוליטית כמו כספי,
אדם היועץ למלכים ולנסיכים! זה רק
במאה שלנו, מאז שגבר כוחה של העיתונות
והיא הפכה למעצמה השביעית,
שדבר כזה יכול בכלל לקרות!״
עורכי־דין אחרים, כמו הפרקליטות
פנינה דבורין וליאורה גלט, ועורר־הדין
שלום פסקא, פשוט מגיעים לאולם
ומקשיבים לדיונים. שלא לדבר על
בני־מישפחה, כמו עורך־הדץ אסף כספי,
אחיו הצעיר של רם כספי, ואחותו
רינה, שקיבלה אף היא רשיון עריכת־דין
לפני כמה חודשים, היושבים דרר־קבע
בקרב הקהל ועוזרים בנוכחותם
למורל של הנאשם.
אבל סיבלותיו של רם כספי טרם
הסתיימו. בסוף החודש הוא חוזר
לדוכן־העדים, והפעם ייחקר חקירה
נגדית על־ידי התובעת מרים רוזנטל,
העומדת להטיח בפניו מיספר לא קטן
של שאלות קשות ומביכות, כמעט כמו
לפני נאשם בן־תמותה רגיל.

נאשם וקהל: רם כספי ופנינה דבורין
במאה ה־ 19 זה לא היה ק 1רה

אילנה אלון ₪

* בערבית: סיליס ריק 1ת.

הדור החדש

של תכנית המנדים

40 מחשבי יבמ 2/דגם 25 בהגרלה חודשית
למי שחושב על מחשב ועל פרס כספי ענק יש היום סיבה כפולה להצטרף לכ־ 300 אלף חברי
תכנית המנויים של מפעל הפיס.
נוסף על השתתפות בהגרלת רב פיס השבועית המוכרת לך נעניק החל מ־ 24.11.88 בהגרלה
החודשית, המיוחדת והבלעדית לחברי תכנית המנויים 40 ,מערכות מחשב אישיות יבמ 2/דגם . 25
מחשב זה הוא הדור החדש של מחשבים אישיים. המחשב כולל מסך צבעוני גראפי משופר
אביזרי חיבור לתקשורת ולעכבר, כונן תקליטונים ,7201) 8זכחן 5121) 8ומערכת הפעלה 05 3.3ס.
תוכל לראותו יום יום באולם הכניסה של מפעל הפיס.

...ונרגיל 266,668ש״ח סרס ראשון בהגרלה שבועית.
כחבר בתכנית המנויים של מפעל הפיס אתה משתתף מדי שבוע בהגרלת רב פיס ועשוי אבו ת
בפרס ראשון של 266,668ש״ח ובמאות אלפי פרסים כספיים שונים.
כל זה במחיר של 15־ 2ו ש״ח לחודש(תלוי במספר ההגרלות בחודש).
אם אתה צריך פיס בחיים ...אל תחכה. מעצמו הוא לא יבוא.חייג עוד היום והצטרף טלפונית
לתכנית המנויים של מפעל הפיס או גש לסניף הבנק שלך או לסניף הדואר והצטרף במקום.

יצחק אדלר. רוני אקהל. אריה לוצוטו. יצחק כבודי.
הם מעוררים בי פלצות. ארבעתם ביחד, וכל אחד מהם לחוד.
השם של גיבעתי קשור ברגעים הגדולים ביותר של חיי,
רגעים בין חיים ומוות, של פחד והתגברות, של אושר וצער
תהומי.
והנה באים ארבעה אלה, ומושכים את כל זה אל תוך הזבל, אל
האשפתות של אספסוף במדים.
מאות אנשי גיבעתי נהרגו במילחמת־העצמאות, כשהם חדורים
בגאוות־החטיבה. איש־גיבעתי אינו בורח. איש־גיבעתי אינו
מניח לפחד להשתלט עליו. איש־גיבעתי אינו נוטש חבר בשדה.
איש־גיבעתי אינו רוצח שבויים. איש־גיבעתי אינו בוזז ביזה.
אינני טוען שכל אנשי גיבעתי היו טלית שכולה תכלת.
בסיפרי הצד השני של המטבע סיפרתי על כמה וכמה פשעים
שבוצעו על־ידי אנשי־החטיבה. אך החטיבה ידעה שאלה הם כתמים
על כבודנו.
והנה באים ארבעה פחדנים עלובים אלה, וגורמים למאות־אלפים
להתחלחל לשמע השם גיבעתי. ארבעה צעירים חמושים
נגר ערבי זקן אחר, בלתי־חמוש. הם פרצו לביתו והיכו אותו במקל
כשהוא מוטל על הריצפה, לעיני ילדיו ואשתו. דרכו עליו. קפצו
על גופו.
לא איכפת לי אם הם רצחו אותו מבחינה טכנית או לא. יתכן
שהביאו אותו למחנה־המעצר כשהוא עדיין חי, ושם גמרו חבריהם
האלמונים את המלאכה. חיילים מתועבים, חלאת המין האנושי
וחלאת המין הישראלי, שקיבלו לידיהם זקן גוסס, והמשיכו להכות
בו עד שנפח את נישמתו. ואולי הנתעב מכולם — הרופא
שלא טיפל בו. והמפקד שאיים עליו בנשק, מפני שגניחותיו של
הזקן הגוסס הפריעו לו. אלה נתעבים אף יותר מן הארבעה.
במישפט טענו כל אלה שהם מילאו רק פקודות (פקודות של

ארגעה אנשי־גיבעתי בבית־המישפט
גיבעתיס, שכולם נהגו כך (כל אנשי גיבעתיס. והם התלוננו על
כך שהמפקדים והמדינה נטשו אותם, אחרי ששירתו את המדינה
בצורה כה נאמנה (על-ידי הכאת זקן!).
ריבונו של עולם, מה קורה לחיילים? הם נראים כצעירים
רגילים לגמרי!
איני יודע אם אחרי זה אני מסוגל עוד לחשוב על חטיבת
גיבעתי כפי שחשבתי עליה במשך 40 שנה, חטיבת אחיי גיבורי
התהילה. בייחוד אחרי שמפקד־החטיבה, מתנחל חוזר־בתשובה,
החזיר אותם ליחידותיהם, וכך נתן להם את אישור החטיבה.
פעם כתבתי שיר על חיילי חטיבה זו. גם יצחק אדלר, רוני
אקהל, אריה לוצוטו ויצחק כבודי כתבו שיר. שיר מייבב שבו
האשימו את המדינה במה שקרה להם.
לא, לא ייכתבו שירים על הקרבות המפוארים האלה נגד
ערבים זקנים, נשים וילדים. לא ייכתבו שירי־תהילה למפקדי
הצבא שבו הפכו מיקרים כאלה לנורמה. הם ייזכרו לדראון עולם.
כך הרגשתי, עד שקראתי כי טוראי אשר אביטל מחטיבת־גיבעתי
נדון ל־ 56 ימי מאסר על שסירב לשרת בעזה, ושרבים
מאנשי החטיבה התייצבו לימינו.
תודה לכם. החזרתם את הכבוד לחטיבה.

אורי אבנר׳

יוו |1

א י ! ון י
אנשים — ככל שיהיו בלתי־נשכחים, כמו נטאשה, הנסיך אנדריי
ומסיה פייר. זהו ניסיון לתאר את הנשמה של רוסיה, על רקע אחד
המיבחנים הגדולים ביותר בתולדותיה. הנשמה של העם והנשמה
של הארץ מתמזגות כאן ליחידה אחת.
איך מעלים על הבד נשמה של עם? איך נותנים לה ביטוי
קולנועי, בתמונה ובצליל? איך אפשר למצות את היצירה המונומנטלית
הזאת, אולי הרומאן הגדול ביותר של כל הדורות, במדיום
הקולנועי, על מיגבלותיו.
סרגיי בונדארצ׳יק עשה זאת. השבוע ביליתי שמונה שעות
בבית־הקולנוע כדי לחוות את החווייה הזאת. הייתי מוכן להמשיך
עוד שמונה שעות, עוד שמונים שעות, מבלי לזוז מהמקום.
ראיתי בשעתו את הגירסה האמריקאית של סילחמה 1של1ם,
שבה הופיעה אודריי הפבורן הנהדרת בדמות נטאשה, והנרי פונ־דה
כפייר בזוחוב. זה היה סרט יפה. אודריי הקורנת שבתה את
הלב. אבל זה לא היה זה.
כי את היצירה הזאת צריכים לשמוע ברוסית, לראות ברוסית,
לחוש ברוסית.
הסרט של בונדארצ׳יק(גם הבימאי, גם התסריטאי, גם השחקן
המגלם את פייר) עוקב אחרי הספר בנאמנות. כל מילה בדיאלוג
לקוחה מן הספר, כל סצינה מבויימת בדיוק כמו שהיא מופיעה
בספר. אבל הסרט חורג מתחום זה. שוב ושוב הוא מרחף במשך
דקות ארוכות מעל לנופים האינסופיים של רוסיה, בליווי המוסיקה
של ויצ׳סלאב אובצ׳יניקוב. הנשמה רחבת־הידיים של העם
שהוא ארץ, והארץ שהיא עם, מציפה את הצופה כמו נחשול של

טולסטוי עצמו ממלא בסרט תפקיד מרכזי, אם כי בלתי־נראה.
מילותיו של החכם הזקן מושמעות בפי קריין — קריין כל־כך
נהדר, עד כי נדמה כי הספר עצמו הוא המדבר — ומרחפות מעל
לנוף, מעל לקרבות המהממים, מעל לגורלות אדם, מעל לדמויות,
עד כי הכל מתמזג ליחידה גדולה אחת, כמו בספר עצמו. כמו
בשירה, המוסיקה של המילים מתמזגת עם המוסיקה של הצלילים
והמוסיקה של התמונות. הכל ביחד מתאחד בהארמוניה שלמה,
סימפוניה של חיים ומוות.
אותנו, הישראלים בני דורי, מציף למראה הסרט גם נחשול
גדול של נוסטלגיה. בנעורינו היתה זאת ארץ רוסית. השירים
שלנו היו רוסיים, המנגינות היו רוסיות, הריקודים היו רוסיים,

סימפוניה של חיים 1נז 11ת
״קוטוזוב ישב על ספסל, מכוסה בשמיכה, כשראשו האפור
שמוט קדימה וגופו הכבד, העבה, רפוי כערימה. הוא לא נתן שום
פקודות, ורק הביע הסכמה או אי־הסכמה עם הדברים שהוצעו לו.
״...הוא הקשיב לדו״חות שהובאו לו, ונתן פקודות כשאלה
התבקשו. אך כאשר האזין לדו״חות, נדמה היה שאינו מייחס
חשיבות לתוכן המילים שנאמרו, אלא מתעניין יותר במשהו אחר,
בהבעת פניו ובצליל קולו של הדובר. השנים הארוכות של ניסיונו
הצבאי וחוכמת גילו המופלג לימדו אותו שאדם אחד אינו יכול
להדריך מאות אלפי אנשים הנאבקים עם המוות, שגורלם של
קרבות אינו מוכרע על־ידי הפקודות של המפקד העליון, ולא
על־ידי היערכות הכוחות, ולא על־ידי מיספר התותחים וההרוגים,
אלא על־ידי הכוח הטמיר הקרוי רוח־הצבא. הוא עקב אחרי הכוח
הזה והנהיג אותו עד כמה שיכול״...
כך תיאר לב טולסטוי בנוילחמה ושלום את מיכאיל קוטוזוב,
המפקד הרוסי העליון בקרב בורודינו. באותו יום, ב־ 26 באוגוסט
, 1812 בדרך למוסקווה, ניצח נפוליון בקרב והפסיד במילחמה.
קראתי קטע זה הרבה פעמים. הוא מדבר אל ליבי. כך בדיוק
הרגשתי פעמים רבות ב־ — 1948 שלא הנשק וסדר־הכוחות וטיב
הפיקוד מכריע במילחמה אמיתית, אלא כוח מיסתורי, רוחני,
בלתי״מדיד. גם נפוליון הכיר בכך באחת מאימרותיו.
כאשר מאסות של בני־אדם מתנגשות, כאשר עמים שלמים
נאבקים זה בזה, הניצחון יפול בחלקו של הצד אשר כוח־רצונו חזק
יותר, המוכן לסבול יותר, המחזיק מעמד רגע אחד יותר מיריבו.
זה נכון בכל מאבק, מקידמת דנא ועד האינתיפאדה.
יצירתו של טולסטוי היא הרבה יותר מאשר רומאן, סיפור על

נטאשה ב״מילחמה ושלום׳

חלק מהסרטים היו רוסיים. הרבה־הרבה מהאנשים היו רוסיים,
והמיבטא הרוסי שלט לא רק על קרשי הבימה. גם השכן, גם
בעל״המכולת, גם מנהיגי־העם דיברו רוסית, חשבו רוסית, התנהגו
רוסית. קראנו ספרים רוסיים. מי לא קרא בנעוריו את מילוזמה
ושלום ואת האחים קאראמאזוב, את הדון השקט, החטא 1שנש,1
אנה קארנינה?
כל זה נעלם מהנוף שלנו עם האמריקאניזציה של המדינה,
והשאיר אחריו חלל ריק גדול. חלל ריק בפינה אחת של נישמתנו.
לכן משפיע עלינו סרט זה כמו גשם אחרי תקופה ארוכה של יובש.
פניה התמימות של נטאשה בנשף הגדול, שכמיהה, יאוש
ופליאה מתחלפים בהם מפני ששום מחזר אינו מזמין אותה לרקוד.
הנסיך אנררי הפצוע, באוסטרליץ השוכב על הארץ ומתבונן
בעננים על סף המוות. בולקונסקי הזקן הנפרד מבנו, והסוגר את
כל רגשותיו מאחורי חזות קשוחה. קוטוזוב המנמנם באמצע הקרב
ההיסטורי. פייר בחליפתו האזרחית הלבנה, המגואלת בבוץ, המטייל
בין הגוססים בשדה־הקרב. מוסקווה הבוערת. הנער המוצא
להורג על־ידי הצרפתים. החיילים הרוסיים והשבוי הצרפתי המגלים
לפתע שאחרי הכל כולם בני־אדם. אנדרי נפרד מנטאשה.
סצינות בלתי־נשכחות — גם בספר, גם בסרט.
כמעט תמיד, כשיוצאים מהקרנת סרט שנעשה על־פי ספר־מו־פת,
יש בלב תחושה עמומה של החמצה. בשעת הקריאה הצטיירו
ברימיון דמויות הגיבורים, והן היו הרבה יותר עשירות מאשר
הדמויות בשר־ודם שנראו על הבד. לא כן בסרט זה. נדמה שכזאת
בדיוק היתה נטאשה (לודמילה סאבלייבה) ,כזה בדיוק ולא אחר
היה אנדרי(ויאצ׳סלאב טיחונוב) ,כך בדיוק״בדיוק היה קוטוזוב
(בוריס זהאבה) .כך הרגשתי גם אחרי הסרט חלף עם הרוח, על פי
הספר שהוא חיקוי אמריקאי של מילחמה 1של1ם.
אחרי שצופים בסרט, כדאי לקחת שוב את הספר, ולקרוא בו.
הסרט מסתיים באותן המילים שבהן הוא מתחיל: כאשר הרעים
בעולם מתאחדים, צריכים גם כל הטובים להתאחד. כל האמיתות
הגדולות הן פשוטות.

דץ אמת
מודעה שהתפרסמה השבוע בארץ.

אליסון וכן לאלו
שמחים להודיע על
הולדת בנם

>1ן **מת
וושינגטון די.סי 11.11.88 .
לא בדיחה טפלה. לא הלצה. מודעה אמיתית לגמרי.
12 מילים שטמון בהן עולם שלם. סיפור של דורות. פשיטת־הרגל
של הציונות. סיפור של תקופה.
נתחיל בהורים.
אליס1ן היא, כך אני מניח, אמריקאית. אני מקווה שהתגיירה
כהלכה(ואולי הוריה הם יהודים כשרים, שנתנו לבתם שם אנגלו־סאכסי־לבן־אמריקאי,
כדרכם של מתבוללים).
אבל מי זה כן לאליד
לאל 1הוא שם של יהודי־מיזרחי מכובד. בספר־הטלפונים יש
לאלואים בשפע. שתבוא עליהם הברכה.
אך מה טיבו של השם הפרטי ״כן״?
מדוע יקרא אדם לבנו ״כן״?
מעולם לא שמעתי על אנגלי ששמו הפרטי הוא ״יס״ ,גרמני
ששמו ״יא״ ,רוסי ששמו ״דא״ .אין שום סיבה לקרוא לילד עברי

אלא אם כן הכוונה היא לתת לרך־הנולד שם אנגלי, במסווה
של שם עברי. כלומר, שם המוכן לירידה, ארוז־מראש במכולה
לצורך העברה ללוס־אנג׳לס או לוושינגטון די־סי.
איננו יודעים אם כן לאלו ואשתו אלישן נמצאים בוושינגטון
די־סי באופן קבוע או זמני, לצורך ירידה או לצורך עסקים או
לימודים( .לפרובינציאלים מיסכנים כמונו כדאי להסביר שדי־סי
הם ראשי־התיבות של דיסטריקט אוף קולומביה, המחוז הפדרלי
של עיר־הבירה).
אבל שיא הסיפור טמון, כמובן, בשם הבן.
דין אבות הוא שם מקורי מאוד־מאוד, שם עברי למהדרין. אולם
יש להניח כי מי שנותן את השם המקורי הזה לילד בוושינגטון
די־סי חשב על משהו אחר: כשם שכן אינו אלא השם האנגלי
הפופולרי א ,1) £כך דין איננו אלא השם האמריקאי הפופולרי
ומכיוון שאמריקאי הגון זקוק ל״שם אמצעי״ ,כדי שיופיע
כראש־תיבה בין השם הפרטי ושם המישפחה, כדרכם של אמריקאים,
בא גם אמת. דין אבות. נהדר .״אמת״ הוא שם אמריקאי־תנ״כי
יפה, בעל צליל פוריטני של הדורות הראשונים.

ל שהד את י שראל

נטאשה והנסיד אנדרי

דרושה מילה חדשה.
מה שקורה עכשיו למדינה אינו רק שיחרוד (השיבה אל החרדים
,״חרדיזציה״ בלשון כמה פרשנים).
וגם לא שידות (השיבה אל הדת) ,כפי שסבורים אחרים.
וגם לא שיגלות (השיבה אל הגלות).
זהו תהליך הרבה יותר עמוק. זוהי התפרקות מן הערכים
הלאומיים הישראליים, מין דה־ישראליזציה, והשיבה אל הערכים
והתפיסות וההתנהגות של העדה היהודית בגטו.
אני מציע לתהליך זה את המילה שיהוד.

ק הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אוחד מה הן <יווחרות...חה ה

,.ההתמוטטות נ 8שנח., .אילו חיה לנו ותו נסו ,״פרס לא ינצח בבחירות
אנו צועדים לחורבן!״ היינו מפרסמים יותר!״ נ פרס הוא מפסידו!״
לפני ארבע שנים, לפני הבחירות ההן, דיברתי עם מאיר
פלבסקי, חבר מרכז מיפלגת״העבודה, שאמר לי שהמיפ-
לגה שלו לעולם לא תזכה בבחירות, כל עוד יעמוד בראשה
שימעון פרס. הוא צדק לפני ארבע שנים, והוא צדק עכשיו.
השבוע שאלתי אותו א ם זה נעים לו להיות צודק על-חשבון
מה שקרה בבחירות.
כמובן לא נעים לי. אבל העובדה היא שצדקתי אז, אני צודק
היום, ואני אומר שוב: שימעון פרס לא ינצח בבחירות, כי שימעון
פרס הוא מפסידן.

• ואם שימעון סרס לא, מי, לדעתך, יוכל לנצח
ככחירות כשיעמוד בראש מיפלגת־העבודה? איזה
צעיר חסר־ניסיון?
ההתמרמרות בקרב הקהילה היהודית בארצות־הברית,
ובעולם בולו, על הב טחת ראש־הממשלה למיפלגות הד תיות,
בעניין תיקון חוק ״מיהו יהודי״ ,גוברת והולכת.
מאות אלפי יהודים, שעברו גיור רפורמי וקונסרווטיבי,
רואים את עצמם נפגעים מקבלת־התיקון. בפורומים
שונים, שהתכנסו בארצות-הברית, נמתחה ביקורת קשה
על הכניעה לחרדים. יהודי ארצות-הברית שולחים שלי חים,
מאיימים בפגיעה בגיוס הכספים ובפעילות השדולה
היהודית( .ראה הנדון).
שאלתי את הפרופסור ישעיהו ליבוביץ, שומר-מיצוות
הידוע בדיעותיו בזכות הפרדת הדת מהמדינה, מהן, לדע תו,
ההשלכות האמיתיות של התיקון. האם באמת צפוי

קרע בין מדינת״ישראל ליהדות התפוצות, אם יתקבל
התיקון(
העם היהודי הוא קרוע ושסוע. מושג האחדות לא קיים כבר,
ולכן כל הדיבורים על קרע אינם רלוונטיים. העם היהודי נמצא
במצב של התמוטטות, שבאה מקירבו. המצב הזה קיים כבר שנים
רבות. הקמת מדינת ישראל לא שינתה מאומה, ושום חקיקה
שמחוקקת מדינת־ישראל לא יכולה לשנות את המצב, לטוב ולרע.

• זאת אומר שאתה לא רואה בתיקון חוק ״מיהו
יהודי״ צעד הרה־אסון?
אני פסימי לגבי עתיד העם היהודי בכלל.

• אתה מוכן להסביר?
אני מתבסס על המציאות. אין שום תוכן ערכי משותף ליהודים.

• אם כך המצב, מדוע, לדעתך, טורחים יהודי התפוצות
לכנס כינוסי־חירום, לשלוח שליחים בהולים
ולנסות לשנות את ההחלטה?
יש אגשים שהרעש הוא תוכן חייהם. לגביהם אולי זה משנה.
אבל את המציאות זה כבר לא ישנה. תהליך ההתמוטטות הולך
(אורית זחבבל)
ונמשך. אנחנו צועדים לקראת חייבו•

לאו דווקא צעירים. יש גם אחרים. אפשר להשתמש, באין ברירה,
במה שיש בתוך המיפלגה.

ביום השישי האחרון פורסמה בעיתונות עצומה של מר צים
וחברי הסגל האקדמי באוניברסיטת תל-אביב ובאו ניברסיטה
הפתוחה, הקוראת לממשלה להכיר בזכות העם
הפלסטיני למדינה משלו, ולהודיע על נכונותה למשא-ומתן
עם הנציגות המקובלת של הפלסטינים על עתיד הגדה
המערבית ורצועת-עזה.
שאלתי את הפרופסור משה שוקד, מהחוג לסוציולוגיה
ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל״אביב, ממארגני הע צומה,
א ם יש כוונה להמשיך בפעילות מסוג זה והאם,
לדעתו, יצאה האקדמיה סוף־סוף מהקפאה.

• ואני מקווה שאתה לא שוכח שיצחק רבין נחשב
ימני, ועל כן בגללו אולי היו מססידים במיפלגת־הע-
בודה קולות של אנשים שרבין ימני מדי לדעתם.

אץ זו הפעם הראשונה שאנחנו מגיבים על מה שקורה במדינה.

כן, זה נכון. אני מאמין שעם רבין בראש מיפלגת־העבודה היתה
עצומות ערכנו כבד 10 כנסים ועצרות. אנחנו אירגנו, למשל, את הכנס
שהתקיים ביום הראשון באוניברסיטת תל־אביב, ושעסק בשאלה
״האס יתכן שלום ללא אש״ף?״.

• החשיפה שלכם אינה גדולה במיוחד. זה מכות?
הבעייה היא המימון, אץ לנו מיליונר העומד מאחורינו. את כל
הפעילות אנחנו מממנים מכיסנו. אילו היה לנו יותר כסף, היינו
מפרסמים יותר.

• מי מארגן את הפעילות?
הפעילות מאורגנת תחת מיטריית ״עד כאן״ ,שהיא תנועה
בלתי־מיפלגתית ואין בה חברי מיפלגות, אלא חברי הסגל האקדמי.
אנחנו חושבים שאחרי 21 שנה צריו, סוף*סוף, להגיע להסדר
עם הפלסטינים. עם־ישראל לא יוכל לעמוד בהשלכות של
המדיניות הקיימת.

• היו בעיות עם אנשי־הסגל, או שכולם חתמו על
העצומה בנפש חפצה?
לא עשינו גיוס גדול. אנחנו גם לא מכריחים אף אחד לחתום.
מי שרוצה חותם. את העצומה אירגנו עוד לפני הכרזת המדינה
הפלסטינית. הגענו למסקנה שאם ממשלת־ישראל אינה מתנהגת
(אורית זחבבל)
בתבונה, אנחנו חיייבים להביע את דעתנו•

• ,אתה מוכן לקרוא בשם ל״מה שיש״ כתוך המים
לגה?

אני לא אוהב את הניסוח שלך, אבל אני טוען שאילו יצחק רבין
היה עומד בראש מיפלגת־העבודה, גוש השמאל היה מרכיב את
הממשלה.

מיפלגות המיפלגה מפסידה שלושה־ארבעה מנדאטים, אבל היא היתה
מפסידה אותם לטובת גוש השמאל, ולדעתי היתה זוכה בחמישה-
שישה מנראטים מאנשים שלא יכלו להצביע עבור מיפלגת־העבודה
בגלל שימעון פרס. כלומר, לדעתי מיפלגת־העבודה,
בסיכומו של דבר, היתה מרוויחה קצת, וגוש השמאל היה מרוויח
עוד מנדאטים, וכך יכול היה להיות הגוש הגדול ולהרכיב את
הממשלה.

• לדעתך מיפלגת־העבודה צריכה להצטרך לממשלה
או להישאר באופוזיציה?
להצטרף. לדעתי, ממשלה שיישבו בה חרדים למיניהם, יובל
נאמן, רפול, גנרי — ממשלה שמישה ארנם ואריק שרון יהיו בה
המתונים — יהיה קשה מאוד לנטרל. הסיכוי היחידי לאזן את
הסכנות הוא לשבת בתוך הממשלה.

• גם חברים אחרים במרכז חושבים כמוך?
קשה לדעת. יש הבדל רב בין מה שהם חושבים לבין מה שהם
אומרים.

• אני יכולה לצטט אותך?
בוודאי, אין לי שום עתיד במיפלגה, ואי לא שם זין על מה
(דניאלה שמי)
שיגידו עלי•

ם אומרים...מה הן אומרות...הה הם אומרים ...מה הן אוחרות...מה הם *
אחרון צוקרמן

גירעון גדות:

אשה גלינסק:,

אתי נ!ולק

. .א דם הואכעץ אני מטיר את הב .,ראום יש מישא לה,
החי בזנות שורשיו ו ,,רק על הגורל ונתאום מסתבר שאין!״
תוכנית־רדיו חדשה ומבטיחה עומדת להיוולד ב״קול
ישראל״ .שמה ״שלוש מישאלות״ ,ועורכת״התוכנית, אתי
פולק, והמפיקה ינסו להגשים את מישאלתם של המרו איינים
בתוכנית.
לכאורה ראיון מצויץ לתוכנית, אבל מי שמכיר את ״קול
ישראל״ ויודע שהתקציב שלהם הוא, במיקרה הטוב, כוס-
קפה במיזנון, תוהה כיצד יגשימו מישאלות. ביקשתי
מאתי פולק לענות לי על השאלה.
קודם כל יש בוודאי הרבה מאוד מישאלות שאינן קשורות
לתקציב. הנה, למשל, פגשתי אתמול בעורכת־דין צעירה, שביקשה
להיפגש עם אסיר־עולם ולבקר בכלא, ואחר־כן ביקשה להיפגש
עם שופט בדימוס ששלח אסיר למאסר־עולם.

• באיזה עוד מישאלות נתקלת כבר?
פגשתי בבחור שהוא מטפס־הרים, וחלומו הגדול הוא לטפס על
איזה הר מפורסם בקניה. הוא מבקש כרטיס לקניה, ומשם הוא כבר
יסתדר בעצמו, וגם יקליט לנו את רשמיו תור כדי הטיפוס בהר.

• אז הנה בבר יש בעייה. כרטיס לקניה .״קול ישראל״
יממן את זה?

כיום לומדים אידיש כ״ 800 תלמידים, וביניהם תל מידים
ממוצא מיזרחי. המפקח על הוראת האידיש במיש־רד״החינוך״והתרבות,
מרדכי דוניץ, מסר כי תוכניות־הלימודים
כוללות הוראת השפה, שירה באידיש וקריאה
במקור מסיפורי שלום עליכם, י״ל פרץ ויוצרים אחרים.
לימוד השפה הביא לתופעה חדשה. במסיבות סוף״
אידיש השנה, שנערכו בכמה בתי״ספר המלמדים אידיש, הופיעו
התלמידים בשיחה ובדיקלומים בשפה זו.
השחקן יאשה גלינסקי מגלם את דמותו של המן במחזה
״המגילה״ ,המועלה על־ידי תיאטרון־האידיש של שמואל
עצמון ומגיב על תופעה זו.
אני מרגיש מאושר כשאני שומע על התייחסות רצינית שכזו
לשורשים של העם. אדם הוא כעץ החי ונושם בזכות שורשיו. לכל
אדם בישראל, מדינת קיבוץ־גלויות, יש שורשים ומסורת ממקום
עלייתו ארצה. לי יש שפת־האידיש וכל הקשור בה.

• קשור בה?
שורשים זה זיכרונות, חוויות: לזכור את הנהר הארוך בליטא,
את מזג־האוויר המעונן, את השלג המגיע לגובה של חצי מטר
לרגליו, את הגעפילטע פיש, ועוד. את הנהר אינני יכול להביא
ארצה, או את שפת האידיש הבאתי בגאווה.

9איפה למדת את שפת האידיש? בבית־ספר?
עליתי מברית־המועצות בגיל . 18 כל הידע שלי בשפת האידיש
הוא מהב־ת, מההורים. הגענו לזמנים טובים כשלומדים שפה זו
בצורה שיטתית ומיקצועית, כפי שגעשה עתה בארץ.
(עודד רכטסן)

״קול ישראל״ לא יכול לממן את זה, אבל אני מקווה שאצליח
לעניין גורמים שונים, שיתנו לבחור כרטיס.

בשבוע שעבר פורסמו ידיעות שלפיהן, על פי סיכו ם בין
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, והרב מנחם פרוש, יעבור
מיפעל-הפיס לידי אגודת־ישראל, והיא תהיה גם אחראית
על בחירת הדירקטוריון הבא של מיפעל״הפיס. יוצא מ כן

פיס

• את מבינה שברגע ששורות אלו מתפרסמות
תוצפי במאות מיסתבים של אנשים, שחלומם הוא

שהכספים הרבים, שמיפעל-הפיס מופקד עליהם, יעברו
לידיים חרדיות. שאלתי א ת גידעון גדות, יו״ר הדירק טוריון
של מיפעל-הפיס, אם יש אמת בידיעה.
אני ממליץ שתפני ישירות לראש־הממשלה או לאגודת״יש-
ראל.

• ולך, בתוקף תפקידן• כיו״ר הדירקטוריון, אץ מה
לאמר על הנושא?
לישכת ראש־הממשלה הכחישה את הדברים מכל וכל. גם
מקורות אחרים, הקשורים ללישכת ראש־הממשלה, הכחישו את
השמועה. אלה הדברים שאני יודע, וסביר להניח שהם אמיתיים.

• ובכל זאת, איד צצה שמועה כזאת? למה נטפלו
דווקא למיסעל־הסים?
אמרתי כל מה שהיה לי לאמר. אין לי מה להוסיף. מלבד זאת,
הדבר היחיד שאני מטיל את יהבי עליו הוא הגורל.

• אס זה רמז, אז לא הבנתי אותו.
ההודעה מלישכת ראש־הממשלה היתד, חד־משמעית ובחרה.
זה מספק אותי, וזה צריך לספק את כל עם־ישיאל.
(אורית זחבבל)
רדיו להגיע לאלסקה, לדרום־תימן, לאלבניה ואולי אף לניו־יורק.
תוכלי לפתוח מישרד־נסיעות.
אני מתארת לעצמי שאקבל הרבה מאור פניות. אצטרף לברר
מביניהן את המישאלות הכי מעניינות.

• מה זה מישאלה מעניינת?
מישאלה שיכולה לעניין הרבה מאוד אנשים, מלבד בעל־המישאלה
עצמו, ואני מוכרחה להגיד שמהרגע שבו התחלתי
לעבוד על התוכנית אני ממש נהנית. מצאתי הרבה אנשים שיש
להם מקוריות של מחשבה ומקוריות במישאלות.

• לכל אחד שפגשת יש איזו מישאלה?
נדמה כאילו לכולם יש, אבל כשאני אומרת שאני מוכנה להגשים
מישאלה אומרים לי: מה, באמת? ואחר־כך מתחילים לחשוב,
ופתאום מסתבר שאין. יש גם אנשים שאמרו לי שיש להם מיש־אלה,
אבל הם לא יתנו לי אותה, כי הם רוצים להישאר איתה
ולהמשיך לחלום.

• ומה המישאלה שלד, אתי?
את האמת? הייתי רוצה להיפגש עם אורי זוהר, והייתי רוצה
(דויאלה שם י1
להבין איך זה קרה לי•

כבים
המוסקטרים —
דור ההמ שך
0דפי אדב סגדד דיומא ולפי
רי צארד לססו־ נראה דור
ההמ שך ש ד -שלו שת
המוסקמדיבד בסו־ ם ה חד ש
כגיייסס בזוד ש ל הס א ה

וזה באמת היה חייב לקרות. אפילו אלכסנדר
דיומא דאג שלשלושת ה מוסקסדים יהיה דור
המשך. וכך מופיעים על הבד בסרט שובם של
המזסקטרים גם הנבלים וגם הגיבורים ותיגבורת
של כמה שחקנים חדשים, פוסוגניים כמו הוריהם
לפחות.
סי תומאס פאול, תגליתו של פראנקו זפירלי,
הנראה מסכן ואומלל בתפקיד ם זסקאניו׳ הצעיר,
זכאי ליותר מזו /לדעתו של ריצ׳ארד לסטר.
לסטר בחר דווקא בו לתפקיד ההירואי של ראול,

בנו המאומץ של אתוס, שהוא לפחות תמים ונועז
כמו שהיה דארתאניאן לפני 20 שנה. מולו
מקשטת את המסך קים קאתראל כבתה הנוקמת
של מיליידי ומי שזוכר אותה מאהבה בחלון
ראוזה מבץ מדוע נפלה עליה הבחירה.
כמובן שכל הזקנים מופיעים גם הם — מייקל
יורי /אוליבר ריד, פראנק פינליי(השחקן השיי־קספירי
האגדי) ,ריצ׳ארד צ׳מברליין, ואפילו
ג׳ראלדץ(שהיא כל־כן־ נהדרת במודתים של אלן
רודולף) צ׳אפלץ ופילים נוארה. את העיבוד
לתסריט עשה ג׳ורג׳ מקדונאלד פרייזר ואפשר
לצפות למשהו מבדר, פוטוגני ואלגנטי.

תדריך

חובה לראות:

תל־אביב: החנינה של באבט, קפה בודד,
בוקר טוב ו״נדנאם, מסע לקיתרה, בנלל המיל-
חמה ההיא, הוסיכה הקסומה, קיץ אצל סבא,
הקומיסרת.
ירושלים: הוסיבה הקסומה, החויגה של
באבט. ליידי איב, בוקר טוב ו״ט־ואם, מלל
המילחמה ההיא, קפה בורר.
חי פ ה: קפה בנדל, ליידי איב.

תל־אגיב
מסע לקיתרה

(הקולנוע, בית

ציוני־אמריקה, יוון) — סרט בתוך סרט של בכיר
בימאי יוון, תיאו אנגלופולוס, על כל היסודות
האופייניים לו. סיפור איטי ונוגע ללב של פליט
פוליטי החוזר למולדתו אחרי גלות של 32 שנה,

גיחזמ 5
תקלה מופלאה (רב־חן, תל־אביג,
ארצות־הברית) -א ת הסיפור הזה
ראוי לפתוח במילים ״הבל התחיל
; ס ס טי בן שפילברג,״ וזה כבר רומז
להמשך. בין צאצאיו של מפילברג, הרוחניים, כמובן, נמגה גס
ג׳ון בד ה אם. ו בד האם זה היה דווק א בעל רעיונות נחמדים
ומשעשעים, שדיברו לל ב ילדי ם רבים והוריהם. וזה היה עוד
לפני שבא פתור פ אל ק וסיפר לנכדו א ת סיפור הנסיכה הקסומה,
המוכיח שכוחן של ה אגדו ת הישנות, על אנשים בשר ודם, עדיין
במותניהן.
מה שבדהאם עשה במת* ,הראשון של תקל ה מופלאה היה
להעניק אנושיות לרובוט המופלא שלו, שעלה כל-כך הרבה בסף
למחלקת־הפימוח של צבא ארצות־הברית. אנושיות, שהיא תוצאה
של מכת־ברק, אבל פנם טכנולוגי בולט.
אבל בד האםלא רצה לחזור על מירשם הצלחתו הקודמת,
וכך נשאר רק עם פישר ט טיבגס ב תפקיד מדען הודי, הדובר
אנגלית ב מיבט א הוד* מצחיק, ועם בימאי כבד־תנועה בשם
קנת ג׳והנסון. ג׳והנטון, ל א זו בלב ד שרצה להמשיך א ת חייו של
ג׳והני , 5אלא שגם אימץ לעצמו הצלחות אחרות, שכן יש בסרט
דברים יותר מדי דו מי ם לס ר טי ם אחרים. אבל זה רק פרט שולי.
העלילה קלושה. מדען שנאלץ לפרוש מעבודתו במיפעל לרו בוטים;
,מנטה למכור רובוט צעצוע קטן וחביב לעוברים ושבים
ברחוב, עד שמתלבש עליו רוכל תאב־בצע ורפה-שכל ומשכנע

ג׳ק ווסטון וג׳והני :5ל א מספיק קומדיה!
אותו להתחייב לספק כמות אדירה של המצאתו למיפעל־צע-
צועים בתוך זמן קצוב. המדען המהגר והתמים מגייס לעזרתו
את הרובוט האנושי כמעט, ג׳והני , 5אבל א ת שרותיו של הרו בוט
חו מד ת גם כנופיית״שודדים חובבת.
את הרובוט ואת הסרט מצילות למה תחבולות חינניות, כמו
תמסירים מוסיקליים של פ׳יימונים למזכירה אלקטרונית,
שפיענוחם מזעיק א ת העזרה הרצוייה. אבל זה לא מספיק.

חיים חדעוים?
אל תאמינו!
חיים חדשים (בן־יוזודה, תל־אביב,
ארצות־הברית) -טניל סייטון
ועד וודי אלן, פול טאזודסקי וטי לאן
כולם ניסו לטפל במצב של תקופתההסתגלות א חר* הגירושין למרבה הצעד עושה זאת אלן אלדה
פחות טוב מכולם.
את האופנה של סיפורי הגרושים התחיל מאזורסקי באשה
לא נשואה. הסרט הפך אתג׳יל קלייבורג לסמל האשה המחפשת
א ת עצמו־״ אבל הוא עשה זאת באנושיות, בהומור ובאלגנטיות,
כל מה שחסר בס ר ט הזה. אז זה גם היה אופנתי, היום גורמים
הגרושים המחפשים א ת עצמם לפיהוקים, מה גם שסרט זה
מגסה, משום מה, ל היו ת קו מדיה, אבל הוא לא כל-בך מצליח.
הסירבול נעוץ ברא ש וראשונה בסיפור: סוכן־בורסה (אלן
אלדה /הגשוי לעבודה סתר מאשר לאשתו, מגלה אחרי 26
שנות נישואין, שהוא גרוש שלא באשמתו. תחילה נדמה לו
שעולמו חרב עליו, בעיקר משום שמשעמם לו להתחיל עם אח רות.
הסיפור ואזר על עצמו ג ם עם גרושתו(אן מארגרס) ,שהמל-
בישה שלה בס ר ט הפריזה בחוסר־טעם וכמעט הפכה אותה
לחסר ת סיכויים ב בו רסת הגרושות. ולגבי מארגרט זה כמעט
בלתי״אפשרי, בהתח שב בנתוניה הטיבעיים גם אחרי גיל .40
אבל מהפיכות ה חיי ם ס בי או תאת אלדה, על שערו האפור-
הצבוע־שחור ועל ת ד מי תו החד שה, לזרועותיה של רופאה, שת חילה
נראית כאשת העולם הגדול ועד מהרה מתברר שכל מה
שהיא רוצה זה להתח תן מהר, ללד ת מהר, ולהפוך א ת טרפה

שחקנית קאתראל
— הבת הנוקמת
ומגלה שהעולם שנטש לא קיים יותר, ואילו
לעולם החדש אין הוא שייך. צילום מופלא,
אווירה עצובה, וחיפוש מתמיד אחרי שורשים,
באמנות ובמולדת.
קפה בגדד ודיזשף. מ 1צ 1נם
בחיפה ובירושלים) — סירטו המקסים של פרסי
ארלון, בימאי גרמני הבוחר בנושאים לא־שיגר־תיים.
בווארית כבדת־בשר מגיעה למידבר אמריקאי
ומפריחה אותו ואת תושביו המרירים.
קיץ אצל סבא (מוסיאון תל־אביב,
טאיוואן) — הו השיאו השיאן, בימאי אנין־
טעם, מצייר תמונות מחיי מישפחה. שני ילדים
מבלים קיץ אצל סבא אחרי שאמם חלתה יחסים
בין ילדים לקשישים מתוארים בעין רגישה
ומרגשת.
הנסיכה הקסומה (ל!ב ארצות־הברית,
מוצג 1ם בירושלים) — אגדות אנסי־שפילברגיות,
שסבא מספר לנכד ושובה את ליבו.

המודרנים(דיזננוף, ארצות־הברית)
— חגיגה לאוהבי־קולנוע. על מכירת חיסול של
האמנות, והוליווד כבירת האשלייה הממוסחרת
.והמיקצועית ביותר, דרו דימויים מתקופת המו-
דרניסטים האמריקאים בפאריס של שנות ה־.20
לינדה פיורנטינו סכסית, קית קאראדץ סוחף,
וואלאס שון וג׳רלדין צ׳אפלין מצטיינים.

הקרנות מיוחדות בסינמטקים•
אלן אלדה ואן מארגו־ש: סבא הוא גם אב א
המיועד לאב, במקום לסב, מה שיאה לו יותר מבחינת גילו. לגבי
רבים זה נראה אמנם סיבוב שני ומרעגן, אבל לא כל גבר ישמח
למצוא את עצמו מיילד א ת ילדו בלידה טיבעית, בשעה שכל מה
שמתחשק לו לעשות זה לק חתאת נכדו פעם בשבוע לכדורגל.
כמובן שהסרט אינו מעז לטפל נבעייה האמיתית, מדוע בוחר
אדם להתחיל א ת חייו מחדש ולעשות א ת כל הטעויות האפש ריות
והתפניות השיגרתיות. נוטף לליהוק הטראגי גם שחקן
טראגי, ג׳ון שיאה, שאם לא ישתפר יהיה גם עתידו טראגי.

סינמטק תל־אביב: חובה לראות את זיכרזן
הצדק של מהסל אופולס על שני חלקיו, המוכיח
מה למד העולם ובעיקר מה לא למד ממישפטי
נירנברג.
סינמטק ירושלים: ארוחה עם אנדרה —
סרט יוצא״דופן של לואי מאל עם אותו וואלאס
שון, שאפשר לחזות בו במודתים של רודולף.
סינמטק חיפה: המבט — מותחן של
ניקולאס רג׳ עם ג׳ולי כריסטי ודונאלד סאתרלנד
כהורים שאינם יכולים להתנחם על מות בתם.

ערנה פייכדד ₪

העולם הזוז 2673

ם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם ז ה..ונ ם זה1...ג

ע 11נ 1ת
ב־ 15 בנובמבר טסתי במטוס ארקיע מאילת לתל־אביב. מייד אחרי ההמראה נשמע קולו של קברניט
המטוס שאמר :״בוקר טוב נוסעים נכבדים, חברת ארקיע שמחה לארח אתכם בטיסתה. אנחנו נטוס
בגובה ...נחלוף מעל ירושלים ונגיע לנמל־התעופה רב, אם ירצה השם, בשעה .11.45״
אני מאוד מקווה שהטייס הפגין חוש־הומור, והוא לא התכוון ברצינות שהפיקוד על מטוסי ארקיע
עבר מהטייסים לריבונו של עולם, שעל כישוריו בטיסה אני לא בטוחה שאפשר לסמוך.
אבקש את תנובת חברת ארקיע על נושא זה, כרי שאדע אם להמשיך לטוס איתם או לא. תודה.
ב־ 14 בנובמבר הופיעה הכותרת הזו בעמוד 2של העיתון על הנוישנור:

__ חדשות

הוצוג עומר להטיל הבוקו
ן כראש הממשלה. אץ שדחה כהתרת 1
ה מ חוז מפורשות לסגנות שרים ההפקות. כולנו קיבלנו את ההח ל טה ;
איננה סגורה לפני [
הדלת י! גג
אחד. י• ׳:רז
כאישע מחר.
ז•במשרדים בכירים כולל האוצר. 1 הרעיד•
רפות
של הרערו־.
הצטרפות שד
קיבלה נם הבטריה מפורשת עתן רן ן
תלם ל י־י־־צט־ר !
גל ה תו דר ה ״ תו כ
ההמייה יאושר על ירי הכנסת י;ןךן ״ ד גי
:רב פרץ אדר, כי היתנה עם ן

לה*דשך זמן רב וסעיננו עדיף
שתוקם ממשלה בהקדם ילו גס צרה.
אמר פי ס כי אינו חושב שיש לכו
מ הי רתכתבד־־ם ררמיב
משלחת אגודת ישראל שבאה י סיכויים רבי -הוא הזכיר את דבריי
יל שכ ת הנשיא לבשר לו על החלטת של שמיר שהתבטא נג ד ממשלת
מועצת גדולי־התורה בעד הליכוד אחרית. פרס ציין, כי צריך לקרוא

הכותרת ב״על המישמר״ ()14.11.88
האם הנשיא כבר הטיל? מה ה1א הטיל?
כבר שלושה ימים שאני עוקבת בדריכות אחרי העיתון, ועדיין לא מסרו לי על התפתחויות. האם
הנשיא כבר הטיל, מה הוא הטיל, איזה סוג של ביצה יצאה לו, מי יאכל את החביתה וכו׳ וכר.
אי־אפשר להשאיר את הקוראים במתח כזה. הרי לא בכל מדינה ולא בכל יום נשיא־מדינה מטיל.

בעלי, הקורא בזמן האחרון הרבה חומר כלכלי(הוא חתם על ירחון כלכלי אמריקאי, כי נתנו לו
במתנה מחשב יפה) ,הסביר לי שכדי להבריא את המרינה צריך פשוט למכור אותה לגורם שלישי ובכך
להכניס כסף לקופה הריקה.
האם יכול להיות שהוא צודק?

נוחים להיות בריאים?
אללה לעבודתו
שמן־התיבול אפלין הוא הראשון מסוגו בעולם
המסוגל לסייע בהפחתת כולסטרול ושומנים בדם
ובהקטנת הסיכון למחלת־לב כליליות. מייצרים
את השמן בצרפת, מייבאים אותו לישראל
ומוכרים אותו בבתי־מרקחת, ובחנויות־טבע ב־
17.50 שקלים לבקבוק.
אגב, רעיון האפלין בא למדענים מתוך
מחקרים, שגילו שהאסקימוסים כמעט ולא חולים
במחלות־לב. המשיכו לחקור והסתבר שאחת
הסיבות היא חומצת שומן הנמצאת בדגים

הפולן על חיזוק הגוף וחוסנו. הפולן אינו תרופה,
אלא מזון טיבעי, ומלבד חיזוק הגוף אומרים שהוא
עוזר במיקרי אנמיה (חוסר דם) ,חוסר־תיאבון
ומצבי חולשה כללית. עוד גילו כי הפולן נתן
תוצאות מרשימות בטיפול אצל חולי פרוסטטה.
גם את הפולחת אפשר להשיג בבתי־מרקחת

ובחנויות טבע.
וגם שמן דגים יש, אבל לא בטעם הנורא שהיה
לנו בילדותנו, אלא בטעם מנטה ובטעם לימון

חציס ווחתז
למה לא?
רוצים לרזות? למה לא?
אגודת שומרי־מישקל מאמצת לעצמה כל
שנתיים תוכנית חדשה. הפעם הם טוענים שיש
להם חידוש מהפכני: אפשרות בחירה בתפריט
בעל ערכים קלוריים נמוכים יותר, במיסגרת
הרשימות המגוונות של קבוצות־מזון חילופיות.
הם הוציאו לאור כמה חוברות — חוברת לכל
שבוע. אפשר לשחק עם האפשרויות השונות
ואפילו ליהנות מתהליך ההרזייה.
הפגישה הראשונה בשזמרי־סישקל, שמחירה
תמיד גבוה משאר הפגישות, ניתנת בימים אלה
בחינם. רוצו להירשם.

ריאט־קל היא חברה* המספקת לבית הלקוח
ארוחות ריאטתיות מבושלות, ארוזות ומוקפאות,
לפי הזמנה טלפונית, בגוש״דן ובירושלים.
מיועד למי שמחליט לעשות דיאטה במשך
חודש, אבל אין לו כוח לבשל ולא מוכן להסתפק
באבקות מרזות או בכדורים סותמי־תיאבון.
טלפון אחד לדיאט־קל וכבר באותו יום מגיע
שליח עמוס בקופסות לשבוע שלם: שבע ארוחות
בוקר, שבע ארוחות צהריים, שבע ארוחות ערב
וגם קצת חטיפי ביניים. מה שצריך להוסיף זה רק
ירק חי ושתייה.
המחיר — 150 שקלים לשבוע. במילים
אחרות, אם במישפחה אחת גם אבא דוב שמן וגם
אמא דובה שמנה וגם הדובונת הקטנה שמנה
וכולם צריכים דיאטה, הם ישלמו 1800 שקלים
בחודש. רק שב־ 1800 שקלים בחודש אפשר
לקנות מאכלים משגעים. אבל זה כבר דבר אחר
לגמרי.
ועוד חברה מרמת השרון, המספקת ארוחות
הביתה וגם פגישות עם מומחים בענייני דיאטה,
היא דיאט־סט״ל. תמורת 192 שקל לחודש אפשר
להיפגש עם דיאטנית, פסיכולוגית, רופא. אלה
קובעים את הדיאטה שלה זקוק כל אחד ותמורת

יש שמן נר הלילה המכיל זרפן, המספק לגוף
חומצה המסייעת במילחמה נגד זיהומים. טוב גם
להורדת לחץ דם, ומרירות המחזור אצל נשים.
ועוד ועוד ויטמינים, כמו לציטין, שום, נבט
חיטה, מזון מלכות ופרופוליס. הכל בבתי־המר־קהת
וברשת השפרפארם.

ועל בריחת סידן מן העצמות שמעתם כבר?
יש רכך כזה והוא אפילו מאוד מודרני. הבעיה

ארוחה דיאטתית מוכנה
135 שקלים ל ש מע
135 שקלים נוספים לשבוע מביאים הביתה את
כל הכבודה.
שבע ארוחות בוקר, שבע ארוחות צהריים,
שבע ארוחות ערב וקצת פינוקים ביניהן.
לא צריך לטרוח ולקנות אוכל בשוק, לא צריך
לבשל. כל מה שצריך זה לרזות ולהמשיך ללכת
לפגישות.
טוב, במעט גמרנו. בריאות יש? יש! דיאטה
עשינו? עשינו! כל מה שצריך עוד זה קצת
התעמלות לאימוץ השרירים ולחיטוב הגוף, וגם
זה יש.
הפעם מכון שמוצא חן אפילו בעיני. אפ־רופחיה
רשת מכונים ארצית לחיטוב הגוף
ולהקטנת היקפים.
השיטה של אפחפזזיה היא שיטה שפותחה
למען נכי־המילחמה בארצות־הברית, שלא הצליחו
לעשות התעמלות בעצמם, אבל צריך היה
להפעיל את שריריהם. השיטה מבוססת על
הפעלת הגוף בעזרת מיטות־כושר. יש כמה מיטות
שונות, כל אחת מהן מפעילה שרירים אחרים,
והבן־אדם שוכב ולא מתאמץ בכלל.
מיטת בטן ומותניים, מיטת רגליים, מיטת
מתיחה, מיטה להמרצת מחזור הדם, מיטת כפיפות
ומיטה להורדת שומן במותניים.
ניסיתי את כולן. לא יודעת אם קיבלתי גוף
חטוב, אבל לא התאמצתי ואפילו נהניתי.

במכון עצמון לאיבחון מחלות נמצאת עכשיו
המכונה היחידה בארץ לאיבחון מרוייק של בריחת
.סידן. הבדיקה נמשכת שלוש־חמש דקות, אין בה

השוואה כין צריכת שומנים וצריכת דגים והשפעתה על התמותה
אסקימוסים כמעט ולא ח1לים במחל 1ת לב
שהאסקימוסים אוכלים. חיברו המדענים שניים
ועוד שניים וייצרו את השומן החדש. אם לאסקימוסים
זה עוזר, למה שלא יעזור גם לישראלים?

גם אצלנו המציאו משהו בריאותי חשוב,
כמוסות בטה קחטן הם המצאה של הפרופ׳ אברון
ממכון וייצמן, והן אמורות לחזק את המערכות
החיסוניות של הגוף, כדי שיצליחו להתמודד עם
מחלות נגיפיות שונות. לקראת החורף, תקופה
שבה המערכות החיסוניות נחלשות, ומאידך
כמות החיידקים המתקיפים עולה, כדאי להוסיף
לתזונה היומית בטה קרוטן. כך לפחות אומרים
המומחים•

ויש גם משהו למי שממעיטים לאכול בשר
וביצים. זאת היא הפילנית, שהיא תערובות של
פולן(אבקת פרחים) ומזון מלכות ודבש דבורים.
מחקרים שנעשו על־ידי רופאים מקשת רחבה של
התמחויות, מצביעים על השפעתו החיובית של

מצופים בשוקולד. קוראים למוצר לב טוב, וזה
נראה כמו סתם ממתק שוקולד שאוכלים לסיום
ארוחה.
שמן הדגים נחשב למוריד רמת סיכון בפיתוח
מחלות לב ודם, עקב השפעתו על הורדת רמת
הכולסטרול והטריגליצרירים.
כל ממתק — שקל אחד. מומלץ על שניים
ביום.

ואם אתם לא חולים בכלום ואין לכם צורך
בתרופות, אבל אתם רואים שכולם בולעים משהו
וגם אתם רוצים לבלוע — יש ויטמינים. החברה
האנגלית 8 א שלחה אלינו מישלוח
גדול של ויטמינים ותוספות־מזון.
כל הוויטמינים בכמוסות מצופות ג׳לטין,
קלות לבליעה, אינן מכילות סוכר, עמילן וחומרי
טעם או צבע מלאכותיים.
יש ויטמין £בתוספת סלניום. שניהם ביחד
מחזקים את המערכות החיסוניות, בונים עצמות,
עור וציפורניים.

בדיקת סידן ממוחשבת
אין סימנים בבדיקה
עם המחלה היא גילוייה המוקדם. הפרופ׳
אדלשטיין ממכון וייצמן מספר כי שיטות איבחון
המחלה ער היום בלתי־מדוייקות ושיעור הדיוק
היה בין*,׳ 4־^.30

סיכון, כך אומרים המומחים, ושיעור הדיוק בתו־ <

צאות מגיע ל־*.99.5
מכון עצמון — טלפון! 210996־ ,03 ואני בכל ;־
זאת הייתי שואלת את הרופא שלי אם ללכת .׳

ואקשן נמדרמ ת

סוף י ס 1ף נזכר המעבר המוסיקלי ננסי ברנדס
חגג את מסיבת הבר־מיצווה שלו במועדון
הסערה, הנמצא עכשיו בניהולו.
ברנדס, שעלה מרומניה לפני 13 שנה,
סיפר שאת חגיגת הבר־מיצווה הראשונה
שלו הוא פיספס, וכעת הוא חוגג
אותה בחברת חבריו ועמיתיו למיקצוע,
כשהוא כבר משלש את המיספר מבחינת
גילו הביולוגי.
בין האורחים היו אבי טולדנו,
שימי תבורי וג׳קי מקיימן שהופיעו,
וקובי אשרת ורוני וייס
שלא הופיעו. וכמובן אי־אפשר בלי תוספות
חברתיות, כמו אנט סלאטו־שרון
ומיכל בקר שהוסיפו קצת ברק
וזוהר לאירוע. והאורחים שרו ואכלו
ושרו ואכלו, ממש כמו בימים ההם.

ג׳קי מקייטן

הזמר, ניגש לעוגת״הענק שהוכנה עבור המעבד
המוסיקלי, כשבידו הוא אוחז דף ועליו תווים
מוסיקליים. כשניגש אליו הצלם קיפל א ת הדף ואחז בו כבחליל.

ברי מיצז!77 מהסרטים תום שרסשטיין, בנם של מפיק־הסרטים
מיכה שרסשטיין והבוטי־קאית
נילי שרסשטיין, חגג את
מסיבת־הבר־מיצווה שלו במסיבה מיש־פחתית
ועליזה במיוחד. המסיבה השמי

| | 1ך 1 | 1י ך רקדנית־הבטן, הדגימה א ת סיגגון-הריקוד
| | 111/נ 11/1 # 1שלה, כשהיא לבושה בבגדיה הרגילים. טלמור
חזרה מארצות־הברית, שם קיבלה מיספר הצעות, אן התגעגעה לארץ.

1ךךיךןך 1ךיןטןך (מימין) ,העיתונאית והציירת ובתה שרון
( 11/1 / 11 11 1 11 משמאל) .האם והבת נוהגות לבלות ביחד
במסיבות חברתיות ובאירועים שונים. בין השתיים אין דימיון פיסי רב.

1\ 1ך 1ך 111 1ך 11 הרקדנית שחזרה מסיור״הופעות עם הלהקה
\ •1 1 1 1111 1 1 111 שבה היא מופיעה, זכתה להצעות־צילום
מכמה צלמים גרמניים, אך אהבתה לבן־זוגה החזירה אותה ארצה.

שר סי
ה מ סיב ה,
לעז אזל?

תמישכנא

מים רוני שכנאי ונילי שרפשטיין,
הדהימה א ת האורחים בריקודה.

חה הזאת היתה מקום־מיפגש לעשרות
אנשי בוהמה ואופנה. בקהל נראו דמויות
בולטות מהבוהמה, כמו עורר־דין
שימחה זיו, הזמר שמוליק קראום
ואחרים ורגעי השיא היו ברחבת־הרי־קודים,
שאוכלסה בחתיכות כמו שאנה
ברקוביץ, מרת ישראל ועירית
שלג השחקנית, חברתו־לחיים של מיכה
שרפשטיין.

ןעךןחןו \ ןךך הציירת, המוכרת גם בחוש־ההומור המיוחד
והעוקצני שלה, ישבה במהלך המסיבה בחברת
1 14 171
כמה מידידיה, והוכיחה לסובבים שהיא מסוגלת לרקוד גם בישיבה.

י בליינים רבים, שהגיעו בסוף השבוע
למסיבה שנערכה בדיסקוטק סק״ בדרום
תל־אביב, היו בטוחים שהם מגיעים
למסיבת יום־ההולדת של הדוגמנית
תמי שחורי, אך רק משהגיעו למסיבה
נודע להם שזוהי מסיבת יום־
ההולדת של מינה, חברתה הטובה של
תמי שחורי, המנהלת את בית־האופנה

של קובי רביץ. ומי שטרח לברר מה
היה הסיפור שמאחורי הסיפור גילה
שמארגני האירוע, שיודעים טוב עם מי
יש להם עסק, הניחו, ובצדק, ששמה של
דוגמנית מושך יותר מהשם של החברה
הטובה ביותר שלה. וכך הם דאגו להפיץ
שזאת מסיבה של תמי שחורי.
הבילבול לא הפריע למוזמנים הרבים
להעפיל לקומה הרביעית, כדי לחגוג.
היו שם חברותיה הדוגמניות של
תמי שחורי, כמו סימונה גוזמן ובי
אטדים גייר ועוד הרבה נלווים אחרים.
האופנאי קובי רביץ היה מלווה
בפמליית־החברים הקבועה שלו ומע־צב־השיער
שוקי זיקרי היה מלווה
בפמליה שלו.

משלבת עסקים ובילויים. היא
ך 11ז
| / 111 1 1 1 1בעלת חברה לשרותי חניה וגם
:ית שבאחרונה ממעטת ביציאות, בגלל עבודתה.

חאדך ך 1ך הגיעה במעיל ארון וכשהסירה
1 1אומו חשפה א ת גונה לעיגי כל.

לצידה רקד חברה אילן יצחק, ששמר עליה מהזאבים.

מה שגשם ששה רברייגים
הבליינים התל־אביביים לא אוהבים
להירטב. זו היתה אולי הסינה לתפוסה
הנמוכה של רוב המועדונים והריס־קוטקים
הפופולריים בקרב חוגי הבל־יינים
ביום השישי האחרון. רובם,
אמרנו, מלבד אולי הדיסקוטק היפואי
פרחקס, שערך מסיבת יום־הולדת
לרונית מטיאס מעולם האשה.
מטיאס, שעובדת בירחון גם כמזכירה
וגם ככתבת לעת־מצוא, עסקה קודם
לכן באופנה.
העלמה הזאת מכירה מטבע הדברים
הרבה מאוד אנשים, וזה אולי מסביר את
הצפיפות האיומה שהיתה במקום, אך זה
לא מסביר את העובדה מדוע היה שם

1ןזך ״ 1ד \ 1ך ״1 1סגנית מלכת־היופי מלפני שנתיים, בפוזה סכ סי ת.
- 1 - 11 \ 11 •111 אביב החיפאית מתגוררת זה כמה חודשים אצל
:רה, ובימים אלה עוברת לדירה משלה, שבה תרגיש יותר עצמאית, לדבריה.

ף 11ך 1ך ך 11־ המושכת תשומת״לב בהופעותיה הדראמתיות,
^ 11 1 1 11 היתה צמודה חזק לבן־זוגה שהוא רופא״שיניים
במיקצועו. דרור, שהיא בליינית קבועה, מצהירה על אהבתה לבן־זוגה.
רוב בולט של גברים ומיעוט משווע של
נשים. בין הגברים בלטו השייט האו־לימפי
ודוגמן־הצילום אלדד אמיר.
ובין הנשים בלטו טובי דרור
וסמדר צדוק בשמלות־מיני קצרצ־רות.
בליין
חדש כפרדוקס הוא הכדורסלן

1ו ך י 1ך נכדתו של הקבלן הוותיק
1 #1111 1 / .אריה פילץ, העוסקת באופי
היא ידידה קרובה של האופנאי קובי רביץ

מאיר מלול, שבלט בקומתו הגבוהה
ובכיבושיו בקרב בנות המין היפה. בטי
רוקוואי, מנהלת סוכנות־דוגמניות,
הסתובבה כמו ציידת וחיפשה אחרי
דוגמנים ודוגמניות פוטנציאליים, אבל
היו מעטים כאלה ואולי מפאת הצפי־פות
היא לא פגשה בהם.

(משמאל) .השניים מבלים הרבה ביחד. רביץ קיבל
באחרונה הזמנה להציג את בגדיו בחו״ל, אך עד
שהעניין לא יסוכם הוא מסרב למסור פרטים על כך.

כ תב: זוהה או הלי אב. צי ר ם: ארי דסה

נ!דיו1
חצאה

השבוע
,ה תד ר התחנן לאסוף את השיער..־

ד שנה היא חיפשה את עצמה.
* 1 £איפה היא לא היתה — בהולנד
(שש שנים) ,בהודו (שנה) ,בארצות-
הברית(ארבע) ובררום־אמריקה(שנה).
נורית עמיר ( )34 הרגישה אז, לפני
12 שנה, שהאנשים סביבה לא בדיוק
מבינים אותה .״לא יכולתי לשתף אותם
במה שאני מרגישה, בחוויות הפנימיות
שלי,״ היא אומרת .״ההרגשה היתה
שאני רוצה עור, והכל כאן קטן וצר,
מהרבה בחינות. הרגשתי שאני רוצה
לנסוע. לא ידעתי בדיוק מה אני מחפשת,
ובאיזו צורה אמצא את זה.
״חיפשתי דרף להתפתח. לא במובן
המטריאליסטי, כמו אצל אנשים רבים.
רוב הישראלים יוצאים לעולם כרי
לעשות כסף. אני חשבתי על העולם
הפנימי שלי, איר להעשיר אותו, איר
להביו יותר, למצוא אנשים שאותם
אוכל לשתף בעולם שלי״.
אחרי 12 שנה של הרבה חוויות, היא
נחתה לפני חודשים אחדים בדירה
שכורה, בבניין ישן, ברחוב פרישמן
בתל־אביב. יש לה מעט רהיטים, הנחוצים
ביותר. הכל צנוע ופשוט מאוד.
הקירות לבנים, חשופים מקישוטים ותמונות.
אבל יש שם הרבה אווירה, שאותה
מגדירה נורית כ״אווירה מדי-
טאטיבית, נקיה.״

נורית עמיר בישיבת מדיטציה, מטפלת באשה ומטפטפת לעצמה תמציות־ם רחים מתחת ללשון
,הם היו שואלים אוח־ בשקט: את לוקחת סמים ד־

בדירתה אין מקלט־טלוויזיה .״אין
לי צורף לראות טלוויזיה,״ היא אומרת.
״אני חיה במצב של מדיטאציה, וצופה
בסרטים של עצמי.״
אחת התוצאות של חיפושיה בעולם
היא עיסוקה כיום: טיפול באנשים
בעזרת תמציות פרחי באף. היא פעילה
בארץ בתחום זה רק זמן קצר, אבל
השמועה פשטה מפה לאוזן, ואנשים
נזקקים התחילו לעלות אליה לרגל.

מי זה
*ץ הם בעצם

הפרחים האלה, ומי

^ /היה באד?
נורית :״באך, במיקרה זה, הוא לא
הקומפוזיטור הירוע, אלא הד״ר אדו-
ארד באך, רופא אנגלי, שחי באמצע
שנות ה־ .30 הוא היה רופא הומיאופאת
וחוקר שהמציא חיסונים שונים.
״הוא ראה סבל רב אצל הפציינטים
שלו, והגיע למסקנה שקיים קשר הדוק
בין חוסר האיזון הנפשי של האדם לבין
מחלותיו הגופניות. הד״ר באר עזב את
הקליניקה שלו בלונדון, את• מעמרו,
את חוג ידידיו, ועבר לגור בבית פשוט,
בסביבה כפרית, שעה מלונדון.
הזה

״הוא הקדיש שש שנים משנותיו
האחרונות לחיפוש פרחים, אשר יוכלו
לעזור לאיזון מצבים נפשיים שונים.
הוא היה אדם רגיש מאוד — הסתובב
בשדות, הרגיש את האנרגיות השונות
של הפרחים, וקיבל מידע. מתיר עצמו,
למה כל פרח עשוי להתאים. הוא גילה
38 פרחים שונים.
״אלה הם פרחי־בר, כמו פרחי עץ־
האלון, חרדל, זית, אבגר. קוטפים את
הפרחים, שמים אותם בקערה מלאה
במי־מעיין טהורים, תחת קרני־השמש
(באנגליה אין הרבה שעות שמש, וזוהי
בעייה) למיספר שעות. האנרגיה של
הפרחים עוברת למים. זוהי התמצית,
שאותה מוהלים אחר־כר במעט אלכוהול,
המשמש כחומר משמר.
״התמציות עוזרות ומרפאות מצבים
של דיכאון, פחדים שונים, עצבנות,
עייפות מתמדת, חוסר ריכוז. הן אפקטיביות
במיוחד עבור ילדים היפר״אק־טיבים
או הלוקים בקשיי־למידה. פרחי
באך עוזרים גם להיפטר מכאבים בזמן
המחזור־החורשי, ממיגרנות, מנד
אבי־ראש, מהרגלים בלתי־רצויים, כמו
אכילת־יתר ועישון.
״הפרחים גורמים לאדם להרגיש

לא מרדה בחברה או בבית־הספר — זו
היתה מרדנות פנימית, בבית. היא אהבה
להיות הרבה לבד, אהבה שקט. הרעש
שעשו שלושת אחיה הפריע לה.
היא נהגה להסתגר בחררה עם ספרים
של פרידריו ניטשה, הרמן הסה ואיין
ראנד.
בחופשות מבית־הספר היא נהגה
לנסוע עם חברה לקיבוץ, שבו היו לה
חברים, אבל רוב הזמן היא בילתה עם
המתנדבים מחו״ל, ומהם קיבלה את
הרעיון שאפשר לקחת תרמיל על הגב,
לצאת לעולם ולגלות עולמות אחרים.
השרות הצבאי עבר עליה בצריפין,
כפקידה של רס״ר־מישמעת .״את כל
חברותיי לקחו לתפקידים ביטחוניים
מעניינים,״ היא מספרת ,״אני, כנראה,
הייתי שונה. לא הצליחו להבין אותי,
ולכן חיפשו בשבילי תפקיד פחות
מחייב.
״הבעייה היתה — איפה אני ואיפה
מישמעת. הייתי החיילת היחידה בבסיס
שהסתובבה במיכנסי חאקי לא־תיקניים
וחולצת חאקי של חיילים, גדולה
וארוכה, שאותה קיבלתי מידידים
באפסנאות. השיער שלי היה ארוך ופראי,
ולא אסוף ומסודר.

סינורה שר הוכתקניח בת נתניה
שהסתובבה2זשנים בשלוש יבשות,
ולבשו גירתה שאנשו לאזן את
הננש באמצעות תמציות של נוחים
קרוב יותר אל עצמו, רגוע יותר ויצירתי.
יש לו יותר אהבה, לעצמו ולאחרים.
יש לו גם יותר סבלנות וסובלנות,
וזה חשוב בארץ, כיוון שרמת
האגרסיביות והעצבנות כאן היא גבוהה
במיוחד, יותר מאשר בארצות אחרות
שבהן חייתי.״

מיכגסיים
לא־מיקגיים

ך ורית עמיר נולדה בנתניה. היא
היתה מה שקוראים ״ילדה טובה״,
עד המרדנות שלה, בגיל העשרה. היא

״הרס״ר היה מתחנן לפניי שלפחות
לקראת התייצבות לפני מפקד־הבסיס,
אאסוף את השיער ואכניס את החולצה
למיכנסיים.
״רוב שעות היום בצבא — לא היה
הרבה מה לעשות שם — הייתי יושבת
על כיסא מרופד ונוח, וצופה(המישרד
היה על גיבעה קטנה) על העצים ממול.
לפי רעתי, הייתי אז, בלי לדעת זאת,
במצב של מדיטאציה עמוקה.
״ידידים מהבסיסים הסמוכים היו
באים לבקר אותי. לפעמים היו שואלים
אותי, בשקט, שאף אחד לא ישמע: את
מעשנת סמים? אני, ילדה נתנייתית

על פיסג ת ההימאליה
אחרי חוד שיים של שהות באשראם בהודו, הבינה נורית שיש לה
עוד דרך ארוכה וקשה לעבור, מבחינת העבודה על עצמה.
התראפיה, לדבריה, זה סיפור שלפעמים הוא מעייף מבחינה נפשית.
קשה ל ה תמודד עם כל הדברים אשר מגלים עמוק בפנים.
כדי להינפש, היא החליטה לעלות, לבדה, להרי ההימאליה. אחרי
סג שעות של נסיעה בדרך מפותלת, באוטובוס הודי ישן, במצב של
נטייה להתפרקות, היא הגיעה לקהילה טיבטית, בפיסגת הר, ושם
היא שהתה במשך שבועיים. זהו, אגב, מקום מושבו הקבוע של
ה״דאלאי-למה״ ,המנהיג הרוחני המפורסם.
״בהרי ההימאליה יש אנרגיה מאוד מיוחדת, הפותחת אותך
ל הס תכלו ת עמוקה יותר,״ אומרת נורית .״אני לא יודעת מה הסיבה
לכך, אולי גובה המקום, אולי זה מפני שהרבה מורים רוחניים חיו
ומתו בהרים אלה. קיימת שם אווירה חזקה מאוד של צלילות־דעת.
״בכפר הטיבטי פגשתי רופאה מקומית, לה היה סוד מישפחתי:
כדורים למניעת הריון, שהיו עשויים משיבעה סוגי צמחים, שגדלו
על ההימאליה. אשה שלא רצתה להיכנס להריון היתה צריכה לק ח ת
שיבעה כדורים, במשך שיבעה ימים, בתחילת השנה, וכך היא היתה
מוגנת מהריון במשך שנה שלמה. השיטה הז א ת היא בהחלט יעילה.
״התפא הטיבטי, שלא כמו הרופא המערבי, ,תאה׳ את האדם,
את פנימיותו, ומזהה מייד כל מחלה, ה מ תב ט את בגוף האנרגטי
(ההילה) של ה אד ם שלפניו. בכדי להיות רופא טיבטי לא מספיקות
כך״וכך שנות לימוד ברפואה. הוא חייב גם להיות רגיש ומפותח
מבחינה ת חני ת (בדרגת למה, בשפתם) .הוא חייב לראות א ת
הבנאדם ולהתייחס אליו ואל גופו כאל יחידה אחת שלמה. בעולם
המערבי קוראים לזה רפואה הוליסטית.
״בכפר היה בית״חולים קטן. באתי לטיפול אצל אחד הרופאים.
הוא לא שאל אותי שום דבר, רק עשה כמה סיבובים מסביבי, בלי
לגעת בי. הוא קבע שאני סו בל ת מחולשה ומעייפות בגלל דליפת
אנרגיה, ונתן לי כדורים, עשויים מצמחים טיבטיים, שאותם הייתי
צריכה ללעוס עם מים חמים. הכדורים פתרו לי את הבעייה,
כוחותיי חזרו אליי.
״בכפר הזה קיבלתי מסר, ,ראיתי את הייעוד שלי בחיים, א ת
הפוטנציאל הטמון בי, את מה שעומד לקרות לי בעתיד. בתו ם
השבועיים הרגשתי שאם לא אעזוב את המקום מייד, אשאר שם
לעולם״.

מסעות נורית: אלסקה, הודו, הולנד*
,פרחים אשר יוכלו לעזור לאיזון מצבים נפש״ם.
תמימה, לא הבנתי על מה הם מדברים.״
עמיר הצליחה לחסוך מעט כסף
אחרי הצבא, בעבודה כפקידת־קבלה
במלון טברייני. בגיל ,22 אחרי שצברה
די כסף, החליטה לצאת לדרך. התחנה
הראשונה היתה אמסטרדם.

סיפרה נורית:
באמסטרדם פגשתי אנשים מכל
העולם. העיר הזאת פתחה לי את העיניים.
גרתי על סירה באחת התעלות,
בחברת מוסיקאים צעירים. העיר היתה
מלאה באנשים שחיפשו את עצמם.
בחצי השנה הראשונה הייתי שרוייה
בחושך. הייתי כל הזמן במצב של
קליטת דברים, התרשמויות עמוקות.
לא תיארתי לעצמי שיש סיפורים כאלה
בעולם, של מסוממים, מזריקים, זונות.
יום
אחד לקחה אותי חברה למיסעדה
צימחונית, שם מצאתי את קרן־האור
הראשונה בחיפוש אחרי עצמי: היו שם
אנשים אחרים, בעלי רמת מודעות גבוהה
יותר, בעלי אורח־חיים נקי.
הכרתי שם בחור בשם קארלוס,
שדרכו התוודעתי בראשונה לקיומו של
מאסטר רוחני מהודו, בגואן שרי־רג׳־
ניש. אהבתי את קארלוס, יליד ארגנטינה,
מהרגע הראשון. לא אהבה של
אשה לגבר, אלא אהבה מסוג אחר, שלא

ידעתי כמותה לפני־כן. הרגשתי שיש
לו מסר חשוב לתת לי.
במשך שנתיים התנגדתי לכל הקשור
לבגואן. הייתי משוכנעת שאני
יכולה, וצריכה, להתפתח בכוחות עצמי,
למרות שאהבתי מאוד כל מה שקראתי
בכתבים שלו.
חברים שלי באמסטרדם תיכננו לנסוע
להודו, והרגשתי שגם אני מוכרחה
לנסוע לשם. היה לי כסף, מעבודתי
כמבשלת במיסעדה צימחונית. יום
אחד, כאילו בתוך חלום, מצאתי את
עצמי, לבדי במטוס, בדרך לניר־דלהי.
בזמן הטיסה הייתי בפאניקה. כל הנוסעים
היו מלוכסני־עיניים, מהמיז־רח־הרחוק.
הרגשתי זרה, לא שייכת.
ציפיתי לראות יותר אנשים צעירים,
עם תרמילים, בדרכם להודו, מאשר
אנשי־עסקים קוריאיים.
ברגע שירדתי מן המטוס, ראיתי את
כל ההודים במיכנסי־ברמודה בצבע
חאקי, כמו בתמונות של אבא שלי,
מימי המנדט. פרצתי בצחוק אדיר,
ששיחרר את הפחד. באותו רגע הבחנתי
בבחור נושא תרמיל. זינקנו זה לעבר
זה. שאלתי אותו: איפה היית עד עכשיו?
הוא היה איתי במטוס, אבל לא
קלטתי אותו.
בהודו טיילתי לבדי. ישנתי בבתי־

מלון פשוטים. בשלב מסויים ראיתי את
עצמי נוסעת לכיוון דרום. משהו מבפנים
האיץ בי. הרגשתי שאני חייבת
ללכת ולבדוק את הסיפור של בגואן.

להיות
את היגע
^ געתי לשערי האשראם, המרכז
1 1הרוחני שבו גר המאסטר. בשער
עפר אדם צעיר, יפה־תואר, לבוש
גלימה אדומה וארוכה, שיער בלונדי
שיפע וארוך, עיניים מאירות. עברתי
בשער, התיישבתי בצד על אבן, והת־בזננתי
באנשים. כולם נראו צעירים,
בעלי עיניים זורחות, הליכה קלילה.
דמעות התחילו לזלוג מעיניי מרוב
התרגשות. הרגשתי שהגעתי למקום
שיכולתי לקרוא לו בית. פתאום זינקה
עלי מאחור חברה מאמסטרדם, שהגיעה
לשם חודש לפני. היא חיבקה אותי
בהתרגשות. בקושי היכרתי אותה, כיוון
שהיא חתה מאוד. עיניה נצצו, היתה
בהן המון שימחת־חיים. מאוחר יותר

געמי ר 1ן ₪
* בח 19 ביסיסוף; באלסקה; בקר
סונה בפתה בהודו ; בת 18 בארץ; בקר
סונה באסם טררם.

נורית מצאה את עצמה

(המשך מעמוד )25
נוכחתי לדעת שהיא רגועה הרנה יותר
מהמצב שבו זכרתי אותה — כמצב
כמעט מתמיד של היסטריה.
היא סיפרה לי מה קורה במקום. היו
שם הררים רבים, שבהם נעשו סוגים
שונים של תראפיה, ואולם גדול למדי־טאציות
אקטיביות ולפעילויות אחרות
של מוסיקה וריקוד. במקום היו בין
2000ל־ 3000 איש מכל העולם, כולם
אנשים מחפשים. היו שם בעלי השכלה
אקדמאית, מוסיקאים, אמנים, סתם נוודים.
רציתי
להתנסות בעצמי במה שקורה
שם, כי הבנתי שהרבה טוב, הרבה פתיחות
ואהבה, קורים שם לאנשים. חברתי,
אגב, רזתה מבלי שתיכננה לעשות
זאת, בזכות האיזון הנפשי והגופני,
שנגרם לה תוך כדי השתתפות
בקבוצות התראפיה והמדיטאציות האקטיביות.
כיום אני יודעת שמצב של
השמנה קשור לחוסר איזון ריגשי־מנ־טאלי.
כאן
התחילה העבודה העמוקה על
עצמי. זה היה תהליך ממושך של התנסות
ברברים שאינם נעימים כל־כך,
ואשר חסמו אותי. זה היה מלווה בפורקן
מהרבה כעס והתמרמרות על דברים
שקרו לי כעבר, ואשר, כילדה, לא הורשיתי
לבטא אותם. המדיטאציות עזרו
לי לחיות את החיים קלה ומשוחררת
ממעמסות העבר.
התראפיה מנקה, ואילו המדיטאציה
עוזרת להיות פה ועכשיו, כשהאדם
נהנה מכל רגע ורגע. אנשים מבזבזים
את הרגע העכשווי בדאגות על העתיד.
אני מאמינה שצריך לחיות את הרגע
בצורה הטובה ביותר, ואז העתיד כבר
ידאג לעצמו.

אגדגיה מבקבוקים

ן* הודו חייתי רק שנה אחת, אבל
* אני חושבת שהשנה הזאת שווה ל־
20 שנות חיים בארץ מערבית.

חזרתי לאמסטרדם. החיים נראו אחרת.
נודע לי על מקום בשם קוסמוס,
שהיה מרכז רוחני. היתה בו מיסעדה
צימחונית גדולה וכיתות־לימוד של
יוגה. שם התוודעתי, לגמרי במיקרה,
לתמציות פרחי באך.
הגעתי לשם עם ידיד מתוך מטרה
ללמוד ריקוד, מה שנקרא, ריקוד חופשי׳
,ספונטני, לצלילי מוסיקה במיק־צבים
שונים. קרה שלפני הריקודים נותר
מעט זמן, והחלטנו להעביר את הזמן
בשיעור שהתנהל שם, בנושא פרחי
באך. לא היה לנו שום מושג מה זה
בכלל.
ישבתי עם הידיד שלי — שני ישראלים
ציניים — והסתכלנו מבחוץ
בנעשה. דבריה המוזרים של המורה על
אנרגיות של פרחים, נשמעו שלא מן
העולם הזה. צחקנו. בסוף השיעור הופתענו
כאשר המורה הביטה בנו במבטים
חודרים, ואמרה: אני רוצה לראות אתכם,
מאוד־מאוד, גם בשיעור הבא. צחקנו
קצת, ואמרנו: אולי.
שבוע לאחר מכן חיכינו, שוב, לשיעור
בריקוד, ושוב מצאנו את עצמנו
בשיעור. קרה לשנינו דבר מוזר: כאשר
התבקשנו על־ידי המורה להעביר את
כפות־הידיים מעל לבקבוקי־התמציות,
התברר שיכולנו להרגיש אנרגיות שונות
שהוקרנו מן הבקבוקים. הזכוכית
אינה משמשת, במיקרה זה, כחייץ, כיוון
שלאנרגיה אין המיגבלות של החומר.
התברר
שהמורה קלטה שאנחנו רגישים
במיוחד. השיעור הזה היה מאוד
משמעותי לגביי. החלטתי שיש כאן
נושא שאני צריכה לפתח.
כיום ברור לי שהעבודה של פיתוח
הרגישות, שעשינו בקורס של פרחי
באך, בשילוב המדיטאציות האקטיביות
והתראפיות השונות, הביאו אותי למקום
שבו אני נמצאת כיום עם עצמי.
חשוב לומר זאת, כיוון שיש אנשים
החושבים שאם הם ירכשו יירע מינימלי
על פרחי באך, הם יוכלו לטפל באנשים
אחרים. זה לא כך, כיוון שיש צורך גם
בעבודה ובהתפתחות עצמית במשך
שנים. רק אז אפשר בכלל לראות ולהבין
בן־אדם אחר.

אכזבה באלסקה

ף* אמסטרדם התחלתי לטפל ב•
אנשים. במשך שנה גרתי בקומונה
עם אנשים, שהמשותף ביניהם היה
עבודה על עצמם, הבנת עצמם. היתה
שם אשה שסבלה ממיגרנה במשך 20
שנה, הלכה לרופאים, ניסתה תזונה
מאקרו־ביוטית. היא הגיעה אלי במצב
של ייאוש מוחלט.
תוך שבוע היא הודיעה לי שהיא
ממש לא יכולה להאמין, אבל במקום
לקבל התקפי־מיגרנה שלוש פעמים
בשבוע, היא קיבלה רק התקף אחד. היא

אמרה שרק עכשיו היא מתחילה לחיות.
התחלתי להעו יד קורסים על פרחי
באך, לבקשת המטופלים שלי.
נסעתי לארצות־הברית. חייתי בקליפורניה,
בסיאטל ובאלסקה. גם שם
לימדתי, והמשכתי ללמוד.
לאלסקה נסעתי כיוון שאמרו לי
שאפשר לעשות שם כסף במהירות.
הייתי זקוקה לכך, כדי לשלם עבור לימודיי
בקליפורניה. לאכזבתי לא הצלחתי
לעשות כסף מהיר בעבודות מזדמנות.
התיידדתי
עם בחורה גרמניה, שעסקה
בקריאת קלפי טארוט, כשהיא משתמשת
באינטואיציה שלה בצורה מדהימה.
החלטנו לקיים ביחד סדנה. התברר
שהיו הרבה ספיריטואליסטים,
אנשים שהתעניינו בעולם הנסתר, גם
באלסקה הקרה.
זה היה בקיץ, שהוא קר שם כמו
בישראל בחורף. כאשא דווח לי על
החורף שם, הבנתי שזה לא המקום
בשבילי, וחזרתי לקליפורניה.
בשלב מאוחר יותר הגעתי לדרום־
אמריקה. הדרום־אמריקאים, עם הלב
החם שלהם, משכו אותי מאז ומתמיד.
לב חם מצד אחד, והכבוד שהם רוחשים
לפרטיות של האדם, מצד שני. הם לא
מחטטים לך בחיים. אחד הדברים שהטרידו
אותי, בחברה הישראלית, היה
העובדה שכל אחד יושב בנשמה של
השני.
השנים בהולנד היו ריפוי לנשמתי
— שם לאף אחד לא איכפת מה השני
עושה. בדרום־אמריקה מצאתי את האיזון.
טיילתי בבראזיל, בבוליביה, בפרו,
בצ׳ילה ובארגנטינה. בכל מקום התלכדו
סביבי אנשים מחפשים, ומצאתי את
עצמי מעבירה סדנות בפרחי באך, במי
דיטאציה בתנועה ובעבודה באנרגיה.
החלטתי להשתקע בארגנטינה, בבו־אנוס־איירס.
אורח־החיים שם היה קרוב
מאוד לליבי. אהבתי את האנשים. למדתי
ספרדית. התוודעתי אל אחד הפסיכולוגים
החשובים ביותר בעיר, שהיה,
במיקרה, יהודי, ודרכו היכרתי וטיפלתי
בהרבה פסיכולוגים, כ־ 150 במיספר,
מאסכולות שונות.
אולי לא הייתי חוזרת לארץ לעולם,
אבל נאלצתי, ממש כך, לחזור. כאשר
פג תוקף הדרכון שלי, פניתי לקונסוליה
הישראלית, ושם נאמר לי שאני
חייבת לחזור לארץ, כיוון שזוהי הדרך
היחידה שבה אפשר להאריך את הדרכון
שלי. כעסתי, כמובן, על החוצפה
וההפרעה לחיי, אבל כיוון שעדיין נשארתי
ילדה טובה, וי1א רציתי להסתבך,
חזרתי לארץ, כדי לסדר את הניירות.
נוכחתי לדעת שגם בארץ יש אנשים
רבים היכולים להיעזר בצורת הטיפול
שלי. מצאתי שהשתנו כאן דברים: יש
כיום מודעות גבוהה יותר לשיטות־ריפוי
לא־קונבנציונליות, ואף האדם
הפשוט מחפש דרך להקלה ממתחי

התנסות אישית:

טיפול בפרחי באך
לפני חודש התלוננתי באוזגי מכרה על כאבי־ראש תכופים,
ושמעתי ממנה, בראשונה, על פרחי ג אך. היא סג ל ה גם מבעייה
רפואית אחרת, שאותה הצליחה נורית עמיר לפתור.
הגעתי אל נורית בהרגשה של ״אם זה יעזור -מה נווב, א ם לא
לא נגרם שום נזק ״.היא אמדה לי לשכב על המיזרון, בשקט,ברגיעה, לעצום א ת העיניים, להרפות א ת הגוף, ולנקות את הראש
מכל מחשבה.
לא דאיתי ולא ידעתי מה היא עושה, אין היא בודקת אותי, כדי
להגיע לדיאגנוזה. נורית :״אני מניחה א ת ידיי ס מוך לחלקי־הגוף
השונים, ו מקבל ת אינפורמציה, דרך הרגישות בידיי, לגבי מחסומים
הקיימים בגוף האנרגטי(הילה).
״אני מרגישה היכן זורמת אנרגיה בפי שהיא צריכה לזרום, והיכן
היא זורמת פחות מדי, או יותר מדי. באשר יש צורך, אני מאזנת א ת
האנרגיה בעזרת כפות״ידיי, ונ שלב הנ א אני מעבירה את כפות־ידיי,
המלאות באינפורמציה שיש לי מהאד ם השובב לפניי, מעל
לבקבוקים, המכילים א ת תמציות הפרחים ה שתות.
״אני מרגישה משיבה מסויי מת מצד במה מהתמציות, ואותן אני
מניחה על ה מחסומי ם בגופו של המטופל. עצם הטיפול כבר עושה
הרבה לשיפור הזרימה ההרמונית בגוף המטופל.
״בסופו של דבר אני מכינה בקבוק מהתמציות שמצאתי מ ת אימות.
אני מסבירה למטופל בפרוטרוט מה גיליתי לגבי מצבו.
מודעות לגבי המצב, פלוס לקיחת התמציות, מביאות, נדרך-בלל,
לשיפור משמעותי באיזון הנפשי של המטופל, ובתוצאה מכך, גם
לשיפור במצב בריאותו הפיסית.״
נורית נתנה לי בקבוק עם תמציות פרחים, והודתה לי לטפטף
ארבע טיפות מתחת ללשון(כיוון שזה המקום הרגיש ביותר בפה,
לדבריה) ,חמש פעמים ביום.
די מהר הרגשתי בתוצאות: כאבי-הראש פחתו בתדירותם, וכ אשר
הופיעו עוצמתם היתה חלשה יותר.
אני עדיין ממשיכה בטיפול, אופטימית לגבי הסיום.
החיים. יותר אנשים מודעים לחוסר־האונים
של הרפואה הקונבנציונלית,
כאשר מקור הבעייה הוא במצב ריגשי
לא מאוזן. גם טיפול פסיכולוגי ממושך,
במשך שנים, לא תמיד מצליח לפתור
בעיות.
עד כאן סיפורה של נורית עמיר.

עולם על
כרעי־תמגולת
ך ורית נראית צעירה מגילה. יש
^ לה יופי מיוחד, המקרין שקט ורגיעה.
פניה נקיות מאיפור. היא הסכימה
להדגיש את שפתיה בשפתון אדום רק
לצורך הצילומים. יש לה ידיים יפות
במיוחד, וציפורניים ארוכות וחזקות,
הזוכות, כך זה נראה, לטיפוח יומיומי,
אבל לדבריה זהו ״טיפוח טיבעי״.
היא רווקה. היו לה בעבר מערכות־יחסים
אחדות, רציניות, בארצות השונות
שבהן חייתה. נורית :״אני רואה בנד
ערכות־היחסים האלה דרך נוספת להתבוננות
ולהבנה, הקשורה להתפתחות
האישית שלי. אין אהבה אמיתית מבלי
שיהיה מרחב־מחייה בין בני־הזוג, מר־חב־מחייה
יכול להתקיים רק כאשר

לא כל אחד י כו ל
ל קרו א מוד ע ה !11
אזרח נכבר!
בישראל חיים אלפי עיו ו רי ם
י צ רניי םועצמאיים .

י ל די ם, מ בו ג רי םוק שי שי םהשואפיםלחיותחיים

ההכנסותממבצע ״אור לעיוור״ מסייעותלמר כז ולאגורותלמעןה עיוו רליזום, לקיים
ולפתחשירותיםואמצעי עזר המאפשריםל עי ו ו רי םאלהחייםמלאים ובכבוד.
ביום שני הי 2 8בנובמבר, יפק דו א ת ביתך ת ל מי די בתי הספר כדי להעלותתרומה
למבצע ״אור לעיוור״ .קבל אותם בסבר פני םיפותותרום בעין יפ ה.
ה ה כנ סו ת מתרומות אלו קודש לרווחת העיוור החי בתוכנו
המרכז לעיוור בי שראל. שד׳ ב רגוריון 94ת לי א בי ב. טלי ווו 5448

רמת המודעות העצמית של כל אחד
מבני־הזוג היא גבוהה.
״אין אהבה אמיתית בלי חופש. לגביי,
המושג חופש נמצא במקום גבוה
יותר מאשר המושג אהבה. אס אני נמצאת
עם מישהו, ויש לנו אהבה גדולה,
אבל אני מרגישה שהחופש שלי צומצם
עקב יחסינו, וזה מתבטא בפיחות ביצירה
ובעבודה שלי — אבחר בחופש.
״העולם, בעיניי, במצב ירוד מאוד,
עומר על כרעי־תרנגולת. אני רואה הרבה
מאוד ילדים בעולם, אשר נולדים
לתוך שום־דבר, ולא מקבלים טיפול,
אהבה, כל מה שילד צריך. זה מוביל
אותי למחשבה שניה בעניין ילדים.
אנשים מביאים ילדים לעולם, בשעה
שהם־עצמם עדיין ילדים. בלי שום אחריות.
״כרגע
אני מעדיפה לספל ב׳ילדים׳
שכבר קיימים בעולם, שמחפשים את
הדרך איך לחיות, מאשר להקדיש את
כל האנרגיה לילד אחד, שלי״.
נורית עמיר לא משתגעת אחרי מה
שקורה בארץ הזאת, מכל הבחינות.
״לא נעים לחיות כאן,״ היא אומרת,
״עם כל המתחים האלה, העצבים, האנשים
הצועקים. אבל אני מרגישה שיש
לי כאן מה לעשות, אז אני פשוט פה.״

אתההש חל

.טאואר׳
קונה מטוס
חמישי

מאת •גאל לביב

הישראלי המנהל

״אמריקן אקספרס
חברת אמריקן אקספרס היא אחת
מקבוצות־המימון הגדולות בעולם. עסקיה
חובקים, נוסף על כרטיסי־האשראי
הידועים, גם רשת עולמית של מיש־רדי־נסיעות,
וכן מערכת של עשרות
בנקים בכל רחבי העולם. מדינת־הבית
של החברה היא ארצות־הברית, אולם
חלק ניכר מעסקיה משתרעים }כל רחבי
העולם.
באחת העמדות הבכירות במשיכת
הבנקאית של הקבוצה ניצב ישראלי,
העושה בה חיל. עמום ברגנר, שהיה
מראשי בוק הפועלים ובוק לאומי, עבר
ב־ 1984 לקבוצת אמריקן אקספרס ומצליח
שם כפי שלא איפשרו לו בישראל.
ברגנר
נמנה על המנהלים הבכירים
בבנק אמריקן אקספרס, ותוארו הוא
.סיניור אקזקוטיב וויס־פרזידנט״(סגר
נשיא ביצועי בכיר).
עיון במאזן הבנק מראה כי יש בו רק
שלושה בעלי תואר כזה, והם ניצבים
בפיקוד העליון, ישר מתחת לנשיא־הבנק.
כדי
להגיע ללישכתו של ברגנר בבניין
אמריקן אקספרס בוול־סטריט
בניו־יורק דרוש מיבצע מסובך, הטעון
במעבר של לפחות שלושה מחסומי
ביקורות וזהות.
השיחה שקיימתי עימו היתה הראשונה
שנתן בעשור האחרון לעיתונאי
ישראלי.
ברגנר צמח בבנק הפועלים, בתקופתו
של יעקב לוינסון, ומונה כראש
הבנק בארצות־הברית. בנק־הפועלים
כמעט ולא הורגש באמריקה, ובנק
לאומי שלט בעסקים שם. תחת ברגנר

זי נגל תובע במיאמ
פרשת העמלה על מכירת מטוס
זאירי נמשכת.
הישראלי שי לוי, תושב זאיר, מכר
לחברה אמריקאית מטוס בואינג ,737
ומשלא קיבל את העמלה המובטחת,
עיקל באמצעות עורכי־הדין משה
ואילנה זינגל את המטוס. העיקול
עזר, והוא קיבל על חשבון העמלה 350

גרלה פעילות הבנק במידה ניכרת,
והכל התנהל למישרין, עד שלוינסון
החליט לנטוש את ניהול עיסקי־הבנק
בישראל ולפרוש לשנתיים, לפיקוח על
העסקים מחוץ לישראל.
לוינסון, גאון ללא ספק ובעל יכו־לת־ניהול
יוצאת־דופן, לא סבל מתנגדים
לדיעותיו. ברגנר אינו מלחך־פינ־כה
ואומר־הן, והחיכוכים פרצו ורבו.
המצב נודע לארנסט יפת, אז
האיש החזק של בנק לאום׳ ,שידע
להעריך את יכולתו של ברגנר על־פי
עבודתו בניו־יורק. הוא הציע לו לנהל
את בנק לאומי במקום בנק הפועלים.
ב תגר הסכים, ולוינסון ראה בכך בגידה
שלא־תסולח. בין השניים החלה מערכה
עזה של חיפוש־אשמות, שלובתה
על רקע שמועות כאילו ברגנר כתב
תזכיר המצביע על כוונתו של לוינסון
להעתיק את השליטה בעיסקי בנק הפועלים
וחברת העובדים מישראל לקבוצת
אם פ־ל האמריקאית. היה זה אחרי
עלות הליכוד לשילטון. לוינסון, שחשש
מהשתלטות אנשי״הליכוד על ההסתדרות
ועסקיה, רצה להבטיח כי גם
אם יקבלו רוב בבחירות לוועד־הפועל
לא יוכלו לקבל שליטה בחברת העונד
דים, שתישאר בידי התנועות הקיבוציות
והמושביות.
ב־ 984נ, אחרי שנים רבות בניהול
בדל, החליט ברגנר לעבור לעסקים
פרטיים, והצטרף כשותף זוטר לחברת־סחר
בינלאומית.
באותה שנה נעשתה אחת מעיסקות־המימון
הגדולות בעולם. קבוצת הבנקאי
היהודי אדמונד ספרא מכרה
את כל רכושה לאמריקן אקספרס,
תמורת * 6ממניות החברה( .ספרא
קשור בהשקעות רבות בישראל. על
אביו נעשתה הסידרה הטלוויזיונית
מישל אדמונד ספרא ובניו, והוא הילווה
לז׳אק נאצר את הכספים לרכישת
הבנק הבינלאומי. עתה הוא במרכז גוף
הרוצה לרכוש את בנק לאומי).
במיסגרת העיסקה קיבלה אמריקן
אקספרס את השליטה בבנק טר״ד

יו׳׳ר ברגנר(משמאל) ,עם סגך יו״ר צימר, בז׳נבה
ארוסט יפת ידע להעריך את ׳מלחו
דבלופמנט של ספרא בז׳נבה, שהיה
אחד הבנקים הגדולים בשווייץ, וש־הצטיין
בפעילות בארצות־ערב ובאסיה.
השידוך לא עלה יפה. בינואר
985נ הותר הקשר בין ספרא לאמריקן
אקספרס. טר״ד דבלופמנט נשאר בבעלות
אמריקן אקספרס, ועל ספרא
נאסר לפתוח עסק בנקאי בשווייץ עד
מרס השנה. אמריקן אקספרס חיפשה
מחליף לאדמונד ספרא בניהול הבנק
בשווייץ, ומסרה את התפקיד לעמוס
ברגנר, אשר מונה בפברואר 1985כ־יושב־ראש
הנהלת־הבנק.
ברגנר ניהל את הבנק עד לפני כמה
חודשים. בתקופה זו הוכפל היקף פעילות
הבנק, והריווחיות גדלה אף יותר.
כיום הוא הבנק הגדול בשווייץ. מאזנו
לסוף 1987 היה 8.5מיליארד פרנקים
שווייציים, והרווח הנקי יותר מ־71
מיליון פרנק.
במרס השנה פתח ספרא בנק משלו
בז׳נבה, בשם רפבליק נשיננאל בנק,
כשם הבנק האמריקאי שלו. בין שני
הבנקים החלה מילחמה עזה על הלקוחות,
אולם ברגנר מציין כי אף לקוח
אחד לא עזב את הבנק. בתקופת
פעילותו הוא פתח נציגות בציריך
והעמיד בראשה את מי שהיה מנהל בנק
הפנעלים בציריך, ולמר סימונסון.
במאזן־הבנק מופיע כמנהל האחראי על
לקוחות פרטיים הירושלמי אפרים
(״יכי״< ולדו.
לפני כמה חודשים הוצב ברגנר

כאחראי על כל הבנקים, שבהם שותף
אמריקן אקספרס מחוץ לאמריקה —
שישה במספר — וכן הוא ממשיך
להיות נשיא טר״ד דבלופמנט בז׳נבה.
לדעתו של ברגנר, פרשת כנר כמעט
ואינה מורגשת בעסקים באמריקה,
והכל ממתינים לראות כיצד היא תיגמר.
לדעתו, בנקרס טרסאט פעל
ככל בנק הרוצה להבטיח את כספו
בצורה טובה יותר, וצעדיו אינם משפיעים
על המערכת הבנקאית האמריקאית,
שהיא די מתוחכמת כדי
להבחין ולדעת שבנר קיימת ומדינת-
ישראל קיימת, ואין קשר בין השתיים.
האמריקאים מבודדים את כנר מיתר
העסקים בישראל. גם אמריקן אקספרס
עושה עסקים עם ישראל, וימשיך בכך.
לא ידוע לברגנר על שום מוסד אמריקאי
ששינה את מדיניותו בגלל
פרשת כור.
העימות שהיה עם לוינסון רודף את
ברגנר עד היום, והוא מבקש לומר את
עמדתו בפרשה .״כל עוד היה יעקב חי,
היו לי עימו חילוקי־דיעות שלא הסתרתי
אותם, ולא נרתעתי מהתמודדות
עימו על חילוקי־הדיעות הללו. מהרגע
שנפטר, אין טעם בכל זה. ההתמודדות
עימו היתה לגופו של עניין, וברגע
מותו הנושא נגמר. לא ראיתי מקום
וטעם להפוך זאת לעניץ אישי, ואני
משאיר להיסטוריונים שיכתבו את ההיסטוריה,
ויעשו את הניתוח והחשבון ׳
מה היתה תרומתו של יעקב במיסגרת !
המשק והמדינה.״

משה אונס
דוש חקירה
המועמד לתפקיד שר־הביטחון דרש
חקירה במערכת־הביטחון על הדלפת
תוכן תיק־השרות־הצבאי שלו בצה״ל.
גורמים בליכוד, שהסתמכו על ה

ר וי ^ חו ה או פ טו מ ט רי ס טי ם
א ח רו פ אי־ ה עינ״ ם
אירגון רופאי־העיניים בישראל ניהל
מילחמת־חורמה נגד הקמת פקולטה
לאופטומטריסטיקה באוניברסיטת תל־אביב.
הפרופסור
מיכאל בלומנטל, מראשי
האיגוד, אף תקף בביטאון רופ־אי־העיניים
תרומה אמריקאית בסך
שני מיליון דולר, שהושגה להקמת
הפקולטה, וכדבריו ״חלק מהתרומה
כבר הוצא לסיור־לימודים של הפרו־

פסור יורם לס במוסדות האופטומטריסטים
בארצות־הברית״.
הסיפור שלא פורסם הוא כי התרומה
היא של אירגון־המיכללות האמריקאי.

מועמד ארנס
נרשם כי היגר לצמיתות

תיק, בדקו ומצאו כי משה ארנם

הפרופסור בלומנטל

פרקליט זינגל

נשיא מני

צרעיקול על רמ ש

מסע־פיוסים

אלף דולר והתחייבות לתשלום היתרה
בסך 130 אלף. משזו לא נפרעה, יצא
משה זינגל בימים אלה למיאמי, להשיג
צו־עיקול על רכוש החברה האמריקאית,
שרכשה את המטוס.

חברת התעופה ט או א ר קונה
מסו ס ג׳מבו חמישי, מס ף על
ארבעת המטוסים שיש לה.
החברה, בבעלות מוריס נח תומי,
הוקמה לפגי חמש שנים,
והפעילה מ טוס א חד ב טי סו ת מ ישראל
לניו־יורק. מחירי החברה
נמוכים ממחירי החברות ה ס די רות,
והיא נגסה ב מסעי אל-על,
המגהלת גגדה מילחמת״חורמה
ומחרימה סוכמ״נסיעות הפועלים
עם ט או א ר.
החברה מבצעת בקיץ ארבע טי סו
ת בשבוע, ובחורף שתי טיסות,
בקו תל״אביב־ניו-יורק. בחורף
מטיסה החברה מניו-יורק למיאמי,
והיא מציעה ל טסי ם עימה מתל־אביב
טיס ה הלוך ושוב למיאמי
מניו-יורק בפחות מ־ססג דולר.
החברה גם מצהלת בהצלחה, זו
השנה השניה, ארבע טיסו ת בשבוע
מגיו-יורק לקופנהגן ולשטוקהולם,
והקו ריווחי יותר מהקו הישראלי.
החברה מתכוננת להשתמש ב מטוס
החמישי להרחבת הפעילות
באירופה, לקר את פתיחת שמי-
אירופה ל טיסות חופשיות בשנה
הקרובה. כיום סגורה אירופה לת חרות
חופשית, וכל מדינה מאפש רת
לחברת-התעופה שלה מונופול
על ה טיסו ת ממנה ואליה. נחתומי,
לשעבר מנהל בכיר באל-על, סבור
כי הדולר הנמוך מהווה גורם מפתה
לאירופים ל טוס לאמריקה, ולכן
הוא מרחיב את העסקים בקו הזה.

הפרופסור לס
.סיור לימודים״

נשיא האירגון, הפרופסור הפנר, הקובע
את יעדי התרומות, רגז על התקפות
רופאי־העיניים בישראל על התוכנית
להקמת הפקולטה. האירגון תורם בכל
שנה מיליון דולר לבית־הספר לרפואה

האשמות
של אוניברסיטת תל־אביב, סכום שהוא
שליש מתקציב בית־הספר. הפנר הודיע
כי יבטל את התרומה, וכן ימנע מ־פרופסורים
באוניברסיטת תל־אביב
לבוא לשנת־שבתון במיכללות אמריקאיות,
כתגובה על התנהגות אירגון
רופאי״העיניים.
האיומים הביכו את המרצים, ומיש־לחת,
בראשות נשיא־אוניברסיטת תל־אביב,
משה מני, יצאה למסע-פיוסים
עם הפנר. בסופו של דבר בוטל החרם
האמריקאי, ורופאי־העיניים הסכימו
להקמת הפקולטה בתל־אביב.

היגר מישראל לאמריקה בשנת , 1950
אחרי שחוייל וקיבל מיספר צבאי, אולם
לרגל ההגירה שוחרר משרות צבאי.
בתיק נרשם כי היגר לצמיתות.
הדלפת פרטים אלה הרתיחה את
ארנס, העושה מאמצים למנוע את
פירסומם.

זבו במיכרז לבשר במיכרז הממשלתי לייבוא 5000
טון בשר קפוא מבראזיל, במחיר
הנמוך של 1920 דולר הטון, זכתה
ארמורקור ב 1$00-טון, ועוד שיב־עה
ייבואנים יביאו 500 טון כל

נתן ז ר

פו מו רצח
בשווי החונות האחוונה שר..מריטיקה, עישן נוליט׳ ישראל״
בלשון הגזמה ניתן לומר שאם כל חוברות
פוליטיקה הקודמות לא באו אלא כדי להכשיר
את הקרקע לזו שלפנינו — גם אז היו כל המא,
מצים
שהושקעו בהן מוצדקים.
אבל זה בלשון הגזמה כמובן. שכן(א) פוליטיקה
כבר ״עשתה זאת״ כמה וכמה פעמים בעבר.
(ב) החוברת הנוכחית היא בהחלט חריגה. שום ,
דבר שקרם לה לא יכול היה לבשר את בואה.
כל הכבוד לגדעון סאמט.

מקומונים וסיכונים
תמונת־מצב? ״דיוקן סוף שנות ה־ ,״80 כפי
שכתבו על גבי העטיפה האופנתית(היכן נתקלנו
כבר ב־ססז עטיפות דומות?)? אולי באמת ״הצירוף
המרשים ביותר תחת גג אחד של כותבים
צעירים ״.מתון אותה עטיפה.
האיסטניס, אשר יירתע מנימת השבח העצמי
של האיפיון האחרון(״הצירוף המרשים ביותר״)
יסגיר בכך את היותו בן לדור אחר, בעל מנטאליות
שונה. כלומר, לא בן ״פלוס־מינוס־,״25
גילם של הכותבים כאן.
מי שהוא פלוס־מינום 25 כבר יודע ששיווק
המוצר הוא חלק מן המוצר; שיחצנות היא רק
החיצונות של התוכן, הקליפה המושכת המסתירה י
ולפעמים מגוננת על רקמות עדינות יותר פנימה, .
נניח איפוא לשיבחי הנחתום המעיד על עיסתו.
אולי בימינו הם באמת הפכו לחלק הכרחי מן י
המישחק, כמו שזיגל (הפאב, לא החוקר) הוא
המקום הראוי לגמור בו את הלילה, אם אתה
דווקא רוצה להימנות עם אותם ״כולם״ שאפילו
גבי ניצן יודע שהם רחוקים מלהיות אפילו חלק.
נניח לקנקן ונתרכז במה שיש בו: כתיבה של
אנשים צעירים, עטים מושחזים — מזמן לא
נתקלתי בצוותא כזאת של עטים מושחזים —
ומרפקים משופשפים,
תמונת־מצב? נדמה לי שהביטוי ״פוטו רצח״
של יאיר לפיד מתאים הרבה יותר.
מה פלא. בדיקה קלה מראה שלפחות חלק מן
המשתתפים עברו את בית־האולפנה של המקומונים,
התוצרת הרוחנית המובהקת ביותר של
שנות ה־ 80 הישראליות.
מקומונים פירושו, כידוע, עט רץ, אץ קוצץ,
אינטליגנציה אנימאלית (בשום אופן לא מינימאלית)
,הכרח לחשוף נקודות״תורפה, לפברק
דראמות, גיבורי תרבות וכוי, הרבה כסאה וסיגנון
שלפעמים — במירעו(ההיפר ממיטבו) — הוא
נראה כאילו יצא ברצועות ארוכות מתוך מעבד-
תמלילים מתפרע שהוסיף לפעול אחרי שבעליו
נרדם.
מקומונים פירושם גם ניצחון השיכתוב על
הרוח, התפוקה על האיסטניסות — והעורר על
המלאכה. כל זה בצד איזו נהיה עמומה לרוח(״מה
זאת רוח?״) המתקיימת רו־קיום של שלום עם
ספקנות הבאה מייד ומטילה גם אותה בספק.
והכל מוזרם לחצר ביזנטינית שלמה של עורכים
ועורכי־מישנה, ראשי מרורים וראשי מערכות,
יועצים ומומחים, משכתבים, מגיהים, כתבים
ופירחי כתבים.
התנאי העיקרי לתיפקודה של כל המערכת
הוא היעדר אשליות (״עיתון הוא אחרי הכל רק
עיתון״) ,והתנאי העיקרי לשפיותו ולכבודו העצמי
של הכותב הוא שלא יתייחס לעצמו ברצינות
מופרזת.
״אני כתבתי פרופיל מחמיא ביותר לנתניהו,
שאף איש יחסי־ציבור לא היה מתבייש בו.״ או
״ירדתי במיוחד מירושלים לתל־אביב, התגוררתי
יחד עם מיספר מצומצם של כמה מאות מקוללים
בכושר נבואה רואה שחורות. המושג הבוץ הלבנוני
עוד לא נולד, אבל ריח הדם המבוזבז(״ראי
אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד נ״ז) עמד
באוויר. זה היה פאתטי. מחאה קטנה, חסרת־שחר.
לקח לי שבוע לארוז מכונת־כתיבה ולהסתלק
לניו־יורק לצמיתות ״.אחר״כך, כמובן, חזרה מן
ה״צמיתות״ ,אולי לסוג אחר של צמיתות שבה
״הכל עבודה. הכל חומר. וכל החומרים מתערבלים
ונגרסים: הדמגוגיה הגסה ביותר, השקרים
הנפתלים והמתועביט ביותר, והסיסמות המסוכנות
ביותר.״
ואתי חסיד שוב ״לא מופתעת, לא נרעשת,
סופגת ומספיגה את הנייר ״.והיא גם ישרה וכנה
דיה כדי להבין ש״צבירת זמן ניכר בשטח היא

ערובה לכך שהתחושה בסופו של דבר מתקהה״.
במקום ערובה קרא: סכנה או סיכון מיקצועי.
אבל יותר מדי פוליטיקאים, מנהיגים מדינאים
וכו׳ — קיראו להם כאשר תקראו —
כבר התפלשו לרגליה של בת ה־ 30 משל היו
מרבדי תפילה מוסלמיים המופנים למכה של
העיתונות (הדימוי הוא ברוח החוברת — נ״ז),
מכדי שלא תתפתח גם בה מין הרגשה של פטרונות
כלפי אותם חלכאים ונדכאים, קרי: מנהיגיה
של מדינת היהודים, הארץ הזאת, המובטחת.
וכך היא ״מתמלאת רחמים אל מול אנושיותם
הכל כך מזדקרת לעין של האנשים האלה ״,ומפגינה
אגב כך את סיכון ההתקהות שהיא עצמה
עמדה עליו. שהרי מי שמשתתף באמת בצערו של

הזולת יצטרך לבטאה מבלי להזדקק לניסוחים
כמו ״אנושיות כל כך מזדקרת לעין.״

דברים מזדקרים לעין
מילים, מילים וזכוכית מגדלת. הכל נועד
לחשוף את המזדקר לעין, שאינו פליטת־קולמוס
אצל עיתונאי. זה הרי עסוק ממילא, ראשו ורובו,

דו ר

תשמח

החוברת האח מגה של כתב״העת ״פוליטיקה״ מוקד שת לאסופה טול שכטטים אוטו-
ביוגראפיים ואנאליטיים, סאטיריים, ציניים וחדורי תחו שת מעורבות ורצינות, שנכ תבו
בידי אנשים צעירים, רובם בשנות ה״ 20 לחייהם. מעבר לכישרון הכתיבה הבלתי*
שכיח המתגלה כאן, מ ת קבל ת ״תמונה קבוצתית״ של העילית האינטלקטואלית של
דור. על מישקל ״דור תש״ח״ ,״דור הפלמ״ח״ או ״דור המדינה״ ,ניתן היום -אולי
בראשונה -לדבר על דור תשמ״ח או תשמ״ט; דור המגיע לכלל מודעות עצמית
בתקופה שאינו; מבטיחה הרבה סי בו ת ל שימחה ולעומת זאת שומטת מידיה הרבה
מהישגי ישראל של ה״דורות״ הקוד מים.
הדור הניבט אלינו כאן היה כאן גם לפני תשמ״ח או תשמ״ט. אבל צריך היה לבוא
מישהו שיאפשר לו לתהות במקובץ על זהותו. מתוכו, ניתן לומר בוודאות, ייצאו לא
רק כמה ממיטב הכותבים של העתיד, כי אם גם הנהגתה האינטלקטואלית של ישראל
החילונית בעידן שלאחר שילטון ה״פרסטרויקה״ :פרס, שמיר ורביו.
תונות (ולו גם חלקית, כמוני, למשל — נ״ז)?
— פשיטא (הם כמובן לא ישתמשו במילה
ארמית) :אתה שואף/חותר ל״עיתונות חדשה״
שהיא ״שואפת לספרות יותר עיתונאית, לעיתו־נאות
יותר ספרותית״.
וכך מרבית הדברים שבכאן מתקיימים באי־זור־הגבול
שבין שתי הרשויות: בין עיתונות לבין
ספרות. איזור־גבול גדול ומאוכלס בצפיפות
שחלק גדול מן הכותבים בישראל מתקיימים/
מתפרנסים בו וממנו — בכבוד או בלעדיו.
מובן שבאיזור־גבול אתה נחשף לכל הסכנות
של איזור־גבול. כולל לסכנה של דיווח מוטעה,

וגם דברים אחרונים אלה אינם נאמרים על
דרך השלילה אלא כחלק מניסיונו של כותב זה
(הם לא יכתבו כך) לבטא — באותה יומרה של
קוצר־יר בוטח בעצמו, כמובן — מיקצת מהתרשמותו
מן החוברת המונחת לפניו.
אכן, הרבה כאן בלאזא, מנופח, אופנתי או
סתם שטותי. למשל :״שפה מול עולם? מאוחר
ומיותר מדי. דומה שהדיון בעניין זה כבר מוצה״.
אבל עידו בראל ,״צייר העובד לפרנסתו
כאיש־חדשות ברשת־טלוויזיה זרה,״ בן ,29 בכל
זאת מנסה את כוחו :״העולם (המציאות, החיים)
הוא תלוי־שפה, והאמנות עוסקת, ועסקה תמיד,
בשאלת הייצוג״.
חבל, כמה חבל שלא שעה לאזהרתו שלו
עצמו.
מן הקריאה מתקבל הרושם שמרבית הכותבים
הם מוצרי־עלית של התעשייה האקדמית שלנו.
ועיון בהערות הביוגראפיות מגלה שאכן כך
הדבר. מסקנה: במידה שהכותבים משקפים איזו
מנטאליות דורית — ונדמה לי, עם כל ההסתייגויות,
שהם אכן משקפים — זהו דור המבקש
לו מפלט במחלצות או בניסוחים אינטלקטואליים,
קנויים בלימוד או במשיכה, בדרך הקשה או
הקלה, מפני חוסר־ביטחון שהוא פרי תחושה מטרידה
של פרובינציאליות. הסיבות לכך עשויות
להיות רבות ומגוונות. הרי —
״ישראל ממוקמת במרחק שני העשורים של
שנות־האור מאמריקה. כל תופעה שמגיעה אליה
היא כבר פאסה לפני שנולד השכפול המקומי
שלה.״
וגם זה :״הסיקור מאירופה קצת חלש, מוכרחים
להודות.״

מצוקה פרובינציאלית
ומילים זרות

בדברים מזדקרים לעין, ואם אין הם מזדקרים,
סימכו עליו: הוא יגרום להם שיזדקרו. וכך הכל
כאן ״רואים מיד״ ו״מבחינים״ ,״שמים לב״ ו״מת־אמצים
לבטא״ והם מחפים על כך בליגלוג עצמי
קל, כגון בשעה שהם כותבים שהם ״מפיחי רוח״,
או שהם עובדים ״בביטחון בלתי ניתן לעירעור״
(אירוניה) ,או סתם מעמידים פנים שהם תל־אביבים
שעה שבאמת הגיעו לכאן מערד,
מדימונה, מחדרה ובנותיה ו־אבוי — מירושלים.
למען האמת, רובם חדורים מודעות ל״קר־דיטים״(עיתונאיים)
,״תרומות״(עיתונאיות) ,הצורך
״לבסס את מעמדו״ של עיתונך, המודעות
ל״מסלול״ שצריך לדלג בו/עליו, ל״ריצת המכשולים״
התל־אביבית, לצורך הדוחק לשרוד המתבטא
ב״אינטשים מובטחים״.
לא, להם לא ימכרו שום לוקשים. הם מבינים
שכאן ״פיקציה״ ש״אסור להעמיד אותה במיבחן״,
ואילו שם — פרדוכס. כאן — אשליה והיפר־אקטיוויות
ושם ״מסר״ כוזב או ״תרגילי־יקיצה,
הלמים חשמליים דוקרניים, שנועדו להציק לקורא
שמן, מזיע, בגופיה, נוטה להתנמנם, אחרי
הצהריים( ״.אלי שי).
מה אתה באמת עושה כאשר אתה עיתונאי
המבקש להיות סופר, או סופר המתפרנס מן העי
ציטוט
לא מדוייק, ניסוח דרמאטי יתר על המידה,
טרזנות (לא מלשון טרזאן) מילולית, חוסר־אמינות.

סיקור
״קצת חרשי מאירופה
דוגמה. עיתונות הניו־ג׳רנאליזם בגירסתה הישראלית
(הה, אדם ברוך, אדם ברוך ...הבאבא־ברוך
של העיתונות המקומונית־מגאזינית שלנו)
אינה ״אנטי־מיקצוענית, בלתי־אובייקטיבית,
לא־פקידותית, ומכאן שהיא עירבוביה במהותה,
חותרת לאנארכיה סיגנונית, לבילגונן של רמות
לשוניות שונות, לכלל מבולקה דמויית סלטה
רוסה״ (אלי שי).
היא אולי בלתי־אובייקטיבית ולא פקידותית.
אבל היא בהחלט ״מיקצוענית״ .יש בה אולי בלגן
ובילגון — אבל לא יותר ממה שה״בון טון״ שלה
עצמה יתיר לה, ה״בון טון״ והרצון הנורא להיות
״אין״ המוליך לעיתים לקיום של אין. בוודאי
שאין בה שום אנארכיה או אפילו ״חתירה לאנארכיה״
(עיין ערך: קרופוטקין) .ויש בה גם מידה
רבה — רבה מדי לטעמי — של אחידות סיגנו־נית.
כלומר, יותר מדי נביאים המתנבאים בסיג־נון
אחד.

האם מותר לבן הפלוס־מינום 60 להזכיר
לצעירים ממנו בשנות דור (אם גם לא בשנות
אור) ,או יותר, שכל מה שנוצר כאן ובהרבה
פרובינציות אחרות בעולם בעשרות השנים
האחרונות צמח, ולפעמים אפילו קצת שיגשג,
דווקא מפני שהסיקור מאירופה היה ״קצת חלש״,
ו״התופעות״ (איזו מילה נוראה!) שהגיעו מאמריקה
הגיעו — השבח לאל — באיחור של שני
עשורים (ואיחור פירושו גם פרספקטיבה, לא רק
פיגור) .לפעמים אפילו נוצרו כאן כמה מטעמים
מיזרחיים ייחודיים דווקא תודות ל״בילגון״ של
המקומי, בן המקום, עם מה שהגיע משם — מן
העולם הגדול־הקטן, כלומר העולם שגם אמסטרדם,
ליון, אנטוורפן או לונדון משתייכות או השתייכו
אליו.
ייתכן שמצוקה ״פרובינציאלית״ (האם יורשה
לומר: מיותרת) זו היא גם האחראית לאחת
״התופעות״ הפחות מרנינות אצל הפלוס־מינוסים
הצעירים שלנו. ראו את המבול הזה של מחלצות
יבוא: ביזאריות ופרדוכסאליות, פריג׳ידיות ופס-
וודו ופוביה ופתולוגיה וקווים קריקטוראליים
וטמפראמנט ופראפרנליה ואפקטים ואובססיות
וא־פריוריות ורגרסיה ומלך פינג פונגי וג׳נוסייד
(כבר אין מילה עברית? הרי את המונח הלועזי
המציאו במיקרה זה על בשרנו שלנו — אבל
אולי דווקא עובדה זו תורמת כאן למשאלה
להרחיק את העדות) ופרפטואום־מובילה ובון טון
וארכיטיפי ואונומטופיה.
מה דעתכם, למשל, על ״דיסוננס קוגניטיווי*
ו״בלתי אסרטיווי״? או על הפיסקה הבאה:
״אני רק יכולה לומר שמנקודת התצפית
העיתונאית חוייבתי למתינות מסויימת, להקשבה
דרוכה, לענייניות אד־הוק. מהזווית הזו תחושת
האפוקליפסה ...מקבלת גוון פחות כרונולוגי,
אלא, אפשר לומר, פטאליסטי, כמעט רומאנטי.״

מה אומר לך, אתי חסיד, התרשמתי. אבל בכל
זאת מיותר. וחבל.
אולי יש כאן מעץ התרסה. נגד הפוריסטים
(כן, גם אני נאלץ לפעמים להשתמש במילים
זרות) ,נגד ה״משוגעים לשפה העברית׳ של הדור
הקודם והתרגומים ההם, נגד מטיפי הוועד להנחלת
הלשון או ״פינת הלשון״ שהיא לפעמים,
בעוונותינו הרבים, לשונם של מלקקי איבר אחר
באנטומיה האנושית. ירון פריד מנסה בלי ספק
את כוחו בג׳סטזת בלתי-יעילות כשהוא מתפתה
לנסח את הודאתו בתל־אביביות שלו (כאילו
שתל״אביביות מחייבת הצטדקות!) בסיגנון זה:
״בלי שמץ בושה אני מרשה לעצמי לנצל הזדמנות
חגיגית זאת כדי להודות בפרהסיה, הודאה
שאין ממנה חזרה, שארץ־ישראל שלי מתחילה
ונגמרת בתל־אביב. מחוץ לתל־אביב 38ז .4$ £
6<1וח 06ת 00 מז 13 לא נודעת שום חשיבות לשום
דבר, ז6״־ 3180€ו 1 חיים בוודאי אץ שם״.
דברים נאים (מילה לא אופנתית) ,מתקבלים
מאוד על הדעת — בעיקר כשהם מלווים מייד
בסייגים. :סנובי, מרושע, שטחי, צר־אופקים
ומטומטם ככל שזה יישמע, זאת ההצהרה הוד
דאית, אולי היחידה, שאני, כישראלי, מסוגל
לעמוד מאחוריה בשלב הנוכחי של חיי״.
אל דאגה, ירון, גם לא נדרוש ממך שום
הצהרה אחרת. אבל מרוע אתה חושש כל־כך
לומר את הדברים בלי להסתתר מאחורי.עשיית
שרירים״ צינית ומתאנגלזת. אדרבה, אמור את
הדברים בלשונך וצפצף על המשטינים. אפילו
אם אתה ״עכשיו לומד בימוי תיאטרון בלונדון״.
אחרי הכל, מה רע בקצת תיאטרון (אצלנו יש
כמדומה הרבה יותר מדיח והאם זה פשע לתל־אביבי
לבלות כמה שנים בלונדון. עבדך למשל
(נימה סובייקטיבית) ישב בה (לא בבית־כלא,
חלילה) יותר מ־ 10 שנים. ז6׳\80€ז 13ך\\.
ואני גם מסכים איתך מכל לב. יהיה בה אשר
יהיה. ,חיים בוודאי אין״ בלונדון.
אנחנו כנראה באמת חברה צרה, לחוצה,
לוחצת, מאיימת, מקדשת שקרים, מפריחה
סיסמות בלי הרף, אם אדם צעיר(בן )23 חושש
עד כדי כך לעמוד על שלו, על זכותו להגדיר את
עצמו, את זהותו, את מקומו.
ואם עכשיו כך, מה יהיה עלינו בעידן שאקי־פרץ־שרוך
גנדי הבא עלינו לטובהי! אבל, סליחה,
בלי פוליטיקה.

הפחד סמחוייסת

כמה מהרעות־החולות שמניתי אחראיות(אשמות)
כנראה גם למה שהוא בעיני ה״תופעה״
ה״מזדקרת ביותר לעץ״ בחוברת הנהדרת הזאת:
הפחד ממחוייבות, החשש מחד־צדדיות וחד־משמעיות,
הנטייה לאמביוולנטיות, היציאה כנגד
המוחלטויות של האתמול כמו גם נגד הריעות
הקדומות שלו, הפרות הקדושות שלו, הטאבו׳ים
האחרונים שנותרו, מריבות המאסף(מי רצח את
ארלוזורובי) ,כל הבלי האתמול ומיגבלותיו.
מכאן אותה העדפה של עמדות בוטות, ציניות
וניהיליסטיות כביכול, מצד אחד, כמו גם, אצל
הרציניים שבכותבים, אותה זהירות מסוייגת
שאינה מעידה בהכרח על חשיבות עצמית
מופרזת. כך למשל בדבריה המרשימים של רונית
מטלון, הספרותית שבחבורה, שבהם היא מנסה
להגיע לידי מודעות בדבר זהותה, באמצעות
חשבונה עם המקום הנידח(שם־התואר הוא שלה)
שבו גדלה :״מועצה מקומית גני־תקווה״.
אם הייתי צריך להביא במהירות ציטטה אחת
כדי להפריך את המליצה הידועה על היות האדם
״תבנית נוף מולדתו״ ,הייתי מצטט פיסקה, כמעט
כל פיסקה, מתוך רשימתה של כותבת זאת.
למשל הפיסקה הבאה:
״כאלה היו, פחות או יותר, הביוגראפיות
שלהם שבמידה רבה טבעו את פרצופו של המקום
הזה, אם אכן היה לו: כולם דור ראשון של בני
מהגרים מיזרחים ברובם, עם שברים כאלה או
אחרים בחייהם, שהיו להם אבות עם חליפות
פסים ונעליים שני צבעים, ששיחקו אותה בגדול,
שפוטים על איזו קפריזה מגלומנית, שהשחיתה
אותם ואת בניהם לא־פחות משסימנה תקווה
והולם־רקות של חיים״.
איזו כתיבה רגישה. נכונה לעכשיו, עם כל
המגביל שבכך. באמת בלגן: זיווג חד־פעמי של
סלנג, עברית מדוברת ולשון יצירתית, מוגבהת.
ובכל זאת: עור אחד. מעשה כילאיים, אבל גם
מעשה בראשית. ואולי מוטב: מעשה ראשית.
ואולי אני טועה. אולי דווקא העובדה שנולדה
במקום שבו נולדה וגדלה בו, מקום שבניו ובנותיו
נתנסו בניסיונו הגס של העולם החיצוני ל״הצר
את תיבת״התהודה שלד וגם שלהם, דווקא עובדה
זו היא שהולידה כאן את הרגישות המיוחדת,
המייחדת כל כך.
כמו גם את הצורך הכפייתי כמעט להזדהות
ולהסתייג, לסירוגין. להסתייג ולהזדהות, חלי־

נולם נחתים

פולחן המוות

יש כמובן מידה של עוול בהכללה
ה״נוער הישראלי״ ,אבל לגבי אין הבדל
במידת האומץ בין הנוער הקיבוצי שיוצא
לג׳ונגלי דרונז-אמריקה וק ט טה של שלמה
ארצי בווקמנו, לבין הנוער שדוקר ונדקר
בפתחי דיס קו טקי ם מדיפי אלימות: כולם
פחדנים. חינוך מוטעה והחדרת ערכים
מעוותים שנמשכו שנים שיתקו לאנשים
את הדימיון. אחת הדוגמות המדהימות
היא העובדה, שכבר שנים לא צמח לנוער
מנהיג מתוכו. הנוער הפוליטי מצטרף
כעסקן צעיר לתנועת־הנוער של אחתה-
מיפלגות ומונחה מלמעלה על-ידי עסקן
מבוגר שמונחה מלמעלה על״ידי עסקן זקן
וכן הלאה. ב תרבו ת התופעה קיצונית עוד
יותר. נערות בנות 16 מתעלפות בפארקים
לצלילי זמרים בני 60 ויותר. מהבחינה הזו
דומה הקשר בין הנוער לגיבורי-התרבות
שלו לקשר שבין העם ומנהיגיו הפוליטיים:
אין קשר, יש ניתוק גמור. הם ואנחנו.

א הד מישור

אנו, חצי העם
אכן חצי־העם. ארון-הספרים היהודי
מלא כתבי גברים. רוב המחברים קרויים
על שם יצירותיהם וזכו לחיי עולם בלימוד.
בכל פעם שפותח תלמיד״חכם א ת הגמרא
נעורים לחיים גם רבנו חננאל, הרי״ף וה-
מרדכי. מתוך הקיים אי־אפשר ללמוד על
החסר, אבל אני בטוחה שלצד הגברים
המופלאים ההם חיו נשים מופלאות לא
פחות: אחיותיהם, אהובותיהם, נשיהם,
אמותיהם ובנותיהם, שלו זכו לאותה
מיטגרת-לימוד היה להן סיכוי לכתוב יצי רות
גדולות. לא נותר לנו אלא להצטער על
שאין בידינו מסכת ״נשים״ ,שעניינה גב רים,
אלוהים והעולם מנקודת״מבט נשית.
אין לנו זכר וסימן למח שבת הנשים. תר בותנו,
המילולית מאוד, מקפידה שדברים
ייאמרו בשם אומרם, אך מתעלמת מחצי

חתקרר חן
נמאס נמאסו עלי המילחמות שלך. נמאסה
עלי האמת הגדולה שנושבת תמיד ברוחך
והאמת האחרת שנושבת גם כן. נמאסה
עלי רצחנותך המלוכנית. נמאסו עלי גוויות
האלילים שרוצצו אל מיזבחותיך. לא
יכולתי לעמוד בנוף הקדמוני שנשקף פעם
מחלונות ביתי. שנאתי ללכת בעיקבות
מלכים ומורדים. פחד תי מהתחושה
היום־יומית הספוגה באבנים: כך תחיה על
חרבך, לנצח. ויחד עם כל אלה, מ אס תי
במבטך הגא והמתייהר מערבה, אל כביש
ג-ר חובב

קיצוו דוו
נסיעתי ללונדון, כמו נסיעותיהם של
הרבה צעירים ישראלים אחרים, אינה מב טא
ת חיפוש אחרי איזה אור גנוז. הלימו דים
בבירה האנגלית לא בהכרח יחכימו
אותי יותר מלימודים בארץ. זאת השאיפה
להרחיב קצת א ת קשת האפשרויות, לקצר
את הדרך אל האולטימסיוויות ואולי, בכל
זאת, גם לבדוק ברצינות א ת אחד המו דלים
לחיקוי המובהקים של תל־אביב,
מכורתי היקרה, עד שיבוא השיעמום ה-
טיבעי גם מזה(כמו השיעמום מתל־אביב)
או עד שיבואו הגעגועים הסיבעיים לתל-
אביב. עד אז, כאמור, הכל נראה מכאן כמו
נוף בת־ימי צר מאוד, והעיקר לא לפחד

ילל•

ידון פריד

פות .״הרי להפגנת המחאה שאירגנה בשעתו תנועת
שלום עכשיו עם אנשי כפר שלם ברחבת
העיריה בתל־אביב מצאתי את עצמי הולכת(שימו
לב לניסוח — נ״ז) ,מצטודדת כמו רבים
שמצאו את עצמם באיזו ברית רגעית, משונה.
ככה עמדו שם: לבושים היטב בדרך כלל, מכל
מיני פינות של החברה, כאלה ש,עשו את זה׳

הירהורים נוגים. האבו ת ה מייסדי ם
המהפכנים פינו א ת מקומם למנהיגי
המנגנון, לאנשי השרות והביצוע, לשומרי
הסדר והסטאטוס־קוו, לס קסי ק אי ם ול-
שורדנים פוליסים. המנהיגים האירופים
הצעירים נראים מנהיגי תרבות״פגאי
בהשוואה לכבדות הרת-הגורל של המנ היגים
הישראלים. ערכי החיים ואיכותם
הם מישניים בתהליך קבל ת ההחלטות
בפוליטיקה הישראלית. מול פולחן הילו דה
עומד פולחן המוות והשכול. הדור
שנולד 10־ 20 שנה לאחר דור התקומה
התרחק ממיתוס ההשמדה ונצמד, או מנ ס
ה להיצמד, לערכי החיים. גם כשמדובר
בבנה־ביתך בשומרון, או מאחורי גדרות-
התיל של חבל קטיף, הדגש בכל מיקרה
הוא על המיפלסים בווילה ולא על מיגור
הערבים. אולי אוזלת־היד היא בגלל שה מנהיגים
זקנים מותשים, האחוזים עדיין
בביעותי השואה, ואולי כל העניין עומד על
כך שהם פשוש התיישנו. אלה מסרים של
שלום יש לכל אחת מהמיפלגות הגדולות
במערכת־הבחירות הזאתו באין אופציה
ירדנית (פרס) ובאין ״פלסטינים תרבו-
תים״ בני״שיחה על נכונותם להס תפח סו פית
לארץ־ישראל הגדולה(שמיר) ,וכאשר
יש ויש אינתיפאדה מתלהמת, רק לכהנא
אתי חסיד
יש תוכניות מסודרות.

אוהבים את הגיהינום
עברו שלוש שנים והייתי אמור, מטבע
הדברים, להתיר א ת הקשר שלי עם
האוניברסיטה. אפילו חמור, כפי שאמר
הפרופ׳ ישעיהו לייבוביץ באירוניה, יקבל
תואר בוגר אם תקשור אותו שלוש שנים
באוניברסיטה.
אני אישית לא קיבלתי את התואר המ יוחל.
וזאת, ראשית מפני שאינני חמור,
ושנית מפני שנתקלתי בבעיות מרובות
שגרמו לי ס בל שנים לאחר-מכן. אבל כל
זה איננו אופייני, כמובן, למיקרים א ח רים.
כך או כך, הייתי מוכרח לצאת אל
החיים, עם כל המוות שעושים לך, ועם כל
הגיהינום שעושה לך ״האחר״ ,כפי שסיכם
ז׳אן־פול סארטר ב״דלתיים סגורות״.

בטים היפים שבהם) ,הם הווי אכזרי, מר,
אלים. אולם אנוכי, ורוב רובם של הער בים,
אוהבים א ת הגיהינום הזה כי הוא
מולדתם. רובם מקווים ש״האחר״ הרע
ייעלם, בסופו של דבר, כפי שנעלמו ה-
מישקפיים השקופים מהפנים של היהודי.

פריד גיאו

השמאלנית והתבנית
שמאלנית: אני בסדר. באמת אני
בסדר. שומעת ״מיצעד״ אומרת ״פאשי-
זם״ .הדלק ת המשואות גורמת לי עיקום
אנין של האף. להק כפירים ט ס מביא
אותי לדבר על ביזבוז ועל צדק סוציאלי.
מראה דגל מונף מפיק הערות על סמר טוט !
צבעוני.
מדינה איננה ערך. לא. לא. לא אצלי! .
לאומיות היא ביטוי ליצר הרע שבלב
האדם. טכסים, המנונים וסמלים הם עניין ;
פרימיטיווי, ולי, לי אין חפץ בכך. רק של עיתים,
בסיום הפגנות, לרגע בחושך, אני
קצת תוהה מדוע אני מתרוצצת להגן על
זכותם הלגיטימית של בני עם אחר לנופף ;
בסמרטוט צבעוני.
אל תשעו בי. אני עדיין שייכת. תו מכ ת
בלהט בזכות השכנים לבטא א ת יצר הרע
השוכן בקירבם.
תבנית נוף מולדתי: האדם אינו
אלא תבני ת נוף מולדתו. כמה ייסורי 1
נעורים היו נ חסכי ם ממני אילו ה קד מ תי
להבין שנוף מולדתי אינו אלא נופם
החמים של בתי-הקפה, שאמא אד מ ה
איננה אמי הטיבעית, שביתי שלי אינו אל
מול גולן.
להתבגר בישראל; הטיולים האיומים
בחיק־הטבע. עלמים בעלי מפות סודיו ת
נוטלים אותך, עקוצה, שרוטה וכמהה
למקלחת, אל מעיין סו די ב תוך ואדי סו די
שם הם מצפים ממך להתמזג. להתמזגעם הזריחה. להתמזג עם השקיעה. להת מזג
עם ציפצוף הציפורים ועם פיכפוך
המים. בגעגועים א ת נזכרת באולם־הקול־נוע
הצונן ובסרט של טרזן שמציג אותה
שעה בעיר, אך עוטה על פניך הבעה
ערפילית של אושר טיבעי ומנסה לנוע
בקצב הטבע, כאותן יעלותלחן שחומות
ורזות להכעיס שצמתן מוטלת על כתפן,
כאותן יפהפיות העולות מן המישעולים.

גיל הראבן

חייו של הערבי הישראלי(על אף ההי
׳׳תיכוניות
נקיטש
הים־תיכוניות היא תוצר החיכוך של שתי התרבויות. כאשר עצם החיכוך הוא קיטש.
הים־תיכוניות אינה אלא אחיזת-עיניים, מאווייו של תייר מחורמן שבא לחפש זיון
אקזוטי, מס״שפתיים של האירופי שאיננו יכול להתמודד עם התרבות הערבית האו תנטית,
הה שתקפות הפשטנית של המיזרח, בעיניו של התייר האמריקאי המטומטם,
שמצלם ומצלם. להלן הים־תיכוניות, או, להלן ביירות. העיר היפה ביותר במיזרח, לכל
הדיעות, הגילום המופגז ביותר של השקר הים־תיכוני. ובכן, להלן המוסיקה שלהם,
שאיננה אלא מוסיקה ים־תיכונית, אותה אשפה תרבותית, שדווקא בה בחרו המיזרחים
שתייצג אותם במה שנקרא ״התרבות הישראלית״ .בכן, המיזרחים קפצו אל הים־
תיכוניות, הם קפצו באמצעות הים־תיכוניות, וכמובן שהאשכנזים ישמחו בזה, הרי זוהי
תרבות מזויפת, קל מאוד להביס א ת חיים משה, היתה לנו בעייה א ם הייתם מביאים
משהו יותר אמיתי, והרי מדובר כאן במאבק, זה לא פיקניק, אנחנו נאבקים על מקום
ועל דומיננטיות בתרבות חדשה שהולכת להיות כאן, אז תראו א ת ההסכם שלנו,
שאנחנו ניתן לכם שעה ביום ברדיו, באיי-אם, בשביל המוסיקה המגעילה שלכם, ו אתם
תיתנו לנו שקט.
תשמעו א ת החיים משה שלכם, ותעזבו אותנו מהשלמה בר הזה עם השיניים הר קובות
שלו, ותעזבו אותנו מהתיסכולים העדתיים שלכם, ומהתרנגול״כפרות שלכם,
ומהדי־די״טי שלכם, ומהסוציאליזם שלכם, ומהשכונות״מצוקה שלכם, ומהפנתרים
השחורים שלכם, ומערי-הפיתוח שלכם, אתם תשמעו א ת המוסיקה הפשוטה והנפלאה
הזאת, שלא פעם גם אנחנו נהנים נורא לשמוע אותה, זה גורם לנו ריגוש פשוט ונעים,
שלמרות המורכבות שלנו כבני-אדם, ולמרות שאנחנו די הורגלנו לשמוע דברים קצת
יותר מורכבים מזה, לפעמים גם אנחנו נהנים מזה, כן, ובכן, אז אתם תשמעו א ת זה
ותשאירו לנו לטפל בבעיות הכואבות באמת של המדינה. ובבחירות תצעקו בגין בגין.
היו לכם טענות על הגאווה העדתית הפגועה שלכם, אז הבאנו לכם את בגין, ועד נובמבר
נמצא לו מחליף. זו לא בעייה ותראו שהמיזרחים יחתמו על זה. למה לא. גם למיזרחים
אמיר בנבג׳׳
זה נוח, ההימלטות תמיד נוחה, הקפיצה תמיד ניחה•
והתביישו. לא היתה האינטימיות הדביקה בדרך
כלל של המעמדים האלה, והזרות דבקה גם ביחס
של המשתתפים לעצמם. היו נאומים כלשהם,
אקורד ליווי רחוק ומיותר, ומישהו לידי דיבר על
פצע מן העבר, על השפלה בפנימיה דתית שבה
למד בנעוריו ...היה הצירוף הזה של אנונימיות
ושיתוף שעשה פתאום מעמד חברתי: חדש, לא

ברור, מתחנך, נזרק להרבה כיוונים, מין,תלושים
מיזרחיים׳״.

רחוק ומיותר
כמה זרות וקירבה, קירבה והתרחקות, אמירה
ושלילתה, הגדרה והרצון המיידי להימלט מצי־
(המשך בעמוד )31

ע ל קריאות סופר
ועל גישוש ב א פי ל ה
יוצרים ישראלים ופלסטינים נגד כיבוש:
שמעון בלס, ג׳מיל אל־טלחות וסלמאן נאטור
אכן, ה־ 1בנובמבר הביא עימו מהפך של ממש,
מהפך שבו הללו שבכל הזמנים דחינו אותם מלפנינו
וממחשבתנו צעדו צעד ניכר בכיוון של
השתלטות על חיינו, חיי כלל אזרחיה של המדינה
הזאת שאותה הם מבקשים להחזיר לחשכת ימי־הביניים.
ביום
שלמחרת פירסום תוצאות הבחירות נראה
הכל קודר, אפל וגם אלים. ואנחנו, וכוונתי
ב״אנחנו״ זה למי שמוגדר או משתייר, כללית
וסתמית או ביודעים ובנחישות, למחנה השמאל,
ניצבנו פעורי־פה נוכח המתרחש. רק אחרי שחלף
זמן התחלנו מתאוששים משיתוקו של ההלם.
אבל גם אחר כך, אחרי אותה התאוששות, עוד
לא קרה דבר שאינו בגדר גישוש באפילה; שום
דבר המבטיח תיקווה כלשהי לחיים טובים יותר
בעולם הזה, מעבר לתיקווה הבלתי״מוסמכת לגאולה
בעולם הבא, זה שאינו יודע גבולות, ממשלות
ובחירות.
הניצחון היה ניצחונם הבלתי־מפוקפק של ה־באבאים
והאיאתולות למיניהם שנתפנו מענייני
העולם הבא — תחומם המיקצועי — ונתאוו
להכניס קצת סדר משלהם, ומשלהם דווקא, בחיי
שעה של חילוניים.
וכך, הם יעשו את הסדר החדש, ואילו אנחנו
נוסיף להתווכח על ועידה בינלאומית וגבולות
שיחצו עיר רבתי־עם, בירת אימפריה, או אפילו
כפר קטן דוגמת הכפר ברתעה, זה שהגבול המקווה
עשוי לחצות בו בית שטרקלינו יישאר
במדינה ישראל, ואילו חדר האמבטיה שלו ינדוד
למדינת פלסטין.
למען השלום, אני ממהר להדגיש, נקבל עלינו
גם גזירה זו. הכל ובלבד — ובלבד שלא יהרסו

הישנה, החותכת: הם ואנחנו. צד זה והצד שכנגד,
ובאמצע אין כלום, שטח הפקר. הם יילחמו בנו
עתה מילחמת חורמה ואילו אנחנו נצטרך לגייס
את כל כוחנו ומשאבינו ותושייתנו לקראת מיל־חמת
ההישרדות הצפויה לנו.
האם לא הגיעה השעה שנשאל את עצמנו
לקראת מה אנחנו הולכים?
אין קל מלהפריח סיסמות ברוח ״כל אנשי
השמאל התאחדו!״ הבעיות מתחילות כאשר נועדים
יחד לראות כיצד ועל איזה בסיס ניתן
להתאחד. או־אז מתחיל הוויכוח הנוקב. בסופו של
דבר לא ניתן לגבש אחדות סביב סיסמה סתמית
הגורסת אחרות. אחדו ת של מי וסביב מהו
המדובר אינו בביקוע שערות ובחידוד הבדלים
או הגדרות לשמם. הרי במציאות ממשית עד כאב
אנו עוסקים, שעה שהוויכוח שבינינו ״מתפוצץ״

ביחס להשתלטות העתידה של החרדים על המדינה,
או, מוטב, השתלטות הזיווג של חרדים
ולאומנים. ההיסטוריה רק ״תיקנה״ מעט את
עיתוי התחזיות. וכך, תחת שהמהלכים שניצפו
על־ידי הסופר יימשכו דור או שני דורות, הם כבר
כאן, בעין, לעינינו.
השאלה עכשיו היא כיצד יוצאים מן המלכודת.
מבין כל הדברים, פרי עטם של סופרים, שקראתי
באחרונה, רצוני להתעכב על שני גילויי־דעת,
שעם כל הכבוד שאני רוחש לכותביהם ולפעלם
אני מבקש להצביע על נקודות־התורפה
המאפיינות אותם.
תחילה קריאתו של הסופר ס. יזהר, מי שהעולם
הזה בחר בו כאיש השנה בספרות תשמ״ח
בזכות מילחמתו הבלתי־נלאית להסביר לקוראיו
את טיבעה של האינתיפאדה בהתקוממות עממית,
לא כ״טרור״ או סידרת ״התפרעויות״.
שלושה ימים אחרי הבחירות פירסם יזהר סמי־לנסקי
בעיתונו דבר קול־קורא שבו קרא להפסיק
״לילל ולפעול להקמת מערך שמאל ציוני״ שי־

מי צריך
קונפדראציה?

למאן נאטור
את כל הבית, על טרקלינו והאמבטיה שבו, ואולי
גם על יושביו.
חששות שוואי! הנה לא יצא יום אחד מיום
הבחירות ו־ 15 בתים שלווים נהרסו בזרועות בול־דוזרים.
נהרסו, לא מפני שהפריעו למהלכו של קו
גבול כלשהו, זה או אחר, אלא מפני שהם מפריעים
— היום כבר צריך לומר הפריעו — לקיומה
של אשליה.
הכוונה לאשליה בת 40 השנה כי הארץ הזאת
תהיה לצד אחד, לעם אחד, לתושבים בני דת
אחת, בלא שותפים, בלא שכנים, ואפילו בלא
בקתות לעבדים ולשרתים, לשואבי־המים ולחוט־בי־העצים.
וכך
15 ,הבתים שנהרסו בטייבה נהרסו ביד
אדם מפני שחצו את קו־הגבול שבין המציאות
לבין האשליה, בין המצוי לבין הרצוי.

דו־קיום בצל האינתיפאדה

היום מותר להתנבא כי היתה זו רק ה״יריה״
הראשונה. עור יהיו ״טייבות״ לא־מעטות עד שייכון
משהו כמו דו־קיום בשלום על האדמה הזאת
בארץ שנועדה להיות, ואולי עשויה היתה להיות,
זבת חלב ודבש, תחת להיות זבת טייבות והריסות
בתי כפריה.
וכך קראנו את הידיעות על המשא והמתן,
המקח והמימכר, הסחטנות והכניעה, חוסר־הכנות
ואי־הכבוד. בקיצור: כל מה שאיפיין את הניסיונות
להרכיב את הממשלה הבאה, כשבליבנו
אשליות מעטות בלבד.
הללו, ייתכן שעוד לא הסכימו בדיוק על ניתחי
העוגה שיפלו בחלקם ואפשר שעוד יתקוטטו זה
עם זה וזה כנגד זה שבוע ושבועיים ושלושה, אבל
כלפינו — מחנה השמאל או מחנה השלום הישראלי
— הם מגלים אחדות ותמימות־דעים נדירה.
איתנו לא יהיה להם לא משא ולא מתן. ייתכן
שחלקם עוד אינם יודעים בדיוק מה הם רוצים זה
מזה, או אפילו מה הם מבקשים לעצמם. אבל את
שהם מבקשים, לא, דורשים, מאיתנו — את זאת
הם כבר יודעים היטב. בכך הם מאוחדים, מש־ •
תרעים על ״מצע״ אחד.

לעיתים בשל דברים של מה־בכך, מונחים וניסוחים
שאיש אינו מוכן להרפות מהם, כאילו בהם
היתה המציאות תלויה.
דומה שיותר מכל קבוצה אחרת נפלו הסופרים
קורבן למילכוד הניסוחים והנסחנות שלהם עצמם.
איש־איש פנה לעיתונו ולתיאוריות החביבות
עליו, לבעלי־ברית משכבר הימים כנגד בני־פלו־גתה
ותיקים, מעלים שוב מחלוקות שאבד עליהן
הכלח, נאחזים בשנאות ובקנאות בפאנאטיות
שאינה נופלת, ואולי אפילו עולה, על זו של
חובשי השטריימלים.
ייהרס הכל — אומרים אלה כאלה — ובלבד
שהצדק ״שלנו״ ינצח.
בעיקבות הבחירות התבטאו בפומבי סופרים
ואנשי רוח ואקדמיה רבים — בעיתונות ובשאר
כלי־התיקשורת. בשבועות האחרונים אף ניגלה
פער מעניין בין פוליטיקאים, עורכי סקרים ופרשנים
פוליטיים, מזה, לבין סופרים, מזה.
ניתנה האמת להיאמר: בעוד שהראשונים נכשלו
במרבית תחזיותיהם, עלה בידי האחרונים
לעיתים קרובות לנחש את תוצאות ההתמודדות
בדייקנות מדהימה. אולי באמת כדאי למעוניינים
להסיק מכך מסקנות בבחירות הבאות...

חלץ את המדינה מקיללת תוצאות הבחירות.
שאלתי שלי היא, מה פירושו של אותו ״מערך
שמאל ציוני״ במפה הפוליטית הפרלמנטארית
של ישראל של ימינו? האם המדובר באמת רק
במערך, במיפלגת שינוי, במפ״ם ובר״ץ?! האם
הכוונה היא להוציא שוב מכלל חשבון את החזית
הדמוקרטית(חד״ש) ,את הרשימה המתקדמת ור־שימתו
של דראושה?
שאם כך, הכוונה היא לא להתחשב שוב בהשקפותיה,
בעמדותיה ובמאווייה של מרבית האוב־לוסיה
הערבית במדינה, וכן גם בכוחות היהודיים
המתקדמים שאף הם מגדירים עצמם כלא־ציו־ניים.
אבל
אני מתכוון להפנות לס. יזהר שאלה נוספת.
האם ייתכן לכלול במערך השמאל שייאבק
למען שינוי פני הדברים במדינה אנשים כפרס,
רבין, נבון ורבים מעמיתיהם? האם אלה וכזו תהיה
דמותם של ה״לוחמים״ החדשים?!
האם אלה — חלקם לא רק פוליטיקאים ואנ־שי־מילים
כי אם גם אנשי כדורי־פלאסטיק ורימוני
גאז מדמיע — יצילו את המדינה מן החלום
הרע שאליו התעוררנו לאחר הבחירות האחרונות,
בעוד שיהודים הלוחמים מזה 40 שנה כנגר כל
׳צורה של כיבוש, דיכוי, אפליה וגירוש — יהיו
נידונים שוב להישאר. מחוץ לגדר??

איח אחדות?

תסמונת בן־נר

הטראנספר כבר התחיל

יריה ראשונה

ושוב חוזרת בכל חומרתה וחריפותה החלוקה

חם ממין זה? האם תורשה להשתתף בו, או שתי־פסל
כולה, כבעבר. רק לפני שבועות אחדים, ערב
הבחירות, קראנו בעיתונים כי האוכלוסיה הערבית
היא ״תיקוותם האחרונה״ של ״יפי־הנפש״
ו״השפויים׳ המבקשים להציל את מדינתם משקיעה
בחשכת ימי־הביניים.
עכשיו, משנתבדתה תיקווה זו, מה התפקיד —
אם יש כזה — המיועד על־ידי אותם ״יפי־נפש״
לאוכלוסיה הערבית, במיסגרת המאבק לשינוי
פני הדברים?
הנה עוד בטרם סיימו את מניין הקולות בקלפי
וכבר ניתנה ההוראה לבולדוזרים לצאת לדרך
בחיפוי המישטרה (שר־המישטרה היוצא היה כידוע
איש מערך) ולהרוס בתים שנבנו — לא על
אדמת מדינה, חלילה, כי אם על ארמת תושבי
המקום, נבנו בייזע ובעמל־כפיים, לא בכסף שנרכש
בעיסקות בבורסה.
האם גם בעליהם של הבתים ההרוסים ייקראו
לתת יד למערך השמאל הציוני במילחמתו במערך
הלאומני־חרדי?
עוד בטרם חולקו התיקים בממשלה החדשה
החלה מתבצעת, הלכה למעשה, מדיניות חט־ראנספר
שלקראתה הכינו אותנו בשנים האחרונות•
האם יילחמו ס. יזהר וחבריו במדיניות הט־ראנספר
הגזענית, כשהם מסרבים לשתף במאבקם
זה את קורבנות אותו טראנספר?!
מי נדרש כאן ״להפסיק לילל״? אלה החוששים
שמא לא יורשו לנסוע לטייל בשבת או שיחוייבו
על פי חוק להדליק נרות שבת בבתיהם, או אלה
המיללים כיוון שנותרו בלא קורת־גג?

מידבוד הסופרים

אני קורא לה כך על סמך תחזיותיו של הסופר

ומה יהא גורל האוכלוסיה הערבית במערך לו
ולעוד
קול״קורא של סופרים ברצוני להתייחס
כאן. הכוונה למודעה שהופיעה בעיתון הארץ
בחתימת 10 סופרים, אינטלקטואלים ועסקנים,
ביניהם ארז ביטון, א״ב יהושע, משה עמירב ושני
ערבים.
המודעה קוראת ״להעלות על סדר היום רעיון
ישן־חדש: קונפדראציה בארץ־ישראל שתכלול
שתי יחידות עצמאיות אך קשורות, ישראל ופלסטין,
עם אפשרות להצטרפותה של ירדן —
כשירושלים מתפקדת גם כבירת־על של הקת־פדראציה״.
מהו
בעצם צו־השעה, בתחום הפוליטי־הביט־חוני,
בסיכסוך הדמים הכואב ביותר שבאיזור
כולו? דעתי היא, שצו־השעה הוא לחסל את הכיבוש
ולפעול למימוש זכות ההגדרה העצמית של
העם הפלסטיני באמצעות הקמת מרינתו בגדה
המערבית וברצועת־עזה, כלומר, בשטחים שנכבשו
במילחמת . 1967
לשם מה איפוא להעלות רעיונות ישנים־חד־שים,
ישנים וכושלים יותר מאשר חדשים ומבטיחים,
בימים שבהם העם הפלסטיני, בצוותא עם
כל כוחות הקידמה והשלום בישראל ובעולם,
תומכים ואף דוחפים לקראת הקמת המדינה הפלסטינית
העצמאית שרק ממשלתה הריבונית היא
שתהיה מוסמכת להחליט על טיבם של קשריה
האיזוריים והבינלאומיים.
איזו זכות נפלה בחלקם של עמיתינו הסופרים,
יהודים עם ערבים כאחד, לפסוק הלכה במקומה
של אותה מדינה ריבונית שתקום לצידה של ישראל?
האין
זה הוגן, ריאליסטי ו״מתקרם״ יותר לפעול
תחילה למען הקמתה של אותה מדינה או
״ישות עצמאית״ טרם שמחליטים עם מי וכיצד
״ישתלבו״ תושביה?
עשרות סופרים ואנשי־רוח ואקדמיה, יהודים
עם ערבים, ישראלים עם פלסטינים, חתמו יחדיו
לא־מכבר על הסכם־שלום סימלי המבטיח הקמת
מדינה פלסטינית, אבל יותר מכל הוא מבטיח
שלום ואחוות־עמים באיזורנו.
תחת לקרוא להקמת ״מערכים שמאליים ציר
ניים״ בהשתתפותם של אנשי אגרוף ואנשי יד
חזקה, תחת להעלות רעיונות ״ישנים״ על קוג־פדראציות,
רעיונות שנידחו על הסף בידי בני
העם הפלסטיני, תחת לפרסם מודעות ולכנס כינוסים
ולארגן התארגנויות שבהן יתווכחו עוד
ועוד, שעה שכוחות השחור משתלטים על חיינו,
מן הראוי לאזור עוז לקריאה נכונה של צו־השעה.
וזה — לא עניין של מילים וניסוחים ונוסחות
ופיתרונות־לא־פיתרונות הוא, כי אם כורח מציאות
נוראה אשר דומה כי תלך ותידרדר ככל
שיחלוף הזמן.

—— ד ף חדש

(המשך מעמוד )29
פורניה הפוצעות. וכך הברית היא
רגעית, היא גם משוגה. פה, מצטוד־דים״
דווקא בהפגנות. מתביישים
אלה אשר, עשו את זה׳ ולפיכך אין
להם לכאורה שום סיבה להתבייש. כאן
האינטימיות של. החבר׳ה הטובים׳
מלשעבר נתפסת כ״דביקה״ אבלי
כשהכותבת עצמה, הנרתעת מפני
דביקות זו של אנ״ש, באה לבחור פועל
לאיפיון תחושת הזרות שלה עצמה אין
היא מוצאת אלא אותו פועל עצמו:
•והזרות דבקה גם ביחס של
המשתתפים לעצמם.״
חילופין של הזרה וקירבה, בחיים
ובסיגנון. כאן אין׳ביטחת חד־משמעי
של מי שגדל בעולם חסוי. כך שאם
מופיע כאן איזה •אקורד ליווי״ ,ולרגע
נדמה שהוא יפה, טוב, במקומו, מיז-
מתקנת אותך הכותבת• :אקורד ליווי
רחוק ומיותר.״ אותה זהירות גורמת
ששם־התואר לא ישתלשל כאן מעצמו
מתוך סרט מכונת־הכתיבה. לפעמים
מתגנררים, אך לרוב מתגדרים ומגדירים
במדוייק גם את הלא־מדוייק, זה
ש״נזרק להרבה כיוונים.״
מעל לכל, נוצר כאן באמת משהו
•חדש, לא־ברור, מתחנך״ .ומתברר
שהוא לא רק של •תלושים מיזרחיים׳
מסוגם של רונית מטלון(האיפיון הוא
שלה) או אמיר בנבג׳י, נביא זעם אירוני
בן 20 היוצא כנגד סביבתו תוך שימוש
בכל הסטראוטיפים שבהם נהוג לאפיין
אותה בדרך כלל, כשהוא מיטיב לכתוב
מהרבה סופרים מנוסים, מיומנים ממנו,
כאלה שכבר הותירו את שלב ההבטחה
הרחק מאחוריהם.
כן, בשלב זה אני כבר •מוצא את
עצמי״ מסכים עם תחזית העורך גדעון
סאמט, כי •עוד נשמע מהם״ ,מן
האנשים הצעירים שאותם כינס כאן
תחת קורת־גג אחת, מוכרים ופחות
מוכרים ואלמוניים לגמרי.
אתה מניח את החוברת מידך
ומהרהר לעצמך כמה בדידות וכמה
ניכור וכמה טימטום וקהות״לב ונפש
הצמיחה ארץ־ישראל היפה שלנו, כן,
גם זו שלי ושל בני דורי, אם כזאת היא
תמונת״המצב או ה״פוטו רצח״ של
שלהי שנות ה־.80
וכמה אמיצים אנשים צעירים אלה,
שחרף כל הצער והסבל שמקומם
וקהותנו גרמו, ולמרות ש״יש להם איזה
חוסר־ביטחון בהגדרת הלוקאל־פטריר
סיות שלהם״ ,הם נזכרים באותו מקום
באהבה, חרדים ל״אזן״ •תמונות רחוקות
מלהחמיא״ שציירו(הדסה קרן) ,או
עוקבים בדריכות אחר כל שינוי במערך
הנפשי שלהם כדי לאתר ולבער
כל •התחסדות ושקר קל״ הנובעים
משינוי המקום והמזל. לא, שום •ניד
ג׳רנאליסט״ מן המניין לא היה מוציא
מתחת עטו את השורות:
•חיפשתי שותפים לזרות הזאת
כלפי המקום ובכך אולי יכולתי לזהות
את הצליל הראשון, המתכתי והעמום,
של הוויתור״.
כדרך ששום עיתונאי •מן המניין״
(כלומר, שרגישותו נתקהתה) לא היה
מסוגל להוציא ממעבד־התמלילים
שלו אנאליזה שנונה, בוגרת ומקורית
כזו של עירית לינור ברשימתה המ־צויינת
על ה״מאצ׳ו הניאנדרטאלי י
בדימיונן של נשים מפותחות״ או
הניתוח של •האדם הסימביוטי״(קרי:
הנשוי •נישואי אדרנאלין״) הישראלי,
פרי עטו (עטו?) של אמיר אור,32 ,
הקשיש במשתתפי החוברת.
ועוד לא כתבתי אף מילה אחת על
חוש ההומור — לא של בנבג׳י, לא של
גבי ניצן ולא של גיל חובב בדבריו על
ה״עיר הגריאטרית״ •תל אביב סיטי״
שהיא •הדבר הכי צעיר בארץ ״.למי
שמבקש רוגמה:
•במאמרו המלומד, אם לא תהיה
ירושלים׳(פוליטיקה ,2יולי 85׳) ,כותב
דן מירון על הניסיון להפוך את
ירושלים ל,לוקוס׳ מוגדר במרחב
ובזמן, שבו נחשפים כביכול פניה האותנטיים
של המציאות. אם ירושלים
היא לוקוס, תל־אביב היא ברבוניה.״
לכו בכוחכם זה, גיל חובב וחבריך,
עלו והצליחו. כמונו, בני דורי וגילי,
אם לא יותר מאיתנו.
ומצירי אל תתעסקו בפוליטיקה.
היא ממילא תתעסק איתכם.
העולם הז ה 2673

הבוובסור ברעמי שונשט״ן,
מהדמויות הבולטות ביותו
באונינוסיטת תדאביב, שנע דדיו
פלילי ואזרחי על־יזי מזכירה שנעלבה

נמניוע
*ץ גיל 17 עובדת שרה פרודזון באו)
/ניברסיטת תל־אביב. היא התחילה
לעבוד שם יום אחרי סיום בחינת־הבגרות
האחרונה.
בתחילה שימשה כרשמת, ואחר־כך,
במשך 22 שנה, עלתה בסולם הדרגות
והתפקידים, והפכה מזכירה בכירה בסמן
לחקר בריודהמועצות ומיזרח אירר

כיום 22 ,שנה אחרי תחילת עבודתה
באוניברסיטה, מצאה עצמה מפוטרת.
בעלה, דויד, שאותו הכירה במהלך
עבודתה, פוטר גם הוא מעבודתו באוניברסיטה,
והוא משמש כיום כמורה להיסטוריה
בבית־ספר תיכון. שרה החליטה
לצאת למילחמה במוסד שבו גדלה,
ושבו השקיעה את מיטב שנותיה.
בחמש השנים האחרונות של עבודתה
שימשה שרה כמזכירת הממן לחקר
ברית־המזעצזת והיתה בקשר הדוק עם
הפרופסור מיכאל קונפינו, אז מנהל־

אחר־כך, ב־ , 1982 חזרה לאוניברסיטה.
מקומה, כמזכירת־החוג, היה כבר
תפוס בידי אחרת. שרה, שעבדה בעבר
רק חמישה ימים בשבוע, לא התלהבה
משיטת־העבודה של שישה ימים, שהונהגה
בינתיים במכון. על כן החלו
מחפשים עבורה מישרה אחרת באוניברסיטה.
במשך
שיבעה חודשים עבדה כפקק
במחלקת־המנגנון, וביצעה בעיקר עבו־דות־הדפסה.
בינתיים נמשכו המאמצים
למצוא לה תפקיד. באותו זמן הציעו
את שרותיה גם לחוג לפילוסופיה. אך
מיכתב מאת הפרופסור בן־עמי שרפש־טיין,
שנכתב באותו זמן, סיכל, לדעתה,
את כל סיכוייה לתפקיד. במיכתב, שאותו
גילתה שרה רק כמה שנים אחרי
שנכתב, בעיקבות הליך של בוררות
שנוהל באוניברסיטה, נאמר:
•אל מנהל יחידת המנגנון,
אלא שעלינו גם להתייחס

מזכירה סרודזון
,אזפ״ה הידוע...״

נ פי • סכסנוגיגינו, הספקתי לשן חח * 0י ״ ררואייעקבוקםחגב ״ רטפורם. ד ״ ררואי
1יין עאסנס הגב ׳ פרודזוןהיאפסודרח, אחראיתוסגסייגתבהכנהמקביגיס, אך סחרג שח
סו,ו, אסוביונאליחולאטובהביחסיאנוש, הג ברתרספוסם אסר הלי משרה • רודזוןהוא
•יפאר לא פאוזגתי׳ ושהיה מאד רע להכניסהלחוגגדול וסבון* כפוהחוגלמילוסוטיה .
קטע ממיבתבו של הפרופסור שרפשטיץ
.מח תשת מהר, אמוציונלית...״
המכון. היא הצטיינה, לדבריה, בעבודתה,
וניהלה גם את ענייניו הפרטיים
של הבוס. יחסיהם היו כל־כך טובים,
עד שהוא שלח לה מיכתבי־המלצה
חמים ודיבר בשיבחה.
ב״ 1980 נכנסה שרה להריון, ובגלל
סיבוכים שונים נזקקה לשכב חודשים
ארוכים בשמירת הריון. אחרי הלידה
קיבלה שנת חופשה לטיפול בתינוק.

פרופסור שרפשטיין
״מאוד לא מאוזנת..:־

ועל״ידי כך הביאו לבסוף לפיטוריה.
שרה עצמה עדיין נדהמת ואינה
מבינה, היכן כל ידידיה הוותיקים —
הפרופסור קונפינו ששיבח אותה כל־כך:
ידידיה במנגנון ובמחלקות אחרות
באוניברסיטה. מדוע הם לא עמדו
לצידה כאשר הושמצה, ולא עזרו לה
לשמור על מישרתה?

אילנה אלון ₪

לאופייה הידוע של המועמדת בעלת־הקביעות
— שרה פרודזון.
•כפי שסיכמנו בינינו, הספקתי לשוחח
עם הד״ר יעקב רואי ועם גברת
רפופורט.
•הד״ר רואי ציין אמנם כי גברת
פרודזון היא מסודרת ואחראית ומצטיינת
בהכנת תקציבים, אך מתרגשת
מהר, אמוציונלית, ואינה טובה ביחסי־אנוש.
הגברת רפופורט אמרה לי ששרה
פרודזון היא,מאוד לא מאוזנת׳ ,ושהיה
רע מאוד להכניסה לחוג גדול וסבוך
כמו החוג לפילוסופיה.
•לאור העדויות הללו מיותר לציין
שאין בדעתי לקבל את הגברת פרודזון
לתפקיד מזכירה בחוג לפילוסופיה...
•בברכה, פרופסור ב״ע שרפשטיין,
ראש החוג לפילוסופיה״.
אחרי גילגולים ויסורים נוספים,
קיבלה בסופו של דבר המזכירה מ יכ־תב־פיטורין
שנשלח לביתה ב־. 1986
כאשר קראה שרה פרודזון את מיב־תבו
של הפרופסור שרפשטיין, נדהמה.

הזמין אותה לראיון. כיצד יכול היה
לדעת משהו על •אופייה הידוע״?
עורך־דינה של שרה שלח מיכתב
לגברת חווה רפופורט — הנזכרת
במיכתבו של שרפשטיין כמי שאמרה
לו כי שרה אינה מאוזנת — וביקש את
תגובתה. במיכתב תשובה קצר, ממרס
, 1988 הכחישה חווה רפופורט שאמרה
אי־פעם דברים אלה, ועל־כן סירבה
להתנצל לפני המזכירה.
מאחר שהפרופסור רואי לא השיב
על מיכתבה של שרה, החליטה המזכירה
להגיש תביעת־פיצויים נגד שני
הפרופסורים, ולדרוש מהם 60 אלף
ש״ח על הנזק שגרמו לה. עורך־דינה,
מרדכי שוגרמן, הגיש גם קובלנה פלילית
פרטית בשמה נגד שני הפרופסורים,
ובה הוא מבקש להטיל עליהם
עונש על־כך שעשו שימוש בלתי־הוגן
במעמדם באוניברסיטה, ועל שמתוך
כוונה זדונית הכפישו את שמה של
שרה, ביזו אותה ופגעו בשמה הטוב,

פרופסור רואי
,לא טזבה ביחסי־אנזש...־

# 0 1 x 9 1 111:1*0 7הי ה

מרכז ב רי או ת
בריכה מי ים המלח מקורה ומחוכמה
עם נ־קוזי, סאונה, עיסוי. טיפולי־בוץ,
חדר כושר ופיזיוטדפיר -פ־־קדרד
רפואי.
הרזייה תפריט דל קלוריות לפי בקעה־ ובתאום
מוקדם).

פר. המילה האחרונה בהרזייה ובשמירת
משר ללא מאמץ. חדר כושר
משוכלל הבולל אופניים, חתירה, משקולות
ועוד.

הנאו ת
חוף ים צמוד עם שמשיות, כיקאות
נוח ומקלחות: בריכה, בידור ושעשועים
, .דיסקוטק משוכלל, ארוחות
טעימות והנאה.מכל ונע.

מאוזן:

אקורדיוניסטית

מארגנת שירה בצימר עם שיקופיות ומישחקי־־חברה במסימת תוכנית מיוחדת לימי־הולדת

מימה יחזור ברשימה חדשה

נכשל בכור והעיר גם לתזמורת

שבחו של הפרי האסור (:)4
נלחם על המקום בקאן (;)4

פ תרון תשבצ 1פ!

2671

טלפון ,221017 :תל־־אביב

6 1א 6 1 1 0א? 1 £ 1א - 1א 6ם 6 ) 1 £ 8 1

השאלה לכלה (;)3
שם טוב יש לו לנחמיאס (:)6
לעזוב את הים ולעבור לחקלאות
— לא מומלץ!

באיזה שלב יאחז גם אריק
בכסא 4
מספיחי הספיח של הבחירות
— הנוסח ישנו כבר (;)4
פרץ, והשפן שהוציא מהכובע
בבת עינו (;)4,4
עולים מחדש על חורבות האוניברסיטה

עונה למרות הכל (;)3
מחבר המנגינות המסתובב
עם ברט בעיר (;)4
כבר למדנו בהסטוריה שבהמה
יכולה להיניק (;)4
הברור הזה ראוי לש״ס (;)3,4
בנו בית בהר (.)3

מאונך:

5ז א £ם ט 5 7א 0 8 £ 0 8 £ 1 6ם א 6ז 5ו 6 5 5

.2נוסף כאן לסיטואציה הישנה

.4בני המכללה במחתרת (;)4

15־ 311195 060101־ 00110031 5090101־ 1080-10161־ 10 60101־ 11

נשבו בסין המהפכנית (;)3,5
בתרגום המקוצר נוסף וו לוו

מה שיכול בולם מהירות
לעשות במכונית (;)4
בקשו למצוא בירוחם משהו
יותר מרגש (;)5
החרם חוסל בתנועה (;)3,4
פחות זריז מאטום (;)3
לפני עליית המסך בכנסת

הארמדה קבלה הוראה לבלות
את הלילה באיטליה

. 19 יש לך רב, עלוב שכמותך?!

.21 הסכימו עם האמרגן שצריך
להפיח יותר רוח חיים בדמויות

.22 כלאו מזון (;)4
.23 חי בעפר 2
.24 הפתק בקלפי לא הוסיף כח

.27 רב שבחר בזונה יש בו חטא?

--אביגיל ינ אי-

0111־61911 5111)161115 ) 1־6 0 1 5 101־901112011011 11101 )111־ 01ר01
־ 10 09911 01׳0 0 0 )1 11071־1)1 171161־ 1116 1701־ 011 0761
0 0 3 )1011110

6 )1 9 9 2 1 0־6 0 ) 161־311195 11131 31־50110131

100 ,־60101

1115111011005

631־61

5 3 0 8 )10
1000 309

11100

110116 )1 5 1 0 1 6 3
6־1101

-65ז 8״״911ז 9

1116

11010 .־61
0731 1 3 9 1 6

6־81

0 0 )1

תן טר מ פ דח?*

3 )1193־50110131

6 :־5 ׳01־0 )1)10103 . 110 ] 01־91־110961

8£ ,ט ז 1טם ו 6 , 6 6 8או £ 8 £או 6א 0 א 1£ס 5
£55 , 16 6 8 1 5 , £008011105,א 51ט 6
£861 £00067108 .א 6£
6 5 1 6 )1 0 0 9 17110 170 )1) 9 111) 6 10־6 10161־1 )1056 17110 81
0181100 ,־0 10 ) 01־ 0 0 9 0101חדוס ) 1001100וקקס 6 0 6 1 7 6 3 0־1

איתן עמיחי
הדברת בזזינך ם

6 5 5 1 0 :־ 0 8016 0 0 9 3991־9 1 6 3 5 6 3 6 0 9 9 0 )11

18ד5 0£8כווט 5ק _6ו 0טס 08615ו ז £1?86ז 8ו668 -ו1£8ז 6
99א 0.60ק
( 0099 )056־ 16 95031א105 66105 , 0611£08
־ 01631

11160־171

$110019 9 6

6 3 9 0 0 9 6 0 0 6־1־001

611

£0911311.

בעמ

מומחים והדברת תיקנים(נ׳ו!7ן ם),ו
תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים״
עירפוו מיוחד ואח עי ם ו מניע ת
יתושים וחוקים מעופפים.

4 0 0 1רמוז־גן רח׳ מודיעין ,18 ודד ,2272 .טל 777 .־22־ 75־03

בשמירה על בריאותך ו ר כו שו
ה עו ל ם הז ה 2673

הורוסהוס
שטח. כלומר, אפילו הופעתם מלמדת על בך
שהם טיפוסים יופיטריים.
מי שכוכב יופיטר נמצא בבי ת הראשון
במפת הלידה שלו הוא לרוב גבוה, נוטה
להשמנה ועושה רושם גדול. יש לו מצח גבוה
המעיד על חוכמה, הוא אוהב לפעול בגדול
ואי־אפשר לייחס לו תכונות של קטנוניות.

כוכב יופיטר(צדק) הוא הכוכב השולט על
מזל קשת והמייצג אותו. זהו הכוכב הגדול
ביותר בין כוכבי־הלכת במערכת־השמש.
המשמעות שמייחסים לו קשורה בהתרח בות,
בהתפ שטות ובהתפתחו ת, כלומר כל
מה ששואף לגדול. זהו הכוכב הראשון שאינו
נקרא כוכב אישי. הוא אינו מ תיי חס לצורך
הבסיסי לעצם הקיום של ה אדם.
יופיטר מלמד על חיפוש הדברים הנח שבים
למותרות רוחניים או פיסיים. מכיוון
שיופיטר מסמל את השפע השפעתו יכולה
להיות שלילית, למרות שמו, המיטיב הגדול.
הכל צריך להיות במידה. כשיופיטר עובר
את הגבול הוא ישפיע על בעליו להשמין,
משום הנטייה לאכול יותר מדי, להפריז
בחיפוש אחרי הנאות־החיים ואחרי חיים
קלים מדי.
ליופיטר מיוחסים גם ספורט, טיולים,
חיפוש אחרי החופש, בריחה מאחריות ומ-
חוייבות ונדידה ממקום למקום, בחיפוש
אחרי משהו. יופיטר קשור בנסיעות רחוקות
לארצות אחרות. שוב בא כאן לידי ביטוי
אלמנט של התרחבות, ה תפ ת חו ת ורצון

מוד פילוסופיה ובהתעמקות בבעיות העומ דות
ברומו של עולם.
יופיטר תמיד מחפש א ת האמת. הוא
שואף להבין את הגרעין, א ת האמת הט הורה,
אינו יכול לסבול מצבים מזוייפים.
אנשים הפועלים בהשפעתו פונים לדת,
לפילוסופיה או נהפכים לאידיאליס טים
ופועלים רבות כדי להיטיב לאנושות. הא נשים
שיופיטר משפיע עליהם בולטים ב
מגן.
הופעתו
של השחקן מרלון ברנדו מאפ יינת
מאוד את טיפוס יופיטר. גדול, נאה,
גברי ומרשים. גם האופנוע הוא מסימני-
ההיכר של האד ם היופיטרי. עוד מאפיינים
אותו אהבה לסוסים, לספורט בכלל, וגם
לנסיעות, לטיולים ולחופש.
כוכב יופיטר שוהה כשנה בכל מזל. מעברו
ממזל א חד למשנהו משפיע על המזלות

כולם. השפעתו לרוב חיובית, אבל בגלל
החיפוש אחרי האמת, הוא יחשוף ויגלה
מצבים לא בריאים ויביא לשינויים. עצם
השינוי לא תמיד רצוי, שהרי אנשים לא
תמיד אוהבים לשנות, ואחרי שהתרגלו למ צב
מסויים הם חוששים שמשהו אחר יהיה
אולי גרוע יותר. רגע הא מת הוא לעיתים
קרובות לא-נעים, אבל מאוחר יותר יתברר
ששינוי כזה מביא ברכה.
ב 1988-נמצא יופיטר במזל שור, עם
גיחה קצרה למזל הבא וחזרה למזל שור.
בחודש מרס ייכנס כוכב יופיטר שוב למזל
תאומים וישהה שם שנה.
מי יושפע מאוד ממעבר זהז
קודם כל יושפעו בני מזל תאומים. להם
ולמי שנולדו כשכוכב יופיטר היה במזל
תאומים צפויים שינויים חיוביים. תהיה זו
נקודת־ציון חשובה בחייהם. בשנה זו הם
יעברו שינוי משמעותי וכדאי שיתכוננו
אליו. הכוונה לילידי השנים יוני - 1929 יוני
, 1930 יוני - 1941 יוני , 1943 מאי - 1953
מאי , 1954 אפריל - 1965 מאי , 1966 או גוסט
- 1976 אוגוסט . 1977
לכל אלה צפוייה שנה מיו חדת במינה.
ילדים שנולדו בהשפעת יופיטר בתאומים
יוכלו דווקא להצליח השנה בלימודיהם,
ולחזק א ת מעמדם בחברה.
כל מי שנולדו בשנים המצויינות כאן וא שר
יופיטר נמצא אצלם במפת־הלידה במזל
תאומים, מושפעים לטובה או לרעה מכוכב
זה. ההשפעה של יופיטר עליהם היא חיובית.
הם נחשבים לחכמים, מתעניינים בכל דבר,
בעלי אינטליגנציה טובה, שכל חריף, עי מו
ת, יכולת דיבור ושיכנוע. יש להם שפע
כישרונות בתחומים שונים ומגוונים, אהבה
לטיולים ולנסיעות רחוקות. גורלם מביא
אותם לכך שיסעו הרבה במרוצת חייהם.
יש להם נטייה לעבור מתחו ם א חד למש נהו
ולהתנסות במיספר מיקצועות. נעים לד בר
איתם, בגלל ת פי סתם הרחבה והאופקים
הרחבים שבהם ניחנו.
מי שכוכב זה נמצא אצלם במצב בעייתי
במפה עלולים לקבל השפעות פחות-חיו-
ביות. הם יהיו מפוזרים, ללא יכולת להת רכז.
הם שוכחים כל דבר, נוטים לשיטחיות
ולחיפוש אחרי דרכים קלות. הם פטפטנים,
מדברים על כל דבר מבלי להתמצא בשום
דבר בצורה רצינית ומאחזים עיניים.

ה 23-בחודש רגיש מהבחינה הכספית. לא
מומלץ לבצע עיסקות, ל ח תו ם על התחייבו יות
או לרכוש רכישה
יקרה. יום זה מלמד על
עיסקות לא-מוצלחות.
קשה יהיה לצאת מה שיתעוררו קשיים בעיקבותיו.
ב 24-וב 25-
פגישות עם מכרים ח ד שים.
אלה ישפיעו על ה עתיד
המיקצועי, אלא
שבינתיים רצוי לפעול
מאחורי הקלעים. כ ס פים,
שאתם חייבים לבני-מישפחה, כדאי
שיוחזרו בזמן. נהגו בזהירות בכבישים.

אתם עובדים קשה. מחליפים מקומו של סי שנעדר
מהעבודה!עמדתו לא מעניינת אתבם. מלבד
זאת אתם ודרשים לטפל
במי־מישפחה. בשמים
א 1בידידים חזלים. אין לכס
זמן לעצמכם נם אחרי העבודה.
אל תתחילו לשפץ
ולארגן אח הדירה. משום
שתיתקעו מבלי יכולת להמשיך.
הבריאות שלכם
זן: ביוני
איור. טובה וכדאי שתנשו

לרופא לברר מה בדיוק
קורה. חזונה וכונה ׳סלה
לעזור. בתחום הרומאנטי אתם ממש חוגגים. אי־אפשר
להתעלם מהמשיכה החזקה שלכם.

במקום להתרכז בנושא המגורים והאפשרו יות
לשיפורים תכננו.נסיעות, ביקורים ו-
מיפגשים חברתיים. א ת
ם מרגישים סגורים
וחנוקים. משהו גורם
לכם להרגשת דיכאון,
ולכן רצוי שתרבו בקש רים
עם החוץ. בענייני
כספים צפוי שיפור.
סכום־כסף עומד לה גיע.
יתכן שתקבלו הצ-
עת״עבודה שההכנסה
ממנה טובה. בתחו ם
הרומאנטי הולך לכם, אולם התנהגותכם
קצת תוקפנית ומפחידה א ת המעוניינים.

במקום־העבזדה יש ם׳ שמנסה לפנוע בשמכם.
יתכן שמדובר בקינאה, אך עליכם לעמוד על המשמר
ולהילחם. הבריאות
אינה טובה וכדאי שתפחית!
מאמץ והקפיד!
לנוח בחורש הקרוב. אחר
כך שוב תוכלו לחוזר לפעילות
רגילה .׳דירים מקדם
ומעודדים אחכם עבש׳!
.בשבת נבראשזן תיהנו
ז 2בדצמבר -
9ו בינואר
מחברתם. פגישות חמאד
טיוח יתקיימו בהפתעה
מזחלמח. מבחינה כספיח
מצבכם אינו יציב. אך לא צפוי מחסור. בני מזל
עקרב ובני מזל דנים מחפשים את קרבתכם.

כספים שמכעיס לכם יתקבל! נגבש׳! ,אך אתס
חייבים להחזיר נספים שלוויתם וכדאי שתעקבו
אחרי כל סר. שקורה. הזר
שקשה יהיה לצאת ססוו.
הבריאות ממשיכה להטריד
!להדאיג. נסיעה קצרה
ומרשנת תשנה מעט את
מצב־החח הכבד 2871 .כחודש
יהיה קשה במיוחד.
נסו לעבור אות! בידיעה
שכבר למחרת יחלפו כל
הקשיים ותוכל! ליהנות מפופולריות
בקרב מי המין השני ובחברה. אתם
מצליחים בעבודה, וזוכים להערכה על פועלכם.

קשרים עם ארצות אחרות יגרמו לכם נחת
ויחמיאו לכם. כושר-השיכנוע ואישיותכם
הכריזמטית יכולים לע שות
עבורכם הרבה. ה-
24 וה־ 25 מראים על
בילויים במיפגשי-חב-
רה, והצלחה בספורט
או אף במילוי טופסי־הגרלה,
אולי טוטו. הפ עם
יש לכם מזל וכדאי
לכם לנצלו. אל תתייע-
צו עם אחרים ובצעו
הכל לפי ההרגשה הפני מית.
אהבות חד שות עומדות להתחיל
ואהבות פחות-בריאות עומדות להסתיים.

נם אצלכם המצב הכספי משתפר. מש1ם מה
מניעים אליכם בספים ממקורות שונים והמחסור
!הראוה שאותה ידעתם בשנים
האחרונות יעלמ 1בלא
היו. אולם אין זה אזמר
שלא תצטרכו לעבוד ד
פרנסתכם. בעניין זה עדיין
מצבכם לא כל כך קל. העמדה
קשה ולא מעניינת,
והסובבים אחכם מוסים ד
22 באוקטובר -
נצל את מצבכם. אל תנות22
בנובמבר
ח וגם אם כתע אינכם בעמדה
נ1חה. כדאי שתאמרו
בנלז׳ אח דעחכם. העיג״ם רנישות השמע.
שימו לב עש 1לבדיקה. כרומאנטיקה אחם חוננים.

ידידים יעזרו לכם בימים אלה למצוא א ת
דרככם. למרות שעליתם על דרך שנראית
חיובית, עדיין אינכם
מוצאים א ת עצמכם. ש איפות
בתחו ם המיקצו-
עי או כ ת חו ם הלימודים
מתחילות להתגשם, א לא
שהקצב איטי מזה
שאתם רגילים אליו. ב שבת
ובראשון אתםע לולים
לא להרגיש טוב,
אך זה יחלוף. בשני וב שלישי
תהנו מפגישות
רומאנטיות והיכרויות חדשות. נסיעה לא
מתוכננת עשויה לשנות החלטות קבועות.

תזכו לשיתוף-פעולה מצד הסובבים. אתם
נוטים לשפוט חברים בצורה לא-מציאותית.
אתם עשויים להתלהב
מאפשרות לשינוי במגו רים
או בעבודה, אך א ת
ם מביטי ם רק על ה צדדים
החיוביים, מבלי
לראות א ת הדברים ה שליליים
שיכולים למ רר
א ת חייכם בהמשך.
רצוי להתייעץ עם אנשים
שאתם סומכי ם
עליהם. בשורה מ שמחת
בענייני כספים, יתכן שהמשכורת תעלה או
שסכום־כסף יגיע בהחזרים, או פיצויים.

היכרויות חדשזת מעלות לכם את מצב־החח.
עכשי 1״צא לכס להרבות מסיעות. במיסנחת
אלו תמר! אנשים היכולים
לגרום לשינוי דראמת׳
שיתבטא בעתיד. הבריאות
אינה טובה, יש מה לדאוג
וצריך לנשת לבדיקות. בדרך
כלל אתם מח״חמים
י 1חר לסביבה מאשר לעצמכם.
הפעם א״אפשר ד
זלזל במה שאתם מרני־שים.
בעבודה אין זה הזמן
לבצע שיעיים. רצזנבם
לעמר דירה, לשפץ א 1לרמש רהיטים חדשים
עלול לעלות לכם ביוקר. א1לי כדאי לדחות.

מרים

בניחיני

מזל החודש:

לדעת, להכיר וללמוד על תרבויות זרות
ועולמות אחרים.
לעיתים זה מ תב ט א ברצון להתעשר. אד ם
חומרי יותר ינצל את יופיטר לרפד א ת עצמו
מבחינה זו. אך על פי רוב יופיטר מסמל א ת
הצד הרוחני, ולכן מייחסים לו השפעה
חיובית, רצון ללמוד, לדעת ולהתפתח מב־

השת
מיהו צדק
הטיפוסיי*

חה ׳ סלה לנתם לסיבוך

סוס1

מאזנ״ס

ע1ן ו1

למי שנולדו ב ת חיל ת המזל ישתפר המצב.
האחרים עדיין חשים כ ב דו ת ומצב-רוח
ירוד. אכזבה מעמיתים
לעבודה גורמת לכם לי רידה
בביטחון העצמי,
אולם בקרוב תמצא לה
בעייה זו פיתרון. ה ת חום
הרומאנטי רגיש ב ימים
אלה, וכדאי מאוד
לשמור על סודיות. קש רים
מן העבר צצים ועו לים.
מצבכם הכספי
קשה, וגם אם את ם מצ ליחים
למצוא מוצא מבעייה אחתאתם נק לעים
לאחרת. אל דאגה, לבסוף זה יסתדר.

ההוצאות הכספיות ממשיכות להיות גבוהות סדי.
המענל המטורף הזה נמשך בבר זמן רב מדי, אבל
עכשיו תוכלו לשלוט מה
ינחר. הימנעו מלהיכנס ר
ע־סקזת או לקנות קניות
נחלות מדי. בתח1ם הסיק־צוע׳
תוכח עכשיו לקדם
אח עצמכם. עליכם לעמוד
על זכויותיכס!להילחם על
הרעיונות המקוריים שיש
9ו בפברואר
רכס. מתיחות בבית ב־24
20 במרס
וב־ 25 בחודש. נסו לצאת
לבלות במקומות אחרים
בני מזל סרטן יפתיעו אחכם לטובה בהצעה יפה
וסרנשת ביום שבת או ביום ראשון, אל תיבהל!.

0110011
1011 נר1נ׳ה
ררוגמניח

׳ אני נורא שמחה לגלות שדן בנר, השדרן-
מנחה, מגלה הרבה סימפאטיה והבנה לתרבות
המיזרח, ובעיקר לנשותיה.
לפני שלושה חודשים סיפרתי לכם על הקשר
המיוחר שלו עם רקדנית״הבטן הגרושה גילה
פינחס, שהכירה אותו באחת ההופעות שלה.
כבר באותו אירוע גילה המנחה, הנשוי עם הדיי־לת
גילה, הרבה התעניינות באמנות העתיקה הזו
של ריקודי־בטן. אך מסתבר שלא ידעתי עד כמה
ההתעניינות שלו מעמיקה.
אחרי ההיכרות עם גילה פינחס, הוא התעניין

אתם בטח זוכרים את הסיפור הקצר שהיה לתמי בן־עמי
חודשים עם איש־עסקים אמריקאי צעיר, נאה וחתיך, בשם ארתור דילר?

לפני כמה

הוא נחת על חייה כאשר היא לקחה פסק־זמן ברומאן המסובך שלה עם הד״ר
קובי זר, גינקולוג אלמוני עד לרגע שבו הכיר אותה, ואיש־חברה־ומסיבות
מאותו רגע ואילך, איתה או בלעדיה.
למרות שרילר הוא כיום, אולי, אפיזורה נשכחת בחייה של תמי, אני לא
יכולה לשמור לעצמי את הסיפור הזה, שהגיע אליי, מה לעשות, באיחור.
אז ככה: אביו של ארתור, סטנלי דילר, גם הוא איש־עסקים (נכסי
רלא־ניידי) ביקר בארץ בתקופה שבה ליבלב הרומאן בין בנו לבין תמי.
רילר האב, שהוא יהודי דתי, ישב בלובי של מלון לחם בירושלים בחברת
ירידים.
דיברו שם על כל מיני נושאים, וכאשר הגיעו לסיפור של הבן והדוגמנית,
אמר האב: אני מוכן לתת לה נדוניה, רק שהיא תתחתן עם מישהו אחר! מזה
הבינו הנוכחים שדילר, שומר־המיצוות, אינו מאושר במיוחר מהכלה
הפוטנציאלית, הנוהגת לחשוף את גופה החטוב כשהיא עוטה בגדי־ים
קטנטנים.
לפני שחזרו לענייני־עסקים, היתה לאחר הנוכחים שאלה מעניינת: כמה
אתה מוכן לתת, הוא שאל את סטנלי רילר, והתשובה היתה: על זה נדבר
כאשר יבוא החתן.

תמי בן־עמי וארתור דילר
״שתתחתן עם מישהג א ח רי

ברק כז ה! עננ ה ש חו ר ה בעיניים כשיש בני־זוג שאני מחבבת, אז הם באמת משהו
מיוחר.
את אילן אכסלרוד כולם מכירים _ בליין
המתקרב לשנתו ה־ ,50 והנראה 10 שנים פחות
מגילו, מלא־חיים, תמיר עם חיוך ומילה טובה.
הוא גרוש, המתגורר במיגדלי־דויד בתל־אביב,
ומהעובדה הזאת אתם יכולים להסיק שמצבו
הכלכלי טוב. יש לו כמה עסקים בניו־יורק, לשם
הוא קופץ כמה פעמים בשנה. יש לו גם ילרים
והוא מאוד אוהב אותם. ויש לו גם חברה מקסימה

מלאת־חיים, עם רעמת־שיער מג׳ונג׳נת, שקוראים
לה שומשום. זהו שם־חיבה, כי את שמה
האמיתי, שימחה, אילן לא כל־כן־ אוהב.
ואיפה פוגשים את אילן ושומשום? בכל המסי־

סית, שלי גולדמן, הכותבת בניחסלם פוסט,
ושהיא גם סגנית־עורך בירחון לתיירים.
שמה של שלי גולדמן האנגליה נקשר, בזמנו,
בעורך־הרין האמריקאי המפורסם ליאון צ׳רני
ובכתב־הספורט של חדשות אלי עזור. היא
היתה מבולבלת מכל הרומאנים והמחזרים שהיו
לה, ותאמינו לי, היו לה הרבה מאור. אבל כמו
הרבה בחורות מבית יהורי טוב, היא היתה מאוד
בררנית.

מחזרים הרבה
התאפקתי במשך שנה שלמה שלא לכתוב על
הרומאן ההיסטרי הזה, עד שאמרו לי שיש גבול
לכל הבר.
אז מרובד כעיתונאית הבלונרית והמאור־סכ־

כתבת״אופנה, וכיום היא עוסקת ביחצנות בתחום
הזה.
השניים, איציק ושלי, הכירו זה את זה באקראי,
תוך כדי עבודה. מאז הם ביחד. הם מבלים הרבה,
ולפעמים כשזה יוצא להם, הם נוסעים לחופשות
משותפות. שלי, שתמיד היתה תוססת, הפכה
שקטה, ואיציק, שהיה תמיד שקט, נשאר כזה,
ושניהם ביחד קיבלו ברק מאוד מיוחד בעיניים.
אם זאת לא אהבה, אז אני באמת לא יורעת למה
אתם מתכוונים כשאתם מהברים על זה.

התש״נות מעמיקה

בכישוריה האמנותיים של רקדנית־הבטן רעיה
קשטי, המוכרת בשמה המיסחרי אלכסיס. לרקדנית
זו יש ייחוס. היא אחותה של רקדנית־הבטן
הוותיקה ריקי צור.
בקיצור, מאז שהם הכירו זה את זה, כנר מגלה
המון עניין ברקדנית הזאת. לי יש עצה קטנה לדן
כנר: אם הוא באמת מגלה כזה עניין עמוק ברי־קודי־בטן
וברקדניות־הבטן השונות, כדאי שגם
יעזור להן במאבקן הציבורי בציבור החרדי, המנסה
לנשל אותן מפרנסתן.

לפני חודשיים דיווחתי לכם על הסיכסוך

הגדול שפרץ בין האופנאי מישל אלדד,

משולש אינטליגנט׳
אני לא מכירה את הנפשות הפועלות, מעולם לא שמעתי את שמותיהן, מכיוון שחיפה,
לגביי, היא מקום רחוק מאוד, עולם אחר.
כל זה לא צריך להפריע לי לספר סיפור חיפאי, משולש אינטליגנטי של שני פרופסורים
ודוקטורית, שהולך ככה: מדובר בזוג נחמד מאוד, הורים לשתי בנות.
הוא -הפרופסור אילן ישי, מומחה לענייני תחבורה והנדסה אזרחית. גבר נאה, חתיך,
בן ,49 מג״ד במילואים.
היא -הד״ר עדצה י שי, מרצה בפקולטה לארכיטקטורה, גם היא נאה מאוד, חתיכה,
נשית.
הד״ר ישי הכירה, בקונגרס בלונדון שבו השתתפה, פרופסור אנגלי, חבר־למיקצוע.
השניים התאהבו זה בזה, היא עזבה א ת הבעל והבנות בבית בחיפה, וחיה עכשיו בתל־אביב
עם הפרופסור השני בחייה.
אני לא יודעת איך קיבל הפרופסור אילן ישי את העניין, אבל סיפרו לי שהוא לא נראה
עצוב במיוחד, וכבר יש לו חברה קבועה.

דן כנר
אופנה באהבה

והנה זימן האל את איש־העסקים איציק
דולף, שהוא מבעלי הקומקום, גרוש ואב לשני
ילרים. אשתו־לשעבר, עידית דולף, היתה

שלי גולדמן

אד הקרב!

אילן אכסלרוד
החברים מודאגים
בות ובתי־הקפה הפופולריים. הם מה שקוראים
זוג־למופת.
אך לפני כמה ימים שמעתי שעננה שחורה
עברה בשמי אהבתם, ושהם נפררו.
ביררתי מה קרה שם ואמרו לי ששומשום רצתה
למסר את מערכת־היחסים ביניהם, ואילו לאילו
זה לא כל־כך נראה. והמצב עכשיו לא כל־כך
נעים, כי אילן, האוהב אותה, נהג לפנק אותה
ולראוג לה, ועכשיו החברים המשותפים מוראגים.
מה יהיה?

המוכר בשמו המיסחרי מישל פיאג׳י, לאש תו
שרה. איך שבבוקר אחד, אחרי הרבה
שנות־נישואין, הוא ק ם ועזב, לטובה פרגיה
טבריינית. ואיך שאשתו מיאנה להתנחם,
וכולם היו המומים, כי זוג כזה לא ראו בעו לם
האופנה הישראלי. הם היו ס מל להצלחה
בתחו ם חיי המישפחה והעבודה. הצלחתם
היתה נושא לקינ אתם של רבים, שקצת עשו
להם עין הרע. אחרי הסקנדל הגדול נפרד
הזוג.
והנה, בשבוע האחרון, החלו כל מיני אנ שים
לשאול אותי מה קורה עם מישל ואשתו
שרה. חשבתי לתומי שהבינה חזרה למעונם,
ושהזוג חזר והתאחד. אבל המציאות טפחה
על פני וגיליתי שמישל אלדד עדיין חי עם
החתיכה שלו, ועדיין עושה עסקים כבעבר,
ואילו אשתו התאוששה מהמכה שהוא הנ חית
עליה, והיא מיודד ת כעת עם שוקי
מאוזצר, שגם הוא בענייני-אופנה, והם נה נים
לשוחח על אופנה ועל כל מיני נושאים
אחרים.
האמינו לי, השינויים בחיי-האהבה של
האופנאים הם הרבה יותר מעניינים מהשי נויים
בתחום־האופנה, ויש אופנאים שהם
הרבה יותר יצירתיים באהבה מאשר באופ נה.

אלקטתנית חסריה
נראה לי שברומאן הזה לא הסתפקו בני־הזוג
באמצעי האלקטרוניקה, אלא גם באמצעים נוספים.
לפני
שנים אחדות ברח מהארץ איש-העסקים
יורם גיל, בעל חברת גיל אלקטרוניקה, וקבע את
מקום־מושבו בשווייץ. מדי פעם היו עולים אליו
לרגל כל סיני עורכי־דין ואנשי־עסקים.
באחרונה הצטרפה לחבורה הזאת גרושה חתיכה,
עמליה שטן, מי שהיתה אשתו של
התעשיין רוני שטן.
עמליה הזאת — או עמלי, כפי שהיא קרויה
בפי חבריה — נוהגת לקפוץ לעיתים קרובות
לביקדים אצל יורם גיל, ותאמינו לי שזה לא
למטרות של עריכת־דו״חות למס־הכנסה, וגם לא
להדפסת מיכתביבנ אבל במקביל היא גם טסה
לניו־יודק, ואותי מאוד מסקרן מה היא איבדה שם.

יהודי פרנקפורט מוכרים בארץ בזכות עושרם
והנשים היפות שלהם, המתגוררות לסירוגין בישראל
ובגרמניה, וכשהן מגיעות ארצה, הן בדרך
כלל לובשות שמלות או חליפות שני־חלקים
בצבע שחור, ונושאות על גופן תכשיטים יקרים,
בעיקר זהב ופנינים. הגברים, לעומת זאת, לבושים
בהידור מאופק, נראים הרבה יותר מבוגרים
מנשותיהם, ובדרך כלל ממעטים לדבר.
אחד מאלה הוא המולטי־מיליונר יוסל׳ה
בוכמל, שבמשך שנים רבות היה הבן־זוג של
גילה לוי, ואחרי שהם נפרדו נקשר שמו בבחורה
ממוצא רוסי בשם ז׳אנט, שהיא למעשה חברתו־לחיים.
אך מסתבר שלגבר הזה יש עוד חברה
אחת, שהוא מאוד מחבב אותה. מתי הם נפגשים,
ובאיזה נסיבות? זה סוד, שאפילו אני לא יכולה
לגלות. אבל מה שאני יכולה לספר לכם זה
שקוראים לה ברקת, והיא סטודנטית למיש־פטים,
שנה שלישית, באוניברסיטת תל־אביב,
ושהיא מאוד נאה, בעלת רעמת־שיער בצבע
שחור ונוהגת להתלבש באלגנטיות.
לפי מה שאני יודעת, הם נהנים להיות ביחד,
אך מסיבות ברורות הם מעדיפים שהידידות הזאת
תישאר חסוייה.

יוסל׳ה בוכמן וחברתו ז׳אנט
מתי ה נפגשים, ובאיזה נסיבות?

הכד נשאר במישפחה
אריה סילץ, איש־העסקים הידוע, נשוי עדיין
רישמית עם מאירה, אם ילדיו, אבל הוא חי
עם אשה אחרת בשם סוניה שאותה וצא פציג,
בהזדמנויות שונות, כ״אשתי׳.
בנו של פילץ, אברהם סילץ, גם הוא איש־עסקים,
התגרש(לא אמרו לי מתי בדיוק זה קרה)
מאשתו, אם שלושת בניו.
בשלב כלשהו, בזמן הליכי־הגירושין, או תקופה
קצרה לאחר־מכן, התאהב פילץ הצעיר. הוא
לא היה צריך ללכת רחוק כדי לחפש אהבה —
היא כבר היתה במישפחה. זו היתה בתה של חבר־תו״לחיים
של אביו.

עמליה שטן
לקפנץ לחדל
בכל אופן, אתם חייבים להודות שהבחורה הזאת
יודעת לחיות כמו שצריך.
אבל אתם לבטח רוצים לדעת מה קורה לרוני
שטן. אז התעשיין הסימפאטי הזה מתגורר עם
אהובתו, ריטה שובם. אז לבטח אתם שואלים
אותי מה עושה אילן שובם? אז הוא ממשיך
לאהוב את אהובתו, אוראל זרביב.
בקיצור ולעניין, אתם מבינים שבסוף הכל
מסתדר אצל העשירים והמצליחנים, אפילו חיי־האהבה.

מאירה
ואריה סילץ
חתונה עם בח. אשתו־ של אביו

את הקטע הזה, לדעתי, צריך לקרוא בעיון,
ולאם, ואולי לחזור ולקרוא. גם אני לא קלטתי
מייד את העניין, כאשר סיפרו לי אותו. אבל מה,
כולנו, או לפחות כל חסידי הסידרה שזשלת,
צריכים להיות מתורגלים בקשרים מישפחתיים
מהסוג הזה.
אז אברהם פילץ התחתן עם בת ״אשתו׳ של
אביו, והם חיים באושר ובעושר בווילה יפה בר־מת־השרון.
באחרונה נולד להם, במזל־סוב, בן,
שהוא נכד משותף של אריה פילץ ושל חברתו־לחיים.

נערי
החוף

תני ת מולד עם אמור קנצוסולסקי
סחת בחוף סרחן

עד לפני כמה שנים הם היו אחד הזוגות היפים
בתל־אביב. הם נראו כנערי־חוף מקליפורניה.
הוא, אמור קנצוסולסקי, בנו של המציל הוותיק
בתל־אביב, המוכר בכינוי ״טופסי״ ,והיא,
הדוגמנית רונית ויגלר.
הם היו ביחד כמה שנים טובות, ואת הבגרות
שלהם עשו בחוף־גורדון בתל־אביב.
בינתיים.עברו השנים והזוג שהתבגר גם נפרד.
רונית ויגלר נישאה לבחור ישראלי בשם ג׳וני
ויילד, המתגורר באוסטרליה, ובכך הצליחה
להשתחרר מהצבא. אמור, שהוא כיום בן ,25 הכיר
את רונית מולד, בת למישפחת־יהלומנים.
והנה, בימים האחרונים אני שומעת שאמור
קנצופולסקי וחברתו עומדים להינשא, ואילו
רונית ויגלר נסעה לפני חודש לאוסטרליה כדי
להתגרש באופן רישמי מבעלה, כי מאז שהיא
נישאה היא הספיקה להתאהב במהנדס אמריקאי
בשם סטים סורר, העובד בארץ. לפי התוכניות
היא אמורה להמשיך לאחר־מכן לארצות־הברית.
ועוד סיפרו לי שאמור קנצופולסקי מאוד רוצה
להיות אבא. אני מכירה כמה ילדות שהיו מוכנות
לאמץ אותו כאב, אבל הוא בטח מתכוון לעשות
זאת עם אשתו לעתיד, רונית.

,ית ויגלר עם סטים סורד
וו ו ־ווווי ו ד ^ נז רז מ ד ־ רייו ד

נו צולמה מישפחת
שויו דנני נמה
שנים בביתה. האס
היה שם בלבי נהג
אלמוני הביא סינוו
ועבר בחינה בגלא
שקו. השו הגיש
תביעה ענקית. ונל
המדינה שואלת:
הינן הנלב מוקיי׳
דפנה ס־ ק
מדווחת

^ א הרב אליעזר שר, וגם לא ירי/בו,
הרבי מלובאביץ׳ ,אף לא יצחק
שמיר ושימעון פרם יכלו השבוע להתחרות
עם הכוכב שהטביע את חותמו על
האומה, פילג את העם לשני מחנות —
בעד ונגד — והיווה נושא להתנצחויות
במסיבות־קוקטייל: הכלב מוקי.
כמו כל סופר־סטאר, היה גיבור־הש־בוע
אפוף בהילה של מיסתורין. איש
לא ראה אותו במו־עיניו, איש גם לא
יודע לתארו — מה גיזעו, מה צבע
שיערו, מה גודלו, האם הוא דוברמן
אימתני או אולי פודל שחרחר בעל זנב
קצוץ, האם הוא מעדיף בונזו על ד1נלי.
כל מה שעם־ישראל יודע על הכלב
המפורסם ביותר במדינה — אס הוא
קיים בכלל — הוא ששר־המישפטים־
והתיירות אברהם (.אברש׳ה״) שריר,
על פי עדות של נהג במישרד־התיירות,
צהל לעברו. :מוקי, הביאו לר אוכל!״
על פי אותה העדות, היה מדובר בער
רות, בגרונות, בעצמות ובשאריות-
בשר שהובאו לפני כשנתיים ממלח
דיפלומט, מידיו של סגן־מנהל המלח
דאז, אל ביתו של השר.
.לא חשוב מה יקרה,״ אמרה לי ריב־קה
שריר, שהגישה השבוע עם בעלה
תביעת־דיבה נגד הצהרון חדשות בסך
מיליון שקלים. ,כעת כולם משוכנעים
שיש לי כלב״.
.מעולם לא סבלתי כלבים. אני
פשוט לא סובלת את זה, מה לעשות?
אין לי התנגדות לגבי מה שקורה אצל
אחרים, אבל לא הייתי רוצה שאצלי
בבית יסתובב כלב.״
ואולי היה זה כלב שהזוג שריר שמר
עליו לתקופה קצרה?
.נו באמת!״ נחרדה ריבקה. ,זה נשמע
הגיוני? אברש׳ה ואני איננו אנשים
היושבים כל היום בבית. ומה הייתי
אמורה לעשות עם הכלב, כשנסעתי או
רצתי לפגישות?״
ומה עם בן־השכנים שהעיד שגדי,
הבן הצעיר למישפחת שריר הלומד
כעת באנגליה, סיפר לו שיש לו כלב־זאב?
.דווקא
זאב? גדי פגש את הילד הזה

יי 3 6

פעם אחת בחייו. אולי היה כלב לידו. זה
כל-כך מגוחך! ואם גדי סיפר שהכלב
שלו? כשאת היית קטנה, לא סיפרת כל
מיני סיפורים? גם הסיפור הזה, כאילו
הכלב הוכנס לפנסיון בצפון־הארץ.
כמה עולה להחזיק כלב בפנסיון — 15
שקלים? אפילו יותר? מאיפה המציאו
את הסיפור הזה? אני פשוט לא תום־

ם תי

\יי ^ ג׳מג׳ית
מעורבת

ס ת ריבקה שריר, הגיבורה הא-
מיתית של הפרשה, או שאוהבים,
או שלא. היא אשה נאה, ג׳ינג׳ית, בעלת

מעורבות גבוהה בכל המתרחש סביבה.
היא מפגינה איכפתיות, קולנית לעיתים,
בנושאים הנראים פעוטים בעיני
אחרים. מכיוון שבדרך־כלל מופנים
אליה הזרקורים כשהדברים נוגעים בבעלה,
נוצר הרושם כאילו היא מתערבת
בחיי בעלה בלבד. אולם לאמיתו
של רבר מתערבת ריבקה שריר בכל
דבר. היא אשה פעילה באורח כללי.
אין זאת הפעם הראשונה שהיא זועמת
על טיפול התקישורת בבעלה וב־מישפחתה.
האימפולסיביות שלה גרמה
לה כבר בעבר להביע את דיעותיה באורח
פסקני ולטלפן לבכירים בתיקשו־רת.

מי שמסתייגים מהאשה הנמרצת,
אינם יכולים להתכחש לעובדה שריב־קה
שריר משוכנעת בצידקתה, ופשוט
אינה מבינה מה רוצים מחיי־מישפחתה.
.אני יודעת שאינני צריכה לקחת
את זה ללב,״ אמרה השבוע. ,אבל כואב
לי. זה נורא כואב. אני מבזבזת זמן ואנרגיה
כל־כך רבים על כל העניינים
האלה, במקום להקדיש זמן לדברים
רציניים. זה שוחק.
.כואבת לי במיוחד התרמית שמנסים
להדביק לי. אני מודה, יש לי בע־ייה,
אני מודה. אני נמצאת יותר מדי
זמן עם בעלי, ואנשים לא אוהבים את
זה. עיתונאית אחת אמרה לי פעם, :את

תביעת או ת ר גי לי?
מיליון ש״ח הוא סכו ם עגול, גדול ומושך
תשומת״לב. זוהי, כגראה, ה סינ ה לכך שהשר
אנ רהס שריר נחרנס בו ם זה, כאשר הגיש את
תניעת-הנזיקין שלו נגד העיתון חדשות. אלא
שדווקא גודל הסכום מעלה נלב מישפסנים
שאלה א ם אמנם מתכוון השר להשיג אתנ נו ד ו
ה אנו ד או לנצל את ה תניע ה רק למסרת י חסי׳
צינור.
נדור כי השר לא נפגע פגיעה כלכלית נגלל
פירסום הסיפור על הנהג שהוזמן כניכול נ מיו ח ד
מירושלים ל תל -אני 1נדי להעכיר חני ל ה של
מזון לכלנו של השר. ועל כן, אין מטרתו של השר
ל קנ ל פיצוי כלכלי, אלא להעניש את העיתון ואת
כ תנו.
כדי להשיג מטרה של ענישה, יכול היה השר
לנקוט בשתי דרכים מישפטיות. הוא יכול היה
להגיש נגד העיתון קונלנ ה פלילית פרשית,
שאמנם אינה מזנ האת השר נפיצוי כספי, אנ ל
עלולה להרשיע א ת העיתון ואת כתבו בפלילים,
ולהענישם. קובלנה פלילית פרטית כזו היתה
מתבררת לפני שופט-שלום ומסתיי מת תוך שנה.
כך היה השר נמנע מלעמוד בתור הארוך, הקיים
לפני בית״המישפט המחוזי בתל-אביב. אבל השר
לא בחר בדרך זו.

הדרך השניה זהה נ מעט לחלוטין לזו שבחר בה
השר. כלומד: תביעת־נזיקין, אך תוך הגבלתה
לסכום הקטן מ-ססג אלף ש״ח. תביעה כזו נידונה
גם היא לפני בית-מישפט השלום, ומס תיי מ ת תוך
שנה. השר אמנם לא היה זוכה אז ב סכו ם העגול
של מיליון ש״ח, אך כל יתר יעדיו היו מושגים
בהצלחה זהה לזו של תביעת-נזיקין בבית-
המישפט המחוזי. אך השד לא נחר גם בדרך זו.
השר שריר, שהוא גם עורך־דין במיקצועו, בחר
דווקא בדרך הארוכה ביותר: נתביעת-נזיקיו
לפני בית-המי שפט המחוזי נתל־ אני ב. תניעה
כזו תגיע, במיקרה הטוב, לדיון בעוד חמש שנים.
עד אז, כמו בבדיחה הידועה, ימות הפריץ או
הכלב. כלומר, איש לא יזכור א ת העניין, ומוטב
יהיה לוותר עליה.
אלא שדבר אחד אולי שכח השר. כאשר מוג שת
תביעת־נזיקין, יש זכות לנתבע -העיתון
חדשות, במיקרה זה -להפנות אל התובע שאלו נים,
מיד אחרי הגשת כתב הגנתו. בשאלונים
אלה יכול הנתבע לשאול א ת השר שאלות רנו ת
ושונות, אולי אף מביכות, על כל פרטי הפרשה.
ומה שבטוח הוא ני שאלונים אלה, והתשובות
שהשר חייב להשיב עליהן, יתפרסמו מיד בעיתון
חדשות, ויהפכו לחומר-קריאה מר תק לצינור.

איל 3ה*ל1ן ₪

לא נותנת לו לנשום! את חונקת אותו!׳
אז אני שואלת אותך: אם לי זה היה
עושה טוב להיות איתו, והוא לא היה
רוצה בזה — מה פשוט יותר לגבר
מאשר להוריד מעצמו את אשתו? הוא
יכול היה לספר לי על ארוחות, פגי־שות־עבודה,
ישיבות.
.אני עם בעלי מאז גיל . 16 אחרי
כל־כך הרבה שנים של חיים משותפים,
אינני יכולה להשתנות. אני מבינה שזה
מפריע לכל מיני אנשים.״
כבר בעבר חשבה שריר לתבוע את
אחד העיתונים, שהעלו את חמת־זעמה,
על הוצאת־דיבה. תמיד יעצו לה נגד
צעד זה. עורר־הדין אמנון גולדנברג,
שהתבקש לייעץ למישפחה במיקרים
קודמים, תמיד אמר. :אל תתעסקו אי־תם!״
הקש
ששבר הפעם את גבה של
ריבקה שריר היה הכלב־הבלתי-נראה
מוקי.
הצהרון חדשות פירסם לפני שבועיים
כתבת־צבע, שבה נכללו האשמות
נגד השר שריר ומישפחתו. עיקר ההאשמה
היה ששריר מנצל את מעמדו
כשר בישראל לצרכיה הפרטיים של
מישפחתו.
גולת־הכותרת: עדות של אחד מנהגי
מישרד־התיירות, שעל פיה נשלח
הנהג לפני שנתיים במיוחד מירושלים
למלון־דיפלומט בתל־אביב, כדי להביא
חבילה בהולה לבית־השר ב־רמת־אביב.
הנהג העיד שלא התאפק,
פתח את החבילה החשובה שקיבל מידי
סגן־מנהל המלון, ומצא בה עורות,
גרונות ועצמות.
משהגיע לבית־השר שברחוב רבינא
ברמת־אביב, פתח השר עצמו, על פי
עדות הנהג, את דלת דירתו וקרא כשימחה.
:מוקי, הביאו לך אוכל!״
שם הנהג לא פורסם, אולם לדיברי
ריבקה שריר הצהירו חמישה מתוך שישה
הנהגים, הבאים בחשבון במישרד־התיירות,
שאין להם כל שייכות לעניין.
לדיברי ריבקה שריר, הנהג השישי
משמש כיום כ״אחראי על המנקות
במישרד״.

1 פרט תמוה בעדות: אין תיאור של
הכלב. מי שיש ברשותו כלב וצועק
לעברו זוכה להיענות כלשהי מצד
כלבו. על פי העדות, צעק שריר לעבר
הכלב שהביאו לו אוכל, ואילו הכלב לא
רץ לעברו, לא כישכש בזנב, לא נבח,
אף שבוודאי הריח את האוכל המפתה.
הסיפור על הכלב מוקי הסתובב בכמה
מערכות־עיתונים מזה זמן. מקורבי־שריר
קושרים את מוקי לרפי פרבר.
כזכור, עוררה שליחותו של פרבר, מני
כ״ל מישרד־התיירות עד לאחרונה,
זעם בקרב עובדי־המישרד. ועד״העוב־דים
הביע התנגדות חריפה לשליחות.
פרבר, בכל זאת, נשלח לניו־יורק. הוא
אף השיג גט מאשתו הראשונה והתחתן
בשנית, כמה ימים לפני השליחות. הוא
נראה פורח ומאושר סמוך לשליחותו
— וזה עיצבן עוד יותר את המתנגדים
לו בקרב המישרד.

שר בביר
ליבלד
* * ל רקע זה, הסבירו מקורבי שריר,
להתחילו להלך במערכות העיתו נים
סיפורים נגד פטרונו של פרבר,
שריר. פירסום הסיפורים הושהה ב״
עיקבות לחץ מאסיבי מצד דבורה גנני,
הדוברת של שריר, עד לפירסום בחד־ש1ח.
הפירסום כלל גם סיפורים נוספים
אודות בני־מישפחת שריר.
שוב התחילו בבית־שריר הודיע״

ברחוב רבינא מיספר , 1כתובתו של
שריר. הבירור העלה רופאה המחזיקה
בכלב. השכנה סיפרה למישפחת שריר
שטילפנו אליה באדיבות וביררו, האם
יש לכלבה חברים בבניין שאיתם הוא
משחק, או נובח להנאתו, למשל כלבה
של מישפחת שריר.
.לא!״ ענתה השכנה ,״לשר שריר
אין כלב״.
למישפחת שריר אף סיפרו ששאלו
ילדים, שלמדו עם גדי שריר בבית־הס־פר,
לפני שהועבר להמשך לימודיו ל־בית־הספר
היוקרתי כרסל ליד לונדון.
כל אלה גרמו לריבקה שריר לז ח את
גולדנברג, להגיש תביעה נגד חדשות
על סד מיליץ שקלים. לצורך הגשת
התביעה, הוצרכו התובעים להפקיד
סכום בן 25 אלף שקלים כפיקדון.
מאז מתבצרים הצדדים הלוחמים
בעמדותיהם. בכל זאת, מעוררת כל ההילולה
תמיהות רבות.
מצד שריר: מעבר לעובדה שאין
איש בעולם היכול לתאר את מוקי, מוזרה
גם מעורבות מלון דיפלומט בפרשה.
היחסים בין חיים שיף, בעל המלון,
לבץ השר הממונה על התיירות, שריר,
אינם מהמשופרים, בלשון המעטה.
קשה להניח שדווקא שיף, או אחד מאנשיו,
היו מגלים דאגה עמוקה לכלבו
של שריר.
שריר הוא עסקן פוליטי מנוסה ומשופשף
ויש להניח שגם אילו ביקש
שיביאו חבילה בהולה לביתו, לא היה
מגלה לפני הנהג, שהביא אותה, שהנד

ריבקה ואברהם שריר על מדרגות ביתם
כך לא נשמע אדם שהוא הבעל
המאושר של הכלב מוקי.

^ /ש ר לי ק יוו ל מ סז

שר המישסטים
,השר מלכלך את החולצה שלי!׳
צויות כיצד להגיב. הפעם, בניגוד ל־מיקרים
קודמים, התעקשה ריבקה שריר
להגיש תביעה, וסחפה את גולדנברג
עימה. העיתון הסכים לפרסם את תגובת
השר ומישפחתו. הדבר רק הרתיח
עוד יותר את דמה של ריבקה שריר. גם
הבדיקות שערך הצהרון לגבי מישפח־תה
הכניסו בה רוח־לחימה. לריבקה
שריר נודע על כך שטילפנו לעיריית
תל״אביב, שם רשומים חיות־הבית בעיר.
מי שטילפן, ביקש לדעת על תוש־בים
המחזיקים בכלבים, והמתגוררים

דובר באוכל לכלב, אלא היה מתאפק
שתי שניות, עד שהנהג היה הולך
לדרכו.
בכלל, קשה מאוד לדמיין כלב מקפץ
בדירתו של שריר. כלב עלול ללכלך
בחורף, שיערו עלול לנשור, בכפותיו
דבק אבק. פעם, לפני כמה שנים,
התלונן שריר באוזניי על אחד השרים
הבכירים בממשלה :״הוא תמיד מעשן
סיגר לידי, מלכלך את החולצות שלי.
הוא עושה כל־כך הרבה ליכלוך מסביבו...״

עומת זאת יושמעו במישפט ה/צפוי
— אם וכאשר יתברר(ראה
מישרת) — גם דברים המצביעים בכיוון
אחר.
הנהג המיסתורי — שמו ידוע לעיתונאים
שטיפלו בפרשה — מסר
הצהרה מפורטת מאור, ובה פרטי-
פרטים של השליחות, של השיחה
בבית-המלון בשעת קבלת החבילה,
תוכן החבילה, וכן הלאה. כדי להמציא
סיפור כזה, על עשרות פרטיו ופרטי־פרטיו,
דרוש דימיון עשיר.
אחד העיתונים, שקיבל לידיו את
הסיפור, החליט להעמיד אותו במיבחן
ושלח את הנהג לבדיקה בגלאי־שקר.
התוצאה היתה שלגבי השאלות שהוצגו
נמצא הנהג, כנראה, דובר־אמת.
עניין מיוחד עורר כתב־התביעה של
השר, המנוסח בזהירות רבה. יש הטוע
נים
שאין בו הכחשה טוטאלית. וכך
נאמר בו בשם אברהם וריבקה שריר:
״לתובעים אין ולא היה כלב בשם
,מוקי׳ ולא בשם אחר. שוס נהג ממיש־רד־התיירות
בירושלים לא קיבל את
ההוראה הנטענת בהקשר להובלת רב־רי־מאכל
לכלב.
״התובעים יטענו כי לבית־מגוריהם
לא הובאה,חבילה׳ כלשהי, ובה דיברי־מאכל
לכלב, על־ידי נהג המועסק במי־שרד־התיירות,
שהוזעק במיוחד מירושלים.
״...התובעים
יטענו כי המצוטט מפיו
של (אברהם שריר) כאילו קרא לכלב
,מוקי! בוא, הביאו לך אוכלו׳ — ציטוט
החוזר בפעם נוספת באותיות מודגשות
מתחת לתמונת השר — אינו אלא פרי
דימיון.
״התובעים יוסיפו ויטענו כי לא הורו
לאיש מלישכת־השר במישרד־התיירות
או לנהג שהועסק במישרד־התיירות לבצע
שליחות מירושלים לתל־אביב
במיוחד לשם הבאת אוכל לכלב בביתם,
ובמילא לא שיחררו נהג כלשהו

,משליחות דחופה למישרד״התיירות
בירושלים.׳
״עוד יטענו התובעים כי כמובן אין
להם כלב המשוכן, בפנסיון לכלבים
בצפון הארץ׳ ,ומעולם לא שיכנו כלב
,בפנסיון לכלבים׳ כלשהו.״
דקדקנים יכלו לטעון — ואכן טענו
בשיחות פרטיות — כי המילים ״לתובעים
לא היה כלב״ אינן מונעות אפשרות
שהיה בדירה כלב שאינו שייך לתובעים,
ושהמילים ״לא הורו לאיש״
אינן מונעות אפשרות שמישהו אחר הורה.
אבל זהו פילפול, שבוודאי יתברר
בבית־המישפט(ראה מיסגרת).
בינתיים המדינה חוגגת. אברהם
שריר אינו פופולרי בחוגים רבים, ואשתו
ריבקה אינה עולה עליו בפופול־ריותה.
לאויבים נזרקו עכשיו הרבה
עצמות טעימות.
סביב הכלב מוקי — הכלב המיסתו־רי
ביותר מאז כלבם של בני־באסקר־וויל
— תימשך ההילולה. אולי יהיה
צורך להזעיק את שרלוק הולמס, כדי
שיפענח גם תעלומה זו.

ח & סיי ם
נחוג ברבת־עמון, יום־הולדתו
ה־ 40 של ראמי ח׳ורי, עורכו זה 13
שנים, מאז היווסדו, של ג־ורדן ט״מס,
היומון הירדני בלשון האנגלית. ח׳ורי,
יליד ניו־יורק (שבה שהה אביו, יוצא
נצרת, לרגל עבודתו באירגון האומות
המאוחדות) ,הוא גם בעל הוצאת־ספ־רים
וגם נחשב לנכבד בין מטפחי נושא
הארכיאולוגיה בירדן. בירדן נערכות
מדי שנה 40־ 50 חפירות (כמו בפטרה
של הסלע האדום ובג׳רש) וח׳ורי פירסם
עליהן עד כה שמונה ספרים.

עיתונאים בושות־השיווו טוענים 3היא הובנה רמנש־ו בוריט
תעמולתי. המנכ״ל מכחיש. סיקור הוועידה באלג׳יר חידד את העימות

הירושלמי והבנקים
נפטר בתל־אביב, מהתקף־לב,
בגיל ,62 דויד גולן, בנקאי(בזה אחר
זה, מנכ״להמק לסחר ח!ץ, הבנק הבינלאומי
הראשון, בנק־הספמת) ואיש־

בנקאי גולן
מנב־ל, מנכ״ל. מנכ״ל
עסקים(בין השאר: מנכ״ל חברת־ההש־קעות
דנות, שבה השקיעו ״עשרת המופלאים״
של התעשייה הישראלית
מיליון דולר כל אחד ואשר פשטה,
בסופן של עיס קות לא־מוצלחות רבות.
ביניהן רשת המקומונים רחוב ראשי,
את הרגל) .גולן, יליד ירושלים וכלכלן
לפי השכלתו, היה, לפגי שיצא לשוק
הפרטי, מבכירי הפקידות הממשלתית
(במישרד־החוץ: נספח מיסחרי בתורכיה
וביוגוסלביה וממונה על השגרירות
בפיליפינים; במישרד־האוצר: נציב
מטבע־חוץ; במישרד־התעשייה־והמיס־הר:
מנכ״ל).

הקברות במגדיאל

נפטרה בבני־ברק, שלושה חודשים
לפני יום־הולדתה ה־ססו, פאני־שפרינצה
פרייהאן, ממטפחות החינוך
החרדי ליהודי גרמניה שבין שתי
מילחמות־העולם. פרייהאן, ילידת פרנקפורט,
היתה אלמנתו של הד״ר זאב
פרייהאן, ממייסדי אנורת ישראל באירופה
ובשעתו מוכר־ספרים תל־ אביבי
ידוע ואבי שתי בנותיהם ושלושת בניהם.
כאשר נפל צעיר הבנים במילחמת־העצמאות
ונקבר בחלקה הצבאית ב־בית־הקברות
במגדיאל שבשרון, הוסכם
במישפחה כי, בבוא היום, ייקברו גם
בני־המישפחה האחרים במקום, כפי
שאכן נעשה הרבר עם מות האב, שני
הבנים הבוגרים ועכשיו, האם.

שולה־הדגים הרטוב
הופיע בראשונה אחרי 60 שנה,
בצפון הארץ, הקורמוראן הגמדי,
עוף־מים בעל גוון חום־חלודה, ראש
שחור וצוואר מתעקל, שייחודו בכך
שכאשר הוא צד דגים, הוא צולל לתוך
המים עם כל גופו ומסוגל, למרות זאת,
להמשיך במעופו מייד לאחר ששלה את
טרפו, בניגוד לעופות־מים אחרים, השולים
את שלל־דגיהם רק תוך טבילת
ראשיהם, בבקשם להימנע בכך מהרטבת
כנפיהם, מחשש לתקלות בהמשך
מעופם. הקורמוראן, תושב־קבע של
דרום־מיזרח אירופה, המיפרץ הפרסי
ומיזרח״אסיה, היה, בראשית המאה, מבקר
קבוע בעמק־החולה, שבמרכזו היתה
מצוייה ימת־החולה, שיובשה בשנותיה
הראשונות של המדינה.

^ ש האומרים כי בהנחיות שהעביר
מנכ״ל רשות־השידור, אורי פורת,
ביום השלישי שעבר לאנשי־הרשות,
אין חריגה מ״מיסמך נקדי״.
״מיסמך נקדי״ ,הקרוי על שם מחברו,
איש־הרשות נקדימון(״נקדי״) רוגל,
הוא שורה של כללים והנחיות הקובעים
את אופן השידור והסיקור בקודישראל
ובטלוויזיה — ערוצי־השידור הממלכתיים.

הטוענים, לעומת זאת, שההנחיות
נוגדות את רוח המיסמך ונותנות לו
פירוש חריג. הנהלת האיגוד הארצי של
עיתונאי ישראל תגיש השבוע עתירה
לבג״ץ נגד הנהלת רשות־השידור, בטענה
שהמנכ״ל נטל לעצמו סמכויות
רחבות מדי. הנהלת האיגוד תוקפת את
הפרשנות הרחבה שפורת נותן למיסמך
נקדי, ולא את המיסמך עצמו.
האיגוד יגיש תביעה נוספת לבית־הדין
לעבודה בשמו של דויד גרוסמן,
בטענה שפיטוריו אינם חוקיים.
גרוסמן, סופר ידוע, היה עד לפני
ימים אחדים עובד חטיבת־החדשות של
קודישראל, ובתפקידו זה נהג להגיש
פעמיים בשבוע את י 1מך ה 0קר של הר־

ריים, ושהיתה ישיבה שלא״מן־המניין,
נגעו לסיקור ועידת״אלג׳יר.
ההחלטות היו כדלקמן:
• בכל הדיווחים הקשורים באירוע
הראוותני באלג׳יר יש להקפיד על הפרדה
מוחלטת בין מסירת מידע חיוני
לבין הפצת תעמולה או דברים שנועדו
לשרת תעמולה של גורמים עויינים
למדינה, שכן לא לשם־כך קיימים כלי־התיקשורת
הממלכתיים. מידע כן, פרופגנדה

במילים אחרות: כאשר מדובר בגורמים
עדינים למדינה: ידיעות כן, ריעות

• אין לשדר נואמים בוועידת״אל-
ג׳יר, לא בקולם ולא בפרצופם.
• אין לשדר ראיונות, פרשנויות או
תגובות, אלא אם מדובר בתגובות של
נושאי תפקידים ממלכתיים־רישמיים
בפועל, בארץ או בחו״ל.

עד כאן

החלטות פורום־החדשות

לא אישים;
לא פלסטין
^ ישיבת הוועד־המנהל, שהתקיי־
4מה ביום הרביעי, שבה נכחו חברי
הליכוד והמפד״ל, שיבחו אלה את צעדיו
של המנכ״ל.
פורת שואב את כוחו הן מחוק
רשן ת־השיד1ר, הן ממיסמך־נקדי,
המקנים לו סמכויות רחבות של עורך
ראשי.
מיסמך נקדי, שהנוסח הראשון שלו
נכתב ב־ , 1971 נועד להביא כללים והנחיות
לשידור, בדומה לכללי־האתיקה
של מועצת־העיתונות.
המיסמך מעודכן לפי הצורך, בדרך-
כלל כשיש החלטות של פורום־חדשות,
או כשיש החלטות ברורות של הוועד־

מדינת״ישראל, והמנוגדות לעקרונות
מגילת־העצמאות.
״אין משדרים בשום צורה, במישרין
או בעקיפין, דברים שיש בהם משום
הסתה או קריאה למעשי אלימות וחבלה
ברכוש ציבורי או פרטי, או למעשים
שהם בניגוד לחוק. הדברים אמורים גם
בנאומים או בקריאות הנשמעים בהפגנות...
״אנחנו
משדרים למעשה לא רק לכל
בית־ישראל, כי אם גם מעבר לגבולות
המדינה, לארצות קרובות ורחוקות.
״הנסיבות
המיוחדות שמדינת־ישר־אל
שרוייה בהן — מצב הביטחון, מעמדנו
הבינלאומי, מציאות של עלייה
ופיתוח בארץ, על הישגיה וקשייה —
הם המחייבים את עובדי־הרשות לזכור
כי קולה של רשות־השירור כרשות ממ־לכתית
מתפרש לעיתים בחו״ל כקולה
של מדינת־ישראל...
״כל ניסוח כללים, ואפילו הניסוח
המפורט ביותר, לא יכול לבוא במקום
לימוד מתמיד והתמצאות רחבה בעניי־ני״המדינה,
שיקול־דעת ושכל ישר״.
בפרק ההנחיות נאמר, בין השאר:
״חובת התייעצות: בכל מיקרה של
ספק, חובה על העובד להיוועץ מראש
בממונה עליו. המנכ״ל יקבע, לפי הצורך,
חובת דיווח ואישור בדרג מתאים
לפני פירסום ידיעות בנושאים מסר
יימים. כמו כן יקבע המנכ״ל סידרי־הפנייה
לצורך התייעצות וקבלת מידע,
או אישור לפני שידור.״
בפרק ״אובייקטיביות ונייטרליות״,
דן סעיף 19 באובייקטיביות, וזו לשונו:
• הוועד־המנהל מאשר את הפראקטיקה
הנהוגה מכבר, כי ברשות־השידור
משתמשים במונחים ״יהודה, שומרון
ועזה״ לציון חבלי־הארץ במערב ארץ־

מידע
או פדופמדהז
ך* שתלשלות האירועים השבוע
1 1ברשות־השידור היתה מהירה וד־ראמתית,
וסיפקה כותרות שמנות ליו־מונים.
אורי
פורת, מנכ״ל־הרשות, תיאר
את השתלשלות העניינים בפורום חדשות
ביום הראשון השבוע כך: במוצאי־השבת
לפני שבוע שיררה הטלוויזיה
קטעים מנאומו של יאסר ערפאת לפני

ענדו ס רגו ס ט׳
המועצה הלאומית הפלסטינית ,״קטעים
שהיו בגדר תעמולה והסתה.״
״השידור,״ אמר פורת ,״שימש תש־דיר־שרות
לאינתיפאדה!״
פורת הזכיר שביום הראשון והשני
בשבוע שעבר שידרה הטלוויזיה קטעים
דומים, וכי ביום השלישי בבוקר,
אחרי ליל הכרזת־העצמאות הפלסטינית
,״חגג קודישראל את האירוע. השמעת
קולו של ערפאת היתה שידור
שהיה בו כדי לגרום לשילהוב־יצרים
ולתסיסה, דבר האסור על־פי חיק
רשות־השיסר ועל״פי מיסמך נקדי!״
פורת הסביר לנוכחים — מנהלי הטלוויזיה
והרדיו בעברית ובערבית,
ומנהלי־החדשות ברדיו ובטלוויזיה —
כי עד אז נמנע מלהתערב בתוכן השידורים
,״בהנחה שמדובר בחריג.״ אך
ביום השלישי בבוקר, סיפר, קיבל מסר
משר־הביטחון, ובו הבעת דאגה וחרדה
נוכח השפעתם של השידורים.
בעיקבות המסר כינס פורת ישיבה
דחופה של פורום־החדשות ,״כדי לשים
לדברים קץ.״ החלטותיה של ישיבה זו,
שהתקיימה ביום השלישי אחרי־הצה־

מתסטר־מסוטר גרוסמן

מנכ״ל סדרת

לא. נדה׳ ,לא. גדה מערבית

ת ל פלסטין׳

• אץ לקיים דיונים או עימותים
באולפן בנושא הנ״ל(ועידת־אלג׳יר).
• מותר להביא דיווח שוטף (כרוניקה)
על ההתפתחויות הקשורות בנ״ל
בקולו של הקריין בלבד.
• מותרת סקירת כתבינו(סיט־אפ)
המסבירה תהליכים, בתנאי שמדובר
במוסמכים לכך, המופקדים על הנושא
הצבאי או הערבי. בסקירות כאלה מותר
להביא קולות־רקע וצילומי־רקע קצרים,
רק כאילוסטרציה חולפת לוויים־
אובר( .א£׳\כ< 10£כ<ז\).
• הו ר או ת אלה יחולו מהיום ועד
להודעה חדשה.

המנהל. לא כל הערות הוועד־המנהל
הופכות להחלטה, ולכן לא כל הערה
זוכה להיכנס למיסמך. המיסמך מהווה
מעין קוד שעל־פיו יש לנהוג. אי־עמי־דה
בקריטריונים של המיסמך יכולה
להתפרש גם כעבירת־מישמעת, אך זה
נתון לשיקול־דעתו של המנכ״ל.
מיסמך נקדי מורכב מתדריך, מנספחים
ובעיות מישפטיות בשידור.
במבוא למיסמך כתוב :״הרשות היא
מוסד ממלכתי, הפועל מכוח חוק
רשוודהשידור. כלי״התיקשורת הממלכתיים
לא ישמשו בימה להסתה נגד
אזרחים, ולהצהרות הפוגעות ב
ישראל,
אשר נמצאים בשליטת מדינת־ישראל
מאז יוני . 1967
• הוועד־המנהל מחליט כי עובדי
רשות״השידור לא ישתמשו בשידורי
רדיו וטלוויזיה, בעברית, זולת בציטוט
ישיר מריברי אחרים, במונחים ״גדה״
ו״גדה־מערבית״.
• במטרה להבטיח כי רשות־השי־דור
לא תשמש בימה לתעמולה של
גורמים העויינים במוצהר את מדינת־ישראל
והלוחמים נגדה(אש״ף הוא גורם
כזה) ,מטיל הוועד־המנהל על מג־כ״ל־הרשות
לבדוק, על־פי העקרונות
הנ״ל, כל ראיון יזום מיהודה, שומרון

וחבל-עזה, ולהתיר לשידור רק ראיונות
אשר לדעתו אינם פוגעים בעקרונות
אלה.
• כינוי ראשי אש״ף בתואר אישים:
יש תלונות שמכנים את ראשי אש״ף
.אישים״ .בעברית המודרנית למושג
אישים יש קונוטציות של כבוד וחשיבות.

דגל אש״ף — דגל פלסטין: הוחלט,
על דעת המנכ״ל ומנהלי המדיה,
כי אין לכנות את הדגל של א ש״ף.דגל
פלסטין״ ,אלא -דגל אש״ף״ .כאשר מצטטים
מקור שבו נאמר.דגל פלסטין״,
אפשר לומר זאת בנוסח שבמקור.
• ממליצים לעורכי-החדשות שלא
להשתמש במונח.משתפי־פעולה״ לגבי
אנשים שסייעו לישראל במילחמד
תיה ובמאבקה בטרור.
עד כאן דברים מתוך מיסמך נקדי.
מישנה כביכול

^ שיפתו של הוועד־המנהל מן היום
הרביעי שעבר סוקרה בהרחבה בעיתונות
היומית. חברי־הוועד יצאו בהתקפה
חריפה על עיתונאי־הרשות, וטענו
שהם משמשים כלי־תעמולה של אש״ף.
הגדיל לעשות שלמה קור, המישנה־ליו״ר
הרשות, שאמה. אם השדרנים
אינם רוצים להיראות שכירי־תעמולה,
יש לאמור, :המדינה־הפלסטינית־כבי־כול׳
,כדי שלא יחשבו שאנחנו הולכים
שבי אחרי המונחים של ערפאת.״
קור גם ביקש לשנות את המונח
.משתפי־פעולה״ ולהחליפו ב״ערבים
שקיימו מגעים עם ישראלים״ ,להחליף
את המינוח.ההנהגה הלאומית״ ב.הנה־גת
הפורעים״ ואת ״המועצה הלאומית
הפלסטינית״ ב״מועצת אירגוני־הט־רור״
,וכן הלאה וכן הלאה.
אין זו הפעם הראשונה שחברי הוד
עד־המנהל מעירים הערות ותוקפים את
עיתונאי־הרשות. בעבר זכו לפירסום
רב הערותיו הרבות של אהרון פאפו,
לשעבר חבר הוועד־המנהל. פאפו הציע
לא־אחת שינויים טרמינולוגיים בשידורים,
אך הצעותיו אלה לא התקבלו.
מוסד־השידור היה בעבר רק הרדיו
הממלכתי — קנדישראל. קול־ישראל
היה כפוף ישירות למישרד ראש־הממ־שלה
והיה נתון, באופן כמעט טיבעי,
לשליטתו. בזמנים אחרים, בעת שילטון
מפא״י, היו ישראל גלילי ויגאל אלון
מזמנים (כשרים הממונים על הרשות)
את מנהלי רשות״השידור לדיונים. לפני
שהתחילה הטלוויזיה הישראלית לפעול,
הוקמה רשות״השידור על־פי הדגם
הבריטי של הבי־בי־ס .,זוהי רשות
ממלכתית־ציבורית, שאינה כפופה
לממשלה. שר־החינוך נקבע כשר הממונה,
מבחינה טכנית, אך ללא סמכויות
התערבות בתוכן השידורים.
ח 1ק רשנודהשידור מקנה למנכ״ל
זכויות של עורך ראשי. החוק גם מקנה
לוועד־המנהל את הסמכות לדון ולהחליט
בכל ענייני הרשות, כשהפירוש
לסעיף זה יכול להיות רחב מאוד.
במהלר כל שנות קיומה של רשות־השידור
היו לחצים של פוליטיקאים על
מנכ״ל־הרשות ועל היושב-ראש שלה
— ששניהם ממונים על־ידי הממשלה,
מינוי שנקבע, בדרך־כלל, על־פי מפתח

פוליטי. מיקרים ספציפיים רבים זכורים
לוותיקים מבין עובדי הרשות.

^ דייג

איים
^ זמנו טילסן משה ריין אל יצחק
ליבני, אז מנכ״ל-הרשות, וביקש
ממנו במפגיע לפטר את אחד הכתבים,
משום שלטענת דיץ לא התבטא הכתב
נכון בעת סיקור ביקור אנוור אל־סא־דאת
בארץ. ליבני סירב לפטר את הכתב,
דיין איים שיידאג לפיטוריו של
ליבני, אך דבר לא נעשה.
בזמן מילחמת יום־הכיפורים היה נוהג
ברשות שדובר־צה״ל עובר על הכתבות
מן השטח ומעיר את הערותיו, כך
שכל כתבה היתה עוברת.דיברור״ של
דובר צה׳ל.
אחרי סיום המילחמה עמד דובר־צה״ל
על כן־ שהנוהג יימשך. ליבני סירב,
וחל קרע בץ רשות־השידור לצה״ל.
הרדיו והטלוויזיה לא סיקרו אירועים
של הצבא, מכיוון שצה״ל היתנה סיקור
כזה בדיברור. לבסוף נכנע הצבא.
ב־ 1978 פרצה פרשת חירבת־חיזעה.
מחלקת־הדראמה של הטלוויזיה הכינה
סרט על־פי סיפרו של יזהר(.ס. יזהר״)
סמילנסקי בבימויו של רם לוי.
התסריט וההפקה קיבלו את אישורו
של ליבני. זה היה מייד אחרי המהפך
הפוליטי בבחירות . 1977 שבו עלה
הליכוד לשילטון. זבולון המר, שהיה אז
שר־החינוך והשר הממונה על הרשות,
הופיע לפני מליאת־הרשות ותבע שלא
לשדר את הסרט. בינתיים שודר הסרט
בטלוויזיה הירדנית, ובארץ עורר הוויכוח
סערה ציבורית. אחרי דיונים ממושכים
החליטה המליאה, שבה היה עד־

משנה קור
,הנהנת הפורעים, מדינה פלסטינית כביכול..
טומי לפיד, שהיה מנכ״ל רשות־וד
שידור מ־ , 1978 אחרי יצחק ליבני ואחרי
המהפך, אומר. :לחץ פוליטי הוא לא
דבר אנטי־דמוקרטי, אלא מוכיח את
הדמוקרטיה. במדינות טוטליטאריות
אין לחץ פוליטי, כי אין צורך בלחץ
כזה״.
ב־ 1982 החליט הוועד־המנהל של
רשות־השידור שעל הכתבים ייאסר
לראיין את ראשי הוועדה־להכוונה־לאומית,
גוף שנחשב כהנהגת הפלסטינים
בשטחים הכבושים.
בעיקבות החלטה זו הוגשה עתירה
לבג״ץ, ובית־המישפט העליון ביטל
את ההחלטה. מאז נתונים ראיונות
מסוג זה לשיקול־דעתו של העורך הראשי,
כלומר המנכ״ל, וכל כתב צריך
לקבל את אישור אחד המנהלים לרא־יונות
כאלה.
החלטה נוספת של הרשות, שבוטלה
בבג״ץ, היתה ההחלטה שלא לראיין או

מנהל־רדיו נדב
מיכחב־פיטנרין
יין רוב למערך, לאשר את שידור הסרט
והוא שודר.
גם התוכנית הסאטירית ניקז׳ ראש,
שהיתה משודרת בסוף שנות ,׳7071 עוררה
לא־אחת את חמתם של הפוליטיקאים
מימין ומשמאל.
התוכנית ניקני ראש פסקה לבסוף
להופיע. יש הטוענים עד היום שהופסקה
בגלל הלחצים הפוליטיים. יש אומרים
שהיתה שם פשוט עייפות־החומר.
התוכנית יצאה באופן רישמי לחופשה,
שממנה לא שבה עד היום.

מנכ״ל־לשעבר לי מי
סירנב לדיין
לסקר את תנועת.כך״ ואת הח״כ לשעבר
מאיר כהנא. כהנא עתר לבג״ץ
וזכה.
אלה שני התקדימים, המשמשים
בסיס לעתירה שיגיש השבוע האיגוד
הארצי של עיתונאי ישראל נגד הנהלת
רשות־השידור.

ורודים

מחבר־מיסכלד רוגל
,לא ישמש! בימה להסתה־

את פרישתו ממחלקת־החדשות של
קנד שראל.
במיכתבו, שהעתקים ממנו נשלחו
גם לידר הרשות, אהרון הראל, ואחרים
נתלו על לוחות־המודעות ברדיו, כתב
גרוסמן, בין השאר. :החלטתי לפרוש
מעבודתי במחלקת־החדשות בקנל־יש־ראל,
לאור ההנחיות האחרונות שהוציאה
הנהלת הרשות ובעיקבותיה אווי־רת״העיוותים
שהשתררה במערכת כר

.ההוראות האחרונות של הנהלת
רשות־השידור פוגעות, לדעתי, בניש־מת־אפו
של מיקצוע העיתונות ומעידות
על בהלה, מבוכה ואוזלת־יר של
ראשי־המערכת. כשם שחיילי צה״ל
נאלצים ליירט בימים אלה זיקוקין וע־פיפונים,
כך מנסים ראשי רשות־השי־דור
ליירט מילים והתבטאויות, מתוך
תיקווה שאם יעוותו את המילים, גם
המציאות תואיל להתגמש על־פי חרדותיהם.
אני אינני מוכן לתת עוד יד
לכיבוס המציאות הזאת במכבסת המילים
הסטריליות, הנכפות עלי.
.אינני נאבק כאן על זכותו של
הציבור לדעת מה חושבים אוייבינו
במועצה הפלסטינית, אלא על חובת־הציבור
לדעת את אשר חיוני לו לדעת
למען ביטחונו שלו ...הצעד שלי הוא,
כמובן, אישי, אולם תהיה זו התחמקות

ך* הנחיות, שהוציא פורום־החר־
1 1שות, ובראשו אורי פורת, גררו
אחריהן אירוע נוסף ברשות־השידור.
דויד גרוסמן, הסופר ואיש קנל־יער
ראל, הודיע כי לאור ההנחיות החדשות
אינו יכול עוד להמשיך בעבודתו במח־לקת־החדשות
של קנדישראל. גרוס־מן,
שביקש עוד קודם לכן חופשה־ללא־תשלום
בת שנה מעבודתו ב קוד
ישראל כדי לכתוב ספר נוסף, ביקש
להקדים בשבועיים את יציאתו לחופשה.
למחרת,
ביום החמישי, כתב גרוסמן
מיכתב ארוך לאורי פורת, ובו הסביר

מנכ״ל־לשעבר לסיד
.לחץ פוליטי הנא דסנקרט׳״
מאחריות מצד המערכת כולה לפטור
אותו ככזה בלבד.״
.לא נעשינו עיתונאים כדי לרצות
מישהו, ולא כדי לשמור על שלוות־נפ־שו
של הציבור.״
.אני מודע להשלכותיו של הצעד
הזה שלי, ואני עושה אותו בלב כבד.
אני מעדיף לשלם את המחיר על מעשה
כזה, מאשר על שיתוף־פעולה מנומס
עם המעוניינים בכך. מצב של כיבוש
הוא מצב מעוות מאין כמוהו, ונג־עיו
פושטים בכל תחומי־החיים בארץ,
ציבוריים ופרטיים.
.כעיתונאים עלינו לבחון היטב, ו־

לראות עד כמה העמיק הנגע אל תוך
המערכת שלנו, ומהו הקו האדום שעי־מו
לא נשלים. נדמה לי שלאחרונה אנו
מסתפקים יותר מדי בקווים ורודים.״״
רצונו של גרוסמן להישאר עובד
קנדישראל ולהתפטר רק ממחלקת־החדשות
של הרדיו לא הועיל, ועוד
ביום החמישי נשלח אליו מיברק, שבו
מודיע לו אמנון נדב, מנהל הרדיו, כי
קיבל את התפטרותו וכי אינו יכול
להישאר עוד עובס-קנדישראל.
מיברק זה הביא את הנושא לדיון
בהנהלת האיגוד הארצי של עיתונאי
ישראל, שהחליטה להגיש תביעה בשם
גרוסמן לבית־הדין לעבודה, בטענה
אינם חוקיים.
שפיטוריו נינם
הזמן הצהוב

ורת הגיב בישיבת פורום־הח־דשות
על דבריו של גרוסמן ואמר:
.ביום שישי בבוקר קראתי מעל דפי
העיתונים את מיכתבו של גרוסמן שנועד
אלי, וממנו אני למד על התפטרותו״.
פורת
אמר כי כל עיתונאי פועל
במערכת מסודרת והירארכית, ודריש־תו
של גרוסמן היא דרישה לאנרכיה.
פורת הודיע כי הוא מפסיק את עבודתו
של גרוסמן ברשות.
הוא סיפר עוד כי לאורך תקופה
!.רובה הלך לקראת גרוסמן בעניינים
שונים. לדבריו, הגיש גרוסמן בזמנו
בקשה לכתוב את הזמן הצהוב, לפי
הזמנת השבועון מתרודראשיוז. הזמן
הצהוב הוא במקור כתבה בשבועון,
שתיארה את המצב בשטחים הכבושים
מבחינת החיים היומיומיים של התושבים
שם, ושנכתבה לקראת מלאת 20
שנה לכיבוש. פורת התנגד לכך ש־גרוסמן
בכתבתו יהפוך לחלק ממערכת
המתנגדת לכיבוש, אך היה מוכן שייכתב
צילום־מצב, בתנאי שבאותו הגיליון
של השבועון לא יופיעו מאמרים
פובליציסטיים נגד הכיבוש, שיתנו לכתבתו
של גרוסמן פירוש פוליטי. ואכן,
אותו הגיליון הוקדש כולו לזמן הצהוב,
ולא נכללו בו מאמרים נוספים.
גרוסמן, אמר פורת, הוציא אחר־כן־
את הזמן הצהנב כספר, ללא אישורו
של המנכ״ל. הספר תורגם לאנגלית,
ובעיקבות התירגום נסע גרוסמן לגד
סע־מכירות בארצות־הברית. שם, בראיון
לאחת מרשתות־הטלוויזיה האמריקאיות
— כך סיפר פורת — קרא
גרוסמן ליהודי ארצות־הברית שלא
לתמוך בישראל. כששב לארץ, ננזף.
פורת אף הזכיר בישיבה כי בעבר
אישר לגרוסמן להופיע בתוכנית סנף־
ציטנט בטלוויזיה, שהתייחסה לסיפרו,
למרות שיש הנחיה שלפיה הרשות לא
תשמש בימה לקידום ענייניהם של
עובדי־הרשות.
פורת. :מכיוון שגרוסמן הודיע שאינו
יכול להשלים ולעבוד במערכת
שכזו, התפטרותו התקבלה״.

הבעל ננ טו רנני חצי שנה. הבח ננטוה החודש

,וווו יהיה
שד 1x3
גליה כנערת־זוהר ()1960
.התחתנתי בפעם הראשונה כדי להתיז את איחגיר-...

**ץ רב היפה המוות בשבט ארקין,
וגם הפעם — כבפעמים עברו
— הוא עשה זאת בחודש חשוון.
מודעת־אבל קטנה, שנתלתה באחת
השכונות בהרצליה, הסתירה טרגדיה
גדולה שפגעה בגליה ארקין־כהן, אחת
מבנות מישפחת־ארקין הידועה. בתה
דניאל, שהיתה מוכרת יותר בשם־ה־חיבה
דני, נפטרה ממחלה קשה, אחרי
שסבלה במשך יותר משנתיים.
דני כהן בת ה־ 28 לקתה במחלה שאובחנה
כסרטלהדם(לוקמיה) בצרפת,
שם התגוררה עם אביה, המיליונר
אלברט כהן, ולמדה מישפטים באוניברסיטה
מקומית.
תוך שנה אחת הלם המוות פעמיים
בגליה ארקין, אחת מנשות־החברה ונע־רוודהזוהר
הבולטות של שנות ה־60
המאוחרות. בפעם הראשונה, כשנפטר
אלברט כהן, בעלודלשעבר, אבי ילדיה
דניאלה וסמי־דייוויס. וכעת שנית,
כשאיבדה את בתה בת ה־.28

נפגע השעון שעל פרק־ידו ונעצר, וכך
הוכח שהכלב התחיל להשתולל בדיוק
ברגע שבעליו נרצח.
בימי השיבעה סירב הכלב לאכול,
וביום השמיני נפטר מצער.
במשך שנים נהגו בני־המישפחה להתכנס
לזיכרו של אביהם משה, לפי
התאריך הנוצרי. השנה היתה חפיפה
בין התאריך העברי והנוצרי, וכך קרה
שבמיסגרת אירועי ליל־הבדולח ראו

בני־המישפחה את הכותרת בעיתון על
הירצחו של אביהם.
לאב משה ארקין נולדו ארבעה
ילדים.
הבכורה היא כרמלה, סוכנת־נסי-
עות, הנשואה ליונה זבין, איש בעל
עבר ביטחוני, וכיום פנסיונר של חברת
החשמל. ולהם שתי בנות. אורלי הבכירה
נשואה לצלם האמנותי הנודע
בארי פרידלנדר, ולהם שתי בנות,
עליה וגהרה. אורלי בת ה־ 36 היתה
ידועה כאחת הבחורות היפות ביותר
בבוהמה התל־אביבית של שנות ה־70
המוקדמות. הבת השניה, גילי, היא אם
לבת רבת־כישרונות בשם דינור, שהיא
כיום בת . 10
האחות השניה היא דרורה אלמוג,
אם לשתי בנות, ענת בת ה־ 33 ורוויטל
בת ה־ ,30 הנשואה לרופא אמריקאי
שעלה ארצה.
השלישי בחבורת ילדיו של משה
ארקין הוא הפנטומימאי הנודע ג׳וקי
ארקין, גרוש ואב ליונתן־משה ארקין בן
ה־ ,22 שחקן מוכשר המופיע באחרונה
באחד מתשדירי־השרות בטלוויזיה.
הצעירה מבין ילדיו של משה היא
גליה ארקין.
לא רבים זוכרים שגם כרמלה ובין
היתה מפורסמת בשנות וד 60 בחברה
התל־אביבית, ובאחת מרכישותיה ה

של כלב

גליה עם סמי־דייוויס ()1968
.אם ניזק׳ אזמר, הנא בטח ׳נדע...״

ך * היסטוריה הארוכה של בני
( \ שבס־ארקין רצופה במיקרי־מוות
של ראשי־המישפחה, נפטרו כולם בחודש
חשוון.
מייסד השושלת, צבי ארקין, שעלה
ארצה במאה הקודמת, נפטר משבץ בחודש
חשוון. גם בנו, יעקב ארקין, שנפטר
בשיבה טובה, מת בחודש זה.
ממשיך השושלת, יוסף ארקין, ואשתו
יפה, הלכו שניהם לעולמם בחודש חשוון,
אם כי בהפרש של שש שנים.
משה ארקין המפורסם, שהיה שוטר
בתקופת־המנדאט ואיש-ההגנה, נרצח
על־ידי ערבים ביפו, כשהיה במשימה.
גם אחותו, אביבה ארקין, שנפטרה מ־בעיות־לב,
הלכה לעולמה בחודש חשוון.
וכעת דניאלה כהן־ארקין, נכדתו
של משה ובתם של גליה ואלברט כהן
הצרפתי נפטרה בחורש חשוון.
לפני שבוע, ביובל ה־ 50 לליל־הב־דולח
בגרמניה, ישבו אחדים מבני-
המישפחה וצפו, כהרגלם, במהדורת־החדשות
בטלוויזיה, ולפתע, בסיום
התוכנית, הבחינה כרמלה זבין, סוכנת-
נסיעות מהוותיקות בארץ, אחותם הבכירה
של גליה וג׳וקי, בשיקופית שהוקרנה
במיסגרת החדשות. הופיע בה
העמוד הראשון של עיתון, שהופיע
בדיוק לפני 50 שנה, והיא כמעט קפאה
במקומה. כותרת גדולה בעיתון סיפרה
על הירצחו של אביה, משה ארקין, ביפו,
בשעה שעמד לבקר אסירים יהודים.
את העיתון הזה היא לא ראתה
מעולם, וההתרגשות שאחזה בה היתה
גדולה. היא מיהרה להתקשר עם שאר
בני־המישפחה.
כרמלה זבץ נזכרה בכלב־הזאב ה־מישטרתי,
שהיה שייך לאביה. ממש
באותו יום גורלי ביקשה אחת השכנות,
אמו של הפסל יגאל תומרקין, לקחת
את הכלב לשטח התערוכה הישנה, כדי
להביאו לשיעור־אילוף. מרגלית ארקין
התנגדה, אך משה, האב, הסכים. בדקה
שבה נרצח משה, התחיל הכלב להשתולל
ולרוץ כמטורף ברחובות. מסתבר
שכאשר נפל ארקין מתבוסס בדמו

גליה בליל־הבלולות ()1961
,התחתנתי לא בגלל הבסף ולא בגלל האהבה׳...

מפורסמות רכשה שימלת־פאר של
סוראייה, אשתו השניה של השאה הפרסי.

9מצא

משה
ארקץ
מ 11ת בליל־הבחלח

ך ליה ארקץ, הצעירה בבנות
^ המישפחה, הגיעה לצרפת באופן
מיקרי. היא נסעה לבקר את אחותה כרמלה׳
שהתגוררה בצרפת באותן שנים,
ושם הכירה את בעלה הראשון, מהנדס־הנפט
הצרפתי מורים כרמל. הנישואין
היו קצרים, וכשנשאלה גליה
מדוע נישאה לו, השיבה:
״התחתנתי עם מורים כרמל
כדי להרגיז את אברהם
איווניר!״ אברהם איווניר
היה אחד מבעלי חנות-
היוקרה המפורסמת ברחוב
דיזנגוף, וגליה
היתה חברתו במשך זמן־

נישואיה השניים היו לאיש־העסקים

הצרפתי אלברט כהן, שנפטר השנה
בגיל .68
כאשר נישאה גליה ארקין למיליונר
הצרפתי, היא הצהירה :״התחתנתי איתו
לא בגלל הכסף ולא בגלל אהבה. מה
שהמריץ אותי להינשא לו היתה העובדה
שאחי אמר לי שזה גבר אמיתי,
גבר בשבילי. ואם ג׳וקי אחי אומר, הוא
בטח יודע מה שהוא אומר.״
גליה נהגה להגיע ארצה לחופשות
ארוכות, כשמדי פעם היא מחוללת
שערוריות. הקסם האישי, בתוספת הנתונים
הטיבעיים שלה, גרמו לכל
הגברים סביבה להתרגש יתר על
המידה ולחזר אחריה במרץ, למרות שמרביתם
היו כבר בקשרים הדוקים עם
נשים אחרות.
אחד מהם היה הפלייבוי של שנות
ה־ ,70 רפי שאולי, שכבר היה נשוי עם
מנדי רייס־דייוויס. זו ניסתה לבעוט
בישבנה של גליה, בטענה שהיא ניסתה
להתעסק עם בעלה.
מחזר נמרץ אחר היה רס״ן (מיל׳)
משה ינוקא. במקביל למחזרים האלה
היה לה מאהב צרפתי עשיר ביותר, בשם
ג׳ורג׳ אדואר, בנו של מנהל־בנק
צרפתי. משה ינוקא ורפי שאולי התחרו
ביניהם על תשומת־ליבה, אך מי שזכה
בה היה צייר־החתיכות והחתיר־התורן

מודעת־האבל
.בתי ואחותי האהזבה־

,מה שהמרץ אותי
להתחתן איתו היתה
העובדה שאח׳ אמו
שהוא גבו אמיתי!

גליה כאשת־חברה ()1970
בעיטה של מנדי ר״ס־ר״11 יס

של שנות ה־ ,60 הצייר יורם לוקוב,
והיא התחילה אף מציירת בעצמה
בסטודיו של הצייר־המחזר.
עם השנים נרגעה גליה ארקין, ואת
זמנה העבירה עם בני־מישפחתה בצרפת
ולחילופין בישראל. נערת־הזוהר
הפכה לאם מסורה ולרעיה נאמנה. גם
אחרי פרידתם של בני־הזוג הם נשארו
בקשרים הדוקים. הבת דניאל העדיפה
להישאר בצרפת עם האב, והבן סמי־דייוויס
נשאר עם האם בארץ.
גליה גם הפסיקה להסתובב באירועים
חברתיים, ורק לעיתים רחוקות
נראתה, כשהיא מלווה את אחיה ג׳וקי.
הקשרים ההדוקים שלה היו עם בני־המישפחה
בלבד, שתמכו בה ריגשית
ונפשית.
עתה, כשנראה לכאורה שכל העניינים
הסתדרו, ושהחיים חזרו למסלולם
הרגיל, נאלצה גליה להתמודד
עם מחלת״הסרטן של בתה, עד לסוף
הטראגי.
דניאל כהן-ארקין נפטרה לפני שלושה
שבועות, והותירה את אמה ובני־מישפחתה
המומים_ .

זזדד אוהליאב ₪

—ישהח״נו ו קיי מנו־
(המשך 0עם ח־ )7
באמריקה ודא בבחינת אשלייה, או לפחות
הגומה. אך ארצות־הברית שומרת
לעצמה את העניין הפלסטיני כקלף
למיקוח עם הסובייטית היא לא תזרוק
את הקלף עכשיו, גם אם ערפאת יחבוש
שטריימל. היא תמתין להתפתחות יחסיה
עם מוסקחד-

4חודשים וכני מותו אמו חג אשד
ו ד פנ הברק ער שימעוו נוס:

אחת משתי הגירסות נכונה,
ואולי גם שתיהן.

• סב דשואל!
^ ולס כל המחסומים והעיכובים ה־אלה
אינם אלא זמניים.
הברז ת־העצמאות, אף שאינה אלא
צירוף של נדלי ת שעתה את המציאות
מן היסוד.

במציאות הפוליטית יש חשיבות
מכרעת לנתונים פסיכולוגיים
ההכרזה הזאת היא
נתון פסיכולוגי הנובע מן העובדות
והמשפיע על הערב
דות.
האינתיפאדה תימשך. היא תקבל
מעשה שמוק!״
עיתונאי אשד

כמו ארלוזורוב
תנופה חדשת שום כוח בעולם אינו
יכול להפסיק אותה.
יצחק רביו ודן שומרון, שני מצביאים
מובסים — תבוסה גדולה מן התבוסה
בלבנון, גדולה מן התבוסה ביום־
כיפור — ממשיכים להבטיח לעצמם
ולנו כי הנה־הנה, ארטרטו, הפלסטינים
יתייאשו, יתפכחו, יירגעו, יפסיקו.
הכרזות אלה אינן מעידות רק על
פשיסת־דגל מדינית־צבאית. במצב דומה
היה מצביא חמאי •נופל על חרבו״,
ויפאני היה מבצע תאראקירי. בישראל
מפטפטים.

אן• גרוע מזה: הצהרות אלה
מעידות על בך שרבין/שומרון
אינם תופסים גם כיום, אחרי 11
חודשים ויותר, את מהות דד
אינתיפאדה.
אין הם מבינים כי האבנים וחבק־בוקים
הם תופעות־שוליים, ואילו העובדה
הקובעת, הבלתי־הפיכה, היא שהעם
הפלסטיני כולו, עד האיש האחרון,
מתייצב מאחורי ההנהגה שהכריזה על

?7811167

הגה קידה דבר גדיל.
באלג׳יד מוכרז ת מדינה פלס-
סיניים 0 9סייגים, בלי סייגים, א ן
כפי שאמר המשודר :״פתאום ק ם
אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומ-
ת חיל ללכת.״
גס אני ק ם וקורא בסימטות:
ן ״שמאל אייכה? יש שכן. לא כל-כן
1סימפ א טי. זה מה שיש. ויש כבר
כ תוב ת, כריך לדבר!״

.המוות שלז היה כדכך פתאום!,־

ך ן גי אשד נפטר ממחלה קשה.
1 1אשד, עיתונאי בכיר בדבר, נתן לי
לפני יותר מארבעה חודשים את
הראיון האחרון שלו. החלטנו אז
להשמיט ממנו קטעים מסויימים.
הסיבה־למסיבה היתה אז השלמת
סיפרו על איש־המוסד, ראובן שילוח.
לכבוד הוצאת הספר לאור ערכו מסיבה
ירושלמית עליזה, שכללה את כל החשובים
הנכונים במסיבות מעין אלה.
את ההצגה גנב דווקא מוזמן שלא
הגיע — שימעון פרס. אשד נחשב כמקורב
ביותר לפרס במשך שנים. אשתו,
עליזה, אף משמשת כיד־ימינו.
פרס תירץ את אי־בואו באי־חילול
השבת(המסיבה נערכה בליל־שבת) —
תירוץ די מגוחך בימים שקדמו לבחירות
האחרונות, בפרט משום שהמסיבה
התקיימה בבית הנמצא בטווח־הליכה
ממקום־מגוריו של פרס.
המוזמנים במסיבה הרימו גבה לנד
כה התנהגותו של פרס, בייחוד על רקע
מצב־בריאותו הרעוע של אשד, שהיה
ידוע לנוכחים.
ביום הראשון, ה־ 10 ביולי , 1988 סיפר
לי אשד על הרגשתו בכלל ובעניין
בריאותו בפרט. הוא היה מאוד מעוניין
להתראיין, במיסגרת יחסי-הציבור ל־סיפרו
שעליו עמל. גם תקרית־פרס
העיקה עליו.

הוא התעקש לדבר טלפונית, וכשזה
לא נראה לי ביקש לשכנע אותי :״מה
איכפת לך לדבר בטלפון? בחודשים
האחרונים נעשיתי מאוד נוח. אני בקושי
יוצא מהבית. את חושבת שאני לא
רוצה שתראי אותי במצבי? סיפרו לך
שהשמנתי? נכון, אני שמן! פירסמו
תמונה שלי לא־מזמן. האם זה מפריע
לי? זה פשוט יותר. אם אני יכול שלא
לצאת מהבית — אני לא יוצא.״
מפה לאוזן סיפרו אז שאשר לקה
בסרטן, שמצבו קשה ושהשינוי החיצוני
הבולט שחל בו הוא תוצאה של הטיפול
שקיבל. על המוות — הטאבו הגדול
מכולם׳ — שוחחנו באמצעות התייחסות
לגיבור סיפרו, ראובן שילוח .״המוות
שלו ״,סיפר אשד ,״היה כל־כך פתאומי!
הוא היה צעיר! הבחור לא הגיע
לגיל !50 אני מתקרב לגיל .60
״נוצרה מצירי מעורבות. נוצרה מין
קירבה, חברות, הזדהות ביני לבינו
(דמותו של שילוח) .הוא בכלל לא חשב
על המוות. הוא מאוד הזניח את עצמו.
הוא לא היה מודע לכך שהוא לקה
במחלה קשה.
״אז לא כתבו על זה, לא דיברו על
זה. מה כבר ידעו אז על מחלת״הסרטן?
עכשיו קיימת מודעות למחלה. חולה
יכול לחיות עוד זמן־מה, עוד כמה
שנים. אני לא בטוח אם זה טוב יותר

ככה. אני חושב על כך הרבה. אינני
יודע.״
דווקא על רקע הסתגרותו של אשד
בביתו, ומחלתו שלא הותירה מקום
לתיקוות, קיבלה היעדרותו של פרס
מהמסיבה, שנערכה לכבודו, משמעות־יתר.
״אני
אגיד לך מה ששימעון(פרס)
לא רצה להגיד בקול. הוא לא בא
למסיבה שלי מפני שהיו לו כאבי-
בירכיים. לכן לא יכול היה ללכת.
״האם נפגעתי? זאת לא שאלה אם
אני נפגעתי — הוא זה שנפגע! לא
הרגשתי כמו מישהו שירקו לו בפנים.
״בניגוד למה שאנשים חושבים, אני
מזדהה עם שימעון פרס פוליטית, זהו.
אני לא חבר שלו.
״את יודעת מה? אני זקן. כבר ראיתי
הרבה, במצבי, שום־דבר כבר לא מפתיע
אותי. הוא תירץ זאת בקדושת-
השבת — כל הנוכחים פרצו בצחוק.
זהו מעשה שמוק!
״אני מכיר את שימעון משנות ה־
.50 הוא עשה שטות גדולה. אין ספק
שהיה צריך לבוא למסיבה. לא בא —
לא בא. שיהיה בריא. אני יודע שאחר-
כך הוא התחרט.
״גם העניין הזה של השבת״ .דיעותי
בעניין זה רחוקות ביותר מדיעותיו.

לשם מה הוא היה צריך להתחייב,
כשהיה ראש־ממשלה, שלא יסע בשבת?
ראוכן שילוח, שהיה בגו של רב,
היה אוכל שינקן ביום־כיפוד ומזכיר
זאת בקול רם.
״עליזה (אשתו, מזכירתו של פרם)
— אני מניח שהיא נפגעה טשי טעון.
״לא אגיד לך שאני לא נפגעתי. סל
מה שאת חושבת שאני צריך לחשוב,
אני חושב! זה היה די צפוי. אחרי מה
שעברתי בזמן האחרון, אני לא מופתע
לגמרי״.
אשד היה בעת השיחה במצב־דווז
של ״בלי חשבון׳׳ ,ולא הסתיד * 7פגיעותו
.״נפגעתי יותר מכל מיני עמיתים
שלנו(כאן הזכיר שמות) .יש כבר הזדמנות
לעשות לחבר טובה ולפרגן לספר
שלו, ומי יודע כמה הזדמנויות
כאלה עוד יהיו? אז לא הזמינו אותי
להתראיין! זה מרגיז אותי. זוהי שמו־קיות
מדרגה ראשונה. היו אפילו כאלה
שהגיעו למסיבה שלי ולא ניגשו לברך
אותי, אפילו לא לחצו לי את היד.
פתאום, באמצע המסיבה, שאלתי את
עצמי, :מה אני עושה במסיבה?׳
״כשאין ציפיות — לא מתאכזבים•
״אני חושב בזמן האחרון הרבות הו־רדתי
ציפיות. אבל עד כדי כד — לא
האמנתי!״

העצמאות.

בעולם, מפני שהעובדות הפוליטיות
מחייבות זאת. כבר עתה זכתה בהכרה
של מדינות שבהן חיים מיליארד וחצי
בני-אדם. קרוב היום שבו יכירו בפלסטין
יותר מדינות מאשר בישראל. זהו
תהליך שאינו ניתן לעצירה, אפשר רק
לעכב אותו בכמה מקומות.
אילו הייתי מאמין כי הקמת המדינה
הפלסטינית היא אסון לישראל, הייתי

עכשיו מודאג מאוד־מאוד. אבל אני
מאמין — ותמיד האמנתי — שזה טוב
לישראל, לביטחונה ולעתידה. לכן אני
אופטימי.
חיים ארלוזורוב אמר, ערב הירצחו,
כי טועים מי שסבורים כי מה שטוב
לארץ־ישראל רע לפלסטין, ומה שטוב
לפלסטין רע לארץ־ישראל.
זה נכון כיום כפי שזה היה נכון אז

— ואולי עוד הרבה יותר.

מהרגע הזה והלאה מרגיש
כל פלסטיני בגדה, ברצועה
ובירושלים המיזרחית שהוא
אזרח של מדינה פלסטינית
כבושה, ויתנהג בהתאם לכך.
מי שאינו מבין את המשמעות
של עובדה זו אינו מבין דבר.
המדינה הפלסטינית תזכה בהכרה
רחובות תל-אביב שקשים ורי קים,
כמעט כמו בגדה. סוף ס תיו
ורוח־יס .״שמאל, אייכה?״ אני קו רא.
אני
פוגש א ת דליה רביקוביץ,
והיא שואלת אותי :״ראית א ת השמאל?
אני רוצה להצטרף ליישר-
כוח של דן בן־אמוץ ועמוס קינן
למדינה הפלסטינית!״
עם יד על הלב, אני מודיע לה
שגם אני מחפש את השמאל ושו חחתי
בטלפון עם יוסי שריד, שחזר
מסיבוב־בוקס בטלוויזיה ונתן
נוק־אאוט אינטלקטואלי-פוליטי
לביבי נתניהו.
״ומה עם המערך?״ אגי שואל.
זאת גוויה מתפוררת. מה שנע זה
לא המערך.
״ומה עם היונים?״ רבות עם הגי-
צים.

רביקוביץ

קירשנבאום

בין הח 1ף זפח־־הזבל
״מה עם המדינה הפלסטינית?״
אני שואל א ת האומה. מה, שואל
הישראלי המצוי מן ההגדה. זה ש איננו
יודע לשאול. והרשע צועק:
״טרנספר! טרנספר!״

״והתם והחכם?״ אני שואל.
״לא כאן!״ עתה בת-קול.
״אם תמצא דדך לשמאל ולתיק-
שורת, תודיע שאני בעד מדינה
פלסטינית,״ נפרדת ממני דליה
רביקוביץ בלילה חשוך.
״טוב,״ אני אומר, וקורא בשו-
פר-ערפל :״שמאל, אייכה?״
אני מריס טלפון לקינן חברי.
״עמוס, מה עם השמאל? איפה הש מאל?״
ועמוס אומר לי ברצינות
תהומית ומדאיגה :״בזה הרגע פג שתי
א ת מוטי קירשנבאום, ששאל
אותי איפה, שלום עכשיו׳.״
״אז אינך איש־בשורה?״
״לא,״ הוא אומר, ומסיים עימי
שיחה עצובה.
גם בבוקר, לאור השמש, תפס תי
חתיכת-שמאל, שיירים של אידי אל,
בין פחי-הזבל לחוף־היס. מה

הקמת מדינה פלסטינית טובה
לישראל, מפני שאנחנו זקוקים
לשלום, ואת השלום אנחנו
יכולים לעשות רק עם הסלם־
טינים. הקמת מדינה פ לסטינית
וממשלה פלסטינית היא תנאי
מוקדם לקידום תהליך זד -על
בן, שהחיינו וקיימנו.
שמצאתי שם, לכל היותר, זאת
מיסעדה חד שה או פאב, שבעליהם
מודאגים כי חוטבי־העצים ושוא־בי-המים
אינם ב אי ם בגלל האת־תיפאדה.
ולא
סתם אני מזכיר מיסעדו ת.
זה דומה למדינה. בישראל מיסע-
דה, כמדינה, מנוהלת על־ידי דיל-
טנט חצוף, המשקיע כ ספי ם לא-לו
בצורה בלתי־מוסרית. וכ שא מה
אומר לו :״הרי אמך מבין באוכל
ולא בניהול!״ הוא אונס? ״אף אחד
כאן לא מבין. נבי א ב מה ערבי ם
שיכינו נגובים וסל א טי ם. ל א ילך -
מסהב מקו ם אחר. ל א יל ך -נל ך
מן הארץ.״
פני הדור כפני הכלב, פכי העם
וראשיו כפני היחיד.
״שמאל אייכה?״ יש מ דינ ה ב דרך,
ופתאום קסאדם בבוקר ומר גיש
שהוא עם ו מת חיל ללכ ת— .