גליון 2675 מתאריך 7 בדצמבר 1988

אדי מור פרסום בעיים

מרכז הבאולינג ראשל״צ, ז׳בוטינסקי 65
טל פוני ם ל הז מנו ת9668557/8/9 :־03

\זיבחבימ
נדדחמת־חורמה

צייו צפריר, העולם הזה

על יו׳׳ר״הכנסת החדש(״העם״ ,העו ל
ם הז ה .)23.11.88
השלם הזה נתפש לשגיאה שלה נתפשים
תמיד האנשים הטובים, הנבונים ובעלי הריעות
המתקדמות, וער שהם מגלים כי הם שגו, מתברר
שזה כבר מאוחר מדי.
יפה מאוד, שכדברי העולם הזה, רב שילנסקי
הוא ״אדם הוגן, י שר כמו סרגל, ליברלי בענייני־לבריו
ת״ ונוח פנים
ואפילו יד ע כיצד לנהל
(יותר נכון, לסיים) את
ישיבת־הפתיחה הזכורה
לשימצה.
אבל שילנסקי הוא גס
האיש שאירגן בכנסת ה אחרונה
את העליות ה פרובוקטיביות
להר־הב־ית
וכו׳ וכו׳.
בהתייחסות לי מין ש־עלה
ל שילטון אין מקום
לסנטימנטים. יש להו ש
ילנס קי
ריד את הכפפות ויש להילחם בו עד חורמה.
נתן קליין, תל־אביב

דגר המרד
על דגל פלסטין (״איגרת העורד״,
העולם הזה .)23.11.88
דג ל אש״ף? דג ל פלסטין? בסך הכל הדגל הזה
— שלו ש ת פסי שחור־לבן־ירוק ומשולש אדום
בשוליהם — הוא עור מוטציה שכיחה מאוד ל דג לים
של מדינות ערביות אחרות.
הדגל הירדני ממש זהה לדג ל הפלסטיני, רק
שבמשולש האדום בשוליים מופיע כוכב לבן,
בעל שיבעה קצוות, זכר לשבעת הפסוקים הרא שונים
של הקוראן והדגל של הנסיכויות הערביות
המאוחדות (ב מיפרץ הפרסי) ,למשל — אותם
שלושה פסים באותם צבעים, אמנם בסדר הפוך
(ירוק־לבן־שחור) ובצד, במקום המשולש האדום
של הדגל הפלסטיני, מלבן אדום וצר.
ועוד: הדגל הפלסטיני זהה׳ לחלוטין לדגלה עיראקי
בשנותיה הראשונות של עצמאות עיראק
וצבעיו, בסדר שונה, אבל בדגם די זהה, מופיעים
על דגליהן של מדינות ערביות נוספות כשהמקור
לכל הדגלים האלה הוא דג ל דומה מאוד שהונף
בראשונה בימי מילחמת־העולם הראשונה, כאשר
המרד הערבי שסף צפונה ממדבריות חג׳אז.
אבי עטר ,׳ ח שלי ם

רא סוכן זר
על דעתו של אח על מעשי אחיו
(״ניצוץ בכלא״ ,העולם הזה )9.11.88
בכתבה על עצירי הניצוץ בכלא ג׳ל מי מצטטת
הכתבת, בין היתר, את דע תי על מעשהו של אסף
אחי.
לצערי הרב הכתבת לא הבינה את ד בריי
וממילא גם לא ציטטה אותם נכון.
בכתבה היא טוענת
שלד ע תי אסף לא היה
צריך להקריב את עצמו
ולשלם ״מחיר אישי כל
כך כבד גם למען המיל-
חמה הצודקת ביותר״ .ד
זהו, נראה לי כמעט מיו תר
לומר, ההיפוך הגמור
של דבריי.
מה שאמרתי הוא שה ישיבה
של אסף עכשיו
בכלא היא הקרבה אי אדיב
שית
בלבד, דווקא משום
שאיננה מקדמת, לדעתי, את ״המילחמה הצודקת
ביותר״.
כמו כן אמרתי לאסף שהם צריכים, לדעתי,
להסביר במישפט את קשריהם עם אותו פעיל
פלסטיני כרי לשכנע, בעיקר את הציבור שתומך
בעניינם, שאין זה סוכן זר, כפי שטוענת נגדם
אודי אדיב, לוד
התביעה.

נס חנונה
משמיים

כתבת השער הקדמי

ודור־תאונות

ותיקאן חרדי, רבנים הנושאים שמות של
עיירות פולניות וניצחון הגלות על הציונות •
הזירה הפוליטית כמיגרש״כדורגל שכל
שחקן בו משחק על דעת עצמו • נט חנוכה
שנפל עלינו מן השמיים • הקג״ב מתקדם
ולעומתו, יצחק רבין נסוג •
^ וההחלמה האיטית של אנ־טואן
לחד, מפקד צד״ל.

ד ף חדש

בלי שימחה

סו פרי ישר אל חוגגים כ״ט בנובמבר עצוב
^ ^ 9 ^ .ב״צוותא״ .סופרי הקונסנסוס
§ 4לא הגיעו. האם התקלקלו
כל המכוניות שלהם בדרך י

בארצות-הברית, שבה מאמינים עד היום כי
ג׳ון קנדי נרצח על־ידי שרותי-הביטחון הא מריקאיים,
מתייחסים למותו של עמירם ניר
כאל רצח פוליטי. בישראל נטו השבוע להאמין
כי מותו היה טראגדיה תמימה. האם נפל ניר
קורבן לתאונה! האם היה מותו חלק בלתי־נפרד
ממסכת התאונות שעברה
עליו! יתכן שהתשובות לשא-
לות אלה לא יימצאו לעולם.

כתבת השער האחורי:

פיוגון עורג׳ במציאות, ש בסוטים
מעולם לא היה אש״ף פופולרי באו״ם כפי
שהיה השבוע. גם מדינות שאינן נוטות,
בדרך־כלל, חסד לאירגון הפלסטיני פינקו
אותו השבוע. והכל בשל החלטתו של
גיורג׳ שול ץ למנוע מיאסר ערפאת אשרת-
כניסה לארצות-הברית, אח-
רי שהוזמן לשאת את דבריו
בעצרת האומות המאוחדות.

דא גנחו
מאיומים!

מישפטה של אורלי חידה־לפין (בתמונה),
באשמת חטיפת ילדיה מאביהם, הד״ר לפין,
שהיה מלווה בעדויו ת סנסציוניות והאשמות
של אונס ומעשים מגונים בקטינה, נראה כאילו
היה לקוח מתסריט של אופרת־
£ [ 1סבון. כאשר הוקרא פסק הדין,
שהבריז על זיכוייה, התעלפה.

סוחו שר
הנוצה הפואטית

מאז הצטרף עורך־הדין יורם שפסל להגנתו
של ג׳ון דמיאניוק ספג איומים לרוב. בשבוע
שעבר עברו האיומים מהכוח אל הפועל,
כאשר ניצול־שואה שפך חומצה על פניו.
בראיון שנתן להעולם הזה ממיסת בית־החולים
מספר שפטל על האיומים, על הה־לסתו
שלא לפרסמם, על
התנהגות הרשויות המישפ-
סיות ועל הספר שהוא כותב.

קיץ בי
ל א עלינו!

היא שאלה שכל הורה המכבד את עצמו
שואל את ילדו מדי יום. אך זו אינה השיטה,
טוענים המומחים. יש להראות התעניינות
כנה ורצון לשיתוף. יש להתייעץ עם הילדים,
לשאול לדעתם ולפנות אלי-
הם בבקשות־עזרה. שיעור

נוסף בבית־הספר להורים.
בניגוד להכרזותיו, מהווה יב מי יבטושנקו
דוגמה מצויינת לאדם שרכש את מוניטין־
הפיוט שלו באמצעות תימרונים פוליטיים.
בתחום זה אין לו מתחרים בעולם הספרות
הסובייטית. רשמים ממסי-
בת״העיתונאים שנערכה לו
ושאלות רבות שהרגיזו אותו.

דמו״ חיים

האימפריה הבריטית לא מתה. היא חיה
וקורמת עור וגידים בתצוגות״האופנה של
המעצבים הבריטיים לאביב״קיץ .1989 מיז־רח
מתערבב במערב וכובעי
ספארי עם בגדי טוראדור.

והעיקר -הכריות פסה!

בהלת האיידס הביאה רבים לחנויות־המין.
אנשים מעדיפים חצי״הנאה במישחק עם
דמויי״חיים על פני הסיכון במחלה. מי ומי
בקהל הבאים לחנויות־המין, מהם המוצרים
המבוקשים ביותר ומה דעתם של המוכרים
על קהל״הצרכנים בראיון

מיוחד שהעניק בעל חנות-

מין חיפאי להעולם הזה.

המדורים הקבועים:
טלפון בוושינגטון
עוד על שהותו של עיתונאי ישראלי
בוושינגטון (״שיף אורח השדולה״,
העולם הזה 12.10.88 והלאה).
נדהמתי לקרוא את הידיעה אודותי הגדושה
טעויות ואי״דיוקים. ממש ״נח״ עם שבע שגיאות:
אינני אורח השדולה הישראלית בארצות־הברית
(ואילו היו מציעים לי, לא הייתי מקבל
הזמנה כזו) .את ההזמנה לעבודת־מחקר בארצות־
( המשך בעמוד )4

מיכתבים — לא סוכן ז ר
איגרת העורך — ז־כחן אל ק ט חד
הנדון — קום באר ם
במדינה — זת־קאן חרדי
תשקיף — ם־ה! מושבניק?
יומן אי שי — סישוזקים במחשב־כיס
אנשים — תהילה והפיריפינית
קולנוע — הדור הבא
זה וגם זה — המביש מפוזרות
לילות ישראל — הפסיק! את הזרם

ביום השלישי, בשעת־בוקר, קפץ דב איתן
אל מותו מן הקומה ה״ 15 של מלון ירושלמי.
הוא הותיר אחריו מישפחה וחברים המומים
והרבה סימני״שאלה. העולם
^ הזה מביא קטעים מראיון ש־נערן
עימו לפני שלוש שנים.

מה ל מד ת
בגן היום?

מ זוכר
את בי תא?
הוועד למען ביתא הוקם כאשר עלה הכפר
לכותרות, בעיקבות התקרית שבה נהרגה
נערה, נפצע רומם אלדובי ופוצצו בתיהם של
רבים מתושבי הכפר. אז הגיעו עשרות
ישראלים, כדי לעזור לתיש־
* • בים להחזיר את החיים למס־

לולם. היום נותרו מעטים.

התאבדות?

חלון ראווה — קולוניאליזם בריטי
דף הדש — הם מ1י 1ת התקלקלו
מה הם אומרים — •צחק נבון,
מאיר פרל, נל פרידמן.
נתן וולנך. נ לאה שקד־אל

ת שבצופן
מיכתבים לרותי — טליה עצמאית
הורוסקום — איפה השמש?
רחל מרחלת — על כל השלם
תמרורים -טבע מונן

מנהיגים מספרים

רבי בן טיימס, ממנהיגי התנועה הרפורמית
בארצות״הברית וג׳ק שטיין, מי שהיה יו״ר
ועידת הנשיאים של יהדות אמריקה
מספרים להעולם הזה על תחושותיהם
שלהם, ועל רחשי הלב בקרב הקהילה
בארצות״הברית,
היהודית
בעיקבות הכוונה להעביר את
התיקון לחוק מיהו יהודי.

רחר המרחרח
מרו1חת:
חזון אחרית הימים
במסיבה של מו שון
עב אדי • איך הובס
אריה גוראל בקרב-
חרבות עם ציפי
רום! • מעשה בשני
מעצבים ובעלבון צו רב
• ועוד מעשה
בדובר החרוץ של
עיריית נתניה • הרומאן החדש והצעיר של
רי קי גל • ומעשה אחרון, אבל לא חביב,

באיציק ספקטור, בשל-
מה תוסיה כהן ובמכונית
גולף של דנה וכסלר.

חנה גבאי, מזכירת־המערכת, שהיא בעלת
זיכרון אלקטרוני. הגיחה השבוע על שולחני מא מר
שכתבתי לפני שנתיים וחודשיים. הוא הופיע
במדור ה 1חן תחת הכותרת נזרה אדומה (העזלס
הזה ) 6.8.86
זה היה בעיצומו של ביקור שערר סגן־הנסיא
ג׳ורג׳ בוש בישראל, בימים האחרונים לכהונת
שימעון פרם כראש־הממשלה. מבחינה ישראלית
היה זה חלק מחגיגות־הסיום שערכו אז עוזריו של
פרס למי שעמד להיות ראש־הממשלה־לשעבר.
מבחינה אמריקאית היתה זאת הכנה למסע־הבחירות
של בוש.

אדם רגיש. כמי שכפאו שד אץ־רץ, מהכותל ה מערבי
ליד זשם, מתותח יהודי ל טיל יהודי,
כשהוא משמיע נון־ססופ דיברי התפעלות, התרג שות
והתפעמות.
כל זה מפני שהוא יודע — כמו כל פוליטיקאי
אמריקאי — ש הידר לבית־הלבן, ולכל מישרה
פוליטית אחרת בארצות־הברית, מובילה דרך
הכיס היהודי והקול היהודי.
אילו היינו אמריקאים לא-יהודיים, איך זה היה
נראה לנו?
אינני מעלה את השאלה הזאת כבדרך אגב,
בגלל בוש ...אני מעלה את השאלה מפני שטמונה
בה, לדעתי, אזהרה חמורה לגבי העתיד.
...אני חושש מפני היום שבו •קום הציבור
האמריקאי הלא-הודי ויצעק: די: זה לא יכול
להימשך:

לעבודה בימי וי, החסירה שעות רבות ואף נעדרה
מעבודתה במשך תקופה ארוכה.
פסק־הבוררות, שני תן ביולי , 1987 קבע אמנם
קביעות אלה, אך גם קבע כי על האוניברסיטה
להחזיר את התובעת לעבודה ופסק שהוצאות
הבוררות ישולמו על־ידי האוניברסיטה.
שני הפרופסורים אינם מכחישים את הדברים
שנאמרו במיכתב לגבי המזכירה, שהוא נשוא
תביעת־הדיבה שהגישה, אלא טוענים כי עבודתה
בחוג לפסיכולוגיה הסתיימה בפברואר , 1984
בגלל הסיבות המפורטות במיכתבו של ראש ה חוג,
הד׳ר א. מררי- :התובעת נמצאה בלתי־מתאימה
לעבודתה בחוג, מאחר וגילתה חוסר־יוזמה,
חוסר־שיתוף־פעולה עם צוות עובדי״
המישרר, והתנהגות בלתי־מקובלת בכל הקשור
ליחסי אנוש ועבודה תקינים״.
על כן טוענים שני הפרופסורים כי התובעת,
בהתנהגותה, היא אשר גרמה לפיטוריה מהאח
ניברסיטה, ואין לה אלא להלין על עצמה. הם נם
טוענים כי תביעתה קנטרנית, ועל כן אינה זכאית
לסעד של פיצוי בית־המישפט.
בכתב־ההגנה מוכחשת פרשנותה של המזכירה
למיכתבו של פרופסור שרפשטיין, מכיוון שב־מיכתב
נאמר גם כי -התובעת היא מסודרת,
אחראית ומצטיינת בהכנת תקציבים.״ על־כן כל
האמור כמיכתב הוא ביקורת והבעת־ריעה כנה
ולגיטימית בקשר להתנהגותה של שרה פרודזון.
כתב־ההגנה מרגי ש כי המזכירה סירבה לקבל
מישרות רבות שהוצעו לה על־ידי האוניברסיטה,

נזימזבים
( המשך מעמוד ) 3
הברית קיבלתי מקרן־קזרט ולשדולה אין כל קשר
לעבודתי, לא במישרין ולא בעקיפין.
ואגב, גם כל עיתונאי בוו שינגטון העוסק ״
בענייני המיזרח התיכון יודע, כי סטיב רוזן אינו
מנהל איפא־ק (השדולה) וכל וכל.
והואיל ומיספר הטלפון שלי בוו שינגטון אינו
סודי וכתב השלם הזה היה יכול להשיגו בנקל
(וניתן היה לאמת את העובדות לדיוקן) ,קשה לי
להשתחרר מהתחושה, כי בניסוח הידיעה היה
יותר מ ש מץ של רשעות•

ז אב שיח,

וושינגטון

וגיור כהל

קורא שם בפיו של רב חרדי פתרון־
פשרה לתיקון חוק־השבות.

צבי טל, העולם הזה

איגרת דחופה ובהולה מאת הרב הגאון בתורה,
סיני ועוקר הרים, האדמו״ר רב יהודי חרדי
שליט״א מק״ק ניו־יארק תובב״א —
מכיוון שזכינו, בסייעתא דשמייא ובסייעתא
שלי בבחירות בחמישה מאנדאטן והפכנו למיפ־לגה
מכובדת ומחוב״דת ו מכיוון שראש־הממשלה
הבטיח לנו העברת חוק מיהו ה1ד־ בעגלא ובזמן
קריב ומכיוון שבכל זאת א ץ ברצוננו לפגוע,
רחמנא ליצלן, ביהדות אמריקע, שתרמה, תורמת
ועוד תתרום כספים לישיבות למען המשך קיום
מיצוות לימודי״תורה והשתמטות בנינו מגיוס
לצה״ל, ישבתי על המדוכה והגעתי לפשרה מד אורייתא:
במקום
להוסיף את המילה כהלכה למילה גיור
שבסיפא של החוק(לזר כהלכה) .נסתפק בתוספת
חצי מילה בלבד, אולי חצייה הראשון של המילה
כהלכה, דהיינו כהל, אולי חצייה השני של
המילה כהלכה. דהיינו לכה.
ומאחר שהבתולה המהוללה, עוזרת־הבית של
ביתי, פסקה שכתמים של לכה קשה יותר להסיר
מאשר כתמים של כהל, הריני מורה אתכם, כל
הרבנים המגיירים בכל קהילות־הקודש, להסתפק
מעתה ו איל ך בשפיכת כהל על כל הבא בקהל־ישראל.
בשם
הרב היהודי החרדי,

קורא,

תד א בי ב

חדשות מן החזית () 2
עוד על ראשי־תיבות (״מיכתבים״,
העולם הזה 10.2.88 והלאה).

פרופסור שרס שטיין
.התובעת נמצאה בלתי־מחאימה...״

ג׳ורג׳ וברברה בו ש עם סוניה ו שי מעון פרס באוגוסט 1986

לא תאמינו, אבל נג ע ראשי־התיבות פשה לא
רק בצה״ל, אלא גם בעולם החרדי(ואינני מתכוון
לראשי־התיבות המקובלים אצלם מימים ימימה
כמו שליט״א ודצ״ר, עד״ש, באח״ב של ההגדה של
פסח).
באחרונה היה מעשה בבחור־ישיבה ירו של מי ,
שהתנהגותו לא נראתה לחבריו והם החליטו
להעמידו במקומו בעזרת שורת הטרדות. לסידרת ^
ההטרדות הם קראו סלכ״ה — מיבצע למען כבור
התורה.
ובשבוע שעבר הזדרז חרדי אחד להודיע כי
הוא הז״ד — הומו־סכסואל דתי!
עופר בנימציק, חד א בי ב

.באור אחר לנסר

הנה כמה קטעים מאותו מאמר:
ראש ממשלת־ישראל וכל שריה עסקו בשבוע
שעבר בחלטורה חשובה. הם מילאו — בחינם —
תפקיד של סטאטיסטים בסרט־בחירות של ג׳ורג׳
בוש.
האיש בא ב-שליחות חשובה״ .שליחות שלא
היתה ולא נבראה. ברגע האחרון געשו מאמצים
נואשים להכניס איזשהו תוכן ל-שליחות״ זו, למ צוא
איזשהו נושא לשיחות רציניות. חיפשו ולא
מצאו. פשוט לא היה למר בוש מה לעשות בארץ.
חוץ מדבר אחד: להכין חומר מצולם, שיעזור
לו בעוד שנתיים לרכוש את הקולות והכספים
של יהודי ארצות־הברית, ב מירוץ אל הבית הלבן.
זה היה ברור וגלוי. על כן היה זה כל־כך דוחה
לראות כיצר ממהר-ם נבחרינו, בשנה ה* 39ל עצמאות־ ישראל, למלא איש־איש את תפקידו
למען הסרט, כמו שועים במדינת־הגמדיס, או כמו
יהודי־גטו בחצרו של הפריץ.
בימים הגרועים ביותר של המנדאט הבריטי
לא השתדלו עסקני הישוב עד כרי כך למצוא חן
בעיני הנציב העליון.
זה היה משפיל.
אולם הבה וננסה לרגע לראות גם את הצר
השני של המטבע.
איר זה יכול להיראות בעיניים אמריקאיות?
ג׳ורג׳ בוש עלה לרגל לי שראל כדי להתרפס
לפני הישראלים ולהתחנף ליהודי ארצות-הברית.
הוא הצטלם לי ד המנהיגים של מדינה קטנה,
בת ארבעה מיליון נפש, התלויה כל־כולה בחסדי
משלם־המיסים האמריקאי. הוא הרעיף עליהם
שבחים ודיברי־חנופה, שהיו מעלים סומק בלחיי

רק החינאים יכולים

ואז עלולה התגובה להפוך את הקערה על פיה.
לא לכיוון של נורמליזציה של היחסים בין שתי
המדינות, אלא ל כיוון של אנטי־שמיות פרועה,
שסימניה כבר ניכרים פה ושם כיום.
אם זה יקרה אי־פעם, עלול איש כמו ג׳ורג׳
בוש להתגלות באור אחר לגמרי, ולהגיד דברים
שונים מאוד מאותם דיברי־חנופה ־ שהשמיע.
וישראל, התלויה בארצות הברית, כפי ששום
מדינה אחרת בעולם אינה תלויה בה, עלולה למ צוא
את עצמה במצב נורא. וכמוה יהודי ארצית־הברית.
כראי
לחשוב על כר מראש. עכשיו.
עד כאן האזהרה מלפני שנתיים. היא תקפה
גס כיום.

המת הפרופסורים

מיד אחרי פירסום הכתבה על תביעת־הדיבה
שהגישה המזכירה הבכירה שרה פרודזון
נגר הפרופסורים בן־עמי שרפ שטיין ויעקב רואי
(השלם הזה .)30.11.88 התקשר עורר־דינם, מיבי
מחר, עם המערכת והוד־ע שהשניים הגישו כבר
כתב־הגנה.
בכתב־ההגנה מבקשים שני הפרופסורים למ חוק
את תביעת־הדיבה של המזכירה בשל היותה
תביעה קנטרנית ו/או טורדנית. הם מגלים כי
בית״הדין לעבודה דחה תביעות של המזכירה נגד
האוניברסיטה, ואף ח־יב אותה בהוצאות. הם מצר פים
את פסק־הבוררות שניתן בעניינה של ה גברת
פרודזון, ובו נאמר כי היא לא הופיעה

על פעילותם המינית של קשישים י
(העולם הזה .)2.11.88

מזכירה פרודזון
.וזזסר־יחסה. התגרשת בלחי־מקזבלח..־
וזה הדבר שגרם לפיטוריה. הפרופסורים מדגי שים
גם כי לא התכוונו לפגוע כתובעת.
בסיום כתב־ההגנה אומרים הפרופסורים כי
לאור השם שיצא לתובעת בעיקבות התנהגותה,
מעשיה ומחדליה, אין היא זכאית לפיצויים כל שהם,
ואיו לה עילה לפיצויים. הם שומרים על
זכותם להגיש כתב־טענות מפורטות, אם יתקיים
שלב ב׳ במישפט, ובו יפרטו את התנהגותה של
התובעת.
מאחר שהשלם הזה פירסם את תביעתה של
שרה פרודזון, הרי זה רק הוגן לפרסם גס את

כבודה של הד״ר חיה פריגוז׳ין (״לחיות עם
הפוליו״) במקומה מונח, אך מן הראוי שהרופאה
הצעירה והמכובדת הזאת תזכור את הכלל, כי אין
הפרט מלמד על הכלל.
היא מספרת כי צד היא הכשירה רופאים־בדרך
לטפל בנושא המין והיא מזכירה מעשה ביהודי בן
80 שהתלונן- :יש חשק, אין נשק!״
זכותו של אותו יהודי להתלונן. אבל אני, המ בוגר
ממנו ב שנ ה(לפי תעודת־הלידה שלי, שהוצ־ *
אה על״ידי עיריי ת וינה והמצוייה בידי, נולד תי
ב־ 18 בפברואר ,)1908 אינני מתלונן, ואני מודיע•.
יש לי חשק ויש לי נשק!״אין לי כל צורך להסתתר באלמוניות ואני חו תם
בשמי המלא —

חנן(הנם) ארלינגר,

ירושלים

כתוכת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערבת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצייד ניתן גם לפנות בט לפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מטי ,2009 ובטלקם
— 11. 341667 או׳ואומ.

1111־ 11

עווד

עוד

ב א1
^ טרקלין המבקרים של מרכז האדם בנידיור ק מוצגת
תערוכה של ציורי־ילדים. ציורים ילדותיים, בלי ספק אותנ טיים,
פרי ידיהם של הילדים ב,שטחים הפלסטיניים הכבושים״.
עפיף, בן . 10 מוחמר, בן .7אחמד, בן .4
ציורים כפי שרק ילדים יודעים לצייר, שצורתם מוכרת ל כל
הורה ול כל מורה. אבל התוכן שונה.

ילדים זורקים אבנים. דמויו ת ירוקות מכות ילדים.
צמיג בוער. ד מויו ת ירוקות עוצרו ת אנשים. נשים
צועקות.דמויות ירוקות דוחפות נשים. אדם בבול
מאחורי סורגים. בתים מפוצצים. דמויו ת ירוקות ליד
מחסום בכבי ש.
ובכל מקום: דגלים פלסטיניים. דגלים על מיסגדים, בידי
הילדים המפגינים, על חוטי״חשמל.

הדמויות הירוקות — ש אין להן פרצופים — זה
אנחנו. אנשים מפחידים. ד מויו ת בלתי־אנושיות.
הכובשים, המדכאים, כפי שהילדים שם רואים אד
תנו.

יוזמת־השלום שלו במרחב שלנו היתה מטופשת. היא היתה
תלוייה על בלימה, ובלטו בה חוסר־הידע, חוסר־המחשבה וה שחצנות
הגסה. וו שינגטון נתנה את הפקודה, ועמי המרחב היו
אמורים ל קפוץ לדום.
זה לא קרה. ההתעלמות מהבעיות האמיתיות קברה את היוזמה.
האם טמון ההסבר בטראומה זו?
האם מרוגז שו לץ על שהוא הוצג ל עיני העולם כולו כז׳לוב
חסר־דעת, מין שוטר־הכפר המנפנף באלה שלו מבלי להפחיד
אישי

יתכן שזהו ההסבר הנבת. שולץ מרוגז. שולץ
מתוסכל. הוא עומד ללכת הביתה, מבלי שייר שם
לזכותו שום הישג מרשים, ובמיו חד במרחב הערבי-
ישראלי.
הוא היה מוכרח לפרוק את הזעם והתיסכול שלו.

אינני יוד ע כמה אנשים מתבוננים מדי יום בתמונות אלה. אולי
מעטים בלבד. אבל יש לתערוכה זו משמעות סימלית.

ווו

זהו תירוץ קלוש. החלטות אש״ף בפרשה זו הן שערורייה,
וראויות לכל ביקורת.

אך מה לכל זה ולנאום של ערפאת באו״ם?
^ ש״ף קיים באלג׳יר מושב היסטורי של המועצה הלאומית
שלו, ושם התקבלו החלטות מרחיקות־לכת.
ההחלטות האלה — הכרזת־העצמאות הפלסטינית והמיסמך
המדיני — זכו בשבחים כמעט בכל העולם. ואילו אויבי אש״ף —
ובעיקר ראשי י שראל — טענו שאינן אלא שקר וכזב, תרגיל
ביחסי־ציבור. האמריקאים מצידם טענו שאין ההחלטות ״מספי קות״.

שי ש ויכוח כזה — מה סביר יו תר מאשר להזמין
את יו״ר אש״ף בכבודו ובעצ מו לבימה הבינלאומית
הרמה ביו תר, כדי שי סביר ב אוזני העולם כולו את
משמעות ההצהרות?
שם, באור הזרקורים, באוזני התיקשורת המקובצת של העולם,
לא יו כל להתחמק. הוא יצטרך להשיב, להסביר, לפרט.

אויבי אש״!? צריכים להיות מעוניינים בכד. אם
הם צודקים בדעתם, וערפאת יגמגם, יתחמק וי ש־תמט,
הרי זה יצדיק בפרהסיה את טענות ירי ביו.
אך נראה שגם אויבי אש״ף אינם מעוניינים בכך, בסתר־ליבם.
הם חוששים שמא י גי ד ערפאת הפעם דברים ברורים וחד־משמעיים.

יעשה כן, ייווצר לחץ בינלאומי חזק •למען ועידה בינל אומית
לשלום, בהשתתפות י שראל ואש״ף.

איזו ממשלה ישראלית מסוגלת כיום לעלות על

באו״ם מדבר הנכבש, לא הכובש.
דר י זו?

האו״ם הוא גוף פוליטי, ציני, דיפלומטי־מיקצועי. אך האו״ם
הוא גם, איכשהו, מצפון־העולם.

* * רפאת יכול כיום להרחיק לכת, כי בתוך אש״ף עצמו נוצרה
הסכמה רחבה מאוד למדיניותו.
השינוי המהותי ביותר חל באירגון החזית העממית של ג׳ורג׳
חבש. מבין יריביו הרדיקליים של ערפאת, זוכה חבש בכבוד הרב
ביותר. הכל מכירים בו כבאיש ישר, פטריוט עיקבי ובעל עקרונות
(להבדיל מכמה מנהיגים רדיקליים אחרים, המוחזקים כ״אופור־סוניסטים״).
חבש
ואנשיו התלבטו קשה, לפני שהסכימו לקבל את הכרזת־העצמאות
— המבטלת בפועל את האמנה הפלסטינית. הם שוכ נעו
כי בעיקבות הסתלקותו של המלך חוסיין מתביעותיו, נוצר
חלל ריק שאש״ף חייב למלאו.

מצפון העולם אינו אוהב כובשים.

¥הדי לביב טרזי,

נציג אש״ף באו״ם, נראה השבוע כחתן

( בחתונה.
ראיתי אותו יושב־עומד־מתרוצץ בטרקלין־הנציגים במרכז ה־או״ם.
לא היה לו רגע של מנוחה. ראשי־מישלחות שחורים, לבנים
וחומים ניג שו אליו, לחצו את ידו בחמימות, אמרו לו דיברי־עי־דוד.

כמה רגעים הכריז קול נשי ברמקול. :מיסטר טרזי מהפי־אל־או,
נא לגשת לטלפון ״.תחנות טלוויזיה ורדיו ביקשו לר איין
אותו, עיתונים מכל העולם ביקשו תגובות.

באחד הוויכוחים הפנימיים הדראמתיים קרא נ ציג
של פת״ח לאנשי־חבש: מאז 1980 מגדירה מועצת-
הביטחון של האו״ם את הגדה והרצועה רי שמי ת
כ״שטחים הפלסטיניים שנכב שו על־ידי ישראל ב־
1967״ .אם כן, איך יכולים אנחנו להימנע מהגדרתם
כשטח פלסטיני?

מעולם לא היה אש״ף פופולרי באו״ם כפי שהיה
השבוע.
הוא היה חביב העולם. גם מדינות, שאינן נוטות בדרך־כלל
חסד ל אירגון הפלסטיני, פינקו אותו השבוע.

כל זה בשל החלטתו של ג׳ורג׳ שולץ למנוע אשרה
מיאסר ערפאת, אחרי שהוזמן לשאת את ד בריו בע צרת
האו״ם כדי להסביר את החלטות־אלג׳יר.

בישראל לא שמו לב להגדרה זו של האו״ם. חיפשתי ומצאתי
אותה בכל מיסמכי או״ם בשנים האחרונות — וגם בכותרת של
תערוכת ציורי־הילדים בבניין האו״ם.
יש בכך, למעשה, הכרה מרומזת במדינה פלסטינית עוד בטרם
הכריזו עליה הפלסטינים עצמם.

^ או״ם התרגז. העולם התרגז. הצעד האמריקאי היה הת־
1 1גרות גלוייה בדעת־הקהל העולמית.
זהו צעד בלתי־חוקי. י ש בו הפרה גסה של ההתחייבות החגיגית
שארצות־הברית נטלה על עצמה, כאשר הסכים האירגון העולמי
להקים את מרכזו על אדמתה.

אבל הדיפלומטיה העולמית התייחסה לצעד זה
בראש וברא שונ ה כדוגמה מאלפת לטימטום פוליטי.
הוא השיג את ההיפר ממה שהתכוונו יוזמיו.

הוא הפך את אש״!? לקדוש מעונה.
הוא בודד את אמריקה בעולם. גם ידידיה המובהקים ביותר
גינו אותה והצביעו נגדה. רק ישראל לבדה מבין כל מדינות־העולם
הצביעה עימה. ורק מדינה אחת — בריטניה של מרגרט
תאצ׳ר — נמנעה.
ובעיקר — הצעד הזה הנחיל ניצחון תעמולתי ג דו ל לאש״ף,
הביא לו את הסימפטיה העולמית והפך אותו למוקד ההתעניינות
התיקשורתית.

כאשר יבו א יאמר ערפאת, בעוד שבוע, לז׳נבה
כדי לשאת את ד בריו בעצרת האו״ם שתתכנס שם
במיוחד עבורו, הוא יהיה כוכב עולמי, נגן־סולן על
הבימה הבינלאומית.

ץ /ורג׳ שולץ

אינו סוכן אש״ף, ואינו מקבל שכר מהאירגון

הפלסטיני.

מדוע, אם בן, עשה זאת?
ציניקאים יכלו לטעון: הוא רוצה להבטיח לעצמו קאריירה
אחרי פרישתו, ומחזר אחרי היהודים.
אך אין זה סביר. שו ל ץ הוא אדם ע שיר מאור. הוא עשה
מיליונים בעולם הערבי דווקא, כמנהל בחברת בכטל. הפעילה
בסעודיה. אין הוא זקוק להכנסה נוספת.
יתר על כן, בפרשת איראן־קונטראס ובפרשות אחרות לא היסס
שולץ לנקוט קו אנטי־ישראלי, ובישיבות סגורות של יועצי־הנ־שיא
אף השמיע דברים בוטים על הבדל־האינטרסים בין ארצות
הברית וישראל.
גירסה אחרת: שו לץ האמין באמת שזהו צעד נבון.

קשה לקבל זאת. אמנם, בשנות־כהונתו כשר•
החוץ לא הוכיח שולץ שהוא חכם גדול, אבל גם לא
התנהג כאידיוט מושלם.

ההכרזה הפלסטינית שמה, למעשה, רק חותמת
על הקונסנזוס הבינלאומי.

הוא עשה זאת באמצעות ההחלטה למנוע אשרה
מערסאת — מחווה דראמתית וחסרת־היגיון.
הכל אומרים שזאת היתה המחווה האישית שלו.

ך* אמתלה עיקרית שימשה ל שו ל ץ פרשת אבו־אל־עבאס.
איש זה הוא מנהיג של פלג פרו־עיראקי ופרו״לובי קטן. הוא
לא פרש מאש״ף, כאשר פרשו הרסיסים הקיצוניים האחרים —
אבו־נידאל ואחמד ג׳בריל.
אבו־אל־עבאס ניצח על פרשת האוניה אכילה לאזח. התוכנית
היתה להגיע ל א שדוד ולבצע שם פעולת־ראווה. תחת זאת נרצח
הנכה האמריקאי־היהודי לאון קלינגהופר על סיפון האוניה ונזרק
לים.

זה היה פ שע נתעב, שהמיט אסון על העניין הפ לסטיני.
כל פלסטיני ידע זאת מייד. אם כן, מדוע לא
סולק אבו־אל־עבאם מיד מהאירגון?
זה היה קשה, כי האיש נהנה מגיבוי עיראקי, ועיראק היא
בעלת־הברית הנאמנה ביותר של אש״ף.
נעשתה פשרה. הוקם ״בית־מישפט מהפכני״ מטעם אש״ף
בתוניס, וארבעת הטרוריסטים הוטסו מקאהיר לשם. אולם בדרך
יורם המטוס על־ידי האמריקאים והובא לאיטליה. האנשים שוח ררו
על־ידי האיטלקים ונעלמו.

עכ שיו טוענים פלסטינים מסויימים כי האמרי קאים
ייר טו את הארבעה דווקא בדי למנוע את
שפיטתם על-ידי אש׳׳ף.
הם גם טוענים כי היו באוניה חמישה טרוריסטים, ולא ארבעה.
אם כן, לאן נעלם החמישי?

הרמז: הוא היה סוכן אמריקאי שתול.
זה נשמע דימיוני. וזה גם אינו מסביר מדוע לא גור ש אבו־אל־עבאס,
ומדוע נבחר מאז פעמיים לוועד״הפועל של אש״ף.
ההסבר של אש״ף: נעשתה פשרה. הוחלט שאבו־אל־עבאס
ייבחר, אך יתפטר כעבור זמן קצר לטובת סגנו. אבל הסגן מת
לפתע, ואבו־אל־עבאס נשאר בתפקיד ואף נבחר מחדש.

עניינ ת גישתה

של ברית־המועצות. זהו תרגיל של לול־

יינו ת דיפלומטית.
מוסקווה רוצה להישאר הפטרונית של הפלסטינים. אך אין היא
רוצה גם לריב עם וושינגטון.
תחילה הכריזה שהיא מכירה בהכרזת־העצמאות הפלסטינית.
משמע: לא במדינה, אלא בהכרזה בלבד. זהו מעשה סתמי.

הפלסטינים הגיבו במורת־רוח. נ ציג בכיר של
אש״ף אמר לנציג סובייטי :״אתה לא הבום שלי,
ואני לא זקוק לכך ש תא שר את ההחלטות של הפר למנט
הפלסטיני:״
אחר־כך תוקן הנוסח הסובייטי, ומוסקווה ״קידמה בברכה״ את
הכרזת העצמאות. אך אין זאת הכרה במדינה.

הנימוק הסובייטי: למדינה הפלסטינית אין ג בו לות.
אי־אפשר להכיר במדינה ש אין לה גבולו ת.
הפלסטינים ענו שמוסקווה הכירה בשעתו גם בישראל, שאין
לה גבולות. אך זה לא כל־כך נכון: ברית״המועצות הכירה
בישראל תחילה בגבולות־החלוקה של , 1947 ואחר־כך הכירו
הערבים עצמם בגבולות ( 1949״הקו הירוק״) ,באמצעות הסכמי
שביתת״הנשק. מוסקווה ניתקה את היחסים עם י שראל כ שגבול זה
בוטל.

הפלסטינים טוענים כי גבול מדינתם כבר נקבע,
בכך שביססו את הכרזת-העצמאות שלהם על הח לטות
ועידת-הפיסגה בפאם. זו מדבר ת בפירו ש על
השטחים שכבשה ישראל ב־ד . 196 משמע: הקו הי רוק.

כל זה צריך לברר. על כל אלה דרושה, בין השאר, תשובה
ברורה מפי ערפאת.
מי שניסה למנוע את הופעתו, ע שוי היה ל חלץ אותו מהצורך
לתת תשובה ברורה כזאת.

אני מציע לממשלת־ישראל לנקוט קו הפוך: להציג
לערפאת פומבית את השאלות הנכונות — ולהטיח
בו את האתגר להשיב עליהן בצורה ברורה וחד־משמעית,
לעיני העולם ו ב אוזניו.

בבזרעגז העם האלקסוריס
דא הבוחרים קובעים
מי ישלוט בישראל.
סמכות זו גחונה בידי
קבוצה קטנה של
אדסררים, הנושאים
שמות של עיירות פולניות בנימין זאב הרצל קבע בוודאות כי
במדינת־היהודים שתקום יהיו הרבנים
סגורים בבתי־הכנסת, והקצינים במח־נות־הצבא.
אילו
חזה השבוע ב שידורי הטלוויז יה
של מדינת־היהודים, היה מתהפך
בקיברו.
מה שנשקף על המירקע לא היה
משא־ומתן קואליציוני (ראה להלן).
נשקפה שם פשיטת־הרגל של הציונות.
ניצחון הגלות. הצופה הישראלי
ראה מחזה מביש מאין כמוהו.
בבית־מלון בבני־ברק התכנסה חבו רה
של רבנים בעלי חזות גלותית מוב הקת,
שנשאו שמות של עיירות פול ניות,
ושהיו לבושים בלבוש מיזרח־אי־רופי
מלפני מאות בשנים. ביניהם לבין
עצמם הם דיברו את שפת הגלות, אי דיש.
לפני
חבורה זו הופיעו נציגי ישראל
החדשה, ובראשם גנרלים־ברימוס, כש הם
חובשים כיפות ומשתדלים להת חפש
כיהודים גלותיים. הם התחרו
ביניהם בהתרפסות לפני האדמו״רים,
כשכל אחד מהם מתחנף אליהם כמיטב
יכולתו.
חבורת הרבנים, סמל הגלות, היא
הקובעת עתה מי יהיה ראש ממשלת־ישראל,
ואיזו ממשלה תנהל את ענ ייניה
של מדינת־ישראל הריבונית.
הוואתיקאן החרדי. בארצות־הברית
קיימת שיטת האלקטורים. הנ שיא
אינו נבחר על־ידי הבוחרים, כפי
שנרמה. הבוחרים בוחרים רק באלק־טורים,
ואלה הם הבוחרים בסופו של
דבר בנשיא. יכול לקרות — וכבר קרה
י — שבסופו של דבר נבחר נשיא שזכה
במיעוט של קולות״הבוחרים, אך ברוב
של קולות האלקטורים.
מסתבר כי בישראל קורה משהו דו מה.
לבוחרים נדמה שהם בוחרים בממ שלה.
אך רק אחרי גמר הבחירות מת חילה
הבחירה האמיתית. קומץ של רב נים
משמש כגוף של אלקטורים.
אין עוד מדינה קאתולית בעולם,
שבה נבחרת הממשלה על־פי קביעת
האפיפיור. אך ישראל היא כיום אדוקה
אף מן האפיפיור. הוואתיקאן החרדי
קובע מי ישלוט בה.
אין זאת רק קאריקטורה של חזון־

ממשלה צרה
הרצל. זוהי תעודת פשיטת־הרגל של
הציונות.
הממשלה מרביץ
עד רבין
22 שחקני שתי
הקבוצות השתגעו וכד
1אחד פעל עד דעת
1עצמו ולטובת עצמו
| בדבר.
״גועליציה!״ זעק הרב אברהם רביץ,
המחזיר־בתשובה, כשהוא מבטא את
הסלידה הכללית מפני המקח־והמימכר
של המשא־והמתן הקואליציוני. הדבר
לא הפריע לר ביץ ולחבריו לחזור כע בור
רגע לאותו גועל־נפש.
הזירה הפוליטית דמתה השבוע
למיגרש־כדורגל, שבו השתגעו כל ה שחקנים.
שתי הקבוצות היריבות הת פרקו,
וכל שחקן שיחק על דעת עצמו,
כקבוצת״יחיד לכל דבר.
כל הכללים הופרו, מלבד כלל אחד:
כל שחקן דאג אך ורק לאינטרסים של
עצמו. זה הבטיח שבכל המיפלגות פע לו
המנהיגים זה כנגד זה.
בין השאר:
• דויד* לוי מצא את עצמו לפתע
באוויר, כלוליין שנטש חבל אחד ושלא
הגיע לחבל השני, מבלי שרשת־ביטחון
תהיה פרושה מתחתיו. הוא ויתר בחי פזון
על מישרד־השיכון, עתיר התקצי בים
והג׳ובים, כדי לרכוש את הדתיים,
מתוך תיקווה שיקבל את מישרד־החוץ.
עתה ברור לו שלא יקבל את מישרד־החוץ.
התוצאה
— לוי נפגש על דעת עצ־

מו עם ראשי מיפלגת־העבודה, כדי לה גיע
לממשלה רחבה שבה ייטרפו הק לפים.

יצחק רבץ לא יכול היה להש לים
בשום פנים עם הרעיון המפחיד
שעליו יהיה לנטוש את מישרד־הביט־חון
אדיר־העוצמה. אחרי שלישכת מ יפ־לגת־העבודה
החליטה ברוב קטן שלא
להיכנס לממשלה רחבה, הגיב בזעם
בלתי־מרוסן. אימרת־השבוע שלו, על
יוסי ביילין :״הפודל של פרם״ ,הברקה
שבוודאי לא תישכח במהרה.
רבין לא אמר נואש, וימשיך להילחם
כארי על לישכתו במישרד־הביטחון.
• שי מעון פרם לא היה מסוגל
לחדול מן האמונה הילדותית בכוחן של
מאניפולציות. בפעם השניה מאז הב חירות
השיג הסכם עם אגודת־ישראל,
וכך שיכנע את חסידיו שאפשר להקים
ממשלה צרה. בעזרת שטר־ביטוח זה
ביקש להשיג את משאת־נפשו: ממשלה
רחבה, שבה תונהג שוב הרוטציה, שתח זיר
אותו לראשות־הממשלה.
שוב התגלה פרס כ״חתרן בלתי־נלאה״(הברקה
אחרת של רבץ) .ושוב
העלה חרס בידיו: זיקני־האגודה הש תמשו
בהסכם איתו רק כדי להעלות
את המחיר במשא־ומתן עם הליכוד.
הפאטה־מורגנה של ראשות־הממשלה
התרחקה מפרס שוב.
• אריאל שרון היה, לפי שעה,
המנצח. הוא עלה על כולם בדבקות
מוחלטת במשימה. אחרי שנואש מקב לת
תיק־הביטחון או תיק״האוצר, התמ קד
במישרד־החוץ. הדבר יינ תן לו רק
אם תקום ממשלה צרה, בלי המערך,
תוך כדי חיסול מעמדו של מתחרהו,
דויד לוי.
בסבלנות אין־קץ, תוך נכונות לחזור
שוב ושוב לאותה הנקודה ולהתחיל את
הכל מההתחלה, ניהל את המשא־ומתן
עם החרדים. היה נדמה שהוא קרוב
מאוד למטרה — אך עד הרגע האחרון
שום דבר לא יהיה ברור.

• הדתיים פעלו איש נגד רעהו,
במירוץ מטורף אחרי עוד תיקים, עוד
מישרות, עוד תקציבים, עוד ג׳ובים.
היה זה אות לבאות, כי גם אחרי הקמת
הממשלה הצרה — אם תוקם — לא
תיפסק התחרות זו, והיא תוליד משבר
חדש מדי חודש.
היה נדמה שהאדם היחידי בזירה
הפועל בלא אינטרס אישי הוא נשיא
המרינה. חיים הרצוג הגיע עד לקצה
גבול סמכותו ומעמדו, במאמץ נואש
להביא להקמת ממשלה רחבה.

יחסי חוץ
נס חווכה

רק ממשלת־מעבר
יכלה לפעול בצורה
בה מהירה וחכמה.
בושר־האילתור

1הישראלי הגיע ליד,
| ביטוי מושלם.
זה היה נם מן השמיים. פשוטו כמש מעו.
מן השמיים נחת המטוס הסובייטי
על אדמת ישראל.
אילו אירגן מוסד י שראלי את חטי פת
המטוס, לא יכולה היתה להיות

הישראלי. היא היתה מהירה, והצטיינה
בכושר־אילתור. ההחלטה היתה מיידית
ונכונה. הכל תפסו כי זוהי הזרמנות־פז
להחיש את חידוש היחסים בין ישראל
וברית־המועצות — מטרה הרצוייה
לכל חלקי ממשלת־המעבר.
כך היה. לסובייטים נמסר מייד כי
המטוס יכול לנחות בישראל, וכי הוא
יוחזר מייד, על צוותו וחוטפיו, לברית־המועצות.
צוות־החוקרים הסובייטי ש הגיע
ל ארץ במטוס שני התקבל בס־בר־פנים
יפות. גם הסובייטים שילמו
את המחיר בסבר־פנים יפות. שר־החוץ
הסובייטי בכבודו ובעצמו קיבל את
נציגי י שר אל במוסקווה לפגישה ריש־מית
מצולמת, והביע לי שר אל תודה
פומבית.
הכל נג מר מהר, בלי אלימות. מובן
שהיתה זאת הסגרה, חרף כל הפיל־פולים.
לא היתה זאת ״הרחקה״ ,כי ארם
מורחק יכול לבחור לאיזה מטוס לע לות.
לחוטפים לא ניתנה ברירה כזאת.
הם נמסרו, כבולים, לי די השוטרים ה סובייטיים.
אך י שר אל לא שכחה לקבל
הבטחה בכתב כי הפושעים המוסגרים
לא יוצאו־להורג.

עולם ה 3ו ך?
1הקג״ב נקט שיטות
| הומאניות, ואילו
שר־הביטחון הישראלי
רגז עליז מפגי שסירב
| לשפוך דם.
רק דיסונאנס אחד קילקל את ה־הארמוניה
בפרשת המטוס הסובייטי
החטוף (ראה לעיל) .היה זה קולו של
יצחק רבין.
בנמל־התעופה מילמל שר־הביטחון, ב אוזני
כתבים, שאינו מבין איך זה הת נהגו
הסובייטים כפי שהתנהגו. הכוונה:
מדוע סיפקו לפושעים שני מיליון רו בלים
ומטוס, ו מדוע הירשו להם לצאת
מתחום מדינתם, תחת להסתער עליהם
ולהרגם.
הדוגמה של מעלות. הסוביי טים,
ששיטותיהם היו במשך שלושה
דורות שם נרדף לברוטאליות, התנהגו
הפעם בהומאניות ובחוכמה. הם הביאו
לשיחרור כל הילדים החטופים, ובסופו
של דבר קיבלו בחזרה את המטוס,
הכסף, החוטפים ובני־הערובה, כל זה

ציון צפריר, העולם הזה

ר בץ( ע ם חרמטכ״ל) בנמל־התעוסה
החנמה ש ל מעלז ת?

המטוס הסובייטי
מאיפה בא להם השכל?

מוצלחת יותר מבחינת האינטרס של
ישראל.
ארבעה הפושעים הסובייטיים, בני
לאומים שונים אך כולם לא״יהודים,
החליטו להנחית את המטוס החטוף
בישראל. הם שמעו כי י ש בה ממשלה
חרשה, ימנית ואנטי־קומוניסטית. ציפ תה
להם הפתעה.
מהר ואלגנטי. תגובת ממשלת־ישראל
היתה מפתיעה בחוכמתה,, .רק
ממשלת־מעבר יכולה לתפקד בצורה
כל־כך מוצלחת,״ נאנח השבוע פולי טיקאי
בכיר.
ואכן, התגובה הישראלית הציגה את
התכונות החיוביות ביותר של האופי

מבלי ל שפוך אף טיפה אחת של דם. כך
נתנו ביטוי לרוח האנושית החדשה של
תקופת הגלאנסנוסט׳.
ואילו רבין ייצג את השיטה הברו טאלית
הקשוחה, שציינה את י שר אל
פעמים רכות. הדוגמה הבולטת: פרשת
בית־הספר במעלות, שבה פקד משה
דיין להסתער על חוטפים שהחזיקו
בידיהם ילדים כבני-ערובה. התוצאה:
מרחץ־דמים, שבו נהרגו חוטפים ויל דים
כאחד.
אולי זהו אות הזמן: הקג״ב מתקדם
לעבר שיטות הומאניות, ואילו יצחק
רבץ ודו מיו נסוגים לעבר תקופות
חשוכות של זי לזו ל בחיי־אדם.

העולם הזה 2675

^ רב מנחם פרו ש היה אגר סיבי
במיוחד כלפינו. הוא אמר

לנו, :זאת הדרך היחידה, נקודה! פשוט
עיזבו אותנו לנפשנו. אנחנו נחוקק את
חוק המדינה שלנו, ואתם תנהגו כפי
שאתם מבינים׳.
.קטעתי אותו, :הרב פרוש, אין לך
מונופול על המושג יהדות!׳״
הדובר הוא רבי בן סיימם, האיש
מיספר 2בתנועה הרפורמית בארצות־הברית.
סיימס שב בסוף השבוע מיש ראל,
שם הנהיג את אחת המישלחות
הרבות ששלחה יהדות־אמריקה כדי
לדבר עם יצחק שמיר, שימעון פרס
ואחרים, ולהזהיר מפני התחושה הח ריפה
השוררת בקרב קהילה רבת־הש־פעה
זו בקשר לתיקון חוק־השמת
(״מיהו יהודי״) על־ידי התוספת ״כה לכה״.
המישלחת,
בראשותו של סיימס, נפ גשה
גם עם איש־ש״ס, הרב יצחק פרץ.
שם נאמרו הדברים באווירה תרבותית
יותר .״הרב פרץ היה מקסים. הוא אמר
לנו פשוט, :לפי אמונתי, אינני יכול
לקבל יהודי שלא גוייר כהלכה!׳ הוא
יודע להקסים כפוליטיקאי. לפחות הוא
גבר! הוא איש הנלחם על הדברים שהוא
מאמין בהם. כשלא הצליח במילחמתו,
כמו במיקרה שושנה מילר( ,הגיורת
שעתרה לבג״ץ וזכתה) — הוא הת פטר!״
המישלחת
קיימה 35 פגישות, במשך
היומיים וחצי שבהם שהתה בישראל.
הפגישות כללו, כמובן, את הנשיא חיים
הרצוג, ראש הממשלה יצחק שמיר
ושר־החוץ שימעון פרס.

^ י ש ממי שאיתם נפג שנו לא
/ /י 1ניסה לתת לנו הרגשה כאילו
אנחנו מתערבים בענייניה הפרטיים
של ישראל. שימעון פרס הבטיח לנו
שיש 55 קולות בטוחים נגד השינוי
בחוק. זה עדיין לא רוב בכנסת? ובכן,
ישנם לפחות חמישה חברים בליכוד,
שהבטיחו לנו שיצביעו נגד התיקון.
וקיימים ארבעה־חמישה קולות נוספים,
מחוץ ל לי כוד ולמערך, שיצביעו נגר.
״פרס הודה ששגה שגיאה איומה
בתחילת המשא־והמתן. שמיר הסביר
לנו שסבר שזהו תיקון זעיר בחוק, ולא
עמד, לפני בואנו, על המשמעות המ לאה
של התיקון. לזכותו של שמיר
צריך לזקוף שהוא היה מוכן להכיר
בטעות. אולם הוא הסביר לנו שהוא
מוגבל בהתבטאויותיו, מפני שהוא
באמצע הליך של משא־ומתן עם הד תיים.״
המישלחות
והאישים האמריקאים ;
הציפו — וימשיכו להציף בקרוב — י
את ישראל. במקביל היתה מישלחת

צד״ל

ל חד מ ודע
1אומרים שהגנרד יוצא
1לפנסיה.
מג; כד
התעלומה סביב מיטתו של הגנרל
אנטואן לחד הולכת וגוברת.
חצייה הימני של קומת המחלקה־לטיפול־נמרץ
בבית־החולים רסב״ם
בחיפה נסגר לחלוטין. המקום נשמר
בקפדנות, יום ולילה, על־ידי כוחות־הביטחון,
המפטרלים גם ביתר חלקי
בית־החולים: מישטרה צבאית ואזרחית,
חיילי־צה״ל חמושים ברובים טעונים

מזה 2675

שכללה את מוריס אברם, מקס פישר,
שושנה קרדין, מבכירי המנהיגים של
יהדות ארצות־הברית. מלקולם הוב־ליין,
מנכ״ל ועידת־הנשיאים של יה־דות־אמריקה,
ביקר בארץ בגלל סיבות
אחרות, אך גם הוא עסק באינטנסיביות
בנושא ״מיהו יהודי״.
ג׳ק שטיין, מי שהיה יושב־ראש ועי־דת־הנשיאים,
עומד לבקר בקרוב בא רץ,
ומבטיח שלא להרפות מהנושא.
יהרות־אמריקה חלוקה בריעותיה
לגבי הדרכים להדיפת הסכנה ששמה
״התיקון בחוק מיהו יהודי״ .אחדים, כמו
שטיין, גורסים שאחרי ג ל המשכנעים
יש לקחת פסק־זמן ולצפות להתפת־

הייתי מעורב ביהדות, במדינת־ישראל,
אשתי התגיירה וי ש לנו שלושה ילדים.
אם י שראל אומרת לי, :אשתך לא יהו דיה,
י ל די ך לא יהודים:׳ אז אני מפקפק
בכלל בקשר שלי עם י שר אל״.
מוסיף ג׳ק שטיין :״מה שלא מבינים

ראל לא הצליחו להסביר מהו ״יהודי
אמריקאי״ .אחת הסיסמות בארצות־הב־רית
היא ״לחיי הפלורליזם״ .כלומר:
״בעוד שנאמנותך הלאומית לאמריקה
ברורה מאליה, ביכולתך להיות נאמן
לכל רת או כת שתאבה נפשך ״.זהו
המוסר הכפול של היהודי האמריקאי,
שעלה לכותרות בפרשת המרגל ג׳ונתן
פולארד.
רוגז ג׳ק שטיין, המספר בגאווה לא־מוסתרת
על התמונות שבהן הוא מונצח
עם גולדה מאיר ודויד בן־גוריון, לא
פחות מהתמונות המשותפות שלו עם
רונלר רגן וג׳ורג׳ בוש :״פתאום באים
הישראלים ואומרים לי, :ג׳ק שטיין,

הרבי מלוב אביץ׳
״את חייבת להאמין לי ד

פרץ
.הוא היה אנרסיב• ו
״הוא
לפתוח נבר ו
חדות
הבאות. אחרים, כמו סיימם, טו ענים
:״כמה שיהיו יותר מישלחות,
כך הישראלים ישתכנעו יותר שהעניין
רציני!״
על נושא אחד אין חלוקה יהדות
ארצות־הברית: חשיבות המאבק נגד
התיקון. העיתונים היהודיים ברחבי אמ ריקה
עוסקים כמעט אך ורק בנושא זה,
תוך כדי התעלמות מוחלטת מנושאים
שהיו קוצרים כותרות בזמנים אחרים,
כגון אי־מתן האשרה ליאסר ערפאת.
יהודי אמריקה גורסים שהישראלים
אינם יורדי ם ל שור ש הבעייה, ואינם
מבינים לליבם, ולכן י ש המפרשים זאת
כהתערבות בענייניה הפנימיים של
מדינת־ישראל .״גדל תי כילד ״,סיפר
הרבי סיימס בשיחה טלפונית נרגשת
מווירג׳יניה ,״על אמונה וערכים מסו־יימים.
פתאום באה מרינת־ישראל ואו מרת
לי, :כל מה שגדל ת עליו, זהו שקר
וכזב!׳ זוהי טראומה, מטילים דו פי בי הדותנו,
זה מעליב, מעורר כעס ותיס־כול.
״איש
אחד אמר לי היום, :כל חיי

באמת תודה רבה לך, אבל מנהיגיך
הרוחניים אינם כשרים בעינינו!׳״

הוא שיש 2500 רבנים בכל רחבי אר־צות־הברית,
שסמכותם מתערערת.
עשי חשבון כמה יהודים מאמינים באו תם
רבנים. לכן הגיבה הקהילה היהודית
בזעזוע כזה, כשרווח ששמיר יתמוך
בשינוי החוק על־ירי תוספת המילים
,על־פי ההלכה׳.
״ 2500 הרבנים האלה מייצגים ^90
מששת מיליוני היהודים באמריקה,
כלומר — חמישה מיליוני יהודים זו עמים
ופגועים מדחייתם על־ידי י ש ראל,
וכל זאת אחרי שנים של נאמנות
מופלגת לישראל״.
המישלחות הכבודות שהגיעו לי ש

על הדלת של המחלקה שלט ב שלו ש
שפות, המודיע שהכניסה לעיתונאים
אסורה בהחלט. כאשר הדלת נפתחת
שואל חייל בקול רועם מנין לכתב
לרעת שדווקא כאן שוכב הגנרל, ופוקד
להסתלק מיד מהמקום.
ישיבה על הספסל מחוץ למחלקה
גורמת למבטים נזעמים מחייל אחר,
והכתב נ אלץ להתמקם בגרם־המד־רגות.
לנקות
את הזבל. יש מעט מאוד
אורחים. הכניסה היא רק בעזרת תעודה
מיוחדת. ישיבה של חצי יום הניבה
תוצאות דלות.
רק שניים באו למקום. הם סירבו
בתוקף להתראיין, וניכר בהם הפחד
ומישמעת ההתרחקות מהתיקשורת. הם
הלכו לחייל שבכניסה כדי להתלחש
עימו על הניסיון לראיינם. הבעת־פני־הם
חמורה מאוד.
אשה ערבייה יצאה כשהיא ממררת

בבכי. שום אוכל לא הוכנס פנימה,
למעט טס ועליו שלושה ספלי־קפה.
סמי, המנקה של המחלקה, יד ע לס פר
מעט מאור. לרבדיו יושבים בני־המישפחה
של לחד בתוך המיתחם המ בוצר,
אולם לתוך החדר שבו שוכב לחד
הוא לא הורשה להיכנס אף כדי להריק
את פחי־האשפה .״החייל אמר לי שהוא
ינקה בעצמו את הזבל,״ הוא אומר,
ושואל בחשדנות אם אני מהעיתון.
דובר בית־החולים, הד״ר בן־ישי,
מסר שמצבו של הגנרל לחד ״יציב״.
לדבריו פגע כדור המתנקשת בסיעוף
אבי־העורקים מהחדר השמאלי של הלב
ליד שמאל .״אנו רואים הטבה במצבו
של לחד, אם כי הטבה איטית. הוא מגיב
כצפוי במיקרים כאלה, ולפי כל הסי מנים
יתאושש בקרוב. אם הציפיות וה תחזיות
שלנו לגבי החלמתו יתממשו,
הוא יו כל לחזור לתיפקוד מלא כמפקד
צבא דרום־לבנון.״

ן * יהו ״מנהיג כשר״
אבדם
״פרס הודה ששגה שגיאה איומה ו

-פיד רי.

^/שת החרדים? למשל הרבי צבי
קסטנבאום, אחד הרבנים הבולטים בא מריקה,
השייך לחצרו של הרבי מלו-
באביץ׳.
הרב הנכבד כמעט התעלף כששמע
את קולי בטלפון. קולו ממש רעד מפ חד,
והוא גימגם לאורך כל השיחה :״אני
בכלל לא מעורב בפוליטיקה. מי סיפר
לך סיפורים כאלה? מה לי ולפוליטיקה
ישראלית?(הרבה מאוד, על־פי עדויות
רבות ).אני כל־כך שמח למלא את חו בתי
פה. מהי חובתי? נו, חובתי...אין לי
מה לומר בנושא, מיהו יהודי׳ .כן, זהו
נושא חשוב, אבל את חייבת להאמין לי
שאינני מעורב. את מאמינה לי?״
״את יודעת ״,שאל אותי סיימס
נציג הרפורמים ,״ שנציגיו של הרבי

נאמר כי השמירה עליו ואי־מתן
רשות הכניסה לעיתונאים באו בעיק־בות
בקשה של בני־מישפחתו. אולם
שומר־הראש של לחד טען שצה״ל הוא
שאינו נותן לבני המישפחה להתראיין.
בן־ישי :״לחד הוא בהכרה מלאה,
למעט השעות המסויימות שבהן הוא
מונשם וי שן בהשפעת סמים שניתנו לו.
ביתר השעות הוא ער ומדבר עם בני־מישפחתו
השוהים לידו״.
לעומת זאת דיווח רדיו־ביירות על
החמרה נוספת במצבו, וגורמים רבים
בארץ נוטים להסכים לדבריו.
לא כדאי לשקר. מקורות במע־רכת־הביטחון
אף הם הגדירו את מצבו
כקריטי, וצחקו למישמע הציטוט מד בריו
של דובר בית״החולים .״סוד גלוי
הוא שאפילו יצליח הגנרל להחלים
החלמה שלמה,
פורש־שב״ב שיער שגם אם ימות

מלובאביץ׳ שלחו למצביעים מחוגים
מסויימים תמונות של רבנים, עם הב טחה
שאם יצביעו כמצופה מהם, יזכו
בברכה מהרבי?״
כל זה מוביל לנושא הכאוב ביותר
— כסף! ״במשך שנים,״ אומר סיימם,
״קיבלו מוסדות של חב״ד כספים מי הודי
ארצות־הברית. כעת אני מעריך
שתורמים רבים יפסיקו לתרום לחב״ד.
אני חושב שיהורי־אמריקה ימשיכו לת רום
כספים לישראל, והם צריכים לנ הוג
כך, אבל אני חושב שיהיה שינוי
גדול בתרומות. הם יתרמו סכומים גדו לים
למוסרות המעוררים פלורליזם וד מוקרטיזציה.
אני מוכן להמר שכספים
רבים, שזרמו לאנשי הרבי מלובאביץ׳,
ייפסקו״.
״איש אחד טילפן לי הבוקר,״ סיפר
ג׳ק שטיין ,״איש הידוע כתורם נדיב
ביותר לישראל. הוא זעם, :אם מה שה רבי
שלי אומר ועושה אינו די כשר
בעיניהם (הישראלים) ,ואיני די יהודי
בשבילם, אני לא תורם יותר!׳ הרגעתי
אותו. אבל מה שיקרה כעת, לדעתי,
הוא שיהודי אמריקה יבדקו לאן הולך
הכסף שהם תורמים, לאלה מטרות.
אנחנו נגדיר בדיוק לאלה מטרות ספ ציפיות
מיועד הכסף, ונשמור שלא
יגיע חלילה לישיבות של חב״ד...
״הרי הם (החרדים) דורשים יותר
ויותר כספים. מאין בדיוק יבואו הכ ספים?״

תוצאת־לוואי אחת של דרישות
החרדים, אחרי הבחירות, מסכימים
רבים ממנהיגי יהדות־אמריקה. השינוי
בעמדתו של יצחק שמיר (לתת צ׳אנס
לשיחות עם המערך) וההתנצלויות
הפומביות במערך (מדובר על הודעתו
הרגשנית של רפי אדרי, שלא התחייב
בשם פרס לתיקון בחוק) הם תוצאה של
מישלחות־הבכירים ששבו מישראל.
״גם בגללנו!״
כעת, מעריך הרוב, תחת שיקטן
פער־ההבנה בין יהודי־אמריקה לבין
הישראלים, י רגזו הישראלים על הש פעתם
וכוחם של יהודי־אמריקה וינטרו
להם על שהוכיחו בפעם נוספת את
כוחם. מצד שני, אומר שטיין, יהודי
אמריקה י רגי שו את השפעתם, ירגי שו
שהם חזקים.
״רק אנשים מעטים ייפגעו אישית
מהאקט הפוליטי הזה, אך מיליונים
ייפגעו סימלית וייפצעו מהעלבון כלפי
דתם, מסורתם ואנושיותם.
״אני רוצה להשמיע קולי בעניין זה.
עצומה זאת מתפרסמת בימים אלה
בעיתונים היהודיים בניו־יורק ובפר בריה.
רפורמים ואורתודוכסים כאחד
חותמים עליה, מטכסים עצה״.
י ש מי שהרוויח מתוצאות הבחירות
בישראל: יהדות אמריקה אכן חזקה יו תר,
מאוחדת יותר.

לחד, יתכן וירצו להשאירו בחיים לזמן־
מה כלפי חוץ, עד שיימצא לו יורש.
הרבה עיתונאים ואנשי־צבא־לשע־בר
אישרו זאת. כולם בטוחים שהמנגנון
הרישמי פשוט משקר.
בלבנון שומרים על איפול מוחלט.
ראשי צד״ל אינם מוכנים לדבר,
לא ברור מי מפקד כיום על האירגון.
בצה״ל מעריכים שאם אכן ייאלצו
למצוא מפקד חדש, הדבר יעורר בעיות,
שכן דרושה דמות כאריזמאטית, כמו
סעד חדאד ואנטואן לחד.
האלוף יוסי פלד אמר לא־מזמן ש־לחד
הוא המפקד היחיד, ואין לו תחליף.
כתב צבאי שחשש להיחשף, כדי
שלא לסכן את הקשרים שלו עם דובר־צה״ל,
שאל במרירות :״מתי הם ילמדו
שהעלמת־דברים רק מזיקה, בסופו של
דבר? כמה זמן הם עוד יטענו שמצבו
יציב ומשתפר בהדרגה?״

^ דירתה של פולה מוזס, אלמנתו
^ של עורך ידיעות אחרווות ובעליו,
התהלכה אשה צעירה ויפה כמוכת־הלם.
היא
התהלכה כל היום אנה ואנה,
החזיקה בידה את בנה בן השנתיים ולא
זיהתה את האנשים שדיברו איתה.
קשה היה להכיר באשה זו את ג׳ודי
ניר, צעירה חובבת־חיים ושוקקת־חיים,
כוכבת של מסיבות ומוקד של רכילו יות.
כמה
ימים לפני כן קיבלה ג׳ודי י די עה
שירדה עליה כברק ביום בהיר: בע לה,
עמירם, נהרג בתאונת־מטוס במכ סיקו.
הידיעה
הגיעה לי די ידיעות אחרונות
בשעה 8בערב. העורכים ניסו באופן
קדחתני להתקשר עם ג׳ודי ועם אמה,
פולה. הם לא הצליחו. ג׳ודי היתה
בתערוכת־ציורים בירושלים, בחברת
ידיד, קבלן. פולה היתה בהצגת־תי־אטרון
בתל־אביב.
אנשי ידיעות אחרונות התקשרו עם
הרדיו והפצירו בעורכי־החדשות שם
לעכב את שידור הידיעה המרעישה, עד

שתהיה אפשרות להשיג את בני־המישפחה,
כדי שלא ישמעו על האסון
באמצעות הרדיו.
לבסוף הושג הקבלן, ידידה של
ג׳ודי, בטלפון שבמכוניתו. הוא יצא
לרגע מהתערוכה כדי לקחת מן המ כונית
חפיסת־סיגריות. נמסר לו בטל פון
במה העניין, והוא התבקש להחזיר
את ג׳ודי מייד הביתה.
בינתיים נשלח איש בליוויי ת רופא
להביא את הידיעה לפולה מוזס. כשזו
הגיעה הביתה וראתה אוו הרופא הממ תין
לה, שאלה מייד- :קרה משהו?
למי?״ כעבור שעה קלה הגיעה לשם גם
ג׳ודי, המתגוררת באותו הבית, מתחת
לדיר ת אמה.
מאז ניתקה ג׳ודי מגע עם העולם.

רצח
ב 500-דולר
^ אשר התקבלו בארצות־הברית
ובארץ הידיעות הראשונות על האסון
במכסיקו, היו התגובות בשני המ קומות
שונים.

טם ג׳ודי
ניתוק מנע עם העולם

ניר כאיש־השנה ת שמ׳׳ז
כל ם־ שידע, מת באופן מיסתור׳
באמריקה האמינו הכל, מן הרגע
הראשון, שעמירם ניר נרצח.
העיתון המכובד וידיורק ט״מס, בעל
הסיגנון השמרני והאחראי, כמעט הכ ריז
על כך בכותרת. הידיעה נוסחה בש־פת־רמזים
שקופה, שהובילה את הקורא
בהכרח למסקנה כי -המוות המיסתורי״,
כהגדרת העיתון, היה רצח פוליטי.
בעיני האמריקאים היה זה חשש
סביר, בגלל כמה סיבות:
• איש לא היטיב לדעת את סודו תיו
של ג׳ורג׳ בוש כמו עמירם ניר. בוש
פגיע ביותר בפרשת איראן־קונטראס,
שעמירם היה אחד מיוזמיה העיקריים
בשלב מסויים. הוא גם תי ד רו את בוש,
בשעתו, בעניין זה.
עכשיו עומד בוש להיכנס לבית הל בן.
בעיני אמריקאים רבים היה זה טיב־עי
כי מישהו מחסידי־בוש יחליט לחסל
את העד הבלתי״נוח.
• ברגע זה מתנהל המישפט נגד
שותפו וי די דו של ניר, קצין־הנחתים
אוליבר נורת׳ .הנשיא רונלד רגן סירב
לחון אותו, כפי שנחונו אנשי השב״ב
בפרשת האוטובוס בקו ,300 וכפי שנ תון
הנשיא ריצ׳ארד ניקסון על־ידי יור שו,
ג׳ראלד פורר.
רונלד רגן בוודאי היה שמח לעשות

כן, אך הוא לא העז. הוא חשש מפני
תגובת הציבור האמריקאי, שאינו אוהב
דברים כאלה, ו שאינו אדיש כציבור
הישראלי.
לעומת זאת סירב רגן להמציא
לבית־המישפט מיסמכים סודיים רבים
על הפרשה- ,מטעמי ביטחון״ .יתכן
מאוד שי ש במיסמכים האלה חומר
המרשיע את רגן עצמו ו/או את סגנו
ראז, בוש. חומר זה היה ידוע מן הסתם
לניר.
אולי התכוון נורת׳ להסתייע בניר?
אולי פחד מישהו מפני עדו תו של זה?
• עצם התאונה היה חשוד. מכל
צורות הרצח הפוליטי, הפלת מטוס היא
הדרך הנוחה ביותר. חבלה קטנה במכ שירי
המטוס די בה כדי להשיג את המ טרה
בצורה שקטה. כפי שאמר השבוע
מומחה- :תמורת 500 דו לר אפשר לר צוח
במכסיקו כל אדם.״
• הוסיפו לחשד זה נסיבות שונות.
מה באמת עשה ניר במכסיקו? מדוע
הזמין מטוס בשם בדוי? מדוע טיפל
בעניין, מייד אחרי התאונה, סוחר־נשק
ידוע, מרקוס כ ץ (מממן של המפד״ל,
ול שעבר מבעלי הצהרון חדשותן?
אך יותר מכל הושפעו יוד עי־דבר מן
האווירה הכללית האופפת מיקרים כא לה
בארצות־הברית. החשש מפני מע־שי־רצח
פוליטיי ם מטעם שרותי־הביט־חון
או ספיחיהם הוא נ פוץ וכללי.
למשל: עד היום משוכנעים אמרי קאים
רבים כי הנשיא ג׳ון קנדי נרצח
בידי גוף סודי, שהיה אולי קשור עם
שרותי־הביטחון האמריקאיים. ל פי
חשר וה, הרוצח הגלוי, לי אוסוולד^
המופרע, היה רק מכשיר. ולראייה: מאז
רצח קנדי מתו בזה אחר זה כל מי שיד עו
משהו על העניין. כולם מתו בנסי בות
מיסתוריות, בעיקבות תאונות מו זרות
או סיבות -טיבעיות״ כביכול.
כאשר דמות פולי טי ת שנוייה־במח־לוקת
כמו עמירם ניר, הקשור לעניינים
( המשך בעמוד ) 42

עם פולה
,קרה מ ש הו? למיל

להלן קטעים מהכתבה של אורי אבנרי על
איש־השנה עמירם ניר, שהופיעה ערב ראש־השנה
1987 תחת הכותרת ״יועץ הסתרים״.
^ א שר התפוצצה הפרשה, ונודע שמו
של עמירם ניר להמוני י שראל והעולם, הצ טייר
האיש כצבר אשכנזי טיפוסי, מהדורה מודר נית
יותר של בן דור־הפלמ״ח, הטיפוס שהיה
בשעתו גיבורן של עשרות יצירות־קיטש בספרות
ובקולנוע.
אולם ניר רחוק מאוד מטיפוס כזה. הוא אומנם
צבר, י לי ד הארץ, אך בעיניו של איש רור־הפל־מ״ח,
בן היישוב הוותיק, הוא כמעט עולה חדש.
עמירם ניסקר נולד ברמת־גן ב־ , 1950 אר הו ריו
הגיעו ארצה רק שלוש שנים קודם לכן, ב־
. 1947 שניהם ניצולי־שואה.
שני ההורים נולדו בעיירות קטנות בפולין —
כמו מנחם בגין, שימעון פרס ויצהק שמיר. האב
נולד בעיירה אוססרוביץ, האם בעיירה בירז׳יק.
האב, יצחק, גדל בבית דתי מאור, אך ״התפקר״
עור בפולין.
רוב בני המישפחה, מצד האב ומצד האם, מרים,
הושמדו בשואה. לאב אחות אחת מניצולות אוש־וויץ,
המתגוררת בארץ. האם היתה בגטו־ורשה
ונמלטה משם.
ההורים התחתנו עוד בפולין. האם היתה ציו נית
מהבית, חברה בתנועת־נוער ציונית. היא הגי עה
לי שראל שנה לפני בעלה. במשך שנה זו הת גוררה
בקיבוץ בית־זרע.
האב למד רפואת־שיניים בפולין. בארץ עבד
במשך כמה שנים כטכנאי־שיניים, עד שהוכר כ רופא.
גם האם עברה במשך כל השנים. המיקצוע:
מורה לתפירה ולגזירה בבית־ספר תיכון מיקצועי.
כמו כל מישפחה של עולים חדשים, משארית
הפליטה, עברה המישפחה דרך קשה עד שהתב ססה.
המצב הכלכלי בשנים הראשונות היה קשה,
אם כי לא הגיע עד כדי מחסור ממש.
שני הילדים, עמירם ואחותו הקטנה ליאורה,
הצעירה ממנו ב שלו ש שנים, גרו בחדר אחד ביחד.
בדירה היתה גם מירפאת־השיניים של האב. בבית
שררה בשנים הראשונות אווירה של חיסכון, אם
כי תמיד היה מצוי מה שצריך. מה שצריך — אך
לא יותר.
מיצרך אחד לא חסר מעולם: ספרים. ספרים
מכל הסוגים, וביניהם ספרות קלאסית.
ניר מעולם לא הרחיב את הדיבור על ילדו תו.
על כל 14 שנותיו הראשונות מעולם לא אמר
מילה.
יתכן כי שנים קשות אלה הן שגרמו להידוק
הקשר בין שני הילדים. עד היום קרובים עמירם
וליאורה זה לזה הרבה מכפי שרגי ל בארץ בין אח
ואחות. יש ביניהם די מיון רב, לא רק מבחינה

התאונה שנה מצא אותו המוות היתה וק
האחרונה בשושות של מישחקים עם המוות
שאפתן קיצוני? מתי זה קרה? האם בימי לימודיו
בבית־הספר? האם עוד לפני כן? האם השפיע על
כך המצב הכלכלי בבית, בשנים הראשונות? האם
יש לזה קשר עם זיכרונות־השואה של ההורים או
עם היותם עולים חדשים? האם זה יצר מצב של
חררה בבית? האם מנת־המישכל הגבוהה שלו
גרמה לניכור?
על כל פנים בתים! חדש נראה עמירם ככל
נער אחר. הוא אהב לשחות, לשחק כדורגל
ול טייל בארץ ברגל. בעוד שחלק מהתלמידים
כבר באו לבית־הספר במכוניות הפרטיות של
אבא ואמא, נסעו עמירם ניסקר ואחותו ליאורה,
שלמדה אף היא באותו בית־ספר, באוטובוס
מרמת־גן עד לתחנת־הרכבת, ומשם הלכו ברגל.
לפעמים כא עמירם על אופניים.

העין הימנית אבוה
חדי סיום לי מודיו בבית־הספר התיכון לא
התגייס עמירם ניר מייד. נותרו לו כמה חוד שים
עד לשרות הסדיר בצה״ל, והוא התחיל
ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה העברית. אז גם

יש תעלומה מסויימת לגבי עיצוב אופיו. מה
גרם לו להיות מופנם, מנוכר משהו, אנאליטי וקר,

היה עליו לסקר תרגיל של חי״ר במעלה-אדו-
מים. הוא יצא ברכב שלו מביתו ברמת־גן. ביציאה
מהעיר, בבוקר, עקף אותו רכב שבא מאחוריו,
חתך את המסלול והעיף אותו הצידה.
ברזל ורסיסי־זכוכית חדרו לעינו הימנית, והיא
נשפכה על החולצה. הוא ניסה להחזיר אותה בחז רה
לארובה, בתיקווה להצילה.
כל העת היה בהכרה מלאה.
הוא עצר מונית, ביקש מהנהג להוביל אותו
לבית־החולים הקרוב ביותר, כשהוא מחזיק את
העין במקומה בידו, וראשו מוטה אחורה.
כך נכנס לחדר המיון. אחיות ותיקות וקשוחות
לא ראו מראה כזה מימיהן.
גם בבית־החולים לא התעלף. לפני שהוכנס
לחדר־הניתוח טילפן לאחותו, ליאורה. זו חשה
למקום והוא נתן לה הוראות מפורטות: למי
להודיע על התאונה, כיצד לארגן את גרירת
המכונית למוסך. הוריו היו בחו״ל.

ניר בטלוויזיה 1975 ,

ניר ככתב צבאי

אחיות קשזחזח לא רא 1ד בר כזה

ונם פנז בתל

אדםר דו
חיצונית, אלא גם בקשיחות־האופי ובדרך המחש בה
הבהירה והשכלתנית.
ההורים ריברו עם הילדים עברית. אולם ביני הם
דיברו ההורים גם פולנית. היה זה בית של
עולים חדשים, ששורשיהם במיזרח״אירופה ובתר בותה.
האם
היתה הדמות הפוליטית בבית. היא היתה
מזוהה עם מפ״ם, ובמשך זמן־מה אף היתה פעילה
במיפלגה. לימים העדיפה את הבית על הפעילות
הפוליטית, ונטשה אותה.
היה זה אך טיבעי שהנער עמירם יצטרף לקן
השומר־הצעיר, וכי ילמד בבית־הספר תיכון חדש,
שעליו ריחפה רוחה של טוני הלה האגדתית.
תיכון חדש היה המוסד החינוכי של העילית
האשכנזית בתל־אביב. הוא חינך לדמוקרטיה ול־הומאניזם,
ושררה בו אווירה שמאלית מובהקת,
תוך שימת הדגש על אמנות ותרבות אירופית.
עמירם היה תלמיד טוב, פעיל במועצת־התל־מידים
בבית־הספר. במשך תקופה מסויימת ניגן
בטרומבון, ואף היה חבר בתיזמורת העירונית של
רמת־גן.
אז גם התחיל בקאריירה העיתונאית שלו —
בעיתון בית־הספר. הראיון הראשון שערך כעיתו נאי
מתחיל היה עם אייבי נתן, שהפך לימים
לידידו הטוב.
כאשר הגיע ניר לתיכון חדש, ב־ , 1964 כבר
היתה מישפחתו מעורה בארץ, וגם מצבה הכלכלי
התבסס. האם בכל זאת הרגיש הנער שהוא שונה
מנערי־השמנת של שיכבת־העילית הוותיקה, ש אינו
״שייך״ ,שאינו ״משלנו״?
האם חש שעליו להוכיח את עצמו? האם זוהי
אחת הסיבות לשאפתנות הקיצונית שלו, שאינה
אופיינית לצברים, הדחיפה הפנימית שלו להצט יין
בכל מחיר, להוכיח את כושרו ויכולתו, להגיע
לצמרת?

הפציעה השלישית, החמורה ביותר, אירעה
כעבור שנתיים, ב־ .1972 אז היה בן ,22 קצין
בצבא־הקבע, כתב של גלי־צה״ל, והיה ידוע כנהג
פזיז.

עזב בראשונה את הבית ועבר לירושלים.
יתכן והיה ממשיך בלימודים, במיסגרת העתו דה
האקדמית, אילו נמשך לכך. נראה שכבר אז
היה קשה לו לבחור בין הצבא והחיים האזרחיים
— מחלוקת פנימית, המסבירה כמה מן הזיגזגים
התכופים בקאריירה שלו לאחר־מכן. על כל
פנים, לפתע הפסיק את לי מודיו והתגייס לצבא.
היה מובן מאליו שצעיר כזה יתגייס לצנחנים.
חודשים מעטים אחרי שהתגייס, ב־ , 1969 איר עה
לו תאונת״אימונים. היתה זאת הפציעה הרא שונה
בחייו עתירי הפציעות. רשימת הפציעות
והתאונות שלו ארוכה, כמעט חסרת־דוגמה, ואין
ספק שיש לה קשר עם אופיו.
בשעת תרגיל יחידתי נפל מצוק. עצם הכתף
שלו נשברה. במשך חודש שכב בבית־החולים הדסה
בירושלים.
הפרופיל שלו הורד. נבצר ממנו להמשיר בש רות
קרבי. י דיד הציע לו לבוא לתחנה הצבאית,
נלי־צה״ל, ככתב צבאי. כך החלה הקאריירה
התיקשורתית שלו.
בהזדמנות זו גם החליף את שם מישפחתו.
ניסקר הפך ניר.
תוך כדי שרותו בנלי־צה״ל, ועל־פי דרי שתו
הבלתי־נלאית, הועלה הפרופיל שלו שוב, והוא
התעקש ללכת לקורס־קצינים. משם חזר לגלי־צה״ל
כקצין — דבר נדיר למדי.
ככתב צבאי הצטרף לפשיטות צה״ל בלבנון.
הוא יצר קשרים עם המפקדים, ואלה עזרו לו
להגיע לפעולות נוספות. הקצינים, שראו בו לוחם
מעולה, בעל כושר קרבי ואומץ־לב, נשארו קשו רים
עימו עד היום. גם אחרי שעבר לתפקידים
אחרים, ראו בו אנשי־צה״ל אחד משלהם.
באחת הפשיטות האלה, ב־ , 1970 נפצע בפעם
השניה. כאשר ליווה יחידת־חי״ר נפצע מתחת
לברך, כנראה מרסיס של בזוקה. יחד עם כל
היחידה פונה ארצה בסטי״ל. אחרי שהייה בבית־החולים
הוחזר לשרות.

שיחבשו אותו, כדי שיו כל להמשיך עם היחידה,
שעמדה לצלוח את התעלה. הוא נחבש, ומייד
לאחר מכן נפצע שוב מרסיסי־פגז בשיפולי־הגב.
הפעם לא היה ויכוח. עמירם, הפצוע בפעם
החמישית, פונה לבית־החולים שערי־צדק בירו שלים.
תמונתו
בבגדי בית־החולים, לי ד הקומיקאי
האמריקאי־יהודי דני קיי, פורסמה בעיתונים.
סיפר אז עמירם :״דני קיי בא לבקר בבית״החולים
וישב על המיטה שלי. הייתי מטושטש לגמרי.
הפציעה כאבה, וניסיתי להרחיק אותו, אבל זה לא
הטריד את קיי, שהתלוצץ, :מישהו מנסה להוריד
אותי מהמיטה שאני יושב עליה. אני לא יוד ע מי
זה, אבל אם אמצא אותו, אוציא לו את העין
השניה!״׳

0חיסמונת דיין

* ץ ה מלמדות הפציעות הרבות האלה על
איש השנה תשמ״ז?
הן יוצרות כמעט אוטומאטית אסוסיאציה עם
אדם אחר, שהיה עתיר תאונות ופציעות: משה
ריין.
כמו ניר, איבד דיין את עינו, השמאלית. אצל
דיין זה קרה בפעולה קרבית, במהלך הפלישה
הבריטית ללבנון במילחמת־העולם השנייה. דיין,
שנילווה לכוח אוסטרלי, עלה לגג בניין. בצורה
בלתי־זהירה, כדי לצפות באוייב במישקפת. כדור
פגע במישקפת, וזו חדרה לארובת־עינו. דיין אחז
בעצמו במישקפת התקועה בעין, וכך הגיע אחרי
נסיעה ארוכה לבית־החולים. בגלל אופי הפציעה
של ארובת־העין, לא יכול היה להזדקק לעין־
זכוכית.
לאחר־מכן נפצע דיין כמה פעמים. פעם נפצע
בעת חפירה ארכיאולוגית בלתי־זהירה. האדמה
התמוטטה עליו.
ריבוי כזה של תאונות ופציעות אינו יכול
להיות מיקרי. אצל דיין, כמו אצל ניר, היה קשר
ברור בין אומץ־לב גופני בל תי־רגיל ובין חוסר־זהירות.
פסיכולוגים
אומרים שתכונות אלה מעידות
על יצר כמוס להרס עצמי. מה מקורו?
על כך י ש תיאוריות רבות. י ש המדברים על
ריגשי־אשמה תת־הכרתיים. האדם חש באשמה
דימיונית. התחושה נזרעה בו בילדותו, והוא מע ניש
את עצמו.
תיאוריה אחרת אומרת שזהו סוג של בריחה.
אדם שהציב לעצמו משימות בלתי־אפשריות,
והמרגיש שאינו יכול להתמודד איתן, מוצא
לעצמו בדרך זו אליבי.
דיין לא התגבר על בעייה זו מעולם, והוא לקח
אותה עימו לקבר.

רו אתורו

לפני הניתוח כבר יד ע ניר שעינו הימנית
אבורה. הוא עבר סידרה של ניתוחים, שהכשירו
את חלל־העין לקליטת פרוטזה. אי־אפשר להכין
לו את הפרוטזה בארץ. הוא נסע לגרמניה, למקום
מיוחד שבו מייצרים עיניים מלאכותיות בתהליך
מסובך. עד היום הוא נוסע לשם בכל פעם כשהוא
זקוק ל עין חדשה.

נציעה ריר התערה
ך* ש שו חרר מבית־החולים שוחרר ניר גם
^ מצה ״ ל. שוב נרשם לאוניברסיטה העברית,
הפעם ללי מודי כלכלה ויחסים בינלאומיים. באו תה
שעה התקבל גם לטלוויזיה, עבר קורס כתבים
והפך כתב למשימות כלליות.
זה היה מצבו כשפרצה מילחמת יום־הכיפורים.
הוא מצא את עצמו במאגר הקצינים שלא שובצו
עדיין בתפקידי־מילואים. על כן עשה מה שעשו
רבים באותה שעה, כשמצאו את עצמם במצב זה:
ביום הראשון של המילחמה הגיע לחזית ביוזמת
עצמו, ותבע ל שבצו בתפקיד קרבי. הוא הגיע
לחטיבת־הצנחנים של דני מט, שבו שירתו חבריו
מימי השרות הסדיר. המח״ט סירב, אך ניר הודיע
לו שיצטרף ליחידה על אפו ועל חמתו. בלי
ברירה נכנע מט ושלח אותו לאחד הגדודים,
ככתב.
ניר התקשר עם הטלוויזיה בירושלים וביקש
לצרף אליו צלם. השניים הסתפחו לג דו ד הראשון
שפרץ את המצור המצרי על המוצב בוד פשט בקו
בר־לב. את כתבותיו שלח לירושלים בכל דרך
אפשרית — באמצעות פצועים שפונו לעורף,
טייסי המסוקים שהביאו מפקדים, מטוס פאנטום
שנחת נחיתת־אונס(הטייס טילפן מהבסיס ל טל וויזיה,
ששיגרה מונית לקבל את הכתבה).
במהלך הפעולה הזאת נפצע בפעם הרביעית.
ליד מוצב בודפ ש ט, על גדת התעלה, פגע
רסיס של פגז ברגלו. הוא סירב להתפנות וביקש

עמירם ניר לא עצר בדרכו בגלל הפציעות
הרבות. מייד כשהחליט מן הפציעה חזר לזירת־הקרב.
במשך חודש שהה בפאיד, ועם הפסקת־האש
הצטרף לגדודי ם ששהו בגולן.

., 9׳ש רו שעה!״
* * 0סיום המילחמה היה ניר קצין בדרגת סגן,
בן .23 הוא חזר לטלוויזיה והתמנה כאחד
משלושת עורכי מבט, תפקיד שבו היה עליו לתת
הוראות ולפסול כתבות של כתבים הרבה יותר
ותיקים ומנוסים.
הקאריירה שלו היתה בעיצומה. דן שילון
קיבל לי דו את מחלקת־החדשות, שיתף את ניר
באירגונה מחדש. ואז אמר ל שילון :״החלטתי
להתגייס לחיל-השיריון!״
שילון הנדהם הגיב בטרוניה :״אתה עוזב אותי
עכשיו?״
זה קרה כך: בנובמבר 1974 יצא עמירם לצלם
כתבה על ההתנדבות לצבא־הקבע. האלוף משה
(״מוסא״) פלד, מפקד גייסות־השיריון, סיפר לו
על המחסור החמור בקציני־שיריון, שרבים מהם
נהרגו במילחמה. הוא הסביר שגייסות־השיריון
עומדים להכפיל את כוחם, וכי הוא מנסה לגייס
קציני מילואים מגייסות אחרים, שיתנדבו ויעברו
הסבה ל שיריון. תוך כדי כך העיף מבט רב־משמעות
בעמירם.
״יש לי זמן לחשוב?״ שאל ניר.
״בוודאי,״ השיב האלוף ,״יש לך שעה!״
בתום השעה התנדב עמירם, ונשלח לקורס
הסבה לקציני־שיריון. גם אחותו הושפעה ממנו,
התנדבה לתקופה של שנה ושירתה כקצינת־חינוך
בסיני.
את השרות סיים עמירם כעבור שנה כמפקד
פלוגת־טנקים.
מדוע הלך לצבא־הקבע? השיב עמירם באחת
ההזדמנויות :״פחדתי להגיד שהמניעים שלי הם
אידיאליסטיים. פטריוטיזם הפר למילה גסה״.

סר פן מתמיד
סרבן־המילואים אפריים שירמן, ששלח באפריל מיכתב
לשר־הביטחון, יצחק ר בץ, ובו הביע את אי־נכונותו לשרת
במילואים מסיבות מצפוניות, נקרא ל שרווד מילו אי ם לפני
שבוע.

שירמן סירב לצאת לשרות-מילואים של
שלושה ימים. הוא נקרא לבירור והודיע שהוא
מתכוון להתמיד בסירובו, גם אס יצטרך לשבת
בכלא.
בזמנו סירב שירמן, המסרב ללבו ש מרים ולשאת בנשק,
לשרת במילואים במילחמת־הלבנון.

מאבקים בדוגועת־החרות
בקרב צעירי תנועת המיות התחילו המאבקים
על תפקיד יו׳׳ר הצעירים.
מיכאל רצון, היו״ר הנוכחי, עו מד לסיים את תפקידו,
ויושב־ראש חדש ייבחר בוועידת הצעירים, שתערך, כנראה,
מייד אחרי הבחירות המוניציפאליות. הבחירות שהיו
אמורות להתקיים לפגי שנתיים לא התקיימו, בגלל פי צוץ
ועידת־חרות והמאבקים בתוך התנועה.

בינתיים י ש בבר מועמד בולט לתפקיד זה,
ממחנה שמיר־ארנם. האיש הוא משה גילצר,
ממנהיגי הסטודנטים באוניברסיטת בר־אילן,
בעל תואר אקדמי בכלכלה.
תפקיד יו׳׳ר צעירי חרות נחשב לקרש־קפיצה חשוב לכנסת.

המנכ״ל המיועד
ל מי שרד־ ה ת חבור ה
האיש הצמוד לראש־הממשלה במגעיו עם השותפים
הקואליציוניים הפוטנציאליים אינו שר ולא חבר־כנסת.
האיש הוא שמוליק סלווין, עתר יועצו הכלכלי של יצחק
שמיר.
סלווין, בעל תואר״שני בכלכלה, בא ממישפחה חרדית,
דובר אידיש, ול כן מכיר את הציבור החרדי מבפנים.

י ש סיכוי סביר מאוד, שאחרי הקמת הממשלה,
יתמנה סלווין לתפקיד מנפ׳׳ל מי שרד־התחבורה.

חטיפה
מ ש תלמת
לר שו ת
״ר שות שדות־דתעופה״ תגבה תשלום
מרשות־התעופה הסובייטית, עבור נחי תה
ו שרותים אחרים, שקיבלו המטוסים
הסובייטים ב ארץ, בפר שת החטיפה.
הרשות מתכוונת לגבות 1700 דולר
עבור נחיתה, כמה מאות דולארים עבור
החנייה בנמל ו עוד כמה ע שרו ת שקלים
עבור האוטובוסים שהעבירו את צוו ת ה מטוס.

338

ביום
השני, ה־ 5בדצמבר, מסר דובר
צה״ל על 246 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה אינו כולל את ההרו גים
מירי מתנחלים.
ואילו סגן הרמטכ״ל, האלוף אהוד ברק,
הודה, בניגוד לידיעו ת שמפרסם תבר
צה״ל, כי מאז תחילת האינתיפאדה נהרגו
בשטחים הכבושים 301 פלסטינים.
לפי ספירת ״העולם הזה׳׳ עומד מיספר
ההרוגים מאז תחילת האינתיפאדה, שה שבוע
ימלאו לה שנה, על .338
לעומת זאת, מסת מקורות פלסטיניים
על 427 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
286 הרוגים מירי חיילי צה׳׳ל ומת •
נחלים.

66 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 37 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 38 התגים מסיבות אחרות.

שטיחים לסין
המעורבות הכלכלית של ס ץ בארץ מתעצמת.

השבוע נדהם מנהל מיפעל-שטיחים בבית־שמ
ש כאשר קיבל טלקס מסין ו בו בקשה
לדוגמות והצעה לרכישת ידע לייצור שטיחים.
המיפעל, שנבנה בבית־שמש בהשקעה של שלושה מי לי ץ
דולר, זוכה באחרונה גם לנתח שוק ג דו ל בענף השטיחים,
בגלל הקשיים הכלכליים של החברות בבעלות אברהם
שפירא.

נאמן מתכונן לקרב
יגאל נאמן, מנכ״ל ״תדיראן״ ,אינו מתכונן
לפרוש מתפקידו בשקט ברא שי ת ינואר, כפי
שמצפים ממנו רא שי ״חברת העובדים׳׳ ,ולא
יניח לחיים רוזן, מנכ״ל קבוצת-התיקשורת של
״תדיראן״ לתפוס את מקומו.
נאמן, האחראי להפסדים של יותר מ־ 24 מילית דו לר השנה,
לא מתכוון לשאת לבדו במחיר הכישלונות.
כבר שנתיים מנבאים גורמים שונים את הדחתו, אך עד כה
הצליח להחזיק בתפקידו.

החרדים כבר מתכוונים

רווגה ל חז ק את קולק

המיגזר החרדי כבר החל בהכנות לקראת
הבחירות המוניציפאליות הקרובות.

במיפלגת-העבודה לא תאים בעין יפה את
תוכני תו של יונה בצלאלי, יו״ר ועד עובדי
הסוכנות ומנכ״ל בפועל של מחללת הנוער
והחלוץ לרוץ ברשימה עצמאית למועצת העיר.

מפירסומים שונים בעיתונות החרדית עולה כי בשבועות
האחרונים עושים גורמים חרדים שונים מאמץ, כדי להגדיל
את מיספר הבוחרים החרדים בערים הגדולות.
במיוחד נעשה מאמץ ל הגדיל את מיספר הבוחרים החרדים
בירושלים ובבני־ברק.

מדובר באלפי אברכים ותלמידי-ישיבות
מישובים בבל רחבי הארץ, הלומדים בירושלים
ובבני-ברק, א שר מתכוונים להחליף את
כתובותיהם ולהצביע בערים מגדולות ולא
במקומות מגוריהם.
כך יתאפשר למיפלגות הדתיות לחזק את כוחן במועצות
אלה.

מונעים טיפול רפואי
ג׳והר אבו־טיר, קטינה העצורה כבר מחודש
אפריל בכלא ״נווזד תירצ ה״ ,ללא תאריך
למישסטה, אינה זוכה לטיפול רפואי.
ב־ 15 בנובמבר, בעיקבות תקרית שמקורה בחוסר״הבנה,
נגררה ג׳והר לתאה על־ידי שני סוהרים־גברים. ידה נפגעה,
וכתוצאה מטיפול רפואי לקוי נשארה היד משותקת והיא
סובלת מבעיות תיפקודיות קשות.

למרות תלונות ש הוג שו למנהלת הכלא, חיה
שוהם, ולמרות בקשות חוזרות ונ שנו ת ולחצים
של ועד־הרוסאים, חברי־־כנסת ו אירגון
״נעמ״ת׳י לא מקבלת ג׳והר טיפול רפואי הולם,
ואף לא התקבלה תגובה בנדון מהנהלת הכלא.

בצלאלי טוען שהוא נהנה מתמיכה של רבים, לא רק
בסוכנות, אלא גם במקומות־עבודה מאורגנים, ואם יכנס
למועצה יוכל לחזק את סדי קולק, נוכח התגברות כוחן של
המיפלגות הדתיות.

פילוג כרמ ח־ ה שרון
משה ו ר בץ, רא ש המועצה המקומית של רמת־השרון,
מתכוון לפרוש מהמערך ולרוץ
לבחירות הקרובות ברשימה עצמאית.
בינתיים נבחר אפריים(,פיחוטקה׳׳) חירם כנציג המערך.
ופלגים אחרים במערך שוקלים הקמת רשימה על־מיפלגתית
שתהיה משותפת למערך ולליכוד. הם גם
מנהלים מגעים חשאיים עם יקי סקולר, נציג הליכוד
לבחירות, על רשימה משותפת.

סוסיה נפתחת ל ק הל
אתר חדש, יחיד מסוגו נפתח בימים אלה בעיר
הקדומה סוסיה.
מדובר בעיר שלמה, היחידה בעולם, בת 1600 שנה,
שהתגלתה לפני חמש שנים. בעיר, שהיא בשטח של 300
דונם, התגלו בית־כנסת, מגורים, יקב, מערות־עבודה,
פסיפסים וכתובות.

העיר, הנמצאת בשטחים הכבושים, התגלתה אחרי מילחמת
ששת־הימים וכבר אז החלו בחפימת ראשוניות, אולם
עבודוודהחפירה האינטנסיביות נעשו בחמש השנים
האחרונות.

האתר נפתח בימים אלה לתקוסת־הרצה
והפתיחה הרי שמי ת תהיה בפסח.
עקיבא לונדון, מנהל הפרוייקט, מסר כי בחפירות וב אירגון
פתיחת האתר הושקעו מי ליון דו ל ר וחצי.

סוגרים את הר״נור
בי שיב ה של מועצ ת עיריי תית שלי ם תעלתה
הצעה לסדר-היום לסגור לתנועה ב שב ת את
רחובות שכונ ת הר־נוף.
ההצעה נדחתה על־ידי רוב חברי הוועדה.
לטענת מאיר פורוש, חבר מועצת עיריי ת ירושלים, תומכים
ח ב תושבי השכונה בסגירת הרחובות.
לעומתו טען עימנואל זיסמן, חבר הנהלת מועצת העירייה,
כי קיים הסדר, שנקבע על דעת השכונה, בנוגע לסגירת
שיבעה רחובות בלבד.

מיס ב סכנ ת ביו ב
מנתונים של דו״ח מי שרדי הבריאו ת עולה כי
מאות בארות־מים ברחבי הארץ נמצאות
בקירבה מדאיגה ומסוכנת לקווי ביוב.
קיימת סכנה שמי הביוב יחלחלו לבארות, יזהמו אותן
ויגרמו למחלות־מעיים קשות. יתכן אף כי בחלק ג דו ל
מאותן בארות כבר התחיל התהליך.
מ חבר ב־ 600 בארות בכל רחבי הארץ וב־ 87 בארות באיזור
מרכז הארץ בלבד. הבארות נמצאות במרחק 5־ 100 מטר
מקווי ביוב, בעיי ! בערים נתניה, כפחסבא, פתח־תיקווד,
רעננה, רחובות ור א שודל ציון.

לסי הוראות מישרד־־הבריאות י ש לצלם את
קווי הביוב כל תקופה מסוימת, אך למרות
ש הציוד המתאים נמצא ב ארץ והשיטה ידועה
לר שויו ת, לא צול מו הבארות, ולכן, לא ידוע אם
קיימת דליפה של ביו ב למקורות המים.

מיהו מושבניק?
מושב-העובדים שדה־ניצן ניצל את הרוחות
הסוערות סביב פר שת מיהו י הודי כדי לע שות
נפ שו ת למו שב.
במודעה, שפורסמה בעיתוני סוף־השבוע, השתמש המושב
בגי מי ק כדי לקדם את ע ניי נ ץ והשאלה הבוערת מיהו
יהודי, הפכה במודעה לשאלה מיהו מושבניק.

ל א מצליחים ל מ כור
למלון ״מנדרין״ ,העומד נ טו ש זה ז מן רב, עדיין
לא נמצא קונה.
בנק הסיזרחי, שהוא בעלי המלון, חדש עבורו שישה מיליון
וחצי דולר, ו אילו מי שמעונייני ם לרכו ש את המלון לא
מוכנים לשלם יותר משישה מילית דולר.

חיסיון איטלקי
ע ל דמיאניוק
חיסיון שהוטל על תיק־החקירה נגד ג׳ ץ
איוואן דמיאניוק לא איפ שר לסניגור האי טלקי
של דמיאניוק ל עיץ בתיק.
את הסניגור האיטלקי מינה דמיאניוק
כדי שזה י בד ר את ראיות-דתביעה בתיק
המישפטי שנפתח נגד דמיאניוק ב אי טליה.

מחירי
המשומשות יורדי ם
צפוייה יריד ה במחירי המכוניות המ שומ שות.
כבר השבוע נרשמה י חד ה של 1555 אחוזים במחירי
המכוניות המשומשות. הסיבה לכך היא הסרת המכסים
הצפוייה בינואר, והבטחת ממשלת־ישראל כי לא תעלה את
מם־הקנייוב

הג״א נלחם כג אזי ם
במיסגרת תרגיל לוחמה בגאזים, שהתקיים
באחרונה, הציג הג״א מסיכה חדשה בשם
ברדס, שפותחה במיוחד על-ידי הג״א לילדים
בגילים . 13-3
ב תרגיל הוצגו גם חיישן אלקטרוני חדש ל גי לוי לכודי ם
מתחת להריסות ומכשירי־לחץ פניאומסי ל פינוי הריסות.
מהתרגיל עולה כי המיקלטים שנבדקו לא מתאימים
ללוחמה כימית. מסתבר כי ל פי הוראות הג״א כל
המיקלטים אמורים להיות מצויירים במערכות לטיהור
גאזים. אולם בפועל לא יושמו הוראות אלה.

אוריד! זרובבל

יעקב סער, לשכת העיתונות הממשלתית

לכל מי שמדבר על שינוי שיטת־הבחירות כדאי להסתכל בתו צאות
הבחירות שנערכו זה עתה בקנדה.
התחרו שם ביניהן שלו ש מיפלגות עיקריות: המיפלגה השמ רנית
המתקדמת, המיפלגה הליברלית והמיפלגה הדמוקרטית
החדשה( .כן, אין הרבה די מיון בבחירת שמות למיפלגות).
השמרנים היו בשילטון. מנהיגם, ברייאן מאלרוני, דוגל בהסכם
מיסחרי עם ארצות־הברית, שיש בו היבטים מהפכניים. שתי
המיפלגות האחרות התנגדו להסכם זה, וראו בו ויתור על ייחודה
הלאומי של קנדה. ההסכם היה הנושא המרכזי במערכה.
בבחירות זכו השמרנים רק ב 43 של הקולות. שתי יריבותיהם
קיבלו ביחד 5 2של הקולות.
(שאר הקולות התחלקו בין גור מים
מבוטלים).
משמע: העם הצביע ברוב
מרשים נגד ההסכם, ועל כן
ההסכם בוטל.
נכון? לא נכון.
בקנדה נהוגה שיטת־בחירות
איזורית. על־פי שיטה זו, כש־מיפלגה
גדולה אחת מתחרה
בשתי מיפלגות קטנות יותר, יש
לה יתרון עצום.
כך קרה כי בבית־הנבחרים
החדש זכו השמרנים ב־170 מאלרוני מושבים, ושתי המיפלגות הא חרות
ביחד ב־ 125 מושבים בלבד.
זיוף גמור של רצון העם? בוודאי.
לעומת זאת, לא היה בקנדה שום משבר ממשלתי. מאלרוני,
שזכה במיעוט של קולות אך ברוב המושבים, המשיך כבר למחרת
היום בביצוע ההסכם עם ארצות־הברית.
זוהי דוגמה טובה ל מעלו ת ולמיגרעו ת של השיטה האישית־איזורית:
היא מזייפת את רצון הציבור, אך היא מאפשרת שילטון
יציב. משום־כך דג ל בה, למשל, דויד בן־גוריון.
אחרי הבחירות האחרונות בארץ התלוננו רבים כי 55,505
קולות — יותר משני מנדאטים — ״הלכו לאיבוד״ מפני שניתנו
ל־ 12 רשימות שלא עברו את אחוז־החסימה. אבל בקנדה
ובבריטניה ״הולכים לאיבוד״ קרוב ל־$׳ 50 של הקולות, ולפעמים
אף יותר מ־>)ל ,50 מפני שניתנו למועמדים שלא נבחרו• .
חסידי השיטה ״הנשיאותית״ טוענים, בצדק, כי אפשר להבטיח
שילטון חזק גם בלי לזייף את רצון הציבור. אם ראש־הממשלה
ייבחר באופן אישי וי שיר, אפשר להמשיך ולבחור בכנסת שתייצג
במרוייק את כל גווני הציבור, מבלי שזה יפגע ביציבות השילטון.
אילו נבחר יצחק שמיר או שימעון פרס באופן אישי, בבחירות
ישירות לראשות־הממשלה, לא היה צריך להתפלש בעפר לפני
מיעוט חרדי קטן, כרי להרכיב קואליציה.
מי שסבור כי ריבוי המיפלגות גורם לסחטנות, וכי על כן כדאי
להנהיג שיטת־בחירות אישית־איזורית, אינו יודע מה הוא שח. אם
ייבחרו 120 חברי־כנסת בבחירות אישיות, כל אחד מהם ינהג
כסיעת־יחיד עצמאית לכל דבר. זה טוב — בתנאי שיציבות
הממשלה לא תהיה תלוייה בכך.
אולם טועה מי שסבור כי שינוי שיטת־הבחירות — יהיה אשר
יהיה — משנה מציאות פוליטית מעיקרה. הפוליטיקה נקבעת
על־ידי כוחות, והכוחות ימצאו את ביטויים בכל שיטה.
למשל: אם יהיו בחירות אישיות, יצטרך כל מועמד לגבש
לעצמו קואליציה מקומית באיזור שלו, כדי להשיג רוב. קרוב
לווד אי שבמיקרה זה היה הליכוד מקים קואליציה עם הסיעות
הלאומניות והחרדיות לפני הבחירות. למשל: בבני־ברק היה
הליכוד מצביע בעד מועמדים חרדיים, ובתל־אביב היו החרדים
מצביעים בער מועמדי הליכוד. תמורת תמיכתו בליכוד היה רפאל
איתן תובע כי במחוז־הבחירות של העמק המרכזי(תל־עדשים) היה
הוא מופיע מטעם הליכוד. וכן הלאה.
שיטת־הבחירות דומה לברז מים. אפשר לתקן את הברז כך או
אחרת, להתקין ברז העשוי ממתכת או להחליפו בברז מפלאסטיק.
אבל מה שקובע באמת הוא אם יש מים בצינורות.
הסיכום: המיעוט החרדי לא ייעלם ולא יאבד את עוצמתו
הפוליטית, כלשון־המאזניים, באמצעות גימיק. יש צורך להילחם
בו ולנצח אותו במקום שהוא נמצא: ברחוב, בכיתת בית־הספר,
במערכות השילטון המקומי והמרכזי. אין מנוס מקרב. שום גימיק
לא יועיל.

מישחקים במחשב־כיס
שיחקתי קצת במחשב־הכיס. לפני היה מונח הדו״ח המפורט של
ועדת־הבחירות המרכזית על תוצאות הבחירות לכנסת ה־. 12
כמה מיספרים מעניינים: הגוש של המערך (הכולל את ר״ץ,
שינוי ומפ״ם) זכה ב־ 878,759 קולות, לעומת הגוש של הליכוד
(הכולל את התחייה, צומת ומולדת) ,שזכה ב־ 869,698 קולות
בלבד. הפרש של 9061 קולות, כחצי מנדאט, בעוד שבמציאות זכה
גוש השמאל בשני מנדאטים יותר מאשר גוש הימין.
שלוש הרשימות הערביות (חד״ש, המתקדמת ודראושה) זכו
ב־ 114,7 39 קולות. בתיאוריה זה היה מזכה אותם ב־ 7.8מנדאטים,
לעומת השישה שזכו בהם במציאות. אילו היה קיים הסכם עודפים
בין רק״ח והמתקדמת היו זוכים ביחד ב־ 6.6מנדאטים (במקום
החמישה שקיבלו) ,ו אילו היה קיים הסכם כזה בין המתקדמת
ודראושה היו זוכים ב־ 3.4מנדאטים (במקום שניים).
כל הרשימות הדתיות, שעברו את אחוז־החסימה, קיבלו ביחד
334,422 קולות.
המסקנה: ההרכב הסופי של הכנסת ה־ , 12 אם על פי ארבעת
הגושים (מערך, ליכוד, דתיים, ערבים) משקף פחות או יותר את
חלוקת הקולות בקלפי. הסטייה היא קטנה.

וככרמל בים יבזא
בבוקר הראשון שלי בארץ־ישראל התעוררתי מוקדם. מצאתי

שיל

טון

את עצמי במיטה, מול חלון. מבעד לחלון נשקף מראה שלא ראיתי
כמותו בכל 10 שנות חיי: מיררון ענקי של הר חום, שכאילו הגיע
עד לחלון ממש.
זה היה מראה מוזר. עד אז ראיתי בחיי רק הרים ירוקים, מכוסים
ביערות, וגם את אלה־ רק בטיולים מישפחתיים. גד ל תי עד אז
בשפלה הצפון־גרמנית, שהיא שטוחה וירוקה.
אינני זוכר איך הגעתי לחיפה. ירדנו בבוקר שלפני־כן בנמל
יפו, ומבלי להשתהות בתל־אביב נסענו באוטובוס לחיפה, בררך
הארוכה של אז, שעברה את כפר־סבא, שכם, ג׳נין ועפולה. נר דמתי.
לא הרגשתי כלל שהוריי השכיבו אותי לי שון במיטה ההיא,
במלון קטן בהדר־הכרמל.
מדוע מיהרו כל־כך הוריי להגיע לחיפה? כרוב היהודים שבאו
מגרמניה, האמין אבי כי חיפה היא ״עיר העתיד״ .חיפה היתה
מושכת. חיפה היתה מבטיחה.
נרמה לי שהיא מבטיחה עד היום. מבטיחה ולא כל־כך מקיימת.
יחסי לחיפה הוא דו־ערכי מאוד. אמביוואלנטי.
חשתי בכך כאשר התחלתי ל עיין באלבום נהדר, ששלח לי
מוסיאון חיפה לאמנות חרשה, בשם חיפה — דיוקן העיר בציור
ובצילום. יש בו מאות ציורים ותצלומים של חיפה, שנעשו במשך
מאות השנים. עיינתי בהם בשקיקה, וכך התחוור לי שיש בי רגשות
מעורבים מאוד כלפי עיר זו.
גרנו בחיפה כשנה. אותי שלחו הוריי לנהלל, לגור אצל מיש־

אור׳ אבנר׳

ל ב 1י נ 1 1ט
מרהיב. אך הדר־הכרמל מכוער ממש, העיר התחתית איבדה את
אופייה המיוחד, המושבה הגרמנית הנהדרת הולכת ומאבדת את
אופייה גם היא. איכשהו, אין לעיר אופי אמיתי. י
עד לעת החרשה, לא היתה חיפה מקום חשוב. עכו, שהיתה
בירת הארץ בתקופות שונות, האפילה עליה תמיר, הן כריכוז
עירוני, הן כעיר־נמל. בתנ״ך אין זכר לחיפה, שהיתה עיירה צי דונית.
חיפה
המודרנית הוקמה רק ב־ , 1761 על־ירי השייח׳ הבדווי
הגלילי ד׳הר אל־עומר, שהקים נסיכות כמעט־עצמאית בגליל
ובדרום־לבנון. הוא הרס את כפר־הדייגים שהיה קיים והקים עיירה
חרשה, מוקפת־חומות, בין הכרמל והים, במקום הצר ביותר, כרי
להגן על עכו מדרום. ד׳הר אל־עומר היה ידידם של יהודי הגליל,
ואולי משום־כך היתה חיפה תמיד עיר מיוחדת לגמרי מבחינת
היחסים בין ערבים ויהודים.
ואולי זוהי מסורת עתיקה עוד יותר: כאשר פלשו הצלבנים
לארץ, ב־ , 1100 הגנו תושבי חיפה על עירם בעקשנות מיוחדת,
כשהיהודים לוחמים בחירוף־נפש לצד אחיהם המוסלמים.
מעולם לא היו יחסים של ממש כין יהודי תל־אביב וערביי־יפו.
אני גרתי הרבה שנים בשכונת־פלורנטין, כתפר שבין שתי הערים,
ואני יורע שחצתה ביניהן חומה בלתי״נראית. גם בירושלים לא היו
יחסים של ממש בין השכונות היהודיות והערכיות, חרף כל הא גדות.
רק בחיפה היה קיים שיתוף־פעדלה אמיתי ומגע יומיומי. חסן
שוכרי, ראש־העירייה הערבי, היה מקובל על היהודים, ושבתאי
לוי, ראש־העירייה היהודי, שהתחלף עימו, היה מקובל על הער בים.

במילחמת־העצמאות נפערה תהום. הנסיבות שבהן עברו
הערבים בהמוניהם מחיפה לדרום־לבנון אחרי כיבוש העיר עדיין
לוטות ערפל. יציאתם שינתה את העיר ער ללא־הכר, שלא בטו בתה.

אופי מיוחד לחיפאים. ער היום אני מסוגל להבחין בצעירות
חיפאיות( .משום־מה היה לחיפאיות־לשעבר, שעברו לתל־אביב,
ייצוג בולט ביותר בתחרויות־היופי למיניהן ).יש אומרים כי האופי
החיפאי המיוחד הושפע על־ירי הריכוז הגדול של עולים מגרמניה
שהשתכנו בחיפה, בייחוד על ההר. הגרמנים נמשכו על־ידי הטכ ניון,
שהיה תמיד מרכז העיר היהודית, ועל״ידי הריכוז התעשייתי
במיפרץ.
עוד לפני שהבריטים בנו את הנמל עמוק־המים, ומשכו את
צינור־הנפט העיראקי ער לחיפה ולבתי־הזיקוק, הקימו התורכים
שם את תחנת־הרכבת, שהיתה הראשונה במסילה שהובילה למכה.
בקיצור, האלבום הזה(תודה לשולחו, דויד פלונסקי) הבהיר לי
שאני קשור לחיפה הרבה יותר מכפי שחשבתי.

פרט ביוגראפי
פחת איכרים(כן, אז עור היו ״איכרים״) ,להשתרש בארץ ובשפה
העברית. הם עצמם נשארו בחיפה, ואני איתם בחלק מהזמן.
תחילה גרנו כמה שבועות באחוזה, אז שכונה קטנה ומרוחקת מן
העיר ושם ביקרתי בפעם הראשונה בבית־ספר עברי( .לא הבנתי
מילה, והמורה אמר לי פשוט להעתיק את האותיות המצויירות על
הלוח. כך כתבתי בפעם הראשונה אותיות עבריות ).אחר־כך עברנו
לדירה בביתו של תעשיין ערבי בהדר־הכרמל, יצרן־הסיגריות
קאראמאן, ולבסוף השתקענו בנווה־שאנן.
נווה־שאנן היתה שכונה קטנטנה, בעיקר של עובדי חברת־החשמל.
שכרנו בית ב שולי השכונה, במרחק של כמאה מטרים מן
הבית הקרוב אליו ביותר. כדי להגיע אליו עברנו שדה״קוצים.
בלילה עפו שם גחליליות מפחידות( .משום־מה קראה להן אחותי
הבכורה ״ראשי־נחשים מעופפים״ ,וזה נדבק בזיכרוני).
בחצר הבית, במין אורווה, גרה מישפחה בדווית גדולה. כך
ראיתי בפעם הראשונה איך אופים פיתות(פיתות בדוויות, גדולו ת
ושטוחות) .לפני הבית עבר שביל, ובו היו עוברות שיירות של
גמלים. אני זוכר את השיר המונוטוני של הנערים הרכובים על
חמורים שהובילו את השיירות — בלאר׳ ,בלאד׳ ,אך לא ההימנון
הפלסטיני הנוכחי, המושר על פי מנגינה מצרית, אלא מנגינה
נוגה, חדגונית, מתמשכת.
הכי אהבתי את העיר התחתית, על ריחותיה וקולותיה. היה שם
רחוב רחב־יחסית, תלול מאוד, שעלה באלכסון מן העיר התחתית
להדר־הכרמל, אל בניין העיריה (רחוב חסן שוכרי) .עלו בו
כירכרות. למטה היה שוק, ובו מכרו מרמלדה (מין ג׳לי, ובו
שכבות־שכבות ציבעוניות, ירוק ולבן ואדום) ותמרינרי ובוזה.
המולה בלתי־פוסקת בקולי־קולות, ש לל אנשים, ערבים ויהודים,
סוסים, עגלות, מכוניות, וביניהם אחי ואני על אופניים. היה נהדר.
אחרי שנה התייאש אבי מהעתיד של חיפה, ועברנו לתל־אביב.
כה נשארתי מאז, תל־אביבי בכל רמ״ח אבריי.
את ירושלי ם אני אוהב אהבה עזה, כמעט פיסית. אך לגבי חיפה
אינני יורע.
זאת יכלה להיות העיר היפה ביותר בארץ. היא שוכנת בנוף

זוח וי |0 8 1זלזףדי !

חיפה(קורנליום דה־ברוין 1652 1726

בסיפור־חייו של רב שילנסקי, כפי שסיפר בשבוע שעבר לדפ נה
ברק, נתקלתי בנקודה שגרמה לי להיעצר.
שילנסקי סיפר כי התגייס לאצ״ל(בליט א) כששמע על תלייתו
של שלמה בן־יוסף.
זה הדהים אותי, מפני שאני התגייסתי לאצ״ל (בארץ) בדיוק
באותו המועד — ובגלל אותה הסיבה עצמה.

שלמה בן־יוסף היה צעיר אידיאליסטי. כיום היה נקרא בוודאי
טרוריסט. הוא ירה באוטובוס אזרחי ערבי, ובו נשים וילדים,
כנקמה על פיגוע בתחבורה היהודית. הבריטים דנו אותו למוות
ותלו אותו. הוא הלך אל מותו בראש מורם, גיבור עד הרגע
האחרון.
תליית בן־יוסף גרמה לנו להלם. אמנם, הבריטים תלו עד אז
ערבים לא־מעטיס, שגם הם היו אידיאליסטים, ושגם הם האמינו
שהם פועלים למען עמם. אולם אנחנו התייחסנו אז אל הלוחמים
הערביים כאל ״כנופיות״ ,והוצאתם־להורג של ״רוצחים״ ערביים
נראתה לנו טיבעית. ואילו בן־יוסף, איש משלנו, פטריוט, אידי אליסט,
היה היהודי זזר א שון שהוצא להורג בימי המנדאט.
אני הייתי אז נער בן . 14 לא הייתי בתנועת־נוער. הרווחתי את
לחמי כפקיד של עורר־דין. אמנם פסלתי את ר עיון ה״הבלגה״ —
אי-התגובה על הפיגועים הערביים — אך בוודאי לא היה עולה
על דעתי להצטרף למחתרת, אלמלא תליית בן־יוסף.
הזעם על מעשה זה דחף אותי. פשוט הרגשתי שצעיר הגון צריך
לקום ולמלא את מקומו של האיש שהוצא להורג. הצטרפתי
לאצ׳ל.
כך בדיוק, לפי תיאורו, הגיב גם רב שילנסקי. ואם כך שנינו,
בוודאי גם רבים אחרים.
המסקנה, המתבקשת מאליה: כאשר י ש מרד לאומי, אינ תיפאדה,
אין מעשה מטופש יותר מצד השילטון מאשר הוצאתם
להורג של ה״טרוריסטים״ .במקומו של כל מוצא־להורג יבואו
מאות אחרים.
אני מקווה שרב שילנסקי מבין זאת כמוני, ו שיפעל בכל כוחו
כדי שלא נחזור כיום על טיפשותם של הבריטים.

האם היייסקי היא שדר ביו? השאירי
את הבדבה בבית מי מחריף את מי?

מסיבת יום־הולדת מאול תרת
נערכה לחבר־הכנסת רוני
מילוא, שחגג את יום־הולדתו
ה־ .39 המסיבה, שנערכה בליש־כת
ראש־הממשלה בירושלים,
היתה עליזה ונכחו בה אשת חבר־הכנסת
אלישבע מילוא, מד
כיר־הממשלה אליקים רו בינ שטיין,
חבר־הכנסת מיכאל
איתן, יו ע ץ ראש־הממשלה ל־ענייני־תיקשורת
יוסי אחי־מאיר,
ואחרים. אחר מידידיו
של מילוא הביא איתו בקבוק
ויסקי. כשפתח את הבקבוק שאל
אותו אחד החוגגים, מאנשי ליש־

והמכירה שלה בטוקיו, בירת
יפאן. האולם הגדול, המשתרע
על 4000מ״ר, כולל מיבחר גדול
של רהיטים, פסלים ואביזרים
שאותם מכנה הפסלת רהיטים
פיסוליים.
בזמן שהותה בארץ נוהגת
אילנה גור לערוך מסיבת־תה
קבועה לחברותיה הקרובות, מדי
יום שישי. זוהי מסורת של שנים
וכל אחת מהחברות נוהגת להביא
עימה חלק מהכיבוד. למסיבת־התה
האחרונה הגיעה אשת־חברה
נודעת, העוסקת בתחום החינוך,
כשבאמתחתה עוגות לבאות ה
בעיקבות
פתיחת תערוכתו שם
בשבוע שעבר. בפתיחה נכחו כל
היפים והיפות של העיר, כמו
השחקן ג׳ורג׳ סיגל. ההצלחה
השפיעה, כנראה, על בריאותו
של האמן, והוא נ אלץ לשכב ב מיטתו,
מצונן, במשך כמה ימים.

אחדים, שבאו להזדהות עם מט רת
האירוע. ביניהם היה גם יוסי
גינוסר, מראשי השב״ב ל שעבר
וכיום מנהל מ סן היצוא, שסיפר
שהוא אומנם שונא הפגנות ועצי
רות־ענק, אך ראה לנכון להגיע
לשתי עצרות גדולו ת שנערכו ב אחרונה;
האחת למען חוקה ביש ראל,
והשניה נגד ההשתמטות.
תהילה סלע, נערת־ישראל ל שעבר
וכיום אשתו של אברהם
(״אברשה״) טמיר, מנכ״ל מיש־רד־החוץ,
נראתה כשבעיקבותיה
צועדת עוזרת־הבית הפיליפינית
שלה, כשהיא דוחפת את עגלת־

מי שהיה יושב־ראש ועדת
החוקה־חוק־ומישפט של הכנסת,
אלי קולם, החליט להתחיל בדי אטה
דווקא בניו־יורק. קולס,
העובר עכשיו כעורך־דין, הוסיף
15 קילוגרמים למישקלו בחוד שים
האחרונים ורק בניו-יורק
״תפס את עצמו״ והחליט לחזור
לגיזר תו הקודמת. הוא סיפר שיש
לו חליפות במידות שונות. מה
שבטוח — בטוח.

שמריו קומו,
מסתבר מושל מדינת ניו־יורק ואחד חמו עמדים
לנשיאות אחרי עירן

האורח, ולזכות באירוח כל מכריו
המכובדים של אבן.

אשת יחסי־הציבור מירי
זיכרוני קיבלה השבוע מיברק
ממאיר ו״פוגי״< פניג שטיין,
מפיק פסטיבל־הסרטים־הישרא־ליים
בארצות־הברית, המבשר
לה על המועד הסופי של אירועי
הפסטיבל, שהיא תנהל את יחסי־הציבור
שלו. שימחתה של היחצ־נית
היתה כפולה, מאחר וזו תהיה

הזדמנות עבורה לפגו ש בבתה,
טיבי זיכרוני, השוהה מזה
שנה בניו־יורק, שם היא לומדת
קולנוע ובמיסגרת עיסוקיה תע בוד
עם פניג ש טיין בפסטיבל.
באחד מבתי־המלון בתל־אביב
נערך הכנס העולמי השלי שי
ליתר־לחץ־דם בקהילה. את
י שר אל מייצגת הפרופסור תל מה
רוזנטל, מנהלת היחידה

עלה ראשון לבימת אורחי־הכבוד בעצרת״ההמונים נגד השתמטות האברכים
ןןןףןע 1ד
|_111 # 11/1 / 111 משרות צבאי. הוא תפס את מקומו והמתין לבואם של המשתתפים האחרים בעצרת
המחאה. ברחבה הגדולה שלפני בניין עיריית תל-אביב נראו פגועי״מילחמה רבים, וביניהם (בתמונה
משמאל) צבי סוויט, שאיבד את שתי רגליו בפעולה של הקומנדו הבריטי באיטליה במילחמת־העולם השניה.

כת ראש־הממשלה, האם הבקבוק
שייך לשר־הביטחון יצחק ר בץ.
ראש־הממשלה יצחק ש מיר,
ששמע את השאלה, נתן
מבט זועם באיש, שהרכין את רא שו
וזז הצידה כדי שלא להיתקל
שוב במבטו של ראש־הממשלה.

שימחה. אך היא לא היתה היחידה
שהביאה עוגות, וכשנוכחה לד עת
שהעוגה שהביאה נשארה
כמעט בשלמותה, היא לא היססה
ולקחה אותה בחזרה, בטענה של מחרת
היום היא עורכת מסיבה
קטנה בביתה.

דויד בלם

בעיקבות תוכנית־הטלווי־זיה
כל סט ק, שדנה בהמתה
אכזרית של בעלי־חיים באמרת
צער בעלי־ח״ם בתל־אביב נערך
ערב־התרמה לבתי־מחסה לכל בים,
באירגונם של אשת־החברה
יונה לחוביץ ומזכירתו של
איש-האופנה גדעון אוברזון,
אתי אלטמן. התרומות שנאס פו
נועדו להקמת בתי־מחסה
לכלבים בבאר־שבע וברעננה. מי
שעוררה תדהמה בהופעתה היתה
אשת־החברה ברוריה צוורן,
שהופיעה לאירוע כשהיא לובשת
מעיל־פרווה, שנראה מיותר בע רב
העוסק בהצלת בעלי־חיים.
מוטי סטרוקובסקי, מנכ״ל
של חברת־קוסמטיקה ידועה, ש הוא
בעלים לכלבת־זאב בשם
טוויגי היסס אם להביא את כל בתו
לאירוע. כלבת״הזאב שלו,
השוקלת 50 קילוגרם, נחשבת
לאחת הגדולות מסוגה בארץ,
ונוכחותה מפחידה אנשים רבים.
שיקול זה גרם לכך שהמנכ״ל
חובב״החיות העדיף להשאירה ב בית.

איש־העסקים
ואשתו
איזבל הם בעלי טעמים
שונים בתחום הגסטרונומי. דויד
אוהב פירות־ים ודגים, ואילו
אשתו איזבל אוהבת אוכל סיני.
השניים מצאו פשרה ובאחרונה
נראו כמה פעמים במיסעדה
המתמחה באוכל־ים ובפסטות.
הטלפון צילצל בבית מיש־פחת
חרמון. על הקו היתה בחורה,
שסירבה בתחילה להזדהות. בפיה
היו טענות קשות נגד סא״ל
(מיל׳) רוחמח חרמון. הבחורה
טענה שחרמון, שהיא יושבת־ראש
אגודת הידידים של בתי־החולים
בתל־אביב, מנצלת את
מעמדה וקשריה לנסיעות רבות
לארצות־הברית, דווקא בתקופה
שבתי־החולים בתל־אביב שקו עים
בגרעונות. חרמון, שנעלבה
מההתקפה, הסבירה למטלפנת
שהיא נוסעת על חשבונה הפרטי,
ובניו־יורק היא מתגוררת בדירה
ששכר בעלה איש-העסקים מו טי
חרמון, השוהה לעיתים ב־ארצות־הברית
לצורך עסקיו. ה־מטלפנת
הזדהתה עם סיום השי חה
והתנצלה בפניה של חרמון.
הפסלת אילנה גור פת חה
בימים אלה את אולם התצוגה

בעצרת הגדולה, שנערכה
בכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב,
נגד השתמטות בחורי־הישיבות
מהצבא, נראו בקהל מפורסמים

התינוק. עידו דיסנצ׳יק, עורך
מעריב, נראה אף הוא בקהל,
כשהוא מלווה בשני אורחים. גם
הסופר־העיתונאי דן בן־אמוץ
שעבר לפני שבועיים ניתוח ק שה,
עשה מאמץ והגיע לעצרת,
כשהוא מלווה בידידו איש־הע־סקים
יוסק׳ה הראל.
נסיעתם של צוות־ההפקה
של המחזה מיכאל קולהאס ושח קניו
לפולין היתד, רצופה חוויות
רבות. השחקן שלמה וי שיג״
סקי יצא למסע 10 ימים בלבד
אחרי שעבר ניתוח גב, והרופאים
פיקפקו בהבראתו המהירה. שיאו
של המסע היה בטכס־האזכרה ש נערך
בגיטו ורשה. עם סיום הט כס
הוציא וישינסקי ספר תהילים
ואמר קדיש ולאחר מכן התחיל
לשיר את התיקחה, כשכולם מצ טרפים
אליו, כשדמעות זולגו ת
מעיניהם. צוותי טלוויזיה מישר אל
ומרשת הבי־בי־ס, הנציחו את
המעמד. התרגשות דומה אחזה ב־צוות־השחקנים
כאשר השחקן
יוסי ידין קרא קטע מתוך מחזה
של פטה דגן בעת ששהו במח־נה־ההשמדה
בירקנאו. החבורה
כולה היתה אמורה לחזור ל ארץ
בתאריך מסויים, כדי להופיע בה צגה
נוצות בעין־גדי, אך מכיוון
שאיחרו לנמל־התעופה איחור
של 15 דקות בלבד, סירבו אנשי
צוות־האוויר של אדעל לחכות
להם, וצוות־ההפקה נ אלץ להתע כב
בוורשה יום נוסף.

הצייר מנשה קדישמן
מהווה את שיחת־העיר בניו־יורק,

ג׳ורג׳ בו ש, הוא בכל זאת קצת
יהודי. השבוע
ממנהיגי יהדות ארצות־הברית,
שבן־דודו נ שוי עם בתו של קומו,
וכך חשף את ״הקשר היהודי״ של
המושל.

סיפר ג׳ק שטיין,

מה עושה אהרון ירי ב
בניו־יורק? מי שהיה ראש אמ״ן,
המכהן כיום כראש המרכז למח קרים
אסטרטנ״ם, משנורר כסף
למען המרכז. יריב נחוש בהחל טתו
שלא לעזוב את ניו״יורק
לפני שיהיה בידיו סכום ראוי ל התכבד

ל מזלו של אורי סביר,
שנמלט, מאווירת התבוסה סביב
שי מעון פרס, לתפקיד הקונ סול
הישראלי בניו־יורק, הזדמן
אבא אבן לעיר. כך יכול היה
סביר ל ארגן קבלת־פנים לכבוד

ליתר־לחץ־דם במרכז הרפואי
שינ א בתל־השומר. הפרופסו־רית
נדהמה להיווכח שבסיום
אחת ההרצאות ירדו מרבית אור־חי״הכנס
למיסעדה המתמחה ב מאכלים
עתירי קלוריות ושומן.
בשיחה עם חלק מהאורחים היא
נוכחה לגלו ת שחלק מהמומחים
אוכלים את כל המזונות שהם
ממליצים להימנע מהם.
ד השחקנית
מלאת הגוף
בורה שרף סיפרה שהיא עברה
בחייה חמישה ניסיונות של דיא טה,
אך ויתרה על כולם והחליטה
להישאר במימדיה הרגילים. בפ עם
הראשונה הלכה לרופא די אטן
נודע, שנתן לה מירשם לג לולו
ת שונות. כשעשתה בירור
בין חברותיה היא גילתה שאחת
מהן אושפזה בבית־חולים ושניה

העולם הזה 2675

התמוטטה נפשית, בגלל השי מוש
בגלולות והיא החליטה
לוותר עליהן. בפעם השניה היא
התעניינה בשאיבת שומן, ואז,
כשעשתה סקר וצפתה בנשים
אחדות שעברו את השאיבה,
ויתרה על העניין אחרי שנוכחה
לדעת ששאריות העור והכתמים
הכחולים הנשארים אחרי השאי־בה
מכוערים יותר מהשומן שעי טר
קודם לכן את הנשים שעברו
את התהליך. בפעם השלישית
הלהיבו אותה שכדאי לה לצעוד
קילומטרים רבים ביום, מכיוון
שזה גורם לירידה במישקל וגם

של דיקורים אצל רופא־מחטים
שכתוצאה מהם עלה מישקלה
בחמישה קילוגרמים נוספים. אז
החליטה לוותר על עניין הדיאטה
לצמיתות.
דרור זייגרמן, חבר־הב־נסת
ל שעבר מטעם הליכוד, מו נה
למנכ״ל בתי־הספר לתיירות
בישראל. בכך אולי אין חדש, אך
הפרט הפיקנטי הוא שזייגר מן
החליף את קודמו, הדוקטור יהו דה
פרח, שהיה, במשך שנים,
מנהל בתי־הספר, עד שנבחר לח־בר־כנסת
מטעם הליכוד.
הישראלי הראשון שעשה

| ¥י ך 111י י| 1 1| 1| 11 1המרצה ארבע שנות״מאסר וחצי על אונס, התפרסם בעבר
111 בשירו ״מאמי״ .הזמר גיסים גרמה אירח אותו בתוכנית
11-11111 #1 1 11
שלו ברשת א׳ באחת מחופשותיו מהכלא. פטישי, הנמצא בשלבי״שיקום, הביע צער על הסתבכותו.

על בשרו כמה קשה להיות יהודי שחור, במיוחד בבריטניה. שוטר
עצר אותו בעוון נהיגה רשלנית. בבית״המישפט טען להגנתו שהשו טר
עצר אותו רק בגלל צבע עורו וטיב מכוניתו מנקרת״העיניים.
האשמה נגדו אמנם בוטלה על״ידי שופט־השלום, אך השופט
קבע כי אין העניין קשור בגזענות. לא כך סבר סמית :״אני מת עקש
לטעון כי נעצרתי פחות או יותר מפני שאני שחור ומפני
שהמכונית שלי היא קצת מפוארת ובולטת מדי ״.הוא גם אמר
שכיהודי פאלאשי הוא חייב לחבוש כובע גדול, מטעמים דתיים,
ואסור לו להסיר אותו. הוא מאמין כי הכובע הרגיז את המישטרה.

האופנאית ציפי פריזן
הכניסה חידוש מקורי לתצוגות־האופנה
הנערכות בבית־העיתו־נאים.
תחת לחלק תמונות ש צולמו
על״ידי צלמים מיקצועיים
לפני התצוגה, היא מחלקת לעי־תונאיות־האופנה
הנוכחות בתצו גה
צילו מי פול א חיד המצולמים
על־ידי רני יניב, אחיו של בן־
זוגה־לחיים ארז יניב. רני, ש השתחרר
מהצבא אחרי שרות
צבאי מקוצר, נוסע לברלין ל לי מודי
צילום וקולנוע.

50 קצינים של חיל־הים
חגגו את חנוכת־הבית של קצין
דרוזי המשרת בחיל־הים, שהוא
הדרוזי הראשון שהתגייס לחיל־הים
והוא משרת בו בתפקיד ב כיר.
בין האורחים הרבים שנכחו
באירוע היו סגן־מפקד חיל־הים,
סגני־אלופים ואלופי־מישנה.

האופנאית מילכה אנט־

בי, בת למישפחה ממוצא הונ גרי,
ערכה תצוגת־אופנה גדולה
שבה הציגה את יצירות־האופנה
שהיא מייבאת לקהל־נשים נרחב,
ביניהן כמה מפורסמות ממוצא
הונגרי, כמו דיתה רוז׳נסקי,
קונסול־הכבוד של מונקו בישר אל,
בבי לוי, אלמנתו של הת עשיין
ג׳י מי לוי, מרגו ג׳־
ניש, אשתו של מנהל מי שרד ה אינטרסים
של הונגריה בישראל
וסוזן פדוש, אשת הנספח המי-
סחרי של הונגריה בישראל.
נשות הדיפלומטים נראו מוטר־רות
ביותר במהלך התצוגה ובי רור
קצר העלה שהן מודאגות
מחטיפת המטוס הרוסי. מארגני
האירוע סיפקו להן מידע והמנחה
דן כנר שילב, במהלך ההנחיה,
גם עידכונים מהנעשה בנמל־הת־עופה
בן־גוריון.

שעלה מאחד הדגים שהוגשו ל אורחים.
אחדים מאורחים אלה
התעלמו מהריח וטעמו מהדג.
התוצאה לא איחרה לבוא. שעות
אחדות לאחר מכן נזקקו כמה
מהם לטיפול רפואי. כעת כוע סים
בעלי המיסעדה על חתן-
השימחה, בטענה שיוקרת־המקום
ושמו הטוב נפגמו.

נעמי דו; חומד אזדליאב₪

הדוגמנית נאווה חן, ש עזבה
את הארץ לפני כמה חוד שים
לטובת ניו־יורק, החלה באח רונה
לכתוב טור חברתי בעיתון
ישראלי מקומי.
החתונה של איש־האופנה

רובר ט רי ש מן והמעצבת סי גל
אפוד, שהתקיימה במיסעדה
הק 1מק1ם, גרמה עוגמת־נפש
מרובה לבעלי־המקום. כשסיכמו
עם בעל־השימחה על פרטי הח תונה,
הם נענו לתביעתו שאת
המזון והמשקה יביאו בני־הזוג
עימם, ולא ישתמשו בשרותי המ קום.
ביום החתונה הרגישו אח דים
מהאורחים בריח של ריקבון,

ף ך 11ה ך 1* 1171 תא״ל (מיל׳) ואיש־עסקים, הגיע למסיבה
| 11-1 1 1|/ 1 1-1וניסה את כוחו בנגינה בפסנתר. הוא ניגן
את השיר היחידי שהוא יודע לנגן, שיר״הילדים ״יהונתן הקטן״.
מחזק את השרירים. שרף ניסתה
זאת ואחרי שנשברה רגלה ויתרה
על העניין. בפעם הרביעית היא
התעניינה בניתוחים לקיצורי ה־
^קיבה, וכשראתה את היסורים,
שעברה אחת המנותחות, החליטה
״לרדת מהעניין״ .הניסיון החמי שי
והאחרון היה כשעברה סידרה

העולם הזה 2675

היסטוריה בסין הוא חיפאי בשם
יקי לב, מנכ״ל המרכז הלאומי
למדע ולטכנולוגיה שליד מיש-
רד״האנרגיה. הוא הניף את דגל
ישראל מעל החומה הסינית, כא שר
שהה בסין בכנס הבינלאומי
ל מידע ממוחשב בארצות מתפת חות.

דודו
דותן

הבדרן, בפוזה של כלב, בערב״ההתרמה שנערך בתל״אביב למען הקמת בתי-מחסה
לכלבים בבאר״שבע וברעננה. דו תן השתעשע עם הכלבים ובעליהם. כשעלתה על
הבימה הדוגמנית תמי בן־עמי עם שני כלביה, כשהיא עוטה על עצמה שכמיה העשויה מרצועות של
פרווה,החל הבדרן להתבדח איתה. וכשנפלה אחת הרצועות, פנה לקהל ואמר שבן־עמי מתחילה להתפורר.

הוועד המציאו תחבולות, נקטו בשיטות
שונות כדי להוליך שו לל את הצבא.
אלא שאיש מהם לא הצליח להמציא
תכסיס כלשהו, מין פעולת־קסם, שתו ציא
את הישראלים מבתיהם למסע מפ רך
של שעתיים אל הכפר הזה.
השבוע, אחרי שנהרג בכפר ילד בן
, 14 כמה ימים לפני שיחרורה של
מונירה ראור(״האשה מביתא״) מהכלא,
נדמה היה כי המעורבות הישראלית
תגדל, כי רבים יבואו ללקק את פצעי

יהודים נאים לשקם
את נפר ביתא.
1ה לא בשוט.

בת־דתות. לבסוף נכנעו,״ היא אומרת.
לפני חמש שנים התגיירה. אחרי
התקרית הגיעה לביתא. מלאת־מרץ,
הביאה עימה מהנרס־בניין שהרי זה
טיבעם של בתים הרוסים, שהם זקוקים,
יותר מכל, לאדריכלים ולמהנדסים.
ביעילות שהיא זרה לפלסטינים ול ישראלים
כאחד ביצעה מדירות, הגישה
הערכת־מחיר 80 .אלף דולר, זוהי עלות ״
תיקון ההריסות.
הדו״חות שגרין יזמה מאורגנים ומ־

!יתא-זמי<(ינפתל
אביו של הילד ההרוג מראה את תצלומיו
.שיקרע! א1חי לחתיסח״
ך• בר בבוקר אפשר היה לנחש כי
פעילותו היצרנית של ״הוועד למ ען
ביתא״ עומדת לפני כישלון.
מיספרם של הישראלים הנוסעים
לביתא היה מיזערי. בכפר לא חיכו להם
בהתרגשות. בעצם, לא חיכו להם כלל.
כמתנת־חסד קיבלו עבודה יזומה. אחרי
כמה דקות מביכות של פינוי פסולת
מבית הרוס, יצאו להפסקה ארוכה.
ושוב קיבלו איזושהי עבודת־דחק, ניקוי
חצר נידחת שאיש לא חשב אי־פעם
לנקותה. אף עבודה זו הגיעה לקיצה
במהירות.
כך, מה שהתחיל בסערה גדולה מיד
אחרי התקרית בחורש אפריל — שבה
נהרגו תושב הכפר ונערת־מתנחלים
ונפצע רומם אלדובי — הסתיים הש בוע
בדממה רקה.
ניסיון לטראנספר

^ ד״ר גירעון סרוידנטל, מרצה
1 1לפילוסופיה של המדע באוניבר סיטת
תל־אביב, היה ממקימי הוועד
למען ביתא.
״למחרת האירוע ניג שתי אל מנהיג
אחת מתנועות־המחאה ואמרתי לו:
צ ריו לנסוע מהר לביתא כדי למנוע
את הריסת הבתים. הוא ענה לי: הש תגעת?
אני לא הולד להגן על רוצחים
נתעבים!
״התחלנו, כמה אנשים, לחשוב על
פעולה כלשהי שתסייע לכפר. לדעתי
היה שם ניסיון, הלכה למעשה, לבצע
את רעיון הטראנספר: קודם הורסים
בתים, אחר־כך מגלים תושבים ולבסוף
מקימים התנחלות על חורבות הכפר.
״החלטנו שאנחנו לא נסתפק במח אות
ובהפגנות. אנחנו נצא לשטח. נפ על
ביחד עם הפלסטינים למענם ובע צם
גם למעננו.
״נכנסנו לכפר עוד כשהיה נתון ב עוצר.
יצרנו קשר עם כמה צעירים ועם
מישפחות של נפגעים״.
מטרות הוועד: מאבק מישפטי וצי בורי
למען הכפר, וסיוע בבניית בתים
למישפחות שנותרו בלא קורת־גג.
42 עצורים 6 ,מגורשים ו״ 40 מפו טרים
ממקומות־עבודתם בישראל זו כים
בסיוע של הוועד. אלה מתרגמים,
שוכרים עורכי־דין, מבקרים את הע צורים
ומשתתפים בדיוני בית־המישפט
— לעיתים בהתלהבות, לעיתים מתוך
עייפות ותיסכול.
שיא פעילותם זו: בעיקבות התקרית
נעצרו 20 תושבים. אחד מהם שב וטען

י— 14

כי בכלל לא שהה בכפר ביום האירוע.
האליבי שלו נשמע הגיוני. הוא עובד
בנתניה, כר אמר. באותו יום היה בע בורה,
בנתניה.
איש לא האמין לו, מלבד אנשי הוו עד,
בעזרת חושים בלשיים וצירוף פר טים
עקשני מצאו את מעסיקו של הע צור.
השבוע הוזמן להעיד בבית־המיש־פט.
אולם
את תשומת־הלב הרבה ביותר
תפסה רווקא העבודה הגופנית, הסיוע
הממשי למישפחות שבתיהן ניזוקו או
נהרסו.
14 בתים נהרסו 21 .בתים סמוכים
ניזוקו. אחדים נזקיהם קלים, כמעט בל־תי־מורגשים,
בבתים אחרים הנזק כה
כבד, עד שיושביהם נאלצו לנטוש
חדרים, להצטופף במעט שנשאר.
בתחילה הגיעו עשרות ישראלים,
נכונים לכל עבודה קשה. ביוני כוסתה
התעלה שנכרתה לאורך הכפר, כמו
כרי להפרידו מהעולם. אחר־כך נשתלו
עצי־זית, תחת העצים שנעקרו. רבים
האמינו כי אכן באו ימי אחווה אמיתית.
בצבא היו פחות נלהבים, הערימו
מיכשולים. פעם סגרו את הכפר לח לוטין,
פעם אחרת סילקו את המת נדבים
שהצליחו להיכנס לכפר. אנשי

יוזם־הוועד פרוידנטל וילד פצוע
.מעכשי 1לא אנחנו נ ש פץ את בתיהם־
הכפר, לנחם את מישפחת הילד ההרוג,
לשמות עם מישפחתה של מונירה.
לא כד קרה.

מתקגת־עולם
ניצחית
ף שעת־בוקר מוקדמת מתאס-
* 2פים בתל־אביב 10 .הבטיחו שי בואו.
מגיעים רק חמישה. בירושלים
ממתינים עוד שניים. בביתא מחכים
שלושה נוספים.
11 אנשים טובים. אנשי־אקדמיה וב עלי
מיקצועות אקדמיים שוויתרו על

יום־חופשה, לבושים בבגדי־עבורה, ב אמת
ובתמים רוצים לעזור.
ג׳ודי גרץ, למשל. היא אדריכלית
ירושלמית, מתקנת־עולם ניצחית. נול דה
בטקסס, למדה בברקלי, סייעה לתו שבי
כפר אינדיאני בגואטמלה, עבדה
עם מהגרים מכסיקאיים בלוס־אנג׳לס.
לפני תשע שנים באה לישראל. הת אהבה
בירושלים ונשארה. אחרי שנ תיים
ביקשה להתגייר, כדי להיות י שר אלית
מושלמת.
הרבנות הערימה קשיים, מפני שב תה
בת ה־ 14 סירבה להתגייר .״הם לא
אהבו את הרעיון של מישפחה מרו־

סודרים, ממש כמוה. כך מתואר בהם
ביתו של עווד מוחמר יוסוף:
• בית בן קומה אחת במרחק של
כחמישה מטרים מבית ש פו צץ בצו. לי ד
הבית פזורה פסולת מבית שפוצץ.
• אופי הנזק: סדקים בקירות נוש־1,
אים, שער נהרס, שני חלונות ודלת ״
נפגעו.
• רשימת כמויות ומחירים: תיקון
סדקים בקירות 550 :דולר.
• יציקת קיר־בטון מסביב לדלת:
150 דולר.
• תיקון דל ת־ברזל קיימת 100 :
דולר.
וכך, בקפדנות, עד לסכום של 2155י
דולר.
הישג: מתוך 21 בתים שניזוקו הס כימה
המדינה לשלם את הוצאות תי קונם
של 13 בתים, בסכומים הקרובים
להערכותיה של גרין. שמונה תושבים
יקבלו בימים אלה את הכספים שהמ דינה
מעניקה להם. חמישה סירבו. את
בתיהם של אלה צריך ל שפץ.
גרין נמרצת מאוד. היא הוגה תוכ ניות
לל א הרף .״את חומרי־הבנייה נק־נה
בשכם. קבלן מקומי יעזור לנו. עכ שיו
אנחנו מחפשים טייחים,״ היא אומ רת
.״ביחד נעבוד. צריך למהר, להספיק
הכל לפני שיירדו הגשמים״.

אנשי־הוועד עובדים, בני־המקום תוהים
.וכי ם ד 1ע שי ת ת שו ל־

^ מציאות שונה. אחר מהחמישה
1 1שי פץ את ביתו בכוחות עצמו. ג רין
מתייאשת לרגע, אך מיד מתעשתת.
עדיין נותרו ארבעה בתים טעוני־שי־קום.
אחד
מהם שייר לפלאח בני־שמסה,
אחיה של מונירה דאוד, ו של הצעיר
שנהרג על־ידי אלדובי. חדר הגובל ב בית
הרוס ניזוק, כמעט נהרס בעצמו.
שיבעה חודשים חלפו מאז. חסרונו של

החדר התעמעם במשך הזמן. היום מתיר
פלאח לקבוצה הישראלית לסייע לו
בשיפוץ.
קודם לבואם, כך הבטיח, יהרוס את
אחר מקירותיו של החדר שניזוק, והם,
הישראלים, יסייעו לו לפנות את הפסו לת.
תדהמה.
הקיר לא נהרס. ביום השי שי,
יום המנוחה המוסלמי, אי־אפשר
למצוא את האיש שברשותו מכונה
שתסייע בהריסת הקיר. כלומר 11 :
אנשים נותרים לל א עבודה.
ג׳ודי גרין :״למעשה הם לא צריכים
אותנו. הם מסכימים שנעזור להם. אנח נו
באים לכאן כדי למשוך ישראלים
לשטחים. שיבואו ויראו מה קורה כאן.
״העבודה ביחד, המיפגשים הבלתי־אמצעיים,
זה מה שחשוב לנו.״
המציאות, שוב, שונה. המיפגש היש־ראלי־ערבי
בביתא איטי, מסורבל, כמ עט
בלתי־אפשרי. גיר עון פרוידנ טל
הוא היחיד הדובר ערבית. הוא בן להו רים
יוצאי־גרמניה, שהה שנים ארוכות
בברלין המערבית, התגורר במשך שנה
באבו־גוש. הן העברית, הן הערבית
שבפיו נשמעות כמו ניבים משונים של
גרמנית.
פרוידנטל עושה ככל יכולתו, מת רו
צץ בין הישראלים לערבים, מתרגם,
מסביר. כשאינו נמצא בסביבה, גם
שאלה פשוטה והכרחית, כמו ״היכן
השרותים?״ נותרה מגומגמת, חסרת
תשובה.
הנשים והילדים מתגודדי ם סביב
הקבוצה הקטנה, מביטים בה בתימהון
משועשע. איש אינו יוצא מגידרו בהב־עות־תודה
נרגשות.
״וכי מדוע שיתרגשו?״ תוהה גרין.
כפריים פשוטים בכפר נידח מבולבלים,
תמהים מעוצמת הכיבוש הישראלי, ו אינם
מצליחים להבין מי הם אלה, היש ראלים
האחרים. חבורה פוחתת והולכת
של אנשים בלתי־מובנים.
מונצי גינצבורג, נוירוביולוגי ת ירו שלמית,
ממארגנות הקבוצה :״ליש ראלים
לא איכפת. וזה הדבר שמדהים
אותי ביותר.

בי תא: הנוער המקומי על ההריסות
.ראיע חיילים נמסים לבית־הספר־האחרון
שנהרג. אני מאשים את הממ שלה
ואני לא מפחד, שיקרעו אותי לח תיכות.
עכשיו לא איכפת לי שום־דבר.
הבן שלי כבר נהרג. לא כל העם היהודי
רע. יש טובים. אבל כל הממשלה רעה.
נוצצת בחוץ ורעה בפנים.
״אני מבולבל לגמרי, לא יודע מה
לחשוב, מה לעשות״.
20 שנה עבד בישראל, בפרדס־חנה,

להביא לכפר דיפלומטים נוספים, אולי
אף סנטורים אמריקאיים.
מאז האירוע, בחודש אפריל, הפכה
ביתא לכעין אתר־ראווה. עיתונאים
מכל העולם באים לבקר בכפר, לפע מים
מגיעים גם תיירים סקרניים, בעלי
תודעה פוליטית מפותחת־במיוחד.
אלה גם אלה מגלים כפר שיגרתי,
אחד מעשרות הדומים לו 7000 .תוש בים,
מתפרנסים משדותיהם ומעבודה
בישראל. כביש צר מתעקל אל מעלה
ההר. שיפוליו של הכפר נוגעים בכביש
המוליך לשכם. בפיסגתו מיסגד. סיט־

בתואר הקוריוז של הכפר זוכה, בלי
ספק, ראלב בהלול 10 .שנים עבד ב־מיסעדה
תל״אביבית מפורסמת. כשפר צה
האינתיפאדה, שב לכפרו. לפני חוד שיים
פתח את המיסעדה הראשונה
בביתא.
חדר קטן, דלפק להכנת בשר, כמה
כסאות רעועים, מדפי־עץ מאוכלסים
סיגריות. בהלול, דובר עברית מצויינת,
מרגיש טוב בכפרו, לא מתגעגע לתל-
אביב הרועשת. את פרנסתו הוא מוציא
בכבוד, כך הוא אומר. ועכשיו הוא קרוב
לאשה ולילדים, נושם את האוויר הטוב

מטריחים אותם,״ אומרת מישהי, והת חושה
הזו, לדבריה, גורמת לה מבוכה
רבה.
גיר עון פרוידנ טל :״הניסיון שלנו
להגיע אל מי שמוגדרים כמרכז הלי ברלי
נכשל לחלוטין. בעולם המערבי,
הקבוצות של ההומניסטים גדולו ת יו תר
מקבוצות אנשי־השמאל. ציפיתי
למצוא תמונת־מצב דומה גם בארץ.
״ולא כך הוא. כל מי שמוכן לעזור
לתו שבי השטחים הוא בהכרח איש־שמאל.
הומניסט שאינו שמאלי, דווקא,
מתרחק מהטיפול בנושאים האלה.

בהלול במיסעדתו
לא ם ת 1ע 1ע לתל־אביב
״בשבוע שעבר נפג שנו עם אבי
הילד שנהרג. אני הייתי מזועזעת. כש חזרתי
לירו שלי ם וסיפרתי על זה לח ברי,
אמרו לי: לא יכול להיות שהוא
נהרג כך סתם. אנשים לא מבינים מה
קורה כאן, ומי שכן מבין — לא מת עניין,
לא מגיב״.
כולם, כל חברי־הקבוצה, מתארים
את המיפגש ההוא כחווייה הקשה
ביותר בכל חורשי מעורבותם בביתא.
איש מהם לא העז לשוב ולהתקרב לבי תו
של הילר ההרוג. אחד מצעירי הכפר
נשלח ללוו ת את צוות השלם הזה.
נוצצת ודעה
ף* בית המשקי!? אל בוסתני הב־פר,
עומד אביו של עמר מוהיב
חמייל, הילד ההרוג, בפינת החדר. הוא
אינו יושב, אלא כעבור דקות ארוכות.
גם אין הוא מציע לנכנסים לשבת. הוא
עומד. ידיו שלובות מאחורי גבו.

״הבן שלי הוא לא הראשון ולא

בפתח־תיקווה, ברמת־גן, הוא ו שני בניו
הגדולים. הרחק מהכפר, ממהומות
השנה האחרונה. רק את צעיר בניו לא
הצליח להרחיק.
לפני שבועיים, ביום השבת, נפצע.
״ירו בו מאחור. מקרוב. שבע שעות
שכב ללא טיפול,״ אומר האב .״בערב
לקחו אותו לתל־השומר. אנחנו לא
ידענו לאן נלקח. רק למחרת מצאתי
אותו שם. אחרי יום נפטר. כשביקשתי
את גופתו, דר שו ממני 1300 שקל
תמורת הטיפול בו״.
גרין היתה בכפר באותו יום .״התא רחתי
באחד הבתים. ראינו חיילים נכנ סים
לבית־הספר, שמענו יריות, צעקות,
מסוק התקרב לכפר. כשהחיילים יצאו
מבית־הספר, הם הרסו כל מה שהיה
בדרכם, זרקו אבנים על מכוניות, ניפצו
שמשות, תלשו כביסה מהחבלים.
״לא ידע תי שמישהו נפצע. רק אחרי
יומיים סיפרו לי אנשי הכפר ששניים
נפצעו. אחד מהם היה עמר.״
מארק פולון, הקונסול האמריקאי
בירושלים, היה בביתא באותו יום־
שבת, כאורחה של גרין. היא מקווה

האם והבת של מונירה עם פעילה גדין
.למעשה הם לא צריכים אזתנר
טותיו צרות, אינן סלולות. בכל הכפר
אין אף לא מכשיר טלפון אחד. צעירי
הכפר, שהתאגדו לחבורה אחת, מנסים
לתקן מעט את מצבו החיצוני של כפ רם.
הם נתקלים בהתנגדות או באדי שות
של הזקנים.

הצי שקל
למנה
^ ום שי שי בבוקר. זוגות־זוגות
של גברים יושבים בפתחי הבתים,
מתפנקים בשמש החורפית. נערות נוש אות
פחים קטנים מלאים במים, מהבאר.
שלווה כמעט אידילית.

של הכפר.
״עכשיו המיסעדה ריקה. אבל בדרך-
כלל לא חסרים לי קליינטים,״ הוא
אומר .״הלהיט שלי הוא מנה פלאפל.
כולם אוהבים את זה. חצי שקל למנה.
אוכלים ומדברים. האווירה כאן קשה
מאוד מאז שהילד נהרג.״
מובן שהמיסעדה, ישראלית באופ ייה
ככל שתהיה, אינה משמשת כמקום-
אירוח. את 11 הישראלים מארח תייסיר
דאוד, בעלה של מונירה, בבית אמה של
מונירה.
על ריצפתו של חדר קטנטן נפרשים
במהירות שטיחים ציבעוניים, כוסות־תה
וסיגריות מועברות בין האורחים.
״במקום שאנחנו נעזור להם, אנחנו

״והרי לא נפקיר לקור החורף את
התושבים שבתיהם ניזוקו, רק מפני
שאנחנו רוצים ל ערוך כאן ניסיונות של
שלום! לכן, מעתה ואילך לא אנחנו
נ ש פץ את בתיהם. הפעולה הזו נכשלה.
אנחנו איננו מצליחים להביא לכאן אנ שים
רבים, והם אינם מצליחים ל ארגן
את העבודה, כך שבאמת נעזור להם.
״מעכשיו ישפצו את הבתים התו שבים
בעצמם, בעזרת סיוע כספי של
הוועד, הממומן מתרומות אמריקאיות
וגרמניות. הישראלים יתרכזו בעזרה
מישפטית״.
איש מהקבוצה הקטנה, המקיפה את
פרוידנטל, אינו מוחה.

צילם: אלי ד0ה₪

עודד המאושרי, ראש־המחלקה־לתפ־קידים־מיוחדים
במישרד־המישפטים,
אמר שזה לא בא בחשבון, כי הוא צריך
לשמור מקומות לפרקליטות. הוא גם
לא נקף במהלד המישפט אצבע כדי
להרחיק את המתפרעים מן האולם. הם
התפרעו באופן שיטתי, מבלי שננקפה
אצבע נגד איש מהם.
כל הפעולות התרחשו בגלוי, כמעט;
בכל יום, בהפסקות וגם בריון, והמ מונים
על כך, במיוחד עודד המאושר,
לא נקפו אצבע.

• אתה מרגי ש בקורבן?
לא. איפה!

• מתקיפים אותך כבר הר בה
זמן.
1א אחרי
בחורו

אני יודע מי מתקיף אותי. אני בז
למי שמתקיף, אני מתייחס אליהם כאל
רפש, במיוחד אל עמיתיך בתיקשורת.
החמור מכל בפרשת ההתפרעות ה־תיקשורתית
במישפט זה הוא חירוף-
הנפש, שבו היועץ־המישפטי ופרקליט־המדינה
ועו שי דברם נלחמים נגד הע מדתם
ל דין של עורך ידיעות אחרשת
דב יודקובסקי והכתב נוח קליגר, למ רות
שבהודעה רי ש מית ל בג״ץ הודיעו .
שכל הרשימות של קליגר הן עבירה
פלילית על חוק בחי־המישפט, עבירה
של סוב־יודיצה, ובכל זאת מתנגדים
בתוקף להעמידם לדין.
אורלי אזולאי־כץ, כתבת ידיעות
אחרווות, הועמדה לדין על סעיף זה
בגלל כתבונת מצחיקה. קליגר ויוד־קובסקי
לא הועמדו ל דין על סידרה של
50 כתבות, מהנוסח שהתפרסמו בם־
ראבדה בזמן מישפטי מוסקבה, וזה מר אה
באיזו מידה מיושם שיל טון החוק
במדינת־ישראל, ועד היכן מוכנים
להרחיק לכת כדי להגן על אנשים. עכ שיו
אנחנו רואים את פירות ההסתה
השיטתית במשך 14 חורש.

אומר ׳ 071 שפטר, פרקריטו של רמיאניוע,
עור עמיתו 17,איתן. תו תלו״
ת בע וווים הוא שוחח עם 111ת סר ונו סט׳

•זאת אומרת שאתה מא שים
אותם, ולא את האיש שז־ .
רק את החומצה?

שפטר תי חוח ט•!

ף* משך השנתיים האחרונות
היו רק איומים, והרבה. במ הלך
המישפט נופפו לעברו, צעקו
עליו, קיללו, השמיצו, איחלו לו
דברים רעים, ומה לא. אך עורך־
הדין יורם שפטל, סניגורו של ג׳ון
איוואן דמיאניוק, המשיך במיש״

מאז שהצטרף לתיק העירעור
השופט״לשעבר ועורך־הדין דב
איתן, עברו עיקר ההתקפות אליו.
לשפטל הונח קצת.
במשך חודשים עבדו השניים
יחד והכינו את עירעורו של דט•
יאניוק.
ביום השלישי, בשעת-בוקר,
קפץ איתן אל מותו מן הקומה ה־
15 של מלון מיגדל־העיר בירוש לים.
הוא הותיר אחריו מישפחה
וחברים המומים, וגם את יורם
שפטל, שותפו-לתיק.
״מרנין ראשי לנוכח מותו הט ראגי
של האמיץ והיקר באדם״,
כתב שפטל במודעת־אבל, שפיר-
טם ביום ההלווייה.
שפטל לא היה הגיבור הראשי
בדראמה הזאת. הוא רק בא לח לוק
כבוד אחרון לחבר ולעמית,
שעימו עבד בצמוד במשך תקופה.
הוא עמד בצד, באולם בית־ההל-
וויות העירוני בסנהדריה שבירו שלים,
כשהוא מצטופף ביחד עם
קרובי־מישפחה, חברים -מהם
שופטים רבים ועורכי״דין -והק שיב
להספד המרגש שנשא השופט
צבי טל. טל היה אחד משלושת
שופטי ההרכב במישפטו של דמ-
יאניוק. שופט בית־המישפט העל יון,
דב לוין, ראש ההרכב, בלט
בהיעדרו.

משסיים גם עורך-הדין יעקב
רובין, ראש לישכת עורכי-הדין,
לשאת את דברו, יצא מסע־ההל־ווייה
לניוון הר־המנוחות. הקהל
הרב החל מצטופף ליד הפתח, כש בראש
מובלת האלונקה.
ואז נשמעו צעקות איומות מ חלקו
הפנימי של אולם ההלוויות.
מישהי צעקה :״תקראו למישטרה,
שפנו חומצה על שפטל!״
מהומה רגעית בילבלה את גוש-
האבלים, שפניו היו מופנות החו צה.
זורק״החומצה נעצר, מסע-
ההלווייה המשיך בדרכו. דב איתן

• איד הבנת שזו חומצה?
זה היה צורב מאוד. רצתי לשרותים
לשטוף את העיניים. עזר לי הבן של
השופט עזרא הדיה, שנהג לבקר במיש־רדו
של איתן בזמן האחרון. אחר־כך
מישהו פינה אותי. זה היה יהודי בשם
אלבז, שלא היכרתי מקודם. הוא לקח
אותי לבית־החולים ביקור־חולים, ושם
עשו לי שטיפת עין יסודית והביאו או תי
הנה, להדסה עין־כרם.

יגביר את האיומים, ולא יחליש אותם.
הבנו שאי־אפשר לסמוך על המישטרה,
שלא תדליף את העניין לעיתונות. נע ניתי
לבקשתו שלא להתלונן.
התלוננתי רק פעם אחת, כאשר קי בלתי
מיכתב־איום, ואז המישטרה כמ עט
עצרה את אילנה אלון, כתבת העו לם
הזה, משום שהיא פירסמה כתבה
על האיום. אז אם טיפול המישטרה
באיום הוא לעצור כתבת שכתבה על
האיום, אז רב איתן צדק.

אמרו שזו חומצה שנכנסה לעין
ופגעה בד״

• היום, אחרי מה שקרה,
אתה מצטער שלא התלוננת?

• אמרו לד מה זה?
• זה כאב?

לא. רציתי להתלונן, כי אני לא

כן, היו לי כאבים חריפים בשעה־שעתיים
הראשונות.

..נל ההשתוללות
סביב, בתקשורת
ובקהל תן ששה
אות׳ יותר נחוש״
נקבר בגיבעת־שאול בירושלים.
שפטל היה באותה השעה בטיפול
בבית-החולים, כשהוא סובל כא בים
עזים בעינו. הלכתי לבקר
אותו בבית-החולים.

• איך זה קרה?
באתי להלווייה של רב איתן, ואחרי
שנגמרו ההספדים והקדיש, כשמסע־ההלווייה
התחיל לזוז, ניגשה אלי עדנה
שבתאי(אלמנת הסופר) והתחלנו ל שו חח.
פתאום שמעתי צעקות, ועד שהס פקתי
להבין מה קורה, הרגשתי ששפכו
לי משהו על הפנים. הבנתי שזה חומצה.

• פחדת ברגע שזה קרה?
לא, לא הייתי מגדיר את ההרגשה
כפחד, הרגשתי מאוד לא־נוח, מאוד
לחוץ, בגלל הכאב הפיסי.

• דאגת לעין?
באופן טיבעי.

• עכ שיו אתה פוחד?

• אתה לא פוחד שאו תו האיש
או מישהו אחר ינסו שוב
לפגוע בך?
מטיבעי אני לא פחדן, ואני לא יוצר
כל הזמן תסריטים של מה־יכול־לקרות.

•האם הופנו אליך הרבה
איומים?
לא הייתי אומר הרבה. היו כל הזמן,
ומאז שאיתן הצטרף לתיק, גם הוא היה
נתון לאיומים.

• התלוננתס במישטרה?
בהתייעצות משותפת בינינו החלט נו
לא להתלונן.

• מדוע?
כי הוא סבר, בצדק, שפירסום ה עובדה
שאנחנו נתונים לאיומים רק

..אני בז דמי
שמתקיפים אוחי,
ומתייחס אליהם
באל רפש״
רואה סיבה שלא להתלונן כשמאיימים
עלי. אבל קיבלתי, את השקפתו של
איתן שהדרך שבה מטפלת המישטרה
בנושא זה אינה עוזרת, ושזה גם לא
יפסיק את האיומים.

• א חרי מה שקרה ביקשת
שמירה?
לא. אבל איתן צפה את מה שקרה
בהלווייה. כלומר, הוא לא צפה את
ההלווייה של עצמו, אבל הוא צפה
שיתנכלו לנו במהלך הדיון בבית־ה־מישפט
העליון, ולכן ביקש שיסדרו לנו
מקומות חנייה לי ד בית־המישפט העל יון,
בסמוך לחניית־השופטים, למהלך
שמיעת העירעור.

האיש הוא קורבן להסתה שיטתית,
אם כי אין לנקות אותו.
הוא אמר שבא במטרה לגרום לעיוו־ 1 .

במטרה רון בעיניי. העובדה שאדם בא
ברורה לגרום ל עיוורונו של אדם אחר,
היא הנותנת, שבאופן בסיסי אותו אדון
הוא ר שע מרושע ואיש מנוול, אבל י ש
הרבה מנוולים בקירבנו והם בכל זאת
לא עושים צעדים כאלה, משום שאין
אווירה ציבורית המאפשרת להעלות
על הדעת דבר כזה.
אני גם בטוח שעל־פי החוק מה
שעשה האדון י שראל יחזקאלי מוגדר
בגרימת חבלה גופנית חמורה בכוונה,
וזה סעיף שהעונש המירבי עליו הוא 20
שנות־מאסר. אני בטוח שגם אם יועמד
לדין, הרי שהעונש שיו טל עליו, אחרי
הטיעון לעונש, יהיה מאסר על־תנאי,
ואני מסיק את זה מדרך התגובה של
המדינה על ההסתה שהביאה את י חד
קאלי לעשות את המעשה שעשה.

• הגשת תלונה למישטרה? £
לא הייתי צריך. גבו ממני עדות עוד
באותו היום, ואין צורך בתלונה רי ש־מית
שלי, כי המעשה נעשה בגלוי.

• זו הפעם הראשונה ש פוג עים
בך פיסית?

• למה דווקא עכ שיו?

אין לי מושג.

•במ הלך המישפט היו רק
איומים, לא פגעו בך?
רק איומים. גם בטלפונים, גם במיב־תבים
וגם באולם עצמו.

• והאיומים לא הרתיעו או תך?

ש לד עכ שיו הירהורי-
חרטה על התיק?

להיפך, זה גרם לי רק רגשות בוז
למאיימים, ותחושה חזקה שאני עושה
מה שצריך לעשות.

לתיק היתה לכפור בשאלת הזהות בל בד.
וזו שאלה שהיתה מאוד בעייתית,
ולא יצרה אצלי התלבטות.

•הי ה איזה שלב במישפט
שרצי ת לעזוב?

•ל א היו לך היפוסים אם
לקבל על עצמך את התיק?

היה שלב אחד, ביום הראשון, כש מארק
אוקונור (הסניגור הקודם) הש מיע
טענות מיקדמיות, וזאת היתה הר י
פה לאוזן. פתאום נבהלתי, כשחשבתי
שהתיק עומד לי פול כולו על כתפי,
ואני לא מוכן לזה. לא שאני לא הייתי
מוכן נפשית, אלא שאז עדיין לא הת-
מצאתי בחומר. אבל אין לזה קשר. לא
באתי לתיק כדי להיות הסניגור הרא שי,
כמו שיצא בסוף, ובישיבה הרא שונה
הייתי מודאג.

ברגע שראיתי תמונות שמתוכן זו הה
הנאשם כאיוואן האיום, וכשהתברר
לי שזו הראייה האחת והיחידה, גם על פי
פיסקי־דין שלפיו נקבעה הזהות, לא
היתה לי בעייה הכי קטנה.

•ז ה נראה לך אתגר מיק•
צו עי?
מנקודת השקפתו של עורך־דין פלי לי,
אין ספק שזה אחד המישפטים הפ ליליים
המרתקים בהיסטוריה, והייתי
ער לעובדה זו מהרגע שצצה האפשרות
שאצטרף לתיק. זה הגביר את נקודת־ההשקפה
שבנסיבות האלה לא אתן
לפוגרומצ׳יקים קטנים לקחת חלק בה ליכים
בתיק.

אני לא סובל מזה.

• י ש בזה צדדים חיוביים?
כפי שאני רואה את העניין, אני לא
רואה צדדים שליליים.

•ומיקרה העין לא נראה
בעיניך בצד שלילי?
דבר כזה יכול לקרות ב ארץ גם
בגלל סיכסוך־שכנים.

•ומה יהיה עכ שיו? בנסי בות
הטראגיות שנו צרו תצ-

אחות ומזליפה טיפה אל תוך עינו
השמאלית החבושה.
הוא סיפר לי שביום הראשון
היה מ דוי ד ך ובמצב-רוח רע, אך
זה היה בגלל הכאבים העזים שחש
בעינו. מייד אחרי שנטל כדורים
להרגעת הכאבים, ואלה חלפו,
חלף גם הדיכדוך.
שפטל אמר שהוא מסוגל לראות
בעינו הפגועה, אך הוא רואה ערפל

• ובדי עבד היית מודאג בצ דק,
כי בסוף התיק נפל כולו
עליך?
כן, אבל יותר מאוחר התחלתי להש תלט
על הכל, וכשהמישפט התחיל,
הרעיון שאני אצטרך להשתלט על הכל
היה מצמרר. אבל כמו שאני בנוי, כל

,אין ספק שזהו
.אחד המישפטים
הפליליים המרתקים
ביותר בהיסטוריה״
ההשתוללות סביבי בתיקשורת ובקהל
רק עושה אותי נחוש יותר. .

•אתה לא יכול להבין את
אלה שהם ני צולי שואה?
זה לא ככה. הרי לא כפרנו בטרב־לינקה
ובכך שהיה איוואן האיום. התיק
נוהל כולו על שאלת הזיהוי, שהיא בע ייתית
ביותר. והראייה היא שפסק־הדין
מכיל 444 עמודים. בהקשר הזה אין בכ לל
מקום ל כל ההשתלחות, ולכן אני
לא בדיוק מבין את ההשתוללות של
חלקים מסויימים בקהל.
לעומת זאת, העובדה שהמישפט נו הל
באולם שנועד במקור להיות אולם־
תיאטרון, העובדה שלעיתים היו 150
צלמים נוכחים באולם, כשברקע אווירה
קשה נגד הנאשם, הסניגוריה, עדי־הה־גנה
וכר, כל זה הביא תוצאה בלתי־

שפטל עם דמיאניוק באולם בית-המישפט
״לא אתן לפונחמצייקים קטנים לקחת חלק בהליכי התיק״

• אתה מרגי ש שע שי ת היס טוריה?
לעשות
היסטוריה, או להיכנס להיס טוריה,
אלה מילים כברות, ואני לא בד יוק
יודע מה זה. אני בטוח במאה אחוזים
שאינני מצטער שנכנסתי לתיק. בספר
שאני כותב עכשיו, אני אומר שאני
משוכנע שזו ההחלטה הכי נכונה שקי בלתי
בימי־חיי.

• אתה לא מנודה?
ההיפך. בין החברים, הקרובים והי דידים,
ההערכה אלי רק גברה בעיקבות
הצעד הזה. ברור לי שחלקים נרחבים
בציבור לא בדיוק משתגעים אחריי,
אבל אני נתקל בהמון גילויי־אהבה, וב כל
מקום מזהים אותי.

•אתה נהנה מכך שמזהים
אותך?

טרך לקחת עורך־דין אחר.
יהיה טוב.

**ץ פטל שוכב לבדו בחדר קטן
* /בבית״החולים הדסה עין-
כרם בירושלים. הוא לבוש בחלי-
פת״טריינינג כחולה, ומתחת למי טה
זוג סנדלי־גומי. מעל הכיור
הקטן שבחדר עומדים תכשירי-
גילוח, מישחת־שיניים ומיברשת-
שיניים. על הארון הלן טן שליד
המיטה לא ניצבות צמצמת עם
זרי״פרחים, אביזר שכיח כל״כך
בחדרי״חולים. על הארון מונח
מגש ועליו בקבוקונים, ובהם טי-
פות״עיניים שונות.
בכל חצי שעה נכנסת לחדר

קילל ת דמ״אניוק

מגור ש לנסקי
״מורא הגו״ם לא היה עליו...״
נמנעת בסיום המישפט ובהכרעת־הדין:
מחיאות־כפיים. בתיאטרון, כשיש הפי־אנד,
הקהל מוחא כפיים. כמו באירועים
דומים שהיו באותו אולם. ואני לא מת כוון
למישפט, אלא לאירועים אמנו
תיים.

•למה בכלל נבנם לתיק?
למה לא? המיסגרת שבה נכנסתי

• אז מדוע לאחרים היו הי סוסים,
והם לא הסכימו לקחת
את התיק?
אני לא יודע. אני מניח שאחרים צפו
הסתה תיקשורתית ואפשרות לפגיעה
פיסית, ונרתעו. אני לא מוכן לכך
שהסתה של התיקשורת, או התנהגות
אספסופית, תרתיע אותי מלקחת חלק
בתיק.

הפרעונים במצריים השילו קללה על כל מי שייגע לרעה
בקברותיהם. על פי קללה זו נפגעו ומתו מחללי קברות הפרעונים.
השבוע, בהלווייתו של עורך־הדין דב איתן, נדמה היה לרגע כי נוסח
חדיש לקללה הוטל על טניגוריו של ג׳ון איוואן דמיאניוק.
סניגורו הראשון של דמיאניוק היה עורך־הדין הכושי ג׳ון מורטון,
שייצג את דמיאניוק במישפט הראשון בארצות־הברית, שבו נשללה
אזרחותו. סיפר דמיאניוק :״בסוף המישפט נדהמתי. שמעתי את
עורך־הדין שלי מתחנן לפני השופט. הוא ביקש רחמים. אמר שאני
איש טוב, איש מאמין. תחת להוכיח שזו טעות ושאין הוכחות נגדי
הוא ביקש רחמים!״ למרות שתחילה התפעלה מישפחת-דמיאניוק ממורטון, היתה אכזבתה מתוצאות המישפט כה רבה, עד
שהחליפה מיד את עורך־הדיו השחור בעורך־הדיו הנמרץ מארק
אוקונור.
אלא שגם סופו של אוקונור לא היה טוב. גם הוא פוטר בבושת•
פנים מהתיק, ואת מקומו ירש יורם שפטל.
בשבוע שעבר קפץ עורך־הדיו דב איתן בנסיבות מיסתוריות אל
מותו, מהקומה ה״ ,15 חודש אחרי שהודיע בפומבי כי הוא מצטרף
לשפטל כסניגור בעירעור. בהלווייתו של איתן נפצע שפטל בעינו
מחומצה שנזרקה עליו בידי גיצול־שואה.
זוהי שרשרת ארוכה ומוזרה של אסונות ופגעים.

כבד, כאילו הוא מסתכל דרך זגו גית
מלוכלכת.
על אדן החלון שליד מיטתו מו נחים
בערימה העיתונים היומיים
ומכשיר־טלפון פרטי, שאותו שכר
מבית״החולים. אל חדרו זורמים
כל הזמן חברים וידידי ם. הוא או כל
ארוחות של בית־החולים, ואינו
מתלונן.
פרשת מישפט״דמיאניוק אינה
הפעם הראשונה שבה עלה שמו של
שפטל לכותרות. בעבר יזם, הוביל
וניהל מסע ציבורי ומישפטי למען

,.איתן סבר בצדק
שפירסום העובדה
שאנחנו נתונים
לאיומים רק יגביר
את האיומים״
מאיר לנסקי, איש־המאפיה היהו די
מארצות־הברית, שרצה לגור
בישראל בשנות חייו האחרונות.
לנסקי בא לארץ, ואחרי זמן לא-
רב החליטו שילטונות ישראל לגר שו,
בטענה שהוא פושע.
שפטל 39 יליד תל-אביב, בן
להורים יוצאי־רוסיה שעלו ארצה
בשנות ה״ ,30 נרתם לעזרתו של
לנסקי עוד כשהיה סטודנט למיש-
פטים באוניברסיטה העברית בי רושלים.
הוא קשר אז קשרי-ידי-
דות עם האיש, וניהל מישפט בש מו,
כשכבר היה עורך־דץ רישמי
בישראל.

• ז ו אינה הפעם הראשונה

שפטל: מיקרה עין —
(המשך מעמוד ) 17

ש שמך עולה לכותרות הרא שיו

לא, אבל אף פעם זה לא היה בעוצ מה
כזאת.

• גס לא במיקרה של לנסקי?
גם אז היו כותרות, אבל כאן התהודה
התיקשורתית הרבה יותר גדולה מאשר
במיקרה של לנסקי.

• מ תי היה העניין של לג
סקי?
היה סיבוב אחד ב־ , 1972 כשהייתי
סטודנט שנה א׳ למישפטים, וסיבוב
שני ב־ 1979־ , 1980 כשהייתי פרקליט.
בסיבוב הראשון הוא יצא למאבק נגר
הגירוש, ובסיבוב השני הוא ניסה לבוא
לארץ אחרי שכבר גיר שו אותו. הסיבוב
השני נחל הצלחה.
• אי ד?
הוצא צו שלנסקי יוכל לבוא ל ארץ
לתקופה שלא תעלה על חודש, ולא
יותר מפעם בשנה, כתייר. אפשרות
כזאת נמנעה ממנו מאז שגורש ב־
. 1972
וכאן אני לא יכול שלא להזכיר את
אהוד אולמרט, שבסיבוב הראשון כל-
כך תמך בלנסקי. הוא חתם אז על
עצומה שקראה לשר־הפנים להעניק לו
אזרחות. הוא הפגיש אותי עם שמואל
תמיר, ראש־סיעת המרכז החופשי בכ נסת,
ושיכנע אותו להעלות את הנושא
במליאת הכנסת. תמיר אכן העלה את
הנושא.
ואז, כשעלה נושא ביקורו של לנסקי
כתייר, כמה שנים מאוחר יותר, אול-
מרט כבר היה חבר־כנסת ונחשב כפט רון
המילחמה בפשע המאורגן, והוא ר ץ
להתראיין לטלוויזיה ואמר שמצב הת יירות
לי שראל אינו כל־כך גרוע שצ ריכים
תיירים כמו לנסקי.

.האיש שזרח את
החומצה הוא קורבן
להסתה שיטתית״
הוא גם תקף אז את שר־הפנים, יוסף
בורג, שהסכים להעניק ללגסקי אשרה
של תייר. וזה אחרי ששבע שנים קודם
לכן יצא מגדרו כדי שלנסקי יהיה אזרח
מדינת־ישראל, לא רק תייר.

הוא רא השאיר אחריו מיכתב. האם 11 באמת התאבדות י

השופט הבודד
^ מישפחה, הקרובים והחברים הטובים קר !
1או לו דובי. בציבור הוא היה ידו ע כ״השופט־ל
שעבר רב איתן״.
״השופט־לשעבר רב איתן קפץ אל מותו מהקומה
ה־!15״ זעקו כותרות־העיתונים של היום הרביעי.
מטבע הדברים מחטטים הקרובים — מישפחה
וידידים — במוות המוזר, המיסתורי, הטראגי, המעלה
סימני־שאלה רבים.
רבים מסרבים עדיין להאמין שהאדם הסימפאטי,
דק־הגיזרה, בעל העיניים הכחולות החודרות והנכו נות,
עשה מעשה כל־כן־ נואש, ולא הותיר אחריו ולוא
מילה אחת של הסבר על מעשהו.
כשופט יד ע איתן שקפיצה מחלון היא דרן־־הת־אברות
שאחריה אין נתיחה־לאחר־המוות, מפני שסי־בת־המוות
ברורה לחלוטין.
יש המאמינים שלא הוא יזם את מותו, אלא מישהו
אחר, שקבע עימו פגישה במלון מיגדל־העיר הריק
מאדם, דחף אותו אל מותו. הצורך בהסבר זה נובע מן
הפער בין האיש, שהיה מסודר עד כדי יקיות, לבין
צורת המוות.
הכרתי את רב איתן בנסיבות חברתיות בירושלים,
לפני שנים אחדות. זה היה זמן קצר אחרי ש פר ש
מכס־המישפט. פרישתו, ביוני , 1983 לוותה בסערה
ציבורית ותיקשורתית.
תישעה חודשים קודם לכן, בעת ההפגנה הגדולה
המכונה ״הפגנת ה־ 400 אלף״ ,שקראה להקמת ועדת־חקירה
בעניין מעורבות י שראל בטבח בצברה ובשא־תילה,
חתם רב איתן על עצומה של תנועת ׳ש־נבזל.
העצומה לא קראה לסירוב, אלא פנתה בבקשה שלא
לשלוח את חותמיה לשרת בלבנון.
איתן, שלקח חלק בהפגנת ההמונים, חתם על הע צומה
כסגן־אלוף במילואים. זהותו של החותם כ שופט
פעיל בבית־המישפט המחוזי בירושלים התגלתה רק
חודשים רבים אחרי החתימה.
הגילוי גרר אחריו תגובה חריפה של שר־המיש־פטים
דאז, משה ניסים.
איתן החליט לממש מחשבות־פרישה מכס־המיש־פט,
ש טרדו אותו עוד זמן רב קודם לכן, ופרש.
הוא סירב אז להתראיין בעיתונות כדי להסביר את
חתימתו על העצומה ואת פרי שתו ממישרתו כשופט
בבית־המישפט המחוזי.
שנתיים אחר־כך, כשכבר היה עורך־דין בפראק טיקה
הפרטית, נאות להעניק לי ראיון גדול, הראשון,
ונדמה לי היחידי, שנתן. מטבע־הדברים הופך ראיון
זה, לאור הנסיבות, למיסמך.

• איך נו צר הקשר בינך לבין
לנסהי?
קלטתי ידיעה כשהגיע ל ארץ בערב
ראש־השנה תשל״א. הייתי אומר שלג־סקי
היה אליל נעוריי. הוא היה יהודי
שמורא־הגויים לא היה עליו. והאהדה
הזאת אליו, משום שלא היה לו מורא
מהגויים, דחפה אותי באורח טיבעי לי זום
ועד של סטודנטים, שייאבק בגי רושו
מהארץ. זה היה אחרי ששהה בא־

*אגש תי אותו בביתו ש ליד עמק־המצלבה בי ת־שלים.
זוהי דירה צנועה, מרוהטת בפשטות, רי הוט
המשרה אווירה של בית חם ונעים.
מרים, אשתו, אשה חמה, חייכנית ומסבירת־פנים,
נכחה בכל שעת הראיון והעירה מדי פעם הערות.
איתן התחיל בלימודי המישפטים כסטורנט בעתו־

דה האקדמית. באמצע הלימודים החליט לעבור ל ש רות
סדיר והתגייס לצה״ל.
כשופט התמנה בגיל צעיר מאוד, כשהיה בן .32
כשפרש מכם־השיפוט, חשבו רבים שזו אבירה
גדולה לבית־המישפט. הוא היה שופט פופולרי, יוצא־דופן,
מקורי ומפתיע, ועורכי־דין שמחו לנהל אצלו
מישפטים.
מאז שמונה כ שופט עשה גם את שרות־המילואים
שלו כ שופט בבתי־דין צבאיים, כמו כל השופטים
האחרים, וקיבל דרגת סגן־אלוף.
מתפקידו הצבאי כשופט פר ש איתן כמה שנים

מתאבד איתן
האם נזרק מהחלון?
קודם לכן, כשהרמטכ״ל דאז, רפאל איתן, המתיק את
עונשם של פושע־המילחמה דניאל פינטו ושל רוצח־הערבי
י שר אל לדרמן. איתן ביקש להעבירו מתפקידו
כשופט, וטען שהחנינה הוכיחה חוסר־שיוויון מוחלט
לפני החוק.
הוא לא הועבר באופן רי ש מי מתפקידו הצבאי, אך
מאז לא נקרא עוד לשרות־מילואים.
בראיון שערכתי עם איתן לפני שלו ש שנים
(השלם הזה )9.10.85 הסביר את חתימתו על עצומת
יש נסל ואמר, בין השאר :״אני חושב שבמדינה שבה
שופט יכול לשרת גם במילואים, הוא לא רק שופט. גם
חברי־כנסת לא תמיר מצביעים ל פי הקו של מיפלג־תם.
ל כל אדם, באשר הוא ארם ולא מכונה, י ש זכות
לפעול ל פי מצפונו.״
איתן התגלה בראיון כאיש מרתק, נחוש בדיעותיו,
מחושב ומאוד סימפטי.
על רצונו להיות שופט אמר :״רציתי מאוד להיות
שופט, אולי מתוך זה שאני מחפש צדק והאמנתי אז,

ענת סרגוסטי, העולם הזה

ר ץ שנה ולא פגע באיש. אבל כתוצאה
מלחצים פוליטיים של ארצות־הברית,
החליטו באופן מביש לגר ש אותו, אחרי
ש־ 25 שנה לא התביישו לאכול פירו רים
מידיו.
מסע־התרמה של המגבית, שניהלה
גולדה מאיר ב־ , 1948 אחרי קום המ דינה,
נערך בקזינו של מאיר לנסקי —
אגב, זה היה קזינו לא־חוקי — אבל
המישטרה סייעה בהעברת הכסף. נאס פו
אז תרומות בסך שני מיליון דולר.

•אתה אירגנת את הוועד
למענו אחרי שפג ש ת בו?

• אז איך הגעת אליו?

הלכתי אליו. אני חוצפן. סיפרתי לו
מה בכוונתי לעשות, והוא נתן את
ברכתו. אחר־כך נעשינו חברים בזעיר־אנפין.

ת ה מגדיר אותו במי
שהיה חבר שלך?

הפצוע
לא להיכנע לאספסוף!

אני מגדיר אותו כמישהו שנוצרו
בינו לביני יחסים מאוד מיוחדים. הוא
היה אצלי בבית, הכיר את אחותי ואת
אמא שלי, והתפעל ממנה, והיא ממנו.
ובמילחמת יום־הכיפורים הוא טילפן
בכל יום לאמא שלי, כדי לשמוע מה
איתי. כשאני הייתי בחו״ל הוא אירח
אותי באופו יוצא־מן־הכלל.

כשהייתי בן ,32ו אולי עוד קודם, כשגמרתי את הלי מודים,
שזה המיקצוע שבו אתה יכול לעשות צדק
ולמצוא את האמת וגם לעזור לבני־אדם. אז בנקודה
של לעזור לבני־אדם, זה נכון שאתה יכול. אבל בנושא
של למצוא את הצדק הצרוף ואת האמת הצרופה —
אחרי כמה שנים אתה רואה שבשום שיטת־מישפט זה
לא תמיד אפשרי. אתה מגיע לצדק ולאמת כפי שהם
מתבררים במישפט, על־פי ההליך המישפטי.״
הוא סיפר אז על נדודי־שינה שנגרמו לו נוכח
התופעה המתגברת של ״הקושי להאמין תמיר לעדים
מטעם התביעה הכללית.״
אנשים מהים

^ יתן גב האיר צד בחייהם של השופטים, שאינו
ידוע לציבור הרחב :״הבדידות של השופטים מת בטאת,
לדוגמה, בזה שגם בחברה פרטית, כשאתה
יושב עם חברים שלך, לפעמים אפילו בקרב מישפחה,
אתה משתדל להימנע מלהביע את הריעות הפולי טיות
שלך ...הבדידות הזאת מתבטאת גם בכך שאתה
חייב להיות זהיר בבחירת הידידים של ך והחברים
שלך. הבדידות הזאת מתבטאת בזה שאתה לא יכול
ללכת לכל מקום שאתה רוצה ללכת״...
״בהתחלה,״ סיפר ,״היתה לי תחושת־שליחות. היה
לי יותר עניין. אחרי שנים דברים נעשים קהים. היתה
לי גם הרגשה שבמשך הזמן אתה נעשה יותר קהה
לסבל של האנשים...
״אני חושב שאנשים צריכים להחליף קאריירות.
אני חושב שזה רצוי, אסור להיות תקועים כל החיים
באותו הדבר.״
הוא לא שאף להיות שופט בבית־המישפט העליון,
גם משום ששם, כך אמר, אין מגע עם האנשים.
הסערה שהתעוררה בעיקבות גי לוי חתימתו על
העצומה רק שימשה לו, כך הסביר, הזדמנות נאותה
לפרוש.
הוא פרש בגיל צעיר עדיין — בן — 48 ופתח
בקאריירה שנייה כפרקליט בשוק הפרטי. הוא הצטרף
כשותף ל מי שרדו של עורך־הרין רוני בראון בירו שלים,
ונכנס לשיגרת־חיים חדשה.
רוב קשריו החברתיים עברו במשך השנים דר ך
מרים, אשתו.
מרים היא אישיות בפני עצמה. מורה במיקצועה,
משוררת מוכשרת, שהוציאה לאור כמה סיפרי־שירה,
ומנהלת בית ש־׳ עננון בירושלים.
חבריהם של בני־הזוג היו, לכן, קשורים רובם לעו לם
הספרותי והתרבותי, ובעיקר לחלקו הירושלמי.
מותו הפתאומי והטראגי של רב איתן השאיר את
מישפחתו בהלם.
הוא הותיר אחריו שתי בנות. כרמל 29 שלמדה
קולנוע בארצות־הברית והעוברת כיום במישרד־ה־דוברות
של אירגון נעמת, ורקפת 24 נבלנית, החיה
בניו־יורק, שם גם למדה צילום.
המיסתורין האופף את מותו של האיש המיוחד הזה
פרמ סטי
לא ייפתר, כנראה, לעולם.

• ובקשתו לקבל אשרת־תייר
לישראל היתה התיק ה ר
א שון שלך, אחרי שהוסמכת
כעורך־דין?
לא, סיימתי את לימודי־המישפטים
ואת התעודה ב־ . 1976 התיק הראשון
שלי היה גם הוא מפורסם אז. הגנתי על
אקדוחנית־טוטו, שירתה באנשים בתח נה
המרכזית. קיבלתי את התיק 10
ימים אחרי שקיבלתי את הרישיון לעו־רך־דיו•

סיפרת שאתה כותב ספר,
איזה מין ספר זה?
אני כותב ספר על מישפט-דמיאניוק
מנקודת־מבט אישית.

• איך יקראו לספר?
אני עוד לא יכול לומר איך יקראו
לו, אני יכול לו מר שלפרק הראשון
קוראים :״אני נעשה פרקליטו של הש טן
המרומה״.

• מ תי התחלת לכתוב את
הספר?
אחרי הכרעת־הדין.

•יד ע ת מהתחלת המישפט
שתכתוב ספר?
לא ממש.

עגת

• ערכת לעצמך ר שי מו ת?
איך אתה זוכר פרטים?
אני זוכר כל רגע חשוב, עד פרטי
הפרטים. חוץ מזה, יש לי סיכום של
התיק, המכיל 250 עמודים, והוא עומד
ביסוד ההכנות של התיק. הסיכום הזה
מזכיר לי כל מיני דברים.

• מה פתאום התחלת לכתוב
ספר?
אני חושב שהחוויות האישיות שלי,
בקשר למישפט, מרתקות באופן אוב ייקטיבי,
ויהיה בהן עניין רב. י ש בזה
כל המרכיבים של ספר מוצלח.

• אני מבינה שהספר ייצ א
רק אחרי העירעור?
בהחלט.

•י היו בספר גילויים מענ יינים?
ברור
שיהיו בו הרבה דברים׳שהצי בור
אינו יודע. יהיו בו דברים שקרו
מאחורי הקלעים, ויהיה בו גם כל מה
שהתרחש בכל השלבים, מה שעבר
עלי, מחשבות שחשבתי ואיך דברים
שקרו השפיעו על צעדים שנקטתי.
אלה דברים שאיש אינו יכול לדעת
אותם חוץ ממני, ואיש גם אינו יודע. אז
מהבחינה הזאת יהיו בו דברים חדשים.

על מותו הטראגי של דב איתן
סירב שפטל לדבר.
העולםהז ^267

דו־יח לצרכן
נו על המקום, סיפר לנו חיים שהוא דור
שלישי במקצוע ומספק אלפי קילו בשר
ליום, כ־ 106 סוגים שונים של בשר,
נקניקים ובשרים מעושנים. פערנו את
עינינו בתימהון, וחיים המשיך :״ונא לא
לשכוח, רבותי, שאנחנו גם מגדלים את
הבשר בחוות־גידול בצפון, מעבדים אותו
כאן במיפעל, שבו נפגשנו, ומשווקים מכאן

ממונה מטעם משרד־הבריאות, דבר
המבטיח את האיכות הגבוהה של הבשר.
הבשר משווק בדרך כלל תוך 24 שעות
מסיום תהליך הייצור, כך שיום־יזם כל
הבשר בחנות הוא טרי. ייחוד נוסף של
החנות, שעל כל חבילת־בשר מודבקת
מדבקה, המפרטת את שם המוצר, תאריך
הייצור, תאריך אחרון לצריכה, משקל,

גשר מכסימום —
כ מ חי ר מיני מו ם
לכל הארץ, וזה חוסך לנו ידיים מתווכות
ומאפשר לנו להוזיל את המכירה בחנות
הצמודה למפעל.״

ף ליל־שבת האחרון היינו במסיבה.
משהו־משהו. כל הבליינים הקבועים
של תל־אביב היו שם. מוסיקה מהממת.
אוכל. שפע כזה כבר מזמן לא ראינו.
הבשרים — ללקק את השפתיים.
כשהחמיאו לבעלת־הבית, סיפרה שהיא
מוכרחה לשתף את כולם בסוד הקטן שלה:
״תשמעו חבר׳ה, גיליתי מקום לקנות בשר,
אל״ף־אל״ף, משהו לא נורמלי. ואיזה
מחירים מצחיקים. בזיל־הזול. ממש לא
להאמין.״
כולם תיכף התעניינו, איפה? מה? היכן? י ומרוב שאלות ותשובות זה הפר להיות
הנושא הכי מדובר במסיבה, כשכולם
מבקשים את הכתובת ורוצים לקבל עוד
אינפורמציה. בעלת־הבית סיפרה שהחנות
נמצאת באזור־התעשיה של רמת־השרון,
ובכלל, כדאי לבקר שם.
החלטנו שאם כר, המקום שווה ביקור.

׳ וכך, בוקר אחר, מצאנו את עצמנו באיזור־התעשיה
מורשה של רמת־השרון, מקום
שהפך מוקד־משיכה למיפעלים וחנויות־מיפעל
וכתוצאה מכך, כמובן גם לקונים.
חנות־מיפעל שמשכה את עינינו ותשו־מת־ליבנו
היתה חנות בשרים ומעדנים,
מעוצבת בטוב־טעם ונראית כאילו לא
״ שייכת למקום (איזור־תעשיה) .הסתקרנו
ונכנסנו. גילינו מיבחר רב של בשרים,
נקניקים ומעדנים. תוך כדי קניה פיטפטנו
קצת עם הצוות במקום ואז נודע לנו
שהבעלים והוגה־הרעיון של החנות הוא
חיים צור.
עכשיו התבהרה לנו התמונה כולה.
משום שאת חיים צור, כל מי שמבין
באוכל מכיר, ובענף המזון, הבשר
והמיסערות הוא נחשב לפיגורה רצינית.
^ מ שכנו לרחרח בחנות ומסביבה
! 1ומצאנו שהחנות צמודה למיפעל
לפרוק־בשר, וכאן התפתינו והצצנו בפתח.
הזדמנות כזו לא נקרית בדרכנו יום־יום.

המראה שנגלה בפנינו היה כמו לקוח
מתוך סרט. שורות־שורות של בשרים
תלויים, בכמויות אדירות. לאן שעינינו פנו
נתקלנו בעוד מצבורי־בשר.
תוך שאנחנו מסתכלים ומשתאים, ניגש
אלינו אדם גבוה ומוצק, הציג את עצמו
כחיים צור ובחביבות שאל אם יוכל לעזור
לנו, והסביר שהמיפעל אינו מיוער
ל״מטיילים״ ,למענם הוקמה החנות.
כשהתחלנו לפטפט, הציע שישמח
להמשיך את השיחה איתנו על כוס קפה.
קיבלנו את הצעתו והוזמנו להיכנס למיש־רד
ושם, באווירה נעימה ונינוחה, כששאל־

*יי ם צו ר הוא טיפוס מיוחד המשרה
1 1סביבו אווירה נינוחה ונעימה והמקבל
כל אחד בסבר־פנים חייכניות ובמילה
טובה. כולו שופע סיפורים ובדיחות ולא קל
לעמוד בקסמו.
תוך כדי שיחה נכנס לחדר בחור צעיר
ונעים, שהוצג בפנינו כשותף :״תכירו, זה
דודי.״
דודי הצטרף לשיחה והתברר לנו שגם
הוא כבר דור שלישי בענף הבשרים. השיחה
התגלגלה לה מבשרים ופנתה לכיוונים ונסחפים גולשים כשכולנו שונים,
לסיפורים על מאכלים, אוכל ומיסעדות
וכאן התברר לנו, שאם פעם חשבנו שאנחנו
מבינים גדולים באוכל, שני החבר׳ה האלה,
היושבים מולנו מלאים במיטען, בהחלט לא
מבוטל, של ידע על אוכל, מאכלים, בשרים
ומיסעדות, ידע המופעל והמיושם בחנות.
המשכנו לשוחח והתברר שלמיפעל
צמור, בכל שעות־הפעילות, רופא־וטרינר,

מחיר לקילוגרם ומחירו הכולל. בקיצור: כל
האינפורמציה האפשרית.
ך * צ צנו ב ש עונינו וגילינו שהשעה
1כבר מאוד מאוחרת ועלינו למהר ממארחינו ונפרדנו קמנו הביתה.
הסובלניים, כשאנחנו מלאים ברשמים
חיוביים.
בדרכנו החוצה, פגשנו בקבוצת נשים
וחיים סיפר שאלה נשים מחיפה הבאות
בערך פעם בחודש לקנייה מרוכזת. תמהנו:
״מחיפה? עד כאן?״ ״כן, בהחלט. יש לנו
לקוחות המגיעים מכל רחבי הארץ!״
ואחת הנשים, ששמעה אותנו, הוסיפה:
״חיים, אני מוכרחה לספר לכם. בעלי היה
במילואים ובמסיבת־הסיום של השירות
הביא חייל אחר בשרים מכאן ואל תשאלו
איך החבר׳ה נהנו!״
חיים הקשיב, חייך מרוצה והוסיף מישפט
שלדעתי מסכם הכל :״בשר מקסימום
במחיר מינימום!״
בקיצור, זאת בהחלט חוויה לבקר במקום,
לקנות ולהכיר את האנשים שמאחורי
הקלעים.

קולנוע

וא להכיר:
ה דו ר ה 3א

ריבר פניקס ונזארתה
פדימפטון -כישרונות טריים,
צעירים. יפים ומשוגעים
אומרים שהקולנוע הוא עניין של כסף. אבל
התנאי להשיג שמן טוב היה תמיד שם טוב. ו אין
עושים שם טוב בעולם אכזרי שבו נבנים הכוכבים
על־ידי אנשי יחסי־הציבור, המזל והעיתוי? זה
קשה מאוד, אבל עם קצת כישרון ולפעמים עם
אבא מתאים — זה מצליח.
כך, מארתה פלימפטון ששמה, אמנם, לא
מסגיר כלל את אביה, אבל תווי־פניה דווקא כן.
פלימפטון זו היא בתו של קית קאראדין, שחקנו
הקבוע והמופלא של אלן רודולף (המזדרנים).
אפשר לראות אותה על האקרנים בסירטו של פט
או׳קונור פסים ומכבים. סימן הזיהוי: עיניים ענ
קיות
בצבע השקד ושפתיים מוארכות בדגם של
חצי חיוך ציני. התפקיד בסרט: בתה העצמאית,
העקשנית והמחוצפת של ארושתו המעצבנת של
דניאל דיי־לואיס.
העלמה הצעירה שנולדה לקאראדין מרקדנית
בשם שלי( ש הופיע ה בשעתו בצוות המקורי של
המחזמר שיער על בימות ברודווי) ,לא רק שהיתה
ילדת־אחורי־הקלעים אופיינית, אלא שכבר פל שה
אל אורות הבימה בגיל . 10 ממש כמו אביה,
גם הוא בן למישפחת שחקנים מושבעת. אבל
אמריקה הכירה בכישרונה דווקא מן הצד האחורי
הפוטוגני שלה — היא הפגינה אותו בסיררת
סירטוני־פירסומת לג׳ינס הצמודים של קלווין
קליין, שנחשבו בשעתו לאוואנגארד.
אבל בקולנוע לא זילזלו גם בחזית: אחרי הו־פעת־בכורה
בעכבר הנהר, מול טומי לי ג׳ונס,
עלתה דרגה לאלן ג׳יי פאקולה, שליהק אותה מול
ג׳יין פונדה וכריס כריסטופרסון(חלאובר) ,ומשם
לסטיבן שפילברג ולנע־ס. אנדרה קונצ׳לובסקי
נתן לה צ׳אנס מכובד באנשים מבו״שים, כבתה
המתבגרת של ג׳יל קלייבורג.
ולתעודת־הבגרות הסופית, אם מדובר ביוקרה
קולנועית, היא מופיעה כבתה של ג׳ינה רולאנדס,

שחקנים מארתה פלימפטון וריבר פניקס
בין זנד׳ אלן לסידני לומט
תחת שרביטו של וודי אלן בסירטו האחרון אשה
אחרת.
הגוויה טובעים במספרים (פאר, תל־אביב,
אנגליח) -מי שישאל אחרי
הסרט רזה ״מה למדת בגן היוסז״
יוכל תמיד לעגות בלי חשש :״לספור
מאחד עד מאה ״.מעבר לזה, מנסה הבימאי האנגלי פטר גרי־נאוואי
לתאר, ולא ב ד רן ישירה ופשוטה, כי אם במשל טא•
קאברי מתוחכם וארסי, כיצד נהנית החברה המערבית השבעה
מחיסול הגזע האנושי, בשיטה, בסדר מופתי והעיקר
מחסל ומתחסל לפי תור.
גרינאוואי עושה זאת בצורה משעשעת מאוד, אם מסתגלים
לבדיחות ולחידודים שלו, הדורשים בקיאות לא-מבוטלת ב
מישחקים החברתיים ובחוכמות־הלשון שהבריטים משועבדים
להם. השפה הקולנועית שבפיו עשירה כל-בך בדימויים ובצלי לים,
שמי שמוכן לקחת אותו ברצינות מוגבלת, עשוי בהחלט
ליהנות מסיפור רצח משולש זה, שבו מחסלות סבתא, בת ונכ דה,
את בעליהן בזה אחר זה.
סבתא סי סי(ג׳ון פלורייט) מטביעה את בעלה באמבט שבו
נרדם אחרי התעלסות עם אהובתו, כשסביב השניים רוחשים
תפוחים רקובים ומיני רמשים.
סיסי הבת(ג׳נט סטיפנסון) מניחה לבעלה לטבוע בים כשאינו
מספק אותה יותר. ואילו סיסי הנכדה (ג ואלי ריצ ארדסון),
מטביעה את בעלה הטרי בבריכת-השחייה אחרי שהתעברה
ממנו, ו בכן משלימה את המסת המין הגברי במים, כשהמסר
החבוי הוא שאין תוכן מוצק מספיק שיצדיק את קיומו של הגזע

ברנארד היל וגיייסון אדוארדס: מתחסלים
הרופס הזה בימינו.
בעיקבותיהם של שלושת הגברים הולכים גם הפאתולוג(בר־נארד
היל) המקווה לחסדיה של סיסי, ובנו(ג׳ייסון אדו ארד ס)
המקטלג כל מיקרה מוות ואסון הנקרה בדרכו.
מ* שמוכן לטרוח ולפענח את כל הסמלים, הקשר ביניהם
ומיקומו של בל אחד, בוודאי יהגה מאוד. אבל גם בלי להעמיק
חקר יש ממה ליהנות. זהו סרט מבריק, מצולם ומשוחק בצורה
מופתית, כשכל תמונה ותמונה היא מלאכת״מחשבת ארוגה.
מפחידון ילדותי
וילו והנסיכה (בן־יהודה, תל־אביב,
ארצות־הברית) -הפקה מפו ארת
ויוקרתית, כמיטב המסורת של
בורגי לוקאס, המוכיחה שאין היום
דבר בלתי-אפשרי בקולנוע, אם יש מספיק כסף כדי לממש
אותו. אולם מצד שגי, מוכיח הסרט שאפקטים הם רק חלק
מסרט ואינם יכולים להיות תחליף לנושא.
לצורף סרט זה שלח לוקאס ידו לכל אוצר אגדות העולם,
כולל אלה שהוא עצמו כבר השתמש בהם, כדי לטוות יחד סיפור
על עולם דימיוני, שבו נאלץ גמד חמוד וחרוץ לעזוב את מיש־פחתו,
כדי להחזיר נסיכה תינוקת שמצא על סף ביתו, אל כס
מלוכתה. בדרף הוא עובר, כמובן, מיכשולים וסכנות רבות,
כשהוא נעזר בלוחם אמיץ מגזע האדם, בשני אצבעונים וב-
מכשפה אחת טובה. מולו -כל כוחות הרשע, ובכללם דרקונים
יורקי-אש. ומאחר שמדובר באגדה, הוא מצליח, כמובן, במ שימתו.
הדימיון
הבולט למיבנה של מילחמת הכוכבים, בשילוב כל
מיני מרכיבים מתוף גי. אר. טולקין ואחרים, אינו מצדיק את
העובדה שהמעשיה חסרה בשר לחלוטין, נראית כמו הצגת־ראווה
של מוסיאון המיפלצות של אולפני לוקאס, וקשה מאוד
להתרגש מן הקורה לגיבורים לאורך כל הדרך. המאבק בין הטוב
לרע, מאבק קלאסי בכל האגדות הללו, שקוף לחלוטין, והבל
עושה רושם מלאכותי.
אשר להנחה שמדובר בסרט לילדים, שבמילא אינו צריך

מה תוכל לבקש לה יותר? למ של, סרט חדש
של מרטין ריט, סטול׳ ואיריס, ל צד ג׳יין פונדה
ורוברט דה״נירו, וזה אחרי שהשלימה את הסרטת
בריחה על ריק בבימויו של בימאי, המכונה בחיבה
על־ידי המיקצוענים ״בימאי של שחקנים״ .הכוו נה,
כמובן, ל סידני לומט הנחשב לניסיון־חובה
עבור כל שחקן הרוצה להתבגר על הבד ולהרגיש
את נחת זרו עו של מיקצוען יסודי בכל הנוגע
לעבודה עם שחקנים.
הסרט מספר את סיפורה של מישפחה הנמ צאת,
במשך 15 שנים, באימת המירדף של האף־
בי־איי, בג לל פעילו ת פוליטית ״מחתרתית״
בשנות ה־ .60 מארתה משחקת את אהובתו
הצעירה של בן המישפחה הזאת, מישפחת פופ,
מול כי שרון עולה נוסף בקולנוע האמריקאי —
ריבר פניקס, בן ה־. 18
את פניקס אפשר היה לראות כבנו של האריסון
פורר בנו־פרץ מוסקיטז, וההתחלה שלו על הבד
מסעירה לא פחות. הוא הספיק להופיע מגיל ,5
כזמר רחוב צעיר על מידרכות קאראקאס בוונצו אלה,
שם שהו הוריו בשליחות מיסיונרית. משם
עבר לפירסומת בטלוויזיה האמריקאית ולתפקיד
בלתי־נשכח בסרטו של רוב ריינ ר אוי 1החברה.
ואיך אפשר בלי שפילברג? פניקס מופיע בסירטו
האחרון של שפילברג, אינדיאנה ניעס 01 סע־הצלב
האחחן. שוב ל צידו של האריסון פורר.
ולסיום המעגל — בנויפרץ סיסקיטו הופיע
פניקס לא רק לצד האריסון פורר כי אם גם ל צד
מארתה פלי מפטון הנ״ל.
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: החגיגה ש ל באבט, סקר טנב
נ״ט־נאם. קפה בנדר. כ פר קטן שלי, מסע לקיח־רה,
בגלל המילחסה ההיא, הנסיכה הקסומה, קיץ
אצל סבא הקנס־סארית, ליידי איב.
ירושלים: קפה בנדר, הנסיכה הקסומה, בו קר
טוב ו״ט־נאם, מסע־עסקים ש ל אבא, החגיגה
ש ל באבט, כפר קטן שלי, בגלל הסילחמה ההיא.
חיפה: הנסיכה הקסומה, צ 1ללת צהובה,
ליידי איב, סקר טוב 1״ט־גאם.
ת ל ־ א בי ב:
החגיגה של באבט נערדזן, ד ל
מרק, מוצג נם בי ח שלי ם) — הארוחה המפוארת
ביותר, שנראתה על הבד כתודה על גמילות־חס־דים.
גברי אל אכסל מטיב ל צייר אווירה של כפר
קטן הנופל בקיסמה של הצדקנות דר ך הבטן.
קיץ אצל סבא(מוסיאון, טא״חאן)
— הו השיאו השיאן מגי ש פרסקה ממחוז הולדתו
על יחסים אנושיים בלי הרבה מילים.
ליידי איב ( ת מ1ז, ארציודהברית,
מ 1צנ גם בחיפה) — פרסטון סטרג׳ם מוכיח מה
אפשר היה לעשות בקולנוע כשהיה אסור ע דיין
להראות שני זוגות של כפות רגליי ם מתחת לס דין
אחד.
המודרנים ( דיזנ ע ף, ארצוודהבריח)
— מכירת־חיסול של האמנות. אלן רודו ל ף קובל
על הוליווד השיקרית, דרך מ של משנות ו ד20
האופנתיות של אמריקאים בפאריס. מקסים, אס תטי,
אולי קצת ארוך. כדאי לסבול.

וורוויק דיוויס: גמד רחום וחנון
לעניין את המבוגרים, אפשר רק לומר שאותם הילדים, אשר לא
יתקפו בסיוטים במחצית השעה האחרונה של הסרט, שייכים
בוודאי לגזע קשוח חדש, הרואה מדי בוקר את מגרש השדים
ואוכל ארוחת-ערב עם הרוזן דראקולה.
כל העניין עלה אי״שם בין 30־ 20 מיליון דולר (תלוי במקור
הרכילות) וזה בהחלט נראה על המסך. לטובת העניין היה כדאי
אולי להשיג מיליון נוסף ולהשיג גם סיפור מתאים. הבימאי,
דרך אגב, הוא רון הווארד. סרט לא משכנע וחסר-תכלית.

הקלות הבלתי־נסבלת של ה קיום
(אורלי, ארצוח־הברית, מוצג נם באילת) —
זה לא הספר של מילן קונדרה, אבל זו אירוטיקה
נהדרת עם שלי שיי ת שחקנים מובילה: דני אל ריי-
לואיס עושה עיניים ללנה אולין, הברגמנית־לשעבר
ולז׳וליי ט בינוש הצרפתיה.

ע מד, פיינדז !

ם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם ;ה...וגם זה1...גם

כ סף או שוו ה־כ סף
חז״לינו אמרו, כנראה, פעם לפני אלפי שנים,
שבחנוכה נותנים לילדים דמי־חנוכה.
מה איכפת להם — על חשבונם?
אז אם י ש לכם כסף תנו לילדים כסף, אבל אם
אין לכס כסף, אז כמו שאמרה מרי אנטואנט: תנו
להם מתנות.

לקטנים־קטנים־קטנים:
כלום. הם עוד לא יודעים מה אמרו חז״לינו.

לקטנים־קטנים:
להי 1ת ג חל מאת ארנונה גדות, ציורים גיל־לי
קוריאל, בהוצאת מעריב. כאילו ספר חינוכי, הבא
ללמד את הקטנים־קטנים 8הי התחשבות, טהו
שיתוף־פעולה, מהם יחסי־גומלין.
סיפור מתוק מאוד, ציורים יפהפיים — אז לא
שמים לב שהספר גם חינוכי.
הרפחקאזת ת1ם ופני מאת אורנה מירן, הוצאת
דולפין. סיפור יפה על הילד תום והחתולה פני
ומערכת־היחסים ביניהם, דרך ביקור משותף במו־סיאון.
סיפור לא־שיגרתי.
סידרה של 10 קלטות של סיפרי־ילדים קלא סיים
כמו המפוזר מכפר אזר, שימלת־השבח ש ל
חנה־לה, אליעזר והנזר, סיר הסירים, ועוד. את
הסיפורים קוראים עופרה ויינגר טן וגידי גוב והם
מלווים בעיטורים מוסיקליים מפרי רוחו של אל דד
לידור.
נחמד מאור, לדעתי, רק במידה והילד כבר
ראה את הספר והוריו קראו לו מתוכו, ועכשיו הוא
רוצה לשמוע אותו בפעם ה־ ,200 כי ל שמוע את
הסיפור של נפתלי מסיר הסירים, למשל, מבלי

לראות את הציורים, זה ביזבוז. הפקה: המזן הפ־ק1ת.

לקטנים:
להתחתן
עם אמא, כתב ועיצב זאב ליכטנזון,
הוצאת ליתי.
המשך לגל היהודה אטלסי שנפתח עם הוצאתו
לאור של הילד הזה ה 1א אני. הנה דוגמה מתוך
הספר:
כשהבטן של אמא מתנפחת הפרצוף של אבא
מתעגל מנחת:
ורק אני
קצת מצוברח,
כי זה סימן,
שסידרו לי אח...

ולקצת יו תר גדולים:
בעניין זה הלכתי לבני הקצת־יותר־גדול
ושאלתי אותו איזה שני ספרים הכי אהב בזמן
האחרון והוא ענה — ״הכי־הכי־הכי־אהבתי את
פע הלבן, וגם קצת־הכי־אהבתי את חלומו הנחל
ש ל לופי.־
מייד אחרי זה ניג ש תי לבני העוד־יותר־גדול
ושאלתי אותו מה היו שני הספרים הכי טובים
שהוא קרא בזמן האחרון והוא ענה :״שוב את
ממליצה להורים לקנות ספרים לילדים? אני לא
לא אתן את ירי. תכתבי שיתנו לילדי ם כסף וכל
ילד יקנה לעצמו מה שהוא רוצה.״
זהו להפעם.

זוטות חנוכה

כבר לפני שבועיים טילפנה אלי חברה ושאלה
אם אני יודעת כיצר מכינים סופגניות טובות
לחנוכה. הסברתי לחברה שסופגניות לא מכינים,
אלא קונים. היה רגע של שקט, ואז אמרה לי
החברה שאני אשה חכמה.
אם אתם מסכימים עם החברה שלי, הנה, פתר תי
גם לכם בעייה.

שמעתי שבכמה בתי־ספר מחלקים בחנוכה
תעודות. בבתי־הספר של הילדים שלי לא מחל קים.
ממש נס גדול קרה לי.

אם.אתם עושים פול עם האמהות של חברי
הילדים שלכם, ונניח שבדיוק היום באים אליכם
כל ארבעת הילדים, הכי קל והכי זול זה לשכור

חנוכיות

בכל

שלושה סירטי־וידיאו, העולים
מתקבלת על הדעת 15 ,שקלים.
זה יפתור בעייה של שמונה שעות לפחות: שש
שעות של ההקרנה ועוד שעתיים של דיבורים על
הסרטים, וקצת אוכל ושתיה והנה, ניגמר היום. הם
לא שברו כלום (כי ישבו מול המסך) ובשלושת
הימים הבאים הילד שלכם יהיה אצל חבריו ושם
האמהות האחרות ישברו את הראש.
כן, דיבר תי עם רופא־עיניים והוא אמר לי
שיום אחד כזה, של צפייה מרוכזת, זה לא נורא,
אבל כדאי לע שות הפסקה של חצי שעה בין סרט
לסרט•

ספרייה

כמו תמיד אני מחפשת את הצר היפה של
המכות שבאות עלי. אפילו במכה הנוכחית הזאת
של שמונת ימי־החופש חיפשתי וגם מצאתי
נחמה.
השנה היא השנה הראשונה ש שני בני לא ביק שו
ממני לקנות כרטיסים לכל הפסטיבלים והפס־טיגלים
ושאר מקומות, שבהם 30 איש צורחים
עומדים על הבימה ובאולם יש עוד 2000 איש
שצורחים יותר חזק.
איזה כיף לי הפעם.

בעוד חצי שעה באים האורחים כדי להדליק נר
ראשון ו...אין חנוכיה. לא מוצאים אותה.
אז מה עושים?
הנה רעיון או שניים לחנוכיה בן־רגע. היא
תחזיק מעמד בדיוק עד שהאורחים שלכם ייצאו
מהבית ונס גדו ל יקרה לכם, באופן אישי.
כוסיות של וודקה י ש לכם? שניים־שלושה
פרחים יש בבית? המון עלים יש על העץ שליד
הבית? ונרות הרי י ש לכם — הרי לא ידעתם שלא
תמצאו את החנוכיה.
שמים כמה עלים בכל כוסית, וגם נר כמובן,
ובכוסית התשיעית מוסיפים גם שני פרחים, כדי
שאפשר יהיה להבחין שהיא שמש. מעמידים את
הכל על השולחן ומסביב מפזרים סופגניות. לא
רק שפתרתם לעצמכם בעייה, אלא שעוד יגידו
עליכם שאתם יצירתיים.
ואם אין לכם כוסיות של וודקה, אז בטח יש
לכם צלוחיות למנה אחרונה. מדביקים כל נר
לצלוחית בעזרת שעווה. מוסיפים לכל צלוחית
מעט מים, שמים כמה עלים ופרח אחד, לשמש
נותנים כבוד יותר ג דו ל ומוסיפים לו יותר פרחים.
אפשר ל פזר את החנוכיה על כל השולחן ואפשר
לשים את כל תשע הצלוחיות על מגש אחד בפינת
השולחן.

נ.ב — .אם אני, עם חוסר־הדימיון שלי ועם
שתי הידיים השמאליות, יכול תי להמציא את שתי

החנוכיות הללו, מי יוד ע איזה דברים נפלאים
ייצאו לכם. מה שצריך זה רק חוצפה, בחיי.

דגיאלד שמי

מישהו הפסיק את הזרם בסניף
המרכזי ומי לא ב א? האח אוחנה
החשמל נגד
בכייני ם
בעבר הלא רחוק היתה חרותה
הראל קצינת־מישטרה. בהווה היא עו־רכת־דין
עצמאית, י ש לה הרבה חברים
והיא גם אוהבת לבלות. אביה הוא בע ליו
של אחד המוסדות הוותיקים והמ פורסמים
בעיר, מיסעדת אוליספיה,
מקום מושבם של פוליטיקאים, אנשי־עסקים
ואנשי־ציבור מהשורה הראשו נה.
את מסיבת יום־ההולדת ערכו להר אל
במיסעדת סוקי־טו, השייכת ל־מיסערנית
לאה סולומון, חברה קרו בה
של הראל. כמו בהרבה מיקרים אח רים,
גם הפעם חזר על עצמו הסיפור

||| ך 1 1ח ך( 1משמאל) הדוגמנית הישראלית הבינלאומית, המרב
1 ^ 11 לעבוד בפאריס, רוקדת בליוויית אחותה הצעירה א>
#111
ריס(מימיו) .השתיים הגיעו למסיבה בחברתו של אביהן, רואה-החשבוו אי

1ל 1הךן (מימין) אשתו של המוסיקאי קובי רכט, רוקדת צמוד-
1 1 1 1 / 1צמוד עם ידידת־המישפחה וכלת־השימחה טלי הנקין,
שלא הפסיקה מלקפץ במרץ על רחבת־הריקודים במהלך כל הערב.

עור כת
הדין,
כשהיא לבושה בווסט, מת נת
אשת־החברה יונה לחוביץ.

נחמיה לחוביץ

איש״העסקיס ובעלה-לשעבר של יונה לחו־ביץ׳
מוחה כפיים לשירתו של הזמר. סמ דר
(בצילום למטה) ,בתו של יעקב נמרודי, בחברת בעלה איל רינות.

לאה סולומון

כה לחיבוק מבנה משה בן ה״.17

הקלאסי, וחברים סיפרו להראל שכמה
חברים מחכים לה במיסעדה. כאשר
נכנסה למיסעדה התנפלו עליה כולם
בנשיקות, בחיבוקים ובברכות מזל טוב.
בתחילה ישבו כולם וחיכו לאות לא כול,
כשזה ניתן התנפלו כולם על המע דנים
שהכינה סולומון והמשיכו בשירה
בציבור, כשהזמר שי דקל מנצח בשי רתו
ובנגינתו על כולם וחרותה הראל
רוקדת במרכז כ שמידי פעם מצטרף
אליה אורח אחר.
לפתע, באמצע החגיגה, כבו כל האו רות
ואפלה השתררה באיזור. הסתבר
שעובדי חברת חשמל, שערכו תיקונים
באיזור, ניתקו את החשמל בשעה 11
והשביתו את השימחה ואת עיסקיהם
של שאר בעלי הפאבים והמיסעדות.

י— 2 2

ף | ך 11111 1אשתו של אריק סיני, רקדה
1במהלך הערב עם חבריה,

אך לא מצאה פרטנרים המגיעים לרמתה.

ל הרגי ש
מיו תר
המוסיקאי קובי רכט וטלי הב־קין,
אשת־המכירות של מלון תל־אבי־בי,
חגגו מסיבה משותפת בדיסקוטק
סטפס. רכט, המתגורר בארצות־הב־רית,
הגיע ארצה לחודשיים בחברת
אשתו, הילה רז, וחגג את חזרתו לאד־צות־הברית,
והנקין, ידיד ת בני־הזוג,
חגגה את יום־הולדתה.
הצירוף של השניים הביא למסיבה
מיגוון של אנשים, החל מכמה בוה מיינים
אוהבי מסיבות וכלה באנשי־עסקים
ובעורכי־דין מעונבים חלקית.

מרת על פרופיל נמוך, ו

י ורנ^׳יו/

בקול ענות חלושה, תפסה תאוצה, כשהנשים החטובות החלו לרקוד ולסחוף
עימם את הגברים. גם איציק דואניס, עורד־הדין, נראה בין הרוקדים.
ל י ( 1 1 1 1מימין) שהיתה מדוגמניות הצמרת
| 11| 1לפני כמה שנים, עזבה את הארץ

לטובת ארצות״הברית וחזרה לאחר שהות של כמה

שנים. כעת היא מנסה שוב את כוחה בשטח
הדוגמנות. למסיבות היא מגיעה בחברתה של
הדוגמנית הוותיקה בת״שבע פכט, שפרשה מתצוגות.
והפעם ברי האח
הדוגמנית אתי אוחנה חגגה את
יום הולדתה ה־ 33 בפאב השעון, השייך
לידידה הטוב, שדרן־הספורט שאול
אייזנברג. בשנה שעברה היא עבדה
על אחיה, אלי אוחנה, שחקן־הכדור־גל
המשחק בבלגיה, וסיפרה לו שהיא
עומדת להתארס לשאול אייזנברג. או חנה
היה מאושר למישמע הבשורה וה גיע
ארצה במהירות. השנה לא היה צו־

זו של המלונאי
פ פדרמן, השו־ה
עם חברותיה.

ס ן הדוגמנית החיפאית, הפגינה גוף חטוב.
!1 1 1 1 1 1
\ | 1 1 114 111 היא מתכוננת לשלב לימודי״שפות עם
עבודתה. בתמונה התחתונה: קובי רכט, טלי ואריק סיני.

אתי אוחנה

ה דוג מני ת,
ידיד ה עם עיתונאי־הספורט שאול אייזנברג.

רך בסיפורים, והאחות הסתפקה בשי־חת־טלפון
מבלגיה.
את אורחיה, בעיקר שחקני־כדורגל
ודוגמניות, קיבלה אוחנה בשימלת־ערב
חושפנית. כשחיוך נסוך על פניה
היא גילתה להם סוד קטן על הרומאן
הגדול שלה, שאותו היא שומרת ב דיסקרטיות.
אחיה, ציון אוחנה, אף
הוא בענייני כדורגל ואחותה יפה
כהן, חוקרת במישטרת ישראל, ייצגו
בכבוד את מישפחת אוחנה הענפה,
המונה תישעה אחים ואחיות. בין הדוג מניות
נראו טלי קורן, בת־שבע
פכט וגלית אהרוני, חברה קרובה
של אוחנה.

11ח י 1 1 1 1 1שחקן־הכדורגל מחובק עם אשתו עליזה, שבאחרו
1 141\ 1 1/1פתחה חנות לאביזרי״עור. האביזרים מיוצרים על־י
הדוגמנית הישראלית לשעבר, דפנה אברמוביץ, המתגוררת בניו״יוו

כתב: זוהר אתזליאב. ציל ם: אדי דסה

2 3 —1

מעצבי־הצמות בלונדון שואבים את השראתם
גו המושבות ש א בדו, בעיקר : 1מינו ח

ך | 11ך 1ך ח חליפת שני חלקים העשויה משילוב של צמר
ומשי בצבע אדום מלוכלך. מיקטורן־חולצה עם
11\ / 1
11/1 1
כפתורים לבנים גדולים, ומעין כנפיים על הכתפיים, כפריטי־קישוט.

קאווליין ציאולס 52־551
לקים (משמאל) .חצאית קלוש וחולצה (למעלה).

ף ץ צוגות־האופנה של מעצבי !
^העילית האנגליים לאביב־קיץ
1989 היו ממש חגיגה לעיניים, והיו מי
שטענו שהיו אלה התצוגות המרגשות
ביותר זה הרבה שנים.
המסר החשוב היה מראה רומאנטי
עם מגע אקזוטי, שלא איבד שום קשר
למציאות העכשווית. מעצבי־האופנה
הבריטיים פנו גם למיזרח כדי לקבל
השראה.
העיצובים נראו כאילו נלקחו י שר
מעברם הקולוניאלי — שמלות סארי,
מיכנסי הרמון, מיקטורני סאפארי או
מיקטורן־חולצה בנוסח הודי, עיצובים
שהזכירו את האימפריה הבריטית ב־תיפארתה.
באביב־קיץ 1989 יהיו צבו עים
בצבעים חמים, כמו אדום, צהוב
וכתום.
נוסף להשפעת המיזרח יש גם
תחושה רומאנטית באוויר — חצאיות
ארוכות מלאות המתעופפות ברוח,

מיקטורנים מאווררים ונינוחים ושמ לות
משי בצבעי פסטל קרים.
העיצובים החדשים רחוקים מאוד
ממה שמתרחש היום ברחוב הלונדוני
— חצאיות קצרות, גרביים שחורים
המכסים את הברך, והשפעה חזקה של
שנות ה־ 60 הפסיכודאליות. אבל אין
שום ספק — הרחוב יקלוט כשימחה
את השינויים.
אצל ויוויאן ווסטווד השפעת המיז־רח
חזקה. לעומתה קאטרין האמט, הי דועה
כמעצבת שאוהבת ל שבור מוס כמות,
מאמינה ברומאנטיקה וברכות,
הקולקציה שלה בנויה מהרבה שמלות
ארוכות ומיכנסיים מלאים. האמט
תמיד מתחשבת בקליינטים הצעירים
שלה ולהם היא עיצבה חצאיות קצרות.
ג׳ין מוויאר הוותיקה, הידועה ב עיצובה
הפשוט והנקי בצבעים שחורים
או כחולים כהים, מציעה צבעים בוה קים
שיתנו לאנגלים הרגשה כאילו הם

ק 1\ 1ט ף 1סוודר בסימון רו מאנטי
עם מחשוף

עמוק מכותנה ומיכנסיים שחורים.

שמלת משי בשני חלקים בצבע כחול כהה, מור״
ך ף 1י
כבת ממיקטורן־חולצה בעל צווארון עומד עם שני 1י כיטים על האגן וכפתורים לבנים. מתחתיה חצאית לא״סימטרית.

ד 1י ר | ח ח ר כובען המושך תשומת־לב רבה
1^ 1 !/בגלל עיצוביו הנועזים, בצבעים
בוהקים, המזכירים צורות גיאומטריות וכיסויי־ראש

בני אונג

מראה תמים משיפון משובץ -
חולצה ומיכנטי קולטץ (למעלה).
חליפת משי משני חלקים של ג אני ט ווינרייט(למטה).

היסטוריים שעוצבו מחדש. הכובעים ההומוריטטיים
של כריטטופד מהווים ניגוד לאופנה הנקיה של אביב־קיץ
.1989 הם מעוצבים בקריצת עין הומוריסטית.

למען החופש 5£

מיכנסי שיפון המכוסים בפייטים -יוצרים חושניות.
נות האביב והקיץ את האסקימוסים שי צננו
להם את הטמפרטורות החמות.
המסר הציבעוני החשוב הוא כהה.
השחור עדיין דו מיננ טי והוא מופיע ב שילובים
של שנהב וחום. צבעים אחרים
חשובים הם עינב סגול, אדום מלוכלך,
ג׳ינג׳ר, סגול חם, חרדל, חאקי, ירוק
אגס וחום, הרבה חום.
הבדים החשובים הם משי, שילוב של
כותנה לא מעובדת ופישתן, אורגנזה,
שיפון וצמר ג׳ורג׳ט.

בחופשה מתמדת על חופי הים התיכון.
מוויאר מציעה גם צבעים פסטליים
במשי, בפישתן ובצמר קל־מישקל. קווי
הצלליות גולשים על הגוף, אין קו אחד

נוקשה. המראה הכללי הוא רן, נקי
ומאוד נשי.
מעצבי שבדי םבש בי ל החזפש, רי־צ׳רד
נוט וגרהם פרייז׳ר, מביאים לעו
הפריט
האופנתי החשוב ביותר הוא
המיכנסיים, והם רחבים ככל האפשר.
גם המיקטורנים יהיו פריט חשוב ב כל
מלתחה, ממיקטורנים באורך הברך
ועד הבולרו הספרדי. המיקטורן ה דומיננטי
מחוייט בגזרות גבריות רכות
והכתפיים הן טיבעיות. הכריות הענ קיות
הן פסה!
חצאיות״ המעטפת חוזרות אחרי הפ סקה
ארוכה, והפעם הן ארוכות ו מגיעות
עד לקרסול. המראה הקצר
הופך להיות משני.
הכיוון מיזרח — זהו, אם כך, המוטו
לאביב־קיץ , 1989 אבל לא מדובר ב־מיזרח
הפרוע.

חסו מאוס

מראה רומאנטי עם השפעה ספרדית טהורה
1המזכירה בגדי טוראדור. מיקטורן שחור מחויט,
וחולצה המושכת תשומת־לב בגלל הצווארון המלא הקשור כמו מיטפחת.

חג ללא שימחה
סופרי ישרוול לא חת 11 בצ 11 תא) את הבס במנסנר
ואז עלה עמוס קינן על הבמה כחולצת־פסים
ובמיקטורן כחול כהה כמו צנ ע מכנסיו. וזה מה
שהוא אמר :״למה כאתי הנהי באתי הנה משום
שאם לא הייתי בא היו שואלים למה לא באתי. אני
מסכים מראש עם כל מה שנאמר לפני היום ולפני
שבוע ולפני שנה ולפני 20 שנה ואני מסכים גם
עם מה שיאמרו כל הדוברים אחרי. והיות ואני
מסכים עם אלה שדיברו לפני ועם אלה שידברו
אחרי אני יכול לספר לכם איר ביליתי את היום.
הלכתי בצהרים למיסעדה. מנה ראשונה היתה
מאוד מעניינת. דבר שעוד לא ראיתי בארץ. סלט
של חסה עם גרגר הנחלים. שמתי לב שיש שם
עלים של ריחן אדום שזה צמח שאני עור לא מכיר
והוסבר לי שהוא פרי הכלאה מקומית. מנה עי קרית
אכלתי חזרזיר ברוטב עגבניות קצת חריף
וקינחתי ביין לבן. מנה אחרונה היתה דבר שנקרא
שרבט ובצרפתית סורבה שזה בעצם גלידה של
פי ח ת והיא היתה טעימה מאוד.
״שכחתי להגיד שלפני זה הלכתי להפגנה של
עיתונאים נגד ראש־הממשלה. ושכחתי גם להגיד

לים״ ,קרא קניוק את הודעת הוועד שנוסחה
בעיקבות ההכרזה באלג׳יר על קומה של מדינה
פלסטינית. אחר כך ציטט מישהו שאמר, בעיקבות
האיסור שאסרה ממשלת ישראל על גי לויי שימ חה
בשטחים הכבושים לרגל החלטת אלג׳יר, כי
יש להתקנא בעם שנאסר עליו לשמוח.
אנחנו בישראל כבר חדלנו מזמן לשמוח בכ״ט
בנובמבר, יאמר אחר־כך הד״ר אבי עוז, אשר יציע
— ספק בהומור ספק ברצינות — ״להצטרף
מעתה לשימחתם של הפלסטינים.״
אחר כך צוטט מיכתבו של הפרופ׳ תייסיר
ערורי, סופר ואקדמאי ומחברי ועד היוצרים,
המוחזק במחנה אנצאר 3ונידון לגירו ש מן הארץ.
לפני זמן־מה דחתה ועדת העירעורים הצבאית,
שהוקמה לצורך זה, את עירעורו כנגד צו״הגירוש.
עתה הוא ממתין להחלטת בית־הדין־הגבוה־לצדק
שממנו, כך כתב, אינו מצפה לצדק אחר.
הקהל שמילא כמעט את כל האולם, חרף
העובדה שדבר קיום הערב לא זכה כמעט לפיר־סוס
בתיקשורת, הקשיב ומחא כפיים בתום דבריו
של כל אחד מן הדוברים.

לא היתה עזרה
הפרופ׳ מנחם ברינקר ביקש להציג עמדה אוב ייקטיבית,
מתונה, של המצב בהפנותו דיברי־בי־קורת
ל שני הצדדים, ובמיוחד לצד הערבי .״אם
לא הצלחנו במאבקנו במשך 21 שנים, אנחנו לא
צריכים לקחת את כל האשמה על עצמנו. לא
היתה לנו הרבה עזרה מסביב. כל מחוות־השלום
של אש״ף, מאז 1967 ועד היום, היו דו־משמעיות
ונעו כל הזמן בין המחלקה המדינית ומחלקת־ההסברה
של האירגון. כך ניתן היה תמיד לסגת

מנחם ברינקר: אש״ף סייע לי מין
שאחרי־הצהרים הלכתי עם עוד כמה אנשים להפ גנה
של הקולונלים. אחרי הצהרים גם חטפתי
קצת תנומה ולא ראיתי מה היה בחדשות. אני
מניח שכך וכך אנשים נפצעו היום בשטחים, כך
וכך דגלים הונפו, כך וכך מפירי־סדר נעצרו. אני
מניח שכך וכך אנשים חושבים שכן צריך לתמוך
בעם הפלסטיני. אני מניח שבול ם נמצאים פה. כל
אלה שחושבים ככה.״

מילחנזת אחים
...ואז קם ניסים קלדרון. במיכנסי ג׳ינס, אם
אינני טועה, ומיקטורן קצר מבד טוויד בצבע חום.
אם היה מישהו בפורום המאופק והתרבותי שנכח
באולם, שהיה מוכן לנקוט בעמדה לוחמנית, זה
היה הוא. הד״ר קלדרון לא היסס והצהיר לתוך
המיקרופון הפתוח, שהוא מייחל למילחמת־אחים
עם מחנה הימין. דבריו נתקבלו במחיאות־כפיים.
אבל נדמה היה כי חלק מן היושבים על הבימה
מתכווצים בכיסאותיהם. כמו במגמה להוכיח
שהשמאל הישראלי הטרוגני בהרכבו ובעמדותיו
לא פחות מאשר המחנה הימני.
אחר כך שככה העירנות המחוררת שגילה הק הל
כלפי ההצעות הפרגמטיות של קלדרון ואותה
תחושה של השלמה סמויה, שבה לרחף באוויר
מעל ראשי היושבים.
בסופו של דבר לקחו איתם כולם הביתה את
הציניות המרירה של עמוס קינן ואת המפוכחות
האירונית, המבודחת, של יגאל תומרקין שאמר:
״אני לא הבנתי למה ציון כל כך כעס על עמוס
קינן ועל המיפרט הקולינארי שלו( .מחיאות־כפיים)
.אני אכלתי חומוס( .צחוק) .למען האמת,
לראות את השמאל הישראלי הולך ומצטמצם
ו...ולומר נמאס לי גם להסכים עם המסכימים״.
ואף על פי כן נענה גם הוא לקריאה. משורה
ישחרר באמת כנראה רק המוות...
לפני זה הגיש שימעון ישראלי מה שפעם קראו
לו בשם סקץ׳ ואחר שר בקול הבאס העמוק והחס
שלו. יעקב בסר קרא שיר שכתב בימים אלה, ונתן
זך חתם את המיפגש בדברים על ״תרבות אל־טרנטיווית״
והצורך ביצירתה.
המארגנים ציפו ל־ 50־ 60 איש. בסופו של דבר
הגיעו יותר מ־ .300 נראה שיש עוד מי שרוצה
לשמוע מה בפיהם של סופרי ישראל.
בלטו בהיעדרם שלושת סופרי המערך — א״ב
יהושוע, חיים גורי וס. יז הר(עמוס עוז לא הוזמן
כיוון שנעדר מן הארץ) ,שהבטיחו להשתתף ולא
הגיעו. א״ב יהושוע החיפאי צילצל והודיע שמ כוניתו
התקלקלה בדרך. ס .יזהר הרחובותי וגורי
הירושלמי לא טרחו להתנצל.
מי יודע, אולי נדברו גם מכוניותיהם שלהם
להתקלקל בדיוק באותו ערב.
כ״ט בנובמבר עגום אבל חינוכי. אולי באמת
שמחים רק אלה שנאסר עליהם לשמוח...

חגית טון*

מנגד
שי מעון י שר אלי: מופע מרגש

מופע דקאדנטי

מהן בדרך זו או אחרת, ולימין הישראלי היה נוח
לנצל את הרו־משמעות הזו.״

הקהל צחק. לא רק בעיקבות המישפט האחרון,
אלא כמעט אחרי כל מישפט ומישפט שאמר. רק
ציון מצוותא קם פתאום וצעק ממרומי הגלריה של
צד שמאל :״מה הצחוק הזה, אני לא מבין.״ ראבי
עוז חיכה עד שיגיע תורו לדבר וכינה את המו נולוג
של קינן ״מופע דקדנטי״.
את הפגישה שנמשכה שעה וחצי, בין 12ל־1
וחצי אחרי חצות, יזם ועד היוצרים הישראלים
והפלסטינים לציון יום החלטת החלוקה של ה אדם,
על רקע ההתקוממות הפלסטינית והחלטות
ועידת־אלג׳יר. על הבימה ישבו, משמאל לימין,
כשהם נוספים בהדרגה, יצחק לאור, יורם קניוק
שהוא אחד משני יושבי־הראש של הוועד והשני,
אמיל חביבי, נמצא בברלין) ,הפרופ׳ מנחם ברע־קר,
המשורר והעורך יעקב בסר, המלחין יוסי
מר־חיים, אבי עוז, נסים קלדרון, יגאל תומרקין
ונתן זך. הינחה יצחק לאור שהיה הערב במיטבו,
רגיש וסמכותי כאחד.
אחרי דיברי פתיחה מרגשים של אריה סימון,
חתן פרס ישראל לחינוך, מאחרוני ״דור הנפי

ראויים להערצה

יכול להיעצר בשום מקום. שזה לא חייב להיעצר.
שאין לנו שום דפוסים של טבע האדם או ההת נהגות
האנושית שעליהם אנחנו יכולים לסמוך
כבולמי ההידרדרות. ואנחנו יודעים ער להיכן
אפשר להידרדר. ועל יסוד מדרגת הוודאות הזאת
אנחנו יכולים וצריכים לדבר.״
וברינקר סיים :״אני לא חושב שהמאבק אבוד.
אני חושב שיש חלק גדו ל באוכלוסיה היהודית
בישראל שחושב שהקנאים של גוש־אמונים סיב כו
אותנו ללא מוצא. חלק גרול שבוחר בחיים,
שיודע שהדרך האפשרית היחידה היא דרך הפ שרה.
אני חושב שהחוגים הדוגלים בפשרה מדי נית
מתרחבים והולכים ואיתם צריך להמשיך
ולקיים את הדיאלוג.״

בכלל, הוסיף הדובר ,״אני לא בטוח שיש משהו
ראוי להערצה במנהיגיהם של תנועות לאומיות.
הרי יש לנו דוגמה קרובה של ראש־הממשלה
שלנו. מאבק לשיחרור לאומי מחנך אנשים להת א
מו ת, לקשיחות, לצרות־אופק, למיקצוע ההרג.
רוב תנועות השיחרור בעולם השלישי, אחרי שה שיגו
את מטרתן, גרמו לכך שכמות הסבל של
האוכלוסיה גדלה ולא לן טנה. יתכן שכך יהיה גם
אם אש״ף ישיג את מטרתו ותקום מדינה פלס טינית.
אין לנו שום ביטחון שיהיה אחרת, כמו
שאיננו יכולים להיות בטוחים שהכל היה נראה
טוב יותר אם וער היוצרים היה מאייש את הכיס אות
בממשלה.״
״אבל אנחנו יודעים מה יהיה אם הארץ הזאת
תוסיף להיות זירה למילחמות בלתי־פוסקות של
שתי אוכלוסיות שאף אחת מהן איננה פחדנית או
מתונה. שכל אחת מהן מסוגלת למעשי טירוף
וברוטליזציה. אנחנו יכולים לדע ת מראש שזה לא

קונסנסוס השתיקה
יגאל תומרקין צודק כמובן כשהוא שו א ל( ה ש לם
הזה ) 23.11.88 ,״איפה השמאל? באלג׳יר מוכ רזת
מדינה פלסטינית, יש מרינ ה(ערבי ת) בדרך״
והשמאל — אף לא מילה, אפילו לא פיפס קטן.
איפה באמת השמאל? וכוונתי כמובן אינה למ ערך,
שגם אני סבור שהוא ״גוויה מתפוררת. מה
שנע זה לא המערך ״.אולי התולעים המשנות
אותו מבפנים, כדרכן של תולעים.
אין חובה לגרוס כתומרקין ש שיירי השמאל
מתגוללים ״בין פחי־הזבל לחוף־הים״ של תל־אביב,
כדי להתפלא על השתיקה המוזרה שנחתה
על דברי השמאל שלנו למחרת הודעת המועצה
הפלסטינית באלג׳יר.
נכון: היתה הודעה מטעם החזית הדמוקרטית
לשלום (חד״ש) ,והיתה הודעה מטעם הרשימה
המתקדמת, היתה הודעה (טובה) מטעם קבוצת
השנה ה־ 21 והיתה הודעה מטעם ועד היוצרים
הישראלים והפלסטינים. והיתה — אל נשכח —
ברכתם המשותפת של דן בן־אמוץ ועמוס קינן
שכרכו את התפייסותם שלהם בצורך לפיוס בין-
לאומי וזכו להבלטה נאה. רק אחר־כך התברר
שנאלצו לממן את ההודעה בכספם.
אבל שום הודעה רישמית מטעם המערך, אביר

,שיחות השלום, גם לא מפי האגף היוני שלו. שום
הודעה מטעם סופרי המערך ואגודותיהם למיניהן,
ועד ל שבוע שעבר — אף לא מילה מהכיוון שבו
אמורה שלו ם עב שי 1להסתתר. מכל מקום, מן
המקום שבו נראתה באחרונה.

דממה דקה
אפילו הגיב מי מהם באורח אישי, תומרקין
צודק בקביעתו: באלג׳יר קמה מדינת פלסטין אבל
מדינת ישראל טמנה ראשה בחול.
בשדות תל־אביב ובשרמות ירו שלי ם — קול
דממה דקה. הכל עסוקים בקואליציה. מערך או
ליכוד? צרה או רחבה? מתחרדת או סתם מוליכה
את הארץ ל עוד ״סיבוב״ מילחמתי קטן, להמשך
הדיכוי ב״אמצעים״ חדשים, לטראנספר אולי?
קשר השתיקה לא היה צולח בידי המיפלגות,
גם לא בידי סופריהן, אלמלא סייעה בירו העיתו נות.
האם ראיתם כמה מקום הקדיש לידיעה מ־אלג׳יר
העיתון לאנשים החושבים שלנו, למשל?
ניתן היה לחשוב שהמדובר בהעלאת תעריפי
התיקשורת. הודעה על העלאת מחיר העיתונים
היתה זוכה ליתר הבלטה.
והרי המדובר באירוע היסטורי — לטוב ו לרע
— למיפנה בתולדות הסיכסוך הישראלי־פלס־טיני,
למה שע שוי באחד הימים להתגלות כמיפנה
בתולדות הארץ הזאת.
במקום להגיב, ציטטו אלה ואלה ״דוברים״
אלמוניים מוושינגטון וממישרד־החוץ שלנו: לא
כל־כך מיפנה ולא כל־כך היסטורי ...וגם דז־מש־מעי
מדי. אכן, לעומת החד־משמעות המהוללת
שלנו...
רק עכשיו הבנתי במלואה את חלקה של העי תונות
הישראלית באחריות למחדל הידוע של
מילחמת יוס־הכיפורים.
האם היא מורעת לכך שבצנזורה העצמית
שהיא גוזרת על עצמה בימים אלה היא מקרבת
בעוד שתיים־שלוש פסיעות גסות את מילחמת
יום־הכיפורים הבאה?!
וכל אותו זמן ישעיהו ליבו ביץ קורא ״זאב״,
כדרכו. ובעצם כבר לא ״זאב״ .מזאבים איש כבר
לא חושש אצלנו. כבר הספקנו להתרגל לזאבים
(אפילו כינויים ״גנרי״) .הפרופסור הישיש כבר
מדבר בפשטות ובגלוי על החורבן המתקרב.
אבל מי ״שם עליו ה״צרים״ וה״רחבים״,
אלה עם פטישי הפלאסטיק ואלה עם כדורי הפי
לאסטיק או המשאיות המוכנות?
ואולי עבדיהם ועו שי דברם בעיתונות? הללו
עוד עסוקים מדי בשואה הקודמת מכדי לשמוע
את פעמיה של זו המתקרבת. הם לא יניחו לה
לקודמת כל עוד ניתן לסחוט ממנה עוד טיפת
יתרון פולי טי, קצת כסף, קורטוב אידיאולוגיה
קנאית ופאראנואידית.
במקום לשלוח מישלחות לברגן־בלזן ולאוש־ווי
ץ — מוטב שהיו שולחים אותן לביתא ול־רצועת־עזה.
שהרי שם, ולא ב או שוויץ, נזרע בי מים
אלה הזרע לשואה הבאה, זו שישעיהו ליבו־ביץ
מדבר עליה.
והקונסנסוס מחריש. עם פרס או בלי פרס? עם
רבין אבל גם עם זכות וטו? או בלי וטו ובלי שלמה
הילל.
בינתיים קיבלו על החשבון את שילנסקי איש
ההדר ואת שפרינצק, לא האב, כי אם זרע הפור ענות.
ואת מי מאשימה, באותו ליל בזיון, הט לוויזיה
הממלכתית שלנו, במהדורת החדשות
הנקראת בפי כרמית גיא?!
כמובן, את ״השמאל הקיצוני״.
שכחו, שופטים אובייקטיביים ומהימנים שכ מותם,
מי ניצל את המעמד החגיגי של פתיחת
מושב בית־הנבחרים שלנו כדי למכור את מהלך
הפתיחה של הטראנספר. הייל היטלר! גם שם זה
התחיל כך.

מיבחז האמת
מפריח הכזבים הגדול שבכולם — אם י ש
דירוג של שקרנים — היה כמובן אותו עיתונאי
זוטר שבהיעדר טובים ממנו במחנהו נתמנה נע־כ״ל
רשות־השידור.
בכלל, כיצד מכירים באדם שהוא שקרן. ובכן,
המיבחן הראשון — כך לי מדני אבי בעודי ילד
— הוא מיבחן האמת.
אם יאמר ל ך ארם ״עכשיו אומר לך את כל
האמת,״ כך הורה אותי הזקן־לא־זקן, רע לך
ששקרן לפניך. מרוע? בשל ל שון ״עכשיו״ שנקט
בה. האם הוא מודה שעד עכשיו שיקר?
אבל יש עוד מיבחנים, הסביר לי אבי. כך, מי
שבא ואומר לך ״אני נשבע ל ך בשם האמת,״ גם
הוא שקרן. מרוע? כי מי שדובר־אמת אינו צריך
להישבע, ולעולם גם לא יישבע.
ובכלל, כל מי שנוקט ל שון ״אמת״ — ד ע לך
ששקרן מועד הוא. על דעתו של דובר־אמת לא

יעלה כלל להצהיר שהוא דובר אמת. מדוע?
תשובה: מפני שלא יעלה ברעתו שמישהו מפקפק
שמא אין הוא דובר־אמת...
עד כאן על אמת ושקר של יהודי גר מני זקן
בערוב ימיו. אחרי הניסיון.
נזכרתי בדברים התמימים וה״יקיים״ כל כך
כשקראתי השבוע במוסף לשבת של יריעות אח רונות
את רשימתו של אורי פורת, שכותרתה
בלבד כבר העלתה בזיכרון את אזהרתו של אבי.
וזה ל שון הכותרת :״האמת על השקר״.
לא, אין צורף לקרוא את כולה כדי להיווכח כי
— כצפוי, גם הפעם — האמת על השקר היא גם
השקר על האמת.
פורת מבקש להגיב בדבריו הגסים על ״מאבק
מפוברק נגד מגמות, כביכול, למנוע מידע מן
הציבור״ שיוחסו לו. מישפט עילג ותמוה, שהרי
אפשר להגיד שבהוראה אחת של ״מפוברק״ —
כל מאבק ״מפוברק״ .ו אילו אם הכוונה להוראה
האחרת, כלומר, לזו של מאבק שלא היה, מאבק

ושאר מיידי האבנים ופצצות־התבערה של האינ תיפאדה
של פי הודעת דובר צה״ל גרמו במשך
שנה שלמה של מרי אזרחי את מותם של 2חיילי
צה״ל. לא שאני מזלזל גם בחייו של אדם אחד
ויחיד, חלילה. אבל מכאן ועד ״סכנה קיומית״...
ואולי מתאבדי החיזבאללה, אירגון פנאטי ש אינו
מכיר כלל במרותו של יאסר ערפאת? או
אנשי הד״ר חבש? רוצחיו של אחמד ג׳יבריל ונאיף
חוואתמה?
או שמא הכוונה לערפאת עצמו, טרוריסט נודע
בשערים זה, שעם כל משאביו הצבאיים העצומים
(לבנון, זוכרים?!) לא הצליח להשיט קליפת אגוז
אחת במסע יחצנות מתוכנן במשך חודשים —
מנמל פיראוס או מנמל כלשהו בקפריסין לעבר
חופי הארץ?
האם אלה הם האנשים שבשלם נמצאת מדינת
ישראל במצב ״מילחמה על קיומה״?!
אני לתומי סברתי שסכנה רבה לא־פחות, אם
לא יותר, מאיימת על עתיד מדינתנו מכיוונם של

דמוקרטיה בפשלה /אשסט 1988
(ראה: קונסנסוס השתיקה)
״לפחות שישה חיילים בריטיים נהרגו(כעבור יום יתברר שמיספר ההרוגים הוא
שמונה -נ״ז) ו־גג נפצעו בהתפוצץ מוקש מתחת לאוטובוס צבאי בדרך מאומא
לבולגולי במחוז טירון. האוטובוס הכיל בין 30ו 40-חיילים שחזרו לשירות באלסטר
אינדיפנדנט 14.8.88 ,
(צפון אירלנד) מחופשה באנגליה״.
״פוליטיקאים ואנשי כנסיה הגיבו בריגשי זעם על ההתקפה הרצחנית של אנשי
ה-ג,א . 1נמסר כי הגברת תאצ׳ר, אשר הפסיקה את חופשתה בקורנוול, ,מזועזעת וחשה
צער עמוק׳ נוכח ההתקפה הרצחנית. ראש הכנסיה הקאתולית באירלנד (הרפובליקה
נ״ז /הקרדינאל תומאס או׳פיך, קרא לאירגוגים הקדס״צבאיים, לחדול בשם האללפני שהארץ אשר אהבנו תטבע בדם נוסף ותיהרס עד היסוד לבלי תקנה.״
אינדיפנדנט 14.8.88 ,
״שיחות בין נציגי השין פין לבין מיפלגת הליבור והמיפלגה הסוציאל״דמוקרטית
יימשכו, למרות מעשה־הזוועה האחרון של ה־.4או שבו ניספו שמונה חיילים בריטיים,
התחייבו אתמול מנהיגי המיפלגה הסוציאל-דמוקרטית (מיפלגת המרכז -נ״ז)הבריטית.
״מר ג׳ון יום מהמיפלגה תסוציאל־דמוקרטית פתח בשיחותיו עם מר גרי אדמס,
נשיא השין פין, ב־ 11 בינואר. אבל מאז החלו השיחות הרגו אנשי ה־ \,או 46 אנשים.
״גם מר יום וגם מר שימוס מלון, סגנו, אף הוא דמות־מפתח בשיחות, התחייבו שהן
יימשכו.
״מר מלון אמר, :דווקא בשל מעשי הזוועה האחרונים השיחות נחוצות כיום יותר
מאי־פעם בעבר,״.
אינדיפנדנט 18.8.88 ,

״אחרי היסוסים החליטה הממשלה (הבריטית) להחיש קבלת תקנה חדשה אשר
תמנע את השתתפותם של אנשי שין פין בעיריות ובמועצות מקומיות. מועמדים
בבחירות המימשל המקומי יידר שו להצהיר שאם יי ב חרו(ר ק אם ייבחרו! -נ״ז) לא
יתמכו או יסייעו בידי שום אירגון בלתי-חוקי.
״נודע כי הגברת תאצ׳ר עצמה מעורבת אישית בהחלטה לפעול לאישור הנוהל
החדש. לעומתה, היססו שרים בממשלה מחשש שהתקנה תביא לתוצאות הפוכות
מאלה שאותן נועדה להשיג. ברור שההשקפות בסוגיה זו חלוקות בממשלה״.
אינדיפנדנט 20.8.88 ,
״שאלת המפתח היא אם התביעה תורשה מעתה להעלות בבית־המישפט את
סירובו של הנאשם להשיב על שאלות, במיסגרת חקירת התביעה, בתורת עדות
ולבקש מבית־המישפט להסיק מסקנות מסירוב זה. הנושא נדון מפעם לפעם
בבריטניה מבלי שהתקבלה הכרעה לכאן או לכאן. יועציהם של אנשי ה־ 8.4ו
ותומכיהם מדריכים אותם שלא לומר דבר כל עת מעצרם. נודע כי הם אף עוברים
קורסים שבהם מלמדים אותם טכניקה זו ...כל שיטי בחוק הבריטי בנושא זה יצריך

שהוא בגדר להד״ם, מצוץ מן האצבע וכוי — הרי
שעל שכזה אין שום צורך להגיב. בנוהג שבעולם
שאנשים מגיבים רק על מה שאירע, לא על מה
שלא אירע. להוציא עב״מים ואח״מים.
עד כה סברתי לתומי, כי רק המשוררים עוס קים
בדברים ״מפוברקים״ ,דברים יצירי דימיון
הפועלים על הדימיון. רק הם — ולא מנכ״לים

של ר שויות־ שידור.
בהמשך דבריו טוען פורת ש״בכל מדינה נור מלית,
הנמצאת במצב מילחמה על קיומה, החלטה
כזאת (למנוע מידע מסויים מן הציבור) היתה
מתקבלת כדבר מובן מאליו. אבל אצלנו, כנראה,
לא מדובר במרינה נורמלית...״
נכון. שהרי במדינה נורמלית — ואני מניח
שב״נורמלית״ זו מר פורת מתכוון להוציא רוד־נויות
ומישטרים טוטליטאריים — לא היה אדם
כאורי פורת מתמנה מנכ״ל רשות־השידור.

מי מסכן את מי
אבל אם המדינה אינה נורמלית, היא גם אינה
״נמצאת במצב מילחמה על קיומה ״.כי מי מסכן
את קיומה? אוכלוסיה אזרחית, נערי ו צעירי ביתא

אינדיפנדנט 21.8.88 ,

גיזענים למיניהם, אנשי המיהו יהודי, פורעי יש״ע
ומחתרותיהם המזויינות, ביריוני כהנא וקלנדיה,
מעוותי מוסר הנביאים!
אבל עד כה עור לא שמעתי, מר אורי פורת,
שהוצאת תקנה כלשהי הבאה להגן עלינו מפני
סכנתם של אלה, המסוכנים באמת. ונדמה לי
שאיש גם לא ביקש זאת מידך. במה האשימו אותך
״שמאלנינו״ ,בסך הכל?
רק בכך, אני מצטט מדבריך שלך, שאתה פועל
בשם ״מגמות, כביכול, ל מנוע מידע מן הציבור״.
מסתפקים־במועט שכמותם. מובטחני שאפילו
בפרלמנט של רי שון היו קוראים להם כך. אפילו
את פיטוריך לא דרשו. מכל מקום, רובם המכריע
לא דרש זאת.
וכיצד אתה משיב להם ולדרישותיהם?
אתה מצטט את הדוגמה האנגלית. אני מצטט
מתוך מאמרך:
״בבריטניה, אשר מרבים להציגה כסמל לד מוקרטיה
בריאה, קיבלה לא מכבר הממשלה הח לטה,
האוסרת לר איין או לפרסם דיבריהם של
אנשים המזוהים עם המחתרת האירית. זוהי הח לטה
גורפת לחלוטין, המונעת דיווח גם כאשר

מדובר במידע חיוני. אירלנד יוק. והנה במדינה,
אשר על גדות התמזה שבה בנוי אבי הפרלמנטים
בעולם, לא עלו העיתונאים על בריקדות ולא קמה
שם זעקה היסטרית על שחופש העיתונות בס כנה״.
גבירותי
ורבותי, קוראים יקרים, לידיעתכם:
כמעט שאין כאן מילה — או ליתר דיוק מישפט,
שאיננו בגדר שקר גמור. ואם אינו שקר, הריהו
בבחינת חול הנזרה בעיניים. וחול הנזרה בעיניים
— כבר אמרו חכמים — כמוהו כשקר.

מירחמה והתרמה
תחילה, קצת מידע. ובכן בשני ע שורי המאבק
המזויין של הט ( 1£/הז רו ע הצבאית של השיו־פיו,
המיפלגה הדוגלת באיחוד אירלנד תחת דג ל הר פובליקה
הקאתולית) כנגד הכוחות הבריטיים
באלסטר, הלא היא צפון־אירלנד שרוב תושביה
פרוטסטנטיים, מעולם לא נמנע מדברי ה״שין
פין״ מלהופיע בבית־הנבחרים, בעיתונות הברי טית
או בטלוויזיה ולו מר שם את דברם.
וכאן לא מדובר ב״אינתיפאדה״ של מיידי אב נים
ופצצות־תבערה, במעשי־טרור בודדים המס תיימים
כמעט תמיד בהריגת מבצעיהם, או במיב־צעי־התאבדות
רצחניים של קנאי-דת מטורפים.
כאן המדובר במילחמת־אזרחים מתמשכת, יום
יום ושעה שעה, זה עשרות שנים, מילחמה אשר
בה נהרגו ונפצעו אלפי חיילים בריטיים, מאות
אזרחים בריטיים, כולל המישנה״למלך ודודה של
המלכה לורד מאונטבטן (שנהרג) ואחד האחים
לבית גינם המפורסם י(מוציאי ספר השיאים הי דוע)
שנרצח אף הוא. כאן המדובר גם במילחמה
שלוחמיה או הטרוריסטים הקאתולים המנהלים
אותה — קיראו להם כאשר תקראו על פי הש־קפותיכם
— נוהגים להעבירה מפעם לפעם, וב הצלחה
לא מבוטלת מבחינתם(ראה מיספר הקור בנות)
לבריטניה עצמה, ללונדון״עצמה.
והנה, בעיצומה של מילחמה כזאת עדיין הור שו,
במשך שנים רבות, אותם אנשי שין פין, מנ היגיהם
של אותם טרוריסטים, לא רק ״להופיע
בגלוי ולעין היום באסיפות־עם ובכינוסים באנ גליה,
אלא גם לאסוף באנגליה כספים להמ

ניהולה של אותה מילחמה. לאסוף בגלוי,
ולא בסתר!
נכון, ה״שין פין״ היא שאספה, לא ה־ו .1£/אבל
כל ילד באנגליה יוד ע שהאחרונה אינה אלא
הזרוע המיבצעית של הראשונה.
אני זוכר מיבצע־התרמה ממין זה באוניבר סיטה
שבה למד תי ולימד תי אני עצמי. אני זוכר
שחשבתי אז שמי שמניח לדבר כזה שיתרחש —
חזקה עליו שיצא מדעתו. אני גם זוכר ויכוחים עם
ידידים ועמיתים, סטודנטים ומרצים באותה או ניברסיטה,
ובעיקר אני זוכר את תשובתה של
אחת המרצות הצעירות והאינטליגנטיות יותר,
שהשיבה על טיעוני, באומרה :״הם י שיגו הרבה
יותר כסף אם ננסה״ למנוע מהם זאת״.
ללמדך, שאנגליה היא לא רק מולדת הפר־למנטאריזם,
כי אם גם מולדת הפראגמאטיזם.
ואולי, במילים אחרות: מולדת האנשים הנבונים,
המתונים, אלה שחיים עם החיים, לא נגדם.
ועל ליבראליזם כזה שעו מד במיבחנים כאלה
מרשה לעצמו המנכ״ל הרישוני שלנו להלעיז כי
גזר על עמו, ש״אירלנד יוק״.

(לוחז^?
>( 2יוווי 1ז
)7ן ולד(ל! ,ניו ל ^ריז״ז
15ל׳ ין י־ו״ י|:
*/נ)׳ א&ימיא

.ו1/ח ו7
*ויי! ^ י; ף

רישה כלשונה אלא מיתנה אותה הרבה. ויושב־ראש
הרשות איים להתפטר והעניין הועלה בפר למנט.
וגם
בפרשה זו — היחידה שבה הצדקתי עמדה
כזו שנקטה בה אותה ״גברת ברזל״ לא־סימפאטית
שהצליחה ל פ לג את אנגליה ל ש תי מדינות: זו של
אלה שי ש להם וזו של אלה ש אין להם — עוד לא
נאמרה המילה האחרונה.
ולגזירה כזאת על סיקור החושף חיי חיילים
בריטיים למיבצעי־טרור של המחתרת הרצחנית
ביותר בעולם וחושף את הציבור להסבריהם של
רוצחים־בפועל על מניעיהם — לזה קורא פקיד
ישראלי ״החלטה גורפת לחלוטין, המונעת דיווח
גם כאשר מדובר במידע חיוני״!

אולי הוא צודק
והחלטה כזו הוא משווה להחלטה שלא ל שדר
״מידע חיוני״ על היד המושטת לשלום — אולי
בפעם הראשונה — מאלג׳יר לעברה של ישראל.
ובמקום להקדיש לוועידת־אלג׳יר שלוש, אר בע,
חמש מהדורות חדשות ותוכניות המלוות
בפרשנותם ובניתוחיהם של מיטב המומחים, ה היסטוריונים,
חוקרי הסיכסוך הישראלי־ערבי,
( המשך בעמוד ) 28

״גברת הברזל״
אירלנד יוק. והכוונה לאותה אירלנד שאין
כמעט יום שבו אינה מופיעה בחדשות העיתונות
והבי־בי־ס׳ וה־׳ע־דז ו־\ 01.1/א , 4הערוצים המיס־חריים.

כך, מה קרה? קרה שבדיווח על טכם־קבורה
שנהרגו בידי הבריטים נחשפה
של אנשי
בשגגה זהותם של כמה מודיעים בריטיים שהיו
״שתולים״ בקרב קהל האבלים. ובעיקבות הח שיפה,
עלה בידי ה־^* 11 לטמון מארב לאותם
סוכני־חרש או חיילים בריטיים ולרוצחם נפש.
ולא חלף שבוע מאז אותו מאורע ומתכנני
הריגתם של אותם חיילים בריטיים ״רואיינו״
לטלוויזיה הממלכתית ואף הורשו לשאת בה את
דברם לאומה שאת בניה רצחו...
על כך נתעוררה ״גברת הברזל׳ ודרשה מה
שדרשה, כלומר, שלא לאפשר דיווחים שיש בהם
כדי לסכן את חייהם של חיילי צבא הוד מלכותה
ולא לאפשר לרוצחים־בפועל להסביר את מניעי הם...
וגם
על כך קמה ״זעקה היסטרית״ גדולה במו לדת
הפרלאמנטים והליבראליזם(במיקרה הייתי
אותם ימים — הדבר אירע לפני חודשים אחדים
— בביקור בלונדון ואף גזר תי את קיטעי העי תונות
למישמרת) ורשות־השידור שבבריטניה
היא עצמאית(כלומר עצמאית־עצמאית ולא מיפי
לגתית־פוליטית כמו אצלנו) לא קיבלה את הד
אורי
ליפשיץ: חנה רונינ א בתפקיד ״האם,,
לצ׳אפק( .מתוך התערוכה בבית-ראובן)

ייייייייייייייי

( המשך מעמוד ) 27
שגרירים ל שעבר ודברי מיפלגות
ואנשי רוח וחזון(אם עוד נותרו כאלה),
מיטב המוחות במדינת היהודים, הוא
מסתפק ב״סקירה אחת של אהוד יערי״
השווה יותר — כ ך המומחה מרישון —
״ממאה כתבות בעשרה עיתונים״.
וכך הוא מכתיר את דבריו: האמת
על השקר.
אתם יודעים מהי אולי הוא צודק.
לבילוי חופשה מהנה ומועילה:

מרכז בריאות
בריכת מי ים המלח מקורה ומחוממת
עם ג׳קוזי, סאונה, עיסוי, טיפוליבוץ, חדר כושר ופיזיוטרפיה. פיקוח
רפואי.
הרזייה תפריט דל קלוריות לפי בקשה ובתאום
מוקדם).

ועדת־חקירה

מיטות כושר חדישות בשיטת שטאו-
פו. המילה האחרונה בהרזייה ובשמי רת
מ שר ללא מאמץ. חדו כושר
משוכלל המלל אופניים, חתירה, מש קולות
ועוד.
הנאות חוף ים צמוד עם שמשיות, כיסאות
נוח ומקלחות; בריכה, בידור ושעשועים,
דיסקוטק משוכלל, ארוחות

מלון הוד, על שפח ים המלח
הזמנות 5462589 :־057-84644 ;03

40,000,000
בלוטו האמריקאי

( $ארבעים מיליון דולר)

ה מ עו ניי ני םבייעוץ חינ םלהשתת פו ת ב לו טו
האמ רי ק אי( רבש בו עי) יכת בו פ ר טי ם אי שיי ם
ט ל פון ל ת. ד 183 .ק רי ת ־ או נו < גזו רוש מו ר > _

נם מרהיבה
וגם מבצעת
עיצוב המצלמה מיראי ואיפיונה המלהיבים יספקו את דרישותיהם של חובבי-
צילום רציניים, המעוניינים במצלמה נוספת לטיוליהם ולצילום אירועים
מישפחתיים ואף צלמים מקצועיים יגלו עד מהרה כי תכונותיה הביצועיות של
מיראי אינן נופלות מיופייה החזותי המרהיב.
מיראי היא מצלמת־רפלקס 35מ״מ עם עצמית־זום קבועה ואוטומציה מוחלטת,
כולל טעינה והחזרת־סרט. טווח הזום האוטומטי הוא הגדול ביותר הקיים
במצלמות־רפלקס עם עצמית־זום קבועה והיצרן אף איפשר להגדיל את טווח הזום
על־ידי תוספת עצמית מאריכת־מוקד וגם מיקומו של הזום האוטומטי, בצמוד
לכפתור־המחשף, נוח ביותר.
נורי ת ירוקה: ממוקדת! המיקוד האוטומטי פועל על עיקרון של קרימה
למיקוד: הסגר נפתח רק כאשר הנושא ממוקד ולפיכך תהיה חדות מירבית בכל
תצלום ונורית ירוקה בכוונת מודיעה כי הנושא ממוקד.
אם המיקוד האוטומטי אינו אפשרי מסיבה כלשהי, מופיעות שתי נורות אדומות
ואז על המצלם להעביר את העצמית למצב מאקרו או למקד, ידנית, בעזרת
נורות־מידע בכוונת.
מערכת המיקוד כוללת הטלת קרן אור אינפרה־אדומה, המאפשרת מיקוד
אוטומטי גם בחושך.
ממורכזת, ממוצעת, משלימה. החשיפה מתוכנתת אוטומטית בהתאם
לאורך המוקר של הזום: בחשיפה רחבת״זווית בוחרת מערכת־החשיפה את הצמצם
הקטן ביותר לקבלת עומק־שרה מירבי; בחשיפה של זוית סטנדרטית בוחרת
מערכת־החשיפה את השילוב צמצם מהירות־סגר המתאים ביותר; ובחשיפה של
זוית־רוחק בוחרת המערכת את מהירות־הסגר הגבוהה ביותר להקפאת־התנועה,
כך שלמרות שהחשיפה מתוכנתתת אוטומטית יכול המצלם ל שלוט בה במצבים
מיוחדים.
מדירת החשיפה גם מותאמת אוטומטית להארה מולית — המערכת מחשבת
את הברלי־ההארה בין הנושא העיקרי ובין הרקע וקובעת בהתאם את החשיפה
הנכונה. עם זאת יכול המצלם לבחור בשיטות מדירה שונות לפי שיקול דעתו —
ממורכזת, ממוצעת, או הארה משלימה עם מבזק.
מידע כמצג דיגיטלי. ולבסוף, המידע בכוונת כולל נושא ממוקד, קרוב
מדי או רחוק מדי במיקוד ידני, טעינת־מבזק, מיספר־צמצם, מהירות־סגר, חשיפת־יתר
או תת־חשיפה, קיזוז־חשיפה, שינוי־תכונות ומצב מאקרו.
המידע במצג הדיגיטלי כולל מרחק הנושא הממוקד, אורך המוקד על העצמית,
טעינה, העברת והחזרת סרט, מדידת חשיפה ממוצעת, קיזוז־חשיפה, מחשף־
השהייה, מונה־חשיפות, הארה משלימה עם מבזק ומצב תקינות הסוללה.

ומכאן לעיתונאי ישראל המתרע מים
עתה בצדק על עמיתם. להם הייתי
מציע להקים ללא דיחוי ועדת־חקירה
כרי לברר כיצד יכול היה לצאת אדם
כאורי פורת מתוך שורותיהם.
וכאשר תקום הוועדה — ודומני
שרבים מודעים כיום לנחיצותה — אני
מציע להטיל עליה לברר, באותה הד
רמנות, את כל המתרחש בעיתונות
הישראלית כיום, לא רק בזו שמתוכה
יצא מר פורת.
שהרי שאלתו־תמיהתו של תומרקין
אינה צריכה להיות מופנית רק לאיזה
״שמאל״ בלתי־מוגרר. בראש ובראשו נה,
עליה להיות מופנית, לדעתי,
לעיתוני ישראל, לבעליהם ולעורכיהם.
ובשורה השניה — לאנשים הכותבים,
לעורכי החרשות, לעורכי הלילה,
לסוכנות עתים המצטיינת כירוע ב״או־בייקטיביות״
שלה.
כחברים בוועדה כזאת הייתי מציע
לקבל כל אותם עיתונאים — ביניהם
בכירים ביותר — שהביעו באוזני באח רונה
את חששותיהם ואפילו את חר דתם
נוכח ״המשיכה ימינה״ של עיתו ניהם.

ייל ך המערך (הפגר החי, זוכ רים?!)
לאופוזיציה — כך אמרו לי —
עור י ש ״לנו״(להם) תיקווה. שהרי אז
לא תהיה אפשרות שלא לדווח על
עמדת המיעוט, מה גם שמיעוט זה מונה
קצת פחות ממחצית האוכלוסיה.
אבל אם יצטרפו חלילה אבירי הכי שלון,
היגון וכדורי הפלאסטיק שוב
לממשלת קונסנסוס השיתוק הלאומי,
ולוא רק כדי להבטיח לעצמם את
כיסאותיהם הרעועים, כי אז ״אנחנו״
(כלומר העיתונאים הדוברים אלי) אבו דים.
שכן לא תהיה כל אפשרות לבלום
את סחף העיתונות ימינה. סחף, מה זה
סחף, ההסתערות ימינה של עורכי העי תונים
ובעליהם. בעיקר מתוך שיקולים
כלכליים וטובות־הנאה. וטובות־הנאה
הוא מושג רחב וגמיש ביותר.
ואצלנו ״ימינה״ ,להזכירכם, קוראים
יקרים, זה לא ״הגב׳ מרגרט תאצ׳ר״.
אצלנו ״ימינה״ זה ימינה: זה הרב פרץ
הכופר בדארווין והרבי מלובאביץ׳
־דברוקלין המגייר בעזרת ״טנקים״ ור צועות
תפילין, וזה זאבי, אח ורע לזאבי
העולם התחתון והעליון, ואריק שרון
גיבור מילחמת־הלבנון וכהנא מפצח
העצמות, וזה ארבעת חיילי גולני
הידועים בציבור שבעטו בבטן הרכה
אבל לא הרגו והמח״ט החוזר בתשובה
שלהם וזה החראקיסטים של קלנדיה.
שהרי אנחנו אנשי הלכה אנחנו,
בעוונותינו הרבים, הרבה יותר מן
האנגלים. אבל ההלכה שלנו ...וגם חיים
אנחנו ביבשת קצת אחרת, מפיה של
תרבות שונה במקצת, על ערכים שונים
מן היסוד, ועם מנכ״לים ומנגלים
אחרים.
ואם וכאשר תקום אותה ועדה
לבדיקת העיתונות כמשל, אני מציע
להעלות בה על סדר־היום גם סעיף קטן
משלי, סעיף צדדי באמת שיש לי בו
עניין אישי. והוא:

כיצד אירע הדבר שהודעה
מטעם ועד היוצרים הישראלים
והסלסטינים המקדמת בברכה
את מינ שר המועצה הלאומית
הפלסטינית, הודעה שנשלחה
לכל מערכות העיתונים ביום
פירסום תוכן הצהרת אלג׳יר,
לא פורסמה בשום עי תון עברי,
זולת אלאיתיחאד, שאינו מופיע כידוע
בלשון העברית.
ואם כבר י עלו גם את הסעיף הקטן
שלי לבירור באותה ועדה נכבדה, אני
מבקש שישקלו בכל חומרת הרצינות
אם גם הם רואים בהודעה משותפת זו
של סופרים עבריים וערביים החיים

לה הראשונה הנוחתת על ראשו של
הילד הרך, כאשר הוא פוג ש את אחר
מהוריו בצהריים, בחוזרו מן הגן.
בכל יום, כאשר הייתי באה לקחת
את שם מהגן, הייתי לובשת על פניי
הבעה רגועה, מחייכת אל הילד חיוך
רחב, מכופפת את גו פי קימעה לעברו
ושואלת בטון רך :״איך היה היום בגן?״
כך יום אחרי יום, מאז של מד לדבר.
ובאותה הצורה שבה חזרתי אני על
עצמי מדי יום, כך גם הזאטוט. כמו
תקליט שבור, ענה מדי יום ביומו
באותה התשובה המקורית, המפורטת,
שנתנה לי תיאור מדוייק על כל הח וויות
שעברו עליו בגן :״טוב!״
לא היה לי צל של ספק שלשם היה
באמת טוב בגן באותו היום, כמו בכל
הימים שקדמו לו.
לעיתים, כשכמעט נרדמתי מהשא לה
המשעממת ומהתשובה המקזעממת
לא־פחות, הייתי פותחת בסידרת שא לות
מכוונות :״שיחקת? אכלת? ישנת?
ציירת?״ משום־מה ציפיתי שהתשובות
יתפרשו על־פני אוצר־מילים ג דו ל ומ גוון,
אך הקטן בשלו :״כן!״
אחר־כך הייתי עוברת לסדר־היום,
בהנחה שאילו היה קורה משהו מסעיר,
הוא היה מספר לי.
ובאמת, איזה הורה אינו מתנפל
בשאלה זו על בנו הרך, כשהוא חוזר מן
הגן?
ואיזה הורה אינו משוכנע שעצם
הצגת השאלה, והטון הרך המתלווה
אליה, מביעים התעניינות כנה בעולמו
של הקטן? וכמה ילדים טורחים לענות
על השאלה ולספק תשובה מפורטת,
המתארת תיאור פלאסטי את מה שעבר
עליהם באותו היום?
הרי רוב הילדים עונים, יום אחרי
יום, באותה התשובה הסתמית, הריקה:
״טוב!״ או ״בסדר!״
דבר דומה עושים הורים שילדיהם
חוזרים מבית־הספר. אלא שאז סידרת
השאלות המקבלת את פניהם של הי לדים
מגמתית יותר :״איך היה היום?
איך היתה הבחינה? כמה קיבלת? י ש לך
שיעורים להכין?״ וגם במיקרים אלה,
כמה ילדים מרחיבים את הדיבור מעבר
למילה האחת. בסדר״?
אבל נחשוב רגע מה קורה בצד
השני. האם יודעים הילדים ש לנו מה
קרה היום לאבא או לאמא בעבודה?
כמה הורים, הדורשים מן הילדים שי ספרו
וישתפו אותם במה שעבר עליהם
במשך היום, מוכנים לספר לילדי ם מה
עבר עליהם בבית או בעבודה?
נושא הפגישה השלישית בבית־הס־פר
להורים היה שיתוף, התייעצות וב קשת
עזרה.
מנחיתים הודאות

^ יכל, המנחה, ביקשה שכל אחד
מאיתנו יי שב דקות אחדות עם
עצמו ויכין רשימה, שבה יפרט באילו
נושאים אינו מוכן לשתף את י ל דיו
ולהתייעץ איתם, ובאילו נושאים הוא
מוכן לשתף את הילדים ולהתייעץ
איתם.
אחר־כך קרא כל אחר מאיתנו את

בבית.
ההבדלים בין המשתתפים היו קט נים
ביותר. רובם אמרו באופן כמעט
חד־משמעי שאינם מוכנים לשתף את
הילדים בבעיות שבין ההורים לבין עצ מם,
משום שעניינים שבין הגדולים
אינם נוגעים לילדי ם, והם אינם מוכנים
לשתף אותם בחילוקי״הדעות ובמרי-
בות ביניהם.
כמובן שרובם אמרו עוד שגם בענ יינים
האינטימיים ובנושאי־מין בין
ההורים אינם מוכנים ל ש תף את הי לדים.
הכל
הסכימו, לעומת זאת, שהם מו כנים
לשתף את הילדים בכל הדברים
הקשורים בילדים עצמם, ולא תמיד
עושים זאת, בעיקר משום שבדרך־כלל
הם רוצים שהדברים ייע שו כפי שהם
אומרים, ולא כפי שהילד היה מציע.

אי ר יודו מאת
ענתסראוסט תוך ״עוץ עם

זיווית אנומסוו
אחדים הודו שכמעט ואינם מתייעצים
עם הילדים, אלא מנחיתים עליהם הו ראות
מלמעלה.
במהלך השיחה נ ד דו מחשבותי אל
שם הקטן בבית, והודיתי לעצמי שאני
ממעטת ל שתפו ול התייעץ איתו בענ יינים
שונים, אף כשהם נוגעים באופן
י שיר ובלעדי אליו. אולי משום שנוח
יותר, אולי משום שלעיתים לא עולה
בדעתי שגם לקטנטן שכמותו יכולה
להיות דיעה עצמאית משלו. וגם אם
אני נוהגת לעיתים לשאול את דעתו
החשובה, אני עושה זאת כלאחר־יד,
ולא בכוונה מלאה ובמודעות.
המסקנה הכמעט־מתבקשת מן השי חה
היתה שאנחנו, ההורים, לא מדברים
עם הילד, אלא מדברים אל הילד, מל מעלה
— מצב שהוא נכון גם מבחינה
פיסית.
חקירת שתי־ועדב

ך* יתה עוד מסקנה: שרוב השי !
1חות עם הילדים נסוכות סביב ענ יינים
מינהליים של הבית :״תלך! תבוא!
תסדר! אל תעשה! תעשה! למה לא
עשית? איך אתה אוכל? לך תרחץ
ידיים!״ וכר וכר.
מצב כזה יוצר פער בין ההורים לי־

— ד ף חדש
( המ שך מעמזד ) 28

לדים, ולא מאפשר יחסים של שיוויון | ם ודמוקרטיה בתוך המישפחה.
הנחתת הוראות על הילד, תחת 5
להתייעץ איתו ול שמוע את דע תו׳,
אינה נותנת לי ל ד הרגשה שמשתפים £
אותו, ואינה נותנת לו את הרגשת הש־ ס
ייכות שהוא כה זקוק לה ומחפש אותה.
במהלך השיחה התברר שמעטים ה הורים
הבאים מיוזמתם אל הילדים
ומספרים להם על הרגשתם, תחושו תיהם,
או על חווייה שעברה עליהם
במהלך היום שחלף.
פעמים מעטות שיתפתי את שם במה
שעבר עלי במשך היום. קושי׳ שנת קלתי
בו, מיקרה שקרה לי בזמן שהוא
היה בגן ואני בבית, בעבודה, או בכל
מקום אחר.
נזכרתי שבחלק מהפעמים שבהן
עשיתי זאת, היה השיתוף קשור באיזה
שהוא אופן בו. מכיוון שילד, המצטרף
למישפחה, מהווה, באופן טיבעי, עיסוק
אינטנסיבי הממלא את רוב שעות היום,
יש הרגשה מאוד מוחשית שהילד הוא
מרכז העולם, ושהכל סובב סביבו ונ עשה
למענו.
חשבנו שלא רבים מאיתנו מוכנים
לשתף את הילדים בקשיים שלנו. מע טים
מוכנים להודות לפני הילדים שלא
הכל טוב, נהדר וגך עדן. רוב ההורים
אומרים לעצמם שהם רוצים לחסוך
מילדיהם, בשנות־ילדותם הראשונות,
מציאות קשה ועגומה, לחסוך מהילד
את ההתמודדות עם מצבים לא־נעימים
ועם קשיים, אם זה רק ניתן. כי למה,
אומרים רוב ההורים, להעמיס על כת פיו
הענוגות של הילד קשיי־פרנסה,
תיסכולים בעבודה או בעיות יומיומיות
אחרות?

לומר משהו
נייטרלי

ץ ץ יכל, המנחה,
^ /ובך אמרה:

סיכמה את הדיון.

דיברנו על הצורך של הילד להיות
שייך, להיות בעניינים. דיברנו על זה
שיש דרכים שונות להשיג את הרגשת
השייכות — שהיא, בין השאר, אני
חלק מהדבר, זקוקים לי, אני יכול
לתרום.׳ אנחנו מחפשים דרכים שתמיד
פתוחות לפנינו ותמיד מתאימות לכל
מישפחה ולכל מערכת־יחסים.
שיתוף, התייעצות ובקשת־עזרה —
זוהי למעשה תמצית העידוד והיחסים

בישראל ״תעמולה של גורמים עויינים
למדינה״.
שאם התשובה על כך תהיה חיובית,
ואם אכן יתברר כי זה היה השיקול
שהינחה את העורכים במניעת פירסו־מה
של אותה ידיעה, אני מציע לעמיתי
העיתונאים הנכבדים לשחרר מייד את
ועדת־החקירה שלהם ולחזור בהם מכל
האשמותיהם במיסגרת ״מאבקם המפו ברק״
כנגד המנכ״ל פורת.
חבל על הזמן ועל הטירחה.

מחרחר,. ,פורומים

אבא מספר לש מה קרה לו בבוקר. ג הילד מספר
בדבר בבעיות הקשורות בעניין. כך
במיפעל תעשייתי, כך במדינה וכך
במישפחה.
מי שרוצה בעזרה — שישתף, כי אף
אחד לא רוצה להיות פראייר. בהרבה
מישפחות הילדים מאוד רוצים להיות
מועילים, אך אם הם לא יהיו שותפים,
הרצון הטוב ייעלם.
בתור התחלה, כדאי להתרגל לומר
לפחות שלו ש פעמים ביום משהו ניט רלי
(בייחוד במישפחות שבהן היחסים
גרועים במיוחד) ,כמו :״שמעת מה קרה
בירושלים?״ או :״קראתי משהו מעניין
בעיתון וכר.

כזה משמש מודל של אדם בעל הר־גשת־ערך,
שיכול להתייעץ ולהיעזר.
יש אנשים שהדבר מאוד קשה להם.
הם מרגישים מעין איבוד שליטה ומ עמד,
והם טוענים שתפקידם כהורים
הוא להדריך את ילדיהם ולעשות עבו רם
דברים, ולא להתייעץ איתם ולבקש
את עזרתם. אבל האמת היא שבמקום
שיש בו שיתוף והתייעצות ובקשת עז רה,
גם הילד מוכן לקבל הדרכה מן
ההורה במשימות חדשות או קשות,
מפני שהוא מוכן להקשיב למי שלא בא
מעמדה של כפייה ועליונות.
כשיש יחסי־גומלין של שיתוף, הת־

תשובה כזאת היה עונה גם כאשר
עברו עליו חוויות מסעירות. כמו ביום
שבו, תוך כדי המיקלחת שלו גילי תי
סימנים אדומים של שיניים על כתפו
השמאלית. רק בחליבה ארוכה בשיטה
של חקירת שתי־וערב הצלחתי לדלו ת
ממנו כי אחת הילדות בגן נשכה אותו.
שיניתי את הגישה ומחקתי את הש אלה
״איך היה בגן?״ מלכסיקון השי חות.
ובכל יום, כשאני לוקחת אותו מה גן,
אני מספרת לו מיקרה שקרה לי,
סיפור משעשע, חווייה שעברה עלי, או
סתם איך עבר עלי היום בבית או בע בודה.
לא ביקשתי ״בתמורה״ שיספר לי

,,הבנתי שבחובה כוח־רצוו אונו להתגבר על דביקות־הלב
המהירות, התווזנות אווזי בכל פעב 1כשהוא מחזיק
במשהו שביר, ואז הוא יהיה מאושר כשיוכל לעזור׳

הטובים. אלו הן שלו ש דרכים שבהן
יכולים ההורים לאפשר לי ל ד הרגשה
של שייכות, של ערך וחשיבות.
בשביל מה שיתוף? מה זה שיתוף?
השיתוף פירו שו להתחלק, לתת ל ש ני
תחושה שי ש לנו עניין משותף, שי ש
איכפתיות. שאתה די חשוב בעיניי כדי
שארצה לשתף אותך במה שעובר עלי
ומעסיק אותי.
חשוב לשתף את הילד בכל מה
שקורה בחיים ובבית, לומר בקול רם
את הדברים שאומרים לסבתא, לאבא,
לחברים וכר.
כשהילד מרגיש הוא שותף, הוא
מרגיש שחברתו רצויה. הילד מרגיש
שרוצים אותו ללא כל תנאי. בגיל צעיר
צריך הילד לפתח יחס לזולת, והשיתוף
מאפשר לו זאת.
בעזרת השיתוף אנו נותנים לי לד
תמונת־עולם נכונה, ממחישים לו שלא
רק הוא קיים בעולם, י ש בעולם אחרים,
וצריך לקחת אותם בחשבון ולל מוד
להתחשב.
מגיל צעיר אני מראה לי ל די שאני
אדם בעל רגשות שונים — עצב, שימ חה,
צורך, התלבטות וחוסר־שלמות.
והילד מרגיש: אם אני בעניינים ויו דע,
אני יכול לתרום, לעשות ואני יכול
להתחשב בזולת.
כל מי שרוצה עזרה, תרומה והת חשבות,
כדאי לו לשתף את הנוגעים

הדברים הניטרליים הם לא דברים
השייכים רק למישפחה, ולא הדברים
המינהליים. זוהי הזדמנות נפלאה ל שי מוש
בהומור.
התייעצות: בניגוד לטיפוס ההורה
הסמכותי, ה״כל־יכול״ וה״כל־יודע״,
מרשה לעצמו ההורה הדמוקרטי להו פיע
כבלתי־מושלם וכזקוק לעזרה ול עצה.
עצם
הפנייה לי ל ד בבקשת עזרה וע צה
מחזקת את הרגשתו כי מכבדים ומ עריכים
אותו, ומגבירה את הרגשת הש ייכות
שלו ואת הערכתו העצמית.
כדאי לדבר במישפטים המסתיימים
בסימן־שאלה, ולא בסימן־קריאה. לא
חייבים, אגב, תמיד לקבל את עצתו של
הילד. אפשר לומר ״זה לא מתאים לי,״
ולהסביר למה, ממש כפי שעושים עם
מבוגר המשיא לנו עצה שאינה מתק בלת
על דעתנו.
בקשת עזרה זו תבוא בעיקבות השי תוף
וההתייעצות.
אם אני סומכת עליו — הוא חושב,
מייעץ ועושה בעצמו.
הטוב ביותר הוא לבקש עזרה בד ברים
שאנחנו לא בקיאים בהם באמת,
כמו: שימוש במכשירים אלקטרוניים,
דברים טכניים וכו׳.
מישהו המרשה לעצמו להתייעץ
ולבקש עזרה, הוא מישהו חזק, עם ביט חון
עצמי ועם הרגשת־ערך־עצמי. הורה

ייעצות ובקשת־עזרה, המלווים בעי דוד,
בהכרה ובהערכה של ההורים, הי לד
יזדקק פחות ופחות להתנהגויות
מפריעות, והתוצאות של גישה זו מתג לות
כאשר היא הופכת להתייחסות ק בועה,
וכאשר היא מחליפה ״הסברים״,
טענות, לחצים, ביקורת והטפת־מוסר.

עד כאן

דבריה של מיכל.

שיעור*־
בית
ך י סיום הפגישה קיבלנו, כרגיל,
שיעורי־בית, ליישם את עקרונות
השיתוף, ההתייעצות ובקשת העזרה
בבית, בתוך המישפחה, עם הילדים.
הדברים מתנהלים בהתחלה באופן
מלאכותי למדי. אומנם, גם לפני הקורס
הייתי מספרת לשם מדי פעם דברים
ניטרליים וחוויות״ שעברו עלי במשך
היום, אך הפעם זה נעשה ביתר כוונה
ומודעות.
כשהלכתי למחרת לקחת אותו מן
הגן, לא ירי תי את השאלה הקבועה
״איך היה בגן?״ ,אלא סיפרתי לו בדרך
הביתה משהו שאינו קשור בו או בי או
בעניינים סידוריים.
כשהייתי תוקפת בשאלה ״איך היה
בגן?״ תמיד הייתי מקבלת אותה הת שובה
הקבועה והסתמית ״טוב״.

איך עבר עליו היום בגן. אך שמתי לב
שלאט־לאט, כעבור ימים אחדים, הת חיל
הוא לספר באופן עצמאי דברים
שקרו בגן, התחיל פתאום ל שיר שירים
שלמד בגן, לדקלם סיפורים, לשתף או תי
בחוויות, דברים שכמעט ולא עשה
קודם לכן.
סעיף בקשת העזרה לא היווה בבית
בעייה מיוחדת. במהלך הפגישה שמע תי
על ילדי ם שאינם רוצים לעזור כלל.
שם נמצא בגיל שבו הוא מגלה רצון עז
לעזור, גם בעניינים סידוריים של הב ית.
הבנתי שבהרבה כוח־רצון אוכל
להתגבר על דפיקות־הלב המהירות, ה תוקפות
אותי בכל פעם כשהוא מחזיק
בידיו במשהו שביר, ואז הוא יהיה
מאושר אם יוכל לעזור.
זה לא תמיד מצליח, כי אחרי הכל
״הוא עוד קטן ולא יודע, ואם אני אעשה
זאת, זה יתבצע באופן הרבה יותר מהיר,
חלק ובהרבה פחות נזקים ״.צריך ל עי תים
גדלות־נפש כדי שלא להיגרר
למצב של ״אני יודע לעשות את זה
יותר טוב ״.וצריך, כנראה, להיות מו כנים
לשלם ״שכר־לימוד״.
וכך, בתחילתה של הפגישה הרבי עית,
סיפרו ההורים את חוויות השיתוף,
ההתייעצות ובקשת העזרה מן השבוע
שחלף. על פני רבים מהם היה נסוך
חיוך בעת שהביאו דוגמות לחוויות
אלה.

ומן העיתונאים לסופרים. כאן הדב רים
הם באמת יותר בבחינת פארסה או
גרוטסקה.
עיתוני סוף־השבוע האחרון בלבד
הביאו לידי ע תנו את דבר הקמתם של
לפחות שני ״פורומים״ חדשים של
סופרים מוחים, מרביתם סופרי המערך
או יוצאי בית ״עכשיו״ הידוע בציבור.
הללו שמקצתם לא פצו פה כל ימי
לן ילחמת־הלבנון, כולל אירועי צאברה
ושאתילה; אלה שקולם לא נשמע בימי
ביתא וקלנדיה, אנצאר 3וגירו שו של
הד״ר תייסיר אל־ערורי, אלה שהתנגדו
ועודם מתנגדים ל כל רבב ״פוליטיקה״
שתחלל חלילה את חליל הרועים הט הור
שבידיהם, אלה שרבים מהם תמכו
בממשלת האחדות־השיתוק הלאומי
ועכשיו חזרו בהם והם בעד קונפד־ראציה
ומחר יחזרו בהם שוב ויתמכו
בממשלת שיתוק־אחדות חדשה ויקבלו
גם מידיה את פרסיהם ומילגותיהם, את
דמי היחרץ והלא־יחרץ שלהם: אלה
שמתוכם יצאו סיפרי שירה מוקדשים
ל״בגין בגי ד, אלה מחרחרי השינאה
והמדנים, מארגני ה״מישאלים״ כנגד
חבריהם ועמיתיהם, המקיימים ״דיאלו גים
נוקבים״ עם פורעי גוש־אמונים
וכמה מהם אף מלמדים עליהם סניגו ריה:
אלה שהעזו להוקיע את עמיתיהם
המאמינים ברעיון ״שתי מדינות ל שני
העמים״ כסוכני אש״ף ל כל דבר.
כל אלה החליטו עתה סוף סוף על
״קו שקול״.
מתוך עיון במוסף הספרותי האחרון
של מעריב אנו למדים כי ״ההתעוררות
הפוליטית, המציינת באחרונה (באח רונה??
— נ״ז< את חוגי הספרות הביאה
גם לי די ליד תו של, פורום סופרים
ואנשי אקדמיה׳ אשר לדי ברי מייסדיו
,יבטא קו שקול של פעולה למען שלום
וביטחון׳.״
רק צדק פיוטי, פרי השגחה עליונה,
יכול היה להביא לי די כך שדברים ממין
זה יתפרסמו במדור בשם ״תחנות

רוח״.
״צריך להביא בחשבון את צרכי
הביטחון החיוניים של הצדדים לא
פחות מאשר את זכויותיהם המדיניות
העקרוניות״.
כך כותבים סופרים ואנשי־רוח? לא,
רק תחנות רוח כותבות כך.
תמיהה וכדי להשלים את תמונת־המצב של
ישראל הספרותית הקונסנסואלית מו די
ע מעריב באותו גי ליון על ״יוזמי
גי לוי הדעת, שהביעו (לפני כשבוע)
התנגדותם לקבלת תכתיבי הליכוד וה דתיים״
,שהם מביעים עתה ״את תמיה תם
על הכרזתם של סופרים ואקדמאים
אחדים (מי הם, הוציאו אותם אלינו
ונדעם! — נ״ז< ,כי סירבו לחתום על
הקול הקורא״.
ומוסיף מעריב בשמם של אותם
״תמהים״ :״כיוון שככל הידוע לא היתה
פנייה אל איש מן הטוענים שסירבו
לחתום על גילוי־הדעת, לא מובנת
ההודעה שהזדרז הפרופ׳ מנחם פרי
לפרסם בשני עיתונים.״
את ההודעה לא קראתי אבל גם
בלעדיה אני יכול להביע את הרגשתי
המלומדת ביותר: שאט־נפש.
אכן, אלה וכאלה הם פני מיקצת
״מתעוררינו״ ו״מביעי התמיהות״ שב הם,
מחרחרי הפורומים החדשים —
אבל אוי כמה ישנים, אוי, כמה ישנים.
מכאן, אם יורשה להתנבא, ייצא מחנה
סופרי הליכוד וגוש־אמונים של שנות
ה־ .90 ייצא, זאת אומרת במידה שעוד
לא יצא.
לא, קינאת סופרים לא תרבה חוכ מה.
היא רק מרבה שאט־נפש ״אפור

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה ה

״אני מתקשה רחוש חוו״ה ..זהו חוק דבירי. העובדים ,.מונן ר ש חוו ממיסים נדי
החנית בתפירה בנותר!״ הזדים רא ם פדיעי ם!״ שסיפריות ׳שארו פתוחות!״
בימים שבהם המתח בין הציבור החילוני לדתי הוא כה
רב, גם מניין נשים בתפילה מאורגנת בכותל המערבי יכול
לגרום לשילהוב״יצרים.
תפילה, שאירגנו נשות הכנס הפמיניסטי היהודי הרא שון,
שהתקיים בירושלים, גרמה להתרגשות רבה בין הפ מיניסטיות,
ומנגד ליבתה את יצריהם של המתפללים״
הגברים.
שאלתי את לאה שקדיאל, שנודעה במאבק שניהלה כדי
להצטרף למועצה הדתית בירוחם, על מה ולמה היתה המ הומה.
סידרי־התפילה
בכותל הם ייחודיים, הם לא מייצגים את סיד־רי-התפילה
בעם היהודי. מה שהן עשו לא היה במיסגרת ההסדר
הנהוג בכותל. זו היתה חריגה. ההסדר בכותל מאפשר אומנם
טיכסי בר־מיצווה, אף לא מאפשר מניין של נשים.

• ההסדר, כסי שהוא, מקובל עליך?
באופן אישי אין לי יחס מיוחד לנושא הכותל, אני מתקשה
לחוש חוויית רוחנית בתפילה בכותל, בגלל הצד ההפגנתי וה־תיירותי.
אולי קיים רגש היסטורי, אבל לא רגש דתי.
לגבי מניין הנשים, רב־הכותל הגיב בחוכמה שאיפשר להן
להתפלל. הוא אמר שזה אמנם לא נהוג, אבל באופן הילכתי זה
מותר.

• ואם רב־הבותל אי שר, למה התלהטו הרוחות?
היה אספקט אחר, הקשור לפמיניזם ולא דווקא לכותל. היוזמה
באה מצד אורחות מחו״ל, ולא מצד נשים מקומיות.

ה״עליהום״ של השבוע הוא על העובדים הזרים הבאים
לעבוד בארץ במשך כמה חודשים. חוליות של מישרד־הפ-
נים החלו מסתובבות כין המיפעלים השונים, אוסרות את
העובדים הזרים, ומטילות קנסות על המעסיקים היש ראליים.
פגשתי את נ.י ,.המעסיקה בביתה עוזרת״מטפלת
זרה. האם יש לעובדת שלך רישיון-עבודה בארץ, שאלתי
אותה.

• מדוע? האם ניסית לבקש עבורה רישיוך־עבו־דה?

ניסיתי. בעלי־ניסיון אמרו לי שאין סיכוי לקבל כזה.

• ומה עם קשרים?
יש לי חברה שהפעילה את כל קשריה כדי לקבל רישיון*
עבודה לעוזרת שלה, וזה עזר. הרישיון התקבל בדיוק חודש לפני
תום עבודתה של העוזרת. בדרך כלל הן באות לשנה.

• למה, בעצם, את מעסיקה עובד ת זרה, ולא י שראלית?
קודם
כל בשביל שלוות-הנפש שלי. עובדת כזאת לא מודיעה
לי כל שלושה ימים שהיא עוזבת, כי היא שמעה שבמקום אחר
משלמים חמישה שקלים יותר. העוברות הזרות, לפחות אלה שאני
מכירה, הן נחמדות, מנומסות, לא מבינות כל מילה הנאמרת ביני
לבץ בעלי, לא מתערבות בחיים, וכמובן מבקשות בדיוק חצי
משכר עוברת ישראלית.

• מה הכוונה?

• את לא מצדדת, אם בך, בצעד שלהן?
ניתן היה לקיים את התפילה בדרך אחרת, לאו דווקא בכותל.
הן יכלו לקיים את התפילה במלון או בבית־כנסת. אבל בסך־הכל
הן ניסו לממש את זכותן כיהודיות להתפלל לי ד הכותל, על פי
דרכן. הפרובוקציה באה מצד המתפללים שהתגרו בהן, לא מהן.

• לא היית מתייחסת לתגובת המתפללים כאל הו*
סר־סובלנות?
אני לא אוהבת את מצב־הרוח החילוני הנוכחי. מכל דבר
עושים עניין, נכנסים להיסטריה ונתקפים בשיגעון־רדיפה.
(אורית זרובבל)

במיסגרת העירונית עושים רבות כדי ש״עם הספר׳ לא יי ש אר
ביטוי מילולי, ושיהיה לו תוכן.

• אתה מוכן לפרט?
אנחנו מקפידים על רכישת ספרים חדשים בכמות מספקת.
אנחנו דואגים לסיפרייה נייד ת במקומות ש אין סיפריות.

• אבל סיפריות זה לא הכל:

• כמה משלמים לעובדת במו שלך, שגם מנקה את
הבית וגם דואגת קצת לילדים?

אנחנו מעודדים החלפה בסיפריות בתי־הספר, ומעודדים יוז מה
של רשתות עצמאיות, פרטיות וחצי־פרטיות.

אני משלמת 300 דו לר וזה כו לל עבודות משק־בית, טיפול
בילדים וגם בייבי־סיטינג כשצריך.

• אבל זה עדיין לא מצדיק את סגירת החנות הי חידה
בשכונת־התיקווה!

לא כדאי לזרז תהליכים בטרם עת. אילו הפמיניסטיות הד תיות
בארץ היו יוזמות צעד כזה ומסתייעות בתמיכה של אורחות
מחו״ל, הצעד היה לגיטימי. ואילו כאן היה אקט העלול להזיק
למאבק של הפמיניסטיות המקומיות.

כאחרונה פורסם כי חנות״הספרים היחידה בשכונת־ה-
תיקווה נסגרת בגלל חוסר״ריווחיות.
שאלתי את נתן וולוך, סגן־ ראש־עיריית תל״אביב
וראש האגפים לתרבות, נוער וספורט, האם לא חשוב
שדווקא בשכונת״התיקווה יימצאו חנויות־ספרים.

חינו

עבודה
• כמה שעו ת בחורה כזאת עובד ת?
זה קשה להגיר. היא גרה בבית. אם היא זריזה, היא גומרת את
עבורות־הבית בשעתיים, ועד שהילדים מגיעים היא חופשיה. ויש
לה, כמובן, גם הרבה חופשות רישמיות, כל סוף שבוע, וגם פה ושם
איזה חג שהיא רוצה לחגוג.

• ובכל זאת, את עובר ת על החוק. זה לא מפריע

זהו חוק דבילי לגמרי. אני מכירה לפחות 20 בנים ובנות של
חברים שלי הנמצאים עכשיו בכל מיני מקומות בעולם, עוברים
ואוספים כסף להמשך הטיולים שלהם. כאשר מישרד־הפנים שלנו
יחזיר את כל התבדה האלה ארצה, כדי שלא יקחו מקומות־עבודה
של מקומיים, אני אתחיל להתחשב בו. בכל העולם מסתובבים
אלפי צעירים הרוצים לראות עולם, ובג לל זה הם עוברים. דווקא
מאלה א ץ מה לדאוג. הם באים, עובדים, אוספים כסף וממשיכים
הלאה. הם לא יישארו בארץ. הם הרי לא יהודים כהלכה!
(דניאלה שמס

אין לנו השפעה בתחום הזה. זהו עניין כלכלי של בעלי־החנות.
החנות נסגרה כי לא היו די קונים. אבל, לעומת זאת,
בבית־דנ׳ י ש 30 אלף ספרים ומרכז להכנת שיעורים. י ש מרכזים
דומים גם בבית־ברמר, בנווה־אליעזר ובביצרון, כך שהאיזור אינו
מוזנח. אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי שנושא הספרים לא
ייפגע.

• ובבל זאת, מה אתם מתכוונים לעשות ברמה
של יתמות פרטיו ת?
צריכים לעודד. צריכים לתת הנחות במיסים ובארנונות. אני
מוכן לשחרר מקומות כאלה ממיסים, ובלבד שיהיה למקום אופי
תרבותי, ושמרכזים ציבוריים או סיפריות יי ש ארו פתוחים, למרות
שאינם ריווחיים.

• אגב, מדוע אתם לא מאפשרים למי שאינם תל־אביביים
להחליך בסיפריות, כמו ב״בית־אריאלה״?
עניי עירך קודמים.

(אורית זחבבל)

ם אומרים...הה הן בוחרות...הה הם אוחרים...מה הן אוחרות...מה הם׳

גל פרידמן:

׳צחל־ן נבון:

מאיר קרל:

,.או אחד רא מתחשב ״צריו להוציא את קוופו ״זהו דוו אחרון שר דובו
בבעלה של אשה הדה!״ ממישוד־התחבווה, ומ״ד!״ דדינו. בניגוד לאידיש!״
״מחכים לבר״ סיפרה החדש של ורד מוסינזון, הוא קובץ
מיכתבים שכתבה האמא־לעתיד לתינוקה בטרם נולד.
מעין יומן, המתאר את חוויות ההריון במשך תישעת
חודשי הציפייה. מתי, למה ואיך נכנסה להריון, אין הגיבו
החברים, ההשלכות על הקאריירה, המריבות עם הבעל וכל
השאר.
פניתי אל גל פרידמן, בעלה של ורד מוסינזון ואביה של
בר הקטנה, ושאלתי אותו מדוע הסכים להיחשף כל־כך
בספר של אשתו. היום, אחרי קריאת הספר, אני יודעת
פרטים אינטימיים מאוד על גל, שאותו איני מכירה.

• הצורך של נשים הרות ויולדו ת להיחשף הוא
ידוע, אבל למה אתה שיתפת פעולה בחשיפה האינ טימית
הזאת?
אני לא חושב ששיתפתי פעולה. אני פשוט הייתי חלק מן
העניין. זה נכון שבגופי לא חלו שינויים פיסיולוגיים, אבל מעבר
לזה עבר עלי ההריון כמו על ורד — הציפייה, הפחד והעצבנות.

• אם נתעלם מן התהליכים הפיסיולוגיים, אתה
חושב ששניכם עברתם אותו דבר בזמן ההריון?
כן, אבל בהבדל אחד משמעותי מאוד. החברה משמנת את ררכה
של האשה בזמן ההריון. כולם מתחשבים בה, קמים לה באוטובוס,
מפנים לה תור, מוותרים לה כשהיא עצבנית. למעשה היא נעשית
המרכז במישפחה ובין החברים. הגבר העומד לי ד האשה ההרה,
לעומת זאת, חווה את אותן החוויות, אבל חווה אותן לבד. אף אחד
לא משתתף איתו בשום דבר, לא מתחשב בו. אולי בגלל זה היה
לי פתאום צורך לתפוס מקום, באמצעות הספר המשותף. חלקים מן
הספר גם נכתבו ביחד, ואולי כך גם ורד הרגישה מה שאני מרגיש,
והבינה שההריון הוא של שנינו.

השבוע האחרון היה שבוע סוער מאוד לאופנוענים.
בראשית השבוע פורסם כי אחרי הפסקה של 22 שגה חזרו
אופנועי ״הארלי דווי ד סון׳ לארץ. פעם רכבו עליהם
שוטרי־התנועה הבריטיים בימי המגדאט. ביום הרביעי
התכנסו האופנוענים לכנס־חרום בכיכר מלכי״ישראל,
ומחו על מדיניות ״היד הקשה״ שמפעיל נגדם מישרד-
התחבורה.
שאלתי את מאיר פרל, אופנוען־לשעבד, בעל רקורד של
עשרות אלפי קילומטרים בארץ ובחו״ל, אם יש בכוחה של
ההתארגנות לשנות את מדיניות מישרד״התחבורה.
לא כל עוד המישרד נמצא בידי חיים קורפו. צריך להחליף
אוחו, ומייד,

• ומה לגבי הבשורה על ה״הארלי״ ,זוהי בשורה
משמחת?

מסתבר שפתאום יש ״קס״בק״ אדיר לאידי ש. המגמות
ללימוד השפה באוניברסיטות מלאות עד אפס מקום, בכ ס*
בתי״ספר בחטיבת״הביגיים ובתיכון יש כיתות מיו חדות
לאידיש, שלא לדבר על ערבי״אידיש, הנערכים
בלילות״שבת בהרבה בתים פרטיים. שם מדברים ושרים
ומתלוצצים ואף מדברים על פוליטיקה, והבל באידי ש.
ומה עם הלדינו, חשבתי, ו מייד פניתי אל השר יצחק
נבון, כמעט בטענה: מדוע אין ״קם־בק״ גם ללדינוו

יתכן שזוהי בשורה משמחת, אבל מצטרפות אליה שתי בשו רות
עצובות: מביאים את הדגמים הפחות־טובים, והמחירים של
האופנועים הם כל־כך יקרים, שצעיר ממוצע אינו יכול לעמוד
בהם.

יש הבדל ג דו ל בין האידיש ללדינו, והוא ההבדל המיספרי.
על כל יהודי שדיבר בגולה לדינו היו לפחות 10 יהודים דוברי־אידיש,
וגם בארץ זה כך.

• האם זה נכון שאופגועים בעלי נפח-מנוע גדול
יקרים לפעמים ממכוניות מ מוצעו ת?

• אבל הנה דוברי־ האידי ש מנסים לשמר את הש פה,
ודוברי־הלדינו באילו וי תרו.

בהחלט. האופנועים החדשים עולים יותר מ־ 20 אלף שקלים,
וחלקם מגיעים גם ל־ 35 אלף שקלים. ועל זה באמת יצא קיצפם
של המפגינים. מישרד־התחבורה מגביל את הייבוא האישי של

אי־אפשר לשמר שפה בכוח. לשפה י ש חוקים משלה, והיא
קיימת כל עוד ההורים מדברים בה ביניהם. מה שאפשר לשמר זה
תרבות, ובעניין זה דווקא נעשים דברים. נעשתה עבודה גדולה

טפרים

אופנועים

שפות

בהחלט כן. חוץ מזה אני גם מאניאק של תיעוד — אולי בגלל
זה אני צלם — וחשבתי שמוכרחים לתעד תקופה כל־כך חשובה
בחיי זוג.

האופנועים. מאות דגמים, הנמכרים בחו״ל, בכלל אינם מגיעים
לארץ. וגם על האופנועים המגיעים ל ארץ חלים מ־סים גבוהים,
המייקרים מאוד את מחיר האופנוע.

לא. כבר בהתחלה חשבנו שזה יהיה ספר. ספר על זוג המחכה
לי לד הראשון, שרוצה להתחלק בחוויות עם אחרים.

• אבל מי אמר שצריך אופנועים בכלל? הרי הס־טאטיסטיקה
מראה שהם מעורבים בתאונות־דרכים
רבו ת.

מאוד בתחום שימור שירת הקודש והחול בלדינו, י ש בק 1ל־י שר אל
יותר מ־ 3000 שירים בשפה, ואת יכולה גם ל שמוע אותם ברדיו.
מלבד זאת, לא מזמן חתמנו על הסכם־תרבות עם ספרד, ובעיקבות
זאת י ש תוכניות לפרוייקט ג דו ל בתולדות יהודי ספרד, משהו
בסדר גוד ל של 20 כרכים.

• בלומר, הספר הזה היה צורך שלך כמו שהיה
צורך של ורד, האשה בהריון?

• מעין מתנה?

• איך הגיבו ההורים שלכם על הספר החושף הזה?
פעם עשיתי תערוכת־צילומים, שכללה תמונות־עירום ענ קיות
של ורד. ההורים שלי קיבלו הלם אדיר. יכול להיות שמאז
שום דבר כבר לא יפ תיע אותם.

• ומה בכל זאת הם אמרו על הספר?
הם לא אמרו מילה. את חושבת שזה אומר משהו?

• כנראה זה אומר משהו. אגב, הספר שלכם מצא
חן בעיניי.

(דניאלה שמי)

האופנוע הוא תועלתי, חסכוני ונוח, במיוחד בתנועה של גוש
דן, ומי שמעלה את הסטאטיסטיקה הם ילדי ם בני . 17 האופנוענים
המבוגרים יותר הם אחראיים. את הסטאטיסטיקה מעלים גם בעלי
הרכב הפרטי, כי המדיניות לגבי אופנועים, והשקדים שמפיצים
על הסיכון ברכיבה עליהם, גורמים לנהגים שלא לכבד את
האופנוענים, ולהתעלם מקיומם. חוסר־הכבוד מתבטא בכביש, ואת
זה י כול לספר ל ך כל אופנוען.

• אז יהיה לך,,הארלי״ או לא?
אני בכלל בעד היפאנים.

(אורית זרובבל)

• אבל אני מדברת על השפה עצמה. היום עוד
אפשר למצוא אנשים דוברי־לדינו, אבל נראה באילו
זה הדור האחרון של השפה. זה לא קורה לגבי
האידיש.
גם אני חושב שזה הדור האחרון, אבל אלמלא היו אנשים
שמדברים אידיש יום־יום — גם האידיש, למרות כל הקורסים
והחוגים, היתה מתה. הדבר היחידי המחזיק שפה זה שהורים
מדברים בה עם ילדיהם, כמו ש עדיין מדברים באלפי בתים של
חרדים. אבל אם את מעוניינת באמת בלדינו, אז כל מה שאמרתי
לך זה רק על רגל אחת, ואם תרצי אקשר אותך עם אנשים ו תלמדי
מהם יותר•

(דניאלה שמי)

לרות*
נ ע מי

גירזשיז טובים
״מתאים לי לא להיות לבר בחנוכה,״
היא אמרה לי בטלפון ,״כשהילדים
נוסעים לבקר את אבא שלהם.״ היא בת
,41 גרושה פלוס שני בנים, גבוהה
מאוד ( 1.78 מטר) ,ספורטיבית, נראית
מצויין. עוסקת באמנות ובחינוך מיוחד.
היא בת־מזל, מאלה היכולות להכ ריז
שיש להן ״גירו שין טובים״ ,טובים
מכל הבחינות. היא יודע ת להיות חברה
טובה, אוהבת את החיים, רואה הכל
בעיניים ורודות, אופטימית. י ש בה
משהו שמרני, אבל לעומת זאת הרבה
פתיחות. היא עצמאית, לא צריכה
מישהו להישען עליו, אבל כל מה שהיא
עושה, היתה רוצה לעשות בשניים.
ממך היא מבקשת שתהיה תיק־שורתי
ובן־זוג. לא אחד שחייב להש תלב
בעניין המישפחתי שלה, למרות
שאם זה כן יקרה, זה יהיה נהדר. גי ל ך
לא משנה, חשובה ההרגשה האישית.
( ) 1/2675 מאמינה שאנו בני כמה שאנו
מרגישים.

עזרם יפה
מאוזן:

בנקודה מסוימת מגיעים אל
השולחן (;)3
קצין עם אלה בסטייל דרום
אפריקני (:)4,5
הריב על כל דונם (;)4

פתחן תשבצופן
2673

לחנם יטרח סופר בלא הש ראה

כשיגמר להם יחזרו בשאלה

הם פולנים ומותר להם ל התגאות

כמעט כל הצפון לנשק

רהוט כמו זך (;)4
צנח ומת לגמרי (:)4
גב׳ איזנהאואר ואל אומרים
יס לאהבה (;)4,4
פטיציה בלב העיר למען
דחיית האכספדיציה (;)5
בגד לגבורו של מולייר (:)3
עונה לכל בקשה בקיץ (;)4
משרת בקבוץ (;)4
הצבע שיצא לגששים מצא
דווקא חן בעיני ריטה (;)3,4
קשר ובגד (.)3

מאוגד:

נלך מכאן בשם השם (:)3
צרפתים בנחשולים (;)4

קונן בין המסמרים בשירה
וברקודים (;)8
ריצ׳רד ברטון בא גם אל בט
דיוויס? ,פטפוטי ביצים 6
בצד הדרו נקלטו ויבשו
מיד (;)4
מרוממת רוח (;)5
בחירתו הטובה של השור

הרם בשארית כוחותיך (;)2
אילו הומרוס היה נתקל ב נשות
ברית המועצות, אילו
מטעמים היה עושה מזה 9
בהפגנה בעד החלום 5,3 חומר מענייני
משוחרר

שפיגל מן הוא השדרן הרצוי
בשטחים (;)5
בהשקט ובנחת יפוח, הגלגל

בטחנת הרוח (;)4
)23 איזה חורבן עשו בעיר (;)2
)24 עכשיו נתנו עינם גם
באגודה (;)3
)27 שולמית אלוני ורק׳׳ח, זו
ליד זה (.)3

--א בי ט ל יי״אי —

הוא אמן, מצייר, רגי ש מאוד, כן,
עוסק בספורט ועובד עם ילדים, נוער
ומבוגרים. בן ,31 בהיר שיער, גובה
1.80 מטר, בעל יכולת גבוהה של הבנה
וסבלנות, נותן הרבה מבפנים, שקט
ויציב.
( )2/2675 מחפש בחורה נאה, שלווה,
שתהיה יוצרת, בעלת יכול ת קבלה
והבנה, שתתייחס במקוריות אל החיים,
תעמוד ברשות עצמה ויחד עם זה תדע
לבנות עולם יפה של יחר. הגיל לא
חשוב, הוא אומר, חשוב יותר האדם
שמאחוריו.

גרושה מיסכנה
לא מזמן צילצלה אליי אחת, גרושה
בת ,30 שרצתה להכיר את הרווק
המחוזר, בן ה־ ,45 מהמדור באותו
שבוע. על־פי בקשתו, לא נתתי לה את
מיספר־הטלפון שלו, וביקשתי ממנה
את שלה.
לא, היא אמרה, אני לא יכולה לקבל
שיחות־טלפון בעבורה. אז תני לי את
המיספר שלד בבית, הצעתי. לא, היא
אמרה, גם בבית אני לא יכולה, אולי
בכל זאת תיתני לי את שלו? בסופו של
דבר היא אמרה שאם זה כך, היא מוות רת
על הקשר איתו, וניתקה את השיחה.
קצת ריחמתי עליה.

גבר גרוש, בסידרת״טלוויזיה
קומית אמריקאית: מי אמר שגבר
ואשה אינם יכולים לחיות יחד
בצורה אפלטונית! גרושתי ואני
חיינו ככה במשך שלוש השנים
האחרונות לנישואינו!

• שמו מוטי, והוא תושב אשקלון
בן ,30 גבוה ( 1.90 מטר) ,נאה, ספורטי בי׳
אוהב מוסיקה, רומאנטיקן, עובד
כפקיד טכני. מעוניין בקשר רציני עם
גבוהה, בהירת שיער ועיניים, אינט ליגנטית,
עצמאית, בעלת ראש פתוח),
תושבת מרכז הארץ ודרומה, עד .30
בשעות היום אפשר למצוא אותו כט לפון
49122־.051

טליה עצמאית
היא בת ,42 גרושה בלי, עיסוק:
בתחום העיצוב והאמנות. היא יפה,
גובה 1.69 מטר, והיא אומרת שהיא לא
מסתדרת עם מאצ׳ואים. יש מעט מאוד
דברים בעולם, הקשורים בבידור, שהיא
שונאת. אוהבת למעשה הכל, פרט לכל
מה שקשור בדציבלים גבוהים.
היא בת מזל טלה (״חיה מאוד עצ מאית״)
וי רי ד אסטרולוג, שהתעקש
לעשות לה מפה, אמר שבן־הזוג שלה
יהיה בן־מזל אריה, אחד שנולד ביום
האחרון של חודש יולי. היא מחפשת,
אם כן, אריה עם אופי נדיב, לא קטנוני,
אנושי, שאפשר לכייף איתו. נראה לי
שגם אם אתה לא אריה, אבל היא
מוצאת־חן בעיניך, אתה יכול לשאול
אותי על (.)3/2675

קצין גמה
הוא קצין בכיר בצה״ל (לשעבר),
גובה 1.90 מטר, בנוי היטב, בעל עבר
של ספורטאי, בן ,59 אבל נראה כל־כך
צעיר מגילו, עד שהוא נ אלץ לפעמים
להוכיח את גי לו בעזרת תעודת־זיהוי.
הוא אלמן, ומה שחסר לו עכשיו בחיים
זו אשה אינטליגנטית, גבוהה, נאה,
חטובה, עד גיל .50 שאלי אותי על
(.)4/2675

רו תי בטלפון, גם להכתבת
מיכתנים משלכם, כתמיד ב־

.221017

כרטיס

איתן עמיחי

הדברת מדתך ם

בעמ

שמחים והדברת תיקנים(ג׳וקדם),י
שועי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד ואחעים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

בשמירת וול בריאותך ורבו שד

שם; נעמי עזרא.
תיאור: שיער חוס-אדמדם,
גוף חשוב, גובה 1.68 מטר, ג ת

עיסולוים: היתה מורה, הש תעממה,
וכיום היא שותפה ב מספרה
תל״אביבית, הנקראת
על״שם להקת-הרוק החביבה
עליה, ראשים מדברים.
טיולים בעולם; שלוש שנים
במיזרח״הרחוק, שנתיים באד־צות־הברית.
הישג:
הורידה 15 קילו תוך
חצי שנה.
יש לה: חוש לעסקים.
שונאת: אנשים מטומטמים.
הכי חשוב: כנות.

נעמי עזרא
ב 0יזרודהרח 1ק !בארצוודהברית

מוטו; מה שאני עושה, שיחיה ן
הכי טוב. וגם: ללמוד מהחיים| ,
לא מספרים.
חלום: לחזור להוראה, אבל1
לא נמיסגרת של בית-ספר רגיל, י
אלא בית־ספר פתוח, ליברלי.

מרים בניחיו

מזל החודש:

מעודו
השמש וההצלחה
בני מזל קשת ידועים כאנשים המבורכים
במזל. גם כאשר הם נתקלים בקשיים ובסי בוכים
במרוצת חייהם, יש להם סיכוי לצאת
מהם בשלום. האופטימיות שבה הם ניחנו,
מאפשרת להם לחדש את כוחם ומירצם,
ואף להאמין בעתיד טוב יותר.
למרות מה שנאמר כאן, אי-אפשר להת עלם
מן העובדה שיש לבחון כל קשת לפי
תאריך לידתו, כדי לדעת אם אין גורם כל שהו
המשפיע עליו, ולא מאפשר לו ליהנות
מהמזל שנפל בחלקו ביום לידתו. אך יש
דרך נוספת ופשוטה יותר, שבה אפשר לב חון
אם האדם אכן בורך בתכונה מסויימת
קריאת כף־היד.בכף־היד קיים קו הנקרא קו השמש. יש
המכנים אותו קו ההצלחה, קו המזל, קו
האמנות או קו אפולו. כל השמות מתכוונים
לאותו קו, אך לא תמיד ניתן למוצאו אצל
כל אחד.
לאנשים בעלי קו שמש ברור יש אופי
אופטימי ושופע-ביטחון. יש להם מיצבור
של קסם אישי. הוא מבטיח הצלחה, מזל,

רווחים כלכליים ומתנות. הוא גם עוזר לק דם
את שמו הטוב וכבודו של בעליו.
כשאומרים שהקו מייצג הצלחה, הכוונה
היא לכל עיסוק או תפקיד בחייו של אותו
אדם. כך שביד של פושע, משמעות הקו היא
שהפשע ישתלם עבורו. ואילו לשוטר הגון,
יהיה הקו סימן להצלחה ולקידום בדרגה.
ליד שבה האצבע השלישית (הקמיצה)
ארוכה(אצבע כזו מראה את סימנו של המ המר)
,וקו שמש ברור, צפויים מזל והצלחה
בהימורים. חשוב מאוד להתייחס גם לצורת
היד ולצורת הקווים, שכן נתונים אלה יכו לים
להפוך את כל הקערה על פיה.
אף ביד שלה קווים גרועים, קיומו של קו
השמש יפצה על מרבית המיגרעות הנובעות
מכך, ויביא גורל טוב יותר. ללא קו כזה,
אפילו נוכחותם של שכל, כישרון ואנרגיה
לא יועילו, וחיי אותו אדם יהיו חשוכים
ומתוסכלים.
קו שמש ברור וחזק מעיד על כך שבעליו
יזכה בפירסום ובהצלחה בשטח שאותו
מייצגת היד עצמה. אם כי יש להזכיר שהי עדר
קו כזה לא מראה בהכרח על היעדר
הצלחה, אלא שזו תבוא אחרי מאבקים
וקשיים.
כמו בשאר הקווים, כך גם בקו זה, כדי
שהתכונות הגלומות בו יהיו בעלות מש מעות,
הכרחי שהקו יהיה ישר וברור. קו
שמש גלי, שבור, או דמוי שרשרת, הוא סי מן
מבשר רעות -בעליו ייכשל מחמת
היעדר ריכוז ומסירות למטרה אחת ברורה.
לקו כזה נקודות התחלה שונות. הקו
האידיאלי מתחיל משורש כף״היד, ופונה
ישר למעלה ללא הפרעה לכיוון הקמיצה. קו
כזה יסמל עושר ואושר ללא הפרעה. אבל
הסיכויים להיתקל אי״פעם בקו מסוג זה הם
נדירים מאוד.
קו שמש שמוצאו מקו החיים, וסיומולמול אצבע הקמיצה, מצביע על הצלחה,
כבוד גדול ועושר, שיהיו תוצאה של מאמציו
של בעליו, ושל תכונותיו המבריקות .
קו שמש המתחיל בקו הגורל, משמ עותו דומה. בעליו יגיע להצלחה ולפירסום
בכל מיקצוע שבו יעסוק, וגם כאן הישגיו
תלויים בכישרונותיו שלו.
כשהקו מתחיל מגיבעת ונוס עצמה,בעליו רגיש ליופי ולהרמוניה, ונוטה לעבודה

אמנותית או ספרותית. בני-מישפחתו, מכ ריו
וכישרונותיו יסייעו בידו להגיע להצלחה
המיוחלת.
מגיבעת הירח -קו שמש העולה מגיב-עה זו, מסמל הצלחה התלויה במידה רבה
בטובות ובהשפעות הבאות מבן המין השני.

קו כזה מופיע בידיהם של הידועים בציבור
כמו כוכבי-קולנוע.כדאי להזכיר שסימנים נוספים על הקו
עלולים לשנות את משמעותו. לכן אין להס תפק
רק במה שנאמר כאן על-מנת להגיע
למסקנה סופית לגבי המזל.

נסיעות שתוכננו מתעכבות ואולי אף לא יי צאו
לפועל. הסיבה לכך נעוצה כנראה בבן־
הזוג, שמצבו מחייב
שינוי והתחשבות בו.
מתיחות רבה ביניכם
ובין שותפים בעבודה,
או ביניכם ולין בגי״זוג-
כם. נסו לשלוט בעצמ כם
ולהימנע ממריבות.
לעומת זאת מיפגשים
חברתיים ודיונים בענ ייני
עבודה ועסקים, יו כתרו
בהצלחה, ויקדמו
עניינים רצויים. שאיפות רומאנטיות עשו יות
להתגשם בימים האחרונים של השבוע.

נמקום־העבודה מאבדים מעט שליטה על מצב
העניינים. התוכניות אינן מתבצעות כמתוכנן. אלה
העובדים עימכם מנלים
חזסר־יוזמה. ומניעים ריב
ש״ם גורמים לשנות את
הנישה לעבודה בכלל.
עליכם להישמר מסלחנזת
!מוויתור, שכן הדבר עלול
לגרוס נזק מאוחר יותר.
מתיחות רבה שוררת
מ; ביוני -
בביתכם וקשה לשאת אח
נ) 2ביולי
המצב. כל דבר קטן נורם
להתלקחות מהירה. יש
למתן את התנובוח בסבלנות. ימים אלה קשים
עבורכם ועליכם לנוח ולהירגע. המצב ישתפר.

מאזניים צפוי שבוע מעש מעורפל. אתם
נמצאים בהתלבטויות כבדות בקשר לבן-
הזוג. עליכם להיזהר
במיוחד מדיבורים מיו תרים
שלאחר שנאמרו,
תתחרטו עליהם. בעי מותים
עם בני״הזוג
עדיף להאזין, אך לא
לנקוט עמדה, ובמידת
האפשר אף לא להשיב.
בנסיעות קצרות שע שויות
להתבצע השבוע,
יש להישמר מפני ערפל
ומפני חולמנות בעת הנסיעה. אלה עלולים
להוות סכנה ועליכם להיות עירניים.

החודש הקשה שעברתם הותיר אתכם מותשים
ועייפים. משימות כמעט בלחי־אפשריות, הקשר
רות למקום־העבודה. עומדות
להסתיים ולשחרר אח
הלחץ שבו הייתם נתונים,
נם המצב הכספי משביע
רצון, ומתברר שהדאגה
שחשתם בקשר לכך
היתר. מיותרת. תוכלו להעז
ולסכן חלק מכספכם ע ר
21 בדצמבר ־
19 בינזאר
מנת לקדם תוכנית חשובה.
בכלל, מתחילים להרגיש
מרץ מחודש. ורצון
להראות את כישרונוחיכם בעבודה, עליכם להתנכר
על המעצורים. ולתת ביטוי לכישרזנותיכס.

שזורים •היו במצב־רווו מוזר ואולי אף מדכא.
הדברים אינם מסתדרים לפי רצונכם. נסיבות
שאינן תלויות בכם מרמות
לכם להתרחק לזמן־מה
סבן־זננ קרוב ואהוב.
למרות שבדרך־כלל קל
לכס לחמר לעצמכם, הנד
עם יקשה עליכם לשלוט
במצב, ותחנש! חסרי־אונים
נובח השינוי שנכפה
עליכם. במקום העבודה
תמצאו נחמה, ושם תוכלו
לפנוש בבני המין השני,
שבחברתם תוכלו להתעודד בתחום המיקצועי
צפז״ה הצלחה ו״חכן אף קידום בתפקיד.

האריות חשים צורך לעסוק בתחביבים
שהוזנחו זמן רב, במיוחד מתגעגעים לעסוק
בנגינה, מחול ודראמה.
אריות, שניחנו בכיש-
רוגות אמנותיים בכל
תחום שהוא, מצליחים
במיוחד בתקופה זו,
עקב ההשראה החזקה
שחשים. אחרים יוכלו
לנצל את התקופה לבי לויים,
למסיבות, לטיו לים
ולביקור במופעי-
בידור שונים. גם בס פורט
צפויות הצלחות לא מבוטלות. ילדים
ובני-נוער ידר שו יותר תשומת״לב והשגחה.

תאומים חשים עצמם מבולבלים מעט, עקב
מצב חדש שנוצר לא מזמן. כל הדברים ש נראו
חשובים וקובעים,
מאבדים מעש ממש וטחריפותם. מעותם חשים
פחות מרץ, כוח
והתלהבות לעריכת מי״
לחמות ומאבקים למען
עצמכם ולמען קידומי
כם. יתכנו תוכניות

לנסיעה, טיול או נופש,
אולי בתפקיד ואולי אף
לשם עבודה. הרומאן
החדש מעסיק אתכם עד כדי התמכרות
חושים. נסו לשלוט בעצמכם ולא להיסחף.

הצעות הקשורות לע מדה שווה, עשויות רעלות
השבוע מפי ידידים, אך יש לשקול את אמינותן
!רצינותן. רצוי להיזהר מה־ה
תשה שקיימת אפשרות
להרוויח כספים בקלות,
שכן בעוד זמן־מה יתברר,
שאלה היו אשליות נעימות
ומסוכנות. אהבות חדשות
מתפתחות בסתר, וחשוב
לשמור עליהן בסודיות

מוחלטת. עייפות, שחוזר
שו לקראת סוף־השבוע,
תגרום לרצון להתרחק נ ר
התבודד עם עצמכם. אך זה יעבור. ב־נת״ס, עליכם
לאפשר לעצמכם מנוחה, ולהיאזר בסבלנות.

קשרים חדשים עומדים להיווצר השבוע, אך
אהבתכם לנוחיות עלולה לגרום לאי-נעימות
מיותרים. ועימותים רצוי לכם לבקר את
עצמכם ולראות את
הדברים בעיניהם של
אחרים. נטייתכם להש מנה
גוברת בתקופה זו
טוב לנסות לשמור עלדיאטה ולהקפיד לא
להיתפס להגזמות. חב רויות
ישנות יעמדו
למיבחן, שכן השבוע
מתפתחת נטייה לריב בגלל אי־הבנות
וחוסר־סלחנות. נסו לשלוט בעצמכם.

לקשיים הכספיים שמציקים באחרונה, תוכלו
למצוא פיתרון חלקי השבוע. אפשר שוב לקחת
יוזמה, וההחלטות יבוצעו
בצורה נמרצת וללא התלבטויות.
אחרי זמן־מה
יתברר שהחלטוחיכם ושי•
פוטכם היו נכונים. רצוי לא
להתייעץ עם אחרים על
עניינים אלה. בבית שוררת
מתיחות הקשורה לסצב
בריאותו של אחד סבני־המישפחה.
במקום־הע־בודה
תמצא אוזן קשבת.
שתוסיף עידוד וביטחון לחייך. פיצוי נוסף ״מצא
בתחום הרומאנטי — רומאן מרענן עומד בפתח.

קשתים נתונים להתלבטויות רבות. שינויים
שגכפים עליהם מכניסים אותם להרגשת
לחץ ולהתמרדות. בני-
הזוג מאיימים על ח-
רותכם ואתם חשים
חוסר־ביטחון באשר ל עתיד.
בכל החלטה
שתיעשה נסו להתעלם
ממצב־הרוח העכשווי
ולצייר לכם את עתיד כם
בצורה ריאלית.
עדיף לדחות החלטות
לפחות למשך שבוע.
נסיעה קצרה או טיול בארץ, עשויים לשנות
את ההרגשה הגרועה מקצה לקצה.

בעיות כספיות יטרידו אתכם השבוע. וקרובי־מישפחה
יטילו עליכם אחריות נם לכספם
שלהם. במקוס־העמדה
קיימת הזדמנות ליצור
קשרים עם סכרים חדשים
שסנלים בבס עניין. בך הז1נ
עסוק בבעיות לא קלות.
ומצב־רוחו לא טוב. עליכם
לוותר הפעם ולבוא לקראתו,
לנסות להסכים לש־
9ו בפברואר
ניונזח ולמוזרויזת שיגרמו
20 במרס
לו להתנהגות שונה מה־רגיל.
במיקרה זה טיול או
נסיעה סחוץ לעיר עשויים לעזור ולשפר אח
ההרגשה. בעוד זמן קצר •חזור המצב לקדמותו

סוסן

מאזניים

לא רבים יודעי ם זאת, אבל לפני הרבה שנים
היה הזמר שמדליק קראום נ שוי עם עיתונאית
בשם שולמי ת רון, בתו של העיתונאי המנוח
משה רון, ממייסדי אגודת־העיתונאים.
שולמית רון לא נישאה אחרי גירושיה מהזמר
הבוהמי, והקדישה עצמה לקאריירה עיתונאית.
לפני 13 שנה בדיוק היא־ ילדה, ללא נישואין,
את בנה מריאל, שחגג את טכס הבר־מיצווה שלו
בבית־העיתונאים, בנוכחות חברים וקולגים רבים
של האם.
שולמית, הלבושה, בדרך־כלל, בסיגנון זרוק,

מעשהבמ כוני ת
הסיפור הזה מתחיל בשני חברים טובים, שאהבו לבלות יחדיו וגם לקחו
שיעורי־טיס משותפים, וגם הנשים שלהם התיידדו זו עם זו. בקיצור, אי דיליה.
לגבר
הראשון קוראים איציק ספקטור, בנו של הייבואן הוותיק אליהו
ספקטור. הוא נ שוי עם דוגמנית ואקס־מלכת־היופי דנה וכסלר. הזוג
העשיר הזה מתגורר בווילה מהודרת בסביון.
לגבר השני קוראים שלמה תוסיה־כהן, בן למישפחת תוסיה־כהן
הוותיקה והמפורסמת, וגם הוא נשוי. אך בניגוד לחברו, הטוב, הוא לא עשיר,
והוא מתגורר עם רעייתו הנחמדה בהרצליה.
באחד הימים סיפר איציק ספקטור לחברו, שלמה, המכונה מומי בפי חבריו
הקרובים, שהוא רוצה למכור את מכונית־הנזלף שרכש לאשתו, ולקנות לה
רכב חדש. ואז מומי אמר לו שהוא חושב לרכוש את הגולף לאשתו.
לפני רכישת הרכב הוא שאל את איציק ספקטור מה מצב הרכב, וספקטור
ענה לו שהרכב קיבל מכה קטנה, ועוד היו לו כמה תיקונים קטנים. אז מומי
תוסיה־כהן שיל של לי דיו של ספקטור את הסכום עבור הגולף, ושני הידידים
נפרדו בלחיצת־יר.
מומי לקח את הרכב למוסך, וכשקיבל את תוצאות הבדיקה הוא נדהם.
לטענתו עבר הרכב תאונה, ומצבו לא הכי תקין, בלשון־המעטה.
תוסיה־כהן ההמום צילצל לחברו הטוב, איציק ספקטור, וביקש הסבר, וגם
דרש את כספו בחזרה. אך לדבריו נענה בשלילה.
הוא החליט שלא לוותר, הסיע את הגולף לביתו של ספקטור בסביון, ושם
הוא השאיר אותה חונה לי ד הבית. מאז הוא מנהל משא־ומתן עם איש־העסקים
הצעיר ספקטור.
כששמעתי את הסיפור, דווקא מידידי מישפחת ספקטור, נכנסתי ישירות
להילוך גבוה ודרינג־דרנג תי לביתו של תוסיה־כהן.
״שלום מומי, זאת המרחלת, מהעולם הזה״.
״מי? אני לא מבין? באיזה עניין?״
״בעניין הרכב שקנית לאשתך. זו שגילי ת במוסך שהיא לא מציאת
השנה.״
״תעזבי, זה לא עניין לעיתונות. זה ביני לבינו״.
״בכל זאת, אל תספר לי שאתה עובר על זה לסדר־היום.״
״הדבר שהכי פגע בי, זה שחבר טוב שלי ניסה לסדר אותי. אבל אני בטוח
שהוא עוד יחזור בו׳.
בינתיים עשיתי דרינג־דרינגים להרבה אנשים המקורבים לסיפור, ואמרו
לי שזה עוד עלול להיגמר בבית־המישפט, עם הרבה רעש בעיתונים.
מעניין מה יש לאבא ספקטור להגיד על זה.

אוש״העסקים בהווה והכדורסלן־בעבר
ברודי שומר על פרופיל נמוך ביותר בכל הק שור
בחייו הפרטיים. מאז פרידתו מאשתו רוני ת
נקשר שמו באשת־הספורט לאה שלמון, בעלת
מכון־כושר־ובריאות. אך גס הרומאן הזה הסתיים
מזמן.
השנה הוא נראה צמוד יותר ויותר לחגית
פורת, העובדת כממיינת־יהלומים בבורסה בר־מת־גן.
חגית, בלונדית חטובה, נהגה לבלות עם
אהובה באילת, ולעיתים נראו השניים במסיבות
שונות. הם הצליחו לשמור על ריחוק מהעיתונות.
לפני שבוע הם נפרדו במפתיע. אז החלטתי
לעשות דרינג־דרינג לממיינת הנאה.
״שלום, חגית, זאת המרחלת. שמעתי שנפ־רדתם״.
״נכון.״
״ולמה
נפרדתם?״

איציק ספקטור עם אשתו, דנה וכסלר
סבונית חדשה לאשה

הרנמי בנתניה

שמעתי שיש אי־סדרים בעיריית נתניה. אז ממש נבהלתי. אמרתי לעצמי שגם לשם
הגיעה השחיתות, אז הסבירו לי שהכוונה לאי״סדרים רומאנטיים בעיר־היהלומים.
זה הולך כן:
לעיריית נתניה יש דובר חרוץ בשם א בי אל הרר, הנשוי עם בחורה בשם לי מור.
שניהם גרים באותו הבית, א ן מעשה הם חיים בנפרד. לפני זמן לא-רב הכיר אלהרר, הדובר
הפעלתן, את אילני ת פריד מן, שגם היא עובדת בעירייה, והיא בת למישפחת״יהלומנים
עשירה ביותר. יש לה עוד פלוס גדול: היא גרושה.
אז אבי אלהרר התחיל לחזר אחריה, והיא נעתרה לחיזוריו. אולי מפני שהוא מוצא חן
בעיניה, ואולי כדי שלא לגרום למשבר עירוני.
מאז הם ביחד. לעומת זאת, אשתו, לימור, שומרת אמונים לבעלה השובב, ומחכה לו
שישוב הביתה.

שולמית רון
בסיננון זרוק
בג׳ינסים ובטריקו, הפתיעה את כל הנוכחים
בשימלת־ערב מהממת.
הרבה מפורסמים הסתובבו שם, אך את הזמר
שמוליק קראוס לא ראיתי.

״כי הגענו למסקנה שזה הדבר הטוב ביותר
לשנינו. אבל נשארנו ידידים טובים ביותר״.
״ומה יהיה?״
״יהיה טוב!״

1דנ ח
א ב לי
רק לפני שבועיים סיפרתי לכם על איש־ה־חברה
אילן אכסלרוד, שנפרד מחברתו
חה, המכונה שומשום, אחרי רומאן ארוך בן כמה
שנים.
אכסלרוד, המתגורר ל סירוגין בי שראל ובניו־יורק,
גילה במהרה שהוא מיצרך מבוקש ביותר,
ובאחת המסיבות הגדולות צדה את עינו בחורה
נאה בשם אלית כץ, שהיא אחת העובדות הצ מודות
של יעקב נימרודי. כלומר, היא אחר אית
לתדמית ול חברו ת של רשת־המלונות שבב עלותו.
אלית, הצעירה מאילן אכסלרוד בכמה
שנים טובות, עוסקת גם הרבה בספורט, ובכלל
) יודעת ליהנות מהחיים. וגם איש־החברה אב־סלרוד
הוא כזה. אז נראה שזה צירוף די מבטיח.
אך מה שקרה הוא שאילן אכסלרוד עסוק
במשך כל השבוע בניחום אבלים, והוא לא כל־כך
יוכל להתפנות לאלית כץ. אני מציעה שנחכה
עור שבוע, כרי לראות איך יתפתחו העניינים.

שי מ

בדודי עם חגית פורת
.זה הדבר הטוב ביותר לשנינ...1

אלית כץ
שתחכה עוד שבוע

זרו עו ת
הלשעברים מוסיקריו ת
היו שם
הגידו לי אתן: כמה נשים אתן מכירות המסו גלו
ת להביא למסיבת יוס־ההולדת שלהן את
הבעל־לשעבר, את המאהב־לשעבר ואת בן־הזוג
הנוכחי?
אני מכירה אחת, העיתונאית ואשת־החברה
החיפאית ציפי רום.
לפני ימים אחדים היא ערכה לעצמה מסיבת־ענק
במיסעדת הקוסהוס בחיפה. השפיונית שלי
לענייני־צפון סיפרה לי שהיא ראתה שם את דני
״שמילו״) רום, קפטן נבחרת״ישראל לשעבר,
שהיה בעלה של ציפי רום. הוא הגיע עם אשתו
הנוכחית, לאה. ו עוד מספרת השפיונית שציפי
התחבקה והתנשקה עם בני־הזוג רום באחוות־רעים
אמיתית.
כמה דקות לאחר־מכן הגיע אבי פלדמן,
איש־עסקים המנהל את חוות־התנינים במומבסה
שבקניה, ו שבגללו עזבה ציפי רום את בעלה. היא
חייתה עימו במשך שש שנים, והפרש־הגילים
ביניהם לא הפריע לאיש, ובטח לא להם. ובין
הנישוקים והחיבוקים עם כל הלשעברים של ציפי
רום ראתה השפיונית שלי גם את שמוליק שם*
טוב, בנו של שר־הבריאות־לשעבר ויקטיר
שם־טוב, עורך המקומון צום ת השרון, שהוא
החבר הנוכחי שלה. ואם זה לא מספיק, אז השפ־יונית
זיהתה בשטח גם את שרה רום, בתה של
ציפי, שהיא עיתונאית במקומון חיפאי, ואת בנה
ברק, שהוא כתב־ספורט.
אז שאלתי את השפיונית שלי איך היתה
המסיבה הזאת, והיא אמרה שהלוואי שבתל־אביב
היו חוגגים כמו בחיפה.
באחד מקטעי״השיא ניהלה ציפי רום קרב־חרבות
עם אריה גיראל, ראש־העירייה, ואף
ניצחה אותו. ובקטע אחר השמיע אפי נצר שיר
שהוא חיבר למענה.
בקהל נראו הרבה חשובים, כמו שופט־השלום
מיכה לינדנשטראוס והפירסומאי זכריה
פרייליך, ואמציה לבקוביץ, מאמן מכבי
חיפה, ואיל־הספנות אודי אנג׳ל ואשתו
אורה, ועוד. אך אותי מאוד עיניין התכל׳ס.
רציתי לדעת מה הביאו לה ליום־הולדתה.
אז דרינג״דרנגתי לציפי רום.
״שלום, ציפי רום, בעצם לפני השלום מגיע לך
מזל־טוב: בת כמה את היום?״
״זה הסוד שלי״.
״תגידי, מה קיבלת מהאורחים שלך?״
״הרבה צ׳קים, תנור־חימום, סרוויסים, בגדים,
נעליים, מצעים ומגבות. לקח לי ולבני־מישפחתי
שלו ש שעות רצופות רק לפתוח את המתנות״.
״נו, אני מבינה שיש לך הרבה חברים שאוהבים
אותך״.
״הכי חשוב שכולם נהנו, ושיבינו בתל־אביב
שגם בחיפה יודעים לשמוח וליהנות מהחיים!״

לזמרת
ריקי גל י ש כישרון לא רק בתחום
המוסיקה, אלא גם בתחום האהבה. היא תמיד מו צאת
לעצמה מאהבים יפים, צעירים ומיסתוריים
כאלה.
לפני הרבה שנים היה לה חבר בשם אילן
וינטראוב, שהיה סוכן למוצרי־קוסמטיקה. אי לן
וריקי ניהלו רומאן ארוך ומשגע, ואף התגוררו
בדירה חמודה השייכת לאילן. והנה הרומאן
הגדול הסתיים, וריקי נשארה לבד.
אך לא לאורך זמן. היו לה כל מיני פרשיות־אהבים
שונות עם כל מיני חתיכים, ובכל פעם
שהיא היתה מאוהבת היא גם פרחה בתחום המו סיקלי
וזכתה בהישגים.
כך גם היה סיפור״האהבה האחרון שלה עם
אפי טורקניץ, בן למישפחה עתירת־נכסים
מפתח־תיקווה. טור קניץ זה היה החבר של הספ רית
מרסל רוזנטל ו של השחקנית שרי צו ריאל
ושל הבוטיקאית נילי שרפ שטיין, ולא־חר־מכן
נפל הישר לזרועותיה של ריקי גל.
הרומאן ביניהם נמשך שנתיים, ולא מזמן הת הלכו
בעיר שמועות שהאהבה ביניהם נגמרה
ונשארה רק הידידות. אז מיד התעניינו כולם
לדע ת מי יהיה החבר הבא של הזמרת הסכסית,
שלמרות שהיא מתקרבת לשנתה ה־ 40 היא שמה
בצל חתיכות רבות הצעירות ממנה גם במניין
שנים.
אז לפני כמה ימים היתה הופעה של הזמר
מתי כספי, והזמרת ריקי גל, שהופיעה איתו

! ריקי גל ואייל חלפון
חיוכים וו !שיקה קטנה
בתוכנית משותפת, באה לראותו. ומי אתם חוש בים
היה צמוד אליה? גבר חתיך בשם אי י ל
חלפון, שהוא עיתונאי באחד המקומונים בתל-
אביב. אוהבי המוסיקה שישבו מסביב היו
מרותקים לזוג, לא למוסיקה. הם ראו איך הוא
מחייך אליה ואיך היא מחזירה חיוך, וגם נשיקה

קטנה התעופפה ביניהם, ממש אידיליה.
אז אני ל א בטוחה שזה יהיה רומאן־השנה, אבל
לפי מה ש סיפ ח לי זה באמת משהו־משהו.
אז אם אלה הם פני הדברים, אני כבר בטוחה
שאנחנו צפויים ל עוד תקליט או מחזמר מהנה
בביצועה של הזמרת אוהבת־האהבה.

לחיי החברות שיהיו

זאת מסיבה לפני שסוגרים את העיר בג לל
הדתיים, אמר מי שאירגן אותה — צלם־הט־לוויזיה
הירושלמי מו שון עבאדי.
זה היה בשבוע שעבר, בלילה ירו של מי קר וג שום.
אבל בתוך הווילה היפה והמבודדת, הפונה
לוואדי היה חם ושמח עד 5לפנות־בוקר.
המוסיקה היתה בפול־ווליום, והשכנים לא
התלוננו, והמישטרה לא הגיעה, בזכות מיקומה
של הווילה, השייכת להוריה של ורד שצמן,
ידיד תו של מושון, שהיא סטודנטית לארכיאו לוגיה,
תואר שני, וגם מורת-דרך.
עבאדי בן ה־ ,37 המצלם גם עבור רשתות־טלוויזיה
זרות, הוא גרו ש ואב לבת (.)12 1להגברת באחרונה הוא סיים קורס של
המודעות העצמית, וברוח הקורס הזה הוא דאג
להדביק על חולצות המוזמנים מדבקה, ובה
שמותיהם הפרטיים.
ולמה אני מספרת כל זאת? כי במסיבה הזאת
היו כל מיני חתיכות ויפות, שהיו — או שיהיו —
החברות שלו, ואולי בגלל אווירת־המצור בעיר-
הקודש, ואולי בגלל הקורסים שהוא עובר, קרה
שבחדר אחר התקבצו כמה חברות אישיות של

מו שון עם אפרת
בזגרת קורס ה־תז* 1

מו שון עבאדי עם מיקי
מתנ״סת לצה״ל
בעל־המסיבה במין אחווה כזאת. משהו בנוסח
אחרית הימים.
מושון הנמרץ התחבק והתנשק עם כולן, עם
,1ועם מיקי,
אפרת, בוגרת הקורס
המתגייסת לצה״ל, ועם חברתו־לשעבר טלי
טפר, ועם ידיד תו ורד שצמן, ואם היו כמה
ששכחתי את שמותיהן, אז איתן הסליחה.

מושדן עם טלי טפר
חברה לשע בר

1ב ר הי 1תמעצב

ציפי רום וידידים
״הרבה ציקים, חננר־חימום, כנרים, נעליים, מצעים 1ם נבות״...

לא עובר שבוע מבלי שעולם־האופנה ירע */ויגע */מאיזה סיפור.
פעם זה על איזה דוגמגית וסיפורי־האהבה שלה, ופעם זה דוגמנית וסיפורי־הסמים שלה,
או סיפורים על חיזורים ואהבהבים בין דוגמניות למעצבים, או כל קומבינציה אחרת.
הפעם זה נאמת משהו מיוחד.
יש שני מעצבים ששניהם בוגרי שנקר. האחד גמד את בית״הספר הגבוה לאופנה לפני
ארבע שנים, והשני גמר אותו השגה.
לראשון נקרא המעצב הבוגר ואת השני נבנה המעצב הצעיר.
אז המעצב הבוגר פנה אל המעצב הצעיר, המוכר בקשריו הרבים, וביקש את עזרתו
בקבלת עבודה נ א חד המיפעלים היוקרתיים בארץ. המעצב הצעיר הפעיל את קשריו ועזר
למעצב הבוגר להתקבל.
לכאורה זה נראה סיפור בנלי של שני מעצבים צעירים ומוכשרים. המעצב הצעיר, שהוא
כיום מפורסם בתחום האופנה והחברה, חשב לתומו שבכך הסתיים הקשר עם המעצב
הבוגר. אך לא כך היו פני הדברים.
הבוגר החל מחזר אחרי הצעיר, שבכלל לא היה בענייו, ושגם התחיל להרגיש לא ננוח
מהסיפור. אך הבוגר לא הירפה והמשיך בשלו בהצעות המגונות. הצעיר לא נכנע, ולכולם
היה נדמה שהפרשה שככה ושהכל חזר לקדמותו.
אך מסתבר שהעלבון שבסירוב היה גדול מכפי ששיערו אחרים, והנה, לפני כמה ימים,
ניתן למעצב הבוגר לכתוב נענייני־אופנה באחד העיתונים, והוא סגר את החשבון עם
הצעיר על־ידי כך שפירסם נתונים מיקצועיים הקשורים בחוזה מיסחרי שלו עם אחת
החברות הגדולות בארץ. בכך גרם לסיכסוך אדיר, שמעורבים בו כמה וכמה אנשים.
בקיצור, מה שאני רוצה להבהיר לכם זה שלא עולס״האופנה מושחת ומלוכלך, אלא שגם
היום, בעידן החלל והאטום, הסכס הוא עדיין הגורם למרבית הבעיות.

ד״ר ודי 1ו ד לנ7ן על י 3טוש1קו

נודל מן( מי מץ) עם יבטושנקו
מסיבת־עיתונאים א 1׳שיבודמיפלנה
^ וא הגיע ארצה ביום השישי הא !
1חרון בצהריים וכינס מסיבת־עי־תונאים
במלון הילטון ב־ 7בערב, קרוב
לשעה שבה נחת מטוס עם מי שמכונים
שודדים מברית־המועצות שברשותם
שני מיליון רובל בשקיות.

דיקטטורה ואני אמשיך באנגלית!״
והיה רושם שהוא מסתכל לכיוון של
פרטאי גנוסה׳ (חבר־המיפלגה המש גיח)
שמואל צמח, כדי לוודא שהוא
מרוצה. ושמואל צמח באמת תמר בסי רובו
של המשורר להשיב ברוסית.

אצלי ואצל רבים אחרים, שחיו הרבה
שנים תחת השילטון הסובייטי, נוצרה
הרגשה שאנו נמצאים באולם־ישיבות
של קומסומול (אירגון הנוער הקומו ניסטי
בברית־המועצות) או מיפלגה
קומוניסטית, ומזכיר הקומסומול יבגני
יבטושנקו מרגיש את עצמו כמי שנותן
הוראות לפי הטון שנקבע על־ידי מז־כיר־המיפלגה
היושב לידו.
עד סוף מסיבת־העיתונאים העגומה
הזאת לא יכולנו להשתחרר מהרגשה זו
והיא אף התחזקה בעיקבות הדברים
שאמר יבגני יבטושנקו על עצמו ונעי־מת-הדיבור
שנקט בה.
שאלתי אותו :״אתה בי צירו תיו מז כיר
לא פעם את שמו של לנין. לא פעם
אתה מדבר ומתגאה בזה שהיית חבר
בקומסומול, כתבת גם פואמה המוק דשת
ל־ 40 שנות הקומסומול, מעולם
לא מתחת ביקורת על יסודות הלניניזם
והמדינה הסובייטית.
״האם אתה בכנות מזדהה עם כל
הדברים האלה או שבכל זאת י ש כאן

איזשהו מישחק?״ דבריי הכעיסו מאוד
את האורח הנכבד והוא גם נזף בי על
שאלתי — ושוב הרגשתי כאילו אני
בישיבה שם ולא פה( .״אני מכיר
עיתונאים הנשלחים במיוחד כדי לח בל
בהופעות אמר לעברי ).לעצם
העניין, השיב המשורר בהכרזות שאינן
משתמעות ל שתי פנים .״אני נולדתי
במישפחה של בולשביקים ולא אוולד
מחרש. גם לא הייתי רוצה בזאת ...אני
איש הנאמן לסוציאליזם ולא אשנה את
דעותי ...אני נאמן לתורת לנין ...אני
לא מתחרט שהייתי מזכיר בקומסו־מ
ו ל׳ — כך במשך הערב, בגאווה רבה

9״פוגרום הארמו־ם
והריגת הילדים בעז ה —
3ש 3יל אוחו הו־ 3ד8״

א שר שאלה את יבטושנקו העי-
תונאית נ לי גו טין מן השבועון

קר1נ המופיע בשפה הרוסית, בדבר
הפואמה האחרונה שלו, שבה הוא
משווה את טבח הארמנים בידי הא־זארבייג׳אנים
בברית־המועצות עם
הריגת ילדי ם בעזה בירי חיילים י ש ראלים,
ואם י ש לראות בכך המשך הקו :
האנטי־ישראלי של שילטונות ברית־המועצות,
השיב יבטושנקו — ״זה
סימבולי. אני מגנה את אותם המעשים
גם בבלפאסט, וגם נסעתי לצפון
ויאט־נאם כדי להביע את מחאתי נגד
מעשיהם של האמריקאים.״
עכשיו שאלתי אותו אם הוא מזדהה
עם כל מעשיה של המיפלגה הקומו ניסטית
בברית־המועצות וציטטתי ב אוזניו
את שירו הנקרא ״פינקס של
חבר־המיפלגה.״
בשיר הזה מספר יבטושנקו על סגן
אחד שמת מפצעיו ומבקש מילד, שהוא
יבטושנקו עצמו, לקחת ממנו דבר אחר
— את פינקס חבר״המיפלגה. הילד
לוקח את הפינקס, שם אותו במעילו
וחוזר הביתה כאשר הוא מרגיש את

משורו התצו הארוסה

11^111י יע*#יוי6
אין בזה שום רמז, אך ייתכן שיש
כאן בכל זאת איזושהי סימליות.
יבטושנקו נכנס לאולם בחליפה
משובצת בצבע בורדו, בעניבה אדומה,
והתיישב בין האמרגן שמואל צמח ובקי
פריישטאט, יושבת־ראש המכון לקיש־רי
חוץ ותרבות במיפלגת־העבודה.
מסיבת־העיתונאים של המשורר הרוסי
נערכה בשפה האנגלית.
שמואל צמח פתח וסיפר שהוא הביא
את יבגני יבטושנקו כמעט ישירות
מהאולם הגדול של הקרמלין, שבו
הופיע המשורר לפני קהל רב. כאשר
שמע את דבריו של צמח קם יבטושנקו
ואמר :״אינני נציג של הקרמלין, אני
מייצג את עצמי ואני אדבר בשמי!״
חשדניים שבאולם פירשו דווקא
הכחשה זאת כהוראה עקיפה בכך שהוא
בכל זאת מייצג כאן מישהו זולת עצ מו...

אותו זמן הסתובב באולם, שבו
נערכה מסיבת״העיתונאים, הסופר דויד
מרקיש ולחש באוזניו של כל מי שהיה
מוכן לשמוע אותו :״אנחנו ניצחנו את
רק״ח! שברנו את המונופול של רק״ח
— גם מיפלגת־העבורה הוכיחה שהיא
מסוגלת להביא אנשי־תרבות מברית־המועצות.
עד כה זה היה מונופול של
הקומוניסטים בארץ.״
לפני בואו של המשורר התנהלה
בארץ מילחמת־יהודים קטנה סביב
ההזמנה. חבר לישכת רק׳ח, יורם
גוז׳נסקי, טס למוסקבה בדיוק לקראת
חזרתו של המשורר ממסע־הופעות ב־ארצות־הברית.
לפני
שיצא למוסקבה אמר גח׳נסקי:
״ביקורו של יבטושנקו יידחה לסוף
דצמבר ואולי יותר מזה.״ גם ראשי ועד
הינצרים הישראלים והפלסטינים ונד
פיץ־הסרטים שיש קולר היו ברשימה
הגדולה של הטוענים לכתר ״מי שה ביאו
את יבטושנקו לישראל״ .בסופו
של דבר, תפס יבגני יבטושנקו את מקו מו
בין נציגים של מיפלגת־העבודה
במלון הילטון.
באולם שרר מתח רב. נציגי העיתו נות
היומית, שבועונים וירחונים היוצ אים
בארץ בשפה הרוסית ביקשו מיב־טושנקו
לערוך את מסיבת־העיתונאים,
או לפחות חלק ממנה, בשפה הרוסית.
מבקרת־הספרות נטלי רובינ שטיין
אף קמה על רגליה והזכירה ליבטושנקו
ש״כאשר סיים את בית־הספר התיכון
בסיביר הוא לא ידע אנגלית, ושגם עד
עתה הוא כותב ברוסית ולא באנגלית,״
וביקשה ממנו מה שביקשו האחרים.
המשורר הרומאנטיקן התרגז מאוד, הי־כה
באצבעותיו על השולחן בכעס רב,
וענה :״אני לא מקבל שום צורה של

הפינקס הזה כל הזמן ״מעל הלב״.
על כך השיב המשורר שאף כי היום
אינו חבר רישמי של המיפלגה, הוא נו תר
נאמן לאידיאלים שלה. לכן גם הק די
ש אחת מהפואמות שלו ל־ 40 שנות
הקומסומול.
״אני לא פוליטיקאי ״,ביקש לשכנע
אותנו ,״מרוע אתם הישראלים שואלים
אותי כל הזמן על פוליטיקה? אתם יותר
מדי אוהבים פוליטיקה, תפסיקו להת עניין
כל כך בפוליטיקה!״ כל אותו זמן
ניענע באצבעו שעליה טבעת־זהב ענ קית
משובצת יהלומים (או זכוכית?).
״אני משורר ולא פוליטיקאי,״ הדגיש
מיספר פעמים במשך מסיבת־העיתו־נאים.

ג ל פו ר 3ות —
הוא 3א מן הווורר
^ בגני אלכסנדרוביץ׳

יבטושנקו

נולד בסיביר במחוז אירקוצק בעיי רה
קטנה בשם זימה, ש פירו ש שם
תחנת־הרכבת שבה הוא ״תחנת החו רף
״.אמו זינאידה היתה נכדתו של
אוקראיני שנשלח לגלות־סיביר ממחוז
ז׳יטומיר בעוון השתתפותו במרד-
האיכרים. סבתו של י בגני מצד אמו
כיהנה כראש המועצה המקומית של
העיירה.
אמו השתתפה במילחמה נגד הנא צים.
אביו היה ממוצא לאטבי ושם־ה־מישפחה
של י בגני היה במשך זמן ממו שך
גנגוס. סבו מצד אביו היה מת מטיקאי
מפורסם, מחברם של סיפרי
גיאומטריה.
עוד בילדו תו סבל יבטושנקו משם־
המישפחה גנגוס, שבעיני רוסים רבים
מזכיר שמות גרמניים שהיו שנואים
מאוד. יתכן ששם־מישפחתו שונה,
משם אביו לשם אמו, כרי להגן על
יבגני מפני חבריו לספסל-הלימודים.
כיום מכריז על עצמו יבגני, בנם של
לאטבי ואוקראינית, כעל ״משורר רו סי״.
לאחר
שסיים את בית־הספר התיכון
נסע יבגני למוסקבה והתקבל למכון
שבו התחיל לל מוד ספרות. בגיל צעיר
מאוד התחיל לכתוב שירים. בגיל 19
הצליח להוציא לאור ספר ראשון בשם
סיירי העתיד (רזבדצ׳יקי בודו שצ׳גו)
שפורסם עוד בזמנו של סטאלין.
שילטונות־הדיכוי של עי דן בריה ר
סטאלין לא מצאו בקובץ־השירים של
המשורר הצעיר, חבר הקומסומול, שום
דבר שעלול ל עורר התנגדות או אף
רמז להתנגדות ל שי ל טון הרודני.
אני עצמי אינני מתייימר להיות

מבקר־ספרות, ובמיוחד לא של שירה.
לכן אני מכריז מראש שאינני מוסמך
להעריך את כישרונו הפיוטי של יב־טושנקו.
אני מביע רק את דעתי
האישית, כאיש שבכל זאת אוהב שירה
טובה ואפילו זוכר בעל־פה שירים של
פושקין, לרמונטוב, ייסנין, אחמדולינה,
ואחרים.
ובכן, כאשר אני קורא שירים של
יבטושנקו נשברת לי הלסת מרוב שיע־מום.
ואולי אין גם צורך להתייחס ליב־טושנקו
כאל מי שהוא בראש וראשונה
משורר. שכן, בניגוד להכרזותיו, יבטו־שנקו
מהווה דוגמה מצויינת לאדם
שרכש את מוניטיו הפיוטיים באמצעות
תימרוניו הפוליטיים. בתחום זה אין לו
באמת מתחרה בעולם הספרות הסוב ייטית.
תמיד ידע להבחין בין המותר
והאסור, ואף יד ע לחזות מה יהיה מותר
לכתוב ולומר בברית־המועצות בעוד
זמן קצר...

•ולאד,מ, ר א־ל!*,
לנין הבלחי־ימעורער
ך א מזמן, בישיבה של אנשי־רוח
במוסקבה, קם אחד הצעירים ואמר:
״כולנו מסכימים שסטאלין היה אחד
הפושעים הגדולים בעולם. אך מדוע
איננו מזכירים בהקשר זה את שמו של
לנין, שהיה אביו האידיאולוגי של
סטאלין?״ מספרים שהדברים נתקבלו
במחיאות־כפיים סוערות והאולם אף
קם על רגליו.
שאלתי איפוא את יבטושנקו אם אי נו
סבור אף הוא שלנין היה אביו האי די
או לוגי של סטאלין. שוב הצלחתי
להכעיס את האיש שכתב באחד
משיריו, המוקדש ל מ שורר הרוסי ייסנין
( ,)1965 כי ״זה שישנם מנוולים יותר
מדי — זה לא נורא /אבל שלנין אינו
חי — קשה מאוד ורע״(בתרגו ם חופשי
ולא פואטי).
בפואמה המפורסמת שלו שנכתבה
ב־65־ 1963 תחת הכותרת בראטסקיה
נס (תחנת־הכוח אחים) ,מספר יבטו־שנקו
על חברת־קומסומול בשם סונקה
שנהרגה בידי קולאק (כך כינו בשנות
ה־ 30 בברית־המועצות איכרים בעלי
רכוש שנשלחו על־ידי סטאלין לסיביר
בזמן הקולקטיוויזציה הכפויה) ,שנ עץ
בה סכין דרך כרטיס חברת ^1 0 ? 8 .ז

(אירגון סיוע למהפכנים).
היום, בעידן הגלאסנוסט׳ ,זכו גם ה־קולאקים
לריהביליטציה וגם הם נחש בים
כיום כקורבנות השילטון הס־טאליני.
אבל עד כדי כך לא חזה יבטו־שנקו
לפני 20 שנה את הנולד. בשירו
הנזכר הוא מוסיף להתייחס לקולאקים
כאל אוייבי המישטר הסובייטי. וכך
הוא כותב :״לא תסלח לכם סונקה /לא
יסלח לכם לנין /לקרב קוראת אותנו
הקומונה /תיקחו ילדים ותעמידו/
משמרת חזקה /על יד הדלתות של
לנין.״
״בשבילי,״ כותב יבטושנקו ,״רוסיה
— זה וולגה ווולגה זה ראזין, ניק־ראסוב
ולנין!״
גם ב שירו המפורסם באבי יאר, שבו
קנה את עולמו, לפחות במערב ובינינו
היהודים, מה מבקש המשורר ל שמוע
על קיברם של היהודים הנרצחים? הוא
מבקש ש.האינטרנאצי 1נל ירעים מעל
הקבר היהודי!״ לא החיקחה ואף לא
קדיש!

.האמנותי הקיים בברית־המועצות של
ימינו, מצד אחד, ו״לשחרר קיטור״ של
מרי אמיתי, מצד שני.
מבחינה זו, יבטושנקו הוא אמן
שאיש אינו מסוגל להתחרות בו. כיום
הוא חבר באירגון מם 1ריאל — אירגון
להנצחת קורבנותיו׳ של סטאלין. וזאת,
מפני שמותר כיום לעשות זאת. כיום
הוא מזכיר יותר ויותר ב שיריו את שמו
של ישוע, וגם זה מפני שבברית-
המועצות של היום מותר להזכיר את
שמו של ״בנו של אלוהים״.
הוא יודע ל ש מור ומעולם לא עבר
את הקו האדום של המרד. הוא לא מרדן
ולא מהמר הלוקח יותר מדי סיכונים.
הוא סתם סוחר טוב של הנוצה הפו אטית.
הוא לא די סידנט שהעז אי־פעם
למתוח ביקורת על יסודות השילטון.
נראה שהוא באמת רוצה להיחשב ל״יד
של מוסקבה״.
כאשר הוא מפרסם בעיתון ק 1מ סר
מולסקיה פראבדה את יומני־הנסיעות
שלו, הם גדושים קלישאות סובייטיות

הסובייטי סרגי צ׳יאלקובסקי. הוא גם
ביים בעצמו סרט על ילדותו, גן ילדים.
ואף שיחק בו. הוא כתב רומאן ופירסם
כ־ 40 סיפרי שירה ופואמות. יריביו
אומרים שהוא מבלה יותר זמן בחו״ל
מאשר בברית־המועצות. מכל מקום,
הוא אחד המעטים שהשילטון הסובייטי
התיר לו לפרסם את תרגומיו בהוצאה
לונדוני ת עוד ב־ . 1966 אשתו הראשונה
היתה המשוררת הידועה ממוצא טא־טארי
בלה אחמדולינה, שזמן רב היתה
שייכת׳לקבוצת־אמנים שלא כל־כך
נשאו חן בעיני השילטון.
אשתו השניה היתה יהודיה, גאלינה,
וממנה נולד בנו פיוטר. אשתו השלי שית
היתה אנגליה, ג׳ין, וממנה י ש לו
שני בנים המתגוררים כיום בלונדון.
אשתו הרביעית, נאטאשה, רוסיה, נש ארה
בימים אלה במוסקבה לרג ל הר יונה.
מצבו
הכלכלי של יבטושנקו מצויין.
הוא נוהג ברכב מערבי, גר בדאצ׳ה
(מעון־קיץ) במרחק של 18ק״מ ממוסק־

*1.שוררפוליטיקאי, שחש ורב־אמן ביחסי־ציבור,
ח למיד של לנין שידע בכל מצב היכן הקו האדוו

בשירו המפורסם, יור ש׳ סטאליז, הוא
כותב :״המיפלגה פקדה עלי לא להיות
רגוע״ ולהמשיך לחשוף את יור שי
סטאלין אשר, אף כי הם מתים בהתקפי־לב,
נותרו נאמנים לתורתו של סטאלין.

של מוסקבה״
^ ־ 1961 כתב יבטושנקו בשירו
* סימן קריאה (ווסקליצטלני זנאק),
״כי היא, י די — יד של מוסקבה!״ ואכן,
זוהי אולי ההגדרה הטובה ביותר לפ עילותו
במשך השנים.
בעיתונות הישראלית היו שכתבו
עליו שהוא המורד הגדול בין משוררי
ברית־המועצות. אבל יבטושנקו, בטוח
בעצמו ותוקפני, הוא בדיוק ההיפך
ממורד. למעשה, הוא חלק ממישחק או
מאחיזת־העיניים שבאמצעותה מבקשת
ההנהגה הסובייטית להצביע על החופש

שאינן סוטות לרגע מקו־התעמולה המ קובל.
כך יבטושנקו מספר כיצד ביקר
באחד מהבסיסים האמריקאיים באירו פה,
וכיצד גיבורם של יומני הנסיעות
בוכה על כתפה של בחורה גרמניה
שהיא גם פרוגרסיבית מאוד, מפני שש ניהם
יודעים ש״מילחמה זה נורא וש לום
זה טוב מאוד.״ כאשר הוא מספר
על העולם הקאפיטליסטי הוא משתמש
בטרמינולוגיה הסובייטית ובניסוחים
המקובלים. הוא משבח את פידל קאס־טרו,
את גאנה ואת ליבריה המתקדמות.
הוא נוסע להביע הזדהות עם עמה של
ויאט־נאם במילחמתו כאמריקאים ה־קאפיטליסטיים
והאימפריאליסטיים.

• אדם מוכשר מאוד
ורב גוני

וא באמת שחקן. כך גילם בס רט
את דמותו של מדען־הקוסמוס

בה וי ש לו משרתים. יש לו בית בגרוזיה
לחוף הים השחור, ושם הוא מגדל תמ רים
וקלמנטינות. אין זו בדיוק צורת־החיים
של קומוניסט אידיאליסטי, כפי
שמכריז על עצמו יבטושנקו, קומוניסט
שאמנם אינו נושא כעת את כרטיס
חבר־המיפלגה.
פירסומיו הראשונים של המשורר
הצעיר ב־ 1949 נתאפשרו בעזרתה של
אשה יהודיה נחמדה ושמנמנה, חולת
קצרת, שהתייחסה אל הבחור מסיביר
בחמימות רבה ועזרה לו לפרסם שירים
ראשונים בקומס 1מ1לסקיה פויאבדה.
במסיבת־העיתונאים ביום השישי ה אחרון,
סיפר לעיתונאים על משיכתו
למדינת י שראל מזה יותר מ־ 30 שנה.
הוא סיפר שהיו לו הרבה תמונות של
ירושלים ושל ארץ־ישראל בכלל לפני
מילחמת ששת־הימים, כאשר תיכנן
לבקר בארץ.
הוא אמר שהוא הוזמן לי שראל גם
על־ידי מזכיר רק״ח, מאיר וילנר, גם

על־ידי מיפלגת־העבודה וגם על ידי
וער היוצרים הישראלים 1הפלסטינים
— ״וגם על־ידי כל העם,״ הוסיף.
היו כאלה שקיבלו את הדברים
בהתלהבות רבה וברצינות. היו שראו
בביקורו דף חדש ביחסים שבין ברית־המועצות
וי שראל וסימן טוב באשר
ליחסו של השילטון הסובייטי למדינה.
אחרים ראו בו ״פריץ״ שסמכויותיו רח בות
והוא מוכן?ייטול על עצמו אחריות
ולקבל החלטות.
עורכי הירחון הישראלי בלשון ה רוסית
״22״ אף פנו אליו בבקשה להס דיר
יחסי־חליפין בין השבועון הסוב ייטי
אשניוק, שיבטושנקו הוא אחר
מעורכיו, לבין 22
השיב המשורר לבקשתם המבוישת
של עורכי הירחון באירוניה לא־מוס־וד
ת :״22 זה בקושי 1000 עותקים,
אונתיזק — יוצא בכשלושה מיליוני
עותקים — בואו תיראו את כל הדבר
בפרופורציה הנכונה!״

• הפרופורציה הוסווה
ך כאן הוא צדק. י ש לראות הכל
1בפרופורציה נכונה. גם את כל הד ברים
שיבטושנקו אמר ועוד יאמר בא רץ.
יש לברך על בואו של המשורר
הידוע מברית־המועצות. ייתכן מאוד
שזה באמת סימן טוב לגלאסנוסט׳ אך
אל לנו לשכוח שגם בזמנו של סטאלין
קיבלו סופרים מסויימים לא פעם אי שורים
לנסיעות לחו״ל. גם לפני מיל-
חמת ששת־הימים ביקר בארץ, ב־, 1966
סופר ומשורר סובייטי רישמי, קונסטנ טין
סימונוב. לפיכך י ש להתייחס לבי קורו
של יבגני אלכסנדרוביץ׳ יבטו־שנקו
במדינת־ישראל ״בערבון מוג בל״
.אין להגזים בחשיבותו ובמעמדו.
הוא אינו בעל סמכויות, הוא רק בעל
זכויות הניתנות לו על״ידי שילטונות
ארצו. וזאת יש לזכור גם בשעה שחול קים
לאיש שכתב את באבי יאר את
הכבוד הראוי לו במדינת היהודים.
אולי דווקא בשל היותו, בסופו של
דבר ,״משורר מטעם״ ,י ש בפיו של יב־טושנקו
דברים מעניינים שכדאי וצריך
להקשיב להם היטב. יהיו בוודאי גם
רבים שייהנו משירתו ומהופעתו הוויר־טואוזית.
אבל אני לא אהיה ביניהם.

עילם: אלי

לסד ,

1— 3 7

הנוער והמין

הצעיוים באים לחנו־ות־הסקס. או גם קשישים, נשים, חווים וערבים. טלם מוצאים בחנויות
אלה הגשמה לחלומותיהם הכמוסים ומוקן לחודותיהם ובעיותיהם. רונן ב ר מדווח

^ וא עמד שם מהסם. חיפה לפני
1 1שלושה ימים, חמש אחרי־הצה־ריים.
זיפי־זקן
בתולי של תחילת שנות ה־
.20 כוסס ציפורניים והביט בקינאה במי
שניחנו באומץ ועברו את סף־הכניסה.
לבסוף, כאילו מתוך דחף פתאומי, דחף
את עצמו לתוך החנות. אחרי כמה דקות
יצא משם, סוף־סוף, כשהוא מחייך
ונושא חבילה קטנה, עטופה בנייר חום
אטום, תחת בית־שחיו.
המקום: פתח חנות סכס סטייל,
הסניף החיפאי. האיש: קונה ממוצע,
מהביישנים. המוכר, שיי עץ לו לקנות
מישחה להשהיית פליטה: יוסי יעקובי.
הרופא הגיא קליינט

ך א הרחל! מהקולנוע שבו מוצגים
סרטים פורנוגראפיים(העולם הזה
) 16.11.88 הציע לי יעקובי את התיזה
שלו לפיתרון הבעייה :״צריך ללכת
בעיקבות המערב. חזרתי לא מכבר
מחו״ל, מפגישות עם הספקים שלי, ור איתי
שבמערב־אירופה יש תאים מיוח דים,
עם מסך־טלוויזיה קטן וריח נעים.
כך, הרבה יותר אישי, בלי האפלולית
העצובה הזאת של הקולנוע המעופש.׳׳

קשה לפתוח חנות למימכר צורכי־מין.
המונופול שיש ל שני הייבואנים
היחידים על הענף חייב את יעקובי לה ביא
בעצמו את הסחורה מחו״ל. לאחר־מכן
צריך למכור אותה לקליינטים:

״אתה שייר לדור אחר. אני חי על התפר
שבין שני הדורות האלה, אבל יש אנ שים
יותר מבוגרים ממני, השייכים
לתקופה שבה חינכו שמין זה דבר שא סור
לדבר עליו, שמין זה מלוכלך, שזה
אסור.
״מדובר בעיקר בבנות, אבל גם בזכ רים.
״אנחנו
מנסים להסביר לקליינטים
שאין שום סטייה בוויבראטור, ושאין
שום דבר מלוכלך בלראות סרט כחול
רגיל. אנחנו מנסים להראות להם שא לה
הם דברים שעוזרים, ואין בושה
להשתמש בהם.
״אני נמצא בקשר הדוק עם רופא
בשם הר׳׳ר סלומון, ומגיע להרצאות-
הסכסולוגיה שלו, כדי להסביר מה זה
ויבראטור ומה זה בובה.
״דוגמה למיתוס שאנחנו צריכים
לשבור אפשר לראות בבחור שהגיע
אלינו בשבוע שעבר. הדוקטור הביא
אותו. גבר בן ,40 שבחייו עור לא קיים
יחסי־מין עם אשה. ולא רק זה, אלא
שהוא גם אף פעם אחת לא התמזמז.
ולא רק זה, אלא שגם לא ראה מימיו
סרט כחול. הוא חשב שזה לא־מוסרי
ולא־יפה לראות.

מיי בא אליו לחנות? למה?
״באים אנשים משועממים. זוגות
צעירים, שפשוט לא מעניין להם יותר
במיטה. אנשים משתעממים מבחינה
מינית אחרי הרבה שנים ביחד. אז הם
באים לכאן ולוקחים סרט כחול, כדי
להתגרות, או לוקחים ויבראטור או כל
מיני מישחקי־מיטה״.
וכאילו מישהו ישב שם למעלה וש מע
אותו, נכנס גבר מזוקן בשנות ה־30
לחייו ומשך את יעקובי הצירה. הוא
הסתודד עימו שעה קלה, ולאחר־מכן
בחר בסחורה הנראית לו ויצא.
״הנה, אתה רואה, זה מהשיעמום.
^ ^ ביז א ר
הוא רצה משהו נחמד לשחק איתו במי טה.
מכרתי לו תחתונים סכסיים לאש־ ,
^ בעלי האיבר הקצר מצויה במג תו,
עם רוכסן במקום הנכון.״
/רות הפטרו־כימיות של יעקובי
ריפרוף קצר על המוצרים של יעקו מישחה
במחיר 75ש״ח, המאריכה ומע ב,
מראה, שהוא רכש מיגוון גדול, שנר בה
את האיבר בעוד שני סנטימטר.
אה כמתאים לכל מטרה.
בוריס :״אתה בטח צוחק מזה, אבל
במגרות שולחנו הוא מחזיק את הח־רק
שתדע שזה עובד. גם אני לא האמנ־

יותרלאט•״

אגף
לשחק אותה מאצ׳ו

הצנחנו עליו הכל בבת
אחת. בהתחלה נתנו לו חוב /

רות, אחר־כך סרט, אחר־כך איבר־מין
נשי, ואחר־כך בובה. היום אני יודע

חנות־מין: בובה לפורקן אוראלי
מורד פ אר, ממולא במים חמים, מנוע באיזור האתטינז׳

שהוא הרבה יותר בטוח בעצמו, והרבה
יותר מאושר״.

להשתמש בתכשירים.
רופאים רבים טענו שהמישחה להש־הייה
היא בסך־הכל בלוף אחד גדול,
הגורם רק לתיסכולים. מה דעתו?
״המישחה היא אחד התכשירים הנמ כרים
ביותר אצלנו. אחוז גבוה מאוד
של גברים, גומרים מהר׳ ,ורבים באים
אלינו. הגבר רוצה לשחק אותה מאצ׳ו
לפני האשה שלו. רוצה לענג אותה. אם
המישחה לא היתה פועלת, פשוט לא
היו באים אלינו. המישחה מקהה את
התחושה שם למטה. במוח נשארת או תה
חרמנות, אבל למטה הכל זז קצת

יש מתנות ליום־הולדת, כמו גלויות
המתפשטות כשמלקקים אותן והמת־לבשות
כששמים אותן במקרר. יש מש הו,
הנראה כמו דרכון רגיל, אולם כש פותחים
אותו מתגלה גופו התלת־מימ־די
של גבר עשוי קרטון במלוא אונו.
חוברות מכל הסוגים — להומואים,
ללסביות, למגע אוראלי ואנאלי .״אין
כאן שאלה של כסף. המיקרה עם הבחור
הצעיר שהיה כאן קורם לכן אינו משקף
כלל, שכן בדרך־כלל מוכנים אנשים
לשלם כסף טוב עבור עזרים.
״יש חוברות מאוד זולות של מגע
מיני סטנדרטי. אבל אם מישהו אוהב
דווקא סכס אנאלי הוא יהיה מוכן
להשקיע הון־עתק בעשרות חוברות
יקרות מהסוג הזה״.
גם בחוברות, המשתרעות על קיר
אחד וגם בסרטים, המשתרעים על הקיר
שמנגד, י ש את אגף החריגים, מה שמ כונה
בשפה המיקצועית של הסכם

הישראלי ״ביזאר״ (מצרפתית
חריג).

לק הכימי של החנות.
בחור צעיר נכנס והסתכל סביבו,
ריפרף בחוברות. יעקובי פנה אליו, וזה
התחיל לגמגם משהו על חבר שלו, שצ ריך
אמצעי־מניעה, ואחר־כך על חבר
אחר, הגומר מוקדם מדי ורוצה כדורים
להשהייה.
בוריס, עוזרו של יעקובי, לחש לי
במיבטא הדרום־אמריקאי הכבד שלו:
״תמיד הם אומרים שזה בשביל החבר
שלהם. אומרים שהוא מתבייש לגשת
בעצמו״.
יעקובי טען שכדורים אינם יעילים
כמו מישחה, והציע לנער מישחת־השה־ייה
מופלאה, בעל זמן פעיל של חצי
שעה, וכל זאת במחיר צנוע של 40

הצעיר נראה מאוכזב קמעה, כי לא
היה ביכולתו לשלם. בסופו של דבר
קנה קונדום עם תכשיר. ליעקובי יש
על השולחן נר בצורת איבר־מין זכרי,
ועליו הוא מדגים את הדרך שבה צריך

תי בהתחלה, אבל בא פעם בחור אחד
ואמר שי ש לו 17ס״מ, והוא רוצה יותר.
אנחנו לא אידיוטים. אז לא אמרנו לו:
,אם י ש לך כל־כך הרבה, אז מה אתה
צריך יותר?׳ ומכרנו לו. אחרי שבועיים
חזר, ואני שאלתי אם כבר הלך לחייט,
שיתפור את המיכנסיים, בגלל שהאיבר
קרע אותם מרוב גורל. הוא אמר לי
שאני יכול לצחוק, אבל כבר יש לו ס״מ
וחצי יותר. הוא קנה עוד שתי קופסות״.
לנשים מציעה סכס־סט״ל טיפות־חשק,
שאותן י ש לקחת כחצי שעה לפני
המגע והן מעלות את רמת התשוקה
בכמה דרגות.
הטלפון לא הפסיק לצלצל. אחת ה קונות
הוותיקות של החנות דיברה עם
יעקובי על התחתונים למאכל, שהוא
מכר לה בשבוע שעבר. אחר־כך העבי רה
את השפופרת לחבר שלה, שיספר
גם הוא על החווייה הנהדרת שעבר
בגלל התחתונים. היא מזמינה עוד שני
זוגות־תחתונים משוקולד.

״אין כאן עניין של גיל ״,הדגיש יע קוב
,,״אם בן־אדם חולה, אז הוא לא
יגלה את זה בגיל ״. 50
אגף הביזאר הוא התשובה ל כל מא־וויהם
הכמוסים של מי שאוהבים סכס
מעוות. החל בסארו־מאזוכיזם עדין,
הכולל מעט הלקאות והרבה קשירה
בחבלים, דרך מאזוכיום קשה, כלומר
מכות עד זוב רם, וכלה בקטעים ובצי לומים
מבחילים על מגע מיני אגב הט לת
צרכים על בן־הזוג. לסיררה זו אפ שר
גם להוסיף מין עם חיות. לאריסה
קושרת כלב בחבלים ומקיימת איתו
יחסי־מין.
בוריס :״מה ש מעניין בכל העניין
הוא שדווקא אלה שנראים הכי מעונ־בים
ומכופתרים אוהבים את הדברים
האלה.
״בא אלי פעם סטודנט מהטכניון,
איש רציני ושקט מאוד, נראה מישהו
ששום דבר לא ידלי ק אותו. אמר לי
שהוא רוצה לראות מה זה ביזאר. הם

סוחר־מין יעקובי וסחורה
,פש 1ט לא הייתי מסונל להסתכל. זה ע 1ב ר עם הזמן.
תמיד אומרים שזו הפעם הראשונה בש בילם.
״הראיתי
לו סרט אחד. אמר לי —
לא רוצה. הראיתי לו עוד אחד, אמר לי
— לא רוצה. בסוף שמתי סרט שראו בו
איך תוקעים מחטים באברי־מין של
אנשים, ואיך מחרבנים אחד על השני,
ופתאום הוא נעשה בן־אדם אחר לגמרי.

היימר המליצה בסיפרה מין ואהבה בני שואין
לנשים קרות להשתמש בויברא־טור.
ויברטאורים
מכל סוג ולכל עניין.
בראש הפירמידה ניצב לו, אחר כבוד,
החתול השחור, או בז׳רגון המיקצועי
״מאלץ אורגזמה״ .כשהוא מחובר ל־מיספר
רב של סוללות, רוטט לו החתול
בעליצות בשתי זרועותיו, אחת בנרתיק
ואחת, כדברי יעקובי ,״בפעולה מהממת
על הדגדגן. י ש נשים שלא יכולות לג מור
בלעדיו ״,אמר, והראה מיכתב של
אשה בת ,40 המודה לו מקרב־לב על
ההיכרות הקרובה שערך לה עם החתול
השובב. המאלץ החביב עולה, אגב 200 ,

״יש נשים, שהוויבראטור הופך אצ לן
לאובססיה. יש לי מישהי שבאה עם

חברה שלה, שתיהן גרושות, לא מתביי שות
מאף אחד. באו והתחילו לצחוק
ולהפוך לי את החנות. היא קנתה ויב־ראטור
בשם פינגווין, וכל־כך התאהבה
בו עד שהזמינה עוד שניים. שלושה
ויבראטורים מאותו הסוג היא צריכה.
לך תבין אנשים!״
ועל דרך מכירת הסחורה, בורים:
״מכיוון שאני מבוגר יותר, באים אלי
הרבה אנשים, בעיקר הזקנים יותר.
לזקנים יש, בדרך־כלל, בעיות־זיקפה,
והם שואלים אותי מה לעשות.
״יש המשאבה החדשה הזאת, שהצי גו
בטלוויזיה. היא יוצרת ואקום סביב
האיבר. אז מלבישים עליו טבעת״גומי,
המונעת את חזרת הדם פנימה, ונשמרת
הזיקפה. הרבה זקנים משוכנעים, שה־זיקפה
המחודשת תחדש גם את נעורי־

הם מקדם, והם מוכנים להשקיע הרבה
כסף.

^ עקובי :״צריך

חוברת פורנוגראפי ת ״קלה״
החריגים שלים יותר

היתה לו איזו אש בעיניים. מאז אני כבר
יודע מה לתת לו״.

להתרגל ל שיג
עונות
של אנשים.
״בהתחלה, לפני שנה וחצי, כשהקמ תי
את החנות, לא הכנתי שלהגיד איכס
לפני לקוח שרוצה לראות סאדו זה
טיפשי. ביקשו לראות ביזאר בווידיאו,
ואני פשוט לא הייתי מסוגל להסתכל.
אבל עם הזמן מתרגלים.
״אני, לדוגמה, מעולם לא ידעתי,
שיש גברים המתים לדפוק אשה
בהריון. יש לי לקוח, שהוא בדרן מאוד
מפורסם, איש־טלוויזיה מהשורה הרא שונה,
שתמיד לוקח את הסרטים האלה.

מין סטנדרטי
חוץ מזה, הלקאות !כבלים

לאורך כל היום, יציע יעקובי את ה־
״וואו־וואו״ — ביצי־התאווה הסיניות.
שני כדורים, מעט קטנים מכדורי פינג־פונג
ומחוברים בחוט חזק, המוחדרים
לנרתיק. המערכת בנוייה כך, שהיא ,
תרטוט בעיקבות כל צעד של האשה
והיא אמורה לגרום לה תענוג.
התמול השחור

ף* חלקו האחורי של החדר נמצי
אים המכשירים המחליפים את ב ך
הזוג או שמהווים מישחק מוקדם.
ויבראטורים היו ונשארו המוצר הפו פולרי
ביותר, למרות מחירם. פעם היו
משהו מחתרתי, בשנים האחרונות הם
מוזכרים בריש־גלי. הד״ר רות וסט־
תשובה לבל שיגעון

״יש לנו בקטלוג קרוב ל־סססז סר טים,
שבהם אפשר למצוא תשובה לכל
שיגעון.״
בחזרה לוויבראטורים: נראה שיש
עדיפות לאלה המענגים את המין היפה,
החל בסטנדרטיים וכלה בדקים במיו חד,
הבנויים לחדירה אנאלית.
למי שרוצה תענוג מתמשך ורצוף

חוברת של מין אנאלי בחנות־מין
ונם מאלץ־אורנזמה. סשהה־זיקפה חיבראטורים מכל הסונים

הגברים אמנם מקופחים, אבל לא
לגמרי. י ש שלושה דמויי־חי. הראשון•.
איבר־מין נקבי, בסכום סימלי של 120
שקלים. מחברים לתקע והופ, זה מתחיל
לרטוט. כששואלים את יעקובי אם הפי

ומין של פלאסטיק _
(המשך מעמ 1ד ) 39
לסטיק מזכיר את החי, הוא מסרב לע נות,
לא לפגוע במכירות.
השני בתור הוא ראש־אשה, כולל
ריסים, המכיל פה ממונע, המנסה ליצור
הרגשה של מציצה.
השלישי הוא הבובה פינקי, והיא המ פורסמת
מכולן. יש בובות, שהפשוטות
שבהן הן סתם בלון גדול מקטיפה, במ חיר
100ש״ח, והמורכבות הן מודל־הפאר,
הממולא במים חמים, והכולל
מנועים באיזורים אינטימיים חשובים.
המחיר כאן עובר את 300 השקלים.
״המון־המון ימאים, גם שלנו וגם של
הצי האמריקאי, לוקחים את הבובות. גם
אצל אנשי צבא־הקבע הלך לנו לא רע
איתן ״.נמצאים רחוק מהבית, רחוק מה־אשה,
אולי הבובה מזכירה להם אותה.

^ ״אוהבים

חי ב ב

* * ל ה קוני ם :״נשים מהוות בערך
20 אחוזים מהקונים אצלנו. בדרך־
כלל קונות ויבראטורים. לעולם לא
באות לבר, אלא עם הגבר או עם חברה
צמודה.
״נשים גם יותר מתביישות להיכנס.
לפעמים מצלצלות אלי, ואנחנו קוב עים
שעה. אני מגיע לפינה של הרחוב,
נותן לה את השקית, היא נותנת את
הצ׳ק.
״גם אצל נשים קיימות הסטיות.
המון לסביות. אתמול היתה אחת,
ששילמה בצ׳ק של רחוב בדניה
(איזור־יוקרה בחיפה) .היא ידעה מיד
מה היא רוצה, וביקשה סרט של נשים
הפוצעות נשים.
״הבאים בתור הם הדתיים. לא המון,
אבל באים. חלק נדהמים, חלק יודעים
מה באו לקנות. לפני יומיים בא זוג־חרדים
וקנה ויבראטור ענק.
״לפני האינתיפאדה היו המון אנשים
מהשטחים. ערבי שבא לקנות, יכול
להשאיר גם 1000 שקלים. עכשיו באים
פחות, אבל עדיין ברוך־השם עוד קו נים.
״באופן
כללי אפשר לומר שאנחנו
אוהבים חורף. בקיץ לאנשים חם מאוד,
הם נוסעים לחו״ל. עכשיו, בחורף, מת כרבלים.
טוב לאנשים בארץ והם באים
אלינו״.
כדי לפתור את בעיית הבושה והמ בוכה,
המונעת מרבים מלגשת לחנויות,
פיתחו חנויות־המין שיטה: החנויות
מפרסמות בעיתון מודעה, הכוללת
בתוכה ספח, ובו כל הפרטים. הלקוח
מסמן את הפריט הרצוי לו, ושולח בצי רוף
המחאה. בדואר חוזר שולחים לו את
מבוקשו. הדגש הוא על כך שהחבילה
אטומה, וללא ציון שם השולח.
גם בחיוב בכרטיס־האשראי דאגו ה חנויות
להסתיר את שמן, והן מכונות
בשם אחר, כדי שגם בבנק לא יידעו
למי שילם הלקוח.
״השמרנות אצל המיעוטים ״,אומר
בורים ברוח סנטימנטלית ,״מביאה לנו
פרנסה.
״אצל המוסלמים אין יחסים בין־מי־ניים
קודם לנישואין, כך שהגבר מגיע
למיטה בליל־הכלולות ואינו יודע מה
זאת אשה. פשוט נופל לו או לא עומד
לו. י ש חוק במקומות מסויימים, שאם
הגבר אינו מבתק את בתולי האשה תוך
כמה חודשים אחרי נישואיו, היא מתג רשת
ממנו, וחלק גדול מהרכוש עובר
אליה. הם באים אלינו ומבקשים עזרה״.
בוריס אינו יכול לשכוח איך בא
אליו פעם מוסלמי וקנה בובה עם טי־פות־תאווה
וספריי־השהייה, או מוסלמי
אחר, שקנה בונה וקונדום ומישחה
לשימון הנרתיק.
יעקובי הוא נשוי ואב ל שני ילדים.
אין הוא מתבייש בעיסוקו, ומצטט את
אמו שלו ז״ל, בפיתגם ישן :״הכסף, לא
חשוב מאיפה הוא בא, מיהלומים או
מזבל, יש לו תמיד, תמיד, אותו הריח.״
״זה דווקא עושה אותי חשוב. איך
שאני נכנס, תמיד מבקשים ממני לספר
סיפורים. הילדים שלי יודעים שיש לי
סיפריית־קסטות, ובבוא הזמן, כ שיגד לו,
אספר את האמת״.
אין הוא גם מתבייש לספר שהוא
בעצמו משתמש בחלק מהסחורה שהוא
מוכר .״אין ממה להתבייש במיקצוע.
אני עובד קשה, לא גונב ולא מזיק לאף
אחד.״

גמש סרי ם
נשמה טהורה
נבחרה בבירובידז׳אן, למל־כת־היופי
של החבל האוטונומי היהודי
דל־האוכלוסין במיזרח סיביר לארי סה
וייסבורד , 19 ,פקידה ממשלתית
ואחת מ־ 23 המועמדות בגמר, שהסבי רה
אחרי שזכתה בכתר (ובפרס, שהוא
טיול בשוליה האירופיים הצפון־מער־ביים
של ברית־המועצות) ,כי ״יופי הוא
הנשמה הטהורה של האדם״.

הזינו׳ שר אוור׳ ח, דוו־רפ,ן מהאישום שר חטיפת
ילדיה מאביהם היה 8דווה בעדויות סנסציוניות,
האשמות באונס ומעשים מגונים בבת הקטינה

כלי יפה
זכתה בתל־אביב, בפרס הרא שון
של תחרות הנבל הבינלאומית הע שירית,
שבה השתתפו 37 נבלניות מ־
15 ארצות, איזבל מורטי 24 נג״
נית יליד ת ליון שבדרום־מיזרח צרפת,
הנושאת על צווארה, דרך קבע, כקמיע,
צלב־זהב. מורטי פנתה אל הנבל בגיל
מוקדם, משהגיעה למסקנה כי ״הנבל
הוא כלי יפה ולא רציתי לנגן בפסנתר
או בכינור כמו כולם ״.שווי הפרם של
מורטי 4000 :דולר ב מזו מן(פלוס 2500
דולר שבהם זכתה בשלבי־הגמר של
התחרות) ,נבל קונצרטי שערכו כ־15
אלף דולר וחוזי־הופעות עם תזמורות־יוקרה
(כולל התזמורת הפילהרמונית
הישראלית).

גינה מטופחת
נ חו ג בירושלים, יום־הולדתו
ה־ 90 של ויקטור חיים שאער, מי
שהיה אחד הפקידים הבכירים של שיל־טונות
המנדט הבריטי (ראש־לישכת
המפקח על המזון) ולאחריו מבכירי
מלון־הצמרת הירושלמי, המלך חיד.

ך * האשמות שהטיחו אורלי חי !
1דה־לפין ובעלה, הד״ר רון לפין, זה
בזה משכו את תשומת־ליבה של התיק־שורת
האמריקאית חובבת־השערוריות.
בני־הזוג, י לי די ישראל, התגרשו לפני
שנתיים ופתחו במריבות סוערות ותלו נות
למישטרה זה נגד זה.
אורלי חידה־לפין 33 מתוארת ב עיתונות
האמריקאית על־ידי מישרד־יחסי־הציבור
שלה בקליפורניה כמל־כת־יופי
ישראלית לשעבר, שחקנית ו עיתונאית
בהווה, אשר ״שאיפתה היא
להיות השחקנית הטובה בתבל ״.חידה
היתה מלכת־מים מטעם השלם הזה.
בעלה, רון לפין 48 נולד והתחנך
בישראל והגיע לארצות־הברית בגיל
העשרה. בשנות ה־ 80 המוקדמות הת פרסם
בכך שביצע ניתוחים ״ללא דם״.
הוא גילה שיטה שבה יכול היה לנתח
ללא צורך בעירוי־רם, תוך שהוא מש תמש
בדמו של המנותח עצמו, שטוהר
בירי מכונה. ניתוח כזה היה חיוני עבור
עדי־יהווה, כת דתית המתנגדת לעי־רויי־דם.
הוא
הצליח בעסקיו וצבר פירסום
וכסף. אלא שלאחר זמן נפתחה חקירה
נגדו, והועלו חשדות שונים באשר
ליעילו ת ובטיחות הניתוחים. החקירה
הסתיימה רק כאשר התחייב לחדול מן
הניתוחים הללו.

הוכח בבית־המישפט כי אחרי הגי רו
שין ישבה אורלי וכתבה מיכתב מלא־השמצות
נגד בעלה, ושלחה אותו ל עי תון
ישראלי. במיכתב האשימה את בע לה
בכך שהוא הומו־סכסואל, מטורף
ומשתמש בסמים. למחרת כתבה מיב־

המישטרה לבדוק את תלונתה, חטפה
אורלי את שני ילדיה, שהיו אצלה ב־סוף־שבוע,
ונעלמה איתם. בעלה שכר
מישרד־חקירות, שחיפש את אורלי ב מכסיקו,
בישראל ובקליפורניה. לבסוף,
באמצעות שיחת־טלפון, אותר מקום־

1 ¥א 011ס

ז מ ין ו 11ק 3מ0£ 1< 1{1
חז! 1<1ו 2 €1ו ¥1ו 0

**ח־)(>310 יד0*1ז80ד

עמ 3 0מ

ייסי 88־!3מיאור

0־ 80מ> *מ01י <0 5ז05!• 36

^ ״מטורף והומו•
סכסואל״
ץ 0לאורלי וגם לבעלה היו אלה
^ נישואיהם השלישיים. הם נישאו
ב־ , 1984 כאשר בתם הבכירה, ניקול,

עי תון מקומי: אורלי ופרקליטה אחרי הזיכוי
.לפין ז 1כתה מחטיפת ילדיה של ה עצמה!״

ירו שלמי שאער
עיס1קים מאריכי־ימיס
שאער, י ליד תימן שהתחנך במצריים,
הוא אב לחמש בנות, סב ל־ 11 נכדים
ורב־סב לארבעה נינים, המייחס את
אריכות־ימיו ל שני העיסוקים התופסים
את רוב שעותיו עד עצם היום הזה:
טיפוח יומיומי של גינת חווילתו שב־שכונת־יוקרה
ירושלמית וטיפול רצוף
לא־פחות בענייני נכסי דלא־ניידי שלו
הפזורים ברחבי הארץ.

רופאה יהודייה
נפטרה בהרצליה, בגיל ,89
ד״ר גיזלה פרל, רופאת־נשים חר דית
יוצאת הונגריה, שזכתה במחנה־ההשמדה
או שוויץ בכינוי ״המלאך מ־אושוויץ״
,בגין היותה אחת מחמשת
הרופאים שהוכרחו לעבוד במרפאתו
של רופא־הניסויים המיפלצתי יוזף
מנגלה, ומי שסייעה לאסירות יהודיות
הרות להפיל את עובריהן, בתנאים
הפרימיטיביים ביותר, ובלבד שלא
ישמשו שפנות־ניסיון למנגלה בניסוייו
עם נשים הרות, נכים ותאומים. אחרי
המילחמה היגרה פרל לארצות־הברית,
שבה התמחתה בטיפול בעקרות(״יילד־תי
יותר מ־ 3000 תינוקות ולפני 10
שנים עלתה ארצה, יחד עם בתה יחיד־תה,
שניצלה מן השואה, עת הוסתרה
על־ידי מכרי־מישפחה לא־יהודיים.

131־41x 0106 11
׳ 6ש 13ק ח ) 0ץ 6ק* 165נ!ו ח 6 8 6ז

304 סגן * 50 41י ה *יי *) 2 * $
84 3351י!י!$ז81׳£>.1 : 83 : 3 * 1 ליז)3.1נ<
׳<>!4 450583ז 38מ.ר ,4י מ 514 4 481מ
•־5 0גא!.זא £׳5* 1, 31;0 );10 ׳51588) 5
*814 111 תחזי ר •.מ 1$0׳1* 1דז><זז 11
ז״זז סגן מז? ג )* 111מ סיי$161* 1
עזי•״; 5תי 1י 0

ץ ־זיז ץ י 41י*$מ 06 11111י 3 1ומי*.
11* * 111ע 08$ ) 04 מיג 0זי?5ן1 *1
3881 *814 11* 1,

־״י) •יי ־1 1* 1* 1־ 11:11 יזי איי חו

ץ ן>:1* 1זייגן> .י 11 ין 8״! .

*׳< 0סוס? 40 )03*388

־ 8 80 תזי<י)*< 1 3800 ? 103״וי י
880 *<>518:4י)!1ג־> 1:11 3־* 8 ׳3ז 0 ?8 !4
05 105111111)* $0 )4ג מ €? 04 3

״ .מ *־י )!4י 380 1393* 80? 0א איז סין

י* 1י ׳¥.3 * 5! 8 :0 40,>111 3:0545 • 13׳!

0 ) 153001
65-99116 3003564
9חזקק 3ח 4ו 5ס
5ז 95 ! 6חו 01ץ 2
ס סז ס ^י 0 0 0 )18ץ 8

;)(י53ן< ע)! 15) 305( 8* ׳81ז *! מז 3 <0ז ס 0

! א 111י{ 835 03408 11״ )41^ 01

מר!3 . :ש! 3י *!זי רז * 184־ ? 8יו ד 30

*״י־ 8תז 14י 1$ 504י{!11:3 1* 8115 118
* *8י 8 4 818י 411 1** 11 רא 8י1

X15111113(.
4 * 4 $ 500.000 3 3 4 ) 0 *4 81)3
יו 54* $1י;י *!5)$ 8 3 4 081.151ז 8 3 )3 8 )8))! 33 * 0 ) 31148׳) 00843 80813 1

י ח 4מ¥051)4 8111 <3 0 01־<

:<1י 3 8 8 *8111:4 4 * !8 13*1־00,ר5י1חסר׳וסג) *טז:גז 14(?$

•ע 8ק

י 2 *08481 8 3 3 ? 0 3חי?״ 6 18 114!( 8

*:מ$*.ק 150 0־$ •3ק051 יי א ג 63ז!* 0 4ז

ג .0ז
38^5(015511? 1
( 0 5 10451ז
13$ט׳ )$4

<3סיס0*54$מ:83

80)*110

•־8* 081־ 85 זמרג<ן מ8י סי*

׳י(*!ן ז*מ *ני׳!1י**5
5.זי ס מ 8ח סי) 4 .מ *ג 1א) *י 1 51*3 3 0 *1

>81:10$מ)3
<38808
?*135198:

,סיגן*1ע*0$
3 3 8 * *005(8 3 4 3101י א)1€€

עיתון מקומי: רון לפין מעיד, אורלי חידה מעידה
.ספיח ש ל מישפט־נ־חשין ד1ם ה לפ״טזן פל״ס־היתה
כבר בת 5חורשים.
לבני־הזוג נולד עוד בן, ניק, והם
התגרשו טרם מלאו שלו ש שנים לני שואיהם.
אורלי חתמה על הסכם־גירו־שין
שבו הסכימה שהילדים יישארו
אצל בעלה. בבית־המישפט טענה כי
עשתה ואת מכיוון שחשבה כי מדובר
בהליר־ביניים, שסופו התפייסות עם
בעלה.

תב־אהבה נרג ש לבעלה, וביקשה לחזור
אליו .״אהבתי אותו אז, ורציתי לחזור
אליו אחרי שיקבל טיפול פסיכיאטרי,״
הצהירה בבית־המישפט.
ביוני 1987 התלוננה אורלי במיש־טרה
כי בעלה מבצע מעשים מגונים
בבתם בת השלוש. היא סיפרה כי הוא
רוחץ אותה, ובהזדמנות זו מלטף את
איבריה האינטימיים. בטרם הספיקה

מגוריה של אורלי בעיירה קטנה בקלי פורניה.
היא חיתה שם בשם בדוי, ש אותו
שאלה מהספר האהוב עליה, כמעיין
המת 1בר.
אחרי מעצרה הוחזרו הילדים לאבי הם,
והיא שוחררה בערבות של 35 אלף
דולר. מישפטה, באשמת חטיפת היל דים,
התברר בבית־מישפט בחודש ספ טמבר.
העונש הצפוי במיקרה של הר־

שעה הוא שלו ש שנות־מאסר, אולם
עבריין המורשע בראשונה זוכה בדרך
כלל בעונש של מאסר על תנאי.
ראש! ן העדים במישפט היה בעלה
של אורלי. הוא תיאר את גרושתו כ־אשה
רודפת־בצע ואכזרית. הוא סיפר
לבית־המישפט כי באחד הימים, כאשר
היה באמצע ניתוח מסוכר, טילפנה
אורלי ודרשה 100 אלף רו לר מייד. היא
איימה שאם לא יביא את הכסף תוך
שעה, היא תרצח את הילדים.

11131ו 86 \ ¥111168§ 111131 | 111מ 0 6 {6

הוא העיד כי היא רצתה את הכסף
כדי לקנות לעצמה ולילדי ם בית. הוא
טען כי היא גנבה ממנו מכונית מרצרס,
התלונן במישטרה כי היא הכניסה סוכר
למיכל־הדלק של מכוניתו וכי טילפנה
והודיעה על פצצה במוסד כספי שבו
היו לו מניות.
רון לפין הכחיש בכל תוקף כי עשה
מעשים מגונים בבתו הקטינה.

־8 3 ( 8 1 ( 00 ) 0 1016$) 6 )1 0311 § 11161
אונס המטפלת

0א * 8 0111111.

100* 1 0

2 4 , 1988ז.* 11£115

^ מי שפט התחיל להסתבך ולמ ן
1שוך קהל, כאשר עלו על דוכן־
העדים עדות־ההפתעה: אשתו הקודמת
של לפין, אהובתו, והמטפלת של ילדיו.

ץ !6 ? 030ס ׳!0 ?0 6 ( 0 8 564 ? 116!:8

46(0!156 1631

ח! ק 0 3ץ 1ז 3 1 0״ו ז?.0ז ׳

־ 3 36848ד )? 131ק\ .0 0 4 4 35403110
ח 1ק 8 108) 306 38** 0 3ת ׳6131!0־י?6 0515׳ 6 3 5׳.
> 03114 )04 )0 5 ? 018 3-

י? 63׳( 35 ? 8( 0 ^ 4311 314
ק 103) 806 06?86!1 * 3 3 ?3 1.06 ) 0 6 4

־( 35 .6 4 0 ^ ?50 0.43 3413 54(4303

0 ? 1 ( 1<3|381, 8 3

־ ? 63־683? 861 014

־( 15? 30 ) 5 063111ז >?8! ,4660
׳ ?63׳> 150£ 06 ? 4815^ 016? 30 4ן *׳!1 0 )<540.1
0 )4 §051 185) 4 =31( *0611 1 0 6 6 ? 6 1?* 106
ס) ,חוגן 0 3ח 6 6־>/!301
? X716׳ 6 0 0 ? 107? ? 0 6 (:0 ) 0 4 (6543 64? 46? 0
6ר 181505. ) 6511116)1 (0ח
)׳ 1 $ 0 6 6 ) 31.ז 5קג €חס?051.80304 103 8.

? ת 4 4ח§06 ?8 0 0 110 )0 6 601)4?6065 6

06 110* (55 511050107 660
806 0 6 )!6 ^ 6 4 103) 0 6 ? 6£ 0 8 6 0 8 04 034

הת 610 0 . 005ת 1ז?*?0566410? )<6106 1014

06ק *4 03 4 01:346 4ק?< !1<30( 8 !?3110?§6
( ?0 *0 5 6 0 1360? 551 0 6 ? 01116? 6 4 5 )0 4
.־ ?644 *110 1 6 14808710
851? 68 0 0 6 030ח8)1315( 0£ ?0 6 4)861
31??6? 6

־ 4181? ! 6) 31) 057) 6( !5854 <3) 6 ?. 4 6׳> 551ק 46
מ ^ ?6)5?116081856751 ? 1151.06

אשתו השניה של הרופא, השחקנית
מורין לפין, יפהפיה שחרחורת הדומה
מאוד ל אורלי חידה, סיפרה לבית־ה־מישפט
כי הוא אינו דובר־אמת. אהו בתו
הקודמת, לסלי מוריי, מזכירה רפו אית
בלונדית, שהיתה אהובתו תוך
תקופת־נישואיו עם אורלי, סיפרה ל־בית־המישפט
כי הוא הסתיר ממנה,
במשך כל זמן הקשר ביניהם, שהוא
נשוי. היא אמרה כי בסולם של אמירת־האמת,
מ־ 1עד , 10 היא מדרגת את
הד״ר לפין בדרגה התחתונה, הנמוכה
ביותר.

עדת־ההפתעה היתה מטפלת־היל־דים,
אלמה מוג׳יקה 28 ממוצא מב־

, 3ץ? 8ז 9 ¥ 8 5 ¥ 1 8 5 0 6 ^ 15ח 5ץ^ ! 5 0 ) 6 5 ) 11

0^ ) 08

6 3 5ז ) 5ווזז

ז 56זזז ^0

!( 400 ? 35) 4 38( .מ > 16 81404 0418146
, 51 13 ? 40 סה, ס א״ 4 ! 83( ,ה , 3ח 61 ?36
)? 44ח^ * 05? 13 יז,5ז 681ק4 8 0 ׳ 5ז 3ק ) 06 $י 316,
^ ׳;5.80 ׳ 116 83( 06 רינ? ה 0 ? 6 0 6ח! !4 ? 0 ? 5
10 * 51. 30 1 161 0154 386 106 4005* ! 3
038 <1 ^ 455 3554 0.6 ! 3 085<.64 3 0 4 . 304
״ 6 5156.ק06 78

• 66 לי?1( 60015 1

? 651150455/ !54 61) ? 31164 81 058 0 ^ 146
1316 0 6 ( 4660064 10 6010056151 415

0.6 4866) 11)60 <38) * 660 ) 0 3 ) 06י) 64א
6¥ 6 ? !00163) 64 055 48 3 ^ 0 ) 6 ?.ה 038
) ( 63 4 ) 4 51!?§ 6415 ?>668056 * 61־ 06 48י ן
05605631 6 !? 0165 8 ! 6 68 ? 5 3^ 4וי; 6 * 0ה 8
:04 0 !688ג) :׳0? 058 5460685 * 510 34 •63 ! !64

16856

? 1031 13 יו *!
£6ח 0 ? 3ה11614 :
$ 8 0 ) 3 .4158.מ 0 4 4־0315*11( $152*6710
!1 316ת; 3 0ו מ 111* 03 )3 116?, 3 * 0
<208 * 04 * 3$ 641*>10( 6

1 8514 6 64מ ת !0 ׳ 6ק 1^3׳>1* 81111641113100
• ( 6 560 .>1* 08 0מ? 51ז 6 4 ״ 1351 34 דד? 3?!4
$י 8:1116? ? 014 116? 30013? 116? 63* 0 )?813304

33 10110* 64 00 1116 8*116 06 08 4
151 * 0 0־38>׳6 ) 51.311ן * 1111633 818154 0 ( 3
*) 68150641031 06 06156( 64 11131 0 *6 3
34706 6) ׳ 5467566״ 11131106 1134 0666,׳׳
( ? 16? ? 81067 ,3114 11131צ׳ 056163) 64 1ע 16X4311
4 1 80411111ז!ו ס*3ז38 41^1־*

0131׳>1 ? 46343ז<2 030 6? ?681!?16ה?
5י1־ 10001164 1)16 ;£15׳>! 63164ק 0 13551 ? 6
! 08 116? 6 0310 8 ( 16ע £5ח 6ו1 ז 3ק 16ג׳ ׳.ת ק
ת. ׳001 0131 €85>1ח 3314 506 03 ) 06 4 055 §0
0 3 1 0 1 0 6 0 )10564, ? 06 חס ! 03 ! 8164
> ? 05* 40610ח! 64׳0 0 01׳ * 51) 16 080
? 4 ) 06 40610ה! 3־!! 00056, 34464 ) 031 106 6
1 10*26106? : 0 013 0 64 .ק37! ( 856 6 £ 0
10ה; ת 5ק 3601 0 8ץ יז 0חז? 031 ) 68 0
6 4 !>001ק 0 ( 5) 65003, 8 44 506 034 10 06 061
1 111<1#6־י.ס 0סג־? 10ן5. $51 זז 0ס??? 4ס) 06 6
500 ? 1 ? 66653 10׳ 6 ? 63464 3ת* 654 14. 8 0־113
60011X 10 816*1 ? 06 0^ 6 0 6 ? 56! 5.י־81
?3 0 ) 80051 5416? ) 0 6 )? 13? 6300 ) 6 4 . 11 ׳# 2.
)! 304׳ * 0 ? 8 06 40־ 06 81116׳(•106 036
? 0 06׳ 0 ! 01ק ׳060 506 ? 636064 1׳ * 500064
ת35ן * 0676 306 018! 8564 ) 081 € 8׳>חס!ז!105) 1
64 06 ?,ק 8ז

7*9־0 מ א3א.*€0זדח8£ס6
) ? 131,גן 1) 013

0 0 !{ 4ז ר 9 1ח 1ז 413 ץ וז סי חו;;

>$! 0 $0£ר<5) 6ו! חוק 13ץ 1ז 0
1ז4ס 0זסח6

האשה־לשעבר מורין(למעל ה מימין) ,המאהבת לסלי מו ריי( מי מין למטה) ואורלי מקשיבה לעדויו ת( משמ אל)
.ערת־ההעה בנוישפט לפין אזמרת: הרזפא עשה מעשה מנונה ל ב תר

אורלי כמלכת־המים
.הרנשת׳ את פעימ!ת ליב
סיקאי. היא עבדה בביתו של הרופא
אחרי גירו שיו מאורלי. המטפלת עלתה
על דוכן־העדים וסיפרה כי באחר הלי לות,
כאשר התגוררה בביתו, דפק הרו פא
על דלתה בכוח, איים ל פ רוץ את
הדלת ונכנס לחדרה עירום, כשהוא מח זיק
בידיו אקדח. הוא איים עליה ואנס
אותה.
לדבריה חזר המיקרה שוב, כעבור
זמן. כתוצאה מהאונס הרתה המטפלת
וילדה בת. היא הגישה נגד הרופא תבי־עת־אבהות.
כאשר קראה בעיתון על
מישפטה של אורלי, התייצבה לפניה
וסיפרה לה את סיפורה.
המטפלת תמכה בגירסה כי האב

עשה אמנם מעשים מגונים בבתו. היא
אמרה כי ראתה אותו נוגע באברי־המין
של הילדה, כאשר רחץ אותה. היא
סיפרה כי היא היתה רוחצת את הבן,
אבל האב התעקש תמיד לרחוץ בעצמו
את הילדה. היא גם סיפרה כי לעיתים
קרובות ראתה את האב והבת ישנים
באותה המיטה, כאשר הילדה עירומה.
בשיחה עם עיתונאים הכחיש לפין
את דברי האומנת. הוא אמר כי אמנם
היו להם יחסים, אך הוא מעולם לא אנס
אותה, ואין הוא אבי ילדתה.
אורלי עצמה, נרגשת ביותר, עלתה
על דוכן־העדים כאשר בידיה ספר
תהילים קטנטן. היא סיפרה את סיפורה
בהתרגשות רבה, ובית־המישפט היה
צריך לתת לה שהות להירגע.

צרחה
ך* אשר יצאו המושבעים להחליט
על פסק־הדין, נותרה אורלי הנר גשת
על הספסל שעות ארוכות. סיפרה
אורלי להשלם הזה על הרגשתה בזמן
הקראת פסק־הדין:

״השופט חמור־הסבר קרא בשמי וצי ווה
עלי לעמוד. לפניו היה גזר־הדין

של חבר־המושבעים. רעדתי כעלה ני דף,
חששתי שאפול מפחד. הרגשתי את
פעימות־ליבי, ומחשבותי רצו מאה
מייל לשעה. ידע תי שזה רגע קריטי
בחיי, אולם בית־המישפט היה מלא
קהל ועיתונות. בצד ימין ישבו, אטומי־

פנים, חברי חבר־המושבעים. בטני הת הפכה.
חשבתי שאני עומדת להקיא.
״השופט העביר בדממה את גזר־הדין
לפקידתו, והיא קראה אותו באי טיות,
בקול גבוה וסמיך, :אנחנו בית־המישפט
וחבר המושבעים של סנטה־

בישראל וה לא היה קווה!
מי שקורא את הדיווח העיתונאי ממישפשה של אורלי חידה
מרגיש כי הילדים של בני־הזוג נפגעו ללא תקנה. הרי באחד הימים
יגדלו הקטינים ויוכלו לקרוא בעיתונות כי אמם האשימה את
אביהם במעשים מגונים בילדה כת ה־.3
אם לא נפגעה הקטינה ממעשיו של האב, אין ספק כי תיפגע
בעתיד, כאשד תקרא את הדיווח מבית*המישם ט. גדאה כי במדינת
קליפורניה איו איסור־פירטום על מעשים באלה.
אילו היה המישפט מתנהל בישראל, אין ספק בי חלק ממנו היה
מתגהל בדלתיים סגורות. ואף אם עורבי־הדין של הצדדים לא היו
מבקשים, משוס״מה, את סגירת הדלתיים, הרי שהחוק אוסר
במילא כל דיוו ח על פגיעה במוסר לגבי קטינים, ועל בן אי־אפשר
היה לדווח על״כך בעיתונות.
התובע האמריקאי אמר בי לא עיין בתיק האבהות שהגישה
האומנת נגד הד״ר רון לפין, מכיוון שפרסים אלה חסויים. אולם היא
עלתה על דונן־העדים וסיפרה כי הרופא אנס אותה, ושבתה,
שנולדה זה עתה, היא תוצאת יחסים אלה. כך הופר לחלוטין גם
אילנה אל 1ן ₪
החיסיון שבתיק-האבהות.

אנה, קליפורניה, קובעים כי אורלי
לפין, בשתי העבירות נגדה או, אלו הים,
חשבתי, שתמהר קצת, שתגיד אם
אני אשמה או לאז התחלתי להתפלל.
,לא אשמה!׳ שמעתי אותה אומרת.
צרחה איומה נפלטה מפי, נכנסתי
להיסטריה של בכי.
״זה היה הסוף של מישפט שנמשך
שלושה שבועות בצורה אינטנסיבית.
אילו הייתי נמצאת אשמה, הייתי יכולה
לשבת בכלא שלו ש שנים.
״נפלתי לתוך זרועו תיו של עורך־
הדין שלי, בחבקי אותו חזק, ומילמלתי
מילות־תודה. שמעתי את הקהל מריע.
ניגשתי, בוכה ורועדת, לחברי חבר־המושבעים,
חיבקתי אותם והודיתי
להם. עורך־ הדץ שלי דיבר, מצלמות
תיקתקו, עיתונאים שאלו שאלות, ואני
רק ראיתי את פניהם של שני י ל די
ושמעתי את קולם, :ממי, ממי׳ .התע לפתי
מחוסרת־הכרה.׳׳
חבר־המושבעים הביע את דעתו כי
שני בני־הזוג אינם דוברי־אמת ולא
גילו את הכל בבית־המישפט. חבר־ה־מושבעים
קבע כי התובע לא הוכיח את
האשמותיו מעל ל כל ספק.
כעת החלה מילחמתה האמיתית של
אורלי: לקבל בחזרה את ילדיה, אחרי
שבהסכם־הגירושין ויתרה על החזקתם.

— — 41י