גליון 2677 מתאריך 21 בדצמבר 1988

י״ג בטבת תשמ״ט21.12.1988 ,

מיספר 2677

המחיר 5.00 :שקלים (כולל מע׳׳מז, באילת 4.35 :שקלים

מבט לעדשות

0וזט1ס 5 5א 1_£זסמדאט
י)0ו1ט 1ס 1• $ח 9 810 חו ז 160ח0131

*י״*631(16000130*-דחז6ק )1£ 035ז50!!,^3
ץ1ח31 56 0חז £**6ז£0

5א 1_£ז־ס&ואמ
׳9 4 510 חו5ח 1מ י 9חו*ן31ז1ט*״
801111100

־300

•!31ח 16 00נ* 63 וחזק 4 033

יגיי 7503י3 ?0 80י50118* 1-

ץ1ח31 53 0חז1א £ז>*

חדשות טובות למרכיבי עדשות
כתבנו לעניני בריאות מוסר, כי
בישראל רוב מרכיבי עדשות
המגע מ שתמ שים ב ת מיסו ת
\8מיס* 0 !-ק לטיפול בעדשות.
תמיסות א6מ*ס>י 0ק מיוצרות
מחומרים שאינם מכילים
טימרוסל כחומר משמר.
הן פותחו במעבדות חברת
סופלקם, והותאמו לתנאי
האקלים בארצנו.

ת מיסו ת \6מ*ס*־! 0ק מנ קו ת
היטב א ת העדשה, אינן מ שנות
א ת צבעה ומאריכות אתח״ה.
לסיום כדאי להזכיר כ׳ ־ טיפול
נכון בעד שות המגע שלכם,
מ שמעו: טיפול נכון בעיניכם!

שם ה ת מי ס ה
• ^ 16x 1 + 2ס • ז 6ק

תסיסות

\6מי0יז?6חינם!;־

מלא התלוש ומסור למו מח ה עדשות המגע הקרוב
אליו•
דוגמיות 1 *• 0 • 1 1 6 \ 1+ 2״מסרו לך חינם.

קיראו והשוו
מניל ה

״300
^50118* 114 60 80* 7583ץ),

מחיר ס ט
לפי 100מ״ל

לא מ כי ל ה טי מ רו ס ל

9 .4 0

^ + 8ח 3 3ח 1_ 6

מטלה טי מ רו ס ל

1 3 .5 2ש ״ ח

0 x^ 8 6 )1 1 1 +2

מטלה סי מ רו ס ל

1 1 .0 6ש ״ ח

כ תובת: רחוב _
שכונה

_ עיר־

ברשותי עדשות מגע מ שנ ת .
צ״ן באילו ת מי סו ת ה שת משת עד כה:

* - 0 -{!6ז? 6ח ה ברור!

המלאי מוגבל -כל הקודם זוכה!

כתבתהש ער הקידמי:

?גוד בין הזהות הדתית לז-
הות הלאומית (״אשה מול חוק׳/
העולם הזה .)30.11.88
נכון שהגברת הזאת, הקאתולית שהתגיירה
לפני שנים רבות והמקפידה להדליק נרות בשבת
והצמה ביום־הביפורים, היא אדם חביב, נחמד וכר,
אבל היא, בכל זאת, למיטב שיפוטי, רק יהודיה
על״פי דתה, לא לפי לאומה.
וכאן קבור הכלב של ם יה 1יהודי. הזהות הזאת
בין הדת והלאום, שאין לה אח ורע בעולם,
להוציא את הארמנים, יצרה בילבול־מושגים.
לקבוע שאדם שנולד כלא־יהודי, הופך, בעזרת
הדלקת־נרות בשבת, ליהודי, זה כמו שאני, יליד
טבריה ויהודי מבטן אמי, אלבש חצאית סקוטית
ואנגן בחמת־חלילים ואז אהיה, פתאום, סקוטי.

ייסך עבי,

טבריה

בזכות החיסקי

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

על מינהגי השתייה של שרי־נישחון
(״אנשים״ ,העולם הזה .)7.12.88
הרמז הגס, העבה כשק, על מינהגי־השתייה
של שר־הביטחון (מש־נמצא
בקבוק ויסקי במסיבת
יום־ההולדת של
רוני מילוא, שאל מאך
דהוא האם זה הבקבוק
של יצחק רבץ) ,הוא, בסך
הכל, פרובינציאלי.
בעולם הגדול דווקא
הולכים ויסקי ושרי־ביטחון
לא רע ביחד. למשל,
מועמדו של ג׳ורג׳
בוש למזכיר־ההגנה (ה־ר
ביז
מישרה המקבילה בא־רצות־הברית
לזאת של שר־ביטחון בארץ) ,הסנטור
לשעבר ג׳ון טאוארס, איש טכסאס, איש
מוכשר מאין כמוהו ומתאים לתפקיד החדש
לעילא ולעילא, דווקא ידוע כשותה־ויסקי לא
קטן(ולהשלמת התמונה גם כרודף־שמלות).
אריה מלניק, תל־אביב

עידוד לעובד
על זהות החותם על חוות״דעת של
עורך־דיו (״רואה־החשגוו והלקוחה״
,העולם הזה .)23.11.88
אני העברתי למעוניינים את חוות־הדעת של
המתמחה שלי במיכתב״הסכמה.
אין זאת שלא רציתי לחתום עליה. להיפך.
אולם, כאשר עובד מישרדי מוציא תחת ידו
עבודה יפה ומלאה, מן הראוי להשאיר חתימתו,
כדי לעודדו. וכר עשיתי.
אני עומד מאחורי חוות־דעת זו ובמלואה.

נחמן אמיתי,

שרן־דין. חל אביב

דרגה אחת יותר
על דרגתה הצבאית של אשת־ציבור
(״אנשים״ ,העולם הזה
.)7.12.88
מה עשתה לכם רוחמה חרמון, יו״ר אגודת הידידים
של כתי-החולים

בתל־אביב, שהורדתם

אותה בדרגה?
חרמון איננה סגן־אלוף
(מיל׳) ,כפי שכתב העולם
הזה בהקשר להטרדה
הטלפונית, שעליה דיווח.
חרמון, שמילאה,
בעבר, תפקידים בכירים
בצה״ל, מלישכת הרמם־
כ״ל ועד קרן לב״ ,היא חרמון אלוף־מישנה(מיל׳).

יונה בינדר, רמת־השחן

ההוראה של מוהלת
על שמו של יהודי אתיופי, החי בלונדון
(״אנשים״ ,העולם הזה
.)7.12.88
המעשה בעובד הסוציאלי היהודי ששוטר־תנועה
לונדוני נטפל אליו, לטענתו בגלל צבע
עורו, הוא משעשע בגלל סיבה אחת: בטוחני
שאותו יהודי, ממוצא אתיופי, לא נולד באתיופיה
(או באנגליה) עם השם הווארד סמית, שבו הוא
מזדהה עכשיו.
אבל זה מעיד על כך, כי הסמית הנ״ל אינו
סתם יהודי אתיופי, אלא יהודי אתיופי המודע כמו
שצריך לתנ״ך.
הוא נוהג לפי ההוראה של קוהלת: טוב שם
עי מנו א ל צו ר. חיפה
משמו טוב•
תחילית ת,יד 77

מדינת ישראל קמה בשעת״כושר עולמית,
כאשר שתי מעצמות־העל שיתפו ביניהן
פעולה. בימים אלה מתחולל נם שני, שאם
רק ינוצל, יובל להביא את ה-
שלום. מי שחרד מפניו, כאילו
זו שואה, אינו אלא משוגע.

דףחדש סנרות
הילדים הישראלית
במחקר שמימצאיו הופיעו נימים אלה בספר
מגלה הפרופ׳ אדיר כהן ייתר ויותר מו דעות
פוליסית וחברתית בספרות הילדים
הישראלית, יותר ויותר בי-
1/קורתיות מפוכחת והדגשת
זכותו של היחיד לומר לא.

7500 סימניות סיניות
זה שלוש שנים יושב עימנואל פרת וממיין
סימניות סיניות למילון הסיני-העברי הרא שון
בעולם. לא ברור עדיין מי יוציא אותו
לאור, אבל פרת מאמץ שזהו
חוב שלו לעם הסיני. שהרי חי

בקירבם לא״מעס שנים.

אינה טעים?

על סעויות שחוזרים ולא חוזרים עליהן בגי דול
ילדים, איך ת אי ם ההורים את האווירה
בבית, ואיך רואים אותה הילדים! מה אפשר
לשפר! ואיך קשור הכל לסדר
הלידה של הילדים, בפגישה
נוספת בבית״הספר להורים.

מחפשת
גן טיבעונ׳
טינה טולין, שחקנית
(בתמונה) ,חייבת הר בה
לטיבעונות. בזכו תה
הצליחה להיפטר
מפצעים מוגלתיים,
להוריד ממישקלה, להיכנס להריון ואף
להיגמל משוקולד. היום יש
לה בעייה אחרת -לאיזה מ־
1 * 9י
עון תשלח את בנה הטיבעוני.

אנגלו־סכסולוגית
ג׳ודי בהן, סבסולוגית ומאמינה אדוקה,
אמריקאית שעלתה לארץ, כדי לגלות לעם
היושב בציון היבטים חדשים בתשמיש ה•
מיטה. איך מתיישבים זה עם
זה צניעות הדת והליברליזם 3 שהיא מטיפה לו! שאלה.

יש ממשלה! בווו השם

מן הרגע הרא שון חהר יצחק שמיר להקמת ממ שלה ר חב ה בר א שותו.
ה איו םבהקמת ממ שלה צרה ל א היה אלא איו ם־ סרקו חל ק
מ מיל חמת־ ע צ בי ם מו צל ח ת. גם מיפלג ת־ ה עבוד ה, שהיא מ טיבעה
מיפלגת־ שילטון, ל א יכלה ל ה תיי ח ס בצורה צינית
ל ב עיו ת ה מו ר כ בו ת הניצבו ת בפני ישראל. על רקע זה
הקמתה של ממ שלה ר חב ה הי א טיב עי ת
עית לגמרי.

כתבתהש ער האחורי:

;חסים מישפחתייס

קשה להבין את אישיותו של גבר אשר
במשך 10 שנים קיים יחסי־מין עם בתה
של חברתו־לחיים ועם בתו הקטנה.
קשה עוד יותר להבין איך לא
£ 1 1גילו הבנות שינאה כלפי
אביהן על מה שנעשה להן.

.י א וו טו ורפו ,,מתגעגע לאמא!״
מכריז ג׳ון סונונו, ראש־המסה המיועד של
הבית הלבן. והוא לא מתכוץ לדונלד, כי אם
לדונלד, מי שפירסם ברבים א ת נטיותיה
האסטרולוגיות של ננסי רגן, אשת הנשיא
היוצא. בראיון להעולם הזה הוא מספר איך
הוא רואה את תפקידו, מנסה לנפץ את ה-
תדמית האנסי־ישראלית ש־יוחסה
לו, וחושף את הסיבות
שהביאו אותו לבית הלבן.

ידעו או לא ידעו *
זאת היא השאלה ה מר כז ית במישפס המתנהל
נגד יהושע הלפרץ, מ ייסד ומנהל בנק
צפון־אמריקה ש התמ וטט. ה אם ידעו ראשי
בנק ישראל על ויסות המניות
שהתנהל בבנק! ואם כן,
מדוע לא פעלו בהתאם!

בעיות אנרגיה
דובי לסלרוט, קיבוצניק המרפא אנשים על-
ידי העברת אנרגיה, מספר על חוויותיו כ־איש־מילואים
במחנות-הפ-
^ ליטים בעזה, על הריפוי ועל
המודעות הנובעת ממנו.

וילות י שיאו
ציפורי לילה

המדורים
הקכועים:

קנון ממשיכה להפסיד • נ חו ם קלקא ממשיך
להרוויח • ששון ג׳ינס מואשמים
בהונאה • בנקים זרים מחוייבים לדווח •
מס״ההכנסה מתפשר עם הקיבוצים •
ואנשי״עסקים ישראליים ישלמו קנסות
גבוהים על רווחים לא-
^ 1חוקיים ממיסחר בניירות-
ערך תוך ניצול מידע פנימי.

לילות ישראל — ציפורי דלה

מיבתביס — בזכות הוויסקי
איגרת העורך — ציבור מצוסצם
הנדון — עם משוגע
במדינה — כספת באיבר־הסין
תשקיך — שרון יחזור לוזווהי
יומן אישי — להזיע בחורף
אנשים — על החחתעים
חשבון נפש — זהדי רביב פרז־איך
להיות הורה — לא במו ההורים
תמרורים — ער שסה בחייה

אתה והשקל
קמרמפסידה וקלקא מרוויח

ריבקה (שם בדוי) ,שהתלוננה על ניסיון
לאונס, נראית נערה עדינה ונחמדה, אבל
מעדויות הנשמעות במישפט מצסיירת תמו-
נה של בחורה סחטנית וט-
£ ? 4* 9עורערת בנפשה, המשתמשת
בתלונות-אונס ביד רחבה.

כסף מהיר

גם עורכי״דין יכולים ליפול קורבן לתאוות-
בצע. ולראייה, השבוע נידון עורך-הדין דן
כוכבי לשנתיים וחצי מאסר בפועל. הוא
לווה כספ ים מלקוחותיו, פיתה אותם למכור
את רכושם והוציא את כספם
£ 9 3במירמה. בית-המישפט לא
נעתר להקל בגזר-הדין.

7/77קעלתלתמהוחת:

הוא היה אמור לפגוש
אמרגן לארוחה ומצא
את עצמו במטיבת־הפתעה
ליום הולדתו
• יש זמן אמיתי לרי־קודים
(כמו יפה הדוש בתמונה) ,ויש זמן
לשינה ולעיסוקים אחרים • ומי היה ולא
היה במסיבת ה״ 100 של המחזמר סלאח
שבתי, ידוע אינו
שמממנה

יה אונס?

״הפעילות האלימה, הטירוריסטית, היחידה
שלי, מאז ומתמיד, היתה כרובה בלשון שלי.
הלשון שלי, בצירוף השכל שלי, מסובנת יו תר
מאשר איזה אידיוט המטיל פצצה.״ כך
זהדילביבטרזי,נציגא ש״ף באו״ם, בראיון
להעולם הזה, שבו הוא מספר
4 [ 3על חייו בגלות, על אשתו
שנפטרה, ועל געגועיו לאמו.

קולנוע — בכלל לא אוסלל 24 הורוסקופ — והפעם נ ד

ד ך חדש — רחם אלפתסיב־ 26 אתה והשקל — הקיבוצים וסנדההססה 29
מה הם אומרים — תסיר קיסמי.
יצחק ירון. רווי לעוף. ורם שפסל,
יצחק בך אורי. ופחל׳ סרר

תשבצופן

מיכתבים לרותי — הפרק השלישי
זה וגם זה — אסנזת שימושית
רחלמרחלת — ע ל בל השלם

ענת שרמייסטר וג׳ק קראוס שייכים
לתסריט אחר • מעשה בעורך־דיו ובאשתו,
כוכבת-פורנו ללא ידיעתה • יוסי סייאס
לא מסגיר כוונות • ומעשה ברומאן שלאחיה
כין שלמה אליהו למירי וייסברג־רסקין
• יהיה או לא יהיה יורש ליהודה
ברקן! • הכסאות המוסיקליים של נחום
גת • מה שיצא לרומי הלחמי (בתמונה)
מבישולים ומכירות • ואיך
אפשר בלי משהו קטן על
מיכל בקר, אשת״החברה.

ספרדי ער האש
על האבא של המנגל(״גם זה וגם זה״,
העולם הזה .)30.11.88
מה פתאום כותב העולם הזה בר־ביקיו כאילו
מדובר על הבר של הביקיו. המילה הזאת היא
מילה אחת מימים־ימימה — ברביקיו — ומוצאה
מן הספרדית, שבה פירוש המילה בארבאקואה
מיסגרת־עץ על חרצובות, שבה נהגו לעשן, או
לצלות, שוורים או חזירים שלמים, בקיצור —
חגי קפלן, באו־שבע
אבי־אבות המנגל•

סגירת ברזי־הוודקה

כותרת ראשית היה מתוזרה שלנו. למדות
זאת איננישמח על סגירתו. אני מתאר
לעצמי כמה כאב־לב כרוך בהחלטה כזאת, כמה
מאמצים ומחשבות הושקעו בעיתון, כמה אנשים
ניסו לעור יצירה עיתונאית חדשה.
כל כלי־תיקשורת מוסיף משהו לריקמת החברה
הדמוקרטית. כל כלי־תיקשורת מעביר מחשבה,
מידע. כל כלי״תיקשורת יוצר זווית־ראייה
נוספת. כל כלי־תיקשורת מעשיר את החברה,
וסגירתו נוטלת ממנה משהו.
קהל היעד

כיתרת ראשית הוקם כדי להתחרות
בהעולם הזה.
כאשר הוקם, תמהתי במיקצת. הוא לא בא
לי עג נקודת-השקפה פוליטית או חברתית שונה
מזו של השלם הזה. להיפר, הוא קיבל פחות או
יותר את ההשקפות שאותן גיבש העולם הזה
בעמודיו במשן־ עשרות השנים.
איש לא יראה בעיתון בכלל, ובשבועון בפרט,
השקעה כלכלית שתישא רווחים אדירים. מי
שרוצה לצבור הון־עתק לא יקים עיתון.
והנה באה חברה כלכלית גדולה, כלל, והקימה
שבועות שבו השקיעה כסף רב. היא גררה אחריה
שני כלי־תיקשורת —
ידיעות אוזרמזת ודכר
— להרפתקה: זו. מדוע?
לשם מה? מה היה המניע?
העורך
המנוח של
ידיעות אתרועח, נוח מר
זס, אמר לי בשעתו שהוא
נגרר ליוזמה זו רק
כדי לעשות טובה למנהלי
כלל. אני מניח שהמניע
של דבר היה דומה
אר מה המריץ את צמרת
כלל? האם היה זה מע־ברנע
שה־נקמה
של מנהל מ־סויים
אחד, שנפגע על-ידי כתבת־חשיפה של
העולם הזה?
אם כן, היונה זאת נקמה יקרה מאוד. לפי
הפירסומים, הגיעו ההפסדים לסכום של מיליון
וחצי דולר לפחות. אני מניח שהסכום גבוה יותר.
קינאנו לא אחת בשפע הכספי של מתרח
ראשית. בהעולם הזה לא היתד ,.בכל 51 שנות
קיומו, השקעה כלשהי מבחוץ. כאשר רכשנו את
השבועון, ב* ,1950 שילמנו עבורו 6300 לירות
ישראליות, ונשאר לנו הוו־חוזר של 700 לירות
(משהו השווה ל־ 15 אלף שקל כיום) .מעולם לא
היה לנו דוד עשיר.

* 1מיוחד

הצלחתו או כישלונו של עיתון תלויים
בתפיסה המערכתית הבסיסית שלו. למי הוא
פונה, איד מגיעים אליו.
לרעתי, מתרח ראשית נכשל עוד בטרם נולד.
תפיסתו היתה לקוייה.
העורר והרוח התיה בו, נחום ברנע, הוא עיתר
נאי מוכשר מאוד, רפורטר ממדרגה ראשונה, שקנה
לו שם כבעל טור של סקופים נדבר. תפקירו
של עורר — ובייחוד של עיתון חדש, הנוצר יש
מאין — שונו״
סתרת ראשית היה ונשאר שבועת של
החבריה. הוא היה חביבם של אנשי־התיקשורת,
בייחוד בירושלים. הוא היה אז.

זה היקנה לו יחס מיוחד בטלוויזיה, ברדיו,
ובעיתונים, שנתנו לו יחס מועדף, שונה מאוד
מיחסם להשולם הזר .,הוא קיבל הרבה פירסום־
חינם. אבל זה לא היקנה לו ציבור־קוראים רחב.
היה בשבועון משהו עיליתני (.אליטיסטי״),
כמעט סנובי. הוא פנה לצינור מצומצם של
יאפיס, של מי שראו את עצמם כבגי־צמרת.
כשייסדנו את המערכת החדשה של העולם
הזה, ב״ ,1950 היתה גישתנו הפוכה. רצינו ליצור
עיתון שיפנה לציבור רחב מאוד. זה היה בסיס כל
תפיסותינו המערכתיות, החל בסיגנון־הכתיבה
הפשוט והבהיר (״עברית רזה ושרירית ״,כפי
שהגדיר אותו אמנון דנקנח, וכלה בשיטת שני
השערים. רצינו שאנשים אינטליגנטיים, בני כל
השכבות, ירצו לקרוא אותו.
הכישלון של סחרת ראשית היה בתחום זה.
מכיוון שלא היה עליו חרם פוליטי מצד
המפרסמים, כפי שהופעל בתקופות שונות (וגם
באחרונה) על השלם הזה, היה מיעוט המודעות
פועל־יוצא של הבסיס התפוצתי הצר.
אמנם, במשר השנים קנה דבר בכל שבוע כמה
אלפי עותקים של סחרת ראשית. במחיר סכלי
(שכיסה רק את הוצאות הנייר וההדפסהו, כדי
לחלקם למנויי דבר בהתיישבות העובדת. אר
התפוצה החופשית של סחרת ראשית. מלבד
המנויים האלה, היתה ונשארה דלה, חלק קטן
מתפוצת השלם הזה.
(לכן חרקנו שיניים, כאשר סקרים מדעיים־
כביכול הראו כי תפוצת כותרת ראשית שווה לזו
של השלם הזה. זה היה כזב גמור. אלמלא כן, לא
היה סתרת ראשית מגיע להפסד״ענק כפי שהגיע.
תמהני על המניעים של האחראים לכזב הזה.
נראה שאינם אוהדי העולם הזה).

^ מסקנה מעציבה היו לכותרת ראשית כמה •הישגים נאים.
אחד השיאים היה פירסום יצירתו של דויד
גרוסמן, הזנזן הצהוב.
לעומת זאת התפאר סתרת ראשית לא־אחת
בהישגים לא־לו. לפעמים זה גם הרגיז אותנו.
למשל, הוא ייחם לעצמו תפקיד מרכזי בחשיפתה
של פרשת האוטובוס בקו .300 לא היה בזה שום
ממש. הפרשה פוצצה על-ידי העולם הזה. שתקף
את המעשה כבר למחרת היום, ושפירסם את
תצלום אחד החוטפים, בעורו חי, כשהוא מובל
בידי שוביו.
תרומתו של כותרת ראשית בפרשה וו היתה
מפוקפקת. הוא האשים את האלוף איציק מרדכי.
כד, מתור כוונה סובר״ נתן דווקא יד לקנוניה
שביקשה לטשטש את אשמת השב״ב. זה יכול
לקרות לעיתון, כשהמידע שבידו מוגבל אד אין
טעם להתפאר בזה אחר־מעשה.
ההבדל בין שני השבועונים הוגדר על־ידי אחד
מעורכי־העיתוניס, שאמר לי באחרונה. :יכול
להיות שהדיעות של סתרת ראשית אינן רחוקות
מריעות העולם הזה. אבל זה לא משנה. כותרת
ראשית הוא עיתון מימסרי, והעולם הזה הוא
עיתון כלתי־מימסדי.״
נחום ברנע כתב פעם שבבואו ליזום את
השבועון הוא התבסס על 400 אלף מפגיני שלום
עכשיו אחרי טבח צברה ושאתילה. אם זה נכון,
הרי שסגירתו של כותרת ראשית אומר משהו
לגבי ציבור זה. נראה שאין לו החשק והיכולת
לקיים שבועת. וזוהי, כשלעצמה, מסקנה מעציבה
מאוד.

על טיבה של מסיבה תל״אביבית
(״לילות ישראל״ ,העולם הזה
.)30.11.88
הדיווח על ערב הוודקה במיסעדה תל־אביבית
(״פוגרום של שתיינים״) מלא מילים קדושות:
״שימחה בקריית־קודש תל־אביב״ ,״צעיר ורענן
המשיך במלאכת הקודש״ וכר וכוי.
מה קדוש? מי קדוש? אלה, בסך הכל, ימי
פומפיאה האחרונים, לפני שהדתיים יסגרו את כל
הברזים(גם של הוודקה).
אלברט טישלר, תדאכיב

האריות היו ראשונים
על השימוש בכלבים נושאי חומר-
נפץ בדאמור (״פאשלה בלבנון״,
העולם הזה .)14.12.88
אין זה הוגן לייחס הפעלת חיות בקרבות אדם
נגד אדם כהמצאה ישראלית. זה לא רק שב־
אולדר הבראזילית, והמציי• , 1״ .
מיזרחית מריו דה־ז׳ניירו, ידועה יותר בגידול ת,,
ה״רבה אטה (זן מעולה ומיוחד של תה דרום־
אמריקאי) בשיטחה ובמיספר הרב של יוצאי־גרמניה
בין 700 אלף תושביה.
רפי הוברמן, כרמיאל

אליזבת רכל מאה
על מלכות שנשאו את השם אלי״
זבת (״תמרורים״ ,העולם הזה
.)16.11.88
מכיוון שמדור תמרורים מצא לנכון לפרט את
כל קודמיו של מי שברבות הימים עלול להיקרא
המלך צ׳רלס השלישי, אני מבקשת, בהתאם לחוק
שוויון־ההזדמנויות תשמ״וד 1988 לא לקפח את
כל המלכות שקדמו לאמו של צ׳רלס השלישי
הפוטנציאלי, הלא היא אליזבת השנייה, ואשר
נשאו גם הן שם זה.
אז, ככה:
לאליזבת הנוכחית (השנייה, ובשמה המלא
אליזבת אלכסנדרה מרי) קרמה קודם כל אליזבת
הראשונה (1533־ ,)1603 בתם של הנרי השמיני
ואן בוליין, שבימיה הובסה הארמדה הספרדית,
ואחר כך:
• במאה ה־ :16 אליזבת, מלכת ספרד.
• במאה ה־ :17 אליזבת, מלכת בוהמיה.
• במאה ה־ :18 הצארית אליזבת, בתו של פטר
הגדול.
• במאה ה־ :19 אליזבת (אליזבת עמליה אוי־גניה)
,מלכת הונגריה, רעייתו של הקיסר פרנץ

אריה מול נוצרים (בקולוסיאום, ברומא)
האמריקאים, הרוסים ואף הרומאים
הפעלת כלבים נושאי חומר־נפץ הקדימו אותנו
האמריקאים(כנגד הוויאט־נאמים) והרוסים(כנגד
הגרמנים).
כבר לפני 2000 שנה לחמו בצורה כזאת הרומאים
הקדומים בנוצרים הראשונים, כאשר שיסו
דב קורן, תל־אביב
בהם אריות בזירה.

תגובת החצי השני
על ביקור יבטושנקו(״משורר החצר
האדומה״ ,העולם הזה .)7.12.88
קראתי בעיון רב מה שכתב הד״ר יולי נורלמן
אודות המשורר יבטושנקו. עיינתי במאמר זה
בכובד״ראש ועל אף ההתנגדות שיש לי למאמר
זה, אני מסכים עם הסיכום שלו :״יהיו בוודאי
רבים שייהנו משירתו והופעתו הווירטואוזית,
אבל אני לא אהיה ביניהם.״
כעיתונאי ערבי, החי בנצרת והמוציא לאור
ירחון ספרותי בשפה הערבית (אל־אדב) ,שלחתי
ליבטושנקו מיכתב המתייחס לדעת החצי השני
ע פי ך סאלם, נצרת
החי במדינה זאת•

התה שר קונסאלוס
על ייחודה של עיר״מגורי אם ברמה־קארוליין
(״תמרורים״ ,העולם הזה
.)30.11.88
אין זה הייחוד היחיד של קוריטיבה, העיר
הבראזילית, שבה הגברת רוסילדה קונסאלום,
גיבורת פרשת הילדה המאומצת, יולדת לעיתים
מזומנות(חמש פעמים עד כה).
קוריטיבה, עיר־בירתה של מדינת פאראנאייה,

יוזף, שנרצחה ב־ 1898 בז׳נבה על־ידי אנרכיסט
איטלקי.
• ובמאה ה־ :20 אליזבת, מלכת רומניה
(שנודעה כסופרת, תחת שם־העט כרמן סילווה).
ולמען הסדר הטוב, כמובן גם המלכה־האם
הנוכחית של אנגליה, אליזבת (אליזבת אנגלה
מרגריט) בת ה־.88
רות רוזן, האוניברסיטה העברית, ירושלים

לעזרת נפגעי ארמניה
על סיוע לנפגעי הרעש בארמניה(״ה עם״
,העולם הזה .)14,12.88
לאור הפניות הרבות של המתעניינים באפשרות
של תרומות לעזרת נפגעי אסון הרעש בארמניה,
הרי מיספר״החשבון שפתחה המישלחת
הקונסולרית הסובייטית, באמצעות שגרירות פינלנד
בישראל, למטרה זו.
זהו חשבון מיוחד בבנק לאומי לישראל —
הסניף המרכזי, ומיספרו הוא 14 800(405135

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורמן ,3תל־אביב,
מיקוד 63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מטי , 2009 ובטלקס
— 11.341667ז״הו!עומ.

העולם הזה 2677

איך היה עם נורמלי מגיב עלי נאום ערפאת

מסוגו!

ך* אם אנחנו עם משוגע?
\ 1למשקיף בן החוץ, זה יכול להיראות כך.
המנהיג המוכר של העם הפלסטיני, האוייב שלנו מזה 100
שנה, קם בפורום הבינלאומי העליון והכריז בצורה חד־משמעית,
בשם עמו, שהוא רוצה במשא־ומתן עם מדינת־ישראל להשגת
שלום, אשר יכלול את ישראל והמדינה הפלסטינית שתקום לצידה.

איד
היה עם נורמלי מגיב על הצהרה היסטורית

ממשלתו היתה מתכנסת לישיבה דחופה. בתום הישיבה היתה
הממשלה מפרסמת הודעה, המקדמת בברכה את הצהרת יאסר
ערפאת ומזמינה אותו לבוא לירושלים, לז׳נווה או לכל מקום
אחר, כדי לפתוח לאלתר במשא־ומתן.

היא היתה אומרת: חבל על כל יום נוסד של מיל־חמה.
חבל על כל ה תג נוסף, על כל טיסה של דם. הבה
נכריז מייד על שביתת־נשק מוחלטת, ועל פתיחת
המשא־והמתן לשלום.
^ תכן שאותה ממשלה היתה מפקפקת בכנותו של ערפאת.
יתכן שהיתה חוששת שמא הוא מרמה, שמא הוא ״עושה תרגיל׳
,שמא אין הוא מתכוון כלל למה שהוא אומר.
אם כן, מה היתה עושה? איך היתה מגיבה?

ממשלה ספקנית כזאת היתה קוראת למשא־ומתן
מיידי על אחת כמה וכמה.

כי המשא־ומתן היה חושף את טיב הכוונות.
משא״ומתן אינו עוסק במילים, בניסוחים, בהצהרות. משא־ומ־תן
הוא על עניינים של מהות: על הגבול בין ישראל ופלסטין, על
מעמד ירושלים, על סידורי״הביטחון, על פיתרון בעיית־הפליטים,
על ריקמת היחסים בין המדינות.

חיד השטותית שלו — איסור הופעתו של ערפאת בניו־יורק —
גרמה לתבוסה אמריקאית וזכתה בביקורת קטלנית מבית. נכון,
שזה מנע ממנו את האפשרות להתנגד למה שבא אחר־כך.
אבל זה לא חשוב.
חשוב הוא שמעצבי המדיניות של ארצות־הברית החליטו שהם
חייבים לשנות את מדיניותם.

ומאחר שהחליטו, היה ברור שקל יותר לבצע את
השינוי מייד, בסוף ימי־כהונתו של נשיא פופולרי,
שאינו צריך עוד ״לעשות חשבון״ לאיש, תחת להעמיס
זאת על נשיא חדש בראשית כהונתו.
¥ה קבע את העיתוי. אך מדוע זה דרוש לאמריקאים בכלל?
( לפני ארבע שנים אמר לי יאסר ערפאת :״האמריקאים לא ישנו
את עמדתם למעננו, וגם לא למען חוסיין או מובארב. הם ישנו
אותה רק למען הרוסים.״

מסתבר שהוא צדק.

הולך ומתגבש מישטר עולמי חדש. שתי מעצמות־העל, שעודדו
עד כה מילחמות מקומיות כהי לדוג במים עכורים, החליטו
שעכשיו זה לא כדאי להן עוד. הן רוצות לשתף פעולה זו עם זו,
לצמצם את מירוץ־החימוש ולעקר סיכסוכים מקומיים.

גם אצלנו.

ך* ישראל רואים זאת בדאגה.

^ עם משוגע.

מדינת־ישראל קמה בשעת־כושר עולמית נדירה, כאשר שתי

אבל ערפאת-העם לא היה מסוגל להגיד זאת.

מדוע?
במשך הזמן הובאו הרבה סיבות לכך. שאסור לוותר מראש על
קלפים, שיש לשמור אותם למשא־ומתן. שאסור לגרום לפילוג
בעם ובאירגון. ששום תמורה אינה מובטחת, אלא להיפך.

כל אלה היו סיבות טובות• אך לא הן היו הסיבה
העיקרית.

הסיבה העיקרית היתה פשוטה: העם הפלסטיני לא היה מוכן
לכך מבחינה נפשית.

זה היה נראה לו ככניעה, כהשפלה.
העם הפלסטיני היה מוכה ומושפל. עם חלש ומושפל אינו
עושה מחוות גדולות.
אנוור אל־סאדאת עשה את המחווה ההיסטורית שלו אחרי
שהצבא המצרי חצה את התעלה והפתיע את העולם, את צה״ל
ואת עצמו. לעם המצרי הוחזר כבודו, הוחזרה גאוותו, והוא היה
מוכן למעשה הגדול. סאדאת בא לירושלים ועשה שלום.
לפני שנה פרצה האינתיפאדה הגדולה. בשנה הזאת הפתיע
העם הפלסטיני את העולם, את ישראל ואת עצמו. הוא החזיר
לעצמו את כבודו, את גאוותו.

עכשיו עשה ערפאת את המעשה ההיסטורי שלו.

^ לדי האינתיפאדה, ילדי האבנים, ילדי הדגלים, לא החזירו
לעם הפלסטיני רק את כבודו בלבד. הם גם איפשרו לו להיות
מציאותי.
עם מייואש ומתוסכל אינו יכול להיות מציאותי. הוא חי בעולם
אחר, עולם של זעם ותחושת אי־צדק.

מי כמונו יודע.
כאשר האינתיפאדה ניצחה, כאשר היא הוכיחה ששום מעשים
של צבאנו הגדול והנחוש אינם מסוגלים לשים לה קץ, היא יכלה
להגיע למסקנה מדינית מציאותית.

הנהגת האינתיפאדה, על דעת העם הסובל והנא-
בק, פנתה פומבית ליאסר ערפאת ותבעה ממנו
לנקוט יוזמת-שלום נועזת.

אילו היה ערפאת ״מרמה״ ,היתה התרמית מתגלה
במהרה.

אילו היה קשוח במידה שאין עמדותיו מתקבלות על הדעת,
היתה הקשיחות מתגלה לעולם. העולם היה רואה שישראל ניגשה
לעניין בכנות, וכי אויביה אינם חפצים באמת בשלום. ישראל לא
היתה ״מוותרת״ בינתיים על כלום, ואהדת העולם היתה חוזרת
אליה.
חשוב יותר: הציבור הישראלי עצמו היה רוכש מחדש את
האמון בעצמו ובממשלתו.

אילו היו הניצים בישראל, ראשי שתי המיפלגות
הגדולות, מאמינים כי ערפאת אכן מרמה, הם היו
עולים על דרך זו.
הם לא עשו זאת. הם אמרו ״לא״.
״לא״ שהידהד סביב העולם׳ .

״לא״ שהעיד על עצמו.

^ משקיף הזר, שהיה קורא את עיתוני־ישראל למחרת הנ־
( 1אום של ערפאת, היה שם לב לתופעה נוספת, גם היא מוזרה
בעיניו. כל עיתוני ישראל (מלבד אחד) נמנעו מלהקדיש את
הכותרת הראשית בעמודיהם הראשונים למה שאמר ראש אש״ף.
כל העיתונים (מלבד אחד) הקדישו את הכותרת הראשית
לתגובת ארצות־הברית על נאום ערפאת.

המשקיף הזר היה עלול לחשוב שגם זה קצת
משוגע.

היחסים בין ישראל וארצות־הברית חשובים מאוד. אמריקה
מושיטה לישראל עזרה חיונית — כלכלית, צבאית, מדינית.
זה חשוב — אבל רק מ פ ני שישראל נתונה במצב של
מילחמה. ועל כן היא זקוקה לסיוע מאסיבי זה.

ואילו היחסים בין ישראל והעולם הערבי בכלל,
ועם העם הפלסטיני בפרט, הס־הם מוקד המילחמה.
הסיכוי לשים קץ למילחמה הוא לאין שיעור יותר
חשוב מאשר העמדות של וושינגטון.
ובכל זאת, כמעט כל עיתוני־ישראל נהגו כאילו השלום הוא
עניין מישני, בעוד ששינוי בעמדת ארצות־הברית הוא עניין של
חיים ומוות למדינת־ישראל.

וזה באמת קצת משוגע.

ך י< וויכוח האמיתי איננו על המילים. אם אמר ערפאת כך או
1 1אחרת. אם הכיר בישראל במפורש או במשתמע. אם גינה את
כל הטרור או רק את חלקו.

העיתוי של המעשה האמריקאי לא היה תלוי במילים.
אמנם,
האמריקאים הקימו לפני שנים מיכשול של מילים,
בתיקווה שערפאת וחבריו לא יצליחו לקפוץ מעל למיכשול זה.
עכשיו הם קפצו. אבל זה לא היה עוזר להם אלמלא רצו האמריקאים
לפרק את המיכשול.

מדוע הם רצו לפרקו? מדוע עכשיו?

לא בגלל השיגעונות של ג׳ורג׳ שולץ.
נכון, שולץ הוא כסיל מגודל, כושל ומכשיל. נכון, הפגנת־הי־

״הכדור במיגרש שלי! איז ה כדור!״
מעצמות־העל שיתפו ביניהן פעולה במשך תקופה קצרצרה. זה
היה כמו נם.

עכשיו מתחולל נם שני.

שוב מוכנות וושינגטון ומוסקווה לשתף ביניהן פעולה.
אולי זה זמני. אולי זה רק לשעה קלה. אך בשעה זו יכולה
להתחולל המהפכה השנייה בתולדות המדינה.
המהפכה הראשונה היתה עצם קומה. המהפכה השנייה היא
כינון השלום.

מי שחרד מפני זה, כאילו זו שואה, הוא באמת
משוגע.

ף יאמר ערפאת? מדוע הוא אמר עכשיו מה שסירב לומר ב!
צורה כזאת במשך שנים?

ערפאת איננו איש אחד. הוא עם.

ערפאת־האיש היה מוכן לומר כבר לפני 14 שנים מה שאמר
עכשיו. מי שדיבר איתו מאז ,1974 אס אישית ואם באמצעות
שליחיו, כמו סעיד חמאמי ועיצאם אל־סרטאווי, יודע שזו היתה
דעתו של ערפאת לפחות מאז.

ערפאת עצמו הזמין קריאה זו. היא שינתה את פני אש״ף.
כי גם הפטריוט הפלסטיני הקיצוני ביותר בגולה — אם אינו
נוכל, נבל או סוכן זר — אינו יכול להיות יותר קיצוני מאשר
הציבור של האינתיפאדה, הציבור המביא יום־יום קורבנות עצומים
בדם, בדמעות, ביסורים.
כאשר האינתיפאדה קראה ליוזמת־שלום, היא הכריעה את הכף
למען ערפאת.

סוף־סוף ניתנה לערפאת־העם העוצמה הדרושה
כדי לבצע את תוכניתו של ערפאת-האיש.
ך וצר עכשיו קונסנזוס עולמי למען משא־ומתן בין ממש־
*•לת־ישראל ואש״ף, למען שלום ישראלי־פלסטיני, למען דו־קיום
של מדינות ישראל ופלסטין זו לצד זו.
ארצות־הברית וברית־המועצות רוצות בכך. הקהילה העולמית
רוצה בכך, והצביעה ברוב מאסיבי, כמעט חסר־תקדים. כל ידידי
ישראל כלולים ברוב עולמי זה. אש״ף רוצה בכך. העם הפלסטיני
(המשך מעמוד 05
רוצה בכי•

בנז רע ה
העם
הו ,,העדמחה לאיד העסקנים הדתיים
למדו מחדש את
הכלל העברי העתיק:
תפסת מרובה דא
תפסת. אחרי שיכרון־
הניצחון באה
ההתפכחות.
מכל השמחות, השימחה החזקה ביותר
היא השימחה לאיד. בייחוד בישראל.
השבוע
שמחו המוני ישראל לאידם
של הפוליטיקאים הדתיים. בשיבעה
שבועות הצליחו אלה לעורר בקרב
הציבור נחשול כזה של שינאה, עד כי
מנהיג דתי בכיר טען כי עיתוני ישראל
כותבים על המחנה הדתי כפי שכתבו
עיתוני־הנאצים על היהודים.
היתה זאת, כמובן, הגזמה גסה. אך
אין ספק כי מעולם לא הושמעו פומבית
דברים כה רוויי־שינאה נגר הדתיים
כמו בתישעה שבועות אלה.

מצאו את עצמם לפתע בחנות־ממתקים
נטושה.
במצב החדש היה עליהם לנהוג בחוכמה
ובהתאפקות, להציג ררישות
מינימליות. אולם הם לא היו מסוגלים
לכך. שיכרו־הניצחון העביר אותם על
דעתם, וההתחרות ביניהם הגבירה את
התאווה.
הדרישות של הדתיים הרקיעו שחקים.
תקציבי־ענק, ג׳ובים, עמדות־מפ־תח
מדיניות וכלכליות, כיבודים. היה
נדמה לציבור החילוני כאילו פשטו
עלוקות על גב המרינה. הגילויים על
מיספר בחורי־הישיבה המשתמטים —
קרוב ל־ 20 אלף — שפכו שמן על המדורה.
התוצאה
היתה נחשול של התנגדות,
מעין אינתיפאדה חילונית נגד הדתיים.
קצינים ונכי־מילחמה מחו על שיחדור
בחורי־הישיבה, המונים הפגינו נגד
תביעות הדתיים, עניין ״מיהו יהודי״
גרם להתקוממות של יהודי אמריקה.
הסיסמה ״אני חילוני חרר״ הופיעה על
השמשות של מאות מכוניות. נוער
התארגן נגרם(לאה להלן).
בועת״סבון. כאשר התפוצצה בו־עת־הסבון,
והליכוד הגיע לידי הסכם
עם המערך, פרצה השימחה מליבו של
הציבור החילוני. שימחה זו סללה את
הדרך לפני הממשלה החדשה, שהתקבלה
על־ידי רבים כגאולה.
יללות העסקנים הדתיים, שהטיחו
בפני הליכוד האשמות של בגידה, נש־

נראה כי שמיר לא למד רבד בימים
האחרונים, שבהם חל מיפנה היסטורי
במרחב.
אש״ף חדל מלהיות צל. הוא הפך
כוח ממשי מאוד.
עובדות, לא מילים. לניצחון יש
אבות רבים. השבוע נמצאו אבות ואמהות
להסכם האמריקאי־פלסטיני, שהביא
להכרזות יאסר ערפאת בז׳נווה ולפתיחת
ההידברות בתוניס. החל בשר־החוץ
השוודי, סטן אנדרסון, וכלה בעס־קנית
היהודית ריטה האוזר, טענו הכל
שהם שיכנעו את ערפאת ו/או את
ג׳ורג׳ שולץ.
יתכן שכל אלה תרמו תרומה מיזע־רית
לצעד הגדול, אך הוא לא היה תלוי
במעשיו של איש. גם המילים המדויי־קות
של ערפאת לא היו אלא עניין
מישני. הן היו דרושות לאמריקאים כדי
להסוות את העובדה שחל שינוי
היסטורי בעמדתם. לשינוי עצמו לא
גרמו מילים, אלא עובדות פוליטיות
מוצקות(ראה הנדון).
ברגע שהאמריקאים הודיעו על
פתיחת ההידברות עם אש״ף, החל מי־רוץ
עולמי לעבר יאסר ערפאת. מדינות
אחרות פתחו בהידברות רישמית,
רבות הכירו במדינה הפלסטינית, ניתן
מעמד חדש לנציגי אש״ף בבירות
רבות, על ערפאת עצמו ירד מטר של
הזמנות לביקורים ממלכתיים.
העובדה שעצרת האו״ם הצביעה
כמעט פה אחד להזמין את ערפאת לז׳־

טרור כלשהו יוכל לשנות מצב זה ולהחזיר
את השעון אחורה, היא אבסורדית.
עניין הטרור אינו אלא תירוץ ב־מישחק
הבינלאומי. שום מעשה של כל
צד שהוא לא יבטל את העובדות שנוצרו.
להיפך:
כל מעשה־טרור גדול, מעתה
והלאה, יעורר את החשד שזוהי פרובוקציה
ישראלית, ויפגע בישראל דווקא.
כוח
או״ם. רעיונות אחרים המרחפים
בחלל עדיין לא זכו בהסכמה עולמית
אמיתית. ביניהם:
• נסיגת ישראל מהשטחים הפלסטיניים
עוד לפני קום השלום, ומסירתם
לידי כוח של האו״ם. העצרת אמנם
קיבלה הצעה זו, אך לא מתוך שיכנוע
אמיתי. אך הרעיון עשוי לצבור תנופה
אם תיראה ישראל כמדינה סרבנית, או־ייבת־השלום.

הקמת ועדה של חמשת הגדולים,
כהכנה לוועידה בינלאומית. רעיון סוב־ייטי־צרפתי
זה, שהושמע בפי ערפאת,
לא התקבל עדיין כהצעה ממשית, אך
גם זה יכול להשתנות, אם לא תתגלה
דרך אחרת להתקדמות.
הצל לא ייעלם. ישראל אינה יכולה
עוד לשנות את הקונסנזוס הבינלאומי.
הוא נוצר בתהליך ארוך, וצעדיו
האחרונים של ערפאת השלימו את התהליך.
לעומת
זאת יכולה ישראל להשפיע
על המשך התהליך לביצוע הרצון הבינלאומי.
היא יכולה עדיין לנקוט יוזמה.
אך כאשר יצחק שמיר מקווה כי
״הצל ייעלם״ ,אין הוא מסוגל לעשות
דבר.
מי שלוחם בצללים, אינו מסוגל
להתמודד עם המציאות כמות שהיא.

נוער
ל ח מס את
אלוהים בביצים
הם הפגינו ריד הכנסת
במחאה על אי־גיזס
בני־הישיבות. הצלחה
מסחררת. התוכנינת
לעתיד שד גדולות
ונצורות.
דמן בד ₪

״תיכנס, בבקשה!״
חייל על הלוח. אם כך הדבר, אין
העסקנים הדתיים יכולים להאשים אלא
את עצמם.
למחרת יום־הבחירות היו עסקנים
אלה שרויים באויפוריה. לא זה בלבד
שהסיעות החרריות הכפילו את כוחן
— אף שהמחנה הדתי כולו לא חרג
מכוחו ההיסטורי בכנסת — אלא שהן
גם היוו את לשון־המאזניים.
לדתיים היה נדמה — בטעות — כיצחק
שמיר שואף להקמת ממשלה
צרה. למעשה נוצר מצב שבו שימשו
הדתיים, בעל כורחם ומבלי להבין זאת,
תפקיד של חייל על לוח השח־מת. היה
נדמה להם שהם משתמשים בכולם, אך
למעשה השתמשו הכל בהם.
הליכוד השתמש בדת־ים כדי ללחוץ
על המערך. המערך השתמש בדתיים
כדי ללחוץ על הליכוד. אך בסתר־ליבם
שאפו יצחק שמיר ושימעון פרס, מן הרגע
הראשון, להקמת ממשלת ליכוד־מערך•
כוח־הסחיטה
של הדתיים היה מדומה.
חנות־ממתקים
נטושה. העסקנים
הדתיים לא זה בלבד שלא הבינו
זאת, אלא שהם נהגו כילדים קטנים ש־

מעו באוזני הציבור כמוסיקת־רקע נעימה.
הדתיים
הגדישו את הסאה. המציאות
החזירה אותם כמעט למימדיהם ה־טיבעיים.
הארץ מילחמה

צללי ם
9₪מי שרוחם בצדדים
אינו יסד דהתייחס
למציאות. סוד פני
המציאות החדשה.
1עומדת ישראל
ן חסרת־אונים.
״הצל של אש״ף, המעיב על יחסי
ישראל־ארצות־הברית, ייעלם,״ ניבא
יצחק שמיר באוזני השגריר האמריקאי
הפורש, תומאס פיקרינג.

נווה, חרף רצון האמריקאים, פרצה את
הסכר. ההצבעה בתום הדיון, שתמכה
כמעט פה־אחד בעמדת אש״ף, יצרה גם
היא מציאות פוליטית עולמית.
עובדות מוגמרות. בתום שבוע
של אירועים דרמאתיים, שעשו רק רושם
מועט בישראל בגלל המשא־והמתן
הקואליציוני, נוצרו בעולם העובדות
הבאות:
• נקבע סופית וחד־משמעית כי
אש״ף הוא הנציג הבלעדי של העם הפלסטיני,
ושלא יתואר משא־ומתן לשלום
בלי אש״ף. כל החלופות האחרות
נעלמו.
• נקבע כי כבר קיימת מדינה פלסטינית
תחת הכיבוש הישראלי, וכי גבולותיה
הם הגבולות של ה־ 4ביוני
. 1967
• נקבע כי המשא־ומתן לשלום
צריך להתנהל על בסיס קיומה של מדינה
זו לצד ישראל, תוך הכרה הדדית
וביטחון הדדי.
זהו כיום הקונסנזוס הבינלאומי המוצק,
ואין שום סיכוי שישתנה. שום
מעשה של ממשלת־ישראל לא ישנה
זאת.
התיקווה הישראלית, כאילו מעשה־

הבוקר שלאחר הבחירות. תדהמה
פשטה בעם. משהו המעורב עם ניצנים
ראשונים של פחד .״השחורים משתלטים
עלינו ״,אמרו הכל באותו יום
ברחובות. הרגשה של יאוש, חוסר־או־נים,
של אין מה לעשות, והכל מונח
בידי הפוליטיקאים האינטרסנטיים, שם
למעלה, בצמרת.
בית״הספר רנה קאסן. שיעור־מתמ־טיקה.
מי בכלל הקשיב למורה? מישהו
הרים ידו וביקש לצאת לשרותים, בדרך
פגש אחד, שחזר משם, והחליף איתו
מבט. דני סירקין הבין את המבט ואמר:
״מיכאל, חייבים לעשות משהו, אחרת
הכל יישרף!״
לגייס, ועכשיו. קשה לנוער לארגן
קבוצת־מחאה. אך לדני ומיכאל
הצטרפו במהרה עוד שישה מחבריהם,
(חמישה נערים ונערה אחת) ויחד גיבשו
דרך משותפת.
דני סירקין :״לא רצינו להקיף נושא
רחב, אלא להתרכז. בתחילה חשבנו על
כל הנושא של כפייה דתית. אבל לבסוף
החלטנו שלא כדאי ובחרנו, מתוך
הערך העצום הזה, בפלח שמצא חן
בעינינו הכי פחות, והוא אי־גיוס בני־ישיבות
לצה״ל״.
אורי גולדפלם :״מצאנו מיד היענות
בכל יתר בתי־הספר בירושלים. ראינו
שטוב להתמקד בעניין של הגיוס, כי
כל היתר מקבל מיד אופי שמאלני. אחד
(המשך בעמזד )8

ך* שנשאל וינסטון צ׳רצ׳יל ה־
^ קשיש מה שלומו, התבדח :״בהשוואה
לאלטרנטיבה, טוב מאוד.״
האלטרנטיבה היתה, כמובן, המוות.
רבים שיישאלו על טיב הממשלה החדשה
בישראל, עשויים לתת תשובה
דומה: בהשוואה לאלטרנטיבה, היא בסדר.

כך נטוש עכשיו הוויכוח:
האם ממשלה זו טוכה או רעה
מן האלטרנטיבה?

• הסיום שר שמיו
^ כאורה הדבר פשוט. האלטר־
/נטיבה לממשלה ״רחבה״ זו היתה
ממשלה צרה, לאומנית־חדדית.

אין ספק כי ממשלה זו היתה
מביאה לאסון. על רקע ההתפתחויות
הבינלאומיות, היא היתה
נראית בהכרזת־מילחמה על הקהילה
הבינלאומית
הסכנות שהיו צפויות ממנה

הקמתן הסיטונית של

התנחלויות, כפי שהובטח לשלוש
סיעות הימין הקיצוני ולמפד״ל, היתה
התגרות בוטה בדעת־הקהל העולמית,
התובעת כמעט פה־אחד כינון שלום
ישראלי־פלסטיני, המבוסס על החזרת
השטחים הפלסטיניים וכינון מדינה
פלסטינית לצד ישראל.

• תיקון החוק ״מיהו יהודי״
היה גורם לכריתת גט בין ישראל וחלק
גדול מן היהדות האמריקאית, דווקא
בשעה שתמיכת הקהילה היהודית
היתה דרושה כדי למנוע תמיכה אמריקאית
מאסיבית באש״ף.
• המשבר הצפוי במשק היה
פורץ ביתר שאת, מבלי שממשלה כזאת
יכלה להושיע.
מבחינתו של יצחק שמיר, היתה ממשלה
כזאת מהווה סיוט:
• המשבר הכלכלי היה נרשם כולו
על־חשבון הליכוד.
• בידודה של ישראל בעולם היה
נרשם גם הוא על־חשבון הליכוד.
• הרכב הממשלה — ובה שבע
סיעות קטנות וקטנטנות — היה חושף
אותה לסחיטה יומיומית מצד סיעות,
שהיה בכוחן להפיל את הממשלה בכל
רגע.
• כ ל ממשלות העולם, ובראשן
ממשלת ארצות־הברית, היו מתייחסות
לממשלה כזאת מן הרגע הראשון באיבה.
משום
כך לא רצה שמיר בממשלה
כזאת מן הרגע הראשון חתר להקמת
ממשלה רחבה בראשותו, כדי שיוכל
לסיים את הקאריירה הפוליטית שלו
כמנהיג כלל־לאומי.

האיום בהקמת ממשלה צרה
לא היה אלא איום־סרק, חלק מ־מילחמת־עצבים
מוצלחת יטבה
הוכיח שמיר שוב שיש לו עצבים
טובים — אותם העצבים
שעמדו במיבחן עוד בימים כשנמנה
עם ראשי לח״י ותיכנן
את מיבצעיו.

• יותר וע ,׳ותו סוב
ך* אם היה כדאי למיפלגת־העבודה
! 1להיכנס לממשלה הרחבה הזאת?

בפי המתנגדים היו נימוקים
טובים מאוד נגד הרעיון — אותם
הנימוקים עצמם שהמריצו
את שמיר לתמיד ברעיון.

בין השאה•
ממשלה לאומנית־חרדית זו
היתה מעוררת התנגדות עזה מאוד
בקרב הציבור, הן בגלל חלקה החרדי,
הן בגלל חלקה הלאומני.
• המשבר הכלכלי הצפוי, בידוד
ישראל בעולם וההגברה הצפוייה של
האינתיפאדה היו נזקפים על חשבון הליכוד.

אפשר היה לקוות כי ממשלה זו

ומשלת
הע־ווד
ו תפי ס ת

תתמוטט כעבור זמן־מה. אז היו נערכות
בחירות חדשות, ולמערך היה סיכוי
טוב להכות את הליכוד שוק על
ירך.
עד אז, כך קיוו המתנגדים, תוכל
מיפלגת־העבודה להתקדם בדרך הרפורמה
הפנימית ולהתחדש מבחינה
רעיונית ופרסונלית. מנהיגים חדשים
יכלו להדיח את הזקנים.

תסיסה זו היתה בנוייה על
הכלל ״כמה שיותר רע, יותר
טוב.״ אחרי תקופה של משבר
פנימי עמוק — כלכלי, מדיני
ונפשי — היה מתגלה האור
בקצה המינהרה, ומיפלגת־ה־עבודה
היתה יוצאת לדרד־ה־מלך.

מדינה ספ״ו
**ענתה של הנהגת המיפלגה כ״
נגד גישה זו התמצתה באימרתו
המפורסמת של יצחק רבין :״אין לי
מדינה ספייר.״

משמע: אם יהיה רע, זה לא
יהיה טוב. כי בינתיים תינזק
המדינה בצורה שלא תתוקן.
כפי שקורה בפוליטיקה, קשה להפריד
בטענות רבין־פרס בין האינטרס
האישי והאינטרס הלאומי.
פרס ורבין לחמו על חייהם הפוליטיים.
הם ידעו כי ירידה לאופוזיציה
תערער את מעמדם, ועלולה להביא לסוף
דרכם.

לרבין אין חיים מחוץ למיש-
רד־הביטחון. לפרס יש רק בקושי
חיים בראש המיפלגה באופוזיציה.

השניים יכלו להצביע בכנות על
הסכנות הממשיות למדינה, הכרוכות
בממשלה לאומנית־חרדית. מיפלגת־העבודה,
שהיא מטיבעה מיפלגת־שיל־טון,
לא יכלה להתייחס בצורה צינית־תועלתית
למשבר הכלכלי, למשבר בין
ישראל ויהודי העולם ולבידור ישראל
בעולם.
אין ספק כי בוויכוח הגלוי והסמוי
במיפלגת־העבודה נועד תפקיד חשוב
למצבם הכלכלי של מיפעלי־ההסת־דרות.
למעשה אלה הם מיפעלי
מיפלגת־העבודה, בסיס כוחה. בעיני
רבים בצמרת הכלכלית היה זה חיוני
שהאוצר יהיה בידי מיפלגת־העבודה.
גם המאבק על ראשות ועדת־הכספים
— הנקודה האחרונה שעליה היתה
נטושה המילחמה — היה חשוב על
רקע זה.

מעבר לזה היה קיים שיקול
נוס!? :מול המצב הבינלאומי
החדש, לא יהיה מנוס משינוי
יסודי בעמדות ישראל כלפי
פיתרון ישראלי־פלסטיני* .ן י-
נוי כזה יוכל להתקבל רק כאשר
שתי המיפלגות הגדולות שותפות

הלחץ האמריקאי הצפוי על ממ־שלת־ישראל
ישפיע גם על הליכוד.
לכן טוב שבתקופה זו תכהן ממשלה
רחבה, כך שכל צעד לקראת אש״ף —
קשה ככל שיהיה — יהיה על רעת שתי
המיפלגות, מול אופוזיציה קטנה ו־חסרת־אונים.

שר גיר
^ רור כי ממשלה רחבה לא יכלה
כלל לקום, אילו היתה מיפלגת־העבודה
מוכנה להסיק את המסקנה מן
המצב ולהודיע בפירוש על הצורך להיכנס
למשא־ומתן עם אש״ף, על בסיס
של מדינה פלסטינית תמורת שלום
וביטחון.

המיפלגה עדיין אינה מוכנה
לכדי שמיר
בחך השם, ממשלה רחבה!

אמנם קם השבוע, בפעם הראשונה,
חוג של יונים שהכריז על קו זה כמעט
בפה מלא. אורה נמיר דיברה בפירוש
על הקמת מדינה פלסטינית. כרבע

סוף־סנף. בפנים!

סיעת המערך בכנסת דוגל עתה בקו זה.
בחו״ל ניתן פירסום עצום להכרזותיהם
של עזר וייצמן ומוטה גור, על הצורך
להיכנס למשא־ומתן עם אש״ף.

אולם יצחק רבין, כיום האיש
החזק במיפלגה מתנגד לכך בכל
תוקף. שימעון פרם גימגם, כדרכו.
עיתונאי אמריקאי חשוב
הגדיר אותו כ״הר של ג׳לי״,
ומראיינת אמריקאית אמרה
שהוא מדבר עכשיו כפי שנהג
יאמר ערפאת לדבר בעבר.
הפיתרון של בחירות בגדה וב
רצועה,
שעליו הכריזו פרס־רבין נראה
הנדון) ,הוא פיתרון־סרק. כמו הליכוד,
גם צמרת המערך מצוייה במבוי פו־ליטי־רעיוני
סתום.

על רקע זה היתה הקמתה של
ממשלה רחבה — ממשלת העיוור
והפיסח — טיבעית לגמרי.
למעשה היה ברור כבר
למחרת יום־הבחירות שהיא
תקום. שיבעת השבועות שעברו
מאז לא שינו את המצב
במאומה, למרות המהפכה •ט-
התחוללה בתקופה זו בסיכסוך
הישראלי-ערבי.

ב מרעגז
(המשך מעמוד )6
הדברים היחידים, שיש עליהם היום
קונסנזוס בעם (החילוני) הוא שצריך
לגייס, ועכשיו.״
הם פעילים ביסודם. כולם מתנועות־הנוער.
חלקם מתנועות־הנוער של ה־מיפלגות.
בני־נוער בעלי כוח־שיכנוע
עצום והרבה רצון ויכולת להצליח.
מיד עם קבלת ההחלטה פנו לתנו־עות־הנוער
שלהם, וביקשו מימון. ההפתעה
היתה שלמה כשהם קיבלו. רק אורי
17 חניך בני־עקיבא, לא קיבל מימון.
״הבנתי
שהמצב כרגע רגיש. המס־ד״ל
לא רוצה להסתכסך עם אף אחד,
ולכן לא תתמוך ביוזמה כזו״.
אך אחד לא טרח. אירגון פרטיזני
ומהיר. הם החליטו להפגין ביום
פתיחת־הכנסת ליד הכנסת, וגייסו חברים
מבוגרים, שייגשו למישמר־הכנסת
לקבל רישיון.
מיכאל ספרד 16״חשבנו שהכל
בסדר. אנחנו קיבלנו רישיון, וגם להפגנה
נוספת נגד כפייה דתית, שיועדה
לאותו היום, קיבלו רישיון.
״במיקרה היה לי קשר עם אנשי חמדת,
שאירגנו את ההפגנה השניה. אחרי
יומיים מתאריך קביעת ההפגנה התקשרה
איתי נציגה של חמדת והודיעה לי
שאין הפגנה, כי יו״ר הכנסת, מר שלמה
הילל הנכבד, החליט שאסור.
״הרגיז אותנו האיסור, אבל יותר
הרגיזה אותנו ההתייחסות. מפני שאנחנו
נוער, אף אחד לא טרח להודיע לנו
שההפגנה בוטלה! ניסינו לשכנע, ניסינו
להשפיע ולא עזר. פנינו לבג״ץ״.
עורך־דין מפורסם עזר להם תמורת
תשלום סימלי, והם פנו לעליון.
יואב בן־אריה 18״הילל עדיין לא
היה בטוח מי יהיה יו״ר־הכנסת הבא.
עיניו עדיין היו נשואות לתפקיד, ולריב
עם המיפלגות הדתיות היה הדבר
האחרון שהוא רצה לעשות. על הכל
הוא הלביש טענה מוזרה של בעיות עם
כוח־אדם.״
בחור־ישיבה רוכב. הם ניסו להגיע
לפשרה, והוצעה להם רחבת מיש־רד־העבודה־והרווחה,
המרוחקת 300מ׳

מהכנסת. לבסוף, כשדחה הבג״ץ את
בקשתם, קיימו את ההפגנה שם.
דני :״אנשים היו מאוד נחמדים אלינו.
מצאנו כאלה שאיכפת להם, וקיבלנו
המון עזרה. הם השתפשפו המון. בשלושת
השבועות הללו ראינו איך הביורוקרטיה
פועלת״.
בבית־הדפוס הם קיבלו הנחה. הדפיסו
מדבקות ועלונים. חולצות בפעם
הבאה. שם לאירגון עוד אין, אבל סמל
יש. בחור חרדי רוכב על כתפיו של
בחור חילוני.
את הלילות האחרונים לפני ההפגנה
הם בילו במטה, שהוקם בביתו של
מיכאל. השיגו אנשי־קשר בכל הארץ,
ניסו להעביר את העלונים למירב בתי־ספר.
נראה שבתוך המוסדות היתה הע־למת־עין.
המנהלים, שאינם יכולים לפי
החוק להשתתף בהסברה לקראת ההפגנה,
פשוט נתנו לשליחים להסתובב
באין מפריע. הכל עבר בשלום.
מתים ומשתמטים. יואב, על
רגעי חרדה שלפני ההפגנה :״שתי
דקות ל־ ,4ורק 25 אנשים הגיעו. כבר

סמל ההתארגנות
״אני רואה את השינאה...״

מארגנים סירקין, בן־אריה, ספרד וגולדפלם
״לא לישיבה! מלם לחטיבה!״

התארגנו על קטגוריה של, מחאה שקטה׳
ופתאום הם התחילו לנהור. חלק
אמנם עזבו בהמשך ועברו להפגנה של
חמדת, אבל עדיין נשארו אצלנו 2000
איש ״.נוער משולהב, נוער שמרגיש
שיש לו הכוח להשפיע על הדברים לזוז
הלאה, לחץ קדימה.
מיכאל :״זה מעבר לאמונה אם אנחנו
נצליח לגרום לגיוס בחורי־ישיבות לצ־ה״ל
או לא. יש כאן אקט מאוד דמוקרטי,
וזה מה שחשוב. צריך להראות, שגם
מי שלא מצביע משפיע. צריך להראות
שהנוער יכול לתפוס את אלוהים בביצים.
צריך להראות, שדור־העתיד הוא
דור העתיד הטוב, ואולי גם במצב מסו־יים
נצליח לשנות משהו״.
בעומדם מול פח־זבל, כשבידיהם
מגבר יד קטן, הם השמיעו סידרת־נאו־מיס,
שסחפו את הקהל במחיאות־כפיים
סוערות. הם צעקו סיסמות בסיגנון
״אנחנו מתים והם משתמטים!״ ״לא לישיבה,
כולם לחטיבה!״ באו מכל הארץ.
איכשהו עברה השמועה על ההפגנה
מפה לאוזן, וכולם ידעו עליה.
ההפגנה גררה חשיפה בתיקשורת.
אורי הוזמן לעימות בערב חדש. ובמבט
הקרינו אותם צועקים סיסמות.
כולם מסריחים. באותה הפגנה
פגשו את נחמה מסביון. אשת־התנדבות
עשירה, מפורסמת ובעלת קשרים מקיפים
בכל הארץ, שנרתמה להקמת איר־גון־נוער
כלל־ארצי נגד אי־גיוס בחורי־הישיבות
לצה״ל. היא העניקה להם
חסות וקישרה אותם עם האנשים הנכונים.
בעצרת בכיכר־מלכי־ישראל נאם
אחד מנציגיהם.
אורי :״אין כאן דבר למען תועלת
אישית. איך שתסובבו את זה, עדיין לא
יהיה. אנחנו מאמינים במשהו ומוכנים
להקריב זמן ומאמץ למענו״.
אורי שייך לבני־עקיבא, נער דתי
חובש כיפה סרוגה. מה הוא עושה כאן?
״ראשית, במדינה שבה. יש שיוויון־זכו־יות,
צריך שיהיה גם שיוויון־חובות. אם
החרדים מקבלים את כל הזכויות, הם
צריכים גם לתת שלוש שנים מחייהם
למען המדינה.
״שנית, גם ההלכה תומכת בגיוס־חו־בה.
הרמב״ם אומר במסכת מלכים, שב־מילחמת־מיצווה
הגיוס הוא חובה על
כולם. גם על נשים הרות.
״אני רוצה להחיל את הדברים בשטח,
כי אני רואה את השינאה שזה יוצר
בין דתיים לחילוניים. החילונים עושים
על־פי־רוב הכללות וטוענים, שכל
ה,דוסים׳ לא משרתים, או שסתם כולם
מסריחים״.
ומה אומרים ההורים בבית?
״כללית הם מאוד בעד, רק שפוחדים
שתוך כדי שילהוב הקהל וההפגנה יהפכו
לאנטי־דתיים, וזה רע מאוד״.
ברוך השם. הקבוצה התרחבה וניסתה
להשיג אנשי־קשר כמעט בכל
בית־ספר ברחבי הארץ, בעידודה של
נחמה מסביון, המתנדבת, ועוד אנשים
טובים באמצע הדרך. הם יישמו דמוקרטיה
הלכה למעשה, משתפשפים עם
המנגנון. כרגע הם מארגנים עצומה,
שעליה יחתמו כל בני־הנוער במדינת־ישראל
בעד גיוס בחורי־ישיבות לצבא.
ההיענות מלאה, וגם התקציבים מתחדשים.
דני
:״לדעתי רובם עושים את זה
מטעמי נוחות אישית שלהם. לא איכפת
להם תורה, אבל למה ללכת לצבא
אם לא צריך? למה בעצם?״
בקריית־ביאליק התארגנה עצומה,
הקוראת ליצחק שמיר שלא למנות
כשר־החינוך ח״כ סמיפלגה לא־ציונית
(דגל התורה, ש״ס או האגודה) .בפעם
הראשונה במדינת־ישראל חתמו גם
מורים וגם תלמידים על עצומה — ב־אורט
קר״ת־ביאליק.
דורון רונן, ממארגני־העצומה :״רצינו
להביע שאט־נפש מהדוגמה החינוכית
הטובה שיתן לנו שר־חינוך לא־ציוני.
קיבלנו שיתוף־פעולה מלא מ־בית־הספר,
ותוך יום אחד החתמנו
2000 מורים ותלמידים״.
גל־המחאות מתפשט, והדים להתארגנויות
נוספות הגיעו גם מחיפה, מב־אר־שבע
ומתל־אביב.
סוף־סוף משהו זז. ברוך השם.

^ עוד ארבעה שבועות עומד
^ להסתיים מה שכונה בפי מיי-
קל דוקאקיס ״עידן רגן״ .את הכ סא
היוקרתי ביותר ברחבי העולם
יתפוס סגנו, ג׳ורג׳ בוש.
רגן עדיין מצטלם, מנופף לש לום,
כשננסי לצידו -זוג מאוד יי צוגי.
בוש
מצהיר בכל הזדמנות שט רם
התחיל בכהונתו, ולכן אינו מקבל
החלטות.
ומה בינתייסו הפעילות הרבה
ביותר בפוליטיקה האמריקאית
מתנהלת במיסגרת ה״טראנזישן״
(העברת השילטון מיד ליד) .לבוש,
לבייקר(שר-החוץ המיועד) ,לסונו־נו
ואפילו לדן קווייל(זה הטוען שהוא
דומה לרוברט רדפורד, ושאמ־ריקה
מתפללת לשלומו של הבוס
שלו) יש מישרדי־העברה. בעוד וו שינגטון
מתרוקנת מאורחיה הק בועים
-סנאטורים, אנשי־קונגרס
פועלים צוותים אלה במלוא המרץ למען העברת־שילטון מסודרת:
מינויים, סדרים, קביעת־מדיניות.
ראיונות עיתונאיים אינם נכללים
בסדר־עדיפויות זה, וכל מי שהוא
\ 11 בוושינגטון ייעץ שלא להטריד
איש מהבכירים בתקופת הטראנ-
זישן.
בכל זאת, חשקתי בראיון עם
ג׳ון סונונו, מי שמינויו כראש״מטה
הבית-הלבן עורר גלים בקרב הקהילה
היהודית בארצות״הברית
ובישראל. במיסגרת השאלה הניצ״
חית -״זה טוב ליהודים!״ -זעקו
רבים :״זה רע!״ ושלפו כראייה את
מוצאו הערבי, את אי-תמיכתו בע
צומה
נגד השוואת הציונות לגזענות
-עצומה שעליה חתמו רבים
מעמיתיו. הזכירו שבהרצאה לפני
פורום ערבי־אמריקאי כלשהו ב־ארצות־הברית
השתמש סונונו בל שון
״אנחנו״ ולא ״אתם״ ,ועוד ועוד.
״בובהל׳ה,
יש פרוטוקולים של מים
על כך!״ התרגז מלקולם הוג־ליין,
מנכ״ל ועידת־הנשיאים של -
יהדות־אמריקה על הספקנות שלי.
לפני כחודש, מייד עם היוודע
מינויו לתפקיד רב־הכוח, נענה סו־נונו
להזמנת מנהיגי יהדות אמריקה
ונפגש עימם בניו־יורק. הוא ני סה
להפיג את החששות מפניו. גם
מילות״הפרידה ממני היו :״יהודים
וישראלים לא צריכים לפחד ממני,
באמת!״
מדוע נוצר הפחד מפני סונונו!
כדי להבין את מקור הפחד, צריך
להבין תחילה מהו ״ראש״מטה״ה-
בית״הלבן״ .קשה להסביר בישראל
את מידת הכוח הטמון בתפקיד
זה, מפני שלא קיים תפקיד מקביל
במערך השילטון בישראל.
תפקידו של ראש־המטה אמנם
כולל גם פונקציות המקבילות לא לה
של מנכ״ל מישרד ראש־הממ־שלה
הישראלי, כגון איוש מישרות
במנגנון, הטלת תפקידים ומשי מות,
פיקוח על ביצועם. אולם בעמדת
ראש״המטה כלולות גם
פונקציות שאותן ממלא בישראל
ראש״הממשלה עצמו, כגון תיאום
בין השרים ובינם לבין ראש־הממ־שלה.
בישראל זה נעשה באורח
ישיר, אך במיבנה השילטון האט־

מ! של ג !!,סומנו, אמו־יקא ממוצא עובי־ברסט־נ* ,לתפקיד אדיו־הנוח שר ואש־המטה
שד הבית הרבו, הבהיר את צמות שואל והשדווה היהודית. נו להוגיע
אותם העניק סומנו את הראיון הואשון שלו לדפוה בר ק כעיתונאית ישראלית

* ץ 1ז8ד
\זנממ־ * מ מג׳״

אחרי החלטתו של בוש, התייעצתי
ארוכות עם מישפחתי. בכל־זאת היה
ברור במה מדובר: לוח־זמנים צפוף ביותר,
באחריות כברה. לבסוף הם תמכו
בי, וזה הקל עלי את הכניסה לתפקיד.

• אין זה רגיל למנות מושל
כראש־מטה.

ריקאי ניצב ראש״המטוז, בהיבטים
מסויימים, מעל לשרים. במיקרים
חריגים הוא עשוי לתאם בין הנשיא
לבין השר הבכיר ביותר, שר-
החוץ (ג׳ורג׳ בייקר במימשלו של
בוש. אגב, בייקר שימש בתפקיד
ראש־המטה של רונלד רגן) .מובן
שיחסי־הכוח בקודקוד הפירמידה
האמריקאית משתנים על פי
הנפשות הפועלות, אולם עקב
הידידות השוררת בין בוש לבין
בייקר וסומנו, ואולי גם בגלל
תדמיתו ה״יורמית״ של בוש,
צופים שיהיה לבייקר ולסונונו כוח
אדיר בניהול ענייניה של ארצות-
הברית. סונונו נחשב כאיש ימני
מאוד, שמרן ונמרץ.
הסיכויים לראיין את סונונו ב עיתוי
זה היו קלושים ביותר. מ־שום־מה,
כשאדם מתמנה לתפקיד
רס״מעלה, הילת־הכוח מסביבו
גדולה אף יותר מאשר בשעה שהוא
כבר מאייש אותה. הימרתי על נימוק
שישכנע אותו לתת ראיון ראשון,
מאז שהתמנה: שאני מייצגת
עיתון ישראלי. סונונו, ג׳נטלמן א מיתי,
לא היסס להרים את הכפפה
ולהגיש לי אותה על פי כל הגינונים
:״מדברים ממישרד הנשיא-

הנבחר, מתי נוח לך לשוחח עם מר
סונונוי״
״נוח״ -זאת לא המילה שבה
הייתי משתמשת כדי לתאר את
הראיון שהתקיים ביום מושלג,
מקפיא, בוושינגטון. רוב מהדו-
רות״החדשות עסקו במידת הקור.
הרחובות היו ריקים -אנשים ישבו
בוודאי צמודים למכשירי״הטל־וויזיה
וצפו בדיווחים הבלתי־פוס־קים
על הקור בחוץ.
״את קופאת מקורי״ פתח סונונו
את השיחה ,״בואי לניו״המפשייר
(מקום מגוריו) .אני מזמין אותך.
מה יש שסו שם אפילו יותר קר״...
ג׳ון סונונו שכיהן עד עתה כ מושלה
של ניו״המפשייר, הוא איש
חכם, זהיר בלשונו, דיפלומט אמי תי.
על אף הפירסומים עליו, כאילו
יחסי־האנוש שלו לוקים, התרשמתי
שכאשר הוא רוצה -הוא נוח-
מזג, שרמנטי, נותן לן להרגיש כ אילו
כל זמנו פנוי עבורך, על אף
סדר־היום הרצחני לקראת ה־20
בינואר (יום חילופי השילטון).
במשך השיחה ניסה סונונו להמעיט
מערך תפקידו, להמעיט מחשיבותו
במערכת, להרגיע, לנטרל
מוקדי״התנגדות -כל־כך הרבה

אילו הייתי עורכת מישחק־א־סוציאציות
-שולחן־כסא, חלון־
וילון וכו׳ -רבים היו מגיבים על
המושג ״ראש־מטה״ בשתי מילים:
דונלד ריגן.
נכון, גם גייימס בייקר, שר־החוץ
המיועד בממשלת ג׳ורג׳ בוש, היה
ראש״מטה, ואף יירשם בסיפרי״ה־היסטוריה
כראש״המטה הנדיר ש הצליח
להסתדר עם ננסי רגן. אבל
דונלד ריגן לא הצליח במשימה הקשה
(ננסי) .הוא לא חיכה לסיפרי-
ההיסטוריה וכתב ספר משלו: מה
שבטוח -בטוח. בספר חשף ריגן
יותר מטפח על הנעשה מאחורי
הקלעים בבית הלבן בעידן ״רוני
וננסי״.
ריגן, שרבים בוושינגטון טוענים
שננסי היא־היא האחראית לפיטו ריו
מתפקידו רב־ההשפעה, גילה

חתימת סונונו
״תרשם׳ :אזי דיר שלישי בארצוח־הבריתר

שהוא חכם, עד כמה שהצליח להרגיע
אותי.

לי אין תפקיד הזהה לשלך. מהו,
על פי תפיסתך, ראש־מטה הבית
הלבן?

• אני מתרשמת שעל אף
העובדה שמימשל רייגן טרם
הסתיים, בבר התחלת לעבוד
במלוא המרץ.

זהו תפקיד הכולל את כל מה שהנשיא
צריך — כלים, מידע, הערכות־מצב
— כדי למלא את תפקידו. כל זה
מוטל עלי להבטיח, אבל תרגישי שהנשיא
הוא המחליט על המדיניות. חשוב
להבין זאת.

•מעניין, כשאני משוחחת
איתן* ,אני לא יכולה להימנע
מלהיזכר בריגן...
איזה ריגן?

•דונלדריגן!
אני לא מבין את הפתיחה.״

ראש־מטה לשעבר ריגן
.הילדה שהוא הכי אוהב...־

ברבים את תלותה של ננסי(וכמובן
גם של בעלה, הנשיא) באסטרו לוגיה.
הגילוי
שאולי רבות מההחלטות
הרות־הגורל של האיש מיספר 1ב עולם
התקבלו על פי מהלך השמש,
הירח, הכוכבים ועוד כמה גורמי-
שמיים, גרמו לפרצי״צחוק ברחבי
העולם.
התלות של הנשיא ואשתו בבו־חות־על
אופיינית בדרך־כלל לאנשים,
המצויים במצב של מצוקה או
בתהליך נפשי מסויים. התיאורים

• במיכנה המימשל הישרא-

• שמעת על הפיל והבעיה

ו 1ח ו 1ווו 1. 8 1־ 1ווו^101

הססגוניים בסיפרו של ריגן עוררו
אי-נוחות. ריגן השיג את נקמתו ה מתוקה
וצחק לאורך כל הדרך לבנק,
אולם מאז מעורר שמו תגו בות
ריגשיות במיוחד.
תגובתו של ג׳ון סינונו, כשהז כרתי
את שמו של דונלד רינן, הי-
תה כשל ילד שמזכירים לו את הילדה
שהוא הכי אוהב, בסודי־סו-
דות, ושהוא בכלל לא מכיר, לא יו דע,
לא נוח לו לדעת -הוא בכלל
מושך לה בצמה.

יגן!

ציפורים במכה אחת.
למרות שאני מעריכה שהוא לא
יחסוך מאמץ כדי להוכיח שכל
החוששים מפניו ומדיעותיו הפולי טיות
טעו, מפחיד לחשוב עד כמה

אוהו! סרר־היום שלי, מאז שהכריזו
על מינויי, כל־כך משוגע שאינני יכול
אפילו לנסות לתארו. כל שניה בצוות-
המעבר מחושבת. זה פשוט לא ייאמן.

אני מנסה להיזכר כרגע: היה מושל
שהפך לראש־מטה בימי דווייט אייזנ־האור
— שרמן אדמס. אבל כן, זהו אקט
מאוד חריג למנות מושל כראש־מטה.
אם כי במחשבה שניה — מדוע לא?

• ריגן שימש לא כל-כך מזמן
בתפקיד שאליו אתה נכנס.
הוא עורר מחלוקת רבה, כשהשף
את הסודות הכמוסים של
הנשיא, איטתו וסביבתם, אחרי
שפוטר.
אבל זה בכלל שונה! אני הייתי פוליטיקאי
במשך שנים. נבחרתי שלוש פעמים
למישרת מושל. אני שונה מריגן.
הסיכה היחידה שבגללה הסכמתי
למלא את תפקיד ראש־המטה בבית הלבן
היתה לעזור לבוש לבצע את תפקידו
כהלכה. אין לי שום סיבה אחרת
בעולם לבצע תפקיד אחראי כזה. אינני
מתחיל קאריירה, אין שום דימיון ביני
לבין ריגן.

• אתה מנסה להמעיט מערך
התפקיד, או שזהו רושם מוטעה
שלי?

לא, אינני מוריד מערך עצמי או מחשיבות
התפקיד. אני רק מזכיר שבוש
הוא הנשיא הנבחר.
כל נשיא וסיגנונו, כל נשיא־ראש־מטה
ומעיר היחסים ביניהם. סיגנונו
של בוש שונה משל רגן. עלי מוטל
להבטיח שרצונותיו של בוש יבוצעו
בצורה האופטימלית.

• מ הו הקשר בינך לבין
בוש?

אנחנו מכירים זה את זה טוב מאוד.
פגשתי בו בראשונה ב־ , 1980 כשהת־חרה
על המועמדות לנשיאות מטעם
הרפובליקאים. הוא התמודד אז עם רגן.
כשנבחרתי ב־ 1982 כמושל מדינת ניר
המפשייר, התבססה היכרותינו. מאז
התקרבנו.

• כיצד היית מכנה את היחסים
ביניכם כיום?
הייתי רוצה לחשוב שאנחנו חברים.

• היית מופתע כשהודיע לך
על כוונתו למנות אותך לאחד
התפקידים הבכירים ביותר ב־מימשל?
מופתע?
זה היה לי לכבוד, אבל זאת
היתה החלטה מאוד קשה עבורי. קיבלתי
את הודעתו של בוש אחרי שכבר
החלטתי לעבור לסקטור הפרטי. הכרזתי
שאינני רץ עוד למישרת המושל.
וזה לא נבע מפחדים או מהערכות־מצב
פסימיות. פשוט הרגשתי שכך אני רוצה,
שהגיע הזמן.

היהודית?
זה לא חדש לי.

•יהודים בארצות-הברית,
וכמה ממנהיגי ישראל, חוששים
מעמדת־הבוח שבה הו-
צבת, והם מדגישים את הרקע
הערבי שלך.
נו באמת! אני הולך לספר לך את
האמת, ותקפידי לפרט אותה פעם אחת
ולתמיד: אני דור שלישי בארצות־הברית,
את מבינה? דור שלישי! אבא
שלי נולד בבוסטון. מישפחתה של אמי
היא ממוצא יווני. אני עצמי גדלתי
בניו־יורק. הגעתי לשם, כשהייתי בן
שלושה־ארבעה חודשים.
סבי — האבא של אבי — נולד
בירושלים• .אני מבין שחוששים מפני
הבלתי־ידוע. מובן שהגיעו אלי הדים
מהחששות האלה, אבל זה באמת חסר־בסיס.

מכיוון שחוששים מפני
הבלתי-ידוע, הייתי רוצה לדעת
יותר: מה דעתך על ההתפתחויות
האחרונות באש״ף
— מה שאירע באלג׳יר? מה
שאירע בין האמריקאים לבין
אש״ף.
לנשיא הנבחר ג׳ורג׳ בוש יש רקע
מעולה כדי להבין את כל הכרוך בנושא
המסובך של המיזרח־התיכון ונושאי־חוץ
אחרים. באמת שיש לו ידע והבנה
נדירים, וזהו נכס עצום למימשל החדש.
על כולנו להרגיש, אם כך, בנוח. הוא
האדם שיחליט, ואינני זוכר אדם שהגיע
כל־כך מוכן לכס־הנשיאות. ג׳יימס ביי־קר(שר־החוץ
המיועד) יעזור לו בהחלטותיו.

על פי הערכתי, גם מקומך
לא ייפקד.
כן, אבל אנחנו עדיין מתארגנים,
* מיש פחת 111110 היא הסבוברת ביותר
בקהירה היותית׳אורתורובסיח ביחש-
(המשך בעמ 1ר )37

בעיקבות פציעתו של ח׳׳כ אבנר שאקי,
דהסימפטיה •טלה זכה, החלו חושלים במחנה
זבולון המר על תרגיל סירסומי, שימשוך את
תשומת-הלב אליו.
שניהם לוטשים את עיניהם למישרת־שר.

תוצאות המשא־ומתן הקואליציוני, שהסבו אכזבה גדולה
למיפלגות הדתיות, גרמו להן לחפש אופציות כלכליות
*זרות.

ש׳׳ם מנסה לארגן קבוצת־משקיעים, שתרכוש
מת אחד הבנקים בעזרת אנשי־הון מהיהדות
הספרדית.

שרון יחזור לחווה?
מקורביו של השר אריאל שחץ טוענים כי
בנסיבות מסדיימות עשוי שרון לארוז את
חפציו ולחזור לחווה, אם לא יווצרו תנאים
נאותים להמשך חברותו בממשלה.

האם יתקיימו
הבחירות במועד?
אי־־בהירות מוחלטת אם הבחירות לרשויות
המקומיות אכן יתקיימו במועדן.
פעילי המיפלגות הגדולות טרם התאוששו מהבחירות
לכנסת. המיפלגות שקועות בחובות, בגלל הבחירות,
והסכומים שהוקצו למועמדים הם מגוחכים.
מישרד־הפנים פירסם ביום השישי מודעות הקוראות
לרשימות, הרוצות לקבל מימון, להציג את רשימות־המועמדים
שלהן. אולם אם יידחו הבחירות יצטרכו
הרשימות להחזיר את המימון שקיבלו.
מועמדים ומיפלגות חוששים, אם כן, לקבל את הקצבות
מישרד־הפנים, שמא יידחו הבחירות לנובמבר, והם יאלצו
להחזיר את הכספים שקיבלו.
היום, תישעה שבועות בלבד לפני הבחירות המקומיות,
עדייו לא נכנסה מערכת־הבחירות להילוך גבוה.

שגב:
גובה חובות עולמי?
תת-אלוך (מיל׳) יצחק שגב, מי שהיה
מושל עזה, מוזכר בקשר לשערוריה בינלאומית.
חברה
נורווגית היתה צריכה לקבל 14
מליון דולר עבור אספקת דגים מיובשים
לניגריה. הכסך אבד, והתעורר אך החשד
כי חלק ממנו הגיע לידי מחתרת הצבא
האירי הרפובליקאי.
כפי שפורסם בנורווגיה, הטילה החברה
הנורווגית על הגנרל הישראלי יצחק שגב
לאתר את הכסך ולהחזירו לבעליו.
על עניין זה מתנהל עתה מישפט ב־דאבלץ.

ירידה
בתיירות
חג־המולד
מצב חמור בתיירות לישראל בחג-המלד,
שכמוהו לא זכור כבר שנים, צפד השנה.
סיסות״שכר של צליינים כמעט שלא יגיעו השנה לישראל,
ובכל שבוע בחודש דצמבר יגיעו ללוד רק כחמש טיסות־שכר,
לעומת כ־ 15 בשנתיים האחרונות.
מנחם לאופר, שמסר נתונים אלה, הבהיר כי חברות־השכר
לא רק שהפחיתו ב־ 66 אחתים את מיספר הטיסות לישראל
לקראת חג־המולד, אלא אף צימצמו את מיספר המושבים
הממוצע ל־ 170 בטיסה, הפחתה של 20 אחוזים לערך.
גם בטיסות־השכר לאילת תהיה בווג־־המולד פגיעה, ומיספר
הנוסעים יקטן בצורה משמעותית, אף שאילת נפגעה עד
כה פחות סערי־תיירות אחרות בישראל.

נמסר עוד כי הירידה הכוללת במיספר תיירי׳-
השכר, הבאים לישראל, תרד עוד יותר עד סוך
מארם ,1989 והפגיעה המשוערת חיא בחיקך
של לא פחות מ־ 50 אחוזים.

נקמה על
רעת ברנאדוט
בסטוקהולם יש הרואים בצעדיו של שר״החוץ
סטן אנדרסון, שמילא תפקיד מרכזי בהכנת
ההידברות בין ארצות־־הברית ואש׳׳ך, מעין

הם בודקים אפשרות ־1הצטרף לקבוצה שתרכוש את ק
הסיזרדז׳ .מ ק נוימזן וסח נמנה על קבוצת המיזדח׳ ,או
את מ ק טפחזוז.

ביום השני, ה־ 19 בדצמבר, מסר דובר
צח״ל על 256 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה אינו כולל את ההרוגים
מירי מתנחלים.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים מאז תחילת האינתיפאדה על
.352 מאז החודשים הראשונים של האינתיפאדה
לא נרשם מיספר כה רב של הרוגים
בשבוע אחד.
לפי פירסומים של אונר״א, סוכנות הסעד
והתעסוקה של האו״ם 58 ,אחוזים מכלל
ההרוגים באיזור עזה הם מתחת לגיל . 15
ממקורות פלסטיניים נמסר על 445 הרוגים,
לפי הפירוט הבא:
• 298 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

66 הרוגים כתוצאה משאיפת-גאז.
• 38 הרוגים ממכות והתחשמלות.
• 43 הרוגים מסיבות אחרות.

פ 1רת ימשיך?
בלי כוד קיימת תמימות-דעים כי מנב׳׳ל רשות*
השידור, אורי סורת, ימשיך בתפקידו במנב׳׳ל
ה רשו ת, ושאת תפקיד יו״ר הרשות ימשיך
למלא איש־המערך אהרון הראל.
הנושא לא נ תן באופן פורמלי במשא״ומתן הקואליציוני,
אבל בליכוד אומרים שהוא נדון באופן לא־פורמלי, וקיימת
הבנה בעניין זה בין שתי המיפלגות.
מד ת ודה אמור לסיים את הקדנציה שלו בחודשים
הקרובים

גך החיות כשכונה חרדית
גך־החיו ת התנ״בי נסגר סופית, ולא ישמש עוד
בגך־חיות ובגף שעשועים, אלא יהפוך לקרייה
מייצסו של הגדלשעבר הוא בצפת ירושלים, במקום המוקף
שכונות חרדיות חדשות וישנות. עם סגירת הגן יהפוך
האיזור מ לו לשכונה חרדית גדולה.
בששה מתמונים לבנות כתי־דירות ומוסדות לאוכלוסיה
חרדית כעלת־אמצעים. עם תש הבנייה יהפוך האיזור לאחד
האיזורים המיסוזריים הגתלים בבירת

עדס גס לחינוך בגות
בראשונה יוקם בית-ספר לבנות על־־ידי ש״ם.
עד היום הקימה המיפלגה רק בתי־־ספר לבנים.
בהכס תגיגי, שנערך לכבוד הקמת כית־הספר, נמסר גם
שיזקש סניף לבית־הספר לבנות -בנות ישראל׳ בשכונת
טוה־יעקב.

המושבים יהפכו לשכונות קיימת התארגנות להפיכת המושבים לשכונות-
וילות.
מן הדו״חות שהכינה מינהלת ההסדר במושבים עולה כי
במצב הקיש אין סיכוי להבריא את מצב המושבים.
כמה מראשי תנועת־המושבים בסקטורים השונים פנו
לקבוצות־יזמים, כדי שאלה יכינו תוכנית כלכלית נרחבת
לפיתרון בעיית הסושבש.
נבדקו שתי אפשרויות: אחת, יצירת מערכת־תיירות
במושבים, בצמוד לכל יחידתימשק. האחרת: הכשרת חלק
מקרקעות המושבים להקמת שכונות־מגורים עירוניות.

ההערכה היא שכל יחידה יכולה להכניס
למושב, בניקוי הוצאות בנייה על יחידה של
150מ״ר 50 ,אלך דולר היחידה. כל יחידה
תימכר במחיר 125 אלך דולר האחת.

המיכשול העיקרי יהיה כנראה התנגדות מ־זהל מקרקעי
ישראל, שלא יהיה מעוניין להפשיר קרקע חקלאית לבניין.

קבלנים דורשים סיוע
כמה מחברות־הבנייד, הפועלות בשכונות היהודיות
המקיפות את ירושלים, פנו למישרד־השיכון בתביעה
להגדלת הסיוע הממשלתי שניתן להן, בגלל ירידה במכירת
דירות באיזורים אלה.

התברר שבחודשים האחרונים יש ירידה
משמעותית במכירת דירות ביישובים
היהודיים בגדה, והמגמה הגיעה גם לשכונות
היהודיות המקיפות את ירושלים. כנראה בגלל
יידוי האבנים בכבישים המובילים לשכמות
אלה.
המישטרה אמנם הגבירה את נוכחותה, אבל הקבלנים כבר
נזעקו וביקשו ממישרד־השיכון להגדיל את הסיוע
לקבלנים, נוסף על הסיוע שניתן לרוכשי־הדירות.
הסגפרסמים והפירסומאים נגד הטלוויזיה באווירת ממשלת־האחדות החליטו ״איגוד המפרסמש
בישראל׳ וה״איגוד הישראלי לפירסום׳ לקיים תחרות
משותפת, שתיקרא ״האוסקר הישראלי לפירסום״.
השלט שבתחרות לא ישותפו תשרירי־השרות המוקרנים
בטלוויזיה.

ההחלטה לבטל את השתתפות תשדירי-השרות
התקבלה, מפני שהטלוויזיה מונעת
מהמפרסמים ומהפירסומאים להשתמש בערוץ
הממלכתי להקרנת סירטוני־פירסומת.
במקביל מאפשרת הטלוויזיה לגופים שונים להערים על
הטלוויזיה ולשדר תשדירי־שרות, המהווים פירסום לכל
דבר.

אזהרה: טרור ישראלי
מוסדות אמריקאיים בעולם הוזהרו מפני
פיגועים, בקשר לפתיחת הדו-שיח בין אר־צות-הברית
ואש״ך.
בהודעה נרמז שאין להיזהר רק מפני
מעשי־טרור של אירגונים פלסטיניים קיצוניים,
הרוצים לחבל במדיניות יאסר ער־פאת,
אלא גס מפני פיגועים מצד גורמים
ישראליים, שמטרתם ליצור את הרושם באילו
מפר ערפאת את התחייבותו להימנע
מטרור.

יוזמה פרטית בגדה

שיפר ל״ידיעות אחרונות

חלק מיישוב המחלוקת על ההתנחלות בגדה המערבית יבוא
על פיתרונו על־ידי יוזמה פרטית.

שימעץ שיפר, הכתב המדיני של רשות-
השידור ושליח ״קול־ישראל״ בוושינגטון, יסיים
בקרוב את שליחותו, יפרוש, בנראה, מרשות-
השידור וישמש ככתב המדיני של ״ידיעות
אחרונות״.

הממשלה תספק רק ביטוח נגד סיכונים פוליטיים. אם
יאולצו לפנות את המקום, יפוצו היזמים על ההשקעה.

מאז מותו של אריה צימוקי, לפני שנתיים וחצי, או״שה
המישרה באופן זמני.
שמועות מספרות כי גם נחום ברנע, עורך־לשעבר סל
מחרח ראשיח, יעבור לידישח אחרונזח.

הכוונה היא להקצות קרקע במחיר נמוך ליזמים
פרטיים, שיבנו שכונות-מגורים בגדה
המערבית.

מניחים שבצורה כזאת ניתן יהיה לחוסיך 3000
יחידות־בנייה ביוזמה פרטית כל שנה.

היה עלי לטוס לארצות״הברית. אני מעדיף לטוס באדעל, אך
לוח־הזמנים הכתיב לי טיסה בטי־זרא״.
הטיסה לא היתה נוחה. השרות היה ככה־ככה מינוס. ובעיקר:
המטוס נחת בפאריס, שהה שם במשר יותר משעה והיינו נאלצים
להמתין שם באפס״מעשה באולם ריק ושומם. זה האריך את הטיסה
הארוכה בשעתיים נוספות, ולניו־יורק הגענו עייפים ורצוצים.
כשחזרתי ארצה, הודיע לי סוכן־הנסיעות שלי שטעה בחישוב
מחיר הטיסה. עליו להוסיף על המחיר, היקר בלאוו הכי, קרוב
לאלף דולר.
מדוע? מפני שהטיסה לא היתה ישירה, והיתה חנייה בדרך.
לא האמנתי למשמע אוזניי. הייתי בטוח כי הסוכן התכוון לומר
את ההיפך: הטיסה הישירה יקרה יותר. אבל לא.
מוזר. משונה. חניית־הביניים הוסיפה אי־נוחיות רבה לטיסה
בלתי־נוחה. מרוע צריכים לשלם עבורה?
הייתי מבין את ההיגיון שבעניין אילו הפסקתי את הטיסה
בפאריס ויצאתי לבלות שם במשך יום־יומיים. אבל אני המשכתי
בטיסה.
האם יש היגיון בכך? ניסיתי לברר. שאלתי מומחים. כולם משכו
בכתפיים. בענייני־תעופה אין היגיון. כל מחירי־הטיסה נראים
כאילו נלקחו ממהדורה חדשה של על־סה בארץ הפלאות.
למשל: ההיגיון אומר שמחיר טיסה הלוך־ושוב עם שהות של
שלושה ימים בחו״ל, יהיה זול יותר ממחיר של טיסה הלוך־ושוב
של שבועיים, למשל. הרי מי שמבלה בחו״ל במשך כמה שבועות
כדאי לו לשלם יותר. המחיר מתחלק בין ימי־שהייה רבים יותר.
ואילו מי שיוצא לטיסות של יומיים־שלושה, כמוני, בשליחות
עיתונאית או בענייני עסקים, מן הדין שישלם פחות.
במציאות זה להיפך. ככל שהשהות בחו״ל ארוכה יותר, כן
מחיר־הטיסה זול יותר.
מטורף.
מדוע זה קורה? הסיבה נעוצה בעובדה שחברות־התעופה הן
מונופוליסטיות, וקשורות זו לזו בקארטל בינלאומי, שמטרתו
העיקרית היא לעשוק את הנוסעים. זה משלב ביחד את המיגרעות
של שתי השיטות — הקפיטליסטית והסוציאליסטית. אין תחרות
חופשית, יש תאוות־בצע בלתי־מרוסנת, יש זילזול מוחלט בציבור
וכלקוחות.
תמהני מדוע לא קם עדיין אירגון בינלאומי של צרכני התובלה
האווירית, כדי לשים קץ למצב הזה ולהתגונן מפני העושק.
למען ההגינות עלי לציין כי בחזרה מניו־יורק, כעבור שלושה
ימים, טסתי במטוס ג׳מבו של טי־ורא״ .השרות היה טוב הרבה
יותר, ומכיוון שהטיסה היתה ישירה(ונוחה־יחסית) היה גם המחיר
הרבה יותר זול. בערך מחצית המחיר הקודם.
אולי זוהי השיטה שבשיגעון: ככל שהטיסה נעימה ונוחה יותר,
היא זולה יותר. ככל שהטיסה פחות נעימה ופחות נוחה, היא יקרה
יותר.

מדד איכות־החיים

צבי טל, ה עול ם הז ה

ירדתי מהמטוס בנמל־התעופה על־שם קנדי. באולם ביקורת-
הדרכונים היה תור. צעירה שחורה נאה, בחליפה לבנה, סידרה את
התור ושלחה את הבאים לדוכנים השונים.
הפקיד שבדק את דרכוני היה — כמדומני — סיני. אולי
קוריאי. הוא דיבר באדיבות, באמלית טובה, ממש כמו שכנו,
שנראה לי כקובאי.
המלצרית שהגישה לי ארוחת־בוקר היתה יווניה. למחרת היום,
באותו המקום, הוגש לי התפריט
על־ידי אשה שחורה. במיסעדה
האיטלקית דיברו כל העובדים
ביניהם איטלקית.
נהג־המונית — שסיפר לי
ארוכות שאין לו חשק לעבוד,
ושכל חלומו הוא לפרוש בעוד
שנה־שנתיים מהעבודה לצמיתות
ולטפל בנכדים שלו בבית
שמחוץ לעיר — היה, כך נדמה
לי, בולגרי או יוגוסלבי.
אנחנו, בישלאל, מתגאים בתערובת
העדות שלנו, יוצאי עשרות
ארצות. אך בהשוואה לניו־בוש
יורק,
זה כאין וכאפס.
״אני מתפלא על מיעוט האלימות בניו־יורק,״ אמר ידידי לני,
אמריקאי מבטן ולידה.
״אבל כל האמריקאים שאני מכיר מתלוננים יומם ולילה על
האלימות, הפשע, אי־הביטחון ברחובות,״ תמהתי .״האלימות הפכה
כמעט שם נרדף לניו־יורקד
״זוהי שטות,״ אמר לני .״צריכים לקחת בחשבון את הרקע. זוהי
עיר ענקית. בשטח קטן מצטופפים מיליונים. לרבים מהם אין
שורשים בעיר הזאת. יש לבנים ושחורים. יש יהודים ואיטלקים. יש
עשירים מאוד ועניים מאוד. יש מתחים עצומים — גיזעיים, אתניים,
מעמדיים. למישטרה יש רק כוחות מצומצמים.
״אם בכל זאת מיספר הפשעים האלימים הוא כפי שהוא, הרי
זאת תעודת־כבוד לתושבי־העיר. הם שומרי־חוק״.
אמרתי לו שאף פעם לא חשבתי על כך ברוח זו.
בכלל, בכל המחשבות על ארצות־הברית צריכים לקחת בחשבון
את המימדים. החיים בארץ ענקית, מדינת־יבשת, מוכרחים
להיות שונים לגמרי מן החיים במדינה קטנה.
דיברתי עם איש־עסקים גדול על הבעיות הכלכליות של אר־צות־הברית.
קראנו הרבה על הגרעון הענקי במאזן־התשלומים
הלאומי, על ההתחרות היפאנית הגוברת, על השקיעה הבלתי־נמנעת
של העוצמה הכלכלית והמדינית האמריקאית.
איש־העסקים ביטל את הדברים בתנועת־יד חסרת־סבלנות.
״אף אחד מן המדברים כך אינו מבין את העוצמה האדירה של
ארצות־הברית ״,אמר. יש למדינה זו משאבים אדירים. הם עדיין
לא הופעלו כדי לטפל בבעיות.

אודי א ס רי

אשר לחנות־הספרים, קבעתי לי שיטה. בכל פעם שעברתי
לידה נכנסתי פנימה, עברתי בחיפזון על פני הספרים עד שמצאתי
ספר שעניין אותי, קניתי אותו וברחתי כל עוד נפשי בי. כך קניתי
את סיפרה החדש של ברברה טוכמן(טאקמן, בפי האמריקאים) על
מילחמת־השיחרור האמריקאית, אוסף של סיפורים של פי ג׳י
וודהאוז הנהדר, הגורם לי קורת־רוח אינסופית, ואטלס היסטורי
של המאה ה־ 15 וה־ .16 יותר לא הספקתי.
מול חנות־הספרים מתנשא המיגדל החדש של דונלד טראמפ,
זה שכל העולם מדבר עליו. הייתי בסביבה, היה לי זמן, נכנסתי.
מקום מהודר מאוד, מיסעדה בקומת הקרקע ותור ארוך של ממתינים
(לכל מיסעדה יש תור ארוך של ממתינים) .בוטיקים. הכל
מאוד א .1הכל מאוד־מאוד מחומם. ברחתי אחרי כמה דקות.
מדוע הם מחממים כל־כך? מישהו הסביר לי: האמריקאים עושים
כל דבר עד הסוף. מקררים עד הסוף בקיץ. מחממים עד הסוף
בחורף.

העמדה של שמוליק
זהו טיבעה של ארצות־הברית. מדינה גדולה אינה יכולה להגיב
במהירות. כל החלטה חשובה היא תוצאה של תהליך ממושך:
־ תחילה צריכים להבין את הבעייה ולנתח אותה, אחר־כך צריכים
להחליט על פיתרון, אחר״כך צריכים להפעיל את המנגנונים
הדרושים לביצוע ההחלטה. כל זה דורש זמן. כמה שנים. אבל
בסופו של דבר, באיטיות ובביטחון, הכל בא על תיקונו בשלום.
גורל המדינה והמיגוון העצום של אזרחיה מכתיבים במידה רבה
את דרך־החיים שלהם. בהשוואה לישראלים, האמריקאים הם שונד
רי־חוק. כמעט מעולם לא ראיתי בארצות־הברית נהג היוצא לפתע
מנתיב אחד ועובר לנתיב שני, כנהוג אצלנו(וגם אצלי, למרבה
הצער) .הכל שומרים על הכללים.
אולי גם זה קשור בגודל. במדינה קטנטנה אפשר ״לאלתר״,
להניח ליחיד לנהוג באופן חופשי יותר, לסמוך על יוזמתו ושיכלו.
במדינה של מאות מיליונים, זה פשוט בלתי־אפשרי. אילו היה
״האילתור״ הישראלי(ויש אומרים: הברדק הישראלי) קיים באר־צות־הברית,
היה גורם להתמוטטות כל מערכות־החיים.
כפי שאמר אחד הקצינים בספר מרד על הקץ על תקנות חיל־הים
האמריקאי :״הם נכתבו על־ידי גאונים למען טמבלים״.
יתכן כי זוהי גם הסיבה ליחס הדו־ערכי שלי לסיגנון־החיים
האמריקאי. בניגוד לישראלים רבים, אינני מתלהב ממנו.
הייתי מבקש מצוות־מומחים לקבל על עצמו משימה: לחבר
אינדכס של כל הגורמים המרכיבים את ״איכות־חיים״ של אדם
נורמלי. לא משהו דימיוני, אלא דבר מעשי לגמרי. אנחנו אוכלים,
שותים, ישנים. אנחנו מתגוררים, מתלבשים, הולכים ברחוב,
נוסעים. אנחנו עובדים, לומדים, מבלים. יש לנו שעות־פנאי, ימי־מנוחה
וחופשות. יש לנו ארבע עונות של השנה ומזג־אוויר משתנה.
יש לנו שפה ותרבות, ספורט ורת. יש קצב־חיים ומתחים.
אנחנו בריאים, ולפעמים חולים. אנחנו נולדים ומתים.
מזג־האוויר קובע הרבה. והטמפו הקדחתני של החיים. והזמן
שמבלים על הכביש כדי להגיע מאיפשהו לאיפשהו. והרדיפה
אחרי הישגים חומריים. ויחסי־האנוש.
אמר לי ידידי רפי רוט, החי בברלין והמגיע לעיתים קרובות
לארצות־הברית :״בישראל יש לאדם ידידים. גם בגרמניה. אבל
בארצות־הברית אין. כל אחד חי לבדו. יש חברים־לעבודה, יש
שכנים. אבל היחסים איתם הם שיטחיים. איש אינו רוצה להתקשר,
כי כל אחד מוכן־ בכל עת לעזוב, לעבור לעיר אחרת, לסביבה
אחרת״.
כתב בעל־טור אמריקאי :״מדוע מדברים ג׳ורג׳ בוש ועמיתיו
כל־כך הרבה על קדושת ערכי־המישפחה? מפני שאין לנו ערכי־מישפחה.
מגדלים ילד עד שהוא הולך למיכללה, ואין רואים אותו
עוד. הוא מכיר שם צעירה, מתחתן, מקבל עבודה בעיר אחרת. את
הוריו הוא רואה פעם בכמה שנים, בחג־המולד״.
כל אלה, והרבה יותר, מהווים את חיינו האמיתיים. אלה הם
המרכיבים האמיתיים של ״איכות חיינו״.
הייתי רוצה שיחברו אינדכס של כל הרכיבים האלה, ויקצו לכל
רכיב מיספר נקודות, בהתאם לחשיבותו היחסית בחיינו. ואז,
בעזרת אינדכס זה, יברקו את איכות־החיים של אמריקאי ממוצע
וישראלי ממוצע.
אני משוכנע כי בסופו של דבר יתברר כי איכות־החיים בישראל
טובה מזו של ארצות־הברית. בין השאר מפני שהחיים במדינה
קטנה הם פשוט אנושיים יותר.

להזיע בחורף
הלכתי לתומי בשדרה החמישית, בדרך לפגישה, כאשר שמעתי
מישהו מאחורי קורא בשמי.
זה היה ארם ברוך. החלפנו כמה מילים. הוא הפציר בי לקנות
ספר של אדם סמית על הכלכלה של שנות ה־ .80 סנסציה בארצות־הברית.
ראיתי
חנות־ספרים מושכת, והיה לי זמן. נכנסתי. ראיתי את
הספר של אדם סמית, קניתי אותו. רציתי להסתכל גם באלפי
הספרים האחרים — המיבחר לא ייאמן! — אבל ברחתי.
ברחתי מפאת החום. בחוץ היה יום־חורף קריר ונעים. בפנים
שרר חום בלתי־נסבל.
זהו שיגעון אמריקאי, שאינו מובן לי כלל. בכל החנויות שורר
חום נורא. כשאתה מנסה להיכנס לחנות כל־בו, מוטח בפניך גל-
חום עוד בדלת. אם אינך לובש חולצת־ספורט קיצית ומיכנסיים
קצרים, אתה מתחיל להזיע כעבור כמה דקות. אני בורח מייד.
אינני יודע איך מגיבים האמריקאים. קשה לי להאמין שלהם
נעים לערוך קניות בחום כזה.

כשעצרתי ליד רמזור עמד לידי טנדר אפור של בעל־מלאכה.
לא תפסתי מה טיב השרות של בעל־הטנרר, אך שלט גדול על
הטנדר הכריז :״עבודה יהודית!״ מתחת לסיסמה מאירה־עיניים זו
היה כתוב באותיות קטנות :״שמוליק, טלפון
תמהני. מה רצה שמוליק להודיע לנו?
בשנים האחרונות לא יצאו מוניטין ל״עבודה יהודית״ .בדרך
כלל העבודה הערבית טובה יותר, ולוא רק מפני שאת הערבים
(מהשטחים הכבושים) אפשר לפטר בכל רגע בלי פיצויים והודעה
מוקדמת.
אבסורד הוא לקבוע את טיב העבודה על פי לאומיותו של
העובד. עובדים טובים ורעים מצויים בכל העמים. ההבדל הוא
בתנאים.
אני מניח, על כן, ששמוליק ביקש להכריז הכרזה לאומית: אל
תעסיקו ערבים. תעסיקו יהודי טוב כמוני, שנימול כהלכה.
ועל כך באתי להעיר.
האם יתואר בכלל שברחובות לוס־אנג׳לס תסתובב מכונית של
קבלן־שיפוצים הנושאת שלט בנוסח ״עבודה נוצרית״ ,או ״עבודה
אנגלו־סאכסית״ ,או ״עבודה לבנה״ ,או ״עבודה פרוטסטנטית?״
אני מניח שגם במוסקווה לא תתואר מכונית שתכריז על ״עבודה
רוסית״ ,וכי בבלגראד לא יעז איש להכריז על ״עבודה סרבית״.
עניין קטן. אבל הוא מלמד הרבה על מידת הגיזענות שהפכה
חלק מחיי המדינה, עד כי איש אינו שם עוד לב לגילוייה היומיומיים
המכוערים.

הכר קראו דו דודי
דויד מרגלית, שהכל קראו לו דודי, נפטר בשבוע שעבר בגיל
.38 בלי כל סימנים מוקדמים חש לפתע ברע. הוא נסע לבית־החולים,
כשהוא נוהג בעצמו, ושם, בחדר״המיון, נפל קורבן לאו־טם־לב
מאסיבי.
כל ידידיו נדהמו. אמנם סבל ממישקל־יתר, ואמנם עישן סיגריות
באופן כפייתי, אך מותו היה פתאומי.
יתכן שתרמה לכך העובדה שהוא עצר בקירבו את כל המתחים
והתיסכולים .״הוא לא ידע לבכות,״ אמר אחיו, דן מרגלית,
המבוגר ממנו ב־ 12 שנים. בין
השניים היו יחסים קרובים, שהם
נדירים בין אחים. הם ראו זה את
זה כמעט מדי יום, ודיברו זה עם
זה כמה פעמים בכל יום.
דודי היה טיפוס מופנם. נראה
שזה לא בריא. אולי חש בכך
בעצמו, כי כבר לפני שנים ניבא
כי לא יאריך ימים, אף שלא
היתה לו שום מחלה.
חיבבתי את דודי. הכל חיבבו
אותו. הוא היה אחד מאותם
אנשים שאי־אפשר שלא לחבבם.
היה בו משהו דובי, מעורר
אמון. כל מי שמדמיין לעצמו את
העיתונאי כדמות שטנית, המחטט בענייני הזולת כדי להרע לו,
המותח ביקורת קטלנית על הכל והרואה רק את השלילה בכל דבר
— יכול היה לראות בדודי מרגלית את הפרכת כל דיעותיו.
רואיינתי בחיי מאות פעמים, בארץ ובחו״ל. היו לי מראיינים
טובים, בינוניים וגם מטופשים. אך בכל חיי נחרתו בזיכרוני רק
כחצי־תריסר מראיינים, ששמחתי להתראיין אצלם.
מראיין טוב הוא, בעיניי, מראיין המציג לי שאלות הגורמות לי
לצלול לתוך הכרתי, להתעמת עם אמיתות חדשות על עצמי
ולהעלות לתודעתי דברים כמוסים שלא חשבתי עליהם קודם לכן.
כזהו ״סטאד״ טרקל, מראיין־הרדיו הקשיש בשיקאגו, שכבר
הפך אגדה. כזהו יצחק ליבני. כזה היה דודי מרגלית.
הוא ערך לי רק ראיון אחד כזה, לפגי הרבה שנים, אך הראיון
זכור לי עדיין היסב. זה היה אחרי שפרשתי בראשונה מן הכנסת.
דודי בא אלי הביתה, העמיד לפני מכשיר־הקלטה גרול והחל
שואל אותי שאלות על עצמי. לא שאלות חטטניות, אלא שאלות
שגרמו לי לבחון את עצמי.
הראיון נמשך שעה. דודי לא ניסה להבליט את עצמו, כדרכם
של מראיינים רבים, לא שאל שאלות מתחכמות. היתה לי ההרגשה
שהוא מנסה בכנות להביו אותי.
במילחמת־הכנופיות ברדיו נמנה עם אנשיו של גירעון לב־ארי.
כשסולק בן־ארי, הלך גם מרגלית. אולי זה פגע בו יותר מכפי
שנראה. מבחינה חיצונית נראה מרוצה. הוא עבר למערכת הארץ,
קיבל שם תפקיד מרכזי, והיה מלא רעיונות. כמה שעות לפני מותו
עוד רשם בכתב־יד ברור, בלי שגיאות ותיקונים, תוכנית־עבודה.
דן מרגלית, שאמר על אחיו שלא ידע לבכות, בכה בהלווייה.
1 1יי

דני בן־ישראל עדיין מחפש את האוטו שלו
והכנסיות מתאחדות נגד פיתוי ישוע
מותו של איש־הרדיו הצעיר,
דודי מרגלית בן ה־,38
שנפטר מדום לב, גרם להלם בקרב
בני מישפחתו וחבריו. מרגלית,
אחיו של העיתונאי והמנחה
דן מרגלית, נפטר שעות ספורות
אחרי שביקר בביתה של
ג׳ודי ניר, כדי להביע את תנחו־מיו
על מות בעלה, עמירם ניר.
החברים הקרובים נזכרו שאמו
של דודי מרגלית נפטרה שבוע
ימים אחרי פטירתו של נוח
מוזס, אביה של ג׳ודי, וצירוף־
המיקרים הדהים אותם.
ג׳ודי ניר ואחיה נוני מו*
זם, מנכ״ל ידיעות אחרונות, טסו
השבוע ללונדון, כרי לטפל בכל
הניירת והחפצים שהשאיר אחריו
ניר המנוח. איש־הביטוח רוני
בן־צור, שהוא הבעלים של חב־רת־ביטוח
גדולה בלונדון וידיד־מישפחה,
הזמין את ג׳ודי ואת בני
מישפחתה להתארח בביתו הלונדוני.
עשרות
אורחים הצטופפו
בביתה היפואי של אשת־החברה
סאלי דוגרטי לקונצרט של
נגן־הג׳אז הבינלאומי ויאצ׳ים־
לב גנלין. עם סיום הופעתו
עלתה לבימה המאולתרת הזמרת
הערביה חיה סמיר והתחילה

לברך את השחקן הוותיק שמואל
רודנסקי שישב בקהל. הזמרת
הצעירה היתה נרגשת ביותר,
כשלפתע הובהר לה ולנוכחים האחרים
שהגבר המזוקן שישב בקהל
אינו אלא איש־העסקים הבינלאומי
זאביק גידרון, המתגורר
במדריד, והדומה דימיון מפתיע
לשחקן שמואל רודנסקי.
הסרט הפיתוי האחחן של
יש1ע,שנאסר להקרנה על־ידי המועצה
לביקורת סרטים ומחזות
בגלל תוכנו, גורם לכאבי־ראש
רבים לסוניה דויד, רכזת המועצה.
על שולחנה נערמו אלפי
מיכתבים ומיברקים מרחבי העולם,
שרובם מביעים תמיכה בצעד
המועצה. אך דויד מספרת
שהעובדה המעניינת ביותר בכל
הפרשה היא שבראשונה התאחדו
ראשי 13 הכנסיות הנוצריות
בארץ לחזית אחת, דבר שלא
קרה בעבר.

שה בקר, הן אימהות לבן אחד.
שלושתן הרו בשנה האחרונה
ואיבדו את פרי ביטנן. רק אורלי

אלן להדפיס את הספר בכריכה
קשה. מסע״השיכנועים הוכיח את
עצמו והיא מכרה באנגליה 25

והוסבר לה שלא נשאר אף עותק
אחר מסיפרה, שנחטף כמו לחמניות
טריות. כתוצאה מכך היא

הצגת מעגל הניר הקווקזי
כבר תבעה כמה קורבנות. ארבע
השחקניות המופיעות במחזה הן

אורלי זילברשץ, מיקי קם,

יונה אליאן, ויעל פרי. אליאן,
הנשואה לזמר ששי קשת, קם,
הנשואה לאיש־המוסיקה, יהודה
אדר, ופרי, הנשואה לשחקן מ

11ך ו\ך י * ןוך (משמאל) אחיה של בת״שבע אהרוני ובעל חברת־שמירה לשעבר, בילה במסיבה
| 1^ 1 111/עם ידידיו שוני גבריאלי(שני משמאל) ,הבעלים של מועדון־הלילה ״אריאנה״,
שמואל אוחנה(שני מימין) ,המוכר כ״שריף של טבריה״ ,מלונאי ואיש־עסקים ותיק, ובצלאל מיזרחי(ראשון
מימין) ,גם הוא מלונאי. הארבעה הם חברים ותיקים, שלא התראו זמן רב, עד למיפגש הנוכחי במסיבה זו.
אלף עותקים של הספר, הישג
נדיר ביותר בתחום זה של כתיבה.
לפני כמה ימים היא קיבלה
מיברק מהסוכנים שלה בארצות־הברית
ובו בקשה לספק להם
כמה עותקים של הספר, במיסג־רת
מסע יחסי־ציבור שהם אמורים
לערוך לה בארצות־הברית.
סטן טילפנה ללונדון וביקשה
מההוצאה־לאור כמה עותקים. להפתעתה
היא נענתה בשלילה,

דחתה את תוכניותיה בארצות־ה-
ברית, והיא תיאלץ להמתין להדפסה
מחודשת, שתצא לאור רק
באביב הקרוב.
מדי שנה נערכת מסיבת־ענק
אצל יגאל צפתי, איש
דגניה ב׳ .המסיבה, בסיגנון הימים
ההם, שבמהלכה מתנהלת
שירה בציבור בליווי אקורדיון,
גורמת לפקקים גדולים באיזור,
בגלל המיספר הרב של המגיעים

ה מי שקל
ש ל דו די
אתי פולק, עורכת״תוכניות
ותיקה ברדיו, נזכרה השבוע ב ראיון
שערכה לפני 10 שנים עם

דויד מרגלית:
סיפרה אתי פולק:

11ח 1ח

להפסיד את
את השחקן,

11ץ 11ל 1־ | במהלך מסיבה שנערכה לרגל הוצאת סיפרו ניגש השחקן לאמו, אסתר,
וליטף בחום את פניה. השחקן זאב רווח (למטה מימין) ,שלא רצה

המסיבה ירד ל״בימרתף״ במהלך ההפסקה של ההצגה שבה הוא מופיע, כדי לברך
אך לא הספיק לעשות זאת, וחזר מיד לבימה. לצידו: סנדי שפע ידידה של עזיקרי.

זילברשץ, הנשואה לזמר יובל
בנאי, ילדה בן לפני שלושה
שבועות.
ההצגה האחרונה של המחזה
נן הדובדבנים, על־פי סיפרו
של אנטון צ׳כוב, היתה משעשעת
במיוחד. השחקנית רוזינה׳
קמבוס, המופיעה בתפקיד המשרתת,
אחזה בידה כוסית־מש־קה,
כשלפתע נפלה הכוס מידה
והתנפצה למאות רסיסים קטנים,
שהתפזרו על־פני כל הבימה. ההצגה
נמשכה כרגיל, אך השחקנים
נדרשו להיזהר כדי שלא להיפגע
מהרסיסים.
כשפנתה האסטרולוגית
טלילה סטן להוצאת־ספרים
לונדונית, כדי לפרסם את סיפרה
היה אסטחלע של עצמך, אמרו
לה רבים שהיא השתגעה, מפני
שלמכור אסטרולוגיה לאנגלים
זה כמו למכור פחם לעיר־הפחם
האנגלית ניו־קסל. אך סטן לא
ויתרה ושיכנעה את הוצאת וראי־

היתה לי סידרת־־תוכניות
בשם רגע של אמת. אנשים מרגלית חשפו בה נושאים אינטימיים
בחייהם. באחד הימים אמר לי. נועכשיו אני.מתחיל דיאטה ודודי:
איך זה שאנשים נפתחים לפניך בצורה שכזאת! אני
רוצה להצטרף להקלטה, לראות איך את מראיינת.
אמרתי לו שזה לא בא בחשבון, כי אלה הן תוכניות אישיות,
המוקלטות בארבע עיניים אצלי בבית, והוא יוכל להיות נוכח
רק אם הוא עצמו יהיה המרואיין.
הוא שאל: על מה נדבר! אמרתי לו שיבוא אלי, ונראה.
הוא היה אז שמן מאוד. כל הזמן היה אוכל, הבגדים היו
קטנים עליו. החלטתי שהנושא יהיה דודי מרגלית והאוכל,
אהבתו לאוכל.
השאלה הראשונה ששאלתי אותו היתה אם יש אוכל שהוא
לא אוהב. הוא חשב קצת, ואמר: רק בדבר אחד אני לא נוגע,
לבן של ביצה.
הוא היה פתוח מאוד בראיון, וזה, כנראה, עשה לו משהו.
לפני שיצא, עמד ליד הדלת, והכריז: מעכשיו אני מתחיל
בדיאטה!
נסעתי לארצות-הברית לכמה חודשים. כאשר חזרתי, הופתעתי
למצוא את דודי רזה. הוא הוריד מעליו 30 קילו בערך.
שמחתי בשבילו, ראיתי שזה עושה לו טוב, והצעתי לו לבוא
אליי לראיון נוסף. בראיון הזה הוא אמר שרק אחרי שהוריד
במישקל הוא גילה כמה הוא אוהב את עצמו. הוא אמר משהו
כמו: אני בא הביתה, ולפני שאני מחבק ומנשק את הילדים
שלי אני רץ למראה, לראות כמה אני יפה. הוא אמר שזה נהדר
עכשיו, שהוא יכול לקנות לעצמו בגדים יפים, וכמה הוא נהנה
להתלבש יפה. בעבר היה נכנס לחנויות, מבקש לקנות בגד,
ושומע כל הזמן: אין לנו במידה שלך.
עד כאן סיפורה של אתי פולק. את סרט־ההקלטה של
הראיונות היא לא מחקה.
העולם הזה 2677

למקום, הנאמד ב־סססו איש. גם
השבוע הגיעור בים למסיבה, אך
הפעם נעדרו ממנה נחום פרנ־הל
וחבריו, שנסעו לארמניה כדי
לעזור לצוותי הבנייה והשיקום
לאיזורים שנפגעו ברעש־האד־מה.
המסיבה היתה עליזה, אך
חסרונה של החבורה הורגש
מאוד.
שחקן הבימה, גיסים ע־זיקרי,
הוציא לאור את סיפרו
רשמים בלי מסבזת. חברו הוותיק,
השחקן שלמה בר־ש־ביט,
אירגן לו מסיבה אינטימית,
בהשתתפות חברים ובני-
מישפחה. במסיבה סיפר עזיקרי
שאת הופעתו הראשונה ככוכב
עשה כאשר היה תלמיד בבית״
הספר היסודי. בשיעור בגיאוגרפיה
על ליקוי החמה קרא המורה
לשלושה תלמידים ונתן לכל
אחד תפקיד. אחד שימש כחמה,
השני כירח והשלישי ככדור־הא־

ענת סבידוו

מתחיל ב״נולדתי על כורחי בגרמניה,
ובשל חילוקי־דיעות עם ה־מישטר
בגיל שמונה, עליתי ארצה.״
בהמשך מספר לביא שהוא
״מכיר ומוקיר את נתן אלתר־

מן, אלכסנדר פן, יענקלה
שבתאי, יוחנן זראי ופשה
ארגוב, אבל אף אחד מהם לא

מכיר ולא מוקיר אותי״.
במשך שנתיים הוא הופיע
עם אשתו, שישיק שני, במחזמר
לחיות שד קיץ ולעבור שד
חורף על בימת ברודוויי, וטוען
שבגלל חוסר־עניין בהצגה האמריקאית
הולידו הוא ושושיק, ב־
, 1972 את בתם השניה. מאוחר
יותר ״יצאנו לגרמניה ונקמנו בגרמנים
ב־ 1200 הצגות של הו הו
׳וליה.״ באחרונה, מסיים אריק,
הוא התחנף אל ריטה בגבירח׳
הנאווה והסתנוור מחנה לסלאו
באירסה לה־דוס.
אירגון ניצ״ן ערך לחברי

עורכת״הדין,
כבוד בטכס
ליב״י, שאביהם המנוח, מנחם סבידור,
חות, ששני הוריהם נפטרו תוך השנה

ואחיה, דוב, היו אורחי-
הענקת פרס כספי לקרן
היה היו״ר סלה. האח והא האחרונה,
בלטו בעצבונם.

11 \ 1ך 11ך 1! 1 1הסופר נשא דברים במיפגש שחקנים וחברים. לפתע עלה לבימה אחד
| 1111 |# 11 השחקנים והפתיע את כולם כשהפשיל את מיכנסיו, סובב ישבנו אל הקהל
\1-11
וחשף את שם ההצגה, שהיה מודפס על תחתוניו. לא ברור אם מעשה זה היה מתוכנן או ספונטאני.
רך לו מסיבת־הפתעה ליום הולדתו
ה־ .55 הוא הזמין אותו לפאב
שבבעלותו ביום השישי בערב
בשעה ,10 בטענה שהוא רוצה לראיין
אותו לקול השלום, במלאות
10 שנים לתוכניות־הס־פורט
של התחנה. לרר, שלא
חשד במאומה, הגיע למקום ופגש
ב־ 30 חברים קרובים, שהובאו בסוד
העניין ושהוזמנו למקום על־ידי
העיתונאית ברוריה ביג־מן,
שעברה עם לרר שנים רבות.

למסיבה הוזמנו אנשי־ספורט
רבים שעבדו עם לרר בתקופה שבה
שימש כעורך מדור״הספורט
של סעריב. ביו החברים שבאו
לברכו היו יוסל׳ה מירמוביץ,
מאמן נבחרת ישראל בכדורגל
לשעבר, רלף קליין, מאמן נב־חרת־הכדורסל
של ישראל, יורם
איברקיביץ, יושב־ראש איגוד
הכדורסל ואחרים.
בין הרבים המשתמשים
בשירותיו של מחשב אישי ביתי
איפה בלילה?
\ 111ך ך השחקנית-דוגמנית נמוכת-הקו-
1רךןןי|||
1 11^ 111 1 1| 1מה, פגשה במסיבת-ספורטאים
בשחקני״כדורסל גבוהי־קומה מייקל קרטר(מימין) וג׳ימי לינובס-
קי. אחרי שכמעט נקעה צווארה, החליטה לוותר על המשך השיחה.
רץ. והוא היה אחד מהם. כשהם
התבקשו להסתובב סביב צירם,
בתיאום זה עם זה, הסתבכו כל
השלושה ונפלו ארצה.
אריק לביא, זמר בעל
הרבה חוש־הומור, הוציא אריך־
נגן חדש, אלבום כפול, ועל העטיפה
כתב את תולדות חייו. הוא
העולם הזה 2677

ההנהלה שלו מסיבה קטנה, שבמהלכה
התבשרו הנוכחים על
שינויים באירגון. נשיאת ניצ״ן,
נלה יעקיסי, לא נכחה באירוע,
מפני שהיא מחלימה מניתוח.
שדרן הספורט שאול
אייזנברג החליט להפתיע את
ידידו העיתונאי משה לדר וע-

הזמר דני בן־ישראל נסע
לפני שנה וחצי להופעות בניו-
יורק. נ שנוע שענר הוא חזר
לארץ, ואחד הדברים הראשונים
שעשה היה ללכת לחפש
את מכונית הוולוו ,׳64 שאותה החנה ערב נסיעתו באחד
מרחובות תל-אביב.
לתדהמתו, הוא לא מצא אותה. חיפש וחיפש, ותוך נ די כך
התברר לו שבעצם הוא שכח היכן החנה את מכוניתו. בסביבת
דירתו הוא לא מצא אותה, ומשם הוא עבר לחפש את המכונית
ליד דירותיהן של חברותיו. עד כמה שזה נשמע מוזר, הזמר
הגרוש לא הצליח להיזכר באיזו דירה הוא בילה את הלילה
שלפני הנסיעה.
בעירייה ונמישטרה אין שוס מידע על המכונית, שציבעה,
אגב, הוא שחור. דני טוען שלא יתכן שמישהו יגנוב מכונית
ישנה כל-כך, אלא אם כן מישהו נזקק לחלקים.

פסוקי השבוע
• עז ר וייצמן, על
הקפאת תהליך השלום
על-ידי מנחם בגין :״להניא
ילד לעולם, זה לא
חוכמה גדולה. לגדל אותו,
אחר-כך, זו החוכ מה!״

רן אדליסט, עורך
הירחון מוניטין, על ח״כ
צחי הנגני, נצה של ח״כ
גאולה כהן ולשעבר ראש־הלישכה
של יצחק שמיד:
״התפוח שנפל מן העץ של
גאולה, התגלגל לערוגה
של שמיר!״
• אלכס אנ ס קי, ב־ראיון
עם אהרון דנרת,
מנכ״ל כלל, על השיטה
הנכונה לקנל ת עונדים:
״רוטשילד היה נוחר רק
אנשים עם מזל. כיצד הוא
היה יודע שיש להם מזלז
אם הוא היה נוחר אותם,
סימן שיש להם מזל!״
נמצא גם גיזבר הסוכנות היהודית
מאיר שיטרית, שרכש
באחרונה מחשב ביתי לצורך לימודיו.
שיטרית השלים בשנתיים
האחרונות שני תארים במדע׳־
המדינה ובמינהל־עסקים, וכעת
הוא נעזר במחשב ללימודיו לתואר
שלישי.

נעמי דד; הדד,ד אזדריאב ₪

קוא מונ א אנשים עדיו ..ה ע בו ת
אנוגיה׳׳ .הוא משות כוב־סמל בעזה.

זהו מיסמך אותגטי: סיפורו של רב״סמל במילואים, ששירת ברצועת־עזה.
משתקפת נו תערובת אופייגית של רגשות: רחשי־לב הומאניסטיים לצד אי-הבגה גמורה של מאוויי
הציבור הפלסטיני ורגשותיו; הגישה של אדם ליברלי וההתנשאות של הכובש החמוש המאמין שהוא מייצג
את ״הציוויליזציה״ מול התקוממות בלתי־אנושית.
גם המינוח הוא קולוניאלי מובהק :״ מסיתים״ במקום מפגינים ,״להרגיע״ במקום להכות. אין בדברים
שמץ של הכרה בעובדה שאולי יש לאוכלוסיה הכבושה זכויות כלשהן, או שיש בעיה לאומית הזקוקה
לפיתרון. יתכן שהאיש מייצג גישה של רבים מאוהדי ״שלום עכשיו״ ,הנקלעים למצב זה.
״העולם הזה״ מפרסם את הדברים כהווייתם, כתמונת־מצב ריגשית ומחשבתית.

,ש ח1111111

צ8לח!״

נפתחו, קיבלו אומץ, והתחילו להילחם
על דיעותיהם.
״במשך הימים הבאים דווח לי על
כל מיקרה של התנהגות חריגה או היסחפות
טיפשית מצר החיילים והקצינים.
ואני לא קצין. אני רב־סמל.״
המפתח הוא הלב

הקיבוצניק העוסק ב־6או1ז£/ת מתאו את
חוויותיו של איש־מידואיס במחנות
הפליטים. בין אבנים, מכות ונרצה לבתים
** וצר במחנה־הפליטים נוצי־
^ //ראת. שבת בצהריי. שיירת
;רכב של הסיור התנהלה בכבדות וב־
*ימיות בין תעלות־הביוב ברובע שמות,
הרובע הבעייתי והמסוכן ביותר.
״פתאום עצרה השיירה, ומהג׳יס
זמוביל זינקו קצין וכמה חיילים לתוך
*חת הסימטות. הם שלפו משם נער בן
) 1בערך, וגררו אותו לרחוב הראשי.
;ם שאלו אותו כמה שאלות. הוא לא
;יה מסוגל לענות, ואז חטף שתי
:טירות־לחי.
״בשלב זה יצאתי מאדישותי, קפצתי
מהקומנדקר, עמדתי בין הנער לבין
;חיילים, שמתי יד על כתפו, ושאלתי:
איך קוראים לך? צאלח, הוא אמר, תוך
:די יבבות־בכי. הקצין והחיילים שמסביבי
עמדו מישתאים, בעוד אני מתחיל
לצעוד עם צאלח בכיוון ביתו.
״החלטתי לקחת צ׳אנס, וללכת איתו
שני בנים
דוגי הניר את אשתו דניס
כאשר היתה גרושה, אם ל־ג׳סי
גן השלוש. נוצר קשר
חזק גינו לנין הילד, שהוא
ביום גן .10 דוני הפך אניו
לבל דגר, למרות שהאג
הניולוגי שמר על קשר הדוק
והירנה גניקורים.
דוני ודנים נמצאים עתה
בהליבי״גירושין. בנם, יונתן,
הוא כיום בן .5דוני אוהב
את גיסי ואת יונתן באותה
המידה, מתגעגע אל שניהם,
כואב לו שהם רחוקים ממנו.

יד־ביד. אמרתי לו, :בכה, חביבי, מותר
לך לבכות ׳,והוא הסתכל עליי, והפסיק
לבכות. הוא חייך ואמר לי, :אללה יעזור
לך ,.פחדתי שהוא יעזוב לי את היד
ויברח, אבל הוא החזיק אותי, כמו שאני
החזקתי אותו.
״החזרתי אותו הביתה, לאבא האדיש
שלו. שאלנו את האבא, :למה הבן שלך
בחוץ?׳ והוא אמר שהוא הלך להביא
עשב לעז. שאלנו אם הוא לא יודע
שבחוץ יש עוצר, והוא גימגם איזו
תשובה סתמית. עזבנו את המקום.
״כאשר חזרנו לרכב, לקח אותי הקצין
הצידה, ואמר, :רובי, מה אתה עושה
לי? אני חייב לשמור על העוצר! אם
אתן לאחר כזה להסתובב, כולם ייצאו
החוצה, ומה נעשה אז?׳ אמרתי לו, :אל
תדאג, בשביל זה אני איתך. וחוץ מזה,
גם לי יש ילד בן , 10 וכשראיתי את
צאלח חוטף סטירות, הרגשתי כאילו
מרביצים לבן שלי.׳
״הקצין אמר שגם לו יש ילד בן , 10
ושהוא מרגיש כמוני, אבל אין לנו ברירה.
משם נסענו להפסקת־קפה על
שפת־הים. ישבתי והסתכלתי בגלים,
והדמעות התחילו לזרום לי מהעיניים.
״קמתי, ניגשתי לחיילים ואמרתי:
,תשמעו, חבר׳ה, המטרה שלנו כאן זה
להרגיע, לשמור על סדר ועל שקט. יש
לנו גירויים מכל הכיוונים, להתקיף
ולפגוע באוכלוסיה, אבל הניצחון שלנו
יהיה אם נצליח להתגבר על עצמנו,
ולא לשפוך שמן על המדורה. ועוד דבר
— יש לי ילד בן , 10 שכבר שנתיים
וחצי לא ראיתי אותו, והיום ראיתי
אותו בפעם הראשונה אחרי שנתיים
וחצי. הוא קיבל את הצורה של צאלח.
ואף אחד לא ירביץ פה לילרים!׳
״מאז אותו אירוע התחילו שיחות
והיונים קרחתניים בין החיילים — איר
צריך להגיב, איר צריך להתנהג. הרבר
הכי מעניין שקרה, שכל אלה שחשבו
כמוני, ופחדו להגיר את זה, פתאום

ך• חייל־שאינו־קצין הוא איש(
1מילואים, דובי לסלרוט, העושה
כבר 12 שנה מילואים ביחידה הזאת.
הסיפור של צאלח אירע לפני חודשיים,
כאשר לסלרוט נקרא, בפעם־
המי־יודע־כמה, לשרות־מילואים.
הוא בן ,35 יליד קיבוץ נצר־סירני,
גבה־קומה, מתולתל, מתגורר בבת־ים,
בדירה הפונה אל הים, חי בנפרד מאשתו
האמריקאית, המגדלת את שני בניו
בחווה כפרית בניו־מכסיקו.
עיסוקו מיוחד — ריפוי רוחני על־ידי
הזרמת אנרגיה לגוף המטופל, מה
(״רישנקרא
באנגלית

״הריפוי הוא הרך להתעלות מעל
הכאבים, המחלות והבעיות האישיות והארציות
שלנו,״ מסביר לסלרוט ,״להגיע
למישור שהוא רחב יותר, נקי מני־גורים,
קרוב יותר לאלוהים, ולהחזיר
את האנרגיה מאותו מישור, חזרה לארציות,
לגוף, לנפש.
״כתוצאה מכך נטענים המצברים מחרש,
המחסומים וההתנגדויות (המחלות
והכאבים) מומסים ונמוגים, ומשתחררים
מעיינות־הבריאות הצפונים
בנו תמיד.
״זוהי הרך להתפתחות אישית, לגדילה
(שאינה נפסקת בגיל , 18 אלא
נמשכת כל החיים) בתחומים של הקיום,
המין, הרגש, הנתינה, האהבה, היצירתיות,
הטלפאטיה, האינטואיציה והקשר
הרוחני.
״המודעות הולכת וגדלה, עד שהיא
ממלאה את כל הגוף, וממנו הולכת ומתרחבת.
אנשים מפותחים ביותר מסוגלים
לחוש אירועים במרחק רב מהם.
לכן אנשים כאלה נוטים למעורבות
אקולוגית, צדק חברתי, ורגישות־יתר
לניקיון מכל הבחינות.
״בשיאה של הפעילות הרוחנית החילונית
קיים האתגר לרפא את המחלה־מיספר־אחת
של ימינו, אשר מכאיבה
ומאיימת לא רק על המין האנושי, אלא
גס על היקום כולו — הנשק האטומי״.
דובי מדבר בשקט, ברגיעה, די לאט.
לא נראה שהוא מתאמץ כדי למצוא את
המילים. המילים באות אליו מאותו
המקום שממנו מגיעה האנרגיה המר־פאת,
הוא אומר. הרלת לאותו מקום
מצויה במרכז החזה. המפתח הוא הלב.

״תמיד ליוותה אותי התחושה שמה
שאנחנו עושים בתנועות־הנוער אינו
די משמעותי, עמוק ובעל־ערך. אחרי
הצבא פגשתי אנשים — מורים ומרפאים
— שעסקו בשטח הריפוי ההוליסטי.
ביניהם היו גם אנשים שעסקו
בריפוי.
״מאחר ואני קיבוצניק, אמרתי לעצמי
שאין אנשים כל־יכולים, ואם הם
יכולים, גם אני יכול. ניסיתי פה ושם
— בסדנות, בקורסים, בשיחות אישיות,
הכל תוך יחסי חברות עמוקה עם
המורים. במבט לאחור התגלה לי שבלי
לדעת, עברתי תוכנית־לימודים מסו־דרת,
אשר כל שלב בה לקח בערך שנה.
״ כיום, אחרי 12 שנה, אני רואה שלמדתי
יחסי־אנוש, תראפיית גשטאלט,
ביו־אנרגיה, ריפוי, טכניקה של מגע־לבריאות,
ייעוץ הדדי, לידה מחדש.
בנוסף למדתי לקרוא בקלפי־טארוט,
התאמנתי ביוגה וקיבלתי הדרכה ב
קבלה״.
רובי
טיפל, ומטפל, כמעט בכל
בעייה בריאותית: החל מכאבי־ראש,
מיגרנות, אולקוס, בעיות לב ולחץ־רם,
נשימה, דיכאון, גידולים למיניהם, פריון,
בעיות מחזור־חודשי, איחוי שברים
(אחרי טיפול רפואי) ,זירוז החלמה מניתוחים
והגלדת צלקות.
״חשוב להדגיש שאני לא תחליף
לרפואה הקונבציונלית,״ הוא אומר,
״אני אוהב לעבוד בשיתוף־פעולה עם
רופאים״.
הטיפול בשיטת הריפוי נעשה באמצעות
הנחת היריים על מרכזי־האנרגיה
בגוף, הזרמת אנרגיה לתוכם, יצירת
שיווי־מישקל אנרגטי וחיבור מקורות־האנרגיה
האישיים של המטופל זה עם
זה, ועם מקורות אנרגיה חיצוניים.

מספר דובי:

ההרגשה בשעת הטיפול היא זאת
של חרווה מתוקה, ציבעונית. תחושה
של זרימה, של מעבר ממישור למישור,
של תנועה. המעבר ממישור למישור
הוא תנועה בפני עצמה. נתאר לעצמנו
שאנחנו ריבוע, אשר הופך לקוביה, או
עיגול שהופך לכדור.
האנשים המקבלים את הזרימה,
חשים מעין מיקלחת פנימית, מטהרת,
אשר מנקה את כל העומר בדרכה —
מחסומים, מחלות. הזרימה הזאת שוטפת
את המחלות החוצה מהגוף. מחלה

לסלרוט(מימין) וקצין בסיור
100.אחוזי של שינאה...״

| אגי יפול״
^ ל חיי הייתי מרריך בתנועה,
עסקתי באנשים,״ הוא מספר.

לסלרוט(במכונית) במחנה־הפליטיב
.האינתיפאדה, בעינ״ .היא ביזיון!״

— הנדון

לסלרוט מטפל באמצעות ״העברת אנרגיה״
״נתאר לעצסננ שאנחנו רימע, אשר ה!פך לקוב״וז..

ברחוב, בישראל, יכולים אולי להגיד
,זה ערבי׳ .אז אני הולר לצבא, רוצה
להיות חלק מהמדינה, ואז בא המפקד
ואומר, :תרביצה׳ לפני שבועיים היה
כאן קצין אחד, אמר, :תכסחו!׳ ואני
רוצה להיות בסדר. עכשיו אתה בא
ואומר לי, :אל תרביץ ׳:וואללה, תאמין
לי, אני בעד להחזיר שטחים, אבל מה
אני יכול לעשות?!״
ואז אמרתי לו: זה המצב. אנחנו
צריכים להמשיך להיות בני־אדם גם
במצבים קשים. כאן אין שיטה מסו־יימת.
אי־אפשר להגיד: צריך להרביץ,
צריך להרוג, או כל דבר אחר, אלא
פשוט לשקול כל עניין לגופו, להחליט
כל הזמן מחדש איך לנהוג. וזה גם היפה
שבמצב, שלכל אחד מאיתנו ניתנת
האפשרות להחליט כיצד להגיב.
אפשר לדפוק על דלת של תושב
באמצע הלילה, בקת הרובה, תוך קללות
וצעקות, ובכי תינוק, או שאפשר
לדפוק על הדלת באצבע, להגיד:
,תפתחו בבקשה,׳ והתוצאה תהיה אותו
הדבר, ולפעמים אפילו מהירה יותר.

זו אנרגיה עומדת, עצורה; בריאות זו
אנרגיה בתנועה.

ורק גורם אחד חסר במישו־ואה
זו: אנחנו.
אנחנו, עם מוזר, החרד מפני השלום
כאילו היה שואה שניה, הרואה בנפילת
חומות הגטו שלנו ויציאתנו למרחב אסון
לאומי.

אנחנו המשחקים בקאקא קואליציוני
בשעה שמולנו נפתחים
שערי שמיים של שלום.

אנחנו הזקוקים לשלום כמו אוויר
לנשימה, השוקעים בלעדיו בפשיטת־רגל
כלכלית, בבידוד מדיני, בפיגור
מדעי וטכנולוגי, בניוון חברתי ובסיכון
כושרנו הצבאי.
מנהיגינו מתחבטים איך להחזיר את
הגלגל אחורה, איך למקש את נתיב־השלום,
איך למנוע בעד אש״ף להתמתן.

משוגעים.

חפשים באופן קדחתני אלטרג־
^/טיבה, משהו שייראה כמו יוזמה
ישראלית, ושימנע את הצורך בהידברות
עם אש״ף.

מחפשים חלופה, מחפשים ואין.
״האופציה
הירדנית״ מתה. גם
הקדוש־ברוך־הוא בכבודו ובעצמו אינו
יכול להחזירה לחיים — אולי מפני
שמעולם לא חיתה, אלא משל היתה.
ה״אוטונומיה״ התפגרה מזמן. אין
פלסטיני בעולם שיסתפק בקאריקטורה
זו של עצמאות, כאשר החזון של
עצמאות־אמת, בדמות הדגל הלאומי
הפלסטיני, מונף מעל לכל עמוד־חשמל,
בידי צעירים המסכנים לשם כך
את חייהם.

;,לחתוך מיס
בספיר
ך* אנרגיה במחנות־הפליטים בר!
1צועת־עזה היא חסומה ועצורה, אין
לדברים לאן לזרום, אין אפשרות להתפתח
ולגדול לשום כיוון. זוהי שינאה
תהומית, אשר מומחשת לך באבנים,
בקללות, במבטי־איבה ופחד — מאה
אחוזים של שינאה. להיות שם, לקלוט
אנרגיה ולשלוח אותה אל התושבים
— זה היה לגביי חוויה חזקה מאוד. זה
היה כמו לחתוך מים בסכין. רגע אחד
של אור, ואחר־כך שוב חשיכה.
אנשי היחידה היו נבוכים מהמצב.
היו כאלה שרצו להגיב בחוזקה, אחרים
טענו שיש להימנע מעימות, וצריך
לעבור באלגנטיות בין מצבי־הלחץ השונים.
לאט־לאט התחלתי לשמוע קולות
מהוססים בקשר.
היתה לי הרגשה שמנצלים את ההתאפקות
שלנו, או מבינים אותה לא־נכון.
שאגת שינאה בלתי־פוסקת התחילה
לחדור לנשמתי — מהבוקר עד
הלילה, מעוצר עד עוצר, ילדים בני ,3
5ו־סז, מוסתים על־ידי מפחידים מיק־צוענים,
אשר הסירו כל רסן, ונתנו להם
את האפשרות לפרוק כל עול, כל סממן
של חינוך או של ציוויליזציה.
הקללות חזרו על עצמן: מאניאקז
הומו! הן לא פגעו בי אישית, ולא ראיתי
כל צורך להגיב עליהן, אבל שאגת
השינאה המתמשכת עוררה בי תחושה
של הרם כל ערכי־תרבות, כל קור אנושי,
כל הסכמה בין בני־אדם.
באחת הפעמים, כאשר שמעתי את
החיילים בקשר מבקשים עזרה, גמלה
בי ההחלטה שהגיע הזמן לפעול, לרדת
מכלי־הרכב, לרוץ לסימטות, לגרש את
המפגינים, להכניס את כולם הביתה.
פתאום הבנתי שמדובר כאן במי־שחק,
המעניין אותם יותר מכדורגל. זה
היה המישחק הלאומי שלהם. אבל אנחנו,
שעמדנו מולם, יודעים לשחק טוב
מהם. העובדה שזה מישחק בחיים ובמוות
היתה משמעותית, אולי, לחלק
מהמשתתפים, אבל כאן, בנוציראת, בין
תעלות־הביוב והחולדות, החיים לא
משחקים תפקיד גדול.
לתדהמתי ראיתי, אחרי הפעם הראשונה
שבה הגברנו מהירות והתחלנו
לפעול, שהתושבים המקומיים היושבים
בקרנות״הרחוב איבדו את הבעת האדישות
הקבועה על פניהם, וכמעט שהתחילו
למחוא לנו כפיים. ארבעה חבר׳ה
חובשי־כיפה שהיו איתי, והיו מדוכאים
הרבה זמן בגלל שלום־עכשיווניק שכמוני,
רצו איתי בכל הסימטות. רצנו
אחרי המסיתים, מעל חומות, על גבי
הדיונות, במטעים, בכל מקום שבו הם
היו. המסיתים הבינו שזה מסוכן לפעול
נגדנו. הם אף פעם לא ידעו מאיפה
נבוא להם.
ההתלהבות אחזה בכולנו. המועקה
ירדה מן הלב, פתאום היתה דרך לפעו
ל. ברגע שנתפס שבוי, שקלנו אם
לקחת אותו בשבי. ברוב המיקרים הסתפקנו
בהפחדה. ידענו ש־ 4000 עצו
(המשך
מעמוד <5

עכשיו מישהו חולם על בחירות
בשטחים הפלסטיניים, וניהול
משא־ומתן עם ההנהגה
שתיבחר, בתנאי שהאינתיפאדה
תיפסק לפני־כן.
רעיון גאוני. מה משמעותו?
ס\ ם הכוונה היא שתקום הנהגה
\ £ב לי אש״ף, נגד אש״ף, חריזה חלום
באספמיה.
הרעיון שהציבור בשטחים אלה, שראה
זה עתה את מנהיגו הנערץ זוכה
במחיאות־הכפיים של העולם כולו ובברכה
אמריקאית, ידיח אותו — זהו
רעיון משוגע.

הרעיון שהעם המתקומם יפסיק
את התקוממותו, בניגוד
להוראת אש״ף — זהו רעיון משוגע.

לסלרוט
עם אשתו ושני הילדים
״התשתי כאיל! מרביצים לבן שלי ו
רים
בקציעות הם מיכסה מספקת. ברגע
שהתחלנו לפעול, התחלתי שוב לעצור
את החבר׳ה ולהרגיע אותם. בקטעים
מסויימים.

להרביץ או
לא להרביץ
* ך ה״ל, לדעתי הוא צבא מאוד מו־סרי.
אני לא יודע אם יש עוד
צבאות בעולם, אשר היו עומדים בפני
גירויים כאלו — עלבונות, פגיעות —
והיו מצליחים להתאפק עד כדי כך,
ולהרגיע את המצב.
הגיע הזמן שנפסיק להתבייש ב־צה״ל,
ונתחיל להעלות על נס את המוסריות
וטוהר־הנשק אשר קיימים בו,
במקום לספל רק בחריגים שליליים.
לעומת זאת, האינתיפאדה, בעיניי,
היא ביזיון למין האנושי. כל מי שלוקח
חלק בשליחת ילדים בני 3שיילחמו
בשבילו, מסתתר בבית ומיתמם אחר־כך,
לא זוכה להערכתי, ולא יזכה בניצחון.
אירוע
נוסף: כוח מסויים שלנו הביא
שבוי למחנה. אנשי הכוח התאכזרו
אליו, והיכו אותו. אני ועוד כמה חבריה
רצנו מייד למקום האירוע, הפסקנו את
המכות ולקחנו מהם את השבוי. נכנסתי
עם השבוי לאוהל, אמרתי לו לשכב
והתחלתי להרגיע אותו, לטפל בו. הוא
התפתל מכאבים, ואני הסברתי לו שהוא
יכול לבכות, לצעוק, להוציא את
הכאב.
מן הצד שמעתי חייל דרוזי, שהסתלק
מן המקום תוך כדי סינון בין שיניו
— ,איך מפנקים אותם אלה׳ .החובש

הגיע, אני העברתי לידיו את השבוי
הפצוע, ורצתי לחפש את החייל הדרוזי.
תפסתי אותו לשיחה, אמרתי לו שלא
ירגיש את עצמו נבגד, שאני לא
חושב שיש טעם להמשיך להרביץ,
אפילו אם השבוי היה מאוד לא־בסדר.
עכשיו הוא במחנה, נמצא במעצר, ואין
טעם להמשיר במכות.
הדרוזי אמר לי :״תראה, בוא נדבר
דוגרי, אני מדבר ערבית. אם אני הולך

אבק,
זסבים, סירחון שינה: באוהלים.
אובל: בצימצום, בעיקר
לוף מטוגן ושלש.
שתיה: מיץ מתרכיז, קפה
דלוח.
מיקלוזת: לא תמיד יש
מים.
בגדים נקיים: גצימצום.
סביבה: אבק, זבובים, סי־רחון.
תיאור
מצב: כאשר נשאל
מפקד־היחידה מה נשמע ב־נוציראת
ובאל־נורייג׳ ,הוא
נהג לענות :״אבנים, שיגרתי״.

אפשר להגיב על הפגנה בירידה מב־לי״הרכב,
ריצה לסימטות, איגופים,
תפיסת המסיתים או שאפשר לירות
כדורי־גומי לתוך ההמון. במיקרה הראשון
התוצאה תהיה פיזור ההפגנה. ב״
מיקרה השני — זה יהיה כמו הוספת
שמן למדורה.
ואז שומעים שחיילי צה״ל הוקפו
בטבעת של מתפרעים, ונאלצו לפלס
את דרכם באש חיה. ההבדל בין שתי
האפשרויות הוא: במיקרה הראשון
עובדים בחריצות, ביוזמה ובשכל: במי־קרה
השני — בחוסר־מחשבה ובריש־עות.
כמו
שמפקד־הפלוגה שלי סיכם:
צריך ללכת כשיד אחת על ההדק ויד
שניה על הלב.
הפלוגה התגבשה באופן יוצא־מן־
הכלל, לא היו השתמטויות, כל אחד
עשה את תפקידו ברצון. אנשים עבדו
קשה, עזרו זה לזה. זה הפך לשיגרה:
אוכלים ארוחת־צהריים, בידיעה שאחרי
המיץ עולים על כלי־הרכב והולכים
לחטוף אבנים. האנשים כבר לא
התרגשו, המתח כבר לא גירה אף אחד.
היציאה הביתה היתה בשבילי חוויה
מדהימה: לראות שדות־כותנה, דוכני־פירות,
את בנות־אחותי לא מקללות,
נהג טקסי בתל־אביב שמתרגש משטות
כמו פקק, עיר מבלה, כל העם מסתלבט
על החוף, כאשר באוזניים עוד מהדהדים
קולות־הנפץ, השאגות והקללות.
מדהים לראות איך שני עולמות שונים
כל־כך זה מזה נמצאים כל־כך קרוב זה
אל זה.
עוד ארבעה חודשים אני שוב שם.
נ ע מי דד; ₪

יתכן שהכוונה היא מחוכמת יותר:
שתקום הנהגה הנאמנה לאש״ף, שתנהל
בשלב הראשון את המשא־ומתן למען
אש״ף ועל־פי הוראות אש״ף, ושה־אינתיפאדה
תופסק באותו זמן על־ידי
אש״ף.
זה לא משוגע. אבל זה די טיפשי.

כי אז נשאלת השאלה: למי
זה טוב? למה זה טוב?

^ ש רק אדם אחד בעולם שחתימתו
תחייב את העם הפלסטיני,על כל
חלקיו, בארץ ובחו״ל — וזהו יאסר
ערפאת.

האינטרס החיוני של ישר
א ל מחייב את הבאת ערפאת
לשולחן המשא-ומתן, בדי ש ה
ו א יתחייב, כדי שהוא יחתום.
שהרי
אנחנו נשלם מחיר יקר למען
השלום. כבר עתה ברור לגמרי מה יהיה
המחיר הזה: כל השטחים שכבשנו ב־
. 1967 אנחנו נצא מהם. לא תהיה ברירה.

ערפאת יכול לקבל על עצמו את
ההתחייבות האמיתית והמחייבת לתשלום
התמורה הפלסטינית: שלום, ביטחון,
דו־קיום, גבול פתוח, שכנות
טובה בפועל.

מי שמציע לוותר על זה, לשחרר
את ערפאת מההתחייבות,
להסתפק בהסכם עם
מנהיגי-מישנה, שאפשר להתכחש
להם בכל עת — בוגד באינטרס
הקיומי של ישראל.
אבל זהו מה שמוצע עתה אצלנו
על״ידי חכמי־הדור.
במיקרה הטוב ביותר.

עם משוגע.

1* 19 9 9 9 9 9.-9999

ב 11נ1כ* 1ג 113ס* זהי־ ־ לביבבוו ־ ז י
ך ולדתי בירושלים ב . 1924-גד-
^ לתי בעיר העתיקה.
מדי בוקר הלכתי מהעיר העתיקה
לכיוון רחביה, שם היה בית־הספר שלי.
הרובע שבו גרה מישפחתי היה
נוצרי. רוב התושבים בו היו ערבים.
כמעט ולא היכרתי אז יהודים. רק
עכשיו אני נזכר בכמה שמות יהודיים
מהילדות, כמו רג׳ואן וטובי סמואל, שהיה
ביחסים טובים איתי, למרות שהיה
כמה כיתות מעלי. פתאום אני נזכר

אני זוכר שרציתי להיות הרבה

דברים בילדותי, יותר מדי דברים:
תחילה רציתי להיות רופא, מפני שהייתי
חולה והרופא נהג לבוא אלי מדי
יום, וכולם חיכו לבואו. מאוחר יותר
רציתי להיות כומר. משגדלתי והצטרפתי
לצבא הבריטי, רציתי להיות,
כנראה, חייל. הצטרפתי לצבא הזה, אף־
על־פי ששנאתי שינאת־מוות את הבריטים.
אבל יותר מכל שנאתי את הנאצים,
תיעבתי אותם! לא יכולתי

גם אחותי ושלושת אחיי מתגוררים
בעיר העתיקה. עם אחד מאחיי, המתעסק
בתיירות ונוסע הרבה, אני מתראה.
אח שני לא ראיתי מאז ,1965
ואילו השלישי — מאז 1975 בביירות.

עלה בגורלה בישראל, אבל אינני חושב
שבעלה — אני מניח שהיא נשואה —
ישמח לקרוא את זה.

שם, בראשונה בחיי, פגשתי יהודים
רבים. למעשה היו לי אז יותר חברים
יהודיים מאשר ערביים, אבל לא חשבנו
על זה.
מדי שבת בלילה היינו הולכים למועדון
ורוקדים במשך שעות. לא היו
בינינו כל מחיצות. אני חושב שהם,
כמוני כלפיהם, לא אהדו את הערבים
מבחינה לאומית, אבל זה לא הפריע.

• נשים., :כמעט
התחתנת עם יהודיה

ב־ 1947 הקמנו קבוצה פלסטינית.
זאת היתה הפעילות הראשונה שלי.
המטרה היתה ״להוציא את הבריטים

^ נ י אל מן. אשתי נפטרה השנה,
בחודש אוקטובר. היא היתה חולת־סרטן
במשך 11 שנים. היא קיבלה

^ ש לי קו מנחה, אבל אני טס לתוניס,
לאלג׳יר, להתייעץ עם יאסר
ערפאת ופארוק קדומי(״שר־החוץ״ של

לולא הבעיות שהאמריקאים עושים

טיפול כימו־תראפי אצל רופא יהודי.
ידענו מההתחלה, מאז שהגענו לניד
יורק, שהוא ממוצא יהודי, אבל אשתי
בטחה בו, והוא טיפל בה באופן יוצא־מהכלל.
באחד
הימים — אני הרי מופיע בטלוויזיה
האמריקאית לעיתים קרובות
— זיהתה אותי פאציינטית במירפאה
שלו. היא נבהלה .״אתה מאוד דומה לזה
שמופיע בטלוויזיה מטעם אש״ף!״
התבדחתי :״נו, אנשים דומים זה לזה,
מה לעשות״...
למחרת טילפן אלי הרופא. :הפא־ציינטית
שזיהתה אותך לא האמינה
למראה עיניה. היא שאלה אותי ל־זהותך.״

ענית לה?״ שאלתי.
״את האמת הוא השיב.
אני חובב דברים טובים בחיים: אוכל
טוב, משקאות משובחים, נשים יפהפיות.
עכשיו
אני נזכר שכמעט התחתנתי
עם יהודיה. היא היתה נערה יפהפיה.
יצאתי עימה במשך כמה שנים, אבל
אמה לא חיבבה אותי במיוחד. אין לי
מושג עד עצם היום הזה אם זה היה
מפני שאני ערבי. אין לי מושג למה.
אני לא חושב שכדאי שאזכיר את שמה.
איבדתי כל קשר איתה. אינני יודע מה

לי עם הוויזה, הייתי טס בתדירות
גבוהה יותר.
כל אימת שאני עוזב את ניו־יורק,
אני צריך לחדש את הוויזה, וזה תהליך
מורט״עצבים.
אינני מעז לעזוב את ניו־יורק עד
שאין לי אישור לאשרה, כדי שאוכל
להיכנס בחזרה לארצות־הברית.
קרה כבר שנתקעתי יוס״יומיים,
וחיכיתי וחיכיתי. קרה כבר שהגעתי
לסוף־העולם כדי לפגוש את ערפאת,
והניירות שלי עדיין לא הגיעו לוושינגטון.
אז אני צריך למחות לפני
מזכיר האדם, הוא מתערב ...זה מעצבן.
עכשיו אני בז׳נווה. אוף! אולי אקפוץ
ללונדון, לפאריס. אני חי כמו אסיר
כאן במשך 14 שנים.
בשבוע שעבר הייתי, בראשונה
בחיי, אחר 14 שנים בניו״יורק, בווילג׳!
בתי — שני ילדי לומדים פה בקולג׳
— התעקשה להוציא אותי למיסעדה.
זה לא שאוסרים עלי להיראות במקומות
מסויימים. אבל שרותי־הביטחון
האמריקאיים ״מייעצים״ שלא להיראות
בתיאטראות, במיסעדות מסויימות
וכי.
אני מאוד מוכר באמריקה, בגלל הופעות,
בטלוויזיה. דווקא באחרונה, כשאני
מחליט לצאת, עוצרים אותי אנשים

מהארץ, ואנחנו, הערבים והיהודים,
נסתדר בינינו לבין עצמנו.״
עם הקבוצה נמנו אז סטודנטים
למישפטים, אנשי־רוח, אנשי־צבא. ניתן
לומר שזאת היתה הפעילות הפוליטית
הראשונה שלי.
ב־ 1948 הייתי בעיר העתיקה. שם
נולדתי ושם הייתי צריך להילחם,
במילחמת , 1948 על הישרדותי. מי
שיבדוק בתיקי המוסד, שנלקחו מה
אחת.
לשהות שם בלי להתקלח, לרכב
על חמור — זה מקרב אותך לטבע.

• אמא :״אני מטלפן
רישואר והיא
בקושי שומעת,,..

ך• שנת 1956 עזבתי את הארץ,
אבל שבתי אליה ב־ . 1964 שבתי

• נידיווק,, :אני ח׳
כאן נמו אסיג,,..

.שלא תהיה יותר מדי אישית!״

מ רזי ב או״ ם
.אשתי נפטרה לפני חודשיים. היא ודתה חולת־סרטן״...

לקבל את העובדה שנוהגים באנשים
אחרת אך ורק מפני שהם נולדו להורים
מסויימים.
מאוחר יותר רציתי להיות עורך־דין.
הלכתי ללמוד מישפטים — ולא
הפכתי לעורך־דין.

• תחיית הפעירות
הפוריטית,, :אני שופע
קסם אישי...״
^ שנת 1942 התגייסתי לצבא
^ הבריטי. בעת השרות נרשמתי ל־לימורי־מישפטים.

מימשל
הירדני, ימצא שהירדנים לא
השתגעו אז אחריי...
אחרי־כן שימשתי כמדריך־תיירים.
אחרי הכל, אני דובר אנגלית רהוטה,
שופע קסם אישי״.
זהו אחד המיקצועות שאנשים מרוויחים
בו הון־תועפות. הייתי מסתובב
אז עם הרבה־הרבה כסף, ובמזומן.
במיוחד אהבתי להסתובב בפטרה.
אני מייעץ לכל ישראלי שיזדמן לשם
— ובסופו של דבר, זה יקרה! — לישון
שלושה לילות במערה: להתעורר בחמש
לפנות־בוקר עם הזריחה, לראות
את כל הגוונים האדומים האלה ...הייתי
מייעץ שלא להשתמש ביותר ממיזוודה

בגלל אמא שלי. היא סבלה מזה שעזבתי.
היא מתגוררת עדיין בירושלים.
אני מדבר איתה בטלפון לעיתים תכופות,
אבל היא כבר חרשת, בקושי
שומעת אותי.
אם יש בעולם עינוי, הרי זה לא
לראות את אמך — לרצות לראות
אותה, להשתגע, ולא להיות יכול. היא
חולה מאוד, ועל־כן אינה יכולה לנסוע.
אני, כמובן, לא יכול לבקרה.
הספקתי להיות בימי־חיי בכלא,
אבל זה עינוי גדול בהרבה מזה. זהו
עינוי מתמשך, יומיומי.
בילינו ביחד, אני ואמא, ב־1982
בעמאן. זאת היתה הפעם האחרונה
שראיתי אותה.

מסיבות ברורות לא נמסר מוגולוג זה בדרך הרגילה, שבה
געשה מדור זה. אין בכוונתי לפרט את הדרך שבה זה געשה.
כאשר זהדי לביב טרזי -נציג אש״ף באו״ם, כוכב״תיקשורת מאז
שסירב ג׳ורג׳ שולץ לאפשר למנהיגו, יאסר ערבאת, להיכנס לאר־צות־הברית
כדי לנאוס לפני עצרת״האומות־המאוחדות -קיבל את
בקשתי לחשיפה אישית, היתה תגובתו הראשונה חמקנית למדי.
״רק שלא תהיה יותר מדי אישית לא איחרה להגיע התשובה.
מי שפגש את טרזי, לא יכול להתעלם מהקסם האישי שהוא שופע
בכמויות, מחוש״ההומור ומגינוגיו המערביים, המתובלים במח-
מאות״המיזרח. סרזי אינו מניח לסביבתו להתרשם מכל אלה -הוא
מונה את יתרונותיו וקסמיו בעצמו. מה שבטוח -בטוח.
כשצפיתי בהופעותיו בטלוויזיה האמריקאית, בעת הרעש סביב
״החלטת שולץ״ ,חשבתי שאש״ף לא יכול היה לבחור בנציג מוצלח
יותר כדי להוריד את ההתנגדות לאירגון ולרכוש אהדה. לעומת
סנאטורים שתמכו בהחלטת שולץ ושנראו נלהבים, קיצוניים
ונמרצים להפחיד בשעת״בוקר מוקדמת, נראה טרזי נינוח, מסביר*
פנים, מתורבת, מתון -הכל מלבד נציג של אירגון מעורר־אימה
כאש״ף.
מעמדו של שרזי באו״ם -מוסד שבו הוא מככב זה 14 שנים -
איתן, והוא פופולרי למדי. מי שפגש בו במיסדרונות הבניין, לא
הצליח להחליף עימו שני מישפטים, מבלי שיפריעו לו, שילחשו
משהו לאוזנו של טרזי, שיקראו לו לטלפון, שיתבדחו עימו.
באמריקה, על פי כל אמת״מידה, טרזי הוא מצליחן. בכל-זאת,
הוא חש כמו אסיר בעיר בעלת האפשרויות הרבות ביותר בעולם.
הוא סובל סבל יומיומי מגעגועים לאמו החולה בירושלים
המיזרחית. הוא נזכר באשתו שהלכה לעולמה לפני כמה שבועות,
אחדי 11 שנות מאבק בסרטן.

הפעילות הטרוריסטית היחידה
0ח די ש עיינתי בדבריו של שרזי, אחרי שהא־טיירה
בעיניי דמותו כאדם רגיש לתופעות-
הטבע, לצער, לבאב, אדם האוהב את מנעמי-
החיים, הפניתי אליו כמה שאלות נוטפות. אף־על־פי
שצפיתי מראש את התשובות, הופתעתי מה
נוטה הטפונשאני שלהן. שרזי לא דבק בניטוחים
מיקצועייס-יבשים, גם כשמדובר בטוגיות בלתי־נוחות
לגביו, וזהו אולי שוד קיסמו והצלחתו.

• האם במיסגרת פעילותך באש״וז היית
מעורב בטרור?
הפעילות האלימה, הטרוריסטית, היחידה שלי, מאז
ומתמיד, היתה כרוכה בלשון שלי. הלשון שלי, בצירוף
השכל שלי, מסוכנת יותר מאשר איזה אידיוט המטיל
פצצה היכן שהוא.
זוהי חוצפה! איזה מטומטם זרק פצצה בווינה או בחמא,
ומאז אנחנו משלמים על־כך כל־כך ביוקר! כל אימת
שאני רוצה לנסוע לאוסטריה, עלי לבקש זאת רישמית
מהשילסונות, להמתץ לתשוכה ...הטרור הזה אולי מוצג
כפעולה נגד ישראל, אבל הוא פעולה נגד אש״ף!

• האם פעילות אש׳׳ח לא כללה פעולות•

אני רק יכול לקוות שאחרי שהאמריקאים שילמו מחיר
כזה גבוה — הכינוס המיוחד של האדם בז׳נווה —
הממשלה הבאה לא תשגה שנית.
שולץ כבר ניסה לסגור את המישרד של אש״ף בניר
יורק, בדצמבר האחרון, ונכשל. הוא לא מדבר עימנו.
לנציגים האמריקאיים היה אסור עד לימים האחרונים אף
לומר לי שלום במיסררונות האדם. אז טוב, התעלמנו זה
מזה.

• האם הופתעת מההחלטה?
כן, לא חשבתי שהאמריקאים יהיו עד כדי״כך מטופשים.
גם ערפאת הופתע מאוד. הוא הבין מהמצרים
שהם קיבלו הבטחות שיהיה בסדר.

• האם היית מגדיר את ההחלטה ב״הז־ד
לטה ריגשית״ ,בגלל עברו של שולץ?
הכל מנסים להסביר זאת בצורה פסיכולוגית: שהוא
שירת במארינס, שכמעט נפגע מפצצה לפני זמן קצר.״
אבל ששר־החוץ של ארצות-הברית יפעל ממניעים
ריגשיים?

• האם יש לך מה לחדש לישראלים על
התזוזה בעמדות אש״ך?
ועוד איך! ומה שאפרט עכשיו קיים בכתב!

טרזי
.איע, מעז לעזוב את ניריורק...־
ברחוב ומביעים הערכה להופעות.,
חלקם אומרים לי :״איננו מסכימים עם
דיעותיך, אבל״...
בכל אופן, הרגלתי את עצמי, במשך
שנים, למסלול: בית (רחוב — )65
או׳׳ם (רחוב — )45 בית — אדם.״

#אשייו.. :והצטוו
ראש״ו, זה כמו והתקבל
ועבודה במימשר
הישואו
^ שנת 1964 הצטרפתי לאש״ף.
** כלומר: אז הצטרפתי רישמית ל-

ב״ 974ז באתי עם יאסר ערפאת לארם.
הוא נאם אז לפני עצרת האומות
המאוחדות. אז הוזמנתי לשבת כמשקיף
בארם, ומאז אני שם. מעמדי שווה לזה
של שגריר, פרט לכך שאסור לי להצביע.
אבל מותר לי לנאום לפני ההצבעה,
כדי לנסות ולהשפיע.
במועצת־הביטחון, למשל, לי ולנציג
הישראלי מעמד זהה לחלוטין: גם
הישראלי וגם אני איננו חברים.
דרגת שגריר — זהו צעד, קידום,
שצריך להחליט עליו למעלה. אני מניח
שזה יעלה על הפרק כשאש״ף יקים
ממשלה. זה יקרה בקרוב.
בינתיים הכירו בנו 70 מדינות.
זאת לא תהיה ממשלת־צללים.
שואלים אותי היכן היא תשב. בכל

טדזי בתערוכת־תמונות פלסטינית באו״ם
.הרופא של אשתי היה יה1די. היא בטחה רק בו׳...

טרור. שמטרתן היתה להגיד לעולם ״אני
קיים׳?,
אם מישהו חטף מטוס בשנות ה־ ,70 ומטרתו היתה
להצהיר ״אני קיים אדקיי. אבל כיום? זה מטופש!
הנה, אני יושב באו״ם, במעמד שכמעט זהה לזה של נציג
ישראל. אני לא זקוק לשום הוכחה: אני קיים!

• איך אתה מתייחם לפעולות-טרור שמטרתן
היתה להוכיח ״אני קיים׳ ,,ושבללו
הרג? ומה יחסך לאבו־ג׳יהאד (שנהרג לפני
כמה חודשים) שלא גינה פעולות אלה, ויש
האומרים שהגה חלק מהן?

מרזי(מימין) בפעולה
אירגון, אבל קיימתי איתו מגעים קצת
קודם לכן.
נתנו לי משימה: לנסוע לאמריקה
הלטינית.
להצטרף לאש״ף זה כמו להתקבל
לעבודה במימשל הישראלי — לפי
כישורים, התאמה.
שהיתי 20 חודשים באמריקה הלטינית,
וניסיתי לאתר פלסטינים ולהסביר
להם שיש להם זהות, אירגון־גג.
זה היה קשה.
ב־ 1970 שבתי לעמאן, שם היה אז
השחור״).

מרכז אש״ף(לפני ״ספטמבר
* משמאל: שפיק ארחות, שנדד
אש״ף בביירות.

מקום! גם שארל דה־גול ישב תקופת־מה
בלונדון. אז מה?

#שאימת,, :אני חצה
להיות המוכתר
שר העיד העתיקה!,,
^ רבע־ עשרה שנים במקום אחד
\ — 1עכשיו, כשאני חושב על זה
— אילו היה זה מקום אחר ולא האדם,
בוודאי הייתי משתגע.
אבל באו״ם צריך לפתח קשרים
אישיים, וזה לוקח זמן. קשר זה לא דבר

להרוג — זה אף־פעם לא מוצדק. אי־אפשר להצדיק
הרג בני-ארם בשום נסיבות שהן.
אבו־ג׳יהאד דווקא גינה את הרג האמריקאי ליאון
קלינגהופר אחרי חטיפת האוניה אכילה לאוח. אינני
חושב ז&הוא גינה פעולות קודמות.

• מיותר לשאול לדעתך טל החלטתו של
ג׳ורג׳ שולץ, שלא לאפשר ליאסר ערפאת
להיכנס לארצות־יהברית...
אני שונא את המינוח ״החלטת שולץ״ .זוהי החלטת
הממשלה האמריקאית. שולץ רק ביטא זאת.

הנבנה בכמה ימים. לכן אני חושב שזה
מטופש, מצד ממשלות מסויימות, לשנות
את נציגיהן כאן מדי ארבע־חמש
שנים. עד שהם מספיקים להתאקלם,
לפתח קשרים, והופ — הם מתחלפים.
אני נחשב בבניין האו״ם ל״ביג־שוט״
.מי ששתה עימי קפה יכול להעיד
איך מדי רקה ניגש אלי נציג של
מדינה כלשהי, כדי לקבוע פגישה, להחליף
דיעות.

עוד ב־ 1986 כתבנו למישרד״החוץ האמריקאי שאם
ישראל רוצה שנכיר בהחלטות 242ו־ 336 כתנאי מוקדם
לשיחות עימה — אנחנו מוכנים! ואנחנו מוכנים לשבת
עם הישראלים למשא־ומתן, ללא כל תנאים מוקדמים.
למותר לציין שזוהי הכרה במדינת־ישראל, אחרת עם
מי נשב? עם רוחות־רפאים?
ובכן, תשובת מישרו״החוץ האמריקאי היתד, שלילית.

• אני מתפעלת מהאירגון־למופת של
האינתיפאדה. מי הגה את הרעיון להפעיל את
הנשים והילדים?
האינתיפאדה היא התפתחות טיבעית של 20 שנים. כן,
זה מאורגן. אנחנו בעניין. התושבים בשטחים הכבושים
נמצאים בקשר עימנו. אינני יודע מי בדיוק הגה את
הרעיון של •נשים וילדים׳ ,מפני שאני טרוד יותר מדי
בענייני האדם, לכן אינני בקי בפרטים.

• אני מכינה שהאינתיפאדה סייעה לך
להמחיש את עמדותיך.
כשאנשים צפו בכתבות על הנעשה בשטחים הכבושים,
בימים שבהם הן שודרו בראש מהדורות־החדשות, זה עזר
לי להסביר את המצב.
כן, זה שיפר בהרבה את עמדותיי.

יש לי חלום: הייתי רוצה להיות
המוכתר של העיר העתיקה בירושלים.
מבחינתי, טדי קולק יכול להישאר
בתפקידו כראש־עיריית ירושלים...
אני באמת חולם על כך.
אין לי כל שאיפות להימנות על
הממשלה הפלסטינית שתקום. אצלנו
— כמה שזה יישמע מוזר בישראל —
לא נלחמים עוד על כסאות. להיפך —

מנסים להימנע מכך, לברוח. זוהי אחריות
גדולה מדי.
הרגע הגדול של חיי לא יהיה אם
אתמנה כשגריר הפלסטיני הרישמי ב־או״ם.
הגעתי כבר לגיל שבו חולפות
בראש מחשבות על פרישה, על סיכומים.

הרגע המאושר של חיי יהיה כשאחזור
לגור בירושלים המיזרחית, כשיבוא
יום ואהיה המוכתר שם.

גזמירגרים

מלון הוד בים המלח מכין לך קבלת
פנים חמה עם שפע של אפשרויות
לבילוי חופשה מהנה ומועילה:

מרכז בריאות
בריכת מי ים המלח מקווה ומחוממת
עם ג׳קוזי, סאונה, עיסוי, טיפוליבוץ, חדו כושר ופיזיוטופיה. פיקוח
רפואי.

תפריט דל קלוריות לפי בקשה (בתאום
מוקדם).

מיטות כושר חדישות בשיטת שטאו-
פו. המילה האחרונה בהרזייה ובשמירת
כושר ללא מאמץ. חדו כושר
משוכלל הכולל אופניים, חתירה, משקולות
ועוד.

התמנה 4למנהל המשא־והמתן
ביו ארצות־הברית לאש׳׳ף, רוברט
סלטרו 53 שגריר ארצות־הברית בתוניסיה.
פלטת, יליד מדינת ניו־יורק
ומישפטן לפי השכלתו, הוא אב לשלד
שד, השולט בשלוש לשונות(אנגלית,
ערבית, צרפתית) והיה, בעבר, פקיד
בכיר במחלקות החוץ וההגנה האמריקאיות,
שגריר ארצו בבחריין ונשא
בתפקידים דיפלומטיים בכירים בשש
מדינות ערביות נוספות (ירדן, לבנת,
סותר, אלג׳יריד, מארוקו ומאוריתניה).

חוף ים צמוד עם שמשיות, כיסאות
נוח ומקלחות; בריכה, בידור ושעשועים,
דיסקוטק משוכלל, ארוחות
טעימות והנאה מכל ונע. .
הרופא האחרון
נ חוג

ברחובות, יוס-הולדתו ה־

96 של הד׳׳ר שלמד! זליג נצלץ,

מלון הוד, על שפת ים המלח
הזמנות 5462589 :־057-84644 ;03

40,000,000

( $ארבעים מליון דולר)

בלוטו האמריקאי
המעונייגים בייעוץ חינם להשתתפות בלוטו
האמריקאי(רב שבועי) יכתבו פרטים אישיים
טלפון לת.ד 183 .קרית־אונו ן גזור ושמור

חדש בשרותי הבריאות בישראל!

ר פו א ה בל ]׳ חו חי מיוחדי ם
מאל״ר — מרכז ארזג• לייעוץ רפואי 1 0׳מ

נפתח ברח ארנבי . 14 תל־אביב
טל׳ ( 03/5101144 רב־קחי)
המרכז מציע טיפולים מודרניים ובדיקות תקופתיות
ע״י רופאים מומחים.

ה טיפולי םוהב די קו ת בוללי ם בין־היתר :
ב די ק ת שד בעזרת מיכשור ללא הק רנ ה.
טיפול ב ט חו רי םללא ני תוחים.
טיפול בוורידים מו ר ח בי ם ברגליי םללא ני תו חי ם
טיפולי ם בבעיות עור כולל שיטת מרדי.
אי ב חון של תיפ קו ד המוח.
טיפול באסטמה (קצרת!ב שיטות ללא תרופות
כולל היפנוזה. טיפול בבעיות ג ב( כו ל ל די ס קו ס 1בלי ניתוחים.
טיפול ב מ חלו ת זיעת־יתר של הגפיים ( היפרהידרוסיס)
בלי ני תוחים.
טיפול ב מ חלו ת עיניים כולל א מנו תהר אי ה הטבעית.
טיפול ב מ חלו ת סו כרתב שיטות מודרניות.
א קו פונ ק טו ר ה.
כל סוגי הפיסיו ת רפי ה.
במאל׳׳ד ניתן לקבל חוות־דעת נוטפת וייעוץ לגבי דרכי טינול רסואי.

מאל״ר 3ע־מ — אל1ב׳ ,14 טל־

0 3 /8 1 0 1 1 4 4

אקורדיוניס טי ת
מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
טלפון ,221017 :תל־אביג

אחרון הרופאים היהודיים שנאסרו בשנת
1952 במיסגרת קשר החפאים, ש־סטאלין
טפל עליהם. נצלין, שעלייתו
ארצה (יחד עם בנו, פרופסור לביולוגיה,
כלתו ושני נכדיו) הותרה לפני
חודש ימים בלבד, הוא בנו של רוכל
בעיירה קאלושקי(.שבן מפורסם נוסף
שלה היה הצייר מארק שאגאל) ,שבילה
שנה מחייו בבתי־הכלא לובייאנקה
ולפורטובו במוסקבה, הזכורים לשיכד
צה, לא בהאשמה ישירה, אלא מתוך
כוונה שהוא יפליל, בעדותו, את אחיו,
קרדיולוג, שטיפל כמנהיגיה הבכירים
של ברית־המועצות באותן שנים.

הדדי!
נפטר 4בבית־החולים בכפר־סבא,
שאליו הובהל מביתו בהרצליה,
מדום־לב, בגיל ,38 דויד (״דודי׳׳)
מרגלית, עיתונאי(רכז החדשות של
היומון הארץ) ואיש־רדיו בכיר, שסבל
זמן רב ממחלת הסברת. מרגלית, אחיו
הצעיר של השדר־העיתונאי דן מרגלית
ובנם של זוג רופאים תל־אביבי יוצאי
גרמניה, נודע ביוזמותיו הרבות לריע־נון
ק1דישראל: הנושא בטיפול, הטור
השבועי, בינינו לבין עצמנו, כל צבעי
הרשת.
האלמנה הנדיבה
נפטרה 4בלונדון, בגיל ,93 דד
בארונית דורותי(״דולי״) דבורה
דה־רוטשילד, אלמנתו זה 31
שנה של הבארון ג׳יימס דה־רוטשילד,
בנו של הנדיב היחע, הבארון אדמונד
דה־רוטשילד, והאיש שהוריש, בצוואתו,
למדינת ישראל, שלושה מיליון ר
300 אלף דולר(של אותן שנים) לבניית
בניין הכנסת בירושליס* .דה־רוט־שילד,
בת למישפחת פינטו הספרדית
המיוחסת, שזכתה שיישוב בארץ(שד־מות־דבורה
שבגליל התחתון) ייקרא
על שמה בעודה בחיים, חיתה רוב שנות
אלמנותה בארמון באחוזה כפרית המשתרעת
על 24 אלף דונם, שהיה מלא
וגדוש אוצרות אמנות, שחלקם תרמה,
בעודה בחיים, לסזסיאון ישראל בירושלים,
ויתרתם לנאמנות הבריטית הלאומית
לאמנות.
* ובסה שרם לאחר סכן תרמה אל 10ת1
את הכספים להקמת ב;״ /ב׳?0/77׳ש־פט
העל•!! ההולך 1ם וקם סל הרהצר
פיס בירושלים ובן לספים!וספים רבים,
בבית־החוליס שערי-צדק בירושלים.

^ ישרם עקרונות העידוד התגלה עם
חלוף הימים כמשימה קשה, הדורשת
רמת מודעות גבוהה. שם מתוסכל
מאוד כאשר אינו מצליח לבצע דברים
פשוטים, כמו לבנות משהו מקוביות
הלח, להכניס את חלקי הפאזל למקומם
הנכון, להוריד לבד את הגרביים או
החולצה. יש לו הרבה רצון, אבל אחרי
כישלון אחד הוא מתייאש, ופונה אלי
לעזרה :״אוף, אני לא יכול!״
התגובה האוטומאטית שלי במיק־ריס
כאלה היא לנחם אותו על כישלונו,
ולבצע את הפעולה במקומו.
בימים האחרונים ניסיתי לנקוט בטקטיקה
שונה, זו שהוצעה על־ידי מיכל,
ועודדתי אותו, דווקא כאשר
התעצבן והעיף את קוביות הלנו בכעס
על השטיח. בינתיים לא חל שינוי
משמעותי בחוסר־הסבלנות התוקף
אותו, אבל אני עדיין מצפה לניסים.
מיכל הסבירה שקיים מעגל סגור,
בעל ארבעה אלמנטים, שהאחד הוא
תוצאה של מישנהו ומוביל לזה שאחריו.
המעגל
מורכב מעידוד, שייכות,
תרומה־תועלת ואומץ. כאשר מעודדים
את הילד(ויש להניח שגם מבוגר) הוא
מרגיש שייר, מוכן לתרום והופר מועיל,
וזה נותן לו הרגשה טובה ותחושת
אומץ.
מיכל אמרה עוד, שארבעה גורמים
עיקריים משפיעים על התפתחות הילד,
והם:
• האווירה המישפחתית — האם
זו, למשל, אווירה דמוקרטית, פתוחה
של כבוד הדדי או אווירה אוטוקרטית,
לוחצת ובלתי־מתחשבת.
• המעיר המישפחתי — מקומו
של הילד בסדר הלידה. למשל: בכור,
בת אחדי שני בנים, ילד אמצעי וכדומה.

שיטות החיניר שבהן נוקטים
ההורים.
• הבחירה שכל אחד עושה מתור
כל הנתונים האלה.
על כל אחד מן הנושאים האלה, כד
אמרה, נלמד בהמשר. נושא הפגישה
הפעם היה האווירה המישפחתית.
בפגישה הראשונה של הקורס סיפרה
אמא אחת שכאשר היתה ילדה, וגם
במהלר שנות ההתבגרות שלה, היתה
משננת לעצמה שכאשר תלד ויהיו לה
ילדים משלה, היא תהיה אם שונה מאמה.
היא הוסיפה שהיא מופתעת לגלות
שעכשיו, כאשר היא כבר אם לשני
ילדים, היא אומרת את אותם הדברים
שאמה היתד, אומרת לה, ושאותם נלכד
לא אהבה. למרות שעבר דור היא
לא פעם מתנהגת בדיוק כמו אמה.
א צ חננ

נמו הידמו
* *יכל ביקשה מאיתנו שנעמד
*/לעצמנו שלוש רשימות. ברשימה
אחת ביקשה לכתוב מהם הדברים
שאיפיינו את בית הורינו — מישפחת־המוצא
שלנו — שהחלטנו בעבר שלא

יחזרו על עצמם כאשר יהיו לנו ילדים
משלנו, אולם למרות ההחלטות אנחנו
נוהגים בדיוק באותה הצורה שבה נהגו
הורינו.
ברשימה השניה ביקשה מיכל שגרשום
מהם הדברים מבית הורינו שהחלטנו
שלא לחזור עליהם, ואנחנו, אמנם,
לא חוזרים עליהם.
ברשימה השלישית התבקשנו לכתוב
מהם הדברים במישפחת־המוצא
שלנו שהחלטנו לאמץ ולנהוג על־פי־הם,
באותה הדיר שבה נהגו הורינו
איתנו.
כדי לסייע לנו הציעה מיכל לדוגמה
כמה קטגוריות המאפיינות אווירה
מישפחתית: אופטימיות לעומת פסימיות,
ביקורת לעומת קבלה, כעס לעומת
חום, שליטה לעומת דמוקרטיה, הססנות
לעומת עיקביות, סגירות לעומת
פתיחות, ותחרותיות ואמביציות גבוהות.
השיחה
שהתנהלה אחר־כר, ואשר
בה סיפר כל אחד מאיתנו על האווירה
בבית הוריו, היתה מרתקת, והיו בה
הרבה פתיחות וגילוי־לב.
אמא אחת סיפרה שגדלה בבית
מאוד פתוח ודמוקרטי, אר היתה בו

אווירה מאוד תחרותית. היתה לה
הרגשה קבועה שמצפים ממנה ליותר,
ומאוד מאוכזבים כאשר אינה ממלאת
את הציפיות שתלו בה. היא אמרה
שתמיד חזר על עצמו המישפט :״את
לא מנצלת את כל הפוטנציאל הטמון
בר ״.היא הוסיפה שזה היה בית שיוויוני
מבחינת התיפקודים של האב והאם, ושהיא
מנסה לאמץ את האווירה הפתוחה
ולנהוג כד עם ילדיה.
אמא אחרת סיפרה שגדלה בבית
מאוד חם, אבל לא היו בו גילויי־חיבה
פיסיים בין ההורים לילדים, וגם לא בין
ההורים לבין עצמם. היא אמרה שהיא,
לעומת זאת, מחבקת ומנשקת את
הילדים שלה כל הזמן.

ברט גליו, אי ט לי ה

שיש להם אותו זוג הורים, ואשר גדלים
באותה האווירה, שונים כל־כך זה מזה.
היא ביקשה שכל אחד מאיתנו ינסה
לתאר את תכונותיו של הילד הבכור
שלו.

אבא אחד אמר שגדל בבית מאוד
מלחיץ, בעיקר בענייני בריאות, ושהי־תה
בו אווירה של דאגנות־יתר. הוא
סיפר שפעמים רבות לא איפשרו לו
הוריו לצאת לטיולי בית־הספר או
תנועת־הנוער, מחשש שיאונה לו רע,
שהיתה התערבות מתמדת בחייו, ושהוריו
לא נתנו לו מרחב־מחייה. הוא הודה
שלעיתים הוא מוצא את עצמו מתנהג
עם ילדיו באותה הצורה, למרות
שנשבע שלא לעשות זאת.
אבא אחר סיפר שבביתו היתה אווירה
״יותר מדי ליברלית״ ונדמה היה לו
לעיתים שאין לו מיסגרת, ושלאיש לא
איכפת ממנו. הוא אמר שהוא מנסה
שלא לאמץ שיטה זו של חופשיות־יתר,
ומעוניין לתת לילדיו מיסגרת ולהציב
להם גבולות.

היה אבא שסיפר שהאווירה בבית
הוריו היתה חיובית בעיקרה, כך לפחות
הרגיש כילד, והוא משתדל לנהוג באותה
הצורה עם ילדיו שלו. הוא אמר
שהוריו נהגו להתייעץ איתו ועם אחותו
כמו שהתייעצו זה עם זה. זה היה דבר
מובן מאליו בבית, ונתן לו הרגשה טובה
מאוד כילד וגם קירבה רבה להוריו.
בזה אישר לנו את מה שכבר למדנו,
שהתייעצות עם ילדים נותנת להם הרגשה
טובה של שייכות למישפחה.
אווירה מלחיצה
^ יתה אמא שאמרה שאין אף דבר
1 1אחד בבית הוריה שהיתה רוצה
לאמץ. היא סיפרה שזו היתה אווירה
מלחיצה, לא נעימה, מאוד אוטוקרטית,
שהוריה היו מאוד שתלטנים. היא הס־

בירה שלבנות בבית לא הוענקה שום
אחריות, ושלא נהגו בהן בכבוד. על הבנים,
האחים, לעומת זאת, הואצלו כל
הסמכויות, וניתן להם חופש־פעולה
כמו לאב, שהיה השליט העיקרי בבית.
היא הוסיפה שהיחסים בין ההורים לילדים
היו גרועים מאוד, וכאשר היא בנתה
את מישפחתה, היא פתחה דף חדש,
והיא משתדלת מאוד שלא לחזור על
שגיאות הוריה.
אמא אחרת אמרה שאינה מוכנה
לדבר על בית הוריה, כי הנושא עדיין
כואב וקשה, וכי יש לה עכבות לחשוף
חלק זה של חייה. היא הוסיפה שהיא
נוהגת עם ילדיה בצורה שונה לחלוטין
מזו שבה גדלה, ושאין היא מאמצת אף
דבר אחד מן האווירה בבית־הוריה.
אבא אחר סיפר שהרגיש, כילד,
שאחיו מקבל את מלוא תשומת־הלב,
וכי הוא עצמו, כאילו, הוזנח. הוא אמר
שהעניין הטריד אותו מאוד כילד,
וכאבא הוא משתדל בכל כוחו לתת יחס
שווה לכל שלושת ילדיו. מיכל אמרה
שעוד נדבר על כך, ושהיא מנחשת כי
דווקא בגלל מאמציו והשתדלותו,
עסוקים הילדים שלו במדידת הקיפוח
היחסי שלהם.
היתה אמא שאמרה שהאווירה בבית
זכורה לה כאווירה של כיף, ועם זאת
היא זוכרת לשלילה מישפטים כמו:
״אמרתי לך!״ היא שנאה אותם, וזוכרת
שנשבעה עוד בשנות העשרה שלה,
שלא לאמור אותם לילדיה. היא הודתה
שלעיתים היא נוהגת כמו אמה, ואחרי
שהמישפט יוצא מפיה, היא תופסת את
עצמה ומנסה להשתלט על עצמה.
אבא אחד נזכר שלאורך כל שנות
ילדותו שמו הוריו את הדגש על
הלימודים. הם הזכירו לו ושיננו באוזניו
שרק אם ילמד ויצטיין בלימודיו,

יוכל להתקדם בחיים ולהיות ״מישהו״.
הוא אמר שהציפיות ממנו מאוד הלחיצו
אותו כילד, ושהוא ניסה בכל כוחו לעמוד
בהן בהצלחה, וכי הוא מנסה זאת
עד היום ומרגיש לחוץ עד היום.

כל ילד
הוא אחר
^ חר־כך ביקשה מאיתנו מיכל
לדמיין מה יאמרו ילדינו שלנו על
האווירה בבית שבו גדלו, כשיישבו
בעור 25 שנה בקורס דומה של בית־הספר
להורים.
גם כאן נדרשה מאיתנו המון פתיחות
כדי לתאר לעצמנו, וגם לחברינו
לקבוצה, את המציאות כפי שאנחנו
רואים אותה, ולא כפי שהיינו רוצים
שתהיה.
אמא אחת סיפרה שהיא מנסה לקיים
בבית אווירה פתוחה וליברלית, אבל
לעיתים נדמה לה שלילדים אין גבולות,
ושיש להם הרגשה שהכל מותר.
אבא אחד סיפר שבריאות ילדיו מטרידה
אותו מאוד, והורה שהוא מגלה
לעיתים סימנים של היסטריה, כאשר
לאחד מהילדים יש חום גבוה. מיכל
שאלה אם אפשר, לדעתו, להגדיר את
התופעה כדאגנות־יתר, והוא הסכים
איתה.
חלק גדול מן ההורים הודה שהוא
לוקה בכך שהוא משרה אווירה של
תחרותיות בבית, ושיש לו ציפיות גבוהות
מילדיו.
אבא אחר הוסיף ואמר, או אולי
שאל, איך אפשר שלא לשים את הלימודים
במקום גבוה בסולם־הערכים.
הרי לילד שלא לוחצים עליו ללמוד
ולהשיג ציונים גבוהים ואשר אינו
לומר, לא תהיה בעתיד אפשרות בחירה

חופשית. ילד שלא ישיג הישגים בלימודים,
לא יוכל ללכת ללמוד רפואה,
למשל, אם ירצה לעשות זאת כאשר
יסיים את בית־הספר התיכון.
השאלה נשארה פתוחה. מיכל אמרה
שזה נושא קשה ושעוד נחזור אליו.
רוב ההורים הודו שהם רוצים להשרות
בביתם אווירה פתוחה וליברלית,
וסיפרו שעד תחילת הלימודים בבית־הספר
להורים כמעט ולא שיתפו את
ילדיהם בעניינים הקשורים להורים,
ומיעטו להתייעץ איתם.
אבא אחד אמר שהוא חושב שיש
בביתו אווירה ליברלית, אבל נדמה לו
שבנו האמצעי יגיד בעתיד שהיתה
בבית אווירה קצת לוחצת.
מיכל אמרה שלדעתה יתכן שכל
ילד בתוך המישפחה רואה את האווירה
בבית בצורה אחרת, מכיוון שכל ילד
נולד למעשה לתוך מישפחה אחרת.
לא הבנו את הדברים, ומיכל הסבירה
על ידי דוגמות: הבכור הופך את הזוג
בפעם הראשונה להורים. הילד השני
נולד לתוך מציאות שבה כבר יש ילד
אחד, שיש לו דרכי־התנהגות אופייניות.
השלישי נולד לתוך מישפחה ובה
שני ילדים הגדולים ממנו.
בן שנולד אחרי שתי בנות מרגיש
אחרת מבן שנולד אחרי שני בנים, והוא
יכול להיחשב מבחינות רבות כבכור.
שני ילדים, שיש ביניהם הבדל שנים
גדול, מתנהגים, לפעמים, כמו שני
בנים יחידים.
בת אחרי שניים או שלושה אחים,
היא הבת היחידה.
ילד החי במישפחה ברוכת־ילדים
רואה מציאות אחרת מילד יחיד, או
מילד שיש לו רק אח אחד.
האפשרויות, אמרה, הן רבות ושונות,
ולכן ילדים באותה המישפחה,

כל ילד
בוחר מיגרש

^ שהסתיים הסיבוב, שבו סיפר
** כל אחד על בכורו, התברר שבין
שני ילדים בכורים למישפחות שונות
יש, לעיתים, הרבה יותר משותף מאשר
בין שני אחים לאותה המישפחה.
הבכור אצל רוב המישפחות תואר
כילד אחראי, העונה על חלק גדול
מציפיות הוריו, אם כי קצת מפונק
ואגוצנטרי. שאר התכונות היו שונות
מילד לילד.
אחר־כך תיארו אלו מבינינו שיש
להם יותר מילד אחד (זה לא כולל אותי)
,את הילד השני במישפחה. התברר
שהילד השני יודע יותר להתקרב, להיות
חמוד ומקסים, קליל יותר, אבל לא
תמיד.
מיכל הסבירה שכל ילד שמגיע
למישפחה רואה את העולם מזווית־הראייה
שלו, ומחליט איזה מקום לקחת
לעצמו בתוך המישפחה.
היא הסבירה שכל ילד כאילו בוחר
לעצמו תחום, מיגרש, לפי הנתונים
שהוא קולט סביבו, ולפי האופן שבו
הוא מפרש את הנתונים האלה. הילד
הבכור, למשל, קולט את ציפיות הוריו
ומחליט, בדרך־כלל, כשהיחסים איתו
טובים, להיענות לציפיות האלה. כך
הוא הופך להיות ה״טוב, האחראי,
הבסדר״ ,וכך הוא תופס לעצמו מקום
במישפחה.
הילד השני רואה שהמיגרש של
הילד ה״טוב״ תפוס, ואז הוא כאילו אומר
לעצמו :״אם אינני יכול להיות טוב
כמו אחי הבכור, אחפש לעצמי מיגרש
אחר ״.לעיתים קורה שהוא לוקח לעצמו
את המיגרש של הילד ה״רע״ ,ולעיתים
הוא פשוט מפתח את הכישורים
שאחיו הגדול חלש בהם.
כל התהליך הזה קשור בגישה התחרותית,
שהיא כל כך נפוצה אצלנו. התחושה
של הילד היא ״אני מוכרח להיות
הכי־טוב, לכן אם המקום של הכי־טוב
כבר תפוס, אוכל לפחות להיות הכי־רע.
ואם המקום של הילד היודע הכל
כבר תפוס, אוכל להיות הכי־לא־יודע,
הכי־חסר־אונים ובלבד שאהיה במקום
ראשון.״
אמא אחת סיפרה שבתה הגדולה
היתה ילדה שובבה, שההתנהגות שלה
היתה מאוד מפריעה, ושהיו איתה בעיות.
הבן הקטן, לעומת זאת, תמיד היה
הילד ה״בסדר״ ,לא היה שום צורך
להתעסק איתו ולהעיר לו יותר מדי,
ומעולם לא היו איתו בעיות. ופתאום,
כך אמרה, בזמן האחרון, השתנתה הבת
לטובה, ועם הקטן התחילו להיווצר
בעיות שלא היו קודם לכן.
מיכל אמרה לה שיתכן שהתופעה
נובעת משינוי הגישה של ההורים, כאשר
התחילו ליישם את העקרונות
שלמדו בבית־הספר להורים. כלומר:
ההורים התחילו לשתף את הבת
ולהתייעץ איתה ולתת לה מקום טוב
במישפחה, גם מבלי שתצטרך להפריע.
התנהגותה השתפרה, ואחיה גילה פתאום
שהוא לא היחיד ש״בסדר״ ,ואז
עבר להיות המפריע, ובלבד שיישמר
לו תחום בלעדי רק לו.
אלו מבינינו שיש להם גם ילד
שלישי, חייכו כשסיפרו עליו. הילד
השלישי, הסתבר מהסיפורים, הוא
הילד של הכיף, ההנאות והפינוק. הוא
זוכה לחסות גם מאחיו הגדולים יותר,
וגם מן ההורים.
בסיום הפגישה אמרה מיכל שלפי
התיאוריה האופטימית של אדלר, פתוחה
לפני הילדים (וגם המבוגרים) האפשרות
להחליף מיגרשים. היא הציעה
להורים לטשטש את הגבולות בין ה־מיגרשים,
על־ידי כך שלא ידגישו את
ההבדלים בין הילדים.
למשל: שלא יבקשו עזרה רק מהילד
ה״טוב״ ,אלא גם מהשני, שלא יתייעצו
רק עם ה״חכם״ ,אלא גם עם זה ש״לא
יודע״ ,שלא יעמידו דרישות רק לפני
הגדול ויפנקו רק את הקטן, שלא יעשו
כיף והנאה רק עם השלישי, ושלא
יחלקו את האחריות רק עם הבכור.

1— 19

יחזר ויותר צרכנים נוטשים את רשתות השיווק;
לנקניק, בשר, עופות, סלטים ומעושנים -כתובת
מרכזית אחת: תשלובת מפעלי פיקנטי. איך הם עושים את זה?
מובטחת, ואווירה -כמו שאתה
אוהב.

כשו 1מ 1כ שו
מוצרי פיקנטי כשרים ומוכשרים על ידי
רבנות בני ברק. גם לבישול ־ וגם לצלייה. שים
לב: לא כל סטייק שאתה מקבל ברשתות

השיווק ראוי לבישול במחבת ! בפיקנטי -כ|.

0על ציו גהה
כל כך פשוט ונוח להגיע: סטייה של
מטרים ספורים מכביש גהה (צומת גבעת
שמואל) ,ממש מול מפעל קוקה קולה. כדאי
ומשתלם.
העלוקות משה בדש, בעליה של ת שלובת מפעלי פיקנטי, ממשיך לללחום
באנשי המם המתנכלים לו. בעוד זמן קצר עומד להופיע ספר פרי עטו
בשם ״העלוקות״ בו יחשוף שורה של גילויים הקשורים בשיטות העבודה
של אנשי מס־הכנסה. הספר יכיל 200 עמודים בכריכ ת כרומו וילווה
במסמכים רבים.
צרכהת בתחום אחד החליט הציבור החלטה
ברורה: תשלובת מפעלי פיקנטי היא
הבחירה המוצלחת ביותר בכל
הנוגע לקניות בשר, נקניק, בשרים
מעושנים וסלטים.

נקי, מבריק ומצשצח
ההצבעה עצמה נערכת במשך שנים -יום
יום -ברציפות.
הזוכה במירב המנדטים ־ הוא הציבור
עצמו!
הבסיס: אמון מושלם.

נשר למהדרין בהשגחת הרבנות בני ברק
פיקנטי השומר ,104 בני ברק

גם הסינית פיקנטית

מבריק, מצוחצח, ועם מוסיקת רקע נעימה.

בוא להיווכח במו עיניך:

עם מצע כזה -מה הפלא
שפיקנטי גורף את כל הקולות כולם?

סינית פיקנטית חדשה -וכשרה לחלוטין
מזמינה אותך לארוחה נהדרת בטעמים מגרים. על ציר כביש גהה 100 ,מטר מצומת
גבעת שמואל, ברחוב השומר 104 בבני ברק
(מול קוקה קולה) ,בבניין השי ש
של פיקנטי, חבוייה בין צמחייה רוגעת,
הפתעה אמיתית: ארוחה סינית נהדרת.
חודיה מלאה בהנאה.

עד 11 בלילה
כל המוצרים־טריים, נקיים ואמינים
עומדים לרשותך יום יום כוללמוצאי שבת -עד 11 בלילה.
החנייה בשפע, מוסיקת רקע

ממ שיכים לזרוק כסף
מתי שוב יתחיל הקרב על כיסו של הצרכן י
כנראה שרק לקראת החג הבא. אולי בפסח. אולי קודם.
לא בפיקנטי:
כי בפיקנטי אתה נהנה מחגיגת מחירים לאורך כל השנה כולה. שים לב לטבלת השוואות
המחירים: פערי מחירים נוראיים של עשרות אחוזים, ואפילו של 15096 מאה וחמישים
אחוזים לעומת מחירי תשלובת פיקנטי.

חזה בקר

כתף בקר חזה הודו

קבנוס

פיקנטי -איכות ואמינות
דג ברבוניה

סלט
דג במיונז

נקי וכשר

• פיק 1ח וטרינרי צמ1ד
רק תשלובת מפעלי פיקנטי חוסכת לצרכן
את הפרשי פערי המחירים הדרקוניים ־ משום שהיא
נותנת לצרכן את המוצר הטוב ביותר ־ ישירות
מן התנור -לידיו.
רק תשלובת מפעלי פיקנטי מבטיחה לצרכז
את מירב הניקיון, הטריות והאיכות של
המוצר.
רק תשלובת מפעלי פיקנטי משרתת את
הצרכן -כבניין המפעלים עצמו -עד 11
בלילה ברציפות, כולל מוצאי שבת.
רק בפיקנטי, רואה הצרכן במו עיניו מה
הוא מקבל -ואיך מייצרים את המוצר שלו.
רק בפיקנטי מקבל הצרכן פיקוח וטרינרי
צמוד של רופא המבטיח את איכותו וסיווגו
הגבוה של הבשר.
רק פיקנטי מציע לצרכן שפע ענק של מגוון
מוצרים טעימים -והכל תחת גג אחד, נקי,

רק פיקנטי מעניק לצרכן -הבוחר את
המוצר הנקי, הטרי, הכשר והמשובח ביותר -
ועוד במחיר הנמוך כיותר.

מהו סוד ההצלחה?
איכות. טעם. ואמינות.
פיקנטי המפעל 1 4 . 90 1 9 . 90 2 1 . 90 1 9 . 90 חנות היפרכל

4 7 . 00

4 2 . 50

סופרמרקט
קו-אופ

3 0 . 50

3 7 . 40

3 4 . 00

סופרסל 5 0 . 00

5 0 . 00

4 3 . 30

1 8 .80

9 . 90

2 2 . 80

5 3 0/0

ס4 1 0/

פער

מחירים ס1 1 7 0/0 1 2 8 0/0 1 5 1 0/

* מחיר מירכי ל 1-ק״ג ** נכון

מנה ראשונה כבחירתך, אגרול מתוק,
מנה עיקרית לטעמך, תוספות מתוספות
שונות ומנה אחרונה בטעם של עוד.
בוא לסינית הפיקנטית עוד היום :
אתה עצמך תחוש בהבדל המייחד את
פיקנ-סין מכל מסעדה סינית אחרת שאתה
מכיר.

הסיבה: הסינית הפיקנטית היא
הסינית היחידה בישראל הצמודה
למפעל עיבוד הבשר, ונהנית
מאספקה טרייה ושוטפת של
בשרים באיכות גבוהה.

סינית חמה בביתך
רק בפיקנ־סין אתה יודע בוודאות: אתה
מקבל את נתחי הבשר הטרי, הנהי, הכשר
והמוכשר ביותר שאתה יכול לקבל.
בפיקנ-סין אתה רואה במו עיניך: כל מנה
הינה מנה שהוכנה במיוחד עבורך. אין
שאריות. לא מאתמול ולא משלשום. תחשוב
על כך.

ארוחה מלאה
לזו\ ר? 16ש״וו

9 . 90

הטעם ס׳]׳,
המחיר פיקנט

ל11/ 10/88-

פערי מחירים של עד למעלה מ־>)ל> 150 מאה וחמישים אחוזים!!)
קיימים בין רשתות השיווק היקרות ובין תשלובת מפעלי פיקנטי,
המוכרת את מיגוון מוצרי הבשר, הסלטים, העופות, הנקניקים
והמעושנים במחירים הנמוכים ביותר — ישירות לידיך וללא פערי
תיווך. כדאי ומומלץ. ברחוב השומר , 104 בני ברק 100 ,מטר
מכביש גהה, צומת גבעת שמואל.

בסינית הפיקנטית אתה תמיד מרוויח
פעמיים:
גם את הארוחה הטרייה והאיכותית ביותר ־
וגם את הפרש המחירים הקטלני הנהוג,
ללא הצדקה, בסיניות אחרות.
תמורת ארוחה זוגית נהדרת בסינית
הפיקנטית תשלם תמיד פחות מחצי מחיר:
16ש״ח לזוג (לא כולל שתייה) בלבד.
עובדה י
מסקנה: עוברים לסינית הפיקנטית,
חוסכים, נהנים ומלקקים את השפתיים.

בתיאבון

״סנשח*יח פחבי^יארת״ 0״ו1צח השים 011*11 ויאונן נדי שרס 1ה₪ון,
1א 7/7777 ססנס אנאלי ולשפוך שסמיח על 17,17/7ן. ד/1/

״001010011131/
ו! 7נ 7נ ו! ״
^ ולם מלון ״קרלטון״ ,יום
\ 1שישי, כנס ארצי של רופאי־שי־נייס.
מתכנסים באולם לערב״ראיונות.
שלושה מרואיינים. בשניים הראשונים
אין הקהל מרוכז, קצת מפהק,
קצת משתעל, לא מתלהב.
אבל אז היא עולה לבימה. ידעו
שצריכים לשמור אותה אחרונה, כדי
להשאיל טעם טוב בפי הקהל בצאתו
מכאן. תמיד היא אחרונה בתור.
ג׳ודי כהן, סכסולון ית פרובינציאלית
של חיפה והפריפריות. שיער

סכסולוגית ג׳ודי כהן
״לא כדאי להצטלם...״

צבוע לבלונד, אסוף לאחור בקפידה.
נראית צעירה מ־ 46 שנותיה. לא המונית
או תוקפנית בדיבור. אבל גם אינה
פוחדת להשתמש במילים המפורשות.
היא פותחת בתיאור חדר־השינה
הישראלי הממוצע, שאותו היא מגדירה
כ״בית־קברות ללילה״.
״יש מיטה ויש ארון, וזהו.
״כל הכיסאות השבורים, שכבר• לא
צריך בסאלון, זורקים לשם, כי שם
הישראלי לא יכול להשוויץ בבית שלו.
אז הוא שם את כל הכסף בסאלון.
בחדר־השינה אין מראה, אין ציורים,
מדכא לעשות שם מין.״
גם מקומם של הבגדים אינו מקופח
וג׳ודי, במיבטא אנגלו־סכסי כבד, אך
בלשון חדה וצורבת, כאילו דורשת
לקרוע את ״כותונת־אחא״ ,כדבריה.
הבגד, כמוהו כחדר, משמש לגירוי.
כותנות־הפלאנל של אתא מורידים לגבר
את החשק.
צחוקים בקהל הגברים, הנשים
מחייכות חיוכים מסמיקים של מבוכה,
ואיש אחד דתי מזעיף פניו.

ג׳ודי מדברת על הכל, מעודדת את
הקהל לעשות סכס בבוקר, עניין של
הורמונים. מדברת סחבקי, אני ואתם.
לא איכפת לה להביא גם את עצמה,
כדוגמה מעשית.
״רמת הורמוני־המין אצל הגבר בבוקר
גבוהה מאוד. נשים, תעשו סכס
בבוקר! אז הם שווים חליבה!״
־ בפגייה אישית, ריגשית כמעט, היא
מבקשת מהם לנצל את סוף־השבוע
הזה, את המלון בעל חמשת־הכוכבים,
את התנאים האקוסטיים, שאינם מעבירים
קולות־אהבה, ואת העובדה שאין
דרדקים בשטח, לעשות סכס, ואולי בעזרת
עצותיה להעניק לחלק מהנשים
אורגזמה רצינית ראשונה.
אחרי תום ערב־הראיונות עוד ניגשים
אליה לערוך התייעצויות קצרות.
גבר שואל בחיוך :״ולמה לא הזכרת
את נקודת־ג׳י המפורסמת?״
ג׳ודי עונה בפשטות שאין כזאת.
זוג נשוי, שעבר אצלה טיפול לפני
כמה שנים, גם נקרה במיקרה להרצאה
ומודה לה שוב על העזרה.
ג׳ודי קורנת. עם הכתב הצעיר היא
מדברת רק אנגלית ולוחשת לו, אגב
שיחה עם מטופל־לעתיד (כנראה) ,ש־
״אל תתקרב אלי יותר מדי, הם עוד
יחשבו שאני מנסה לפתות קטינים״.

בת בבוקר. הבית של ג׳ודי,
באחת מקריות־המיפרץ.
ג׳ורי בחלוק־בית רך ונשי, אינה אומרת
שלום לפני שהיא שואלת אם
הבאתי לה עוגה לארוחת־בוקר.
״לפעמים הבנים ־שלי אומרים לי:
¥017

,אמא,
א ,0 .זה באמת נכון, לכן אם לא
תביא לי עוגה בפעם הבאה״...
ילדה־רעה־בוורלי־הילס. בת למיש־פחה
ידועה מאוד שם. אביה רופא.
ממייסדי הענף הבין־לאומי המתקרא
״רפואה תעשייתית״ .אמה פסלת
ואשת־החברה הגבוהה שם. מישפחה
בעלת קשרים. יכלה להבטיח לג׳ודי
עתיד מזהיר של רופאה או עורכת־דין,
אבל לג׳ורי בא פתאום ג׳וק ציוני
לראש, והיא נטשה את ארצו של הדוד
סם לטובת ארץ־החלב־והדבש, באמצע
לימודיה באוניברסיטת ברקלי קליפורניה,
באמצע שנות ה־.60
״התוודעתי למין בראשונה בגיל
,17 עם החבר שלי. הרגשתי, אגב התעלסות,
את הפיצוץ העצום הזה, שנקרא
אורגזמה. תהיתי אם כל האנשים
האלה, שאני דואה בסופר־מרקט וברחוב,
האם הם כולם מודעים למה שהגוף
שלהם מספק, למה שאפשר להוציא
ממין. חשבתי שאילו היה הסוד באמת
ידוע לכולם, היו כולם מחייכים כל
היום ועושים שמח, ושאלתי וחקרתי
וראיתי, שיש אנשים שלא מודעים
לעניין. אז למדתי סכסולוגיה, ונעשיתי
סכסולוגית״.
ג׳ודי היא מאמינה אדוקה באלוהים.

איך הצניעות של הדת מחד והליברליזם,
שהיא מטיפה לו מאידך, מתיישבים
זה עם זה?
״לאשה יש איבר אחד, שאין לו שום
מטרה. לא אוכלים איתו, הוא לא עוזר
במערכת־העיכול או במערכת־הנשי־מה.
בכלל אין לו שום שימוש, מעבר
להנאה שהוא אמור לגרום אגב מגע
מיני. זה הדגדגן. אם אלוהים יצר איבר,
כדי שנהנה ממנו, נראה לי שצריך לעשות
כדבריו!״
מפריחת השממה
ך /ודי למדה תואר שני בסכסוך
לוגיה, ובמהלך השיחה היא יודעת
לשבץ ציטוטים מקינסי וממשיכי־דרכו,
מסטרס וג׳ונסון. זה טוב ויפה,
אבל איפה הציונות איפה?
״אני לא טובה בסלילת־כבישים. גם
פוליטיקאית אני לא. אז החלטתי לתרום
בדבר שאני טובה בו, וזה יעוץ
•סכסולוגי״.
ג׳ודי חושבת, שאם לאנשים היו כמה
אורגזמות טובות בשבוע, הם־היו הרבה
פחות עצבנים. נהגים לא היו צופרים
בכבישים, מורות לא היו אלימות כלפי
צאן־מרעיתן.
״אני מפריחה את השממה המינית
בארץ־ישראל,״ היא חותמת. ותכל׳ס
לסכס :״החוק היה תמיד ברור. גבר
לוקח ואשה נותנת שרות־מין. גבר נותן
לאשה כסף כדי לשכב איתה. גבר נותן
לאשה הגנה, כסף. גם היום הוא מזמין
אותה למיסערה, ומצפה שתגמול לו
במיטה״.
אשה, לפי ג׳ודי, תמיד ידעה שיש
לה משהו שהיא צריכה לשמור עליו.
הנשים תמיד ישבו ברגליים מהודקות,
7 0 01¥£ 17זסא ״ .
כמתמחה גם בפסיכולוגיה, היא
שמה לב לכל תנועה שלהדיוט רגיל
נראית לא־חשובה וסתמית. את הכתב
הצעיר היא מלמדת איך להסתכל לתוך
עיני אנשים.
ג׳ודי מבדילה בין נשים וגברים,
ומדגישה את השוני .״לפני 30 שנה
הכניסו את הגלולה לשימוש וחשבו,
שהנה־הנה מתחילה המהפכה, ושום
דבר לא קרה. פשוט כלום. כולם ציפו,
שפתאום, כשכבר החשש מפני הריון
לא מרחף באוויר, יזמינו הנשים את כל
הגברים למיטות שלהן, אבל זה לא
קרה.
״אשה מתגרה הרבה יותר לאט
מאשר הגבר. אשה צריכה שיגידו לה
המון פעמים, אני אוהב אותך׳ .אשה
צריכה להיות משוכנעת שבבוקר,
בשיקומו, הגבר עדיין יהיה איתה.

שילמד
ך* צרה עם״ גברים היא שהם
1 פשוט לא מבינים את זה. הם
חושבים שאם אמרו פעם אחת למישהי
שהם אוהבים אותה, זה מספיק. הם
אינם יודעים, כיצד לענג את נשותיהם.
״גברים חושבים, שמה ש הם רואים
כסכסי מושך גם נשים. גברים משוכנעים,
ששרירים זה הכי סכסי שיכול
להיות. האמת היא שנשים פוחדות
משרירים. כי מושרש בהן הפחד הטיב־עי,
התת־הכרתי, מפני אלימות ״.ג׳ודי
מיעצת לזוגות נשואים משועממים איך
לשפר את חיי־המין שלהם. מה דעתה
על סרטים פורנוגרפיים כמעו־ררי־חשק?

״אני
בעד. הסרטים, נוסף על היותם
מגרים, יכולים לשמש כמורים טובים
מאוד. אם גבר לא יודע איפה ממוקם
איבר־המין של האשה או אם אין לו
ניסיון במין אוראלי, הוא יכול ללמוד
מהסרט.
״אבל מצד שני, אין בסרטים האלה
אהבה. המין הוא מישחק לשם שעשוע,
וזו טעות רצינית. חוץ מזה, אני חייבת
לחזור על הפיזמון הידוע, הטוען שההסתכלות
עלולה לגרום לבעיות
נפשיות.
״בסרטים משחקים שחקנים בעלי
איברים גדולים במיוחד, שנבחרו בעיקר
בשל כך, והגבר תמיר משוכנע
ששלו קטן מדי. בהרצאות שלי אני
תמיד מבהירה, שהאורך הממוצע של
פין בזיקפה הוא בין 14ל־ 15 סנטימטר,
ולא יותר. גם הנשים חושבות כך
ומאמינות, לעיתים, שאם הגוף שלהן
לא נראה כמו של
ההיא מהסרט, הן לא
ראויות ליהנות ממין״.
דראמתית
ג׳ודי
מאוד, ומדגימה ב־קטע־מישחק
איך צריך
להראות. נאנחת
את א־נחות־המישגל
ומדברת

עצמה להבהרת
העניין.
היא מאמינה
בעצמה ובידע
שלה. אין היא
מוכנה לקבל
אנשים אחרים
החולקים על
קביעותיה.
הרבה מים זרמו בנהרות קליפורניה
מאז שהיא איבדה את בתוליה. אז היתה
צעירה, ציונית, חדורת אידיאולוגיות.
מה דעתה היום על בני־הנעורים וקיום
יחסי־מין בגיל הזה?
״אני בעד מין אוראלי, לא יחסי־מין
מלאים. בני־נוער מאבדים את בתוליהם
מוקדם מדי. לפעמים בגלל לחץ
חברתי מבחוץ. לא רצוי לקיים בגיל
כזה יחסי־מין מלאים. עדיין לא הוכח
מה ההשפעה של הגלולה על פוריות
האשה בגיל העשרה. סכס אוראלי
מאחד לא פחות, ומענג לא פחות.

תנוחת־

^ שה,״ היא מסבירה ,״כנד
עט ולא מרגישה בתעלת־הלידה
(נרתיק) .אסור לעשות את
הטעות המפורסמת של פרויד, גבר
בגופו של גבר, כשדיבר על אורגזמה
נרתיקית בוגרת.
אין אורגזמה נרתיקית, ר ק דגד$־
נית. אמנם יש גם עצבים בפתח הנרתיק,
אבל לא בכמות שיש בדגדגן.
״ההדרכה בגיל העשרה שואפת לאפס,
כי המחנכים מתביישים לדבר על
דברים, שהם עצמם אינם מתנסים בהם.
״יש בגוף ארבעה איזורים בעלי עור
מיוחד: הפה, הפיטמה, הדגדגן ופי־הטבעת.
מטבע הדברים, הגופים האלה
צריכים להתחבר ולגרום תענוג. אנשים
נרתעים ממני, כשאני מדברת על סכס
אנאלי. גם כשאני אומרת ־שהפוזה
הטיבעית לסכס היא תנוחת־הכלב,
מאחור, ולא הפוזה המיסיונרית (התנוחה
המקובלת מלפנים) .בכל מיקרה,
אם כבר עושים מין מלא בגיל־

הנעורים, אני מציעה לעשות זאת בסוף
המחזור, כשהרקמות רכות מאוד״.
הישראלי והמין — האם יש שוני
מיתר אומות העולם?
״הייתי אומרת, שבגלל האוסף העצום
של בעיות וצרות, הישראלי מקדים
לאבד את המיניות שלו.
״בכלל, החברה הישראלית מאוד
(המשך בעמוד )28

— 21י

מיקצושח חופשיים מצטופפים ומקפצים ח1פני לא
אבל זה מה שיצא מי אחראי למסיבת ה־?100

מי שירם בעבור המסיבה?
כל באי המסיבה ובעיקר אנשי־ה־תיקשורת
התעניינו מאוד לדעת מי
שילם בעבור המסיבה הזאת. וזאת, כנראה,
במיסגרת ההשמצות, שעדיין מהלכות
על המחזמר המצליח סלאח שבתי.
בירור קטן, ובהחלס לאיסורי, גילה כי
מי שמימנו את מסיבת ה־ססז למחזמר
המצליח היו שרה ואפריים קישון,

המלחינה,
הגיעה לאירוע
בחברת אמה לאה (לצי דה)
,העוסקת ביוגה. הירש ליוותה
חלק מהמופיעים בנגינה בפסנתר.

נורית הירש

(מימין) אשתו של ראש עיריית
תל־אביב שלמה להט, הגיעה
למסיבה כאורחת אישית של בני״הזוג קישון, וישבה
האחראים להצלחה.
הם הזמינו למסיבה את כל מי שנטלו
חלק בהפקה, וגם כמה חברים אישיים.
כל הכבודה הנכבדה הזאת הוזמנה
לארוחת־לילה בקפה־תיאטרון הביסה.
וכך, בין ביס לביס, הושמעו קיטע,
הומור הקשורים להצגה.

בחברתן של השחקנית טובה פרדו(משמאל) ואשת־החברה
גילה לוי. השלוש אכלו, שתו ופיטפטו, וכש־השימחה
גאתה החלה להט מוחאת כפיים לזמרים.

גם עריו הצריחו לעמד

1ך ן 1ומךמ 1הזמרת, בחברת אחיה הזמר יזהר כהן. השניים
| 11! 111 1 11 ישבו צמודים במהלך המסיבה וורדינה, שהח לה
באחרונה להופיע במחזמר סלאח שבתי, נתנה הופעה קצרה.

הזמר חופני חגג את יום הולדתו
ה־ 42 במסיבה גדושת בני־מישפחה וחברים
בסוש׳ בר של רפי שאולי. אולי
הוא לא בדיוק התכוון לחגוג, אבל גם
עליו הצליחו לעבור. אחיו יזהר אירגן
לו ״פגישת־עבודה״ במיסעדה תל אביב
הקטנה עם אמרגן חשוב מלוס אנג׳לס.
השניים חיכו וחיכו לבואו של ה״אמר־גן״
ואז הופיעה יהודית נגר ואמרה
שהאמרגן מחכה בסנש׳ בר. חופני,
שלא ידע שעובדים עליו, נעלב מ״חוצ־פתו״
של האמרגן וסירב לבוא בטענה
שהוא לא קבע איתו בסנש׳ בר. אך
יזהר שיכנע אותו לגשת לבר שממול.
רק כשנכנס לבר הבין שמדובר במסי־בת־הפתעה
ליום־הלדתו, ואז החלה ה־שימחה.
בזה
אחר זה עלו חבריו האמנים ומי
שהגדיל לעשות היה הבדרן אבנר דן
שעילף את כל הנוכחים בבדיחות ובחיקויים.
למסיבה הגיעו זמרים ותיקים
כמו בני ברמן, אבי טולדנו, לצד*

1 71111ק ך 1החתיכה, המצליו
^ 1111 111 11 שנמצא בקירבתר
קהלות קטנה סביבה. היא רקדה בחב

חופני נחצ
וסולימן, שהובאו בסוד המסיבה.
הצעירים־יותר כמו מרגלית צנעני
ושימי תבררי. מי שמשכו תשומת־לב
מרובה היו השחקנים גאולה ניני
וזאב רווח, חברים ותיקים של חופני
כהן, המופיעים במחזמר בלאה
שבתי.

\ 1ךיהה?1111 הזמר(במרכז),
| 1 - 1 11 1 1העיתונאית נע
במרכז) בחברת אהובתו מרי כהן(ל

מוט׳ אמיד

הבעלים של קפה״תיאטרון ״הבימה״ הוא גבר גדל-
מימדים. לצידו שרה קישון, אשת הסופר אפריים
קישוו, שנוכח דמותו הגדולה של מוטי בלטה בקומתה הנמוכה וברזונה.

1 1׳1יי ךזוווו (מימין) השחקנית, לצידה של יהודית נגר, שהכל
* #11X1 11 111 דיברו על הדימיון ביניהן. השתיים מכירות שנים
רבות, ונגר אף ביקרה את נוני בזמן שהותה בווינה, לפני שחזרה לארץ.

תמיד לעורר את כל מי
־קדה במרץ רב ויצרה הת וה
של ידידתה אני בוטבול.

\ י * 1י ה 1\ 1ך 1ץיק אחותה הצעירה של הדוגמנית עדיה מאירצ׳ק, הולכת
# ^ 1 1\ # 1 1 1 # 1 1ן בדרכי אחותה, וכבר בולטת בהופעתה הפרובוקטיבית.
גיליה בת ה־ 22 היא סטודנטית. שתי האחיות היפות רקדו זו עם זו, ללא בני־זוג.

ציפורי לירה נודדות

הכדורסלן בן ה־ ,23 בחברת חברתו החיילת

| #1 911 1 1\ /סתווית. מלול שואף כעת לקאריירה של דוגמן.
אחת הרקדניות (בצילום למטה) נכנסה לאכסטזה במהלך הריקוד.

השימחה התחילה בדיסקוטק היפואי פרדוקס, שם חגגו את מסיבת יום הולדתו
וד 23 של הכדורסלן מאיר מלול. במקום נראו שחקני־כדורסל רבים ואנשי־ספורט
וחברים של בעל השימחה, שהיה עסוק כל העת בהתגפפויות עם חברתו
החיילת סתווית. המונים צבאו על הדלתות וביקשו להיכנס למסיבה, אך האפשרות
נמנעה מהם מפני שמרביתם לא היו מוזמנים.
מפרדוקס נדדו ציפורי־הלילה למיקדש־הבילויים החדש, זמן אמיתי, בואכה

בק את הדוגמנית קלרה רון(מימין) ואת
לבנון. הצייר עמנואל קיפניס (למטה
1מימין) וידידתו מישל דריי(משמאל).

11ך *1ך| ח | 1! 1המעצב, שכבר תקופה ארוכה לא נראה בחיי־
1 11 הלילה, מפני שהיה עסוק בפתיחת הסטודיו שלו
לאופנה, הגיע למסיבה בהופעה אקסטרווגנטית, כשמקל תקוע בשיערו.
יפו, ושם היה האקשן האמיתי. אם בשבוע הקודם היו במקום הרבה אנשי אופנה
ובוהמה, הרי שהפעם היה הקהל מורכב בעיקר מאנשי״עסקים, יהלומנים,
ספורטאים, בנות־זוגם והמאהבות שלהם.
הצפיפות היתה גדולה, אך נראה שזה מה שמחפשים כולם. גם פליטי הליקחיד
הישן, ששכן בקולנוע אופיר לשעבר, שכבר מזמן לא נראו באתרי־הבילוי, הגיעו
למקום בחבורות גדולות.
אנשי־העסקים, עורכי־הרין והספורטאים התרכזו בחלק הקידמי של הדיסקוטק
ליד הבר וחדר־הצפייה בווידיאו, ואילו הצעירים והתוססים קיפצו במרץ ברחבת־הריקודים.
בשעה 4גילו לפתע מרבית הבליינים שזהו זמן אמיתי לשינה ולעי־סוקים
אחרים ופרשו.

כתב11 :רזר־ אנ ה רי א ב. צי ר ם: א רי דסה

דורמ\ הארוכה דוריט הקטנה (לב, תל-אביב,
בריטניה) -העיבוד הנוכחי לרומאן
של צ׳ארלס דיקנס נפרש על פני שש
שעות, מחולקות לשני חלקים
שווים, המספרים שניהם את אותו הסיפור, משתי זוויות שונות.
מצד אחד עוסק הסיפור בארתור קלנאם, החוזר מסין אחרי
מות אביו ומחליט לפתוח בחיים חדשים, מחוץ לתחום
ההשפעה של אמו הרודנית הרתוקה לחדרה, שממנו היא
מבקשת לנהל את חיי הזולת ביד רמה וברוח המוסר
הוויקטוריאני החמור. מצד שני, זה סיפורה של מישפחת דוריט,
האב הנמק בפלא זה 25 שנים, בגלל חובות שאינו מצליח לשלם,
ועל שלושת ילדיו, טיפת, פאני ובעיקר איימי, הידועה כדוריט
הקטנה.
ארתור קלנאם רואה את איימי בראשונה בבית אמו,
מתעניין בגורלה, מצליח להביא לידי שיחדור אביה מן הכלא,
ומסתבך בעצמו בחובות. העלילה הולכת וצוברת דמויות
וטיפוסים מכל הכיוונים, כיאה לעט הברוך של דיקנס. הידיעה
הרחבה והעשירה, משמשת גם כסאטירה פוליטית נוקבת, כי
האבסורד והטירוף של עולם הכספים, הטימטום הבירוקראטי
והאיוולת של המעמד החברתי אקטואליים גם היום.
הבימאית כריסטין אדזארד מציעה סיגנון מתורבת ומלוטש,
המנסה להעניק לסיפור המקורי זווית חדשה. תחילה מוצגת
העלילה דרך עיניו של קלנאם, ואחר כך דרך עיני איימי. אין
אמנם הבדל משמעותי בתפיסת־העולם של השניים, אבל כל

תדריו

חובר. לראות

תל־אביב: בירד, צא 1ראה, החגיגה של
באבט, בוקר טוב ו״ט־נאם, קפה בנדר, כפר קטן
שלי, מסע לקיחרה, בגלל המילחמה ההיא,
הנסיכה הקסומה, קיץ אצל סבא, ליידי איב.
ירושלים: קפה בנדר, הנסיכה הקסומה,
בוקר טוב ו״ט־נאם, החגיגה של באבט, כפר קטן
שלי, בגלל המילחמה ההיא, הקומיסארית.
חיפה: בירד, הגסיכה הקסומה, בוקר טוב
1״ט־נאם*,הקום יסארית.

תל־אביב:

משחק ברמה טלוויזיונית גבוההאחד מן הסיפורים משלים פרטים החסרים בסיפור השני וכך
מתקבלת התמונה השלמה רק אחרי שרואים את שניהם.
המישחק הוא ברמה טלוויזיונית גבוהה, כפי שניתן לצפות
מאלק גינס, דרק ג׳אקובי המצויין (שכיכב בסידרה הטלוויז יונית
אני קלאודיוס) או ג׳ואן גרינווד המנוחה. הבעיה היא האו רך,
המהווה בהחלט אתגר לצופי הקולנוע (שני סרטים באורך
שלוש שעות) ,ובעיקר העובדה שלא התמונה היא המספרת כאן
את הסיפור, אלא הדיאלוגים. ובקולנוע כדאי שזה יהיה להיפך.

. .בירד(תכלת, ארצות־הברית, מוצג
גם באורלי בחיפה) — ביוגראפיה של אחד מענקי
הג׳אז בכל הזמנים, הסכסופוניסט צ׳ארלי פרקר,
מבויימת בהבנה וברגישות על־ידי קלינט איס־טווד
ומשוחקת להפליא על־ידי פורסט ויטאקר.
מומלץ לאוהבי ג׳אז.
צא וראה(אורלי, ברית־המועצות)
— מסה מטילת־אימים על זוועות המילחמה
בביילורוסיה, אחת התמונות המחרידות והמפחי־

בכלל
לא אומלל
אומלל אבל איתך (פריז, תל־אביב,
בריטניה) -שם אומלל לסרט
חביב שעיקר כוחו הוא בפשטות
הבלתי-מתיימרת שבו. אין בו גיבו רים
גדולים מן החיים ואין בו דראמות מסעירות: יש בו אנשים
פשוטים העוסקים לכאורה בדברים לא חשובים, אבל כלל־אנו-
שיים,
העלילה כולה מתרכזת סביב חנות צילום המתמחה
באירועים מיוחדים, כמו חתונות. בעל החנות טרוד לכל אורך
הסרט בטיפוח צמח נוי המסרב בעקשנות לגדול, הצלם הראשי
שלו, צעיר ארוך־רגליים בעל מראה נבוך, משוכנע שהרומאן
העכשווי שלו הגיע לקיצו ומחפש דרך אלגנטית החוצה, ומסביב
לרומאן נבנית למעשה כל עלילת הסרט. ויש עוד עוזר הצלם,
צעיר עד כדי שהוא מוכן להתאהב בכל מה שלובש חצאית.
כחוט השני עובר בסרט גם זוג העומד לפני חתונה. בסצינה
הראשונה הם מצטלמים צילומי אירוסין. לקראת הסוף הם כבר
בכנסיה אחרי מסיבת-רווקים מאראתונית של החתן. ומה
שקורה אצל הזוג מהווה מעין הארה נוספת לסיפורי אהבה
והפשרות הכרוכות בהם.
למרות שאין שום מידע של ממש על מי שביים את הסרט,
קרי פרקר, לא קשה להבחין ברוח המיוחדת של ביל פורסיית.
הבימאי הסקוטי שהתגלה כרענו כל כך בסרטים כמו נערתו של
גרגורי וגיבור מקומי, לפני שהתחיל לקחת את עצמו ברצינות
יתרה.

״צא וראה״ — אלם קלימוב

ג׳ון גורדון־סינקלר -חיוכים קטנים
ההשוואה מתבקשת מאליה, כי שני השחקנים הראשיים, ג׳ון
גורדון״סינקלר ואירינה ברוק הופיעו בנערתו של גרגורי, עלילת
הסרט מתרחשת בסקוטלנד וסימון הקומדיה המאופקת מנוצל
היטב, מתוך רצון מכוון לעורר הרבה חיוכים קטנים תחת צחוק
אחד גדול.
וכמו בנערתו של גרגורי, גם כאן מתנהל הסרט בטון מינורי,
כשהדגש הוא על האנשים הקטנים, הפשוטים, המתחבטים
בכובד־ראש בבעיות יומיומיות, והכל במיבטא סקוטי כבד.
אופנתי וריקני
מי רצח אותי (אסתר, תל־אביב,
ארצות־הברית) -הסרט המקורי,
ששימש השראה למותחן הזה, היה
הפקה צנועה מסוג ב׳ ,שבה הופיע
אדמונד או׳בריין כקורבן להרעלה שנועדה להמיתו תוך זמן
קצר. מעין תרגיל אכספרסיוניסטי של הצלם־הבימאי רודולף
מאטה מ״ 1950 שניסה לחזור על התיאוריה של האדם הנידון
מראש לכליה, בתפאורות קרטון רועדות בחצר האחורית של
אולפן רעוע.
מה שנותר בסרט החדש הוא הרעיון הבסיסי -אדם שהורעל
למוות, משחזר את האירועים שהביאו אותו לכך. הפעם מדובר
בניסיון להפוך את הסרט לווידיאו-קליפ ארוך ומייגע. יש בו
פס-קול הומה, זוויות-צילום משונות, עריכה מתנשפת ויומרות
של קולנוע אפל, כנראה מתוך חוסר״אמון מוחלט בתסריט.
דניס קוויד יפה״התואר הוא מרצה לספרות באוניברסיטה
דרומית, כוכב לשעבר שנבהל מהצלחת עצמו ופוחד להמשיך
בכתיבה. אחד מתלמידיו מוסר בידיו כתב-עת לעיון, ומיד
אחר״כך מתאבד בקפיצה מגג בניין האוניברסיטה. המרצה
עסוק בינתיים בהצלת נישואיו המתמוטטים, כאשר מתברר לו
שאשתו הכירה את המתאבד, ומרגע זה הוא הופך קורבן
להתעללות מיסתורית ורק סטודנטית מעריצה (מג רייאן)
מתגייסת, אם כי לא כל-כך ברצון, לעזרתו. כמקובל בקולנוע
האפל, עלילת המתח היא תירוץ לחשיפת פני חברה אמריקאית
מתנוונת, המוכנה לשלם כל מחיר עבור ההצלחה.

תמונה מחרידה
דות ביותר בקולנוע העלילתי של פני הנאצים
ומעשיהם. ביים אלם קלימוב.
החגיגה של באבט (גורדון,
רנמרק, מוצג גם בירושלים) — הארוחה
המפוארת ביותר שנראתה על הבד כתודה על
גמילות־חסדים. גבריאל אכסל מיטיב לצייר
אווירה של כפר קטן הנופל בקיסמה של הצדקנות
דרך הבטן.
קיץ אצל סבא(מוסיאון, טא״זאן)
— הו השיאו השיאן מגיש פרסקה ממחוז הולדתו
על יחסים אנושיים בלי הרבה מילים.
. .ליידי איב (תמה, ארצות־הברית)
— פרסטון סטרג׳ס מוכיח מה אפשר היה לעשות
בקולנוע כשהיה עדיין אסור להראות שני זוגות
של כפות רגליים מתחת לסדין אחד.
קפה בגדד (ריזגגוף , 1גרמנית,
מוצג גם בירושלים וברמת גן) — פנטזיה מרנינה
על באווארית בריאת־בשר המגיעה ללב מידבר
אמריקאי וקושרת קשר מופלא עם כושית טרודה
בעלת מוטל ועם הדיירים שבו. פרסי אדלון מנצל
במלואו את הפוטנציאל של מאריאנה סגברכט.
. .מירדן! חצות >שחף. ארצות־הברית,
מוצג גם בירושלים ובחיפה) — רוברט
דה־נירו יוצא ללכוד מנהל־חשבונות שגנב מן
המאפיה, כדי להביא אותו לדין, וצ׳רלס גרודין
מנסה לשכנע אותו לוותר על תוכניתו. קומדיית־מתח
משעשעת עם שני כוכבים מזהירים. ביים:
נרטין ברסט.
המודרנים (דיזננגף, ארצות־הברית)
— מכירת־חיסול של האמנות. אלן רודולף קובל
על הוליווד השיקרית דרך משל משנות ה־20
האופנתיות של אמריקאים בפאריס. מקסים,
אסתטי, אולי קצת ארוך. כדאי לסבול.

הקלות הכלתי־נסבלת של
הקיום(טיילת ,2ארצגודהברית, מוצג גם בבאר

דניס קוויד -רוחניות מפוקפקת
אלא שמדובר כאן בסרט אופנתי וריקני כל־כך, שהדמויות
בו אינן מעוררות שום עניין בזכות עצמן. קשה להאמין בקוויד
הסופר והמנחה הרוחני, שארלוט ראמפלינג היא קריקטורה של
עצמה כאלמנת מיליונר שנרצח ומג רייאן מחליקה כל תפנית
מביכה בחיוך מאיר עיניים של בת קליפורניה אופטימית.
אם יש מי שמתעקש בכל זאת לראות כאן גילגול חדש של
הקולנוע האפל, הוא יוכל להיאחז לפחות בנקודה אחת לרפואה:
הסרט הוא באמת אפל, צריך לאמץ מאוד את העיניים.

שבע) — זה לא הספר של מילן קונדרה, אבל זו
אירוטיקה נהדרת עם שלישיית שחקנים מובילה:
דניאל דיי לואיס עושה עיניים ללנה אולין
הברגמנית לשעבר ולז׳ולייט בינוש הצרפתיה.
טובעים במיספרים >פאר, בריטניה,
מוצג גם באימפריה, בירושלים) —
קומדיית נון־סנס בריטית על שלוש נשים
המטביעות את בעליהן ועל חוקר מיקרי־מוות
החושק בכל אחת מהן. שנון ומתוחכם, לחסידי
חידות סתומות. פיטר(חחה השרטט) גרינאוואי
במיטבו.
מילחמה ושלום (טיילת, ברית־ .
המועצות) —תרגום קולנועי מונומנטלי לרומאן
של לב טולסטוי, מתייחם בחרדת־קודש למקור
הספרותי, וזה לא תמיד טוב לקולנוע. מימדי
התמונות שמעלה סרגי בונדארצ׳וק הם חוויה
יחידה במינה, שאין דוגמתה בקולנוע.

עדנה סייגת

העולם הזה 2677

תקופה הקשה והמכבידה תימשך כשנתיים.
סטורן אחראי גם לחשבון־נפש, שאינו קורה
מרצון, אלא מגיע, בעיקבות משבר.
אין זה אומר שכולם יעברו משבר, אבל
ניתן להניח שהתקופה לא תעבור עליהם
מבלי להותיר סימן. למזלם, הם כבר מכירים
את סטורן מאוד מקרוב (הוא שליט שלהם)
ויודעים כיצד להתמודד עימו. ההרגשה
שלהם כבדה והדברים שעוברים עליהם, גם
אם הם קורים כדי לעזור להם להתיישב
ולהשיג ביטחון, אינם קלים.
איך, אם כן, תיראה (1989

בנימינ•

מזל החודש:

מה צנוי
ב־983ו
לבני גדי

#עבודה. קאריירה

מי שמכיר את גני מזל גדי ונפגעי איתם
בימים אלה מגחין שוזם אינם כתמול של שום.
משהו קורה להם. הם עוברים עכשיו
תקופה קשה. גדי אינו משיג דבר מבלי
להשקיע, להתאמץ, לסבול ולפתח סבלנות־ברזל,
שקדנות וחריצות. אלה הם אנשים
למודי קשיים וסבל. מה רוצים מהם, אם כן!
מהי הסיבה שמלבד הקשיים הרגילים, עליהם
להשלים עם בעיות, וקשיים נוספים(
כוכב סטורן (שבתאי) ,הכוכב שמאז
ומתמיד מאיים עליהם, מכביד, מעכב ועוצר,
נכנס למזל גדי.
בנוסף לססורן נכנס גם אוראנוס למזל
גדי. בשנים האחרונות נמצא בגדי כוכב
נפטון. וכששלושה כוכבים גדולים מחליטים
להתיישב במזל אחד ודווקא במזל גדי,
הדבר אינו פשוט. ירגישו זאת בעוצמה
מכסימלית בני מזל גדי, ושאר המזלות
הפעילים, כלומר סרטן, טלה ומאזניים.
אן לא רק על הפרט משפיעים הכוכבים
הגדולים, אלא על הדור כולו. כל העולם
נכנס לתקופה חדשה. כבר הגיעו ידיעות
מהעולם כולו על אסונות, פיגעי״טבע,
תאונות וכו׳ .כל זה נובע מהצמידות של

סטורן ואוראנוס, שאינה דבר פשוט. בפעם
שעברה הם יצרו מצב כזה עם פתיחת
מילחמת״העולם השניה.
זה באשי לילל• אף מה יקרה לגדיים
עצמם(
בפברואר עברו שני הכוכבים למזל גדי
ובקיץ שבו לקשת לתקופה של מיספר חוד שים.
עכשיו, כשהם שוב חוזרים, הם יורגשו
בעוצמה הרבה יותר גדולה. אוראנוס צועד
לאט יותר ועד שיסיים את מהלכו במזל גדי,
יעברו שבע שנים. הוא יגרום לגדיים לבצע
מהפכות, שינויים דראמתיים בחייהם, והרי
הגדיים אינם אוהבים שינוי.
גדי אינו שיין למזלות המתברכים בעודף
ביטחון עצמי. הקביעות, השיגרה וההרגלים
חשובים להם ומקנים להם תחושת ביטחון.
הם אף לא אוהבים לחדש רהיטים. אם יש
להם במיקרה את האביזרים והחפצים שהיו

להוריהם, הם בהחלט מרוצים מכן. קשה
להם להסתגל לשינויים.
מה יעשה להם כוכב אוראנוס כשיעבור
לשמש שלהם( על שאלה זו לא קל לענות
משום שכאן צריך כבר להיעזר במפה
האישית של כל אחד. יש מי שייפרקו את
מיסגרת הנישואין. ואילו הרווקים המושבעים,
המצויים במזל גדי יותר מאשר בשאר
המזלות, יבנו להם מיסגרת. אחרים ישנו את
מקוס-העבודה, המגורים, או אף את הארץ
שבה הם מתגוררים. יש מי שעלולים להגיע
למשברים כלכליים ורשימת האפשרויות
עוד ארוכה.
אף לא מדובר רק בהשפעה של אוראנוס
אלא גם בהשפעה שיש לכוכב סטורן,
ובמיוחד כשהוא נמצא בצמידות לכוכב
אוראנוס. שבתאי (סטורן) יימצא שם עד
ינואר ,1991 כלומר, עוד שנתיים. כף שה
זהו
התחום החשוב ביותר לבני גדי. ידוע
שאת כל ביטחונם הם משיגים באמצעות
העבודה. על-פי-רוב הם משיגים מעמד וה ערכה
באמצעות העבודה הקשה והאחריות
שהם מגלים. במישרות הבכירות, ובמקומות
שבהם זוכים לפירסום יושבים גדיים רבים.
אם לא יעפילו לפיסגה לא יגשימו את עצמם.
העבודה עצמה לא תיפגע.
להיפך, בשלוש השנים האחרנות עברו
הגדיים לא מעט שינויים בעבודה. חלקם
שינו מקום או התחילו בתחום חדש. זה לא
היה קל. אבל בגלל התקופה עצמה הם
יצטרכו לגייס כוחות נוספים כדי שעבודתם
לא תיפגע מבעיות אחרות שיעסיקו אותם.
מי שירצה להתקדם יתקל בקשיים רבים.
קשה יהיה לעבור לתפקיד יותר מעניין,
יוקרתי וחשוב. קשה יהיה לקנות שם
ולהתפרסם בתקופה זו. עכשיו הם יצטרכו
ממש לבצע ניטים בעבודה, כדי שיסכימו
לתת להם את מה שהם מבקשים. אמנים
מכל הסוגים יתקשו להשיג את ההכרה
והפופולריות שהורגלו לה. לא ישכחו אותם,
אבל לא יהיה קל להגדיל ולשפר את מה
שהושג עד היום.

כספים
לא יהיו ממש קשיים כלכליים, אבל
המצב לא יהיה כל-כך קל. שליט הבית
השני, בית הכספים, נמצא עכשיו במזל גדי,
ומזל גדי אינו מסמל שפע. אוראנוס (שליט
דלי) ,שישהה במזל, המסמל את האיו,
מצביע על כך שהגדיים יצטרכו לבצע מיספר
שינויים באורח חייהם.
אין זה מטיבעם לבזבז ולהקל ראש
(המשך בעמוד )29

סכום-כסף עשוי להגיע מארץ דחוקה או
ממקור שאודותיו שכחתם. פגישה או נסיעה
שיתקיימו בין ה־ 22ל *
:עלולה לאכזב. אל
תתלו תיקוות רבות.
במקום־העבודה כדאי
שתהיו זהירים ביחסכם
לממונים ולכל מי שיש
לו השפעה על עתידכם
המיקצועי. עכשיו מע-
מדכם אינו חזק ביותר,
ויש מי שמתכנן איך
להזיז אתכם מהעמדה
שבה אתם מצויים. ב 27-וב* 28 צפויות
פגישות רומאנטיות משעשעות ומרגשות.

אינכם מרגישים טזב וזקוקים ליותר השגחה
ומנוחה. מחמיש׳ עד שבת תהיז תשושים במיוחד.
אתם מדוכאים ועצובים
מלל היחסים עם ש 1תפים
או עם בני־זוג. אלה מבקרים,
מאשימיס זנוהנים
בכם בחוסר־התחשמח.
נם בע מד ה אתם מוצאים
את עצמכם משרכים במאבקים
מבלי שתהיה
לכם ה שפעה או יכולת
לשנות את המצב. כנראה
שחצטרכז לעתר ולהסכים
לחלק מבקשות השותפים א 1בני הז1נ, אחרת הם
יפר ש לכם זיעצח אתכם בפעילות היומיומית

נסיעה לחו״ל, שלכם או של בן־הזוג, מכניסה
קצת רוח-חיים לתקופה. יש לכם
התלבטויות בקשר לנסיעה,
אך בטוח שתש־מחו
לקבל קצת חופש
מבן־הזוג. בעבודה לא
יאפשרו לכם להיעדר
בקלות. יוצע לכם תפקיד
חדש וכדאי להי ענות
לו למרות שזה
קשור בעבודת צוות ו מחייב
אתכם לשעות
קבועות. תצטרכו לתת
תשובה ב 25-או ב־ .26 בתחום הרומאנטי
אתם מבססים את העתיד על אשליות.

והו אחר מהשבועות הקשים. מבחינה בריאותית
לא מזב לכם. אתם נחלשים וזקוקים לביקורת.
היחסים עם המישפחה
אינם ט1ביס. דיסרים מאחזר׳
הגב מרנינים אתכם.
אתם ליקחים על עצמכם
משימות לא נעימות ולא
זוכים לעזרה אז להערכה.
בע מדה יש סי שמנסה
לפ של נגדכם כדאי ש21ב
דצמבר ־
תעמדו על המישמר ד
19 בינו א ר
חאמר! בגלוי כל מה שידוע
לכם. בתחום הרר
מאנטי מאזד חשוב לשמור על סודיות. נם מבן
הז!נ מומלץ לשמור מיספר סודות. היזהרו.

בעיות כספים עלולות להעס־ד אתכם במצבי
סמכה. הקפידו לדייק בכל פעולותיכם הכספיות,
ולא לשמח לשלם
את מה שאתם חייבים ד
אושים פרמ״ם או לרשר
יזת ולעפים התובעים מכם
כספים. ההוצאות יהיו גח־לות
מהמצופה, אך יתברר
שיש מקור עסף שבו תעד
לו להיעזר. תוכחת הקשוח
ה לנסיעה בארץ א 1מחוצה
לה מתעכבות•0 .
שמתעקש לנסוע בכל
זאת. שיקח בחשבון ששום דבר לא יתנהל במתוכנן.
בראשון ובשני חהנו מפנישזח רומאנטיות.

מאוד לא נוח במקום שבו אתם עובדים.
מישהו ינסה לפגוע בכם ב־ 21 בחודש.
הימנעו מלהגיב. עכשיו
בוחנים את עבודתכם
והתנהגותכם וחשוב ש־תוכיחו
שאתם בסדר.
העמדה שלכם אינה חזקה
ברגע זה. העבודה
המוטלת עליכם כל־כך
רבה שלא ברור איך
תספיקו לסיימה בזמן.
אולם כשמדובר באר יות,
הכל יתכן. אתם
עובדים בחריצות וללא ליאות ועושים
עבודה משובחת. הבריאות זקוקה לטיפול.

התיקשורח עם הסביבה אינה פשוטה. יש המון
אי־הבעת, כעס ועלבון סהאהדה שרה זוכים משלא
מניע להם. בינתיים
לא מזכנים לחסזך בכם
למרות שאתם צזדקים.
בספים עומדים להניע,
אבל לא ה שסע. צפוי שסב.
אין ז 1תקיפה חדשה
של מחסור או בעי1ח. תוך
מיספר ימים ש 1ב ישתפר
המצב הכספי. ביזם שלישי
תצטרכז כנראה לשעת
תכניוח ברנע האחרון. סלל
בעקת בריא 1ת של סריס. בעבודה מצפה
לכם שינוי לכיען רצ1י לכס. המשיכו כרניל.

ב 21-בחודש אתם עלולים להיקלע להוצאות
כספיות לא מתוכננות וגדולות מדי.
גסו לדחות א ת ההו צאה.
בריאותכם אינה
טובה שוב. מתקרב מו עד
יום־ההולדת שלכם
והתקופה הקרובה מעי״
דה על חולשה וכוח הת נגדות
חלש. קשה במ קום
העבודה ב 25-וב-
26 בחודש. יטילו עליכם
תפקידים קשים ו לא
מעניינים ולא תוכלו
לסרב. עדיף לא לנהל עסקים או שותפויות
עם בני-מישפחה. בתחום הרומאנטי: הנאה.

ה* 21 בחודש יהיה מעייף ועלול לסבך ידיעה, סיכתב אז קשר עם חדל ״שמחו אחכם
ענייני כספים ממשיכים להדאיג אתכם. לא
אתכם במריבה בעבודה. כדאי שתימנעו
נדיג בחודש. למחרת תהיו עסזקים מאור נעניק׳
תוכלו לנהל עיסקות בחופשיות, ולחרדה
הקאר״רה. כרנע לא ברור
מלערב את עצמכם ב שאתם
מסתכנים יותר
מה יהיה בעתיד. הבל נממה
שקורה. פגישות שמדי
יש על מה לסמוך.
נקבעו ל 22 -לא יצאו
צא במצב של קיפאון. המבשבוע
הזה אסור לקתינו
קצת ואז תזבח לפלפועל
או שיידחו לשחת
סיכון מכל סוג.
של, כ ד להניע למקום
עות הערב. בעיות כסכדאי
גם להימנע מלפים
יטרידו וידאיגו וי שב!
אתם מעונ״נים אז אף
השתתף בהימורים. מ ביאו
אתכם לסיכסוך
להישאר במקומכם, שנם
בחינה רומאנטית זוהי
עם בני-מישפחה או שוזו
אינה משימה קלה. אתם
התקופה שלכם. כאן
22ב אוגו ס ט -
ו 2ב מ אי -
} 2בנו במבר ־
מקבלים חיזוק בבית מבני־תפים
לעסק. כדאי לח אין
בעיות. להיפך. בני

20 ביוני
20בדצמבר
שוב על מקור-הכנסה
הזוג או מהזרים. היחסים
המין השני נמשכים
נוסף ולא להתפתות ל שם
הרבה יותר שקטים
אליכם ותצטרכו קצת
בקש הלוואה. פגישות עם ידידים ב״27
!נעימים. החד הצעיר מעורר בעיות, ואתם שונים
להיזהר שלא לתת אמון רב מדי באנשים
יכולות לאכזב. אל תצפו לעזרה מידידים.
בכך שמראים התענ״עת ודאנה רבזת מדי.
שאינכם מכירים. על הפרק: תוכניות נסיעה.

זדזדזד

שגו1

ידידים •בקרו בביתכם בשישי א 1בשבח. אך
הבטחזת־הם יהיו באה־ר. אם ת סחמס על כך
תחאכזס. תצטרכו לדא,נ
לאינטרסים שלכם בנד
ק 1ם-העבזדה. קחו יוזמה.
אל תרפז עד שתשיגו את
רצונכם משום שעכשיו
התקדמ 1תבם תלויה במאמץ
ובנחישות שלכם. הר
צא 1ת כספיות עדיין נמהזת
סד׳!בינת״ם אי־אפשר ד
עצ1ר וסצבכם ברנע סמש
קשה. אתם צריכים לחשב
כל פחטה אחרי שהתרגלתם לחקת בלי חשבון.
טפלו בזהיחת בכל האביזרים החשמליים בבית.

ושובר ר שרום
הנה נסע כבר. עוד נתגעגע עליו, על הסיביריאק הבלונדי הענק המכריז על עצמו שדם טאטארים,
לאטבים, סיביריאקים ואפילו גרמנים זורם בעורקיו. עוד נתגעגע לשירה שאותה החזיר אל בימת
התיאטרון. אל הקול העמוק, המרעים, הלוחש, הרועד, המפתה, המרדים, הקודח, המצווה .״אני קורא
לממשלתי: הגבירי את המישמר על קיברו של סטאלין, כדי שלא יוכל לצאת ממנו ולעולל לנו שוב
את אשר עולל בעבר״.
הפחד מן העריץ המת, שנטל מן המהפכה שבה השתתף את נישמתה, עוד חי בו, חי בשיריו, חי
בזכרונותיו, חי כמעט בכל אנקדוטה שהוא מספר.
בשבילו, בשביל ייבגני ייבטושנקו, שגורש לפני 30 שנה ויותר מן המכון שבו למד סיפרות על שהגן
על סיפרו של דורניצב, לא על הלחם לברז, האפשרות שסטאלין רק מעמיד פני מת כדי לתכנן עוד
איזו מזימת רצח חדשה, נתעבת מקודמותיה, היא ריאלית.
אתה שומע, ובשרף מצטמרר. ראו מה עשה עריץ זה לעם שלם, לבחירי יוצריו. מה הוא עוד מוסיף
לעשות להם אחרי מותו, מתוף קיברו.
אצלנו קיבלנו אותו, את המשורר, בהתלהבות בלי גבול, בהפניית עורף, בשאלות טורדניות ביחס
לעבדו, במילחמת הכל בכל בשאלה ״מי נתן את ההוראה״(בקי או שיסל, צמח או התנועה לידידות,
ואולי מרקיש הצעיר שמעבר לנטייה לעסקנות מיפלגתית ופלגנית עוד לא גילינו אצלו שום כישורים
יוצאי־דופן).
מה לא טענו הטוענים ומה לא הסיחו בפניו. את כל החשבון עם המארכסיזם־לניניזם ביקשו לערוף
עם האורח בן ה־ .55 הוא הסתייג מסטאלין. עכשיו דרשו שיסתייג גם מלנין. למה לא ...את חטא היותו
חבר קומסומול בנעוריו זכרו לו. זכרו איזו אשה שמנה שעזרה לו בעימקי הזמן; אפילו את זאת שהיתה
חולת קצרת (באשמתו גם את העובדה שאינו נושא כרטיס חבר במיפלגה הקומוניסטית דרשו
לגנותו.
י ובעבר השני — זרי פרחים וראשי שיבה בדמעות ומיכתבים לקחת לשם ועלילות חיים על פיתקי
נייר וראשי ממשלות ושרים במיסדרונות והרבה אהבה שאינה תלויה בדבר, בעיקר מיוצאי ארצו שלו,
לאו דווקא מעמיתיו הסופרים והמשוררים. וגם זה כצפוי.
אלה האחרונים שקלו בעיקר מה עוד ניתן להוציא ממנו. את ״באבי יאר״ הנפלא כבר נתן. עכשיו
אולי איזו מישלחת קטנה מטעם אגודת הסופרים? ואולי כמה תרגומים לרוסית, נאמר איזו אנתולוגיה
קטנה של אנ״ש?
אתה שומע אותו קורא את שיריו שהם במיטבם על הבימה, בעל פה ובקולו המהפנט שלו — מסורת
רוסית גדולה שמימי מאיאקובסקי ואלכסנדר פן ועד ימי נכדם המחונן — וכל ההילולה שמסביב,
הפגנת אהבה ההופכת בקלות כזאת לסערת רגשות פגועים, נמוגה.
לא, שום משורר שהוא רק, איש יחסי־ציבור עוד לא נראה, עוד לא נשמע כך מעולם.
לא, הוא בהחלט לא חייב להיות לטעמם של כולנו(יש משורר שהוא לטעם כולנו?) ,צורת הקריאה
שלו אינה חייבת להיות מקובלת על אלה האמונים על מסורת אחרת. אולי הוא באמת קצר קצת יותר
מדי הצלחה בינלאומית לטעמנו...
אבל מי שהיה נכון להשעות לשעה שיקולים נכבדים ממין זה למראה הכוכב האחד המעז וממלא
את כל חלל הבימה בקולו, בגופו, במחוותיו ובמילותיו, ידע שהאורח עשה למעננו מה שידנו שלנו
קצרה מלעשות, מה שרק משורר גדול כמותו מסוגל לחולל. הוא החזיר לשירה, גם זו שלנו, העברית.
מקצת מכבודה השפוך, המחולל, הרמוס בראש חוצות, בעיתונים ובמקומונים עלובים. הוא
החזיר למילה הפואטית משהו מן ההדרה וכוח־המחץ שאבד לה, ולערב המשוררים החזיר את הקהל
שנמלט ממנו ומשיממונו לפני שנים לטובתם של ״אלילים״ לבנות ה־ 12ו״מאשינות״ מצויירות
בסינתיסייזרים.
בביטוי עברי נאה: הוא החזיר עטרה ליושנה, הסיביריאק הבלונדי הגאה הזה היודע להשמיע גם
דברים מרים כלענה או חדים ומשוננים כסנפיריו של אותו דג סיבירי, היורש, שעליו סיפר לשומעיו.
ועל כך, על אותה עטרה שחזרה ליושנה, ולוא רק לזמן קצר, שלוחה לו תודתנו. על כך נזכור לו
את חסד ביקורנו הקצר אצלנו ימים רבים. ועל כך נעשה כל שביכולתנו שישוב.
נתן זך
לא, לא למענו. למעננו.

אדיר כהן

מורשת פוליטית וחברתית בספרות הילדים הישראלית
,לא א 1כל להאסין כי האלוהים שלח לשלם
אנשים לועסים הקושרים דורבעת בסנפיהם
וסוכנים לרכוב על כל השאר ום יליונ• בלייאדם
חבושי אוכפים ורסן בפיהם הכופפים את נבם
והם סוטים שירכבו עליהם.
דיזג׳אדד האמבדלדט
בימיס אלה יצא לאור(בהוצאת אח) סיפרו
של אדיר כהן, תמורות בספרות ילדים,
העוסק במימון נושאים, החל בזה המשמש
כותרת למאמרו של הפרוס׳ כהן, ראש החוג
לחינוך וראש המרכז לספרות ילדים של
אוניברסיטת חיפה, ועד לעיונים מקוריים
וחדשניים בסיפרי ילדים המזהירים מפני
סכנת ההתקרנפות ואידיאולוגיות גיזעניות
בנוסח תורת ״הגזע העליון״ או, להיפך,
מטפחים את פולחן האדמה, המדינה והנאמנות
העיוורת לשליט. פרקים מיוחדים
מוקדשים לספרות הילדים על השואה ולהשפעתה
של הטלוויזיה על הצופים הצעי רים
והסכנות הכרוכות בכך.
סיפרו של אדיר כהן, פרי מחקר יסודי
וממושך, הוא ספר חשוב באווירה השוררת
כיום בישראל ומדור זה ממליץ למחנכים,
אנשי־ציבור ואף סופרי־ילדים לעיין בו ולז>
הסיק
את המסקנות המתבקשות.
לפני כשנה הסתיים מחקר שנערך על־ידי
במיסגרת הקתדרה לחינוך ולחברה והמרכז לספרות
ילדים באוניברסיטת חיפה. המחקר התייחס
הן לספרות הילדים העברית המקורית והן לזו
המתורגמת לעברית משפות זרות ומהווה חלק
חשוב בקריאתו של הילד, ולפיכך ניתן להניח
שהיא מצטרפת לכוחות המשפיעים עליו בחינוכו
ובעיצוב דמות עולמו והשקפותיו.
במחקר נבדקו 500 ספרים שראו אור בישראל

בשנות ה־ 70 וה״ 80 והושוו ל־ 200 ספרים שראו
אור בשנות ה־ 40 ועד שנות ה־ .60 ביקשנו לברר
האם לאור גילויי הדמוקראטיזציה וההומאניזציה,
הספקנות ואף הרדיקאליזם שנתגלו בחברה הישראלית
בעשורים האחרונים אכן חל שינוי כלשהו
בתפישה המקובלת הרואה את ספרות הילדים
כ״סוציאליזאטור״ גדול, כלומר, כגורם המחברת
את הילד ומחיש את צמיחתו לתוך חברת המבוגרים,
מעביר אליו ערכים קיימים, ביניהם יר־את־כבוד
כלפי המימשל, הממלכתיות והסמכות
השלטת.
לא הסתפקנו בבחינת ספרי הילדים בלבד,
אלא פתחנו את מחקרנו בבדיקת שירי הערש ובמעקב
אחרי התמורות שחלו בהם מאז שנות ה־40
ועד לימינו אלה בשנות זד .80 פגישה ראשונה זו
של הילד עם שיר, והכוונה לשיר־ערש, בהיות
הילד במצב היפנוטי כמעט של נים־ולא־נים, נראתה
לנו מעניינת לא רק בשל אופיה של ההשפעה
כי אם גם לצורך בחינת ערכיהם של המבוגרים
המשתקפים בשיר הערש.
כך, האם המרדימה את עוללה שרה לו בשורותיו
של נתן אלתרמן על:
הטייח גמר לטוח,
הסולל — לסלול,
השומר יצא לשוח,
והתן — לזלול.
היא גם מזמרת לו על אבא שיצא לחרוש ובלילה
הוא עומד על המישמר, ומחדירה בו את הצו
של עבודה ושמירה כאחד, כשהיא מרדימה אותו
לצלילי חרוזיו של עימנואל הרוסי:
בוערת הגורן בתל־יוסף,
וגם מבית אלפא עולה עשן...
אך אתה לבכות אל תוסף
נומה, שכב וישן.

לילה לילה, לילה — אש
תאכל חציר וקש,
אסור, אסור להתיאש,
מחר נתחיל מחדש.
בשנות ה־ 30 וה־ 40 תופס החינוך הלאומי
מקום מרכזי בספרות הילדים העברית, ושירי הערש
מטפחים תחושת ייעוד, צו להיחלצות למען
החברה והיעדים הלאומיים. כך שרה האם לילדה
במילותיו של שאול טשרניחובסקי:

שאת ערכים של חברת המבוגרים וכמי שעיקר
ייעודה הוא לשרת אידיאולוגיה לאומית.
ההתמקדות ביחיד ובעולמו מגיעה לעיתים עד
כדי קריאה לאגוצנטריות מובהקת. סופרי שנות
ה־ 70 וה־ 80 מבקשים גם לסייע לילד בהתמודדותו
עם בעיות ספציפיות ואופייניות לחברה
שבה הוא חי ואשר עימן הוא עשוי למצוא עצמו
מתעמת. בקרוב ל־ 39 אחוזים מן היצירות שנבדקו
מצאנו עיסוק בנושאים כגון גירושין, הצורך
להתמודד עם המוות, בעייתיותן של מישפחות
חד־הוריות, חריגויות למיניהן, קשיי הסתגלות

על הירדן ובשרון
שם ערבים חונים,
לנו זאת הארץ תהיה!
גם אתה בב1נים!
ויום יקומו נושאי־דגל,
אל תמעלה מעל:
אל מחנך בגיבורים —
כי שימשנו יעל!
את בשורת המאבק בשממה, השמירה על הקיים,
המילחמה בפורעים הערבים נושאים טורי
שירו של אלתרמן:
אופל בהר הגלבוע,
סוס דוהר מצל אל צל.
קול זעקה עף גבוה
משדות עמק יזרעאל
מי ירה ומי זה שם נפל
בין בית״אלפא ונהלל?
אל אלה מצטרפים, מאוחר יותר, חרוזיו של
יחיאל מוהר(המשורר יחיאל מר) השר ״שיר־ערש
נגבי״ ובו הוא מתאר את החריש בחסות הלילה,
מפחד האויב האורב לחורשים:
הן יחרוש בשדות המשק,
למה לו אקדח וסטו?
— אין חריש עמוק בלי נשק —
נומה, בן, נומה, בן.

שובניזם זב דם
דוגמות ספורות אלה מדגימות יפה את התפישה
השלטת בספרות הילדים בשנות ה־ 40 עד
שנות ה־ ,60 תפישה הפונה אל הילד ברוח ערכי
חברת המבוגרים, מדגישה את מחוייבות היחיד
למיפעל הקולקטיבי, חדורה ריגשה של סיסמות,
מעודדת להערצת גיבורים ומצטיינת בהיעדר כל
ביקורתיות — פוליטית, חברתית ואחרת.
אשר לספרות הילדים המתורגמת — זו עומדת
כולה בסימן השפעתו והשראתו של הלב של
דה אמיצ׳יס האיטלקי, שהיה פופולרי ביותר
באותן ישנים. הספר חדור התפעלות ממעשי גבורה,
מסירות־נפש ונכונות להקרבת החיים למען
המולדת. איש אינו מתחלחל למראה גופת הילד
הלומבארדי הקטן המוטלת בעשב כשהיא עטופה
בדגל האיטלקי — ״כאילו שמח על שמסר נפשו
לשיחרור לומבארדיה שלו מעול זרים״.
כך גם נופל הרוג המתופף הקטן מסרדיניה,
גיבורו של סיפור אחר פרי־עטו של אותו סופר,
המהווה גם הוא חלק ממיספר הקורבנות הרב
והעצום הנתבע על־ידי המולדת על המיזבח שלה.
הכל אחוזי התרגשות למישמע השבועה הקדושה
של הנער למולדת :״אני נשבע שאשרת אותך,
ככל שיינתן לי, בשיכלי, בכוח זרועותי, בליבי,
בענוותנות ובעוז: ואם יבוא יום ואצטרך להקריב
למענך את דמי ואת נפשי, אקריב את דמי ואמות,
ובשעת מותי אשא את שמך על שפתי ואשלח את
נשיקתי האחרונה אל עבר דיגלך עטור הברכה״.
מעניין כמה חיילים בצבאו של מוסוליני, הדו־צ׳ה
״אבי״ המולדת, נפלו בשדות־הקטל השונים
של מילחמת־העולם השניה כשזכר סיפורו של
אמיצ׳יס בליבם...
כך או כך, בשנות ה־ 30 וה־ 40 הישראליות אין
איש מזדעזע או קורא תיגר על כך שספר הקריאה
המומלץ ביותר על־ידי מורים ומחנכים הוא ספר
שובניסטי זב דם, נוטף סיסמות פטריוטיות חדורות
שינאה ל״אויב״ ,החוגג את חג הקורבן למולך
המדינה הניאות ברצון לקבל קורבנות ילדים.

אם־חורגת טובה
אם נבחן, לעומת זאת, את שנות ה־ 70 וה״,80
נגלה תמורות מהותיות ברוחה של ספרות הילדים
הנכתבת בשנים אלה. הבולטת שבהן היא החשיבות
המיוחסת עתה לילד עצמו כיחיד, וכן תזוזתו
לעבר מרכז הסיפור. בעת ובעונה אחת, ניכרת
ירידה משמעותית בתפישת ספרות הילדים כנו
איור
לבוג ז׳רגל, מאת ויקטור הוגו
לתנאים, התמודדות על מקום במישפחה, בחברה
וכו.,
אפילו לשירי הערש בני ימינו חודרת הבעייתיות
העכשווית. כך מרדימה נעמי שמר את הילדים
בזמרה להם בשיר מדהים:
נומי, נומי, בת, חלונות כבר האפילו
ובמישפחה המצב בלתי רגיל הוא.
הבה נתפלל בעת ההשכבה
שאבא׳לה יביא לך אם־חורגת טובה
נומי, נומי, בת, במהרה אותך נשים
בבן־שמן או בהדסים.
שמה ילמדו אותך חשבון והנדסה
ושאסור לעשות כמו שאבא׳לה עשה...
ואילו עמוס אטינגר שר שיר ערב לאבא...
שקט, שקט, אבא נח.
אתה עובר קשה כל־כך:
יום־יום לעבור שוב תשכימה,
כל ערב צרות שוב מאמא.
אבא, אבא, עיניים עצום.
סילקתי את אמא החוצה היום.
כבר לא תשמע איך קוראת היא לאמור:
יש לנו אבא מופרע וחמורי...

אץ תשובה אחת
עם התגברות הגישה האינדיבידואליסטית מסתמנת
גם עלייה גוברת והולכת בטיפוח ביקור־תיותו
העצמאית של הילד, ראייתו המפוכחת ונטולת
האשליות את השילטון והשררה ומודעותו
לזכותו להציב שאלות לשילטון ולא לציית לכל
פקודה ציות עיוור. ב״ 29 אחוזים של היצירות
הנבדקות נתגלו תפישות ועמדות מעין אלה.
דוגמה מעולה לתפישה החדשה מצאנו בסיפרו
של בנימין תמוז המלך ישן ארבע פעמים ביזם.
במבוא לספר כותב מי שהיה שנים רבות עורכו
של עיתון הילדים הארץ שלע :״נדמה לי, שכאשר
תסיימו לקרוא בספר זה, יהיו הרבה עניינים
פחות ברורים לכם, ומיספר השאלות יהיה כפול
ממיספר התשובות. זהו, בעצם, עניינו של סיפורנו:
לשאול שאלות, ולהיות מספיק חכם כדי
לדעת שאין להן תשובה אחת, אלא לפחות שתים,
ושתיהן מפוקפקות.״
וכך מעז בנימין תמוז לספר לילדים על פרופסור
הומאניטאס (השם סימלי כמובן) ,שנכלא
בידי השילטונות בבית־כלא משום שכתב על ערכי
הומאניזם ואנושיות והטיף לשיוויון בין כל
בני־האדם. מסביר הסופר :״כאשר הצבא יוצא
למילחמותיה של הממשלה, מסבירים לחיילים כי
האויב הוא רשע, טיפש וחורש מזימות, ויש להשמידו.
ומכוח ההסתה הזאת החיילים מתמלאים

זעם ויוצאים להרוג באויב. אבל אם יקראו הכל
בסיפרו של פרופסור הומאניטאס, יידעו ויבינו, כי
כל בני״האדם שווים; ואם יבינו זאת, לא ייצא איש
למילחמה. ואם לא יהיו מילחמות בעולם, יתברר
כי הצבא וכלי־הנשק הם עניין מיותר. ואם הם
מיותרים, גם הפוליטיקאים מיותרים. ואז יתברר
כי המדינה זקוקה רק לשלושה סוגי אנשים: עובדים,
חושבים ואמנים. העובדים יהיו מייצרים מה
שנחוץ לאדם לצרכיו; החושבים יהיו מציעים הסברים
לחידות היפות של החיים; והאמנים יהיו
מעדנים את נפש האדם ומביאים אותו לידי הנאה,
אהבה והתפעלות. ומפני כל השיקולים הללו נכלא
הפרופסור הומאניטאס בבית־האסורים הזה״.

המלך בכספת
ברבים מסיפרי הילדים שנבחנו נתגלה רצון
לחנך לראייה ביקורתית של הדברים, החל בגיל
הרך. רצון זה מסתמן בד־בבד עם ניסיון לצאת
כנגד הפאתוס הרגשני והריגוש החוגג המלווה כל
עשייה, כאילו היה ערך לעשייה־לשמה.
בהקשר זה רי אם נזכיר את סיפרם של יהודה
אטלס ודני קרמן — לראות איך, המחנך ליצירתיות
ומטפח את הראייה הביקורתית; סיפרו של
האמן פאול קור — סיפור ה1ץ, חיבור סיפחתי־ציורי
קורע אשליות המבקש להביא את קוראיו
לידי מודעות לקיומו המתמיד של הנץ בקירבנו;
סיפרם של יוסי אבולעפיה ואפרים סידון —
מעלה קרחזח, הפותח פתח נרחב להתמודדות עם
הקונפורמיזם.
המיתוס של המלכות ותחליפיה בצורות ה־שילטון
השונות, החינוך להכרה ולשיכנוע שאי־אפשר
לחברה בלי מלך ושליטים למיניהם, האמונה
בהכרחיות השילטון ובצורך להישמע לו גם
כאשר הוא מעוות ומקריב חיי אדם על מיזבח
שיגיונותיו — כל אלה מותקפים במיספר גדל
והולך של סיפרי ילדים כשקרים מוסכמים המסוכנים
להתפתחותו החופשית של הילד בפרט

ראשון והמלך מתיא באי השומם. בשניים אלה
רקם קורצ׳אק המופלא את האוטופיה החינוכית
שלו על העברת רסן השילטון לידי הילד. כאן גם
נבחנים, ברוח ביקורתית בולטת, כל ההיבטים של
שילטון ומילחמה, דמוקרטיה וחירות.
תרומה ראשונה במעלה לקו זה של טיפוח
הראייה הביקורתית והמודעות הפוליטית מהווים
עיבודיו של אפרים סידון לאגדותיו המוכרות של
האנס כריסטיאן אנדרסן, בינרי המלך החדשים,
הנסיכה על העדשה והצל. לענייננו די אם נזכיר
את ה״צל״ המושחת המדביר את הפילוסוף, עוסק
בסחיטה, מתחתן במישפחת המלוכה וסופו שהוא
מביא לתלייתו של המלומד. סידון הולך כאן
בעיקבות אנדרסן, נאמן לרוח השקפותיו של
הסופר, ועם זאת הוא מצליח, בסיגנונו הסאטירי
הנוקב, לפקוח את עיני הילדים להרבה מן ה־נמשלים
האצורים באגדות, ובדרך זו לחדד את
רגישותם החברתית, המוסרית והפוליטית.
מהצלפות בשוט הלעג והסאטירה לא ניצלת
גם הקהילה האקדמית, על מלומדיה וחוקריה המשתכרים
ממחקריהם, המפרכסים זה את זה וחוגגים
את תגליותיהם מעוררות הרחמים הרחק
מזירת המאבק העיקרי של החיים. כל זה בסיפרו
המקסים של טומי אונגרר — החיה המופלאה
של מס״ה ראסין.

ראש העיר, תן לשיר
באותו קו של פקיחת עיניים מצוי גם תירגומו
החדש של ספר הילדים של מארק טווין — סטיבן
לירארד המיסכן(תירגם אברהם יבין) ,ספר המחנך
לראייה בהירה ומפוכחת של העולם באמצעות
ההומור הטוויני המעודן.
פיגעי הביורוקראטיה, המאבקים הדמוקרא־סיים,
הבחירות על תופעותיהן המבישות כגון
סחיטת קולות — כל אלה מופיעים בכמה מהספרים
שבדקנו. דוגמה אחת: סיפרם של אורי אור־לב
ויפתח אלון, ראש העיר, תן לשיר.
השואה האקולוגית המאיימת על המין האנושי,
חלקנו שלנו׳ בזיהום הסביבה שבה אנו חיים והיותנו
גדולי המשחיתים של עולמנו משמשים נושא
מרכזי בספר אחר פרי עטם של שני היוצרים
הישראליים הנזכרים — המבול השחיר.
על כוחה האימתני של שטיפת״המוח, האיג־

שבועון עברי מצוייר לבני הנעורים,
ורשה 1911

והמין האנושי בכלל. יותר ויותר כותבים מעזים
להציג את החינוך לצייתנות ולמישמעת כפרי
קשר בלתי־אנושי של מימסדים בכל רחבי תבל
המבקשים להשאיר את נתיניהם במצב של בערות
וטימטום.
די אם נזכיר בהקשר זה את סיפרו של יוסי
אלפי — המלך הלך לישון, ספר המעז להביע את
הריעה הבלתי־מקובלת בסיפרות ילדים בדבר
מיותרותו של המלך הפועל רק לטובתו־הוא ואשר
מעשיו מעשי עוול. מסקנה :״כדי לשמור את
מלכם בכספת /מוכן כל אזרח לשלם גם תוספת.״
גישות״ מעין אלה מאפיינות גם רבים מן הספרים
המתורגמים המוצעים לילדים ולהוריהם
בשנים האחרונות. כך סיפרה של קריסטינה נס־טלינגר,
שתורגם מגרמנית בידי נירה צפריר —
מצפצפים על המלך מלפפון.
גם ספר זה עוסק במלכות המשעבדת את האדם
לא רק שיעבוד חיצוני אלא גם פנימי. לפנינו
ניסיון לדה־מיתיזציה של היבט השילטון, השררה,
למען פיתוחה של ראייה ביקורתית נועזת. ראשיתה
של זו האחרונה בשיחה שבה מסבירה אמא:
״למלך יש חשיבות הרבה יותר גדולה מאשר לאנשים
רגילים. בגלל זה הוא אומר,אנחנו׳ במקום
,אני׳ ואנשים אומרים לו, אתם׳ במקום, אתה׳.״
הסופרת מוסיפה שהילדה, גיבורת הספר, מרטינה,
״המשיכה לא להבין״ עד שהסבא מספק את ההסבר
לצורת הדיבור החריגה של המלך :״מפני
שהוא(המלך) מטומטם
זוהי נקודת־מוצאו של סיפור שהוא, בעיקרו,
מאבק עם צלם המלכות שבקירבנו וניסיון לשחרר
את בן־החירות שבתוכנו לחירות שמפניה הוא
מתירא, מתירא עד כדי כך שהוא נכון להגיש
אותה שי לאלה שישחררו אותו מאחריותו האישית.
כאן
יש להזכיר את תרגומו המחודש של אורי
אורלב לשני ספריו המעולים של יאנוש קורצ׳אק,
המחנך הידוע שניספה בשואה; המלך מתיא ה

רחש
תהליך התאפסותנו והידרדרותנו המוסרית
מבפנים, בהשתתפותנו הפעילה שלנו.
מכאן הדרישה הנחרצת המופנית אל האדם, כי
ברגע שבו יידרש להיות שלוחו ועושה־דברו של
העוול, ברגע שהוא מתבקש להחריש נוכח מעשי
הזוועה או האלימות הנעשים לזולת, נוכח תופעות
של דיכוי ושל עושק, על האדם לסרב לשתף
פעולה עם המעוול, לסרב למלא פקודה, להפר
אפילו את החוק העומד בניגוד למצפון האנושי.
במיספר הולך ומתרבה של ספרים עולה כבר
השאלה, שלפני 20 שנה היתה בבחינת טאבו,
באשר ל״זכות הסירוב״ של היחיד, ואולי אפילו
חובת הסירוב, זכות המרד וההפיכה.
בספרות הילדים הישראלית נגלה את עיק־בותיה
של שאלה זו, על כל חומר הנפץ החברתי
שהיא אוצרת, בספרים כגון עלילות פרדיש־ ש הצור
בקיצור של אפרים סידון, סיפור המסתיים
במרד העם נגד המלך וגירושו לאי בודד; קלסר
הזכוכית של נורית יובל ועמירב רביב, המעלה
את זכות השאלה והביקורת, מעודד ספקנות ובחינתם
מחדש של מושגים כגון אזרחות טובה.

מעשיות לתינוקות ,1928 ,ניו-יורק
דוקטרינאציה וסכנת ההתקרנפות המקננת בה
כנגיף כותב מורטון רו שסיפרו הנל תורגם לעברית
בידי גיא עופר. כאן מסופר כיצר, תוך תקופה
קצרה, הופכת כיתה של בני טובים לקבוצת קנאים
מצדיעים ומשמיעים קריאות קצובות, מקור־נפים
ללא תקנה, הפועלים ומתנהגים כחבורת
נאצים צעירים לכל דבר.
אחד הספרים החשובים בתחום זה של המיל־חמה
בשטיפת־המוח, בכפייה החיצונית, בעריצות
המשתלטת על רוחך ועל חייך, הוא סיפרו של ג׳ון
כריסטופר — התלת־תל״ם, שתורגם באחרונה
לעברית בידי דורית לנדס.

הזכות ל 1מר דא
בכמה ספרים מבקשים הכותבים להתמודד עם
השאלה שהיתה לשאלת־השאלות בימינו, במיוחד
לאחר מילחמת־העולם השניה: האמנם חייב האזרח
להשתיק את קול מצפונו, ולוא רק לזמן קצר,
כדי לעמוד בתביעות הרוב או המחוקק. במילים
אחרות: האם על היחיד להיות שותף למעשי־עוול
שנגזרו בידי השילטון? האם יש לו זכות לסרב?

שורה שלמה של ספרים עוסקת בהתמודדות
עם הסטיריאוטיפים הלאומיים והצורך ללחום
בדה־הומניזאציה שסטיריאוטיפים אלה מטפחים.
נזכיר בהקשר זה את סיפרה של דניאלה כרמי,
הפיצוץ ברחוב אהלן, שעורר סערה בארץ מפני
שהעז לקרוע את מערכת הסטיריאוטיפים שאנו
מפיצים באמתלה של ״חינוך לאומי״ ו״אהבת ישראל״.
תקצר
היריעה מלמנות את מיגוון התחומים
שבהם נגע מחקרנו. נסתפק בכך שנזכיר כמה
מהם בראשי פרקים:
א. בספרות הילדים שלנו קיימת לפי שעה
מודעות מעטה מאוד לעולם העדות של ישראל,
למעשה הקליטה החברתית שמעבר למליצות ול־סיסמות
המקובלות (רק כתישעה אחתים מן הספרים
נגעו בבעיות אלה) .דווקא משום כך ראוי
לציין שלושה מהספרים שתרמו תרומה חשובה
בתחום זה: סמי מיכאל — פחונים וחל1מ1ח;
דורית אורגד — אל 0ק1ם חדש; יוסי אלפי —
זה אני י1סף הבן של הסמלת. יצויין כי לפחות
שניים מבין שלושת מחברי הספרים הם עצמם
בניה של ״ישראל השניה״ ,כפי שנקראה פעם.
ב. אין כמעט שום טיפול בנושא המפצל את
החברה הישראלית: יחסי דתיים וחילוניים.
ג. ניכר עיסוק דל וסטיריאוטיפי למדי בנושאים
הקשורים בחברה הקיבוצית ובחיי הקיבוץ
שכמעט לא -זכו בספרות הילדים שלנו לביטוי
מעמיק ותלת־ממדי(רק כשלושה אחוזים של הספרים
במידגם ניסו לתת ביטוי של ממש לנושא
חשוב זה).
ד. רק סיפרי ילדים מעטים מאוד עוסקים
בהיסטוריה היהודית, החל בימי המיקרא וכלה
במאה ה־( 19 רק שישה אחוזים מן הספרים במיד־גם)
.לעומת זאת עוסק חלק גדול של הספרים

מחזות המחקר בחן גם את המחזות שנכתבו לילדים
ואיבחן גם בהם אותם מאפיינים וסימני־היכר המייחדים
את שאר ענפיה של ספרות הילדים. יש
עניין להדגיש כי המחזות שזכו השנה במקומות
הראשונים בפסטיבל התיאטרון לילדים בחיפה
היו חדורים ברוח זו.
כך מחזהו של שי שוורץ, הסוד מן הבאר, מעלה
את סיפורה של ממלכה מבודדת בלב מידבר
אכזרי ששלוות חייה מופרת עם חדירתה של רוח
רעה של חמדנות ותאוות ממון החושפת זדון של
שליטים, שילטון אדם באדם לרע לו, ניצולם של
בני העם והשתחקותם הגדלה והולכת. וזאת עד
להתפכחות, כאשר הנסיך והזקן שבמחזה מתאחדים
ויוצאים להצלת הממלכה, שהיא גם גאולת
האדם והשיבה לערכים הומאניים.
ברוח זו נכתב גם המחזה מסע החד סקס מאת
גיל הר־אבן על פי חנוך לוין. כאן עוזב הדוד מקס
המוקיון את הקירקס שבו הופיע על מנת להתוודע
אל קירקס החיים שבחוץ. עתה מתגלים לו תהפוכות
שילסון ומאבקי־כוח, מוראות המילחמה,
ההרס והחורבן שבני־אדם מביאים על ראש עצמם.
מהריסות העיר היפה שסיפרייתה חרבה, שמו־סיאוניה
נסגרו, שתרבותה גוועה, שאנשיה נדרסו
בגלגלי מכונת המילחמה, יוצא מקס לבקש את
האשמים בחצר המלכות, בקסרקטיני הצבא ובביתו
של כוהן הדת. גם כאן ״הפי אנד״ :השיבה אל
השפיות, כשלתעתועי השילטון׳ויצריהם הרעים
של השליטים נמצאת בימה הולמת יותר מבימת
החיים: זירת הקירקס.
ערכנו את מחקרנו על רקע השיכנוע העמוק
בחיוניותה של הספרות ובמקומה החשוב לנוכח
כוחות הדה״הומניזציה הגוברים והולכים בחברה
המודרנית בכלל ובישראל בפרט.

רחם אלטרנטיבי
בראיון שנתן עם הופעת סיפרו, אמר הפ-
רופ׳ כהו :״אני מתעניין בספרות ילדים, כי

סטיריאנטיפים לאומיים

הבוחן את ספרות הילדים המודרנית למד כי
יותר ויותר השקפות רדיקאליות חודרות לתוכה.
יותר ויותר סופרי ילדים ממחישים לקוראיהם
הצעירים כי בהשלמתנו עם מעשי העוול, אפילו
הם נעשים כביכול לטובתה של המדינה, לא זה
בלבד שאנחנו נעשים שותפים לעוול, אלא שרעה
נוראה לא־פחות פוקדת אותנו: לאט־לאט אנחנו
מתחילים לפתח רציונאליזציה, תורה שלמה של
הצדקת מעשינו. בכך טמונה הסכנה האמיתית
אשר כנגדה על אנשי חינוך ורוח, סופרי ילדים
כסופרים ומחנכים אחרים, לצאת. שכן כאן מת
בנושאים
כגון התחיה הלאומית, הציונות, שנות
המאבק על הקמת המרינה, החלוציות, מילחמות
ישראל וכדומה. בתחומים אלה מפגינות רק מעטות
מהיצירות ראייה ביקורתית ובוגרת. הגישה
היא עדיין ריגושית־אויפורית והיחיד עדיין משועבד
לחלוטין לתיפקודו החברתי כ״בורג במכונה״•
ואולם, דווקא כאן מתייחדות כמה מהיצירות
החשובות ביותר בספרות הילדים הישראלית,
כמו סיפריהם של רבורה עומר, יהואש
ביבר, ישראל לרמן, עודד בצר ואחרים.

מאת נורית זרחי־כהן
אני רואה את הילדות כתקופה הפורמאטי-
בית, המעצבת, בחיי האדם, תקופה שבה
מתרחשים תהליכים משמעותיים ביותר.
אם אנחנו מגיעים אל הילד אחר״כך, כבר
איחרנו כמה־וכמה רכבות.״
ועוד אמר באותו ראיון :״בכולנו יש גע גועים
לרחם האם, אבל אי־אפשר לחזור
לשם. הרב ש״ך והרבי מלובביץ׳ מנסים לי צור
את האשליה שיש להם רחם אלטר נטיבי
בשבילנו, אבל גם להם אין שום
תרופה לחוליי האדם המודרני. יש סופרים
ומבקרים שהגיעו למסקנה שגם ספרות זמננו
עצרה מלכת ואין בכוחה לתרום עוד
לגאולת האדם; שהיא נגרפת עם הזמן והמקום
במקום להתייצב מולם. לפעמים אני
מאמין שישועת הספרות, ,הספרות למבו גרים׳
,תבוא אף היא מהסיפורת לילדים״.

_ אלוהי אוהב

האם רימה ״בנק ישראל״ את ועדח־בייסקי?

מה ידעה גליה?
הלוואה על־ידי נותניהם, ובכך גנב את
כספי ההלוואה האמורה.
הפרשה החלה מייד לאחר שנחתם
הסדר מניות־הבנקים, באוקטובר . 1983
בנק צפון אמריקה סירב להצטרף להסדר,
מכיוון שיותר מ.-מ< 8ממניותיו
היו בידי בעלי־הבנק. לפי הסדר מניות־הבנקים,
לא כלל ההסדר מניות שהיו
בידי בעלי־הבנק. אלה, וביניהם מיש־פחות
ידועות ועשירות כמו ג׳ו נאצר
(בעל הבנק הבינלאומי כיום) והאחים
נקאש (לורדאש) החלו מפעילים לחצים
על גורמים בשילטון כדי לפתור
את הבעייה.
מי שהיה אז שר־הכלכלה, יעקב
מרידור, העיד במישפט כי הלפרין
ביקשו לסייע לבנק בפיתרון בעיות,

(היא עצמה נידונה על חלקה במפולת
הבנק למאסר של חמש שנים) סיפרה
כיצד דיווחה לבנק ישראל על הוויסות:
״הפניות של בנק ישראל לא היו נוקשות
בעניין.

שר־האוצר, שבה השתתפו נגיד בנק
ישראל, משה מנדלבאום, גליה מאור,
המפקח על ההון יהודה דרורי, החשב
אריה שר והממונה־על־התקציבים יעקב
גדיש.

״אם תגידו שאתם לא מווסתים,
אז אנחנו נעצום את העיניים.
משהו כזה.״
השופטת :״מי אמר את זה?״
מונסה :״היתה פגישה אחת, שאני

בישיבה נאמר כי דנים בהחלטה
שהתקבלה יום קודם לכן,
להפקיד פיקדון ב״בנק צפון-
אמריקה״ כדי שהבנק יקלוט
היצעים של בעלי־מניות מטעם
הציבור.

הייתי, ונדמה לי שהיתה זו גליה מאור,
אני לא זוכרת, או מירי. אני באמת לא
זוכרת. שאמרו,אז אתם לא מווסתים?׳
,לא, אנחנו לא מווסתים.׳ בסדר״.
מונסה המשיכה וסיפרה על הנפקה
שהבנק תיכנן כדי למנוע ויסות .״אז
אני ישבתי עם ואהל, שהיתה אז סגנית־

עוד נאמר בישיבה כי מכיוון שרוב
מניות־הבנק הן בידי בעליו, הם לא רוצים
להצטרף להסדר־המניות, אבל רוצים
פיתרון לבעיית הירידה במחיר מניותיהם,
אשר עלולה להביא לתביעות
מטעם הציבור. היא הוזמנה לישיבה ל
מפקחת
מאור
.ארק״ .הגדילו׳

קטע מהתירשומת של תמר בן־דויד
,גליה, מנדלבאום ציפורי...״

שופטת דורנר
.מסתכלים בין האצבעות!״

כאשר הציבור ימכור את מניות־הבנק
ולא יהיה מי שיקלוט אותן, ולכן צפויה
התמוטטות המניות של הבנק.
מרידור סיפר בעדותו כי פנה לנגיד
בנק ישראל, משה מנדלבאום, וכמה מראשי
בנק ישראל והאוצר, וביקש לסייע
לבעלי־הבנק, אולם נתקל בסירוב
מוחלט. הוא פנה אז לשר־האוצר, יגאל
כהן־אורגד, ושיכנע אותו שאם יינזק
הבנק, והמשקיעים בו ייפגעו, יגרום הדבר
נזק למדינה.
כהן־אורגד כינס פורום מיוחד, ולפניו
הופיעו מרידור, ומי שהיה אז שר־החקלאות,
אהרון אוזן, וביקשו לסייע
לבנק.

לפי עדות מרידוד, הישיבה
היתה עויינת. אולם הוא שמע
לאחר-מכן כי בעלי־הבנק קיבלו
הלוואה מיוחדת של 10 מיליון
דולר מ״בנק הפועלים״ ,לפי בקשת
האוצר, שהפקיד מחצית
הסכום כפיקדון ב״בנק הפועלים״.

נאשמת
מונסה
.נעצום עינ״ם־
^ שקט־בשקט, בין אלפי עמודיה
פרוטוקול משעממים במישפט המתנהל
נגד יהושע הלפריו, מייסר ומנהל
בנק צפון־אמריקה שהתמוטט,
החל רוקם עור וגידים הנושא האמיתי
של המישפט: האם ירעו ראשי בנק
ישראל כי בנק צפון־אסריקה מווסת
את מניותיו?

האם רימו את ועדת־בייסקי,
שלפניה העידו, בי מעולם לא
ידעו ולא אישרו לשום בנק מעשה
כזה?

המישפט עצמו מתנהל על שורה של
אישומים, שהגישה המדינה נגד הלפ־רין,
החשוד בגניבת כספים מן הבנק.
אחד האישומים היה הונאת בנק ישראל,
כרשות המפקחת, בכך שהבנק ויסת
את מניותיו אחרי הסדר מניות־הבנקים.
הוא מואשם גם כי השתמש בכספי הלוואה,
שקיבלו בעלי הבנק מן האוצר,
לשם ויסות המניות, בניגוד ליעור ה_——

מרידור
סיפר כי הקשרים בינו לבין
הלפרין נוצרו מאחר והבנק היה שותף
בחברה סאון של מרידור, שעסקה
בפיתוח חיסכון באנרגיה. מרידור היה
גם מי שהביא את נאצר להשקיע בבנק.
העדות שנתן מרידוד במישטרה
היתה שונה מזו שמסר בבית־המישפט.
הוא סיפר כי לאחר שהלפרין הפגישו
עם בעלי־המניות של הבנק, שהגיעו
לישראל במיוחד, הוא השתתף בפגישה
עם הנגיד, משה מנדלבאום, גליה מאור
ויעקב גדיש, שהיה אז הממונה על התקציבים.
היו בה גם מנכ״ל־הבנק,
הדסה מונסה, יהושע הלפרין וכמה משקיעים.
הנגיד
לא הסכים לתת לבעלי־המ־ניות
הלוואה שבה יווסתו את המניות,
והציע לבנק להצטרף להסדר. אותו
הרכב היה לאחר־מכן בפגישה אצל שר־האוצר,
יגאל כהן־אורגד, שהורה להפקיד
כספים בבנק הפועלים, שיתן את
ההלוואה לבעלי־הבנק, כדי שיווסתו
את המניות.

״כילם

לא ידעו״
^ שופטת במי־שפט זה, דליה
1 1דורנר, מגלה התעניינות רבה בהלוואה
לוויסות. הדסה מונסה, שהעידה
במשך כמה ימים במהלך המישפט

מפקח על הבנקים, כדי לקבוע את גודל
ההנפקה. הם רצו לאשר לנו ארבעה מיליון
דולר, ואנחנו דרשנו שיאשרו 4.8
מיליון או משהו כזה, והנימוק היה כי זה
מה שיעצור את המשך הוויסות ...וב־עיקבות
זה אמרו לנו או־קיי, אז הגדילו
לנו את ההקצאה״.
בהמשך הפסיקה השופטת את עדותה
של מונסה ופנתה לתובע :״אני
שומעת שהם קיבלו 10 מיליון דולר
והסתירו את זה, והיא הסבירה לנו
שהבינו שיודעים ולא־יודעים, כולם
מסתכלים בין האצבעות. בית־המישפט
בקרב עמו הוא יושב. העניין הזה הוא
עניין קשה. ברור שהבנקים ויסתו וב־עלי־עניין
ויסתו, ורק בעלי־עניין וי־סתו.
כל הוויסות הרי היה אסור. מה זה
ויסות? עכשיו עשו את זה בסכומים
אדירים. אז נתנו פה 10 מיליון. בשביל
מה נתנו להם את ה־ 10 מיליון האלה?
האוצר ידע בשביל מה הוא נותן! אינני
יודעת אם בנק ישראל ידע או לא ידע.
על זה עשו חקירות, זה ידע וההוא לא
ידע, כולם לא ידעו.״
גזיפה קשה

^ אשר התובע התווכח עם השו־
* ₪פטת וניסה לשכנע אותה כי יש
ממש באישום של שימוש בהלוואה
למטרת ויסות, ולכן זו גניבה והונאה,
אמרה השופטת שוב :״הבנקים האחרים
נכנסו להסדר וגמרו איך שגמרו. עם
הבנק הזה גמרו בצורה אחרת, נתנו להם
איזו שהיא הלוואה. בשביל מה נתנו
להם את ההלוואה?

״אני שואלת אותך — זו הפעייה,
מישהו צריך להסכיר לי
בשביל מה נתנו להם את ההלוואה.״
כאשר
נחקרה גליה מאור במישטרה,
היא הכחישה חד־משמעית כי ירעה על
ויסות־מניות בכלל, ועל הוויסות שנעשה
על־ידי בנק צפון־אמריקה בפרט.
היא גם העידה במישטרה כי נודע לה
ההסדר עם בנק צפון־אמריקה רק
לאחר שבוצע. אם תוכחש גירסתה של
מאור ותופרך, כל אמינותה תתמוטט.
והנה, בחומר־הראיות בתיק זה מצו־ייה
עדותה של מי שהיתה אז היועצת
המישפטית של מישרד־האוצר, תמר
בן־דויד. זו סיפרה כי ב־ 20 באוקטובר
1983 ערכה תירשומת בישיבה אצל

צורך הכנת המיסמכים לפיקדון בבנק
צפון־אסריקה. אם יידרש הדבר.
גליה מאור התנגדה לתת כסף לבנק
צפון־אנוריקה לצורך ויסות המניות וגם
בן־דויד הביעה את הסתייגותה מעזרה
לוויסות, ועוד במימון הממשלה.
למרות ההתנגדויות הורה כהן־אורגד
לחשב הכללי — שגם הוא הביע את
התנגדותו — למצוא פיתרון לתמוך
בבנק. אחרי הדברים הללו של שר־האוצר
נגמרה הישיבה.
החוקר המישטרתי הציג שאלה לתמר
בן־דויד :״גליה מאור טענה בעדותה
במישטרה כי היא לא ידעה כלל, במשך
תקופה ארוכה, שבעלי־מניות של בנק
צפון־אמריקה קיבלו בכלל הלוואה
מבנק הפועלים בבירכת האוצר. היא
טוענת שסגניתה, הגברת ואהל, הודיעה
לה כי בשיחה איתר טענת שיש הסדר.
למה התכוונת?״
בן־דויד :״לא זכורה לי השיחה עם
נורית ואהל.״
שאלה :״האם בישיבה באוצר הי־תה
ההבנה, על־ידי אחד המשתתפים,
בהבדל שבין מתן הלוואה לבנק או לבעלי
המניות שלו?״
תשיבה :״לא היתה שום התייחסות,
ובכלל לא ירדו לפרטי הביצוע
של המימון למטרה האמורה, היינו סיוע
לפיתרון בעיית הירידה במחירי־הכד
ניות בבורסה״.
בהמשך העדות מסרה בן־דויד לחוקר
תירשומת שעשתה מהישיבה. ה־תירשומת
מציינת במפורש כי השתתפו
בה גם נגיד בנק ישראל, משה מנד־לבאום,
וגם גליה מאור. כן נאמר בו
חד־משמעית :״הוחלט להפקיד אצלם
פיקדון, כדי שיהלטו בעצמם היצעים״.

עדותה של תמר כן־דויד פותרת
לחלוטין את נידפת ״בנק
ישראל״ עד כה בכל הפורומים,
וגם בוועדת-בייסקי.
אי־הפרכתה תשנה את העמדה הקיימת
כיום, כאילו בנק ישראל לא ידע
כלל על הוויסות, והתנגד לו תמיד.

חשוב להזכיר שלמרות ש־היתה
המפקחת על הבנקים ב־תקופת-הוויסות,
וחטפה נזיפות
קשות מוועדת־בייסקי,
ממשיכה גליה מאור לכהן כיועצת
בכירה לנגיד ״בנק ישראל״
,ושמה מוזכר מדי פעם
כמועמדת לניהול בנקאי.
יגאל לביב

(המשך מעמוד )21
מבלבלת. פוריטנית מבפנים, ומקרינה
סכס בלי כיסוי כלפי־חוץ.
״בחו״ל מתלבשים באופן פחות
דראמתי ומגרה, אבל עושים הרבה
יותר.
״אין בארץ איפה לעשות אהבה.
חדר־השינה חסר־טעם ותיקרה לא־אקוסטית,
המעבירה את כל הקולות
ישר לחדר של הילדים.
״לאנשים שמפחדים לנסות מין אחר
אני מציעה לנסוע לאילת. אם הבעל
פוחד מהטעם של הדגדגן, אני מציעה
לו לטפטף קצת שמפניה על אשתו,
וכך יתגבר על הפחד.״
מי סכסי, לדעתה? ״מאיר שטרית!״
וג׳ודי עוד ממשיכה לדבר על תנוחות
וסיפורים מעניינים, שהיו לה,
ואיך היא מציעה לכתב ״לעשות את
זה״ עם אשה בת .35 זהו הגיל שבו
מתעורר החשק המיני אצל נשים, והן
מחפשות אהבה ורגש. מדברת עוד על
דברים שאמרו לפניה, ודברים שהיא
מחדשת, ושוב מעלה סומק קל של
מבוכה על פני היושב מולה, וכאילו לא
רוצה להגיע לנושא האישי כל״כך
שלה, הכאב.
אומרים על הסנדלר שהוא תמיד
הולך יחף, ויותר יחף מג׳ודי קשה להיות.
היא אינה מנסה להסתיר :״דווקא
אני, שמדברת על סכס, ישנה לבד בלילה.״
גרושה
הרבה־הרבה שנים. הילדים
גרים עם האבא בקיבוץ צפוני. החברות
שלהם באות אליה לייעוץ מיני.
יש לה חבר צעיר, בן ,31 מוסכניק,
קיבוצניק, מעין אביר־חלומות של אשה
בת .46״אבל שנינו יודעים שאין לזה
שום סיכוי. את רחמי כרתו לפני
שנתיים, ויורם רוצה להקים מישפחה״.
ג׳ודי אומרת שהוא מאהב מושלם.
מכיר אותה ויודע בדיוק שחיבוק זה
התנוחה הכי אינטימית שלה. לרגע
היא משילה את שיריון־הפלדה של הפרובוקטיביות,
ונותנת משהו מעצמה.
בארץ אף פעם לא ידעו איך לאכול
אותה. לפני 20 שנה אמרה שאפשר
להקפיא לחם וחלב, והסתכלו בה במבט
משונה. וכשדיברה על סכס אנאלי,
אמר לה אורולוג שזו סטייה מינית.

^ ״זוגה עם
דיפלומה״
^ שכונה בקריות החזיקו אותה
^ על תקן של ״זונה עם ריפלומד״.
לא דיברו איתה, פחדו מקשר, לא הבינו
מה זה סכסולוגית. עכשיו כבר יודעים
מה זה, אבל ג׳ודי כהן עדיין טובה רק
להרצאות. שם תמיד נהנים מהוויר־טואוזיות
שלה על הבימה, מחוש־ההומור
הדק ומהצלפות הלשון. אבל
קשה לה להיזכר מתי בפעם האחרונה
הזמינו אותה לשבת על כוס־קפה. סתם
ככה בשביל לדבר. העיסוק הכפייתי
שלה בסכס גרם לחרם לא פורמלי.
ג׳ודי מסרבת להצטלם. צילומים
קודמים הביאו עליה מטר של שיחות
פורנוגרפיות, וחוץ מזה היא רחוקה
מלהיות חולת־פירסום. היא לא רוצה
שיידעו שג׳ודי, העוזרת לנכים בכל
יום, היא ג׳ודי הסכסולוגית.
״מניסיון אני יודעת שזה רע. השכנים
שוב יתחילו לעשות לי בעיות.
ובכלל, אינני רוצה שיכירו אותי. אינני
כותבת ספר, בגלל אותה הסיבה.
להרצאות באים אנשים שלפניהם אני
מוכנה להופיע, אבל זה בהחלט לא
כולל את כל עם־ישראל״.
הלבד הזה, הבידוד מכולם, עושה
משהו בלב, ופתאום ג׳ודי גם מדברת
הרבה יותר בשקט. אולי גם דימעה
קטנה מסתמנת בקצה העין.
כדי להתגבר על התיסכול שבב־ריתת־הרחם,
היא עברה את הקורס
לשיפור אישיות של .1 1מנסה
למצות עצמה, או את החלק החסר
שביחסי־אישות, דרך ספורט והתנדבות.
כסף היא עושה מכתיבת פרוייקטים
מיסחריים.
יורם והיא מקווים שבאחד הימים
תמצא גבר קבוע. היא מאמינה שנשים,
כמו גברים, חייבות לאונן, כדי לא
להתנוון.
ת׳ 1יל ח ת?ה 7*77

—הורוסקופ

(המשך מעמוד )25

בכספם. אבל גם מי שחשבו על
התקד מו ת הק שורה בהוצ או ת
גדולות, יצטרכו לחשוב פעמיים,
אם באמת יוכלו להרשות זאת
לעצמם. גם בתחום הכספי לא
יהיה פשוט. ב־ ,1991 כששבתאי
(סטורן) עצמו יגיע לבית השני
(בית הכספים) ,מזל דלי, יהיה
יותר קשה מהבחינה הכלכלית.
מהפכות גדולות ושינויים עצומים
לא יהיו. הכסף יושג בעבודה
קשה ומפרכת, ומי שלא יסכים לב צע
שינוי מהפכני בצורת העבודה,
בגישה לכסף ובשיטה שבה הוא
מתייחס לכל הנושא הזה, ימצא
עצמו בבעיות. אוראנוס מכריח את
האדם להסתכל על הכל מנקודה
שונה לחלוטין. כדאי שהגדיים
יזכרו זאת, ישתמשו במידע זה,
ויוכלו אף בגישה נכונה, לשפר את
מצבם.

• מגורים
לא יהיה כל״כף קל לשפר או
להעלות את רמת״החיים כשהדבר
נוגע למגורים. מעבר לדירה חדשה
יהיה כרוך בעיכובים, בדחיות וב עצבים,
ויימשך הרבה יותר מהמתוכנן.
אין זה הזמן לחפש דירה או
לקנות או לשפץ, אבל לפעמים אין
ברירה אז טוב לדעת שאי־אפשר
לסמוך על המזל. כלומר, בעניין זה
צריך לעמול קשה כדי לא להגיע
למצב של קיפאון שבו אי-אפשר
יהיה לבצע את התוכניות.

• בריאות
כוכב יופיטר, האחראי על המזל,
יימצא בבית השישי במזל תאו מים,
הקשור בעבודה ובבריאות.
בנושא הבריאות לא יהיה קושי מיוחד.
יש מחלות מסויימות המת פתחות
דווקא כשיופיטר נמצא
בבית הבריאות. מחלות אלה קשו רות
בהתפשטות, בסוכר ובעוד
מיספר דברים, אך באופן כללי הבריאות
לא תינזק.
הגדיים, הנמצאים במזל ״רזה״,
יצטרכו עכשיו לשים לב למה שהם
אוכלים. מי שנוטים להשמנה
כ ד אי שיידעו שמחוד ש מרץ
הנטיה להשמין תהיה חזקה. מי
שלא רוצה לסבול מגיזרה עבה,
כדאי שיתכונן ויכין לו דיאטה
מתאימה. חלק מהנשים ישמינו
בגלל הריון, וגם תחום זה הוא
באחריותו של כוכב יופיטר.

• נסישת
בנושא זה הם לא יוגבלו. עכשיו
יוכלו ליהנות מנסיעות לחו״ל ולפ צות
את עצמם על קשיים אחרים
שעליהם לעבור. הם יוכלו לטייל
בעולם ללא קושי וללא הגבלה מיוחדת.

אתח§!1/ח
שח1
פסק־דין נגד
סופר ווסקביץ
מאת •גאלל בי ב

אנשי־עסקים הישראליים דויד סופר
ונחום וסמביץ חוייבו לשלם
קנם של 3.7מיליון דולר על רווחים
לא־חוקיים שהרוויחו ממיסחר בניירות־ערך
על־ידי ניצול מידע פנימי. כך
פסק בית־מישפט גבוה בניו־יורק, בקבלו
את טענות רשות־ניירות־הערר האמריקאית.
היומון
הל־סטריט דורנאל. שדיווח

שבחים
ל 1חו

קלקא

היומון נירינרק ט״מס הקדיש רבע
עמוד לשכונת־המגורים שמקים איל־הבניה
הישראלי נחום קלקא, בציינו
כי היזם הישראלי הצליח לחדור לשוק
האמריקאי מהר וטוב יותר מהקבלנים
האמריקאיים.
רוב הקבלנים בטוחים כי הדרך
הטובה למכור בתים בשוק החלש היום
היא לעשותם פשוטים יותר. אולם זו
אינה תמיד האמת, ואחדים מצאו כי יש
שוק לא־צפוי אם הולכים בדרך ההפוכה
— כותב ניריזרק ט״נוס.
בין אלה מצוי גם נחום קלקא, יזם
ישראלי שביסס את מעמדו בבניית
מישרדים ובתים בתל-אביב. עתה הוא
מרחיב את פעילותו בארצות־הברית,
ואסטרטגיית בתי-הלוכסוס נוצרה תוך
כדי השקעתו הראשונה באמריקה —
הקמת 119 בתים בודדים ודו־מיש־פחתיים
בעיר יורק, במדינת ניו-יורק.
קלקא גילה כי הבאים לראות את
הבתים, שהוא מציע, הפכו מעוניינים
יותר אחרי שהגדיל את הבתים והוסיף
להם לוכסוס שלא ציפה כי יוכלו
לקנות. הוא גילה שוק נלהב של קונים
צעירים נשואים, עם ילדים קטנים,
הרוצים לגור בדומה לתנאי-הרווחה
שהם רואים במחוז וסצ׳סטר הסמוך.

9ומה שבינו לבינה
לא כל כך פשוט לתאר את מה
שיעבור עליהם בתחום זה. צפויים
שינויים משמעותיים. אצל חלק
מהם תהיה כניסה למיסגרת, כלו מר
חתונה ובניית מישפחה, אבל
זה לא יהיה תהליך קל וכל מה
שיתלווה לצעד כזה ישאיר מישק-
עים כבדים. האחרים, וכאלה יש
רבים, י ס בלו מ ב די דו ת. כוכב
שבתאי לא מרחם בעניין זה.
אוראנוס מביא עימו פרשיות
אהבה מעניינות, קשר פתאומי,
שבא בסערה ובהתלהבות גדולה.
משך התקופה שבה נמשך הקשר
יהיה קצר והפרשה תהיה מלהיבה
ומרגשת ותסתיים בפתאומיות. כך
מתנהלים הקשרים בחסותו של
אוראנוס.
י חסים מעורערים במישפחה
יכולים להגיע פתאום לסיום, כדי
שזה לא יקרה צריך לוותר ולבלוע
ובשום אופן לא לעורר מריבות, לא
לבוא בדרישות ולקבל את המצב.
השינוי שיבוא מתוך כפייה לא
יכול להיות לטובתם של הגדיים.
הסיכוי לקשר חדש, טוב, בריא
ופשוט אינו גבוה, וזאת בלשון
המעטה.
העול הזה 2677
הבנקים הישואל״ם והחוק האמריקאי

.רבע עמוד בניריורק ט״מס״

בעוד שבכל המחוז מחירי הקרקע
והבתים יקרים מאוד, והם נעים מ־650
עד 800 אלף דולר לבית בודד, גילה
קלקא כי ביורק המחירים זולים בחצי,
ללא כל הסבר הגיוני. הוא החליט
להמר על עובדה זו ורכש שטח קרקע
גדול ביורק, ב־ 1.7מיליון דולר. הוא
התחיל לבנות כמה בתים במחיר של
230 אלף דולר לבית, גילה עד מהרה
כי הקונים דורשים תוספות והגדלת־שטח,
ומוכנים לשלם יותר. עתה הוא
בונה מייד לפי דרישות הלוכסוס,
ומוכר ב־ 350 עד 450 אלף דולר לבית
בודד. כל הבתים שבנה נמכרו, ונחתמו
חוזים לגבי עשרות נוספים.
פרוייקט אחר של קלקא — הקמת
שכונה דומה בעיר פוקיפסי — זכה אף
הוא בכתבה נלהבת בעיתון המקומי.
קלקא בונה שם 104 בתים בודדים,
במחיר של 150 עד 165 אלף דולר 14 .
בתים נמכרו בשבועות הראשונים של

על־כך, הגדיר את וסקביץ כמי שהיה
מנהל מחלקת־המיזוגים בחברת סריד
לינץ׳ הענקית, ואת סופר כאחד מאנשי-
העסקים הבולטים בישראל.
נכסים של וסקביץ עוקלו במהלך
המישפט, אחרי שלא התייצב למישפט
ולא התגונן.
התלונה נגדם הוגשה במארס , 1987
והיא האשימה את וסקביץ ( )37 בניצול
ידע שהגיע אליו בעבודתו במריד
לינץ־ ,שהיא אחת החברות הגדולות
בעולם לסחר במניות. וסקביץ מסר את
המידע לסופר, שסחר במניות בחשבונות
באמריקה. הוא שלט בחשבונות באמצעות
החברות פלנמיר, הרשומה בבריטניה,
ומידע, הרשומה בליכטנשטיין.
כתב־האישום קבע כי השניים עשו
עיסקות בין אוקטובר 1984 למארס
1986 במיסחר במניות של כמה חברות.
סופר שילם לווסקביץ מיליון דולר,
כחלקו ברווחים.
וסקביץ הוא ממישפחה אמידה של
סוחרי־טבק בישראל, וקיבל אזרחות
בריטית.
פסק־הדין מורה לווסקביץ להחזיר
את מיליון הדולר שקיבל, ולמסור

איש־עסקים סופר
חסינות עד חבישת

מידע נוסף לרשות־ניירות־הערך האמריקאית.
דויד
סופר עשה עיסקה עם רשות־ניירות־הערך,
החזיר 2.7מיליון דולר
וקיבל חסינות נגד תביעות פליליות.

בעל

הסוו בין
ששוו ג״נס הקיבוצים למס־ההבנסה מואשם בהונאה
מס־ההכנסה הסכים ללכת לק ראת
התנועה הקיבוצית, והתבשר
לגבי הסדר־מיסים לכמה שנים.
מדובר בתקופה שבה ניהלו ה קיבוצים
ספרים לפי השנה החקלאית,
המסתיימת באוקטובר. בשנות
האינפלציה הדוהרת נוצרו הפ רשים
גדולים בחישובי ההכנסות
והמיסיס עליהם, בין הספרים שנו הלו
מאוקטובר עד אוקטובר לבין
הספרים שנוהלו ממארס עד
מארס.
באחרונה חוסלו אפשרויות א לה,
ומס־ההכנסה הורה כי כל
הספרים ינוהלו מינואר עד ינואר.
אולם השאלה כיצד לנהוג לגבי השנים
שלפני ההוראה החדשה נש ארה
פתוחה.
מס-ההכנסה הוציא שומה לפי
מיטב השפיטה, והקיבוצים כולם
עירערו במישפט-לדוגמה בבית־ה-
מישפט המחוזי בבאר״שנע, והפסידו
בו. הם הגישו עירעוד לעליון,
אולם לפני כמה חודשים הגיעו
להסכם־פשרה עם רשויות-המס.
חישובי ההכנסות יהיו לפי שנת
המס מארס-מארס, אולם מס-
ההכנסה הסבים להכיר בהפרשי־ההצמדה,
שנוצרו בגין החובות על
מיסיס אלה, כבהוצאה מוכרת.
המכירה. הבתים הם בבנייה מודולרית
(אגב, קלקא מזמין את היחידות במי־פעל
לבנייה מתועשת, הנשלט על-ידי
ישראלי אחר, זכריה ודוקר) .בהתאם
לדברי העיתון, החלום האמריקאי הוא
לגור במה שקרוי. בית קולוניאלי״,
המקביל לקוטג׳ בישראל. לקבל דבר
כזה במחיר המוצע הוא בלתי־רגיל,
ולכן רב הביקוש לבתים.
המקום שבו נבנית השכונה הוא
סמוך לרשת״כבישים וצופה אל הרי
הקטסקיל, ומאפשר איכות־דיור גבוהה
במחיר שבו לא ניתן לרכוש דבר דומה
בכל המחוז.

הנאמן של חברת־הג׳ינס ששון, הנמצאת
בהליכי פשיטת־רגל לפי סעיף
,11 הגיש שורה של תלונות נגד מייסד
ובעל־החברה, סול גז, ומישפחתו.
גז ביקש את הפעלת סעיף ,11
המיועד להגן על חברה נגד נושיה,
ובית־המישפט בנידיורק אישר את הבקשה.
עתה התלונן הנאמן שמינה
בית־המישפט, כי גז העביר כספים
רבים ורכוש אחר, שהיה של החברה,

כמה ימים לפני הבחירות האחרונות
באמריקה העביר הסנאט בקריאה סופית
חוק, המחייב בנקים זרים, הפועלים
מחוץ לאמריקה, לדווח לרשויות האמריקאיות
על כל עיסקה במזומן של 10
אלפים דולר ויותר. כן מעניק החוק
סמכות לרשויות האמריקאיות לחקור
את הבנקים הזרים על עיסקות אלה.
חוק כזה קיים זה שנים לגבי הבנקים
הפועלים בארצות־הברית.
החוק נועד להילחם בפשע המאורגן,
ובעיקר בהלבנת ריווחי־סמים.
החוק החדש נולד לאחר שבשנה
האחרונה נתפסה הרשת הקולומבית,
שהעבירה מאות מיליוני דולארים של
רווחים מסמים שנמכרו באמריקה אל
מחוץ לגבולות המדינה, באמצעות העברות
בבנקים זרים הפועלים באמריקה,
ומהם לבנקים באירופה. עד לתיקון
האחרון לא היתה אפשרות להתחקות
אחרי הכסף ואופן יציאתו מאמריקה.
ברור כי לרשויות האמריקאיות אין
כל אמצעים לאכוף על בנק הפועל
בשווייץ או בישראל לקיים את החוק.
השווייצים כבר הודיעו כי יסרבו לדווח
לאמריקאים על עיסקות־מזומנים, וציינו
כי גם בלי חוק זה השווייצים מדווחים
על כל עיסקה, שלגביה ישנה ראייה
שהיא נובעת מפשע פלילי. האמריקאים
השיבו כי יש להם די דרכים לכפות
על הבנקים הזרים שיתוף־פעולה.
עד כה טרם הגיבו הבנקים הישראליים.
במיקרה של הרשת הקולר
מבית התגלה כי חלק ממלביני־הכספים
הם ישראלים, שהשתמשו בבנק לא1נוי
בנידיורק להעברות הכספים. על מי-
שרדי הבנק נערכה פשיטה של רשויות־החוק
האמריקאי.

לחשבון־בנק שהיה בבעלות ז׳ק ואנט
גאנין, ובכך רוקן את נכסי־החברה
והוציא משליטת הנאמן חלק מנכסיה.
הנאמן ביקש פסק־דין המכריז על
העיסקות כבטלות, והמורה לגז ולשות־פיו־לעיסקות
להחזיר לחברה את הכספים
שהוציאו.

הפסדענק לי״קנון״
קנ1ן, חברת־הסרטים שהיתה בבעלות מנחם גול* ויורם גלובוס והנשלטת
עכשיו על־ידי קבוצה איטלקית בשיתוף פעולה עם נזלן־נלובנס. הודיעה על הפסד
של 21.6מיליון דולר בריבעון השלישי השנה. כד מסר היומון הילייוד־רפורטר.

מפיקים גולן וגלובוס
מכירת נכסים ב־ 50 מיליון חל ר

זהו גידול של 1196 בהפסד, לעומת אותו ריבעון אשתקד. גם בהכנסות חלה ירידה
של ־ ,2495 לעומת הריבעון הקודם.
כדי לכסות את ההפסדים במשך השנה, מכרה קנון נכסים באיטליה, בבריטניה
ובלוס־אנג׳לס, בסכום כולל של 50 מיליון דולר.
דובר החברה אישר כי ההפסדים האחרונים יצרו מצב שבו השווי הנקי של
החברה ירר מתחת ל״ 37.5מיליון דולר, המינימום הדרוש למניעת גבייה מוקדמת
של חובות גדולים.
אס קנון לא תיחלץ ממצב זה בריבעון האחרון, צפויה הפעלת הגבייה המוקדמת.

י הם *ומר׳...מה הן *ומרות...מה ה *ומרים ...מה הן *ומרות...חה

!גחק בן־אור׳:

ורם שפטל:

..ר א היו נוהגים 13״בשעת מחלה, האונל ״מניו־יווק קל יוחד
אידו נפגע עד התביעה!״ מזין את המחלה!״ להגיע לכל מקום!״
גם מי שלא השתכנע שהחורף כבר הגיע, יכול היה להי ווכח
בכך בתחילת השבוע. החזאים צדקו טוף-טוף, הטמ פרטורות
ירדו, ויחד עם הגשם הגיעו, כמובן, כל מחלות•
החורף.
לשפעת כבר אפשר להתחכם היום בעזרת זריקות, אבל
מה עושים לגבי הנזלת, או -יותר נכון -איך מונעים
אותה! שאלתי את יצחק בן־אורי, מרפא טיבעוני.
קודם כל אנחנו, הטיבעונים, לא חאים את הנזלת כמחלה.
השבוע שיחרר השופט צבי טל ממעצר את ישראל יחז־קאלי,
שהואשם בעבירת שפיכת נוזל על עורד־הדין יורם
שפטל, בכוונה להטיל בו נכות.
תנאי השיחרור ממעצר היו כי יחזקאלי, המתגורר ב־בית״אבות,
לא יעזוב את המעון, אלא לשם ביקור אצל
רופא או בבית״המישפט. הוטלה עליו גם ערבות של 5000

• א ז מהי בדיוק? תענוג גדול היא הרי לא.
גודש הרידית נוצר על-ידי מנגנודההגגה של הגוף, כדי למנוע
חדירה של דברים בלתי־דצויים, כמו אבק, עשן, גאזים, ואוויר חם
מדי, קר מדי או יבש מדי. הגודש הנוצר מתהליך־ההגנה נקרא
נזלת.

• אתה רוצה ל מיד שיש משהו חיובי בנזלת?
הנזלת היא חלק ממנגנון־ההגנה, ומופעלת על-ידי פעילות

מישפט

מחלות

הפרקליטות ביקשה לדחות את שיחרורו של הנאשם
במשך 24 שעות, כדי שתוכל להגיש ערר על ההחלטה,
אולם היא לא ניצלה זכות זו, שניתנה לה על ידי בית״ה־מישפט.
דיברתי
עם עורך־הדיו שפטל, שעינו עדיין מכוטה בתחבושת,
והנזקק לטיפול רפואי יומיומי.

רפלקסיבית, כמו מיצמוץ, שיעול, בתגובה על גירוי חיצוני. זאת
גם הסיבה לכד שאסור לייבש את הרירית על־ידי טיפות־אף או
כל אמצעי אחר, כי אם מייבשים את הרירית, הגוף נשאר ללא
הגנה, וכל הגורמים החיצוניים ימשיכו את דדכם למערכודהנשי־מה
ללא הפרעה.

תוצאות הדיח תואמות את ציפיותי, כפי שהבעתי אותן בראיון
בהשלם הזה. יוזזקאלי שוחרר, והפרקליטות אף לא טרחה לערער
על־כך. יש לשים לב לעובדה כי טרם שיחרורו פנה השופט טל
לנאשם וביקש ממנו להביע חרטה על מעשהו ולהבטיח שלא
יחזור עליו. אולם יחזקאלי דחה את בקשתו של השופט, והביע
חרטה רק על־כן־ שפגע בעדנה שבתאי, שעמדה לידי.

• מה דעתך על ההחלטה?
כדי להבהיר את המצב הייתי שואל שאלה רטורית: אילו היה
זה חתנו של ג׳ח דמיאניוק, אד נישניק, שהיה שופך חומצה בעינו
של אחד מעדי־התביעה והיה גורם לו נזק דומה, ברור שהוא היה
נעצר והיה מוגש נגדו כתב־אישום. אילו היה מובא לפני השופט
טל בבקשה למעצר עד תום־ההליכים, ולא היה מתחרט על מעשהו,
אלא להיפך, מוסיף ואומר כי עד־התביעה העליל על
דמיאניוק, וכי אינו מבטיח שלא לחזור על מעשיו, האם יש שמץ
של ספק שהוא לא היה נשלח למעצר בית?

• אתה חושש?
לא אתפלא אם אדם אחר, שעקב אחרי הדיון בעניינו של
יחזקאלי, ילמד את הלקח שפגיעה בסניגוריו של דמיאניוק יכולה
להביא רק למעצר־בית, ולא יחשוש לעשות כמותו.
(אילנה אלון)

• אז איד בכל זאת אפשר למנוע את הנזלת?
להימנע מגורמים המגרים את האף. לצערנו הרב, כולם נמצאים
בסביבה הקרובה שלנו, כסו אוויר יבש, תנורי־חימום וזיהום־
אוויר.
הנזלת נוצרת גם מסיבות פנימיות, כמו עודף חומרי־פסולת
מוצרים מתזונה לא-נכונד״ ומאכילת מוצרי־חלב, ממתקים ועודף
עמילנים. כשמגיע החורף צריך, אם כך, לחסן את הגוף על־ידי
פעילות ספורטיבית אינטנסיבית, ולהוציא פסולת מן הגוף באמצעות
הזעד״

• ל א די בכד שאנחנו מזיעים בקיץ?
צייד גם לסיים מיקלחות חמות במים קרים, ולהיזהר משהייה
בתדרים סגורים, שבהם חלקים תנורים המייבשים את האוויר.
האוויר הכי בריא לאף הוא אוויר קריר. צריך גם להימנע מזלילת־לילה
ומארוחות כבחת.

• ומה עושים באשר יש נזלת?
צום מוחלט ל־ 24 שעות או דיאטת־פירות. כדאי גם לשכב
במיטה ולחמם את הרגליים. והכי חשוב זה לאכול פחות. כבר
הרמב״ם אמר שבשעת מחלה האוכל מזין את המחלה ולא החולה,
חה נכון. החעה המקובלת, שצריך לאכול יותר בשעת מחלה,
אינה נכונה. אפשר ללמוד מן החיות. כאשר הן חולות, הן אוכלות
(אזרית זחבבל)
פחות.

הפגר רוני רוגוף הוא המוסיקאי הישראלי הראשון ש הוזמן
לנגן בטין. עד להופעה בטין, הוא מנגן דרך־קבע עם
תיזמורת מינכן בגרמניה, חי בניו״יורק, קופץ ליפאן, ולאן לאן בשבוע שעבר הופיע רוגוף במאנילה, ועכשיו הוא כאן
בארץ כדי לתת לקהל הישראלי שלוש הופעות ביחד עם
התיזמורת הפילהרמונית, תחת שרביטו של אחיו, המנצח
אילן רוגוף.

• ז ה מה שיש לך עבורנו, שלוש הופעות ושוב
החוצה לעולם?
לא בדיוק. אני גר בניו־יורק, נוסע כל הזמן בעולם ומגיע ארצה
ארבע־חמש פעמים בשנה, לפחות. הפעם אני נותן שלושה קונצרטים
בארץ, וגם שלושה רסיטלים. .

מוסיקה
• למה כל המוסיקאים הישראלים המוכשרים גרים
בחו׳׳ל? למה לא תעשו את הארץ כבסים, ומכאן
תצאו להופעות בעולם?
נידיורק היא מרכז בינלאומי. קל יותר להגיע ממנה לכל
מקום, ובעצם גם קרוב יותר.

•ואתה מתייחס לישראל כאל עוד מקום, שבו
אתה מופיע, עוד ארץ?
מה פתאום? זו הארץ שלי, פה החברים שלי ופה המישפחה שלי.
היחס שלי לישראל הוא יחס אחר לגמרי מזה שיש לי לכל
המקומות האחרים שבהם אני מופיע.

• ומה עם סין, שאליה אתה נוסע בקרוב? האם זה
רק מקום אכזוטי, שלא רבים היו בו עד עתה, או שזה
כבר אמה מרכז מוסיקלי בינלאומי?
עוד לא הייתי בסין, אבל ממה שאומרים לי החברים שלי,
שכבר היו והופיעו שם, מסתבר שיש שם התעניינות גדולה מאוד
בתרבות בכלל ובמוסיקה בפרט, והאולמות מלאים לגמרי.

• עם מי תנגן שם? עם תממורת מקומית?
לא. אני אערוך שם רסיטלים יחד עם הפסנתרן הרולד מרטינה,
המופיע איתי גם כאן.

• האם יש כבר תממורות טובות בסין?
אני לא יורע, מאחר ועדייו לא הייתי שם. אבל כל המוסיקאים
שאני מכיר, שנסעו להופיע בסין, נתנו רסיטלים או הגיעו עם
תיזמורת מערבית. על תיזמורת תוצרת־סין לא שמעתי עדיין. אני
מתאר לעצמי שיש, אבל כנראה עוד לא ידועה במערב.
(דניאלה שם),

ם אומר׳...מה הן אומרות...מה ה אומד מה הן אוחרות...מה הם
א לי דסה, העול הז ה

צחק רון:

ת מיר קימחי:

נפתל מרו־ :

״עבודת ואש־עיד היא ״נ!וא להיות בן 21 ונבר ״׳ש רמסו בדון־ מכובדת
את נושא ההיכרויות!,,
מה בבר לא נאמר וצנתב בשבועות האחרונים על כל-
ביסז לא עובר יום מבלי שנקבל דיווחים על הכלב מוקי־לוסי
המיסתורי, על תכונות הפודל ועל הכלבים הממולכדים,
שלפי הפירטומים השתתפו בפשיטה האחרונה בלב
ניו•

עכשיו
גם התבשרנו על שיטות חדשות לניקוי המידר־כות
ממה שהכלבים משאירים אחריהם. עיריית תל-אביב
רכשה אופנוע מיוחד לאיטוף הפרשות הכלבים, ואילו
עיריית-גיבעתיים מחלקת שקיות שימושיות לבעלי-הכל-
בים.
למה דווקא שקיות, שאלתי את ראש עיריית״גיבעתיים,
יצחק ירון.

בארץ ניסו ליישם שיטות שונות לפיתרון הבעייה, ביניהן אף
בית־שימוש מיוחד לכלבים, שהציע שלמה להט.
אבל זוהי בעייה אמיתית. היו זמנים כשהיו תופסים כלבים או
מרעילים אותם. היום, מסיבות של צער־בעלי־חיים, הדרר הזאת
נפסלה, וטוב שנפסלה. אי־אפשר ללכת היום על מידרכות מבלי
להיתקל במיכשולים בדרד, ואנחנו שוקלים כל מיני אפשרויות.

ככה פתאום, בלי טאשים לב, נכנטו לי חביתה, באמצעות
מכשיר הטלוויזיה, שני כוכבים חדשים.
האחד הוא דורון וינשטוק המנחה את התוכנית ״טוף
ציטוט״ ,והשני תמיר קימחי, שיחד עם יעל אלמוג ורווית
פדרה מנחה את תוכנית-הגוער ״תוטט״.
חיפשתי את תמיר קימחי, מצאתי אותו ושאלתי אין
פתאום בחוד בן 21 נהיה מנחה בטלוויזיה, משאת-נפש של
רבים.
איר זה קרה? כמו בדברים הבלתי-מתובננים. טילפנו אלי
הביתה וביקשו שאגיע לבחינות. הגעתי, וכל מה שהפגנתי
בבחינה היה נבוכות. בדיעבד מסתבר שהנבוכות קנתה אותם,
והתקבלתי.

• מ ה קרה למחרת שידור התוכנית הראשונה
שבה הנחית?
לא קרה כלש. פשוט כלום.

• לא התאכזבת קצת?

כלבים

טלוויזיה

הרעיון של אופנוע, שהציעו בתל־אביב, הוא יקר, וקרוב לוודאי
שאי־אפשר להשתלט בעזרת אופנוע על עיר שלמה.

לא. אני עובד בולי־צה־ל כבר שלוש שנים, ומקבל לשם המוז
מיכתבש והרבה טלפונים הביתה, והאמת היא שלפעמים זה קשה
לי. אז שמחתי, בעצם, שאחרי השידור בטלוויזיה לא קרה כלום.

•ה שאלה היא אם בעלי־הכלביס יסכימו לאמץ
את הרעיון ולהשתמש בשקיות.
הדרו היחידה היא הדרו ההסברתית החינוכית, משולבת בהסברה
בכתב. אנחנו פונים אל מצפון הציבור. שלחנו לבעלי־הכל-
בים שקיות־אשפה מיוחדות, בעלות הדבקה מיוחדת ויעה חד״
פעמי, ואני מקווה שמה שמקובל בעולם יוכל להיות מיושם גם
אצלנו.
גם אם ההיענות תהיה חלקית, זה שווה את המאמץ, ובעיקבות
המיבצע הזה יבואו מיבצעים נוספים. חינוך ציבורי אינו מיבצע
חד־פעמי, ואנחנו מתכוונים להתמיד בו. אני גם מאמין בתושבי־גיבעתיים,
שיילכו לקראתנו.

• אבל אץ* תוכל למנוע את תופעת הכלבים המשוטטים?
הרי הם בוודאי לא יוכלו לעשות שימוש
בשקיות־האשפה!
כלבים משוטטים הם בהחלט בעייה. מישרד־הפנים עוסק כרגע
בהכנת חוק שממנו יגזרו חוקי־עזר עירוניים. רק אז נוכל להגביל
את תופעת הכלבים המשוטטים. בינתיים אין לה פיתרון. לנו,
כרשות מקומית, אין מעמד בטיפול בבעייה.

• אץ לגיבעתיים בעיות בוערות יותר, כמו מצו-
קת־חנייה, למשל?
אני לא משתמש בכל התקציב העירוני לשקיות־אשפה. אנחנו
מתפרשים על כל התחומים, כמו למשל פיתרון בעיות־חנייה.
עבודה של ראש־עיר היא כמו של עקרת־בית — זה לא נגמר
(אורית זחבבל)
לעולם.

• ואחרי שראו אותך בתוכנית השניה?
אז כבר היו לי המון קללות על המזכירה האוטומטית בבית.

• איז ה קללות?
בעיקר ומייחסות לגובה שלי. משהו כמו ״הלו גמד, מתי תגבה
קצת?״ או •הלו זבל, אולי תרד מהטלוויזיה?׳ היתה אפילו הודעה
מאיזו בחורה שצעקה ״אילו הייתי אמא שלך, הייתי הורגת אותך
בלידר״״

• מה עשית, כששמעת את כל הדברים האלה?
הלכתי לישון עצוב. חשבתי שזה נורא להיות בן ,21 וכבר כולם
שונאים אותך.

•ואץ הודעות נחמדות?

גיליונו הראשון של הירחון ״מטר״ הופיע, והוא אמור
לצאת לאור אחת לחודש. מטרתו העיקרית היא לטפח
היכרויות. מחירו יקר 19 -שקל -וכל מי שרוכש גליון שני
יאילד ישלם מחיר זול יותר. לכל רוכש ירחון יש הזכות
לפרטם מודעת־היכרות מפורטת. הוא גם מקבל כרטיט־חבר,
כי זהו גם מועדון. מנויי־העיתון יזכו גם בתוכניות
לטיולים, בהרצאות ועוד. העייד נפתלי מררי, ששם־העט
שלו בעיתון הוא טל נירן, בעל תואר ראשון בכלכלה, טיפר
איד נולד הרעיון.
כמה חברים ואני חשבנו כי יש מקום בישראל למסד בצורה
מכובדת את נושא ההיכרויות, מכיוון שקיימת סטיגמה לגבי מי
שמעוניינים להשתדך באמצעות העיתונות.

עיתונות
• מה אתה עושה לשיפור תדמית זו?
לא מדובר פה בלוח ספציפי להיכרויות, כי בנוסר יש טורים
אישיים וכתבות שונות, כירחון לכל דבר. אני מאפשר לפרסם
מודעת־היכרות עד 80 מילים לכל הרוכש גליון, וזה נותן מידע
מדוייק וברור למעוניינים. הירחון ציבעוני ועשוי באיכות גבוהה.
מיספר־הטלפון, המצורף בדרד־כלל לכל מודעה, מאפשר יצירת
קשר ישיר, בריא ורציני בין המשתדכים.

• סיצד אתה רואה את הההתחרות של ״מסר״
במישרדי־השידוכים?
אני מוסר את המידע המפורט, כמו מישרדי־השידוכים. קונים
גליון מהמישרד שלנו דרד הטלפון, הדואר ואפילו על־ידי שליח.
כר גם מוסרים לנו מודעות-היכרות. מיגוון זה של אפשרויות־ההתקשרות
נועד לשמירת הפרטיות.

• כיצד אתה בודק את אמינותם של מוסרי־ המודעות?

אבל אץ בינתיים, לפחות, מה שנקרא הערצה. השיא היה
שנערה אחת אמרה שהיא רוצה להיפגש איתי.

אני נוקט כל האמצעים העומדים לרשותי. לכל מודעה מצורף,
בדרך־כלל, מיספר״טלפון, וכד ניתן לבדוק את הפרטים האישיים.
יש לנו גם טופס הזמנה, שעל המוסר/ת למלאו וגם זו דרך לאמת
עובדות.

עכשיו זה התחיל. מצביעים עלי, מתלחשים. בשבוע שעבר ילד
אחד הסתכל בי ואחר כך ניגש ובעט בי ברגל.

• האם בעתיד תעבור למכירת הירחון בקיוסקים
ובחנויות?

• אז מה המסקנה שלך מהסיפור? זה נעים להיות
מפורסם בזה, או שזה מציק?

בכוונתי לערוד ירחון לחוג־חברים מצומצם, שיהיה בהישג־ידם
של אנשים רציניים. אין זה מעשי שבעל־קיוסק יבצע את כל
הפרוצדורה הקשורה במכירתו, כמו אימות פרטים. עמידה בתור
בחנות־עיתונים, לשם קניית מסר, פוגעת בעיקרון הפרטיות ווד
(עודד רכטמן)׳
דיסקרטיות.

• וברחוב? מזהים אותך? אומרים משהו?

זו השאלה הכי קשה ששאלת אותי. אני חושב שזה נעים
שמזהים אותך, נחמד אם אוהבים אותך, אבל למה צריך להוסיף
(דניאלה שמי)
לזה בעיטות?

1 0 1 7ז ג 9 1העוו! ס ה 1ה

א׳ עמהן
2677

לרות׳
הפרק השלישי
הוא נשוי עכשיו בפעם השניה, אבל
אין לו שום התנגדות לפתוח את הפרק
השייישי בחייו, בתנאי שזה יהיה, הפעם,
פרק חזק וטוב. הוא בן ,42 קבלן,
אב לשניים, נראה טוב 1.74 ,מטר.
יש לו המון ערבים פנויים, ריק לו,
חסרה לו מישהי אינטליגנטית, מושכת,
שרוצה לנצל כל רגע בחיים. זאת
יכולה להיות רווקה, גרושה או נשואה.
כתבי אליו לת׳׳ד ,21380 תל־אביב, או
שאלי אותי על (.)1/2677

בית ריק

מאוזן:

מרפא ליצר (:)3
בשם הנערות נשלח עכשיו
תודה לתוצאות הפריון

מעומס נכסים חורק ורוטן

פתחן תשבצופן
26 75

חאלד ואטילה ההוני שרים
בשני קולות (:)4
המרחק מזירת המישחק (:)3
קליעה למטרה שהחלה במתח,
הובילה את הסופר ל־בסטיליה(6מ);
ברוסיה
גילו שגוי גרוזיני
מזכיר להם ימים טרופים

ליטוף של כלב (;)5
שכון חלומי על יד הירקון

קוצים לרוח הזמן (:)4
הקפוד של פול (:)4
אחרי שדנו בחק, התרוץ
היה קלוש מאד (:)3,4
שוטר מקוף בתנועה (.)3

מאוגף:

.17 מרים את זו מרחוב פנורמה:
.18 בלי רוטציה יפילו אותם

.20 זה המזל ולמה לבוז לו?

נוזל למעלה ומתחת (:)3

הגיע בנס והכל מגעיל (:)4
שאלה: במה נכשלה רולי
פעמיים? תשובה: בכלי הנגינה

פראים וחיות אחרות (:)6
מאיר משקר 4
שופרו של משיח בכנסת

שער הניצחון על־ידי נתניה

הספק בלוטו (:)2
הקפיצה עוד לפני הגשש

12 שעות בבגדי העבודה
של בן־גוריון(5,3מ<;
נשק רבני 3,3
לולא הקשר נגד יעקב היו
קורותינו שונים בתכלית

עסוק במלאכה בברית המועצות

יגאל בשן ללא האריזה (:)3
חי בחסר בהודו (.)3

--אביגיל יגאי -

חן טר מפל חיי ל
איתן עמיחי

הדברת חדיקים
שמחים ז־הדבות תיקנים(ו71 ן יס),
שלש עץ, חוק, ספרים ובגזים׳ ,ל*.-
״\ עמי7׳
עיופנל מיזחד לאחעים למניעת
יתושים!חוקים משפטם.
רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

שמירה * 11

בדי * ותרור כו שו ־י!

שמעתי על זוג, תושבי עיר במרכז
הארץ, אשר מפרנסים חברות-
הובלה. אחת לכמה חודשים הוא
חוזר מן העבודה, ומוצא בית כמעט
ריק. היא לקחה את הרהיטים
שלה, שטיחים, תמונות, כלי-
מיטבח, כל בגדיה, את הילדה ואת
תכולת חדרה של הילדה, והובילה
הכל לבית הוריה בחיפה. הוא,
למוד״ניסיוו, יושב בשקט ומחכה.
כעבור שבוע היא מצלצלת, אומרת
שהיא אוהבת אותו, ואז הוא שולח
אליה משאית, כדי להביא אותה
בחזרה עם חצי הבית. מאיפה יש
לה הכוח לזהן! אני, רק מפחד
האריזות והפירוקים, תקועה כבר
15 שנה באותה הדירה.

מחפש מרכה
אינטלקטואל גברי, חובב טבע, מסה
ומעש, לא מעשן, בן מ״ט, מחפש מלכה
נאה ונשית לשח הררי ולהגשמת תיקו
בעתיד הלא־מיידי. כתבי לת״ד ,88
רחובות. באותה הזדמנות, תודה לך
ידידי הרחובותי (גם אני משם) על
ההברקות ששלחת לי. מה אגיד לד —
לא הסתנוורתי. אולי תנסה שוב?

קשר מסף
הוא מישפטן, בן ,44 הופעה נאה,
1.86 מטר, נשוי אשר מחפש קשר נוסף,
מחוץ למיסגרת, עם מישהי כמותו,
נשואה, פתוחה, נחמדה, שתהיה בראש
׳אחד איתו. כתבי אליו לת״ד ,32161
תל־אביב, או שאלי אותי על (.)2/2677

לערה מנתניה ולריימונד מקריית־שמונה:
כתבתן אליי מיכתבים עבור
גבר, שפירסם מיכתב במרור. מצטערת,
זה לא אקטואלי לגביו. אם אתן רוצות
לפרסם מיכתבים משלכן, צלצלו אליי,
או כיתבו אליי שוב.

קראתי בעיתון על אברך ירושלמי,
שטען שהוא לא מאמין ל הבטחות
של פוליטיקאים, מכיוון
שלפני הבחירות הבטיחו לסבתא
שלו שאם היא תצביע לאגודת־ישראל,
היא תזכה לאריכות״ימים.
יומיים אחרי הבחירות היא נפטרה.

כרטיס
ביקור
שם: דודו בן״עמי
נתונים: ירושלמי מלידה, בן
,24 גובה 1.86 :מטר.
עיסוקים: ייצור ועיצוב אופנה,
צילום.
תחביב: סקי, בינתיים רק בחרמון.
אהבה:
היתה, גדולה וממו שכת,
נפרדו לפני חצי שנה, כי

דודי בדעמי
סקי. אנפנה, צ׳ינם

״לא בדיוק רציתי להתחתן״.
היא כבר נשואה, והוא כבר ה תאושש.
יסכים
להתחתן: לא לפני גיל

תכונות רצוי)ת: עדינה, מתוקה,
חכמה.
עיר מועדפת: תל־אביב.
מוסיקה: פאנק, שקטה.
טיפים אופנתיים: מיכנסיים
באורן שלושת״רבעי; צבעים -
בעיקר שחור, שילוב של חום
ושחור, סגול.

גרושה בלי
היא גרושה בלי ילדים, אקדמאית,
אירופית, מעוניינת בהיכרות למטרה
רצינית עם גבר מבוגר, יכול להיות ער
,65 שיהיה אירופי, אינטליגנטי, מבוסס
מבחינה חומרית, רצוי מאיזור תל״אביב
והמרכז. היא בת״ד ,3265 ירושלים.

הבדרנית האמריקאית ג׳ואן
ריברס מספרת :״הייתי ילדה שמנה.
בתמונת-מחזור של הכיתה
הייתי השורה הראשונה״.

רותי בטלפון — .221017
ברתרית מקישינב
קוראים לה מרינה שטיצברג.
שם־מישפחה שקצת קשה להיגוי,
אבל אין לה כוונות לשנות
אותו, כיוון שזה ״שם מיוחד״.
מרמה שטיצברו.
את הפירוש היא אינה יודעת,
בעלת עיד־התכחז
״משהו כמו פיסגת הד״.
היא בלונדית, בת ,20 גובה 1.72 מטר, גוף חטוב, עיניים כחולות
ומלוכסנות. בגיל 11 היא עלתה עם מישפחתה מקישינב, ברית־המועצות.
ההורים הציונים השאירו שם הכל, כדי שיוכלו לעלות.
מרינה החיפאית עובדת כדיילת־יופי של חברת״תמרוקים, וגם
מדגמנת, על המסלול ומול המצלמות. היא צימחונית, בעקבות
מגורים עם חברה שלא אכלה בשר. תוכנית לעתיד הקרוב: ללמוד
בקורס לפירסום וליחסי״ציבור, תחום שמעניין אותה.

סתם. חשבתי לעצמי

רעב של שנים בביאפרה — והעולם שותק. מילחמה של שנים
באפגניסתאן — העולם שותק. מישטריס דיקטטוריים, היעלמות של אלפי
אנשים, עינויים בארצות דרום־אמריקה — העולם שותק. אפרטהייד
בדרום־אפריקה — העולם שותק. מכירת ילדים לעבדים — העולם שותק.
מיליונים בעולם מתים מסמים — העולם שותק, והרשימה עוד ארוכה
מאוד.
ופתאום, רעידת־אדמה בארמניה, ואזרחים במיניסוטה תורמים דם,
עקרות־בית ממילאנו תורמות כסף, ממשלות שולחות תרופות. גברוש
רפפורט מבית־אלפא טס לחלץ ארמנים. איחוד עמי העולם להצלת
האומללים בארמניה.
כנראה שבכל זאת לב האדם טוב מנעוריו כשמדובר על מיבצע עזרה של
שבוע. יותר מזה קשה ללב האדם.

הארץ רועשת. כלומר תל־אביב. ל־ 170 אלף איש עוכב רישיון־הנהיגה
בגלל אי־תשלום דוחות־חנייה.
גברת אחת שסכום הדוחות שלה לשנה זו הגיע ל־ 25 אלף שקלים איימה
להתאבד. דובר העירייה רואיין בטלוויזיה כאילו הוא פושע מילחמה.
האזרחים נפגעו עמוקות מיחס העירייה. פקידי העירייה במגננה מול ההמון
הזועם.
תסלחו לי, תושבי תל־אביב היקרים, למה בעצם אתם לא משלמים את
הדוחות?
ולמה בכלל אתם מקבלים דוחות? למה אתם חונים במקומות אסורים?
למה אתם עומדים על מדרכות? אין מקומות־חנייה מספיקים בתל־אביב?
למי אתם מספרים את זה, לתושבת מרכז תל־אביב?
אז כשאין מקום־חנייה, הולכים ברגל או נוסעים באוטובוס או לוקחים
מונית שעולה הרבה פחות מדוח חנייה.
מי שרוצה לגור בתל־אביב צריך לקחת בחשבון את אי־הנוחיות. ואם
פעם בכמה חודשים ממש אין ברירה ומוכרחים לעמוד במקום אסור. צריך
לקחת בחשבון שכל אחד עשוי להיתפס, ומי שנתפס צריך לשלם. ומי שלא
איכפת לו מהחוקים, והוא חונה איפה שמתחשק לו מתי שמתחשק לו —
שישלם!

גם לי עיכבו את רישיון־הנהיגה. פעמיים במשך השנה האחרונה לא היתה
לי שום ברירה, אלא לחנות לדקה במקום אסור. תפסו אותי, רשמו לי דוח.
שילמתי 87 שקלים וקיבלתי את הרישיון. מה לא בסדר כאן, רבותי?

רק קשרים, אני אומרת לכם. בלי קשרים אי־אפשר לחיות כאן בשלווה.
זה חודשיים, בימי רביעי או חמישי, מטלפנים אלי ידידי(כל פעם מישהו
אחר) ובקול דראמתי ומיסתורי הם אומרים לי :״הפיחות יהיה כנראה
במוצאי־שבת ״.ואז, כשיש שתיקה של חוסר־הבנה מהצר של הטלפון שלי,
מוסיפים ידידי :״כדאי לך אולי לעשות משהו.״
המישפט הזה יכול להוציא כל בן־אדם מדעתו. מה אני צריכה לעשות?
לקחת את כל הכסף שלי מהבנק ולקנות בו דולארים שחורים? איך אני
אקנה דולארים שחורים? איפה קונים אותם? ואולי פתאום לא יהיה פיחות
ואני אשאר עם דולארים שחורים ובלי שקלים, ואז, איך אני אקנה במכולת?
ככה כבר חורש ימים, ואני כבר חולה מדאגה. הנה עוד פעם יהיה פיחות
ובטח אני שוב אפסיד.
אחר כך בא מוצאי־שבת ושום פיחות לא היה ואני מאוד מאושרת שלא
עשיתי כלום.
השבוע שוב טילפנו אלי ואמרו לי :״זהו. במוצאי־שבת זאת על בטוח״.
לא יכולתי יותר להתעלם מהעניין ומייד טילפנתי לאחי שהוא מבין גדול
בענייני כספים, כלכלה, דיוידנדים וטרנזקציות.
״אני מודאגת מהפיחות,׳׳ אמרתי לו ומהעבר השני בקעו גניחות של
צחוק היסטרי .״מה אתה צוחק?״ שאלתי אותו ,״אמרו לי שיהיה פיחות של
!״.1791
״כמה כסף יש לך בבנק,״ שאל אותי המומחה .״ 490 שקלים,״ עניתי לו
מייד. מהעבר השני של הקו נשמע תיקתוק המחשב והמומחה אמר לי ככה:
״אם יהיה פיחות של 1796 את תפסידי 83 וחצי שקלים ואם המכה קשה לך,
אני אשלח לך מייד בדואר 83 וחצי שקלים.״
זהו. מאז אני ישנה בשקט. מצפצפת על הפיחות ציפצוף ארוך. רק
קשרים, אני אומרת לכם. רק קשרים.

בילויים שר אגמגת ננועז מנויגז
1לדים גחלים
כשהגיע חופש חנוכה והילדים לא ביקשו
שאקנה כרטיסים לכל הפסטיגלים והפסטיבלים,
נשמתי לרווחה. שמחתי שהנה הילדים שלי גדלו
ויחד עם הפסטיבלים הם יוותרו גם על הלונה־פרקים,
המאירלנדים ושאר מקומות־בילוי של
הגמדים.
אז הם באמת גדלו, אבל חנוכה זה חג ובחג הם
רוצים בילויים. מה זה רוצים? דורשים! הבילויים
של השבוע הזה היו מיסעדות. כל יום בצהריים
אכלנו במיסעדה אחרת וזה נחשב כאילו המיש־פחה
בילתה יחד. אחרי המיסעדה היינו שמים את
שניהם ליד איזה בית־קולנוע ושנינו(אבא, אמא)
היינו הולכים לנו לטייל כמו זוג צעיר. ממש חג.

בילוי נוסח סרט באידיש
מראה מיסערה יהודית

הנה התרשמותנו מכמה מיסעדות בעיר תל־אביב:
מיסעדה איטלקית בפינת הרחובות בן־יהודה
ובוגרשוב —
אוכל סביר ופחות מזה. מחירי חוצפה ויותר
מזה. שרות — במשך כל זמן הארוחה היה לי
הרושם שהמלצר (נדמה לי שהוא גם בעל־המיסעדה)
שונא את ארבעתנו. בפעם הראשונה
מזה 10 שנים לא השארנו טיפ.
מיסעדת הלב הרחב, אי שם בשוק־הכר־

שולחנות פורמייקה מגעילים, כיסאות שעושים
רעש בכל תזוזה, אווירה של תחנת־רכבת
עמוסה, שרות כמו בשוק־הכרמל. אבל האוכל —
מנה טחינה (הכי טובה בעיר לדעתי) בתוספת
עגבניות מרוסקות — 2שקלים, שני שיפודים

לפני כמה חודשים עשיתי סדר בארונות —
פעם בשנה אני עושה אם צריך או לא צריך —
ומצאתי אוברול ג׳ינס קנטנטן שהיה שייך לאחד
מבני כשהיה קטן מאוד. לא זוכרת לאיזה מהם וזה
לא חשוב.
הסתכלתי על האוברול הקטנטן ולא ידעתי מה
לעשות איתו. לזרוק? אי אפשר — נוסטלגיה.
לשמור בארון — טימטום. לתת למישהו — אין
לי למי וחוץ מזה האוברול ישן ומשופשף. אז
פשוט לקחתי אותו לרוני שהוא עושה המיסגרות
הכי טוב ברחוב בוגרשוב, ואמרתי לו :״שים את
האוברול על בריסטול ורוד, מעליו תשים זכוכית
ומסביב מיסגרת לבנה.״
רוני, שעד לאותו היום חשב שהוא מכיר את כל
השיגעונות שלי, אמר לי שהפעם הגזמתי.
איך אפשר לשים אוברול עם כפתורים בין
קרטון לזכוכית? מי זה בכלל תולה אוברולים על

נהדרים — 7שקלים, כוס תה עם נענע — שקל:
והתוספות — חמוצים נהדרים, צ׳יפם ובירה
שחורה. אכלנו ארבעתנו. נהנינו מכל ביס
ושילמנו 40 שקלים.
מילאנו ריבם — מיסעדה המזכירה את
מיסעדת דה־קלוס באמסטרדם (בעלי מילאנו
ריבס נסעו לדה־קלוס ולמדו מהם את העבודה).
מוכרים שם בעיקר ספר־ריבס בשלושה טעמים,
כשהתוספות הן תפוחי־אדמה ובר־סלטים חופשי.
נכנסנו למיסעדה, העפנו מבט על אלה שכבר
אוכלים. ראינו את גודל המנות והתחכמנו. הזמנו
מנה אחת של ספר־ריבס לשני אנשים. המנה היא
450 גרם בשר על עצמות. כל אחד קיבל תפוח
אדמה וסלט חופשי, עם המון לחם וחמאה כמובן.
למרות שכל אחד אכל חצי מנה קמנו משם בקושי

מנה אחת של ספר־ריבס ותוספות עולה 28
שקלים. לאיש אחד זה לא זול, אבל לשניים זה
יופי.
אגב, אם גם אתם תתחכמו כמונו ותזמינו מנה
אחת של בשר אני לא בטוחה שיתנו לכם שתי
מנות של תוספות. אנחנו פשוט נחמדים וכולם
נחמדים אלינו. אז מקסימום תוסיפו עוד כמה
שקלים. שווה.
פורום — דיזנגוף ליד פינת גורדון.
מיסערה המתמחה בפשטידות וזה בדיוק מה
שכדאי לאכול שם. אגב, גם כאן פשטידה אחת
מספיקה לשני אנשים בעלי תאבון רגיל. הזמנו
פשטידת ברוקולי אחת ופשטידת שרימפס אחת
וסלט ירקות אחד לארבעה אנשים. וכמובן איזה י
קולה לקטנים ויין לגדולים.
היה טוב והיה אחר. הילדים למדו מה זה פאי
אנגלי.
בתור מנה אחרונה יש להם פאי חלבה — 340
אלף קלוריות. בזהירות.

הקירות? למה את לא קונה תמונה כמו כל
האנשים הנורמאלים? היו לו עוד אי־אלו שאלות,
אבל אני לא שמעתי אותן כי צעקתי עליו. רוני
הוא בחור עדין ונחמד ולכן הצעקות שלי השפיעו
עליו. הוא אמר שאני אעוף לו מהעיניים ואחזור
בשעה .4
חזרתי בשעה 4ורוני שאל אם יש לי עוד כמה
אוברולים כאלה. חזרתי הביתה, תליתי את
התמונה החדשה ומאז כולם נעמדים לידה
ומתפעלים.
אחריות רבריאות הציבור רופא־השיניים אמר לי שאני ארם בלתי־אחראי,
אם לא אכתוב על מיברשת־השיניים החדשנית
ביותר בעולם, החוסכת בעיות חניכיים, דלקות,
עששת, אבנים וכאבים, וכמובן כסף. קוראים לזה
אינטרפלק, והמציא את זה נשיא איגוד רופאי-
השיניים של ארצות״הברית. המיברשת עשויה מסו
קבוצות סיבים המסתובבים 4,200 פעמים
בדקה, כל קבוצה בכיוון אחר, ומשנים כיוון 46

דיברשת־השיניים
חיססן בכאבים זבכסף

פעמים בשניה. תוך כדי הסיבובים חודרים הסיבים
אל תוך כיסי החניכיים — המירווחים שבין השיניים
לחניכיים — המקום המדוייק שבו מתחילות
כל הצו־ות.
המיברשת היא מישפחתית, יש לה כמה ראשים
ומחירה בשוק הישראלי כ־ 350 שקלים. רופא-
השיניים אמר לי שלדעת כל הקולגות שלו זה
המכשיר היעיל ביותר לטיפול מונע הנמצא היום
בשוק העולמי.
הנה כתבתי את זה, וגם השתכנעתי בעצמי.
עכשיו אני כבר אחראית?
זה קרה לפני ארבעה חודשים. לא עלה בדעתי
לספר לכם את זה, כי אין לי חשק עכשיו לראות
בכל בית שני מיכגסי־ג׳ינס על הקיר. אבל אם לא
אכתוב את זה ולא אראה צילום של ״פריט
האמנות״ פרי יצירתי — איך אוכל להשוויץ?

10 0

0111111

השבוע, כשהגעתי למסיבה, פגשתי בשחקן־
הכדורסל־לשעבר ואיש־הביטוח בהווה טל בדודי,
כשהוא מחובק עם חתיכה חרשה. רק לפני
חורש הוא נפרה מחגית פורת, העוברת
בבורסת־היהלומים ברמת־גן, וכבר הוא צמור לחתיכה
חרשה.
אז, כמובן, התעניינתי מאור איך קוראים לה,
ומה היא עושה.
ברודי, כהרגלו, אינו משתף פעולה, אך השפ)
יונים שלי גילו לי שקוראים לה דליה, וגם היא
עובדת בבורסת־היהלומים ברמת־גן, וכשרציתי
לשאול אותה פרטים נוספים היא קיבלה הוראה
שלא לדבר עם התיקשורת.
זה באמת שלא איכפת לי. אבל, מר ברודי, יש
בגוש־דן עוד כמה בנייני־מישרדים, מלבד בור־סת־היהלומים,
וגם שם יש חתיכות. אז מה דעתך
לנסות?

גגג 3
מ רוגז ת
יהודה ברקן הוא שחקן מאוד עסוק. הוא לא
רק משחק בסרטים, הוא גם מפיק אותם. בכלל,
בחור כישרוני.
מאז שנפרד מחברתו, נילי פלד, יש לו חברה
קבועה, בוטיקאית מרמת־השרון. אבל אני אגלה ,
לכם עוד סוד קטן.
אתם זוכרים את הסרט שהוא הפיק בשנה
שעברה ושהיה להיט גדול, סרט בשם אבא גננב?
אז תדעו לכם שלסרט הזה היו יותר מסתם
השלכות לגבי חייו של השחקן. באחרונה גיליתי
שהיתה לו הרפתקת־אהבים עם ידידה מאוד
ותיקה שלו, העוסקת באופנה, וכתוצאה ממערכת־היחסים
ביניהם היא נכנסה להריון, והיא עוד לא

טל בדודי עם דליה
נשאר בבנ״ן מרסת־היוזלן מים

השדרן שד לא החליט ש! ז1ג!ת
מקורות ירושלמיים מהימנים־למדי ריווחו לי
י שיש חדש בחייו הפרטיים של שדרן־הרדיו
הפופולרי, יוסי סייאס, המרבה לקרוא בתוכי
ניותיו, בין שירי־האהבה שהוא משמיע, כל מיני
מיכתבים מלאי־רגש. תמיד יש שם המון אכזבות,
לבבות שבורים וכל מיני צרות אחרות.
סייאס, כך נראה, מאוד מתעניין בנושא שנקרא
אהבה. הבחור הרווק, בן ה־ ,28 אף כתב מחזה,
שהועלה על בימה בפסטיבל עכו, ושהועבר אחר:ר
לבימות לאחרות. מחזה על אהבה, כמובן, אבל

לו מזל טוב, והוא אמר :״עדיין לא החלטתי, אבל
יש משהו באופק״.
המשכתי לנהנה :״מגיע או לא מגיע?״
סייאס :״אני עוד לא יורע.״
אמרתי לו שאני יודעת שהיא בת ,23 ושאלתי
אם זה נכון. הוא אמר שכן.
״מה שמה?״
״אני לא יכול לומר, היא לא תאהב את זה״.
״מה היא עושה בחיים?״
״חיה, אוהבת״.

בתסריט אחד

החתונות של היום זה לא החתונות של פעם.
היום כבר לא מגישים רבע־עוף עם בורקס וקצת
אפונה. גם לא מביאים סיפנלוקס. וגם הזוג
הצעיר כבר לא נוסע לירח־דבש לטבריה או
לאילת.
כיום עושים חתונה במלון־פאר עם ארוחת־ערב
צרפתית. ואם בני־הזוג עשירים מאוד, הם
בכלל לא עושים ירח־דבש, כי זה לא א .1הם
חוזרים לעבודה יומיים אחרי החתונה. אז זוג כזה
אני מכירה באופן אישי. הכלה היא ענת שר*
מייסטר, בתם של יורם ורינה שרמיי־סטר.
האב הוא מהנרס־הטיס הראשי של אל־על,

יהודה ברקן
קשר סיד׳ שנמשך הרבה זמן
החליטה אם לעבור הפלה או ללדת את הילד הזה,
שיהיה לו אבא גנוב על אמת.
האופנאית הזאת, בעלת השיער הבלונדי הזוהר,
היא בחורה מאוד נחמדה ודיסקרטית. היא
נמצאת עכשיו על פרשת־דרכים, מכיוון שהשניים
מנהלים קשר סודי כבר זמן רב. אני לא
יורעת אם זה במקביל לקשרים שכבר יש לו, או
שזה בין לבין. בכל אופן, אני מאחלת לו ולה
הצלחה והרבה מזל טוב, וכמו שאומרים היום,
בעזרת השם ייבנה עוד בית בישראל.
אני גם מחכה בסבלנות ללידת התינוק הסנסציוני
של הבדרן דודו טופז וידידתו, המאפרת
הירושלמית בת ה־ ,38 שכבר סיפרתי
לכם על קיומה לפני חודשיים.

ענת שרמייסטר וג׳ק קראום
החתן והכלה נלצידם —
והאם מזכירה רפואית. החתן, ג׳ק קראום, הוא
בן למישפחת מיליונרים משווייץ, העוסקים בתכשיטים,
אך הוא עצמו, למרות גילו הצעיר (,)26
עוסק במימון ובייעוץ כלכלי.
אחד מקרובי־הכלה הוא המיליונר קדיש
שרמייסטר, בעל חברת־השמירה.
מובן שהחתונה הזאת התקיימה במלום דניאל
בשתי קומות, קומה אחת לקבלת־קהל וקומה
שניה לאוכל ולריקודים. והיו שם הרבה יפים
ויפות, וכל מיני שמות, אבל רק שני זוגות שבו

מבינה שוורצנבאום עם ערן
— החברה הקנדמח של החחן
את ליבי — החתן והכלה, ולצידם חתיכה בשם
מבינה שוורצבאום, שהיתה חברתו הקודמת
של החתן, שרקדה עם חברה הנוכחי, ערן. שני
הזוגות האלה, שבלטו בגובהם ובלבושם, נראו
כאילו הם שייכים לתסריט אחר.

כוכבת הפורנו לא ידעה
זה קדה בירושלים, לפני חודשיים. עורך־דיו ואשתו

יוסי סייאם
.אל לא יכול לנמר. היא לא תאהב את זה!״
לא סתם אהבה שיגרתית ורגילה, בינו לבינה,
אלא אהבה בינו לבינו.
עכשיו, כך אני שומעת, יש לו חברה, והוא
מתכנן להתחתן איתה בקיץ הקרוב. צילצלתי
לאחל לו מזל טוב, ולשמוע אם זה נכון, ואם כן,
אז עוד כמה פרטים שישלימו את הסיפור. מצאתי
בקצה השני של הטלפון עלם רגיש, קצת מבוייש,
נבוך מאוד מהשאלות שלי.
הנה תקציר השיחה איתו, ואתם תחליטו לפיו
אם בסוף תהיה שם חתונה. שאלתי אותו אם מגיע

״איר נפגשתם?״
סייאס, בהתרגשות :״אלוהים״:
חשבתי שהוא הולך להתעלף, הבחור העדין
הזה. לחצתי עליו :״מה היא עושה, בכל זאת?״
סייאס :״לומדת אמנות״
״בבצלאל?״
הוא :״לא!״
בהמשך הוא התלונן :״את יכולה לערער לי את
כל הנישואין!״
הבטחתי שאין לי כוונות זדוניות כאלה, להיפר,
והוא אמר :״נזמין אותך לחתונה, כשתהיה״.

הזמינו לביתם במה ידידים,

למסיבה קטנה בליל״שבת.
אבלו, שתו, דיברו, ריכלו -עד כאן הבל כרגיל. לקראת סוף הערב הזמין בעל־הבית את
החבר׳ה לראות ״סרט כחול״ ,כפי שהוא קרא לזה.
היתה הסכמה כללית, עורך־הדיו שם קלטת בווידיאו, והסרט התחיל לרוץ. וכאן באה
ההפתעה הגדולה: זה לא היה בדיוק סרט פורנו, אבל היו שם סצינות נועזות למדי,
בהשתתפות גבר ואשה.
לא עברו כמה דקות, והצופים זיהו את האשה שבסרט: זו היתה אשתו של עורך-הדין.
כולם נכנסו להלם, והאשה״הכוכבת, שכיכבה בסרט ללא ידיעתה, עוד יותר מכולם. אבל
היא החזיקה את עצמה היטב, לא ברחה מן החדר בבושה, אלא צפתה עם כולם, ופה ושם
אפילו צחקה.
התברר שהבעל חשד בה, שכר בלשים, והם הצליחו לצלם אותה עם המאהב שלה. הבעל
קיבל לידיו את הסרט, והחליט להביך אותה לעיני כולם.
יש לשער שאחרי שכולם הלכו הביתה, היו צעקות בבית הזה. אבל נראה שהשניים הגיעו
לאיזו פשרה, כיוון שעד היום אף אחד מהם לא הגיש בקשה לגט.

השפנהמולהחלה ! היסטריה
בשיעורי־ההנדסה מלמדים אותנו על משולשים
ומרובעים, וכל מיני צורות שונות. אבל
החיים זה לא שיעור בגיאומטריה, והצירוף הכי
טוב זה זוג. אבל יש גם יוצאים־מהכלל.
המנהדס נחום גת, שהיה בעלה של הזמרת
אילנית, נשוי כבר כמה שנים עם בחורה יפה
בשם דורית, ויש להם גם בת יפה וחכמה בשם

שנצר חמדה את בעל חברתה הטובה, ושהקשר בין
נחום לזיווה אינו סתם קשר ידידותי של שכנים,
אלא קשר רומאנטי, וכולם בחשו, ומדי שעה
בשעה השתנו ההערכות, ובכל כמה רקות היו
התייעצויות טלפוניות בין כל החברים.
ראה נחום גת שמכל העניין הזה עושים מעשה־

ליאה.

נחום גת, שהיה בעל חברת־מעליות, והעוסק
כיום בבנייה של מימים תעשייתיים, אוהב מאוד
את חקר נפש האדם, ויש לו ידע על כך, שבא לו
מלימודים עצמיים, והוא גם נוהג לתת הרצאות

נחום גת
— ובאיזה בסא —

זיווה נצר
באיזה בית —

על הנושא. אשתו, דורית, עובדת כמנהלת חנות
גדולה בקניון שברמת־גן. לזוג יש שכנה, חתיכה,
הגרה ממש מול חדר־השינה שלו, ולחתיכה הזאת
קוראים זיווה נצר. היא דוגמנית־הבית של
זוסקס, גרושה ואם לילד.
והנה, לפני שבועיים, עבר חתול שחור בין בני־הזוג
גת, על רקע של התפתחות רוחנית, ונחום גת
ארז את המיזוודד, שהיתר, לו בבית, ועבר לגור
אצל — לא אצל החתיכה ממול, אלא בביתו של
חברו הטוב, רוני סובוטקה, איש־עסקים החי
עם הדוגמנית נילי פלד, מי שהיתה חברתו של
השחקן־מפיק יהודה ברקן. שם הוא שהה כמה
ימים, ולאחר־מכן עבר לביתה של הדוגמנית זיווה
נצר. כמובן שכל הלשונות הרעות התחילו להגיד

אין כד1ם

יש בארץ כמה בחורות, שלכל צעד שהן עושות
יש בערך 10 פירושים והערכות לפחות.
אחת מאלה היא האלמנה הסריה מירי וייס־ברג־רסקין,
אלמנתו של הארכיטקט יורם
רסקיי, שנפטר השנה מ דום־לב.
מה כבר לא אמרו עליה ועל מה שהשאיר בעלה?
פתאום כולם נהיו ידענים בענייני ירושות
ומישפחה, וכל אחד היודע לבטא את השם וייס״
ברג־רסקין כבר הפך מומחה גדול לאלמנות.

דורית גת
— ״שב גיבור המישחק?

נבלה, שוב ארז את מיזוודתו וחזר להתגורר זמנית
בבית ידידו רוני סובוטקה.
כעת כולם רגועים, כי הם יודעים שנחום גת
וזיווה נצר הם רק ידידים, ואי־אפשר לצאת
בהאשמות בלי הוכחות, ומה שנותר הוא לראות
על איזה כיסא ובאיזה בית יישב הגיבור הראשי
במישחק הכסאות המוסיקליים.
שמועה רדפה שמועה, ומירי התעטפה בשתיקה.
לפני
שבועיים כבר ידעה כל העיר שיש לה
רומאן עם איש־הביטוח הנשוי שלמה אליהו,
בעל חברת־הביטוח אליהו, האיש שבנה את

״אין כלום בינינו!״

מירי וייסברג־רסקין
התעטפה בשתיקה

פרוייקט גן העיר ביחד עם הקבלן שכטר. כולם
ידעו על הרומאן הדימיוני הזה, חוץ ממנה וממנו,
כמובן. וכיד הדימיון הטובה הפליגו כולם בתיאורים
שונים.
אני, היודעת שיש גבול גם לדימיון, דרינג־דרנגתי
לאיש־הביטוח אליהו.
״מר אליהו, שלום. מדברת רחל המרחלת״.

נ0ל11־הפאר
איך אפשר להעביר את השבוע מבלי לספר
משהו על אשת־החברה הנוצצת מיכל בקר?
אתם הרי יודעים כבר מזמן שהחברה התל־אביבית
התחלקה לשני מחנות — אלה שאוהבים
אותה ואלה שבלשון־המעטה לא־כל־כך אוהבים
אותה.
אז אלה־שאוהבים־אותה יודעים לספר על כל
התרומות שהיא תורמת לאגודת יד ביד, ואלה־שלא־אוהבים־אותה
מספרים על כל הכספים
שהיא מבזבזת על בגדים, ועל זה שהיא כל־כך
מרוכזת בעצמה.
לפני שלושה ערבים אכלתי אצל חברים
בסביון, והם סיפרו לי שמיכל בקר טסה לפאריס
עם שני ילדיה, ועם עוד ילדה שבאה כבייבי־סיטר,
ושהיא, מיכל בקר, נעלה אותם בחדר־המלון
שבו התגוררה, ויצאה לבלות עם חברות,
והילדה הגדולה, שבאה כשמרטפית, נכנסה
להיסטריה והתקשרה עם הוריה בארץ, והם פנו
לחברים המתגוררים בפאריס וביקשו מהם שיצילו
את הילדה האומללה. ועוד סיפרו שכאשר שוחררה
הילדה היא הוטסה ישירות ארצה לבית
הוריה, ושמאז היא סובלת מטראומה.
כל־כך זועזעתי מהסיפור האיום הזה, שדרינג־דרנגתי
למיכל בקר.
״מיכל, בוקר טוב. זאת המרחלת. תגידי, מה
קרה לך עם הילדה של החברים שלך, שחזרה
ארצה בהיסטריה?״
״תשמעי ׳,זה לא היה בדיוק ככה. גרנו כולנו
במלון פלאזה אתנה בפאריס, והילדה הזאת באה
כדי לשמור על הילדים שלי. אני שילמתי את
מחיר־הסיסה שלה, וגם את השהות. הכל על
חשבוני״.
״אז אם הסיפור הזה כל״כך ורוד, למה הוא בכל
זאת שחור?״
״הילדה הזאת היא בעייתית. הייתי בפעם
שעברה עם הבת־דודה של הילדה הזאת, ולא היו
שום בעיות.״
״ולמה נעלת את הילדה הזאת בחדרה?״

מיכל בהר
,הבת־דודה היחה בסדר...״

״קודם כל, לא נעלתי. ממתי אפשר לנעול
מבחוץ את החדרים בבתי־המלון המפוארים?
ואפילו אילו נעלתי אותה, היא הרי היתה ביחד
עם הילדים שלי, ולא עולה על הדעת שאני אנסה
לפגוע בילדים שלי״.
״אז למה לקחת לה את הכסף שלה?״
״אני עוד תובעת את שאר הסכום מהוריה, על
עוגמת־הנפש שנגרמה לי מהעניין״.
טוב, בשלב זה כבר לא היה גם לי כוח לילדה
הזאת, למרות שאני לא מכירה אותה, ואני פשוט
מציעה לאשת־החברה העשירה שתרכוש לה כמה
פיליפיניות. הן מאוד צייתניות, ואפשר לנעול
אותן לשנים רבות, כפי שעושים פה עשירים רבים
בארץ, והן בכלל לא מתלוננות.
ראיתי גם זוגות ישראליים המטיילים בעולם
עם ילדיהם, והעוזרת הפיליפינית שומרת על
הילדים בבתי־המלון ובנמלי־התעופה. אז בשביל
מה כל הצרות?

היכרות בתערוכה

תמיד חשבתי שכדי להכיר את הגבר המתאים,
כדאי לבחורה להסתובב במקומות שבהם נמצאים
גברים מתאימים, ולא רק סתם להסתובב. כי לא
כל אחת יכולה לגשת למי שנראה לה כאביר-
חלומות, ולהתחיל לדבר איתו. כדאי שתהיה גם
סיבה מיקצועית טובה לפנייה אליו.
ת מי הלחמי, זמרת, לא כל״כך מוכרת עד
לרגע זה, אבל בעלת הרבה תיקוות לעתיד, לא
חשבה על העבודה שהוצעה לה, כאשת־מכירות
של ביטאון כלכלי, כעל דרך לפגוש את הגבר
שלה, אבל זה מה שקרה.
הלחמי, שמאסה באחרונה בהופעות במועדונים
ובפאבים, עושה כמה שקלים בהקלטות ג׳ינגלים,
והחליטה לתגבר את ההכנסה בעבודות בשעות־היום.
לא היתה לה בעיה, כי פרט ליופי אקזוטי,
לבחורה הזאת יש גם ראש טוב.
מכיוון שהיא חובבת בישול — יש לה בבית
50 ספרי־בישול — היא התקבלה כעוזרת לשף
במיסעדה צרפתית יוקרתית. נותר לה מעט זמן
פנוי, והיא קיבלה גם את הג׳וב בעיתון הכלכלי,
והתחילה להסתובב בקונגרסים של רופאים,
מהנדסים, חברות גדולות. הולך לה יופי בעבודה
הזאת. רומי, שהיא גם שחקנית, טוענת שכישרון־
מישחק בכלל לא מפריע כאשר מדובר במכירות.
לא־מזמן היא הגיעה לתערוכה של ציוד
מישרדי בגגי־התערוכה. אידי פורת, בתחילת
ה־ ,30 מנכ״ל חברה העוסקת בסחר ובשיווק,
התלהב מכישרון המכירה שלה, ואמר למזכירתו:
אני מוכרח לדבר איתה, לא רק על עבודה.
היא הציעה לו שטח־פירסום, הוא קנה, ואחר־

״רחל המרחלת מהעולם הזה״.
״מה קרה?״
״קרה שמסתובבות בעיר שמועות שיש לך רומאן
עם מירי, האלמנה של הארכיטקט יורם רס־קין•״
״תראי,
אני אדם מכובד, ואני לא אוהב שהשם
שלי מופיע במדורי־רכילות. הייתי בקשר איתה
בגלל העבודה שבעלה עשה בשבילנו בפרוייקט גן
העיר. כבר לא ראיתי אותה יותר מחודשיים. אין
כלום בינינו!״
״נרגעתי. אני מקווה שגם אתם!״

כך הם עברו לדבר על עניינים פרטיים. ומאז הם
ביחד.

רומי הלחמי
לדבר לא רק על עבודה

לעימנואל נו ת יש סתיו בלב, הוא קיבל על עצמו משימה אוירה:
^ ש בכותרת הזו עוקץ שיומרנות
רבה בצירו. רק יודעי סינית על בוריה
יכולים להבין זאת. הכותרת פשוטה,
והיא אומרת: מילון סיני־עברי. מישחק־מילים
מתוחכם רומז למילון הסיני־סיני
הקלאסי, הגדול מכולם, שיצא
לאור בראשונה בסין, ב־.1716
עמנואל פרת 67 גימלאי, לפני־כן
היה עיתונאי פרי־לאנסר כמעט בכל
העיתונים, ולפני כן כתב בכיר של השלם
הזה בשנות ה־ ,50 הוא מחברו של
המילון הסיני־עברי הראשון בעולם.
למרות הרמז שבכותרת הוא אינו שואף
אל המילון ההוא. בקאנג״סי־דזה־דיין,
הוא המילון העתיק, יש 42,000 סימניות.
במילון של פרת יהיו רק 7500
סימניות.
בשפה הסינית היום־יומית יש כ־10
אלפים סימניות. חלקן בנות שלושה
קווים, באחרות, מורכבות יותר, יש 17
קווים. סימניה כמוה כמילה. פירושה

נ״ מי ליון סיני ־ עברי )
יום. כך גם סימניה שמשמעותה לשים
אזיקי־עץ על ידיו של אסיר. סימניות
המתארות שיטות־עינויים שונות וסוגי

צמחים נדירים, האופייניים רק לסין,
אף הן לא יכנסו אל המילון של פרת.
גם כך, חיבורו של מילון כזה דורש
התמסרות כמעט מוחלטת. זו עבודת־פרך,
עבדות ממש.
הטבח דיבר אידיש

^ סני שלוש שנים החל עמנואל
) פרת בחיבור המילון. מאז הוא יושב
יום־יום, במשך 12 שעות ויותר, נובר
במילוניו, מחפש סימניות, משווה
פירושים וקווים. ביום טוב, כשמוחו

במילון, ולוא רק בגלל ייחודו.
״אולם גם אם יתברר שכל העבודה
הזו נעשתה לשווא, לא אצטער. רציתי
לעשות את זה. המחשבה שמילון כזה
לא ייעשה בכלל הדאיגה אותי יותר
מהחשש שמא הוא לא יימכר.
״זה החוב שלי לעם הסיני. כך אני
משיב להם על הכנסת״האורחים שהעניקו
לי. בשבילי המילון הזה הוא צורך
כמעט בלתי־ניתן לכיבוש.׳׳
עמנואל פרת נולד בוולדיווסטוק בו
. 192 שנה אחר־כך הגיעו המהפכנים
הרוסיים לעיר. הוריו של פרת, שהיו
בעלי מיכרות־פחם, אוניות, בתי־חרד

גרנו בטיינטסין והיינו חלק מקהילה
גדולה של יהודים. למעשה העתקנו את
וולדיווסטוק לטיינטסין. המשכנו לחיות
שם כאילו אנחנו ברוסיה. אבי, כמו
רוב חברי הקהילה, היה סוחר. הוא דיבר
סינית קלושה. בביתנו אכלו מאכלים
יהודיים. הטבח הסיני למד מאמי אידיש
ודיבר איתה בשפה זו. בבית־הספר היהודי
למדתי סינית בסיסית. תלמידי
בית־הספר האנגלי לא למדו כלל סינית.
״נישואי
תערובת היו מעשה שלא
ייעשה. לי ידוע רק על זוג אחד כזה.
האשה היתה סינית והגבר — יהודי.
בני מישפחותיהם לא אהבו את הזוג
הזה. סופם שנישאו ועלו לארץ. לפני
כמה שנים נפטרו.
״גם עם היהודים־הסינים לא נוצרו
קשרים כלשהם. וזה, יותר מהכל, מוכיח
עד כמה היינו מנותקים מכל שמץ של
סיניות. אנחנו התעניינו רק בציונות
ובעושר כלכלי. חיינו כמו כל קולוניא־ליסט
מצוי שנקלע לארץ זרה״.

שטיח
של זהג
^ רת עצמו חי בטוב. הוא למד
בבית־הספר היהודי, כשסיים את
לימודיו ערך עיתון ציוני באנגלית וברוסית.
שפתם הכמעט־רישמית של
יהודי קהילת טיינטסין היתה רוסית.

א ׳ 6ו׳ז־בעל

להחזיר
חוב ישן

אחיד בכל רחבי סין. הסימניות אינן
פונטיות. כדי לדעת איך להגותן צרי־כים
למילון או לעזרת דובר סינית.
בסין יש עשרות ניבי דיבור.
בכל מחוז מדברים, למעשה, בשפה
אחרת. תושב פקין לא יבין את דוברי
הניב של קנטון, ולהיפך. השפה הריש־מית
היא שפת פקין.
החיפוש אחרי סימניה במילון קשה
ומורכב כמעט כמו הסימניה עצמה. יש
בסינית 214 שורשים. כדי למצוא
במילון את פירושה של הסימניה צריך
לדעת מהו השורש שלה. סימניות רבות
מורכבות משניים ואף משלושה שורשים.
המילונים
מסודרים על־פי צלילן
הפונטי־פקיני או על־פי שורשיהן. פרת
בחר׳ בסדר הפונטי.
כך הוא עובד: מתוך שיבעה מילונים
סיניים־לועזיים בוחר פרת סימניות שימושיות.
בתחילה חשב כי יסתפק במילון
דק, של 3000 סימניות. במהרה
הבין כי זה יהיה מילון שיטחי. לכן הגדיל
את מיספרן.
דילול הסימניות נעשה בדרר הגיונית.
סימניה עתיקה שפירושה סוס בעל
רגל אחורית לבנה, אינה שימושית ה

שמיים

צלול
והסימניות שבהן הוא נתקל דלות
קווים ופירושים, הוא מצליח להוסיף
לכרטיסיותיו 50 סימניות חדשות. ביום
קשה, שתנובתו מעטה, הוא צובר רק 20
סימניות.
לפעמים אני מרגיש כמו בתוך נהרהיאנג־דזה,״ הוא אומר .״אינני רואה
את החוף שהשארתי מאחור, אף לא את
הגדה שאליה אני שוחה, ובכל זאת אינני
מתייאש. אני אסיים את העבודה הזו,
ויהי מה!״
פרת יודע כי ייתכן שעבודתו, תהיה,
לבסוף, מיותרת, חסרת־תועלת. שהרי
ממילא מילון כזה מיועד למעטים; כמה
עשרות סטודנטים לסינית, ואלה, לרוב,
משתמשים במילונים האנגליים.
״חשבתי על זה. מלכתחילה היה
ברור לי כי אתקשה במציאת מוציא־לאור,״
הוא אומר .״לאוניברסיטה העברית
אין די תקציבים. כמה אוניברסי־טות
אמריקאיות גילו עניין התחלתי

איש גדול

עוגב*
שת ומסילת־ברזל, נמלטו, כמו רבים
אחרים, לסין.
״שם גדלתי עד שהגעתי לגיל .27
* מילולית; סתירלב. המושר מורכב
מהמימרות. לשרוף שימליס״
איש המיבטא הרוסי, הכבד כל־כך, דבק בפרת
בנאמנות כה רבה, עד שגם היום 40 ,
שנים אחרי שעלה לארץ, עדיין נלווה
לשפתו.
לפרנסתו עבד פרת בחברה מיסוד
רית, כפקיד יצוא־ויבוא. ב־ 1948 הגיע
לארץ בחברת שיבעה מחבריו. אצ״ל,
שהיה אירגון פעיל ומבוקש מאוד ב־טיינטסין,
אירגן את החבורה. סמור
לבואם נשלחו לקרבות הנגב.
מאז פרת בארץ, מנצל לפרנסתו את
רוסיותו יותר מאשר את נעוריו הסיניים.
לפני שלוש שנים, כשפרש לגימ־לאות,
חזר אליו עברו הסיני.
״יש לארץ הזו כעין מגנט. מי שחי
שם לא יכול לשכוח אותה. זה משהו
שנשאר בך ולא מרפה. בשבילי סין היא
בעלת משמעות כפולה, גם מפני שהורי
קבורים שם, בטיינטסין.
״הזיכרון החזק ביותר שלי מסין הוא
ביקור שערכתי במינזר בודהיסטי בפקין.
נכנסתי למינזר בתחילת שעת המדיטציה.
הנזירים, לבושים בצהוב, ישבו
בחצי עיגול, ולצידם מה שנראה כפסל
של בודהה. אינני יודע כמה זמן עמדתי
כך, מביט בהם. ופתאום הפסל זז. הייתי
המום, שכן באותו רגע התברר לי כי לא
היה זה פסל, אלא הכוהן של המינזר.
הוא נראה כמו חפץ, כמו חומר, ולפי
דבריהם בזמן שעשה מדיטציה הנשמה
שלו לא היתה איתו. זה היה מזעזע.
״אהבתי לטייל בפקין, בעיר האסורה,
אהבתי את הסתיו הסיני, שהופר
את הארץ כולה לשטיח ענק של זהב.
״במבט לאחור אני מצטער שלא
התערינו בהם, לא ספגנו ממש את
התרבות הזו. רק עכשיו אני מבין עד
כמה התרבות הסינית גדולה. לכן גם
קיימת תופעה שנראית משונה, אולם
אפשר להבינה: מי ששולט בסינית הופך
לסנוב. כאילו הוא חושב לעצמו:
אני יודע משהו מיוחד, משהו שאתם לא
יודעים.
״מלבד השפה, שהיא עשירה כל־כך,
יש בתרבות הזו קסם מיוחד, שונה מאוד
מהישראליות. יחסי כבוד בין בני־אדם

שרה לי בי כיי;
(המשך בעס!ד )38

—״אין מה לפחד!״ —
(המשך ם ענווד )9
וישנה כל־כך הרבה עבודה. טרם ישבנו
וריברנו לפרטי־פרטים.

• עם כל הצניעות, דיעותיד
לא ישפיעו במימשל החדש?
בוודאי, אם הנשיא הנבחר יבקש
עצה ממני או הערכת־מצב ...אני מושל
שעסק בחינוך ובבריאות, ואם בוש יצטרך
עזרה או חוות־רעת הקשורים בניסיוני
בתחומים אלה, אעזור לו.
פרט לראיון עימך, ניסיתי גם להרגיע
את הרוחות ונעניתי מייד להזמנה
לפגישה עם מנהיגים יהודיים (לפני
חודש) .סיפרתי להם שבוש, אני ואחרים
התחלנו לדון על שורת נושאים ולגבש
עמדות, אבל לא הספקנו לעבור על כל
הנושאים ולשוחח עם כל הנוגעים
בדבר.

• ואם בכל זאת יחליט בוש
להיוועץ בך, תמצת לי במייט-
פט אחד את היטקפתך בקשר
לביכסוץ־ במיזרח־התיכון.
אני חושב שהמפתח לפיתרון במיז־רח־התיכון
— כל פיתרון! — הוא
ביטחונה של מדינת־ישראל.

• המיזרח־התיכון יהיה במקום
גבוה בבדרי־העדיפויות
של המימשל החדש?
בוש הוא שיחליט מה שיהיה חשוב.
אבל כן, אני חושב שבוש ידגיש בכלל
את מדיניות־החוץ, והמיזרח־התיכון
הוא כמובן שטח חשוב במיסגרת מדיניות
זאת. אני מניח שהמימשל החדש
יעסוק בכך רבות.

• מנהיגים יהודיים מפבירים
את חששותיהם ממך בכך ש־סירבת
לחתום על עצומה של
מושלי־מדינות, שגינתה את
השוואת הציונות לגזענות.

האם אכן
נפלה השרה
הנחמדה מחסיה
קורבן לניסיון
של אונס -
או שהיא
זונה, סחטנית,
חולה ונוקומנית?
ך* יבקה (שם בדוי, השם האמיתי
1נאסר לפירסוס) נראית כנערה
עדינה ונחמדה. היא עולה מרוסיה,
בלונדית, סכסית ומושכת. על כן האמינה
לה המישטרה כאשר פנתה והתלוננה
על ניסיון לאונס, שנעשה בה
כאשר נסעה במכוניתו של פיפו חסון
מנתניה ( העול ם הזה .)20.7.88
ריבקה סיפרה למישטרה כי בחודש
יוני פגשה, בכניסה לשיכון סלע, את
פיפו חסון, שאותו היא מכירה מקודם.

זוהי תמונה מבויימח. כך תיארה ״ריבקה״ את אשר קרה בחולות. האמנם?

חשוב לי שתסבירי כאן היטב את
עמדתי. פשוט חשבתי אז שאין זה נכון
שמושלים יחתמו על עצומות, הקשורות
בנושאים של האומות המאוחדות.
מה זה ענייננו? אינני מאמין שציונות
וגזענות הן הייגו־הך. מה שאני אומר
כיום הוא שהיה צריך למחות נגד זאת
אחרת, או לנסח את המימסך באורח
שונה.

• מה שאתה אומר כיום הוא
שלא הובנת כראוי? שכל האירוע
מתפרש כיום כאי-הבנה?
כן, אני חושב שאילו הייתי מסביר
עצמי טוב יותר אז — לא היתה נולדת
בכלל אי־ההבנה הזאת, וחבל. חתמתי
על עצומות פרו־ישראליות אחרות: על
עצומות של בני־בריח, על עצומות לכבוד
40 שנות־עצמאות למדינת־ישר־אל.
כאן זאת היתה פשוט התערבות
בענייני האו״ם. סתם נתפסו לזה.

• אתה נרגש לקראת הזינוק
שלך בקאריירה?
אני חייב להודות שאני קצת נרגש.
בכל אופן, זוהי מעין תקופה חדשה.
הכל נראה חדש, לא ידוע. בוודאי שזה
מעורר בי מתח, התרגשות.
• אתה פוחד?
לא ממש. אני יכול להשוות עצמי
לאתלט ההולך לקראת מישחק מאוד
חשוב: הכנה, מתח לקראת, ריכוז. ברור
לי איזה מאמץ אצטרך להשקיע.

• החשש מכישלון מקנן בך?
הדבר הכי גרוע שיכול לקרות הוא
שאחזור להיות מהנדס. סיימתי את
לימודי ההנדסה באמ־איי־טי(אוניברסיטה
יוקרתית ביותר בבוסטון) .במילא
הגיע המינוי הזה כהפתעה, במילא תיב־ננתי
לפרוש מהפוליטיקה.

•כ שהיית קטן, חלמת להיות
בעמדה בעלת־כוח שכזה?
כשהייתי קטן, רציתי להיות מהנדס.
באמת: בכלל לא התעניינתי בפוליטיקה
גם בגיל מאוחר יותר. לפני כמה
שנים התחלתי להיות מעורב בפוליטיקה
בניו״המפשייר. ביקשו ממני לרוץ
למישרת־המושל. זה אפילו לא קרה
ניוזמתי. זה פשוט קרה. כשהכרזתי בחודש
מאי שאין בכוונתי לרוץ לקדנציה
הבאה — זה לא היה תרגיל
מתוחכם. באמת התכוונתי לחזור ולהיות
מהנדס. חלמתי על כך. זהו המיק־צוע
שאני באמת אוהב. ואז חבר טוב
ביקש ממני לעזור לו להיות נשיא מוצלח.

בעצם מה שקרה: חבר טוב ביקש
עזרה...

היא שאלה אותו אם הוא מגיע לנתניה,
והוא אמר שכן.
כאשר עלתה למכונית, אמר לה
הנהג לשכב על הכסא, כדי שאשתו לא
תראה אותה במכוניתו. פיפו ניסה
לשכנע אותה להיגמל מסמים, ואמר לה
שהיא יכולה לעשות ים של כסף,
מכיוון שהיא בחורה צעירה ויפה. לפתע
עצר את הרכב והיא ראתה שהם
נמצאים במקום שאינו מוכר לה, מקום
שומם מלא קוצים.
פיפו הוריד את חולצתו, פניו השתנו
והוא אמה ״את בחורה כוסית, אני רוצה
לשכב איתך׳׳ תוך שניות הוריד את
מיכנסיו ונשאר עירום. ריבקה חשבה
מהר ואמרה שהיא צריכה להשתין. היא
ירדה מהרכב והחלה לרוץ לכיוון כביש
החוף. פיפו חיפש אחריה, אך היא
התחבאה מאחורי שיח, והוא לא ראה
אותה.

פיפו נעצר במכוניתו, ושם נמצאו
ארנקה ונעליה של ריבקה.
פיפו סיפר במישטרה שאמנם הביא
את ריבקה למקום העזוב, אך כאשר
סירבה לו ודרשה בתוקף לחזור לנתניה,
ציווה עליה לרדת מהמכונית ולחזור
ברגל לעיר.

^ שופט יהודה זסט עצר אז
1 1את פיפו עד תום ההליכים המי־שפטיים
נגדו. הסניגורים עירערו על
מעצרו בבית־המישפט העליון, והשופט
שלמה לוין שיחרר את פיפו ממעצרו.
המישפט החל ואחרי שהמתלוננת
עלתה על דוכן־העדים וסיפרה את
סיפורה, הביא הסניגור אמנון אגסי
מיספר עדים שסיפרו לבית־המישפט

על אישיותה של המתלוננת, במטרה
לערער את אמינותה.

העיר יורם ארבל(שם בדוי,
מכיוון שהוא נשוי ובעל מישם־
הה אין ״העולם הזה״ מפרסם
את שמו) ,איש־עסקים מנתניה:

בשנת
1983 קניתי מכונית חדשה,
והייתי צריך לעשות לה הרצה. נסעתי
דרך שכונת קריית־נורדאו ופתאום היא
עצרה אותי, היא ועוד חברה שלה
מהצבא, ביקשו טרמפ.
הייתי עם הבן שלי שישב מאחור.
היא רצתה לנסוע לאילת, אבל אמרתי
לה שאין לי זמן להגיע לשם. הבאתי
אותה עד אשקלון, סיבוב באר־שבע,
ושם עזבתי אותה. לפני אותו אירוע לא
היכרתי אותה. אבל אחר־כך היא היתה
באה ונכנסת למישרד שלי בנתניה,
אומרת לי :״שלום, מה שלומך, אתה

זוכר שנפגשנו בטרמפ?״ וככה.
אחר־כך ראיתי אותה הרבה בעיר.
לפני איזה שמונה או תישעה חודשים
היא באה אלי ושאלה אותי איפה יש
מקום שמוכרים סיגריות אמריקאיות.
אמרתי לה. היא אמרה שהיא הולכת
ותיכף תחזור, כי יש לה דיבור איתי.
היא הלכה, קנתה סיגריות וחזרה
אלי. היא אמרה לי שיש לה חבר שיושב
במאסר, והיא צריכה מישהו שיממן
אותה.
אמרתי לה :״תראי, אני בן״אדם
נשוי, יש לי ילדים, מפה ושם אני יכול,
אבל בלי שום תנאים, אני מוכן לשלם
לך סכום שאת תבקשי, ונלך ביחד, אבל
בלי שאת מכירה אותי ובלי שאני מכיר
אותך. ולא ברחוב, כדי שזה יהיה סגור
כזה, שאף אחד לא ידע.״
היא רצתה 100 דולר בכל פעם
שאנחנו יוצאים ביחד לבית־מלון או
לדירה שכורה. היא אמרה :״אני צעירה
ואני נקייה, ואני רוצה 100 דולר.״
אמרתי לה ש־ 100 דולר זה יקר לי, אבל
אני יכול לשלם 100 שקל. אז היגענו
לאיזה שהוא סיכום, והיא אמרה בסדר.
בפעם הראשונה הלכנו לדירה של
חבר שלי בקריית־נורדאו. הוא נתן לי
את המפתח, ניגשנו לדירה, עשינו מה
שעשינו. היא אוהבת לעשות את זה
בחושך, לא באור, שלא אראה את הגוף
שלה. זהו, עשינו, הלכה ולא היה שום
דבר.
אחר־כך היתה בכל פעם באה ואומרת
:״תשמע, יורם, תן לי 50 שקל, על
החשבון. אני אלך איתר, ובינתיים תיתן
לי.״ כד היתה באה ולוקחת ממני.
הייתי איתה איזה פעמיים־שלוש
מאז. בפעם הרביעית היא קבעה איתי
ביום־שבת באיזשהו מלון, ולא באה. זה
היה בערך באוגוסט או ביוני. היא באה
אלי ואומרת :״תשמע, אני מצטערת
מאוד, אתה יודע מה? בשבת הבאה אני
אביא לך עוד בחורה, ואתה לא תצטרך
לשלם עבורה.״ זאת חברה שלה, וזה
יום־שבת, והיא לא רצתה לעזוב אותה
לבד, אולי חשבה אורגיה, אני לא יודע
למה היא התכוונה. אז אמרתי לה בסדר,
מה איכפת לי שתביא עוד אחת.

״תעופי
מפה!״

יום השלישי היא פתאום באה
אלי לבית־הקפה ואומרת לי :״כואבות
לי השיניים, כואבות לי השיניים
״.אמרה שהיא לא יכולה לזוז,
ושאעשה טובה ואתן לה עוד 50 שקל

אילנה אלון
ווו

11 ווו 11

-״מילון סיני־עס־י״י—

חשיפתה של מתלוננת על ]*יון של אונס
(המשך מעמוד )37
אז לא היה לי במיקרה כסף בכיס, היה
שם איזה נהג־מונית מהשטחים, אז
אמרתי לו :״אתה יודע מה? תלווה לי
ואני אחזיר לך אחר־כן־.״ הוא נתן לה
20 דינר, ואני אפילו לא ידעתי את
השווי שלהם. בשעה 2הנהג אומר לי:
״או שאתה נותן לי את הדינרים או
שאתה נותן לי את הכסף שהלוויתי
לך.״ לקחתי וצילצלתי לה הביתה, היא
נתנה לי את מיספר־הטלפון. אמא שלה
אמרה שהיא איננה בבית. אמרתי לה
שכאבו לריבקה השיניים ונתתי לה
כסף. האמא אמרה :״טוב, כשהיא תבוא
היא תתקשר אליך.״
בשעה 2.30 אני מקבל טלפון ממנה
בבית־הקפה, שואלת מה רציתי. אמרתי
לה שה־ 20 דינר שקיבלה זה 100 שקל
ולא ,50 כי אני טעיתי. היא אמרה
בסדר, ושהיא תגיד את זה לרופא־השיניים
שלה. בשעה ,4אני יושב
בקפה, היא מופיעה לי עם איזה עבריין.
הוא נשאר בחוץ והיא אמרה לי שהביאה
את הבחורה שצריכה להיות
איתנו בשבת, שאצא החוצה לראות אם

אחרי זה היא פגשה אותי ברחוב
וביקשה ממני סליחה. הציעה לי עוד
פעם יחסים איתה. אמרתי לה :״מותק,
תחזירי לי את הכסף ותסתלקי מכאן,
אני לא רוצה לראות את הפנים שלך
יותר.״
במיקרה היה אז חבר של פיפו בבית־הקפה.
אני לא מכיר את פיפו בכלל.
אבל החבר שלו פנה אלי ואני הבנתי
שהיא רצתה להפיל גם אותי בפח.
בחורה כזאת זה גועל־נפש מה שהיא
עושה. היא סחטנית.
עד כאן העדות.

כטב

ותמורה
^ תובע עורך־הדין אברהם פכטר,
1 1חקר את העד חקירה נגדית:
״יש הרגשה שאתה מנסה להציג את
עצמך כאן כחצי־צדיק, עוזר לאנשים,
נותן כסף. אבל בסך הכל, אם נתרגם
את מה שעשית לעברית פשוטה, שכבת
עם הבחורה תמורת כסף.״

שלוש, עד שהייתי מוציא את התקע
מהקיר.
אחרי שבועיים הסתקרנתי, רציתי
לדעת מי זאת. קבעתי איתה, וכשראיתי
אותה התחלף לי פתאום כל
הרושם עליה. קודם קיללתי אותה,
אמרתי לה מילים מגונות וניתקתי לה
בצורה עצבנית. אבל כאשר ראיתי
אותה, כזאת עדינה וקטנה, חמודה
כזאת, היא מאוד מצאה חן בעיניי.
שכבתי איתה, והקשר בינינו נמשך
כמה שנים. היא גם גרמה לי להתגרש
מאשתי.
זה קרה כך: אני חשבתי שהיא אהבה
אותי. היא היתה קובעת איתי וביקשה
מחברה שלה שתתקשר לאשתי, ותגיד
לה כל מיני דברים שהרגיזו את אשתי.
הוציאו אותה מהכלים וגרמו לנו להסתכסך.
בסוף היא גם אמרה לחברה שלה
שתתקשר עם אשתי ותגיד לה את
הכתובת של הדירה ברמת־פולג ששם
נפגשנו. אשתי לקחה טכסי־ספיישל,
ותפסה אותנו על חם.
אחרי הגירושין שלי המשכתי להיות
עם ריבקה רק שנה אחת. אז ראיתי

(המשך סעמזד )36
וחוש אסתטי, אלה קיימים בי בזכות
שנותי שם״.

רת לא חזר לבקר בסין. בתחילה
אי־אפשר היה, ועכשיו, כשנפתחו
הגבולות, הוא חושש לשוב.
״״אני בטוח שהביקור בפקין ובטיינ־טסין
יהיה כרוך בכאב־לב גדול. סין
שאני מכיר כבר איננה. הכל השתנה.
המהפכנים, לרוגמה, הרסו את החומה
של פקין ובנו, במקומה, שדירה. זה מראה
שאינני מוכן לראות.
״מהפכה תרבותית נעשית, בדרך־
כלל, ביריים לא־תרבותיות. כשם שהם
התאכזרו לחומת פקין, כך הם אף פגעו
בשפה הסינית. הקומוניסטים ניסו לפשט
את הסינית, להפוך את הסימניות

פרת
״אחרי המילין ,׳צירות־ם ופתר
לדלות־קווים. אלא שבכך הם הפכו את
השפה רווקא למסובכת יותר.
״הסינית הרגילה, זו שאני אוהב, היא
שפה אסוציאטיבית. קל לזכור את הסי־מניות
מפני שיש בהן הגיון מסויים.
״למשל: הסימנית עצבות מורכבת
מסתיו ולב. סתיו בלב זוהי עצבות. הסי־מנית
איש גדול היא איש הפושק את
זרועותיו. שמיים הם קו מעל לאדם.
לסימנית המתארת בעל נוסף קו מעל
לשמיים, שפירושו: בעל לאשה הוא,
בשבילה, אף גבוה מהשמיים. הסימנית
אשד היא צירוף של מים ודרקון, כי
מפל־מים כמוהו כמי דרקון.
״מי יכול לשכוח סימניות כאלה? זהו
יופיה של השפה. באו הקומוניסטים
והפכו זאת לאוסף של קווים חסרי כל
משמעות, ולכן כה קשים לזכירה״.
תמונה כמעט סוריאליסטית: בדירתו
בירושלים, דירה קטנה שחפצים
מגובבים בה בלא כל סרה, מבכה פרת
את התרבות הסינית העתיקה. לולא
המיבטא הרוסי הכבר והעיניים הישרות,
אפשר היה לראות בו בן־אצולה
סיני שאינו יכול להיפרד מקווי־אבו־

תיו
כך תיארה ״ריבקה״ את מה שהתרחש במכונית. הנהג טוען אחרת
היא מוצאת חן בעיני.
אני יוצא החוצה, פתאום רואה עבריין.
והיא אמרה לי :״תשמע! עשית לי
שחור, עכשיו אמא שלי רבה איתי
וסילקה אותי מהבית, ועכשיו יש לי
בעיות. אני נכנסתי ממך להריון, ואני
אתלונן עליך, ואני אעשה לך מה
שעשיתי לאחד מהשוק, ששמו פיפו או
פופו.״ ככה היא צעקה עלי, וכל
האנשים סביבי. היה לי לא־נעים,
חשבתי שאני עוזר לה ונותן לה כסף
בשביל החבר שנמצא בבית־סוהר, והיא
עושה לי פאשלה כזאת, ממש בושות.
היא אמרה שתלך למישטרה ותתלו־נן
שאני אנסתי אותה, בצורה כזאת היא
צעקה שם בבית־הקפה. והיא אומרת לי
שכבר הגישה תלונה על פיפו, והיא
יכולה גם להגיש נגדי, כי היא מלשינה
של המישטרה. והיא ביקשה גם כסף,
אמרה שאני צריך לשלם לה בשביל
ההפלה. היא הראתה לי קבלה מזוייפת
של רופא־נשים. אמרתי לה :״גברת,
ממני את לא יכולה לסחוט, תעופי מפה
מהר ותסתלקי מכאן

ארבל :״אבל זה מפני שהיא עשתה
את עצמה מיסכנה. אני אדם מבוגר, וזה
בושה שאני אעמוד פה אפילו. התרשמתי
ממנה שהיא בחורה רוסיה, מאוד
נחמדה, מאוד מושכת. היא בחורה
צעירה, והיא פיתתה אותי. אילו הייתי
יודע שהיא נרקומנית, לא הייתי הולך
איתה, כי אני פוחד ממחלות. אני לא
חשבתי שהיא זונה. חשבתי שהיא רוצה
לעזור לחבר שלה, אבל לא נתתי לה
כסף סתם כך, כי אני אף פעם לא נותן
כסף, אם אני לא מקבל תמורה!״
לעד־ההגנה השני, יהושע צוקרמן,
היה סיפור עוד יותר מרשים.

סיפר העד:
היכרתי את ריבקה כאשר הייתי
נשוי. היא התחילה לטלפן אלי הביתה,
הציקה לי במשך איזה שבועיים. זה היה
ב־ . 1980 טילפנה אלי ולא רצתה להגיד
לי מי מסר לה את מיספר־הטלפון שלי.
אמרה לי כל מיני דברים. חשבתי
שמישהו מותח אותי. ניתקתי את הטלפון.
היא היתה מתקשרת פעמיים־

שהיא הולכת עם כל החברים שלי,
שוכבת איתם. היא פגעה בי מאוד.
אם היא אמרה לכם בעדות שהיא לא
זוכרת משהו, אז היא באמת לא זוכרת.
היות והיא בחורה מאוד מיסכנה. היא
חולת־נפש. אני לקחתי אותה לבית־חולים
כמה פעמים, בגלל התמוטטות־עצבים.
אתן
לך, למשל, דוגמה. היא יצאה
איתי ואהבה אותי, וחיינו יחד בדירה
משותפת. הכל היה משותף, הכסף שלה
ושלי. והיא פנתה לאדם וביקשה ממנו
שהוא יגנוב את הכסף שלי, ויתן לה
חצי. הבן־אדם גנב לי את הכסף, ולא
נתן לה חצי. היא פחדה להגיד לי,
והלכה לאדם נוסף וביקשה ממנו שיבוא
איתה לבקש מהגנב את הכסף. ההוא בא
וסיפר לי, וכך עליתי על זה.
עד כאן דברי העד.
מישפטו של פיפו חסון הסתיים.
בית־המישפט עומד בקרוב לחרוץ את
הדין, ולהחליט אם הוא מאמין לריבקה
המתלוננת או לפיפו, הנאשם באונס.
במידעגז דוכי חיים

כספת
בא^בר־המי!
בתחתוני האשה נמצאו
המחאות. רולארים
ו־ 15 מפתחות שונים.
בימי־הביניים, כאשר האבירים שמרו
על תומת נשותיהם בעזרת חגורות־צניעות,
היה אולי אפשר להבין מדוע
מסתירה אשה בתחתוניה 15 מפתחות.
אבל כאשר התגלו מפתחות אלה באי-
בר־מינה של אסתר מילגרוס מפתח-
תיקווה, לא היה לכך הסבר.
באוקטובר השנה נערך חיפוש בביתם
של אסתר מילגרום ובעלה אליק,
בגלל חשה להחזקת רכוש גנוב וסמים.
השניים מתגוררים, יחד עם בנם וארם
נוסף, בדירה בפתח־תיקווה, ומנהלים
חנות־מכולת.
בחיפוש שנערך בדירה נמצאו שם
כלי עישון חשיש וגם קילוגרם של הסם,
שהיה מוסתר בתוך מכשיר אינה־לציה
המשמש לחולי־קצרת. המישטרה
המשיכה וחיפשה גם על גופם של בני־הבית,
ומצאה תכשיטים שונים וכסף
מזומן. כל בני־הבית נעצרו.
למחרת המעצר, כאשר נערך על גופה
של האשה חיפוש רציני בבית־המע־צר,
התגלתה בתחתוניה מעטפה חומה
ובה שבע המחאות בסך 200 דולר
ו־ 1830ש״ח, ובתוך צמר־גפן, שהיה
מוסתר באותו מקום, נמצאו 15 מפתחות.
התובע
אברהם פסטר ביקש את מעצרם
של כל בני־המישפחה עד תום הה־

שטופים
* גאהגמ־טין

^ מעשה החזרה אל סין היתה
1לפרת מסובכת אף יותר מסתם חיבור
מילון. כשהחליט לחבר את המילון
היו ידיעותיו בכתב הסיני מעטות
מאוד. בטיינטסין למד בעיקר את שפת
הדיבור. איש לא התייחס שם ברצינות
לסימניות המשונות.
לכן, קודם לחיבור המילון למד את
הסימניות. יורי גראוזה, ידיד שתול־דות־חייו
דומות לאלה שלו, עזר לו.
היום, שלוש שנים אחרי־כן, חצי
שנה לפני סיום המלאכה, עמנואל פרת
אופטימי, מאמין כי לבסוף יימצא מו־ציא־לאור
שייקח על עצמו את הרפסת
המילון הסיני״עברי הראשון בעולם.
״עכשיו, כשסין מתקרבת למערב
בכלל, וגם לישראל, בוודאי יימצאו מי
שיזרקקו למילון הזה,״ הוא אומר,
״ואחרי שהמילון ייצא לאור, אתחיל
לתרגם לעברית את יצירות־המופת
הסיניות,״ וכבר הוא רואה בעיני־רוחו
את הישראלים כולם שטופים באהבת־סין,
מעריצים, כמוהו, את הסימניות המורכבות,
רבות־הקווים, בזים לסימניה
דלה, שמקורותיה קומוניסטים.

פרקליט זילברשטיין
״לבלבל אח השרצים!־
ליכים, וטען כי המפתחות משמשים, כנראה,
לדלתות של מקומות־מחבוא לרכוש
גנוב או לשם ביצוע פריצות.
לסניגור, עורר״הדין גיורא זילברשטיין,
היה הסבר אחר. הוא אמר כי
האשה חרדה מפני פריצות לחנות־המ־כולת
של המישפחה. לכן היא מחזיקה
את מפתח־המכולת באיבר־מינה, ואיתו
עור מפתחות נוספים, כרי לבלבל את
מי שירצה להשתמש במפתחות לשם
פריצה.
השופט נתן עמית חייך למישמע
הטענה המקורית, והחליט לעצור את
האשה ולשחרר את בעלה.