גליון 2676 מתאריך 14 בדצמבר 1988

אנו מבטיחים
חרים וגבעות
ה רי ם ע מו סי שלג וגבעות ציוריות, מ ס לו לי ס קי מ טו פ חי ם ופונד קי
דרכי ם מ כני סי או ר חי ם. אוי ר צלול ומס לו לי טיו למרת קי ם,
מטע מי חורף במסע דו ת ובתי קפה שו ק קי ם, מלונו ת עם אוי ר ה
ח מי מ ה ופונד קי בירה מ ל אי שמחת חיי ם.

זוהי אוסטריה של חורף, שאליה באים מביני דבר מכל העולם.
שבוע של בריאות

בילוי

חופשה

ב קיצבי הל

בוינה

בבא דג ס טי ץ

מ לון 5כוכבים ,
פנסיון מלא, השגחה
רפואית, עיסוי,
סאונה, טיפולי
הרזיה ויופי.

4ימים 3 -לילות,
חצי פנסיון במלון 4
כוכבים, הסעה מנמל
התעופה למלון או
בחזרה, חצי יום סיור
בוינה, ערב אוסטרי
טי פו סי, ת ח בו ר ה
חופ שי ת במ שך 3
ימים, כניסה חופשית
לקזינו.

7לילות +ארוחת
בוקר במלון בדרגת
תיירות.

המל צו ת ח מו ת תו כלל קבל אצל סו כני הנ סי עו ת ובמ שרדי
נתיבי אויר או ס ט ריי ם -נציגי מ שרד ה תיי רו ת ה או ס ט רי.

תל אביב

חיפה

בן יהודה 17 טלפון 652244

מחניים 4א׳ טלפון 389442,389988

בזי ב ח ביגז
הלכה מפור שת
על גישתם של החרדים לדמוקרטיה
(״הנדון / ,העול הזה .)30.11.88
מניין הגיע אורי אבנרי למסקנה, כי ״מי שדוגל
בשילטון־ההלכה ...פוסל אוטומטית את הרעיון
של שילטון־הרוב״?
הלא כתוב בתורה, במפורש :״אחרי רבים להסות׳
(ששת כ״ג< .ירוחם יהודאי, ירושלים

טרנספר רבוי־ברק
על אחוז התושבים הדתיים בתל-
אביב(ראיון עם שלמה להט, העולם
הזה .)30.11.88
אינני חרדי ואינני דתי. אבל אני ארם ליברלי,
בדיוק כמו ראש עירנו הנכבד, צ׳יץ׳ ,ואני מוחה
בכל לשון של מחאה על
תשובתו לענת סרגוסטי,
כאשר היא הסבה את
תשומת־ליבו לכך, כי
מיספרם של התושבים
החרדים והדתיים בתל־אביב
גדל. צ׳יץ׳ ביקש,
כנראה, להרגיע את הכתבת
של השלם הזה וכך
הוא ענה לה :״בשביל
מה אני ראש־עיר? אני
אדאג שהפרופורציות

יישמרו!״ יהט כיצד ידאג מר להט לשמירת הפרופורציות?
כיצד הוא יפתור את הבעייה הדמוגראפית הזאת,
המאיימת, כביכול, על תל״אביב? האם הוא יבצע
טרנספר לבני-ברק? עובד פולקמן, תדאביב

קריזה טהורה
על רכישות־הבהלה של המצפים ל פיחות
אפשרי(״מתנפלים על מטב עות״
,״תשקיף״ ,העול הזה
.130.11.88
כאשר הישראלי המצוי תופש קריזה, הוא שוכח
אפילו את יסודות תורת־החשבון, אותם היה
אמור ללמור בכיתה גימ״ל או דל״ת.
אחרת כיצד אפשר להסביר את ההסתערות על
סדליות־הזהב? הלא השווי של האונקיה האחת
(כ־ 31 גרם) של הזהב הטהור במדליה, הוא, בימים
אלה, כ־ 430 דולר ( 690 שקלים) .אז, עם כל הציפייה
לפיחות אפשרי, לשלם •פרמיה של *45
( 1000 שקלים במקום 690 שקלים)?
.שרית פטישי, פתח־תיקווה

רציף מס 9

על פריקת פחם בנמל אשדוד(״הפיל
הלבן החדש״ ,״אתה והשקל״ ,העולם
הזה .)30.11.88
הכתבה של העולם הזה מחייבת כמה הבהרות:
• בנ מ ל אשדוד לא
בונים נמל־פחם ואף לא
רציף מיוחד לפריקת־פחם.

ב שנ ת 1985 החליטה
הממשלה, בניגוד
לדעתו של שר־התח־בורה,
מר חיים קורפו,
אשר צידד בהרחבת נמל
אשדוד לכיוון צפון ובניית
רציפים עמוקי־מים
לאוניות־פחם גדולות, קורפו להשתמש זמנית ברציף
מס׳ ,9שהיה בשלבי־בנייה מתקדמים, גם לפריקת
אוניות־פחם.
• השקעות רשות־הנמלים בנושא הפחם בנמל
אשרור מסתכמות ב־ 17 מיליון דולר, לצורך
בניית מסוע להעברת הפחם מהרציף למאגר
בעורף־הנמל, ולא ב־ 250 מיליון דולר, כמצויין
בכתבה.
• ולבסוף, גם בנמל אשדוד יוכלו לעגון
אוניות בנפח של 160 אלף טונות, לאחר שאלה
יפרקו חלק ממיטענן במזח הפתוח בחדרה.

י. בר־משיח,
חבר רשות הנמלים 1הרכמח. תל־אביב

התקדים שד מ שה
על מיצווה שחייבים לשמור(״דתיים
בלי כיפה״ ,העולם הזה .)26.10.88
אני מאוד מתפלא על גישתו של מזכיר התנועה
הרפורמית, מאיר אזרי, לנושא שמירת־הש־
(המשך בעשר )4 1 העולם הזה 2676

שליח האור

פתבת השער הקדמי:

ההימור המסוכן

משה קרוי, ד״ר לפילוסופיה, שהתפרסם
לפני עשור ויותר, עת הטיף לאגואיזם צרוף,
חזר ארצה אחרי 13 שנה ובפיו תיאוריה
חדשה על מהות העולם והיקום -המילחמה
בין בני-אור לבני־חושך ועל
הקטסטרופה הצפוייה בק-
רוב, לדעתו, למדינת ישראל.

סימני־השאלה המרחפים על הפעולה
בדאמור שבלבנון. האם היתה זאת
הפגנת־כוח ביום־השנה הראשון לאיג־תיפאדהז
או שמא הפגנת־כוח ליצחק
רבץ! האם לא היה העיתוי גרוע, המיקום
רע והסיכון גדול! האם פיקד דן
שומרון על פאשלה בלבנון,
הימור מסוכן, שבסופו כמעט
והושארו • 4חיילים בשטח!

מעצרשווא

זה יכול לקרות לך, זה יכול לקרות לכל
אחד. זה קרה לאזרח מכובד אחד (מנהל-
חברות) שהתעורר בבוקר ומצא עצמו
מסובך בסיפור קפקאי: האשמת-שווא, כפי
שקבע בית-המישפט בסופו של דבר, על
קשירת קשר לביצוע רצח.
^ 1 1סיפורו של אותו אזרח על
הפרשה -בספר שראה אור.

כתבת השער האחורי:

העין השנ״ה
שר שנטו

יורם שפטל ממשיך לקבל מיכתבי״איומים,
חתומים על־ידי מתחזה וממשיך לקבל טיפול
בעינו הפגועה. שפטל התל״אביבי עולה לשם
כך, מדי יום, לבית״החולים בירושלים, אך אינו
יכול לנהוג ב״פורשה״ המהודרת שלו, בגלל
התחבושת על עינו ולכן גייס נהגת -יפהפיה
^ מהממת וחטובה הנוהגת במכונית
1י והמחליפה את תחבושתו. שפטל
^ > 3מכנה אותה :״העין השנייה שלי.״

עד מתי?•

זאת היתה תמצית זעקת־השאלה אותה
הטיח דן אלמגור בפני המפגינים בתל־אביב
במלאת שנה לפרוץ האינתיפאדה. עד מתי
נהרוס לא רק את כבודם של הפלסטינים
כעם, כבני-אדם, אלא גם את כל מה שה־אמנו
בו, שנתן לנו תמיד
£כוח, גאווה, אמונה. הא ב־אמת
כבר אדם לאדם-ז א ב!

איר לעודד אותו?

פרק נוסף בסידרה של ענת סרגוסטי איך
להיות הורה. הפעם: שם לא הצליח להרכיב
את כל בית־הצעצועים. לא כדאי להגיד לו
שנכשל. צריכים להגיד לו שהצליח חלקית
במשימה קשה. זה ידגיש את
כוחותיו ויעודד אותו להמ־

שיך ולהתאמץ עד שיצליח.

המסד של גיקסון
דפנה ברק ראיינה שוב את ג׳סי ג׳קסון -
הפעם במכונית בדרך ממרכז מנהאטן אל
נמל״התעופה. בין הפקקים סיפר לה על
תוכניותיו ושאיפותיו ועל מסר ספציפי
לישראל :״הייתי רוצה שא-
1 1 1 1 1רצות״הברית תצעד לקראת
הכרה במדינה הפלסטינית!״

7/77 המרחרח 8חוחת:

ציידי הצבעים 1983 ,

דו״ח כרונולוגי על המטוטלת הלשונית
וההתנהגותית של הפוליטיקאים לקראת
הרכבת הקואליציה, כל קואליציה. שימעון
פרס ויצחק שמיר, עוזי ברעם ורוני מילוא,
הרב אברהם רביץ והרב יצחק פרץ באמירת
דברים והיפוכם, לפעמים באותו יום,
לעיתים ביום שאחריו, תוך טוויית תככים
וגוכלויות, הולכת שולל של 1 יריבים וידידים והליכה לול-
ימית ומתמשכת על חבל דק.

21 חודשים לפני פרוץ האינתיפאדה פירסם
אורי אבנרי סיפור בדיוני, שצפה את ההתקוממות,
שלה מלאה בשבוע שעבר שגה. גם
מנהיגים פלסטיניים שקראו בשעתו את
הסיפור הבדיוני הזה לא האמינו שמרי
פלסטיני כזה אפשרי. הוא היה בלתי־סביר
מ די 12 .החודשים האחרונים הוכיחו כי
המציאות לעיתים חזקה גם
מהסיפור הבדיוני ביותר,
המתפרסם עכשיו שנית.

דו־קוב למען אשה

ויטה האמיצה

אחרי 59 שנות-נישו-
אין איבד בשבוע ש עבר
יוחנן באדר, ה קשיש
הדגול של תנועת החרות (בתצלום)
את אהבת״נעוריו, אשתו לאורה, שלמענה
הרג, בצעירותו, אדם בדו״קרב בפולין
ובלבד שיזכה בה. העולם הזה מספר על
חייה של לאורה באדר, לצידו של יוחנן
באדר, חיים מלאי תהפוכות
^ מקראקוב הפולנית עד שי-
כון הוותיקים ברמת-גן.

היא עמדה בשבוע שעבר בעין-הסערה.
המימסד האמריקאי־יהודי רגש על פגישתה
של ריטה האוזר, הפרקליטה היהודיה ה מבריקה
מניו-יורק, עם ראשי אש״ף, ו-
ביניהם יא סר ערפאת, בסטוקהולם. דפנה
ברק ראיינה אותה ושמעה
0 0גס את דעתו של אבא אבן
עליה :״היא אשה אמיצה!״

דף חדש
מקומוניזם לחזרה בתשובה
גרשון קניספל מספר את סיפורו של יוסף
הירש: פרופסור בבצלאל, מבחירי הרשמים
בישראל, שעשה את הדרך הארוכה ממש נתו
של לנין ועד הכיפה היהודית. עתל
ברוידא סוקרת ספרו המ-
פורסם של תומאס הארדי ו-
נתן זך על נובלה שלא תישכח.

המדורים הקבועים:
מיבתבים — קול חרד וחרדה
איגרת העורך — שפה שרירית
על המציצן בעל אוסף המישקפות שדרכן
אפשר לצפות גם בנשים המתפשטות מעבר
לקו הירוק • על הדוקטור הגרוש שגילה
את יתרון הכלה הספרדיה על האקסית
האשכנזיה • על החברות הטובה של
ירדנה ארזי (בתצלום) עם מעצבת-
התלבושות שלה שעלתה על שרטון ועל
החתן של פיליס גלזר, ה מומחית
לבישול טבעוני, ש שב
מארץ אפריקאית עלומה.

נ , 1י א
וחזקה הנדון — מדינה ספ״ר
במדינה — ם דריכי־הטלפונים
של שלם הסדור
תשקיך — ליטיום לזמרת
אנשים — גורבאציוב והסיליארדר
הנידורק׳
יומן אישי — ורשים ותיסוים
אתה והשקל — האיותיפאדה כתירוץ תמרורים — על עצים ואמים

אתה והשקו

המצליחנים

הולך להם לישראלים באמריקה: משה
דיאמנט, בארץ מדפיס כיתוביות ל סרטים,
מצליח שם בגדול בעולם הסרטים.
מנחם פריהר, טייס מיל׳ ובנו של נהג דן
לשעבר, משגשג עם פרוייקטים־ענק של
בנייה והי רושלמית-במקור שולה אל, מנ-
הלת סניף של חברת־תמרו-

ץ קים ידועה בחנות־היוקרה
בלומינגדייל.
הניו-יורקית

לילות ישראל — שבם אח״ם׳
01 יחד
ד)? חדש — חלום בלשת
תשבץ — שבט שודדים גרש׳
(שש אותיות)
מיכתבים לרותי -עיניים שזלות
ויד לברית׳
קולנוע — כרוניקה של כישלון
מה הם אומרים — .ויטמין ס* כש
אלוהים — לם׳ שמאמין בזר
גם זה וגם זה — ברזרי־מר
רחל המרחלת —הכדותלו והיפהפיה הורוסקום — השמש עחבזז

בזיבגזבים

7זניב•1

• גלי

תמיד הקדשנו בשבועון זה תשומת־לב רבה
לשפה.
השפה היא מכשיר־העבודה של העיתונאי, חד
מר״הגלם של התיקשורת. כאשר הקמנו את המערכת
הנוכחית של השלם הזה, לפני יותר נד 38
שנים, ידענו שעלינו ליצור שפה עברית־עיתר
נאית חדשה, כדי לממש את התפיסה העיתונאית
שלנו.
לפני כמה שבועות, במסיבה קטנה של ידידים,
דיברו כמה עיתונאים על השפה של השלם הזה,
שעליה התחנכו מנעוריהם.
אמנון דנקנר, שסיפר
כי התחיל לקרוא
את העולם הזה בירושלים
באמצע שנות־העשרה
שלו, הגדיר את
שפת העולם הזה כ״שפה
שרירית ורזה.״ כמה מהאחרים
חזרו על כך.
זוהי הגדרה טובה.
רצינו ליצור שפה פשר
מה, עניינית, מדוייקת.
שפה מדוייקת פירושה
שפה תיקנית, כי לא יתכן דיוק כאשר אץ
משמעות קבועה למילים. רחמו את השימוש
בסלאנג, אלא במיקרים שהחומר חייב זאת(ציטוט
דברים מפי דונרי־סלאנג, או כתבלץ לשפתו של
בעל מחר אישי) .העיקר הוא שהקורא יוכל
לקרוא את הדברים בשטף, מבלי להיעצר, מבלי
לתמוה על משמעות הדברים.
אנחנו עדיין דבקים בכללים אלה. זיהום השפה
בכמה מכלי־התיקשורת, העוטפים בורות לשונית
במעסה של חברהמניות, אינו נראה לנו בלל.
פלומה ישו
משום־כך אנחנו שמחים תמיד לקבל הערות
מידי קוראים שהם ידענים בענייני־לשון,
הגורמים לנו לחשוב מחדש על נושאים לשוניים
השנויים־במחלוקת.
כזהו מיכתבו של הד׳׳ר ראובן סיוון, שקיבלתי
באחרונה, ובו כמה השגות על שפת השלם הזה.
. .נראה שגם אתה, כעורך, לא קיבלת שלזמר
כותבים בז־ — לומר ולא לאמו. לאסר הוא הכתיב
החסר של לאשר התנ׳כי, ולזה ודאי אינך
מתכוון. תסלח לי על שאני מפנה אותר פשוט
למילון אברשושן(.הגדול״ ,ארבעה או שמונה־תישעה
חלקים) ,ערך לומר. כידוע, גם המילה
כחמר מורכבת מל־ +לזמר.״
מקובל. אנחנו מקפידים עכשיו על הכתיב
לומר.
לא כן לגבי ההערה הבאה.
.עניץ שני הוא ישו, שמו של ישו הנוצרי זה
אלפיים שנה בתלמוד ובכל הספרות העברית. יש
ספרים מונומנטליים, כגון ישו הנוצרי של יוסף
קלוזנר, וכן בכל ספרי ההיסטוריה העברית. מובן
שבכל האוצ־קלופדיה העברית שמו של ישו כתוב
ישו. היחיד שכתב ׳שוע הוא סלקינסון, בתרגום
העברי של הבריח החדשה, מטעמים מיסיונריים,
במובן. בא1ציקלופריה העברית הגדולה של מסדה
יש עשרות עמודים תחת הכותרת ישו. קלוזנר,
ליבוביץ ושאר חוקרים מובהקים לא פחדו שיקראו
ישו, כשם שאתה מסביר.״
מצטער. איני יכול לקבל זאת. הסיבה היחידה
לאיות השם ישו בכל הדורות היתה השינאה העזה
לאבי הנצרות. הוא היה יהודי מנצרת, ושמו היה
ישוע. האיות ישו (ראשי־התיבות. ימח שמו

וזיכרו״) הוא תעמולתי ומגמתי, ויש להיפטר
ממנו בימינו.
הערה נוספת של סיוון:
.עניץ אחר הוא דבקותכם בתעתיק כס של
האות צ. כידוע לכל — וכך גם קבעה האקדמיה
ללשון — xבימינו הוא קס: ניקסון, אקספרס,
מקסיקו, מקסימום, טאקסי, סקס, מיקסר. גם טקס
בעיקרו מייוסד על יוונית. ההיאחזות של כמה
כותבים כאלכסנדר מצחיקה, מפני שאין אנחנו
יודעים איו ביטאו את המילה הזאת. לפי חוקי
הדיקדוק, כי בשווא מבוטאת כ־ לא־דגושה. מלבד
ואת יש גם אלקסנדרה בתלמוד, בק׳.
״גם אתה, וגם קצת הארץ, נזהרים לפעמים
שלא לתעתק \ בק: למה? בכה ...אבך שושן
במהדורתו האחרונה שינה במילון את כל הכס׳

הגר והגיורת

כתוספת למיכתבו שלח לי סיוץ קטע
משעשע, כנראה לרגל הוויכוח על ״מיהו יהודי׳
ו״סיהי יהודיה״.

הנה דבריו:
שלוש נשים ביד הלשון:
הראשונה היא רווק ששמרה על מעמדה הרם
בזכות נשיותה.
מגילת חח היא מגילת־היוחסץ של דויד המלך.
לפיה היה דויד בן נכדה של רות המואבייה
מנישואיה עם בועז.
לכאורה יש כאן פסול, שכן התורה אוסרת
בפירוש. :לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳״ .ער
עולש על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים
בדרך בצאתכם ממצרים, ואשר שכר עליך(בלק,
מלך מואב) את בילעם בדבעור ...לקללך״ (דברים

חז״ל עסקו בשאלה זו, ובאהבתם הרבה לדויד
המלך ע״ה ביקשו ללמד סניגוריה על נישואין
אלה ודרשו(ביבמות ע״ו עמ׳ בי) שהאיסור חל על
״עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית״.
השנייה — בת־יפתח — יכלה להינצל ממוות
אילו טענה.״.
לפי שופטים פרק י״א נדר יפתח בפחזותו נדר
לה׳. :אם נתץ תיתן את בני-עמון בירי, יהיה היוצא
אשר יצא מדלתי ביתי ...והעליתיהו לעולה.״
רצה הגורל ובתו היחידה יצאה לקראתו.בתופים
ובמחולות״ ויפתח, בוודאי למגינת לבו, קיים את
נדרו.
האם באמת זה היה נדרו? לדעתנו, כ־3200
שנה לאחר־מעשה, יכלה בת־יפתח להינצל ממוות
(ובוודאי שאביה גם הוא היה שמח על-כך) אילו
טענה שאביה הכריז ״היוצא אשר ייצא״ (ולא
.היוצאת אשר תצא״) והעליתיהו לעולה. והיא
.יוצאת״ ,ועל כן היא פטורה.
השלישית היא המשוררת אלישבע (- 1949
,)1988 שהפסידה טיול בעיר העתיקה בירושלים
עם סופר גדול. במיכתב אינטימי של ש״י עגנון
לאשתו, שנשלח מירושלים ב־,( 1925 אסתרליין
יקירתי׳ ,כתבי עשן, עמ׳ )109 נאמר:
בליל שבת הלכתי לנשף אשר עשו לכבוד
אלישבע, גיורת מרוסיה שכותבת שירים עבריים.
ביום הראשון בבוקר בא אצלי בעלה, לבקש אותי
בשמה לטייל איתה בעיר העתיקה, אבל יען אשר
לפני־הצהריים אני עובד, לא מילאתי את רצונם.
״ואהבתם את הנר״ כתיב, ולא את הניירת.

י(המשך מעשר )3י
בת. הוא נוסע במכונית בשבת והוא רואה טלוויזיה
בשבת, אולי מפני שלא כתוב במפורש
בשום מקום בתורה שאסור לנסוע במכונית בשבת
ושאסור לצפות בטלוויזיה בשבת. אבל להדליק
אש בשבת?!
הרי אזרי לא יכול להתחמק מצו מפורש(ששת
ל״ה) :״לא תבעירו אש בכל מושבותיכם ביום
השבת!״
אמנם אזרי יכול לטעון שאין יהודי אחד
בעולם המקיים את כל תרי״ג מיצוות התורה
ועובדה שאפילו משה רבנו לא הצליח לקיים את
כולן(למשל, אלה התלויות בארץ, שאליה משה
לא הגיע כלל) .אבל שמירת־שבת זוהי לא סתם
עוד אחת מהמיצוות, אלא אחת מהחשובות ביותר!
גלעד כהן, רמת־נן

קול חרד וחרדה
על פן נוסף של הנחירות הראשונות
בארץ־ישראל (״מיכתבים״ ,העולק
הזה .)30,11.88
הופעתה המוצלחת של רשימה ז׳(בלתי־מיפ־לגתיים)
בבחירות לאסיפת־הנבחרים באפריל
1920 לא היתה הפן המעניין היחיד של אותן בחירות.
כבר
אז היו בעיות עם החרדים. הם לא הסכימו
שנשותיהן יופיעו בקלפי ומאידך הם לא רצו לוותר
על קולותיהן.
המוצא שנמצא הראה כבר אז, כי החרדים יודעים
לגבות את שלהם: נקבע, כי מכיוון שהנשים
החרדיות לא יצביעו, יצביעו בעליהן במקומן, ותהיה
להם זכות של הצבעה כפולה, אחת עבור
עצמם ואחת עבור בת־זוגם.
יפה לוריא, ירושלים

חדשות מן החזית ()3
עוד על ראשי־תיבות צה״ליים
(״מיכתנים״ ,העולם הזה 10.2.88
והלאה).
חזרתי מהתרח״ט. כשהיתה לי אפשרות לישון,
ישנתי בשק״ש. וכשלא ישנתי, הקפדתי למלא
אחרי כל הפקודות, כדי לא להסתבך עם החש״ץ.
תרגום לעברית: חזרתי מהתרגיל החטיבתי.
כשהיתה לי אפשרות לישון, ישנתי בשק־השינה.
וכשלא ישנתי, הקפדתי למלא אחרי כל הפקודות,
כדי לא להסתבך עם חוק השיפוט הצבאי.

טוראי(מיל׳) שבתאי קולודני,
ראשון־לציזן

אופוזיציה לחומייגיסתאן
על התגובה המתבקשת להצלחה
החרדית (העולם הזה .)2.11.88
כל מי שחרד לדמותה הרוחנית והתרבותית
של המדינה, כתוצאה מהקואליציה העתידה לקום
עם הגורמים׳החרדים הקיצוניים, כל מי שחרד
מהפיכתה של מדינת ישראל לחומייניסתאן יהודית,
חייב לתת יד להקמת אופוזיציה חילונית
עיקבית ולוחמת, במיסגרת הליגה לכפייה דתית,
ויתקשר לת.ד ,9211 .חיפה .31092
מיכאל(מייל!) פלג, חיפה

ט 1ר קורה מבין עיניך
על מחדל של עורך מדור המיכת־בים
למערכת (״מיכתבים״ ,העולם
הזה .)2.11.88
השגיאות הרבות בעברית בכלי־התיקשורת הן
תופעה ידועה, שהתרגלנו אליה. אבל ישנן שגיאות,
החורגות מהשיגרה והמלוות קוריוזים. אחת
כזאת היא השגיאה שראתה אור בהשלם הזה.
הקורא בן־מנחם כתב מה קרה לאורי אב־נרי?
האם קהו עיניו מראות?״ ועל זה אני אומר:
מה קרה לעורך מדור המיכתבים למערכת? האם
כהו עיניו מראות? שוקי ילין, פתח־תיקחה

תגובה מתבק שת
על השימוש במכונת״האמת (״מי
הפיץ את השמועה תשקיף״,
העולם הזה .)9.11.88
אופנה חרשה באה למדינה. ברגע שנופל החשד
הקל ביותר על קבוצת אנשים, בכל נושא
שהוא(כמו בידיעה שפורסמה בהשלם הזה, כאי

אחד הבכירים הוא הומו־סכסואל) מייד מזעיקים
את מכונת־האמת.
זאת פגיעה קיצונית בצינעת־הפרט וזאת גם
חוצפה תהומית ומה שמדהים אותי כל פעם
מחרש, שטרם נמצא מוזמן כזה למכונת־האמת
שישיב כפי שצריך :״מכונת־אמת? אביך שיילך
אלי ביגמן, ירושלים
למכונת־אמת!״

גם אתה. ברוטוס
על איזכור רמזים מיניים (״תשקיף״,
העולם הזה )23.11.88
בשבוע שבו העיתונות הכתובה נהנתה להבליט
ידיעות שעסקו, בצורה ברוטלית ממש,
בענייני־מין — מן המטורף שתלש את שק אשכיו
של יריב בעל כלב, דרך הפרוצה שביקשה לגבות
אתנן כפול מגבר גדל־אבר ועד להודעה החשובה
של קופת־חולים שהיא מנפקת גלולות המבטיחות
זיקפה של ארבע שעות, ציפיתי למצוא, לפחות
בין דפי השלם הזה, מיסתור ממתקפת הגסויות
האלה.
אבל, לא! מדור תשקיף מצא משום מה לנכון
לדווח על ניבול־פה בישיבה של ועד־עובדים
מסויים: כאשר חברה בוועד שאלה מדוע הנשים
דפוקות — בשכרן, היתה הכוונה — ענה איזה
חבר חסר־רגישות :״מפני שהן נהנות מכך!״
אלה שטיין, רנזוז־נן
גם אתה, ברוטוס?

שכל ש ד 13י

על התלבטויותיהם של כמרים קא־תוליים
בימי״הביניים(״הנדון״ ,העולם
הזה .)23.11.88
לא יעזור כלום. הגויים באמת מטומטמים. אם
זה מה שהטריד את הכמרים שלהם בימי־הביניים,
כמה מלאכים יכולים לרקוד על ראשה של סיכה.
זה לא רק מראה שהגויים עוסקים בשטויות,
אלא גם מראה שאין להם שכל. לו היה להם שכל,
שכל יהודי, היו שואלים כמה מלאכים יכולים
לעמוד על ראשה של סיכה. כי כאשר המלאכים
רוקדים על ראשה של סיכה התשובה המכסימלית
היא שניים: מלאך אחד המחזיק במלאך השני, כל
האחרים היו נופלים מראש הסיכה בעיקכות
ההרעדה של הריקודים.
אלי בן־יהודה, חדאביב

אמור לי מר. שמך
על שמו של תינוק טרי(״דין אמת״,
״יומן אישי״ ,העולם הזה .)23.11.88
מן השלם הזה אני מצפה לדיווח עובדתי מוצק
ולא לסברות־כרס. ייתכן מאור שלאותו זוג
ישראלים החי בוושינגטון יש מניעים הרבה יותר
ענייניים למתן השם לתינוק הטרי שלהם.
מדוע לייחס להם כוונות ירידה סופיות
והשתקעות בניכר כסיבה למתן שם, הפוזל כביכול
לסביבה האמריקאית? אולי הם דווקא נתנו
לבן את השם אמת זכר לנטיית ליבם המיפלגתית,
למערך, שסימנו בבחירות הוא, כידוע, אסת?
עובדה ששם האב כן ושם זה בוודאי ניתן לו על־ידי
אביו(סבו של התינוק אמת) מן התקופה בה
קראו ברחובות ״אמור כן לזקן!״ (דויד בן־גוריון).
מאיר קמיר, רחזבות

פר שת איזמיר
על יהודי יוון בתקופת השואה.
אני היסטוריון של יהודי יוון ואני מחפש חומר
על המאמצים של גורמים תורכיים להציל פליטים
יהודיים מיוון בזמן השואה.
לפני שלוש שנים (השלם הזה )14.8.85 כתב
קורא בשם דויד שוורץ מתל־אביב, במיכתב למערכת,
על .״פרשת איזמיר״(הברחת יהודים מאתונה
לאיזמיר בספינות־דייג יווניות).
הייתי רוצה ליצור קשר עם קורא זה בהקדם.
יצחק כרם, ירושלים .
• כתובת הקור א כרס; ירושלים, תלפיות,
רחוב שלום יהודה ;10/8טלפון; 710937י.02

כתובת המערכת

קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גודמן ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 11. 341667ז/ן ןץ ן/ו!מ.

העולם הז ה 2676

1 1 1 1־־ 1 1

,אדון הנ עוי א, אתה ^ז־ין־ ד ה ^ ידאות הואאמר

מדינה ספייר
ס דוני הנשיא, אמר יצחק שמיר כאשר הוזמן להארכת המג־דאט
שלו. אתה צריך להציל אותי. אתה צריך להציל את
המדינה.
מה העניין, שאל חיים הרצוג.
העניין הוא שאני תקוע בבוץ. אני תלוי בחרדים ה— האלה, והם
פושטים את העור שלי. את העור של המדינה. בכל תולדות
המדינה עוד לא היתה סחטנות כזאת.
זה כבר לא עניין של ויתורים ופשרות. זה חיסול המדינה
הציונית, פשוטו כמשמעו.
נאלצתי להבטיח להם להעביר את חוק.מיהו יהודי״ .לא הבנתי
בהתחלה עד כמה זה חמור. חשבתי שזה נוגע לכמה עשרות גרים.
אבל עכשיו מסתבר לי שזה הולך להתפתח למימדים של אסון
לאומי. זה לא יהיה משבר חולף. זה יהיה ניתוק המרינה ממיליוני
היהודים באמריקה, שאנחנו זקוקים להם.
חוץ מזה יש המטורפים האלה בימין הקיצוני. גנרי. רפול. יובל.
גאולה. משוגעים אחד־אחד, לא עלינו.
אי־אפשר יהיה לנהל את המדינה עם שבע מיפלגות קטנות.
שיבעת הגמדים האלה ישגעו אותי, זה את זד״ ואת המדינה. יהיה
משבר ממשלתי כל שבועיים.
אדוני הנשיא, תציל אותי!
איר אציל אותך, שאל חיים הרצוג.
פנה בקריאה פומבית לפרס ואליי, קרא לנו לחדש את המשא־והמתן
להקמת ממשלה רחבה!
זה לא קצת חורג מסמכויות הנשיא? שאל הרצוג.
אולי. אבל גורל המדינה חשוב יותר, אמר יצחק שמיר.

^ דוני הנשיא, אמר למחרת היום שימעון פרס, כאשר הוזמן
\ 1למישכן־נשיאי־ישראל. אתה צריך להציל אותי. אתה צריך
להציל את המדינה.
מה העניין, שאל חיים הרצוג.
העניין הוא שאני תקוע בבוץ. אני ויצחק רבץ. התחלנו במשא־ומתן
עם הליכוד, ופתאום באה לישכת מיפלגת־העבודה ואסרה
עלינו להמשיך במשא־ומתן.
נכון שאני אשם בזה בעצמי. מודה. עשיתי הסכם עם אגודת־ישראל
להקמת ממשלה צרה. זאת היתה התחכמות מטופשת. אז
מה, אסור כבר להתחכם?
אגודת־ישראל דפקה אותי, כמובן. הממזרים האלה דופקים כל
מי שנוגע בהם בקילשון.
עכשיו אני לא יכול להמשיך במשא־ומתן עם הליכוד. עומדת
לקום ממשלה שתהיה אסון לאומי. ממש חורבן בית שלישי. יהיו
בה כל המטורפים מימין והמחנה החרדי. ממשלה חומייניסטית־פאשיסטית.
גם שמיר יהיה בה שבוי. הם יהרסו את הכלכלה, יגרמו
לניתוק יהודי אמריקה, יפסיקו את תהליך השלום. הדימיון הכי
פרוע לא יכול לתאר לעצמו מה שיקרה. וזה גם יהיה הסוף שלי
ושל יצחק רבץ.
תציל אותי, אדוני הנשיא!
איך אציל אותך, שאל חיים הרצוג.
פנה בקריאה פומבית לשמיר ואליי, קרא לנו לחדש את המשא־ומתן
להקמת ממשלה רחבה!
זה עלול לפגוע במעמדו הבלתי־מיפלגתי של מוסד הנשיאות,
אמר הרצוג.
אולי. אבל גורל המדינה חשוב יותר, אמר שימעון פרס.
^ ינני בטוח שאכן התנהלו שיחות כאלה. אבל אני משער
שהתיאור הזה אינו רחוק מהאמת.
על כל פנים, הנשיא פעל בהתאם לכך. הוא פנה בקריאה אל
שמיר ופרס לחדש את המשא־ומתן להקמת ממשלה.
בעיקבות הקריאה התכנס מרכז מיפלגת־העבודה, והחליט ברוב
גדול להיענות לה. המשא־והמתן חודש מייד, ממש ברגע האחרון.

מניות הממשלה הרחבה זינקו שוב כלסי מעלה.

^ נשיא ידע שהוא עושה צעד די נועז.
\ 1אמנם, על־פי החוק יש לנשיא הסמכות הבלעדית להטיל את
התפקיד של הרכב־הממשלה על מי שהוא רוצה בו. זוהי הסמכות
היחידה שיש לנשיא, מלבד סמכות־החנינה.
החוק אינו מגביל את הנשיא בעניין זה. הוא יכול לפעול כר־אות־עיניו.
אפשר
לטעון כי פנייה פומבית לשתי המיפלגות הגדולות היא
ברוח הסמכות הזאת. יתכן מאוד. בכל זאת התהלך הנשיא הפעם
על קרח דק מאוד.

הוא עשה זאת, לדבריו, מפני שסניותיהם של אזרחים
רבים שיבנעו אותו בי הרוב הגדול של הציבור
רוצה בממשלה רחבה.
אם להאמין לסקרים שפורסמו(ולא קל להאמין לסקרים מסוג

כלשהו, אחרי מה שקרה) הרי הרוב העצום של הציבור — כ־^80
— אכן רוצה בממשלה של הליכוד והמערך, בלי הדתיים ובלי
המיפלגות הקיצוניות מימין ומשמאל.

ההתרשמות האישית שלי מתאימה לתוצאה זו.

^ מה רצה הבוחר? שאלה זו נשאלת שוב ושוב, והיא לוטה
₪1ערפל.

כמובן ,״הבוחר״ אינו קיים כלל. הוא לא היה ולא
נברא, אלא משל היה.

ביום־הבחירות לא היה ״הבוחר״ .היו 2,305,567 בוחרים, ולכל
אחד מהם היה רצון משלו, אם בכלל.

הבוחרים החרדיים דואגים לענייני־הדת. זהו עולמם, ואין להם
עולם אחר. כדי לקדם את עולמם, הם מוכנים לכרות ברית עם אלה
או עם אלה, ולא כל־כך חשוב להם עם מי.

הם עומדים מחוץ למעגל של המדינה. יש להם
מעגל אחר.
ם בן, מה רצה ״הבוחר״ האגדתי באמת?

ביום־הבחירות הוא רצה בטובתה של מיפלגה זו
או אחרת. אולם לא היתה מיפלגה אשר די בוחרים
רצו בה, כדי שתקים ממשלה.
רק מיעוט קטן רצה בממשלה שבה יהוו החרדים את לשוך
המאזניים.

רצון ״הבוחר״ ביום הבחירות לא איפשר להקים
שום ממשלה. פשוטו כמשמעו.
לא כן רצון האזרח כיום. כי בינתיים עברו כמה שבועות,
נוצר מצב חדש, ולאזרח היה זמן לחשוב.

ברור כי ברגע זה, לאור המצב הקיים, רוצה רוב
גדול של האזרחים בפיתרון שהנשיא העלה אותו על
הנס שלו: ממשלה של שתי המיפלגות הגדולות.
^ דאי להרהר לרגע על פירושו של רצון זה.
^ במערכת־הבחירות השמיצו שתי המיפלגות הגדולות זו את זו
בחריפות. הליכוד אמר כי המעיר עומד למכור את המדינה לא־ש״ף,
טפו־טפדטפו. המערך אמר שהליכוד עומד להוביל את המדינה
למילחמה ולכל מיני אסונות אחרים.

האם יישבו שניים אלה עכשיו יחדיו?

אילו האמין הציבור בתעמולת־הבחירות של שתי המיפלגות,
הוא לא היה מעלה על דעתו להושיבן עכשיו יחדיו בממשלה אחת.
הרי לא היה עולה על דעתו, למשל, לתמוך בממשלה משותפת של
רק״ח והתחייה.

למרבה מזלן של שתי המיפלגות, לא האמין הציבור
אף למילה אחת שאמרו במערכת-הבחירות.

אין הוא מאמין שהמערך עומד למכור את המדינה לאש״ף( .מה
גם שחלק גדול של הציבור כבר הגיע בסתר־ליבו למסקנה שאין
מנוס מהידברות עם אש״ף ).אין הוא מאמין כי הליכוד יספח מחר
את השטחים הכבושים ויוביל בזדון למילחמה.

למען האמת, אין הציבור מאמין שיש בכלל הבדל
כל־כך גדול בין הליכוד והמערך. שניהם מהווים בעיניו
את המרכז — זהו מרכז־ימני וזהו מרכז-שמאלי.

כל דיבור על ״רצון הבוחר״ הוא בגדר הפשטה.

בעניין החשוב ביותר — עניין השלום — אין הציבור מבחין
בהבדל גדול ביניהם. המערך לא הציע שום דרך סבירה לשלום,
אלא רק מליצות מתחכמות. הליכוד דחה את כל הדרכים לשלום,
אך בלב הציבור מקננת האמונה הסתומה שברגע המכריע יעשה
יצחק שמיר או אריאל שרון מה שעשה מנחם בגין בקמפ-דייוויד.
הציבור גם מאמין כי בענייני כלכלה וחברה אין בכלל שום
הבדל בין שתי המיפלגות, וכל הריב ביניהן הוא רק על חלוקת
השלל ביניהן.
בקיצור, הציבור אינו רואה הבדל של ממש בין שימעון פרס
ויצחק שמיר, או בין יצחק רבין ואריאל שרון. הבדלי אופי — כן.
הבדלי־סיגנון — בוודאי. הבדלי שיטות — קצת. הבדלים מהותיים
ממש — לא.

בכל זאת ניתן להגיד כמה דברים על ״רצון הבוחר״ .ובעיקר על
״אי־רצון הבוחר״.
הבוחר לא רצה בממשלה של הליכוד. אחרת היה נותן לליכוד
לבדו רוב מוחלט.
הבוחר לא רצה בממשלה של המערך. אחרת היה נותן למערך
לבדו רוב מוחלט.
הבוחר לא רצה בממשלה של הימין. אחרת היה נותן לפחות
לכל מיפלגות־הימין ביחד רוב מוחלט.
הבוחר לא רצה בממשלה של השמאל. אחרת היה נותן לפחות
לכל מיפלגות־השמאל והמיפלגות הערביות רוב מוחלט.

ך* וא הדין לגבי שתי המיפלגות עצמן.
\ 1אלמלא האמין פרס כי ההבדלים בינו לבין שמיר הם מיו־עריים,
לא היה משתוקק כל־כך לשבת שוב בממשלה איתו. ואלמלא
האמין שמיר כי ההבדלים בינו לבין פרס הם מישניים,לא היה
פותח במשא־ומתן להכנסתו לממשלתו.

ממשלת אחדות

העובדה הפשוטה היא ש״הבוחר״ נתן כמעט כוח
שווה לשני הגושים האלה, ולא נתן אף לאחד מהם
את הכוח להרכיב ממשלה.

הליכוד לבדו קיבל רק 23,942 קולות יותר מאשר המערך.
ואילו כל הגוש הימני כולו(הליכוד, התחייה, מולדת, צומת) קיבל
9061 קולות פחות מאשר השמאל כולו(המערך, שינוי, ר״ץ,

האם נובע מזה ש״הבוחר״ רצה בממשלת ליכוד־מערך? בוודאי
שלא.

אבל נובע מזה בהחלט ש״הבוחר״ לא רצה
בממשלה של אחד משני הגושים האלה לבדו.
מן השלילה נובע החיוב.
ך י• בר אחד ברור לגמרי :״הבוחר״ ל א רצה בממשלה של
1הימין עם החרדים, או של השמאל עם החרדים. הוא לא רצה
בחרדים בכלל.

כאשר עלתה אפשרות זו, והסתבר מה פירושה,
נחרדו רוב בוחרי הליכוד ורוב בוחרי המערך גם יחד.

בוחרי המיפלגות החרדיות בוודאי לא התכוונו להקים ממשלה
של הליכוד או של המערך. ענייני הליכוד והמערך מעניינים אותם
כקליפת־השום. לא אגזים אם אומר שגם ענייני המדינה מופיעים
אצל רבים מהם בדרגת־קדימות נמוכה מאוד.

אלמלא אמונה זו, לא היתה עכשיו מושמעת הקריאה
להקמת ממשלה רחבה. היא לא היתה כלל
אפשרית. לא יילכו שניים יחדד בלתי אם נועדו.

כל האדונים האלה מכירים זה את זה היטב. הם
ישבו ביחד בממשלה אחת במשך ארבע שנים. הם
מכירים זה את זה עשרות בשנים.

אין הם אוהבים זה את זה במיוחד. יש ביניהם מתחים אישיים.
אבל כולם יודעים כי יש להם קונסנזוס רחב. נוח לשמיר יותר
לשבת עם פרס ורבץ, מאשר עם הרב מה־שמו מאגודת־ישראל ועם
גאולה כהן. נוח יותר לפרס ורבין לשבת עם שמיר ושרון, מאשר
עם תופיק טובי ומוחמד מיעארי.

אחרת לא הד מדברים שוב על ממשלה רחבה.
^ צחק רבין הוא כבר־לשון, אך יש לו הכישרון לטבוע מדי פעם
מטבעות־לשון הנחרטות בזיכרון(ואיני מתכוון דווקא ל״חתרן
בלתי־נלאה״ ול״פודל של פרס״).

השבוע הכריז :״אין לי מדינה מפייר:״
חלק גדול של הציבור, ולא רק בצד השמאלי של קו־האמצע,
נחרד מפני המחשבה כי במשך ארבע שנים תנוהל המדינה על־ידי
חבורה של מטורפי הימין הקיצוני(״כהניסטים בעלי צילינדר״)
וחובשי מיגבעות שחורות. הוא מאמין באמת כי אלה יהרסו את
המדינה. כל חלופה אחרת נראית לו טובה יותר.

איני דדע אם הנשיא חרג מסמכותו או לא. אבל
אני די בטוח שהוא הביע את מישאלת הרוב הגדול
של הציבור.

ההימור המסוכן ־ הא הוא היה מוצדק

השאגות 0100] 1011
ך* רבד! מאוד סימני־שאלה ריחפו
1 1מעל לפעולה שביצע צה״ל ליד
דאמור בלבנון — הפעולה היבשתית
הגדולה הראשונה בעומק לבנון מאז
המילחמה האומללה.
אולם כרגיל בישראל, לא העז איש
לשאול את השאלה העיקרית והמכרעת:

מדוע
הוחלט בכלל על הסעד
לה הזאת?

• עיתוי אומר?
ך* אשי צה׳׳ל ושר־הביסחון טענו
1שאין כל קשר בין הפעולה הזאת
ובין נסיבות פוליטיות.
מעטים בעולם האמינו להכחשות
אלה. הפרשנים שמחוץ לישראל הסבירו
את עצם הפעולה והעיתוי שלה בכמה
תאריכים סמוכים:

• הפעולה בוצעה ביום־ה־שנה
הראשון של האינתיפאדה.
היא באה כהפגנת־כוח, כדי להו
כיח
שצה״ל לא נפגע על־ידי ההתקוממות,
וכי יכולתו המיבצעית עימו,
למרות הפיכתו בחלקו הגדול לכוח־שיטור
קולוניאלי.
לדעת ישראלים רבים, האינתיפאדה
פרצה בשעה שפרצה בעיקבות מעשה־הגבורה
של הגלשן ליד קריית־שמונה.
הגלשן היה שייך לאירגונו של אחמד
ג׳יבריל.

•הפעולה באה כמה ימים
לפני הופעתו של יאסר ערפאת

במושב המיוחד של עצרת האו׳׳ם, שייערך
למענו בז׳נווה. היא באה כדי להפגין
את המדיניות של ממשלת״ישראל
שלא להיענות לשום יוזמת־שלום פלסטינית,
ולהמשיך במילחמה.
מבחינה זאת היה היעד מוזר. הותקפו
דווקא מיתקנים של אחמד ג׳יבריל
(.החזית העממית לשיחרור פלסטין —
המיפקדה הכללית״) .ג׳יבריל אינו
שייך עוד לאש״ף, והוא שולל מכל וכל
את החלטות״אלג׳יר ויוזמת־השלום של
ערפאת. בעיני הפלסטינים, ג־יבריל

הוא סוכן סורי לכל דבר.

•הפעולה באה בעיצומו של
הוויכוח על הרכבת הממשלה
החדשה. היא יכולה להפגין את נוכ
חותו
וכוחו של יצחק רבין, ואת חשיבות
כהונתו במישרד־הביטחון.
כל ההשערות האלה הוכחשו בישראל
נמרצות. לפי דוברי צה״ל, העיתוי
עצמו היה מיקרי לחלוטין. היו ידיעות
מוסמכות על יעד מתאים, מבחינה צב
אית
היה ראוי לפגוע ביעד במועד זה,
ועל הפעולה הוחלט בלי קשר לנסיבות
מדיניות. נשמע גם רמז שהיה זה תרגיל
לבדיקת שיטות חדשות.
אולם ההכחשה אינה משנה הרבה.
החלטה המתקבלת בדרגה של שר־הבי־טחון
והרמטכ״ל מוכרחה לקחת בחשבון
את כל הנסיבות הפוליטיות. אילו היה
חשוב למחליטים שלא יתקבל הרושם
כי הפעולה קשורה ביוס״השנה של האינתיפאדה,
בנאום ערפאת ובמשא־ומתן
הקואליציוני, לא היו מחליטים
עליה בשעה זו.
כל פעולה כזאת, בעומק ארץ אחרת,
היא בהכרח בתחום סמכותו האישית
של הרמטכ״ל. ואכן, בשום הקשר לא
הוזכרה השבוע מיפקדת פיקוד־הצפון,
שהיתה אחראית לפעולה כזאת אילו
בוצעה בגבול ישראל או בגבול איזור־הביטחון
בלבנון.

כאשר הרמטכ״ל אחראי לפעולה,
השיקולים שלו חייבים
לכלול את הנסיבות המדיניות
הבינלאומיות. לאור העיתוי,
היתה זאת פעולה אומללה.

כלבים במשימות של התאבדות״שלא־מרצון)
,היו יעילות? האם אחרי שנה
של אינתיפאדה נפגעה רמת־האימונים
של צה״ל ונפגעה המוטיווציה של חייליו?

אלה הן שאלות נכבדות,
שהתשובות עליהן לא יוודעו
לב לגבי כד
במהרה! ילציבור. אולב
נשמעו השבוע ספקות ותמיהות,
שהיו מלוות בביקורת
במוייה או גלוייה על ח שומרון,
הרמטכ״ל.
אולם עיקר הביקורת נמתחה על
הרמטכ״ל בשל החלטתו.להשאיר בשטח״
את ארבעת החיילים התועים. נאמר
כי זה פוגע בערכי־היסוד של צה״ל,
שאין.מפקירים חיילים בשדה״ ,ועוד.
דווקא ביקורת זו לא היתה מוצדקת.
ארבעת החיילים לא.הופקרו״ .להיפך,
הופעלו שיטות יעילות מאוד לאיתורם
ולהצלתם.

החלטת הרמטכ״ל להוציא
את הכוח העיקרי בעוד מועד
ולהטיל את הצלת הארבעה על
חיל-האוויר היתה נבונה ונכד

רבין ושומרון העריכו נכונה כי עם
אור־יום תשתנה התמונה בשדה־הקרב.
ה.מחבלים״ של ג׳יבריל יכלו לקבל
תיגבורת מביירות הסמוכה. אירגונים
וכוחות מקומיים אחרים יכלו להצטרף
לקרב. ובעיקר: הצבא הסורי, שנמצא
במרחק של קילומטרים אחדים בלבד
מן הזירה, עלול היה להיגרר אל תוך
המערבולת.
אילו זה קרה, היו עלולים להתפתח
כמה תסריטים:

• ה צורך להביא לזירה כו
חות
ישראליים נוספים, כדי להציל
את הכוח במקום. פעולה מוגבלת
היתה עלולה לצאת מידי שליטה ולקבל
מימדים הרבה יותר גדולים.

• הסורים עלולים היו להיכ

לקרב, והתקרית המקומית היתה
עלולה להתפתח למימדים של עימות
ישראלי־סורי ישיר, דבר שישראל אינה
מעוניינת בו לחלוטין בשעה זו.

• התפתחות התקרית היתה
עלולה לגרור אחריה את התערבות
המעצמות הגדולות. אר-
צות״הברית נבוכה אחרי פרשת שולץ־
העם 13הדור
כ פני הכלבי
ברב־ההצלה וכרב־הה
שמדה -הם שתי
פניה של י שראל
1ב שעה !.1
שני כלבים, שהופיעו בכלי־התיק־שורת
בארץ ובעולם, סימלו את הח־ווייה
הישראלית בשעה זו.
הכלב האחד נשא על גבו מגן־דויד
אדום. היה זה כלב־הצלה, המאומן לאתר
אנשים הקבורים מתחת להריסות.
הכלב האחר היה — לדברי המקורות
הלבנוניים והעולמיים — כלב-
השמדה. הוא אומן להוביל מיטען של
חומר־נפץ לייעד אוייב, ולפוצץ שם
את עצמו.
הכמיהה לגאווה. הכלב האחד
סימל את המאמץ שמילא השבוע את
הלב הישראלי בגאווה, ושהביא למדינה
הערכה בעולם כולו.
ישראל קרובה מאוד לארמניה הסובייטית,
שבה אירע רעש־אדמה קטלני
מאין כמוהו. הסובייטים עצמם דיברו
על 50 עד 100 אלף קורבנות, כמיס־פר
הקורבנות של מילחמה לא־קטנה.
ישראל מיהרה להחיש לשם עזרה,

..הכקוה נשטח־
*ץ ה שקרה בשטח אישר את הנחת־היסוד
הזאת.
רוב הביקורת על הרמטכ״ל נמתחה
השבוע בשל החלטתו, בשעות הקטנות
של הבוקר, להוציא את כוודהנחיתה
משטח־הפעולה בלבנון, ולהשאיר שם
ארבעה חיילים, וביניהם קצין, שאיבדו
את הקשר עם הכוח העיקרי.
הוצאת הכוח הזה באמצעות מסוקים
וחיפוי אווירי היתה הסיפור הדרמאתי
של הפעולה, והאפילה על כל שאר חלקיה.
וחבל.

היא האפילה על השאלה הצבאית
העיקרית: האם הושגו
יעדי הפעולה?
לפי כל הסימנים, היעדים האלה
ל א הושגו. המטרה העיקרית לא הושמדה.
ההרג של כמה מאנשי ג׳יבריל,
תמורת נפילתו של מג״ד גולני אמיר
מיטל, לא היה תחליף למטרה זו. ג׳יב־ריל,
הנתמך באופן מאסיבי על־ידי
הסורים, אינו סובל מחוסר כוודאדם.
כישלון זה מחייב בדיקה יסודית,
ויש להניח כי היא מבוצעת עתה על־ידי
צה״ל. האם שיטת־הפעולה — הנחתת
כוחות מן הים — הצדיקה את
עצמה? האם השיטות שהופעלו (וביניהן,
לדברי המקורות הזרים, הפעלת

מישחקי מזל
נה, בנסיבות הנתונות.
לאחר־מעשה קיבלו שני הבכירים
ביותר — שר־הביטחון והרמטכ״ל —
את האחריות עליהם, כשהשר נותן
גיבוי מוחלט לרמטכ״ל שלו.

ציניקאים יכלו לשאול את
עצמם אם אותה חדוות־האח־דיות
היתה מתגלה גם אילו נכשלה
ם עולת-החילוץ.אילו נפלו
הארבעה בשבי של ג׳יבריל.
היה קל יותר ״לקבל אחריות״
כאשר הכל עבר בשלום, בעזרת
הרבה מאוד מזל ותושייה.
אולם גם ההחלטה להוציא את הכוח
העיקרי, תוך השארת הארבעה, לא נבדקה
מההיבט הנכון.

• או חוו המערבולת
ך• קבלם את ההחלטה הגורלית,
לקראת אור־יום, היו השר ו/או
הרמטכ״ל מודעים בוודאי לסיכון שהם
מקבלים על עצמם ולביקורת שתימתח
עליהם. החילוץ האווירי עלול היה
להיכשל, ועצם הרושם של. השארת
חיילים בשדה״ היה עלול לגרום לד
עזוע לאומי.
בכל זאת החליטו רבין ושומרון כפי
שהחליטו.
ברור כי רק סיבות רבות־מישקל
יכלו להביא לכך.

הצלת הארבעה(ציור של מיקי עמירן)

משום כך טמונה דווקא בהחלטה
אמיצה ונכונה זו השאלה
על עצם הכדאיות של הפעולה.

ערפאת, וההצבעה הבינלאומית פה־אחד
נגדה. אין היא מעוניינת להתערב
עכשיו לטובת ישראל. הדבר התבטא
בבירור בתגובתו השלילית הראשונה
של שולץ עצמו, כששמע על הפשיטה
(.הייתי חושב שהישראלים למדו את
הלקח שלא כדאי להיכנס ללבנון
גם ברית־המועצות אינה.מעוניינת בהתערבות,
אך לא היתה אולי יכולה
לעמוד מנגד.
לאור כל השיקולים, נכון היה להוציא
את הכוח לפני עלות השחר, ודן
שומרון צדק באמרו כי רמת־השיקולים
של הרמטכ״ל שונה בהכרח מרמת־ה־שיקולים
של מפקד־יחידה(הוא התכוון
לומר: מפקד־כיתה).

אולם אותו השיקול עצמו
היה צריך למנוע מלכתחילה
את עצם ההחלטה לצאת לפעולה

העיתוי היה גרוע מאין כמוהו. המיקום
היה רע במיוחד. הסכנות היו הרבה
יותר מדי גדולות, לעומת הסיכויים
החיוביים.

לפי הניסוח הקלאסי: המיל-
חמה הלא־נכונה, במקום הלא־נכח.
בשעה הלא־נכונה.
כל זה נוסף על השאלה, המרחפת
על הכל, ושאיש לא העז לשאול אותה:

האס בתום שנה של אינתיפאדה
נגרמו לצה״ל נזקים מיק־צועיים
ונפשיים כה עמוקים,
עד כי כל פעולה כזאת חושפת
אותם?

שהתקב־יה על־ידי הסובייטים בברכה.
מובן שגם למאמץ הזה היה היבט
פוליטי. אחרי הפרשה של חטיפת המטוס
הסובייטי, עומד גם המאמץ הזה
לעזור לישראל לחדש את יחסיה עם
ברית־המועצות. זהו יעד לאומי חשוב
שעליו יש הסכמה בין הליכוד והמערך.
אך המאמץ חרג מתחום זה. ישראל
כמהה להכרה בינלאומית, לכל גילוי
של אהדה. אחרי שנה של אינתיפאדה,
היא היתה זקוקה לכך, גם מבחינה
פנימית.
הישראלי, הרוצה להתגאות במדינתו,
שמח על המאמץ ההומאניטרי, המסמל
את התכונות הטובות ביותר של
ישראל: הנכונות לעזור לזולת. ,הלב
היהודי החם״ ,כושר־האילתור הישראלי.
כלב
גוסס. אם הכלב הראשון סימל
את החיים, הכלב השני סימל את
המוות.
בעולם כולו הוצגו והוקרנו התצלומים
של כלב גוסס. לדברי הכתבים
הזרים, היה זה אחד הכלבים שהופעלו
על־ידי צה״ל בפשיטה ליד דאמור
(ראה כתבה) .כדי לשאת מיטעני־חב-
לה אל תוך המיתקנים המותקפים. הם
לא הצליחו לחדור לשם.
חובבי־הכלבים בעולם כולו הזדעזעו.
יש משהו דוחה בניצול האמון
העיוור של הכלב באדונו, כדי לפתותו
לצאת למיבצע של התאבדות־שלא־מדעת.
הכלב אוהב את אדונו ורוצה
העולם הז ה 2676

לרצות אותו. ניצול אהבתו בצורה צינית
זו הוא מעשה־בגידה, שיש בו כדי
לעורר רגשות עמוקים של זעם.
ואכן, אירגונים של צער־בעלי־חיים
בבריטניה ובעולם כולו החלו מוחים
בקול רם.
מובן שקל להצדיק את הפעלתם של
כלבים בדרן זו, אם הדבר בא לחסון
חיים של בני־אדם. אולם ההיבט הזה
של הפעולה הגביר עוד יותר את ההסתייגות
העולמית מן המיבצע הצבאי,
שבא רווקא בשעה שהעולם כולו התכונן
לשמוע מפי יו״ר אש״ף, יאסר
ערפאת, הצהרה שתקדם את המאמץ
ליישב אחת ולתמיד את הסיכסוך המי
גואל־בדם בארץ־הקודש.

דפנה ברק שוחחה עם ויטה האוזר,
הנוקליטה ה־הודיודאמויקאית שעמדה בואש
המישרהת היהודית שנפגשה עם עונאת בשוודיה

אש״ף
ואום
ב אוזוי ה או ל ם

כוכב הנבחרת עמד
לפני ה שער החשוף.
כ שהכדור לרשותו.
הכר היה תלוי בדיוק
הבעיטה.

יוני המערך התמרדו 10 .חברי־כנ־סת
וחבריהם קבעו השבוע כי אש״ף
התקרב לעמדה שבה יהיה צורך לנהל
עימו משא־ומתן. מלבד אריה(״לובה״)
אליאב, המזוהה עם עמדה זו מזה שנים,
כל האחרים הגיעו לנקודה זו רק אחרי
היסוסים של שנים רבות.
לפני כן נפגשה מישלחת יהודית-
אמריקאית עם יאסר ערפאת בסטוקהולם
(ראה מיסנרת) .בראש המישלחת
עמדה ריטה האוזר, פעילה מרכזית של
גוף הקרוי המרכז הבינלאומי לשלש
במיזרח התיכון, שהוקם לפני שנים על־ידי
פעילי מפ״ם, ר״ץ והמערך. גוף זה
החרים באופן עיקבי את הישראלים
שנפגשו עם ראשי אש״ף.
הנכונות של גוף זה להיכנס עתה
להידברות כזאת — אמנם לא בהשתתפות
ישואלים, אלא בהשתתפות
יהודים־אמריקאיים בלבד, בשלב זה
— ודתה אף היא סימן־דרך בהתפתחות.
ברור
כי חוגים רחבים בישראל מוכנים
עתה לקבל את הרעיון שיש צורך
להידבר עם אש״ף, להיפגש עימו ולנהל
איתו משא-ומתן.
היום הוא לילד! .מול עמדה זו
הפכה העמדה של ממשלת־ישראל, ובה
ראשי הליכוד והמערך כאחד, יותר ויותר
אבסורדית.
מול מיתקפת־השלום של אש״ף נקטו
שיטה אחת ויחידה: לטעון שהיום
הוא לילה.
מאז שמושב המועצה הלאומית הפלסטינית
באלג׳יר נתן אור ירוק למדיניותו
של ערפאת, בהסכמת האופוזיציה
הרדיקלית של ג׳ורג׳ חבש ונאיף
חוותמה, מתפתחת היוזמה של אש״ף
באופן עיקבי, שלב אחרי שלב.
תחילה היו ההצהרות של בסאם אבו־שריף
וצאלח(״אבו איאד״) ח׳לף. אחר־כך
באו החלטות־אלג׳יר עצמן. אחר־כך
היו ראיונות מוסמכים, שהסבירו את
ההחלטות. אחר־כך בא מיפגש סטוקהולם.
אולם היה ברור כי השיא יהיה
נאומו של ערפאת באו״ם. הוא שמר את
האקט המכריע להזדמנות זו.
האמריקאים עשו את הכל כדי להעניק
למעמד זה דרמאתיות מירבית.
במונעם את בוא המנהיג הפלסטיני
לניו־יורק, הכריחו את האו״ם לקיים
מושב מיוחד לכבודו בז׳נווה. כך קורה
שדיפלומטים מכל העולם יעלו לרגל
לז׳נווה, כשהמטרה היחידה היא להאזין
לנאום של ערפאת.
מעולם לא ניתן מישקל כה רב
לנאום אחר של איש אחד, כמו לנאום
זה. העולם כולו ממתין לו. רבים תולים
בו תיקוות מופלגות. בישראל מצפים
לקראתו בפחד גלוי.

ך* יום ד!שני שהיתי בחברתו של מלקולם הוני
^ ליין, מנכ״ל ועידת־הנשיאים של האירגונים היהודיים
בארצות־הברית.
הונליין היה עצבני. הטלפונים צילצלו במישרדו
בלי־הרף.
באותו הבוקר הודיע דובר רשמי של מלך שוודיה
על פגישה שתיערך למחרת היום בסטוקהולם בין
״מנהיגים יהודיים״ לבין יאסר ערפאת.

^ הקידה
^ בלשית
ך* הודעה היכתה בתדהמה את המימסד היהודי
1 1האמריקאי. הכל התחילו להתרוצץ ולנסות לברר
מיהם היהודים העומדים לצאת לסטוקהולם.
במישרדו של הונליין נערכה ממש חקירה בלשית.
בו בזמן פורסמו הודעות חפוזות, שאין שום נציגים
״רשמיים״ של יווורי־אמריקה הנפגשים עם ערפאת
בקרוב.
הונליין המשיר לתהות על העניין, כשמדי פעם
דיווחו לו בהקלה על יהודי מפורסם זה או אחר הנמצא
בארצות־הברית, ועל כן אינו יכול להימצא בסטוקהולם.
עמדתי
ללכת, כשנמסר לו :״גם ריטה האוזר נמצאת
בניו־יורק. לא דיברנו עימה, אבל דיברנו עם
מישהו העומד לפגוש אותה בעוד כמה שעות בניו־יורק.״
״היא
יכולה לבטל את הפגישה ברגע האחרון, או
לטוס לסטוקהולם בלילה הערתי.
ואכן, באותו הלילה — כך סיפרה לי האוזר בהתרגשות,
כעבור ארבעה ימים — עלתה עורכת־הדין
היהודיה למטוס ויצאה לפגישתה המדוברת־מאוד בסטוקהולם.
גבית קשווזה

ת ריטה דזאוזר מכנים בקהילה היהודית באר־
\£צות־הברית. עורכת־דין מבריקה״ .היא רפובלי-
קאית, בניגוד לרוב יהודי ארצות־הברית. יש הלו־חשים
שצפוי לה תפקיד כלשהו בממשלה החדשה של
ג׳ורג׳ בוש.
אחרי שתי שיחות עימה התרשמתי שהיא גברת
קשוחה, המאמינה במעשיה ובחשיבותם. מסופקני אם
יכולתי לפטפט עימה בנסיבות חברתיות. היא תוקפנית
מאוד, יש בה משהו אלים.
בעוד שהאתר קוממה עליה את תרעומת המימסד
היהודי, יצא אבא אבן, השוהה כעת בניו־יורק, להגנתה
.״היא אשה אמיצה!״ אמר לי ,״הישראלים והמנהיגים
היהודיים פה התרגלו לרעיון שי £לנו אוייב,
ופתאום הוא חדל להיות אוייב ...קשה להתרגל לכך
פסיכולוגית. אילו ערפאת היה שב ומכריז, :אני לא

היפתח, שומשום. אלה וגם
אלה מצפים שערפאת יגיד את מילות־הקסם,
שיפרצו את שערי מערת־האו־צר,
כמו ״היפתח, שומשום!״
אם יבטא ערפאת בבירור את הכרת
הפלסטינים בזכותה של ישראל להתקיים,
את קבלת ההחלטות 242ו־338
ואת דחיית כל צורות הטרור, ישתנה
באופן דרמאתי מצבו בעולם. ארצות־

מכיר בשום פנים בישראל,׳ היה קל יותר ליהודים...
כל העולם משתנה. גורבאצ׳וב בא לניו־יורק עם הצעות
מעניינות. ורק אנחנו, בישראל, עומדים במקום.
אצלנו שום דבר לא משתנה!״

ך* יטה האוזר, על פי התרשמותי, מאמינה שהיא
1גרמה לשינוי גדול. כשדיברתי עימה, כמה שעות
אחרי שנחתה בניו־יורק בשובה מסטוקהולם, היתה
נרגשת ביותר, ונסחפה במין הרגשה של ״עשיתי
היסטוריה.״

• את נשמעת נרגשת.

חזרתי מאוחר בלילה. לא ישנתי שלושה לילות...
טילפנו אלי ממישרד־החוץ(האמריקאי) ,לומר לי כמה
זה חשוב שערפאת הודיע שהכיר במדינת״ישראל. אני
מקווה שערפאת יאמר משהו מחייב עוד יותר בכינוס
עצרת־האו״ם בז׳נווה. יש לי מושג על הנאום שינאם
שם, מפני שכותבי־הנאום הראו לי את הנקודות העיקריות.
רוב העולם. קיבל את ״מיסמך סטוקהולם״,
שנוסח בפגישה שלנו עם ערפאת.

• ״רוב העולם״ אינו כולל את מנהיגי י־הדות־אמריקה.
הם רוגזים עליך.

נו, ברור! לקחתי זאת בחשבון! הם רוגזים מפני
שהם יודעים, עמוק בליבם, שמגיעה ״שעת האמת״,
שצריך לשגות גישה, כפי שאש״ף שינה את גישתו. זה
בלתי־נמנע שגם ארצות־הברית תשנה את גישתה.
ישראל תמיד סמכה על כך שאש״ף כל־כך מפולג,
שבמילא לא יקרה כלום. והנה זה קורה.

• יהודי אמריקה רואים בסגישתך עם
ערפאת בסטוקהולם סטירה בפניו של שר־החוץ
ג׳ורג׳ שולץ, שסירב להתיר לערפאת
להיכנס לאמריקה.
אבל רוב האמריקאים חושבים ששולץ לא נהג
בחוכמה בעניין זה. חוץ מזה, שולץ ידע מראש על
הפגישה שלנו. לא אני סיפרתי לו, אלא השוודים.
שולץ חשב שזה מאוד מעניין, אבל שזה לא יהיה שווה
מאומה, אלא אם כן זה ייאמר פומבית.

• איך התחיל המהלך הזה לגביך?

זה התחיל באפריל. השוודים ניהלו מגעים עם ידיד
שלי. שר־החוץ השוודי ביקר אז בישראל ובגדה המערבית,
וחזר מזועזע. הוא חיפש יהודי אמיץ שיסכים
להיפגש עם ערפאת.

•ומצא אותך.

אני כתבתי מיסמך שעיקרו היה שעל אש״ף להכיר
במדינת־ישראל ולגנות את הטרור, ותמורת זה —
אנחנו מוכנים להכיר בזכויות הפלסטינים.
בחורש ספטמבר הגיעו אלי נציגים שוודיים ואמרו:
״אש״ף מוכן להיפגש איתך!״ שלחו לי הזמנה רשמית.
בינתיים התקיימו בחירות בארצות־הברית ובישראל.
השוודים בחרו גם בסטאנלי שיינבאום ובאחרים.

הברית אמנם מתנגדת לשינוי זה, אך
גם היא תהיה נאלצת לפתוח בהידברות
עם האירגון ולהכיר בו. דעת העולם
כולו תדרוש זאת.
אם זה יקרה, תעמוד ישראל לפני
מצב חדש. יצחק שמיר כבר התכונן
לקראתו, והכריז שלא איכפת לו מה
יגיד אש״ף. מדבריו נובע ששמיר הוא
שיקבע מהי עמדתו של אש״ף, ולא

פעילה האוזר
,המשכתי לקרוא לו אד 11י היררר

ב־ 22,21 בנובמבר נפגשנו בסטוקהולם, בחשאי,
עם נציגים של אש״ף. השוודים סיפרו על ההבנה
שהושגה בינינו לבין שולץ. שר־החוץ (האמריקאי)
רצה במיסמך פומבי. אחרת, לדעתו, לא היה ערך
להישג.
ביום השישי, לפני שבוע, קיבלתי שיחת־טלפון.
להפתעתי נאמר לי שערפאת מגיע ממצריים כדי
להיפגש איתנו. מאוד התרגשתי.

• תארי את המיפגש שלך עם ערפאת.
הוא הגיע עם מישלחת נכבדה למדי. הארוחה
הראשונה התקיימה ביום השלישי — זאת היתה
ארוחת־היכרות.
ישבתי ליד ערפאת והתחלתי לדבר איתו על לבנון,
שם יש לי ידידים רבים. גילינו שיש לנו ידידים
משותפים. אחר־כך גילינו שיש לנו ידידים משותפים
במצריים, ואחר־כך — בישראל.
פתאום הוא שאל אותי :״האם אני יכול לקרוא לך
ריטה? קראי לי יאסר...״
אמרתי ״לא, לאד והמשכתי לקרוא לו ״אדוני הידר״.

•האירוע
הזה הטים אותך לרקיע השביעי.
אוהה,
הייתי כל־כך נרגשת, מין היסחפות כזאת.

• האם זה שיא?
זה רק אחר השיאים המרגשים של חיי...

מוסדות אש״ף עצמו.
שימעון פרם יימצא במצב פחות נוח.
הוא לא יוכל להיענות ליוזמת אש״ף,
מבלי לוותר על מקומו בממשלה. על כן
יצטרך לדבוק בפגר של האופציה הירדנית,
כאילו זהו חמורו של המשיח.
ברור שנפתח עידן חרש. כל מדינאי
בעולם יודע זאת. בשיחות פרטיות,
מודים בכך גם כמעט כל ראשי״ישראל.

אולם המצב הפוליטי הפנימי בישראל
אינו מאפשר שום היערכות לקראת
העתיד.
בעלותו על דוכן הנואמים של ה־או״ם
ליד אגם ז׳נווה, היה הכל פתוח
לפני ערפאת. הוא דמה באותו רגע
לכוכב־כדורגל, שהכדור הגיע לרגליו,
והשער לפניו חשוף. הכל היה תלוי
בדיוק הבעיטה שלו.

יייייייייי

-שר ה

כולם אמח דבו והיטנו ביום אחו יום, וובעמים באותו היום
ליבוביץ צירפה חו את הדבוים שאמה 1עשו לקראת הונבת ממשלה

ך* שיא שייך לשימעון פרס.
1 1הוא היחיד, מכל החבורה שהשתתפה בהרכבת הקואליציה, שעשה
את מה שנראה בבלתי״אפשרי. בכל יום -או, בתקופות גרועות, אחת
לכמה ימים -שינה את דעתו.
אם אתמול אמר בן, אמר היום אחרת, ומחר שוב כן ומחרתיים ־
אחרת, וחוזר חלילה, בחוקיות כמעט מוחלטת, בעיקביות מופתית. עד־בדי-כן
היה מדוייק, עד שאפשר היה לצפות את מהלכיו. גם לשיגעון יש
סדר ושיטה, אבל את זה ידע כבר שייקספיר.
מזה חודש וחצי, ימי הקמת הקואליציה, הפכו החיים הפוליטיים
לקירקס פנטסטי, דימיוני, גטול״חוקים לחלוטין. עשרות לוליינים הולכים
על חבל דק, עושים ואומרים ככל העולה על רוחם, טווים תככים
ונוכלויות, מוליכים שולל ידידים ויריבים, אומרים דבר והיפוכו לעיתים
תכופות, לפעמים אף באותו יום עצמו.
הגדיל לעשות מכולם שימעון פרס. בכף חשף שיטתיות קבועה, היחידה
כמעט, במישחק הזה: ככל שמעמדו של הפוליטיקאי רם יותר, כן
קטנה יותר הבושה. מה שהתיר לעצמו שימעון פרס לא יכול היה לעשות
ח״כ חשוב פחות. אם פרס היטלטל כאחוז־תזזית אנה ואנה, הרי שאורה
נמיר או רוני מילוא, שדרגתם נמוכה יותר, החליפו דיעה רק פעם אחת.
ככה זה נראה, על־פי סדר כרונולוגי, מאז הבחירות, שנערכו ב-ג
בנובמבר .1988

• ש־מעון נוס
• — 2.11 לא רואה טעם בממש־לת־אחדות,
ולא רואה בסיס לאפשרות
כזאת״.
— 3.11״למיפלגה אולי רצוי ללכת
לאופוזיציה, מבחינת המדינה זה
רע. אני לא מעוניין שהמדינה תידרדר
למצב כזה״.
״אנחנו תנועה פוליטית,
— 10.11
הרוצה גם לבצע את רעיונותיה, גם אם
קואליציה היא פשרה בין מצעים״.
— 12.11 לש״ס ולאגו״י :״אם׳
תתמכו בי, אני מוותר על ועידה בינלאומית״.

14.11״אין סיכוי לממשלת
אחדות״.
— 15.11 נפגש עם ראשי־הלי־כור,
בניסיון להקים ממשלת־אחדות.
— 17.11 תובע מהליכוד שלא
לשלול בקווי־היסוד של הממשלה את
הוועידה הבינלאומית.
— 20.11״צריך ללכת לאופו
זיציה.
חילוקי־הדיעות בינינו לבין
הליכוד תהומיים״.
לזיריורק ט״מס :״הסיכויים להקמת
ממשלה רחבה טובים.״
מסמיך את משה שחל וחיים בר־לב
להמשיך במגעים עם הליכוד.
— 21.11 מכחיש את הפירסום
בניריורק ט״מס.
בראיון לטלוויזיה הישראלית :״סיכוי
קלוש להשתתפות בממשלה רחבה״.

22.11 מחליט להפסיק את
המשא־והמתן עם הליכוד.
— 24.11״אם הליכוד יזמין
אותנו, מיפלגת־העבודה אינה ברוגז
עם אף אחד. מותר לדבר״.
— 27.11״אני לא מאמין שאוכל
לפעול בממשלודשמיר. אולי אין ברירה
וצריך ללכת לאופוזיציה״.
— 28.11 נפגש עם שמיר .״אין בי
כל התלהבות ללכת לממשלה זו״.
— 29.11״לא ללכת עכשיו
לאופוזיציה. בתנאים שנוצרו צריך
לבדוק הקמת ממשלה רחבה״.

— 1.12״לא פוסל ממשלה רחבה.״

2.12 נחשף ההסכם הסודי בין
המערך ואגודת־ישראל. על החתום, בין
השאר, שימעון פרס, שניסה בימים האחרונים
להקים ממשלה צרה.
— 4 .1 2״המהלך עם אגודת-
ישראל היה כדי לשמור על הליך מדיני,
שיוביל לשלום־אמת. מעתה אנו
באופוזיציה.״
— 5.12״אני לא פוסל הליכה
לממשלה רחבה, בתנאים שהוצעו על־ידי
הליכוד.״
— 6.12 פועל לחידוש המשא־והמתן
עם הליכוד.
— 8 .1 2נואם, במרכז־המיפלגה,
למען ממשלת אחדות, אולם משאיר
פתח לנסיגה :״אני לא מציע להיכנס
לשום ממשלה שתעצור מחשבות לשלום״.

יצחק
שמיו
— 2.11״הליכוד לא יזום פניה
למערך, אולם לא ידחה הצעה כזו, אם
תבוא ממנו ״.״איני פוסל על הסף
ממשלה בשיתוף המערך, אך מעדיף
שפרס ווייצמן לא יהיו מיוצגים בה״.
— 5 .1 1״אם המערך יפנה אלי,
אזמין אותם לממשלה״.
— 7.11 לאזבזרבר הלונדוני :״לא
נלך עם המערך״.
— 11.11 מקורבי שמיר :״יש על
מה לדבר עם המערך״.
— 13.11 בראיון עיתונאי :״מנד
שלת־האחדות אינה אקטואלית״.
באותו היום, בשיחה עם נציגי
המפד״ל :״אציע למערך להצטרף לממ־שלתי״.

15.11״ממשלה רחבה טובה
לעם.״
— 19.11 לצוות המשא־והמתן
מטעם הליכוד :״סכמו בחיוב את המי
שא״והמתן עם המערך.״

באותו היום, לנציגי התחייה :״ממשלה
רחבה חיונית. ממשלה צרה תלויה
על בלימה.״
— 2 1 .1 1״רוצה ממשלה רחבה״.
— 3 .1 2״אעדיף בחירות על פנייה
למערך״.
— 4 .1 2״פניי נשואות עתה להקמה
מהירה של ממשלה צרה״.
— 5 .1 2״אם המערך יפנה אלינו
— נשקול.״
בראיון עיתונאי :״תמיד אמרתי שאני
חסיד של אחדות לאומית. זו דרכי
והשקפתי, ולא שיניתי את דעתי.״

0שזי נהסס
— 11.11״מתנגד לממשלת אחדות.
מעדיף להיות.באופוזיציה. אנחנו
נהיה אופוזיציה חזקה, רצינית, לוחמת
וללא פשרות״.
נפגש כמעט בחשאי עם
— 12.11
מאיר שטרית, הפועל למען ממשלת
אחדות.
— 16.11״מיפלגת־העבודה תיטיב
לעשות אם תקבע באופן ברור
שאין כל בסיס רעיוני או פוליטי לנהל
משא־ומתן עם הליכוד להקמתה של
ממשלה רחבה.״
— 17.11 מקורביו, או יריביו,
לוחשים: הוא יתמוך אם יקבל מישרת־שר.

8 .1 2למרות התנגדותו למשא־ומתן
— ישתתף בו.

— 30.11 מסיר את התנגדותו
להצטרפות לממשלה רחבה 15 .ח״כים
מציעים ללישכת־המיפלגה להתנגד
למשא־זמתן עט הליכוד, וייצמן, ברגע
האחרון, פורש מחבורה זו.
— פונה לשמיר ומציע את
6 .1 2
עזרתו בגישור בתחום המדיני בין הליכוד
למיפלגת־העבודה.

• גו עסוני
— 1.11״אינני בטוח שעלינו
ללכת לממשלת־אחדות.״
— 1 0 .1 1אינני שולל אפשרות
של ממשלה רוטציונית.״
— 1 5 .1 1הערכת עמדת יעקובי
בעיני ״חוגים בליכוד״ :״ממשלה רחבה
תהיה טובה למדינה.״
— 1 0 .1 2״אין כל וודאות
שהמשא־והמתן עם הליכוד יסתיים
בחיוב.״

יעקב צוו
— 1.11 בכל מיקרה — מתנגד
לממשלה בראשותו של שמיר.
— 2.11״יהיה שידוד־מערכות
רציני, שבמהלכו נצטרך ללכת לאופוזיציה.
את המילחמה נגד החומייניזם
חדתי נעשה משם.״
— 16.11 בפורום שרינו :״אני
בעד הפסקת המגעים עם הליכוד. אולם
לא אוציא מכלל אפשרות הצטרפות
המערך לממשלה בראשות הליכוד״.

— 20.11 בראיון עיתונאי :״סיכויי
הממשלה הרחבה קלושים״.

שמעון פרס ועוזי ברעם לפני ההצבעה במרכז
אופוזיציה חזקה, או מישרודשרל

עם הליכוד.

לא ישתתף במשא־ומתן

עזו ו״צמן

שימעון פרם השבוע, במושב מרפז מיסלגת־העבודה
כן, לא. ק ,לא

— 15.11 בפגישה עם שרי־הלי־כור
:״אין מה לדבר. אני מציע שנאכל,
נשתה, נקום ונלך. יש פער בתפיסות־עולם.
זה התגלה בארבע שנים וגם
בשעה האחרונה״.
בראיון עיתונאי :״אם מיפלגתי תחליט
ללכת לממשלה משותפת עם
הליכוד, לא אשתתף בממשלה כזו.
הבעיה היא שהמדינה ירדה לרמה של
סוחרי־סוסים״.
תובע לאסור על צמרת־
— 16.11
המיפלגה לנהל מגעים כלשהם עם
הליכוד.
— 27.11 בראיון עיתונאי :״אני
מגלגל רעיון, לפיו תוקם ממשלת
ליכוד־מערך בלבד. שמיר יהיה ראש־הממשלה,
פרס שר־החוץ ורבין שר־הביטחון״.

2 8 .1 1נגד הצטרפות למט־שלת־אחדות.

3 0 .1 1״צריך ללכת לאופוזיציה״.

טילפן לנשיא, ביחד עם
2 .1 2
רפי אדרי ומשה שחל, וביקש ממנו
לזמן אליו את פרס לשיחה בדבר הצורך
בהקמת ממשלת־אחדות.

חיים בו־וג
— 8.11״הליכוד ירכיב את הממשלה
הבאה. המערך אינו יכול להיכנס
לממשלה רחבה, שבה הנושא העיקרי,
תהליו״השלום, משותק. זה אבסורד,
שאינו מתקבל על הדעת. זו אחריות
ללא שליטה.״
— 16.11 מסתייג מהצטרפות
המערך לממשלת־שמיר, מחשש שלא
תהיה למערך השפעה על התוויית
מדיניות־השלום שלה.
— 17.11 מונה, ביחד עם שחל,
לניהול המשא־והמתן עם הליכוד.

• 3ו0ה גוו
— 3.11״אסור ללכת לממשלה

ציון צפריר, העולם הזרז

ם בר־לב במרכז מיפלגח־העבודה
. — 1 7 .1 1שיניתי את רעתי,
מתוך דאגה למצב הביטחוני״.

שבה יישבו גנרי, שרון וגאולה כהן.
צריך ללכת לקואליציה עם הדתיים.״
— 4.11 נפגש עם מודעי, כרי
לקדם מהלכים לכינון ממשלת־אחדות.
. — 5.11 יש למעלה מ־ 50 אחוז
סיכויים שתקום ממשלת אחדות לאומית.
על המערך והליכוד להגיע לעיס־קת־חבילה
לגבי הרכב הממשלה הבאה״.

01 ניידן
— 14.11 בחוג משוב :״לא ללכת
לממשלת -אחדות, שבה ישמש המערך
עלה־תאנה לאי־שלום״.
— 1 5 .1 1נפגש, ביחד עם נציגי־מערך
נוספים, עם נציגי הליכוד,
לצורך משא־ומתן ראשוני לקראת
ממשלת־אחדות. .זו היתה שיחת־נימוסין
בלבד״.

• וני אדו׳
.לא אמליץ על ממשלת־
— 1.11
אחדות. צריך ללכת לאופוזיציה.״
— 30.11 נפגש עם נציגי אגורת־ישראל,
בלילה, בביתו בהרצליה, בניסיון
לצרפם לממשלה צרה.
— בישיבת מרכז־המיפלגה:
8.12
.אנחנו בעד משא־ומתן להקמת ממ־שלת־אחדות״.

וידרו׳

אורהמניר
— בכעוס בביתר״־ קוראת
3.11
להתנגדות לממשלת״אחדות.

. — 4 .1 1רוב דרישות המפר״ל
מתיישבות עם השקפת עולמו של
הליכוד״.
. — 7 .1 1המערך יוכל להצטרף
לממשלה של המחנה הלאומי והדתיים.
— 10.11 אחרי פגישה עם הרב
עובריה יוסף. :אני אופטימי. יש יסוד
לאופטימיות משותפת, הקמת קואליציה
עם הליכוד והקמת ממשלה עם
מחנה־הימין והמחנה הדתי.״

|י * תירוצים יביס. החל מהטוענים בלהס בי עברו עליהם ימים
0 0ארוכים של לבטים כנים, וכלה במאשימים את התיקשורת
ואת הנסיבות.
• אורה נמיר: אסור לאדם לשנות את דעתו! בתחילה אמנם
חשבתי שאסור ללכת למטשלת-אחדות. בעיקבות המשא-והמתן
שלנו עם הטיפלגות הדתיות הנעתי למסקנה ששום ממשלה צרה לא
תוכל לקדם את הנושא המדיני.
• אבנר שאקי: כל הזמן תמכנו בממשלה רחבה. מי ששינה את
דעתו היה מיפלגת-העבודה. כשראינו שהיא מתקשה להחליט,
לחצנו למען ממשלה צרה, בתיקווה שמאוחר יותר גם המערך יצטרף.
• יומי אחימאיר, דוברו של י צ חק שמיר: הנסיבות השתנו,
ובעיקבות כך גם דבריו של ראש־הממשלה. לפעמים גם התיקשורת
ציטטה אותו לא נכון. אולם מבחינה עקרונית, הקו היה עיקבי -
ממשלה רחבה.
• דובר התק״ם, שימעון חלמו: ההחלטות של התק״ם השתנו
בהתאם לנסיבות. כששמיר הסכים להקמת קבינט מדיני וממשלה
פאריטטית, תמך התק׳׳ם בהליכה למשא־ומתן( .ומדוע לא היתה
להם עמדה עקרונית, שאינה משתנה בכל כמה ימים!) ניהלנו
ויכוחים עקרוניים במשך שש שעות, ובסופם 103 הצביעו נגד
הליכה לממשלה רחבה. לא. גם לאלה שצידדו במשא־והמתן יש
הרבה קווים אדומים.

• עזר וייצמן: לא מוכן להגיב.

• גד יעקובי: עמדתי העקרונית לא השתנתה מאז שפורסמו
תוצאות הבחירות, והיא: יש לנהל משא-ומתן ישיר בין המערך
לליכוד להקמת ממשלה משותפת. אם ייוצרו תנאים נאותים -
קווי-יסוד מוסכמים, שיוויון במיספר השרים ומגגנוני-איזץ בקבלת
החלטות כלכליות ומדיניות -אתמוך בממשלה כזו. אם לא יושגו,
אעדיף את האופוזיציה על״פני קואליציה עם הדתיים.

באותו היום, בביתו, לקיבוצניק
מעמק בית־שאן. :יש מקום לחשוב על
ממשלה רחבה״.
— 1 3 .1 1בשיחת־טלפון לרב
עובדיה יוסף. :שמיר אינו מתכוון
למלא התחייבויותיו לש״ס״.
— 2 8 .1 1תוקף בחריפות את
שמיר על מגעיו עם המערך בניסיון
להקים ממשלה רחבה.
— 4 .1 2נפגש עם שימעון פרס.
.מה שמניע אותי הוא לעשות כל
אפשרות שתקום ממשלה רחבה״.

דוני מילוא -
. — 22.11 עם רצון טוב וכוונות
כנות עדיין אפשר להקים ממשלה
רחבה״.
באותו היום הוטל על מילוא לרכז
את הצוותים שהקים הליכוד לקידום
המשא־ומתן להקמת ממשלה צרה.
— 23.11״אנחנו מוכנים לבוא
לקראת המערך״.

שולמיחאלוני
— 1.11״הטירוף של המפד״ל,
בנוסף לגנדי ולצומת, הוא שילוב נורא
של לאומנות ודת משיחית.״
— 10.11״נוותר על מילחמתנו
בכפייה הדתית ונגד גיוס בחורי־ישיבה,
אם המיפלגות החרדיות לא
יתבעו חוקים דתיים. התביעות של
דגל־התורה אינן קיצוניות.״
(דגל התורה תבעה את תיק הדתות,
.השוואת התנאים״ של החרדים לחילונים
במוסדות שיכון ובחינוך, יישום
חוק שעות־עבודה״ומנוחה, והעברת
חוק-ההסמכה לשם כפיית השבת).

התלויים
— 2 4 .1 1מרכז התק״ם החליט כי
אל לו למערך לקיים משא־ומתן ע^
הליכוד.
— 3 0 .1 1נציגי התק״ם מפעילים
לחץ על חברי לישכת מיפלגת־העבודה
לאשר את כניסת המיפלגה למשא־ומתן
עם הליכוד.

0אמו עואק׳
— 2.11״אנו מוכנים לממשלה
רחבה עם שתי המיפלגות.״
מקורביו :״הוא אינו מתלהב מממשלה
בשיתוף המערך״.
— 22.11״יש להקים ממשלה
צרה בהקדם, עם האפשרות שהמערך
יצטרף בשלב מאוחר יותר״.
— 2 5 .1 1״אם המגעים בין

הליכוד והמערך יגיבו ממשלה רחבה,
נהיה כולנו מרוצים״.

• חוב אנוהם וניץ
(וגדהתווה)
— 2.11״אפשר ללכת גם עם
המערך, למרות שאנחנו יודעים שגם
ר״ץ תשתתף בקואליציה הזו״.
— 6.11 מנהלים שיחות עם
הליכוד והמערך כאחד.
— 9 .1 1מחברים מיסמך, המסביר
את היתרונות שבהליכה עם המערך.
אחרי פגישה עם ר״ץ:
— 10.11
״גילינו שפה משותפת והבנה״.
— 11.11״אנו מעדיפים ממשלה
בראשות המערך, שתמנע מילחמה.״
— 2 0 .1 1מנהלים משא־ומתן עם
הליכוד.
— 27.11 פרשו מהמשא־והמתן
עם הליכוד. תובעים ממשלה רחבה.
— 28.11 ממשיכים לנהל משא־ומתן
״עקרוני״ עם הליכוד.
— 2 9 .1 1מודיעים על תמיכה
בממשלה בראשות המערך .״בכל
מיקרה לא נתמוך בליכוד״.

— תמיד דגלנו בממשלה

30.11
רחבה״.
— נחתם הסכם בין הליכוד
4 .1 2
לדגל־התורה.

• הו 1יצחק נ ה
— 7.11״הליכוד הוכיח עצמו
בהבטחות, אבל לא במעשים. לכן אולי
צריך לנסות את המערך. קיימת נטייה
חזקה ללכת עם המערך, אולם הנטייה
הטבעית היא ללכת עם הליכוד.״
— 11.11״אנו נלך עם הליכוד״.

• מורדת
— 3.11 יתמכו בהרכבת ממשלה
עם שמיר. אינם מציגים כל תנאים.
— 20.11 תובעים את תיק
המישטרה לרחבעם זאבי, תפקיד
סגן־שר ליאיר שפרינצק, וכן תפקידים
של דיפלומטים.

סקירה זו אינה כוללת אישים
שלא שינו את דעתם במהלך השבועות
האלה, וביניהם, בין השאר,
יצחק רבץ (ממשלה רחבה) ,וארי אל
שרון(ממשלה צרה).

המסוק הוזמן, אבל לא היה בו צורך, כי בסופו של דבר
החליט האדמר׳ר שהוא דתה להיות נוכח בישיבה, ונסע
לבני־ברק במכוניתו.

רביץ דוגרי
גמשא-ומתן הקואליציוני שנערך ביום הראשון
בין דגל-תורה לליכוד, הודה הרב אברהם רכיץ
כי לא רק ההצעות הכספיות שהציע הליבוד
משכו את מיפלגתו ימינה.
הוא הודה שהמערך הציע לדגל־תורה מהבחינה הכספית פי
שלושה יותר מאשר הציע הליכוד.

342

טאבה — סוף!
תיו־ כמה ימים ייעשו תיקוני-הגבול מגדל
ישראל-מצריים.
החלסה כרוח זו התקבלה על־ידי מועדון ראשי־הממשלות,
שנתן אור ירוק לתיקון 14 נקודוודהגבול, שעליהן נסוב
הוויכוח.
בשיחות ומתקיימות עם מציגים המצריים נקבע כי
התיקונים צריכים להתבצע תוך לא יותר מ־ *8יום.

לחדכבר הוזהר
מסתבר כי שלושה חודשים לפני ניסיון־ .
ההתנקשות כחיי אנטואן לחד, מפקד צד״ל, היה
ניסיון להתנקש בחייו, ניסיון שלא פורסם כלל.
מי סען־סבלד התפוצץ ליד ביתו בשעה שהיה אמור לצאת
מהבית. בעיקבות ניסיון־ההתנקשות הוזהר לחד על־ידי
קציני־צודל וגם על־ידי שומרי־ראשו.

בין השאר נאמר לו להיזהר ממי שבסופו של
דבר התנקשה בחייו. לחד לא שעה לאזהרות.

מה ז ה פו ד ל?
״הפודל הננסי, הוא ממושמע, אינטליגנטי,
בעל אינטראקציה חזקה וקשר נפשי
חזק עם בעליו. הוא מקבל את דמותו של
בעליו, והוא בעל אופי נוח שלא נדרש
לאילוך.״
כך, בקיצור, עולה מניתוח תבונות הפודל
הארצישראלי, שעשה הווטרינר הדוקטור
קומי שרעבי, חבר מרכז מיפלגת־הע־בודה.

ביום
השני, דד 12 בדצמבר, מסר דובר
צה״ל על 250 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה אינו כולל את ההרוגים
מירי מתנחלים.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים, מאז תחילת האינתיפאדה, על
•342
ממקורות פלסטיניים נמסר על 435 הרוגים,
לפי הפירוט הבא:
• 289 התגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

66 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 37 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 43 הרוגים מסיבות אחתת.

הליופאפיצ׳ר
מסרבל תרו מו ת
הרבי מלובאביץ׳ סירב לקבל תרומה של כמה
מיליוני דולארים מידת של המיליונר הקנדי
בא ת תיכמן.
בארי רייכמן, היהורי־קנרי, אחד מהאחים רייכמן, בא לא•
מזמן לרבי מלובאביץ׳ בניריורק, כדי לנסות לתווך
ולהשלים בינו לבין הרב אליעזר ש׳ך. רייכמן הביא עימו
המחאה על־סר כמה מיליוני דולארים, שאותם הציע
לתרום למוסדות חכ״ד. הרבי סירב לקחת את ההמחאה
ואמר לרייכמן- :מוטב שתדע על מה מבזבזים את כספך
— על כתבי־נאצה נגדי.״
בהמשך הראה לו הרב כמה כרוזים כאלה, ונתן לרייכמן
להבין שכסף, בכל סכום שהוא, לא יעזור במיקרה הזה.

ל סוגיו ת שובתות רעפ

מפ ח די םמפרס

שלוש נשים לבנוניות שובתות רעב בבית*
המעצר הקישון, מיום הרביעי האחרון, ה־ד

במישרד־האוצר יש חשש רב מבואו הצפוי של
שימעון פרם למישרד.

• ! 111*1*6/7
השלוש, יועד נעים רג׳דה 60 אינתיסאר אל תאופיק
( )17 ומהה עבד זרחה 18 מהכפר מרקבה, נעצרו בראשית
אוקטובר על־ידי צד׳ל, נכלאו בכלא חיאם שנדרום־לבנון
ועונו לטענתן במכות־חשמל בכפות־ד,ידיים ובחזה. אחרי
מאסר של 11 ימים הועברו לכלא קישת.
צעירים עשרות רבות של
מספרות על

?ד^רי^ם קשים תיאם בכלי*
רצן ןיררת
וסבלו ממכות, השפלות ומכות־חשמל.
ל ם |/מן 3 ,ם(ג/י די חיילי
ה > טייס
צד״ל וצה״ל.
444444

1 4 4

^444

4444

44444

4^ 444444

^ 4 4144

^4444

החוששים טוענים כי בניגוד למשה גיסים וליצחק מודעי,
ששימשו כשרי־אוצר, יעשה פרס מינויים פוליטיים
בתפקידים הבכירים במישרד.

חובות, ל א קולות
המיבצע הטלפוני, שנערך במיפלגת-העבודה
לקראת הבחירות. לא הביא למיפלגה קולות
רבים, אך הביא לחובות-טלפון כבדים.
לפי הערמת במיפלגה לא הצליח המישאל הטלפוני,
שהתבסס על מישאלים שנערכו כמערמדהבחימת של
סייקל דוקאקיס בארצות־הברית, לגייס תומכים חדשים
מקרב הקולות הצפים, אולם הוא עלה למיפלגה יותר
משני מיליון וחצי שקל.

הליגה משמיצה
הירחון הספרותי ״רד כס״ ,המיועד
לאינטלקטואלים שמאתים בארצות־הברית,
נדרש להחזיר כספים לקרן־־אמנות של ממשלת
ארצות-הברית. בעקבות גליון מיוחד שהוציא,
אשר קרא לסולידריות עם הפלסטינים הנאבקים
בשטחים ו שבושים
הכסף הוחזר לקח בעיקבות התערבות הליגה היהודית נגד
השמצה, שטענה כי נעשה שימוש בכספי הקת כדי
לפרסם גלית שהוא מ לו אנטי־ישראלי.

המכססדק סינים
המכס התחיל לבתק מקרוב מוצתם המגיעים
מכין.
מקרה של הבדיקה בחשדות כי מוצרים, שמקורם כבימל
מסץ, מגיעים למעשה מדרום־מיזדוו אסיה, תוך ניצול
תנאים מועדפים הניתנים לסינים.

ס אי טק ס ידפיסו
א ח ״האירופי״
ציוד הדפום של חכרת ״סאיטקם״ ישמש
להדפסת העיתון החדש ״האיתפי״ ,שיתחרה
ב״הרלד טריביון״ הוותיק.
בעיקבות עיסקת רוברט מקסוול וסא־טקס, שכתוצאה
ממנה, יהיה למקסוול * 26 בסאיטקס, הרי שציוד־הדפוס
המתקדם של סאיטקס ישמש למערכת העיתון החרש של
מקסוול. א * £ק 8 0ס £ £א ,1עיתון באנגלית, יופיע
בשנה הבאה בכל אירופה.

האקד מי המפלפלת
התאחדות התעשיינים, המגבשת בימים אלה
תוכנית כלכלית שתוגש לממשלה החדשה,
עומדת לקשט את תוכניתה במיספר
פרופסוריס מהאקדמיה.
זאת, כמישקל־נגד לתוכנית הכלכלית של ההסתדרות,
המתבססת על פירסום חדש של הפרופסורים אסף רזין
ואפריים צדקה והדוקטור אמנת נדבך מאוניברסיטת תל•
אביב. שר־האוצר בממשלה החדשה יזכה לקבל גם תוכניות
כלכליות מפורטות מלישכת־המיסחר, לישכת אירגוגי
העצמאיים ומחלקת־המחקר של בזק ישראל,

מה יש לנינה?
פסק־זמ! ל אינ תיפ אדה

נינה סימה, הזמרת בעלת השם העולמי,
גרמה לחרושת שמועות על מצבה הגופני
והנפשי.
מי שהתבונן בה מקרוב יכול היה להבחין
כי הזמרת נעה באיטיות על הבימה, עיניה
מצועפות וכי היא סובלת מתופעות של
איבוד־זיכרון.
מטיחה עם מנהלה האישי התגלתה האמת
— הכוכבת סובלת מהתקפים של
בעיה נפשית ומשתמשת בליטיום, תרופה
הגורמת לה לתופעות-לוואי.

ממקוחת במיפלגת־העבודה נמסר כי החלטת המרכז
להצטרף למשא־ומתן קואליציוני לא חיסלה לחלוטץ את
האינתיפאדה במיפלגה.

מדובר בפסק-זמן כלבד. שכן במחנה-רבין כבר
נערכים להתמודדות על ראשות־הרשימה.

שמועה מ ר חו ב?גפת
שמועות אומרו ת כי היוזמה לממשלת־אחדות*
לאומית הגיעה.לבית-הנשיא דווקא מרחוב
צ מת מעונו של מנחם בגץ.
חיזוק לכן־ אפשר אולי לראות במאמר שפירסם בני בגין
בזכות ממשלת״אחדות.

מסוק לאד מו־ ר
סםיק

!01171

1^ 173

44^ 444* 4

4 444^ 4444

שי ק ח

זן ותד לישים ה של ממן צת*גדולי*תורה ויחזירו
לידדשליבג

האדמרר מעדלוי הוא התומר מלהב ביותר במועצת־גדולי־התודה
בכל הקשור להליכה עם המערך. בתחילת
השבוע שעבר היתה ישיבה מכרעת של המועצה, כדי
להחלים על בלוק חוסם עם המערך. שעות אחדות לפני
פתיחת הישיבה נודע כי האדמו׳ר הודיע שהוא לא יגיע
לישיבת מיוון שאינו חש בטוב וגם מכיוון שהוא יאחר
א מן הדלקת נרות־חגוכה בירושלים. היו בהנהלת אגודת
ישראל אנשים שהנו מאוד בנוכחותו של האדמו״ר, ולכן
הוזמן עבורו מסוק מיוחד, שייקח אותו מירושלים לבני•
ברק ובזזזדד-

עיתונאיות נגד אפלי ה
שלוש עיתונאיות ידועות יככבו בתשדיר-
שתת עמד ״נעמ״ת״.
בעיקבות תלונות רבות שהצטברו בשנה האחרונה בנעס־ת
על אפלייה בקבלת־עבודה כתוצאה מאמהות או מנישואין,
הוחלט מעס־וז להפיק תשדיו־שרות על נושא זד*
בתשדיר ישתתפו שוש מיימון ם ידישוז אחרשח, תמי גאי,
בתו של שלום רוזנפלד ממעריב, ושרית ישי־לוי מחדשזת.

כל אתת מהותספר על מיקרי אישי, ש בו
התנפתה כמהלך ניסיון להיפרט עבודה.
התשדיר יוקרן בעוד כשבועיים.

ה מיג דל הלוהט
מיגדל-דיתת תל-אביבי יוקרתי הסך ב־אחתנה
למיגדל הלוהט.
17 דיתת בו נ שכת על-ידי נערות־ליווי,
10־ 15 דיתת נשכרו על-ידי גברים לשימוש
המאהבות שלהם, ודירה אחת משמשת
בקזינו.

איך אושרו תנאים חריגים?
441.

4 ^ 444

*4* 404| 444 • 44444*4

מנב״ל ״הסנה״ ,מיכאל מילר, מתכוון לבדוק
כיצד נתנה ״המית הסנה השקעות״ ,חברה־בת
של ״הסנה״ ,הלוואה בתנאים חריגים ל״טבריה
קלאב הוטל״ ,לפני שנתיים.
הסכום העומד על שני מיליון וחצי שקל, ניתן בדצמבר
, 1986 ונועד לאפשר לבעלים, ניסן חקשורי, להשתלט על
המלח שהיה בפירוק בעיקבות פיחק קלאר־ן.

מישרדיי־נסיעות נסגרים
בענך התיירות צופים כי * 30 ממישרדי*
הנסיעות בארץ עלולים להיסגר מטנה הקרובה,
אם יימשך השפל הנוכחי בתיירות לארץ.
מדובר בירידה חדה של מיספר התיירים הנכנסים ובחשש
שכתוצאה מהמשבר הכלכלי יקטן מאוד מיספר הישראלים
היוצאים לתו״ל.

אוד־ידו זרו >3 3ד

מה ההבדל בין הזקנים?
של בני בגין
משתתפי הסקס של הענקת
פרס סנן יחשל .,וחלק
ממקבלי־הפרס בשנים האחרונות,
הוזמנו לארוחה חגיגית, אך
אחרים מהם נעררו מסיבות שונות.
השגריר לשעבר, שלמה
ארגוב, שנורה בראשו בזמן
שכיהן כשגריר ישראל בלונרון,
החלים במשך השנים שחלפו, אך
לפני שבועיים חלה הרעה במצבו,
והוא נאלץ לבטל את השתתפותו.
פעילת־העליה אידה
נוהל לא הגיעה מפני שהיתה לה
פגישה חשובה עם אורחים שהגיעו
מפאריס. פעיל־העליה אני
טולי שצ׳רנסקי ביטל את בואו
מפני שאשתו, אביטל, ילרה
בת. פעיל־העליה יום!? ביגון
ורעייתו לא הגיעו בגלל בעיות־תחבורה.
הזוג, המתגורר בירושלים,
התקשה במציאת תחבורה
לתל־אביב, וביטל את בואו.
במהלך הארוחה שוחח ה־פירסומאי
דויד ארמון עם
יהודה בלום, מי שהיה שגריר-
ישראל באדם. הם גילו ששניהם

בעל־פה
שמות של אנשים ותאריכים,
מבלי להיעזר בפתקים
ובפינקסים. כשכיהן בגין כראש-
הממשלה, הוא היה נעזר בקרי־שאי
בעיקר כשנזקק לציטוטים
מהתנ׳׳ו.
הר׳ר ישראל אלדד
(שייט, איש ארץ־ישראל השלמה,
סיפר לחברים שבתו נעמה
היתה בילרותה בלול אחר עם
בני בגין. באחר הימים צילם
בגין את שני הזאטוטים, ושלח
את התמונה לישראל אלרר, ועל
גב התמונה כתב ״חתן וכלה״.
לפני ימים אחרים פגשה נעמה
את בני בגין ברחוב נתנייתי, אחרי
שלא התראו במשך שנים
רבות. השניים העלו זיכרונות,
ונעמה הזכירה לו את הצילום
המשותף.
אשתו של ישראל אלרר
סיפרה שעליזה בגין, רעייתו
המנוחה של מנחם בגין, לא אהבה
את אלרר בגלל הביקורת הרבה
שלו על בגין ועל התנועה. אך
מנחם בגין כתב לו שלמרות

פרטים חסויים מעברו

שמונה נרות ר 15 אבירים ב״כסית׳

מזה זמן רב לא היה אירוע
כה מרגש בקפה כסית בתל-
אביב. המו״ל עמיקם גורכיץ
וציביד! ליטמן, בעלת המקום,
אירגנו מסיבה להרלקת נר שמיני
של חנוכה, שבה גם חולקו
אותות אבירות לוותיקי המקום.
15 איש זכו בתוארי אבירות בקטגוריות
של שירה, בימה ומיב־חול.
מרבית מקבלי אותות־הא־

מייסדי הבימה, יהודה גבאי
ממקימי א 1הל ואשתו דניה
ברגר, ציירת ותפאורנית, ואח-
רונה־חביבה הדסה קלצ׳קין.
אלמנתו של השחקן רפאל
קלצ׳קיז.

בשולחן נוסף בכסיח ישבו
כל מי שמתקרבים לגבורות, כמו
אריה נבון, סופר זתפאורן,
שמואל מיסטצ׳קין, הארכי־

רהים עבד־אל־קאדר, נציג
השמאלנים. יושבי שולחן זה
התכבדו בהדלקת נרות, ובזה
אחר זה עלו גרשון פלוטקין
נשיא כסית. יוסקה הראל, שהדליק
את נר הנושאים־עמם־
עלי־שכם, זכר לימי ההעפלה
ושולמית אלוני, חברת־הכנ־סת.
קרמה הדליק את נר הציונות.
אייבי נתן הדליק את נה

אלי דסה, העולם הזה

בת ה־ ,93 ממייסדי התיאטרון העברי, הגיעה לטקס חלוקת או•
תות־האבירות שחולקו בקפה ״נטית״ בתל־אביב, כשהיא מלווה
בלשה בהופע
בנכדתה יפת־התואר. היא
בהופעתה המטופחת וזכתה בנשיקה אבירית מהשחקן הוותיק שימעון פיג־

קל (משמאל) .השחקן שמואל רודנטקי (מזוקן, למטה מימין) הטומן ידו בכוס, השיק כוסות עם יהודה
גבאי (למשה משמאל) ,ממקימי התיאטרון ״אוהל״ ,ואשתו, הציירת ז׳ניה ברגר (למשה במרכז).

מדים בונשטיין־כהן

שהגיע אחרי שעבר לפני שלושה שבועות
ניתוח קשה, התכבד ב״כסית״ בהדלקת נר־הבריאות״
וציין שהוא עושה זאת לכבוד באי״השימחה, ולא לכבוד
חג־החנוכה. הצייר מוישל׳ה ברנשטיין(למטה, במרכז) הדליק נר,
אך לא קיבל אות־אבירות מפני שגילו צעיר״יחסית ( )68 אך הוגדר
כמקיים השטעטל בישראל. לידו: עמיקם גורביץ, מארגן השימחה,
וציביה ליטמן, בתו של חצקל איש״כסית, המנהלת את המקום.

דן בן־אמוץ

נולרו בהונגריה, ובהקו מי מהם
מיטיב לרבה בשפה ההונגרית.
אשתו של יחיאל קדי־שאי,
שהיה מזכירו האישי של
מנחם בגץ, סיפרה שבעלה
ניחן בזיכרון מעולה, והוא זוכר
העולם הז ה 2676

הביקורת שלו הוא מעריך אותו
כבן־ארם. הגברת אלרר הזכירה
שדויד בן־גדריון הורה שלא
להעסיק את אלרר בהוראה בב־תי־ספר,
בגלל ריעותיו הקיצר
ניות.

בירות נמנו על יושביה הקבועים
של כסית בשנותיה הראשונות,
אך מפאת גילם הם מגיעים למקום
רק באירועים מיוחדים. על
שולחן אחד הוצבה חנוכיה גדולה
ומסביבה הצטופפו גילאי ה־80
פלוס. מרים ברנשטיין־כהן
בת ה־ ,93 ממייסדי התיאטרון
העברי, זכתה בתואר אבירת הבימה.
היא סיפרה שבאחרונה הפסיקה
ללכת לתיאטרון בגלל
קשיי ראייה. יצחק כץ בן ,89
מייסד החברה טרסק, מי שהיה
מזכירו של מאיר דיזנגוף וממייסדי
נמל תל־אביב, זכה בתואר
אביר הבוהמה העברית. לשולחן
הסבו גם משה הורגל,
ממייסדי תיאטרון המטאטא ותיאטרון
הקאמרי, שימעון פיני
קל, בן זד ,83 שחקן הבימה.
שמואל רודנסקי בן ה־ 82מ־

טקט שתיכנן את הבניין הישן
של הקאמרי וגם את הנוכחי,
אביגדור סטימצקי, הצייר,
מאשה לוין, אשתו של המתרגם
והמחזאי מנשה לוין, נתן
כוגן, מראשוני הקאמרי, ויעקב
אורלנד, בן ה״ 75 שהוכתר
כאביר השירה העברית. שניים
שלא קיבלו אותות מפאת גילם
הצעיר־יחסית היו מוישל׳ה
ברנשטיין, הצייר בן ה־,68
המגדיר עצמו כמקיים השטעטל
בישראל, ומיד גלעדי, מחבר
ספרי אמנות ועורך ספרותי במעריב.
החנוכיה
השלישית בכסיה
הוצבה בשולחן שזכה בתואר
שולחן שיבטי כסיה, שאליו הסבו
מקם קרמו* ,וחבריו הסופרים
והעיתונאים ושיבטו של איב־

השלום. אורי אבנרי הדליק
את נר האופוזיציה בעולם הזה.
איברהים עבד־אל־קאדר הדליק
את נר אחוות העמים ודן בך
אמוץ התכבד בהדלקת נר הבריאות.
באי
מסיבת־החנוכה התעניינו
לדעת מי האומן שעשה
את אותות־הברזל, שחולש לוותיקי
המקום. צביה ליטמן
סיפרה שבאחד הימים ניגש אליה
בחור צעיר בשם חיים שביט,
וביקש לעבוד כברמן במקום.
בשיחה עימו התברר לצביה שהבחור
מחוסר־העבודה עוסק גם
בעיצוב תכשיטים. ליטמן הציעה
לו לעצב את אותות־הברזל עבור
האירוע. כיום הוא עובד במקום
כברמן, ומחפש גם תעסוקה בתחום
העיצוב.

איך סתרים גברים על פי תפריט?
מפראסטיק לראש־וזעירייה

ומתנה מפסי־רכבת

שוכללת יותר מזו שהביא בנסיעתו
הקודמת. הזמר הפופולרי
סיפר שבכל מקום נהגו בנות הקהילה
היהודית להטרידו במלון.
איש־העסקים רב המעל-

להשתתף באירוע הנערר ב״מו־סיאון
הטראנספר״.
ג׳ין קירקפסריק, שהיתה
שגרירת ארצות־הברית באו״ם,
הגיעה ארצה לכנס על ״פני
אלי דסה, העולם ה?ה

מדי שנה, בחג החנוכה, נוהגת
היחצנית דליה מרוז לנגן
כאקורדיון בקפה כסית בתל־אביב.
גם השנה היא סיכמה עם
צביה ליטמן שהיא תגיע כמתוכנן.
אך ביום השישי האחרון
היא נזכרה שיש לה אירוע חשוב
במקום אחר, והיא התחילה בקדחתנות
לחפש אחר מחליף. היא

אמר לה שהיא צריכה להמתין
לוועדה, שתחליט אם התמונה
שהיא ציירה עוברת את הקריטריונים
הנדרשים. אחרי כמה
ימים של המתנה היא קיבלה
תשובה חיובית, והיא אמורה
להתקבל על־ידי הנשיא. הציירת
הודתה שהיא עשתה זאת כאקט
של יחסי־ציבור.

לבטל פגישות עם חשובי־הק־הילה,
וסעד בחברת בת־שבע ובעלה.
הזמר
חיים משה הוא
חובב־צילום. בכל נסיעה לחו״ל,
בעיקר לארצות־הברית, הוא מתעניין
בחידושים בנושא זה. מנסיעתו
האחרונה לארצות־הברית
חזר כשבידו מצלמת־וידיאו מ־

עכבר קטן

דיון ״יןןך אלמנתו של עמירם ניר, שמרה על איפוק במהלך טכס-ההלוויה, גם כששר-הביטחון,
1 1יצחק רביו, נשא דברי-הערכה לאישיותו. דוב יודקובסקי(מימין) ,עורך ״ידיעות אחרו 11

נות״ ,והראשון שידע על האסון, עמד לצידה. פולה מוזס(בתמונה למטה) ,אמה של ג׳ודי, מחתה דמעותיה.
ז \ 1ך \ 1ן ך | 1איש־העסקים הבינלאומי, המתגורר דרך
| 1 1 1 11 11 קבע במדריד, שהיה פעיל בתחום הרכש ה ביטחוני
עם קום המדינה, היה אורח-הכבוד של יואל שר ביום־
הולדתו. הקשר בין השניים התהדק אחרי שהתברר להם ששניהם
עברו ניתוח זהה להוצאת גידול ממאיר במעי-הגס ושניהם החלימו.

לים שמואל פלאטו־שרוז
ושותפו, יבואן־האופנועים יאיר
קישין, החליטו להילחם במימי

טילפנה לעיתונאית נעמי רון
וביקשה את עזרתה, אך זו הודיעה
לה שבגלל עשן־הסיגריות
במקום היא לא יכולה להופיע.
מרוז לא ויתרה ופנתה לישראל
זוהר, נגן הקלרינט של התיז־מורת
הפילהרמונית, המופיע גם
בחלטורות שונות בחברת נגן־
אקורדיון. אך גם זוהר אמר לה
שהוא לא יכול, בגלל התחייבויות
קודמות, והיפנה אותה למישהו
אחר. אך דליה מרוז שיכנעה
אותו לקצר את הופעתו בהרצליה.
זוהר אכן עמד בהבטחתו
והגיע בשעה המיועדת לקפה
כסית כדי להנעים ליושבים בה
את המסיבה.
הציירת הצעירה יעל קני
רק, שציירה את ציור־השמן הענקי
בחזית פאב המיסעדה בתל-
אביב, החליטה להפתיע את
נשיא־המדינה חיים הרצוג,
ושלחה לו ציור־שמן שלו שציירה
על־פי צילום רישמי של מיש־רד־ההסברה.
שלישו של הנשיא

המיסעדן רפי שאולי
הגיע, יחד עם שותפיו אברהם
ארכיב וטדי שאולי, למיס•
עדה שבבעלותם, כדי לקחת את
פדיון היום הקודם ולהעבירו
לבנק. לתדהמתם הרבה גילו
שאין זכר לכסף. הם הגישו תלונה,
וכעת נמצא הנושא בטיפולה
של המישטרה.
לפני 10 שנים ניהל הבדרן
דודו טופז רומאן עם בת*
שבע רובין, שהתגוררה במושב
בקירבת תל־אביב. טופז היה
נוסע אליה למושב כדי לראותה.
מאז עברו שנים רבות, בת־שבע
התחתנה עם הגיטריסט קרול
אברמוביץ, ונסעה עימו לטורונטו,
שם היא מופיעה כזמרת
במועדונים. בשבוע שעבר יצא
טופז לסידרה של הופעות בצפון־
אמריקה, ובין הערים שבהן הופיע
היתה גם טורונטו. עם סיום
ההופעה הפתיעה אותו בת־שבע
ובאה לבקרו מאחורי הקלעים.
טופז היה כל־כר נרגש, שהעדיף

סד הדתי על־ידי הדפסת כרזה
ענקית, המראה בחורה עירומה
לחלוטין, שבין רגליה עובר
כביש, ובו שני אופנוענים דוהרים.
השניים מתכוננים לתלות
את הפוסטר הוולגארי ברחבי־הארץ,
וגם בבני־ברק.
דן פתיר, לשעבר יועץ
ראש״הממשלה לענייני״תיקשו־רת
וכיום ראש הפורום על שם
ג׳ץ קירקפטריק, קיבל השבוע
מיכתב מאישיות חשובה,
שהוזמנה לכנס הנערך בימים
אלה במוסיאזן הארץ. האיש החזיר
לפתיר את ההזמנה, בצירוף
פתק שבו הודיע שהוא מסרב

המיזרח התיכון בעוד 20 שנה״.
קירקפטריק הרפובליקאית הימנית
הקיצונית, הידועה באהד־תה
לישראל, סיפרה בשיחת־טל־פון
לפתיר, שלמרות שבימים
אלה מחולקים התפקידים בממשלה
החדשה של הנשיא ג׳ורג׳
בוש, אין היא מוותרת על נוכחותה
בכנס.

הבדרנית ציפי שביט
עברה שתי תקלות בעת שהופיעה
בהצגתה בתל־אביב. בפעם
הראשונה היא החליקה לאורך
הבימה ונחבלה בראשה. הילדים
שצפו בה חשבו שזהו חלק מההצגה
והריעו לה. בפעם השניה
היא החליקה ונחבלה בבירכה.
בשני המיקרים היא הרגישה
שהיא זקוקה לכמה דקות של
מנוחה, אך חששה לאכזב את
הצופים, ועל כן התעשתה במהירות.
איש־העסקים
והכדורגלן

לשעבר מוטל׳ה שפעלו־,

111ך( |¥1מימין) אמה של השחקנית-דוגמנית
| / 1 11-1קרוליין לאנגפורד, הגיעה לביקור בארץ
בחברת אמה, סלי דרסדן. האם בת ה־ 52 היא מורה למחול אירובי
בעיר מגוריה ברייטון. הסבתא בת ה־ 78 מתגוררת בשכנות לבתר.
שתיהן נשואות בשנית והן הגיעו ארצה כדי לבקר את בני-
המישפחה: קרוליין, אחיה ג׳רמי ובנה ליאור, מנישואיה לאסי דיין.

המתגורר באחרונה בפאריס, הלך
לבקר את חברו, מאמן־הכדורגל
דוביק שוויצר, שבנו, הכדו ׳ז
רגלן מוישל׳ה שוויצר, הוא
הבעלים של מיסעדת מילנו
ריבס. שפיגלר החנה את מכונית־הספורט
שלו על המידרכה בחזית
המיסעדה וישב לאכול. דקות
אחדות לאחר־מכן עבר ברחוב
תימהוני על אופניים. התימהוני
עצר ליד המכונית של שפיגלר,
הניח את אופניו על המידרכה,
ולפתע נכנס למכונית וניסה
להתניעה. מוישל׳ה שוויצר,
שהבחין בתימהוני, רץ לעברו,
תפס אותו כמה שניות אחרי
שהתניע את הרכב, ועצר בעדו
מלנהוג. כשנשאל האיש מדוע
העולם הז ה 2676

הסנולים של יבטושנקו

ן 1 1ןןו מימין) ואלונה פרידמן (משמאל) ,ששתיהן נושאות בתארי״יופי, התנדבו לוזע-
| | 1! 11 ניק לפצועי צה״ל פגועי״גפיים בקבוקי-בושם שיובאו במיוחד מארצות״הברית על־ן

היבואן שלמה לאופר. לאופר היה היחיד שנענה לפנייה להעניק שי מיוחד לחיילים המאושפזים.
עשה זאת, השיב שרק רצה לב־וז׳ק
*ק־ ם כונית־הספורם מהדגם
הזד נוסעת.
הפסלת אילנה גור החליטה
להפתיע את חברתה הק-
וזבד, בלה דיאמנט, במתנה
מקת־ית, פרי עיצובה. היא תיב־ננה
עבורה שולחדקפה העשוי
מתכת״ אך מאחר ובארץ היה
פחסור בסוג הברזל שבו משתם־
שת הפסלון פנתה למנהלי תח־נת־זזרכבת
בחיפה וביקשה את
רשותם לקחת חומר מפסי-רכבת
המונחים באחור התחנה ללא
שימוש. היא נענתה בחיוב, ואחרי
נמה ימי־עבודה הגישה לחברתה
את שולחן־הקפה. .השולחן הזה
מסוגל לשאת כל משא שיושם
עליו ׳,התלוצצה.
הבר־הכנסת הטרי רענן
כהן הוא שהביא בשעתו את

חבר להקת הבל עובר חביבי. מופיע
במחזמר סלאח שבחי בתפקיד
מנהל־המעברה המפא״יניק.
באחד הערבים נקבעה לו הופעה
עם שאר חברי־הלהקה בקיבוץ
יגור, אך כשחישב את הזמן שבין
סיום ההופעה ביגור ובין תחילת
ההצגה בתל־אביב התחוור לו
שיש לו רק 20 דקות. מנדלמן
פנה למארגני ההופעה ביגור והודיע
להם שהוא מוכן להופיע רק
אם יטיסו אותו במסוק מהקיבוץ
לשדה־דוב בתל״אביב. המארגנים
נענו לבקשתו.
מדוע נבחר דווקא הזמר
דודו פישר לשיר את התיקווה
בישיבת־הפתיחה של הכנסת הבז?
לדידי מנוסי היתה התשובה.
:הוא כבר רגיל להופיע
במחזה עלובי החיים־ הסיבה האמיתית:
החרדים לא הסכימו להופעת
מקהלה, שיהיו בה גברים
ונשים. הרעיון של הזמנת זמר־גבר
יחיד היה דווקא של נשיא
המדינה, חיים הרצוג.

עבד-אל-והא ב דראושה ל־

פיפלגת־העבודה, בתקופה שבה
כיהן בראש המחלקה הערבית
של הפיפלגה. השניים גם הקימו
עטתה בשם דרקיזם. אחרי
שדראושה פרש סמיפלגת־העבודה
והקים רשימה עצמאית,
התקררו היחסים בין השניים. רו־בלת
רון, מנהלת האירגון וה

הרב
הראשי של תל־אביב,
הרב ישראל לאו, שם לב לעובדה
שבשעה שפישר שר את
ההימנון הסתיר אחד הח״כים של

נתן זך הופתע השבוע לא״מעס כאשד, בשובו באחד
הימים לביתו, מצא על גבי סליל המזכירה הא ל קטרו נ ית שלו
את ההודעה הבאה :״כאן ייבגני ייבסושנקו. מכיוון שמוחמד
לא בא אל ההר, בא ההר אל מוחמד.״
שני המשודרים לא נפגשו מעולם, אבל יש להם ידידים
משותפים, ביניהם המשורר האמריקאי הנודע אלן גינזברה
שייבסושנקו הופיע לא-מכבר עימו בניו-יורק.
ייבסושנקו וזך נדברו ביניהם להיפגש עוד באותו ערב. זך
הציע את כסית, הסמוכה לביתו. במה שיחות־סלפון, וחבורה
קטנה של סופרים ואמנים דוברי רוסית המתגוררים אך הם
בסביבה, נאספו סביב בקבוקי־יין(״היין הישראלי מצוייו׳,
קבע המשורר האורח, ששתיית-וודקה נאסרה עליו בשל כיב־הקיבה
שממנו סבל) ,ושפע מאכלים שהגישה להם צי בי ה
אשת־כסית.
בשלב מסויים נתקלה עינו של המשורר ה סו בייטי בציור של
מוישל׳ה ברנשטיין, התלוי על הקיר, והוא הביע א ת התפעלותו
וביקש להיפגש עם הצייר. תוך במה דקות הוזמן סוישל׳ה,
והשניים שקעו בשיחה ערה בשפה הרוסית שסוישל׳ה -כך
התגלה -שולט בה להפליא.
על חוויותיו בימים המעטים, שבהם הוא שוהה בישראל,
המשיל האורח את המשל הבא, :אג שים סנטימנטליים
חושבים שהעולם היה נראה אחרת אילו שלסו בו משודרים.

תושבי רחוב־הגליל בכפר־סבא,
הסובלים ממיטרדי רעש
ותנועת מכוניות, ראו שראש־ה־עיר
יצחק ולד אינו מתייחס
לבעייתם ונשאר אדיש להפגנה
שקיימו(השלם הזה ,)2675 ולכן
החליטו להמחיש לו את הבעייה.
בחג־החנוכה הם קיימו הפגנה
נוספת מול בית־העירייה, הפעם
הפגנת לפידים, והביאו לראש־העיר
ארגז מלא־מתנות, ביניהן:
מכונית־זבל קטנה, עכבר עשוי
פלאסטיק, מרצפת שבורה של
מידרכה.
אנשי חוג הבליינים התל־אביבי
תהו לאן נעלמו איש־הע־סקים
משה בובליל והמיסעדן
אילן לוי. השניים טסו ליוון
לפגישה עם דליה פטרופו־ליאדים,
העוסקת בספנות ובייצוג
חברות ספנות יווניות בארץ.
השלושה סיכמו על פרויקט
ענק לפיו בובליל ישכיר את
האוניה סטלה סולאריס למסע־תענוגות
בים התיכון שיערך באביב
הקרוב. מבליל מתכונן לערוך
על האוניה נשפים ואירועים
ל־ 650 חברים, בנוסח המסיבות
שעורך המיליארדר האמריקאי

האטת היא שאילו ניתן השילסון בידי המשוררים, היו לא רק
הורגים זה את זה, אלא גם מביאים חורבן על ה עול ם ׳ -
בדיברי-הברכה שנשא עם הכוסית הראשונה הכריז כי
גודלותיהם של העם היהודי והעם הרוסי שזורים זה בזה, וכי
לשני העמים יש הרבה מאוד מהמשותף. :לכ ם היווה שואה
מחרידה, ולנו היו שתי שואות, אחת מהן, אוסו-הולו קוס ס׳*.
במחווה מרגשת, בערב הקריאה שלו בחיפה, שהיה מלא עד
אפס מקום, הקדיש את אחד משיריו לנתן זך , ,א חי׳ ,כפי
שכינה אותו לתשואות הנוכחים. אחר-כך ישבו השניים עמוק
אל תוך הלילה במיסעדת הדגים המפורסמת של אמדו,
כשהמשורר הרוסי מלמד את עמיתו הישראלי א ת הדרך שבה
שותים ״אלכוגוליססים סיביריאקים׳ וודקה.
בספר״שיריו שהקדיש לנתן זך רשם א ת שלושת הסמלים,
המייצגים לדבריו את עיקרי חייו ועולמה חרמש ומגל, הסמל
הקומוניסטי הבינלאומי שהוא גם סימלה של ברי ת־ המועצות,
סמל המין הנשי וצלב. כך:

צלם־העיתמות, עמד סמוך לבימה בזמן הופעתה של דידי ברידג׳ווטר, זמרת־הג׳אז
הבינלאומית, כשזו התכופפה לפתע לעברו, נישקה אותו במיצחו והקדישה
לו כסה שורות מאחד משיריה. הזאב נותר המום לגמרי, מנסה להבין כיצד זבה בעור מן ההפקר.

אני הזאב

תי׳קשודת של העמותה, ו א בי
ג זי ת, ידידם של השניים, הח־ליסו
לארגן מסיבת־פיוס פרטית,
חזזפינו כפד חברים משותפים
לביתר, של לילי לי מד, אמו של
ארי גזי ת במסיבה יושרו כל הוד
חדלם בין שני חברי־הכנסת.

הזמר עמי מנדלמן,

אגודת־ישראל את עיניו בידיו.
לאו הוזמן למסיבה החודשית
של הדיפלומטים בישראל
כדי להסביר לשגרירים הנבוכים
.מה ההבדל בץ הזקנים השונים,
המקיפים את יצחק שמיר

ושימעון סרס.״

דונלד מרמם על סיפון י אר
טת־הפאר שלו.
השחקן שלמה בר־ש־ביט,
המשחק במחזה המלביש.
נדהם לראות שבמהלך המחזה,
שהועלה באולם מועצת״ה־פועלים
בבאר־שבע, הסתובב לו
חתול בין הצופים, כשכלב קטן

מזדנב אחריו. כשהיפנה מבטו
ימינה, הבחין שדלת־הכניסה הראשית
פתוחה לגמרי, ודרכה
ראה את הכביש ואת המכוניות
הנוסעות בו. בר־שביט לא היסס
לרגע, ותוך כדי הופעתו ניגש
לאחד מאנשי־הצוות וביקש ממנו
לסגור את הדלת. לאחר־מכן נערך
בירור והסתבר שאחד מעוב־די־האולם
רב עם הממונה עליו,
וכאות־מחאה או כנקמה פתח לרווחה
את דלת־הכניסה.
איש־הטלוויזיה עימנואל
סרת, :פעם היו הפוליטיקאים
נציגי הרוב. עכשיו הם נציגי
הרב.״
יענקל׳ה טל, הבעלים
של פאב הנויסבאה. מעסיק בפתח
הפאב שלו בחור צעיר בן ,21
המשמש כשומר״ראש. הבחור
הצנום הוא בעל חגורה שחורה
בקארטה. טל, שהוא בעל חגורה
שחורה בג׳ודו, הציע לצעיר לערוך
עימו תירגול־קרב קצר ברחבה
שלפני המיסבאה. הצעיר
נענה לאתגר, ושניות אחדות לא־

חר שהחל הקרב ביניהם נפגע טל
בפניו ממכה ח מד פשומר־הראש
והחל מדמם -הצעיד הנבוך, שנבהל
מעוצמת הפגיעד״ מיהר פנימה
להביא שביות־קרח ומגבת,
כדי לטפל בבוס שלו. חששו היה
גדול יותר מתגובתו של סל לנד
ציעה, אך סל ניגש אליו ולחץ
את י ח.
איש !:עסקים ני ר גו עז,
שתדמיתו נפגעה אחרי הראיון
שלו בידישת אחרזנזח שבו סיפר
על השחיתות מאיר, מנסה באחרונה
לשקם את תדמיתו. הוא
אחד הפטרונים של אגודתד ד ד
והקרן להצלת וד־־אדם.
אשת־ודזם־ה יתזז לדדביץ
הסבירה איך היא בוחרת
בגברים. היא אכלת איתם ארו־חת־ערג
אם הגבר שומר על
דיאטה, מזסיז סלסים חדקי• את
המלצר לגבי הקלוריו ת, ודא
פסול. אם ודא מזמיז אכל בלי
חשבון של קלוריות ודא בא
בחשבון. .מי שלא יודע לאכול
ולשתות, לא יודע גם ליהנות
מהחיים ברבדים אחרית׳

היה

הנס־כו־יסטנף

באדר,

ומי

הזמץ

מיכאיל גורבאצ׳וב למיבצר הקפיטליזם בוי1־י 1רק
בשנות ה־ 50 התגוררו בשכנות
זו לזו, בשכונת הוותיקים
ברמת־גז, הוריו של חבר־הכנסת

עוזי לנדאו, יוחנן באדר,

חבר־כנסת לשעבר מטעם חרות
ואשתו המנוחה לאורה ובני
מישפחת חבר־הכ5סת לשעבר
יעקב מרידוד. ליוחנן באדר
ולרעייתו לאורה לא היו ילדים
משלהם והם נהנו לטפח את
עדיה סקולסקי־גלעד, בת
אחותה של לאודה באדר ואת

מיקה בשן׳ורחל קרמרמו,

בנותיו של יעקב מרירור. בהלוויה
של לאורה באדר נפגשו ציפורה
6ריז*ור ובנותיה מיקה
בשן ורחל קרמרמן בחבר־הכנסת
עוזי לנדאו, שכנם לשעבר.
הדוגמן מוטי רייך) עלה
למסלול בתצוגת־אופנה גדולה
שנערכה בטכניון בחיפה, ואחרי
שעשה סיבוב אחד על המסלול
התחיל לחוש ברע. רייף חזר אל
מאחורי הקלעים, נפל והתפתל
מכאבים. אמו מארה, שהיתה
באולם, הסיעה אותו לבית״החו־לים,
ושם אמרו לו שהוא סובל
מהרעלת־מזון. עמדו לשחררו,
אר כשאמו עמדה על־כד שייבדק
בשנית מכיוון שחומו עלה, איב־חנו
הרופאים שהוא סובל מדל־קת־התוספתן.
תור דקות אחדות
היה רייף בחדר־הניתוח. כעת הוא
מחלים בביתו, ומודה לאמו
שעמדה על־כר שייבדק שנית.
ד1 יוחנן באדר עמד השבוע על
קברה של אשתו, לאורה. הרב,
שלא הכיר אותה, קרא לה ליד
הקבר ליאורה. לאורה היתה אישיות
בפני עצמה, וידוע כי באדר
הרג אדם בדו-קרב כדי לזנות בה.
כשנשאל על כך לא-אחת, נהג
להשיב, אגי לא מדבר על זה.
יכולתי לכתוב על זה ספר. מעולם,
במשך 60 השנים האחרונות, לא
דיברתי עם אף אחד על העניין

תלמה

אשת־האופנה
טלמור, העוסקת במכירת אבי־זרי־אופנה,
החנתה את מכוניתה
בחניון רד־נג והצטרפה לקבוצה
של אנשי־אופנה, שנסעו בעניי־ני־עבודה
לחיפה. כשחזרה למקום,
בשעת־לילה מאוחרת, נדהמה
לגלות שמכוניתה פורקה
לגמרי, ומלבד השלד לא נותר
ממנה דבר.

שימעון צבר מבקר
בארץ. הצייר־עיתונאי, איש השמאל
הקיצוני שירד מן הארץ
אחרי מילחמת ששת־הימים וש־ניהל
בבריטניה במשר שנים מערכה
קיצונית נגד הכיבוש, בא
לביקור של כמה שבועות וטוען
שזהו הביקור הראשון שלו שבו
הוא מרגיש נינוח. צבר הפר מומחה
בינלאומי לסוגים מסויימים
של פיטריות. זוהי חובבות, ול־מחייתו
עבד כצבעי.
איציק וייס, עוזר ראש
המחלקה להתיישבות, קיבל שי־חת־טלפון
ממושכנים שהתלונן
על סחבת בטיפול בבעייה כלשהי
במושב שלו. וייס הבטיח
שהנושא בטיפול, וסיים את השיחה
בהצעה. :אם תהפוך את הישוב
ממושב לישיבה, תזכה בטיפול
מהיר יותר, אצל גורמים אחרים׳.

שמפתיעה בגיזרתה החדשה;
היא לילי שתן, אשתו

של שר־התעשייה, שהשילה קר
לוגרמים רבים ממישקלה וכתוצאה
מכך השתנתה גם מלתחתה.
שרון הפסיקה ללבוש שמלות
רפויות ורהבוודגיזרה, ומעדיפה
כעת ללבוש מערכות־לבוש מחר
ייטות, ההולמות את גיזרתה החדשה.
פרט מעניין: לילי שרון
שומרת בקפידה על הדיאטה של
בעלה, אך נראה שעד כה היא לא
הצליחה לגרום לו לרזות כמוה.
המלחין נחצ׳ה היימן
סיפר באחרונה כמה פרטים נסתרים
על עברו, שהיו בבחינת גילויים
לכל מי ששמע אותם. בילדותו
הוא חלה בפוליו, וזה קרה
לו שלושה ימים אחרי שקיבל את
הפסנתר לביתו. כתוצאה ממחלתו
הוא לא למד לנגן על פסנתר.
הוא גם סיפר שבזמן שתתו הצבאי
הוא היה בכלא ארבע פעמים.
באחת הפעמים פרצו ידידיו מהיחידה
101 את קיר־הכלא, הוציאו
אותו והביאו אותו למסיבה
שערכו כדי שינגן עבורם באקור־דיון.
היימן שהה בבסיסם יומיים,
ולאחר־מכן נתפס על־ירי שוטרים
צבאיים ונשפט ל־ 35 יום
בכלא.
במישפט. הפגישה הלילית׳
העלה עורך־הדין מישאל
חשין טענה שהסתמכה על ספר
המזר׳ ,הוא הופתע לא־מעט כאשר
השופטת שרה סירוטה

?אורה
הזה. מי שסקרן יכול לנסוע לפולין,
לחפש מיסמנים עתיקים. אני
בסדר!״
על אישיותה של לאורה כתב
העולם הזה ( )24.9.86 לפני שנתיים:
בתנועת החרות אומרים שכדי
להגיע אל באדר, צריכים לעבור
קודם כל את לאורה. היא שקובעת
עם מי ידבר, היא המחליטה עם מי
ייפגש. תמיד באדיבות ובנימוס
פולני: אשאל את בעלי, אם הוא
יבול.״

דמלד טר מפ תמיד־תמיד בחדשות. המיליארדר האמריקאי,
שבבעלותו, בץ היתר, הטרמפ״טאוור (מיין-מרמפ) בשדרה
החמישית, היווה מוקד לקיגאה מצד בל מצליחן אמרי קאי,
כשפורסם שר איסה ו מיכ איל גורבאצ׳וב עומדים
לפקוד את הבניין המפורסם בעת ביקורם בשבוע שעבר בניו־יודק.
על-פי הפירסוטים התעניינו ראיסה ובעלה, המכונה
באמריקה ״גורבי״ ,בדירות היקרות במרומי הבניין. אמריקאים
רבים אמנם הרימו גבה, :גורבי במיבצר הקפיטליזסז״
אבל אחרים נהרו לבניין המפורסם.
בימים שקדמו לביקור גורבאצ׳וב, לא ניתן היה להיכנס
לבניין, עקב המבקרים הרבים. סוף-סוף נחתו ראיסה ומיכאיל
בניו־יודק ו...לא, הם לא שמעו מעולם על מישאלתם לבקר
בטדמפ־טאוור. דובר רוסי הסביר בזילזול :״אנשיו של טרמפ
הזמינו אותנו, אבל קיבלנו מאות הזמנות״...
דונלד טרמפ יצא לתיקשורת והתעקש, :הרוסים פנו אלי!׳
הוא לא פירט אלה רוסים, היכן ומתי.
הרוסים התבצרו בעמדתם, :טרמפ פנה אלים ולא נענינו!״
במישאלי-רחוב התפלגו האמריקאים למי שהאמינו לטרמפ
(,כי הוא אמריקאי, ואין לבטוח ברוסים ומי שהאמינו
לרוסים(,מה פתאום גורבאצ׳וב יבקר במיבצר הקפיטליזם
כולם עסקו בכן, רבים נהרו לטרמפ-טאוור, ואילו דונלד טרמפ
צחק לאורך כל הדרך לבנק.
הראתה בקיאות גדולה והסבירה
כי מאז שנכתב הסזר׳ עבר זמן
רב ודברים רבים השתנו מאז.

לבזעןמאח־־ ר
לאורה, אשתו הנמרצת של זקן
חברי־חרות, העזר שכנגד. עיניה
גדולות, בצנע הזית, עירניות. מש תתפת
באופן פעיל בשיחותיו. טדי

וספרים העוסקים ברפואה. אני גם
מקשיבה לכל התוכניות ועוקבת
אחרי כל החידושים בשטח זה׳.
זאב ז׳נוטינסקי וותיקי חרות

יוחנן באדר על קבר אשתו

מם מריה

דונלד טרמפ
והחג גורבאצ וב

מם הזס־כר סטוף
פעם מתרגמת את השאלות
קראו לה לאורה־מריה. מדוע
לפולנית.
מריה! כאשר החליטו להינשא, נ א
היא נולדה לפני 80 שנה, בכפר
נ אדר לבית הוריה הדתיים וסיפר
קטן ליד קראקוב, למישפחה דתית
בבדיחות כי הוא מתכוון להתנצר.
אדוקה. בהיותה תלמידת־הגימ-
הוא יקרא לעצמו הנס-כריסטוף,
נסיה הכירה את באדר, שכבר היה
ולרעייתו מריה. הוריה היו מזוע אז
עורך־דין ידוע ובן למישפחת
זעים. חברי נית״ר בפולין, ששמעו
עורכי-דין מפורסמים נקראקוב.
על מעשה-הקונדס, הוסיפו מאז
״התביישתי להגיד לו בת במה אני.
לשמה את השם מריה.
אז, באותם הימים, הבדל של חמש
כשפגשה את אורי-צבי גרינברג,
שנים היה גדול מאוד״.
הוא אמר לה שאסור לה לשמת את
היא סיימה את לימודי־המיש-
שמה .״זה שם עברי,״ אמר ,״לה־פטיט.
באדר היה המרצה. אחר-כך
אורח.״
עבדה בבית־המישפט בקראקוב.
לאורה מספרת שפעם שאל
מאז לא עבדה עוד. כל מיני
אותה ז׳בוטינסקי איפה למדה את
עיסוקים של נשים ופילנטרופיה
הציונות היפה שלה .״עניתי לו,
לא עניינו אותה. למעשה, היא
בגרמנית: אדוני הנשיא, אולי תצ מספרת,
אהבתה הגדולה היתה
חק, אבל את זה למדתי בהשוטר
נתונה לרפואה .״כשלמדתי מיש-
הצעיר!״ ז׳בוטינסקי לא צחק ואמר
פסים, הייתי הולכת נמשך שנלה
שתנועת-הנוער של השומר
תיים לשמוע הרצאות ברפואה. עד
הצעיר היתה תנועה יפה כמו
היום באדר קונה לי אנציקלופדיות
בית״ר.

כמוה גם באדר היה חניך תנועת
השומר הצעיר. הוא מספר שפעם
שאל אותו מאיר יערי מה קיבל
מתנועת השומר הצעיר .״את
לאורה,״ השיב באדר ללא היסוס
(גם בגין היה בנעוריו חבר השומר
הצעיד).
לאורה היא לצידו זה 57 שנים.
ותיקי״הכנסת מספרים כי מיום
שנבחר יוחנן באדר לכנסת, היתה
מופיעה עימו במישכן גם לאורה.
היא היתה מגיעה ביום השני
בבוקר, ויוצאת משם בתום שלושת
ימי-העבודה בכנסת .״בכל יום
הייתי יושבת ביציע ושומעת את
הדיונים שעסקו בחוקים. פעם
היתה הכנסת אחרת. חברי-הבג-
ס ת כתבו את נאומיהם בעצמם,
קריאות-הביניים היו מעניינות.
היה מה ללמוד, והיה ממי ללמוד.
היום לרוב חנרי-הכנסת יש מי
שכותבים להם את הנאומים.
אפשר לקרוא בספר דיברי הכנסת
את הנאומים המועתקים״.
היא נועצת בו עיניים סקרניות.
מקשיבה לכל מוצא פיו, מתקנת
אותו לפעמים. חוזרת על המישפט:
,נשמע מה הוא אומר, נלמד משהו
חדש.״ מעריצתו הגדולה, אך,
כדבריה, גם המבקרת הכי קשה
שלו .״אני יותר קיצונית ממנו. הוא
לפעמים מצדיק כל מיני דברים.
אני חושבת שעשינו כל מה
שז׳בוטינסקי כתב״.
באדר אומר שלאורה התחילה
באחרונה ״להשתגע בכשרות.״ והיא
מספרת שכאשר התחתנו,
הדליקה נרות ביום השישי
הראשון. כשבאדר נכנס הביתה
הוא שאל :״אצלי בבית נדות!״
לאוחז מספרת בהתרגשות כי
החיים הארוכים במחיצתו של באדר
היו תמיד מעניינים .״איתו אף
פעם לא היה משעמם. אפילו
בתנאים הקשים ביותר. תמיד הב נו
האחד את השני. יש בינינו
ידידות אמיתית!״

.היום, למשל, אין לך כל בעייה
לראות את פניו של מלך־יפאן׳,
הסבירה השופטת ,״בעוד שבספר
הכתר׳ מביאים לדוגמה כי אי־אפשר
לראות את מלך־יפאן, ובכל
זאת אין ספק שהוא קיים׳.

עורך הדין יגאל ארנה
עומד כרגע בחקירה נגדית של
התובעת. עורכת־הדין מרים
רוזנטל. למרות הניסיון הארוך
של ארנון בהופעות לפני בתי־מישפט,
זו לו כמעט הפעם הראשונה
להופיע כעד, וודאי הפעם
הראשונה להופיע כנאשם. לכן
הוא נרגש מאוד, ולעיתים אינו
עונה על השאלות כיאות. באחת
הפעמים היה נרגש כל־כך שאמר
:״אני מסכים שתחליטו אם
אני אשם או חייב.״ ואז הבין את
טעותו והמשיך :״או זכאי!׳
מישאל חשין, סניגורו של
עורך־הדין יגאל ארנון, קם מפעם
לפעם כדי להתנגד לשאלות
התובעת, למרות שחזקה עליו
מיצוות לקוחו שלא להתערב ולא
להתנגד לשאלות. באחת הפעמים
אמר, כי היתה זו חוצפה מצד
התובעת לשאול שאלה מסויי-
מת. על כך ענתה לו השופטת
סירוטה :״לפעמים נדמה לי שאתם
חושבים שזו חוצפה שהק־טיגור
בכלל קיים.׳״

נעמי ר1ן חוד,ד אודליאב ₪

פסוקי השבוע
• או רי םורת, מנכ״ל
רשות־השידור, על העיתונאים,
עובדי־הרשות, :
שים האלה לא צריכים^״״
אלא אורולוג. כי השתן ׳.ד
להם לראש!״
• הצייר־עיתונאי י׳,
גרבח על ח״כ צומת
רמטכ׳ל לשעבר רפאל .
תן, המרבה לשאת דברים1
חשיבות החינוך :״האיש 9
חרט את סיסמת החינוך ( /
דגל־הבורות!׳
• הסופר עמום(קופסה
שחורה) עוז :״כאשר אני
מתווכח עם הזולת, אני כותב
מאמר. כאשר אני מתווכח
עם עצמי, אני כותב רומאן!״
העולם הז ה 2676

עמירם, ד ב וסגן פינטו
מה מקשר בין עורך־הדין דב איתן, שקפץ אל מותו מחלון של
בית־מלון בירושלים, ובין עמירם ניר, שנספה באותו הזמן בת־אונת־מטוס
במכסיקו? ומה מקשר את שניהם איתי?
הקשר הוא דניאל פינטו, שאיש משלושתנו לא פגש אותו
מעולם.
רב איתן סיפר בשעתו, בראיון שפורסם אצלנו, כי התפטר
מתפקידו כשופט צבאי כמחאה על המתקת עונשו של סגן פינטו.
ואיך ידע איתן על פרשה זו? בעיקבות פירסומה, תודות לע-
מירם ניר.
פינטו ביצע את אחד מפישעי־המילחמה המחרידים ביותר
בתולדות ישראל וצה״ל. הוא
רצח בעינויים כמה אזרחים לבנוניים,
בימי הפלישה הישראלית
ללבנון ב״( 1978״מיבצע ליטאני׳).
הפשע
התגלה ביוזמת קצין
צעיר אחר, שמצפונו הציק לו.
פינטו הועמד לרין ונשפט לעו־נש־מאסר
לא־ארוך. על כך הגישה
הפרקליטות הצבאית עיר־עור.
עונשו של פינטו הוחמר, ואז
המתיק הרמטכ״ל דאז, רפאל איתן,
את העונש.
היה זה אבסורד: הרי הפרקפינטו
ליטות
הצבאית, שעירערה על
קולת־העונש, כפופה לרמטכ״ל. המתקת העונש על־ידי הרמטכ״ל
— לא זה בלבד שהעניקה גושפנקה רמטכ״לית לביצוע פישעי־מילחמה
בלתי־אנושיים, אלא שגם הפכה את מערכת־השיפוט
הצבאית לחוכא ואיטלולא.
בשלב זה ידעו על כך רק מעטים. הצנזור הצבאי מנע כל
פירסום.
הייתי אז חבר־כנסת. באחד הימים בא אלי עמירם ניר, שאותו
הכרתי עד אז רק באופן שיטחי ככתב צבאי של הטלוויזיה. הוא
שאל אותי אם אני מוכן להילחם על נושא זה. עניתי לו בחיוב.
ניר הביא לי את פרטי הפרשה. כתבתי מיכתב ל־ 119 חברי־הכנסת
האחרים, ובו גיליתי את הכל. חילקתי העתקים גם לעיתונאים.
כתוצאה מכך פורסמה הפרשה בעיתון חס־אנגילס ט״מס,
שהפר את חוקי הצנזורה הישראלית. רק אז ניתן לעיתונות הישראלית
להעתיק את הידיעה.
הדבר גרם לזעזוע בחוגים רחבים. בין השאר החליט רב איתן,
שופט בית־המישפט המחוזי בירושלים, להתפטר מתפקידו כשופט
צבאי במילואים( .מובן שלא ידעתי על כך אז).
היתה גס תגובה אחרת. מעולם לא נתקלתי בגל כזה של שינאה
אישית אלי, כמו בימים ההם, בעיקבות פרשה זו. יכולתי ממש
לחוש בכך בלכתי ברחוב. הייתי מוכן בכל רגע לניסיון נוסף
להתנקש בחיי.
עמירם פעל בפרשה זו מתוך מניעים מצפוניים טהורים. הוא
סיכן את הקאריירה שלו, שהיתר, חשובה לו מאוד. במיבחן הזה
למרתי להכיר את עמירם האמיתי, המוסרי, איש־ביטחון בכל
רמ״ח אבריו, שחרד לדמותו של צה״ל. הוא תרם תרומה גדולה
לאופטימיות שלי לגבי עתיד המרינה.
פינטו עצמו שוחרר כעבור זמן לא־רב מן הכלא, נשא לאשה את
בתו של האלוף(מיל׳) דני מט, ידידו של רפול ואיש הימין הקיצוני
כמוהו. רפול המשיך לחון פושעי־מילחמה אחרים, וגרם לוויכוח
מר וממושך על זכות־ד,חנינה של הרמטכ״ל.
את רב איתן היכרתי זמן רב אחרי זה. באחת ההפגנות חתם על
העצומה של יש גבול נגד מילחמת־הלבנון. מישהו פירסם את
דבר״החתימה. איימו על איתן בהליך מישפטי להדחתו מכס־המישפט.
הוא נכנע והתפטר מרצונו.
בשיא משבר זה פנו אליי ידידים ומסרו לי שרב איתן היה רוצה
להיפגש איתי בחשאי. קבענו פגישה בביתה של ידידה, סופרת
ידועה. אינני יודע מדוע בחר דווקא בי כדי להתייעץ איתי ולשפוך
לפניי את ליבו. יתכן שזה היה קשור בחלקי בפרשת־פינטו.
בשיחה זו חשף איתן לפניי את סודותיו הכמוסים ביותר. הוא
אמר שהחליט להתפטר מרצונו, כי אחרת עלולים אויביו לפרסם
עליו דברים מסויימים, אשר יכלו לפגוע במישפחתו. הוא נכנע
לסחיטה.
לא נתתי לו עצה אחרת. אמנם, אני עצמי נוהג לאורך כל חיי
על פי כלל־ברזל: לעולם לא להיכנע לסחיטה, יהיה המחיר כאשר
יהיה. אולם חשתי שאיתן נתון במצוקה נפשית עמוקה, וסברתי כי
אסור לי להגביר אותה בעצות שלא אני אשא בתוצאותיהן.
איתן לקח את סודותיו עימו לקבר. את חלקו של עמירם ניר
בפרשה זו מותר לי לגלות.
התאבדותו של רב איתן אפופה מיסתורין. מרחפים עליה סי־מני־שאלה.
כך גם התאונה שבה ניספה עמירם ניר. שני האירועים
הטראגיים, שאין שום קשר ביניהם אלא דרכי, אירעו בהפרש של
כמה שעות.

היה שלו, עמיר אולי עוזרת פרשת־פינטו להסביר מדוע היה לי יחם מיוחד
מאוד אל עמירם ניר. כיבדתי את האיש. כמעט ואמרתי: אהבתי
אותו.
זה עשוי להפתיע רבים, שהכירו את עמירם. כי הוא לא היה אדם
היוצר יחסים חמים. הוא היה סגור מדי, כאילו מנוכר. לא היו לו
כמעט יחסים אישיים עם בני־אדם. הוא היה קר, מחושב, הגיוני
מאוד, בלתי־רגשני.
זה לא הפריע לי. הוא היה אחד מהאנשים והנשים — המעטים
מאוד״מאוד, לצערי — שאהבתי לדבר איתם בשל התענוג

אודי אסרי

על עצמו. אמיץ־לב עד הסוף. בעל הגיון צרוף. שאפתן. אדם
שההערכה העצמית שלו לא היתה תלוייה בהערכה מצד הזולת,
ובוודאי לא בפירסומת וביחסי־ציבור.
אדם שלא התאים לישראל . 1988 את הדגם הזה כבר לא
מייצרים כאן.
התז שלום, עמירם. תחסר לי.

הדחייה

האינטלקטואלי שבדבר. יכולתי לשבת איתו במשך שעות ולגלגל
בעייה, להאיר את צדדיה השונים, לפתח את האופציות השונות,
לבחון את הפיתרונות החילופיים.
אני זוכר שיחה בראשית המעורבות האמריקאית במיפרץ הפרסי.
מה גרם למעורבות? אילו אינטרסים הכריעו? לאן זה עלול
להוביל? איך זה ישפיע על האינטרסים של ישראל, של ברית־המועצות,
של שאר הגורמים המעורבים?
במהלך כל שיחה כזאת הרגשתי שהמוח שלי מתחיל לעבוד
כמיטב יכולתו ,״על טורים גבוהים״ ,ומכאן הרגשת התענוג. אגב,
קוראי השלם הזה יצאו נשכרים מהשיחות האלה, כי פירות
הניתוחים השתקפו לא־אחת מעל עמודי העיתון.
יחד עם זה היה עמירם שומר־סוד באופן מוחלט. מעולם לא
גילה לי ולוא קורטוב מן הדברים הסודיים שהוא היה שותף להם.
לכל היותר נקט שיטה שעל דרך השלילה. כלומר: הייתי נוהג
לבנות תיאוריה על אירוע מסויים, ואם טעיתי, בשל חוסר יריעה
על פרט זה או אחר, אמר: אתה טועה. גם זה היה שווה הרבה.
לפעמים לא נתקלנו זה בזה במשך זמן רב. למשל, במשך
החודשים שבהם התנהלה פרשת איראן־קונטראס (שעליה לא
ידעתי, כמובן, דבר) .כאשר התפוצצה, ניסיתי לשחזר את האירועים
על פי החומר שהיה בידי אז, שבא בחלקו מצד אויבו־בנפש
באותם ימים, יעקוב נימרודי. המסקנות שהגעתי אליהן פגעו בניר
מאוד.
כעבור כמה ימים פגשתי אותו באחת המסיבות. ניגשתי אליו.
הוא הטיח בפניי שהניתוח שפירסמתי אינו נכון. גם אז לא גילה
שום סוד, אלא אמר: חכה לדו״ח של ועדת־טאואר (שחקרה את
הפרשה) ותיווכח שטעית. אז תקן.
הדו״ח פורסם, וגירסתו של ניר התאמתה.
בסוף תשמ״ז החלטנו לבחור בו כבאיש־השנה, כמי שמסמל את
פרשת איראן־קונטראס אשר זיעזעה את העולם. אז, בפעם הראשונה,
חקרתי את תולדות־חייו של עמירם לעומקן. נתקלתי ברצף
התאונות החוזרות־ונישנות שפקדו אותו. ניסיתי לפענח את תעלומת
אישיותו: מניין יצר־ההרס־העצמי, שחשדתי בקיומו? מניין
השאפתנות, הכמיהה להצטיינות, הדחף להיות במרכז־המרכז של
העשייה הלאומית?
גיליתי לו שאנחנו עומדים להכתירו כאיש־השנה. הוא הזהיר
אותי מייד שלא יגלה לי רבר, וגם לא יספר לי על הפרשה. הצעתי
לו שיטה אחרת: שאכתוב את הדברים על סמך הידוע לי, ובעיקר
על סמך ניתוח הדו״חות האמריקאיים שפורסמו. אמסור לו את
הכתבה לקריאה. אם ימצא בה דברים הנראים לו כבלתי־נכונים,
יעיר את תשומת־ליבי לכך.
כך היה. כתבתי את הכתבה הארוכה עליו ועל הפרשה (״יועץ
הסתרים״) ,שהשתרעה לאחר מכן על פני תישעה עמודים דחוסים
בעיתון. העברתי אותה אליו. הוא החזיר אותה כעבור יום, בצירוף
הערה שהחמיאה לי מאוד :״זה מדהים,״ אמר ,״איך תפסת את
העניין, למרות שאינך יודע המון פרטים!״
הוא תיקן רק דברים מעטים: פרטים ביוגראפיים, כמה עובדות
לגבי הפרשה, כמה הערכות לגבי אוליבר נורת׳ ,ג׳ורג׳ בוש ועוד.
וגם דברים שנגעו לג׳ודי, אשתו.
מבחינת הגישה הכללית היה דומה להרבה ישראלים טובים,
המנהלים כיום את ענייני״הביט־חון
של המדינה. הוא היה משוכנע
כי בסופו של דבר ננהל משא־ומתן
עם אש״ף, וכי תקום מדינה
פלסטינית לצד ישראל. אך בינתיים
ניהל את המילחמה המתמשכת.
במיסגרת זו גם ניצח על
פרשת־איראן. הוא פעל על פי
התיאוריה הבן־גוריונית הישנה:
הערבים הם אויבינו, אויבי הערבים
הם ידידינו.
על מותו שמעתי בניו־יורק.
במעלית של בית־מלון נתקלתי
באהרון יריב, והוא סיפר לי על
טמירם
כך. נדהמתי, אך איכשהו לא
הופתעתי. זה התאים לעמירם. סופו היה ככל חייו: מישחק עם
המוות.
נפרדתי ממנו בליבי. איש כלבבי היה. אידיאליסט. פטריוט.
אדם שלא היו לו חיים פרטיים. שהתמסר כל־כולו לתפקיד שקיבל

הלווייתו של עמירם ניר היתה עצובה מאוד.
זה לא רגיל כל״כך. בהלוויות כאלה, שאליהן באים גדולי•
המדינה, שוררת לא־אחת אווירה חברתית כמעט עליזה. נפגשים,
מרכלים, מחליפים חיוכים סמויים.
לא הפעם. שרר דיכאון. במוחי ניצנצה המחשבה: לכולם כאן יש
נקיפת־מצפון כלפי עמירם. רבים התנכרו לו בשעת־צרה. בסוף
פוטר בלי הכרת תודה. איש לא הגן עליו. גם לא מי שהוא שירת
אותם. עכשיו כולם מתחרטים.
יתכן שכך חש גם יצחק רבין, כאשר נשא דברי-הערכה קצרים
ויפים מאוד.
אך היתה גם תופעת־לוואי מסוג אחר. אינני מרבה ללכת להלוויות,
ולכן התוודעתי כאן בפעם הראשונה לתופעה של ״הלווייה

כמה מן הבאים באו כדי ״להיראות״ .כמה מן הנשים התקשטו
במיטב מחלצותיהן. באנגלית הייתי אומר שהן היו ׳\ 1.ס 1.ד\\
ם 1?£58£ם? .0¥£1אחדות נראו כאילו באו ישר מן המיספרה.
לפחות גברת אחת, אשתו של אישיות חשובה, רידדה בדרך הארוכה
אל הקבר על עקבים גבוהים, בנעליים אדומות־שחורות.
עמירם לא היה א.1

גרמנים ותימנים
השתתפתי השבוע בחתונת בנו של מנפרד כץ.
יחסי עם מנפרד כץ מושתתים על ידידות ארוכה. מנפרד עזר
לי פעם, ברגע חשוב מאוד של חיי. אני עזרתי לו פעם, ברגע חשוב
מאוד של חייו. שנינו זוכרים זאת( .וגם זה בלתי־רגיל).
מנפרד הוא יליד־גרמניה. הוא עזב את גרמניה הנאצית ברכבת
האחרונה ממש דרך מוסקווה,
ערב פלישת הוורמאכט לברית־המועצות.
הוא גדל באמריקה
הדרומית, עלה לארץ, זכה בצ־ל״ש
על אומץ־לב בקרב, ואחר־כך
הקים אימפריית־מיסעדות בגרמניה
ובישראל.
בנו, שגדל בארץ, נשא צעירה
תימניה יפהפיה.
המשיכה ההדדית בין גרמנים
ותימנים — ליתר ריוק: בין גרמנים
לתימניות, ובין תימנים
לגרמניות -היא אחת התופעות
המלבבות. אינני חופשי ממנה. מנפרד התוצאה של זיווג זה היתה
שבגן ביתו של מנפרד כץ שרר מיזוג־גלויות לדוגמה: שתי
המישפחות וידידיהן, יוצאי־גרמניה ויוצאי־תימן, התערבבו עם
מיגוון שלם של בני שאר העדות.
באתי במצב־רוח מדוכדך. במהלך החגיגה השתפר מצב־רוחי
מאוד, ולא רק בגלל היין הלבן. הסתכלתי בקהל המגוון שישב
מסביב לשולחנות, ישראלים מכל ארצות־המוצא, ובילדים המתרוצצים,
שרבים מהם כבר ייצגו את המזיגה, ואמרתי לעצמי: בכל
זאת נוצר כאן משהו חדש, מרתק.
אם יהיה זה משהו טוב או רע — זה תלוי בנו עצמנו.

שיניים עצזבות
שמעתי שיחה בין שני רופאי־שיניים.
האחד הראה לאחר שיניים תותבות שבורות, ותמה איך זה קרה.
״פשוט מאוד,״ לימד אותו עמיתו, המנוסה יותר, אחרי שהביט
בשיניים ,״דרכו על השיניים האלה. זה קורה לעיתים קרובות.
״כשבני־זוג הולכים למיטה, בעל השיניים התותבות מתבייש
להוציא אותן מפיו. הוא ממתין עד שבת־זוגו(אם זה הוא) ,או בן
זוגה (אם זאת היא) נרדם, ואז הוא מוציא את השיניים ושם אותן
ליד מיטתו, על הארץ, כדי שיוכל לשים אותן מהר בפה ברגע
שהוא חש שבת־זוגו מתעוררת.
״אבל לפעמים הוא שוכח שהשיניים מונחות שם. הוא קם
בלילה ודורך עליהן, וכך הן נשברות.״

רק בישראל
מצב ישראלי אופייני:
מכוניות עצרו לפני רמזור. כשנדלק האור הירוק, התמהמהו
שתי המכוניות הראשונות, שעמדו זו לצד זו, בשני נתיבים שכנים.
׳ הסתבר כי האיש בנתיב הימני רצה, בעצם, לנסוע שמאלה.
האיש בנתיב השמאלי רצה לנסוע ימינה.
כל אחד משניהם היה בנתיב לא־נכון.
למה? ככה. כי זהו האופי הישראלי. שום אמריקאי או גרמני לא
היה נקלע בכלל למצב כזה.
הימני נתן סימן לשמאלי וחייך. השמאלי נתן סימן לימני וחייך.
השמאלי זינק קדימה ופנה ימינה. הימני המתין, ואז זינק גם הוא
קדימה ונסע שמאלה.
אין בעיות.

אתה

117111171

א מ רי ק ה
חחר רו
ל לו ב

מ א / 1יגאלכביב

מסיקה מהפכנית:
שיעבוד בטאבו
פסק״דין חשוב ביותר ניתן לפני
כמה חודשים על־ידי השופט המחוזי
ישי לויט, בתל־אביב. נקבע כי חברה,
שרשמה לזכותה הערת־אזהרה או שיעבוד
אצל רשם־המקרקעין או רשם־
המשכונות על נכס, ולא רשמה תוך 21
יום מהתימת חוזה־השיעבוד את העובדה
אצל רשם־החברות, בטלים כל
רישומי ושיעבודי הנכס שעשתה, מול
כל נושה אחר, ובפרט מול מפרק.
משמעות פסק־הדין, אם לא ייקבע
אחרת בדיון בעירעור בבית־המישפט
העליון, היא כי כל מי שמלווה כספים
תמורת שיעבוד שם את כספו על קרן־
הצבי, אם לא רשם גם אצל רשם־החב־רות
את השיעבוד. השיעבוד הקובע
הוא זה שנרשם אצל רשם־החברות,
ועליו להתבצע תוך 21 יום מעשיית
חוזה־השיעבוד.
פסק־הדין ניתן לבקשת עורך־הרין
זלמן רוזובסקי מתל־אביב, שהוא
מפרק חברת דויד לוי. החברה לוותה
מיליון דולר ממק המיזרחי. שקיבל,

כמקובל בישראל, שיעבוד על מיגרש
של החברה. השופט לויס ביטל את
השיעבוד, שנתן לבנק מעמד של נושה
מובטח, מכיוון שהוא לא נרשם אצל
רשם־החברות, והבנק הפך לנושה רגיל
לא־מובטח.
השופט קבע כי מתן יפוי־כוח בלתי־חוזר,
שנועד להבטיח ולאפשר רישום״
משכנתא על נכס־מקרקעין של חברה,
כמוהו כצורה אחרת של מתן נכסים
בערובה, כהגדרתו של שיעבוד בסעיף
1לפקודת החברות. משכנתא שלא
נרשמה אצל רשם־החברות בטלה כלפי
המפרק, או כל נושה אחר, וכך גם כל
הערת־אזהרה.
פקודת החברות(נוסח חדש) ,בסעיפים
178 והלאה, קובעת כי שיעבוד
שיצרה חברה רשומה בישראל יהיה
בטל כלפי המפרק או כל נושה של
החברה, אם הוא מטיל ערובה על נכסיה
או מיפעלה, זולת אם פרטי השיעבוד
שנקבעו, והמיסמך היוצר אותו או המעיד
עליו — אם היה מיסמך כזה —

עורך־דין רוזובסקי
רישום, גם אצל רשם־חבחת
נמסרו לרשם־החברות תוך 21 ימים
מהיום שבו נוצר השיעבוד.
בדיקה שערכתי אצל מיספר ניכר
של עורכי־דין ומנהלי־חברות, העוסקים
במימון ובנכסים, העלתה כי איש
מהם אינו יודע על פסק־הדין המהפכני.
משמעותו היא כי מיספר גדול של
חברות, שהילוו כספים כנגד רישום
שיעבוד על נכסים, כמקובל בישראל,
נשארו למעשה ללא כל ביטחון, אם לא
רשמו גם אצל רשם־החברות תוך 21
ימים את עובדת היווצרות השיעבוד.

*שוארית -
משרת סניף
איוגון עצמאיים תובע ענישת משתמטי־מס ב״בלומיש־״ל״
יצירת נורמה חדשה בציבור של נידוי חברתי, גינוי וענישה חמורה לע־ברייני־המיסים
תבע רואה־החשבון יעקב ודקר, יו״ר ועדת־המיסים של אירנון
העצסא״ם. בכנסת רואי־החשבון בירושלים.
ורקר טען כי בישראל רק פראיירים משלמים מס״אמת, ויש לפתוח מייד
בהליכי גבייה וענישה חמורים, במקביל להורדת תיקרת״המס ל־ .30?1כן תבע
להחיל מייד את המלצות ועדת־ששינסקי, שלהן מתנגד נציב־המס, ולבטל את
מס־המעסיקים, המוטל היום למעשה רק על עצמאיים. הוא דרש גם להפסיק
להשתמש בביטוח הלאומי כבמכשיר לגביית מס־ הכנסה, ולהחזירו לתפקידיו
כמכשיר סוציאלי להבטחת גימלה בלבד. הוא תבע ייעול נרחב במערכת־השומה
במס־ההכנסה, תוך שיפור תנאי״העבודה של מפקחי־המס.

ניסים גאון
הפסיד עיסקה
בניו־יווק
מנהלי עיריית ניו־יורק ביטלו את
ההסכם שהיה לחברת־המלונות נעה
של ניסים גאון, לבנות מלון בשטח
שהוקצה להקמת מוסיאון־השואה, תמורת
הקמת המוסיאון ללא תמורה.
נעה היתה אמורה לסיים את בניית
המוסיאון עד .1991 תמורת קבלת

מיליונר ניטיב
מחיר נסוך מדי

אשת־העסקים מירושכים שו לה
אל קיבלה את ניהול נציגות
חברת״התמרוקים השווייצית הידועה
לה־פרייר בניו-יורק. לחברה
סניף פעיל בחנות־היוקרה בלו־מינגדייל.
החברה מתמחה בעיקר
בהצמחת רקמות, והיא מעיסקה
את הפרופסור בריס טי אן בר-
נארד, משתיל־הלב הידוע, שעבר
לפיתוח הצמחת רקמות.
מוצרי הקוסמטיקה של החברה
יקריס במיוחד, והמוצר הזול ביותר
עולה 100 דולר ליחידה.
האינתיפאדה ממלאי־מקום
נתידוץ
של גוובוס־גולן

האינתיפאדה נתנה לחברות־בנייה
תירוץ מצויין לפיגורים בחוזי־הבנייה.
אולם נראה שלא כל החברות נפגעו,
ויש העומדות בחוזים.
דיירים רבים, שרכשו דירות בחברת
אזורים בצפון תל־אביב, היו צריכים
לקבל את הדירות לפני שמונה חודשים,
ולא יקבלו אותן לפני פברואר.
החברה השיבה למתלוננים כי החברות
הבונות, בעיקר ס 1לל במה, טוענות כי
בגלל האינתיפאדה הן לא יכולות
לעמור בלוח־הזמנים.
גם בפרוייקט־הבנייה של רובינשטיין
ברמת־אביב יש פיגור בחלק מן הבנייה,
שנעשית על״ידי חברת א.צ.
ברעביץ, ולעומת זאת החלק שנבנה
על־ידי חברת זכריה דרוקר יסתיים
לפני המועד.
השטח למלון חינם, היה עליה לבנות
את המוסיאון בהשקעה של 30 מיליון
דולר, ולתת לעירייה עוד 50 מיליון
דולר.
עתה מחפשים יזם אחר, שיחליף את
נמה.
הסיבה להחלפה היא שלדעת מנהלי
העירייה, נמה קיבלה את השטחים במחיר
נמוך מדי 120 ,דולר לרגל מרובע.

נמלט והשאיר חובות
חיים גרינברג, שהיה פעיל בשוק האפור בירושלים, נמלט לחו״ל,
והשאיר חובות של כשלושה מיליון דולר. גרינברג פעל באמצעות
חברת-בנייה בשם סהר עבודות בידוד, וכן סוכנות ביטוח בשם ב־ד־אס.
הוא עלה מבראזיל בנסיבות לא״ברורות אחרי שהשאיר שם חובות
גדולים. הוא נשאר חייב בישראל לבנקים הבינלאומי, אוצר החייל
והמיזרחי, וגם לחברות פרשיות. חלק מנושיו התארגנו ושלחו אחריו שליח
לגביית הכספים.
נראה כי הוא שוהה עתה בארגנטינה.

הישראלי משה דיאמגט צמח
למקום שאותו תפסו לפני חמש שנים
מנחם גולן ויורם גלובוס בתע-
שיית־הסרטים, ובדרכים דומות.
דיאמנט היה פעיל בקנה־מידה קטן
בסרטי־נפל בישראל, עסק בעיקר בהדפסת
כותרות לסרטים. הוא עבר ללוס־אנג׳לס,
ויחד עם ישראל רינגל מסרטי
ח ל פתח שם חברה להדפסת
כותרות.
המיפנה חל לפני שנתיים, כאשר
אדוארד סארלואי נכנס כשותף
בעסקיו. סארלואי פעיל בתעשיית־הס־רטים,
ותודות לקשריו בבנק קרדיט־ליאונה
הוא מקבל מימון לעיסקות
גדולות. היה זה הוא שפתח לפני מלך
נל 1ב 1ס את הדלתות להצלחה במימון
שהשיג להם מבנק זה, שהם חייבים לו
כיום יותר מרבע מיליארד דולר.
מייד אחרי ההסכם שעשה עם דיא־מנט,
קיבלה החברה המשותפת מימון
של 50 מיליון דולר מאותו הבנק.
בחברה רשומה בתו של סארלואי,
מייבל, כבעלת־המניות. החברה המשותפת
נקראת טראנס 11 רלד אנטר־טיינסנט.
עתה רכשה חברה זו *150
בחברת נובה, תמורת מימונה ב־20
מיליון דולר. לדברי הולימד רפורט,
המימון יבוא מבנה קרדיט־ליאמה.
נובה תפיק שלושה סרטים, שחלק
מהם יבויים על־ידי שימעון ארמה,
שהיה בעל נובה.
הסרטים שתפיק נ1בה: אחד על חטיפת
אייכמן ומישפטו, בבימוי ארווין
קרשנר ובכיכוב רוברט רובל;
אחד מותחן פוליטי אמריקאי, שיופק:
על־ידי פיי דאנאוויי שגם תככב
בסרט, ואחד מותחן אנטי־סובייטי.

אחרי שלוש שנים, שבהן החרימה
ארצות־הברית את לוב, וחברות־הנפט
האמריקאיות היו מנועות מלפעול בה
בתוקף צווים של הנשיא רונלד רגן,
מכינות עתה חברות־הנפט את החזרה
ללוב. הן קיבלו אור ירוק מג׳ורג׳
בוש, הנשיא המיועד. כך מסר ביזנס־רק
המהימן.
חברות־הנפט כבר פתחו במשא־ומ־תן
עם ממשלת מועמד קד׳אפי על
החזרת נכסי החברות לידיהן.
מאז החרם בשנת ,1986 נוהלו נכסיהן
על־ידי נאמן.
בימים אלה נפגשו בשווייץ נציגי

נשיא בוש
הלובים דורשים: חזרה עד ׳11׳
החברות עם נציגי לוב, ודנו בהחזרת
החברות לפעולה מלאה בלוב.
השבועון מציין כי כל עוד מכהן רגן
בתפקיד, עד ה־ 21 בינואר, לא תיתכן
הפעולה, וכי גם בוש, למרות קשריו
הטובים עם חברות־הנפט, עדיין לא
התחייב לבטל את החרם.
משמעות ביטולו היא שארבע חב-
רות־נפט גדולות יקבלו כל שנה עוד
120 מיליון דולר רווח נקי. הלובים
מצידם זקוקים לידע ולכסף האמריקאיים
להמשך פיתוח תעשיית־הנפט
שלהם. למעשה הם הודיעו לאמריקאים
כי אם לא יחזרו עד יוני, לא יוכלו
לחזור כלל. הם מאיימים כי ביוני ימסרו
זיכיונות גדולים לשל ההולנדית
ולמ1נטה־אדיס1ן האיטלקית.

מנחם מ־יהו,
אידבניה חדש באמריקה הישראלי מנחם פריהר, שפעל
בישראל כקבלן בינוני, עלה באחרונה
בארצות־הברית כאיל־בנייה בהיקף ניכר,
והוא מקבל מימון בנקאי בעשרות
מיליוני דולארים.
פריהר הוא בנו של צבי פרידנ•
ברג, שהיה חבר דן ושעבר לקבלנות
באילת. האב והבן הקימו חברה בשם
פמר, שבנתה שכונה באילת, ואחר־כך
עברה לפעילות בגוש דן. הם שותפים
זוטרים ( )796 במלון הסלע האדום ב־1
אילת.
מידע עליהם במרכז־הקבלנים קובע1
שהם רשומים במרכז, ולפני זמן לא זכו
במיכרז בנמל־התעופה בן־גוריון, מפני
שלא הצליחו לגייס ערבויות מתאימות.
לחברה בית־מישרדים ברחוב!
לווינסקי בתל־אביב.
פריהר הגיע לניו־יורק לפני חמש
שנים, והחל בודק השקעות. העיסקה
הגדולה הראשונה שעשה היתה קניית
בית־מישרדים גדול בעיירה פוקיפסי
במדינת ניו־יורק, מחברת אלפא־לזואל,
והשכרתו. לעיסקה זו קיבל
מימון של 30 מיליון דולר מסיט׳ בנק. .
עתה הוא מארגן מימון לפרוייקט גדול
בלונג־איילנד.
פריהר היה טייס בחיל־האוויר, והוא
בעל מטוס פרטי בניו־יורק, שבו הוא
טס לחופשות באטלנטיק־סיטי.
חבזדגדים הגגת־הטבע
נחוג בטיול מישפחתי רב־מש־תתפים
בגלבוע, יום־הולדתו ה־ 70 של
עזריה אלון, ממייסדי החברה לה־ננת־הטבע,
המפורסם בפינת־הרדיו
השבועית שלו, עף ארצנו (מדי שבת
בבוקר, לפני י1מך השבוע) והמפורסם
לא פחות בספריו הרבים על החי והצומח
בארץ(בין השאה פרחי הר1ניא:
על עצים ואבנים) .אלון, יליד רוסיה,
שעלה ארצה בגיל שבע, הוא איש בית•
השיטה בעמק־יזרעאל, שעסק בקיבוצו
שנים רבות בגיזברות ובהוראה.

תאונת־עסדה
נפטר בירושלים, מהתקף־לב,
בעת צפייה בטלוויזיה במלונו, בגיל
,60 יגאל כהן, ח*כ הליכוד זה 14
שנה. כהן, יליד תל־עדשים שבעמק־יזרעאל,
בלט בכנסת בפעילותו כראש
שדולת המתנחלים בשטחים הכבושים,
היה, לפני שמונה שנים, בחדשות, עת
לקה בליבו בפעם הראשונה (בשעת
דיון על מימון דירת־השרד של שופט)
ותבע מהביטוח הלאומי להכיר בהתקף
כבתאונת־עבודה והוא היה האיש שגרם
לח׳כ ליכוד אחר, לימים שר־האוצר,
בעל שם זהה, להרחיב את שם מיש־פחתו
לכהן־אורגד, על מנת שיוכלו
להבחין בינו לבין יגאל כהן, איש תל־עדשים.

מילזט־יהן
דים
נפטר בתל-אביב, בגיל ,70 בעת
מסיבה לרגל הוצאת ספר־זיכרונותיו,
יעקב(״יאקה״) ינאי, לשעבר איש
מישרד־החוץ, אסיר־ציון ומוסיקאי.
ינאי התפרסם כאשר נעצר, אחר מיל־חמת־העולם,
על־ידי הבולשת הסובייטית
בעוון מילוטם של 450 יהודים
מריגה, בירת הרפובליקה הסובייטית
הלטבית, למערב. ינאי ושותפו לאירגון
ההברחה, שמואל(״מולקה״) יפה, שהר-
עיב עצמו, בסופו של דבר, למוות בכלא,
נידונו ל־ 25 שנות־מאסר, מהן ריצה
ינאי ,11 לפני שנחוץ והורשה לעלות
ארצה.

ציור־דיוקגאות
נפטר במילאנו, איטליה, בגיל
,82ג׳ון ריצ׳מונד ריר קאראדיין,
מוותיקי שחקני־התיאטרון (בעיקר
בתפקידים שייקספיריים) והקולנוע
האמריקאיים, שהופיע, משך השנים,
ביותר מ־ 500 סרטים (אחד התפקידים
הראשיים בענבי הזעם, הרוזן דראקולה
בסירטי־הערפדים) .קאראדיין, יליד
ניו־יורק ובנם של מישפטן ורופאה,
הגיע בגיל צעיר להוליווד, כשהוא מקיים
את עצמו, במסעו לרוחב היבשת
האמריקאית, ממכירת ציורי״דיוקנאות
של עוברים ושבים ולימים נודע גם
כאביהם של שלושה שחקני־קולנוע
ידועים — האחים דייוויד, קיית ורו־ברט
קאראדיין.

הן צאת־רכוש
נפטר בירושלים, בגיל ,93
הפרופסור(למישפט בינלאומי וליחסים
בינלאומיים) נתן פיינברג, מי
שטרח, בשעתו, בהקמת הפקולטה-
למישפטים באוניברסיטה העברית והיה
הדיקן הראשון שלה. פיינברג, יליד
ליטא, היה בגיל צעיר פקיד בכיר
במישרד ממשלתי יחיד מסוגו, המיניסטריון
לענייני יהודים בליטא, ויותר
מאוחר התפרסם, כאשר הצליח להפעיל,
כנציג השדולה היהודית, את חבר־הלאומים
(קודמו של אירגון האומות
המאוחדות) לעצור (אמנם זמנית, כפי
שהתברר לאחר מכן) את הוראת הרשויות
הגרמניות, אחרי עלות הנאצים
לשילטון בשנת ,1933 שאסרה הוצאת
רכושם מגרמניה של יהודים שביקשו
להגר ממנה.
העולם הז ה 2676

אלמגור :

11010,ודם גס
לזיכח של דב איתן, שבמותו צי 11ה עדנו
לא לשתוק עוד. לא לשחוק עוד.

פעם, בילדותנו, היה שיר.
שיר שידענו כמעט בעל־פה.
שיר שכתב משורר־ילדים שאהבנו.
משורר, שאת שיריו דיקלמנו
בכל קבלת״שבת בבית־הספר ובתנועת הנוער;
שעל שיריו נתחנכו רוב שרי־הביטחון
והקצינים הגבוהים של היום;
משורר, שהיה קציו־החינוך הראשי
הראשון של צה״ל —
אהרון זאב.
היום אדם לארם זאב. זאבי.
אז היה זאב — אדם.
״ילדי כל העולם,״ כתב זאב,
״הילדים תחת כל השמים,
הבישו לאבותיכם ישר בעיניים
ואימרו, :אנו רוצים לחיות.
לנשום,
מן הכירות המתוקים לטעום,
את זוהר העולם בעינינו לשתות.
פשוט, לחיות.׳
ואם אבא איננו שומע -
זעקו!
מזעקת ילדים הרוצים לחיות
העולם יזדעזע.״
כר כתב והאמין קצידהחינוך הראשון בצה״ל.
שהיה אדם.

אלא כדי שיוכלו ללמוד בשקט,
לשחק בשקט —
ולהניף רגל.
דגל.
דגל משלהם.
ולבכות מול הדגל הזה
כמו שבכינו אנו בלילה הנרגש ההוא.
ואין לנו, אין לנו, אין לנו
שום זכות שבעולם
לשלול מהם את הרצון הזה.
את הדגל הזה.
את הדמעות האלה.
הדמעות האלה, הבאות תמיד — תמיד! —
אחרי כל הדמעות האחרות.

בואו, נתחיל להכין את תיקי־ההגנה.
עוד נזדקק להם בקרוב;
כל אלה שעשו,
ואלה שממשיכים לעשות.
כל אלה שהיסו,
ואלה שעדיין ממשיכים להסות.
כל אלה ששתקו,
ואלה, המצקצקים ואומרים:
״באמת, צריף לעשות משהו;
(רק שהערב יש לי קונצרט, פרימיירה,
יום־הולדת!)״
כן, כולנו נקבל יום אחד את צו־הזימון
למישפטי הקולונלים:

על הריסת הבתים,
ובעיקר על ההשפלה, על ההשפלה —
על חולים, שאולצו למחוק כתובות מעל הקיר;
על זקנים, שאולצו להוריד דגל מחוטי־החשמל
ונתחשמלו, או נפלו ושברו את רגליהם;
על מחלק־המים הזקן,
שחיילים הורידוהו מעל חמורו
ורכבו על גבו. סתם ככה.
על ״סדרות החינוך״ —
כך קוראים להן בהומור הצה״לי העכשווי —
בהן הושבו כל בני הכפר
על זקניהם וילדיהם בכיכר,
בקור, לילות שלמים,
לשמוע דרשה ברמקול מפי המח״ט,
ללמוד בעל־פה את השיר היפה:
״גולני, גולני, גולני שלי״.
מה יגידו אז, כשייחקרו
על ההשפלות הקטנות, היומיומיות?
על פיזור שקי הזיתים,
שהביאו עימם ה״מקומיים״ מהכרם
אחרי יום עמל מפרך, מעץ לעץ.
על פיזור שקי־הזיתים על החול, לפני המחסום,
ושפיכת נפט עליהם. סתם ככה.
סתם ככה!
על קריעת תעודות־הזהות במחסום.
סתם ככה.
על ההורדה מהמכונית וההושבה ליד המחסום,
בידיים משוכלות מאחורי העורף,
סתם ככה. שעות.
סתם ככה.
על הרס הבתים...
נער אחד זרק אבן —
ובית שלם הפך לגל אבנים.
בית שלם.
מישפחות. ילדים. אשמים, ולא אשמים.
ביתו של הפוגע,

ואתם, חיילי כל החילות,
כל היחידות —
הביטו למפקדיכם ישר בעיניים
ואימרו :״לא!
לא בילדים!
לא בילדים!
הילדים האלה רוצים לחיות.
לחיות. בכבוד. עם חופשי בארצו.״
קומו ואימרו למפקדיכם, שיאמרו למפקדיהם,
שהיו תלמידיהם של אהרון זאב
ושל אליעזר שמאלי:

די לירות בילדים. להכות ילדים!״
הם צעירים מכם. הם חזקים מכם.
גם אם תנקרו את עיניהם,
גם אם ״תנפחד אותם ו״תתפרד אותם —
כלשון הסלנג הצה״לי השובב של היום —
באלות או בכדורים תועים,
״מיקרה חריג״ אחרי ״מיקרה חריג״,
ילד הריג אחרי ילד הריג —
הם ישארו אחריכם, הילדים,
ואחויס ימאו במקומם.
והזעקה שהם משמיעים כעת —
זעהתילדים, ועקת עיבד א ד רכזו שלילרק טן ־

׳ שומע בבוא היום שם, במישפט הפתיחה,
׳}יוצבו הכלובים השקופים
:הם נשב כולנו. בנאשמים.
ויד אמר המשורר הלאומי
— שלנו, לא שלהם! —
אחרי המיקרה החריג ההוא?
״קומו, צאו לכם מעיר־ההריגה!״
קומו, צאו
ודברו שלום!
רוב האנשים האלה רוצים באמת ובתמים
למסוק זיתים בכרמים, שאת עציהם
הם מטפחים כבר מאות רבות בשנים.
רוב האנשים האלה רוצים באמת ובתמים
לגדל ילדים —
לא כדי שיזרקו אבנים,
או בקבוקים מתלקחים;

בהפגנה בתל־אביב, ביום מראת שנה
לאינתיפאדה נשא דן ארמגוו וברם
שרא היו דומים להם בחויטתם.
,העולם הזה״ מביא אותם כאן במלואם
אנשי גיבעתי וגולני, מישמר־הגבול והצנחנים,
גיבורי ״גן־הדובדבנים״
ו״ערב של שימשונים״,
אנשי המילואים, השב״ס והשב״כ.
שפע של כומתות. בכל הצבעים.
קיבוצניקים ומושבניקים. מיטב הנוער,
הקצינים הגבוהים ,״מכוחותינו״,
ואנשי הכיפות הסרוגות —
אלה, המתפללים כל בוקר:
״מודה אני״.
האם יודו גם הפעם,
או שיאמרו בקול מתריס ובוטח, כדרכם,
ללא עקימת־פה כלשהי:
״לא מודה!״
האם לא שמענו כבר את שתי המילים האלה
בשפות אחרות?
מישפטי הקולונלים מתקרבים.
הם יגיעו. הם מוכרחים להגיע.
מישפטי הגנרלים, הקולונלים.
המח״טים, המג״דים, המם־מ״מים.
אין מהם מנוס.
זאת דרך ההיסטוריה.
מה נגיד לה אז?
מה יגידו אז —
הקולונלים, המג״דים, הטר״שים
על המכות האיומות, על ההתעללויות,

ולעיתים, גם בית או שניים לידו —
מצדדיו, מלפניו, מאחוריו —
הוא העומד.
ופתאום — הוא השוכב.
סתם ככה.
סתם.
מעליש, יא־חבלן!
בית הופך לגל אבנים.
ברינמיט, המופעל על־ידי צעיר במדים,
בכומתה שחורה;
בבולדוזר,
שנהגו ללא מדים. אזרח־עובד־צה״ל.
בכיפה סרוגה.
בגלל אבן
בית הופך לאבנים,
הרבה אבנים.
כדי שיהיו עוד אבנים.
כדי שיהיה מי שיירה אותן.
כדי שייהרסו עור בתים. עוד
עוד אבנך ונבנית.
מישפטי הקולונלים מתקרבים.
איש לא יינקה.
איש לא יוכל אז להגיד :״קיבלתי הוראה״.
איש לא יוכל אז להגיד :״לא ידעתי״.
איש לא יוכל אז להגיד:
״זאת החלטה של הדרג המדיני״.

אלמנור על בימת־ההסגנה
.הכינו את הכלזבים השקופים!״

את כל זה כבר אמרו מזמן במישפטים האחרים.
ואנחנו לא נוכל לשאול עוד
את השאלה המטרידה, שכה אהבנו לשאול:
״למה לא התקוממו?״
הם התקוממו.
הם נשאו ונושאים את נס הגבורה והמרד.
בעפיפוגים על חוטי החשמל.
בדגלים מאולתרים בראש האנטינה.
בכתובות שעל הקיר.
כתובות שהיכרנו,
כתובות שכתבנו אנו בעבר.
כתובות שלא ידענו לקרוא.
כתובות שלא רצינו לקרוא.
הס התקוממו.
כשיקום יום אחד ״מוזיאון התקומה והמרד״
שלהם
הם יציגו שם לראווה את כלי־הנשק המאולתרים
שהכינו מצינורות, ממקלות, משיברי־סורגים.
את האבנים...
האבנים —
כל כך דומות לאבן שיירה רויד בגליית.
כל כך דומות לאבנים,
שאימצו הל״ה באגרופיהם ברגעיהם האחרונים,
כשאזל נישקם.
אבנים מאותם ההרים.
מאותה אדמה.
אבנים שתמיד סימלו בעינינו
את גבורתם של מעטים למול רבים,
את נחישותם הנואשת של חסרי־הנשק
מול הפורעים שמסביבם.
אותן האבנים.
גם הן עכשיו לא שלנו.
כמה אהבנו לשאול בנעורינו
את המורים, את ההורים:
״מדוע לא זעקו שם?
מדוע לא הרעישו עולמות?
איך יכולנו לדעת?״
הם זעקו.
הם זועקים.
שמענו את הזעקה הנוראה ההיא,
שבקעה מן הבתים החתומים בין ההרים
בשכם מול הר הקללה.
זעקת הנואשים מול הדינאמיט.
זעקת הנשים והילדים,
שזה היה נישקם האחרון
שם, בהר״הקללה.
זעקה חזקה מכל קללה.
נוקבת ממנה.
האם כך זעקו גם שם, במרתפים ההם,
בתעלות הביוב,
מול נפץ הדינאמיט,
מול החיילים? זעקה חזקה מכל קללה.
והיא נישאת ברוח מהר־הקללה
(המשך בעמ 1ד )32

זה היה סיפור בדיוני. האמנם1

הנבואה שהתאמתה
״אי־אפשר היה לצפות את זה מראש!״ זוהי הטענה החוזרת ונישנית של
זרועות־הביטחון, הפוליטיקאים, המיזרחנים והפרשנים, כאשר הם מדברים על
האינתיפאדה, שפרצה לפני שנה בדיוק, בעיקבות תאונת־דרכים מיקרית.
הקורא יוסח נוסבאום התקשר עם מערכת ״העולם הזה״ כדי להפריך טענה זו.
הוא הצביע על העובדה כי שנה וחצי לפני פרוץ האינתיפאדה הופיעה כתבה
שצפתה אותה מראש על כל חלקיה העיקריים.
היה זה סיפור ״בדיוני״ ,שהופיע ב״העולם הזה״ ביום דד 15 במארס — 1986
שנה ותישעה חודשים לפני פרוץ האינתיפאדה. חיבר אותו אורי אבנרי, תחת
הכותרת ״ציידי הצבעים״.
במלאת שנה לאינתיפאדה החליט ״העולם הזה״ לפרסם את הסיפור הזה מחדש,
כלשונו, מבלי לשנות אף מילה אחת. נדמה כי יש עניץ בהשוואת התסריט
הדמיוני, שהופיע בצורת סיפור, ובין מה שהתרחש בפועל.

בסיפור אץ עדיץ זכר למילה ״אינתיפאדה״ ,שחדרה מאז לכל השפות בעולם.
המרי האזרחי המתואר בו פורץ בשל תקרית מיקרית — אך תקרית שונה מזו
שגרמה לאינתיפאדה בפועל. בסיפור אין הפגנות המוניות של השלכת אבנים, כפי
שקרה במציאות. אך ההתפתחות עצמה — הזדקפות הציבור הפלסטיני, הנפת
הדגלים הפלסטיניים, שביתת־הקניות, היעדר הפועלים מהשטחים הכבושים,
״אנצאר 3״ ושאר תופעות האינתיפאדה — נחזו בו מראש במידה רבה. מתוארת
בו גם דמותו של מובארכ עווד, שגורש בינתיים, והצטרפות אש״ף לתהליך
אחרי־מעשה.
״העמם הזה״ חזה את האינתיפאדה מראש, בדיוק רב, כפי שחזה מראש את
עליית גמאל עבד־אל־נאצר, את שיחרור אלג׳יריה, את עליית אש״ף, את מילחמת
יום־הכיפורים, את מילחמת־הלבנון ואת הכרזת־העצמאות הפלסטינית.
מן הראוי להוסיף שגם המנהיגים הפלסטיניים בגדה, שקראו בשעתו סיפור זה,
לא האמינו כי מרי כזה אפשרי. גם הם הופתעו.

ך* ראו את הערבוש הזהר קרא דויד כהן, ועשה היסטוריה.
4 1/ /כהן לא ידע, כמובן, שהוא עושה היסטוריה. הוא היה
בסן־״הכל צעיר מנתניה, מובטל, שהשקפתו הפוליטית הצטמצמה
במילים.ואלה, כהנא צודק. צריכים לדפוק אותם אחד־אחדר
באותו יום שירת במילואים וסייר עם חבריו ברמאללה. הוא היה
טוראי בלתי־מצטיין ביחידה בלתי־מצטיינת, שנשלחה מדי פעם
להבטיח את הסדר בערי הגדה. שם למד כהן שצריכים לאסור בלי
חוכמות כל מי שמניף את. דגל אש״ף״ ,לאסור ולהרביץ, כדי
שילמד את הלקח.

בדרגים הגבוהים. הוחלט שיש להחניק את התופעה באיבה. הוזמנו
ראשי־ציבור ונמסרה להם אזהרה חמורה. השילטונות, האחראים
לחוק ולסדר, לא יסבלו התגרות כזאת.
כמה מן המוזמנים למישרדי־המימשל העירו כי אין כאן הפרת
חוק וסדר. לא היתה אף תקרית אלימה אחת. אך המושלים חזרו על
אזהרתם החמורה .״דין ההזדהות עם טרור כדין עשיית מעשה־טרור
״,אמרו המושלים, בצטטם את ההודעה שהוכנה להם על־ירי
מתאם הפעולות בשטחים.
ביום השישי פשטו כוחות צה״ל ומישמר־הגבול על הערים
והכפרים. אלפים נעצרו. בהתאם להוראות, נעצרו בעיקר צעירים.
אחרי הטיפול הרגיל נגזר לכל העצורים מאסר של חצי שנה
בפועל, מאסר של שלוש שנים על״תנאי וקנס של 25 אלף שקלים
חדשים — סכום שרוב ההורים לא יכלו לשלם, מבלי ללוות
מקרובים ומידידים.
״זה יגמור את העניין,״ נאנח מושל״רמאללה, באופטימיות
מחודשת.

דגל על שתיים
^ יש אינו יכול לדעת אם באותו בוקר גורלי ידע עבד־אל־רחמן
אל־חינאווי מה הוא עושה. אולי לא שם בכלל לב לצבע
בגדיו. אולי רצה להרשים את חבריו בבית־הספר התיכון. אולי רצה
באמת לערוך הפגנה פרטית.
על כל פנים, הצעיר בן ה־ 16 לבש מיכנסיים שחורים, חולצה
לבנה, סוודר ירוק וכופיה אדומה. הוא היווה דגל פלסטיני מהלך
על שתיים.
הוא היה בדרכו לבית־הספר, כאשר שמע את הקריאה. תראו
את הערבוש הזה!״ תגובתו היתה כמעט אינסטינקטיבית. הוא
התחיל לברוח. כי בשלוש פעמים קודמות נעצר עבד־אל־רחמן
כמו רוב חבריו, במהלך של הפגנות־תלמידים, ובכל פעם ספג
מכות־רצח, ישב בכלא ואביו נאלץ בסוף לשלם גם קנס כבד.
ברגע שפנה לברוח, התחיל כהן לרוץ אחריו אל תוך הרחוב
הצדדי. יתכן שצעק.עצור ויתכן שלא. יתכן שירה תחילה
באוויר — ויתכן שלא. הכדור פגע בכתפו של עבד־אל־רחמן, סטה
למטה ופילח את הלב. הוא מת במקום.
כהן וחבריו לא התמהמהו בסימטה. החיילים ראו שמכל הצדדים
אצים התושבים למקום, וחששו שמא יוקפו תוך דקות על־ידי המון
נסער בסימטה הצרה. הם הסתלקו, תוך יריית כמה יריות באוויר.
גופתו של עבד־אל־רחמן נשארה מוטלת במקום, דגל אנושי
המונח בין שלוליות בוץ. מסביבו התקבצו אנשים. בעלי החנויות
הסמוכות, תלמידים, עוברי־אורח, נשים מן הבתים השכנים, זקנים,
ילדים. הם הביטו בדגל המת, ודומיה מוזרה הושלכה במקום.
גם כאשר הכרח הרמקול של מכונית מישמר־הגבול שבמקום
הוטל עוצר, לא הרים איש את קולו. האנשים התפזרו בדממה.
הגופה נותרה בסימטה הריקה, עד שנאספה על־ידי סיור צה״ל.

יום שישי הססגוני
**בד־אל־רחמן אל״חינאווי נהרג ביום ג׳ .במשך יומיים
^ נשאר העוצר בעיר בתוקפו. הכל ידעו כי ביום השישי תהיה
הפגנה.
להפגנות כאלה יש שיגרה. תלמידים מתקבצים במקום מרכזי
מסויים, מניפים דגל פלסטיני, מיידים אבנים במכוניות ישראליות.
הצבא משתמש בגאז מדמיע, ולפעמים יורה.
מעולם לא הוברר מי החליט שהפעם תהיה הפגנה אחרת. מורה?
קבוצה של חברים? ואולי גרמו נסיבות המיקרה להחלטה
אוטומטית, כמעט אינסטינקטיבית.
ביום השישי הופיעו כל תלמידי רמאללה כשהם לובשים את
הבגדים שלבש עבד־אל־רחמן ביום האחרון לחייו. מיכנסיים
שחורים, חולצה לבנה, סוודר ירוק, כופיה אדומה. מי שלא היה לו
הרכב זה דווקא, החליף את הסדר. למשל: מיכנסיים ירוקים, סוודר
אדום, גרביים לבנים, נעליים שחורות. התלמידות לבשו בגדים
באותם הצבעים.
התלמידים לא התקבצו בהפגנה, ולא צעדו בסך. הם גם לא
הרימו אבנים ולא התגרו במכוניות ישראליות. כאשר חלפו
מכוניות מישמר־הגבול, לא הביטו בשוטרים. הם רק עמדו,
הסתודדו בקבוצות קטנות, פסעו אנה ואנה.
תחילה היו עשרות, אחר־כך מאות. אחר־כך קרה משהו מוזר.
סתם אנשים, מבוגרים, חזרו לבתיהם ולבשו בגדים בצבעים אלה.
בעלי־חנויות ביקשו סליחה מן הלקוחות, נעלמו לכמה דקות וחזרו
בלבוש זה. נשים זקנות, הלובשות בדרך כלל שחורים, החליפו את
השמלות, או שמו עליהן צעיפים וסודרים שהשלימו את הרכב־הצבעים.
העיר כולה התחילה לדמות לדגל ענקי.
במטה המימשל הצבאי ברמאללה עברו כמה שעות, עד
שהקצינים תפסו מה מתרחש. תחילה התכוננו להפגנות גדולות,

מחמוד בריבוע

ושמחו כאשר התבדו התחזיות. אחר־כך קיבלו ממכוניות־סיור את
הידיעות הראשונות על התופעה המוזרה, וצחקו .״שילבשו מה
שירצו,״ התבדח רב־סרן ,״מצירי הם יכולים להתהלך ערומים.
בעיקר הבחורות״.
אבל לקראת הצהריים הבין מושל־העיר שיש כאן תופעה
חריגה, ושעליו לקבל החלטות. תחילה שקל אם להתקשר עם
הממונים עליו, אך הוא פסל רעיון זה מייד. ההוראות היו ברורות:
אסור להניף דגל־אש״ף בכל צורה שהיא. אסור להעיף טיארה
שצבעיה כציבעי הדגל של אש״ף. הפיכת דגל־אש״ף לבגד אינה
משנה את מהות המעשה. על פי חוק, זוהי הזדהות עם אירגון־סרור,
ודינה מאסר שלוש שנים.
המושל קרא למפקד מישמר־הגבול במקום והורה לו לעצור את
לובשי הדגל.
״את כולם?״ שאל המפקד, בנימה של ספקנות.
״לא, כמובן שלא,״ אמר לו המושל .״תפוס כמה עשרות, איזה
חמישים, נחזיק אותם כמה ימים ואחר־כך נעמיד אותם למישפט.
זה יגמור את השטות הזאת.״

מעצרים המוניים
*ץ עולם לא התבדתה נבואה בצורה כה מוחלטת תוך זמן כה

הידיעה על ההפגנה המוזרה ברמאללה פשטה ברחבי הגדה
במהירות של אש בשדה־קוצים. על עיתוני מיזרח״ירושלים נאסר
לדווח על כך, אך לא היה בכך צורך. כעבור 24 שעות לא היה אדם
אחד בגדה וברצועה שלא ידע על כך. למחרת בערב הופיעה ידיעה
על כך בראש מהדורת־החדשות של הטלוויזיה הירדנית.
עצירי רמאללה זכו בטיפול הרגיל — כמה שעות עמידה על
הרגליים מול קיר, כשהידיים על ראשם, יממה בלי מים ואוכל, פה
ושם מכות — ואחרי כמה ימים הובאו לדין. המישפטים ארכו כמה
דקות בלבד. האישום: הזדהות עם אירגון טרור, על־ידי הנפת
הדגל של אירגון טרור. בניגוד לפקן דודמדעודטחר(תיק1ן) .בית־המישפט
הצבאי דן רק במשך כמה דקות אם לבישת דגל דינה
כהנפת דגל, והחליט לחיוב. כל הנעצרים נשפטו לחודשיים מאסר
בפועל, ולקנס של 5000 שקלים־חדשים.
ביום השישי הבא התפשטה התופעה בכל רחבי הגדה והרצועה.
רבבות רבות — ואולי מאות אלפים — לבשו את ״הצבעים״.
בניגוד למקובל, הופיעו כך גם רוב המתפללים במיסגדים.
הפעם היה המימשל מוכן. במשך השבוע נערכו התייעצויות

¥ה א בן סיים את ה״ניין. ביום השישי הבא לא נראו עוד
( ברחובות הגדה והרצועה אנשים הלבושים בארבעת ״הצבעים״.
תחת זאת היתה תופעה אחרת. הרחובות המו בני־אדם שלבשו
כולם בגדים בצבע אחד. אבל כל אחד לבש את אחד מארבעת
״הצבעים״ .זה לבש בגדים לבנים בלבד, זה שחורים, זה ירוקים, זה
אדומים.
בינתיים דווח בעולם על התופעה הציורית, וצוותות־הטלוויזיה
מכל העולם הוחשו לערי הגדה.
צה״ל לא התערב. שקט מתוח השתרר בשטחים. התושבים,
ובעיקר הצעירות והצעירים, עמדו והתהלכו ברחובות, שלחו
מבטים בסיורי צה״ל ומישמר־הגבול ולא הרימו אבן. כוחות־הביטחון
הפגינו נוכחות מוגברת, אך לא עשו דבר. לא היו הוראות.
בקיריה בתל־אביב נערכה התייעצות בנוכחות כל המומחים,
שר־הביטחון והרמטכ״ל. היה ברור כי תופעה כזאת אינה יכולה
להיות ספונטאנית. מישהו מוכרח היה להמציא את הרעיון הזה,
ואיכשהו הוא הועבר למרכזי הערים.
איש שב״כ סיפק את המידע המבוקש .״יש בירושלים המיזרחית
אדם חדש שבא מאמריקה ״,גילה לנוכחים .״שמו מחמוד מחמוד.
הוא יליד רמאללה, נוצרי, שלמד באוניברסיטת ייל. דוקטור
למשהו, הושפע מאוד מתורת גאנדי ״.האיש חייך חיוך קל :״גאנדי
ההודי, לא גאנדי שלנו.״
אחרי הצחוק המאופק המשיך :״נמשך אל מארטין לותר קינג.
השתתף בכמה מפעולותיו. חזר לפני שנה לארץ והקים כאן חוג
של חסידים. לא טיפלנו בו עד כה, כי היה נדמה לנו ששום סכנה
אינה צפויה מאיש כזה.״
״אלוהים!״ לחש לעצמו דוקטור של ם מך שיליח, שהוזמן לתת־ייעצות.
הלא ביקש את דשית־הדיבור ואמר :״עם כל הכבוד
לשב״כ, נדמה לי שהפעם סעו. אני כבר מחכה ש׳-ם קר״-״
שהערבים יפלו על השכל. אפשר לטפל בהתנגדות אקטיבית כמו
פיגועים, יידוי אבנים, מעשי־רצח וכדומה. השב״ב ושאר הזרועות
באמת נחלו הצלחה פנטאסטית. אך המילחמה בגילויים של
התנגדות פאסיבית היא הרבה יותר מסובכת״.
הדיון היה נרגש למרי. כמה מאנשי צה״ל דיברו ע ל.יז ץ
מעצרים המוניים והקמת מחנות־מעצר. אחרים, ובראשו^
ממכון שילוח. יעצו להתאפק.
לבסוף הכריע השר .״אין מה למהר. יתכן מאוד שאם>
זה יימאס להם אחרי כמה שבועות. הכל יחזור למקומו1
הערבים לא ילכו אחרי איש צימחוני כמו המחמוד־בריבח
הכינוי זכה ברעם של צחוק מפי הכפופים לשר.
ניתנו ההוראות המתאימות.

לייצר מלח
^ מעט באותה השעה התקיימה בירושלים המיזרחית הת־ }
ייעצות אחרת. אורח־הכבוד היה מחמוד מחמוד, גבר צעיר,
בלתי־מרשים, בעל זקן קטן ועיניים יוקדות, שפתרו את נימת־״
הקול העדינה שלו.
מסביב ישבו באולם־האורחים הגדול כמה מראשי הציבור
בגדה, ותיקי המימשל הירדני וצעירי האגודות המיקצועיות

ענת סרגוסטי, העולם הזה

כ ך דה קרהבמ צי או ת: ד ג לי פלסטי] בי די תלמידותמ פגינו תבמרכזרמאללה
החדשות, וגם כמה אנשים שהכל ידעו שהם מייצגים את, אל־מונזמאת״(האירגונים
הלוחמים).
מחמוד מחמוד ניסה להסביר את שיטתו, אך הקהל היה ספקני.
כפי שאמר גבר אחד, שנענה בהינהון של הסכמה :״היהודים
מבינים רק את שפת־הכוח. השיטות האלה שלך היו אולי טובות
בהודו או באמריקה, אבל שם לא היה צבא ישראלי׳.
מחמוד לא איבד את סבלנותו. הוא הסביר ששיטת ההתנגדות
הפאסיבית אינה ביסד של חולשה, .גאנדי היה איש־מוסר,״ הסביר
התנגדותא אלי״ד
ב׳ד? 5ויכידיח
לו?׳ 5
אבל הוא ^ גם
בעקשנות•
אלימה, אך שיעמוד
^ידז
רזדי״_,
_רריט ,
^* -יני ס מו ל מיליוני הודים, המפירים את החוק בדרד בלתי־אלימה.
גאנדי חשב שהתפקיד העיקרי שלו הוא להרים את
המוראל של ההודים, לנטוע בהם גאווה והרגשת־כוח, לתת להם
את התחושה שהם מהווים ציבור גדול, מאוחד ונחוש־החלטה.
הפרת החוק שאסר לייצר מלח היה כלי אידיאלי. הוא איפשר לכל
הודי להפר את החוק בביתו, בלי סיכון, וכך עירער את הבסיס
הנפשי של מישטר־השיעבוד״.
,נתחיל לייצר מלוח׳ ליגלג האיש של ג׳ורג׳ חבש.
״מארטין לותר קינג שבר את הפרדת הגזעים באוטובוסים

במקומם ננהל מערכה מסוג אחר.״
למחרת היום יצאו שניים ממשתתפי ההתייעצות בשקט לעמאן,
לדבר באופן דיסקרטי עם מי שצריך לדבר.
לשב״ב נודעו פרטי ההתייעצות תוך 24 שעות. הוחלט שלא
לנקוט לפי שעה פעולה.

הקו זזאדום
ף* עבור שבוע נפוצה ברחבי הגדה והרצועה שמועה :״לא
^ קונים שימורים מישראל.״
לא היו הוראות בכתב, ואי־אפשר היה לאתר את מקור היוזמה.
תוך יומיים־שלושה הגיעה אל הפינה הרחוקה ביותר בשטחים
הכבושים.
הסוחרים היהודיים, שבאו למכור שימורים, מצאו שאף קופסה
אחת לא נמכרה, מג׳נין בצפון עד רפיח בדרום. הסחורה המשיכה
לעמוד על המדפים.
במישרדי המימשל משכו בכתפיים .״אז מה?״ אמר אחד
הקצינים, .אני נמצא פה כדי לדאוג לשקט, לא כדי למכור

עד שנגיע לקו הזה. אולי לא נגיע. אבל אם נגיע, נצטרך להגיב
בחוזקה״.

מחנה לטרון
ץ ם הפעם התגשמה התחזית הפסימית.
\*במשך ששת החודשים, מאז מותו של עבד־אל־רחמן אל־חינאווי,
השתנו הרבה דברים בגדה. האווירה השתנתה כליל.
שביתת־הקניות היתה כמעט כללית. הופעת התלמידים בבתי־הספר,
כשהם לובשים את ״הצבעים״ ,הפכה תופעת־קבע. סיורי
צה״ל לא נתקלו עוד בהמון מיידה־אבנים, וגם לא חששו מפני
פצצות־תבערה, אבל היתה להם ההרגשה שהם נעים בחלל ריק.
האנשים לא התייחסו אליהם והתעלמו מקיומם. כשנדרשו תושבים
להציג תעודות, מילאו את הפקודה בשקט.
עד שיום אחד נפסק גם הדבר הזה. התושבים סירבו להזדהות,
והשיבו בפסוק הסטנדרטי :״אני ערבי מפלסטין״.
מחנות־הכליאה החדשים, שקמו ברחבי השטחים, התמלאו עד
אפס מקום. רבים לא עמדו בכך והזדהו כשנדרשו לכך, אך מיספר

״זה יגמור את כל העניין,״ נאנח מושל רמאללה. הוא טעה
במונטגומרי על־ידי שביתת־נוסעים שנמשכה שנה. שביתת־קניות
יכולה להיות מכשיר יעיל מאוד. זה גם לא בניגוד למסורת
שלנו. תחשבו על השביתה הגדולה שבה התחיל המרד הפלסטיני
ב־״.1936
״מה זה יעזור?״ פיקפק האיש של פת״ח.
,זה יתן לציבור שלנו תחושה חדשה של גאווה. זה יוכיח שהוא
יכול לעמוד מול שילטון־הכיבוש בראש מורם. זה יתן לכל אדם
בגדה את ההרגשה שהוא עצמו תורם משהו למאבק, שהוא שווה
משהו. זה יתן הרגשה של ליכוד. זה יגבש מנהיגות מקומית
אמיתית. כאשר ירגישו היהודים שאנחנו לא אבק־אדם, הם יתחילו
לכבד אותנו ולדבר איתנו ברצינות. וחוץ מזה,״ וכאן העיף מחמוד
מבט רב־משמעות לעבר אנשי האירגונים, ,זה גם יזכיר לראשי
_שיש ציבור בשטחים הכבושים, שיש לו תפקיד חשוב
_ 5,ץ ממקומו בהתרגשות, .אתה אומר שהמאבק
^ .ו אינו מוצדק?״ קרא בקול מאשים.
^ .ערק ״ ,הרגיע אותו מחמוד, .לכל עם כבוש יש
^׳ *ין. השאלה היא: האם זה מוביל למטרה? הוא
ך י׳,/רעת־הקהל בעולם, והוא הורם את כוחות־השלום
\וום של היהודים?״ ליגלג האיש של חבש, .שלום
*׳,ובוכים? מה הם שווים?״
הרבה ׳,הודה מחמוד, ,אבל אם ננקוט את השיטה
,זה ישתנה. לכוחות־השלום היהודיים יכזל להיות
,יטי גדול. אם נעבור לשיטת ההתנגדות הפאסיבית,
וישתפו פעולה אימנו מטעמי מצפון״
גה מציע?״ שאל אחד המתיקים, שהזכרת המאורעזת של

1את הפיגועים האלימים, לפחות במשך תקופה מסו מת.

שימורים!״ כשהצביע מישהו על התקדים המסוכן, המשיך :״מה
אתה רוצה? אפשר לאסור אדם שעושה משהו. אי־אפשר לאסור
אדם מפני שהוא לא עושה משהו. איך אתה יכול לזהות אדם שלא
קונה משהו?״
בכל זאת הצליח השב״ב להתחקות אחרי כמה אנשים שהעבירו
את ההוראה, ואלה נעצרו בעוון הסתה: אכל זה לא שינה דבר.
,צריכים לאסור את המחמוד הזה!״ אמר אחד הקצינים למתאם־
הפעולות. אולם זה סירב .״זה רק יגביר את התנופה של העניין
ויהפוך אותו לקדוש. נשב ונחכה, כמו שהחלטנו. אולי זה יעבור.״
זה לא עבר. מן השימורים זה עכר לסיגריות, ומשם לענפים
אחרים. כל אדם בגדה הרגיש שקורה משהו. האווירה המיואשת,
ששררה בגדה וברצועה בשנים האחרונות, נמוגה. היתה הרגשה
ש״עושים משהו״ ,ש״מישהו מחליט״.
אחרי כמה שבועות של היסוסים בולטים, התקבלה גם החלטה
באש׳ף. התייעצות ממושכת, בראשות יאסר ערפאת עצמו, הגיעה
למסקנה שהדרך החדשה טובה. אומנם הושמעו החששות
השיגרתיים בדבר צמיחת הנהגה אלטרנטיבית בגדה, אך ראשי
האירגון השתכנעו שיוזמי ההתנגדות הפאסיבית אינם שואפים
לכך.
הפיגועים האלימים פסקו כמעט כליל. גם אירגוני־הסירוב,
שהתנגדו לקו החדש, הבינו שלא כדאי להם לעסוק בפעולות
העלולות להרגיז את הציבור הפלסטיני עצמו. הם חיכו.
גם במישרד־הביטחון בתל־אביב המתינו. בדיונים ממושכים
התקבלה לבסוף הדיעה שיש קו אדום. אמר זאת אחד הכלכלנים,
שנקרא לחוות דיעה על הצד הכלכלי של החרם.
,תראו, רבותיי,״ אמר, ,חדם־הקניות יכול להכאיב למישהו,
לפגוע במיפעל זו או אחר, אבל בואו נאמר שזה לא קריטי. לא
נמות מזה. אנחנו נגיע למצב קריטי כאשר יפסיקו הפועלים
הערביים לבוא לעבוד אצלנו. זהו הקו האדום״.
דיעה זו התקבלה, .אז כך ״.סיכם השר ,״אנחנו נמשיך להתאפק

המסרבים הלך וגדל, .הייתי במחנה,״ היתה תשובה כמעט־קבועה
לשאלה ״איפה היית?״ מי שלא נעצר כמעט התבייש.
הנחיות לדרכי ההתנגדות הפאסיבית שודרו עתה בגלוי
בטלוויזיה הירדנית, בשם ״ההתנגדות״ .״ההתנגדות״ לא היתה
אירגון מוגדר. היא היתה בכל מקום ובשום מקום לא. היא היתה
חמקנית, מעורפלת, אך מוחשית מאוד.
בשני הצדדים ידעו ראשי המאבק היכן הקו האדום — וכי
העימות על הקו הזה הפך בלתי־נמנע.
בעיד־אל־פיטר, החג הגדול, לא הופיעו המוני העובדים הערביים
לעבודה בישראל. זה היה צפוי, ונעשו סידורים כדי לטפל
בכך, כמו בכל שנה. אך גם למחרת היום נעדרו רוב העובדים, וגם
ביום שלאחריו. כשנשאלו המעטים שבאו, על חבריהם הנעדרים,
משכו בכתפיהם ואמרו, :ואללה, לא יודע. אולי חולה״.
אתרי״הבניין שבתו. הרחובות נשארו מלוכלכים. בתי־חרושת
רבים הפסיקו את הייצור. החקלאות שבתה במושבים, וגם בחלקים
אחרים של ההתיישבות העובדת.
התגובה היתה מוכנה מראש. עוד באותו לילה הקישו חיילים
על הדלתות של מאות אישים ערביים, וביניהם מחמוד מחמוד. הם
נכלאו במחנה־מעצר חדש ליד לטרון. ירדן סגרה את הגשרים
והמעברים, כדי למנוע את גירושם.
אבל הפועלים לא חזרו. ההנחה הבטוחה ביותר — שהפועלים
לא יוכלו להרשות לעצמם לוותר על עבודתם — התערערה. הרוח
שטופחה במשך חצי״השנה יצרה מציאות אחרת. ש כני םהת חל קו
עם המובטלים באוכל, קרן חשאית אספה כספים רבים מידי
עשירים, שעד כה לא שמחו לתרום, וחילקו את הכסף בין
המישפחות.
,זה יכול להיות סיפור ארוך.״ נאמר בדו״ח סודי שהוגש לשר־הביטחון.
וזה
היה באמת סיפור ארוך.
(המשך בבוא היום).

דפנה ס־ ק ראיינה שוב את גיס גיקסון — הבעם במכונית
ב דון ממונז מנהאטן אד ]מר־התשנה, בין נקק לבקר!

לקראת 1992

ך * מכוניות במנחטן צפרו זו

באחרונה. לדעתך, גם ארצות־הברית
צריכה להכיר במדינה

7פ לזו במין רשלסה. .פקק
גורבי׳ (פ קקי־הו ממה ביומיים
שבהם שהה מיסזיל מדבאצ׳וב
בניו״יורק) היה חס ר־ מי קווה, ועלה
על התחזיות הפסי מיו ת ביו תר.
ג׳סי
ג׳קסון היה רשום לטיסה
ללוס-אנג׳לס בשעה .14.00 השעה

הייתי רוצה שייעשה צעד בכיוון זה.
צריך להכיר בפלסטינים.
תמיד אמרתי שעל אש־ף להכיר
בישראל, ועל ישראל להכיר באש״ף.
צריך לעודד משא־ומתן ישיר בין
ישראל לבין אש״ף.
חלק מכוחה של ישראל זה כוחה
המוסרי. אנשים נלחמו על זהותם,
קיומם, עצמאותם — מזה נבע כוחה
של ישראל. אבל לשלול את זכויותיהם
של אחרים, וכל המתרחש בגדה המערבית?
זה מחליש את ישראל, מפני שזה
מחליש את הצד המוסרי של ישראל!

של ג׳קסון היתול תקועה עדיין
בסרב? סנהטן*
ג׳סי ביקש א ת סליחתי, זינק
מהמבמיוק ולתדהמת העוברים־
והשבים ביקש מכמה נהגים לזוז
קיבועה. אלה עשו סטש שמיניות
באוויר למראהו התמיד של ג׳ק־סון,
ותוך שניות ספורות — עם
כל הכבוד לגורבי -היינו בדרכנו
לגמל־ה תעופה.
ג׳קסון, סכסי כתמיד, אלגנטי
יותר מכפי שזכרתי, לבוש בח-
ליפת-טישבבות שחודילבך הגיע
לניו״יודק כדי להשתתף בקבלת־הפנים
היו קר תי ת שהתכוון מנהיג
ברי ת -המועבות לערוך בבניין
המישלחת הסובייטית ברחוב .67
רק 75 מוזמנים נכללו ברשימה
המכובדת. אך גורבאכ׳וב הקדים
את שובו לארצו, בגלל רעש־הא־דמה
בארמניה. יש אומרים שם־
סיבות אחרות. ה מוז מנים המאוכזבים
התחילו להתפזר לנמלי-

• מה היית מגדיר כ״צעד
קדימה׳׳ מצית של ערפאת?
אני לא יודע מה צריך להיות בדיוק
הצעד הבא מצירו. כמו שלגורבאצ׳וב
היתה אתמול בימה בארם (נאום גור־באצ׳וב
בארם, ביום הרביעי) ,צריכה
להיות בז׳נווה בימה דומה לערפאת.
אני מקווה שיהיה לו די שכל לנצל זאת
ולהרגיע את ישראל ותומכיה באשר
לכוונותיו. אני באמת מקווה שיהיה לו
שכל.

• אתה מרגיש שמעמדד האישי
דתחזק מאז תבוסתו של
מייקל דרקאקמה
אני משאיר לו לשפוט זאת.

• קטונתי...

ג׳קסוך שב לעסוק בלניין ש-
העסיק את ה תיקשור ת האמרי קאית
לפני ביקוד גורבאצ וב —
החלשת ג׳ודג, שולץ לאסור על
יאסר ערפאת להיכנס לארצות-
הברית, והעברת מושב עצרת
האומות המאוחדות לז״נווה.

כן, אני מרגיש שכוחי הולך ומתחזק.
עבדתי למען דוקאקיס, אחרי שנבחר
כמועמד הדמוקרטי באטלנטה, כדי שינצח.
נסעתי למרחקים, נאמתי למענו.
חשבתי שאולי יש לו סיכוי לנצח.

• ברצינות...
בכל אופן, עבדתי בשבילו!

ג׳קסון

מהי דעתו על החלטת
שז^ן?
ההחלטה לא הגנה על תפקידה של
ארצות־הברית, כמדינה וענינה על
השלש בעולת זה לא התדף לביטחון
של פדיגת־ישראל. זה הזיק גם ל־ארצות״הברית
ונם לישראל, ספני שהן
איבדו מחוזקן המוסרי.
ההצבעה על ההחלטה בארם —
יותר ם־ 150 מדינות נגד שתיים,
ישראל וארצות״הברית — העידה על
בידוד.
במשך שנש אמרנו שאם אש׳ף
יתמוך בהחלטות מועצת הביטחון 242
ו־ ,338 תהיה זאת התתזזלה של תהליך־
השלש. עכשיו, למתת שזה לא
בדיוק מה שקרה, נעשה צעד לק־דאת
העלום מצד אש־ף. ישנה נכונות,
וצריך היה לעודד זאת
אחרי מיגוון תהצהתת של אש׳ף —
לא לרם־ עם אמריקה, לא להכיר
במדינת״ישראל — צריך היה לעודד
מגמות חיוביות אלו -אם לא נעודד
זאת — נעודד בקך את הב זזזת הקי־
*תיית
מנהיג ש
נתקדם צעד אזע־ קרי ס ת
אסרי׳קאיינדיהח־ים נענשו עם ערפאת
בסטוקהולם גם זוז צעד קדימת
צייד לעודד פשלות מעין אלת

.ה״ת׳ חצ ה שארצנת־הברית תצעד לקראת הכרה במדינה הפלסטינית!׳

• תיכגנת להיפגש עם ער־פאת,
אילו היה מגיע לניו־יורק?
לא תיכננתי, אבל אולי הייתי נפגש
עימו. כן, למה לא? כבר נפגשתי עימו
בעבר. הנה, מנהיגים יהודיים נפגשו
עימו עכשיו.

צריך להבין שכל עוד ישראל
תישען על נשק ככוחה העיקרי —
המצב יהיה חסר־פיתרון. מיפגש פלס־טיני־ישראלי
רק יעזור לישראל.

• מדינות רבות הכירו
במדינה הפלסטינית, שהוכרזה

• בלימון אתה מגדיר את
החלמתו של שולץ כ״שגיאה״?
ח, זאת היתה שגלאהז זאת היתה
שגיאה נורא קריסית, מ עי שוה בודד
אותנו, האמריקאית מילת חה וזריז־מכוחנו
כמשכיני־שלום. זה לא וזתיר
הרבה תיקתה לפלססינית ובלי תיקווה
לפלססינש — לא יהיה ביטחון לס־דינת־ישדאל!

ג׳קסון
ובתו
יש נמדת שפה ח ד הס

• אתה חושב כבר על 1992
(הבחירות הבאות)?
יש עוד הרבה מה לעשות לפני שחושבים
על .1992 צריך להשקיע
בפיתוח העולם השלישי.
כעת קיבלתי הזמנה ממיסים —
היא מיסיס, לא? — בנזיר בוטו לבוא
לביקור בפאקיסתאן. קיבלתי הזמנה
לבקר בהודו, בגדה המערבית
בנזרע\ז
דוכי
חיים
טיפול־ש!**
פ לי לי
ר 1פא־השיניים
טיפל בחייר חינם
זאחר־בך ביק שםם1ז
לאיים עבורו
כתב״האישום נשמע המור מאוד.
יהושע דבח ורופא־השיניים יצחק מל־ניק
נאשמים כי קשרו קשר כדי לאיים
על אשה תל־אביבית שהשכירה דידה
כמרפאה לרופא־השיניים. המרפאה
ברחוב דיזנגוף לא הביאה רווחים
ורופא־השיניים הפסיד כסף בכל יום
שבו היתה המרפאה פתוחה. הוא רצה
לבטל את החוזה עם בעלת־הדידד״
אבל ידע שאם יפר את החוזה, יהיה
עליו לשלם כסף רב כפיצוי.
כדי לצאת מהמיצר, רצה חפ*־
השיניים להבהיל את בעלת־הבית. הוא
קיווה שכך תבטל היא עצמה את
החוזה, ולא תהיה זכאית לפיצויים
לפני חצי שנה, הציע רופא־השיניים
לרבה, שהיה או עדיין חייל בשרות-
חובה, לעזור לו לבצע את תוכניתו.
הוא ביקש מרבה לטלפן לבעלודהבית,
ולדרוש ממנה באיומש לסגוד *7
מרפאת־השינייס שבדירת! ,או לסלק
את הד״ר מלניק מהמקום ולהשכיר את
המקום לרופא־שינייס אחר. ה די ל התחזה
כאיש העולנדהתחתון, ואמר למך
לת־הבית שאם לא תיענה לדרישותיו,
יפוצץ את ביתה ויפגע בילדיה.
צ׳קים, בלי אלימות. אלא ש-
תוכניתם של השניים לא צלחת האשה
המאויימת לא נבהלת היא פנתה
׳ 05,׳•״יי׳ ״־י״ייים נתפסו.
השבוע התייצב ונח?־^•
שרה סירוטה לפתיחת מישפסו. וזפא־השיניים,
שהוא בעל סירפאת־שיניים
בראשון־לציון, לא הגיע לדידן. .אדלי
אתה יודע מדוע הד״ר סלניק לא בא?
אתה יכול אולי לעזור לוז־ שאלה
השופטת את דבח, אך הוא הניד בכתפיו
ואמר :״אינני יודע, אין לי כל
קשר איותו׳.
אחרי שקראה השופטת לדבח את
כתב־האישום, ביקש הצעיד לספר את
סיפורו.

אמר דבח:

הייתי חייל באותו זמן. היה לי רכב
פרטי והייתי זקוק לכסף. הציעו לי
לגבות צ׳קים מאנשים שלא שילמו.
הייתי עובד עם בן־אדם אחד, הולך
לאנשים ומדבר איתם בלי אלימות
• תבקר גם בישראל?
יש נמל־תעופה בגדה? כשהייתי ב בכלל. לבעלי־החנויות, שהצ׳קיס שלישראל
בפעם שעברה, פיתחתי ציפיות הם חזרו, לא היה זמן לגשת אדיבים
לגבי הביקור הבא שלי. הפעם ארצה כדי לדבר איתם ולגבות את החוב. אני
להיפגש עם דתיים. אני מעודכן במה הייתי בא לביתם, והם היו מתבייש ים
ומשלמים, כי היתה נגרמת להם {לשקורה
בישראל.
• א־פרופו דתיים, חלק מהצ נעימות.
כך גביתי צ׳קים לחנות אחת, ואחר־לחתו,
ככומר, מבוסס על תנו־1
כך לשניה, ער שהגעתי לגברת אדזת,
עה עולמית של שיבה לדת?
אני רואה תזוזה כזאת בתוך איראן 1.שיש לה מדפאת־שיניים ביבנה. הי*
שמעתי על מה שקרה בישראל. יש שלחה אותי לד״ר מלניק לגבות צ׳קים,
מגמה כזאת בארצות־הברית. בוודאי, אמרה שהוא חייב לה כסף.
ניגשתי לדוקטור במרפאה שלד
זה חלק מהעניין. אבל ברור שהיכן שיש
מגמה לכיוון דת נוקשה, דוגמטית — בראשוך לציון ליד היקב, והוא אמר ל ד
זה יוצר בעיות ומתחים. אינני מעודד | ״יהושע, תסתכל בצ׳קינג
רואה שהם רשומים
מגמה קיצונית כזאת.
אישר לה
ראיתי שהוא
והחזרתי לה את
הזמץ אותי אליו,
ף* שתי דקות בדיוק לפני
הציע לי
* 14.00 הגענו לנמל־הוזעופה.
קשר לפשע
גיקסון, גם כשהוא בשיא הלחץ
והמהירות להגיע למטוס, אינו אדם שוכח לנשק, להיפרד בגינונים
ניים, ובתור
אין־ספור.
מאוד. פעם
- 14.00ג׳סי ג׳קסון נבר בדר כסף.
אחר־כך
בי ללוס־אנג׳לס, לנאום בארוחה שמאשימים לכבוד ״תורם כבד״ ,שסייע בידו.
אני סודה
״זה חשוב,״ הסבירו לי אנשיו
הרגשתי חייב
בוודאי שזה חשוב עבור כל מי
לו כסף
ש מ תא מן, על אף כל ההתחמ־

אילנות דיסקווט שוב בראש!

ב טבלת קרנות הנאמנות הטובות ביותר
תמצא את ״אילנות דיסקונט״ במקומות
הטובים ביותר

מקום - 1״תפוז״ — 24.1$
כלל השקעותיה באג״ח, לפחות 75$ -מלוות מדינה.
סנ ד רכ הווי עק בס ק)

מקום ב -״ שקד ״— 23.4$

לפחות 85$ארח; מחלקת דיוידנד חודשי מתוך הכנסות הקרן.

מקום - 5״ אשל 21.8$
לפחות 80$ארח; מחלקת דיוידנד תלת חודשי מתוך הכנסות הקרן.

מקום 7

״ערמון

תשואה של

״21.2

כלל השקעותיה בארח, מחלקת דיודינד חודשי מתוך הכנסות הקרן

10 הקרנות הטובות ביותר י 1ואר 1-וב מבר 88
לבי כתבה בעיתון ״גלובס״ מ־ 2בד צ מבר 1988
שם הקרן

מנהל הקרן
תפוז לשם שקד תרשיש אשל מקשה ערמון אלמוג חלמיש סלע
אילנות עמדה אילנות לאומי פיא אילנות עמדה אילנות הפועלים עמדה עמדה

לפרטים נוספים אנא פנה אל
יועצי ההשקעות בכל סניפי הבנקים.
רכישת היחידות הינה בהתאם
לתשקיפי הקרנות שבתוקף.

לכבוד אילנות דיסקונט
סימטת בית השואבה 16/18
תל־אביב 65814
אבקש לשלוח אלי מידע כתוב על
קרנות הנאמנות שבניהול
אילנות דיסקונט

כתובת--

שבט אח״מים גם יחד
כולם היו בניו של מנפרד
בני ישראל מפזזים במיקדש החדש

א 1פישךק רי סטר
בנו של מנפרד כץ ואשתו הסריה סיגלית. איתן, הדומה
דימיון רב לאביו, עובד בעיסקי המישפחה. את טכס
הנישואין עיד הרב הראשי לתל־אביב, ישראל לאו, ידידו של מנפרד.

איתן כץ

111־ 11 1 1 1ר ף 1 1ה | המשורר הרוסי, שמאז הגיעו ארצה
^ 1111114נ 1|#הוא אורח־כבוד בכל המסיבות התל־אביביות,
בחברתה של ברכה צמח, אשתו של האמרגן שמואל צמח.
כשבני החבורה הזאת מגיעים לגיל 50 הם נוהגים לקנות זה לזה מתנות
מקוריות. הנשים בחבורה זוכות לצמידי־זהב מהודרים, מתנת החבורה והגברים
זוכים בשרשרות־זהב לצווארם. גם חנה בן־יוחנן, אחת מנשות־החברה המיוחדות
יותר, זכתה לכך.
בן־יוחנן, הנשואה לאיש־הביטוח אשר בן־יוחנן, מדהימה בחזותה הצעירה
והמרשימה. בעוד מרבית בנות גילה מתחילות לאבד מזוהרן, פורחת בן יוחנן
ונראית ככוכבת הוליבודית.
לחנה יש גם שתי בנות יפהפיות. הבכורה עדי, המתגוררת בניו־יורק, שם היא
לומדת ועובדת כדוגמנית ובת צעירה יותר בשם עלמה. ביום השישי חגגו 200
איש את יום־הולדתה, במסיבה מפוארת גדושת אוכל ושתיה וסלבריסיס. איי בי
נתן, חבר קרוב של חנה ובעלה אשר, שהיה נוכח במסיבה, בירך את חנה
באמצעות תחנת־השידור שלו והברכה נשמעה בקול ברמקולים.
בין האורחים הרבים נראו אנשי־ביטוח בכירים כמו אבינועם טוקטלי, שבא
בחברת אשתו עדנה, ומיקי מילר שהתמנה השבוע למנכ״ל חברת השה, שבא
בחברת אשתו לילי. מפאת קידומו המיקצועי היה מילר אורח מחוזר מאוד
במסיבה. עורו־הדין הנודע ליאון צ׳רני הסתובב בין האורחים ונידב פירורי
אינפורמציה על עיסקת־ענק בתחום התיקשורת והוסיף שהוא נוסע לשווייץ כדי
לשמוע מקרוב את הכרזת יאמר ערפאת.

נאווה ת מיו ^י ^

טוב, הצטלמה על רקע הבית, לצידה1

*110ך 1ך ך (מימין) אשתו השניה של מנפרד כץ ואם ילדיו
- 1 11 1 # 11ן הקטנים, משוחחת עם אליזבט כץ, אשתו הראשו נה.
סילביה שרזתה מאוד הפגינה גוף חטוב בחליפת שני חלקים.

סלך הפיצה שרבת הממש
חתונה מעורבת כזאת לא נראתה מד
| מן. תימנים וייקים חגגו בכפיפה אחת,
כשהם מתערבבים זה בזה באחוות רעים

ועמים. איתן, בנו של מלר הפיצות
והמיסעדות מנפרד כץ, נשא לאשה
את בחירת־ליבו סיגלית, תימניה

יפהפיה גבוהת־קומה.
החתונה נערכה בחצר ביתו של מנ פרד
כץ בשכונת תל־ברוו. החצר הקטנה
כוסתה ביריעות ארוכות של ברזנט
כד,גנה בפני הגשם• לאורר הגן הוצבו
שולחנות עמוסי כל סוב. החלבבשרים

ובאוכל סיני וכלה באוכל יהודי מיזרח־

אירופי. כץ ואשתו השניה סילביה
הסתובבו בין האורחים כשהם מחזיקים
את ילדיהם על הידיים. מדי פעם ניגשו
אליהם אחדים מהאורחים ואז הסתבר
שאלה הם ילדיו של כץ מנישואיו הקודמים.
יצא שבאותו האירוע נכחו ילדיו
ונכדיו בני אותו הגיל.

ך ן1ך= ך ווך וו־ו עומדת ליד דיוקן שלה שנעשה על־ידי הצלם
| 4 1 11 יקי הלפרין. לצידה עומדות שתי בנותיה עדי
1י *י 1
(מימין) ועלמה (במרכז) .חבריה הקרובים חתמו את שמם על הצילום.

1¥1ףךך 1־( 10 מימין) מחזיק בבנו הצעיר שי־י
1עי | רן, מנישואיו לסילביה, כשל
צידו עומדת בתו אביבית, ובזרועותיה ליאור, שהוא

בנו הצעיר של מנפרד כץ. איתן
ומחזיק את ירום, בנו הבכור של 1
לסילביה. מנפרד הוא אב וסב לנכד/

של מנפרד כץ, שהתחילה כפקידה
גדול מעסקיו. תמיר, בעלת הגוף הח־אורלין
בת ה״ 6שנכחה אף היא באירוע.

ח | 1 ¥״ך! 1ןךין ׳יי \ י | 1ך 1מעצבת״העילית, נסחפה אף היא בא !
1/11 11 1 11 1/11 ווירת המקום. המעצבת המתגוררת
בשכנות למישפחת טוכטרמן באה בתילבושת קטיפה מיוחדת.

*,! 77 מקרש
החדש!
אחרי הערב הזה אפשר לאמר שה־דיסקוטק
זמן אמיתי עשה זאת. במסיבה
הגדולה, שנערכה ביום חמישי האחרון
לכבוד אופנת בוי מלונדון, היתה
תחושה שימי הליקזויד. הזכורים לטוב,
חוזרים. המינון הנכון של האנשים,
בתוספת האווירה והמוסיקה עשו את
שלהם. זה זמן רב לא נראה קהל כזה
בדיסקוטק תל־אביב.
ברחבת־הריקודים נראו האופנאית
ציונה טובטרמן ופמלייתה כשהם
רוקדים בחברתה של זמרת״הג׳אז דידי
ברידג׳ווטר. לא רחוק מהם רקדה
המעצבת תמרה יובל־ג׳ונם. גם
הזמר שמוליק קראום, שהגיע בחברתן
של מאירה כהן וחנה קוכלר,

| 1ך 11ך \ 1רק לפני שבוע מלאו לה 15 והיא כבר מדהימה
1\ 1 / 111 | 1 1111 ביופיה ובנשמתה. שרון ניחנה בנתונים
שקרוב לוודאי יהפכו אותה בעתיד לאחת מהדמויות המפורסמות בארץ.
לא יכול היה להישאר אדיש, וגם הוא

נסחף לריקודים. איש־העסקים ראובן
כ ץ רקד אף הוא בחברתה של הדוגמנית
כינצ׳י מור.
בחלקים אחרים של הקומפלקס נראו
צעירים כשהם מפזזים בקצב. בבר וב־

! ! 1יךך | 1־ 1י 111ך (שניה משמאל) רזכ
111/11 11 1 1רת הכושית המופי !

עה עם נינה סימון, רקדה בחברתן של המעצבת ציונה

חדר־הוידיאו נרקמו תוכניות להמשך
הלילה. הערב הגיע לשיא לקראת השעה
2וחצי כשהמקום היה כבר מפוצץ
באנשים. אם הערב הזה היה האות לחזרה
לימי הזוהר של הליקחיד אז הבל־יינים
מצאו את המיקדש שלהם.

טוכטרמן(מימין) וכלתה גלית (שניה מימין) .הזמרת
הדהימה בסימון הריקוד שלה. נורית ארגז(בצילום
מימין) ,קצינה בקבע, משכה תשומת״לב רבה.
2 3 - 4יי

כתב11 11־ אז ה לי א ב. צילב? :1א לי דסה 1צ י1ןצפריר

בבזרעגז
(המשך מעמוד )20
וחשבתי שאני צריך לעשות משהו
בשבילו.
אני מודה שטילפנתי לאשה מחוסר־ברירה,
בגלל השיכנוע שלו. הד׳׳ר
מלניק הוא אדם משכנע. אם גברתי
השופטת תראה אותו, היא תבין. הוא
כבר בן יותר מ־ ,40 ויש לו ניסיון
בחיים. ואני הייתי חייל בצבא.
אני בן־אדם עובד. השתחררתי מהצבא
לפני שלושה חודשים, יש לי
מיקצוע ואני עובד, לא עם צ׳קים.
הודיתי הכל מההתחלה, כאשר נעצרתי.

באן דברי הנאשם.
התובעת, זיווה קנדל, אמרה לבית־המישפט
שבגלל גילו הצעיר של רבה
יש צורך בקבלת תסקיר של קצין־
מיבחן בעניינו, ועל כן יש לדחות את
הדיון. השופטת הסכימה לדחייה. היא
חשבה שכדי לגזור את עונשו של
הצעיר, יהיה עליה לראות גם את
שותפו״למעשה, את רופא-השיניים
שפיתה אותו.
״אם הוא באמת כל־כן־ משכנע, זה
עלול להשפיע על העונש ״,אמרה.

עסקים
מי לחמ דו
המד רי כי ם

שני מרדים ששים
כסף ממדריך•
הטלפונים של עורם־
הבידור, המבקש עתה
ל שמור את הכסף

אלהרר עם שושנה דמארי
.אל יזרע כמה שלה ל הדפיסו
אלהרר, כאשר הוא מדבר על המדריך
המסווג בידור ובמה, שהוא מעין דפי־זהב
של עולם הבידור הישראלי. אל־הרר,
המטפל בקאריירות של אמנים
כשושנה דמארי, מתי כספי, ריקי גל
ובועז שרעבי, היה בעבר שחקן וזמר.
התנגדותו למדריך המסווג, היוצא באופן
סדיר מזה 11 שנה, והוא פופולרי
ומבוקש בין כל האנשים והמוסדות
הקשורים בדרך כלשהי לבידור, לא
התחילה היום.
״מהרגע שהמדריך יצא לאור, הצעתי
בישיבה באיגוד־המפיקים שאנחנו,
האמרגנים והמפיקים, נוציא מדריך
כזה,״ סיפר אלהרר השבוע .״למוצי־אים־לאור
של ביחד 1בם ה אין כל קשר
לשוק הבידור, התיאטרון והמוסיקה, הם

פשוט רוצים לעשות כסף. הגשתי את
ההצעה אז, אבל לא היה לי זמן להתעסק
עם זה באופן מעשי.
״לפני שנה שוב הצעתי זאת, והפעם
ההצעה אושרה. אני אוציא את המדריך,
יחד עם שני שותפים, שגם הם מפיקים,
עמירם טננבאום וחנוך רודיך. יש לנו
כבר לוודמחירים של מודעות, השווה
לכל נפש. חלק מהרווחים יעבור לאיגוד
המפיקים, ובסוף יישאר משהו גם
לשלושתנו, עבור העבודה.
״לא צריך לעשות מזה מיליונים!
איך הם קבעו מחירים? אני יודע כמה זה
עולה להדפיס, כמה עולה עטיפה וכמה
ארבעה צבעים. הייתי פעם פועל דפוס.
המדריך שלהם יקר מדי, לרעתי. המו״ל
של מדריך כזה צריך להיות גוף השייך
ישירות לבידור. כמו שברשות־השידור
יש ספר־טלפונים של עובדי הרשות,
כמו שלעורכי־דין יש ספר משלהם. כל
מיגזר צריך להוציא מדריך לעצמו.
״אני רוצה לא רק לקבל מודעה
במדריך שאני אוציא, אלא רוצה גם
לדעת שכאשר אני משלם בעד מודעה,
ההכנסות ממנה יגיעו אליי בדרך אחרת
— באמצעות קרן לאמנים קשישים,
כאשר אהיה קשיש, או מקרן לנפגעים,
אם חס־וחלילה אפגע בתאונה, או בצורת
הלוואה, אם אהיה זקוק לה.
״כל אמרגן יקבל במדריך החרש
שורה בחינם, שתכלול את שמות הא־מנים
שלו, ומי שירצה מודעה, ישלם.
נהיה קצת יותר זולים מהמחירים במדריך
הקיים, אם כי לא הרבה יותר זולים,
אני מתאר לעצמי. אבל המחיר יכלול
את ההכנסה לאיגוד־אמני־ישראל וגם
לאיגוד המוסיקאים״.
אלהרר מבטיח שהמדריך יהיה יפה,
פונקציונאלי, מיקצועי ,״לתפארת הא־מנים״
,כדבריו, ומקווה שהוא ייצא־לאור
תוך חצי שנה.
משרתים מיקצועיים. עמוס
אשרוב, המוציא־לאור של בירור ובמה.
בשותפות עם יוסי גירעוני, אמר שהוא
איננו מודאג מתחרות. לדבריו :״אם הם
יעשו מדריך יפה ומוצלח, בנוסף לשלנו,
זה רק עשוי לקדם את הענף. אני
לא חושב שהם מתחרים בנו, הרי יש
כאן עניין של ותק. במשך השנים, מאז
אנו קיימים, היו כמה מדריכים מסווגים,
שניסו להתחרות בנו. הם קמו, נפלו,
וזה כבר חלק משיגרת־החיים שלנו.
״השאלה היא אם אמנים, אליהם
יפנו אלהרר ושותפיו, יסכימו לשלם
כסף עבור מודעות. אנחנו מאוד מעורים
בכל תחומי הבידור, ואנחנו נהנים
מאהדת האמנים. ידוע לי על אמנים
שדאגו להכניס בחוזה עם האמרגן שלהם
סעיף, המחייב אותו לממן עבורם
מודעה אצלנו. בנושא המדריר המסווג
קובעת דעתם של האמנים. המחמאות
שאני שומע מהם — זה מה שחשוב.
״אנחנו משרתים בצורה מיקצועית
את האינטרסים של כל העוסקים בנושא
הבידור. עכשיו נראה שתהיה תחרות,
ומי שיהיה הטוב ביותר, הוא זה
שיזכה במודעות האמנים. הרי ברור
שאין לי בלעדיות בנושא הזה. מרריך
כזה צריך לעשות ארם בעל ידע מיק־צועי.
לנו יש את כל הרקורד המיק־צועי,
ו־ 11 שנות המדריך שלנו הן הוכחה״.
אבי
צווייג, מנהל הפרוייקט של ביח
ד ובמה. אמר :״אנשים מעולם הבידור
צריכים לבדר. המדריך זה עניין
של הוצאודלאור, ואנחנו האנשים שיעשו
זאת הכי טוב.
״רוב האמנים הזמינו מודעות במדריך
החרש, ואף הגדילו את שטח המודעות
שלהם מן השנה שעברה. שאלתי
כמה מהם: קיבלתם מיכתב בעניין המדריך
של איגוד־המפיקים, ואתם בכל
זאת רוצים לפרסם אצלנו? התשובה
היתה: אנחנו מאמינים בכם כבר 11
שנה.״
בידור ובמה לשנת 89׳ עומד לצאת
בחודש הבא. המדריך המתחרה ייצא,
לדברי אלהרר, תוך חצי שנה. אז אפשר
יהיה לראות אם יש מקום לשני מד-
ריכי־טלפון באותו נושא.

ץ ץו־בן שעוד באותו השבוע
^ /התחל תי ליישם באופן נמרץ ביותר
את עקרונות השיתוף, ההתייעצות
ובקשת־העזרה.
אמרו לנו להיות מוכנים לשלם
״שכר־לימוד״ מסויים, כדי להביא את
ילדינו להרגשת־שייכות, לבריאות נפשית
ולאושר.
״שכר־הלימוד״ של השבוע הראשון
היה: שתי כוסות־זכוכית שבורות, והרבה
רסיסים בכל פינה אפשרית בבית.
צלחת אחת כמעט־שבורה. שליש בקבוק
סירופ נגד שיעול, שנשפך על
השטיח, כי :״אני רוצה! אני רוצה!״
כתמים בלתי־כביסים על הספה בחדר־האורחים,
כי ״עזבי, אני רוצה לבד!״
שלולית־חלב על השיש, תוצאה של
״אני אמזוג!״ ודברים פעוטי־ערך
נוספים שפרחו מזיכרוני.
כעבור ימים אחדים בלבד הגענו בבית
למצב שבו אין אני יכולה לעשות
דבר, מבלי שזוג של ידיים קטנטנות
ושמנמנות יידחפו, ומבט נעלב־עד־כדי־בכי
יישלח לעברי אם, חלילה,
העזתי לעשות משהו בעצמי, ללא
עזרתו של שם.
זה היה סעיף בקשת־העזרה, שהפך
חלק אינטגרלי של חיינו. מאז אני חיה
במאבק פנימי מתמיד. מצד אחד:
להזכיר לעצמי את חשיבות עזרתו,
ולא לשכוח שהוא רוצה לעזור בכל
דבר ולעשות אותו לבד, ובכלל זה
הדלקת נרות החנוכה. ומצד שני: חרדה
אמיתית לשלמות הבית.
והשיתוף? נו, אז הלכתי באחד הימים
לקחת אותו מהגן, וסיפרתי לו שאמרו
ברדיו שאגודת־ישראל חתמה על
הסכם עם המערך, ושעכשיו נוצר בלוק
חוסם, ואולי הליכוד לא יוכל להרכיב
ממשלה.
כשסיימתי את הסיפור, שמתי לב
לכך ששם (בן שנתיים וחצי) לא שאל
אף שאלה אחת. יכול להיות שהוא
הבין? או אולי הוא מעדיף ממשלת־מערך
על ממשלת־ליכוד?
להתייעצות עם הקטן ניגשתי באופן
פרקטי ביותר. אמרתי לו שאני הולכת
לראיין את ראש־עיריית תל־אביב,
ושאלתי אותו אם כראי, לרעתו, לשאול
את צ׳יץ׳ על יחסיו עם גאנדי. שם
רק הביט בי כאילו דיברתי סינית,
ושאל :״מה?״
אבל האמת היא שאני משתדלת
להתייעץ איתו בעניינים שונים. זה די
קשה, כי בדרר־כלל ההורה פשוט יורה
את מה שעומד לקרות, מבלי להעמיד
לפני הילד אפשרויות לבחירה. באופן
טיבעי קל לי יותר להתייעץ עימו בכל
הדברים הנוגעים בו ובתוכניות איתו.
בעניינים אחרים אני צריכה להזכיר
לעצמי מרי־פעם שלא לשכוח לשמוע
את דעתו, וזה מהווה שינוי בגישתי אל

תחילתה של הפגישה היתה
אמא אחת מאוד נרגשת, וסיפרה

בהתלהבות שהחליטה לצאת לעבודה,
אבל לא ידעה איזה סידור יהיה הטוב
ביותר לילדים, בשעות שבין סיום הגן
ובית־הספר לבין שובה הביתה. היא
תפסה את בעלה ואת בנה הגדול, בן
ה־ , 10 והתייעצה עם שניהם ביחד.
״בפעם הראשונה דיברתי עם שניהם
ביחד,״ אמרה ,״כאילו היו שני אנשים
מבוגרים, ולא אחד מבוגר ואחד ילד.״
הילד, כך סיפרה, היה מאושר כשהבחין
שמתייחסים אליו בדיוק כפי
שמתייחסים לאביו, והציע הצעה. למרבה
פליאתו התקבלה הצעתו על דעת
הוריו, והם הסכימו לנסות אותה במשך
שבוע. הוא הרגיש נהדר.
הסיפור העלה חיוך על פני כולם
ומיכל, המנחה, קישרה את הסיפור עם
נושא הפגישה — עידוד.
בהתחלה ניהלנו שיחה וניסינו להג דיר
מהו העידוד, מתי אנחנו מרגישים
מעוררים, ומה גורם לנו להתעודד.
אמא אחת אמרה שכאשר היא
״מתנה את צרותיה״ באוזני חברה, היא
מצפה שתיתן לה עצה של אדם מהצד.
אבא אחד אמר שהוא מצפה לחיזוקים.
אמא אחרת אמרה שהיא מצפה רק
להבנה, ושיש מצבים שבהם אינה

אי ה יודו מאח

ענתסוגוסט
ת 1ך ״ע \ץ עם

זיווית אברמסון
מוכנה לשמוע עצה, אפילו מחברה
מאוד״טובה, אלא רוצה רק בהקשבה
והבנה.
מיכל ביקשה מאיתנו להתחלק לקבוצות
של חמישה. בתוך הקבוצה יספר
משתתף אחד בעייה שקיימת בביתו,
והשאר ינסו לעורר לפי ראות עיניהם.
משתתף אחד רק יצפה בשיחה וירשום
את תוכנה.
בקבוצה שלנו סיפר אחד האבות
שבבית שלו נהוג שהמישפחה אוכלת
ארוחת־צהריים ביחד, ושאיש אינו קם
לפני שכולם מסיימים את הארוחה. הוא
אמר שילדיו לא תמיד מקיימים כלל
זה, ושזה מאוד מפריע לו כשהם קמים
לפני שכולם מסיימים. שאלנו שאלות
מכוונות, ניסינו לתת לו עצות לפית תן
הבעייה, ניסינו להבין עד כמה הנושא
באמת חשוב, והיה גם מי שסיפר

איך מתנהלים הדברים אצלו בבית
בזמן הארוחות.
בסיום המיפגשים הקבוצתיים התכנסנו
שוב. כל מי שתפקידם היה
לצפות ולרשום סיפרו מה נאמר בתוך
הקבוצות, ומי שסיפרו את בעיותיהם
דיווחו אם התעודדו מדברי חבריהם,
מה בדיוק הרגישו ומה גרם להם להתעודד.

מלמדים אותנו
לפחד

ף אז סיכמה

מיכל את הנושא

1ואמרה:
עידוד מהו?
ההגדרה היא למעשה על־פי התוצאה.
העידוד הוא מה שיוצר שינוי
בעמדות של מקבל העידוד: הוא משפר
את דעתו על עצמו, מגביר את ביטחונו
בכוחותיו, מביא אותו למסקנה שהוא
טוב כפי שהוא.
העידוד הוא המפתח בעבודה עם
אנשים, עם ילדים. העידוד הוא המפתח
לצמיחה ולשיתוף־פעולה. כולנו זקוקים
לעידוד כמו לאוויר, למים ולמזון.
ובכל זאת, למרות הנחיצות בעידוד
בכל שיטחי היחסים והפעילות הביך
אישית, כל־כך קשה לכולנו לעודד.
מדוע?
מלמדים אותנו לפחד מכישלונות
ומשגיאות. כבר מראשית שנותינו אנו
גדלים באווירה של חוויות מייאשות.
כאשר אנו רוצים להתנסות, להרגיש
ביכולתנו, לעשות דברים לבדנו —
אומרים לנו המבוגרים, ה״כל־יכולים״
בעינינו :״אתה קטן. כשתגדל תבין.
היזהר שלא תיפול. היזהר שלא תשבור.
היזהר שלא תקלקל, שלא ת ל כי ל ד .״
ואם לא הצלחנו במעשינו, אומרים לנו:
״אהה! אמרתי לך!״ ואו אנו מאבדים את
אומץ־הלב ולומדים לפחד.
וכאשר אנו מגיעים לבית־הספר,
מאמינה המורה שחובתה היא להוקיע
את שגיאותינו ולהצביע על חסרו־נותינו.
היא משוכנעת שעל-ידי כך
נלמד לתקן את השגיאות ולהתגבר על
החסרונות.
כשיש הכתבה בכיתה, המורה מדגישה
בקו אדום את השגיאות, ולא
עולה על דעתה להדגיש את המילים
הכתובות נכונה. אין היא יודעת שעל־ידי
הדגשת כישלונותינו וחולשותינו
היא מחזקת את אחיזתם בנו, ויחד עם
זאת מפתחת את ההרגשה של ״אני לא
יודע, אני לא מצליח, אני לא די טוב,
אני לא בסדר״.
אחר־כך, כאשר אנו מתבגרים, גם
אז אנו נדרשים להוכיח את עצמנו מדי
יום ביומו. אבל אז אנו כבר טעוני
פחדים ורגשות־נחיתות, וכבר למדנו
אף להסוות את עצמנו בכל מיני
דרכים, ולהעלים מהסביבה את חולשותינו,
את כישלונותינו ואת עצמנו.
כבר למדנו להאמין שנהיה בעלי־ערך
רק אם נהיה מושלמים, יוצאים מן
הכלל. אך אנו יודעים שאיננו מושלמים,
ולכן אנו חוששים תמיר שאין
לנו ערך•

תכין שיעורים ותעזור בבית ותפסיק
להרביץ לאחותך, אז אוכל לקבל
אותך ״.אלא :״אתה מקובל עלי כמו
שאתה׳״
העיקרון השני: כבוד הדדי, כבוד
לעצמי ולזולת, שפירושו לא לפגוע,
לא לזלזל, לא להשפיל — לא את
עצמנו ולא את הילד. לכבד את הילד
פירושו, בין היתר, ללמוד להקשיב לו,
לקבל את העובדה שכל אדם זכאי
להחזיק בדיעותיו ובעמדותיו, ולהבין
ששוני בין בני״אדם איננו מצב הדורש
תיקון, אלא הוא מעשיר את חיינו.
עיקרון שלישי: הדגשת החיובי ולא
השלילי, היש ולא החסר. ההתייחסות
צריכה להיות אל הכוחות ולא אל
החולשות, כי ההכרה בכוחותיו של

כאשר אנחנו משאירים בידיו את
האחריות למילוי תפקידו, אנחנו מעודדים
אותו.
כשאנחנו באים איתו למקום חדש,
הוא מתבייש ואנחנו לא מדברים
במקומו ולא מזרזים אותו להשתלב,
אנחנו כאילו אומרים :״אני מאמינה
בך, וסומכת עליך שאתה תתמודד עם
המצב החדש בקצב שלך.״ זהו עידוד.
או, כאשר הילדה מספרת בבית :״אף
אחת לא משחקת איתי בהפסקות,״
ואנחנו אומרים בכנות :״אני בטוחה
שתמצאי ררך להתמודד עם הבעייה.״
זהו עידוד.
עיקרון שמיני: מתוך הרגשת־השיי־כות
וה״אנחנר צומחים כוחות. הרג־שת־השייכות
נותנת עידוד .״המיש־

..הניקוות אינה באה נו להוקיע חסרונות,
נישלונוח, טעויות. דהינו, אנחנו מעודנים
בשגיאות. השגיאה היא מעבדה לימודית. היא
מאנשדת לנו הבנה מעמיסה של מה שעשינו.״
הילד וחיזוקם בונים את האישיות על
בסיס יציב של היש.
כשילד בא ומספר שהמורה הענישה
אותו, יכולה האם לומר :״אני שמחה
שאתה מספר לי את זה.״ ׳
כשילד לא מצליח בכדורגל, פעם
אחרי פעם, אפשר לומר :״אתה כל־כך
חברותי, שאתה מוכן לשחק עם החברה,
אפילו כשהמישחק עצמו לא כל־כך
הולך לך״.
עיקרון רביעי: הערכה על־פי ההשקעה,
המאמץ, ולא על־פי התוצאה.
מידת ההשקעה והמאמץ תלויים בנו,
או בילד, אבל התוצאה לא. חשוב
שעשית כל מה שיכולת, ולא אם
הצלחת או לא הצלחת. הדגש הוא על־כך
שלמדת או שעבדת.
הילד קיבל ציון בינוני ואנחנו נאמר
(אם זה נכון) :״עבדת קשה, ואני מאוד
מעריו את זה.״
עיקרון חמישי: תפיסה שונה של
משמעות הביקורת. כלומר: הביקורת
אינה באה כדי להוקיע חסרונות, כישלונות,
טעויות. להיפר, אנחנו מעוג־יינים
בשגיאות. השגיאה היא מעבדה
לימודית. היא מאפשרת לנו הבנה
וידיעה מעמיקות יותר של מה שעשינו•
לאתר את הטעות פירושו להכיר
בבעייה שיש למצוא לה פיתרון.
הילד הרכיב טרקטור בקוביות הלנו.
תחת לומר :״לא עשית את זה טוב,
הטרקטור הזה בכלל לא נוסעי לומר:
״תראה, יש בעייה, הרכבת את כל
החלקים, וצריך למצוא למה הגלגלים
לא מסתובבים.״
עיקרון שישי: לא כדאי לצפות
להתקדמות מהירה וגדולה. יש לקבל

פחה שלי מסתדרת עכשיו עם מעט
כסף, כי אבא שלי לא עובד.״ מכאן
שאנחנו חזקים, מכאן שאני חזק ואני
שווה.
העידוד, המבוסס על עקרונות אלה,
מהווה את הכלי החשוב ביותר לבניית
תדמית עצמית חיובית אצל הילד, ובה
תחושת שייכות וערך, המאפשרת לו
לפתח יחסים בין־אישיים טובים.
יש לציין שכל העקרונות מתייחסים
לא רק לילד, אלא לכל בני־האדם. גם
מבוגרים יכולים לבנות בעזרתם הערכה
עצמית ויחסים טובים.

חצי הפיס
המלאה
ך * ד כאן דבריה של מיכל.
/מובן שבסיום הפגישה קיבלנו שי־עורי־בית,
והתבקשנו לנסות וליישם
עקרונות אלה. כדי לעודד אותנו
מראש על מיעוט־ההצלחה הצפוי לנו
ביישום בבית, הדגישה מיכל שעידור
הוא תורה המצריכה לימוד במשך
שנים ארוכות.
כשיצאנו, היתה לכולם הרגשה שזה
היה שיעור חשוב. קשה היה לקלוט
בזמן כל־כך קצר עקרונות כל־כך רבים
ומורכבים. קשה ליישם עקרונות אלה,
המשנים, בעצם, את כל צורת החשיבה
שהיינו רגילים בה, את כל צורת
ההתייחסות שנקטנו בה עד כה, בעיקר
כלפי הילדים בבית.
כאשר הצליח שם להרכיב לבדו את
פסי רכבת־העץ שלו, בעיקר כשהוא

^ שם לא הצריח דחדכיב את 3ו הבית. לא מ־א להגיד רו שננשר. צדינים
להגיד לו שהצליח חלקית במשימה קשה. זה יעודד אותו להמשיך ולהתאמץ.
וכך, בתרבות שלנו, למרות שאנו
צמאים לעידוד, אין אנו יודעים לעודד,
לא את עצמנו ולא את הזולת. למדנו
^צצד לייאש
^ ^ 4ץ״יטעות, ששבח או גמול
,שבח או גמול ניתנים על
רי י $ו׳י
וילדינו זקוקים לעידוד
י לעה שקשה לנו או להם,
יסושראיננו מצליחים. וגם
י ׳7־ הצליח ואומרים לו :״זה ציור
אתה מצייר ממש כסו צייה״ גם
לידוד״ מסוג השבח על הצלחה
מייאש, כי משתמעת ממנו המס־
<ה :״רק אם אני מצליח בצורה יוצאת־ך
הכלל, מצייר כמו צייר, או עושה
1מעשה ראוי לשבח, רק אז אני בעל׳ערך.״
כלומר: אני בעל־עח־ על־תנאי,
וכשהתנאי אינו מתקיים, אני למעשה
חסר־ערך.
אני מביא ציון גבוה, אני מקנל
שנחים ופרסים, ולליבי מתגנב החשש:

״מה יהיה כשלא אצליח לקבל ציון כל־כך
גבוה?״
ההצלחה עצמה עשוייה היתה להוות
עידור, אלמלא חשבנו שהיא תנאי
לערך שלנו. אלא שבמצב הקיים היא
מפחידה במיקרים רבים, כאשר חוסר־האמון
שלנו בעצמנו גורם לנו לשאול
בדאגה :״ומה אם לא אוכל? אם לא
היש אצליחשיבי
ולא החפר
ץ ץטו־ת העידוד היא להביא
^ /ל חיזו ק האמונה בכוחנו וביכולתנו,
לנטוע בנו את אומץ־הלב להיות
בלתי־מושלמים.
אומץ־הלב להיות בלתי־מושלמים
הוא האומץ להיות אדם, לקבל את
עצמנו כפי שאנחנו, לחיות את חיינו
בלי פחד מפני השפלה או זילזול של

״איך ניראה? מה יגידו השכנים? מה
יחשבו עלינו? מה אם יגלו את
חולשותינו?״ זהו אומץ־הלב להאמין
בעצמנו ולתת אמון בזולת.
יחסנו לעצמנו קשור קשר הדוק
ליחסנו לזולת, ולכן קשה לנו לעודד
את הילד כל עוד לא למדנו לעודד את
עצמנו. יש אין־סוף דרכים לעודד, לא
ניתן ללמוד את כולן, ואף אין צורך
בכך. למעשה כל אשר נאמר או נעשה
יכול להוות עידוד, בתנאי שמאחורי
התנהגות זאת, ביסודה, מתקיימים עקרונות
מעודדים. עקרונות אלה עלינו
ללמוד אם ברצוננו לעודד.
נלמד כמה עקרונות המונחים ביסוד
העידוד:
העיקרון הראשון: לקבל ולהעריך
כל אדם כפי שהוא, וגם את עצמנו,
ללא תנאים. לא ״אם תתנהג כך, אז...״
לא ״אס תפסיק להרביץ לאחותך הקטנה,
אז תהיה ילד טוב שלנו.״ לא ״אם

שתהליך ההתקדמות הוא איטי, ואת
ההישגים של הילד יש להשוות אך ורק
אל אלה של עצמו. כדאי לאפשר גם
לעצמנו וגם ל״לד להתקדם צעד אחרי
צעד. אפשר לעשות זאת בעזרת הצבת
מסרות קצרות־סווח, כדי שנחווה הישגים
והתקדמות ונתעודד מהם.
במקום הבעודאכזבה. אתה עדיץ
לא מתלבש לבח אחותך בגיל הזה
מזמן התלבשה לבד!״ נשתמש בביטוי
של שביעות־רצון• :היום כבר לבשת
את החולצה לבד. בשבוע שעבר לבשת
רק את המיכנסיים לבד.״
עיקרון שביעי: האמונה שלנו בילד
היא עידוד בשבילו. כאשר אנו מאמינים
ביכולת שלו לפעולה עצמאית,
ואפילו בקנודמידה קשן, כאשר אנחנו
מורידים מעלינו את האחריות לכמה
מענייניו וסומכים עליו שיוכל להתמודד
איתם בעצמו, אנחנו מעודדים
אותו.

עשה זאת בפעם הראשונה, היה לי קשה
מאוד שלא להתפרץ בשאגות שימחה,
לטפוח על שיכמו הענוגה ולחבק
ולנשק אותו על הצלחתו. כשהוא לא
הצליח לבנות מכונית מקוביות הלגו,
וזרק הכל על השטיח, כשדמעות־כעס
ניקוות בעיניו, היה לי עוד יותר קשה
שלא לומר לו מייד רק דיברי השתתפות
בצער, אלא גם להסתכל ב״חצי
הכוס המלאה״ ולעודדו על מה
שהצליח לעשות.
כששאלתי את מיכל מה הייתי
צריכה לומר, הציעה :״נורא קשה
להרכיב את המכונית הזאת, ובכל זאת
הרכבת כבר חצי. אני חושבת שאתה
יודע לעבוד קשה, ותרצה לעבוד על זה
עוד״.
אין ספק שעקרונות אלה מחייבים
הסתכלות חדשה בדברים רבים, שעד
כה לא חשבנו עליהם, או שהתייחסנו
אליהם אוטומאטית בדרך מסויימת.

גרשון קגיספר

רוק 11 שד אמן כמורה הרכה
ס קונ חניז ם ד חו רהבח שו ב ה
העליתי רשמים אלה ממיפגשי הראשון עם
אלבום יוסף הירש
1בוג׳יק — נדמה לי שהכינוי ניתן לו על ידי בני
מבואות: ד״ר גדעון עפרת
מחזורו באקדמיה הירושלמית — שכן הם עומדרין
שטיין
דים בסתירה לדברים שכתב הד״ר גדעון עפרת
הוצאת כרמל, ירושלים
בדיברי הקדמתו לאלבום הנוכחי. עפרת כותב:
את יוסף הירש, הלא הוא בוג׳יק, הכינוי שבו
״בשנות ה־ 50 לא היה הירש צייר פעיל, הוא התנודע
לידידיו, אזכור תמיד כפי שראיתיו בפגיגורר
בחיפה, היה מקורב למיפלגה הקומוניסטית,
שתנו הראשונה לפני כ־ 40 שנה: אני זוכר דמות
ולמחייתו צייר שלטים (מלאכה שבה עסק בעודו
גמלונית רכונה על כן־ציירים. אשר ל״בד״ שעליו
חייל בצבא הבריטי) .מאוחר יותר נעשה גרפיקאי
עבד, לא היה מקום לטעות. לא היה זה קנוואס(בד
והתפרנס בעיקר משירטוט מילים״.
פישתן מוכן לציור ומתוח על גבי מיסגרת עץ) ,כי
באותם ימים התקרבתי אליו יותר ויותר וביאם
פח מסומר משוח ב״גרונד״ (בסיס) לבן, אותה
קשתי להיפגש עימו בכל פעם שהגעתי מירושיכבת־יסוד
חלקה למישעי שאותה מורחים על
שלים לחיפה ל״חופשת־מולדת״ .הייתי תר אחריו
גבי הבד בטרם יתחיל הצייר את מלאכתו.
בבתי־המלאכה לשלטים בעיר, שאותם נהג להחכך
נותר בזיכרוני מאז. אני אפילו זוכר שלכל
ליף לסירוגין. דומה היה כאילו עסק בפעילות
אורכו של אותו פח נמתחו, בעזרת חוט ״שפא־מחתרתית,
כמו בחר להסתתר כדי שלא להיחשף
גאט״(אז השתמשו הכל בשם הגרמני) ,פסים משולמילחמת־קיום
התובעת ״מרפקים״ שמעולם לא
חים באבקת גראפיט. כגיטאריסט מיומן היה
היו לו.
הירש פורט בווירטואוזיות מדהימה, באצבעותיו
הארוכות־גרמיות, מקפיץ ממקומם ברטט קצוב הרעלת צבע
את החוטים המתוחים, כך שהיו מותירים על הפח
עד — עד שהרעלת צבע והתפתחותה של
שורות־שורות כתווי נגינה. על גבי שורות אלה
אלרגיה קשה לסוגי מרקחה ופיגמנטים שאותם
היה מרקיד את אותיותיו המעוצבות היטב, מפיק
ספג במהלך עבודתו ואשר גרמו לו התקפות קצאגב
כך צלילי פח מהדהדים וקיצביים בחללו של
רת הולכות וגוברות, אילצו אותו לעבור לתחום
הגראפיקה. כאן היה לשותפו של הגרפיקאי שלמה
אורבך, אף הוא יוצא גרמניה, והשניים התמקמו
ברחוב הרצל, רחובו הראשי של הדר הכרמל
או סתם ״הדר״.
עתה התמסר לפעילות קאליגראפית — כיתוב
ושירטוט אותיות. באמצעותה ובעזרתה של
זו למד כל שניתן ללמוד על עולמה של צורה
שימושית־תכליתית אשר לדי ביקש לשוות זהות
הומאנית.
במסתו שבספר זה ,״הקוסם וכוכב הגאולה״,
מבקש גדעון עפרת לעקוב אחר ניסיונותיו הנואשים
של בן תרבות גרמניה ה״תומאס מאנית״

דברים בה היו בני מחזורו שלו — רות שלוס
ונפתלי בזם.
אם גילה כבר אז את נטיותיו להסתייגות ול־הסתגרות,
לא היה זה מחמת מניעים אידיאולוגיים
אלה או אחרים, אלא משיקולים הנובעים
מאותה ביקורת עצמית חמורה שבה נהג מאז ומעולם
כלפי עצמו .״אינני בשל עדיין לתערוכה,״
נהג לומר לידידיו שהאיצו בו להשתתף בתערו־כותיהם
המשותפות. אבל היתה כאן כבר אז גם
נימה של ביקורת המופנית לא רק אל עצמו, כגון
בעת שאמר שאינו יכול להשלים עם תפישות
שיטחיות ונעדרות עומק, עומק שלדעתו נדרש
מיצירות העומדות להיחשף לעיניו של הציבור
הרחב.

גישור פערים
אני עצמי הערצתי גם את רצינותו, גם את
החמרתו עם עצמו ועם רעיו. לגביו לא היה שום
הברל, מבחינת התביעות שתבע מעצמו, בין עיצובה
של אות לבין רישום חופשי. לשניהם היה
מקדיש אותה תשומת־לב, אותו ריכוז מירכי, אותה
ביקורת לא־סולחת.
לתורתו של מורנו המשותף, הפרופ׳ ירחמיאל
שכטר, נודעה השפעה נחרצת גם עליו .״עיצובה
של אות חינו תרגיל צורני המהווה בסיס לעיצובה
של כל צורה, תהיה מורכבת כאשר תהיה,״ כך נהג
האחרון להשמיע באוזני תלמידיו.
רק כך ניתן להביו את פעילותו הבד־בבדית
של הירש בשני תחומים מנוגדים כל־כך
לכאורה — גראפיקה שימושית ואמנות חופשית
מכל תכלית. השפעה נוספת, מכרעת לא פחות,
בכיוון זה של ״גישור פערים״ אמיתיים או
מדומים, היתה למי שהיה אותם ימים מנהלו
הנמרץ של בצלאל. מרדכי ארדון, בעצמו חניך
ויוצא ה״באוהאח״ המפורסם היום בכל רחבי
העולם כמוסד אשר שינה את פני האמנות,
האמנות השימושית, הארכיטקטורה ודפוסי־החיים
במאה ה־ ,20 נוהג היה לצטט פסוק של מורו
ורבו שלו, הצייר פאול קלא. קלא אמר כי ״עיצובה
של ידית לדלת אינו נחות בחשיבותו מיצירת
ציור שמן מעולה. שניהם תורמים לרווחתו של
האדם.״
בעת תערוכתו הראשונה של יוסף הירש, שנתקיימה
בבית האמנים על־שם שאגאל בחיפה בשנת
,1960 נעדרתי מהארץ לתקופה ארוכה. הירש
כתב אלי לבראזיל, כי סוף־סוף הרהיב עוז בנפשו

ניסיון של המחשה חזותית, בולטת ההפנמה. דומה
שרק אצל אקספרסיוניסט כחיים סוטין ניתן למצוא
תופעה מקבילה: גם כאן וגם כאן מלאכת
הריקמה והמיבנה הציורי מקורם ברוח ולא בחומר.

עזיבת חיפה
התפתחות זו מקבלת תאוצה עם עזיבתו של
בוג׳יק את חיפה. ב־ 1964 מקבל על עצמו בן מחזורו,
יוצא גרמניה אף הוא, דן הופנר, את תפקיד
מנהל בצלאל. ואחד מצעדיו הראשונים הוא להזמין
את יוסף הירש להצטרף לסגל״המורים. הירש
חוזר עתה, כמורה לרישום, למוסד שבו רכש 20 ,
שנה קודם לכן, את הכשרתו הבסיסית סאמנות.
יותר ויותר הוא זונח כעת את הקו. התפתחותו
מזכירה את זו של מי שהיה מעצב חלונות־ראווה
לשעבר, האנגלי פרנסים בייקון, אחד הנודעים
באמני זמננו, שאחרי שהמיר את חלון הראווה
בכן־הציירים הוסיף להעלות על בדיו חללים
רשומים בפרספקסיבות אדריכליות. היו אלה החללים
שהעניקו לדמויותיו במה הולמת וזירה דר־מאטית
ותיאטרלית.
כל אותו זמן הולכות הסתירות בעולמו הפנימי
של בוג׳יק ומחמירות. הוא מעדיף את הקשר והזיקה
לעולם הספרות, שהילד קסמיו עליו עוד
בילדותו בגרמניה, על פני הקשר והזיקה ל״קריית
האמנות״ .בעת ובעונה אחת עם התקרבות מחודשת
לעולם היהדות(הוא חובש כיום כיפה) ,הוא
הולך ומתרחק מזיקתו משכבר הימים למארכסיזם
שעליו נתחנך.
פעילותו מתפצלת ומתרחבת. הוא רוכש ידע
בתהליכים ובאמצעים דידאקטיים המשמשים אותו
בבואו להדריך את תלמידיו בבצלאל. דבריו
והגיגיו באותן שנים יכונסו לימים בידי ד״נ שטיין
תחת הכותרת ״רשימות והגיגים בעיקבות התפישות
ודרכי־ההוראה של יוסף הירש״ ,המופיעים
אף הם באלבום הירש.
פה, בבצלאל, כשהוא נלווה לתלמידיו ההולכים
ומתרבים במסעות הכיבושים וההרפתקות
הוויזואליות שלהם, רושם יוסף הירש פרק מרתק
במיוחד בדרכו ובהתפתחותו האמנותית. עכשיו
הוא מקנה לתלמידיו את ניסיונו שלו עצמו בשימוש
ברישום ובקליגראפיה הכיתמית כגורם מרכזי
בעיצוב אמנותו. המוטו החוזר הוא המישפט
אותו שב הירש ומשנן לתלמידיו :״תפקיד האמן
שאינו לחקות את המציאות אלא לפרשה״.
בינתיים הולכים מוניטיו של ״האיש הסגור״
מירושלים, הפתוח רק לתלמידיו, ומתפשטים
בכל הארץ. זאת, מבלי שהאיש עצמו יוותר בכ־הוא־זה
על עמדותיו העקרוניות. לא איש כהירש
יתמסחר או יחזר אחרי מבקרים ואוצרי־מוסיאו־נים.

היוצר
והמר

יוסף הירש: עמידה פרטית מול עצמנו
המרתף הטחוב, בבניין־אבן שננטש כמה חודשים
קודם לכן בידי תושביו הערביים, בעיר התחתית
של חיפה.
כשראה אותי קרץ לעברי קריצה גרוטסקית,
מסתתרת מאחורי משקפי קרן רחבים ועבים, פיו
מעוות במקצת, כמבקש לחפות על מבוכתי.
באתי לבקר את בוג׳יק, אמן שנראה אז מבוגר
מגילו 32 בוגר המחזור הראשון של בית־הספר
בצלאל לאחר תום מילחמת־העולם השניה, ופגשתי
בשלט!
קולו נייסר את החלל בהיגוי ״ייקי״ מדוד, איטי
ושקול. באותו זמן שלף מכיס חלוקו האפור פג־קסון
קטן ובו שירבוטים שהזכירו מערכת סבוכה
של קווים דמויי קורי עכביש, דפים זעירים מאו־יירים
בצפיפות מרתקת.

פעילות מחתרתית
״כאלה הם הרישומים שאני רושם בזמן שאני
מחכה לשלט שיתייבש,״ אמר לי, והוסיף :״ההמתנה
מאפשרת לי לרקום כך את חלומותי, ואולי
יבוא יום ואוכל להקדיש את כל זמני ליצירה,
פטור מדאגות פרנסה״.
עוד ביקש להרחיק ממני, נער שבא לקבל את
בירכתו בטרם יעלה הוא עצמו לירושלים להתחיל
את לימודיו שלו בבצלאל, ציפיות מופרזות.
״יהיה כישרונך גדול ככל שיהיה, את פרנסתך
תוציא בסופו של דבר ממלאכה אפורה ומייגעת,
לא מאמנות־לשמה. זו האחרונה היא בגדר מותרות
ולא תהיה נחלת אנשים כמונו ״.כך אמר לי.
והימים ימי צנע בארץ. המאבק לא היה על
שיפור התנאים הכלכליים והגשמיים, כי אם על
הישרדות. פשוטו כמשמעו.

מאשה (רישום :)1924 ,עיוותים קורני חום ואנושיות
להתנתק ממולדתו הרוחנית והפיסית הישנה ולהיקלט
במולדת החדשה. בדרך זו מפרש עפרת
את ״גיבוריו״ של הירש כמאריונטות אלה, חסרות
הזהות העצמית, המנתרות ומקפצות בחלל במי
שיכת־חבל של מפעיליהן. הדימוי והפירוש יפים
ומאירי־עיניים, אך דומה שפה ושם הרחיק המבקר
לכת בחיפושיו אחרי מישקעים תרבותיים־סיפ־רותיים
שלהשפעתם הוא מייחס מישקל רב מדי,
עד שמתקבל הרושם שדפיו של הירש כמו הפכו
לאיורים למסתו המצויינת של עפרת.
אכן, לבטיו ונפשו החצויה של בן אירופה זה
שנקלע לעולם זר לו באו היטב לידי ביטוי במים-
גשי ״הקבוצה החיפאית״ שפעלה בחיפה בראשית
שנות ה־ 50 והצהירה אמונים לדרכו של הריאליזם
הסוציאליסטי. היה זה אך טיבעי שיוסף הירש,
קומוניסט מוצהר, בעל כישרון־רישום וירטואוזי
מן הטבע, יצטרף לקבוצה, מה גם שראשי הם־

להופיע בתצוגת ביכורים, לא מבלי שירגיש כאותו
שחקן המקבל פיק־ברכיים בעת שהוא משבש
את הטכסט שלו בהופעתו הראשונה על הבימה.
עבודותיו באותה תערוכה אופיינו על־ידי רישום
המבוסס על קווי־מיתאר התוחמים את הצורות
בסגירות קפדנית. המאייר עדיין מושל כאן
בכיפה, וזאת חרף השליטה בגוני אפור מאופקים
המכסים את הדף כולו כעננה. גם כאן ניכרת
הקפידה והניקיון הפדאנטי — פרי חשיבה החוזה
מראש מהלכים רבים.
שום זכר להשקפת העולם המארכסיסטית של
האמן לא נותר כאן עוד. אדרבה, הניגוד שבין
השקפת־העולם והציור חריף עד כדי לעורר תחושת
חוסר־נחת. דמויותיו של הירש בשלב זה, חרף
היותן מעוותות עיוות ״אקספרסיבי״ ,נושמות
מתוכן, מבפנים, ניבנות מתוך הכתם הבלתי־אמ־צעי.
באין קונסטרוקציה או מיבנה המצביע על

חרף מאמציו להקנות לתלמידיו ידע רב ככל
האפשר בתורת הקו, הוא עצמו משתחרר עכשיו
יותר ויותר מתלותו שלו בקווי המיתאר. יצירותיו
עשויות עתה כתמים הבונים את עצמם במיש־טווים
מגוונים וברמות מונוכרומיות (חד־ציב־עיות)
מינוריות. הוא מגייס את כל כוח הריכוז
שלו בהתמודדות הבלתי־נלאית עם נטייתו להפנמה,
לאינטרוורטיות.
מופיעה במה שעליה הוא מעלה מיתוסים מעולם
הספרות. כאן נרמזים לראשונה נופים חדשים.
הוא בונה מעין אקוואריום בעל דפנות זכוכית
מקומרות התורמות לעיוות. עיוות זה מנוצל על־ירי
האמן ליצירת רפורמאציות מטאפיסיות שבגבול
מיקסם השווא׳
מעוותות ככל שיהיו, עדיין הוא מצליח להפיח
בדמויותיו רוח־חיים, והן מקרינות חיוניות מדהימה•
אתה נזכר בסיפורו של מאכס נורדאו על
אותו אמן אקספרסיוניסטי שהפריז בדפורמאציות
עד שדמויותיו הפכו למיפלצות אימתניות.
יום אחר, בשעת לילה מאוחרת, מספר ננ1

(שלא הגה חיבה מופרזת לאמ&ן
פרצו הפראים המעוותים מתיר הזל ^ מ ז י י
יוצרם. נזדעזע האמן ונתמלא פו/י>יר>-ה \ זז),
שקם על ה״גלמים״ שיצר וחיסלם ׳5 ,-0 1י׳
רומה שסכנה כזאת אינה מרחפת עת•,״ ה״
הירש. גם אם יחרגו גיבוריו, או, מחיץ״
גיבוריו״ ,מגבולות נייר הרישום שלו^ז*
לנו כל זעזוע. לכל היותר נרגיש כאץ׳,
לעולמה של אגדה. שכן, בכל עיוותיהם
אנושיים, קרובים.
וכך ה״אקוואריום״ של הירש המאוחו
ברמויות אגרר אשר בוכות מוחשיותן וו
בותן בחלל שבו הן ״רובצות״ או שאותו הן
לסות, מציאותיות עד כדי כך שאנו מדמים ל מ,
בהן את פניהם של מכרים ותיקים או לזהות בהן
סיטואציות קומיות והזיות משכבר הימים. כך או
כך, זרות אימתנית אין כאן!

וכך היתה זו רק שאלה של זמן עד שיימצא
האיש בעל הרגישות שיוציא לאור את הספר הגדול
על הירש, אחד מטובי אמניה של ישראל. אף
כי הציורים — בהם ציבעי מים — מודפסים כאן
בשחור ובלבן בלבד, כמה ציבעוניות וססגוניות
כאן. עתה יוכל גם הקהל הרחב להתבשם מניחוחה
של אמנות זו של ארם שזכה להעמיד דורות של
תלמידים ומעריצים שומעי ליקחו, הישג בלתי־מבוטל
כשלעצמו.
ספרים הרחק מן
ההמון הרוגז
תימאס הארדי
הרחק מן ההמון הרוגז
מאנגלית: אמציה פורת
הוצאת עם עובד
ב־ 1921 כתב תומאס הארדי לאחד מידידיו:
״להרחק סן ההמון הרוגז יש נטייה גוברת והולכת

ברומאן זה: החיוניות והחדווה שבמעשה היצירה.
זוהי לדידי יצירת־המופת של הארדי, אף כי
מובטחתני שיש רבים שהיו מעדיפים את טס או
את ניוד האלמוני. אני אסירת תודה איפוא להוצ־אה־לאור
שגרמה שאחזור ואקרא בה כעבור הפסקה
של 50 שנה.
היה זה ניסיונו הראשון של הארדי לכתוב רומאן
המתפרסם תחילה בהמשכים. זאת, בעיקבות
הזמנתו של העורך והפילוסוף האנגלי לזלי סטי־וון
ואביה של וירג׳יניה וולף) לתרום מפרי־עטו
לקורנהיל. כתב־עת שאם איני טועה קיים עד
היום. כבר אז התכוון.הארדי לכתוב סיפור פסטוראלי
על חיי הכפר ושם סיפרו — השם לקוח
מתוך האלגיה המפורסמת של תומאס גרי, אלניה
בבית־עלמין כפרי 1751 מעיד על הכוונה
לחצוב בעפרות המחצב הפסטוראלי שבו ולעשות
בו שימוש סיפרותי.
בהתאם לנוסח אותם ימים, כל גיבוריו הראשיים
של הרומאן מופיעים לפנינו בשלמותם על
כל ציריהם: לכולם ריגעי גדלות, כולם מעוררים
בנו ריגשי השתתפות — וכולם מגוחכים בצורה
נפלאה דווקא בריגעי השיא הנרגשים ביותר שלהם.
אבל
הדמויות המישניות, אף הן ניצבות כמו־

נ ד שן ש סיג ל

ח ל 1ם

בלה 1ת

(עם נתן אדתרמן והאנס בריסטיאן אגדרסן -הסליחה)
מלון ״קאגוטה״ שבירושלים. עסקגים לובשי-שחורים, צעירים בריאי-בשר וותדי־לחיים,
רוחשים ובוחשים במיסדרונותיו בשרם הגיע ראש׳־הממשלה(ולצורד העגיין גם
שימעון פרס) לחלות את פני רבם, ראש החכמים שעל פיו יישק דבר ותיכון ממשלה
בישראל.
וכל אלה העסקנים, צעירי בני־ברק, ירושלים וקריית הבבא הקדוש, חובשי בתי־המידרש
המלעיטים עצמם מפרי עץ הדעת וש׳׳ס -מתים היו, שכן כולם עד אחד
המיתו עצמם באהלה של תורה כמיצוות רבם הגדול וכל ממשלות ישראל. מתים היו,
כאמור, אך לחייהם ורודות ופניהם מדושנים. אכן הפלא ופלא. מי יידע נפלאות הבורא
יתברך.
ולפתע, בעיצומו של הרחש־בחש הבלתי פוסק וציפצופי ה״ביפרים״ וה״פלא־פונים ;
השלך הס. ראש״הממשלה (או, כאמור, לחליפין, שימעון פרס) נראה בפתח מלון
״קאנוסה״ .עיניו עששות מעייפות, אך מראהו מאושש וקפיצי כתמיד למרות ההמתנה
הארוכה והמבזה בחוצותיה המושלגים של קאנוסה, קרייה נאמנה.
וראה זה פלא -בעיקבותיו צעדו נער ונערה, לבושי חאקי וכובעי־גרב ופניהם
חיוורות והם ירויים, מתים. והנה פתח הנער את פיו ובקול חלוש, אך ברור ונוקב
שנשמע היטב בדממת התדהמה, אמר: אנחנו מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים
ונוהגים אנו להיצמד לראש־הממשלה, למען לא ישכחנו בבואו לשאת ולתת בענייני
חיים ומוות -ואנו, כמובן, מטעם המוות. כך הורה לנו אלתרמן.
ואז פרץ מאי״שם נער, ושערותיו בהירות כפישתן ובמבטא דני בולט פנה בשאלה
לצעירים לבושי-השחורים שהדיבר נעתק מפיהם: אתם, שהמתתם עצמכם באהלה של
תורה, האמנם מתים אתם! מדוע איני רואה את נקבי הכדורים בגופכם, כבזוג
האלתרמנים הללו הזכורים לי מתוכנית־הלימודים של מישרד־החינוך ...ואם כך -
הוסיף להקשות אותו דרדק שיינעץ מחוצף(ששמו, כך התברר לי, האנס כריסטיאן),
מי זכאי לשאת בתואר מגש הכסף, האם שני ותיקים טרחנים אלה או שמא אתם,
הממיתים עצמכם יום יום ולילה לילה -ומוסיפים לחיות. ומדוע, הציע בקולו
הצפצפני, לא תעשו ביניכם רוטאציה, כטינהג ישראל מקדמת דנא!
ואז התעשת אחד המתים, טטובי־המראה ונטול* חורי הכדורים, ופסק: אכן, המתנו
עצמנו באהלה של תורה, אך תורתנו תורת חיים היא ולפיכך מצווים אנו לחיות,
שנאמר: בדמייך חיי.
״האמנם, בדמייך(״ היקשה הילד המחוצף.
והמת דנן הסמיק ופניו להטו כאש התורה. צמד מגש הכסף הביטו בו בעיניהם
החיוורות אך רוויות הקינאה משל אמרו: איזה צבע נאה לאלה הממיתים עצמם באהלי
תורה!
שטיא ס קנ דינ בי מחוצף -פלסהמת החי מ או ד -כלך לך וחזור ל אג דו ת אנ ד ר סן
ו אל ת ט רי דנו ב ק טנו ת.

מוסר השכל: מות באהלה של תורה -וחיית!
לא המתים יהללו יה. רק הממיתים עצמם באהלי תורה יודו לו
ויהללוהו ומעל לכל: באין חזון(עובדיה)* -ייפרע עם.
וכאן הופסק החלום הפרוע על ידי חדשות הבוקר :״אגודת״ישראל תובעת לקבל את
מיפעל הפיס ״.היקאתי את נשמתי אך חזרתי למציאות.
* ,חו1ן שבדיה שיבתו של הרב שבריה יוסף שנת סתק״מות ר!פלישות של, סשצח תכסי
התוררר.
להצטייר כפרי עטה של יד נערותית, אף כי ייתכן
שיש בספר רבר־מה שלא הייתי מסוגל לתת בו
אילו הייתי מבוגר יותר.״
ואכן, יש בקביעה זו מן האמת. אותו ״דבר־מה״
שהאררי מהבר עליו הוא משהו שהיה כאש בעצמותיו,
סוג של עושר שבו מופיעה מקוריותו ה־טיבעית
במצב של רעננות אידיאלית ואיזון מושלם.
ככל שהלך והוסיף שנים, כן הלך והעמיק חקר
ומחשבה, כשהוא משתמש בפרי מחשבתו העצמאית
כיסוד לסיפוריו וכתביו האחרים. ואולם, מה
שאבד ברבות השנים מצוי עדיין בשיפעה יתירה

חיות לנגד עינינו, כשאוזנינו שומעות את חיתוך
ניב הדיבור והסילסול הכפרי שבפיהן, את האיזכו־רים
התנ״כיים — אלה שבמקומם ואלה, והם
הרוב, שלא במקומם — ואת הליווי המוסיקלי
המתלווה לחייהם(אולי צריך לבקש את שורשיו
בנגינות שהיה אביו של הארדי משמיע, בימי
ילדותו של הבן, בכינורו העממי בחגים ובמועדים
בכפר).
אף לרגע אינך שוכח שלפניך משורר ואדריכל,
האחרון כזה שהחמיץ את ייעודו, הכותב כאן
על נופי כפר שאותם הכיר מקרוב ואשר בהם אף

בחר לחיות רוב ימיו. כר מתועדים כאן חילופי
העונות בצבעים נאמנים, ממשיים ועם זאת
נוגעים אל הלב בעת ובעונה אחת. וכך מופיעים
לפנינו העובדים השכירים ,״ידיים עובדות״ לעונה
או יותר, שעצם ייחודם׳ וצורת דיבורם מהווים
תרומה חשובה להומור של היצירה הפסטוראלית
שלפנינו. מצוי כאן למשל סיפור על סעודה
מסורתית הבאה לציין את חג תום גז הצאן, הנותרת
בזיכרון כשיר בלתי־נשכח.
דווקא הדואליות, כפל הרשויות וכפל הפנים,
שבאופיו של הארדי מבשילה כאן, בהרחק מן
ההמון הרוגז, לכדי הארמוניה מושלמת כל כך.
מצד אחד מורגשת היטב המודעות העממית שלו,
ידיעתו והיכרותו את המסורת העממית ואת אופיו
של בן העם, על כל קבלת־הדין וההומור המאפיינים
אותו. אבל מודעות עממית זו מאוזנת מעשה־חושב
על ידי תודעתו העצמית של הארדי עצמו,
על כל תחושת המעוות־לא־יוכל־לתקון והחמלה
הקוסמית כמעט שלו.
על יחסו לפרובינציאליות מעירה בין השאר
הערה שרשם ביומניו. אסיים בה ולוא רק מפני
שהיא עוסקת בבעייה אשר נדמה לי שסופרים
ישראליים צעירים לא־מעטים עריין מתחבטים

״ארנולד(אני מניחה שהכוונה למשורר ולמבקר
הגדול מתיו ארנולדז שוגה באשר לפרובינ־ציאליות.
זאת, אם אמנם כוונתו לדבר שאינו עניין
של סיגנון ואורח הצגת הדברים. אין־ערוך
לחשיבותו של סוג מסויים של פרובינציאליות
ריגשית. חיונית היא לכל ייחוד ואינדיווידואליות
של אמת. וקרוצה היא, רובה ככולה, מחומריה של
אותה התלהבות היולית שבלעדיה לא נהגתה
מעולם שום מחשבה גדולה ולא נעשה מעולם

שום מעשה יב־עליליה•״

איל! משם

חמישה שירים

בעתון אחד פרסם על מבר שמת בן ;67
בעתון אחר שד!ן ה בן 65 במותו; ־
דבר ־על .70 באחר זועוד

ואני חביתי, במתח, לקביעה הסופית
לטובתי או לרעתי.

אני מזהה אנשים מתקופתה של אמי
וככל שאני חוזר ורואה אותם
אני מצין לעצמי עמק השנה בה היא נמצאת כשמעליה אלפי השיחות אותן לא
שמעה;

הדברים אותם ל א השמיעה; המאורעות שלא בהן לא והפעיליות לנגד עיניה,
חלפו

נטלה חלק.

עתל ברוידא

מחת ידוע מראש גבריאל גרסיה מארקס
כרוניקה של מוות ידוע מראש
מספרדית: טל ניצן
פרוזה אחרת, עם עובד
כשיבואו אי־פעם, אם עוד לא באו, לבחור את
״עשרת הגדולים״ בתחום הנובלה, הנובלה ולא
הסיפור הקצר, של המאה ה־ ,20 לא יוכלו לפסוח
על כרוניקה של מזות יד 1ע מראש של גבריאל
גרסיה מארקס הקולומביאני. מי שהתייגע מעט
מן השפע חסר־השיעור של מאה שנ!ת בדיחת
ייוותר עם תיאבון־למכביר לתוספת בגמר קריאת
הסיפור המאוחר יותר, שהוא הכל ורק לא ״ספר
מתח מובהק״ ,כמצויין על גבי העטיפה. למען
ההגינות יש להוסיף, כי גם מחבר הכיתוב מוסיף
״לכאורה״ .כלומר, ספר מתח מובהק לכאורה.
אבל, בעצם, לא.
לא מתח ובוודאי לא מתח מובהק. נובלה לא־טינו־אמריקאית
מובהקת המצרפת את כל הסממנים
שהורגלנו לצפות להם מתרבותה: העיסוק
הכפייתי במוות, המוות כצורה של פולחן אלילי
גרוטסקי, לעיתים על גבול הפארסה, הזיווג של
זוועה והומור, האיפוק שהוא כנראה תוצאר של
השלמה מחרידה עם נוראותו של הקיום האנושי
ואיזו תפיסה, ספק קאתולית ספק אינדיאנית וקרוב
לוודאי שהיא גם זה וגם זה, ש״אין מה לעשות״
.החיים, כלומר המוות, חזק/חזקים יותר.
קוהלת מטפס על עצים ועל קירות ולרוב נופל
מהם.
האדם, גם ה״גיבור״ ,אינו יותר מאשר מאריו־נטה
מיטלטלת, מוקיון מופעל בחוטים, עבד ליצריו,
קורבן למוסכמות התנהגות שאיבדו את פישרו
מזמן(התאומים כאן אינם רוצים כלל לנקום
את ניקמת כבוד אחותם המחולל) ,חומר בידי
היוצר. ורק שאין כאן יוצר. רק יוצר אמנות.
הפעם הוא מעורב בסיפור במישרין. ומכאן גם
האיפיון הז׳אנרי.כרוניקה״ והופעתם של מארקס
עצמו ובני מישפחתו(בעיקר אמו) בעלילה. דומה
שהסיפור מבוסס על מעשה שהיה, זיכרון ילדות
מכפר ילדות נשכח, שהמחבר חוזר אליו
ולתושביו כדי לוודא שהכל אבד והשתמר,
השתמר ואבד, יותר מאשר כדי לברר ולוודא
פרטים אלה או אחרים.
מכאן איפוא יצאו להן כל הדמויות המופלאות,
התמהוניות, המרחפות של מאה שנ 1ת הבדידות,
הן וסיפורי־הבדיס שלהן. גם כאן סיפור־בד, אבל
מעבר לבד וליד המלהקת את המאריונטות אתה
רואה את המציאות שהולידה את האשליה שהולידה
את המציאות. כמה רחוק מכפרי הילדות של
פיראנדלו, לורקה או איציק מאנגר, ועם זאת כמה
קרוב. כפרי הוא כנראה באמת כפרי מאוד, אם הוא
אמי חמש עשרה שנה היא כבר איננה;
לעיפה);
(משא

אני נאחז בחיים, כבקש, בדי לא לטבע.

ד: ער כ ל הקופה
או רולטה רוסית
אתה נולד;
אחר־כך:
כן לא כן לא כן לא כן לא

ה: מודעה ער רד ת זכוכית
ר.ה. עובדת בנק ...סניף ...שנפטרה
בלא עת,
טפחה על פניהם של הנכנסים לבנק.
ר.ה. עובדת בנק ...סניף ...שנפטרה בלא
עת, הפכה תקוותיהם
של הנכנסים לבנק, לעתיד טוב יותר,
לתקוות שוא;
ובצאתם את הבנק, לא הותירה להם ר.ה. עובדת בנק ...סניף ...שנפטרה בלא עת,
פתח תקוה.
סבה סבה הדלת ועל צירה שבה הדלת; והדלת מסרת ומודעה מדבקת
ומודעה

\ :ד״ דד לעולם
סובבת.
דומה כל־כך במרחק של תרבויות, יבשות.
כל זמן הקריאה אתה זוכר את ז׳ורז׳ה אמאדו,
הסופר הברזילאי, המבוגר יותר. בעיקר את הנובלות
שלו, כמו מ 1ת 1ומ1ת! של קינקאס ש 1אב מים
(עברית: מרים טבעון, הוצאת זמורה־ביתן.)1986 .
ריאליסטי יותר אבל לא פחות אמריקה הלאטי־

נית, וגם נפלא לא פחות.

ו1ו!וב\

03111:1

ג1ר

2676

א׳ עמגן

לדו 77

מאוזן;
. 1לעולם, לתמידות; .5שבט
שודדים גרמני מהמאה ה־.10 ;2
נמלט; . 11 אליל בבלי; .13 שליט
פרסי; . 14 אציל; . 15 מטבע ישראלי
שעבר ובטל מן העולם; .16
דפן; .18 פלא; .20 חיק; .21 בושם,
.22 מטבע בולגרי; .24 דשן; .25
טרי, רענן .26 :תכנית, ראשי פרקים;
.28 תאר כבוד לרב העדה; .30
שתיקה מוחלטת .31 :פואזיה; .32
מחבר המרד על הק״ן >ש״מ); .34
מרדות; .35 מין עוף; .38 מפקד
חטיבה; .39 ממלא מקום; .41 בסולם
התווים; .42 חוט עבה, חבל.43 :
אות הניצחון; .45 חלק הפרי; .47
אדמת טיט; .48 עץ נשיר נאה; .50
פנה, זווית; .51 משאלה; .52 עמי׳ת;
.54 ריק, עקר; .57 חליפות, אחד
הילד ושני בא; .61 צדיק תמים
בדורותיו .62 :תרופה; .64 עמק
באיטליה; .65 חלחלה; .66 מידת
נוזלים בימי קדם בישראל; .67 קיטור;
.69 משל, שרר; .70 הגאון
האחרון בפומפדיתא; .72 קניה.74 :
שדה שמם; .75 דל ערף; .77 לוח
שירטוט; .78 הוגה־דיעות אנגלי
— מילחמת השלמות; .81 במקום;
.83 ענף; .85 צד אחד של הפנים;
.86 בסיס; .88 מוגש באהבה; .89
נמרץ, תקיף, מהיר בפעולותיו; .91
אביון; .93 מתכופף; .95 מקום
נמוד; .96 בא לגור בארץ נכריה;
.98 נאיבי; .100 מספיק; . 102 בן
בקר; . 103 אחד מארבעה יסודות
התורה; .104 קיבוץ בנגב; . 105
נהימה עמומה (.)3,3

הרמוניה מ שול שת
היא בלונדית, עיניים כחולות, נאה,
1.64 מטר, מיקצוע חופשי, יצירתי, שעוזר
לפתור בעיות של אנשים. מחפשת
גבר אשר יוכל להתמודד עם האופי
והאינטנסיביות שלה, אוהב־חיים, מלא
חוש־הומור, מבוגר בנשמה, בשל, אבל
באמת.
״אני בשלה לחיות עם גבר שהוא
באמת גבר,״ היא אמרה לי .״גברים
אחרים אני מפחידה. אני רוצה לבנות
יחסים על בסיס איתן. להציג את
המטרות שלי, לתת לו להציג את
מטרותיו, ולהציג מטרות משותפות של
ביחד. רוצה ליצור הרמוניה משולשת
בין המטרות האלה, להיות חברים״.
שאל אותי על (.)1/2676

מאמין בקליק
הוא רואה־חשבון בן ,36 גרוש1.65 ,
מטר, עיניים כחולות, שיער קצוץ,
מאמין בקליק כבר בפגישה הראשונה.
הוא מחפש קשר אמיתי, לא סטוצים.
הוא כן, רגיש, מאלה שיודעים לתת
בקשר. מוסיקה קלאסית היא אהבה
גדולה שלו. מיספרו אצלי הוא

י•<2/ 2676

מאוגך:
.1סגן; .2תשלום חובה; .3נוא
אמון; .4נהר באפריקה; .6בן־ארם;
.7מין דגן; .8קיים; .9גרגר, פרור,
חלק קטן; . 12 משוררת בת משורר
(ש״מ) . 15 :לא בשר, לא חלב
(פרווה) (ר״ת); .16 גרגרי תבואה
שנטחנו; .17 שקד; .19 אחד ממיני
הארבה; .20 צריה .21 שושלת
מלכי מצרים לפני הספירה; .23
תבואה; .24 דפנות הפעמון; .26
שלל; .27 מודד; .29 דמי פדיון; .30
קוטף פירות; .33 הערכה; .34
הקוטב השלילי של מקור זרם
חשמלי; .36 חגיגה מוסיקלית לזכר
הסעודה האחרונה של ישו; .37 ענף
דקל; .40 מפקר פלוגה.41 :
בשבילה; .44 מנעול; .46 מטבע

אלבני; .47 מילת שלילה; .49 מלר
מואב; .50 צעד; .53 מאחורי החזית;
.54 פילוסוף ומחזאי רומאי, מחנכו
של נירון קיסר; .56 מילת שאלה;
.58 מפתן: .59 :אסף קש; .60 זעיר;
.62 עדה, סיעה; .63 אות חמישית;
.66 המכבש לכתישת זיתים (;)3,3
.68 קשה וחמור ביותר (ע״ש אחד
מממשלי אתונה); .71 מאסו
הבונים״; .73 צבור, קהל, חברה; .76

כלי עבודה; .77 פטיש עץ מחורץ
לשימוש במטבח; .79 פרי בראשית
התפתחותו; .80 שנון; .82 ממהר:
.84 תבע בתוקף; .85 שיח קוצני
משמש לתעשיית מיצים; .87 טנא:
.90 החביא; .92 זהב טהור; .94 סיף:
.96 עיר עתיקה בעבר הירדן; .97
ניתב את כוח־האדם במוסד; .99 זז;
. 101 אנא; . 102 מוקש; . 103 פינת
חימום בבית.

—אביד.יל ינאי —

טרמפ

ל חיי ל

גבוה ( 1.86 מטר) נאה, רגיש, אינטליגנטי.
מחפש בת־זוג שתהיה שווה לו,
אינטלקטואלית, אינטליגנטית, משכילה,
שיודעת לאהוב. הלאומיות אינה
משנה. מיספרו אצלי הוא (.)4/2676

עיניים סגולות
״יש לי העיניים הכי יפות בעולם,
והן סגולות ״,היא אמרה לי. שאלתי אם
הן סגולות כמו של ליז טיילור, והיא
אמרה :״כן, אני גם דומה לה.״ היא בת
,36 גרושה(״עם ילד מטריף״) ,גרה בסביבות
חיפה, מנהלת־שיווק במיק־צועה,
עם רקע בעולם האופנה1.67 ,
מטר, נראית על־הכיפאק.
היא מחפשת מישהו עם נשמה, לפרק
ב׳ ,ג׳ ,ד, ו־ה׳ — ככה היא אומרת
— פנוי, שגם נראה טוב, בשנות ור,40
בלי המשבר של הגיל הזה, או אחריו.
שאל אותי על (.)5/2676

מים גנובים
״אשתי חונקת אותי!״ הוא אמר לי
בטלפון, והוסיף שהוא תל־אביבי בן ,42
גבוה, נאה, אקדמאי, יליד הארץ, רו-
מאנטיקן. הוא מתגעגע לתקופה היפה
של חיזור הדדי, מחפש טעם של מים
גנובים בסתר, רוצה בקשר דיסקרטי
ואמין עם נשואה, בעלת נתונים דומים
ורצון זהה לשלו. מיספרו אצלי הוא

מיספר טלפון

כסה ומו 1שאר

המרכזן של מודיעין ,14 שאליו
הגעתי בשעת לילה מאוחרת, נתן
לי א ת המיססר המבוקש, וביוון
שהוא נשמע חביב מאוד, שאלתי
אם יש לו איזה סיפורים מעניינים
מהעבודה. בל מה שהוא הסכים
לספר היה שבמה מעובדי המודיעין
התחתנו אחרי היברות שהתחילה
בבקשת מיספר בטלפון.

אחד מעובדיו של גרשום שוקן
(הארץ) בא להזמין אותו לחתונה.
שוקן ( )76 אמר לו :״תשמע, לא
נשאר לי הרבה זמן, מה שאני לא
מוכרח, אני לא עושה ״.צודק. אני
כבר מזמן אימצתי לי את הגישה
הזאת, למרות שאני עוד לא בת ,76
כי מי יודע במה זמן נשאר!

אשה יפה
היא רוצה גבר שיפנק אותה, שיהיה
לה על מי להישען. היא, מצידה, יכולה
לתת לו בית חם ואשה יפה, חכמה,
חתיכה, נשית, בלונדית. היא רוצה
אהבה, היא אומרת, אבל שיהיה גבר
מבוסס. אין לה כוח לתפרנים. שיהיה
גם נאה, מעניין, ושלא יחפש ללכת כל
ערב לפאב אחר, בשביל לראות ולהיראות.
כל מצב מישפחתי בא בחשבון,
רק לא נשוי. פרטים נוספים עליה:
רווקה בת ,32 גובה 1.67 מטר, עם
הרבה שימחת־חיים והמון הומור. מיס־פרה
אצלי הוא (.)3/2676

יד רברידג
אלמנה עליזה וצעירה בנפשה וב־הופעתה,
בת ,66 מחפשת אביר שיושיט
לה יד לברידג׳ ,יצחק איתה ויאכל את
תבשיליה המעולים. אם אתה מבוסס,
מעניין, בעל שימחת־חיים, שלמדת הרבה
מניסיון העבר ונושא עיניך לעתיד
מלהיב לא־פחות, אתה מוזמן לחלוק
עימה את חייך. תמצא אותה בת״ד
,6952 חיפה
רותי בטלפון — לבקשת
מידע על מיכתב ו/או להכתבת
מיכתב משלכם -להשתמע ב־
.221017

! ועא ערבי

הוא בן ,32 רופא, ערבי־מוסלמי,

אי תן עבזיוזי

הדברת מוי קי ם

שמחים והדברת תיקנים(ג׳ 1קים),י
תנועי 1/ץ, חרקי ספרים ובגרים,
עי ר טו מיוחד ואח עי ם ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
רמת־גן רח׳ מודי עין .18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

! ב ש מי רהעלב רי או ת ך 1011311

החיים היפים
של מגה
היא יפה, בת , 22 תמירה (1.70
מסר) ,תושבת פתח״תיקווה.
קוראים לה נוגה פרץ, והיא תזונוגה
פרץ
נאית במיקצועה. תזונאית טיב-
יש לה סבתא בת 100
עמית, ליתר דיוק. היא התעניי נה
בנושא, ולמדה אותו בהתכתבות, באוניברסיטה לרפואה סיבעית
באנגליה.
כדאי לשים־לב טוב״שוב למה שהיא אומרת, ולנסות לפעול בהתאם
:״מחלות המאה הזאת מקורן בהגזמה בבל דבר -בעישון, באוכל,
בישיבה על המקום, במתח, בדיצה אחרי הלוקסוס.״ היא עצמה
משתדלת, עד כמה שאפשר, לאכול נבון, להתעמל, להירגע, ומשמשת
דוגמה נהדרת למיקצוע שלה.
יש לה סבתא בת 100 שמתפקדת היטב וכל חושיה בריאים, והיא
לומדת המון מאורח״חייה. החלום של נוגה הוא להגיע אל כמה שיותר
אנשים עם הדרד שלה לחיים יפים.

אדם
וחורבן

סוטים
להב רי?
אתה קו בי ה
ן אחרי ויאט־נאם הגיע תור
9הקהילה הויאט־גאנזית
| בסרט חד ש
אמריקה עוד לא גמרה עם ויאט־נאם. אמנם
המילחמה הסתיימה וגם הסרטים המתארים אותה
הם ספורים, אבל עדיין נשארה בעינה הקהילה
הוויאט־נאמית בלוס־אנג׳לס.
להבריק את הקוביה. סרט חדש, עוסק בפליטי
ויאט־נאם. מפיקי הסרט הם מי שעשו את תקלה
מופלאה. אחד הכוכבים הוא סטיבן באואר מגנב
הלבבות והכימאי הוא אוסטרלי בשם גרם
קליפורד, שעשה את פראנסיס.
התסריט עוקב אחרי בן קליפורניה הטרוד
בבעיות אופייניות לחלק זה של יבשת אמריקה
— הוא עסוק בשיכלול טכניקת ההחלקה על
סקייטבורד, עד שיום בהיר אחד נהרג אחיו
בתאונה קטלנית. הוא מתחיל לחשוד שזאת לא
היתה תאונה כלל, ומכאן מתחיל סיפור־מתח
מפותל שבו העזרה היחידה המוגשת לגיבור, היא
מידי שוטר קשה־עורף.
קהל היעד: חסידי סקייטבורד האוהבים סירטי־פעולה.
באמריקה
יש רבים כאלה.
תדריר חובה לראות:
תל־אביב: החנינה של באבט, בוקר טוב
ויאט־נאם, קפה בנדר, כפר קטן שלי, מסע לקית־רה,
בנלל המילחמה ההיא, הנסיכה הקסומה, קיץ
אצל ססיו ליידי איב.
ירושלים: קפה בנדר, הנסיכה הקסומה, סקר
טיב זיאט־נאם, החנינה של באבט, כפר קטן
שלי, בנלל המילחמה ההיא, הקימיסארית.
חיטה: הנסיכה הקסומה, צזללח צהובה,
ליידי איב, מקר טוב 1יאט־נאם.

החגיגה של באבט (נירחן,
דנמארק, מוצג נם בירושלים) — הארוחה
המפוארת ביותר שנראתה על הבד כתודה על
גמילות־חסדים. גבריאל אכסל מטיב לצייר
אווירה של כפר קטן הנופל בקיסמה של הצדקנות
דרך הבטן.
קיץ אצל סבא(מוסיאון, טא״ו1אן)
— הו השיאו השיאן מגיש פרסקה ממחוז הולדתו
על יחסים אנושיים בלי הרבה מילים.
ליידי איב (תמת, ארצות־הברית,
מיצג י.ם בחיפה) — קולנוע אמריקאי עמיד בפני
הזדקנות. פרסטון סטרג׳ס מוכיח מה אפשר היה
לעשות בקולנוע כשהיה אסור עדיין להראות שני
זוגות של כפות־רגליים מתחת לסדין אחד.
המודרכים(דיזננוף, ארצוח־הבר־ת)
—מכירת־חיסול של האמנות. אלן רודולף קובל
על הוליווד השיקרית דרך משל משנות ה״.20
האופנתיות של אמריקאים בפאריס. מקסים,
אסתטי, אולי קצת ארוך. כדאי לסבול..

*** הקלות הבלתי־נסבלת של

הקיום (ט״לח ,2ארצות־הברית, מ1צנ נם ברמלה)
— זה לא הספר של מילן קונדרה, אבל זו
אירוטיקה נהדרת עם שלישיית־שחקנים מובילה:
דניאל דיי לואים עושה עיניים ללנה אולין הברג־מנית
לשעבר ולז׳ולייט בינוש הצרפתיה.
טובעים במסטרים(פאר,אננל־ה,
מוצג נם באימפריה, יר 1שלי — )0קומדיית
נונסנס בריטית על שלוש נשים המטביעות את
בעליהן ועל חוקר מקרי־מוות שחושק בכל אחת
מהן. שנון ומתוחכם, לחסידי חידות סתומות.
פיטר(חוזה השרטט) גרינאוואי במיטבו.
מילחמה ושלום (טיילת, בריח־השעצות)
—תרגום קולנועי מונומנטלי לרומאן
של לב טולסטוי. מתייחס בחרדת קודש למקור
הספרותי. מימדי התמונות שמעלה סרגי בוני
דארצ׳וק הם חוויה יחידה במינה, שאין דוגמתה

בקולנוע•

עדנה פייגדד ₪

צאוראה( או ר לי, תל־אביב, ברית-
המועצות) -אחת החוויות המהמ מות
גיותר שנראו על גד־הקולנוע,
מזעזעת בעוצמתה ומרשימה בשי מוש
המופלג שהיא עושה בגל האמצעים העומדים לרשות
האמנות השביעית. סרט זה של אלם קלימוב זגה בפרס הגדול
של פסטיבל מוסקווה ב־ 984ג ואיו ספק שהוא ראוי לו.
הסרט מציג את מעשה ההשמדה של פפרים ביאלו-רוסיים
בזמן הכיבוש הנאצי, ב943-ג. המצלמה מתבוננת בנעשה דרך
עיניו של נער, שפניו חלקים ומבטו צח בסצינות הראשונות,
והוא כולו מקומט ורדוף־סיוטים, כאשר מגיע הסרט לקיצו.
הסרט מתחלק לכמה פרקים, כמו יצירה מוסיקלית, כאשר
האימה, הנרמזת בהתחלה, הולכת ומתגברת עד שהיא הופכת
לאורגיה מחרידה של שפיכות-דמים, הרג והשמדת שרירותיים,
תצוגת־ראווה מסמרת-שיער של מעשי אדם בשיא שפלותו,
אכזריותו ונבזותו.
כבר נאמר, לא פעם, ביחס לסרט זה, שאפשר לקחת כל
סצינה בנפרד, ולגלות שכל אחת מהן היא שיא בפני עצמו. בין
אם זו הפתיחה שבה שני ילדים מחפשים שרידי ציוד צבאי
בתוך דיונות שוממות, לילה מופלא ביעד שבו מתחלף גשם
מרניו ומטהר במטר של פצצות רצחניות, או חצייה מיוסרת של
ביצה טובענית. שלא לדבר על המראות הנוראים של אסם מלא
אדם המועלה באש, על נאצים מתעללים בניצולים המעטים
שברחו ממנו או על חיית-מחמד על כתפו של קצין גרמני,

כפריים מלבי שים שלד בדמותו של היטלר
שעיניה קרועות לרווחה למראה הזוועות. הסרט מסתיים
בהכרזת המסר הפאשיסטי המאיים גם היום, ומולו המסר
ההומניסטי של קלימוב עצמו.
ללא ספק, סרט מדהים, רק בעייה אחת יש בו. לא נוח לדבר
על השמדת עם במונחים של ביקורת אמנות, ועצם העובדה
שלעיתים קרובות מדי מתחשק כאן להתפעל מן המיומנות של
הבימאי ומן הכישרון שלו, מסיטה, בסופו של דבר, את תשומת-
הלב מן העיקר. למתת זאת, מומלץ לנשום עמוק, וללכת.

צ>פור
שיד צידד (תכלת, תל־אביב, ארצות־הברית)
-קלינט איסטווד הקשוח
מגיש את הסרט הרגיש, האינטליגנטי
והנבון ביותר שיצא השנה מהוליווד.
זו ביוגראפיה של אחד מגדולי הנגנים שידע הג׳אז מעולם,
מוצגת בהזדהות מוחלטת עם הסיפור ובשליטה מלאה על
המדיום שבו הוא מסופר.
צ׳ארלי פרקר היה סכסופוניסט, שלזכותו נזקפת מהפיכת
הבי״בופ בג׳אז, מהפכה ששינתה לחלוטין את פני המוסיקה.
הוא נולד ב־ 1920 וכהגדרתו של סקוט פיצג׳רלד, חי במסלול
המהיר של החיים. כאשד הלך לעולמו, ב־ ,195 $והוא עוד לא בן
,35 סבר הרופא, שקבע את מותו, כי הוא בשנות ה״ 60 לחייו.
הוא היה מבור לסמים, נשוי לאשה לבנה, אבל ניהל ממאנים על
ימין ועל שמאל, ובמירוץ מתמיד אחרי מקור-פרנסה, בתקופה
שהג׳אז עדיין לא נחשב לצורה מוסיקלית מכובדת בפני עצמה.
למרות גילו הצעיד הספיק פרקו־ לזעזע את אמות״הסיפים של
המוסיקה, שאב השראתו מגל הכיוונים, וזה כלל גם את
סטראווינסקי, בין היתר. מהרבה בחינות היה אב-טיפוס של
האמן המיוסר, המתענה, שמשלם ביוקר על כמיהתו לדעת יותר.
סירטו של איסטווד מרשים, משום שאינו מנסה ליפות את
הדמות או לשיר לה שירי-תהילה סתמיים. גדולתו דווקא
באנושיות הרבה שבו, וזה אומר גם ברגעי-החולשה הרבים שלו.
הסרט מרשים בגלל סיבה נוספת: הוא מטייל בחופשיות
מוחלטת קדימה ואחורה בתוך הזמן, תהליך שעשוי להיות

פורס ט ויטאקר: לחיות אתהתפ קיד
מבלבל, אבל כאן הוא ברור ומדוייק להפליא.
פורסט ויטאקר פשוט חי את התפקיד הראשי, מחמאה גדולה
מזאת אי-אפשר להעניק לשחקן־קולנוע, ודיאן ונורה אינה
מפגרת אחריו. רוב עלילתו של הסרט מתרחשת בלילה, כי רק
אז חיים נגני הג׳אז. הצילומים שבו כהים ודראמתיים מאוד ויש
רק לקוות שיוקמו בראוי בבתי־הקולנוע. המוסיקה היא חוויה
לכל מי שאוהב ג׳אז, אחרים יכולים להתרפק על דיוקן של אמן
אמיתי עשוי למשעי. זה אמנם ארוך ( 163 דקות) ,אבל מרתק.

בווניק ה
של ביעולו!
כרוניקה של מוות ידוע מראש
(גת, תל־אביב, איסליה) -עצוב
מאוד לראות את הסרט הזה, אחרי
סרטיו המדהימים הקודמים של
פראנצ׳סקו רוזי, מן הבימאים החשובים ביותר של ימינו. עצוב
במיוחד, משום שהוא השתמש כאן בסיפור של גבריאל גארסיה
מארקס, שנכתב כאילו בהשראתו של רוזי עצמו.
הסיפור מתעד בדקדקנות מופלאה את הלילה הקודם לביצוע
רצח של כבוד בעיירה קטנה בקולומביה. העיירה כולה יודעת
שהרצח עומד להתבצע, חוץ מן הקורבן, ואיש אינו נוקף אצבע.
אשה צעירה טוענת בליל חתונתה שבבודה חולל על־ידי אחד
מבני העיירה, ואחיה נדרשים לניקמת״דם. במשך לילה שלם
הם מספרים לכל מי שרוצה לשמוע מה הם עומדים לעשות,
מתוך תיקווה שיהיה מי שיעצור בעדם. אך לבסוף הם נאלצים,
בלית ברירה, לבצע את אשר הוטל עליהם. מארקס, באמצעות
מספר כמעט שקוף, אוסף עדויות 27 שנים אחרי המעשה, ומפרט
דקה לדקה מה עשו בני העיירה באותו לילה גורלי ואיך הסבירו
לעצמם ולזולת, מדוע לא עשו למניעת מעשה־הדמים.
במעט התבקש שבימאי כמו רוזי, אשר עסק פעמים רבות
כל-בך בהצגת זוויות שונות של אמת מוגבלת, ייעבד סיפור כזה
לסרט. מה שלא התבקש הוא שייכנע לכל מיני תכתיבי־הפקה
מטופשים. הוא עיבה את תפקיד המספר בדי שיתאים לשחקן
חשוב, ג׳יאן מאריה וולונטה, המטייל בסרט הזה בלי מטרה
ותכלית. אורנלה מוטי, הסכימה אמנם להופיע בתפקיד הנערה

הנפגעת, אבל סירבה להיפטר מן הזוהר שמתלווה לדמותה
אפילו באשד מזקינים אותה, לקראת הסוף, ב״ 27 שנים ואז
התוצאה היא פשוט נלעגת. רופרט אוורט, כבעלה המיועד, פשוט
מגוחך בהעדצתו העצמית, ואנתוני דילון הוא אמנם בחור יפה,
אבל מי אמר לו שהוא שחקן! ואילו הסוף, המרוח ברומאנטיקה
מזויפת, הוא פשוט מביך. נכון שהצילומים של פסקואלינו דה-
סאנטיס יפים, וסצינת ההריגה ודאי תזכיר את כרמן של אותו
בימאי. אבל אלה בערך כל השבחים שאפשר להרעיף על הסרט.

הם *והריס...מה הן אומרות...מה הם אונורים...מה הן *ומרות...הה ח
ציון צפריר, העולם הזה

אמנון לוי:

מושיק:

ח1ן 1טר:

״ א כ שו לאמו נדב ,,זה או קטנוניות או ״ו,טמ,ן ס; כמו אלוהים,
נמעט לכל דבר!׳׳ סחטנות מצד ויבין!״ עוזו רמי שמאמין בו!״
שר־הביטחון יצחק רביו, שהיה חתום במטך שנים
ארובות על העיתון דבר, הודיע שהוא מבטל את החתימה
על העיתון. הגורם לכעטו של שר־הביטחון הוא קריקטורה
של הקריקטוריסט מושיק, שהופיעה בדבר בטוף החודש
שעבר.
שאלתי את מושיק, האחראי הישיר, מה הוא חושב על
העניין.

אנשי אחמד ג׳בריל טוענים שצה״ל הפעיל כלבים
ממולכדים בפעולה האחרונה בלבנון. צה״ל אינו מאשר
ואינו מכחיש. בטלוויזיה הלבנונית הוצגו שכפצים, ולידם
כלב בשלבי-גטיטה. תמונה איומה.
שאלתי את הווטרינר אמנון לוי האם בכלל אפשר לאמן
כלב לחדור למקום שבו מעולם לא היה.
בעיקרון אפשר לאמן כלב כמעט לכל דבר. בדרך כלל מאמנים
כלב לבוא אליך, אבל אם מאמנים אותו להישמע לך, אז אין לך
בעייה לשסות את הכלב בדמות הולכת, בחיה במרחק, או אפילו
חיות להראות לו באצבע מקום רחוק ולהגיד לו.לך!״

• איד אתה, כווטרינר, מרגיש לגבי הסיפור הזה,
למיקרה שהוא אכן אמת?
.מובן שאני מרגיש רע מאוד, אבל אם יעמוד מולי אדם ויסביר
לי שכלב כזה חסך חיי־אדם, לא כל־כך יהיה לי מה להגיד לו. אם
יגידו לי שבמקום לשלוח חוליה בת ארבעה אנשים למקום מסוכן
אפשר לשלוח כלב — מי יעז להגיד לא?

• ומה עם הסבל של הכלב — אתה חושב שכלב
מסוגל להבין שהוא משמש מעץ מתאבד?

במיקרה הטוב זאת קטנוניות מצד שר־הביסחון. במיקרה הרע
זו סחטנות, וניסיון להפעיל לחץ על מערכת דבר. שני הדברים
לא מקובלים עלי. איש כמו רבץ, שגדל בתוך מיפלגת־העבודד*
אשר על דיגלה חרוט חופש־הביסוי, היה צריך להיות די גדול־וזוז
כדי לדעת לקבל ביקורת, גם אם היא לא־סימפטית או כואבת.

• זה לא דבר של יום־יום, ששר בממשלה מבטל
מנוי על עיתון וגס נותן לזה פומבי. אץ־ הגיבה
העורכת שלד, חנה זמר?
חנה נתנה לי גיבוי לאורך כל הרדך. מישהו כתב באיזה עיתון
שחנה סירבה לפרסם את הקריקטורה הזאת, ושאני איימתי לפרסם
אותה בעיתון אחר. הוא פשוט מצץ את זה מהאצבע. לא היו דברים
מעולם. לא אכחיש שלפעמים יש ויכוחים על רבדים שאני עושה,
עיתונות ויש הערות ויש בקשות לשנות, אבל בסופו של דבר אין לי טענות
כלפי חנה זמר, היודעת לתת גיבוי.

• היום, בדיעבד, אתה מצטער על הקריקטורה דד
ספציפית הזאת?
.לא. אני חושב שאם מישהו רוצה להשיג שקט תעשייתי
בעיתון, כדאי שבריבוע המיועד לקריקטורה ישים כל פעם
אקוורל יפה. קריקטורה היא קריקטורה ותפקידה להקצין, לחדר
(דניאלה שם י)
ולהבליט דברים.

אחרי חנוכה -זה בדיוק הזמן שבו מגיעות אלינו, או
יותר נבון לילדינו הקטנים, בל הנזלות, ההשתעלויות,
דלקות״הגרון ושאר צרות של חורף. חשבתי שאולי מדע־הרפואה,
היודע כבר להשתיל לבבות, כליות וכבד, המציא
משהו גם נגד נזלת. פניתי אל רופא־הילדים הד״ר חנן נטר,
ושאלתי אם יש חדש בשטח זה.
לצערי לא. עוד לא המציאו דרך למנוע הופעת מחלות גגי־פיות,
וגם אם ממציאים משהו נגד נגיף אחד, מי ערב לך שלא
תידבקי במשהו שיביאו שאר ה־ 150־ 160 הנגיפים הקיימים?

• אז למה אנחנו לא מצוננים כל השנה, אלא בעיקר
בחורף?
יש סוג של וירוסים, החיים הרבה יותר טוב בחורף, כי הם
אוהבים קור ורטיבות. אבל לא רק זאת הסיבה לכך שכולם
מצוננים בחורף. הסיבה העיקרית היא שבחורף אנחנו נמצאים
רפואה במקומות סגורים וצפופים. ילד המשתעל בקיץ, משתעל בחצר,
או בחדר שיש לו רלת פתוחה. ילד המשתעל בחורף, משתעל
בחדר צפוף וסגור, וברוק של השיעול שלו הוא מסוגל להדביק
חצי מחבריו הקטנים.

• אולי מפני שהנזלת אינה מחלה קשה, המדענים
פשוט לא מחפשים לה פיתרונות? הרי קשה להאמין
שכבר משתילים לב ולא מצאו תרופה לנזלת!
זה נכון שהמחלה אינה מסוכנת, אבל מבחינה כלכלית היה
מאוד כדאי למצוא לה תרופת־מנע. אני לא יודע את המיספרים
המדוייקים של ימי־העבודה שהאנושות מפסידה בגלל המחלה
הזאת, אבל אני יודע שזה מיספר שקשה לכתוב אותו.

בפירוש לא. הכלב לא יסבול בכלל. אין לי פרטים, כמובן, על
מה שהיה או מה שטוענים שהיה, אבל ברור לי שאם מישהו חשב
על דבר כזה בכלל, הוא בוודאי אירגן את זה כך שהכלב מפעיל
מנגנון־פיצוץ. כלומר, בדרכו להפעלת המנגנון לא מודע הכלב
לכלום, ובשניה שהוא מודע הוא נעלם בפיצוץ. אבל כל זה סתם
השערות. הסיכוי לקבל על הסיפור הזה איזה שהוא מידע שואף
לאפס.

אני שמח על השאלה הזאת. סיפור הוויטמץ סי הוכח כ״בובע־מייסוד.
נכון יותר לומר שהוא כמו אלוהים. מי שמאמין בו, זה
יכול לעזור לו. אבל הוכחות שהוא עוזר — אין.

• האם יש בארץ איזה חוקים בקשר לבעלי־חיים
והפעלתם על־ידי אדם?

• יש לך איזה טים לאמא צעירה, העומדת לפני
עונת הנזלת־שיעול־כאב גרוף

אם את מתכוונת לשאול אם יש בארץ חוק צער־בעלי־חיים,
התשובה, לדאבוני, היא לא. אין חוק כזה.

לא להתרגש. המחלה אמנם מציקה, אבל היא קצרה והיא
עוברת. יחד עם זה צריך לשים לב לשינויים חדים בילד, חום גבוה
במיוחד, התנהגות שונה, כאבים חזקים. במיקרים כאלה יש לגשת
לרופא. אבל אם הילד רק מנוזל, התרופה הכי טובה היא פשוט
(דניאלה שסי)
לנגב לו את האף ברכות.

• אומרים עכשיו שוויטמין סי הוא חשוב מאוד,
ויכול למנוע הצטננויות בחורף. זה נכון?

• מדוע?
עור פישול של המערכת הווטרינרית בארץ( .דניאלה שם•)

הקריקטורה של מושיק ב״דבר״ ()29.11.1988

א 1מר, ם ...מ ה הן אומרות...מה הם <זומר*ם^.מה הן אוחרות...מה הם

1־ 3׳ סרידר:
דורון נשר:
..מיבנה חסו־תסדים, יש תהו עצום ומנהל. נוגע שר חודשה
חל בקולנוע הישראלי!״ שבא מוקע תיאטווג!,׳ דחפת אותו בחוזקה!״
עמי ואוו:,

ראיתי ושמעתי את האופרה ״הספר מטיביליה״ בגיצוע
האופרה הישראלית החדשה. לאחר מכן דיברתי עם הזמר
רפי פרידר, ואמרתי לו שמאוד נהניתי ממנו ומקולו,
בתפקיד פינארו.
תודה רבה על המחמאה. אני אעביר אותה הלאה, כי בתאריך
שאת שמעת את האופרה אני לא שרתי, אלא דווקא רוברט
גלברייס. אני שר בתאריכים אחרים.

• אני מכינה שהאופרה הישראלית מבצעת את
״הספר מסיביליה״ רק 10 פעמים. אז בשכיל 10
הופעות הם מעסיקים שני צוותים?
כן, זה נהוג גם באופרות אחרות. תמיד יש צוות נוסף.

• אתה גד עכשיו בלונדון, זאת אומרת שהביאו
אותך במיוחד מלונדון כדי לשיר חמש פעמים?

• למה אתה גר בלונדון, כשיש לנו סון יסוף בית־אופרה
משלנו?

כדורטלן מכבי רמת־גן, עמי נאווי, הושעה על״ידי וע-
דת-המישמעת של קבוצתו למשך חודש ימים ונקנס במש כורת
חודשית. הוא לא התייצב פעמיים לפני ועדת־המיש-
מעת, ונשפט שלא״בפניו.
כפי שמטרו כלי-התיקשורת הואשם עמי על-ידי קבוצ תו
בהכאת גיזבר־הקבוצה, אריה אדלר. שאלתי את עמי
נאווי האם יש אמת בעובדות אלה!
נגרם לי עוול בשל סיקור לא־הוגן ולא־אובייקטיבי בכלי-
התיקשורת, שיצרו סביבי רושם שלילי ותדמית של אדם אלים.

• אם כך, מה קרה באותו יום?
בערב המישחק הישגתי כרטיס מגיזבר־הקבוצה עבור ידיד,
והבטחתי לו שבסיום המישחק אשלם את מחיר הכרטיס. בעודי
מתקלח, כשהסבון עדיין לא נשטף, נכנס אריה אדלר למקלחות,
ובהיסטריה קרא כמה פעמים בקול רם :״עמי נאווי, מה עם וד 20
שקל?״
רק בקיץ האחרון חיכיתי שלושה חודשים למשכורת, כשאריה
הוא הגיזבר. מגיל 10 אני במכבי רמת־גן. גדלתי איתה והקרבתי
עבורה.

באולם ה״סינמטק״ הירושלמי העניק שר״החינוד״וה־תרבות,
יצחק נבון, פרטים בתחום הקולנוע לשלושה נ ט־אים־תטריטאים.
הפרט הוא ״מענק״התפנות״ ,המתבטא
בסכום כספי של 1500ש״ח לחודש במשך שנה, המאפשר
לזוכה להתפנות לכתיבה או בימוי. הזוכים הם רפי בוקאי,
דגי וקסמן ודורון נשר. נשר בירך בשמם של הזוכים האחרים.
שאלתי אותו מה משמעותו של ״פרט ההתפנות״!

גמרתי את לימודיי המוסיקליים באקדמיה לפני ארבע שנים,
ונסעתי להמשך הלימודים בלונדון. שם למדתי, אבל הייתי צריך

רק בינואר השנה הושבתי מפעילות בעיקבות פציעה קשה,
שסבלתי ממנה עוד בתחילת העונה. בניגוד גמור לעצת הרופאים,

קולנוע

אופרה

כדורסל

במיסגרת הפרס מתאפשר לי, כאיש־קולנוע, להיות פטור
מדאגות קיום ופרנסה. במצב זה אני יכול להתמקד ולהתמסר
לכתיבה הקולנועית. עד היום נאלצתי לעשות כל מיני עבודות
כדי להתקיים בצורה סבירה, ולא יכולתי להתפנות באופן מעמיק
ומאסיבי, כפי שדרוש, לעיקר יצירתי, שהיא הכתיבה הקולנועית.
בעשייתו של הסרט, כתיבת התסריט היא שלב חשוב, קובע וחוסך.

גם להתפרנס. מאחר ואני בא מרקע דתי, מצאתי לעצמי עבודה
בתור חזן. היום אני מאוד קשור לבית־הכנסת בלונדון, ועד
שתהיה לי עבודה קבועה כאן אעשה את שני הדברים. במשך
השבוע אופרה ובכלל שירה קלאסית, ובסופי-השבוע ובחגים
היהודיים חזנות בבית־הכנסת.

שאסרו עליי לשחק, המשכתי במשך כמה חודשים להיות שותף
פעיל לתוצאות יפות של הקבוצה. מכבי רמת־גן היתה חשובה לי
מעל כל שיקול רפואי־אישי, ובמיוחד כשהיינו מועמדים לרדת
מהליגה. סיבכתי את מצבי הבריאותי למען הישארות הקבוצה
בליגה והצלחתה.

• האם בכך חל שינוי בתחום הקולנוע הישראלי?
חל מיפנה חסר־תקדים. שר־החינוך־והתרבות דאג להכיר
בפעם הראשונה ברמה ממלכתית בקולנוע, כתהליך שיצירתו
מתחילה הרבה לפני הפקתו. יש פה בפירוש לגיטימציה לעובדה
שיוצר־קולנוע כמוני זקוק לזמן ולביטחון כלכלי כדי לכתוב
תסריט.

• אתה נשמע אופטימי.

• לפני כמה חודשים היו פה צעקות גמלות, על זה
שהאופרה מביאה זמרים מחו׳׳ל במקום להעסיק את
הזמרים המקומיים. איך אתה מרגיש בעניין זה?
אני מרגיש עם זה בסדר, כי לש שלושה באריסונים ישראליים
שיכולים לשיר באופרה, ושלושתם עכשיו גרים בחו׳׳ל. יש בעייה
עם זמרים כמונו. אנחנו לא יכולים להתקדם פה, וכדי להתקדם
צריך לנסוע לחו׳ל, ולהקדיש לעניין כמה שנים טובות לפחות.

•ו תוו ת ר על החזנות?

בצדק, כי יצחק נבון עוד הגדיל לעשות, כאשר הכריז כי בשנה
הבאה יהיו עוד חמישה יוצרים מועמדים לקבלת הפרס. בכך הוא
מיסד את רעיון הפרם, שהוא רעיון גאוני.

אף פעם לא! תמיד אמשיך ללכת לבית-הכנסת, לפחות בחגים.
אז אם אני במילא שם, למה שלא אתרום את חלקי, אם יש לי
כישורים לכ ח

• באווירת־פרסים שכזו, האם יש עוד פרם ששכחו
להעניק?

• אתה שמעת אופרה בכל בתי־האופרה הטובים
בעולם. שים יד על הלב ותגיד מה אתה חושב על
האופרה הישראלית החדשה.

הגיעה השעה שהטלוויזיה תכריז על פרם דומה בתחומה
לתסריטאים־בימאים. הטלוויזיה היא חלק מרשות־השידור, מוסד
ממלכתי וללא תסריטאים. זוהי עובדה לא־שכיחה בעולמנו
הנאור. שינוי מעין זה יביא תועלת רבה לטלוויזיה.
(שדד רכטמן)

טעויות עושים, אבל הכיוון הכללי מאוד חיובי. אני חושב
שלאופרה הישראלית יש יתרון עצום בכך שהמנהל שלה, אורי
עופר, בא מרקע של תיאטרון, שזה תואם את הזרם החדש
(דדאלר. שם־)•
באופרות הטובות בעולם.

• הקרבת?

•נ חזו ר לאירוע במיקלחות.
ביקשתי מהגיזבר שיחכה לי בחדר־ההלבשה. התפתח דו־שיח
לא־מכובד אך הדדי, והוא המשיך בשלו. אז, ברגע של חולשה
דחפתי אותו בחוזקה לכיוון היציאה. האמת היא שאני מאוד
מצטער על כל התקרית הזאת. אני אוהב כדורסל, ומאוד רוצה
לחזור ולשחק במהרה.

•י ש לי הרושם שהמתיחות היא הרבה יותר
עמוקה.

נכון, והיו די אירועים חמורים מצד הנהלת הקבוצה שגרמו
לכו•

•למ של?
עד שהושבתי בגלל פציעתי הייתי דיי מנהיג במישחקים,
וכשחזרתי לפעילות גיליתי להפתעתי שאין לי כל גיבוי מיקצועי
ואישי מהמאמן. כנראה שבעיקבותיו ובהשפעתו נקטו השחקנים
בהתייחסות דומה כלפיי. לאחר כל־כך הרבה חודשי״פציעה ציפיתי
לעידוד ולתמיכה מצידם. נוסף על כך הובטח לעורך־הדין שלי
שישופרו תנאי־החוזה שלי, והם עד היום לא עמדו בהבטחתם.
פניותיו הרבות של עורך־הדין שלי אליהם נתקלו בשיטות־התחמ־
(שדד ונטמן)
קות שונות, שהם נוקטים כבשיגרה.

שעוג! שעוג• שעוג! שעונ! שעונים! שעו!!

—— ״אנחנו יורי ג בילדים!״

סלון הוד בים המלח מכין לך קבלת
פנים חמה עם שפע של אפשרויות
לבילוי חופשה מהנה ומועילה:

מרכז ברי או ת

בריכת מי ים המלח מקורה ומחוממת
עם גיקוזי, סאונה, עיסוי, טיפוליבוץ, חדר כושר ופיזיוטרפיה. פיקוח
רפואי.

ט תפריט דל קלוריות לפי בקשה (בתאום
מוקדם).

מיטות כושר חדישות בשיטת שטאו-
פו. המילה האחרונה בהרזייה ובשמירת
מ שו ללא מאמץ. חדר כושר
משוכלל הכולל אופניים, חתירה, משקולות
ועוד.

חוף ים צמוד עם שמשיות, כיסאות
נוח ומקלחות; בריכה, בידור ושעשועים,
דיסקוטק משוכלל, ארוחות
טעימות והנאה,מכל ונע.

מלון
הוד, על שפת ים המלח
01 סר]

הז מנו ת5462589 :־ 057-84644 ;03

וטי

0 ,0 0 0 ,0 0 0 1
בלוטו האמר־יקאי

( $ארבעים מילק דולר)

המעוניינים בייעוץ חינם לה שתתפות בלוטו
האמריקאי(רב שבועי) יכתבו פרטים אישיים
טלפון לת.ר 183 .קרית־אונו 4גזור ושמור
א הוא ל א עו מדב מי ד ה שלו
• מפשירי־הקלטה לטלפון • מכשיר-הקלטה למישרד
• מונע -הקלטה ואיתות • מערכות־פיקוח משולבות

פיתוח ו״!מר מכשירים מיוחדים לצרכים שלך
״עוץ מקצועי חי 1לפרט״ ולמישרדים
ג בעיסקאות של קו אחד או מישרד אחד

ויגואל
ת ש מי ע לו אתה מי ל ה שלו
ויגואל ע׳־מ5 0 8 ,־ 2 9 9־ 2 4 ( 0 3שעות)

(המשך סענווד ) 17
והיא רודפת ותרדוף אותנו כל ימינו.
מה אנחנו עושים?
מה אנחנו עושים כאן?
מה אנחנו עושים להם?
מה אנחנו עושים לעצמנו?
עד מתי?
עד מתי נהרוס ככה לא רק את הבתים,
לא רק את כבודם,
כעם, כבני־אדם,
אלא את כל מה שהאמנו בו;
כל מה שנתן לנו תמיד כוח, גאווה,
אמונה. את עצמנו. את עצמנו.

איר כתב קצין־המודיעין ם. יזהר
עוד בשלהי מילחמת־השיחרור,
מילחמת העצמאות — השיחרור שלנו,
העצמאות שלנו?
״גרשנו וגם ירשנו. באנו, ירינו,
שרפנו, פוצצנו, הדפנו ודחפנו
ורגלינו.
מה, לעזאזל, אנחנו עושים במקום
הזהו כלום אלה שיגורו בכפר
הזה -לא יצעקו הקירות באזניהסו
כלום אותם המראות, זעקות
שנזעקו ושלא נזעקו,
התמימות המבוהלת של צאן המום,
כניעתם של חלשים,
וגבורתם, גבורתם האחת של
החלשים, שאינם יודעים מה
לעשות ואינם יכולים לעשות,
חלשים־נאלמים -
כלום לא ירחישו את האוויר כאן
שיפעת צללים וקולות ומבטיסן
וכשתסגור השתיקה על הכל,׳׳
סיים יזהר ״ואיש לא יפר את
הדממה ותהא זו הומה חרש
במה שמעבר לשתיקה -
ייצא אז אלוהים וירד אל הבקעה
לשוטט ולראות הכצעקתה.׳׳
עד כאן דיברי יזהר,
שלא הזהירונו.
הם אינם שותקים עוד.
חלפה לה לבלי שוב
״התמימות המבוהלת של צאן המום,
כניעתם של חלשים, חלשים־נאלמים׳׳,
ואת מקומה נתפשה
״גבורתם האחת של החלשים׳׳ —
הזעקה.
לא עוד ״זעקות שלא נזעקו״.
זעקות שנזעקו, ונזעקות.
מכל בית אטום.
הם אינם נאלמים עוד. אינם חלשים.
לא עוד כצאן.
והם ישארו.
הם מתחזקים מיום ליום.
לא רק במיספרים;
גם ברוחם. באמונתם.
אנחנו מחזקים אותם. שעה אחר שעה.
ביהירותנו. בטיפשותנו.
בעיוורוננו. ברישעותנו.
באטימותנו.
אטמנו להם חלונות.
אטמנו להם בתים.
אטמנו להם סימטות.
חסמנו. אטמנו
בלבנים, בבלוקים, בחביות,
בקירות־פח.
שלא יזרקו. שלא יראו. שלא ישמחו.
אטמנו להם אוזו. אטמנו לב.
ברשע. בהתנשאות. בטימטום.
מי אנחנו?
מי היקנה לנו זכות
להיות אטומים כל־כך,
מטומטמים כל־כך?!
להתעלם מכך שהם בני־אדם
כמונו. כמונו.
או לפחות כמו שהיינו אנחנו
רק לפני ארבעים ואחת שנה:
לא פחות חרוצים. לא פחות חכמים.
לא פחות רגישים. לא פחות חולמים.
הם אוהבים את נשותיהם וילדיהם
כמונו. לא פחות מאיתנו.
את הילדים, שילדינו יורים בהם עכשיו
כדורי עופרת ופלסטיק, רימוני גאז.
הרבה כדורים תועים.
כדורים מוציאי־עיניים. הורגי תינוקות.
לא הכדורים הם שתועים. אנחנו
התועים. תועים וטועים —
ואיננו תוהים לרגע לשאול:
מה אנחנו עושים?
מה אנחנו עושים שם, לעזאזל?
וכל עור לא נוכל לענות במצפון שקט
על השאלה הזאת —
לא נוכל לענות גם על השאלה:

מה אנחנו עושים כאן,

לעזאזל?

בואו, נתחיל להכץ את תיקי־ההגנה.
עוד נזדקק להם בקרוב.
שום תירוץ לא יציל אותנו.
כל התירוצים כבר נשמעו —
ונפסלו בערכאות התחתונות.
בואו, נתחיל להכין תיקי־הגנה.
יש דגל אדום.
יש קו אדום, שאותו אסור לעבור —
ואותו עברנו מזמן.
עלינו לעצור מיד, מיד. מיד.
אל נגיר :״זה רק עניין לדרג המדיני״.
כבר אמרו את זה פעם —
וזה לא התקבל.
זה נדחה על הסף.
על הסף
בעניין ההוא,
הסופי.
תמיד התפארנו בכך
שעם הומאני אנחנו.
עם שנטל על עצמו גזירות קשות.
כמו, למשל ,״לא תבשל גדי
בחלב אמר. לכן נקפיד לא לאכול בשר
שש שעות אחרי ששתינו חלב.
עם הומאני. מכל העמים...
אבל איה הוא האיסור האומר,
בין כל החומרות:
״לא תקפוץ בנעליים מסומרות
על בטנו של אב
לעיני ילדיו?״
שש שעות.
שש שעות.
לשווא חיפשתי איסור מעין־זה.
ואם אני, שייגעתי לא מצאתי —
מה פלא שלא שמעו עליו
גם מח״ס ושופטי חטיבת ״גיבעתי״?

״הם לא אשמים״,
אמרו הורי החיילים מ״גיבעתי׳
במישפטם .״ככה חינכו אותם.
אלה היו ההוראות שקיבלו.
הוראות מפורשות״.
הם צודקים, ההורים.
ככה חינכו אותם.
ככה חינכנו אותם. את החיילים.
אלה באמת היו ההוראות שקיבלו.
גם הן היו כתובות על הקיר.
שחור על גבי לבן.
הם קיבלו אותן מן המג״ד,
שקיבל אותן מהסמח״ט,
שקיבל אותן ממפקד־האוגדה,
שקיבל אותן ממפקד־הפיקוד,
שקיבל אותן מפי הרמטכ״ל,
שקיבל אותן משר־הביטחון,
שקיבל את אישורם של ראש״הממשלה
ושל הממשלה כולה.
של כל הממשלה.
לכן הפעם, בבוא המישפט הגדול,
יתחילו את המישפט — לשם שינוי —
מלמעלה!
לא מלמטה, כמו שמתחילים תמיד,
ונעצרים די נמוך, בתחילת הדרך!
יתחילו מלמעלה. כי ההיסטוריה —
בניגוד לקצין־בודק ולפרקליט
מפקפק — ההיסטוריה יודעת שאלד״
הנמצאים שם, למעלה,
מכת־האלה שלהם אכזרית לא פחות;
ולפעמים,
הרבה יותר מסוכנת!
איר כתב המשורר נתן אלתרמן, אז,
כבר אז?
״חרפת גווי אשר נתתי למכים -
לא אחבא ממך במים עמוקים״.
אבל מה עם חרפת המכים? חרפת
המכים.
״חרפת החזקים, אשר היו לצחוק -
לא ניסתר ממך בטין־יוון עמוק.
חרפת החכמים אשר הלכו שולל,
חרפת רבים כים אשר נפלו שלל.
על כן דרוכים־דרוכים נשכב
על המישמר וגם נזכור כל אלה,
וכזאת נאמר:
לנשכחים ירווח, ולחיים ירפא.
וארץ עוד תחליף קיצה וגם חרפה.
אבל לאן נוליך את החרפה?״
מדינת הפלסטינים קום תקום!
היא קום תקום!
את זה לא כתב אלתרמן.
את זה תכתוב ההיסטוריה.
וארץ עוד תחליף קיצה וגם חורפה,
ותימלא קול־אבל ונגינות חופה.
אבל לאן נוליד
את החרפה?!

גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גם זה...ונם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גו

סיך־בזגז

הנה עוד אחד מהסיפורים הבלתי־מתקבלים־על־הדעת הקורים בסביבה
שלי, ואילו לא היו קורים בסביבה שלי ומול עיני בוודאי לא הייתי מאמינה
להם.
זה התחיל אצלנו בבית לפני שנים אחדות. הבעל אוהב לשחק שח־מת.
אבל שח, הרי, אי־אפשר לשחק לבד, ולכן מרי פעם היה מזמין הבעל איזה
חבר, ובערב הם היו יושבים זה מול זה, שותים כוסיתה, חושבים ומזיזים כלי
וכנראה מאוד נהנים מזה.
אחר־כך, כשגדל בכורנו, לימד אותו אביו את המישחק וכשלא היה חבר
בסביבה היה הבעל משתמש בילד למישחק השח. ככה עברו שנים, אנשים
היו באים הביתה ומשחקים וגם מדברים ולפעמים מביאים את האשה. היה
נחמד.
אחר־כך הגיע לביתנו המחשב. תוך זמן קצר הסתבר שאפשר להכניס
למחשב איזה דיסקט שיודע לשחק שח. זאת אומרת המחשב משחק נגד
הבעל שלי או הבן שלי.
וכך בערבים, כשלא היה בא אף אחד, היה הבעל נכנס לחדר־הילדים, שם
מונחת המיפלצת ומשחק נגדה. לא צריך יותר בני־אדם.

לי, באופן אישי, היה הדבר הזה די נוח. הבעל נעלם בחדר לשלוש־ארבע
שעות, לא צריך להכין תה לאורחים ולא צריך לדבר בסלון עם הנשים
שלהם.
עכשיו גם זה השתנה.
הביתה הגיע משהו שנקרא קספרוב. עם כל הרצון הטוב שלי וארבע
שעות הסבר לא הצלחתי להבין בדיוק מה זה, אבל נדמה לי שזה משהו
שנראה כמו שח רגיל, אבל יש לו בבטן בטריות, וגם הוא יכול לשחק נגד
בן־אדם.
אז הבן־אדם(בעל) התחיל לשחק נגד הקספרוב. בהתחלה הוא בחר ברמה
הנמוכה והצליח לנצח את הקספרוב (אולי בגלל שהוא רוסי) .העלה רמה
וכבר ניצח אותו בקושי. העלה עוד רמה ו ...כלום, הקספרוב מנצח אותו פעם
אחרי פעם.
נו, כבר הבנתם את הסוף? עכשיו הקספרוב מונח בחדר־הילדים מול
המחשב. שניהם מתוכנתים ברמה הכי גבוהה והם ...משחקים זה מול זה.
המצחיק הוא שבגלל הרמה הגבוהה שאליה מתוכנתים שני המחשבים כל
אחד מהם חושב הרבה מאוד זמן על המהלך הבא ולכן, הבעל (שחקן השח
הידוע) מתעייף והולך לחדר השני לצפות בטלוויזיה ומשאיר בחדר את אחד
הילדים, שקורא לו מדי חצי שעה ואומר :״אבא, בוא, כנראה שאחד מהם
עשה מהלך.״ האבא בא, מזיז כלי וחוזר לסלון לעוד חצי שעה של צפייה
בטלוויזיה.
מתי ימציאו סוף־סוף משהו שיצפה במקומנו בטלוויזיה?
כחולים וטורקיז, וציבעי האפרסק של הרי אדום.
המוצרים זולים, ומחיריהם נעים בין שישה שקלים
ל־ 12.60 שקלים, עבור מייק־אפ, צלליות״עיניים,
סומק, מסקרה, שפתון וכוי.
קרל״ן גם מציעים את המראה המיסתורי
והדראמתי לנשפי החנוכה והסילבסטר. מייק־אפ
בגווני השנהב, עיניים בכחול ובסגול, סומק בצבע
חם וליפגלוס מבריק בגוון ג׳אמייקה. דראמתי אם
את יפה.
המחירים: החל מ־ 6.60 שקלים לעיפרון ועד
13.86 שקלים לרביעיית צלליות. זול ובאריזות
יפות.

חדשות יופי
לקראת החורף הלא־רציני בארצנו יצאה חב־רת־הקוסמטיקה
סקס־פקטור בסיררת־איפור חדשה
בשם קשת בענן מסידרת סווידיש פורמולה.
הצבעים השולטים הם בגווני הזהב והנחושת. כל
המוצרים החדשים הם היפו־אלרגיים ועל קנייה
של שני מוצרים מקבלים בחינם עיפרון לתיחום
העין.
המחירים: שפתון — 13 שקלים, סומק — 2ז
שקלים, מסקרה — 16.30 שקלים, צמד צלליות
— 17.50 שקלים.
ובנושא טיפוח העור יש למקם פקטור סידרה

לוקוס

תשמעו את זה :״טוהרו ואצילותו של השחור
טומנים בחובם קשת רחבה של צבעים; הרגעים

מוצר שלישי חינם
חדשה בשם ליווינג פרוף. מיגוון של 15 מוצרים
לטיפוח העור. במשך החודשים דצמבר וינואר
מקבלים מוצר אחר חינם על כל קנייה של מוצר
אחר מסידרה זו.
אולטימה במחקרים האחרונים הסתבר שלא רק השמש
מזיקה לעור, אלא גם אורות ניאון, מסכי־טל־וויזיה,
מסכי־מחשב, הבזקי מצלמות, החזר אור
ממתכות ושאר קרניים. ומי מאיתנו לא חשופה
למסכי־טלוויזיה, או מחשב?
באולטימה טוענים שאפשר לעצור את תהליך
ההזדקנות המואץ על־ידי הקרניים הללו בתהליך
הנקרא פוטואיג׳ינד. מדעני החברה פיתחו קרם

רכלון

שתי סדרות־איפור חדשות הוציאה לשוק חב־רת־ד,קוסמטיקה
קרל״ן. סידרת קוראל, שקיבלה
השראתה מגווני ים־סוף — צירופים שונים של

ב עז רתהחב רי ם

באופן סופי ומוחלט הסתבר לי שמה שהבן־אדם צריך כדי להיות מאושר זה חברים טובים. חברים
דואגים לך, חברים מתעניינים בגורלך, חברים מטלפנים אליך, חברים קונים מתנה, חברים יודעים
להגיד מילה טובה, חברים עוזרים לך אם צריך, חברים חושבים עליך גם כשאת/ה לא לידם, חברים
מודאגים ביחד איתך, שמחים ביחד איתך, בוכים ביחד איתך, וכל מה שאתה צריך לעשות עבורם זה
מה שהם עושים עבורך.
החברים שלי, נועה ודני, עושים את כל המצויין לעיל ואף יותר מזה. הם קוראים כל שבוע את
המדור שלי וחושבים איך הם יכולים לעזור לי למלא אותו בעוד דברים מעניינים. אז השבוע הם הביאו
לי לוח־שנה, שבו בכל דף המציין יום בשנה יש איזו אימרה חכמה. של איש חכם, יפה או מפורסם.
הנה כמה דוגמות שאהבתי:
אם אתה יכול להרשות לעצמך לבזבז באופן חסר תועלת אחר־צהריים חסר תועלת -
למדת לחיות( .לין יו טאנג).
חוכמה היא היכולת להתעלם ממה שאתה רוצה להתעלם( .ויליאם ג׳יימס).
אופטימיסט הוא מי שרואה את האור הירוק, בשעה שהפסימיסט רואה את האור האדום.
החכם האמיתי הוא עיוור הצבעים( .אלברט שוויצר).
מי שמבלה את חייו בציפייה לסערה, לא יזכה לראות את הזריחות( .מוריס וסט.1
עיתונאות זה כל דבר שמעניין את האנשים מחר פחות ממה שהוא מעניין אותם היום.
(אנדרי גייד).
השפעה זה כמו חשבון־חיסכון. מה שאתה משתמש בה פחות, נשאר ממנה יותר( .אנדרו
יאנג).
מי שמחפש שיוויון שילך לבית־הקברות( .פיתג יהודי).

המצרכים ל־12־ 14 כדורים:
| 1-כוס פירורי ביסקוויט
מרוסקים בבלנדר.
50 גרם אגוזי פקאן טחונים.
70 גרם חלב משומר ממותק (שפופרת או
קופסה).
1כף ליקר אמרטו או רום.

שמים \ מכמות הביסקוויט והאגוזים
בקערה, מוסיפים את החלב המשומר וה ליקר
ולשים לעיסה. מפעם לפעם מוסיפים
מיתרת הפירורים והאגוזים עד שהעיסה הו פכת
סמיכה דיה להכנת כדורים.
מכינים כדורים קטנים בגודל אחיד של
12־ 2ס׳׳מ. מניחים בעטרות״נייר.

המצרכים ל־26־ 30 כדורים:
3־ 4גזרים בינוניים ( 350־ 400 גרם).
1כוס מיץ תפוזים.
1כף גרידת לימון
? כוס סוכר.
1כפית ליקר מנדרינות או משמש או
אפרסקים.
4כוס קוקוס.

מיוחד המגן על העור מפני הקרניים המזיקות.
הפנטנאידנד שילד מתאים לכל סוגי העור, ומומלץ
להתחיל להשתמש בו כבר מגיל צעיר.
המחיר 64.90 שקלים לאריזה של 50מ״ל.

קרל־־ו

כדורי חלב
מ שומר

כדורי גזר

לנישפ־ חנוכה וסילווסטר

מוצר חדש לגמרי — עט אייליינר היפו־אלר־גי
לעיניים. האייליינר נטול־בושם, עמיד במים,
מתייבש בקלות ומתאים לבעלות עיניים רגישות.
הוא משווק בשלושה צבעים: שחור, חום וכחול,
במחיר 16.80 שקלים.
לרבלון יש יחס גם לקטנים — שמפו תינוקות
נעים שאינו גורס לדמעות. אריזה של 350 גרם
ב־ 7.80 שקלים. נעים מאוד גם לגדולים שאין
להם דמעות מחפיפת־ראש.

מרכז ההדרכה של תנשה עושה רבות כדי
ללמד את נשות ישראל הילכות בישול, אפייה
ואירוח. במרכזי־ההדרכה של תנובה מתקיימים
קורסים שונים, במחירים סימליים ממש, שגם
עקרת־בית ותיקה ודי־מוצלחת כמוני יכולה ללמוד
מהם.
בשבוע שעבר פתחו מרכז־הדרכה חדש ברחובות
ומי שטרח ובא לשם נהנה מטעימה של
מטעמים שזמן הכנתם וצורתם נאה ביותר.
במיוחד אהבתי את כדורי הגזר וכדורי החלב־משומר,
שאותם מכינים, מאחסנים ומגישים
כשבאים אורחים נחמדים. עוד באותו ערב ניסיתי
להכין בבית וההצלחה היתה רבה.
הנה, גם עבורכם.

ההכנה:

המראה הדראמתי — ״קרליין״

לטיסוח־העור של ״מקם סקטור״

נעל ענ ד

שמפו לילדים — ״רבלון״
יחס מינחד לקטנים
של סוף היום שבהם שחור הלילה חודר אל צבעי
הטבע ומשתלב בהם: הרגעים המרגשים של
תחילת היום, שבהם קרני־שמש פורצות דרכן
בתוך חשכת הלילה. ברגעים אלה הטבע כולו
מציג לעולם את צבעי השחור ובהשראתם נברא
המראה החדש של לנקום לחורף הקרוב — מראה
השחנר בצבעים.
לא פצצה?
מה שהם מתכוונים לאמר זה שהאופנה של
לנקנם, שבאה מפאריס, היא בעד פנים בהירים
מאוד, עינים מודגשות בגוונים כהים, צמד
צלליות — 50 שקלים. שפתון — 32 שקלים.
אבל זה מפאריס.

ההכנה:
קולפים את הגזרים ומרסקים בפומפיה
דקה. סוחטים את המיץ מהגזר המרוסק.
מגרדים את קליפת התפוזים ומוסיפים לגזר
המרוסק.
מבשלים את מיץ התפוזים, מיץ הגזר,
גרידת הלימון והסוכר על להבה חזקה, עד
אשר התערובת נעשית סמיכה. תוך כדי
בחישה מוסיפים את הגזר המרוסק וגרידת
התפוז וממשיכים לבשל על להבה חזקה עד
לאידוי הנוזלים.
מכבים את האש, מוסיפים את הליקר
ומצננים.
צרים כדורים קטנים בגודל 12־ 2ס״מ.
מגלגלים בקוקוס ומניחים בעטרות נייר.

ככה זה נראה עכשיו בחו״ל, ואנחנו כאן
רניאלה שמי

11 1 1
111 ן ן

וסי ראבאה?
הסיפור הזה ממש עשה לי את היום. סוף־סוף יש קצת רכילות על הזמרת
ירדנה ארזי ועל המנהל האישי שלה, גברי מזור, ועל עוד כמה חברים
שלהם.
אז הסיפור מתחיל במעצבת־התילבושות פרח ראובן, העושה את כל
התילבושות הציבעוניות שירדנה ארזי לובשת בהופעות שלה. היא כל־כך
מיודדת עם הזמרת, שהיא אף באה לבית של ירדנה ובעלה, נתן תומר,
וקצת עוזרת להם בכל מיני דברים קטנים הקשורים לבית.
אך אל תחשבו שירדנה ארזי קיפחה את המעצבת. היא דאגה לכך ששמה
של פרח ראובן יוזכר בעיתונות עשרות פעמים, ואולי גם מאות. היא גם
לקחה אותה לחו״ל לאיח 11 יזי1ן. בקיצור, מה אני אגיד לכם, קשר מהסרטים.
וגם גברי מזור, מנהלה האישי של ירדנה, היה חבר מאוד טוב של פרח
המוכשרת והמסורה, וכשהוא עבר ניתוח בגבו והיה מאושפז בבית־החולים
היא דאגה לבקרו ולסעוד אותו, כיאה לחברה טובה.
והנה רצה הגורל, ואמה של המעצבת הזאת חלתה במחלה קשה ונפטרה,
לפני זמן קצר, בשנת ה־ 60 לחייה. אתם יכולים לתאר לעצמכם את גודל
האסון שפקד את המעצבת, הידועה כבחורה רגישה ביותר.
מובן שלשיבעה הגיעו כל החברים והחברות של פרח ראובן, ויש לה
הרבה כאלה. ומי לא באי לא, את זה גם אני לא ניחשתי. הזמרת ירדנה ארזי
ומנהלה האישי, גברי מזור. במשך ימי־השיבעה הם לא מצאו זמן לבוא לנחם
את חברתם הקרובה פרח ראובן.
המעצבת היתה פגועה עד עמקי נשמתה, אך לא הגיבה. אני לא יכולתי
להתאפק ודרינג־דרנגתי לה.
״שלום פרח, זאת המרחלת. תגידי, איך היחסים שלך עם ירדנה ארזי
אחרי מה שקרה?״
״למה את מתכוונת?״
״אני מתכוונת לכך שהיא לא באה לשיבעה אחרי פטירת אמך.״
״אני לא מוכנה לדבר על מה שקרה ביני לירדנה. זה לא עניין לעיתונות.״

הכו
שיות
מתהזזות
זה היה ללא ספק אחד מסיפורי האהבה המיוחדים
־ביותר שקרו בארץ הזאת, תאמינו לי.
כשסיפרו לי על בני־הזוג, לא האמנתי, עד
שראיתי אותם במו עיניי.
טוב, אז מדובר באיש-העסקים נעמן שקול־ניק,
דמות ידועה בחוגי הכלכלה והכספים בתל־אביב,
אלמן בשנות ה־ 50 המאוחרות של חייו,

בחיים שלי שמעתי כבר על הרבה עיסוקים
ופרנסות משונות. כבר קראתי על ישראלים המסתובבים
להם ברחבי־עולם ועושים כסף מכל מיני
דברים שונים ומשונים, מוכרים ציורים ותיקים
ביפאן, עוסקים בזנות ובסחר בסמים באירופה,
מוכרים ידע חקלאי או משמשים כשומרי־ראש
ושכירי־חרב. אבל תאמינו לי, כששמעתי את סי•
פור־חייו של רני אורון באמת הסתקרנתי.
אז אולי כדאי להתחיל מהסוף. רני אורון בן
ה־ 36 מתחתן בחוד שהקרוב עם פילים גלזר,
מומחית לענייני־בישול־טיבעוני־וצימחוני ובעלת
בית־ספר בתחום הזה. פיליס גלזר גם מוכרת
כשחקנית לעת־מצוא, והיא שיחקה בסרט הישראלי
הינשוף.
עכשיו הבה נחזור לרני אורון. הגבר הזה היה
בעל בתי־קולנוע בלסוטו שבאפריקה. אני בטוחה
ש־* 97 מתושבי ישראל לא שמעו בעבר על
קיומה של הארץ הזאת.

ירדנה ארזי
,מה שקרה ביני ובין ירדנה, זה לא עניין לעיתונות!׳

שאוהב לחיות וליהנות מהחיים.
עד כאן הכל נשמע בנאלי.
ומי העלמה שניהלה את הרומאן עימו? הילרי
סרג׳נט, הזמרת הכושית שהגיעה מטרינידד.
אז בטח אתם רוצים לדעת למה היא הגיעה
לישראל? הסיבה לכך היא שדודה הוא הזמר
הפופולרי וין קרדינל, שהוא כבר יותר ישראלי
מהרבה ישראלים שנולדו פה.

צצות כל מיני שמועות על נסיבות היעלמותה.
אני בטוחה שהיא מבלה אי־שם.
לאילתים נדמה לפעמים שמי שטס לתל־אביב
נוסע למעשה לחו״ל. אבל אני יכולה לנחם אתכם
בגדול: מישהו חשוב בעסקי־השעשועים סיפר לי
שהזמרת הכושית שירלי בייסי אמורה להגיע
לסיבוב־הופעות בארץ. אז אתם רואים — מתקזזים
איכשהו.

פילים גלזר
להכין את הציקי
במשך 12 שנה הוא התגורר במסרו, בירת לסוטו,
וכעת הוא חזר ארצה.
רני אורון הוא אחיו של גדי אורון, המפיק
של שלמה ארצי. אז יאללה חברה, להכין את
הצ׳קים.
אז השבוע, באחת החתונות הגדולות, ראיתי
אותו רוקד צמוד לחברה הנוכחית שלו, וכפי
שאתם רואים בצילום אין זאת אלא דיילת חברת־התעופה
פאך אמר־קן, שני הבלר, שבזמנה הפנוי
היא גם מדגמנת.

הילרי סרג׳נט ווין קרדינל

פטתשה האריס
סבלה אי־שם

הילרי ונעמן, ששנים רבות מפרידות ביניהם,
הכירו זה את זה באמצעות חברים משותפים, והיו
לזוג פופולרי בתל־אביב.
הרומאן ביניהם נמשך חודשיים תמימים, והנהשמעתי שבשבוע שעבר היא עזבה את הארץ
וחזרה לארצה. נעמן שקולניק ערך לה מסיבת־פרידה,
אך לפי מה ששמעתי והבנתי ממערכת־היחסים
בין השניים, המילה האחרונה עדיין לא
נאמרה, ואנחנו צפויים לבשורות.
אני, למשל, הייתי מציעה לשקולניק שייסע
לאיזה טיול נחמד לטרינידד, שם הוא יהיה בוודאי
אטרקציה, כמו שהילרי סרג׳נט היתה בארץ.
דרך אגב, הילרי סרג׳נט היא זמרת פופולרית
ביותר בארצה, והיא מכונה ״טינה טרנר של
טרינידד.״
זמרת שחומת־עור נוספת שעזבה אותנו, כך
שמעתי, היא פטרישיה האריס היפהפיה,
שהתגוררה באילת ושהופיעה שם בכל בתי־המלון
והמועדונים, והפכה רמות חברתית אהודה. באחד
הימים פשוט לא ראו אותה עוד, וכבר החלו מתרו־

קו רנו ת
יש בתל־אביב עורך־דין אחר צעיר בשם תן
נעים, שהדבר שהוא הבי שונא בעולם זה עשן
וסיגריות. אך הוא מאוד אוהב את עבודתו ואת
הנשים שבחייו.
נעים מיודד עם קבוצה של עורכי־דין, העובדים
במישרדו של רם כספי, ואולי גם הוא עובד

רון נעים ושני הבלר
צילום בעיתון
מסתבר שהבלר קודמה במיקצועה החדש, והיא
גם עוסקת בהדרכה.
בעבר הלא־רחוק היא היתה חברתו של ראובן
שביט, שגם הוא דוגמן והעוסק גם במכירת
אופנה. הם היו ביחד ארבע שנים, ופתאום הכל
נגמר.
אז כשראיתי אותם יחד וביקשתי מהם שיצטל־מו,
היא הגיבה בביישנות ואמרה שהיא מעדיפה
שלא, ואז היא פנתה לחבר שלה ושאלה אותו
במבט מבריש אם הוא מסכים להצטלם ביריעה
שזה יופיע בעיתון. וכשהוא ענה בחיוב, היא פשוט
קרנה. ואת זה רואים בצילום.

עם כו העוו! המי שקפת בדיר ה שמסור
לאשכנזיות

ישנם גברים המתגרשים, והעושים לעצמם
חגיגה במשך כמה שנים, עם המון התפרפרויות
מפלירט לפלירט, כדי לפצות את עצמם על מה
שהפסידו — או שנדמה להם שהפסידו — כאשר
היו נשואים.
אחד שלא שייר לקטגוריה הזאת הוא הד״ר
דויד עזריה, מומחה לרפואה הומיאופאתית.
הדוקטור הסימפאטי, בן וד ,43 התגרש לפני שנה
וחצי וסיים תקופה בחייו.שהייתה בסדר גמור, עד
שהפכה להיות מאוד לא־בסדר ׳,כפי שהוא אומר.
הוא ממוצא ספרדי. האקסית היתה אשכנזיה,
וכמעט כל דבר בחיי היום־יום גרר ויכוחים מרים.
הוא רצה לשמור על בית כשר, היא שמה במקרר
בשר־חזיר, וכן הלאה.
ימים אחדים אחרי גירושיו, עוד לפני שהספיק
להרגיש את עצמו בודד, הוא פגש את האשה
מיספר .2הד״ר עזריה לא היה צריך להתאמץ
יותר מדי כדי למצוא אותה — היא הגיעה אליו
למירפאה, אחרי ששמעה שהוא מחפש מתרגם
מצרפתית עבור הירחון שאותו הוא מוציא לאור,
וז״ם יפים, בנושאי בריאות ואסתטיקה.
כאשר דניאלה — זה שמה של המתרגמת
— נכנסה למישרדו, הוא חשב שהיא פציינטית,
והתחיל לשאול אותה את השאלות השיגרתיות:
שם, גיל. ברגע שהוא שמע שהיא מרגישה טוב,
ששים חיים
ורהיטים
יש בארץ — או יותר נכון בארץ ובחרל —
שתי מישפחות בעלות אותו השם. לשני הגברים
קוראים מרדכי דרורי, לשתי הנשים קוראים
שולמית דרורי, ולשני הבנים קוראים אלון
מרדכי דרורי היה דיפלומט ישראלי, שהתגורר
בפאריס עם אשתו שולמית ובנו אלון. בפאריס

קראו עירית למור, והיא גתבה על ענייני־תרניח. לעידית הזאת,
שהיא בחורה גחמדה וחתיכה, יעי חגר, אך היא מתגוררת בדירה
יחד עם שותפה.
בשבוע שעבר אסרה לה שותפתה־לדירה שאחד הגברים המתמ רדים
בבניין שממול נוהג לעפות בה נמישקפת.
כשנכחה ליצור לדעת שהדבר באמת נכוו, היא כעסה מאוד*
מאוד, כי היא לא אוהבת שמציצים לה, ונורא הרגיז אותה שיש לה
שכן כזה לא-תרבותי.
בקיעור, הבחורה הזאת לא חשבה פעמיים וסילפנה למישסרה
ושיפרה לה מה קרה לה. אז השוטרת האדיבה שענתה לה השבירה
לה שזאת אינה עבירה לעפות במישקפת, אבל היא מוכנה לשלוח
שוטר לשכן השורד כדי לגדר את כוומתיו, ואולי גם להזהיר אותו.
ואכן, בעבור כמה שעות הגיע השוטר, והשניים -העיתונאית
ונעיג־החוק -העפילו לדירתו של השכו־בעל׳המישקפת.
תודה, והיא באה אליו מסיבה אחרת, הוא התחיל
להסתכל בה לא כרופא בחולה, וראה שהיא בעצם
יפה, עדינה וצעירה 30 ומה שהפך מאוד חשוב
לו, אחרי כישלון נישואיו: היא ממוצא ספרדי.
הרומאן החל באותו רגע, ובשבוע שעבר הם
התחתנו, .עכשיו, עם כל הכבוד לאשכנזיות, אני

מנינה סלע היא דמות תל־אביבית מוכרת
למדי, מאותן האוהבות לבלות, והעושות זאת
כשהן לבושות בשמלות הכי־אלגנסיות ועם
מקסימום טיפוח. היא גרושה בלי, בת ,39
בלונדית קצוצה, ומהצד של הפרנסה היא מלמדת
בתיכון לשון וקריאה מהירה.
היא ודתה איזה זמן לבד. יותר מדי זמן מכפי
שהיא מאחלת לעצמה. אבל עכשיו היא כבר לא.
דרד ידידים משותפים, שידעו את הטעם שלה,

קצת נשו

פגשה את הד׳׳ר יורם שטיינברג, בן־גילה,
גבוה ונאה, מומחה לחקר־דם, שהגיע באחרונה
לארץ, אחרי שהות של שנים אחדות בארצות־הברית.
הכל
טוב ויפה, והשניים מבלים הרבה ביחד.
אבל יש בעיה קטנה: הדוקטור הוא קצת נשוי,
ואשתו עדיין באמריקה, עם שני ילדיהם. פנינה,
בכל אופן, מקווה שהכל יסתדר לטובתה, בסופו
של דבר, ובינתיים היא נהנית מתשומת־לב

דויד עזריה
.אין יותר ם ילחמ1תולא
צריך להסביר כל הזמן איזה אוכל אני אוהב,
או איר אני אוהב להעביר את השבתות והחגים,״
אומר הד״ר עזריה. ,עכשיו הכל ברור, אין יותר
מילחמות.״
אחרי ששמעתי על יופיה של הכלה, ביקשתי
מהדוקטור תמונה שלה. מצירו זה היה בסדר גמור.
אבל היא, צנועה שכמותה, לא הסכימה.

הד״ר דרס שטיינברג ופנינה סלע

אי־הבנה
נוראה

היא. עשתה עליה־ וה1א מעצב רהיטים

הוא הכיר את הדוברת של הנשיא סרנסואה
מיטראן. הוא התגרש מאשתו שולמית והתחתן
עם הדוברת, וכעת הוא מכהן כשגריר ישראל
באיטליה.
מרדכי דרורי השני כיהן כנציג התעשיה
האזוירית בבריסל, ושנים אחדות לאחר מכן שב
ארצה עם בני מישפחתו.
כמשך כל שנות כהונתו של הדיפלומט ושל
נציג התעשיה האוזירית היו טעויות ובילבולים
לגבי הדואר הפרטי של בני מישפחות דרורי,
והכל כבר התייחסו לעניין בבדיחות־דעת.
לפני כמה חודשים הכיר אלון דרורי, בנו של
מרדכי דרורי נציג התעשיה האחירית לשעבר,

שלצידו מחליפה עבעים, ותגובותיה לא היו דומות לתגובותיה כמה
דקות קודם לכן. היא פשוש זיהתה את המציצן כאחד הכתבים
הבכירים ביותר בעיתונות, כתב העושק בדברים מאוד עמוקים
ומשובבים. היא גם ידעה כי בעבר הרחוק יותר הם היו נפגשים
כקולגות ב א חת ממערכות העיתונים.
לאחר שהיא עבדה את ההלם הראשון, היא נכנשה לדירה, בחב רתו
של השוטר, כמובן, ושם ראו השניים אוסף גדול של מישקפות,
שדרכן אפשר לצפות גם בנשים המתפשטות מעבד לקו הירוק,
העיתוגאי-הסעיען השקיע הרבה כסף וזמן בתחביב חזה.
השוטר עשה לו נו-נו-נו, והזהיר אותו שלא יציק לעיתונאית
המושכת, ולינוד חזרה הביתה, המומה ממה שראו עיניה.
אם התנהגותה באחרונה היתה קעת מוזרה, תשלחו לה. היא
פשוט בטראומה מהעניין.

את ויויאן קרדומה, בת לאם ישראלית בשם
רינה ירוחם ואב פיליפיני, וילמור קרדוימה,
ששירת בארץ בדיפלומט מטעם ארצו. ב־1967
התחתנו הדיפלומט והאשה באי קפריסין, ואחרי
שחיו בארץ חמש שנים הם עקרו לפיליפינים.
ויויאן התגוררה עם הוריה בפיליפינים, ולפני
שלוש שנים היא,עשתה עליה״ וכעת היא לומדת
מדעי־המדינה באוניברסיטת תל־אביב. אלון דרורי,
בן־זוגה של ויויאן, גמר את בית־הספר בצלאל
בירושלים, וכיום הוא מעצב רהיטים בסיגנון
איטלקי מינימליסטי, אולי בהשפעה חברתו
האקזוטית. בינתיים, כיאה לזוג־צעירים בגילם,
הם עושים חיים ורהיטים.

שד אין ל 1ודתות1י 1ת
גדולה מהרגיל, מזו שיכול לתת רופא למישהי,
מכיוון שיורם, שהתחיל לעבוד בבית־החולים
קפלן, עדיין לא קיבל את לוח־התורנויות שלו.

אמרתי לכם שיהיו התפתחויות חדשות בעניין
המכונית — שעליה סיפרתי לכם בשבוע שעבר
— של דנה וכסלר, מלכת־יופי ודוגמנית,
הנשואה כיום לאיש־העסקים הצעיר איציק
ססקטור. אז מסתבר שחלק גדול מהעניין מקורו
באי־הבגה בין שני הידידים המעורבים בפרשה:
האחד מומי תוסיה־כהן והאחר איציק ספק־טור.
מסתבר אחרי בירור מעמיק ששני הצדדים
חוזרים בהם, בגלל אי־הנעימות שגרמה התקרית
הזאת ביניהם. איציק ספקטור טוען שהוא סיפר
למומי תוסיה־כהן על מצב הרכב, ואילו מומי
טוען שהוא לא הבין את הדברים כפי שנאמרו לו.
גם לגבי הכסף הגירסה השתנתה. מסתבר
שאיציק ספקטור השאיר אצל מזכירתו צ׳ק בגובה
הסכום שקיבל ממומי, אך מאחר ונסע לחו״ל
בענייני־עסקיו לא מיהרה מזכירתו להעביר את
הכסף למומי תוסיה־כהן. וזה חשב שספקטור,
ידידו, אינו מוכן להחזיר לו את הכסף.
ידיד קרוב שלי, שמקורב לבני־הזוג ספקטור,
פגש בהם במסיבה ושאל אותם לגבי הפרשה,
וידיד זה מספר שספקטור אמר לו את הדברים
המן ים. :לא היו דברים מעולם! לא ניסיתי לרמות
את מומי, כי היום, בעידן של מכוני־בדיקת־רכב,
אף אחד לא לוקח סיכון כזה מכיוץ שרמאות
מהסוג הזה קל לגלות בבדיקה ראשונה.

ת ה ובסלר ואיציק ססקטור
הציק היה אצל המזכירה
.נפגעתי מהפרשה, כי שמי הוכתם על לא עוול
בכפי. אני מוכר בחברה כאדם ישר, ואני מצטער
שככה התגלגלו העניינים!״
ומה אומר על הפרשה מומי תוסיה־כהן?
.אני מצטער שהסיפור הזה, שמקורו באי־הב־נה,
הגיע לעיתונות.״

הכדורגלן והיפהפיה
שמעתי שאחד מכוכבי המועל ת ל׳ א בי ב, נשוי ואב, משתובב לו בזמן האחרון
בתדירות נבוהה בבל מיני פאבים ומועדונים, בחברתה הקבועה של צעידה יכ ה.
אומדיס לי שהכדודגלן, שהתחתן בגיל צעיר, לא עושה חשבון לאשתו ואינו מנשה
להשתיר את חיי־הלילה שלו. אבל לא ממני היא תשמע את הבשורות הלא־נעימות האלה.

ח דו ובירוסוביה משה קרוי חזו לאוץ אחו׳ ם שנה, ובמ תיאורה
חדשה ער מהות השלם והיקום. רו ב ה עומד היקום ער מילחמה בין בני־אוו
לבני־חושה שתביא לניצוץ נווו־האוץ רבני סור המאה המנחית
ץץה הקשר בין רעש-האדמה
* ) בארמניה שבברית-המועצות
לבין הרכבת הקואליציה בישראל
ועלייתו של המיפלגות הדתיות!
האם יש קשר בין שני הדברים!
האם זו מיקריות שהם מתרחשים
באותה התקופה!
הד״ר משה קרוי מאמץ שיש
קשר, ושהתרחשותם אינה מיק״
רית, אלא קשורה למערכת כלל״
עולמית של תופעות, שמטרתן
וסופן אחד, קבוע וידוע מראש.
אין זו הפעם הראשונה שהד״ר
קרוי מפתח תיאוריה פילוסופית.
אין זו הפעם הראשונה שהד״ר
קרוי משמש פה לתיאוריות פילו סופיות
בלתי־מקובלות, מרחי־קות״לכת
בעומקו ומעוררות עניין,
אהדה ודחייה.
ב״ 197$נהה אחרי תורתה של
הסופרת איין ראנד, כפי שבאה
לידי ביטוי בסיפרה ״כמעיין המת גבר״
.הוא אימץ אז את תיאוריית
ה״אובייקסיביזם״ שלה, ופיתח
אותה. הוא עורר סערה בחוגים
מסויימים בציבור, כאשר הסיף אז
לאגואיזם צרוף, שבמיסגרתו הת נגד
לשרות בצבא ולתשלום־מי-

סים והטיף להפרת חוקים בכל
התחומים.
ב 197$-עזב קרוי את הארץ
והיגר עם מישפחתו לאוסטרליה.
הוא הסביר זאת בראיון עיתונאי:
״האידיאולוגיה שאני מציג סותרת
את ערכי-היסוד של המישסר בא רץ,
המושתת על סוציאליזם וציו נות,
מכיוון שאני חושב שהציונות
היא גזענית והסוציאליזם הוא
מישטר מושחת.
״הריני אדם שלא ישרת בצבא
בלי איום רובה, לא אתרום דבר
למדינה, לא אלן כצאן לטבח -
ולא אעשה את כל הדברים שהמדינה
בנויה עליהם ואסיף נגדם...
״אני אדם לוחם. אני חי ברמה
של רעיונות. זה טיפשי להניח
פצצות ולנהוג באלימות ...האנשים
השולטים בעמים ובתרבות הם ה פילוסופים.
אני זקוק למקום שבו
לא יופרעו מחשבותי על-ידי ש-
רות-מילואים וחאלסורות, כדי שאוכל
לחיות בשקט...
״אני עוזב את המדינה הזאת
משום שהיא אינה מעניינת אותי.
המדינה הזאת לא תתקיים בעוד
שנתיים. העולם מעניין אותי. אני
איני יכול לחיות בעולם שאינו צו דק.
וצדק פירושו שאוכל להתקיים
בלי ללכת לצבא ובלי שיפריעו לי,
ובלי שידרשו ממני רישיון לעבור
ממדינה למדינה, ובלי שבכל עיס-
קה ביני לבין אדם אחר יבוא צד
שלישי ויגזול את הכסף. אני רוצה
עולם קפיטליסטי מובהק...״

י — 36

משלם מס־ערר־מוסף, ועוד דברים
דומים.

• מתי היית בארץ בטעם
האחרונה?
כשעזבתי בפברואר ,1975 מאז לא
באתי לביקור.

• מדוע לא באת?
למה כן?

• אז מדוע באת עכשיו?
כי יש מושגים שאני רוצה לשתף
אותם עם אנשים חושבים, שאני מאמין
שזה יעזור להם להבין את מצבם.

• ,וז ה נוגע באופן ססצים י
לישראל?
גם, וגם למצב הגלובלי הכללי.
מתח העדות במדינה הוא בעל משמעות
יותר רחבה בהקשר למצב הפלנטה.

עקבת אחרי מה שקורה
פה בארץ בשנים האלה?
החדשות בטלוויזיה האוסטרלית
מראות את האינתיפאדה בכל יום.

• קראת שם עיתונים ישראליים?

חוץ מגיליונות השלם הזה,
שבהם הייתי מעורב, כלומר שבהם

חמש שנים אחר-כך, ב־,1980
פירסם קרוי ספר ״הוכחות לוגיות
בדבר קיומה של הנשמה״ .הספר
נכתב במקור באנגלית ותורגם לעברית.
בסיפרו החדש קבע, כי הנשמה
היא ישות רוחנית עצמאית
ונצחית, הקיימת בגילגולים שו נים.
הנשמה המפיחה אנרגיה בחו

היא המפעילה את הגוף, וה עולם
התחיל להתקיים לפני פרק
זמן מוגבל, והקיום הראשוני היה
קיומה של ישות רוחנית. ישות זו
היא שיצרה את החומר, החלל
והזמן, ובראה את היקום.
חמש שנים לפני שעזב קרוי את
ישראל נישא לגאולה (״ניני״),
שנסעה איתו לאוסטרליה. לזוג
נולדה בת, סלילה, שהיא היום בת
16 ומתגוררת גם היא באוסטרליה.
בנובמבר 1986 הגיש קרוי בקשה
לקבלת גס בבית״המישפס.
הבקשה אושרה במאי .1987
במהלך כל אותם חודשים ארוכים
התנהלו מישפטים בין בני־

לא עליתי, ואני גם לא תושב חוזר.

ענת סרגוסט׳
הזוג, בעיקר בגלל דרישתה של
גאולה לקחת את הבת סלילה
לחזקתה. בית״המישפט קבע ש הילדה
תישאר עם אביה.
בפברואר 1988 נורתה גאולה
למוות במלבורן, אוסטרליה. ירה
בה מייקל, חתנה של הבת.
באותה תקופה הסעיר סיפור
הזוג קרוי את העיתונות היש ראלית.
הכתבות על אהבתם, ני שואיהם
ודרכם לוו בשמועות
שונות ומשונות על תורות מיסטיות,
גירושי־שדים, פארא״פסי-
כולוגיה, כתות מוזרות ורמזים מר-
חיקי-לכת, כיד הדימיון הטובה
של הכותב ושל הקורא.
קרוי ( )91 נמצא בימים אלה ב ארץ,
ובפיו תורה חדשה־ישנה על
ההרס הצפוי לעולם בעתיד הקרוב.
הוא החליף את מישקפי-
הראייה העבות שלו בעדשות-מגע.
פגשתי אותו בבית־אמו שב מרכז
תל-אביב, כשהוא נמצא ב חיפושים
קדחתניים אחרי דירה.
ניהלנו שיחה של שלוש שעות,
שיכלה להימשך עוד שעות ארוכות.
הוא מדבר עברית רהוטה,
המתובלת, מדי פעם, באנגלית,
כששאיפתו היא להגיע לדיוק מי י׳

• עלית לארץ?

• אתה לא רוצה לעלות?

לא. אני גם לא אזרח ישראלי מאז
.1980ב־ 1978 קיבלתי את האזרחות
האוסטרלית, וב־ 1980 שיחרר אותי
שר־הפנים מן האזרחות הישראלית
שלי, על־פי בקשתי.

• אתה לא מצטער שווי
כתבתי
או שכתבו עלי.

• זאת אומרת שלא ידעת
פרטים על מה שקורה כאן?
אתה לא יודע, למשל, מה ההבדל
בין אגודת-ישראל ל־ש״ם?

פרטים אני לא יודע, אבל
רכילות מסוג זה הספקתי לשמוע
כשחזרתי.

•ואתה מתעניין בדברים
מסוג זה?
לא במיוחד. אלה ואלה בני־חושו,
כפי שהסברתי במאמרי בהשלם הזה

• ואיד נראית המדינה בעיניך
אחרי כל־כך הרבה שנים
שלא ביקרת פה?
תרת על האזרחות הישראלית
שלך?
לא. ויתרתי מתוך ידיעה שזה יתן לי
יתרונות לא להיות אזרח, כשאבוא הנה
לביקור.

• לא יכול להיות מצב שבו
תבוא לחיות באן?
לא, לבקר בלבד.

• ויתרת על האזרחות הישראלית
כדי שלא יקראו לך
למילואים כשתבוא?
זה היה המניע העיקרי. אבל יש לזה
יתרונות נוספים. למשל אני יכול
לפתוח כאן חשבון מטבע זר, אני לא

לא יותר טוב מכפי שהיתה כשעזבתי.
נראה לי שכיום יותר אזרחים
ישראליים שותפים לפרוגנוזה שנתתי
ב־.1975

• א ז אמרת שהמדינה לא
תחזיק מעמד יותר משנתיים.
שום נביא לא יכול שלא לטעות.

• אתה חושב שאתה נביא?
יכול להיות, אם את רוצה.
בימים האחרונים שוחחתי עם כמה
אנשים. שוחחתי עם נהג־מונית, למשל,
מן הטרנספריסטים, שאמר שאילו היה
יכול היה יורה בשריד ובכל השמאלנים,
ושהוא לא רוצה ערבים במרינה,
ושצריך לעשות טרנספר.
שוחחתי גם עם בחורה ישראלית,

אשכנזית, שיש לה מה להפסיד, שלא
רוצה שילדיה ילכו לצבא, והמתפללת
שתהיה מדינה פלסטינית.
אבל שניהם הסכימו בדבר אחד.
שניהם אמרו שתהיה פה קטסטרופה
ושאילו יכלו, היו בורחים מפה מהר.

• ובמה זה שונה ממה שהיה
פה ב־5ד ,19 כשעזבת?
אנשים לא ראו אז שלמערכת־הנד
תחים, שהמדינה מ די ה עליה, אין
פיתרון.

• ואתה ראית את זה אז?

אני ראיתי את זה. וחשבתי שהתהליך
יקרה יותר מהר. לא הבאתי
בחשבון את הפוטנציאל הגרעיני
הישראלי, והיום כולם יודעים עליו. אז
ידעו את זה רק בחו״ל, כי בארץ
הצנזורה דאגה שלא יידעו.
לא הבאתי בחשבון אפשרויות כלכליות
של ייצור ומכירת נשק מתוחכם,
דבר שייצב את הכלכלה הישראלית.

״שואל היא
נקווח־התכואצות
פדנטרית, חבית
אמושריפה׳׳
ושני הדברים מנעו מן המישוואה
להתפוצץ.
המתח הפנימי בציבור, בייחוד בין
אשכנזים וספרדים, נראה מאוד אינטנסיבי.

אתה חושב שהפיצוץ
יהיה על הרקע הזה?

פנימית, זה יכול לעודד אותן לצאת
להתקפה נגד ישראל, ואז ישראל תענה
בהתקפה גרעינית. ולזה יש השלכות
גיאולוגיות.
ויש תופעות אחרות. אנחנו לא די
מודעים לתופעת הינמסות הקטבים.
וזה ייצור בעתיד עלייה של פני־הים.
הכלכלה העולמית תלויה גם היא
על בלימה.

• אז אתה אומר שהפיצוץ
הוא בלתי-נמנע?
הפלנטה בנויה על שיווי־מישקל
מאוד עדין. אבל בגלל התלות הכלכלית
של כל המדינות אלה באלה,
פיצוץ אחד מאסיבי במקום אחד יביא
לתגובת־שרשרת, ואז כל המאזנים
יופרו. כך שלמעשה ישראל היא חבית־שריפה
פלנטרית. פיצוץ בישראל יכול
להביא לפיצוץ הפלנטה. ברור לי
שהתהליכים הם בלתי־נמנעים.

• אבל במו שאתה תיארת
את התסריט, הפיצוץ יכול להימנע
אם, למשל, תהיה בישראל
ממשלת-שמאל.
אבל זה בלתי־אפשרי, אין להם ה־מיספרים
הדרושים כדי להקים ממשלה.
וגם אם כן, מה יהיה עם ההתנחלויות?
הם יעזבו? יוציאו אותם? הם
הרי פנאטים, הם יילחמו נגד הצבא
הישראלי.

קרוי עם הוריו
.בניל 16 הייתי סלא סבל. ראיתי שסלם מסביב נוסתדרים...־

• אבל אז הערבים לא
יתקיפו.
הם לא יצטרכו, כי תהיה פה מילחמה
פנימית. חוץ מזה, ישנם קיצונים בעולם
הערבי שיכולים לנצל מצב כזה ולהתקיף
את ישראל.
קשה לי לראות איך המצב ניתן
למניעה, בעיקר כשלשמאל אין הרוב
הדרוש. והמצב הדמוגרפי מגדיל את
הימין ומקטין את השמאל.

יש כל-כך הרבה מתחים, שאי־אפשר

• אתה לא יכול לראות מצב
לדעת מה יקרה קודם. בסוף אחד מהם
שארצות-הברית לוחצת עליפול.
ובהקשר הפלנטרי, ישראל היא ישראל להגיע לפיתרון עם הפלסטינים?
נקודודהתפוצצות
פלנטרית.
לא, אני לא רואה מצב כזה. הלובי
• ואתה מאמץ שהפיצוץ
היהודי בארצות־הברית הוא אדיר. וההפלנטרי
יקרה קודם בישראל?
ארמניה היא, לכאורה, דבר בלתי־צפוי.
אבל אנחנו נמצאים בפלנטה שהולכת
להיות מושמדת. לפלנטה אין
סיכוי.

• אתה מאמץ שהפיצוץ
יהיה פיסי?

יש מערכת קשרים סמויים בין
מאורעות שלכאורה אינם קשורים זה
בזה.

עוצמה הצבאית הישראלית מספקת,
כדי שהאמריקאים לא ילחצו על ישראל
לעשות שום דבר בכוח.
לישראל יש היום טילים גרעיניים
המכוונים לכל בירה בעולם.
ידוע היום שישראל הודיעה באופן
אולטימאטיבי לכל המעצמות בעולם
שהיא תתקוף כל מי שינסה לפגוע בה.

קרוי השבוע
.צריך להימנע מאמ1צי 1ת׳...

•למ של?

ארמניה זו הדוגמה האחרונה. היו שם
מתחים אתניים ופוליטיים חזקים. גם
בסודאן היו מתחים פוליטיים, ואחר־כך
באו השיטפונות. יש עוד דוגמות כאלה
בעולם.

• זאת אומרת שזה לא מיקרה
שזה קרה דווקא שם?
לא. והיו עוד מיקרים שבהם היה
צירוף של מתחים פוליטייק ואסונות־טבע.
הפלנטה איננה סידרת מערכות
בלתי־תלויות, שאין קשר סביבתי
בי ניהן. זו מערכת אנרגטית אחת, ולכן
האסונות אינם בלתי־תלויים. הם חלק
מדפוס של מאורעות.

•ואפשר לצפות את הדברים?

אי־אפשר לצפות. תחשבי על
בלון מלא אוויר, שיש עליו לחצים בכל
הכיוונים. הוא יתפוצץ בסוף, אבל אי-
אפשר לדעת איפה.
אני יכול לתאר תסריט אפשרי: יש
ממשלה רחבה, שתתפרק אחרי חצי
שנה בגלל לחצים בלתי־נמנעים. אז
תקום ממשלה צרה של הימין, כי לשמאל
אין די קולות כדי להקים ממשלה
צרה משלו. ותתחיל הקצנה ביחס
לפלסטינים, יתחילו לעשות טרנספר,
או משהו דומה, ואז מישהו בעולם
הערבי יחליט שהוא מוכן לצאת
להתקפה מאסיבית על ישראל, וזו
יכולה להיות, למשל, התקפה כימית.
ואז התגובה הישראלית תהיה התקפה
גרעינית.
אפשרות אחרת היא שיהיו מתחים
שיגרמו כאן למילחמת־אזרחים, ואז,
אם מדינות־ערב יראו שיש מילחמה

• אז אם זה המצב, מדוע
אתה חי באוסטרליה, ולא פה?
יותר־ נוח למות באוסטרליה. זה
המקום האחרון שייפגע מהתפוצצויות
גרעיניות ומרעב מאסיבי. קרינה רדיד
אקטיבית תגיע לאוסטרליה אחרי חצי
שנה לפחות.

• בגלל זה הלכת לשם?
כן, זה היה אחד השיקולים. חשבתי,
ואני עדיין חושב, שאוסטרליה היא המקום
הבטוח ביותר בעולם. חוץ מזה

נכון. היום אני חושב שהקפיטליזם
והסוציאליזם הם רעים שניהם. ואם
אתה רוצה לחיות חיים שקטים, אוסטרליה
זה המקום.

• ואתה חי חיים שקטים?

לא במיוחד, כי היו לי בעיות אישיות
מאסיביות בשנתיים האחרונות.

• וחוץ מזה?

כן, מה כבר יכול להיות באוסטרליה?

זה לא משעמם?

מדיניות לא משפיעה עליך
כפרט.
אבל זה כמו מזג־האוויר, כי אין לי
מה לעשות ביחס לזה. כל הפלנטה היא
ביטוי לכוחות אנרגטיים שנלחמים זה
בזה. היטלר היה מכשיר לביטוייה של
אנרגיה, הוא לא היה מקור האנרגיה.

• י ש לך חברים באוסטרליה?

החיים
שלי באופן יסודי ממוקדים
בפנייה פנימה.

.אנחנו מוצאים
ננרנטה שהומת
והיות מושמות
עז סוד המאה״
שבאוסטרליה אין מילואים.

• גם בארצות־הברית אץ.
נכון, אבל ארצות־הברית הורסת את
האנשים. השיטה הקפיטליסטית הורסת.
מנגנון־החיסול האמריקאי הוא
כזה: אם אינך בעל־יוזמה, אתה נכשל
מייד וגווע ברעב. אם אתה מצליח, ויש
ביקוש לרעיון שלך, אתה לא יכול לספק
את הביקוש, ואז אתה לוקח אשראי,
ואז נותן־האשראי הופך למעשה
להיות הבעלים של המיפעל, ו3על־המניות
העיקרי שלו, ואז האדם למעשה
מחוסל. אנשים נהרסים בגלל השיטה
הקפיטליסטית.

• בעבר היית חסיד השיטה
הקפיטליסטית.
,—.וו ׳ 111.111

שיש לו רלוונטיות לכל אדם, והעברת
המידע מבחינתי היא בעלת חשיבות
גדולה.

• עצם העברת המידע תשנה?

אינפורמציה היא אנרגיה, היא
כוח, וההיסטוריה האנושית מוכיחה
זאת שוב ושוב. באמת יש עוצמה, והיא
לא פסיכולוגית ולא מוסרית, היא
עוצמה אנרגטית. יש מאחורי האמת
כוח, וכשהוא בא לידי ביטוי, הוא בא
לידי מגע עם מערכות־שקר, זה הורס
אותה.

• אבל לא דרושים לך גירויים
חיצוניים?

• מהי האינפורמציה ש־
באת למסור?

לא. להיפך, הגירויים מסיחים את
הדעת.

מטפיסית. סיכמתי אותה בשני
המאמרים שכתבתי בהשלם הזה, על
מילחמת בני־אור בבני־חושך. באופן
מהותי יש שני סוגים של בני־אדם: בני־חושך
ובני־אור. הסוגים האלה מתחלקים
לתת־סוגים.
בני־החושך מתחלקים לזומבים,
שהם האדם המצוי, שאני מטיל ספק אם
יש לו בכלל תודעה, והדמונים —
השדים, שהם מרעים במזיד ובכוונה.
מהותם להרע, והיא מונעת על־ידי
שינאה, קינאה, שתלטנות, הרסנות
ושינאה עמוקה לכל דבר שהוא יצירתי,
אמיתי, מקורי, עדין, בלתי־תלוי. כל
דבר שיש בו אור. אלה הם בדרך־כלל
מנהלי־המדיניות, בעלי״המיפעלים, האנשים
הנמצאים בעמדות־כוח. הם
שולטים בפלנטה. הם מביימים ביניהם
מילחמות. הסיכסוכים מבויימים.

• הסתכלות פנימה לא באה
כתוצאה מדברים חיצוניים?

תתפלאי איזה מעמקים אדם מגלה
כשהוא מתנתק מהחוץ.

• אז אתה יושב באוסטרליה
ומנבא נבואות-זעם על פוך
העולם?
לא. כמה זמן אפשר לעשות את זה?
הנבואות נגמרות בסוף. פנייה פנימה זו
חווייה מדיטטיבית.

• אתה עושה מדיטציה?
כן, ודאי.

• לפי איזו שיטה?

שום שיטה. מדיטציה זה דבר טיבעי.
הרבה ילדים עושים מדיטציה מלידה.
התהליך הוא טיבעי. החברה מנסה
למנוע את תהליך־המדיטציה, לנתק
את התודעה מהמרכז ולחזק אותה.
כמעט כל הדברים שבאים מבחוץ הם
לא־רלוונטיים. מה נוגע לי אם איזה שר
התפטר או לקח כסף?

• אתה לא יכול לומר ש

וגם פה לא. אני שואף לעצמאות,
ועצמאות נמצאת ביחס הפוך
למיספר החברים.

• כילד היו לך חברים?
לא. היה אחד, שעכשיו איננו בארץ.
אף פעם לא הייתי יצור חברתי. תמיד
מצאתי את חברת עצמי כמספקת ביותר.

ובכל זאת באת לארץ כדי
לחלק את דיעותיך עם אנשים
אחרים.
יש לזה מוטיבציה לחלוטין שונה. זו
אינה מוטיבציה אישית. המידע תובע
להימסר. לי אין צורך למסור אותו.
מסירת המידע תעזור להיווצרות תהליכים
פלנטריים. זה מידע מטפיסי,

• מדוע?
כי מטרתם היא ללכוד את בני־האור
משני הצדדים, הנלחמים והמפסידים.

6ומי הם בני-האור?
אחוז הרבה יותר קטן. אנשים ה־
= 0 8 9 838388886

.עדיו והימנע מץ זסי־מיו ...וא ואכול בשו ונו שקשוו בו.״
קנה. תה, שוסולד_ 8נ מעדיו דמות ודא לעבוד ניתוח
(המשך מעמוד )37
מונעים מתוך עצמם. בני־האור מונעים
מתוך עצמם, ובמהותם אינם זקוקים
לאחרים. וביחס אליהם נכונה האימרה:
״ואהבת לרעך כמור״.

• אז איד אפשר לדעת מיהו
בן־אור ומיהו בן־חושד?
׳במגע ישיר קשה לדעת. דרושה תודעה
מטפיסית כדי לדעת.

• אתה יכול להבחין?
לפעמים. כשאני פוגש סתם אדם,
אני סגור ומנומס, לא נותן ולא לוקח,
כי איני יודע עם מי יש לי עסק. אני לא
פותח את עצמי. תוך זמן קצר אני
מרגיש. בני־חושך נותנים לי תגובה
פיסית. אני חש כאב בחזה.
מגע עם בני־אור נותן לי חווייה של
הארה, קצת שימחה.
.י בני־חושן־ מביאים אותי לעייפות,
רדימות, חוסר־אנרגיה.

• גם במגע שיטחי?

כן, מגע שנראה שיטחי יכול להיות
מאוד לא־שיטחי.

• אפשר להסיד בן־אור לבן־
חושך?

•וכ שיהיה הפיצוץ, בני־האור
יישארו? האנושיים בגופים התורעות ישוחררו. תודעה היא כמו אנרגיה
חשמלית. הגופים הפיסיים יושמדו
ויישארו התודעות. תודעתם של בני־החושך
תושמד.

• מי יעשה את זה?
האור ככוח קוסמי. החושך אפשרי
רק בהקשר שלילתו של האור.

היה ניסיון מסויים בתוך האור,
שהביא לתוצאות בלתי־צפויות. בתוך
האור יש שני קטבים, כמו בבטריה, יש
קוטב של שפיעה של אנרגיה וקוטב של
קליטה.
הקוטב החיובי מבטא את עצמו,
והשלילי הוא פאסיבי. היה ניסיון לתת
לקוטב השלילי לבטא את עצמו ואז,
כשהוא הפך להיות אקטיבי, מהותו,

• זוהי בעצם צורה לפירוש
האלוהות?

בני־החושך רוצים ללכוד את בני-
האור באמונה שהם רק גוף, לכן חומרנות
ואתיאיזם הם האידיאולוגיות
הרישמיות של התקופה הזאת.
אחדים מבני־האור חדרו למערכת
והופיעו בדמות בן־אנוש, כמו ישוע,
משה רבנו ובודהה. ואחר־כך באו בני-
חושך, שהם כביכול המאמינים, ועיוותו
את הדברים.

• ואס הגעת להארה, פירושו
של דבר שכשתמות תגיע
למלבות־האור?
לא, איש לא יגיע למלכות־האור, עד
שהחושך לא ייגמר.

• אז מה יקרי! לד בגילגול
הבא?
לא יהיה הגילגול הבא, כי הפלנטה
תושמד בעוד כמה שנים, עד סוף המאה,
ללא ספק.

זו״צורה שונה, כי היא אומרת שהאלוהות
האמיתית מעולם לא היתה
בשליטת הפלנטה הזאת. הפלנטה היתה
בשליטתו של אלוהי ספר בראשית, שהוא
סדיסט.

• ושהוא, כך אומרים, המצאה
אנושית.

• מהו המקום הנכון?
מלכות־האור, שקיימת מחוץ ליקום
הזה.

• ומה יש לעשות?
שום דבר באופן קולקטיבי, אבל הרבה
באופן אישי.

• למשל?

שהיא ריקנות, התחילה לזרום החוצה
בצורה של חושך.

• ומתי זה נודע לך?
ב־ ,1986 כשקיבלתי את סיפרו של
הד״ר ג׳וזף צ׳יאפלון. הספר נקרא חשיפת
האמת.

• ומה הקשר שלך איתו?
היכרתי אותו קודם לכן, והוא שלח
לי את הספר, ואז היתה בתוכי חוויית־הארה,
וכל מה שידעתי, כל החידות

להתחיל לחשוב מי אני, מה אני,
בשביל מה כל זה, מה אני רוצה. ולחשוב
אם מה שנאמר כאן הוא אמת, אם
האינפורמציה הגנוסטית היא אמת.
הכל הוא לנעגליות ריקה, חוסר־טעם
עצום. הדבר הראשון הוא לצאת מן
המרוץ. מה הטעם לנסות להצליח ולהתקדם
במציאות שכולה שקר ואש־לייה?
הדבר
השני הוא שינוי באורח־חיים,
הנחוץ לבני־האור. אוכל, למשל. יש
סוגי־אוכל המכילים יותר סוגים של
אנרגיה שלילית.

• איזה סוגים של אובל? ־

בשר וכל מה שקשור בו. קפה, תה,
שוקולד, כל מישפחת הכרוביים, ולזה
אין שום סיבה טיבעית. סיגריות, כמובן,
שלא רק מזיקות פיסית, אלא גם
ספיריטואלית. אלכוהול.

• זה מץ סוג של טיבעונות?
כן, ובלי הכרוביים.
הדבר השני שיש לעשות קשור ב־יחסי־מין.
מגע מיני בין בני־אור לבני־חושך
הוא הרסני.

• ובין שני בני-אור?
זה טוב מאוד, אבל קשה לדעת מי
הוא בן־אור, ולכן עדיף להימנע מיחסי־מין.

אנרגיה מינית היא אנרגיה
שלילית?

גאולה קרוי בנעוריה(עם משה) ולפני מותה
.מ׳ שיביט בעיניים בשתי התמונות של גאולה, יראה שהן לא אותן העיניים-...
כמעט כל בני־האור הופכים לבני-
חושך. בני־חושך הם אנטי־אלוהים.
מהותם היא חושך. אבל אין בני־חושך
ההופכים לבני־אור. כמעיין המתגבר זה
ספר נפלא להבנת הדברים.

• אז זה בעצם הסבר אחר
לכל הסיפורים על האדם שמבר
את נשמתו לשטן.

נכון. המערכת הסוציולוגית־כלב־לית־פוליטית
היא שטנית. זו מערכת
של רוע. כל מרכיב שבה בא להרוס
יצירתיות וליצור רובוטים או אופורטוניסטים.

נושא־המסר,
הנביא, היה איש־אמת,
ומה שאמר סולף ועוות ללא הכר על־ידי
בני־החושך, והפך להיות מכשיר
למלכודת. הדבקות והאמונה הפכו
להיות כלים לשיעבוד למוסד שהוא
חושך נתעב, המוסד הדתי.
כל כתבי הברית החדשה הם זיוף.
אין קשר בין זה לבין מה שישוע אמר.
בייחוד הדברים על הושטת הלחי
השניה, ואהבת כולם באופן שווה.
כל מי שמדבר על אהבה אוניברסלית
הוא בן־חושך, שמטרתו להפוך את
בני־האור לקורבנות של בני-החושך.

•ובכל זאת אתה טוען שיש
בני-אור.
מיספרם קטן והולך. בני־החושך הם
70 הם חסרי־מצפון לחלוטין. הם
נראים כמו כל אחד אחר, אבל לא
איכפת להם במיל.

• אבל יותר קל להם לדלות.
מאוד קל להם. החברה נועדה בשבילם.

זאת אומרת שיותר כדאי
להיות בן־חושך?
בטווח הקצר. עד שהאור חודר
לפלנטה, כדי להאיר אותה ולהשמיד
הכל. וזו נבואה שחזרה בכל הדתות,
נבואה של יום־הדין, ואנחנו עכשיו
בשלבים אחרונים של מימושה של
הנבואה הזאת.

• אתה מאמין גם בגילגול
נשמות?
בוודאי. כל התודעות מתגלגלות.
לפני הוצאת החושך לא היה מוות, ולכן
לא היה גילגול נשמות. היום, הרעיון
שאנחנו סופיים, נראה לנו כמו חלק
מאיתנו.

• ופעם זה היה אחרת?

מתי זה היה?
לפי טריליוני שנים, לפי שהמציאות
הפיסית הופיעה בצורתה. המציאות
הפיסית היא ביטוי של החושך.

• אז מאיפה צץ החושד?

שהיו לי, הכל נסגר. ראיתי שלכל יש
מפתח אחד פשוט, שקיים כבר אלפי
שנים, וכל מי שניסה לגלות אותו —
נרדף. זו אחת העובדות לקיומו ולאמי־תותו
של המפתח.

לא, אבל המגע בין אור לחושך
פירושו העברת אנרגיות, ואז בן־האור
ניזוק קשות. הוא מתנתק מן הניצוץ
שבו, והוא כמעט כבה.
הדבר השלישי הוא צימצום מגע
חברתי, בייחוד עם קבוצות. רוב הקהל
הוא בן־חושך, ויש מגע אנרגטי, אם כי
אין מגע אישי ושיר.
אפשר לעשות דברים גם באופן
חיובי. אחד מהם הוא ניסיון ליצור קשר
פנימי, לתוך עצמך, על־ידי מדיטציה
ספונטנית. להימנע מכל הקבוצות ה־

• אבל גם הדת טוענת שיש
לה תשובות לבל.
לדת יש מעט מאוד תשובות.

• היתה לך הארה?
כן, תוך כדי קריאת הספר.

• ואתה נמצא כל הזמן במצב
הזה של הארה?
כן. ברגע שאתה חווה את זה, זה
המצב.

• אבל אתה גם סובל?
זו מודעות חריפה יותר לסבל שהיה
כל הזמן. לכך שאתה נמצא במקום
הלא־נכון מבחינה קוסמית.

• ואם האדם עושה את כל
אלה, מה קורה לו?
אז הוא צריך לחכות בסבלנות להרס,
וכל אסון שקורה הוא צעד נוסף
לקראת שיחרור.

• ואדם כזה לא יחוש כאבים
פיסיים, כשיבוא ההרס?
כולם יסבלו כאבים פיסיים, אבל
השאלה היא מה מצב התודעה. מי
שתודעתו תפוסה בסוף, מוות מבחינתו
הוא חווייה קשה. מי שהצליח לנתק את
תודעתו על־ידי פנייה פנימה, שלמד
לומר לא לחושך — כשהוא יתקרב
למותו, לא תהיה לו חווייה של פחר.

• זאת אומרת שאתה באת
הנה למסור מידע רק כדי שלאנשים
יהיה יותר קל למות?
לבני־האור יהיה קל יותר למות.

• לכן באת לארץ?
כן, המטרה היא לשרת את בני־ה־אור.
ובאתי הנה כי פה אני מוכר, לטוב
ולרע, כמעט על־ידי כל האוכלוסיה.

• יש לד סנטימנטים למקום
הזה?
לא, באתי בגלל האפקטיביות. פה
אני יכול להיות יותר יעיל בהפצת האינפורמציה
מאשר בכל מקום אחר בעולם.
פה יש יותר פתיחות לרעיונות,
יותר מאשר בכל מקום אחר, וגם המו־דעות
למצב הקריטי והאקוטי של הסיטואציה
היא מקסימלית פה.

• י ש לך רגשות כלפי משהו?
אמוציות
הם מכשיר של ספיגת
אנרגיה. במציאות המקורית לא היו
אמוציות, היתה חווייה של אושר ושימחה.
אמוציות נשתלו בגוף כמנגנון לסחיטת
בני״אור.
צריך להימנע מאמוציות, צריך להשתמש
בכוח־הרצון כדי להימנע מא־מוציות.

אתה רוצה לומר שאין לך
רגשות־אהבה כלפי הבת שלך,
או כלפי אמך?

אהבה אמיתית איננה ניתנת לביטוי
במימד הזה. אי־אפשר לחוות אהבה
אמיתית במציאות הזאת. אפשר לחוות
את הגרעין, אבל אי״אפשר להוציא אותה
החוצה, כי אז היא הופכת למשהו
אמוציונאלי ולאובדן של אור.

אפשר לנסח את זה כך. אבל מאוד
חשוב לי שבני־האור יתעוררו לאמת.
לא חשוב לי באופן אמוציונאלי, זה
חשוב לי בתור ביטוי של האור. ברמה
האמונציונאלית אני משתמש בכוח־ה־רצון
שלי כרי לא לאפשר לדברים שיהיו
איכפתיים לי.

כן, וזה אחד הקריטריונים לזה שהוא
אמיתי.

לא, אני צריך לחשוב, לנתח, ולראות
שההסבר מתאים. וברמה יותר
עמוקה חווים חווייה של הארה, וכך
רואים הכל ברור.

והתרבות בנויים על שקרים גסים

• זאת אומרת שלא איכפת
לד מאף אחד?

• ולמפתח הזה יש תשובות
לכל?

• גם אתה, כמו אדם דתי,
צריך להאמין?

ספיריטואליות. כל הבגואנים למיניהם
הם בני-חושך, שמטרתם ללכוד את
בני־האור ולהרוס אותם. הם רעים
בתכלית הרוע, בייחוד מי שמדברים על
אהבה אוניברסלית. כולם סכנה רוחנית.
אין
מה לדבר על דתות. אלוהי־היהדות
במקורו הוא אלוהי־החושך.
צריך להימנע מכל דבר קולקטיבי. בטח
שצריך להימנע מפוליטיקה.
ובאופן פוזיטיבי, יש לעשות מדיטציה.
מוסיקה קלאסית עוזרת. ואפשר
להבדיל באופן ברור בין מוסיקה קלאסית,
שבאה מהאור, לרוק כבד, שבא
מהחושך.
מחשבה, זה דבר שהרבה אנשים לא
עסקו בו הרבה מאוד שנים. לבחון את

•וז ה מאוד קשה?
מאוד, זה דורש המון כוח״רצון, אבל
זה אפשרי.
אנשים לא גילו שאפשר להגיד
״לאד וזה הדבר שחשוב ללמוד. בכל
הרמות אפשר להגיד ״לא!״ חשוב לכל
אדם איפה הוא ביחס לאור ולחושך.

• זאת אומרת ששום דבר
לא משנה, בעצם?

שום דבר לא באמת משנה, חוץ מאשר
בפנים, הטוהר הפנימי של האדם.

• א ם כך, מדוע העברת האינפורמציה
הזאת חשובה?
העברת האינפורמציה היא בעלת
חשיבות בפני עצמה.

•ומה קורה כאשר יש לד
(המשך בעמוד )40