גליון 2679 מתאריך 4 בינואר 1989

מאה חמש עשרה מילים על ברווז אחד

בתל אביב יש למעלה מ 30-מסעדות סיניות, אבל ״ברווז הזהב״ יש רק אחד.
בתפריט שלנו תמצא כמאה מנות מעניינות, אבל המנה המעניינת ביותר היא ״הברווז הפקיני״.
אנחנו עושים אותו בדרך הנכונה: לאט לאט.
איך נהנים מברווזפקין?
או שמכינים אותו בבית לפי ההוראות המדוייקות שבמודעה, או שמרימים את הטלפון 03-491-873 ומזמינים מקום.
אגב: את הברווז הפקיני חייבים להזמין לפחות 24 שעות מראש, לשולחן של לא פחות מארבעה איש.
להשתמע.
[ 1 0ס א 6ס £ 0 0 1מז׳

ברווז הזהב, מסעדה סינית רח׳ משה סנה ( 93 דרך הרצליה, רמת השרון) .טל 873 .ו .49 ליד הכפר הירוק לפני שדרת הברושים
ואחרי עצי הבננה(בתחנת הדלק טופז)

גזיבחבי ם
ם תנחלים באם פיתיאטרון
על מתנחלים פוטנציאליים (״מט-
עולת העיוור והפיסח׳ /העולם הז ה
.) 21 . 12 .88

על סמך מה מתבסס הבירבור, כאילו היתה
צפויה מהקמת ממשלה צרה סכנה של ״הקמתן
הסיטונית של התנחלויות׳?
מניץ היה אמור לבוא כוודהאדם לאותן התנחלויות?
היכן המאגר
הגדול של מתנחלים פוטנציאליים
העומדים בתור
להיות מטרה לאבנים
ולבקבוקי־התבערה
בכבישי הגדה המערבית
ועזה?
האם מבין אנשי התחייה.
שכוחה ירד (לפי
מיספר מצביעיה לכנסת
ה־ )12ב־^ ?40 האם מבין
אנשי הטרנספר, הנהנים גנדי מזימזום שירי ארץ־יש־ראל
היפה על מדרגות האמפיתיאטרון במוסיאון
תל־אביב של גנרי, או אולי, מבין אנשי צ 1מח של
רפול, המעדיפים, בינתיים, את כרי־הדשא
המוריקים של עמק יזרעאל?
אברהם בן־יהודה, יח של,

אחד ם שרנ1
על מוצאו של ג׳ון סונונו, ראש־המטה
של ג׳ורג׳ בוש (״לישראלים
אין מה לפחד ממני!״ ,העולם הז ה
.) 21. 12. 88

מה זאת הצניעות הזאת? מדוע מסתיר העולם
הזה כלאחר יד, את הסקופ שהביאה דפנה ברק
ם וושיגגסון?
אתר שכל העיתונות העברית הבליטה, משך
ימים מיספר, כי ג׳ון סונונו, המושל שמונה
לתפקיד ראש־המטה של הבית הלבן במימשל
החדש, הוא ממוצא לבנוני, ולכן צריך לחשוש
מעמדתו כלפי ישראל, גילתה דפנה ברק את
האמת: סונונו הוא אחד משלנו, ממוצא ירושלמי,
פמישפחה פלסטינית מיוחסת.

יונה בר, חדאביב

גם הזא שותה
על מינהגי השתייה של שרי־ביטחון
וראשי־צבא (״אנשים״ ,העולם הז ה
14.12.88 והלאה).
אם אכן נותן יצחק רבין, מדי פעם, בכוס עינו
וכן עושה גם מזכיר־ההגנה המיועד של ארצות־הברית,
ג׳ון טאוארס, הם, באמת, אינם יחידים.
רק בשבוע שעבר הודה הרמטכ״ל האמריקאי
(אצלם התואר הוא יו״ר ראשי־המטות המשולבים)
,האדמירל ויליאם קראו, בראיון חושפני, כי
גם הוא אוהב ללגום, לעיתים מזומנות, כוסית. רק
שהאדמירל שותה את הבורבון (הוויסקי האמריקאי)
שלו, כשהוא מהול בקוקה־קולה.

נתן גוטקינד, תדאביב

המעיד שר המושר
על התק די ם של מינוי מושל-מדינה
בראש־מטה בבי ת הלבן (ראיון עם
ג׳ון סומנו, העולם הז ה .)21.12.88
מוטב היה לוא ראש־המטה המיועד של מימשל
בוש, המושל לשעבר של
ניו־האמפשייר, לא היה
מזכיר את התקדים מלפני
36 שנים, עת מונה
מושל לשעבר אחר, שר־מן
אדמס (מי שהיה
מושל מדינת וירג׳יניה),
כראש־המטה של אייזג־הואר.
אדסס,
למי שלא זוכר,
גמר רע מאוד. הוא

אייזנהואר

מישרתו, כאשר נתגלה,
כי קיבל במתנה מעיל־צמר יקר, עשוי מצמר
וקונה, שאותו מפיקים מגיזתם של בני־צאן דרום־
אמריקאיים, מאדם שביקש טובות מן הבית הלבן.

טובה מוזם,

רעננה

שרו, הספרדים!
על תחייתה של שפת האידי ש(״אנ שים״
,העולם הזה )28.12.88
(הסשך בעמוד )4
העולם הז ה 2679
תוכנית מאורחות

כתבתה שער הקדמי

המצאה ישראלית חדשה: התוכנית המאול תרת
או תיכנון נמס. לוקחים כמה גרגירים
של תיכנון. שופכים מים פוליטיים חמים.
ממתיקים ביחטי-ציבור וכ-
כה מגיחה לעולם תוכנית
כלכלית ״להצלת המשק״.

תיבת פנדורה

החומר שחשפו מפרקי אברהם גינדי המנוח
גילה חשבוניות ששימשו למימון הרצת
חברה הנחקרת על-ידי הרשות לניירות ערך.
מי עומד מאחורי החשבוניות! מה היה
הקשר ש ל
הקשר
של 1אותן החברות לגינדי! והאם
מתכוונת מישפחת גינדי לע מוד
ב הב טחת המנוח להע מיד
רכושו לטובת הדיירים!

חמשת המשפצים
במישרדי הממשלה רעש ומהומה. בונים,
מזיזים קירות, מרחיבים ומשפצים. חמישה
שרים בלי־תיק עלו עד כה למדינה, בהערכה
משוערת 600 ,אלף שקלים,
ועדיין לא ברור במה יתעס־קו
מלבד בישיבות״ממשלה.

היסטריה בשיאה

התוכנית החדשה עומדת בפתח. מיפעלים
מתמוטטים. האבטלה מאיימת. הפיחות
זוחל. כותרות העיתונים מדווחות על גזירות
חדשות. ואילו יורם ארידור, שר״האוצר
לשעבר שהמציא אתה-
* דולאריזציה, מסביר לעם
ישראל מה דעתו על המצב.

כלכלה להמונים

מה אומרים המושגים פיחות, יתרות מטבע-
חוץ, אינפלציה, טטגפלציה, היפר־טטג־פל
ציה, צמיחה, הורדת מכסים, סל-מ ט-
בעות ומאזן תשלומים! ואיך
0יכול האד ם הפשוט להבין
אותם! גד יעקובי מסביר.

דורית הגדולה
הדברי ם הנ א מרים על דורי ת בייניש
מ תו קי ם מסכ ארין ו ד בי קי ם מדב ש. קשה
למצוא מילה של ביקור ת עליה. השבוע,
אחרי שנים של ד חיו ת ועיבו־

בים, מונתה בייניש, סוף־סוף,
לתפ קי ד פרקלי ט ת המדינה.

כתבתה שער האחורי:

חשיפת יתר
מירי פביאן לאח שבה שצילום שלה
קו ראת כי ת בי אפלטון ימכור אתהסרט
זוהי סדום, א בל גם ל א תי אר ה לעצמה
שתמונה ח שופה שלה תפ אר א ת כרז ת
ה סר ט, המופצת בי מי ם אל ה מספרת היא
1ב תל־ אביב.
לוזעולם הזה מה מרגיז או תה.

זוג בלתי־רגיל

הסיפור של רובקוז ושולה, ראובן ושולמית
אלוני, זוג בלתי־רגיל, הס תיי ם השבוע.
אחרי אישפוז קצר נפטר ראובן אלוני, מי
שהיה ממקימי קיבוץ אלונים
וכיהן כמושל האזרחי של
מרחב שלמה, והוא בן .70

ח״ם הכל מחדש

השבוע פורסם כי לא יוגש כתב־אישום נגד
שימעון שוקרון, שהיה מעורב בת אונת-
הדרכים שבה מצאו א ת מותם 10 מילדי
חפצי־בה. אמו, ג׳וליה, מספרת על השנתיים
הק שות שעברו עליהם, על

הכאב ועל מראות התאונה
שחוזרים ופוקדים אותם.

סחה והשקד

זה הציבורי זכוכית שבורה
מהי התוכנית הכלכלית האחרת! • מתי
תאונה במוסך נח שבת כתאונת־דרכים! •
מי זה הציבור! • למי היה תפקיד מכריע
בהצלחת ה א פי ליידי! • איזה פסק־דין מר-
חיק-לכת לגבי נושים ניתן
^ ״ ן 4באחרונה! • מהם פרטי עיס״
קת־הנ שק בין ישראל לצ׳ילי!

מרדכי רוטמן לא גרר א ת קורבנותיו לטיט-
טות חשוכות ולא דחף או ת ם למושב ה אחורי
של מכונית. הוא הזמין אותם לבילוי
ואחר־כך אנס או ת ם בבתי-מלון מהודרים.
א יריס (ש ם בדוי) ציפתה לקוקאין. שולה
(שם בדוי) רצתה הלוואה.
הן קיבלו משהו אחר.

דף חדש

שמן חריע ובר״נים
מה באמת שלום העברית בימים אלה של
ה שחתת המידות, שבהם מקשקשים כלבים
בזנב ויש מי שמשחיט אותם
1 7והולך ל״באל״ ,לא, לא לנשף,
כי א ם למחזה של ברכט.

,,ניסו להלביש
עלי תיק!״
90 יום היה נפתלי בוזגלו עצור בידי
המישטרה בח שד לרציחתו של הילד חנן
זגורי. עד עכשיו לא ברור מדוע החזיקה בו
המישטרה זמן כה רב ואלו ראיות היו
בידיה כדי להצדיק א ת
מעצרו .״הם ניסו להלביש

עלי תיק!״ טוען בוזגלו.

>7 7/77מ/77ל 77מ.77/7//7

רמה הם מנדנדים? צבא ממין אחו
מה עושים כאשר הילד דורש ת שומת-לב
בדיוק ברגע שאחד ההורים מנסה לנהל
שיחת״טלפון פשוטה או לצפות בערב חדשי
מדוע מעניקים הורים ת שומת-לב יתרה
לילדיהם! ואיך אפשר למנוע ת שומת-לב
שכזאת מבלי לפגוע ביורש,
בשיעור נוסף בבית״הספר

להורים של מכון אדלר.

איש״מילואים, שנקלע למילואים מסוג
אחר, מספר על שרותו הצבאי, על חבר
שהשתגע, על הרקיע השמיני של בלאט-
אבלס, שהיה השומר הכי טוב בשטח, וב מיוחד
על פעילות אינ טנסיבית מחוץ לגדר
שגרמה לכולם -גרוזים,
1 | 1הודים, פרסים ואמריקאים
-לשכוח מבעיות השעה.

המדורים הקבועים :
מיכתבים -אחד ם שלנ1
איגרת העירך — עיתננים בחינם
הנדון — חיכננן נסם
במדינה — החודש ה־13
תשקיף עכשיו צריך לעבודר
אנשים — ספה מקוללת
אתה והשקל — מה זאת תאננהד
תמרורים — אבקת־שנס בלוח
יומן אישי —הננרל בילננם
הורוסקופ — ננוס חחפח

22 לילות ישראל -פחת קדושות

דף חדש — שמן חריט 28 קולנוע — נישואין לחמנצים
מיבתבים לרותי — אזהבת ישראלים 32 32 תשבצופן

זה וגם זה — רק בישראל 34 רחל מרחלת— על כל השלם
מה הם אומרים — אליה! בן אלישר,
דויד מנן. יחיאל ספרא, יצחק ארצי. 36 משה כהן ,׳חיעם פדן

הד״ר י הו דהמלמד נפרד מרווקותו לטובת
נינ ה ק לן • היום כבר אפשר לספר -ר מי
ב ר און עזב א ת הבי ת • ומה למישפט־שלמה
ולטריו ג׳ואן א ד רי, אליסק ריג ר וגווין
מורגן! • מעשה בנ תן ט רנר, באיירין
חיו ת ה׳ צווי וב די ס קו ט ק מלא במים • מה
עושה מיס אסיה, לי או רהא קו ק ה, בארץ
ועם מי! • רון בן־י שי פנוי להצעות • ומדוע
אשמה אוניברסיט ת תל-

אביב בקשר שבין או רי שו־

למן לשרון ב רי ר (בתמונה)!

גזיב ח בי ם

שבועון אחד נסגר, אחרי שצבר הפסדים
של מיליונים. כמה עיתונים חשוכים מתנדנדים
על עיברי פי פחת של הפסרי־ענק, ועלולים ליפול
לתהום. רוב העיתונים בארץ מפסידים כסף.
לדעת הכל עומד המצב להידרדר עוד ועוד, בגלל
המשבר הצפוי בתחום המודעות המיסחריות.
זהו אסון למדינה. שום דמוקרטיה אינה יכולה
לתפקד בלי עיתונים בריאים, בעלי בסיס כלכלי
איתן. בהיעדר בסיס כזה, יהיו העיתונים תלויים
בממשלה ו/או בכמה מפרסמים גדולים. יהיה זה
סוף העיתונות החופשית.
העיתונות החופשית אינה לוקסוס. היא תנאי
מוקדם לתיפקוד המישטר הדמוקרטי על כל שלוחותיו.
באין עיתונות כזאת, תישאר רק הקליפה
של הדמוקרטיה, אך התולעים יאכלו את התוך.

העיתונאים המוכשרים, הרי הרמה מוכרחה להידרדר,
עד שכל צעיר בעל ביטחון עצמי הופר
בן־לילה לעיתונאי גא, בעל חתימה, אף שאינו
יכול לחבר מישפט עברי בלי שגיאות( .יעני, שפה

בד בבד עם

״ עיתונים
* כחיגס
תופעה זו התפתחה תופעת ה־

חינמונים.
משמע: הקוראים לא נדרשים עוד לשלם בער
השרות החשוב הניתן להם, אלא מקבלים את
העיתונים בחינם. ציבור גדול התרגל למחשבה
שכר צריך להיות, שזה מגיע לקורא.
יש כמה חינמונים טובים מאוד, מבחינה עיתונאית,
ויש הרבה חינמונים רעים מאוד. כולם תלויים
במודעות. אחדים דמו למיכרות־זהב. הצטמקות
שוק המודעות יאיים עליהם.
מוספי־החינם של שאר העיתונים מצביעים על
אותו הכיוון.
יש כיום עורכים המאמינים שזהו תהליר בל*
תי־הפיך, שבסופו של דבר יהפכו כל עיתוני־יש־ראל
לחינמונים.
אנחנו, אנשי העולם הזה, סובלים מתופעה זו
במיוחד. תמיד ודתה קיימת אצלנו בעייה של חו־סר־יחס
קיצוני בין מיספר הקוראים ומיספר הקו־גים.
כלומר, רק חלק קטן מן הציבור הגדול, הלהוט
אחרי העולם הזה ו״מת״ לקחא אותו מדי
שבוע, מוכן לגשת לקיוסק ולרכוש את הגליון. יש
10 קוראים נאמנים על כל גליון. מבחינה כלכלית,
זהו אסון, הפוגע קשה ביכולתנו למלא את
תפקידנו כפי שהיינו רוצים.

יחצגים
^ בכל מקום

לא הממשלה, לא הכנסת ולא בית־המישפט יוכלו
להישאר מכשירים דמוקרטיים.
מי אשם במצב זה? העיתונים מאשימים את
המצב הכלכלי במדינה. נדמה לי שהעיתונות
צריכה להכיר בכך שחלק גדול מן האשמה רובצת

כמות
יי ,״05״•
#במקום איכות
קודם בל, העיתונות התנפחה בשנים האחרונות
בצורה בלתי־סבירה.
ככל שגדלה ההתחרות בין העיתונים, גדל ותפח
ניפחם. תחת להתחרות זה בזה על־ירי שיפור
סיב העיתונים ורמת העיתונאים, ריבוי סקופים
וגילויים בכל התחומים, התמקדה ההתחרות בעיקר
בהגדלת מיספר העמודים וריבוי ״מוספים״.
זאת היתה הדח־ הקלה. הכמות •על חשבון האיכות.

צמחה ערימה שלמה של מוספים מכל הסר
גיס, מיעוטם טובים, רובם בינוניים עד מגוחכים.
אחד הצהרונים מייצר בשבוע 500 עמודים.
זה מנפח כמובן, את ההוצאות בצורה פרועה.
זה גם מוריד את הרמה באופן אוטומטי. אם יש
בעיתונות 100 עיתונאים מוכשרים דססז מ שמ
ת עיתונאיות, הרי זה טוב. אם יש 100 עיתונאים
מוכשרים ד 500 מישרות, הרמה יורדת. אם
ש אלף מ שרות שיש לאייש, מבלי שגדל מיספר

התופעות האלה יצרו את הצרה הקרוייה
יחצנות( .לא במיקרה אנחנו המצאנו את המילה
הזאת, כשם שהמצאנו את המילה חינמון).
ש יחצנים ויחצניות הממלאים תפקיד חשוב
וחיובי ביותר. הם עוזרים לאמניח לפוליטיקאים
ולאנשי־כלכלה להביא את ריבריהם לציבור בצורה
המסודרת והמושכת ביותר.
אבל יש כיום ציבור גדול של יחצניס, ובעיקר
יחצניות, המפברקים מידע וממלאים בו את
העיתונים. זוהי תישפוכת בלתי־נלאית של דברי־הבל,
חלקם נכונים, חלקם מומצאים. עיתונאים
עצלנים, האחראים למדורים המתאימים, פשוט
לוקחים קטעים אלה כלשונם, מדביקים אותם
ביחד ומעבירים אותם לדפוס. מדורים שלימים,
ולפעמים מוספים שלמים, מייוצרים בצורה זו,
כשה״עיתונאי״ משמש רק דוור בין היחצנית
והדפום.
מי שמוציא כיום לשוק סחורה חדשה — ספר
חדש, תקליט חדש, שרות הדש — אינו טורח עוד
לפרסם את הדבר במודעות בעיתונים, תמורת
תשלום. הוא שוכר יחצנית בכמה אלפי שקלים,
וזו מציפה את העיתונים בפירסומת מוסווית. עין
מיקצועית מאומנת יכולה להבחץ בחומר זה מיד,
אך הקורא התמים אינו יודע שהוא קורא מידע
מפוברק ובלתי-מהימן לחלוטין. לעורכים זה לא
איכפת, כנראה, כי הם צריכים למלא עשרות עמו־די־עיתונים,
בתקציב זעום. הכל נהנים, שטח המודעות
מצטמק והעיתונות יורדת לאשפתות.
אם העיתונות החופשית רוצה להציל את עצמה,
לטובת עצמה ולטובת המדינה הדמוקרטית,
עליה לערוך בדק־בית אצלה — כפי שהיא דורשת
ממוסדות רבים אחרים. אחרת יקרה אסון —
לה ולמדינה.

(המשך מעמוד )3
אם כל מיני ״אנשי העולם הגדול״ ,כפי שמסופר
על אותה ארוחת־ערב, שבה השתתפו
״מהבולטים שבאנשי העסקים והחברה בישראל״,
נהנים, באחרונה, לגלגל את שפת האידיש על
לשונם, ובהתחשב בכך שגם הטלוויזיה מצאה
לנכון, בימים אלה, להקדיש דקות יקרות לרימום
אווילי של הוראת האידיש בבתי־ספר תיכוניים
בארץ (כאילו השפה הערבית אינה הרבה יותר
חיונית לילדים יהודיים בישראל) ,אני מבקש
להתגדר בפינה הצנועה שלנו, וקורא לאחיי
הספרדים, עורו, הספרדים!
הבה ונחדש גם אנחנו — לפי העיקרון של אם
כבר, אז כבר — את כבודה של שפתנו מדורי־דורות,
הלא היא שפת הלאדינו.
אם הק רוצים להחיות את האידיש, אנחנו
נחייה את הלאדינו, שפה שכל ספרדי טהור יכול
אלי עוזיאל, חשדם
להתגאות בה•

לרשויות המקומיות (״החרדים כבר
מתכוננים״ ,העול ם הז ה .)7.12.88
הידיעה שפורסמה בהשלם הזה כאילו ״אלפי
חרדים ...מתכוננים להחליף את כתובותיהם
ולהצביע בערים הגדולות ולא במקומות
מגוריהם בטעות יסודה:
• מבירור בלישכות מינהל־האוכלוסין במיש־רד־הפנים
עולה, כי בהשוואה לחודשים אחרים,
או לשנים קודמות, אין בהן כל תננעת־יתר.
• כל שינוי — וזה העיקר — שנעשה בימים
אלה, במטרה להחליף כתובת לשם שינוי מקום־
הצבעה, אינו תקף ואין לו שום משמעות. כי פע־קס־הבוחרים
שהיה תקף לבחירות לכנסת ה־, 12
ונכנס לתוקפו ביום ,31.8.88 חל גם על הבחירות
לרשויות המקומיות, שיתקיימו בתאריך ,28.2.89
וכל שינוי לאחר תאריך 31.8.88 אינו תקף ואין לו
טובה אלינסון, הדוברת.
כל משמעות.
מישרד־הפדם, חשדם

הגס שר שמיר

לשון בגידת

על נסיגת יצחק שמיר מן ההת לחרדים הקיצוניות חייבויות
(״הנדון״
,העולם הזה .)14.12.88
ההתחרדות היא מחלה מידבקת. אני מודה
ומתוודה שנדבקתי, במקצת. לא שהפכתי, חלילה,
חרדי, אבל בכל זאת החלטתי, בשבוע האחרון,
לשוב אל המקורות — ישר לסידור התפילה,
שבאחד מעמודיו הראשונים מצוייה ברכת הנומל.
ואם כי זאת ברכה, שבלשון הסידור ,״ארבעה
צריכים להודות״ :יורדי״ים שעלו ממנו לגמרי:
הולכי־מידבריות שהגיעו ליישוב: מי שהיה חבוש
בבית־האסורים על עסקי־נפשות ויצא מהצרה

על ניסוח יוצא־דופן(״הנדון״ ,העו לם
הז ה .)28.12.88
מנחם בגין אמנם מסתגר בדירתו ברחוב צמח
בירושלים, אבל רוחו, כנראה, עדיין מאוד איתנו.
אפילו עורך השלם הזה עדיין שבוי בקסם לשונו
וניסוחיו יוצאי־הדופן של מנחם בגין.
בגין דיבר פעם, בעת המצור על ביירות, על
ראשי אש״ף, כעל אבו־עמאר ואבו־עיאד וכל ״האבלים״
.עכשיו בא עורך העולם הזה. וכאשר הוא
כותב על ראשי מחתרות קטנות הנכשלים כרא־שי־מדינות
הוא מביא לדוגמה את בר־גיורא, בר־כוכבא
״ועוד כמה ברים״.

הגומל

ברכת

ארבעה צריגיס להידיה. יירדי הים כשעלי מסט לגמרי. יהילני ילינריויו נשיגיעי לישע. ימי 6ידה
חניש ננית האסורים סל עסר,י גסשייו ייצא מהצרה לגמרי. ימי שהיה חילה נמנה של מלל שיש
נה סננה. אי נחילי שמיכול נמסה יימר מג׳ ימים ימיר לנוריי לגמרי. יסימגך יכל היויי״ם יידיו סלה
׳חניש ״יסוריס ״ים ־מדנר. יענשיי נהגי לביו כל חי שגעשה לו גם כני 1שגסל סליי ניתל אי נ־ציל
מדריסת שור וגניחותיו. אי שעמד אריה ביער לטרסי. אי נאי סליי נגנים ישידדי לילה וניציל מהם
יעמוד אהר ש־,ראו אימי לחורה ינירן נרנה שניה. יינרן :

ברן־ך־ אתה יי א ל תי נו מלך
יגמ לני כל טו ב:

העולם, הגומלל חי בי םטובות
א מן

ברכת ״הגומל״
יורדי ׳׳ם, ה1לכי־מידברי 1ת !חבושים בבית־האסורים
לגמרי ומי שהיה חולה במכה של חלל שיש בה
סכנה, הרי מקובל, כי לברך צריך גם ״כל מי
שנעשה לו נס״ וזה שיצחק שמיר הצליח להיחלץ
מכניעתו לחרדים, זה, בהחלט, נס.
פינחס פרידמן, פתודתיקהה

על ההליכה הזאת בעיקבות מנחם בגין אפשר .
רק לומר — בר־מינו(לא עלינו, בארמית טובה)^ .
אלי הוכברג, תדאביב

השם ירחם
סדין אינדיאני
על בדיחה אתנית (״אגשים״ ,העולם
הז ה .)28.12.88
מכיוון שהזמר־בדרן חופני כהן מצא לנכון
להשמיע בדיחה תפלה, האומרת, כי התימנים
שחורים ״מפני שעושים אותם בחושך״ ,המסקנה
המתבקשת היא שהסינים צהובים, מפני שעושים
אותם בלילות־ירח (או לאור השמש) ,והאירופים
לבנים, מפני שעושים אותם כשיורד בחוץ שלג.
והשאלה שלי היא, אם כך, מתי עושים את
האינדיאנים? אולי כאשר בני הזוג עושים את
ציונה לוי, גררה
שלהם על סדין איום?

עוד על רא שי-תיבות צה״ליים
(״מיכתבים״ ,העול ם הז ה 17.2.88והלאה).
למי
שעוסק בקביעת ראשי״תיבות בצה״ל, אם
יש אדם או גוף כזה, יש דימיון פרוע.
השבוע נתקלתי באחר הפירסומים של צה״ל
בכתבה על ההכנות בבית־לחם לקראת חג־המולד.
אבל כנראה ששבע האותיות לערב ה־ 24 בדצמבר
זה יותר מדי בצה״ל, ולכן הכתיר, מי שהכתיר, את
הכתבה הזאת בראשי־התיבות המקצרים מאוד(רק
ארבע אותיות) — חמו״ל, במקום חג־המולד.
על זה כבר אמרו חז״ל: ר״ל(רחמנא ליצלן —

השם ירחם!)•

אריה ברנע,

רנוח־נן

היורש הוא היהודי
על מוצאו היהודי של קאנצלר גרמני
(״תמרורים״ ,העולם הז ה .)28.12.88
עורך מדור תמחרים הושפע כל כר מהדיון
בשאלת מיה! יהודי, שעמדה בשבועות האחרונים
ברומו של עולם, עד שגייר, אמנם שלא כהלכה,
את וילי ברנדט, קאנצלר גרמניה לשעבר, והודיע,
לרגל יום־הולדתו ה־ ,75 כאילו זורם בעורקיו דם
יהודי.
אבל ברנדט לא העלה מעולם טענה כזאת. זה
היה יורשו לתפקיד, הלמוט שמידט, שגילה פעם,
בפגישה עם נשיא צרפת, פרנסוא מיטראן, כי סבו
חווה שוורץ, תראביב
שלו היה יהודי•

יש רק פינקס אחד
על תכונה חרדית לקראת הבחירות

מיבתבים למערכת
השלם הזה שומר לעצמו א ת הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבו ת לשוניות, מישס־טיות
או טכניות.

* כחובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערבת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
.972-3-245242 מנוי ,2009 ובטלקם
— 11. 341667 זען ץועומ.

!י ס דו !
שמי כמה גרגירי ש ל תוכנית, שופכי ם מי פולי טי, חמים.

תיב1ו 1ננו ס
^ ישראלים מפורסמים

בעולם בשל כושר־האילתור של

1הם. אימפרוביזציה, בלעז.

זוהי תכונה׳ ז*1י 1בית מאוד.
היא מאפשרת לאדם (ולמדינה כולה) להיערך במהירות לקראת
מצב חדש, לנקוט יוזמה, להמציא תשובות מהירות לבעיות
חדשות, לספק מענה לכל אתגר.
הנה, למשל, הרעש הגדול בארמניה. המדינה הסובייטית, גוף
ביורוקראטי כבד־מישקל, מץ דינוזאור של ימינו, היתה זקוקה
לזמן רב כדי לעכל את האסון ולפתוח בפעולות־הצלה. עד אז כבר
מתו רוב הקבורים מתחת להריסות.

הישראלים, לעומת זאת, נערכו במהירות, והם
הגיעו לארמניה, חרך כל המיכשולים, במהירות-
שיא.

¥הו כושר־האילתור. הוא מחייב רמה גבוהה של יוזמה
1ותיחכום מצד הפרט, יכולת של גופים לשנות במהירות יעדים
ושיטות. תכונה טובה.

להיפר, הכל שיבחו את כושר־האילתור הנהדר שלנו, את יכולתו
של כל מם־כף (כמוני) ליטול יוזמה בידיו ולפעול. נהדר.
מילחמת־סיני נראתה כמערכה מתוכננת היטב. קדמו לה דיונים
ממושכים עם הבריטים והצרפתים, בעלי־בריתנו.

אך ניתוח אחר-מעשה גילה כי במילחמת-סיני חגג
הברדק. שום דבר לא ״דפק״ .אבל זה לא היה חשוב,
מפני שהבריטים והצרפתים איימו על עורך האוייב,
והמצרים נאלצו לברוח בחיפזון כדי לחלץ את עצמם
מן המלכודת.
מילחמת ששת־הימים היתה יותר מתוכננת. מכל מילחמות־ישראל,
זו היתה, כנראה, המתוכננת ביותר. ראשי צה״ל קיוו
במשך שנים שהמנהיג המצרי יעשה את השטות וירכז את צבאו
בסיני. לפני המילחמה עצמה ניתנו לצה״ל עוד שלושה שבועות
כדי להתכונן למצב שנוצר. בכל זאת היו אילתורים פרועים,
בייחוד בחזית הירדנית והסורית.

מילחמת יופ-הכיפורים היתד, כולה חגיגה של איל־תורים.
התוכנית, במידה שהיתה, התנדפה כבר בש-

יתכן שהתכונה הזאת טבועה בטבע היהודי.

בני־מיעוט, שהיו צפויים בכל עת לרדיפות, היו מוכנים תמיד
לברוח בהידלק הנורות האדומות, נאלצו תמיד למצוא שיטות כדי
לעקוף חוקי־הפלייה. הם חיו מחוץ למיסגרת החברה המסודרת של
״הגויים״.
אנשים כאלה יכולים לפתח בקירבם תכונה זו. בתהליך של
הישרדות המוכשרים ביותר, נערכה במרוצת הדורות סלקציה,
שבה ניצחו המהירים ביותר, הניידים ביותר, הזריזים ביותר.

צוות מעלה את התוכנית שלו, מסביר את מעלותיה ומיגרעותיה,
סיכוייה וסיכוניה. לבסוף, אחרי דיון לוהט אל תוך הלילה, אחרי
הרבה סיגריות וסנדוויצ׳ים, מתקבלת ההחלטה. תוכנית מסויימת
זוכה.
עד לרגע הזה, אף מילה אחת לא דלפה החוצה. כל הצוותים
עבדו במשך החודשים בסודיות מוחלטת, בחרדת־קודש.

כך זה במדינה מסודרת.
י י מרבה הצער, במדינת־ישראל זהו מדע בידיוני, סייאנס־
/פיקשן, כמו טיול על המאדים. אין לזה שום קשר עם המציאות.

במדינת-ישראל
אץ תיכנץ כלכלי מסוג זה.
יאמרו: המערכת שלנו אינה בנוייה לזה. זה לא טמון באופי
הלאומי שלנו.
יאמרו: ההחלטות מתקבלות על״ידי פוליטיקאים, על־פי שיקולים
פוליטיים טהורים. מה הטעם בהכנת תוכניות, אם ברגע
האחרון בא איזה שר ומחליט מה שהוא מחליט, על־פי מצב־הרוח
הציבורי של הרגע, וכדי להיות פופולרי באותו יום?

וכך תדפיס שרי-האוצר זה את זה בקצב מסחרר,
וכל אחד מהם שולך מן המותן.
ה״ליברליזציה״ של שימחה ארליך. ה״אין לי״ של ייגאל
הורביץ. ה״יש לי״ של יורם ארידור. הדולאריזציה. האמנה
החברתית. עיסקות״החבילה. התוכנית הכלכלית החדשה הישנה.
משה ניסים, למשל. פוליטיקאי פיקח, שלא הבין דבר בכלכלה
(כמו קודמיו) .כאיש פוליטי ידע שהציבור מבין רק מדד אחד:
המדד של ה־ 15 בחודש, מדד האינפלציה. הוא יצא להדביר את
האינפלציה ולשמור על היציבות. בכך הצליח.

הציבור לא הבין — וגם ניסים לא הבין — כי
הצורה שבה עשה זאת קוברת את כל הענך היצרני
במדינה, בתעשיה ובחקלאות.
ניסים, פוליטיקאי פיקח, הלך ברגע הנכון. יורשו נכנס לתפקיד
והבין כבר כעבור רגע שהוא נמצא ב״ברוך״ גדול.

בקיצור, המסוגלים ביותר לאלתר.
עד כה שרדה תכונה זו גם במדינת ישראל. במאבק להקמת
המדינה, ובמילחמותיה מאז, ניתן פרס למאלתרים. הם שהצליחו,
הם המצליחנים גם כעת.

**ץ ימעץ פרס, כמו כל קודמיו, אינו מבין דבר בכלכלה.
\1/יותר מכל קודמיו הוא מעוניין בתחום אחר לגמרי —
התחום הקרוי אצלנו ״חוץ וביטחון״( .שם מוזר לתחום שיש בו
הכל חוץ מביטחון, ושהדבר היחידי שבטוח בו הוא שאין מדיניות־חוץ).

למאלתרים,
הידד!

שימעון פרם הוא אדם אחראי, חרוץ, שקדן. תמיד
אומרים עליו שהוא ״בלתי-נלאה״ ,לטובה או לרעה.
אין ספק שיש לו רצון טוב ־וחזק ללמוד ולהצליח.

ולם כושר־האילתור הוא רק צד אחד של המטבע. הצד

האחר הוא חוסר־כושר־התיכנון.

יש אומרים שאלה הם רק שני שמות שונים לתכונה
אחת ויחידה .:מי שאינו מסוגל לתכנן, מאלתר.
מי שמאלתר, אינו מסוגל לתכנן. מי שמתכנן, אינו
מסוגל לאלתר.

בתיאוריה, זה לא צריך להיות כך. המצביא האידיאלי הוא
הגנרל השוקד מראש על הכנת תוכנית לפרטי־פרטיה. על פיה
הוא בונה את סדר־הכוחות ויוצא למערכה. אך אם במהלך המערכה
משתנות הנסיבות ונוצרים מצבים בלתי־צפויים, הוא מאלתר
ומפעיל את הכוחות בהתאם לנסיבות החדשות.

זה יכוה, אבל זה נדיר מאוד בטבע. יתכן שהגנרל
ארווין רומל היה כזה. לא כן יריבו הגדול, ברנארד
מונטגומרי, איש־תיכנון כבד־תנועה.

(על אריך לודנדורף, הנ_.ביא הגרמני במילחמת־העולם הראשונה,
שניצח בקרב על טאננברג, מספרים שנשאל פעם מה היתה
תוכניתו כשיצא לקרב היסטורי זה. הוא השיב :״קודם כל ניצחתי
בקרב. אחר־כך הכנתי את התוכנית ״.אבל זהו רק סיפור).

כושר-התיכנון אינו תכונה של סלוני ואלמוני.
זוהי פילוסופיה חברתית. היא מחייבת ויתור על
תגובות מהירות, לטובת הכנה יסודית, שקולה ומדוקדקת.
כושר־האילתור
הוא תכונתו של הקאובוי, היודע לשלוף
במהירות ולירות מן המותן. כל הקודם זוכה(בחיים).

כושר-התיכנון הוא תכונתו של המהנדס הבונה
גשר, אחרי שמדד, שקל, חישב, שירטט, הזמין חומרים,
וכן הלאה.

^ ש מצבים שבהם כושר־האילתור נושא ריבית גבוהה. למשל,
מול פני אסונות־טבע. או במילחמות־פתע. או בבורסה. בכל
מצב בלתי־צפוי.
אבל חברה מודרנית אינה יכולה לתפקד בעזרת האילתור. היא
זקוקה לתיכנון, מפני שהמדינה החדישה ממלאה אלף ואחד תפקידים
מסובכים. אם כל אחד מפקידיה יאלתר ככל העולה על
רוחו, המדינה תחדל מלתפקד.

זהו מה שקורה אצלנו.
ף* שטח הצבאי, למשל.
* מילחמת־העצמאות לא תוכננה. במהלכה הכינו תוכניות לכמה
ימים בשטח מוגבל, אבל תוכנית אסטראטגית לא היתה.
דויד בן־גוריון אילתה לעיתים בהצלחה, לעיתים בצורה הרת־אסון(לטרון)
.מכיוון שניצחנו, בסוף, איש לא שם לב לפגם זה.

הוא גם יודע שהוא חייב להצליח, כי אחרת יגיע במהרה לסיום
הקאריירה הפוליטית הארוכה והמתסכלת שלו.
אבל שימעון פרס הוא בראש וראשונה פוליטיקאי. אולי הפוליטיקאי
בה״א הידיעה במדינה.

וכאן יש סתירה. הסתירה הישנה בין אילתור
ותיכנון.

עות הראשונות, יחד עם קו בר־לב. מאז אילתרו הכל,
בהצלחה רבה.
מילחמת־הלבנון היתה שיא של חוסר־תיכנון. אמנם, היא הוכנה
מראש במשך חודשים רבים, אך תוכנית לחוד ומציאות לחוד.
בחזית הסורית החלה הפעולה בצורה מאוחרת ומאולתרת, בגלל
הצורך לגרור את הממשלה לעניין. כך הסבירו הגנרלים את
כישלונם המצער, כאשר לא הגיעו כלל אל יעדיהם בגיזרה זו.
ואילו בגיזרה המערבית התנגדו הכוחות הפלסטיניים בצורה בל־תי־צפוייה,
בייחוד בצידון, והתוכנית השתבשה. איש לא התכונן
למצור הארוך על ביירות. כל ההצלחות (ניתוק כביש ביירות-
דמשק וההתחברות עם הנוצרים) היו פרי האילתור.

על המילחמה הנוכחית אין צויד להרבות מילים.
האינתיפאדה באה כולה בהפתעה, ותגובת צה״ל
היא כולה שרשרת רצופה של אילתורים.

¥אם זה כך בצה״ל, שעליו תיפארת המדינה, הרי על אחת כמה
1וכמה בכל שאר מערכות חיינו.
בעיני האזרח הפשוט, שאינו מבין בכלכלה ושהכלכלה נראית
לו כממלכת־סתרים, מצטיירת תמונה מרגיעה.

הכלכלה, כך נדמה לו, היא תחום של מומחים. והמומחים
יושבים ומתכננים ללא־הרך.
זה צריך להיראות כך:
אי־שם במישרד־האוצר (או בבנק ישראל, או באיזשהו מקום
מיסתורי אחר) יושבים צוותים של מומחים, חכמים, מלומדים,
פרופסורים אחד־אחד.
כל צוות שוקד במשך חודשים על הכנת תוכנית. הוא בודק
פיתרון מסויים, שוקל אותו מכל צדדיו, מחשב בעזרת מחשבי-
ענק את כל ההיבטים וההשלכות בתחומים השונים, עורך עליו
דיונים ממצים בינו לבין עצמו.

כך מוכנים בוזמנית שורה של פיתרונות אפשריים,
כולם מתוכננים ומחושבים עד הסוך.
בתום המלאכה — נאמר אחרי חצי שנה — מתכנסים כל
הצוותים האלה אצל שר־האוצר ומגישים לו את כל התוכניות. כל

^ די להצליח באמת, צריך היה שר־האוצר החדש להיעלם
^ למשך חצי שגה. להקים צוותות לתיכנון, כדי שיכינו תוכניות
חלופיות לפיתרון הבעיות של המשק בכללותו. כלומר: לא
לסילוק סימפטום באיבר אחד, שיופיע מיד במקום אחר בגוף, אלא
לריפוי המחלה עצמה.
אחרי חצי שנה היה שוקל את כל התוכניות, בוחר בתוכנית
הסבירה ביותר, וכו׳ וכוי. ראה לעיל.

אבל זה הרי מדע בידיוני. זה איננו אפשרי.
ראשית, מפני שאין כלל צוותות כאלה. מעולם לא השתמשו
בהם. מניין יצוצו פתאום?
שנית, ה״ברוך״ קיים עכשיו. הציבור דורש פיתרון עכשיו. מי
יודע מה יכול לקרות בחצי שנה? הציבור הוא ג׳אנקי של איל־תורים.
ואינו מוכן לחכות חצי שנה.

שלישית, פרם הפוליטיקאי אינו יכול כלל להרשות
לעצמו לחכות חצי שנה. כי אחרי החודש הראשון
יחליטו הכל שפרם הוא כישלון, שפרם הוא קאטאס־טרופה,
שפרס צריך ללכת.
שר־האוצר פרס, שהוא גם ממלא־מקום ראש־הממשלה וראש
אחת משתי מיפלגות העיקריות, ראש־ממשלה לשעבר ושר־ביט־חון
לשעבר, פשוט אינו יכול לחכות.

הוא עולה על הבימה כקוסם, והוא חייב לשלוך מן
המיגבעת את הארנבת שהכל מצפים לה. אחרת ייראה
כמוקיון.
כדי לשנות את המצב, צריכים לשנות אל כל המערכת, ליצור
אגף־תיכנון אמיתי וקבוע, לראות בתיכנון לטווח־ארוך משימה
חיונית ומרכזית.

ף* ינתיים חוגג האילתור, כשהוא מתחזה לתיכנון. המאל־
* תרים והיחצנים חברו יחד.
אחרי שבוע יש תוכנית.
זהו. הגיע הקץ לאילתור. מעכשיו הכל מתוכנן לעומק ולרוחב.

זוהי המצאה ישראלית חדשה: התוכנית המאולתרת.
תיכנון נמס. לוקחים כמה גרגירים של תיכנון,
שופכים מים פוליטיים חמים, ממתיקים ביחסי־צי־בור,
והופ — יש! יש תוכנית!
^ייי

בבזרעגז
העם

ד מ*ן
היא ה פו עלת

רק שר שמאלי יב 1ר
לבצע מדיניות ימנית.
עיקרון קלאסי זה
הוכח ה שסע שזב
בישראל.

צרור אמצעי־החירום, הנושא את התואר
הגראנדיוזי ״תוכנית כלכלית
חדשה״ ,הוא כל־כולו פרי תפיסה ״ימנית״
(או, בעגה האמריקאית ,״שמרנית״)
.עד כדי כך, שהעיתון הארץ, הנציג
העיקבי ביותר של מחשבה כלב־לית־חברתית
ימנית, יצא השבוע מגדרו
כדי לשבח את שימעון פרס.
המכנה המשותף של כל האמצעים
הוא הניסיון לשפר את מצב המשק על־ידי
הורדת השכר של השכירים.

השיטצים שר
חמשת השרים -
בר תיק עדו עד
נה ם ם 600,0
שייח. ד 7113

עכשיו ברור מדוע השתוקק כל־כך
יצחק שמיר להקים ממשלה רחבה, ומדוע
עמד על כך שתיק־האוצר דווקא
יהיה בידי ראש מיפלגת״העבודה.
אילו הכריז שר־אוצר ימני על אותם
אמצעי־החירום שעליהם הכריז השבוע
שימעון פרס, היתה קמה מהומה. ההסתדרות
היתה קוראת למאבק המוני. וע־די־העובדים
היו מתקוממים. הפגנות־רחוב
סוערות היו פורצות בשכונות־המצוקה.
פנתריס שחורים ולבנים היו
צועקים חמס.
שום דבר כזה אינו קורה עכשיו.
ההסתדרות משמיעה קול־ענות־חלו־שה,
וברור כי תקבל את הדין — מה גם
שהיא עצמה, כמעבידה־ענק, מעוניינת
במדיניות זו.
רק שר־אוצר שמאלי יכול לבצע
מדיניות כלכלית־חברתית ימנית, כשם
שרק שר־ביטחון שמאלי יכול לבצע
מדיניות־כיבוש ימנית בשטחים הכבושים.
אילו
היה אריאל שרון מכהן בתפקיד
זה, והיה עושה רק חלק ממה שעושה
עתה יצחק רבץ — שני הרוגים
ועשרות פצועים ביום, הריסת־בתים יו־

ברק

מג ר ה ^

סודות מהחדוים

שר־בלי־תיק אדרי
שביל ברשימה

^ מדינת־הגמדים רעש ומהומה:
^ בונים, מזיזים קירות, מרחיבים,
משפצים.
במישרד־ראש־הממשלה דלק השבוע
האור גם בלילות — דפקו, הזיזו
רהיטים, תלו וילונות.
שתי מילות־המפתח כאן הן ״הרחיבו״
,״ביזבזו״.
חמישה שרים־בלי־תיק נמנים על
הממשלה שיצאה בשבוע שעבר לדרך:
רפי אדרי, אהוד אולמרט, מוטה גור, י * ״
משה ניסים, אבנר שאקי. אליהם עתידים
(אולי) להתווסף אורה נמיר ואליהו
(הבטיחו לו) בן־אלישר. מדובר בשרים
שאין להם תיק, אבל שיש להם הרבה־הרבה
תיאבון.
מי שהיה בסוד העניינים השבוע
במישרד ראש־הממשלה לא יכול היה
שלא להתרשם שעם־ישראל זכה בשרים
אניני־טעם, בעלי סיגנון אישי,
חוש אסתטי, הדוגלים בסיסמה ״אם לא
התוכן, לפחות הצורה!״

השיפוצים שהכתיבו חמשת
המנהיגים — באותם הימים ־״י*
ממש שבהם הוכרז על פיחות
וקיצוץ — עלו עד כה למדינת־ישראל,
על פי הערכה משוערת
600 ,אלך שקלים. זהו
הסכום ששילם עם־ישראל .
ה שבוע עבור וילונות חדשים,
פינות סלוניות, שטיחים, שבי
רת־קירות, רהיטים ועוד, על פי ׳?.
טעמם של מי שנבחרו לשבת
סביב שולחן־הממשלה מדי יום
ראשון בבוקר, ואין איש יודע
במה יתעסקו בדיוק בשאר
ימות השבוע.

אדו׳ :להוחיג!

ך • מוביל בדרישות, על פי די-
1 1ו נ פנימיים, הוא רפי אדרי. אמנם,
הוא עדיין טירון בממשלה, אבל אין ״
זאת אומרת שלא פיתח טעם אישי, י׳
במהלך מסעותיו בעולם.
אדרי השתכן בקומה הראשונה *׳
במישרד ראש־הממשלה, במקום שבו
שכנה לישכתו של יצחק מודעי(עבר ״ ׳
למישרד״הכלכלה).
הלישכה מונה חמישה חדרים. ל-
מודעי זה הספיק, אבל אדרי דרש ל־הרחיב,
לשפץ, לפרוש שטיחים חדשים ע
מקיר לקיר, להחליף וילונות.
המחשבה העומדת מאחורי תפיסה
זו: אם שכר־העבודה יירד, כושר־הת־חרות
של התעשייה הישראלית יעלה.
ככל שיגדל ההון שבידי העשירים, כן
ירצו להשקיע יותר, והייצור יתרחב.
זוהי תפיסה סבירה כשלעצמה, אם
כי ניתן להתווכח על כל אחד ממרכיביה.
הדברים רחוקים מלהיות מובנים
מאליהם.
אולם אין זו התפיסה היחידה
האפשרית. שום אמצעי כלכלי אינו
בלעדי, ולכל אמצעי יש חלופות. שום
הכרעה אינה יכולה להיות כלכלית־בלעדית.
כל הכרעה היא, ביסודה, פו־ליטית־אידיאולוגית.
כי בכלכלה, יש
תמיד מישהו הנותן ומישהו המקבל,
מישהו המשלם ומישהו הנהנה.
במצב הנוכחי במדינה, בולטות שתי
תופעות:

א׳ :רק השמאל יכול.
רק השמאל יכול לבצע מדיניות ימנית.

הבשורה
הגדולה שמביא עי־מו
השר החדש היא הרחבת
החדר המיועד לשר, על־חשבון
החדר המיועד לעוזרו.

מית, גירוש מאסיבי — היו מאות אלפים
מפגינים נגדו ברחוב. המדיניות
היתה מתמוטטת.
לפי אותו ההגיון, רק ראש־ממשלה
ימני יכול לבצע מדיניות שמאלית. רק
הוא יכול להחליט על נסיגה, כפי שהוכיח
מנחם בגין. מכיוון שכל שלום
כרוך בוויתורים מרחיקי־לכת, יכול רק
שילטון ימני לעשות אותו. אילו היתה
ממשלה שמאלית עושה זאת, היו המונים
משולהבים מפגינים נגדה ברחובות,
ומאיימים במילחמת־אזרחים.

לשם־כך עבדו אפילו בלילה, כרי
שהשר יוכל להיכנס ללישכתו ולהתחיל
להועיל לעם־ישראל.
אדרי, כך אני מניחה, יעדיף לשבת
בלישכתו המפוארת במישרד הכל־כך
יוקרתי, מאשר לסייר ברחבי הארץ,
מפני שהוא ביקש מכונית ו 1ל 11 ונתנו לו
— קטנוניות שכזאת! — רק פיזין.
חוץ מזה, כך סיפר אדרי לידידים,
הוא עומד להתמנות כ״מקשר״ בין הכנסת
והממשלה( .המקשר — זהו
שמו של סרט של הבימאי פראנסואה
טריפו, על ילד שהעביר פתקים בין גבר
ואהובתו).

ב׳ :לא קיים שמאל.
הצד הבולט ביותר ב״תוכנית הכלכלית״
הימנית, מופעלת עתה במדינה,
הוא שאין כל התנגדות לה, אף בשטח
התיאורטי.
במדינה נורמלית, כאשר הממשלה
מבצעת מדיניות כלכלית ימנית־שמ־רנית,
נשמע נגדה קול המטיף למדיניות
כלכלית הפוכה. אקדמאים שמא־
(המשך בעמוד ) 10

ניסים! :ולוו!
שר־בלי־תיק אולמרט
לא הגזים

^ ה רי א ד רי, המוביל ברשימת
הדרישות הוא שר־האוצר לשעבר,

אווה ואדהו
^ וץ מזה מחכים/ות הכל לאורה
1 1נמיר, השרה ה־ . 12 אם וכאשר
תיכנס נמיר ללישכתו של הרב יצחק
פרץ, בקומה הראשונה של מישרד
ראש־הממשלה. הלישכה מונה חמישה
חדרים. ער עכשיו טרם התוודעו האחראים
לטוב״טעמה של נמיר.
נמיר תתמנה כשרה בתנאי שיפתרו
כמה בעיות בליכוד, שיובילו למינויו
של אליהו בן־אלישר כשר. הדוקטור
ההרצלאי מיועד להשתכן בלישכתו
של עזר וייצמן(שעבר ללישכת שר־המדע
במיזרח־ירושלים) ,בקומה החמישית
במישרד ראש״הממשלה. הלישכה
מונה חמישה חדרים, נכון לעכשיו.

כל לישכה של שר־בלי-תיק
מונה ארבעה אנשים: עוזר,
מזכירה, פקידה ונהג.
משה ניסים.
השר־בלי־תיק נכנס למה ששימש
כלישכתו של ייגאל הורביץ, בקומה
השניה במישרד ראש־הממשלה.

הורביץ, שזעק ״אין לי:״.
הסתפק בשלושה חדרים. אבל
נימים, שחלש עד לפני כמה
ימים על כמה קומות, דרש שיפוצים.
זרקו החוצה עורן־־דין,
שישב בחדר סמוך, ואירגנו לו
שני חדרים נוספים.
כעת משפצים שם, מרהטים ומסדרים
לו לישכה שלא תבייש שר־אוצר־

ספות, הנוגעות לריהוט ולהידור.
לשם־כך
הגיע בנו לירושלים. נחמה,
העזר־כנגדו, הסתפקה בהכתבת הדרישות
בטלפון. דרישותיו של שאקי נענו,
אל רחום וחנון.

גוו: נחדאנינ
י מוטה גור מסדרים לישכה חד/שה
בתל־אביב, ברחוב האלוף אלב־רט
מנדלר. הלישכה, המתארגנת בימים
אלה, מונה ארבעה חדרים.

• חני: ש תיס!
ך וסך על כך יזכה עם־ישראל סוף-
* סוף בסביבה איכותית, או באיכות־הסביבה.
רוני
מילוא, שר טרי שינצח על
המלאכה, קיבל לידיו את הקומה
השלישית במישרד־הפנים, שם היה
אגף איכות־הסביבה. הוסיפו לרוני את
רשות־הגנים, והפכו אותו לשר־עם־
תיק.

לממלכת איכות-הסביבה מוסיפים
בימים אלה מנכ״ל,
סמנכ״ל, פקידים, מכוניות, נהגים.

עור השימץ

ך ם אריה דרעי — שר־הפנים
^ שמילוא שוכן אצלו כדייר־מישנה,
משפץ את לישכתו. הנוגעים־ברבר
מדווחים על שיפוצים קדחתניים.

בגיל 30 כבר הספיק דרעי
לפתח סיגנון אישי, סיגנון יקר.
גם הנציג האחר של ש״ס מפגין טעם
אישי. הרב יצחק פרץ, שעבור מיפלגתו
הצביעו מיעוטי־יכולת בעיירות־פי־תוח,
משפץ את לישכתו במישרד־ה־קליטה.
גירעון
פת עושה. ביעור חמץ״ בממלכת
יריבו המושבע, אברהם (״אב־רש׳ה״)
שריר בלישכת שר־התיירות.
פת, כנראה, חיטא את הקירות, לפני
שהתחיל לתלות טפטים.
משה ארנס לא מת על טעמו של
שימעון פרס, ונתן הוראה להחליף
מאלף־עד־תו את הריהוט בלישכת שר־החוץ.
סגנו,
בנימין (.ביבי״) נתניהו, שהשתכן
בחדר נערו־של־פרס, אורי
סביר, אינו מפגר אחריו במלאכת השיפוצים.

שר-בלי-תיק
שאקי
שלח את בנו ואשתו

לשימעון פרם, שר־החוץ־ה
יוצא, מחפשים דירת־שרד בירושלים,
וקונים מכונית אמריקאית
חדשה, כיאה לשר-אוצר
שנקרא להציל את המשק.

• סגנים הנינים

שר־בלי־תיק גור
נשאר נ תד אבי ב

לשעבר, גם אם הוא ללא־תיק.
ניסים לא רק דרש, כמו אדרי, ונלוו
— הוא גם קיבל אותו.
ישנה הוראה מאת מישרד־החשב-
הכללי, אריה שר, לקנות לו מכונית
וולוו 740 חדשה. אריה שר היה כפוף
לניסים כשזה היה שר־האוצר, אבל זה
לא שייר•

• שאס: ש נו!
ץץי שאינו דורש באורח ישיר, אלא
^ /שו ל ח את בנו ואשתו, הוא השר־בלי־תיק
(כמעט שר־החינוך־והתרבות,
כמעט־כמעט שר־הדתות) אבנר שאקי.

השר החדש השתכן בליש־כתו
של יוסק׳ה שפירא, כקומה
החמישית של בניין מישרד-
ראש-הממשלה. הלישכה מכילה
חמישה חדרים, תודה לאל,
אבל לשאקי, מנהיג המפד״ל עד
לפני כמה ימים. יש בהשות נו

כה שכן גור בבניין בתל־אביב.
כשנאלץ לעלות לירושלים, השתמש
לפעמים בשרותיו האדיבים של בועז
אפלבוים, המאכלס את לישכת ממלא־מקום־ראש־הממשלה
בבניין ראש־המ־משלה.

אורמוט: צנוע
ך * ווקא אהוד אולמרט המהודר
1והעשיר אינו מגזים בדרישותיו.
אולמרט נכנס ללישכה שאיכלס
משה ארנס(המשפץ כיום בקצב רצחני
את לישכת שר־החוץ) במיזרח־ירוש־לים.
בזמנו
היתה זאת לישכתו המרווחת
של מנחם בגין, עת הצהיר שיישב
לפעמים במיזרח־העיר בימיו הטובים.

בגין לא בל־כך ישב שם.
אולמרט — כן. הלישכה מכילה
חמישה חדרים.

ךוסךעל כל אלה, זכה עם־ישראל
*4בסגן־שר־העבודה־והרווהה — הרב
חיים זאב פלדמן. גם לו יש דרישות,
גם לו מגיעים מזכירה, נהג, לישכה,
מכונית ושאר תנאים, שיעזרו לו
לעודד את הרווחה בארץ.
על אברהם (״כייגה״) שוחט, איש
מחנהו של יצחק רבין, מדובר נכבדות
לתפקיד סגן־שר במישרד־הבריאות.
אולי גם הוא לא ישתגע על טעמה של
שושנה ארבלי־אלמוזלינו — האחרונה
ששימשה בתפקיד זה לפני שהפכה
שרה — וידרוש שיפוצים. מובן
שיוצמדו לו כל האביזרים המקשטים
סגן־שר(מכונית, נהג, פקידה).
וחוץ מזה, עזר וייצמן, שעליו הוטל
לפתח את המדע בישראל, אינו חוסך
מאמץ למנות את חברו, בנימין(.פו־אד״)
בן־אליעזר, כשר.
לעומת האקט החברי של וייצמן, אין
יצחק רבין הורג את עצמו כדי למנות
את מיכה גולדמן כסגנו, אבל מתנהג
כאילו יהרוג עצמו אם לאו. גם נאווה
ארר החביבה היתה מדוברת כמועמדת
לתפקיד סגנית־שר, ובינתיים מפצה
עצמה בשיפוץ לישכה מרווחת בירושלים,
כראש מישען(גימלאים).

וגם ...שקט, משפצים:

שר־בלי־תיק ניסים
השיג וולוו!

ה שיר ה מו שמע ביו ת ר
השיר המושמע ביותר ברדיו בשנת 1988 הוא
שירה של ריטה ״אני חיה מיום ליום״ .השיר
הושמע 293 פעמים בכל רשתות-השידור,
וצבר 1172 דקות-שידור.

חרי ש יעזוב,
רובינשטיין יכנס
בחוגי הממשלה נשקל בימים אלה הרעיה להחליף את
היועץ המישפסי לממשלה, יוסף חריש.

אחד המועמדים הרציניים להחליף אותו
בתפקידו הוא הד״ר אליקים רובינשטיין, מזכיר
הממשלה, שהוא ד״ר למישפטים, דתי וחביבו
של יצחק שמיר.
אחת הבעיות העלולה להתעורר, אם ירצו להוציא את
הרעיה אל הפועל, היא איזה תפקיד בכיר ימצאו לחריש.

אלמוזלינו פו טרה
בג ל ל בעלה?
אחת הסיבות שגררו את פיטוריה של שרת-
הבריאות ליטעבר, שושנה ארבלי־־אלמוזלינו,
מתפקידה היא, כנראה, קישרי־הנישואין שלה
עם נתן אלמוזלינו.
נתן אלמוולינו, ששימש בעבר כגיזבר ההסתדרות, ידוע
בעמדותיו בעד רפואה שיוויונית, גגד חוק־בריאות־ממלכתית
ושימור קופת־החולים כגוף עצמאי.
גורסים במיפלגת־העבודה טענו כי עמחת אלה השפיעו
בעקיפה על מדיניות מישרד־הבריאות, והביאו להטלת
כובד האחריות על מישרד־האוצר, ולא על כתפי הציבור.

שרה אנג לילדה
שרה אנג׳ל, שהיתה נשואה לשמעיה
אנג׳ל, המרצה עונש מאסר־עולם באש־מת־רצח,
ילדה באחרונה בת.
בתקופת נישואיה לאנג׳ל עשתה שרה
מאמצים להיכנס להריון, אך בגלל התמכרותו
של בעלה לסמים לא צלח הדבר בי־מיד
לאחר גירושיה משמעיה אנג׳ל נסעה
לצרפת, ושם נכנסה להריון.
שמועות מספרות כי שמעיה זועם על
מה שהוא תאה כבגידה בו.

״עכשיו א רי ךלעבוד
בלישכת שר־האוצר, שהאורות בה היו דלוקים בשבוע
האחרון עד שעות מאוחרות ביותר, הסתובבו כמה עוזרים
תשושים.

ביום השני, ה־ 2בדצמבר, מסר דובר
צה״ל על 274 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה אינו כולל הרוגים
מירי מתנחלים.
לסי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים על 365 הרוגים.
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 462 הרוגים פלסטיניים, לפי הפירוט
הבא:
• 311 התגים מירי חיילי צה״ל
ומתנחלים.
• 38 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 66 הרוגים בתוצאה משאיפת גאז.
• 47 הרוגים מסיבות אחרות.

קשהלסלקרא שי־ערים
עדיין לא ברור מה תעשה מיפלגת־העבודה במועמדים
שערקו משורותיה והקימו רשימות עצמאיות לבחירות
לרשויות.
מדובר בשיבעה ראשי־ערים, ביניהם ראש־עיריית חדרה,
יחיאל כהנא, אלי דיין מאשקלון, חיים בן־חיים מאשקלון
ועמיר פרץ בשדרות.

בליכוד התקבלה החלטה שמועמד המקים
רשימה עצמאית יסולק, והם אכן יישמו את
ההחלטה. גם מיפלגת-העבודה הגיעה להחלטה
דומה, אך עד כה ת א לא יושמה ויהיה קשה
ליישמה.

״אגרת כינ ר ת
אם לא תעורר התנגדות חריפה מדי, צפוייה בקרוב. אגרת־כינרת״.

עסקני•
תיירות
ל עי ריי תטב רי ה
יאיר ובמן, בעל מלונות בטבריה, עומד להקים
רשימה עצמאית של אנשי-עסקים בתתם
התיירות, שתרוץ למועצת עיריית טבריה.

מיגון אוטובוסי
ג בי רו שלי ם

תנו פ ת יחסי״איבור
בבל־ל

בעיקבות מיגון האוטובוסים הנוסעים בגדה לעיר האוטובוסים
המערבית ימוגנו גם
יסל ע

העתיקה.

צמרת ״בנק לאומי״ פועלת בימים אלה לתיקון
תדמית הבנק, שנפגעה בעיקבות פיטורי
הדירקטוריון והתפטרות המנב״ל, צדיק בינו.

ועדת״המעקב הדרודת תקום מחדש.
הוועדה הוקמה בראשונה ב־ , 1982 על רקע מילחמת־הלבנון,

רשתיהמלונות ״סונסטה״ בטבריה עשויה לפתוח סניף
רביעי בטבריה, אחרי הסניפים שיש לה באילת, בירושלים
ובים־המלח.

המדובר בניהול ובתיסעול שותף של מלח
״קלאב הוטל״ ,שאותו ניהלה בשנתיים
האחרונות חברת ״לרום״.
באחרונה נודע כי חברת לרום, חברה־בת של אל־על.
הפסידה מיליון דולר בניהול המלון בטבריה.

מי שפט דמיאניוק
יי דחה שוב
עורך־הדין יורם שפטל, פרקליטו של ג׳ון
איוואן דמיאניוק, הגיש לבית-המישפט העליון
בקשה לדחייה נוספת בעירעור.
העירעור, שנקבע תחילה לחודש דצמבר,
נדחה למאי הקרוב בגלל מותו הטראגי
של עורך־-הדין דב איתן, פרקליטו השני של
דמיאניוק.
המועד נקבע משום מותו של איתן ולא
יכול היה לקחת בחשבון את פציעתו של
שפטל, שאירעה ביום המחרת.
מתוך חמשת החודשים שהוקצבו לשם-
טל להיערך למישפט, יהיה שפטל בטיפולים
אינטנסיביים במשך שלושה חודשים
לפחות, ולכן לא יוכל להיערך למישפט.

ההצעה, שהיא יתמה של רשות־הנסלים, מעוררות התנגדות
חריפה בקרב בעלי־העסקים באיזור.

כשנשאלו לסיבה אמת כי ״עד עכשיו דיברנו,
עכשיו צתך להתחיל לעמיד.״

ת חו דשועדחרהמעקב
ה ד רוזי ת

סניף ״סונסטה כטבריה

כדי לחלץ את רשויות הכינרת מהמצוקה
הכלכלית, שאליה נקלעו, תעלתה באחתנה
הצעה לגבות אגרה של שקל אחד מכל מתרחץ
או בעל כלי־שיט.

ובמן, המעריך שלא יזכה בראשות העירייה, מקווה להכניס
לפחות שני נציגים למועצה, שיעשו לקידום התיירות
בטבריה.
עד עכשיו היו בטבריה רשימות פוליטיות בלבר.

בתשובה לשאילתה של מאיר פרוש, בנוגע להתנכלויות
לאוטובוסים הנוסעים לנווודיעקב וממנה, הודיעה מועצת
עיריית־ירושלים בי האוטובוסים אכן ימוגנו.
סדי קולל״ ראש עיריית ירושלים, פנה לשר־התחבורה, משה
קצב ולחברת אוד כדי לגייס תקציב למיגון קו ,25 וביום
הראשון בישר כי 165 אוטובוסים ימוגנו, בקווים ,25 ,23 , 1
27 ובקווי הביקעה.

כד עולה מנתונים העומדים להתפרסם השבוע על־ידי
אקו״ם. לפי מנכ׳ל אקו״ם נאספו הנתונים על־־ירי מגישי
ועורכי תוכניות, ורוכזו במחשב האגודה.
השיר השני, גם הוא שירה של ריסה, עטוף ברחמים, זכה
ב־ 270 השמעות, ואילו השיר השלישי הוא שירו של יהודה
פוליקר, חלון לינדהח־מן, שזכה ב־ 246 השמעות.

המערכה לשיפור תדמית הבנק תתבצע באמצעות
העיתונות הכלכלית, הגדלת היקפי־הפירסום והחדרת
תודעת הבנק גם לציבור שאינו נמנה על לקוחות הבנק.

קומנדו אקר
אקדם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומדלים בישראל,
מתכוונת להקים קומנדו לאכיפת הגבייה סמשתמטי
תשלומי־תמלוגים.
מנכ״ל אקו״ם, רן קירר, סיפר שחוליות של סורקים יקיפו
ת כל הארץ וידווחו למרכז על סרבני־תשלום.

לאקו״ם עבור
׳.דיברי קידר, הסכומים המגיעים לאקד״ב
השמעות פומביות ללא רישיון מסתכמים
במאות אלפי שקלים בשנה.

לארץ, חזרו בהם מכוונתם, והודיעו שהיצרן
אינו מעוניין בשלב זה לנשור את תוצרתו
בחודשים האחרונים נפגשה באירופה קבוצה של אנשי־עסקים
מישראל עם נציגים של אחת מיצרניות־הרכב
מיפאן, שער כה לא מכרה מכוניות לישראל, בגלל החרם
הערבי. אנשי־העסקים התרשמו שיש פתיחות מסויימת אצל
היפאנים. כמה מהם אף הגיעו עד יפאן כדי לבל! את
היצרן.
במהלר־הביקוד ביפאן לא נוהלו כל שיחות, ואנשי־העסקים
התבקשו להמשיך את המשא־והמתן באירופה.
כשהתחדשו המגעים, והישראלים ביקשו לעבור לפסים
ממשיים, התברר כי היפאנים עדיין אינם מעוניינים.

ח ב ״ דלחל ־ ב רו ר
חסידי־חב״ד שוקלים לשגר את ניידת־התפילין
שלהם, הידועה יותר בכינוייה
״טנק המיצוות״ ,לאתר־הפרוצות בחוף
תל־ברוך.
יש בכוונתם לנצל את הריכוז הגדול של
הגברים באיזור, ואולי, בהזדמנות זאת,
להחזיר נשמות תועות לחיק היהדות.

מי יהיה הנוניב הבא?
הצהרתו של נציב מם־ההכנסה, יאיר רבינובי״ן,
כי הוא מתכוון לפרוש מתפקידו באביב ,1989
בתום תקופת-כהונה של ארבע שנים, מעוררת
מתח וציפייה בצמרת מס*ההכנם ה.
המישנה לנציב, אברהם צרפתי, שהוא מוותיקי הנציבות,
רואה את עצמו כמועמד סיבעי לרשת את המקום, מה גם
שבעבר עוכב קידומו, אחרי שהובאו נציבים מחוץ למערכת.
אולם עדיין לא ברור מה תהיה עמדת שר־האוצר החדש,
שימעון פרס, המתחיל בעידן שרי־אוצר מטעם מיפלגוד
העבודה״ אחרי 12 שנים שבהן שלט הליכוד בתיק זה.
בנציבות יש גם כמה מישנים הרואים את עצמם מתאימים
לתפקיד זוב

אורית 11־ =1 =11ר

..חן של אשה ומוח של גבוי; כך היו
מגויוים אח דורית ב״ניש -לפני
עידן הפמיניזם, נמובן. אין מילה ועה
ך* מילים שאומרים עמיתים על
\ 1דורית בייניש נשמעות מתוקות
מסכארין ודביקות מדבש. כולם אוהבים
ומכבדים אותה. קשה מאוד למצוא
מילה של ביקורת עליה 23 .שנים
במישרד־המישפטים, מישרד שיש בו
אינטריגות ותחרותיות קשה, ואף מי־לת־ביקורת
אחת --זה הישג נכבד
ביותר לפרקליטת־המדינה החדשה.
״זו הפעם הראשונה במדינה שאשה
נבחרת לתפקיד פרקליטת־המדינה,
למרות שאחוז הנשים בפרקליטות הוא
יותר מ 80 אמרה מישפטנית, השמחה
על בחירתה של בייניש.
זה שנים אחדות היתה בייניש המועמדת
הקבועה לתפקידי־מפתח במיש־רד־המישפטים.
כאשר מונה גבריאל בך
לתפקיד שופט בית־המישפט העליון,
דיברו בה נכבדות כממלאת־מקומו
בתפקיד פרקליט־המדינה. אבל יונה
בלטמן זכה בתפקיד.
כאשר פרש יצחק זמיר מתפקיד
היועץ המישפטי, קיוו שבייניש תתמנה
במקומו. גם אז הכזיבו הפוליטיקאים,
ומינו את יוסף חריש.
בספטמבר , 1988 כאשר הודיע יונה
בלטמן על פרישתו מתפקיר פרקליט־המדינה,
היה ברור לכולם כי הפעם
תזכה בייניש בתפקיד. וכאשר השר
אברהם שריר היסס ודחה, חתמו כל 200
פרקליטי־המדינה על מיכתב שדחק
בשר למנותה. איש מכל הפרקליטים,
עוברי־המרינה, לא יצא דופן.
שריר ניסה להשפיע על בלטמן להישאר
בתפקידו עד אחרי הבחירות, וביי־ -
ניש התחילה להתייאש.

יפהפיה וקדירה

ך א כרור עד היום מה היה הדבר
/שגרם לשר שריר להתנגד למינויה
של בייניש. האם היתה זו השפעתן של
מיפלגות־הימין, שזכרו לפרקליטה היפה
את מישפט המחתרת היהודית, את
העונשים החמורים שדרשה והשיגה,
ואת התנגדותה הנמרצת לחנינה?
האם היה זה בגלל פרשת־השב״כ, או

בגלל השתתפותה כחברה בוועדת־הח־קירה
בעניין צברה ושאתילה?
יודעי־דבר מספרים כי לשריר היתה
סיבה יותר אישית. אומרים שהוא נעלב
עמוקות מהתנגדותה של בייניש לתמוך
בשריר בעניין ויליאם נקש והס־גדתו
לצרפת. כאן, מספרים מקורות
יודעי־דבר, קבור הכלב.
פרשת השב״כ גרמה בזמנו להטלת
רפש בפניה היפות של הפרקליטה,
כאשר הרב חיים דרוקמן רמז רמיזות
גסות על יחסיה האישיים עם ראובן
חזק, מפורשי״השב״כ. פרקליטות־המ־דינה
כינסה אז כנס־חירום, ופרקליט־המדינה
עמד לצידה ולצידן של שתי
המושמצות האחרות, יהודית קרפ ויהודית
צור.
אין כל מחלוקת על כישרונה ומוחה
המישפטי. אין גם מחלוקת על יופייה.
מישפטנים רבים טוענים כי גרייס,
מהסידרה פרקליטי אל־א״ .מזכירה את
בייניש בהופעתה. מספרים כי היא ידעה
לכבוש אף את ליבם של שופטי
בית־המישפט העליון, הישג גרול כשלעצמו.
כאשר
מנסים להגיע מעבר לחיצוניות
היפהפיה והקרירה, מתגנבות
שמועות על כך שהפרקליטה המוכשרת
לא אהבה סביבה מתחרים. מספרים
על כמה אנשים מוכשרים בפרקליטות
שעזבו, מכיוון שלא הצליחו
לעבוד יחד איתה .״אבל לגברים יש
תמיד בעייה לעבוד תחת שרביטה של
אשה, ולקבל אותה כבוסית,״ מוסיפים
המספרים. הם גם יודעים לומר כי
באחרונה היתה בייניש קרובה במיוחד
לפרקליט עוזי חסון, שהופיע איתה
במישפט־המחתרת, ולע ת ה ארבל, מי
שהיתה פרקליטת מחוז־המרכז, והיא
כיום שופטת מחוזית.
בייניש שומרת על דיסטאנס, אומרים.
היא תמיד מחושבת מאור, קורקטית
ובעלת קסם אישי רב, ה״עובד״ על
אנשים .״יש בה תערובת מעניינת של
חן נשי מאוד עם מה שקראו לפני התנועה
הפמיניסטית, מוח גברי׳ ״,מספרים
.״היא ידעה גם להתחנחן לפני
מלבת שופטי בית־המישפט העליון, וגם לשכנע
אותם בטיעון מישפטי מבריק״.
לוידס והיהלומים

הרב דרוקמן ופרקליטה כייניש במישפט המחתרת
השמצה על רקע הם א1טי

מעריציה הגדולים ביותר של
/בייניש אין כמעט מילה טובה על
בעלה, יחזקאל .״הוא אדם תרבותי ו־אוהב־מוסיקה.
הוא משתגע אחריה, ונושא
אותה על כפיים. את הירח היה
מוריד לה מהשמיים ״,אומרים, אבל
כעורך־דין אין הוא נמנה עם העשירון
הראשון.
לפני כמה שנים, כאשר התגלגלה
בפרקליטות־המדינה שורה ארוכה של
כיתבי־אישום נגד יהלומנים, בעיקבות
פרשת גניבות היהלומים בנתב״ג, העבירה
חברת־הביטוח לוידס הבריטית
מיספר רב של תיקים למישרדו של
יחזקאל בייניש. עורכי־דין רבים הופתעו
מאוד מצעד זה, בעיקר מפני שחברת
לזידס מייוצגת מזה שנים בישראל
על־ידי מישרדו של עורר־הדין אמנון
גולדנברג. היו מי שקשרו זאת בתיק־וותה
של חברת־הביטוח להגיע באמצעות
הבעל אל אשתו. אך יודעי־דבר
שנשאלו על־ידי העולם הזה אמרו:
״איננו יודעים מה חשבה חברת לוידס

ומה היה בליבה. אבל דורית בייניש לא
היתה האחראית להגשת כיתבי־האי־שום
הללו, היתה זו דווקא פרקליטת־מחוז־המרכז
דאז, שרה סירוטה, כיום
השופטת המחוזית, שהגישה את מרבית
כיתבי־האישום הללו, ואין צל של ספק
שלא היתה כל השפעה על דורית ביי־ניש״.
מישפטנים
מייחסים לבייניש זכויות
רבות במילחמה לצדק ולשילטון־החוק,
כאשר מילאה את תפקיד ראש־מחלקת־הבג״צים
במישרד־המישפטים. היא ידעה
להילחם היטב בכל מיקרה שבו
נראה לה כי מילחמתה צודקת, וידעה
לשכנע את מוסדות־המדינה המעורבים
לוותר, כאשר חשבה שהם טועים.

״זה מעץ

^ ורית בייניש נולדה בתל־אביב
( לפני 46 שנים למישפחה אמידה ותרבותית.
דורה, משה ורבה, הוא עורך־
דין ותיק, העוסק במישפט האזרחי.
למרות קירבתה למישפטנים, לא
חשבה כלל ללכת לכיוון זה. להיפך,
בראיון שנתנה לעיתון הארץ לפני

אילנה אלרן ₪
(המשך בעמוד )38

בבזדעגז

מנת;־ הננסים שר אנוהם גינוי המנוח נתחו
תינח מ דוו ה: חשבוניות חשודוח שימשו
למימון הוצת המניות של החנוה של גינוי
ך* שבוע שעבר הגישו עורכי־ה־
^ דין שאול ברגחון ואיתן ארז, המפרקים
של חברות־הבנייה של המנוח
אברהם גינדי, דין־וחשבון על פעולותיהם
לבית־המישפס. הם גם הגישו בק־שה־למתך
הוראות נגד החברות נזגריח
נ״חת־ערך וסח״ם סיבו־ תעש״ה ונר

בתאריכים הנקובים בחשבונות, אם בכ

בקצרה,
המסרקים טוענים כי
החשבונות פוברקו ולא הוגשו
כנגד מה שכתוב עליהן.

מה, לדעת המפרקים, עומד מאחורי
החשבונות הללו?

ט 0 /ט מ /ד ט
לאכה, הרשומות בבורסה, חברת דס־קורו־
והחברות מיכאל שרוחי הובלה
ואידסן שרות׳ מיטען. הם ביקשו
מבית־המישפס להורות לחברות הללו
להשיב למבקשים כספים.
מדובר במיליוני שקלים, ששולמו
מאוקטובר 984ו ועד סוף 985ו, על־פי
חשבוניות שהמציאו החברות הללו
לגינדי.

לסי המסרקים, כל החברות
קשורות, כנראה, זו בזו, ובעלי

.מידיעות שפורסמו כמה פעמים,
ואף בעיתונות, עולה כי קבוצת מגרית
עסקה ברכישת מניות בהנפקות עבור
בעלי־עניין בחברה המנפיקה. הרשות־לניירות־ערך
אף ביצעה חקירה בעניין
זה. למבקשת חשד כי התשלומים
שבוצעו נועדו לממן רכישות פיקטיביות
אלה של זכויות, או לממן פעילות
אחרת, שלא נועדה לטובת החברות
בפירוק.
,לצורך הבהרת העניין פנו המ־

שהיא עשויה לשנות את מצב הסטטוס־קוו
בחקירה.
בשעתו נפתחה חקירה של הרשות־לניירות־ערך
על מעורבות קבוצת מגד
ת בהרצת מניות גינדי. החקירה לא
הסתיימה, בין היתר מכיוון שמנהל
קבוצת מגדת. שימעון קדם, מסר לחוקרים
כי האחראי מטעם הקבוצה לנושא
היה אהוד זיידמן, וזה יצא לחו״ל ומאז
לא שב.

באשר מת״מ הנסיקה לציבור
כאחרונה, כמתה הרשות על
החברה לסרסם במקום בולט
בתשקיף כי מתנהלת חקירה
נגד אחד ממנהליה, אהוד זייד־מן.

צ׳פאי
ויטקיו

איש־עסקים
קדם
מאחורי 4חבחת?

מניותיהן והמנהלים של מגרית,
מת״מ וליסקורד הם אותם
אנשים: שימעון (״צ׳סאי״)
קדם, אהוד זיידמן וגבע צור.
לטענת המפרקים, מבדיקה שעשו
בסיפרי־החברה ומתישאול בעלי־תפ־קידים
בה, לא נמצא כי חברות גינדי
קיבלו הלוואות או אשראי כלשהם
ששולמה עליהם ריבית. לא ידוע על
שום מחסנים, שכביכול הושכרו. חשבונות
על עבודות שנעשו, כביכול,
שולמו ללא אישור מנהלי העבודה או
הביצוע, כפי שהיה נהוג בחברה. לא
ייתכן גם כי העבודות המפורטות בחשבונות
הללו בחלק מן האתרים בוצעו

פרקים למשיבות, וביקשו מהן לקבל
פרטים על העיסקות שביצעו עם החברות
שבפירוק. המפרקים קיבלו מ יכ־תבי־תשובה,
ובהם אישרו קבלת המיב־תבים,
וכי הן מקוות שתוך 30 יום ניתן
יהיה לענות לפניית המפרקים. עד
היום, ארבעה חודשים מאז פניית המפרקים,
לא נתקבלה מהן תשובה עניינית
לפניית המבקשים.״
המפרקים מבקשים מבית־המישפט
לצוות על החברות, שהגישו את החשבוניות,
להחזיר את הכספים שקיבלו.
בכך ייכנס כסף למפרקים. אולם מכיוון
שקרוב לוודאי שתביעה זו כבר נמצאת
בידי חוקרי הרשות-לניירות־ערך, הרי

^ טלת האשמה על זיידמן גרמה
1 1לקרע חמור בין קדם למישפחת
זיידמן. הסיכסוך הזה הביא לפרישת
השותף השלישי, גבע צור(בנו של רב־אלוף
במילואים צבי צור) ,ופרישת אישים
נוספים, שלא רצו ששמם ישתרבב
לקבוצת־החברות.
אהוד זיידמן לא בא מאז ארצה, והחל
בניתוק עסקיו המשותפים עם קדם. בין
היתר הצליח להשתלט על חברת ליס־ק
1רד וכן על עסקים בחו״ל,
אביו של אהוד, יעקב זיידמן, שבא
ארצה כדי לטפל בהפרדת העסקים,
לקה בהתקף־לב, ושהה רוב הזמן בבית־החולים,
עד שחזר ללונדון. זיידמן גם
השתלט על המיבנה המפואר של מנדת
ברחוב אלחנן ,26 מאחר ש־>! 759 מהנכס
הם של מישפחתו. קדם נשאר למעשה
עם אלר. שם הוא בסיכסוך חמור עם
אחיו, אורי, שהצליח לקבל את מחצית
החברה לידיו, יחד עם מינוי של דירקטור.
החומר
שחשף מפרק גינדי עשוי
לתת לחוקרי הרשות תנופה להמשך,
תוך סגירת פערי־מידע. עד עתה היו
בידיהם רק ראיות לפעולות של קבוצת
מגדת בבורסה. החומר של המפרקים
יכול לגלות את התמורה שקיבלה הקבוצה
מגינדי.

דוגמה לארסן שבו סעל גינדי
בבורסה עולה מתביעה נוססת,
שהגישו המסרקים נגד אדרי־כל־הסנים
אבי רסקין.
מסתבר כי לפי הרישומים בסיפרי
החברה, הילוותה החברה לרסקין כמה
עשרות אלפי דולארים ללא כל אסמכתא,
ולאחר כמה חודשים נרשם זיכוי,
שוב ללא כל אסמכתא או הסבר.
הזיכוי נעשה סו ימים לאחר ניסיון־
ההתאבדות הראשון של המנוח, כשהיה
ברור כי החברה נקלעה לקשיים, ו־20
יום לפני שניתן בבית־המישפט צו
ראשון בעניין הפירוק.
המפרקים אינם מכירים בפעולת־הזיכוי,
ותובעים את הסכום מרסקין. הם
מסבירים כי גינדי פתח על־שם רסקין

חשבון, שבו פעל בשוק ניירות־הערך,

כביכולבשם יסקיזי עסקים
^ מעורבבים
^ מסרקים, ברגרזון וארז, הצלי!
1חו להשתלט בתבונה רבה על מיכא
ל העסקים של המנוח, שהצית עצמו
מרוב יאוש, נוכח הצרות הכספיות הצפויות.
לפי
הדין־וחשבון שהגישו לבית־ה־מישפט,
היקף העיסקות שהם מטפלים
עתה במימושן נאמד ב־ 32 מיליון דולר.
הם מפעילים ומסיימים את בניית מאות
הדירות באתרי־בנייה שונים, מממשים
נכסים, חותכים תביעות של נושים,
בעיקר בנקים. בין היתר הצליחו לכפות
על חיים שיף, החייב לגינדי כספים,
הסדר־תשלומים שחלק ממנו קויים.

הכעייה העיקרית שלהם, הממורטת
בדין־וחשבון, היא ה־עירבוב
שהנהיג המנוח כין
עיסקי החברות לעסקיו המר־טייס.
עיזבון
המנוח חייב .2ג מיליון דולר
לחברות, וכן את כל הרכוש שהעביר
לעצמו המנוח בלא תמורה או בתמורה
פחותה מריאלית. בדיקת ניכסי העיזבון
על־ידי המפרקים העלתה כי לדעתם
אין העיזבון זכאי לנכסים רבים שהוא
טוען להם.
בתחילת דצמבר 1987 הוכרז על
העיזבון כעל פושט־רגל, ונקבעה אסי־פת־נושים
לפברואר . 1988 באסיפה נבחר
נאמן ניטרלי.
כמה ימים לפני פטירתו נפגש המנוח
בנוכחות אשתו רינה ועורך־דינו
זוהר אולפינר עם סגן כונס־הנכסים
הרישמי, עזרא חבשה. בפגישה, שבה
בכה המנוח ללא הפסק, הוא חזר והודה
לחבשה במילים נרגשות על היחס
האנושי שהוא מילא בפרשה, וחזר ונשבע
כי יחזיר לבעלי״החוב, ובעיקר
לדיירים, את כל המגיע להם, עד הפרוטה
האחרונה.
המפרקים מציינים בצער כי תרומת
העיזבון להשלמת פיתרון בעיית־הד־יירים
הינה אפסית.

המסרקים ״נאלצים לציין את
אכזבתם המרה ממישסחת המנוח
וממי שכיהנו כמנהלי־העי־זבון.
המנוח הבטיח סעמים
מיססר, וכן בהוסעה סומבית
בטלוויזיה, להעמיד את רכושו
לטובת הדיירים. לאחר מותו
ובדיונים מישסטיים שהתקיימו,
חזרה המישסחה וכן מנהלי־העיזבון
על התחייבותם לתת
לחברות־בסירוק לסחות מיליון
וחצי דולר לטובת הדיירים. ה-
מישפחה חזרה בה באוסן בוטה
מהתחייבותה זו ...הסתבר
מהר מאוד כי אין בכוונת מיש־פחת־המנוח
להגיע להסדר כליגאל
לביב
שהי•״

(המשך ם עמ 1ד )6
ליים היו מציגים תוכנית נגדית, סבירה
לא־פחות מן התוכנית הימנית. כוחות
פוליטיים, גדולים או קטנים, היו מנהלים
מאבק נחוש בקו הממשלתי.
שום דבר מכל זה אינו קיים בישראל.
אין תיאוריה כלכלית שמאלית.
אין גופים פוליטיים שינהלו מאבק
כלכלי שמאלי.
המושג ״שמאל״ מסמן בארץ רק
תפיסה מסויימת בעניינים לאומיים:
שאיפה לשלום עם הפלסטינים, נכונות
להידברות עם אש״ף, נכונות לפיתרון
הכולל הקמת מדינה פלסטינית לצד
ישראל. כאשר אומרים בארץ על גוף
פוליטי שהוא ״שמאלי״ ,מתכוונים לחב
אולם אין בארץ ״שמאל״ במובן המקובל
בעולם — גוף התובע מדיניות
כלכלית וחברתית לטובת השכבות הנמוכות,
ונגד השכבות העליונות כי
ה״שמאל״ הישראלי משתייר בעצמו
לשכבות העליונות.
לכן לא באה השבוע התנגדות נמרצת
למדיניותו של פרם מצד שינוי או
ר״ץ, וגם מצד מפ״ם באה התנגדות
חלושה, ללא אלטרנטיבה עיקבית. רק
הקומוניסטים השמיעו את סיסמותיהם
השיגרתיות, שאיש לא התייחס אליהן
כאל תוכנית חלופית סבירה.

האינתיפאדה

החוד ש ה־ 13

ז1הי ברתיקה יומית,
שיגרה. ההתקוממות
היא בעיצומה, ושום
סוף איגו נראה רעין.

בשבוע האחרת נהרגו בשטחים הפלסטיניים
הכבושים תישעה אנ שים
עשרות רבות נפצעו 13 .גורשו מהארץ,
שניים מצפים לגירוש. כמעט מדי יום
נהרסו בתים, גם בגשם השוטף ובקח־העז.
ביום־הפת״ח,
יום־השנה ה־ 24 לפעולה
הצבאית הראשונה של האירגוף,
היתה שביתה כללית בכל השטחים האלה.
הוטל עוצר על קרוב למיליון תושבים,
כדי למנוע הפגנות סוערות.
בכמה מקומות נערכו הפגנות של
מאות צעירים, שנשאו רגלים לאומיים
פלסטיניים ותמונות של יאסר ערפאת
בכמה כפרים נערכו ״פעולות חומות״
של צה״ל — מושג שפירושו
פשיטה על כפר כדי לעשות בו שפטים
חמישה חיילים פרצו לביתו של
בסאם אל־שכעה, מי שהיה ראש עיריית
שכם, כדי להכריח את המנהיג קטוע־הרגליים
ובני־ביתו למחוק סיסמות
שצויירו על גדר ביתם.
לדיברי עדי־ראייה פלסטיניים,
נהרגו כמה מן הקורבנות על־ידי חיילים,
בלי קשר להפגנות. כמו תמיד,
״צה״ל פתח בחקירה״ .לחקירות אלה
לעולם אין סוף.
כל זה קורה בחודש ה־ 13 של
האינתיפאדה 12 .חודשים אחרי שיצחק
רבין הבטיח לציבור כי ההתקוממות
תדעך תוך ימים מעטים, והרמטכ״ל
הבטיח להחזיר את ״הרגיעה״.
בחודש ה־ 13 זה הפך שיגרה, כמעט
כרוניקה בעיתונות. שום סוף אינו נראה
בעין.
* באתר בינואר 1965 היתד, חו ר ה
ראשונה שר אנשי פ תי ח אסורה לצ א ת
ססחנודהפרטיס עיך ארחילווה ר ד
צידון ולהניח סיטען חו ס ר נפץ ר ד חוד
(חיש איבה שר הסוביר הארצי בעסק
בית־נטופה. הסוריעין הלנת;׳ ,שידע
ער בך, עצר את האנשים רפד• שהניעו
לנבול הישראלי, סבל• להודיע ער בך
לראשי פתיח. פת״ת פירסס אח. ההר
רעה 00׳ ר על הפעולה, סתוך ההנחה
שהיא אבן יצאה לפועל.
בעבור יו 0״ם, ב־ 1בינואר.יצאה חר
ליה סיררן ברי לבצע את אותה הנד
עולה. הסיטען אסנם הונח, אך התנלה
לפני שהספיק להתפוצץ. הצבא הילד;׳
ארב לתול״ה שתורה סן הפעולה,
ופתח עליה באש בשסירבה להיבנט.
איש אחר ;הד; .ההד ;/הראשון של
פת״ח ; ה ד; ביד• ח״ל ערבי.

סילחסטר : 1988 כר קיבלו בארץ את פני
העוו ה החרוטה. לפני ואח רי חצות הלילה

ך 11ץ ך מפקד חיל-הים לשעבר, רקד
\1ךךךח
\ 1^ 1^ 11 1_ 11 עם אחת החוגגות, נח ושוב
חזר לריקודים. הוא הביס א ת כל הרוקדים בכושרו.

שושנה דמאוי
תה, הזמרת זמירה חן. הן

חגגו

ביפו.״

| 1ך ך \ 1חיילת נתנייתית, חגגה עם ידידים באחד
\ 1 | 1 1111ו | הברים, ולמרות שהיתה אמורה להשכים לצ בא
היא חגגה עד השעות הקטנות בשתיית שמפניה צרפתית.

\ י \ 1ך 11 בימאי־הקולנוע רקד בקפה ״כסית״
| / 1 1בתל״אביב בחברת סוזן טברן,
11\ 11
יועצת־השקעות מאנגליה ובת של חבר־פרלמנט לשעבר.

אורנה

השיק כוסית״
שמפניה עם אשתו
וידידו, המיסעדן סיסו.

הלחה |1ן 1ך (מימין) מחברת הרומאן ״דרכים לוהטות״ על
11/1 111 / 111 יחסיה עם משה דיין, חגגה בקפה ״כטית״.
מור לא רקדה׳ אך היתה שקועה בשיחות עם ידיד מאנגליה.
העולם הזה 2679

בתם של טובה ועמיקם גורביץ,
היתה צעירת חוגגי ״כסית״.
גירית, בתה 4-ג, היא תלמידת״תיכון החובבת־בלט.

נירית גווביץ

דנברג, בנו של עורן-הדין אמנון גולדנברג.

סרטים בחודים במסיבות שד ר1ני מיד1א
שא 1ל עמוד לא הנ צ הל היזוז פסיבי
עיתונאית המקורבת לבני־הזוג
מילוא שאלה את חבר־הכ־נסת
רוני מילוא מרוע אינו
מזמין עיתונאים למסיבות הפרטיות,
שהוא עורך לפעמים. מילוא
חייך והתלוצץ :״המסיבות
שאנחנו עושים הן מאוד דיסקרטיות,
מפני שמציגים בהן סרטים
כחולים.״ כשנשאל מילוא כיצד
יתכן שבממשלה כל־כך גדולה,
המונה 28.שרים, אין אף
שרה אחת, ענה :״את זה תשאלו
את אשתי אלישבע.״
ימים אחדים אחרי בחירת
חיים דמון כיושב־ראש סיעת
המערך בכנסת נסע חבר״הכנסת
עוזי ברעם לארצות־הברית.
הוא ישהה שם שבועיים במים־
גרת ביקור פרטי, ואת מרבית
זמנו הוא יבלה עם בנו נועם, בן
ה־ ,26 הלומד שם.
במסיבת יום הולדתו ה־63

של שר־החוץ החדש, משה
ארנם, עמד אלי שיטרית,
יושב־ראש חוג תור. על בימת
הנואמים המאולתרת, והזמין את
המברכים איש־איש בתורו. כשקרא
למרדכי ציפורי, יושב־ראש
המוסד לביטוח לאומי, ומי
שהיה סגן־שר הביטחון לבוא ול
שאת
את דבריו, הגיבה לפתע
אשתו של ציפורי ואמרה שבעלה
אינו מוכן. שיטרית, שכעס על
התערבותה, פנה אליה ואמר לה
בציניות, שבבית היא יכולה לחלק
לבעלה פקודות, אך לא באירוע.

יעקב מרידוד, מי
שהיה מפקד האצ״ל, בירך את
משה ארנס על כניסתו לתפקידו
החדש. אך מרידור הוסיף לביר-
כתו דיברי־אזהרה, וסיפר שכאשר
נבחר לשר בממשלת בגין
הוא נשאל על־ידי אחד מידידיו
איך הוא חש. הוא השיב לידיד
שהוא הולך כשמבטו כבוש בקרקע.
כשנשאל מדוע, הוא ענה
לידיד כי הוא מחפש את הפתח
למינהרה שדרכה יוכל להימלט
בעת הצורך. לסיום הוסיף הערה
עוקצנית, שהוא מקווה שחברי־הממשלה
החדשים לא יחשבו על
חברותם בממשלה כמישכן קבע.

עמור גם אמר שאם לא יינתן לו
תפקיד חשוב באחת הוועדות
הוא יעדיף לחזור ולכהן כראש
עיריית מיגדל־העמק מאשר להיות
חבר־כנסת פסיבי.
מיפגש מעניין עם עולם
הוודו והכישופים של אפריקה
היה לעיתונאית תמר גולן,

ברמת־השרון הוכרזה מיל־חמת־בחירות
על ראשות המועצה.
שלושה מועמדים, חברי
מיפלגת־העבודה, מתמודדים על
התפקיד. אלה הם משה ורבין,

אפריים פיחוטקה וגד פני
ני. פניני, שהוא חבר לישכת
מיפלגת־העבודה וגם חבר מרכז

ערב־ההתרמה, שנועד כדי
לגייס כספים להקמת חדר לטיפול
נשימתי על שם רפי נלסון
בבית״החולים האילתי ׳וספטל,
לא הניב את הפירות המקווים.
חבריו של רפי נלסון החליטו
להתארגן שנית, ופנו אל זאב
הלפרין מאירשית, כדי שיארגן

״אני ממש מתוסכל. בכנסת
רק מדברים. במיגדל־העמק
יש הרבה עשייה. כל יום מתחילים
פרוייקט חדש ״.מילים אלה
אמר חבר־הכנסת הטרי שאול
עמור, המכהן גם כראש עיריית
מיגדל־העמק, לאחד מידיריו.

*1 \ 1111ו? 1\ 1 11*7מי שהיה מזכירו האישי וראש־לישכתו של ראש״הממשלה־לשעבר, מנחם
11111 1 1\ 11 בגין, פגש במסיבה בעיתונאית פאר״לי שחר, שחבשה כובע רחב״שוליים.
קדישאי, שהחליט כי עליו להיראות אופנתי, הסיר א ת הכובע מראשה וחבש אותו, להנאת הסובבים.
המתגוררת בפאריס. גולן, שהגיעה
ארצה כאורחת של הדו־ירחון
מסע אחר, העוסק בענייני אנתרופולוגיה
וגיאוגרפיה, סיפרה
שהיא מעולם לא האמינה בכישוף,
עד למיקרה שבו נסעה לאפריקה
בחברתו של אדם חשוב,
שאת זהותו היא מסרבת לגלות.
השניים ביקרו בביקתתו של מכשף
ידוע. מיד עם היכנסם הזהיר
אותם המכשף מלשבת על אחת
הספות שהיו בביקתה, בטענה שהספה
מקוללת, וכל היושב עליה
נדון לאסונות. הגבר היה ספקן,
טען כי אינו מאמין בכישופים
וישב על הספה. עשרה ימים לאחר
מכן הוא היה מעורב בתאונת-
דרכים קשה, וניצל ממנה בנס.
אך שבוע לאחר מכן הוא נפטר
באופן פתאומי, ותעלומת מותו
עדיין לא נפתרה עד היום.

המיפלגה מתמודד ברשימה עצמאית.
הוא זוכה גם לתמיכה נרחבת
של רונית רון, מנהלת
האירגון והתיקשורת של העמותה
לדו־קיום במילחמתו נגד
ראש־המועצה הנוכחי׳ ,משה ורביו•

ערב־התרמה
נוסף. הלפרין, המכונה
שמן, ירוע גם במסיבות־פו־רים
הענקיות שהוא עורך פעם
בשנתיים, שבהן מצטופפים
5000 אנשים, החל בחברי־כנסת
ובאישי־ציבור וכלה בדוגמניות,
בשחקניות ובאנשי־בוהמה.

בין.מי שלא כל־כך מרוצים
מאופן הטיפול החברתי והסיעודי
בפצועי צה״ל ישנו גם
אלוף־מישנה (מיל ),יואם גיא,
מי שהיה קצין־נפגעים־ראשי,
שהחל בימים אלה בהקמת עמותה
לפצועי צה״ל. היא תעסוק
באירגון אירועים חברתיים והקמת
קרן כספית לסיוע לנפגעים.

מנהלת־לישכתו
של שר-החוץ הח דש,
משה ארנס, היתה האורחת
המחוזרת ביותר ב מסיבת יום הולדתו ה־ 63 של הבוס שלה, וגר מה
להתקהלות סביבה עם היבצסה לאולם. בין השמחים לראותה
היה השר הטרי רוני מילוא (לצידה) ,ואשתו אלישבע (יושבת).

אימה בינשטוק

באחד הערבים נשמעו צעקות
רמות מדירה ברחוב סוקו־לוב
61 בתל־אביב. השכנים, שנבהלו
מהרעשים המוזרים שבקעו
מהדירה, הזמינו את המישטרה.
למקום הגיעו שתי ניידות, והשוטרים,
שעלו לדירה, הידפקו
זמן רב על הדלת. כשזו נפתחה
עמד בפתח גבר צעיר. כשנתבקש
להזדהות, הוא הגיש לשוטרים
דרכון אוסטרלי שמתוכו
התברר שזה הדוקטור משה
קרוי. הוא נשאל לפשר התנהגותו
החריגה והסביר שזוהי הדרך
שבה הוא מוציא את המתחים
שהצטברו בתוכו. השוטרים
ביקשו ממנו להפסיק בטענה שהוא
מטריד את מנוחת השכנים.

11*111ח ך 41 מבעלי חברת״הביטוח ״הפניקס״ ,הוזמן למסי-
#1 ^ 11 1/1בת״ריקודים, שבסיומה קפצו רבים מהאור חים
לבריכה שבמקום. לשם קיצור התהליך נכנס לרחבה בבגד-ים,
שעליו הודבקה לו,עם כניסתו, מדבקה עם בשורה לשנה החדשה.
העולם הזה 2679

ידידיה של מלכת־היופי
לשעבר אילנה שושן הוכו
השבוע בתדהמה בעיקבות הודעתה
המפתיעה כי היא עומדת
לעזוב את הארץ לצמיתות ולהגר
לארצות־הברית. שושן, המתגוררת
באחרונה בלוס־אנג׳־
לס, הגיעה בימים אלה ארצה כדי
למכור את דירתה החדשה, שאותה
גמרה לשפץ לפני שלושה
חודשים. היא מקווה להצליח
בעולם־הקולנוע האמריקאי.
במשך שנים נהגה הזמרת
ירדנה ארזי לתפור את כל
ביגדי־ההופעה שלה אצל המעצבת
ברח ראובן, אן מאז שהזמרת
לא באה לנחם את המע־צבת
אחרי פטירת אמה התקררו
היחסים ביניהן, וזה גם מתבטא
במישור המיקצועי. באחרונה החלה
ארזי לפקוד את הסטודיו
לעיצוב של האופנאי יובל כם־

פין.
לפני חודשיים נפצע יריב

של ניסים, אחד הבנים שליסלאח
שבתי.
על אחד הימים הקשים
בחייו סיפר השבוע בבדיחות-
הדעת יוסף (״טומי״) לפיד, מי
שהיה מנכ״ל רשות־השידור.
במילחמת־העולם היה טומי הצעיר
בבודפשט, ואחרי המילחמה
חזר לעיר־מולדתו ביוגוסלביה.
כעבור זמן קיבל הודעה: לבוא
ביום מסויים למישרד המישטרה
החשאית במקום. כל מישפחתו
וידידיו היו המומים, ובמשך כמה
ימים התהלך לפיד בן ה־ 15 כמי
שעומד לקרות לו אסון נורא.
בפיק־ברכיים הגיע בשעה היעודה
למישרד המישטרה. שם אמר
לו פקיד חביב :״קיבלנו מיכתב
מידיד שלך בבודפשט, המחפש
אותך. הנה המיכתב. תענה לו,
בבקשה.״
שחקני קבוצת״הכדורגל
של מכבי־נתניה והנהלת־הקבו־צה
החליטו לחגוג את ליל הסיל־

( 111 14111 במרכז) ,שנאשם בהברחת שיבעה מיליון דולר לחו״ל, ואשתו ליזיקה שגיא, לא
כל-כן התלהבו להצטלם באירוע חברתי, ימים אחדי ם אחרי ששגיא שוחרר ממעצרו.
11111 #111
במהלך האירוע ה שתדל שגיא לשמור על פרופיל נמוד. בשיחה הביע אופטימיות לגבי מישפטו. מימינו יושב
הפסיכיאטר יוסי צימרמן, בעלה של חנה אורדן, מי שהיתה בעבר בעלת התואר נערת״ישראל,
הנהג המופתע שאל :״מה, את
מכירה אותי?״ השיבה ירקוני:
״לא, אבל אני רוצה שלא יחשבו
שאני סנובית!״

בישראל. מסתבר שהאופנאית
מקבלת מדי יום ביומו פניות של
אנשים שונים, המבקשים ממנה
שתעזור להם בהשגת אשרות־

כניסה למצריים, או בסידורים
של ניירת בשגרירות המצרית
בתל־אביב.

נעמי דד; דזזדד אוהליאב ₪

בחוגי החברה התל־אבי־בית
מתלוצצים באחרונה שה־אופנאית
שושנה בן־צור,
חברתם הקרובה של שגריר־מצ־ריים
בישראל מוחמד בסיוני
ורעייתו נגואה, ראויה לקבלת
תואר קונסול־כבוד של מצריים

פסוקי השבוע
העיתונאי אמיר אורן
ביזמת דגר, על החלטת
אגודת־ישראל להעדיף סג־גות־שר
במישרד העבודה
והרווחה על חברות מלאה
בממשלה :״טוב סגן־שר עם
אתק משר בלי תיק!״
המשורר חיים גורי
על בתיבתו העיתונאית,
־שהיא, לדעתו, לעיתים מתולה
מדי :״לעיתים ביקשתי
להיות גשר, ממזר נדרשתי
להיות שופרי
הפסיכולוגית הד״ ר
אירית פרידמן על מע־רנודהערכים
של נערות־לי־ווי.
:מי שטובל בצואה, מתקשה
להיפטר מהריח!״

11*1הוא שליח של חנות-פרחים ליד קפה כסית, והוא
1 #מבלה חלק מזמנו בקפה. שם נתקל לפני כמה שבו עות
בדיפלומט הבראזילי הלדר מארטינס דה־מוראס, ציר ויועץ
בשגרירות ארצו בתל-אביב. ליפת יש תכונה מיוחדת: הוא זוכר
בעל-פה את הרכבי כל הנבחרות של כל העמים שהשתתפו ב־50
השנים האחרונות במי שחקים בינלאומיים חשובים. דה-מוראס
החליט לבחון אותו, ונדהם כאשר יפת פירט באוזניו, בו במקום, את
הרכבי הנבחרת הלאומית הבראזילית בשנות ה , 30-ה״ 40 וה־. 50

ך 1ךךהי \ 1* 1ייךך 1ה י השחקנית־דוגמנית, מככבת ב-
| # 1 # 1 3 1 1 1 1111 ירחון האיטלקי ״אסתטיקה״,
מהחשובים בעולם לענייני עיצוב״שיער, כשהיא מדגימה תיסרוקת,
פרי עיצובו של מעצב־השיער הישראלי שוקי זיקרי. הירחון האיטל קי
כלל את שוקי זיקרי ברשימת 20 המעצבים הטובים בעולם.

גוטפריד, בנה של יהודית
גוטפריד, מבעלי מטקס, כשרכב
על אופנוע בפרדס. הוא היה
מחוסר־הכרה במשך כמה שבועות,
וכעת הוא חזר לאיתנו. לפני
כמה ימים נפצעה אמו, כשנס־עה
במכוניתה לתצוגת־אופנה
בחיפה, אך למזלה היתה פציעתה
קלה.
לפני פחות מחודשיים נשרפה
מיסעדת היוקרה יודפת ובעליה,
מורים בן־זיכרי, נחשד
בהצתת המיסעדה, כדי לזכות
בדמי הביטוח. אך בן־זיכרי לא
ויתר, ולפני שבוע פתח מחדש
את מיסעדתו, הזהה לחלוטין
למיסעדה הקודמת. הפעם העדיף
לקיים את הפתיחה ללא נציגי־התיקשורת.

ואב הנושאים את אותו
השם זה דבר נדיר, אך זה קרה
השבוע לגורי עזיקרי, בנו של
השחקן הוותיק ניסים עזיקרי.
גורי, בן ה־, 11 קיבל את התפקיד
העולם הזה 2679

ווסטר באחת המיסעדות בעיר.
הם פנו לאיש־החברה־והעסקים
עמוס כהן, וביקשו ממנו שיארגן
להם ערב במיסעדה סינית
כשרה למהדרין. כששאל כהן
מדוע הם מחפשים מיסעדה
גלאט־כושר דווקא בליל־הסיל־ווסטר,
השיבו לו שאחד משחק־ני־הקבוצה
הוא דתי, וחבריו־לק־בוצה
רוצים להתחשב ברגשותיו.

יום אחד אחרי שדני ליב־אי,
בנו של חבר־הכנסת דויד
ליבאי, קיבל את מכוניתו החדשה,
הוא הרס אותה בתאונה.
הבן, שקיבל את כלי־הרכב אחרי
שהבטיח לאביו שמיום קבלת
המכונית הוא ימתן את אורח־חייו
הסוער ויתפקד כפי שדורש
ממנו אביו, מצפה עתה למכונית
חדשה.
הזמרת יפה ירקוני עצרה
מונית. כשראתה את הנהג
הקשיש פנתה אליו בצהלה :״מה
שלומך? איך אתה מרגיש היום?״

11 *1 1 1 1 1ך 1הכתב המדיני של הטלוויזיה, היה אחד האורחים ב מסיבה פרטית שנערכה בירושלים.
| 1111 #1111 שרהל׳ה שרון, הידועה בהצלחתה כמארגנת ערבי שירה־בציבור של שירי ארץ־ישראל
הופיעה במקום כאורחת של בעל־השימחה. היא ביקשה מגורן להצטרף אליה בשירה. גורן שר שני שירים.

כשהתוכנית הכלכלית בכתוז, כשכותרות העיתונים זועקות, כשמיפעלים
מתמוטטים ומימד׳ האבטלה עצומים ,1וכשהכל מצנים לגזירות הקשות, מסביר
וום ארידור, שרהאוצר רשעבו, את ועתו על המצב לעות סרגוסט

.משמוכן להיות .
שו האוצר,
זה מגיע לו!׳
יורם ארידור
.לא הייתי מעניש את עצמי ש 1ב ר
נהזה קורה שוב. העיתונים
? 9מלאים בכל המילים הכלכל יות
הלא־מובנות. פרופסורים מכל
הסוגים מנסים להסביר, להתווכח,
להציג תוכניות. פקידי מישרד־ה־אוצר,
שבעין בלתי־מזויינת נראים
כולם דומים זה לזה, מתרוצצים
מחדר־לחדר. מהדורות״החדשות
בטלוויזיה מלאות בצילומי ידיים
הסופרות שטרות של כסף (דולא־רים
בעיקר) .ואני, כנציג אותנטי
של הגוש המכונה ״הציבור״ ,נשא רת
פעורת-פה ולא מביגה דבר.
הכל קורה סביב, הכל צועקים,
ישראל קיסר רב עם שר-האוצר.
המשק מאיים בשביתות. והאזרח
הקטן נשאר לבסוף עם אובר דראפט
בבנק, ועם משכורת שאי נה
מספיקה כדי לגמור א ת החודש.
משום־מה נדמה כאילו הפעם
המהומה סביב התוכנית הכלכלית
החדשה היא גדולה יותר. משוס-
מה נדמה, כאילו בפעמים קודמו ת
הדברים קרו באופן יותר מהיר
ופתאומי. משום מה נדמה כאילו
הדיבורים על הפיחות והציפייה לו
הם שגרמו לו לבסוף. נדמה כאילו
עכשיו המצב הרבה יותר קשה
מאשר בכל הפעמים הקודמות,
שבהן דיברו על הצורך בתוכנית
כלכלית חדשה.
אבל זה, כנראה, רק נדמה, כי גם
בשנים קודמות היה מצב כלכלי
קשה, שהצריך תוכנית מיידית
וכואבת. גם בשנים קודמות היוו
כותרות״העיתונים רק חלק מן
ההיסטריה, שתרמה א ת הדלק
לפיחות. וגם בשנים קודמות היה
הציבור המום, לא הבין עד הסוף,
והוא שסבל בסופו של דבר מכל
הדיבורים, התוכניות, והקיצוצים.
יורם ארידור היה שר־האוצר ב שנים
1981־ . 1983 הוא התפטר מ תפקידו
על רקע מה שכונה אז,

— 14 -יי

ומכונה עד היום ,״תוכנית הדו-
לריזציה״.
ארידור היה חבר-כנסת במשך
19 שנה. עכשיו, בפעם הראשונה
אחרי הרבה שנים, הוא מחוץ למע גל
מקבלי-ההחלטות.
הוא עובד במישרד עורכי־דין
בתל-אביב. חדרו ממוקם בא ח ת
מקומות המישרדים של מלון שר־תון
בתל-אביב. חדר די גדול,
מכוסה בשטיח מקיר לקיר. שול-
חן־כתיבה רחב וריק מניירות,

.הברירה אימה בז אינפלציה ואבטלה. ענש־ו
אנחם מקבלים גם
אינפלציה וגם
אבטלה־מכשיר־טלפון,
מנורה, וזהו בערך.
אבל הדבר הבולט ביותר בחדר
הוא דווקא מה שמחוצה לו. הים.
במערבו של החדר חלון גדול שמ מנו
ניבט רק ים.
ארידור אינו מתראיין על נוש אים
אישיים, וגם לא על נושאים
שיש להם נגיעה אישית. הוא מת ראיין
די ברצון על נושאים כלכ ליים,
על תוכניות, על מושגים, על
בעיות, ועל פיתרונות אפשריים. יש
לו דיעות יוצאות-דופן על חלק
גדול מן העניינים הכלכליים, ואולי
לכן נאלץ אז להתפטר מתפקידו
כשר־אוצר.
מי כמוהו יודע שלפרט צפויים
חיים קשים ביותר במישרד־האו

שזהו תפקיד קשה בתקופה
קשה מאוד.
יורם ארידור מנסח את דבריו
בקפידה. כמעט בקצב הכתבה.
הוא אינו עונה לשאלות ביניים, עד
שלא סיי ם את הרעיון שהתחיל
להסביר. חשוב לו שדבריו יהיו
הגיוניים ומובנים. בעת שיחה אי-
תו יש לעתים הרגשה שהוא אינו
מוכן לרדת לפרטים ספציפיים,
אלא מדבר תמיד על הכלל, על
הגדול, כאילו מלמעלה. כאילו
הכלכלה אינה נוגעת לכיס של כל
אחד, אלא רק למגמות, למשק,
לריביות, למיפעלים כלכליים, ול עוד
שמות גדולים. אבל אולי זה
טיבעם של שרים(בהווה ולשעבר),
ואולי זה טיבעם של כלכלנים.
הראיון עם ארידור נערך ביום
השישי, לפני פירסומה של התוכ נית
הכלכלית החדשה.

• יש הרגשה שהפעם המהומה
סביב התוכנית הכלכלית
החדשה גדולה יותר.
יש נטייה לראות את העבר באור
נוסטלגי. לפעמים צריך, אולי, לראות
באור נוסטלגי את העתיד. תמיד יש
משבר לפני תוכנית כלכלית, כי בהיעדר
משבר לא מכינים תוכנית כלכלית.

שנעשה
בזמן. הבעייה היא אם בכלל
דרוש פיחות למשק.

• ולדעתך?
בשעתו, כשהייתי שר״האוצר, וגם
קודם לכן, ההשקפה המקובלת, שחלקתי
עליה, היתה שפיחות תמיד עוזר, כי
הוא משפר את ריווחיות היצוא.
הטיעון שלי בעבר היה, שפיחות,
שלא מתלווה אליו עיקור תוספת־ה־יוקר,
אין בו תועלת, כי הוא מתכרסם
על־ידי האינפלציה. על הטיעון הזה
חלקה הקהילה האקדמית ברובה, והגורמים
שחשבו עצמם למבינים בכלכלה,
בתחום הפוליטיקה והמשק הישראלי.
היום
הדברים האלה נחשבים מובנים,
וכולם אומרים,אין פיחות בלי עיקור.׳
אני שמח שהשקפתי בנושא אינה
מבודדת, אם כי אין מודים בכך שקיבלו
את גישתי וגישת חברי בנושא זה. אולם
צריך היום לצעוד עוד צעד מחשבתי
אחד קדימה. האם בתנאים של
היום יכול לעזור אף פיחות ועיקור.

•למה?
נניח שעושים פיחות עם עיקור,
וגורמים למשק להתרגל לרעיון הזה.
צריך לשאול למה נוצר פתאום הצורך

• ואולי זו הבעייה, שלא מכינים
תוכנית כלכלית, אלא
באשר יש משבר?
זה חלק מהבעייה. כי כאשר העניינים
לכאורה כשורה, אין נכונות בקרב
מקבלי־ההחלטות להכין תוכנית שהיא
קצת כואבת, מפני שהיא לא תתקבל.
אני מדבר, כמובן, בהכללות, ויש גם
דוגמות הפוכות.

• למשל, הרבה זמן דיברו
על פיחות, וזה הכריח את מיש־רד־האוצר
לבצע פיחות.
נכון שהלחץ לבצע פיחות קבע
לשר״האוצר את הפיחות של * ,5שביצע
השבוע, ולמעשה, אנשי־האוצר הודו
בכך. זה רע מאוד, אם מהלכים כלכליים
נקבעים בצורה כזאת.
אבל את שאלת הפיחות צריך לנתח
מבחינת תועלתו הצפוייה למשק.

• הרבה מומחים טוענים שהפיחות
של ־ 57 היה שלילי.
יש ביקורת קשה על הפיחות האחרון,
שלא היה מלווה בתוכנית. היום
שמעתי שיש תוכנית של פיחות נוסף,
שילווה בצעדים נוספים. הבעייה איננה
אם הפיחות של 570 היה דרוש או

היא מעבר לעיקור של תוספת־היוקר.
גם היום לא משלמים תוספת־יוקר של
* , 100 והשכר בכל זאת עלה באופן
ריאלי.
אם נכונה ההנחה שאחרי עליית־שכר
אפשר לכפות פיחות על שר־האו־צר
ועל הממשלה, אז התוצאה היא מעגל
סיבובי של פיחותים, כשמירווח
הזמן בין הפיחותים הולך ומצטמצם.
השבוע התחילו לדבר על רעיונות
נואלים כמו פיחות זוחל ורעיונות הבל
דומים.

• מדוע להחזיר את המשק
לתוואי שבו הוא כשל בעבר?

כל מטרת הפיחות היא להוריד שכר
ריאלי. לכן צריך לטפל בשכר במישרין,
ולא באמצעות פיחותים, שבאופן
אוטומאטי מגבירים את האינפלציה.

• אבל זה לא פופולרי.
זה קשה. מבחינה מחשבתית קל
לבצע פיחות. זה נותן מנוחה לתקופת
זמן. אומרים ששר־האוצר עשה מה
שנדרש. אבל אחר־כך יבואו עוד פיחותים.
דבר
שני: יותר קשה לטפל בבעיות־שכר
במישרין, ולכן מעדיפים בעקיפין,
אבל המשק משלם את המחיר. להערכתי,
אילמלא הפיחות של * 10 בינואר
, 1987 היינו נמצאים כבר באינפלציה
חד־סיפרתית.
עכשיו החזון הזה נדחה לשנים.
כלומר הפיחות איננו מסוגל לפתור את
בעיית השכר לאורך זמן, וגורם אינפלציה
לטווח מיידי, אז למה לבצע פיחות?

מי מרוויח מהפיחות?

בפיחות נוסף. הרי המטבע הישראלי
צמוד לסל־המטבעות. אם יש ירידה
כלפי הדולר, יש עלייה למטבעות האירופיים,
ולהיפך.
הצורך בפיחות נוצר במשק, כי היתה
עליית־שכר ריאלית, שהתחילה לשחוק
את ריווחיות היצור. כאשר המעסיקים,
ששילמו שכר ריאלי, סמכו על כך
שיהיה פיחות שיפצה אותם, וחלק מהם
הודה בפומבי שסמך על הפיחות הבא.
אם המדיניות הכלכלית תתחיל להתנהג
לפי התוואי הזה, התוצאה תהיה
שאחרי פיחות שוב תבוא עליית־שכר,
כפי שהיה בעבר. עליית־השכר שוב
תשחוק את ריווחי היצוא, ושוב יווצר
הצורך בפיחות נוסף.
עלי להדגיש שעליית־השכר הזאת

מרוויחים מי שמסוגלים למכור מט־בע־זר
ולקבל יותר שקלים עבורו. היצואנים.
כל היצואנים מרוויחים, כי יש
מירווח־זמן בין הזמן שמתבצע הפיחות
לעליית־השכר בעיקבותיו.
אבל המחיר שהמשק משלם לטווח
ארוך הוא באינפלציה השוחקת את
הפיחות. זה לא יעזור.
המשק מוכרח להיות קשור לשער־חליפין
יציב, אלא אם כן יש תמורה
מהפכנית בכלכלה הישראלית או העולמית.
פיחות
לא יכול להיות מכשיר שיגרתי
לטיפול במדיניות השכר, כי הוא
גורם לאינפלציה.

• אז למה בכל-זאת ביצעו
פיחות? הנתונים האלה לא נמצאים
לפניהם?

אני אינני בטוח שהם ערים לחומרת
התהליך. כמו שלפני חמש ושש שנים
לא היו ערים לחומרת הנושא של

פיחות בכלל, לא ערים היום לחומרת
פיחות מעוקר, שגם הוא מתכרסם, אם
הוא הופך לשיטה.
כשביצעו פיחות ביולי ,׳85 ואחר־כך
י*־ ייצבו את המטבע, זה יעיל לייצוב
האינפלציה, אבל אם לחצי הפיחות
הופכים לשיטה, לא מדובר כאן במדיניות
שכר וגם לא במדיניות כלכלית.
ויתכן שגם לא ערים לנושא מבחינת
חומרתו המעשית, אם כי בתיאוריה
מתחילים להבין יותר.
אפשר לראות את זה כשאנחנו
בודקים מה היה שיעור הפיחותים
בהיסטוריה של 20־ 30 השנים האחרונות.
הרי בסן־הכל היו פיחותים במאות
אלפי אחוזים, ובכל פעם שנדרש
^ פיחות נוסף, פירוש הדבר שהפיחות
^ איננו פותר את הבעייה. וכאשר הקפיאו
את שער־החליפין באמת, נבלמה האינפלציה.

אבל עכשיו המצב קשה
יותר.
בכמה מובנים כן.

• באילו מובנים?

היום המשק נמצא במשבר רציני
מבחינת שער־הריבית. התוכנית הכלכלית
של יולי 85׳ לא קבעה יעד לגבי
שער הריבית. קבעו יעדים לשער־החליפין,
התקציב, השכר. לא קבעו יעד
לגבי גובה הריבית במשק. זו היתה
שגיאה נוראה, שמפניה הזהרנו בווע־דת־הכספים
של הכנסת, בו־בזמן, וגם
לפני כן, במיסגרת תוכנית הרול־ריזציה.
מאז ׳85 התקיימו במשק בדרך־
כלל שיעורי ריבית־ריאלית של עשרות
אחוזים, וזה ללא תקדים בעולם
הכלכלי המודרני, שלא בחסות המאפיה.
בסיגנון
צ׳רצ׳יל הייתי אומר: מעולם
לא היו כה רבים חייבים כה הרבה ריבית
ללא הצדקה כלכלית.

הריבית הזאת תרמה תרומה מכרעת
למשבר שפוקד היום אלפי מיפעלים
ועסקים.
שום מיפעל איננו מסוגל לשלם ריבית
של 30־ 40 אחוז ריאלי לשנה. והיו
תקופות שהריבית החריגה עברה את
ה־. 10096

• אבל בבל זאת יש מיפע־לים
שמחזיקים מעמד.
כי הם לא נכנסו לחובות חריגים.
אבל פירוש הדבר שגם המיפעלים האלה
אינם מסוגלים להתרחב, כי מנעו

״נח*! לא יבול
להיות מנשיו
שיגרתי לטיפול
במדיניוזז־השנד,
נ׳ הוא גוום
לאינפלציה״
את ההתמוטטות על״ידי אי־לקיחת
אשראי.
מיפעלים מתמוטטים ואחרים אינם
מתפתחים. התוצאה היא קיפאון בצמיחה,
ונוסף לזה תוצאות צפויות של פיחות,
כלומר אינפלציה.
אפשר היה לטפל בנושא הריבית
בצורה הפוכה. לא היתה חובה כלכלית
לקיים במשק ריבית כזאת, ואסון כזה
לא היה במשק מאז המיתון של אמצע
שנות ה־60׳.

• ואז המילחמה הצילה את
המצב.
יצאנו מהמיתון ההוא בעיקבות השינויים
הכלכליים של מילחמת־ששת־הימים,
ואיש איננו יכול להציע מילח־מה
כפיתרון כלכלי. אז השאלה היא
איך ייצאו מהמיתון הזה. וגם כשייצאו
מהמיתון, בינתיים המשק ייפגע. במשק
הישראלי יש תופעה מיוחדת שלא
קיימת באופן כל־כך חמור במשקים
אחרים. זו תופעת הירידה. כשיש מיתון
אנשים פשוט יורדים לחו״ל.

• למה זה צייד להפריע?
אנחנו מאבדים יהודים בארץ.

• אבל זה עניין פוליטי, לא
כלכלי.
זו שאלה של רצוננו שיהיו כאן מכסימום
של יהודים.

• אבל זו בבל זאת בעייה פוליטית.
אי״אפשר
להתעלם מההשפעות של
המדיניות הכלכלית על הירידה. אני
מתגאה בכך שבשנים שהייתי שר־האו־צר
הירידה נבלמה, וירדה בקצב משמעותי
לקראת 82־ ,83 למרות מיל־חמת־הלבנון.
אני
זוכר שלפני הבחירות דיברו על
מדיניות שבולמת ירידה. לא שמעתי
דיבורים כאלה בהקשר למהלכים המתוכננים
בשבוע הזה. הירידה היא חלק
מהבעיות החמורות ביותר של המדינה.
יש לה היבט לאומי וגם כלכלי.

• באיזה היבט בלבלי מדובר?
אנחנו
משקיעים ביורד עד שהוא
יורד, וזה הולך לאיבוד, בצורת כוח־אדם
שיכול לפתח את המשק. ומותר,
וחייבים, לקחת את בעיית הירידה כשיקול
במדיניות הכלכלית. וזאת אחת
הסיבות שהמדינה איננה יכולה להרשות
לעצמה מיתון ואבטלה משמעותיים.

אולי המצב הקשה הזה נוצר
בגלל הבחירות? במשך חד
דשים לא הכינו תוכנית ולא
פעלו, ודחו הבל לתקופה שאחרי
הבחירות.
אינני יודע אם דחו תוכניות בגלל
הבחירות. אם דחו פיחות בגלל הבחירות,
אז חבל שלא דחו אותו יותר.
אני רוצה להזכיר שאנחנו לא אחרי
בחירות, אלא לפני בחירות להסתדרות.
שר־האוצר הנוכחי הודה ביולי השנה,
שדחה את ביצוע התוכנית הכלכלית
של , 1985 בהיותו ראש־ממשלה, בגלל
הבחירות להסתדרות, שהיו באפריל
. 1985
כלומר, בלשון חד־משמעית, הוא ניהל
כלכלת בחירות להסתדרות.
לא הופתעתי מזה, ואני לא אופתע
אם הוא ינהל כלכלת־בחירות כשר־אוצר.

אבל הוא מראש נכנס ל-
מישרד־האוצר כדי להציל את
״בור״ ,למשל.
הוא נכנס כי המיפלגה היתה מאחוריו
בנושא הזה, עם אקדח טעון מכוון
אל גבו.
אמרתי שמי שמוכן להיות שר־האוצר,
זה מגיע לו, שיהיה. יחד עם
זאת, הבעייה של הצלת מיפעל בסדר-
גודל של כור. רחוקה מלהיות בעייה
מיפלגתית. האינטרס של מרינת־יש־ראל
הוא שמיפעל כזה לא יקרוס. יחד
עם זה, המדינה צריכה למנוע את
קריסתו מתנאים המתחייבים מגודל
ומהות הסיוע שלה.
כל שר־אוצר היה צריך לפעול בנושא
של כור. ההנחה של אלה שדחפו
את פרם לתפקיד היתה, שהוא יעזור
בתנאים קלים יותר, ואולי היו הנחות
סמויות מהעין ולא רחוקות מהלב. אני
מתכוון דווקא לחברי מיפלגתו של
פרס. היו להם ודאי גם שיקולים לא-
כלכליים בנושא.

• היית לוקח עכשיו תפקיד
של שר-אוצר?
תודה לאל, אני פטור מהתפקיד הזה,
ולא היה עולה על דעתי להעניש את
עצמי עונש כזה פעמיים.

• זה התפקיד הכי־כפוי־טו-

ארידור ואשתו אביבה
״שר־האוצר הכי טוב עוד לא היה ו

תפקיד כפוי טובה.
בלי קשר לשאלה של אם הצעד של

ארידור כשר־האוצר
״לשר־א 1צר אסור לפחד!״
596 פיחות היה דרוש או לא היה דרוש,
לדעתי ניתן היה להימנע ממנו, אבל
בא פרס לאוצר, ראה בריחה של מטבע־זר,
חשב שהדרך היא לעשות משהו,
באים ואומרים ״אם לא תעשה, מטבע
זר יברח, ובורחים 200 מיליון דולר
ליום.״ והוא עשה משהו, וכולם מייד
יצאו בביקורת למה הוא עשה.

.ענש? לא צויר
לבחד, צוז־להוריו
את עשרי־הריבית
במשק
למימדם
מש־ב״ס״
גם אני חושב שלא היה צריך לעשות
פיחות, אבל להגיד שאני מתקנא? אני
לא מתקנא.

• אבל מצד שני מצב כזה
הוא גם אתגר.
כן, בתנאי שנזהרים מפיתרונות
שיגרתיים. כי יש בעייה תיאורטית ומעשית.
הבעייה התיאורטית היא שיש
כלכלנים ויועצים של סיפרי־הלימוד,
ושם כתוב שכדי לעזור לייצוא, דרוש
פיחות. בסיפרי־הלימוד יש גם פרק על
מה עושה הצמדת־שכר אוטומאטית,
ומה עושה עליית־שכר לאינפלציה.
אבל לא מלמדים ביחד את הפרק מה
עושה פיחות לעליית השכר, ולכן מי
שנותנים את העצות על פיחות, מוכנים
לתת עצות כאלה כל תקופת זמן, ול
האשים
באינפלציה, למשל, את הגרעון
בתקציב.
בעוד שבישראל הגרעון בתקציב,
מסיבות מיוחדות הקשורות בהיקף הסחר
הבינלאומי, איננו הגורם המרכזי
לאינפלציה.
לגדעון יש השפעות שליליות על
מאזן־התשלומים, אבל הוכח שהוא איננו
הגורם העיקרי לאינפלציה. היו
שנים שבהן הגרעון בתקציב עלה והאינפלציה
ירדה, והיו שנים שקרה
להיפך. אז גם הדברים האלה אינם שיג-
רתיים. הם לא עומדים בסתירה לחוקי
הכלכלה. הם נובעים מכך שלמשק
הישראלי יש היקף גדול של סחר בינלאומי
בהשוואה לתוצר. מבחינה זו הוא
המשק בעל הסחר הבינלאומי, יחסית
לתוצר הלאומי הגולמי, הגבוה ביותר
בעולם.
זה גורם לכך שעודף כסף, הנובע
מגדעון בתקציב, גורם לגידול בייבוא,
אבל לאו דווקא לעלייה חדה באינפלציה.
אבל זה אופייני למשק הישראלי,
ובסיפרי־הלימוד הכלליים אין
פרק מיוחד על התכונות של המשק
הישראלי, וחלק מהפרופסורים שלנו,
וכל מיני אינטרסנטים כלכליים, הולכים
בדרכים השיגרתיות של פיחות
אתמול, היום ומחר, רק לא בשבת.

• פרס לוקח לעצמו את הקרדיט
על בלימת האינפלציה.
בהתחלה ניסו לפתור את האינפלציה,
שפרס קיבל ב־ , 1984 בעזרת
עיסקות־חבילה למיניהן והן נכשלו לפי
סדר, העיסקה הראשונה, השנייה והש ז הכלכלית
לישית. ואז עברו לתוכנית
תוך
של יולי , 1985 וביצעו בה פיחות ר
ייצוב שער־החליפין, ובזה קיבלו ז

״מי שמוכן להיות ש1־־האו!גר״.
(המשך מעבות־ 05
הדבר שבו כפרו קודם לכן במשך שנים
— שצריד לייצב את שער־החליפין.
אז אני יכול להגיד לחובתו של פרס
שלמד באיחור, ולזכותו שלמד את הדבר
הנכון.
יחד עם זאת המדיניות ההיא היתהי
מלווה בריבית קטלנית ואת זה הוא לא
למד. מה הוא יעשה בימים הקרובים
אינני יודע, אבל לפי היועצים שסובבים
אותו, אני לא חושב שהם ילמדו
אותו דווקא לייצב את שער״המטבע.

• אבל אולי מה שקורה עכשיו
זו תוצאה של התוכנית
הכלכלית שלו אז? ואם כן, אז
אולי התוכנית הכלכלית שלו
אינה הצלחה בל־כך גדולה שיש
להתגאות בה?
באופן פילוסופי כל דבר הוא תוצאה
של משהו.
מבחינת המדיניות הכלכלית, יש
צורך לפעמים להגיד שאנחנו הולכים
על השקפות חדשות. דבר שרציתי לעשות
ב־. 1983
אני יכול להגיד שהמיסמך שניסח
את עקרונות התוכנית הקרויה דולרי־זציה,
בידי הד״ר יקיר פלסנר, הוא,
לדעתי, המיסמך הכלכלי החשוב ביותר
שנכתב בשנות ה־. 1980
חלק בוצע, והביא תועלת, וחלק לא.
למשל הרעיון שהשכר יהיה נקוב בערכים
דולאריים, אילו היה דבר כזה, אי־אפשר
היה להעלות שכר במונחים
שיקליים, ולדרוש אחר־כך פיחות כדי

אבל המשק משלם מחיר, וגם הוא
חשוב.

• ברור לך מה צייד לעשות
עכשיו?

• ואתה חושב שמה שקורה
עכשיו הוא תוצאה של התוכנית
הכלכלית מ־?1985

ברור לי מה לא צריך לעשות —
לא לפחד. ברור לי שצריך להוריד את
שער־הריבית במשק למימדים מערביים.
כשמדברים
שהריבית תרד ל״1896
או 2096 באופן ריאלי, גם בזה אי־אפשר

צריך להפריד. בתוכנית הכלכלית
של 1985 היה חלק חיובי, שהוא ייצוב
שער־החליפין. וחלק שלילי, שהוא

״צרר לטפל
בשכר במישרין,
ולא רדד פיחותים,
המגבירים באופן
אוטומאטי את
האינפלציה־הריבית
הקטלנית. התמוטטות וקשיים
באלפי מיפעלים קשורים בשער הריבית.
המהומות בשטחים, למשל, פוגעות
ב־ 296 מהתוצר. אבל משק מתגבר,
ומתאים את עצמו לפגיעה בסדר־גודל
כזה.
הודיעו שענף הבנייה מייעל את
עצמו מבחינת מיכון. זה דבר חיובי.
אבל הריבית היא גורם ששום מיפי
על דיווחי לא יכול לשאת. ברור שיש
קשר בין ריבית לבין המצב במשק.

ארצות־הברית השתמשו גם בשער־הריבית
כמכשיר להורדת אינפלציה.
אבל לא היו ריביות של .2096

• אבל גם האינפלציה שם
לא היתה גבוהה כמו כאן.
נכון, אבל את האינפלציה לא הורידו
בעיקבות הריבית, אלא בייצוב
שער־החליפין. ראינו את זה ב״85׳.
האינפלציה נבלמה תוך שלושה חודשים.

אז המצב נשמע חם ר-ם י-
תדון.
כמעט אין בעייה כלכלית שאי-
אפשר לפתור אותה במחיר מסויים,
וכמעט אין פיתרון כלכלי שלא יוצר
בעייה. ברור שבצעדים חכמים ניתן
לצאת מעניין הריבית. ואילו היו נוק־יטיס
צעדים פיקחיים, לא היו נכנסים
לעניין הזה. אבל זו בלי ספק בעייה
קשה, כי כבר אי־אפשר להציל עסק
שנהרס.

• ועל אחת כמה וכמה אלם י
מובטלים.
זו המשמעות של. הריסת עסק.

פולנית? כי בהונגריה כבר לא קיימת
השיטה הזאת. ובנושא הזה צריך לפעול•
קיימת
האופציה של מכירת חברות
ממשלתיות, אבל אפשר לצמצם את
המשק הציבורי גם בדרכים נוספות.
מוכרחים להשאיר מרחב תימרון למשק
הפרטי בישראל, כי עתיד הכלכלה

״הבנקים י א יונח
לגבות את הריבית
היא תירשם
כהפסד. וה רווח
גדשה־הישראלית,
מבחינת התוצר, תלוי
בהתפתחותו של המשק הפרטי, הפועל
לפי שיקולים כלכליים, המייעל את
עצמו לפי שיקולים אלה, כשהממשלה
דואגת למדיניות כלכלית משלימה.

• כמה שנים קשות צפויות
לנו, לפי דעתך?
זה הרי תלוי מה ייעשה. אני לא
יכול, ולא צריך, לשפוט ולדון את

כל בעיות המשק. היא לא פותרת
את מאזן־התשלומים, אבל פותרת את
בעיית האינפלציה. שנתיים לקח להבין
את זה. את עניין הריבית לא הבינו
כראוי עד היום. לפעמים את הא״ב
לומדים בשנתיים ואת ג״ד לוקח עוד
כמה שנים ללמוד.

• וזה מרגיז אותך שאתה
יודע והם לא?

לא, להיפך, אני מרוצה מזה שאני
יודע. מרגיז אותי שאנשים שיש להם
כל היסוד וכל הכישורים להבין את
ההתפתחויות, שבויים בשיגרה מחשבתית.
בעצם יש לזה גם סיבות מחשבתיות.
אנשים למדו מה שהפרופסורים .
שלהם לימדו לפני 30 שנה. לפעמים

יש בכלכלה פריצות מחשבתיות. לנד

של התיאוריה של קנס, שאין להילחם
באבטלה דווקא על־ידי הגדלת הגרעון
הממשלתי בתקציב. הפריצה המחשבתית
הזאת היתה בשנות ה־30׳ .בשנות
ה־ 20׳ לא הבינו את זה, ורק אחרי מיל־חמת״העולם־השנייה
המחשבה הזאת
נעשתה נחלת הכלל.
ב־ , 1929 בזמן משבר הבנקים באר-
צות־הברית, התרופה שהמליצו עליה
אנשי האקדמיה היתה תקציב מאוזן
וריסון מוניטרי. דבר שגרם להחרפת
המשבר. מעניין שבמשבר הבנקים
בארצות־הברית ב־ , 1987 היו כאלה
שחזרו על אותן עצות, והיו שנתנו
עצות הפוכות. וכאן גדולתו של רגן ו
שאיננו כלכלן, שהוא פעל בתיאום עם
הבנק המרכזי של ארצות״הברית, ובניגוד
לעצות שניתנו לו לא חזר על שגיאות
, 1929 ובאמת מנע את התפתחות
המשבר. אבל על רגן לא נוהגים לומר
דברים טובים. כי הוא היה שחקן־קול־נוע,
ואיך שחקן־קולנוע יכול להיות

נשיא טוב? יש סנוביזם כזה. אבל הוא
יכול, ורגן הוא ההוכחה, ולא רק
מבחינה כלכלית.

• פרם, או מישהו מאנשיו,
כאו להתייעץ איתך?
לא, לא היתה התייעצות. כאשר
פרם היה ראש־ממשלה ואני לא הייתי
בתפקיד שר, הוא הזמין אותי להתייעצות,
שמע ממני על יתרונות ייצוב
שער־המסבע, יעצתי לו גם להיוועץ
בפרופסורים מיכאל ברונו ובפינחם
זוסמן, שתמכו בייצוב שער״המטבע.
בסופו של דבר הוא פנה למהלך הזה
כראש־ממשלה.

• ואז לא דיברת איתו על
הריבית?
לא, זה היה ב־84׳ .אז נמתחה עליו
ביקורת חריפה, אחרי שנודע על אומץ־
ליבו של פרס שהזמין אותי להתייעצות.
נתתי לו אז עצה שהוכחה בדיעבד
כנכונה.

ארידור בימי זוהרו עם מנחם בגין, שימחה ארליך, אריאל שרון, משה ניסים ודויד לוי
.מתיז אות׳ שאנשים שמיים בשינרה מחשבתית...״
לפצות. כי אם השכר היה צמוד לשער
המטבע, הוא היה עולה אוטומאטית עם
כל פיחות. כלומר, התעשיינים היו
יודעים שפיחות לא יכול לעזור להם,
ואז העלאות־השכר היו הולכות באופן
טיבעי לאותם המיגזרים שיכולים להרוויח.
היה נבלם הצורך בפיחות, והיה
מתקיים באופן חיובי תהליך של שינוי
במיבנה המשק. יכלו לבצע את זה. תחת
זה מבצעים העלאות־שכר שיקליות
ופיחות שבא לשחוק אותן.
אז במילא כל התועלת של הפיחות

היא בכך שהוא שוחק שכך, אז למה
אי־אפשר לטפל בשכר בלי פיחות? רק
משום שזה נוח יותר מבחינת יחסי״
ציבור ויחסים בין הממשלה להסתדרות?

אלה לא דברים בלתי־חשו־בים.

והדברים
האלו אינם טעונים הוכחה,
ואינם מוכחשים, אלא שטענו שזה היה
בלתי־נמנע כדי להוריד את האינפלציה׳.

והיחידים שהרוויחו משערי
הריבית הגבוהים היו הבנקים.

הרי הרוויחו ברישומים שלהם,
הם לא יוכלו לגבות את הריבית שכתובה
בספרים, ומהבחינה הזאת צדק
יעקב גביש שאמר שזו אשליה, כמו
הרמת מניות הבנקים בזמן הוויסות.
הבנקים לא יוכלו לגבות את
הריבית הרשומה, ובסוף היא תירשם
כהפסד, זה רווח מדומה. אז גם
מיפעלים מתמוטטים, וגם משק נפגע.
אין מהלך כלכלי שהוא חיובי ואין
בו שלילה. אם מורידים שער־ריבית,
בוודאי שיש מחיר במטבע־זר. אבל
עדיין זה היה כדאי. קיבלנו מיליארד
וחצי דולר סיוע כלכלי מיוחד מאר־צות־הברית
ב־ 1985־ , 1986 כדי שנוכל
לעמוד בתוכנית הכלכלית שלנו. מה
שקרה הוא שביזבזנו את המיליארד
וחצי, וגם נקטנו בשיעורי״ריבית
ההורסים את המשק. ובאמת נתקלים
בבעיות ריבית שאני לא יכול לומר
שיש להן פיתרון קל.

• זה ייחודי לישראל שהכל
בידי הממשלה?
לא, אבל זה אופייני למשק לא־בריא.
הבעייה איננה הסקטור הממשלתי,
אלא היקפו של הסקטור הציבורי
— כולל המיפעלים ההסתר־רותיים
— וכמה שהיקף המשק הציבורי
גדול יותר, כך נותר פחות למשק
הפרטי.
במדינות קומוניסטיות המשק הציבורי
מגיע כמעט למאה אחוז. במדינות

..השבוע התחילו
לדבר על ומת
נואלים, נמו פיחות
זוחל ותחמת־הבל
נוסף־ם־
סוציאליסטיות המשק הציבורי קטן
יותר, יחסית, מאשר בישראל. גם במדינות
קומוניסטיות מתחילים להבין
שצריך לצמצם את היקף המשק הציבורי.
אני טוען שאצלנו עובדת, מבחינה
מסויימת, השיטה הפולנית. למה

המדיניות הכלכלית כשהיא בחיתוליה.
התמונה הקודרת היא תמונה שאינני
מצייר אותה, אני רואה אותה, והיא
באמת לא היתה קיימת בישראל יותר
מ־ 20 שנה. אף בזמן האינפלציות הגדולות,
המשק עבד. הוא עבד לא טוב,
אבל עבד.
היום יש ירידה, וקיפאון בייצור-
תעשייתי, ואין לנו סיבה של משבר
בינלאומי, אין לנו מילחמת־הלבנון.
עניין המהומות הוא בגדר .296 כלומר,
הסיבות למשבר נובעות רק ממדיניות
כלכלית שלנו. גם המיתון בשנות ה־
60׳ נבע ממדיניות כלכלית שלנו, אבל
אז חשבו שזו דרך להבראה כלכלית.
ופינחס) ספיר ז״ל לא עשה מיתון כי
רצה לגרום לאבטלה. הוא חשב, בטעות,
שזו דרך להבראה כלכלית. גם מי
שגרם לריבית הקטלנית חשב שזה
הכרח שאין להימנע ממנו, אלא שזו
היתה טעות בקונספציה.

• שהם עדיין לא מכינים?
קשה לי לדעת היום אם כבר מבינים
זאת או לא. כשדיברתי ב״ 1983 על
ייצוב שער־חליפין, הייתי בטוח שזה
יבוצע בסופו של דבר. ובראיונות שנתתי
ב־ 1984־ 1985 הסברתי שלא תהיה
אפשרות להימנע מייצוב שער־החלי־פין,
גם אם לא יקראו לזה דולריזציה,
ואכן זה קרה בסופו של דבר. גם אמרתי
אז שהדולריזציה לא פותרת את

• ואתה לא מנדב להם עצות
עכשיו?

כששי׳ילים אותי, או כשיש לי הזדמנות
וחירום להביע דעתי, אני מביע
אותה. אינני חושב שאני צריך לעמוד 1 ולבקש ראיונות. דיעותי ידועות, ואין י צורך דווקא להיפגש איתי כדי לדעת
מהן דיעותי. אני רוצה להדגיש שזה לא _
אומר שהצלחתי להגשים בעצות את

כל מה שאני מטיף לו. כפי שציינתי,
כמות ההפרעות שהיתה לי, היתה הרבה
יותר גדולה ממה שניצבת היום מול
פרס.

• ובסך־הכל הצלחת?

בתור שר־אוצר היו לי כמה הצלחות
וכמה בעיות. ההצלחות היו במניעת
עלייתה של האינפלציה. היא עמדה,
כשקיבלתי את התפקיד, על 13096
לשנה, וזאת היתה רמתה בסוף תפקידי,
כאשר הלכתי לשלב הראשון של
ביצוע התוכנית הקרויה דולריזציה.
במהלך התפקיד הצלחתי לשמור
על משק ללא אבטלה משמעותית, וזה
בתנאים של משבר בינלאומי גדול
בשנים 82־ .83 המיפעלים לא התמוטטו.
הבעייה היתה בתחום המאזן
המיסחרי, כאשר גדל הגרעון, אבל אז
היתה תקופה של ירידה כוללת בסחר
הבינלאומי, אפילו של יפאן וארצות
מערב־אירופה וארצות־הברית. ובמצב
כזה מנעתי את המשבר הבינלאומי
מלבוא לישראל. אז תמיר מבקרים שר־אוצר
על משהו שמתרחש אצלו, אבל
אף פעם לא משבחים אותו על משבר
שהוא מנע.
אני יכול לזקוף לזכותי שזה קרה

נתקלו בנמר. אחד מהם הוציא את נעלי־הריצה
שלו מהתרמיל, ונעל אותם. שאל חברו: האם אתה
באמת מאמין שתצליח לרוץ יותר מהר מהנמר?״
״לא,״ השיב האצן ,״אני אהיה מאושר אם
אצליח לרוץ יותר מהר ממך״.
מוסר־השכל: יעברו שנים ארוכות בטרם נצמח
עד למימדיהן הכלכליים של ארצות־הברית או
יפאן. כעת די בכך שנגיע למידותיהן הכלכליות
של אוסטריה, צרפת ואיטליה.
כדי שנגיע אל המדינות האלה, עלינו לחוות
צמיחה אמיתית, חיובית, וזו תיפול בחיקנו רק
אחרי שנצליח להגביר את הייצוא. שכן אז יש
תעסוקה ויש דולארים בקופה. איך עושים זאת?
מעודדים ייצור המיועד לייצוא.
איך? מיפעל או ענף, היכולים לייצא, זכאים
לתנאים טובים. מתירים להם לגייס הלוואות
מבנקים בחו״ל, מורידים מיסים.

גד עקוב ,,שו־הנלנלה
היוצא,
מסביו מונחים
כלנד״ם מסובכים
בצורה בשוטה

• הווות מנסים
ב־ 1962 חתמה ישראל על הסכם־סחר עם השוק
המשותף, ולפיו עד 1992 נתמזג כמעט
לחלוטין בקהילה זו, מבחינה כלכלית.
ייבוא משם לכאן לא ישלם מכס, וייצוא מכאן
לשם לא ישלם מכס גם כן. וזה טוב, כי מחירי
המוצרים שלנו שם יהיו זולים יותר, כלומר,
יימכרו בקלות רבה יותר.
איך זה קורה? המכס על עשרות מוצרים מייו־באים
הופחת בשיעור שבין חמישה ל״ 20 אחוזים.
בפועל הירידה במחירים אינה משמעותית, מחמת
הפיחות. לדעתו של יעקובי, הורדת המכסים היא
פתח לגן־עדן כלכלי. נוכל לייצא יותר, התעסוקה

גד יעלן ובי סבור שהמונחים הכלכליים
הם ״פשוטים לגמרי, ומסובכים להחריד״.
הקושי הוא בקשרים ביניהם. מונח משולב
במונח. הבנת א חד -הבנת א ת כולם. לא
הבנת א חד -אתה נדון לאטימות כלכלית
כמעט מוחלטת.
פיחות משפיע על אינפלציה, אינפלציה
משפיעה על התקציב, התקציב משפיע על
ההשקעות, אלה משפיעות על היצור, המש פיע
על יתרות־החוץ, וחוזר חלילה.
פשטותם של המושגים האלה טמונה בב דידותם.
כל מונח, כשלעצמו, ברור וקל לה־

גילד
בנה. יעקובי מנסה להסבירם כאילו הוא
מדבר אל בנו בן ה־. 17

ניחוח הגדרתו הכלכלית: שינוי המחיר היחסי של
המטבע המקומי לעומת מטבע־חוץ.
כך נעשה: מ ק ישראל מוכר לבנקים המקומיים
את מטבע־החוץ במחיר גבוה יותר. בעת
ובעונה אחת הוא משלם לייצואנים, תמורת כל
דולר שהם מכניסים, מחיר גבוה יותר, וגובה.
מהייבואנים סכומי־כסף שיקליים גבוהים יותר
עבור הדולארים שהם קונים מהבנק.
תוצאות הפיחות: האיש הרע הוא הייבואן. הוא
קונה דולארים מקופת־המדינה כדי שיוכל לבצע
את עסקיו. בעיקבות הפיחות עליו לשלם יותר
שקלים עבור כל דולר. לכן עליו לצמצם את
עסקיו. כלומר: הייבוא מידלדל.
האיש הטוב הוא הייצואן. הוא מוכר את סחורתו
בדולארים, ומיד רץ לקופת־המדינה, משלשל
לתוכה את הדולארים שלו ומקבל תמורתם שקלים.
עכשיו יקבל יותר שקלים תמורת כל עיסקה.
כלומר: הייצוא יתרחב.
וכשהייבוא מצטמצם והייצוא מתרחב, יורדים
מימדי־האבטלה ושיעור התעסוקה עולה, שהרי
כולם עסוקים בייצור מוצרים, הן לייצוא והן
לצריכה מקומית.
וזה, כך סבור יעקובי, מצב מצויין, הגורם אושר
רב, הן למדינה, הן לאזרחיה .״רק חבל שלא נעשה
כבר לפני כמה חודשים. שר־האוצר.הקודם רצה
ליצור תחושה של יציבות. לכן סירב לפחת את
השקל. על היציבות הזו שילמנו מחיר כבד״.

וייבוא, למרות שהוא רע, הוא גם טוב, כי בלי
דלק, פחם, מתכת, עץ, דשנים, כימיקלים שונים,
יהלומים גולמיים ומשאיות, חיינו אינם חיים.

• אינפלציה
הגדרתה הכלכלית: עליית־מחירים מהירה בכל
התחומים.
הגדרה אחרת: זריקת סם בוורידי המשק. המשק,
ייצור חולני ואומלל שכמותו, צורך סמים,
מתנפח ומשתבח, שמח ומתהולל, ואינו יורע כי
בקרוב יתפוצץ ויצטמק ויוצג ככלי ריק.
מדוע זה קורה? ממשלה פופוליסטית(מתחנפת
להמונים) ,חסרת־אחריות, מבזבזת כספים בראוותנות
ואינה מרוויחה, בעיקר ממיסים, סכומים
השווים בגודלם לבזבזנות זו.
סיבה נוספת: עליות־שכר בקצב מהיר יותר
מקצב עליית הפריון. לדוגמה: תפוקתו של פועל
עלתה בחמישה אחוזים בשנה. שכרו עלה ב־20
אחוזים. זה מייקר את יציר־כפיו, שכן עלות

הייצור גבוהה יותר, עקב עליית השכר.
במילים אחרות: כולם עולים ומתנפחים ומש־מינים,
ורק קופת־המדינה משילה את משמניה,
מצטמקת ומידלדלת.

ס סנ פ ר צי ה
שילוב של שתי מילים: קיפאון (סטגנציה)
ואינפלציה. כלומר: הקפאת המצב האינפלציוני.
כלומר: כל־כך קפואה האינפלציה הזאת, עד שאינה
יכולה להתרפא.

• היפרססננרציה
לא סתם הנצחה של אינפלציה, אלא קפיאה
של סיחרור אינפלציוני. וזה מה שקרה, לדעתו
של יעקובי, בימי יורם ארידור.

• צ מי ח ה
סיפור קטן: שני אנשים הלכו ביער, ופתאום

תגדל, רמת־החיים תעלה, ולכולם יהיה טוב.

סד מטבעות
סל, לאו דווקא מקש, ובתוכו כל סוגי המטבעות
שמקבלת המדינה תמורת הייצוא. בעזרת
חישובים כלכליים וחשבוניים עורכים ממוצע,
וקובעים אם ריווחיות הייצוא עלתה או ירדה.

מאזן תעודומים
כמו כל מאזן אחר. בטור אחד כל התשלומים
שישראל משלמת בחו״ל, ובטור המקביל רשומים
הכנסותיה מחו״ל.
בדרך־כלל המאזן הוא לרעת ישראל ולטובת
נושיה. מענקים והלוואות משפרים את המאזן,
אולם אז נוספת לטור התשלומים ריבית גבוהה,
המגדילה את ההוצאות, ושוב נזקקת המרינה
להלוואות, וחוזר חלילה• שדד׳ *,י מ 3י

• יתרות מסנע־החוץ
כמו לחוסך הקטן, כך גם למדינה, יש יתרות
של כסף. חלקן בדולארים ממש, במטבעות ובשטרות,
המאוכסנים במרתפי בנק־ישראל ובמחסני
הבנקים השונים, וחלקן בחשבונות־בנק בכל
רחבי העולם.
כעת יש לה, לישראל, חיסכון של שלושה
מיליארד דולר, וזה מעט מאוד. הקו האדום, שכל
גלישה ממנו כמוה כהתאבדות כלכלית, הוא 2.5
מיליארד דולר. זהו הסכום הדרוש כדי לממן
ייבוא של חודשיים.

למרות שהמשק שילם מחיר אנושי
וכלכלי עבור מילחמת־הלבנון, ובתנאים
כאלה אני הצלחתי להביא לכך
שהירידה בשנת 83׳ כמעט נבלמה, וכל
זה בממשלה של 61ח״כים, ולפעמים
אפילו פחות, כאשר ההסתדרות מכריזה
שביתות כלליות, כשאני מנסה
להוריד שכר ב־^ ,3ולא כמו שהורידו
ביולי 85׳ ,בקרוב ל־>^ 30 בהסכמת

ההסתדרות. אני חושב שזהו הישג שאני
יכול להתגאות בו.
ב־83׳ כבר החל היצוא לעלות מחדש.
המאזן המיסחרי השתפר, בעיקבות
השיפור בסחר הבינלאומי, כך שהמשק
בוודאי נמצא אז במצב טוב יותר מבחינת
התעסוקה והיצור מאשר היום.

• השאלה מה עדין? — אינפלציה
או אבטלה?

יעקובי ויורשו כתפקיד שר הכלכלה
פשוטים לנמר׳ ,מסובכים להחריד
שני הדברים נוראים, אבל אני רוצה
להדגיש שהאינפלציה גדלה אחרי
שהתפטרתי, באוקטובר 83׳ .ב־84׳ האינפלציה
היתה 40090 והגיעה גם ל־
.80090
תוך כדי הגנה על המשק הכנתי
תוכנית לבלימת האינפלציה, שביצועה
הוא תנאי לצמיחה. כך שהברירה
אינה בין אינפלציה לאבטלה. עכשיו

אנחנו מקבלים גם אינפלציה וגם אבטלה.

אתה מאחל לפרס הצלחה
בתפקידו?
בוודאי שאני מאחל לו הצלחה. זו
הרי לא החנות הפרטית של פרס, אלא
העתיד של כולנו. אני תמכתי במפר
שלת־אחדות לאומית, וגם כתבתי שאם
התנאי להקמתה הוא שפרס יהיה באו

צריך בתנאים מסויימים לשלם את
המחיר הזה.

• אני אשאל אותך שאלה
לא הוגנת. מי לדעתך היה שר־האוצר
הטוב ביותר של ישראל?
אני
אענה לך תשובה לא הוגנת.
שר־האוצר הטוב ביותר של ישראל
עדיין לא היה.

\זבזדג\י׳ם

שיעבוד וכס
שלא ורשם תור
21 יום: כ טד
פסק־דין מרחיק לכת ורב־משמעות
לגבי נושים רבים ניתן באחרונה על־ידי
השופט המחוזי בתל־אביב, אליהו
וינונרד. הוא קבע כי שיעבוד־נכס
כביטחון לא יהיה תקף אם לא נרשמה
הערודאזהרה אצל רשם־החברות תוך
21 יום מעשיית חוזה־השיעבוד.
השופט דן במיקרה שבו הילווה מ ק
איגוד כספים לחברת־הבנייה חיד לוי
ובניו(בפירוק) ,וקיבל כביטחון שיעבוד

שופט וינוגרד
פסק־דין רחיק־לכת

ה דוג מ ה

על מיגרש. המשכנתא נרשמה אצל
רשם־המקרקעין, אולם במישרדי רשם־
החברות נרשמה משום־מה רק ארבעה
חודשים לאחר־מכן. כאשר ראה הבנק
כי מונה מפרק לחברה, פנה לר־שם־החברות
וביקש לרשום את השיע־בור
אחרי המועד, בגלל נימוקים שונים,
ורשם־החברות הסכים ורשם
הערת־אזהרה בסיפרי־החברה.
השופט קבע בפסק־דין מנומק כי
החוק אומר במפורש כי אין ממשות
לשיעבוד, אם לא נרשם אצל רשם־
החברות תוך 21 יום. כאשר רוצה חברה
לרשום את השיעבוד באיחור, עליה
להגיש בקשה מתאימה לשם־כך, והרשם
רשאי להאריך את המועד לרישום
רק אם אי־הרישום במועד אירע במיק־רה
או בשגגה, או מסיבה מספקת אחרת,
או שאין בנסיבות כדי לפגוע במצבם
של נושים או בעלי־מניות אחרים, או
שיש טעמים אחרים לשכדכך.
במיקרה הספציפי הזה לא היה כל
טעם מיוחד באיחור, ולכן רשם הרשם
את השיעבוד מבלי שנתן החלטה מנומקת
להארכת מועד הרישום. לכן ברור
כי אין ערך לרישום.
אולם השופט וינוגרד, בהסתמכו על
ספרות אנגלית, קובע כי אסור לרשם
להאריך מועד כאשר החברה נמצאת
בהליכי״פירוק, וכן כי רישום או תעודה
שניתנה בעיקבותיו אינם מקנים לבעל־השיעבוד
זכות לפגוע בזכויות נושים,
שהתגבשו עם הפירוק.
עורכי־הדין שזכו במישפט הם
חזובסקי־מונחב־פישלר.

שלי?ג ח ק •ג ר

יצחק יגר, מראשי המוסדות הכלכליים של תנועת־המיזרחי, היה בין התומכים
בתנועת מימ״ד. הדבר הוליד גל מיכתבי־השמצה נגדו.
בדיקת המיכתבים העלתה כי אין בהם שחר.
בניגוד לנאמר בהם, יגר הוא יו״ר בלבד של חברת הבנייה משהב, ומקבל
משכורת מן החברה. הוא גם יו״ר מועצת־המנהלים של בוק הסיזרח׳ ובנק אדנים.
הבנק מעמיד לרשותו מכונית ללא נהג. את כל התשלומים שהוא מקבל כהוצאות,
או תמורת ישיבות, הוא מעביר לחברת משהב, והוא בין המעטים בארץ הנוהגים

עיסקת מטוסים בין שואל,
צ׳יל• ודווס־אפויקה
ישראל תרכוש מצ׳ילי 16 מטוסי אף־ ,5ותקבל נוסף על כך 60 מיליון דולר,
ותמורת זאת תמכור לצ׳ילי 12 מטוסי כפיר, המנוע למטוסי הכפיר לא יהיה
מתוצרת לוראל אלקטריק האמריקאית, אלא תוצרת סנקמה הצרפתית, וכך לא
תהיה העיסקה טעונה אישור אמריקאי.
פרטים אלה התפרסמו בגליון נובמבר של ישראל פורין אפירס, היוצא בקליפורניה.
לפני
שנה עמדה צ׳ילי למכור מטוסים אלה לאיראן, תמורת 170 מיליון דולר.
הסיבה למכירה היתה שצ׳ילי נכללה ברשימת המדינות שאסור לחברות
אמריקאיות למכור להן חלקי־חילוף לנשק, בגלל הפרת זכויות־האדם. המכירה
לאיראן היתה אמורה להתבצע על־ידי סוחרי־נשק ישראליים, אנגליים, קובאיים
וארגנטיניים.
רשת הטלוויזיה האמריקאית אי־בי־ס דיווחה באפריל על העיסקה, ועל מעורבות
סוחר הנשק הישראלי שבתאי דובדבני בה.
כתוצאה מכך בוטלה העיסקה, ומישרד־הביטחון הישראלי ביטל את האישור
של דובדבני לעסוק בסחר־נשק.
עתה יימכרו המטוסים, לפי הפירסומים, בעיסקה משולשת.

דכנר והצלחת האפי־ל״ד׳
הצלחת המוצר להורדת שערות,
האפי־ל״ד׳ ,המיוצר על־ידי קיבוץ
הגושרים, הביאה באחרונה לגל כתבות
על ההצלחה הגדולה, ושבחים לכל מי
שנטלו חלק בקידומה. אבל איש לא
י 18

הזכיר את מי שהיה לו תפקיד מכריע
בהצלחה: שמואל דכנר. אולי מכיוון
שהוא נמצא עתה בלונדון, רתוק לבתו,
המאושפזת בבית־חולים.

ההצמדה, שעו׳ מעיים שונים,
חשיפת הבנקאות
ההצעות הב או ת הן מהפכניות במבט ראשון, אולם אחרי בחינה גראוז
כי הן עשויות לחלץ את המדינה ממצבה הכלכלי הקשה.
ראשית כל, ביטול כל מעדכת-ההצמדה במשק, החל בתאריך קבוע,
נאמר -האחד באפריל. אץ כוונה לגעת בהטדרי־ההצמדה שהיו עד כה,
אלא שמהתאריך הקבוע לא יהיה ניתן ללוות או להלוות בהצמדה. הכטף
ישא מחיר בריבית, ולא יהיה צמוד לכלום.
כמה דברים יקרו כתוצאה מכך. ההצמדה מהווה א ת המרכיב העיקרי
לייקור הכסף. לדוגמה: המדינה לווה היום כטפים מקרנות־הגמל בריבית
צמודה־למדד של 5.5ביטול ההצמדה יוזיל א ת הריבית מייד בשני*
שלישים( .לזאת תתווסף חשיפת הבנק אות, ראה בהמשך).
המדינה תצטרך לפרוע א ת ההלוואות הצמודות שלוותה בעבר, כמו
איגרות״החוב שהנפיקה, ותוכל לגייס לשם־כך כספים לא־צמודים בלבד.
יחסר לה כסף, שתצטרך לגייסו או בהתייעלות או מהגברת גביית*
חמיסים. המדינה תצטרך לממן א ת עצמה על־ידי מכירת רכוש כמו
חברות ממשלתיות, או צימצום המנגנונים שלה.
לצעד זה נלווית חשיפת מעדכת־הבנקאות לייבוא הון. יש לבטל א ת
האיסורים ללוות כספים בוזו״ל. פ תי ח ת האפשרות ללוות בסף בחו״ל
תכריח א ת הבנקים בישראל להוריד א ת הריבית לרמה של הבנקים
בחו׳׳ל. לשם השוואה: היום הריבית על הלוואות בחו״ל אינה עולה על *2
לחודש, מכסי טוק.
דבר שלישי: יש לקבוע שיעורי מס־הבגסה נמוכים, כמו בארצית*
הברית, ולאמץ א ת שיטת מס־ ה הכנס ה שם, הדבר יחזיר לכאן כספים
הנרתעים מהשקעה בישראל, בגלל שיעורי־־המס הגבוהים.
ה תא מ ת מערכת מס״ההכנסה כאן למערכת האמריקאית תאפשר גם
הגברת הגבייה. שם ה מס המכסימלי הוא 285 כל אזרח ממלא בכל שנה
דו״ח. בכל שנה נבדקי ם ביסודיו ת 10 מהדו״חות. העונשים למרמים
כבדים ביותר. יש בתי־מישפט מיוחדים לעברייני-מס.
דבר רביעי: יש לקבוע שיעורי״מע׳׳ם שונים, כמו בצרפת. על״ידי כך
ניתן לעודד ענפים שרוצים לטפחם, על-ידי הורדת שיעורי-המע׳׳ם
עליהם.
דבר חמישי: ניתן להקטין משמעותית א ת תקציב־הביטחון על״ידי
אימוץ השיטה האמריקאית, שבה מגייס מישרד־הביטחון הון לפרו ייקטים
צבאיים בבורסה. אין סיב ה לכך שפרוייקטים טנ ק המרכבה,
למשל, לא ימומן מהנפקת ה אמיסיו ת על-ידי טישרד־הביטחון או
התעשייה הצבאית. כך ניתן לגייס כסף לפרוייקטים שונים של מערכת*
הביטחון. ההנפקות בריבית נאה, בערבות המדינה. בדרך זו ניתן יהיה
לממן חלק נכבד מתקציב״הביטחון על־ידי הציבור ישירות.

מתי תאונת־עבודה במוסך
היא תאונת־דרכים כחוק?׳
פסק־הדין, שבו קבע בית־המישפט
העליון כי התפוצצות מיכל־דלק במכונית
כמוה כתאונת־דרכים, כהגדרתה
בחוק לפיצויים לנפגע׳ תאונות־דרכים־
, 1975 האיץ בנפגעי־תאונות, שבהן
מעורבת מכונית, לנסות אף הם את מזלם.
עורכות-הדין
אילנה זינגל־וסק־ביץ
ושאילה בדג הגישו תביעה
בשם עובד־מוסך, שידו נחתכה מפח חד
של רכב במוסך, וכתוצאה מכך נקבעה
לו נכות של 45 התביעה טוענת כי
התאונה אירעה תוך שימוש ברכב מנועי,
ולכן היא תאונת־דרכים כחוק.

החל בשירותו כשגריר ארצות*
הברית בישראל, ויליאם (״ביל״)
בדאון 58 דיפלומט מיקצועי ומומחה
לענייני אסיה, שבה הוא החל את
דרכו, לפני 30 שנה, בתפקידים זוטרים
בהונג־קונג ובסינגפור. בראון, עד לפני
זמן קצר שגריר ארצו בתאילנד, הוא
רב־לשוני(הוא ברך את נשיא-המדינה,
חיים הרצוג, בעת הגשת כתב־ההאמנה
שלו, בעברית ושולט, בין השאר, גם
ברוסית וגם במונגולית) ,אב לארבעה,
שכבר שרת פעם בארץ(כמס׳ ,2הציר
המדיני, בתקופת־כהונתו של סם ל ד
איס) ועמד, בחודשים האחרונים, בראש
צוות מחלקת־המדינה (מישרד־ החוץ
האמריקאי) שטיפל בנושא בניינה החדש
של שגרירות ארצות־הברית במוסקבה
שבקירותיו הושתלו, כנראה על־ידי
הסובייטים, אינסוף מיקרופונים,
שנתגלו לפני שהבניין אוכלס.

סיגריות במיזרח
נתמנה למנהל לישכת שר־ה־חוץ
החדש, משה ארנס, וליועצו המדיני,
סלי * מרידוד 33 אחיו הצעיר
של שר־המישפטים דן מרידור, מיזרחן
לפי השכלתו, הידוע בחיבתו הרבה
לעישון (עד שלוש חפיסות סיגריות
ליום) ומי שהיה בעבר בין מייסדי כפר-
אדומים שממיזרח לירושלים, שליח
ההסתדרות הציונית בניו־יורק ועוזרו
האישי של ארנס, כשזה היה שר־בלי־תיק
בממשלת שמיר הקודמת.

אבקת־שום ברוח
שונה לוח־דזמזון הצה״לי
(לוח מס׳ )119 לעצירי האינתיפאדה,
על״מנת להתאימו יותר לחיכם, כך
שהלוח כולל עתה, בנוסף לדג קפוא
( 100 גרם לעציר, שלוש פעמים בשבוע)
ובשר משומר ( 65 גרם לעציר,
שלוש פעמים בשבוע) גם מנות של
עדשים ( 11 גרם לעציר, ליום) ,פול (17
גרם) ,זיתים ( 40 גרם) ,חומוס ( 65 גרם),
קפה טחון ומיבחר תבלינים כרסק
פילפל חריף, כמון ואבקת־שום.
חיטה בנגב

אילנה זינגל־וסקביץ
תאונת־דרכים כחוק

זה הציבור?
* רכש מטייח?
אחד הבלופים שאיפשרו את הפיחות של חמשת-האחוזים היה כי הציבור רכש
ביום השלישי בשבוע שעבר מט׳׳ח ב־ 170 מיליון דולר, והדבר מסבן את היתרות.
ראשית, הקניות של יום שלישי היו עבור יום שישי, ראשון ושני(ביום שני היו
הבנקים בחו׳׳ל סגורים, בגלל החג. ביום ראשון הם סגורים כרגיל) .מסתבר כי
הממוצע היומי לא היה חריג כל־כך.
שנית, מה פירוש הביטוי,הציבור רכש״? מי זה הציבור? את המט״ח רכש מיספר
קטן של אגשי-עסקים — כמה מאות — שביקשו להקדים תשלומים על חשבון
הלוואות שלקחו בחו״ל. רוכשים אלה הם גם המקים עצמם, שעשו ספקולציה על
הפיחות, ושרכשו עבור עצמם מט״וב
יוצא כי כמו במשבר המניות הבנקאיות, מיספר מצומצם של אנשי-עסקים
הוליכו באף את העם כולו, ששילם את המחיר.
האמת היא שיזמי־ההמצאה לא הצליחו
לשכנע שום גורם לממן אותם, עד
שהגיעו אל דכנר, שהורה מייד לאחת
החברות הציבוריות שהקים, מאגרי
טכנולוגיה, לממן את ההמצאה.
כאשר היא הפכה לממשות פנו אליו
מיקרופוד במוסקבה

רכזי התק״ם, שהיו גם בעלי־מניות
בחברה, וביקשו כי יעביר את ההמצאה
לקיבוץ הגושרים, שהיה חסר־כל. רכנר
ביקר בקיבוץ והחליט כי מוטב שהקיבוץ
ירוויח כסף מאשר אנשי־הבורסה,
והעביר את ההמצאה לקיבוץ.

נפטר בכפר שמריהו, בגיל ,70
ראובן אלוני, ראש מינהל־טאבה
ובעלה של ח״כ ר׳׳ץ שולמית אלוני,
אשתו השנייה ואם שלושה מארבעה
בניו. אלוני, יליד פולין ובנו של פועל־תברואה
בעיריית תל־אביב, היה בצעירותו
רועה, איש־ביטחון. וממייסדי
קיבוץ אלונים בעמק־יזרעאל, שמייחסים
לו את גילוי מערות־הקברים ב־בית־שערים.
במילחמת־העצמאות היה
מפקד־גדוד ולאחריה יצא לנגב על־מנת
לעזור בהכשרתו לגידול חיטה. אך
עיקר פירסומו בא לאלוני בגין היותו
מראשוני מינהל מקרקעי־ישראל, ולימים,
ראש מינהל מרחב שלמה (שארם
אל־שייח׳).

עד נגד שר

נפטר בבני־ברק, שלושה שבועות
אחר יום־הולדתו ה־ ,71 ישראל
גוטליב, לשעבר ראש עיריית בני־ברק.
גוטליב, יליד הונגריה ובנו של רב
(שבסוף ימיו היה המפקח על הכשרות
בבתי־העולים — מרכזי־הקליטה של
אותם ימים) ,היה איש המפד״ל שעסק,
בין היתר, בריכוז סניפי תנועת־הנוער
בני־עקיבא, באיגוד המיקצועי של הפועל
המיזרח ובשליחות סוכנותית לצ׳־
כוסלובקיה ולצרפת. עדותו סייעה, בשעתו,
להפליל את(אז) השר בממשלת
ישראל, אהרון אבו־חצירא.
* סר(חורז עם אללי!) הוא שם חרכי.
שם ו שר אחד ם־ 928 בזי שכם ב1ים ין
ששב 1ארצה סבבר בשיבת-ציון שר
עזרא ו1חם יה.
העולם הזה 2679

עיירה ושמה לנקו־בי
מאות מיליונים מכירים עכשיו את שם העיירה לוקרבי בסקוטלנד.
שם נפל מטוס־הג׳מבו, כנראה כתוצאה ממעשה־טרור
מטורף.
כמה ישראלים היו אי־פעם בלוקרבי? בוודאי מעטים. אני אחד
מהם.
זה היה כך: היכרתי בלונדון את סטיוון ראנסימן, היסטוריון
דגול, מומחה לתולדות הצלבנים. מכיוון שזהו תחביב שלי, כתבתי
לו, נוצרה היכרות, נפגשנו, החלפנו ריעות, התווכחנו. כעבור
זמן הודיע לי שעבר מלונדון למיגדל־שמירה סקוטי ישן בגבול
האנגלי, והזמין אותי לבוא אליו שם בכל עת שארצה אם אהיה
בסביבה.
סברתי שזוהי הזדמנות טובה לבקר בסקוטלנד, ארץ שלא
הייתי בה קודם לכן. לכן טסנו, רחל ואני, לאדינבורו, שכרנו
מכונית, ויצאנו דרומה, בצד השמאלי של הכביש( .זאת היתה
הפעם הראשונה שנהגתי בצד הלא־נכון של הכביש, ותמהתי
להיווכח שמתרגלים לזה תוך כמה דקות).
נסענו לעיירה בשם פיבלס, ושם בילינו את הלילה בטירה
סקוטית מרהיבה ומצועצעת (קוראים לסיגנון הזה ״סקוטיש
בארוניאל״) .זה היה ביום הראשון בשבוע, אני זוכר, כי בדרך
נכנסנו לכנסיה, מישהו דחף לידינו ספר־הימנונים, והכל שרו.
משם עברנו במקומות שנשאו שמות כמו מופאט ודאמפריס, עד
שהגענו ללוקרבי. ראנסימן אמר לי מראש לשאול שים.
לוקרבי זכורה לי רק באופן רופף ככפר גדול או עיירה קטנה.
אנשים ידידותיים היפנו אותנו לדרך הנכונה, וכך הגענו למיבצר
העתיק, אחד מרבים שהקימו הסקוטים לפני מאות בשנים כדי
להגן על גבולם מפני האנגלים החמסנים(לגירסתם).
אכלנו ארוחת־צהריים במיבצר, שבו גר ראנסימן בחברת משרת
יחידי. בעת הארוחה דיברנו על רוחות. ההיסטוריון סיפר לנו
שהלך לישון, אחרי שנעל את הדלת במפתח. בלילה שמע את
חריקת הדלת הנפתחת, וחש ברוח המסתובבת בחדר.
תחילה חייכנו בעליצות, עד שנוכחנו לדעת שהאיש מדבר
ברצינות גמורה.
חזרה ללוקרבי: אני זוכר אנשים נחמדים ומוכנים־לעזור, כפר
סקוטי שכוח־אל ומושך.
עכשיו זכה לפתע בפירסום עולמי.

העלילה שלא היחה
מה הטעם בהבאת תריסר אנשים, שהיו קשורים בהרפתקה
מלפני 20 שנה, כדי לשמוע מפיהם כזבים ישנים?
גיבורי העלילה של ספינות־שרבור לא שיקרו. הם פשוט לא
אמרו את האמת, את כל האמת ורק את האמת.
היחיד שאמר את האמת היה מושל־המחוז הצרפתי, שרואיין
בידי תמר גולן. תמר הג׳ינג׳ית היא עיתונאית אמיתית, והיא
מבינה את המתרחש מאחורי הקלעים. הראיונות שלה אישרו,
למעשה, את אשר ידענו תמיד: שכל המיבצע הגדול לא היה ולא
נברא.
חטיפת הספינות לא היתה חטיפה, אלא למראית־עין. למעשה
היתה זאת קנוניה צרפתית־ישראלית.
מלכתחילה היה ברור כי לפחות דרגים מסויימים של הצבא
ושרותי־הביטחון הצרפתיים עשו יד אחת עם עמיתיהם הישראלים,
שאיתם שיתפו פעולה וקשרו קישרי־ידידות ב־ 15 השנים
שלפני כן.
אך מתחקירה של גולן ברור לגמרי כי גם בדרגים העליונים
היו שותפים לקנוניה. קרוב לוודאי שגם הנשיא הצרפתי עצמו,
ז׳ורז׳ פומפידו, היה בסוד העניין.
שאלמלא כן, היו הצרפתים צריכים להיות מטומטמים לגמרי.
וכך אמנם תוארו עד כה: חבורה של גויים שיכורים, יורשי־אחש־וורוש,
שהיו בליל חג־המולד חסרי־הכרה מרוב סביאה ועל כן לא
הבחינו בספינות החומקות. לפי אגדה זו, הצרפתים גם לא ציפו
לכך מראש, ובטימטומם אף לא הבינו את העיסקה הילדותית
השקופה של העברת ספינות־המילחמה לרשות חברה נורווגית
פיקטיבית, שהתכוונה כביכול להשתמש בהן כבספינות־גרר.
האמת היתה הרבה יותר פשוטה. האמבארגו, שהטיל שארל
דה־גול על אספקת נשק לישראל, עמד בעינו. אי־אפשר היה
לבטלו, מבלי לבצע אקט פוליטי בעל השלכות מרחיקות־לכת.
לכך עדיין לא היו הצרפתים מוכנים. אבל הם גם רצו להיפטר
מהספינות ולספק את ישראל. הפיתרון — שהתאים לאופי
הצרפתי והישראלי כאחד — היה לפברק מין חטיפה.
זה היה עובר בשקט, אלמלא החלה מייד הפטפטת הישראלית
הטיפוסית. נוצרה סנסציה עולמית, והצרפתים הנבוכים נאלצו
למחות ולאיים למראית־עין.
מותר היה למפקדים הישראליים לחשוש מפני התערבות של
חילות־האוויר וחילות־הים של צרפת, ארצות־הברית, ברית־המועצות
ומצריים. בדיעבד ברור שהיתה זאת שטות. שום סכנה
לא נשקפה, אלא מגלי הים הסוער.
כל זה ניתן לנחש בין השורות — או בין התמונות. הסרט
עצמו לא אמר דבר.
אנשים הופיעו וחזרו על מה שאמרו לפני 20 שנה, כאילו לא
קרה מאז דבר, כאילו צריכים להמשיך ולהעלים, כאילו התדמית
שלנו לא השתנתה מאז בעיני עצמנו ובעיני העולם. והמנחה, יאיר
קוטלר, דמות של שחקן המטביע את האופי שלו, לטובה או
לרעה, על הכל, לא הוסיף לעניין. להיפך. הוא הפך את השידור
לקירקס.
תמהני. אנחנו רואים עשרות סרטים תעודיים בריטיים מצויי־נים,
המראים לנו בדיוק איך עושים את זה. אז מדוע לעשות סרט

ובנד

בגלל הקטע הזה נחשב דה־גול מאז כאנטי־שמי. כיום מותר
להעריך את הדברים מחדש.
בצרפתית נהדרת, בהיגוי ברור ומדוייק (בכל מדינת״ישראל
אין אף פוליטיקאי אחד המדבר כך עברית!) אמר הגנרל הזקן:
״אפשר היה לתהות, ואכן היתה תהייה רבה, אף בקרב רבים מן
היהודים עצמם, אם השתלת הקהילה הזאת, על אדמה שנרכשה
בתנאים פחות או יותר מוצדקים, בקרב העמים הערביים העוינים
אותם, לא תגרור אחריה חיכוכים וסירסוכים בלתי־פוסקים
ואינסופיים ...היהודים, שהיו עד עכשיו מפוזרים, נשארו מה שהיו
תמיד — עם־עילית, בוטח בעצמו ומשתלט...״
האם יש בדברים האלה נימה אנטי־שמית? דה־גול היה מרוגז
אז על ישראל, מפני שפתחה במילחמת ששת־הימים בניגוד
לעצתו. אך אין ספק שהיה בדבריו גם הרבה מראיית־הנולד. הוא
ניבא אז מה עומד לקרות לישראל, בעיקבות הכיבוש. אחרי הכל,
לצרפתים היה ניסיון רב בתהליך זה.
מעולם לא הייתי מעריץ של רה־גול. באותם הימים השתתפתי
בפאריס בכמה הפגנות סוערות ביותר למען שיחרור אלג׳יריה,
ואף קשרתי קשרים חשאיים עם המחתרת האלג׳ירית בצרפת.
אולם תמיד היה לי כבוד רב כלפי כישרונו של גנרל־אינטלק־טואל
זה לנתח תהליכים היסטוריים ולראות את הנולד, זמן רב
לפני אחרים. דה־גול היה המנהיג המערבי הראשון שהבין את
חשיבותה של סין הקומוניסטית, כבעלת־ברית טיבעית של המערב
נגד ברית״המועצות. זה נשמע כרעיון כמעט משוגע, אך
הדברים התגשמו מאז.
דה־גול גם הבין שמילחמת־ששת־הימים תביא אסון על ישראל,
על־ידי הפיכתה למדינה קולוניאלית. באותם הימים התכונן
דה־גול עצמו לשים קץ להיסטוריה הקולוניאלית הצרפתית, והוא
בז למנהיגים הישראליים, שהתחילו בדיוק אז בהיסטוריה הקולוניאלית
הישראלית.
״עם־עילית, בוטח בעצמו ומשתלט״ — את המילים האלה
ניתן׳לפרש לכאן ולכאן. ניתן לראות בהן התבטאות אנטי־שמית
טיפוסית, ברוח הפרוטוקול, של ויקנ,־צ1,ן. ניתן לראות בהן גם
ביטוי של הערצה מפי אציל צרפתי, ששייך את עצמו לעילית של
ארצו, ושבוודאי היה בוטח בעצמו ושתלטן. האם היה בילעם שונא
ישראל או מעריצו?
יתכן ששני הפירושים נכונים.

פצצות בבגדאד
ההיסטוריה המרתקת של יהדות עיראק היתה ראוייה לסרט
תיעודי גדול ומעמיק. יחסיה המורכבים עם העם העיראקי בכל
הדורות, המאורעות המסעירים של שנות ה־ 40 וה־ — 50 כל אלה
יכלו להוות נושא ליצירה גדולה.
חבל שהרמה של הטלוויזיה הישראלית ושל סלים פתאל
הספיקה רק כדי לשרטט קאריקטורה עלובה ומעליבה.
אני חייב לשאול שוב: איך זה שאחרי שנים של צפייה בסרטי־תעודה
בריטיים מעולים אין הטלוויזיה הישראלית מסוגלת אלא
להפיק סירטי־תעמולה פרימיטיביים כמו זה — אוסף של חצאי־אמיתות,
חסר עומק היסטורי ויושר אינטלקטואלי. לחומר
המצולם, שנאסף בארכיונים בעולם, לא היה שום קשר עם מה
שנאמר בפי הקריין, והסרט מלא בטענות ובהאשמות ללא שום

הגנרל בילע

הקטע המעניין היחידי בסרט על ספינות־שרבור היה הנאום
הקצר של הנשיא דה־גול.

דה־גול ובן־גוריון לפני האמבארגי
־3 ..ף3ל

תיעוד ומיסמוך. בסך הכל: כתב־שינאה אנטי־ערבי. נראה
ששינאתו הלוהטת של פתאל לערבים היא התכונה היחידה
שהביאה אותו לעשות סרט על נושא זה.
למשל: הסרט דיבר שוב ושוב על מעשי־האכזריות הנוראים
שעשו הערבים ליהודי־עיראק בשנות ה־ ,30 על האנטי־שמיות
הנוראה, על ההתעללות בידי הערבים, וכר. ורק מי שהקשיב
בעיון הבין כי בכל 10 השנים האלה נרצחו שמונה יהודים(קציר
של יום אחד של האינתיפאדה!) .ה״התעללות״ הנוראה התמצתה
בהגבלת מיספר התלמידים היהודיים באוניברסיטות — דבר
שהיה נהוג אז בארצות רבות באירופה.
האמת הפשוטה היא שבכל אלפי שנות הקהילה העתיקה הזאת
היא לא ידעה כמעט פוגרום מהו. גם המישטר הפרו־נאצי של
ראשיד עלי אל־כילאני לא פגע ביהודים. בניגוד למה שנאמר
בסרט, המישטר לא היה אנטי־שמי כלל. העיראקים הלאומיים
אהדו את הגרמנים וקיוו לניצחונם, מפני שהיו אויבי מדכאיהם,
הבריטים( .זה לא היה רחוק מתפיסתו של אברהם שטרן, הוא יאיר,
מורו ורבו של יצחק שמיר, באותם הימים).
הפוגרום היחידי בעיראק אירע ב־ , 1941 ובסרט היה רק רמז
על מה שהתרחש באמת.
וזו האמת: הפוגרום אירע אחרי שהמישטר העיראקי הפרו־גרמני
הובס על־ידי הצבא הבריטי. דבריו של המושל הפרו־גרמני
האחרון של בגדאד לרב הראשי, שהוזכרו בסרט, היו מן הסתם
כנים. הוא הזהיר את היהודים מפני פוגרום, ויעץ להם להתבצר
בבתיהם. זאת היתה עצה טובה.
הפוגרום פרץ אחרי בריחת אנשי המישטר הפרו־גרמני. הבריטים
עמדו אז בשערי בגדאד, ויכלו להיכנס. הם עצרו. מדוע?
בעיני העיראקים, המישטר של ראשיד עלי היה מישטר לאומי,
סמל השיחרור הלאומי. הבריטים החוזרים באו להטיל מחדש
את מישטר־השיעבוד הקולוניאלי. העוצר עבד־אל־איללה והמלך
ההאשמי הינוקא, בן־דודו של חוסיין, היו מכשירים בידי האימפריה.
עם שובם לבגדאד, כשהם רכובים על טנקים בריטיים, ראו
בהם הכל סוכנים בריטיים, ואולי גם סוכנים ציוניים( .בימי גלותם
הם שהו בארץ, וההגנה העמידה לרשותם משדר על הכרמל).
הפוגרום אורגן על־ידי הבריטיים וסוכניהם. לא רק המילה
״פוגרום״ היא רוסית, אלא נם השיטה. מישטר־הדיכוי משתדל
להסיח את ההמונים מהשילטון אל היהודים.
איך אני יודע כל זאת? ראיתי את המיסמכים. ידידי עיצאם
אל־סרטאווי, המנהיג הפלסטיני שגדל בבגדאד, הקדיש שנים
מחייו לחקר הפוגרום הזה, וחרש את הארכיונים העיראקיים.
המימצאים היו חד־משמעיים. כשבא לעיין במיסמכים הבריטיים,
גילה כי החומר הנוגע לפוגרום בבגדאד לא שוחרר לפירסום
אחרי 30 שנים, כנהוג, אלא נגנז, בפקודה מיוחדת, למאה שנים!
בתום הפרק הראשון של הסידרה הודיע לנו סלים פתאל כי
אחרי פוגרום זה שינתה הקהילה היהודית את עמדתה, וכעבור 10
שנים עלתה כאיש אחד לישראל. זהו שקר.
הקהילה רצתה להישאר בעיראק. גם כאשר עשה דויד בן־
גוריון הסכם סודי עם עבד־אל־איללה וראש־ממשלתו, נורי סעיד,
שנתן ליהודים שנה אחת ליציאה חופשית מעיראק, לא הסכימו
היהודים לזוז. קומץ קטנטן יצא מעיראק מרצונו. רק אחרי שש־ליחי״ישראל
הניחו פצצות בבתי־כנסת ובמקומות־כינוס יהודיים
בבגדאד ובבצרה, והיהודים עלו בהמוניהם אל המעברות בארץ.
יהיה מעניין לראות איך יטפל פתאל באירוע זה בפרק הבא של
הסידרה. אני ממש סקרן.

האסיר ברחוב צמח
הסופר האמריקאי ויליאם סטיירון כתב מאמר על מותו של
הסופר האיטלקי־יהודי פרימו לוי, שהתאבד בהתקפה של דיכאון.
היו שראו בהתאבדות זו בגידה במסר שלו. סטיירון פסל את
כל הדברים האלה ואמר בפשטות: האיש היה חולה. הוא התאבד
מפני שהיה חולה. אין למותו שום משמעות אחרת.
סטיירון מעיד על עצמו שלקה
בעצמו בדיכאון, ותיאר את
טיבה של מחלת־נפש זו: גיהינום
עלי־אדמות, סבל נורא ההופך לכאב
גופני, והדוחף את החולה
אל ההתאבדות.
הדברים מעלים, כמובן, אסו־סיאציה
עם מצבו של מנחם בגין.
הכל ניסו לייחס להסתגרותו
משמעות פוליטית, היסטורית,
מוסרית. האיש גזר על עצמו מע־צר־בית
ניצחי. מצפונו מייסר אותו
על מות מיטב הנוער במילח־מת־הלבנון.
הוא מעניש את עצמו.
ועוד ועוד.
על פי דבריו של סטיירון ניתן לומר: האיש פשוט חולה. הוא
לקה במאניה־דפרסיה(להבדיל מן הדיכאון הפסיכוטי של פרימו
לוי) ,ועוברים עליו יסורים קשים. אין לזה קשר עם מילחמת־הל־בנון,
אם כי ייתכן שמילחמה זו הקדימה את ההתמוטטות.
אין ספק כי סימני המחלה היו גלויים לעיניהם של קרובים,
בני־מישפחה ורופאים, זמן רב לפני שהגיעו למימדים שמנעו בעד
בגין להמשיך ולתפקד בכלל. עוד יהיה צורך לערוך את החשבון
עם כל האנשים שנתנו יד לקנוניה להעלים את מחלתו של
ראש־הממשלה, בשעה שהיה מופקד על עניינים של חיים ומוות.
חיי המדינה ומות חייליה.
גם עכשיו מנסים לנצל את האיש האומלל הזה, להעלים את
מצבו האמיתי ולהפיץ כזבים שונים על מעשיו כביכול.
קשה להשלים עם העובדה, אבל האיש הוא פשוט חולה. אם
להאמין לסטיירון, עוברים עליו יסורי־גיהינום. אז למה לא להניח
לו לנפשו?

מזל החודש:

איו משביעים
הכוכבים על
חודש ינואר?

והדרישות לא יהיו חמורות. מומלץ גם *
לעבור מיבחני נהיגה בשבועיים הקרובים* .
ב 17-בינואר מתחילה נסיגתו של כוכב *
מרקורי. מרקורי בנסיגה יביא לבעיות ב* -
תיקשורת. טלפונים מתקלקלים. מיכתבים *
אובדים בדרך. אי-הבנה ופירוש לא-נכון של *
דברים שנאמרים. בעיות ברדיו או בטל* -
וויזיה ויותר מכוניות מקולקלות בכבישים. י 1
בבית מ תקלקלי ם אביזרים חיוניים. יש {
נטייה לשכוח ול אבד כספים, תעודות וחפ־ *
צים חשובים, בייחוד מפת חו ת לדל תו ת ה* -
דירה, המכונית או מגירה שיש בה מיסמכים + 1 דחופים וחשובים.
ב־ 11 בינואר עובר כוכב ונוס למזל גדי* .
זה משפיע על הכספים והרומאנטיקה. לא מן +
הנמנע שיכינו לנו פיחות נוסף בסבי בו ת ה* -
15 בינואר, כאשר ונוס תהיה בצמידות לס* -
טורן. באשר לחיי הרגש, כאן המצב קצת \
יותר רגיש. ונוס אינה אוהבת להימצא במזל *
גדי. זהו מזל קר, מחושב ואינו מעניק או *
יותר נכון אינו מסוגל לבטא רגשות. כאשר *
ונוס נמצאת בגדי צריך להקריב למען ה־

אהוב או למען הקשר.
יתכנו פרידות וניתוקים בגלל ההיבט *
שנוצר בין ונוס לאוראנוס. אוראנוס וונוס
מביאים למצבי-רוח קפריזיים ולהחלטות *
פתאומיות או להתנהגות בלתי-צפויה ומו1 -
זרה. פתאו ם נפסק קשר שהיה חזק, חם* ,
חשוב וסוער. קשרים להוטים יותר מדי?
עלולים להיפסק פתאום. כדאי לבנות קש* -
רים בהגיון, בקצב איטי ובטוח ולא ללחוץ? ,
להתלהב ולצפות לאהבה מטורפת. זה לא?
עובד כשוונוס נמצאת במזל גדי. האהבה?
מ תב ט את בקרירות והגישה כלפי האהבה?

מאוד שמרנית.
דווקא בחודש זה יוכיחו א ת עצמם הק־ 1
שרים הרציניים. זהו זמן שבו רוצים למסדן
את הקשר. היעדר היכולת לבטא רגשות ן
בתקופה כזו גורם לאנשים להיות קפואים ן
וחמורי־סבר כלפי בני״הזוג. קשרים המת -ן
חילים בהשפעה כזו בתקופה זו מראים על ן
נטייה של אחד הצדדים להתקרב ולהדק ן
קשרים בגלל כדאיות, לצורך טיפוס בסול ם?
החברתי או שיפור המצב הכלכלי באמצעות ן 1 כספו של בן־הזוג.
ונוס גם דו חפת א ת ההורים לדרוש מיל -ן
דיהם יותר מדי. השנה יוצרת ונוס קשר גם ן
עם סטורן וזה כב ד מדי ו מדכא עבור ילדים. ן

ינואר , 1989 כפי שהוא משתקף במפה
השמיימית, אינו מהחודשים הקלים. בשבוע
הבא ייצור כוכב מרס זווית מרובעת לשמש.
זה מסמל התנהגות נמהרת ופזיזה עד כדי
סיכון עצמי וסיכון הזולת. והנושא הראשון
שקופץ לראש בהקשר זה הוא תאוגות״הד־רכים.
ההיבט
שבין שני כוכבים אלה מביא
לרוגז ולתוקפנות. גם מי שאינו תוקפני
ב די ד כלל יסגל לו על הכביש התנהגות
חסרת״התחשבות, ואף יותר מזה. הכביש
ייראה בשבוע הבא כשדה״קרב. אנשים
יריבו ויילחמו, והמעשים ידברו בעד עצמם.
זה יהיה קרב שבו ייפגעו הרבה נוסעים,
שהם במיקרה זה לוחמים מכורח ולא
בהתנדבות. כל מי שיתכונן לנסיעה בשבוע
הקרוב, כדאי שיקח בחשבון את האווירה
המאוד״מילחמתית בכביש.
מלבד זאת קיימת גם נטייה חזקה לש־ריפות
ולדליקות. מרס, הנמצא בבית השישי
של המדינה, מצביע על כן שדווקא בצה״ל
יצטרכו להיזהר מאוד משריפות, ולעשות כל
דבר כדי למנוע אותן.
גם האזרח הפשוט יושפע מנטייה זו.
חפצים כמו מגהץ, תנור״חימום, תנור־בישול

או כל מכשיר דומה עלולים לגרום לשריפה
וצריך לזכור כי בתקופת החורף שריפות או
חנק עלולים להתרחש ולכן כדאי לעשות
הכל כדי למנוע אותם.
קיימת גם סכנה לא־קטנה מפני פיגועים
ומעשי תוקפנות, ולכן כל אחד יצטרך להש גיח
על עצמו ועל סביבתו הקרובה, וכך,
אולי, אפשר יהיה לעבור א ת השבוע בנזקים
קטנים יותר.
היבט זה של כוכב מרס עם השמש משפיע
גם על הבריאות. אנשים יהיו יותר רגישים
ופגיעים למחלות, כגון שפעת, חום גבוה
ודלקות. אי-אפשר אמנם למנוע מחלות, אך
אפשר לקבל חיסון או לגשת בזמן לטיפול
רפואי ולא ל הס תבך בזיהום בגלל הזנחה.
כוכב מרס מסמל א ת הראש באסט רולוגיה,
כך שכדאי להכין בבית מלאי של
כדורים נגד כאבי-ראש.

אבל לא הכל כל כך רע ושלילי. בקרוב
תיצור השמש זווית טובה לכוכב יופיטר.
היבט חדש זה יהיה גורם מאזן לאסונות
העלולים להתרחש. אך יש לזכור שכאשר
מופיעים היבט שלילי וחיובי, בדרך כלל
השלילי בולט ומשפיע יותר, והדברים הטו בים
מ תקבלים כדבר מובן מאליו.
יופיטר חיובי כלפי השמש מאפשר הצ לחה
בתחומים שונים. אנשי״עסקים, המעי זים
להסתכן ולפעול בגדול, עשויים ליהנות
מהכנסות טובו ת וגדולות משחשבו. הנטייה
של יופיטר להיות אופטימי מדי ולהאמין
שהכל יהיה בס ד ר קצת מסוכנת, בגלל
ההיבט של מרס והשמש.
תחום נוסף שחשוב בתקופה זו קשור
בבחינות ובעבודות של סטודנטי ם ותל מידים.
יופיטר יעזור להם לעבור את הב חינות
בהצלחה. הבחינות עצמן יהיו קלות

הצלחה בבחינות, בלימודים ובענייני חוק
ומישפט ב 4-ובמיוחד ב $-בחודש. פחות
נוח בעבודה. הי חסים
עם הסביבה אינם נו חים.
מנסי ם להפריע
לכם, לעכב ולעצור א ת
התקד מותכם. אתם נוטים
לקבל החלטות נמ הרות
מדי מתוך רוגז.
קצת קשה להגיע לתפ קיד
ולמעמד שבו תוכ לו
להשפיע ולהכתיב
את רצונותיכם. השבוע
במיוחד בולטים הקשיים. אך לפחות אל
תקלקלו לעצמכם בגלל רגע של זעם.

שייני כספים ׳ ט רזו אתכם ב־ 4או ב־ 5בחודש.
א-אפשר ואסור לדחות את הטיפול בכל הקשור
לסיסים! .לתשלומים לוד
פים!מוסדות רישס״ם, אף
כשמדובר בחשלוסי חשמל
מים וכוי. בריאותכם
ובריאות המישפחה עדיין
אינם טובים, ועליכם להמשיך
ולהחזיק מעמד שד
זמן קצר. בקרוב מאוד תצאו
מזה חזקים ומלאי
מרץ מחודש. הצשודעבר
דה חדשות ומושכות ב־?
או ב־סו בחודש. אל תסרבו. עכשיו אתם מ ש מעים
ומרשימים בשיחות, בהרצאות ובמיכחביס.

ה 5-בחודש יהיה מרגש, נעים וטוב. אי־אפ־שר
יהיה לסרב לכל בקשה שלכם ותזכו ל מחמאות
ול שבחים על
ביצוע טוב של עבודה
או כל משימה אחרת.
בני המין השני שמים
לב אליכם. הופעתכם
מושכת וכמה קשרים,
בעת ובעונה אחת,
מגוונים לכם א ת התקו 21ב
מ אי -
פה. קצת יותר קשה
20 ביו ני
מה 6-עד ה 8-בחודש.
בני-מישפחה זקוקים
לעזרה, ואתם עלולים ל הס תכסך איתם,
בגלל ענייני כספים ורכוש מישפחתי.

התלבטויות הקשורות ליחסים עם בני-הזע משפיעות
על התנהנוחבם. אינכם יודעים אם להמשיך
את היחסים באזתה
מחסנת או לבצע שינוי.
מומלץ מאוד להחזיק מעמד
1לא להחליט בצורה
נמהרת על ניתוק או אף על
פרידה זמנית. חשוב לש!
מור
על מה שיש. ובוודאי
שלא בדאי להתוסזת בק;21
ביוני -
שר סוחף. מלהיב א! מ ה
כ< 2ביו לי
שלא •וכיח את עצמו במציאות.
הבריאות שלבם
ושל הסביבה תציק שוב ב־ ,4ב־ ,5נד 9וב־סו.
בעיות של מחזור או כל-הדם דורשות התייחסות.

הבריאות אינה טובה ומעכבת א ת תוכניו־תיכם.
האחריות, העומס והעבודה הקשה
אינם מאפשרים לכם להתפנות
לכל הבעיות,
אך חשוב שתטפלו ב עצמכם.
נראה לכם שזו
פגיעה בכבודכם להר גיש
לא טוב. ב־ 4וב־5
כדאי שתנסו א ת מזל כם
בהגרלות ובהתער-
כויות. מה־ 6עד ה*8 333200 מומלץ להישאר במיטה
או רחוק מכל מקום ש בו
דורשים מכם להתאמץ. קיימת נטייה
להיפגע מתאונות, מכוויות או מפציעות.

העצבים מאוד רנישים. מתיחות בבית ב־1 4ב־5
בחודש. אל תתפתו להתחיל בשיפוצים אז לבד
בור. לקנות או לשבור עכשיו
דירה. מצבכם הכספי
לא כל כך מעודד. והוצאות
על בית ׳דלדלו מאוד
אח החקציב. הילדים במ
שפחה או אולי ידידים
מבקשים מכם הלוואה ר
אתם אינכם שמים לב ער
22ב או גו ס ט -
מצבכם אינו טוב כשהיה.
22בספטמבר
ב־ 9וב־סו בחודש בדאי
שתשוחחו עם הממונים או
עם עמיתים לעבודה. כוח השיכנזע שלכם יהיה
מצו״ן ותוכלו לבקש שינוי. לא יסרבו לכם.

נסיעה ב 4-או ב 5-בחודש מאוד כד אי ת. עייפות רבה 1ד 4וב־ 5בחודש. אך גם אם תעבור
נכון שלא חס רו ת סכנו ת וצריך להתח שב נראה שמצפים לכם קשיים מסוג אתר בשישי
ובשבת. מלבד הקור והצר
במצב-הרוח התוקפני
רך לבלות בבית ולא תמיר
בכבישים, אך דרושה
בחברה הרצו״ה, תוכניות
לכם התרעננות והתרחשונות
איון יוצאות לפועל
קו ת מכל הבעיות המל-
ונורמות לבם אכזבה. מה־חיצות
אתכ ם בזמן הא 10
בחודש נפתחות לפניחרון.
מתיחות בבי ת
כם אפשרויות חדשות בעבין
ה 6-ל 8-בחודש.
בודה. עכשיו חשוב שת־תוכניות
שתיכנגתם לא
21בדצמבר ־
עז 1לעשות את הבלתי־כל
כך ייצאו לפועל. בי״
19 בינו א ר
צפוי. מקוריות, עצמאות
חוד רצוי שתתחשבו ב והעזה
יעוררו הערכה בקבני
הבית. אירוע לא-
רב הממונים או כל ם׳ שמשפיע על הקאר״רה.
צפוי ב 9 -בחוד ש יביא לאכזבה, הסיקו מהר
מסקנות והביטו במציאות ללא חשש. בתחום הרומאנטי חשוב לשמור על סודיות.

ידידי ם יעודדו וישמחו אתכם ברביעי וב ח בם
קונרהעסדה אתם נוטים להסתכסך. להתרנז
מישי. לפתע אתם שוב מוצאים א ת עצמכם
ואף להחליט על עזיבה. לא רצו* להיסחף. מתוך
במרכז חיי החברה. ה כעס
אתם עלולים לספר
פופולריות חוזרת והא יותר
מדי דברים שנשארו
הדה אליכם מתגברת.
חסויים עד עכשיו. בחחום
תיכנון של חופשה, טיול
הכספי אתם ממשיכים ליאו
נסיעה יהיו מוצלחים
הנות משיפור משמעותי.
בתנאי שכל זה י ת קיים
אתם זוכים לעזרה ממקד
יוס-ההולדת. לאחר רות רבים ושונים, ויכולים
תקופה זו מעייפת מ כבר
לחשוב על רכישה
אוד, בייחוד בין שישי
של נכס בעל ערך. וד9

לראשון. מס תירי ם מ בחודש
אינו מתאים לפו-
כ ם דברים חשובים במ שוח,
לשיחות ולראיונות.
קו ם העבודה. חשוב שתגלו עירנות. ה10-
לא חובלו לבטא את עצמבם כראוי. ובנסיעות
בחודש יפתיע לטובה מבחינה רומאנטית.
צפויות תקלות. היזהרו סבני מזל דנים.

הצלחה בפרוייקט שאתם מבצעים בעבודה ביה־
4וה $-בחוד ש נראים טובים. תהנו ממיפ-
גשים חברתיים, מהצלחה בעבודה ובעיקר מים רביע־ או חמישי. עכשיו תוכלו להתקדם
בקצב הרצוי ולזבוח ל ש-
מהיענות של בני המין
חוף־פשלה שיקדם אתכם
השני. אתם מקרינים
ויביא לתנופה והתקדמות.
קסם מיוחד בתקופה זז
אכזבה קשה מידידים ב־6
ומושכים אליכם א ת
1ב־ 8בחודש. אלה שבעבני
המין השני. אלה
בר הוכיחו נאמעת. מסירות
מחפשים דרך להגיע
ואחריות מתעלמים לפתע
אליכם, כדי להתחיל
מבקשותיכם. הם מבטיביחסים
מסוג שזנה
19בפב רו א ר
} 2בנו במבר ־
חים לכם או מתכננים תוכממה
שהיכרתם עד
20במרס
סב בדצמבר
ניות ולא מקיימים. הגיע
עכשיו. ענייני כספים
הזמן לסיים אח הקשרים
מאוד מטרידים ומרגי זים.
כספים, שחייבים לכם, אינם מגיעים, עימם. ההוצאות הכספיות נבוהזת במיוחד השה
9-בחודש אינו מ ת אי ם לחתי מה על חוזים. בוע. הקפיד! במיוחד, והימנע! מהוצאות מיזחחת.

0׳01X1

0ו1ון

1תונה

עקת

תקוע במחשבות שלי, במציאות המי
חורבנת הזו.״

*ץ ישעים יום היה נפתלי בוזגלו
( )35( 4עצור בידי המישטרה בחשד
לרציחתו של הילד חנן זגורי מטיבעון.
ביום ה־ 91 שוחרר, מבלי שיוגש נגדו
כתב־אישום.
הרצח אירע ב־ 27 באוגוסט. בשעות
הערב נעצר בוזגלו ושוחרר. שבוע לאחר
מכן נעצר שנית, אלא שהפעם לשלושה
חודשים.
אחרי שהוארך המעצר בפעם השלישית,
פירסם העולם הזה ()12.10.88
כתבה על הרצח. שמו של בוזגלו היה אז
אסור לפירסום.
כתב השלם הזה :״שעות אחדות
אחרי שנתגלתה גופתו של הילד, נעצר
החשוד בפעם הראשונה. אחרי שגיר־סתו
נבדקה, שוחרר למחרת היום. שבוע
אחר־כך נעצר שוב, ומאז הוא נתון
במעצר, כששמו נאסר לפירסום על־פי
בקשת המישטרה, מדוע?״
עד עכשיו אין לשאלה זו תשובה

ברורה. במשך 90 יום ניסו לחלץ ממנו
מידע או הודאה על ביצוע הרצח. בתג־לו,
אדם בלתי־יציב ומעורער בנפשו,
חשב תחילה להודות שהיה במקום ב־יום־הרצח,
כדי להוריד מעליו את לחץ
החוקרים. אך הוא הצליח להחזיק מעמד,
וסירב להודות שהיה קשור בררך
כלשהי לרצח.
״ניסו להלביש עלי תיק,״ הוא אומר.
כל פושע טוען שהוא חף־מפשע, אך
בשלב זה מסתבר שבוזגלו אומר אמת.
תוכנית־הטלוויזיה הבאה של בשידור
ח 1קר תנסה לשחזר את הרצח בקר־יית־טיבעון.
המישטרה מפנה לתוכנית
זו בדרך־כלל תיקים, שהסיכוי לפענחם
בכוחות עצמה קלושים ביותר.
אם כך, נשאלת שוב השאלה: אילו
ראיות היו בידי המישטרה, שהצדיקו
את מעצרו של בוזגלו במשך 90 יום?
מדוע, אחרי ששוחרר, הוצא נגדו צו־עיכוב־יציאה
מהארץ? מדוע אין מניחים

נגד בוזגלו תלויים ועומדים עתה
שני מישפטים נוספים באשמת הסגת־גבול
והעלבת עובד־ציבור. האם העובדה
שלפני שש שנים פצע שוטר היא
מיקלהת מיס קדים

ן זגורי ( 8וחצי) אירע
1ביום שבו ברח האסיר המפורסם
הרצל אביטן מכלא באר־שבע. הזרקורים
הופנו לעבר בריחתו של אביטן,
ולא לרצח.
אחרי שאביטן נתפס, פנתה התיק-
שורת לעסוק ברצח. תעלומה.
*בתחילה חשבו במישסרה שמדובר
ברצח ״על רקע לאומני״ .בהלווייה הכריז
הח״כ דאז אמנון לין :״אינני יכול
להאמין שיהודי, אפילו הוא איננו שפוי
בדעתו, מסוגל לבצע רצח נתעב כזה!״
המישטרה עצרה כמה חשודים, ששוחררו
אחרי חקירה קצרה,
טיבעון היתה שרויה בהלם.
בחיפה וסביבתה אירעו שני מיקרי-

חדר משלו .״אני רוצה להיות רחוק מאנשים,״
הוא אומר .״אנשים מפריעים
לי. אני כבר בן ,35 אני צריך כבר לחיות
לבד ולהתחיל לעבוד, לסדר לי את
החיים.״
אדם בודד, חברים אין לו כלל .״כל
החברים מלשינים, כולם עובדים עם
המישטרה,״ הוא אומר.
החיים לא היטיבו עימו. את ילדותו
הוא אינו זוכר כלל. רק מתקופת־הצבא
הוא זוכר פרטים. כשהיה בן 17 התגייס.
הוא רצה להיות נהג צבאי, אך הצבא לא
איפשר לו זאת. על־כן נשלח להיות שו־מר״לילה
במיתקן צבאי בירושלים. הוא
השלים שלוש שנות־שרות וחזר לטיב־

ניסיונות־השיקום .״עדיף לי למות מאשר
לחזור לבית־חולים.״
בדירת־החדר הצנועה שלו הוא מוצא
רגיעה זמנית 51 .שקל הוא משלם
לחברת עמירר כדמי שכירות 450 .
שקל לחודש הוא מקבל מהביטוח הלאומי.
הכסף הולך בעיקר לסיגריות
קנט, שהוא מעשן, לבית־הקפה המקומי,
שבו הוא מבלה בשעות־הצהריים, ולהחזרת
חובות.
לפני שבועיים רכש מכשיר־טלוויז־יה
חדש כדי להפיג את בדידותו.
יש לו חלום :״תקנה ממני את הטלוויזיה
שלי, ואני נוסע לחוץ לארץ.״ מה
יעשה שם? ממה יחיה? איך יסתדר?
״אני כבר אסתדר. אקנה כרטיס לכיוון
אחד, ואצליח להסתדר.״

עוז•

כבר בגיל צעיר לקה בנפשו. לא־.
אחת נשלח להסתכלות, ובילה שנים
אחדות בבתי־חולים לחולי־נפש.
דמותו נאה, ושיבה זורקת בצדעיו.
מבחינה חיצונית קשה לראות שהוא
מעורער בנפשו, אך ניתן לראות זאת
בחוסר יכולת־הריכוז שלו, בהינתקות
המוחלטת מהשיחה, בקפיצות מנושא
לנושא.
הוא אדם רגיש, ששבע מהחיים ומי

על קריית־טיבעון הוא אומר :״אני
תקוע כאן, מרגיש חנוק. הייתי רוצה
לעבור למקום אחר. בכל מקום יהיה לי
יותר טוב מאשר פה.
״בשלב הראשון הייתי רוצה למצוא
עבודה, לא משנה איזו עבודה. כאן אני

רצח קודמים של נערים. הראשון הוא
ישראל נולמן, שנעלם בספטמבר
. 1981 גופתו נמצאה יומיים אחר־כך ב־מידרון־ואדי
בשכונת נווה־שאנן. הוא
היה בן 12 כשנרצח.
השני הוא דני כץ, שנרצח כשהיה בן
, 15 בדצמבר , 1983 סמוך לביתו שבש־כונת־רניה.
רצח
הילד חנן זגורי היה הרצח השלישי.
המישטרה היתה תחת לחץ אדיר
לפענח את הרצח במהירות. היא מיהרה
להפגין פעילות וכושר־ביצוע. שבוע
אחרי הרצח נעצר נפתלי בוזגלו בשנית.
כששוחרר הסתבר שלמישטרה אין
ראיות הקושרות אותו לרצח הילד.
״ניסו להוציא ממני הודאה בדרך
פסיכולוגית ״,אומר בוזגלו.
בעייתו העיקרית היתה ששכח את
האליבי שלו ליום הרצח .״הייתי על
תרופות, ולא זכרתי איפה הייתי באותו
יום, ומה עשיתי,״ הוא אומר.
בני־מישפחתו סיפרו שהיה עימם
במשך כל היום. לדבריהם הלך באותו
בוקר יחד עם אחיותיו לבריכה. בשעה 2
בצהריים שב לביתו, התקלח ונח. בשעה
4הלך לבקר אצל חבר, ובשעות הערב

נבחר בוזגרו(למערה ולמטה) נחשד בוצח הירד חנן וגוו, בטיבשן(במו־נז) .רבסוו
שוחרר. מדוע ישב בכללי מדוע ישב שלושה חודשים י מי פישל י עדחשבון מיי
המניעה את גלגלי המוטיבציה של
מישטרת חיפה?

״פילם

מלשינים״

ך* שעה 12 בצהריים. הנקישות
\ 1על דלת דירתו של בוזגלו מעירות
אותו משנתו. בחליפת־אימוגית לבנה
הוא פותח את הדלת, לא לפני שהוא
מניח מים על הגזייה שבמיטבחו לקפה
של בוקר. אצל בוזגלו אין היום מתחיל
לפני שעה זו, וגם אז הוא מתקשה
להעביר את זמנו עד שעות הערב, שבהן
תמלא הטלוויזיה את חלל־הזמן הפנוי.
כבר
מזה שנים רבות אינו עובד. למעשה
לא עבד מעולם. בעיותיו הנפשיות,
חוסר־יכולתו להתמיד, העיסוק
המתמיד בדיכאונו הנפשי — כל אלה
מונעים בעדו מלצאת לעולם, להיכנס
לחברה כאדם מתפקד.
סדר־היום שלו קבוע .״אני קם בשעה
12 בצהריים, בערך, מנקה קצת את הבית,
מתלבש, הולך להורים שלי לאכול
ארוחת־צהריים, מסתובב קצת וחוזר בערב
לראות טלוויזיה״.
לדירת־החדר בשיכון־עלייה בטיב־עון
הוא נכנס רק לפני שבועיים. לפני
שנעצר גר ברירת הוריו, שם היה לו

בוזגלו לפני ביתו בטיבעון, אחרי השיחרור
״אני לא זכרתי את האליבי שלי...״

התכוון לבוא לאירוע מישפחתי. למיש־טרה
היה חסר האליבי של בוזגלו בין
הזמן שבו שב מהבריכה לבין הזמן שבו
הלך לחבר. זו השעה שבה, לדעת ה־מישטרה,
נרצח זגורי.
שלושה חודשים הוא נחקר בידי
צוות של שישה חוקרים. הוא היה עצור
בתא, וזכה בתנאים נאותים, לבד מהעובדה
שלא היו מים חמים כדי להתקלח.
בשל מחלת הגרדת והתפתחות
פריחה על גופו, בלקח לאישפוז בבית־חולים
במשך ארבעה ימים. בבית־החו־לים
פגע באחד השוטרים כשהשליך
לעברו כוס, ושבר את אפו, אחרי שהשוטר
ניסה לדובבו.
לדבריו הוכה פעמיים בשעה שנחקר
.״נתנו לי מכות בכתף, אמרו לי
שלא אשקר. לא שיקרתי, אמרתי את
האמת.״
חששו העיקרי של בוזגלו היה שה־מישטרה
תנסה ״להלביש״ עליו את התיק
.״הייתי מטושטש במשך כל המעצר,
הייתי חלש ואמרתי לעצמי: אולי
אני באמת אגיד שהייתי במקום ואצא
מזה, רק להגיר.שהייתי שם. בסוף לא
אמרתי להם, ידעתי שאסור לי להגיד
דבר כזה״.
למרות ימי־המעצר הארוכים, אין

יוסי עין־דזד ₪
(המשך בעמ 1ד )31

דנגנזנירו מחקה זבזו־ת
מי הי 01x13 יח־ו־ ד ע
1העם ענדה לטב רי ה בהמת ־!

(מימין) פנים חדשות י חסי ת בעו־לם־האופנה,
מעוררת תשומת־לב
בהופעתה הפראית ויוצאת-הדופן. לצידה הדוגמנית

אסנת דו

דורית פרקש, שחזרה לפני חודש מסיור״עבודה
ביפאן. פרקש אמורה להינשא בקיץ הבא לבו־זוגה
שי. השתיים לבשו שמלות של המעצבת חנה מנקס.

7111 ^ 11 ״7ך 1ך \ 1ד 1הכוריאוגרפית של ״טבריה קל אב הוטל״ היא
1 11\ 1 # 1 1 1 1 1 / 1יווניה המתגוררת בארץ. היא ניחנה בגוף של
דוגמנית ובמרץ של ספורטאי והדגימה א ת כישוריה על רחבת־הריקודים.

מארגנת המופעים והתצוגות שלווה
בן־גל החליטה להפתיע את הדוגמנית
הקבועה שלה, אנאבל טמיר,
ליום הולדתה ה־ .34 במהלך תצוגה
גדולה שערכה בן־גל היא הכריזה ברמקול
באוזני קהל, שמנה מאות אורחים,
על יום־הולדתה של הדוגמנית שבאחרונה
דרך כוכבה, בעיקבות הצלחתה
בחיקוי של ירדנה ארזי במופע אומות
העולם של בן־גל. הדוגמן מוטי
רייף, שהיה מחופש למיקי מאוס והדוגמנית
תמי בן־עמי הגישו לטמיר
את עוגת יום־ההולדת המסורתית בתוספת
הקדשה, והקהל הגיב במחיאות
כפיים־סוערות.

ונדה קוו

מאוס שקפץ עליה מהבימה לקול
תשואות רמות של הקהל מסביב.

טמיר לא היתה במצב־רוח מתאים
לזה של הסובבים אותה. היא רוצה
לעשות שינוי יסודי בחייה, והיא לא
כל־כך יודעת איך להתחיל בכך. את
המתנה היפה ביותר היא קיבלה מידידה
מוטי רייף, שהקדיש לה את השער של
ירחון שלם האופנה.

(מימין) איש השירה בציבור בחברת מאיר שיטרית
(במרכז) ,גיזבר הסוכנות היהודית והבדרן גברי בנאי
(משמאל) מבעלי המקום. מאיר שיטרית ואפי נצר הם ידידים ותיקים.

אפי נצו

דנה סטיניה מגב :

בירן המתגוררת אף היא בפאריס. השימ

ח רו שו ת
ב שר שרת
ביום השלישי האחרון במיסעדת
הביקתה היתה שימחה גדולה. הבדרן
מנחם זילברמן, המופיע שם בסטנד־אפ
קומדי, אירח שישה צדרנים אורחים
שאותם הוא העלה לבימה בזה אחר זה.
זילברמן עמד שעה וחצי על הבימה ושחט
פרות קדושות בשרשרת. הוא התבדח
עם הקהל, על הקהל ועל עצמו, באופן
שגרם לחלק מהאנשים לצחוק מתוך
מבוכה, פחד, עצבנות או הנאה.

(במרכז) היחצנית, עייפה
ומהורהרת בחברת שתי
ידידותיה, ליאת אלקולומברי, אשתו של סמי אל׳

קולומברי, מבעלי ״סמי בורקס״ ,והעיתונאית דליה
בן־ארי(משמאל) ,המתגוררת ביבנה בשכנות למיש*
פחת שיטרית. בין בעליהן אין כמעט קשרים.

מבין אלה שנהנו היו גיזבר־הסוכנות
מאיר שטרית ואשתו רות, איש־העסקים
איציק אלקולומברי, אפי
נצר ורבים אחרים. מה שהחל כניסיון
של ימי שלישי תפס תאוצה והפך למסיבה
של צחוק ומקום־מיפגש של אנשי
בוהמה, צבא וספורט. הבעלים, גברי
בנאי, נתן בן־ארי ואריה כהן הצליחו
יותר מקודמיהם. יתכן שהם יחזירו
לביקתה את ימי־הזוהר והכבוד האבוד.

לם באפריקה בנוס ח מצלמה נס תר ת דב:

ךךך אשת החברה הנוצצת, שבלטה גם
^ 1| /באירוע זה בהופעתה ה סנ סי ת, יוש ת
על הפסל בתנוחה החושפת א ת בגד״הגוף שלבשה.

רקדנית-הבטן הדגימה את כישוריה
כרקדנית. בניגוד להופעתה הפרובו-
ק טיני ת, נ חיי ה 1האישיים היא שקטה ומופנמת ביותר.

כוכב פוי

ע פים

אר מ רו צי ם
מאות מבלייני השפלה התקבצו בהמוניהם
בטבריה קלאב הוטל למסיבת
ענק
שאורגנה על־ידי בעלי המלון
משד! הובליל ועוזריו. האירוע, שדמה
לאירוע הקודם שאורגן על־ידי
בובליל, איכזב בהשוואה לקודמו. אמנם
ההשקעה היתה גדולה, והמארגנים
טרחו לפירטי פרטים בכל הקשור לתפאורה,
אר הם החסירו כשזה נגע בענייני
האוכל והשתיה. היה פער גדול בין מה

]; המצליחה בפאריס, הגיעה ארצה לביקור
! חברתה הטובה ביותר, הדוגמנית ענת
י״וזבו את המקום בשעה מוקדמת יחסית.

רקדנית ״בת־שבע״ שחשפה זוג רקדניים
חטובים באחד מקטעי הריקוד המד־סלביק
רוקד ת בחברתו של הרקדן יובל כהן.
סלביק דניאלה
הימים שהיא מבצעת

זגיע למקום, נ די לנ ק ר את ידידו אריה בהן
זום. שיסל עסוק כעת בעריכת סירטו שצו־וחרונה
גם גוייס לצה״ל, להעלאת המוראל.

בליינית ותיקה התגרשה מבעלה איש־העס-
קים רוני שפורן לפני חודש. במסיבה העלי זה
היא הונפה אל־על על־ידי איש העסקים והחברה, אילן אלעזרוב.

סידני שטון

שציפו החוגגים לבין מה שהם קיבלו,
אך זה לא מנע ממאות החוגגים שהיו
במקום לשמוח, לרקוד ולצהול עד השעות
הקטנות של הבוקר.
החגיגה, שנמשכה שלושה לילות
רצופים, החלה במסיבה נוסח שנות ה־
,60 כשאת המוסיקה וההשראה מספקות
להקות־קצב כמו להקת האריות, שזי
והסיננונות. הצירצ׳לים והזמר הבלגי
הנודע לואיג׳י שגם שר ופיטפט בעברית
זכר לימים שבהם שהה בארץ.
הערב השני היה בנוסח יוון. האולם
הגדול קושט בנוסח ספינת־הפאר היוונית
סטלה סולריס, האוכל היה יווני
ולהקה יוונית הרעישה עולמות בווליום
אדיר שקרע את עור התוף למרבית

החוגגים.
הערב השלישי הוקדש למסיבת הסילבסטר
המסורתית. כל המסיבות הסתיימו
ברחצה לילית בבריכת־המלון המחוממת
כשחלק מהחוגגים, בעיקר החוגגות,
נזרקים למים בעל כורחם. מי
שלא כל כך נהנו מהמוסיקה האתנית
הזאת יכלו לקפץ בדיסקוטק שבמלון,
שהשמיע מוסיקה עדכנית. בין לבין
עסקו כולם בשינה ובצבירת כוחות
לאירועים הבאים. חלק מהאורחים העדיף
להשכים קום ולערוד טיולים בחרמון.
ביום הראשון בצהריים נגמרה החגיגה
הגדולה וכל האורחים, שעזבו את
תל־אביב ב־ , 1988 חזרו אליה ב־1989
עייפים וגם קצת מרוצים.

כתב? :והל או הלי אב. צי ר ם: אלי דסה

נשים. נשים
הזעקה, שהתחילה בבחירת מועמדי הליכוד לכנסת ה״ , 12 שהמשיכה
במהלך מערכת־הבחירות האחרונה, שעברה דרך מרכז מיפלגת־העבודה,
ממשיכה להדהד גם עתה, באשר בממשלת״ישראל אין אף אשה אחת 26 .
שרים, כולם גברים.
הנשים שצעקו במרכז מיפלגת־העבודה, ושניסו לפוצץ את הישיבה,
הסעירו א ת הציבור בארץ, העלו בפעם המי״יודע־כמה את הנושא לסדר־היום
הציבורי, אבל לא גרמו לשינוי המצב המעוות.
תמיד ישנה התיקווה שבעתיד ישתנו הדברים. ותמיד ישנה התיקווה
שהדור הבא יהיה אחרת, שבו יהיה ייצוג הולם יותר לנשים בעמדות־מפתח,
ייצוג ריאלי יותר, דומה יותר למיספרם באוכלוסיה. שלא תהיה
רק שולמית אלוני אחת, ראש״מיפלגה וחברת״כנסת פעילה ונמרצת, ורק
גאולה כהן אחת. ושלא תהיה בהיססוריה רק גולדה מאיר אחת, שהגיעה
לעמדה הבכירה של ראש־ממשלה(״וגולדה כבר אמרנוז״).
אבל איך רוצים שהמצב הזה ישתנה, אם הילדים הגדלים היום, אינם
גדלים תוך שיוויון בין המינים(
בסקר לא־מדעי שערכתי בספרים של שם, לא מצאתי אבא אחד
המבשל, העורך קניות, המדיח בלים, המנקה, או העושה עבודות״בית
אחרות.
תמיד ״אמא מכינה ומגישה לו את האוכל״ .תמיד אמא היא המחליפה
את החיתולים. אבא הוא הממלא א ת מיכל־המכונית בדלק, אבא הוא

חינוך להפלייה :״ספר האופל״ של אלונה פרנקל
המוציא א ת ארגז״הכלים ובונה לבנו הקטן מכונית. או, בשיר״הערש
הידוע :״אבא הלך לעבודה, הלך הלך אבא. ישוב עם צאת הלבנה, יביא לך
מתנה.״
כך גם בסיפור כיפה אדומה, כשאמא היא המכינה א ת סל״המיצרכים
לקחת לסבתא. וגם בסיפור קל אסי נוסף -זהבה ושלושת הדובים. לקחתי
את שם בשבת לתיאטרון־בובות שבו הוצג הסיפור, בשינויים קלים
המתחייבים מהטכניקה.
אז זה הלך בערך בך: זהבה רצתה לצאת ליער לשחק, וסב תא לא
הירשתה לה. הילדה התעקשה, ביקשה והתחננה, ואחרי ויכוח ארוך
אמרה לה סבתא שתמתין עד שסבא יבוא ה בי ת ה ות שאל או תו.

למה( למה סבא יותר סמכותי מסב תאו
וכך מחלחל לו מסר האי־שיוויוניות לנפשם הברה של הילדים, ואחר־כך,
כשהם גדלים, לא נראה להם טיבעי לבחור בנשים לעמדות בכירות
ולתפקידי־מפתח.
נעמת יוצאת בימים אלה במסע הסברה למען שיוויון הזדמנויות לנשים
בעבודה. השקעה הסבר תית גדולה ומקיפה.
זה יוכל להיות אחרת בדור הבא, אם המסר יועבר בצורה הנכונה כבר
עכשיו, כשהילדים עוד קטנים, כשהם עוד פתוחים לקבל דברים -ולא
כאשר טבועות בהם מחשבות ודיעות קדומות מוטעות. אז הניסיון לתקן
את העיוות קשה, יקר, מתסכל, ונדון -במיקרים ר בי ם -לכישלון.
^ התחלה לא כל־כך שמתי־לב.
^ זאת אומרת, הבחנתי בתופעה,
אבל לא הייתי מודעת לה במלואה,
ולא ראיתי את השיטתיות שבמיקרים.
כשמיכל ריברה על זה בקורס, נפקחו
פתאום עיני, הרגשתי כמישהו
שנגלה לו האור.
זה הולך בערך כך: שם צופה בפעם
ה־ 17 בתוכנית רחוב סזמסום, שהקלטתי
לו בווידיאו. הילד מרותק למיר־קע,
עיניו פעורות לרווחה, פיו פתוח
למחצה, הוא זרוק קפוא על הספה, אינו
מזיז איבר. אני יושבת בפינה אחרת של
החדר, קוראת עיתון, או כותבת.
פתאום מצלצל הטלפון. ברגע שאני
מרימה את השפופרת, הוא מזנק
ממקומו כמו נשוך־נחש.
בדיוק ברגע הזה הוא צריך פיפי,
קקי, מים או סתם לטפס ולשבת דווקא

על הברכיים שלי. בדיוק ברגע הזה
שורה עליו המוזה, והוא מוכרח להביע
אותה בציור. בדיוק ברגע הזה עלה לו
רעיון גאוני לראש, והוא מוכרח לספר
לי עליו. בדיוק ברגע הזה הוא צריך
לקחת את המטאטא הגדול ולשחק
איתו ליד הטלוויזיה. בדיוק ברגע הזה
הוא עו^ד לגרום נזק בלתי״הפיך לכל
המכשירים האלקטרוניים, המונחים
חפים־מפשע על הכוננית.
קיפי, מרחוב סומסום, יכול להיות
באותו הזמן בסכנת־חיים, הילד מתעלם
ממנו לחלוטין. הוא עלי, ואני
מנסה להתפתל ולנהל שיחת־טלפון
פשוטה.
מיקרה אחר: שם יושב וצופה בטלוויזיה,
עד שפרפר נחמד יוצא לו
מהאוזניים בזרם שוטף. הוא גומר
לראות את התוכנית ומתעסק בענייניו

בשקט, ואני רוצה לצפות בתוכנית
ערב חדש. אבל לא ולא. בדיוק אז הוא
רוצה תפוח, קלמנטינה, פיפי, מים וכד.
בדיוק אז הוא רץ לחדר וחוזר עם ספר,
כשעל פניו שפוך החיוך הכי מתוק
בעולם שהצליח לגייס לצורך המשימה
.״אמא,״ הוא נשמע כמו סוכריה
ורודה ודביקה ,״תספרי לי סיפור.״
״עוד מעט שם, כשהתוכנית תיגמר.״

עכשיו!״ הוא עונה־פוקד בתוקף.
״עכשיו
אני רוצה לראות את התוכנית,
וכשהיא תיגמר אספר לך מאה
סיפורים״.
״אבל אני רוצה עכשיו!״
וכך ממשיך הוויכוח עד שמסתיים
ערב חרש. חצי שעה בסך־הכל.
״מטרת־העל,״ אמרה מיכל בשיעור,
״היא הרגשת״השייכות. ילדים פועלים
בכל דרך, ולעיתים קרובות בדרכים
מוטעות, כדי להשיג את הרגשת־הש־ייכות.
אנחנו נדון קודם כל בדרך
הנפוצה כל־כך אצל ילדים, של השגת
תחושת־השייכות על־ידי היותם מוקד
לתשומת־לב־יתרה, מופרזת, ולעיתים

מתמדת״.
אחר־כך שאלה אותנו מה אומר לנו
המושג תשומת־לב־יתרה.
רבים מאיתנו הודו שהם מעניקים
תשומת־לב״יתרה לילדיהם.
״אני בפירוש עושה את זה,״ אמרה
אמא אחת ,״וזה יכול להתבטא בשטויות
קטנות. אני מרגישה שאני מנדנדת
להם בדברים שהם לא־חשובים להם,
אבל חשובים לי״.
״תשומת־לב־יתרה ״,אמרה אמא
אחרת ,״היא התערבות־יתר שלנו בעניינים
שלהם, מתוך חשש שמא הם
לא יסתדרו.״
ועוד נאמר שתשומת־לב־יתרה היא
פינוק, מצב שבו החיים שלנו סובבים
סביב הילדים, שאנחנו קופצים לכל
פיפס של הילדים, מצב הפוגע בחיים
שלנו, בשעות־הפנאי שלנו, שזה בא

כי רצים אחריו בלי״סוף, מנדנדים לו.
הסבתא באה לביקור ואומרת :״מה
קרה? לילד אין צבע!״ או, כשהולכים
אל הסבתא השניה, היא אומרת בבעתה
:״אוי, הילד נראה נורא ירוד!״
ואז, כשהסבתא והסבא באים להיות
בייביסיטר לקטן, והם מכינים לו ארו־חת־ערב
ולא מתחשק לו לאכול, אז
סבא עומד מעליו ועושה לו קולות של
מטוס, בליווי מיצמוצי שפתיים, והנפת
היד עם הכפית באוויר, ובאותו הזמן
עושה הסבתא לוליינות על השטיח.
דבר דומה קורה לעיתים קרובות גם
להורי הילד, המקטרים לחברים ש״הוא
לא רוצה לאכול!״ ועושים לו קירקס
שלם, כרי להסיח את דעתו ולהצליח
לדחוף לפיו עד כמה שיותר מתוכן
הצלחת העמוסה.
במצב כזה מגיע הילד במהרה למסקנה
שכדאי להיות אכלן גרוע, כדי
לראות את סבתא עושה לוליינות ואת
אבא מציג הצגות, והכל לכבודו
וסביבו.
מיכל אמרה שילד, שתחושת־השיי־

אבא מציג
הצגות

סץ ריך לשים לב להבדל ״,אמרה
מיכל ,״בין תשומת־לב, שכל
אחד מאיתנו זקוק לה, לבין תשומת־לב־יתרה,
כשהדגש הוא על, יתרה׳.״
היא שאלה באיזה צורות זה בא לידי
ביטוי.
ההורים אמרו שאנחנו לא נותנים
להם עצמאות, ומתערבים בכל דבר.
לא נותנים להם לנסות בעצמם, מנדנדים
להם ומעניקים להם חסות־יתר.
מיכל שאלה איך, לדעתנו, הילדים
שלנו תופסים על זה טרמפ.
״הבת שלי, למשל,״ סיפרה אמא
אחת ,״סוחטת ממני סיפורים לפני
השינה. היא לא מסתפקת בסיפור אחד,
היא רוצה שאמשיך לספר בלי־סוף.
ואני ממשיכה, כי למה לא? אני מוכנה
לספר גם שלושה או ארבעה סיפורים״.
״הבת שלי,״ אמרה אמא אחרת,
״מייללת שאפשר להשתגע, אם אינה
מצליחה להשיג את שלה.״
מיכל הסבירה שהשאיפה לתשומת־לב־יתרה
היא הסיבה להתנהגויות
רבות של הילדים.
למשל, איך הופך ילד לאכלן גרוע?

כות שלד מותנית בכך, יעשה הכל כדי
לזכות בתשומת־לב. הוא יעיר את
הוריו באמצע הלילה, הוא לא יאכל,
הוא לא יהיה מוכן ללמוד להתלבש
בעצמו, הוא יריב עם אחיו או עם
אחותו, ובלבד שישימו לב אליו.
ילדים אלה, אמרה, מוכנים לקבל
גם תשומת־לב לא־נעימה, ובכללה
כעס, ובלבד שיתייחסו אליהם. תחו־שת־השייכות
של הילד, החושב שהוא
זקוק כל הזמן לתשומת־לב, מתערערת
בקלות, אם אינו מקבל אותה. הוא
אומר לעצמו :״אני יכול להרגיש טוב
רק כששמים־לב אלי תמיר, כולם וכל
הזמן״.
כמו גדקומגים

ך* גיד, מאוד להניח שנוצרת בע־ייה
כשילד כזה מגיע לגן, ומגלה
שאצל הגננת אין הוא ילד יחיד, ושה־.
גננת אינה יכולה לתת תשומת־לב כל
הזמן, ורק לו. ואז פתאום אינו רוצה
ללכת לגן. ילד כזה נתקל, בדרך־כלל,

בקשיים לאורך כל הדרך, אם הוא
מפתח את הצורך בתשומת־לב מתמדת
כתנאי הכרחי למשך כל החיים.
ילדים נוקטים בכל מיני דרכים כדי
לזכות בתשומת־לב. אלה יכולות
להיות דרכים מפריעות, אבל הן יכולות
גם להיות דרכים שנראות נעימות.
למשל: יש אורחים בבית, ההורים
יושבים איתם. הילד מרגיש זנוח, בצד.
הוא נכנס בשקט־בשקט לחדר״האור־חים,
ומתחיל לעשות התעמלויות על
השטיח, ובלבד שישימו״לב אליו.
ילדים התלויים בתשומת״לב־יתרה,
אמרה מיכל, הם כמו נרקומנים המכורים
לסמים. הם תובענים, הם דורשים
הרבה, והם תלויים בזה.
ויש גם תופעות של בקשה סמויה
לתשומת־לב. כמו למשל ילד שמתחלה
פתאום. הוא קם בבוקר, אומר שאינו
מרגיש בטוב, שכואבת לו הבטן, שכואב
לו הראש, שהוא אינו רוצה ללכת ל־בית־הספר.
או ילדה שהתחילה פתאום
להרטיב שוב במיטה, תקופה ארוכה
אחרי שנגמלה.
הדרישה לתשומת־לב־יתרה יכולה
לבוא לידי ביטוי אצל ילד העושה עצמו
לפתע חסר־אונים, ילד הנראה פתאום
עצוב, ילד ״ביישן״ שאינו מוכן
לענות לפניות של אחרים. ילד שאינו
שומע כשמדברים אליו, שאינו קולט,
גם אם מסבירים לו מאה פעמים. כל
אלה שאין להם סיבה גלויה לעין
להתנהג כך.
הדרישה של הילד לתשומת־לב־יתרה
יכולה להביא לידי השתלטות
כמעט מוחלטת שלו על חיי ההורים.
המישפחה כולה סובבת סביבו. ההורים
כמעט ואינם מצליחים לבצע שום
פעולה שאינה קשורה בו, אלא אם כן
הוא ישן.
מיכל אמרה שאפשר להגיר לילד:
״עכשיו לא מתחשק לי לשחק איתר,
לא בא לי!״ אבל, הוסיפה והדגישה,
צריך ״לגמול״ את הילד לאט־לאט.
אם הילד מפריע בעת שיחת־טלפון,
למשל, אפשר להעמיד לפניו שתי
אפשרויות לבחירתו :״אני צריכה לטלפן
עכשיו ואתה יכול, אם אתה רוצה,
לשבת לידי בשקט ולא להפריע, ואם
לא, אני אעבור לחדר שלי, שם אוכל
לדבר בשקט לבד ״.העיקרון הוא
להמשיך לעשות מה שאנחנו צריכים
לעשות, ולא להפסיק את הפעולה
בגללו. יחד עם זה לא לכעוס עליו
ולהסביר לו פעם אחת את המצב, ולתת
לו אפשרויות של בחירה.
כרגע אני בשלבי־ניסוי של השיטה
הזאת. הסברתי לשם פעם אחת, לפני
שעמדתי לערוך שיחת־טלפון. שם הבטיח
שלא יפריע, הוא עמר בהבטחתו.
למחרת צילצל הטלפון. מתוך אינסטינקט
הרמתי את השפופרת, והופ,
הילד תלוי עלי. הפסקתי רגע את שי־חת־הטלפון
ועברתי עם המכשיר לחדר
השני. הסברתי לו את המעשה שלי
ונעלמתי מעיניו.
התגובה היתה מהירה. הוא המשיך
לשבת ליד השולחן, שעליו ניצב רגע
לפני כן מכשיר־הטלפון, דפק באגרופו
השמנמן על השולחן, ואמר בזעם :״את
לא הולכת לשום מקום! את לא הולכת
לשום מקום!״
הצלחתי, בקושי רב ובמאמצים עילאיים,
לסיים שיחת־טלפון רגועה ושיג־

רתית, תוך כדי הקריאות הקצובות מן
החדר השני. לא נכנעתי, אבל היו לי
ריגשי־אשם עזים.
ומאז אני משתדלת לסחוט ממנו
הבטחה, בכל פעם כשאני עומדת לענות
לטלפון, או לערוד שיחת־טלפון.
כשאני זוכרת לעשות כך, זה עובד טוב
מאוד.
כשסיפרתי על כך למיכל, היא אמרה
שאולי אין צורך לחזור על ההרצאה
הקטנה בכל פעם מחדש, אלא שאעשה
בפשטות את מה שהודעתי עליו. או במילים
אחרות: שפשוט אדאג לכך
שאוכל לדבר בטלפון ללא הפרעה.
ולשם מותר להיות בלתי־מרוצה.

צויד של
ההודים
ץ ץ יכל הסבירה שכשהצורך בתשד
/£מת־לב הופך לתנאי, זהו סימן שמדובר
בתשומת־לב־יתרה. הילד פשוט
נכנס לדרך לא־נכונה, שאסור לו ללכת
בה, ואנחנו צריכים לעזור לו לצאת
משם.
הילד, למעשה, אינו מעוניין בדבר
עצמו, למשל בכוס־המים בעת שאמו
משוחחת בטלפון. הוא רוצה באמא, בת־שומת״ליבה.
הוא פשוט רוצה שיתייחסו
אליו. ואם לא מתייחסים אליו, הוא
מרגיש אומלל.
ילד שחי באווירה של תשומת־לב־יתרה,
הופך אומלל כשאינו מקבל אותה.
ילד שאינו חי באווירה כזאת, אינו
הופך אומלל כשאינו מקבל תשומת-
לב־יתרה.
כשנוטלים מן הילד את תשומת־הלב־היתרה,
צריך להיזהר שלא לעבור
לקיצוניות השניה ולהתעלם ממנו
לגמרי. שהרי כבר נאמר שילד זקוק,

כמובן, לתשומת־לב. צריך גם להיזהר
שלא לעשות את השינוי בקשיחות,
אלא בחביבות, שהרי המטרה היא ליצור
בבית אווירה נעימה, מכבדת, מקבלת
ודמוקרטית.
אם הילד בוכה, או כועס, או סובל,
מכיוון שלא קיבל את תשומת־הלב־היתרה,
לא צריך להתעלם מן הבכי או
הסבל, ולומר :״לא איכפת לי, אני עם
תשומת־לב־יתרה גמרתי!״ אלא אפשר
לומר לילד הבוכה :״אני נורא מצטערת
שזה כואב לך!״
יש שני שלבים בתהליך לשינוי
המצב, שבו ניתנת לילד תשומת־לב־יתרה
והוא ״מכור״ לה. השלב הראשון
יכול להתחיל מייד, ובו אנחנו, ההורים,
משנים את ההתנהגות שלנו. בשלב
השני, בטווח הארוך, הילד משתחרר
לאם־לאט מן התלות שלו בתשומת־לב
המופרזת, ומשנה את התנהגותו המוטעית.
השלב השני בא בעיקבות שינוי
ההתנהגות שלנו.
תשומת״לב־יתרה גורמת נזק לילדים,
להורים ולאווירה בבית. הצורך
בנתינת תשומת־לב־יתרה הוא של
ההורים ומתחיל בהם. כולנו רוצים
לעשות סוב לילדינו, אבל כשאנחנו
נענים תמיד לתביעותיהם, אנחנו גורמים
נזק לטווח ארוך.
בחיים יש אילוצים, וצריך להקנות
לילדים כלים להתמודד עם האילוצים.
רק ילד שאינו שקוע כל הזמן בהשגת
דברים מאחרים, יכול ללמוד לנצל את
הכוחות והמוטיבציה שלו.
ילד המסוגל ללכת בעצמו, אין
נותנים לו קביים, כדי שלא יהפוך תלוי
בהם ויאבד את הכושר ללכת בעצמו.
ילד שהאנרגיה שלו מושקעת בחיפוש
דרכים להפעיל את האחרים, תחת
לעשות את הפעולה בעצמו, עסוק כל
הזמן במחשבה מה אחרים יכולים

לעשות בשבילו, ולא בשאלה איך הוא
יכול לעשות דברים בעצמו, ולהתגבר
לבדו על בעיות שהוא נתקל בהן.
״אם אני מרגיש שייכות למישפחה
באמצעות דברים שאני יכול לעשות
בעצמי, אז תחושת־השייכות שלי אינה
תלויה במה שאחרים יכולים וצריכים
לעשות בשבילי. הרגשת הערך שלי
נובעת אז מתוך עצמי, ולא מן האחרים.״
במילים אחרות :״ אני לא תלוי
בהם.״
צריך לספק לו את הכלים הדרושים
כדי להרגיש שייך בדרך החיובית, והרצויה,
על־ידי שיתוף, התייעצות ובק־שת־עזרה.
תפקיד
ההורים הוא לעזור לילד
שלא להיות תלוי בתשומת־הלב שהוא
מקבל, אלא להרגיש שייך גם כשלא
שמים לב אליו.
בתיאוריה הכל נראה כל״כך פשוט.
הבעייה היתה איך ליישם את הדברים
בפועל, ביום־יום בבית.

תהליד
״גמילה״
^ יכל הציעה להפסיק לספק את
תשומת־הלב־היתרה כשהיא באה
בצורת דרישה, וכשהיא חונקת אותנו,
ולהעניק תשומת־לב ״כשבא לנו״ ,כשזה
מתאים לנו.
אפשר להגיר לילד :״קודם הייתי
עסוקה, ולא היה לי זמן לספר לך
סיפור, ואתה נורא רצית שאספר לך.
עכשיו יש לי זמן, איזה סיפור אתה
רוצה לשמוע?״
היא הדגישה שחשוב לעשות את
הדברים בעדינות, בנועם ובאיטיות, כי
זה תהליך ״גמילה״ ארוך, גם של ההורים
וגם של הילדים, וצריך כל הזמן

להעמיד לפני הילד אפשרות חלופית,
ולא להשאיר אותו תלוי באוויר. היא
הוסיפה עוד, שכדאי לעשות את הדברים
מתוך החלטה נחושה. אחרת מרגיש
הילד את ההססנות שבדברינו ובמעשינו.
מיכל
נתנה לנו דוגמה קיצונית
ומדהימה. היא סיפרה על זוג שבא לפני
שנים אחדות לקורס בבית־הספר להורים.
זוג צעיר, הורים לילד בן תישעה
חודשים. היא שמה לב שבאופן קבוע,
רבע שעה אחרי תחילת השיעור, היה
הבעל מרכין את ראשו ונרדם. אחרי
פגישות אחדות שאלה אותו אם הוא
עייף, והוא סיפר לקבוצה שכבר
חודשים שהוא ואשתו אינם ישנים, כי
הילד הפעוט החליט להחליף את היום
והלילה. ביום, כשהוא היה אצל המטפלת,
הוא ישן שנת־ישרים, ובלילה,
בערך בחצות, היה מתחיל לחגוג בבית,
לא ישן ולא איפשר להוריו לישון.
מיכל הציעה להם שתי הצעות
לפיתרון הבעייה, כדי שההורים יבחרו
את דרך הפעולה הנראית להם.
ההצעה האחת היתה שאחד ההורים
יישן על מיזרון ליד מיטתו של הילד,
וכשהילד יתעורר בלילה ויתחיל לבכות,
ההורה לא יקום אליו ולא יגיב,
אלא יעשה את עצמו ישן.
הילד יראה שלא זנחו אותו, שאינו
לבד, אלא שאיש אינו מגיב לבכיו. היא
אמרה שלדעתה הבעייה תיפתר בדרך
זו כעבור לילות אחדים.
ההצעה השניה היתה נועזת: לומר
לילד — בן תישעת החודשים— -
שהוריו אינם מתכוונים עוד לקום וללכת
אליו בלילה, כי בלילה ישנים,
ושאפילו אם יחליט לצרוח עד לב
השמיים, הם ימשיכו לישון.
ההורים, מסתבר, בחרו בדרך השנייה.
האמא, בייאוש רב ובעיניים

טרוטות מחוסר־שינה, אמרה לילד
לפני השינה באופן חד־משמעי שאינה
מתכוונת לבוא אליו בלילה, שבלילה
ישנים.
היא סיפרה שהזהירה את השכנים
שלא ייבהלו אם ישמעו צרחות אדירות
מדירתם, שלא יחשבו שהילד לבדו.
היא אמרה שהלכה לישון, וכש־התעוררה
ראתה שכבר הפציע השחר.
היא זינקה מהמיטה בחרדה נוראית,
בטוחה שלילד קרה הדבר הנורא ביותר,
ולתדהמתה גילתה שהקטן ישן שנת־ישרים
במיטתו. הוא פשוט קלט את
המסר שנאמר בטון נחרץ והחלטי.
יתכן שזהו מיקרה קיצוני ויוצא־דופן,
אך הוא הבהיר את הדברים.
לשיעורי־הבית ביקשה מאיתנו מיכל
לבדוק מצבים שבהם הילדים
דורשים תשומת־לב־יתרה, לבדוק מתי
אנחנו נופלים בפח, לבדוק מהי ההרגשה
כשאנחנו נותנים תשומת־לב כשמתחשק
לנו, ולא בעיקבות דרישה של
הילד.
אמא אחת סיפרה שהחליטה לא
להתערב יותר במריבות בין ילדים,
והיא אכן עומדת בהחלטתה ,״עד שזה
מגיע לטונים גבוהים, ואז אני מפרידה
כוחות.״ מיכל אמרה שזו, לדעתה,
הסיבה שהמריבות מגיעות לטונים
גבוהים, כדי לגרום להורים להתערב,
כדי לזכות בתשומת־לב. גם על־ידי
עונש, אמרה, מרוויח הילד תשומת־לב.
אם הילד הצליח להוציא את הוריו
ממעגל העיסוקים שלהם, הוא ״הרוויח״
,והוא יחזור על הפעולה שוב
ושוב.
כשמעבירים לילד מסר :״אני כאן
כדי לספק לך שרותים 24 שעות ביממה!״
הוא קולט את המסר ומשתמש בו
והופך אותו לתנאי. ואם התנאי אינו
מתקיים, הוא אומלל.

מנגד

ר עו רםרא מאוחר
בשעה טובה ומוצלחת: תנועת שלום עכשיו
כבר אימצה לעצמה סיסמה חדשה ומחוייבת
המציאות :״לדבר שלום עם אש״ף עכשיו״ ,ואין
אנו מקילים ראש, חלילה, בהתפתחות חיובית
ורצויה זו. באופטימיסטים שבנו היא עשויה להגביר
את התחושה שהאופוזיציה האמיתית למיפ-
לצת הדו״ראשית המכונה ממשלת״אחדות נמצאת
לא בכנסת, כי אם מחוצה לה. ואשר לפסימיסטים
— להם במילא לא יעזור שום דבר. גם הפגנה
נוספת של שלום עכשיו, תחת סיסמה מעודכנת זו
או אחרת, לא תמחה את חרפת הרצח היומיומי של
קלגסי כיבוש בקרב אוכלוסיה משועבדת בשטחים
כבושים.
וכך זכינו סוף־סוף ששלום עכשיו, תנועת-
המחאה הספונטאנית הגדולה שקמה ערב ביקורו
של אנוור אל־סאדאת בישראל ונתחזקה ונתפרסמה
מאוד בארץ ומחוצה לה לאחר פרעות צברה
ושאתילה, עומדת היום במקום שאורי אבנרי,
ישעיהו לייבוביץ, עמוס קינן ויורם קניוק, למשל,
עמדו בו לפני 20 שנה, וועד היוצרים הישראלים
והפלסטינים בהנהגתם של אמיל חביבי ויורם קנ־יוק
— לפני ארבע שנים.
מה לעשות, דרכם של דינוזאורים שהם מתנהלים
לאט יותר משועלים ואיילות, ואפילו מיונת־דואר
או יוני־שלום. והנה כבר מלאו שישה חודשים
מן היום שבו חתמו בירושלים עשרות חברי
ועד היוצרים הישראלים והפלסטינים על חוזה־השלום
הסימלי שניסחו בין מדינת ישראל,
בגבולותיה שלפני ה־ 5ביוני , 1967 לבין מדינת
פלסטין העתידה לקום בכל השטחים הכבושים,
כולל ירושלים המיזרחית.
וכבר מלאו כמה וכמה שנים מיום שהופיעו
ראשוני סרבני־המצפון שלנו, אותם צעירים אמיצים
ומבודדים — הו כמה מבוררים באותם ימים
ראשונים — שהצהירו כי לא ישרתו מעבר לקו
הירוק, לא כדי להגן על גייסות הפורעים של
יש״ע ובוודאי לא כדי להגשים את מדיניות שבירת
העצמות ופיצוח הראשים של איש ה״לייבור״
שלנו, יצחק רבין, שאותו תיאר בשבוע שעבר
סגן־אלוף(מיל׳) רב ירמיה, בכנס של תנועת יש
נסל בחיפה, כפושע מילחמה.
אכן, מים רבים זרמו מאז בגבולה הביטחוני
של מדינת ישראל (נהר הירדן, על־פי מישנת
המערך) ,ואנצאר 3ושאר מחנות המנצר שלנו
התמלאו בכ־ 4000 אסירים, רובם ״עצורים מינך
הליים״ ,כלומר, אסירי־מצפון ,״סירובניקים״ ,או
אנשים שנעצרו על לא עוול בכפם.
מובן מאליו שלא יעלה בדעתנו לצפות ממנהיגי
של!ם עכשיו שיקראו לתומכיהם שלא לשרת
בצבא הדיכוי: ואף על הפגנתם בשערי אנצאר
3עוד לא נתפרסם דבר בציבור. אבל כיצד אמר,
על־פי השמועה, אותו גנרל צרפתי שהתיגבורת
הגיעה אליו לאחר שהפסיד במערכה: מוטב מאוחר
מאשר לעולם לא.
וכך גם לא היינו באים כאן בשום טענות ומענות
אל מארגניהם של הכנסים והוויעודים העונתיים
בכיכר מלכי ישראל בתל־אביב, אלמלא,
אלמלא מעשה חמור שעשו.
וזו לא הפעם הראשונה שעשו אותו.
כוונתי ל כן שעמדו והזמינו להפגנתם את נציגי
כל מיפלגות האופוזיציה ה״יוניות״ בישראל,
כולל מיפלגתו של האופוזיציונר הטרי־טרי, צבע
ירוק ממש, חבר־הכנסת הדמוקראטי עבד אל־והאב
דראושה. ורק את אנשי חד״ש, החזית הדמוקרטית
לשלום שבראשה עומד אדם שחתם על
מגילת־העצמאות של מדינת ישראל — רק אותה
לא הזמינו. שוב!
ואכן, מה באמת יכול להיות נימוקם לסירוב
תמוה זה לשתף בעצרת שאליה הם מזמינים את
נציגי כל מיפלגות ״מחנה השלום״ הישראלי —
את מיפלגתם הגדולה ביותר של ערביי ישראל,
או, כיוון שהמדובר בעצם במיפלגה יהודית־ער־בית
משותפת: את המיפלגה אשר לה נותנים מרבית
בני המיעוט הערבי בישראל את קולותיהם.
ולעומת זאת, עמדו והזמינו לעצרתם דווקא את
מנהיג המיפלגה הערבית היחידה בישראל המת־גדרת
בכך שהיא. יודנרייו״.
אם תשאלו אותם׳,,יעלו מן הסתם נימוק כבד-
מישקל: רק״ח אינה מיפלגה ציונית. כלומר, ערביי
רק״ח — והלא הם מרבית מצביעיה — אינם
ציונים. מכל מקום, אינם ציונים דיים לטעמם של
אלה שמינו עצמם (שהרי מי בחר בהם?) דברי
המחנה המרכזי של השמאל הישראלי.

26 8

מ די

אכן, הגיון ברזל. דא עקא, שעל־פי אותו היגיון
חייבים היו השלום־עכשווניקים שלנו לשנות את
סיסמתם ולומר :״לדבר שלום עכשיו עם
פלסטינים ציוניים״ .נדמה לי שאפילו חבר־הכנסת
הנכבד, היו״ר רב שילנסקי, היה מצטרף
להצעה שכזאת...
ובהקשר זה: מה נעשה בשלוש מיפלגות יהודיות,
לא־ציוניות במפורש, שכבר הצטרפו/
צורפו לקואליציה הממשלתית שלנו — ש״ס,
האגודה ודגל התורה?! האם גם איתן לא נדבר
שלום?!
ומה נעשה בברנר שהכריז על עצמו, כידוע,
שאינו ציוני. ומה בדבר בן־גוריון שציונותו מפוק־

כלל המישטרה ושרותי־הביטחון שבכל ארץ וארץ•
לפיכך,
מעשה מגונה הוא שנעשה בימים אלה
בישראל. והפעם במחנה השמאל, הלא הוא מחנה
השלום, הלא היא האופוזיציה שלנו. ובמו ידיהם
של ה״יונים״ שלנו, עמיתינו וחברינו, נעשה.
שלכל הפלוגתות והפילוגים והאפליות והריעות
הקדומות וגילויי הגיזענות ורדיפת המיעוט שכבר
היו בנמצא, עמדו אלה והוסיפו אפליה נוספת:
אפליית ״מיהו ישראלי״.
אפליה וחרם בצידה.
חרם על זכותו של המיעוט הערבי בארץ הזאת
לעמוד על הבימה בהפגנה כנגד עוולות השילטון
ומחדליו, לצד עמיתיו היהודים, ואפליה כנגד
עמיתיהם היהודים של בני אותו מיעוט ערבי.
וזאת, כאשר כל האשמה שמצאו באלה המוחרמים
היא שהם דומים לש״ס ולאגודת ישראל, לרגל
התורה ולברנר ולבן־גוריון ולבועז עברון בכך
שאינם ציונים למהדרים.
השאלה הנשאלת עתה היא, מי הם ציונים.

ההכרזה על הקמ ת המדמה (פוטוממטז׳ :דויד טרטקובר)

פקת ומיוחדת־במינה, סרבנית ודומה כפויה על
ראש בעליה הר כגיגית. ומה נעשה ב״כנענים״,
חסידי תורתו של יונתן רטוש, ועדיה חורון, החל
בפרופסור עזרה זוהר וכלה בבועז וביאיר עברון,
בבנימין תמוז, בעמוס קינן וביעקב עמרמי. הגם
את אלה נוציא מחוץ למחנה?!
נער הייתי וגם זקנתי ובלא־מעט מדינות מתוקנות
נזדמן לי לשהות, בעוונותי הרבים, ורק הבחנה
אחת מצאתי בהן, מעבר לכל ההבחנות הידועות
בין מיעוט מיפלגתי לבין רוב, בין שמאל
לימין, בין פרולטריון לאילי-הון, בין פרוטסטנטים
לקאתולים, בין כושים ללבנים וכו׳ וכו׳ —
והיא ההבחנה בין אנשים המכבדים את חוקי המדינה
שבה הם חיים ונאמנים לה לבין אלה שאינם
מכבדים את חוקי ארצם ומדינתם ואינם נאמנים

את הראשונים מצאתי בכל מקום ראויים לבוא
בכל קהל ובכל ציבור, להשתתף בכל דבר־מדינה
כאזרחי מדינה לכל דבר, שווי זכויות וחובות לכל
דבר. אשר לאחרונים — באלה מטפלים בדרך
* בס 1ף ד,ט/ד הלאש 1ן של רשיסח ד0/7/77,־ 0
ס/סיעה בביחר חת-סתו של סאיר רהר.

שהרי אם אלה המחרימים ציונים — אני איני
ציוני. די לי באזרחות, הישראלית.
אולי באמת הגיעה השעה לייעץ לעמיתינו
בשל 1ם עכשי 1לשנות שוב את סיסמתם ולהופיע,
לאחר בחינה מדוקדקת, תחת כותרת חדשה: לע שות
במקום לדבר.
עכשיו!
ויפה שעה אחת קודם!
והאחרים ולעומתם — האחרים, אלה מהאופוזיציה, הדרך
לפריצת הדרך. זוכרים?! בסופו של דבר פרצו
הישר אל תוך ממשלת יצחק שמיר ומרעיו.
ראו את החליפות המהודרות, הפרצופים בהבעה
מדושנת־העונג, החיוכים המורעפים לשמאל
ולימין.
כל אנשי המלך. כיצד אמרו: צדיקים —
מלאכתם נעשית בידי אחרים.
מיהם ״אחרים״ במיקרה דנן? — כמובן, המלך.
זה העירום. זה המכריז ברבים :״יאמרו עלי שהת־בזיתי?
— אז מה? שיאמרו עלי שהתבזיתי. כלום
לשם עצמי התבזיתי?״

חידוש חידש בישראל: מתבזה לשם שמיים,
מתבזה שלא על מנת לקבל פרס.
ראשון בין שווים, מתבזים־לשם־שמיים אף הם.
ראו אותם בגינוניהם הממלכתיים. הלא מור־עיכס
ונבחריכם הם מזה שנות דור, אם לא למעלה
מכן. נבחריכם אחר כבוד. ודוק: לא לפני כבוד.
הנהו בר־הלב, שר־המישטרה המהולל שאפילו
דוח המבקר הפנימי של מישרדו הוא מוגזם לטעמו,
וכמעט שכבר הגיעו הדברים עד לסילוקו
של אותו מבקר ישר־דרך וקטן״אמנה בשל דוח
ראשון שהגיש. והנה כבר דוח שני מונח על השולחן.
לפני
יותר משלוש שנים התחייב הלה(השר,
לא המבקר) באוזני קבוצת סופרים, עיתונאים
ואנשי־רוח שעמדו להפגיז מול בניין מישטרת
צפון תל־אביב כנגד נגע השחיתות שפשה במיש־טרה,
כי הוא עצמו, במרידיו האמונות, יחולל את
המהפך שיביא לידי כך שאנשי־מישטרה הנאשמים
בפלילים לא יישפטו עוד על־ידי עמיתיהם,
כי אם על״ידי בתי־מישפט אזרחיים.
אתם שמעתם על שינוי דרמאתי ממין זה שנתגשם
בישראל?
לא. גם אני לא.
אבל הלא התחייב?!
התחייב? אז מה?! יגידו שלא עמד בדיבורו?
שיגידו! האם לטובת עצמו לא עמד בדיבורו, או
שמא לטובת כל מושחתי המישטרה וביריוניה?
העיקר עכשיו שנכנס למליאה. בדוחק. בקושי,
אבל נכנס. פעם אחת כבר נפל מהסוס. פעמיים
לא ייפול. עתה יחכה לסוס שיתפגר, אבל לא יירד
מעליו. וחוץ מזה, תמיד אפשר להחליף סוסים.
ואף זה הפרש — במחנה ה״יונים״.
מי יטען כנגדו ויצדק?!
האם לא הודיע השבוע דובר־המישטרה, בתגובה
להאשמות העיתון חדש1ת, כי ״לגבי רפ״ק
אלי ארזי, חתנו של המפכ״ל: אין שום תיק-חקירה
פתוח נגדו מהתקופה שלפני יציאתו לחופשה
ללא תשלום״ (חדשות.)23.12.88 ,
מה דעתכם על חכמי ניסוח מעין זה? הם זהירים
שם במישטרה שלנו. שיננו את הכלל: חכמים,
היזהרו בדיבריכם!
אכן, אין חכם כבעל־ניסיון. ומי לנו בעל ניסיון
כבעל קו בר־לב, קו האמת.
אבל מה אנחנו בעצם מתאנים לו לפרש־בלי־ראש
זה? האם שונה הוא ממנהיגיו?!
קחו את ההוא, השני, זה שאוט־אוט־אוט־טו־טו
כבר עף. גם הוא לא טוהר, שר־החינוך, המו״ל של
האמנה הפלסטינית לתלמידים.
מה יעשה עכשיו, כשכבר אין אמנה פלסטינית?
תנו לו שנה, הוא מתהלל באוזני כתב חד־ש1ת,
והוא ן ראה לנו, לכולנו. שיפחה על הים לא
ראתה מה שלאה לנו, בעוד שנה, זה היונה שהיא
נץ שהוא יונה׳מונצת .״אראנו ולא עתה״.
האם שמעתם י״ אותו, למשל, מגיב על כך
שהעיתונאי אבשלום קווה מעיתון על המשמר
נידון ל־ 16 ימי ״מחבוש בפועל״ (מהי המיפלצת
הלשונית הזאת? מדוע לא יאמרו בפה מלא:
מאסר. מילה עברית נאה ותיקנית!) על סירובו
לשרת בשטחים?! וזאת, לאחר שבחודש מאי כבר
נירון אותו קווה ונכלא ל־ 30 ימי ״מחבוש״ בשל
סירוב רומה.
לא. הוא לא יגיב, הנבון שלנו. בוודאי לא בעניינו
של קווה. גם הוא יודע כי הנבון בעת הזאת
— מחריש, לא מקווה .״אסיר מצפון״ ממין חדש.
ואולי שמעתם אותו — או מישהו אחר מעמיתיו
למיפלגה(פורצי הדרך, זוכרים מגיב על
הידיעה ש־ 12 סגני־השרים של הממשלה החדשה
(בהנחה שלא יהיו — )14״יעלו פי שניים מהסכום
שנדרש לשיקום מערכת־הבריאות, כפי שהצהירה
שרת־הבריאות, ופי חמישה ויותר מדרישת
ראשי האוניברסיטות להצלת מערכת ההשכלה
הגבוהה( ״.ידיעות אחרשת?)22.12.88 ,
ואכן, למה לו להגיב? האם מקומו בממשלה זו
ובבאות אחריה לא מובטח לו, חלילה?
אם לא ייבחר יצחק נבון לשר־החינוך־והתר־בות
בממשלה החדשה — הודיענו דובר מישרדו
באורח רישמי בימי המשא־והמתן הקואליציוני
— הוא יישב ויחבר עוד מחזה.
כיצד אומרים הבריות: אין רע בלי טוב. לפחות
מזה ניצלנו!
ורק על ידידנו בועז אפלבוים לא שמענו באחרונה.
האם הוא לא קיבל שם איזה פירור שנפל
בטעות מהשולחן?
ואולי — אוי לאותה מחשבה! — אולי הוא
כבר החל בכתיבת מחזה משלו.
או ספר שירים. חס וחלילה.

מה שלום העברית?
זה ששלומה של העברית לא כל כך בכי־טוב

גיי

באלה הימים — זה הולך בלי לדבר, כמאמר האנגלים.
הרי
כבר קונפוציוס הזקן לימרנו שהשחתת
המידות מביאה לידי השחתת הלשון — ולהיפך.
הפעם רק על מישגים, מהם של ה״בחור־הזע־צער״
(הסדר) שהפך בימינו לבחורה המעבדת־ממללת;
מהם גילויי בערות סתם ומהם טעויות
שבדרך מן הפה ליד הכותבת או המקישה.
וכך אנחנו קוראים בידישת אחרונות — פעמיים,
בשני מקומות שונים — כי ״תיאטרונו
ההיסטורי״ (מה זה?) של ברט ברכט, הברלינר
אנסמבל, יעלה בארץ שני מחזות, את נליליאו
נליל״ ואת באל.
באל? לא, באמת לא שמענו על מחזה כזה של
ברכט. האם מדובר ב״נישפי״ ברכט (באל) על
מישקל *נישפי(י״ל) פרץ״ שבראשית דרכו של
האהל זיכרונו לברכה?
ואולי — הלב נחרד למחשבה — כתב ברכט
לתומו מחזה בשם ״בעל״ .בעל, אתם יודעים, בעלה
של העשתורת הידועה ושל עקרת־הבית המצויה.

רטוש רטוש, מי יגלה עפר מעיניך?!
אם ברכט כתב ״באל״ ,הנה לאינגמאר ברגמן
מיודענו אירעה תאונה מיקצועית הרבה יותר
חמורה. שהרי מתברר כי בימים אלה ממש נמכר
״פסנתר העץ העלוב, שלידו,התאהבו׳ האמפרי
בוגארט ואינגמר ברגמן בקפה פריזי״.
בוגארט וברגמן?! זו כבר יכולה באמת להיות
עילה למישפט־דיבה! ואגב, גם לא ״פריד״!
ומה תאמרו על ידיעה שלמה ( 28 שורות להוציא
כותרת) המבשרת לנו כי אוניברסיטת תל־אביב
עומדת להקדיש רב־שיח לסרט חריט הקטנה
שכבר זכה להקרנת־בכורה שבה נכחו ״כל
אחד שנושא תואר של פרופסור, כל דיקן של
פקולטה, כל מי שיש לו יד ורגל באוניברסיטת
תל־אביב ״.באותה ידיעה מסופר לנו כי מחיר כרטיס
יחיד לסרט עלה 75ש״ח וכי כל ההכנסות
״הוקדשו לספריית אוניברסיטת תל״אביב״.
בקיצור, הכל נמסר חוץ מן העיקר. שהרי כותבת
הידיעה שכחה להזכיר לנו(חס לנו מלחשוב
שלא ידעה!) כי הסרט שבו מדובר זכה בכל הכבוד
הרב הזה רק מהיותו מבוסס על הרומאן הנודע
(בשם זה) של צ׳ארלס דיקנס.
ומה תאמרו על כלבים אלה שבעיתון חדשנת,
אשר ״יושבים יפה ומקשקשים בזנב״?! ואם לא
די בכך, מוסיפה ציפורה יקרה זו שלנו גם חידוש
לשוני נוסף הראוי כמדומה לפרס השבוע. כדי לא
לגרוע מהנאת הקוראים אביא את המישפט כולו:
.כל מי שמשחיט כלב, יושחט בעצמו״.
אולי באמת הגיעה השעה לפתוח מדור לעב רית
מושחשת ולקרוא לו על השחיתה. לשם
הייתי מכניס גם את הידיעה על פרופסור ארנס
שהיה ״רשמי ואצור כדרכו ״.אכן, אוצר אמיתי!
וכדי שלא יאמרו עלי שאני משוחד או מושחט,
הרי לכם פנינה קטנה שמצאתי ב״תשקיף״ שבגל־יונו
האחרון של העולם הזה, שבו מסופר לנו שכל
יחידת תיירות מתוכננת למושב ״יכולה להכניס
למושב, בניקוי הוצאות הבנייה 50 ,אלף דולר.״
נקיים או מלוכלכים?!
וגם לידידי אורי אבנרי, מי שבדרך כלל ראוי
לכל שבח על העברית הצלולה והמדוייקת שהחדיר
לעולם העיתונות הישראלית, קושיה לי:
״כריתת גט״??
נכון: קיים בעברית גט־כריתות על מישקל
ספר כריתות מלשון כריתה, גזירה, חתיכה. וקיימת
כמובן גם כריתת ברית, הסכם, חוזה(פתיר,
אגב, היה מן הראשונים שעמד על משמעותה הפסיכולוגית
של דו־משמעות או אמביוואלנטיות זו
שבהוראת! הראשונית, הקדומה של מילים) .אבל
מימי עור לא שמעתי על ״כריתת גט״.
׳מצד שני, ככל שאני מוסיף ומגלגל את הצירוף
החדש בחיכי, כך הוא מתחיל להתקבל יותר
על דעתי. אולי יתמזל מזלו ויצטרף לשורה ארו־כה־ארוכה
של חידושי מילים וחידושי לשון שיצאו
מבית־מידרשו של העיתון הזה.
אחד מהם — אני חייב להודות — הייתי
כורת, מכרית, מגלה מן הארץ. אילו היה הדבר
בידי, כמובן. כוונתי לחידוש בליין. על מישקל
חקיין, שתיין, זיין, חריין.
נכון: יש גם צליין, דיין, קריין. ובכל זאת
הקונוטאציה(הידהוד מילים והקשריהן) הקובעת
אצלי לגבי בליין היא שלילית מעיקרה. אף על
פי שאין לי שום דבר נגד בליינים שהם שתיינים
וזיינים, בתנאי שאינם גם חריינים.
אבל מה אתם רוצים ממני? שאוהב גם שמן
חריע רק מפני שהוא מופיע במקורות(ובערבית)??

עירפז את ראשו
על חטאי אני מודה. בכל שבוע אני גוזר על
עצמי: די! הקץ לביקורת, לשלילה, להתקפה. הפ

אהיה קונסטרוקטיבי, חיובי, אופטימי, אכתוב
רק על דברים יפים כקרחתו הבוהקת של אורי
פורת.
ומה מעולל לי הרמון הרשע. הוא מושך לשמאל
ואני לימין. הוא לימין ואני לשמאל. אני
אומר לעצמי: כתוב לפחות בשבח מזג האוויר.
ואילו הוא בשלו: ומה עם האקלים?
אסיים איפוא בפשרה. דיברי שבח בלתי־מסו־ייגים
לרשימת ביקורת שכמותה לא קראתי לחריפות
ולשנינות מזה זמן רב. כל הזכויות שמורות
לעדית זרטל מחדש!ת:
הם המנצחים האמיתיים, כי כל העתיד
לפניהם, ואילו שלנו מאחורינו. אפשר לשר טט
אותו, א ת העתיד שלהם, כמעט במדו יק,
על-פי עברנו שלנו. כי בסר ט הזה כבר
היינו, אלא שבהקרנה הקוד מ ת הוא היה
שלנו, אנחנו היינו סוכניה של ההיסטוריה,
הנפשות הפועלות בה והמשפיעות על מה לכה
-ועכשיו הוא שלהם. אפשר כבר לר אות
א ת הכינוס החגיגי של מליאת האו״ם,
שבו מכיר הארגון הבינלאומי בקיומה של
מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל
ז׳נבה היתה רק פרלוד -ולצפות בהם, אולפחות לדמיין או תם, יושבים בבתיהם ורו אים
בטלוויזיה אין מדינה אחר מדינה מכי רה
בהם ,״יט״ ,״יט״ ,״יט״ ,ואחר־כך אפשר
כבר לראות או ת ם יוצאים מהבתים המפו צצים
והחרוטים שלהם -אבל מי שם לב
לפרטים בשעות גורליות שכאלה -שיכורים
משמחה, ורוקדים ומניפים את דיגלי הא-
דום-שחור־ירוק שלהם, ממש כפי שעשו
הורינו עם דיגלי הכחול-לבן שלהם, בליל
החורף ההוא של טוף נובמבר לפני 41 שנה,
ביום שסופו היה אולי היפה והמרגש בחיי הם.
ואז
הם יקימו ממשלה, ויבחרו את מוס דותיהם,
ויתחילו לגבות מסים, ויפתחו מח דש
א ת בתי-הטפר שלהם, וינסו ללמוד לנ הל
א ת חייהם, וי תקוטטו בינם לבין עצמם,
וישמיצו זה א ת זה, ויתחיל הגועל נפש -אם
ללמוד על-פי מה שקרה לנו -אבל זה כבר
נתן זך
עניינם•
אמנות דיאו רזט

רחוק מהעין, קרוב לל ב
ל. רוט
ציורים, רישומים ותחריטים
הוצאת קיבוץ אפיקים
אם יש כיום צייר יהודי בעולם — הוא יושב
בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. שמו ליאו רוט.

בתקופת המהפכה, בשעה שבני לאומים שונים
חיפשו את ייחודם, חיפשו גם אמנים יהודים את
המייחד אותם, והם מצאו אותו בצורה: הם טענו
כי האותיות העבריות המרובעות יוצרות צורות
מיוחדות; הם הושפעו מהאמנות היהודית העממית:
הם הושפעו גם מבתי־הקברות היהודיים
שמצבותיהם מעין מרובעים ומלבנים, שקועים
באלכסון באדמה; והם ציירו את תמונותיהם
בהשפעת האותיות ואבני המצבות ועיטורי בתי־הכנסת,
כמו שאגאל ויששכר בר ריבק ונתן
אלטמן ובמידה מסויימת גם אל (אליעזר)
ליסיצקי ואחרים. ה״קוביזם היהודי״ הזה, בתוספת
אווירה הזויה וסמלים שונים, היה גם לצורת
ביטוי לאמנים יהודים בגרמניה — יאנקל אדלר
היה הגדול שבהם, אבל גם בודקו יצר בתמונות
השמן שלו קוביזם ועולם הזיות. וכזה הוא ליאו
רוט, שקיבל את חינוכו האמנותי בגרמניה.
בראשית שנות ה־ ,30 כשעלה הנאציזם
לשילטון וליאו רוט, אמן צעיר, נתקל בכל גילויי
האנטי־שמיות, החליט לעלות לארץ. הוא הצטרף
לחבורת יקים צעירה שהקימה בתל־אביב קואופרטיב
׳לניקוי חלונות־ראווה. פעם ביקר אצל
מישפחתו בעמק־הירדן והמקום מצא חן בעיניו,
הצטרף לקיבוץ אפיקים והיה לרועה־צאן. סבור
היה שנפרד מהציור, אבל לא לאורך ימים. ליאו
רוט החל לצייר שוב, ומאז, במשך חמש עשרות
שנים, הוא חי באפיקים ומצייר.
במרכז ציוריו נמצאים תמיד בני־אדם, יחידים
וזוגות, אבל תמיד על רקע — קיבוץ או כפר או
עמק הירדן והכנרת או עיירה, ולעתים כל
המראות הללו מתערבבים יחד, ועבר והווה
מופיעים על אותו הבד — יהודים ממרחבי
אירופה או מעמק־הירדן מעוגנים באדמה הזאת,
בעמק, בקיבוץ. הכל מושרש מחדש והוא גם לא
חדש. וכל אלו מצויירים בכישרון רב וכוללים
אותך הצופה עם התמונה.
בימים אלו יצא לאור בהוצאת אפיקים אלבום־
תמונות שצייר ליאו רוט בשנים האחרונות
ומתברר שהזמן עשה את ציוריו של רוט צלולים
יותר, בהירים וטובים יותר. אלעזר גלעד, מהטובים
שבמעצבי הספרים בארץ וצייר בזכות
עצמו, עיצב את האלבום בצורה פשוטה־כאילו,
אבל באופן הממחיש בצורה מצויינת את הישגיו
של רוט. הוא גם הקדים לאלבום הקדמה יפה,
לירית ומזדהה — הקדמה של צייר ומשורר, שכן
אלעזר גלעד הוא גם משורר.
אין לנו הזדמנויות רבות לראות את ציוריו של
רוט, שכן הם ספונים בסטודיו שלו בקיבוץ
הרחוק. וזה הפסדה של האמנות הישראלית. שני
המוסיאונים הגדולים בישראל — זה של
ירושלים וזה של תל־אביב, אינם מציגים זה זמן
רב בצורה מתקבלת על הדעת אמנות ישראלית.
במוסיאון ישראל מוצג בימים אלו אוסף ציורים
חשוב, שאין לו כל קשר למה שנוצר בארץ,
ובתל־אביב מציגים אוסף פיסול חשוב, שגם לו
אין שום נגיעה לישראל. בתל־אביב מציגים גם
תערוכות־צילום נודדות — חשובות ככל שיהיו

אית! קליגסקי

בור שיברי הירקון מלב ם -ע ל 1ג דו ת - -ויי

בו -ן
תולי זה
מחר זשתו •ב1ב
סבי נז*ע ץ להב

תל ם ז־עביתו,
צוארו 1בד •ו
קשר 7 -

שוריה
לי ה
הסיר מ -ע
?כ ל •קזזד אבי ז אחריו,
שדד רגביה

• 1 -זד ז -ן
מגדיה —
ארתה 1מ־ע ט •מ7X1
־י1ל דו תי עו ד1
היום ע ל או דתה ז-אדד דמ ה בכסף מוכר ראיס ודד

טיר ה
עבורה חי מ
בשר

מפתח־תקוה, גביר בידי

אד דמ ה
היום ע ל או דתה דד בוד ה -חי
בשר -1ע ד

שברי.
רועה 1בבור 1 7 המוסיאונים את ציוריו של ליאו רוט וחבריו
האחרים החיים כאן — כיצד ייחשבו למנהלים
חשובים כמו אלו שבעולם הגדול?

שלמה שבא

תיאטרון על הקיר
אסתר פרץ־ארד היא תלמידה של אסכולת־ציור
רבת הישגים. בשנות השלושים פתח אהרון
אבני, שהיה מצייריה האביונים, החולמים והתמימים
של הארץ, סטודיו בתל־אביב. מה שהיום
עושות אקדמיות, מדרשות ומכללות לאמנות
עשה אבני לפני ארבעים־חמישים שנה במרתף

שלומית אהרון ב״עלוגי החיים״,
ציור של אס תר פרץ־ארד

ליאו רוט: מישפחה (ציור״שמן)
קיים ויכוח: האם יש ציור יהודי? השוללים
אומרים כי מוצא ונושא אינם מעידים על מהות.
יהודים עם פיאות וקפוטות יכול לצייר גם צייר
יוגוסלבי — האם יהיה זה ציור יהודי?
בעשור הראשון והשני של המאה, ברוסיה,

— אותן שולח מוסיאון ניו־יורקי בהעתקים
למקומות שונים בעולם. ציורים כשל אלו של
ליאו רוט — אין להם מקום על כתלי המוסי־אונים
שלנו, שלכאורה נוסדו במגמה להציג
ולפתח את האמנות המקומית. אם יציגו מנהלי

של מששדשבדים ברחוב פרישמן. ציירים רבים
למדו אצל אבני, חבים לו הרבה חוכרים אותו
באהבה.
אסתר פרץ־ארד היא כיום מטובי המציירים
בשחור־לבן בארץ. דיוקן שלה הוא ריאליסטי,
אבל יחר עם זאת הוא אוצר ביטוי רב, קו יפה
ומיגוון עשיר שבין לבן, אפור ושחור. לפני זמן לא
רב פנתה לציור תיאטרון, ישבה באולם הקאסר׳
ומאחורי הקלעים והעלתה סידרה של ציורי הצגות
ודיוקני שחקנים עשירים בצבע, אף־על״פי
שכאמור, הם עשויים בשחור־לבן בלבד.
בימים אלו נערכת תערוכה של ציוריה והד־פסי־אבן
שנעשו על פיהם, באולם הכניסה של
התיאטרון הקאמרי. וכך יכולים צופי ״עלובי
החיים״ ו״אמא קוראן׳״ לראות לפני ההצגה, בשעת
ההפסקה ואחרי ההצגה, על הקירות את מה
שהם רואים מן האולם, כשהוא חולף לפנילם על
הבימה. אסתר פרץ־ארד קבעה והותירה את החולף
ונעלם, הפעם הוא נותר על הנייר.

י. שלם

נ שוי
לציינה צ־יגווז
אמטרוויסטה נלב, תל-אביב, אי טליה!
-בלמי במיטבו. למען חאמת,
בל הגדרה, כולל זו שמופיעה לבד
ביקורת זו, הקובעת כי מדובר ב״הו-
מור״ ,היא בלתי״מרויקת, כי יש בסרט הזה הכל, והוא מוגש
בחן, בכישרון, בדימיון ובמעוף שמוכיחים בפעס המי־יודע־כמה,
כי אין לפרריקו פליגי מתחרים בשטח שלו.
לכאורה, זה כאילו סר ט תעורי על פליני שמתראיין לצוות של
הטלוויזיה היפאנית. הוא מספר להם איד הוא עושה סרטים. מה
זה בשבילו קולנוע, והם עוקבים אחרי מעשיו שעה שהוא מכין
כביכול א ת סירסו החדש, גירסה לרומאן של פראנץ קאפקה
אמריקה. אולם באמצע הסיפור, פורש פלמי מקאפקה, כי יש לו
משהו אחר לספר, על ימיו הראשונים ברומא כעיתונאי מתחיל
היוצא לראיין כוכבת מהוללת בציינה צ׳יטה (רומא, ששודד ביום
השישי האחרון בטלוויזיה, הציע פן אחר של אותו הסיפור).
וכאשר פליני מתחיל לספר ליפאנים, הוא עושה זאת כביטאי*
קולנוע, הוא מביים הלכה למעשה א ת סיפור המעשה, והצופה
שוכח כי הוא נמצא בסרט תעודי על פלמי מול מראימים מארץ
השמש העולה, והוא עובר בלי שום מאמץ לסיפור על פלמי
עול־ימים, המגלה א ת פני תעשיית הקולנוע האיטלקית בימים
שלפני מילחמת״העולם.
באותה הקלות שהוא מחליק לתוך סיפור ימים עברו, מתגנב
פלמי חזרה לסיפור המיסגרת, הוא שוב מכין אתאמ רי ק ה וכל
צוות עובדיו בוחר שחקנים ובונה תפאורות, ואילו מארצ׳לו

סוטים

זה גם סרט
״גאנימד״ +״זוהי סדום״ ,יש
פוטנציאל, אבל חבד שאץ
הרבה יותר מזה.

מאסטרויאני מצלם סרט פירסומת על בימת-הצילומים הקרו בה.
ואם הוא כבר בסביבה, מדוע שלא ייצאו שני הידידים,
הבימאי והכוכב, לערוך ביקוד פתע בבי תה של ידידת־עבד
משותפת, אניטה אקברג, שבביתה יצפו השלושה יחד בסצינה
המפורסמת של הטבילה במזרקת ט תוי, מתוך החיים המתוקים.
כל ה מי קסם המופלא של האמנות השביעית על כל שלביה, כל
הדגש והפאתוס וההומור והגיחוך שבעשייה, באים לידי ביטוי
בסרט זה, שנעים ממנו לא נעשה כבר זמן רב. לכו לראות.

נ*ע\ואין לחמוציס אהגה ממגש שלישי (רב־חן, תל-
אביג, ארצות־הברית) -כל הסי מ נים
מצביעים על להיט קופתי. גם
משום שהיה כזה באמריקה. קומדיה
רומאנטית, חייכנית ובלתי״מחייבת זה בדיוק מה שהקהל או הב,
וכאשר יש לה גם סוף טוב וזה לא מעליב א ת האינטליגנציה,
תיד כדי כך, אז ודאי טוב לכולם.
הרומאנטיקה מגעת הפעם לנסיכה יהודיה ב ת , 33 איזי שמה,
שחיה בניו־יורק, מוכרת ספרים בחנות אופנתית בווילג׳ ,מכירה
כמעט מקרוב את כל המי ומי בבוהמה ומדגישה עצמה שוכנת
לבטח בטבורו של העולם. רק הסבתא היהודיה שלה אינה
נותנת מנוחה, היא סבורה שנסיכה יהודיה, שאינה מרגישה
בעדשה שמתחת לכל מיזרוני שביעות״הרצון, משהו פגום בה.
והעדשה, זה כמובן מצב הרווקות ה מ תקדם, אותו צריך ל ח סל
אחת ולתמיד. בחורה טובה כמו איזי צריכה בחור יהודי טוב,
עם פרנסה מכובדת ומישפחח אמינה, כדי שאכן תדע מה זה
עושר אמיתי.
איזי, כמובן, אינו! מוכנה לשמוע, אבל סב תו ת, כידוע, עקשניות
יותר. ו הסב ת א של איזי גרועה מכולן. היא פתה לשדכנית
שתסרוק את הסביבה(הכוונה לדרום־מיזרח מנהטן, שהיו! פעם
לב הגיטו היהודי בניו-יודק) ותביא בן־זוג מ ת אי ם לנכדה. ואחד
כזה אכן נמצא, והוא לא אחר מאשר מוכר-החמוצים מפינת
רחוב דילאנסי. הפגישה הראשונה נערכת בלי אזהרה מוקדמת,
אחרת איזי לא היתה מגיעה למקום ופגישה שניה כנראה לא

ג׳ירון קראבה ואיימי אירווינג -ח בל שלא באידיש
תתקיים. כי אמנם מוכר־החמוצים הוא בחור נחמד, אבל מה לו
ולעולמה הנשגב של איזי, ואיך אפשר להעמיד אותו לצד הסופר
המצליח שנתן ב ה עץ, או לפחות כך נדמה לה.
אבל כאשר סבתא יהודיה ו שדכנית יהודיה משתפות פעולה
יחד, שוט דבר לא יעזור.
הבימאית, ג׳ואן מיקלץ סילבר, רוחשת חיבה לכל הדמויות,
ואלה מחזירות לה יחס דומה. סרט חביב ומשעשע שאילו תורגם
לאידיש היה ודאי להיט גדול יותר. סר ט מומלץ לרווקות.

ב>ע\ת 3ות
3ע\וא>ם
ביכר הזכוכית(דיזגגוף, תל־אביב,
ארצות־הברית! -תנאים מוקדמים
לביקור בסרט זה: חיבה לטנטי וילי־אמס,
להצגות מצולמות ולמישחק
תיאטרלי. א ם אחד משלושת המרכיבים הללו מפריע, מוטב
לבחור בסרט אחר.
זאת, משום שהגירסה הטבחית למחזה של טנסי ויליאמס
נאמנה בפרטי פרטים לטחזהו הראשון של אביר הדקא דנ ס
הדרומי בארצות-הברית. שתי השחקניות המ שתתפות בו, ג׳ואן
וודווארד וקארן אלן, גילמו את התפקידים מיספר פעמים על
הבימה, ולמען האמת, הרעיון לעשות א ת הסרט, בא לבימאי פול
ניומן אחרי שראה לפני זמן לא רב א ת השתיים מבצעות א ת
טנסי ויליאמס בתיאטרון. ואמנם, מישחקן כאן, וגם זה של שני
הגברים לצידן, נ׳ון מאלקוביץ׳ וג׳יימס נוטון, יש בו משהו מן
ההפגנתיות של הבימה, הצהרתיות שצריכה להגיע לא דק אל
המצלמה אלא גם לשורות הרחוקות יותר של קהל חי הצופה
בהצגה.
למי שאינו מכיר את העלילה: מספר מעלה זיכרונות נעו רים
ויש יסוד איתן להאמין שהמספר אינו אלא ויליאמס עצמו.
אלה הם זיכרונות חייו בבית אמו, יפהפיה מבוק שת ומל את
גינוני אצילות של פעם, שבעלה זנחה לפני שנים רבו ת
והשאיר אותה עם שני ילדים, בן ובת. היא מתרפקת על עברה
ומנסה להתעלם מן ההווה. הבן עצמו זועם וכלוא בתוך ד׳ אמות
הדירה, חנוק על ידי אמו, נשבע לעזוב ביום בהיר א חד א ת

עוד ניסיון לחבר שני סרטים קצרים להצגת
קולנוע אחת. הפעם, גאנימד של שחר סגל וזורז׳
סדום של ג׳ולי שלז, שני סרטים שקשה להם
להתמודד עם קהל של ממש, שלא יתחשב בעובדה
שמדובר בעבודות של סטודנטים ויגלה יחס
בהתאם.
נאנימד הוא ניסיון לשלב באווירה ישראלית
את אווירת ג׳ים ג׳רמוש עם הלעג העצמי של וודי
אלן. גאנימר, למי שאינו יודע, היה עלם חמודות
שיופיו סינוור את זאוס עד כרי כך שחטף אותו
מאביו, ומכאן ששמו קשור במיתולוגיה היוונית
לנטיה הומוסכסואלית. בסרט הזה, הוא צריך לה־׳
יות כנראה שחר סגל עצמו, המחלק זמנו מצד
אחד עם חברה קבועה(עדה לזרוביץ׳) שעימה הוא
מנהל רומאן הססני, ומצר שני עם ידיד הומוסב־סואלי
המביים הצגות ילדים.
המיסגרת העלילתית של הסרט היא הפגישה
בין סגל ולזרוביץ׳ ,הרומאן, הפרידה ופגישת־סי־בום
מאוחרת. הכל מינימליסטי, מסוגנן מאוד,
המצלמה קופאת במקומה בכוונה תחילה, יש מודעות
רבה לשימוש במדיום ועל כך כל הכבוד.
הצרה היא ששימוש בטכניקה זו מטיל מישקל
כבד עוד יותר על התוכן.
שלושת המשתתפים אמנם משוחררים לפני המצלמה.
עבודתו של רון קימחי, שצילם את הסרט,
בהחלט ראויה לשבח. ומה שמסתבר מתוך כל זה,
הוא שיש כאן פוטנציאל, אבל ...כרגיל, אולי הצמידות
הכפויה הזאת, האומרת כי מי שכותב תסריט
צריך לביים אותו ולהיפך, מי שמביים חייב
לכתוב לעצמו את התסריט, היא בעוכרי הסירטון
הזה.
זזה׳ סדזם הוא ניסיון שיטחי ובלתי־מגובש
לדון בגיל ה־ 40 אצל שתי נשים הנוסעות יחד
לחופשת ריפוי בסדום. אולי משום שהבימאית
צעירה מכדי לדעת בדיוק מהו גיל ה־ ,40 ואולי
משום חוסר ניסיונה, נראה הסרט יותר כאפיזודה
רכילותית לכל היותר. השתיים טובלות בבוץ,
חולפות על פני האורחים במלון ומשגיחות
במבטים רעבים של כמה גברים בגיל מסויים
ובעלי שיער מכסיף, מדברות מעט על בעיות
הנישואין,,שותות יין כדי לשחרר את המעצורים,
ועוצרות את המלצר הערבי כדי שישרת אותן ער
אור הבוקר.
לא זה בלבד שאת כל האפיזודה הזאת, הנמשכת
20 דקות,־אפשר היה לתמצת ברבע הזמן, אלא
ששתי השחקניות הראשיות, רחל דיין ומירי פאב־יאן,
לא זכו מן הסתם להדרכה ולהסברים המתאימים
שהיו מאפשרים להן לעצב דמויות מלאות,
ועל כן הן נאלצות להישען על תכסיסים חיצוניים
בלבד כרי לצאת ידי חובה. חבל.

חובה רראות:תדריו
תל־אביב — צא זראה, החגיגה של באבט,
מקר טזב ויאט־נאם, בגלל הנזילחסה ההיא, הנסיכה
הקסזסה, קיץ אצל סבא, בירד.
ירושלים — קפה בגדר, הנסיכה הקסומה,
מסע לקיתרה, צא זראה, הקזמיסרית, בירד, זבח־נוח.
חיפה
— הנסיכה הקסומה, החנינה של בא־בט,
גברת מס־ההכנסה, הקזמיסרית, סקר טזב
ויאט־נאם.

תל-אביב
ק א רן אלן וג׳ואן וודוורד: מישחק
עבודתו המאוסה ולצאת למרחבים כמו אביו. ואילו הבת,
הצולעת, משוכנעת שהיא פגומה ואיש לא רוצה בה, מסתג רת
בתוך עצמה בתוך ביבר של חיו ת זכוכית שהיא מטפחת. אל
תוך המישפחה הז א ת נכנס ת רוח זרה, ברנש שהאח מביא כדי
שיכיר א ת אחותו והמביא עימו מעט רוח שפויה מן החוץ.
ניומן אינו מנס ה לשנות א ת המחזה, להעניק לו משמעו יות
חד שות או לרענן אותו, הוא מגיש אותו כפי שהוא, תוך כדי
שימוש קפדני ונבון במצלמה של מיכאל באלהאוס הגרמני.

* * מירדך חצות (שחף, ארצזת־הב־רית,
מוצג גם בירושלים ובחיפה) — צייד שכיר
נשלח להחזיר לידי החוק מנהל־חשבונות שגנב
כסף מן המאפיה. קומדיית מתח רעננה ומבריקה,
בזכות הצמד רוברט דה־נירו וצ׳ארלס גרודין,
שניהם מזהירים בתפקידים הראשיים. ביים מאר־טין
ברסט.
שפה מי ש ח קנ ת מזז, ארצות־הברית,
מוצג גם בחדרה) — המחזאי דייויד מאמט כתב
מהתלת מתח מלאת הפתעות על התמודדות בין
פסיכולוגית לרמאים מיקצועיים השולפים כל הזמן
שפנים מן הכובע. לינדזי קראוז(רעיית מאמט)
וג׳ו מנטניה משרתים היטב את המחזה ואת המחזאי
שבמיקרה זה הוא גם הבימאי.

ערגה פיינדז ₪

העולם הזה 2679

ני לא מתנגד שאשתי תהיה
נוכחת באולם בית־המישפט בזמן
עדותי,׳׳ אמר הנאשם מרדכי(״מיקי׳׳)
רוטמן ,״זה רק יביא לי כבודד
לזכותו של רוטמן אפשר לומר כי
בחר לבצע את מעשי־האונס בסטייל.
הוא לא גרר את קורבנותיו לסימטות
חשוכות, ולא דחף אותם למושב האחורי
של מכונית. הוא הזמין אותם לבילוי,
ואחר־כך אגם אותם בבתי״מלון
מהודרים.
״באתי אחרי חצות למסבאה, כי הייתי
צריך לפגוש שם אדם שהילווה לי
כסף לחתונתי, שנערכה שבוע לפני
כן,׳׳ העיד רוטמן.
הוא חיכה למלווה, כאשר הוא נשען
על הבר ושותה כוס־בירה.
עיניו נתקלו בצעירה יפהפיה שעמדה
מולו.
״היא עמדה והביטה בי. הזמנתי לה
משקה, ונוצר בינינו קשר טוב,׳׳ הסביר
לבית־המישפט.
אחרי שיחה קצרה יצאו השניים במונית
לבית־מלון.
איריס(שם בדוי, השם האמיתי נאסר
לפירסום) העידה בבית־המישפט כי נסעה
איתו, מכיוון שהבטיח לה להסניף
קוקאין במלון. הנאשם הכחיש זאת
בתוקף, וטען כי הוא מתנגד בחריפות
לסמים, ועל־כן לא יתכן שהזמין אותה
לשם כך.
אולם התובעת, גורית אחיטוב, הביאה
לפני בית־המישפט הרשעה קודמת
של הנאשם, שבה הורשע בהחזקת
חשיש.

הטמן לא הכחיש את ההרשעה, אבל
טען כי המיקרה קרה כאשר היה בכלא,
ועמד להתייצב לפני ועדה להורדת
השליש ממאסרו. הוא היה כל־כך לחוץ,
וחשש פן המישפט התלוי־ועומד יפריע
להפחתת השליש, עד שהעדיף להודות
באשמה למרות שהיה חף־מפשע. הוא
אמר כי איריס באה איתו למלון, אחרי
שאמר לה כי הוא רוצה להיות איתה
במקום שקט יותר.

לא מין
בלבד

* 1נ1

ניסיון באונם, כבר ישבתי על זה בכלא!״
הצצה
בהרשעותיו הקודמות של
רוטמן מגלה כי לא שיקר. הוא אמנם
הורשע בעבר באונס, וריצה 18 חודשי־מאסר
בגללו.
אחרי האונס נרדם רוטמן. איריס
התלבשה ויצאה. היא חזרה לחדר, כאשר
גילתה כי שכחה את פינקס־הטל־פונים
שלה שם.
סיפורו של הגבר על מה שקרה בח־דר־המלון
שונה מאוד. הוא סיפר כי כאשר
נכנסו לחדר, והצעירה יצאה לשרו-

*לכיוון שלנאשם לא היתה אז
^ /מ כו ני ת, לקחו מונית ונסעו למלון
הילטזן.

בידו סכום־כסף גדול עבור ההלוואה
שהתכוון להחזיר, ואיריס ראתה את
הכסף כאשר שילם מראש עבור החדר
במלון.
בינתיים חל קילקול במערכת־הטל־וויזיה
והרדיו של החדר, ונוצר ציפצוף
חזק. רוטמן הזמין את איש־התחזוקה
של המלון, שהגיע ותיקן את מה שיכול
היה. באותו זמן היתה איריס כמעט
ערומה, והתכסתה בסדין.
הוא הכחיש שנהג בה באלימות.
״אמרתי לה שאני רוצה את חברתה, שנישאר
בחדר, נאכל ארוחת־בוקר
ונעשה לנו יום כיף.״ איריס רצתה
ללכת ואמרה לו :״אם אתן לך זיון,
אוכל ללכת?״ אחר״כך העליבה אותו

איריס הלנה איתו
בלילה למלון
מהודר. היא ציפתה
לקוקאין. קדה משהו
אחר

האם להאמין
לנשים ההומוח
נדלה עם
גבר זר לחדר
בביח־מלסי

בדלפק־הקבלה התברר שלרוטמן
אין כל תעודה מזהה, ועל כן אין הפקיד
מוכן לתת לו חדר. השניים עזבו את
המקום ונסעו לשרשן. שם הציגה איריס
תעודה שלה ונרשמה, והשניים עלו
לחדר.
אירים נכנסה לשרותים, וכאשר יצאה
ראתה את רוטמן שוכב על המיטה
בתחתונים. היא רצתה לעזוב את המקום,
אך הוא מנע ממנה לצאת. הוא
סטר לה, ומכיוון שהיא חששה מאלימות
אמרה לו :״אתה רוצה זיון?
בבקשה, ואחר־כך תיתן לי ללכת!״ אלא
שרוטמן לא הסתפק במין בלבד וביקש
מאיריס שתאמר לו גם מילות אהבה.
היא לא יכלה, והתפרצה בבכי. אז סתם
את פיה, לחץ על גרונה ואמה ״יש לי

ואמרה לו :״אתה לא שווה הרבה,״
והלכה. כאשר ניסה להתקשר איתה
למחרת, אמרה לו בטלפון כי אינה
מעוניינת בשום אופן לפגוש אותו שוב.
אחרי המיקרה חזרה איריס לדירתה,
התייעצה עם חבר והלכה להתלונן ב־מישטרה.
מכיוון שלא ידעה די פרטים
על האנס, חיכתה עד שפגשה אותו שוב
במיסבאה ואז הזמינה את השוטרים.
רוטמן נחקר במישטרה, הכחיש את האונס
ושוחרר מיד.

תובעת אחיטוב
״עדות בעברית על־סר״ה
תים, הוא אמנם התפשט ושכב במיטה,
״מפני שהיה חדר נעים ומיטה יפה וטלוויזיה,
והיה נעים. פתחתי את הטלוויזיה,
לקחתי משקה מהמיני־בר ושכבתי
במיטה. אני לא אומר שלא חשבתי על
מין, חשבתי גם על זה ״.אירים חזרה
לחדר והתחילה לטלפן .״שאלתי אותה:
,למי את מטלפנת בשעה כזאתי׳ והיא
אמרה. שהיא רוצה להזמין קוקאין,
ושיביאו את זה לחדר, ואני צריך לשלם
רק 100 דולר.׳׳ רוטמן הסביר כי היה

״לא עושה
דבריס כאלה״
^תכן שתיק־החקירה היה נסגר,
לולא המשיר רוטמן במעשיו.

שנה אחרי המיקרה עם איריס הסתבך
באונס נוסף.
את המתלוננת השניה, שולה (שם
בדוי, גם שמה נאסר לפירסום) הכיר
כאשר בא למועדון־לילד, הסרקיז שליד
בורסת־היהלומים ברמת־גן. הוא עמד
ליד הבר, סקר את המקום וראה שלוש
צעירות שישבו ליד שולחן. אחת מהן
מצאה חן בעיניו. הוא התעניין אצל
בעל־המקום, וזה הציג לפניו את השלוש.
אחת
הנערות הללו היתה שולה. היא
היתה אז שתוייה לגמרי, ולא מצאה חן
בעיניו. הוא התעניין בחברתה.
במשך תקופה מסויימת המשיך ה טמן
לצאת עם חברתה של שולה, כאשר
גם היא מצטרפת אליהם לעיתים. באחת
הפעמים הללו, כאשר שולה וחברתה
יצאו עם רוטמן ועוד ידיד, הם הלכו
למועדון הפלאקה. בעל־המקום אמר
לרוטמן כי הנערות שאיתו מוכרות לו,
וכי הן סתם זונות פשוטות. רוטמן הע־

חברתה בעבר.
הנאשם סיפר כי ישב בביתו בערב,
אחרי שחזר מהעבודה, ואשתו הגישה
לו אוכל וטיפלה בתינוק. לפתע צילצל
הטלפון, והבחורה היתה על הקו ואמרה
שהיא מעוניינת להיפגש איתו. הם קבעו
פגישה בתל־אביב, והוא נסע לשם
במכוניתו.
בהתחלת הערב נסעו לאכול אר״וחת־ערב
במיסעדה בהרצליה״פיתוח, ושם
סיפרה לו על בעיותיה. היא סיפרה שהיא
חייבת כסף לבעל״הבית שלה, והוא
עומד לגרשה מהדירה. היא סיפרה על
צ׳קים שחזרו, ועל כך שהמישטרה מציקה
לה בגלל צ׳קים בלי כיסוי שנתנה
לאנשים.
אחרי ארוחת־הערב נסעו למועדון־
חברים, שבו שרו שירי־עם. לדברי רוט־מן,
היא חיבקה אותו, נשקה לו ואף
שמה את ידה על ברכיו.
בשעה 2נסעו למיסבאה, שם המשיכו
לשתות. מכיוון שנגמר הכסף שבכיסו,
ביקש רוטמן הלוואה מהמלצרית,
שאותה הוא מכיר זה זמן רב.

ושלה הלש א׳תו
בלדה למלם
בהוצל־ה. היא
צינתה להלוואה.
נודה משהו אחר

סניגור שלנגר
.זמכית לאיבר־המין...־
ליב את הבנות ועזב אותן במקום.
כאשר נסעה חברתה של שולה ל־חו״ל,
השאירה אצל שולה את ספר־הטלפונים
שלה, כדי שתוכל לטלפן לגברים
אם תיזדקק למשהו. באחד הערבים
במרס , 1988 היתה שולה במצוקה
כלכלית. היא עילעלה בספר־הטלפו־נים,
שהשאירה לה חברתה, וטילפנה
לביתו של רוטמן. לדבריה, לא זכרה
מיהו, ורק כאשר פגשה בו באותו ערב
נזכרה כי הוא הגבר שעלב בה וב־

כאשר יצאו, ביקש ללכת לדירתה
של שולה, אך היא שיקרה ואמרה שיש
לה בת קטנה הישנה בדירה, ואי־אפשר
ללכת לשם. הגבר המשיך ונסע למלון
אשל בהרצליה, ירד והזמין חדר, כששולה
מחכה לו במכונית. אחר־כך עלו
ביחד לחדר, ורוטמן הזמין מיץ וקפה
בשרות־החדרים.
רוטמן העיד כי שולה לא התנגדה
כלל לקיים איתו מגע מיני רגיל, אך
כאשר ביקש ממנה גם מגעים אוראליים
ואנאליים, סירבה והשתנתה
לפתע. היא קמה ואמרה לו :״אני לא
נערת־הפקר, ואני לא עושה דברים
כאלה.״
הדברים הרגיזו את הגבר :״לא קי־
(המשך בעמוד )31
אילנד, אלדן

2 9ייייי

דוי ד שחר, איש־מילואים, מספר ע ל אבא ממין אחר
ן* אשר אחד מהחברה קיבל הזיות
אלכוהוליסטיות, והעמיד את כל
הבסיס במצב של כוננות שלוש במשך
חצי לילה, מפני שהוא ״ראה״ אנשים
מנסים לחדור אל תוך הבסיס, חשבתי
שאלה לא עומדים להיות מילואים
שיגרתיים.
אבל כאשר זונה, ש״שירתה״ ליד הבסיס
שבו אנו שירתנו, זרקה עלי אבנים
נוסח האינתיפאדה, מפני שצילמתי
אותה בפעולה, ידעתי בוודאות שאלה
לא עומדים להיות מילואים שיגרתיים.
לבסוף, כאשר מילואימניק אחד ביקש
לחתום קבע, הבנתי שעלי לספר
לעולם מה קרה בקיץ 88׳.

הזונו ת

^ כל התחיל באופן נורמלי ביותר,
\ 1עד כמה שזה בכלל נורמלי לעזוב
את המישפחה לחודש ימים, בגיל המתקרב
מדי ל־ ,40 וללכת לישון יחד עם
ערימת גברים מזדקנים, מתקרחים ונותרים,
כאשר אתה יודע שאתה היחיד
ביניהם שאינו כזה, אבל אחרי כמה
שבועות במחיצתם אתה מתחיל להטיל
ספק גם בקיום נעוריך.
קשה לקבל פקודות מנער טיפש
בגיל בנך. ואם בכל זאת מגיע היה לי
להיות שם, כמו אסיר המתגורר בכלא
בניגוד לרצונו, אולי צדק הקצין שעימו
נערן הוויכוח, שבמהלכו סירבתי לירות
במיטווח בטענה שצה״ל חייב לספק
לי אטמים, כאשר אמר כי אני אשם
בכך שאין לי אטמים, כי באתי לארץ.
אם הוא צדק, אז מגיע לי לישון,
לחיות, ולאכול עם המזדקנים הנ״ל.
יום הגיוס היה נורמלי במונחים יחסיים,
במונחים צבאיים. הגענו לבסיס־האם
— צודקים מי שמכניסים את המילה
״אם״ לקללותיהם הכי ציבעוניות
— ללא שום רצון מיוחד לשרת בשום
מקום, עד שקצינת־הקישור בישרה לנו
היכן ישרת כל אזרח ואזרח. זה היה עוד
בטרם הרגשנו את עצמנו חיילים.
פתאום כל אחד נתקף רצון עז לשרת
בכל מקום מלבד זה שאליו נשלח.
חיש מהר התחיל המירדף אחרי המפקדים
בהתחננויות לשנות את מר גורלם,
ולהחליף בינם לבין חבריהם שיועדו
לשרת בבסיסים אחרים.
בסוף היום, ואחרי המון החלפות,
הרוב היו כל־כו מרוצים שלא יצטרכו
לשרת במקום לא טוב, ששכחו שרק
כמה שעות קורם לכן הם כלל לא רצו
לשרת.
אני מצאתי את עצמי בקבוצה קטנה
שנשלחה לשרת בבסיס קטן. תפקיד
הבסיס היה להגן על המדינה. תפקידנו
היה להגן על הבסיס. כל אחד ותפקידו.
רוב חברי הקבוצה הכירו זה את זה.
מה זאת אומרת הכירה באזרחות לא היו
מחליפיסימילה ביניהם, אבל הכירו מהמילואים.
לא לגמרי זרים, אמנם גם לא
אנשים שכל אחד היה בוחר לבלות
איתם חודש בבית־סוהר או בצוללת.
אלא שברוק שילדס עסוקה, אז חייבים
להסתפק במה שיש.
בקבוצה עצמה היו כמה גרוזים, כמה
רוסים אחרים, מרוקאי, אמריקאי, מצרי,
כמה הודיים, ארגנטיני, ופרסי אחד.
הרי איך אפשר בלי פרסי?
כולם יותר מ־ 15 שנים בארץ, עם
מידה זו או אחרת של שליטה. בשפת
אבי־אבותינו. שמענו קצת עברית, רוסית,
גרוזית, מולדבית, הדומה לרומ־נית,
ליתואנית, אולי היא דומה לרומ־נית?
וגם קצת ספרדית, אנגלית, אידיש,
ערבית, ומראתי הדומה להינדית.
לא שמענו פרסית כי לא היה לפרסי
עם מי לדבר.

ך • יום השלישי לשרותנו בבסיס,
אחד מהחברה הודיע לנו ששני אנשים
ניסו לחדור לבסיס. הוא סיפר שאיים
עליהם בנשק, והם הסתלקו.
הבן־אדם מוכר לנו יותר מ־ 15 שנה.
באזרחות הוא מנהל־מישמרת במיפעל
גרול. בקיצור, טיפוס אמין.
חוץ מזה, ליל־הגילשונים היה לא
מזמן, אז למה להסתכן? האמנו לו.
כוננות שלוש. אזעקה כללית. כיתת
כוננות. פיזור לעמדות. בסוף לא מצאנו
אף אחד, אבל המשכנו להאמין. רצינו
להאמין. אולי נהיה שוב חיילים קרביים

מי לנ אי ם

כפי שכל אחד מאיתנו משכנע את עצמו
שהיה בנעוריו.
שימחתנו היתה קצרה. למחרת, אותו
החייל — ובאמת לא חשוב מאיזה עדה
הוא היה — סיפי לי בהתרגשות שהוא
חייב לנסוע הביתה, לראות את אשתו.
רצתי למש״ק מילואים. שאלתי אותו
אם הוא העניק חופשה מיוחדת. אבל
ה״לא, מה פתאום?״ שלו היה כבר מיותר.
מהמבט
בעיניו של החייל ומצורת
דיבורו כבר הבנתי שהאיש התחיל לרדת
מהפסים. אחרי כמה דקות הוא התחיל
לשאול ״איפה אנחנו?״ אחר כך

איים, הוא סיפר לי על הזונות העובדות
בקירבת מקום.
כל חיילת שעברה גרמה להסבר
בנוסח :״עם זאת כן, עם זאת לא, ועם
זאת לא כדאי״.
כתוצאה מכך, כאשר סוף־סוף יצאתי
לסיור לבד בג׳יפ, התבלבלתי במסלול
ומצאתי את עצמי על מסלול־נחיתה
של מטוסים במקום על מסלול נסיעה

של ג׳יפים.
המש״ק עצמו היה בחור מוזר. בן
עשירים מפונק עד כדי כר שאביו הביא
לו אוכל מדי יום לבסיס־הטירונות
שלו. כל כר ילדותי שמש״ק מילואים

נות הגדולים ביותר בארץ. מאחד מ־מיגדלי־השמירה
אפשר לראות את כל
הפעילות. הקצין עצמו הוציא ציוד
חרום לראיית לילה והוא גם עלה למינרל
השמירה, כדי לעמוד מקרוב על
המתרחש מולנו.
אפילו בלבנון לא עלו קצינים לעמ־דת־השמירה
שלי לראות מה קורה, ושם
היתה באמת הצדקה שיעשו כך. אפילו
ג׳יפ חרום, שאסור היה להוציאו אל
מחוץ לגדר הבסיס, יצא בליווי הקצין,
״לבדוק את השטח ״,כביכול.
אבל את כל זה סיפרתי, כדי שאוכל
לספר לכם על בלאט. לא, זה לא היה

״אתה ראיתי בלאט טובארו לבן שטו זה אוטו של זונה.
פרץ :״תראו, הנה אשתי! והנה החברים
שלי מזדיינים איתה! אני אהרוג אותם!
אני חייב לנסוע הביתה לדבר איתה!״
ובכל זאת, במקום שבו אנו ראינו רק
קיר, הוא, מיסכן, ראה את אשתו עם
חבריו. הוא גם התחיל לקרוא להם
בשמות :״יוסי, תפסיק כבר! מה אתה
עושה?״
בשלב הזה החרים לו המש״ק את
הנשק ונעל אותו במישרד על מנעול
ובריח. זה הלחיץ את המיסכן עוד יותר.
״איפה הנשק שלי?״ צעק.
רק אחרי יומיים, כשקיבלנו דו״ח
פסיכיאטרי, התחלנו להבין. בן אדם
שפוי לחלוטין, אבל 14 שנים של
שתייה המיסו לו את המוח, וגרמו לו
לראות דברים שלא היו ולא נבראו.
היה קצת מאכזב לגלות שאנחנו לא
עומדים להיות קרביים, ושהאויב אינו
מנסה לפרוץ לבסיס. הוא שוחרר,
ואיבדנו תופעה מעניינת.
אז היה עוד מוקדם מדי להבין מה
באמת מתרחש בבסיס. האמת היא שהיו
לי רמזים עוד ביום הראשון, אבל לא
רציתי להאמין.
ביום שהגענו, סייר איתי מש״ק
סדיר בכל הבסיס. אין בכך שום חידוש.
אני משרת במילואים 15 שנה, ועוד לא
זכיתי לסיור מתודרך כזה.
המש״ק לא הפסיק לדבר על זיונים.
תחת להסביר את נוהלי הדיווח הצב־

שמו האמיתי. הוא היה אחד מהרוסים,
כינה אותו אינגאל׳ה מאחורי גבו. אבל
ששפת אמו לא היתה רוסית. שמו הפבכל
זאת חרמן.
רטי היה אבלס, אבל בכל מקום נרשם
והיו עוד טיפוסים מוזרים בבסיס.
שמו כ״אלבס״ ,והוא צעק שנמאס לו
סדירניקית אחת יצאה אך ורק עם קצי־להיהשב
כמרוקאי.
ני־מילואים. הוכחה? בבקשה. בשבוחלק
קראו לו אלביס, כמו הזמר,
עיים הראשונים לשרותנו שם, היא יצאבל
רובנו קראנו לו ״בלאט״ (זונה),
אה עם קצין־המילואים שלנו. אחר כך
בגלל צורת הדיבור שלו.
קיבלנו קצין חדש, שבמבט חטוף, ומרהוא
היה שמן כמו חבית. היה לו קול
חוק, מוסתר על־ידי וקן, מדים, קפל״ד
גבוה, כמעט סופרן, והוא דיבר רק בצעומישקפי־אבק,
דמה לי.
קות. רק 18 שנה בארץ, ועדיין אינו
פתאום, בפעם הראשונה בחייה, פנשולט
בשפה.
תה אלי הילדונת, בצורה דווקא נעימה
דוגמה: אחרי המיטווח המפורסם,
ומבטיחה, מפלרטטת :״היי, אתה ממש
הלכנו לנשקיה לנקות את הנשק. הוא
נראה כמו עב״ם במישקפיים האלה!״
הרים את הנשק ביד ענקית אחת, ניפ־
״סליחה?״ השבתי .״רק רגע. אתה לא
נפו באוויר, וצעק לנשק ולכל מי שהיה
קצין־המילואים החדש? אז מי אתה בכברדיוס
של שני קילומטר :״אני לא אם־
לל?״ כאילו אין לי זכות כלל להקשיב
!16 אני רק קלאצ׳ניקוף בלאט! אני לא
לדבריה, קל וחומר לשוחח איתה .״אני
יודע בלאט. אני שימשת צבא אדום רורק
נהג,״ השבתי ,״הקצין החדש נמצא
סיה שלוש וחצי שנים בלאט קלאצ׳־
שם,״ והצבעתי לכיוון .״אה!״ היא אמניקוף״.

ושבה להתעלם ממני עד עצם היום
בזמן שכולנו התאמצנו והזענו ופהזה.
רקנו
וניקינו והעברנו חוטר, ראיתי ש

בכל זאת, מה בעצם גרם לכל ה־ י אכלס עומד בשקט ומסתכל איך שהנשק
מפרק ומנקה את הנשק שלו.
1תופעות המוזרות האלה? למה כל
ובחיוך מאוזן לאוזן הוא הודיע לי בלמפקד־תורן
חדש, שקיבל מינוי רק לעחש,
שהיה נחשב לצעקה גם בקונצרט־רב
אחד, דרש לצאת לסיור בג׳יפ?
רוק ,״אני ראש קטן!״ ופתאום, כאילו׳
מדוע קצין־המילוא־ם קם באמצע הליהבין
שקלטנו אותו היטב, שינה את
לה שוב ושוב, ויצא לבדו לסיור אחרי
פיזמונו וצעק :״טוף, אני ראש גדול,
סיור? אני סבור שהכל היה בגלל הזואבל
אני זיין קטן!״
נות.
שלוש שנים היה נהג בצבא האדום,
הבסיס נמצא ליד אחד מריכוזי הזו־

אבל פתאום לא ידע לנהוג בג׳יפ. רצה
רק לשמור. ועל מה לשמור? על הזונות,
כמובן.
כל לילה ביקש בלאט לשמור באותו
המקום. הוא היה פשוט מוקסם. הוא
לעולם לא קרא ספר, הקשיב לרדיו או
נמנם בשמירה. הוא היה מביט במאות
המכוניות של הקליינטים, שדהרו לשטח
הסמוך לבסיס. היו גם-כמה זונות
בעלות מכוניות משלהן. גם על זה הוא
ידע לספר.
״אתה ראיתי בלאט סזבאח לבן שם?
זה אוטו של זונה עומדת שמה. עם בגד
שחור. אני ראית זונה. חמש זונה לדבר

הוא גם היה מספר סיפורים מרגשים.
״שם ערס בלאט מרביץ איש בלילה.
ושם בא זונה עושה פיפי פה. אולי זונה
גבר בלאט.״ כשהקצין עלה פעם עם
מישקפת ונתן לו לראות את כל ה״מכ־רים״
שלו מקרוב, הוא פשוט היה ברקיע
השביעי.
למה לא בשמיני? זה בא רק בסוף
המילואים.

^ ינתיים, אנשים אחרים בחבורה
התחילו לחוות חוויות שונות ומשונות.
יום אחד סיירתי עם אחד מההודים,
בחור צנוע מעיירת־פיתוח. ליד
גדר הבסיס הבחנו ברכב חונה, ובתוכו
גבר וזונה בפעולה. שיגרתי. פתאום
יצא הגבר מהמכונית, ירד על ברכיו,
והתחיל בפעילות אינטנסיבית של מין
אוראלי.
ההודי יצא מדעתו :״מה השעה? כבר
?2אז היא שוקבת עם לפקות 40 גברים
מהבוקר. איק הוא אוקל לה? זה ממש
ביוב שם! זה ביוב!״
ערב אחד סיירתי עם גרוזי שעד
למילואים אלה טרם התנסה בג׳יפ.
כאשר ראינו מכונית חונה ליד הגדר,
הגרוזי עצר, כמינהגו, לבחון את המתרחש
מקרוב. מיד גילינו שמשהו אינו
כשורה.
בתוך האוטו החונה הבחנו רק בדמות
אחת. סוג חדש של זנות? שווה בדיקה.
הפעלנו את הזרקור שהיה מורכב על
הג׳יפ, והארנו את היושב במכונית.
אגב, לא היה כל זרקור על מיגדל־ה־שמירה,
כי הזונות פנו בבקשה להסירו,
מפני שזה הפריע למהלך עבודתן.
מרגע זה התרחשו הדברים במהירות
הבזק. באותו הרגע שהבחנו בראש נוסף
מונח בין רגלי הקליאנט, נפתחה הדלת
בחוזקה, ודמות גברית בלבוש נשי
פרצה החוצה ופתחה בצעקות סופרניות
יותר מאלה של בלאט :״אתם סוטי מין!
מה אתם מסתכלים?״
״אנחנו סוטי מין?״ נדהמתי .״ומה
את? בעצם, מה אתה?״ ברגע זה הרגשתי
שהג׳יפ מידרדר הצידה. הגרוזי ה־מיסכן
נבהל כל כך מהדמות הססגונית
שיצאה מהאפלה בפתאומיות, שהזכירה
את תחייתו של ישוע הנוצרי, שהוא נתן
גאז כדי להסתלק משם, בלי לשים לב
שהוא היה עדיין בהילוך אחורי.
הג׳יפ התחיל לשקוע בחול הטובעני
שלצד הדרך. אבל פה לא תמו צרותינו.
רכב החילוץ הגיע נהוג בידי קצידקבע
שחיבר את כבל־הגרירה לפגוש הקיר־מי
של הג׳יפ שלנו. בעת הזינוק, תחת
שהג׳יפ שלנו יצא מהחול שחדירתנו
לתוכו התעמקה בינתיים, בשל ניסיונותינו
הכושלים לחלץ את עצמנו,
נתלש הפגוש הקידמי מהג׳יפ, בליווי
רעש מחריד של קריעת מתכות ורעש
מחריד עוד יותר של הצחוק ההיסטרי
של אינגאל׳ה, שהתלווה לקצין.
כשחזרנו לבסיס, התחיל אינגאל׳ה
להכניס את הגרוזי ללחץ באומרו שהוא
עוד עתיד ״לשבת בפנים״ על נהיגה
רשלנית. הכי מביך בכל העסק היה
שהיה ברור לכולם שנתקענו בגלל הזונות.

הזונות. הזונות נתנו לק*
/בוצה מאוד הטרוגנית נושא
משותף — עניין הדדי, אס תרצו. יום
אחד נסעתי למיגדל״השמירה, כדי לאסוף
את שני השומרים ששהו שם כל
הלילה. מצאתי שם הודי אחד עם
אבלס, שניהם חצי היסטריים. הם-ניסו
לספר לי שני סיפורים בוזמנית, ושני־

— 9 0יו יותר מדי -

—האנס האלגנטי —

(המשך מענו!ד ז)2
לבוזגלו תחושת־נקם כלפי המישטרה.
״אני חושב שהיו צריכים לעצור אותי
לשבוע־שבועיים מכסימום, אבל לא לסל
יום. עצרו כאן הרבה אנשים ליום־
יומיים. למה אני שונה?״

(המשך מעמוד )29
בלתי מה שאני אוהב, זה נתן לי להיות
עצבני, מאוד התעצבנתי ושברתי כוס
ומאפרה״.
שריטות ארוכות על רגליה וחזה של
שולה מעידים כי רוטמן השתמש בשב־רי־הזכוכית
כדי לשרוט אותה. לדבריה
של שולה, כאשר התנגדה לקיים איתו
יחסי־מין שבר את המאפרה, קירב שבר־זכוכית
לאיבר־מינה ואיים עליה. אחר־כך
קרע את הגרביונים שלה (שהוצגו
בבית־המישפט) ,ושרט את רגליה וגופה
בזכוכית.
תעודות רפואיות וצילומים של ה
״שדמוטה,
זוגהד

עבר היה בוזגלו מסוכסך עם
* המישטרה. הוא עסק בפריצות ובסמים,
ושמו היה ידוע למישטרה .״אך
רצח זה לא רגיל. רצח זה דבר רגיש,״
הוא אומר .״אם הייתי יודע מי זה היה
הייתי אומר, הייתי מספר. אני מתנגד
לרצח, ובמיוחד לרצח־ילדים. זה לא
התפרצות או משהו כזה. רצח ילד קטן

״הדלת נפתחה בחוזקה, דמות גברית בלבוש נשי פרצה החוצה.
הם בעברית כה חלשה, במיבטא כל־כך
בולט, שנאלצתי להקשיב לשניהם, כרי
להבין מה בריוק התרחש שם ליה הבסיס
בלילה.
״ראינו גבר אחר קוטף מקות מכמה
גברים הם לפתוח אוטו בלאט ולהוציא
גבר עם מכות אחר צעק, :מה
אתה שוכב איתה 20 דקות איש צעק
בלאט 50, :שקל זה לא בשביל 20
דקות.׳ הוא היה בעל־בית של קורבא
בלאט. קורבא 50 שקל שניים דקה,
שלוש דקה ...הם היו באוטו. עשו זיגי-
זיג 20 דקות. הסרסורים כעסו. וגם זונה
צעקה. שברה קלון של מקונית. גבר

שהיה מוכן לקבל שמירה רגילה במקום
אחר. מישהו שהיה מוכן לבצע שמירה
שיגרתית יותר, כולל האזנה לרדיו,
קריאה, נימנום, וקריאה טלפונית בהולה
למרכזן כל חצי שעה, כדי לשאול
מה השעה.
רק אחרי שהייתי מספר לו, לבלאט,
על השינוי, הבנתי את משמעות הביטוי
״חיור כמו של החתול שליקק את החלב״.
במידה
מסויימת, בלאט היה השומר
הכי טוב שלנו. הוא ירע בדיוק מה
מתרחש בשטח.
בהתחלה לא הבנתי שכל העיסוק

קור שלישי. באותו לילה, הגיע גבר
במשאית גדולה לצומת מול המיגדל.
הצומת היוותה את מקום המיפגש
החביב ביותר על הזונות הפנויות, והיא
שכנה כ־ססו מטר מרכב הגזלן ,-מקום
המיפגש החביב ביותר על הסרסורים
הפנויים.
הגבר התבונן בזונות למטה ממרומי
משאיתו, הפשיל את מיכנסיו, תפס את
אשר תפס, והתחיל ליהנות מהנוף המשתרע
לפניו, ומתנועות ידיו המהירות.
ברגע
זה, לפי הגירסה ששמעתי,
יצאו עיניו של אבלם מחוריהן. אבל היו

..אני מ תנג ד
רוצח, במיוחד
רוצח־ירדים.
זה עובד נר
גבול. זה אסוו!,׳
זה עובר כל גבול. זה לא צריך להיות
דבר כזה, זה אסור!״
ב־ 27 בנובמבר הוא שוחרר ממעצרו,

שופט טלגם
ביק 1רת על המישטרה
פציעה הוגשו לבית־המישפט על־ידי
עורכת־הדין אחיטוב.
בסיכומים טען הסניגור, עורך־הדין
אהרון שלנגר, כי לא יתכן שנשים הולכות
עם גבר כמעט זר לבית־מלון,
כאשר אינן מסכימות למגע מיני. הוא
ציין כי בשני המיקרים היתה לצעירה
הזדמנות להתלונן או לברוח, כאשר
הגיעו לחדר־המלון אנשי־התחזוקה לתקן
את הטלוויזיה, במיקרה הראשון,

משוחרר בוזגלו

״אני קבע! קבעעעע!
בפקק־תנועה לא יקול לזוז. צעקה...
קורבא לזרוק בלאט אבן. לא יודע למה.
לא שומע כל דבר ...כן, לא שמענו.
ראינו אותו שובר קלון. הם היו יותר
מדי רחוק מדי:״ כך בעברית מבולבלת
ולא מובנת.
זה היום שבו אבלם הגיע לרקיע
השמיני.
אחרי זמן־מה התחלתי להבין שאכלס
לא מוכן לשמור בשום עמדה אחרת.
כל ערב היינו בודקים את לוח השמירות,
ואם אבלס היה מופיע בכל מקום
מלבד המיגדל, הוא היה צועק :״אני
בלאט לא חשוב. אני כל מקום לשמור.
אני שלוש שנים צבא אדום רוסיה בלי
חופש. אני שומר. לא חשוב ״.אבל המבט
שבעיניו ומשהו בשפת הגוף שלו
היה מסגיר את רצונו האמיתי, והייתי
רץ לחפש מישהו שיהיה מוכן להתחלף
איתו.
תמיד אפשר היה למצוא מישהו

בזונות ובזנות פשוט נתנו לאכלס עניין
מחודש בחיים הריקים והמשעממים
שלו. יום אחד, הארגנטיני החליט להשתעשע
איתי קצת, ולקח על עצמו לספר
לי את הסיבה האמיתית לרצונו העז
של אבלס להיות כה צמוד למיגדלו
ולמישמרתו. הסיפור היה שאבלס שופך
קצת מים בין רגלי הזונות המתקרבות
למיגרל, תמורת שני שקלים לשטיפה.
האמנתי. ולמה שלא אאמין, בהתחשב
באווירה הכללית ששררה בבסיס?
הרי יומיים לפני כן, דווח לנו על זונה
משועממת שהורידה את בגדיה התחתונים,
פרשה את רגליה בעמידה, ונפנפה
בידיה כדי לצנן את האוויר כשהיא
מלווה בזעקות :״חם לי! חם לי! בואו
בזול!״

* * ל האוננות הפומבית לא זכיתי
> לשמוע ישירות מבלאט, אלא מנד

עוד הפתעות. לפתע הבחינו הבנות בנהג
ובהנאתו האנטי־חברתית. הן התחילו
לצעוק אליו :״מה אתה עושה,
דגנראט? תפסיק כבר.״ אך הוא בשלו,
והן בשלהן, ואבלס במיגדלו, והעולם
כמינהגו נוהג.
כעבור כמה ימים, ביום השיחרור,
כאשר המחליפים שלנו כבר הגיעו
לבסיס, והיה ברור מעל לכל ספק
שאנחנו אכן נשתחרר, מצאנו את אבלס
ממלמל משהו. זה היה רועש למדי,
כמובן, כי אבלס לא ידע את מובן
המילה ״בשקט״.
שאלנו אותו מה קרה. כשראה אותנו
מסתכלים בו במבטים אוהדים, הוא חזר
על דבריו כמה פעמים, עד שלבסוף
תפסנו שאנחנו באמת שומעים את מה
שחשבנו שאנחנו שומעים .״אני קבע!
אני קבעעעעע!״
קיוסק ד, הצסור לבסיסי צד,״ל.

תקדים מסוכן
כששני מישפטים נוספים תלויים ועומדים
נגדו. האחד הוא באשמת הסגת־גבול.
על־פי כתב־האישום ״בתאריך ה־
,27.7.87 בסמוך לשעה , 11 במועצה
המקומית קריית־טיבעון, הסיג הנאשם
את גבולה של איתנה דויד(להלן המתלוננת)
,שהינה עובדת סוציאלית, בכך
שבתום השיחה עימה התיישב על ה־ריצפה
במישרדה וסירב לעזוב את ה־מישרד,
חרף בקשתה, והפריע למהלך
התקין של העבודה, וזאת כדי להקניטה.״
המישפט
השני התלוי ועומד נגדו
הוא משום ש״בתאריך ,21.12.86 סמוך
לשעה 11 וחצי, בקריית־טיבעון, במיש־רדי
מחלקת־הרווחה, העליב הנאשם
את רוזנברג מיכל, מנהלת מחלקת הרווחה
(להלן המתלוננת) ,שמילאה אותה
עת את תפקידה, בכך שאמר לה, :בואי
הנה, זבל, שרמוטה, מזדיינת, זונה.׳״
נראה כי למיקרים כאלה לא היה
תקדים מעולם, ושבוזגלו יצר תקדים
מסוכן במעשיו. אחרת — מדוע ראתה
המישטרה לנכון להגיש נגדו כיתבי־אישום?
מעניינת
מאוד סמיכות התאריכים
בין שיחרורו ממעצר לבין תאריך הגשת
שני המישפטים נגדו. יתכן שזה
מיקרי לגמרי. מכל מקום, לא במהרה
ימצא לעצמו מנוח.

הוא קו ע את
גרבוניה, שבו
את המאט־ה,
שוט את וגויה
וגונח בזמנית
והמלצר שהביא מיץ וקפה לחדר, ב־מיקרה
השני.
השופטים ישראל גלעדי, משה טל־גם
ואדמונד לוי האמינו למתלוננות.
הם מתחו ביקורת על המישטרה, שלא
התייחסה ברצינות לתלונתה הראשונה
של איריס, ולא ערכה חקירה.
בית־המישפט אמר על איריס שהיא
אשה צעירה ומשכילה, שולטת בעברית
על בוריה ומביעה את מחשבותיה
בעברית רהוטה. הם אמרו כי היא העי־דה
בצורה בוטחת, וקשה היה שלא
להתרשם כי היא מספרת גירסת אמת.
״אין ספק כי חוותה אירוע טראומטי,
למרות שהסתובבה בעולם הגדול והתנסתה
בחוויות הכוללות גם שימוש ב־קוקאין.״
אדישות
המישטרה כלפי תלונתה
גרמה לאיריס יאוש וחשש, והיא עברה
להתגורר באילת.
בגלל עבירותיו הקודמות, שביניהן
גם הרשעה כאינוס, החליטו השופטים
להטיל על רוטמן שש שנות־מאסר
בפועל. הפרקליטות סוברת כי העונש
אינו חמור דיו, ושוקלת עירעור על
קולת־העונש.

11017

^ £11#הו1ו!1ם הוה

לרות׳
״נקים אירגון משותף בעל מטרה
אחת, להיות מאוהבים,״ היא כותבת
(והטכסט נשמע לי מוכר מאיפה־שהוא,
אולי היא כבר כתבה לי אותו בעבר).
״נהיה הפועלים היחידים, ובזמן הפנוי
נהיה גם המנהלים. נקים חברה עם
מאגר שנתי ומאזן חיובי. נמנע אבטלה
זה מזו, נחתום על תזכיר של אמון
הררי, וניתן יפוי״כוח זה לזה.״
היא רוצה אותך נאה, משכיל, גבוה
(מעל 1.77 מטר) ובעל חוש־הומור. תמצא
אותה בת״ד ,22623 תל־אביב
.61226 מישהו עוד בכלל טורח היום
נעמי עיניים ירוקות
״אני מרוצה מעצמי כאשר אני
מסתכלת במראה, אין לי תלונות ״,היא
אמרה לי. פרט להופעה נאה מאוד,
באופן כללי, יש לה גם עיניים ירוקות,
1.68 מטר גובה 38 ,שנות חיים, בעל
לשעבר ושלושה ילדים.
יש לה כל מה שהיא רוצה, פרט
לקשר רציני עם איש נחמד, שיהיה,
יותר מכל דבר אחר, חבר, שותף. שיהיה
טוב וחכם, ושגם ייראה נחמד. שאל
אותי על (.)1/2679

לכתוב?

כושר מצויץ

מאוזן:

השמש סרח (:)3
חזוק לשר?(5,4מ);
הסופר נגד הבלגה (;<4
שום דבר לא יצא מהאומות
המאוחדות (;)4
ירק והודח (;)3
נשמע כמו יש לנו תיש או

פתח! תשבצופן
2677

חמור נושא ספרים (;)6
בוסי רוסי (;)4,4
רב לו בבשול (;)4
כורע לשולחן (;)4
כלי הקרוב למורד ()4,4
>ע״פ מנחם יצחקי);
מקסים יבעיר (;)5
משחק לבעל גוף (;)3
נשיאים כבדי משקל (;)4
כבר בחזרה הימר קרמר על
הארוך שיהיה סופר סופר

מש״ס למדבר הפוליטי
בגלל החלוקה (;)7
התשלום הגיע בסופו של
דבר שלא בדרך המקובלת

מאוגד:
)2בקצור גאון 3
)4לא מודע לפגיעת ברק חס י
וחלילה (;)4
)5שמענו שהזונה עלתה על
הפילוסוף ע״פ המוסכמות
(( )3,2,3ע״פ מנחם יצחקי);

על שפת אגם קומו נהנים
מחיי שותפות>;<6 כל בברכה מקדמים אימפורט (;)4
ד״ש של שביעות רצון
מדאלאס במבט (;)5
הטהור שבאילן בלא עין
הרע 3,4ע״פ אראלה
דוידוביץ);
קיטור על לא דבר (;)2
על כך יענו רבין או שמיר,
שכל אחד מהם רק חצי
מכאניק (;)4,3,2
השמנא והסלתא להבדיל
משאר ירקות ברשת ( ,3 ,2

ישוב שהכל מדברים בו

קבורת חמור למחזה 5
כובש לרגליה של גרבו
האלוהית (;)4
אבוי למנצחים (;)2
אריה בתמליל ישן (:)3
השפה עלתה לשומרונים
בצער ויסורים (.)3

...א בי גי ל יגאי

בעלת שאיפות

י•)3/ 2679

אי תן ע מי חי

הדברת בזדיקים

הריח ברי חתונה
אין לי עודף של מיכתבים השבוע,
אז הנה עור בשורה. התחלתי עם חתונה,
ואני עוברת להריון. לפני שנה בדיוק
התפרסם כאן מיכתב של גבר צעיר
שאמר שחתונה לא מעניינת אותו, אבל
מה שהוא באמת רוצה זה שיהיה לו ילד.
אל הראשונה שפנתה אליו הוא רץ עד
איזור מרוחק, צפונית לחיפה, כדי להכיר.
זה לא היה זה, איתה הוא לא רצה
לעשות ילה.
אל הפניה השניה הוא רץ עד לירושלים,
וזה היה בריוק זה. היא כבר
בחודש החמישי. במו־עיניי ראיתי. השמות
חסויים בינתיים. היא עברה לתל־אביב,
הם גרים בנפרד, אבל הוא דואג
לה ומטפל בה. ובסוף, מי יודע, אולי
תהיה שם חתונה, ועוד ילדים.

להיות מאזהבים

היא נאה, נשית, שברירית, רגישה,
1.72 מטר, רווקה, כמעט בת ,30 משכילה,
אירופית, והיא עשתה לי כאב־עיניים
עם כתב־היד שלה. בפעם הבאה
צלצלי אלי, טוב?

בעמ

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

בשמירהעובריאותר ;11111311

שמחים והדברת תיקנים(ג׳ו7ן ום),י
ר. שועי 1/ץ, חרקי ספרים ובגרים,
עירפוו מיוחד ואחעים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

למי שעוד לא יודע בעל״פה,
רותי בטלפון, לשירותכם לקבלת
מידע או להכתבת מיכתכים -

221017־

חן טרמפל חיי ל

אני יודעת על ארבעה זוגות לפחות
שנוצרו בזכות חתי, אבל שמעתי עליהם
רק מיר־שניה, כי הם, משום־מה,
שמרו את הקליקים לעצמם, ולא חשבו
שמגיע לי לדעת.
אבל השבוע היתה לי שימחה אמיתית
כאשר התקשרה אלי מישהי שאת
מיכתבה פירסמתי לפני כחצי שנה. היא
מתחתנת בפברואר, עם אחד שענה
למודעה שלה. שניהם רווקים, בני ,28
וזה עבר ביניהם מהדקה הראשונה.
״כשהוא כועס עליי,״ היא סיפרה לי,
״הוא אומר: אני אחזיר אותך למודעה!״
היא שולחת לי הזמנה לחתונה, איזה
שאלה. בינתיים היא ביקשה שלא אפרסם
את שמה, אבל אחרי החתונה היא
תשמח לתת לי לפירסום לא רק שם, גם
תמונה של החתן־כלה.

היא גרושה פלוס אחד, צברית ששהתה
שנים רבות בחו״ל, בת 35 אבל
נראית פחות, נאה, בעלת תואר אקדמי,
נושאת בתפקיד בכיר במוסד ציבורי
גדול, דינאמית, נמרצת ובעלת שאיפות
ואמביציות בתחומים רבים. אומרים
עליה שהיא נחמדה וסימפטית,
וכך, באמת, היא נשמעה לי בטלפון.
היא מעוניינת במיסגרת חמה ויציבה
עם חבר אמיתי, אשר יודע להעניק
ולקבל. משכיל, מסורר מבחינה כלכלית,
בסביבות גיל 35 עד .45 כתוב לה
לת״ד ,326 חולון, או שאל אותי על

הזמנה לחתונה

הוא בן ,42 מגדיר את עצמו כ״איש
פיננסים״ ,גבוה ( 1.93 מטר) ,הופעה
נאה, ללא שומן מיותר, ללא קרחת.
מעיד על עצמו שהוא נמצא בכושר
מצויין, בריאות קורנת והרבה שימחת־חיים.
הוא טיבעוני, אינו מעשן.
מחפש אשה פנויה, נשית, אסתטית,
שתהיה גם ״חברה לדיאלוגים, לא רק
מושכת.״ הוא בילה שנים בארצות־הברית,
וטוען שהאשה הישראלית היא
מהאיכות המעולה ביותר, מכל הבחינות.
אז אחרי שנהנית מן המחמאה, את
יכולה לשאול אותי על (.)2/2679

לכסף יש המיסתורין של ה טכס.
לא מספרים איך עושים א ת זה.

נשמע בסושי־בר: הוא לא נראה
מי־יודע-מה.
טוב, מה א ת רוצה, הוא השאיר
את היופי שלו במיגרש־החנייה.

יש לה יופי מהמם, לקל
יאו״דן־ברק, הולנדית בת 49
גרה עכשיו בקריית־ביאליק, עם
ידיד, באופן די זמני, כי היא
מאוד מתגעגעת למישפחתה,
קלאודיה ואך־דדברק־רה
בעיר
בלי ס־לוונוה ובלי בלגן
א מסטרדם.
היא היתה דוגמנית ב הולוי, והיא היתה רוצה לנסות א ת מזלה גם
כאן. יש לה שיער בלונדי, עיניים ירוקות. 73 ,ג מטר וגוף מושלם.
לדבריה, היא לא בולטת במיוחד בהולנד, ובכלל לא הכי יפה, כי ״יש
שם הרבה יפות, והרוב בלונדיות.״ כאן היא בהחלט בולטת. א ת
הישראלים היא אוהבת, היא אומרת, אבל לא א ת המילחמה והבלגן.

הגיע! ראה ! ניצח!
כבר שלוש שנים מבקש הילד שנקנה לו עדשות־מגע. וכבר שלוש שנים אנחנו מסרבים בעקשנות.
ילד, שהחדר שלו נראה כמו איזור־הרעש בארמניה, כפות ידיו נראות, בדרך כלל, כמו ידיו של
פועל־מתכת ותיק, הפיזור שלו בא לו בירושה מאמא שלו וחוסר־האחריות בא לו מאבא שלו, אין לו
צורך בעדשות־מגע.
לפי מיטב ידיעתי — שאלתי חברים וחברות עדשות־מגע זה דבר מאוד עדין שצריך להוריד
בלילה, לשים בתמיסות שונות, להרכיב שוב בבוקר, לא לאבר, לא ללכלך, ולא להפיל לא בכוונה(לא
בכוונה היא מילת־המפתח של הילד) .וזה שהילד בן ה־ 13 חושב שהוא יהיה יותר חתיך בלי מישקפיים,
זו באמת לא בעייה של ההורים, שבעינינו, אגב, הוא כבר חתיך משגע.
הסברנו לילד את התיאוריה שלנו וחשבנו שעכשיו יהיה שקט לכמה שנים. הבעייה היחידה היתה

היו לנו אורחים מחו״ל ורצינו להראות להם
איך אוכלים בארץ ישראל. מאחר והמיסעדה היחידה
בארץ שעל כרטיס־הביקור שלה כתוב
״מיסעדה עברית״ היא התרווד הו1רזד שמנו פעמינו
לשם.
זאת מיסעדה מצויינת. האוכל המוגש בה הוא
טעים ומיוחד ומוגש בצורה יפהפיה, ובעיקר אינו
פוזל לשום מיטבח חוצלארצי.
אכלנו חזה מולרד בנענע, פרוסות בקר בפי־טריות
ירדן, מוח מטוגן באיזה רוטב נהדר וכו׳
וכר.
בסוף הארוחה הטובה ניגש אלינו בעל־המיסעדה,
שהוא גם הטבח, ושאל אם נהנינו. תוך

מאז שפרץ האיידס לחיינו(חס וחלילה, טפו,
טפו, טפו) מתעשרים כל יצרני תכשירי ההגיינה.
מעולם — כך אמר לי הרוקח השכונתי — לא
היינו כל־כך נקיים, מצוחצחים וסטריליים כמו
בשנתיים האחרונות.
אז מה חרש. בשטח ההגיינה?
בלס — מטליות לחות חד־פעמיות לניקוי
טלפונים, מקלדות מחשבים, מכונות חישוב וכתיבה,
שקעים חשמליים, אביזרים שולחניים, ידיות
שונות וכל דבר הצובר אבק וזקוק למטלית
לחה, אך לא רטובה.
6.90 שקלים לקופסה ובה 100 מטליות.
פריש — מנקה ומחטא אסלות. נוזל סמיך

הוראות־שימוש לעדשות־מגע

כדי שיחה פנה האיש, הלבוש ביגדי טבח, אל אחד
ממלצריו ואמר לו :״קפוץ תביא לי קייטרינג
מבצלאל ״,והמשיך לדבר איתנו ולספר לנו איך
נהיה טבח כזה טוב, ומה בכלל המצב של ה־מיסעדות
בארץ.
עוד הוא מדבר והמלצר חוזר למיסעדה כשבידו
פיתה ממולאת בפלפל, והוא מגיש אותה
לטבח. אז ישבנו, אנחנו מול השולחן עם
המאכלים העדינים, היפים והיקרים, ולידינו בעל־המיסעדה־הטבח
שאכל מנת פלפל משוק בצלאל
בתיאבון גדול.
האורחים שלנו אמרו שבכל אלפי המיסעדות
שבהן אכלו במשך חייהם, דבר כזה הם עוד לא
ראו, ורק בשביל זה היה כדאי לבוא לארץ ישראל.
אתם לא מאמינים? במה אתם רוצים שאני
אשבע? אין בעייה.

הנצמד לדפנות האסלה, מנקה כתמים ומשמיד
חיידקים 5.90 .שקלים לבקבוק.
סטרילית — מטליות המכילות חומר מחטא
לשמירה על סטריליות. רוצה לדבר בטלפון ציבורי,
שלוף סטרילית. הולך לשרותים במיסעדה
או בבית־מלון — שלוף סטרילית. רוצה ראש נקי
מדאגות — שלוף סטרילית 5.95 .שקלים למיכל.
נקיונית — מטליות לניקוי כתמים עקשניים
כמו זפת, שמן מכוניות, צבע, דבק וכר. המטליות
.ספוגות במעט נפט המסיר את הכתמים. מיד לאחר
הניגוב מופיע ריח בושם עדין 4.95 .שקלים.
פרי1ט — חומר־שטיפה לפירות ולירקות המסיר
את חומרי ההדברה מהפרי וקוטל מיגוון רחב
של חיידקים הנמצאים על פירות וירקות. שטיפה
בפרינט מאריכה את משך טריות הפרי6.90 .
שקלים לבקבוק.

לניקוי כתמים עקשניים

חומר מחטא

ריח בושם עדין

חצה ראש נקי מדאסת?

החברה מספקת את חומרי־הניקו׳

שהילד קורא הכל. הוא קורא ספרים, עיתונים, שבועונים, תוויות של קופסות־שימורים. אפילו
פרוספקטים של אקמול הוא קורא.
וכף, יום אחד, לפני כחודש, בא הילד, התיישב לידינו בסלון ואמר, בפעם המאה, שהוא נורא רוצה
עדשות־מגע. ענינו לו, בפעם המאה, שזה לא בא בחשבון. ואז הילד שאל :״אם יום אחד, כשימציאו
עדשות שצריך להוריד, נניח, רק פעם בשבוע, שלא צריך לטפל בהן כמעט בכלל, ואם, נניח, שפעם
בחודש הן יילכו לאיבוד, אבל שבמקומן אפשר יהיה לקבל עדשות חדשות ללא כסף, האם במיקרה כזה
תיקנו לי עדשות?״
כשימחה רבה מאוד ניענענו שנינו, אביו ואני, את הראש ואמרנו בשימחה :״כשימציאו דבר כזה, מיד
ניקנה לך, בסדר?״ ״בסדר גמור,״ אמר הילד ,״תיקנו לי עכשיו. כי כבר המציאו. הנה מודעת־הפירסום״.
טוב, כדי לקצר את הסיפור, עוד באותו היום הלכנו לרשת האזפטימה הבי1לאומית ברחוב אלנבי.
תוך חמש דקות בדקו את ראייתו של הילד, התאימו לו עדשות, ואמרו לנו ללכת ולחזור למחרת, כדי
לראות איך הוא מרגיש איתן(לא שילמנו גרוש) .למחרת הילד חזר, ושם לימדו אותו כיצד להכניס
ולהוציא את העדשות, פעולה שצריך לעשות רק פעם בשבוע. אחרי הסתגלות של שבועיים הם ביקשו
את התשלום.
עם העדשות אפשר לישון, להתרחץ, לשחות ו...בעצם הכל. פעם בשבוע צריך להוריד אותן ללילה
אחד ואחרי ארבעה שבועות באים למרכז, מורידים את העדשות, זורקים לזבל ומקבלים זוג עדשות
חדשות. החברה מספקת את חומרי הניקוי וכל השאר.
המחיר 600 שקל לשנה — ולפי הניסיון שלנו, כלומר של הילד — זו הצלחה גדולה.

שלום, אמא.
שלום שלום, נו, מה נשמע? קר אצלכם?
קר מאוד.
את לובשת קומבניזון?
בטח.
ותחתונים חמים?
בוודאי.
אני מקווה שהתנורים דולקים אצלכם.
נו, איך לא?

לילדים יש נעלי־בית?
כמובן.
איפה הכובעים והכפפות שסרגתי לילדים?
מה זאת אומרת? על הראשים ועל הידיים
שלהם.
ואת לובשת צעיף חם כשאת יוצאת?
מה זאת אומרת?
וכשאת קמה בלילה מהמיטה, את דורכת על
השטיח?
בוודאי! רק על השטיח!
אני מקווה שלכל המישפחה יש מעילים חמים.
לכולם יש מעילי־צמר עם פרווה.
ואל תהיי לי חכמה ותשאירי חלון פתוח
בלילה.
בשום אופן. הכל סגור ומסוגר.
תגידי, מותק, למה את׳משקרת לאמא שלך?
יש לי ברירה?

מטליות לחות חד־סעמיות
לח, אך לא רטוב

חומר שטיסה לירקות ולסירות

01111111] 10 01010(01
\ חתונת
הדוקטור

דבר טוב אחד, לפחות, קרה כתוצאה מהגירושין:
רוני רואה כיום את ילדיו ומקדיש להם מזמנו
הרבה יותר מאשר בעבר, כאשר חי איתם בבית.
בזה אין כל חדש. שמעתי שזה קורה להרבה
גברים גרושים.

ויין

ש ד רחק

ידידיו חשבו שהוא כבר לעולם לא יתחתן.
אמרו שהדוקטור, למרות הצלחותיו עם נשים, הוא
בלתי־חתץ. מדובר בד״ר יהודה מלמד, רחובות,
במקור, שהוא איש חיל־הים והמומחה־מיס־פר־אחד
ברפואה ימית בארץ.
הד׳׳ר מלמד היה לפני שנים בן־זוגה של הזמרת
אילנית. חשבו שזאת תהיה חתונה, אבל
אחרי רומאן רציני הם נפרדו, ואילנית התחתנה
עם מישהו אחר. היו לו עוד כמה חברות, אבל עד
השבוע שעבר הוא שמר על רווקותו.
הדוקטור בן ה־ 45 התחתן עם נינה קלן,
ארכיטקטית יפה, רווקה בסביבות ה־ .30 הם הכירו
זה את זה לפני שנים, כאשר היו שכנים בכפר־האמגים
עין־הוד. היה רומאן, אבל הם נפרדו.
אחרי שנים שוב פרץ רומאן, והפעם הדרך היתה
אל החופה.
מי שחיתן אותם היה הרב הצבאי של היחידה
של יהודה. החתן היה חתיך, כרגיל, והכלה היתה
יפה מתמיד, זר־פרחים קטן על השיער, מעט
איפור ושימלה לבנה, שלא הסתירה את העובדה
שהיא בהריון מתקדם.

בשבוע שעבר הוא היה המצוטט העיקרי בכת־בת־השער
האחורי של השלם הזה, שדנה בשמועה
אם ריטה ורמי מתגרשים או לא. המפיק רוני
בראון, מי שגילה את הזמרת, שטיפח אותה
י ושכיום הוא מנהלה האישי, הכחיש בתוקף את
האפשרות שהזמרת שלו עומדת להיפרד מבעלה,
והוא אף אמר שהוא מאחל לעצמו, בסיבוב הבא
שלו, נישואין מאושרים כמו שיש לרימה ולרמי

קליינשטיין.

הד״ר יהודה מלמד
בלתי חחין

, 1 עזת

ב טלי ת
שתי נשים אוחזות בגבר. זאת אומרת זה שלי,
וזאת אומרת זה שלי. בינתיים הגבר עושה חיים.
האחת היא הגברת ג׳ואן אדרי האלגנטית,
גרושתו של חבר־הכנסת רפי אדרי, והשניה היא
אשת־החברה התוססת אלים קריגר.
לשתי הנשים מהלכים בחוגי הדיפלומטים
ואנשי המאיון העליון, קרי, העשירים ביותר.
הגבר הוא נווין מורגן, שגריר ארצות־השוק-
המשותף בישראל. גבר מקסים, תרבותי וניחן
במעלה אחת חשובה ביותר: הוא גרוש ומתגורר
בגפו.
השלושה משתייכים לאותו החוג החברתי,
וכפועל-יוצא של הדברים הם התיידדו. כלומר,
השגריר התיידד עם שתי הנשים.

אלים קריגר
שישרי־בית כתרך
כלפי חוץ הכל שקט כי בחוגים הדיפלומטיים
הכל נעשה בריפלומטיות. אבל השפיונים שלי,
.שהם לא כל־כך דיפלומטים כשמדובר ברכילות
עסיסית, סיפרו לי שהשגריר נראה כמה פעמים
בחברתה של הגרושה הנאה אדרי, והם בילו יחדיו
במסיבות ובארוחות־ערב מאוד־פרטיות, ואילו
עם אשת־החברה התוססת קריגר הוא נראה במקומות
אחרים, כמו סושי בר של רפי שאולי.
השפיונים שלי התאמצו באחרונה יותר ויותר,
וגילו שהשגריר מעדיף יותר את חברתה של הגברת
אדרי. אך הוא עדיין מיודד גם עם הגברת
קריגר.
אז לפני שאני הורסת את היחסים עם ארצות־השוק־המשותף
שמאוד השתפרו אחרי הורדת המכסים
לפני יומיים, אני חושבת שכדאי ששתי
הנשים יעשו שיעור־בית בתנ״ך, ויקראו על מיש־פט־שלמה.
אני רק מקווה שהשגריר יחליט קודם
לכן•

ל הצעו ת
הכתב הצבאי והבינלאומי רון בן־י שי הוא גבר מ אוד פופולרי. לא רק בגלל ה עיסוק שלו,
אלא גם בגלל העובדה שהוא גרוש, כלומר הוא פנוי, ויש בארץ הרבה נשים פנויות שהיו
מ אוד שמחות להיו ת ה חברו ת שלו.
אבל ב חיי ם צריך פייס, והנה קר השאחת הנ שים ש ה תא הבו בו היא קצת נשואה, אז
שמעתי שהקשר ה מיו ח ד הז ההס תיי ם, בהסכמת כל ה צד די ם, ורון בן־ישי כבר מיו ד ד עם
מישהי א חר ת.

בראון בן ה־ ,37 גבר נאה לכל הריעות, נפרד
מאשתו חווה לפני כמה חודשים טובים. רציתי
לדווח על זה אז, אבל הוא ביקש קצת שקט, עד
שייפתרו כל הבעיות ועד שיהיה גט.
עכשיו הכל בסרר. חווה נשארה בדירתם היפה,
עם שני ילדיהם, הילה ואורי, ורוני עבר לדירה
אחרת, וחזר לחיות חיים של רווק. כאשר שאלתי.
אותו מה גרם לסיום הנישואין, הוא אמר שהוא
עובד קשה מאוד, ואולי אין מקום לשניים בעבודה
הזאת. אז עכשיו הוא ממשיך לעבוד קשה, והוא
מת על העבודה שלו, ואף אחד לא בא בטענות.
לפעמים הוא יוצא לבלות, ופה ושם מכיר בחורות,
ונשמע מבסוט מהחיים.

רטובים
מה חסר לשני בחורים צעירים, עשירים ויפים, שיש להם כמעט הכל? חסרות להם שתי נשים כדי
להשלים את התמונה.
שני הגברים הם יגאל שרמייסטר, בנו של קדיש שרמייסטר, הבעלים של חברת־השמירה,
וחברו הטוב ביותר נתן טרנר. השניים, אנשי־עסקים נמרצים, אוהבים לחיות בגדול ובהדר, זאת
אומרת לנהוג במכוניות־פאר, לטוס לחו״ל מיספר פעמים בשנה, לרכוש בגדים יקרים, ואת כל שאר
הדברים שכסף יכול להשיג.
מובן ששני הגברים האלה הם משאת־נפשן של נשים רבות בארץ, ולא חסרות להם מחזרות.אז בסוף השבוע האחרון גיליתי את שניהם באחד מבתי־המלון בצפון הארץ, כשהם צמודים לשתי
חתיכות מאוד בולטות. יגאל שרמייסטר היה מחובר לבחורה יוונית בשם דספינה לינאדו, וחברו
הטוב נתן טרנר נצמד חזק־חזק לחברתו הסכסית, איירין־חיותה צווי. ובליל־שבת נכנסו שני
הזוגות האלה לדיסקוטק שבמלון והתחילו לרקוד בצורה כל־כך פרובוקטיבית, שהרוקדים מהצד לא
יכלו להתרכז במוסיקה והתרכזו בהם.
שני הזוגות המשיכו בריקוד, כשלפתע העיף מישהו לעברם כוס מלאה במים. אחד מבני הזוג, נתן
טרנר, ניגש לאחת הבחורות, שרקרה בסמוך, ושאל אותה אם היא שפכה עליהם את המים. הרוקדת
הנשאלת, שלא הבינה בדיוק את מה ששאלו אותה בגלל המוסיקה הרועשת, השיבה בחיוב, והתוצאה
לא אחרה לבוא: היפהפיה חיותה צווי, חברתו של טרנר, ניגשה לבר של הדיסקוטק, ביקשה כוס מים
קרים מהברמן, ניגשה לרחבת־הריקודים ושפכה את המים על ראשה של הרוקדת ההמומה.
אחרי דקה של התאוששות ניגשה הרוקדת הרטובה לבר, וביקשה אף היא כוס מים קרים מהברמן.
הברמן שהיה מופתע מהביקוש האדיר למים, הציע לה מים מינרליים, אך הרוקדת הרטובה הסתפקה
בכוס מי־ברז, בתוספת כמה קוביות־קרח. את המים הזכים האלה היא שפכה על חיותה הלוהטת.
רוחה של זאת לא הצטננה, ולולא התערבותו של בן־זוגה, נתן טרנר, היו כל רוקדי הדיסקוטק
מחליקים או אולי אפילו טובעים מכמויות המים שהתעופפו שם.
ומה עשו בני הזוג השני, שרמייסטר ולינאדו, במהלך המהומה? הם פשוט המשיכו לרקור ולהתלהם
באחת הפינות, כאילו שום דבר אינו נוגע להם.

ההורים { חידנפיץ
מבסוטים ב חי ל ה
ומי הזוג המדובר ביותר בקרב החוג הנוצץ של
צעירי הכרך הגדול?
אורי שולמן, בנו של המנתח הפלסטי יהו־שפט
שולמן, והסטודנטית שרון בריר, בתם
של העיתונאית ברוריה אבידן־בריר ועורר־הדין
אברהם בריר.
השניים מכירים זה את זה כבר שנתיים, ונהגו
להתראות לעיתים מזומנות באירועים החברתיים
החשובים. אך מעבר להחלפת כמה מישפטים כמו

לפני לא הרבה שנים היתה לנו בארץ מלכת־מים
מאוד מוצלחת בשם אילנה סיכוני, שעשתה
חיל בעולם־האופנה ושכיכבה כדוגמנית״ה־בית
של בית־אופנה.
לפני שנה וחצי היא הכירה בחור נחמד בשם
אדי הל, שהוא אחד החתיכים הידועים בחיי־הלי־לה,
אבל סיבוני רצתה שיהיו לה גם חיי־יום עם
אדי הל. וכשזה לא הלך, הם נפרדו.
אילנה סיכוני נסעה ללוס אנג׳לס, כדי לנסות

שם את מזלה וכדי לבקר את ידידה הטוב, מנחם
טרייביטש, איש־עסקים מצליח ביותר, מיליו
אורי
שולמן עם אמא
ברכות ונימוסים —

מה העניינים?״ או ״מה נשמע?״ ו״יהיה טוב״ ,לאקרה דבר בין השניים.
לשרון בריר היו הרומאנים שלה, ולאורי היו
ועדים הפרטיים שלו.
וכיצד קרה שהשניים הפכו מידידים לזוג־אוהבים?
פשוט מאוד.
בכל אשמה אוניברסיטת תל־אביב, שבה לומדים
השניים, וכמו רבים אחרים הם נוהגים לבלות
בקפטריה. ובין החלפת ברכות ונימוסים הם גילו
שיש להם כמה נושאים משותפים, מלבד מסיבות
וחברים. מאז הם ביחד.
אני לא יודעת אם הם עושים שיעורים ביחד,

נר כבר בדולארים. אבל יש לו מיגרעת אחת
גדולה: הוא נשוי עם בחורה אמריקאית, חתיכה
מהממת ואשת־עסקים מצליחה בפני עצמה. אבל
יש לו גם פלוס: הוא האח של אלה אלתרמן,
הבימאית שביימה את המחזה הזמן הצוזזב על־פי
ספרו של דויד גרוסמן. היא ידידה טובה של
אילנה סיבוני.
בקיצור, מלכת־המים התחילה לעבוד, ובזמנה
הפנוי היא קפצה לבקר את הטרייביטשים בחוד־לתם
המפוארת בבברלי־הילס, וכעבור כמה חודשים
השתנו פני הדברים בבית המפואר.
אשתו של מנחם עזבה את הבית לזמן בלתי־מוגבל,
ואילו את מקומה תפסה אילנה סיבוני, גם
כן לזמן בלתי־מוגבל.
מה חשבתם, שרק בארץ עושים חיים?
בינתיים קפצו לבקר אותו חברים, כמו המיליונר
הישראלי־צרפתי גבי זיקרי, הנמצא בקש־רי־עבודה
עם טרייביטש, והוא פגש באילנה
סיבוני בביתו של חברו, איש־העסקים, וכשהוא
הגיע ארצה הוא סיפר זאת סתם־ככה, דרך אגב,
לחבר טוב שלו, וככה זה התגלגל עד אלי, ואני
מעבירה את זה הלאה אליכם.

גבר סורירי

אבל גיליתי שההורים של שרון מאוד מרוצים
מהקשר הנוכחי, וכך גם ההורים של אורי שולמן,
וזה חשוב מאוד. אתם לא יודעים כמה!

אני מקווה שהפעם זה יצליח לה.
לאחר הגירושין עם הכותרות הענקיות מה־אמרגן
שלמה צח, ולאחר הרומאן בן־השנה עם
קצין־המישסרה־לשעבר חיים בולקינד היא
מאוהבת בגבר צעיר וסולידי בשם שי טוב־

מאייר.

שרון בריר(משמאל, עם ג׳ודי ניר)
— ועוד כמה נושאים משותפים

אני כבר סיפרתי לכם על הרומאן ביניהם, אך
לא חשבתי שזה יחזיק הרבה זמן. אבל כשפגשתי
בהם בארוחה אצל המיסעדנית לאה סולומון,
חברתה הטובה של הזמרת אילנה אביטל,
ראיתי כבר את הניצנוץ בעיניהם. כבר הבנתי
שמדובר ברומאן רציני, שאולי גם יוביל לקשר
ממוסד.
בניגוד לפעמים אחרות שבהן נראתה הזמרת
כשהיא עצבנית ומתוחה בחברת בני־זוגה הקורמים,
היא רגועה כעת ומאוהבת.
אגב, שי טוכמאייר הוא בך דודה של נערתהזוהר
לשעבר אן טוכמאייר, שהיתה מהחתיכות
המפורסמות של ישראל. כיום היא מתגוררת
בהולנד.
אז בדבר אחד אני בטוחה: שאם הזוג המאוהב
יסע לירח־דבש בחו״ל, הוא בוודאי יהיה אורח
המישפחה בהולנד.

מי ס
א סי ה
לפני שבע שנים עזבה את הארץ אחת הבחורות
היותר־יפות שהיו כאן. קראו לה — ועדיין
קוראים לה עד להודעה חדשה — ליאורה
אקוקה. היא זכתה בתואר מיס אסיה, ואני חושבת
שהיא הצדיקה את התואר, כי חודשים
אחדים לאחר שזכתה בכתר הזה היא טסה בחזרה
למיזרח הרחוק, והתחילה לבנות את חייה אי־שס
בץ סינגפור להונג־קונג.
אקוקה, ספורטאית ברוחה ובעיסוקה, פתחה
שם עסק למחול אירובי ולספורט והצליחה בעסקיה.
עובדה: היא חיה שם כבר שבע שנים, וגם
היתה לה שם אהבה גדולה. אמנם לא לגבר
אסיאתי, אבל כמה אפשר לדרוש מבחורה כדי
שתצדיק את התואר שקיבלה?

אילנה אביטל ושי טוכמאייר
ניצעץ בעיניים

והנה, לפני שבוע, הוזמנתי לארוחת־ערב, ופתאום
נתקלתי בפנים מאוד־מוכרות, אך התקשיתי
לזהות אותן. ניגשתי אליה, הצגתי את
עצמי ושאלתי אותה לזהותה. והיא השיבה :״כן,
זו אני, ליאורה אקוקה, ואנחנו מכירות מלפני
הרבה שנים״.
״מה עבר עליך בכל השנים האלה?״
״הרבה! חזרתי ארצה לצמיתות, ואני מתכוננת
לעסוק במיקצוע שלי גם פה בארץ״.
״הזכירי לי בדיוק מה העיסוק שלך, כי אני
זוכרת במעורפל״.
״אני עוסקת בהוראת חינוך גופני ואירובי,
בשיטות חדשות״.
״אני מבינה שהגעת לארוחת־הערב עם אחד
האורחים״.
״כן, באתי כאורחת של היהלומן עזרי גר

ליאורה
אקוקה
העדיפה את התואר

״ומה התוכניות המשותפות שלכם?״
״את זה את כבר תגלי לבד״.

אליהו בן־אלישר:
״ שמי וו אמולי
באחרונה: א ׳11 מצטער!׳׳

אורה נמיר תיאלץ, כנראה, להמתין עד שתזכ ה ב תו א ר
״שרה״ ,עם כל ההט בו ת הכרוכו ת בכך.
הא שם נעוץ ברצונו של דוי ד מגן(אי ש מ חנ הו של אריאל
שרון) לזכו ת ב או תו ה תו אר בדיוק, על אף ה עובד ה שגם
אליהו בן־אלישר (מחנה דויד לוי) חו שק בכך וגם הו בטח

יחיאל סברא:

דויד מגן:

איןשו 2ו. נול ״שום סירווסטו הקדוש.
להיו ת ש אני הסיבה!״ אני כ שו ט לא חוגג!״

אחרי שדיבר תי עם אליהו בן־אלישר פני תי, כמובן,
לדויד מגן.

• מה אתה יבול לחדש לי בנושא?
לדעתי, פשוט אין שר !12 אני יודע שמלישכת ראש־הממשלה
נאמר, שבשלב זה לא יהיה שר . 12

כל עם י שראל חגג בסוף־ה שבוע ה א חרון אתת חי ל ת
השנה ה אז ר חי ת ה חד ש ה. זאת או מר ת, כל עם ישראל מל בד
חוב שי הכוב עי ם ל מיני ה ם, ה חל מחוב שי הכיפו ת ועד
לחוב שי ה ש טריימלי ם.
פני תי אל חוב ש״הכיפה י חי אל ספ ר א, ו ש אל תי או תו מה
יש לו נגד השנה ה אז ר חי ת.

אין לי כלום נגד, ואין לי בלום בעד, ומכאן שאין לי סיבה
למסיבה.

• אבל ברור לי שאתה משתמש בשנה האזרחית
בדיוק כמוני, כשתקבע פגישה עם מישהו תגיד לו:
חגים בעוד שנמיר מ מ תינ הבסב לנו ת (או ב חו ס ר־ ס ב לנו ת),
דר שתי ב שלומם של השניים שיחרצו א ת גורלה.

• אורה נמיר בוודאי איננה אסירת־תודה לך
בימים אלה...
לי, אלמלא אני, היא בכלל לא היתה מועמדת לתפקיד! מה זאת
אומרת!

הדגש הוא על ״שלב זה״.

• אתה ממשיך להיות ם עיל בנושא?
לא, אני לא ממשיך ללחוץ. בינתיים, אני מקבל את דברי
ראש־הממשלה. אני גם מאוד עסוק לקראת הבחירות המוניציפליות.

ברור לך שאתה הסיבה לכך שאין שר?12

• מי, להערכתך, יהיה ״שר 12״?
איו לי מושג, אני לא יודע. כל מה שאני יכול לספר לך הוא
שיצחק שמיר אמר לי באחרונה :״אני מצטער שאני נאלץ לדחות
את זה״.״

• הוא נקב בזמן?

לא שאלתי, אבל יכול להיות שאני הסיבה. קראתי את זה בכמה
פרשנויות.

• עוד תובל להתגאות שחסכת לעבדישראל הוצאות
של שני שרים...
אבל לא זאת היתה כוונתי.

לא, אבל אני לא עומד להרים ידיים.

• אני לא מניחה שאורה נמיר תשלח לך פרחים
לאות תודה.

• מה אתה עומד לעשות?
את לא צריכה לכתוב על כך עכשיו. חכי שבוע...
(דפנה ברק)

• הדגש הוא על ״שלב זה״ ,או על ״לא יהיה״?

סוב ...אני מקווה שזה יסתדר.

(דפ 1ה ברק)

ניפגש בחמישה ביוני, ולא תגיד לו: ניפגש בכ״ז
תמוז. נכון?
בדרך כלל אני משתמש בשני התאריכים, אבל גם אם אני
משתמש בתאריך האזרחי, זה עדיין לא אומר שזאת השנה שלי.
השנה שלי מתחילה או בא׳ תשרי או בא׳ ניסן, ולא ב־ 1בינואר.

• לי יש ההרגשה שאתם קוראים לערב השנה
האזרחית החדשה סילווסטר, וזה מזכיר לכם את סיל־ווסטר
הקדוש, ומכאן החלטתם שזה חג נוצרי, ולכן
אתם לא חוגגים אותו כמו כל עם ישראל, וגם כועסים
עלינו שאנחנו חוגגים אותו. נכון?
שום סילווסטר הקדוש. אני פשוט לא חוגג תחילת שנה אזרחית,
וזה הכל. יחד עם זה, אני מאוד לא מרוצה מהרבנות, המחכה
לשים רגל לבתי־מלון, ולהסיר מהם את הכשרות מפני שהם חוגגים
את השנה האזרחית. זה נכון מה שאת אומרת, שהיהודים
הדתיים־מאוד החליטו שזה חג נוצרי. אחרת איך הם היו עושים
בעיות ומסירים כשרות? לא רק את שונאת אותם על כך — גם
(תיארה שסי)
אני.

?נחק או־;ני:

יח,עם מדן:

סושה כהן:

. .אינניסבורשאני ..נד ליהנות ש״קסניו .,התוננית הכלכלית שתות
נו בלבמש הו מצייץ!״ בנעם הואשונה, בר קושיו את מצעהמיפלגה ! ״

ה ב חי רו ת לר שויות ה מ קו מיו ת ייערכו ב־ 28 בפברו אר,
ב עי ק בו ת חו קהפרדת־ ה ב חי רו תשהתקבלב כנ סתה קו ד מ
ת. על לו חו ת־ ה מוד עו תבתל -א בי במת חי לו תלה תנו ס ס
כרזו ת בעד מוע מד זה או א חר. גםה מו ע מ די םלתפ קי ד
ראש״העירייה ת ל־ א ביב יוד עי ם שבחיר תו של שלמה
(״צ׳יץ להטלתפ קי ד אינ ה מו טלתבספק. אך ה דינ מי ק ה
-**1שבפולי טיק ה עושה א ת שלה, וגורמת לאנ שים להציג א ת
מו ע מ דו ת ם פעם א חר פעם.
פני תי ליצ חק ארצי, מי שהיה ח בר ב כנ סתהא חרונ ה
מטעם הלי ברלי ם העצמאיים, והיה מבין יוזמי תנוע ת־המרכז־
הליברלי ש אי חד ה בין הליברלי ם העצמאים ושינוי.
ארצי משמש זה 15 שנה כ ח בר במועצ ת עיריית תל״אביב,
והח לי טלהת מו דדבב חי רו תהק רו בו ת שלא ב מי סג ר ת תנו־ע
ת -ה מרכז, כי א ם ברשימה עצמאית של הליברלים העצמ אי
ם. מדועו

שלושה כרכי ם של סיפורי שייקספיר מ עו ב די ם בידי
צ׳דלס ומרי ל מב, ראו אור בי מי ם אל ה ב תירגו ם עברי,
ב הו צאת ״ מ חברו ת לספרות״ .פני תי לעורך ה סי דרה, יחיע ם
פדן, ובי ק ש תי לדעתמהב דיו ק עשו צ׳רלס וטרי ל מב
לסיפור שייקספיר.

הכוונה שלהם היתה לאפשר לאנשים, שאינם מצויים בכיתבי
שייקספיר, להרחיב את השכלתם.

• ומה הם עשו בשביל זה?
הם סיפרו את סיפור־העלילה בשפתם, מקוצר יותר, אבל בצורה
שתוך כדי קריאה לא תרגישי שמשהו נפגם. הם ויתרו על דמויות
מסויימות, החשובות להעלאת מתזה, אבל לא להבנת הסיפור. הם
השתדלו, וגם הצליחו, להביא לא רק את העלילה, אלא נם את
הניחוח המיוחד של שייקספיר,

משום שאנשי שינוי העדיפו נוסחת־פשרה של הקמת בלוק
אופוזיציוני עם מפ״ם ור״ץ, וניהלו משא־ומתן בעניין. אנחנו בינתיים
התארגנו לבד.

• לא השבת לי על.השאלה מדוע התנגדת לרעיון.

הפעם הקודמת היתה לפני שנים רבות, ואז תירגם אותן אהרון
אמיר, שאמנם שפתו יפה מאוד, אבל מאוד לא מומ ת. חשוב שגם
היום ינסו אנשים לקרוא את היצירות ויוכלו ליהנות ללא קושי.

• העובדה שאינך מכהן עוד כחבר־כנסת הגבירה
אצלך את המוטיבציה להתמודד לבדך?

לא. גם בזמן היותי ח״כ פעלתי בעירייה. אני אוהב את העבודה
היומיומית, את המגע האישי והיומיומי עם אנשים. הלכתי לבד
מתוך שיקולים של כדאיות.

• אתה חושב שיש לך סיכוי מול צ׳יץ׳?

אני יודע שמצבו של אדם, שמאחוריו עומדת מיפלגה קטנה,
פחות נוח ממצבו של מועמד שמאחוריו עומדת מיפלגה גדולה.
מבחינת הכישורים, הניסיון והיכולת, אינני סבור שאני נופל במשהו
מצ׳יץ׳ ,אף כי סיגנוני שונה.

• מדוע תמסת כל־כך בחוק הפרדת־הבחירות?
האם בדיעבד אתה חושב שזה היה נבון?
תמכתי, משום שהייתי סבור שהנושאים המוניציפליים, הנוגעים
לחיי היומיום של האזרח, ילכו לאיבוד במחלוקת הלאומית
הגדולה שעמדה במרכז מערכת־הבחירות. התנגדתי להכרזת היום
הזה כיום שבתון, כדי להימנע מתשלום מחיר של קרוב ל־40
מיליון שקלים. צר לי שהחוק עדיין לא תוקן במלואו, ובינתיים
(יוסי ע־ז־דזר)
יהיה שבתון ביום־הבחירות.

התוכנית הכלכלית החדשה נותנת תשובה רק לחלק מהבעיות,
אבל לא נותנת תשובה לבעייה המרכזית של התעשייה המתוחכמת
בישראל: חוסר זמינות הון לשיווק מוצריה לחוץ־לארץ, והיעדר
הכלים התחיקתיים לגיוס הון ציבורי למטרה זו.

• בעבר כבר תורגמו יצירות שייקספיר־למב
לעברית. מדוע שוב?

נושא כמו בלוק צריד להיות נדון אחרי הבחירות, ולא לפניהן.
צריר לראות את הקונסטלציה כולה, ולפעול בהתאם.

כחירות

ה תו כני ת ה כל כלי ת ה חד ש ה של שימעון פרס אינ ח יור ד
תמסדר־ היו ם. ב ת חי ל ת גרמה לב הל ה ל דו ל א רי ם, אחר-
כך ה בי א ה פיחו ת, ולבסו ף לעליית מ חי רי ם ול ש חיק ת שכר-
ה עובדי ם.
פניתי אל משה כהן, יו שב-רא ש דור־הה מ שך ב מי פלג ת-
העבודה, המ שמש גם כיו שב־רא ש המועצה התע שיי תי ת-
טכנולוגית. היה זה כהן שני סחאת מצע המיפלגה בנו שא
התע שייתי״טכנולוגי. האםה תו כני ת ה כל כלי ת ה חד ש ה
מ קו בלת עליו!

פיפיות

• האם תואמת התוכנית את המצע שניסחת?

• הכוונה היא לילדים?
בפירוש לא, הייתי אומר שהספרים הללו מיועדים לכל מי
שקורא שייקספיר בפעם הראשונה, וגס לאנשים, שהם 95 אחוז —
שבכל חייהם קראו שניים־שלושה מחזות של שייקספיר. עכשיו יש
הזדמנות לקרוא עוד , 15 ללא קושי.

כלכלה

בנושא התעשייה המתוחכמת, אשר חלק ניכר מהמצע מוקדש
לה, אין שום סימן וקשר בין מה שהתחייבה המיפלגה לבין מה
שבוצע הלכה למעשה.

• אם כך הדבר, איך מצפים במיפלגת־העבודה
שהבוחר יאמין לכתוב במצע?
התשובה היחידה היא שאני רוצה להאמין שהתוכנית הזאת היא
רק חלק מתוכנית כוללת.

• מה היה תפקידך בעורך הסידרה?
לב תק את המקור ולהעיר הערות לקורא הישראלי, לכתוב
הקדמות, שרובן הושמטו אחר־כך על־ידי המו״לים, ולכדוק שהנר
תרגמת אינה מפספסת את שייקספיר, את למב או את העברית.

• למעשה, הספרים הללו טובים ללימוד שייקספיר
בבית־הספר, כמו שמלמדים תנ״ך מקוצר בכיתות
נמוכות.
אני מסכים איתך. את רוצה להציע את זה למישרד-החינוך?

• הנה אני מציעה את זה למישרד־החינוך.
(דניאלה שמי)

• ומה על השכבות החלשות?
התעשייה המתוחכמת תוכל ליצור מקומות־עבודה חדשים, אם
יאפשרו לה זאת.

• אבל מיפלגת־העבודה היא מיפלגת־פועלים, לא
מיפלגת־תעשיינים.
מיפלגת־העבודה, במצעה הכלכלי, היא מיפלגה פלורליסטית,
המייצגת את כל שכבות העם, ואין ספק שכדי להבריא את המשק
והכלכלה צריך לנקוט צעדים שחלקם מכאיבים. לאורך זמן הדבר
(יוסי עיך ר1ר)
ישתלם גם לפועלים•

_ מ ל 0־זהשלג _
(המשך מעמוד )9
שנה, סיפרה כי את המישפט הראשון
בחייה שמעה כאשר היתה בקורס־קצי־נות,
בעת לימוד חוק השיפוט הצבאי.
היא יצאה משם בהרגשה שמישפט זה
מלל חסר־שחר, וביזבוז זמן נורא.
אבל כאשר הלכה להירשם ללימודים
באוניברסיטה, דחף אותה יצרה
להירשם דווקא למישפטים. אחרי שהתחילה
ללמוד, נכבשה בקיסמו של
המיקצוע, וראתה עד כמה היא מתאימה
לו. כאשר התחילה להופיע בבתי״מיש־פט,
חששה שלא תוכל לעמוד בכך,
אבל במהרה התברר לה כי היא עושה
זאת יפה מאוד, ואף נהנית .״האמת היא
שיש משהו מאוד מושך בעניין ההופעה,
זה מעין סם,״ סיפרה. היא הלכה

שנת״סוהציאחף .
לו חנצי־בה טוהר הנהג מאשמה.
דפור. בדק דנוה עם הנהג ואמו

02171272

איי

אישום!
^ ין דבר מזעזע יותר סגופה של
י *,ילד, ארון קטן־מידות, שעוצב על
פי מידותיו של מי שלא הספיק עדיין
לגדול, להתפתח.
אין דבר מחריד יותר מאשר להיות
הנהג שדרס את הילר. גם אם אין האשם
בו, בוודאי השתנו חייו של אותו נהג
ומישפחתו ללא־היכר. בוודאי הפכו
בני־המישפחה שוב ושוב במוחם ״מה
היה קורה אילו אילו איחר לצאת
בשניה וחצי מהבית, אילו היה חולה
באותו היום והיה נותר במיטתו. רג־שות־אשמה,
ההרגשה ש״לא מגיע לי,
שיהיה לי טוב!״ הסתגרות — כל אלול
הם, בוודאי, היומיום של אותו נהג.
ב־ 31 ביולי 1986 התעורר שימעון
שוקרון, בן ה־ ,26 כמדי יום ביומו, בשעה
6בבוקר. הוא התלבש ויצא להתניע
את משאית הסמי־טריילר שחנתה ליד

ביתו. אמו, ג׳וליה, הכינה לו כוס־תה,
אותה שתה, כהרגלו, במירפסת״הבית
שבשכונת בית־אליעזר בחדרה.
בשעה 6.58 החתים את כרטיס־הע־בודה
שלו בשער־המיפעל פרי־טעים,
שבו עבד כנהג, והתייצב לפני מנהלו,
לקבל את סידור״העבודה שלו.
בשעה 8.03 יצא את שער־המיפעל
לעבר נמל־חיפה, שם העמיס על משאיתו
מכולת־דגים. בצהריים חזר למים־
על, ובשעה 2.40 יצא שוב את שעריו,
לכיוון מושבי חבל־תענו.
שם העמיס על רכבו 42 מיכלי־עגבניות,
במישקל 20 טון.
בשעה 5.20 נהג ברכב העמוס לכיוון
חדרה, עלה על כביש־התענכים 10 .
רקות מאוחר יותר אירעה התאונה שהחרידה
את המדינה — משאיתו של
שוקרון התנגשה במכונית טראוזיט ש

ג׳וליה שוקרון
.אני יודעת סה זה לאבד ילד...״
באה מולה. המשאית עלתה באש, ו־110
מילדי קיבוץ חפצי־בה, שהיו בטראד
זיט, נהרגו.
שוקרון הצליח להימלט ממשאית1-
התופת. למרות ההלם שאחז בו, אחז ;
כמטף וניסה, לשווא, לכבות את האש.
מובן שהרוחות, שסערו במדינה, הכי י
תיבו את הצורך בשעיר־לעזאזל —
שוקרון, כמובן. הצעיר החדרתי נאלץ ,
לבלות שבוע בתא־־המעצר בעפולה, ר
לולא השופט עודד גרשון, היה מבלה
שם אף יותר, על פי דרישת בא־כוח
המישטרה(השלם הזה .)13.8.86
השבוע פורסם כי לא נמצא דבר נגד
שוקרון, ולא יוגש נגדו כתב אישום
בעניין התאונה.

״הוא היה
הצי מ תר
בתי אל מישפחת שוקרון. ניסי־תי
לבדוק מה עבר עליהם בשנתיים
וחצי מאז התאונה הזוועתית.
מישפחת הנהג, הסתבר לי, היא קורבן,
ולא רק מישפחות הניספים. על
שיחתי עם ג׳וליה ודויד שוקרון, הוריו
של הנהג, ריחפה מילה אחת :״גורל״.
״מי אמר לך ששימעון זוכה?״ הפתיע
אותי דויד, אביו .״מה, הודיעו בדדיה
לא שמענו בכלל! לא קיבלנו שום
הודעה מהמישטרה, ברצינות! מישהו
שמע משהו בנלי־צה״ל ובא לספר לנו.
אמרתי, :שטויות! אם לא הודיעו לנו
מהמישטרה — זה בטוח שטויות...׳
שימעון מחכה לזה, בטח מחכה. בינתיים,
הוא עובד במיפעל (פרי־טעיס),
מסתובב קצת, מחכה. נו, מה הוא יכול
לעשות?״
ג׳וליה, אמו של שוקרון, תיארה בשפה
פשוטה, אך ברגישות רבה, מה עבר
על מישפחתה בשנתיים וחצי האחרונות.

וכך
אמרה:

נהג שוקרון אחרי האסון
.בחזרה לא רוצה אחד שיושב לבד כל היום...־

הוא(שימעון) מאוד לא רגוע. מאוד
קשה לו לדבר על זה. הוא יודע שהוא
היה בסדר גמור. את מבינה? הוא היה
בסדר גמור! מהרגע הראשון, אמרתי
שאני יודעת מה גידלתי בבית, אבל
מייד אחרי שזה קרה, עשו ממנו חיה.
היה כזה ליכלוך בעיתונים! לא ידעתי...
(המ שך בעמוד )42

פרקליטה בייניש
קיסמו של הסיקצוע
מחיל אל חיל, ועבדה לצידם של גדולי
המישפטנים בפרקליטות״המרינה.
כאשר היה פרקלים־המדינה, בלס־מן,
עסוק במישפס ג׳ון דמיאניוק, ני
הלה בייניש בפועל את הפרקליטות.
זמן רב גם תיפקדה כפרקליטת מהוד
ירושלים, ללא התואר, ואנשי הפרקליטות
נהגו לפנות אליה ולהתייעץ בה.
אחותה הבכירה של דורית בייניש,
פנינה, היא אשתו של מייק הררי, איש־המוסד
בדימוס, שהתפרסם בשנה שעב־

בחווס־קצינות
ר מו ה את חוק
השיבוט הצבאי ״
וחשבה שמישבט
זה מרד חסרשחו
וביזבוז זמ ן
נובא, אבל
לבסוו ננב שה -
רה בגלל מעורבותו בענייני ממשלת-
פנמה.
״אנחנו מברכים על מינויה בכל־לב.
היא תביא כבוד לתפקיד,״ אמרו מיש-
פטנים להעולם הזה ,״אבל אנחנו מקווים
ששר־המישפטים החרש, דן מרידוד,
שהראה אומץ ומינה אותה כמינוי
ראשון, ימשיך בכיוון זה ויעשה גם את
יתר השינויים הדרושים. כמו, למשל,
החלפתו של היועץ המישפטי, יוסף
חריש״.
העולם הז ה 2679

ע צונ ה או עצורה
עמדה שורמית ארוני
ער קנונערה ,
נין גיסה ובנה
03 ההלווייה דמה להלווייה צב־אית.
אולי מפאת ריבוי לובשי־המ־דים.
אולי משום שהמת נטמן בארון,
בניגוד למקובל אצל היהודים.
ניתן היה לצפות שטכס־הקבורה של
ראובן אלוני בבית־הקברות של כפר־שמריהו
יהיה על טהרת החילוניות.
ראובן אלוני היה איש חילוני, ואשתו,
חברת־הכנסת שולמית אלוני, היא לוחמת
עיקבית בכפייה הדתית. אבל בפועל
היה הטכס מין תערובת בלתי״רגי־לה
של חילוניות ודת, מסורתיות וכפירה
במסורת.
אריאל שרון חבש כיפה שחורה.
אחיו של ראובן, רם רון, מנהל חברת־הפחם
ולשעבר מפקד הגדנ״ע, חבש גם
הוא כיפה שחורה, והוא אמר קדיש.
הרמטכ״ל־לשעבר צבי (״צ׳רה״) צור
חבש כיפה סרוגה. שלושת הבנים של
הזוג — דרור, נימרוד ואהוד — היו
גלויי־ראש ולא אמרו קדיש. גם אפריים
ריינר ומאיר עמית היו גלויי־ראש.
מפקד חיל־הים, אברהם בן־שושן, חבש
את כובע־המיצחיה של החיל. לובה
אליאב חבש כיפה שחורה. יוסי שריד
היה גלוי־ראש, אך חברו־לסיעה־לשע־בר,
מרדכי(״מורלה״) בראון, חבש כיפה
סרוגה. שלמה הילל חבש כיפה שחורה,
וכמוהו ייגאל הורביץ. דויד קראום
חבש את כובע־המיצחיה של המישטרה,
אך אהרון הראל, יו״ר רשות־השידור,
היה גלוי־ראש. הילל קוק, חילוני שב־חילוני,
חבש כובע־מיצחיה שחור.
הטכס התחיל בקריאת פרקי־תהי־לים,
ואחר־כך נישא הארון לחלקת־הק־בר.
לא היתה קריעה. אדיר שפירא, מני
כ׳׳ל רשות־שמורות־הטבע, הספיד. שולמית
אלוני, שניסתה באחרונה להיגמל
מעישון, נראתה משוחחת עם חברים
כשבידה סיגריה. היא הצליחה לשמור

פגישה
ב״כסית״

^ יחסים בין ראובן(״רובקה״) ושוו
1למית (״שולה״) היו סיפור מרתק
בפני עצמו.
אלוני נולד בפולין בשם רולניצקי.
כשהיה בן 6עלה עם הוריו ארצה. זה
היה ב־ . 1924 תחילה התגוררה המישפ־חה
ביפו, והאב עבר במחלקת־התברואה
העירונית של תל־אביב. אחר־כך עברה
המישפחה לשכונת־בורוכוב.
ראובן נשלח ללמוד בבית״הספר החקלאי
בבן־שמן, כמה שנים לפני שימי
עון פרם, הצעיר ממנו בחמש שנים. שם
למדה גם שולמית אדלר. אבל הוא
הכיר אותה רק כעבור שנים, בקפה
כסית דווקא, והיא היתה לאשתו השניה.
עד סוף ימיו כיהן ראובן אלוני כ״נ־

רובקה ושו ה
שיא״ של ותיקי״כסית. בפסח עוד השתתף
במסיבת־סדר־שני בקפה, יחד עם
אשתו. אז נראה חולה מאוד. בחנוכה
באה שולמית אלוני לבדה להדליק נר־חנוכה
במסיבת־כסית. ראובן כבר לא
היה מסוגל לבוא.
יחד עם בני המחזור בבן־שמן הקים
ראובן את קבוצת־הרועים, שעברה
להתיישב בשייח׳־אברק, בסמוך לשומר
האגדתי אלכסנדר זייד. ראובן היה לחניכו.
ב־ 1938 הוקם הקיבוץ אלונים, ומכאן
גם שם־המישפחה החדש של אלוני.
הוא היה מוכתר היישוב ומפקד־המקום
מטעם ההגנה. כשהיה בן 20 כבר היה
דמות חשובה בעמק־יזרעאל.
במילחמת־העצמאות השתתף כמי
ג״ד. אחרי סיומה נקרא על־ידי שר־ה־חקלאות
הראשון, אהרון ציזלינג, איש
אחדות-העבודה במפ״ם, לעבוד עימו.
הוא ניהל את מיבצע ריכוז אדמות־הבור,
כדי להכשירן לגידול תבואה.
בתחילת שנות ה־ 50 הקים עם יוסח
וייץ את מינהל מקרקעי־ישראל, ומונה
לתפקיד מישנה־המנהל בו.
תפקידו אז היה שנוי־במחלוקת. היו
אלה הימים שבהם שקדה המדינה, בהנ
הגת
דויד בן־גוריון, להפקיד את מרבית
האדמות הערביות בישראל, תוך
שימוש בחצי תריסר חוקים שוגים. נוצרו
מושגים מעוותים כמו ״נפקדים נוכחים״
— אנשים שנחשבו מבחינה חוקית
כ״נפקדים״ ,ואדמתם הופקעה
משום־כך, למרות שמעולם לא עזבו
את גבולות המדינה.
אלוני לא השלים עם הביקורת שנמתחה
עליו ועל המינהל מצד החוגים
שהתנגדו לנישול הערבים. הוא קרא
לאנשים לשיחות, הסביר להם שבעצם
הוא מיטיב עם הערבים, מכיוון שהוא
מרכז את אדמותיהם ומקצה להם מיש־בצות
חקלאיות מרוכזות. אולם הערבים
בישראל זוכרים עד היום את התקופה
הזאת בתקופתם השחורה.

^ שנשא ראובן את שולמית אד״
לר, היא היתה צעירה בלתי־ידועה,
בעוד שהוא היה פקיד בכיר, אדם בעל
שם ומעמד בקרב בני־דורו, דור מקימי־המדינה.
בעשרות
השנים שעברו מאז, התה־

__/זוג שהחזיק מ ע מד למרות
ראובן ושולמית אלוני:

שבמ הלך עשרות השני השתנה מ ע מד של השניים

—רובקה ושולה
(המשך מעמוד )39
פך הגלגל בהדרגה. ב־ 1965 נבחרה שולמית
אלוני לכנסת, כפעילה במיפל־גת־העבודה(אז
עדיין מפא״י) .היה לה
כישרון למשוך אליה תשומת־לב. כאו־פוזיציונרית
מובהקת בתוך מיפלגתה
בלטה לא פעם כשתקפה את הנהגת
המיפלגה, והדבר הנחיל לה כותרות
ושבחים.
לכאורה קרה לה אסון כאשר נפטר
לוי אשכול. מקומו של המנהיג הסובלני
נתפס על־ידי גולדה מאיר, אשה
קנאית, שלא סבלה את אלוני אישית,
ולא את שיטתה הפנים־אופוזיציונית.
לקראת בחירות 1973 זממה גולדה קנוניה
מכוערת. היא דאגה לסילוקה של
אלוני ממקום ריאלי ברשימה, והדבר
נודע לאלוני רק ברגע האחרון ממש.
אולם מעז יצא מתוק. אלוני נערכה
ברגע האחרון להקמת רשימה חדשה,
וזכתה בבחירות בניצחון מרשים:
שלושה מנראטים.
מאז היו לרשימתה — ר״ץ — תהפוכות
רבות. היא עלתה וירדה, התפלגה
והתאחדה ועלתה שוב, אבל בכל
התקופות עמדה שולמית אלוני במרכז
של מאבקים ותשומת־הלב הציבורית.
ב־ , 1974 אחרי נפילת גולדה, אף היתה

מיו׳ נביאן מאוד מרוגזת. היא הסבירה
לדויאלהש מי מדוע בדיוק.

ענ 1של פטמות שולמית אלוני עם גיסה רם רון
קדיש

ך* שחקנית מירי פביאן מאוד כוע־
1 1סת. הייתי אומרת כמעט רותחת,
אלא שאשה הנראית כמו נער צעיר,
שיש לה עיני תכלת וחיוך מקסים, אינה
יכולה להיראות רותחת, גם אם היא
כועסת. והפעם היא באמת כועסת.
ביום החמישי שעבר הגיש עורך־דין,

רום, מדוע אינו מוכן שהצילומים יפורסמו,
חשבתי לעצמי, וביקשתי להיפגש
עם מירי.
אני לא יודעת אם תמיד היא מקבלת
עיתונאים בצלחת חמין טעים וסלט־ירקות
טרי. אבל זאת היתה קבלת־הפ־נים
שזכיתי בה. נדמה היה שעד שהגע־

אלוני עם אריאל שרון
כיפה שחזרה

סגן״המלר בהודו לתפקיד של מושל אי
קטן בים הקאריבי.

^ אצל אלוני

אלוני עם יעל דיין
חילוניות ודתיות בערבוביה

במשך כמה חודשים שרה בממשלת
רבץ, עד לצירוף הדתיים לקואליציה.
עתה היא המנהיגה הבלתי־מעורערת
של סיעה בת חמישה מנדאטים.
לעומת עלייתה המתמדת של אשתו,
ררך ראובן במקום, ואף נסוג לא

חור.
הוא התמנה כמושל אזרחי של מר־ש״ל(מרחב
שלמה) ,איזור־החוף של סיני.
כאשר הוחזר השטח למצרים, הוענק
לו, כפרס־תנחומים, תפקיד עלוב למדי:
האחראי למובלעת״טאבה הזעירה. היה
זה כאילו ירד מושל בריטי מתפקיד של

^ צל רום הזוגות הנקלעים למצב
כזה, כאשר הגבר מאבד את מעמדו
הדומיננטי לטובת אשתו, גורם הדבר
במוקדם או במאוחר לפירוד ולגירושין.
לא כן אצל הזוג אלוני.
שולמית אלוני לא היתה אף פעם
פמיניסטית מושבעת, חרף תדמיתה הציבורית,
והיא לא התנהגה כפמיניסטית
גם בבית. הגבר נשאר במישפחת
אלוני הדמות הבולטת, גם כאשר התחילו
להתייחס אליו בציבור כאל ״הבעל
של שולמית אלוני עצמה לא
התייחסה אליו כך.
היחס היפה בין בני־הזוג בלט עוד
יותר בתקופה האחרונה, כאשר חלה
ראובן אלוני ודעך בהדרגה. רבים ידעו
על מחלתו, שסימניה כבר ניכרו בחודשים
האחרונים בפניו.
היה זה כאילו רק העמיקה המחלה
את היחסים בין שני בני־הזוג, גם אחרי
ששולמית לקתה בהתקף־לב שממנו
החלימה. מזה זמן רב היא סובלת גם
מבעיות של כבד.
הסיפור של ״חבקה ושולמית״ ,זוג
בלתי־רגיל, הסתיים השבוע. אחרי
אישפוז קצר נפטר ראובן אלוני, והוא
בן .70

שדז קגי ת מ בי אן
״תחשבו על זהו:בשמה
של מירי פביאן, צו־על־תנאי
נגד פירסום הכרזה לסרט זוהי סדום של
הבימאית ג׳ולי שלז. הכרזה, שבה
נראית מירי כששדיה מזדקרים אל־על,
כבר נתלתה על כמה עמודי־מודעות
בארץ, וכשמירי ראתה את הכרזה היא
כמעט בכתה, ובלי היסוס הלכה
לעורך־הדין וביקשה לעצור את המשך
הדבקת הכרזה ואת הורדת אלה שכבר
הודבקו.
האמת היא שלאנשים כמונו, שאינם
מצטלמים בסרטים ושאינם חושפים את
גופם למצלמות, הכעס של מירי איננו
ברור. אם בן־אדם מוכן להצטלם בעי־

תי לשאול אותה מה מרתיח אותה, היא
כבר נרגעה, ותוך כדי החמין והסלט י ^1

היא סיפרה על ארבע השנים האח־חנות,
מאז שעשתה תשרירי־שרות
למיפלגה הכושלת של מרדכי בן־פורת
בבחירות לכנסת ה־. 11

ץ וברים אותה אצל בן־פורת? זאת
( שאמרה בסוף כל תשחר :״תחשבו
על זה״ .אז כתבו בעיתונים שאילו מירי
פביאן היתה עומדת לבחירות במקומו
של בן־פורת, היתה המיפלגה זוכה.
לשאלתי אם הסכימה לאידיאולוגיה

ברזת המריבה

הגירסה המאושרת

.גוף עיחם בתוך סצנה זה דבר טיבע׳

אבל כרזה ברחנבנת העיר זה דבר אחר לגמר־!׳
רמת־גן היא הופיעה במחזה אלמנות
ונסעה איתו לפסטיבל עכו. המחזה זכה
בפרסים רבים, אבל גם הפעם, שום דבר
לא קרה.

של בן־פורת, פרצה מירי בצחוק ואמרה:
״איזו אידיאולוגיה? זאת היתה מיפלגה
של צימחונים וטיבעונים. אנשים שאכלו
שקדים ורצו לשבת בכנסת. אני אף
מתביישת להגיד שעשיתי את זה
בשביל כסף, כי הסכום ששילמו לי אז
היה מגוחך. אבל את יודעת איך זה
אצלנו, השחקנים. הרצון הזה להופיע
כל הזמן, להיחשף לפני הקהל, להיות
נאהב, לקבל איזו ביקורת טובה. ובאמת
קיבלתי ביקורות נהדרות.

^ ש לד! סוכן? ״בשביל מה צריך
סוכן בארץ? הרי כולם מכירים את
כולם, וכולם רואים את כולם פעם
בשבוע, ומה הבעיה לטלפן? יש לי
סוכנת לקולנוע. זאת אומרת, אם

־־..אי]] מטומטמת!
את ה סו ט לא
׳ מנווצ יל ום
של קוואת את
-נתב אפלטון!״

״הוי אי־אפשו
להואות סצינת
מיטה או מיזמוזים
נ שא תה י בו ש
במעיל גשם...״

״מה לא נכתב עלי? כל הסופרלטיבים
שבעולם. נו, אז מה יצא לי מזה?
מישהו הזמין אותי לעשות הצגה טובה?
איזה סרט מעניין? בעצם גם בסרט זזג
ננער היה אותו הדבר. זה מה שכל־כך
נורא כאן. גם אם, סוף־סוף, מזמינים
אותך לעשות סרט, וסוף־סוף נותנים
לך תפקיד ראשי, ואם במיקרה אתה
עושה אותו טוב, וגם מקבל ביקורות
מצויינות ואפילו את פרס כינור רנד,
ופרס מישרד־התעשייה־והמיסחר, אז
מה? איזה תיאטרון רפרטוארי, למשל,
חושב עליך לדקה? מזמין אותך לעשות
אצלו משהו? מה פתאום?
״האמת היא שאחרי זע נשר ואחרי
הביקורות וכינור רנד חשבתי שזו פרי־צת־דרך.
אבל זה לא היה כלום. כלומר,
מלבד עבודה מעניינת, עמד הפרס על
הכוננית וקלטת־וידיאו של הסרט על
מדף־הספרים. מעניין אם גם בארצות
אחרות זה ככה. בעצם, מה איכפת לי
ארצות אחרות? חבל לי שכאן זה כך.״
בארבע השנים האחרונות הופיעה
מירי בכמה דראמות לטלוויזיה, ביניהן
מתבן במנהטן, בדידות. בתיאטרון

מישהו מחוץ־לארץ בא הנה והוא אינו
מכיר את השחקנים. אבל מי הגיע הנה
בזמן האחרון?
״איך הגיעה אלי הבימאית ג׳ולי
שלז? היא סיפרה על הסרט שהיא רוצה
לעשות, וגרי בילו, מבית־צבי, אמר לה
שלפי דעתו מירי מתאימה לה. הוא גם
נתן לה את הטלפון והיא טילפנה אלי.
באה אלי הביתה, הציגה לי את הדמויות,
והציעה לי את התפקיד, שממש לא
נראה לי, של חיפאית בורגנית, מרובעת
ומשעממת. לא התלהבתי מהדמות,
אבל נורא בא לי שוב לעשות
סרט, אז הבאתי את החלק שלי לתוך
הדמות וקיבלתי משהו שיותר אהבתי,
משהו יותר אמיתי, לפי דעתי.
״למה בכלל עשיתי סרט־סטודנ־טים?
נכון שכבוד גדול לא בא מזה, וגם
כסף לא מסתובב שם, אבל בשביל
שחקן כל סרט הוא כמו שעות־טיסה
בשביל טייס. התעשייה קטנה יחסית.
תמיד מחפשים פנים חדשות ואם יש
הזדמנות לסרט, איזה שלא יהיה, עו־

די״יאלד ׳שמי

מירי ובעלה דויד, עם ילדיה אלה ודן

(המשך בעמ 1ד )42

״הסברע לה שיש לי שני ילדים מתבנרים...״

׳אין אישום!

—ענ״ן של פטמות

(המשך מעמוד )38
חשבתי :״מה, כל מה שעבדתי בחיים
שלי — יצא לי פושע?״ זה כאב.
שימעץ הוא כזה ילד טוב. הוא זהיר
מאוד. הלוואי כולם היו נוסעים כמוהו.
זה כל־כך כואב, הסיפור הזה!
אני זוכרת איך הלכתי לראות אותו
במישטרה, מייד אחרי שזה קרה. הבן
שלי היה חצי מת. הוא לא היה בן־ארם
בכלל! הוא זהיר כזה״ .פתאום, בשניה
אחת, מצא עצמו במישסרה!
רישיון־נהיגה? החזירו לו באותו החודש
שזה קרה. הוא נוהג, אבל ...אם
הוא לא פחד? אבל הוא לא אשם! את
פחדת לעלות על ההגה אחרי שעשית
תאונה? טוב, מותק, את התרגשת בתור
אשה. את יודעת, אנחנו הנשים חלשות
יותר מהגברים. אנחנו ככה רגישות.
הוא שלם עם עצמו שהוא לא אשם, אז
למה שיפחד?

אני לא מדברת עם הילדים שלי
עמוק על נושאים כאלה. אנחנו ככה
צוחקים. אני לא מתערבת. מה שמביאים
לי הביתה — ברוך הבא!

;;זה גורל
בראדם״
^ אם לקחתי אותו לפסיכולוג?
1 1אגיד לך את האמת: אני בעצמי
חצי פסיכולוגית. גם־כן עברתי הרבה
בחיים. דיברתי איתו הרבה על זה. הוא
אמר כל הזמן :״אמא, אני לא אשם! אני
לא עשיתי כלום! הם (הטראנזיט) באו
אלי. אני רק הלכתי בדרך שלי...״
רצו להביא לי פסיכולוג, אבל אנחנו
לא רצינו. שימעון לא רצה .״מה, רוצים
לעשות ממני משוגע?״ שאל. אז לא נתתי.

חודשים
לא ישן! היום? קצת יותר טוב.
ועוד עשו ממנו רוצח!
האם ביקרנו בבית־הקברות בחפצי־בה,
שם קבורים הילדים? לא, לא, לא!
שימעון לא העז ללכת. לא נתתי לו
ללכת. אני מבינה את המצב שלהם. הם
עלולים עוד לעשות משהו, אם יראו
אותנו. הכל יחזור אליהם. אני מבינה.
הוא לא ראה את הפרצופים של הילדים
בתאונה, הוא לא ראה אותם.
שימעון אוהב ילדים, משוגע עליהם.
יש לי נכדים. אל תשאלי, הם רק רואים,
אותו — זורקים עליו כריות, שמחים״
הוא אוהב ילדים. גם לפני התאונה,
אהב. הוא גם נורא אוהב חיות.
ילדים משלו? נו, בשביל זה אני רוצה
שיתחתן. הוא אומר לי :״אמא, עד
שאני לא יוצא מזה — אין לי ראש
לבחורות!״
איך ייצא? לפחות שיתנו לנו את ה־

(המשך מעמ 1ד )41
שים אותו. כמו שאמרתי — שעות־טיסה״.

עלילה של זוהי סרו מתרחשת
1 1בבית־מלון בים־המלח, שאליו מגיעות
שתי חברות בורגניות חיפאיות,
משועממות ומרובעות, לסוף־ שבוע,
והן פורקות שם כל עול. כל מה שאסור
בחיפה, מותר בים־המלח, מקום שהנשמה
יכולה להתחפש. שיא הסרט הוא
שהבורגנות נכנסת למיטה עם המלצר
הערבי, אבל כשצריך להודות בעובדה,
כדי להציל את המלצר מאשמת גניבה,
חוזרת החיפאיות המרובעת לנשמה
וחוזרים הביתה.
היה ברור למירי שיהיה עירום בסרט,
אבל זה לא עשה עליה רושם. גם
בז1נ נשר ראו את גופה מכל זווית אפשרית,
ואף אחד לא התעלף .״הרי אי־אפשר
להראות סצינת מיטה או מיז־מוזים
כשאתה לבוש במעיל־גשם ונעול
במגפיים. גוף עירום בתוך סצינה
זה דבר טיבעי, ובאמת לא היתה לי שום
בעייה עם זה. אבל כרזות ברחובות-
העיר זה דבר אחר לגמרי, ולכן דיברתי
על זה כבר בהתחלה עם הבימאית.
״כשהסרט היה מוכן, הזמנתי אותה
אלי הביתה, כדי שנבחר ביחד את הצילומים
לכרזה. שתינו קפה, אכלנו עוגות.
ביקשתי את בתי אלה, בת ה־, 16

נה טיבעית בקולנוע לבין חתיכת־נייר
התלויה ברחוב.
״כשאלה ראתה את הכרזה ברחוב
היא מילמלה, :רק חסר לי שעופר יראה
את הצילום הזה. זה יהיה הסוף שלי.׳ עם
הילדים שלי אני יכולה להסתדר, אבל
אין לי שליטה על עופר. ועופר, או כל
ילד אחר, יוכל לגרום לילדים שלי כאב
גדול, שאותו אני מנסה למנוע.״
מה שפגע במירי יותר מכל הוא העלבון
הצורב. חוסר־הכבוד שמפגינים
כלפי בן־אדם שעד לפני שבוע רצית
אותו, פינקת אותו והחשבת אותו.
״בזמן הסרטת הסרט עבדתי בתיאטרון
הילדים. כל בוקר אחרי ההצגה היתה
מונית לוקחת אותי לים־המלח ואחרי
הצילומים היתה המונית מחזירה אותי
לתל־אביב. רצו אותי. הייתי חשובה.
ופתאום, בן־רגע, אני כמו הכושי
שעשה את שלו ואין צורך להתחשב בי,
ואין צורך לקיים הבטחות ואין צורך
להביו אותי, וזה כואב מאוד.
״מה שמחזיק אותי בין הצגה אתת
לשניה, בין סרט אחר לשני, זה המיש־פחה
שלי.יש לי בעל משגע ושני ילדים
נפלאים שנותנים לי כל מה שאשה —
אשה שחקנית — צריכה, וזה הרבה
מאוד. ומה, בסך־הכל, הם מבקשים
ממני? טים־טיפה של התחשבות, ואת
זה אני לא יכולה לתת להם, כי מישהו

הסמי־טריילר והטראנזיט המחוץ במקום התאונה
.לא הצלחתי לראנת את הפנים שלהם —

10 הארונות בהלווייה בחסצי־בה
— לא שמעתי צעקנת ובטח
שהוא השתנה אחרי כל זה. הוא י
הבן היחידי שלי שלא התחתן. יש לי
חמישה ילדים — שלושה בנים ושתי
בנות. שימעון הוא הרביעי.
היתה לו חברה לפני התאונה. אחרי
האסון, זה נגמר. הוא עזב אותה.

זה שינה לו את כל החיים. קודם הוא
היה חברותי, יצא הרבה.
הוא שאל כל הזמן :״מה פתאום אני?
למה אני מעורב בדבר כזה? אני לא
עשיתי כלום!״
עניתי ל ה.ז ה גורל בדאדם!״

למה? בחורה רוצה קצת יחס, לא
בחור שיושב לבד עם עצמו כל היום.
זה לא אותו שימעון שהיה. הוא יותר
רציני היום.
פעם היה נכנס הביתה, עושה כזאת
שימחה. היום הוא בקושי יוצא החוצה.
אני מאוד רוצה שיתחתן, שיהיה מאושר.
התאונה הפריעה לו ליצור קשר עם
אשה. אני לא מדברת איתו על זה, אבל
אני מרגישה שזה הפריע לו.

לא יכולה לשכוח את התמונה בבית-
הסוהר. הוא נראה שם כמו ילד קטן, שם
בין הסורגים :״אמא, אמא, אני לא
אשם!״
אם מראות התאונה שבים אליו?(מייד
אחרי האסון סיפר שימעון :״הם היו
מתחת לטריילר. כולם היו מחוצים,
והיתה אש גדולה. לא הצלחתי לראות
את הפנים שלהם, לא שמעתי צעקות!״)
בהתחלה לא היה ישן בלילה. במשד

זיכוי ביד! מה זה משנה? זה לפחות יתן
לנו להרגיש ...אבל גס ככה הילדים הל־1

אבל עוד לא הודיעו לנו כלום. למי׳
פונים? אמרו לי ששמעו בזלי־צה״ל. והיה
כתוב באיזה עיתון, לא בעיתון שאנחנו
קוראים.
האם אנחנו מדברים על האסון
בבית? משתדלים שלא. עם שימעון?
הוא משתדל שלא לדבר על זה. אם אני
יוזמת, הוא עונה מה שעונה, וסוגר.
בשבוע הבא הוא יהיה בן .28 הלוואי
וזאת תהיה המתנה, ההודעה מהמישט־רה!

זה גורל? לפני שימעון הלך לי
ילד בידיים. היה לו מום־לב. אז אני
יודעת מה זה לאבד ילד. הוא ככה הלך
לי, כשהחזקתי אותו בידיים.
אני בעצמי לא בריאה. שנה לפני
שזה קרה, הגעתי למוות. גילו אצלי
סרטן־השד. הייתי בטיפולים קשים. לא
ידעו מה יהיה, ניתחו ואחר־כך קרה ה־מיקרה.
זה הכל ביחד. לכן פחדו עלי.
עכשיו? תודה לאל, אני עוד הולכת
לפעמים לבדיקות, לטיפולים, אבל מרגישה
בסדר.
האם אני זוכרת את התאריך של התאונה?
אה ...בטח זוכרת, אבל עכשיו
באמת לא בראש שלי. אני מתרגשת
כשאני מדברת על זה, נורא מתרגשת,
לא יכולה לזכור.
האם שימעון ממשיך לנהוג מטעם
המיפעל? לא יודעת, אני לא חופרת
הרבה, לפעמים הוא נוהג. אני יודע שנהג
כמה פעמים בסמי־טריילר.
אז למי לפנות במישטרה? זה חשוב
לנו, הפתק שהוא לא אשם. נניח שנפגעת
ממישהו, ואת מחכה שיגיד לך
שלום, שיטלפן, שיראה שאיכפת לו
ממך. את כל־כך מתגעגעת וזה כואב
כל הזמן.
אנחנו מחכים שמישהו יגיד לנו
שלום — זה, בשבילנו, הפתק.
כואב לנו על הנשמות הצעירות,
אבל אנחנו לא אשמים. כל פעם שיש
תאונה — אנחנו נזכרים, מדברים,
חיים הכל מחדש.

סביאן בבית
בין חמין וסלט
שתצטרף אלינו לבחירת התמונות. אני
לא מטומטמת. לא חשבתי שצילום שלי
קוראת את כיתבי אפלטון ימכור את
הסרט. היה ברור שצריך משהו ארוטי,
וכך גם בחרנו. בחרנו תמונה יפה שכל
מה שמבדיל אותה מהצילום שפורסם
הוא הפיטמות.
״דיברנו עם הבימאית. הסברנו לה
שיש לי שני ילדים מתבגרים. אמנם
הילדים שלי לא מתרגשים מעירום,
אבל לילדים שלי יש חברים ולא כולם
מבינים את העניין. לא נעים לשמוע
מחבר בבית־הספר :״ראינו את הפיט־מות
של אמא שלך תלויות בדיזנגוף.״
המשכתי להקשות על מירי. מדוע
זה כל־כך איכפת לילדים שלה מה
יגידו, כשבמילא יגידו? הרי כל חבר
של הילדים יכול לקנות כרטיס לסרט
ולראות בו את האמא של אלה ודן בעירום
ובסצינות־מיטה. ילדים של שחקניות
צריכים להיות מורגלים בעקיצות
של חבריהם, אלא אם כן גם לילדים
עצמם זה נראה נורא, ואז כדאי שהאמא
תחשוב על זה קודם לכן.

ירי לא הסכימה. היא הסבירה
לי שוב ושוב את ההבדל בין סצי־

רוצה לעשות הון מהפיטמות הקטנות
שלי. אפשר להשתגע, לא?
״טילפנתי לג׳ולי כדי לשאול למה
היא עשתה לי את זה, אבל היא סרקה
לי את הטלפון. כמעט בכיתי. ניסיתי
שוב לטלפן ולשאול אותה למה היא
מתנהגת ככה, אבל היא שוב טרקה את
הטלפון. אז פניתי לעורך־הדין.
״עכשיו מסתבר שגם הצנזורה מתנגדת
לכרזה התלויה ברחובות, ותחת
להוריד אותה הלכו ושמו עליה פס
שחור, כמו שעושים לפושעים מסוכנים.
לא מעליב?
״ביום השישי הלכתי לראות את הסרט
בביודלסין. ישבתי באולם בשקט.
באתי פגועה מאוד. אהבתי את הסרט
והיה חבל לי שהיחסים בינינו נגמרו
כך. הרי אני האחרונה שרוצה להזיק
לסרט הזה, אבל בן־אדם — ואפילו
השחקן — צריך לדעת לשמור קצת
על כבודו.
״מעניין אם זה ילמד אותי משהו
לגבי העתיד. כמו שאני מכירה את עצמי,
זה לא ילמד אותי כלום. שוב יציעו
לי תפקיד, שוב יתעורר בי הצורך להופיע,
ושוב אני אתן את כל האמת באדם
שיישב מולי ויבטיח לי הבטחות. זה רק
אנחנו, השחקנים, או שכולם ככה?׳
העולם הז ה 2679