גליון 2678 מתאריך 28 בדצמבר 1988

מהבש דידה? ז ה הזמן; חדדה נצרת עילית עכו כרמיאל טבריה נהדיה
קרית אתא
באר שבע
קדית \ ת
ערד

* תערך ו;דירת ברבת שנתית של 60/
שיכון עובדים יוצאת במבצע חד פעמי במספר אתרים
ומאפשרת לך לרטש דירה משלך עכשיו ומיד.
אם אתה זכאי-
שיכון עובדים משלימה לך א ת המשכנתא של משרד השיכון
עד ל * 75 מערך הדירה בריבית של * .6
אם אינך זכאי
שיכון עובדי ם נותנת לך הלוואה נוספת להלוואת הבנק
בערך של 45,000ש״ח ובל זאת בריבית של .696
מספר הדירות מוגבל, אז בחר לך מהר מקום ורוץ-בי הלוואה בזאת
מקבלים רק פעם בחיים.

המבצע חל באתרים הבאים:
בצפון -חדרה • נצרת עילית • עבו • כרמיאל •
טבריה •נ ה רי ה
לפרטים: שיכון עובדים רח׳ החלוץ 43 חיפה טל 04-660915.
בדרום -באר שבע -שבונה ו׳ • קרית גת • ערד .
לפרטים: שיכון עובדים, מרכז הנגב טל 057-72540.
-המ שכנתאות ל 7-ו שנים בכפוף לאישור הבנק.

׳ £לך כתובת.

שיכון עובדי

}זי בחב עז
הרגל על הבלמים
על חסרונו ת ממשלה רחבה(״הנדון״,
העולם הזה .{14.12.88
באותו יום שקראתי את הסברו של אורי אבנרי
על היתרון שבממשלה הרחבה, הדו־מיפלגתית,
נפל לידי הגליון האחרון של שבועון־החדשות
האמריקאי ט״ם, שבו הביע אחד מכתביו הראשיים,
ריצ׳ארד ברוקהייזר, את דעתו על האפשרות
של שיתוף־פעולה בין הדמוקרטים לרפוב־ליקאים
במימשל החדש, שבראשו יעמוד, החל מן
ה־ 20 בינואר הקרוב, ג׳ורג׳ בוש.
וכך כתב ברוקהייזה ״ממשלת־אחדות איננה
עושה את מלאכת״השילטון קלה יותר ...זה כמו
לנהוג כשרגלו על הבלמים!״ צבי קטן, נתניה

גורל 3000 מי שפחות
על פירוק אגודה חקל אית.
בימים אלה הוצא צדפירוק, על־ידי עוזר רשם
האגודות השיתופיות, לפירוק מנשב׳ הצפזן, אגודה
חקלאית מרכזית שיתופית בע״מ, אחרי חקירה,
או לפי בדיקה בספרים.
אולי הגיעה השעה, מבחינה ציבורית, לבדוק
מה אירע.
האם ייושמו מסקנות החקירה בצו־הפירוק בלבד,
או שמימצאיה עשויים לפדות את אלפי
המישפחות השייכות לאגודה והחייבות לשאת
בתשלום הפסדים כספיים לא־להם.
העניין נמשך לפחות מ־ . 1985 מדובר ב־50
מושבים — חבל תענך, יישובי העמק, יישובי
רמת־הגולן, מושבים בודדים בחוף־הכרמל ובגליל
המערבי. מדובר ב־ 3000 מישפחות. מדובר
בהנפקה לבורסה של חברה־בת של מנשב׳ הצפנן.
מדובר במיגזר יצרני במדינה שנהרס לחלוטין,
אלה שצו־הפירוק יהיה קבורתם.
מה חלקם של הבנקים הנושים, נושכי־הנשר,
בצו״פירוק זה? מה חלקו של השוק האפור? של בני
הורוביץ? של 11 מיפעלים כושלים?

גלי טויב,

מושב בך עמי

אין מק 1ם לה שוואה
על סגירת כותרת רא שית (״איגרת
העורד״ ,העולם הז ה .)21.12.88
נדהמתי לראות כי עורך השלם הזה מצא
לנכון להצטרף לחינגת־התישבוחות הממלאת את
העיתונות אחרי סגירת השבועון מתרח ראשית,
בבחינת אחר מות. קח שים אמור!
בקוראה ותיקה של העולם הזה, שהתפתתה,
בשנים האחרונות, לקרוא, לעיתים די קרובות, גם
את כותרת ראשית. אני ממש נעלבת מן ההשוואה
בין השלם הזה לכזתרת ראשית.
סתרת ראשית הצטיין בכתיבה כאסחיסטית,
לא־מבחינה, שפגעה בכל מטרה מזדמנת ושהזד
טיינה, לעיתים קרובות, במנות״ארס כלפי תנו־עת־העבודה,
ההסתדרות וראשיהן.
ובמיוחד חרה לי טיב הדיווח של כזתרת ראשית
על האינתיפאדה, שעליו אפשר לצטט את
הסופר אהרון מגד, שכתב, באחרונה, בהקשר אחר,
כך אדם יכול להיות בעד מדינה פלסטינית...
ובה בשעה נגד ההזדהות הנפשית והמוסרית עם
זורקי בקבוקי־התבערהז׳
טובה שרייבר, רמת־השחן

הטייס הטורדני
על בעייה טלפונית.
שיגעון חדש בא למדינה. מוסיקה בשעת המתנה
לקשר טלפוני.
אדם מצלצל למוסד ציבורי, או לעורך־הדין
שלו, או לרופא־השיניים שלו, או, אפילו, למערכת
השלם הזה, ומשמיע את מבוקשו.
המרכזנית אומרת ״רגע, בבקשה, אני מעבירה
אותך!״ ואז, עד שהאיש או האשה, בקצה השני של
השלוחה, מרים את השפופרת, משתפכת לה מוסיקה
נוגה /עצובה /מרנינה /צרחנית לתוך
אוזניך וזה שעה שאתה, בסך הכל, רוצה לדבר עם
פלוני אלמוני ולא שטייפ טורדני יטפח על עור־עמי
פיש, תל־אביב
התוף של אוזניך•

דיוק הנרוסקופי
על טיב התחזיות של הורוסקופ העולם
הז ה .)14.12.88
עד ראשית השבוע ממש התחשק לי לזמן את
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2678

מיהו חילוני?

מהו הלך־הרוח של הרחוב החילוני מאז
הבחירות ועקב ניסיונות־הסחיטה של ה מחנה
החרדי. איך מ תייחס החילוני לסערה
שעוררו חוק ״מיהו יהודי!״ והגילויים על
הי קף הה שתמטות ה ד תי ת משרות בצבא.
צוות העולם הזה יצא השבוע
לרחוב כדי לקבל תגובות
מהחילוני הישראלי המצוי

ד ף חד ש

מיבתבי אהבה

רק אדםא חד מסוגל היה לכתוב מיכתבים
אלה ל״פילגשו״ ,כפי שקרא לה: המשורר
יונתן רטוש, אוריאל שלח בשמו האזרחי.
גאווה וחולשה, חשיפה עד כאב, ומעל לכל:
הרצון לבעול, להיות בעל לכל
ת א בגופה ובנשמתה של ה־

אהובה. תעודה נדירה מאוד.

המגבית הפלסטינית

הפזורה הפלסטינית מאורגנת כמעט כמו זו
היהודית. קרנות ומוסדות, שהוקמו על״ידי
אנשי״עסקים פלסטיניים בארצות־הברית,
אוספים מיליוני דולארים כדי לסייע לפלס-
סינים בארץ. מי הם העשי־
? 1 | 4רים הפלסטינים! והאם מאפ-
שרת ישראל העברת הסיוע!

הווו אד האושר לאיזה הורה אין חלומות ושאיפות לגבי
ילדיו! איזה הורה אינו רוצה שילדיו יהיו
בר יאים, חכמים, מאושרים, עשירים ומש־
> כילים! והעיקר -איך אפשר
לצייד ילדים באושר! ובאילו 1 שיטות״חינוך יוצרים אותו!

ערירות מוניה
נין המחברות
לפי חוקי ניירות״חערך אסור באיסור חמור
למנהל־־חברה לגצל אותה לקידומו האישי.
^ בית־המישפט יצטרך לקבוע
אם עבר מתיה שפירא עבי-
^ 3 X 1 4רות אלה בעיסקות-בורסה.
בורמגוביה בהיתר
סירטי״הפורנו הלוהטים ביותר מוקרנים
מדי יום בבית״הדין הרבני. בעלים או נשים
מביאים אותם כראיות במישפטי־גירושין.
האם מותר לבני״הזוג לצלם ולהקליט ב-
ס תר, בניגוד לחוקי־המדינה!

^ 9 1 0בקרוב ייאלץ בג״ץ לק־בוע
עמדה מוחלטת בנושא.

המדורים הקבועים:
מיכתבים — דייק הורוסקופ׳
איגרת העורך -ח ש בי ש
הנדת — אשת לוט
במדינה — השם״ לא ר־חסז
ת ש קי ף — פרס צמוד לאמריקאית
אנשים — אלזפיס משפפים
חשבון נם ש — סטיב סולארס
מה הם אומרים -עזרא רביו,
ם־ש לפידזת. הרצל ליפשיץ.
מאיר פרל. ניא לוי.

כתבת השער הקדמי:

סינור גבורה
סיפור הגבורה של דויד דלרוזה, שגיסה
להציל את רחל וייס ושלושת ילדיה
מאוטובוס בוער בפיגוע ביריחו, לא
פורסם עד היום. דויד נפטר
השבוע אחרי שריאותיו נפגעו
ללא תקנה בניסיון ההצלה.
כתבת השער האחורי

מכחישים נמרצות!

חרושת־השמועות על משבר בחי־הני־שואין
של רמי וריטה קליינשטיין(בת מונה)
,הזוג המדובר ביותועבעולם־
הבידור הישראלי, הגיעה לשיא. שפנים
ידעו לספר על צעקות. רמי נראה בכמה
הזדמנויות בגפו. גם ההודעה במענה
האוטומטי הוסיפה שמן ל־
£ 7 1מדורה. רוני בראוו, המנהל
האישי, מכחיש מכל ופל.

תמונה קבוצתית מחירו שר נוונסוו
בלי גברת
הגברת בתמונה הקבוצתית של הממשלה
החדשה היא לא שושנה ארבלי־אלמוזלינו
וגם לא מאשה לובלסקי. זוהי אשת לוט, המ*
ס מלת יות ר מהכל את מדיניותה של המט־שלה
החדשה. דווקא כשהיה
0עליה להביט קדימה, היא
התעקשה להביט אחורה.

הדחה אכזרית

גם במיקרה של שושנה ארבלי־אלמוזלינו
וגם בזה של אברהם שריר, היתה זו הד חה
אכזרית. אלא שאלמוזלינו נקראה לשימעון
פרס כמה דקו ת לפני פירסום המינויים
החדשים, ואילו שריר התבשר על הד ח תו
כאשר ישב אחר כבוד על הבימה במרכז
חרות. הם מספרים להעולם
^ 1 1הזה על הרגשתם בעיקבות
ההדחה ועל העלבון הצורב.

מוסו נדות

חוק, שהתקבל בשעתו בלחץ החרדים
בכנסת, אוסר על רופא להוציא כלייה מגופו
של נפטר ללא הסכ מ ת בני״המישפחה. הד״ר
אלכסנדר יוסים הורשע בבית־המישפט
מפני שלא קיבל א ת הסכ מ ת המישפחה
להוצאת כלייה מגוף בנם.
^ £ 19 עורכת״הדין של יוסים מנסה
כעת לבטל א ת הרשעתו.

כמה באמת שווה הפרופסור ציית סרוודיו,
יו׳ר מועצת־המנהלים של קופת־חולים!
האם זה מקובל לשלם לרופאים ב תפקיד
מינהלי תו ספת פיקטיבית עבור אי״עבודה!
העולם הזה הציג כמה שאלות לפרופסור
7 ¥סרוודיו ולדובר קופת״חו־
^ 1 1לים. הת שובות שהתקבלו
מפיהם לא היו מספקות כלל.

הררו ושגריר

רק בלגן ח סר־ ת ק די ם ושיחות־טלפון אינ סופיות
פילסו א ת דרכה של כתבת העולם
הז ה לא רוחת־צהריים בה שתתפות שגריר
ברית־המועצות בוושינגטון.
0בהזדמנות זו שוחח השגריר

בראשונה עם כתב ישראלי.

אתה והשקו בורסה
בנוסח יהוו׳
הסדר בין הבנקים לאברהם שפירא •
הסכם בין ישראל לצ׳ילה • מהי מיד ת
המעורבות של היהודים בבורס ה האמרי ק
אית מס־ההכנסה לא השיב לבית-
המישפט • מישפחת ספדי
1 * 1מצליחה בניו־יורק • ונשק
ישראלי מעורר מחלוקת.

/77ל

הא״דס והאהבה

סיפורה של בחורה ו אהבתה להומו״סכסואל
נגוע ב איידס, על מערכת-היחסים ביניהם,
על תוכניות החתונה שלא
י התגשמו ועל המתחים שהכי־או,
בסופו של דבר, לפרידה.
הד־ר ט1ביה לרר
קולנוע — סיפור ומה
יומן אישי -לסרבנים הידרו
לילות ישראל — סיבה למסיבה
דף חדש — כל המיכתבים

תשבץ -
אתה והשקל — הבורסה 1היה1דים
הורוסקום — במחמריות של שבע
זה וגם זה — ע״צס
רחל מרדילת — על כל השלס
תמרורים — שפר פורח

אתי אוחנה מתח תנ ת. האח אלי לא יח מיץ
א ת החתונה • תמי בן־עמי ממשיכה
לחכות • אתי אולמן עשתה דרך ארוכה
מפלייבוי לשלמה ולנחלה • שולה אלמליח
מגשימה חלומות • והיורש שלא-היה ל יהודה
ברקן • מעשה בגבר פורה ובסוכנת-
ביטוח שלא נתנה לו לה תח מק מאחריות •
ואיזה חתול שחור עבר בין
^ ^ 9ורד ציבעון ( ב ת מונ ה) לפט־רישיה
האריס היפהפיה!

מיבחביבז
(המשך מעמוד )3
האסטרולוגית של השלם הזה עם המטאורולוג
היושב בבית־דגן. האסטרולוגית בישרה לנו, כי
־סטורן, שליט גדי ...יגביר את הקור והגשמים״
והמטאורולוג הבטיח לנו שהשנה הולכת להיות
שנה שחונה.
הגיע יום שני וארובות השמיים נפתחו.
נרגעתי.
ההורוסקופ של השלם הזה איננו טועה. רק
שלפעמים צריך סבלנות עד שתחזיותיו מתממאברהם
בן־משה, עתלית
שות•

כרוב עם ה שכלה
על לוח״שנה נושא אימרות-כנף(״גם
זה וגם זה״ ,העולם הז ה .)14,12.88
דניאלה שמי איננה היחידה שחברים מביאים
לה לוח־שנה המאייר כל יום בשנה באימרת־כנף
אחרת. גם לי הביאו חברים לוח כזה, תוצרת
ארצות־הברית, שהיא מולדתם של לוחות אלה,
מאז הוציא אותם בראשונה לאור, לפני 200 שנה,
אותו אמריקאי, שדמות דיוקנו מקשטת את שטר
מאה הדולר, בנג׳מין פרנקלין.
להלן כמה מאימרות־הכנף בלוח שלי:
• 11 בפברואר :״כל אדם הוא אדריכל גור־

צמר אפריקאי

• בל* ג׳ ר׳ שז אסניט •

לקראת מ ם של חובבי־תשבצים העומד
להיערך בארץ, התחילו היוזמים לאסוף קוריוזים
שונים, שהיו קשורים בתשבצים. בראש הרשימה
עומד תשבץ, שכבר הפך לאגדה ולחלק מהפולקלור
של העיתונות הישראלית.
זהו תשבץ שהופיע ב־ 19 באוקטובר , 1960
בשיאה של פרשת־לבון.
באותם הימים סערה הארץ כולה סביב פרשה,
שכמעט איש לא ידע את פרטיה. הכל דיברו על
־העסק־ביש״ ,אך לא ידעו במה המדובר, מה קרה,
איפה ומתי. הצנזורה הצבאית מנעה כל פירסום
על הפרשה, שעמדה להפיל את ממשלת־ישראל:
פרשה של פיגועים שביצעה רשת ריגול וחבלה
של ישראל במצריים, בקיץ . 1954
הוויכוח סער סביב השאלה :־מי נתן את ההוראה׳״
כמעט איש לא ידע מה היה סיבה של

על הארץ האפריקאית שבה עשה
חתן טרי עסקים (״מי שמע על לסו-
טו1״ ,״רחל המרחלת״ ,העולם הזה
.)14,12.88
יכול מאוד להיות, שכדברי המרחלת 9791 ,
מתושבי ישראל לא שמעו מעודם על לסוטו(חורז
עם שה־טוטס שבאפריקה, שבה יש לחתנה המיועד
של הבשלנית פיליס גלזר כמה בתי־קולנוע.
אבל הואיל ואני נמנה, כנראה, על שלושה האחוזים
שכן שמעו על לסוטו, עוד בגילגולה הקודם,
עת נקראה באסוטולאנד, אני מוכן לתרום
להשכלתם של הקוראים.
לסוטו היא ממלכה בדרום־אפריקה, המשתרעת
על שטח הגדול מעט משיטחה של ארץ־
ישראל, ועליו חיים כמיליון וחצי תושבים. משך
כמעט 100 שנים ( 1868־ )1966 היא היתה מדינת־חסות
בריטית ומשקיבלה את עצמאותה, חזרה
לשמה הקדום — לסוטו.
ולהשלמת ההשכלה: בירתה של לסוטו היא
מאזרו (חורז עם הישמרו!) ,שפתה היא ססוטו
ויצואה העיקרי הוא צמר מוהייר.

ראובן ליבוביץ,

חל־אביב

תיחכוס קארייריסטי

תשבץ התשגיש
ההוראה. אך הכל ידעו כי את ההודאה נתך או־לא-
נתן פינחס לבון, שהיה שר-הביטחון בשנת , 1954
כאשר שהה דויד בן־גוריון בשחדבוקר. היו שטענו
כי לבון נתן את ההוראה ל״קצין הבכיר״ ,והיו
שטענו כי ־הקצין הבכיר׳ נתן את ההוראה על
דעת עצמו ל־איש־המילואים״ ,שהעביר אותה
ל־אדם השלישי״ ,שביצע את העסק־ביש.
רק קומץ קטן של יודעי־דבר ידעו כי ־הקצין
הבכיר״ הוא בנימין גיבלי, שהיה ראש אמ״ן בימי
הפרשה, ושאיש־המילואים היה קצין בשם בן־צור.
האדם השלישי היה איש בשם אברהם זיידנוורק,
שכינויו היה ־אברי״ ,ושנודע לימים בשם אברי
אלעד.
השלם הזר, החלים אז לשבור את קשר־ה־השתקה,
ויהי־מה. כל עיתוני־ישראל שיתפו פער
לה עם הצנזורה, אחרי שדויד כך גוריון שיכנע
אותם, כרגיל, שזוהי חובתם הלאומית והביטחו

נית.
לא קיבלנו את הנימוקים, ועמדנו על זכותו
של הציבור לדעת.
אחרי שנים של מאבק קשה עם המישטר הבד
גוריוגי, חוייב השלם הזה להגיש לצנזורה את כל
החומר המודפס בו, ולא רק את החומר הנוגע
לנושאים מסויימים ומוגבלים, כנהוג בעתונים
אחרים. אך גם אנחנו לא נהגנו להגיש לצנזורה
את התשבצים.
באותם הימים הופיע אצלנו סדור הומוריסטי,
שנקרא השלם הבא. כל חברי־המערכת תרמו
למדור, אך באופן רישמי הוא נערך בידי אישיות
דימיונית בשם לילי גלילי.
בשיא הפרשה שינינו את שם המדור זמנית
להשלם הביש. בגליון מיום 19 באוקטובר 1960
הופיע תשבץ, שנקרא ־תשביש״.
מתחת לציור התשבץ(ראה ציור) נאמר:
מימין לשמאל:
)3האחד שהצליח להיות שר־הביסחון מחוץ
לבן־גוריון )5 .קצין בכיר בשרות פעיל )6ראש־ממשלה
בעבר, לא כלום בהווה )8 .קצין במילואים.
מלמעלה
למסה:
) 1רמסכ״ל לשעבר, שר בהווה )2 .כינוי־החיבה
של האדם השלישי )4 .רועה צאן )7 .לשעבר סגן
ומנהל כללי של מישרד ממשלתי מסויים, כיוס
תת־שר באותו המישרד.
תשבץ זה כלל שלושה שמות, שהיו אסורים
לפירסום: שמותיהם של גיבלי ( 5מאוזן) ,בדצוד
( 8מאוזן) ואברי ( 2מאונך).
היתה זאת התגרות בצנזורה, אך לא הפרה
מפורשת. כי התשבץ נערך מראש כך שאי־אפשר
היה לפתור אותו, אס לא ידעו את השמות במילא.
ואכן, כעבור שבוע פירסמנו את ־פיתרון התש״
ביש״ ,גם בפיתרון חסרו שלושת השמות האסורים.
הופיעה בו רק האות הראשונה של ג׳יבלי,
ושתי אותיות של בן־צור.

על נוכחות באירועים מישפחתיים
(״ומי לא באה!״ ,העולם הזה
.)14.12.88
עולה בדעתי שייתכן מאוד והיה תיאום מוקדם
בין הזמרת שעליה סופר שלא באה לנחם אבלים
לעורך העיתון שעליו סופר, באותו גליון של
העולם הזה, שאינו בא לשמח חתנים תחת חופתם
(־מה שאני לא מוכרח, אני לא עושה!״).
שניהם אנשים שהגיעו לשיא בקאריירה שלהם
ולשניהם חשוב כנראה לנצל כל רגע ממעט הזמן
הפנוי שלהם והם, כנראה, גם מספיק מתוחכמים
להבין שגם ללא נוכחותם החתן יישא את הכלה
והאבל יתרגל לאובדנו• דויד וייסמן, ירושלים

רוח הקודש בבראזיר
על 22 המדינות המרכיבות א ת הר פובליקה
הבראזילית (״מיכתבים״,
העולם הז ה .)21.12,88
כל אחד יודע כי את ארצות־הברית מרכיבות
50 מדינות מאלסקה שבצפון הרחוק עד הוואי
שבאוקינוס השקט, אבל מימיי לא ידעתי כי
בראזיל מורכבת מ־ 22 מדינות, כפי שגילה לנו,
בשבוע שעבר, הקורא הוברמן.
סקרנותי התעוררה, בדקתי ואכן נכון — 125
מיליון הבראזילים יושבים ב־ 22 מדינות, ומה
שמעניין לא פחות זה כמה מן השמות של מדינות
אלה. אחת קרוייה אספיריטו סאנטו(רוח־הקודש),
אחרת — סוטה קאתרינה (מזכיר משהו?).

אילן מימון,

תראביב

התלמוד וישו הנוצרי
על י חס הקדמונים לישו (״איגרת
העורך״ ,העולם הזה .)14,12,88
הקטע שלהלן מוכיח שחז״ל ביקשו לאזן את
היחס לישו הנוצרי ולא להפגין כלפיו ״שינאה
עזה״ ,כדברי העולם הזה:
״שנו רבותינו: לעולם תהא שמאל דוחה וימין
מקרבת: לא כאלישע שדחפו לגיחזי* בשתי ידיו,
ולא כיהושוע בן־פרחיה שדחפו לישו בשתי ידיו!״
ראובן סיוון, ירושלים
(מסכת סוטה).
* סשרתו של הנביא אלישע, שנטל נותנות
ם1עלון, שר צבא ארם. אותו ריפא אלישע סצד־עתו,בנינור
להוראתו של הנביא ועל בן הבא עלי!
נ ה את הצרעת(מלכים ב׳ ,פרק הי<.

מו״ל לוח־שנה פרנקלין
״כל אדם הוא אדריכל גורלו!״
לו!״ (מפיו של פילוסוף רומאי, אפיוס קאלקום,
שחי במאה הרביעית לפני הספירה).
• 25 במאי :״אמור לי מה אתה אוכל, ואומר
לך מה אתה!״ (מפיו של אבי־אבות המיטבח הצרפתי,
אנתלס בריליאט־סאווארין, איש המאה האז).

29 בספטמבר :״כרובית איננה אלא כרוב
שרכש השכלה גבוהה!״ (מפיו של מארק טוויין
האמריקאי).
• 31 בדצמבר :״אהבה היא חוכמת הטיפש
וטיפשות החכם!״ (מפיו של הד״ר סמואל ג׳ונסון
מרגוט קליד, הרצליה
הסקוטי)•

מאתיים, רבות .1,
מאתיים!
על מיספר ההצגות שהצדיקו מסי־בת־יובל
(״לילות ישראל״ ,העולם
הזה .)21.12.88
בהעולם הזה האחרון נפלה טעות מצערת.
פירסמתם שמשתתפי המחזמר סאלח שבחי חגגו,
במיסגרת של מסיבה עליזה, את הצגת המאה
שלהם.
הם חגגו את הצגת המאתיים!
אפרים קישון, וזדאביב

כ תו בתהמערכת

קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 341667״ 11 ועוץ רועומ.
העולם הזה 2678

־11 5111 אשה בממשלה הזאת. אבל היא נציב־מלוו

אשח לוט

^ ל מאוד להתלוצץ על הממשלה החדשה.
/היא גדולה מכל האופוזיציה. ההסתערות על
תוארי-השריס גרמה לאינפלציה, שבה נשחק כבודו
של התואר. כל בר־בי־רב הוא עכשיו שר בישראל.

המון כסאות. המון דוחק ליד השולחן. דרושים שינויים באולם־
הכנסת, כדי להגדיל את שטח הממשלה ולהקטין את שאר השטח.
דרושה עדשה רחבה במיוחד כדי להכניס לתמונה אחת את כל
השרים, פלוס הנשיא ומזכיר־הממשלה.
צבא של מנכ״לים, ראשי״לשכות, מזכירות, נהגים, מכוניות־זולח.
זה עולה בכסף.
יש אשה. אין אשה. תהיה אשה. בינתיים, תמונה קבוצתית בלי
גברת.
אפשר לדבר, לקטר, לחייך, לגחך על ממשלה זו.

אבל זה לא חשוב.
ך* שובה מהותה של הממשלה, לא גודלה. ההשקפה של
1 1חבריה, ולא מינם. המצע שהיא הציגה לכנסת, ולא סידור ׳
הכסאות שלה באולם־המליאה.

עליו את הכתבה לרגל היבחרו כאיש־השנה תשמ״ו, טענו כנגדי
שאני מפריז בערכו. קומתו הנמוכה, מיגבלותיו כנואם, זילזולו
ביחסי־ציבור — כל אלה מטעים מאוד. שמיר, האיש שניהל את
מיבצעיו של אירגון־הטרור המוצלח ביותר של המאה ה־ ,20 הוא
ארם שונה מאוד מכפי שהוא נראה לרבים.

50 ימי המשא־והמתן לכינון ממשלה זו היו מלא־כת־מחשבת
של תימרונים פוליטיים.
בעוד שהחרדים אצו אנה ואנה, בעוד ששימעון פרס טיפס על
הקירות הדתיים, כילכל שמיר את צעדיו בעצבי־ברזל, כמו
שתיכנן פעם את רצח הלורד מוין וההתקפות על חיילים בריטיים.
שום מושגים מיושנים כמו קיום הבטחות ונאמנות למילה לא
הרתיעו אותו.

לנגד עיניו עמדה מטרה ברורה לגמרי, שאותה
הכתיר בכישרון: ממשלה רחבה שבה יהיה הוא
השליט הכל־יכול, תוך הכנעת כל השותפים האחרים
וגם את חברי מיפלגתו שלו.
לשם כך ניגן על המיפלגות השונות כמו פסנתרן. הוא עורר

ווי־היסוד של הממשלה מבוססים על קווי־היסוד של הממי
! /שלה הקודמת, זו שקמה ב־ . 1984 תיקנו מילה פה ושם,
השמיטו קטע פה ושם, הוסיפו קטע פה ושם. אך השאירו את
קווי־היסוד בכללם כפי שהיו.

וזה אומר את הכל.

1 1זו.

כאשר היה עליה להביט קדימה, היא התעקשה להביט דווקא
אחורה.

היא הפכה נציב של מלח.

עוד אפשר לראות אותה עומדת שם, ליד סדום.

אולי אפשר היה לדחוס גם אותה אל תוך התמונה
הקבוצתית של המון השרים. הגברת בתמונה הקבוצתית.

איש-הלאו,
בראש ממשלת־הלאו, עומד עתה מול
עולס-ההן.

בהן תיקוות וחנק אותן, נתן להן הבטחות והפר אותן, הישרה
עליהן יאוש והצילן.
אחרי שחתם על ההסכמים עם הדתיים, שיכורי־הניצחון וא־כולי־התאווה,
נתן להם בעיטה והפילם ארצה, עד שזחלו אליו על
ארבע כתועי־מידבר תשושים אל בור־המים.
אחרי שהמערך כבר שכב על הקרשים, אובד־עצות ואובד־תיקוות,
הרים אותו מאשפתות והחזיר אותו לחיים ברגע האחרון.
לאנשי הימין המשוגע אמר לשלוח את ההסכם עימם למוסיאון
או לעשות בו ככל העולה על רוחם, ובקושי נמנע מלומר להם
לתחוב אותו אתם־יודעים־לאן.

בסוף נשאר יצחק שמיר המנצח האחד, הבלתי־מעורער.
הוא השליט בממשלה.

אין רוטציה. אין זכר לשיוויון בינו ובין שימעון פרס. הדתיים
זחלו פנימה כשלשונם המיובשת תלוייה להם מהפה. דויד לוי נוצל
וגומר. אריאל שרון נוצל ונדחק הצידה. מלחכי־פינכתו הצעירים
קודמו. מישה ארנס, איש־כלכבו, הוכתר כיורש־העצר. ויצחק רבין
הוא יד״ימינו.

אחרי כל אלה הפך גם חביב-הקהל.
הציבור, שראה כיצר מוכנסות כל העיזים אל תוך הבית, נהנה
כאשר כל העיזים גורשו בזו אחר זו, בבעיטות גסות. אין שילטון
חרדי, אין מיהו־יהודי, אין גנרי ורפול וגאולה, אין שריר, והכלב
מוקי, אין קורפו.
הקהל ישב ביציעי הקולוסיאום והריע, כאשר הושלכו כל אלה
לאריות.

שמיר!
¥והי כולה ממיטלת״שמיר. לא רק מפני שיצחק שמיר
( הרכיב אותה. לא רק מפני שיצחק שמיר עומד בראשה, ויעמוד
בראשה בכל תקופת־כהונתה.

זוהי ממשלת־שמיר מבחינה הרבה יותר עמוקה.
היא יצוקה כולה בדמותו של האיש.
הזהרתי תמיד מפני הנטייה לזלזל באיש הזה. כאשר כתבתי

* ש משהו מונומנטלי ב״לאו״ של יצחק שמיר.
ככל שהוא נראה הגיוני ומפוכח, יש בו משהו
מיסטי.

** משלת״שמיר מתחילה את דרכה ברגע שבו הולך ונשלם
^/קונסנזוס כלל־עולמי למען נסיגת ישראל מכל השטחים
שכבשה ב־ , 1967 ולמען הקמת מדינה פלסטינית בראשות אש״ף.

העולס אינו עוצר את מהלכו מפני שישראל אינה
רוצה לזוז. נהר אינו עומד דום מפני ששייט בודד
בדוגית אינו רוצה להתקדם. אם הוא מפסיק לחתור
במשוטיו, הזרם יישא אותו לאן שיישא.

אשת לוט.

ומכאן, בהיגיון צרוף ,״לא״ לכל .״לא״ ליוזמה אמריקאית
.״לא״ לאש״ף .״לא״ לכל יוזמה של הידברות.
״לא״ לעצרת האו״ם .״לא״ לכל העולם.

את זה למדו, במאוחר, בר־גיורא, בר־כוכבא ועוד
כמה בריס.

לולא השיתוק המוחלט של ממשלת גולדה מאיר ומשה דיין,
בראשית שנות ה־ ,70 לא היה אנוור אל־סאראת מחליט לתקוף את
ישראל ביום־הכיפורים.
לולא השיתוק המוחלט של ממשלת יצחק שמיר ושימעון פרס
לא היתה פורצת האינתיפאדה בדצמבר . 1987

^ מיתולוגיה העברית

מי שמתחיל להגיד ליאסר ערפאת ״היום יום נאה״ ,סופו שיגיד
לערפאת ״אני מאחל לך יום נאה במדינה הפלסטינית״.
לפי שיטתו של שמיר, מוטב לריב עם האמריקאים עכשיו,
כאשר כל השטחים בידינו, מאשר לריב איתם מחר, כשנהיה יותר
חלשים.

כשאדם נכשל כראש מחתרת קטנה, הוא משלם לכל היותר
בחייו ובחיי כמה מחבריו. כשהוא נכשל כראש מדינה, הוא גורם
בכייה לדורות.

אך השיתוק שלנו אינו מונע תנועה מסביבנו. השיתוק
פירושו שאנחנו איננו פועליס. אין פירושו
שהאחריס אינס פועליס. דווקא השיתוק שלנו
עלול לגרוס לאחריס לפעול ביתר-שאת.

מספקת את הסמל המושלם לגישה

אם אין רוצים לדבר על כך, אין טעם להתחיל לדבר
עם אש״ף אף על מזג־האוויר.

אבל כשהוא ראש־מדינה ומשחק בליגה הבינלאומית,
המצב שונה לגמרי.

קווי״היסוד האלה היו מיושנים לגמרי כבר ב־ . 1984 ולראייה
— במשך ארבע שנים הם גרמו לשיתוק מוחלט של המדיניות
הישראלית.

אין. מאפיש. יוק. ניינטה. גורנישט גווען. לא היה
ולא נברא.

מבחינת שמיר, זוהי גישה הגיונית לחלוטין.

שמיר רוצה להחזיק בכל האדמה הכבושה, עד המילימטר האחרון.
מכיוון
שאין אף ערבי אחד בעולם המסכים לכך, אין טעם לדבר
אף עם ערבי אחד בעולם.
על אחת כמה וכמה אסור לדבר עם אש״ף, כי כל שיחה עם
אש״ף יכולה להוביל רק ליעד אחד: נסיגת ישראל מכל השטחים
הכבושים, והקמת מדינה פלסטינית בהם.

אמונה מיסטית ביכולתנו לעצור את העולם. אמונה מיסטית
ביכולתנו להתעלם מכל הכוחות, מכל התהליכים, מכל האויבים
והידידים.
כשזוהי אמונתו של איש־מחתרת, בראש אירגון־טרור (או
אירגון־שיחרור) קטן, זוהי אמונה מועילה מאוד. אין אדם מכריז
מילחמה על אימפריה אדירה, כשמאחוריו כמה עשרות אנשים, אם
אין לו אמונה מיסטית כזאת.

אס יש כאן משהו מצחיק, הבדיחה היא על
חשבוננו.

ך י 1יכמת הממשלה הר־ישה היא, כשמה של הצגה נשכחת:
״עיצרו את העולם, אני רוצה לרדת!״
ממשלת־ישראל החליטה שלא לזוז. להתעלם מכל מה שקורה
מסביבה, אף במרחק של שניים־שלושה קילומטרים ממישרדיה.
אין אינתיפאדה. אין החלטות אלג׳יר. אין היערכות חדשה של
אש״ף. אין החלטת שולץ. אין ממשלה חדשה בארצות־הברית. אין
גישה חדשה בוושינגטון. אין מצב בינלאומי חדש. אין מיכאיל
גורבאצ׳וב. אין שינויים מאנגולה עד אפגאניסתאן, מאיראן ער
ניקאראגואה.

יצחק שמיר הוא ההתגלמות של הלאו, ההתגלמות של התפיסה
שעל ישראל להתנגד לכל תנועה, לכל יוזמה, לכל רעיון חדש,
לכל אפשרות של שינוי. כי כל שינוי הוא לדידו שינוי לרעה.

ן * איש הזה, המנצח בשדה־הקטל של קרבות הקואליציה, הוא
1 1האיש שינצח עתה על מערכות ישראל.

מעתה והלאה, המדיניות שלו היא המדיניות של
ממשלת־ישראל, ורוחו שלו תרחף על פני התהום.

האינתיפאדה ניצחה. היא נמשכת זו השנה השניה, ואין עוד
שוטה אחד בצה״ל המאמין שניתן לשים לה קץ ולהחזיר את המצב
לקדמותו.
בעיקבות האינתיפאדה חולל אש״ף מהפכה גלוייה במטרותיו,
והוא עומד עתה לעיני העולם מוכן ומזומן לעשות שלום עם
ישראל על גבולות . 1967
בעולם כולו כבות להבות המילחמות. תריסר סיכסוכים
מקומיים מסתיימים והולכים. שתי מעצמות־העל, שהאמינו עד כה
כי כדאי לעודד סיכסוכים מקומיים כדי לדוג במימיהם המהולים
בדם, הגיעו עתה למסקנה שזהו עסק יקר מדי. הן רוצות
בהתפייסות, בהשלמה, בהורדת המתח, בצימצום החימוש. הן
רוצות גם לסיים את הסיכסוך הישראלי־ערבי והישראלי־פלסטיני.
העולם
הערבי הולך ומתלכד סביב הדגל המתון של אש״ף. גם
סוריה נאלצת להצטרף לקונסנזוס הערבי.

גס בישראל עצמה החלו הדבריס זזיס מתחת לפני
השטח.

הסקרים מראים כי רוב הישראלים, אנשי כל המחנות, מאמינים
עתה שיש לדבר עם אש״ף. בשיחות פרטיות אומרים זאת רוב
האלופים, הפוליטיקאים, אילי־המשק. בממשלת־שמיר עצמה יש
לפחות שלושה שרים האומרים זאת בגלוי(עזר וייצמן, מרדכי גור,
אורה נמיר) ,זאחרים החושבים זאת בסתר.

הכל הולך קדימה. אס יימשך תהליך זה, אנחנו
הולכיס לקראת התנגשות בלתי-נמנעת.
מצד אחד: העולם, האו״ם, שתי המעצמות, העולם הערבי, אש״ף
והאינתיפאדה. מצד שני: יצחק שמיר, בראש ממשלתו.
** ה יהיה? כאשר תתקרב התנגשות חזיתית, מה יעשה שמירי
^ /אין לדעת מה מתרחש במוחו של האיש. אפשר רק לנחש.
הוא יכול לעמוד במקום עד הסוף המר ולהסתכן בהתרסקות,
שלו ושל המדינה.
אם כן, אולי מוטב היה לו להקים ממשלה עם הימין הקיצוני. או
שמא נדמה לו שבראש ממשלת־האחדות יוכל לעמוד בהתנגשות
ביתר הצלחה.

ואולי להיפך: אולי־אולי הוא כבר הכין לעצמו את
דרך הנסיגה, לכל מיקרה שלא יבוא, ודקה זאת
בחשבון כאשר כונן ממשלה זו?

בסרעגז
העם
קדחת הפיחות
0האם יהיה פיחות?
1הציבור מאמין שיהיה.
| פרס מתלבט. מדוע?
עיני הציבור לא היו נשואות לזירה
הבינלאומית, שם הוסיף יאסר ערפאת
לעשות חיל. הן גם לא היו נשואות אל
השטחים הפלסטיניים, שם נמשכה האינתיפאדה
במלוא התנופה.
עיני הציבור בשבוע קר וגשום זה
היו נשואות אל הכלכלה. כמו בפעמים
קודמות, היה הציבור אחוז קדחת־הפי־חות.
ככל שרבו ההבטחות הממשלתיות,
שלא יהיה פיחות, לפחות לפי
שעה, כן דבק הציבור למוד־הניסיון
באמונתו כי הפיחות עומד בשער.
גחלת לוהטת. כאשר מסר משה
ניסים את מישרד־האוצר לידי שימעון
פרס, במיסגרת פסטיבל חילופי־השרים
במישרדי־הממשלה, הוא יכול היה לחייו
לעצמו בשקט. הוא מסר בידי פרס
גחלת לוהטת, והלו לדרכו כשהוא נראה
עטור־הצלחה.
הציבור רואה בניסים איש־עקרונות
שהשיג הישג מרשים בבלימת האינפלציה
ובשמירה על יציבות המשק.
מכיוון שהמרד החודשי הוא הסממן
הכלכלי היחידי המובן לציבור הרחב,
נראה ניסים כשר־האוצר המוצלח ביותר
שהיה מזה שנים רבות.
אולם ראשי התעשייה והחקלאות

כך. ההסתדרות ויתרה הרבה לראש־הממשלה
שימעון פרס ב־ . 1984 הפעם
שונה המצב, כאשר פרס הוא רק שר־האוצר,
בממשלה שבראשות הליכוד.
חשוב יותר: הוויתור ההוא אמנם עזר
לבלום את האינפלציה, לשימחת הכל,
אך לא גרם לצמיחת המשק. חזרה על
תרגיל זה בשנית תהיה פחות פופולרית.
שמאל
לימין. אולם פרס יודע
שהוא מוכרח להצליח. הקאריירה האישית
שלו צמודה עתה להצלחה זו. אם
ייכשל, עשוי הדבר להוות את סוף דרכו,
ולפנות את הדרו ליצחק רבין.
התלוצץ השבוע מומחה פוליטי :״רק
אנשי״שמאל יכולים לבצע מדיניות
ימנית, ורק אנשי־ימין יכולים לבצע
מדיניות שמאלית. בממשלה זו יש חלו־קת־תפקידים:
רבין מנצח על הדיכוי
בשטחים, פרס יוריד את שכר העובדים,
ואילו יצחק שמיר — או אריאל שרון
— יעשו בסוף את השלום עם אש׳׳ף״.

מיפלגות

ו 1הבעלת
ביבה סרוגה

ניצחונו שד המר
במפר״ר יוצר מצב
מעניין: בממשלה
הניצית יש מישט יוני
לא ממטר.

בעוד שעיתוני העולם ממשיכים לנתח
את ״התזוזה ימינה״ של ישראל,

שאקי ידוע כנץ. המר ידוע כיונה.
יש בכך לא מעט מן האירוניה. כי
במשך שנים עמד זבולון המר, ותאומר
הסיאמי דאז, יהודה בן־מאיר, בראש
מחנודהניצים במיפלגה.
היתה לכך סיבה פוליטית. יריבם
של השניים היה מנהיג״התנועה דאז,
יוסף בורג המתון. כדי להדיח אותו,
ניגנו השניים על המיתרים הלאומניים.
הזוג המר־בן־מאיר טיפח את גוש־אמו־נים
וגרם לעלייתו. הם העניקו את חסותם
להתנחלויות הראשונות, החוקיות
והבלתי־חוקיות.

הוא היה בחוו שקט. איש לא ניחש
אילו נוחות חבויים בו. עד שבא
הרגע הגדול, כשהיה אייו להחליט

גי ב 1ר

מצב מעניץ. מאז שהודח בורג
הקשיש, השתנתה עמדתם של השניים.
המר תפס עמדה בין המרכז והאגף היוני
של המפר׳ל, בן־מאיר אף הרחיק לכת
והגיע לרשימת־היונים הבלתי־מוצל־חת,
מימ״ד.
יתכן שלא זה היה השיקול המכריע
שעמד לנגד עיניהם של חברי מרכז־המפד״ל
השבוע, אך הם גם לא יכלו
להתעלם מכך. הם בחרו במנהיג מתון,
הן מבחינה דתית, הן מבחינה לאומית.
כך נוצר מצב מעניין: בעוד שהממשלה
היא ימנית, ושולט בה יצחק שמיר
(ראה הנדון) ,יש בה אגף יוני חזק למדי.
הוא כולל, בין השאר, את השרים עזר
וייצמן, מוטה גור ויעקב צור מטעם
המערד, וזבולון המר מטעם המפד״ל.
אם תצורף אורה נמיר לממשלה, היא
תחזק אגף זה, שאליו אפשר אולי לצרף
גם את רפי אדרי. זהו מיעוט׳ אר לא
מיעוט מבוטל.
אם יכריחו הנסיבות — המקומיות
והבינלאומיות — את הממשלה לזוז

ך יבור בהבל־סיו הוא לאו דווקא
^ גיבור בשדודהקרב, וכן־ גם ההיפר.
כדי להיות גיבור ולהפגין אומץ־
לב עילאי, כמו זה שהפגין החייל דויד
דלרוזה, דרושות תכונות־נפש מיוחדות.
השבוע
נפטר מפצעיו, אחרי שניסה
להציל את רחל וייס ושלושת ילדיה,
שמצאו את מותם בפיגוע באוטובוס
ביריחו, ב־ 30 באוקטובר, יומיים לפני
הבחירות לכנסת.

השבוע נפטר בבית״החולים אורד־קורט
בלונדון, לשם הוטס לפני שבועיים,
להשתלת לב וריאות.

לא גיביד,

מאצ׳ו

ך* ויד נולד בירושלים באוגוסט
, 1969 1בן למישפחה ירושלמית
ותיקה. אביו, שלמה, אדם דתי, עובד זה
25 שנה כאיש־אחזקה בבית־הח״ל

״קח! המישרד בולו שלן!״
סברו אחרת. בעיניהם היה ניסים אסון.
כדי להשיג הישג פופולרי ונראה״לעין
— ריסון המדד — הוא הקריב את
ריווחיות הייצור. כל הענף היצרני עומד
לפני התמוטטות.
שימעון פרס יצטרד עתה להתמודד
עם מצב זה.
תרגל שני? מה לעשות?
הפיתרון הפשוט ביותר הוא פיחות.
זהו מכשיר להורדת מחיר הייצוא ולהעלאת
מחיר הייבוא — שני יעדים
חשובים ביותר, המשלימים זה את זה.
אולם בכלכלה אין תרופות פשוטות.
הפיחות יעלה את המחירים וידרבן את
האינפלציה. העובדים ידרשו, בצדק,
פיצוי על עליית מדד־המחייה. מעגל־הקסמים
הישן יתחיל מחדש.
אפשר לרסן זאת על־ידי ״עיקור״
תוספת־היוקר. משמע: עליית מחירים,
בלי עליית שכר. העובדים ״יעכלו״ את
ההפרש. משמע: יורידו את רמת־המח־ייה
שלהם.
לא קל יהיה להשיג הפעם הסכם על

מאז הבחירות, קורים בארץ דברים משמעותיים
— בכיוון ההפור דווקא.

לעבר מדיניות מתונה, יוכל גוש זה
לחזק מגמה זו מבפנים.

כזה קרה השבוע במפד״ל. אבנר
שאקי, שזכה במפתיע בראשות הרשימה
של המפד״ל לבחירות, הודח ממעמדו.
זבולון המר חזר למעמדו כמיס־פר
1במפד״ל.

הנגנות

מיתרים לאומניים. עלייתו הפתאומית
של שאקי היתה פרי המיקרה.
במאבק על הרכב הרשימה נוצרה קואליציה
מיקרית של כוחות שונים, שהעניקו
לניצים במפד״ל יתרון ריגעי. כר
ניצח שאקי.
אר מצב מיקרי זה לא שיקף את
חלוקודהכוחות האמיתית במפד״ל. זו
התבטאה השבוע בבחירות במרכז,
שקבעו כי המר הוא מס׳ , 1שאקי מם׳ .2
כתוצאה מכד יהיה המר שר־הדתות,
העמדה הבכירה, בעוד ששאקי ייאלץ
להסתפק במעמד חסר־התוכן של שר־בלי־תיק.

השמ״ס

א ריחמו

אלפי המפגינים,
שעמדו בגשם, הכניסו
את השאיפה למשא־ומתן
עם אש״ף דתוך
הקונסנזוס.
ענת סדמסטי ₪

במהלר כל יום־השבת התקשרו ראשי
שלום עכשי 1זה אל זה חוששים,
(המשך בעמוד )9

דויד דלרוזה(במרכז) בישיבה
ישיבה ,׳שיבודהסדר. קיבוץ
תכונות־נפש כאלה מסתבר היו
לדלרוזה, אף שלא באו לידי ביטוי
בחיי היומיום, אף שהיה צנוע, נחבא אל
הכלים ונעים־הליכות.
דלרוזה היה באוטובוס, בדרכו לחופשה
קצרה בביתו שבשכונת רמות־אשכול
בירושלים. אחרי שהוטלו בק־בוקי־התבערה,
והאוטובוס התחיל להתלקח,
הוא הצליח להיחלץ עם מרבית
הנוסעים.
כשהבין שבאוטובוס הבוער נותרה
האשה עם שלושת ילדיה לא היסס, חזר
ועלה לאוטובוס וניסה לחלצה בכוח.
דלרוזה נכווה קשה בכל חלקי גופו
ושאף כמויות גדולות של עשן סמיר,
שמילא את ריאותיו. כשנחלץ לבדו,
בכוחותיו האחרונים, כבר היה פצוע
קשה.

בירושלים. אמו, גאולה, מנהלת פעוטון
לילדים בביתה.
שלושה בנים ושלוש בנות נולדו
לזוג. דויד היה החמישי. כבן הצעיר
היה גם בן־הטיפוחים.
דויד עבר ילדות רגילה ושיגרתית,
כולה במיסגרת החינור הדתי. המושגים
״ואהבת לרעד כמור״ ו״אל תעשה
לחביר מה ששנוא עליר״ היו חלק
מחינוכו.
היה זה טיבעי לגביו, אחרי לימודיו
היסודיים, להמשיר וללמוד בישיבה
תיכונית. הוא נרשם לישיבה התיכונית
קול מבשר במבשרת־ציון. במשד ארבע
שנים הוא למד שם, וכשסיים פנה
להמשר לימודים במיסגרת ״ישיבות־הסדר״
,בהמלצת ראש־הישיבה, הרב
אליהו סופר.

״חלק ניכר מתקופת אישפוזו האחרונה
עשה דלרוזה כשצינור מחובר
לקנה־הנשימה שלו. מצבו היה קשה
במיוחד בשלושת השבועות האחרונים.
הוא נזקק להנשמה מלאכותית, וכתוצאה
מכך לא יכול היה לדבר. את הקשר
יצר בכתיבה.״
גם כשמצבו היה קשה, המשיך דל־רוזה
לנסות ולעודד את בני־מישפחתו,
ששהו כל הזמן ליד מיטתו, ואת צוות־הרופאים
שטיפל בו.
לפני שבועיים הטיסו צה״ל לניתוח
ההשתלה בלונדון. לדלרוזה נילוו הוריו,
גאולה ושלמה, וצוות הרופאים,
הד״ר רואבן פיזוב מבית־החולים הדסה
עין־כרם והד״ר סגל, מבית־החולים
על־שם שיבא בתל־השומר. דלרוזה
נפטר עוד לפני שניתוח־ההשתלה בוצע•
״בבית־החולים
היה מפסיק מפעם
לפעם לדבר, כי היה קשה לו. דיברנו
איתו שלוש שעות לפני שנפטר. הוא
נראה בסדר, וגם הרופאים גילו אופטימיות,
אבל לפתע חדל ליבו לפעום,״
סיפרה אמו, גאולה.

אביו, שלמה, מוקף בבני־מישפחה
שבאו להקביל את פניו בנמל״התעופה,
אמר :״עד הרגע האחרון האמנתי שהוא
יהיה בסדר.״ האב סיפר שכאשר התעורר
בנו בבית־החולים מעלפונו, ביקש
שיביאו לו טלית ותפילין, מכיוון
שחשש שאלה נשרפו באוטובוס. לבסוף
הסתבר שרק התפילין לא נשרפו באוטובוס
שבער.
השבוע ישבה המישפחה ״שיבעה״
בביתם הצנוע ברמות־אשכול בירושלים.
המישפחה קיבלה החלטה שלא
לדבר עם העיתונות.
בני־המישפחה ישבו על גבי מיד
רונים על הריצפה, רב ישב לידם ויחד
למדו דף־גמרא.
בני הגרעין של דלרוזה ישבו ליד
המיטבח, המומים מאובדן חברם, מצטנפים
בתוך עצמם .״איפה הייתם כל
החודשיים,״ שאלה־טענה אחת מבנות־המישפחה.
העולם
הזה פנה לדובר־צה״ל ושאל
אם יש בכוונת צה״ל להעניק לדלרוזה
את עיטור־הגבורה אחר־המוות. הדובר
מ סי עידלזד ₪
טרם השיב•

האוטובוס אחרי הפיגוע
״ה1א לא דיבר על התקרית...״
״הוא היה תלמיד מיוחד, עדין,
אציל, בעל הבעה מבויישת, וזה גילם
בתוכו את כל כוחות מסירות־הנפש,״
אמר סופר השבוע.
דויד לא היה מן הבולטים שבבני־הכיתה.
תלמיד ממוצע, כזה שאינו
מבריק ואינו מיועד לרבנות, אך גם לא
אחד שינשור מלימודיו. במיסגרת הלימודים
היו תלמידי־הישיבה יוצאים
מדי פעם לסיולים ברחבי־הארץ ובאי־זור
הקרוב לישיבה .״הטיולים האלה
היו אהובים עליו במיוחד ״,נזכר הרב
סופר.
דודנו, אילעי גוטל, הצעיר ממנו
בשנה, למד אף הוא באותה ישיבה.
״נהגתי להתייעץ איתו כשהייתי מסתבך
בישיבה בכל מיני דברים. הוא היה
משכנע אותי לקום לתפילה. הוא
שיכנע אותי ללכת לבר־המיצווה של
אחי, למרות שלא רציתי ללכת. הוא
היה לי אח גדול בישיבה, כזה שמטיל
עלי חסות ודואג לי.״
! בתשמ״ז סיים דלרוזה את לימודיו.
בהמלצת ראש־הישיבה פנה להמשך
לימודים לישיבת קריית־ארבע, במיס־גרת
״ישיבות ההסדר״ .אחרי כמה חודשים
עזב את הישיבה.
סיבות־עזיבתו אינן ברורות, והרב
סופר מעדיף להימנע מלפרט אותן.
מכל מקום, דלרוזה החליט להצטרף
לגרעין־הנח״ל של תנועת בני־עקיבא,
גרעין מע״ן ששהה בקיבוץ הדתי
עלומים, בדרום הארץ.
בקיבוץ עבד בחצרנות .״היכרתי אותו
כאחד מבני־הגרעין. הוא אף פעם
לא בלט במיוחד, ולא ניכרו בו תכונות
של גיבור מצ׳ואיסטי,״ מספר פיני צרפתי,
חבר עלומים, שהיה חבר בגרעין
אחר.
לפני שנה וחצי עזבו חברי הגרעין
את הקיבוץ, כדי לשרת בצבא. דלרוזה
שימש כאלחוטן. בתום התקופה היה
אמור לשהות עם שאר חבריו בקיבוץ
נצרים. בחודש מאי 1991 אמור היה
לסיים את שרותו.

;;הראש
שלו בער!״

^ יום הראשון, ה־ 30 באוקטובר,
^ בשעות הערב, יצא אוטובוס 961
.מהתחנה המרכזית בטבריה בדרכו לירושלים,
לאורך הירדן.
דויד דלרוזה עלה לאוטובוס בדרכו
לבית הוריו. בכניסה הצפונית ליריחו
נתקל האוטובוס במארב, והושלכו לעברו
שלושה בקבוקי־תבערה. האוטובוס
התלקח מיד.
22 נוסעים היו באוטובוס. ארבעה
נהרגו — רחל וייס ושלושת ילדיה.
חמישה נפצעו והועברו לבתי־חולים.
מרבית הנוסעים הצליחו להימלט
מהאוטובוס בכוחות עצמם, אחרי שהנהג
נהג בקור־רוח ופתח את הדלתות
מיד אחרי שנשמע הפיצוץ. וייס וילדיה
נותרו ישובים במקומם.
למחרת האירוע רואיין החייל רון

קליינוולד, שניסה להציל את וייס
וילדיה.
וכך סיפר כשהאוטובוס הגיע
למבואות הצפוניים של יריחו, התעוררתי
פתאום מהשינה וראיתי מול
העיניים נחשול־אש ענקי. מיד הבנתי
שמדובר בבקבוק. ישבתי בצד ימין,
ליד הדלת האחורית. הדבר הראשון
שעלה לי בראש היה לצאת החוצה.
קפצתי דרך הדלת, וכשיצאתי ראיתי
שרוב האנשים היו כבר בחוץ. היה
נדמה לי שאני האחרון שיוצא מהאוטובוס.
בחוץ היו המון אנשים שרצו
לכל הכיוונים. הם היו ממש בפאניקה.
״ראיתי איש אחד רץ לכיוון צד
הכביש, כשהראש שלו בוער והוא מנסה
לכבות את האש על־ידי התגלגלות
על הארץ...
״ניסיתי להתקרב כדי להתחיל
לכבות, ואז שמעתי פתאום צעקות
מהחלק האחורי של האוטובוס. הבנתי
שיש בפנים מישהו. נכנסתי פנימה
והתחלתי ללכת לעבר מקור הצעקות.
ספרתי את הכיסאות שאני עובר, כדי
שאוכל לדעת איפה נמצאת הדלת,
כשאצטרך לקפוץ חזרה החוצה.
״בפנים היה הכל חשוך ומלא עשן
סמיך. פתאום נתקלתי בראש של אשה
עם כיסוי־ראש. ניסיתי למשוך אותה
החוצה בכוח, ואמרתי לה, בואי איתי,
בואי איתי!׳ אבל היא התנגדה בכוח
וצעקה, מה עם התינוק שליי׳
״ניסיתי למשוך אותה בכוח רב
יותר, אבל זה לא עזר ...הבנתי שאם
אני נשאר שם עוד רגע, גם אני הולך.
אז החלטתי שאני בורח החוצה״.
אילו היה דויד דלרוזה מספר את
סיפורו, קרוב לוודאי שהסיפור היה
דומה לזה של החייל קליינוולד.
קליינוולד הצליח לברוח בזמן, ואילו
דלרוזה נשאר.
אחרי שהצליח כבר להיחלץ מהאוטובוס
הבוער, החליט דלרוזה לחזור
אליו, כדי לחלץ את מי שהיו בפנים.
הוא נכנס ונשאר בתוכו, עד שבקושי
הצליח להמשיך לנשום, למרות הכוויות
הקשות שבהן לקה בכל חלקי
גופו.
בכוחותיו האחרונים הצליח לשבור
חלון ולצאת בעדו. אלא שאז היה כבר
במצב אנוש.
״הוא לא דיבר כלל על האירוע,״
מספר דודנו, גוטל. מעט ממה שעבר
עליו הוא סיפר לאחיו אמנון.

בקת־הרובה, הוא הצליח לקפוץ החד

התפילין
לא גשרפו
^ לרוזה בן ה״ 19 הובהל במצב
( קשה לבית־החולים הדסה בעין-
כרם, כשהוא סובל מבעיות־נשימה
ומכוויות קשות. למרות זאת היה מצבו
יציב .״ביום השני לפציעתו נסעתי
לבקר אותו. הוא זיהה אותי ואף הניד
בראשו,״ מספר ראש־הישיבה, הרב
סופר. מאז הגיע לביקור פעמים נוספות,
אך נמנע בעדו מלהיפגש עימו.
אחרי חודש בבית־החולים החליט
צוות־הרופאים שיש מקום להטיסו
ללונדון, לצורך השתלת לב וריאות,
שכן איבריו נפגעו ללא־תקנה.
״בחודש האחרון חלה הידרדרות
חמורה במצבו של רב״ט דויד דלרוזה.
שאיפת העשן לריאותיו גרמה לפגיעה
קשה מאוד בסימפונית הקטנות. בסופו
של רבר יכולנו להציע רק השתלת
ריאות חדשות או לב וריאות בחו״ל,״
סיפר הד״ר ראובן פיזוב, מומחה להרדמה
ולטיפול נמרץ מביתיהחולים
הדסה בעין־כרם למעריב. לדנריו גרמה
שאיפת העשן ״גירוי כימי, שהביא
לפגיעה בסימפונות הקטנות ולהת־עבות
של הדפנות. הדבר גרם להפרעה
בשיחרור גאזים בריאות, וכתוצאה מכך
להפסקה נשימתית. כתוצאה מפגיעה
זו, נזקק דלרוזה להנשמה מלאכותית.

ראש־ישיבה הרב סופר
.עדין. אציל, בעל הבעה מס״שת״...

״הוא לא אהב לספר את הסיפור
הזה, ולעיתים לא היה נרדם לילות
שלמים. באחת הפעמים הוא סיפר לי
איך ניסה למשוך את האשה מהאוטובוס,
אך היא התעקשה. הוא שבר את
החלון האחורי בצד שמאל, והוציא את
הראש כרי לנשום אוויר. הידיים שלו
התחילו להישרף. הוא בלע ונשם המון
עשן, ואז שמע את האשה אומרת,שמע
ישראל׳ .הוא הבין שאין מה לעשות,
ולאחר שקודם לכן שבר את החלון

דוב ירמיה החד להתגרות במישטרה.
ב שמע שעבר עשה זאת שוב בכנס שערכה תנועת יש
גבול בצוותא חיפה.
ירמיה שוב קרא לחיילי״צה׳׳ל לסרב למלא פקודות, ולא
לשרת בשטחים הכבושים. הוא גם קרא לרמטכ״ל שלא
להישמע להוראות שר־הביטחון.

בשיחות פרטיות אמר ירמיה כי הוא מקווה
להילקח לחקירה במישטרה, כדי שהדבר יגרור
סערה ציבורית, שאולי תגרום לחילים שלא
לשרת בשטחים הכבושים.

האם יתקיימו הבחירות?
השבוע יוכרע, כנראה, אם יתקיימו־ הבחירות
לרשויות המקומיות במועדן.
בתחילה היו הערכות שהמיפלגות הדתיות מעונינות
בדחיית הבחירות, כדי לנסות ולשנות את דעת הציבור
החילוני עליהז. לפי הערכות אלה לא נותרה לראשי
הליכוד ברירה אלא להסכים לדרישות־הדוזייה, יתכן אף
כחלק מהמשא־ומתן הקואליציוני.

כעת, כאשר הדתיים אינם שולטים בקואליציה,
וכל ההסכמים איתם בטלים ומבוטלים, קשה
להם ללחוץ על דחיית הבחירות.
דוב תבורי, ידו־ מרכז השילטון המקומי מתנגד לדחייה,
ואף איים בהתפטרות אס יידחו הבחיחת.

שמיר תיבון:
התיירות למילוא
יצחק שמיר תיבנן להעניק את תיק־התיירות
תיק־־הכלבלה
לחבו״הכנסת וני

לשר גידעון פת מהליברלים, אך איומו של השר
משה ניסים מהליברלים, להתפטר מכל תפקידיו
אם פת לא יקבל את תיק־־התיירות, עשה את
שלו.
שמיר נכנע ללחצו של ניסים, והסכים להפקיד את תיק״
התיירות בידי פת, וכך נאלץ להמציא את התיק־לאיכות־הסביבה
כדי למסרו למילזא.

פרס אמוד לאמריקאית שימעון פרם, שבמיסגרת תפקידו הקודם
בשר־החוץ קיבל לרשותו מכונית אמריקאית,
אינו מעוניין, כנראה, לוותר עליה
ולהחליפה במכונית אירופית.
ביום חילופי-התפקידים, לא העביר פרם
את המכונית האמריקאית שברשותו ל־שר-החוץ
החדש, משה ארנס. עוד נמסר כי
הוא מתכוון לרכוש מכונית אמריקאית,
אף שב־ 20 השנים האחרונות היו ברשות
שרי-האוצר מכוניות אירופיות.

356

ביום השני, ה־ 26 בדצמבר, מסר דובר
צה״ל על 266 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה אינו כולל את ההרוגים
מירי מתנחלים.
לסי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים הפלסטיניים על .356
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 451 הרוגים פלסטיניים, לפי הפירוט
הבא:
• 302 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

38 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 66 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 45 הרוגים מסיבות אחרות.

חילוקי־דיעוח במישטרה
המישטרה כמעט והשלימה את חקירת ראשי המערכת
הבנקאית לשעבר, בפרשת ויסות״המניות, ואולם עד כה
טרם גובשו המלצות חד־משמעיות ליועץ המישפטי
לממשלה.

מתברר כי יש חילוקי-דיעות בצמרת
המישטרה באשר למסקנות המתבקשות מן
החקירה, דבר שהביא למסע־הדלפות
מהמסקנות הראשוניות של החקירה.
זו תושלם, כנראה, רק עוד כמה שבועות, ועד אז יצטרכו
במישטרה לקבל החלטות.

מיגון יעיל לאוטוכוסיס
חברת ״אגד״ ומישרד־הביטחון גמרו למגן יותר
מ 100-אוטובוסים של ״אגד״ הנוסעים בשיטחי
הגדה המערבית.
כמה אוטובוסים ממוגנים כבר עברו ידויי־אבנים והמיגון
אכן הוכיח את עצמו, אחרי שבעבר ניזוקו אוטובוסים רבים
מזריקת אבנים.
נמסר גם כי מיפעל דרום־אפריקאי, העוסק במיגון זכוכיות
וחלונות, נתן אישור לנציג ישראלי של החברה לנסות
ולמכור את תוצרתו בישראל.

פרסלא ראה אח גור

החברה הדרום־אפריקאית צברה ניסיון רב בעת
פיזור המהומות בסואטו.

לפי הערכות של גורמים המקורבים לשר•
האוצר, שימעון פרס, לא רצה פרם לכלול את
מרדכי(״מוטה׳׳) גור ברשימת השרים.

גן־נשיא ב שם בדו*

הסיבה שהביאה לבסוף למינויו כשר היתה שפרס חש שאם
לא ישבץ את גור בץ השרים, יפעל גור נגדו, וינסה
לארגן נגדו אופוזיציה.

גור הוא גם היחיד שהכריז, עד כה, על כוונתו
להתמודד על ראשות-המיפלגה ב*. 1992

סוקאיות חדשות
בכלא ״השרון״
שילטונות כלא־השרון החליטו באחרונה על איסורים
חדשים. אין הם מתירים הכנסת ספרים ועיתונים לכלא.

ביום ב׳ ,ה 19-בדצמבר, שהוא יום־ביקורים
למישפחות, הודיעו שילטונות־הכלא
למישפחות כי חל איסור על הכנסת כיתבי-עת,
ספרים ועיתונים בערבית ובאנגלית. ההחלטה
ניתנה ללא שום נימוקים.
ביום ג׳ שלאחריו, כאשר ערכה עורכת־הדיו יוספה פיק
ביקור בכלא. סירבו שילסונות־הכלא לקבל מידיה סיפרי־לימוד
במתמטיקה ובלשון הערבית עבור האסירות בגיל־תיכון.

רשויות
הכלא אינן מספקות עיתונים כל־טהם,
לא לשפוטות ולא לעצירות המינהליות, למרות

בהנהלת הבנק האמריקאי ״בנקרס טראסט״
נמתחה ביקורת קשה על מי שהיה ממונה, בין
היתר, על תיק-ההלוואות הישראלי, סגן־הנשיא,
בריאן צימבליסט.
זאת אחרי שבית־המישפט החליט בשבוע שעבר שלא
לקבל את הדרישה של הבנק האמריקאי לפירוק מר,
והעדיף להעביר את הנושא לדיון בעוד מיספר שבועות.
כבר בעת הדיונים, שקיימו נציגי הבנקים הישראליים עם
הבנקים הזרים בלונדון לפני כמה שבועות, התברר כי
צימבליסט, מי שטיפל במתן ההלוואות למר, הוצא מסוד
העניץ, ולא היה עוד שותף פעיל לדיונים.

ההפתעה הגדולה ביותר היתה כאשר הגיע
צימבליסט לישראל. לקראת הדיון המישפטי,
בבקשת הפירוק של הבנק האמריקאי נגד
״בור״ ,והשתקע במלח תל-אביבי בשם בדוי.

*סאיטקס
שוקלת שת פי
חברת ״סאיטקם״ שוקלת שיתוף־פעולה עם
אחת מחברות-הענק — ״קודאק״ ,״פוג׳י״.,

במיסגרת שיתוף־הפעולה המתוכנן תתרום סאיטקס ידע
טכנולוגי, ואילו החברה, שטרם נבחרה, תתרום את הידע
השיווקי.
הטכנולוגיה של סאיטקס מחליפה שימוש כפילמים
וברנטגן, והיא תוכנס במקומות שתרד צריכת הפילמים
של החברה, שאיתה ייחתם, בסופו של דבר, ההסכם.

אנשי ה מ ערך
נציגי באמריקה
כמה אנשי־־כלכלה המקורבים לשימעון פרם,
ואשר פעלו למענו במיסגרת ישירה ועקיפה
במהלך הבחירות האחרונות, דורשים מפרס
לפעול להחלפתם של שני הנציגים הכלכליים
הבכירים היושבים בארצות־הברית, גבי לוי
בניו־יורק ופינחס דרור בוושינגטח, באנשים
המזוהים עם מיפלגת-העבודה.
עורך־הדין גבי לוי, הציר הכלכלי בניריורק, נחשב
כמקורבו של שר־האוצר הקודם, משה ניסים, אשר מינה
אותו לתפקיד. גם פינחס דרור נחשב כמקורב למיפלגה
הליברלית.
מקורבי פרס התחילו להעלות שמות של מועמדים
פוטנציאליים לאיוש שתי המישרות, הנחשבות כמישרות
בכירות מאוד.

מ הפך ברעננה
הליכוד הציע לתעשיין זאב ביאלסקי, מי שהיה
מועמד ברשימה עצמאית בבחירות לרשויות
המקומיות, לעמוד בראש רשימת־הליכוד
לבחירות בעיריית רעננה.
התעשיין ישראל ברג, מי שנבחר קורם לכן כמועמד
הליכוד, פרש, ואילו תומכי ביאלסקי הודיעו כי ימשיכו
לתמוך בו גם אחרי שעבר לעמוד בראש רשימת־הליכוד.

השוק הסיטונאי
לרמח־השרון
משה ורבץ, ראש מועצת דמת-השרון, הציע
להעביר את השוק
אלהי י — ^
בימים ן י־*
ן ן &י
הסיטונאי_1
תל-אביב לתחום־השיפוט של רמת-השרון,
באיזור שבין צומת-גלילות לרמת־אביב ג׳.
השוק הסיטונאי, הנמצא במרכז תל־אביב, יעבוד בעתיד
לאתר חלופי. הועלתה כבר הצעה למקם אותו בחוות־הזרע
ליד אזור, אך מינהל־מקרקעי־ישראל סירב לתוכנית.

סרקי נעצר
בארצות־ה
בארצות-הברית נעצר בשבוע שעבר
ג׳ו סרקים, אחיו של נשיא לבנון לשעבר,
אליאם סרקים, על הברחת שני ק״ג הירד•
אין.
פרקים הוא שותפו של ריפעת אסד, אחיו
של נשיא סוריה, חאפט׳ אל-אסד. בתחילת
שנות ה־ 80 ניהלו השניים מיסחר ענף שעבר
בישראל, דרך ראש־הניקרה.
הם רכשו מוצרים מאירופה, בעיקר
סיגריות ואלכוהול, ובארץ רכשו מוצרי־טכסטיל.

בכור
ה ל״ועידח ואנזה־במעמר
נשיא״המדינה, חיים הרצוג, ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, סגן הרמטכ׳׳ל, האלוף אהוד ברי* שגרירים, בימאים
ואמנים תוקרן במחצית ינואר הצגת־הבכורה של הסרט
.ועידת ואנזה״ .ואנזה הוא אגם ליד ברלץ.

הסרט, בהפקה גרמנית של מנפרד קורטובסקי
ממינכן, מתעד בל דקה בכנס שבו הד ט על
הסיתרון הסופי למיליוני יהודים.
את הכנסות ההקרנה יתרום המפיק למכון יד 1ש .0מארחי־הערב
יהיו תמר וטדי קולק.

שינויים ״קול ישראל
תוכנית הרדיו ״כל ציבעי הרשת״ בהנחיית
יוסי גרבר, יורדת מעל גלי־האתר.
החל ב־ 6בינואר תשובץ בלוח־המישדרים תוכנית־רדיו
חדשה, מה יהיה? בהנחיית יואב גינאי.
היא תשודר ביום שישי בין השעות 8־ 0ז בבוקר, ותעסוק
בנושאי תרבות, בידור, רדיו, טלוויזיה ועיתונות כתובה.
אוריד ! 1¥־ וובו = ל י

בנזירעגז
(המשך מעמוד )6
מהססים, תוהים, אם לאור איתני־הטבע
— הגשם — עליהם לבטל את ההפגנה.
הדבר
הבולט ביותר בהפגנות שלום
עכשיו במהלך השנים הוא המיספר הרב
של המשתתפים, וראשי־התנועה לא
רצו לאבד יתרון זה דווקא עכשיו.
לבסוף הוחלט לקיים את ההפגנה במר
עד ובמקום שנקבעו מראש — כיכר
מלכי־ישראל בתל־אביב.
הכיכר הגדולה ראתה הפגנות גדולות
מזו. הרחבה ירעה צפיפות גדולה
מזו שהופגנה שם במוצאי־השבת. הגשם
חייב את המפגינים לשאת מיט־ריות,
שיצרו מירווחים גדולים מן הרגיל
בין האנשים, וזה יצר רושם של
המון אדם.
מישהו אמר שלכיכר הזאת יש תכונה
מאוד מיוחדת: היא תמיד נראית
מלאה. אף אחד לא הסתכן בהערכת
מיספר המפגינים. הפסימים אמרו 20

שונה שתנועת שלום עכשי .1שהתעקשה
במשך השנים לשמש מיטריה
רחבה, יוצאת בסיסמה זו.
במהלך השבועות האחרונים, מאז
מושב־אלג׳יר של המועצה הלאומית
הפלסטינית, דרך הצהרת־סטוקהולם
ונאום יאסר ערפאת בז׳נווה, היו בשלום
עכשיו דיונים פנימיים ופומביים, עד
שהתנועה יצאה בקריאה :־לדבר שלום
עם אש׳׳ף עכשיו.׳׳
אנשי השמאל הקיצוני, סוסי־הפ־גנות
ותיקים, הרגישו, זו הפעם הראשונה,
שהקונסנזוס הגיע אליהם. שלום
עכשיו. הנחשבת לאחד מסימלי הקונסנזוס
בכל הנוגע לשלום, עשתה דרך
ארוכה והגיעה אל השמאל הקיצוני.
היא אף השתמשה בהפגנה בסיסמה
הדומה מאוד לסיסמת־הבחירות של
הרשימה המתקדמת לשלום.
השוליים הסכר למרכז. כך זה
התחיל גם בזמן מילחמת־הלבנון. הראשונים
להתנגד למילחמה כבר מיומה

לובה אליאב נואם כגשם השוטף
הימין נשאר במיעוט

שולמית אלוני
לא רק הם
אלף, האופטימים אמרו שהיו ״רבבות
רבות״ .הכיכר מלמעלה נראתה, על כל
פנים, מלאה לגמרי.
כסעם הראשונה. הגשם, שהתחיל
לרדת ביום־השבת בבוקר, לא הפסיק
בשעת ההפגנה.
אין זו הפעם הראשונה שכיכר מלכי־ישראל
בתל־אביב שומעת את הסיסמה
״לדבר עם אש״ף!״ אך זו הפעם הרא־

הראשון היו קבוצות־שמאל, שהיו אז
בשוליים. שבועיים אחרי פרוץ המיל-
חמה העזו לצאת לרחובות ולהפגין
בכיכרות. הם שספגו את הנאצות, הגידופים
והמכות. הם היו כמה אלפים
בלבד, החלוצים שפתחו את הדרך לשאר
המחנה. איש, כמעט, לא שם־לב
אליהם אז, אבל הם קבעו את המסלול,
שבו צעדו בתום השבוע השלישי אנשי

הקונסנזוס של שלום עכשיו, שהכריחו
לבסוף את הממשלה לצאת מלבנון,
שהכריחו את הממשלה להקים ועדת-
חקירה לבדיקת הטבח בצברה ובשא־תילה.
המעטים, שיצאו בסיסמות ברורות,
שאירגנו את תנועת הסירוב יש־נסל,
נדחקו הצידה, כאשר באו ההמונים
ושטפו את הרחובות.
כך זה מתרחש גם עכשיו. התנועות
המתנגדות לכיבוש, הצועקות כבר
שנים שיש לדבר עם אש״ף, נטמעו
במוצאי־השבת בין המוני הקונסנזוס.
קרוב לוודאי שהמונים אלה הם שיכריחו
בעתיד את הממשלה לשבת למי
שא־ומתן עם אש״ף.
והיו בהפגנה לא רק תומכי ר״ץ של
שולמית אלוני ומפ״ם, שקראו סיסמה
זו עוד בזמן מערכת־הבחירות האחרונה,
אלא גט רבים מאנשי מיפלגת־העבודה,
שדיברו עד עכשיו בסיסמות
ה״לא״ — לא לאש״ף, לא למדינה
פלסטינית, לא לנסיגה מכל השטחים
הכבושים.
נואם ומסתייג. לובה אליאב,
מחלוצי המיפגשים עם אנשי אש״ף,

שמיפלגת״העבודה קיבלה אותו בחזרה
לשורותיה, התקבל במחיאות־כפיים
בהפגנה.
גם יעל דיין, חברה בולטת של
מיפלגה זו, הסכימה להופיע תחת
הסיסמה, אם כי עוררה זעם קל בקהל

המפגינים, כאשר הודיעה להם שלא הם
שיביאו את השלום, אלא ראשי מים־
לגת־העבודה.
חבר־הכנסת אמנון רובינשטיין,
ראש תנועת־המרכז, שהפתיע בהצטר־
(המשך בעמוד ) 10

ויקטור שם־טוב
רק בקעפררציה

ים המטריות בכיכר־מלכי־ישראל
ריק או מלא?
העולם הזה 2678

אמנון רובינשטיין

דיין

בעד אבל נגד

דפו הברק על שוי המודח:

ה ד תו ת

במרעה

א כז ריו ת

הדחתו בשעה שישב, חגיגית, על הבימה)
.הוא אמר לי שבגלל אילוצים,
ובגלל אני יודעת...
שאלתי אותו. :תגיד לי, מה הסיבה?״
הוא לא פירט שום סיבה. רק חזר
ואמר שבגלל אילוצים ובגלל ...את יודעת
מה הוא העז להציע לי? סגן־שר!
אמרתי לו, :איך אתה מציע לי דבר
כזה?״

שושנה ארבלי־אלם חלמז:
לרדת כיתה
ך* ראו לה. שושנת־הבריאות׳,
׳/ו צי ל מו אותה במישחקי־בדורגל
עם כובע של הפועל (תל־אביב!) על
הראש, ועם נתן (אלפוזלינו, בעלה)
מצד ימיה בחוף תל־ברוך מסבירה לזונות
את פרוייקט הלביא. מתנשקת עם
כל הגברים בממשלת מאז שמונתה
שושנה ארבלי־אלמוזלינו כשרת אחרי
התפטרותו של מוטה גור ממישרד־הב־ריאווק
היא הפכה נידבך חשוב בחיי־הפולקלור
בארץ.
השמע נודע ל ת בשניות האחרונות
של הדקה וד ,90 שתמה תקופה זו. אחרי
פירסומים ושמועות שונות שהטילו
ספק במינוייה המחודש, אחרי שפליצי־יושר
רצו בשמה אל שימעון פרס ואל
העיתונות החליט פרם לבשר לה את
הבשורה המרת דקות מעסות לפני
שהכריז על רשימת שרי־המערך.
ארכלי — אשה חמת חביבת בעלת
גישה ישילת נאיבית־משהו — נפגעה
בצדק מהצורה ומהעיתוי שבה נתבשרה
על עתירת
ביום־השבת לפנות־ערב סיפרה כיצד
היא מרגישה.

מה, אני אהיה סגנית־שר של
יעקב צור (שר־הבריאות החדש)?
אני צריכה לרדת כיתה?
שלא תחשבי שאני לא יודעת
שעוזי(ברעם) בחש בזה.
אמרתי לעוזי. :דע לך שאראה בכל
שינוי הדחה!״
הצעתי שנלך למרכז, ושהמרכז יכריע
מי יהיו שריו. מעניין, שימעון הצהיר
בישיבת־המרכז. :אני רוצה אנשים
שיעבדו!״
ארבלי, כנה כתמיד, לא ניסתה
להסתיר עד כמה היא פצועה.

ונדחה. בסוף הוא קיבל אותי ביום הרביעי
בערב, רק אז.

זה יותר מזה שהוא (פרס) לא סיפר
לי בזמן.״ הוא השאיר זאת ממש עד
לסוף. שמעתי שמועות עוד קודם־לכן.
היו פירסומים שעומדים להחליף את
יצחק נבח, חיים בר־לב ואותי.
פגשתי את נבון בכנסת. ניגשתי
אליו ושאלתי. :מותר לדבר איתר רגעי
שימעון קרא לך מאז הפירסומים? אמר
משהו?׳
נבון ענה לי. :לא, לא, לא!״
גם אחרים אמרו לי שהם לא נקראו
לשימעון.
אני דווקא ביקשתי שיחה עם שימי
עון. רציתי לדעת. זה נדחה ונדחה

הגעתי אפילו למקורבים של שים־
עון. שאלתי אותם, רציתי לדעת. כולם
הרגיעו אותי שאין לי מה לדאוג, אלה
הם סתם פירסומים.
כשהודיעו לי בישיבת־המרכז,
.שימעון קורא לך הבנתי. עליתי
אל מאחורי הבימה.
מדוע עליתי אם הבנתי? אלמלא
הייתי עולה, הייתי מוצאת עצמי במצב
של אברהם שריר! (לשריר נודע על

כן* אמרה:

מה נאמר בשיחה? כלום,
כלום, כלום! הוא לא אמר לי
כלום :״אני עדיין שוקל ...אין
עדיין סיכומים ...אבל שמעתי

מה, אני לא עבדתי? אם זהו
מחירה של הנאמנות שלי ל־שימעון
והליכה עימו במשן•
שנים — אז אני מקווה שיהיה
מי שיסיק לקחים:
מילא, אילו הרעיון היה להחליף
כמה שרים בשרים צעירים יותר, כמו
שקרה בליכוד, הייתי מבינה. כך יצא
שהחליפו רק אותי.
לא, אין לי כל מושג למה. אני לא
יודעת.
מה שכואב לי יותר מכל זה הצורה
שבה זה נעשה. הוא (פרס) יכול היה
להודיע לי כמה ימים לפני־כן. אולי
הייתי מודיעה בעצמי שאני מוותרת.
אבל לא ככה!

זהו דבר אכזרי. זה משבר מאוד
קשה עבורי.

מדוע היטעה שמיר את שריר?
ך( וליטיקה,״ יאמר כל פולי-
^//טי ק אי שלא צלחה לו דרכו, או
לפחות קטע ממנה. ,זה פעם למסה,
פעם למעלה.״
אברהם (,אברש׳ה״) שריר, שר־הת־יירות־והמישפטים
עד לפני שבוע, נסק
בדרכו למטה ממרומי הבימה באיצסד־יח
יד־אליהו, שעליה הסבו אחר־כבוד
בכירי הליכוד.
משהוקראה רשימת השרים מטעם
הליכוד בממשלה הבאה, עטו פני המר
עמדים ארשת חגיגית.
לפתע הסתיימה הרשימה, והחיוך
קפא על פניו של שריר — שמו לא
נכלל ברשימה.
גודל ההפתעה והסתלקותו של
שריר מהמקום דווחו בהרחבה, אפילו
בשימחודלאיד. העיקרח שהינחה את
הלעג בדיווחים הזכיר את גלי־הצחוק
בעת הקרנת סירסי המצלסה־הנסתרת:
.כמה מצחיק! מזל שזה לא קרה ליד
את האמת מאחורי הדחתו של שריר
מהממשלה, בצורה כה מבזה ואכזרית,
אין רבים יודעים:
הדבר לא בא לשריר כהפתעה מוחלטת.
ביום שבו התכנס מרכז הליכוד
ביז-אליהו, כדי לאשר את ההליכה
לממשלה רחבה, התחילו להתפשט
שמועות הססניות בדבר אי־הוודאות
לגבי השר הליברלי השלישי (פרס
ליצחק מודעי ומשה ניסים) בממשלה.
השמועות רמזו שלמרות מעמדו הב־כיר־יותר
של שריר כליברלים דל,
עשוי פת לזכות מגלח. בנהג זבשאר
ההסבות.
שריר חש באי־זוחית. וסילפן אל
ראש־החם שלה יצחק שסיר ב־4.15
בדיוק אחרי־הצהר״ם.
שסיר היה נדרם להופעה בת1כ־ניודהסלוזיזיה
ערב חדש לכן התנהלה
ביניהם שיחה סלגראפית.

משהביע שריר את חששותיו,
המבוססים על שמועות,
חתד אותו שמיר באלה המי—

.זה לא בנלל הכלב מ1קי...״

לים :״אין לד מה לדאוג! הכול
בסדר!״

הביא אותו. מה שבטוח —
בטוח!

שריר, כמובן מאליו, נרגע. הרי
שמע במו־אוזניו מראש־הממשלה, האיש
המחליט על זהות שרי הממשלה
הבאה, שאין לו כל סיבה לדאוג. הוא
שם פעמיו לעבר איצטדיון־הספורט.
ריבקה, אשתו, הנוהגת להתלוות
אליו — נוהג שיצר התבדחויות רבות
סביב הזוג, ושכיוון אליס, פעמים
רבות, את הזרקורים ולאורדווקא לטר
בה — נמנעה הפעם מלהתלוות אליו.
היא לא חשה בטוב, ואחרי מילותיו של
שמיר לא היתה לה כל סיבה לדאגה.
דפנה, בתם, לעומת זאת, התלוותה אל
אבית

מישפחת שריר, שמעולם לא היתה
חביבת־התיקשורת, הסתגרה לפניה.
עיתונאים רבים פנו אל הזוג, בפרט אל
ריבקה הדומיננטית, וביקשו לשוחח
עימם אחרי ההפתעה הצורבת.
ריבקה שריר סיפרה בשיחות פרטיות
שהיא מעדיפה לבחון את מה
שקרה ״בפרספקטיבה של זמן״.
גם ריבקה וגם אברהם שריר אינם
מסתירים את הפגיעה העמוקה, בעיקר
מהצורה שבה הודח מי שהיה ראבל־שר.

מעניין:
על אן? הסירסומים,
שלטיהם ידע סת על מינויו
כשר — כלומר שדווח לו
מבעוד מועד על כך שיחליף
את שריר — לא הביא עימו
את בנו, שלח, ליד-אליהו. רק
אחרי שהוכרז רישמית כשר,

נשארה תמיהה: מדוע בחר
שמיר לבשר לשריר את הבשורה
המרה. בדרך זאת?
בבית־שריר, הטובל בפרחים ובמיב־רקים
מאז ההדחה, סבורים שאלמנט
ההפתעה נועד, אולי, למנוע משריר
להיערך נגד הגזירה, להתמודד, להזעיק
את גייסותיו מבין שרידי־הלי־בדלים.
שאלתי
את שריר לפשר התעלומה
המוזרה ביום השני בלילה.

אין הם מסכימים עם מי שטוענים
שההדחה היתה פועל־יוצא
של הסירסומים האחרונים
במה שכונה ״פרשת מוקי״.

שריר הביע סימסטיה עמוקה
לשרת-הבריאות לשעבר,
שושנה ארבלי-אלמוזלינו, שפניה
הולבנו לא רק ברבים, כי
אם גם לעיני הצלמים, ליד הש־רותים
:״אני גם מחבב אותה.
יש לי יחם מיוחד אליה!״

הרושם במישפחת שריר הוא שפעלו
בעת האחרונה יותר מדי נפשות, והיתה
הצטברות של אירועים. מובן מאליו
שחגיגת־מוקי לא הועילה לקידום
האינטרסים של שריר.

אחר־כך אמר :״גזרתי על עצמי שתיקה.
פנו אלי עיתונאים רבים בימים
האחרונים. אני פגוע ולא נוח לי לדבר.
מתרוצצות בי מחשבות רבות ויבוא
יום״״

(המשך מעמוד )9
פותו להפגנה, הפתיע עוד יותר כאשר
הגיב על פגישתו של משה עמירב, איש
תנועתו, בקאהיר עם לביב טרד, משקיף
אש״ף באו״ם(ראה במדינה) .אחרי
שרובינשטיין נאם על בימה, תחת
הסיסמה ״לדבר שלום עם אש״ף עכשיו״
,הגיב על פגישת עמירב ואמר:
״עמירב נסע ללא ידיעתי וללא אישור
מוסדות תנועת־שינוי. אני מסתייג מהנסיעה
ומהיוזמה.״
ויקטור שם־טוב ממפ״ם, מיוצרי
.נוסחת שם־סוב־יריב״ ,דיבר בלהט על
הצורך לדבר עם אש״ף, אך הגניב לדבריו
רמז שממנו ניתן להבין שאפשר
לדבר עם אש״ף רק במיסגרת קונפדרציה
עם ירדן.
היה שם גם דן אלמגור, נביא־הזעם
החדש, שנאם נאום לירי מלא־רגש.
גם ערבי. אך אולי דווקא הופעתו
של ח״כ עבד אל־והאב דראושה בהפ גנה
היתה המפתיעה ביותר, וסימלה
יותר מכל את השינוי שחל בתנועת
שלום עכשיו.
במשך שנות-קיומה טענה התנועה
שדבריה מכוונים בעיקר לאזרחיה היהודים
של מדינת־ישראל, ולכן נמנעו
ראשיה מלהזמין ולשתף בהפגנות רא־שי־ציבור
פלסטינים. לפני שנה שונתה
המגמה, כאשר לאחת מההפגנות הוזמן
לנאום רופא פלסטיני מעזה.
הפעם היה זה חבר־הכנסת דראושה,
שהשמיע את קולם של אזרחי מדינת־ישראל
הערביים, והוחזר אל חיק הקונסנזוס,
אחרי שעזב את מיפלגת־העבר
דה והקים מיפלגה ערבית.
ההפגנה של אנשי התנועה הטרנ־ספריסטית,
מולדת, שהתקיימה בסמוך,
היתה קטנה, ונראתה פתאום שולית
ולא־חשובה. הימין הקיצוני, שהתפאר
תמיד בכוחו לגייס המונים, היה באותו
הערב זעום.

חוק

פגישה
בקא הי ר

האם עבר משה עמירב על החוק?
הפקודה למניעת טרור, כפי שתוקנה
לפני שנתיים, אוסרת כל מגע בין
אזרח ישראלי ובין איש הממלא תסקיר
באירגוך טרור. אש״ף מוגדר בחוק הישראלי
כאירגון־טרור.
תיקון זה מחבר יחד שני אבסורדים
חוקיים. הוא הופך לעבירה כל מיפגש,
בלי קשר לכוונת הנפגשים ולמטרת
הפגישה. והוא מתבסס על הגדרת
אש״ף כאירגון־טרור, גם אחרי שאר־צות־הברית
כבר הכירה בעובדה שא־ש״ף
דוחה את הטרור. רוב מדינות הער
לם מכירות כיום באש״ף כבנציגות הלאומית
של העם הפלסטיני, וכך עושה
האדם.
חוגים חדשים. האדם אחראי גם
למיפגש, שבגללו נחקר עמירב.
על־פי החלטת העצרת הכללית, עוסק
האו״ם באופן שיטתי בקידום. ה ד
כויות הבלתי־ניתנות לעירעור של העם
הפלסטיני״ .במיסגרת זו מארגן
האירגון באופן קבוע מיפגשי־הסברה
במקומות שונים בעולם.
למיפגשים אלה הוזמנו בעבר פעי־לי־שלום
ישראליים, וביניהם אורי אב־נרי
ועמום קינן. מצד האו״ם מופיע,
בדרך כלל, הנציג הקבוע של אש׳ף
במוסד זה, הירושלמי לביב זהדי טרזי,
דיפלומט משופשף, נעים־הליכות, שהוא
פופולרי מאוד בקרב נציגי המדינות
באדם.
השנה רצה האדם לשתף במיפגשים
חוגים חדשים של ישראלים, שלא היו
בעבר פעילים בטיפוח השלום הישר־אלי־פלסטיני.
הם חיפשו במפורש
״איש מן הימץ״.
כששאלו אנשי־האו׳ם את אנה פוני
גר, עיתונאית המייצגת כלי־תיקשורת
גרמניים בישראל, שהיתה אורחת ה־או״ם
במסע בעולם הערבי, היא הציעה
את משה עמירב. כך הוזמן עמירב, מי
שהיה בעבר חבר מרכז־חרות, לקאהיר.
שם השתתף במיפגש בינלאומי מסעם
האדם, לצידו של טרזי.
העולם הז ה 2678

גראסנוסט! בפעם הואשונה שוחח ה שגויו
הסובייטי בוושינגטון עם נציג שר התיקשוות
הישוארית. היתה רזה הקומה משעשעת למדי.

השתתפותם בטראגדיה שפקדה את
ארצו.

שית. מעלית מיוחדת הוקצתה למוזמנים
המכובדים של האירוע.
במעלית היבטנו איש ברעהו —

טירה :״ג׳ונתן בוש(האח של) !״
משנכנסנו ללובי שהוביל לאולם שבו
התקיימה הארוחה, נשלחו נציגי ה
חטר־תלן
דים

שגריר דובינין בעת הראיון
,מאוד התרשמו! מהביצוע הישראלי.
ך• ק 75 מוזמנים נכללו ברשימת!
האורחים המכובדת בקבלת־הפנים
שהיתה אמורה להתקיים בבית־הנצי־גות
הסובייטית בניו־יורק, לכבודם של
ראיסה ומיכאיל גורבאצ׳וב.
ביום הרביעי, יממה לפני האירוע
בהא־הידיעה, התחילו להגיע הנוצצים
וההשובים מבין מנהיגי אמריקה לניו־יורק,
איווררו את החליפות והשמלות
שהוזמנו במיוחד עבור האירוע, ושאלו
מכרים בנימה מתנשאת :״אה, אתם לא
נכללים ברשימה?״
גם אני ביליתי ביום הרביעי אצל
אחד מאופנאי־הצמרת בניו־יורק, במדידות
קדחתניות לקראת ״חגיגות גור-
בי״ (כפי שנקרא גורבאצ׳וב בארצות־הברית)
,שכן אחד מ־ 75 המאושרים,
שהוזמנו להתחכך בגורבי ובאשתו המסקרנת,
הזמין אותי לשמש כבת־זוגו.
כמה נחמה
ביום הרביעי בלילה, בשעה שהיתה
קרובה יותר ליום החמישי בבוקר, קיבלתי
שיחת־טלפון מעצבנת :״את יכולה
להחזיר את השימלה ולבטל את
התור אצל הספר ...גורבאצ׳וב חזר לב־רית־המועצות,
אירע שם רעש־אדמה!״
ראיסה ומיכאיל גורבאצ׳וב, שהיוו
את שיחת־היום בניו״יורק במשך יומיים,
שגרמו לפקקים נוראיים, שהציפו
את העיר בשוטרים וגרמו להתקהלויות
סביב כל אדם ממוצע־קומה, קצת קירח,

שדמה במשהו למנהיג הסובייטי, עלו
בכבש־המטוס, נופפו לשלום ונעלמו.
בליבי נותר חשק אדיר לפגוש בנציג
סובייטי בכיר ולשמוע ממנו, בראיון
ישיר, נדיר לעיתון ישראלי, כמה הצהרות
שיפצו אותי על עוגמת־הנפש.
מוזמני המסיבה התפזרו ל־ 75 כי־ווני־אוויר,
ואילו אני נסעתי לוושינגטון,
כדי לערוך כמה ראיונות. אך
הגעתי לבית־המלון שם, קיבלתי שי־חת־טלפון
מאחד המנהיגים החשובים
של יהדות־אמריקה. מובן שדיברנו על
הרוסים — גורבאצ׳וב, רעש־האדמה.
מנהיגנו נסחף ושיתף אותי במידע
חשוב ביותר על תזוזה חיובית מצד
הרוסים לעבר יהודי־אמריקה, ועל אירוע
סודי ביותר שהתקיים בהקשר זה.
״בדיוק התכוונתי לטלפן לשגריר
ברית־המועצות בארצות״הברית פלטתי.
״תשאלי
אותו! תיווכחי שאני לא
מגזים!״ התגונן המנהיג.
״ברשותך, זה בדיוק מה שאני מתכוונת
לעשות״.
במשך סוף־השבוע המקפיא בוושינגטון
כיכב שגריר ברית־המועצות בא־רצות־הברית,
יורי דובינין, מדי כמה
דקות בכל ערוץ־טלוויזיה. השגריר
קיבל את פניהם של ברברה וג׳ורג׳
בוש, ננסי ורונלד רגן ואח״מים אחרים
שבאו לשגרירות, כדי להביע את

ף יום השני בבוקר, לפני שבו־
^ עיים, טילפנתי למישרדו של השגריר.
עוד בטרם שאדם מציג את
עצמו, היחס שם חשדני למדי. משהגעתי
לאחד מעוזריו הבכירים של השגריר,
פלטתי בנשימה אחת את זהותי,
המידע שהיה ברשותי ובקשתי. העוזר
נשמע המום. אחר־כך התאושש, אימת
את המידע, שאל אותי לפרטים ומשבא
על סיפוקו, ביקש ממני להעביר בכתב
את הבקשה הבלתי־שיגרתית, את הנימוקים
העוד־יותר־חריגים ואת המידע
שאני שותפה לו. כך עשיתי.
השגריר, נאמר לי בחביבות (אחרי
היכרות טלפונית מעמיקה יותר) שוהה
בפלורידה, וישוב לוושינגטון ביום הרביעי.
ביום
השלישי בלילה נאלצתי במפתיע
לשוב לניו־יורק, ונפרדתי מנציגי
השגרירות הסובייטית בטלפון, באווירה
חיובית ביותר. מכיוון שהגישה
שלי היתה נינוחה — ״בפעם הבאה...״
— נרגעו הרוסים והסיכום הסופי בינינו
היה מעודד.
למחרת בערב מצאתי את עצמי
סועדת באחת המיסעדות בניו־יורק
בחברתם של וודי אלן, מיה פארו-,ארט
גרפונקל, אנג׳ליקה יוסטון ויפים ויפות
אחרים. וודי אלן, ששמע אותי מספרת
על ה״ניסיון הרוסי״ שלי בוושינגטון,
זרק לעברי :״אוהו, אז גם את תהיי
בארוחה מחר. גם ברברה וולטרס מוזמנת
— כולם!״
בשקט־בשקט, בזהירות, ביררתי
באיזו ארוחה מדובר, בטרם אגיב. החבורה
מסביבי, שכללה גם מפיקי־קולנוע,
בימאים ואנשי־עסקים, שקעה כבר
בוויכוח ,״האם ג׳ים(הקמן) יזכה באוסקר
או לא?״ ואילו אני דליתי פרט אחרי
פרט על הארוחה, שבה כולם היו
משוכנעים משום־מה שאני משתתפת.
למחרת בבוקר, אחרי פניות היסטריות
מצירי ומצד ידידיי לשגרירות
הסובייטית ולמארגני הארוחה, שבה
היה אמור שגריר ברית־המועצות להודות
על העזרה לנפגעי הרעש בארמניה,
ציפו שם לבואי. איש בשגרירות
לא זכר בדיוק כיצד נולדה ההזמנה,
שכללה ראיון בלעדי עם השגריר.

^ דויד לוי

איחור קל ביצעתי כניסה לקומה
העליונה של בניין בשדירה השי
שגריר
דובינין עם כתבת ברק
,אח יודעת איזו סימפאטיה יש
אשה במעיל־המינק של העומדת לצידה
— והרגשנו נשואים מעם.
״מעניין אם ג׳ונתן כבר הגיע...״
אמרה לי בחביבות אשה מהודרת, שפסעה
לצירי.
״איזה ג׳ונתן?״ הפגנתי בורות.
האשה סקרה אותי בבוז, ולבסוף הם־

אצלנו כלפי ישראלים ויהודים?״
עיתונות והצלמים לפינה רחוקה. ממני
הורידו את הפרווה, הגישו לי כוס בלא-
די״מרי והובילו אותי, אחר כבוד, אל
חדר־האוכל.
היושבים באולם היו אלגנטיים במיוחד.
אלא מה? חמורי סבר. אחרי הכל,
(המשך בעמור )36

הדוברת של שר־הכלכלה
היוצא, גד יעקובי, התקשרה
עם מישרדה, ושם התבשרה שעד
להודעה חדשה היא מכהנת גם
כדוברת של השר יצחק מודעי,
שר הכלכלה החדש. נעמה
הניג לא התבלבלה והגיבה
בהומור על העניין. היא אמרה
שמישרד־הכלכלה נשאר עדיין
בנן־וזעיר, בניין־המגורים היוקרתי
בתל־אביב, שבו מתגוררים
מודעי ויעקובי גם יחד.
מלבד תפקיד אירגון הפורום
של מסן נ״ין קירקפטריק,
עסק איש־התיקשורת דן פתיר

מי שהו־־הכלכרה עד״! נשאר בגן־העיר 1אי ך
הפךה שחקן מ 1חמדבכ רי ר חלילן מהמלין?

השגרירה לשעבר סיפרה
שהיא ובעלה נוהגים לבלות את
חופשותיהם הקצרות בביתם בריביירה
הצרפתית, והיא הזמינה
את ויליאם ברוק, שר־העבודה
האמריקאי ורעייתו, לבלות עימם

שר־העבודה האמריקאי,
ברוק, שהיה גם שר לענייני סחר-
החוץ, שלו מייחסים את ההבראה
של המיפלגה הרפובליקאית אחרי
פרשת־ווטרגייט, הקרים את
מועד שובו לארצות־הברית מפני
שג׳ורג׳ בוש, הנשיא המיועד,
הזמין אותו לשיחה חשובה, וכנר־

האלופים המעופפים
• עד כמה אוהבים לטוס לחו״ל חברי״הממשלה, נוכח
לדעת העיתונאי אהרון אורגד מחדשות. הטבלה, שסקרה
את הנסיעות לחו״ל של שרי־הממשלה, גילתה מימצאים מענ יינים.
אלוף־הנסיעות הוא שר״התיירות והמישפטים של הממ שלה
היוצאת, אברהם שריר, שבמהלך כהונתו שהה בחו״ל
320 ימים, וביקר ב״ 25 ארצות. אחריו בתור: יורשו, השר
גירעון פת, ששהה מחוץ לגבולות המדינה 246 ימים, וביקר
אף הוא ב״ 25 ארצות. השלישי בתור הוא אריאל שרון, שבי קר
בחו״ל 18 פעם ושהה בארצות־הניכר רק 239 ימים. אחרי הם
מככבים ראש־הממשלה יצחק שמיר ושר־החוץ בממשלה
היוצאת שימעון פרס, שהיו בחו״ל 158 ימים כל אחד, אך
שימעון פרס ביקר ב״ 30 ארצות ואילו שמיר היה רק ב־ . 21 השר
יצחק מודעי נהנה מ״ 164 ימים בחו״ל. סוגר א ת השביעיה
הראשונה דויד לוי, שהיה רק 152 ימים מחוץ לגבולות
המדינה. אלוף הנשארים בארץ הוא השר-לשעבר יגאל
הורביץ, שגם במהלך כהונתו כשר נסע פעם אחת בלבד
לחו״ל.
השר מודעי צבר תאוצה בנסיעותיו לחו״ל רק אחרי שעזב
את מישרד־האוצר. בתפקידו כשר״האוצר לא היה לו פנאי
לנסיעות.
העיר האהובה ביותר על השרים בנסיעותיהם בחו״ל היא
פאריס, ואין זה משנה אם יעד־נסיעתם הוא צרפת אי שכנו תיה.
הם פשוש אוהבים את העיר הזאת, ראש־הממשלה יצחק
שמיר אוהב לשהות במלון מאריס, הזכור לו עוד מתקופת
שרותו במוסד. זהו מלון יוקרתי, בסימון שנות ה־ . 30 פרס
שוהה במלון בריסטו, הסמוך לארמון האליזה. שריר מעדיף
את מלון גריון, הסמוך לכיכר־הניצחון. שרון בוחר במלון היוק רתי
ביותר, גיורג׳ החמישי.
אורגד בדק גם מה קורה לנשות השרים המעופפים. הוא
גילה שריבקה שריר, גלה יעקובי, לילי שרון ולאה רבין
תמיד נילוות לבעליהן. ואילו אן פת, סוגיה פרס ורחל לוי
אינן מצטרפות למסעות בעליהן ברחבי־עולם.

באירוח האח״מים שהגיעו לוועידה
השנתית שלו. ג׳ון
הרינגטון, שר־האנרגיה האמריקאי,
הגיע בחברת אשתו לו־איז,
שהיתה בעבר סגנית שר־המישפטים
האמריקאי, ושהיא
כיום ראש הוועדה הנשיאותית
למילחמה בסמים. לואיז הרינג־טון
ביקשה מפתיר להפגיש אותה
עם המקביל שלה בארץ. פתיר
הפגיש אותה עם אלי רובינשטיין,
מזכיר ראש־הממשלה,
ולאחר מכן הראה לבני־הזוג את
יפו העתיקה.
בארוחת־צהריים חגיגית
שערך טדי קולק לאורחי הפורום
נכחו גם השגריר האמריקאי
היוצא תומאם פיקרינג ורעייתו.
השגריר, שהתמנה באחרונה
כשגריר ארצות־הברית בארם,
ביקש לשוחח עם ג׳יין
קירקפטריק, שהיתה גם היא
שגרירה של ארצות־הברית בארם,
כדי ללמוד מניסיונה.
קירקפטריק ביקשה לשוחח בפרטיות
עם קולק. מבוקשה ניתן לה
ואחרי שיחה בת־שעה, שבה ראיינה
את ראש־עיריית־ירושלים
על תפקידו ועל המצב החברתי־הפוליטי
בעירו, היא פרשה לאחד
החדרים והעבירה למזכירתה
בארצות־הברית את הראיון בטלפון.
לקירקפטריק טור שבועי,
המתפרסם ב־ 300 עיתונים ברחבי
העולם.

אה מחכה לו תפקיד בממשלה
החדשה.
האורחים שישבו בשורה הראשונה
סזיאטחן הקאמרי. ב;
תוכנית־הראיונות של מיכאל
הנדלזלץ, הגיבו בחיוך על
ניסיונותיו של הסופר אפריים

11ץ ך 1ק *11 ^ 1111 ראש־הממשלה נותר כמעט בודד בשולחן־הנשיאות בערב ההחלטה על הקמת
1 #1111 1 1 4הממשלה והכרזת המינויים של שרי־הליכוד, ב״היכל הספורט״ בתל־אביב. הש רים
דויד לוי, אברהם שריר, יצחק מודעי וגידעון פת, שישבו בסמוך לו, עזבו א ת מקומותיהם בכעס
כשהכריז ראש״הממשלה על השינויים, שלא היו לרוחם. נותרו לשבת לצידו אריק שרון ומשה ניסים.
קישון להסב את תשומת־ליבו
של המראיין למיקומו בתור
המרואיינים. קישון, שהיה אמור
להופיע אחרי הכנר רוני
רוגיב ואחיו, הפסנתרן אילן
רוגוב, סימן למראיין שהוא
ממהר. עוד לפני שהספיקו שני
האחים לתפוס את מקומם על
הבימה עלה הסופר ותפס מקום
לצידו של הנדלזלץ, והותיר את
יושבי השורות הראשונות ואת
שני האחים פעורי־פה.

ך 1ח ח \ ך | 1ז ך (מימין) ויהושע מצא, שני חברי מרכז״הליכוד, ישבו מתוחים והאזינו בדריכות
! 11 111 1 11# _ 1לנאומו של ראש״הממשלה. השניים ישבו ליד שלט המורה על איסור־עישון.
גרופר, המכונה ״הקאובוי מעתלית״ ,התעלם מהשלט או שלא הבחין בו, והדליק א ת הסיגר הניצחי שלו.

כמדי חודש בחודשו מרצה
ומראיין איש־הרדיו מנחם פרי
את האסטרולוג אילן פקר ואת
בני מזל־החודש. הפעם נפל המזל
בחלקם של בני קשת. כשנשאל
עורך־הדין, השחקן וכותב־המערכונים
יואל ריפל, בן מזל
קשת, שכתב את המערכונים לתוכניתו
של הבדרן דודו טופז,
לדעתו על תוכניתו של טופז,
הוא השיב ששניהם צוחקים,
טופז בדרך אל הבנק והוא עצמו
צוחק מהבדיחות. כששאלו אותו
לגבי מערכת־היחסים שלו עם
אשתו, בת מזל בתולה, הוא סיפר
העולם הזה 2678

שהיא נותנת את ההוראות בבית,
ובעיקר את ההוראות בבנק. הזמר
הוותיק יואל שר היסס מלעלות
לבימה, מפני שבשנה שעברה
ניבא לו פקר שתהיה לו
תאונה, ושבוע לאחר־מכן הוא
אושפז בבית־החולים להוצאת
גידול ממאיר מקיבתו. אר פקר
ניחם אותו שהשנה המזל יאיר לו
פנים. את ההצגה גנב הזמר־בדרן
חופני כהן, שלא פסק מלספר
בדיחות, וטען שהתימנים שחורים
מפני שעושים אותם בחושך.
כהן סיפר שבאחרונה הוא ערך
כמה הופעות בהתנדבות, ותרם
את הכסף לאגודת יר ב־ד עבור
הנערה יונית פרויליך, הזקוקה
באופן רחוף לניתוח השתלת
מח־עצמות. עם סיום דבריו פנו
אליו אנשים מהקהל והציעו לתרום
כסף.
עדיין לא נס ליחה של
שפת האידיש — בזאת נוכח העיתונאי
עמית לוינסון, שישב
בארוחת־ערב בחברת כמה מהבולטים
שבאנשי העסקים והחברה
בישראל. לוינסון פנה באידיש
לאשת־החברה אורה בדד
רב, שישבה עם בן־זוגה, מוט־ק׳ה
מאיר, ולהפתעתו הצטרפה
לשיחה גם אשת־החברה
סוניה אברמוביץ, אשתו של
איש־העסקים צבי אברמוביץ.
גם אירונה ודויד
טייג, מבעלי המלון הילטזן
התל־אביבי והתעשיינים עידית
ואהוד ארקון הצטרפו,
וכל אחד הוכיח את בקיאותו
באידיש. יושבי־השולחנות הסמוכים
היו קצת המומים לראות
את אנשי העולם הגדול משוחחים
ביניהם בשפה שרבים מעדיפים
להתעלם מקיומה.
מוטי ברי, בעל חברה
לשיווק, שקל הצעה של ממציא,

ביבי נתניהו

מניף אל״על א ת בקבוק־השמפניה, שהעניק לו
המיסעדן מיקי ששון, במסיבה רעשנית וצפו פה
שערכו לו חברי חוג ״תגר״ לרגל קבלת התפקיד של סגן־שר-החוץ.
עוזי פוקס, הזמר שחי
ועבד בשמונה השנים האחרונות
באמריקה, חזר באחרונה לארץ,
עם אשתו ניצה ובנותיהם ליזה
( )17וסא לי 14 כבר בשבוע
הראשון לשובו היה לפוקס מאוד
לא־נעים כאשר בתו הגדולה
דיווחה לו שבכתבה באחד הצי
הרונים, על זמרים ישראלים באמריקה
שהתמכרו לסמים קשים,

ליוון נלשן

(במרכז) ,בנו של רפי נלסון המנוח, ואשתו
ג׳ודי(מימין) ,לא הרגישו בנוח בערב ההת רמה
של בית־החולים האילתי ״יוספטל״ ,שנועד לרכישת ציוד
לחדר על־שמו של רפי נלסון. האופן שבו אורגן העניין, ומהלך
העניינים בזמן האירוע, גרמו לכך שהשניים ישבו מנותקים.

שפנה אליו, לפתח מערכת ביטחונית
אלחוטית לבית, להגנה
ולהתראה. ברי התלבט אם לקבל
את ההצעה, אבל המציאות החליטה
בשבילו. אשתו, יעל ברוך,
שהיא מוציאה־לאור של
ספרים (ספרו האחרון של דודו
טופז, והספר סישן אישי. עצות
לגברים בשטחים שונים) קמה
באחד הלילות מן המיסה, וראתה
דמות זרה בסלון. יעל, הנמצאת
בהריון מתקדם, סגרה את הדלת
בשקט והלכה להעיר את מוטי.
בינתיים ברח הפורץ. לכן משווק
ברי כיום מערכת־הגנה עם ש־לט־רחוק
ושאר אביזרים, שהוא
קורא לה סקיוטק.
העולם הזה 2678

מופיע שמו. עוזי, המכחיש בתוקף
כל קשר לסמים כלשהם,
מתכוון לבקש התנצלות מן העיתון.
אי־נעימות עברה גם סאלי.
בשיעור באנגלית תיקנה שגיאה
שעשתה המורה לאנגלית, וזו
התרגזה עליה וסילקה אותה מן
הכיתה. סאלי, הלומדת בחטיבת-
ביניים בן־נזר־זן בהרצליה, לא
הצליחה להבין על מה הכעס
הגדול הזה. היא משתדלת מאוד
להיקלט בבית־הספר ולהצליח
בלימודים, ולכן היא לומדת
באולפן קריאה וכתיבה בעברית.
פגישת־רעים מרגשת אירעה
במועדון הקומשס החיפאי,
כשהמראיין אלימלך דס הפי

גיש במיקרה בין שני מרואיינים,
תת־ניצב יוסי לוי, מפקד מחוז
חיפה, והעיתונאי ארל׳ה בר־נע,
שכתב את הספר ללכת שב
/השניים, העיתונאי וקצין־ה־מישטרה,
לא נפגשו מאז שרותם
הצבאי, ובתום הערב החליטו שישמרו
על קשר רצוף.

המשורר יורם טהר־לב
מופיע ברחבי הארץ בערבי־רא־יונות.
באחר מהם, כשהתראיין
אצל צבי שפירא שהיה מפקר
!לי־צה״ל, סיפר שהוא מופיע על
תקן סכסולוג, מכיוון שמרבית
שיריו עוסקים בסכס ובאהבה. אז
פנה טהר־לב אל הקהל שישב באולם
ושאל אם למישהו מהנוכחים
יש שאלה בנושא הסכסואלי.
אחד הנוכחים קם ושאל את המשורר
מה ההסבר שלו לגבי המשיכה
שיש לשר־החוץ שימעון
פרס, לראש־הממשלה יצחק
שמיר. טהר־לב נדהם מהשאלה,
ואמר לשואל שאינו יודע מה
לענות לו, והבטיח לו שהוא יחשוב
על תשובה מתאימה.
הצגת־היחיד האופסינו,־
סט, בכיכובו של השחקן הערבי
מודומד בברי, זכתה בהצלחה
גם בפראג. השחקן סיפר שע־דת־מעריצים
היתה הולכת ב־עיקבותיו
כשהיה יוצא מהתיאטרון,
בסיומה של הצגת־היחיר
שלו, וזה גרם לו להרגיש כמו
החלילן מהמלין.

משמאל: פלר נתניהו, אשתו עול ביבי, נגררה לר חבת הריקודים על־ידי
אברהם אפל(לצידה) איש־חירות ו תי ק. בין החוגגים נראו אנשי אצ יל
רבים, שטענו בלהט שביבי יהיה רא ש־הסם שלה תור 10 השנים הבאות.
להתארגן במשותף ולשכור את
שרותיהם של שוטרים פרסיים.
מסיבת חג־מולד משעשעת
התקיימה בביתה של אשת־החברה
החיפאית בלומה רקד־ביצקי.
היא הזמינה לביתה
קצינים גבוהים מאוניות הצי השישי,
העוגנות בחיפה. יונה
קלימוביצקי, יושבת־ראש1א־חיטי
בארץ, הביאה קלטת־וידי־או
של סוזן וג׳ון ודק, בנו של
הסופר הרמן יוק, ובה מיבוזר
שירי ארץ־ישראל בעברית, בתרגום
אנגלי, וכל החבורה שכללה
ישראלים ואמריקאים, הצטרפה
לשירה בציבור.

נעמי מן וזדדד אזדליאב

פסוקי השבוע
• העיתונאי אמנון ת

קני׳ בצטטו את דויד בך
גודיון. :יש מומחים למה שהיד^
אך אין מומחים למה
שיהיה!״

• כ תו ב ת על הקיר
בשרותי־הנשים באוניברסיטת
תל־אביב. :אשה השואפת
להיות גבר היא חסרת-
אמביציה•
המשורר פינחס ש־ד
ה, על סמך דיברי הוגה־ריעות
מוסלמי. :עת בוכה הלב
על מה שאבד, צוהלת הנפש
על מה שמצאה!״

ארבעה נגנים ישראליים
הופיעו בקונצרט חגיגי באולם
קרוגי היל בניו־יורק, וקיבלו פרס
מקרו ׳שראדאמריקה. נועם
סמל, מי שהיה מנכ״ל תיאטרון
חיפה, המכהן כיום כקונסול־תר־בות
של ישראל בארצות־הברית,
אירגן מסיבה גדולה לכבודם בביתו
של אורי סביר, הקונסול
הכללי. נכחו במסיבה ראש־העיר
אד קוץ׳ ,הסופר־השואן אלי
ויזל, השחקנית ליב אולמן וח־בר־הכנסת
לשעבר אבא אבן,
שסיפר לנוכחים על תוכנית הטלוויזיה
החרשה שהוא עורך בשם
א 1מה נולדת. ויזל ואבן היו אויבים
בנפש, אחרי שוויזל השמיץ
את מי שהיה אז שר־החוץ.
מכת־פריצות תקפה את
רחוב ויתקין ן נבתל־אביב. העיתונ־אית
סילבי קשת, שדירתה
נפרצה כבר פעמיים בפרק־זמן
קצר ביותר, החליטה לפעול. היא
פנתה לדיירים בסביבה והציעה

כה במקום הראשון בפרס ״רוסקו״ ,הגיתן למעצבים הטובים ביותר
באמריקה ב ת חו ם עיצוב־רהיטים. התירגום המעשי שלו הוא קבל ת
הזמנות במיליוני דולארים. גור חטהאת זכייתה במועדון ״או״בר״ .

מנננדוג שד חבר־הקתגרס סטיב סנלארס
ך דלתי בבית יהודי־אורתודוכסי.
נולדתי במנהטן (מרכז ניו־יורק)
ואחר־כד, בגיל , 10 עברתי לברוקלין.
אני זוכר איך ערכו לי טכס בר־מיצ־ווה,
על פי כל הכללים האורתודוכסיים
המחמירים.
כשנולדתי, הוריי היו כבר גרושים.
אבי קיבל את האפוטרופסות עלי. הוא
כעצם גידל אותי. כשהייתי קטן הוא
נישא בשנית, ואחר־כך התגרש בשנית...

קשר
עם אמי? חידשתי אותו רק
מאוחר יותר, אולי מאוחר מדי. פרויד
היה אומר שכל זה השפיע עלי, עיצב
את חיי. אז מי אני שאתווכח עימו?
איזה מין ילד הייתי? מבריק, חמוד,
פופולרי, צנוע ...הייתי מגדיר את ילדותי,
על אף כל מה שסיפרתי לך,
כ״ילדות מאושרת מאוד״ .הייתי
ספורטאי, היתה לי הצלחה לא־מבוט־לת
בקרב הבנות.
מה רציתי להיות? מגיל צעיר מאוד
רציתי להיות בעל איזה ג׳וב במימשל.

התמזל מזלי להגיע לקונגרס בתקופה
שבה הוחלטו החלטות חשובות, בתקופה
שבה ניתן צ׳אנס לאיש צעיר. זה
מרגש אותי מדי יום.
נכון שבכנסת־ישראל חברי־כנסת
רבים אינם משפיעים, ורוב ההחלטות
החשובות מתקבלות על־ידי כמה
ח״כים, מנהיגי הרוב. אבל יש הבדל
מהותי בין הכנסת לבין הקונגרס.
הכנסת היא מוסד־חקיקה מכובד,
אבל ההחלטות החשובות מתקבלות

, ,א י ־ אפשר
שלו

שיג

בשלט ־ רחוק ! ״

סולארם עם בגין

סולארם עם חוסיין

״כשנולדתי, ה 1ר״ היו נחשים...״

״פחיד היה אומר שילחתי השפיעה על

אז עברתי להתגורר אצל דודתי.
היא גידלה אותי בשנות־העשרה שלי.

גדלתי במישפחה מאוד פוליטית, ולכן
תמיד התעניינתי בפוליטיקה. אבל אני

ילד־טוב־ברוקלין
ך י 4טיבסולארס -א חד מאנשי הקונגרס הבכירים יותר, ממו־צא
יהודי -ניצב מול מסת הגלובוס במישרדו בוושינגטון.
עוזרו שירטט לפניו את תוכנית מסעו הקרוב ברחבי הגלובוס.
סולארס נשמע מתפנק :״ אויש, לנחות בארץ הזאת ב־ 2לפנות
בוקר!״
הבעתו נראתה באות ם רגעים כשל ילד, ששכחו לנגב את שאריות
החלב מעל שפתיו, ילד הרוצה לכבוש את העולם.
גם חזותו של סולארס היא של ילד־טוב־ברוקלין: הוא ממוצע־קומה,
דק״גיזרה, שביל בצד, שפתיים שלוחות קדימה, עיניים
סקרניות.
סטיב סולארס הוא יושב־ראש ועדת־המישנה של בית־הנבחרים
האמריקאי לענייני״אסיה, בתוקף תפקידו, קנה לעצמו מוניטין של
מומחה בכל המתרחש בקצוות אכזוטיים של התבל, כבעל קשרים
מעוררי־קינאה עם מנהיגים בנקודות שונות של הגלובוס.
מנהיגי המימסד היהודי בארצות־הברית פחות נלהבים ממנו. אין
זאת מפני שסולארס איננו יהודי גא,אלא מפני שלא תמיד מתואמת
תמיכתו בישראל ובעניינים הנוגעים ליהדות עם עמדת המימסד
היהודי.
כשנפגשתי עימו, לפני שבוע, בוושינגטון היו מנהיגי־היהדות
עסוקים בסערת ״מיהו יהודי״ .העיסוק בנושא זה הפך שם
לאובססיה, והוציא לאיוורור חרדות נושנות, תסביכים. סולארס
העדיף להיות יותר־דיפלומאט־מדיפלומאט בנושא סבוך זה, תחת
לשקוע בעיסה הטובענית. שומר״נפשו.
על סולארס נאמרים סופרלטיבים, כמו ״מוח מבריק״ ו״מדינאי
מחונן״ .כשפגשתי אותו בביתו הוושינגטוני בקיץ, היתה סביבו
הילה של סגידה, הסכמה כללית בקרב הנוכחים לגבי כישוריו
ויכולתו. היחס כלפיו היה כאל ילד-פלא: ששש, הילד מדבר! היחס
שנוצר באורח סמוי היה התפעלות מהקטן. תחושה זאת התחדדה
אצלי בעת הראיון לפני שבוע, בפרט כשפתח לעברי זוג עיניים
גדולות ואמר :״מאז שהייתי קטן, רציתי להיות מישהו!״

טואלים ירדניים. לפני־כן הייתי רגיל
להרצות רק לפני אירגוניס יהודיים.
התרגשתי. למחרת התפרסם עלי מאמר
ראשי באחד העיתונים הנפוצים ביותר
שם :״אם חבר־הקונגרס סולארס מייצג •י
את חברי־הקונגרס האמריקאי החדשים
— שאלוהים ישמור אותנו מפניהם...״
מנהיגים שהתרשמתי מהם? פידל
קסטרו! פגשתי אותו בראשונה ב״. 1978
הפגישה התחילה ב־ 17:00 ונמשכה
תשע שעות: דיברנו, עישנו סיגארים,
אכלנו סנדוויצ׳ים.

לא זוכר שרציתי להיות נשיא, או לפ־חות
מושל, או ראש־עיר — לא.

• קאו״וה פוליטית:
טוב שהנסוח ה התחיל ב־ . 1966 למדתי מימ־
1של אמריקאי וסובייטולוגיה באוניברסיטת
קולומביה. התבקשתי לסייע
בידי מועמד דמוקרטי. נסעתי עימו לוושינגטון:
המועמד שלי אמנם הפסיד,
אבל אני פגשתי שם את נינה, שהיתה
לאשתי.
ב־ 1973 רצתי למישרה חשובה בב־רוקלין(ראש
הסניף המקומי של המיפ־לגה)
.הפסדתי. בדיעבד, טוב שהפסדתי,
אחרת לא יכולתי להיבחר שנה
אחרי־כן לקונגרס, מכיוון שאינך יכול
ל״רוץ״ לתפקיד, כשאתה עדיין חדש
בתפקיד אחר.
זה היה ניסיון מכאיב. זה צרב לי,
מפני שמאוד רציתי בקאריירה פוליטית,
ואז הדמוקרטים היו במיעוט בניו־יורק.
לא היה נראה שתהיה מישרה אחרת,
שאליה אוכל לרוץ.
לא רק הכישלון הכאיב. היה גם הכרח
לשבת ולחשוב מה אני עושה בחיי.
ופתאום, כמה שבועות אחרי־כן,
מצאתי עצמי בקונגרס. נציג המחוז
שלי הסתבך ונשלח לכלא. רצתי —
וזכיתי במישרה. מאז אני חבר
בית־הנבחרים.
כיום אני משמש יושב־ראש התת־ועדה
לענייני אסיה 4 .ז שנים באותו
התפקיד. נכון, זה המון זמן, אבל זה
כל־כך מרתק!

בממשלה, בקבינט. בקונגרס האמריקאי
אין כמעט מישמעת מיפלגתית, ולכן
גם חבר זוטר יכול לקוות להשפיע או
לבלוט.

• מנהיגי עורם:
,.קסטה הביא
אות׳ הביתה!״
^ י ך התחילו טיוליי ברחבי העו־לם?
כשהגעתי לקונגרס, התמניתי
לוועדה לענייני־חוץ. תמיד האמנתי
שחשוב ביותר שבקונגרס יהיה מידע
מיד ראשונה. לכן חשבתי שכדאי שאת־רשם
במו עיניי, כדי להבין טוב יותר
את בעיות המקום, להכיר את תושביו.
הטיול הראשון שלי כחבר־קונגרס
היה ב־ . 1975 אני זוכר שזה היה בחודש
פברואר. נסעתי אז למיזרח התיכון. לפני כן לא נסעתי מעולם כחבר־קונגרס.
אני זוכר איך נחתתי בישראל. לא היה
לי מושג אם יבואו לקבל את פניי מטעם
השגרירות האמריקאית או ממיש־רד־החוץ
הישראלי. היה שם תור ארוך.
לא נראה לי שמישהו מחכה לי. לכן
עמדתי בתור. אחרי 20 דקות, ניגש אלי
פקיד מייואש מהשגרירות. הוא בחן את
כל העומדים בתור ואני, כנראה, לא
נראיתי לו כחבר־קונגרס. אז שלפו אותי
מהתור, הוציאו אותי לחדר־הא־ח״מים,
נתנו לי מיץ־תפוזים...
אחר־כך נסעתי לעמאן: בלילה הראשון
הייתי צריך להרצות לפני אינטלק־

אשתי היתה איתי. אני מאוד גאה ־•

ב־ 2לפנות בוקר הסיע אותנו קסט־רו,
במכונית סובייטית, בחזרה לבית־ה־מלון.
פידל
קסטרו הוא אדם מאוד כריזמטי,
פיקח. נפגשתי איתו מאז כמה פעמים,
אכל אינני יכול לכנותו ״חבר״.
אך כתוצאה מהקשר שנוצר בינינו, הצלחתי
להזיז דברים. למשל? פעם הצלח־ ־׳
תי לשכנעו להניח לתושבים בעלי אזרחות
אמריקאית־קובאית להגיע• לאר־צות־הברית.
לפני־כן הוא לא איפשר
להם לצאת מקובה.
אני מניח שפיתחתי יחסים עם מנהיגים
כמו קסטרו, פשוט מפני שהקדשתי
זמן לכך, השקעתי בכך. יכול להיות
שעמרותי בקונגרס משרתות אינטרסים
שלהם, כמו במיקרה מרקוס וסו־ 1,
לארס לחם למען העמדתם של פרדי־ננד
מרקוס ואשתו אימלרה לדין על
גניבת מיליונים מהפיליפינים. סולארס
הוא יריד של קורי אקינו, המנהיגה הנוכחית
של הפיליפינים).
אתמול קיבלתי מיכתב מרגש מבג־זיר
בוטו (ראש־ממשלת פאקיסתאן).
אראה אותה בחודש ינואר.
אלה ברובם מנהיגים המנסים להשיג
עצמאות. חלק מהם היכרתי עוד לפני
שהגיעו לשילטון.
את יצחק שמיר, למשל, היכרתי עוד
כשהיה יושב־ראש הכנסת. הייתי רוצה
לחשוב עליו כעל ״חבר״.
את קורי אקינו פגשתי בראשונה ב־
. 1983 בעלה הירצה אז לפני ועדה של
הקונגרס והצהיר שבכוונתו לשוב לפיליפינים.
אחר־כך פגשתי אותה כשנס־

עתי לפיליפינים. זה אירע אחרי שבעלה
נורה, ובאתי להביע את תנחומיי.
קורי הגיעה אז לפיליפינים מאר־צות־הברית.
מאוחר יותר אכן לחמתי
למען עריכת חקירה נגד השליט הקודם,
פרדיננד מרקוס. הסיבה היא שמר־קוס
לא גנב מיליונים, אלא מיליארדים.
הפיליפינים היא ארץ ענייה. אם
יי אפשר יהיה לאתר כסף זה, תחת שיהיה
מונח בבנקים שווייציים או מושקע
בניו־יורק — כדאי להחזירו לפיליפינים
ולעזור לעניים. מרקוס ואשתו
גנבו מעיוורים, מאנשים רעבים ללחם.

מנהיגים ברחבי העולם.
האם אני נפגשתי עם ערפאת? לא!
מדוע? מפני שאני לא חושב שיהיה זה
נכון מצירי לפגוש אותו. נוח לי יותר
שאחרים ייפגשו...
אם יבקש פגישה ע־מי? אסרב, לא
אפגוש אותו!•
עמדתי בסיכסוך הישראלי־פלסטי־ני?
אני מקווה שהוא ייפתר. אני חושב
שארצות־הברית צריכה להביא את שני
הצדדים למשא־ומתן ישיר. אני גמיש
בכל הנוגע ל״איך״ זה ייעשה, אבל
בסופו של רבר שני הצדדים צריכים

מישפחת סולארם (נינה, סטיב, כתו, כלתו, נכד,תו ובנו) והכלב
״לא וראיתי לו בחבר־קוערס...״

.דיברנו במשך תשע שעוח ועישנו סינארים״...
מהו ההבדל בין התערבות בענייניה
הפנימיים של הפיליפינים ושל ישראל
(״מיהו יהודי״)? זה לא נכון שיש לי
בעייה עם יהדותי, או שאני רגשני או
מבולבל יותר בענייני ישראל. אילו
ראש־ממשלת־ישראל היה גונב, חלילה,
מיליארדים — הייתי עושה הכל
כדי להעמידו לדין על מעשיו. אבל
אילו היו מתחילים בפיליפינים לריב
על ״מיהו פיליפיני״ — מה זה ענייני?
זה באמת לא קשור להיותי יהודי!

הסינסוו
הש־ב־־יעוואו׳:
..צוינים רדנו
זה עם זה...״
א הייתי מופתע מכך שכמה יהו־
/דים פגשו את יאסר ערפאת בסטוקהולם.
רבים פגשו את ערפאת, ואחרים
ייפגשו עימו. אני לא מתרגש. כך שקבוצת
יהודים או לא־יהורים נפגשת עם

לשבת ולדבר זה עם זה. אי־אפשר
להשיג שלום בשלט־רחוק.
האם על ארצות־הברית להכיר במדינה
הפלסטינית שהוכרזה באלגייר?
אני לא חושב שארצות־הברית צריכה
להכיר במדינות בידיוניות, שאינן קיימות
בפועל. זה לא יהיה נכון מצידנו.
אנחנו לא מכירים במדינות קיימות, אז
מדוע שנתחיל להכיר במדינות לא־קיימות?

#פחדים..
:עוו׳
הצטמוו בגיונגל...״
** ה הלאה? אני שמח היכן שאני
ו /נמצא. כן, אני מורה שאני שאפתן.
אחרת לא הייתי מגיע לשום מקום. מצד
*ב־ו 98ו השתתף סולארס בטירה
בריטית בקבוצתיד יון סתרה על השהם
הישראלי-ערב׳ ,יתר טס 1צי 1אש״ף,
עיצאם אהסרסאור, אור• אב1רי וסריר
אים אירופיים. הופעתו בבוס עם איש-
אש״ף 1ח שבה או במעשה תרי 1111 עו.

מיהו י הו די?
איך אפשר לשוחח עם חבר-קונגרס בכיר, ממו צא
יהודי, מבלי ל ה תיי חס לצו-השעהז סול א רס
נראה יותר נלהב לתאר א ת נפלאות הפיליפינים
ואת קס מיו של פידל קסטרו, מנהיג קובה, מאשר
לשקוע בביצה הטובענית המכונה ״מיהו יהודי״:

• מהי עמדתך בבעיית־הבעיות של העם
היהודי ברגע?
זהו עניין שהישראלים חייבים לפתור אותו בעצמם.
אני באמת מקווה שזה ייפתר מבלי ליצור פירוד בין
ישראל לבין הפזורה. אסור שזה יקרה.

• כיהודי, אתה מוטרד מזה?
כיהודי אני יכול להבין מדוע הקהילה היהודית
בארצות־הברית מוטרדת מהסוגייה, אני מוטרד מאוד
מהחיכוך בין ישראל לבין הפזורה, אבל מכיוון שאינני
חושב שאני חכם כשלמה המלך, אינני מתיימר לדעת
כיצד לחלק את הילד כך שכולם יהיו מרוצים ויושג צדק.
אני רק יכול לקוות.

• ״מיהו יהודי״ העלה מחדש את בעיית
הזהות הכפולה של יהודים, אזרחי ארצות־הברית.
איך היית מגדיר את עצמך קודם־לכל
— יהודי או אמריקאי?
אני מגדיר עצמי כאמריקאי וכיהודי! איזה יהודי?
יהודי קונסרווטיבי. אבל זהותי כיהודי חזקה יותר מאשר
זהותי כיהודי קונסרווטיבי. עד שהתעורר הוויכוח האח
לבני
שלושה חודשים קיבלתי הזמנת-פתע לבי תו
הכפרי של א חד מחברי-הקונגרם הבכירים ביו תר,
ס טיב סולארס. ההזמנה היתה לברביקיו,
לכבוד ״יום־הולדתו של ובסטר״.
סבי ב הבריכה בביתו של סול ארס סבבו גני-
מישפחה וכמה מהעילית של החברה בוושינגטון.
עשינו ״סמול־טוק״ פוליטי. כולנו היינו במיטב
מחלצותינו. בן־זוגי ואני הדגשנו שלא בנוח מבני
שההזמנה נחת ה עלינו לפתע־פתאום, ולא היתה
בידינו שום מתנה עבור ובסטר. חתך ה שי מחה,
אגב, לא נראה במקום, ולא ידעתי מי הוא.
משהחשיך, נכנסנו לביתם של נינה וס טיב סו־שני,
שום רגש של תיסכול לא מריץ
אותי למישרה אחרת. אני מרגיש שככל
שאני משרת יותר שנים בקונגרס,
הניסיון שלי וקשריי מתרחבים, אבל
אם יווצרו אפשרויות לקידום...
האם אני מפחד ליזום? את מדברת
על הפחד מכישלון? אני לא אוהב להפסיד.
אני לא פוחד מסיכון, אבל לא
אקפוץ סתם־כך להרפתקה.
למעשה, אני תומך בהרבה יוזמות
שנכשלו.
נכון, זה לא כמו כישלון אישי. לעיתים
רחוקות אני דווקא נכשל. אם אני
ממש מאמין במטרה — אני בהחלט
מוכן לכך. החיים, כך למדתי מניסיון,
נמשכים, ויש מטרות חדשות להסתער

רון, הקדשתי יותר מחשבה למה שאומרת לי היהדות
מאשר להגדרות. בעיקרון אני חושב שניתן לפתור את
הבעייה האקטואלית על־ידי כך שרבנים לא אורתודוכסיים
ימשיכו לבצע גיורים ושאר הליכים מחוץ
לישראל.

• ומה באשר לגרים שיעלו ארצה?
ובכן, צריך למצוא פיתרון באיזושהי דרך. חייבים
להיות מאוד גמישים בנושא ולקבוע יוצאים־מן־הכלל.
אבל שוב — אלה נושאיה הפנימיים של מדינת־ישראל.

• אתה מייצג בקונגרס את ברוקלין(רובע
בעיר ניו־ידרק) ,איזור־יבחירה המכיל כ־0ס2
אלך יהודים. למימסד היהודי יש תלונות על
הצבעותיך בכמה נושאים הקשורים בישראל.
ראשית, אני חבר בקונגרס האמריקאי ולא בכנסת־ישראל.
אבל
אני יכול לומר, ללא חשש, שאין הרבה חברים
בקונגרס התומכים בישראל יותר ממני. אלא מה? לא
תמיד אני מתואם עם המימסד היהודי, ואולי לכן יש להם
טענות כלפיי. יש אולי חברי־קונגרס חביבים וחברותיים
יותר ממני כלפי ישראל, אבל הרקורד שלי מצביע על
פעולות בשטח.

•ל מ של?
תמכתי בסיוע כספי לישראל. תמכתי בכר שארצות־הברית
תאיים לפרוש מהאו״ם אם ישראל תורחק משם
אי־פעם. יצאתי בחריפות נגד מישלוח מטוסי אף־15
לערב־הסעורית. מילאתי תפקיד־מפתח בסיוע ליהודים
באיראן, בסוריה, ברוסיה. רוצה עוד?
אבל נכון, לא תמיד התייעצת־ עם המימסד היהודי.

לארס. נינה סבב ה יחפה ושירתה את כולנו. ס טיב
הראה לי ת מונות ב חבר תם של גדולי״עולם, כמו
פידל קס טרו וקורי אקינו.
לפתע קראה נינה לכולנו. היא הציבה עוגת־ענק,
והכל פצחו בשירה עליזה :״יומולדת שמח, ובסטר!״
אחר״כך ח תכ ה נינה את העוגה, ולפתע קטעה את
ניתוחיו הפוליטיים של בעלה :״סטיב, הנה הפרוסה
של ובסטר. הוא יאכל רק מידיך״...
לפני שהספקתי להתאושש, נכנס במרוצה כלב
יפהפה, כישכש בעליזות בזנבו, ניגש לחבר-הקו-
נגרס והתחיל לנגוס מהעוגה.
זה היה ובסטר.

עליהן, לכבוש. צריך עור כל־כך עבה
במישחק הזה!
פחדים נוספים? אני מפחד ללכת
ברחובות מסויימים בוושינגטון ובניו־יורק,
כשמתחילה לרדת חשיכה. לא
הייתי מתנדב לטייל לבדי בסנטראל־פארק
בלילה ...לעומת זאת, בביירות
ירו בי והחטיאו.
כן, הייתי באפריקה, בג׳ונגלים. היו
לי שם סצינות כשהייתי כל־כך עצבני,
שהצטמררתי מרוב פחר. אני משתדל
להתנהג באופן נורמלי: לצעוד צעד־צעד
ולהיזהר מהסכנה.
להיות בתפקיד — זה לוקח הרבה
זמן, זה מאור קשה. זה הפריע בעיקר
לחיי־המישפחה שלי. יש לי אשה חכ

מעורבת, שותפה אמיתית. אני מתייעץ
עימה רבות, היא מתלווה אלי. אני
מאוד מתגאה בה.
ודאי שהייתי רוצה להיות בסופי־שבוע
עימה ועם הילדים. מכיוון שאשתי
ואני משתפים פעולה בינינו, נפגעו
בעיקר הילדים, וזהו קורבן־ענק להקריב,
מחיר גבוה מאוד לשלם. אבל אני
זוכר שכנער רציתי לעשות משהו מועיל
בחיי. כסף לא היה לי חשוב, אבל
רציתי לעשות משהו, להיות מישהו.
לולא הייתי פוליטיקאי? בוודאי
שהייתי עיתונאי, בעל־טור. הייתי נוסע
ברחבי העולם, פוגש אנשים מפורסמים,
ישן במלונות־פאר ומציע את די-
עותי — איך לתקן את העולם.

וה הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...מה הן אומרות...מה 1

עזרא רבין:

מיש ל פי דו ח:

ה רו ג ל ליפשיץ:

,.לא נוחו רגו אלא ,.וק ההווים שוי זונוים ״שבע נדנד׳ ,אופטימיות
להפעיל את הד,מ*ון!״ ששמי הוא מינאי!״ ברבונסובניס ! ״
מה לא עושים הקיבוצים כדי להיחלץ ממצבם הכספי
הקשה! הם מספקים שרותי״קייטריצג מהמיטבח הקיבוצי.
משכירים בריכות לחתוגות ולאירועים בחודשי־הקיץ. יש
אף קיבוצים המקבלים ילדים עירוניים לפעוטון, תמורת
תשלום חודשי, והרשימה עוד ארוכה.
ניסיתי לברר אצל עזרא רביו, מזכיר הקיבוץ הארצי,
האם גם קיבוצי השומר הצעיר עוסקים בהשלמות״הכנטה
ממין זה, או שמא מדובר בנחלת התק״ם בלבד.
יש היום הרבה יוזמות בתחום הגרלת הכנסות, בגלל המצב
הכלכלי הקשה שנוצר. לא נותרה לנו ברירה אלא להפעיל את כל
הדימיון היוצר שלנו, כדי לנצל אמצעים העומרים לרשותנו להגדלת
הכנסות.

• על אלו יוזמות אתה מדבר?
בתחום החינוכי, אנחנו עוסקים בהפעלת מועדונים וחוגים בקיבוץ
לילדים עירוניים. יש לנו גם מחשבות מעבר לזה, כמו, למשל,
לנצל תפוסה לא״מלאה של בתי־ילדים ובתי־ספר ולמלא אותם
בילדים מהסביבה.

• זה לא עומד בסתירה מסויימת לאידיאולוגיה
שלבם?
הדבר הראשון בסדר־העדיפויות שלנו זה להתקיים. בעבר הקיבוצים
לא עסקו בתחומים אלה, אבל חלו שינויים במיבנה התעסוקתי
ובמיבנה הכלכלי של הקיבוץ. אם בעבר לא רצו להתעסק

מי בכלל זוכר שב 28-בפברואר יערכו שוג כחירות, ועם־
ישראל יבחר את ראשי העריס וראשי המועצות המקומיות!
נדמה לי שהיחידים הזוכרים את התאריד הם המתמודדים
על תפקידי ראשי״הערים. עם־ישראל עדיין עסוק בבחי רות
שנערכו לפני חודשיים.
אחד המחכה בציפייה גדולה ל״ 28 בפברואר הוא מיש
לפידות, הרץ כבר בפעם השלישית לתפקיד ראש עיריית
רחובות. לפידות המציא מושג חד ש בתעמולת-הבחירות,
״מידרחוג׳׳ .הוא הילד ברחובות עירו, עוצר על מידרכה,
אוסף כמה תושבים, והתעמולה מתחילה. שואלים שאלות,
עונים, מתווכחים. אז גם אני שאלתי את מיש לפידות כמה
שאלות.

• אתה מועמד מטעם מיפלגת־העבודה. האם זה
משנה לד, או לעומדים מולד, שקמה ממשלת־אז־ד
דות?
ממש לא. אני יודע שבעבר המועמדים לתפקיד ראש־העיר היו
אומתם — אם שר־האוצר יהיה שלי, תהיה לי גישה יותר חופשית,
ולכן תבחרו בי. אבל אז חשבתי שזה לא נכון, וגם היום אני חושב

כי • אתה כבר רצת פעמיים ונכשלת. האם שני
כישלונות אינם מרפים, אינם מייאשים?
לא. יש לי אילן גבוה להיתלות בו. מנחם בגין רץ שמונה פעמים
עד שנבחר כראש־הממשלה.

• אז גם אתה מוכן לרוץ שמונה פעמים?

1988 הגיעה סוף־סוף לסיומה, ועימה הגיע, כמובן, תור
הסיכומים. כמו תשמ״ח, שבוודאי לא היתה שמחה, גם ׳88
הסתיימה בקול ענות חלושה. האינתיפאדה בשיאה,
למרות התחזיות. ישראל מבודדת בעולם ומפולגת בתוכה.
רעשי״אדמה ופיגעי״טבע אחרים פוקדים א ת העולם כולו.
פניתי לאסטרולוג הרצל ליפשיץ, כדי לברר מה יהיה
גורלנו בשנה הבאה. מה תביא לנו ממשלת ה אחדות, מתי
יתבצע, סוף־סוף, הפיחות המייוחל, א ם בכלל, והאם
ייפסק הגשם.
אני צופה מגמה חיובית מבחינה כלכלית ממאי־יוני ועד
נובמבר־דצמבר. זו תהיה התקופה החיובית ביותר שידעה המדינה
ב־ 40 השנים האחרונות, ואת זה אני אומר למרות כל התחזיות
השחורות של המומחים.

• ומה מבחינה מדינית?
מתחים ביטחוניים ימשיכו ללוות אותנו עד מאי־יוני, מכסימום
עד יולי. אחר־כך אני צופה שקט. בלוב יהיו התרחשויות קיצוניות.
לא בטוח אם מועמר קד׳אפי, שליט לוב, יישאר בשילטון.
התרחשויות קיצוניות אני צופה ג. בירדן. בשתי מדינות אלה אני
צופה אי־שקט מוחלט.

• והאינתיפאדה?
תימשר עד יוני, אבל לא יותר.

• ומה באשר לממשלת־האחדות החדשה?

קיבוצים

גחירות

תחזיות

במיסחר, היום הפונקציה השיווקית שולטת על הייצור, ואין לנו
ברירה, אלא ללכת כדרר זו.

לא. החלטתי שזו הפעם האחרונה שלי. יש הרבה אנשים שדווקא
העקשנות שלי מוצאת חן בעיניהם. אני חושב שלתפקיד ראש־עיר
יש יתרון בכר שאתה מתעסק בעניינים מוניציפליים הרבה
זמן. גם קשת ההיכרויות שלו מתרחבת, וזה כמובן מועיל בהתמודדות.

זאת
תהיה ממשלה יציבה, היא תתפקד בצורה הארמונית,
ושוב, להפתעת כל רואי־השחורות.

• אתה לא רואה כאן מגמה של יציאה מהמיסגרת
הקיבוצית?
כבר יותר מ־ 50 שנה אנחנו לא מתפקדים כמשק אוטרקי. הכל
הוא פונקציה של צריכה. המרחקים נעשים קצרים, ואנשים מעדיפים
לקנות במקור, כי הרי לא סתם נפתחו חנויות־המיפעל.
היתה דרישה כזאת מצד הציבור.
ומלבד זאת, זו לא יציאה אל העיר, אלא הבאת הציבור העירוני
לקיבוץ, תוף שמירה על רמה וסיגנון.

• אתה יכול להצביע על עוד תחומים יוצאי־דוסן
שפניתם אליהם באחרונה?
אנחנו מנסים להציע את ייחודיות הקיבוץ. אנשים מאוד סקרנים
לדעת מהו קיבוץ, איר הוא עובד, ואנחנו נענים לאתגר.
אנחנו מנצלים את הסמינרים הקיבוציים ושולחים גם תיירים,
הדוברים שפות מסויימות, לקיבוצים שבהן שגורות אותן שפות,
תוך כדי ניסיון להפיק מכך תועלת כלכלית.

• אתה רואה בכך פיתרון לבעיותיכם?
מדובר כאן בעזרה ראשונה בלבד. הבעיות שלנו הרי נובעות
(אורית זרובבל)
מבעיות המשק הישראלי בכלל.

• מה היה ההפרש בקולות בפעם שעברה בינך
לבין יהזקאל הר־מלד, שנבחר כראש־עיר?
2500 קולות.

• בעבר שימשת כמזכיר סיעת מסא״י בכנסת,
ואחר-בך היית מנהל לישבת שר־החוץ, אבא אבן.
אחרי תפקידים כאלה, עיריית רחובות לא קטנה
עליה אחדי התפקידים שהזכרת הייתי גם מנהל לישכת ראש-העיר
תל־אביב, וזה היה תפקיד מאוד מעניין. בשבילי, להיות ראש העיר
שבה נולדתי היא משאת־נפש ממש. אם אבחר, נחגוג בשנה הבאה
יום־הולדת. רחובות תחגוגססז שנה, ואני אחגוג .50

• אם נשים לרגע בצד את צ׳יץ׳ מתל־־אביב, האם
״מיש׳׳ הוא שם מתאים לראש־עיר?
שמי האמיתי הוא מיכאל, אבל היום רק הורי זוכרים את זה,
כנראה. השם ״מיש״ ניתן לי כשהייתי בן 10 על־ידי מדריד בס־
(דניאלה שמי)
חנות־העולים, והוא איתי עד היום.

• אתה רואה בכוכבים משא־ומתן עם אש״ך?
בכיוון הזה לא יתפתח שום־דבר. לפחות לא במהלו השנה
הקרובה. יותר רחוק אני לא יכול לצפות.

• אז מה תביא לנו ממשלת־האחדות?
שפע כלכלי גם למדינה וגם לפרט, אופטימיות בלב וכסף
בכיס.

• ומה לגבי אסונות־טבע? האם גם השנה הבאה
תהיה משופעת בהם?

יהיו הרבה התפתחויות שקשה יהיה לפענח, וזה יכול להתבטא
בתחומים רבים.

• אתה יכול להיות יותר ספציפי?
לא, אבל אלה יהיו התפתחויות מפתיעות.

• ומה לגבי 88׳? האם התגשמו תחזיותיך?
מה שאמרתי התגשם בדיוק נמרץ. הימרתי על ג׳ורג בוש,
וכולם צחקו. אמרתי גם שהליכוד ירכיב את הממשלה, ושזו תהיה
ממשלת־אחדות. צפיתי גם את סיום מילחמת עיראק־איראן. אני
מציין את התחזית הזאת, כי היו תלונות לביון הישראלי איך לא
(א1רית זרובבל)
צפה את סיום המילחמה.

מ אי רפרל :

״3ר אחד ינוד דחיות
יותר טוב מקורנו!״
לפני שלושה שבועות ראיינתי את האקס״אופנוען מאיר
פרל, שדרש להוציא א ת חיים קורפו ממישרד־התחבורה
לאלתר. האין זה מוזר, חשבתי, איך התגשמו תיקוותיו כה
מהר, ורצתי לברר מי עוד נמצא אצלו על הכוונת.

• אני מבינה שמגיע לך מזל־טוב: התחזיות שלך
התאמתו מהר יותר מאלה של חזאי מזג־האדויר.
תודה רבה. אבל מדובר בשאיפות, ולא בתחזיות.

• אתה עוסק בנבואות באופן קבוע, או שגם אתה
מופתע?
הלוואי ויכולתי לנבא בהצלחה כזאת, אבל כאן היה מדובר
בשאיפה שלא היתה שלי בלבד, אלא של רוב האופנוענים. עובדה
שהם אפילו יזמו כנס־חירום, למתוח על מדיניות מישרד־התחבורה.

מה היית מבקש משר־התחבורה החדש, מימה
קצב?

ה ד ״ ר טו בי הלרר :

.,ער הוועדהלדאוג ״סיגויה נטולת סיגויה זה
רישדארים רמ שמדת! ,,נמו המלט נטור הטרט!״
שיתוף כדורגלנים זרים בישראל -ליגה לאומית ב ת 12
קבוצות -ליגה ארצית ב ת 16 קבוצות. שינויים אלה הפכו
עובדה, אחרי שהנהלת ההתאחדות״לכדורגל אישרה או תם.
ה ם ייכנסו ל תוקפם בעונה הבאה 90/89 ההחלטה
התקבלה ברוב קולות, לתקופה של שנתיים. ב תו ם העונה
הקרובה יירדו מהלאומית שלוש קבוצות, ותעלה אליה רק
אחת -האלופה מהליגה הארצית.
הנהלת ההתאח דו ת מינתה ועדה חד שה, ובה שיבעה
חברי־מרבזים, שמתפקידה יהיה לפקח על שילוב זרים
בלאומית. עליה לוודאי שכל שחקן זר יקבל א ת מלוא
המשכורת, ובזמן. גיא לוי, שחקן־הכדורגל של הפועל
פתח״תיקווה, הלומד ב אוניברסי טת בר״אילן, מגיב על
החידו שים שיהיו בכדורגל הישראלי: .
ההתאחדות מנסה לתת פה פיתרונות ותשובות לעליית הרמה
של ליגודהכדורגל: יותר הבקעות־שערים, וקהל*סבקריס גחל
יותר. למעשה, ההתאחדות שולפת מהמותן פיתחגות, שלצערי
לא יוכיחו את עצמם במציאות הישראלית. יש לי ספק רב אם הם
ישיגו את המטרה שלשמה נועדו.

• אנ א, תפרט. מה יקרה כשהליגה הלאומית
תבלול רק 12 קבוצות?

שיתחשב באופנוענים. שידאג לפירסום סטאטיסטיקות מחיי־קות
לגבי תאונות שבהן מעורבים אופנועים.

בעונה הבאה יהיו יותר קבוצות טובות, אך •אין זה אומר
שבהכרח יובקעו יותר שערים. פוטנציאל של קבוצה אינו קשור
בהכרח בגודל קהל־המבקרים. למשל, קבוצת הפועל פתח־תיקווה
נחשבת כקבוצת־צמרת, ושיעור קהל־המבקרים נמוך.

תחבורה

כדורגל

• אתה צנוע. אין לך עוד מישאלות?
אם את מתעקשת להיכנס לזה, יש לי כמה בקשות. להוריד מיסיס
על אופנועים ולהשוות אותם למיסים של המכוניות, שגם הם
די גבוהים. ויותר חשוב, להפחית את המיסים על אביזרי־בטיחות
לאופנועים, כמו קסדות, חליפות־מגן, מגיני־רגליים, מגיני־רוח,
וכל שאר ציוד־בטיחות. צריך גם להחמיר את הרין במי שפוגעים
באופנוענים, וחוץ מזה אני מאחל הצלחה לקצב בתפקידו.

• מ ה לגבי ליגה ארצית גדולה יותר בעונה הנד
הקבוצות בליגה זו ייפגעו, משום שתיכננו החלטות חשובות
— כמו השקעות כספיות, רכישת שחקנים — לפני שידעו על
אישור ההחלטות הללו. הסיכוי של קבוצה כליגה הארצית לעלות
ללאומית יקטן באופן משמעותי.

• האם יש יתרונות לצעד זה?

• אתה מאמין •מהוא יכול להזיז מימהו?

אני חושב שהליגה הארצית תהפוך למעניינת יותר, מפני
שיורדות אליה שלוש קבוצות, ובצירוף החלק העליון שלה יהיו
בה בערך שבע קבוצות חזקות. זה יביא למאבק מעניין ומושך.

• מה יש לד להגיד לעס-ישראל לשנה החדשה?

• הפיתרונות לקליטתם של השחקנים הזרים מעשיים?

אחד יהיה יותר טוב מקורפו.
שיעברו לאופנועים.

• קר, גשם, לא־נוח. למה אתה הושיב •ממישהו
יקבל את הרעיון שלך, חוץ מהמשוגעים לדבר?
זה בטח עדיף על סנדלי־דנבר.

• אין לך כוונות להיכנס לעיסקי תחזיות, לאור
הצלחתך האחרונה?
כן. עכשיו יש לי תלונות לחברת בזק. אבל זה לא המקום לפרט
אותן. על הסיפור שלי עם בזק אפשר לכתוב סיררת־כתבות.
(אורית זחבבל)

זה די מצחיק אותי, כי זה פשוט לא מעשי. קבוצות ינסו לחזק
את רמתן על־ידו רכישת שחקנים זרים מעולים, אבל לא יהיה להן
מאיפה לשלם את סכומי־העתק עבור הכוכבים. מכאן שהן יצליחו
לרכוש שחקנים זרים ברמה בינונית יותר, ובכר לא תעלה הרמה
המיקצועית של הקבוצות. אני מציע שהוועדה תדאג לשחקנים
הישראליים, שלא קיבלו את משכורתם ובזמן.

• יש לך עוד שדר להתאחדות?
אם יבואו זדים, נקבלם בחמימות ובסבו״פנים יפות, ואני מב(עורר
רכטמן)
טיח שאקיים זאת.

במיסגרת המאמץ הכללי לגמול את המעשנים ממה
שהם כל״כן אוהבים, עלתה בימים אלה לארץ סיגריה
חדשה, הנראית כמו סיגריה, אבל שאינה ממש סיגריה.
הטבק אינו טבק, והפילטר אינו פילטר, אף מקומו של
הניקוטין נפקד. א ת מקומם תופסי ם פילטר מיוחד וכמו־סו
ת בריחות שונים. גם המחיר היקר בוודאי לא יפתה
מעשנים כבדים לעבור לסיגריה הריחנית החדשה.
האם שמעת על הסיגריה החדשה, שאלתי את טוביה
לרר, ד״ר לרפואה חבר תית ויו״ר האגודה למניעת״עישון.
אכן שמעתי. הרעיון הוא פשוט. זהו דמוי־סיגריה, שאינו
סיגריה. זה כמו המלט בלי המלט. התחליף עשוי מקרטון בצורת
סיגריה. הוא מלא בטבליות בטעמים שונים וכל הסיפור הזה
משמש למציצה.

• סיגריה למציצה?
התברר כי למרבית המעשנים מספקת הסיגריה, בין היתר, גם
סיפוק אוראלי, כמו מוצץ לתינוק. ההמצאה באה לתת תשובה
לאובדן הסיפוק האוראלי במציצה, היא משמשת גם תחליף לזלילה.
במיקרים רבים, כתוצאה מהפסקת עישון, יש מי שמתחיל
לזלול ממתקים. הדמוי־סיגריה משמש תחליף לזלילה, מונע השמנה
וגם נותן סיפוק.

• מהדברים שלך אפשר להבין שזהר שלב בגמילה,
אבל בוודאי לא תהליך למעשן?
נכון. זה לא ממש תחליף למעשנים.

עישון
• הפירסומת מטעה, אם כך?
בהחלט. אלא שמבחינה חזותית זה נראה כמו סיגריה. אפשר
לשחק איתה ביד, וגם זה עניין חשוב למעשן. יש טענה שהחומרים
בפנים גורמים לאנשים להירגע. לדעתי, לא החומרים גורמים
לתחושת־רגיעה, כי אם העובדה שאפשר להחזיק אותה ביד, ממש
כמו סיגריה.

• מי יאמץ את הרעיון? הרי לא־מעשנים במילא
אינם זקוקים לסיגריות ואת המעשנים זה בוודאי לא
יספק.
מי שטוען כי הוא נהנה מהעישון ורוצה להפסיק לעשן.

• אפשר להבין את מי שצריכים להיגמל מעישון,
כי הם חוששים לבריאותם. אבל מי שעדיין נהנה
מעישון, מדוע שייגמל?
נגדם באמת אי־אפשר לעשות כלום. אבל הם צריכים לזכור
שבסיגריה יש 4000 חומרים וגאזים, כמו חד־תחמוצת הפחמן,
שהוא גאז הנפלט ממפלט־מכוניות, אלא שבריכוז נמיר יותר. למי
ששואף את העשן, זוהי שיטה מצויינת להתאבד.
אבל לגבי מי שמעוניינים להיגמל, ויש להם תלות פסיכולוגית
בסיגריה — זה יכול לשמש תחליף. ובכל מיקרה, מדובר רק
באמצעי־עזר לסוג מסויים של מעשנים, שאינו עולה על 30
(אזר־ת זרובבל)
אחוזים מכלל המעשנים.

1י — 1 17

, +הם טב־ל־ם ווווצים למצוץ נסו!״
..באמת אסוו שאשה תהיה חזן!״
..אני רא ווצח שום קשו איתמר
+״הות״ם ח״ם במעין גטו סגור!״
אישיות דתית בכירה טענה באחרונה כי העיתונות הישראלית
כותבת על המחנה החרדי כמו שהעיתונות הנאצית כתבה על
היהודים.
פה ושם התפרסמו בשבועות האחרונים התבטאויות על המחנה
החרדי, שלא היה כדוגמתן בחריפותן עד כה. גם בשיחות פרטיות
ניתן היה לשמוע התבטאויות קיצוניות ביותר. נראה כי התנהגות
המיפלגות הדתיות מאז הבחירות, הגילויים על היק!? פטור בחורי־הישיבות
וההרגשה כי המיעוט החרדי שולט במדינה גרמו לת•
גובת־נגד חזקה.
האם הרגשה זו אכן משקפת את המצב ברחוב? האם גברו הרגשות
האנטי־דתיים, או האנטי־חרדיים, והגיעו לקיצוניות? צוות
״העולם הזה״ יצא השבוע כדי לראיץ מיספר גדול של עוברים
ושבים, ולקבל מפיהם תגובות ספונטניות.
כמה מן התשובות מתפרסמות בעמודים אלה. אין הן מאשרות
את ההנחה כי חל מיפנה קיצוני ביחס הציבור. האנשים התבטאו 1י
לרוב במתינות.

.הדתיים הם מחרה מגאות!״

• יעקב קרייצר, מדריד חקלאי:
הדתיים למדו בסוף לקח שהם לא
צריכים לסחוט את הלימון עד הסוף.
אינני מסכים עם הפטור לבחורי־ישי-
בות, שהפך גם לתירוץ עבור התחמקויות
משרות של אחרים.

• אברהם סתרי, נהג ״דן״:
חברי־הכנסת הדתיים וילדיהם, שאינם
משרתים בצה״ל, לא זכאים להגיד מילה
על ביטחון־המדינה. לפטורים לא
מגיעות זכויות כלשאר האזרחים, אפילו
שאני בטוח שהם לומדים.

י— 18

• עופר אשכנזי, תלמיד: החילונים
עושים רעש גדול ומוגזם נגד
הדתיים. אני מקווה שחוק ״מיהו יהודי״
לא יאושר, כי היום אין זה להיט להיות
יהודי. אז מי שרוצה להיות, צריך דווקא
להקל עליו.

• גילעד יוגב, מושבניק: הדתיים
חיים במעץ גטו, אבל יש להם
האנשים הקובעים בממשלה, שמסדרים
עבורם את כל הצרכים שלהם. החילוניים
נלחמים בשיניים בגבולות, והדתיים
מקבלים את כל הזכויות.

• צמק לזנובסקי, מיזנונאי:

• רות בן־עמי, עובדת סוציאלית:
אנו עם קטן עם בעיות רצי

שאול גורדנה, תלמיד: יש
יהודים רבים בחו״ל, וחשוב לשמור על
קשר איתם. אם חוק ״מיהו יהודי״ יאושר,
אז אני מפחד שהנזק שייגרם יהיה
גדול מאוד. הם צריכים לשרת בצבא
ללא כל הבדלים.

אף פעם לא סבלתי את הדתיים. באחרונה
התחלתי לתעב אותם, כשגילו את ״.
פרצופם המבחיל בשעה שהפכו את הדת
למיסחר במשא ומתן הקואליציוני.
אני לא רוצה שום קשר איתם.

רגיש: אני מבית דתי, וחשוב לי שתישמר
המסורת והדת. זה המייחד אותנו.
אבל החוגים הדתיים עברו כל גבול בדרישותיהם.
אני רוצה לבלות ולנסוע
בשבת.

חבר שלי חזרה בתשובה, ואני נגד זה.
הרבי אמר להם לבחור באגודה, וכך
עשו. הם לא חושבים ומרגישים באופן
עצמאי, כי הכל מוכתב להם על־ידי
הקדוש־ברור־הוא ושליחיו.

נוצריה, אבי יהודי. למעשה אני צריכה
להיות מחוץ לעניינים. אני לא מאמינה
בגיור כהלכה. מספיק שאני מרגישה
שייכת לעם ולארץ הזאת. ההרגשה היא
הקובעת.

ניות של ביטחון. יש לגייס גם את הדתיים,
בהסדר שיתאים להם, עד שיבוא
המשיח. בתנאי זה — שיגדילו להם את
התקציבים.

• זיווה לוי, חיילת בתפקיד

• בלהה גרוסמן, קיבוצני

א הרון אוחכ-ציון, ירקן:

• מוני ק ה דויד, קוסמטיק

מלי ארביב, פקידה בבנק:

• יוסי אהרוני, מוכר־עיתו־

אני לא מוכן לשבת בלי כדורגל, או לא
ללכת לסרט. זה מזיק להיות דתי יותר
מדי. יופי שיש ממשלה רחבה, ולא
דתית. אפשר להמשיך לראות מישחקי־כדורגל
בשבת.

אית: כמו שבעלי עוזב אותי והילדים
כל כמה חודשים למילואים, כך גם על
הדתיים מוטלת החובה. אני לא אוהבת
אותם. הם כבדים. אני רוצה שיעזבו
אותנו לגמרי במנוחה.

אני לא מוכנה שבעלי ושלושת ילדיי
ישרתו בצבא, והדתיים לא ימלאו את
חובותיהם. בעלי ואני קיבלנו הלוואה
כזוג צעיר, וגם הזוגות המשתמטים
ניצלו את אותה הזכות.

נים: כשמדברים על שרות בצבא, לא
צריך להזכיר רק את הדתיים, כי יש די
משתמטים מחוגים אחרים חילוניים,
כמו ״החולים המדומים׳ ו״המשוגעים
המדומים׳,

• חיים מאירוביץ, סדרן: הדתיים
הם מיעוט המנצל את כוחו למטרות
של קבלת־כספים. במשא־ומתן הקואליציוני
דרשו את מיפעל־הפיס ואת
ועדת־הכספים. עליהם לקבל כסף כמיעוט,
בתנאי של שרות צבאי.

אנשי המפד״ל, בעלי הכיפות הסרוגות,
ממלאים את חובותיהם למדינה. אבל
האחרים צריכים להכיר בישראל לפני
כניסתם לפוליטיקה. אני לא אנטי־דת,
אבל שיחיו ויתנו לנו לחיות.

• אבי ולדמן, צלם: הדתיים הם
חולירות, המחלה הממארת של המדינה
הזאת. טפילים שרוצים רק לעשוק ולמצוץ
את כספי המדינה. אני שונא אותם.
בחוק ״מיהו יהודי״ הם מנסים לקבור
את המתגיירים בישיבות.

אורלי חביב, מזכירה: שי-
רתתי שנתיים בצה״ל, חיילים נהרגו,
והפטורים למדו כאילו אין זה קשור
אליהם. הם יכולים ללמוד דת וגם
לשרת בצה״ל. השותפות של האזרחים
צריכה להיות גם בשימחה וגם בעצב.

• רחמים נחום, נכה: אוי ואבוי!
למה שהגענו! שיש ש״ס לספרדים
ואגודה לאשכנזים. קיומה של ש״ס לספרדים
שומרי״תורה מעלה מיד את השאלה
אם האשכנזים אינם שומרי־תורה,
ולהיפך.

ה״ל1:אם אני, בחורה, יכולה לשרת, אז

גם הם יכולים. הדתיים נטפלים לכולם,
כי הם רק מיעוט. אסור להגדיל להם
את התקציבים, כי אז יהיה להם יותר
כוח לכפות את רצונם.

• יקי עינבר, תלמיד: אם יאשרו
את חוק ״מיהו יהודי״ נאבד את כספי
התמיכה של יהודי־אמריקה, ואת מיליוני
היהודים הקשורים לישראל. לאורך
המשא ומתן חששתי שמישרד־החינוך
ייפול לידיהם.

• דויד צפריר, יורד: לא מעניין
אותי כלום, כי מחר אני טס לאוסטרליה.
אחת הסיבות שאני עוזב היא
הבעיה עם הדתיים. הם יושבים בישיבות
ומקבלים כסף, ואני, שהייתי בצבא,
מחוסר־עבודה.

• אורי אלפרוביץ, פקיד: אני
נגד חוק ״מיהו יהודי״ ,כי ההבחנה בין
אנשים על־פי דתם כבר לא רלוונטית.
עבורי, להיות יהודי זה עניין של הכרה,
אמונה, ואמונה בדת היא כמו כל אמונה
אחרת.

• שרה כוחאי, עובדת סק
קית:
אני לומדת ציונות, ובהיסטוריה
שלנו לא חסרו מאבקים בץ דתיים
לחילוניים. כיום הוחמר המצב, כאשר
הדתיים מתנגדים לערכי הציונות. גם
המתונים שבהם נוטים לכיוון.

• שולה אלפסי, חובשת בצי

• אנה צראה, יועצת יוסי:

רים: באמריקה, כשאתה רוצה להיות
אזרח, צריכים לעבור כל מיני שלבים.
גם כדי להיות יהודי יש לעבור
מיבדקים. אני מסכימה עם הדיקדוקים
שבגיור, ולא בהקלות שרוצים להנהיג.

• יגאל קרני, נהג: מרגיז שיש
מיפלגות דתיות על־פי מוצא עדתי.
אני בעד חוק ״מיהו יהודי״ .מה זה צריך
להיות, שנשים יניחו תפילין או שיהיו
חזנים? אין דבר כזה, לנסוע בשבת
לבית־הכנסת.

• משה, עובד־מכבסה: טוב
יהיה שהדתיים יהיו בממשלה רחבה,
אבל לא כפי שרצו — בסחיטה. חשוב
לשמוע את קולם בממשלה, ולא רק את
הקול החילוני, כי בכל זאת אנחנו כולנו
יהודים.

• רי בקה תרשיש, פנסיוני

רית: הדת היא קשר ריגשי ואישי.
הדתיים הפכו אותה לסחר־מכר. צריך
לקבל בברכה את הרפורמים, המנסים
לתקן את הדת ברוח זמננו, ולא על־פי
חוקי ימי״הביניים.

• עפרה חליפה, פקידה: הדתיים
רוצים להיות בממשלה כדי לדאוג
לאינטרסים שלהם, ולא של המדינה.
לא חשוב אצל מי מתגיירים.
העיקר זה האהבה והקשר אל ישראל
והעם היהודי.

• פנינ ה רוזנבלוס, אשת־

עסקים: מחרידה אותי ההשתמטות
הגלוייה של הדתיים משרות צבאי.
הכאב על אובדן חייל שוגה בין דתי
לחילוני? הם שנוררים, המחכים לקיצ־בה
ללא עבודה. איך הם לא מתוסכלים?

בתם: עודד רפטמן, צילם: אלי דסה 1 9י ^

תדויו

רועשות כמאה
יגסקים גדולים (רג־חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) -חגיגה לחטידי ה-
קו מדי ה הא מריקאי ת ההמונית, ה•
צעקנית והמעצבנת. שתי הכוגגו ת,
בט טידלר ולילי טומלין, חן רב־אמגיות נז׳אנר זה והן ג החל ט
לא מאכזבות. מידלר העגלגלה וסומלין הצנומה הן תאומות
לא-זהות או לפחות כך הן חו שבות, ואם לא די ב כן, הן פעמיים
תאומות: פעם בעיר הגדולה, יורשות של עיטקי מיליונים, ופעם
בכפר הקטן, מפיחות רוח־חיים בקהילת־הפועלים במיפעל צנוע
העומד שם לפני סגירה.
האחריות לסגירת המיפעל הצנוע בכפר רובצת כמובן על
המיליונרים מן העיר והתאוטות הכפריות נוסעות העירה לעשות
משהו בנידון, מבלי לדע ת כמובן שיצטרכו להת מודד שם עם
שתי תאומות שהן ה ע תק מ דויי ק של עצמן.
כל זה נודף ריח של קו מ דיי ת טעויות נו ס ח פלאוטוס הרומי
ושייקספיר, שרוקנו מכל דבר אחו־ חוץ מתח השטות שהיתה
בהם. כל תעלול מתב שר שעות לפני שהוא מגיע, כל מיפגש
וטעות בזיהוי צפויים מראש.
מידלר וטומלין פורטות בכל העוצמה על מיתרי האישיות
הציבורית שלהן ואילו הבי מאי ג׳ים אברמס, שהיה שותף עם
האחים צוקר לקומדיות מטורפות כמו טיס ה נעימה וסודי
בהחלט, עושה בדיוק מה שעשה איתם, אבל במיד ה הרבה יותר
יאונה של הצלחה.

חזבה לראות:
תל־אביב: בירד, צא וראה, החנינה של
באבט, מקר טוב דט־נאם, קפה בנדר, כפר קטן
שלי, מסע לקיתרה, הנסיכה הקסומה, קיץ אצל,
סבא, ליידי איב.
ירושלים: קפה בנדר- ,הנסיכה הקסומה,
החנינה של באבט, כפר קטן שלי, הקומיסארית,
צא וראה, בנלל המילחמה ההיא.
חיפה: בירד, הנסיכה הקסומה, מקר טוב
ו״ט־נאם, הקומיסארית.

תל-אגיב

לילי טומלין ובט מידלר -הצעקנות חוגגת
העיקרון של סרטים אלה היה השימוש בקלישאות קולנועיות
והגזמתן עד כדי גיחוך משעשע. כל מי שזיהה א ת המקור ה ת גלגל
מצחוק.
אבר מס נוקט ב או ת ה השיטה, אלא שהוא משרך רגליו הרבה
מאחורי המקורות ששימשו לו השראה. אולי חסר היה לו
במיקרה זה ההיזון החוזר עם שיי שותפיו האחרים, כדי שיעפיל
לאותו המישור האבסורדי שהיה טימן״ההיכר שלהם בעבר.

בירד (תכלת, ארצות־הברית, מוצג
גם באורלי חיפה) — ביוגראפיה של אחד מענקי
הג׳אז בכל הזמנים, הסכסופוניסט צ׳ארלי פרקר,
מבוימת בהבנה וברגישות על־ידי קלינט איסטווד
ומשוחקת להפליא על־ידי פורסט ויטאקר. מומלץ
לאוהבי ג׳אז.
צא וראה(אורלי, בריודהמועצות.
מוצג גם בירושלים) — מסה מטילת אימים על
מאניפולציה מיסכנה
פאטי הדסש (טיילת, תל־אביב,
ארצות־הברית) -מבימאי רציני כמו
פול שדאדר נסתר היה לצפות ליותר
מוזז. שדאדר, שכתב תסרי טי ם לנהג
מונית ולשור הזועם של סי טין סקו ר סי זה, שביים בעצמו א ת
מישימה ואת אמריקן ג׳יגולו, הידרדר הפעם למה שנראה כמו
סרט-שרות חסר-ה שראה ו ח סו ׳מוטיבציה.
פרשת פאטי הרס ט חיכ ת ה גלים במחצית הראשונה של שנות
ה־ ,70 כאשר יורשת של איטפריית-עיתונות אמריקאית נחשפה
על״ידי קבוצת־טירור ב שם צב א השיחרור הסימביוזי. כאשר
מישפחתה לא שילמה א ת הכופר שנדרש עבורה, היא צורפה
לקבוצה כחייל מן השורה, שהתה שם ת קופ ה ארוכה עד אשר
הצליחו אנשי-החוק לשחררה, ועם שיהרודה היא הועמדה לדין
על שיתוף־הפעולה שלה בבמה נע המיבצעיס של הקבוצה. בכמה
מיבצעיס כאלה היא ג ס צו ל מה, אולם טענה כי אולצה לעשות
זאת על-ידי שוביה. בסופו של דו ד, שוחררה טחוטר-הוכחות.
שראדר מאמץ במודע א ת הגירסה של ה רסס, מהתחלה ועד
הטוף, אילם הוא עושה זאת בדר ך שיטחית ופשטנית ביותר.
פאטי היא קורבן חסר״ישע. שוביה ה ם אוסף מופרעים, מגוחכים
ומטוכנים. בל ההיבט הפוליטי, שאיפשר קיום ופעולה של
קבוצה כזאת ב או ת ם הימים, אינו ב א כלל לידי ביטוי, ואין אף
דמות אחת בכל הסרט, מ ת חיל תו יעד סופו, שראויה לתשומת
לב, ולוא חולפת ביותר.

כל הכ מד לאיסטווד

נטשה ריצ׳רדסון ב״פאטי הרסס״ -אכזבה
כדי שאיש לא יחשוד שהוא אינו יודע מה הוא עושה, שם
שראדר, לקר את טוף הסרט, מישפט מאיר-עיגיים בפי אחת
הדמויות :״אם פאטי היתה, בגלל היותה ב ת למישפחת הרטט,
קורבן לתיקשורת, שעשתה מטעמים מכל הפרשה, היא תחזיר
מגה אחת אפיים, כאשר תשתמש באותה התיקשורת כדי להפוך
א ת התמונה ״.ועל גבו של מי נערך בל המישחק הזה בין היורשת
חסרת-האונים ואמצעי־התיקשודת! על גבו של הקהל במובן.
הריקנות עובבקגוק
משוקתה הבודדה של ג׳ודית
הרן (צפון, תל־אביב, בריטניה) -
סרס מתורבת, לבל הריעות. מעבר
ל מק ק שה למצוא מח מאו ת לזכותו.
כל המעורבים בעשייה הםבה חל ט אגשים מכובדים, אבל כל מה
שהם עושים ב טי ט הזה הו א שדוף ושגור עד לעייפה.
ג׳ודית הרן היא בתולה ד א בלינ אי ת מזדקנ ת, שכל חייה
טיפלה בדוד ת ה הצדקנית, האבסצנטרי ת והמשוגעת. כשהלכה
הרודה לעולמה, היא השאירה א ת גו רי ת כמעט ללא פרוטה, וזו
נאלצת להתגורר ב אכ סניו ת סרופטווק וללמד יגוקות לפרוט
בפסנתר לפרנסתה, לנ סו ת שאין לה שום כישרון לכך. כאשר
מנ ד ת הבדידו ת ועתו; על ג דו תי ה, הי א מטביעה א ת יגונה,
בס תר חדרה, בבקבוק, שהיא מחסלתאל תוך הלילה.
בא ח ת האכסניו ת הללו, הי א פוגשת א ת אחיה של בעלת־הבית,
גבר עב״בשר ו מ חו ספס, שחזר לדאבלין אחרי שהות של
30 שנה בניו־יורק. היא מבק ש ת להאמין שהוא מעוניין בה. הוא
משלה את עצמו שהיא ת מ סו ר לידיו א ת הממון הדרוש לפתיחת
הטבורגריה אמריקאית בבירת אירלנד, ושניהם שוגים כמובן
באשליות. ובבל זא ת, שניהם אג שיס טובי ם ומשהו יכול היה עוד
לצאת מזה, אלמלא הבן השמן והמגעיל של בעלת-הבית
המטכטך, זורע רעל ו מקלקל הבל.
הבימאי ג־ק קלייטון נסל א ת הסיפור הנוגה הזה, ה מ בו סס על
רומאן של ברייאן סוד, ה טביל או תו דדך כל הטיכ שלות האס-
שריית. אין ת כ סי ס מלודר א מ תי אחד שנחסך מן הצופים

מאגי סמית ובוב הוסקינס -כישרונות מבוזבזים
במהלך הסרט הזה. מאגי ס מי ת ובוב הוסקינס, שניהם שתקנים
בעלי שיעור קומה שהיו צריכים, מן הס תם, להתגבר על כל
מהמורה, נופלים בפח של דמויות חסרו ת כל עגיין. על שאר
הדמויות, אין בכלל מה לדבר.
דאבלין מטפקת א ת האפרוריות הקודר ת היאה לסיפור מן
הסוג הזה, והמאגיה הד תי ת המיוחדת של האירים הקאתולים
מסבירה אולי א ת המוסר המחניק שבו גדלה גיודית מאז יל דותה,
מוסר שבשמו מאמללים את המאמינים וגם א ת הצופים.

זוועות המילחמה בביילורוסיה. אחת התמונות
המחרידות והמפחידות ביותר של פני הנאצים
ומעשיהם בקולנוע העלילתי. ביים אלם קלימוב.
החגיגה של באבט (גורדון,
דנמרק, מוצג גם בירושלים) — הארוחה
המפוארת ביותר שנראתה על הבד כתודה על
גמילות חסדים. גבריאל אכסל מיטיב לצייר אווירה
של כפר קטן הנופל בקיסמה של הצדקנות
דרך הבטן.
קיץ אצל סבא(ם וסיא!ן, טא״1אן)
— הו השיאו השיאן מגיש פרסקה ממחוז הולדתו
על יחסים אנושיים בלי הרבה מילים.
ליידי איב (תמוז, ארצות־הבריתז ׳י
— פרסטון סטרג׳ס, התגלית הניצחית של הקולנוע
האמריקאי, מוכיח מה אפשר היה לעשות
בקולנוע, כשהיה אסור עדיין להראות שגי זוגות
של כפות רגליים מתחת לסדין אחד.
קפה בגדה(דיזוגוף , 1נרמלה, מוצג
גם בירושלים וברמת גן) — פנטזיה מרנינה
על באווארית בריאת־בשר המגיעה ללב מידבר
אמריקאי וקושרת קשר מופלא עם כושית בעלת
מוטל ועם הדיירים בו. פרסי אדלון מנצל במלואו *׳י
את הפוטנציאל של מאריאנה סגברכט.
מירדן: חצות (שחף, ארצות־הב־ריח,
מוצג גם בירושלים ובחיפה) — רוברט רה־נירו
יוצא ללכוד מנהל־חשבונות שגנב מן המאפיה
כדי להביא אותו לדין, וצ׳ארלס גרודיז מנסה
לשכנע אותו בטובות שלא כדאי. קומדיית מתח
משעשעת עם שני כוכבים מזהירים.
דוריט הקטנה (לב, בריטניה) —
שש שעות של צ׳ארלס דיקנס, לפי מיטב האיכות
של הטלוויזיה הבריטית, עם אלק נינם, דרק
ג׳אקובי, סיריל קיוזק ועוד. מיפגן נאה של יכולת־מישחק
וחגיגה לאוהבי התרבות הבריטית.
יום שני הסוער ולב, בריטניה, מוצג
גם בחיפה ובראשון־לציון) — סטינג עוצר פלישה
של הון אמריקאי מפוקפק לעיר ניוקאסל,
בסרט־פעולה עשוי היטב של מייק פיגיס, שבו
מופיעים גם מלאני גריפית וטומי לי ג׳ונס.

ירושליס
הקלות הבלתי־נסבלת של הקיום
(מיטשל, ארצות־הבריח, מוצג גם בבאר־שבע)
— זה לא הספר של מילן קונדרה, אבל זו
אירוטיקה נהדרת עם שלישיית שחקנים מובילה:
דניאל ריי לואיס עושה עיניים ללנה אולין הברג־מנית־לשעבר
ולז׳וליים בינוש הצרפתיה.

עדנה פיינת ₪

העולם הז ה 2678

אלטלינה היתה אוניה קטנה, שהביאה ארצה נשק ואנשים
לאצ״ל. דויד בן־גוריון ירה בה ב״תותח הקרוש״ .כמה אנשים
נהרגו. האוניה עלתה באש. מנחם בגין עלה על סיפונה ונדחף
למים בעת הירי. דב שילנסקי היה עליה, ועוד כמה עשרות אנשי־אצ״ל.
בשנים
שלאחר מכן, כאשר נמקה תנועת־החרות באופוזיציה
חסרת־תוחלת, הלכו והתמעטו האנשים שהתגאו בבואם באוניה זו.
היא הצטמקה למימדים של דוגית.
אך כשחרות הגיעה לשילטון, הכל השתנה. מימדי האוניה
התרחבו במהירות מסחררת. היא הפכה לנושאת־מטוסים ממש.
אלפים טענו שהיו על סיפונה.
זוהי דרכה של כל תנועה פוליטית אנטי״מימסדית, כשדיעותיה
מתקבלות והיא מצליחה. בהתחלה יש בה רק כמה בעלי־חזון,
מושמצים ונרדפים, הנחשבים למשוגעים, לתימהוניים או
לבוגדים. כשדיעותיה עושות נפשות, מצטרפים אנשים
רציונליים, בעלי־עקרונות, שהשתכנעו. אחר־כך באים האנשים
הפיקחים, המריחים את ההצלחה המתקרבת. לבסוף מצטרפים
המוני הקארייריסטים והסתגלנים, ואלה מגלים שהם בכלל היו כל
הזמן בעד הרעיון, שהם סבלו בחשאי, שהם היו החלוצים
האמיתיים.
זהו דרכו של עולם, וזהו מחיר ההצלחה.
עכשיו זה מתחיל לקרות לרעיון ההידברות עם אש״ף והשלום
הישראלי״הפלסטיני. עברו הימים שבהם היה זה רעיון של כמה
בוגדים ומטורפים כמונו. אחרי מאבק עיקש של שנים, מתחיל
הרעיון לקרום עור וגידים. אנשים רציניים רבים כבר אימצו אותו
לעצמם. רבים־רבים מאנשי ההיגיון בצמרת־המדינה, אלופים ואי־לי־משק,
משמיעים אותו בשיחות פרטיות.
השבוע פורסם ש־ 54 אחוזים של הציבור דוגלים עכשיו בהידברות
עם אש״ף. ריח ההצלחה עומד באוויר. עכשיו בא תורם של
השועלים, של מחפשי־ההזדמנויות, אלה שקיללו אותנו ורדפו
אותנו אך אתמול. עכשיו הם כולם בעד, והם מתרעמים בקולי־קולות
על מי שאינו מוכן עדיין לקבל רעיון שפוי ופטריוטי זה.
תבוא עליהם הברכה. אני שמח לראות אותם. הם מוכיחים
בעצם נוכחותם כי הרעיון החיוני הזה עומד להתקבל.

פרחים על הקברים
אילו הייתי עכשיו בעמאן, הייתי הולך להניח זר־פרחים על
קיברו של עיצאם אל־סרטאווי, אויבי, אחי. ועל קיברו הסמוך של
סעיד חמאמי, ירידי.
כל מה שאמר יאסר ערפאת בשבועות האחרונים נאמר על״ידי
סרטאווי לפני 12 שנים, ועל־ידי חמאמי לפני 14 שנים. עם שניהם
ביליתי שעות ללא־ספור כדי
לטכס עצה כיצד לשכנע את
ערפאת וחבריו, ראשי האירגון,
לעלות על דרך זו.
הם ידעו כי ערפאת חושב
כמוהם. אבל ערפאת נהג בזהירות,
התקדם באיטיות משגעת,
בזיג־זאגים, שני צעדים קדימה
וצעד אחד אחורה.
חמאמי נרצח. סרטאווי נרצח.
שניהם לא הספיקו לראות כיצד
גישתם מתקבלת, דרישותיהם
נענות, נבואותיהם מתקיימות.
מדוע רק עכשיו? זהו ההבדל סרטאווי בין הנביא ובין המנהיג, בין החלוץ
ההולך לפני המחנה למנהיג המוביל את המחנה.
חמאמי וסרטאווי ידעו מה נכון. הם היו פטריוטים פלסטיניים
גדולים, אנשים בהירי־מבט ואמיצי־לב, שהצביעו על הדרך הנכונה.
הם דרשו לרוץ קדימה.
ערפאת הוא מנהיג. היה עליו לשמור על אחדות התנועה,
לשכנע את המוני עמו בצידקת הדרך, ליצור את התנאים הפוליטיים
אשר יאפשרו לעם שלם לעלות על דרך זו. היתה לו
אחריות אחרת, ועל כן גם שיקולים אחרים. ההבדל התבטא בקצב.
אני מרבה בימים האחרונים לחשוב על סרטאווי וחמאמי. אילו
היו חיים, היינו עכשיו מרימים כוסיות.

החבר שלי לספסל
מכל האנשים החיים כיום, מלבד אמי ואחותי, האיש המכיר
אותי הכי הרבה זמן הוא רודולף אוגשטיין. ישבנו במשך חצי שנה,
זה לצד זה, על אותו ספסל־הלימודים, באותה הכיתה, באותו בית־הספר,
כשהיינו שנינו בני .9
וזה מוזר מכמה בחינות. כל־כך מוזר שאילו המציא זאת סופר,
היו אומרים עליו שהוא מגזים.
נכנסנו ביחד לכיתה הראשונה של הגימנסיה. זה היה כמה
שבועות אהרי שארולף היטלר הגיע לשילטון. אחד הילדים בא
ביום־הפתיחה בליוויית אביו שלבש את המדים החומים של פלו־גות־הסער.
את רורולף אוגשטיין הושיבו ליד ילד זה. אבל מכיוון
שרודולף הקטן בא מבית קאתולי שמרני, הוא סירב לשבת ליד
ילד נאצי. המחנך הושיב אותו ליד הילד היהודי היחידי בכל
בית־הספר. רודולף לא ידע מה זה יהודי, וזה לא עשה עליו רושם.
מאז עברו הרבה מים בנהרות הריין והירדן, וצוות־טלוויזיה
גרמני החליט להפגיש את שנינו ולצלם את הפגישה. הלכתי לבקר
את אוגשטיין במישרדו, בקומה ה־ 14 של בניין־הזכוכית של
שבועונו בהאמבורג. כל הקירות היו מזכוכית, ומן החדר נשקף נוף
נהדר של העיר הצפונית היפה. פתיתי־שלג ריחפו באוויר. מולנו
הזדקרו ראשיהם של כמה מיגדלי־כנסיות. כשרצה אוגשטיין לראות
מה השעה, העיף מבט באחד מהם.
מה זוכר אוגשטיין עלי? זיכרונותיו מאותה שנה שונים לגמרי
מזיכרונות־ שלי. הזיכרונות שלי הם כולם פוליטיים: שירים נא־

שטר;

אוד• אבנר׳

ציים, חגיגות בית־ספר לכבוד אירועים נאציים, איומים של חב־רים־לכיתה.
הזיכרונות שלו הם הרבה יותר פרטיים. כנער גרמני־קאתולי
לא היה מודע כל־כך למאורעות שאיימו על חיי מיש־פחתי.
הוא
זוכר את העוגות שאפתה אמי, שהשאירו עליו רושם עמוק.
הוא שמח לשמוע שאמי חיה, בגיל ,94 ועדיין אופה עוגות.
הוא גם זוכר כי הילד שישב לידו נעלם ביום בהיר אחד, מכלי
להגיד מילה. נמוג ונעלם. ואכן, אחרי חצי שנה בכיתה זו ברחנו
מגרמניה. מישהו הלשין על אבי, והסתלקנו בחשאי. זה היה בחודש
שבו מלאו לרודי 10 שנים.
(רודולף, לא רודי. הסכמנו מראש שאני אקרא לו בשידור בשם
רודולף, והוא יקרא לי אורי. כששכחתי וקראתי לו רודי, הוא
התנקם וקרא לי הלמוט).
כשבאתי ארצה, בן 10 וחודשיים, מחקתי את כל הפרק הגרמני
של חיי מזיכרוני. התחלתי בחיים חדשים, ארצישראליים. כל
השאר נשכח. אבל כעבור 20 שנה, כשגילגלת־ שיחה עם כתב של
השבועון דר שפינל שביקר בדירתי, הוא סיפר לי שהעורך שלו,
רודולף אוגשטיין, גדל בהאנובר, שהוא קאתולי ושהוא בן גילי.
מכיוון שאותה גימנסיה היתה בעלת נטייה קאתולית חזקה,
ביקשתי ממנו לברר אם העורך שלו למד שם. וכך גילינו מחדש
כי למדנו באותה הכיתה.
זה היה מוזר. כי בינתיים היינו שנינו חיילים במילחמות שונות,
והקמנו שנינו שבועוני־חדשות.
למרות המצב הפוליטי השונה לגמרי של גרמניה וישראל, היה
דימיון מפתיע בין עמדות שני השבועונים. שנינו היינו אנטי־מימ־סדיים
קיצוניים. שנינו דגלנו בשלום(הוא עם גרמניה המיזרחית
והגוש הסובייטי, אני עם הפלסטינים והערבים בכלל ).שנינו
לחמנו על זכויות־האדם במדינותינו. שנינו היינו באותה עת מעורבים
במילחמות חמורות עם הממשלות שלנו׳.
דר שפינל נכנס לסיכסוך חמור עם קונראד אדנואר ,״הזקן״ של
גרמניה, ועם פראנץ־יוזף שטראוס, שר־הביטחון. שטראוס אסר את
אוגשטיין בעוון בגידה (אוגשטיין טוהר לחלוטין) .באותה השעה
היינו אנו שקועים בסיכסוך חריף עם דויד בן־גוריון ,״הזקן״ של
ישראל, ועם ה״ביטחוניסטים״ שלו, משה דיין ושימעון פרס.
במישרדינו התפוצצו כמה פצצות, ועלי נערכו כמה התנפלויות.
לבסוף נבחרתי לכנסת, וכעבור זמן נבחר אוגשטיין לבונדס־טאג
הגרמני( .אני שירתתי 10 שנים והתפטרתי, הוא התפטר כבר
אחרי כמה חודשים).
אפשר להמשיך בהקבלה מוזרה זו. היא מרחיקה לכת הרבה
יותר. כאשר נפגשנו בשבוע שעבר והחלפנו במשך שעה־שעתיים
בניחותא רשמים וריעות על כל מיני נושאים ואישים, מצאנו שאין
בינינו שום הבדלים בהערכת בעיות ואנשים, החל באריאל שרון
ובאפריים קישון וכלה ברונלד רגן ובמיכאיל גורבאצ׳וב. זה היה
ממש מדהים.
יש ידידים שאינם זקוקים לפגישות תכופות כדי לקיים את
ידידותם. את רורולף אוגשטיין אני פוגש אחת לכל כמה שנים.
אחרי דקודרקותיים, מתחדש הקשר בינינו כאילו נפגשנו באחרונה
לפני יומיים.
ערב מילחמת ששת־הימים שלח לי מיברק ושאל אם באמת
צפוייה לישראל סכנה כה נוראה. השבתי בחיוב(כך האמנתי אז)
וזה השתקף בקו העיתון שלו. מרי פעם פירסם דר שפעל מאמרים

שו ב

שפירסמתי בהשלם הזה. בדרך כלל מאמריי על אנשי־השנה.
(השבוע גילה לי שאת מאמרי על מנחם בגין ב־ 1977 שלח לקאנצלר
הלמוט שמידט, שהשיב לו שלמד ממנו הרבה על האיש).
שאלתי על חברינו לכיתה. רבים מהם ניספו, מן הסתם, במיל־חמת־העולם.
הכיתה שלנו הגיעה לסיום באמצע מילחמת־העולם,
אנשיה הפכו קצינים, ותוחלת־חייהם היתה קצרה ביותר. רודולף
אוגשטיין היה קצין ביחידה של תותחי נ״מ בחזית הרוסית. דיברנו
גם על השאלה המטרידה: מי ידע? כמה ידעו? הערכתו: בחזית
ובקירבת החזית לא ידעו כלום. בעורף ידעו יותר. האנשים שעסקו
בכך ידעו את הכל.
המחנך של הכיתה, כומר קאתולי שקראנו לו ״הר הסה״ ,היה
אנטי־נאצי. הוא הגן עלי ואמר לי לא־אחת דיברי־עידוד׳בחשאי.
אוגשטיין סיפר לי כי למחרת ליל־הבדולח אמר המחנך לכיתה:
״היום נלך ישר הביתה. לא נישאר ברחוב. ישר הביתה. לא נתמהמה
ברחוב ״.היה זה הכי הרבה שמחנך גרמני יכול היה להגיד
לכיתה שלו, מבלי לעבור ישר למחנה־ריכוז.
דיברנו על הדומה והשונה. לא אמרתי לו את ההבדל העיקרי
בין שני עיתונינו.
גרמניה היא מדינה גדולה. אחרי שכל ההערכות של דר שפעל
התאמתו, וכל עמדותיו התקבלו על־ידי חלק גדול מן הציבור,
פורח השבועון, והוא עשיר כקורח.
ישראל היא מדינה קטנה, ומאוד לא־מפרגנת. אחרי שכל ההערכות
של השלם הזה התאמתו, ועמדותינו מתחילות להתקבל
על־ידי חלק גדול של הציבור, נשאר העולם הזה עני, שנוא ומוחרם
על־ידי המימסד.

״מה הם חושבים דעצמם ר
בניו־יורק הייתי אצל מנכ״ל של חברה חשובה, איש הרגיל
לעשות עיסקות של עשרות מיליונים. באתי אליו בעניינים מיק־צועיים.
ידעתי שהוא יהודי, אך זה לא היה חשוב לעניין.
אחרי שגמרנו את העניינים שבגללם באתי, רציתי לעשות קצת
״סמול טוק״ ,למען הנימוס.
״מה דעתך על הוויכוח בישראל סביב החוק, מיהו יהודי׳?״
שאלתי לתומי.
האיש שישב מולי השתנה בן־רגע. איש״העסקים האמריקאי
המפוכח, המתון, שהיה שקוע בעיסקי המיליונים, התלהט. הוא
חדל מלהסתכל בשעון.
הסתבר שהוא נולד במישפחה אורתודוכסית. בשנות העשרה
שלו פנה עורף לדת והפך אתיאיסט. אחרי שהקים מישפחה החליט
לחזור לדת, כדי שתהיה מיסגרת מסורתית לילדים. הוא הצטרף
לקהילה רפורמית.
הוא גם פעיל בעניינים ציבוריים יהודיים, בעיקר בלעה עד
השמצה, גוף יהודי־אמריקאי האמור להילחם באנטי־שמיות. שם,
הוא אומר, הוא מצביע לא פעם יחד עם האורתודוכסים.
אבל עכשיו הוא זעם. הכעס פרץ מכל מילה .״מה הם חושבים
לעצמם,״ אמר על מנהיגי ישראל ,״שהם יהפכו אותנו ליהודים
ממדרגה שניה, שהם יהפכו את הרבנים שלנו לרבנים ממדרגה
שניה, ושאנחנו נמשיך לתרום להם מיליונים? שישכחו מזה: אני
לא סובל הכתבות! כל חיי התנגדתי להכתבות! אני מוכן להתווכח
עם האורתודוכסים, אבל אם הם ינסו להכתיב לי, אני אשיב מיל־חמה
שערה״
הוא התלהט יותר ויותר. לא הופתעתי מהדברים שאמר, אלא מן
ההתרגשות העצומה, שאינה אופיינית לאיש כלל.
כשהבחין בכך אמר :״אתם, הישראלים, פשוט אינכם מבינים ער
כמה שזה מסעיר אותנו. זה לא עניין לשעה. זה עניין מהותי! זה
נוגע ליסוד חיינו. לא נעבור על זה בשתיקה. אם יש לך עיתון,
תגיד את זה לכולם שם!״

לסרבנים. הידדו
יש לי מכר בגרמניה, מפיק־טלוויזיה, הנע על כיסא־גלגלים.
רגליו משותקות מלידה, והוא זקוק לעזרה בכל רגע.
כך היכרתי את מרקוס, צעיר גרמני. הוא דוחף למכרי את
כיסא־הגלגלים, עוזר למכרי לעלות במדרגות ולרדת(הוא פשוט
מרים אותו בזרועותיו) .הוא משרת אותו בכל שעות היממה, עוזר
לו גם בעיסוקיו, מטלפן בשבילו, נוהג לעיתים במכוניתו, ועוד
ועוד.
תמהתי על הקשר בין השניים, עד שהסתבר לי שמרקוס הוא
איש השרות האלטרנטיבי.
על־פי החוקה הגרמנית, אין לגייס לצבא אדם המתנגד לכך
מטעמי־מצפון. אך איש כזה חייב על־פי החוקה בשרות אלטרנטיבי,
באותו האורך( .למעשה משרתים אנשי השרות האלטרנטיבי
יותר — 18 חודשים לעומת 15 חודשים בצבא. הממשלה
טוענת שכך הם מוכיחים את טיב טעמיהם המצפוניים).
מרקוס, צעיר אידיאליסטי, הצטרף לשרות האלטרנטיבי. הוא
הוצב בצלב האחם. מכרי עשה הסכם עם הצלב האדום, ועל פיו
הוטל על מרקוס תפקיד זה.
עכשיו יש למרקוס בעיות בגב, והתפקיד הזה קשה לו מדי. יתכן
שיציבו אותו בבית־אבות או בבית־חולים.
בארץ יש לנו מחסור משווע באחים ובאחיות בבתי־החולים,
בבתי־האבות, בעשרות תפקידים חברתיים אחרים. חסרים מטפלים
בזקנים, בנכים, במוכי־גורל אחרים.
אולי זהו הפיתרון?

קץ גן־העיז

הלמוט ורודי אחרי כמה •טניס

זהו. כל גן־העדן מגיע לקיצו.
במשך שלושה חודשים עליתי במדרגות, שלוש־ארבע פעמים
ביום, לקומה השמינית. זה היה תענוג אמיתי, בייחוד כשהעליתי
את הפרודוקטים שקנינו בסופרמארקט.
קיוויתי שחברת 1ח 1שתן, שהחליפה את המעליות בבניין, לא
תסיים את העבודה לעולם. טעיתי.

יכא
מה המשזתף ושזי
ברעם, שרהילה נטרזן
יק מרדכי? החברים של ינקה

סי בהלמ סי ב ה
הצלם מנחם עוז זכה בתחרות תגלית השנה ביחד עם התגלית שלו, שרון
עוזיאל, וזו בהחלט סיבה למסיבה לכל המסיבנים למיניהם. ואכן, בשעה היעודה,
התייצבו להם עשרות המוזמנים בשערי מועדון הליקזזיד, כדי לחזות בתגלית,
וכמובן גם לרקוד. בעל המקום, שימעון פריאנטה, הצהיר מראש שהוא לא
כל־כך אוהב את התיקשורת, והאשים אותה בהריסת פרנסתם של המועדונים. ולמי
שהקשיב לדיברי הזעם והתוכחה שלו, זה נשמע כמו הרקדן שאינו יודע לרקוד
וטוען שהריצפה עקומה. אבל דיברי־התוכחה שלו לא הפריעו למקבצי היפים
והיפות לנהור לתוך הדיסקוטק ולפצוח בריקודים.

דלךךך | 1החיה בנפרד מבעלה הדייל, קאמיל נייקרק, התחב-
| 1 1 1 1 1 1 |#קה עם ידידה הזמר יזהר כהן, שנראה באחרונה
כשהוא במצב־רוח מרומם ביותר, אחרי משבר רומאנטי שפקד אותו.

ומי קליינשטיין גע״:
ארה בבי ת ם מפני שהיתה חולה. אן הוא

ןטך |* 1 | 1סיץ ההולנדית, שהגיעה ארצה לפני שלוש שנים, וכבר
| #1 1 /1מפטפטת בעברית כאילו היא נמצאת בארץ שנים רבות.
חברה, עופר רפאלי, הכיר לה צלמים, וכעת היא דוגמנית מבוקשת.
החברה החלו להגיע גלים־גלים, ורובם המכריע היה מצוייר בהזמנות, למורת־רוחם
של בעלי״המקום. פריאנטה אף נאות לספר שהוא עומד לפתוח דיסקוטק גדול
במנהטן. אבל כאן, בתל־אביב, נפלו דבריו על אוזניים ערלות.
בדיסקוטק השתוללו כל התגליות התל־אביביות של השנים האחרונות בפוזות
שונות ומשונות. מרבית החוגגים היו לבושים שחורים, עובדה המקלה על אחדים
להסתתר, אך מאפשרת לאחרים להתמזג בנוף הכללי. ואילו התגלית עוזיאל
והצלם עוז בילו את מרבית הזמן בסמוך לבר־המשקאות. אחרי כמה שעות של
ריקודים החלה להתנסר בחלל האוויר השאלה, האם המסיבה שערך הצלם הפופולרי
היא תחליף למסיבת־הסילבסטר המסורתית שלו.

שוון בריר

(מימין) הסטודנטית, שנטשה
את חיי״הלילה לטובת לימו דים,
פגשה בחברותיה הטובות אורנה חן (במרכז)

ועופרה אביב החיפאית״לשעבר(משמאל) שאף התגו ררה
עימה כמה חודשים. השלוש נדברו לבלות יחדיו
את הסילבסטר במסיבת״הענק בטבריה קלאב הוטל.

שלוש
7 70 *0
למסיבה

ך ך( 0 | 1מימין) בנו של חבר הכנס ת עוזי ברעם (במרכז),
11ך
^ 1111 1התרכז בסיפרה של דליה כהן־שימחה(במרכז) ,ידי 1

דת המישפחה. צופה בהם יושב־ראש ועד רשות״השידור, אהרון הראל.

מסיקה בירושלים זה פשוט עולם
אחר. לא רואים הרבה חתיכות. גם אין
שם תילבושות נוצצות וגם לא נשות־חברה
מפוצצות. אבל יש שם הרבה נשמה
ואינטימיות. כזאת היתה גם מסיבתה
של דליה בהן־שמחה, שחגגה
שלושה אירועים: הוצאת תקליט, הוצאת
ספר ותוכנית־טלוויזיה חדשה שהיא
כתבה לה את המערכונים וריב־רי־הקישור.
המסיבה,
שנערכה במיסעדה של מר
סיאנן ישראל. היתה מקום־מיפגש לאנ־שי־תיקשורת
רבים מהרדיו, הטלוויזיה
והעיתונות. הכיבוד היה מדהים בעושרו,
ודקות ספורות אחרי שהאורחים
סיימו הארוחה, החלה שירה בציבור.

שרה דוידוביץ

אשת החברה והכתבת הירושלמית בחברת
מוטי שימחה, איש״העסקים ובעלה של דל-
יה כהן, אשתו מנישואיו השניים, והשחקן הערבי באסם עוזמוט(משמאל).

,הגיע למסי-
תו ריטה נש־ז
נותר בודד,

הוא פגש את חבריו האילתיים, ביניהם משה דיין (מש מאל)
,מבעלי הדיסקו טק האילתי ״ספיראל״ .דיין לא נהנה
מהדיסקוטק וטען שהוא צפוף מדי. למחרת חזר לאילת.

.זסיבה
לי סיבה
זודש האחרון החלה התופעה הזאת
ל למימדים מוגזמים. כבר לא חשוב מי
השימחה. מרבית החוגגים גם לא מתרס
לסיבת האירוע. יש כאלה המגיעים
׳ם־השימחה באקראי. ואז מגלים שבמ־גערכת
מסיבה פרטית, עובדה שלא

מפריעה להם להיכנס וליהנות, מה שקובע
הוא היכן נערכת השימחה. אם המסיבה
נערכת במועדון זסן אמית ,,סימן שהיא
מסיבה של כל היפים והיפות וכל הגרופים
שלהם, וכך קרה גם הפעם.
ינקה בן־שושן, חבר קרוב של ריטה
ורמי קליינשטיין, ערך לעצמו מסיבת
יום־הולדת. מובן שהוא הזמין אנשים רבים,
אבל מפליא לגלות כמה חברים יש לבו־אדם
ביום־הולדתו, בעיקר אם הוא עושה
מסיבה.
כבר בתחילת הערב, קרי, חצות, היה

מצדה1אבי

הבוטיקאית, בתו של חבר״
הכנס ת רחבעם (״מדי״) זא בי,
מכונה בתל-אביב ב ת הטרנספר. מצדה, העוסקת

המקום מפוצץ מאנשים. ערב רב של
אנשים, פרצופים שונים ומשונים חברו
להם יחדיו. קשה היה לדעת מי אורח
ומי סתם תפס טרמפ על המסיבה. אבל

ל ל 1111 שהרגיש כאילו הוא נמצא בניו״יורק, ישב עם ידידתו הב-
\ 1.1ו | 1לונדית ושניהם נהנו לצפות ברוקדים סביבם. השניים בלטו
לבושתם. בראוו לבש מישקפיים וחליפה, ואילו חברתו העדיפה לבוש זרוק.

במכירה ובשיווק של אופנה יוקרתית, אוהבת להש תולל
על רחבת״הריקודים. בדרך״כלל היא עושה זאת
בגפה, בעיקר משום שבן־זוגה לא עומד בקצב.

כמות האנשים שהיתה שם היתה מוגזמת
ופגמה בשימחת האורחים האישיים
של ינקה בן־שושן. בין החוגגים
בלטה גם חבורת אילתים, ידידים אי
11ך
ך 1שני מימין) הדייל ובנו של המנתח
# - 1ן הפלסטי הוא דמות פופולרית בחיי 11 הלילה. מישל הררי(ראשון מימין) ואדי הל (שני מש
שיים
של בן־שושן, שהם בעלי הדיסקוטק
ספירל באילת. לפי תגובותיהם,
יהם מעדיפים את הדיסקוטקים באילת
מאשר את אלה שבתל־אביב.

מאל) הם ידידיו הטובים זה שנים. דניז באומגרטן
(משמאל) עוסק ת באופנה מאז שהגיעה ארצה מבל גיה.
הארבעה נוהגים לבלות בי חד בעיקר במסיבות.

כתב: חרזו־ א תזלי אב, צי ל ם: א לי דסה 23

נת!_זך

יונתן רשוש
מיכתבים 1937־1980
ערך י. עמרמי(יואל)
הוצאת הדר
נוכח מיספר הספרים הרואים אור בישראל, אין בכך כרי להפתיע שרבים מהם, לא רק שאינם
זוכים לסיקור נאות במוספים לספרות ובתוכניות המיוחדות לספרות ברדיו ובטלוויזיה, אלא
שכמעט אינם זוכים לשום סיקור. תמצא בין אלה, בראש וראשונה, מונוגראפיות וסיפרי מחקר
וביקורת, כמו סיפרו של בועז ערפלי על יהודה עמיחי או סיפרה המתורגם של המכונה בת־יאור
על הדימים, בני החסות(יהודים ונוצרים) בעולם המוסלמי. אבל תמצא בהם גם רומאנים, וכמובן
שבמובן — סיפרי שירה ותרגומים וספרים שקשה לסווגם בנקל לז׳אנרים המקובלים. בכמה מכל
אלה נעסוק במדור זה בהרחבה בשבועות הקרובים.
אם תשאלו לדעתי על ההחמצה הגדולה ביותר של השנים האחרונות, לא אצטרך לפשפש
הרבה בזיכרוני וגם לא אתקשה בבחירה בין ה״נידחים״ .המקום הראשון שמור, מבחינתי, בלי צל
של ספק, לקובץ מיכתביו של יונתן רטוש, הפסבדונים או שם־העט של המשורר אוריאל שלח,
שהוא עצמו שמו המעוברת של אוריאל הלפרין או היילפרין, שם־המישפחה שבו נולד בוורשה
ב־ . 1909 המיכתבים משתרעים על פני תקופה של 43 שנה, בין 1937ל־ , 1980 תקופה המזדהה
למעשה עם כל תקופת יצירתו הבשלה של המשורר, שקובץ שיריו הראשון והחדשני, ח 1פ ה
שחורה, הופיע בראשית 1941 והשפיע על ספרים ומשוררים רבים. כך אין ספק שגם על חכמזח
דרכים לאבות ישורון(אז עוד יחיאל פרלמוטר) ו שמחת עניי של נתן אלתרמן — שניים מניכסי
צאן הברזל של השירה העברית — נכתבו לאורו ובהשראתו.
בסיפרו נתן היה אומר, ספר שירי זיכרונות על נתן אלתרמן וחבורתו, מתעד יעקב אורלנד
את הרושם שעשו שיריו הראשונים של רטוש בסיגנון ה״כנעני״ על בני החבורה המודרניסטית
שהתרכזה סביב שלונסקי ואלתרמן.
אבל כאן אין אנו עוסקים בשירים כי אם במיכתבים, ולא סתם במיכתבי סופר בסוגיות
הכרוכות במישלח־ידו, כי אם בספר שעיקרו מיכתבי־אהבה. עובדה שלכאורה צריכה היתה
לשמש ־מקדם מכירות״ ,או בלשון פחות ממוסחרת, אבן־שואבת לסיפרו של רטוש.
ולא כך היה. נידח ונדחה לשוליים בחייו, מתמודד בקשיי פרנסה כבירים בגידול שני בניו
שאחד מהם, השופט הירושלמי חמן שלח, רעייתו ובתו, נרצחו בדם קר על־ידי חייל מצרי טרוף
שינאה עיוורת ב־ 5באוקטובר 1985 בראס בורקה שבחוף סיני, לא היה גורל יצירתו של יונתן
רטוש אחרי מותו טוב הרבה מבחייו, שבהם לא זכה כמעט בשום אות של הערכה ציבורית, מחמת
ריעותיו החריגות ואטימותה וחוסר־סובלנותה של החברה ה־ממופלגת״(הביטוי הוא שלו) שבה

רק כך ניתן להסביר את העובדה שאחד מגדולי משוררי ישראל מאז היותה למדינה עצמאית
לא זכה לא בפרס הנקרא בשם המרינה, אף לא בפרס ביאליק או בפרס אחר כלשהו הניתן במחוות
הוקרה ליצירתו, ונאלץ להסתפק ב־פרס היצירה מטעם ראש־הממשלה״ — מין מילגה לשנה
הניתנת כמעט לכל דורש, כולל גראפומאניט גמורים. כמה צודק איפוא ידידו י. עמרמי, שהוא
גם עורכו של קובץ המיכתבים שלפנינו וכן המו״ל הנאמן של מרבית סיפרי רטוש, בעת שהוא
כותב בשער הספר כי ל־ידיריו( של רטוש) היתה סיבה לקצוף על אלה שהתנכרו לו. אבל דומה
שהוא הזמץ את ההתנכרות וניזון ממנה, שכן היתה בו גאווה רבה וגבורה — ערך הנעלם־והולך
מן העולם׳.
־מעט הנאות ידע בחייו,״ מוסיף עמרמי ,־אך בסופם בא קצת על שכרו. באחרית ימיו זכה סוף־
סוף בהכרה. מאוחר מאוד — כמעט מאוחר מדי — ביום עיון ביצירותיו,׳ שנערך באוניברסיטת
חיפה על־ידי נתן זך,״ ובערב שאירגנה לכבודו תלמידתי הד״ר לילי רתוק בצוותא שבתל־אביב.
באמת מאוחר מאוד, כמעט מאוחר מדי. שהרי מדובר בשני ערבים שנערכו בשילהי , 1980
במלאות 40 שנה כמעט להופעת ח 1פ ה שחזרה. אילו היינו מתמהמהים עור מעט — כבר לא
היינו יכולים לקיים גם את המחוות הרלות הללו בנוכחותו. שכן יונתן רטוש, הלא הוא אוריאל
שלח, הלא הוא אוריאל הלפרין, הלך לעולמו ב־ 25 במרס . 1981
כיוון שכתב על כל טופס רישמי שהתבקש למלא, כי הוא ״בן בלי דת״ ו־לא משתייך לשום
עדה״ ולכן הוא ־מחרים את המיפקד הזה״(במיקרה זה המדובר במיפקד האוכלוסיה) שהוא רואה
בו ־מיפקד של פגיעה ברשות היחיד, כפיה דתית ואפליה עדתית השולל מן הנפקד הגדרה
מצפונית חופשית לא היה מעולם אהוד על המימסד. לאגודת הסופרים לא השתייך,
במאזניים ובמרבית במות השמאל לא הדפיסו את שיריו. ולעולם לא אשכח את כישלון המאמצים
שעשינו, דן מירון ואנוכי, להשיג לו תואר דוקטור־לשם־כבוד מטעם אוניברסיטה עברית כלשהי,
תואר הניתן לכל נדבן עתיר נכסים ועני ממעש רוחני וכן לאין־ספור פוליטיקאים חידלי־אישים.
התשובה היתה זהה: ל־כנעני״ הזה?! מה זה עלה בדעתכם! אפילו לאקדמיה ללשון העברית לא
התקבל האיש שמאות מחידושי־הלשון שלו — הוא הפקיד בידי לפני מותו רשימה חלקית —
מופיעים כיום בכל מילון של הלשון העברית. וגם בפרס טשרניחובסקי לא זכה האיש שתירגם
לעברית למעלה מ־ 50 ספרים, כולל מחר פרמה לסטנדאל, כלבם של בני בסקרוזיל לקונן דויל,
ניקולאס ניקלב׳ לדיקנס, ניצוץ של משורר ליוג׳ין אתיל, החח בערבי הנחל לקנת גרהם, שלושה
מספרי ז׳ול ורן, הדבר של אלבר קאמי, ניצב המלח לאלבר ממי, נאומי המילחמה של וינסטון
צ׳רצ׳יל ומישלי לפונטין.
את הראיון האחרון עימו היתה לי הזכות הגדולה לפרסם בשני המשכים, בחוברת מוניטין,
באפריל . 1981 את חלקו הראשון של הראיון עור הספיק לראות, לערוך ולהגיה. חלקו השני כבר
נדפס אחרי מותו. הכתרתי אותו בכותרת ־אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו״ על יסוד
דברים שאמר לי באותו ראיון. האם ניחש את דבר סופו המתקרב?
־ביודעים כמו דן עצמו אוריאל שלח לחיות בסתר המדרגה כותב תלמידו וירידו של
רטוש, אהרון אמיר, באחרית הדבר שלו לקובץ המיכתבים .״בידיעה מלאה של מעלתו וכוחו
ומדרגתו בחר ללכת בדרך שבהכרח דנה אותו לחיים של נידח, מנורה ברב או במעט, מסותר
ונסתר.״
כמעט כמו הצדיקים ה״נסתרים״ שברוסיה הפראבוסלאבית ובמיתולוגיה החסידית שלנו,
השוואה שלא היתה, מן הסתם, מוצאת חן בעיני רטוש.
ואהרון אמיר מסיים :״מיכתביו של א. שלח, המתפרסמים פה בראשונה במקובץ, בסתר
המדרגה נכתבו. ודומה כי חרף סממני הנפש הרצוצה, הבאים בהם לידי גילוי, יש בהם כדי
להבטיח לו מידה נוספת של השארת־הנפש. כיאה לו.״
הלוואי ויתקיימו הדברים. כיוון שהאיש העברי בן בלי הדת, שדחה כל ניסיון לשייך אותו
ל־עדה״ כלשהי וראה בו ״פגיעה ברשות היחיד, כפיה דתית ואפליה עדתית״ השוללות מן הפרט
־הגדרה מצפונית חופשית״ — הקדיש את גופתו למדע, אין לו קבר בישראל, שאליו יוכלו
מוקיריו, אוהביו וזוכרי שמו ויצירתו לעלות לרגל כדי להתייחד עימו.

הוא טמון איפוא — לטוב ולרע — בדפים שכתב. בין השאר, גם במיכתבים אלה שבהם יש
לא רק ־סממני נפש רצוצה״ ,כי אם — מה שחשוב בעיני הרבה יותר — גילויים של כוח
חד־פעמי לאהבה וקינאה עזה כמוות ותאוות זכר ורוך אבהי. תלמיד וידיד אחר שלו, בנימין תמוז,
זכה ומיכתבי רטוש לגילה דותן — היא גילה, גיל, גילגיל וגלגיל, גול וגול־גול, וכן ־יעלה״
שבמיכתביי אהבה אלה — יופקרו בידיו ויינצלו בדרך זאת. כי גילה דותן, אהובת המשורר,
שעלתה ארצה ערב מילחמת־העולם השניה ועברה כגננ ת בבלפוריה ובנחלת יהודה וכמורה
ביהוד, עזבה את הארץ והשתקעה בהולנד. שם פגש בה בנימין תמוז ושם קיבל מידיה את
המיכתבים שנכתבו אליה בריגשה רותחת כזאת, בלבת־לב. אלמנת המשורר, יוחנה רטוש־שלח,
המופקדת על עזבונו, הוסיפה אליהם חלק מן המיכתבים האחרים וכן כתובים נוספים שהיו
ברשותה, וכך קם קובץ נפלא ומיוחד־במיגו זה והיה.
לקוראים את דברי אלה אני מייעץ: ריכשו את הקובץ, אם עוד לא אזל, וקיראו בו, מיכתב
מיכתב. שכן מיכתבי־אהבה כאלה אינם מוכרים לי בספרות העברית החדשה. ורק אדם אחד
מסוגל היה לכותבם, משורר שבו חברו יחדיו גאווה וחולשה וגילוי־לב (ער כרי חשיפת עצמו
עירום ועריה) עם מצוקה, צער והסתפקות במועט־שבמועט. ואם בכל זאת מהולה טיפה של עצב
בשימחה על שספר כזה ניצל מן הגורל שהיה מזומן לו, היא כרוכה במחשבה על כך שבעל
המיכתבים עצמו היה מתהפך בקיברו — אילו היה לו קבר — אם היה יודע שכתובים כה
אינטימיים כגון אלה יראו אי־פעם אור דפוס.
אני מכל מקום לא הייתי מעז, ואינני יודע מי היה מעז או מסוגל, להעלות על הכתב את
הדברים הבאים:

ילרתי,

רק הקרב שלחתי אליך סיכתב. אכל אחר כך, שלא במנהגי, קראתיו, ונשאר כי רושם שהוא
ככל ואת קשה מקט. וגם כאמת קשה אני מקט, ילד תי, שהרבה והרכה רברים קשים קלי. ורק
יורקת את, כתי, שגם רך אני, ואינני אלא מכקש וחפץ להיות רך אליך מאור, ורק כשביל וה
גם קליך, ילד תי, להיות טובה אלי,ילדתי, רק טוכה ורכה כולך. ויורקת את, פיל גשי, מה אאושר
קימך ככנותי אותך כן, בהיותך,וטוב לי מהיותך לי כן. פילגש שלי, רכה ואהובה, וחמורה מאור,
הלא כל כך פילגשי את באמת, האם לקולם לא ינוח לי בן בהיותך לי כן, כולך וכולך ובאהבה
וטוב ...האמנם תתני לי את כל כולך רק קל מנ ת ל מנו ק ממני את זאת, את כל כולך באמת
ובתמים ...גילי, גילי,האם אין זה מגי ק לנו חמרתי, פילגשי, פילגשי, פילגשי פילגש שלי. ואני
מחכה לכל כולך. לכל כולך הפקם הזאת.

אילו באמת היה ־צדק פיוטי״ בעולם — מובן שאין דבר כזה! — ראויים היו כמה מן
המיכתבים האלה, עזים וחושניים יותר ממיכתבי קפקא לאהובתו הצ׳כית מילנה, ולא ספרותיים
ומתייפייפים כמיכתביו של רילקה לאותה ״עלמה צעירה״ ,שיתפסו את מקומם בין היפים
והמרגשים שבמיכתבי־האהבה של משוררים ואמנים לאהובותיהם שבכל הזמנים. כיוון שאין צדק
פיוטי בנמצא, אפילו לא זכה הקובץ שלפנינו למהדורה שניה — וספק אם כל מהדורתו הראשונה
אזלה.

ולוואי שאטעה.

פאריס 24.4.38

שלום אבא,
צריך לנסות, אולי גם אב יכול פעם להביא
איזו מידה של תועלת.
לפי נוסח המכתבים ההולך וטוב לי יש לי
מקום להניח, שעם התקבל מכתבי זה ודאי כבר
תהיה שוב ״חולה וחוור ורץ״ או כמעט רץ. על כל
פנים אין בן אדם מן הישוב שאפשר לדבר אתו
בעניני העולם הזה.
אני רוצה שתנסה לעשות לי קשר גדול. עד
כמה הדבר עלול להיות רציני — זה תגיד לי
אתה אחר־כך.
ודאי קראת את המסות ההיסטוריות שלי ב־הסקר.
לפי משפטך על הראשון נראה לי שזה
באמת מצא חן בעיניך במקצת, לא כמו הפוליטיקה
הארורה.

והנה אצלי רשומים כשלושים שמות של מסות
כאלו, מאברהם אבינו כמעט עד ימינו. מהן כתבתי
כבר כשבע ואני מקווה שבינתיים כבר נתפרסמו
כולן או גם האחרונות תדפסנה בקרוב.
אבל ה סק ר כפי הנראה מוצא שזה יותר מדי
לפרסם אותן בכל ערב שבת. ואני כמו אבא שלי,
שונא להסחב בשעה שאין זה נובע מתוך רצוני
אלא מתוך תלות בזולתי. רוצה הייתי לגמור
סדרה זו במהירות גדולה למרי, תוך כמה חרשים,
עד סוף השנה הזאת.
אבל ־לכתוב למגרה״ אין זה ממנהגי ולא באפשרותי,
אף־על־פי שמכל מיני טעמים ומטעמים
אולי היה הדבר יכול להיות רצוי לאבי. רוצה
אני להוציא רשימות אלו בספר. השם ״שלטון
ירושלים״ ,התיאור :־מסות בדברי ימי העברים״.
נדמה לי שהוצאה מתאימה לכר היתה יכולה

להיוון הוצאת דביר. כמובן שצריך לשאול את
הצד השני, שהוא אולי כאן עיקר. ומי כמוך יכול
להיטיב לעשות זאת ולהוודע על כך. ביחוד
במקדה שבאופן יוצא מן הכלל תהא דעתך בענין
זה כדעתי.
עד כמה שידוע לי רבניצקי קורא את הבוקר
בקביעות, הרשות בידי איפוא לשער שראה את
מאמרי אלו או כמה מהם. דבר אתו, ראה את יחסו,
3יף סח אסרת לי פעם שיחסו אל פרי עטי חיובי
למדי. השאלה היא כמובן אם ירחיק לכת בחיוב זה
עד כדי כך, ועד כדי שכר סופרים. חנם איני יכול
הדי לעשות דבר. אם אתה יכול — פתה אותו.
אני מחכה לתשובה מהירה. והייתי רוצה שתהיה
גם חיו בית באמת.
והמוסד הרי ודאי קיים. חוק ההתמדה נוגע גם
בזוב מה יצא מגורפינקל? החלמה שלמה.
בנך, לא יחידך, מי יודע אם אשר אהבת
אורי

10.12.38

שלום אמא לי,
באתי לכתוב אליך, ופתאום נתברר לי לפי
מכתביך האחרונים שתחת ידי שבאמת
כבד עבדו עדן ועדנים.
את העתונים אני מקבל פחות או יותר בסדר.
כן אני מקבל את הבוקר מבנימין(מגיה בדבר
שה תיירו־ עם רטוש) — לא בסדר, לגמרי לא
במרד, אבל בכל זאת מקבל.
שמחתי מאד על התהפכות הקומות — כמובן
שפחתי גם על שלא הייתי באותו מעמד — זוהי
עדות שהבית נשאר כמו שהוא, ובעיקר שאבא
בדיא באמת. ונראה שגם את כך מכיוון שאת שרה
בשירים. מצא חן בעיני יותר מכולם אחד השמות
תפלה לכלב׳ .מזל טוב למנהלת החדשה, צריך לקוות שאין הדבר כרוך בסכסוכים עם המנהל
העליון.
מכתבי נשתהה עד הנה משום שגם אצלי חישב
העולם להתהפך קצת (רמז לאחר משבר מינכן
כ־ 8נ ) 19 ולא ידעתי להיכן אותעה, אולי אפילו
לארץ ישראל. עכשיו לפי שעה חזר על מכונו.
ועטפתי מבקר שעורים באוניברסיטה — ביתר
דיוק בבית הספר המעשי ללמודים גבוהים(מירי
תוכל להסביר מה זה ביתר דיוק) — התחלתי
סס־ס * 1שיני בכתבות שהניחה לנו מלכת שבא
*אבי המשודר, יחיאל היילפרין, כתב אגדה לבני
הנעורים בשם. מלכת שווא״) של אבא. בגיאוגרפיה,
בהיסטוריה וכר. כן הגשתי בקשה בענין
דו קטוזט, ואם אלוהי הנדודים והעולמות
המתהפכים שלי ושל אבא שלי עד עשרה דורות
יניח אותי להשאר בפאריס, אפשר ואולי יזכה
אבא שלי אפילו לבן דוקטור, ואפילו שאהיה זה
אני. אבל כאמור אין זו התחיבות ולא הבטחה. רק
השקעה של זמן למודים ו־ 300 פרנק דמי הרשמה.
את השק לנובמבר קבלתי, ותודה. לד״ר רוזנפלד
אני חייב משהו למעלה מלירה, אבל איני זוכר
בדיוק מפני שדבורה רפאה אצלו את שיניה
לאחרונה -לא כתבתי על כך, מפני שבשעתו סבור
הזיתי שדבורה תוכל לסדר את חשבונו.
שלום לעוזי, למירי ולמנחם.
שלכם, אורי

יום ג׳

רקטת שלי קטנה,
שלשום, ביום א׳ ,הרצתי לך עוד פתקה אחת
קסבה, ואתמול הגיעני מכתבך ונעצבתי אליך
רקפתי הקטנה, הפתוחה, היושבת בצל.
ולהנחתך בדבר הטפוס הרגיש אין אני מסכים,
ילדתי, וכבר דברתי אתך על אלו. וכבר כתבתי
לך על הכח ועל החולשה, וכבר כתבתי לך שאני
מאמין בך. ובסוד גדול, באמת באמת, גם אני קר
המזג המפורסם והמובהק, עברו עלי בחיי ימים
ושבועות, אולי גם חדשים, ואולי לא פעם אחת
בלבד, של הרהורי: תור בעולם — וטעמים
מטעמים שונים היו לי לכך.בשעתם, ולוא הייתי
בודק בהם מאד, אולי יכלתי למצוא כהם גם עתה,
ובמדה רבה של נכוחות ואמת ומציאות. ואם יש
בך כל מדה של אמון באפיי וסמיכה על כוח שבי,
הבה אפי זה וכח זה, או אפי ממין זה וכח ממין זה
הדיהו דבר שבגדר השג, וודאי יש ויש רבים
וגדולים וטובים ממני בו, ואין שום טעם שימנע
ממך. להפך, לפי עניות דעתי וראות עיני
והדגשת לבי לא --כ מו ך מבחינה זו. וכבר
כתבתי לך על כך פעם, ומדוע לא תזכרי את דברי
בלבך. ולמה תפרשי הכל הכל לרעה.
ונעצבתי אליך, והגיתי בך. וזכרתי אותך בערב
נסעד לראשונה. ואיני זוכר מי מאתנו נרדם
בזרועותיו של מי. וזוכר אני את הדמעות הרכות
בהפרדנו בשדה. וזוכר אני את ישיבתנו בשדה

ערב אחד, ופניך דומעות, ויפות ונחרצות. ואת
בואך מבוהלת אלי וידך כתומה ופניך עונים
אשמה. ואת שבתך הראשונה בחנוכה ואת אונך
מתוך הדמעות בזרועותי. ואת היותך שלי מאד,
כולך שלי. והאמנתי שזהו פסק הדין. ולמה זה
מחכה את לפסק ממכתב למכתב. וידידותי לך
תמיד. ואהבתי כל זמן שיהיה בכוחך לעמוד בה.
ויש לך מקום בעולם, ואם קשה הוא, אבל לך
להחליט אם אין הטוב שבו שקול כנגד קשיו.
והלא באמת טוב אני אליך תמיד. והלא באמת לא
יתכן הוא שתרגישי שגופך, שכולו שלי, ולבך,
שכולו שלי, וראשך, שכולו שלי, וכל כולך
שכולך שלי, שכל אלה מיותרים הם בעולם ואין
להם מקום. לולא היה הדבר קשה ומעציב כל כך,
כמעט היה בו כדי לבדח את הדעת. נכון, בתי?
ומכיוון שכך נזדעזעתי למקרא השפעתה של
מסכנה חצופה וריקה אחת על ילדתי, ועל ההרהורים
מה ש׳טוב היה להיות. ועל הפחד מפניהם.
שיבואו, ושירגישו שאין בך כוח לעמוד. ובכל
ידיעתי שבגדר הרהורים הרי אלה רבר כמעט
נורמלי, ז.א. שכל אדם עשוי להרהר מעין אלה
במצב של משבר נפש, נכאבתי. וכבר פעם דברתי
אתך על אלה, בעמק, בלילה אחד. ואי אפשר

תומם ובלב שלם, כמו שאת וכמו שאני, אבל קודם
כל וראשית כל ועל הכל תעלה השמחה בלא דמע
ובלא התיפחות. לא שתתגברי על אלו. לא תוצ־רכי
להתגבר עליהם. אחר כך אולי יצופו ויעלו
מעט, אולי במלואם, כדי שנוכל לעקרם אחת ועד.
אולי קצת יותר׳מדי, מקוצר כוחך לעמוד בהם,
אבל כל זה יבוא במרה שיבוא לאחר זמן. לא
יפחית את אהבנו הראשון. אמת שכך יהיה,
אהובתי?
ולהתראות עם כל כולך אהובתי
אורי

אלכסנדר פן) כמנהגו, חשדתי וז־בה פרצופים
מוכרים. וסרתי שמה לחתחאת עם רעי שלא
ראיתיו זה כמה ימים ולא נמצאה לנו שעה אחרת.
ועשיתי שם כמחצית השעה עסו, וסח לי אשר
בפיו ואשר נתחדש עמו. וסחלנו לצאת. ושמחתי
שלא לקחתיך עמי שסד, גם ו1שב אני שלא
אקחך. שאין האדרה נלבבת שם כלל, גם ריח של
עפש עולה. דש שם תרבה סן תראה־ ,ואין שם
מתום הלב. גם יש שם חרבה זוגות עינים הנבסות
אלי במעט תמהון ו שטויו ת אחרי(ולא עיני נשים
הן) ,ואם אף בשעת יזם חביס 1אלינו אין ספק
שינעצו בכל היושבת עסי. ואין בזה מן המועיל
במיוחד. ואין בזה מן ה סוג ואין בזה מן הנועם ולא
כלום. ואני ואת, ילדתי, סה לנו ולכל הראוה
הגדולה הזאת. ומה לתומך עם כל העפוש העפוש
הזה? וטובת לי מאד, אהובתי הקמנה וגם מתחיל
אני לרגוע ולא לדאוג עליך שבפתע פתאם, ביום
מימים וכלל ה מלילות, תתקש־ פתאום חרדת
שוא נואלת מעס ומדר. שחת־ה או־וש: וקפצנית,
והלך הדבש ימשך עליך גם באין א ז בזדועותי. או
אז גם בזרועותי לא יהיה לבך קצד וחרד, שלא
תראי את הרגע כשעת נם שאינה תחרת, כי אם
כהיותה באמת. ובתמים-
ועכשיו מחכה אני לשלי. זזדאי יפגישני היום
עם נפש חדשה מאוהבי השדה שלנו שנגעה אליו
סוף סוף יד ההשראה.
ואחר עלי ללכת ולו נ וזיו צן ן. וודאי אעבור
הלילה לחדר רעי. ש ת מותו שעשינו בו יחדיו
נקיפת לב לי בו תמיד, ואידי יודע מה יתרחש עלי
בו לילה ללה ועכשיו הנשם בחרץ. זולג והלך.
באמת האירה ל ט השמש, ועצדה את השמים
בשבוע שלנו. עכשיו יכולי ם ז 8לזלוג כנפשם
שבעם. אץ לוע! למה לחשר׳יע.
ואיך עברה עליך ת־דך בתי, האמנם בעמידה
עשית אותה? אשמתי היא, ל ד תי, ומוסר כליות
לי מעט.
ומכתבי יגיעך עלי בעדב השבת והלא לא
שבת עצב תהי לד ז את בתי. אני נם גופי גם רוחי
רוננים עלי. הלא תעמוד הז־ננה גם בך, אמת,
בתי?

אור ליום גי
אחר חצות. ועורי סחרחר סחרחר וטוב כולי.
וכולי מברכך. ובקשתי להרבות בכנויים. מאד.
וחששתי שמא תעלי ששאולים הם עמי מאוצר
המלים. וצר לי.
אור ליום השבת
והייתי סחרחר כולי ועייף וחטפתי תרדמה.
וקמתי ושקעתי ראש בתרגום המוזנח ורק זה גמרתי
אותו. ובעצם אשמתי בי על שהכבדתי עליך
באכף התרגום בימים המעטים שהייתי עמך. לא
כדין אורח הוא. ורק מפני הנסבות דוניני לכף
חסד.
וזוכרות זרועותי וכל כולי. וכולי מברכך.
ומעתה יחסכו כל הגיגי רע ומום. אמת? וככל
שתיטיבי יכן ייטב. וכן תיטבי.
והרבה נושאים לא הגענו לכללם. ועליהם
כתבי נא. וכתבי על דברי עליך ודבריך את.
והוגה אני באיזה עציץ למנחה. מבקש אני אחד
שפריחתו בריחוקי זמן מעט, ופרחו יודע, וכולו
חם. יודע אני כמותו, אך לא בפרחים, ואם תדעיהו
הודיעיני ויגידך.

ועורי לעורך חמורה שלי אורי אור ליום ד׳
שכבי הקטנה
הערב הגיעוני מכתבך מיזם ר ומן השבת.
וחמסי על הסרט. וקצת גם עליך, ל ד תי. כותבת

אלכסנדר פן :״ראיתי את הפן כמנהגו״
שתעשי מרחה ילדה שלי. ולא כך, ולעולם לא.
והם לא יבואו, ילדתי. זאת אומרת יסורו אליך,
אבל מבעד למראית החולשה ירגישו את הכוח
האצור, ירגישו שיש בד מנוחת הדעת ובטחון
הלב, מתחת לגל ערבלי הרוח. ושיש לך על מה
להשען ושאין את מופקרת להם ולא לשום אדם
אחר. נכון, בתי?
ואת כתבי לי. ואת המכתב לעזי כתבי לא
בראשי פרקים כי אם במלואו. בהרחבה. ואת
מכתבו אליך אל תשלחי לי. וגם לא את מכתבך
אליו, וגם לא את מכתביך אלי.
כי ביום ששי זה לא אהיה בירושלים. צר לי
המקום בתוכה וירדתי לתל־אביב, ועוד לי לגמור
כאן את אלישע ולמסרו ועוד אין לי מקום ללון
אלא לילה זה ומחרתו. ועוד עלי לסדר כאן כמה
סדורים והייתי רוצה להגיעו עוד השבת הזאת.
ואולי אגיעך רק בשבוע הבא. אעשה אצלך רק
ימים מעטים. ולהתראות מאד מאד מאד. והיי
רגעה.
ולילות מנוחה, ילדי, באמת. ובכלל. וחזקי
ואמצי, גיל,
וכפי לעורך. אורי ילדתי הרכה,
עכשיו שאין מכתבים ממך מגיעים אותי כסדרם,
דומה שאני חש בחסרונם מאד. וכמעט אין יום
שאיני מהרהר בך ובדברים אחרים שארצה אני
להגידם באזניך, ומהם שמתקשה אני להעלותם
על גבי הניר, שהם מן הדברים הנאמרים מפה
לפה, ולא בכל עת ובכל שעה.
ובעצם לא לכתוב אליך אני מבקש אלא
לקחתך בזרועותיך ולנער מתוכך כל מיני רוחות
רעות וחבולות המתעללות בך ולאלפך בזרועותי
להיות לי, ולך, ילדה טובה ורכה ונוהגת לתומה,
כמו שאת באמת באמת. והוגה אני בך ערב ובוקר,
ופעמים אף בצהרים ובשעות הכינים. וכמעט תש
כוחי מהעדרך ומן הנסיעה המתעכבת עלי.
ובבואי אליך ודאי יהי לך לסיח בפני הרבה
דברים קשים ועצובים, ועלי יהיה לחזור באזניך
על כמה עובדות קשות וידועות, ער שתהיי לי

יואל עמרמי: ידיד נאמן ועורך
ועורי לעורך, אהובתי
ויהיו כל לילותיך מנוחה אורי ולהתראות מאד אהובתי

יום ד׳
שלום ילדת־דבש שלי,
ורואה את שעוד נשאר לך גליון אחד מן
הדפדפת הגדולה, אם גם אינני יודע באמת עד
אנה יגיעו בו דברי הפעם. שכבתי הלילה בשעה
מוקדמת (קצת אחרי חצות בלבד) ,גם השכמתי
לקום כמעט, לפי ערך שעות קימתי(התעוררתי
לפני שמונה) ,וישנתי היטב ועתה קרוב לשתים
עשרה, גם כבר עבדתי מעט, אך לא מתוך מאמץ
יתר. ואני חש עצמי רגע וטוב. ורק עוד ראשי
סובב הולך לו בעצלתים מעט משבוע הדבש.
ולא אסע מכאן כי אם באמצע השבוע הבא.
ועוד אינני יודע מה יהיה על ימי חופש הפסח.
והדבר תלוי במרה לא מעטה בתכניות של כמה
בני אדם זולתי. והחדר של בעל חדרי ירד בשבילנו
מן הפרק, אם לפרק זמן ואם בדרך כלל, ואיני
יודע דבר וחצי דבר. ורק יודע אני כי ודאי הוא
שימצאו לנו ימים מועטים על כל פנים גם בחופש
הארוך הזה(לעומת שלשת ימי הפודים וודאי הוא
שהלך הדבש נמשך והולך, ואם לסרוגים).
ואמש ישבתי עם רעי בכסית. ואת הזקן(יצחק
שדה) לא ראיתי. אבל ראיתי את הפן(המשורר

בנימין תמוז: קיבל אתזשסו גי ס לידיו
את על סרט שהסעירו־ ודדן את מנוחתך -ואין
אף רמז על תכט וסח־ הגעש ואיך אוכל ואנסה
להשיב לך את הרוגע. נם איני •ודע אם ענין הוא
לאמנות, או אולי אץ פג כי אם קטע תועה או קו
פרצוף שהעבירך מן הכד אל תזיים שאינם בו כל
עיקר. ומבקש אני להניח כי עד שיגיעו־ מכתבי זה
כבר תשובי אל הרגע והסוב ושחב לא יהיה צורך
לעסוק בזה ומה שנוגע לאמנות בכלל ה שיש בה
מן הגעש, אבל חוששני שקשה למצא חדת אמנות
שתהיה עזה כחדת חיים ס קבלו: לד, ואולי יתכן
לראות בה במרת מה מעין תרגולי חדות ופורקן
חויות בתחום שניטלה סכנתו.
וצר היה לי הדף האחרזן, ממוצאי השבת.
בקלות כנה יחמר הרוגע, בן שבוע שלם, ובסוף
פגישות ומכתבים רבים כבה? כל כך רופף שווי
המשקל? ושוב המון מחשבות 111111׳ 11 בך, וכולם
מן הסתם רעים קצה שעל כן זע אינך כותבת אלי

גיייו ־

(המשך מעמוד )25
על טיבם? זה רע, בתי, ושלא כדין. כך את
מתחילה להיות כמתחייב באמת?
ושלא כדין הוא גם דבר אחר שמצאתי
במכתבך. נמצא שזה כמה, כמעט כל ימי המושב
שלך, העלמת ממני דבר, ואם אף עבר עתה, הוא
דבר חפשך אחרי יצורים שונים, וקוותך למצוא
בהם מה, והרצון למגע ולהכרות, והתקוה למה
שטרם בא ועוד יבוא. ואולי כדין הוא הדבר, ורק
שאולי יכול להיות בו משהו מן העצוב. הלא?
ושלא כדין הם ההרהורים הנשנים, ילדתי,
ושלא כדין,הוא שעל אף הכל בוחרת את בבחרך,
ועצם נסיונותיך לרצות כי יהיו הדברים אחרת,
ואף יסוד שמחתך בתל אביב בעקב הרגשה כי
משהו אחר שם. מה שאין כן בירושלים ...ועצם
יתר הנוחות והנעימות שבה שכאן אין בה ספק,
אבל אני, ילדתי, חושש שיש כאן יותר מכל אלה,
יש כאן משהו מבקשת אשליה, ואם מדעת. ויודע
אני אהובה קטנה כי מסכימה את, אבל איני רוצה
שמתוך עצב וכאב תסכימי. ולא על אף הכל יהיו
הדברים, כי אם פשוט ילדתי, כאשר הם. נקשים
עלי מעט ההרהורים הנזכרים. ואני ערומה שלי
חשבתי כי אני הוא שבאתי, גם אני הוא שאבוא,

תון. זה הכל. אחר קויתי שיעלה בידי לעבוד
לכשאפגש עם חיים, לפחות, משעה ארבע. נכנסתי
לבית אמי לנוח קצת. היה זה בשעה .2.30
בפקחי את עיני היתה השעה אחר חמש. הלכתי
אל חיים. עבדתי עמו מעט, בעבודתי שקלה היא
עלי יותר, סעדתי במרק ולחם, והזמן נתמזמז הלך
לו. ב־ 10.30 לא עצרתי עוד כוח לשבת והלכתי
לשכב. בסך הכל עבדתי היום, ולחיים בלבד,
כשעתיים וחצי, ולכל היותר שלש, ואף דבורי
היה מלומלם בפי: ועודני עיף גוף ונפש ומכף רגל
ועד ראש.
סלחי לי אפוא על שלא אכתוב אליך. לוא
כתבתי עתה ודאי היה במכתבי הרבה מן הרע,
ולא הייתי חפץ בכך. ובימים הקרובים, ודאי תבי־י
ני מעצמך, לא ימצא לי זמן לשום דבר שהוא,
שכולו יבלע בעבודת הספר שצריך הייתי למסרו,
ובאחור רב, ב־ 15 בחודש, ועדין אינני רואה מתי
אוכל למסרו כל עיקר.
ומניח אני שתצאי באמצע השבוע, ופתקה זו
תגיעך אפוא ערב נסיעתך. וסעי לשלום, והיי
קצת חזקה וקצת נבונה, באמת!
אורי

ציפי מנשה, העו לם ה זה

יום ה׳
שלום גיל,
רק אתמול מסרתי את סוף החלק הראשון של
התרגום, ועתה עומד אני בתחלתו של החלק
השני, אם כי כבר קודם לכן עברתי על אחד
מארבעת הספרים שבו ומקוה אני לסיים בשבוע
הבא, ותודה על הערותיך המועילות.
ועודני כאשר הייתי ביום הששי. לכן גם לא
אכתוב אליך כי אם פתקה קצרה זו. ורק חוזר אני
ומבקשו אני מאד, כאשר בקשתיך במכתבי הקצר
האחרון, כי תהיי נבונה מעט וחזקה מעט ומתוך
כך גם שקטה מעט והלא תעשי את בקשתי.
בינתים הייתי שלשה ימים בירושלים. שולמ־

שלום גיל,
את אמי לא ראיתי, עד הצהרים הספקתי להתגלח,
להתקלח, לחפש אחר מכבסה, להציץ בע־

ילדתי,
שבתי מן הדאר. שלחתי אליך מכתב אכספרס.
לשאול לשלומך. והנה הגיעני מכתבך. וקצת
נרגעתי, שאינך חולה. וקצת חרה לי מן הנימה
העוברת במכתבך.
אינני סבור שיש לדאוג הרבה מפני המצב
הצבאי. לכשיבוא — אינני חושב כי יארך. לפי
אמד דעתי כשבועים שלושה, ואם גם זה זמן ארוך
למדי הוא. ואחר כך יהיה מין מצב חרום מתמיד
כמו, בעצם, עד עתה. בהבדלים קלים בלבד. ועלי
אולי יקשה לבוא אליך. אבל לא לך אלי, על כל
פנים, וספק אם אף ממני ימנע זה אפשרות לנסוע
אליך.
ואת אינך מופקרת כלל. הלא תדעי מופקר הוא
מה שאין לו בעלים. ואת בעולתי. כלך. כלך וכלך
פילגשי. ואני צריך אותך. ואני צריך אותך שקטה,
וחזקה. והיי כן. ועל אבדן אין מה לדבר. ואינני
יודע איך ינהג העולם, אבל כבר אמרתי לך מה
יהיה זה בשבילי. גם נשבעת.
ואל לך לנטור לי על ירושלים, פלגשי. זכרי,
פלגש רכה שלי ואהובה. וביום החמישי אחכה
לטלפון שלך משעה .6
ומאז נסעת זה המכתב הרביעי שאני כותב
אליך. והיי טובה, וחזקה. היותך רכה ומתוקה, והיי
פלגשי בכל לב. פלגשי שלי אהובה. אורי והרבה רך לכפות ידיך. ונשיקה ארוכה ארוכה לשפתותיו ואני לוחצך אלי בחזק מאוד.
ולהתראות גלגולה בעולה שלי.
ואגב אם יש עמך חדש מאליעזר כגן מהרי
להודיעני.
אני בעצם כמעט בלי פרוטה. יש סיכוי שאקבל
כספים השבוע
ויש סיכוי שאוסיף להיות בלי פרוטה.
ואם תוכלי ותבואי, ישמח לבי אל חזק מאד,
כבכל עת. ושוב,
גילי, שקטה ורגועה וחזקה. וכלך שלי. אורי ערומה שלי.
והפעם זה כמעט אור באמת 3.30 .אחר חצות.
ואני עיף מאד. וטרוד. ומוטרד. ורק דבר אחד ברור
לי מאר מאד גיל. והוא אחד אבל יש לו הרבה
פנים. והוא שאת ערומה שלי ושכולך כולך שלי,

אהרון אמיר :״בסתר המדרגה״

ומה עוד אעשה לך בתי הקטנה והטובה למען
תהיי כמתחייב באמת.
וגם נתראה פלגש חמודה שלי (ורחב לבבי
למקרא הראשון במכתביו, מאור ליום הששי),
מעט בירושלים, ומעט בתל אביב בשבת ה־. 12
ואחר כך אולי מעט בסוף הפסח(אם כי איני בטוח
בדבר) ,ואם לא, ואם אוכל, ואולי בעצם מוטב היה
כך, נמשך אני אחר דברך על חדרך, אם כי בלב
כבד מעט נוסע אני מדי נסעי, מחשש עין רעה.
(מאמי, אגב, לא שמעתי דבר גם דומה שלא
הגיעה דבר. והכל שלום ...אבל להתחשב צריך.
ילדה שלי, מה לעשות; ואם גם הפעם הגיעוני גם
שני מכתביך הנה כסדרם וכתקונם) .ואת שם רעי,
ושום שם, אל נא תזכירי, ילדתי, וזכרי זאת
(ובמכתב כתבתי ודאי עשית את בקשתי, הלא?)
| ודרישת שלום לא מסרתי לו, גם לא אמסור,
ומוטב כך — .אגב, סחתי עם ברוך, והוא חזר על
טענות ההיסטריה והפתולוגיה והחטטנות ובו׳
וכו׳ בענין מכתבי הארוך, גם הבטיחני כי ידבר עם
הכל בנסיון הסבר ושכנוע, ובין השאר גם עמך
ועם ידידך החיפאי(אלכסנדר קינן) ,ומכיון שלא
רחוקה את מחיפה מניח אני שטוב הדבר אם
תפגשי עמו ותסיחי לו על כל השיחות שהתנהלו
בתוכנו בהעדרו גם תשוחחי אתו. ויועילו השיחות
בודאי לברור הדברים לשניכם.
וצר עכשיו לעורי שאין את לחוצה אליו, ודל
שפתיך שודאי כבר לא נשוכות הן עכשיו, ובאמת,
ילדתי, היי נא באמת ובתמים, ושלמה ורגעה ולא
מפרפרת גם באין גופך בסגור זרועותי. ואם
מבקשת את רוקה לרגוז מעט ואף לדמוע דחי נא
זאת מעט ואל תעשי כך לתהו. הלא זוכרת את את
תורת אמי?
ועכשיו עבדתי הרבה הרבה אחר חצות ועיני
נעצמות וראשי צונח. וצר לו שצונח הוא אל הכר
ולא אל בין זרועותיך, ילדתי.
ולילות מנוחה, שכבי שלי, ולב מנוחה ושלום אורי

יום ב׳ בבוקר

מה אעשה, ילדתי, מה אעשה? כל כך לקחתיך,
אהובתי פלגשי האהובה, וכל כך חומד אני אותך,
וכל כך קרובה את לי, ויקרה יקרה, ועדיין אין את
שלמה בהיותך לי.
ערומה שלי, פלגשי, וראשי מחפש עכשיו את
חזך, לצנוח אליו,
ולבטוח בך, פלגשי, ולבטוח בך סוף סוף,
ולבטוח בך פשוט פשוט, ובלי חרדה.
ירך שלי אהובה,
ואהבה לכל כולך אורי ושלום לשערותיך, ילדתי, ולאזניך, ולתנו־כיהן,
ולעינים, ולשמורות, ולצואריך, ולשפתיך,
ולפטמותיך, ולכתפים, עד פרקי כל אצבע ואצבע.
וכפותי לכל עורך כולו. ואיך לא יהיה בך הכוח,
רחומה, וכל כך בכח אני נושק לך.
גלגיל שלי

ערומה שלי,
ועכשיו שכבתי. עוד לפני עשר. אבל עיף אני
ויגע וקצה נפשי. ושכבתי.
ערומה שלי, מה עוד אעשה לך ותלמדי לדעת
כי פלגשי האהובה את. ילדתי.
ומנקרת מנקרת במוחי הפיסקה שאמרת; לא
אבוא, לא אכתוב, ולא כלום. ואני נזכר לילה אחד
על יצועו. וכולי קופא נוקשה, כאז.
וכשאת מדברת על רעה — עוד הפעם! —
חורקים בי כל העצבים.
ואת אמרת כי אני רק עורי לעיני.
לקחתי אותך לי לפלגש, אהובתי, ואת נבעלת
לי לפלגש, אהובתי. ואת קרובה לי מאד, פלגשי,
הלא ידעת, כולך כולך לכל כולי. איך זה תוכלי
לנהוג בי כן? האם הוניתי אותך, ילדתי. האם
בעטתי בך. האם רע אני אליך. האם הצן יחסי
אליך, גילי.
ואני עוד מעט ותרפינה ידי. אין לי כוח, ילדתי,
אין לי כוח. מה זאת את מעוללת לנו. המכוונת
את שלא מדעת לעשות כפי שעשית אתמול,
להביא את הדברים כדי כך שלא נוכל להיות יחד.
להעמיד לפגישותינו תנאים שיודעת את כי לא
אוכל לעמוד בהם, ואחר להודיעני יום אחד כי
מכיון וכו׳ וכו׳ ,ואולי בתוספת שאין אנחנו מתאימים.

לך, אהובה שלי, בעולתי, ילדת חיקי החמודה,
הרכה, הקרובה כה? באמת באמת אין לך כוח
לעמוד באהבתי?

יצחק שדה :״אמש ישבתי עם הזקן״
ית דומה שהיא עתה ידידה לנו, ואהרן סבור אני
טוב מכפי שנדמה לך לאחרונה. ולבי נקרע בקרבי
על מסרי את בני לבית־ספר יהודי.
ושלשום מסרתי את ״לשלכת״ ליצחק שנברג,
עורך לוח הארץ, מסרתי במאוחר מדי. גם לא ברי
לי כל עיקר שיישר שיר זה בעיניו(בכלל איני
סבור שמבין גדול הוא בעסקי שירים) .על כל
פנים ודאי אקבל את תשובתו בראשית השבוע
הבא.
הקדמתי לאותו שיר קטע אחד הרצוף בזה
להדפיסו באותיות קטנות מעט משמאל מגוף
השיר למעלה, כך:
לשלכת ואת מכתבך בידי אהרן קבלתי במועדו.
וצר לי ששלחת את התעודה
בקשתי זו תשאר בידך
ועתה איני יודע מה לעשות בה.
ולמרות מכתב זה בזאת שב אני
וחוזר על בקשתי. והלא תעשי אותה
גיל, נבונה, חזקה, ומתוך כולך גם שוקטה,
כל אלו כאמור מעט.
ורק הוסיפי והיי סובה, ואל תניחי את הרע
החיצוני להכנס פנימה.
ואם יש את נפשך שלחי מכתב לרטוש,
קפה קנקן, ככר דיזנגוף ת״א בטוב אורי

בינתים החזיר לי שנברג את השיר, גם כבר
מסרתיו לזמורה, לחוברת הבאה, והרחוקה, של
מחברות(״מחברות לספרות״) לדצמבר.

ימים אחרונים: עם הרעייה יוחנה ונתן זך
פלגש אהובה שלי, ושיהיה לך כוח, פלגש אהובה
שלי, להיות לי כהויתך. ואני אכסה את כל
מערומיו בכפותי ושפתותי. שיהיה לך כוח.
פלגשי, פלגשי, פלגש אהובה שלי.
ויודעת את שטוב לי בך מאד, וששמח אני בך,
ושצריך אני לך. ואני צריך אותך לא חרדה,
פלגשי, ומצדי אין לך מה לחרוד, אהובה, ואני
צריך אותך רגעה, רגעה באמת. מאפס חרדה —
ואני צריך אותך שלמה עם היותך לי.
גילי אהובתי, פלגש רכה שלי, האמנם לא
אזכה לאושר היותך לי באמת כאשר לי את
בפועל, בעולה שלי. גילי, פלגש חיקי, האמנם לא
תראי עד מה יקר ללבי וקרוב הוא דבר היותך לי
פלגש. ואני צופה אליך בלב כלה מאד. וחרד.
האמנם באמת באמת לא יעמד בך הכוח, אהובתי.
פלגש שלי, פלגש שלי, מתי תאהבי את היותר לי
פלגש.
רכה שלי. ואני כמעט חרד להגיע אליך רץ,
ולטלפן אליך, ולראותך בוכיה, ודומעת, וחרדה,
וכעוסה, ורגוזה — ,על היותך פלגש, פלגש שלי,
פלגש חיקי.

ואני כה שמח אני בך, וכה עצבו עלי החיים
בלעדיך. ואני בטחתי כי פלגש עולם את לי, ואת
קרובה לי כה, גילי, אבר מאברי, הלא כבר אמרתי
לך, וכמעט אין בי כוח לדבר עוד, מה אגידך עור
ולא הגדתי.
רק עיני נעצמות אל ערומך, גילי.
גיל שלי, פלגשי, פלגשי,
אורי

תינוקת חמודה,
עכשיו אור ליום רביעי. ואני גמרתי את עבודתי
הלילה. וישבתי לכתוב אליך שורות אחדות.
ליום הששי. ונתחדש לי חרוש אחד. לשוני, מבחינה
מסוימת. ועיקרי החרוש לגביך יהיה במלה
פגה. הלא יש לך מלון, ותוכלי לראות. עיקרו
תאנה רכה, מבכירה. והשאלתו: נערה רכה. ועכשיו
לילה והרי שאת פגת לי ולכן הוגה אני בך
עתה. ואני הוגה והוגה. וכמה שאני מוסיף להגות
(המשך בעמוד )28

*חי*י 1י *׳יי י״יי־ייזדי זי*-

האם מותר לבני־זוג לצלם ולהקליט בסתר, בויגוד לחוק המדינה
ולהשתמש בסרט בביח־הדין הרסי?

זזורכי־דין העוסקים בענייני אי־
^ שות מספרים כי סירטי הפורנו
הלוהטים ביותר במדינה, מוקרנים מדי
יום בבית־הדין הרבני. בעלים, ולעיתים
גם נשים, מביאים לראייה, לשם קבלת
גט, הקלטות של שיחות־טלפון, צילומים
ואפילו סירטי־וידיאו ארוכים.
״הסרטים הללו אינם נבדלים במאומה
מפירטי הפורנו בקולנוע,״ אמר עורך־
דין, המרבה להופיע ברבנות .״הם רק
פראיים יותר ואינם ערוכים.״
מגישי חומר הראיות הזה הם ב־90
אחוזים של המיקרים הבעלים. רק
לעיתים רחוקות מאוד מעלות נשים
על דעתן להשתמש בחוקרים פרטיים
נגד הבעל.
מיספר לא קטן של מישרדי־חקירות
התמחו בנושא ורכשו ציוד משוכלל
להקלטה מרחוק ולצילומי לילה. הדבר
הרגיל והמבוקש ביותר הוא ציתות
לטלפון הביתי. נשים רבות נתפסו כך
כאשר קבעו פגישות אינטימיות וניהלו
שיחות־אהבים. זוהי השיטה הקלה והזולה
ביותר. במיקרים רבים היא יעילה
כל כך, שתוך שבוע ימים יש בידי הכד
צותת די חומר ראיות כדי להשיג גט.
אולם לא תמיד מסתפקים בגט. כאשר
רוצה בן־הזוג להוציא את הילדים
מחזקת בן־זוגו ולקבלם לרשותו, הוא
צריך ראיות חותכות יותר.
עקב דיני הראיות של בית־הדין
הרבני, השונים מאלה של יתר בתי־המישפט
במדינה, הרי כאשר רוצים
להוכיח כי אשה זנתה תחת בעלה, על
הרבנים להשתכנע בכך מעל לכל ספק.
הדרך היחידה כמעט לשכנע את הרבנים
היא להוכיח להם על־ידי עדי־רא־ייה,
כי האשה קיימה יחסי־מין מלאים
עם גבר זר. בלשון הרבנית יש צורך
להוכיח שנכנס ״מיכחול לקסת״.
מכיוון שבדרך כלל אין עדי״ראייה
למצבים כאלה, יש צורך במישרד־חקירות
המצלם את הנואפים ומביא את
הצילומים לבית־הדין.
כאשר האשה ומאהבה נפגשים במכונית
במקום שומם ועוסקים שם
בעיסקי אהבתם, הם מקלים מאוד על
הבלשים. אין כל קושי לצלמם במצב
זה במצלמה בעלת עדשה מיוחדת.
קרניים אינפרא אדומות מאפשרות
צילום כזה גם בשעות החשיכה.

^ בעייה מתחילה כאשר האשה
1 1ומאהבה נפגשים בחדר־מלון או
בדירה. כאשר מדובר בחדר־מלון מצליחים
לעיתים החוקרים הפרטיים לשכור
את החדר הסמוך ולצלם את הצילומים
דרך חור המנעול של דלת משותפת
או דרך חריר קטן שקדחו בקיר.
אל דירה שכורה משתדלים הבלשים
להיכנס דרך חלון או מעליית־גג.
כאשר הזוג נפגש בדירת ידידים, מצליחים
לעיתים החוקרים לשחד את
הירידים ולהיכנס לדירה לפני שהגיעו
הנואפים, להתקין שם את הציוד בארון
או בחדר סגור ולצלם דרכו.
כאשר האשה מופתעת בבית־הדין
הרבני בשיחות או בצילומים מביכים,
היא ממציאה כל מיני הסברים, לעיתים
מוזרים ומצחיקים. היתה אשה שלמראה
תמונתה כשהיא לבושה, בצירו של
גבר עירום השוכב במיסה, טענה בבית־הדין,
כי הגבר, שהוא ידיד־המישפחה,
הזמין אותה לדירתו בתואנות שווא,
וכאשר הגיעה לשם התפשט ונכנס
למיטה. אז הפתיעו אותם הבעל והחוקרים
ששכר.
אשה אחרת, אשתו של זמר מפורסם,
טענה כי שיחות־הטלפון המתוקות
שניהלה עם גבר זר מטרתן היתה לעורר
את קינאתו של הבעל ולגרום לו
לחשוק בה מחדש.
באחרונה התעוררו מיספר עורכי־דין
לעובדה כי הקלטות־סתר וצילומים
מביכים ואינטימיים הם בניגוד לחוקי
המדינה. חוק האזנות סחר וגם חוק
הגנת הפרטיות, אוסרים דברים מסוג
זה. חוק הגנת הפרטיות עוסק בעיקר
בצר הפלילי של הדברים ואילו חוק
האזנות סתר מרחיק לכת וקובע את

1 *010
הלכת ״פרי העץ המורעל״ .כלומר, אם
נעשו הקלטות בניגוד להוראות חוק
זה, אי־אפשר יהיה להשתמש בהן לפני
כל בית־מישפט.
כאשר רמז הבעל מראש כי הוא
עומד להביא ראיות שהן בניגוד
לחוקים אלה, איפשר הדבר לעורכי־הדין
לפנות לבית־המישפט המחוזי,
כדי שזה יאסור את השימוש בראיות
אלה, ויתן צו להפקיד את הסרטים
והקלטות בכספת בית־המישפט. על פי
החוק הסמכות לצווים אלה נתונה
לבית־המישפט המחוזי. ברוב המיקרים
השתכנעו שופטי בית־המישפט המחוזי
בצורך לתת את הצו המבוקש אפילו
במעמד צד אחד, כדי שלא לאפשר
לצד השני להעלים את חומר״הראיות
עוד לפני הדיון. אולם עד היום אין
פסק־דין עקרוני היכול לשמש תקדים
מישפטי בעניין.

י י יי

החלטות סותרות

•ורכי־הדין העוסקים בעניינים
אלה גילו עד מהרה כי שני מיב־

שולים קשים עומדים לפניהם. האחד
טכני. למרות העומס המוטל עליהם,
מסיימים בתי־הרין הרבניים את הדיונים
הרבה לפני שבית־המישפט המחוזי
מגיע בכלל לשמיעת הבקשה בצו האיסור.
כך קורה כי הדיון בתיק האישי
מסתיים עוד לפני שבית־המישפט המחוזי
הספיק לתת צו סופי באשר לחוקיות
חומר הראיות.
הבעייה השניה היא בכך שהדיינים
אינם רואים עצמם כבולים לחוקי המדינה,
ודנים אך ורק על פי דיני היהדות,
ועל כן אינם מקבלים את צווי
בית־המישפט המחוזי בעניין.
עורך־הדין רפי שדמי מצא את עצמו

נ חו לי ס

במצב כזה לפני שבוע. הוא מייצג אשה
שבעלה מבקש להתגרש ממנה. באחת
הישיבות האחרונות בבית־הדין הרבני
בנתניה אמר הבעל כי הצליח להקליט
את אשתו ויש ביריו ראיות שהיא משרכת
דרכיה.
עורך־הדין שדמי מיהר לפנות ל־בית־המישפט
המחוזי, כדי לקבל צו
האוסר את השימוש בראיות אלה,
שהושגו בניגוד לרצונה של האשה.
עורך־הדין מסר את הצו לבית־הדין
הרבני, והופתע כאשר קיבל את ההחלטה.
לפי
ההחלטה ״בית־הדין קובע שהצו
שניתן אינו יכול למנוע את בית־הדין
משמיעת ההוכחות ליום שנקבע לדיון
ולשמיעת הראיות...״
החלטה זו ניתנה ברוב ריעות. אחד
הדיינים הסכים כי אין לשמוע את
ההקלטות האסורות.
לפני עורך-הדין שדמי עמדו שתי
החלטות סותרות, וכדי לפתור את
הבעייה פנה מיד בעתירה לבית־המיש־פט
הגבוה לצדק וביקש את התערבותו.
הבג״ץ שמע את טענותיו של עורך-
הדין והחליט להוציא צו־ביניים האוסר
על בית־הדין הרבני בנתניה לשמוע
בינתיים את ההקלטות. הוא גם ציווה
על הרבנים לבוא לפניו ולנמק מדוע
לא יבטלו את החלטתם. הדיון בבג״ץ
ייערך בינואר , 1989 ואז אולי יתקבל
התקדים שלו מחכים זוגות רבים כל־כד•
סיפורם
של בני־הזוג המעורבים
בפרשה שהגיעה לבג״ץ הוא סיפור
טיפוסי מאוד. האשה חווה (שם בדוי)
הכירה את בעלה אדם(שם בדוי) ,כאשר
היתה עדיין חיילת בשירות חובה. הם
החלו יוצאים יחדיו ואחרי זמן קצר נישאו
ועברו לגור במשק השייך לאביו של

הבעל. בני־הזוג נישאו ב־ 1967 ונולדו
להם מאז שלושה ילדים. הבכורה היא
חיילת בצה״ל והקטנה בגן־הילדים. הם
הצליחו מבחינה כלכלית ובנו לעצמם
וילה לתיפארת במושב.

מי זנח
את המיטה!

^ תחילת 20 , 1987 שנה אחרי
^ שנישאו, פנתה האשה לבית־המישפט
המחוזי וביקשה מזונות והחזקת
ילדים. היא טענה כי בעלה פגש
אשה אחרת והוא משקיע בה את הונו
ואונו. לדבריה, בעלה הודה לפניה כי
אמנם התאהב באשה הזרה. חווה דרשה
מבעלה סכום של 2675ש״ח לחודש וכן
את הזכות להחזיק בילדים.
בכתב־ההגנה שהגיש הבעל, על־ידי

פרקליט שדמי

עורך-הדין יהודה שלזינגר, הכחיע
מכל וכל שיש לו אשה אחרת וכי הודו
לפני חווה שהתאהב באשה זרה. להיפך
הוא טען כי האשם במצב המישפחה הח
באשה, שהיא ׳מרירה ורגזנית, שתל
טנית ואגרסיבית.
הוא טען כי לעולם אינה מרוצו
ותמיד מתחילה במריבות וקטטות
המריבות נמשכות זמן רב ולפעמים אן
שבוע שלם. הבעל טען כי כדי להיטי!
את המצב בבית ביקש כמה פעמי!
ללכת ליועץ נישואין, אך האשה סיר
בה. ולבסוף היתה זו האשה שזנחה או
המיטה המשותפת ועברה לישון בחח
אחר.
צעדה הבא של האשה היה הגשו
בקשה לשלום־בית לבית־הדין הרבני
האשה אמנם המשיכה לטעון כי בעלו
עדיין מקיים יחסים עם פילגשו, אן
טענה כי היא מקווה להציל את ח[
הנישואין וביקשה מבית־הדין לאסון
על בעלה להיפגש עם פילגשו בדירתו
בתל־אביב או בכל מקום אחר, ולחייב
לחזור למישפחתו.
צו בית־הדין הרבני היה כדלקמ
״על הבעל לחזור לחיק מישפחתו וק
המשיך לחיות עם אשתו בשלום ואהבן
ורעות, כדת משה וישראל, ואל
לגרום לאשתו לבוא לידי חשדוו!
בהתרועעות עם נשים אחרות.״
חודשיים אחרי צו בית־הדין בעניי[
שלום־בית, חזר עורך־הדין שדמי ק
בית־הדין הרבני וביקש להכריז ע
הבעל כמורד, מכיוון שלא ביצע א[
הצו .״עברו חודשיים ואין הבעל עוש
כלום כדי לכבד את פסק־הדין. הו
מצפצף עליו ...וממשיך בבולמוס הב[
לויים עם פילגשו וזנח כליל א[
מישפחתו״.
הבעל, שכנראה נמאס לו לשח!
מישחק חתול ועכבר, פנה לבית־הד[
הרבני וביקש גט פיטורין מאשתו. הו
חזר על האשמותיו כי היא שתלטניו
וממורמרת ואינה רוצה ללכת ליוע
נישואין. הוא גם טען כי היא מכה או
הבת הקטנה ולקחה את מתנות בו
המיצווה שקיבל הבן האמצעי. בסו
כתב״התביעה טען הבעל כי נודע 7
לאחרונה שאשתו גם משרכת דרכי
והוא יוכיח זאת בבית הדין.
אחרי שבמשך יותר משנה הכחי׳
הבעל בכל כתבי הטענות שלו כל קש
לפילגש, פנה לפתע באפריל לביר
המישפט המחוזי וביקש לתקן את כתג
ההגנה שהגיש. הוא הסביר כי בגל
הצקותיה של אשתו, עזב לבסוף א!
הבית בתחילת 1988 והתגורר בתחיל
אצל אחותו.
״לנתבע לא היתה פילגש,״ המשי
וטען בא־כוחו .״אולם לקראת סוף הקי
הרתה מהנתבע אשה שהוא הכיר בקור
ששניהם השתתפו בו, ובחודש אפרי
ילדה לו בן. מאז מתגורר הנתבע ע
האם ועם ילדו.״ שמה של אם התינו
התאים במיקרה לשמה של הפילג׳
שהזכירה אשתו מתחילת הדיונים.
המילחמות לא התנהלו רק בכתם
הטענות. כאשר עברה חווה יום אח!
ברחוב הראשי בנתניה, ראתה את צרת
יושבת בבית־קפה ומאכילה את תינוק
שהיה כבר בן חצי שנה. חווה הסתער
על הפילגש בצעקות :״טינופת, זונה
וסטרה על פניה. הפילגש פנתה למי
שטרה והגישה קובלנה פלילית פרטיו
נגד האשה באשמת תקיפה.
בשלב זה הבחינה חווה כי אנשי
זרים עוקבים אחריה, והתברר לה נ
בעלה טרח לשלוח חוקרים פרטיי!
בעיקבותיה כדי להקליטה ולצלמו
מכיוון ששמעה על הדבר לפני שהבע׳
הצליח להכניס את חומר הראיות לתי׳
בית־הדין הרבני, פנתה חווה לעורך
הדין שדמי, וכך נולד עניין צו בית
המישפט המחוזי שאסר על השימו?
בהקלטות ובצילומים, ויתר ההתפת
חויות המישפטיות שהגיעו עד לבית
המישפט הגבוה לצדק.
אם לא יתפשרו בני־הזוג עד חות
ינואר, יש סיכוי כי הבג״ץ יחליט סון
סוף החלטה עקרונית בנושא, הגור?
כיום את אולמות בתי־הדין הרבנ
בסירטי פורנו וקלטות תועבה.

שת־ החלטות ס 1תחת

אי לנ ה אלו; 1

27״ז

— ד ף חדש

(הנושך מעמ 1ד )26
כן לא אוכל בשום פנים להשלים עם
הפעימות המפורסמות ההן שבסופן מבהילים
אליך רופא. וכך לא ייתכן. באמת
באמת. ויוצא שאני גרם הרעה הגדולה
לילדה החמודה והיקרה לי. וכבר
כתבתי לך על אלה, גם אמרתי, כמה
וכמה פעמים. ולבי כבד עלי מאד. והלב
בכבדו יכבד בכל מובניה של מלה זו.
וזה רע, וכבד מאד.
פגה קטנה שלי, ואני מרגיש את עצמי
ברע למדי. בעיקר מחמת הסיגריות.
וסופו של דבר יהיה ודאי שאצטרך
לחדול לעשן, ורק קשה לי לתאר כיצד
יהיה זה. ובבלבול של היום אף איני
יכול להעלות בדעתי כמעט גם להמעיט
בו. וענין הקובץ לפי שעה רק גוזל
הוא ממני שעות על שעות וימים.
ונראה מה יעלה בסוף הדברים, אם גם
התכנית כשורה.
וכפי שכבר ניסיתי להסביר לך כמה
פעמים אני צריך אותך רגועה רגועה
וכו׳ ,על כל הכרוך בזה ועל כל מה שזה
נובע ממנו. ואיך, מי כמוך היודעת, גו
גו. ואני צריך אותך כך לא רק בהיותך
עמי כי אם גם בהיותך לבדך. ותמיד.
ואני חומד אותך, פגה רכה שלי,
ומסרי על חמדתי לכל החמודה שלי
כולה. לעינים שלא תדמענה, ולרקות
שלא תפעמנה, ולחזה שיהיה שוקט שוקט,
ולאצבעות שלא תלכנה אחר העצבים,
ולירך שאין היא נעזבה, ולא מום־
קרה, ושכולם כולם שיהיה להם הכוח
להיותך שוקטה וטובה.
אהובה רכה שלי,
די, חמודה
אורי

תשבץ
מאוזן:
. 1אסופה מיצירותיהם של לוחמים
במילחמת השיחרור (.5 ;)2,4
רכס הרים באירופה התיכונה; . 10
תפר . 11 ,אות בא״ב; . 13 פחות
מחצי; . 14 אמונה; . 15 אחת השיניס
כפינו; . 16 אשנב; .18 ישן; .20 כתב
כריתות; .21 עיר באינדונזיה; .22
הגדול בנהיות ררום אפריקה; .24
די(ארמית); .25 בסולם הצלילים;
.26 שמן בשם; .28 מקום חבור איבר
למשנהו; .30 מין עוף השולה דגים
מן הים; .31 אבנים קטנות; .32
בגדי משרה מיוחדים; .34 חלק
בפרח; .35 חודש; .38 אדם
המשועבד למשנהו; .39 בירה
אירופית(ח); .41 זמורה; .42 כינויו
של אלעזר בן מתיתיהו החשמונאי
בהשמטת ה׳ הידיעה; .43 קריאת
צער .45 ,מקור מי תהום; .47 חובה
המוטלת על אדם; .48 יין גרוע; .50
סעודה דשנה; .51 עיר מלוכה של
הכנענים; .52 תן; .54 מקום קרבן
בגי־בן־הינום בירושלים; .57 קרוב
משפחה .61 :ממידת הלח; .62 עד
בבית המשפט (ארמית) .64 :שיש;
.65 שתיקה מחלטת; .66 מודד; .67
בן נח; .69 בטול החלטה בתוקף
סמכות; .70 עיר יונה; .72 מתכנן
ומפעיל; .74 מסכת בתלמוד בסדר
מועד; .75 חוט דק, המל לרבר רופף
שאין בו קיום; .77 תקוה; .78 ספר
של הסופר הנורווגי קנוט המסון;
.81 סל עשוי קני סוף; .83 מטבע
יפני; .85 אש מעופפת כחץ; .86
עמק בארץ; .88 חברו של החזרזיר
של א. א .מילן; .89 כלי לעבודת
הגינה; .91 תואר הולנדי; .93 איכר
הנקה .95 :סוג דג .96 :קו ניצב
באמצע הקשת של היתר; .98
מטבע אלבני; . 100 עוף טרף; . 102
משענת עץ; . 103 עם 90 מאונך,
העניין נחקר, או תלוי ועומד
במשפט 105 ;)6,3עובדת מחשב.

רחם אהובה שלי, ערומה ערומה, מה
זאת עשית. מה זאת גזלת את לילינו,
עשקת את כל אברי. איך אסלח לך על
ככה?
׳ ׳רכה שלי, תיפחנית, שורטנית שלי,
בקשי סליחה 1.בכל׳לבך ובכל אבריך.
איך תוכלי לעשות כן: והלא כולך כולך
פלגשי, שיותר לא תהיי כזאת.
— מה זאת תעשי?
י ועכשיו 3.30 אחרי חצות. ומדי חמש
או עשר דקות, בשמעי איזה מצעד
רחוק, או הד, אני מזדקר אל החלון.
באמת באמת לא באת.

פגה שלי,
היום — יום שני — קבלתי את
מכתביך השנים, מאור ליום הששי,
וממוצאי השבת. ושמחתי. שמחני אפילו
הנייר היפה. וביחוד שמחתי אולי
מפני שתחלה נזדמן לי המכתב השני,
ממוצאי השבת, ואותו קראתי תחלה.
ושם היו הקטעים העצובים רק בצלליות
בתוך תמונה של אור. ואחר

ושיהיו לילותיך מנוחה, ילדתי, ושלא
תרדפי את התינוקת הקטנה שלי. זה
אסור, באמת.
פגה שלי
ומחר אסור לשאול למבתב_ממ .4
ודאי אקבל סוף סוף את שמונה עשר
העמודים הרעים, ורק צופה אני גם למכתב
טוב אחד.

מאוגד:
. 1פתאם; .2עדין; .3חג(ר׳׳ת);
.4מילת ברירה; .6תנועה בכנסת;
.7לשון המפתח; .8עקץ שהפרי
מחובר בו לענף; .9שר בימי ירמיהו;
. 12 עם־הארץ; . 15 סנדויץ׳;
. 16 משתוקק; . 17 הרף; . 19 אליל
האש של בני עמון(מ); .20 ראש
דבר; .21 בחירה, ברירה; .23 אדמת
טיס ובוץ; .24 גוש עץ ששמים בו
רגלי האסיר; .26 שליח .27 :חכמה
נסתרה (ר׳׳ת)(כינוי לקבלה); .29
כבשה .30 :שארית הפליטה; .33
חשוף, אובד עצות; .34 מחירו של
דבר; .36 עוף מסדרת התרנגולות:

.37 רבי יהודה הלוי (ר״ת<.40 :
בוסתן; .41 מלחין גרמני; .44 מערב;
.46 מידת הלח .47 :בן יהודה:
.49 שכל טוב .50 :קרש משופע
לעלות ולרדת בו; .53 נביא; .54
אחד משושלת מלכי מצרים.55 :
פרי בטרם בשולו; .56 כבש רך; .58
אחד מארבעת יסודות העולם; .59
גרפיקה; .60 סופר ישראלי(ש״מ<:
.62 טנא; .63 פריסת שלום .66 :עם
79 מאונך — ספרו הראשון של
נתן אלתרמן ( .68 ;)4,6הגדול

באיים הבאליארייס; .71 חתיכת
ארץ .73 :גוף קטן בתוך הפרי; .76
לא טוב; .77 אש בוערת; .79 ראה
66 מאונך; .80 אויב .82 :מדף; .84
הון־עושר; .85 הלך על גחון; .87
משורר ישראלי; .90 ראה 104
מאוזן; .92 מצוה .94 :שמו של
מבצע במלחמת השחרור; .96 זרם
בתנועה החסידות .97 :אבי השופט
שמגר; .99 דרך; . 101 מופיע
לפתע; . 104 לא קשה . 105 :פניית
בקשה.

--אביגיל יגאי

חן טר מ פ לחייל
חוקשוויוןהודסמיותנעמדהא 1ס ו

ה פ לי הניןעונדיםמחסה ! ׳0ם

נ 77 7 7#7ל7 /

שריון כלכלי לנשים שרה לכולנו

ההסתדרות הכללית של העובדים בא״

זעמת

אור ליום השבת,
רצוף בזה כרטיס האכספרס שקניתי
למענך למוצאי השבת. כן בררתי שאפשר
לנסוע לחיפה ביום א׳ בשעה 5.30
בבוקר. ואני חכיתי וחכיתי עד אחרי
הרגע האחרון, שמא ארך איזה חפוש
בדרך. עד אחרי שש ישבתי אצל
״באום״ .ואחר סרתי אל ״הקנקן״ הסמוך
— אולי תבואי. ואחר חשבתי אולי
אמרת אל ״באום״ ולא מצאתיך — והלכתי
אל בנימין(תמוז) .ואחר חזרתי
והצצתי בכל בתי הקפה שבככר. ואחר
ישבתי בבית עד אחרי . 11 ואחר יצאתי
ל״כסית״ .לא רציתי לשוב לבדי. ואחר
הצהרים הייתי בתחנה לקנות כרטיס.
משעה .3רק מקום במלון לא הזמנתי.
אמי נסעה במקרה. ואני שוכב עכשיו
כאן לבדי.
איזו פלגש את לי. אני קורא אליך,
ואת יכולה לבוא — ואינך באה. מת־יפחת
בטלפון שאיננו יכולים להתראות
עד פורים, וכשאני קורא אליך
— אינך באה. ואני מחכה לך — ואינך
באה.
עליך להבין: חיים עצמו כמעט אין
לו מקום, ולנו אין עכשיו מקום אצלו.
ומי יודע אם יהיה עוד. עכשיו על כל
פנים לא. חרר אמי — לא בי וברצוני
תלוי שיהיה פנוי. חדר לשכור איני
יכול, ואיני סבור שאוכל בזמן הקרוב.
להתראות עמי בירושלים, בשעות יום,
אינך רוצה. לנסוע לעמק איני יכול
עתה, ובכלל איני יכול להרבות, שעצם
הנסיעה היא יום עבודה ואני חנוק עד
צואר ואין בכחי להרשות לעצמי זאת,
על כל פנים לא לעתים קרובות. פעם
לא יכולתי לסור למלון, מפני החשש.
עכשיו יכול אני. וזו לנו דרך יחידה
התלויה בנו בלבד, לא בהזדמנות שאינה
בידי.
ובמאנך — את בועטת בי ומתרחקת
ממני. ואת פלגשי. ואני אבואך
בחדר אמך ובחדר אמי, ובחדרי, ואצל
חיים, ובחורשה, ובחדרנו שבמלון,
ואביאך אל כל אשר אביאך. ירך שלי,

מאוחר; כבוד בערב הוקרה נ,.צוותא׳

בלעו הקטעים הללו את העצב שבמכתב
הקודם, אותו מכתב הרע והנואל.
וחבל לי מעט על שערך. אבל טובה
את לי גם בשערות קצרות. ואורך הלטיפות
יהיה כחזו, וכירכך, וגופך, וזרועי.
ומה שמרגיז אותי הוא רק הכוונה
הרעה שלך בעשותך זאת, להתעלל
בילדתי. ואגב, אם ילדתי את, יתכן
שתהיי בוכיה מפעם לפעם, אם כי
כידוע לך גם לזאת יש גבול ומרה, אבל
מן הנמנע הוא שתהיי אובדת, נכון?
ואגב שני. גם פרשת הנסויים לא
תמה כלל וכלל. ואני עודני צופה.
ואשר לשבועים, ער סוף הלמודים,
זה נאמר רק לגבי עבודתך בבלפוריה,
כמובן, ולא לגביך. כלל וכלל לא.
ואני קצת נפגעתי כשיצא מתחת
עטך משהו על גברים ונשים. ואינני
יודע. ואולי אפילו זה נכון. ורק שאני
חש את כל אלו לא כדברים שבין נשים
וגברים, כי אם ביני לבינך, ביני לבין
הפגה שלי, ביני לבין פלגשי הרכה והחמודה,
והפתיה הקטנה, אם בוחרת את
להגדיר את הגבתך על מכתבי הנזכר
כהגבה של אחת כזאת.
אני כשאני לעצמי נסיתי כבר דומני
להגדיר זאת פעם אחרת. כירך. כזאת:
רכה, וטובה, ונשמעת, ואהובה, וקרובה
קרובה. וכל כולה.
ואין שום טעם שהוא שהירך הקטנה
שלי תהיה עיפה מן החיים. וממני, ואפילו
בהעדרי הממושכים. ולא אוכל
להסכים בשום אופן שתלך לה כביכול
פתאם ותניחני בלי פגת לילי.
ורק אינני יכול להסכים שתשתה
קפה, אף לא פעם אחת, כל הזמן שהלב
העולם הז ה 2678

שלה מטפש ככה. ושתשגיחי על הס-
ייחה שלי שלא תבעט.
וחוץ מזה אני שוב הריני כחצי הרוג,
מחמת הסיגריות. ממש מוטל בלי כה,
וכשאבוא אליך ודאי גם כן אהיה מוטל
בחיקו כן. ושתהי טובה, סייחה שלל,
ושלא תכעסי עלי, ושתדעי שאת אהובה
שלי, וחמודה שלי, ופגה שלי, ופל־גש
שלי, כזאת קטנה ורכה וקרובה קרובה,
ושאמא שלך ילדה אותך בשבילי,
ובשביל כך, ושאני אוהבן כך, ושאני
צריו אותך כך, ומאד מאד, ומאד כך,
ואת כל כולך. ושיהיה לו טוב מהיותך •
לי כהיותך, ושלא תהיי בוכיה, כי אם
גם שמחה. פשוט פשוט, כמו שאמרתי
קודם. ופשוט פשוט.
ערומה קטנה ויקרה שלי
ולהתראות ואולי תחכי לי ביום
השישי.
אורי

שלום אהובתי,
מתקת לי מאד. ועוד לי רק בקשה
אחת ממך, הבקשה הנצחית הנצחית.
וכתבי לי הערב, ועכשיו לתאבון.
ובמוחי מנקר כל הזמן דבר מכתבה
של הני. וחשבתי, וחשבתי, ואולי היה
זה מועיל למלא את בקשתי אני ממך,
אהובתי, לרפות את מתח העצבים
המתמיד, והמתפרץ.
ולוא אמנם היה כן וברכתי את הני
מאד.
והרבה שלום לכל אבריך, חמודי
וגעגועים.
ואני מחכה למכתבך
ושיהיה גם אמיתי
גם טוב
ונשיקה טובה טובה, ילדתי,
אורי •

מוצאי שבת
אינני יודע אם יש לי להוסיף הרבה י
על מכתבי מן הלילה שחתמתיו זה :
מעט. אולי חוץ מזאת שאחרי ליל אמש
לא יכולתי כמובן לקום בבקר ולא היי־ !
תי כשר לעבודה. ישבתי בקפה מעט. י
וכך נתמשך הזמן עד אחר הצהרים.
החלטתי ללכת הביתה, לנוח מעט,
אולי אוכל לעבוד בערב (השבוע עלי
לסיים שלושה גליונות בשביל ״אמנות״
כדי שלא אהיה גם בחדש הבא
בכל רע) .בדרך סרתי ל״צינס״ ,לחפש
את חיים שאבד ממני אחר הצהרים,
הלך לכחצי שעה ולא שב, נכנסתי והודיעוני
שאטלפן ב־ .5.30 לא יכולתי .
אפוא ללכת הביתה. לא רציתי עוד
להלעיט את עצמי וחזרתי ל״קנקף,
וחיכיתי, ובאתי ב־ ,5.20 חמש דקות
לפני.
וכאן הופסקתי על ידי צלצולך. ושמחתי
עליו מאד. שמחתי על שצלצלת,
שהתגברת. ולוא רק התגברת כן אתמול,
ובאת, ילדה שלי.
ושוב אל תעשי כן, חמודה, אל תעשי,
אל תעשי. האם אמנם טוב לך ולי
יותר שאת היית מוטלת לך כל היום
במטה שמה, לבדך, ואני התרוצצתי
ככלב מוכה כאן, מקפה לקפה? אל תעשי
כן, ילדתי, כל אברי העשוקים נעלבו
עליך. כולם כולם. והם עשוקים
מאד.
ויודע אני כי לא טוב בואך ליום
אחד, ואם גם יום שלם. אבל הלא באמת
באמת טוב הוא מהיותך אותו יום לבד
לבד, ורצוצה, ומהיותי גם אני כן
בחכותי לך.
ואשר לפחדים — אני אפילו מתפלא
מעט שהזכרת אותם, ושנזכרת
בהם. ואני אמרתי לך עליהם מה שאמרתי,
וגם את אמרת לי בענינם מה
שאמרת. איך יכולה את לחזור על זאת?
וגם הדבר הזה אל נא יחזור עוד. לא
אוכל לעמוד בו. הלא יודעת את.
וזכרי שכולך כולך שלי. ואל תחשבי
רעה. והיי טובה אהובתי. טובה אלי כל
כולך. הלא תדעי כי לא אוכל לעמוד
אחרת. ירך אהובה שלי. חוסי מעט על
אורי המסכן, פלגשי.
וכל אברי ממורטטים ויגעים
למה לא היית הלילה בזרועותי,
אהובה? אורי העולם הזה 2678

הבנק, הסכימו
להסדר ע שפירא
הבנקים הישראליים, הנושים של
קבוצת־החברות של אברהם שפירא
בסכום של כ־ 50 מיליון דולר, הסכימו
להפוך את החובות קצרי״המועד לחובות
ארוכי־מועד ולקבוע להם שיעורי-
ריבית כמקובל בעולם, היינו להוסיף
עליהם עוד שלושה״ארבעה אחוזים. ריבית
זו היא מחצית הריבית הבנקאית
בישראל.
הסכמת הבנקים איפשרה את קידום
המשא־והמתן עם קבוצת־המשקיעים
מניו־יורק, בראשות אהרון פויכט־הנדלר,
שישקיעו 15 מיליון דולר
במיפעלי־הטקסטיל הישראלי, מהם
כבר הועברו 2.5מיליון. הבנקים ויתרו
על חלק מן הביטחונות כדי לאפשר את
העברת הסכום של 2.5מיליון דולר.
המשקיעים הזרים, אנשי־מקרקעין
חרדים מניו־יורק, מיוצגים על־ידי
עורך־הדין יעקב נאמן ורואה־החש־בון
גד בדמך. זה השלים באחרונה
בדיקת שווי של מיפעלי־שפירא, שקבעה
כי דחיית החובות הקצרים לזמן
בינוני, והזרמת 15 מיליון דולר להון
חוזר, תעמיד את המיפעלים על רגליהם.
המשקיעים יקבלו תמורת השקעתם
יותר משליש המניות, אך פחות
ממחצית. השליטה תישאר בידי אברהם
שפירא.
פיתרון זה יאפשר לשפירא לשמור
בשלמות על ספינת־הדגל שלו, חברת

נלנויט האמריקאית, שהרוויחה השנה
על מכירות של 40 מיליון דולר כ־7
מיליון דולר. באחרונה החליפה גלמיט
את ההלוואה, שקיבלה בזמנו מחברת

יזם שפירא
א 1פטימי
משקיעי ישראל. בהלוואה זולה יותר,
שקיבלה מחברת מרידלינץ .,מדובר
בסכום של 8.5מיליון דולר.
אברהם שפירא עצמו אופטימי ביותר
לגבי היחלצותו מהסבך שאליו נקלע
בגלל חוסר־מעורבותו בשנים האחרונות
בעיסקי־המישפחה.

בארצות־הברית ממשיכה החרב של רשות״ניירות״הערד להכות
כמעורבים בס חר פנימי של מניות. הכוונה לעשיית רווחים תוך היעזרות
במידע על החברות המעורבות, שאינו עומד לרשות הציבור.
מעניין לבדוק מי הם המואשמים עד כה. הראשון שנעצר ושהודה
בארצות־הברית היה סוכן־הבורסה דכיס לווין (יהודי) .הוא הוביל
לאיוון בוסקי (יהודי) ,שהודה ושהוביל למיכאל מילקן (יהודי) .ספיח
נוסף של פרשת בוסקי היא הרשעתו של ויקטור פוזנר ממיאמי(יהודי).
החקירה באמריקה הובילה למעצרים ולהאשמות של הקשורים עם
בוסקי בבריטניה. עד כה נעצר ופוטר מי שהיה מנכ״ל חברת-המ שקאות
הענקית גינס, הרולד טאונדרס. סיר הרולד נולד בתור הרולד סטיין,
יהודי. עימו מואשמים הנריק מרגוליס (יהודי).
האם רק יהודים מואשמים בסחר בידע פנימי! לאו דווקא. בעיתונות
האמריקאית מתפרסמות כמעט בכל יום ידיעות על אישומים דומים נגד
אחרים, ממוצא לאומי שונה לגמרי. אולם אין הקבלה לאישומים כנגד
לווייתנים כמו בוסקי, מילקן או פוזנר. אלה לא עסקו בסחר בבורסה
בלבד, אלא פיתחו טכניקות של ה שתלטות על חברות-ענק באמצעות
הצעות וסחר במניות בהיקפים אדירים. כמה מחברות־הענק
האמריקאיות נפלו טרף להשתלטויות מסוג זה.
במשך שנים רבות לא ניתן ליהודים (או לאנשים ממוצא לאומי אחר)
או למי שאינו ואס׳־פ טהור (לבן אנגלו־סכסי פרוטסטנטי) לחדור
לעסקים הגדולים. אין בצמרת הבנקים, הביטוח או התעשייה הכבדה מי
שאינו ואס״פ. המהגרים יכלו לחדור רק לעסקים חד שים כמו קולנוע,
טלוויזיה, בורסה, מיסחר או מקרקעין. הוואס״פים פשוט סירבו למכור
למי שאינו כמוהם.
השיטות שפיתחו היהודים כמו בוסקי, מילקן ופוזנר החדירו בראשונה
בארצות״הברית זרים לתעשיות״היסוד.
חקירת הרשות״לניירות״ערך ודאי שהיתה צודקת כשלעצמה, אולם
היא גם משרתת את המגמה של סילוק הזרים מהאיזורים האסורים. כדי
לסגור לחלוטין חדירה כזו, עומד עתה הקונגרס האמריקאי לחקוק
חוקים שימנעו השתלטויות־ענק בסיוע הלוואות, כמו זו שנעשתה עתה
על חברת-הענק נביסקו, שנרכשה באמצעות הלוואות בהיקף של 26
מיליארד דולר. החברה שהשתלטה, אגב, היא יהודית.

מישפחת סנ ד׳ באה לניו־יורק
אגב, הארכיטקט הישראלי משה
ספדי הוא בן־מישפחה, ואף צורף

קולומביה חוקרת
רכישת נשק מישראל
מישרד־המישפטים של קולומביה
התחיל לחקור עיסקות של רכישות
נשק ומטוסים מישראל, כך מסר העיתון
הקולומבי אל־ספקטחר ב־ 12באוקטובר.
באחרונה
חתמה קולומביה על עיס־קה
לרכישת 13 מטוסי״כפיר ישראליים,
בסכום של 200 מיליון דולר, ובאוקטובר
נמסרו חמשת המטוסים הראשונים.
החקירה מתמקדת בנציג התעשייה
האווירית במדינה זו, פבלו
אלברטו פראדם טובר, שהחל
מייצג כמה חברות ישראליות בזמן
שאביו היה מפקד חיל־האוויר.
לפי העיתון מחזיק האיש בחש־בונות־בנק
לא־חוקיים בישראל. התברר
גם כי חברה, השייכת למפקד חיל־האוויר,
ביצעה כמה עיסקות־נשק עם
ישראל.
החקירה בודקת גם עיסקה נוספת,
שבה שיפצה התעשייה האווירית 10
מטוסי מירא!־ קולומביים בישראל. ב־עיסקה
זו היתה מעורבת חברה מקומית
אחרת, אנטוניו אננל, שהיתה קשורה גם
בעיסקות־שוחד עם החברות האמריקאיות
בל ולוקהיד.

החקירה בודקת גם עיסקה של רכישת
רובי(ליל ותחמושת. נציג התעשייה
האעיריח במקום כבר עומד לדין
על עיסקת־שוחד ברכישת נשק במיק־רה
אחר.

מס־ההכנסה
לא מילא צו
בית־המישפט
מס־ההכנסה לא קיים את צו בית־המישפט
במישפט המתנהל בינו לבין

הסבם בין
ישיאו וציירי
חברת כימיקלים לישראל הממלכתית
והחברה הצ׳ילית סוכימיק חתמו
על הסכם, שלפיו כל צד ישקיע עתה
מיליון דולר בפרוייקט ניסויי, ואם וצליח
ישקיעו 100 מיליון דולר במיפעל
לייצור פוטשיום־כלוריד ופוטשיום־
סולפדיק.
פרטים על־כך מסר העיתון א ד
מרקורי! ב־ 13 בספטמבר. מטעם צ׳ילי
חתם על העיסקה נשיא החברה, חוליו
פונבה לידו, שהוא חתנו של שליט
צ׳ילי, אוגוסטו פינושה.

פרקליט ויינרוט פנה תישלובת מיפעלי פיקנטי. ולכן מתבקש
בית־המישפט לחייב את מס־ההכ־נסה
לקבל את הודעות־השומה של
פיקנטי. בבקשה זו פנה עורך־הדין הד״ר
יעקב ויינרוט לשופט המחוזי אריה
הגין, הדן בתיק. הבקשה טרם נשמעה.
במיסגרת המישפס המתנהל אצל השופט
מבקשת פיקנטי לבטל את הו־

יו׳׳ר פפדי ומנהל ברמן מתחרים בעיקבות ההצלחה הבנקאית הבינלאומית
הגדולה של מישפחת מישל
עזרא ספרא ובנו אדמונד, נכנסה
לעסקי־הבנקאות בניו־יורק יריבה ותיקה
שלה, מישפחת ספדי.
שתי המישפחות מקורן בחלב בסוריה.
גם אדמונד ספרא וגם אדמונד
ספדי למדו בביירות, ואחר־כך עברו
לדרום־אמריקה. ספרא פתח בנק בש־ווייץ,
וכך גם ספדי. ספרא נכנס לבנקים
בניו־יורק לפני 10 שנים, ועתה גם
ספדי.
דעות־השומה שהוצאו לה על־ידי מס-
ההכנסה, ולקבל את הודעות־השומה
שלה. בהתאם לבקשה שהגיש באחרונה
ויינרוט חייב בית־המישפט את מס־ההכנסה
לתת תוך 30 יום תשובה לכמה
שאלות שנשאל על־ידי ויינרוט במהלך
המישפט. מס־ההכנסה לא השיב בזמן,
וכאשר השיב באיחור לא ענה לשאלות
כנדרש.
נציב מס־ההכנסה פתח במיתקפה
תיקשורתית, כדי להתגונן מפני ההאשמות
שהועלו נגדו. בין היתר טעו, בתוכנית
זה־הזמן בטלוויזיה, כי חב־רתו־לחיים,
רואת־החשבון רויטל
אבירם, אינה מטפלת בתיקי־נישו־מים
אצל שילטונות מס־ההכנסה, ולכן
אין הוא עובר כל עבירות.
דברים אלה אינם נכונים אף לפי
דבריו בהמשך הראיון, שבו הודה כי
היא מכינה חוות־דעת ללקוחות עבור
רואי־חשבון אחרים, המופיעים בענייניהם
לפני שילסונות מס־ההכנסה.
חוות־דעת זו שהיא מכינה נכללת
תמיד בחומר המוגש לשילטונות מס-

למועצת־המנהלים של הבנק החדש
בניו־יורק.
הבנק, ק1נורסיאל בנק אוף ניריורק,
פתח את סניפו הראשון בבניין של מלון
ולדורף־אסטוריה. מנהל־הבנק הוא יעקב
ברמן, שהיה סגן נשיא בנק דיס־קונט
בניו־יורק.
ספדי מחזיק בסאן־פאולו, יחד עם
יעקב הררי, ב־^ 55 ממניות קבוצת־הבנקים
סיטאדה. יתר המניות הן בידי
בנק נשיונאל דה־פריס. אחד מעשרת
הבנקים הגדולים בעולם. שותפות זו
היא גם בעלת בנק קומרסיאל השווייצי,
שיש לו סניפים בציריך ובז׳נווה.
בשיחה עם ברמן הוא אמר כי הבנק
יתן ללקוחות (תנאי מוקדם לפתיחת
חשבון הוא סכום של לא פחות מ־50
אלף דולר) יחס אישי שווייצי. הגישה
תהיה שמרנית ביותר, והבנק יעסוק
בעיקר בהשקעות בניירות בטוחים, ולא
ייכנס כלל לבורסה. עסקי נדל״ן,
למשל, יסכים הבנק לממן רק אם את
הנכס נושא שוכר המשלם שכירות
בטוחה.
הבנק ביטח את לקוחותיו באף־ד׳־
אי־ס׳ (חברת־הביטוח הממשלתית לכספי
הלקוחות, המבטחת עד 100 אלף
דולר ללקוח) .לדבריו אין בניו־יורק
בנק הנותן טיפול אישי, וזה יהיה
היתרון של הבנק שהוא ינהל.
ההכנסה היודעים היטב את הקשרים
שבינה לבין מס־ההכנסה.
באותו ראיון אישר הנציב כי מס־ההכנסה
רכש עשרות ספרים, שחיברה
חברתו עבור פקידי־השומה, והוסיף כי
עוד כמה מאות ספרים ניתנו חינם וחולקו
אף הם לפקידי־השומה.
הוצאת־הספרים של ספריה של אבירם
היא בבעלות מישרד רוא-החשבון
שטראוס־ענבה, שבו עובדת אבירם, ושבו
היה שותף נציב מס־ההכנסה. ברור
כי נתינת מתנה לפקיד־השומה היא!
עבירת־שוחד ברורה.
הנציב לא הכחיש כי חברתו מרצה
דרך־קבע לפני עובדי מס־ההכנסה.
במיסגרת מסעו לשיפור תדמיתו,
הפיץ דובר מס־ההכנסה ב־ 12 בחודש זה
הודעה לעיתונות שבה נמסר כי למרות
הפירסומים בכלי־התיקשורת נגד הנציב,
נותן שר־האוצר אמון מלא בנציב.
בדיקה זהירה של ההודעה־לעיתונות
על־ידי עיתונים שקיבלו אותה גילתה

בנזרעגז דוכי חיים
חוויותיה של
חו קרתפר טי ת

בחוף תד־ברון־ או
בעיריית הרצליה: רווזי
ארוני פעילה תמיד
בכד המרץ.
שרית יוכפז ₪

בחצות לילה חשוך וחורפי חונה
מכונית, ובה זוג נאהבים, בחוף קיסריה.
במרחק של כמה מטרים עומדת
מכונית אחרת, ובה רותי אלוני, חוקרת
פרטית, עם בעלה. הם עזבו בבית
חמישה ילדים. הם לא הגיעו לחוף כדי
לעשות אהבה, אלא לשם מעקב וצילומים.
הזוג אלוני נשלח למשימה על־ידי
בת־הזוג, החושדת כי בעלה בוגד

רותי מצלמת את הזוג, השקוע
בעצמו, ושאינו מבחין בה.
למרבה האירוניה, אין רותי מצליחה
להתניע את מכוניתה, השקועה בחול.
היא מבקשת מבעל המכונית, שזה עתה
עקבה אחריו, שיעזור לה להיחלץ. הוא
נרתם לעזרתה ברצון ואינו חושד בה.
״מה את תצה?״ המיקצוע
תפור עליה, היא מבצעת אותו בטי־בעיות.
איש אינו חושד בה.
בתור חוקרת־בלשית בעלת ניסיון

רי בעל, שאשתו חשדה שיש לו מאהבת.
היא נסעה אחריו. הנעקב חשד
במכוניתה. הוא נכנס לרחובות צדדיים,
והיא בעיקבותיו. ברחוב ללא־מוצא
עצר וחסם אותה.
.מה את רוצה ממני?״ שאל. רותי
ענתה בטיבעיות :״אתה מוצא חן בעיני״.
האיש
חייך ונסע.
חתן אמין. מיקרה לא שיגרתי: זוג
היה נוהג לצאת למיפגשים של חי־לופי־זוגות.
האשה רצתה להפסיק זאת
ולחיות חיי״נישואין רגילים, בלי
חריגות. הבעל סירב. האשה נעזרה
כרותי כדי שתצלם את בעלה בתמונות
מביכות. היא סברה שכך היה לה הכוח
ללחוץ עליו, שאם לא יפסיק זאת היא
תמסור את התמונות למישפחתו ולמכריו.
רותי
וחוקר אחר היו צריכים להעמיד
פנים שהם באו למסיבה פרועה זו
לחילופי־זוגות. מובן שלא השתתפו,
טענו שבאו להתרשם ושזו הפעם הראשונה.
הם צילמו ועזרו לאשה לגמול
את בעלה ממסיבות כאלה.
לא תמיד הפונים בבקשה לחקירה
הם בעל או אשה חשדניים. זו יכולה
להיות גם חותנת, או זוג־הורים הרוצה
לתהות על קנקן החתן המיועד. מה
מצבו הכלכלי. האם הוא טיפוס אמין.
האם היו לו בעיות נפשיות, אולי עבר
פלילי.
האם זכורה לה חוויה מיוחדת בעבודתה?
רותי
:״פנתה אלי אשה, שחשדה שבעלה
בוגד בה. נסעתי אחרי הבעל
במכונית. מישקפיים, פיאה ומצלמה.
הגענו לחוף תל־ברוך.
״התחפשתי ליצאנית וגיליתי שהבעל
עובד כסרסור ולוקח כספים מיצי
אניות. את מימצאי מהחקירה מסרתי
לאשתו.
״הזונות בתל־ברוך לא כעסו עלי,
שאני מתחרה בפרנסה שלהן. אמרתי
להן שאני סטודנטית, ועושה עבודת־מחקר
על הזנות בישראל. הן אפילו
שמרו עליי ונתנו לי מידע נוסף״.

אתגר ואקשן.

האם איימו עליה

נפגעים?
״בדרך כלל מגלים הבנה לחקירות
שלי. אם יבואו באיום או בטענות, אומר
להם שזה פשוט העבודה שלי. אני
מייצגת את הצד הנפגע, ולכן עוזרת

מדוע פונים אליה לעזרה?

חוקרת אלוני(חובשת פיאה)
י 1חר ט 1בה מגבר
רב היא חושבת שנשים עושות זאת טוב
כמו גברים, ואף טוב יותר. היא עוסקת
הרבה בבגידות, ביחסים שבינו לבינה,
אינה פוחדת מאלימות. היא מומחית
לקרב־מגע.
במשך שש שנים היתה רותי חוקרת
מישטרתית. בעיקר עסקה בנוער עבריין
במיפלג־הנוער. כיום היא מנהלת
מישרד־חקירות בהרצליה. שותפים לה
עוד שני חוקרים, הנשואים עם עור־כות־דין.
גם בעלה של רותי היה חוקר.
הוא הקים את המישרד. כיום הוא
עורך־דץ.
רק נשים מעטות בוחרות במיקצוע
זה, שיש בו שעות־עבודה לא־שיג־רתיות
ומתח, ואין בו סנטימנטים כלפי
בעיות אישיות של הריון וילדים חולים.
בעלה ואמה נרתמים לעזור לה
בטיפול בחמשת הילדים.
רותי סבורה שמה שנחשב כחולשה
נשית אינו אלא יתרון. איש אינו מצפה
שאשה תישלח לחקור אותו או לעקוב
אחריו.
באחד המיקרים נשלחה לעקוב אח־

״אנשים המבקשים חקירה בנושאי-
אישות נמצאים בדרך־כלל במצב נפשי
לחוץ. מוכנים לשלם הרבה כסף כדי
להיפטר זה מזה, לגלות הכל. לא תמיד
המטרה הראשונה היא גירושין. לפעמים
זו סתם סקרנות, הם מבקשים
הוכחות קודם כל לעצמם, ואחר־כך
כדי להציג אותן בבית־המישפט״.
רותי אלוני ( )34 היא גם יושבת־ראש
סניף זהבי הרצליה, אגודה שמטרתה
לדאוג לזכויות של מישפחות
מרובות־ילדים.
היא גם חברה בתנועת־נשים המבקשת
שנשים יתמודדו בבחירות למר
עצת־העיר בהרצליה.
איזה מכל העיסוקים האלה היא
אוהבת במיוחד?
רותי :״בחקירות, הצד הכספי מושך.
עבור שעת־מעקב אני מבקשת 50 דולר
בערך. יש אתגר, מתה, אקשן.
״כמורודלספורט יש לי שילוב של
שיחרור לנפש ולגוף, כדי להישאר
בכושר, בבריאות.
״כיו״ר אגודת זהבי בהרצליה אני
דואגת לאנשים ולמישפחות מרובות־ילדים
לחיות ברמה תרבותית גבוהה
יותר.
״הפעילות בתנועה פוליטית באה
כדי שיהיה כוח להשפיע ולשנות
דברים בתחום העירוני״.

לי ל די ם שלי,״ סיפרה אמא
1 1/ /אחת בגאווה לחברתה ,״מאוד
מוצלחים. הגדול רופא והקטן עורר־דין״.

את אומרת?״ ענתה החברה,
״ובני כמה הם?״
״הגדול בן 5והקטן בן ״!3ענתה
האם.
זו, אמנם, בדיחה ישנה, אך היא אינה
רחוקה כל־כך מן המציאות. לאיזה
הורה אין חלומות ושאיפות לגבי ילדיו
האהובים? איזה הורה אינו רוצה בכל
מאודו שילדיו יהיו בריאים, מוצלחים,
חכמים, מאושרים, עשירים, ספורטאים,
משכילים? כל אחת מן התכונות האלה,
ובדרך־כלל כולן ביחד ועוד.
החלום, שתהיה לי ילדה בעלת עיניים
ירוקות ותלתלים שחורים מבריקים,
התנפץ כאשר שם נולד, ויש לי
ילד בעל עיניים חומות ושיער בלונדי
חלק. מהר מאוד הבנתי שתכונות הנוגעות
למינו, או לצורתו הפיסית של
הילד, אינן נתונות לשליטתי. אך זה
לא מונע ממני להמשיך ולחלום רשימה
ארוכה של תכונות אחרות שאני
רוצה שיהיו לו. שיהיה ספורטאי מצליח,
תלמיד חכם, בעל חוש־הומור, נוח
לבריות, יצירתי, שתהיה לו שימחת־חיים,
שיהיה מוסרי, הומני וכו׳ וכו׳
וכו׳ .ככל שעוברים הימים, גדלה הרשימה.
ומי
מאיתנו אינו חולם שילדו יהיה
״מישהו״ ,שישיג כל מה שאנחנו לא
השגנו, שיגיע לכל מה שאנחנו לא
הגענו, שיהיו לו כל הדברים הטובים
שתמיר שאפנו אליהם ולא תמיד היו
בהישג ידינו?
ורשימת השאיפות של כל אחד מ־איתנו
לגבי ילדיו ארוכה ובלתי-
נגמרת.

אבא אחד אמר שהוא רוצה שילדיו
יהיו בני־אדם שיתחשבו באחרים, שיהיו
אנושיים, שיהיה להם חוט־שיררה, שיידעו
לעמוד על דברים החשובים להם
ולא לוותר, שתהיה להם הערכה עצמית,
שיהיו אינטליגנטיים, שתהיה
להם רגישות, שיהיה להם שכל.
אבא אחר הוסיף שהוא רוצה שליל-
דיו יהיה חוש־הומור, שזה, לדעתו, אחד
הדברים החשובים בחיים.
אמא אחת הוסיפה שהיא רוצה של-
ילדיה תהיה מחשבה עצמאית וחופשית.
אמא אחרת אמרה שהיא רוצה
עוד, שילדיה יהיו שמחים בחלקם, אקטיביים,
חושבים ורגישים. אמא נוספת
אמרה שהיא רוצה שילדיה יהיו גם רגישים
לעצמם ולזולת. אבא אחר הוסיף
שהוא רוצה שילדיו יהיו מרוצים מעצמם,
אחרת לא יהיו מאושרים. הוא אמר
כי למד את הדברים על בשרו.
בסוף הסיבוב שאלה מיכל מה אנחנו
עושים עם זה. באילו כלים אנחנו משתמשים,
כדי ליצור את התנאים שבהם
יגדלו הילדים שלנו כמו שאנחנו שואפים.
אילו שיטות־חינוך אנחנו נוקטים,

שהם יהיו
מאושרים
^ יזה ילדים, שאלה אותנו מיכל
בפגישה, הייתם רוצים שיהיו לכם,
איזה מין בני־אדם?
כל אחד מאיתנו התחיל לכתוב את
רשימת השאיפות שלו לגבי ילדיו. ואז,
כשהתחלנו לספר איך אנחנו רוצים שילדינו
יהיו, אמרה אמא אחת שהכי
חשוב לה שילדיה יהיו מאושרים.
המילה ״אושר״ מכילה בתוכה עולם
ומלואו. בדיון הקצר שהתפתח בעיק־בות
האמירה הזו, ושבו ניסינו לתת
תוכן והגדרה למילה ״אושר״ ,נאמרו
דברים רבים.
בין השאר אמרו ההורים: אושר פירושו
להיות ארם שאחרים אוהבים, לדעת
לכבד את עצמו ואת הזולת, להיות
שמח בחלקו, להיות בעל תחושת־סי־פוק,
בעל שימחת״חיים, רצון לעשייה,
שיהיה עשיר וזה יתן לו את האפשרות
לעשות מה שירצה, שתהיה לו היכולת
להתמודד עם כל דבר.
מיכל אמרה שלדעתה האושר הוא
פועל־יוצא של עשייה, והוסיפה כי השאלה
היא אם אפשר בכלל לצייד ילדים
במושג הנקרא ״אושר״ .האם אושר הוא
משהו ריאלי? האם השגת אושר לילדים
יכולה בכלל להיות מטרתם של
ההורים? האם זה בהישג ידם?

כדי ליצור תנאים אופטימליים לילדינו?
אמא
אחת אמרה שהיא משתדלת
לתת לילדיה כלים להתמודד עם בעיות.
היא סיפרה שבעבר, כשהבן שלה
בא הביתה וסיפר שהיכו אותו בכיתה,
היא גוננה עליו. היום, אמרה, היא נזהרת,
ומנסה לשוחח איתו כדי שימצא
בעצמו רעיונות לפיתרון הבעייה, ולא
מספקת לו רעיון משלה.

מגיע לי!״
ך* עז ר ת מי כ ל ניסינו להגדיר שי**
טות־חינור שונות, ולהבין מה יכולות
להיות התוצאות שלהן, ואיזה מין
בני־אדם גדלים, כשמשתמשים בכל אחת
מהשיטות האלה.
• פינו ק. לפי שיטה זו מתנהלים
כל החיים סביב הילד. ההורים המפנקים
נוהגים לעשות הכל בשביל הילד, גם
דברים שהוא מסוגל לעשות בעצמו.

הילד מרגיש שהוא מרכז העולם, שהוא
הכי חשוב. ההורים מחזקים תפיסה
זו של הילד, כשהם אומרים את המיש־פט
השכיח :״אני אתן לילדי מה שלא
היה לי, ואתן בשפע״.
ההורים, לכן, מפנקים, מכיוון שזה
צורך שלהם, לא של הילד. ה־לד נולד
לעולם שבו יש לו תפקידי־עשייה שונים.
אך ההורים, מתוך רצון כן לעזור
לו ולהקל עליו את החיים, מבצעים
בשבילו פעולות רבות, מאפשרים לו
לעשות ולקבל כל מה שהוא רוצה, ואז
הילד תופס את העולם כך שהכל מסתובב
סביבו, ושאין לו גבולות.
תפיסה כזאת מביאה אותו במהרה
לפרשנות הפשוטה ש״הכל מגיע לי,
מותר לי הכל״.
ההורים המפנקים בטוחים שבכך שהם
נותנים הכל לילד, ומסייעים לו לעבור
כל מיכשול קטן כגדול הנקרה
בדרכו, הם יביאו אותו לתחושת סיפוק.
אך האמת היא שילד כזה מסתובב באופן
קבוע בהרגשה של קיפוח עמוק, כעס
ותיסכול.
מסתבר שהילד המפונק מרגיש שאם
צורך מסויים שלו אינו בא לידי סיפוק
מיידי, פירוש הדבר שהוא מקופח ושזה
אינו בסדר.
פירוש הדבר שהפינוק הוא תנאי,
שאם אינו בא על סיפוקו המיידי, הוא
גורם לכעס ולרוגז.
הילד צמוד לפינוק כמו לבלון־חמצן
והופך תלוי בו. הוא מסתובב במשך רוב
הזמן בהרגשה ש״זה לא פייר״ ,שהובטחה
לו תמונת־עולם שאינה מתממשת.
הילד המפונק כועס כל הזמן על מה
שלא קיבל, כי מה שקיבל הוא מובן
מאליו.
למשל: ההורה עושה לבנו יום של
כיף. הוא נסחב איתו במשך שעות בלו־נה־פארק
ממיתקן למיתקן, קונה לו
פופ־קורן, וכשחוזרים הביתה, הוא שואל
אותו בתיקווה נואשת :״נהנית?״ והילד
עונה בזעף :״אבל לא קנית לי ארטיק!״
ההורה המפנק אומר אחר־כך בייאוש
:״אף פעם הוא לא מרוצה ״.וקשה
לו להבין זאת.
הילד המפונק לומד במהרה שבעולם
יש שני סוגי בני־אדם: יש המבוגרים,
הנותנים כל הזמן, ויש הילדים, המקבלים
כל הזמן. לכן הוא לעולם אינו מוכן
לעשות ולתת, והוא גם אינו יודע איך
עושים זאת, מכיוון שהורגל תמיד רק
לקבל. ההורים המפנקים מתפלאים,
מפני שהם בטוחים שאם יתנו לילד עוד
ועוד, ילמד גם הוא לתת. אך התוצאה
היא, בדרך-כלל, שהילד לומד רק לקבל.
ילדים
מפונקים דורשים בתובענות
את המשך הפינוק. התובענות יכולה
להיות דרישה לשרותים, או דרישה
חומרית.
ילדים אלה מחפשים כל הזמן דרכים
לקבל עוד ועוד פינוק.
• ח סו ת ־יתר. הורים, המעניקים
חסות־יתר לילדיהם כשיטת־חינוך, עושים
זאת מתוך רצון לגונן על ילדיהם,
למנוע מהם צער, מתוך כוונה להראות
לילדים עולם ורוד, יפה וחיובי.
הילד מפרש זאת בצורה אחרת, לפי
ההגיון שלו, ואומר לעצמו ״אם צריכים
להגן עלי כל הזמן, סימן שאני חסר־אונים,
מיסכן, סימן שהחיים זה דבר

הא אושר הוא משהו ריאלי? הא ה שג ת או שר ל ש כולה להיו תהמטרה שלי?
לא־הוגן, שהחיים מלאים בסכנות, ולכן
אני זקוק כל הזמן להגנה.״

״אני
לא מסוגל״

^ מ א מביאה את הילד למורה
החדשה בכיתה גימ״ל, מצטרפת
אליו לכיתה ביום הלימודים הראשון
ומחכה למורה ליד הדלת. היא רוצה
להסביר למורה שהילד שלה רגיש
במיוחד, ושצריך לדבר אליו בעדינות,
לעודד אותו, ולאפשר לו לדבר בכל
פעם שהוא כבר מחליט להצביע, אחרת
״הוא לא ייפתח״.
ילד כזה מסתובב כל הזמן בתחושה
של רחמנות עצמית וחוסר־אונים :״אם
עושים בשבילי כל הזמן, סימן שלא
סומכים עלי, ואני בעצמי לא מסוגל
להתמודד. אם מגינים עלי מפני קשיים,
ומונעים אותם ממני, סימן שהם חושבים
שאני לא אוכל לעמוד בהם. ואם

היו ד הנ ד חווהישגים, עלול
לשלם מחיר
3בד שר רחץ
פנימי מתמיד
הם תושבים כך, הם בוודאי צודקים.
נראה שאם המורה תדבר אלי באותו
הטון שהיא מדברת אל יתר הילדים,
אני לא אוכל לעמוד בזה, ובתנאים
כאלה לא אוכל ללמוד.״

הפירוש שלו למצב זה הוא :״רק אם אני
מצליח, או עומד בסטנדרטים הגבוהים,
יש לי מקום במישפחה או בעולם.״
ילד כזה מסתובב בתחושה מתמדת
של מתח ולחץ. הוא מרגיש כל הזמן
שקידומו תלוי בהצלחה, כלומר בגורם
חיצוני, שהרי הצלחותיו אינן תמיד
תלויות בו.
כדי שיגשימו הילדים את הציפיות
הגבוהות, מפעילים ההורים לעיתים
קרובות מידה רבה מאוד של לחץ.

לקרוא ספר לפני השינה!״
הילד מסתובב בדרך־כלל בתחושה
מתמדת של מתח ולחץ פנימי, והוא
יכול להגיב בשני אופנים עיקריים: או
שינסה להתאים את עצמו לפעול תחת
לחץ ולהגשים את הציפיות הגבוהות,
דבר שיעשה אם הוא רוצה לשמור על
היחסים הטובים עם הוריו. או שהוא
יוותר לחלוטין ויימנע מעשייה, מתוך
תחושה שהציפיות הן כל־כך גבוהות
שהוא במילא לא יעמוד בהן, והלחץ

ספרים, פרי
א חד הדברים האהובים גיו ת ר על שם הוא לש מוע
סיפור. כבן נאמן לעם־הספר, הוא מובן לעזוב
בל עיסוק כדי שיקראו לו סיפור. וכשיש לי זמן
וחשק, הוא יכול לשבת שעה ארוכה ולשמוע א ת בל
הספרים שעל המדף בחדר שלו(וכאלה יש הרגה).
אז בכל פעם שאני עוברת ליד חגות״ספרים, אני
מציצה פנימה וקונה ספר חד ש לילד, שישכיל.
לפני זמן מה גיליתי שבשוק הכרמל(כן! כן!) ,בין
דוכני-הירקות הציבעוניים ודוכני הבגדים הזולים,
יש דוכן אחד של ספרים. אין שם מיבחר מהמם כמו
בחנויות, אבל תמיד אפשר למצוא שם מציאות,
והמחיר -ממש מצחיק.
אפשר למצוא שם ספרים נהדרים לילדים -בכל
הגילים, כמעט -במחיר של 10 שקלים לשלושה
ספרים. יש שם גם קל טות שונות וגם ספרים לגדו לים,
בעיקר סיפרי בישול, במחירים זולים במיוחד.

• >ם נ־ו וגם התע3וות
גם אנחנו הגענו לגיימבורי, שם ואני.
הגיימבורי הוא אירגון בינלאומי, המפעיל תוב־נית-תנועה-ומישחק
למישפחות צעירות ולילדים
שלהם, במרכזים ברחבי-העולם, ובאחרוגה גם בא רץ.
החוג מיועד לילדים מגיל שלושה חוד שים ועד
ארבע שנים, בשיתוף עם הוריהם.
שם, המגלה בדרך-בלל ביישנות מופגנת במקו מות
חדשים, אורו פניו כשראה א ת כל ה מי תקנים
הציבעוניים שהיו מפוזרים באולם הגדול. הוא עזב
מייד א ת ידי והתחיל לרוץ קדימה. התרגשותו
היתה כל-כך גדולה, שלא ידע במה להתחיל, על

אני לא יכול להגיע לשיא, אז אני לא
שווה כלום. אסור לי להיות בינוני
בשום תחום, כי להיות בינוני זה להיות
מאכזב.״
• שיפוטיות וביקורת. ילד
הזוכה כל הזמן בביקורת, ששופטים
אותו באופן קבוע על מעשיו, שמרבים
להעיר לו על כל מה שלא״טוב ולא־בסדר
במה שהוא עושה, תופס את
החיים ואת העולם כבית־מישפט, שבו
יש רק טוב ורע, צודק ולא צודק, בסדר

איזה מיתקן ל טפס קודם, כאיזה מכשיר להתנסות.
הוא עבר מסולם למינהרה, ממיגלשה למקפצה,
מכדור לגלגל, כמו אחוז תזזית.
נכנסנו לשיעור אחד, באמצעו של קורס לילדים
בני-גילו של שם. ובעוד הוא בודק את כל המציאות
שבשטח, עסקו האחרים -המהווים, כן הס תב ר לי,
כבר קבוצה מגובשת, והמכירים זה א ת זה -בשי עור
שנושאו היה קולות. קולות רמים, קולות חל שים,
מוסיקה, רעשים ועוד. הקטנים היו מאושרים
ושיתפו פעולה בשימחה עם המדריכה.
היא הדגימה להם איך מדברים נלח ש ואיך
מדברים בקול רם, והם חזרו אחריה. היא חילקה
להם בלי-נגינה קטנים, והם יצרו ביחד תיזמורת-
רעשנים רעשנית ומגוונת.
השיעור, בן 45 הדקות, חלף ביעף ושם, כמו שאר
הילדים, סירב ללכת הביתה ורצה עוד ועוד.

קורס מוזר
מכון אדלר עומד לפתוח קורס חדש של בית־ה*
ספר להורים. העקרונות הנלמדים בבית־הספר ל הורים
של המכון נכתבים במדור זה מדי שבוע.
הייחוד בקורס החד ש שנפתח הוא מחירו הזול.
הקורס, שייפתח ב־ 24 בינואר, ושיתקיים מדי
יום שלישי ב 6-בערב, יעלה 250 שקלים למישסחה,
במקום 550 שקלים, שעולה הקורס הרגיל. המחיר
הזול נקבע, מכיוון שבמהלך פגישות-ההורים יצפו
בו תלמידי המסלול להכשרת מנחי-קבוצות-הורים
של מכון־אדלר.
חוץ מעובדה זו, זהו קורס רגיל של המכון, שבו
מ שתתפות 15 מישפחות, והן יעברו מסלול-לימו-
דים רגיל.

• ציפיות גבוהות ולחץ. ב־מישפחות
רבות בימינו ההורים הם
שאפתנים, והם מעבירים לילדיהם ציפיות
גבוהות כשיטת־חינוך. הם רוצים
שהילדים יהיו תלמידים מצטיינים,
ספורטאים־ מוכשרים, אנשי־חברה תוססים.
כבר כשהילדים רכים בשנים,
מצפים ההורים שהילד הפרטי שלהם
ישיג את בני־גילו. אין זה נדיר לשמוע
מפי אמא שבנה, או בתה, התחילו לדבר
בגיל מוקדם מאוד. לעיתים קרובות
אפשר לשמוע אבא המתגאה בכך שבתו,
או בנו, מביאים הביתה תעודה
שכולה עשיריות.
ילד, החי באווירה כזאת, תופס את
החיים כמסכת ארוכה של תביעות.

הרגשתם היא ״אם אנחנו לא נלחץ, הוא
לא יגיע לשום דבר.״ הם מנסים בכל
דרך אפשרית להביא אותו לידי כך
שיעשה מה שהם חושבים שהוא צריך
לעשות.
״שב תיכף ומייד להכין שיעורים!
תראה לי את כל התשובות שכתבת ועד
שהכל יהיה גמור, בצורה נכונה, לא
תראה טלוויזיה! עכשיו, כשגמרת שיעורים,
אתה צריך לנגן בפסנתר, אחר־כך
יש לך חוג קרמיקה, אתה מוכרח גם
להספיק לשחק עם ילדים, כי ילד צריך
להיות חברותי, ובערב, לפני השינה,
תסדר את החדר באופן מושלם, ותעשה
את זה מהר, כדי שיהיה לך זמן גם

הוא כל־כך גדול, ששום דבר שהוא
יעשה לא יהיה מספיק.

״אסור
להיות ביגוני״

^ וצא מזה: שלחץ וציפיות גבוהות
יכולים לגרום לעיתים לילד מסויים
להשיג הישגים גבוהים, ולילד אחר
שלא להתאמץ כלל, להיות פאסיבי,
ובכך להרגיז מאוד את הוריו. הבעייה
היא שגם הילד המגיע להישגים גבוהים
עלול לשלם מחיר כבד של לחץ פנימי
מתמיד, הדוחף אותו למאמץ אינסופי,
מתוך תחושת־החרדה האומרת :״אם

ולא־בסדר. הוא תופס שהחיים בנויים
משני מצבים קיצוניים — שחור ולבן
— ושבהם אין מצב־ביניים.
״עץ לא מציירים בכתום! כיסוי
המיטה אינו מונח ישר! ככה לא
מדברים אל סבתא! אל תשב עם רגל
אחת על השניה! דבר יותר בשקט! לא
מכינים את הילקוט בבוקר! אף אחד לא
ירצה לשחק איתך, אם אתה חסר-
סבלנות!״
גישה כזאת יכולה להוביל את הילד
לחיפוש אחרי תחושת־עליונות :״אם
כל הזמן מבקרים אותי, אני חייב להיות
עליון, מעל כולם, ואז לא יבקרו אותי,
אלא אני אבקר אחרים ״.תגובתו תבוא

בצורת ביקורת ושיפוט כלפי אחרים.
הוא יכול, לעומת זאת, להגיע למצב
שבו הדימוי העצמי שלו יהיה מאוד
ירוד :״אם מבקרים אותי כל הזמן, סימן
שאני לא שווה כלום. אם כל מה שאני
עושה זוכה בביקורת, אז אין טעם
להתאמץ, שהרי מושלם בין כה וכה לא
אצליח להיות.״
לעומת כל השיטות האלה, שאינן
מומלצות, הציעה מיכל שנעבוד על
עצמנו בכיוון אחר.
• קבלה וחום. תפיסתו של הילד
הגדל באווירה של קבלה היא :״מקבלים
אותי כמו שאני. ללא שום תנאים. אני
שווה, לכן בשבילי העולם הוא מקום
נעים״.
הוא מבין שיש לו מקום בעולם כמו
שהוא, גם אם לא השיג את הציונים הכי
גבוהים בכיתה, גם אם לא למד בגיל
שנתיים לדקלם את שייקספיר באנגלית,
גם אם שבר את הכוס.
ילד כזה חש בביטחון, יש לו אומץ
לעשות ולהתנסות, כי לא יכול לקרות

הידד המתקבל
נמות שהוא,
חש בביטחון,
הוא אופטימי
פתוח ושמח
לו כלום, הוא לא יאבד את מקומו בשום
מיקרה ולא ירגיש פסול. לכן הוא
אופטימי, פתוח ושמח.
הוא מגיב בהתאם :״אם אני מרגיש
שיש לי ערך, שאני בטוח במקומי, אז
יש לי גם סובלנות לאחרים ואני יכול
לקבל גם אותם, לכבד גם את מקומם
ולהתייחס אליהם.״
הורים מקבלים יאמרו :״הילד שלנו
לא כל־כך מתעניין בלימודים, אבל
הוא מאוד אוהב לעזור לאבא שלו
בעבודה על הטרקטור בשדה״.
קבלה פירושה להבין שילד איננו
פסל שאתה יוצר מחימר על־פי משאלותיך,
או תוכנית שאתה מתכנת
במחשב, אלא יצור עצמאי, המתפתח
על־פי הנטיות והמישאלות שלו עצמו.
ההורה־המקבל מסתכל בסקרנות בילדו
המתפתח, מנסה לתמוך בו עד כמה
שהוא יכול, מבלי לרצות לקבוע את
דפוסי ההתפתחות שלו.

(דיס״הרמונית) ,וזהו שלב נוסף קשה מאוד.
כאן בארץ עוזבים א ת הצבא ומתחילים
לחיות חיים עצמאיים. כלומר, ה אד ם חייב
לעמוד ברשות עצמו, ולהחליט מה יעשה
בחייו. זהו שלב קשה שבו אנשים נתונים
למשברים לעיתים קרובות. הקשיים, חש־בון־הנפש,
החיטוט הפנימי, ההת מודדות
והכניסה לעולם המבוגרים מוכיחים לאד ם
עצמו מה הספיק לדרוש מעצמו, מה למד,
במה התנסה, ואלו ניסיונות הוא מוכן לע בור.

גיל 28 הוא תקופה משמעותית. סטורן
חוזר לעצמו. כלומר הוא חוזר לאותו המקום
שבו נמצא בעת הלידה. כאן מתחילה אחת
התקופות הקשות ביותר. בין 28ל־ 31 אנ שים
מרגישים כבדות, החיים אינם זורמים
בקלות. הכל כאילו נעצר. רבים מבלים במ קומות
סגורים ומגבילים, מחליפים מקו-
מות״לימוד או מיסגרת מישפחתית. יתכן

שמקום־העבודה אינו מתאים ולא-מעס אנשים
רוצים להחליף א ת תחום עיסוקם. אך
קשה באותן שנים לבצע שינויים ובדרך־כלל
נאלצים להשלים עם הקשיים.
לעיתים סופגים באותן שנים מכות־גורל
שונות, אבל, כשנגמרת התקופה, חשים ב הקלה,
ואז אנשים מתחילים לבנות א ת עצמם
בכיוון שיהיה הרבה יותר ברור להם בגיל . 35
השנים המובילות לגיל זה הן משמעותיות,
בונות וחשובות מבחינה חברתית. זה הזסן
שבו אדם משיג לעצמו א ת מעמדו. גיל 35
מביא לשינויים טובים על פי רוב. אנשים
מוצאים לעצמם אפשרויות לשפר א ת צורת־החיים,
העבודה או כל דבר אחר שחסר
להם.
גיל 42 מפעיל ארבעה כוכבי ם גדולים,
סטורן, אוראנוס, נפטון ופלוטו 3 ,ך שהשי נויים
שוב עצומים וחשובים. רבי ם מבצעים
לפתע שינויים המדהימים אתה סבי ב ה. עוזבים
את הבית ומתגרשים. עוזבים
מקום־עבודה בטוח. מחליטים ללמוד. עוזבים
א ת הארץ. מנסים א ת מזלם ב מ קו ם
אחר. לפתע לא איכפת להם מה יגידו, ו ה התלהבות
והציפיות גדולות מאוד.
בגיל 56 שוב עובר כוכב סטורן על עצמו זו
הפעם השניה. זה כבר קרה בגיל . 28 אבל
הפעם זה שונה. שוב נכנסי ם לתקופה מגבילה,
אבל הפעם כבר מכירים אתהתס ריס
וקל יותר להתמודד עם ההגבלות והקשיים.
עכשיו כל אחד, לפי נטיותיו, חש שהוא חייב
להגשים א ת עצמו, אם לא עשה זאת עד אז.
רבים מתעקשים למצוא עבודה שבה יובלו
לבטא א ת עצמם, להביא תועלת לחברה
ולקנות להם שם ב ס בי בתם הקרובה, ואם
אפשר, גם בסביבה רחבה הרבה יותר.
גיל 63 מפעיל א ת אוראנוס וסטורן ו אז
התקופה שוב מעמידה קשיים שלא כל אחד
מסוגל להתמודד עימם. אנשים, שלא הג שימו
את רצונותיהם ולא ח שים סי פו ק
מחייהם, עלולים אז ליפול ברוחם ולחלו ת
או להיכנס לאדישות. מי שמרוצה מהישגיו
נכנס בשיא המרץ לפעילות בלתי־פוס ק ת.
הוא יטול על עצמו משימות רבות עד שלא
תישאר לו דקה פנויה במ שן היום. אנ שים
אלה יכולים להגיע לגיל מאוחר בעודם פעילים,
חלק ם יפסיקו פתאום כאשר הכו חות
לא יעמדו להם, ולא יעמדו בי חס ישר למרץ
ולשאיפות.

ה 28-וה* 29 יהיו מעייפים ומדכאים. תהיו
מאוד מוגבלים ותוכניות שתיבננתם לא
יובלו להתקיים. כדאי
שתחשבו על סידור הג יוני
קצת יותר בקשר
לחיי-האהבה שלכם.
הגיע הזמן לוותר על
קשרים חמטבכים והמ זיקים
לכם. א ם תעשו
חשבון־נפש, יתברר ל בם
שהעגיינים מתנהלים
תמיד לפי הרצון
של הצד השני, ואתם
חייבים להסכים לוותר ולהסתגל. ה 2-וה־3
ביגואר יפתיעו לטובה מהבחינה הכספית.

(סיעות. טיולים ופרשות ירשו! אתב בתקופה
הקחבה. היכרויות חדש1ת. ש־ח1ת־ם לפון וסיבת־בים
כדאי שיזם ליחס
לציר. עכשיו תוכלו להתחיל
בקשרים חרשים והי־כחיזת
חדשות. ה־ 30 בדצמבר
עדו בינואר מאוד
לא נוחים. ב־ 2אתם עלולים
להתי ש לא טוב. מבחינה
כספית אתם עורם
!סצליח־ם זאף מקזם־הע-
סרה מתחיל להיות נוח 83323011
יותר. מקורות־הססה עס־פים
יוצש לכם השבוע. והעבודה תהיה קלה
עע־מה יותר. שימח על בריאותכם •ותר מחסיד.

ענייני כ ספי ם מאוד מטרידים ומדאיגיס.
השבוע אתם נוטים לבצע עיטקות או להמר
על סכומים גדולים מ די.
זהו שבוע שבו יתכגו
טעויות בשיפוט בבל ה נושאים
הכספיים. מכיוון
שמצבכם אינו טוב,
כדאי שלא ת תפ תו ל שיקולים
מושעים, מ שום
שהם עלולים לע לות
לכם במחיר שלא
תו ב לול של ם. בשטחה-
רומאצטי אתם ממש
מצליחים, על בל צעד ושעל תימצא לכם
הזדמנות להתחיל בקשרים חדשים ויפים.

עניינים רומאנט״ם חשוב ש״ שסח בסח־יוח 10 זז־לטת.
עכשיו מתחיל או מתחדש קשר שי ס ל
להיות מאוד סשסעזת• בחייכם
הבעיה היא שחד
סר־זהירות יבול לנרנם ל־החמצה
של קשר חשוב.
בתחום הכספי מתחילים
לראות רווחים או ה ס סזח.

אחרי ה שקעה של סאם־ 11 צים בכיוון הזה. ב קוזב
בדצמבר 21 תוכל! למצוא מקמדפנד
19 בינואר
ריס טוב יוחל או ל שפץ
אח הקיים. ש״רעמדה
צריכים להדליק לכם ערה אדומה. יש *0שסנסד,
לפ של ננדכם מאחורי הנב. אל תאבדו עיתז ת

רביעי וחמישי אינם הימים שלכם. יותר נו ח
בין שישי לראשון. אז תזכו ל שבחים על רע יונות,
שיחות או הרצ אות
שאתם נותנים.
חיי-החברה שבים לת פוס
מקום חשוב. הקש רים,
שמתפתחים בי מים
אלה, מדגישים את
הצורך שיש לכם ביצי רת
חברה חדשה. זה
חשוב יותר כרגע מהצד
הרומאנטי. כדאי לד חות
שינויים שאתם רו צים
לבצע בעבודה או ב מקו ם אחר. ברגע
אתכםב מיטבכס. הבריאות אינה טוב ה.

פנ־ש!ת ר1ם אנט־ 1ח משמחות ב־ 28א 1ב־ 29בדצמבר.
זה יבוא במפתיע וישדד מאוד אי־אפשר
לסמוך על חברים סהעבר.
וכדאי שתהיו מאזד זהירים.
צעירים במקונדהנר
בודה מוסים לפ שלננדבם.
ולמרבה הצער יש להם
השפעה חזקה יזחל ססה
שאתם מתארים לכם. נ ח
שתות. יש ס׳ שסעח״[ ח
19 בפברואר
עוזר לכס במקמדהעמ־
20במרס
דה. תמאן חד ש עשר להתחיל
בקרוב בעת!סיעה.
או במקום העבודה ביקור א> שיחה סחוץ־לארץ
של ידיד קרוב יפתיעו אתכם ב־ 2א 1ב־ 3בינואר.

מזל החודש:

המעבוים המחזוו״ם
של אוואנוס
כוכב שבתא* או שסודן, שהוא שליט גדי,
מסמל א ת הזסן ב א ססרולוגיה. סטורן
מסמל א ת הניסיונו ת שעלינו לעבור. הניסיון
שלנו בעולם מוגבל על־ידי מיסגרת הזמן.
סטורן מס מל גבולות ו הנבלו ת ומדגיש א ת
מיגבלות הזמן.
יש תקופו ת משמעו תי ו ת מאוד בחיים,
משברים המשנים
שבהן עוברים תוויות
את ה אד ם ו מבי איס לפ ת ח של תקופה
חדשה. הח לו קהמ תאי מה למחזוריות הכו כבים.
כלומר, המעבד של אוראנוס, לדוגמה,
מתבצע כל שבע שסם. בלומד, כל שבע שנים
הוא עובר למזל א חד. המעבר הזה משפיע על
הכל, אלא שאצל אחדזה יכול להביא לאסון
ולאחר הצלחה ואושר או שהמעבר כלל לא
יורגש בצורה חזק ה. הבל תלוי במפה
האישית.
ובכל זאת הסיפדה 7חשובה מאוד
כ שמתייחסים למחזורי ו ת של החיים. גם
כ שמסתכלים בכבות הידיי ם אפשר להבחין
שכל שבע שנים, יש ציונים מיוחדים בקווי
כף־היד המראים א ת השינוי. ילד עד גיל 7
נתון לשינויים ר בי ם בכן* ידו. כלומר,
הקווים עצמם מ שתנים. אצל חלק מהילדים
ה״ 28 וה־ 29 בדצמבר יהיו די מעייפים. הע בודה
דורשו* מבס זסץ רב מ ת מיד. עליכם
ל סיי םאת המשימות
שלקחוגנ 1על עצמכם ולהשאיר
שולחן נקי.
חלק מכ ם הולך לקראת
שינוי במקום־העבודה
או ב תפקיד. ה 30-וה גב
יהיו מאוד מתוחים.
אתם מגיעים לעימותים
21 במ רס ־
עם בני-הזוג. א ם חשב 20
באפריל
תם להשתתף במסיבה
בנאצאי־שבת, כדאי ש־תרסנו
עצמכם. כ ספי ם עשויים להגיע ב־2
או ב־ 3בינואר, ייעזרו לרכוש פריט לבית.

במקזם־העבזדה אתם עבים ליחס חיוב־ ייתר. המאבקים.
שר,י 1לכם בחזדשים האחרונים, מתחילים
להראות תוצאות חיוביזח.
נם אם אינכם מצליחים ד
השיג אח מה שרציתם,
עצם ההתייחסות החינביח
מעלה מאוד אח המורל.
נסיעה ב־ 30 בדצמבר עלולה
להיות מסוכנת, הקפיד!
שלא לעבור על חוקי־התנועה.
מתיחות בבית בשישי
ובשבח. שוב כראי
לחחר לבן־הווג. נם אם א־נ!
צודק. זה •תן לבם אפשרות לפעול בדרך מקורית
ועצמאית. שיסו לב: הומיה להשמין עדיין חזקה

במקום־העבודה עדיין לא קל. דורשים מכס
הוכחות לכך שאתם מבצעים את מה שהת בק
שתם. ההרגשה היא
כאילו ניטלה מכם העצ מאות
או שאתם כפו פים
לאדם שבעצם א ת
ם תלויים בהחלטו תיו.
זה לא ימשך עוד
זמן רב, אך בינתיים צ ריך
למצוא דרכים לס פק
את רצונו. לקראת

8^.4׳4 81
טוף-השבוע יימצא מי
שיעזור לכם למצוא
דרך שונה ושיתוף הפעולה שלו יכיא לשי נויים
חיוביים. נסיעה לחו״ל תיתכן כקרוב.

ענייני בריאו ת שללם ושל אחרים שוב יטרי דו
א תכ ס. יתכן שב־ 28 וב־ 29 בדצמבר ת־אלצו
להישאר בבית.
נסיעות, שתוכננו ל״30
בדצמבר עד ה-ג בינו אר,
עלולות להתבטל,
אבל אל תיכנסו ללחץ.
מאוחר יותר תצליחו ב לל
זאת לקיים את הנ סיעה.
בשישי ובשבת
;21ב מ אי ־
אתם נוטים ל הס תבך
() 2ביוני
עם החוק, ובעיקר מדו-
בר בנהגים שאינם מצ-
ייתים לחוק. ה־ 2וזד־ 3בינואר יהיו מאוד
מאמצים. שיסו לב: לעגייניכם הכספיים.

נסיעה, שחוסנה לתקופה זו. עלולה לאכזב. יתכן
שקרוב־סישפחה נוסע. אך כדאי שהוסיעה תתב־צט
אחרי ה־ 3בינואר. ה־28
29711 בדצמבר יחזירו ד
נס את הסחות ואת השליטה
במקום שבז אתם
שברים. אל חשש. מבחי־נה
זו אתם הולכים לקראת
שיעיים חיוניים, אס כי יתכן
11(1111
שתצטרכו להמתין בסבל־
22ב אוגו ס ט ־
עת שד זמך סה. הדור הצ22ב
ספטמבר
עיר ממשיך להראינ, אבל
יתכן שמעורבותכם נחלה
מדי. היכרחת חדשות משדרות מאוד. כספים.
שציפיתם להם. עלולים שלא להרע בזמן

0וון

וסישח. שחשבתם יסמב מתעכבוח! .טוב שכך.
בסקונוהשכח־ד .־ מסס אתכם בהצעה מש״וח.
שיחה על כך תחנך ם לקראת
וד 3ב־טאר. החמס
חשוב שתח שם על בך
ברציעת. סשתו שבקרוב
ם צב־החח •היה מ ב הר בה
׳!וזר 1.כך 01 הס־-אות
בינת״ס. נם ה שמע •ודה
עליכם לר,תייחס בסף•
א 1חכ .0ולנשת לחפא־ם
א 1לם יפ 1ד ס הנבמים ה־
30 ברצסבר עד ודו בתו־אר
לא יהיו ענדם. בסודם משרים להניע סחבר־ם
או מם קנחת אחרת. אבל חשוב שלא תבזסו.

חאוח_1],

השינויים יהיו מעטים ואצל אחרים יתווספו
או יימחקו קווים רבים. אחרי גיל 7יהיו
אמנם פחות שינויים, א ן בהשוואה לאד ם
מבוגר, הגיל שבין 7ועד 14 עדיין נתון
לשינויים רבים, וגם אז נמחקים או נוספים
קווים בכפות הידיים.
גיל 14 שוב מביא תקופה חדשה. זהו הגיל
שבו הילד המתבגר מחליט בעצמו על חייו.
יש לו זכות להפסיק ללמוד או לבחור לו
מגמת־לימודים כזו או אחרת. חשוב אז
שיידע אין להסתגל לחברה. הוא מבחין
שהמעמד החברתי יכול לגרום לו לאושר או
לאומללות. סטורן, שיוצר גם אז זווית קשה,
אינו מאפשר לברוח מהמציאות, ובתקופה
שבין גיל 14ל״ 16 נכנסים ילדים רבים
למשברים קשים. חשוב שההורים יתמכו
בהם, אבל ידאגו לפתח בהם ביטחון בעצמם
ויכולת להיות עצמאים.
בגיל 21 שוב מגיע סטורן לזווית מרובעת

*י 32

עקוב

זה...וגם זה. וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגט?ה...וגם ז

י ל די

בטלוויזיה משדרים בימים אלה תשדירי־שרות של 1עמת. עיתונאיות
אומרות כמה מישפטים על הצורך בשיוויון בין גברים ונשים.
אז הבן הקטן שלי(בן )10 הסתכל על שוש מימון בזילזול גדול, ואמר
כאילו לעצמו :״אותנו הן שולחות למילואים, ומייד אחר כך הן רוצות
שיוויון, נשים״.
הבן הגדול ( )13 ביקש ממני, לעומת זאת, להתקשר באופן דחוף לשרית
ישי ולהגיד לה להפסיק את הדרישה שלה ליום לימודים ארוך .״מפני
ששרית ישי רוצה לעשות קאריירה אני צריך ללמוד בבית־הספר עד שעה
?4היא השתגעה או משהו? אגואיסטית אחת!״
לפני כמה חודשים נישאה חברתי הרווקה לגבר גרוש ואב לילדים. מאז
החתונה, באים ילדי הבעל לבקר את אביהם ואת אשתו החדשה כל שבת
שניה, וגם פעם אחת באמצע השבוע.
חברתי, שמעולם לא היו לה ילדים, רצתה מאוד להתחבב על ילדי בעלה
(ילד בן 7וילדה בת .)4בכל פעם שהילדים היו באים היתה קונה להם מתנה
קטנה ושמה מתחת לכרית, לפני השינה, לפעמים היא היתה קוראת להם

עייצס

הוצאתי מהארון את המגפיים היפים שלי,
מלפני שנתיים. הם שכבו כל הקיץ בארון וככה
הם גם נראו. קצת מאובקים, קצת מקומטים, קצת
דהויים. החלטתי מייד לצאת לחנות ולקנות מיש-
חת־נעליים שחורה, כדי להחזיר להם את הצורה.
אבל אי־אפשר לצאת מהבית כשגשם זלעפות
בחוץ, וחוץ מזה אין לי מושג באיזה חנות קונים
מישחת־נעליים. אז העברתי מבט קצר על המדפים
שלי וגיליתי בקבוק גדול של קרם לחות
לגוף.
קודם כל העברתי מטלית יבשה על כל המגף,
ואחר כך מריחה טובה של קרם־לחות ושוב מטלית
יבשה.
יכול להיות שאילו קרם־הלחות היה עושה

סיפור, ולפעמים אפילו שרה שירי ערש.
אבל את המאמץ הכי גדול עשתה חברתי בעניין פינוק הילדים באוכל.
היא רצתה לתת להם רק את הטוב ביותר, היפה ביותר, הטעים ביותר ועל
זה היא לא חסכה לא בכסף ולא במאמצים.
לארוחת־הבוקר של שבת היתה חברתי מכינה לכולם טוסטים עם חמאה
וקוויאר ( 12 שקלים לצינצנת המספיקה לחמש ארוחות בוקר) ,ביצה עלומה
ברוטב חרדל, סלט סלרי ואגוזי פקן.
לצהריים הם אכלו רוסטביף כמעט נא, אספרגוס מאודה ותפיחת תרד.
ביום שישי בערב כללה הארוחה מרק דגים, סול ביין מדרה וספגטי
ברוטב פסטו.
החברה שלי נורא השתדלה ובאמת אחרי כל ארוחה היו שני הילדים
אומרים לה בקול מתוק :״תודה רבה, היה טעים מאוד.״
אבל בשבת לפני שלושה שבועות באה האמא שלה להתארח אצלם ולפנק
את הילדים. האמא של החברה שלי, שגידלה כמה ילדים ומבינה את נפשם,
ניגשה למיטבח, הפשילה שרוולים והכינה שניצל, צ׳יפס וסלט ירקות.
אחרי הארוחה ניגשו שני הילדים אל האמא של אשת אביהם וביקשו
ממנה, מאוד בעדינות ,״אולי את מוכנה ללמד את הבת שלך לבשל את
האוכל הנהדר שלך? היא עושה לנו אוכל משונה שאנחנו אוכלים רק מתוך
נימוס.״
חברתי, אגב, מסרבת להאמין לאמה וממשיכה לבשל לילדים אוכל
משונה.

לעור החי שלי מה שהוא עושה לעור המת של
המגפיים הייתי משתמשת בו יותר.
הצלחה גדולה — למה שלא תנסו?

אם למשל, פתאום באמצע היום, נפסק החשמל
בבית — קורה, נכון? — אז קודם כל כבה האור,
אבל בדרך כלל זה לא חשוב כל־כך במשך היום.
אבל תיכף ומייד מתקרר פתאום הבית כי כל
התנורים כבו בן־רגע. זה קרה לי השבוע ותוך 10
דקות הרגשתי בביתי, שהוא מיבצרי, כמו
באלסקה.
מה עושים? מה, לא ידעתם? ממלאים את
האמבטיה במים חמים, שהתחממו לפני הפסקת־החשמל
או מהשמש, ונכנסים לאמבטיה. בתוך
האמבטיה חם במשך חצי שעה לפחות, ואחר כך,
כשיוצאים ומתלבשים היטב, החום מחזיק עוד
שעה לפחות. ואז החשמל חוזר, לא?

פינ ת
בךי הו ד ה
לפני שבועיים הפניתי לאקדמיה ללשון
העברית שאלה בדבר השם העברי של הקומפקט־דיסק.
האקדמיה
ענתה — הצעות הוועדה למונחי
הבזק והאלקטרוניקה, הפועלת באקדמיה ללשון
העברית (לפי שעה הצעות ולא החלטות) הן:
מקולור(מקול+תקליטור) — קומפקט דיסק
תקליטור — דיסק.
ה״תקליטור״ החדש בקול ישראל והוא משמש
אצלם שלוש שנים ויותר.
זהו, להשכלתכם. תודה לאקדמיה.
סיפרי בישול
להיטי המיטבח הקיבוצי מאת גרדה כהן,
בהוצאת סיפר״ח הפועלים.
בעצם ספר יוצא־דופן. בלי כבד אווז, בלי
שרימפס, בלי תפיחות דובדבנים. אוכל פשוט,
זול, לא מסובך להכנה, לקוח בעיקר ממיטבחה
הפרטי של גרדה כהן מקיבוץ אילון, אבל גם
ממיטבחיהן של חברותיה הקיבוצניקיות.
לדוגמה, סלט פיטריות.
המיצרבים — גביע שמנת, קופסה פיטריות
חתוכות, הרבה שמיר, קצת מלח.
אופן ההכנה — מסננים את הפיטריות
ומערבבים עם כל השאר.
והנה משהו שאני לא עושה בדרך כלל, אבל
הפעם אני לא יכולה להתאפק. עיצוב הספר
והצילומים שבו הם ממש מעליבים. היום, כשבכל
חנות מוצגים עשרות ספרים ובהם צילומים
מרהיבי עין, ובעיצובים שהושקעה בהם עבודה
רבה ומחשבה רבה, אי־אפשר להוציא לאור ספר
בעל מראה משעמם כזה וחיוור כזה.
הקיבוץ, שהוא מקום אידיאלי לצילומים יפהפיים,
יצא נפסד מהספר הזה. איפה התינוקות הכי
יפים בארץ? איפה ערוגות הפרחים הנהדרות?
הטרקטורים הנהוגים על־ידי עלמים יפי־תואר
ועלמות חינניות?
מה שמצאה בקיבוץ פרומה מרקוביץ, צלמת
הספר, זה אשה צעירה העומדת ליד שני סירים
מכוערים, צינור מים מכוער, ילדה קטנה הנראית
בהריון ומבטה המשועמם מונח על סלסלת ביצים.
בטן וזוג ידיים — בלי גוף וראש — מחזיקות
קישואים. סבא כועס עומד באמצע שדה חיטה

(הצילום חזר על עצמו פעמיים) .סבתא מכופפת
מחטטת בשקיות פלסטיק.
כל״כך חבל!
דיאטת הפאסטה, מאת אליזה צ׳לי, בהוצאת
רות סירקיס.
אליזה צ׳לי, איטלקיה־אמריקאית, היתה הראשונה
שגילתה לעולם שמפאסטה אפשר גם לרזות.
היא הרצתה על הנושא בתוכניות־טלוויזיה
רבות, כתבה מאמרים והופיעה לפני אורחים
באתרי מרפא ונופש שאליהם באים לנוח וגם
לרזות.
בספר מופיעים עשרות מתכוני פאסטה מכל
סוגי האיטריות, כשלצידם הערך הקלורי שלהם.
נוסף על כך תוכנית דיאטה האמורה להפחית
כחמישה ק״ג מהמישקל.
לא ניסיתי את דיאטת הפאסטה באופן אישי,
אבל גם מי שאינו מעוניין בדיאטה עדיין יכול
ליהנות מהמיבחר הגדול של תפריטים בטעם
איטלקי, ומצילומים מעוררי־תיאבון של נלי
שפר. ספר יפה.
חידושים והמצאות
רוצה לנסוע עם המישפחה ללונדון? לברן? למילאנו? לאקפולקו? למה שלא תתחלף בדירה/בית
שלך עם אנשים במקומות הללו הרוצים לבוא לישראל ולגור בדירה שלך?
עכשיו גם ישראל שייכת לעמותה הבינלאומית ג־ ס־ ס, המקשרת בין אנשים מכל העולם הרוצים
לנסוע ולהחליף דירות.
כל שנה יוצאות לאור שתי חוברות ובהן כתובות, ולפעמים גם צילומים, של הדירות או הבתים
המשתתפים בחילופין.
לעמותה הישראלית קוראים שרות׳ הוליד״ ישראל והיא פועלת ללא מטרות רווח.
למעוניינים במידע נוסף ובשאלון הרשמה — מיספר־הטלפון הוא 226828־.03

מערכת שלמה של לטפניזת לרכב. מטליות
חד־פעמיות פרי פיתוח ישראלי מבית אפאר.
מטליות להורדת גריז ושומן מהידיים, מטליות
לניקוי והברקת לוח המכוונים וחלקים אחרים
במכונית, מטליות למניעת אדים על שימשת
הרכב, מטליות לניקוי השמשה החיצונית של
הרכב, ואף מטליות לריענון הנוסעים. עשוי מבד
לא־ארוג הטבול בתמיסות מיוחדות לכל מטרה.
גם קיבוץ חפץ חיים הצטרף לעושי המטליות
הלחות ויצא לשוק עם אנטיפזג למניעת הצטברות
אדים על שמשת הרכב. טוב גם נגד התעבות
אדים בחדר האמבטיה. קופסה של 75 מטליות
במחיר 7שקלים וקופסה של 35 יחידות ב־5.80
שקלים.

ועכשיו, גבירותי ורבותי, לטפניות טבולות
במים קדושים, עשויות במיוחד עבור אלה מבין
הנוצרים שאינם יכולים לבוא לארצנו ולטבול
במי הירדן, וגם אינם משיגים במקומותיהם בקבו

קים
מלאים במי־קודש. לקוח גרמני פנה אל חברת
אפאר וביקש מהם לייצר מוצר ייחודי לשוק
הנוצרי.
כך מצאו את דרכן בזמן האחרון אלפי אריזות
של לטפניות קדושות למדינות אירופה ולאוסטרליה.

אחד והבאבא ברוך שלו.

דני אלהש מי

שורה
בכל השלם

10111010101 נו 0111111

לפני 11 שנים עזבה שולה אלמליח, סמלת
בשיריון, את הארץ לטובת אוסטרליה הרחוקה
והחלה שם בקאריירה של דוגמנית. ולא סתם
דוגמנית, אלא הדוגמנית בהא־הידיעה. וההוכחה
לכך: שולה זכתה בתואר של דוגמנית־השנה
באוסטרליה לשנת . 1978
לאחר־מכן היא עברה להתגורר בניו־יורק, וגם
שם היא הצליחה והרוויחה, וגם נהנתה מהחיים.
האנגלית שבפיה הפכה לשפה הראשונה, ומדי
פעם היתה מגיעה ארצה לביקורי־מולדת.
כשהיתה בשיא הצלחתה היא רואיינה בהשלס
הזה 24.5.78 ובין כל ההצהרות היתה אחת
שהיא מאוד רלוונטית לגבי הסיפור שאני עומדת
לספר לכם. וכך אני מצטטת את הדוגמנית
הסכסית :״כאשר אתחתן, אפסיק כנראה עם
הדוגמנות, כי לבעלי יהיה בוודאי מספיק כסף. או
אז ארצה לפתוח לי בוטיק אכסקלוסיבי, עם הדברים
שאני אתכנן בעצמי. ומעל לכל אני רואה

ממ ש קייז
העיר אילת רועשת וגועשת. דבר כזה לא היה
כבר חודשים רבים.
מריבת־נשים סוערת: ורד ציבעון, הכוהנת
הראשונה של המחול האירובי בישראל, המתגוררת
באילת, הסתכסכה עם הזמרת הכושית פט־רישיה
האריס. המריבה הזאת מכה הדים וגלים
שהגיעו עד אלי.
פטרישיה האריס הגיעה ארצה לפני שנה, וכבר
עם הגיעה זכתה בהצלחה אדירה. היא הופיעה
בכל המועדונים ובתי־המלון באילת, כשבחלק
מהזמן משמש לה איש־המוסיקה אבי חיים כאמרגן.
היא הפכה חלק מהנוף המקומי, והיתה דמות
חברתית פופולרית.
ורד ציבעון, בעלת בית־ספר למחול באילת,
הציעה להיות האמרגנית שלה. הזמרת קיבלה את
ההצעה, והשתיים התחילו לעבוד יחדיו.
הרומאן המיקצועי הזה נמשך שלושה חודשים,
וביום בהיר אחד נעלמה הזמרת מהעיר אילת.

שולה אל
מגשימה חלומות

פטרישיה האריס

ורד ציבעון

את ח״בח להל —
החלה חרושת־השמועות. גורמים מסויימיס הפיצו
שמועה שהיא ברחה מהארץ והשאירה חובות.
אותם גורמים המשיכו לספר שהיא חייבת לאמר־גנית
שלה סכום־כסף עבור הופעות שנתנה.
לפני שבוע היא חזרה במפתיע, ועוד לפני ,
שהספיקה להתאושש מהפסטיבל המתרחש סביבה
דרינג־דרנגתי לה.

או שהיא ח״בח לך
״היי, פטרישיה, מה שלומך? אני מקווה שאת ציבעון חייבת לך, ולא את חייבת לה, כפי שכולם
חושבים״.
עוד זוכרת אותי? מה קרה לך עם ורד ציבעון?״
״תאמיני לי שזה סיפור מעניין, זה ממש קייז!״
״יש בעיות, ואני לא יכולה לדבר עליהן
קייז־שמייז — תנו לבחורה לשיר, זה מה
עכשיו. אבל הסיפור זה לא בדיוק כמו ששמעת.
אני עכשיו הולכת לעורר־הדין שלי, ועד אז אני שהיא יודעת לעשות טוב. ותנו לוורד ציבעון
לרקוד, זה מה שהיא עושה טוב. ושלום על
לא יכולה לדבר״.
״תגידי, מי חייב למי? כבר שמעתי שוורד ישראל.

את עצמי בתור אמא. אני אמנם אשת־עסקים,
אבל אני רוצה להיות אמא, ואשה נאמנה לבעלה״.
ובאמת היא עשתה זאת. שולה אלמליח, הקוראת
לעצמה שולה אל, נשואה בנישואין אזרחיים
לגלעד ברזילי 40 סוכן של ציוד רפואי, בן
קיבוץ מעגן, הגר באוסטרליה ועושה עסקים
בנורווגיה ובאנגליה.
בשנים האחרונות ניהלה שולה סניף של חב־רת־תמרוקים
בכל־בו הניו־יורקי היוקרתי בלו־מיננד״ל.
בני־הזוג
יגיעו ארצה בקרוב, כדי להינשא כדת
משה וישראל. אך הם מעדיפים להתגורר בסידני י
הרחוקה, שם גם מתגורר אחד מאחיה של שולה,
שיש לו מיסעדה משגשגת.
עכשיו אני מחכה להצהרה הבאה. אני מוכנה
להמתין עוד 10 שנים כדי להיווכח אם היא
תגשים גם את החלומות האחרים שלה.

גבר פורה הריו! שמה

זהו סיפור על גבר פורה ורב־פעלים, בעל
חברת־ספנות, רב־חובל לשעבר, נאה, שר־

מאנטי, בסביבות ה־ ,50 נשוי, בעל־מישפחה. הוא
גם בליין גדול, אוהב לשבת בפאבים.
לפני שנים היה לו רומאן עם רווקה צעירה,
קולגה לעבודה, ותוצאת הרומאן היתה בן חמוד.
זמן קצר אחרי הלידה הוא ניתק את הקשר, ומאז
לא ראה לא את האם ולא את הבן.
לפני שנים אחדות הוא שוב ניהל רומאן, הפעם
עם סוכנת־ביטוח תל־אביבית נאה, רווקה
בתחילת ה־ ,40 ושוב חזר הסיפור על עצמו —
כבר אמרתי שהוא גבר פורה — נולד עוד בן,
כיום בן שנתיים.
אם במיקרה הראשון זה עבר לו בשקט, ולא
נדרש ממנו שום דבר בעיקבות אבהותו, הרי
שבמיקרה השני זה לא הולך לו כל־כך חלק: סוב־נת־הביטוח
אינה נותנת לו להתחמק מאחריות.
היא פנתה לעורך־דין, וסוכם שהוא יעזור בגידול
הילד.
בעצם, אין לי נגדו שום דבר. שתי הנשים הן
קארייריסטיות. שתיהן אהבו אותו ורצו ממנו ילד.
הכל נעשה ברצון הדדי, ואף אחד לא עבד על אף
אחד.
עכשיו אני שומעת שיש לו רומאן חדש, ומתוך
הרגל אני מחכה להודעה על הריון.

תארו לעצמכם את הסצינה הבאה: השחקן
יהודה ברקן, הנמצא בימים אלה בניו־יורק,
פותח את גליון השלם הזה וקורא שהוא עתיד
להיות אב בעוד כמה חודשים.
אז בתחילה הוא חושב שזאת עוד מתיחה, כי
הוא כבר רגיל לזה שמנסים למתוח אותו ולא
מצליחים, ורק אחרי שהוא מתאושש הוא מתחיל
לברר מי, מה, מתי ואיפה. אז למזלו זה נחסך
ממנו, כי שעה לאחר שהופיע הגליון בדוכנים,
ביום שלישי בערב, התקשרו איתו ובישרו לו את
הבשורה. אך מסתבר שהסיפור הרבה יותר מעניין
מאשר סתם הריון.
השפיונים שלי הפכו את העיר, עד שהם גילו
לי את הסיפור האמיתי. וזהו: יהודה ברקן.נמצא
בקשר עם האופנאית הבלונדית מזה זמן רב,
והם מאוד נהנים מהמיפגשים המרגשים ביניהם,
משהו בנוסח ידע הבשרים. והנה קרה שהמחזור
החודשי של האופנאית הנ״ל איחר לבוא. היא
היתה בטוחה שהיא נכנסה להריון מברקן. לכן
התייעצה עם החברה הכי־טובה שלה, וזו התייעצה
עם עוד חברה, והחברה השלישית המשיכה בייעוץ,
עד שאחת החברות פנתה אלי ושאלה לעצתי,
וכך הגיע הסיפור למרור הזה.
אז נכון לעכשיו האופנאית לא בהריון, ויהודה
ברקן יכול להמשיך בעיסוקיו הרגילים בניו־יורק,
כי פה, כפי שאתם יודעים, כולנו שומרים לו על
האינטרסים.

יהודה ברקן
הרך שלא ״ 11 לד

ייי^י•

₪1וחחקנונוח !ד׳ 1 ,מאס

11( 1 2 1 1

לא הולך לו, לזוג ניקולם (קימיגרום)
ושולי. הם החליטו להיפרד. הסיבה, לדבריהם:
העבודה הלילית של ניקולס.
שולי, זמרת בלהקה פרסית, יוצאת להקת פי־

הדוגמנית תמי בן־עמי נמצאת כבר שנתיים
וחצי עם הגינקולוג קובי זר. לי כבר נמאס
מהקשר המתמשך הזה ללא סוף. די כבר! שיחליטו
— או שהם מתחתנים, או שהם נפרדים. זה פשוט
בלתי־אפשרי ככה.
אני רואה שיותר קל להרכיב בארץ ממשלה
מאשר לגרור את הוד־מעלתו הדוקטור לחופה.
אתם אולי לא יודעים, אבל איתור דילר, זה
שחיזר אחרי תמי ברעמי בשיא המרץ בחודשי-
הקיץ, הגיע ארצה לפני שבועיים ומובן שהוא יצר
קשר עם תמי, כי במשך כל תקופת היותו באר-

צות־הברית הם שמרו על קשר ביניהם.
אבל כשהוא בא לכאן, תמי החליטה שזה לא
בדיוק מה שהיא חשבת היא גילתה שלמרות
שארתור צעיר, יפה ועשיר, היא עריץ מאוהבת
בקובי זר שלה.
אז עד לפני חודש הם היו בקשר — אני
מתכוונת לקובי ותמי — ופתאום הקשר נותק.
אל תחשבו שתמי ברעמי רצה לזרועותיו
החסונות של ארתור דילר, המסייר בארץ בחברת
אמו, מרותי. היא פשוט חיכתה שהקשר עם
הרופא יתחדש, תה באמת קרת
בארוחת־ערב חגיגית באחד מבתי־המלון בתל־אביב
באה הדוגמנית כשהיא מלווה בגינקולוג זר.
בעוד כמה חודשים אפשר יהיה לחגוג את השנה
השלישית של הקשר הזז־ ,ואני ממש שומעת איך

כל האומה עושה נ דנ דנו לדו קטור הסרבן. בזמן
שחברתרידידתראהובתו הדוגמנית ישבה בביתה,
הוא נראה מבלה בחברת חתיכה אחרת.
בינתיים לא קח־ה דבר. אתנה־ ממשיד לטייל
עם אמו, וקובי ממשיך לקבל פאציינטיות בקליניקה
שלו, ותמי בדעמי ממשיכה לחכות.

ניקולס ושולי
ניסו פעמיים
קור־ הדרום, החליטה לקחת את ילדם בן ה־ ,9ערן,
ולנסות את מזלה בקנדה.
אז דרינג־דרנגתי לניקולס.
.האם לא יהיה קשה לך להיפרד מבנך?״
ברור שיהיה קשה. אני אוהב אותו מאוד. אך יותר סוב שהילד יחיה במחיצת האם. אני אבוא
לבקר אותו בקנדה, ויהיה קשר טלפוני.״
אץ ברירה?״.אין ברירה. אנחנו נשואים 10 שנים. פעם
התגרשנו, כשערן היה בן שנה. המשכנו לחיות
כגרושים בדירה משותפת, בחדרים נפרדים. זה
היה בשביל הילד״.
.מדוע עלו הנישואין שלכם על שירטון?״
.אני אמרגן של עצמי ועושה לעצמי יחסי־ציבור.
לכן אני חוזר בשעות־הבוקר המוקדמות״.
.ומה גרם לפיצוץ?״
.הפיצוץ האחרון שהיה בינינו התחיל כשקיבלתי
הזמנה להופיע במועדון בגרמניה, ושולי
רצתה להצטרף למופע. סירבתי, כדי שהילד לא
יפסיד את לימודיו בבית־הספר. שולי חשבה שהיא
נישאת לזמר־חתונות, החוזר בחצות״.
שולי וניקולס ניסו לתת לנישואיהם הזדמנות
שני ת הם התחתנו בשנית במועדון אריאנה. הם

תמי בן־עמי וארתור דילר
חיזר במרץ
חיו כמה שנים ביחד, אך גם אלה לא הצליחו.
נקודת־ציון רצינית ביותר בדרכו המוסיקלית
של ניקולס, בנו של חזן מסלוניקי, היוותה ההזמנה
למופע גדול לפני 3000 צופים בפרנקפורט.
הוא הפיק קלטת־וידיאו בהופעה חיה בגרמניה,
והצליח גם בשווייץ. מאחוריו שלושה תקליטי־זהב.
אבל
שולי תהיה בקנדה.

לגור בכיכר המדינה

שחקן־הכדורגל אלי אוחנה, המתגורר בבלגיה, יגיע בקרוב ארצה. ואיך אני יודעת את זה?
תאמינו לי שלא דרך ההתאחדות־לכדורגל, וגם לא דרך ידידים משותפים.
אחותו, הדוגמנית אתי דן־אוחנה, מתחתנת בקרוב מאוד. אני מקווה שהפעם זה יהיה על אמת,
כי לפני שנה, כשהיא חגגה את יום הולדתה ה־ ,31 היא טילפנה לאחיה ואמרה לו שימהר ארצה למסיבת
אירוסיה המדומים עם שדרן־הספורט שאול אייזנברג. אוחנה, האח הדואג, הגיע במהרה ארצה, ושם
הסתבר לו שהוזמן למסיבת יום־ההולדת שלו עצמו, שנערכה בפאב של אייזנברג.
לפני כמה חודשים הכירה אתי יהלומן צרפתי בשם דויד דימנט, בן ,38 גרוש ואב לשניים. הם

אתי דן־אודזנה ודויד דימנט
מחכה לאח
הכירו זה את זה במלון דיפל1נוט בתל־אביב, כשהיא הגיעה למלון לפגוש חבר טוב של אלי, שהביא
לה מיכתבים מהאח.
כל זה קרה רק לפני שלושה חודשים, ואוחנה נשמעת מאוד מאוהבת. אז דרינג־דרנגתי אליה .״שלום
אתי, שמעתי שמגיע לך מזל טוב.״
.נכון, אני מתחתנת בקרוב עם דויד. בינתיים אנחנו גרים בכיכר־המדינה בתל-אביב״.
.ומה התוכניות שלכם?״
אנחנו נשארים לגור בכיכר־המדינה בתל־אביב.״בקיצור, לאחר כמה דקות הבנתי שאתי דן־אוחנה מאוהבת מאוד, ומאוד נהנית לגור עם דויד דימנט
בכיכר־המדינה בתל־אביב. אני מקווה שאת החתונה הם יערכו בחלק אחר של תל־אביב.

תמי בן־עמי וקובי זר
ד• כבר. שיחלים!!

הבטחה לחתונה

לפני הרבה שנים בא ארצה צלם של מגאזין־העירום פל״בז־ .כדי לעשות סידרת צילומים של
בנות־ציון היפות. הוא בחר בכמה עשרות יפהפיות, ומהן הופיעו בירחון הזה אולי . 10 כל הארץ רעשה
וגעשה, כי חלקן הופיעו בעירום.
אחת שהופיעה בלבוש מלא אך חשפה הרבה מגופה הסכסי היתה פצצת־המין של שנות ה־ , 70 אתי
אולמן. בעלי־הזיכרון בוודאי ייזכרו גם בהופעתה בסרט מיצרי טיק. היא גם הופיעה בתיאטרון
הקאמרי.
אולמן, שהיתה נשואה לבחור בשם קובי נינוסר, שממנו יש לה בת גדולה, עברה הרבה מאז. היא
עסקה ביחסי־ציבור ובאופנה, אך הפסיקה לקשט את המסיבות וגם לא נראתה באירועים חברתיים
אחרים. כבר התחלתי לדאוג ושאלתי כל מיני חברים מה קורה לאתי אולמן, ואמרו לי חצאי־מישפטים
וחצאי־אמיתות.
והנה רצה הגורל, וראיתי אותה בטכס בר־מיצווה של בן של חברים משותפים, והיא אמנם קצת
השתנתה. אך הדבר הבולט ביותר היה השקט הנפשי שלה. וכשראיתי את הגבר שאליו היא היתה
צמודה, הבנתי את העניין.

אז דרינג־דרנגתי לה.
.אתי אולמן שלום. זאת המרחלת״.
.הבהלת אותי! מה קרה?״
.הרבה! מי הגבר שהיה צמוד אליך, או את אליו, בבר־מיצווה?״
״זה צביקה שלווי, החבר שלי כבר חמש שנים״.
״ומה הוא עושה לפרנסתו?״
״הוא אחד הבעלים של חברת־האופנה קחקר.־
״ומה את עושה?״
״לי יש בוטיק ברחוב ירמיהו, ממש ליד הבית שלי״.
״ולא חסר לך כל הרעש של המסיבות וכל האירועים החגיגיים שאהבת פעם?״

״אז אני מבינה שטוב לך. הגעת למנוחה ולנחלה״.
״אולי״.
״אם תהיה חתונת אל תשכחי להזמין אותי״.
״אני מבטיחה!״

בארוכה הדרך לשגריר
(המשך מעמוד ) 11
הנסיבות שהביאו אותם להתחכך כאן
הן טראגיות.
ריצת העיתונאים והצלמים בחוץ
בישרה לנו: הוא הגיע!
יורי דובינין, המשמש כשגריר
ברית־המועצות בוושינגטון מזה כמה
חודשים, הוא איש אלגנטי, תמיר, דק־גיזרה,
שיערו נפוח מעט יותר מזה של
דויד לוי.
הציגו אותי לפני השגריר, ומייד
שאלתי אותו שאלה בענייני ישראל.
האיש נדהם. קבענו לשוחח ביחידות
אחרי הארוחה. זה הזמן שהיה דרוש לו,
ככל הנראה, כדי להתאושש.
בינתיים נרתם עוזרו הבכיר, דויד
צ׳יקוודזה, לעזרתי. האיצו בו כמה מהנוכחים,
שהריחו שמשהו בלתי־שיגרתי
מתרחש לנגד עיניהם.
רבי ארתור שנייר(האירוע לא היה
יהודי לחלוטין) ,שנמנה עם מארגני
האירוע, ביקש מכולנו לקום לזכר ה־ניספים
באסון־הטבע. אחר־כך התחלנו
בסלט־פירות ציבעוני במיוחד.
ברקע הספיד שנייר :״אנחנו מתאבלים
על המתים ומתפללים למען הניצולים״...
המלצרים
הגישו לנו דגים, אספרגוס
ותפוחי־אדמה בעטיפה ציבעונית .״לא
נחסוך מאמץ המשיך הרב שנייר.
״אני יכולה לקבל את האספרגוס
שלך?״ שאלה הגברת שלידי, והמשיכה
בהבעה טראגית :״אסון! אסון!״
שנייר סיפר על חסרי־הבית הרבים
שנותרו בארמניה. שתינו יין לבן. אחר-
כך קם דובינין לשאת דברים, לענות

מדליון ^ בקר

ארצות־הברית, הסטייט־דיפרטמנט —
כולם! לכן אנחנו אסירי־תודה. זהו ניסיון
חשוב עבורנו, בפרט עכשיו, כשאנו
נכנסים לעידן חדש, שבו התיאום
בין שתי המעצמות יהיה חשוב ביותר.

• המונח ״עידן חדש״ הוזכר
רבות בהקשר הביקור של מנהיגך
בניו־יורק בשבוע שעבר.
באלה מובנים זהו עידן חדש?
הפגישה בין גורבאצ׳וב לבין רונלד
רגן וג׳ורג׳ בוש היתה אמנם קצרה, אך
מאוד־מאוד מוצלחת. זה אומר רבות
לגבי העתיד: פיתוח הכלכלה בברית־המועצות,
עיסקות משותפות. אנחנו גם
מאוד נרגשים מהאלמנט החדש, האנושי,
ביחסי המעצמות. אינני יודע אם
היינו זוכים בתגובות כאלה של עזרה
והשתתפות לפני כמה שנים.

• א־פרופו עזרה, הופתעתם
מהעזרה שקיבלתם מישראל?
אבל למה? את הרי יודעת עד כמה
היינו מרוצים משיתוף־הפעולה עם
ישראל, כאשר נחטף המטוס (שבועיים
קודם״לכן) .מאוד התרשמנו אז מהביצוע
הישראלי. את יודעת איזו סימפאטיה
יש אצלנו כלפי ישראלים ויהודים?

אתה הולך לספר לי שבמה
מחבריך הטובים ביותר הם
יהודים?
בוודאי! ולא היינו מופתעים כלל
וכלל מהעזרה הישראלית לארמניה.
בירכנו על כך.

• הז כרת ״עידן חדש״ בין
ארצך לבין ארצות־הברית. ו

בשרים • מעדני בשר • נקניקים • ממרחים • סלטים
• אנו מקב לי םומכב די םכר טי סי אשר אי
• מתקב לו ת הז מנו ת לבי תהל קו ח
• פ תו ח יו ם יו ם מ־סס — 19:00 — 9 :יו ם א׳ ,ו׳ עד 14:00

ח״ צ11־

ב ס -שיווק בשר

חנות המפעל: איזור התעשייה רמת השרון מורשה
רח׳ חרושת 17 טל׳ 03-498402,490799 03-5400554 :

למניעת איידס בסכס
השתמש בקננדזם!
למניעת ציתות בטלפון
השתמש ב־ו9וח^800 /\1
אנו מספ קי ם גם:
* שירות ומכשירים לגילוי האזנות
* מכשירים אריני״נגן להקלטת
שיחות
* תיקון מזכירות אוטומטיות

שגריר דובינין ועוזר צ׳יקוודזה
תקן של לחשן

מאל״ר -מרכז ארצי לייעוץ רפואי
ב די ק ה גינקולוגית, הכוללת מי שטח

מצוואר-הרחם

מאל״ר -תל־אביב, אלנבי ,14 טל׳ 03/5101144

רדיו דוק טור בע־מ
ודא שלום עליכם , 18 טל׳ 286444

הלשכות המשפטיות של נעמת
לרשותך למידע ויעוץ.

נ 1א 1

נתק

ש 1ר1ן כלכלי לנשים שננה לכולנו

ההסתדרות הכללית של העובדים נא״י

על שאלות. לצידו עמד צ׳יקוודזה על
תקן של לחשן. למרות שהאנגלית השגורה
בפיו של השגריר אינה רעה כלל
וכלל, הוא העדיף שעוזרו יתרגם את
השאלות לרוסית. את התשובות הוא
סיפק דווקא באנגלית. למה?
החברים הטובים ביותר
ף* טרם הגישו את הקפה, התרומם
₪1דובינין מכסאו. הכל מיהרו לעברו.
עוזרו שמר עלי שלא אברח (לא
עלה על דעתי!) ,צלמים ניסו להנציח
את ״השגריר הסובייטי והעיתונאית הישראלית״
.אחרים הביטו בסקרנות.
התחלתי לשאול, כשמדי פעם ביים
את השגריר אחד הצלמים :״תסתכל
עליה, שים עליה את היד...״
דובינין ציית, אני השתדלתי לרשום,
לא להחמיץ מילה.

• אתה נשמע נרגש מהעזרה
המוגשת לנפגעי-ארמניה.
המנהיגים הסובייטיים והעם הסובייטי
מעריכים מאוד את העזרה ההומניטרית
המוגשת מכל קצווי־תבל לאר־מניה.
אנחנו מתרגשים מהרצון הטוב
והסימפאטיה המובעת על־ידי נשיא

מה בדבר ״עידן חדש״ עם ישראל?
ראשית,
אני רוצה להבהיר — ותרגישי
זאת! — שאנחנו עובדים מאוד־מאוד
קשה כדי להביא שלום למיזרח־התיכון.
זה מאוד חשוב לאיזורכם, אבל
זה חשוב גם עבורנו.

• מדוע?
אל תשכחי שאנחנו שכנים, והמצב
במיזרח״התיכון נוגע לנו. לכן אנחנו
מברכים על כל צעד שנעשה למען ׳ *
השלום.

• בקשר לזה, ארצות-הב-
רית עשתה אתמול צעד משמעותי
משהכירה באש״ך. האם
לא הגיע הזמן שארצך תחדש
את היחסים הדיפלומטיים עם
ישראל?
זה יהיה תלוי במתרחש ביניכם ובין
שבניכם במיזרח־התיכון, ובשיתוף־הפ־עולה
בינינו, בין ישראל לבין ברית־המועצות.

לפני כמה דקות הבעת באוזניי
שביעות־רצון משיתוך-
הפעולה הזה בשבועות האחרונים.

בוודאי שיפר את היחסים, את האווירה.
זה קירב את המועד.
העולם הזה 2678

300 וולו רמישבחת בריטים בחודש.
50 וווו לקיום סטודנט 25 ,וווו לקיום
יתום. הבחבשר הישאם שואב(מימין)
מגייס נספים למען קוובמת האינתיפאדה
החקלאות שלו, המכניסים 100 מיליון
דולר בשנה. אמר מאצרי: אני משקיע
מתוך הכרה ברעיון — רעיון המדינה
הפלסטינית.
התורם הגדול לסיוע הפלסטיני הוא
אירגון שמושבו בז׳נווה, איתזן הסיוע,
שלו קרן־נאמנות של 30 מילית דולר.
חברים בו יותר מ־ 100 אנשי־עסקים
פלסטיניים עשירים. האירגון מקצה
בכל שנה שמונה מיליון דולארים לפרוייקטים
רפואיים ועידוד מטעי זיתים.
הוא הוקם ב־ 1984 על־ידי קבלו־הבנייה
מאתונה, האסיב סבאח, איש־העסקים
מלונדון, מוניב מאצרי(קרוב
של סאבין) ועבד־אל־מגיד שומאן,

המגבית הכלסטיניח

הבנק של שומאן מנהל כמה קרנות של
אש׳׳ף. מוניב מאצרי הוא מנהל הקרן
הלאומית הפלסטיוית, שלה נכסים בשווי
שישה מיליארד דולר. פלסטיני
אחר, דוד זוזף אספור, איש־ביטוח ידוע,
הוא גם מזכיר לישכת־המיסחר האמרי־קאית־ערבית.
בוושינגטון פעיל יזם
הנכסים אדמונד נ׳ הואר, שנולד ליד
ירושלים. הוא היה נשיא האירגון של
ערבים־אמריקאיים.
מוניב מאצרי משווה את גורלו לגר
רל היהודים, שהיו נאלצים לעבוד קשה
יותר כדי לשמור על זהותם. הוא בן 51
כיום. בשעתו עזב את שכם לצורך
לימודים באמריקה. הוא הפך סגן־נשיא
חברת פיליפס במיזרח התיכון, הקים
חברה משלו בביירות, שמישרדיה עלו
באש בימי הפלישה הישראלית ב־
. 1982
אביו של שומאן, עבד־אל־אחמד,
הקים את המק הערבי בירושלים ב־
, 1930 בכספים שהרוויח בנידיורק

לשבועון ביזנס־זיק כי תרומת אנשי־העסקים
הפלסטינים בגולה לארצם
חשובה לא פחות מאשר האינתיפאדה.

^ סגי זמן־מה הגיע לביתי בניר
/יורק דבר־דואר שנשא על המעטפה
שם מוכר: קרן ׳חשלים. נזכרתי בטדי
קולק, ותמהתי מה לו ולי. גם העיטור
הערבי על המעטפה לא הפליא אותי.
בתוכה היו כמה חוזרים ודיברי־הסבר
על הקרן, הרשומה בוושינגטון,
ומטרתה איסוף תרומות(פטורות־ממס)
למען קידום החינוך הפלסטיני ופיתוח
הקהילות הפלסטיניות. בראש הקרן, שנוסדה
ב־ , 1977 עומד הפרופסור הי־שאם
שראבי, והיא כבר אספה כמה
מיליוני דולארים למטרותיה.

ק ח זו היא רק אחד הגופים הפועלים
מחוץ לארץ, במטרה לגייס כספים של
הגולה הפלסטינית למען אחיהם בפלסטין.
כשלושה
מיליון פלסטינים חיים מחוץ
לארצם, לעומת שני מיליון בגדה,
בעזה ובישראל.
בארצות־הברית חיים רק 300 אלף
פלסטינים, אולם הם הקימו כבר אי ר
גונים רבי עוצמה והשפעה.
זהי אל־חורי, נשיא חברת עטחל האמריקאית,
הקשורה בחברת-ענק סעודית
בשם אוליאנט, הצהיר באחרונה

הפזורה הפלסטינית, לדבריו, תר
רמת ותתרום עד להקמת המחנה.
דברים דומים אומר גם איבראהים
גנאיים, נשיא אירגון הרשום בשיקגו
בשם הפדרציה של רמאללה, שבו
חברים 25 אלף פלסטינים.
המיספר הקטן של הפלסטינים ב־ארצות־הברית,
לעומת שישה מיליון
היהודים, הביאם לאירגון הגולה הפלסטינית
בארצות המיפרץ לשם לחצים
על המימסד האמריקאי.
אחת המטרות היא קידום חינוך
ותרבות. עומר אגאד, יליד יפו העושה
עסקים בסעודיה, תרם שיבעה מיליון
דולר לאוניברסיטת בירזית. איש־הע־סקים
הסעודי סאבין מאצרי מימן בית-
חולים בשכם, שבו נולד, מעיסקי־

25 דולר עבור יתום פלסטיני

זהו מיכתבו של הפרופסור הישאם שראבי,
מטעם ״קרן־ירושלים״ בוושינגטון:

ידידים יקרים,
על העם הפלסטיני עובר תחת הכיבוש הישראלי
מיבחן נורא.
שבועות של אי״שקט ודיכוי אכזרי גרמו לאזר חים
פלסטיניים מצוקה וסבל שלא-יתוארו, ואף
רעב.
אינני כותב לך היום כדי לדון בנושאים מדיניים,
אלא כדי לבקש עזרה על ב סי ס הומניטרי.

דיפמזסעפיופס זוזענמחגס ר 0ו041ז>1ו 0אסיו

כאמריקאים שאיכפת להם, איננו יכולים להר שות
לעצמנו לעמוד מנגד, כאשר בני-אדם אחרים
סובלים. אנחנו יכולים לספק לאנשים אלה לכל
הפחות א ת הצרכים הבסיסיי ם הדרושים להם כדי
להישרד: מזון, תרופות ובגדים.
קרן ירושלים לחינוך ולפיתוח קהילתי, קרן־צד-
קה משוחררת־ממס ועצמאית שמרכזה בוושינגטון,
החליטה לעשות כל שלאל ידה כדי לעזור לפלס טינים
נצרכים.
מאז 1977 תרמה קרן ירושלים כמה מיליוני דו לרים
לפלסטינים, כדי לתמוך בס טודנ טי ם נצרכים
וכדי לממן פרוייקטים של בריאות, תרבות ורווחה.
האתגר המיידי שלפנינו הוא עכשיו לעזור למיס-

פר הגדול ביותר של מישפחות פלסטיניות, לסטו דנטים
ול מוסדות.
אנחנו סומכים עליך שתעזור לנו לעמוד באתגר

הכספים העומדים לרשותנו לא די בהם כדי לס פק
את הצרכים הבסיסיים אף של חלק קטן מה־מישפחות
הזקוקות באופן נואש לעזרה. רוב הא נשים
בשטחים הכבושים נותרו בלי עבודה מאז
ראשית ההתקוממות.
תרומתך בסך 300 דולר תעזור לספק מזון וצר כים
בסיסיי ם למישפחה של פליטים במשך חודש
שלם. תרומתך בסך 50 דולר לחודש תעזור לכסות
את ההוצאות של תלמיד־אוניברסיטה פלסטיני.
ו תרו מ תו בס ך 25 דולר לחודש תקיים יתום פלס טיני.

אתה יכול להרשות לעצמך ל תת 5000 או
3000 דולר, אנא אל תחכה ואל תהסס. תן ככל
יכולתך. ככל שאתה מרבה לתרום, כך נוכל לעזור
לפלסטינים אלה, הנאבקים על חרותם וכבודם.
תרומתך תשמש לרכישת אספקת״חירום של
מזון, תרופות, בגדים. היא גם תשמש לממן פרוייק טים
בריאותיים חיוניים, ו תספק שרותי־קהילה ש אינם
קיימים. יתר על כן, תרומתך תשמש לתמיכה
בתוכניות־חינוך, ובכללן מילגות למאות ס טודנ טים.

חשוב למה שאתה מייעד א ת תרומתך -
היה״נא בטוח כי אף אגורה אחת לא תבוזבז על
עזרה בלתי״נחוצה.
תרומתך המ שוחררת־ממס דרושה באופן דחוף
היו ם.
בשם כל גבר, אשה וילד פלסטיני סובל, אני
רוצה להודות לך מראש על נדיבותך וטוב-ליבך.
בכבוד רב, הישאם שראבי, יו״ר.

1£7־71
ס ש שא

7011

י/ו 0 1 /עו
יושב־ראש הבנק הערבי של עמאן, הבנק
הערבי הגדול בעולם.
כולם מתלוננים על כך שישראל
אינה מאפשרת העברת כספים לפרוייקטים
בשטחי־הכיבוש. כך, למשל,
רצה איש־העסקים הפלססיני־אמריקאי
הידוע ביותר, ג׳סה י׳ עובידה, נשיא
חברת־מחשבים ענקית בשם אספן, להקים
מיפעל בגדה לייצור חלקים ל־מיפעליו
באמריקה. ישראל לא אים־
שרה את הדבר.
שומאן מתלונן כי ישראל אינה
מאפשרת לאירגון־הסיוע שלו לממן
פעולות בארץ, בנימוק כי זה מסייע
לאש״ף.
כמעט כל אנשי־העסקים הפלסטיניים
מכירים באש״ף וביאסר ערפאת
כבנציג היחיד של העם הפלסטיני.

בחנות שרכש. ב־ 1948 העביר את הבנק
לעמאן, ותחת הניהול של עבד־אל־מאגיד,
שלמד בברוקלין, פתח הבנק
סניפים בערים שונות בעולם.
הקבלן סבאח ברח ב־ 1948 מחיפה
לביירות, והמשיך לעבוד כבנאי. חב־רת־הבנייה
שלו עבדה עם חברת בכטל
האמריקאית בפרוייקטים רבים במיזרח־התיכון.
יש לו דירה ומישרד בוושינגטון,
והוא נפגש לעיתים קרובות עם
שר־החוץ ג׳ורג׳ שולץ, שהיה בעבר
נשיא בכטל,
במערכה לעצמאות הפלסטינית
מייצגים אנשי־העסקים קו מתון, כיתר
אנשי־העסקים בעולם. הם ימשיכו
לסייע עד להקמת מדינה, כפי שסייעו
עמיתיהם היהודיים להקמת מדינת-

היהויים•

יגאל לביב
— 37 1

דידו שר בצלאל מיזוח משוב בבושה חדשה. שותביו האמדיקא״ם
הגישו נגדו תביעה ובה טעמת חמורות נגד שיטותיו העיסקיות

ע לי לו ת
מוויה
^ משקיעים האמריקאיים, ש!
1השקיעו את מיטב כספם בשותפות
עם משה (.מוניה׳׳) שפירא, מלקקים
עתה את פצעיהם ומבקשים סעד מבית־המישפט,
שיחזיר להם לפחות מה שהשקיעו.
במיסגרת התביעה שהגישו,
באמצעות עורו־הדין אלי זוהר, נחשפת
מסכת של עיסקות של שפירא ושות׳
בבורסה.
נציגיהם של האמריקאים, שני ישראלים
המעורים היטב בישראל, הסכימו
לשותפות עם שפירא וקבוצתו,
הכוללת את פסח בלקין, מרדכי איי־זנברג
והרדוף וולף. הנציגים, אלוף
(מיל־) יעקב אבן ורפי יצחקי, שימשו
בקונסולים של ישראל בארצות־הב־רית,
ומשסיימו את תפקידם הציבורי
לקחו על עצמם לייצג כאן משקיעים

אשת־עסקים אלבין
מנעה הדחה
כבדים מקליפורניה, שהתאגדו במים־
גרת חברה בשם אי־אס־אן.
כל המעיין בתיק העיתונות של
שפירא ימצא את שמו מפאר פרשות
רבות. הוא ידיד של בצלאל מיזרחי
ועזר לו במישפטו נגד הארץ. יחד עם
פסח בלקין, שהיה ראש המועצה המקומית
רמת־השרון, נכנס לשותפויות
שונות. בין היתר הקים ברמת־השרון
— כאשר בלקין היה ראש המועצה —
קאונטרי קלאב, יחד עם עוזי פגירסקי
ונורי דרוויש.
זמן קצר אחרי הקמת הקלאב, הסתכסך
עם השותפים, והיחסים הם עד
היום יחסי־איבה. אחרי פרישת בלקץ
מראשות המועצה, בעיקבות כתבות
עליו בעיתונים, נכנס שפירא לשותפויות
בהקמת מיבנה ברמת־השרון ובחברת
המחברות חם־ן (חרושת־מוצ־רי־נייר)
.שותף שלישי היה הקבלן מר־מת־השרון
מרדכי אייזנברג.
השלושה רכשו מניות של חמ־ן
בבורסה, הגיעו להסכם על סילוק הבעלים
הקודמים ומישפחת סמי עקיבא
מן החברה, שיש לה דפוס ביבנה, ושהיא
מגדולי ספקי״המחברות בישראל.
לפי התביעה שהגיש עורך־הדין
זוהר, בדקו אבן ויצחקי אפשרויות שונות
להשקעה בישראל, והסכימו להשקיע
בחמ־ן, אחרי ששפירא הצהיר במפורש
כי קבוצתו מחזיקה בשליטה
האפקטיבית בחברה, וכי אחרי כניסת
המשקיעים החדשים יהיה לשתי הקבוצות
רוב בטוח בחברה. הוא התחייב גם
שאבן ויצחקי יהיו דירקטורים בחמין
ומנהלים פעילים.

בהסכמי״ההצטרפות הצהיר שפירא
כי חמ״ן עוסקת בעיקר במוצרי־נייר,
ויש לה השקעות נוספות באמצעות
חמ״ן השקשת, כדלקמן 12.3ממניות
חברה אטאס, שהיא מיפעל
לייצור מזון, ואופציה לגידול ההחזקות
ל־* ;28 החזקה של * 10 במניות אנרדע,
שהיא ספק אפשרי של ענודות נייר
רציף לחמ״ן; השקעה במניות ושבין;
זכויות במיגרש בתל־ברוך.

121

^ גליה אלבין

^ י־־אם־אן רכשה בדצמבר , 1987
> 1בעיסקות מחוץ לבורסה, מניות
מקבוצת שפירא ומניות נוספות בבורסה,
והגיעה להחזקות של 13.55ממניות
חם־ן. אבן מונה מנכ״ל חם־־ן נייר.
ויצחקי מנהל־פיתוח־עסקים, ושניהם
נבחרו כדירקטורים.
.-.אחרי ההשקעה של יותר מחצי מיליון
דולר, התברר לרוכשים כי הוטעו
בזדון בכמה נושאים חשובים.
ראשית, התברר כי קבוצת שפירא
לא החזיקה במיספר המניות של החברה
שהתיימרה להחזיק, שהיתה דרושה
להבטחת השליטה בחברה לשתי הקבוצות.
כשהתבקש להסביר, לא הכחיש
שפירא את הדבר, ושלושה מיכתבים
של עורכי־דין למתן הסברים לא נענו.
בינואר , 1988 אחרי שאי־אס־אן רכשה
את המניות, התברר לה כי חברת
אטאס מחזיקה במניות נחושתן, דבר
שהוסתר מהנתונים שנמסרו לרוכשים
לפני העיסקה. הרכישה נעשתה אחרי
חתימת חוזה־הרכישה, ובעיקבות משא־ומתן
קודם בין שפירא להרדוף וולף,
שהוא יו״ר מועצת המנהלים של אטאס.
על המשא־והמתן הזה, ועל הרכישה,
לא דווח מעולם לאי־אס־אן. ורק ב״
מיקרה נודע כי נרכשו מניות ב־750
אלף שקל.
מי הוא הרדוף וולף? במשך שנים
רבות היה יבואן־מכוניות קטן בלוס־אנג׳לס.
הוא הגיע לישראל לפני 10
שנים והחל מייבא נעלי נ״ק לישראל.
הוא ידיד טוב ושותף לבצלאל מיזרחי
ומוניה שפירא.
הוא ומוניה השתלטו על חברת
אטאס לפני שלוש שנים, וניצלו אותה
לניסיון השתלטות על נחנשחן. נחנשתן

וו מוגיה שפירא
הבטיח שליטה

היתה בבעלות קבוצת המנוח מיכאל
אלבין, ומנהלה הוא עמי רבין. בשנה
האחרונה ניסתה אטאס ונציגיה ב־נח1שתן,
שפירא וולף, להדיח את עמי
רבין, אולם גליה אלבין תמכה ברבין,
ועל־כך איים עליה שפירא בתביעות
שונות.
לפי התביעה שהגיש אלי זוהר,
גרמה רכישת מניות נחושתן הפסדים
כבדים לחם־ן, הן בגלל הוצאות־המימון
והן מפני ששווי המניות
בבורסה ירד. נזק זה תרם 470 אלף שקל
להפסד החצי־שנתי של אטאס.
לדברי התביעה, רכישת מניות
נחושתן לא תרמה ולא יכלה לתרום
דבר לחנו־ן או לאטאס, והיא בניגוד
למטרות התעשייתיות של החברות.
השקעה זו גם גרמה להסתבכות נו

חו ג בניו־יורק, יום־הולדתו ה־
70 של אייזק אסימוב, סופר המדע
הבדיוני, הנחשב לסופר הפורח ביותר
בעולם (עד כה פירסם 402 ספרים,
כולל ספרי מדע, הדרכה, היסטוריה
וביוגרפיה, שהכניסו לו מיליוני דולא־רים
בתמלוגים) .אסימוב היהודי, שהיה
בראשית דרכו מדריך לביו־כימיה באוניברסיטה,
מזוהה בפיאות־הלחיים השופעות
שלו, בסירובו העקרוני לטוס
במטוסים וברעיונותיו המקוריים (בץ
השאר: הקפת חומות יריחו על־ידי בני־ישראל
תוקעי־שופרות נועדה להסיח
את דעתם של מגיניה מאנשי ההנדסה
של יהושע בו־נון, שניצלו את המהומה
להטמנת חומר־הנפץ שהפיל, בסופו
של דבר, את החומות).

הקצין הזוטר
ופשעי־המירחמה
נ חו ג בווינה יום־הולדתו ה*70
של קורט ולדהיים, נשיא אוסטריה
השנוי במחלוקת. ולדהיים, מישפטן
לפי השכלתו, שזינק ממישרת שר־החוץ
בממשלת אוסטריה ומזכ״ל איר־גון
האומות המאוחדות לכס הנשיא,
נתון זה שנתיים במוקד ההאשמות שב־קצין
זוטר בצבא הגרמני של מילח־מת־העולם
השניה מילא, בעת שרותו
בארצות הבלקן הכבושות, תפקידים
אשר סייעו בשילוחם של יהודים למוות
ולהוצאתם להורג של פרטיזנים
יוגוסלביים ושבויי־מילחמה בריטיים.

מגמתב שבדיה
לברלי! 1ל ב1ן
נ חו ג יום־הולדתו ה־ 75ש ל וי לי
ברנדט, נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי
ומי שהיה, במשך חמש שנים,
קנצלר גרמניה. ברנדט, הטוען לדם
יהודי בעורקיו, היה אנטי־נאצי, שהיגר,
עם עלות הנאצים לשילטון בגרמניה
ב־ , 1933 לשבריה. הוא שב למולדתו
רק אחרי מילחמת־העולם, עת הפך
לאחד מבוניה של המיפלגה הסוציאל־דמוקרטית,
שבראשה עמד במשך 23
שנים וכנציגה גם היה ראש עיריית
ברלין, בטרם היה לקנצלר בבון.

לונדזן. ירושלים
ולשונות שמיות
נפטר בירושלים, בגיל , 72

הרב ברנארד משה דב קספר,
מי שהיה, במשך 25 השנים האחרונות,

רבה הראשי של יהדות ררום־אפריקה ״ 0

אבן(בין יצחק נבון ואנוור אל־סאדאת)

מוניה עם בצלאל מיזרחי בבית־המישפט
עסקים מהצד

ספת של חנו־ן, שהתחייבה באוגוסט
1987 לרכוש מניות נוספות של אטאס
מבעלה הקודם, סמי עקיבא. התברר כי
אטאס שימשה ״מנוף נוסף להשקעות
ספקולטיביות בבורסה״.
אולם התברר גם כי שפירא החזיק
בבעלותו, וללא יריעת אי־אס־אן, מניות
של אטאס תחושתן. היתה כידו גם
התחייבות של אטאס לרכוש ממנו את
מניות נחושתן.
״שפירא הפר את חובתו כלפי אי־אס־אן
לקיים את החוזה בדרך־העסקים
המקובלת ובתום־לב, בעשותו שימוש
בחנו־ן נייר ובחנו־ן השקעות לקידום
ענייניו האישיים, וזאת בלי שגילה על־כך
לאי־אס־אן ובניגוד להתחייבותו
בחוזה ...בכך העדיף אינטרס אישי צר
על טובת החברה״.
ברור כי התובעים מעוניינים רק
בהפרת־האמון של שפירא, הנוגעת
לענייניהם. אולם העובדות המתוארות
בתביעה — אם הן נכונות — יש בהן
לכאורה להצביע על מעשים חמורים
מבחינת חוקי ניירות־הערך וחוקי־החב־רה.
אסור באיסור חמור למנהל־בחברה
לנצל אותה לקידום עניינו האישי.
עירבוב התחומים בין השקעות החברות,
שבהן שלט שפירא, לבין השקעותיו
האישיות באותן המניות יש בו,
לכאורה, הפרה חמורה של חובתו
כדירקטור לפי פקודת החברות, וכן
הפרת חובת הגילוי הנאות של העיס־קות
לציבור, שכן כל שלוש החברות
המעורבות הן חברות הרשומות בבורסה.
לאחר
שהתברר לאי־אס־אן מצבה
הכספי החמור של חמ״ן, החליטה מר
עצת־המנהלים שלה על מכירת השקעתה
במניות א 1רדע פרינט, והחזרת
התמורה להון החוזר של החברה. בניגוד
להחלטה זו רכש שפירא כמות נוספת
של מניות א 1רדע פרינט.

ודל־ההנדסה
וחומות יריח!

לא יכול לה׳ כנס למישרד
במקביל נודע לתובעים כי שפירא
החזיק באופן פרטי גם במניות אורדע־פרינט.
אי־אס־אן
ררשה את הפסקת השימוש
בחברה לצרכים הפרטיים של
שפירא, כלשון התביעה, וכן הפסקת
תשלום שכר לו ולאנשיו, שקיבלו שכר
מבלי שעשו דבר התורם לחברה, ופעלו
תוך ניגוד-אינטרסים בולט לענייניה
וניצולה, להטבות פרטיות — שוב
כלשון התביעה.
קבוצת שפירא כינסה ישיבת״מנ־חלים,
בלי השתתפות אבן ויצחקי.
השתתפו בה רק אנשי שפירא, וביניהם
קרובי־מישפחתו, שהחליטו על הדחת
אבן ויצחקי מתפקיד המנהלים. למחרת
הוחלפו המנעולים במישרדי״החברה,
כדי למנוע מהם כניסה.
התביעה מבקשת את ביטול הסכם־
ההצטרפות, והחזרת כספי ההשקעה,
בתוספת ריבית והוצאות התביעה. טרם
יד״אל לביב
הוגש כתב־הגנה.

ובמילחמת־העולם רבה הצבאי של החטיבה
היהודית הלוחמת(הבריגדה. שחייליה
היו מתנדבים מארץ־ישראל).
קספר, יליד לונדון ומומחה ללשונות
שמיות, שימש בעבר גם, במשך עשר
שנים, כדיקן־הסטודנטים של האוניברסיטה
העברית בירושלים.

הדגל הציוני
במח תר ת הבולגרית
נפטר בתל־אביב, בגיל ,90ה־ד״ר
ניסים(״בוקו״) לוי, פרקליט,
כלכלן ועיתונאי יליד בולגריה, שנודע
במולדתו בפעילותו הציונית (בין השאר
ערך את הירחון צישסטיצק! זנאמה
— ״הדגל הציוני״) וביוזמותיו לאירגון
העפלת יהודי ארצות הבלקן ארצה.
לוי, שבכור שני בניו, יוחנן להב, הוא
כיום כתב ידיעות אחרשת בלונדון,
נדון, בשעתו, על־ידי השילטונות הפ־רו־גרמניים
של בולגריה בימי מילח־מת־העולם,
למוות, גורל שממנו ניצל,
עת ירד למחתרת, שבה המשיך להנהיג
את ההתנגדות לחיסולם של יהורי
בולגריה.
העולם הזה 2678

היא דעה שהוא
הומו־סכסואר
ושהוא ח׳ בוזמנית
עם גבו אחו. זה
לא מנע את
מערכת היחסים
שרה איש...
¥ה לא היה סתם סיפור־אהבה
1 / /רגיל. זה היה סיפור־אהבה בלי
הווה ובלי עתיד, רק עם עבר. זה היה
כמו להכניס ראש בריא למיטה חולה.
״אני בחורה נורמלית, אוהבת גברים
בלבד. הוא הומו־סכסואל. אפילו לא
דו־מיני. הוא ניסה בעבר להיות עם
נשים, אבל לא הצליח.

117 הפריע 7אהבה
״התאהבתי בו בזכות היותו אדם חם
ויפה־תואר, ממש בצורה בלתי־רגילה
יפה באופן גברי, חתיך, גבוה, מושך.
״נפגשנו לפני שנה תוך כדי עבודה.
הוא היה שונה מגברים אחרים ש־היכרתי.
היה בו יותר מדי מכל דבר:
יותר מדי תשומת־לב אליי, יותר מדי
התחשבות. הוא קינא כאשר גברים
אחרים דיברו איתי או ניסו לחזר אחריי.
הוא הגזים בקינאה שלו.
״היתה בינינו כימיה נהדרת. תיכננו
להתחתן. קיבלתי את עובדת היותו
הומו־סכסואל, אשר חי בוזמנית גם עם
עם חבר. אבל יחסיו עם החבר לא
הפריעו לנו לפתח מערכת־יחסים יפה.
״כאשר הוא סיפר לי, לפני חצי שנה,
שהוא נושא נגיפי איידס, לא עזבתי
אותו. זה היה טירוף. עזבתי אותו מסיבה
אחרת: הוא לא יכול היה לחיות עם
אשה, הוא לא יכול היה לתפקד כגבר״.

ך ץ יפור־האהבה הלא־ממומש וה־לא־נורמלי
הזה שייך לצעירה תל־אביבית,
בת ,26 גבוהה וחטובת־גוף,
נאה, אינטליגנטית, עוסקת באמנות.
״אני לא מעופפת באוויר, לא מרחפת.
אני בחורה ריאלית,״ היא אומרת.
״לא התייחסתי אל נגיפי־האיידס כאל
נגיפי־שפעת. אני מודעת היטב למחלה
האיומה הזאת. הבנתי שאני עלולה
להידבק בה, אם אנחנו נינשא. הבנתי
גם שילדים משותפים לא נוכל להוליד.
זו היתה מצירי מעין הקרבה עצמית,
דבר שמאור לא מתאים לי מבחינת
האופי.
״הוא סיפר לי על המחלה, הסביר לי
בדיוק מה הסיכויים, הסכנות. הבנתי
את זה, אבל הייתי אופטימית. יותר
מדי, כנראה. לא קינאתי ביחסים שהיו
בינו לבין החבר שלו, אבל לא קיבלתי
אותם כדבר־מובן־מאליו. היה נרמה לי
שהרצון לפתוח דף חדש בחייו, עם
אשה, יהיה חזק יותר.״

הגבר, שאת זהותו, כמובן, אין היא
רוצה לחשוף, אינו יליד הארץ. הוא
יהודי, שהגיע לכאן לפני 10 שנים. גם
את עיסוקו אין היא רוצה לגלות. היא
החליטה לקרוא לו דני.

סיפרה הצעירה:
כשראיתי את דני בפעם הראשונה,
הבנתי שהוא לא בחור רגיל. היתה בו
עדינות מסוייגת.
נפגשנו כמעט יום־יום, היו לנו
שיחות מאוד עמוקות. הוא ראה בי את
הצד החזק מבין שנינו. היה לו קשה
לקלוט שאשה יכולה להיות חזקה

החבר, אגב, לא עושה חשבון לאף
אחד. הוא מטורף ואומלל ממה שקרה
לו, ולפי דעתי הוא כבר הדביק חצי
מדינה.
לדני נודע שהוא נגוע חודשיים
לפני שהיכרנו. הוא סיפר לי שהוא קיבל
את זה קשה מאוד, נכנס לדיכאון,
אפילו ניסה להתאבד. הוא אמר שהוא
לא יודע ממי הוא נדבק. היו לו גברים
רבים, והוא לא יכול היה לדעת.
כאשר הוא סיפר לי את זה, הייתי
ממש בהלם. הוא ניסה לעודד אותי,
ונתן לי להבין שבעצם אין מה לעשות,

עודדו אותי, אמרו שהם סומכים עליי.
על נגיפי המחלה לא סיפרתי להם.
רציתי לחסוך מהם את הדאגה והסבל.
הוריו מאוד שמחו לפגוש אותי. הם
ידעו על היותו נושא נגיפים, לא השלימו
עם צורת־החיים שלו, ולגביהם
הייתי פיתרון מצויין.
החלטנו לנסוע לטיול, ובדרך חזרה
— להתחתן.

ך * טיול היה ממש קטסטרופה. לא
\ 1הסתדרנו. כל עוד היינו בארץ,

באשו סיבו ר׳ רבני חצי ש ש שהוא נושא
נגיפי איידס, לא עזבתי אותו. זה היה טירוף...״
בנפשה. הוא היה מסתכל בי ומאזין לי
במעין סגידה. מאוד עניינתי אותו.
היה ברור לי די מהר שהוא הומו־סכסואל.
ידעתי שהוא חי עם חבר, וגם
היחסים בינינו לא התפתחו בצורה נורמלית.
התאהבתי
בו בצורה מטורפת. לא
ניסיתי לפתות אותו. ציפיתי שזה יבוא
ממנו. במשך כמעט שנה היינו חברים
טובים, קרובים מאוד בנשמה, אבל עם
הרבה מאוד מתח ריגשי ומיני בינינו.
התחלנו לתכנן טיול משותף למיד
רח־הרחוק, רק שנינו, שלושה חודשים
אחרי שהיכרנו.

* * רד לפני הטיול החלטנו שאם אנ־חנו
חברים כל־כך טובים, ויש אהבה
׳גדולה בינינו, זה יהיה רעיון טוב
להתחתן. אז כבר ידעתי שהוא נושא
נגיפי־איידס. לא רק הוא, גם החבר
שלו.

אין את מי להאשים, ושהוא כבר התרגל
לרעיון. אלא שמדי פעם הוא מרגיש
כאילו הוא כמו מסטאנד־ביי׳ לקראת
המחלה.
הוא אמר שהוא מפחד. לא מהמוות,
אלא מהסבל הכרוך במחלה. אני אפילו
הרחקתי קצת במחשבות, ודימיינתי את
עצמי מטפלת בו, אם הוא ייחלה.
לא חשבתי שיש לי סיבה לדאגה: לא
קיימנו יחסי־מין, לא התנשקנו, רק התחבקנו,
כמו חברים.
ידוע לי שמקירבה, כמו זו שהיווה
בינינו, אי־אפשר להידבק באיידס. לדעתי,
ההיסטריה בנושא היא ממש
מוגזמת, וגורמת לנושאי־הנגיפים ולחולים
סבל נוסף. לא ידוע לי שאדם
שטיפל בחולה איידס נדבק כתוצאה
מהטיפול בו.
היחסים בינינו נעשו רציניים עד
כדי פגישה עם הוריי והוריו. אני קרובה
אל הוריי, וסיפרתי להם שהחתן לעתיד
הוא הומו־סכסואל. הם הגיבו בהבנה,

הכל היה בסדר, כביכול, אבל ברגע
שיצאנו לטיול הוא נלחץ מהרעיון
שהוא יצטרך לתפקד כגבר.
דני התחיל לדבר אליי בצורה לא
יפה, העליב אותי. השינוי הקיצוני הזה
הדהים אותי.
פתאום גיליתי לידי מישהו אחר, זר.
ואת הזר הזה לא אהבתי.
הצעתי לו שנוריד את המתחים ופשוט
ננסה ליהנות מהטיול.
אבל הוא פיתח נגדי מעין שינאה
לא־ברורה. הרגשתי שהנוכחות שלי
מפריעה לו ממש, מעצבנת אותו. ניסיתי
להוריד פרופיל, לא לדבר יותר
מדי, לא להתבלט יותר מדי — כפי
שאני בדרך־כלל נוהגת לעשות —
אבל זה רק הרגיז אותו עוד יותר. עיצבן
אותו שאני מנסה להיות בסדר איתו.
הוא לא יכול היה להתמודד עם הכישלון
האישי שלו לתפקד כגבר נורמלי.
ישנו בבתי־מלון יפים, במיטה זוגית.
היה בינינו מתח כפול — כתוצאה

מהמריבות שלנו במשך היום, בתוספת
המתח המיני.
בלילה הוא ניסה לגעת בי, אבל זזתי .
הצידה, מפני שהרגשתי שאני נמצאת
עם אדם זר. טוב שלא נתתי לשום דבר
לקרות. אני מודה לאלוהים שלא קרה
בינינו שום דבר. מובן שעשיתי בדיקה
לגילוי נגיפי־איידס. נרגעתי, אני ברי־
^ טיול הזה נתן לי להבין שהוא לא
1 1מתאים לי, שאנחנו לא בנויים
לחיות ביחד. נראה שאיימתי עליו
כאשה. לא הייתי האשה האידיאלית
שאולי מתאימה לו — חלשה, תלותית,
נתמכת.
לארץ חזרנו כל אחד בנפרד. לא
יכולתי לסבול עוד את המתח בינינו,
והחלטתי לחזור שבועיים לפני מועד־החזרה
המתוכנן.
מאז שחזרנו לא נפגשנו, רק שוחחנו
בטלפון. דיברנו על הטיול, על הקשיים
שהתגלו בינינו, והחלטנו לנתק את
הקשר בינינו. הוא לא כל־כך קיבל את
זה, אבל מבחינתי זה היה סופי.
רק במבט לאחור הצלחתי לעכל מה
בכלל קרה, ולאיזו צרה הייתי עלולה
להיכנס.
כיום אני לא מבינה איך זה שכל־כך
הרבה אנשים — חברים שלו — תמכו
ברעיון הזה, של חתונה עם הומו־סכסואל.
הם ראו את היחסים היפים
בינינו, והיו בטוחים שאני אהיה המושיעה
שלו בעניין, שהוא יוכל לצאת
בעזרתי מהמיסגרת הקודמת של חייו.
החברים שלי, לעומת זאת, התנגדו
לרעיון בכל תוקף.
כיום אני מבינה שלהיות הומו־סכסואל
זה לא אופנה, לא מסר חברתי
או התמרדות כנגד הורים, אלא דבר
שנולדים איתו, ואי אפשר לצאת ממנו.
הגבר הבא שלי יהיה, אולי, איזה
מאצ׳ו מצוי, ממוצא איטלקי...

נעמי רון ₪

ד׳ר זלי סולמו ו 4מ י הו דחה
בנזרעגז תולדות

השבוע פורסם כי יו״ר מועצת־המנהלים
של קופת־חולים, הפרופסור
צ׳ירו סרוודיו, תבע כביכול ממנכ״ל
הקופה, נחום פסה, תשלום תמורת
עבורה שאינו מבצע כלל.
זוהי דרישה לשלם עבור כ־80
ססיות(בדיקה רחבה של החולה) .עבור
כל בדיקה מקבלים כיום, מנהלי־מחל־קות
ורופאים בכירים, בהתאם לאותה
ידיעה, כ־ 183ש״ח מק 1פת־ח1לים, נוסף
על משכורת עבור תפקידם בקופה. כך
שהדרישה של הפרופסור מסתכמת בב־
14־ 15 אלף שי׳ח לחודש.
הציבור שמע על השחיתות בתוך
מערכת־הבריאות, על דרישות הרופאים
לתשלום נוסף עבור מישמרת
שניה, כביכול, ועל הרפואה השחורה
החוגגת במוסדות ההסתדרות והממשלה.
ידוע המושג ״תשלום מתחת לשולחן״
עבור תנאים מועדפים בבתי־חולים
ציבוריים, ידועים מנהלי־המחלקות העובדים
במשכורת מלאה בבתי־חולים
ציבוריים, והמבלים את רוב הזמן בקליניקות
פרטיות ובבתי־חולים פרטיים.
אך הדרישות של פרופסור סרוודיו מדהימות
בכל זאת.

״ • אין זה מדוייק לטעון שהפרופסור
סרוודיו תובע תמורה עבור אי־עבודה.

• מיבנה־השכר של רופא פעיל
ומנהל״מחלקה, המשמש גם כיו״ר דירקטוריון
בק1פת־ח1לים. הוא נושא מורכב,
הדורש טיפול מזורז, ואסור שהוא
יהיה מקור לעיסוק רכילותי״.
״מדוע משכורתו של איש־ציבור
היא עיסוק רכילות?,״ שאלתי את תגר.
הדובה ״הפרופסור סרוודיו השאיר את
קביעת גובה משכורתו, כיו״ר־הדירק־טוריון,
למר ישראל קיסר. כעת, אין
הוא מקבל משכורת, פרט למשכורתו
כמנהל־מחלקה. אך מובן שכאשר תיקבע
משכורתו כיו״ר, הוא יקבלה רטרואקטיבית״.

נענתה שאלתי — איך יתכן שאדם
מקבל כמה משכורות לאותו יום־
עבודה.
כל הניסיונות לחדור מבעד למסך
ההתחמקות בתשובותיו של הדובר עלו
בתוהו. האם דרש הפרופסור את הסכום
הזה עבור אי־עבודתו? האם דרש פחות
מסכום זה? האם מקובל בק 1פת־ח1לים
לשלם לרופאים, המתמנים לתפקיד

עים. המגמה והמטרה היא להגיע לכך
שיעמדו באמות־מידה ציבוריות. התהליך
נמצא בעיצומו.״
הוסיף דובר ההסתדרות :״בוודאי,
אם דרישותיו של הפרופסור לא יעמדו
באמות־מידה ציבוריות, יתכן ששני
הצדדים יסיקו מסקנות״.
דובר האיגוד המיקצועי של ההסתדרות
הכללית, דני עם־שלם, לא הצליח
לענות לשאלתי: האם לפני כניסתו לתפקיד
של הפרופסור סרוודיו לא סוכם
איתו מה תהיה משכורתו? האם זהו
התהליך הנכון והמקובל בהסתדרות
— קודם כל לתת תפקיד ואחר־כך
,לנהל מגעים׳ ,לפי דבריו של קיסר, עם
בעל־התפקיד? האם ניתן לקרוא לשיטה
זאת מינהל תקין?
לא זכיתי במענה.
יש לי הרושם שפרשת המשכורת
של הפרופסור צ׳ירו סרוודיו לוטה בערפל.
גורמים מסויימיס מנסים להסתיר
את האמת מהציבור. הפרופסור בעצמו
אומר שאם הוא ימשיך להיות מתוסכל,
בלי פיצוי הולם על דברים שאיבד עקב
כניסתו לתפקיד רם במערכת־הברי־אות,
הוא יסיק מסקנות.
כמה שווה
פרופסור?
פניתי לפרופסור סרוודיו, כדי לקבל
את תגובתו. לא הצלחתי להגיע לפרופסור
עצמו, ולכן נאלצתי להסתפק בדבריו,
שהעבירה המזכירה הנאמנה של
יושב־ראש הנהלת ק 1פת־ח1לים, שושנה
:״הפרופסור סרוודיו לא רוצה שהעיתונות
תעסוק בענייניו האישיים.״
ביקשתי לשאול בכל זאת את הפרופסור
אם אינו מבין שעצם כניסתו לתפקיד
כה רם במערכת־הבריאות הופכת
את משכורתו לעניין לא כל־כך
אישי, ומעניקה לה חשיבות ציבורית.
לשאלה זו לא קיבלתי תשונה, והופניתי
לדובר• קזפח־חזלים, דויד תגר.

מינהלי, תוספת פיקטיבית עבור אי־עבודתם?
האם מקובל על ק 1פת־ח1לים
שיו״ר הדירקטוריון ממשיך לשמש כמנהל
מחלקה אורולוגית בבילינסזן, וממשיך
לקבל משכורת מלאה עבור שני
תפקידים? איך בכלל אפשר לבצע בעת
ובעונה אחת שני תפקידים כל־כך מורכבים
ומלאי־אחריות?
כפי שידוע, הפרופסור סרוודיו ממשיך
אחרי מינויו לתפקיד יו״ר דירקטוריון
של ק 1פח־ח1לים לשמש גם
כמנהל המחלקה האורולוגית בבית־־
החולים ביל־נסזן. את התוספת למשכורת
החודשית, בסך 14־ 15 אלף ש״ח,

אולי זה המקום להוסיף כמה מילים
על תפקידם של דוברי המוסדות הציבוריים.
יש לי הרושם שחלקם רואה את
מטרת תפקידם — בהתחמקות, בהסתרת
האמת, בעמידה בכל מחיר לצידם
של הממונים עליהם, תחת לשרת את
הציבור ולשמש ככלי לחשיפת האמת
על המוסדות הציבוריים לפני הציבור.
אחרת, איך ניתן להסביר את תגובתו
של דויד תגר:
״ • דובר קופת־החולים מכחיש את
הדברים שפורסמו במעריב בדבר הרכב
וסדר־גודל תביעת־השכר של יו״ר הדירקטוריון
של קופת־חולים, הפרופסור
צ׳ירו סרוודיו.

המתלוננת נגד אחזי
מנסה לשכוח -
באמריקה. היא שבדת
שם אצל ישראלים
ידסי עידלזד •
בינואר התלוננה גילי במישטרה
נגד המיסעדן יהודה אווזי על ניסיון
לאונס. יומיים אחרי שנעצר הוא שוחרר
בערבות עצמית, מבלי שהוגש נגדו
כתב־אישום.
בכתבה בהשלם הזה ( )13.1.88 גוללה
המתלוננת את סיפור המעשה.
חצי שנה אחר־כך היא עזבה את הארץ.
השבוע פגש בה כתב העולם הזה
במיקרה, באחת מחנויות־הבגדים הגדולות
השייכות לישראלים בניו־יורק.
כשזיהתה אותו, אחז בה רעד .״הכל
פתאום חוזר אלי,״ אמרה והחווירה.
מה היא עושה? מדוע היא שם?
״ניסיתי לחזור לעצמי אחרי המיק-
רה. כל הקרובים אלי ידעו שהייתי
מעורבת במיקרה. התביישתי, לא יכולתי
עוד, לא מצאתי לעצמי מנוח. את
העבודה שלי נאלצתי לעזוב, לא היה
לי עוד מה לעשות בארץ״.
שתי גירסות. גילי הגיעה לאר-
צות־הברית עם החבר שלה. בארץ
עבדו שניהם במחלקת־המכירות של
אחד הצהרונים.
במיסגרת עבודתה הגיעה גילי למי־סערתו
של אווזי בשכונת התיקווה
בתל־אביב, כדי לעניין אותו ברכישת
כתבה פירסומית על מיסעדתו החדשה,
וגם כדי שימסור לה את רשימת הספקים
שלו, שאולי יהיו מעוניינים לפרסם
ברכות לרגל פתיחת המיסעדה.
אווזי סירב להצעה, אך ניסה לחזר
אחריה. השניים עזבו בשעת־לילה

ריטה: ההתחלה

בלי קשר למסקנות האישיות של הפרופסור
סרוודיו, פרשה זו מדליקה בפעם
נוספת נורה אדומה.

ממש ברגע האחרון, כדברים אלה
כבר עמדו להיות מודפסים התקשרו
אלי שניים.
האחד היה הפרופסור סרוודיו, שביקש
להגיב כך :״אני, בקופת־חולים,
לוחם על דברים עקרוניים. לכן הדברים
האישיים, שהם השמצה נגדי,
הודלפו מהנהלת קופת־חולים, כדי

קצה הקרחון של נושה הלוטה נעונר: האס ניקש יו״ו
קופת־חולים החדש שנו של 14־ 15 אדו שקל לחודש?,
הוא ביקש עבור אובדן הפראקטיקה
הפרטית שלו. האם ידועות למזכ״ל
ההסתדרות כל העובדות הנ״ל?
השאלות האלה נשארו ללא מענה.
לא הצלחתי להגיע גם לנחום פסה,
מנכ״ל קופת ח1לים, שסירב להתייחס
ישירות לעניין, ושהיפנה אותי לאותו
הדובר של קופת־החולים.
פניתי לישראל קיסר וביקשתיו להתייחס
לכל השאלות האלה, והצגתי
שאלה נוספת: האם מקובלות על מזכ״ל
ההסתדרות המשכורות הגבוהות בקר
פודחנלים?
תשובתו :״לגבי תנאי־העסקתו של
הפרופסור סרוודיו מתנהלים איתו מג־

ס־יחה
לויו־יורלו

לפגוע בי, במאבקיי ובעקרונותיי!״
השני — גדעון שגיא, יו״ר חטיבת
המינהל והאירגון של ההסתדרות, היה
נחרץ מאוד בדבריו :״זה עניין מאוד
רציני. פרופסור סרוודיו חייב להבין שתפקידו
הנוכחי שונה מן התפקיד של
בעל קליניקה פרטית.
״לדעתי, בחירת ההנהלה האחרונה
של קופת־חולים היתה אומללה. אני לא
מוכן לקבל חריגות בשכר, לרבות
בקופת־חולים, ואלחם בהם!״
שתי תגובות אלה חיזקו את הרגשתי
שפרשת פרופסור סרוודיו היא רק קצה
הקרחון של התוהו ובוהו במערכות
קופת־חולים.

..חרושת שמועות
מהשעת!״ אומר
המנהל האיש;
רוני בואו
א ו השמועות
ממשיכות לרחוש.

מיסעדן אווזי
.לא מצאתי לעצם׳ מנ1ח...־
מאוחרת את מיסעדתו, ויצאו ל״סיבוב״
במכונית המרצדס של אשתו. במהלך
הסיבוב קיימו יחסי־מין.
גירסות השניים לגבי השתלשלות־העניינים
שונות זו מזו.
יומיים אחרי שקרה המיקרה ניגשה
גילי למישטרה והגישה תלונה על
אונס. אווזי הסגיר עצמו למישטרה
כעבור יומיים, נעצר ונחקר. במהלך
החקירה נערך עימות בין השניים ואחריו
שוחרר אווזי ממעצרו.
בחנות־הבגדים הגדולה, בין ערימות
הבגדים למכירה המיוחדת לקראת
תחילת השנה החדשה, מנסה גילי לברוח
מעצמה, לשכוח את עברה ולהתחיל
חיים במקום לא־מוכר.

קינאת מתחרים?
ך ץ רושת השמועות על משבר
1 1בחיי־הנישואין של רמי יי יטה
קליינשטיין, הזוג המדובר ביותר בעד*׳.
לם־הבידור הישראלי, הגיעה לשיא
חדש.
שכנים לבניין ידעו לספר על צע־ [
קות ומריבות קולניות, הבוקעות מ־ ;
דירתם השכורה שבשיכון־בבלי בתל־ :
אביב. חברים של בני־הזוג טענו שרמי 1
ירד בגפו לאילת, שם עסק בסקי־מים.
ידידים אמרו שריטה בילתה את הימים
האחרונים בבית־הוריה שברמת־השרון*.״)
אמנים מפורסמים יודעים היטב שת־ ?
הילה היא עיסקת־חבילה, שכרוכים בה
כסף, פירסום, רכילות, השמצות ואכזבות.
המצב מסובך יותר כשמדובר בזוג,
וכשהבעל וגם האשה הם דמויות מפורסמות
כמו ריטה ורמי.
כוכבה של ריטה דרך כמסאור בערב
הקדם־אירוויזיון ב־ . 1986 עד אז היא
היתה זמרת מתחילה ובלתי־ידועה, שזכתה
להשמעה אחת ברדיו.
ריטה שעלתה מאיראן כשהיתה בת
י ,8הלכה למיבחנים רבים ולא הצליחה.
הסיגנון המיוחד שלה היה פראי מדי,
הופעתה חריגה מדי. עד שהתחתנה עם
רמי.
רמי קליינשטיין, מלחין וזמר מעולה,
האמין בה. הוא השקיע בה ימים
ולילות, ליטש את הופעתה ושיפר את
קולה.
בליל הקדם־אירוויזיון היא זכתה
אמנם במקום הרביעי, אך לעם־ישראל
נולדה כוכבת. היא גנבה את ההצגה
בגלל פרט קטן: הבלייזר הצהוב שלבשה
נשמט מכתפיה, והדבר נראה כאילו
היה זה תעלול סכסי למשיכת תשומת
לב. למרות שלא זכתה בתחרות, היה
ברור כי צעירה זו היא כוכבת.