גליון 2674 מתאריך 30 בנובמבר 1988

כ״א בכסלו תשמ״ט30.11.1988 ,

מיססר 2674

המחיר 5.00 :שקלים (כולל מע״מ< ,באילת 4.35 :שקלים

בזי ב ח בי ם
המי והכיפה
על הנוהג לחייב אורחים נוכריים ב חבי
שת כיפה (״העם״ ,העולם הזה
) 16.11.88
מילא הנוהג להחביש כיפה לכל מי שמזדמן
לטכס־אזכרה. אוליי יש בכך, בכל זאת, משהו מן
ההתיייחסות למסורת, או כיבוד זכר המתים, אבל
מה שבאמת מרגיז אותי כל פעם מחדש, זה הנוהג
שדוחפים כיפה על ראשו של כל גוי המזדמן ליד
ושם.
יד ושם איננו בית־קברות• ,ד ושם איננו בית־כנסת,
יד ושם איננו הכותל המערבי וחוץ מזה גוי
הוא גוי ולא יהודי• אריק פלסנר, תדאביב

האמת עד חשינגטון
על טיבו של מכון־מחקר וושינגטוני
(״שיף אורח השדולה״ ,העולם זה

בקטע שפירסם העולם הזה אודות זאב שיף,
מיספר אי־דיוקים:
• הוושיעטוו אינסטיטיוט לא הוקם על־ידי
א״פאק (השדולה הישראלית בארצות־הברית).
האינסטיט־וט הוא מרכז מחקר בלתי־תלוי, שהוקם
על־ידי אנשים פרטיים
אשר ביקשו לקדם הבנה
מאוזנת וריאלית של
מדיניות ארצות״הברית
במיזרח התיכון.
• שנית, אין האינס־טיטיוט
משמש הסוואה
לכל אירגון שהוא...
עמיתי־המחקר שלו חופשיים
להביע את דיעו־תיהם
ובלבד שאלה תהיינה
מבוססות על מחקר
ענייני.
הוועדה המייעצת של האינסטיטיוט כוללת
כמה מראשי עושי-המדיניות בארצות־הברית:
סגן־הנשיא לשעבר וולטר מונדייל ...השגרירה
ג׳ין קירקפטריק, שר״החוץ לשעבר הגנרל אלכסנדר
הייג, השגריר סמואל לואיס. איש מאלה
לא היה נותן את שמו לאינסטיטיוט, לוא היה זה
משמש רק כהסוואה לפעילות אחרת.
• כחלק מפעילות־המחקר שלו מזמין האינס־טיטיזט
אקדמאים ועיתונאים בכירים לעבוד ב־אינסטיטיוט
כעמיתים־אורחים, וזאב שיף בא לאי־נסטיטיוט
לשישה חודשים כעמית־קורט (קרן
קורט מסן־פרנציסקו היא קרן פילנטרופית לחקר
נושאי שלום וביטחון במיזרח התיכון).
• ואשר להירש גודמן, הוא איננו מנהל
באינסטיטיזט. הוא עמית־מחקר לאיסטרטגיה, החוקר
נושאים צבאיים ואיסטרטגיים והמארגן כנסים
בנושאים אלה.
• ולבסוף, שמי אינדיק ולא לינדק.
מרטין אינדיק. מנכ״ל,
דה וושיעטון
אינסטיטיוט. וושינגטון

מו של נזאסאטצוסטס
על המדינה שעליה מוטל מייקל דו-
ק א קי ס (״אדם סביר מדיי״ ,״יומן
איטי״ ,העולם הזה .)16.11.88
הערותיו של אורי אבנרי על טיבו של מייקל
רוקאקיס, שהובס בבחירות לנשיאות ארצות־הברית,
והתלהבותו הפו־ ן
שרת מן האיש, אינן בנד ן
קום.
מן הראוי לא לשכוח1
כי דוקאקיס צבר, בכל
זאת, יותר מ־ 40 מיליון
קולות וחוץ מזה, כמר
של מאסטצוסטס, הוא
עומר, בהצלחה רבה,
בראש מדינה בעלת שישה
מיליון תושבים, ה־1
משתרעת על שטח בגודוקאקיס
רלה
של מדינת ישראל
(ובה מצוייה גם קהילה לא קטנה של יהודים, כ־יואל
הלברשטאם,
300 אלף אישי•
בוסטון, ארצות־הברית

סיוע מישפטי
על קו״הגנה אפטרי בתביעת״גירו-
שין (״ערומה בבית״ ,״רחל המר-
חלת״ ,העולם הזה .)16.11.88
יש לי הצעה לנתבעת במישפט־הגירושין, שבו

כ תב ת ה שער ר.קדמ

צייץ, יוצא לקרב

מוות בציאניד

שלמה(״צ יץ״ ),להס, ל א חיל ם על קאריירה
פוליסית. תל -אבי בבה חל ט מספיק ה לו. מי
שמופקד על ראשות עיריית״תל-אביב ידוע
כבעל דיעות עצמאיות, שהיא לא שומר ל עצמו,
במיוחד כשזה נוגע לעניינים שמרגי זים
אותו, כמו ה שתמטות בחודי-הי שיבות
משרות בצה״ל. בראיון להעולס הזוז הוא
מספר על דרכו לרא שות העי-
רייה, על יחסיו עם מיפלג־תו
ובעיקר -על תל-אביב.

מה גרם למותו של רוני חוצ׳נר, בעלה
של הטכסולוגית רותי חוצ׳נר! חוקר
מיקרי-המוות גילה בגופו שרידי ציא ניד.
האם נגרם המוות מתאונה, מרצח
או מהתאבדות? רותי חוצ׳נר

הוציאה צו איסור פירסום על
הפרשה. עכשיו בוטל הצו.
נגישה במיצעדהמוות

כ תב ת ה שער האחורי:

נל הומו אשתו

דב שילנסקי, יו״ר ה כנ ס ת החד ש, מספר
להעולם הזה על שינויים שחלו בחייו עם
היבחרו, על יצר־ההישרדות של אחותו
שהציל א ת המישפחה כולה
[ £ממוות, על הפגישה במיצעד-
המוות ועל המינוי החד ש.

״אומרים שרחמים אוהב אותי מאוד. אני לא
מאחלת לאף אשה שגבר יאהב אותה ככה.״
אומרת בת״שבע אהרוני, אשתו של אסיר־העולם
רחמים(״גומאדי״) אהרוני. היא מספרת
להעולם הזה על חייה במחיצת בעלה. על
פיצול״האישיות שלו, על החיים
הכפולים שניהל, על המכות שקיב-
לה ועל חיים בתוך כלוב של זהב.

שעון חור

אילו הבינו קובעי המדיניות בירושלים את הנפש
המצרית -ואת הנפש הערבית בכלל -היו
מנצלים את הזמן שחלף מחתימת הסכם קמפ-
דיוויד לפיתתן הבעייה הפלס-
^ £סינית בצורה הנוחה לנו יותר.
אן הזמן בשעון־החול אזל.

איבה הם היוסי

ד ף חדש

משודד כמיספו

סלמאן נאסור מציג את עבד אל-נאצר
צאלח, משורר מטולכרם, מיספר 2145ב־מ
חנה אגצ אר , 3ותובע את עלבונו של אד ם
שניסו להופכו למיספר. עמוס
קינן למלחמת תרבות ברשות
השידור. מוות ידוע מראש.

מסיבוו אחו הקש ששבו
את גב הנציב
מי שמובן להקריב למדינה, לאומה, אתה קורבן
העליון, א ת עצמו, באילו מכריז: אני
שייך. ואילו החרדים אינם מוכנים לחרף א ת
נפשם למען האומה הישראלית. הם מוכנים
רק לחיות על חשבונה. לכן
כל ניסיון לשייכם לאומה
הישראלית -בטעות יסורו.

אתה והשקל

לבן דוהד באשדוד

נמל-הפחם בא שדוד -מועמד נוסף לרשי מת
הפילים הלבנים • ישראל כמדינת בננות
וחוזה על בני גאון • בוטלה סוכנו ת גינראל
אלקטריק • תרגיל ההונאה המבריק של
עודדנייגר • החניון שיחליף א ת היצאניות
• ומה עושים מי שאינם נוש־אים
תעודות״זהות ישראל־יות,
והנזקקים לשרותי בזק?

יענקלה ומרגלית
רוזנבון -סוף •
ענת קריבושה ( ב ת מונה)
,ריצ׳ארד ק־אופלר
והזאבות •
נאווה פורש מחפ שת
ס טודיו לקרמיקה
• אלוהים עוזר גם למי שלא מצביעים
בשבילו • מעשה בבגדים משומשים וב-
כדור־שלג שצבר תנופה • מה רוצה ישר״
אלה גטליץ מאלברט כהן! מה עושים
ביחד רי רוז ויאיר אלעזר! • תיקווה
ליאור -מועמדת רצינית להיות גברת
ברמן מיספר • 3ועל פנסיון

קטן לאח׳ מים ופילגשיהם,

3 1וחיילים צעירים לנשותיהם.

אחרי ארבע שנים של כהונה הודיע נציב-
המס, יאיר רבינוביץ, על התפטרותו. האם
הביאה ל כן הס תבכו תו עם משה בדש ועם
אישי-ציבור נוספיסן האם הכריעו קשייו
הכלכליים, או שמא קשריו
^ 1§ £עם הידועה בציבור היו
הקש ששבר א ת גב הנציב!

שארה שר שייכות
מדוע רוצים הילדים לעזור! מדוע הם רוצים
להשתתף ולתרום למיסגרת המישפחתית!
על שאלות אלו ואחרות נסוב הדיון במדור
ח דש המ עלה בעיות של הורים וילדים, כפי
שהן מ שתקפות בפגישות
0שבועיות הנערכות בבית־

הספר להורים של מכון אדלר.

משהו מטורף
סירסו החדש של פול בארטל, מילחמת־המעט־דות
בבוורלי־הילס הוא לא טראגדיה שייקס־פירית.
יש בו עלילה פרועה של אנרכיה מינית
המושלטת על-ידי צמד עוזרי־בית, רוח־רפאים
וכוכבת פורנו לשעבר.
עם סלט כזה התוצאה יבולה

להיות רק קומדיה שחורה.

המדורים הקבוע:,
מיבתבים — הגוי והכיפה
איגרת העורך — ח שות מעורבים
הנדון — הם לא שייכים
במדינה — חרניל ציני סר׳
תשקיף! — הסוס של קאלינולה
אנשים — סמוך על אבא
יומן אישי — לשיר בלחש
חשבון נפש — דב שילוסק־קולנוע
— בחזרה לטולסטו׳

יתכן שהיום, אחרי הביזיון בי שיבת־הפתי־חה
של ה כנ סתה־ 12 ואחרי שפיתחו מנגנוני־הגנה,
הם גאים ב חוס ר השייכות. איפה הם
היום, הח״כים־לשעבר! מה עושה אב א אבן!
מה תוכניותיו של יצחק ארצי! היכן מטייל
^ ^ 9 7עדי אמוראי! א ין נפתרו בע-
^ 1 1יותיו של דב בן־מאיר! ומה
פס ק חוש־הריח של נחמן רז!

ואש
על הבו
על עופר רפאלי (בת מונה)
-בעל-השימ-
חה שלא נראה מאו שר
ביום־ההולדת ש לו
עצמו. מישל דרייה 1-
מי היא ומאיפה היא באה, אבל כיום היא
כבר עובדה, ועל אינפוזיות

של וודקה, ה שתוללות שת
יינים וריקודי ם עד הבוקר.

חשו שרו
ומוקי־לוסי
כתב־ההגנה שהגיש העיתון חדשות כתגובה
לתביעת״הדיבה שהגיש נגדו השר אברהם
שריר מעלה ת מי הו ת רבות. מי הי ת ה לוטי!
מ דוע שי ל ם שריר ב ה מח א ה לווטרינר! ו-
שאלת־ה שאלות -האם אכן
הגיעה הכלבה לוסי לבי-
^ ^ 3קור בבית־ מי שפח ת שריר!

פאריס בהילוך נמוך
בשורת פאריס לאביב 1989 הי א מטמור פוזה
שלמה -קווי ם נקיי ם מחליפים א ת
הקישורים וההתחבטויות, צבעים סולידיי ם
באים ב מ קו ם צבעים טוו־
^ 9סיים. האיפור נשאר דרא-
מתי, והעיקר, המיפנסיים.

זה וגם זה — עור שמע
לילות ישראל — סחסל־ס אינפחיוח
דך חדש — לבריאים בלבד תשבץ הורוסקום — כוכב ה שבת
מה הם אומרים — לוחמה כפירי,
יורם אורן, תר׳ קאן, עמוס פרושן.
חי״ם דמון. יולי וודלמן
תמרורים — לידה בבראזיל
אתה והשקל — פיל ל ק
רחל מרחלת — על כל העולם

גזי ב ח בי ם
(המשך מעמזד )3
העלה בעלה אינסוף נימוקים לבקשת הגט, כולל
זה שאשתו ״מסתובבת בביתם, כשהיא עירומה
כביום היוולדה׳.
לפחות בנקודה זאת נראה לי שהחום והלחות
התל־אביביים ברוב ימות השנה יכולים לשמש
הסבר מספק בהחלט• תמר טישלר, תל־אביב

אובייקטיביות בדיחח
על הדיווח השבועי של מיספר הרוגי
האינתיפאדה.
במדור תשקיף מבליט השל הזה כל שבוע
מודעת־אבל ובה הוא מביא, ניתן לומר באובססיביות
רבה, את סיכום ההרוגים הפלסטיניים.
מעולם לא הבליט השלם הזה בצורה כה
נחרצת מיספרים המעידים על הרוגים שלנו, עקב
פעולות טרור.
וזה מה שמפריע לי — חוסר האובייקטיביות
מנשה אימרגליק, תדאביב
בדיווח•

אץ חד שתחת השמ ש
על רשימת ז׳ הראשונה (״בחירות
,״1988 העולם הזה .)2.11.88

סנ*מ•

•בלי

״אבא י לד רע!״ אמר יוסי שילנסקי, נן ה־,3
כאשר נאסר אביו ,״אבא לא בא לאכול ארוחת־צהרייס.
אבא לא יהיה גדול:׳
זה היה באוקטובר . 1952 אבא של יוסי לא בא
לארוחת־הצהריים, מפני שנעצר על מדרגות
מישרד־החוץ בקרייה בתל־אביב, כשבאמתחתו
פצצה שהיתר, מכוונת להתפוצץ כעבור 45 דקות.
יוסי הקטן גדל, שירת בצה״ל ונהרג במיל־חמת־ההתשה.
אביו,
רב שילנסקי, נבחר השבוע כ־ו״ר הכנסת.
לרגל מינויו, עילעלתי בגליוגות השל הזה
שטיפלו בפרשת הפצצה. שם מצאתי גם את
הפסוק התמים של הילד יוסי.
רגשות מעורבים
השבועאמד רב שילנסק• לדפנה ברק כמה
מילים שנגעו מאוד לליבי(ראה עסודיס 14־.)15
הוא סיפר לה על רגשותיו כלפי העולם הזה,
בגלל עמדתנו באותם הימים.
בעשרות שנות פעולתו, הגן השלם הזה על
אנשים ונשים ללא־ספור. בדרך־כלל התייצבנו
לימינם של חלשים ונרדפים, מול פני הכוחות
הגדולים של המדינה והמימסד שקמו עליהם. או
לעיתים רחוקות מאוד זכינו על כר במילים של
תודה, ולא כל שכן אחרי 36 שנים.
אולי יש גם בכך משהו מן הייחור המציין את
שילנסקי.
כיהנתי לצידו בכנסת, ומבחינה פוליטית היו
לי כלפיו תמיד רגשות מעורבים. בכל המאבקים
לזכויות״האדם בישראל
מצאתי את עצמי בחזית
אחת עימו. באשר היה
צורך להגן על אסירים
ודפוקים, למחות על מעשים
שרירותיים של פקידים
ושוטרים, לחוקק
חוקים שיבטיחו את ז־כויות־האזרח,
היה לי קל
לגייס את עזרתו של
שילנסקי. הצבענו ביחד
עשרות פעמים.
אך בכל הנוגע לענייני
מילחמה ושלום, היינו
בשני הקטבים המנוגדים
של הכנסת. האזנתי לעשרות
נאומים פאתטיים
שלו למען ארץ־ישראל
השלמה, נגד זכויות הערבים. לא היה קל לסבול
אותם.
אבל גם אז לא יכולתי לכעוס עליו. אינני
מסוגל כלל לכעוס על מי שעבר את כור־ההיתוך
של השואה. אנחנו, שהיינו בשנים ההם בארץ,
שחיינו את חיינו בביטחון — איך נתיימר להבין
מה מתרחש בנפשם של הקורבנות?
אין ספק כי השואה השפיעה עמוקות על
נישמת קורבנותיה, תושבי הגטו ומחנות־ההש־מרה.
אי־אפשר לדרוש מהם להתייחס אל הבעיות
הגדולות של חיינו בצורה עניינית ואובייקטיבית.
תמונת־העולם שלהם שונה. מכיוון שהשואה
היתה מאורע חר־פעמי בהיסטוריה, ללא אה ורע,
אין הם מסוגלים להבין יחסים נורמליים בין
עמים, החייבים לעבור ממצב של מילחמה למצב
של שלום.
לכן אסור להפקיר, לדעתי, את ניהול יחסינו
עם העמים הערביים בידי מי שרואים את בע

יותינו
הקיומיות באספקלריה של השואה. אך אין
גם לכעוס עליהם כאשר הם דוגלים בהשקפות,
העלולות להכניס את מדינתנו למבוי סתום
ולהוביל — באופן פאראדוכסלי — לאסון
לאומי חדש.

פצצה
^ על המדרגות

כאשד נלכד שילגסקי באוקטובר , 1952
ראינו בו קורבן הראוי להגנה.
באותם הימים סער בארץ הוויכוח סביב הסבם־
השילומים. אנחנו תמכנו בהסכם, וראינו בו
מעשה מוסרי, מדיני וכלכלי נבון. אולם בהחלט
הבינונו לנפשם של קורבנות־השואה, שהתייחסו
לדברים אחרת.
תנועת-החרות, בהנהגת מנחם בגין, הסעירה
שמיים וארץ. היא קראה להפגנות נרגשות
והסתערה על הכנסת (אחד המפגינים זרק אבן
לאולם־המליאהז. וכאשר הגיעה הסערה לשיאה,
לא עשתה התנועה דבר. הנפשות הנסערות נותרו
בלא פורקן.
על רקע זה נולד מעשהו של שילנסקי, שלא
היה איש מיפלגתי. הוא הביא את מיטען־החבלה
למישרד־החוץ. הפרטים לא הובררו מעולם. האם
התכוון באמת לפוצץ את הבית? (השעון היה
מכוון כך שהיה זמן להזהיר את הפקידים ולפנות
את הבית ).האם רצה רק להפגיז, והתכוון להיתפס
כשהפצצה בידוי מי הכין את הפצצה? האם
היו לו שותפים, ומי הם היו?
השלם חזה (! 9,10.52 הלאה) גילה כ־המישטרה
ידעה מראש על בואו של שילנסקי, וכי
עשרות שוטרים בבגדים אזרחיים המתינו לו.
המישטרה טענה שקיבלה אזהרה במיכתב. לא
האמנו לה, ושיערנו שמודיע השין־בית פעל בחוג
שבו נולד הרעיון. שילנסקי לא הלשין על איש,
וגם החוקר המישטרתי המעולה ביותר, יהודה
פראג, לא הצליח להוציא מפיו דבר.
יצאנו להגנתו של שילנסקי, מבלי להצדיק,
כמובן, את המעשה עצמו. היינו העיתון היחידי
כארץ שהתייצב לימינו. תנועת־החרות, שהיתה
מוכת־הלם ואחוזת־פחד, לא הגנה עליו, וגס
העיתון היומי שלה התייחס אליו באיבה. בניגוד
לנו, חששו ראשי״חרות מפני השין־בית (כפי
שכינו אז את השב״כז ומישטרו של דויד בן־
גוריון. השלם הזה, שכבר היה אז למוד-קרבות,
לא פחד.
נעים להיווכח ששילנסקי לא שכח.

אני מאחל לשילנסקי כל טוב בתפקידו
החדש. אני בטוח לגמרי שהוא ימלא אותו ביושר
הרגיל שלו, בהגינות וברוח סובה. אני מקווה שלא
יתפתה להשתמש בתפקיד זה כדי לקדם השקפות
פוליטיות שנויות־במחלוקת, כפי שעשה כיו״ר
ועדת־הפנים.
אומרים שהתפקיד ״עושה את האדם״ ,זה נכון
במיוחד לגבי תפקיד יו״ר הכנסת. גם יצחק שמיר,
כאשר כיהן כיו־ר הכנסת, היה יו״ר הוגן. בשנתיים
שכיהגתי בכנסת כאשר הוא כיהן כיו״ר לא
היה לי מעולם ריב עימו.
נאומו של שילנסקי עם קבלת התפקיד —
נאום שנעדרה בו נימת הפאתוס המופרז, שה־תה
אופיינית לנאומיו לא־אחת — היה קדן־אור
היחידי בישיבת־הפתיחה השערורייתית של הכנסת
ה־ . 12 אני מקווה שהוא ישפיע עליה לטובה.

כולנו נהנינו בחודש אוקטובר מתשדירי־הב־חירות
של רשימת ז׳(״בלי בושה!״) וחשבנו מי־יודע־מה
והנה נפל לידי פירסום של התוכנית
ללימודי־עיתונאות של אוניברסיטת תל־אביב,
קשר, ומה אני מוצא בו? כבר היו דברים מעולם!
־ בבחירות הכלליות הראשונות שנערכו בהיסטוריה
של ארץ־ישראל(לאסיפת־הנבחרים, באפריל
)1920 רצה רשימה של בלתי־מיפלגתיים שבחרה
באות ז׳ (ראה גלופה) והיא גם זכתה
בנציגות באסיפת־הנבחרים הראשונה הזאת.
מה שלא מפליא כל כך בהתחשב שביישוב

כלתי

דא זה ודא זה
על תדמיותיהן של תנועות פוליטיות הזה העולם
עצוב״,
(״סיפור
.)16.11.88
לפי הכלל שאם חוזרים על שקר די פעמים
הוא נקלט בתודעה כרבר־אמת, חוזר גם השלם
הזה על שקר נדוש, שאיו לו רגליים.
בדיווח על עלייתה ונפילתה של הרשימה

הסמינחריבו

ז זזזזזזזזזזזזזז?זזזזזזזזזוזזזזזזזזז ^וזזזז?ז >?ז זזז

אל הבוררים ודובוחרות ז

לכו אל הבחירות !

!־מיות־הומרים, היא
} קד* מעזוב וקל **קד! הלקו־אלית.

?ל,העומד מרחוק ב #ך. זו אינו חו^תו•לעמו, ז ז מוען ודי?לתי-ה^לנתש מעמידים את.ע?}:יה*ק!ה ן
ל3ן ןליז ז הנו את קולודדנם לו־קיסת כל ה״

יםס קן ין
וכל המתנגד לבודדות דיי* — טגד !

1ז נזזזזזמזזזהלז 9 ז.ו.,ז־:זזזזו,וזון זזזן ווזזזזזזזזז1זזז?
?זזזזזזזזזן ןזזזוזזוזוזז>זזח>זזזזזזזזז

כרזת־בחירות של רשימה ז׳1920 ,
המורד לציר 80 :קולות
העברי של אותם ימים, שמנה 60 אלף נפש, היו
רק 28,765 בעלי זכות־בחירה וכאשר התברר
שרק>ז 755 מהם השתתפו בבחירות בפועל נקבע
המודד לציר(היו 314 כאלה) ל־ 80 קולות.
נתן שדה, ירושלים

המתקדמת לשלום מצאתי פיסקה שבה נאמר
ששימעוך פרס הפיץ דיעה שהרשימה המתקדמת
מקבלת את ההוראות מאש״ף ,״כשם שרק״ח
מקבלת את ההוראות ממוסקבה״.
לא דובים ולא יער.
רק״ח מקבלת את ההוראות מהוועד המרכזי
ברל צימבלר, וזל־אביב
שלה בתל-אביב•

צה״ל, כן; כנסת, דא
על אי־מתן זכות־ההצנעה בבחירות
לתושבי״קבע.
כל ארבע שנים מטרידה אותי שאלה אחת:
הנני עולה ותיק(עליתי ביוני ,)1972 במעמד של
תושב־קבע. במהלך 16 השנים האחרונות היתה לי
הזכות לשרת בצה״ל(ועדיין יש לי הזכות לשרת
במילואים) ,לשלם מס״הכנסה, ביטוח לאומי וכמעט
כל יתר ה״זכויות״ של כל תושב במדינת ישראל,
אך אין לי את זכות־ההצבעה בבחירות לכנסת,
מכיוון שאינני אזרח ישראלי.
הסיבה שאינני אזרח ישראלי ורק תושב־קבע
היא שהמדינה שממנה עליתי אינה מקבלת
אזרחות כפולה ומכיוון שמדי פעם אני מבקר בה
(על מנת להתראות עם בני, הגר שם עם אמו)
וקבלת אישורי־כניסה לאותה מדינה לבעלי
דרכון ישראלי חינה תהליך איטי ומייגע ביותר.
א׳ ק׳ ,תל־אביב

נרכתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו א ת הזכות לערוך
מינ תבי קוראים מסיבו ת לשוניות, מישפ־טיות
או טכניות.

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוכ למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 19111. 341667ץ191ח.
העולם הזה 674

1111־11
או מ ה

הי א

ס מר מי שאמר: אומה היא חבר בני־אדם הלוחמים
ביחד.
זוהי הגדרה קולעת למדי.
אמנם, בעל אימרה זו אהב את המילחמה וראה בה אידיאל. אבל
אין צורך לקבל גישה ילדותית זו כדי לקבל את ההגדרה עצמה.
הנכונות להילחם להגנה על ה״אנחנו״ שאתה משתייך אליו
היא ההכרה העליונה בשייכות זו.

להילחם משמע: הנכונות לחרף את נפש!־ .הנכונות
למות. זהו המיבחן העליון.

אם אתה מוכן להגן בחייך על מולדת, על אומה — משמע
שאתה שייך לאומה זו, למולדת זו.

אם אתה מוכן להביא להן את הקורבן העליון —
את עצמך, את כולך — ,אתה מכריז: אני שייך.
^ וסף טרומפלדור אמר: טוב למות בעד ארצנו.
איני בטוח שאלה אכן היו מילותיו האחרונות. אני מניח
שמילותיו האחרונות נאמרו ברוסית, ושהיה להן תוכו אחר.

רו בו — א נ שי ם

*ץ ה זה אומר לגבי המחנה היהודי החרדי?
רבבות מהם משוחררים למעשה מחובת־גיוס. אין הם כלולים
במחנה של ״הלוחמים ביחד״.

אין הם מוכנים לחרף את נפשם למען אומה זו,
האומה הישראלית, ואין הם מוכנים למות בעדה.
האימרה הטרומפלדורית אינה חלה עליהם.
אין הם מוכנים למות בעד ארצנו.

הם מוכנים רק לחיות על חשבונה.

ף* ימים האחרונים התלקח הוויכוח על נושא זה. לדעתי הוא
^ מחטיא במידה רבה את מטרתו. רבים מן המתווכחים טוענים
נגד האברכים המשוחררים בחמת־זעם. הם זועמים, מפני שהם
רואים באברכים משתמטים, אנשים השייכים לאומה שלנו אך
המסרבים להגן עליה.

זוהי טעות.
האברכים האלה מאשרים את הכלל כי ״אומה היא חבר־אנשים
המוכנים להילחם ביחד.״

אך גם אם אמר טרומפלדור את המילים האלה
שבוע לפני מותו, יש בהן משמעות.
אינני חושב שטוב למות. גם לא בעד ארצנו.
אני חושב שטוב לחיות, וטוב לחיות בארצנו.

הם אזרחי המדינה, ממלאים בה את החובות, ואמורים —
לפחות רישמית — ליהנות בה מכל הזכויות.
אך אין הם נדרשים לשרת בצבא, ואין הם רוצים לשרת בצבא.
מדינת־ישראל מצוייה במצב של מילחמה עם רוב העמים
הערביים, ובמיוחד עם האומה הפלסטינית. כיום לא יעלה כלל על
הדעת שצה״ל יופעל נגד אוייב שאינו ערבי.
מדינת־ישראל קבעה, ברוב חוכמתה, שאין לדרוש מאזרחיה
הערביים לשרת בצבא אשר יופעל, אם יופעל בכלל, נגד אחיהם
הערביים.

דווקא עובדה זו מוכיחה את תקפות ההגדרה
שהזכרנו: אומה היא חבר־אנשים המוכנים להילחם
ביחד.
האזרחים הערביים אינם משייכים את עצמם לאומה זו. הם
אזרחי־ישראל, אך לא בני האומה הישראלית. הם בני מיעוט
לאומי, ובמדינה ליברלית מודרנית צריכים בני מיעוטים לאומיים
ליהנות מכל הזכויות שמהם נהנים בני הרוב הלאומי. כך נאמר
במגילת־העצמאות, כך נאמר גם הרבה פעמים בתנ״ך.

אבל אין בני המיעוט הלאומי שייכים לרוב הלאומי,
ועל כן אינם נדרשים ״להילחם ביחד״ ,כל עוד
המדינה שרוייה במצב של מילחמה עם אחיהם.

הם שייכים לדת היהודית. הרת היהודית היא מיסגרת חייהם,
עיקר ישותם הקולקטיבית.
הם מתפללים ביחד. הם לומדים גמרא ביחד. הם מפעילים ביחד
לחץ פוליטי כדי לשים את ידיהם על קופת המדינה ועל כל קופה
אפשרית אחרת, עד מיפעל הפיס ועח בכלל.
הם זקוקים לכסף הזה כדי להקים עוד ועוד מוסדות־חינוך,
שבהם ייגדל דור חדש של אברכים מסרבי־שרות.

אילו חשו שייכות כלשהי לאומה הזאת, למדינה
הזאת, לדגל הזה, הס היו ששים לשרת בצה״ל.
אבל אין הם חשים באמת ובתמים בשייכות כזאת. המדינה
הזאת אינה מדינתם יותר מכל מחינה אחרת של גויים — והרי
אנחנו, הישראלים, הננו גוי ככל הגויים. כך אנחנו רוצים להיות,
כך חזו מייסדי הציונות, וכך רואים אותנו גם החרדים.

אין ספק שבן־גוריון לא חלם על שיחרורם של
אלפים, של רבבות, של חטיבות שלמות, של אוגדות,
של ארמיה שחורה.

מי שאינו מוכן לכך, אומר בעצם: האומה והמולדת
אינן די חשובות לי כדי למסור עליהן את חיי. אינני
שייך.

ונה מצבם של האזרחים הערביים בישראל.
אזרחים אלה הם מיעוט לאומי. הם רואים את
עצמם כבני האומה הפלסטינית, אשר המאורעות
ההיסטוריים גרמו להם להיות אזרחים במדינת־ישראל.

1חשים בה.

הם מסרבים לשרת בצבא של אומה שאין הס
חשים כל שייכות אליה.

^ ינני בטוח כי דויד בן־גוריון, האחראי לבוץ הזה יותר מכל
\ £אדם אחר, הבין את משמעות הדברים.
בן־גוריון חשב על כמה מאות תלמידי״ישיבה, שאפשר לשחררם.
זה היה נוח מבחינה פוליטית. זה היה שוחד מיפלגתי, מעין
באקשיש קדוש.

** ל בן, מי שרוצה לבנות את חייו במולדת שלו, כחלק מן
^ האומה שלו, צריך להיות מוכן להגן עליהן. ובשעת־הצורך:
להגן עליהן בגופו, בחייו.

כל אלה נמצאים עדיין בתחום ההסכמה של ״אומה
היא חבר־אנשים המוכנים להילחם ביחד.״

^ אברכים המשוחררים

אינם משתמטים מחובה שהם

הם עיקביים לגמרי בתפיסתם. רק אנחנו, השקועים עד צוואר
בבוץ של שקרנות רעיונית, איננו עיקביים.

כך זה היה מקדמת דנא, וכך זה יימשך עד אשר יצליח המין
האנושי להקים את ממשלת כדור־הארץ, סרר עולמי שבו ישררו
חוק עולמי, מישפט עולמי ושיטור עולמי.
אני מאמין שזה יקרה באחד הימים, אם לא ישמיד המין האנושי
את עצמו לפני כן. אבל זה לא יקרה בימינו.

אינני מתכוון לסרבני־מצפון. מי שאומר: אני שייך, אני מוכן
לשרת, אבל איני מסוגל לשאת נשק ולהרוג בני־אדם, גם אם חיי
וחיי ילדיי תלויים מנגד — אינו בגדר פורש. אפשר לפסול גישה
זו(ואני פוסל אותה) .אבל בכל עמי־התרבות מקובל לשחרר אותם
מן החובה לשאת נשק — אך בהחלט לא מן החובה לשרת את
החברה בדרך אחרת.
אינני מתכוון גם לסרבני־מצפון המוכנים לשרת, להילחם,
להגן ולמות, אך המתנגדים לשרת מדיניות הנראית להם בלתי״
צודקת או פושענית. אם הם מוכנים לשלם את המחיר עבור
נאמנותם למצפונם, יש לכבד אותם.

סונים (ואולי גם יהודים ובאהאיים) .ואילו בצבא האוייב, הצבא
העיראקי, היו שיעים רבים, ואולי אף היוו בו השיעים רוב.

אין הם חוגגים את יום־העצמאות שלנו. אין הם
מניפים את הדגל שלנו. אין הם שרים את ההימנון
שלנו. ובמילא גם אין הם משרתים בצבא שלנו.

אבל, בעולמנו הפגום, כדי שאדם יוכל לחיות
בארצו, הוא מוכרח להיות מוכן למות בעדה, בשעת
הצורך.

ה לו ח מי ם

בי רוו ־

ובמיקרה זה, הכמות הופכת לאיכות.

כמה מאות משתמטים, מטעמי נוחיות, זה דבר
אחד. כמה רבבות משוחררים, כל הנוער של ציבור
גדול ומוגדר, זה דבר שונה לגמרי.

אברכים אלה אינם שייכים לאומה הישראלית.
הם שייכים למחנה אחר.
הדבר צריך להיאמר בבירור, כדי לשים קץ לטישטוש המשבש
את אורחות־חיינו ומחשבותינו. אנחנו טובעים בבליל של שקרים
מוסכמים, בדייסה של חצאי־אמיתות.
הבה נכריז בפה מלא על האמת:

יש אומה ישראלית. אברכי־המשי אינם שייכים
אליה.
האומה הישראלית מורכבת מן האנשים והנשים המוכנים להגן
עליה; המוכנים, בשעת־צרה ,״להילחם ביחד״.

אברכי־המשי שייכים למשהו אחר.

^ מה הם שייכים? אפשר להשתמש באותו המיבחן כדי לגלות
/את התשובה.

אני מניח שרבים מאברכי־המשי מוכנים בהחלט
לחרף את נפשם ולמסור את נפשם על קידוש־השם.
אם הרבי מלובאביץ, או אחד מסגני־המשיח האחרים, יצווה
עליהם לעלות על הבאריקדות ולפתוח במילחמת־אזרחים אלימה,
נמצא אותם שם.
אם יגידו להם לירות בנו, בשם ה׳ אלוהי צבאות, הם יעשו זאת.
אבל ההגדרה הנכונה ביותר למחנה זה היא: האברכים וקרוביהם
מוכנים ״להתפלל ביחד״.

חבר־אנשים המוכנים ״להתפלל ביחד״ אינם
אומה. הם דת.
ובניגוד לשקרנות המקובלת אצלנו, אומה ודת אינן ישות
זהה. הן שתי ישויות שונות בתכלית.
יכולים רוב בניה של אומה אחת לסגוד לדת מסויימת. יכולים
רוב הסוגדים לדת אחת להשתייך לאומה מסויימת. ובכל זאת:
החפיפה לעולם לא תהיה מלאה. אין היא מלאה אף באיראן של
האיית־אללה רוח־אללה חומייני.

דת לחוד, אומה לחוד.
ולראייה: לא כל לוחמי הצבא האיראני היו שיעים. בצבא זה,
שלחם בשצף־קצף במשך שנים כה רבות, היו גם כורדים שהם

בן־גוריון, פוליטיקאי ממולח, שלא היה הוגה־דיעות(אף שניסה
כל חייו להיראות כך) ,לא הבין את משמעות מעשהו.
עולמו הרוחני של בן־גוריון היה דייסה של תפיסות שונות
ומנוגדות. היה בהן רכיב כנעני חזק מאוד, שהוא היה מודע לו.
השתמרו אצלו תפיסות יהודיות, שספג בילדותו בעיירה פלונסק.
רעיונות ציוניים ואנטי־ציוניים שימשו אצלו בעירבוביה גמורה.
אחרת לא היה גם בן־גוריון, הפוליטיקאי הממולח, מסוגל
לעשות מה שעשה.
וזהו מה שעשה: הוא קבע כי החרדים הם ציבור חוץ־לאומי, כמו
האזרחים הערביים.

אך בעוד שהאזרחים הערביים שייכים לאומה
אחרת, הפלסטינית, הרי שהאזרחים היהודיים החרדיים
שייכים לציבור שאינו אומה כלל, אלא כת.
^ ני מכבד

את נטורי־קרתא, מפני שהם מכירים בעובדה זו

\ 1בפה מלא.
אין הם הופכים את הדת שלהם קרדום לחפור בו. אין הם
מתיימרים להשתייך לאומה הישראלית, כדי לחמוס את קופת
המדינה הציונית.

הם אומרים בפירוש מה שהם: יהודים תושבי
הארץ, שאין להם חלק ונחלה במדינה הישראלית,
באומה הישראלית, בקופה הישראלית ובצבא הישראלי.

הכבוד.
ואילו החרדים האחרים, שאינם נבדלים מהם במאומה מבחינת
שייכותם וזהותם, מפזרים סביבם מסך של עשן. לא זה בלבד שהם
טוענים שהם ישראלים, אלא שהם ישראליים אף יותר מאיתנו,
שהם הישראלים ״האמיתיים״ ,שהם בעלי הערכים הטהורים, שהם
כל־כך יקרים עד שאין הם יכולים להרשות לעצמם למות בער
ארצנו.
הם נוהגים על פי הצו הדתי: בתחבולות תעשה לך מילחמה.
מילחמה בנו.

זוהי מילחמה על חיינו, על מדינתנו, על עתידנו.
כדי להדוף את המיתקפה החרדית, עלינו לקבוע בבירור מי
אנחנו, מי הם.
ישראלים אנחנו. לאומה הישראלית אנחנו שייכים, והאומה
הישראלית שייכת לנו. עליה נגן. למענה נילחם, נחרף את נפשנו
ובמיקרה הצורך גם נמות. והם אינם שייכים.

בנז ר ע גז
הוא המקום באמצע, בין שני שותפים
גדולים. אמנם יזכו בממשלה כזאת
בפחות כסאות, אך גם בה ישיגו את
אשר יקר להם מכל: כסף.
• המסד״ל חוששת כי בממשלה
צרה יהיה לחרדים מישקל״עודף, ובסופו
של דבר זה יחסל סופית את
המחנה הרתי־לאומי. ואילו כמה מן
הרבנים היותר־מפוכחים החלו זועמים
על הרבי מלובאביץ׳ ,המבקש להשתלט
על הכל מברוקלין.
כאשר הסכים יצחק שמיר להיפגש
אישית עם פרס ורבין, החלו כפות־המאזניים
נוטות לאט־לאט לטובת ממשלה
רחבה.
תרגיל ציו מדי
והו ניצחון סירוס:
הנאום שלא ונאם
ישפיע יותר מן הנאום
שעשוי היה להינאם.
בירושלים חגגו. הליכוד והמערך
היו מאוחדים בדיעה אחת: איסור בואו
של יאסר ערפאת לעצרת האו״ם הוא
ניצחון גדול לישראל.
כמו ניצחונות רבים אחרים מסוג זה,
עלול גם זה להתגלות כ״ניצחון פירוס״
— ניצחונו של המלך היווני שאמר
בשעתו :״עוד ניצחון כזה — ואבדנו.״
כי מעשה אמריקאי זה גרם לעולם
כולו להתייצב לצד אש״ף, והגביר עוד
יותר את העניין העולמי בהצהרות ה־אירגון
הפלסטיני.
דעת־הקהל ההגונה. מבחינה
עניינית, זוהי החלטה טיפשית, שלא
באה אלא למצוא חן בעיני היהודים.
בעיני הממשלות המיוצגות באו״ם,
זוהי פגיעה קשה בהסכם, שעל פיו הוקם
מרכז האו״ם על אדמה אמריקאית.
העולם הערבי נזעם במיוחד. הדבר
מאפשר למלך חוסיין להתייצב בראש
המאבק למען זכויות אש״ף, ומעניק
הזדמנות דומה לחוסני מובארכ, המשתמש
עתה בעניין הפלסטיני כדי להחזיר
למצריים את מעמד־הבכורה בעולם
הערבי(ראה עמוד .)11 סוריה, המתנגדת
לקו של אש״ף, מבודדת עוד יותר.
אך בעיקר פוגע הדבר בדעת־הקהל
העולמית. אדם נורמלי אינו יכול להבין
מדוע אין נותנים למנהיג הפלסטיני
הזדמנות להסביר את עמדותיו בפורום
הבינלאומי המוקדש לשלום, בייחוד
אחרי שאש״ף קיבל החלטות אשר
רוב מדינות המערב העלו אותן על נס
כ״צעד קדימה״ ,לכל הפחות. כך התבטאה
מרגרט תאצ׳ר, מנהיגה אנטי־פלסטינית
עיקבית.
זכות־הדיבור לא נשללה מערפאת
מפני שהוא בא להטיף למילחמה, אלא
דווקא מפני שהוא בא להטיף לשלום.
דעת״הקהל העולמית לא תקבל זאת.
יתכן כי ג׳ורג׳ שולץ, שר־חוץ פושט־רגל
בסוף דרכו, שכח את אימרתו של
מנהיג אמריקאי דגול, תומאס ג׳פרסון,
שאמר לפני קרוב ל־ 200 שנה :״שום
מדינה אינה יכולה לנהל את מדיניותה
תוך התעלמות מדעת־הקהל ההגונה
בעולם.״
״שילטון יהודי״ .מדוע עשה
שולץ מה שעשה?

ביטחון

דורג?* שכז ה
תרגיל אב״ב גגית־הססר
התחיל הצליח, אך התלמידים הי 1מתים
יש לכך רק תשובה אחת: הממשלה
היוצאת אינה רוצה לריב עם הקונגרס,
ובקונגרס שולטת השדולה היהודית.
מעולם לא היה הדבר ברור כמו בימים
אלה, בגלל הוויכוח סביב השאלה
״מיהו יהודי״ .המתנגדים לתיקון החוק
— האירגונים הרפורמיים והקונסרב־טיביים
בארצות־הברית — מדברים
עתה בגלוי על כך שהם שולטים בקונגרס
ובכלי־התיקשורת האמריקאיים,
ומאיימים לחדול מן השימוש בעוצמה
זו לטובת ישראל.
עד כה נשמעו דברים כאלה רק בפי
אנטי־שמים, המתלוננים על ״השילטון
היהודי״ .אסור היה ליהודי להזכיר את
שליטת היהודים בוושינגטון, מפאת ,
עין־הרע. עכשיו, בלהט הוויכוח, נשבר י
מחסום זה.
הקונגרס הדמוקרטי, שרבים מחבריו י
נבחרו בעזרת־היהודים, עויין את הבית
הלבן. הנשיא רונלד רגן עדיין זקוק [
לקונגרס, כדי לשלוט בשבועות שנות־ ;
רו לו.
ההחלטה בעניין ערפאת ניתנה כשוחד
לקונגרס. אין לה ולא כלום עם
הרצון לקדם את השלום בסיכסוך היש־ראלי־ערבי.
זהו
תרגיל ציני, ובחיים המדיניים
לא כדאי להיות יותר מדי ציני בגלוי.
כדאי לישראל. מבחינה ישראלית
היה דווקא כדאי שערפאת ינאם
באו״ם, באוזני העולם כולו. הדבר היה
מאפשר להעמיד את החלטות־אלג׳יר
במיבחן.
בנאום כזה, באוזני דיפלומטים מנוסים
מכל העולם, אי־אפשר לרמות. כל
מילה היתה נשקלת בקפדנות. אילו

מיהו יהודי!

היה ערפאת נמנע מלהגיד בצורה מפורשת
וחד־משמעית שפניו לשלום עם
מדינת־ישראל, על בסיס של הכרה הדדית,
היה מפסיד נקודות יקרות. ואילו
היה אומר בצורה חד־משמעית שאש״ף
רוצה להקים מדינה פלסטינית לצד
ישראל ותוך שלום עימה, היה השלום
יוצא נשכר.
נראה כי דווקא בשלום כזה אין ראשי
המערך והליכוד מעוניינים.

הממשלה

מי רוצה מה
הכד דיברו ער טובת
המדינה -ובעיני כל
אחד היתר טובת
המדינה זהר עם
טובתו שלו.
הכל דיברו השבוע על טובת המדינה.
והכל חשבו השבוע על טובת עצמם.
בבואם
להרכיב קואליציה, לא עמדה
טובת המדינה בראש מעייניהם של
הפוליטיקאים, וגם לא טובת מיפלגו־תיהם.
היתה קיימת חפיפה מוחלטת בין
דעתו של כל פוליטיקאי ובין מה שנראה
לו כטובתו האישית.
למשל:
• יצחק שמיר רצה בקואליציה
רחבה. כל ראש־ממשלה מעדיף, מבחינת
האגו שלו, מעמד של מנהיג כלל־לאומי
על מעמד של מנהיג מיפלגתי.

שום ראש־ממשלה אינו אוהב קואליציה
של רוב קטן, המורכבת משמונה מיפ־לגות,
והתלוייה ברצונו הטוב ובש־פיותו
של כל רסיס. מי יכול לשלוט
כשהוא תלוי בעת״ובעונה־אחת במצבי־הרוח
של הרבי מלובאביץ׳ ורחבעם
זאבי, הרב אליעזר שך ורפאל איתן,
הרבי מגור וגאולה כהן?
חוץ מזה יודע שמיר כעת כי העברת
התיקון לחוק ״מיהו יהודי״ תביא למהפכה
גדולה ביחסים שבין ישראל וי־הודי־העולם,
והוא נרתע מכך.
• אריאל שרון רצה בקואליציה
צרה, שבה יהיה קשה למנוע ממנו תיק
מרכזי — קרוב־לוודאי תיק־החוץ.
רבים מראשי חרות דווקא מאמינים כי
כהונה זו תעזור למתן את שרון ותעלה
אותו על דרך חדשה. אך בניגוד לדויד
לוי, ששרף את דרך־הנסיגה שלו
למישרד־השיכון, שרון לא ויתר גם על
מישרתו הנוכחית. בניגוד לרושם שהוא
מעורר, הוא אדם זהיר.
• צעירי הליכוד, אנשי דרג ד,
רוצים בממשלה צרה, מפני שבה יוכלו
לקבל מישרות של שרים. אין להם
סיכוי כזה בממשלה רחבה, שבה יצטרך
הליכוד להתחלק בתיקים עם המערך.
(בממשלה הצרה נועדו 10 תיקים לשבע
הסיעות הקטנות 13 ,תיקים לליכוד).

שימעון סרס רצה באופן נואש
בממשלה רחבה, ביודעו כי לא יוכל
להמשיך ולהחזיק ברסן השילטון המים־
לגתי באופוזיציה. כמעט בטוח כי
במיקרה כזה היתה מבוטלת כהונתו
כיו״ר־המיפלגה. יצחק רבין יהיה האיש
הדומיננטי במשך זמן־מה, ואחר־כך
תתגבש בהדרגה הנהגה קולקטיבית
חדשה.
אולם פרס אינו יכול להרשות לעצמו
להשפיל את עצמו בגלוי. לכן לא
יכול היה לוותר על המינימום: תיק-
החוץ או תיק־האוצר, בלי הגבלות משפילות.
שמיר היה צריך להחליט אם
הוא מוכן לשלם מחיר כזה, חרף זעמו
על פרם.
• יצחק רבין רצה גם הוא בממשלה
רחבה. לכאורה תמוה שפרס ורבין,
היריבים הישנים, מעוניינים באותו הדבר,
אבל גם זה קורה. רבין יורע כי
בממשלה כזאת יהיה הוא, כשר־הבי־טחון,
השר הבכיר של המערך. הוא מזדהה
לחלוטין עם התפקיד ומאמין באמת
שכל מועמד אחר (למעשה: משה
ארנס) יהיה הרבה יותר גרוע.
• צ עי רי המעיד רצו לרדת
לאופוזיציה, כדי להוכיח שם את עצמם,
וכדי להיפטר מן ההנהגה הקשישה,
החוסמת את דרכם. יש להם זמן.
• הדתיים היו חלוקים בדעתם.
אחרי ההתקף הראשון של תאוות־בצע,
שגבל בשיגעון, החלו רבים מהם מהרהרים
הירהור שני, שמא עלול המחנה
הדתי לעורר על עצמו שינאה כה רבה
ועזה, עד כי שכר ההישגים ייצא בהפסד.
היותר־חכמים
נזכרו שהמקום הטוב

1חבר עד הזמן. אמרה
1המנהלת. זה במילא
| לא רציני.
שרה ליכדכיי;
״כולם יהיו מאוד מרוצים ויגידו
שהתרגיל היה מוצלח ויעיל, יעשו
לעצמם מסג׳ של שביעות־רצון. אבל
אותי זה משעמם, אפילו מצחיק,״ אומר
דויד רוזן, איש הג״א, מפקד־נפה.
ביום החמישי נערך תרגיל אב״כ
(״אטומי־ביולוגי־כימי״) ב־ 36 בתי־ספר
תיכוניים בכל רחבי הארץ. התרגיל
כלל ירידה למיקלטים וחבישת מסיכות
אב״כ.
בית־הספר תל״ם בגבעתיים, רבע
שעה לפני אזעקת התרגיל. בחצר הגדולה
תחושת חג 10 .חיילי הג״א, ראש־העירייה
ופמלייתו, מורים ותלמידים,
מחכים לאזעקה.
דויד רוזן צוחק .״זו הצגה ואני לא
אוהב הצגות. בתידרוך שקדם לתרגיל
לא השתתפתי. כדי שתרגיל כזה יהיה
קרוב למציאות, צריך לערוך אותו
בפתאומיות. פשוט להיכנס לכיתה,
להכריז על התקפת־גאזים ולראות מה
קורה.״
גם התלמידים צוחקים. הם רואים
בתרגיל מישחק משעשע. כן, זה ידוע.
תלמידי־תיכון מתייחסים לעניין בק־לות־ראש,
אומרים אנשי־הג״א. תלמידי
בתי״הספר היסודיים, לעומת זאת,
מתייחסים לתרגילים כאלה ברצינות.
אחת לשנה נערך תרגיל אב״כ בב־תי״הספר.
בשנה שעברה התאמנו תל־מידי
בתי״הספר היסודיים בחבישת
מסיכות. השנה — התיכוניים. תלמידים
סוריים, לשם השוואה, מתאמנים
אחת לשבוע בחבישת מסיכות־גאז.
בעוד התלמידים משתעשעים במ־סיכות־הגאז
בחצר הגדולה, מתנהל בח־דר־המנהלת
ויכוח עז. רוזן מבקש
מראש־העיר, יצחק ירון, כי יקצה לו
מחסן קטן סמוך לבית־הספר, לאכסון
מסיכות. כך יקבלו התלמידים, בעת
הצורך, את מסיכות־הגאז בקירבת בית־ספרם,
במהירות, ולא ייאלצו לעמוד
בתור הארוך שישתרך בפתחי תחנות־החלוקה.
ירון
מתנגד ״אי־אפשר .״אינני יכול
לשנות את מדיניות־החלוקה כולה. מיד
יתקוממו עלי הוריהם של תלמידים נוספים,
ובעיר תשתרר מהומה גדולה.״
רוזן עוזב את החדר בכעס .״אני מדבר
איתו על סכנת־חיים, והוא משחק
איתי בפוליטיקה!״
ב־ 10 וחצי נשמעת אזעקה. זוהי אתראה
המודיעה על תחילתו של מצב־חירום.
משמעותה: עדיין לא הופעל
נשק־הגאז, אולם בקרוב נותקף.
אלא שקולה של האזעקה חלש כל־כך,
רפה, עד שאיש מהנמצאים בתוך
בית־הספר אינו שומע אותה. מורה העומדת
בחצר היא שקוראת לתלמידים
לרדת למיקלט.
התלמידים המשועשעים יורדים ל־מיקלט
600 .תלמידים בשני מיקלטים
צפופים, מחניקים. וכאן המצב טוב.
״ברמת־גן המיקלטים כל־כך מסריחים
(המשך בעמוד ) 10
הטולם הזה !74

ממנגנים אוטובוסים
מיגון האוטובוסים יכנס. כנראה, לקצב מואץ, אחרי
שהתנהל עד כה בעצלתיים בתקופתו של סגן שר־הביטחון.
מיכאל דקל, שהיה אחראי לנושא במישרר־הביטחון.

מישרד-הביטחון
העביר את האחריות לנושא
למישרד ראש־הממשלה, ובימים האחרונים
נעשו פעולות אינטנסיביות כדי למגן
אוטובוסים רבים הנוסעים במקומות רגישים.
לכל נושא המיגון הוקצו מיליוני דולארים.

אלמוזלינו ל א בטוחה
פסימיות ברוח הימים האלה גילתה השבוע
שרת-הבריאות, שושנה ארבלי־אל־מוזלינו,
בתשובה להזמנה שקיבלה להשתתף
בקבלת־פנים לרגל שיחרורו של
מושתל-הלב דויד ביסמוט.
בתשובה להזמנה ענתה ארבלי-אלמוז-
לינו, בי היא לא בטוחה שהיא עדיין
תשמש בתפקידה כשדת־הבריאות, כאשר
ישתחרר מושתל-הלב מבית-החולים.

בוחגי־פתע ש ל שומרון
הרמטכ״ל, האלוף ח שומרון, ימשיך בביקורי־הפתע
ביחידות צה״ל, בעיקבות ההד המוצלח
שהיה לביקוריו עד כה.
באחד הביקורים האחרונים ברק שומרון סידרי שמירה
וכוננות במחנות רבים במרכז הארץ, ולמחרת היה ביקור־הפתע
לשיחת־היוס בצד׳,ל.

רחנר נגד ״רפא ל
במישפט המתנהל בימים אלה מאשים צבי
רוזנר, מבקר ״רפא״ל״ לשעבר, את ההנהלה
באובדן פרוייקט רחב-מימדים בשנת-התקציב
. 1987
מדובר בפרוייקט בסרר־גודל של 25$מכלל תקציבה של
הרשות לפיתוח אסצש־לחיסה, והקשור במדינה זרה, אשר
מסיבות שונות, שטיבן טרם נודע, לא יצא לפועל, ובכל
נגרמו לרפא־ל הפסדי־ענק.
את הדברים טוען רוזנר בכתב״תביעה שהגיש נגד רפא־ל
ונגד מנכ״ל הרשות, אלוף (מיל׳) מוסה פלד.
הוא גם מאשים את פלד שפיטר אותו כדי למנות תחתיו
מישהו ממקורביו.

הסערה התורנית בביטוח
סערה תורנית חדשה בעולם הביטוח סביב
הצטרפות אלפרד גולץ, המנב״ל המודח של
חברת-הביטוח ״הסנה״ ,לחברת ״הפניקס״.
גולץ, מי שהיה מנכ״ל הסנה, הורח על־ידי ישראל קיסר
ממנכ״לותו. לפני שבוע התפרסמו יריעות לפיהן קיבל
בהסכמי־הפרישה שלו תנאים מועדפים וקיסר הודיע על
כוונתו לבטל את הסכמי־הפרישה.
בינתיים נודע שקבוצת הפניקס, בבעלות מישפחת חכמי,
שכרה את שרותיו של גולץ כיועץ מיוחד, שיטפל בגיוס
סוכנים.
גורמים בחברות־הביטוח טוענים כי לא יתכן שמי שהודח
מתפקידו כמנכ״ל בגלל הפסדי־ענק, ואשר כיו״ר איגוד
חברות־הביטוח היה ממונה גם על האתיקה, יעבור, ללא
תקופת־צינון, לחברה אחרת בענף, ויטפל בנושא הרגיש
ביותר בתחום זה.
גורמים אלו טוענים גם כי צער זה יכול להשפיע גם על
כוונתו של יוסי חכמי, מבעלי הפניקס, להתמודד על
כהונת ירו־ התאחדות חברות־ביטוח־חיים.

ה אר טרי ם מאיימים
שביתת מתדלקי המטוסים בנמל־התעופה בן-

גוריון בשבוע שעבר כמעט והביאה יהססקת
טיסות-השבר לישראל.

מיפעלי־הכותנה של קיבוצי עמק־חפר,
הנמצאים בקירבת חדרה.

מנחם לאופר, המייצג 40 חברות זרות, גילה כי אין זה
משתלם להגיע ארצה, אם הדבר כרוך בתירלוק בלרנקה
שבקפריסין ובהחלפת ציוותי־הטיסה, כמתחייב מהארכת
זמן הטיסה.
אם השביתה היתה אורכת זמן רב יותר היה הדבר משפיע
על תפוסת בתי־המלון, מטבע־חוץ לא היה נכנס ותדמית
ישראל, שנמצאת בשפל, היתה ממשיכה להידרדר.
עוד נמסר כי מסוס ק־ל־מ, שהגיע ארצה מלא נוסעים,
והיה צריך לצאת למחרת בטיסה לאמסטרדם, נדרש לטוס
ללרנקה, כשהוא ריק מנוסעים, כרי לתדלק.

בשבוע שעבר גילו מאבטחים, השומרים על המיפעל,
מיצבור גדול של דלק, שפחר על־ידי אלמונים בקירבת
המיפעל. כמה שעות מאוחר יותר, פרצה דלקה בקצה אחר
של המיפעל והמאבטחים ומכבי־האש השתלטו על האש,
שאם היתה מתפשטת היתה יכולה לפגוע בכותנה בערך
של יותר מ־ 200 אלף דולר.
המישטרה הטילה איפול על החקירה והסירה אותו רק
השבוע. אין עדיין בידיה כל חשודים, אולם נמסר כי כיוון
החקירה הוא לאומני.
מנכ״ל חברת״השמירה, עודד שרמייסטר, הודיע בתום
התחקיר, כי המאבטחים יקבלו מענק מיוחד על הצטיינות.

334

ביום השני, ה־ 28 בנובמבר, מסר דובר
צה״ל על 244 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה אינו בולל הרוגים
מירי מתנחלים.
לסי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים הפלסטיניים בשטחים הכבושים
על .334
לעומת זאת, מסרו מקורות פלסטיניים
על 424 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 284 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

65 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 37 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 38 הרוגים מסיבות אחרות.

דיניץ שוב מחפש דו ב ר
שמועות בסוכנות מסמרות בי שימחה דיניץ,
יו״ר הסוכנות, שוב מחפש דובר. יהיה זה
התבר השלייטי המתחלף בתקופת כהונתו
הלא-ארוכה של ריניץ.
השמועות טוענות כי את תפקיד הדובר מייעד ד־ניץ
לקובי לקט, אחיו של יחיאל לקט, שהביא במהלכיו
לבחירת דיניץ לתפקידו.
לקט מסיים בימים אלה שליחות ממושכת בסן־פרנסיסקו,
כשליח הסוכנות היהודית.

ה מעצב או שפז שנית
הידרדרות במצבו של מעצב־האופנה התל•
אביבי שחלה באיידם לפני שנה והיה מאושפז
ב״איכילוב״.
אחרי תקופה מסויימת של אישפוז הוא שוחרר לביתו, אך
באחרונה שוב הידרדר מצבו.

באשר אושפז שנית, לפני שבועיים, סירבו
האחדת ב״איבילוב״ להגיש לו סיעוד. הו ננזפו
על-ידי מנהל־המחלקה וכעת הן נכנסות לחדרו
כשהן מוגנות היטב.

מתנפלי ע ל מטבעות
התנפלות, שלא נודעה כמותה, נרשמה בימים
אלה בחברה הממשלתית למדליות ולמטבעות.
מתוך הנפקה מירבית של 1250 יחידות של המדליה
החדשה, מדליית השיחרור, שהפצתה החלה אך לפני
שבועיים, כבר נרכשו 984 מטבעות.
גל רוכשים מסתער גם על מדליות־זהב כגון מדליות
מאנה כץ ונחום גוטמן, המכילות אונקייה שלמה של זהב
טהור, ומחירן יותר מ־ססס! שקלים כל אחת.

העתה ב איפול מישטרתי
בימים האחרונים הוסר האיפול המישטרתי על
ניסיודהצתה של מיסעלי ״גרנות״ ,שהם

ביטוח לשח קני־בדורגל
החל משנת 1989 יהד כל שחקני־הכדורגל
מבוטחים בביטוח מלא על־ידי המוסד לביטוח
לאומי.
הישג משמעות• זה הושג על״ירי אירגון שחקגי־הכדורגל,
שנאבק ופעל להשוואת תנאי הכדורגלנים לתנאי שאר
העובדים במשק.
הסיכום הושג בפגישה שנערכה במוסד לביטוח לאומי
בירושלים עם נציגי אירגון השחקנים ועורכי״הדין ידיו
מכנם ותסיר גילת.

אוניברסיטת חיפה
מ תר חב ת
בקרוב תוקם שלוחה של אוניברסיטת חיפה,
במיבללת הגליל המערבי.
במיכללה דרשו מזמן את הרחבת אפשרויות הלימוד
האקדמיות, מעבר למסלול האוניברסיטה הפתוחה.
על הקמת השלוחה סכום בפגישה שנערכה בשבוע שעבר
בין הפרופסור גבי בן־דור, רקטור אוניברסיטת חיפה,
לדויד פרידמן, מנכ׳׳ל המיכללה.
בשלוחה יתנהלו חוגים לגיאוגרפיה וללימודי ארץ־ישראל.

שפטל והסוס
של קאליגולה
עורך־הדין יורם שפטל, שלא מושך את
ידיו גם מהתבטאויות בנושאים פוליטיים,
שלח באחרונה מיכתב לסגן ראש-הממ-
שלה. דויד לוי. ובו הוא מגיב על דרישתו
של לוי לקבל לידיו את תיק־החוץ.
במיכתב נאמר:
נכבדי,
מן התיקשורת למד אני, כי חשקה נפשך
בתיק־החוץ. מן ההיסטוריה למד אני, כי
הקיסר, הבלתי־שפוי בדעתו, גאיוס קאלי־גולה,
מינה את סוסו לקונסול.
סבור אני, כי מידת התאמתך לתפקיד
שר־החוץ היא כמידת התאמתו של הסוס
של הקיסר קאליגולה לתפקיד קונסול.
עלה והצלח לרגל תפקידך החדש.
בכבוד רב, יורם שפטל.
נ.ב. היום בו ימונה איש כמאיר שיטרית
לשר-החוץ יהיה יום גדול לליכוד ולמדינה.

ניסו״ מזעזעים באוניברסיטה ניסויים מזעזעים בבעלי-חיים מתבצעים בבית-
הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב.
כך עולה מתחקיר שפורסם בגליון האחרון של חח. ביטאון
אגודת־הסטורנסים של אוניברסיטת תל־אביב.
לפי עדויות הסטודנטים לרפואה מתבצעים הניסויים ללא
פיקוח וטרינארי, ובמיקרים אחדים הם מיותרים לחלוטין.
הסטודנטים דיווחו על הסבל הרב שנגרם לחיות, בעיקר
חתולים, כתוצאה מהניסויים.

שיטת־התרמה חד ש ה

אב טל ה בקריות

המענה האוטומטי כובש לו יעדים חדשים,
ומשמש היום, בין היתר, גם למב־צעי־התרמה.

שמעוניין לתרום למיבצע ״הקש בדלת״
של ״האגודודלמילחמה־־בסרטף יכול
להתקשר, בימים אלה, למיססר־טלפון מסו
יים באיזור תל-אביב ולהשאיר במענה את
שמו, מיספר תעודת־הזיהוי שלו וגם את
סכום התרומה, סוג כרטיס־האשראי שלו,
מיספרו ותוקפו __

ראש עיריית קריית-אתא, בן דניאל, דורש
פעולה נמרצת שתכיר באיזור הקריות כאיזור
מוכה-אבטלה.
בגלל העלייה החדה במיספר המובטלים בצפון, בעיקר
בקריות, קייס חשש, לרעתו של דניאל, שהמשבר
בתעסוקה יגרור אחריו משבר חברתי, אשר יגרום, בסופו
של דבר, למצב שבו יהיו המובטלים למעמסה על כתפי
הקהילות, ואלה יאלצו לתת להם מענה סוציאלי.
לנוכח המגמה של עלייה באבטלה מסר דניאל כי הוא
עומד לכנס את כל ראשי הקריות כדי לארגן אותם כגוף
אחד למען הפעלת לחץ על הממשלה והקמת לובי בכנסת.

עשרות אלופים, תתי־אלופים וקצינים בכירים אחרים שלחו
השבוע מיכוזב לראש־הממשלה, ובו הביעו דאגה
משיתופם בממשלה שלמ שקוראים להשתמטות מצהי ר.
שלמה(״צייץ״׳) להט, אלוף במילואים, היה אחד מהם
על העצומה חתומים קצינים
בדרגות גבוהות, מהם אלופים,
תתי״אלופים, אלופי מישנה ואח רים.
צ׳יץ׳
,אלוף־במילואים, בחדרו
המרווח שבקומה ה* 12 של בניין
עיריית תל-אביב, מסביר את מא בקו.
מזה
שנים אני דוגל בעניין הזה,
ובשרן כהן קרא לי מה שהוא מכין, דבר
שאינו נושא ציביון פוליטי, אמרתי
שאני בעד גיוס בני־הישיבות ללא יו־צא־מן־הכלל.
בזמנו
הייתי ראש אכ״א (אגף־
כוח־האדם) בצה״ל והייתי שותף להק

אתה לא חושב שהצטר־סותך
למיכתב הזה היא יציאה
נגד הליכוד?
אני לא יוצא נגד הליכוד. הרי גם
המערך היה מוכן לעשות קואליציה עם
החרדים!

• אכל אתה איש־ליכוד,
לא איש־מערך.
לכן יש לי סמכות מוסרית להציע
למיפלגה שלי שלא לעשות זאת. אני
לא עושה זאת משיקול פוליטי, אלא
על רקע המצב. זה הזמן לעשות איתם
חשבון־נפש.

לא, אני יוצא נגד ההשתמטות של
בני־הישיבות מהצבא.

• אבל גם אם ישרתו בצבא
הם יישארו לא־ציונים.
כן, נכון, אבל יש במדינה הזאת חוק.
אנחנו רוצים שכל תושבי־הארץ היהודים
ישרתו נצבא. הם נהנים מפרי
הארץ, מהמיסים ומהשרותים, והם משתמטים.
אני בעד שיהיו תלמידי-
ישיבות, אבל צריך למצוא פשרה. מי
שחזק באמונתו, יישאר חזק באמונתו
גם אם ישרת בצה״ל.

• אתה מעדי!? ממשלה בלי
הדתיים?

• אבל השרות בצה״ל אינו
הדבר היחידי העומד על הפרק
בהרכבת הממשלה.

ברור שאני מעדיף ממשלה בלי
הדתיים, אבל גם אז אני בעד לחייב

נכון. מיהו יהודי — זו שערוריה
לאומית.

^ ואע שה זאת שוב. שלמה
(\ 1״צ׳יץ׳״) להט, ראש-עיריית
תל -אגיג, שוב גרף כותרות. הפעם
היה זה מיכתב״הקצינים לראש-
הממשלה, ובו מונ ע ת דאגתם של
קציני״מילואים בדרגות גבוהות
״מההשלכות המוסריות, החינו כיות
והמוראליות של היות שרים
וסגני״שרים רבים פעילים בממ שלה
נגד השרות וההתמסרות לה גנתה
של מדינת״ישראל, ולפגיעה
בעשרות אלפי צעירים, הנקראים
מדי שנה לקורבן אישי, קשה
וחיוני.״
אין זו הפעם הראשונה שצ׳יץ׳
מגיע לכותרות הראשיות של העי תונים,
ולאו דווקא בעניינים הק שורים
באופן ישיר לתפקידו כ־ראש־עירייה.
צ׳יץ׳
,למרות היותו חבר בלי כוד,
ידוע כאד ם נעל דיעות עצ מאיות,
שאינן עולות תמיד נ קנ ה
אחד עם דיעות המיפלגה. הוא גם
אינו מסתיר תכונה זו שלו, ומת בטא
לא אחת גם בעניינים
מדיניים ואחרים, החורגים מן
התחום המוניציפאלי.
בעבר צידד לא־אחת במשא״
ומתן ישיר עם אש״ף, כדרך הי חידה
לפיתרון הסיכסוך היש־ראלי״פלסטיני.
הוא גם הנהיר ב אחרונה
שלא יתן ידו לכפייה
דתית בתל-אביב.
הוא חבר בליכוד מצד הכלה -
המיפלגה הליברלית -אך נטש את
המיפלגה כאשר הוקמה תנועת-
המרכז. כשזו נכשלה, חזר לחיק
הליכוד.
הוא מכהן כראש-עירייה מאז
ראשית , 1974 ועוד ידו נטוייה.
בבחירות הקרובות יתמודד שוב
על קדנציה של חמש שנים, וניצ חונו
מובטח לגמרי.
בהפגנה הנערכת ביום השלישי
השבוע, בכיכר מלכי״ישראל בתל־

אביב, והקוראת לגיוס בחורי ישי בות
לצה״ל, נוטל צ׳יץ׳ תפקיד
מרכזי, מעבר ל אספק ת תאורה
לכיכר הגדולה, הסמוכה לבניין
העירייה.
ובעניין אכיפת חוק״גיוס־החו־בה
גם על תלמידי-הי שינות הוא
לוחם כנ ר שנים רבות, עוד מאז
היותו אלוף בצה״ל.
השבוע יזם ח״כ רן כהן (ר״ץ)
עצומה של קציני־מילואים וזו
לשונה :״אנו החתומים מטה, בעלי
דיעות פוליטיות שונות והש תייכות
מיפלגתית מגוונת, מהי מין,
המרכז והשמאל, מביעים
בזאת את חרדתנו והסתייגותנו
מהכוונה להקים ממשלה, ש־־207

מתן של ישיבות־ההסדר. אז ביקשתי
פגישה עם הרב אליעזר שך בישיבת
פוניבץ׳.

• ונפגשת איתר?
בוודאי. היה דיון ענייני על גיוס בני
הישיבות הגלותיות. אמרתי שאיני
יכול לחנך דור של מנהיגים, אם אנ־

אותם להתגייס. ויותר מזה, אני חושב
שכל יום של דחיית העניין יגרום לכך
שהבעייה תהיה יותר כואבת. אני לא
רוצה להגיע למחזות־זוועה, שגוררים
בחורי־ישיבות בכוח לצבא. לכן צריך
לסכם את הנושא.

• אתה עדיין איש ליכוד?

כן, בהחלט.

ענת סרגוסט*
שים אלה לא ישרתו בצבא. אמרתי
שאני מחנך את הנוער להקריב את
נפשו על ברכי האמונה.

• אכל הפגישה לא הועילה
הרבה.

• ואתה תומך בכל המצע
של הליכוד?
לא, מהחלק המדיני אני מסתייג.
אבל אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע.
אני איש פוליטי, ובבוא העת אשמיע
את דיעותי.

ממרכיביה מעודדים
לה שתמטות צעירים
ישיבות) מהשרות בצה״ל.
״הממשלה היא הגוף העליון
המפקד על צה״ל. כמי ששירתו
ומשרתים שנים רבות בסדיר וב מילואים,
אנו חרדים ממימדי
הה שתמטות ומהסכנה להרחבתה
והעמקתה.
״אנו מודאגים מההשלכות המו סריות,
החינוכיות והמוראליות
של היות שרים וסגני־שרים רבים
פעילים בממשלה נגד השרות
וההתמסרות להגנתה של מדינת־ישראל,
ולפגיעה בעשרות אלפי
צעירים הנקראים מדי שנה לקורבן
אישי, קשה וחיוני״.

• אתה חושב שזה מעשי?
אם תהיה תנועה ציבורית חזקה, אין
ספק שזה יהיה מעשי. אם יבואו מחר
אלף צעירים, העומדים להתגייס, ויגידו
שהם ילכו לבית־סוהר עד שיגייסו
את בני־הישיבות, מה יעשו אז?

• אבל זו החרב המתנוס-

לא, החרב היא קרע בעם היהודי.

• מה יהיה אם חוק ההסמכה
יעבור, איך זה ישפיע על
תל־אביב?
בתי־הקולנוע יהיו פתוחים.

• איך?

סוגרים את הדלתות, מפעילים את
המקרנים, מוכרים כרטיסים והקהל בא.

• אבל זה לא מצב חדש, זה
תמיד היה כך.
ופועלים
(בחורי״

• אתה לא מוכן להביע את

לא, ויש ראייה לכך. שנים אני
מדבר איתם על הגיוס. היום, כשהם
נכנסים כגורם מרכזי לממשלה, אני לא
מקבל שהם יושבים במדינה והם לא
יגוייסו. אני לא מוכן שהם לא יגוייסו,
גם אילו לא היו שותפים למערכת
השילטונית אבל כשהם יושבים בממשלה,
העניין מחריף.
אבל לא בכמויות כאלה. אני חושב
שבן־גוריון נהג בתבונה כששיחרר
אותם מצה״ל. הם היו אודים מוצלים
מאש. אז היו המון בעיות של ריבים
פנימיים של המחתרות, ואז הוא עשה
בתבונה ששיחרר אותם. אבל אני
משוכנע שלבן־גוריון לא היתה כוונה
שהסידור הזה יימשך לעולם ועד. לא
צריך לקדש כל מה שהיה בעבר.
אני בעד לחייב אותם להתגייס כמו
ישיבות־ההסדר.

• וחוק ההסמכה?
אני גם נגדו, והופעתי בעניין זה
לפני וערת־הפנים של הכנסת.
יש קונסנזוס של העם היהודי על
מדינת־ישראל כמדינת העם היהודי.
כל מהותה של המדינה באה לאחד את
העם, לא לפצל אותו. וכמו שהיהודים
בארץ רוצים שיהודי התפוצות יתחשבו
בעניינים שרגישים לנו כאן, והם
מתחשבים, כך אנחנו צריכים להתחשב
בדברים שרגישים להם. ואני לא מדבר
על התרומות.

• הדתיים לא יכולים לכפות
סגירת בתי־הקולנוע?
דעתך נגד הליכוד?
אני אף פעם לא מדבר נגד, אני
תמיד מדבר בעד.

• אבל אתה ידוע כאיש
בעל דיעות עצמאיות.
נכון, אבל היום, כשהליכוד מרכיב
ממשלה, כל העסק טרי, וזה לא יפה
להכניס סכין בגב.

• ב ב חי רו ת הבאות לעירייה
אתה תרוץ מטעם הליכוד?

הליכוד יבחר בי. בינתיים רק
הליברלים בחרו בי, ותנועת־החרות
צריכה גם היא לאשר את הבחירה.

• ה הפגנ ה ביום השלישי
לא נראית לך כיציאה נגד הליכוד?

אני
מעריך שהם לא יכפו. מה הם
יעשו, יתלו אותי?

• יכול להיות מצב שבתל־אביב
ייסגרו בשבת רחובות
לתנועת כלי־רכב?
מה פתאום?

• זה נעשה בירושלים.
תל־אביב איננה בירת־ישראל. צריך
להבין, אני בעד יהודים דתיים ושומרי־מיצוות
ונגד פגיעה בדיעותיהם, אבל
אני נגד זה שמיעוט יכפה את דעתו על
הרוב.
בסביבה שבה יש יהודים דתיים, אני
לא אפתח בתי־קולנוע. אבל במקומות
אחרים לא יעזור להם, ורחובות לא
ייסגרו.

• מהו אחוז הדתיים והחרדים
בתל-אביב?

בבחירות הקודמות היו 10.9* ,מצביעים
חרדים לעירייה.

• הם גדלים מבחינה כמותית.
בשביל
זה אני ראש־עיר, ואני אדאג
שהפרופורציות יישמרו.

• בזמנו יזמת ואירגנת כאן
למטה, בכיכר מלכי־ישראל,
הפגנת תמיכה גדולה בממש־לת־בגין
ובמילחמת־הלבנון.
נכון. היתר, מילחמה, בחורים נפלו
ואני ראיתי שמתחיל ריפיון בממשלה.
שמשאירים את שרון ובגין לבד. כשיש
מילחמה צריך להתאחד, לא עושים
חשבונות כשהבחורים נופלים.
היה אירוע דומה ב־ — 1969 הצגת
מלמדהאנזבטיה. ואני מכיר את ההרגשה
של בחור שנופלים עליו פגזים,
ומצד שני יש עליו ביקורת. נזלכוז־האמבטיה
גררה ספקות לגבי צידוק
המילחמה, לכן יזמתי את ההפגנה הזאת,
כדי להראות את אחדות העם.

• אבל קשה לומר שבזמן
מילחמת־הלבנון העם היה מאוחד.

חייבו איש לבוא להפגנה, ובכל
זאת באו.

• אתה היית בעד מילה־מת־הלבנון?

צ׳יץ׳
על רקע העיר

בשלבים מסויימים בהחלט הייתי
בעד, בגלל מה שקרה בגבול הצפון.

• ומתי שינית את דעתך?

אחרי העסק עם ביירות, שלא הלך,
חשבתי שצריך לצאת. אבל הייתי
בהחלט בעד כיבוש ביירות, כולל
ביירות המערבית.

• אבל לא יצאת בגלוי
נגד?

לא, בהחלט לא, אסור.
אחרי שהיתה הפסקת־אש הייתי
בעד לצאת מלבנון.

• די ברת על כך עם מישהו?
לא, כי אמרתי שאני סומך על
המנהיגים שלנו, שימצאו את הררך.
אבל בשלב המילחמה הייתי בהחלט
בעד כיבוש ביירות.

• מ דו ע אינך רץ לכנסת?
כי אני רוצה לנהל את תל־אביב.
רצתי בעבר לכנסת ונכשלתי.

• מתי זה היה?

ב־ , 1981 כי רציתי להיות חבר־ועדת־הכספים,
רציתי שתהיה לי השפעה
על הכספים לתל־אביב, אבל נכשלתי,
ובדיעבד אני לא מצטער.

• אתה לא רוצה לנסות
שוב?
אין חשש. זה לא מעניין אותי.

• אתה לא רוצה להתעסק
קצת בעניינים לאומיים?
כל אחר שיעסוק במה שהוא מתמחה
בו. אני רוצה להמשיך להתמודד כאן.

״אני לא ח״ב להיזת משרב בכל מהזמוז בישראל!״

• עוד כמה שנים?
בשלב הזה עוד חמש שנים. ברגע
שארגיש שאני נטל ושאני לא תורם
עוד, אצא החוצה.

• אתה חושב שאתה ראש־עיר
טוב?

• יש דברים שאתה לא טוב
בהם?
אני לא טוב במשא״ומתן, כי אני
תיכף חושף את הקלפים שיש לי. אני
לא בנוי להתמקח ולתמרן ולאגוף. אני
לא טוב בלשקר, אני לא יודע לעשות
זאת. אני מת לפעמים לשקר, אבל לא
יכול. זה בעיקר בולט עם פוליטיקאים,
הם מתחננים שאשקר, ואני לא יכול.

• אומרים עליך שאתה שולד
מהר.
זה לא נכון. אני בדרך־כלל מאוד
מחושב בדברים שאני עושה. יש לי
מענה־לשון מהיר, זה נכון, אבל אם
איני רוצה לדבר על משהו, אני לא
מדבר, והיום קיבלת דוגמה. אני לא
שלפן, בניגוד לתדמית.

• אתה נכנם הרבה למריבות?

אבל אני מסתכסך לעיתים עם
אנשים.

• על איזה רקע?
ענייני. אין לי בעיות רבות של

תדמית. יש לי ויכוחים על רקע של
אמת ועל דברים מהותיים.

• מ ה הדברים הכי טובים
שעשית בעיר?
בשכונות־המצוקה, בחינוך, במוס־דות־ציבור,
במרכזים קהילתיים, בספורט,
במעונות, בגנים, בהרחבת דירות,
שנעשתה בעזרת מישרד־השיכון.

אומרים שתל־אביב יכולה להתמודד
עם כל עיר בעולם.

• אתה מרגיש שהגשמת
חלומות?
במידה רבה — כן. כשבאתי לכהן
כראש־עיר, תל־אביבים לא התגאו
לומר שהם מתל־אביב, וזה השתנה.
יצרתי גם הערכה וגישה חיובית וסובלנות
לאוכלוסיה הערבית היושבת
בתוכנו.

• אתה חושב שאתה מתייחס
ליפו כמו לתל-אביב?

״לפעמים אני מת
לשקר, אבל לא
יכול״
עניין חוק וסדר בתחום שלי, מערכת
הפיקוח העירוני, סגירת עסקים בלי
רישיון בלילות, בנייה בלי רישיון. אנשים
יודעים שבתל־אביב יש בעל־בית.
טיפול בקשישים, מערכת־החינוך
שהיא הטובה ביותר בארץ, כולל
החינוך המשלים.
הכנסת תרבות לעיר. היום יש תרבות
בעיר, והיא באמת מטרופולין. ואת
זה אומרים אנשים שבאים מחו״ל. הם

היום לא, הרבה יותר טוב ליפו. מי
יזם את פרוייקט־השיקום לתושבי עג׳־

• א ז מדוע הם אינם מרוצים?
עוד
אין תוצאות. אני יזמתי את
פרוייקט־השיקום לפני ארבע שנים, לא
מאז האינתיפאדה. וגם בנושא הניקיון
חל שיפור.

• אתה חושב שהתושבים
הערביים בעיר מרגישים שווים?
אני
חושב שהיום כן. תראי מה נעשה
שם בחינוך. השנה לא הוספתי כיתת-
בנייה לאף בית־ספר אחד בעיר, חוץ
מאשר לבית־הספר הערבי אחוזה, שהוספתי
לו קומה שלמה, כולל סיפריה
וכיתות.

בוודאי. באנו באוניה פזלזניה, הגענו
ליפו, אבל היתה שביתה של הסוורים
הערביים בגלל הצהרת־בלפור, לכן
נסענו לפורט־סעיד, ומשם באנו ברכבת
לרחובות. שם התאכסנו אצל קרובים
של אמי.
כעבור שמונה ימים עברנו לגור
בחורבה רעועה, עם שרותים בחוץ.
אבא שלי התחיל לעבוד כפועל-
בניין, ואחר־כך הפך נהג־משאית. אחרי
מילחמת־העצמאות עבר להיות נהג-
מונית. אמי שטפה רצפות בבנק־הפוע־לים,
ואני הייתי עוזר לה. ומאז יש לי
תסביך. אני מאוד כועס כשאני רואה
אדם הולך על מירצפות רטובות, שזה
עתה ניקו אותן. אם אני יוצא מן המיש־רד
אחרי־הצהריים, ואני רואה את המנקה,
אני מייד עובר למיסדרון השני. אם

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

• התושבים הערביים בוחרים

צ׳יץ׳ נולד ב־ 1927 בברלין שב גרמניה,
כשלמה לינדנר. הוא עלה
לארץ עם הוריו ב״תאריך היס טורי״
,כדבריו, ה־ 2בנובמבר 1933
כשהיה בן .6השכונה שבה גרההמישפחה נמצאת כיום בברלין
המיזרחית, הבית עצמו כבר אינו
קיים.
הוא ביקר בגרמניה בפעם הרא שונה
ב״ , 1976 ושוב, שנים אחדות
אחר־כך, ואז נסע גם לברלין
המיזרחית. הנטיעה לגרמניה זכו רה
לו כחווייה קשה, אם כי לא
היתה לו התנגדות עקרונית לבקר
במדינה זו.
אביו של צ׳יץ׳ היה בגרמניה בעל
מיפעל״טכסטיל. המישפחה חיה
בעושר. באחד הימים התגלע ויכוח
בין אביו לבין סוחר גרמני ביחס
ל אספק ת סחורה למיפעל. לימים
התברר שבעל״הריב היה פקיד

גם שם רטוב, אני יורד קומה אחת במדרגות.

אני
לא יודע, אני מקווה.
אני לא עושה את הדברים כדי
שיבחרו בי. ברור שאזכיר את הדברים
שעשיתי, אבל אני לא מרמה. אין לי כל
ערובה שיבחרו בי בגלל זה.

שלמה וזיווה להט

• אתה זוכר את המיפגש הראשון
שלד עם הארץ?

,אני מעדיף ממשלה
בל• הדתיים, אבל
גם אז אני בעד
לחייב אותם
להתגייס׳

• ת מי ד, לפני בחירות, יש
תנופה של שיפורים.

לא רצתה לעבור לרחובזת

במיפלגה הנאצית. המישטרה באה
לאסור א ת האב, האב נמלט, וכ עבור
שמונה ימים החליטה המיש־פחה
לעקור מגרמניה ולעלות
לארץ. הם הגיעו בדיוק ביום הצ־הרת־בלפור.

ואתם, שבגרמניה הייתם
עשירים מאוד, עברתם לעוני

כן, כאן חיינו בעוני רב, לפעמים
סבלנו גם מרעב.

צ׳יץ׳ הצטרף להגנה, ולפני מיל-
חמת״העצמאות ה לן לשנת־שרות
ברחובות. במיסגרת שנה זו עבר גם
קורס״קצינים. כשפרצה המילחמה,
כבר היה מפקד״מחלקה ושירת ב-
חטיבת־גיבעתי. הוא התקדםב דרגות,
היה סגן מ״פ ואחר-כך מ״פ.
לימים, כבר אחרי הק מ ת צה״ל,
היה קצין אג״ם בפיקוד״הצפון.
(המשך בעמזד )40

דפנה ברק דיברה עם שיבעה ״ח״כיס לשעבר׳ טריים

כולמאודעסוק
הוא מאוד עסוק, מלא מרץ, מלא תוכניות, ממלא כל שעה מזמנו פן
יאמרו, חלילה ו חס, שזמנו בידו, שהוא שייך לעבר.
לא, הוא בכלל לא מזיל דימעה על אובדן התואר, הסטאטוס, חלק
מההטבות.
הוא כבר הכין עצמו מראש, פיתח מנגנוני־הגנה. יש בפיו תשובות
מוכנות לכל המתעניינים, אם בכנות, אם בכוונה לקנטר.
זהו דיוקנו של ״ח״כ לשעבר״ ,המצטייר בשיחות עם אחדים מהם.
רק בינו לבין עצמו, כשהוא מנסה להסתיר רגשות, בקול נמוך, מבוקר,
בעל שליטה עצמית, הוא מודה שאכן חש איזה משהו ביום השני, כמה

#אבא אבן

״טילפנו אלי כל מיני אנשים באותו
היום ואמרו לי, :טוב לך שאתה לא

״הרגשתי קצת שיחרור, הקלה. נזכרתי
איך לפני ארבע שנים פתחתי אני
את ישיבת־הכנסת החגיגית בסיגנון
אחר לגמרי.״

ן פני ארבע שנים היה זה אבא
/אבן, שפתח את הישיבה החגיגית
של הכנסת 1ד . 11 את הישיבה של הכנסת
1ד , 12 פתח יאיר שפרינצק. זה
אומר הכל.
אבא אבן, אחרי הכאב של התנהגות
מיפלגתו כלפיו, נשמע עמוס ומלא־מרץ.
:יש לפני תוכנית צפופה מאוד.
רק שבתי מניו־יורק ממשא־ומתן עם
החברה המייצגת אותי. אני פותח בקרוב
בהסרסת הפרק הראשון בסידרה
המתעדת את 40 שנות המדינה. משך
הפרק הראשון הוא שעה וחצי.
״פרט לכך, אפרסם השנה שני ספרים.
כבר הגעתי להסכם בעניינם.

• צחק ארצי
^ יא כיהן בכנסת קדנציה אחת
1 1בלבד, כשנבלעה מיפלגתו, ל״ע,
בתוך המערך.
״הואיל והיתה מערכת־בחירות ממושכת,
ששברה את השיגרה של הנסיעות
לירושלים, לכנסת, התחלתי כבר
להתרגל קודם לכן. עד אז הייתי רגיל
שבכל יום שני לוקחים את הפקל׳ה,
נוסעים למלון בירושלים, קוראים בלהיטות
עיתון ...אבל הבחירות שברו
זאת.
״כשנכנסתי לאולם ביום השני, בשעה
רבע ל״( 4רבע שעה לפני פתיחת
הישיבה) וידעתי שבעוד 15 דקות אהיה

.ע ר ססוזר עוקר אני רץ...״

דקו ת לפני שהתחילה ישיבת־הפתיחה של הכנסת ה־ , 12 שבה אינו שותף.
כל אד ם הפורש מתפקידו, היה רוצה -גם אם לא יודה בכך לעולם!
שממלאי־מקומו יפלו ממנו, שיהיה מי שיניד את הראש בליגלוג ויאמר:״איך הולך ופוחת הדור״...
חברי־הכנסת״לשעבר הרגישו תחושה זאת, עם התחולל הסקנד אל
בישיבת־הפתיחה של הכנס ת ה״ . 12 השורה התחתונה של כולם היתה:
״אצלנו זה התחיל מכובד. טוב שאני לא שייך!״ מיהרו והתחילו למנות
בקצב מסחרר את שורת״עיסוקיהם, את המקומות שאליהם הם כן
שייכים. לעזאזל הביזיון -רק לא להישכח, לא להישאר בחוץ!
ידע מהן התוצאות הסופיות של
הבחירות ...לכן כשיחזור, הוא יצטרך
להתארגן.
״כשראיתי את הביזיון בכנסת ביום
שני, חשבתי שהוא לא יצא מהעסק הזה
מופסד. עוד אין לו מושג כמה הוא
הרוויח.״

#דב בן־מאיו
ף יי בות דיברו על כפל־התפקידים
1של רב בן־מאיר: תפקיד בעיריית
תל־אביב וכסא בכנסת־ישראל. לבסוף
נפתרה הבעייה מאליה: בן־מאיר החליט
שלא להתמודד בבחירות הפנימיות ב־מיפלגתו
לקראת הכנסת ה־. 12
״אצלי אין בכלל הלם־קרב. אני מכין

״איך הרגשתי ביום שני? שמחתי .
שלא הייתי בעניין, באמת שמחתי. אילו •
הייתי בפנים — הייתי נשבע.
״אנשי־השמאל עשו שגיאה. אם לא י
רצו לשמוע את שפרינצק — ה־ו צרי־ ;
כים לעזוב במחאה את האולם, כמו שעשו
ליינינגר בפרלמנט הגרמני. הרי
איש לא נשבע אמונים לשפרינצק —
אלא למדינה!
״זה היה מראה של אובדן־חושים.
עצוב״.

• שרמה עמו

ץ* י שהיה יושב־ראש מזכירות א 1ד
< /לא ייזכר בתקופתו בכנסת באושר
ובעליצות. מהרגע שהגיע עמר לפני

בן־מאיר

קולם

״זה היה אובדך ח 1ש׳ם ר

״הנזישפחה לא י 1צאת נשכרת!״

אבן
.פתחתי בסיגנזן לנסר׳ א ח רי
,לשעבר׳ ,הרגשתי צביטה קטנה בלב.
״מה דעתי על הביזיון שהתרחש שם?
כשראיתי את ממלאי־מקומי ואת מה
שקרה שם, חשבתי לרגע שאולי טוב לא
להיות שייך, שאולי טוב שאני לא חלק
מהבלגן הזה, הביזיון הזה, שמזל שאני
לא צריך לקרוא לכמה אנשים, עמיתים׳.
״תוכניותיי
אני רץ לראשות עיריית
תל-אביב. אין לי זמן לשום פסק־זמן.
כבר ממחר בבוקר, אני רץ״.

אמוראי
.כשראיתי את הביזיון הזה במסח
״אחד הספרים מתאר דיוקנות של
מנהיגי־העולם שעימם נפגשתי —
ממנהיגי העולם השלישי, דרך הארי
טרומן ועד מנהיגים ציוניים כמו חיים
וייצמן. אני בטוח שזה יגיע לרשימת
רבי-המכר.
.חוץ מזה התחייבתי לשורת־הרצ־אות
ביחד עם הנרי קיסינג׳ר, ג׳יין
קירקפטריק ושני נואמים נוספים.
״פרס לכך, אני חושב לכתוב טור
חודשי באחד העיתונים היוקרתיים בעולם.
״כשפורשים
מהכנסת, יש יותר עבו־דר״

הרגשתי ביום השני אחר־הצהריים׳
בכלל לא הייתי בכנסת. לא,
לא הייתי שם! הבטתי במתרחש בטלוויזיה,
וכל־כך שמחתי שלא הייתי שם!

• חת אמוראי
(אשתו שר עד),
**די׳ שכיהן כמה קרנציות בכנ־
( 1סת, ושימש בקדנציה האחרונה כסגן
שר־האוצר, החליט שלא להתמודד
במיפלגתו לקראת הבחירות לכנסת
ה־ . 12 לשונות רעות פירשו זאת כהערכה
שאין לו סיכוי, אולם הקרובים
לאמוראי יודעים שאמוראי מאס בפוליטיקה
אחרי שהתאכזב מהבטחת שימ־עון
פרס למנותו כנגיד בנק ישראל,
ומצא את מיכאל ברונו תופס את הכסא
הנכסף במקומו.
רותי אשתו ענתה לי בעליזות :״עדי
בבית? בחייך! הוא נסע לארצות־הברית.
נורא קר שם עכשיו, נכון? הוא נסע
במישלחת, למחרת הבחירות.
״כשהוא עזב את הארץ, הוא עוד לא

״ניבאתי כל זאת...״
עצמי שנתיים לקראת ה,רגע המאושר.
״רגע קשה? האמת היא שאני כל־כך
עסוק, עד שלא היה לי זמן לכנסת.
״במה אני כל־כך עסוק? אני מכין
שלושה ספרים. יש לפני הרבה מאוד
כתיבה. פרט לכך התמניתי כעורך של
ריבעון, שייצא לאור בקרוב. הוא מיועד
לציבור דובר־הגרמנית בארץ. זוהי יוזמה
חדשה של המו״ל המדפיס את עתיד.
שמעת על כך?
״הקמתי מערכת מכובדת הכוללת
את שלמה(״צ׳יץ״) להט. מציעים לי פה,
מציעים לי שם.
״אם לא ברחתי קצת לחו״ל? לא
ברחתי — נסעתי. אבל לא נסעתי להתאוורר,
אלא במיסגרת עסקיי.
״בכל אופן, תרגישי שמאוד נהניתי
בעבודתי בכנסת.

״שום צביטננח בלב...״
ארבע שנים לכנסת, כמיספר 3ברשימת
״יחד״ ,לא הפסיקו הצרות והפרשות
השונות לנחות עליו מכל עבר: פרשת
ההקלטות המיסתוריות, ואחר־כך במה
שהתחיל כ״פרשת שרות־המילואים״ והסתיים
ב״פגישה הלילית״.
עמר הוצב ב״מקום די ריאלי״ ברשימת
המערך לכנסת ה־ , 12 אבל המציאות,
המציאות! המערך הפסיד בבחירות
ועמר נותר בחוץ.
פגשתי בו בקפה־הביסה בתל־אביב,
כשהוא נינוח, איש שזמנו בידו.
״קודם־כל אני בחופשה! לקחתי חודש
חופשה! אני רוצה לנסוע קצת
לחו״ל.
״אחר־כך? נראה. ראית מה קרה ן
בכנסת השבוע? בי־דיון, אני אומר לך1
(המשך בעמוד )40

ב צז ד ע גז
(המשך מעמוד )6
ומלוכלכים, עד שאי־אפשר להיכנס
אליהם,״ אומר רוזן.
התלמידים במיקלט צוהלים, רועשים.
בחרר־המורים מתאפרת מורה ליד
הראי הגדול ואחר־כך מנגבת את פניה
במגבת דקה. בחצר מסתובבים כמה
תלמידים, כך גם במיסדרונות.
אנשי הג״א מתווכחים בקולי־קולות.
יוקרתו של אי־מי מהם עומדת למיבחן.
עד מתי ישהו התלמידים במיקלט? האם
ייצאו מיד או יישארו כמה דקות? לבסוף
מנצח זה הטוען כי עליהם להישאר
שם כמה דקות, כדי להתרגל לשהייה
במיקלט.
בינתיים חובש ראש־העיר מסיכה,
הדוברת קוראת לצלם העירוני, מאיצה
בו לצלם את האירוע ההיסטורי.
פעמון בית־הספר מצלצל. זוהי אזעקת
אב״כ, אומר אחד מאנשי־הג״א
האחראים לתרגיל. והרי אי־אפשר לצפות
מאיש־הג״א שיידע להבחין בין
צילצול־ההפסקה לבין אזעקת־אב״ב.
התלמידים כבר יושבים בכיתותיהם,
חובשים מסיכות. המבוכה רבה. זהו
הגיל שבו כל שערה שאינה במקומה,
כל עיוות צורני, גורמים לחרדה גדולה.
המסיכות, בצורתן המוזרה, מבלבלות
את הנערים, מביכות את הנערות.
דקות ארוכות עוברות עד שהמסיבות
נחבשות. נערה חולת־אסטמה אינה
מסוגלת לנשום מבעד למסיכה ומסירה
אותה במהירות. לפתע נזכר האחראי
של הג״א כי צריך לסגור את החלונות.
במיקרה של התקפת־אמת, כמו שאומרות
ההודעות הצה״ליות, איש מבין
600 התלמידים לא היה נשאר בחיים.
הגאז, שקוף או מימי, מהיר ויעיל, היה
חודר אל הכיתות מבעד לחלונות הפתוחים,
ממית את כל תלמידי תל״ם. על
מוריהם.
גאז־הדם, הציאנוגן־כלוריד, וגאז־הכלור
גורמים למוות מיידי. טווח ההשפעה
של גאזים אחרים, כמו גאז־החרדל,
גאז־הבחילה, הגאז הפסיכו־כימי
והגאז המרמיע, הוא ארוך יותר.
תוחלת־החיים של הנפגע בהם נעה
משעות אחדות עד לשבוע ימים.
דויד חרותי, סגן־המנהל . :אני בכלל
לא יכול לתאר לעצמי מד, יקרה אם
תהיה התקפת גאזים אמיתית. כולם
יהיו היסטריים. הורים יבואו לקחת את
ילדיהם, מורים ידאגו קודם־כל ליל-
דיהם־שלהם, תהיה בהלה נוראה. התרגיל
הזה הצליח מפני שהוא תרגיל״.
ואכן, כפי שניבא רוזן, ישיבת־הסי־כום
בחדרה של המנהלת גדושת קילוסים
ומחמאות הדדיות. אלה משבחים
את אלה, מהללים את הצלחת התרגיל
ואת יכולת האירגון המצויינת שלהם.
רק המנהלת ספקנית. יש בה משהו
קפדני ויעיל, כאילו נולדה לתפקיד.
בכובד״ראש היא מרימה פיסת־נייר
קטנה, מציגה אותה לפני הנוכחים.
.272 זהו המיספר הרשום על הפתק.
״ 272 שעות־לימוד ביזבזנו למען
הצלחת התרגיל ״,היא אומרת, מתעלמת,
כמו כולם, מעובדה קטנה 600 :
תלמידים מתו בתרגיל הזה, וזו הצלחה
מיזערית ביותר .״כבר שלושה ימים
אנחנו מתאמנים ומתכוננים, כי כך
ביקש ראש־העיר, ואני לא רציתי לאכזב
אותו. אולם חישבו כמה הפסדנו ומה
מועט הרווח! הרי כוחו של התרגיל רק
עד לשנת־הלימודים הבאה. ובמילא
מיום ליום פוחתת עוצמתו, הכל נשכח.
״ 272 שעות בוזבזו למען ההצגה
הראוותנית הזו, בתקופה שבה מיספר
שעות־הלימוד הולך ופוחת במילא, מחמת
אילוצים תקציביים״.
הנוכחים שותקים. חלקם נדהמים.
חלקם כלל אינם מבינים את חשיבות
טענתה של המנהלת. מישהו מהמורים
מסביר :״גם חשבון ואנגלית יש להם,
בסופו של רבר, חשיבות ביטחונית״.
רוזן :״אילו הייתי יודע כי זו משמעותו
של התרגיל — הייתי מתנגד
לו, עד לרמטכ״ל הייתי הולך ומבקש
כי יבטל את התרגיל הזה. אם אוסיף
להיות מפקד־הנפה, אני מבטיח כי בשנה
הבאה יתאמנו התלמידים לקראת
התרגיל בלילות״.
המנהלת צוחקת .״אף אחד לא
יבוא,״ היא אומרת.
העולם הזה 2674

א ס רי:

ז מצריים הכירה במדינה הפלסטינית.
זה היה מובן מאליו. לא היתה בכלל קיימת אפשרות אחרת.

אבל בירושלים הופתעו.
הופתעו שוב, כשם שהם מופתעים תמיד מכל מה שמתרחש בעולם הערבי.
כשם שהופתעו ב־ , 1948 כאשר צבאות־ערב נכנסו לארץ, בניגוד לנבואות כל המומחים שלנו
לעניינים־ערביים. כשם שהופתעו ב־ , 1955 כאשר גמאל עבד־אל־נאצר עשה את עיסקת־הנשק עם
הגוש הסובייטי, אחרי פשיטתו של אריאל שרון בעזה. כשם שהופתעו ב־ , 1967 כאשר ריכז עבד־אל־נאצר
את צבאו בחצי־האי סיני, בניגוד לכל התחזיות של המודיעין שלנו. כשם שהופתעו ב־, 1973
כאשר חייליו של אנוור אל־סאדאת חצו את התעלה. כשם שהופתעו מעליית כוחו של אש״ף, למרות
המכות הצבאיות שספג בביירות ובטריפולי. כשם שהופתעו מן האינתיפאדה. וזוהי רק רשימה חלקית.

שום אדם שיש לו הבנה מינימלית בעניינים ערביים לא יבול היה להיות מופתע.

ניטור אוטומאטי
ך* וודאי, ההברה המצרית במדינה הפלסטינית שמה קץ להסכם־המיסגרת של קמפ־דייוויד.
^ שם נאמר כי יוקם מימשל עצמי של תושבי השטחים הכבושים, וכי לאחר מכן ייפתח משא־ומתן
בין ישראל, יררן ונציגי הפלסטינים כדי לקבוע, תוך חמש שנים, את הסטאטוס הקבוע של השטחים
הכבושים.

הכרזת־העצמאות הפלסטינית קובעת מראש את הסטאטוס הקבוע של השטחים
האלה, ומרוקנת את הסכם קמפ-דייוויד מתובנו.
האם ההכרה בהכרזה היא הפרת־הסכם מצד מצריים?

זוהי שאלה מגוחבת.
כל הסכם פוליטי נושא בחובו את העיקרון המישפטי של 8£15דדא ^ 5 510 51ס .8 £ 8כלומר:
הוא תקף ״כל עוד לא השתנו הנסיבות״.
הסכם בינלאומי שאינו מופעל במשך 10 שנים בטל אוטומטית. כי ב־ 10 שנים משתנות כל הנסיבות
כמעט מעצמן. אין שום דימיון בין העולם של , 1978 השנה שבה נחתם ההסכם, ובין העולם של . 1988

אבל אש״ף לא קיבל את ההסכם. הוא ראה בו מעשה־בגידה מצרי.
אמנם, במשך כמה ימים היה נדמה כאילו נוטה יאסר ערפאת עצמו לקבל את ההימור. אך בתוככי
אש״ף פרץ מרד. היתה זאת הפעם היחידה, כמדומני, שבה היתה קיימת אפשרות מעשית של הדחת
ערפאת. הוא קיבל את דעת הרוב, ולא נותרה אלא שאלה של ״אילו״.

• ״סאואת יוווואלי־

^ מה ימים אחרי ההסכם, כאשר כבר היה ברור.כי אש״ף, המלך חוסיין והעולם הערבי כולו
^ מתנגדים למעשה קמפ־דייוויד, הסביר לי בוטרוס בוטרוס־ע׳אלי את הכוונה המצרית.
בוטרוס, אחד האישים החכמים ביותר במימשל המצרי, הסביר זאת בערך כך(בתירגום חופשי שלי):

אנחנו, המצרים, קיבלנו על עצמנו סיכון.

הערבים מתנגדים להסכם הזה, והפלסטינים מתנגדים לו יותר מכל. נדמה להם שבגדנו בהם. אבל
אין זו אמת.
אנחנו נכנסים למשא־ומתן מזורז עם ממשלת־ישראל. תוך כמה חודשים נשיג מידי בגין הישגים
גדולים למען הפלסטינים. בגין יבין שזה כדאי לישראל, כי זוהי הדרך לשלום. כאשר יתברר כי אנחנו
מצליחים לשחרר את שטחי פלסטין, כפי ששיחררנו את סיני, יבואו כל הערבים אל אנוור אל־סאדאת
ויכו על חטא. הם יודו שהוא צדק.

זאת היתה אשלייה. היא היתה מבוססת על אי־הבנה מוחלטת. סאדאת לא הבין
את בגין. הוא האמין בי בגין הוא מעין סאדאת ישראלי, וכי תחושת הגדולה
ההיסטורית של הרגע תסחוך את בגין בכיוון חדש. אבל זה קרה רק לעזר וייצמן.
ציניקאים יכולים לטעון כי האשלייה המצרית היתה רק תרגיל של הונאה. המצרים לא יכלו להודות
— גם כלפי עצמם — בכך שהם בוגדים בפלסטינים ובסורים, ועולים על דרך של שלום נפרד. הם
היו צריכים להעמיד פנים כאילו הם פועלים למען הפלסטינים.

האחריות לביטול ההסכם רובצת על מי שגרם לאי־הפעלתו.
מי זה היה?

על כך אפשר להתווכח.

ס ומאות מוסנמח

ן• אמת ההיסטורית היא שהסכם־המיסגרת של קמפ״דייוויד לפיתרון הבעייה הפלסטינית
(\ 1להבדיל מן ההסכם על שלום ישראלי־מצרי) היה תלוי מלכתחילה על בלימה.

הוא היה מושתת על רמאות. רמאות הדדית מדעת.

סאדאת עם קארטר ובגין
אילו הבין בגין
כך או כך — התיקווה לא התממשה. ברגע שהתחיל המשא־והמתן המצרי־ישראלי על האוטונומיה
התברר כי רובצת תהום בין שני הצדדים, וכי תהום זו אינה ניתנת לגישור.

ההסכם נותר כאבן שאין לה הופכין, פיסת־נייר חסרת־ערך, והפוליטיקאים
משני הצדדים השתמשו בו, לעת מצוא, כדי לטהר שרצים שונים.

• זמן קו מפז

המשך ידוע. מצריים גורשה מן העולם הערבי ומן הליגה הערבית. הוטל עליה חרם ערבי כללי.

\ 1לאומה המצרית היתה זאת מכה קשה.
מובארס עם פרם
אילו הסכים ערפאת
לא היתה הסכמה בין הצדדים בקמפ־דייוויד. אבל הנשיא ג׳ימי קארטר רצה בהסכם בכל מחיר. כדי
לספק אותו, וכדי לאפשר את השלום הישראלי־מצרי שהכל רצו בו, חובר מיסמך דו־משמעי בכוונה.
לשני הצדדים היו דיעות מנוגדות לגמרי, וההסכם נוסח כך שכל אחד משני הצדדים יכול היה לטעון

כי גישתו שלו אושרה.

המצרים טענו שההסכם קובע קו ישר: תחילה מימשל־עצמי פלסטיני, בשלב־מעבר,
ואחרי חמש שנים מדינה פלסטינית.

ממשלת־בגין טענה כי ההסכם נותן ל״תושבים המקומיים״ את הזכות לנהל את ענייניהם בעצמם,
מבלי לתת להם כל זכות על השטח. בשטח תקום התנחלות ישראלית רחבה, ובתום חמש שנים יביאו
עובדות מוגמרות אלה לסיפוח השטחים לישראל, תוך כדי הסכם.

בל אחד יכול היה למצוא בטכסט תימוכין לטענותיו.

שארה של ״א־לו־ן
• היסטוריה מלאה בשאלות של ״אילו״ ,וגם למחרת קמפ״דייוויד נוצר מצב של ״אילו״.
1 1מה היה קורה אילו הסכים אש״ף להסכם קמפ־דייוויד, והיה מקים מייד מוסדות של מימשל עצמי
בגדה וברצועה? מה היה קורה אילו הניפו מוסדות אלה, למחרת הקמתם, את הדגל הלאומי הפלסטיני,
ואילו הכריזו שאש״ף הוא הנהגתם? מה היה קורה אילו גובשו מוסדות כאלה כ״מדינה בדרך״ ,על פי
הדגם של הסוכנות היהודית והוועד הלאומי בימי המנדאט?

אילו התנגדה ממשלת־בגין לכך בכוח־הנשק, היתה האינתיפאדה פורצת כבר
אז. ואילו עמדה ממשלת־בגין מנגד, היתה קמה המדינה הפלסטינית כבר לפני
כמה שנים.

זוהי אומה גאה מאוד. היא רואה את עצמה כמרכז העולם הערבי מבחינה היסטורית, תרבותית
ומדינית.
היתה זאת גם מכה מעשית. מישקלה של מצריים בעולם תלוי במעמדה כמרכז ערבי ומוסלמי. גם
הכלכלה המצרית קשורה באלפי חוטים לעולם הערבי כולו.
אמנם, החרם הערבי לא היה מעולם טוטאלי. קשרים רבים נשארו קיימים, אם בגלוי, אם בסתר. אך
גם כך היתה המכה חמורה מאוד.
כל עוד חי אנוור אל־סאראת, מצאה מצריים נחמה במצב־רוח של ״ברוגז״ ,בהדגשת הייחוד המצרי
על חשבון הזהות הערבית. אך כל מי שמבין את ההיסטוריה המצרית ידע כי זהו מצב זמני, שאינו יכול
להימשך אלא כמה שנים.

אילו היתה ירושלים מבינה את הנפש המצרית — ואת הנפש הערבית בכלל —
היתה קובעת: הרווחנו כמה שנים, אולי שלוש, אולי חמש. בתוך הזמן הזה אנחנו
צריכים לפתור את הבעייה הפלסטינית בצורה הנוחה לנו ביותר, כי אחרי הלוך
זמן רב ישתנו כל התנאים לרעתנו.
אבל ממשלת־ישראל לא רצתה לפתור את הבעייה הפלסטינית בשום צורה שהיא. היא רצתה
להמשיך ולשלוט לצמיתות בכל השטחים הכבושים — מטרה שאינה ניתנת לביצוע.
היא פעלה על פי התיקווה הישראלית הנושנה: אם אך נרוויח זמן, תיעלם הבעייה. העולם ישכח
את הבעייה, הפלסטינים עצמם ישכחו שהם קיימים, והכל יתרגלו לכיבוש הישראלי.
היתה זאת תיקוות־שווא.

לא הרווחנו זמן. ביזבזנו זמן.
ביזבזנו זמן יקר מפז, זמן שלא יחזור.

נמו 9׳ הנילוס
ך* אשר נרצח סאדאת ועלה חוסני מובארכ לשילטון, השתנה הכל. אבל שינוי זה בא לאיטו,
בשקט, כשם שזורמים מי־היאור.

(המשך בעסוד ) 18

השרה אלמוזלינו!הפקק של האמבטיה מה
מדפרס את הלנה בייליז? הכי בטוח -בטנק
ה־ 21 בנובמבר. יום מסירת
הצהרת־האמונים של הח״כים בכנסת,
היה יום מרגש לבנותיו
התאומות של חבר־הכנסת החדש.
רענן כהן. מיכל ויעל
נולדו באותו היום, לפני 18 שנה.
הן הצטרפו אל האב בכנסת, וא־חר־כך
חגגו איתו ועם שאר בני־המישפחה
את יוס־הולדתן.

איר מתמודדים על תפקיד
יושב־ראש סיעת המערך? רפי
אדרי, אחד המתמודדים, לא
נראה מוטרד, כשטייל להנאתו
השבוע ברחוב אבן־גבירול, יד
ביד עם אשתו השניה אן־קלוד,
שלבשה מיני והרכיבה מישקפי־שמש
ענקיים.

מה מדפרס את הלנה
ביילין? לא חלילה עתידה. ביי־

צבי אייל, לשעבר דובר
הסוכנות וכיום בעל מישרד פרטי
לייעוץ״תיקשורת, הזדעזע מ״
תאונת״הררכים הקטלנית של
הבר־הכנסת מיכה רייסר, ולכן
החליף, ימים אחדים אחרי

לין התחילה לעבוד במישרדם
של דויד ליבאי ודן שיינמן.
גם לא עתידו של בעלה, הח״כ
הטרי יוסי ביילין. אלא המצב
בכלל .״נכון שכולם נראים מדו־

התאונה, את מכוניתו במודל חזק
ביותר. אייל ורייסר התגוררו
לפני 24 שנה, בחדר אחד בקורס־חובשים
בצה״ל, ומאז שמרו ביניהם
על קשר. ר־יסר נסע בסר
באח. והידיעה על התאונה גרמה
לאייל, הנוסע יום־יום מדירתו
בירושלים למישרדו בתל־אביב,
לערוך תחקיר בין כמה כתבים
לענייני־תחבורה — באיזה מכונית
הכי בטוח לנסוע. מישהו
הציע לו לנסוע בטנק.

כאים, או שזה רק נדמה לי?״ שאלה
השבוע.
קאריירה כדוגמנית צפויה
ללימור נאמן, בתו 151 וחצי)
של עורך־הדין אברהב (״איי־בי)
נאמן, השוהה עתה לרגל
עסקיו בניו־יורק. לימור הצטרפה
לאייבי ולרעייתו עטרה לנשף
מלון פלאזה. וצדה את עינו של
יצרן־פרוות גדול מלונג־איילנד.
הלה החתים את הוריה על חוזה,
שלפיו תרגמן לימור בלעדית

את מוצריו, המתפרסמים בעיתו־ני־היוקרה
האמריקאיים. לימור,
השוהה עתה בישראל, תיסע בחנוכה
לסבב־הצילומים הראשון.
באי יום־העיון שנערך ב
בית
ברל לזיכרו של יעקב
לוינסון, מראשי בנק הפזעלים,

כי דירתה תהיה דוגמה למה שהיא
מציעה ללקוחות.
כמה ישראלים השוהים
דרך־קבע בניו־יורק הוזמנו לפני
זמן־מה לארוחת בוקר־צהריים
של יום ראשון(״בראנץ״׳) בביתה
של מונה ריקלים, בתו של

מביטנו. למרות הניתוח וכאביו,
המשיך לנהל ישיבות ביד רמה
בחדר־המישרדים במלון הלמס־לי־פלאס.
היה זה ביום הראשון
בשבוע, שבו סגורים מישרדי
החברות של שפירא בניו־יורק.
בשבוע שעבר חגגו הפיר־

כבר התפזרו בתום שעות ארוכות
של הרצאות, כשהגיע למקום
צעיר נושם ונושף ונתקל
כמיקרה בשני משתתפים שהמשיכו
לשוחח ליד המכונית. הוא
שאל אם הם יודעים היכן הדיון,
ולאחר כמה תהיות הציג עצמו
כעיתונאי שנשלח מטעם דבר
אלי דס ה, העול הז ה

וותי איש

(בצילום מימין) ,אלמנתו של מוי־של
ה איש״כסית, ושלושה מיל דיהם
היו האטרקציה של מופע־האמנים שנערך ביום השישי,
ושמטרתו היתה איסוף״כספים לקרן־מילגות לאמנים צעירים על
שם מוישל ה. שניים מהילדים אף עלו לבימה ושרו. אריק איינ־שטיין
(בצילום למעלה) חיפש פינה שקטה, שתהיה לו למיפלט
מכל הצלמים והעיתונאים שצרו עליו, ועיינה אילון (בצילום
למטה) ,שהפיקה את האירוע, תפס ה כמה דקו ת של מנוחה על
המדרגות, בחברתו של הזמר שלום חנוך (יושב לצידה).

לסקר את האירוע. השניים מסרו
לו באריכות את תוכן הדיונים,
ולבסוף העיתונאי ביקש מהם:
״אולי תוכלו להגיד לי מי זה
הלוינסון הזה?״
מתכננת־הפנים מלי לנ־גוצקי
החליטה כי כדאי לגור
בדירה נאה, שתהיה גם כרטיס־ביקור.
מלי חזרה ארצה אחרי
שנים רבות של עבודה בניו־יורק,
מכרה את דירתה שם וקנתה
דירה ברמת־גן. היא החליטה

בי7ן 1ד

עוד שילם 2500 דולר תרומה
לקרן הזדמנות שסה לילדים בישראל.
בין הבאים נראו איל-
הבנייה נחום קלקא, זיני צי־מדמן,
שבעלה רובי הוא בעל
מיפעלי־מתכת גדולים בקנדה ובחיפה,
הלן הראל, אשתו של
יוסי הראל ועוד.

הג ברת
תי ש־ ה הו מו ר של דן בן*אמוץ
חזר אליו במלואו, שבוע אחרי ה ניתוח
הקשה שעבר.
כשנמסר לו כי שרת״הבריאות,

שושנה ארבלי־אלמוזלמו, עומדת
לבקר אצלו בחדרו בבית״
החולים, החליט למתוח אותה. ב אותה
שעה שהו אצלו שניים מידי דיו,
השדרן אלכס אנסקי
והעיתונאי אמנון דנקנר. בן-
אמוץ השכיב את אנסקי במיטה
פנוייה לידו, בחלוק לבן, ואת דנק-
נר הלביש בחלוק ירוק של רופא־מנתח,
כשמסיכת־פה תלוייה ברי שול
על צווארו.
באשר הגיעה ארבלי-אלמוזלינו,
בלוויית צלם צמוד, התחיל אנסקי
לגנוח מכאבים, ודנקנר בדק את
בן־אמוץ. השניים הוצגו לפני ה שרה,
ו.זו ניחמה את אנסקי והבטי חה
לו שכאביו יחלפו במהרה.
אחר־כן התעניינה אצל דנקנר ב־

משולם.
ומטעם ג׳יהאן אל־פאדאת
ורחל דיין, וכל מי שרצה לס
ההזמנה
היתה מטעמה

אנסקי

דנקנר

נתח

מנחח

מצבו של בן־אמוץ. רק לבסוף גילה
לה בן־אמוץ שהיתה זו מתיחה.
כבר בהיכנס השרה לחדר שאל
אותה בן־אמוץ :״מה הבאת לין״
השרה התנצלה שלא הביאה כלום.
כאשר שאלה לאחר״מכן במה היא
יכולה לעזור, הביע בן־אמוץ באו זניה
מישאלה גדולה: שמישרד-
הבריאות יספק פקק לאמבטיה של
המחלקה. בן־אמוץ לא גילה לה ש־

חברתו, בתיה אפולו, המטפלת
בו במסירות, כבר קנ תה פקק ל אמבטיה
זו. על שרשרת הפקק ת-
לוייה תווית־מתכת, ועליה חרו טות
המילים :״מתנה ממישפחת
בן־אמוץ, טורונטו־יפו״.
השרה נדהמה כאשר אמר לה
בן־אמוץ :״חבל שהסרטן אינו מ דבר
.,אחרת הייתי מנשק א ת כל
חברי הממשלה על פיהם.״

מי שהופתע לקרוא מיכתב
משל עצמו היה שר־התיירות
אברהם נ״אברשה״) שריר.
הצהרון חדש 1ת פירסם את ה־מיכתב
ששלח לעיתונאי גירעון
רייכר בפרשת הכלב מוקי.
שריר שם לב לכך שחרשות לא
פירסם את המיכתב במלואו והשמיט
פיסקה קטנה, שאמרה:
״גירעון, כאשר זרקו אותך מירי־עזת
אחרשח, ביקשת ממני סיוע,
וכאשר היו לך בעיות עם
בתי־הספר שלך ליחסי־ציבור,
ידעת לבקש את עזרתי ״.שריר
טען ש״חדש1ח. הנלחם בצנזורה
בעיקביות, מנהיג בעצמו צנזורה״...
התעשיין
אברהם (״אב־רום״)
שפירא, השוהה עתה
בניו־יורק בענייני עסקיו, הובל
בבהילות למנתח, שיסלק מורסה

סומאי דויד ארמון ואשתו השניה,
איה, מלאת ארבע שנות
נישואין. מהי כימיה בת ארבע
שנים? איה החליטה להפתיע את
בעלה ושלחה לו זר־פרחים ענקי,
ואילו הוא החליט להפתיע אותה
ושלח לה זר־פרחים לא־פחות
ענקי. השניים הזמינו את הפר־חים
באותה החנות, ורק תודות
למוכרת העירנית לא היו ההפתעות
זהות זו לזו. הפתקים שליוו
את הזרים היו גם־כן כמעט זהים.
זורח גהל, המנכ״ל הגולה
של חבק, השוהה בימים אלה
בבלגיה, נמצא בתור להשתלת־לב.
אבל לפני שהגיע תורו לניתוח
הוא חש ברע, התעלף, נלקח
לבית־החולים, ובגופו הושתל
קוצב־לב.
תשומת־ליבו של עזרא
מאיר, מנכ״ל מועצת־הפירות,
הופנתה בשבוע שעבר לכתבה בעיתון
על מישפחת ועקנין מ־כפר־יונה,
השרויה בחוסר־כל.
אם־המישפחה נשאלה מה הדבר
שחסר לה ביותר ושאינה יכולה
לקנות עבור מישפחתה, והיא אמרה:
פירות לילדים. מאיר שלח
למישפחה ארגז־פירות גדול.
בת שלישית, שאולי יקראו
לה נועה, נולדה בסוף השבוע
שעבר לשדרן־הרדיו אלי ישר־העולם
הזה 2674

אורחת הכבוד היתה בילהה מיכאלי (במרכז) ,אמה של המנחה.
במסיבה נכחו גם בעלה־לשעבר, יורם ליבוביץ, ואשתו, עירית רזילי.

אלי ולאשתו בתיה, הדוגמנית־לשעבר.
השניים הם הורים
למיה ( )15 ולליבי 12 ההריון,
שהסתיים בניתוח קיסרי, לא
היה קל, ובחודשיים האחרונים
נאלצה בתיה להיות בשמירת־הריון
בבית־החולים הקריה. השניים
קיוו אמנם לבן, אבל כאשר
שמעו, לפני הלידה, שזו תהיה
בת, אמר אלי :״יותר טוב ככה!
אני היום בן .40 אז מה, אשחק
איתו כדורגל?״

דוגמנית הצמרת אלונה
פרידמן, שזכתה במקום השני
בתחרות העולמית שמארגנת
סוכנות־הדוגמניות הניו־יורקית
פורר, חתומה על חוזה־עבודה
עם סוכנות־הדוגמניות אימאר
של הירחון שלם האשה. אר היא

מצאה שיש לה בעיה, מכיוון שהיא
אחת המועמדות לתחרות
מלכת־היופי, המאורגנת על־ידי
השבועון לאשה. החוזה שלה
עומד להסתיים ארבעה חודשים
אחרי טכס־הבחירה, אר מאחר והיא
בעלת סיכויים טובים לזכות
בתואר היא מתלבטת בין ההתחרות
ובין החוזה עם כתב־העת
המתחרה.

הזמרים ריטה ורמי
קליינשטיין מנצלים כל יום
פנוי כרי להררים לאתר־הנופש
האהוב עליהם ביותר, העיר אילת.
בסוף השבוע, כשירדו השניים,
ציפתה להם הפתעה. הם
הוזמנו ליום שלם של שיט ביאכטה,
שהושכרה במיוחד עבור האירוע,
בחברתם של ידידים, בע

ונוך 1ך (מימין) ורוני שרייר, שתי דוגמניות צעירות, הצטלמו בשעת״זריחה קרה בחוף תל 11111
אביב לסידרת צילומי״אופנה נועזים במיוחד. השתיים צולמו עבור חברת אופנה,

שפתחה לפני שנה בית״אופנה הנושא את השם הפרובוקטיבי פקולוגי. כתוצאה מכך נכנסה החברה
לעימות עם ראש־העיר, שלמה להט, שתבע להסיר את השלטים. יצרני״האופנה פנו לבית״מישפט והביאו
בין השאר הצהרה מקניינית״אופנה קנדית, שחתמה חוזה לרכישת כמות גדולה של מוצרי החברה, בתנאי
שהתווית הנושאת א ת השם הגס לא תוסר מהבגדים. בפשרה שהושגה בין הצדדים סוכם שהשלטים
הנושאים את שם החברה באנגלית יוסרו מהחנות, ואילו השלטים המודפסים בעברית יישארו במקומם.
לי דיסקוטק מקומי.
ריטה הופיעה בשבוע שעבר
בקריית־גת, בערב־היחיד
שלה, כשהיא חולה בברונכיט.
המפיק שלה, רוני בדאון, רצה
לבטל את ההופעה, אבל ריטה
עמדה על כף שהיא יכולה לעשות
זאת. האולם היה מלא עד
אפס־מקום, איש לא הרגיש במחלתה
של הזמרת, ובמשר 45
דקות ביקש הקהל הדרן אחרי
הדרן, ולא נתן לה לרדת מן הבימה.
הפתעה
גדולה ציפתה ל־מיסעדן
אריק לביא, כשהתב־קש
על-ידי ייבואן־האופנה ניקי
לדר לביים לו את התצוגה השנתית
שלו, שכללה דגמים של מ־עצבי־העילית
של פאריס. לביא
חובב־המוסיקה־והאופנה, נרתם
לעניין ועשה זאת בהצלחה רבה.
ימים אחדים אחרי התצוגה הוא
הופתע שנית, כשקיבל בוזמנית
הצעות לבימוי של עוד שלוש
תצוגות־אופנה. לביא, שראה בעניין
תחביב בלבד, שוקל כעת
אם למסד את העיסוק הזה. מופתע
אחר הוא איש־העסקים הצעיר
רוני מאנה, מבעלי הסיר
רמה, שקיבל לפני ימים אחדים
טלפון מהצלם מנחם עוז, שביקש
ממנו להצטלם לפירסומת
מיסחרית. מאנה, גבר נאה, נענה
לאתגר, והצטלם בהצלחה, אר
ראה זאת כקוריוז בלבד.
איש־הביטוח יוסי חכמי
הנמיך את סיגנון־הבילויים שלו,
בגלל היעדרה של אשתו חווח,
שנסעה לחופשה של שבועיים בפאריס.
חכמי החליט שהוא ישמח
ויבדר את ילדיו בהיעדרה
של אשתו, וימלא את תפקיד ה־בייבי־סיטר.

עךן 1ך 1ך ח הפסנ תרני ת הבינלאומי ת עומדת תחת החופה, כשאביה מנשק אותה ובתה מנישו־
1 1 111 1 /1איה הקוד מים, מחייכ ת באושר לעבר הפרופסור עוזי וקס, בעלה הטרי. מנחם בגין
שלח מיברק-ברכה לבני-הזוג ולידידו, ישראל וקס, אבי החתן, שהיה מזכירו האישי של זאב זיבוטינסקי.
העולם הזה 2674

השחקנית גילה אלמגור
זכתה בפרווה מפוארת, בעיצובו
של עודד גרא, באירוע שאורגן
על־ידי חברת־קוסמטיקה גדולה.
במהלך כל האירוע ישבה ל
צידה
בתה הגר, שעוררה אותה.
כשקיבלה את הפרווה, היא אמרה
שזה בא לה בדיוק בעיתוי הנכון,
מכיוון שהיא עומדת לטוס בקרוב
לניו־יורק החורפית, לקידום
סירטה האחרון. אלמגור, הנוהגת
להגיע כל שבוע למחלקה האונקולוגית
בבית־החולים בילינסון
כדי לעודד את החולים המאושפזים
שם, הביאה עימה את
להקת הכל שבר חביבי, ששרה
שירים שונים. כששרו את השיר
על הדבש ועל השקץ, חנקו
הדמעות את גרונם, והם התקשו
להמשיך בשירתם.

נעמי דדן חדדד אזדליאב ₪

סמוך
על אבא
מנכ״ל מישרד־הפנים,
אריה דרעי, השתתף ב־משא־ומתן
הקואליציוני
מטעם ש״ס, עד שהיועץ
המישפטי לממשלה, יוס
ף חריש, קבע כי זה
נוגד את הכללים. אסור
לו לפקיד, נכי ר ככל ש יהיה,
להשתתף במשא-
ומתן פוליטי.
כאשר הופיעו אנשי
ש״ס לישיבה הנ א ה 3מ־שא־ומתן
הקואליציוני,
בלט ביניהם איש בלתי-
מוכר .״מי כבודו(״ שאל
אותו א חד מנציגי הלי כוד.
האיש השיב :״אני
אביו של אריה דרעי״.
מתברר בי דרעי שלח
א ת אביו כדי לפקח על
חבריו, לבל ידפקו אותו
בהיעדרו.

שב ת אחים גם יחד סוף־סזף מבקשים
חתימנת * שנשנה ד מ ארי בבה בת 38
הכנר הנודע רוני רוגוב
ואחיו, הפסנתרן־מנצח אילן רו־גוב,
יופיעו בראשונה יחדיו בקונצרט
משותף, שמארגנת ה־תיזמורת
הפילהרמונית. רוני רו־גוב
מתגורר בניו־יורק, והוא בעל
אוסף ציורים יקרים, ונחשב בל

באחת המיסעדות היוקרתיות
בתל־אביב, בחברת בעל־המוע־דונים
ואיש חיי־הלילה איציק
אבנרי. לסועדים סביב זה נראה
כמו פגישת־אוהבים, אך מסתבר
שהשניים דנו בענייני־עס־קים.
בסיום הארוחה סיכמו הש־

צוץ ההתלהבות. המארגן החליט
לשכור את שרותיה כמנחת־הת־צוגה,
ולא כדוגמנית.
השפית הצעירה טלי בר״
כוכבא ( )23 הכינה עבור שושנה
דמארי ואורחיה תפריט
מיוחד, למסיבה שנערכה לה אח
הבימה.
שרעבי נעלב וטען שהעיתונאי
הזה מקפח אותו בשיטתיות
כבר מתחילת דרכו, ושאין
הוא שופט אותו באובייקטיביות.
אך גם הומור יש לשרעבי.
כשדיברו על גיזרה ודיאטות,
אמר הזמר נמוך־הקומה שבנעוריו
הוא שיחק בנבחרת־הכדורסל
של מכבי תל־אביב. כשהגבות
סביב הורמו בתימהון, הוא הוסיף
שהוא היה הכדור.
ברגע שבו החליט המפיק
דודו אלהרר על הפקת הקונצרט
לשושנה דמארי, הוא אסר
על הזמרת לקבל הזמנות להופעות
באירועים שונים. אלהרר
מאמין שכך נוצר רצון גדול לשמוע
אותה, והוא טוען שהוא מרגיש
זאת בביקוש הגדול לכרטיסים
לערב שלה.
שבתאי קונורטי הוא
שחקן־תיאטרון ותיק, זה 20 שנה,
אבל רק באחרונה הוא נהנה מחשיפה
של ממש, בזכות הפינה
הקבועה שלו בתוכנית־הטלוויז־יה
זהו זה. כאשר הוא מגיע לחזרות
להצגה חדשה בתיאטרון
שה־צדק, קורה לו מה שלא קרה
לו מעולם: הילדים בשכונה מזהים
אותו, רצים אחריו ומבקשים
חתימות.

1ך \ ן | 1ך 1 | 1 1ך ן 1המשורר הרוסי המקשר עם ידידו הטוב, איש־הקולנוע שיש קולר (מימין),
^ ^ 1 11/1וביקש ממנו לארגן לו סיבוב בפאבים ובמועדונים הפופולריים בתל־אביב

מיד עם הגיעו ארצה. קולר מתרעם על־כך שאחרים לוקחים על עצמם את הקרדיט להבאתו ארצה של
המשורר, שזכויות־ההפצה של סירטו ״יבטושנקו -זיכרונות״ נמסרו לשיש. שיש צולם עם יבמי ברומא.
רי הופעתה. בתפריט נכללו פסטות
שונות מתרד עם עשבי־תי־בול
ותערובת של בשרים. הזמרת
ניגשה לשולחן הערוך, התלבטה
כמה שניות ואמרה :״אני
אמנם לא אוכלת בשר, אך זה
נראה מעורר תיאבון, כך שאני
חייבת לטעום, אך מה יהיה עם
הגיזרה שלי?״ אמר לה אחד המלווים
שלה :״את תמיר תישארי
בת ״.38
הזמר בועז שרעבי, שהופיע
איתה בכמה שירים, נעלב
מאוד כשאחד מכתבי־הבידור
כתב למחרת ההופעה שהוא, בועז
שרעבי, צעק בהופעתו על

״הטלוויזיה הצרפתית עשתה
לי כבור גדול ״,סיפרה השבוע
הזמרת מיה קזביאנקה,
תושבת חיפה ,״אחרי מותה של
הזמרת דלידה התברר שאני
הייתי המבצעת המקורית של
רוב הלהיטים שלה, ולכן עשו לי
תוכנית בנוסח ח״ס שכאלה.
אחרי הצילומים ערכו מסיבת־קוקטייל,
והיו שם אלן דילון,

ז׳אן־פול בלמונדו, ג׳וני
הולידיי, פראנסים למארק

ועוד הרבה מפורסמים ״.קזביאנ־קח,
הרוצה לזכות בהכרה גם בארץ,
מנסה עתה לעניין את
איש־הטלוויזיה הישראלית שאול
עבודי בהקרנת התוכנית
הצרפתית לכבודה.
יעל בום, יושבת־ראש
העמותה נותן ח״ס, העוסקת
ברכישת מיכשור רפואי ליחידת
השתלות״האיברים של המרכז
הרפואי בילינסזן. אירגנה ערב־התרמה.
בין התורמים היתה אדריאנה פעילת־האגודה
טרצ׳יצקי, שהצטרפה לאגודה
בהתנדבות ולאחר כמה חודשים

התחוור לה שגם היא זקוקה
להשתלת כיליה. אורח־הכבוד
היה דוקטור רישאר נקש (,135
מנתח ביחירת־ההשתלות, שהתלונן
כי בארץ אין די תרו־מות־איברים,
וכתוצאה מכך נאלצים
חולים להמתין זמן רב
להשתלה, בניגוד לנורבגיה, שם
הצליחו לחסל כליל את ההמתנה.
ניצה
לוין, חברתו־לחיים
של בועז אפלבאום, רכשה
באחרונה דוד־שמש חדש וניסתה
להפעילו לפי ההוראות. אך בניגוד
לכל הציפיות, המים לא התחממו.
תחילה חשבה שבגלל
מזג־האוויר המעונן לא התחממו
המים, אך גם כשניסתה את ההפעלה
החשמלית של דוד־המים
היא נוכחה לדעת שהדוד אינו
פועל. כשעשתה בירור מקיף הסתבר
לה, לתדהמתה, ששכנתה־לבניין,
אמו של עיתונאי נודע,
הוציאה את הפקק שלה מארון־
החשמל ושמה אותו במקום הפקק
שלה, שנשרף. כשסיפרה
זאת לבניה, הם הוסיפו פרטים
לסיפור. השכנה ניגשה לאחד הבנים
בשעות־הצהריים וביקשה
ממנו חוט־מתכת עבור הפקק שנשרף
לה. הבן השיב לה שאין לו.
השכנה ניגשה לארון־החשמל,
לקחה פקק תקין, השייך למיש־פחת
לוין, ובמקומו שמה את הפקק
השרוף שלה.

פסוקי ה שמע
• העיתונאי־שדר דן מדד.־
לית, על הופעתו הניצית של
יצחק רבץ במוקד. בראשית
החודש :״לוא נמשך ראיונו עוד
כמה רקות, היה גם מדקלם את
שיר־בית״ר!״
• מ י שהיה נגיד בנק־ישר־

אל. הד״ר מיטד, מנדלב־

אום :״הישראלי הוא בעל תכונה
מיוחדת: הוא יודע להבדיל
בין עיקר וטפל, ותמיד הוא בוחר
בטפל!״

• קו ר א, במיכתב למערכת
ידיעות אחרשח. על טיבה של
מיסעדה שהומלץ עליה בעיתון:
״הלכנו לאותה מיסעדה פעם
אחת, שהיתה ארבע פעמים: פעם
ראשונה, פעם אחרונה, פעם־
אחת־יותר־מדי ופעם אחת כדי
שנמליץ לא ללכת אליה!״

\ י 1ך 1י ן 1הכימאי הרוסי (משמאל) ,שזכה בפרס־
1 / 1 1 1 1 1 1 1 1 1העיתונות האמריקאית על סירסו ״מרתון
סתיו״ ,הגיע ארצה כדי להכין את אתרי״הצילום לסירטו החדש
״פספורט״ .המלונאי האילתי אריה דקל אירח אותו. בין אנשי־הצוות,
דוגמנית־הצמרת היוונית צרפתיה אלקטרה (לצידו).
היט מוסיקלי ביפאן, ואילו אחיו,
אילן, מתגורר בבוגוטה, בירת
קולומביה, ומוכר ברחבי היבשת
הדרומית. בקונצרט המשותף יהיה
הכנר רוני רוגוב הסולן, ואחיו
ינצח על התיזמורת.
פנינה רוזנבלום נראתה
באחר הערבים כשהיא סוע־

ניים שאבנרי ייכנס כשותף ב־עיסקי־הקוסמטיקה
של רוזנב־לום.
לדוגמנית
הוותיקה קא־רין
דונסקי יש בימים אלה תעסוקה
רבה, והיא עמוסה בעבודה,
אך שיחת־טלפון אחת של מאר־גן־תצוגות
הדליקה אצלה את ני־

^ו 1ך 1ך 1ך 1המנתח המפורסם בקיצורי״המעיים שעשה ניתוח לעשרות נשים וגברים, חגג
\ 11 111 1במסיבה ופגש בדריה מצקין(במרכז) ,בת מישפחת חנויות״הבגדים, שעברה אצלו
את הניתוח, אך שחזרה למישקלה הקודם. משמאל: שוש יונאש, אשתו של בעל״המועדונים יאנוש יונאש.
העולם הזה 2674

איז

רברי אחר מוותיקי הכנסת בתום ישיבת־הפתיחה של הכנסת
החרשה:
הכנסת היתה תמיר גן־חיות. אבל עכשיו זה גן־חיות תנ״כי.

מושב דיצים

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

קשה לי לתאר את הרגשות שלי בישיבת־הפתיחה של הכנסת
ה־. 12
כמו בכל ארבע שנים, הוזמנו הח״כים־לשעבר לישיבת־הפתיחה
החגיגית. סוררו להם כסאות באולם־המליאה, מאחורי הח״כים של
הכנסת החרשה.
זה היה נורא.
אין לי מה לומר על השוטה הזקן, שניצל רגעים מעטים של
תהילה, כזקן חברי־הכנסת, כרי לשאת נאום פוליטי למען
הטראנספר. להצדקתו אפשר לומר רק שכך בריוק נהג גם רויר
בן־גוריון, כאשר הוא פתח את הישיבה הראשונה של הכנסת
השישית כזקן חברי־הכנסת. הוא נבחר אז לכנסת בראש רשימת־רפ״י
החדשה, ועורר מורת־רוח כאשר ניצל את המעמר כרי לנאום
נאום פוליטי ארוך. אבל בן־גוריון היה בן־גוריון, ולא עלה על רעת
איש להפריע לו. זה היה יומי הראשון בכנסת, ומובן שגם אני לא
הפרעתי.
מי שהרגיזו אותי באמת היו ירידיי, אנשי השמאל, ממפ״ם ור״ץ
ועד לרק״ח והמתקדמת. ההפגנות שלהם בעת הצהרת־האמונים
הפכו את הכנסת לקירקס. בעיני הציבור נראתה הכנסת כמושב
ליצים.
נדמה לי שאנשי־השמאל עשו שגיאה חמורה.
אמנם, כגימיק של פירסום זה היה מוצלח. ציטטו את דבריהם
בעיתונים שלמחרת־היום. מצלמות־הטלוויזיה נחו על פניהם. מי
שרואה בכך את חזות הכל, יכול לראות בזה הצלחה.
אך אוי להצלחות שכאלה.
הדמוקרטיה היא צמח עדין מאוד. צמח זה צומח רק במקומות
מעטים בעולם, בתנאי אקלים וקרקע מיוחדים. די במשב אחד של
רוח חזקה כדי לעקור אותו. ראינו זאת בכמה וכמה ארצות במאה
הנוכחית.
מי מעוניין לשמור על הפרח הזה? קודם כל השמאל הליברלי.
ויותר מכולם — חברי סיעות קטנות, בעלי ריעות חורגות.
לכן היו אנשי ר״ץ ומפ״ם והחברים הערביים צריכים לשמור על
כבוד הכנסת מכל מישמר, לבצר את המוסד הזה, להגן עליו כעל
בבת עיניהם. אם ייחרב, יהיו הם (ואנחנו!) הקורבנות הראשונים.
דווקא הלאומנים והקנאים הדתיים צריכים להיות מעוניינים
בהרס המוסד הזה. אנשים כמו גנרי, רפול, שפרינצק ונאמן יכולים
להאמין (אולי) שהם דמוקרטים, אך הלאומנות הקיצונית אינה
הולכת יד ביד עם הדמוקרטיה. היא מובילה מטבע מהותה
לדיקטטורה גלוייה או מוסווית, כי רק באמצעים דיקטטוריים ניתן
להגשים את מטרותיה. והמנטליות הלאומנית־קיצונית כרוכה
אוטומטית במנטליות סמכותית. כפי שהגדיר זאת אורי־צבי
גרינברג :״שילטון של בכירים במקום שילטון של בחירים.״
ואשר לחרדים — כל סגירתם לדמוקרטיה ולכנסת היא
העמדת־פנים תועלתנית. מי שדוגל בשילטון ההלכה, שניתנה
בסיני ושאינה ניתנת לשינוי, פוסל אוטומטית את הרעיון של
שילטון הרוב, המחוקק חוקים והמבטל חוקים. החרדים מנצלים את
הכנסת למטרותיהם, אך לא יזילו דימעה אם תיעלם מחר כלא־היתה,
לטובת מועצת גדולי־התורה וחכמי־התורה.
בכל שנותי כחבר־הכנסת הקפדתי מאוד על כבוד־הכנסת. לא
ערכתי בה הצגות. לא עסקתי
בגימיקים(מלבד פעמיים־שלוש,
כשזה נראה לי חשוב לגופו של
עניין. למשל, כאשר הצגתי מעל
הדוכן, לעיני מנחם בגין וחבריו,
את הדגלים המשולבים של ישראל
ופלסטין ).הקפדתי על
לבוש נאות. יותר מכל ח״כ אחר
לחמתי בביזיון של היעדרות
הח״כים מן המליאה.
בעיני רבים זה נראה מוזר,
מפני שנחשבתי כחבר־הכנסת הרדיקלי
ביותר.
אולם הייתי מודע לעובדה שריד שהדמוקרטיה שלנו רופפת, ושה־כנסת
היא הסמל שלה. בניגוד לדיקטטור, הפועל באמצעות
בולשת, מרתפי־עינויים ומחנות־ריכוז, הדמוקרטיה יכולה להתקיים
רק כשיש הסכמה כללית על קיומה. כשמתייחסים אליה
ביראת־כבוד.
לכן, הביזיון הגדול של ישיבת־הפתיחה, בעזרת אנשי השמאל
הליברלי והסוציאליסטי, היה מעשה אנטי־ליברלי ואנטי־סוציא־ליסטי.
הוא הוסיף עוד כמה מסמרים לארון־המתים של הדמוקרטיה
הפרלמנטרית שלנו.
אם רצו למחות על דברי שפרינצק — ומחאה כזאת היתה
בהחלט במקומה — אפשר היה למצוא דרך יותר מכובדת לכך.
יציאה שקטה מהאולם, למשל.

מ י 1

אור׳ אמדי

אבנים קרות עיניו
הנשק שלה הוא ההודעה־לעיתונות,ושדה־הקרב שלה הוא מירקע־הטלוויזיה.

טוב. בעידן הנוכחי, עידן־התיקשורת, לא תיתכן פעולה
פוליטית בלי יחסי־ציבור מוצלחים. אולם מי שסבור כי ניתן
להשיג הישגים פוליטיים ביחסי״ציבור בלבד משלה את עצמו. הוא
רואה צל־הרים כהרים.
הפוליטיקה היא מילחמה, ובמילחמה מתנגשים כוחות. האקט
הפוליטי החשוב ביותר הוא בניין־כוחות. כוח פוליטי הוא ציבור
מאורגן של אנשים ונשים המוכנים לפעול במשותף, המקיימים
פעילות רצופה, הפועלים ברחוב, המגיעים לכל פינה בארץ. כוח
כולל מכשירים כספיים וכלי־תיקשורת.
כאשר כוח זה מופעל בשדה־הקרב הפוליטי, יש חשיבות ליחסי־ציבור.
אך בלי כוח כזה, יחסי־הציבור אינם אלא קיטור בלי קטר.
האכזבה של ר״ץ(ובצד השני — של התחייה) נובעת מאי־הבנת
האמת הפשוטה הזאת. אפשר להשתכר מהצלחת יחסי־הציבור,
אולם במוצאי יום־הבחירות בא רגע ההתפכחות. כי יום־הבחירות
הוא יום־הקרב, ובו נבחן מהו הכוח האמיתי העומד מאחורי מסר־העשן
של הפירסומת.
השמאל נכנס לבחירות האלה באופוריה, ויצא מהן מוכה. הוא
יכול להעמיד פנים כאילו לא קרה כלום, כאילו המסקנה היחידה
היא שצריכים עוד יותר כותרות, עוד יותר הודעות״לעיתונות. אך
מוטב לשבת, לנתח מה קרה ולהסיק מסקנות עמוקות יותר.

המדיום והמסר
המדיום הוא המסר, אמר מרשל מק־לוהן, הנחשב כנביא עידו־התיקשורת
ההמונית.
בדיווח על ישיבת הכנסת ראינו דוגמה מאלפת לכך. כדאי
להביאה להבא בשיעורים של החוגים לתיקשורת.
ראיתי את הישיבה בשלוש צורות: במו עיניי, כשישבתי
באולם; בדיווח הישיר בטלוויזיה, שאותו הקלטתי באותה שעה
במכשיר־הווידיאו; ובתצלומים בעיתונות היומית, למחרת היום.
בכל אחת מן הצורות האלה השתקף המאורע בצורה שונה.
למעשה היו אלה שלושה אירועים שונים.
בתצלומי־העיתונות השתקף בעיקר רגע מסויים. כמה חברי־כנסת
צבאו על דוכנו של מזכיר־הכנסת ועל דוכן היו״ר הזמני,
והתווכחו עימם. בשעת־מעשה היה זה מעמד מישני לגמרי.
מקובל בעת ישיבות הכנסת לגשת אל רוכן־המזכיר כדי להביא
לפניו עניין נוהלי, לשאול ולהציע. אולי לא היה זה נאה בישיבת־פתיחה
חגיגית, אך לא היה בזה שום דבר יוצא־דופן, פרט לעובדה
שהצובאים היו רבים מן הרגיל.
ואילו בתצלום זה נראה בהתפרעות, כמעט כאינתיפאדה.
נדמה כאילו האנשים עומדים על סף תיגרת־ידיים.
לעומת זאת הופיעו בעיתונים הפסוקים של מצהירי־האמונים
השמאליים, והם נראו הגיוניים לגמרי.
בטלוויזיה ראו את הח״כים צועקים בעת נאום הידר הזמני,
מבלי לשמוע מה הם צועקים. ראו את ח״כי השמאל מוסיפים
פסוקים על הצהרות־האמונים שלהם, אך לא שמעו מה. ראו את
הח״כים המוחים יוצאים וחוזרים, מתגודדים בפינה. ההרגשה
הכללית היתה של ברדק. את הרושם החזק ביותר עשה נאומו
הנרגש של משה ניסים, שקבע את הטון של התגובה הציבורית,

קיט 1ר בדי קטר
נראה כאילו כל זה נעשה למען כותרות בכלי־התיקשורת,
כגימיק של יחסי־ציבור.
על כך יש לי עוד הערה.
אני מעריך מאוד את כישרונותיו של יוסי שריד. הוא אמן של
תגובה מהירה ומנוסחת היטב, והוא גאון ביחסי־ציבור. דיעותיו
קרובות מאוד לדיעותי בנושאים רבים. אולם הוא הנהיג שיטה
פוליטית הראוייה, לדעתי, לבדיקה מחדש.
שיטה זו מתרכזת כמעט כל־כולה ביחסי־ציבור ובפירסום. כלי־

כי בו התמקדה המצלמה שעה ארוכה. הקלוז־אפ, הצילום מקרוב,
הפך אותו לגיבור. התרגשותו שיכנעה.
באולם עצמו הכל נשמע ונראה אחרת. הביזיון היה הרבה יותר
גדול. לא שמעו כמעט את הפסוקים הנוספים של מצהירי־השמאל,
אך שמעו את תגובות הצחוק והלעג של האחרים.
קריאות־הביניים המצטלבות נשמעו היטב. היתה אווירה של
קירקס. חברי־הכנסת הוותיקים, שביניהם ישבתי, שמחו לאיד,
נירנדו בראשיהם ואמרו זה לזה בסיפוק :״בזמננו לא היה דבר
כזה! איום ונורא! איזה ביזיון!״
בשעה שישבתי באולם, הסתובבה רחל, אשתי, בחוץ וצילמה
את הפגנת־התלמידים הגדולה נגד הכניעה לחרדים. היא נכנסה
לבניין־הכנסת רק אחרי שהכל כבר נגמר.
בערב, אחרי שראתה את הקלטת־הווידיאו בטלוויזיה, התחיל
בינינו ויכוח. רחל טענה שהתרשמות, אינה אובייקטיבית, ואני
טענתי שאין היא יודעת מה התרחש באמת.
לא יכולנו להגיע להסכמה בינינו — מפני שראינו בעצם שתי
ישיבות שונות.

ה״מהומה״ בישיבת־הפתיחה של הכנסת

פעם בשנה מוציא יבי — הוא יונה בן־יהודה — ספר־שירים
קטן שלו, על חשבונו. הוא מוחרם על־ידי מדורי־הספרות. כי יבי
הוא בחוץ. הוא מחוץ לשירה הממוסדת, כשם שאנחנו מחוץ
לעיתונות הממוסדת. גם בשל כך יש בינינו קירבה.
אולי יש תקופות, שבהן ארם
צריך להיות בחוץ.
הנה היבול החדש, יבי :׳88
״הוא חזר קטוע רוח /מערכי
נפשו שובשו /חודשים רבים
החריש /שתי אבנים קרות עיניו
/בהן ראה ידידיו.״
״אני לא יכול לראותך /עיניי
נשרפו /אני לא יכול לחבקך /
זרועותיי נקטעו /אני לא יכול
לנשקך /שפתיי אבדו״.
״מי אתה /כי גזרת על פליט
קלון /מי אתה /כי עשקת
רכושו, אדמתו הפקעת /מי אתה
/כי לצורתו אתה מתכחש /מי
אתה /כי בחוטי־תיל צלמו מחצת /זכור /פליט היית״.
״בוקר נולד וכותרתו מילחמה /צהריים סגרירי מונה מתיו /
ערב — ליבות נוספים הפכו כפור /לילה — לכל הרוחות
המילחמה״.
ובעמוד האחרון, מול תמונת הפסל נימרוד של יצחק דנציגר:
״גורל אכזר, תן לי שעה בה אדע כי קולי לא נרם!״

לשיר בלחש
זוהי אחת החוויות החזקות ביותר החרותות בזיכרוני.
הייתי בן , 16 חייל בפלוגה ז׳ של האירגון הצבאי הלאומי,
בפיקודו של אביאל כץ. הפלוגה כולה — שתי מחלקות של בנים,
מחלקה אחת של בנות — כונסה בבית־ספר ביל״ו בשררות־רוטשילד.
אינני זוכר לאיזה צורך.
הבניין היה חשוך. באולם דלקו כמה נרות. החלונות הואפלו.
מבחוץ לא היה כל סימן לכך שבפנים מתרחש משהו. מסביב היו
פזורות חוליות־מישמר מוסתרות, כדי להזהיר מפני מישמרות של
המישטרה הבריטית.
בסוף הפעולה שרנו את ההימנון שלנו, חיילים אלמוני. שרנו
אותו בלחש.
120 נערים ונערות שרו בלהט, בחרדת־קורש, בכל הלב —
בלחש.
כשאני נזכר בזה היום, העור שלי מצטמרר. איזה כוח טמון
בהימנון, כאשר צעירים נלהבים שרים אותו — בלחש!
נזכרתי בחווייה זו בימים האחרונים, כאשר קראתי שהמימשל
הצבאי אסר על תושבי הגדה והרצועה לשיר את ההימנון
הפלסטיני. החשמל נותק בערים, הבתים הוחשכו, כוחות־צבא
אדירים סיירו ברחובות.
בדימיוני ראיתי רבבות צעירים וצעירות בני , 16 בבתים
החשוכים, שרים את ההימנון הלאומי שלהם. בלחש.
אין כוח בעולם המסוגל לגבור על לחש שכזה.

שיירים לכלב
לדבר אחר, המוסף הסאטירי של דבר, יש הסבר חדש לפרשת
השר שריר והכלב מוקי. לשריר אין כלב, כך נטען, הוא פשוט אוהב
בעצמו לאכול שיירי־בשר.
זה מזכיר לי את אחד הסיפורים הקצרים העצובים ביותר
ששמעתי.
זוג גרמני קשיש הצליח להשיג, מייד בתום מילחמת־העולם
השניה, אשרת־כניסה לארצות־הברית. בערב הראשון שם ישבו
שני הזקנים במיסעדה אמריקאית, והזמינו סטייקים. הביאו להם
סטייקים ענקיים.
במשך שש שנות המילחמה חיו בני־הזוג על סף הרעב, ולא ראו
בשר כזה. הם לא היו מסוגלים לאכול אלא חלק קטן ממנו. אך הם
גם לא יכלו לוותר על הבשר, שעליו חלמו במשך שנים, לכן רצו
לקחת את שאריות־הבשר הביתה, ולאכול אותן למחרת היום.
הזקנה קראה למלצר ואמרה לו :״אנא, ארוז לגו את השיירים
האלה בשביל הכלב שלגו״.
כעבור כמה דקות חזר המלצר, ובידיו חבילה ענקית של
שיירים .״אספתי את כל השיירים של הערב ״,אמר בפנים קורנות,
״שהכלב שלכם ייהנה!״

ב 11נ1כ־ 31שלדבשילנסקי
ני לא זוכר ממש את הרגע שזה
\ £נו ל ד, אבל חודשים רבים לפני
הבחירות התגלגל בתנועת־חרות הרעיון
שאהיה יושב־ראש הכנסת.
להיכן שהייתי מגיע, היו מציגים
אותי :״הנה יושב־ראש הכנסת הבאה״:
אמרתי להם :״חברה, עזבו! זה בשביל
המרץ שלי?״
לא התייחסתי לכך ברצינות. שכחתי
מזה.
ביום החמישי, לפני שבוע, בשעה 6
בערב, טילפן אלי ראש־הממשלה ואמר
:״הב, אני רוצה להציע לך להיות

מועמד לתפקיד יושב־ראש הכנסת.״
האם הופתעתי? אה לא ...כל־כך
הרבה דיברו ודיברו ודיברו...
שמיר המשיך :״מה אתה אומר על
זה?״ עניתי לו :״קטונתי מההצעה״.
מה הרגשתי באותן דקות? אני לא
מהאנשים המתרגשים. בחיי היו כל־כך
הרבה אירועים, שלצערי אינני מסוגל
להתרגש בקלות.
שמיר המשיך :״אבל יש לי בקשה.
הייתי רוצה שתעברת את שם־המיש־פחה
שלך. די שתוריד את האותיות
האחרונות (סקי) ,ויישאר שם עברי
(שילוו.״
עניתי לו :״בקשתך מובנת, אבל
השם שייך למישפחה כולה״.
יש עוד סיבה שפירטתי לפניו, אבל
אני מבקש שלא לכתוב אותה.

שג ה,

שמיר הקשיב וענה :״מול סיבה
כזאת, איני יכול לומר דבר.״
מה פירוש השם ״שילנסקי״? זהו שם
מבלבל. אני באמת לא יודע מה זה.
נולדתי עם זה.
אני ליטאי, בעל שם פולני. אני
מאמין שהממלכתיות מחייבת להרבה
דברים, ביניהם עיברות השם. במשך
הזמן, אתייעץ עם המישפחה. יש לי גם
אח שיש לו בן הנושא את השם. אנחנו
מישפחה מאוד מלוכדת, עברנו את
המחנות ביחד.

#להיות דו הכנסת:
.,אמות׳ רואש־הממשרה:
1,צחק, אתה מביו אן ת״,,.
^ יום השלישי בבוקר טילפן אלי
^ שוב ראש־הממשלה ובירך אותי
על בחירתי. הודיתי לו ואמרתי :״תודה
רבה, אני רוצה לשוחח איתך. במילא
אני צריך להיות אצלך בפגישה רבת־משתתפים,
ואם יהיה לך זמן — אז
אחר־כך הוא קטע אותי פתאום:
״אתה לא בא אלי! אתה הוא הבכיר
עכשיו מבין שנינו. אתה יושב־ראש
הכנסת!״
התווכחתי :״אתה הבכיר!״ והוא ענה:

״לא, הב, אתה צריך להסתגל למעמדך
הבכיר מאתמול. אני יודע שאתה עממי
וחברי, אבל אני מבקש ממך שלא תבוא
אלי״.
אמרתי לו :״יצחק, אתה מביך אותי...״

היה הרגע הקשה ביותר לעיכול
השבוע: יצחק שמיר שהיה מפקד הלח״י
בפועל, שבשבילי זה אומר המון — אני
אמנם הייתי באצ״ל. הוא היה ראש־התנועה
שלי, ראש־הממשלה שלי
ופתאום ...זוהי הרגשה מאוד משונה.
אבל שמיר צדק מבחינה ממלכתית־פורמלית.
איזה
שינויים נוספים יחולו כעת
בחיי? השינוי הראשון הוא מעבר
לירושלים. הבית שלי (שילנסקי מתגורר
ברמת־חן) הוא במרחק — לא, לא

מפחד שיעזבו אותי, אבל אני צריך
אותם.
הקרובים אלי קוראים לי ״בקי״?

30 רקות, צריך לנהוג על פי החוק —
40 דקות מירושלים. זאת לא שאלה של
נוחיות, אבל מגוריו של יושב־ראש
הכנסת חייבים להיות בבירה, ולא שהבירה
תהיה מישכן־לילה ארעי.
את רואה את הבית שלי: זהו בית
שאשתי ואני בנינו במו ידינו. אשתי
עוד לא עיכלה את המעבר. זה יהיה,
בוודאי, קשה עבורה( .רוחל׳ה, כעבור
שעתיים :״נמאס לי מהבית הזה! כל־כר
נמאס לי! טוב שאנחנו עוברים. ממילא
רציתי למכור אותו. הוא גדול מדי
לשני אנשים. יש לי עזרה פעמיים בש־

** ה חלמתי להיות כשהייתי קטן?
//אף־פעם לא חלמתי ..הכל בא לי
באופן טיבעי, עם החיים. כשמילחמת־העולם
השניה פרצה הייתי בן . 15

בוע, גנן, אבל זה קשה להחזיק אותו.״)
היכן תהיה דירת־השרד שלי? אני
עוד לא יודע. עוד לא היה לי זמן לטפל
בכר•
שינויים נוספים? נהג? מכונית? זה
לא מרשים אותי. זה היה לי, כשהייתי

תחילה הייתי תחת הכיבוש הרוסי,
ואחר־כך תחת הכיבוש הגרמני.
לפני כן? היתה לי ילדות מלאה
אהבה. היו לי הורים מאוד אוהבים. אבא
שלי נפטר מהתקף־לב פתאומי, כשהייתי
בן . 12 העסק היה מישפחתי. כמעט

• דרות :״מישבחח
ננגשה במיצעד־המוות,,.

פ טי ש וכ ס א

יו״ר שילנסקי
,הקרובים אלי ק1ראים לי בקי

ך* ה לעשות בעוגהן היה לי רעיוו לק ח ת אותה למושב-זקניס. אבל הזקנים, א ת יודעת, בדיאטה,
1 *//קולסטרול...
״דיברתי עם שימחה הולצברג, וחשבנו לקח תאת זה לפצועי־צה״ל. בטוף החלטנו ביחד, לקח ת את זה
לילדים נכים־מלידה, למוטד בירושלים. עוגה לילדים -זה מתאים...
״איך הגיעה העוגה הנהז טילפנו לרוחל׳ה מבני״ברק ואמרו לה שמביאים אלינו עוגה. לפתע־פתאום,
בשעה היעודה, צילצלו בדלת, ו־ 50 אנשים נכנסו הביתה בשירה ובריקודים. הם נשארו פה עד 1לפנות
בוקר, עשו שמח.
״אין לי מושג איך סחבו א ת זה. נסי להרים -אי־אפשר!
״איי, על הפטיש כתוב,בהצלחה׳ .כס א היושב־ראש נראה גדול ביותר. בנראה חשבו שזהו החלק החשוב
ביותר״...

סגן־שר בממשלתו של מנחם בגין, וא־חר־כך
בממשלתו של שמיר.
האם אקפיד על תארים? יש לי
בעייה עם זה. מכרים וקרובים כבר
התחילו לכנות אותי :״אדוני יושב־ראש
הכנסת״ .זה מביך אותי.
מאוד הייתי רוצה שחברי ימשיכו
להתייחס אלי כמו שהתייחסנו תמיד זה
לזה. חבריי הקרובים ביותר הם אלה
שהיו איתי בשואה, באצ״ל. אני לא
רוצה שישנו את היחס אלי, אני צריך
אותם כדי שיעזרו לי. זה לא שאני

כל בני־המישפחה עסקו בעורות לא־מעובדים.
כשאבא
מת, אמא פירנסה אותנו.
נותרנו אמא, אחי ואני ושתי אחיות.
המשכנו ללמוד בבית־ספר עברי פרטי,
שהיה יקר מאוד. הדמות הדומיננטית
ביותר מבין כולנו היתה אחותי, חנה
ברוידא. תודות לה, אנחנו בחיים. היו
לה חושים בריאים, איך להריח סכנה.
איך? אני לא יודע. היה לה מין יצר
הישרדות.
פעם הוציאה אותי מבית־סוהר ממש

ברגע האחרון. אילו הייתי נשאר שם
שעה נוספת, לא הייתי יושב עכשיו
כאן.
פעם הצילה את כל המישפחה: במקום
מוות מיידי החליטה להמר ולהכניס
אותנו לגיטו. היא הריחה באותו
רגע את המוות.
איר זה לחוש את המוות בתדירות
כה גבוהה? כבר לא חשים את זה. זה
הופך לחלק מהחיים. באמת אף־פעם לא
חשבתי על זה. חיים בתוך זה. השואה
עיצבה אותי להיות אופטימיסט מטיב־עי.
מייד
אחרי כניסת הגרמנים תפסו
אותי ועוד כמה חבר׳ה בבית, הוציאו
אותנו בלילה לבית־סוהר. הנשים עמדו
נרעשות, המומות, לא יודע איך לתאר
זאת. הייתי אז בן . 15 הבטתי מסביב
ואמרתי :״להתראות בארץ־ישראל״...
הייתי אז כל־כר אופטימי...לא יו־דע...אולי
מנגנוני־הגנה. אמי המנוחה
אמרה לי, אחרי שנים, שהבינה את
המישפם הזה לגמרי אחרת. היא חשבה
שאני חושב שהמישפחה תתפזר בכל
קצוות־תבל — הרי איש לא האמין אז
לסיפורי־הזוועה על הגרמנים — וש־קבעתי
מקום־מיפגש.
נוצרה לי כזאת אדישות כלפי
המוות.

מאמי. תארי לעצמר אשה צעירה, שהי-
תה צריכה לפרנס ארבעה ילדים, ושהחליטה
שלא להוריד רמה.
אנחנו אחת המישפחות המעטות
שנכנסו לגטו ושיצאו משם חיים בשלמותן.
נפגשנו
בתחילת מיצעד־המוות.
זאת לא היתה ״פגישה שכזאת״ ,אלא
שנודע לי במיקריות שאחי נמצא שם,
ואחר־כר נודע לנו על אחותי, אמי וכר.

#אצ״ו.. :אחו ניצוץ
השגויוות, התחיל
מצוד אחר״״.״
^ ג ע תי לאירגון

באורח טיבעי,

1 1מבית״ר.
עברית — זוהי שפת־אם אצל הליטאים,
בדיוק כמו אידיש. הרוב היו בעד
הצ״ס(ציונים סוציאליסטיים) .אלה היו
ממוקמים בין מפא״י לבין הסוציאליסטים.
המרד
שלי פרץ כשהצטרפתי לבי-
ת״ר. זה קרה אחרי ששלמה בן־יוסף
עלה לגרדום. הייתי אז בן . 13
זה נחשב למאוד מהפכני בגימנסיה
שלי. לא הפכתי למוקצה, מפני שלא
הייתי היחיד שעשה זאת. אצלנו, ב־

שילנסקי על ספסל הנאשמים ()1952
,כשנאסרה׳ הייתי נרדף זמזשמץ.
דרכון? מי דרכון? עברתי בהרים!
ב־ 1947 פוצצנו את השגרירות הבריטית
ברומא. חיפשו אותי, כמובן.
כל העת הייתי במחתרת, אבל אחרי
הפיצוץ התחיל ממש מצוד אחריי.
ברחתי לגרמניה, ומוניתי כמפקד אצ״ל

#דת,, :השואה רא
בגעה באמונתי!״

דב ורחל שילנסקי
,היא היתה הילדה הכי יפה בנן!״

לגטו נכנסתי בגיל . 17 השתחררתי
משם בגיל .21
לתמצת את השואה במילה אחת? לא
יודע לתת תשובה. כל שניה היתה כל־כך
חזקה!
אם אז התעצב אצלי יצר המרדנות?
דווקא את זה ירשתי, אולי, מאבי
המנוח. הוא היה אדם שכשחשב שהוא
צודק...
את העבודה הקשה וההתמדה ירשתי

גימנסיה, היו מתווכחים הרבה. אלא מה
— מורים אחדים שינו את היחס כלפי.
כשנפגשתי עימם בגטו, המחיצות שבו
ונעלמו.
הוויכוחים בגימנסיה היו סוערים,
והתמשכו שעות רבות.
לאצ״ל גוייסתי זמן קצר לפני פרוץ
מילחמת־העולם. הוקמו אז תאי־אצ״ל
בליטא. בעת השואה היינו מאורגנים
במחתרת בגטו. בהתחלה תיפקדה כל

מיפלגה, לחוד. רק אחר־כך קיבלנו די
שכל כדי להתארגן ביחד. אני גאה
לומר שהייתי הראשון שיצר קשר עם
המחתרת הקומוניסטית.
משהסתיימה המילחמה, הוקם אצ״ל
באירופה. בהתחלה עסקתי בהברחת
יהודים לאיטליה. נשארתי באיטליה
כמפקד אצ״ל ברומא, אחרי שעבלתי
כמה פעמים בין איטליה לגרמניה.
האם עברתי בדרכון מזוייף? איזה

לי1״ר־ — ב אי ם!

״תבואי אלינו ״,ביקש דב שילנסקי במבוכה, משהצעתי שהראיון י תקיים אצלי. ליושב״ראש ה כנ ס ת -
בך הסתבר לי במהלך השיחה -באים! גם ראשי־ממשלות, למד שילנסקי השבוע, מקיימים מינהג זה.
משהגעתי לבי תם של רוחל׳ה ודב שילנסקי ברמת״חן, ביום השישי, בשעת בוקר מוקדמת, קיבלו א ת
פני עמת״ענק ששילנסקי -בחביבות, אפילו בילדותיות -לא הס תיר א ת התלהבותו ממנה, וסידורי
פרחים שונים ומשונים מחברי״אמת, שהלכו עם שילנסקי בשואה, באצ״ל, בימים הקשים, ומסתם חנפנים
ומחושבנים למיניהם.
דב שילנסקי הוא איש חביב, חייכן, היודע ל ה תב ד ח גם על חשבון עצמו, אוהב לאכול, אוהב להסתכל
(רק להסתכל) בנשים יפות, ל א־ מ ת חסד וחסר יומרות מרקיעות־שחקים. לכן אולי נוצר לו, במשך השנים,
מעין דימוי של ״שוטה הכפר״ .גם כשעסק בנושאים רציניים ביותר, בנפשה של אומה, הצטייר כליצן,
כבדחן.
כך היה כשהנהיג את ועדת״הפנים -ועדה אלמונית למדי עד שהוא הפך יושב״ראש שלה -למה שזכה
בכינוי,.שילנסקי״טורס״ ברחבי השטחים הכבושים וכך, על אותו מישקל בדיוק, הוא מסוגל לתאר פרקים
טראומטיים מחייו בקוריוזים. הוא מסוגל למצוא יופי, רומאנטיקה והומור אך בתקופת השואה, שעימה
הוא מזוהה יותר מכל, ת קו פ ת שיבתו בכלא, חברותו באצ״ל.
כניסתו של שילנסקי לנעליו של שלמה הילל כיושב״ראש הכנס ת זכתה בקיתונות־צוננין בתיקשורת.
שילנסקי נפגע, התקפל, ב מיוחד מהפגיעות באישיותו, ולאו״דווקא מההתייחסויו ת לדיעותיו הימניות.
מבלי ל ה תיי חס לק שת דיעותיו של שילנסקי, שבעידן גנדי־שפרינצק אף אינן נח שבות כ״קיצוניות״,
קורות־חייו בוודאי מ תעדו ת פרקים מ תולדו ת ארץ־ישראל. מבחינה זאת, יש משום סימליות בהצבתו
באחדה תפ קידי ם הייצוגיים במדינה.

^ אם אני מאמין, לאור חיי, ב!
1גורל? אני מאמין ביושב־במרומים.
אני בא ממישפחה מסורתית, שאז
כינו אותה אפילו ״חילונית״ .אבל צריד
להבין שחילונים במושגים של אז
נחשבו מי שמכונים אצלנו ״דתיים״ .אז
בכלל לא עלה על הדעת שיהודי לא
יצום ביום־כיפור, או שייסע בשבת. אם
היו מעטים כאלה — אז הם נחשבו
למומרים.
מה עשתה השואה? הביאה להרבה
מחשבות, בעיקר על ״למה״ .אבל האמונה
לא נפגעה.
כל חיי, כשהיו שואלים אותי ״מה
שלומך?״ הייתי עונה :״ברוך השם״.
פתאום, בחודש האחרון, כשאני עונה
כך, אומרים לי :״אהה! הנה השפעת
הבחירות״...
אני אומר ״אלוקים״ .לימדו אותי
מילדות שאין להזכיר את שם־הבורא.
מאוחר יותר לקחתי גם שיעורים אצל
רבי.
אני לא מגדיר את עצמי כיהודי דתי,
אבל אני אוהב את ההווי.

0אשתי,, :הקשו הזה

הוא גווי!״
^ תחתנתי עם רוחל׳ה שבוע
1 1ימים לפני שעלינו ביחד על א ד
טלנה.
את רוחל׳ה הכרתי בגן־הילדים. היא
היתה הילדה הכי יפה בגן. אחר־כך
עברנו לבתי־ספר שונים, בהפרש של
10 שנים, כמעט ולא נפגשנו. היא היתה
בתנועת בית״ר לפניי.
אני בכלל לא קישרתי אותה עם
הילדה שהיתה איתי בגן. בעיקבות
השואה לא נשארו ברשותנו תמונות.
אבא של רוחל׳ה חפר בור מתחת לאדמה,
ולפני שהם יצאו לגטו, הוא החביא
בתוך כד תמונות ומיסמכים של
המישפחה.
כשעלו הוריה של רוחל׳ה ארצה, מה
אני רואה? תמונה מוכרת .״הנה אני!״
צעקתי.
״...והנה אני.״ הצביעה רוחל׳ה על
הילדה שעמדה בתמונה לצירי.
רוצה לדעת על הרומאן בינינו?
כשפרצה המילחמה, היתה רוחל׳ה בגטו
(המשך בעמוד )28

י 1סי
דבשילנסקי משוחח
בחופשיות גמורה על טראו מת
השואה, על ת קופ ת שבתו
בכלא ״מעשיהו״ ,ב עי קנו ת
מחאתו (שלוותה במיטען־
חבלה) כמישרד-החוץ נגד
הסכם־השילומיס, על הכאב
שגרמו לו כמה מאמרים או דותיו
בתיקשורת -על הכל,
פרט לנושא אחד: יוסי.
רבים ממכריו אינם יוד עים
כלל שמישפחת שילנסקי
שיכלה בן.
למישפחת שילנסקי שני
בנים: שמוליק ושפיר. בעוד
שמוליק -גבר שופע קסם,
העובד כווטרינר -מגיש
קפה, מבקש שילנסקי להש איר
קטע מסויי ם בגדר תע לומה.
הבקשה קשורה בבנו
הבכור, שנהרג ס מוך לסוף
מילחמת-ההת שה. כשהתיי ח
ס לאב שכול הקרוב מאוד
אליו, ואמר :״הבן שלי והבן
שלו שכנים כל אותה עת
הארשת החביבה, החייכנית,
לא משה מפניו.
לקראת סוף הראיון, אני
שבה ומזכירה א ת יוסי.
יוסי נהרג. הוא היה הבכור.
הוא נהרג בשרות־מילואים. אחד
הנכדים שלי, זה שבוכה עכשיו,
נקרא על שמו.

• זהו מו שא הקשה
עליך ביותר לחיבור?
מעולם לא דיברתי על זה. כן,
זהו הנושא הכי טראומטי לגביי.

• בעוד שאתה פעיל מאוד
בשם ניצולי־השואה,
אינך פעיל בנושאים המעסיקים
מישפחות שכולות.
לא, באמת אינני פעיל בשום
אירגון של הורים שכולים. הנושא
הזה אצלי חתום. זה לא דבר
שאני בחרתי בו. זה עלול לקרות
לכל אחד.

• האסון השפיע על
השקפותיו* הפוליטיות?
לא, זה לא השפיע. הייתי קו־דם־לכן
איש ארץ־ישראל־השל-
מה, ונשארתי אחרי־כן. זה לא
הוריד. השואה השפיעה על קיצוניות,
עוד הרבה לפני־כן. מה
כבר ניתן להוסיף על־כך? זה
מחר, על השואה אני באמת מדבר
חופשי ועל זה — פי חתום.
אינני יודע למר״ אבל זה ככה.

— הספינכס י!ו! י
(המשך מעמ 1ד ) 11
מובארב הציב
יעדים:
• לשמור על היחסים הטובים עם
ארצות־הברית, המספקת לו שפע של
כסף ונשק.
• לשמור על השלום עם ישראל.
• לחזור לעולם הערבי.
לעצמו

6י פ & מ
מלון הוד בים המלה מכין לך קבלת
פנים חמה עם שפע של אפשרויות
לבילוי חופשה מהנה ומועילה:

מרכז בריאות
בריכת מי ים המלח מקורה ומחוממת
עם ג׳קוזי, סאונה, עיסוי, טיפולי
בוץ, הדר כושר ופיזיוטרפיה. פיקוח
רפואי.
הרזייה תפריט דל קלוריות לפי בקשה (בתי
אום מוקדם).

לכאורה לא עולים שלושה
יעדים אלה כקנה אחד. שני הראשונים
סותרים את השלישי.
אך רק לכאורה.

מיטות כושר חדישות בשיטת שטאו-
פר. המילה האחרונה בהרזייה ובשמירת
כושר ללא מאמץ. חדר כושר
משוכלל הכולל אופניים, חתירה, משקולות
ועוד.

כי בעולם הערבי, וכייחוד
בקרב הפלסטינים, התקדם כל
העת התהליך של השלמה עם
ישראל.

• בגלל הדגל
חוף ים צמוד עם שמשיות, כיסאות
נוח ומקלחות: בריכה, בידור ושעשועים,
דיסקוטק משוכלל, ארוחות
טעימות והנאה מכל רגע.

^ דבר חייב להיאמר בבירור, כי
( 1זוהי עובדה שמתעלמים ממנה
לגמרי בישראל.
תהליך שיבתה של מצריים לחיק
העולם הערבי ל א נעשה על־חשבון
השלום עם ישראל.

שלושה

נכון ההיפך: התהליך הזה
צובר תאוצה דווקא משום
שמצריים שמרה על השלום עם
ישראל.

מלון הוד, על שפח ים המלח
הזמנות 057-84644 ;03-5462589 :

לרינה ושי אמיר

ברכות להולדת הבת
יעל, אחות לנעה

הדבר עצמו הוא כמעט בגדר נס.
השלום הישראלי־המצרי החזיק מעמד
גם אחרי הפלישה ללבנון, גם אחרי
צברה ושאתילה, גם אחרי מות האוטונומיה
(בטרם נולדה) ,גם אחרי האינתיפאדה.
שלום
קר, בוודאי. אבל שלום אמיתי
וחזק. הוא עמד בצוק העיתים. הדגל
הישראלי מתנופף בקאהיר, הדגל המצרי
מתנופף בתל־אביב. המוני תיירים
ישראליים באים למצריים. מצרים
אחדים באים גם לישראל. הגבול רגוע
לגמרי. אין שמץ של מתיחות צבאית.
יש התקפות בעיתונות, יש גילויי
מורת־רוח, אך זה קורה גם בין מדינות
ידידותיות.
עכשיו נושאת הסבלנות המצרית
הזאת פרי. יאסר ערפאת בא למצריים
מייד אחרי הצהרת אלג׳יר על הקמת
מדינה פלסטינית.

הוא לא בא לקאהיר למ ר
ו ת שמתנופף בה דגל ישראלי,
אלא מפני שמתנופף
בה דגל ישראלי.

העו ^ס הי ה

אש״ף הכריז על הקמת מדינה
וקיבל את החלטות מועצת־הביטחון
,242ו־ .338 הוא הכיר בישראל, על־ידי
קבלת החלטת־החלוקה. הוא ביטל
בפועל את האמנה הפלסטיויח.
הוא עשה זאת, בין השאר, כדי
לקשור קשרים עם ארצות־הברית, וכדי
להשפיע על דעת־הקהל בישראל.

והדרך הנוחה ביותר לשני
היעדים — וושינגטון וירושלים
— עוברת בקאהיר. דווקא
מפני שקאהיר מיודדת עם
וושינגטון ומקיימת קשרים עם
ירושלים.

• גשו מצוי
ך* הכרה המצרית במדינה הפו
1טינית יכולה להתפרש אצלנו באחת
משתי צורות הפוכות: אפשר לראות
בה אקט מילחמתי כלפי ישראל,
פגיעה בהסכמי קמפ־דייוויד ובשלום.

לזכרו שלאבי אראך
23-18 נזצמנד , 1988 מלן 01 /דה רנסנס
ימשליס

ואפשר לראות בה צעד חיובי,
היוצר גשר מצרי בין ישראל
לאש״ף.

ביוזמת דור ההמשך למורשת השואה והגבורה.

מי שרוצה לחזור לדרך־המילחמה
כדי ״להציל״ את טאבה, למשל, או כדי
לשרוף את כל הגשרים לשלום —
יכול לאמץ לעצמו את הפירוש הראשון.
לא חסרים כאלה אצלנו.
אך מי שמבין כי האינטרס הקיומי
של ישראל מחייב דרך פשרה, המובילה
להידברות עם אש״ף ולהסכם־שלום
עם המדינה הפלסטינית שתקום לצד
ישראל — חייב לאמץ לעצמו את
הדרך השניה.
למרבה הצער, מעטים אצלנו המבינים
זאת.

ני; הנושאים שיועלו בכנס:

* השפעות פסיכוסוציאליות של השואה על נד

ניצולים,בחסות״עמך.
(ד,׳הון סתק״ם ביום ד׳ 21.12.88 בשעות ד,נול,ו).

* לכידת פושעים נאציים והעמדתם לדין.
* האנטישמיות והעם היהודי אחרי השואה
והנסיונות להכחשת השואה.
* היהודים וזכויות האדם
וכן טקסים,ערב אומנים והקרנת סרטי
פילם ווידאו.
לפרטים: מזכירות הכנס:
חברת מליול-תיאום ת.ד 4426 .ירושלים 044ו 9
טל ( 02-637572 ,667402 :בי מי ם א -ה׳)

הצעד המצרי הזה יכול להיות
צעד אנטי־ישראלי או צעד
פרו־ישראלי. השאלה היא:
לאיזו יש רא למתכו ונים?

/ 7ח3ה\

^ הורה, המתבונן לרגע מן הצד,
€זה יכול להיראות כמו גן־עדן,
במובן מסויים. קבוצת־הורים יושבת במעגל
ומשוחחת על בעיות ילדיהם.
אני זוכרת שבמשך שנים, לפני שילדתי,
הייתי נשבעת ומשננת לעצמי
חזור ושנן :״כשלי יהיה ילד, לא אספר
על החוכמות שלו, לא אדבר על המעשים
שלו, לא אשוויץ בו, לא אהפוך
אותו לנושא־השיחה העיקרי שלי.״
אני זוכרת את עצמי נוכחת בשיחות
כאלה על ילדיהם של אחרים ומשתעממת
עד מוות, מגייסת כוחות ונימוס
כדי לחייך ולהראות התעניינות.
אחרי שילדתי גיליתי במהרה שיש
איזה דחף, שאינו בר־כיבוש, לדבר על
הילד, שהוא חלק מרכזי בחיים. פתאום
לא נראות השיחות האלה כל־כר משעממות,
וגם אני לא תמיד עומדת בפני
הפיתוי הזה.
וכמו שהבנתי שהעניין בילדים הוא
התפתחות טיבעית, המתחילה עם לידת
הילד, נוכחתי שההתלבטויות, המלוות
את חינוכו, הן חלק בלתי־נפרד מתהליך
גידולו.
אין הורה שאינו מתלבט ומתחבט
האם הוא הולך בדרר הנכונה, האם הוא
נותן לילדו את מירב האפשרויות, האם
הוא צריך להתייחס אליו כאל שווה בין
שווים, לשמוע גם את דעתו של הילד,
או להנחית עליו הוראות, כשהמוטו
המוביל אותו הוא :״כשתגדל תבין״.
גם לי, כמו לכל ההורים, היו לפני
הלידה חלומות ותוכניות לגדל ולחנך
את ילדי באווירה הרמונית ואידילית.
לספק לו בית חם, פתוח וליברלי, ולתת
לו את מירב אפשרויות הבחירה.
זה התבטא, בין השאר, בכך שחדרו
התמלא, כמעט מייד, בכל סוגי הצעצועים,
המישחקים, הבובות והספרים.
החל בצעצועים המתאימים לילד בן
יומו, ועד לצעצועים המתאימים לילד
בן . 10״שיהיה״.
או שמגיל יומיים, בערך, הכרחתי
את העולל, שעיניו עדיין לא היו בפוקוס,
להאזין לסיפורים שקראתי לו.
אך בדרך־כלל זורמים להם החיים,
הילדים גדלים כך או אחרת, והחלומות,
שנטוו לפני הלירה על מערכת־יחסים
הרמונית ואידילית, מתנפצים להם במרוצת
השנים.
כבר סמוך מאוד למועד הלידה הבנתי
שחלומות ותוכניות לחוד ומציאות
יומיומית לחוד.
יש מישפחות שבהן מגיעים הדברים
לידי משבר, ואז מתחילות ההתייעצויות
עם מומחים והניסיונות הנואשים
לתיקון.
אחת הדרכים להתמודדות עם הדברים,
עוד לפני היווצרות הבעיות, היא
בית־הספר להורים של מכון אדלר.
מכון אדלר קרוי על שמו של הפסיכולוג
האוסטרי אלפרד אדלר, שפיתח
תיאוריה ייחודית בשלושת העשורים
הראשונים של המאה ה־20׳ .את התיאוריה
הזאת הפיץ הד״ר רודולף דריי־קורס
בארצות־הברית ובישראל. אחד
מתלמידיו בארץ הוא אחי יותם, שהיה
בין מקימי בית־הספר להורים בארץ ב־
. 1963 מטרת בית־הספר היא לעזור
להורים לגדל את ילדיהם לעצמאות
ואחריות ולתחושה חברתית, באווירה
של שיתוף־פעולה וכבוד־הדדי, ולהכי

לקראת בגרות בונה בחברה דמוקרטית.
אדלר
טען כי הפרעות נפשיות,
תיפקוד לקוי והתנהגות סוטה — מקורם
במערכת־היחסים של הילר עם בני־ *[
מישפחתו בשנות־החיים הראשונות
שלו. דרייקורס, שהזדהה עם רעיונותיו
של אדלר, האמין כי הורות היא משימה
שיש ללמוד אותה, וטען כי במילא כל
צורה של טיפול היא בעצם חינוך.
המכון מפעיל בתי־ספר להורים במקומות
שונים בארץ, תוכניות־הכשרה
למדריכי־הורים וקליניקה לטיפול במבוגרים.

בתי־הספר להורים מנהלת הפסיכולוגית
זיווית אברמסון.

יטית הטיפול הנהוגות בנד
סן־אדלר מוצגות על־ידי המנ־ ־
חים אחי יותם וזיווית אברמסון בסידרה
קשר מישפוזת בטלוויזיה החינוכית.
הסידרה זוכה בפופולריות רבה, גם
בשל העובדה שהיא דנה בבעיות יומיומיות,
שהן מנת־חלקן של מישפחות
רבות, וגם בשל דרך ההסתכלות המיוחדת
של המנחים בבעיות המתעוררות
בין ההורים לילדיהם.
בית־הספר להורים הוא קורס האורך
שמונה חודשים. הפגישות נערכות אחת
לשבוע. החלק הראשון של הקורס הוא
תיאורטי, ובו דנים במושגים שונים
הפוקחים את עיניהם של ההורים ומביאים
אותם למודעות גבוהה יותר ביחס
לעצמם, לילדיהם וליחסים בבית. הח־ *
לטתי להירשם לבית־הספר.
לקורסים מגיעים הורים בזוגות, או
ביחידים, מכל הגילים, המיקצועות, העדות
והשכבות.
במהלך הפגישות מדברים ההורים
בגילוי־לב על ילדיהם, על האווירה
בבית, על היחסים ביניהם לבין ילדיהם,
בין הילדים ולפעמים אף על היחסים
עם הוריהם שלהם, מה שמכונה במינוח ״
של מכון אדלר ״מישפחת המוצא״.
אנחנו, שעד לפני ימים אחדים היינו
זרים אלה לאלה, שבאנו ממקומות שו־

ל ה !,ת
הו ר ה
המדור, המתחיל בעמודים אלה,
ידון בבעיותיהם של הורים וילדים,
כפי שהן מ שתקפות בפגישות ב־בית״הספר
להורים של ״מפוו א דלר״
.ענת סרגוסטי, שנרשמה כאם
לבית-הספר, תתאראת הדיונים
בפגישות, את הריעות המובאות
בקורס ואת חוויותיה כאם. הכתבות
שיובאו במדור זה, והמג•

זה הילד ששמו שם. הוא מגיש את צלחת העוגיות לאורחים. זה1ותן לו תחושה של שייכות ומעמד
נים בעיר, נפתחים זה לזה כמעט ללא
שום מעצורים, וחושפים את הקשיים
שבגידול ילדינו.
כמעט מן ההתחלה התברר שלכל
מישפחה יש ״בעיות״ בבית, שיש הרבה
מן המשותף בינינו. לאט־לאט נוצרה
אווירה של שותפות ופתיחות.
הפגישה הראשונה יוחדה להיכרות.
כל משתתף הציג את עצמו, סיפר כמה
ילדים יש לו, מה גילם, מה חיובי בהם
ומה הקשיים שהם מציבים. כל משתתף
סיפר מה הוא מצפה מן הקורס ומבית־הספר
להורים.
הציפיות רבות ושונות, אך המכנה
המשותף לכולן הוא הרצון להיות הורים
טובים יותר ולקיים בבית אווירה
נעימה.
המנחה, מיכל• ,אמרה שלפני תחילת
הלימודים, חשוב להסביר משהו:
״חילוקי־דיעות בין ההורים בקשר
לחינוך ילדים, הס טיבעיים ונורמליים ׳
לחלוטין. שני ההורים הם אנשים שונים
בעלי ריעות שונות. מצב זה מרחיב את
האפשרויות של הילדים ללמוד לבנות
סוגים שונים של קשר עם אנשים. אין
ביניהם.

כל אפשרות שההורים יסכימו
* שם בדר. רפי כקשת הססן.

חשוב רק שיכבדו כל אחד את דעתו של
הזולת, וכך לומדים הילדים שאפשר
לכבד גם דיעה שאינך מסכים איתה.
״אנחנו מקווים שבסוף הקורם תיווצר
קירבה בריעות של ההורים.
״כאשר יש בין ההורים ויכוחים
וביקורת הדדית (סמויים או גלויים)
הידועים לילדים, הם רואים זאת בדרך־
כלל כהזדמנות־פז לקבל תחושת חשיבות
וכוח, על־ידי כך שהם גורמים
להורה אחד לכעוס על השני. לעיתים
רחוקות מצליח הילד לעמוד בפני
הפיתוי לעשות זאת. היינו מבקשים
להציע הסכם של הפרדה, שבו יהיה כל
הורה אחראי לקשר שלו עם הילדים,
ולא יתערב ביחסים של ההורה השני
עם הילד. אם יש מצב שהוא קשה לאחד
ההורים, כמו, למשל, כשההורה השני
צועק וכועס על הילד, מוטב שייצא מן
החדר ולא ינסה להגן על הילד מפני
ההורה השני. גם אם מה שהוא עושה
מכעיס אותו, או נוגד את דעתו. או,
דוגמה אחרת, כשהילד מבקש משהו,
וריעות ההורים חלוקות אם להסכים או
לא, יכולה האמא לומה, לי זה לא
מפריע, אבל לאבא כן, לכן נתחשב
בדעתו׳.
״יש, כמובן, אפשרות לשנות את
ההחלטה, אם כולם מסכימים.
״בקבוצה יוכל כל אחד ללמוד רק
מה הוא יעשה, ואין טעם בזה שהאחד
ילמד כדי לבקר את השני. לכל אחד יש
אפשרות ללמוד רק לעצמו. כל אחד
יכול ללמוד איך לבנות את היחסים
שלו עם ילדו.״

״אגי רוצה
להיזהר!״

ת הפגישה השניה פתחה מיכל
בדיון. הוא נסב סביב נושא השיי
עות
לבית־הספר להורים, נערכות
בשיתוף עם הפסיכולוגית זיווית
אברמסון, מנהלת בית״הספר להו רים,
ובייעוצה.

כות.
בתחילת הדיון הציגה מיכל את הרעיון
המרכזי של אדלר :״האדם הוא
יצור חברתי ״,אמרה ,״הוא זקוק לחברה
לשם הישרדות, באותה המידה שבה
הוא זקוק למזון ולאוויר. מטרתו ושאיפתו
העיקרית של האדם מיום לידתו
היא הרגשת השייכות. הוא ך וצה להרגיש
שהוא חלק משמעותי מן הקבוצה
שבה הוא חי.
״הילד רוצה להרגיש שיש לו מקום

חשוב ומכובד במישפחה שלו. הוא
רוצה להרגיש שהוא שייך אליה״.
להמחשת הרעיון סיפרה מיכל אגדה
על אדם שגר בעיירה קטנה, ובאחד
הימים החליט שאינו רוצה עוד להיות
שייך לעיירה ושהוא עוקר משם. הוא
בנה לעצמו בית במרחק של שני
קילומטרים מהעיירה. כך חי בצידה של
החברה.
לימים נשרפו כל בתי־העיירה בשריפה
גדולה. התושבים, שנותרו ללא
קורת־גג, החליטו לבנות את העיירה
מחדש, אבל לא על שרידי הקודמת,
אלא במרחק של 20 קילומטר משם,
וכך עשו. כשראה המתבודד את המתרחש,
העביר גם הוא את ביתו, וקבע

תית, המערך במישפחה ושיטות־החי־נוו•
ואכן,
כאשר כל אחד מאיתנו התחיל
לחשוב על הילד הפרטי בבית, הבחנו
שהקטנים מעוניינים, כבר מגיל צעיר
מאוד, לעזור בבית ולתרום את חלקם.
אני, למשל, נזכרתי ששם, בני בן
השנתיים וחצי, מבקש כבר׳ מזה חודשים
רבים לעשות דברים בבית. לעיתים,
כשהסבלנות שורה עלי, אני מתירה
לו. לעיתים נראה לי שמסוכן מדי
לתת לילד כליכד צעיר, שידיו אינן
מיומנות, צלחת שבירה. הוא מתחנן,
בדרכו, בשפתו הבלתי־מופשטת, ומבקש
:״אמא, אני רוצה להיזהר!״
הודינו במבוכה שאנחנו לא תמיד

מאת ענת סרגוסט׳
אותו במרחק של שני קילומטרים ממקומה
החדש של העיירה.
אחר־כך ביקשה מאיתנו מיכל להתחלק
לקבוצות של ארבעה, כשכל
קבוצה היתה צריכה להכין רשימה, ובה
למנות, לפי הרגשת המשתתפים, באלו
מצבים מרגיש אדם שייך בעבודה,
במישפחה ובחברה.
בקבוצה שלנו אמר אבא אחד שלדעתו
הדבר שנותן הרגשת־שייכות
במישפחה הוא האהבה, בעבודה הסיפוק
וההרגשה שזקוקים לו, ובחברה חשוב
לו גם להיות רצוי. אמא אחת אמרה
שלדעתה קשה למצוא הבדלים בין
שלוש החלוקות — מישפחה, חברה
ועבודה — והיא חושבת שהדברים
משותפים בכל המקומות והם: עניין,
חום, יחסים טובים, סיפוק ורצון־טוב.
בסיום הדיונים של הקבוצות הקטנות,
הציגה כל קבוצה את הרשימה
שלה בשיחה הכללית.
קיימנו דיון והגענו למסקנה שיותר
מכל מרגיש אדם שייך ומשמעותי
באמצעות התרומה שלו לקבוצה —
מישפחה, חברה ועבודה. המטרה של
מעשינו היא הצורך הבסיסי והעמוק
להשתייך.
הגורמים המשפיעים על הדרך, שבה
בוחר הילד ללכת כדי להשיג את מטרתו
ולהיות שייך, הם האווירה המישפח־

מאפשרים להם, גם משום שאין לגו
סבלנות, גם משום שהקטנטנים אינם
זהירים ואנחנו, ההורים, פוחדים שיקרו

ף ץ״בל סיפרה שיום אחד הגיעה
* ) לביקור בבית־ידידים. בבית היו
בנם, כלתם והנכד הקטן בן ה־ .3הסבא
והסבתא ביקשו עזרה כדי להזיז שטיח
כבד ממקומו.
ה״גדולים״ אחזו כל אחד בפינה אחרת
של השטיח והתחילו להזיזו. מיכל
דחפה את הקטן ואמרה לו :״גש, תחזיק
גם אתה ותעזור.״ היא סיפרה שהילד
החזיק בעדינות באחד הפרנזים של השטיח
הגדול, אך על פניו היתה שפוכה
הבעת אושר עילאי.
״זאת אומרת,״ אמרה ,״שאדם מרגיש
שאם אינו יכול לתרום, סימן
שאינו שייך. הוא רואה סביבו את
הגדולים פעילים, נמרצים, עושים ומבצעים,
והוא רוצה להיות חלק מן
העשייה הזאת. כשלא מאפשרים לו
לחוש עצמו משמעותי באמצעות תרומה,
הוא מתחיל לאט־לאט לחפש דרכים
פחות־מוצלחות להרגיש שייך. אז
נדמה לעיתים שעד גיל 5ההורים
,מחנכים׳ ומגיל 5מתחילים לתקן״.

אמא אחת אמרה שכל זה לא נראה
לה מתאים לילד שלה, כי הוא עצלן
ואינו מוכן לעזור ולתרום בבית. על זה
השיבה מיכל שאדלר ודרייקורס
האמינו שהתינוקות נולדים עם מיספר
מוגבל מאוד של תכונות גנטיות, שאינן
ניתנות לשינוי, כמו המראה הפיסי,
מנת־מישכל (שגם היא יכולה לעלות
ולרדת בהשפעת נתוני־הסביבה)
והטמפרמנט. כל השאר, האמינו, הן
התנהגויות הנתונות לבחירה.
בניגוד לסברה המקובלת, אין אדם
נולד בעל אופי מסויים, אלא בוחר לו
התנהגויות אופייניות על־פי האופן שבו
הוא מבין את הסביבה ועל־פי מטרותיו.
ואת ההתנהגויות האלה, יוכל לשנות,
אם ירצה.
ילד שלא ניתנה לו הזדמנות לקחת
חלק בעבודות־הבית, ושלא הוטלו עליו
מטלות מגיל צעיר, מאבד לעיתים
קרובות את החשק לעשייה, ומתחיל
להיקרא ״עצלן״ .דרכים מתאימות של
עידוד יוכלו להחזיר אותו למעגל
העשייה.
כמובן שבסיום הפגישה מיהרתי
הביתה וכבר רציתי להעיר את שם, כדי
שיתחיל מייד לתרום את חלקו במיש־פחתנו
הקטנה וירגיש שהוא שייך. למזלו,
התאפקתי ער הבוקר.
קשה להצביע על שינויים דרמא־תיים
באווירה בבית, הנובעים מכך
שאני מאפשרת לשם לעזור בעריכת־השולחן,
בסידור הכביסה הנקיה בארונות,
או בעבודות־בית אחרות, אך עין
רגישה יכולה להבחין בהבעת־אושר
שהיתה נסוכה על פניו של הילד,
שביקש לקחת בעצמו את צלחת־העוגיות
לשולחן האורחים, ובקשתו
כובדה. הוא החזיק את הצלחת בשתי
ידיו הקטנטנות, הלך לאט־לאט לכיוון
חדר־האורחים בהבעת חשיבות, הניח
את הצלחת על השולחן והביט סביבו
בגאווה.
אפשר, אולי, להסתכל על זה גם
מנקודת־מבט אגואיסטית. הרבה יותר
קל להורים כשהילד מבצע פעולות
פשוטות בעצמו, ולא מטריח את הוריו
בכל שטות, שכן אז עסוקים ההורים
בהתעמלות מתמדת: קום־שב, קוס־שב,
וכן הלאה לאורך כל היום.

סג רזו מו
בחזרה ל7זול7ז7וו>
מילחמה ושלום -חלק א׳ (טיילת,
תל־אביב, ברית־המועצות) -ה חלק
השני, מוסקב ה בוערת, יוצג ב קרוב
באותו בית־קולמע. אורכו של
כל חלק כשלוש שעות וחצי.
להצגתו של הסרט, הגירסה הקרובה ככל האפשר למקור,
צריך להתייחס כאל אירוע קולנועי( .המקור ארך שמונה שעות
ו״ 27 דקו ת. בעבר הוצגה בארץ גירסה של שש שעות ומשהו,
ועתה, בגירסה שנרכשה על-ידי קנון בברית״המועצות, אורכו
של הסרט, על שני חלקיו, כשבע ורבע שעות ).קשה להעריך
בבהירות סרט שנעשה לפני 20 שנה, במשך ארבע שנות צילום
ועריבה, באותן אמות״מידה שבהן מ תיי חסי ם לסרט באורך
רגיל שנעשה בצורה קונוונציונאלית.
לעובדה שסרגיי בונדראציוק עשה א ת הסרט בין השנים
67־ , 1963 בתקציב של מה שהיום היה מתקרב למאה מיליון
דולר, כבימאי-החצר וחביב-הקרמלין בשנים שלפני הגלאס נוסט,
נועדה חשיבות מרובה. שכן בונדראצ׳וק לא נאלץ להי לחם
על חומר אנושי או על צלולואיד, נעזר בגיוס כללי של מאות
אלפי ניצבים ויש להניח, ואף להיווכח למראה הסרט, שמס-
השפתיים ששילם להאדרת שמה של האומה הרוסית והתיר״
גומים הפשטניים שהעניק לעיתים לאירועים ולדמויות, שהן כה
ריאליסטיות אצל טולסטוי, אינם יבולים להעמיד את הסרט
קרוב לרמתו האנושית והרעיונית של הרומאן של לב טולסטוי.
אבל גם א ם להיכנע לפשטנותו של בונדראצ וק, המציג א ת

סוטים

מילחמדו־מעמדודו
סבוורלי־ היל ס
השם בבר מבטיח משהו
מטורף ועוקצני, שם הבימאי:
פזר בארטד מוסיף הבטחה
להומור שחזר. שחור מאוד
כל מה שיחסי־הציבור בהוליווד יכולים לבשר
על הקומדיה החדשה של פול בארטל יהיה מיותר.

לודמילה סאבלייבה ויאציסלאב טיחונוב
האוייב היחיד לשלוותו של העם הרוסי הטוב והמטיב בדמות
נפוליאון האימפריאליסט חסר-המעצורים ומתעלם מכל הבע יות
האחרות, הרי גדולתו של הסרט לא רק בכמויות, של הקר בות,
הנופים, הסוסים, הנשפים אלא גם באיכויות של מעמדים
מסויימים, המצולמים בתנועות מצלמה מרשימות ובלתי-נשב-
חות. בל אלה, פלוס פרצופים רוסיים חמים בתפקידי־מישנה
רבים ונטשה אחת בעלת הענייים התמות ביותר שנראו עד כה
על הבד, עושים א ת הסרט למניע חשוב לחזור אל טולסטוי.

כי שלון מעוצב להפליא ביאטריס (לב, תל־אביב, צרפת) -
שלח מישהו לחלל האוויר שאלה
מביכה: מה היה קורה למבקרי־ה-
קולנוע אילו חזו בביאטריס מבלי
לדעת שעל הסרט חתו ם הבימאי ברטראן טאברנייה. הסביבה
שתקה. ושתיקה בהודאה תיחשב.
חלקו הראשון של הסרט, לפחות השעה הראשונה, מסורבל
ומשעמם, מגרה לרגעים ספורים בלבד, ונראה כאילו לא ייגמר
לעולם. רק חלקו האחרון מסביר לאן הולך הסיפור ואיך ה ת מקם
לו המשל הפמיניסטי הזה, בצורה מרשימה ביותר מבחיגה
אסתטית, דווקא במאה ה־. 14
טאברנייה נשען על תסריטה של אשתו״לשעבר, קולו
טאברנייה ארהגאן, סופרת ומשוררת ששיתפה איתו פעולה
.בעבר בכתיבת יום ראשון בכפר.
הסיפור מתחיל בטראומה של ילד, פרנסואה דה קורטמאר,
בן ה״ג . 1אביו, אביר בעל עיניים רכות, יוצא למסעות-הצלב
ומוריש את סבינו לבן, באמונה שישמור על אמא. כהרף עין
מוצאת לה הסכין שימוש כשהמראה הראשון הנגלה לעיני הילד
הוא אמו במיטת אביו, אך, אבוי, עם מישהו אחר.
מכאן ואילך, אחרי ציפייה ממושכת לאב שלא חזר, יהפוך
פרנסואה לגבר מר־נפש, שתבוסתו העתידה בקרב האכזר של
קרסי (קרב ידוע נגד אנגליה במילחמת 100 השנים) ,המלווה
בבוז לבנו הנשי ושינאה לכל הנשים שבעולם, יהוו א ת הבסיס
לטרגדיה האישית שלו ולפאסיון של ביאטריס, בתו.

הבעל חוזר כרוח

נילס טאברנייה ודולי דלפי: כל הנשים בוגדות
למעשה זהו סיפור המתאר שוביניזם גברי פגוע הטבוע
במאמין נוצרי שאלוהיו, אלוהי הכבוד והחרב, הביס אותו לכל
אורך הקו. ואם לא די בכך שנענש בבן רכרוכי הרי בתו, שאותה
ביקש לשנוא, היא האוייב שווה־הערך היחידי שיש לו וגם,
כמובן, האוהב היחידי שעליו להכניע בברוטאליות, הביטוי
היחיד שיש לו להוכיח את עליונותו שנשדדה ממנו.
וכך מתוארת צליבתה של ביאטריס בידי אביה. גדולתו
הכמעט־יחידה של הסרט היא מלאכת השיחזור של התקופה.

ללכת עובי אחריו לאהבה בלבד (פאר, תל־אביב,
אוסטרליה) -סיפור-אהבה גדיל מן
החיים, המתרחש בשנות ה־ ,30 מת חיל
באוסטרליה ועיבר לאנגליה. ה גיבורה
היא בת למישפחה בורגנית מהמעמד הבינוני. אמה
הלכה לעולמה ואילו היא ואחותה, גם א ם הן מקבלות את בל מה
שמגיע להן, נשארות תמיד השותפות הנחותות והפחות־חשובות
לצד האב ושני האחים הגדולים.
הנערה מתאהבת במרצה לפילוסופיה ומוכנה לעשות למענו
הכל. אולם הוא שומר על מרחק מוזר, לא מעט בשל רגש*
הנחיתות הטבוע בו בגלל מוצאו הפרולטרי.
הסיפור מקבל תפנית לא-צפוייה כאשר מודיע המרצה שהוא
נוסע לאנגליה כדי להגשים שם את עצמו.
הנערה, הנחושה בהחלטתה ללכת בעיקבותיו, מקריבה שליש
שנים מחייה כדי לאסוף פרוטה לפרוטה, סופגת לעג ועלבונות
מן האחים, רואה את אחותה נשברת בגלל יחס דומה, אבל אינה
מוותרת.
בסופו של דבר היא מגיעה לאנגליה בעיקבות אהובה, אבל
שם מחכות לה הפתעות שלא צפתה מראש.
זה יכול היה להיות סרט פמיניסטי על נערה המתעקשת ללכת
בדרכה, למרות כל המיכשולים, אילמלא היתה עיקבית כל כך
בצורך למצוא גבר להישען עליו.
אפשר היה לראות בסרט ביקורת חברתית אילמלא היה אותי

עם שם כמו שלו(אוכלים את ראול) ושם כמו שם
הסרט מילחמת המעמדות בבוורלי־הילס כבר
י ברור שלא מדובר בטרגדיה שייקספירית, כי אם
בסאטירה חברתית, שהצחוקים שלה שחורים כמו
מסך אפל.
ואמנם פול בארטל בחר לעצמו גיבורים ונושא
מטורפים כמו השכונה המפוארת ותושביה. במרכז
העלילה, לפי תסריטם של בארטל וברוס ואגנר,
עומד ת כוכבנית נשכחת הצמאה לתהילה
מחודשת — ז׳אקלין ביסט ובעלה המנוח השב
אלינו בצורה של רוח־רפאים, הבימאי־שחקן פול
מאזורסקי. לצידם שכניהם מרי מורונוב ובעלה
וולאס שון(המשחק בתפקיד הרכלן המביים את
התאבדותו בסרט המודרו״ם של אלן רורולף),
אחיו המחזאי הכושל, כלתו כוכבת־הפורנו לשעבר,
וזוג עוזרי־בית המשליטים אנרכיה מינית
מושלמת בשכונה כולה.
אפשר היה לקרוא לסרט הזה גם האלמנה
העליזה ופרנקנשטיין מבוורלי־הילס.
תדריו חובה לראזת:
תל אביב: החגיגה של באבנו, קיץ אצל סבא,
בגלל המילחמה ההיא, קפה בגדר, כפר קטן שלי,
מסע לקיתרה, הקומיסרית, הנסיכה הקסומה,
בוקר טוב ו״ט־גאם.
ירושלים: החגיגה של באבט, הגסיכה
הקסומה, ליידי איב, בגלל המילחמה ההיא, קפה
בנדר, מקר טוב ו״נדנאם.
חיפה: הגסיכה הקסומה, קפה בגדר, בוקר
טוב ו״ט־נאם.

תל־אביב:

הלן בודאי והוגו ויוינג: הקרבה לא משתלמת
המרצה, שבאמצעותו באה ביקורת זו לידי ביטוי, מתגלה
כבלתי־נסבל, ללא שום קשר למוצאו החברתי. ואולי אפשר היה
לראות בסרט סיפור-אהבה סוחף אילמלא ההתנהגות הצוננת
של בל הנוגעים בדבר.
בסרט יש מעט מזעיר מכל הדברים הללו, אבל הבימאי
סטיבן וולאס אינו מכניס הרבה תנופה לאירועים ולכן אי״אפשר
לדרוש מן השחקנים, ובראשם הלן בידאי וסם ניל בתפקידים
הראשיים, העושים כמיטב יכולתם, ליותר ממה שהם עושים.

מסע לקיתרה (הקולעע, בית ציוני
אמריקה, יוון) — פליט פוליטי, שנאלץ לגלות
לברית־המועצות עקב מילחמת־האזרחים ביוון
ושילטון הקולונלים, חוזר למולדתו אחרי 32
שנה. אשתו נשארה נאמנה לו, אבל אינה סולחת
לו על נטישתו. בניו עסוקים בעניינים אחרים.
כפרו מתפנה מתושביו. המציאות מתכחשת אליו.
אין לו מקום לא בבית ולא בגלות. עקור
משורשים. כל זה בסרט בתוך סרט של אשף־
הקולנוע, הבימאי תיאו אנגלופולוס. מסובך אבל
כדאי להתמודד.
להשלמת התמונה — מסע השחקוים שלו
בסינמטק תל־אביב.

עדנה פייכדז •

העולם הזה 2674

זה ...וגם זה1...נם זה...ונם זה...ונם?ה ...ו נם זה...ו נם זה...ונם זה...ונם זה...ונם?ה...ונם ז
שבוע הכל תלוי בזווית־הראייה, זה דבר ידוע, לא?
המופע הממלכתי בפתיחת הכנסת ה־ 12 זכה
להשמצות מפי כל. בושה: כלימה: כיצד אנחנו
נראים? תיגרות שוק: התנהגות ברברית: שר־האוצר
קם ובקול דראמתי שאל :״איר אנחנו נראים
בעיני הנוער?״
ואז ענה לו בני בן ה־ ( 13 אצלנו בבית נוהגים
לדבר עם הטלוויזיה) :״אתם נראים נהדר. זאת
הפעם הראשונה שאני רואה שיש לכס הומור. איזו
תוכנית־בידור נהדרת. כיפק הי״:

היא נולדה כקא תולית באירופה לפני הרבה שנים. כמה שנים
לפני מילחמת־העולם השניה היא הכירה בחור יהודי נחמד,
התאהבה בו, נישאה לו וילדה לו שני בנים. לפני הברית של הבן
הבכור אמרו לה בני מישפחתו שכדאי שתתגייר. היא הלכה לרבי,
שהיה אז במקום מגוריה, והתגיירה.
כשפרצה מילחמת־העולם, נלקח בעלה היהודי למחנה״השמדה.
היא לקחה את שני בניה הקטנים וברחה ממקום למקום. חמש שנים
היא ברחה ביחד עם יהודים אחרים מעירה, התחבאה, סבלה
חרפת״רעב ומה לא.
כשתמה המילחמה חזרו כל היהודים לעירם לראות מי נשאר.
בעלה לא חזר. היא היתה אשה צעירה ויפה וקיבלה הצעות־נישואין
רבות. היא החליטה שמחובתה להינשא ליהודי, כי היא יהודיה
ומפני שבעלה נהרג בגלל היותו יהודי. התעקשה וסירבה להצעות
של גברים מוצלחים ועשירים.
בסוף הכירה גבר יהודי שאיבד את אשתו בשואה. הם קשרו את
גורלם זה בזה. הוא היה מ בו סס ועייף מתלאות המילחמה ולכן רצה
להישאר בארצו באירופה. היא לחצה לעלות ארצה. ליהודים יש

ארץ ושם מקומנו -אמרה.
אחרי שנתיים עלו ארצה, היא, בעלה החדש ושני ילדיה. הילדים
גדלו כאן, שירתו בצבא, נישאו והקימו מישפחות. כל הנכדים שלה
יהודים כשרים ו ...חילונים.
היחידה מכל המישפחה המדליקה נרות בשבת, הצמה ביום-
כיפור, ההולכת כשמגן־דויד על הצוואר היא האשה שנולדה לפני
הרבה שנים כקאתולית, אבל היום היא יהודיה גאה.
מה היא תהיה אחרי שיתקבל חוק ״מיהו יהודי״?
את הקטע הזה יכולתי לגמור בנימה פסימית. אלא שהשבוע
פגשתי אותה ושאלתי אותה מה יהיה אם יתקבל החוק. היא חייכה
אלי ואמרה :״ 300 חוקים לא יקחו ממני את יהדותי. לפני 50 שנה
קיבלתי על עצמי, מתוך בחירה, את הדת היהודית ורק אלוהים
בעצמו יכול לקחת אותה ממני. על מי שטוענים שהם נציגיו של
האלוהים אני פשוט מצפצפת״.
אחרי התשובה הזאת, אני שואלת אתכם, יש ספק שהאשה
יהודיה?

אז כמו שהבטחתי לכם — הגיע החורף. נגמר
השיזוף על שפת־הים, עברו לארונות החולצות
עם השרוול הקצר, נעלמו היתושים, הסתיים החום
והלך לו ריח המנגל.
יש אנשים שחבל להם על כל זה, והם מחפשים
תחליפים. בעניין הים — אפשר למצוא היום
בריכות־שחייה מחוממות וכל מיני חשמלים לשיזוף
מלאכותי. בעניין החום, יש, ברוך השם
(החלטתי להפסיק להגיד את הטיפשות הזאת,
אבל זה לוקח זמן כנראה) עשרות תנורים ומפזרי־חום
ורדיאטורים והסקות ואפשר לחיות עם זה
כמה זמן ער שיחזור הקיץ המבורך.
רק בעניין המנגל היתה לנו בעייה. אני, באופן
אישי, לא נהניתי ממנו גם בקיץ, כי יש לי אישור
מהרופא לא להשתתף במנגלים המוניים והבר־בי־קיו
במירפסת הצרה מלכלך את הקיר ומכניס פיח
לחרר, אז ויתרתי.

עכשיו גם אני, וגם אתם, יכולים להצטרף
למנגל נטו — כלומר מנגל נטול אנשים ונטול
ילדים ובלי ישיבה על אבנים קשות ובלי נסיעה
של שעתיים לכל כיוון ובלי אריזת ציוד של שעה
לפני הנסיעה ואחרי הנסיעה.
לחנויות הגיע מוצר חדש ששמו מנול חשמלי
ביתי, והוא מתאים לצליית בשר, דגים וירקות
שונים. הוזמנתי למסיבת־עיתונאים שבה הראו
את המוצר החדש, טעמתי מהכשרים שהכינו
עבורנו והשתכנעתי. קניתי את המכשיר, ועכשיו
אנחנו מבלים.
הילדים טוענים שיש לזה טעם של מיסעדה.
הבעל טוען שהוא בטח ירזה מהאוכל, מפני שלא
מוסיפים לו שומן, ואני נהנית, כי כל ארוחה
בשרית לוקחת לי 15 דקות.
אני ממליצה מאוד.

איור מתוך הספר ״עכברון, בלון וסעמון״
ספר אחד לפחות, לכל דור של מרטיבים
הבעייה היא שהילד הוא רק בן , 13 והוא לא
יודע שאין להם הומור.
אבל נעזוב את זה, אם הם הצליחו לשמח ילד
אחר בישראל, הם עשו יותר מאשר רבים ציפו
מהם.

בזמן האחרון התפרסמו כמה מאמרים בעיתונות
על נפלאותיה של הטלוויזיה הבריטית.
מיהרו אנשי הטלוויזיה הישראלית וקנו מהאנגלים
את הסידרה בת שלושת הפרקים בחורי
התהילה. כדי להראות לאנשי העיתונות
הכתובה שהם לא יודעים על מה הם מדברים.
אחד אפס לטובת הטלוויזיה. הסתבר שגם
האנגלים מפספסים לפעמים.

רציתי לקנות מתנה לחבר. איך יודעים מה
לקנות לחבר? פשוט, שואלים את אשתו, אשתו
אמרה שיש לו קומפקט־דיסק (יש איזו מילה
בעברית?) חדש ואין לו תקליטונים בשבילו.
האשה גם אמרה לי שכל תקליטון כזה עולה
45 שקלים. נו, מה לעשות 45 ,שקלים הם לא סוף

העולם. אבל לפני שהספקתי ללכת במיוחד למקומות
שבהם מוכרים תקליטונים לקומפקט־דיסק,
הגעתי לסטמצק׳ ,בעניין אחר לגמרי.
אני לא יודעת מדוע חנות־ספרים מחזיקה
תקליטונים כאלה, ועוד פחות אני יודעת למה הם
מבקשים בשבילם 18 שקלים בלבד, אבל לפני
שהם יתחרטו קניתי שניים. אילו לא הייתי כותבת
את השורות הללו כאן, היתה אשתו של החבר שלי
חושבת שהם קיבלו ממני מתנה ב־ 90 שקלים,
אבל אני, עם הפטפטנות שלי, הורסת לעצמי
הכל.
למי שמתעניין בתקליטונים הללו כדאי שייגש
לסטמצק׳ ויבדוק בעצמו.

הילד הקטן קיבל במתנה ליום הולדתו ה־10
איזה מישחק אלקטרוני קטן, שכדי להפעיל אותו
צריך כנראה זריזות־יריים מדהימה ומוח של
סוללה פיצפונת. ניסיתי לשחק ולא הלך לי.
ביקשתי מהילד שילמד אותי, אבל הוא רק צחק
ואמר :״בחיים לא תצליחי״.
למה?
ככה, כי זה לא בשבילך.
אבא הצליח?
אבא זה משהו אחר. אבא גאון.
אתה יודע שאתה חזיר שוביניסטי?
להגנתו בא אחיו בן ה־ 13 ואמר: את יודעת
שאת מתחצפת לגברים כמו תולעת פמיניסטית?

(עם בער מספרה)
שלום, ב את לחפוף?
כן, איפה אלי?
אין אלי. נטע.
לאן נסע?
נסע לקנדה עם המישפחה שלו.
מה, עזב את הארץ?
למה? מה פתאום עזב א ת הארץ?
הוא לא אוהב א ת הסטייל פה. בקנדה זה
יותר סטייל אירופי.

קונדיטוריית השקם, שמתכוננת לאפות 1.3
מיליון סופגניות בחודש הקרוב, שלחה לי הביתה
קופסת סופגניות. כך נודע לי שהנה זה מגיע.
שמונה ימי־חופש לילדים.
תתחילו בהכנות לפיגוע הזה. תתקשרו כבר
לשמרטפים, תתחנפו לסבתות מכל הצדדים,
טלפנו לחברים בקיבוץ ושאלו לשלומם, תבררו
בבנק כמה אובר־דרפט מותר לכם לקחת.

המנגל החשמלי, לצלייה ביתית
בטעם של מיסערה, בלי אושים מסביב, בלי עשן ולא משמין
הוי, אנטיוכוס אנטיוכוס. הלוואי שתסתובב
בקבר כמו סביבון כל שמונת ימי־החנוכה.

בזמן ארוחת־הצהריים שאל אותי הילד מה זה
בדיוק ״הנאה צרופה״ .ניסיתי להסביר, אבל הוא
ביקש דוגמות. הדבר היחידי שעלה ברעתי באותו
רגע היה משהו שלא משתפים בו ילדים, ולמזלי
הטלפון צילצל ושכחנו את ההנאה הצרופה.
באותו ערב, מול הטלוויזיה, בתוכנית מסך
איש׳ ביקש יעקב צור לשמוע את ליאור ייני(הצעיר)
שר את בדומיה. שלוש דקות של הנאה
צרופה עברו עלי וידעתי שיש לי תשובה לילר.
אבל למחרת בבוקר, כשרציתי להסביי לו,
נעצרתי. מה מבין ילד דיגיטאלי בן 10 בשירים

אנשים רבים חושבים אותי, בטעות כמובן,
למומחית לילדים, רק בגלל שפה ושם יש לי מה
לאמר עליהם מעל דפי העיתון. בגלל הטעות
הזאת פונים אלי אמהות צעירות ואבות צעירים
בבקשת עצה.
הפנייה האחרונה היתה מאם שרצתה לברר על
ספר נחמד שיעזור לבן שלה להפסיק להרטיב.
ובכן, אמא צעירה: יש 50 ספרים כאלה לפחות.
כל דור של מרטיבים — שזה כל שנתיים —
זוכה לפחות לספר אחד בעניין זה.
הספר האחרון הוא עכברון, בלון ופעמון מאת
נעמי בן־גור ויש בו ציורים יפים מאוד של טלי
קריבולט. סיפור נורא נחמד, אבל אם מישהו
חושב שהספר הזה, או כל ספר אחר בנושא, יגרמו
לילד להפסיק להרטיב יש לו טעות איומה.
עם ספרים ובלי ספרים הם מפסיקים בגיל 3
בערך, אבל מהספרים הם נהנים. גם כן משהו, לא?

רני* 7ה שכר

מחצה מהין ם־הן דדת
1מישד שכבר דא צנו1דה לאף אחד
!שתייני תל־אביב שחיסל! אינפחיות

ך י 1 1יי ך י (במרכז) הסטודנטית, וחברתה הטובה איריס
1 1 #11 1 1 1כהן (מימין) רוקדות בשלישיה עם הדוגמנית
ההולנדית מריולן (משמאל) ,חברתו של עופר רפאלי, בעל״השימחה.

11ך 1ך ל * 111בתם של אסי ואהרונה דיין היא
| בת ,16 אך כבר בעלת נתונים איש 1
11 #111 #
יים שיהפכו אותה ליפהפיה מבוק שת בעוד כמה שנים.

ך 1ך 11ך 1ך | 11| 1הקנדית, שהיתה מזכירת)
| / 1 1 - 1 11 שבתאי קלמנוביץ הנאשם
גול, ושנעדרה באחרונה מחיי־הלילה, חזרה שוב ל׳

מסיבה
לא־אישית
הכל שמחו, עלזו ורקדו במסיבה,
מלבד בעל־השימחה עצמו — עופר
רפאלי — אחד הגברים היותר־יפים
בגוש־דן. רפאלי, חיפאי במוצאו, לא
נראה מאושר במסיבת במיוחד ביום־
הולדתו שנערכה בדיסקוטק סטפס.
המסיבה אומנם אורגנה כמסיבת־הפתעה,
אך כדרכן של מסיבות־הפתעה,
היו מי שטרחו לברך את
רפאלי ליום־הולדתו, והיו גם כאלה
שהגדילו לעשות והודיעו לו שיגיעו
למסיבה.
מחצית בלייני העיר טרחו והגיעו
וגם מאוד נהנו באווירה החופשית, אך
דווקא עופר לא הרגיש בנוח, כי המארחים
לא טרחו להעניק לו הרגשה
אישית, כדבריו. זאת היתה, לגביו, עוד
מסיבה, אמנם מוצלחת עם הרבה
אווירה וריקודים. מי שניחמה אותו
היתה חברתו הדוגמנית מריולן,
שהיתה צמודה אליו כל הערב.

ה ך 1במרכז) אחת העובדות ב־

\ | 1111 1 | 1 111 #מספרה של מעצבת־השי-
ער ונדה קרן (מימין) ,רוקדת אף היא בשלישיה.

שיגעון הדיסקו החדש בתל-אביב החל ביוזמתה שלו
ונדה קרן וחברתה הטובה האופנאית מגי דוברו־1
ביצקי. קדוש היא חתיכה חדשה בנוף התל״אביב:.

עו בדה
ב שטח
אף אחד לא יודע מי היא ומאיפה
היא צצה, כיום היא כבר עובדה. הכוונה,
כמובן, למישל דריי, אשת־חברה
בחוג הבלייניס התל־אביבי. הריי
הבלונדית, ידידה ותיקה של איש חיי־הלילה,
רפי שאולי, נמצאת בארץ
רק ארבעה חודשים, אך כבר היא
מעורה היטב בחיי־הלילה, כאילו היא
נמצאת כאן זה שנים. הכל החל
להתגלגל כאשר רפי שאולי הכיר לה
את החברה התל־אביבית.
בתחילה היא היתה צמודה לנשות־החברה
אנט פלאטו־שחץ ומיכל
בקר, והשלישיה הנוצצת קישטה אירועים
רבים בתל־אביב. אחר־כך נצמדה
מישל ליבואן־האופנועים, יאיר
קישוני, וכיום, כשהיא בעלת עסק
עצמאי משלה, היא כבר לא צמודה לאף
אחד. היא פשוט בחורה עצמאית,
שעושה ״מה בראש שלה״.

מישל דויי

הלבושה בימי השבוע בסיג־נון
ספורטיבי וצעיר, הגיעה
למסיבה שלה בשימלת־ערב עם פייאטים וריקמה
עשירה ונראתה שונה לחלוטין מהופעתה הרגילה.

קט׳ אוחנה

המיסעדנית, ישבה על הריצפה
למרות שהגיעה לאירוע בשימלת־ערב
יקרה. אוחנה, המחפשת מקום לפתיחת מיסעדה
בתל־אביב, השילה שישה קילוגרמים ממישקלה.

השבוע היא ערכה לעצמה מסיבת
יום־הולדת בנונד״ס סינגיגג בסבו, מה
שהיה, עד לפני שבוע, הסושי בר. את
יום הולדתה חגגה מישל כשהיא מוקפת
בחבורה גדולה של חברים כמו שמואל
פלאטו־שרון ואשתו אנט, שישבו
בנפרד. אנט ישבה עם המיסעד־נית
קטי אוחנה, ושמואל פלאטו־שרון
עם יאיר קישוני ומיכל בקר.

\ 1ךיההך 1ך( 1במרכז) מבעלי המקום, נושא
1^ 1 / 1 1| /על מיצחו בקבוק-וודקה, ו־איש״העסקים
משה בובליל משקה אותו מכוסית ש
הוא
אוחז בידו. בובליל לא שתה, אך עודד את חבריו
לשתות, וגם כשניסו לשכנעו סירב בנחרצות. בובליל
מארגן כעת את נשף הסילבס טר הענק במלונו.

פוגרום שר שתיינים השתוללות ושימחה כזאת לא נראו
בקריית קודש תל־אביב כבר זמן רב.
מה שהתחיל כערב רגיל, ונמשך בשירה
ובריקודים, הסתיים בהילולה שכמוה
לא היתה כבר הרבה זמן. פעם בשנה
עורכים במיסעדה הקומקום ערב וודקה,
שאת החסות לו מעניקה חברת־משקאות.
מאות חוגגים שהגיעו למקום
ישבו סביב שולחנות עמוסי כל־טוב,
כשבקבוקי־הוודקה מחוברים לשולחנות
במיתקן דמוי אינפוזיה, כדי שיבינו
כולם שכאן מדובר בחולים והוודקה
היא התרופה, ואכן, היו מי שלגמו
כמויות גדולות מדי וזה גרם להם
להיות חולים.
בתחילה כולם עוד שרו ורקדו בעליזות,
אבל עם התגברות השתיה
התחילה ההילולה. כמה מהרוקדים עלו
על השולחנות וקיפצו עליהם במלוא
כובד מישקלם וגם שברו את פלטות־הזכוכית.
ברקע נשמע קולה הרם של
הזמרת שניסתה לצרף את הקהל לשירה
וכאשר זו איבדה את קולה החליף

יעבר ודוגמנית ל־כיום
לעסוק ביח״
י לתפוס ראש טוב,

והיא אכן תפסה פיקוד על העניינים ועוררה את כולם
לפעולה. היא עודדה את הזמרים לשיר, וכשהתחילה
רקדנית״הבטן, כוכב פרי, לרקוד היא הצטרפה אליה.

טלי ב1סון

1־ ? 1 1*11ך 1לוגמת מהפיר המחוברת לצינורית בקבוק-הוודקה.
הדוגמנית הס תפק ה בכמות מועטת. די היה לה לראות
את בעלה הלוגם כמויות גדולות של וודקה, וכמוהו גם שאר המוזמנים.

1.1 111

אותה בחור צעיר ורענן שהמשיך במי
לאכת־הקודש.
עורכי־דין, אנשי־עסקים, עיתונאים
ונשות־חברה שנכנסו לקומקום פיכחים
החלו להשתטות. אנשים, שכמעט לא
הכירו זה את זה קודם לכן, החלו להשתולל.
גם מירי וייסברג־רם קין,
אלמנתו של הארכיטקט יורם רסקין,
לא יכלה להישאר אדישה לשימחה ונסחפה
גם היא. צביקה סבו, מבעלי
המקום, רקד כשבקבוק־וודקה צמוד ל־מיצחו.
העיתונאיות שלי גולדמן ו

הצמה) סוחרת־מכוניות, רו ק
ד ת כשהיא ישובה על כתפיו של
אריק (משופם) ,אף הוא מעורב בעיסקי מכוניות.

אירית רותם רקדו ליד הבר, כשמדי
פעם מצטרף אליהם אחד החוגגים.
המלצרים הסתובבו עם מגשי האוכל
והשתיה, כשהם מדלגים באקרובטיות
בין הרוקדים. הוודקה לא הפסיקה
לזרום ועימה השימחה. בשלב זה, בסביבות
השעה 1בלילה, נראו כמה חוגגים
כשהם במצב של התנדנדות, כמו
עורכי־הדין ראובן רכס וזנ׳קי סירי,
זכרו, למרות כמויות השתיה המכובדות,
שהם צריכים להתעורר בבוקר כדי
להיות נוכחים בבית־המישפט.

רובי דמלין

ממארגנות האירוע, בדרך
כלל מתוחה באירועים כא לה,
א ן הפעם נסחפה גם היא באווירת השימחה.

כתב!! :הר־ או ה רי א ב. צי ל ם: א די דסה

*111111 חליפה נינוחה בצבע כחול כהה מצמר ג׳ור־
# 1 1 1 1 1 /ג׳ט. בעיצוב לאגרפלד. מ ת חת לג׳קט מציע
לאגרפלד אפודה לבנה מכותנה בעלת רכיסה כפולה.

11110 חליפת־מלחים באדום חיוור, עשויה
1/ 1-1מצמר ג׳ורג׳ט. לג׳קט הקצר צווארון
ומרובע וחגורה. החצאית צרה וקצרה.

הנאויסא׳ החוש -קווים נקיים ופשוטים וצבעים שקטים

11| 1 |^ 1ך 71 חליפה של שני חלקים בצבע חום בהיר. הג׳קט, מפישתן,
1141 ^ 4 1 /1מעוצב בגיזרת אוהל. מתחת מיכנסיים רחבים (למעלה).
שימלת־ערב בעלת שרוולים נפוחים בעיצוב ג׳קלין דה״ריב (למטה).

העיצוב שלו, שהיה מבוסס בשנים
האחרונות על ציבעוניות כמעט טוו־סית,
הפך נקי לגמרי. ומשילובים פנ־טאסטיים
של אדום וכתום עבר לחאקי
ולחומים בגוונים שונים. דלקרואה
הוריד את המכפלת ער לקרסול, אבל
לצעירות השאיר כאלטרנטיבה את
האורך הקצר, סנטימטר אחד או שניים
מעל הברך. גם קו המותן עבר שינוי
והמותניים שלו היום הן גבוהות או
נמוכות, אבל לא צמודות.
מארק בוהם מדיור הסכים עם דל־קרואה,
ואף הרחיק לכת בכך שנתן
לבגדיו מראה נאיבי כלשהו. גם קארל
לאגרפלד, המעצב לעצמו וגם בשביל
שאנל, עיצב קולקציה עם קריצה הומוריסטית,
והקטין את הפרופורציות.

^ שטח המזון אנחנו עדים כבר
4זמן רב למיטבח חדש הנקרא ״נובל
קוויזין״ ,שבו מוגש המזון בצורה נקייה
ואסתטית. אופנאי־הצמרת בפאריס החליטו
שגם האופנה זקוקה לתהליך
דומה, והתוצאה, שנראתה על מסלולי
תצוגות־האופנה של אביב , 1989 היתה
מטמורפוזה שלמה.
הקישוטים שהורגלנו אליהם בשנים
האחרונות, ההתחכמויות, האקסטרוו־גנטיות,
הוחלפו בקווים פשוטים וצללית
טהורה בניקיונה. הסיסמה של כל
מעצבי־האופנה היא — פחות זה יותר!
מלך הפרו־פרו, כריסטיאן דלקת־אה,
יצא עם קולקציה פשוטה וזורמת.

קלוד מונטנה, ששיגע אותנו בבגדיו
הפיסוליים הנפלאים, הוריד גם הוא
פרופיל. הבגדים שעיצב לאביב 1989
נראים רכים יותר. הוא גזר את בדיו
באלכסון ונתן לבד ליפול ברכות על
הגוף. גם אצל מונטנה האורך הדומיננטי
של המכפלת מגיע עד לקרסול,
והדגש הוא על שקיפויות של בדים.
בניגוד לחורף הציבעוני, מציע מונטנה
באביב קשת צבעים שנעה מאפור, בייג׳
ושנהב ועד לגוונים השונים של החום.
רק אונגרו, מלך הכיווצים, ממשיך
להיות נאמן לעצמו. הגיזרות הן סכסיות,
צמודות לגוף ואורך המכפלת
עדיין מעל הברך. כמו תמיד מוצאים

אצל אונגרו אווירה הומוריסטית,
עליזה וצבעים שמחים ומלאי־חיים. רק
בהדפסים שלו רואים תפנית חדשה
שלא נראתה עד היום. מראה ההדפסים
נותן תחושה כאילו ספגו הבדים את
ההדפסים. התוצאה היא רכות נעימה.
המסר החשוב ביותר באופנת האביב
1989 הוא המיכנסיים הרחבים, שלפעמים
הם כל כך רחבים שהם דומים
לחצאית־מיכנס. המיכנסיים מתאימים
לכל שעות היום והערב והם מושפעים
ממיכנסי־המלחים.
את החצאיות הקצרות מחליפות
חצאיות־מעטפת ארוכות.

גס השמלות עוברות מטמורפוזה
יסורית. הקו החשוב הוא שימלת־חולצה
ושימלת אוהל, במיוחר בחלק של החצאית,
כפי שהציגה סוניה רקייאל.
הברים, ששוב מחזירים אותנו לסרט
זיכרשח מאפריקה הם בגוונים חומים

| 1ךןף| 1ג׳קט רקום ממשי
1-11 111 אורגנזה בצבע כחול
ולבן, מעל למיכנסיים מודפסים.

?1 1 1 ^ 1 1 ^ 1חולצה ממשי ג׳ור־
1 1 1 1 1 1 1 /1ג׳ט בצבע שנהב ב עלת
צווארון ארוך, שרוולי קימונו,
ומיכנסיים בעלי צבע תואם.

חמים ובגוונים ירוקים, המתאימים יותר
לצבעי הסתיו.
מראה שתמיר יש לו תפקיר חשוב
באביב הוא מראה המלחים. גם באביב
1989 הוא מופיע. צווארונים רחבים
אצל שאנל. כפתורי־זהב אצל קל1אי.
בניגור לביגור הפשוט והארצי, נראה
האיפור דראמתי מאור. הרגש הוא
על עיניים שחורות ושפתיים ארומות.
דיור אף משתמש בריסים מלאכותיים.

ך* מעצב־האופנה, לאגרפלד, עיצב את הג׳קט בכחול כהה
/ 1 1 \ 111 מכותנה צינורית, מעל מיכנסיים רחבים, מבד ויסקוזה־ג׳ורג׳ט
בסי מון מיכנסי־מלחים. החולצה הלבנה עשויה מכותנת פיקה.
לאגרפלד נשאר נאמן
/ 11\ 11/למראה שאנל, בשי־מלת־ערב
ארוכה ממשי ג׳ורג׳ט.

ך 11ך שימלת חולצה משובצת בצבע הלילד בעלת רכיסה כפולה,
11 1צווארון רחב, כתפיים שמוטות ומכפלת המגיעה לקרסול
(למעלה) .סוודר פסים ומיכנסי ברמודה בעיצוב סוניה רקייאל (מימיו).

צ פריר גוטליב

ל ב רי אי ם
אינני אוהב ספרים על מחלות, רפואה ,״בריאות״
(צירו השני של המטבע, אותו מטבע) .אני
סולד מהמדיקאליזציה של החיים. מאלה המפגי־זים
אותך, או חובטים בראשך, ב״תיסמונות״ למיניהן,
כאילו היו פטיש של יום־העצמאות.
האסוציאציה הראשונה העולה בראשי בהקשר
זה של חולי היא התור המסרטן בקופת־חולים של
ילדותי. אני זוכר את הזקנה מימיו שואלת בטון
ניאו־ריאליסטי את השכנה משמאל :״מה יש לך,
ממה את סובלת?״ .או זיכרון אחר, תור אחר, התנפלות,
התנפלות גופנית ומילולית של רופאי־שיניים
צעירים מעליית ׳ 57 על פאציינטית,
נערה חסרת־אונים שהעזה להתלונן על משהו או
מישהו במרפאה המרכזית ליישור שיניים בתל־אביב.
אמנם
יש בסיפרות לא מעט התייחסויות לתופעה
המכונה מחלה. ידועה הערתו של דוסטויי־בסקי
על האופי המטאפיסי של המחלות או זו של
בקט (״כולם נולדים חולים. חלק מחלימים״).
במיוחד חביב עלי קטע קצר מ״מינימה מוראליה״
של תיאודור אתרנו המוקדש לפולחן הבריאות
לסוגיו, פולחן הנתפס אצל אותו יהודי חריף כסוג
מסויים של מחלה (הדמות האבטיפוסית שלה
בקולנוע היתה, ללא ספק, וו שעיצב לי מרווין ז״ל
בסרט ספינת הש1טים: אותו חסיד מושבע של
ג׳וגינג, האמריקאי המטומטם שאינו מפסיק
לרוץ.):
אם אינני טועה גם דניס פוטר, מי שחיבר את
הבלש המזמר, אינו תופס את המחלה כתוצאה
של הפרשת־יתר של בלוטה \ ,אלא רואה בחפר־שת־היתר
תוצאה של המחלה. כלומר, המחלה
מקיפה את כל האישיות כולה ומבטאת את הנפש,
לא פחות ואולי אף יותר, מאשר את הגוף.
אבל אלה הן עמדות ש״מבחוץ״ ,בעלות אופי
אזוטרי או אכסצנטרי מובהק. משום כך נדהמתי
כשגיליתי גישה זהה, או דומה מאוד, בספריו של
אוליבר זאקס, רופא עצבים ידוע, יהודי יליר
לונדון העובד מזה שנים רבות בארצות־הברית.

בהחלט להבין מהי רפואה ומהי מערכת־השיקו־לים
המנחה את הרופא בעבודתו ובהחלטותיו.

היעדר אינפורמציה

הפציעה והדיסקוטק
בדרך זאת הוא מצליח להיות מובן, מבלי להיות
״עממי״ ,כלומר פופולאריזאטור זול, ובוודאי
שאינו ממוסחר. כך רצופים כל ספריו שפע אסוציאציות
מעולם המוסיקה הקלאסית והסיפרות.
והוא עושה זאת כדבר מובן מאליו, כדבר מתבקש,
לא באורח הפגנתי. הוא רואה במוסיקה כוח מיס־תורי,
מעין שפה האדמונית שיש לה ערך בל־ישו־ער
מהבחינה הרפואית־תיראפויטית.
בספר אוטוביוגראפי המתאר כיצד נפצע קשה
בעת טיפוס על הר בנורבגיה (טיפוס הריס הוא
הספורט החביב עליו, הוא מעיד על עצמו. המדובר
באדם גדול וחזק במיוחד) ,כשהוא מאבד כתוצאה
מכך את השליטה באחת מרגליו, הוא מספר

1 1^41

ממיליוני צופים בריאים, נורמליים: את הצד המגוחך
או הפאתטי של רייגן, את ההצגה הגדולה
של השחקן המזדקן.
הם, החולים, הצליחו להתמקד במימיקה, בחב־עות־הפנים
ומחוות הידיים והגוף, דווקא בשל
נכותם, אי־יכולתם להבין מה שנאמר על ידי
הנשיא.

כלומר, במילים אחרות, זאקס אומר כאן דבר
מרתק וחשוב: היעדר אינפורמציה (בעולם שבו
המידע, תעשיית החדשות ותעשיות ״עתירות
ידע״ הן בגרר,הצעקה האחרונה׳) הוא־הוא שהפך
או תורגם להבנה המקפת והמעמיקה יותר:
זו בעצם חוויה שאינה זרה לגמרי למי שמדמים
את מכשיר הטלוויזיה בביתו, מבלי לכבותו׳ ,ומתבונן
במחוותיהם של אנשים מעולם הבידור או
הפוליטיקה, או מי שמגלה קו באישיותו של מכר
או מכרה — דווקא בשיחת־טלפון, היינו: כאשר
הזולת מצטמצם לכדי קול בלבד ואנו איננו
חשופים ל״הפגזה תיקשורתית״ (גופה, שערה,
תנועותיה, לבושה, איפורה של הדמות, וכיוצא
באלה) .שכן גודש האינפורמציה עלול לבלבל

ז חו 7

ן! 1י

>י11/

7 7־ ^1

אץ תרופת פלאים
בסיפרו המפורסם ביותר, התשרחיזת, הוא מותח
ביקורת חריפה על חסידי הוויטאמינים והתרופות
בכלל, למרות שהוא רופא אורתודוכסי טיפוסי
המסתייג עור יותר מרופאי־האליל המודרניים
למיניהם. מסתייג עד כדי כך — שאינו חש
אפילו צורך לציין זאת.
ההד לספריו(במערב) היה עצום. פינטר חיבר
מחזה על יסוד הספר הנזכר. על יסוד ספר אחר
נכתבה אופרה ובאחרונה הופק סרט המתבסס על
ספר שלישי(האיש שחשב שאשת! היא מבע).
לא אופתע כלל אם יתברר כי גם סירטו המשעשע
של וודי אלו, ישנוני, הושפע מאותן התעוררויות,
ספר העוסק באנשים שחלו במחלת השינה, בשנות
ה־ 20 של המאה, וכן באופן שבו הגיבו על הטיפול
בתרופה חרשה עשרות שנים מאוחר יותר. מכאן,
אגב, שם הספר: יקיצתם או הקימה־לתחייה של
אותם חולים שחיו כמשך שנים במעין שיתוק
חלקי, בעל אופי פארקינסוני, עד להופעתה של
תרופת הפלאים.
זאקס מסייג עצמו כבר בהקחמה (ההקדמות
נכתבות, כידוע, לאחר מעשה ומדגיש שאין
תרופת־פלא, אין סם־חיים. בהקשר זה הוא מזכיר
את הקורטיזון שפעם האמינו ככוחו הכל־יכול,
וגם את התלהבותו הנערית־באופיה של פרויד
מהקוקאין: פרויד שלח כידוע גרגרים לארוסתו
וניסה לרפא בעזרתו חבר שהתמכר למורפין, איש
בשם פליישל(פרשה מסתורית אשר משום מה לא
הרחיבו עליה את הדיבור, על אף הפרק המסקרן
שהקדיש לה ארנסט ג׳ונס בביוגראפיה הגדולה
שכתב על פרויד, מורו ורבו).
אוליבר זאקס מלגלג גם על הביטוי ״תופעות־לוואי״
,כאילו ניתן לדחוק הצידה את התגובות
השליליות לתרופה זו או אחרת על ידי השימוש
בתווית הממעיטה ״תופעות־לוואי״...
אין זו הערה מיקרית. זאקס הוא אמנם פרופסור
בעל שם במדע הרפואה אבל זווית הראייה ההומאניסטית
אינה נעדרת אף לא באחר מספריו. יש
לשער שהוא כתב ספרים אלה מתוך איזה רחף
פנימי עמוק, מגמה מנוגדת לקו המרכזי בחייו:
ההתמחות. במילים אחרות: הוא מבקש לקעקע את
דמות המומחה המתנשא ,״הרופא הגדול״ הכל־יכול,
זה שיודע הכל. זאקס שואף בכנות לדמו־קראטיזציה
של תחום הרפואה ולדה־מיתיזציה
שלו, בהנחה שאדם בעל השכלה סבירה מסוגל

בן־ציון בן־משה

שלושה־עשר

דוך ךך ריק ומלא חפצים.
א תי ת ארמה בחלון מלאה פרג
מי־גשם ותפלה לתקוה.
זרעי הרוח ונצניו
נפוצים מאד במקומנו
נוצצים כשלג קר.
אחד 1ת
דקות

התיר האצטגנין להתבונן ברחוב
באנשים חיים
מה שנלקח — נלקח
ומה שנשאר —
ילקח גם הוא בעתיד.
קוי לטוב.
ב. הסכין חלפה
לשוא
•-דו ד
דווהלהב הבריק
כעורק זהב באבן:
מקרי כאחר המקרים
וכאחד הצללים הצרים על דלתך
אני נצרך לנחם,
לפרי, לנבט חי
רך ומתפתל
כשוך הנשרך על בשרך.
שוא הבדידות ושוא הלחש
הסכין והכפיל
המתגנב כצל בחלונך
ומהלך רכיל.

צבע המכונית זהה לבגדים לעינים לתכלת חלון הנפרש לצדדים:
חכי לקשת בענן. העז ממות
נטל מעצמו כפטם אתרוג׳
ומתקרא חיים.
לאהבה לה הדרוש
דזה דכל״
ד־ו־ד ד דלהקרא אהבה ולהבלע חיים.
זמן׳רב על מקומו׳
מדשדש החרף
והלב נצת ומתעור ממראה
עיניך הרוטטות מים
כפצעי אוהב נאמנים.

דייגו ריברה: כלת־מוות. קטע מתוך ציור״קיר במכסיקו־סיטי
כי כאשר החל בתהליך ההחלמה הממושך — זה
נושאו של הספר — הלך לדיסקוטק פופולארי
באחד מפרבריה הפחות נוצצים של לונדון כדי
להאיץ את התהליך.
את זאקס צריך לקרוא, לא לדבר עליו. הוא
ניחן בכישרון נדיר לגייס את הנטייה — כל
הרופאים סובלים ממנה — לספר אנקדוטות על
הפאציינטים שלהם, על ״מיקרים״ מעניינים
במיוחד, על־מנת לשלוף מן הסיפור את עיקרו,
את הלוז, מה שחשוב באמת.
כך, לדוגמה, הוא מתאר סיור שיגרתי בבית־חולים
בניו־יורק. הוא עצמו עובד במחלקת
האפאזיה שהחולים המאושפזים בה סובלים מליקוי
מוחי חמור המקשה, בלשון המעטה, על
התיקשורת עימם. להפתעתו, הוא רואה אותם
מתגלגלים מצחוק בחדר־הטלוויזיה. הוא עצמו
אינו תופס מה מצחיק אותם עד כדי כך: על גבי
המסך נראה ונשמע נאום־הבכורה של רונאלד
רייגן לאחר היבחרו לנשיא. רק לאחר זמן הוא
מבין כי אותם חולים המוגבלים קשה כל־כך ביכולת
התפיסה וההבנה שלהם הצליחו, קרוב לוודאי
שדווקא בשל מוגבלותם, לפענח מה שנסתר

עלינו את דעתנו ולהסיט אותה אל הטפל. הוא
הדבר במיכתב כאמצעי עני/עשיר מהבחינה
האינפורמטיבית.

מיגרנה וכאב־ראש
סיפרו הראשון של אוליבר זאקס, על המיגך נה
או כאב־הראש הכרוני, מרתק לא פחות מאלה
שבאו בעיקבותיו(הסיפור על מחלקת האפאזיה
לקוח מתוך הקובץ האיש שחשב שאשת 1היא
מבע) .זאקס מספר שהוא עצמו סבל ממיגך נות
קשות, ולמען האמת — בזכות המיגרנה(לא שלי,
אלא של קרוב מישפחה שלי — צ״ג) ,התוודעתי
לספריו. בעצם, על פי זאקס, גם אני סובל
ממיגרנה. שכן זו היא בעיניו הרבה יותר מסתם
כאב־ראש. לדבריו, שורה שלמה של סימפטומים
ומיחושים זכאים לתואר ״מיגרנה״ .בכלל זה, סוגים
מסויימים של הצטננויות, קוצר־נשימה, ואם
אינני טועה גס בעיות במערכת־העיכול.
הגדרתו של זאקס גמישה מאוד, אינטליגנטית,
והוא חושף קשרים בלתי־צפויים לחלוטין בין מע־רכות־גוף
שונות. כאילו, לאחר שנתקבלה ״החלטה״
לחלות, בוחר לו הגוף היכן או כיצד לחלות;

אעפ״כ הכל כרגיל.
הדם רץ וזורם בורידים
והעינים הפקוחות עוד בוערות
עמק באו־בות:
מתוך היש יברא העצב
יופי ופליאה״
והאבו־ן, כיברגלי בובה! ,דדה
על כדורך הכחל.
ברכי אפוא על הלחם,
הקפה החם והאש באח.
לילה תמים בחלון עוד יכה והברד הגשם
- 1דד
דדכהלקות גלגל הנפש את בשרה.
0ת1ך: רשום׳ חורף מאסצע קיץ
כיצד לתרגם אותה ״החלטה״ ולהמירה למטבע
פיסיולוגי.
יש לקוות לא רק לתרגום ספריו של זאקס

לעברית, אלא גם שקולו הייחודי לא יהיה בבחינת
קול קורא באפילה. המדובר באדם שפועל וחי
בתוך המימסד, אך אינו נכנע לשיגרת המחשבה
והוא מעז לחשוב ויותר מזה, להיות, באופן שונה
מהאחרים.
כל זאת מבלי להיתפס לאופנות של ״אנטי
רפואה״ .בעצם, יש לו מקבילה באגף הפסיכו-
אנאליטי, בדמותו של הפסיכואנאליטיקן הצרפתי

פראנסואה רוסטאן, הקורא אף הוא תיגר על
,.השיטה״ — מבפנים, ועורך בצינעה, בלא מורא
ובלי משוא פנים, מעין פרסטרויקה או גלאסנוסט
בטכסטים המקודשים של אבא פרויד.
זאקס הוא, במידה לא פחותה, הרופא האמן, זה
שהוא גם רופא האמנים, איש המצטיין בענווה
רבה, המזכיר לא־במעט את הרמות שמעלה מאר־סל
פרוסט בסיפרו ואף מכתיר אותה בתואר זה.

למאן נאטור

משורר בצל האינתיפאדה
אני גאה להציג לפניכם את המשורר
הפלסטיני 2145 עבד אל־נאסר סאלח, תו שב
טול־כרם, עד לפני זמן קצר :״אנצאר .״3
משורר בצל האינתיפאדה.
לא סיפור קפקאי. אולי משהו שמתחום
האריתמטיקה. למשל, פירוק לגורמים. לוק חים
מיספרים ומפרקים. באותה צורה ניתן
לקחת בן־אדם ולהתחיל לפרק. בן״לילה
הופכים אותו למיספר. קוראים לזה דה״הו-
מאניזציה.
ואולי צריך להשוות עם משהו מתחום
המחשבים, הקיברנטיקה. תוכנה וסמלים
וקודים או צפנים, והכל זורם, פועל באמצ עות
מקשים, מתגים.
אפשר להביא דוגמאות מכל תחום, חוץ
מן התחום האנושי. כי אד ם אסור לפרק
ואסור גם להפיך אותו לסתם מיספר.
ס ת מיו ת ובני־אדם זה לא כל כך מס תדר.
אבל אולי זה מס תדר. לא, לא בתל־אביב,
אבל גם לא בפלאנטה אחרת. בעולם שאינו
רחוק כל״כך מרחק גיאוגרפי מתל״אביב.
מידבר קשה, קשוח. יבש ולוהט ביום וקר
בלילה. גרגרי״חול שהופכים בלילות צוננים
במיוחד לגרגרי־קרח קפואים.
רחוק ובכל זאת לא כל־כך רחוק מספת
הסקאי והקטיפה שאני ואתה ואת מתייש בים
עליה מול מסך־הטלוויזיה הציבעונית
בהמתנה לסרט של ערב שבת.
אני חוזר: גבירותי ורבותי, אני גאה להציג
לפניכם את המשורר הפלסטיני . 2145

נולד בשנת . 1907 הוא מנהל בית־ספר בדימוס.
גם הוא משורר. השירה עוברת כנראה במישפחה.
ו — כן, שלא אשכח: בזמנו עסק גם האב בפוליטיקה.
היתה זו הפוליטיקה שהובילה אותו ב־
, 1936 בימי המנראט הבריטי, לבית־הסוהר. שש
שנים בילה סאלח סיניור בבית־הכלא הבריטי.
אתם רואים: אינני מסתיר מכם רבה.
אחיו הבכור של עבד, עקרמה שמו, נולד ב־
. 1956 הוא למר הנדסה בעיראק וכיום הוא חי
ועובד ביררן. אחיו הצעיר ממנו, עיאד, נולד ב־
, 1960 למר אף הוא באל־נג׳אח, לימודי כלכלה
ומיסחר, ובשנים שמאז 1981 נעצר חמש פעמים.
כיום —־ניחשתם גם הוא עציר ״מינהלי״
באנצאר .3אבל אידיליה מישפחתית לא שרתה
שם במחנה־המעצר. שני האחים לא הורשו להתראות
ולוא גם פעם אחת.
סהר צריך להיות. סדר בין מיספרים, או קווים
מקבילים שלעולם לא ייפגשו.
האח השלישי, עמאר שמו, נולה ב־ . 1963 השנה

דרך הייסורים

הוא נולד בטול־כרם בחודש אוקטובר . 1957
הוא היה בן 10 כאשר פגשתס/פגשנו בו בראשונה.
שם, בטול־כרם, סיים את לימודיו בתיכון ומשם
הלך לאוניברסיטה. באוניברסיטת אל־נגיאח
בשכם למר חינוך ופסיכולוגיה. כן, כבר אמרתי:
הוא משורר. מאחוריו שלושה קבצים: האביב שר
ה ת לפני הה ת שדחת 1977 בת 1ך הרנע המכריע
1981 מפה של שימחה 1986 הוא מכהן
כסגן יושב־ראש התאחרות הסופרים בשטחים הכבושים
והוא גם עורכו הסיפרותי של העתון א ד
שעב.
ביוגראפיה שוקקת חיים, מעשים, תיקוות ותוכניות
שהיתה בן־לילה למיספר. בן־לילה אמרתי
והתכוונתי לאותו לילה של ה־ 17 במארס השנה,
כאשר ״כוחותינו״ הגיעו לבית הוריו של המשורר
שלנו, כבלו את ידיו באזיקים כאילו היה
פושע מסוכן, חבשו את עיניו ונטלו אותו בדה
דוארוזה, הלא היא דרך־הייסורים המוכרת בארץ
הקודש מימים ימימה, מתחנה לתחנה, ממעצר
למעצר, מכלא לכלא. בסופו של הבר נכלא באד
צאר ,3זה המחנה ששר־הביטחון היוצא(הנכנס?)
יצחק רבץ אינו מכיר בשמו.
שם, כלומר, בא 1צאר ,3הסירו מעליו את בגדיו,
נטלו את חפציו ונתנו לו תילבושת חומה.
מעניין: דווקא חומה. כן, שלא אשכח: נתנו לו גם
מיספר.2145 :
רק בפינקסים רשמו למישמרת את שמו הקודם:
עבד אל־נאסר סאלה. אבל כאשר המפקד,
״א־ציק״ ,קרא לו להתייצב או לקום למיסרר ספירת
הכלואים, פעמיים ביום, לא קרא לו, לא עבד
ולא סאלח. פשוט הכריז 2145 ועבר אל־נאסר
סאלח שלנו קם על רגליו, נענה לפקודה ועשה
את אשר הצטווה לעשות.
לא, הוא לא כתב עוד שירים. שכחתי להזכיר
זאת. הוא אפילו לא קרא עור שירים. פשוט משום
שבאנצאר 3אין עוד שירים.
לעומת זאת למד לקום על רגליו ולומר :״כן
המפקד״.

עזד פרטים
על מישפחת המיספר
עבד אל־נאסר הוא בן למישפחה בת שבע
נפשות. אביו — כן, אפילו למיספר יש אב —

עבד אל״נאסר סאלוז, מיספר 2145
סיים את חוק לימודיו באוניברסיטת מוסול שבעיראק.
אחותם,
עבלה, נולדה ב־ , 1959 סיימה את לימודיה
באוניברסיטת אל־נג׳אח ב־ . 1981 למדה
סיפרות אנגלית. עבדה בהוראה בטול־כרם ופוט־רה
כעבור חמישה חודשי־הוראה.
כיום היא נשואה וחיה עם בעלה ושלושת
ילריהם בערב־הסעודית, הלא היא סעודיה.
סך הכל: זוג הורים ישישים בבית. בן אחד
בירדן, בן אחד באנצאר, בן אחד בעיראק ובת אחת
בסעודיה. ועוד בן אחר, משורר, בוגר אנצאר. שהרי
בינתיים הורשה לחזור לביתו. ב־ 15 באוקטובר
שנה זו שוחרר. לפי שעה וער להודעה חדשה.
תמונה מישפחתית המייצגת את הפזורה הערבית,
הפלסטינית.

מחאה

להלן ההצעות שהגיש עמוס קינן לכנס החירום של אגורת העיתונאים בתל־אביב כנגד
מדיניות הצנזורה הנקוטה בידי מנכ״ל רשות השיידור אורי פורת:

( )1להוציא את אורי פורת מהאגודה. גם את אמנון נדב.
( )2הודעה ומחאה לפא״ן קלאב העולמי על פיטורי דויד גרוסמן.
( )3להעביר מחאה לוועדת הלסינקי, ועדת זכויות־האדם של האו״ס
ולנשיא עצרת האו״ם.
( )4לצרף למחאה את אגודת הסופרים.
( )5לא לפרסם בעיתונות את תוכניות־הטלוויזיה -למעט חינוכית,
ערוץ 2והמיזרח התיכון.
( )6לפנות אל נותגי החסות לתוכגיות״הטלוויזיה להסיר חסותם.
כתמורה, לפרסם חינם בעיתונות כל מי שהסיר חסות. לפנות גם אל
האיגודים השונים המייצגים את נותני החסות באשר הם.
( )7לקיים הפגנת עיתונאים לפני בית ראש־־הממשלה או, לחילופים,
לפני בניין הטלוויזיה.
( )8לגייס את כל המנכ״לים הקודמים של רשות״השידור לעצומה
משותפת.
( )9לקיים עצרת בסיסמה :״די לכיבוש חופש הדיעה״.
( )10 לפנות אל יהדות ארצות־הברית להקים תחנת־טלוויזיה יש ראלית
חופשית שתשדר מלוויין.
( )11 לעודד הקמת תחנות־רדיו פיראטיות שישדרו אמת מארץ־
ישראל.
עור מעט. אולי חצי שעה. לכל היותר.
עבד הלר איתם. השאלות נמשכו שישה וחצי
חודשים.

עראפאת מאניאק
האם צריך לספר שבררך היו גם מכות וגידופים?!

לא, לא צריך. הדברים ידועים.
אבל קצת מהסיפור שסיפר לי צריך בכל זאת
לספר. ובכן, אסרו אותו באזיקים. את זה כבר
שמענו. וחבשו את עיניו, אף כי השעה היתה שעת
לילה מאוחרת. תחילה הובא לטול־כרם, שם שהה
שלושה ימים. שם גם אמרו לו שוביו כי ״עראפאת
מאניאק״ וכי ״אלאינתיפאדה — כלאם פארי.״
כלומר: לא דובים ולא יער.
זה בשביל ההשכלה הכללית.
מישהו גבוה ושרירי, קשוח באמת, לבוש בגרים
אזרחיים, בעל גבה מצומקת המפגינה לראווה
עליות ומורדות ושפתיים דבוקות זו לזו שנפרדו
כמו רק על פי פקודה, הודיע למשורר הצעיר:
״אנחנו החזקים, אנחנו מסוגלים להגיע לכל מקום
ולכל אדם ולעשות בלגאן ולשבור לכל מי שאנחנו
רוצים את הראש״.
בעזרת השם, הוא לא שבר לעבד שלנו את
הראש. אפילו השאיר לו איזו פינה אחת קטנה
שבה ומתוכה יוכל בבוא היום לכתוב שיר־אהבה.
אחרי שלושה ימים הועבר משוררנו מטול־כרם
לעתלית. שוב קשרו את ידיו. אבל הפעם הסיעו
אותו, בחברת קבוצה גדולה של עצירים אחרים,
באוטובוס. וגם הכריחו את הנוסעים לכוף את
ראשיהם עד שנגעו במושבים שלפניהם. פשוט,
ליתר ביטחון.
ואסרו עליהם להרים את הראש כל זמן הנסיעה.
ליד
פאראדיס, אחרי מיחלף זיכרון־יעקב,
הרים המשורר את הראש כדי לבדוק כללית את
מצב העולם. תפס אותו בכך אחר החיילים וציווה
עליו לשבת על ריצפת האוטובוס. ללמדך שאצלנו
אסור להרים את הראש.
וכר נותר משוררנו עם נוף שהצטמצם פתאום
לריצפה בוצית ארוכה ועליה נעליו האדומות
המצוחצחות של החייל המפקד.

הזיכרון והשיבחה

ששן מקולקל

לפני שבועיים הכריזו על הקמתה של מרינת
פלסטין. ייתכן שבתוך חודשים אחדים תהפוך
ההכרזה למציאות. אולי כן ואולי לא. מי יודע?!
כך או כך, או מכל מקום, כמו שנהוג לומר
בעברית, אתם חושבים שעבר אל־נאסר סאלח
ישכח אי־פעם את ליל ה־ 17 במארס השנה, את
האזיקים ואת העיניים החבושות, את המאסר ואת
ההשפלה, את המיספר ואת ״כן המפקר״.
הוא ״־שכח״ כמו שאביו ״שכח״ את כלא עכו
שבו ישב ביחד עם אחמר שוקיירי.
והרי עברו כבר 50 שנה מן היום ההוא, המר
והנמהר, שבו נאסר סאלח סיניור בירי הבריטים.
בני־ארם לא שוכחים כל־כך מהר. זה לא אומר
שצריך לבכות וליילל כמו חתול כל החיים. מה
יש! האם איננו אומרים :״יום עסל ויום בסל ״.יום
דבש ויום בצל. מה זה בצל — פילפל חריף!!
באותו לילה של חודש מארס, כשהעידו אותו
ממיטתו, אמרו לאמו: רק נשאל אותו כמה שאלות.
הוא יחזור עור מעט.

לבסוף הגיעו לעתלית. שלוש שעות נמשך
תהליך ״הקליטה והמיון״ ובסופו הוליכו את עצו־רינו
אחר כבוד ל״מחלקות״ .מיספר ה״מחלקות״
שלוש ובכל ״מחלקה״ שישה אוהלים ובכל אוהל
קרוב ל־ 30 עצורים.
היה זה חודש מארס קר במיוחד. עמדו ונתנו
לכל עצור חמש שמיכות. אחת מקפלים והיא משמשת
כרית. באחת מכסים מיזרון שעוביו 4סנטימטרים
והוא מונח על מישטחי עץ בעלי חריצים
רחבים, מעין המישטחים שאותם ניתן למצוא במ פעל לאריחים ולשיש. שלוש השמיכות הנותרות
נועדו לכיסוי הגוף מפני הקרה.
18 יום בילה עבד שלנו באוהלי מחנה־המעצר
של עתלית. ומכאן נשלח לאנצאר 3שבנגב.
אל תשאלו לזמן או למרחק. המרחק מעתלית
לאנצאר כמוהו כמרחק שבין טול־כרם לעתלית.
הוא הדבר בזמן. גם זמן וגם מרחק אינם ממלאים
כל תפקיר בחיי אדם שנעצר ״עד להודעה חדשה
״.זמנו הוא כזמן זה של שעון מקולקל: אתה

יכול להניע את מחוגיו קדימה ואחורה אבל את
הזמן לא תשנה. גם לא תוכל למנוע את מהלכו.
עד להודעה חדשה.
רק בסוף הדרך, כאשר שאלו את החייל: מה זה?
נודע להם ש״זה״ הוא מחנה קצישת המכונה
אנצאר .3והחייל אמר להם :״תהיו מבסוטים
כאן...שנה טובה.״

על התחת
השעה 5אחרי הצהריים. פקרו עליהם לשבת
בחוץ. ישיבה מיזרחית .״אוקעור עלא טיזק,״
אמרו להם. שפירושו בעברית: שבו על התחת.
והם ישבו על התחת עד שעה 4לפנות בוקר.
בשעה 4לפנות בוקר העמידו אותם על הרגליים
וחילקו להם ״חפצים אישיים״ :חמש שמיכות,
מגבת, כוס פלאסטיק, מגש ותילבושת חומה,
או כחולה, בלי לבנים. חילקו ושלחו אותם לאוהלים.

1צאר 3שלוש מחלקות. בכל מחלקה שמונה
אוהלים ובכל אוהל כ־ 30 עצורים. בכל מחלקה
שמונה ברזים, שתי מקלחות ושישה בתי־שימוש.
היום מתחיל בשעה 6בבוקר.
הבר ראשון: ספירה או מיפקד, בתוך האוהל.
בפתח אחד נכנס הקצין התורן ובפתח אחר, מולו,
נכנס חייל ונשק דרוך בידו. הכלואים יושבים על
הריצפה ואז מתחיל הקצין לקרוא מיספרים.
שמות? אין שמות באנצאר, רק מיספרים. למשורר
שלנו העניקו מיספר והוא דבק בו.
הקצין מכריז ,2145 המשורר עומד על רגליו.
מסתובב לאחור, ידיו על גבו. כך כל אחד ואחד
עד תומו של הטכס. כעבור שעה, ארוחת־בוקר.
התפריט: מעט מרגרינה, ריבה, חמש פרוסות
לחם, כוס תה, חמישה זיתים. לפעמים ביצה אחת
ולפעמים מעט פול.
אחר־ ארוחת־הבוקר, חזרה לאוהל. אין תוכנית
מטעם מיפקדת־המחנה, אבל יש סדר־יום גדוש.
מטעמם וביוזמתם של העצורים עצמם. משעה 8
ועד השעה 12 בצהריים מתחלקים העצורים למורים
ולתלמידים. הם המורים והם גם התלמידים.
מי שאינו יודע קרוא וכתוב לומד כאן לקרוא
ולכתוב. יש גם הוראת שפות: עברית ואנגלית.
מלמדים מיקצועות ריאליים והומאניסטיים. הכל
בתוך האוהלים. מידרשה אמיתית בחולות הנגב.
שיעורים לכל דורש, לפי תחום עניינו/עיסוקו
האזרחי.
בשעה 12 שוב ספירה/מיפקד. ושוב תיזכורת
לאנשים שלמדו בין השעות 8ו־ 12 קרוא וכתוב
ועברית ואנגלית ומתימטיקה וסיפרות, שהם בסך
הכל מיספרים. מיספרים מושתנים, לא מישתנים.
עד להודעה חדשה.
ומה אוכלים בצהריים?
פאסוליה או תפוחי־אדמה, אורז ועוד חמש
פרוסות לחם. ולקינוח — תפוז או בננה.
נכון, גם בשר קיבלו. בקופסות. ואפילו בשר
המיוער לצה״ל. אליה וקוץ בה: התאריך האחרון
לאכילה שהיה מוטבע על גבי הפחיות היה —
. 1981/2
מובן שהעצורים סירבו לאכול מן הבשר הזה.
לא ירצו — לא יאכלו.

פעימת תרבותית
אחרי מנוחה קצרה מגיע הזמן לפעילות תרבותית,
ספרים ועיתונים אמנם לא הגיעו למחנה
(המשך בעמ!ד )32

תשבץ העולם 913

י —״היה נדמה ד
2674

. 1אין משפט צרק(ארמית ;)3,3
.5שללו של יזון 10 ;)3,3בד יקר;
. 11 פרודה, חלק קטן; . 13 פרשה
בספר שמות; . 14 עמית; . 15 מילת
שאלה; . 16 אזור חלצים; . 18 פת;
.20 חבר הממשלה; .21 קדרה(נחום
ב׳ י״א); .22 לחות בצמח; .24 מיתר
בגוף החי; .25 המון עם, קהל; .26
חשכה; .28 תבונה, שכל־טוב; .30
נטע; .31 חרד; .32 כתם; .34 בעל
חיים, גבור ספרו של ג׳ק לונדון;
.35 ישוב בדווי בנגב; .38 מכשיר
למדידת הקו המאזן; .39 מילת
שלילה .41 :עלים לחליטת משקה;
.42 קולות הכנפיים במעופן; .43
אלוהים; .45 מבוע מים .47 ,תוך;
.48 נמל בערב הסעודית; .49 כלי
יריה עתיק; .51 פלא; .52 צריך
לומר (ר״ת) .54 :נזיר טיבטי; .57
אבן מן החושן; .61 מעבה היער; .62
מועצת זקנים; .64 תו מוסיקלי; .65
מין לטאה; .65 תיק; .67 בן־בקר,
.69 ספורט חורף .70 :כינוי כבוד
לגדול בתורה . 72 ,חום חזק; .74
כלי יריח .75 ,מין .77 :גלוי דעת:
.78 מס ערך מוסף; .81 הסיר את
החלק העליון של דבר .83 ,מושבה
יהודית במצרים וזעתיקה; .85
הוראה מגבוה; .86 שיח שמפירותיו
מכינים משקה — מוצאו
מאתיופיה; .88 מכסה הבית; .89
שוחד .91 :בן־אדם; .93 סמל
לכליון והרס; .95 קבוץ צאן בקר;
.96 כינוי לנפש האדם .98 :כלי
מכלי התזמורת; . 100 חומה; . 102
אחד מן הצאן; . 103 צמח פרא; . 104
סוג של עוגה; . 105 הגדול בימי
הארץ.

(המשך מעמזד 07
אחד ואילו אני — באחר. אבל המחתרת
היתה משותפת לשני הגטאות. כך
שמרנו על קשר, אבל שוב, עם המעבר
למחנות המוות, נפרדנו.
אחרי המילחמה אני כבר הייתי מפקד
באצ״ל, חבר שלי הלך ברחוב, ומי
באה מולו? רוחל׳ה. מייד הם התחילו
לדבר על ארץ־ישראל, אצ״ל, על מה
כבר דיברו אז יהודים?
החבר שלי הבין מייד שהיא פוטנציאל
לגיוס מחדש לאצ״ל. היא סיפרה
לו שהבית״רים בברלין אספו כסף,
ושהיא מסתובבת כדי לחפש קשר
ולמסור את הכסף. אז לא היו המחאות,
והיא הסתובבה כשסכומי־כסף עליה.
היא הסבירה :״אני מתהלכת עם המון

אמר לה :״ממש בימים אלה צריך
להגיע הנה מפקד אצ״ל, ואני אצור
קשר ביניכם״.
זה הייתי אני, אבל הוא כמובן לא
ידע מכלום. הקשר הזה הוא גורל.
רוחל׳ה ואני הגענו למינכן כמעט
באותן השעות. חברי אמר לה :״בשעה
1700 עימדי במקום זה וזה, והחזיקי
עיתון הפוך. ייגש אליך אדם וישאל
אותך שאלה כזאת וכזאת. תעני לו״.
היינו זקוקים אז לכסף כמו אוויר
לנשימה. חברי מיהר לספר לנו על

ולקח אותי ליישם את השיטה החדשה
במעשיה .1הוא קבע שצריך להיות ועד
של אסירים, שצריכים להיקרא ״דיירים״
,ולא אסירים. הוועד היה צריך
להיבחר בבחירות דמוקרטיות בקלפי.
נבחרתי בבחירות חשאיות פה אחד.
כל הפתקים — כולם! — אמרו אז:
״שילנסקי!״
כן, זאת היתה הפעם הראשונה שהלכתי
לבחירות בארץ...
קשה לי לשכוח את תקופת הכלא.
גיליתי אז חברים מסורים ונאמנים
רבים, אבל היו גם כאלה שהתרחקו.
אלה היו ימי־החושך של מפא״י, שה־ש״ב
השתולל. היו כאלה שפחדו להפגין
ידידות, ואני מבין אותם. אז
הבנתי אותם ...אבל זה כאב.
כשבאתי למישרד־החוץ, האמנתי
במעשי בלב שלם־ .לא צפיתי בדיוק
מה יקרה, אבל אדם המאמין במעשיו
צריך להיות מוכן לשלם את המחיר. אם
זה היה מעשה אימפולסיבי, או מחושב?
לא יכול לענות לך, קשה.
קשה לי לשכוח את התנהגותו של
אורי אבנרי בתקופה ההיא. אף־על־פי
שחילוקי־הדיעות בינינו הם קוטביים,
אני זוכר ותמיד אזכור איך, כשנאסרתי
והייתי נרדף ומושמץ, ואפילו חברים
פחדו לומר לי שלום, נתנו לי אבנרי
ועיתונו יחס חס ולבבי, למרות שזה היה

מאוגך:
. 1שמן; .2קיים; .3זרם באמנות;
.4בהמת משאות .6 :זורם; .7חשק:
.8גבעה נישאה; .9בעל בעמיו. 12 :
חזק, אמץ; . 15 מפזז, מכרכר; . 16
מהירות הקול(מ 17 ארג לבן דק:
. 19 פנסיה .20 ,דורון; .21 כף הרגל
עם האצבעות ( .23 ;)3,3שן; .24
מזל; .25 יבול הגפן; .27 בירת ארץ
השפלה (ח); .29 מקור מים; .30
רשת, נפה; .33 אונס; .34 חלק
מחלקי הגלעין; .35 התערבות,
התבוללות .37 :מוצא הדבר; .40
גם .41 :סימן על אותיות עבריות
לנוי; .44 בת־קול; .46 סוג של
אדמה; .47 נחשול; .49 זן של

תפוחי עץ; .50 נוצץ, מבהיק; .53
אמה .54 :שדד, גזל; .55 שפל־רוח;
.56 שמא; .58 במקום אחר; .59
קוגלגר(מ) .60 :דופק; .62 זקן; .63
תנוקות של בית רבן; .66 דברים
בטלים (עגה מן השפה הערבית):
.68 ספור יפני מזו ז ת ראיה שונות;
.71 כתת, רסק; .73 שלוה (ח); .76

בד גס; .77 מכשול; .79 איש ביניים;
.80 כאן; .82 מידת הלח; .84
רמאות; .85 סלע, כינוי לאלוהים;
.87 פתח(ח); .90 תכונה .92 :מתכת
רכה .94 :כפוף; .96 נמשך אחרי;
.97 מעוול, מסית ומדיח מקראי;
. 101 עבורי; . 102 בן נח; . 103
לבלתי.

— אביגיל יגאי —

חן טרמפ לחייל
אי תן ע מי חי

הדברת מדיקיס

בעכז

שמחים להדברת תיקנים(ג׳ן קים),ו
.תולעי 1/ץ, חוקי ספרים ובגרים׳
ץ עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרמים מעופפים.

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

בשמירה על ברי*ותד ור כו ש!

ח״כ שילנסקי בכנסת
הבחורה שהגיעה. רק שמעתי זאת
והתנדבתי :״אני הולך בעצמי!״
שאר החבר׳ה קפצו :״אתה? מה פתאום
שהמפקד יילד? נשלח מישהו״...
הם לא ידעו.
הגעתי למקום המיועד וראיתי אותה
עומדת. אני לא צריך לספר לך איזו
שימחה, אחרי כל התקופה של הנתק!
היא היתה במצב נבוך. היא מחכה לאיש
אצ״ל ועומדת עם עיתון הפוך, משננת
סיסמה, והנה — פגשה אותי.
היו חיבוקים, נשיקות, התרגשות.
ראיתי שהיא מביטה כל הזמן הצידה
ומנפנפת בעיתון.
אמרתי לה :״רוחל׳ה, את יכולה כבר
לזרוק את העיתון — זה אני!״

• בכלא., :נבחרתי
רו1עד־האסירים
בה אחד!״
^ שבתי בכלא ב־ . 1952 יש אל לי
בקשה: תפרטי תקופה זאת יותר
מדי( .ראה איגרת העירך).
בכל העיתונים מהתקופה ההיא קראו
לנאום שלי בבית־המישפט :״אני
מאשים״ .ניהלתי אז יומן בכלא. ישבתי
ברוב בתי־הסוהר. ברוב הזמן ישבתי
במעשיה!.
אבי השיטה שם היה הדוקטור דויד
רודי. עבדתי כעוזרו בכלא. רודי הובא
במיוחד מאיטליה, כדי לייעץ לבתי־הכלא.
לפני־כן
היתה נהוגה שיטת התורכים,
ממוזגת מעט עם שיטת האנגלים.
כשהוא עלה לארץ, לקבל את התפקיד,
כבר הזהירו אותר באיטליה :״דע לך!
יושב שם זה וזה...״
הוא הוציא אותי מבית־הסוהר ביפו

מאוד לא פופולרי. אדם צריך לזכור מי
היו ידידיו בימים קשים.

#עליהום,, :היה נדמה
ר׳ שאני לא
נדנד שחור...״
ך ץ ירכתי לבקשות רבות לראיון
נות. היכן שידעתי שבמילא ישמיצו,
ולא ינהגו בהגינות — מדוע
שאשתף בכלל פעולה?
יאיר צבן צוטט כמי שהשמיץ אותי
בתיקשורת. אחר־כך ניגש אלי ואמר
לי :״את כל הדברים הטובים שאמרתי
עליך — הגון, ישר, מוכשר — השמיטו.
השאירו שם רק את הדברים הרעים.
אבל אני מתחרט גם על אלה, ואמצא
הזדמנות פומבית לתקן זאת״.
מצאתי גם הודעה ממרדכי ויר־שובסקי,
ששב מניתוח־לב־פתוח :״טלפן
בכל שעה בלילה!״ הגעתי ב־1
לפנות״בוקר. וירשובסקי אמר לי :״כדי
להצביע נגדך כאיש פוליטי יצאתי
טרם־עת מהמיטה. אבל אין לכך כל
קשר ליחסי האישי אליך ״.גם חיים
רמון ניגש אלי.
אחרי העליהום שעשו לי בתיקשורת
עם מינויי, התרגשתי.
האם נפגעתי? לי היה נדמה שאני
לא כל־כך שחור כפי שהעיתונות ציירה
אותי ביום השני, היום שבו נבחרתי
כיו״ר הכנסת.
אני מחוסן כבר. בכל זאת, זה
משפיע.
* כחעבם על הסכס-השיהמים עם
1רם רה, ד׳ניא שיהסק׳ לסישררהחוץ
׳0טעך1פץ.
העולם הזה 674

הורוסהוס

מלבד בובבי״הלכת המשפיעים על הא דם,
קיימות השפעות נוספות על האופי וה גורל.
לעיתים אפשר להכין מפה אסטרו לוגית,
לפרש את כל הזוויות, הכוכבים
והבתים ולא להבין מנין באות הצרות או
ההצלחות.
בבניית מפה צריך להתחשב גם בכוכבי-
השבת. מיקומם משפיע גם על מי שהשמש
שלהם היתה או נמצאת במקום שבו שוכן
כוכב שבת. נתון זה יכול לעזור להבנת האי שיות,
הגורל וההתנהגות של מי שנולדו
בהשפעה זו.
להלן רשימה של תאריכים שבהם נמצאת
השמש בהשפעה של אחד מכוכבי-השבת.
ב־ 1נ במרס, מעלה אחת בטלה (דנדקיי-
טוס) -משפיע בעיקר על נשים וגורם לסי בוכים
בלידות ובהריונות.
ב־ 23 במרס(ציפדה) -נטייה לסבול ממ
חלות,
ביש־מזל, אלימות של אדם כלפי עצ מו
והרס עצמי.
ב״ 28 במרס (אלגניב) -ה תקפו ת בלתי-
צודקות על ה אדם. הכוחות מתערערים.
לנשים צפויים סיכסוכי ם רבים.
ב־ 3באפריל (סירא) -כוכב מיטיב, אך
גורם למבוכה רוחנית בגלל רעיונות הקשו רים
לרפורמה. אנשים אלה תמיד מחפשים
דרכים להיטיב עם כולם וגם לשפר את צו רת
החיים והעבודה.
ב 4-באפריל (אלפרדס) -אנשים ברי-
מזל, יגיעו לעמדה מכובדת, יהיה להם כסף,
חופש והרבה אהבה.
ב״ 21 באפריל (מירק) -אחראי להופעה
נאה, פנים יפות ורגישות מיוחדת לנישואין.
אנשים שאינם יכולים לשאת חוסר״שלמות,
אחרת יפרקו א ת המיסגרת.
ב־ 23 באפריל (שרטן) -חסרי־סבלנות,
אימפולסיביים, מפריזים בענייני מין.
ב־ 27 באפריל (אלנת ושדיר) -השפעה
שלילית. אנשים אלה אינם ממהרים להש תתף
בצער הזולת.
ב״ 28 באפריל (המל) -כוכב אכזרי למי
שנולדו בהשפעתו.
ב־ 4במאי(מנקר) -משפיע על הבריאות.
יכול להביא לתאונות קשות, מחשבות על
התאבדו ת או מחלת הנפילה. לעיתים פשוט
יביא להרס של מה שנבנה בעמל רב.
ב־ 17 במאי 25 ,מעלות בשור (אלגול) -
גורם לאסונות כלל־עולמיים. ג׳ון לנון נרצח
בהשפעתו של כוכב זה. ביום לידתו נמצא
כוכב אוראנוס במעלה זו ובמותו נמצא כוכב
זה בדיוק ממול, במזל עקרב.
ב־ 19 במאי(אלקיונה) -סכנה ממגיפות,
מחלות וסכנה לרכוש, במיוחד צריך להיזהר
מהים.
ב־ 20ב מאי(אליסון) -רגישות מיוחדת
לעיניים.
ב״ 30 במאי, תאומים (אלדברן) -אומץ
לב, כבוד, עלול להשפיע על הראייה וגורם
לאנשים לק ח ת סיכונים גדולים מדי, להמר
ולהפסיד.
ב 7-ביוני (ריגל) -מביא פירסום, כסף
והצלחה בחיים.
ב 12-ביוני (בלטריקס) -אנשים נוטים
להינשא בגלל הכסף או הכבוד, לעיתים זה
מביא להם בושה.
ב״ 13 ביוני(קפלה) -אנשים אלה מגיעים
מרים בנימיני

מז ל ה חו ד ש:

העור!
השמש 1נו3ב שבת
על המזלות

למעמד מכובד, עושר ויש להם ידידי ם בעלי
השפעה ועמדה בכירה.
ב״ 14 ביוני (אל נאת׳) -מסמל הצלחה
בחיים.
ב־ 15 ביוני (אילנילם) -הצלחה, אולם
זמנית.
ב״ 19 ביוני(מנקיל ה ובטיגוזה) -החיים
מתאכזרים אליהם. אנשים אינם מסוגלים
להוכיח א ת צידקתם, לעיתים הסיום מצער.
ב״ 20 ביוני(פולריס) -מביא למצבי בושה
ומבוכה. אנשים אלה נוטים לסבול ממחלות
שלהם או של הקרובים להם. הם עצבנים
ו מאבדים שליטה על עצמם.
ב״ 21 ליוני(בטלז׳יז) -מביא הון, כספים
ועושר.
ב״ 6ביולי (סיריס) -מסמל הצלחה
ממשית בחיים.

ב־ 7ביולי (קנופוס) -מגיעים להצלחה,
א ן סובלים ממשברים רבים ולא טוב להם
לחיות במקום שלא נולדו בו.
ב־ 12 ביולי(קסטור) -הרבה זיוף, שקר
ומירמה. לא תמיד בא מצידם. סובלים מכך
שמרמים ומסדרים אותם.
ב״ 15 ביולי(פלוקס) -אנשים אלה סוב לים
מאלימות וצריכים להיזהר ממצבים
כאלה. הם עצמם מסוגלים להתפרצויות
אלימות.
ב״ 18 ביולי (פרוקיון) -אנשים מאוד
פעילים ודינמיים, א ן גם הם מסוגלים
להיות אלימים או לסבול מאלימות.
ב״ 1באוגוסט, אריה ( אסלס הדרומי) -
נטייה לסבול מחום גבוה, ורגישות גדולה
מאוד בעיניים. חיי־המישפחה אינם מתג־
(המשך בעמוד )33

ה* 30 בנובמבר וה 1-בדצמבר אינם נוחים.
חולשה, דאגה בענייני בריאות והמון ה ת חייבויות,
אשר בקושי
תובלו לעמוד בהם.
סיכסוך עם בני הזוג ב*
3בחודש. הסיבה היא
בעיקר בגלל תוכניות
שתכננתם מבלי לקבל
את הסכ מ תם. נסיעה
לחו״ל עולה על הפרק.
21במרס -
אתם זקוקים לה, א ן
20באפ רי ל.
יתכנו עיכובים בעיקר
למי שנולדו בשבוע ה ראשון
של המזל. ענייני עבודה מרמים לכם
לחששות ולחרדה שתחמיצו דבר מה חשוב.

פלשה מיקרית תהיה חשזבה ומשמעותית בין
ה־ 30 בנובמבר ד 2בדצמבר. וסיעות. שחבצש
באותם ימים. יהיו חשובות
לעתידבם המיקצזש. בעבודה
עצמה השינרה חוגגת.
נמאס לכם לבצע את
אותן עבודות. ב״חזד ספני
שעכשיו עליכם למלא אח

תפקידם של מי שגעדרים
מהעבודה. הבריאות נם ה ביוני

היא אינה טובה וחשוב שכ)
2ביו>י*
לא תזניחו אוחה. סיכחבים.
שיחות־טלפון והיכרויות
חדשות מביאים את השינויים המיוחלים בתחום
הרומאנטי. שימו לב למי עקרב ובחולה.

ה־ 30 בנובמבר עד ה 4 -בדצמבר לא יהיו
קלים. תחושו בעייפות׳ ,בבדי דו ת ובדיכאון,
בגלל מאמץ יתר. אתם
זקוקים ליותר מנוחה
ושינה. יום ראשון י ת חיל
להיות קל יותר.
חלק מהמתיחות ירד,
ונסיעה, ביקור או אור חים
שיגיעו לפתע, ישנו
לגמרי א ת מצב־הרוח,
התחום הרומאנטי, ש הוא
כל כך חשוב לכם,
יתחיל שוב להיות יציב.
יתכן שיגיעו לאוזניכם שמועות בקשר לבני-
זוג שקושרים קשרים חשודים. אל תאמינו.

אתם עייפים. מותשים חקוקים למנוחה ולשינז׳,
ברגע לא תוכלו לחדש את הסחות. משום שהתקופה
הקרובה תהיה
מעייפת ומעיקה. אבל עכשיו,
בחג החנוכה, תובל!
להרשות לעצמכם לקחת
חופשה ולצאת לשיער,
קצרה שבה תזבלו להתאוורר.
היפרדות חדשות
צפרות דרך ידידים או במ21ב
דצמבר ־
קומות פומביים. צאו לב19
בינו א ר
מ ת מסו להרמ ת במיפג־שים
חברתיים. בענייני כספים
מצבכם לא כרבך נוח. אל חיכנסנ להוצאות
נחלות. משה! שמד להשתנות בימים הקרובים.

מצב־החח עדיין לא קל. הסיבה השקרית קשורה
לבריאותם של בני־מישפחה ולמתח ולחולשה
שאתם חשים. אל תסרבו
להצשודעזרה. אתם זקוקים
לתמיכה מידידים קרובים
ומבני־הזוב לא חובלו
לעמוד לבד בכל העומס
המוטל עליכם. בתחום
הרומאנטי אתם מצליחים.
עכשיי חוזרות לחייכם
דמויות ם[ העבר הרחוק
והיותר־קחב, אבל תהיה
משמשת דווקא להיכרויות
חדשות. ת צ טרס להיות יותר שתים מתמיד
ולשים לב להתנהגות שאינה מסנירה את בעריה.

אפילו החסכנים שביניכם יתפתו להוציא
יותר מדי בספים ביחוד בין ה־ 30 בנובמבר
ל 2-בדצמבר. קניות
מכל הסוגים, צריכה
יומיומית או רכישות
יקרות יותר, דורשים
מעט איפוק. אמנם מצ בכם
הכספי עומד להש תפר,
אבל אל תביאו
את עצמכם למצב שה שיפוד
יהיה רק יציאה
ו? 1^*1ו.141:־׳
מגרעון. מי שחושב ל צאת
לנסיעה ב שבת או
בראשון רצוי שיוותר או שיהיה זהיר
במיוחד. יש נטייה להיפגע ולסבול מתקלות.

ענייני כספים הופכים להיות חשובים בימים אלה.
מצבכם משתפר מאוד. כספים יניעו ממקורות
שונים. תקבלו נם הצעות־עבודה
ששכרן בצירן.
בדאי שלא תשמרו את
הכסף. אלא תסיימו אח כל
החובות וההחח״סיות. לא
רצוי לדחות את התשלום.
בעבודה ממשיך להיות
קשה 1יש לכם מעט מא 1ד
עניין. אבל מצב זה ישתנה
בקחב. ברזמאנטיקה אחם
מצליחים. הופעתכם מושכת
1שמים לב אליכם — ם׳ כל הגילים!הסוגים
— עליכם רק להחליט את ם׳ אתם רוצים.

ידידי ם עלולים לגרום לכם לאכזבה. הימנעו
מלהקשיב לעצות ולרעיונות, אף אם זה נש מע
מושך. עכשיו חשוב
שתתמידו בדרך שבה
בחרתם. זו עדיין לא ה דרך
אבל כרגע עוד לא
הגיע הזמן למצוא משהו
אחר. בנסיעות אתם נו טים
לחלום. היזהרו ב עיקר
בשבת וראשון.
במקום העבודה תהנו
עכשיו מחברתם של בני
או בנות המין השני.
קשרים חדשים וחזקים עשויים להתחיל
עכשיו. שימו לב לבני מזל עקרב ותאומים.

בני הזוג מנסי ם להקל וללכת לקראתכם.
זהו השבוע שבו תוכלו לק ח ת לעצמכם
חופשה ולנוח. התקופה
שעברתם היתה קשה
ודרושה לבם נסיעה ו בילוי
במקום רחוק מה בית.
ידידים, שמציעים
את עזרתם ב מקו ם הע בודה,
אינם אמינים.
אל תמהרו להאמין ל הבטחות.
פגישות שנק בעו
ל שבת עלולות
לאכזב. בענייני כספים
המצב עדיין לא מעודד, ובכל זאת, תקבלו
מ תנ ה או סכום־כסף שלא תוכלו לסרב להם.

ה־ 30 בנובמבר יהיה קשה. כל דבר שתכננתם לא
יתבצע. עדיף לחת לאחרים לקבוע!להחליט. טוב
יותר סוד! בדצמבר. שינויים,
הקשורים לתחום וד
מיקצוש. מדאיגים ומרגיזים
אחבם. אין לכם רצון לשנות.
אבל יתכן שתיאלצו.
לפח!ת עכשיו תזכו לפיצוי
כספי שינחם אחבם, למרוח
שזה יהיה פחות ממה
22ב או גו ס ס -
שציפיתם. קשרים חדשים
22בספסמבר
יעצרו עכשיו, בגלל שהר
תכם במקומות זרים או
במהלך נסיעזת שתקיימו השבוע. ברומאנטיקה
צפויה לכם הצלחה. יש ס־ ששם לב אליכם.

המצב הכספי די מדאיג. אמנם בתחומים
אחרים טוב יותר, אבל בעייה זו אינה מרפה
מכם. עוד לפני שהס-
פקתם ליהנות מהמש כורת
היא כבר נגמרת.
ב״ג וב 2-בחודש תוכלו
למצוא אנשים שיעזרו
לכם או יציעו רעיונות
שיביאו לשינוי חיובי
בגישה שלכם לעבודה.
> 2בנו במבר ־
את הקשרים הרומאג-
20בדצמבר
טייס שמתחילים בי מים
אלה כדאי להקפיד
לשמור בסוד. אין זה הזמן ל אבד זהירות. זה
יבול להביא לסיום פתאומי של הקשרים.

ענייני קארירה תופסים מקום חשוב. מישה! מנסה
לפעול מאתרי נבכם. חשוב שתדעו להיאבק
על מקומכם. אם לא תהיו
ד׳ זהירים תמצאו מישהו
אחר במקומכם ולא תוכלו
לעשות כלום. יתכן שנד
צב־הרזח אינו על הנובה,
אבל לא חובלו להרשזח
לעצמכם להיכנס לאדישות
או להתעלם מהמ19ב
פ ב רו א ר
ציאות. בש״ג׳ כספים המ*
20ב
מרס
צב ממשיך להיות לא נוח.
אתם מוציאים יותר מדי ׳
ומאבדים את השליטה. ידידים או קרובים מארץ

אחרת עשויים להפתיע אחכם בביקור משמח .

010

בתווה

עון ו1

8 8 1

גו־1

רחל הירש

ח״ם דמון:

ול!ודלמן:

,הקורבן בהתקוממויות הוא .,מצחיק יותר, מצחיק פתוח
כרגיל העם הארמני!״ או לא מצחיק בכלל!״
מזה זמן־מה מתנהלים קרבות על רקע לאומי בחבל
נאגורנו־קאראבד, מחוז ארמני באזרביגיאן. בהתנגשויות,
בך נמסר, נהרגו לפחות 100 ארמנים. שאלתי את הד״ר
יולי נודלמן מה מבשרות המהומות, והאם זה רציני.

אחת ההצלחות הגדולות של הזמן האחרון היא שהוקם גוף
בינמישרדי, שיפעל מכוח סמכות ראש־הממשלה במילחמה נגד
הסמים. אחת הבעיות הגדולות היתה שבנושא זה טיפלו מיספר רב
של מישרדים — מישרדי החינוך, ההסברה, הבריאות, העבודה
והרווחה, המישטרה, האוצר, המישפטים ואפילו הביטחון. היום,
כאשר יש רשות למילחמה בסמים, אני מאמין שאפשר יהיה
לעשות יותר, ומהר.

• האם, לדעתך, הדיווחים בעיתונות משקפים את
המציאות שם?

• ואיך מגיב השילטון הסובייטי על המהומות?
בממשלה המרכזית מפחדים מהתקוממות, מאחר וזה תקדים.
אחרי הארמנים יבואו גם הטאטארים והצ׳יצ׳נים, שבזמנו נשלחו
על־ידי סטאלין לקאזחסחאן. יש הרבה עמים שנעקרו מאדמתם
והם מסתובבים בסיביר ובקאזאחסתאן, ולכן זה מסוכן.

• אבל השילטון עדיין לא מתערב.
בינתיים זה נוח להם מאוד, מאחר וזה מתאים לקו שלהם, לתת
לשני עמים להילחם זה בזה. זה כמו הפרד ומשול.

בוית־המועצות
• האם ההתקוממות יכולה לערער את מעמדו של
גורבאצ׳וב?
הקו הנוקשה בשילטון ינצל את המהומות כדי להחליש את
מעמד גורבאצ׳וב ואת מדיניות הגלאסנוסט, ולעצור אותו. הם
ינסו להוכיח שהתקוממות היא סכנה לקיום ברית־המועצות.

• האם שמעת דיווחים חריגים ממישחזך מברית־

המועצות?

״אי־ אפשרלנצח
אבלאפשרל עזו ר!״
עמוס פרושן, בעל א חד ממישרדי רואי״החשבון העסו קים
בתל-אביב, מוצא זמן לשמש, בהתנדבות, כיו״ר אגו דת
״אל״סם״ ולעשות נפשות לנושא שאליו הגיע במיקרה,
אבל עכשיו נראה כי הוא בראש מעייניו. ביק שתי ממנו
לספר לי קצת על ההצלחות במילחמה בסמים.

ההתקוממות היא אמיתית, והיא תוצאה של מאבק של 65 שנה,
מאז שסופה החבל, שהיה עד אז חלק בלתי־נפרד מארמניה. אני
לא מומחה, אבל לפי הדיווחים בעיתונות המקומית, בטלוויזיה
הסובייטית ומסיפורים של מי שחזרו באחרונה מברית־המועצות
נראה שזה תהליך מאוד רציני.

הדיווחים בעיתונות נכונים, אבל לא מלאים. המצב בהרבה
יותר גרוע. אבל זה לא מאתמול ולא מהיום. יש שם ממש
התקוממות רצינית בין שני עמים והקורבן הוא כרגיל העם
הארמני.

עמוס פרו שן:

נדמה שתוכניות הטלוויזיה הישראלית מתחרות ביניהן
רק בדבר אחד: מי תצליח להצחיק יותר.
ביום השישי האחרון, בתוכניתו של גבי גזית ,״סוף-
סוף״ ,נדמה לי שההצחקות עברו את הגבול. שני חברי־הכנסת
החדשים, רובי ריבלין ועמיר פרץ, ניסו להצחיק,
אולי כדי שהעם יידע שהם קיימים. אבל למה עשה את זה
גם ח״כ חיים רמון י
למחרת שאלתי א ת רמון אם צפה בתוכנית.

• ואיך זה היה, לדעתך?
בסדר.

טלוויזיה
• למה היית צריך את זה?
אני יודע, ביקשו ממני, חשבתי שאפשר להראות קצת מהוד
הכנסת בראי עקום.

• מה כעצם אפשר לעשות? ללכת לבתי־הספר,
להרצות ולהסביר כמה הסמים רעים. זה עוזר למי־שהו?
זה מונע מילד או מנער, הנמצא כמסיבת־חשיש,
שלא לנסות?
יש מחקרים שנעשו בבתי־ספר לפני ואחרי הרצאות והתוצאה
היתה שבפירוש יש שינוי־עמדות. אולי זה לא הרבה, אבל זה
משהו. והרצאות זה לא כל מה שאנחנו עושים.

• מה עוד?
הצלחנו לגרוס לשינויים בהלך־המחשבה של מנהלי בתי־הס־פר,
וגם בצבא. בעבר, מנהל בית־ספר, שהיה מגלה כי נער השת־מש
בסמים, היה פשוט מסלק אותו, ובכר פותר את הבעייה. גם

בצה״ל היה המצב דומה. החייל סולק, וכך אפשר היה להמשיך
ולהגיד שאין סמים בצה״ל.

• וכמה באים לתחנות שלכם מרצונם?

• א ח רי טכס פתיחת־הכנסת לפני שבוע, אתה
חושב שצריך לעקם משהו בראי זה?
זה התכוון להיות הומור — מצחיק יותר, מצחיק פחות או לא
מצחיק בכלל.

• על איזה מיספר של צרכני־סמים מדברים היום
בארץ?

בישיבה של אנשי־רוח במוסקווה קם אחד ומשתתפים וטען
שאומנם סטאלין הוא הרוצחיהגדול ביותר בהיסטוריה; אבל א8ור
לשכוח את אביו הרוחני, הלא הוא לנין. רבדיו זכו למחיאות;
.לפעמים, למה לא? אני לא יכול לייצג 24 שעות ביום, ולסחוב
ייעל גבי את ההיסטוריה של העם היהודי בלי הפסק. אז מנסים גם
כפיים. זה מעיר שהיום יש מגמה לצאת אפילו׳נ>ר הבסי5
האידיאולוגי לשילטון הסובייטי, וזאת היא הפעם הראשונה ^כך
׳ להתברך קצת.

מתייחסים לתורת לגין.
• איך היו התגובות למה שעשיתם בתוכנית?

• איפה אנחנו נמצאים במפה העולמית, מבחינת
השימוש בסמים?

היו שאהבו את זה מאוד, והיו שמאוד לא אהבו את זה. אבל זד,
נכון כמעט לגבי כל דבר שאני עושה.

במקום טוב באמצע. יותר מארצות־אירופה מסויימות, ופחות
מארצות־הברית.

• אני מבינה שאתה לא מתחרט על שהופעת
בקטע הזה.

• האם אתם מצליחים ללמוד משהו מארצות־הברית?

אני
חושב שלא. זה לא נראה לי אירוע כל־כך חשוב שצריך
(תיאלה שם),
להקדיש לו מחשבה

כן, שהנגע הולך ומתפשט, ושאי־אפשר לנצח את התופעה.
(דדאלה שמי)
אפשר רק לעזור לאיש הקטן.

• אבל זאת בוודאי לא מגמה רווחת.

השילטון המרכזי לא $כינ{ להשמטת הבסיס האידיאולוגי.
וכרי למנוע התפרקות מוחלטת של כל מערכת־הערכים, יש
אפשרות שיוחזר בכוח שי״לטון הדיקטטורה. בדיווחים אחרונים
של הטלוויזיה הסובייטית, גורבאצ׳וב התפרץ בישיבה של
הסובייט העליון וצעק שלא.״*;ף. מום חופש, ומה שהיה הוא
(א1רית זחבבל)

שיהיה.

סמים
כ־ססס 1איש בשנה, שזה אחוז נמוך מהמתחילים בשימוש. אבל
אנחנו מאמינים שמיספר הפונים אלינו יגדל.

• נראה לך שהתפקיד שלכם זה להצחיק את העם?

מדברים על מיספר שבין 15ל־ 60 אלף איש ואשה. אבל,
כמובן, זה לא מיספר מדוייק, כי קשה מאוד לדעת על אנשים
שאינם מגיעים ואינם מבקשים עזרה.

; 7777777777777777117353£ז 77 ?77777777777777777777777ז 77717777ד 111111111ד 11* 11ז 111ז י 1* 1

םאומרים ...מ ה הן אומרות מההאוחרים ...ח ה הן בוחרות ...מהה<

רנד קאן:

ורם אורן:

רוחמה כפיר:

״ הנ״ ס בוד הוא מישחק הבדיקות צרימת רהעשות ..הם גאי ם או עצלני ם
חברתילא ־ אלים בכל ענ פי ה ס פו ר ט!״ מדי מכדי לחפש מילגה!״

מישחק הנייסבול (כדור־בסיס) פופולרי מאוד באר-
צות־הברית, וחודר אט־אט לספורט הישראלי. המישחק
הוא עדיין בחיתוליו ובכל מיני ישובים בארץ שומעים על
התארגנויות מקומיות של קבוצות בייסבול. יש האומרים
כי המישחק בארץ אריסטוקרטי, ומתאים לשיכבה כלכ לית
גבוהה. שאלתי את רנדי קאן, א חד מחלוצי הבייסבול
בישראל, מאמן מיקצועי, מה הוא עושה לביסוסו של ענף-
ספורט זה:
כיום אני מאמן באופן קבוע שתי קבוצות־ילדים מבית־ספר
בכפר־סבא, ואימנתי קבוצות ילדים ממרכזי־קליטה, ממתנ״סים
ומבתי־ספר.

• רק קבוצות־ילדים?
כן, כי כדי לגדל כוכבים מבוגרים יותר יש לאמן ולהדריכם
עוד מגיל צעיר. אסור גם לשכוח שאנו בשלב מאוד ראשוני של
הבייסבול.

בקרוב יתחילו לערוך בדיקות״סמים בקרב שחקני הלי גה.
כבר אושרו המלצות הוועדה הרפואית שליד ה הת א ח דות
לכדורגל ל ב די ק ת השימוש בתרופות ממריצות אצל
הכדורגלנים.
הד״ר מארק רוסנובסקי, רופא הה ת אחדו ת, יהיה אחר אי
לביצוען. הוועדה הרפואית תפיץ בין הקבוצות את
רשימת הממריצים והסמים האסורים לשימוש.
שאלתי א ת שחקן־הכדורגל יורם אורן, העוסק בחינוך
הגופני בסמינר הקיבוצים:

• האס היערכות חדשה זד מדאיגה אדתך?

בסקר שנערך באחרונה הס תב ר שיותר משליש מהסטו דנטים
הישראליים חולמים להמשיך את לימודיהם לתו אר
גבוה יותר דווק א בחו״ל. אלא ששנת־לימודים בחו״ל
עולה הון־תועפות, ואף הס טודנ טי ם הממלאים את מיגר-
שי״החנייה באוניברסיטה אינם יכולים להרשות לעצמם
12 אלף דולר לשנה, ולפעמים כפול מזה.
הפיתרון היחידי הוא מילגה. אבל מי נותן מילגות, לאן
פונים, כיצד מתקבלים, מה התהליך!
העיתונאית רוחמה כפירי עשתה את העבודה עבור מי
שירצו לתור אחרי מילגה בא ח ת מארצות־אירופה או אר־צות״הברית,
ו מסתבר מתוך החוברת ״מדריך המילגות
לסטודנט הישראלי״ שגם בארץ יש הנותנים מילגות.
שאלתי את רוחמה כפירי אם העבודה נעשתה מפני שהיא
רצתה מילגה לעצמה.
כן, כך זה התחיל. רציתי לקבל מילגה להמשך לימודיי,
והתחלתי להתכתב עם גורמים שונים בחו״ל. במהרה ראיתי
שהחומר המתקבל הוא רב מאוד, והחלטתי לפרסם אותו לטובת
כל מי שמעוניין.

• האב כולב ענו לך?

• מדוע דווקא בייסבול, ולא רגבי או פוטבול?

• לשחקני־הכדורגל בארץ יש ממה לחשוש?

מישחק־הבייסבול הוא חברתי ולא־אלים. בבייסבול אין מגע
פיסי בין השחקנים, והוא נעשה הרך מחבט וכרור. הצלחת הקבוצה

לא ולא: אני לא מאמין שנגע־הססים נמצא בכלל במיגרשי־הכדורגל
הישראלים.

מחוץ לארץ היתה היענות יפה מאוד. כמעט כולם ענו, שלחו
פרטים רבים, ציינו אפילו את סכום המילגה שהם נותנים ואת
התאריך האחרון להגשת הבקשה. לעומת זאת בארץ היה קשה
הרבה יותר לקבל מידע. חלק בכלל לא ענו, חלק אמרו שיש להם
אמנם מילגות אבל הם לא מעוניינים שזה יתפרסם ברבים, וחלק
קטן ענו ונתנו פרטים.

בייסבול

בדורגל

מילגות

תלויה בכל אחד מחבריה, ובשיתוף־הפעולה ביניהם. אין כוכבים
בזכות עצמם, כפי שיכול לקרות בכדורגל או בכדורסל.

• אם כך, אתה שולל את המלצות הוועדה הרפואית?

בהחלט,
אבל לא באופן מיידי. נקודת־מיפנה ראוייה לציון
תתרחש ב־ 5בדצמבר, כאשר תיערך תחרות במיגרש הבייסבול
בספזרטק בתל־אביב.

זאת לא אמרתי. יש בהחלטה צדדים חיוניים, שבגללם כדאי
לממשה. ראשית, חשוב מאוד לשמור על ״טוהר הספורט״ .הכוונה
לאי־שימוש באמצעים לא־סיכעיים בספורט, כמו הסמים הממריצים.
לביצוע הבדיקות יש גם תפקיד מרתיע לכל השחקנים
שאולי רק חושבים על זה.

• אני מתארת לעצמי שהחוברת שלך תהיה להיט
באוניברסיטות בארץ, ופתאום בולב יידעו איפה
לחפש• מילגות, והסמך של הנותנים ייגמר מהר.
יש קרנות עשירות בעולם, שיש להן מיליונים רבים שהן רוצות
לתת, אבל הישראלים פשוט לא יודעים עליהן. יש איזו קרן
גרמנית שכבר נתנה מאות רבות של מילגות להודים, למשל, אבל
עד היום רק ישראלים מעטים פנו אליה, וזה חבל.

• יש לך מושג מדוע התקבלו ההחלטות הללו רק
עכשיו?

• איך את מסבירה את זה שהסטודנט הישראלי
לא יודע לאן לפנות?

אינני יודע את בל הגורמים לכך. אני משער שיש להחלטה גס
קשר לפרשת האתלט בן ג׳ונסון באולימפיאדת״סיאול. הוא לא
הראשון ולא האחרון שהשתמש בסמים ממריצים, והגיע להישגים
כבירים. זה העלה לכותרות את השאלה המוסרית והאתית סביב
השימוש בסמים וממריצים. מה שאירע באולימפיאדה הדליק נורה
אדומה אצל קברניטי הספורט והכדורגל.

אולי זו הרגשת־גאווה, אולי סתם עצלות לחפש ולהתכתב עם
גורמים שונים. אני לא יודעת, אבל ברור לי שאת העבודה
השחורה ממש כבר עשיתי עבור כל מי שירצה לקבל מילגה.

• אתה צופה עתיד לבייסבול בארץ?

• אתה מסביב לאימרה •בבייסבול נועד לילדי-
עשירים?
זה בפירוש לא נכון. כל הילדים בארץ יכולים לקבל מאמן
מאגודת־הבייסבול בהרצליה, תמורת סכום של 25ש״ח לחודש,
עבור שני אימונים מאסיביים בשבוע, ובכלל זה גם ציוד שהוא
יקר. במיקרים רבים מוותרת האגודה על התשלום הפעוט הזה,
כשהורי הילדים אינם יכולים לשלם. לצורך אותו עניין, שיטת
עבודתי מתבססת על אינטגרציה בין ילדים משכבות כלכליות
שונות, מעדות שונות ומדתות שונות. זה הוכיח את עצמו כמתכון
טוב להצלחה.

• למשל?
בשכונת־השיקום דורה בנתניה משחקים ילדי־השכונה עם
(עודד רכטמן)
ילדים מבתים מבוססים וגם ילדי־עולים.

אין לי סיבה לדאוג, כי אני לא משתמש בסמים, ורחוק מאוד
גם מעישון סיגריות.

• אתה נראה לי די מהורהר.
אני פשוט חושב שצריך להעביר את החלטת הוועדה לביצוע
(עודד רכטנו!)
הבדיקות לכל ענפי־הספורט בארץ.

• את הצלחת לקבל מילגה להמשיך לימודיך?
כשהייתי בתחילת הדרך, הסתבר שעומד להיוולד תינוק וכל
התוכניות השתנו, או נדחו.

• איפה אפשר להשיג את החוברת?
צריך לטלפן ל־529537־ ,04 ונשלח את החומר.
(חיאלה שמי)

— ד ף חד ש

• בשרים • מעדני בשר • נקניקים • ממרחים • סלטים
• אנו מקב לי ם ו מכבדי ם כר טיסי א שראי
• מתקב לו ת הז מנו ת לבית ה ל קו ח
י פ תו ח יום יום מ־סס — 19:00 — 9 :יו ם אי, ו׳ עד 14:00

ח״ צ11־

בע״ מ -שיווק בשר

חנות המפעל: איזורהתעשייה רמת השרון מורשה
רח׳ חרושת 17 טל׳ 5400554 :־03-498402,490799 03

(המשך ם עמ!ד )27
במשך שלושה חודשים, אבל כיצד אפשר
לחיות בלי סיפרות ואמנות?!
שומעים הרצאות. וכך שומעים עצו-
דינו הרצאות מפי הד״ר עבד אל־סחאר
קאסם על ״התפתחות הסיפרות הפלסטינית
מתחילת המאה ועד ימינו״ וכן
על ״מגמות מודרניות בשירה הערבית״
.ואילו מיודענו ,2145 ,מרצה בנושא
הסיפרות העברית בישראל. והוא
מדבר על המאהב של א״ב יהושע ועל
שירתה של דליה רביקוכיץ, ועל שירי
יצחק לאור ונתן זך ודויד אבירן.
ספרים אין לו אבל מי אמר שאי־אפשר
ללמוד בלי ספרים? :בעיקר כשהמורה
זוכר כל כך הרבה ממה שקרא
שם בחוץ. לפני ה״הודעה החדשה״.
אחרי הצהריים יש סדנות. אחת
לדראמה ואחת לפיסול: פיסול באבני
המידבר ובחול המידבר, ובשמש של המידבר
ובשרב של ׳המידבר. פיסול
שעוד יוצג בגלריות ובמוסיאונים ועוד
ידובר בו.
בשעה 6מופיע הקצין התורן ושם
קץ לתהליכי היצירה. שוב חוזרים ה־מיספרים
שלנו לאוהליהם, הפעם לא־רוחת־הערב:
פול, חמש פרוסות לחם,
לפעמים מרק עדשים.
בשעה 9חייבים כולם להיות באוהלים.

כאלה הנרדמים ברגע שבו הם
מניחים את ראשיהם על הכר(השמיכה
המקופלת) .אחרים — הרבה זמן יעבור
עד שיוציאו מראשם את ״קלטת״ היום
שעבר. כמו בוידיאו, יש קטעים שרואים
במהירות מואצת ויש כאלה שחוזרים
עליהם ואליהם שוב ושוב. ויש
כאלה שעוצרים אותם על המסך. ומסתכלים
ומסתכלים. ולפעמים לא מספיקים
לראות עד הסוף כי נרדמים באמצע.
הד״ר
עבר אל־סחאר קאסם, המרצה
מאוניברסיטת אל־נג׳אח, אולי חושב
על ההרצאה שייתן למחרת היום. אולי
בתחום ההיסטוריה, כולל זו הפלסטינית.
ואילו המשורר שלנו, כרבים מחבריו,
חושב על אמו ואביו הישישים שנותרו
עריריים בביתם, ועל האחות בסעודיה
ועל האח בירדן ועל האח השוכב
ב״מחלקה״ אחרת של אותו מחנה, גם
הוא על ״מיטת החול״ ,ואולי הוא חושב
ברגע זה עצמו על אותם אנשים, אותם
דברים.
ושני האחים נרדמים במרחק כמה
עשרות מטרים זה מזה אבל מבלי להתראות
כל ימי שהותם כאן. מיספרים
שאינם מתחברים.
פעם או פעמיים נדמה היה לעבד
שהוא שומע את קולו של אחיו. הוא
עצמו בכה ונדמה היה לו שגם קול אחיו
בוכה. אבל אולי רק נדמה היה לו. ובלא
להידבר החליטו שמי שיגיע הביתה
ראשון ימסור את דרישת־השלום לאם.

קובץ שירים
א הוא ל א עו מדב מי להש לו
• מכשיר-הקלטה לטלפון • מכשירי־הקלטה ל מי שרד
• מו1עי הקלטה ואיתות • מערכות־פיקוח משולבות

פיתוח וייצור מכשירים מיוחדים לצרכים שלך
״עוץ מקצועי חינם לפרטיים ולמישרדים
גם בעים קאות של קו אחד או מי שרד אחד

ויגו אל
ת ש מי ע לו אתה מיל ה ש לו
ויגואל בע־מ508 ,־299־ 24( 03 שעות)

.2145 משורר צעיר וכבר לא כל כך
צעיר. בעל ניסיון 15 .פעמים נעצר
וישב עד כה בבתי״כלא ב״דמוקר־טיה
היחידה במיזרח התיכון׳/
הארץ המובטחת.
בטול־כרם נולד הישר אל תוך הטרגדיה
של עמו. נולד וגדל איתה. בבית
ומחוץ לבית.
הביטו וראו אותו שוכב שם על מיז־רונו
בא 1צאר .3עוד כמה דקות יירדם
ויתעורר רק למישמע צעקותיהם וקי־ללותיהם
של איציק ושמעון. צעקות
בעברית וקללות בערבית.
״אוקעוד עלא טיזק״ ,יאמרו שוב
ושוב למשורר הצעיר שלנו ולחבריו.
והם לא יסרבו. וכאשר נפגוש בו בטול־כרם,
לאחר שיחרורו מן הכלא ,״עד
להודעה חדשה״ ,הוא ידבר על קובץ
השירים שהביא עימו מא 1צאו. כלומר,
לא בדיוק משם אבל משם...
ועל השיר האחרון שכתב. על האוהל
ועל איציק ועל הנגב ועל החופש ועל
הפאסוליה. כולם נושאים יפים מאוד
לשירה ונחקקים בזיכרון.
ואז יתברר כי מיספרים ניתן לפרק
אבל עוד לא נולד הכוח בעולם שיוכל
למנוע בעד אנשים שהפכו למיספרים
מלכתוב שירים.
עבד אל־נאסר סאלח. משורר בצל
האינתיפאדה.

גז בז דג רי ם
לידה בבראזיל
נו ל ד בקוריסיבה, בראזיל, ל־רוסילדה
קונסאלום, אמה של ברו-
נה־קארוליין, הילדה שאומצה על־ידי
שימחה ויעקב תורג׳מן מלוד ואשר
הושבה, בפקודת בית־המישפט, לאמה
הטבעית, ילדה החמישי, בן, שלטענת
יודעי־דבר הוא בנו של איש־ביטחון
ישראלי, עימו התיידדה קונסאלוס בעת
שהותה בארץ, בהמתנה לפסיקת
בית־המישפט בעניין ברונה־קארוליין.

נישואין בסאלוניקי
ני ש או בסאלוניקי, יוון, במהלך
אולימפיאדת השח־מט, אלגד אח־מילובפקאי״ה
32 חברת המישל־חת
הסובייטית והמדורגת כשחקנית־השח
מס׳ 2ב עול ם, וג׳דן דונדדסן
( ,)31 קפטן הנבחרת האמריקאית, אחרי
היכרות של שלוש שנים, שהחלה בפגישתם
בעת אליפות־שח בהוואנה, בירת
קובה, ותוך נטישת מישחקי סאלוניקי,
בהמריאם, למחרת נישואיהם, לסיאטל,
מקום־מגוריו של החתן בצפון־מערב
ארצות־הברית.

ברוקר בתל־אביב
נפטר בתל־אביב, ממחלת־הסר־טן,
בגיל ,62 יצחק מורי*! ,פרקליט
ואיש־עסקים (אחד הבעלים של חברת
הברוקרים מוחץ אח טוכלר. שהיתה
לפני שנים מיספר בחדשות אחרי פר־שת־הרצח
של אחד מעובדיה והאשמת

פרקליט מוריץ
בן הברוקר הראשון

בעליה בעבירות־מירמה, שמהן הם
זוכו) .מוריץ, יליד גרמניה (ובנו של
מקם מוריץ, אשר הקים, בשנות ה־,30
יחד עם קורט טוכלר, את חברת
הברוקרים הראשונה בארץ) ,היה איש
המיפלגה הליברלית, שהוזכר, בשעתו,
כמועמד לתפקידים בכירים ביותר:
יו״ר הרשות לניירות־ערך, הממונה על
הכנסות־המדינה, נגיד ב 1ק ישראל.

עיר בגריל
נפטר בכרמיאל, ממחלת הסרטן,
בגיל ,58 ברוך ונגר, ראש העירייה
הראשון (והיחיד) ב־ 15 שנות
קיומה של כרמיאל כעיר. ונגר, יליד
רומניה וניצול־שואה (שנשלח בגיל
צעיר למחנה־עבודה גרמני) ,ביקש לעלות
ארצה בספינת־מעפילים, ומשזו
נעצרה על־ידי הבריטים הוגלה למחנה־מעצר
בקפריסין. הוא עלה, לבסוף,
ארצה, אחרי קום המדינה, ועבר מסלול
של קיבוץ (דגניה א׳) ,צבא (רב־סרן)
ותפקיד בכיר במישרד־השיכון, ממנו
נשלף ב־ 1967 על־מנת לעמוד בראש
צוות־ההקמה של כרמיאל בגליל המערבי,
שהיתה עד מהרה לעיר משגשגת
(כיום: כ־ 20 אלף תושבים) ,במידה רבה
בזכות פעילותו הבלתי־נלאית של ונגר
למענה (בין השאר הוא יזם וביצע את
הרעיון לגייס מישפחות עולים פוטנציאליות
בחו״ל ולכוונן לעירו).

— הורוסקופ ! 1 1
(המשך מעמוד )29
הלים על מי״מנווזות ולעיתים סוב לים
מכמה פרידות.
ב־ 20 באוגוסט (אלפרד) -זהו
הכוכב המסמל את האינסוף. למ רות
כישלנות גדולים יש תמיד הצ לחה
גדולה.
ב״ 23 באוגוסט(ריגלס) -מסמל
נדיבות. אנשים נעימים, תמימים
ואוהבים והחיים גומלים להם.
ב 4-בספטמבר, בתולה(זוסמה)
נוטים להתמכר לעישון, לאלכו הול ולסמים. עסוקים ומחטטים
בעצמם יותר מדי.
ב״ 15 בספטמבר (דנובולה) -
מביא לאכזבות באהבה ולמזל-
ביש בחיים. תמיד מלווה אותם
צרה כלשהי. הם תמיד יוצאים מזה
חזקים יותר, ומסוגלים להתגבר על
משברים ולהתחיל שוב מחדש.
ב״ 3באוקטובר, מאזניים(ומד־

מה עוו משביע
עו הגודל
והאוב, מונו
מנ בי ־ ה לנ ח
מאטריקס) -סמל למצבים קשים.
ב״ 17 באוקטובר(ספיקה) -הצ לחה,
אהבה למדע ולאמנות. כי-
שר״ביטוי מעולה בעל״פה ובכתב.
ב״ 18 באוקטובר (ארקטורוס) -
מביא כבוד ופירסום, הצלחה בא מנות
ובמגע עם אנשים.
ב״ 4בנובמבר, עקרב (אקרוקס)
מביא להצלחה. אוהב הכל בגדולואוהב מצבים מלודראמתיים.
ב־ 5בנובמבר (אלפקה) -חוש
מיוחד לאמנות. רגישות גבוהה.
ב״ 7בנובמבר (קיפה הדרומי) -
מביא עימו ביש״מזל.
ב־ 12 בנובמבר (קיפה הצפוני) -
מביא הרבה הצלחה, שימחה, חוש-
הומור ואופי נעים.
ב־ 14 בנובמבר (אונוקלה) -אנ שים
שנוטים לעצב, בעיות ברי אות,
לעיתים גם בעיות נפשיות.
ב־ 16 בנובמבר (אגנה) -סמל
להצלחה.
ב־ 22 בנובמבר (בנגולה) -מס מל
עדינות ונאמנות לחברים. אנ שים
אלה מתיידדים במהירות.
מאוד ישרים.
ב־ 25 בנובמבר (גרפיס) -מת אכזר
לנולדים בו. להם עצמם יש
תכונות של אכזריות.
ב־ 2בדצמבר, תשע מעלות בק שת
(אנטארס) -התנהגות חסר ת-
מחשבה, ה מסכנ ת את הנולדים
ביום זה. נטייה לסבול מתאונות
ואלימות. העיניים רגישות וצריף
להיזהר שלא ייפגעו.
ב־ 4בדצמבר (רסטבן) -גם
הוא, כמו אנטרס, מביא עימו
נטייה לתאונות.
ב־ 5בדצמבר (רסלהג) -נטייה
לעיוות דברים ולסטיות מיניות.
ב־ 21 בדצמבר (סינסטרה) -
מביא עושר, הון וכספים.
ב־ 6בינואר (נוגה) -מביא כסף
ומאבקים שבסופם ניצחון.
ב־ 10 בינואר (דנב) -מנהיגות.
ב־ 22 בינואר(אלתיר) -שאפת נות
גדולה והצלחה.
ב־ 24 בינואר(ג׳די) -מקריב א ת
עצמו למען האחרים. כוכב נוסף
באותה מעלה, דהבי, נטייה לעצב,
לדיכאון ולמלנכוליה.
ב״ 23 בפברואר (פומלהאות) -
מביא לפירסום.
ב״ 25 בפברואר (דנב אדיז׳ה) -
אהבת לימודים.
ב״ 15 במרס (מרקב) -נטייה
להיפצע.
ב״ 20 במרס(שיט) -סמל לתק ריות
פתאומיות, טרגדיות ואכז ריות.
צריכים להיזהר מפיתויים ה סוחפים
אותם לאבד את השליטה.
העולם הזה 2674

הניר תרבו תחדש:
נמל־הפחם באשדוד
אל הפילים הלבנים הידועים, כמו
מטוס הלביא ותעלת־הימים, מצטרף
עתה מועמד נוסף, שעלותו למשלם־
המיסים כ־ 250 מיליון דולר, וכולו תוצאה
של איוולתו של שר־התחבורה

חיים קורפו.

זהו נמל־פחם באשדוד. את ההחלטה
להקמתו כפה קורפו על הממשלה כרי
לקדם עניינים של רשות־הנמלים, שבה
שולטים אנשי תנועת־החרות.
הנמל נועד לפרוק פחם, שיובל
משם ברכבת לתחנת־הכוח החדשה
ח טנ ב ת באשקלון, שתונע בפחם.
ההחלטה על הובלת הפחם בדרך זו
התקבלה למרות הצעות חילופיות של
הקמת מזח־פריקה, כמו בתחנת־הכוח
בחדרה, בעלות של 80 מיליון דולר
בלבד.
מכייון שרשות־הנמלים גובה היטל
של 291 על כל הייבוא לישראל,
והצטברו בקופתה יותר מ־ 400 מיליון
דולר, שאותן דרש האוצר, היא העדיפה
להוציא את הכספים על הקמת הנמל
באשדוד וקווי־רכבת מיוחדים מאשדוד

לתחנה באשקלון.
עתה החלו בחברת־החשמל, צרכן
הפחם, לחשב כמה יעלה להם טון פחם
ברוטנבת, ונמצא כי לעומת מחיר של
1.2דולר לטון — הוצאות הטעינה
והפריקה במזח היעיל בחדרה — תהיה
ההוצאה לטון ב ח טו ב ת מעל ל־12
דולר!
הסיבה העיקרית להפרש המדהים
היא שבאשדוד לא ניתן לפרוק אוניות
של יותר מ־ 80 אלף טון, ואילו בחדרה
פורקים אוניות של יותר מ־ 200 אלף
טון. ההפרש בעלות הוא אדיר, כאשר
מובילים בכמויות גדולות. בחדרה הפריקה
היא ישר מהאוניה לתחנה, ואילו
באשדוד פורקים למזח, ומשם מעמיסים
על רכבת, המובילה לאשקלון,
ושם פורקים שוב לתחנה.
מכיוון שחברת־החשמל אינה רוצה
לייקר את החשמל כדי לשלם עבור
שיגעון־הגדלות של קורפו, היא הודיעה
לרשות־הנמלים כי אינה מוכנה
לקבל פחם במחירים כאלה, והיא מתחילה
בהכנות להפעלת התחנה במזוט,

הוציאו חוזה
עלס גאון
בעולם־העסקים בכלל, ובבנקאות
האמריקאית בפרט, מאוד לא מקובל
לנהל מאבקים עיסקיים באמצעות
העיתונות או יחסי־ציבור. היה, כנראה,
מי ששיכנע את ראשי בנקרס טראסט
האמריקאי כי צריך להתייחס לישראל
כאל מדינת־בננות. כאשר החליטו
לצאת למאבק כנגד קונצרן כור ערב
הבחירות בישראל, שכרו איש יחסי־ציבור
מיוחד בישראל.
היחצן, דויד ברקנטל, הוא מנכ״ל
איטר סוכני־הב־טוח ביום, ונציג הבנק
האמריקאי בערב. לפני־כן שימש כיח־צן
של יזמי העיר עימנואל, ושם הכיר
את עורך־הדין יעקב נאמן, המטפל
בענייני העיר. נאמן הוא גם הנציג
המישפטי של בנקרס טראסט בישראל.
ברקנטל דאג לקשר בין עיתונאים
ישראליים לראשי הבנק בניו־יורק,
עידכן מדי יום את העיתונאים בישראל
במה שקורה, ושתל בעיתונות את
הגירסה שלפיה כל הצרות הן בגלל
המינוי של בני גאון כמנכ״ל סר, ואם
רק יסולק האיש הכל יסתדר מעצמו.
העיתונות, ברובה, פירסמה כאילו
גאון, בפגישותיו עם הבנקאים האמריקאיים,
הרגיזם בדברו עימם שלא
בנימוס ובמסרו להם נתונים לא־נכונים.
אף נאמר ששבח אופיר,
שהיה ראש אגף הכספים במר, אמר
לגאון, בתום הפגישות, כי עשה דבר
חמור ברמותו את האמריקאים.
מכיוון שגאון גזר על עצמו אלם
תיקשורתי, חגגה העיתונות סביב גיר־סת
האמריקאים. מששככה הסערה,
החלה האמת לצוץ. בבנקרס טראסט
יש מנהלים אחראיים, והללו תפסו מה
הם עושים. הם הורו להוריד פרופיל
מייד, ולהפסיק עם מסע־העיתוגות.
פרקליטי מר, רם כספי וישראל
קנטור, מכינים עתה תביעה נגד
בנקרס טראסט.
ממיסמכי התביעה מתברר כי גאון
נפגש עם האמריקאים פעם אחת
לפגישת־היכרות במאי, ומאז לא דיבר
עימם. המגעים שלהם היו עם סגנו,

הד״ר שימעון רביד. שבח אופיר
עצמו מכחיש בכל תוקף את מה
שפורסם בשמו. מכיוון שבנקרס טרא־סט
הגיש בקשה לפירוק נגד מר על
אי־פרעון הלוואות בסר 25 מיליון

ולא בפחם.
המבוכה ברשות־הנמלים רבה, ושם
בודקים עתה את האפשרות לבטל את
הפרוייקט של נמל־הפחם באשדוד,
והסבתו לנמל רגיל. מציעים כי הפחם
יובא לחדרה, ומשם יוסע ברכבת
לאשקלון. אנשי־הרשות אינם יכולים

כל מי שמבקש לרכוש משהו
בתחנות-ה שרות של חבר ת בזק,
בין א ם זה מכשיר״טלפון או חוט
בלבד, גדרש להציג תעוד ת-זהות
ישראלית. זהו ה עסק היחיד ביש ראל
שאינו מוכן לקבל מיסמכי־זיהוי
אחרים, כמו רישיון־נהיגה או
דרכון, ודורש רק תעודת-זהות.
מה עושים מי שאינם אזרחי-
ישראל, והנזקקי ם לשרותי בזקז

הבנקאיות
שר־תחבורה קורפו
היצאה של 250 מיליון דולר
לבלוע את ההכרח של הקמת מזח
באשקלון כמו בחדרה, כפיתרון היחיד.
רובר חברת־החשמל אברי רביב
אישר כי הנושא הוא בדיונים, וכי
חברת־החשמל ביקשה לדעת איזה
מחיר תשלם תמורת הפחם. האם מישהו
ישלם משהו תמורת הוצאה מיותרת
של 250 מיליון רולר?

נוטלה סוטות
״ג׳נואל אלקטויק״
חברת גנראל אלקטריק האמריקאית
ביטלה את הסוכנות למוצרי־הצריכה,
שהיתה שנים רבות בידי חברת לנראל
מהודסים. במשך כמה שבועות ניסתה
חברת ׳שפאר, ייבואנית ס!ני, לייבא
מוצרי לנראל אלקטריק, אולם החליטה
לחדול מכל. הסוכנות עתה פנויה.
מנכ״ל חברת־ההשקעות של בנק
דיסקונט, דב תדמור, שחברתו היא
בעלת השליטה בנינראל מהנדסים,
אישר את הידיעה וציין כי ג׳נראל
תמשיך להחזיק בסוכנות למוצרי רפואה,
כוח וציור.

התוגיד שד
שדד נ״גו
מנכ״ל גאון
יחס כאל נודיות־בננות
דולר, טוענים מיסמכי התביעה הנגדית
של מר, בתצהירים של רביד, כי ב־5
ביולי נפגשו רביד ויוסי רובינשטיין
מטעם מ ר עם נציגי הבנק,
וביקשו, אחרי הצגת תוכנית־ההבראה,
כי הבנק ידחה את פירעון ההלוואות
העומדות על הפרק.
נציגי הבנק יצאו להתייעצות וחזרו
והודיעו על הסכמתם, ואף סיכמו כי
הדבר יימסר ליתר הבנקים. הבנק האמריקאי
אף המציא מיכתב־הארכה לגבי
הסכומים שעמדו לפירעון. בתום
הפגישות הודו נציגי מ ר לנציגי הבנק
במיכתב־תודה על הסכמתם לדחות את
הפירעון.
זמן קצר לאחר־מכן החל הבנק
האמריקאי — לפי טענת מ ר —
להתנהג כאילו כלום לא סוכם. בית
המישפט הישראלי, שדן בבקשה האמריקאית
ערב הבחירות, הורה מייד
לדחות את הדיון לתקופה ארוכה.

תשות־הזהות
של,,בזק״

חוקרי מחלקת־ההונאה של מיש־טרת־ישראל
עדיין המומים מפרשת
תרגילי־ההונאות המבריקים של עודד
נייגר, שנעצר באחרונה על המעשים
המיוחסים לו.
נייגר היה בעל מיגרש־מכוניות־משומשות
בצומת־רעננה. הוא הקים
שורת חברות תחת הגג של חילנפית
שיווק והשקעות בע״מ וכן ע.נ. פסלה.
הוא הציע ללקוחות מכוניות להשכרה
לשנה וקיבל דמי-השכרה מראש. אחר־כך
בא ללקוח והציע להחליף את
המכונית בטובה יותר, באותו המחיר,
ועד להספקתה יתן ללקוח רכב שכור
רגיל.
הלקוח חתם לתומו על החוזה עם
החברה להשכרת־הרכב, ונתן את הרכב
ששילם עבורו לשנה. נייגר מכר את
הרכב הזה לאחרים, והלקוח נדרש
לפרוע את החשבון לחברה להשכרת־הרכב.
תוך
כדי החקירה גילו החוקרים את
מה שהם מכנים אחד התרגילים המבריקים.
נייגר פתח לחברותיו שלושה
חשבונות בשלושה בנקים שונים. בכל
חשבון החל בפעילות עיסקית. אז החל
משחק על ימי הערך ועל העובדה כי
בבנקים אין קשר בין המחלקה המטפלת
בתשלומים באמצעות המחאות למחלקה
המטפלת בתשלומים באמצעות

פרשת התמוטטות המניות הבנקאיות
עדיין מסעירה, והיא צפויה
לעלות שוב לכותרות בגלל מישפט
מנהלי בנק צפון אמריקה, המתקיים
עתה.
העיתונאי אלעזר לוין הוציא עתה
! ספר בשם הבנקאינת, המרכז את מרבית
החומר הנוגע לפרשה. בניגוד לספרי
כמה מעמיתיו, המרבים בכתיבת סיפרי
ד״נסט׳ כלכליים, כתוב ספר זה גס
באינטליגנציה, וניתן לקרוא וללמוד
לא רק מהכמות הגדולה של המיס־מכים,
אלא גם מדיברי המחבר.

חניון במקום
יצאניות
ב־נ בדצמבר ייפתח החניון הגדול
בישראל בחוף תל־ברוך, ל־ 2000 מכוניות.
הוא הוקם על־ידי בעלי־המיגרשים
בגוש הגדול וחברת אחרים,

מפעיל־חניונים גרום
ר 2000 מכוניות
ויופעל על־ידי ראובן גרוס. החניון
יהיה בפארק־דקלים; מואר בלילה בתאורה
מיוחדת בגלל הקירבה לשדה־דב.
החניון מיוער להוסיף תנופה לחוף תל־ברוך,
ולסלק מהאיזור את היצאניות.
העברות בנקאיות. הוא הפקיד המחאה
בחשבון א׳ ביום הראשון בשבוע. ביום
השני הורה לחשבון א׳ להעביר את
התמורה להמחאה בהעברה בנקאית
לחשבון ב׳ ,בבנק אחר. מכיוון שחשבון
א׳ היה מזוכה בהמחאה בהוצגה, נעשתה
ההעברה אוטומטית. באותו היום הורה
לחשבון ב׳ להעביר את הכסף, שיגיע
בהעברה בנקאית, לחשבון ג׳ .מכיוון
שהעברה בנקאית מבוצעת במקום, הרי
שבחשבון ב׳ נרשמה יתרה בגלל
ההעברה הבנקאית מחשבון א׳.
התרגיל: ביום השני בבוקר משך
במזומנים כספים מחשבונות א׳ וב׳.
בחשבון א׳ הופיעה היתרה מהפקדת
ההמחאה, וטרם נרשמה ההעברה הבנקאית.
בחשבון ב׳ נרשמה ההעברה הבנקאית
ננייגר הראה לפקיד את טופס־ההעברה,
שכמוהו כהמחאה בנקאית,
ועל סמך זה נרשמה לו יתרת־זכות) וכך
עשה גם בחשבון ג׳.
התוצאה: הוא משך שלוש פעמים
את אותו סכום־הכסף, ונוסף על כך גם
ההמחאה המקורית חזרה ללא כיסוי.

יש אלוהים!

זהו הסיפור המדובר ביותר בתל־אביב. בבתי־הקפה,
במכוני־היופי־והבריאות ובמספרות כולם
עוסקים בו.
אז כל העניין מתחיל במודעה תמימה אחת,
שהופיעה באחד המקומונים, שבה נכתב שבגדים
מתצוגות־אופנה בינלאומיות נמכרים במרתף של
חנות־הנעליים היוקרתית נושקה שבכיכר־הנד
דינה.
נשים רבות עטו על המציאות הפרועות, שהתגלו
כיקרות למרי לטעמן של כמה מהן. אחת מהן,

״כנרים שנשארו —

אץ תגובה!
אני כבר מודיעה לכם מראש שאני לא יודעת
הרבה פרטים על בני־הזוג, אבל אני אתחלק
איתכם בכל הידוע לי.
מדובר באיש־העסקים יענקל׳ה רוזנבוך
ואשתו מרגלית, שהיא כתבת לענייני־כלכלה
באחד העיתונים.
הזוג הזה נשוי כבר כמה שנים טובות, והוא
נחשב לאמיד־פלוס, אולי יותר. לא ספרתי להם
את הכסף, ולא ראיתי את חשבון ניירות־הערך

אין לכם מושג כמה אני אוהבת רכילות על
דיפלומטים ואנשי החברה הגבוהה! זה ממש מחמם
לי את הלב, בגלל ההילה שמסביבם, בעיקר אם זה
סיפור טוב.
אז הפעם יש לי בשבילכם משהו טוב.
לפני שנה רעשה וגעשה כל הארץ, כשחבר־הכנסת
רפי אדרי התגרש מאשתו הדנית
ג׳ואן, והתחתן עם אן־קלוד, בתו של דויד
עמר, אחד היהודים העשירים בעולם, חבר טוב
(לשעבר) של מלך־מרוקו חסן השני.
ג׳ואן נשארה בביתם עם הבת הבכורה, אורית
בת ה־ ,23 שהיא חתיכה רצינית, עם בן שהוא חייל
ועם בן נוסף בשם לירון.
אחרי החתונה הפכו חבר־הכנסת אדרי ואשתו
אן־קלוד לאחד הזוגות המבוקשים בחוגי
הפוליטיקאים ונשות״החברה. אך ידידי־המישפחה
היו עצובים על מר־גורלה של האשה, שנותרה
לברה. אבל מסתבר שיש אלוהים, והוא עוזר הרבה

נמכר7

עיתונאירדאופנה שקצת מבינה בעניינים, הגיעה
למסקנות אחרות.
לדעתה, הבגדים האלה הם פריטי־לבוש משומשים,
הלקוחים מארונה הפרטי של הגברת
הלו״ה גוטסדינר, בעלת רשת־חנויות־הנעל־יים
הבינלאומית ננשקה.
אשה אחרת, אף היא עיתונאית האוהבת
אופנה, נתקלה בחברה שנשבעה לה שחלק
מהבגדים שייכים לנורית יגלום, בתה של
רעיה יגלום, יושבת־ראש ניצ״ו העולמית. היו
גם כמה נשים שהבחינו שיש שם מידות שונות
וגדלים שלא כל־כך מתאימים לדוגמניות. ומובן
שכל אחת הוסיפה עוד כיד הדימיון הטובה,
והעניין התגלגל כמו כדור־שלג באלפים
השווייציים. וכל הנשים התאספו ואמרו כיצד
נשים כאלה עשירות מוכרות את הבגדים
המשומשים שלהן, תחת להעניק אותם למוסד־צדקה.
בשלב
הזה אמרתי לבנות: די עם כל ההשמצות
האלה, אני חייבת לברר את העניין בעצמי. אז
כהתחלה ררינג־דרנגתי לאשת־האופנה הלגה
גוטסדינר.
״שלום הלגה, אני מתקשרת אלייך בקשר
למכירת הבגדים שעשית״.
״למה את מתכוונת?״
״שמעתי שהחלטת להיפטר מהבגדים המ־שומשים
שבארון שלך, ומכרת אותם בחנות שלך בכיכר המרינה!״
״מה פתאום! אלה בגדים שנשארו לי
מתצוגות־אופנה שעשיתי בארץ ובחו״ל! מה את
חושבת, שאני אמכור בחנות שלי בגרים
ץ משומשים? אני יכולה למכור אותם בבית!״

— נותצונות־א 1פנה בארץ 1בחדל־לאחר
מכן התקשרתי עם נורית יגלום.
״נורית, שלום, זאת המרחלת, אם את לא מזהה.
שמעתי שמכרת השבוע חלק מהגרדרובה שלך
בחנות של הלגה גוטסדינר!״
״מי אמר לך רבר כזה? זה לא נכון! אני פשוט
עזרתי לה להיפטר מהבגדים שהצטברו אצלה
מכל התצוגות שהיא עשתה. זה הכל שטויות,
ועושים מזה עניין״.
״אז אני יכולה לבוא לרכוש כמה דברים?״
״לא, כבר הכל נמכר

דדפ אי ם מ או ה בי ם
זהו סיפור״אהבה אמיתי.
הוא רופא בכיר, פרופסוו בבית״חולים בא ח ת מערי הארץ, נשוי מזה שנים רבות,
שהתאהב ברופאה צעירה, העובדת במחלקה שלו. היא אשה יפה, וכמוהו -נשואה. בעלה
גם הוא רופא, גבר נאה מאוד.
הפרופסור והרופאה חטפו להם שעות״אהבה בבוקר, כאשר הפציינטים יכלו לוותר על
נוכחותם, ואפילו החזיקו דירת־אהבה באותה עיר.
נו, כמה זמן כבר אפשר לשמור דברים כאלה בסוד? לפעמים, כאשר האשה החוקית
מרגישה שמשהו בייחסו של בעלה אליה שונה מתמיד, הסוד צף למעלה די מהר.
החוקית נכנסה לפעולה: היא שכרה בלשים, ואלה הביאו לה דיווחים מדוייקים, פלוס
תמונות.
פיצוצים עוד לא היו שם, והשניים חיים בשתיקה רועמת, כמו שאומרים. חיים איכשהו,
יחד ולא יחד, הי היחד של הפרופסור הוא הרי עם הרופאה הצעירה.
הפעולה השניה של אשת־הפרופסור היתה יצירת קשר עם בעלה הנבגד של הרופאה
הצעירה. למה שרק היא תסבולן שיסבול גם הוא! אז מדי פעם היא באה לבכות לפניו,
ומעדכנת אותו בבל הפרטים שהוא עדיין אינו יודע.

דרק\ ר במטהג־גזטסזג

״רק זה שד חסר לי...״
שלהם. אבל אני יודעת שיש להם בית משגע
באחת משכונות־היוקרה של תל־אביב, ושאיש־העסקים
רוזנבוף מבלה הרבה מזמנו בנסיעות
עיסקיות ללוס־אנג׳לס, והכל אומרים לי שהוא
איש־עסקים חשוב ומכובד, ושהוא שונא פירסום
ומתחמק מעיתונות כמו שחתול שונא מים.
ואילו אשתו, מרגלית, הלבושה תמיד בקפידה,
אוהבת חברה ומאוד אוהבת לארח, ומפעם׳לפעם,
כשבעלה בחו״ל, היא עושה מסיבות עם כל
החשובים שבעולם הכלכלה והעסקים. וכשבעלה
שומע על כך הוא פשוט זועם, כי הוא לא אוהב את
כל הרעש הזה.
כבר הרבה זמן מספרות לי חברות שבני־הזוג
נפרדים. כך גם שמעתי השבוע, והפעם אמרו לי

ג׳ואן אדרי
מחייכת שוב סן הלב
גם למי שלא מצביעים עבורו, והוא החליט שכדאי
גם לעשות טוב לאשה הנחמדה הזאת.
אז אלוהים הנ״ל ערך לה היכרות עם גוויז
מורגן, השגריר של ארצות השוק־המשותף,
וכמה אנשים יודעי־דבר אמרו לי שהוא אחד
השגרירים החשובים ביותר בארץ, ועוד סיפרו לי
שהוא וולשי במוצאו, ושהוא גם היה מזכיר
מיפלגת־הלייבור בבריטניה. ואם זה לא מספיק,
אז גם הוא גרוש ואב לשני ילדים קטנים.
ואיפה מסתובבים בני הזוג הזה, כשהם ביחד?
בארוחות־ערב אינטימיות עם עוד כמה זוגות־חברים,
באווירה אלגנטית, ולפעמים באיזה מיס־עדת־יוקרה.
ואומרים שמאז שהם ביחד, הגברת
ג׳ואן אדרי מחייכת מהלב, ולא רק כאקט של
י נימוס.

כשהצלם ניגש לצלם אותו, הוא הגיב בתוקפנות
והושיט את ידו לעדשה, כדי למנוע את
הצילום. אבל כפי שאתם רואים, הוא לא הצליח.
אתם בטח סקרנים לדעת מ• הגבר שבצילום.
ובכן, זהו יאיר אלעזר 21 בן הרמטכ״ל המנוח
דויד(״דדו״) אלעזר. והבחורה המצולמת בחברתו
היא השחקנית־דוגמנית רי רוז (רוזנפלד),
שהיתה עד לפני חצי שנה חברתו של שימעון
פריאנטה, הבעלים של המועדון ליקחיד.
יאיר עוסק בעריכת סירטי־וידיאו, ואילו חברתו
רי(חיוך בצרפתית) מצטלמת לצילומי פירסומת
ואופנה. ואם ייצא לכם להגיע לאחד הדיסקוטקים
האופנתיים יותר, כדאי שתחפשו אחרי בני־הזוג,
כי מלבד העובדה שהם יפים הם גם אוהבים ויודעים
לרקוד משהו־משהו.
שזה על בטוח ושזה סופי. אז דרינג־דרנגתי
למרגלית רוזנבוך.
״גברת רוזנבוך, שלום, זאת המרחלת. מה
העניינים אצלכם?״
״נו, רק זה עוד חסר לי לדבר איתך!״
״תגידי, זה נכון שאת ויענקל׳ה מתגרשים?״
״אין לי מה להגיד על הנושא, אין תגובה״.
תאמינו לי שמה״אין תגובה״ הזאת הבנתי
הרבה.
את השאר אני משאירה לדימיון שלכם!

רי רוז ויאיר אלעזר
עריכת סרטים !צילומי־אופנה

היכרזת במכון־הכושר 121

יש בה משהו שאין בהרבה נשים אחרות, משהו
שקשה מאוד להגדירו. היא גם יפה וגם סכסית,
וגם יש לה ראש טוב.
עד לפני כמה חודשים היא היתה היחצנית של
הסינרמה, ולאחר מכן, בעיקבות היכרות עיסקית
עם יצרן־האופנה משה בן־שטרית, היא פתחה
בוטיק ברמת־השרון. ברקורד שלה יש גם
נישואין למעבד ולמנצח דויד קריבושה,
שהוא גם אבי בתה.
כבר זמן רב לא נקשר שמה בשום גבר,
והתפלאתי איך זה יכול להיות. אז חברות אמרו לי

את ענת קריבושה היפהפיה צמודה לגבר
גבה־קומה ומרשים. ועוד הוסיפה החברה שלי
שכל מיני חתיכות ידועות כירכרו סביבו, ובאיזור
שהוא וענת עמדו כבר היה פקק. אז עוד לפני
שסיימה לדבר אמרתי לחברה שלי שלום, ודרינג־דרנגתי
לענת.
״עגת, שלום, מדברת רחל המרחלת״...
״שלום! את בטח מתקשרת בגלל הגבר שהיה
איתי במסיבה הגדולה של יום החמישי האחרון״.
״נכון. ואני גם מאוד הייתי רוצה לדעת מי הוא,
ומה קורה ביניכם״.

ו ס טו דיו

יש לי כמה שפיונים, האוהבים לספר לי גם
מבלי שאבקש את מה שרואות עיניהם, והם
משאירים לי את העבודה השחורה של הבירורים
והטלפונים. ממש חוצפה!
אז השבוע התקשר אחד מהם וסיפר לי שהוא
ראה את העיתונאי אדם ברוך כשהוא פוסע
לאיטו ברחוב בן־יהודה בחברתה של נאווה
פורש, גרושתו של המחזאי חנוך לוץ. אז
תיכף הרחתי שיש פה איזשהו עניין, והתקשרתי
עם נאווה כורש.
כבר בדרינג הראשון היא ענתה.
״נאווה, שלום, זאת המרחלת, שפונה אליך
ושנורא סקרנית לדעת מה עשית עם אדם ברוך
לפני כמה ימים״.
״אדם ברוך? אה ...כן, נפגשתי איתו לפני
נסיעתו לאמריקה, כדי לתת לו מיכתב שימסור
לחבר משותף.״
״נרגעתי. חשבתי לרגע שאתם בקטע רומאנטי.
תגידי לי, מי זה הבחור המזוקן שהיה צמוד
אליך ביום השישי האחרון?״
״את זה אני לא אגלה לך!״
״ובכל זאת, מה את כן מוכנה לגלות לי?״
״שאני מחפשת סטודיו לקרמיקה!״

נאווה כורש
.סיכתב לחבר משותף בחז״ל-

מה היא רוצה?
ענת קריבושה וריצ׳ארד קאופלר
״עד״ן מוקדם לדבר על טיב היחסים בי(ינ

שהיא נורא עסוקה בעבודה, ושהיא מרבה בנסיעות
ובטיולים ומה לא.
והנה, לא תאמינו, אחת החברות הטובות שלי
הלכה למסיבה של כל היפים והיפות, באחד
הדיסקוטקים היותר־אופנתיים, ומה רואות עיניה?

געחאלד^
עד היכן
הגענו?
אשתו של מלמאי ידוע, בן למי שסחת-
מלונאים ידועה מאוד, מנהלת מזה שנר
רומאן עם מנתח־לב ידוע, שגם הוא נשוי
והמתגורר במרכז הארץ.
האשה חו שבת שבעלה אינו יודע על
הרומאן שלה, או שהיא עושה עצמה שהוא
לא יודע. בכל אופן, בעלה, המלונאי, מנהל
מערכת־יחטים מאוד אינטימית עם אחת
המזכירות העובדות עבורו. ותאמינו לי -
כולם מרוצים מהסידור הזה.
ואיפה אפשר לפגוש בזוגות האלה! א ת
זאת אני מוכנה לגלות לכם: במלון קטנטן,
שהוא בעצם פנסיון, הנמצא באחת משכו־נות־הווילות
היוקרתיות שמחוץ לתל־אביב.
שם גם אפשר לפגוש באיש־עסקים ידוע,
האוהב לסעוד א ת ליבו עם מזכירתו האי שית.
וגם בנקאי ידוע מביא לשם א ת
המזכירה. וגם איש־פוליטיקה מאוד
מכובד וידוע. וכולם באים לשם עם המזכי רות
במסווה של עבודה, אבל כולם יודעים
את האמת, ו כן גס הנשים של הבעלים המ פורסמים,
שכנראה לא איכפת להן.
מספרים בעיר שחלק מנשות-החשובים
האלה מחזיקות מאהבים צעירים. מה זה
צעירים! חיילים! ממש חוצפה! תחת שהגב רים
הצעירים האלה ירוצו בקס בו ת של
שכם, הם מבלים עם נשים היכולות להיות
האמהות שלהן.
געוואלד, עד להיכן הגענו!

״טוב, אז קוראים לו ריצ׳רד קאופלר,
ובקיצור ריק, והוא בן .31״
״טוב, את זה אני יכולה לברר בעצמי. אני רוצה
עוד פרטים!״
״מה את רוצה לשמוע? שהוא לומד רפואה,
שנה רביעית, באוניברסיטת תל־אביב, ושהוא
בוגר מינהל בתי־מלון בבית־הספר קורנל שב־ארצות־הברית?״

אני רוצה תכל׳ס. מה קורה ביניכם?״
״רק כדי להיפטר ממך אני מגלה לך שהיכרנו
במכון־כושר, שבו שנינו מתאמנים, וזה היה לפני
חודש, ועדיין מוקדם לדבר על טיב היחסים
בינינו. ותאמיני לי שאת תהיי הראשונה לדעת
אם הקשר הזה יתפתח לרומאן רציני״.
״ענת, אני מפרגנת לך מכל הלב, אבל תשמרי
עליו מכל הזאבות, כי כבר שמעתי שאחדות מהן
מגלות יהמה בעניין שלו״.

אלכדט כהן
נחזים מתיאטחן 11 סתם בילז״ם
תיקווה, שהיא צנועה אמיתית, ביקשה ממגי
לא להזכיר את שמה ולא לפרסם תמונה שלד״
בדרן־־כלל יש לי לב טוב ואני נוטה למלא בקשות
של אנשים, אבל הפעם הייתי קשוחה. הצעתי לה
לנהל רומאן עם אחד מעוברי־הבנק, אם היא
שונאת פירסום.

את שמה
הוא אף רגע לא לבד. יש אנשים כאלה. ל מי
ברמן, הזמר והמלחין, יש חברה חדשה, ויש לי
הרגשה שהיא מועמדת רצינית להיות גברת ברמן
מיספר .3או כמו שבני אמר לי :״זה יכול מאוד
להיות, אם היא תסכים.״
קוראים לה תיקווה ליאור, והיא גרושה ואם
לשתיים, עובדת בכירה באחד הבנקים, ובני הוא
כבר דייר לכל דבר בדירתה בראשון ־לציון.
הם הכירו זה את זה לפני המון־המון שנים,
כאשר היא שירתה אצל קצין־העיר נתניה, עיר־מולדתו
של בני. לא־מזמן היא ראתה אותו ברחוב,
ניגשה ושאלה מה שלומו, מה שלום בני־מישפחתו.
הוא לא זכר אותה, אבל היא הזכירה לו.
הוא אומר שיש לה הומור כמו שאין לאף אחד
שהוא מכיר, הם צוחקים המון, ואף פעם לא היה לו
דבר כזה. והיו לו כבר הרבה דברים, לבן ה־ 50 הזה,
״עם נפש של בן ,16״ כפי שהוא טוען.

תיקווה ליאור ובני ברמן
הכירו לפ1י המון שד

זה היה אחד הסיפורים העצובים של השנה.
השחקן אלברט כהן התאלמן בנסיבות טראגיות.
אשתו, הפסנתרנית הנודעת רות מנזה,
נפטרה ממחלה קשה, והותירה אותו ואת שני
ילדיהם עדי ושרון, המומים, ואת כל עם ישראל
עצוב.
אלברט כהן, המכונה ברסו, גבר מקסים ורגיש,
נותר בודד אך לא לזמן רב. מסתבר שהגבר הזה,
שהוא לא בדיוק קזנובה, התחיל למצוא חן בעיני
נשים רבות, שהחלו מחזרות אחריו במרץ. ואל
תחשבו שמדובר בגרושות ובאלמנות מבוגרות,
המחפשות גבר להישען עליו. מדובר בחתיכות
בשנות ה־ 20 המוקדמות, שהיו ניגשות אליו
מאחורי הקלעים ומציעות לו כל מיני הצעות
שונות, והיו שתיים שאף דיברו איתו על נישואין.
כשסיפרתי את זה לכמה חברות שלי, הן אמרו
לי שגבר מגיל מסויים לא יכול להישאר בודד זמן
רב. הוא זקוק לאשה כמו שילד זקוק לאמא.
אני לא מבינה גדולה בפסיכולוגיה, אבל תיכף
ראיתי שיש משהו בדברים שלהן, והפעלתי את
השפיוניות שלי שבחוגי התיאטרון, ואחת מהן,
שיש לה קשרים משהו־משהו, סיפרה לי שיש לו
חברה שמאוד אוהבת אותו, ושקוראים לה יש־ראלה
(״אלה״) גטליץ, עורכת־דין רווקה בת
,*2תקיפה וחזקה, היודעת מה היא רוצה מהחיים,
ומה היא רוצה מאלברט כהן.
אני חושבת שאני יכולה לנחש מה היא רוצה
ממנו, ובינתיים הם נהנים מתיאטרון וגם סתם
מבילויים.

173 .ג

זהב! נ סי ת

סלחרא !׳
בעיקר אהבתי את חיי־הקיבוץ.
הייתי בקיבוץ פלמ״ח־צובא שליד
ירושלים, וחשבתי שאצא עם כל
החברה שלי לצבא. אולם מכיוון שהייתי
צעירה, לא רצו לגייס אותי יחד
איתם, ואני חזרתי לתל־אביב בגיל 17
וחצי.
לא היכרתי כמעט איש בעיר.
עבדתי במיפעל־סריגה, ושם חיברתי
את בעלי. הוא עבד במיפעל סמוך
בליטוש־יהלומים.
יצאנו ביחד שלושה חדשים, עד
שהתגייסתי לצבא. רחמים לא רצה
שאשרת בצבא, אבל אני משכתי את
הזמן ורק אחרי שנה ורבע השתחררתי
ונישאנו. לא היה לנו כסף, התחתנו
ברבנות ואחר־כך עשינו מסיבה קטנה.
אפילו תמונות־חתונה אמיתיות אין
לנו.
רחמים לווה כסף מאחי, וקנינו דירה
בדמי־מפתח בשכונת־התיקווה, ליד
מישפחתו של בעלי. לבעלי יש מיש-
פחה חמה ואוהבת. התיידדתי מאוד עם
חמתי. היא היתה עוזרת לגננת, ואני
נהגתי ללכת איתה לגן ולעזור לה גם
בבית. עד לידת הילד הראשון המשכתי
לעבוד בסריגה, ואחר־כן־ הפסקתי.
רחמים עבד ביהלומים. החברה שלנו
היתד, מורכבת כולה מהחברים של
רחמים, כי לי לא היה אף אחר בעיר. גם
למישפחתי לא הייתי קרובה, בגלל

התערבתי בעניינים של בעלי. בכלל
קרו מיקרים והיו כל מיני דברים יותר
מדי עמוקים, שלא כדאי לרבר עליהם.
זה לא בריא לרבר עליהם, לא בשבילו
ולא בשבילי.

י ק עם
יפהפיות
^ שנות ה־ 60 התחילה המישטרה
^ 1להטריד אותנו בכל פעם. על כל
שוד או פריצה היו עושים חיפוש בבית,
עוצרים את רחמים והופכים את
הארונות. רחמים היה כבר אז חבר טוב
של טוביה אושרי. אני נהגתי לומר
שטוביה הוא האשה של רחמים, הוא
היה לפני הכל. רחמים היה שקט ונחבא
אל הכלים, וטוביה היה רברבן ושחצן.
אני חיה עד היום בפחדים, ואני
יודעת מה אני אומרת״.

אומרים שרחמים אוהב אותי מאוד
עד היום, אז אני לא מאחלת לאף אשה
שגבר יאהב אותה ככה!
זה כבר הרבה שנים שהיחסים בינינו
אינם טובים. ידעתי שיש לו נשים
אחרות. היו לו דירות שכורות, שם גר
עם אחרות. אבל לי היה הבית, וכל מה
שהיה מעבר לזה לא עניין אותי.
לרעתי, לרחמים יש פיצול־אישיות.

בת־שבע, אשתו שר גומאד( ,למערה עם שומו־ואש ומנשירקשו במיש־וון
הרבנות) מסכות לאילנה אלון ער חייה איתו, מישנטיו, אהובותיו, ומוח בש
^ תישבע אהרוני היא אשה נאה
*1מאוד. אפילו בבית־הדין הרבני,
נרגשת ובוכיה, קרן יופיה למרחוק.
היא ישבה ליד אולם ט׳ ,כשמכשיר
ווקי־טוקי משוכלל על ברכיה 10 .
אנשים ממישרדו של החוקר הפרטי
אלי רדון שמרו עליה. הליכי־הגירושין,
המתנהלים בין בת־שבע ובעלה המפורסם,
רחמים (״גומאדי״) אהרוני,
אסורים לפירסום, אך פרטים מהם
דלפו מפעם לפעם לעיתונות.
מותו של בנה, ברק, היכה גלים
לפני שנתיים, והסעיר עור יותר, כאשר
נודע כי בעלה מאשים אותה שהבן מת
מהתקף־לב אחרי שראה את אמו בזרועות
אחר. בשבוע שעבר התפרסם כי
בעלה ביקש לאסור את כניסתו של
החוקר הפרטי, אלי רדון, לביתה של
בת־שבע, ובית־הדין הרבני מינה את
עורד־הדין משה עינבר, נציגו של
גומאדי, לפקח על קיום הצו. למחרת
ישבה בת־שבע ברבנות וחיכתה לער
רן־־רינה, קלמן קרני, כדי שיבשר לה
על ביטול המינוי .״היו עלי איומים
בלילה. אני מפחדת. רחמים שולט על
כל העולם מתוך הכלא!״ אמרה.
בקשת איסור־הפירסום על תביעת-
הגירושין הוגשה על־ידי הבעל, שנימק
אותה בכך שיש לזוג בן־קטין, והוא
עלול להיפגע מפירסום ההליכים.
״כעת הם נזכרו לאשר איסור־פירסום
בגלל בני הקטין?״ שאלה בת־שבע

י — 36

באירוניה ,״הם שכחו שמגיל שנתיים
הילד גדל עם מישפט־הרצח־הכפול,
שבו הורשע אביו. אז מה עוד יכולים
לגלות לו?״
דהמים היה נעלם

^ זוג אהרוני נשוי 25 שנה, ולו
1 1חמישה ילדים. הבן הבכור, ברק,
נפטר לפני שנתיים ממחלה. רחמים
אהרוני נידון למאסר עולם לפני שש
שנים, באשמת רצח עמוס אוריון ועזר
כהן, יחד עם שותפו וחברו טוביה
אושרי. עונשו של אהרוני נקצב ל״26
שנים. אם יזכה בהורדת השליש עבור
התנהגות טובה, ייצא גומאדי מהכלא
בעוד 14 שנה.
השבוע שתיתי קפה במיטבחה של
בת־שבע ושמעתי את סיפור חייה.
הבית בתל־ברוך הוא בית רגיל.
המיטבח קטן והסלון גדול. פסלים
המפתיעים באיכותם ממלאים את
הדירה. בת־שבע, שלמדה פיסול במכון
אבד, היא שפיסלה את כולם. גם
התמונות שעל הקירות — רובן פרי
מיכחולה.
במשך שנים רדפו השמועות על
קשרי בעלה עם המאפיה הישראלית
את המישפחה, והולידו את רשימת ה־
. 11 אחר־כך החל מישפט בצלאל
מיזרחי נגד העיתון הארץ, שהסב את

תשומת־הלב אל רחמים אחרוני וחברו,
טוביה אושרי, וסמוך לכך בא מישפט־הרצח־הכפול
חייה של בת־שבע אהרוני
מלאים דראמות, סבל והתרגשות.

על כום־קפה תורכי סיפרה לי
בת־שבע:
אני בת למישפחת דנוך, אבל מגיל
שמונה לא גדלתי בבית. אמי היתה
חולה, ואני ועוד כמה אחים ואחיות
נשלחנו לקיבוצים ולמישפחות מאמצות.

השנים
הרבות שביליתי בקיבוץ.
אחרי לידתם של שני הילדים הגדולים
השתנו החיים שלנו. התחילו
לבוא כל מיני אנשים הביתה.
רחמים היה נעלם לימים מהבית.
הוא הפסיק לעבוד ביהלומים, ולאט־לאט
התחילו פרשיות שונות להגיע
לעיתונים. היה לו גם יותר כסף.
לא שאלתי אותו לאן הוא הולך,
קיבלתי את הדברים כמו שהם. אני
ישבתי בבית וגידלתי את הילדים, ולא

פרקליטים קרני ועינבר
״לא בריא לדברו
בבית
היה לו עולם אחד, הוא התגאה
להביא חברים, שמח שיש ילדים ובית
פתוח ואירח את כולם, ומצד שני היה
מתגאה ביפהפיות שלו. היה לו תמיד
טעם טוב, הוא יצא רק עם יפהפיות.
כסף לא היה חסר בבית. הוא תמיד
זרק כסף. הוא היה קונה הכל. אף פעם
לא היה לי פינקס־שיקים, הוא נתן לי
תמיד כסף מזומן.
כאשר התחיל לנסוע לחוץ־לארץ
לא לקח אותי. הוא מעולם לא הביא
מתנות, אפילו לא לילדים, אבל תמיד
נתן כסף.
היום אני יודעת שהוא נסע הרבה
לחו״ל עם בחורות אחרות. נהגי־מונית
מספרים לי מרי פעם שהם הביאו אותי
ואת בעלי לנמל־התעופה בן־גוריון,
אבל זו לא אני שנסעתי, רחמים נסע עם
נשים אחרות.
גרנו בשכונת־התיקווה בערך עד
, 1972 ואחר־כך רצינו לעבור משם.
רחמים רצה לקנות דירה בשיכון בבלי,
והסתבר שבמחיר דירה בבבלי אפשר
לקנות את המיגרש כאן בתל־ברוך,
ועוד חנות בשוק־הכרמל. אז הוא קנה
את המיגרש והחנות.
גרנו בשכירות, עד שבנינו את הבית
הזה. הוא בנה את הבית עם ארכיטקט,
בלי להתחשב בדרישות שלי. רציתי
מיטבח גדול, והוא בנה מיטבה קטנטן.
אבל אני מבינה, הראש שלו לא היה

גומאדי עם ברכה שוורץ
,רציתי להכניס אותה למיטה של!1׳

אז בבית, היה לו רומאן עם בחורה בשם
יהודית, שנמשך שלוש שנים.
הוא היה נעלם מהבית לימים
ארוכים, הזמין אנשים לארוחת־ערב
ביום השישי ולא בא הביתה. מישהו זרק
לי מילה איפה הוא נמצא, ואני נסעתי
לשם. מצאתי אותו עם יהודית בדירה.
הם פחדו בהתחלה לפתוח לי את הדלת.
אבל אחר־כך נכנסתי לדירה ואמרתי
שאני לא כועסת על יהודית, כי אני
מבינה שדברים כאלה קורים בחיים.
רחמים רצה לקחת אותי הביתה, אבל
אני אמרתי שבאתי לבד ואחזור לבד.
כבר אז איימתי ללכת לרבנות, אבל
אף פעם לא הלכתי. פחדתי ממנו
ומהבלגן של גירושין. חשבתי שנצליח
לסדר את הכל בינינו בשקט ובהסכמה.

^•* 4״למה את
פרייאדיתד
^ חרי שגיליתי אותו עם יהודית
\ £בדירה, התפייסנו ונסענו ביחד

לאילת. הוא הבטיח שלא ילך איתה
יותר. אבל מיד לאחר שחזרנו הביתה
הוא שוב נעלם ליומיים. הלכתי שוב
לדירה ואמרתי להם שאין לי כל
התנגדות שהם יישארו ביחד, אבל אני
רוצה גט.
ביקשתי מיהודית שתעזור לי לקבל
גט, ואני אעזור לה להישאר עם רחמים.
הבגידות לא הרגיזו אותי, אולי
מפני שכבר לא כל־כך אהבתי את
רחמים. זה לא היה לי נעים, אבל לא
כעסתי. אפילו הילדים אמרו לי פעם:
״אמא, למה את פרייארית? ראינו את
אבא עם בחורה!״ אבל אני אמרתי להם
שזה בטח ענייני־עבודה שלו, ולא בילוי.
הזמנתי
את יהודית כמה פעמים אלי
לכוס־קפה, דיברנו על החיים ושאלתי
אותה אם היא אוהבת את רחמים. היא
אמרה לי שהוא נותן לה הכל, והיא
אוהבת אותו.
הצעתי לבעלי שיקח מיזוודה ויעבור

לגור עם יהודית. אמרתי לו שינסה,
ואם יהיה לו טוב איתה, נתגרש.
אחרי שלוש שנים הסיפור עט
יהודית נגמר מעצמו, לא בגללי. אני
חושבת שהוא כעס עליה, מכיוון שהיא
הלכה עם חבר שלו. היא היתה בחורה
יפה ונחמדה.
מישפחתי לא היתה מתערבת, אלא
במיקרים יוצאי־דופן, כאשר הוא היכה
אותי או כאשר ברחתי מהבית. קיבלתי
מכות מרחמים כמה פעמים בגלל
חברים שלו, הוא רצה שאני אגרש
אותם ואני אמרתי לו שהם חברים שלו,
והוא הזמין אותם. לפעמים בחורות היו
באות אליו, ואני הייתי עוזבת את הבית
כאשר הן עלו אליו לחדר.
כל החברות שלו היו באות הנה,
כולן. גם ברכה שוורץ. היא היתה באה
לפעמים ב־ 3בלילה, דופקת על הדלת
ומחפשת את רחמים. שאלתי אותה :״מי
את?״ והיא אמרה :״אני החברה שלו!״
היא היתה מסוממת, ממש גמורה.
אילו היו נותנים לה דחיפה היתה
נופלת.
אמרתי לרחמים שאם היא תמשיך
לבוא, אכניס אותה למיטה שלו. הוא
ירד אליה, צעק עליה והרג אותה
במכות.
אני יודעת גם על חפלות ומסיבות
שהשתתף עם נשים וגברים אחרים. לא
התערבתי בכלל. רציתי שיחליט לבד
על גט.
מדי פעם דיברנו על ענייני גירושין.
בתקופה של יהודית היה מיקרה שברחתי
מהבית, והתחבאתי אצל אחותי. ביקשתי
שלא יספרו לאיש היכן אני נמצאת.
התחילו לדאוג לי, חשבו שעשיתי
משהו לעצמי, ולבסוף נאלצו לספר
לאמי היכן אני נמצאת, ואז זה הגיע גם
לרחמים. הוא התחנן וחזרתי הביתה.

כפית

של הדא
^ ציתי ללמוד, לעבוד, לפסל,
1לצייר, אבל הוא לא נתן לי לצאת
מהבית. הרגשתי כמו בכלוב של זהב
עם כפית של חרא. אז החלטתי לעשות
עוד ילד, ולגדל אותו בכיף. זה הילד
הקטן ביותר שלי, שנולד כבר כאן,
כיום בן . 15
כאשר רחמים ישב במעצר, הייתי
לפעמים הולכת לבקר אותו, והיו
אומרים לי :״אבל אשתו כבר היתה
כאן!״ או לפעמים היה נעלם לכמה
ימים, ולא השאיר לי כסף. אז הלכתי
לכרם וראיתי אותו בבית־קפה עם ברכה
שוורץ. ביקשתי ממנו כסף והלכתי.
כאשר התחילה פרשת מישפט הארץ,
הייתי צריכה להסביר לילדים שלי
במה מדובר ולהכין אותם לבית־הספר.
פעם הבן של אמנון רובינשטיין, שלמד
באותו בית־הספר, העליב את הבן שלי.
אמרתי לבני שגם הסבא של רובינשטיין
הסתבך במישפטים פליליים.
באותה תקופה היתה לי תמיכה מלאה
של השכנים והחברים. הם אוהבים
אותי והם כמו מישפחה עבורי.
כאשר הבן הגדול שלנו היה צריך
להתגייס, תיכננתי נסיעה לפאריס לכולנו.
אבל יומיים לפני הנסיעה אמר
לי רחמים שהוא לא יכול לנסוע איתנו,
כי הוא צריך לנסוע למקום אחר. קיללתי
אותו ורבנו. הוא נסע, ואחרי יומיים
התפוצצה פרשת הרצח־הכפול. במשך
שנה לא הלכתי לבית־הספר של הילדים,
כל־כך התביישתי. אבל באתי ל־מישפט
ועזרתי לבעלי בכל מה שיכולתי.
לקחתי עזרה של פסיכולוג לילדים,
אבל אמרו לי שהילדים יצאו בסדר, כי
אני יודעת לטפל בהם נכון.
רק הבן הגדול, ברק, נפל ביני ובין
בעלי. רחמים עשה ממנו שוטר, רצה
שישמור עלי. ואני רציתי שהילד ילמד
לחיות בחוץ ויהיה עצמאי. היתה לו
חברה ורציתי שיצא לגור איתה בדירה
שכורה, וילמד להרוויח כסף. אבל בעלי
אמר לו להישאר בבית ולשמור עלי.
אז עוד לא ידעתי שהילד חולה. רק
אחרי שהוא חזר מיפאן(הוא נסע לשם
כדי לקבל חגורה שחורה של נינג׳ה),
נודע שהיה לו שם התקף. הוא הלך
בארץ לבדיקות אבל לא רצה שאני
אבוא איתו. רק אחרי זמן־מה נודע לי
שברק חולה באפילפסיה, במחלה הק־

בת־שבע וגומאדי בהלוויית בנם ברק
״אני חצה לחזור לרחם שלך!״

טנה .)?0111 \ 1311 אמרו לי שזה לא מסוכן,
וזה יכול לעבור לבד, אבל ברק היה
בדיכאון, הוא דעך לנגד עיני. הוא רצה
לחזור למכון וינגייט ועזרתי לו.
באותה תקופה רחמים שלח אותנו,
יחד עם אחותו וגיסו, לאמריקה, כדי
לסדר לו ענייני כספים ולנסות להשיג
ממימון לוי ומרמי ערוסי(מי שהיה עד־המדינה
במישפט הרצח הכפול) ראיות
חדשות למישפט חוזר.

*** עם דדיו
באמריקה
ד אמריקה התחיל ברק לדבר
* שטויות. הוא חלה במחלת־הרדי־פה.
הוא אמר לי שממשלת־רגן וקארטר
רודפות אחריו. הוא חשש לאכול, פן
ירעילו אותו, וביקש שאטעם את
מאכליו. ניסיתי להרגיע אותו, והוא
התחנן לחזור לארץ.
לילה אחד הוא חיבק אותי חזק־חזק,

בכה ואמר שהוא רוצה לחזור לרחם
שלי, כי אין לו כוח לחיות. הוא אמר
שהוא הולך למות, ודרש שיחזירו אותו
ארצה. רופא נתן לו זריקות וכדורים,
ואמר שהוא יכול לחזור ארצה. נתתי לו
שעון, מתנה לחברה שלו, והוא חזר
לבדו במטוס.
אני נסעתי עם גיסי וגיסתי למיאמי,
כדי לפגוש שם את מימון לוי ועוד אדם
שהיה חייב כסף לבעלי. בשבת בבוקר
אמרו לי לפתע שחוזרים לארץ. לא
הסבירו לי מדוע, אמרו לי שגמרנו את
כל הסידורים באמריקה.
כאשר הגענו ארצה ראיתי שכל
המישפחה שלי מחכה בנמל־התעופה.
רק כאשר ראיתי את אחייני, שהוא
רופא, התחלתי לחשוש שמשהו קרה.
שאלתי מה עם ברק, ואמרו לי לחכות.
רק כאשר באתי הביתה מילאו אותי
בכדורים, וסיפרו לי שברק מת.
עוד לא תפסתי מה קרה לי, ועוד
(הנושך בעמוד )38

—״כלוב של זהב —
(המשך מעמזד )37
בטרם מלאו ה־ ,30 בעלי אמר לי שצריך
לחזור מיד לארצות־הברית כדי לגמור
את ענייני־!־,כספים והעדות של ערוסי
ומימון לוי. הפעם הוא שלח אותי עם
חברתו מילדות, הבנקאית שושנה כהן,
עורך־הדין שלו אוריאל שריג והחוקר
הפרטי אלי רדון.
עד אז בקושי פגשתי את רדון.
רחמים שכר אותו ושילם לו. קבעתי
בטלפון פגישה עם רמי ערוסי בקנדה,
והוא הבטיח אפילו לארח אותי. המצפון
שלו הציק לו על מות בני. נסענו ל־ארצות־הברית
בחג־המולד , 1986 אבל
ערוסי התחמק מהפגישה ולא הצלחנו
להוציא ממנו כמעט כלום, רק הקלטה
אחת קצרה. אחר־כך נסענו למיאמי
למימון לוי, והאדם שחייב כסף לבעלי.
יחד עם שושנה כהן דרשנו את הכסף
ולבסוף, בעזרת עורך־הדין שריג ורדון,
הצלחנו להגיע לפשרה. החייב נתן לנו
מניות בשווי של שני מיליון דולר,
שנרשמו על שם עורך־הדין.
מימון לוי הסכים לדבר איתנו, אבל
כאשר גילה שאנחנו מקליטים אותו
בסתר כעס מאוד, ורק אחרי שיחות־ועידה
שנערכו בטלפון עם רחמים
בכלא ועם עורכי־הדין של מימון
בישראל, הוא נתן לנו תצהיר מסויים.
כל הדברים הללו לקחו זמן, ואנחנו
גרנו כולנו בדירתו של החייב במיאמי.
היה בדירה סלון גדול, ובלילות נהגתי
לשבת שם עם מישפחתו של החייב ועם
רדון, וראינו יחד סרטים בטלוויזיה עד
הבוקר. שושנה לא מבינה אנגלית, וזה
שיעמם אותה, היא היתה הולכת לישון.
לבסוף התחילה לכעוס שמזניחים
אותה. היא גם כעסה כשראתה שאני
מאמינה ובוטחת יותר בדדון ובעורך־
הדין שריג, ומתייעצת איתם. אז היא
החליטה להתנקם בי. היא דיווחה לארץ,
מאחורי גבנו, שבעצם אין לנו יותר
מה לעשות באמריקה, וכי אני נשארת
שם מפני שיש לי רומאן עם רדון. את
הסיפור הזה היא דאגה לספר לרחמים,
ומישהו העביר אותו גם לדבורה, שהי־תה
אז החברה של רדון.
כעסה של שושנה עלינו גדל עוד
יותר כאשר חזרנו ארצה, והיא נאלצה
לשלם מכם עבור חפצי־חשמל רבים
שהביאה איתה. היא חשבה שדדון היה
יכול לעזור לה ולא עשה זאת. כבר
במטוס היא אמרה לנו שהיא תסדר
אותנו, ותספר לרחמים שלדדון ולי יש
רומאן.

שקו1

לוס או מוק? זכו או נקבה 1בד״ה, שחיתות או
כתב־ההגנה בפרשת הכלב מביא מיסמכים מפתיעים למדי

ודנן 11117 הנעל

צרות מדבורה

ך* יה גם איזה סיפור של הלוואה
( \ שסידרתי לדדון מחתנו, בסך 10
אלפים דולר. רחמים שמע כל מיני
דברים והתחיל לכעוס עלי. הוא הפסיק
לתת לי כסף ונותרתי חסרת־פרוטה.
מכרתי את המכונית שלי, ורדון,
שחשב שהוא אחראי למצבי, הציע לי
עבורה אצלו, כדי שיהיה לי מה לאכול.
מאז אני עובדת במישרדו של רדון,
לפעמים כפקידה ולפעמים יוצאת אי־תם
לעיקולים ולמעקבים, וזה פשוט
נהדר.
אני מאוד אוהבת את העבודה הזאת.
כאשר באתי למישרד בהתחלה התנפלה
עלי דבורה, חברתו של רדון, קראה
לי זונה ורצתה לגרש אותי מהמישרד.
והיו לנו צרות גם ממנה.
לקחתי את אחי הבכור איתי לכלא,
כדי שידבר עם רחמים, אבל לא היתה
בינינו תיקשורת, ואז התחיל ללכלך
עלי. הוא לא רוצה לתת לי פרוטה,
ואפילו לא את חצי הבית ששייך לי.
כל מה שאני רוצה זה לחיות בשקט,
שיהיה לי בית בסביבה נורמלית. אם
הוא יתן לי 200 אלף דולר, אני מוותרת
לו על כל היתר. הרי יש לו המון כסף,
אז מה הוא עושה את עצמו מיסכן?
אני רצתי בשבילו, ואני יודעת טוב
מאור על הכל. יש עלי איומים כל הזמן,
אני מפחדת להיות לבדי. הבת שלי
בצבא ואני לבדי עם הבן הקטן, ואני
מפחדת נורא. אני השלמתי עם זה
שמוות טיבעי אני כבר לא אמות.
עד כא* סיפורה של בת־שבע אה־רוני.
עורכי-דינו של בעלה, משה עינבר,
והטוען הרבני אברהם אינדורסקי
סירבו להתייחס לפרשה, בטענה שיש
איסור־פירסום על הדיון המישפטי.

ה מיספר שנים שכלבו של השר
אברהם שריר מפורסם במדינה. עוד
לפני שהכלב מוקי הפר לגיבורו של
מישפט־דיבה, סיפרה הבדיחה העממית
כי הכלב של השר שריר מאושר, מכיוון
שהשר מעולם לא אומר לו,ארצה׳
כאשר פירסם העיתון חדשות את
סיפורו של נהג מישרד־התיירות בדבר
נסיעתו המיוחדת מירושלים לתל-
אביב, כדי להביא שיירי בשר ועופות
לכלבו של השר, היה מדובר בשחיתות
קטנה. שימוש בנהג המישרד לצרכים
פרטיים אינו חריג גדול במדינת־ישר־אל.
זהו אולי לא עניין להתגאות בו,
אבל בוודאי לא פשע נורא.
לכן היה זה מוזר שהשר, שספג כבר
בעבר עלבונות לא־קטנים מהתיק־שורת,
הזדעק והגיש בעניין זה דווקא,
תביעת־דיבה נגד העיתון, עורכו וכתבו.
בתביעה הכחיש השר מכל וכל
שהיה לו אי פעם כלב או כי נהג
ממישרדו הביא לכלב אוכל.
בכתב־ההגנה שהגיש השבוע עורר־הדין
מיקי מוזר בשם העיתון חדשות,
נטען כי הווטרינר הד״ר דני ורסנו,
טיפל וחיסן ב־ 4בינואר 1985 כלבה
דמויית זאב בצבע שחור, בת שישה
חדשים, שהיתה שייכת לדני שריר, בנו
של השר.
בך כותב הווטרינר בתצהירו מה־
23 בנובמבר :1988
בעיקבות פנייה של עיתון חדשות
ולאחר שהוראה לי מיכתב של המחלקה
הווטרינרית המצהיר כי בתאריד
4.1.85 התתי חיסון כלבת לכלב השייר
לאדם בשם ד. שריר הגר ברחוב
אחימאיר 6בת׳׳א. לכלב קראו לוסי.
הוא היה בגיל שישה חודשים, ציבעו

התקשרה אלי בבוקר ריבקה שריר וביקשה
שאבדוק את הכלב ואחסן אותו.
באותו יום הופיע בשעות הקבלה ד.
שריר מלווה על״ידי אחותו והכלב.
הכלב נבדק וחוסן נגד כלבת והבעלים

לבעלים עצות כיצד להזין אותו. באותו
מעמד נכנס השר אברהם שריר וגילה
התעניינות בנעשה.
אני מצהיר כי דברי אלה אמת
ולראייה חתימתי. ד .ורסנו.

צאת גם עדותו של יואש בן־אליעזר
המתגורר בשכנות לשר. הוא למד בכיתה
אחת עם בנו הקטן של השר, גדי,
מכיתה ז׳ ער כיתה ט׳ .לדבריו ביקר
פעם בבית השר, ברחוב רבינא 1בנווה־

השר שריר עם עובדי־המיטבח של מלון
ההיו העצמות היבשות האלה?

אביבים, וראה שם כלב. הבן, גדי, טען
כי זהו כלבו.

להגשים הלוס-ילדות
^ נהג, שחשך את הסיפור לעיתונות,
נשלח למכונת־אמת ונשאל
ארבע שאלות(
)1האם נשלחת מירושלים למלון ״
דיפלומט בתל־אביב להביא חבילה
לשר שריר באופן אישי?
( )2האם ראית בחבילה שהבאת לשר
שריר שאריות בשר ועצמות לכלב?
( )3האם נתת את החבילה באופן
אישי לשר שריר?
( )4האם ראית את השר שריר פותח
את החבילה וקורא לכלב?
על כל השאלות הללו השיב הנהג:
״כן.״ המכון, שבו נברק הנהג, קבע כי:
״הנהג הגיב תגובות המעידות על ״
אמירת אמת.״
לעומת זאת חתמו דיירי הבית ברחוב
רבינא 1על מיסמר שבו הצהירו כי
לא ראו מעולם כלב בדירתו של השר
ולא שמעו ממנה נביחות.
כדי לברר מה באמת קרה אפשר
לנסות ליצור תסריט שישלב את כל
העדויות כולן לסיפור־מעשה סביר.
יתכן מאוד כי ב־ 1985 התגורר בנו
הבכור של השר שריר, דני, בדירה
שכורה ברחוב אחימאיר .6
סוף סוף יכול היה להגשים את חלום
ילדותו ולהיות בעליו של כלב. בדירת
הוריו מעולם לא הירשו לו לגדל כלב.
הבן השיג גור־כלבים מסוג זאב מעורב
בצבע שחור וממין נקבה. הוא קרא
לכלב לוסי. כמו כל הורים טובים דאגו

ריבקה שריר בביתה
האם היה כאן כלב?

שחור והוא היה ממין נקבה. תווית־זיהוי
.222 הכלב היה דמוי זאב.
הנני מוסר את הפרטים הבאים מרצוני
וללא לחץ כלשהו.
אני זוכר שבתאריר חיסון הכלב

קיבלו הנחיות לטיפול.
שבוע לאחר מכן שוב חזרו אלי ד.
שריר ואחותו עם הכלב, לכלב היו
בעיות עיכול מישניות, בעיקר בגלל
חוסר-ידע. הכלב נבדק ושוב נתתי

עד כאן התצהיר.
עבור הטיפול בכלב שילם השר
לווטרינר בהמחאה משוכה על בנק יהב
לעובדי-המדינה, מחשבון השייד לשר.
בין יתר הראיות שבכתב־ההגנה נם־

—ל --זימןך ־ מיזיהד --

ת״א, רח׳ ועידו: קטוביץ 3
טל4 5 3 2 4 5 :
מ שרד
ה־שורות׳ם

מ דינ ת יעודאל

ה ח קל או ת

בליון רשום !חיסון כל בי ם

הוטד ׳ נ ר ״ םזבר׳ אזתהמקנה
שם הי חי ד ה
מסי סרו—

ב על

דבלב

ת-אדי הבלב

ת א די ך

ה כ תו ב ת

מכי רדז

מיז

גזע

צ בע

גי ל

_ 9ד 1צ״

ריי \

ך ו״ ד

רישום הכלבה לוסי בשרותים הווטרינריים
שריר, אחינזאיר ,6לוס׳ ,מעורב, וקבה, שחור

בוודאי אברהם וריבקה שריר לבריאות
בנם, ווידאו שהבן יחסן את הכלב החדש
שלו. על כן התקשרה האם לווטרינר,
האחות הקטנה התלוותה לאחיה, והאב
שלף את פינקם־הצ׳קים ושילם עבור
הבדיקה.
סביר להניח כי הכלב אמנם התגורר
דרך קבע בדירתו של הבן, אולם כאשר
היה דני מגיע הביתה לארוחות של
אמא או לפגישות מישפחתיות לא
השאיר את כלבתו האהובה לבדה
בדירה השכורה. לפעמים התלוותה
אליו בוודאי גם אל בית הוריו. על פי
תסריט וה כולם צודקים.
אולם כדי שסיפורו של הנהג יהיה
אמת מספיק שהכלבה לוסי, שהנהג
משום־מה קורא לה ״מוקי״ ,שהתה בביתו
של השר פעם אחת בלבד, ובאותה
פעם הביא לשם הנהג מבית־המלון את
שאריות המזון.
מרכזה וליבה של המחלוקת בין
המתדיינים היא השאלה אם אמנם הביא

> סס מספחה

מריו

סם פ וסי

מם האב

מספר זהות

אברהם

4־0-56243 11

הדברים
הללו נשמעו ביחס להתבטאותו
של שריר כי אש״ף היה מוכן
להתחייב ערב המילחמה בלבנון
באמצעות ארצות־הברית להסכם אי־התקפה
עם ישראל, אך ישראל דחתה
זאת משום שהדבר היה נותן לאש״ף
״כרטיס פתוח״ לתקוף מטרות יהודיות.
( )6דני רובינשטיין — עיתון דבר:
״שריר איש חידה התיקשורת
יכולה לנבוח כרצונה: אם יש לך עור
עבה, קצת עורמה ויכולת שיכנוע עצמי

ו,.המען
האחרון הרמוס בוו ומס האוכלוסין מאותו מסר לנו התומב הוא :

רבי גא רחוב 0001
69395
חל אביב -יפו

תעודת מירשם־התושבים על מגורי דן שריר
אצל אבא, ברחוב רבינא 1

זה נשואות עיני הציבור בנשימה עצורה
אל בית־המישפט שיקבע גירסת מי
מהשניים היא הנכונה.

כל השמצות
שריר

סעיף 27 לכתב־ההגנה טוענים
הנתבעים כי לאור כל הפירסומים

( )2״ציון בלתי־מספיק לשריר״ —
כתב גדעון אלון בעיתון הארץ:
״״החלטת בית־המישפט־הגבוה־לצ־דק
להורות לשר־המישפטים לשקול
מחדש את החלטתו שלא להסגיר את
ויליאם נקש לצרפת מהווה סטירת־לחי
לשריר״.
( )3יהונתן גפן בעיתון מעריב,
בכתבה על מר שריר שכותרתה ״המובחרים״:

(נוסק
סורשח ללגין ס׳ג״ט

רופא וסריגר
ת־א, דח• ו׳*1דת קיוביץ ג

00013/150

סל* 5 02 45 .

תאריו- .יי

קבלה /חשגמיתטס.

ן גיל•

7624־•

9 6ו ם :.

^ 0 ..4 4 4י04,־

ל י ־ י

הקבלה של רוסא־הכלבים
צ־ק מחשבון השר

ואיך אתה מסביר את זה שאתה בעד
חנינה למחתרת היהודית? והאם באמת
יש להם סיכוי לחנינה? כאן יש לו
הזדמנות להתנפח לשיא נפיחות חדש
כשהוא אומר: זה עניין ביני לבין
הנשיא.״(מעריב.)13.5.1988 ,
״השר אברהם שריר וילה התעניינות...״

הנהג את ארגז שאריות־המזון מבית־המלון
לבית־השר עבור כלב. כל יתר
הפרטים, פיקנטיים ככל שיהיו, הם קישוט
בלבד.
אם יתברר בסופו של המישפט כי
הנהג דיבר אמת ואילו השר שריר לא
דייק בדבריו, עלולה תוצאה זו להיות
חמורה פי כמה מהשחיתות הקטנה של
שימוש בשרותי נהג־המישרד למטרות
פרטיות, שיוחסה לשר בכתבה בעיתון.
בעוד שניתן לסלוח לשר הנעזר
בנהגו למטרות פרטיות, קשה הרבה
׳יותר לסלוח לשר־מישפטים הנתפס
באי אמירת אמת. לכן נדמה כי מרגע

על התובעים באמצעי־התיקשורת השונים,
תביעתם בתיק זה אין בה ממש,
ואין הם זכאים לסעד של פיצוי מבית־המישפט.
כדי להוכיח זאת מצורפים
קטעי־העיתונות הבאים:
( )1לאחר שהתובע קבע כי :״הערבים
שקרנים מלידה״ ,עונה לו הד״ר
מיכאל לוריא — באירוניה הראוייה
לשר המתבטא כך:
״כד״ר לגנטיקה אני בהחלט מסכים
עם קביעתו הנאורה וההוגניסטית ומביע
את התפעלותי מהשכלתו המדעית
להימצאותם של גנים שיקריים בילדים
מקרב כל הערבים( ״.הארץ)6.3.1988 ,

״המראיין שואל את כבוד השר מדוע
הציע גזר־דין־מוות לדמיאניוק עוד
לפני המישפט, מעשה שכל שר־מיש־פטים
היה נשפט עליו. אבל שריר עושה
שריר ואומר שזאת היתה תגובה דיג־שית.
והוא קודם כל יהודי, רק אחר־כך

״שאלה נוספת: מדוע המליץ שר־המישפטים
להחריב את כפר־ביתא עוד
לפני שהוגש הדו״ח על הטיול המוזר?
גם כאן מודה הוד שריריותו, פעלה
אמוציה יהודית חמה ולא שיקול־דעת

״המראיין השלישי נכנס לתמונה:

( )4אלי פפושרו, יו״ר הנהלת התאחדות
המלונות, בעיקבות ההחלטה
על הקפאת מחירי אירוח:
״החלטותיו של שריר הן פוליטיות.
הוא מקשקש בעיתונים ולא יודע על
מה הוא מדבר( ״.הארץ.)25.3.87 ,
( )5בעיקבות דבריו של התובע
בפאריס בעניין הסדר אפשרי עם אש״ף
קודם למילחמת־הלבנון:
״מבוכה רבה שוררת בקרב דיפלומטים
ישראליים בפאריס בעיקבות
דבריו של שר־התיירות אברהם שריר
בביקורו כאן. בשיחות פרטיות הם
הדגישו את טיפשותו של השר, שהתכוון
בדבריו לתת חיזוק לעמדת
הממשלה( ״.הארץ.)16.1.1983 ,

תוכל להיות פוליטיקאי ממולח וגם
נהנתן שצוחק מכולם כמוהו״.
ובפתיח לכתבה הנ״ל של דני
רובינשטיין:
״שר־המישפטים־והתיירות אברהם
(.אברשה״) שריר ורעייתו, המעורבת
בחיים הציבוריים מעורבות המזכירה
סיגנון אמריקאי — הם אחת החידות
הגדולות של הפוליטיקה הישראלית.״
ובהמשך הכתבה:
״לכאורה קל מאוד לתיקשורת
לטפל באברהם שריר. כמות ההערות
והרעיונות האוויליים שהוא משמיע
פשוט מדהימה. בעבר נמצאו כאלה
שלא היססו לכנותו טיפש. כינוי לא
פרלמנטרי שכמעט אין משתמשים בו
כלפי שרי״ממשלה. אפשר לומר עליהם
הרבה דברים אבל לא שהם טיפשים.
האמת היא שאברהם שריר חרף תדמיתו
התיקשורתית הוא אחד הממולחים
והפיקחים שבין השרים, אולי הכי
ממולח שבהם( ״.דבר)22.3.1987 ,

אלכד, אלון

יי 39

.לגייס את כ ל בחורי־הישיבה!״
(המשך מעמוד )9

הוא היה הקצין הישראלי הראשון
שנשלח לקורס פיקוד״ומטה באר״
צות״הברית.
הוא נשא את זיווה ב־ . 1955 לפני
הנישואין אמר לה שברחובות רו צים
לתת לו מיגרש, פדי שיבנה
עליו את ביתו. זיווה לא הסכימה
בשום פנים לגור ברחובות. הוא
ניסה לשכנעה ואמר לה שגם חיים
וייצמן גר ברחובות, והיא ענתה
בתשובה, שאם יתנו לה א ת הבית
של וייצמן, גם היא תהיה מוכנה
לגור ברחובות. כששב הזוג מאד
ונם
ב אספק ת מטוסים לחיל״הא־וויר
הישראלי.

• מדוע עזבת פרנסה בל־כך
מכניסה והלכת להתמודד על
תפקיד ראש־העירייה?
רציתי להיות ראש־עיר משני טעמים:
תמיד ידעתי שלמדינה יש בעייה
של קיום פיסי, אבל באותן שנים הייתי
פחות מודאג, היתה אז הרגשה שיהיה
שלום שיימשך שנים רבות.
הבעייה השניה שהטרידה אותי היא
איזו מדינה ואיזו חברה נקים פה. האם זו

— כול עסוק —י
(המשך מעמ 1ד ) 10

שהרגשתי נורא! אבל אני ניבאתי כל
זאת לפני חודשים. לכן לא הייתי
מופתע״.

#שוש קורס
(אשתו שר אל קורס)

מ׳ ג ום למותו של איש־העסקים רוני
ואחיו ש ל התובע מיכאל שקד?

^ לי קולס כיהן שתי קדנציות ב־כנסת.
לעומת הקדנציה הראשונה,
שבה היה ח״כ טרי, הפתיע בתחילת
השניה, כשהתארגן כיושב־ראש ועדת
חוקה־חוק־ומישפט — מהוועדות היוקרתיות
ביותר בכנסת.
במהלך הקדנציה התפוצצה בעניינו
שערוריה. הסתבר שמשך לימודיו של
קולס בפקולטה למישפטים בירושלים
היה חריג מעט — 16 שנים.
הגל שכד, אך מעמדו של קולס
במיפלגתו, הליברלים, התערער. בינתיים,
הקים מישרד־עורכי־דין בחיפה.
שושי, אשתו, נשמעה מינורית, כשדיברה
על הכנסת בלשון עבר:
״לא נולדנו ככה ...אני יודעת. איך
הולך במישרד? יוצא מן הכלל! אלי
זקוק קצת לפסק־זמן כדי לראות אם
יחזור לפוליטיקה.
״בעצם הוא כבר בפוליטיקה — הוא
יושב־ראש המטוך המוניציפלי. כך שאפילו
אנחנו, המישפחה, לא יוצאים
נשכרים מכך שהוא לא ח״כ. הוא כל
הזמן בנסיעות, כל הזמן בדרכים.״

0נחמו וז
ך* קיבוצניק מגבע כיהן קדנציה!
1וחצי בכנסת. הוא נכנס למוסד
כשהתמנה חיים הרצוג כנשיא־המדינה,
ופינה את כסאו בכנסת.
בקדנציה השניה כיהן כיושב־ראש
ועדת־החינוך.
מבין כל ה״ח״כים לשעבר״ ששוחחתי
עימם, נשמע לי רז הצוהל ביותר:

רות חוצ׳נר
נישואין פחוחים לנמר׳

מין -הלכה ומעשר.
צות״הברית, קבעו את ביתם בתל-
אביב.
צ׳יץ׳ המשיך בקאריירה צבאית
בי ״חשבתי שזה חשוב. עשיתי
זאת מתוך אידיאל גרידא. אבי
לחץ עלי לעזוב את הצבא וללכת
ללמוד בטכניון, אבל לא רציתי.
תמיד הייתי איש עם ערכים וחשב תי
שחשוב לקיומנו להקים את

ב , 1967-קצת לפני המילחמה,
נשלח להרצאות בחו״ל וכדי לסיים
את לימודיו. הוא שב ארצה ביום
הרביעי למילחמה, ומונה כמושל
ירושלים הכבושה. אחר*כך היה
ראש מטה פיקוד המרכז, כשרחב־עם
(״מדי״) זאבי היה אלוף־הפי-
קוד. כבר אז בא אליו אחד העסק נים
של מיפלגת־העבודה והציע לו
להתמודד על תפקיד ראש־עיריית
תל-אביב מטעם מיפלגה זו. הרעיון
חדר, המיפלגה לא מצאה חן בעי ניו.
אחר״כך קיבל הצעה לרדת לפ קד
על התעלה, והאמין שזה יותר
חשוב מקאריירה פוליטית.
באותה התקופה הציע לו אריאל
שרון, חבר-לצבא, להיכנס לפולי טיקה
.״עמדתי להשתחרר, כי לא
היה סיכוי שאהיה רמטכ״ל, ולא
ראיתי צורך להישאר עוד בצבא״.
הוא שוחרר מצה״ל ב״ 1972 ואמר
לשרון שהעניין קוס ם לו. שרון הפ גיש
אותו עם ראשי גח״ל, וצ׳יץ׳
התנה את הצטרפותו בכך שית מודד
על תפקיד ראש-העירייה מ טעם
המיפלגה הליברלית.
בתקופה הקצרה, שבין שיחרורו
מצה״ל לבין בחירתו כראש-עיריית
תל״אביב, עבד בחברה פרטית של
ארנון מילצ׳ן. הוא עסק בנושא של
הפצת חומרי-הדברה וכימיקלים,

תהיה מדינה בינונית, או משהו אחר.
לכן חשבתי ללכת למערכת מוניציפלית
שהיא חינוך, תרבות, איכות־חיים
וסביבה.

• ועניינים אחרים לא מעניינים
אותך?
מעניינים אותי פחות. לא רציתי לדחוף
את האף לבעיות־ביטחון־וחוץ.

• ובעתיד?
אין לי שום כוונות ללכת לכנסת, או
להיות שר בממשלה.

• גם אם יציעו לך?
הציעו לי בעבר, אבל אני לא רוצה
להיכנס לזה.

• איזו מין ממשלה היית
רוצה לראות?
אילו זה היה תלוי בי, הייתי מרכיב
ממשלה משתי המיפלגות הגדולות.

• אבל זה לא דמוקרטי.
לא? למה לא? אני מגרש את כל השאר
מהכנסת?

• לא, אבל אתה מגמד אותם,
לא תהיה להם שום השפעה.
הדתיים
שיישבו בחוץ. אני בעד ש־מפד״ל
יישבו בפנים.

• כלומר, המפתח לגביך
הוא מי שמשרת בצבא?
ודאי. אני לא רוצה לא את אגודת־ישראל
ולא את ש״ס.

• שואלים אותך?

• ואתה מציע?

לא. היתה פה הפגנה למען החוקה
וביקשו שאצטרף, אמרתי שאני לא
מוכרח להיות מעורב בכל מהומה בישראל.
אבל אני בהחלט בעד החוקה. בעד
שינוי שיטת־הבחירות. בעד בחירות
אישיות.

• אם יהיו בחירות אישיות,
תרוץ לכנסת?
לא, בכל מיקרה זו לא השאיפה שלי.
אני רוצה לגמור בתל־אביב.

״לא נולדנז ככה...״

״אם ח״כ״לשעבר זה תואר מכובד?
נו, אחרי יום שני ...האמיני לי, הרגשתי
כל־כך טוב שאני לא בפנים!
״לא, לא נסעתי לכנסת לישיבת-
הפתיחה. אמנם קיבלתי הזמנות, אבל
הרחתי שהולך להיות שם משהו.
״חוש נבואי? אני מכיר את הנפשות
הפועלות. מי שלא יכול להריח ריחות
— שלא יהיה במיטבח. יש לי עוד כמה
פיתגמים ברוח זאת. נכון הוא שכמה
שהרחתי — עד כדי כך לא הערכתי.
מכל מקום, במקום שלא חייבים להיות...

אני הולך לעשות? אני כבר
עושה! חצי שבוע אני עובד במיפעל־הבקרה
של הקיבוץ. חצי שבוע אני
לומד בקורס לספרנים — אני עושה
הסבה מוועדת־החינוך לחינוך אמיתי,
ויום נוסף בשבוע אני מלמד אזרחות.
״האם לא הרגשתי ביום השני
צביטונת בלב? לא! לא! חד־משמעית
ופסקנית: לא! בליבי, עם עצמי, סיכמתי
מזמן שלא אמשיך להיות חבר־כנסת,
אבל לא יכולתי לומר זאת בקול, כדי
שלא יבטלו את דברי, ויתייחסו אליהם
ברוח, טוב, הוא במילא הולך אבל
שום צביטונת לא!״

ת ת חוצנר, ילידת קיבוץ גיבעת־עוז, נישאה בראשונה בגיל 20 עם
חבר״נעורים, והתגרשה ממנו כעבור שנתיים.
שנים אחדות אחרי גירושיה היא נסעה לניו־יודק ללימודים, ושם
הכירה א ת רוני חוצ׳נר, בן למישפחה ירושלמית ידועה, אחיו של מיכאל
שקד, התובע במישפט איוואן דמיאניוק. להוריו היתה חנות-בגדים
גדולה במידדחוב של ירושלים.
השלוחה התל־אביבית של מישפחת־חוצ׳נר עוסקת ביהלומים, וכך
נוצר הקשר של רוני חוצ׳נר עם ענף־התכשיטים. בזמן שהותו בניו״יורק
עסק במכירת תכשיטים, שאותם פירסם בקטלוג הפופולרי ביותר
בארצות-הברית (סירס־ריבק) וחברים מעידים שעשה חיל בעסקיו.
רוני חוצינר ורות נישאו בניו־יורק, שם נולדו להם שני ילדים. רות
למדה סכסולוגיה(מדעי־המין) ב אוניברסי ט ת ניו״יורק, ובעלה רוני ע סק
במיסחר.
באוקטובר 1984חזת בני־הזוג ארצה, וחודשים אחדי ם לאחר מכן הם
התערו בחיי־החבדה.
לבני-הזוג חוצ׳נר היה הסכם של ״נישואין פתוחים״ .כל אחד מהם נהג
בחופשיות גמורה, כאילו הוא חי ללא בן־זוג. ת ת חוצ׳נר מעולם לן*
הסתירה זאת, ואף טענה שנישואיו פתוחי ם עוזרים ליציבות של חיי״
המישפחה ובני״הזוג.
הרבה רכילויות מ ס תובבו ת בעיר על חייה הפתוחים של׳דות חוצ׳נר,
אך למעשה אץ איש יכול להוכיח א ם הנאמר עליה הוא בגדר רכילות או
אמת.
אחד מידידיה הקרובים ביותר הוא הבדרן דודו טופז, שבחודשי״
הקיץ שיתף אותה בתוכני ת הרדיו שלו ״ציפורי לילה משוחחות״,
והשניים שוחחו עם המאזינים וביניהם על מין, בדרך שגרמה לאחרים
לתהות על טיב הקשרים שביניהם.
תתבתה״ג , 3מנהלת רומאן עם השחקן טולי רשף, המופיע בהצגות
ב״בית ליסין״ ושהשתתף השנה בפסטיבל-עכו, ואין היא מס תיר ה את
הקשר ביניהם.
מותו המיסתורי של בעלה, אי ש-העסקים, עורר גל אדיר של שמועות
ורכילויות. בתחילה היתה הגירסה הרישמית שהוא נפטר מדום־לב,
ולאחר־מכן היו שטענו שהוא התאבד מפני שלקה במחלה ממארת, וחשש
מהאפשרות שהדבר ייודע ל סובבי ם אותו. היו שטענו שהיה מיסתורין
לגבי חייו האינטימיים, ושכתוצאה מסיבוך מסויים העדיף התאב דו ת על
המשך חיים של אי־ודאות. גם לרכילויות עליו, חלקן מרושעות, אין כל
תימוכין.
בשעתו התכוונה ת ת חוצ׳נר לכתוב מדור על בעיות״מין ב״העולם
הזה״ ,ואף ניהלה יחד עם בעלה משא״וטתן על כך. אולם לא הושג הסכם
על נוסח המדור.
את הבקשה לאיסור פירסום הפרשה הגישה רות חוצ׳נר נגד ״העולם
הזה״ בלבד, ועל כך אמר השופט שהיא שונאת, כנראה, שבועון זה.

זזד,ד אזמציאב ₪

חוצינו, בעלה של הסנסורוגית הידועה
תמישטדה מסדנת לסגוד את התיק

מוו ת
ס נ ״ א ני ד

^ אמצע דצמבר , 1987 ביום
החמישי, חזר איש־העסקים רוני
חוצ׳נר בטיסה ישירה מניו־יורק.
הוא טילפן לידידים קרובים וסיפר
על פריצת־דרך שהיתה לו בעסקיו.
באחרונה השקיע זמנו וממונו בקידום
המצאה ישראלית של כסא־נכים, ובניו־יורק
הגיע להסכם עם חברה גדולה,

מיפעל לעיבוד מתכות, הם סיפרו כי
רוני סיפר לאביה שהוא מנסה שיטות
לעיבוד יהלומים, וביקש מאביה קצת
ציאניד לצורך הניסויים. הסבר זה נתן
לחוקרים תשובה אפשרית לשאלה כיצד
הגיע ציאניד למישרדו של חוצ׳נר.
בחקירה הועלתה האפשרות כי רוני,
שאהב לשתות, התבלבל בין ציאניד

רותי חוצ׳נר עם בן־זוגה מולי רש!ז, לפני חודשיים
הביטוח אינו תופס במיקרה של התאבדות או רצח
בשני ילדיו הקטינים.
הצו הגיע אל מערכת העולם הזה
ואליי בו ביום. עורך־הדין הד״ר חיים
מישגב, הידוע במאבקיו הציבוריים
למען חופש־העיתונות, הסכים לייצג
את העולם הזה בנושא זה.
מישגב פנה מייד לבית־המישפט
וביקש דיון במעמד שני הצדדים כדי
לבטל את הצו. בית־המישפט קבע
מועד לדיון, לפני 10 ימים. בדיון
נחקרתי על תצהיר שהגשתי, ונחקרה
גם רות חוצ׳נר. גם היא וגם בא־כוחה,
עורך״הדין שטנגר, אישרו כי העובדות
שיש בדעתי לפרסם הן נכונות, אולם
החשש הוא שאם יתפרסם שיש אפשרות
של התאבדות, בטרם קבעה ה־מישטרה
קביעה סופית, יפגע הדבר
בילדים.
עורך־הדין שטנגר ניסה לטעון כי
אותו השופט, אליהו וינוגרד, הסכים
לצו־מניעה לאיסור סיפרו של אריה
אבנרי על התעשיין אברהם שפירא,
אולם השופט ציין מייד כי אין המיקרים
דומים, שכן במיקרה אריה אבנרי טוען
שפירא כי הפירסום אינו נכון, ואילו
בעניין העולם הזה ואורי אבנרי מודה
חוצ׳נר כי העובדות הן נכונות.

;;היעלה
על הדע תד

רוני ורות חוצ׳נר
גלים של רכילות
המוכנה להשקיע בהמצאה. הוא קבע
פגישה לארוחת־צהריים למחרת, יום
השישי, ולדברי ידידיו שסעדו עימו
היה עליז ושמח.
בשבת בבוקר יצא למישרדו, מול
מלון השרון בהרצליה.
בשעה 2בצהריים הגיע ידיד קרוב
שלו, סוכן־ביטוח שביטח את חייו של
חוצ׳נר כמה חורשים קודם לכן בחברת־ביטוח
ישראלית. היהיר קבע עימו
פגישה, ולכן נראה לו מוזר שאין
פותחים את הדלת.
הוא התקשר עם ביתו של רוני,
ונאמר לו שהוא יצא למישרד.
הידיד הריח ריח מוזר, והחליט לפרוץ
את הרלת בכוח.
משנכנס ראה את רוני מוטל על
שולחן עבודתו, בידו כוס ובה שרידי
נוזל.
המישטרה שהוזעקה למקום קבעה
את מותו. הכוס נלקחה יחד עם הגופה,
וכפי שקבע חוקר־מיקרי המוות, נמצאו
בגוף המנוח שרירי־ציאניד. האפשרות
כי המוות נגרם מהרעלת ציאניד פתוחה
עד היום בתיק־החקירה המישטרתי,
שטרם נסגר.

בין ויסקי
_ וציאגיד

ן* עדויות שגבתה המישטרה
₪1מאשתו של רוני, הסקסולוגית
הידועה רות חוצ׳נר, ומאביה, בעל

לוויסקי, ולכן מת כתוצאה מתאונה.
לשאלה אם מותו נגרם מתאונה,
מרצח או מהתאבדות יש חשיבות רבה
לגבי האלמנה רות. ביטוח־חיים אינו
תופס במיקרה של התאבדות, שנעשתה
תוך שנה מראשית הביטוח.
לרוני היה גם ביטוח־חיים בחברה
אמריקאית, נוסף על הישראלית. כפי
שנודע לי, מעכבות החברות את
תשלום הביטוח עד להשלמת החקירה
המישטרתית וקביעה ברורה כי אין זו
התאבדות. לפי הפוליסה, גם האפשרות
של רצח עשוייה למנוע את התשלום
למי שקשור ברצח בצורה כלשהי.
רק קביעה חר־משמעית כי המוות
נגרם כתוצאה מתאונה יכולה להבטיח
לאלמנה כי תקבל את מלוא סכומי
הביטוחים.
רוני ורותי היו זוג ידוע ומפורסם.
בראיון שנתנה רותי לפגי שלוש שנים
הצהירה כי היא ובעלה מנהלים יחסי־מין
חופשיים, וחיים חיי־אישות לא רק
במיסגרת הנישואין.
רותי היתה בעלת מדור לייעוץ
בנושאי־מין בחדשות. וקיבלה אנשים
לייעוץ וטיפול בביתה בהרצליה.

לא על
המוקד
ך* מה שכועות אחרי פטירת בע־
^ לה, החלה רות מופיעה בחברה

וחוזרת לחיי־לילה עליזים. היא הופיעה
עם ידיד צעיר, שחקן־תיאטרון בשם
טולי רשף, ולא היססה להצטלם עימו
בעיתונות.
אורח־חייה היה רחוק ממה שמקובל
בחוגים שמרניים כהתנהגות אלמנה
מוכת־גורל, אבל היא עצמה הצהירה כי
למרות שרבים מצפים שתעלה על
המוקה עם גופת בעלה, אין לה כוונות
כאלה.
כאשר נרמז לי, לפני כמה שבועות,
כי מותו של רוני חוצ׳נר ראוי לבדיקה,
התחלתי להציג שאלות לחבריו ול־ידידיו.
אבל רק כאשר הגיעו אלי
מימצאי חוקר־מיקרי־המוות והחשדות
של חברות־הביטוח, החלטתי כי יש כאן
נושא לחקירה. אחרי ליקוט העובדות
התקשרתי עם רות חוצ׳נר, הסברתי לה
כי בדעתי לכתוב על מות בעלה, וכי יש
לי חשדות לגבי הדרך שבה מת. הצעתי
כי ניפגש לצורכי בדיקת העובדות
שבידי.
קבענו פגישה למועד מרוחק, אולם
תוך יום פנה עורר־הדין חיים שטנגר
בשמה לבית־המישפט המחוזי בתל־אביב.
ממלא־מקום נשיא בית־המישפט,
אליהו וינוגרד, נתן במעמד־צד־אחד צו
האוסר על העולם הזה ועלי כל פירסום
של הפרשה, ואף של עצם הבקשה
למנוע את פירסומו.
נימוקי הבקשה היו שאם יתפרסם
שיש חשש שרוני התאבד, יפגע הדבר

ן* החלטה מנומקת היטב שנתן
^ השופט וינוגרד השבוע, כתב:
.כל מוות חריג יש בו עניין לציבור.
כל אחת מהאפשרויות שמניתי (הת
אבדות,
תאונה, רצח) יכולה להיות בת
עניין לציבור הקוראים.
״צריך לדאוג בפירסום מעין זה
לאיזון הנכון. כל עוד אין מימצאים
פוזיטיביים, הנותנים העדפה לאפשרות
אחת על פני חברתה, אין להדגישה
מעל האחרות. אך אי־אפשר לטעון כי
כל עוד המישטרה לא הגיעה למסקנה
ברורה וחד־משמעית, יש הצדקה למנוע
את הידיעה כולה מקהל־הקוראים.
.מיקרי־רצח, שהם מיקרי־מוות חריגים,
הם לצערנו מעשים שבכל יום.
היעלה על הדעת לאסור פירסומם רק
משום שטרם נקבעו חד־משמעית נסיבות
המוות? ושמא לא היה זה רצח אלא
התאבדות?...
״לא מצאתי בטיעוני עורך־הדין
שטנגר, בשם המבקשת, יסוד למנוע
את הפירסום, אך כפי שהדגשתי הפיר־סום
חייב להיות מאוזן״.
מייד אחרי שגמר השופט לקרוא
החלטה זו הוא קרא החלטה אחרת
ושונה לחלוטין, שבה אישר את צו־המניעה
נגד פירסום סיפרו של אריה
אבנרי על שפירא. שם קיבל את עמדת
בא־כוחו של שפירא, עורך־הדין אמנון
זיכרוני, כי ניתן להשתמש בחוק לשון
הרע כדי למנוע פירסום שיש בו הוצאת
שם רע, ולא רק כדי להגיש תביעה
אחרי הפירסום.
ההבדל העקרוני בין שני המיקרים:
במיקרה של אריה אבנרי נגד שפירא
הטענה המרכזית של שפירא היתה כי
הספר כולל שקרים, ושהם השמצות.
׳גאל לב *כ ₪