גליון 2680 מתאריך 11 בינואר 1989

מאה חמש עשרה מילים על ברווז אחד

בתל אביב יש למעלה מ 30-מסעדות סיניות, אבל ״ברווז הזהב״ יש רק אחד.
בתפריט שלנו תמצא כמאה מנות מעניינות, אבל המנה המעניינת ביותר היא ״הברווז הפקיני״.
אנחנו עושים אותו בדרך הנכונה: לאט לאט.
איך נהנים מברווז פקין?
או שמכינים אותו בבית לפי ההוראות המדוייקות שבמודעה, או שמרימים את הטלפון 03-491-873 ומזמינים מקום.
אגב: את הברווז הפקיני חייבים להזמין לפחות 24 שעות מראש, לשולחן של לא פחות מארבעה איש.
להשתמע.

ברווז הזהב, מסעדה סינית רח׳ משה סנה ( 93 דרך הרצליה, רמת השרון) .טל .491873 .ליד הכפר הירוק לפני שדרת הברושים
ואחרי עצי הבננה(בתחנת הדלק טופז)

01108 אפנעסס פמז

נ זי ס ז בי ם

לא ה1קוס־פ 1ק 1ס
על יריד ת י תרו ת-ס ם מדולחנ ץ ערב
הפיחותים ה א חד מי ם נ״גם ילד יבול
להבין!״ ,העולם הז ה .*41-89

השר גד יעקובי הסביר י 0ה מאוזר אוג סודת
המושגים הכלכליים שניסרו סמזוחזזמד. פוופו של
עולמנו, כולל המושג של •תחת מסם רמץ. פה
שאני לא מבין זה מדוע הוא לא מצא * בזז להסב
את תשומת־לב הקוראים לבך, סי *ין להתרשם
יתר על המידה מהניפנוף במו׳סנים בלבלייס
אלה.
כך, למשל, הזעקה שהקיס נג׳יזר סנק זטדאל.
מיכאל סרזסו, בעיקבות
ירידתוהזיזזשחודזנ עדב הזד־חותיס
סמזוחחנ״ע. וזוזיקה
היתה לא לעגייץ זזדיי
איחזה עיזנ״סנ בי ודדידה
לא ומזנה מעש־ הדקוס־פוקוס.
לא הזיק סהזזבר
בכך שם דלוגסא פאות
מיליתי <ח 1ל א!־״מ והב־ריחו
אוזהוס פן הארל, בלי
שיהיה כרסוי שישובו.
בל פה שקך ה הלא ש־ברונו
אנשיהנשקויס
זד׳ידס הקדימו
את תשלומיהם וכך יכול היה יבזאז לייבא
ארצה מוצרים תמורת דולארי ם זזזלים *סתזך
שיקול הגיוני שיוכל למכור אזתסנלאמ־ הפיתות,
־־ביוקר) ,וכר יכול היה חייב לטוזוע את תובזתיד
הדולאריים בסוף 1988 תפזזחת פח!וזת שקלים
מאשר בראשית . 1989
אבל, בסופו של דבר, רפת יזתהזת פם בע־מזוץ
לא תיפגע, כי מי שייבא בדצפם־ 1988 לא יבא
בינואר 1989 ומי שפרע חובותיזו ס־צפבד 1988
לא יפרע אותם שנית בינואר 1989 ועד מהרה
יתברר כי כל הירידה הנוראית המה זפנית ורפת
היתרות תתייצב שוב על רפתה ; 00x11 בבעבד.
יעקב ספר, תי־אב׳ב

פמוי הפנסיונרים

על מוצא אפשרי ל סי ב ס לי ס רבי ם
(״האבטלה היא עבודה״ ,העולם הז ה

ר עיון מהפ כני כותרות וד״סות
אלפי בנות מגוייסות לצה״ל ומבזבזות שנתיים מחייהן בחוסר
מעשה. איך אפשר למנוע את הביזבוז וליעל את פוח־האדם לשרות
מועיל! איך אפשר לשפר את השרותים החברתיים במדינה! העולם
הזה מציע הצעה מהפכנית: שרות חובה חברתי־ממלכתי.
שושנה ארבלי־אלמוזלינו, דליה רז,
הפרופ׳ דן מיכאלי ואחרים מביעים דעתם.
כ חכ ת השער האחור

ניסיון לרצח בואש־העין
מה קרה בליל־השבת בשעה ; 2 י
לפנות בוקר! האם פרצו שרה
יהוז, אלי גרמה וג׳קי שימחי
לדירתה של מזל אברהם! האם
היה זה ניסיון לרצח על רקע
לאומני! על רקע חילול בבוד ה־מישפחה!
או על רקע
{ £אי־החזרת כספים!
~ ^ ומי היה אבו־אדם!

הסינור מאחוריו

תת״אלוף (מיל׳) אברהם ברעם אינו מלא
ברחמים עצמיים ואמו יורה האשמות לכל
הכיוונים. ברעם, שנעצר והואשם על־ידי
הא מריקאים בניסיון לקשירת קשר למכירת
נשק לאיראן, התבשר בסוף־השבוע על
ביסול התביעה. הוא מספר להעולם הז ה על
נסיבו ת מעצרו, על העיסקה
2 4שהיה מעורב בה ועל חברים
שנתנו כתף ותמכו בו.

ז־ך־ דזדעו

.) 21.12.88

מתיר ניסיוני האישי כפובסל הבעתי לפסקנה
בי במצב החירום התעסוקתי קי־יסת אפשרות לפתור
את הבעייה לאלפי מו ססליס על־יזדי פ־בדי
מקומות־עבודה בעזרת שיבוי וזזוק, שיט׳י אשר
ימנע מפנסיונרים, היכולים להתק ד ם בבבת־ פן
הפנסיה אם היא גדולה באופן פשפעזותי משפר־המינימום,
לפתח קאריירה נוספת ובבך לתפוס
י ~ א ת מקומות־העבודה שאותם ניתן לאייש על ידי
המובטלים המחפשים תעסויז־-

יהודה גדוחמד,ז11 חן

סניור ונזנחו־על
זהות שמות פרסיי ם בין בני ס ל אבות
(״אנשים״ ,העולם הז ה 44 1 8 9
גם בזה שונים היהודים פבל העפ ת! לא
מקובל אצלנו שבן יישא
את שמו של אביו, אלא
אם, חלילה, נפטר זה
*לפני שנולד זה (והמיק־רה
הידוע לכולנו הוא זה
של איש־הטלוויזיה יאיר
שטרן שנקרא בשמו הפרטי
של אביו, מפקד
לח״י יאיר שטרן המנוח,
שנרצח על־ידי הבריטים
חודשים מיספר לפני
לידת בנו).
אבל אצל הגויים שכיח
מאוד שאב ובן שטרד יישאו אותו שם פרטי והאמריקאים
אף נוהגים להסזויז בקן ה ענ -ם ק לידי
הוספת התואר סניור(הבונד* לשם האב 31־11־11
(הצעיר) לשם הבו• עופרגולדברגר חזס ת

זה מה שיש
על חלוקת ה תפ קי די ם ב חבר ה },ל*
שים, נשים״ ,העולם הז ה 44.1.39
אולי זה באמת לא יפה שסיטרי־קילמם שרם
נרתמו להשקפת־העולם חטמ״ססדת •שזב־.
אישית, חסיד מושבע שלה) ותם פפשיסיס לי׳יתס
לאשה את תפקידיה הנשיים סמקזונ ליס זולנבד את
שלו, אבל אולי הגיעה השעה שנתהנל לרעיזוז
(הטנטן ס01מ־ 14
העול ם הז ה 2680

כתבת השער הקידמי:

ס מן

מגי

עוזי בנזימן לא עוצר באום־אל״פחם • על
הגבול לצביעות, על כותרות ועל דייסו ת
שמבשל דן אלמגור • הפרופורציות משתנות
עם הכסא • ומי נאמן יותר! גאולה לתחייה!
גאולה לצחי! גאולה לארץ-
9 * 9 ^ 9ישראל! צחי לשמיר! הת־חייה
לליכוד! מדור חדש.

שמח באוצר

כמה אבות לתוכנית הכלכלית! האם הגיע
פרס לאוצר כשבידיו תוכניות מגובשות!
למה בינו! מי הולך להיות היועץ בהא־הידיעה
של פרס! מה מקור האשמות
הה ד דיו ת בתוך האוצר ובנק־ישראל! ומדוע
קוראים לפיטורי מיכאל ברו־
^ 1נו! מילחמת״היהודים במיש-
רד״האוצר. כולם נגד כולם.

איו ניסים

הניסיון של בית״החולים ״בילינסון״ בהש־תלות־כבד
שואף לאפס. צוות״הרופאים,
בראשות הד״ר זאקי שפירא, לא ביצע עד
בה השתלות״כבד באופן עצמאי. גם התנ אים
הנחוצים לה שתלות-כבד לא היו בנמ-
צא בבית״החולים. לפיכך,
אין זה פלא שהניסיון השלי״
שי להשתלה נידון לכישלון.

רות הורם, אשת שג ריר
ישראל בשוויץ,
יהודה הורם, היא אשה עצמאית, לא אשתו
של, ציירת מוכשרת ומשוחררת מכבלי סיב-
סיות. אחרי נסיעות איו־ספור
ברחבי-עולם, היא חפ־

צה במנוחה ונחלה בירושלים

אחה והשקל

צרורמינתבים נשכח החתול והשמנת גנה לסם
שושנה הימן, מרצה באוניברסיטת חיפה,
מהנודעות בפסלי ישראל, נזכרת במיבת-
בי ם שכתב אביה במילחמת־העולם הרא־שו
נה לאה ובתו, לימים אשתו. ועל זיווג ידע
היסטורי ותחבולות כתי־בה
בסיפרה של מרגריט יור-
סאנר ״זיכרונות אדריאנוס״.

ומאה אחרת

אגדים מגנטיים המשכבים באבים ראו־מסיי
ם ופדים הגורמים לזירוז בתהליך חי-
לוך״החומרים, מצטרפים לשיטות הטיפול
ה ח לופי, שאינן ברוכות בטיפולים מכאיבים
או בתרופות בעלות תופעות
לוואי מזיקות. יש מי שמי

דווח על הצלחות לא״רגילות.

; 77/77 * 7 7 /7 7ז* .77/7 7

הנאמן של יהושע בן־ציון מבקש יותר
מ־־ 907 מכספי הפירוק • החתול והשמנת
ב בנ ק צפון־אמריקה • איך תתגבר כור על
תוספ ת ה הפסדים שנגרמה מהפיחות! •
מדיניות בת־היענה של המלונות • פסק־דין
תקדימי קובע כי הערבות ההדדית אינה
תקפה • מיסעדה כשרה במוסקווה • אבר הם
טמיר מצטרף לאריה גנגר ומשולם

ריקליס • ודויד אפל
ד £תובע את שלום מיש שות-
פו־לשעבר בחברות -בנייה.

מאבקי כוח

איך מטפלים במאבקי־כוח בין הורים
לילדים! מדוע אסור להביס את הילד!
וב אלו אמ צעים אפשר ל חנן את הילד מבלי
להיגרר למילחמות״עולם -
שיעור נוסף בבית־הספר

להורים של מכון אדלר.

כ תב ת ה עול ם הז ה בילתה יום א חד באולם
המעצרים וגילתה כי שני־שלישים מבין
ה תי קי ם המובאים לפני שופט עוסקים,
בדרך זו או אחרת, בעבירות
הקשורות בס מי ם קשים.
מידגם מיקרי ופוקח עיניים.

רא שם זין

דויד סימנטוב, נכה מילדות ובעל תארים
שונים מאוניברסיטת חיפה, התקשה למצוא
את פרנסתו ופנה לכתיבה. בעיקבות הספר
השלישי שכתב הוא מספר להעולם הז ה על
חייו כנכה, על בעיותיו ומילחמתו ברשויות
ומייעץ לאחיו־לצרה איך לר*

בוש אומץ״לב ולב טא בוש־

רם המיני בשיטה מקורית.

נתיחת אישיות בושנה איו מוצא

יש לגדולים הרבה מה ללמוד מהבחירות
שנעשו למועצת״התלמידים של בית־הספר
יח דיו ב רעננה. אירגון למופת, רצינות,
מערכת״בחירות שקטה ו־
* רןן | £מסודרת, והעיקר -בחירות
אישיות ולגופו של עניין.

לילות ישראל

הסגדוריס הקבועים:
סוף־סוף אלכ סי ס של תל-אביב בדמותה
של זיווה צצו* ( ב ת מונ ה) • קשיי ההחלטה
של אילן אלעזרוב ואני בוטבול •
ג׳וליאן דויד לא אוהב צלמי-עיתונות •
צביקה רום ואולי גלס -מעסקים
לנישואין • הכל נשאר במישפחות • מעלי לותיו
של אדי ברטי •דורון איינהורן,
עדי בך־יוחנן והנסיכות היהודיות • ועל
ח תונ ת ם הממשמשת ובאה
של הדוגמנית אילנה שושן

ואלון תבור -היפה והחיה.

מיבתכיס — סחרזחחר
איגרת העורף 31 של טעות
תשקיף — מבעד לרשת צפופה
כמדינה -כישמזל .
הנדון — שחת אחר
יומן אישי — אי ש 1סוך היה
אנשים — הטוסיק של ח ח
מה הם אומרים — הפרופ׳ אוריאל
ר״כסן, אשר ששון, חיד אליעזר,
ל־ דן, בינה אופק. חי חבס
קולנוע — איותיפאדה שחורה
זה וגם זה — טיפול ופש׳

רינה (שם בדוי) ברחה מביתה בחדרה,
חיפשה עבודה ונפלה לידיו של סרסור
זונות. היא עדייו עוסק ת
בזנות. המיקצוע היחידי ש
היא מכירה בגילה הצעיר.

— פומה והמרחב

השנוי
דף חדש — צרור מיבתבים
איך להיות הורה? -אל תילחם בילד תמרורים — אליפות אפריקה
תשכץ מיכתכיסלרותי

-מחפש
התחשומת הורוסקופ -ד ורודה
רחל מרחלת -על כל העולם
אתה והשקל -בת יענה
סמן ימני — למיל למיל למיל

בזיבגזבים
(המשך מעמ 1ד )3
שזה מה שיש, וזה כמו אשכנזים וספרדים, דתיים
וחילוניים או כמו שכתב פעם רודיארד קיפלינג,
המשורר האנגלי. :מיזרח הוא מיזרח ומערב הוא
א רי ה סו ל ר, חיפה
מערבי

פונטיינבלו של סוף המאה ה־( 16 ראה (לופה)
וניתן לראותה במוסיאון הלזבר בפאריס.
בלה תורן, תל־אביב

גירסא דינקותא

מן התשביש רתחביש

על מונח היסטורי(״רובקה ושולה״,
העולם הזה .)4.1,89

על חשיפת פרשוז־הביש במישבצות
תשבץ העולם הזה (״איגרת העורד״,
העולם הזה .) 28.12.88

• גליב ו א סני בל•

מזמן לזמן, לאורך חייו של השלם הזה, אנו
חשים שהגיע שוב הזמן לשנות, לרענן את המתכונת,
להוסיף מדורים חדשים וכוחות חדשים.
עכשיו׳ אנחנו נמצאים שוב במצב־רוח כזה.
אנחנו בודקים רעיונות חדשים, מנסים כוחות חדשים.
אוזננו כחייה לשמוע הצעות, רעיונות, ריב־רי־ביקורת.
הכוונה
היא להכניס בקרוב, במועד שנקבע,
כמה וכמה חידושים בעיתון, מבלי לשנות את
אופיו. כר עשינו כמה וכמה פעמים בעבר, וכד
נעשה שוב ושוב בעתיד.
כל זה בא כדי לפנות אליך, הקורא: אם יש לך
מישאלות, דיבח־ביקורת, הצעות, רעיונות, סתם
מחשבות — שלח לנו מיכתב.
מה חסר לך בעיתון? מה היית רוצה לראות
בעיתון? מה נראה לך כל־כך טוב, שכדאי להרחיבו?
נשמח
לקרוא את דבריה נקרא׳אותם בעיון. הם
יספקו לנו מזון למחשבה ולתיכנון.

י׳ ימני
מזה זמן רב מתגבשת אצלי המחשבה כי חסר
מעל עמודי השלם הזה עימות בין ריעות שונות.
אמנם רואיינו בשבועון אנשים רבים השייכים
לימין ולמרכז, אנשים דתיים וחילוניים, וניתנה

זה אמנם היה לפני איזה 30 שנה, וזה גם מעיד
איזה קורא ותיק של העולם הזה אני, אבל אני
זוכר היטב את פירסום התשבץ בשיאה של פרשת־לבון(״התשביש״)
ואני אף זוכר את הערת מערכת
העולם הזה, שהודיעה משהו מעין. :במערכת
התקבלו 37 פתרונות לחשביש 36 .מהם לא היו
נכונים, ורק אחד היה נכון. הפותר נכונה קיבל
יוסף רוזן, רסודנן
חמש שנות מאסרי

יורם אחדור, אחרי פירסום הראיון עימו, שערכה
ענת סרגוססי בשבוע שעבר.
היתה לארידור טענה רווקא נגד דברים שהופיעו
במרור שלי, הנדון. נאמר שם כי מעולם לא

היה קיים באוצר תיכנון מיקצועי, תוך עיבוד
הצעות חלופיות, בדיקת המעלות והמיגרעות של ! הי ר ד המיותרת
כל אחת מהן וגיבוש פרטי־הביצוע — מלאכה
על ל שוך הדבים של פיטמה (״עניין
החייבת להימשך כמה חודשים, בסודי-סודות, לשל
פטמות״ ,העולם הזה .)4,1.89
לא דליפה.
לדברי ארידור, התוכנית שלו, שזכתה בכינוי
בסיפורה המצער של מירי פביאן, שחקנית־
״דולאריזציה״ ,אכן היתה כזאת. היא הוכנה במשך
הקולנוע הכועסת על שפירסמו את חזה העירום
חודשים, בסודי־סודות, תוך בדיקת כל ההיבטים י ברבים, נתקלתי בשגיאה מרגיזה שחזרה על
והחלופות. אולם ברגע האחרון ממש היא הודלפה.
כלי־התיקשורת טיפלו כה בצורה בלתי־אחראית,
לדעתו, תוך הצגת סיסמות דמגוגיות על ביטול
המטבע הישראלי, שהוא כביכול סמל העצמאות
הממלכתית, וכר וכר. התוצאה היתה שגס ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, שהיה בסוד העניין, נבהל
ויצא נגד התוכנית.
רק דבר אחד ביקש ארידור לתקן בנוסח הראיון
עיסו. חל בו שיבוש של מילה אחת, רבת־חשיבות.
לפי מה שפורסם ,״התיאוריה של קיינס, שאץ
להילחם באבטלה על־ידי הגדלת הגרעון בתקציב
הממשלתי אין צורך להיות בעל תואר אוניברסיטאי
בכלכלה, כמו ארידור, כדי לדעת שבדיוק
ההיפר הוא נכון: הכלכלן הבריטי הדגול ג׳ון
מיינארד קיינס, מאבות הכלכלה המודרנית, טען
דווקא שיש להילחם באבטלה על־ידי הגדלת
הגרעון בתקציב הממשלתי.
עם קיננס ז״ל ואחדור יבל״א הסליחה.
• תחבה יותר חמורה לפירסום אותר תשביש
• היתר, הוראת הצחורה הצבאית: להריש. להבא.
׳ 01 את תשבצי העולם הרה לביקורת סוקרסת.

בהעלותו את סיפור חייו של ראובן אלוני
המנוח, המשיל השלם הזה את מעברו של אלוני
ממישרת מושל מרחב־שלמה למישרת ראש מיני
הל־טאבה למעברו של מושל תת־היבשת ההודית
בעת היותה מושבה בריטית להיות מושל אחד
האיים הקטנים שבהם שלטה בריטניה ביס*
הקאריבי.
.רק שבהשוואה זאת נטל לעצמו השלם הזה
חרות עיתונאית וקרא למושל הכללי הבריטי של
הודו סגן־מלך, שעה שהגירסא דינקותא שלי,
משיעורי ההיסטוריה בבית־הספר התיכון היא
שלאותו מושל כללי, נציג בריטניה הגדולה
בדלהי(הע״סח׳ ,באנגלית) ,קראו מאז ומתמיד
בעברית המישנה־למלך ואפילו פעם היה אחד
כזה ממוצא יהודי, הלא הוא רופוס דניאל אייזקס,
לורד רדינג, מי שהיה המישנה־למלך בהודו
דב פנדה, רסח-גן
בשנים 1921 ער 926י•

הטרדת האוזן והעץ
על הצורך לטפל גם בבעיות הקטנות
המציקות לאזרח הישראלי.

יופי
של טעות

שר־ילשעבר ארידור
מה אמר ק״תז?
להם הזדמנות רבה להביע את דיעותיהם. אף לא
היו אצלנו סדורים קבועים של בעלי ריעות מסוג

הדבר רצוי לא רק כדי להחיות את עמודי
העיתון, אלא גם כדי לאפשר לך לגבש את דעתך
העצמאית, אחרי בדיקת הריעות השונות המוצעות

החל בשבוע זה אנחנו עושים ניסיון בכיוון זה,
אחרי שגילינו הוגה־דיעות ימני צעיר, בעל כר
שר־התבטאות. אני מקווה שנצליח להרחיב את
היריעה בחודשים הקרובים ולהציג מעל עמודי
השלם הזה סיגוון חי ורחב של ריעות, כולן— ,
כמובן — במדורים אישיים חתומים, כמו המדור
הנדון,
מדורו של גן ליטגי מופיע בעמוד .42

התיאומה
־ של ק>עס
״זו הפעם הראשונה שאני מסכים עם שלושה
עמודים שלמים של השלם הזהר התלוצץ השבוע

לפעמים יש תועלת גם בטעות־דפוס.
לפני חצי שנה פירסם השלם הזה () 15.6.88
כתבה של שרה ליבוביץ על שוד כתבי־יד עתיקים
בירושלים. הכתבה, שנשאה את הכותרת. שם
הוורד, ירושלים״ ,היתה כולה בבחינת סקופ. היא
תיארה את מעלליו של נזיר מגוייר, שגנב ספרים
עתיקים שאין להם תחליף, ושניתן לו להסתלק מן
הארץ.
כעבור ארבעה חודשים נדהמה שדה ליבוביץ
לקרוא בדבר השבוע רשימה, שנראתה לה
מוכרת. היא נשאה את הכותרת. שימחת תורה,
שימחת גנבים.״ היה נדמה לה כי היא דומה
להפליא לכתבה שלה.
כשהתחילה להשוות, מצאה 28 קטעים שנראו
לה כמקבילים לכתבה שלה. אך ההוכחה הנחרצת
לדימיון שבין שתי הכתבות נמצאה דווקא בט־עות־דפוס.
רשימתה
של ליבוביץ התייחסה בעיקר ל־
״אינקונבלים״ — כתבי־יד עתיקים שפורסמו
מראשית המצאת הדפוס ועל־ידי יוהנס ליטנברג
הגרמני 1400 1468 ועד לשנת . 1500 ברשימה
הוזכרה שהגדת גוואדאלאחארה היא א-נקונבלה.
אולם חלה בכתבה טעות מצערת. נאמר כי
הגרת גוואדאלאחארה הודפסה בשנת ( 1842 צריך
היה להיות .)1482 :איכשהו חמקה טעות זו מתחת
לידיה של עורכת־הדפוס שלנו.
והנה נאמר בכתבת דבר סיפרו לו כי רכשו
את הגדת גוואדאלאחארה, אינקונבלה שנדפסה
בשנת ...1842״ לא נעים.
שרה ליבוביץ רתחה. היא פנתה לעורך־הדיז
חיים קליר ותובעת ממערכת דבר התנצלות ופיצויים.

״אחיות
באמבטיה״
יצירה במוסיאזן

עצמה כל כך הרבה פעמים, עד שבקושי יכולת׳
ליהנות מן הכתבה המעניינת הזאת.
בכותרת הכתבה אמנם מופיעות הפטמות כמו
שצריך, אבל בתוך הכתבה גופה חוזרות עשרות
פעמים פיטמות ואין זאת שגיאה שניתן לייחסה
לכתיב המלא, אלא זאת סתם שגיאה דיקדוקית
גסה.
לשון־הרבים של פיטמה הוא פטמות, בדיוק
כמו שלשון הרבים של שימלה הוא שמלות ולשון־
הרבים של שימשה הוא שמשות יורק בצורת
סמיכות אומרים פיסמות וכמו פיטמות־החזה).
גל ה בן-דדר, ירושלים

הפטמות של פונטייגבלו
על הצגת פיטמות־השדיים ברבים
(״עניין של פטמות״ ,העולם הזה

עכשיו שכבר פתרנו את כל הבעיות הגדולות
— החרדים והדתיים התקפלו, יש כבר תוכנית
כלכלית ועוד מעט נדבר עם אש״ף — אולי
הגיעה השעה שנטפל בבעיות יום־יום ם ורדניוול׳י,
מסויימות, כפי שעושים אזרחים בכל מדינה מתו.
קנת•

שמטריד אותי זה ה תע של עברית המתנשא
והמתחכם (למשל, הקשר בין שבועה למיספר
שבע) מדי בוקר, לפני החדשות של השעה שבע,
בק 1ל ישראל ופסזקן של ׳ 01 חסר העניין, הטעם
וההצדקה לפני חדשות־חצות בטלוויזיה.
חגי רוזנבאום, תל־אביב

מיכתבים למערכת
השלם הזה שומר לעצמו א ת הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות, מישפ־טיות
או טכניות.

אינני מבינה מדוע מירי פביאן, שאיננה סתם
שחקנית־קולנוע, אלא אמן של ממש, נרעשת כל
כך מהצגת פיטמותיה ברבים.
מאז ומתמיד ראו בפיטמות־האשה דבר שמן
הראוי להציגו ברבים ויעידו על כך יצירותיהם
של גדולי הציירים בכל הדורות.
אחת היצירות המזכירה ממש את הכרזה שלא
נראתה למירי פביאן היא זאת של שתי האחיות
הצרפתיות, בנות האצולה, הרוחצות בצוותא באמבטיה,
מעשה״ידיו של אחד מציירי אסכולת־

כ תוב ת המעו־כת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בגד
לפח 03( 232262 בפקסימיליה —
245242־ .972*3מנוי ,2009 ובטלקס
— 111. 341667 אץ1אא.
העול ם הז ה 2680

מי •שיעשה הון פוליטי מקשיי ״מישען׳׳ הוא
יעקב שמאי, ראש סיעת תכלת־לבן בהסתדרות
ומאנשי דויד לוי, שהצליח לשכנע את לוי
להכין תוכנית מיוחדת להקמת בתי־אבות.
את הרשת המתחרה לסישען מתכוון שמאי להקים עוד
לפגי הבחירות להסתדחת.

שפירא לא ירוץ
הידיעה שח״ב־לשעבר אברהם שפירא יעמוד
בראש רשימת אגודת-ישראל למועצת עיריית
תל-אביב היא חפרת־יסוד.
הרב שפירא מעדיף לשמש כיו״ר הוועדה המייעצת לבנק
ישראל, ולהחליף את היו׳׳ר הנוכחי, הרב שלמה לורנץ.

קצב קונה ריבים
למרות תקופת־הכהונה הקצרה שלו במישרד־התחבורה
כבר הצליח שר־התחבורה. משה קצב, לקנות לו שני
אויבים.

העימות הראשון הצפוי לקצב הוא עם שד־השיכון
דויד לוי

הסיבה: בקיצוצים בחברות הציבוריות קוצצו 120 מילית
שקל לשנה. במשך השנים הקרובות, ואת התקציב שיועד
לסלילת כבישים העבירו למישרד־התחבורה תחת להעביר
למע׳׳ץ, האחראי על סלילת כבישים. והמסונף למישרד־השיכון.
מכאן שיצטרך עכשיו לקום גורם חדש שיעסוק
בסלילת כבישים במישרד־התחבורה.
קצב, שהיה ברור לו שהצלחתו וכישלונו במישרד תימרד
כמילחמה בתאוגות־הדרכים, חיפש רזרבות ומצא עודפי
תקציב ברשות-הנמלים. עכשיו הוא מחפש דרך לחייב את
הרשות להעביר לידיו את העודפים, כדי להשקיע אותם
בעבודות סלילה.

ברשות־הנמלים לא אהבו את הרעיון הזה.

חדרי־ניתוחיס להשכרה כדי להקל על מצוקת בתי־החולים מציע
שר־הבריאות, יעקב צור, להעמיד את חד-
רי־הניתוח, ושרותי־העזר המסונפים אליהם,
לרשות רופאים שירצו לבצע טיפולים
באופן פרטי, בשעות לא־מקובלות.
דבריו של צור כבר יצרו התנגדות בקרב
רופאים, המבקשים למנוע את השימוש
בחדרי-הניתוחים על-ידי רופאים מ-
חו״ל, ובעיקר רופאים ישראליים השוהים
בחו״ל, המבקשים לנצל חופשות-מולדת
לעבודה, ומתכוונים לבצע ניתוחים וטיפולים
רפואיים.
במישרד-האוצר ובמישרד־הבריאות
מברכים על היוזמה. מתוך הנחה שבצורה
זאת אפשר יהיה לצמצם את מיספר הישראלים
היוצאים לטיפולים בחו״ל, דבר
הכרוך בהוצאה גדולה.

כמהוה גוי־ אין ח כים
בניגוד לידיעות שהתפרסמו השבוע בעיתונים
היומיים, לא נבחו ח״כים בכינוכדהיסוד של
מחנה מרדכי(״מוטה״) גור.
השבוע נמסר כי השר מוטה גור הקים לעצמו מחנה בתוך
מיפלגת־העבודה, מתוך מטרה להתמודד בעתיד על
ראשות המיפלגה.
בידיעות נאמר שבכינוס־היסוד נכחו ארבעה חברי־כנסת
של מיפלגת־העבודה, אך האמת היא שבכינוס לא היה אף
לא ח״כ אחד.

שילנסק׳ וגד השדולות
יו׳׳ר הכנסת, דב שילנסקי, יבחן את פעולות
השדולות של הדז״כים עבור גופים ציבוריים
ופרטיים.
השדולות בכנסת הפכו מוקדי־כוח, שבאמצעותם מבקשים
בעלייאינטרסים שונים להשפיע על עבודת המליאה
והוועדות,
חלק מהשחלות עוסקות בנושאים אידיאולוגיים, כמו
השדולה למען הגברת ההתנחלות, וחלקן בתחומים
סקטוראליים שונים.

שילנסקי מתכוון לבנות כללי-התנהגות
מסודרים לפעילות השדולות בכנסת.

הון פוליטי מגיפלאים
מצוקתה של רשת ישען של ההסתדרות, ומיספר
הגימלאים ההולך וגדל שהרשת אינה מצליחה למצוא להם
פיתרון, תביא להקמת רשת מתחרה של בתי־אבות.

368

דובר צה״ עושה, בנראה, מאמצים להתעדכן.
ביום
השני, ה־ 9בינואר, מסר דובר
צה״ל על 329 הרוגים פלסטינים בשטחים
הכבושים, אחרי ששבוע קודם לכן דיווח
על 274 הרוגים. ניסיון לברר איך תפח הי
מיספר תוך שבוע אחד הביא לנסיגה מהירה
של הדובר, שחזר לדווח על המיספרים
הקודמים. לפי הדיווח האחרון עומד, שוב,
מיספר ההרוגים הפלסטיניים בשטחים הכבושים
על .274
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים הפלסטיניים על .368
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 464 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 313 הרוגים מירי חיילי צה״ל.
• 38 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 66 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 47 הרוגים מסיבות אחרות.

מאבקים במפדל
ברשימת המפד״ל למועצת עיריית תל-אביב
מתנהל מאבק בין השני ברשימה, שמואל גפן,
מסיעת הצעירים, לבין העומד בראש הרשימה,
הד״ר חיים מנחם בסוק.
גפן מנסה להדיח את בסוק, משום שלדבריו, אחרי 24
שנות כהונה של בסוק במועצת העיר הגיע ומן לחילופין.

הליכוד אובר כוח כחיפה
מסקר סודי, שנערך על-ידי הליכוד בחיפה,
עולה כי הליכוד צובר כוח לקראת הבחירות
הקרובות לרשויות.
יתכן שהשינוי נגרם על־ידי דו״ח מבקר־המדינה, שביקר
את מוסדות״השילטון בחיפה. המגמה המסתמנת מדו״ח
הליכוד חשובה מפני שחיפה נודעה תמיד כמעוז המערך.

הנשים של קולק
ארבע נשים יוצבו במקומות ריאליים
ברשימתו של טדי קולק לבחירות
המוניציפליות הקרובות.

בימים אלה עסוק ראש־העירייה בפגישות הנוגעות להרכב
הרשימה, שאותה יש להגיש עד ל־ 25 בינואר.

על המקומות הרביעי, השמיני, ה־ 12 וה־,16
שיהיו מיועדים לנשים, יתמודדו, כבל הנראה,
נורית ירדני-לוי והפרום׳ נעמי חזן.

מימ״ד עדיין לא החליטו אם יצטרפו לרשימתו של קולק,
וכך גם הקונסרבטיביים, הדורשים מקום ריאלי ברשימה.

המועטה חוזרת לפעילות
המועצה לשלום ולביטחון חוזרת לפעילות, אחרי תקופה
ארוכה של חוסר־פעילות.

במיסגרת הפעילות המחודשת ייפגשו חברי־המועצה
עם מנהיגים ימניים ומנהיגים דתיים.
ביום החמישי הקרוב יערכו כנס־היערכות, ראשון מאז
הבחירות, ויתחילו בסידרת־פגישות עם דרכים ושרים
בדיונים על ההשלכות הביטחוניות של הסדרים אפשריים.
במיסגרת פגישות אלה ייפגשו גם עס מנהיגים דתיים.
הם מתכוונים גם להפיץ דפי״עמדה לכל רורש, מהדיונים
שהתקיימו במהלך השנה האחרונה.

פה יהיה ה שער?
בחברות המיסחריות בארץ גובר המתח לקראת
ההכרעה הצפויה של לישבת רואי-החשבון
בנושא מה יהיה שער השקל הקובע ליום
סגירת מאזני החברות. האם יהיה זה 1.68 שקל*
לדולר או? 1.81
ברור שההבדל יקבע לגני חברות רבות את תוצאות
המאזנים. חברות רבות טוענות כי אם השער יהיה ,1.18
יופיעו במאזנים הפסדים כבדים.
בלישכת רואי־החשבון הוקם צוות מיקצועי שאמור
להחליט לגבי גורלו של השער. הוא אף פנה ללשכות
רואי־חשבון באיתפה ובארצות־הברית כרי לקבל
תקדימים.

הצוות יפרסם את הכרעתו בתוך 10 ימים
והנחיותיו ישמשו את רואי-החשבון בעת
עריכת מאזני החברות.

״כללי בלי שוק ההון
בניגוד לשנים קודמות, לא מתכוונת ״כלל״
לגייס הון ב־ 1989 באמצעות שוק־ההון.
רק בחודש דצמבר גייסה כלל 100 מיליון שקל בהנפקות
איגרות־חוב שונות, ואילו באחרונה בוטלה הנפקה של 20
מיליון שקל, כתוצאה מהפיחות.

עוד שינויים ב ״ ס ר
תוכנית האירגודמחדש של קבוצת־המזון במר אינה סוף
פסוק.

בקרוב צפויים שינויים מפתיעים נוספים
בצמרת הנהלת הקונצרן. השינויים יהיו
פרסונליים וגם במיבגה האגפים.

מזגנים ב חוי ר
בימים אלה, כשהמזגנים משמשים לכל היותר
לחימום, נחתמה עיסקה מיסחרית יוצאת-דופן.
מנתונים שמסר אורי ברנשטיין, מנכ״ל החברה, עולה כי
הסוחרים בארץ רכשו באחרונה !6אלף מזגנים בעלות
כוללת של כ־ 20 מיליון דולר.
העיסקה מבטיחה לציבור אספקה קבועה של מזגנים
בחודשי הקיץ והיא תמנע מחסור של מזגנים, מחסור שחזר
על עצמו בשנים האחרונות.

מדובר ב־״״ 60 אחוזים מהיקף הייצור של
החברה בשנה אחת.

מ ב עד לר ש ת צפופה
להבדיל מאסירי המחתרת, ששילטונות
כלא-השרון מאשרים להם להתייחד עם
נשותיהם, לא מאפשרים לעצירות הפלסטיניות
בכלא אף לחבק את ילדיהן.
הפגישות בין העצירות לילדיהן נערכות
כשרשת צפופה מפרידה ביניהם. ובמיק־רים
רבים מעדיפים הילדים לא לבוא לביקור,
מאשר להתנסות בחוויה כזאת.

תוחזר כיפאח כיאל!

שוחד של רופא?

מישמרת־מחאה של נשים למען אסירות
פוליטיות תתייצב ביום השני, ה־ 16 בינואר,
בשערי כלא ״נווה-תירצה״ במחאה על אי־החזרתה
של כיפאח כיאל לכלא השדון, שבו
מוחזקות האסירות הפוליטיות.

רופא נודע, מנהל-מחלקה בבית-חולים גדול
באיזור המרכז, נחנך במישטרה על חשד
לשוחד. התיק הגיע לפרקליטות, ובימים
היך ובים יוגש כתב-אישום נגד הרופא.

בשעתו הופרדה כיפאח משאר האסירות הפוליטיות נכלא
השרון והועברה לשה־תירצה. היא שבתה רעב במשך 12
יום בתביעה לחזור לכלא השרון, והפסיקה את השביתה
אחרי שהוגשה בשמה עתירה להעברתה.
הדיון בעתירה נשמע בשבוע שעבר והעתירה נדחתה.
מישלחת של נשים מהחעד למען אסיחח פיליטיזח
מתכוונת למחות על דחיית העתירה. המחאה תוגש לנציב
שרות־בתי־הסוהר, שאול לוי, בביקורו בשה־חירצה ביום
השני.

היורה נפטר
חתנו של הד״ר משה קרוי, שנשא לאשה את
בתו הקטינה של קח־י, ואשר התפרסם כאשר
הרג את גרושתו של קודי באוסטרליה, נפטר
לפני ימים אחדים ממחלת-הסרטן, ממנה סבל
כבר בעת המעשה.

או ד־י ת זו־יבבנל

בבזרעגז
העם

זהירות:
גאזים!

קדאפי הוא האיש
הרע. אך הנשק הכימי
פושט בעודם גם
ברעדין. אי־אפשר
שד להתעלם ממנו.
מועמר קד׳אפי הוא האיש הרע של
העולם.
הוא עצמו טיפח בשקידה את התדמית
הזאת. ידו בכל מאבקי־המחתרות
בעולם. הוא תקף פעם אחרי פעם את
כל שכניו (תוניסיה, צ׳אד, מצריים).
דברי־הרהב שלו הפכו שם־דבר.
הקצין הבדווי ממידבר בנגאזי נהנה
ממישחק החתול־והעכבר, שהוא משחק
עם המעצמה הגדולה ביותר בעולם. העכבר
הלובי השואג משגע את האמריקאים,
אך כל אשר הם עשו לא הצליח
לפגוע בו.
רונלד רגן נכנס למאבק עם לוב
מייד עם עלותו לשילטון לפני שמונה

קיצוצים

מנהיג קד׳אפי
להחזיר את הדן?
שנים, ועכשיו הוא מבלה את ימיו
האחרונים בשילטון במאבק נוסף עם
לוב. בין שני המועדים היו לו מאבקים
למכביר עם המדינה המידברית הרי־קה־כמעט.
העיתונאים
גורשו. הנושא הפעם
הוא נשק־הגאזים.
אין ספק כי לוב הקימה מיפעל גדול
לייצור נשק כימי. גם מי שלא נטה
להאמין תחילה להאשמות האמריקאים,
שהסתמכו על צילומי־לוויינים ומקר
רות־מודיעין, השתכנע מתגובותיו של
קד׳אפי עצמו. כאשר התקרבו העיתונאים
למיפעל, הוא העלה אותם למטוס
וגירש אותם.
השאלה היא: במה שונה הנשק הכימי
הלובי מן הנשק הכימי המייוצר כיום
בשפע גם בסוריה, בעיראק, באיראן
ובמדינות רבות אחרות?
בוועידה על נושא זה, שהתכנסה
השבוע בפאריס, הודה משה ארנס
כמעט בפה־מלא שגם ישראל אינה
טומנת את ידה בצלחת. הוא הודיע כי
ישראל תהיה מוכנה לשתף פעולה
בחיסול מאגרי הנשק הכימי, אם
תתקבל החלטה בינלאומית לחיסול
הנשק הכימי.
אם כן, מדוע הופנה הזעם דווקא
לעבר לוב? הדבר קשור באותה תדמית
של קד׳אפי: מכיוון שהוא עושה־צרות
בינלאומי, בלתי־יציב ובלתי־מרוסן,
יש משמעות מסוכנת במיוחד להימצאות
נשק כזה בידיו.

לא זה בלבד שהוא יכול לתקוף בו
את ישראל, כאשר זה יעלה על דעתו,
אלא שהוא יכול לספק נשק כימי לבני־חסותו,
אלופי־הטרור: אבו־נידאל ומרעיו.
נמאס
על כולם. יתכן שניתן היה
לבודד את קד׳אפי, אלמלא ההתקפה
השחצנית של האמריקאים עליו, והפלת
שניים ממטוסיו. מעטים בעולם
האמינו להסברי חיל־הים האמריקאי
לתקרית זו. גם רבים מן האמריקאים
עצמם, למודי־הניסיון, לא האמינו להודעות,
אחרי הודעות־הכזב על הפלת
המטוס האיראני על־ידי ספינה אמריקאית.

המצב הכריח את מדינות־ערב להתייצב
לצד קד׳אפי, שמא ייראו כעבדים
נרצעים של ארצות־הברית. אף איש מן
המנהיגים הערביים לא היה מצטער,
בסתר־ליבו, אילו חטף קד׳אפי סטירת־לחי
מצלצלת. הוא נמאס על כולם.
חוסר־התיחכום של האמריקאים השיג
גם כאן את התוצאה ההפוכה.
היטלר נרתע. מעבר להטרדה הלובית,
מציג נשק־הגאזים בעיות חמורות.
במילחמת־העולם
הראשונה עשה
הגאז שמות, אר לא הכריע. אחד החיילים
הקרביים במילחמה זו, טוראי־ראשון
אדולף היטלר, נפגע בהתקפת־גאזים
והתעוור זמנית. ההלם גרם לו
לוותר על נשק זה במילחמת־העולם
השנייה, אף שלא נרתע מלרצוח המוני
יהודים בגאז רעיל.
אולם האם ניתן להשאיר את הג׳ין
הזה בבקבוק?
כשם שהגרעין הוא הנשק של העשירים,
הגאז הוא הנשק של העניים. זהו
נשק להשמדה המונית, ואין הוא עולה
ביוקר. לכן הוא פושט במהירות בעולם
השלישי, שאינו יכול להרשות לעצמו
פצצות גרעיניות.
שום מדינה, המאמינה כי היא נתונה
בסכנת־השמדה, לא תוותר על השימוש
בנשק גרעיני ו/או נשק כימי. עיראק
הפעילה גאזים כאשר האיראנים נראו
כעומדים על סף הניצחון, והאיראנים
השתמשו בגאזים כאשר התהפך הגלגל.
סוריה טוענת שהיא מכינה גאזים
כדי להשיב על הנשק הגרעיני הישראלי,
בשעת־הצורך.
בוועידה הציגו הערבים את הטענה
הזאת רישמית, ותבעו לאסור את שני
סוגי נשק־ההשמדה בעת ובעונה אחת.
ממשלת־ישראל התנגדה, כמובן.
הסיכוי להחזרת הג׳ין לבקבוק: שואף
לאפס.
האינתיפאדה טיפות הגשם

אדיאס פרייג ביקש
רהשמיע במה דברים
נחמדים. הוא רא
שיער דעצמו מה
תהיינה התוצאות.

אליאס פרייג׳ רגיל להתהלך בין
טיפות־הגשם. השבוע כמעט מער.
פרייג׳ הוא ראש־העיר החשוב היחידי
שלא התפטר או הודח כאשר קם
המינהל האזרחי. כל ראשי־הערים האחרים
החליטו להחרים את המוסד הזה,
שבו ראו סמל של סיפוח. פרייג׳ טען
שהתפטרות היא מעשה טיפשי, ונשאר
במקומו.
במשך הזמן הפך ראש־העיר נמוך־
הקומה של בית־לחם לבן־טיפוחיו של
מחנה־היונים בישראל. גם המימשל הצבאי
התייחס אליו בסבר־פנים יפות,
יחסית. הוא זוהה כ״פרו־ירדני״ ,אך גם
כמנהיג פלסטיני. אש״ף לא הסתייג
ממנו. הוא נשאר בסדר עם כולם.
אולם מעולם לא עמד מאחוריו שום

כוח. עמדותיו הגמישות, יחד עם העובדה
שהוא שייר לעדה הנוצרית, מגעו
ממנו מעמד בכיר בגדה.
כאשר פרצה האינתיפאדה, היא הדיחה
למעשה את כל דור־המנהיגים הקשיש.
מכובדי־האתמול הפכו לפרש־ני־האינתיפאדה,
ללא השפעה של
ממש. קמה מנהיגות צעירה חדשה,
לוחמת וחשאית. פרייג׳ הפך כמעט
בלתי־רלוונטי, בייחוד אחרי ניתוק הקשר
בין חוסיין לבין הגדה.
כאב־בטן וניתוח. לפני כמה
ימים השמיע פרייג׳ פומבית רעיון: אם
ישראל תשחרר כמחווה של רצון טוב
2000 עצירים, יסכימו הפלסטינים
להפסיק זמנית את האינתיפאדה.
הצעה זו עוררה זעם עצום בשטחים
הכבושים, כמעט בכל החוגים.
כל פלסטיני מאמין כיום כי האינתיפאדה
— והיא לבדה — הרימה את
עמו מאשפתות. רק תודות לה זינקה
יוקרת הפלסטינים בעולם, הסכימו האמריקאים
לפתוח בדו־שיח עם אש״ף,
הפך יאסר ערפאת למרכז העולם הערבי.
בעיני
רוב הפלסטינים, הפסקת
האינתיפאדה מבלי להשיג כל יעד
מדיני היא מעשה מטורף. כפי שאמר
ערבי פשוט השבוע בטלוויזיה הישראלית,
לכתב גיל סדן :״אם כואב לך כל
הזמן בבטן, כדאי לעשות ניתוח. זה
כואב, אבל אתה יכול להירפא אחת

ולתמיד!״ ובתירגום חופשי: האינתיפאדה
תובעת מהפלסטינים קורבנות
קשים, אבל רק היא תסלק את הכיבוש.
פרייג׳ הציע למעשה להפסיק את
האינתיפאדה מבלי לרפא את כאב-
הבטן. כתמורה יחידה תבע שיחרור
2000 עצירים של האינתיפאדה עצמה.
צפוי לכדור. תגובת אש״ף היתה
מהירה ומוחצת. בשפה קיצונית הכריז י— -
ערפאת שכל מי שמציע את הפסקת
האינתיפאדה ייחשב כבוגד, וצפוי לכדור.
פרייג׳
,שלא התכוון אלא להשמיע
הצעה שתהיה פופולרית בישראל ובעולם,
נסוג מייד. כלל לא עלה על דעתו
למשוך אל עצמו את זעם הציבור
הפלסטיני. הוא הודיע כי זה היה רק
רעיון פרטי. מותר לכל אדם להשמיע

רעיונות, אמר, אבל רק אש״ף יכול
להחליט.
אולם מהבחינה הפלסטינית, הנזק
כבר נעשה. ההסברה הישראלית עטה
על דברי פרייג׳ ותגובת ערפאת כמוצאת
שלל רב. הנה, נאמר באלפי נאומים,
מאמרים והצהרות, ההוכחה לכך
שערפאת נשאר טרוריסט, שכל פלסטיני.
נ•״ ן״ עומד להירצח. מבלי להתכוון
לכך, סיפק אליאס פרייג׳ לקו
הישראלי הנוקשה ביותר תחמושת
שלא תסולא בפז.
מבחינה מעשית, אין לכך שום ממשות.
פרייג׳ אינו מייצג איש בשטחים
הכבושים, והשפעתו על האינתיפאדה
היא אפסית. ן ושוב: ביתא. זו נכנסה השבוע
לחודש ה״ , 14 כשהיא סוערת בכל רחבי
הגדה והרצועה, מג׳נין ועד רפיח.
סימלה היה ונשאר הכפר ביתא,
למוד־הסבל. השבוע הרסו השילטונות
הצבאיים שני בתים נוספים בכפר זה.
העילה: הם נבנו באופן בלתי־חוקי.

הממשלה

3י ש מול*

המגהצת 1מ3ישת־המזון
יו־ז־פ! מעתה
אחרי שימש! פרס,
יחד עם המכונית האמריקאית ראש־עירייה פרייג׳
לחת תחמושת ליריב?

אין מזל לשימעון פרס.
מזל־ביש רודף אותו כל חייו. פרס
(המשך בענות־ ) 10
העול ם הז ה 2680

לשחרראתה בוו תמצ היל, ל ה קי שרו ת חברת ממלכ תי

סו תתאחד

^ גיע הזמן לשחוט עוד פרה קדושה.
1 1פרה שמנה, יקרה מאוד, הדורסת תפיסות״יסוד של צדק.

בח״ן, בראשית ימי המדינה, ידע מדוע הוא בוחר
בשם זה.

כאשר יש צורך בקיצוצים דראסטיים בתקציב־הביסחון המנופח,
כאשר שרותים חברתיים מכל הסוגים קורסים ומתמוטטים
בגלל המחסור באמצעים, הפכה הפרה הזאת אנאכרוניזם בלתי־נסבל.

תמונה היתה נראית אחרת, אילו. בצה״ל היה קיים באמת
( /שיוויון בין המינים.

שרות־החובה של בנות בצה״ל.

אני מציע לחסל את האנאכרוניזם הזה, ולשים
במקומו מכשיר חדש, מודרני, המתאים לצרכינו.

^ זה 40 שנה לא חשב איש על שרות הנשים. הוא היה, כאילו
/ /מובן מאליו. משהו שאין להרהר בו ולערער עליו.

איך זה נולד בכלל?
במחתרת שירתו בנים ובנות ביחד. בפלמ״ח זה היה חלק מן
ההווי. לא היה הבדל בין בנים ובנות. הן יצאו לפעולות, לליווי
שיירות, לקרבות.
נשים תבעו זכות לבנות לשרת לצד הבנים, שכם אל שכם,
שוות בין שווים. י

אי־אפשר היה לסבול את המחשבה שהנשים לא
יקהו חלק שווה במיצווה הקדושה של ההגנה על המדינה.

תיים
(למשל :״שרות חברתי ממלכתי״ — שח״ם).
• השרות־החברתי־הממלכתי ישלח את הצעירות
לתפקידים כגון אחיות־עזר, מורות־עזר, מטפלות
בבתי־אבות, מטפלות אינדיווידואליות לזקנים
ולנכים בבתיהם, ועוד ועוד. שכר הצעירות האלה
יהיה כשכר החיילות. חלקן ישוכנו בדיור מטעם
השרות, חלקן ימשיכו לגור בבתיהן.
• אורך השרות בשרות־החברתי־הממלכתי יהיה
כאורך השרות בצה״ל.
• שרות־המילואים בשרות־החברתי יהיה בש־רות-המילואים
בצה״ל.
• לא יהיה שום שיחדור מן השרות מטעמים אידיאולוגיים,
דתיים ורעיוניים. במידת-האפשר יתחשב
השרות באורח־החיים וברקע של המגוייסות, כך
שבנות דתיות יוחזקו במיסגרת המתאימה להן מבחינת
הקשר למישפחה, בחירת התפקידים וכר.

אולם צה״ל הוא אחד הגופים השוביניסטיים ביותר
במדינה. גם בראשית 1989 הוא חי על־פי מושגים
שהיו כבר מייושנים ב*. 1949
החיילות בצה״ל מקופחות באופן קיצוני. אין בו זכר לשיוויון.
זה התחיל, כמובן, כבר בראשית מילחמת־העצמאות, בטרם
נולד צה״ל רישמית. אז הוחלט שאין לנשים מקום במשימות קרביות.
ניתנה פקודה להוציא את כל הבנות מן היחידות הקרביות.
כיום ממלאות חיילות תפקידים חשובים ביותר בחיל־הרפואה,
בחיל־הקשר, בחיל־המודיעין, בחיל־התחזוקה ועוד (וגם תפקידים
לא־קרביים בחילות קרביים כמו חיל־האוויר וגייסות השריון) .אר
מעולם לא עלתה בצה״ל האפשרות כי אשה תהיה קצינת־רפואה־ראשית,
מפקדת חיל־הקשר, מפקדת התחזוקה ועוד.

^ גשמת הצעה מעין זו תחולל שינויים רבים ומהותיים.
1 1צה״ל ישתחרר מכל הצעירות שאין לו צורך בהן. לא זה בלבד
שהאבטלה הסמוייה בצה״ל תחוסל, אלא שהדבר יאפשר גם קיצוץ
ניכר בתקציב־הביטחון, מבלי שהדבר ״יעלה בדם״ ,כהכרזתו הד־מגוגית
של שר־הביסחון.

השרותים החברתיים, שהגיעו לשפל-המדרגה, עד
כדי הפיכת ישראל למדינה מן העולם השלישי, יתאוששו.
כוח-אדם רב, צעיר ורענן, ימלא את התפקידים
המשוועים לאיוש(או לניוש) ,מבלי שהדבר
יחייב תקציבים חדשים.

אין אלופה בצה״ל. יש קצינת-ח״ן־ראשית, דמות
מישנית מאוד בצה״ל, כמו הרב הראשי( .בעגה
הצה״לית, קוראים לקצינות־הח״ן ״קצינות טמפונים״).

הדבר
יכול להציל את בתי־החולים, בתי־הספר, בתי־האבות,
בתי־החולים לחולי־נפש, בתי־החולים הגריאטריים, המוסדות לילדים
מפגרים וילדים מקופחים אחרים. הוא יכול להביא הצלה
ורווחה לרבבות מוכי־גורל בודדים ולמישפחות, העמוסות בטרא־גדיות
מסוג זה.

שרות־הבנות הפך כמעט סמל מיסחרי של המדינה. ב־ 15 השנים
הראשונות של ישראל כמעט ולא עלה על הדעת בעולם
לפרסם כתבה מצולמת על ישראל, מבלי שבמרכזה יהיה תצלום
של יפהפיה במדים, המחזיקה ברובה. בשבועוני העולם הופיעו
מאות שערים כאלה.

אז נשפכו

וכל זה לא במיסגרת של אירגוני-התנדבות דלי־אפשרויות
ומיבצעי-התנדבות ראוותניים וחובב־ניים,
אלא במיסגרת מיקצועית, ממלכתית וקבועה.

הרבה שפכים לנחלי ישראל, ושרות־הבנות ננד

צה״ל, צבא קטן ומוגבל בכוח־אדם, גדל ותפח. לפי פירסומי
חו״ל, עולה סדר־הכוחות שלו במילחמה על חצי מיליון חיילים
סדירים ואנשי־מילואים. הוא צבא מודרני, חמוש בנשק החדיש
ביותר. אין לו עוד שום דימיון עם הצבא של . 1948

^ כולה פה להישאל שאלה צודקת: מדוע רק נשים? מדוע לא
גברים? האם אין כאן צורה חדשה של הפלייה?
לגבי הגברים השאלה היא שונה. כל הגברים חייבים בשרות
בצה״ל, ורבים מהם נשלחים ליחידות הקרביות, שאין בהן דריסת־רגל
לנשים.
אולם יש גברים המשוחררים מצה״ל, ויש בהחלט לשקול את
גיוסם לשרות־חברתי־ממלכתי.

מה מקומן של הבנות בצבא זה? מהו מעמדן הא־

מיתי?
אפשר לחלק כל מחזור שנתי של בנות לשלושה חלקים. היחס
המיספרי ביניהם הוא בגדר סוד צבאי. הבה נניח, למען הוויכוח, כי
אלה הם שלושה חלקים שווים.

אם בן, שליש הבנות עוסקות בעבודות חיוניות
וחשובות, חלקן גלויות, חלקן סמויות. יש בנות רבות
הממלאות תפקידים אחראיים וחיוניים ביותר. לא
יעלה על הדעת לוותר על שרות זה.
שליש אחר משוחרר בכלל. צה״ל פשוט אינו יכול לקלוט אותן.
חלק זה אינו כולל רק את הבנות הדתיות וה״דתיות״ ,המש־תמטות
בעם, המשוחררות באופן מאסיבי בגלל לחצים פוליטיים.
שערוריית השיחרור של הבנות הדתיות אינה נופלת בהרבה מש-
ערוריית השיחרור של בחורי־הישיבות, ומוזר הדבר שאינה זוכה
בתגובה נזעמת רומה( .יש לכך, כמובן, סיבה פשוטה: הציבור יודע
שהבנות מיותרות בצבא בעוד שהבנים דרושים מאוד ביחידות
הקרביות).

אולם לא רק הדתיות משוחררות. מדי פעם, כשאין
בם!* ומקום לקלוט את הבנות פשוט משחררים אותן
בסיטונות. הסלקציה היא מיקרית לגמרי, וזה יוצר
עוול משווע, הפלייה בין בת לבת.

ך חמורה ביותר בעיית השליש השלישי — אלפים רבים
של בנות המגוייסות לצה״ל כחובה, והמבזבזות שנתיים מח־ייהן
באפס־מעשה.

כל אחד מכיר חיילות כאלה. נתקלים בהן בכל מטה
בכיר וזוטר.

הבנות היושבות ליד השולחנות במטות, כשהן מעבירות ניירות
מקצה אחד של השולחן לקצהו השני. הבנות המגישות קפה למפקד
ולאורחיו, והתורמות בעיקר למוראל. הקצינים מנסים לפלרטט
איתן, כנהוג בין צעירים. פה ושם נקשרים יחסים המסתיימים
בחתונה (ולעיתים בחתונה אחרי גט).

האם יש זכות מוסרית כלשהי למדינה לגזול שנ^
תיים
מחייהן של רבבות צעירות למטרה זו?
המצב הזה נעים ונוח לקצינים רבים. החיילות מוסיפות חן
למטה שלהם, מנפחות את המנגנון של היחידה(והרי כל קצין רוצה
לשלוט ביחידה גדולה ככל האפשר) ,ובכלל יוצרות אווירה של
חיים ותנועה.

התפיסה הזאת של חן נשי בצבא מונחת ביסודו
של ח״ן. אחרת, מדוע זה בכלל נקרא כך? הרי אין אלה
ראשי-תיבות מיקריים. אפשר היה לקרוא לשרות זה
ח״ץ (חיל צעירות) או ח״ב (חיל בנות) .מי שבחר

למשל: כל סרבני־המצפון.
יש אצלנו סרבני־גיוס מן הסוג שיש בכל מקום בעולם. פאצי־פיסטים.
אנשים המסרבים לשאת נשק, למען כל מטרה שהיא.
בגרמניה המערבית מבטיחה החוקה לאנשים כאלה שיחרור
גמור משרות צבאי, ומטילה עליהם את החובה לשרת שרות חברתי
חלופי.
בישראל יש סוג נוסף של סרבנים — סרבני־כיבוש. אלה אינם
מתנגדים עקרונית לשרות הצבאי, אך מתנגדים מטעמי־מצפון
לשרות בשטחים הכבושים.

בובה של חיילת בתערוכה
כיום יש בעולם צבאות המתקדמים לעין־שיעור יותר מבחינת
מיקום הנשים בשרות, וגם בשרות הקרבי. צה״ל הוא מן הנחשלים

מבחינה זו.
ס ין ספק שיש כיום בצה״ל הרבה־הרבה אלפי צעירות ששרותן
\ 1הצבאי הוא ביזבוז גמור — ביזבוז לצה׳׳ל, ביזבוז לעצמן.
ולעומת זאת:

תחת לשלוח אנשים כאלה לכלא, מוטב לשלוח אותם
לשרות החברתי.

יש כיום מחסור נורא בכוח-אדם בכל השרותים
החברתיים במדינה.
בתי־החולים מתמוטטים מחוסר־תקציב ומחוסר־אחיות. שרותי־הרווחה
למיניהם קורסים תחתם. בבתי־הספר אין כל אפשרות
ללמד בשיטות חדשות בכיתות בנות 40 תלמידים, מחוסר מורות־עזר.
אנחנו מגדלים עם של מקופחי־חינור• אלפי זקנים וזקנות
מתגוללים בזוהמה בבתיהם, מחוסר טיפול. נכים קשים סובלים
מחוסר מטפלים. וכן הלאה — הרשימה ארוכה, כמעט אינסופית.
הנה־כי־כן, זהו האבסורד:

ינני רוצה לעורר במיסגרת זו שתי שאלות עקרוניות מסו-
בכות: שרות בחורי־הישיבות ושרות הערבים.
בחורי־הישיבות אינם משוחררים מטעמי מצפון. אין הם מתנגדים
לשרות בצה״ל ולשרות בשטחים הכבושים. להיפר, הם תומכים
עקרונית בכל המילחמות ובכל שיטות הכיבוש. הם רק רוצים
להשתחרר מזה, כדי להמית את עצמם באוהלה של תורה.
אני מאמין כי אדם יכול להמית את עצמו באוהלה של תורה גס
אחרי ששירת כמה שעות ביום את יצוריו של הקדוש־ברוך־הוא
בבית״חולים או בבית־אבות.

רבבות צעירות מסתובבות בצה״ל באפם־מעשה,
ורבבות צעירות דרושות בשרותי־החברה באופן נואש.

מי שמקבל את הדיעה שיש לשחררם משרות
צבאי(ואני כשלעצמי אינני מקבל דיעה זו) אינו יכול
למצוא פגם בגיוסם לשרות חברתי.

בין שתי העובדות האלה קייס מחסום. מחסום של מחשבה.
מחסום של שיגרה. מחסום של אינטרסים ביורוקראטיים־צבאיים.

מחסום בדמות פרה קדושה.

בעיית השרות של ערבים וערביות מסובכת עוד הרבה יותר.
היא טעונה מתח לאומי ועדתי. אין להתייחס אליה בפשטנות, גם
כשהכוונה היא טובה.

ני מציע לחסל את המחסום, לבדוק את כל העניין מחדש
ולהגיע למסקנות מרחיקות־לכת, שיחוללו שינוי דראסטי
במציאות הישראלית.
הנה הצעה:

אך נדמה לי כי במיסגרת של שרות-חברתי־ממ-
לכתי, שיפעל מטבע־הדברים במיגזר הערבי כמו
בכל המיגזרים, ושיועיל לאזרחים הערביים כמו לכל
שאר האזרחים, ניתן למצוא פיתרון גם לבעייה זו.

• כל צעירה ישראלית כשירה, המגיעה לגיל ,18
תגויים לשרות־חובה ממלכתי.
• מבין המגוייסות, יבחר צה״ל במועמדות המתאימות
לתפקידים המיקצועיים הממשיים, שבהם
הוא מפעיל צעירות( .במידת האפשר, מן הראוי לתת
לצעירות עצמן את זכות הבחירה).
• כל הצעירות שאינן מגוייסות לצה״ל יועברו
לשרות חלופי.
• יוקם חיל ארצי של מגוייסות לשרותים חבר7

1 X־ 1

ך • ראש וראשונה נוגע הנושא לרבבות צעירות ישראליות.
* יש להן הזכות לדרוש שלא יגזלו מהן כמה שנים סתם ככה.
שיגייסו אותן למען משימות הדרושות באמת. שיוכלו להתגאות
במעשיהן.

ובעיקר: שיהיה שיוויון בחובות בין כל הנשים עצ(תגובות
על ההצעה: ראה עמוד )8

*0 1 1

11170־ ,הנדוויי מובאת הצעה מהבננית: רג״ס את הצעירות, חד עם נטווי־צהייל,
לשחת חברת ממלכתי. שרה לי בו בי ץ שאלה לדעת הנוגעים בדבר-

חי3ן חן דחשוח?
^ פני שנים הוזמנה נתיבה בן־יהו־
) דה להרצות על הנושא ״נשים וצבא״
בקורס־טיס. מיד בתחילת ההרצאה
קם אחר מפרחי־הטים ושאל, בשחצנות
כמעט גסה :״אז מה את רוצה להגיד,
שחיילות יכולות להטיס מטוסי־קרב?״
בן־יהודה, זריזת־לשון, השיבה :״ת־

אוג לכך שלא תכתים את ידיה או תלכלך
את סנדליה.״
מה מקומה של האשה בצה״לי

קוריוז משעשע. סתמי, לולא היו בו כל
היסודות המרכיבים את שרותן של החיילות
בצבא: ריגשות עליונות וזילזול
מרושע במיקרה הגרוע, יחס חביב, מלטף,
פטרוני, במיקרה הטוב.
מרחק רב, בהכרתן ובדיעותיהן, צעדו
הנשים מאז אמרה קצינת־ח״ן רא־

היטיב לתאר זאת רו״ח הוועדה למעמד
האשה, שפורסם ב־ :1977״המלצה
: 150 תיערך מדי פעם בחינה־מחדש

ואכן, רבים מהנשאלים קישרו בין
המעמד והנחיצות וענו על שתי השאלות
כאחת.
קל להוכיח כי חיילות רבות אינן
נחוצות, כי מימדיה של האבטלה חסמו־ייה
הנשית גדולים. ההוכחה הגיונית
ופשוטה. ראשיתה בשמועות. מזה כמה
חודשים לוחשים בצבא, במישרד־החי־נוך
ובקרב המתגייסות החדשות, כי
מחזור חודש מרס של המיוערות־לגיוס
לא יגוייס. כלומר, אין לצבא כל צורך
בכמה מאות מתגייסות חדשות. דובר־צה״ל
מכחיש. השמועות אינן מרפות.
אם אכן עולה ההיצע על הצורך, מהו
מיספרן של החיילות, וכמה נוספות
לצבא בכל שנה? ב־ 1984 היה מיספרם
של בני ה־ , 18 בנים ובנות כאחד —
.72,800ב־ .76,500 : 1987 מיספרים
אלה היו חסויים בעבר. רק ב־1984
התיר הצבא ללישכה המרכזית לסטא־טיסטיקה
לפרסמם.
חשבון פשוט: ההפרש בין שני המיס־פרים
הוא .3,700 חציים נשים. 1850 :
כפי שפורסם, שליש מהבנות אינן מת־גייסות
מטעמי דת, אי־התאמה ונישו־

שוחחתי עם 20 חיילות וחיילות־בדימוס,
שהשתחררו מהצבא בשלוש
השנים האחרונות. מחציתן אמרו כי
הרגישו שהיו חשובות ויעילות, מחציתן
טענו כי, לדעתן, עבודתן הצבאית
היתה מיותרת.

מחצית:
מיותרות

^ על מילנו* ,סטודנטית, תיארה זאת
בצורה הציורית ביותר :״במהלך
שרותי הצבאי עבדתי בארבעה תפקידים
שוגים, בארבעה בסיסים שונים.
התזוזה ממקום למקום, שאינה אופ־יידית
לחיילוח וזזמזחזד דמזרי חידות

סופרת בז־יהודה
טיסה באיבר־מין?

אל״מ(מיל׳) רז
זו בדיחה?

חיילות בשדה: פינוי חבל ימית
״...שח״לות יכולות להטיס מטוסי־קרב?״
גיד לי, טייס, באיזה איבר אתם מטיסים
את המטוס? הרי כל איברי־הגוף זהים
לחלוטין אצל נשים וגברים, מלבד
אחד. וזהו, קרוב לוודאי, איבר שאין לו
ולא כלום עם הטסת מטוס״.
הנוכחים פרצו בצחוק.
הסיפורון הזה יכול היה להיחשב כ

שית, אל״מ דבורה תומר, ביוני , 1973
בראיון לבמחנה :״דווקא בצבא לא ייתכן
שיוויון־זכויות, בשל המיגוון הצר
יותר של תפקידים, להם הן מתאימות
פיסית ...אם אין ברצוננו לדרוש מהחיילת
דברים הפוגעים בה, למשל בהופעתה
החיצונית, הדבר מחייב אותנו לד־

של כל תקני הפקידות המאויישים(ב־צה״ל)
בבנות, והם יצומצמו עד למינימום
ההכרחי.
״המלצה :155 יש לבטל את תקני
החיילות שהם ביטוי בלעדי ל,מעמד׳
החשיבות׳ הממונה עליהן — מבלי שיש
לחיילת תעסוקה מלאה״.

אין. כלומר: ב־ 1987 נוספו לצבא 1200
חיילות חדשות.
שלוש השנים האחרונות היו שנים
של קיצוץ וצימצום בצבא, ולא דווקא
שנות התרחבות.
יצחק רבץ, בפגישה עם כתבים צבאיים,
אמר השבוע :״אינני מוכן לשום
פשרה בתקציב־הביטחון. הורדנו את
סדר הכוחות הלוחמים של צה״ל בצורה
משמעותית בכל הזרועות, פגענו ב־חיל־האוויר,
בשיריון, בארטילריה...
ברור שאם הצבא לא יוכל להזמין את
אמצעי״הלחימה, שעבודת המחקר והפיתוח
שלהם הסתיימה, ולא יהיה לו
כסף לרכוש אותם, נשלם במילחמה
הבאה בחיי־אדם ...האלופים במטה הכללי
רואים את העניין בחומרה רבה
יותר ממני.״
ובתקופה כה קשה של קיצוצים
התגייסו לצבא 1200 חיילות נוספות.
סתירה משונה: האם הצבא אכן הצטמצם,
כפי שטוען רבין בלהט כה רב, או
שהתרחב ונזקק ל־ 1200 חיילות נוספות?
תגובת
דובר־צה״ל :״בשנים האחרונות
מורחב מיגוון המיקצועות ואפש־רויות״השיבוץ
לחיילות לתפקידים שבהם
שובצו בעבר גברים בלבד. קצב
הגידול הינו בהתאם לגידול בשנתונים״.

מנהל
מיכאלי
.יש מקום ל שד !150
אישיות.
״בשניים מתוך ארבעת תפקידי הייתי
ממש מובטלת. באתי בבוקר למיש־רד,
במשך כל היום לא עשיתי כלום.
אחר־הצהריים הלכתי הביתה. באחד
מאותם שני תפקידים עבדתי כשעה
בבוקר. הבאתי את הדואר למישרד.
הנחתי אותו על שולחן המפקד, ותייקתי
בתוך התיקים י המישרדיים את
מיכתבי יום־האתמול.
״בתפקיד האחר גם המעט הזה לא
היה נחוץ. הייתי מגיעה בבוקר למיש־רד,
מפטפטת עם החיילים שהגיעו ל-
מישרד בהפסקות שבין עבודה לעבודה.י
עבודתם, אגב, היתה חשובה ויעילה
מאוד. התקנאתי בהם. לא יכולתי לע־

זור להם או לעבוד איתם, מפני שלא
הוכשרתי לעבודה זו, שהיתה מאוד
מיקצועית.
״ב־ 10 בבוקר הייתי מתייצבת בש־
2תמיד, באופן קבוע, בצהריים, אכלתי
בחרר־האוכל, אחר־כך נחתי בחדר
שלי, במגורי־הבנות. אחר־הצהריים
שוב פיטפוטים עם חיילים, שיחות־טל־פון
לחברותי בכל רחבי הארץ. בערב:
שוב חדר־אוכל, צפייה בסרטים וקריאת
ספרים. ככה עברו שלושה חודשים.
בית־מלון נחמד, בחינם, אבל למה על־חשבון
המדינה?
״בשני תפקירי האחרים הייתי נחוצה
מאוד, ועל כן יעילה וחרוצה. באחד
עבדתי שמונה שעות ביום, בחריצות
רבה. המשימה שביצעתי היתה חשובה,
** שפיקדו עלי הדגישו זאת לעיתים
קרובות, עובדה שתרמה גם למצב־רוחי
וגם להגברת התפוקה.
״בתפקיד האחר עבדתי מהבוקר עד
הערב, בכל יום, לפעמים גם בלילות.
העבודה דרשה מיומנות מיקצועית,
שאותה רכשתי במקום, תוך כדי עבורה.

מבחינה הצבא והן לתועלתי
האישית, זו היתה התקופה היפה ביותר
שלי בצבא.״
נניח שהחיילות שעימן שוחחתי הן
מידגם מייצג. וכי מדוע שלא יודו? אם
כך, התמונה עגומה מאוד.
ביקוד בחזית
בין 76,500 בני־הנוער שהגיעו
^ /לגיל 18ב־ , 1987 מחציתם, סביר
להניח, נערות .38,250 :שליש אינן
מתגייסות. כלומר 25,500 :התגייסו לצבא.
האם מחציתן 12,250 ,חיילות,
מובטלות, מיותרות, משמשות כקישוט
חינני או כמשרתות חסרות כוח ועמדה?
ושוב אל״מ דבורה תומר, אז קח־

אין חדש תחת השמש
^ כתבות על שרות־הנשים, המת(
\ פרסמות בגיליון זה, מזכירות נשכחות.
הנושא קשור באחד האירועים
הראשונים והמסעירים ביותר בתולדות
השלם הזה.
באפריל 1950 קיבלתי לידי את העול
הזה. הגיליון הראשון בעריכתי
נשא את המיספר .651
הבאתי איתי מערכת חדשה, שרוב
חבריה באו ישר מן הצבא. אחד הנושאים
שעמדו לנגד עינינו היה הביזבוז
המשווע שבגיוס־החובה של הבנות והיחס
אל החיילות. לכן ניגשנו מייד לבדיקת
הנושא, והגענו למסקנה שאין
מקום לגיוס־חובה זה. התגבשה הצעה
דומה לזו המוצעת בגיליון הזה (ראה
הנדון).
במיסגרת החקירה פנה העולם הזה.
כמובן, גם ללישכת דובר־צה״ל. היה זה
אז מוסד חדש, ובראשו עמד משה
(״מויש״) פרלמן, אדם בעל רקע אנגלי־סכסי,
שהיה מקורב מאוד לשילטון.
כאשר שמע במה אנחנו עוסקים,
סילפו וביקש להיפגש איתי. נפגשנו
במלום ריץ ברחוב הירקון בתל־אביב.
הוא ניסה לשכנע אותי כי אין ממש
בטענתנו. כשאמרתי לו שלא השתכנעתי,
עבר לסיגנון אחר. הוא איים עלי,
בצורה פשוטה ומפורשת, שאם נפרסם
את הכתבה, יטיל עלינו צה״ל חרם
מוחלט.
איום זה הרגיז אותנו יותר מכל.
בשבילנו, אז, צה״ל לא היה גוף זר.
היינו חיילים קרביים, והאמנו שאנחנו
בעלי צה״ל. בעינינו היו מויש פרלמן
ודומיו ג־ובניקים שתפסו טרמפ עלינו.
פירסמנו את הכתבה. היא הופיעה
תחת הכותרת ״האם גיוס הבנות מיותר?״
בגיליון שנשא את המיספר ,662
ביום ה־ 29 ביוני . 1950
התוצאות היו מיידיות. הרמטכ״ל
ייגאל ידץ אכן הטיל עלינו חרם,
כמובטח. צה״ל, שהיה מזמץ עד אז
כמות ניכרת של גיליונות העולם הזה
מדי שבוע, ביטל את ההזמנה — והיא
לא חודשה עדעצםהיום הז ה!
להעולם הזה לא ניתנה הזכות למנות
כתב צבאי מואמן, ועל כך התנהל
ברבות הימים מישפס תקדימי חשוב

אל״מ(מיל׳) תומר
;,הזקנים יצאו, ואני ושארת׳ מאחור!־

נ״רית (קצינת־חן־ראשית) .בראיון ל־
] ב מ חנ ה, ב־ :1973״בתוקף תפקידי הקו־רדם
הייתי צריכה לארגן פעם סיור של
ועדת־הכספים בכנסת לאורך התעלה,
.במילחמת־ההתשה. זהו אירגון מסובך
^למרי, הדורש טיפול רב בהרבה מאור
שאלות. בקיצור, עבודה מפרכת. וכאשר
סוף־סוף גמרתי במזל טוב והסיור
יצא, אז מה? חברי ועדת־הכספים יצאו
לסיור ואני נשארתי מאחור. בכוח
הוראתו של הרמטכ״ל, אשר אסרה על
הימצאות חיילות בקו.״
סיפור מדהים, הממחיש הן את יחס
הצבא לנשים והן את יחסן לעצמן.
תומר, קצינה בדרגה גבוהה, לא מחתה.
היא, חיילת ותיקה ועתירת־ניסיון, נשארה
בבית. חברי־כנסת, חלקם זקנים
שמזה שנים רבות לא ראו רובה, יצאו
לסיור.
נתיבה בו״יהודה סבורה כי כך זה
תמיד בחברה האנושית. נשים זוכות
בשיתוף מלא רק בשעת־חירום, כשאין
די גברים, והמשק זקוק לכל יד עובדת.
במצב רגיל, כשיש ימיספר מספיק של
גברים, הם התופסים את כל המישרות
הטובות, המעניינות.
בן־יהודה מספרת כי לפני כמה שנים
ביקרה בארץ קצינה אמריקאית, שלח־
(המשך בעמוד )37

האם גיוס הבנות

דובר־צה״ל א״ם
הנשים שעברו מאז את צה״ל.

;?עוול
משווע״
ף זו לשון הכתבה, שפורסמה
1ב״העולם הזה״ לפני 38 וחצי
שנים:
״אני רוצה להיות פקידה במטכ״ל!״
אומרת לאה כהן הבלונדית, ועשרות
הצעירות המצטופפות מסביב מאשרות
גישה זו במקהלה.
לאה היא נציגה אופיינית למאות
הצעירות הדרות בצריפים הארוכים של
מחנה־האימונים. היא גוייסה לפני
שבועיים. כרוב חברותיה היא פקידה
תל־אביבית. ככל חברותיה היא משקיעה
מאמצים עצומים כדי לשכנע את
המפקדת להעביר אותה כפקידה
למטכ״ל.
אני שם לב שאין במחנה עולות
חדשות, ושגם בנות עדות־המיזרח נדירות
ביותר.
״הצבא מתרכז בינתיים בגיוס הבחו־

חקלאית. למעלה מ־.זל 90 מכל המגויי־סות
רוצות להיות פקידות במישרדים
הקרובים לבית. ואשר לפיריון־העבודה
— הרי אין זה סוד שהוא ירוד בהרבה
מזה של העובדות האזרחיות.
האם היה המצב מוכרח להיות כך?
בוודאי שלא. לוא היתה תקופת״השרות
מתקבלת על הדעת — לוא היתה,
למשל, חצי שנה, או לכל היותר שנה
אחת — יכול הצבא לקלוט את כל
חייבות־הגיוס, הרוח הכללית היתה
מתרוממת, ואפשר היה לחסל את
מגיפת ההשתמטות, שמקורה בהרגשת־העוול.
אולם
לא רק תקופת־השרות גורמת
להתמרמרות. שום אדם אינו מתאים
את עצמו בנקל למישטר צבאי בימי־שלום.
לגבי הבנות חמורה הבעייה
שבעתיים. קבלת־הפנים הראשונה במחנה
— גזיזת השערות — היא
טראגדיה לרבות. העובדה שאין הן
עוזבות את המחנה במשך חודש ימים,
שאין כל מגע חברתי עם בחורים, כל
מישטר ההצדעות ושאר הטכסים

יארגן את העבודה בצורה שתאפשר
פיריון מכסימלי(במקום פיריון־העבו־דה
הירוד, שהוא בלתי־נמנע במישטר
הצבאי) — ויעמוד כולו תחת פיקוד
של נשים.
התרשמתי מאוד מיחסן החיובי של
רוב המדריכות בח״ן. בנות 17ו־18
אלה חדורות רצון טוב. אין לרובן כל
נטיה להיות ״מיפלצות״ .אולם כל
רצונן הטוב לא יועיל בתנאים הנתונים.
שרות־נשים בעל מוראל כללי גבוה
היה מחזיר למדריכות אלה את האפשרות
לחנך את הטירוניות בתנאים
טיבעיים.
מישטר צבאי ועבודה חקלאית אינם
מתמזגים. יש להניח שרוב הבנות לא
היו מתנגדות לשרות חקלאי — לוא
הוגבל למיספר חודשים ולולא היה
מותנה במישטר הצבאי. שרות־נשים
של חצי שנה, משוחרר מכבלי ה־
״צבאיות״ ,היה פותר גם בעיה זו —
והיה מונע את הסצינות הטראגדיות־כמעט
הקורות מדי פעם כשנשלחות
בנות לשרות חקלאי.

ד13י 38 שוים הציע ,.הנוודם הזה־ הצעה דומה: דבטד
את גיוס־החובה ש ל הבנות. התוצאות היו קיעתיות.
בבית־המישפס העליון. באופן רישמי
נותק כל מגע איתנו.
זה לא הפריע לנו, ספני שהיו לנו
תמיד הרבה ידידים בצמרת צה״ל, ואלה
קיימו עימנו יחסים טובים, אם כי
לעיתים סמויים. המידע שלנו על עניינים
צבאיים היה, לעיתים קרובות,
טוב מן המידע של העיתונים המיס־סדיים,
שהיו להם כתבים צבאיים ריש־מיים.
הטענה
הרישמית של דובר־צה״ל
היתה אז כי ״ביימנו״ את התמונה הפותחת
של הכתבה, שצולמה במישרד
צבאי ביפו, ושבה נראית חיילת כשהיא
מסרקת את שערותיה. היתה זאת סע-
נת־כזב. יתכן שהחיילת עצמה טענה
כך, כדי להיחלץ מן העונש שהיה צפוי
לה אילו התגלה כי שיתפה פעולה עם
השבועון הנוראי( .כשצילמנו השבוע
חיילות, דאגנו להסתיר את פניהן. אין
כמו הניסיון).
החרם פגע בנו, כמובן, מבחינה כלכלית.
אך הרבה יותר גרועה היתה הפגיעה
במדינה. בגלל החרם עלינו והשפעתו
על עיתוני־המימסד הוקפא הוויכוח
על גיום־הבנות, ובמשך 40 שנה
לא התנהל אף דיון רציני אחד על נושא
חשוב זה, הנוגע לחייהן של מאות אלפי

רות האינטליגנטיות ביותר,״ מסבירה
סרן לאה אתיאס, צפון־אפריקאית חיננית
בעלת עיני־תכלת, אדריכלית
במיקצועה האזרחי.
חוק מגוחך. לפני חורשים אחדים
החליטה הכנסת להאריך את שרות
הבנות לשנתיים. איש מן הצירים לא
טרח לשאול אם אמנם זקוק הצבא
למיספר כה רב של בנות, ואם כראי
לבזבז על גיוס זה את האמצעים
המיועדים לחיזוק הצבא, ואם אין לספק
את הצרכים המעשיים בצורה זולה
יותר. חוק זה, ממש כחוק־חינוך-החובה
נתקבל מטעמים דמגוגיים, בלי כל
חשבון מוחשי.
האמת הפשוטה היא שרק חלק
מהבנות החייבות־גיוס גוייסו. השאר
השתמטו באמתלה של ״מצפון דתי״ או
זכו ל״דחיה״ .מדוע? אין בהן צורך.
התוצאה היא עוול משווע. חלק של
החייבות־גיוס (וביניהן דווקא המשכילות:
אחיות, סטודנטיות, סמינרים־
טיות, שהציבור זקוק להם בשטחים
חיוניים אחרים) תהיינה חייבות לשרת
שנתיים — בעוד שחלק של הבנות לא
תשרתנה כלל.
.יתר על כן — שרות־השנתיים הורס
כל התלהבות של הבנות. אף אחת מן
הבנות אינה רוצה לעבוד עבודה

הצבאיים, מיפקדי־בוקר, תור לחדר־אוכל,
סידור ״צבאי״ של המיטות באולמות
הגדולים, שבהם חיות יחד 30
בנות — כל זה מוכרח לצנן את
ההתלהבות.
למה זקוק הצבא? אני שואל
בכל הרצינות שאלה אפיקורסית: היש
בכלל צורך בכל אלה? לשם מה לומדת
צעירה להשתמש בסטן (תת־מיקלע)
— כשברור לחלוטין שלא תשתמש בו
לעולם? לשם מה צריכה להצדיע
(לפעמים לטוראית־ראשונה הממלאה
תפקיד של סמלת) ,או לשחק ב״שמאל־ימין״?
הצבא
זקוק למיספר מסוים של בנות
לתפקידים מיוחדים: פקידות, חובשות,
קשריות, מקפלות־מיצנחים. האם לצורך
זה יש צורך ב״צבא־נשים״? מדוע
לא יהיה לבנות שרות־נשים כדוגמת
השרות הקיים באנגליה ובאמריקה —
שרות ללא כל בולשיט צבאי? מדוע יש
להלביש את הבנות מדי חאקי צבאיים,
במקום לתת להן תילבושת אחידה נאה
ונשית (למשל כתילבושת המארחות
של אדעל)?
במקום לשחק בצבא, מוטב היה
להקים שרות־נשים שיאפשר לחברותיו
חיים פרטיים רחבים?כל האפשר, יתן
להן חינוך יסודי במיקצועות החיוניים,

במה זה עולה? בכל הוויכוחים
על הצבא נשכחה, בדרך־כלל, נקודה
בעלת חשיבות מכרעת: כמה זה עולה?
אסור לנו לפרסם כמה עולה לצבא
כל מגוייסת. אולם לא אגלה סוד אם
אומר שסכום זה עולה על המשכורת
המקובלת של פקידה, אחות או טלפו־ניסטית
במשק האזרחי. לוא היה הצבא
מקים שרות־נשים שחברותיו תקבלנה
משכורת רגילה תמורת עבודתן ותחיינה
את חייהן הפרטיים — היו
ההוצאות יורדות למחציתן ופיריון־
העבודה הכללי בשרותי־הצבא היה
עולה פי שניים או שלושה.
אין זה ויכוח מופשט. עשרה פועלים
משלמים מס־הכנסה כדי לשלם את
הוצאות־המחיה של חיילת אחת. שאלה
גדולה היא אם לא היה כדאי יותר
לצבא להשקיע כסף זה בקניית ציוד
כבד.
מראשיתו סבל הוויכוח על שרות
הנשים מעודף של דמגוגיה. פיטפטו
על שיוויון־זכויות לנשים (שהוא יקר
לכל אשה מעל לגיל־הגיוס) ,על חינוך
לאומי ועל פראזות דומות. הגיעה
השעה לשים קץ לפטפטנות זו ולשאול:
למה זקוק הצבא באמת, וכיצד אפשר
לספק את צרכיו בצורה הזולה, היעילה

והצודקת ביותר•

נמה סימו־ים ער המתוחש באמת מאחוו הקרעים בנזרעגז
שר מישודהאוצו החדש. ד פנ הברק מארה

3מוסקטרים
״תוכנית כלכלית״ ,״פיחות״,
״סל־מטבעות״,
״פיחותון״,
״איגרות־חוב״ — כמי שמקבלת
כאכי-ראש ושאר מיחושים
רק למישמע מושגים אלה,
וכמי שבלעה, כמו כל עם־יש־ראל
בימים האחרונים, מנות
גדושות של מלל עם כניסתו של
שימעוו פרם למישרד-האוצר,
נותרו לי כמה נקודות סתומות
שמשום־מה לא זכו בהסבר.

סירב להשלים עם המציאות ולהתכונן
לתפקיד.
הופעל עליו מכבש־לחצים אדיר
מצד השרים שהיו מעוניינים להישאר
בממשלה, ושחררו מפני מעבר לאופוזיציה.
פרס,
כך מספרים מקורביו, נכנע,
תוך כדי הבטחות מצד בכירים במים־
לגתו, שיסייעו בידו בתפקידו החדש.
מהרגע שהסכים נותר לבדו עם ההבטחות.

התחיל להתייעץ. יודעי־דבר מנו

• כמה אבות לתכנית הכלכלית?

כה טענו אבהות לרך הנולד הן
שימעון פרס, שר־האוצר שנכנס, הן
משה ניסים, שר־האוצר שיצא. להצלחה,
אומרים, אבות רבים. נותר רק
לקוות שאבות רבים הם סימן להצלחה.

רא ניס ולא
נוס, אלא
שלושה מוסקטוים
הם אבות
התוכנית הכלכלית
האמת היא שאבות התוכנית הכלכלית
החדשה הם שלושה מוסקטרים:
אסף רזין, שאול צדקא ואמנון נויבך.
שלושת הכלכלנים התחילו לעבוד
בקיץ שעבר על תוכנית להבראת-
המשק, לצמיחה, לפריחה ולשאר מילים
העושות טוב על הנשמה.
תוצאות העבודה נדפסו בחוברת
עבה, עליה חתמו השלושה באביב
. 1988
החוברת הגיעה, בין היתר, לידיהם
של מיכאל ברונו, נגיד ס ק ישראל,
דויד בועז, הממונה על התקציבים במי־שרד־האוצר,
ואנשים בכירים נוספים
במשק.
מספרים שלקראת׳ הבחירות ערך
נויבף, ששימש כיועצו הכלכלי של
פרס, כשזה כיהן כראש־ממשלה, מיב־צע־בלשות
פרטי, וניסה לברר האם
מתגבשות בבנק ישראל ובמישרד־האוצר
תוכניות לקראת חילופי־גברי
באוצר. מסקנתו: אין. איש כמינהגו
נהג, המשק קרס, ושם תוכנית כלכלית
לא התגבשה בשום מוסד מוסמך.
ב־ 2בנובמבר הופיע ספר׳בעל השם
המעודד צסיחת כלכלית. חתומים עליו
נויבך, צדקא ורזיו, והוא בעצם כריכה
קשה לחוברת שיצאה לאור באביב.
מומחים הופתעו לגלות ציטוטים מהספר
ורעיונות דומים להפליא בתוכנית
הכלכלית שאותה מריץ בימים אלה
שר־האוצר פרס, ושעליה טוען לבעלות
קודמו, ניסים. פרס מצירו לא נתן
קרדיט לכותבי הספר, ולא הודיע על
אימוצו•

• האם הגיע פרם לאוצר
כשבית תוכניות ורעיונות
מגובשים?
פרס התחיל להתכונן לתפקידו החדש
כ־ 10 ימים בלבד לפני שסוכם
סופית על כינון ממשלת־האחדות.
למרות שהיה ברור מלכתחילה שבממשלה
כזאת יוכל פרס להיות רק שר־האוצר,
ואפסו סיכוייו לעסוק בנושאים
מדיניים, הרחיק פרס את הקץ .״אינני
רוצה להתעסק בפרטים — רק
במדיניות!״ התעקש באוזני מקורבים.
מכיוון שלא אבה לקבל את האוצר, הוא

איגרות־החוב. בימים שבהם האינפלציה
אינה מרקיעה שחקים, אמורה
הריבית לפצות את הקונים.
בעבר התנגד לכך סגו״שר־האוצר
דאז, עדי אמוראי. בינו פיתח אובססיה
בעניין.
ביום הרביעי לפני שבוע ביקש פרס
שישיגו לו טלפונית את בינו. גירסה
אחרת אומרת שהיתה זאת תגובה על
התייצבות של בינו עצמו. על״כל־פנים,
בינו נועד ביום החמישי שאחרי־כן עם
אמוראי, על פי בקשת פרם. אמוראי
התרכך, ולבסוף הושגה פשרה:
ההצמדה על איגרות־חוב לשש שנים
הוסרה.
עובדת היותו של בינו ״אבי הרעיון״
לא פורסמה, אך פעילותו זכתה בכותרות,
וגם בתמיהה, משום היותו כיום
איש פרטי.
אחד הקרובים לפרס הסביר :״אז מה
הוא אינטרסנט? גם פקיד ממשלתי
עלול להיות בעל־אינסרסים. מי מאי־תנו

• מי הולך להידת היועץ
בהא־דידיעה של פרם?
כלכלן נויבך
הרבה אב 1ת

אלי הורביץ! מי שכיהן במשך
תקופה אפיזודית כיושב־ראש מועצת־המנהלים
של בנק לא1מי, היושב כיום
בטבע. מנבאים שהוא יצבור מישקל
סגולי כבד במיוחד לצידו של פרס. גם
חיים בן־שחר, מי שהיה בעבר מועמד
המערך לתפקיד שר־האוצר, ישוב לתפוס
עמדה מרכזית בתחום ה״עייצס״.

• מה מקור ההאשמות ההדדיות
כתוך האוצר ובנק־יש־ראל?
זהו
רק קצה־הקרחון של מילחמת־

כלכלן דדן
עטיפה עבה

צדיק בינו
אובססיה של הצמדה
( 25 עשרים וחמישה) יועצים, שעימם
התייעץ פרס בקצב רצחני, מסביב
לשעון.
פרס מונע על־ידי המחשבה שאם
יתייעץ עם יותר ויותר מומחים —
יירד לפשר הבעיות ויתקרב לפיתתן־
הפלא. מה גם שהאמין שכל שפן,
שיוציא מכובעו אחרי התייעצויות עם
ג ח לי המומחים, יקבל מישנה־תוקף.

• למה בינו?
מדוע הוזמן מנכ״ל בנק לאזם׳
לשעבר, צדיק בינו, לייעץ לפרס?
הקשר בין בינו לבין פרס היה קיים
עוד בעת שכיהן פרס כראש־ממשלה
(וכשר־אוצר־על, שטיפל עם יצחק מודעי
בענייני המשק) .בינו כיהן אז
כמנכ״ל בנק יותר קטן (הבנק הביר
לאומי) .לכן היה פחות מוכר, ומישקלו
הסגולי היה שונה.
כבר אז נועצו בו. בינו הסתובב אז
ובפיו רעיון — לבטל את ההצמדה על

מידחמת־היהוויס
באוצו: בועז
נגד שו, מדינה
נגד בדונו, מלס
נגד מלס
היהודים, המתנהלת שם בעוז: בתוך
מישרד־האוצר קיימת מתיחות מצטברת
בין דויד בועז לבין החשב הכללי,
אריה שר. גם על המתיחות בין ויקטור
מדינה לבין נגיד סק־ישראל מתהלכים
סיפורים עסיסיים.
הישיבה שהתקיימה אחרי הפיחות
האחרון בין בכירי המשק תומצתה
במישפט אחד :״חוץ ממכות בין ברונו
לבין מדינה, היה שם הכל.״״
ספיחים נוספים לקרבות:
• האם זה נכון שברונו המליץ על
מינויו של מדינה כמנכ״ל מישרד־האוצר,
כפי שטען באחד הראיונות?
לא נכון! עדי אמוראי הוא שהמליץ
על מדינה לתפקיד. כשברונו טען
למינויו עבור מדינה, לא היתה מישרת־המנכ״ל
פנויה, ודובר במישרה בכירה
אחרת, בדרג של מנהל־אגף.
• מדוע קוראים לפיטוריו של ברר

גם זהו חלק ממילחמות־היהודים.
יריביו מאשימים אותו בכך ששיכנע
את ניסים להקפיא את שער־החליפין.
חוץ מזה, מאשימים אותו שהוא מציג
תמונה מעוותת, כאילו נאנס על-ידי
ניסים לעשות זאת. וחוץ מזה״ .שמח
באוצר.

(המשך טעמת־ )6
משיג הישג אחרי מאמץ קשד, מתמיד
ומפרך. וברגע ההצלחה בא פז ל ביש
ומנסה לחתם את הכל.
השבוע זה קרה שוב.
שימעון פרס נכנס למישדד־האוצד.
הוא התייחס למשימה ברצינות ע ד ,
הקדיש לה ימים ולילות, השקיע בה מת
כל מירצו(ראה מיסגרוס — ואו, בדנע
המכריע, ירדה עליו מחלו מה ה שריד
זדונית העבירה להארץ את
הצעת־התקציב ללישכתו החד שה של
פרס. התגובה הציבורית שיקפה את כל
מיגוון הרגשות, החל בזעם לזהם וכלה
בצחוק מתגלגל.

צילום בכל שעד-

הרשי מה אכן

היתה מרגיזה ומצחיקד-
פרם תובע עתה מן הציבור שדק
עליון. תוכניתו הכלכלית החדשד,
שהיא ימנית־שמרניוק נועדה בגלוי
להוריד את רמת״הם חייה של האזדזדם
הקטנים, ובייחוד של העניים ביותר.
מיצרכי־המזון יעלו יותר, סוזירי התחבורה
הציבורית ירקיעו. תו ספת־ היזק ד
תעוקר. משמע: מישפוזחת גדולות ועניות
ישלמו הרבה יותר עבוד מחייתן
היומיומית, עבור נסיעות לעבודה ובחזרה,
לחם וחלוק ובמיקרה הסוב ביותר
יקבלו פיצוי מגוחך מהביטוח הלאומי.
ודווקא כאשר ירח עליהן הסכות
האלה, בזו אחר זו, יום אחדי יונק ק
קראו בעיתונות כי לשו־ ה אוצר -ש
מגהצת פרטית, הכלולה בתקציב ל שכתו
( 200ש״ח לחוד שי יש לו גם
מגישה פרטית ( 100ש״ח לחוד שי
מרגיז יותר: יש לשר צלם פרסי,
העולה למדינה 4000ש״ה לחוד ש
מכיוון שצלמי־עיתונות מלווים את
פרס כצללים בכל אשר ילך, לא בדיד
לשם מה דרוש צלם כזד, אלא אם כן יש
להנציח את פרס ככל שעות היפטר-
כמו מיקי וזזפידל. עוד יותר
מרגיז פריט אחר בהצעה 950 .ש־ח
לחודש עבור שכר״הדירה של נהנו של
פרס בירושלים. משפע: לא זה בלבד
שפרס מעסיק נהג שאינו בן העיד שבה
הוא עובד, אלא שהוא גם מעניק לו
דירת־פאר, הראוייה למגורי שנדיר.
מרגיזה גם ההוצאה הכביד ה (100
אלף ש״ח!) עבור סוכנות גיזרי־ עיתונים
— תפקיד האמור להתבצע בכל מיש־רד
ממשלתי על־ידי הפקידים, הפצדים
בו בשפע בלתי־נדלה.
כל זה נוסף על ה ס סני ת האמו־י־קאית
המהודרת החדש ה של השר,
שיחות בפלאפונים של כל העוזרים,
חדרי־המלון של עוזרי ושד, וערד ועוד.
כאשר פורסמו הדברים, מיחד פרס
להכחיש. הוא לא ידע, הוא לא אישר,
הוא לא יסכים. אבל הנזק ושעשה, ואינו
ניתן לתיקון.
כמו ״הכלב מוקי״ של אברהם׳ שריד,
והתואר ״פודל׳ של יוסי ביילין, תדבק
״המגהצת״ לשימעון פרס. שר״האוצר.
העולה על כל אישיות אחרת בצמרת
המדינה בהידור חליפותיד ה מ חוייט ות
למהדרין, יעורר מעתה אסוסיאציד־ זו
בכל אשר יופיע.
ראש״מנדטלדדשני. מקורבי פרס
יכולים, כמובן, למצוא הסבר ל מ צאה.
פרס
אינו סתם שר־אוצר, כסי קחד־מיו.
יש לו עכשיו מעמד שזר! א תקדים:
מעין ראש־ממשלה־מקב־ל במפר
קיר שר־האוצר.
הוא מביא עימו לפישדד־האוצד
״חצר״ מלכותית, השואפת באמי הי מים
לחזור למישרד ראש־ה ממ שלד-
אץ פרס רוצה לוותר על מעמדו ס ר
שיות בינלאומית. הוא חצה לידשאד
בעל מעמד בכיר בענייני חרץ ו ביטח ון,
לפגוש גם להבא נשיאים וראשי-
ממשלות ברחבי־תבל.
ההוצאות תפורות לפי מידותיו של
תפקיד־לא־תפקיד זוב ר אש־ מ מש לה־שני.
אולם
כאשר הן מתווספות לגילויים
(שפורסמו בראשונה בהשלם תזה) על
הוצאות־העתק שמשקיעים בל השדים
החדשים בלשכותיהנק בתאוות־פאד
שאיננה ניתנת לכיבוש נם בעיצו מה
של מערכה לאומית להידיק־התנודד,
זה מגדיש את הסאד-

חוק
ה תו קוווו ת
חאונדו־עבוד־ה
יודם שפטל רא
יזזזוו־ לעבודה עד
סרך פברואר. הוא
ו1זבע פיצוי מהביטוח
הד אומי
אילנד, אלד₪ ,
״ביהם החמישי, האחד בדצמבר
, 1988 בשעה , 13.45 שפך החוליגאן יצחק
קו סק אלי חומצה לעיני, וגרם לכור
ייהזזסחדה בעיני השמאלית,״ כך מתאר
עחחי־ ס״ין יורם שפטל את מה שקרה
א בעת הלווייתו של עורך־הרין רב
איתן, עסיתו בתיק ג׳ון רמיאניוק.
•עקב הסתה שלוחת רסן של עושי-
זזסחו של השילטון באמצעי־התיקשר
דת ״,עשה יחזקאלי, לדעת שפטל, את
בה שעשר -״על פי הוראה מפורשת
שפשר החו׳ליגאן במישטרה, הוא פגע
בעיני בנלל היותי סניגורו של דמיא־—*
נימק בקד אין כל ספק כי הפגיעה בעיני
:גרסה א! ורק עקב עבודתי זו. בנסיבות
אלד, אין כל משמעות לשאלה אם
נר תי ״ ו אויו ת העירוני בסנהדריד. הוא

סניגור שפטל
,תספק״ד: להיות נובח בהלח״הר
ם קחנדעקדתי או מקום מעבר בדרך אל
זטם הדזז!*־״
•ספסל, הסוען כי פציעתו היא תאר
נת־עם ודד, מבקש פיצוי מהביטוח
הלאזסי ומנסה לבסס את תביעתו על
הקשר בין הפגיעה לבין היותו סניגורו
של דסיאניוק• כדי להתגבר על הקושי
שנקבע בפסיקה — כי תאונת־עבודה
יסלה שתיגרם במקום־העבודה או בדי
ד אלקה וממנה — ממשיך שפטל:
״מפליסזן על פי כוונת המחוקק ופסיקת
בתי־דין לעבודה אינו תלוי במיקום
הגיאו גרפ י, שכו נגרמה הפגיעה בעובד,
אלא אם הפגיעה נבעה כתוצאה ישירה
בעבודתו.
•על פי עצה מישפטית שקיבלתי
מעוקן־־ הרין צבי טרלו, שכידוע כיהן
כעבד בפפלא־מקום נשיא בית־הדין
הארעי לעבודה, אין כל ספק כי נסיבות
מ-קדה זה הן בגדר תאונת־עבודה.״
בערים לסיקרה מציין שפטל את
מאדר שמגר, נשיא בית־המישפס העל-
יזון והשופט גבריאל בך. שניהם נכחו
ססקזנג כאשר יחזקאלי התנקש בשפ־סל.
לשאלה בטופס לגבי ״התפקיד שהיה
על הנפגע לבצע״ ,כתב שפסל:
.״אדנה נוכח בהלוויית שותפי ללימוד־סניגודיה
בתיק דמיאניוק״.
העול ם הז ה 2680

ציון צפריר, ה עול ם הז ה

תומאס פיקרינג עזב את הארץ כמעט בשקט.
קודמו, סם לואיס, נטש את השגרירות האמריקאית בפסטיבל
ארוך וקולני, והפך מאז חובב־ישראל מיקצועי בארצות־הברית.
פיקרינג עלה בדרגה והפך ראש מישלחת ארצות־הברית באו״ם.
מכיוון שאני מוחרם פחות או יותר על־ידי השגרירות האמריקאית,
לא היתה לי הזדמנות להכיר את האיש מקרוב( .החרם
התחיל כשהפגנתי בשערי השגרירות האמריקאית נגד מילחנן ת
ויאט־נאם, לפני 15 שנים. הסובייטים, לעומת זאת, מחרימים אותי
דווקא כסוכן אמריקאי. תבוא הברכה על שניהם).
רק פעם אחת הזדמן לי לשוחח עם פיקרינג באריכות. הוזמנתי
למסיבה מישפחתית של חבר־כנסת, והמארחת הושיבה אותי
במקום שהתפנה דקה לפני כן
על־ירי שימעון פרס( .אפשר לומר
שהייתי לשעה קלה ממלא־ה־מקום
של ממלא־המקום ).מצאתי
את עצמי יושב ליד שגרירי
ארצות־הברית וצרפת.
מובן שנכנסנו לוויכוח, ומובן
שזה התגלגל במהרה לענייני
ישראל־פלסטין, אש״ף וירדן .־
נדהמתי שוב מיכולתם של
אנשים אינטליגנטיים לרבר שטויות.
בייחוד כשהם שגרירים.
נכון, כמובן, ששום מדינה
אינה משלמת לשגריריה כדי שיביעו
ריעות מקוריות. לפי ההפיקרינג
גדרה
הקלאסית של סר הנרי
ווטון, מלפני 400 שנה ,״שגריר הוא אדם ישר, הנשלח לחו״ל כדי
לשקר למען טובת ארצו״.
אילו סברתי כי פיקרינג משקר לי לטובת ארצו, הייתי נרגע.
אבל בשעת הוויכוח התגנב לליבי החשד הנורא שהוא באמת חושב
מה שהוא אומר.
הוא דיבר בזילזול גמור על אש״ף ועל יאסר ערפאת. הוא האמין
כי המלך חוסיין ימשיך להיות כוח מרכזי בשטחים הכבושים, חרף
האינתיפאדה( .זה היה כמה ימים אחרי שהוד מלכותו הודיע על
ניתוק קשריו עם הגדה ).הוא צידד בשיתוף־פעולה ישראלי־ירדני.
לא היה בדבריו שמץ של ראיית־הנולד. הוא לא הבין את
משמעות האינתיפאדה. הוא חזר על הסיסמות השדופות של שימ־עון
שולץ וג׳ורג׳ פרס.
תמהתי לא־אחת על כישרונם של שגרירים שלא להבין מה
מתרחש סביבם. הרי רוב השגרירים האמריקאיים, כרוב השגרירים
הישראליים, הם אנשים אינטליגנטיים. איך זה קורה שהם לעולם
אינם צופים מראש את המאורעות?
אני זוכר שעם עלייתו של מנחם בגין לשילטון היתה השגרירות
ברחוב הירקון עסוקה בחיפוש קדחתני אחר פרטים על
האיש. בגין, ראש אצ״ל, מנהיג האופוזיציה החשובה ביותר במשך
29 שנים, אלילם של המונים, היה בלתי־ידוע לגמרי לדיפלומטים
האמריקאיים. הם שמחו לקבל ממני (כן, למרות החרם) מידע
והערכות על דרכו ואופיו.
השבוע קיבל פיקרינג הוראה חדשה משר־החוץ היוצא: מותר לו
ללחוץ את ידם של שליחי אש״ף ולהחליף עימם דיברי־נימוס. אבל
לא לנהל הידברות. כלומר, מותר לשאול :״מה דעתך על מזג־הא־ווירז״
אך לא :״מה דעתך על האקלים הפוליטי?״
גם זוהי התפתחות שתומאס פיקרינג לא צפה מראש.

אזהרה: רצודעם
האם ״שואה״ היא מושג המתייחס באופן בלעדי לרצח מיליוני
היהודים בידי הנאצים? האם רצח המוני זה הוא מיוחד במינו?
במאה האכזרית הזאת, המתקרבת תודה־לאל לסיומה, היו כמה
מיקרים של רצח־מיליונים. אם בכל זאת יש ייחוד ברצח־היהודים
דווקא, הרי זה מפני שהיו ל״פיתרון הסופי״ הנאצי כמה סממנים
מיוחדים.
בפעם הראשונה בהיסטוריה הוקמו בימי השואה ״בתי־חרושת ׳
לרצח״ ,בתי־מיטבחיים לבני־אדם. בפעם הראשונה בוצע הרצח
ההמוני על־ידי השילטון של מדינה מודרנית, בדם קר, על־פי
תיכנון טכנולוגי מדוקדק, ועל סמך אידיאולוגיה מפורשת (תו־רת־הגזע).
נראה
שמישפחת־העמים מכירה בייחוד זה. ולראייה: המילה
העברית ״שואה״ נכנסה למילון הבינלאומי, לא־מעט בעזרת סרט־הענק
של קלוד לנצמן, הנושא שם זה. בשפות רבות משתמשים גם
במילה האנגלית ״הואקוסט״ ,כציון בלעדי למאורע היסטורי זה.
(מקור המושג ביוונית .״הולוס״ פירוש שלם .״קאיו״ פירושו לשרוף
.״הולוקאוסטון״ פירושו קורבן שרוף שלם, ובהשאלה —
השמדה שלמה באש).
בין רציחות־העמים, יש לשואה מעמר מיוחד. אולם גם ליהודים
אסור לשכוח כי ״הפיתרון הסופי״ לא היה רצח־העם היחידי במאה
הזאת, שלא לדבר על מאות קודמות.
בין מיבצעי־ההשמדה היותר־ידועים בולט רצח העם הארמני
על־ידי התורכים, בשנים הראשונות של מילחמת־העולם השניה.
שמחתי לשמוע כי התורכים החליטו עתה לפתוח את ארכיוניהם.
הם מבקשים להוכיח כי הקורבנות — יותר ממיליון ארמנים —
לא נהרגו בפוגרומים, אלא ניספו במיבצע גדול של העברת האוב־לוסיה
המקומית, ברגל, מאיזור־הקרבות בגבול תורכיה־רוסיה. זה
לא היה מיבצע הומניטרי.
מיליוני בני-אדם ניספו במיבצע הגדול של סטאלין, שהעביר
את האיכרים לקולחוזים והרג את האיכרים האמידים(״קולאקים״).
סטאלין הגרוזי(שמו האמיתי היה דז׳וגאשווילי) הרג באופן חופשי
רוסים, אוקראינים וכל השאר. גם התיקים על פשע מונומנטלי זה
נפתחים עתה, תודות לגלאסנוסט׳.
אחד ממיבצעי־הרצח ההמוניים הגדולים ביותר אירע ממש מת

לאפנו, לא־מכבר. האנושות כולה ראתה, האנושות כולה ידעה,
האנושות כולה עמדה מנגד. גם אנחנו. לא היה איכפת לנו כש־נרצחו
מיליונים. זה היה רחוק. והרי ההרוגים לא היו יהודים.
אני מתכוון לרצח העם הקאמבודי בידי מיפלגת־הרצח הקומוניסטית
הקרוייה קמר־רוג׳(״קמר האדומה״ .הקמרים הם העם
של קאמבודיה, היא קאמפוצ׳יאה).
כאשר השתלטו אנשי־הקמר־רוג׳ ,בהנהגת פול פוט, על קאנד
פוצ׳יאה ב־ , 1975 הם פתחו במיבצע אדיר של העברת כל האוב־לוסיה
מן הערים לשדות, תוך הרג סיטוני של כל מי שלא מצא חן
בעיניהם. זה מזכיר את רצח הארמנים בידי התורכים, אך הפעם היו
הרוצחים והנרצחים בני עם אחד. מבין אוכלוסיה של כתישעה
מיליון נפש נרצחו בין מיליון לשניים. אין ספק כי מיבצע זה שייך
לליגה העולמית של רצח־עם.
הרצח הזה היה נמשך עד היום, אלמלא קראו מורדים מקרב
הקמר־רוג׳ ב־ 1978 לצבא הוויאט־נאמי לפלוש לארץ ולסלק את
פול פוט. הוויאט־נאמים בוודאי לא פעלו מתוך מניעים הומניטריים
בלבד, אך אין ספק שהם הצילו מיליוני נפשות — כפי
שעשה הצבא האדום כאשר גירש את הנאצים ממיזרח־אירופה.
למרות זאת — והדבר כמעט לא ייאמן — הוסיף האו״ם להכיר
בממשלתם הגולה של פול פוט ומרעיו כבממשלה החוקית של
קאמפוצ׳יאה. זו זכתה גם בתמיכה הנלהבת של סין, ארצות־הברית.
וישראל, בין השאר.
מאז נטוש בקאמפוצ׳יאה מאבק מוזר. מבחינה אחת, זוהי מיל-
חמת־שיחרור של בני־המקום(הקמר־רוג׳ ובעלי־בריתם) בפולש זר
(הוויאט־נאמים וממשלת־הבובות שהקימו) .מבחינה אחרת, זוהי
מילחמה של הרוצחים במשחררים שבאו מן החוץ.
עכשיו קרה לוויאט־נאמים מה שקרה לכל הכובשים הזרים(ומה
שעומד לקרות לנו בקרוב) :הם החליטו שלא כדאי להמשיך בכיבוש.
הם יוצאים.
בעלי־המצפון בעולם מתלבטים: מה לעשות? יש לברך על סיום
הכיבוש הזר. בוודאי. אך יש סכנה גדולה מאוד שהרוצחים־מאת־מול
ישתלטו שוב על הארץ ויחדשו את מיבצע־הרצח. האם צריר
העולם לעמוד מנגד מול פני סכנה זו?
מצפון־מערב לקאמפוצ׳יאה מזדקרת בעייה דומה. הסובייטים
פלשו לאפגניסתאן כדי לתמוך בממשלת־בובות קומוניסטית. לו־חמי־שיחרור,
בתמיכה מאסיבית של ארצות־הברית, פאקיסתאן
ואיראן, ניהלו מילחמת־גרילה מוצלחת. עכשיו החליטו הסובייטים,
כמו כל הכובשים, שהעניין אינו כדאי. זה יקר מדי. גם
מעצמה גדולה אינה יכולה להרשות לעצמה לוקסוס כזה לאורך־
זמן.
הסובייטים יוצאים. במקומם באים לוחמי־השיחרור. יפה. אבל
לוחמי־השיחרור האלה הם ברובם האחים הקטנים של חומייני —
קנאים דתיים קיצוניים, אכזריים, נחשלים מאין כמוהם.
במיקרה הטוב ביותר יקימו באפגניסתאן רפובליקה איסלאמית
חשוכה, שתחזיר את הנשים לימי־העבדות ותבטל את כל סממני
הקידמה. במיקרה הרע — והצפוי — הם יערכו מרחץ־רמים נורא.
גם בעניין זה מתלבטים בעלי־המצפון בעולם. הרי הכל ברור
וצפוי. יש לברך על סילוק הכובש הזר. אבל האם מותר לעמוד
מנגד כאשר עוד מדינה אחת שוקעת בחשכת הקנאות הרצחנית?
ושאלה דיסקרטית: האם בכל העניין אין למרינת־ישראל מה
לומר? האם התואר של ״מדינת־שארית־הפליטה״ אין לו שום משמעות,
מעבר לטכסים ביד ושם?

איש נמוך היה
תוך כרי שיחה בטלה עם טומי לפיד — אדם הרחוק מדיעותיי
— הוא העיר שתיאודור הרצל התנשא לגובה של 1.68 מטר.
נדהמתי.
קראתי הרבה על ״חוזה המדינה״ ,אך מעולם לא שמתי לב
לנתון זה. יתכן שאינו מופיע בספרים.
מעניין. תמיד חשבתי על הרצל כעל אדם גבוה, משהו בין 1.75
ל־ 1.80 מטר.
מדוע, בעצם?
אולי מפני שחזות פניו, כפי שהיא השתמרה בתצלומים ובציורים,
מרמזת איכשהו על אדם תמיר. הראש הזה, בעל הזקן
השחור הארוך, מתאים לגוף גבוה.
(נתקלתי בחיי לא־אחת בתופעה זו. זה היה בולט במיוחד אצל

יגאל אלון. כשהוא היה יושב מולי, היתה לי ההרגשה שהוא אדם
גבוה. היה לו ראש של אדם גבוה, וחזה רחב של אדם גבוה. כשקם
על רגליו, הייתי מופתע שוב ושוב,.הפתעה זו חזרה על עצמה בכל
פעם, מפני שהפער בין קומתו הנמוכה וחזותו בישיבה היה כל־כך
גדול. זה היה נכון, אם כי קצת פחות, גם לגבי ישראל גלילי ומשה
דיין — כולם אנשים נמוכים, בעלי גוף עליון שלא התאים לאדם
נמוך).
יתכן שהרושם המוטעה לגבי גובה קומתו של הרצל נובע גם
מסיבה אחרת. כל חיינו ראינו את תמונותיו על הקיר — תמיד
מעל לגובה העיניים שלנו. בכנסת תלוייה תמונתו של הרצל —
התמונה היחידה באולם־המליאה — בגובה ניכר מעל לדוכן־
הנואמים.
אולם מחשבה צלולה היתה צריכה להוביל אותי מזמן למסקנה
שהאיש היה נמוך־קומה( .נמוך־קומה על־פי הגובה הממוצע אצלנו׳,ונמוך
מאוד על־פי הגובה הממוצע באוסטריה).
מעט מאוד אנשים גבוהי־קומה ״עשו היסטוריה״ .נפוליון היה
איש קטן. רוב הדיקטטורים של ימינו היו קטנים. אדולף היטלר
היה אמנם בעל קומה בינונית, אך בניטו מוסוליני היה נמוך ממנו.
סטאלין היה נמוך, והוא הקיף את עצמו באנשים נמוכים( .נאמר
עליו שבטיהורים הגדולים הוציא להורג כל מנהיג בולשביקי
שהיה גבוה ממנו).
לעולם לא נדע מה היה גובהו של משה רבנו, וגם לא של
ישעיהו וישוע. בכל הסרטים והתמונות מתואר ישוע כאדם
גבה־קומה, ולעיתים קרובות גם בלונדי־ — נתונים בלתי־סבירים
לגבי יליד נצרת (או בית״לחם) בתקופה ההיא.
מה הקשר בין קומה נמוכה וכישוריו של אדם כמנהיג, כמצביא,
כנביא, כחוזה־מדינה? אני מניח
שאין קשר בין גובה ובין מנת־מישכל.
אבל הקומה הנמוכה, ה־מפקירה
את הילד הקטן לרודנות
של בני־גילו הגבוהים ממנו,
עשוייה ליצור מוטיבציה חזקה
יותר, שאיפה עזה להתבלט, נכונות
מתמדת להתגונן ולתקוף.
נכתבו על זה הרבה ספרים,
אבל די לנו בניסיון־החיים שלנו.
הצורך של הילד הנמוך לעמוד
על נפשו מול רודנים בכיתה
וברחוב מחשל את אופיו ומאפשר
לו להשתלב בחברה כשווה בין
שווים. במיקרים רבים הוא יוצר
אצלו שאיפה להצטיינות־יתר,
למחשבה מקורית. אך יש וההתמודדות
של הילד עם הרודנים
שמסביבו נוטעת בו את השאיפה
העזה להיות בעצמו לרודן. מכאן
הנפוליונים, שכולנו היכרנו אותם
בצבא ומחוצה לו, רבי־סמלים,
מנכ״ליס ושאר עריצים
של יום־יום.
אצל הרצל יתכן שזה הביא
להתפתחות־יתר של הדימיון,
של המחשבה המקורית. גם לפני
שכתב את מדינת־היהודים הגה
מחשבות יוצאות־דופן, כמו הרעיון
שכל היהודים יתנצרו. .
יש במדינה אדם הדומה
להרצל להפליא, ולא במיקרה.
הרב־הח״כ־השר־בלי־תיק יצחק
פרץ משתדל מאוד להידמות
להרצל. גם הוא נראה בתצלומים
כאיש גבוה. וגם הוא מפתיע בכל
פעם, כשרואים אותו פנים אל
פנים, בקומתו הנמוכה. בייחוד כשהוא עומר ליד שר־הפנים אריה
דרעי.
תמהני אם יש הרבה אהבה בין השניים.

תחת של קוף
בעיתון ניריורק ט״סס מצאתי ויכוח מלומד על אחוריו של קוף.
חלק זה בולט, כידוע, בצבעו האדום הלוהט.
הוויכוח נפתח בציטוט מדיברי ראש־המטה של הנשיא ג׳ראלד
פורר, שהזהיר את הפקידים החדשים בבית הלבן :״זיכרו את
הדברים שיוחסו לגנרל ג׳ו סטילוול — ככל שהקוף מגביה לטפס,
כן תיטיבו לראות את אחוריו:״
סטילוול פיקד על הכוחות האמריקאיים בסין במילחמת־העולם
השניה. קראו לו ״חומץ״.
מייד בא תיקון. קורא מלומד הצביע על מיכתב שכתב בנג׳מין
פראנקלין לעיתון ב־ : 1733״איננו יכולים שלא להתייחס אל
הטפסן החברתי כאל קוף המטפס על עץ. ככל שהוא מגביה, כן הוא
מגלה את התחת שלו״.
מייד הזדרז קורא אחר, והביא ציטוט עתיק יותר. הכומר הבריטי
ג׳ורג׳ הרברט, שחי בין 1593ו־ , 1633 פירסם ספר של פיתגמים,
וביניהם :״ככל שמגביה הקוף, כן הוא מראה את זנבו ״.איש עדין
היה.
עלה על כולם קורא אחר, שמצא אימרה לטינית של איש־דת
קאתולי, בונאוונטורה הקדוש, שחי בין 1217ל־ . 1274 בת־רגום
חופשי :״משל של קוף: ככל שהוא מגביה לטפס, כן מתגלים לך
אחוריו״.
לתשומת־ליבם של שרים חדשים, מנכ״לים טריים וכיוצא
באלה.

פני ה דו ר כפני ה פו דלשרש רו ת הז הב ש ל
ראש עיריית ני רקאסל יוחזר דן בן־אמוץ
נשיאת בית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, השופטת חנה
אבנור, עומדת לפרוש החורש,
כאשר ימלאו לה ,70 לגימלאות.
כדי למצוא עניין בחיים נרשמה
השופטת למכון אבשל!ם, שם
היא לומדת ידיעת הארץ.
מהומה רבה פקדה את דלפקי
חברת אד על בנמל־התעופה
היחד! שבלונדון, כאשר נבדקו

קום האירוע את שתי חברותיה
לולה בר ואורה בהרב. שלוש
הנשים ידועות בדימיונן זו
לזו.
החברה הקבועים של מו ר
זה הגיעו למיסעדה כהרגלם, בימי
שישי, ומיד עם הגיעם פצחו
הכל בשירה ובריקודים. מעוצמת
השימחה התמוטטה הפרגולה שבמקום.
שני אנשים נפגעו קלות,

ושקפץ למקום לבקר את ידידיו.
הימנון כינוס השחיינים
של נהריה יהיה השיר יד ביד,
שהיה הימנון אולימפיאדת סי־אול.
מילוי בליצבאו, אחד מ־מאמני
השחייה של הפועל נה־ריה,
חיפש בכל חלקי העיר את
התקליט המקורי ולא מצא אותו.
בצר לו פנה אל ידידו, שדרן־
הרדיו מנחם פרי, וביקש את

תרבות תופס בימים אלה תאוצה
עם הצטרפותם של אנשי תיאטרון
וספרות. בין מי שהצטרפו:
המוסיקאי נועם שריף, מנהלת
תיאטרון באר״שבע, ציפי פי
אחת
ההצגות האחרונות
של המחזה נן הדובדבנים בוטלה
באופן מפתיע. לקהל נאמר שבגלל
אבלו של אחד השחקנים
בוטלה ההצגה. אך לא נאמר להם

1ד־ל
כלב מזן פ
עורך-הדין יורם שפטל
מתמחה באחרונה בכתיבת
מיכתבי״״ברכה״ ציניים לאי-
שי־ציבור שזכו במינויים ח דשים.
אחרי
שכתב מיכתב לד ויד
לוי, והישווה אותו ל סו ס
של קליגולה, שלח מיכתב גם
ליוסי ביילין, עם מינויו לתפ קיד
סגן־שר האוצר.
וזו לשונו:
במיקרה הנידון מדובר על
כלב מזן פודל, ואכן כבר
נאמר :״פגי הדור כפני הכ לב
״.עלה והצלח ב תפקידך ביילץ החדש.
אמון זנאמנוח
בכבוד רב, יורם שפטל.
נ.ב :.לרגע חשבתי לצרף למיכתב זה רצועה, אך במח שבה
שניה אין בה צורך, שכן יחסי-האמון והנאמנות העמוקים
השוררים בינך ובין אדונך מייתרים אביזר זה.
העתק :״החבר״ עוזי ברעם, מזכ״ל מיפלגת-העבודה(״נא שה
פרטייה״ -״המיפלגה שלנו״ -״אונזערע פארטיי״).
נם, המלחין סשה ארגוב והסופרים
א״ב יהושע ואהרון
אפלפלד. בקי פריישטדט,
יושבת־ראש המרכז, מדגישה שלמרות
השתייכותה המיפלגתית

שאמו של השחקן מכרם חורי
נפטרה אחרי מחלה קשה.
זה זמן רב שלא נראו סצינות
כאלה בתיאטרון הבימה.
חמישה שחקנים, רב רייזר,

שימשו נוס

(משמאל) הוא שימעון פרס האמיתי, שר״האוצר הנוכחי. הדמות השניה היא
בבואתו, כפי שנשתקפה במראה, ב א חד האולמות שבמרכז מיפלגת-העבודה.
לנוכחים שעמדו מבחוץ זה נראה כאילו פרס וכפילו עומדים זה ליד זה. מקדימה: אחד מבני פמלייתו.

חפציה של פמליית ראש־עיריות
ניו־קאסל, דרק ובמטר, בדרכה
לישראל. המכשירים הרגישים
זעקו-והתריעו מפני חפץ
חשוד, ואנשי־הביטחון הסתערו
על המיזוודות, פתחו אותן וגילו
לתדהמתם שרשרות־זהב רבות.
בירור קצר העלה שקן סטר־אשן,
עוזרו האישי של ראש־עיריית
ניו־קאסל, הביא עימו
שרשרות־זהב בשווי של 43 אלף
לירות שטרלינג. השרשרות,
שהן בנות 200 שנה, משמשות
את ראשי עיריית נידקאסל
במסעותיהם ברחבי עולם. העוזר
האישי הזה נושא עימו אישור
מיוחד, המיועד לתחנות־המכס
ברחבי־עולם. ובסטר הגיע לארץ
לפגישה עם אריה גוראל,
ראש עיריית חיפה, שהיא עיר
תאומה לניו־קאסל.
קוראי חדשות תמהו מן
הסתם מדוע לא כתב דן בן
אמוץ בגליון־שבת האחרון,
אחרי שהבטיח לחזור לכתיבה ב־יתר־מרץ.
הסיבה: בן־אמוץ נכנס
שוב לכמה ימים לבית־החולים,
לצורך הקרנות.
הפמיניסטיות בוודאי לא
יאהבו את ההתחכמות של העיתונאי
אריה אבנרי, שהיה
אחד מאורחיה של העיתונאית
אורה שם־אור, במסיבה שערכה
להוצאת סיפרה החדש
הדוגמנית מכרכור. אבנרי סיפר
שבכל פעם שהוא פירסם בעיתון
ידיעה על אנס מסויים, המפיל
את אימתו ברחוב מסויים, התמלא
הרחוב, למחרת היום, בנשים
שציפו לאנס. במיוחד הרחיב
את דבריו על סיפרו שלו,
ולא על סיפרה של אורה שם־
אור. בין האורחות היתה רחל
דיין׳ שפרשה אחרי שפגשה במ

י י 1 1 7ך י ־ ךןעי, ך \ 1ך ן אלמנתו של הנשיא המצרי
\ 1 1 11י י 1 11\ 1 1\ ! 1 /שנרצח, אנוור אל -סאדאת,
נפגשה עם רחל דיין, יו״ר הקרן להזדמנות שווה, כדי לח תו ם על
אמנת זכויות הילד שנכתבה בארץ על־ידי הדוקטור יצחק קדמו.
אין קשר בין עבודתה במיפל־גת־העבודה
ועיסוקה הנוכחי. על
הפרק עומד עכשיו הירוק הקשרים
עם ספרד ופורטוגל.

ברברה וולטוס

שדרנית״הטלוויזיה הנודעת, ידי דה
של רחל דיין, נרתמה לפעילות
הבינלאומית הקשורה לקרן להזדמנות שווה. וולטרס הסכימה
להנחות את האירועים הבינלאומיים של הקרן ויתכן שתגיע ארצה.

ושי שטיין ,,הבעלים, טיפל
בהם. אך האדם היחיד •שניקה את
הריצפה משיירי העץ של הפרגולה
היה השחקן הישראלי, חיים
טופול, שהגיע ארצה לביקור, י

עזרתו. כעבור כמה ימים הפתיע
אותו פרי ונתן לו קלטת ובה השיר
המבוקש בביצוע ישראלי
מקורי של להקת השחקים.
המרכז הישראלי לקישר׳

בימים האחרונים נוצרה
מתיחות בין התיאטרון הקאמרי
לבין תיאטרון כיח לסין. השחקן
יגאל נאור, המשחק בתיאטרון
הקאמרי וגם בתיאטרון בית לסין,
מצא עצמו במרכזה של מיני־דראמה.
לפי הסכם, שנקבע בין
שני הגופים, סוכם שנאור יופיע
בהצגה של בית־לסין בתאריך
ה־ 25 בינואר, בהצגה המיועדת
למבקרי־תיאטרון בלבד. בתחילת
השבוע קיבלה הנהלת תיאטרון
בית לסין הודעה שלפיה
לא יוכל נאור להופיע בהצגה
כפי שנקבע מראש, מכיוון שנוספה
לו הצגה נוספת בתאריך זה
בתיאטרון הקאמרי.

דוזינה קמבום, ליאת גורן,
יובל זמיר ונאווה זיו, המופיעים
במחזה גן החברבנים, נכנסים
ללחץ עם סיום ההצגה,
מכיוון ש־סג דקות לאחר מכן הם
אמורים להופיע בהצגה הנפש
הטזבה מסציואן. בגן החבדבנים
הם מופיעים בתפקיד של אצילים
רוסיים, ואילו בהנפש הטובה
מסציואן הם משחקים בתפקידים
של בני אספסוף סצ׳ואני. ב־
10 הדקות הנותרות להם הם
צריכים להחליף תילבושות ואיפור.
אורחים
רבים, שהוזמנו לאירוע
הגדול שערכה אחת
מחברות־המכוניות באולם הסיר
רמה; התלוננו כי לא היה די
אוכל. מסתבר שלאירוע הוזמנו
1000 איש, אך הגיעו .3000 פרט
אחר הקשור לאירוע הוא פירסום
העול ם הז ה 2680

פסוק ה ש בו ע
• ״מעדיג״ ,על טיפול מזורז של חבר ת בזק בטלפון מנותק
של פקיד בכיר :״מי שיש לו קשרים, ל א צריך פרוטקציה!״
• אדמירל ויליאם קראי, יו״ר ראשי־וזמטזת־המשולבים
(הרמטכ״ל) של ארצות־הברית :״גנרלים מצליחנים שוגים ־957
מהזמן. גנרלים לא־יוצלחים -־!997״
• רעיה יגלום, נשיאת ויצ״ו העולמית, על מה שמאחורי
הצלחותיה כבשלנית :״מכניסים טוב, מוציאים טוב!״

\ 1ך י|״ן ך1ך|¥|1

בעלת קפה ״כסית״ ,זכתה במתנה מקורית. המנתח הפלאסטי ג׳רי וייס, החי מזה
| / 1 1 4 # 1 1חצי שנה בווירג׳יניה, השיג ממישרד״הרישוי שם מיספר למכוניתו :״כסית .״1
בארצות־הברית אפשר להשיג, תמורת תשלום, מיספרי־רישוי הכוללים אותיות רצויות. צביה הראתה את
השלט לעזריאל צוקרמן, פרופסור לפילוסופיה של החוק באוקספורד, שבא לביקור״מולדת. משמאל: אריק
לביא לקח הבית ה בקבוק של יין לבן, כדי לחגוג עם אשתו, שושיק שני, א ת יום־השנה ה־ 32 להיותם ביחד.

בתה בת חמשת החודשים. באחר
הקטעים פרצה התינוקת בבכי,
ואי־אפשר היה להשקיטה. האם
הנבוכה יצאה למיסדרון והיניקה
את התינוקת, עד שזו נרגעה.
הזמר הנודע אנריקו
מאסיאם הגיע לאילת באופן
מפתיע. מקוך ביו סיפרו שהוא בא
במיוחד מפאריס כדי לעודד ולעזור
לחבר קרוב שלו, אחר מאג־שי־החברה
הבולטים באילת, ה־

יוצאת־דופן. הם ביקשו מבן־גל
לארגן להם שבוע־אופנה ישראלי
בקפריסין, אך היתנו זאת
בתנאי אחד: שעניין האירוע לא
יודלף לעיתונות המקומית, בגלל
סיבות ביטחוניות. לפי דרישתו
של אהרון לרפז, שגריר
ישראל בקפריסין, הוצמדו לצוות
שהפליג •לקפריסין שומרי־ראש
רבים, וננקטו אמצעי־ביטחון
חמורים ביותר בזמן שהותם. כש־

באחר העיתונים שלפיו יחצנית
האירוע, גילה הראל, הצביעה
על רן ארמון כיוצר התפאורה.
הראל הכחישה את הפירסום. את
התפאורה לאירוע ערכו שני
מעצבים צעירים.
יש מי שרואים את שנות
ה־ 60 לחייהם כתחילת הדרך,
ולא סופה. הכוהנת הראשונה של
המחול העברי, שרה לוי־תג־אי,
נסעה באחד הימים במונית,
ופתחה בשיחה עם הנהג, שסיפר
לה שאמו נפטרה לפני זמן לא
רב בגיל .65 לוי־תנאי, המתקרבת
לשנתה ה־ ,80 אמרה לו
שכאשר היא היתה בגיל 65 היא
היתה עדיין ילדה. כעת היא חשה
כנערה, בגיל 90 היא תהיה אשה
במיטב שנותיה ושעדיין יש לה
תוכניות ל־ 20 השנים הבאות.
לפני ארבעה חודשים התקיימה
תערוכת־פסלים במוסיאון
התנ״ך בתל־אביב. הפסלת וא־שת-החברה
מלכה רוזנשטיין
זכתה בפרס על יצירתה בת־שבע
העולה מהרחצה. אלעזר בר־

ך 1י \ 1ךךך | (משמאל) אחד משלושת הבעלים

\ 1 1 1 11 של פאב ברמת״השרון, מאכיל א ת
#11111 /
החמור המשמש כקמע של בעלי״המקום. החמור נוהג לשוטט
בסביבה, וכשנחה עליו הרוח הוא נכנס לפאב ומפגין את עצמאותו.
הזמר, אליל בנות הטיפש־עשרה, חזר לערב א חד לבר של
\ 11 11 המועדון ״פינגווין״ ,מקום שבו התחיל בקאריירה. הזמר
עמד מאחורי הבר ומכר משקאות, ואחרי שעה עזב א ת המקום.
מואשם באונס של תיירת אמריקאית.
הטלפון
צילצל בביתה של

מארגנת האירועים שליוה 3ן
גל. על הקו היו אנשי מכון־היי־

צוא הישראלי, ובפיהם בקשה

4יייי

בוע לאחר חזרתם ארצה קיבלו
שלווה בן־גל ואנשי־ציוותה טיב־תב
מהשגרירות בקפריסין, שאליו
היו מצורפים קיטעי־עיתונות
רבים על האירוע בקפריסין.

נעמי דד; חדד,ד אודליאב

ה טי סי קנטלד! 1־1

ךיןו \ ן \ י | הזמר הבלגי, שהיה מגדולי המבצעים המוסיקליים בשנות ה־ 60 וה־ 70 המוקדמות, הגיע
1* 1\ 1 /ארצה להופעה חד־פעמית ופגש באקראי בפיזמונאי אילן גולדהירש (משמאל) .גולדהירש
כתב את מילות השירים שלואיג׳י שר בעברית בזמן שהותו בארץ לפני 10 שנים, כשהיה מאוד פופולרי.
חיים, מנהל המוסיאון, התלהב
מכישרונה ופנה אליה כדי שתש־תתף
בתערוכה חדשה בנושא ה־תנ״ך
שתתקיים במוסיאון בחודש
אפריל. רוזנשטיין הודיעה לו
שבמקביל מתקיימת תערוכה
שלה בגלריה בפאריס, אך היא
תשקול השתתפות בתערוכה.
הצייר משה ל!ם טל ההעול
ם הזה 2680

מתגורר לסירוגין בישראל, בניו־יורק
ובפאריס, נמצא בארץ כבר
שלושה חודשים. הוא אמור להיות
אורח־הכבוד בפתיחת המוסיאון
לאמנות מודרנית בבאר־שבע,
שייפתח בקרוב. הנהלת־המוסיאון
הזמינה אותו להציג
תערוכה רטרו־ספקטיבית של
יצירותיו. השנה הוא נכנס לשנת

ה־ 80 לחייו.
הצגת־הבכורה של ההצגה
מהפיכה בבית־הספר. המיועדת
לילדים, עברה בשלום, למעט
אירוע קטן. בהצגה נכחו בני
מישפחותיהם של השחקנים ואני
שי־הצוות, וביניהם אשתו הצר־פתיה
של השחקן־בימאי רפי
גולדורסר, שהביאה עימה את

הבדרן דודו דותן הגיש
השבוע תביעה בס ד 75 אלף
שקל, נגד המפרסמים של
חברת סובארו בארץ, בגלל
השימוש בשמו ללא נטילת
רשות, פגיעה בתחום־הפרט
והוצאת דבריו מתוך הקשר,
בהדגשה וולגארית.
לפני חודשים אחדי ם ציל־צלו
אליו לצייד מישאל בא חד
העיתונים, ושאלו באיזו
מכונית הוא נוסע. דותן אמר
שבסובארו, ועל השאלה ״ל*
מה!״ ענה :״כי היא מתאימה
ל טוסיק שלי״.
עוד באותו היום צילצל
אליו הפירסומאי של החברה, הודה לו על תשובתו וביקש
רשות להשתמש בה לפירסום נוסף. דותן, שמיהר באותו רגע,
הציע לדבריו שהם ישוחחו למחרת היום.
השיחה לא התקיימה, ולמרות זאת נדה ם דותן לגלות
לאחר מכן בשני צהרונים ובעיתון־בוקר, על עמוד שלם, א ת
התשובה שלו .״כאשר קניתי א ת המכונית, שילמתי ״,הוא
אומד ,״אז עכשיו, כשהם משתמשים בשמי, שהם ישלמו!׳׳

!ה ה אומרים...הה הן בוחרות...מה הם אומרים...חה הן אומרות...מה ה
אלי דס ה, ה עול ם הז ה

דויד א לי ע 1ר:

,.ער בער הונב לעשות
..ארת־הצדק עיניה
ם?״ אינתיצ״ץ בתל־אביב!״
תוו

ם מי
חבושות, ובנר זאת ע

אנטואן לחד, מפקד צד״ל, החלים איכשהו ועזב את
בית־החולים. בהודעתו הראשונה הודיע כי יש בכוונתו
לשפוט בעצמו את המתנק שת שפגעה בו. הודעה יוצאת-
דופן, לכל הדיעות.
פניתי אל המישפטן הפרופ׳ אוריאל רייכמן ושאלתי או תו
האם אפשר, מבחינת הצדק, החוק, ואף ההיגיון, שה קורבן
ישפוט את מי שפגע בו.

בראשונה נחשפה לציבור זהותו של הרוג ת אמ ה, שאי בריו
נתרמו להשתלה, וכן נחשפו שמות מקבלי־התרומה.
מעשה חשוב לכל הדיעות. מעשה שבוודאי יעזור לאחרים
להחליט לתרום א ת איבריהם, ואת איברי יקיריהם שנפ טרו,
להצלת חיים. כך כולנו חושבים.
אן מה חושבים על החשיפה הז א ת מקבלי התרומה!
פגשתי א ת אשר שושן, שבגופו הושתלה לפני חודשים
אחדים כלייה, ושאלתי אותו אם הוא יודע של מי הכלייה
אשר בגופו.
אני לא יודע באופן ברור. לא שאלתי ולא אמרו לי בבית־החו־לים.
אבל קראתי עיתונים והסקתי מסקנות, ונדמה לי שהכלייה
שלי שייכת לבחורה צעירה שהתאבדה יום לפני שזימנו אותי
להשתלה.

• אבל אתה לא בטוח?

• מדוע לא שאלת את הרופאים? מדוע לא ביקשת
אישור להשערתך?
אין לי תשובה לשאלתך.
מישפט נשמע לי מוזר מאוד, וכמובן לא סביר מבחינת הצדק.

• מה החוק בדרום־לבנון? למי הסמכות לשפוט

מאחר ודרום־לבנון לא הכריזה על עצמה כעל מדינה עצמאית,
הרי שהחוק של לבנון חל עליה. אבל המדינה הזאת פשוט התפוררה
לגמרי, וכל המערכות ביחד איתה. אילו היו נותנים ללחד
סמכות מישפטית לשפוט את המתנקשת, הוא היה צריך, כמובן;
לפסול את עצמו, ולא לעשות גרוטסקה מהצדק.

• בעצם, בתוך שטח דרום־לבנון אין בעייה לאיש
לחסל את הגברת הזאת. ובכל זאת הוא החליט על
מישפט.
אני באמת שמח מאוד שלא החליטו לעשות לינץ׳ .ובכל זאת
— אם החליטו על מישפט, שיהיה מישפט צדק. ידוע כי אלת־הצדק
עיניה חבושות, וזה כדי שלא יהיה לה משוא־פנים. מישפט,
שבו קורבן ישפוט את מי שפגע בו, הוא בלתי־מתקבל על הדעת
מכל המובנים.

• אתה חושב שאנחנו, הישראלים, צריכים להשפיע
על מפקד־צד״ל שלא לעשות כן?
באופן עקיף, על־ידי דעת־הקהל הישראלית, אני חושב שצריך.
(דניאלה שמי)

בעלי״רכב המגיעים לתל-אביב בשעות הערב לא יוכלו
מהשבוע הב א להחנות א ת ריכבם בשפת המידרכה, אלא
רק בחניוני-הרכב.
העירייה החליטה ששולי המידרכות יהיו שמורים, החל
מהשעה 5בערב ועד למחרת בשעה 6בבוקר, רק לבעלי
מכוניות הגרים באיזור.
רכב התושבים יזוהה לפי תו״חנייה־איזורי חד ש שחולק
בעיר, ונגד רכב שאינו נושא תו זה יירשם דו״ח-חנייה,

השמלות

תל״אביב

• האם חשוב, לדעתך, לחשוך את זהות התורמים
והמקבלים?

ובעליו ייקנס ב סכו ם של 22 שקל.
פניתי לאחד הנהגים, דויד אליעזר, המגיע מדי ערב
לעבודתו בתל־אביב, והוא תושב בת״ים.

כן. אני חושב שזה חשוב. אני רואה את הכבוד שכולם רוחשים
לדויד אורן ד ל ולאלמנתו, ואני חושב שזה פותח אפשרויות לתרומות
רבות אחרות, שיצילו חיי מאות זקוקים.

• אני מרגישה שאתה רוצה להגיד עוד משהו.

העירייה הזו רק מחכה לעשות רפורטים לנהגים. אילו הייתי
צריך להחנות כל הזמן בחניונים, הייתי צריך לשלם חצי משכורת
רק עבור חנייה.

כן, אני לא אומר שאין בעייה לנו, שקיבלנו את התרומה. יש לנו
הכרת־תודה, גם בלי שנכיר אישית את מישפחת־התורם. אבל
השאלה היא מה קורה אחר־כך. האם לבקר את המישפחה? האם
לשמור על קשר? האם להתקרב? כמה להתקרב? למה הם מחכים
מאיתנו? במה אנחנו יכולים לגמול להם? איך הם יקבלו אותנו? מה
הס ירגישו כלפינו?
אנחנו מדברים פה על יצירת מערכת״יחסים מאוד מסובכת עם
אנשים שנפגעו עקב מות יקירם. זה לא דבר פשוט.

כן, צריך למחות בחריפות על הצעדים האלה. אם צ׳יץ׳ רוצה
להיבחר שוב, כדאי לו להיזהר. צריך לעשות אינתיצ׳יץ בתל־אביב.

אילו היית בטוח מי תרם לך את הכלייה, היית
הולך מחר לבקר את מישפחתו או מישפחתה?

• אולי כדאי לך לבוא לעבודה באופניים או באופנוע?

בוודאי.

• אבל אתה לא עושה מאמין כדי לגלות את התורם
שלך?
עד היום לא עשיתי.

(רזיאלה שסי)

• אז מה תעשה בכל זאת?
או שאבוא בתחבורה ציבורית או שאגיע מדי פעם ברכב שלי.
צריך לסמוך גם על המזל.

• צריך לעשות משהו נגד ההחלטה הזו?

השתגעת? בקור הזה? בחורף זה סיפור מסובך!

• אז אולי כדאי לך לעבור לגור בתל-אביב?
בעיות הדיור בתל־אביב הן לא פחות קשות מבעיות־החנייה
(יוסי עין־דזר)
בעיר. כל העיר הזו היא בלגן אחד גדול.

ביוה אופק:

ד דן:

דו רובס:

״שו־החינוו נבון י ״הסופרים יודעים באיזה ״אמנים צדיכים גם
מה הוא עושה?״ צד מרוחה החמאה!״
השבוע הוקמה עמותה חדשה, הקוראת לעצמה ״מיפלגת
התלמידים״ .יוזם העמותה הוא גיל פרץ 28 מטרתה היא
לשמש ״כלבוטק של התלמיד״ ,לטפל בבדיות שבין תל מידים
למורים, לפעול למען שכר-לימוד חינם באוניבר סי
טות, לפעול להורדת מחירי השיעורים הפרטיים. למיפ-
לגת התלמידים יכול להצטרף כל תלמיד הלומד ב מוסד
המוכר על־ידי מי שרד-החינון, מכיתה א׳ ועד גמר האו ניברסיטה.
פניתי
ללי דן, ב ת ,9תל מיד ת כיתה ד׳ ,ושאלתי אם ידוע
לה על הק מ ת המיפלגה החדשה.
לא שמעתי על מיפלגה כזו.

• מדוע?
כדי לעזור לתלמידים.

• במה?
בלימודים, למשל. לארגן קרנות־עזרה לתלמידים נזקקים.

• א ת חושבת שצריך להיות נציג התלמידים
בממשלה או בכנסת?
רק מכיתה ו׳ ומעלה.

אתן לך דוגמה אחת. יש סכום־כסף מסויים, המחולק בץ סופרים
שאת ספריהם משאילים בספריות. מתוך הסכום הזה >*מ< 2הולך
לסיפרי־ילדים, ושאר ה־ו״ 80 לספרות מבוגרים. אבל זאת רק
דוגמה.

• מהם הקריטריונים לקבלה לאגודת הסופרים?
לפי מיטב ידיעתי וידיעת חבריי, היה הקריטריון במשך השנים
אם הוצאת לאור שני ספרים בהוצאה מוכרת. הפעם הם חוקקו
חוקים חדשים, והם טוענים שלא די בספרים, אלא שצייר לקבל
תמיכה של שני שלישים מהקולות בוועדה.

• במה ספרים שלך ראו אור בהוצאות מוברות?

• איזה שר הוא צריד להיות?

חינוך
סופרים חמישה ספרים, ועוד הרבה סיפרונים, ובהם סיפור או שניים.
אבל אני בפירוש לא רוצה לדבר על עצמי. אני מעדיפה לדבר על
הסופרת תמר אדר, שכ־ 20 ספרים שלה ראו אור, כולם בהוצאה
מוכרת, וספר אחד שלה, חתול, ספן, ליצן זכה בפרס זאב. שהוא
הפרס היוקרתי ביותר לספרות־ילדים בארץ. אם תמר אדר לא
התקבלה לאגודה, זוהי הוכחה חותכת לאטימות — ומי יודע מה
עוד — של הוועדה.

שר־הלימודים.

• אז מצב החינוך יהיה יותר טוב?
רק אם הוא יהיה טוב.

• את יודעת מי שר־החינוך עכשיו?
יצחק נבון.

• והוא טוב או רע?
מה הוא עושה?

• היית רוצה להצטרך למיפלגה החדשה?
אשאיר את זה לגיל יותר מבוגר.

• אילו היית שר־החינוך, מה היית עושה?
כיף בלימודים.

• וחוץ מזה?
הייתי עושה בתי־ספר מטופחים, בוחרת מורות שיהיו נחמדות
לתלמידים, מזמינה מופעים לתלמידים, מפתחת אולמות־ספורט ,
גדולים יותר וחוגים שונים.

• כל זה יש גם עכשיו. אז מה בכל זאת צריך לשפר?
לעשות
כל מה שיש עכשיו, אבל יותר טוב.

חשבנו שצריך להתקבל לאגודת-הסופרים, כדי לשנות את
חיתם של חברי אגורת־הסופרים לספרות־חילדים ולסופרי־היל-
דים.

• במה מתבטא היחס הזה?

• את חושבת שיש צורך במיפלגת תלמידים?

סופרי-הילדים בישראל, שעד היום לא השתייכו ברובם
לאגודת הסופרים העבריים, החליטו להצטרף. כ־ 60 מהם
הגישו א ת מועמדותם במשף השנה, ולפני שבוע התפרסמו
התוצאות של ועדת-הקבלה. שלושה ממגישי הבק שות ה ת קבלו.
השאר נדחו.
דיברתי עם אחת שלא התקבלה, הסופרת והעיתונאית
בינה אופק, ושאלתי אותה למה בכלל הם ניסו ל ה תקבל
לאגודת־הסופרים, אחרי שנמ שך שנים אף לא ניסו.

(יוסי עין־חר) ;

• מי הם שלושת הסופרים המאושרים שהתקבלו
לאגודת הסופרים העבריים?
יהודה אטלס, גלילה מו־פדר ו...עכשיו תנחשי.

• לא יבולה לנחש. תעזרי לי.
השלישי הוא גד יעקובי, איש שלפי דעתי צריך עכשיו לחשוב
אם הוא לא מתבזבז בממשלה.

• וזה מרגיז אתכם?
בוודאי שזה מרגיז! למה גד יעקובי כן, ותמר אדר לא? ודניאלה
כרמי לא? ועודד בצר לא? הספרים שלו יותר טובים משלהם? הוא
קיבל מימיו איזה פרס ספרותי? כל הסיפור הזה הוא בדיחה עצובה,
אבל סוף־סוף הבנו שהסופרים העבריים אמנם לא מבינים כלום
בספרות־ילדים, אבל הם מבינים יפה מאוד באיזה צד מרוחה החמ(דניאלה
שמי)

החברה ״תמלוגים לאמני״ישראל״ ,שהוקמה על-ידי
״איגוד אמני ישראל״ ,השיגה צו״מניעה האוסר על ״רדיו״
סיטי״ לשדר בדיזנגוף־סנטר התל-אביבי מוסיקה ישר אלית,
ללא הסכ מ ת המבצעים .״תמלוגים־לאמני״ישראל״
טענה, באמצעות עורך״הדין גרשון שניידר, כי ״רדיו־סי-
טי״ ,המשדרת מוסיקת־רקע במקומות ציבוריים, פוגעת
בזכויות המבצעים. לדני רובס, זמר, מלחין ומשורר, שב ימים
אלה זכה בתקליט״זהב, יש מה לומר על כך:
אני שייר לאמי׳׳ .תביעתה של חברת־התמלוגים מוצדקת.
המוסיקה, מעבר לחלק האמנותי והריגשי, היא גם עסק מיסחרי.
רדירסיט׳ מרוויחה כספים מהשמעת מוסיקה. לאמנים מגיע חלק
מהרווחים. בתנאי שהם מסכימים בכלל להשמעת שיריהם.

מוסיקה
• האם הושמעו שירים שלך בדיזנגוך־סנטר?
שירים שלי ושל זמרים אחרים, שכתבתי עבורם. אין לי שום
דבר אישי נגד רדירסיט׳ ,אך יש פה עיקרון שחשוב לשמור עליו.

• אתה נשמע נבוך.
בכל פעם שאני משוחח על מוסיקה וכסף בכפיפה אחת, אני
מרגיש מעט נבוך. אני מתייחם אל עבודתי כאל דבר מקודש,
ביראת־כבוד. כשיש חישובים כספיים, אני מרגיש שיצירתי מידרדרת
לרמה קצת זולה• אך אמנים צריכים גם לאכול ולחיות,
ובשל כך ההתעסקות בממון הוא חלק מתהליך היצירה.

• מדוע הנושא התעורר רק עתה?
האופנה של מרכזי־קניות גדולים, שבתוכם יש תחנות־שידור,
היא די חדשה בישראל.

• אם כך, אתה אחד מאמני ייטראל שנפגעו.
אמנם לא קיבלנו כספים שהיינו צריכים לקבל, אבל אני שמח
שמשמיעים את שיריי במקומות כמו הסנטר, כי זה מקדם את
הקשר •ביני ובין המאזינים. אמן שיוצר שירי־פופ, למשל, צריך
לדעת ששיריו יושמעו לא רק ברדיו. האמן זקוק לקהל־מאזיניס רב
שיכיר את יצירותיו, והשמעתם במקומות ציבוריים היא עובדה
(שרר רכטמן)
שתורמת לכך.

יואב גריל מניחה ד, ז ו ועדת־הבחיוות, הודם בפטיש הדו. כך מסתיים ׳ום־הבחיחת
בבית־הספר בועננה, שבו תורגלו בחידות אמיתיות. יוסי עין־דור מסבו
ך* מי, נוגה, ערן, שלי וחבריהם
( 4ערכו במשך כל השבוע האחרון
תעמולת־בחירות. הניפו שלטים וכרזות,
הדביקו מדבקות, כתבו מצעים
והבטיחו לשפר, והכל, כדי שביום
השישי יבחרו בהם תלמידי בית־הספר
יחדיו ברעננה למועצת־התלמידים.
גל הביאה חולצות שעליהן היה
רשום שמה, וקבוצת בנות, שתמכו בה,
לבשו אותן ורקדו בהפסקה על הבימה
שבחצר. נוגה טילפנה לחברותיה וניסתה
לשכנע. אמנם לא מדובר כאן
בבחירות לראשות הממשלה או לראשות
מועצת־העיר, אך הכללים היו
אותם הכללים, מלבד אחד: הבחירות
למועצת־התלמידים היו בחירות אישיות,
ולא בחירות על״פי מיפלגות.
נוגה הורוביץ, מועמדת מכיתה ר:
״חשבתי שאני אצליח לשפר את הספורט
בבית־הספר. רציתי לעשות משהו
למען בית־הספר. נכון שזה יוסיף. לי
גם מבחינה חביתית. המצע שלי כלל
שני ימי־ספורט בשנה, אליפויות בבית־הספר
ותחרויות שונות.״
ההורים היו מעורבים? ״אחותי כתבה
שיר. אבא שלי הדפיס את המצע,
ואמא שלי עזרה לי לכתוב אותו״.
תמי מאירי, שנבחרה ברוב מכריע,
תלמידת כיתה ר :״הכנתי ריקודים.
עברתי בין הכיתות. חילקתי מדבקות.
הלכתי עם בריסטול על הגוף. חילקתי
סמלים. דיברתי עם ילדים, וניסיתי
לשכנע אותם. אני רוצה שבית־הספר
שלנו ישתפר בפעילות בהפסקות, וש־

״לא רוצה לעסוק בזה. הפוליטיקה לא
מצאה חן בעיני.״
ההורים היו מעורבים מאוד. אחי
מהם הינחה את יום־הבחירות כולו,
אחר שימש כצלם, אמא של שני תלמידים,
עורכת־דין במיקצועה, עברה
בין הכיתות ודיברה על משמעות החוק
והשיוויון לפני החוק בחברה דמוקרטית
.״שאלו אותי מה קורה אם עורר־דין
גונב. בירכתי אותם על השאלה
והסברתי להם על עיקרון השיוויון לפגי
החוק. הסברתי להם שחוקים חובקים
כל שטח בחיינו. אותם עיניין במיוחד
תחום המישפט הפלילי ״.הורים אחרים
הירצו לפני הילדים על שיטחי עיסוק
אחרים, כמו סוציולוגיה.
הורי המועמדים היו לא פחות נרגשים
מהמועמדים עצמם, ובכך נחל
בית־הספר הצלחה עצומה. הורים, שהם
על־פי־רוב אדישים לקורה מחוץ לביתם,
גילו מעורבות מלאה ויצרו הווי
קהילתי בתוך כותלי מוסד בית־הספר.
מאז תחילת שנת־הלימודים עסקו
תלמידי בית־הספר, מכיתות א׳ ער וי,
בנושא המרכזי :״חוק ומישפט בישראל״
.כדי להמחיש את משמעות
וחשיבות החוק בחברה הדמוקרטית,
חיברה כל כיתה תקנון־התנהגות של
מה מותר ומה אסור לעשות בחברה,
ובמיקרה זה חברת הכיתה ובית־הספר.
כך, לדוגמה, חיברו תלמידי כיתה א׳
תקנון־התנהגות משל עצמם. מכיוון
שעדיין אינם יודעים קרוא וכתוב,
ציירו זאת על גבי לוח בריסטול.

יהיה שיתוף פעולה בין הכיתות. שיהיו
זכויות לתלמידים להביע דעתם בענייני
בית־הספר, שיוכלו לשדר דברים
מתחנת-השידור שקיימת בבית־הספר״.
ומה על מעורבות ההורים? ״ההורים
קנו לי את המדבקות. הם הציעו לי
להיות מועמדת. הם הכינו אותי לאפשרות
שלא אבחר״.
תמי כבר חושבת על פעילות פוליטית
בעתיד .״אם לא אבחר, ארגיש
מאוכזבת. בעתיד אולי ארצה להמשיך

7ען תמי

אחת התומכות, חברתה של תמי מאירי, שמה על
מיצחה מדבקה שעליה היה רשום שם המועמדת. הנהיג הנהיגה במיקצועיות של אשת יחסי־ציבור את תעמולת־הבחירות.

בפוליטיקה. תעמולת־הבחירות מצאה
חן בעיני״.
ערן יוסף, מועמד מכיתה ר :״רציתי
לתקן כל מיני דברים שהם לא בסדר.
למשל, הצילצול מעצבן. אני אפעל
לשינוי הצליל. צריך לפתוח בית־תל־מיד
ולדאוג לפעילויות נוספות. חילקתי
כרטיסי־בחירות, שעליהם היה
רשום השם שלי. הצגתי מצע. שמתי
בריסטול על הגוף ״.הוא כבר הגיע
למסקנה נחרצת בענייני פוליטיקה:

ך 1מאירי נבחרה ברוב מכריע של 87 קולות.
/ 1 1 1היא קראה את הצהרת״ההתחייבות שעליה
חתמו כל הנבחרים .״אנו החתומים מטה, חבל* מוע -

אסור לרוץ במדרגות, אסור להביא
כסף לבית־הספר, אסור להרביץ, אסור
לטפס על עצים. מעניין שצויירו רק
האיסורים. זכויותיו של התלמיד הצי
עיר לא הוזכרו בתקנון כלל. המותר
ברור ואת האסור יש להדגיש. המבוגרים
מנחילים לצעירים את דפוסי־ההתנהגות
המוכרים להם, שאינם סובלים
חריגים, דמוקרטיה בערבון מוגבג .
בכניסה לחדר־המנהלת, על אחד
הקירות, תלוי גליון־בריסטול ועליו

צת־התלמידים בבית״הספר, יחדיו׳ ,מאחר ונבחרנו
בהליך דמוקרטי, אנו לוקחים על עצמנו א ת כל האח״
ריות המשתמעת מבחירתנו, ועל־כן באנו על החתום״.

כתוב :״אנשים יפים זה לא חוכמה
לאהוב, את אלה שהולכים בתלם הישר,
שחושבים ואומרים ושעושים אי־תך
תמיד אותו הדבר. צריך ללמוד
לקבל גם את הלא־מוכר, והשונה והאחר
והזר, כי יש אנשים יפים, עמוק־עמוק
בפנים״.
את השיר כתב אחד מבוגרי בית־הספר,
שהשכיל להבין דמוקרטיה מהי
לפני שמישרד־החינוך החליט ללמד
פרגוד לימוקרטיה•
״)}ג מהדר האחות
שעה 8ורבע בבוקר. כל
1 1תלמידי בית־הספר נקהלים באולם
הגדול, ישובים על הריצפה.

יוצאים התלמידים מהאולם. חברי
ועדת־הקלפי, בעזרת המורה נעמי בר־המס,
האחראית על הנושא החברתי
בבית־הספר, ומי שטיפחה את הנושא
מתחילת השנה .,פונים לסדר את האולם.
שלוש
קלפיות עשויות מקופסת־קרטון
מאולתרת הוצבו בשלוש פינות
שונות של האולם. לפניהן, על גבי
שולחן, הונחו המגשים, ועליהם מונחות
חבילות של שמות המועמדים 25 ,
במיספר. לפניהם הונחו הפרגודים, שנלקחו
מחדר האחות של שלושה בתי־ספר
שונים. האירגון למופת. כושר
היצירתיות והמעוף בא לידי ביטוי
מושלם.
מה תפקיד ועדת־הקלפי? גלית

נוטיסי־הבוחר

בח רד

בכיר
רחיר 1ך 1ערן וניר ניהלו תעמולה ערה. ערן רוצה
ח 117111
111 1 11 ^ 1 1 #1111111 לשנות את המוסיקה של הצילצול
להפסקה. ניר לא בדיוק ידע מה הוא רוצה לשנות. הומור לא היה חסר
בשלטים. ערן כבר החליט שפוליטיקה זה לא הדבר שהיה רוצה לעסוק בו.

כל א חד מתלמידי
בית״הספר קיבל כר״
טיס־תלמיד שעוצב בידי א חד ההורים. ללא הכרטיס
לא יכול היה התלמיד לבחור. כנהוג בבחירות,

בריאות, ועדת־הפסקה־פעילה־וטיפוח
וועדת־הספורט, החשובה מכולן.
״הילדים מתייחסים לזה מאוד ברצינות
״,אומרת המנהלת אלטרץ .״יש
תכונה מיוחדת ורגישות לנושא.
הכוונה היתה לבנות חברת־ילדים,
שלא היתה כאן בבית־הספר קודם לכן.
״היינו רוצים ליצור חברת־ילדים
שתחליט החלטות שייטיבו את החיים
כאן. הם יכולים לשנות דברים שלנו
הם הרגל״.
תלמידי כיתה א׳ היו הראשונים
להצביע. המורה עירית צופן :״הסברתי
להם מה זה בחירות. נבחר ילד אחד
מהכיתה כמשקיף למועצת־התלמידים.
בעצם אני בחרתי אותו. בחרתי. ילד
שהוא פעיל, ילד שאוהבים אותו, ילד
שיכול לעשות דברים. הראיתי להם
תעודת״זהות שלי. הגיעו מועמדים
לכיתה והציעו את עצמם. ערכו תע־מולת־בחירות
בהפסקה הגדולה. הסברתי
להם מדוע צריכים נבחרים. הם
אמרו שצריך נבחרים כדי שיחליטו
עבורנו.
״הם יודעים על הנושא, משום שעב־

צלפי. ציד; צפריר ₪

(המשך בעמוד 08

הוחתמו הפינקסים אחרי שהתלמיד בחר. בראשונה
בחייהם השתמשו בכרטיס בוחר ולא בפינקס כ־פינקס״חיסונים
או תעודת״זהות של ההורים. מי שלא
ראה א ת גאוות התלמידים לא ראה גאווה מימיו.

המארגנת

נעמי ברהמס האחראית על החינוך בבית״הספר,
נטלה על עצמה את אירגון יום הבחירות. היא
הבטיחה שלא להשתמש בזכות הווטו שיש לה על החלטות המועצה.

ועדת הקלפי

שלושת חברי ועדת״הקלפי היו עסוקים מאוד
בשבוע האחרון. בדקו רשימות, הוסיפו שמות,
אירגנו קלפיות. מישרד־הפנים יבול ללמוד מהם שיעור ביעילות.

ההתרגשות לנוכח המאורע הגדול
ניכרת על פניהם של הילדים, שזהו
להם רגע־השיא אחרי שבוע רצוף של
תעמולת־בחירות אגרסיבית וציבעונית
של המועמדים.
1ז חברי ועדת־הקלפי, שאירגנו את
כל מערכת־הבחירות, תופסים את מקומם
מאחורי שולחן הנשיאות, שהוכן
עבורם. כולם משחקים את המישחק
בדיוק לפי כללי־הטכס של המבוגרים.
אין חידושים, אין מעוף ודימיון של
ילדים.
יואב גלילי, תלמיד כיתה ד׳ ,פותח
את יום־הבחירות. לי שניר, תלמידת
כיתה ו׳ ,קוראת את תקנון יוס־הבחי-
רות, אחר־כך מחיאות־כפיים סוערות
של הילדים. מנהלת בית־הספר, חיה
אלטרץ, שזו לה השנה הראשונה בניהול,
מברכת את התלמידים. ניכר
בכולם שהם מלאי רצון טוב, רוצים
בהצלחת יום־הבחירות, רוצים ליצור
מסורת חרשה.
כשהסתיימו הנאומים והברכות,

שקד, כיתה ר :״חיפשנו ברשימות אם
חסרים תלמידים שלא היו רשומים,
ותיקנו את הרשימות ״.רותם מגאנג׳י,
כיתה ב׳ :״היינו צריכים ללכת לישיבות
בנושא הבחירות.״
הכל נעשה בדרך שהדברים מתבצעים
אצל המבוגרים. הוכנו רשימות־בוחרים,
הוכן לכל תלמיד פינקס־בוחר,
נכתב תקנון־בחירות הדומה לחוק־הבחירות
לכנסת, אולי אף מחמיר
ממנו.
על־פי התקנון יכול לבחור כל תלמיד,
אולם להיבחר יכולים רק תלמידים
מכיתה ד׳ ומעלה.
ומה על הקטנים? אלה ילמדו תחילה
מהו הליך דמוקרטי, יבינו את חשיבותו,
יתרגלו עבורה בוועדות האחרות
של בית־הספר, ורק לכשיגדלו יוכלו
לעמוד לבחירה.
שבוע קודם לכן נערכו בחירות
לנציגי הכיתות בוועדות השונות. נקבעו
ארבע ועדות: ועדת־עיתון, ועדת־

מעטפה לקלפי גזגגזגגי&נ
ניס לקלפי א ת פתק״ההצבעה בתוך מעטפה אטומה.

תתה על1 -
ך 1¥ | 1ך ך 1עירית צופן הכינה את כיתתה
ר. הרבה 1
11 11/111 ידי בתיב ת תקנון מצוייר
איסורים היו בו ואף לא זכות אחת לתלמיד1 .

בחירות

דויד סימנסוב, נכה מילדות, ו/״עץ
ראחיו־רצוה דומש אומץ־רב
בשיטה מקורית, ומסנו לרונן
ב ר עד בעיות המין שר הנכים
לצרה, הנכים האחרים?
״אולי בגלל הטיפולים הלאינכונים,
ואולי כתוצאה טיבעית של מוגבלות,
הופכים הנכים למאוד אגואיסטים. לא־מתחשבים,
ולעיתים רעים. זה דבר

״נכי־צה״ל, הזוכים לכבוד ולייקר
על שהקריבו משהו למען המדינה,
מקבלים הרבה־הרבה כסף. נכה רגיל חי
מקיצבה זעומה. אין די כסף לנסיעות
ולרכישת ציוד, לא כל שכן לדירה.״

״ללכת אל ן ווה!״
לכת אונה — זוהי עצתו של
) דויד סימנטוב, נכה, לכל אחיו־לצרה.
״הנכים
מאוד מוטרדים מהעניין הזה
של יחסי־מין. כמו כל גבר, החושב
שאינו מסוגל לקיים יחסי־מין עם אשה,
גם הנכה סובל בעניין הזה מתיסכולים.
״הייתי מציע לנכה ללכת — ולוא
רק פעם אחת — לזונה, כדי לראות אם
הוא מסוגל. הדבר יפיח בו אומץ־לב
ויעזור לו לקיים יחסים עם נשים אחרות״.
בסרט
לא שם דן מסופר על נכים,
העושים את הדבר הזה בדיוק. הם
מזמינים שתי זונות הביתה. האם ראה
סימנטוב את הסרט? מה דעתו על כך?
״ראיתי והתרשמתי לטובה. אפשר
להגיד שהוא בהחלט משקף את עולמו
של הנכה. על כל הצדדים שבו. אך שם,
בסרט, מדובר על נכה״צה״ל, ולא על
נכה רגיל, ויש הבדל עצום — פשוט
עצום בין שניים אלה.״
מה אמרו על כך הרשויות המטפלות

״היתה התנגדות עצומה. יש כמה
נושאים שאסור לדבר עליהם, לא בשיחות
קבוצתיות במועדון הנכים, ולא עם
הפסיכולוג בשיחה אישית. חבל שזה
כך. כי פשוט אין נגיעה בבעיות
הכואבות ממש״.

ילד טוב
חיפה

ך* ויד סימנטוב היה ילד רגיל,
1אולי קצת חכם יותר משאר בני־גילו.
הוא הלך לבית־הספר, רכש חברים,
הסתדר עם אבא ואמא בבית. ילד־טוב־חיפה.
בגיל
11 התחילו בעיות של יציבה.
לפעמים היה נופל, סתם כך, בלי סיבה

נראית־לעין. הרופאים עמדו אובדי־עצות.
״דבר
כזה עוד לא ראינו,״ הם אמרו
ונותרו חסרי־ישע, בראותם את מצבו
של רויד הולך ומיררדר.
״חוסר־היכולת לקבוע אבחנה במילא
לא שינה כלום,״ הוא מסביר
בדיעבד. רופא הצליח אחר־כך למצוא
את פשר השיתוק, שהחל שולם בדויד.
מחלה נדירה וקטלנית פגעה בו, עד
היום לא ברור איך.
רק אלף אנשים בכל העולם חולים
במחלה זו, הפוגעת בשיווי־המישקל
ובמערכת־העצבים, ורק שניים חלו בה
בארץ. מצבו של השני חמור מאוד.
״המחלה ממאירה, ואין כל דרך
לטפל בה,״ הוא מסכם.
כיום מרותק דויד לכסא־גלגלים
ומוגבל מאוד בתנועתו. ידיו משותקות
בחלקן, ודיבורו לפעמים שוטף ולפעמים
מרוסק ולא־ברור.
איך השפיעה הנכות על הדרך שבה
עוצב?
״ברור, שכשאתה נכה משתנה הכל
מסביבך במהירות. אתה מסגל את עצמך.
אתה מנסה להשתלב, ולא תמיד
מצליח. אתה מפתח שינאה להרבה
אנשים, שלא מקבלים אותך. אתה הופך
למין דון־קישוט ומנסה להילחם ככל
יכולתך.״
למרות הקושי הטכני שבדיבורו
מבין דויד בדיוק למה מתכוון בן־שיחו,
ולעיתים אף לדברים הנרמזים כרמז
חבוי מאחורי השאלה.
אביו עדיין מטפל בו כבילד קטן.
מכין לו אוכל, מנקה קצת, דואג לבגדים.
דירת־חדר-וחצי
בבניין גדול ומכוער
בחיפה. העושר אינו כאן.
מה דעתו של סימנטוב על אחיו־

שאני מעולם לא רציתי לעשות, ושמרתי
על עצמי שלא להיהפך לכזה״.
הניסיון להיות לבן־אדם רגיל ככל
האפשר החזיר את סימנטוב שוב ושוב
לקמפוס אוניברסיטת־חיפה. בגיל 36
הוא בעל תואר בהיסטוריה כללית, ב־מדע־המדינה
ובהיסטוריה של עם־יש־ראל.
בשנות
ה־ 20 לחייו הפך שם בן־בית.
בתחילה מתוך ניסיון לראות ״איך

הרבה שנים גר דויד עם הוריו. קומה
גבוהה בבית־דירות. הרבה יותר מציק
מסתם לא־נוח.
הריצה אחרי הרשויות הביאה אותו
לשום־מקום .״הבטיחו שממש, ממש
עכשיו מגיע התור שלי לדירה, וכלום
לא קרה. דירה לא יצאה לי מזה.״
בראשית , 1976 אף שבת רעב ליד
מישכלהכנסת. אף אחד כמעט ולא שם
ליבו אל האיש הממושקף בכיסא״ה־

״שושלת״ באו־ץ־הקודש
סיפרו של דויד סימנטוב הוא בדיוק בהגדרתו. אילו היו בוחנים
אותו לפי אמות־מידה אמנותיות גרידא, הוא היה נכשל. אך אין בל
התיימרות כזאת. המון פורנוגראפיה מרומזת, אף פעם אחת לא
במפורש. המון ביטויים תיאטרליים על סף השמאלץ, ולפעמים לא
רק על סף.
הסיפור, במו בשושלת, בלתי־אפשרי לחלוטין: קדן־אור, בחורה
ש״התגשאה לגובה של 170ס״מ, דקת־גיזרה ובעלת גוף ושיער שחור
ארון, שגלש והגיע עד לקצות שדיה העגולים והמוצקים ״,מחליטה
לפנות אל יועץ נישואין. היא התחתנ ה בגלל ילד לא״מתוכנן. ד״ר
קוראים לו, נבל אמיתי. תמיד מתעסק מהצד, תמיד לא בבית,
מ תננ ר לילדים ועוגב על ה אסיס טנ טית.
קרן־אור פונה לפסיכולוג, רווק מבוקש, המחליט לקשור את חייו
בחייה. אהבה מטיפול ראשון. העלילה מס תבכ ת. לפסיכולוג יש גס
אמא, שלא בדיוק מרוצה מזה שהוא מתחתן עם מישהי שבבר יש לה
שלושה ילדים. בעלה הנוכל של קרן־אור מחליט, בלחץ ה אסיס טנטית,
לתת סוף־סוף גט לאשתי ומתחרט. הילדים בוכים במשך כל
הספר וגם הם, כמו כולם, מדברים עברית יפה ונקיה של שבת.
בסופו של דבר נהרג בעלה של קרן־אור בתאונת־דרכים, ומשום
מה היא מחליטה לעזוב את הפסיכולוג השרמנטי, ולגדל את ילדיה
לבד. הפסיכולוג מתחתן ומתגרש ועושה גם ילד באמצע, שבסופו
של דבר מתחתן עם בתה של קרן־אור.
אולי חסר קצת ציחצוח, ואולי יש יותר מדי פאתטיות, אבל
הרעיון והעלילה אינם שונים בהרבה מהרבה רומאנים רב*-מכר.

נכה־סופר סימנטוב
.סת״חסים לנכים כאל מצורעים!״
ילך״ ,ואחר־כך מתוך משהו כפייתי,
לדעת עוד ועוד. קצת עזרה וקצת התחשבות
של המורים איפשרו לדויד
להתגלות כבעל מוח וזיכרון טוב, ו־יכולת־ניתוח
מצויינת.
לא הכל שפיר. בכמה חוגים באוניברסיטה,
שניסה לסיים, נכשל. את
קורס הפסיכולוגיה לא היה מסוגל
לסיים.
״בבחינה הסופית נתנו לי זמן בלתי־מוגבל.
אמרו לי, תשב עד שתגמור.׳
ואני יושב, והראש קודח, ופשוט לא
מסוגל. התייאשתי. אולי זה הגיל״.

ץ*״ י ק בגין
\ הקשיב
ן• מילחמה שלו, כמו בתחום ה!
\ שיכלי והריגשי, התנהלה גם בתחום
החומרי.

גלגלים, שניצב ליד המישכן, ושלט
קטן בידו. רק מנחם בגין, אז ראש־האופוזיציה,
בא לשמוע אותו והקשיב
קשב רב לסיפורו.
״יהיה בסדר,״ הוא אמר אז לדויד,
״אתה יכול ללכת הביתה ״.חודשיים
לאחר מכן כבר היתה לדויד דירה
חדשה. הוא אסיר־תודה לבגין עד היום.
מאז הוא מקפיד לשלוח לו מיכתב־ברכה
ביום־הולדתו, ואף נפגש איתו
פעם להודות לו על היוזמה שנקט.
דירה יש, אבל כסף לחיות אין. דויד
ניסה מזלו בעבודה. בית־ספר רגיל
בחיפה היה היחידי שהסכים לקבלו לניסיון
כמורה להיסטוריה. הניסיון נכשל.
״אני
ממש באכסטזה כשאני בהרצאה.
הדיבור שלי קולח ושוטף, אין לי
(המשך בעמוד )29

(המשך מעמוד ) 17
רו את מערכת־הבחירות לכנסת. הם
עשו מערכת־בחירות יותר יפה מהמבוגרים.
הם האזינו זה לדברי זה.
הילדים היו מרותקים.״
אם הליך דמוקרטי, מדוע בחרה
המורה בנציג הכיתה? אולי כאן מתחיל
ההבדל הקטן, אך המאוד־משמעותי בין
הדמוקרטיה שלנו לבין זו שבארצות־הברית.
הפסקת דיסקו

וחצי אחרי תחילת ההצבעה
כבר היו התוצאות. חברי ועדת־ י
הקלפי, יחד עם נציגי המורים, ישבו
וספרו את הקולות.
מחוץ לאולם פיזזו התלמידים הצעירים,
ובמיוחד התלמידות, לקול ׳ *
מוסיקת־דיסקו רועשת. ילדות כיתה ב׳
רקדו בצעירות בנות . 18 חיקוי, זה
הקוד. הילדים מחקים את המבוגרים, הן
בריקוד, הן במערכת־הבחירות שלהם.
בשעה 11 מתכנסים כולם שוב
באולם. יושב־ראש ועדת־הקלפי מכה
בפטיש כדוגמת זה של יושב־ראש־הכנסת,
ופותח את הישיבה. מתח
דרמאתי משתרר באולם, המועמדים
מצטנפים עם חבריהם.
״ 305 ילדים בחרו. שישה פתקים
לבנים, ואחד נמנע,״ מודיע היושב-
ראש המכובד.
ראשונה נבחרה תמי מאירי מכיתה —
ו׳ עם 87 קולות. הילדים פורצים
בשאגות־שימחה וקריאות־עידוד רמות:
״תמי, תמי״...
נרגשת ובטוחה בעצמה היא תופסת
את מקומה ליד שולחן הכבוד. אחריה,
בעלת 29 קולות, תמי פורת מכיתה ר.
וכאן באה ההפתעה. תמי מסרבת לבוא
לשולחן, מכיוון שהסירה את מועמדותה
לפני הבחירות, ולמרות זאת
נבחרה. מבוכה קלה אחזה במנחה הטכס
ובמורה האחראית. אחרי זמן קצר נמצא
מוצא.
״לצורך העניין תמלא מנהלת בית־הספר
את תפקיד נשיא־המדינה, והיא
שתחליט אם לקבל את ההתפטרות או
לא,״ מודיע המנחה. הכל נושמים
לרווחה. התקלה הראשונה בהליך הדמוקרטי
בבית־הספר נפתרה. וכך נקראו
שמותיהם של יתר הנבחרים
למועצת־התלמידים החדשה 11 ,במיס־פר.

שלא קיים בפוליטיקה של המבוגרים
קיים בפוליטיקה של הילדים.
מבין 11 הנבחרים, שבע הן בנות, ורק
ארבעה בנים. הילדים בוחרים לגופו
של עניין, ולא לעניינו של הגוף,
ותבוא עליהם הברכה.
חברי מועצת־התלמידים החדשה
נקראים לחתום על הצהרת־התחייבות,
ואחר־כך נקראים לבצוע חלה ולטבול
אותה במלח, כמינהג ארוחת־הערב
בליל־שבת. שלי לוטנברג, בוגרת הנבחרים,
על מישקל זקן־חברי־הכנסת,
מקבלת לידיה את פטיש ניהול־הישי־בה.
שלי נולדה ב־ 10 בינואר . 1977
תמי מאירי קוראת את מגילת מועצת־התלמידים,
ונושאת את נאום הבחירה
שלה. קצר וענייני.
מנהלת בית־הספר נוהגת בכבוד
כלפי הנבחרים החדשים, ניגשת לכל
אחד מהם, נותנת תעודת מינוי למועצה
ומברכת לדרך צלחה.
מרוע נבחרה דווקא שיטת־הב־חירות־האישיות?
״לא חשבתי על
שיטה אחרת. אבל בכיתה נדבר על מה
שהיה, ויתכן שיש מקום לשינויים
בשנה הבאה״.
ובאשר למורים? ״המורים התייחסו
לזה מאוד בעניין. בכל נושאי הלימוד
היתה מעורבות בהליך הלמידה. לתלמידים
זה נתן מודעות לתכנים שבדרך
כלל אינם עולים בשיעורים. זה נתן
להם יותר הכנה והבנה לחיים, יותר
ביקורת־עצמית.
״גם מבחינה חברתית זה הועיל.
לומדים לשמוע זה לזה, לעבוד בקבוצות,
ולהיות מחוייבים להבטחות שנתנו.״

קורה למועמדים שלא הצליחו
להיכנס למועצת־התלמידים? ״אלה
ישתתפו בוועדות האחרות של בית־הספר.
אסור שאי־בחירתם תיחשב על־ידם
ככישלון לעצם היותם מה שהם״.
העול ם הז ה 2680

נא והניו:
)ועת ומגרו
אמה, היתה ליידי הדסה סמואל, אשתו
של הלורד אדווין סמואל, בנו של הנציב
הראשון.
מגיל 8גדלה רות בביתם של דודה
ודודתה. הוריה רצו שתחיה בתנאי־רווחה,
וקיבלו את הצעת הדודה לגדל
את הילדה בביתה.
זה היה בית ״אריסטוקראטי וסנובי״,
כפי שמתארת אותו רות. מלא כעוזרות,
בגינונים, בנימוסים ובטכסים .״נהניתי
ממה שהבית הזה נתן לי, אבל נשארתי
חיה חברתית, שלא תמיד מתחשבת
במוסכמות. לומדת, מבלה ומציירת. כל
הזמן מציירת, על כל חתיכת־נייר מיק־רית״.
בתחילת
מילחמת־העצמאות נסעו
הדוד והדודה לאנגליה. רות, שהיתה
כבר נערה צעירה, נשלחה על־ידי הוריה
לפאריס, ללמוד עיצוב־פנים,
שלדעתם היה מיקצוע ממשי, ולא ציור,
שהוא סתם אמנות.
כמו כל הנערות הצעירות בעלות
הנטיות האמנותיות, התאהבה רות ב.עיר
האורות. עושר המוסיאונים הימם
אותה, והיא רצתה לראות עוד ועוד,
וללמוד עוד ועוד. היא נרשמה לכל
קורס שאפשר היה להתקבל אליו, והתחילה
ללמוד ברצינות׳
״הקפתי את עצמי בהנאות האמנות,
ושכחתי לגמרי שהבטחתי להוריי ללמוד
מיקצוע!״
אבל לפני שהספיקה להרגיש שהיא
ציירת בתחילת דרכה, פגשה בחור ישראלי
צעיר, שהיה מזכיר שני בשגרירות
הישראלית, יהודה הורם (אז

ך פגשנו אצל חברה. הציגו אותה
ש ל פניי כאשתו של דיפלומט ישראלי,
ציירת מוכשרת ,״אשת העולם הגדול״
.נדברנו להיפגש בביתה.
דימיינתי לי את התמונה: הדלת
נפתחת על־ידי עוזרת מנומסת בבגדים
שחורים, בעלת סינר לבן; הסלון המהודר
שאליו אוזמן לשבת ולחכות
לגברת, שתרד אלי מחדר־השינה ב־חלוק־בוקר
יקר.
מה שקרה במציאות היה שונה לגמרי:
את הדלת פתחה לי רות בעצמה,

רמברג) ,התאהבה בו, נישאה לו, ו״כמו
שכתוב איפה שכתוב ״,אומרת רות,
״התחלתי ללכת אחריו לארצות לא־זרועות,
וגם כאלה שהן דווקא זרועות
מאוד.״
התחנה הראשונה היתה יוון, שם גם
נולדה בתם היחידה, רחלי. בנופים של
יוון כאילו חזרה רותה הביתה. הציורים
קיבלו גוון ים־תיכוני.
ביוון מכרה ציור ראשון, וכאילו
קיבלה גושפנקה כציירת. לא אשת-
השגריר־הישראלי, אלא ציירת הנשואה
לשגריר. אך כשהתחילה ליהנות
מהפירסום ביוון נקראה המישפחה לחזור
הביתה.
יהודה חזר למישרד־החוץ בירושלים,
רות חיפשה את מקומה בקרב
קהילת הציירים. היא מצאה את דרכה,
נבחרה כיו״ר אגודת האמנים בירושלים.

הביטחון שקיבלה בפאריס וביוון
התחילה לצייר את נופי ירושלים. ירושלים
ממערב וממיזרח, מדרום ומצפון.
ירושלים מכל חלון אפשרי.
כשכבר לא נותרה כמעט פינה
בירושלים שלא צויירה, פרצה מילחמת
ששת־הימים, ורות התחילה לצייר ירושלים
חדשה, אחרת. בכל יום בבוקר
היתה הולכת לעיר העתיקה ומציירת.
נדמה היה לה שהעיר לא תיגמר
לעולם.
אבל מישרד־החוץ קרא להם שוב,
והם ארזו את מטלטליהם ונסעו ל־

דירה של אנשים הגרים בכל העולם.
תמונות מקוריאה, רהיטים מפינלנד,
כלי״אוכל מצרפת, תמונות ועבודות־יד
מיוון, וביניהם פזורים ציורים של רות,
שניכרת בהם השפעה של תרבויות
שונות, של הארצות שבהן בילתה שנים
אחדות.
רות הזמינה את הסייד לשתות אי־תנו
קפה במיטבה, אך הוא, בלי שום
חוש דיפלומטי, אמר ״לא, אני ממהר.״
נשארנו לבדנו עם הכלים היפים, הקפה
והעוגיות, והתפתחה שיחה שבמהלכה

וות הודם היא חידוש במו הדנרומט:
אשה עצמאית, רא אשתו שר, צ״ות
ואום האומו מה שהוא חושב
כשחיוך־ענק שפוך על פניה, ואמרה:
״אוי, בובלה, איזה יופי שהיגעת!״
הפגישה שלנו התרחשה שבוע לפני
שרות הורם, אשתו של שגריר ישראל
בשווייץ, יהודה הורם, יצאה עם בעלה
לשליחותו החדשה. בדירה הירושלמית
היפהפיה היו מפוזרים ארגזים גדולים,
ועליהם מודבקות בכתב״ידה תוויות:
״סדינים״ ,״כלי מיטבח״ ,״בגדים חתי״,
״ספרים יהודה״.
היא הזמינה אותי לשבת במיטבה, כי
שם נהיה קרובות לקפה ולעוגיות. כל־כך
ביתי, לא־דיפלומטי. כשנכנס הסייד,
שרות קוראת לו ״מותק שלי״,
ניצלתי את ההזדמנות לעשות סיבוב
בדירה.

התנפצה לי תמונת ״אשת השגריר״ ,שאותה
הבאתי מביתי. רות התגלתה
כאשה חמה מאוד, מצחיקה, אומרת
דברים מאוד לא־דיפלומטיים ועושה
בעצם מה שנקרא היום ״מה בראש
שלה״ ,ולא מה שמחייב תקנון מישרד־החוץ.

גכדה

גור
ך•* יא נולדה בירושלים למישפחה
1 1מיוחסת. אביה היה משה ארנון,
מייסד סבון התקנים; סבה היה יהודה
גור, מחבר־המילונים ומתנגדו הגדול
של אליעזר בן־יהודה. דודתה, אחות

שגריר הורם, אשתו רות וציור שלה
.,מישרד־החנץ אינו משלם לי בשביל לא להתעצבן״

דטאיד ,׳עמי
(הנושך בעמ 1ד )29

האע תיפ אד ה השחורה המשרת (טיילת, מל־אביב, בריסו־
0 6 x 7יה) -בגי של מטיף שחור, שנרצח
על־ידי המחתרת בקניה, משום ש־סירב
לתמוך במ אבק המזויין שלה,
נשלח לעבוד בביתו של השוטר הלבן, ונפגש בראשוגה בחייו עם
הגזענות, באספקטים הפשוטים והמעשיים ביותר שלה. בטיק-
רה הטוב ביותר, הוא נחשב למעיו קוף מאולף, הראוי לחיבה,
כאשר הוא מבצע את משימותיו בנאמנות, ולבעיטות, כאשר
הוא סוטה מהן. ליותר מזה אין לו זנו ת לצפות.
בלית ברירה, מסתגל הנער למציאות החדשה, לא שת השוטר
המאוסה ולבנו הפחדן והמוג־לב, לחגיגה הלבנה המת מד ת ול עמל
הכושי המפרך, ואילו פעילי המחתרת השחורה מופיעים
שוב ומטילים אימתם דווקא על המשרתים. עליהם לגלות
נאמנות ללא מיצרים להוראות המחתרת, אחרת ישלמו ב חייהם.
מטרתה של מחתרת זו היא להפר א ת הביטחון היחסי
שבו חיו המשרתים עד אז, לפגוע בשליטים הלבנים ולהשליט
מישטר של אימה ופחד, שישכנע א ת הלבנים לעזוב.
הנער קרוע בין המחנות. מצד אחד הוא מנסה ללכת בדרכי
הנועם ו ה חס ד הנוצרי שלמד מאביו, גם א ם אינו רוחש חיבה
רבה לחלק גדול מן הלבנים. מצד שני, חייו נתונים בסכנה, אם
לא ישתף פעולה עם בריוני המחתרת, המבטיחים איזשהו עתיד
ורוד שאינו ברור לנער כלל. ומי שמתלבט במצב כזה, כפי ש עושה
הנער, על מידות המוסר והאנושיות של מעשיו, סופו
שיהיה קורבן של שני הצדדים.

כוכבים

תאומים —
כל כך דומים!
ארנולד שווארצנגר, מר־עולם ומנפח־שרירים
מדופלם ודני דה־ויטו, הדומה ביותר לכדורגל הם
תאומים. מבט אחד בתמונה, זיכרון קצר מהו־פעותיהם,
די בו כדי להבין כי השניים לא יכלו
לצאת מרחם אחד. ובדיוק על כך נשענת
הפירסומת המהדהדת לסירטם החדש וזאזמים,
בבימויו של איוואן(מכסח השדים) רייטמן. וכך
היא אומרת :״תאומים — שרק אמם מסוגלת

הארי הוק, בימאי הסרט, בריטי שגדל באפריקה ומכיר היטב
א ת המציאות שם, לא ה שתדל במיוחד להעמיק בגווני הדמויות,
אולי אף הקצין אותן בכוונה. הלבנים, גם במיקרה הטוב ביותר,
הם גזענים בדם, המח תר ת מורכבת מאספסוף אכזרי וצמא-דם,
ודווקא מציאות זו מחריפה א ת המשבר של הנער, המגלה עד
כמה תור ת האהבה של אביו אינה ניתנת ליישום בעולם שבו
הוא חי. לא קשה בימי אינתיפאדה אלה למצוא דימיון בין
הדילמה שהוא מעלה למציאות שלנו. ומשום כך צריך לראותו.

מהפכה בנוסזז
שו שלת
מורדים ואוהבים (גורדון, תל־אביב,
צרפת - 1זה יכול היה להיות
נושא מרתק, אם כי בעייתי ביותר:
מה קורה למהפיכה שמרוב התלה בות
בוגדת בעקרונותיה) וזה אינו נוגע רק למהפיכת אוקטובר
וספיחיה, שהם, בדרך־כלל, הנושא לדיון בשנים האחרונות,
אלא לגבי כל מהפיכה.
במיקרה זה מדובר במהפיכה הצרפתית, ושמו המקורי של
הסרט (לה שואן) מתייחס לכינויין של אותן הכנופיות, המור כבות
מבני-אצילים, אבל גם מדלת העם, שהקימו תנועת-התנג-
גדות למישטר הדמים והטירור של הרפובליקה הצעירה. אבל כל
מי שחושד כי זו מסה פוליטית־פילוסופית, יכול להירגע. רק
לעיתים רחוקות מתרחק הסרט מן הדחפים היסודיים של
אהבה, קינאה, שינאה והקרבה עצמית, ובקיצור, מתכון בדוק
למלודראמה שדופה.
במרכז הסיפור אציל שדווקא תומך בשיוויוניות. אוהב חיים
המקדיש את זמנו להמצאת כלי-טיס מהפכני. הוא מאמץ אל
ליבו אסופית, מצרף אליה גם נער־כנסיה, ושניים אלה גדלים
בביתו כאחים לבנו שלו, שהתייתם מאמו עוד בילדותו. מכאן
שהמשולש הניצחי מוכן ומזומן.
שני הגברים הצעירים אוהבים -כל א חד בדרכו -את
הנערה, ושניהם עוזבים א ת הכפר. בן האציל נוסע לאמריקה עם
לאפאייט. נער הכנסיה נוסע לפאריס בלהט המהפיכה, הנערה
נשארת בבית עם האציל החביב עד שהשניים שבים הביתה.

שחקנים דה־ויטו ושווארצנגר
כל־כך חמים!

וילסון, מאר סו ופרייס: יפי *הלאמס פי ק
אחד בדמו ת הנציג המחמיר של הסדר החדש התובע חוק
ומישמעת במחיר דמים. האחר הפך בינתיים להרפתקן עליז,
שעליצותו נפגעת כאשר הוא נהדף לחיק המורדים במהפיכה,
ושוב המשולש הניצח* עובד.
פר שנות-חדר-מיטות זו נודפת ניחוחות של סידרת-טלוויזיה
רדודה, ואף שחקן בעל שיעור־קומה כמו פיליפ נוארה, איני יכול
להושיע, עם כל הרוח הטובה שהוא משרה על תפקיד האציל
החולמני. זה אינו סר ט למבקרים. ח סי די שושלת יהנו.

להבדיל ביניהם. הופרדו בלידתם ונפגשו בששון
ובשימחה הרבה שנים אחרי כן.״
ובכן, מי שמאמין שאכן ייתכן שהשניים הם
תאומים, ובעיקר, מי שלא מאמין, בוודאי עשוי
לצחוק כשהמצחיקון הזה יגיע למסכי ישראל —
וזה בקרוב מאוד. בארצות־הברית, כך מדווחים
העיתונים, צחק הבימאי כל הדרך אל הבנק.

חובה לראותתדריך
ת ל ־ א בי ם: בירד, צא זראה, החנינה של
באבט, מקרט 1ב זיאט־נאם, קפה בנדר, הנסיכה
הקסומה, קיץ אצל סבא, אינטחדסטה, חדטה.
ירושלים: מלל המילחמה ההיא, בירר,
מקר טוב (׳אט־נאם, מסע לקיתרה, אינטחויסטה.
חיפה: הנסיכה הקסומה, מקרט 1ב 1יאט־נאם,
הקנמיסאריח, החנינה של באבט.

תל־אביב

הסיבוב האחרון ( פאר, תל־אביב,
ארצות־הברית) -מיקי רורק הגשים
את חלומו, והפעם הוא מגלם מת אגרף
מזדקן, נווד חסר-תקנה, מפ סידן,
שאיש לא גתן לו אי־פעם הז דמנות.
רורק לא החמיץ הזדמנויות לדבר על ההזדהות שיש לו
עם התפקיד הזה, ולמען הגשמתו הוא הפקיד א ת מלאכת הבימוי
בידי מייקל סרזין, איש-מצלמה, המוכר בעיקר מעבו דותיו
בסרטיו של אלן פארקר. השניים עבדו יחד בסרט ליבו
של אנגיל.
העלילה בולה מתרח שת בעיר-שדה שכוחת-אל. המתאגרף,
העוטה בגדי קאובוי מרופטים, מגיע ל א חד מאו ת ם הקרבות
העלובים, חסרי״החשיבות, שבהם מ ספקי םאת תאוות האלי מות
והדם של ההמונים. עיקר מעלתו היא הסיבולת שלו לס פיגת
מכות אין קץ, שבסופן עדיין נותרת בו האנרגיה הדרושה
להלום ביריב ולהפילו ארצה.
בתוך העולם הסגור הזה הוא מתקרב לשני אנשים. רמאי קטן
ומצוחצח, המעמיד גם פני בדרן, השואף ליום שבו יתעשר
במכה, ונערה נוגה ותמה שירשה מסב ה סחר חרת בלונה פארק,
שאותה נשבעה לשמור מכל מישמר. מיותר לומר. שהראשון
מנסה לנצל אותו, השניה מנסה לגאול אותו, והמתאגרף, שבל
עולמו מטושטש, ממש במו ראייתו שנפגמה מרוב חב טו ת
שקיבל, מבקש למצוא א ת דרכו בעלטה.
זה נשמע במו תמונה ריאליסטית של עולם אכזר נוס ח עיר

מי קי רו ר ק: מ פ סי דן לאמ שכנ ע
שמנה של ג־ון יוסטון. אבל זה לא זה. מייקל סרזין הוא אמנם
צלם מסוגנן מאוד, אבל הוא חס ר חוש קצב. קשה לו מאוד לספר
סיפור בצורה מגובשת ומשכנעת, ובעיקר, אין לו הכלים הדרו שים,
כדי לבנות דמויות אמינות ותלת״מימדיות, המסוגלות
לחדוג מן המיסגרת האלגורית השקופה הנכפית על הסרט.
כריסטופר ווקן, בדמו ת הרמאי ה חלקלק והנואש גם יחד,
מצייר לבל היותר סקיצה, אבל לא דמות של ממש ואילו רורק,
ללא יד חזק ה שתפקח עליו, שוקע בים של מאניירות חיצוניות.

בירד (תכלת, ארצוודהברית, מוצג

גם בירושלים) — ביוגראפיה של אחר מענקי
הג׳אז בכל הזמנים, הסכסופוניסט צ׳ארלי פרקר 1
מבוימת בהבנה וברגישות על־ידי קלינט איסטווד
ומשוחקת להפליא על־ידי פורסט ויטאקר. מומלץ
לאוהבי ג׳אז.
קפה בנדד (דיזננזף , 1נרמניה
מוצג גם בירושלים וברמת״גן) — פנטזיה מרנינה
על באווארית בריאת־בשר, המגיעה ללב מידבר
אמריקאי וקושרת קשר מופלא עם כושית טרודה,
המחזיקה שם מוטל. פרסי אדלון מנצל במלואו
את הפוטנציאל של מאריאנה סגברכט.
אינטרוויסטה (לב, איטליה, מוצג
גם בירושלים) — פליני מסביר לצוות־טלוויזיה
יפאני מה זה קולנוע, מפליג בזיכרונות ומפגיש
את מרצ׳לו מאסטרויאני עם אניטה אקברג בסרט
חם ומופלא, מומלץ ביותר.
דוריט הקטנה (לב, בריטניה) —
שש שעות של דיקנס, לפי מיטב המסורת של
הטלוויזיה הבריטית. עם אלק גינס, דרק ג׳אקובי,
סיריל קיוזק ועוד. מיפגן נאה של יכולת מישחק
וחגיגה לאוהבי התרבות הבריטית.

ירושלים
טובעים במיספרים (אימפריה,
בריטניה) — קומדיית נונסנס בריטית על שלוש
נשים המטביעות את בעליהן ועל חוקר מיקרי־מוות
החושק בכל אחת מהן. שנון ומתוחכם,
לחסידי חידות סתומות. פיטר (חוזה השרטט)
עדנד, פיינדז ₪
גרינאייאי במיטב-ו•
העול ם הז ה 2680

זה...תם זה...תם זה...תם זה...תם זה...תם זה...תם זה...תם זה...תם זה...תם זה1...גם!ר
משהו במקום פסיכיאטר, במקום 1,עץ־נ, ש 1א1ן, במקום בית־ספר להורים, במקום מצב־רוח מחורבן
ב־ 21 בדצמבר נסעתי לשבוע ללונדון. שבוע
אחד באיזו טריטוריה חוץ־ישראלית מסדר לי את
הראש ואת החיים לעוד כמה חודשים.
יום לפני שעזבתי את תל־אביב הגשומה והקרה
הזהירו אותי כולם (טובי־לב ידועים) שלא
כדאי לי לנסוע, כי בלונדון עכשיו קר נורא ושלג
וגשם ודיכאון. כהרגלי, לא הקשבתי לאף אחד
ושמתי פעמי למקום האיום ההוא, שקיבל אותי
בהכרת־תודה, בימים בהירים ויבשים וב־ 13 מעלות
צלסיוס חמימות. זאת אומרת, בדיוק כשאתם
כאן, ידידי היקרים, נרטבתם עד לשד עצמותיכם
ורעדתם מקור. להזכירכם שוב — צריך אמונה
בחיים.

ממש כמה שעות אחרי שנחתתי בלונדון התרסק
מטוס פאן־אם מעל סקוטלנד. כל ערוצי הטלוויזיה
באנגליה — ואני משערת שגם בארץ —
היו מלאים בתמונות מהאסון האווירי. חשבתי
לעצמי שמישפחתי בארץ דואגת לי מאוד —
אווירונים, נמלי־תעופה, טיסות — ניסיתי מיד
לטלפן הביתה ולהרגיע אותם. לקח לי שעה
להשיג קשר עם הארץ — בטח כולם טילפנו
לכולם באותו עניין — וכשסוף־סוף הישגתי קשר
ואמרתי להם שהכל בסדר והגעתי בשלום, הם
מאוד התפלאו למה בכלל טרחתי לטלפן .״את
הרי טסת באל־על ללונדון ולא בפאן־אם מלונדון,
אז למה שנדאג?״
גם כן מישפחה. גם כשיש להם הזדמנות, הם
לא דואגים.

א־פרופו טלוויזיה אנגלית נהדרת, שלוש
פעמים יצא לי ליהנות ממנה במשך השבוע הזה.
בפעם הראשונה ראיתי שני פרקים מתוך מ שפחת
קוסב׳(כבר הציגו אותם בארץ לפני כמה
חודשים) .למחרת ראיתי פרק מתוך הנהלה
בלחץ, גם כן כבר הוצג בארץ. אחריו היה סרט
ארוך להב משונן, שגם אותו ראיתי בקולנוע או
בטלוויזיה.
ובבוקר חג־המולד, כשכולם בבית, הם הראו,
כנראה, את מה שהעם(האנגלי) באמת רוצה לראות.
זאת אומרת, דיון מעמיק, בהשתתפות או.פ־נאים,
עיתונאים ושני מנחים, בבעייה הקרדי־נאלית
מי לבוש יותר טוב, ליידי דיאנה או ליידי
שרה הג׳ינג׳ית. הדיון כמובן כלל הרבה מובאות
מצולמות על הרגלי־הלבוש של השתיים, בתוספת
הערות מעמיקות ורציניות של המומחים
שהשתתפו בדיון.
אגב, אתם למשל ידעתם שהליידי דיאנה משתמשת
בבושם פנשה? הבושם קיבל את רשיון
פשי העבירו את מיסת חג־המולר מתוך כנסיית
קובנטרי, וזה כלל כמה רבנים (מהסוג הנוצרי)
שפיטפטו דברים דתיים וחסרי־עניין, אבל מיד
אחריהם הופיעו שלוש מקהלות ששרו שירי־דת
משגעים. זה היה במיסגרת שידורי־הדת.
במיסגרת הבידור לחג הציגו בליל חג־המולד את
הסרט כנר על הגג של שלום עליכם עם השחקן
חיים טופול. תגידו, אין להם גיבורים משלהם?

ומאוחר בלילה, אחרי הטלוויזיה, הבן־אדם הרי
לא יכול להירדם בלי לראות לנגד עיניו כמה
מילים עבריות. איזה מזל שהייתי בבית של
דוברי־עברית ויכולתי למצוא את קופסה שחורה
של עמוס עוז. מה שלא מספיקים לקרוא בארץ,
תמיד אפשר לקרוא בחוץ־לארץ. תודה לך לונדון
על שסיפקת לי ספרות עברית.

קונטרה אחרי מילחמת־ששת־הימים, נסענו לקנטר,
לבקר חברים של חברים שיש להם בית ואחוזה
ויער ענק וסוסים וכלבים ומה שהם אוהבים
בחיים זה לצוד פסיונים או ציפורים אחרות.
אכלנו ארוחה מסורתית של חג־המולד, כלומר
תרנגול הורו אפוי בתוספת תפוחי־אדמה ואפונה
ירוקה(בלי סלט, כמובן) .אחר־כך טעמתי סוף־סוף
את הכריסמס־פודינג, ותאמינו לי שאפשר לחיות
אפילו פעמיים מבלי לטעום את הדבר הזה.
אחר כך ישבנו ליד האח הבוערת ושתינו שרי
(אולי זה היה שרי) ,וכאילו היה נהרר, אבל פתאום
התחוור לי שכל הדברים הנהדרים הללו זה בשביל
אנגלים ואנחנו, אלה מהים־התיכון, היינו
מתים משיעמום אחרי יומיים, מהפסטורליה הנוראית
הזאת או מחוסר אדרנלין בדם.
אגב, בזמן ארוחת־הצהריים הזאת פתאום כולם
קמו מן השולחן ורצו לעבר חדר הטלוויזיה, כי

חברים, ולכן החלטתי להיות מנומסת כמו האנגלים,
ולחכות בתור. ככה יצא לי לראות איך המלצריות
הלבושות תחרה מזרזות בעדינות תקיפה
את האורחים שכבר גמרו לאכול ולשתות, וסתם
החליטו לבזבז עוד כמה דקות על סיגריה או
פיטפוט.
והאנגלים — גם לעניין הזה הראו סבלנות.
הייתי רוצה לראות מה יעשה אורח ישראלי
למלצר שינסה לזרז אותו. ואגב, בצדק גמור.
ואם מדברים על אוכל, למה לעזאזל אין אצלנו
המאכל היחידי שבגללו כדאי לאכול באנגליה
— תפוח־אדמה אפוי בתוספת רטבים שונים ועם
גבינה צהובה וחמאה?

וקניות? איך אני אגמור רשימה על שבוע
בלונדון מבלי להזכיר קניות? סיכום השבוע שלי
הוא שאי־אפשר לקנות בלונדון, וגם לא כדאי.
אי־אפשר, כי אחרי חג־המולד אמנם מורידים את
המחירים, אבל בגלל זה בדיוק נכנסים לכל חנות
שני מיליון איש, ומסתובבים לך בין הרגליים,
ולא נותנים לראות כלום, וכמובן שאי־אפשר למדוד,
והתור בקופה ארוך כאורך חצי גלות לפחות
וכל זה, כשהמחירים בדיוק אותו הדבר כמו בארץ.
וזה במיקרה שבארץ אתה לא יודע איפה אפשר
לקנות בזול, ומי לא יודע?
ובכלל המחירים שלהם מאוד משונים. בחנות
אחת מצאתי צינצנות ריבה קטנות ונחמדות שכל
אחת מהן עלתה 22 פני. ממש ליד הצינצנות
הבודדות עמדה קופסת קרטון ובה שלוש צינצנות
ביחד. בן־אדם מארץ ישראל מיד חושב שאם אחת
עולה 22 פני, זה סימן ששלוש צינצנות ביחד
יעלו פחות מ־ 66 פני. האנגלים לא חושבים ככה,
כנראה. עובדה. אצלם שלוש צינצנות עולות 1.25
לירות. אנגלים.
עשיתי סיבוב בחנות אחת גדולה, כי הרי בלי
מתנות לא נותנים לחזור הביתה. ככה גיליתי את
השיגעון האחרון באנגליה. טלפון כאילו. זאת

מתוך שיבעה ימים ששהיתי בלונדון היו
שלושה וחצי ימי־חג. חצי יום ערב חג־המולד,
למחרת חג־המולד, ומיד אחריו בוקסינג־ריי(חג
שבו פותחים את המתנות שקיבלו בחג המולד —
רק אנגלים יכולים להתאפק יום לפתוח מתנות),
ומיד אחרי הבוקסינג־דיי מגיע הבנק־הולידיי,
שעד לכתיבת שורות אלה לא הצלחתי לברר את
מי הוא מקדש ולמה הוא נועד. שלושה וסצי ימים

המלכה אליזבת השניה על סוסה
— לא נותנים לחזור הביתה!
הטלוויזיה שידרה את נאום המלכה. המלכה אמרה
שהיא מאחלת לכולם חג־שמח ושנה טובה. וגם
אמרה שזה נורא מה שקרה למטוס פאן־אם ולכל
270 ההרוגים, וכמה היא מצטערת וכמה ליבה עם
מישפחות הקורבנות, וכמה זה נורא הטרור בעו־אני
במקומה הייתי מתקשרת עם אורי סלע,
שיתחיל לכתוב לה את הנאומים — הוא באמת
יותר מוצלח ממנה< 480117 17 .ואו 771

אוניית׳מילחמה מתחת ל״גשר הטאואר׳
בלי מחזות —

,אחרת הליידי לא
לקסקמסט ׳ למא

) 25.4סקל לנקניק
**ת דג׳יננ׳ית לא
יותר. נמשך שעתיים

אומרת חתיכת פלסטיק שנראית כמו טלפון
למכונית. על האריזה כתוב :״האם אתה יכול
להרשות לעצמך שיידעו שאין לך טלפון באוטו?״
אז מי אמר לכם שאת השמוקיות המציאו בארץ?
גם זה תוצרת חוץ, רבותי.
חברתי אלינוער, שהיתה איתי בלונדון, מוציאה
על בגדים הרבה פחות כסף ממני ובכל זאת
היא נראית תמיד כמו מיליון דולר, ואני נראית
כמו שלושה שקלים. אז לפני שיצאתי לקניות
נתנה לי חברתי אלינוער הרצאה חשובה בענייני
לבוש. היא הסבירה שבגד טוב אחד יכול לשמש
אותי במשך הרבה שנים, ולכן, בזתשבון סופי, גם
אם הבגד יקר מאור הוא יוצא זול יותר מהשמטס
שאני נוהגת לקנות. צודקת, מה יש לדבר?
שמעתי את ההרצאה שלה, השתכנעתי ומיד
יצאתי לרחובות ותניחי לעצמי את ד.ש 8טד. קרא״
שון שב 1פג׳שתי. איזד שימלד, זולד, לאיזסד .׳טרעל־לם
לא אלבש. הרגלים של עשרות שנים לא מוח׳
קים בהרצאה אחת, אז שוב היא נראית כמו מיל ו
דולר ואני כמו עודף, לעזאזל•

סה הק שר
רוחנית לאוכל איטלקי? ולמה הרחיקה פנינה
רוונבלום את יו ם־ ה הולד ת של הלק צוו ת ארץ?

הרווקים
״ אחד מאחרוני הרווקים התל־אביבים
התחתן השבוע. הגבר, שהודבקו לו
תארים כמו פלייבוי, דון ז׳ואן, פרפר
ואיש חיי״הלילה, עשה סוף־סוף מהפך
בחייו. דני זייתוני, נצר למישפחת
אברמוביץ הראשלצית ומישפחת זיי־תוני
המצרית, הדהים את כל חבריו
ובני־מישפחתו כשהודיע להם על ני־

ך ך 1ן | 1היפהפיה השבדית, הגיעה ארצה
1ץ11
! 1.1 1לפני שש שנים והכירה את מעצב־

השיער גילי גמליאלי(לצידה) .השניים התאהבו ונסעו

לניו״יורק, שם זכו בהצלחה. השבוע הגיעו השניים
לחתונתו של בני זייתוני, חבר״ילדות של גילי. המיל יונר
רוני פורר (למטה) רוקד בחברת רעייתו גלית.

ך ך 1ד | 1| 1י רקדנית-הבטן ל<
| 1#1 1 /שכל החוגגים יתר

רונה ומקדישה א ת זמנה לבן זוגה ה1
ומיכל הסתובבו ביו האורחים אחוזי
ו \ 1\ | 1ק ספקטור היבואן ו־
| /איש־העסקים רוקד

עם אשתו היפהפיה דנה וכסלר.

ך 1ך ק 1ך 1ך ע התזונאית, בעלת הדיעות המתקדמות ביותר
1י ^ו 1\ 1 - 1111 1בתחומה, באה בחברת בתה מור, המתגוררת
בניו־יורק. שפירא מצפה לקונגרס הבינלאומי האמור להתקיים בקרוב

התפתחות רוחנית וה שרסתיה

׳ 1בשיער אסוף ובשימלת־ערב יוצאת־דופן של המעצב יו-
בל כספיו, בלטה באירוע בהופעתה המיוחדת. פרי באה
^ עזוב כד לחזור הביתה לבעלה שנשאר עם שתי הבנות.

הגלריה הלבוה, שעברה כבר גילגולים רבים. כעת בו
יורם חביב ובהשראתו של ספי קרייתי, שחגג
החברים המשותפים של שניהם את האירוע הכפול
מלצריות חינניות לבושות שחורים חילקו פאסנזיוי
שונים, רמז ליעודו החרש של המקום, קרי, מיס
שהתמקם בפינה אסטרטגית בגלריה, השמיע מוסילר
משנות ה־ .70 התערובת הזאת עשתה את שלה ודי?
והפגינו הרבה חיבה הררית. ואז הסתבר שרבי; 7
להתפתחות רוחנית שהשלכותיו התבטאו במסיבד דשי
מלהקת הסרטים טיבה צי פיו ובדלד או־י־׳י יש

תפתה של אילנה מרגלית לעיסקי התצוגות. החיילת הבלונדית קיבלה
הצעת־עבודה מפתה בפאריס, אך בגלל שרותה בצבא היא נאלצה לוותר.
למרות זאת, היא נחושה בדעתה לעסוק בדוגמנות בזמנה הפנוי.

11X1*7 1 1 1^ 1 1 *1ך( 1משמאל) חמושה בכובע פרווה לבן בחב־
\ 1 1 #11 1#1 114 / 1רת איש־החברה ומארגן האירוע עמוס
כהן( שני משמאל) .לצידם שרון דגן החיילת וציפי עצמון (מימין) ,שו ו

הבטן
הסכסית ברי סימון

שהיתה

מלווה בנהג פרטי.
הנתנייתים עמדו סביב רחבת־הרי־קודים,
והביטו בהשתאות בתל־אביבים
שהשתלטו על המקום. חלק מבני
המקום השתלבו באווירה ונסחפו גם הם
בריקודים. אילנה מרגלית, מארג־נת־התצוגות,
באה בחברתו של איש־

החברה אריה ויבנסקי ושלושת אורחיהם
מפולניה, איש־עסקים צעיר ושתי
דוגמניות חטובות שנראו מרוצות למדי
מתשומת־הלב שלה זכו באחרונה. הן
בוודאי היו ׳אסירות תורה על ההזדמנות
לפגוש בפנינה, אך הביעו את פליאתן
על השפע והמתירנות בארץ. איש־הע־סקים,
המלווה, נראה פחות מוטרד.

מסק ה מלהפגין את חיטוביה, וגרמה ל כן
זו בה ובגופה. סימון ממעטת לבלות באח״
דש, שאותו הכירה לפני חודע\ים אחדים.

ו \ 1־ 11־ ןןךןד (מימין) א חד השמות הגדולים ביותר שקמו בארץ
11 1 1בעולם האופנה, פרש מעיסקי האופנה לפני שנים
אחדו ת ונמנע מלבלות. ב מסיב ה הוא פגש בדוגמן הצעיר עופר רפאלי.
הרחק מההמון הסוער

ן!־ה עם יורם
;• של המקום.
את כישוריה.

הרחק הרחק מכל הרעש של הכרך
הגדול, בלי צבא של עוזרים ואנשי־תיקשורת,
חגגה אשודהחברה־לשעבר
ואשת־העסקיס־בהווה פנינה רוזני
בלום את יום הולדתה ה־ .34 את
האירוע המכובד הזה חגגה הפנינה
בפאב הקקטוס בנתניה, בניצוחו של
ידידה הטוב עמוס כהן, אחד מאנשי־החברה
הבולטים בעיר היהלומים.
בפאב, הנמצא. במבואותיה הדרומיים
של העיר, התקבצו ובאו מכל רחבי
הארץ עשרות חברים וידידים ותיקים
של הרוזנבלום. והפעם, לשם שינוי, לא
עדת המפורסמים והחנפנים שהזדרזו
להגיע לכל המסיבות שלה, אלא החברים
הקרובים המלווים אותה זה שנים.
הערב היה בסימן מוסיקה מיזרחית,

כדי שיידע כל עם ישראל, שפנינה
רוזנבלום השתלבה במרחב השמי. אבל
לא נפקד מקומה של המוסיקה המערבית,
כדי שהגויים לא יכעסו עלינו,
רחמנא לצלן.
האוכל והשתיה היו על חשבון הבית,
ונראה שבעלי המקום מאוד התרגשו
מעצם נוכחותה של אשת־העסקים
הזוהרת. רוזנבלום, בשימלה אדומה
המבליטה את חיטוביה ובחיוך של
שביעות־רצון, שמרה על איפוק, אך
נאותה לרדת לעם, רקדה, ובשימחה
ובששון אף הצטלמה עם האורחים. בין
האורחים הלא־מקומיים נראו עורך־
הדין צבי לידסקי וחברו הטוב אמיר
שמאי, הסרגנית שרה מילר ובעלה
משה, שגריר האיטי בישראל ג׳יזן ז
פרנק, העיתונאית מרי יורק־או־סקובסקי,
שבאה עם.בעלה דוגמן־
העבר אביב יורק, שפגש בכמה
חברים־למיקצוע שאותם לא ראה
שנים, מארגנת־התצוגות שלווה בן*
גל ובני־פמלייתה, וכמובן רקדנית-

ננינה וחנבלום

הוכיחה שהיא האחת והיחידה. בשימלת
עור ס כ סי ת וצמודה לגוף ונג׳ אק ט קצי
לכתפיה, היא קיבלה את אורחיה. בן־זוגה־לחיים יובל לוי עמד לצידה.

כתב: חהו־ אוהליאב, צילם: אלי דסה״2 3 — 1

רא חשוב מ מנצח

בקוב בין הווים
וילויהס. התוצאה
12177363

סיס מתקלקלים
^ ניר־יורק גדלו שתי אחיות, ש־
^ התייתמו בגיל צעיר. האחות הבכורה
גידלה את הצעירה, ובין השתיים
התפתחה מערכת־יחסים קרובה מאוד.
לימים עברה הבכורה לגור בלוס־אנג׳־
לס, בקצה השני של ארצון ן־הברית.
הצעירה נשארה בגיו־יורק.
שתי האחיות, שאהבו מאוד זו את זו
ושהתגעגעו מאוד זו לזו, אירגנו ביניהן
פגישה טלפונית קבועה, אחת לשבוע.
באותה השעה היו מתפנות השתיים
מכל עיסוקיהן ומספרות אחת לאחרת
מה עבר עליהן במשך השבוע שחלף.
הכל היה אידיאלי, אילולא היתה
נפתחת כל שיחת־טלפון בביקורת חריפה
של האחות הבכורה על הצעירה,
שאינה אוכלת כמו שצריך, שאינה יוצאת
די הצורך, שאינה יודעת כיצד
לארגן את חייה, שהיא צריכה לנהוג
אחרת.
הצעירה, שהיתה בטיפול פסיכולוגי,
סיפרה שזה קשה לה, שכל שיחת־טלפון
כזאת מתחילה ונגמרת במועקה, שחבל
לה על היחסים עם אחותה, שהיא מאוד
מעוניינת לשפר את היחסים.
הפסיכולוג הציע לה שלקראת שי־חת־הטלפון
הבאה עם אחותה תכין
לעצמה רשימה, ובה כל הדברים שלא
הספיקה לעשות באותו השבוע וכל
הדברים שבהם נהגה ״לא בסדר״,
ושבמקום לשבת ולהאזין לביקורת של
אחותה, תתחיל היא את השיחה ותגיד:
״את יודעת, אני ממש לא בסדר. השבוע
לא הספקתי כלום, לא ניצלתי את
המכירה בחנויות, ולא הלכתי עוד
להסתפר, והבית ממש מוזנח.״ ובדרך
זו, אמר, תוציא את האוויר מבלון
הביקורת עוד בתחילת השיחה.
ואכן, האחות הכינה רשימה ארוכה,

בטרם ניגשה לטלפן לאחותה בלוס־אנג׳לם,
אך למרבה הפתעתה לא נדרשה
לה כלל, כי השיחה נסבה על נושאים
אחרים לגמרי. אחותה שבמרחקים
חשה, כנראה, בהחלטיות של אחותה,
ולא העירה אף הערת ביקורת אחת.
מיכל סיפרה לנו את הסיפור בתחילתה
של הפגישה, כדי להדגים לנו
שלעיתים די בהחלטה נחושה, כדי
שהצד השני יבין שהדברים לא יהיו עוד
כמו שהיו קודם לכן.
ואז שאלה אותנו איזה אסוסיאציות
יש לנו מהמושג ״מאבקי־כוח״ .ההורים
אמרו שזו מילחמה, כאשר הילד אינו
מוכן לשמוע בקול הוריו, כשאחד שולט
על האחר, וכאשר יש צורך לקבוע איך
יתנהלו הדברים, מי חזק יותר.
מיכל ביקשה שניתן דוגמות למא־בקי־כוח.
אמא
אחת אמרה שהילד שלה נוהג
לשתוק, להתעלם :״אני יכולה לומר לו
משהו 10 פעמים והוא מתעלם. אני מרגישה
כאילו אני נתקלת בקיר אטום.״
מיכל אמרה שלפעמים בעייה של
הרטבה במיטה בלילה יכולה לנבוע מ־מאבקי־כוח,
כאילו הילד אומר להוריו:
״במשך היום אתם יותר חזקים ואתם
שולטים בי, אבל בלילה אני יותר חזק,
אני אשתין עליכם, ואראה לכם שאין
לכם שליטה עלי.״
היא אמרה שלעיתים הרטבה בלילה
מיועדת להשגת תשומת־לב־יתרה, ושיש
להבחין בין השניים — מישאלה
לתשומת־לב־יתרה והפגנת־כוח.
אבא אחד אמר שהוא אומר לבן שלו
לסדר את החדר שלו, ואוסר עליו
לצאת מהחדר עד שהחדר מסודר .״אז
הוא נכנס לחדר, אבל לא מסדר אותו.
והוא יכול להיות שם אפילו שעות.״
מיכל אמרה שזו דוגמה טובה. שהילד
נכנס לחדר כי מחייבים אותו, אבל
הוא מוכיח את כוחו בכך שאינו מסדר.
והוא כאילו אומר לעצמו :״אני אראה
לכם מי יותר חזק, אני אראה לכם
שאתם לא תקבעו לי״.
הילד, אמרה מיכל, אינו רוצה ואינו
מרגיש שהוא יכול להרשות לעצמו
להיות מובס לאורך כל הדרך.
לילדים יש דרכים שונות להיאבק
ולהשתמש בכוח. הם, למשל, עושים
דווקא, וזה יכול להתחיל בגיל צעיר
מאוד. אמא מנסה לנעול לבתה את
הנעליים, והבת מקשה את הרגל, עושה

שריר, ושום מישחקים עם הנעל לא
יועילו — היא לא תיכנס.
כל ניצחון כזה של הילד על ההורה
משכר את הילד ומתדלק את המאבק
הבא.
וכאן יש שתי אפשרויות: או שאתה
מנצח, או שאתה מובס. ואם אתה, ההורה,
מנצח, זה כואב. כי את מי ניצחת?
את הבן שלך. ואם אתה מובס, זה משפיל.
גם הילד המובס מרגיש מושפל,
והשפלה כזאת מדרבנת כעס. אבל גם
כשהילד מנצח, זה מדרבן אותו למאבק

מופן לשלם
מחיר
ף* יכל שאלה אותנו לאיזה מסק־
^ /נות, לדעתנו, מגיע ילד שגדל
באווירה של מאבקי־כוח. אלו הרגשות
מלוות אותו.
ילד כזה מרגיש שעל־ידי כוח משיגים
דברים. הוא מבין שבעולם יש שליטים
ויש נשלטים, ושברוב המיקרים
השליט הוא הגדול והחזק, כי לנו, להורים,
יש יותר ״סמכות״ להפעיל כוח,
ואנחנו עושים זאת מתוך הנחה שאנחנו,
ההורים, חייבים לנהוג כך.
ילד כזה עלול להתרשם שבעולם יש
חזקים וחלשים, שהחזקים הם הגדולים
והחלשים הם הקטנים. ואז הילד כאילו
חושב לעצמו :״אני חלש בכלים שהגדולים
משתמשים בהם, לכן אני צריך
להיות מתוחכם כדי לנצח, אין לי כלי־נשק
כמו של הגדולים, לכן הכלים שלי
במאבק צחיכים להיות מסוג אחר, אבל
העיקר שיהיה להם הכוח להביס״.

כלי כזה יכול להיות, למשל, שתיקה,
או מחלות, כל מיני סוגים של כאבים
שאין להם מקור ברור, או הרטבה
בלילה.
עניין המשמש ילדים רבים במאבקי־כוח(או
להשגת תשומת־לב־יתרה) הוא
השיעורים. זה קורה כשלהורים השיעורים
מהווים דבר בעל חשיבות ראשונה.
ילד כאילו אומר לעצמו :״אני צריך
להיות שייך למישפחה. אין לי מקום
אחר בעולם. אס לא מצאתי דרך חיובית
לעשות את החיים נעימים — על־ידי
תרומה ושיתוף פעולה — אני חייב
למצוא דרכים אחרות. אני מוכן אף
לספוג מכות, עונשים והשפלות. אני
מוכן להיות מובס, מדי פעם, לשלם
מחיר כבד, ובלבד שאשיג לעצמי מקום
במישפחה״.
אחר־כך הוא יוצא עם המחשבות
האלה לעולם, וכך הוא מתנהג גם מחוץ
לבית, בגן ובבית־הספר. גם שם הוא
רוצה להכתיב את התנאים שלו לאחרים
בכוח, וכשזה לא הולך לו זה מגיע
לכאסח.
מאבקי־כוח נובעים, לעיתים קרובות,
ממטרות חינוכיות של הורים,
שאותן הס רוצים להשיג אצל ילדיהם
בכל מחיר. וכדי להגיע למטרות אלה,
מוכנים ההורים, שלא במודע, להקריב
את היחסים עם הילדים.

לא להיכגס
לעימותים
ך• ילדים, לעומת זאת, מוכנים
1 1להקריב את הגשמת משימות ה

א לי מות
^ חודשים האחרונים אימונה הטלוויזיה היש״
₪ ₪ראלית לעצמה ממהג מרשתות טלוויזיה
אחרות במדינות המערג. זהו אותו סימן קטן, המו פיע
בצידו הימני העליון של המירקע, ושעליו מצויי רים
ילד וילדה בתוך מעגל. הסימן מזהיר א ת
ההורים שהקטע העומד להיות משודר אינו מתאים
לילדים -א ם בגלל האלימות הרגה שבו, א ם משום
שהוא עוסק במין חושפני. נוהג חינוכי מאוד.
הסימן מופיע בסר טי ם ובקטעים מסויימים ב ס דרות,
כולם תוצרת-חוץ. מעולם לא ראיתי שהסימן
הזה מופיע, כאשר על גבי המידקע מוצגים קטעי־אלימות
אכזריים, שהם חלק מטהדורות-חד שות,
או סרטים דקומנטריים ישראלים.
האם חושב מישהו בטלוויזיה שאלימות בסרט -
שהוא, ברוב המיקרים, סיפור פיקציה -פוגעת יותר
בנפשם הרכה של ילדינו, מאשר אלימות מן החיים,
המצולמת בכתבת-חד שות!
עיני אורו לנושא, כאשר שם, שהוא עוד לא בן , 3
לקח את המטאט א הקטן שלו והתחיל לירות נו לכל
הכיוונים, כשהוא מלווה א ת מעשיו בהודעה :״אני
הורג אותך, אמא!״

חיים שלהם, כדי לזכות ביחסים, כפי
שהם מבינים אותם. למשל, לנצח במא־בק־כוח.
לדוגמה,
יש הורים שמאוד חשוב
להם שהילדים יהיו לבושים כמו בחלון־
ראווה, למרות שהילדים אינם רוצים
בכך. הורים כאלה עושים לפעמים את
כל המניפולציות שבעולם, כדי ״לשכנע״
את הילדה להתלבש כמו בובה.
יש הורים שחשוב להם מאור שילדיהם
יצחצחו את השיניים ערב־ערב
לפני השינה. הם לוחצים ומשתמשים
בכוחם, והרצון שלהם להשיג מטרה
כזאת מוביל למאבקים.
הילד, מצירו, מוכן לסבול כאבי־שיניים,
מוכן ללכת לרופא־שיניים ובלבד
שיזכה ביחסים, שיזכה בהתייחסות
אליו ערב־ערב. גם העונשים שהוא
מקבל בגלל אי־ציחצוח שיניים הם
בעיניו ניצחון. שהרי המטרה שלו היא
לגרור את ההורה לוויכוח.
או השיעורים, המהווים מקור לתיס־כולים
ולמאבקים במישפחות רבות.
להורה חשוב שהילד יכין שיעורים, כדי
שיגיע להישגים. על המיזבח הזה מוכנים
הורים רבים להקריב את היחסים
שלהם עם הילדים. מישפחות, שהיחסים
בתוכן היו נפלאים, נתקלות בבעיות
כשהילדים מגיעים לבית־הספר ונושא
השיעורים הופך בעייה.
במאבקי־כוח לא חשוב מי מנצח —
לפעמים ההורים, ולפעמים הילדים —
אבל יש להם תוצאה אחת ברורה ובטוחה:
היחסים מתקלקלים.
לכן כדאי להימנע מראש מלהיכנס
למצבים שמהם לא יודעים איר לצאת.

אחרי שהתגברתי על ההלם הראשון, ואחרי ש התאוששתי
מהמוות הפתאומי, ניסיתי בזהירות רנ ה
לראיין א ת הקטן ולהבין מה היה, לעזאזל, נושא
החיקוי שלו.
מכיוון שאיני מחזיקה בבית שום כלי־נשק, חוץ
מהמצלמות שלי, מכיוון שגם אצל חבריי הרבים לא
נתקלתי בשנים האחרונות בכלי־נשק כלשהם, ומכיוון
שגם בין הצעצועים בגן שלו לא מצאתי כלי־נשק,
שאלתי אותו.
שם אמר, כמו מובן מאליו :״ראיתי בטלוויזיה חייל
עם רובה שירה תד״תד״תד!״
האמת היא שגדהמתי, אולי משום שלא הערכתי
נכונה את כושר-הקליטה של ילד בגילו של שם, אבל
אחר״כך חשבתי שבמהלך השנה האחרונה הופיעו,
כמעט מדי ערב, על המירקע תמונות האינתיפאדה,
והילד ראה בחייו הקצרים הרבה מאוד חיילים יורים,
מכים, מתעללים, והרבה מאוד פלסטינים זורקים
אבנים.
הסימן שהנהיגה הטלוויזיה בא להזהיר את ההודים,
והם רשאים להחליט א ם להתיר לילדיהם לראות א ת
הקטע המשודר או למנוע מהם לצפות בו.
אבל אולי בדאי להנהיג א ת השיטה גם בכ תבו ת
חד שותיות, שבהן מראים קטעי״אלימות קשים, ואז^
יוכלו ההורים להחליט א ם להתיר לילדיהם לראות ן
המציאות הקשה, או לא.

הורים המעוניינים להגיב, לחלוק
שאלות על דברים הנאמרים במדור זה
למערכת ״העולם הזה״ ,ת.ד , 136 .ת׳

בתחילת הדרך צריכים ההורים לעשות
לעצמם חשבון של סדר־עדיפויות. איזה
מהדברים חשובים להם יותר ואיזה
פחות? אם הורה יכול לעשות לעצמו
חשבון, לפני שהוא נכנס לעימות, מה
יותר חשוב לו — למשל, שהחדר יהיה
מסודר, או שיישמרו היחסים הטובים
עם הילד — יתכן שיחליט מראש שלא
להתחיל להיאבק עם הילד על סידור
החדר.
יתכן, אמרה מיכל, שבהתחלה, כדי
לבנות יחסים טובים ולשפר את היחסים,
צריך לוותר על כמה מישאלות.
יתכן שבהתחלה החדר לא יהיה מסודר,
אבל בעתיד, כאשר היחסים ישופרו, יש
סיכוי רב שהדברים האלה יסתדרו
מעליהם.
אנחנו, כהורים, רוצים להיות מדריכים,
אבל יש רק סיכוי אחד שהילדים
יהיו מוכנים לקבל את ההדרכה שלנו:
אם היחסים איתם טובים.
אחד ההורים שאל האם לא טוב
שלילד יהיה כוח. מיכל אמרה שאנשים
בהחלט צריכים כוח כדי לעמוד בתיס־כולים,
כדי להילחם את מילחמת־ה־קיום,
אבל אלה הם כוחות חיוביים,
שיופנו להתמודדות עם משימות החיים,
ולא לניסיון לנצח את הזולת ולהביס
אותו.
אנחנו רוצים לגדל בני־אדם שתחו־שת־הכוח
לא תהווה עבורם תנאי כדי
להרגיש שווים — גם בעלי־ערך וגם
לא־נחותים מאחרים. אנחנו לא רוצים
שיצמצמו את עצמם על־ידי התפיסה
של ״רק כשאני מנצח, אני מרגיש
שייך ״.אנחנו רוצים שירגישו שייכים
בכל מצב.
לכן אנחנו, ההורים, יכולים להחליט
מראש מהם הדברים החשובים לנו יותר
מהיחסים, מהם הקווים האדומים שלנו.
למשל: נניח שהכרחי בעינינו שהילד
יצחצח בכל יום את שיניו, כי אחרת
הנזק הוא עצום. הכרחי שהילד החולה
יקה את התרופה כסידרה, ודברים
דומים.
במיקרים כאלה אפשר לומר לילד:
״השיניים מוכרחות להיות מצוחצחות.
אתה יכול להחליט אס אתה רוצה
לעשות את זה בצורה נעימה, לבדך או
איתי, או שאתה מחליט שאתה רוצה
שזה ייעשה בצורה לא־נעימה, ובמיקרה
כזה אני נורא מצטערת, אבל אז אצטרך
לקחת אותך בכוח לאמבטיה ולצחצח
לך את השיניים״.

לא להתחיל
גגוקר

^ ל ההורים, כמעט, קפצו אז ואמי
רו שהכל טוב ויפה, והם מבינים
את כל ההסברים ואת דרך־הפעולה,
אבל מה, לעזאזל, עושים בבוקר, כשהכל
ממהרים, כשאבא צריך להיות בשעה
8בעבודה, ולאמא יש פגישה
חשובה באותה השעה, והילדים צביבים
להיות רחוצים, לבושים, אחרי שכבר
אכלו ארוחת־בוקר ולהגיע בזמן לבית־הספר,
ודווקא בשעה הכי לוחצת הזאת
מתחילות המילחמות. זה עוד לא גמר
להתלבש, והשני לא מוכן לצחצח את
השיניים. למי, שאלו ההורים את מיכל,
יש בשעה כל־כך לחוצה זמן וסבלנות
להסביר לילד את כל התורה?
מיכל אמרה שהבוקר אינו הזמן המתאים
לבצע את השינויים, דווקא מפני
שאז כולם ממהרים, וצריכים להיות
בזמן בעבודה ובבית־הספר. אבל אפשר
לעשות שינויים כאלה אחרי־הצהריים
ובעתיד, כאשר היחסים ישופרו, גם
שעת־הבוקר כבר לא תהי-ה כל־כך לחוצה.
מיכל
סיפרה על אמא אחת, שביקרה
בעבר בקורס דומה בבית־הספר להורים,
והיתה לה בעייה עם הבן שלה.
הילד, תלמיד בבית־הספר, היה
מגיע בכל יום בצהריים בחזרה הביתה
כשילקוטו עימו. ובכל יום, כמו תקליט
שבור, היה זורק את התיק על הריצפה
ליד דלת הכניסה לבית. כל בני־הבית
היו נתקלים בו, כמעט נופלים, והתיק

האם ניסתה מאות שיטות: היא
ביקשה ממנו עשרות פעמים להניח את
התיק בחדר שלו כשהוא חוזר הביתה,
התחננה לפניו. היא חזרה ואמרה לו,
גערה בו, איימה עליו, הענישה אותו.

למשל: ילד ״מושך זמן״ בבוקר. ההורים
מנסים להעיר אותו, והוא
מתכרבל בשמיכה. מוציאים אותו בכוח
מהמיטה והוא מתלבש וכולם כבר במתח
ובעצבים. עדיף להשתמש בתוצאה
הטיבעית של משיכת הזמן בבוקר, שהיא
איחור, ותגובתה של המערכת החי־

נוכית

^ לתת לו
לאהד

ציחצוח שיניים, הננת
סיווו־החוו -כל נושא יכול לשמש עילה למאבק־כוח
אמרה לו :״אני אזרוק את התיק ומחר
לא יהיה לך תיק לקחת לבית־הספר!״
.היא אמרה לו שבכל יום שבו לא ישים
את התיק במקום לא יוכל לצפות
בטלוויזיה. וכלום לא עזר, הילד בשלו:
מגיע הביתה, פותח את הדלת, נכנס
פנימה, ואז משחרר את התיק מתוך היד
והתיק נוחת על הארץ.
התיק, אמרה מיכל, הוא רק סימפטום
ליחסים עם ההורים. בקורס הציעו
לאמא לנקוט בשיטה שונה, והיא באמת
פנתה לבנה ואמרה לו :״תראה, כבר הרבה
חודשים, כשמגיעה שעת הצהריים,
אני לא חושבת איך לומר לך שלום
בכניסה, איך לספר לך מה עבר עלי
במשך היום, אלא מבשלת בראשי כעס,
ומתכננת באיזו פעולת־ענישה אנקוט
ברגע שאני אראה אותך שומט את
התיק בכניסה לבית. עכשיו החלטתי
שהיחסים איתך יותר חשובים לי מבעיית
התיק, ולכן מהיום, במקום לומר
לך מאה פעמים ובמקום להעניש אותך,
אני אקח את התיק בעצמי ואשים אותו
בחדר שלך״.
מה שקרה עם הילקוט, אמרה מיכל,
אני לא זוכרת, אבל היחסים של אותה
אם עם בנה השתפרו מאוד, את זה אני

זוכרתהי

מאשר היו לנו, שהיום לרבים מן הילדים
יש חדרים משלהם, בעוד שבדורות
קודמים היו לילדים מעט מאוד חפצים,
ורובם התחלקו בחדר עם האחים שלהם,
כך שלא היתה בעייה גדולה לסדר את
החדר. לילדים היום, אמרה, אין הרבה

אי ר

לי היורו
מאת

ענת סרגוסט
יועאת

סון

!וזוא
^ ממד מדי?

הסציס

ך* וריס רבים בקבוצה התלוננו שי!
1לדיהם אינם מסדרים את החדרים
שלהם, והם אינם מוכנים לעשות זאת
גם כשעומדים להגיע אליהם חברים, כי
״גם אצלם זה בלגאן כזה״.
מיכל אמרה שלילדים אי־סדר אינו
מפריע כל־כך, שלא חשוב להם שהחדר
יהיה מסודר, כמו שזה חשוב לנו.
היא הוסיפה עוד, שלילדים בדור
הזה יש הרבה יותר צעצועים וחפצים

יחס לחפצים, כי יש להם יותר מדי
חפצים.
היא אמרה שוב שאנחנו, ההורים,
צריכים לעשות לעצמנו סדר-עדיפויות
מה הדברים הכי חשובים לנו, שעליהם
אנחנו לא מוכנים לוותר, ולשאול את
עצמנו האומנם ״דברים צריכים להיעשות
כמו שאני רוצה, ועכשיו״ ,ולהעמיד
את הדברים האלה מול היחסים
הטובים, ואז להחליט על מה מהדברים

אפשר שלא להילחם, כדי לזכות ביחסים
טובים יותר עם הילדים.
נניח שהחלטנו לא להילחם, לא להעניש
ולא להשפיל — מה ילמד את
הילד איך מתנהגים?
מיכל אמרה שכדי לחנך לאחריות
ולעצמאות, כדאי להשתמש בתוצאות
הישירות של המעשה, כאמצעי חינוכי.
יש תוצאות טיבעיות, הקורות מעצמן,
ויש תוצאות הגיוניות, שאותן אנחנו
יוזמים. אבל כשקיים מאבק־כוח, צריך
להיזהר בשימוש בתוצאות הגיוניות.
למשל: האמא הגישה ארוחת־צה־ריים
וקראה לילדים לבוא לשולחן לאכול.
הילדים היו עסוקים באותו הרגע
בדבר הכי חשוב בעולם. היא קראה
פעמיים, שלוש 10 ,פעמים, והם לא
באו. התוצאה הטיבעית המתרחשת
מעצמה, במיקרה הזה, היא שכאשר הילדים
יגיעו לשולמן, האוכל כבר יהיה
קר, ואולי לא יהיה טעים להם כל־כך.
התוצאה ההגיונית יכולה להיות
אמא המציעה :״אם לא תבואו עכשיו,
אגמור לאכול ואחזיר את האוכל למקרר׳״
כשקיים
מאבק־כוח בין האם לבין
הילדים, יש סכנה שהילד יתפוס את
עצמו כמובס על־ידי האם ולא על־ידי
מעשיו.
כשהורים משתמשים בתוצאות המעשה
כבאמצעי חינוכי, הם לא צריכים
לכעוס. להיפך, הם יכולים להשתתף
בצערו של הילד, להיות לצידו ולעודד
אותו.
אמא יכולה לומר :״חבל נורא שלא
אכלתם איתי.״ במקום לכעוס, היא מצטערת.
מיכל
אמרה שכדאי, ואפשר, להשתמש
בתוצאות הטיבעיות כשהן קורות.
ולא למנוע אותן, כפי שעושים ההורים
בדרך־כלל.

^ נחנו, ההורים, לא מאפשרים ליל־דים
ללמוד, שאם הם מושכים את
הזמן, המערכת החינוכית מגיבה.
אנחנו כועסים על הילד ומונעים
ממנו לחוות את תוצאות התנהגותו.
על־פי שיטת התוצאות אנחנו לא כועסים
על הילד, ומאפשרים לו לחוות את
תוצאות מעשיו. רק כך תהיה לו ההזדמנות
ללמוד למה זה כל־כך חשוב
לעשגת מה שאנחנו מבקשים, כמו לקום
ולהיות מוכן בזמן בבוקר.
מיכל הציעה:
הילד מתמהמה בבוקר, אמא שלו
אומרת לו :״תראה, ב־ 8יש לי פגישה
ואני מוכרחה לצאת מהבית ב־ 7וחצי,
כי אני לא רוצה לאחר״.
הילד :״אבל אמא, לא הספקתי ולא
גמרתי להתלבש״.
אמא :״נורא חבל שאתה יוצא עם
נעל אחת מהבית ״.או :״אני יוצאת בזמן.
מי שמוכן, ייצא איתי ומי שלא
מוכן, יצטרך להגיע בעצמו.״ התוכנית
צריכה, צמובן, להתאים לגיל הילדים
ולתנאי המצב.
ילד אחד נהג לאחר באופן קבוע ל־בית־הספר.
בכל בוקר היו איתו ויכוחים,
מילחמות ומאבקים, ואמו היתה
יוצאת לעבודה בכל בוקר סחוטה ומותשת.
יום
אחד בא הילד הביתה, והודיע
להוריו שלמחרת יש טיול של הכיתה,
ושהוא צריך להיות בבית־הספר מוקדם.
כל הערב ערכה המישפחה הכנות
לטיול.
בבוקר העירו ההורים את הילד מוקדם
והוא, כהרגלו, התחיל למשוך את
הזמן והתלבש לאט. הוא יצא מן הבית
באיחור, וחזר אחרי 10 דקות כשדמעות
בעיניו, והודיע שאיחר לאוטובוס.
האמא קפצה על ההזדמנות ואמרה
לו בתוכחה :״אמרתי לך שזה יקרה, זאת
התוצאה מכך שאתה מושך את הזמן
בבוקר ״.זו, אמרה מיכל, החמצה של
שימוש בתוצאה טיבעית. היתה תוצאה
טיבעית, מאוד כואבת לילד, היה רצוי
שהאמא תעודד אותו ותגיד לו :״אני
נורא מצטערת שזה קרה לך!״ הילד
הבין טוב מאוד שהוא האשם באיחור,
והאם היתה משתתפת בצערו ומעודדת
אותו, במקום לשמוח לאידו. כך למד
הילד את מה שצריך היה ללמוד והיחסים
עם האם נשארו טובים.
ילד אחר נהג לזלזל בלימודיו, ולא
הקדיש את הזמן לשיעורי־הבית ולמיב־חנים.
ואז קיבל ציון נמוך בבחינה ובא
הביתה עצוב. במיקרה כזה לא כדאי
לומר לו :״בטח, לא למדת כלום. אני
במקום המורה הייתי נותנת לד ציון
נמוך עוד יותר:״ כדאי לעודד את הילד,
ולהגיד לו :״חבל, זה בטח נורא קשה
לך. מה אתה מתכוון לעשות כדי שבפעם
הבאה תהיה לך הרגשה טובה
יותר?״
אמא אחת שאלה איך היא יכולה
בבת־אחת לשנות דברים שהיו בבחינת
״ייהרג ובל יעבור״ בבית. אם עד היום
היא נלחמה עם הילדים כדי שיתלבשו
כמו שהיא רוצה, ופתאום היא משנה את
הגישה לקיצוניות ההפוכה, ואומרת
להם שמעכשיו לא חשוב לה איך יתלבשו,
מה הם יבינו מזה?
מיכל הסבירה לה שאין צורך לומר
שלא חשוב לה איך הם מתלבשים. היא
יכולה לומר להם איך היתה רוצה שיתלבשו,
ולהוסיף שהם צריכים להחליט
בעצמם אם לקבל את הצעתה או
ללבוש משהו אחר. וחוץ מזה, אמרנו
כבר, שעליה להסביר שהיא משנה את
התנהגותה כדי לשפר את היחסים אי־תם.
מיכל
אמרה שכאשר נתחיל לבצע
את השינוי, נרגיש בהתחלה שאנחנו
לא אמיתיים ולא כנים, אבל כשזה יביא
לשיפור ביחסים, נחשוב באמת שדברים
מסויימיס הם אמנם לא כל־כך חשובים.

שושוה הימן

מיכתבים מצהיבים
שנים היה מונח בעליית הגג, ב״בוידעס״ ,צרור־מיבתבים של חייל צעיר
במילחמה ההיא אל אהובתו -לימים אשתו. מיכתבים על בוץ וחפירות
וכינים וארץ מידכרית שהיא גם ארץ מובטחת. וכעבור עשרות שנים,
בעיצומה של מילחמה אחרת, נזכרת הבת במיכתבי אביה ובתיקוות
השלום שבהם, התיקווה שהכזיבה.
שושנה הימן, מן הנודעות בפסלי ישראל, מכהנת כפרופסור לאמנות
באוניברסיטת חיפה. בשנים האחרונות היא מעלה יותר ויותר דברים על
הכתב.
אני מוצאת את עצמי לפני פקעת עצומה של
עניינים. זיכרון חוויות, מילים, תמונות, צילומים,
חוט פתלתל חורה אל הפקעת, התחושה
היא עמומה, רוצה להתחיל לטפל בה, לפרוק
מעלי את המתח העצבני הרוחף אותי להתיישב
להבהיר את המראות. פתאום נתקע בי זכר שני
צרורות צהובים, רהויים, של מיכתבים, הקוראים
לי להתיר את השריר הברור סביבם כמו
סביב תכריכים. הצרורות רחוקים, אינני יכולה
לעלות על הסולם ולהוציאם ממחבואם, הם
רחוקים, הצורר לעלעל בהם הוא חזק, כמו
מפתח לעולם עלום, אבור. אני רוצה אותם
לירי, כעת, מיד• אר אין באפשרותי להגיע אליהם.
עשר שנים עברו מאז ראיתי אותם בראשונה
ובאחרונה. פתאום הם קמים בי, נוגעים
בעולמות רחוקים, עולמות לא לי, כן לי, שייכים,
שייכים לעולם מורחק, הנראה כמו שלא
לעניין לצורר העניין. אר המשיכה אליהם מיס-
תורית, דחופה, דוחקת. אני רוצה לפתוח את
הצרור, לפרוש לפני את הדפים הדהויים ול־עלעל
בהם. אמנם עומרים הם בזיכרוני חזקים,
צלולים מאוד, בהירים. אבל אינני רוצה לעשות
טעות, אני רוצה לדייק, לצרף אותם אחד לאחד
כדי לשחזר תמונה רחוקה, דהויה, אשר בעזרת
זכוכית מגדלת, מקרבת, נושר ממנה הצהוב
המטשטש, המחבר. כמו קליפה אחר קליפה אני
רוצה לקלף את זיכרונם, להרגישם לידי, לזהותם.
צלילם צעיר, קורן אופטימיות כמו בחלום,
נוכח ההתנסויות הקשות. פרידולין אהובתי,
מהדהדות המילים בזיכרוני, בגעגועים של
חייל צעיר אל אהובתו, מאהובר הוג.
החזית, חזית אחרת, מזמנים דהויים, פרידו־לין
אהובתי, אם וכאשר אצאימהבוץ הזה, אשר
בו אנו שקועים עמוק בגופינו ובנפשותינו,
הבוץ הסמיר, הקפוא למחצה, אשר בחפירות
וההון, בחזית הצרפתית, אם וכאשר אצא מכאן,
אבוא ואעז לבקש את ידר, התבואי בעיקבותי
אל ארץ המידבר, הארץ המובטחת. זהו זיק ה־תיקווה
היחידה לארם זקוף קומה, אדם יהודי
חרש, הקם מאפרו, מתיר הבוץ. הקיום היחיד
האפשרי לנשמה רגישה הרוצה בזקיפות קומה
לצפות את עתידה. התיקווה היחידה היא הגשמת
חיים בארץ המידברית, בתום כל המיל־חמות.
תותחינו שקועים בבוץ, סוסינו קפואים
למחצה, ראשינו מגולחים כי מכת הכינים משתלטת
על הכל, אר נישמתי מלאת תיקווה. אם
וכאשר תיגמר כל המילחמה המטונפת הזאת,
האם תבואי איתי, האם תעזי להצטרף אלי
בחלום בניית עולם חדש, ארץ לעם היהודי.
אהובר הוג.
״הדבר היחיד הברור לי היום, ברור כשמש
העולה, הוא שלא ייתכנו יותר מילחמות בעולם
הזה. לאחר כל הטירוף הזה, לאחר כל הטינופת
הזאת, של ארבע השנים הארוכות והארורות
האלה, בחפירות השקועות בבוץ הניצחי, בחזית,
ומה טעמן, ומה הישגנו, הטימטום של
ההרג הנורא הזה, חסר כל תכלית, לא עוד מיל־חמות.
לא ייתכן שבסוף -המילחמה הארורה
הזאת עוד יימצא עם שירים את נישקו כנגד עם
אחר. אעשה כל אשר אוכל על מנת למנוע בעתיד
שפיכות־דמים לשווא. בתיקווה שאצא מהתופת
הזו, ואזכה לראות את העולם בשיקומו,
אעשה הכל למען קיומם של העמים בשלום.
אהובר הוג.״
אני רוצה לראות את המיכתבים האלה לידי.
געגוע עצום, משיכה, אי־שקט, ייקח עוד ימים
מיספר עד אשר אוכל להגיע אל הצרור הזה.

אינני רוצה להוסיף ולחשוב על המילחמה,
המילחמות, האלימות. להוג היה חלום גדול,
הוא לא נשבר, אף החלום דהה, נמוג אט־אט.
פרידולין באה בעיקבותיו, והמילחמה ההיא,
מילחמת־העולם הראשונה, לא שמה קץ לשום
מילחמה, והמילחמות באות זו בעיקבות זו, ואותה
מולקולה, הכבוד העצמי, כבור האדם כאדם,
היא המשבשת בכל פעם את סידרי הבראשית,
ולעולם, לעולם, האלימות אינה פותרת דבר.
השרב שורה על הכל. הכל, כל העולם מכוסה
מעטה סמיר, סופת חול, אבק, טישטוש, ובכל
פינה פורצות השריפות. הנשק המודרני והיעיל
— האש. התיחכום במיטבו. ולעומתו, חו־סר־האונים
של מכונת המילחמה המודרנית
במילחמתה בתיחכום האבן והאש. כמו בימי
בראשית. ואולי האהבה מעולם לא היתה קיימת.
ואולי התפוח בא רק לכסות על חסר. אולי
האהבה היא המצאה, אגדה. ואהבת להער כמור,
אולי זוהי האשליה הראשונה אשר נמכרה לבני
אדם כמהי חלום, יושבי תחת גפניהם ותאניהם.

אינני מבינה את פשר הדחף הזה, הפתאומי כל־כר,
אל זכר הצרור המצהיב. מנגינתו בזיכרוני
כמנגינת חליל הקסם, זכר הצליל אינו נותן
מנוח, וקופסת קרטון ישנה מלאת צילומים דהויים,
צילומים גדולים של תמונות מישפחתיות,
וצילומים קטנים, מקומטים, מוכתמים, מוצה־

בחזרה לאותו צרור דהוי. חלקו מיכתבים
שנכתבו בידי חייל צעיר אשר במלאות לו 18
שנים התנדב לצבאו של הקיסר וילהלם השני,

בים עוד יותר, כאובים, חיילים במילחמה, בחזית,
והחץ המורה: הנה, זה בנכם.
ובעידן אחר, ביבשת אחרת, שנות אור לאחר
המילחמה ההיא ולאחר המילחמה הארורה עור
יותר, כל הטכניקה של ההרס השתכללה, שנות
אור לאחר כלות העולם, ואני ביבשת אחרת,
בתורי אחר הרוח והרוחות, מזדמנת לתערוכה
של צילומי חיילים צעירים, תמיד הם צעירים,
קודם כל, תערוכת״צילומים של לוחמי גרילה,
לוחמי־חירות בניקרגואה. תערוכה אשר פערה
את עיני, כמו צילומי תש״ח, תערוכה במקסיקו־סיטי,
תערוכה של צלמי עיתונות מקסיקאים
אשר תיעדו את אשר מצאו בניקרגואה, בעין
רגישה הקולטת את הילת הקיום האנושי בייסוריו.
תמיד הצילומים אותם הצילומים, המכאוב
והסבל ניצחיים הם, רק עינו של הצלם
משתנה תמיד. המילחמה המתמדת לחירות הנשמה.
המילחמה אשר אין לה קץ.

ירום הודו, קיסר גרמניה. מלא התלהבות נעורים
הוא יוצא עם חבריו לשדה־הקרב, ללחום
את מילחמת הכבוד לאורכן של ארבע שנים
ארוכות וארורות בחזית קופאת במקומה. בחלקו
השני מיכתבי ההתפכחות ושנות האינפלציה
הגדולה בגרמניה שלאחר המילחמה, כאשר הוג
ופרידולין בנו את קינם בחדר שכור, כמעט לא
מרוהט. כיוון שפרירולין היתה בהריון, התרוצצו
שבועות על גבי שבועות ער שמצאו מיש־פחה
שהיתה מוכנה להשכיר להם ולתינוקם
שעמד להיוולד חדר. התינוק ההוא הייתי אני.
הם אכלו חלומות והתפרנסו מהבל רוח ושמחו
בחלקם ובלילה שבי עלה היטלר לשילטון
ארזו את חפציהם והגשימו את חלומם ועלו
לארץ טרופית ומידברית. עם ניחוחי המישמש
עולה בי גם זיכרון הכובעים הטרופיים אשר
פקידי המנדט הבריטיים הביאו איתם, כובעי
השעם רחבי־השוליים.

בעיקבותיו של הוג עלה גם ידידו הטוב,
שטפן, ולו אותו מיקצוע טכנולוגי, והוא מוכשר
כמותו. כעבור שנה של שהות עינויים בארץ
המשיר בדרכו לארץ החלומות הגדולים, ארצו
של הדוד סם, והפר כעבור שנים מיספר למול־טימיליונר
בהקימו תעשיות כימיות אדירות.
ברבות הימים, למרות שלא היה מעולם ציוני,
תרם ותמר במרבית המוסרות להשכלה גבוהה
בארץ.
ופרידולין והוג עלו ארצה ובנו את ביתם
בחולות. הבית פרח והוג, במילחמתו בער שלום
עמים, ונגד שווא המילחמות, הפר אט־אט לד־מות
רון־קישוטית מעט בחברה שבה חי ופעל,
בעמדתו הנחרצת בעד הבנה ודו־קיום בין עמים
ונגד האלימות. כאשר הלר לעולמו, כמו אביר
אשר ירה מנכסיו, היה זה לאחר שנישמתו קמלה
אט־אט והתקף־לב אצילי הציל אותו מס־ניעת
רוחו.
הוא זכר בהתפעלות את הופעתו של האווירון
הראשון, והיה מתהפר כיום בקיברו אילו
ניגלה לו בחלום כוחן של אבנים והצתות.
אולי טמונה כאן התיקווה שהשפיות ושי-
קול־הדעת ישובו בכל זאת אל הארץ השסועה,
המוחקת במו ידיה את חלומותיה. כמו שאמר
אותו כפרי מקומי: אותי לא תפחידו, לי יש עץ
זית לשמן ופריו למאכל, ופיתה, ועתידי מובטח.

שליח להביא את הצרור. טלפון בהול,
האם נמצא בבוידם הישן, מעל לשרותים,
בקופסה החומה שבה צרורות פיסות־נייר צהובות,
זכר לפעילות ברוכה במשר שנות אור,
אור שכבה במרוצת השנים, פיסות מצהיבות,
קיטעי עיתונים, פירסומים המהווים עדות לחייו
של הוזה אשר בא לכאן עם פיתרונות לבעיות
קרקע קרועה, שרופה, מיובשת, פיתרונות
לבעיות מליחות הקרקע בארץ צחיחה, אדם
שנופף בדיגלו כמו שוטה העיר ורק בארץ רחוקה
נתגלתה והועלתה על נס חשיבתו הלא-
קונוונציונלית, נקלטה תורתו והצילה מרחבי
מטעים מקמילה.
ואני בהמתנה לצרור, אינני יכולה לשבת
בשקט, קמה מוקדם בבוקר לפני הנץ החמה,
מתעוררת משנתי כמו רדופת זמן, מה בוער, מה
הפזיזות, רודפת אחר מילים, מישפטים המתרוצצים
בי ומנסים להתפרץ כולם יחד, בבת אחת,
ללא סדר וללא סידור, ללא הכוונה, ללא כסות.
חתומה אני מבפנים, כאילו נזרק המפתח
לים, אף הכוח הלוחץ, הדוחף, פורץ ללא אפיק
כמו בדלת האחורית, ואני עומדת, מתעוררת,
והוזה כמו משותקת את מיצער המילים והמראות
המתייצבים, הצהוב רפה אט־אט וירוקת
מוזרה, לא מזוהה, מתפשטת והופכת לפריחתו
של אביב לא צפוי, כמו קם מאפרו, מנפנף ממרחקים
ואני בעיקבותיו.
עוד טלפון בהול, האם עלית על הסולם, האם
הצרור אכן בקופסה החומה ההיא, לא אוכל להגיע
היום, ולא מחר, ולא מחרתיים, המילים ממשיכות
להידחף, רציתי את המיכתבים לשים
על השולחן, ועיטורים צעירים מלאי ריר ואהבה.
כמו מעולם נעלם, תמים. וצילום גדול-
ממדים, כאשר, במשר שעה ארוכה, תיכננו והעמידו
את הפוזות והקומפוזיציה והצלם חותם
בכתב־יר מסולסל על הצילום, חתימה כמו
כתר, ויושב לו אב המישפחה, בשפם מסולסל,
עב־כרס, ושורת כפתורים על המיקטורן ושרשרת
זהב של שעון־כיס ולידו אשה צעירה, יפת
מראה, צרת מותניים, סבתי הלנה. לידה חמשת
ילדיה, בת וארבעה בנים, משדרים מישפחת
בורגנים מבוססת מדורי דורות בארץ אשכנז,
מישפחת סוחר תבואות, מתבוללת. גאוות ה־מישפחה
בדודו של מוריץ, סבי, שהוליד שיבעה
בנים והקיסר בכבודו ובעצמו שימש סנדק לבנו
השביעי, לתיפארת המולדת. והלנה, אשה חכמה,
מונתה שופטת שלום בעירה, עלתה ארצה
עם בתה ומישפחתה, בתלתלי לובן רכים, ובצאתה
את ביתה חבשה כסיות לבנות בארץ
סובטרופית מזוהמת. וביכתה את בנה בכורה,
אשר איבד את אחת מעיניו במילחמת־העולם
הראשונה. אינני סובל חום וארץ פרועה, כד
אמר, היחידי מבניה אשר לא עלה ארצה וברבות
הימים נעלם במחנה־ריכוז ליד אנטוורפן.
הצעיר בבניה נהרג במילחמת־העולם ההיא,
לתיפארת הקיסר. נכדה דני, מפקד הל״ה, נפל
בניסיון לפרוץ לגוש עציון הנצור, במילחמת
תש״ח. כאשר הלכה לעולמה, בבית לולו הג׳ר,
תפס את חדרה סבא נחמיה, בביתו של חתנה
ראובן, והוא היחיד, אשר נזכר ברבות הימים

הגיהינום הזה, אהובתי, ומסיים באותיות עבריות:
נשיקות, חיים, שמו העברי.
ועד סוף ימיו הארוכים והצלולים ירוץ לפגי
המחנה ובידיו הדגל שעליו חרוטות אותיות לוהטות
של דם ואמונה, ומשביעות: שלום — לא
עוד מילחמה. וכל אשר היה לאל־ידו לעשות,
עשה, בכל דרך אפשרית, כגודל אמונתו, למען
עין הוד, יוני 1988
חיים בשלום.
ספרים עתל ברוידא

על זיכרונות
אדריאנוס

כאשר סופר סיפור גבורתם של דני וחבריו. סבא
נחמיה, אביו של ראובן, בא מווילנה, עבר את
גיל ה־ 90 ותמיד, מאז צעירותו, לבש בגדים
שחורים, כיפה אשכנזית גדולה ושחורה לראשו
וזקן לתיפארת. תמיד חי בחדר הקטן בדירתו
של ראובן והיה שקוע בסיפרי הקודש.
הוג נפגע כאשר לא הוזכר מוריץ, סבו השני
של דני, באותו סיפור מופלא, ומוריץ היה פרש
בחיל ההוסארים של קיסר גרמניה.
ואולי היתה זו נקמתו של ראובן בחמו אשר
סירב תחילה לקבלו לחיק המישפחה, כאשר
חיזר אחר בתו חנה, אשתו לעתיד. ראובן הגיע
לכרך הגדול, ברלין, ממיזרח־אירופה, הסיפור
הידוע, ובצרור הצהוב ההוא גם מיכתבו, כתוב
עברית, אל הוג ובו בקשתו, אנא אמור מילה
לזכותי, אנא ממך עזור לי לפרוץ את מחסום
הגאווה.
ואני בהמתנה לצרור, הולכת לאיבוד, גולשת
לעולמות אשר אולי מוקרם לפלוש אליהם,
אך הם פן נוסף של קיומי, ושל זקיפות קומה,
של רוח לא נכנעת. ולאחר השרב הכבד, אשר
שטף את הארץ וכיסה אותה כולה באבק סמיך,
חתך את מרחבי הים, ובחצות עלו הלהבות
במוקדים אלה ואחרים. כה קל להעלות את
הארץ המיובשת הזאת בלהבות — לעומתן כל
מילחמות ׳היהודים נראות כה מגומדות ומגוחכות.
לרגע נדמה שכל הארץ כולה תעלה בלהבות.
ופתאום
סבה הרוח על עיקבותיה, עננים
שחורים וכבדים עלו מכיוון הים, ובעונה לא
צפוייה ירד המלקוש הגואל.
ושוב עולה באופק האפור, המעיק, וחוזר לו
השרב ומביא איתו את הסערות, הרוח המיזר־חית
הנושאת עימה את כל היובש ואימת המידבר
הצחיח.
שוב התרחקתי מהנושא, עדיין הצרור אינו
בהישג ירי ואני חסרת סבלנות וכל אשר עולה
בי איננו מספק את זכר הצרור.
כמו הילתו של רני הרחוק, המיוחד, שתקן,
נעלם לימים ולילות, מגיחה לגיחה, בעולם
הדימדומים של ימי טרם מדינה, בעל חוש־הו־מור
אדיר, הבדיחות ניתרו כמו כדורי פינג־פונג,
וזכורים לי הימים העמומים כאשר רני
וחבריו עברו מהאצ״ל לשורות הפלמ״ח וגלי
החשדות לאשר טמון במגירותיו, אפופות הסוד.
המחשבה שבגלל רועה צאן זקן אחד, אשר עליו
ריחמו רחמים גדולים, והוא אשר הזעיק את כל
כפריי הסביבה לחסום את דרכם לגוש עציון

הנצור. האגדה מספרת שבידיו של האחרון שבהם
נמצא כלי הנשק האחרון — אבן. נשק של
יאוש, אחיזה אחרונה, זיק אחרון של התגוננות
ותיקווה במילחמת הנשמה לחירותה.
האבן — האש — השריפות —
היאוש והתיקווה ...
והכבוד האבור ...
צירי הנשמה בכמיהתה לקיום, לעצמאותה

הרוח המרחפת בחופשיות, משוחררת מגבולות
ומיגבלות. מופלאים דרכיה, אשר איננה
חבה חוב לשום מיסגרת, מפחיד לצפות בה ובהקשרים
שהיא יוצרת. הדברים עולים בי, אינם
בשליטתי, הם מדריכים אותי ואת עזותם אני
מזהה בין השורות.
ועכשיו הצרור מונח על־ידי זה ימים מיספר,
קשור, דומם, מונח ואינני מוצאת בי את העוז
לפתוח אותו.
אולי, כמו המגילות הגנוזות במערות מידבר
יהודה, במגע־יד חשופה בניסיון לגולל אותם,
ייגוז גופם — והרוח מרחפת בין כה וכה —
יושבת ומחכה למורי שיבוא ויעזור לי להחליף
את הסרט במכונת־הכתיבה הישנה שלי,
פתאום שתי ידי שמאליות, מודה על פסק־הזמן.
הצרור מונח לו בשקט בשקט, בתוך קופסה
בתוך שקית ניילון, כאילו הובא מהשוק, מונח
לו הצרור, רק שלא ירקב, כמו הפרי שנשכח
בשקית. גלים גלים עולים מתוך השקית, רוקדים
סביבי, התריסים מוגפים, אור דימדומי
שקיעה, מרגיע.
...פתחתי את הצרור. כמו סהרורית אני מסתובבת
זה ימים מיספר. כמו סיפור הגוויה של
יונסקו אשר הולכת וגדלה, תופחת ער שהיא
ממלאת את הדירה כולה, את כל היישות. כך
צומחת לעיני הדמות היוצאת מהצרור. ביישנית,
גאה, מתנדבת, מסתכלת סביב, קולטת
אנשים ונופים ומצבי אנוש רגישים, סוסים קופאים,
חיילים מתבוססים בבוץ, השם יהודי —
מקפיץ אותו אל מעבר ליומיומיות, להזיות העתיד,
התיקווה הגדולה הנותנת כוח לשרוד
במצבי לחץ ויאוש אל־אנושיים, במשך ארבע
שנים ארוכות ללא קץ, בחזית המיזרחית. גורלו
של פושט־היד העלוב שבעלובים כגן־עדן לעומת
הסיוט הקיומי שלנו בין תילי הגוויות, כאן
בחפירות, בגיהינום שבו אבד לארם צלמו, המוות
לועג לנו, שכוחי אל ...כ ך הוא כותב בסוף
המילחמה ההיא, אל הוריו.
ולפרידולין הוא כותב, אם וכאשר אצא מן

מאת מרגריט יורסנאר
מצרפתית: אירית עקרבי
זמורה, ביתן
אליבא דאריסטו עשוי המיבדה האמנותי(בהוראת
דבר שאינו בבחינת אמת היסטורית) להיות
מענג יותר מן הממשות עצמה. ההוגה היווני קבע
שהמיבדה האמנותי מסוגל להציג את אמיתו הכ ללית
של דבר בצורה יעילה יותר — ואפילו
נאמנה יותר — ממה שניתן לתעודה או לרישום
היסטורי כלשהו לעשות זאת, גם כשבאלה יש
פירוט וייחוד. מרגריט יורסנאר הלכה כיברת־דרך
לא־מעטה אל מעבר לזה בזיווג זה שהיא מזווגת
מיפעל יצירתי״נדיר באיכותו עם יידע בלתי־נד־לה
של הרקע ההיסטורי של הסיפור. היא עשתה
שימוש בכל תחבולה וכישרון מוכר ובלתי־מוכר
העומד לרשותו של אמן בעל מידע בלתי־מוגבל
כמעט ממין זה שלה ודימיון פיוטי כשלה.
״זיכרונות״ אלה מבקשים להתקרב לממשות
הפנימית של דמות היסטורית וגם לעולם שבו.
חיתה, מבלי לסטות הרבה מן העובדות ההיסטוריות
כפי שהן ידועות לנו. המקורות למלאכת
השיחזור מרובים, החל כהיסטוריון היווני ך י1
קאסיוס וברושס״הרשומות הלטיני הידוע בשם
ספארטיאנוס, ועד למחקריהם של מומחים בני
זמננו בנושאי תיקוניו החברתיים והפינאנסיים
של הקיסר אדריאנוס, דרכי שילטונו ומינהלו.
כמקורות עזר משמשים כתוביו של אדריאנוס
עצמו: חליפת האיגרות שלו בענייני מינהל וש לטון,
הכרעותיו המישפטיות, שיריו, כתובות ההקדשה
שלו, מיכתביו — כל אלה נארגו כאן אל
תוך המסכת של הדמות המופיעה לנגד עינינו.
הסופרת גם עשתה שימוש באוטוביוגראפיה של
אדריאנוס אשר נתפרסמה תחת שמו של עבדו
המשוחרר פלגון, וכן בקובץ מיכתבים שנאסף
בידיו של אותו מזכיר.
כל זה מרשים ביותר. אבל אין בכך כדי להתקרב
אפילו למיצוי הרושם שעושה כאן סיפור
קורותיו והתפתחותו של אדם יוצא־דופן זה מק־צין־צבא
אינטליגנטי צעיר, שאפתני ושוחר־כוח
המשרת את דודנו הקיסר טראיאנוס — טראי־אנוס,
אגב, לא ראה בעין יפה כלל את משוגותיו,
חובותיו ואף את נטיותיו האינטלקטואליות של
אדריאנוס הצעיר, נטיות שלא הלמו לדעתו חייל
מיקצועי רציני — עד להבשלת הדמות הבוגרת
של המדינאי החכם, הצודק וידוע־החולי.
כמעט אין לך דבר בעולם שאדריאנוס לא
נתנסה בו ולא מצה ממנו קורת־רוח; אין לך דבר
שלא נתן דעתו עליו ולא ביקש לרדת עד חיקרו,
ואין שאלה בעולם שהודה כי המענה עליה נסתר
ממנו. י
הוא התעניין וידע כל מה שניתן היה לדעת
בזמנו על חיי איש הצבא, על הצייד, על אהבת
גברים ונשים כאחד, על כל האמנויות בכל צורותיהן,
ובעיקר המוסיקה כפי שהושמעה בחוגו
שלו, וכמובן — על צורכי האימפריה הרומית
האדירה וכל עמיה ועממיה (להוציא היהודים,
כמובן מודעותו־העצמית הנדירה גרמה שיראה
את בני־האדם כמות שהם, וראייה זו היא שהשכילה
אותו לנהוג בהם בצדק וביושר. היה זה הבסיס
לאמנות השילטון שלו.
את האידיאלים היסודיים שלו נחל מיוון. מיש־אלתו
הגדולה טמונה היתה ב״אפשרויות ליון את
הברברים (כלומר, כל מי שאינו רומי) ולהחדיר
ברומא את ערכיה ורוחה של יוון, ובדרך זו להשליט
בעולם ...את התרבות היחידה אשר למדה...
להתבדל מן המיפלצתי, מן הנעווה וחסר הצורה,
מן הקופא על שמריו, התרבות היחידה שהמציאה
הגדרה של שיטה, מישטר מדיני ומישנה סדורה
של יופי...״
״אנושיות, חירות, אושר: מילים נאצלות
אלה החקוקות במטבעות שטבעתי במרוצת שיל־טוני
לא היו פרי המצאתי שלי. כל הוגה יווני,

עבד אל־נאסר סאלח

הא עזבו החללים? !
1 --מתוך שיר שנכתב במחנה המעצר אנצאר 3

האם עזבו ה חללי םאתחםב תי ה ם! [
האם נפרדו מיל די ה ם!
האםנ שקו לעץ הזי ת ב מך רון ן
או שמא הלכו ב שולי הדרכי ם!
האםנח תו צפרי הגעגועים על עפעפיהם והאויר ה תפז ר על כ תלי הרוח!
טעם מו סקטלח תנ ההפלס טיני ת
מ ק הלו ת הנ שים פצחו בשיר
הילדים־הצערים חגגו בחצר
ו ה סו סי םרק דו על מנגינות הגרן.
האםה תנ שקו הפני ם ה שחרחרות!
האםה שקיפו ה ע מי ם אל תו ך
התוך עה!
האם הגיעו חלוצי ח תנ ת האש!
לחללי ם צבע של זעתר ו חנ א
כוכבי ם תלויי םבש מי ם
ודגל התחלה
מ תנו ססב חלל הלב
ומ שרטט על החול א ת תו ל דו ת הז ע ם
הםמתח רי ם ביני ה ם, ה חללי ם
והנה גם פגע כ דו ר בלב
נושא ב שורתו ל דו רו ת של ערבים
אבל ה חללי םלא עוזבי ם
ו ה אינ תיפ ד ה, ל שנים כי ת ב אנ ה,
היא שתציל אתה תו ךעה הפל ס טיני ת
מבץ התל או ת.
ה חללי םלא יעזבו,
הםהמ עני קי ם לדור א ת חייו
ומ שרטטי םאת תו ל דו ת ימינו
הנ שכחים
ב חילי ת ה -ב״

מערבית: סלמאן נאטור

כמעט כל רומאי בן־תרבות, רואה את העולם כדרך
שאני רואה אותו״.
מה פלא שהיהודים לא הזכירו את שמו אלא
בלוויית תואר הנאצה ״שחיק עצמות״ .דיווחו על
מרד בר־כוכבא ועל: המילחמה־עד־לקץ־המר
שהוליד נשמע מוכר באוזני בן הזמן הזה. אין זה
הפרק היחיד בספר שמן הראוי שקוראים ישראלים
המבקשים לראות את העולם גם מנקודות־מבט
שונות מאלו שבהן הורגלו, ייטיבו לעשות אם
יקראו בו בעיון.
בחרוזי תהילה שחיבר לכבודו יהודי בן אלכסנדריה,
ייחס הלה לאדריאנוס כוחות על־אנו־שיים,
בתארו אותו — בלא שמץ ליגלוג —
כ״שליט בא־בימים הנראה מהלך הלוך ושוב בכל
דרכי תבל, יורד לעימקי המיכרות, מחייה את
כוחות הפיריון והשפע של הארץ ומביא לכל
מקום שלום והרווחה: הנבחר אשר קומם מהרי־סותיהם
את מיזבחותיהם של בני כל אומה, יודע
ח״ן הבקיא באמנויות הסוד, החוזה אשר העלה
צעיר עד לשמים.״
הסיומת רומזת לאהובו הקרוב ביותר של אד־ריאנוס,
אנטינואוס, שמותו בגיל 20 גרם לקיסר
סבל בל־יתואר ער שעמד וגזר על אבל ומיספד
וטיכסי קורבן וזיכרון.
בכל פעם שאני מבקרת ברומא, אני עושה דרכי
לווילה של ארריאנוס — זה שמה עד עצם
היום הזה — ושם אני יושבת לי בחברת ספר בין
כל ההריסות הנפלאות האלה, הריסות המשמרות
עדיין, כתום זמן רב כל־כך, את זיכרו של איש
חכם, הגיוני, חושני ורגיש זה.
אחרי שקראתי ״זיכרונות״ אלה של מרגריט
יורסנאר, החילותי לחוש שכל אבן־בנייה באותה
חווילה היתה ״התממשות מופלאה של רצון, זיכרון
ולפעמים אתגר וקריאת תיגר. וכל מיבנה היה
בבחינת מפתח למפה של חלום״.

מידגס מיקרי שר 01־
מעצרים מערה נ שני
שלישים מנו העצירים
משתמשים בסמים השים
ובשיעתם היא על וקע זה

01117
סו ד
שופטת ברלינר
״אמנם תפחים אינם יהלומים...״
ץ ץד1ע משעמם כל־כר בבתי^•
/המישפט באחרונה? אין מישפטים
של אישי־ציבור, כמו זה של השר אהרון
אבו־חצירא או ח״כ שמואל רכטמן. אין
סיפורי מעילות והונאות גדולות, כמו
מישפטו של רויד בלס, או מיקרי־רצח
מעניינים, כמו זה של שימעון חרמון או
חווה יערי. כמעט בכל האולמות עוסקים
השופטים בעבירות של סמים,
פריצות או מיקרי־אונס ומעשים מגונים.
עיתונאי
ותיק, העוסק בתחקירים
של מעשי שחיתות ציבורית, טוען כי
מישפטים כמו זה של יעקב צור או אבו־חצירא
לא יחזרו עוד. ולא חס־וחלילה
מפני שעסקני־הציבור בארץ חזרו למוטב,
או הפכו צחים משלג, אלא בגלל
מחדליה של מישטרת־ישראל. לדבריו,
מאז פרש בנימין זיגל מתפקידו,
הידרדרה יחידתו מדחי אל דחי, וכיום
אין בה חוקרים המסוגלים ״להרים״
תיק־שחיתות מסובך או פרשה כלכלית
מרובת־מיסמכים. לדעתו, מישפט ״הפגישה
הלילית״ ,שבו נאשמים כמה
עורכי־דין מהשורה הראשונה, כתוצאה
מגילויי העיתונות, הוא האחרון מסוג
זה בבית־המישפט.
החלטתי לערוך מידגם מיקרי של
יום אחד באולם־המעצרים. שכן המעצרים
של היום הם המישפטים של מחר.
נדמה לי שאחרי יום מאלף זה ברור לי
כי מישטרת־ישראל והפרקליטות
מקדישים את מרבית אונם והונם
לעבירות הקשורות בסמים, ולעבירות
הנגרמות כתוצאה משימוש בהם.

פתיחת המושב. על ספסלי־העצירים
ישבו יותר מ־ 10 גברים בגילים שונים,
לבושים ברובם במיכנסי־ג׳ינס ובמיק־טורנים
דמויי־עור בצבע שחור. כמעט
תילבושת אחידה.
על הספסל הבודר בצד ימין של
האולם ישבה אשה אחת, בלונדית,
עייפה, לבושה גם היא במיכנסי ג׳ינס
ובמיקטורן־ג׳ינס כחול . .לידה ישבה
שוטרת, ששמרה עליה.
נציג המישטרה קרא למוחמר^טורק
לעמוד על רגליו, והתחיל לספר לשופטת
מדוע הוא מבקש את מעצרו של
החשוד. מישפחת טורק, מיפו, היא
מישפחה ערבית מוכרת היטב, גם
למישטרה וגם לציבור אוהדי־הכדורגל.
העציר, גבר כהה־עור, כמעט כושי,
מגדל זקן סמיך ושיער ראשו מתחיל
להקריח.

איש־המישטרה סיפר לבית־המיש־פט
כי טורק חשוד בחטיפת תיקים
מנשים. מיקרה כזה קרה לפני יומיים,
והאשה מסרה למישטרה את תיאור
לבושו של החוטף.
התיאור: ג׳ינס כחולים, חולצת־פסים
וגיקט שחור. באולם־המעצרים,
עדייו לבש טורק את הבגדים שתוארו.
נציג־המישטרה ביקש לעצרו לימים
אחדים, מכיוון שיש עוד תיקים של
חטיפת־ארנקים ביפו, ויתכן מאוד כי
כולם נעשו בידי החשוד. לשם כך יש
צורך לאתר את התיקים, לזמן את
המתלוננות ולעשות מיסדרי־זיהוי.
״מה יש לך לאמר, מר טורק?״ שאלה
השופטת באדיבות.
טורק, דובר עברית צחה :״אותי
אפשר לזהות טיק־טק. אני משוגע
לעשות דברים כאלה? אני יכול להס־
ארנק וקלמגטיגות
^ שימחתי הרבה היתה השופטת
) התורנית לענייני־מעצר דבורה
ברלינר, אחת משופטות־השלום החכמות,
המוכשרות והליברליות ביותר.
ידעתי שהיא לא תהיה חותמת־גומי
לבקשות־המעצר של נציגי״המישטרה,
שתבדוק כל מיקרה לגופו.
כאשר נכנסתי לאולם־המעצרים,
היתה השעה ,9.30 כלומר כשעה מאז

קצינים בבית־המישפט
״הייתי מסננזם ...אינני זוכר כלנם...״

תובב עם שני שקל בכיס ולא אעז
לעשות דברים כאלה, כי מיד יזהו
אותי.״
השופטת עיינה בחומר שהוגש לה
על־ירי המישטרה והחליטה לעצור את
החשוד לארבעה ימים, כדי לאפשר
למישטרה לאתר את המתלוננות הקודמות.
הצעיר
השני שקם על רגליו לקריאת
איש־המישטרה היה גם הוא גבר
שחרחר וגבה־קומה. צווארו היה עטוף
בצעיף משובץ. הוא נחשד בכך שלפני
יומיים, ביפו, העמיס ארגזי־פרי מלאים
בקלמנטינות ובתפוזים על ׳ מונית
שחיכתה 12 .ארגזים כאלה נגנבו זמן
מה קודם לכן מחנות־ירקות בסביבה.
רק שני ארגזים נמצאו. יתר ה־10
נעלמו.
מאחר שהצעיר נתפסיעל־ידי שוטר
בזמן הטענת־הפרי, לא יכול היה להכחיש
את האשמה. הוא אמר לבית־המישפט
:״הייתי מסומם לגמרי, אני
לא זוכר מה קרה. אני רק זוכר
שהטענתי ארגזים על מונית ונעצרתי.
לא תיכננתי זאת מראש״.
״אמנם תפוזים וקלמנטינות אינם
יהלומים, אבל אובדן 10 ארגזי־פרי הוא
נזק כלכלי של ממש ״,כתבה השופטת,
והחליטה לעצור את החשוד ל״24
שעות.
החשור בובליל בלט בקהל־החשו־דים
בסווט־שירט הירוק־זרחני שלבש.
הוא נחשד בכך שנכנס דרך המירפסת
לבית אחותו, וגנב משם מכשיר־טלוויזיה.
הוא נראה באותו יום מסתובב
בשוק־הפישפשים כשהוא מנסה למכור
מכשיר־טלוויזיה. בן־אחותו, ילד בגיל
, 11 זיהה את בובליל ומסר עדות
במישטרה.
השופטת עיינה בחומר ושאלה את
החשוד מה בפיו.
״שיבואו למישפט ויעידו!״ אמר
בובליל במרירות ,״אני מוכן להיכנס
למעצר־עולם אם הם יבואו. איזה סיפורים
מוצאים! תתביישו לכם!״
בהחלטתה כתבה השופטת :״ראיתי
עדויות של בן־אחיו, המזהה את החשוד,
וכן עדות של אדם שראה אותו כשהוא
מנסה למכור מכשיר־טלוויזיה בשוק־הפישפשים
באותו יום. קשה להניח
שיש הצטלבות מיקרית של שתי
עדויות אלה ״.מכיוון שמדובר בבני־מישפחה,
החליטה השופטת לעצור את
בובליל לחמישה ימים, כדי שלא ינסה
להשפיע על קרוביו ולשבש הליכי־מישפט.
העציר,
ששמע את החלטת השופטת,
ביקש ממנה להורות לרופא בית־המעצר
לספק לו אדולן, מכיוון שהוא
נרקומן.

^ לזיין את
האמא

^ ל ספסלי־הקהל הצטרף ברגע זה
\ £צ עי ר שחרחר, לבוש־ג׳ינם. בידו
מולל פיסת־נייר.
השוטרת שישבה ליד העצירה קפצה

מיד וחטפה מידיו את הנייר. היא הציצה
בו בעניין וטמנה אותו בכיסה. נראה כי
סמים לא מצאה בתוכו.
זוג גברים קם על רגליו למשמע
שמותיהם מפיו של חוקר־המישטרה —
פאדל, ערבי מחאן־יוניס, וצעיר מזוקן
בעל מיבטא רוסי, ששמו רוזנפלד. הם
חשודים כי באכסניה בבת־ים ניסו לעשות
עיסקת־סמים. בחדר נמצאו כלי־עישון,
ובשרותים נמצאה כמות זעירה
של הרואין.
רוזנפלד הודה כי הוא קשור לעניין
ומסר למישטרה גירסה, שכדי לא לפגוע
בו לא פורטה באולם־המעצרים.
פאדל חשוד כי הוא איש־הקשר עם
סוחר־הסמים, שעמד לשלוח כמות
גדולה מהסם לרוזנפלד .״הוא ניסה
לברוח מהמישטרה, נפל מהמדרגות
ונתפס,״ סיפר השוטר על הערבי. לשניהם
היו מאסרים על־תנאי בני־הפעלה
בעבירות של סמים.
רוזנפלד הכחיש שהוא מכיר את
הצעיר הערבי שנעצר איתו, וטען כי
ראה אותו בראשונה בניידת־המישטרה.
הוא אמר כי לא יוכל לזהות את סוכנו
של סוחר־הסמיס, שבא לבצע את
העיסקה. הוא הזכיר לשופטת כי הם
מכרים ותיקים, והוא כבר נשפט על
ידה.
״אם אתה אומר כך,״ ענתה השופטת.
היא פנתה לפאדל ושאלה אותו
מה יש לו לומר.
בעברית בסיסית מאוד סיפר שהוא
עובד כצבע בתל־אביב, וכי חזר מעבודתו
מאוחר בערב. אז התנפלו עליו
שוטרים ממישמר־הגבול, ערכו עליו
חיפוש ואמרו לו :״אתה מעזה? מה, לא
מספיק לכם עזה? מה אתה בא לכאן?
בגלל האינתיפאדה אנחנו רוצים לזיין
אותך ואת אמא שלך!״
לדבריו היכו אותו השוטרים. הוא
רצה להפשיל חולצתו ולהראות לשופטת
את גבו. השופטת פסקה שיש
לבדוק אותו ולתת דו״ח מדוייק על כל
סימני־אלימות שיימצאו על גופו.
״ירדתי במדרגות לאט־לאט, ולא
ברחתי ולא נפלתי. הם רצו שאני אגיד
שנפלתי, והמשיכו להכות אותי גם
בחקירה,״ המשיר לספר.
פאדל הכחיש כל קשר לסם. אבל
השוטר הראה לשופטת כי פארל נידון
כבר בחאן־יונס בגלל עבירות־סמים.
השניים נעצרו לשישה ימים, ולמי
עצרם צורפה בקשה לדאוג להם
לאיולו׳

* זוגה
ך* עציר הבא, מאיר קינן, היה
\ 1חריג מכמה בחינות. הוא היה כבן
,45 גבר כסוף־שיער, נאה מאוד, לבוש
דובון צבאי, והיה מלווה על־ידי
עורך־דין. מכיוון שנציג־המישסרה
הסכים לשחררו בערובה של 10 אלפים
שקלים, לא היה דיון באולם על
העבירות המייוחסות לו. היה רק רמז
לענייני־מכס. הוא שוחרר מיה.
אחריו בא תורה של הבחורה היחידה
שישבה באולם. יוחסו לה גניבות מרכב,
ונאמר כי נמצאו אצלה חפצים החשודים
כגנובים, שטרם זוהו על־ידי
בעליהם. המישטרה ביקשה להאריך את
מעצרה בשבוע.
״הודיתי בכל, כי אני מכורה לסמים
ואני צריכה -להיכנס ביום הראשון
לגמילה. אני לא מבינה למה הם שמים
לי רגל!״ התלוננה הצעירה.
כאשר שמעה שהשופטת גוזרת לה
מיספר ימי־מעצר, התפרצה בצעקות.
״שהילדות שלך יפלו לסמים!״ צעקה,
״כוס אמק, בני־זונה!״
השוטרת מיהרה להוריד אותה למר־תף־המעצרים,
וקולות המהומה המשיכו
להישמע משם עוד דקות ארוכות.
אלמליח היה מבוגר מרוב העצירים,
מגושם, ושערו מאפיר. הוא נחשד בעבירות
של הפצת ציקים ללא־כיסוי,
בסכומים של אלפי שקלים. אחרי
שחשבונו בבנק הוגבל, פתח חשבונות
נוספים, והמשיך לפזר צ׳קים. הוא נהג
לקנות מוצרי־חשמל, בעיקר בשקם,
ולתת תמורתם צ׳קים ללא־כיסוי.
״אני מבקש הסתכלות ״,אמר לשופטת
,״אני זקוק לסמים, ואינני יכול
לשבת בכלא,״ הסביר.
חוקרת המישטרה אישרה את דבריו,

— ללכת אד זונה _
(המשך מעם 1ד ) 18
בעיות הגייה בכלל, אבל למרות זאת
לא הסתדרתי״.
דויד אינו מאשים, אבל בכל זאת
חבל לו מאוד על פיטוריו .״הייתי מאוד
רוצה לעמוד בזכות עצמי, לפרנס את
עצמי.״
פעם, אגב מישחק ברשם־קול, התחיל
דויד להקליט את עצמו מדבר על

דויד מתעניין
בסנס, ובניד
בוומאנטיקה.
הוא יודע רסנו
על הובה אהבות
נכותו, על הבדידות האופפת אותו מדי
פעם, על קשייו למצוא את כיוונו
בחברה. חבר שלו שמע את הדברים
והחליט להעלות אותם על הכתב.
מכאן והלאה הם נכנסו ליחסי פינג־פונג
של הקלטה ורישום, מחיקה ותיקון.
התוצאה באה בדמות מסע בעגלת
הזסבית, ספר אוטו־ביוגראפי, המשמש
היום כמקור־מידע בלעדי לפסיכולוגים
ולפסיכואנליטיקאים למיניהם, על חייו
הקרובים והפנימיים ביותר של נכה.
״הצלחתי לפרוק בספר הזה דברים
רבים שהעיקו על ליבי מזה זמן רב.
הצלחתי לעורר מודעות אצל פסיכולוגים
רבים לדברים שהם בכלל לא
חשבו עליהם, לדברים שהספר האיר
באור שונה מהמקובל״.

אהבות
^ ) עצובות

כמה
אל־הוא
ימי־

וביקשה
כי השופטת תחליט על
ימי־חקירה, ורק אחר־כך יישלח
מליח לאברבנאל להסתכלות.
נעצר לשיבעה ימים, ולשמונה
בדיקות בבית־החולים.
אשמתו של עיצאם אבו־חוסיין היתה
כי מכר כמה מנות־הרואין לסוכן
מישטרתי סמוי. לשופטת הוגשו תמונות
של השניים מסתודדים יחדיו.
החשוד טען כי הוא מכיר את השוטר
הסמוי מהשכונה. ,ונהג לשבת איתו
בבית־הקפה לעיתים קרובות, אבל
מעולם לא מכר לו סמים. השופטת
קבעה כי הוא ייעצר לשישה ימים,
בחשד לסחר־בסמים, ותוך זמן זה יוגש
כתב־האישום נגדו.
עיצאם היה החשוד הראשון שביקש

היה מיקרה חד־פעמי. תוך שבוע אני
עומד להתקבל לטיפול אצל הד״ר מיקי
רייטר, ואהיה במיסגרת, במרכז־גמילה.
מאסר יהרוס לי את כל מה שבניתי
בשנה וחצי האחרונה ״,התחנן.
״נתפס בכף,״ כתבה השופטת, והחליטה
לעצור אותו לארבעה ימים.

כאשר הבחינו השניים בניידת, התכופף
מסיקה לשרוך את נעלו, וחברו
ברח ונעלם. בשקית נמצאו מכשיר־וידאו,
שני מכשירי־שלט־רתוק ומברג
גדול. מקור הרכוש בדירה סמוכה, שבה
היתה התפרצות.
נציג־המישטרה ביקש 15 ימי־מעצר
כדי לאתר את החשוד השני ולקבל את
תוצאות מעתקי טביעות־האצבע שנעשו
במקום־הפשע.

^ יברהים ואתד, צנום, בעל
\ 1שיער ארוך ואפור, תווים חדים
ומפחידים מעט. הוא נתפס בחניון בית־רונש
על־ידי מארב של אנשי־מישטרה.
בחניון היתה מכת־גניבות, ולכן הוצב
שם מארב.
ואתר נראה על־ידי השוטרים עובר

עורך־הדין, צעיר ובלתי־מנוסה
במישפטים פליליים, חקר ארוכות את
איש־המישטרה .״מה זאת אומרת היו
ביחד? איזה מרחק היה ביניהם?״ אף
השופטת הסבלנית ביקשה מהסניגור
לקצר. איש־המישטרה ציין כי מסיקה
מסר במישטרה שתי גירסות: האחת כי

היכן

האולרים

״היית* מסומם ,,,אמו החשוד ,״זה היה מיקרה חז־־כעמ־,
תוך שבוע אני שמו להתקבל וטיבול גורילה. מאסו הדוס
ל׳ את בל מה שבניתי בשנה וחצי האחרונה,״ התחנן
מבית־המישפט למנות עבורו עורך־דין,
מכיוון שחשש שמישפחתו לא תממן לו
כזה. הוא גם ביקש לדאוג לו לתחליף
סם במעצר, מכיוון שהוא מטופל כבר
שלוש שנים במריק״ט.
שמואל הדיף נראה מסודר ונקי, גבר
כבן .35ב־ 3בינואר נתפס כשהוא מנסה
למכור ברחוב מכשיר־רדיו לאנשים.
השוטרים מצאו בשקית שבידו מטריה
שחורה, מכשיר למדידת לחץ־דם
וגלאי־רדאר. התברר כי החפצים נגנבו
ממכונית שחנתה בסביבה, סמוך למעצרו.
הרכוש זוהה, ובביתו נתפסו עוד
כמה מכשירי־חשמל שהמישטרה רוצה
לברר את מקורם.
״הייתי מסומם,״ אמר החשוד ,״זה

בין שתי מכוניות, ואחר־כך החזיק בידו
שקית ניילון לבנה, מלאה בבגדים.
בכיסו נמצאו כפפות, וסמוך למקום
נמצאו שני אולרים. הרכוש טרם זוהה.
ללא עורך־דין ניסה ואתר לחקור
את איש־המישטרה ושאל אותו :״היכן
מצאת את האולרים? לא לידי, זה לא
אולרים שלי. אני באתי לשם לחפש
עבודה בבניין סמוך״.
הוא נעצר ליומיים.
הצצתי בשעוני וגיליתי כי השעה
כמעט , 11 מועד ההפסקה בבית־המישפט.
העציר האחרון בא עם עורף-
דין. הרצל מסיקה נעצר ב־ 3בחודש
כאשר שוטרים הבחינו בו ובאדם נוסף
עומדים ליד שקית גדולה ברחוב.

היה לו קשר לעניין, והוא רוצה לעשות
עיסקת־טיעון, ואחרת שאין לו מה
למסור, וכי את הכל יאמר בבית־המישפט.
מסיקה נעצר לימים אחדים,
כדי לאפשר למישטרה את המשך החקירה
ואיתור החשוד השני.
נדהמתי לגלות כי שמונה מתוך 12
התיקים ששמעתי עסקו בדרך זו או
אחרת בסמים קשים, ובעיקר בהרואין.
בין המתמכרים שראיתי באותו בוקר
היו גברים ואשה. אנשים בגילים שונים
ומעמדות חברתיים שונים. היו ביניהם
יהודים וערבים. נדמה היה לי לפתע כי
רוב המדינה מסוממת, והשאר עוסקת
במסוממים ובעבירות ובנזקים שהם
אילנה אלך; ₪
גורמים•

ך * ת ם פו ר קן רגשות או גם מחשבה
לעתיד בקשר לצד החומרי?
״בספר הראשון זה היה רק פורקן.
אבל אז, כשהספר הצליח, החלטתי לנסות
ולהפוך את הכתיבה לפרנסה. כבר
בספר השני, קרן־אזר. התרחקתי מכל
השלכה אישית אלי, וכתבתי משהו,
שאנשים יאהבו לקרוא. מעין שושלת
נוסח מדינת ישראל (ראה מיסגרת).
סיפור קליל, ולא מחייב״.
איך המכירות?
״כל ספר נמכר בכמה מאות עותקים.״
הספר
השלישי, על מה הוא מדבר?
״בדרך היה עוד ספר אחד, ועוד המון
קטעים קטנים, שהחלטתי לא להוציא
לאור, ועכשיו, בקרוב, ייצא ספר של
סיפורי־ילדיס. בלי מסר גדול, בלי
בשורה, רק סיפורים חביבים, שאני מקווה
שילדים יקראו ויבינו מהם.
״אני מקווה שהכתיבה תיהפך לאלטרנטיבה
שלי. ללמד אני לא יכול, כי
החברה לא מקבלת נכים, אז אעשה
דברים שאותם אני יכול לעשות לבד״.
מה יחס החברה הישראלית לנכים
היום? ״מגעיל. נכה־גוף בחברה הישראלית
נחשב גם כנכה־שכל. מתייחסים
לנכים כאל מצורעים. לא מוכנים לקבל
אותם כשווים, מתרחקים מאיתנו״.
דויד מתעניין בסכס, ובכלל ברומא־נטיקה.
הוא יודע לספר על הרבה
אהבות שהיו לו. אהבות עצובות.
אהבות נכזבות. הרבה אהבות שהתחילו
כמודעת־לוח במדור ״פנויים״ בעיתון,
ואהבות של פגישה.
בבית זרוקים חפצים נשיים, חצאית,
צעצועים של ילד. דויד מספר על
הפרשיה האחרונה שלו עם מישהי,
שהתגלתה כחולת־סרטן. מספר על
פעם אחת, רק פעם אחת, שהתקשר עם
מישהי, שלא היתה נכה כמוהו, ונאלצה
לעזוב אותו בגלל הלחץ של מישפחתה,
שלא קיבלה את הקשר ביניהם.
•מרוע כל־כך יהרבה רומאנים?
״אני משתפר דרכם. לומד איך לפתח
קשר, עדיין לא מצאתי לי את זוגתי
לחיים, למרות שאני משתוקק לעשות
זאת. היא תהיה נכה. קשר בין נכים
ללא־נכים הוא, נכון להיום, פשוט
בלתי־אפשרי״.

י — אשת השגריר

(המשך מעמוד ) 19
קוריאה. בקוריאה אהבו אותם. אחרי
מילחמת ששת־הימים העריצו את ישראל
בכל העולם. בבקרים, כשיהודה
יצא לעבודתו בשגרירות, יצאה רות לרחובות
לחפש אמנות. האמנות שמצאה
היתה שונה לחלוטין ממה שלמדה עד

סמי

?21 54נ

^ יא נרשמה ללימודים אצל סי!
1ני זקן ולמדה אצלו במשך חודש
תמים כיצד לצייר קו מסויים על נייר
מסרים. הציור הסיני התחבב עליה
מאוד והיא ביקרה באין־סוף תערוכות
ומוסיאונים. אבל גם פרק קוריאה
הסתיים ושוב חזרה המישפחה הביתה,
לישראל. שוב היו צריכים לקשור
קשרים, שוב הלכה לכל גלריה כדי
לראות מה השתנה, איזה אמן חדש
צמח. אבל אז שוב נקראו לדגל, והפעם
לפינלנד.
במשך ארבע שנים חיו בקור ובחצי־חושך.
אז כבר היתה אשת־שגריר מנוסה,
ובכל זאת מיוחדת .״הגעתי למצב
שהלכתי רק לקוקטיילים שעליהם
יהודה התעקש,״ והיא מוסיפה ,״בכל
הקוקטיילים האלה כבר ראיתי את
כולם, וכולם ראו אותי ולא היה לנו מה
לחדש זה לזה. אז מדוע שאלך?״
במהלך הקאריירה של יהודה היו לה
כמה מעידות דיפלומטיות. בארוחת־ערב
חגיגית שבה השתתף שגריר
בנגלה־דש, סיפר השגריר הישראלי על
ישראל. שגריר בנגלה־דש, קם ואמר:
״אצלכם, יש אנשים מדרגה א׳ ואנשים
מדרגה ב׳.״ לרגע שתקו הכל, אבל
לפני שהשגריר הישראלי ענה בדיפלו־מטיות,
התפרצה אשתו ואמרה :״ואצל־כם,
לעומת זאת, יש רק אזרחים מסוג

נו, ואיך הגיב בעלך אחר״כך
בבית?״ .שאלתי את רות .״אני לא זוכרת,
הוא בטח כעס עלי, אבל זאת לא
היתה הפעם הראשונה ולא האחרונה.
בסופו של דבר אני רק בן־אדם, ומותר
לי להתעצבן. אני לא מקבלת משכורת
ממישרד־החוץ בשביל לא להתעצבן.
״אסור לשכוח שגם אני הסתגלתי
לחיים לא־רגילים. כל כמה שנים ארץ
אחרת, כל כמה שנים חברים חדשים,
שפה חדשה, יחס אחר, והצורך להוכיח
שאתה שווה משהו בזכות עצמך. לי זה
חשוב. אני פשוט לא יכולה להסתפק
בתואר אשתו של״...
יש לה עדיין חברים קרובים בכל
אחת מהארצות שבהן שרתו. הם שומרים
על קשר מיכתבים, אבל מטלפנים
לפעמים, ואף נפגשים בארצות שונות.
היחסים שקושרים בגלל המיקצוע אולי
נעלמים במשך השנים, אבל החברויות
האמיתיות נשארות.
בקוריאה עברה רות ניתוח ראשון
בסידרה ארוכה של ניתוחים. היא לא
בריאה בגופה, אבל מחוסר־זמן היא
דחקה הצידה את המחשבות על המחלות
והמשיכה לחיות, לחייך וליהנות.
׳ רק מרות שמעתי מישפט כמו :״שכבתי
בבית־החולים בקוריאה במשך חודשיים,
ניתחו אותי שם וטיפלו בי. הם
היו כל־כך נחמדים׳שממש נהניתי מכל
רגע. היה כיף״.
אבל רות אינה יכולה להחליט אם
החיים לצד בעלה בכל רחבי העולם
עזרו לה כציירת או עיכבו את התקדמותה
ופירסומה. היא הפסידה את
הקשר הצמוד למקום אחד, אבל היא
מודעת היטב לדברים הנפלאים שראתה
ולמדה במשך השנים בזכות
הטיולים בעולם .״לפעמים באמת נמאס
לי מכל הנסיעות האלה. אז אני עושה
איזה סקנדל או שניים ליהוך ה. הוא לא
מתרגש, ולמחרת אני נרגעת ויוצאת
לחנויות לחפש איזה נייר חדש שעליו
שמעתי או איזה מיכחול חדש שאני
רוצה לרכוש. אין לי זמן להיות ממורמרת״.
עכשיו
הם בשווייץ. מרהטים את מה
שיהיה ביתם בשנים הבאות. שניהם
לומדים גרמנית. רות כבר מסתובבת
בגלריות לראות מה עושים שם, ואם יש
איזה סיכוי שהם ירצו לראות מה שהיא
עושה, בפברואר היא תגיע לארץ ותציג
את ציוריה בגלריה. עד אז היא עסוקה
מאוד, וכמוה גם השגריר.

\זבזד\רי

ך* ינה (שם בדוי, כדי להגן על קטינה)
ברחה מביתה בחדרה, כאשר
היתה בת 16 וחצי. היא חיפשה עבודה
בתל־אביב ונפלה לידיו של סרסור־זונות
שעמד כבר לדין בגלל התעללות
בזונות. המיקרה קרה לפני שנתיים.
כיום רינה היא בוגרת, אך עדיין עוסקת
בזנות, המיקצוע היחידי שהיא מכירה.

מערות לאליפות
נ חו ג בחולון, יום־הולדתו ה־70
של מיכה שמבן, עסקן ספורט(הפר
על) ומוותיקי מאמני הכדורעף והכדורסל
בארץ. שמבן, יליר רומניה, שעלה
ארצה בגיל , 15 הצטרף בתחילה לקיבוץ,
ביקש, לאחר מכן, להיות שחקן-
תיאטרון (והתפרנס לקיומו מנגרות)
והיה, לבסוף, למורה לחינוך גופני. הצלחותיו
הגדולות היו בקליטת ספורטאים
מגלי העלייה השונים: יוצאי הצבא
הפולני של ראשית שנות ה־ 40 לקבוצות
כדורגל; עולי בולגריה של ראשית
המדינה לקבוצות כדורעף ועולי מצריים
של שנות ה־ 50 לקבוצות כדורסל.
שמבן גם נודע כאחד מראשוני פלוגות
השעל (אנשי־הביטחון של הסתדרות־העובדים
בשנות ה־ )30 וכשליח המדינה
לניג׳ר האפריקאית, שבה אימן
את נבחרות הכדורסל והכדורעף, שזכו,
בסופו של רבר, באליפות אפריקה.

מספרת רינה:
לפני שנתיים בערך, כשהייתי בת
16 וחצי, נעדרתי מהבית וגרתי ברחוב
בן־יהודה בתל־אביב, אצל בן־אדם
אחד, שנתן לי לישון אצלו במשך יומיים.
ראיתי
מודעה בעיתון, במדור ריפוי
והרזיה, שמחפשים טלפוניסטית ומם-
ג׳יסטית למכון־עיסוי. היות ורציתי
לעבוד כטלפוניסטית, התקשרתי עם
מיספר־הטלפון שהופיע בעיתון. ענה
לי בחור, שהוברר לי יותר מאוחר ששמו
הרצל, והוא אמר לי לבוא למקום.
הסברתי לו שאין לי כסף, והוא אמר לי
לקחת מונית והוא ישלם עבורה.
הגעתי במונית למקום. הנהג ציפצף.
הרצל ירד ושילם לנהג.
בדירה היתה גם סימה.

מפיסיקה לציור

דיברנו, והוא אמר שהוא כבר לא
צריך טלפוניסטית, רק מסג׳יסטית.
אמרתי להם שזו הפעם הראשונה שלי
במכון, ואני לא מבינה מה צריך לעשות.
הוא הראה לי את המכון, ואמר
שאני צריכה לעשות ללקוח מסג׳ מלטף,
ולהביא אותו למצב שהוא ידרוש
הרפייה, וככה אני אקבל יותר כסף. הוא
הסביר לי שהרפייה מינית זה לקחת את
איבר־המין של הלקוח ולשפשף אותו
עד שהלקוח מגיע לפורקן מיני.
הוא אמר שבזמן שאני עושה הר־פייה,
שאני אשים קרם על העינית בדלת.
וכאשר הוא, הרצל, יפסיק את המוסיקה,
זה סימן שהמישטרה מגיעה לביקורת,
ושאני אפסיק את ההרפייה ואמשיך
כאילו במסג׳.
הסכמתי לעבוד במכון, והרצל אמר
שאני יכולה לישון אצלם במכון. גם
הוא וסימה גרו שם. אני ישנתי בסלון,

הכסף הרצל לקח ממני. אחרי שחזרתי
הביתה הייתי עובדת במכון עד 10 בלילה.
אחר־כך
הוא פירסם מודעה בעיתון
על שרות־ללקוח הביתה, והיה שולח
אותי לבית הלקוח. הייתי מקבלת בערך
300 שקל, ולפעמים יותר, ואת כל
הכסף הייתי נותנת להרצל.
דברים מגעילים
^ שהתחיל השרות־ללקוח חז־רה
סימה מהבריחה שלה, וגם היא
התחילה לעבוד בשרות לבית הלקוח.
אני זוכרת שפעם לקחנו את סימה
לבית־אבות אחד. היה לה לקוח שעבד
שם, בחור ערבי. הוא היה מאוד מרוצה
מסימה. היא היתה הולכת לקיים איתו
יחסי־מיו. ואני והרצל חיכינו לה באוטו.

אחרי כמה ימים אמר הרצל לסימה
שאני אישן איתם יחד במיטה, והיא לא
הסכימה. גם אני לא הסכמתי. הם התווכחו
ביניהם בחדר־השינה, והוא רדף
אחריה ומשך אותה בשערות ונתן לה
אגרופים בפרצוף ויצא לה דם. העיניים
שלה התנפחו ונהיו כחולות וירוקות,
והוא זרק אותה לארץ ודרך עליה ובעט
בה, והיא בכתה, והוא אמר לה שלא
תצעק, והיא רק בכתה בשקט, והוא
שבר את כל הבית. כשאני ניסיתי
לעצור בעדו, הוא נתן לי סטירה ודחף
אותי הצידה. אחר־כך הוא נרגע, ולמחרת
בבוקר אמר לי ולסימה שנכין בגדים,
כי נוסעים לטבריה לטיול.
נסענו לטיול ליומיים, ובדרך בחזרה
מטבריה נכנסנו לקיסריה והשתזפנו
בחוף. סימה נכנסה לשחות, ואני ישבתי
עם הרצל על החוף. סימה שאלה למה
אני לא נכנסת למים וליגלגה עלי, אז

בת 15 בוחה מהבית. היא הגיעה למכון עיסוי.
עשם הגיעה אד הכביש. טואגדיה ישראלית
ועבדתי בערך שבוע וחצי יחד עם סימה.
אחר־כך סימה ברחה מהרצל, ואני
והוא נשארנו לבד. התחילו לבוא כל
מיני בחורות לעבוד במכון, ואחרי זמן
התברר לי שהן עובדות בזנות.
לעבוד בכביש
ן* תקופה הראשונה, כשעבדתי
עם סימה בבוקר, הרצל היה לוקח
אותה לעבוד בזנות במישמרת בוקר
וצהריים בכביש גהה, והיה חוזר למכון.
בערב סימה היתה עובדת במכון.
שבוע אחרי שסימה ברחה מהבית,
הוא אמר לי שיקח אותי לגהה, כדי
שאעבוד שם בזנות במקום סימה. הסכמתי,
והוא קנה לי סכין טפטים כתום
ונתן לי, ואמר שזה יהיה לי להגנה
עצמית. הוא גם נתן לי גומיות. הוא
לקח אותי לכביש־גהה ליד צומת־מורשה,
ואמר לי לקחת מכל קליינט 50
שקל. הוא נשאר כמה דקות, ואחר־כך
נסע מהמקום, כי הוא היה צריר להיות
במכון.
ביום הראשון הוא הביא אותי למקום
בשעה , 11 ובא לבקר אותי בצהריים.
הוא הביא^לי אוכל ולקח את הכסף
שהרווחתי׳.בסביבות 5בערב הוא היה
בא ולוקח אותי בחזרה הביתה.
עבדתי בגהה ארבעה יקים, ואת כל

עד שחזרה ונתנה את הכסף להרצל.
האדם הזה היה מבסוט מסימה, וביקש
אותה תמיד.
אחרי שבועיים, בערך, סימה שוב
רבה עם הרצל, והוא הרביץ לה מכות־רצח.
בגלל זה היא ברחה.
כאשר סימה חזרה הביתה, אני הפסקתי
לעבוד בזנות בגהה, והיא עבדה

בפעם השניה כשהיא ברחה הוא ביקש
ממני לחוור לעבוד בגהה, אבל אני
לא הסכמתי. אמרתי שאני מתביישת
לעבוד ביום, ומפחדת שיראו אותי. אז
הוא אמר לי לעבוד בתל־ברוך בערב.
הוא הביא אותי במכונית הב־מ־ח שלו
בלילה לתל־ברוך, ליד מיסעדת־הד־גים,
והוא הסתובב ליד הגזלן וחזר אלי
מדי פעם כדי לקחת את הכסף. הוא היה
שואל אם אני רוצה לשתות או אם חסרות
לי גומיות. בחצות הוא היה מחזיר
אותי הביתה, אבל אם היתה עבודה
טובה, הוא היה משאיר אותי עוד שעה
או שעתיים.
באותה תקופה הוא גם ביקש ממני
לישון איתו, ולעשות כל מיני דברים
מגעילים שאני בחיים שלי לא עשיתי.
אבל פחדתי ממנו כי הוא היה מתחיל
להרים את הטון ולאיים.
שבוע אחרי שברחה מהבית, סימה
שוב חזרה. אז הפסקתי לעבוד בתל־ברוך
וחזרתי לעבוד במכון ובשרות־בית
ללקוח.

הרצל התעצבן ותפס אותה ליד כל
האנשים ונתן לה׳מכות.
אמרתי לו :״תפסיקי לא יפה! יש
אנשים!״ אז הוא הפסיק להרביץ ורק
קילל אותה. היא שתקה ופחדה לענות

סימה נכנסה לחדר העזרה הראשונה,
והיא פחדה לצאת. הוא נכנס
והרביץ לה ולקח את כל הזהב שהיה
עליה.
אנשים ניסו להפריד ביניהם, אבל
הוא תפס אותה בשערות ומשך אותה
ובעט בה עם הברך בפרצוף. הוא התעצבן
ואמר לי :״בואי ניסע, ונשאיר אותה
פה!״ נסעתי איתו, והיא נשארה שם
בלי כסף ובלי כלום.

ביקוד

של אמא
תברר לי שסימה הלכה לחפש
\ 1את אמא שלי, שגרה בחדרה, ומצאה
אותה. היא סיפרה לה איפה אני
נמצאת. אמי הגיעה לדירה שלנו ודפקה
בדלת. שמעתי את הקול שלה. פחדתי
וקפצתי מקומה השניה למטה. הרצל
הכחיש בהתחלה לאמי ואמר שהכל
שקר, ואני לא נמצאת איתו. אבל במשך
השיחה ראה שאמא שלי אשה סבבה,
ודואגת לילדה שלה, אז הוא אמר ילה
שקפצתי מהחלון ואני נמצאת בסביבה.
אמא שלי נסעה, אבל לפני כן היא

אמרה לו שאם אני אחזור — שהוא
יצלצל אליה ויביא אותי בחזרה הביתה.
אמי נסעה ואני חזרתי לדירה של הרצל,
ושאלתי אותו מה אמי רצתה. הוא
סיפר לי שהיא דואגת. בערב צילצלנו
לאמי, וקבענו שלמחרת נבוא אליה.
למחרת לקח אותי הרצל לקוסמ־טיקאית,
כדי שאראה טוב, וקנה לי בגדים
חדשים, ונסענו לאמא שלי. הוא
אמר לאמי שמה שסימה סיפרה לה הכל
שקר, כי. היא מקנאה. הוא אמר שהוא
מוכן להתחתן איתי והוא אוהב אותי
ושאני לא עובדת בזנות. הוא אמר שיש
מכון, ואני עובדת בתור טלפוניסטית.
אחר־כך לקחנו את אמי וחברה שלה
לארוחת־ערב, כדי לעשות עליה רושם
טוב. אחרי שהחזיר את אמי הביתה, הוא
לקח אותי לעבוד בתל־ברוך.
באותו ערב הכרתי בתל־ברוך בחור
מדימונה, שגד בדירה שכורה בתל-
אביב. אני לא כל־כך רציתי לעבוד,
והוא ראה את זה ואמר לי :״בואי איתי!״
ואני הלכתי איתו.
יותר מאוחר התקשרתי לבית של
הרצל. הוא היה עצבני ושאל לאן
ברחתי. אמר שחיפש אותי־ ודאג לי,
ואמר לי שאבוא, כי הוא רוצה לדבר
איתי.
נשארתי שלושה ימים אצל הבחור
מדימונה, ושוב התקשרתי עם הרצל.
הוא אמר לי לבוא הביתה. מכיוון
שרציתי את הבגדים שלי, חזרתי.
כאשר באתי לדירה שלו, הוא התקשר
עם אמא שלי ואמר לה לבוא לקחת
אותי, כי הוא ראה שאני לא אוהבת אותו
ורוצה במישהו אחר. הוא התרגז כי
נשאר קרח מכאן ומכאן, כי גם סימה
עזבה אותו, ולא היה לו מי שיעבוד
בזנות ויביא לו כסף. אז הוא עשה לי
דווקא ואמר שיחזיר אותי לאמא שלי.
אמי באה במונית־ספיישל, ולקחה
אותי הביתה. אני סיפרתי לה את כל
האמת, ומה שהוא עשה לי, וככה התנתקו
היחסים ביני ובין הרצל.
בתל־ברוך הרווחתי בערך 600 שקל.
בכביש־גהה לא היתה כל־כך הרבה
עבודה, אז הרווחתי בערך 300 שקל.
שכחתי לספר שיום אחד, כאשר
עבדתי במכון, רציתי לנסוע בערב
לחיפה, לבקר חבר שלי. סימה נתנה לי
כסף ונסעתי. למחרת טילפנתי, וסימה
סיפרה לי שהוא הרביץ לה ושבר את
הטלוויזיה ואמר לה :״למה נתת לילדה
הקטנה ללכת? אין עכשיו בחורות, והיא
קטינה ויכולה להביא הרבה כסף!״ זה
היא אמרה לי בטלפון, ואני חזרתי עוד
באותו הערב לבית של הרצל.

אילנה אלון ₪

הוענק פרס ירושלים לחרות
האדם לארנם סבטו ,68 ,סופר ארגנטיני
(על קברים עיסריס; דיך 1ח שב1ן
על העיערים) ממוצא איטלקי, ששימש
באחרונה כיו״ר הוועדה לחקירת היעלמותם
של אזרחים בתקופת הדיקטטורה
הצבאית בארגנטינה. סבטו, דוקטור ל־אסטרו־פיסיקה
לפי השכלתו, נטש בשנים
האחרונות את הכתיבה ומתמסר
עתה לציור אבסטרקטי.

מאשכנזי לספרדי
נפטר בצפת, בגיל ,78 הרב
אברהם שמחה הכהן קפלן, מי
שהיה במשך 40 השנים האחרונות רבה
הראשי(האשכנזי) של בירת־הגליל ובחצי
השנה האחרונה אחד מחברי מועצת
גדולי־התורה של ת ל התורה, המיוצגת
בכנסת על־ידי שני ח״כים. קפלן ביקש
להיקבר ליר קבר עמיתו לרבנות הראשית
בעיר, ועם מותו נותרה צפת, בת
20 אלף התושבים, ללא רבנים ראשיים,
מאחר וטרם נבחר רב ראשי ספרדי במקומו
של הרב דויד דיין שנפטר לפני
שנה.

מבכור לבכור
נפטר בטוקיו, אחרי מחלה ממושכת,
בגיל ,87 הירוהיטו, הקיסר ה־
124 של יפאן, שמלך בארצו יותר מ־62
שנה. הירוהיטו, בעצמו אב לחמישה(שלוש
בנות, שני בנים) ,היה בכור ארבעת
בניו של הקיסר ה־ , 123 יושיהיטו, נחשב
עד כניעת ארצו באוגוסט 1945לאל,
הירבה לעסוק בביולוגיה ימית והוריש
את כסאו לבכורו, אקיהיטו טסוגו־נו
מייה בן ה־.55

מביולוגיה לכנסת
נפטרה בתל־אביב, בגיל ,91
דבורה נצר, מראשונות איתון אמהות
שבתת(קודמו של נעמ״ת) ,ח״כית
מפא״י בשש הכנסות הראשונות ואלמנתו
של שרגא נצר, אחד ממוקדי הכוח
(העש) של מפא״י בשנות המדינה הראשונות.
נצר, אחת מארבע בנותיו של
רב רוסי, למדה תחילה ביולוגיה, אד
נס,חפה עד מהרה לפעילות ציונית, שבגינה
נאסרה על־ידי הסובייטים. כשהשתחררה
עלתה ארצה, וגידלה את
שני ילדיה, משה, מי שהיה לימים ממפקדיו
הראשונים של הנח״ל והוא כיום
ראש המועצה האזורית זבולון בצפון
ויו״ר יד לב!׳ ,אירגון המישפחות השכולות
ורינה (כיום: שפירא) ,פרופסור
לסוציולוגיה באוניברסיטת תל־אביב,
שנודעה במחקריה, כגון זה על בוגרי
תנועות־הנוער: חולצה כ שלה וצווארו!

העול ם הז ה , 2680

איש אינו נול להסביר זאת בויוק. אבד זה מצליח. מטבע
מגנטי ונד מגנטי מ שננים את נאב׳ הואומטיזם
תטבע הפלא
=* ד י ־ דכץ סבי במשך ע ק
ראשית החורף, מכאבים עזים באגודל
יר־ימין. כשהתחיל להיות קר, הוא
לא יכול היה להחזיק עט.
החיפאי בן ה־ 59 לא הלך לרופאים.
הוא נגד רופאים, באופן עקרוני. הוא גם
מתנגד לתרופות.
כץ סבל בשקט, עד שלפני שלוש
שנים מצא בעיתון מיסחרי, שהגיע מחדל,
דיווח על פלאטינות ביו־מג־נטיות,
תוצרת מיפעל במונאקו. המוצר
הזה משכך כאבים ראומטיים ללא
תרופות, סיפר העיתון. כץ חשב שאין
לו מה להפסיד, פנה בכתב אל היצרנים
וקיבל דוגמות בדואר חוזר.
״שמתי את זה על המקום הכואב,״

הוא מספר ,״וכבר לקראת הערב הרגשתי
הקלה. הוקל לי, אבל עריין היו
כאבים. למחרת בבוקר לא הרגשתי כל
כאב. חשבתי שאולי זה מפני שמזג־האוויר
השתנה. השארתי את זה על
היד, מזג־האוויר נעשה יותר גרוע, אבל
הכאבים חלפו למרות הקור. שנה אחר־כך,
לקראת החורף, שוב שמתי. מאז אני
משוחרר מכאבים״.

פלסטר בעל
מגנטים

^ הודה כץ ראה כי טוב, ומאז הוא
מייבא את המוצר לארץ. לפני כן
הוא היה בעל מיפעל לייצור ציוד ובי
גוד
להגנה אישית בעבורה. המיפעל,
הראשון מסוגו בארץ, נקרא סנינאקס.
כץ הוא גם חבר בווערת־התקינה של
מכון־התקנים, במוצרי־בטיחות אישיים.
לפני שלוש שנים הוא מכר את
המיפעל שלו.
מאז הוא עסוק בייבוא ובשיווק הפלסטר
בעל המגנטים, שהוא קורא לו
בירם( .400 מי בריוק המציא את זה,
הוא לא יורע, אבל כמו שהוא אומר:
מגנטים זה עניין ידוע מאוד, אולי הסינים
המציאו את זה. זה גם לא כל־כך
חשוב לו, איך ולמה ובזכות מי —
העיקר שזה עוזר.
״עבר אצלי נהג שהתלונן כל הזמן
על ברך כואבת,״ הוא מספר .״הצעתי
לו לנסות את הפלסטר. והוא אמר:
שטויות, זה כואב לי כבר שנים, ושום
דבר לא עוזר. אמרתי שאין לו מה
להפסיד, והוא ניסה.
״למחרת בבוקר זה עוד כאב לו, אבל
באותו הערב הוא צילצל אלי, אמר:
,משהו קרה! אני לא מרגיש את הכאב!׳
הוא השאיר את׳הפלסטר במשך שבועיים,
וער היום אין לו כאבים בברך.
הוא תמיד צלע קצת, ואחלי זה הוא
התחיל ללכת בסדר.
״זה עזר גם לבחור שעובר בנמל
חיפה. מדי שנה, כאשר הגיע החורף,
הוא לא יכול היה להשתמש ביר ימין,
כדי להרים משאות. היה לו שם שריר
פגוע. מדי חורף הוא הועבר לעבודה
קלה יותר, ופרנסתו ניזוקה. הוא שמע
על הפלסטר, קנה אותו ממני, וכעבור
שבועיים בא להודות לי. אמר שאין לו

המטבע המגנטי
״המהיחת שבה זה משפיע היא מדהימה...״
עוד כאבים בשריר.״
לא כל בתי־המרקחת, שכץ מנסה
למכור להם את המוצר שלו, מעוניינים
בפלסטר. לעומתם יש המזמינים את
הפלסטר שוב ושוב, ולרברי כץ :״כמה
שאני מספק, זה לא מספיק.״
״יש אנשים שעליהם הפלסטר לא
משפיע,״ הוא אומר ,״אני לא יורע למה.
אבל על 90 אחוז זה משפיע. כך שכראי
לנסות.״ הפלסטר אינו מומלץ לנשים
בהריון ולבעלי קוצב״לב.
״השיטה הנעימה״ — כך קורא יהו־דה
כץ לפלסטר המגנטי שלו. מאור
נעים להיפטר תוך שבוע מכאבים מטרידים
בגב, בלי זריקות, תרופות בעלות
תופעות־לוואי לא־נעימות או טיפולים
מכאיבים.

אפשר כבר
להשתעל

הפד המגנטי
״כבר לקראת הערב הת שתי בהקלה —

צורות השימוש בפד
— לסחרת היום נעלם הכאב כלי לו

*^וצר נוסף, הפועל גם הוא על
/#עיקרון המגנט, נקרא ביופרקס.
זהו פד מגנטי בצורת מטבע, שצירו
האחד מוזהב ומופנה כלפי חוץ, וצידו
השני, המכוסה באריג, בא במגע עם
האיזור הכואב בגוף.
הרוקחת זיוה שם־טוב נמבית־מרק־חת
הגליל בתל־אביב) מסבירה את דרך
הפעולה של הביזפלקס:
הדם, שהוא גם מוליך חשמלי, זורם
בכלי־הדם ומושפע מהשדה המגנטי,
הנוצר על־ידי הפד. כתוצאה מכך נוצרת
הפרדת יונים, הנקראת ״אפקט
האל״ ,הגורמת להיווצרותם של זרמים
חשמליים חלשים, הגורמים להתחממות
קלה. לתופעה זו יש השפעה מרפאת
חיובית באיזור הכאב, הנמצא מתחת
לפר.
התיכנון המיוחד של שדות מגנטיים,
מעגליים, בעלי קוטביות צפון־
דרום מתחלפת, גורם לכך שכל כלי־הדם
שבסביבה יושפעו על־ידי הביר
פלקס, בלי קשר לכיוון זרימתם. ההתחממות
גורמת לזירוז זרימת־הדם, ועליך,
כך לזירוז בתהליך חילוף־החומרים
באיזור שעליו מודבק הפד.
היבואן של ביופלקס, נחום בלומג־פלד,
מספר על ניסים שחולל המוצר
שלו .״המהירות שבה זה משפיע היא

מדהימה ״,אומר בלומנפלד ,״לפעמים
זה עניין של שעה־שעתיים בלבד. מיקרה
אחד שזכור לי הוא של נפגע ב־תאונת־דרכים,
עופר נבט שמו, מהרצליה.
הוא סבל מכאבים חזקים, והיה
בטיפול אצל אורטופד במשך חודשיים.
הוא היה מוגבל בתנועה באיזור הכתף,
וכל השתעלות גרמה לו לכאבים ב־איזור
החזה.
״הוא שם את הביזפלקס, וכעבור
יומיים היתה הטבה. כעבור שבוע הוא
יכול היה להשתעל בלי חשש מכאבים.
כאשר הוא הוריד את המגנט, חזרו הכאבים.
הוא שם שנית, הסתובב עם זה
במשך שבועיים, וכיום הוא בסדר.
״מיקרה אחר, שעליו אני יודע מ.מיכתבי־התודה
המגיעים אלי, הוא מאדם
מחיפה, שסבל מכאבים בכתף בגלל
נפילה. הרופאים לא יכלו לעזור לו,
והוא היה מתעורר בלילה מיספר פעמים,
בגלל כאבים. הוא שם את המגנט,
וכיום הוא ישן כל הלילה, בלי הפרעה״.

אז מה
ההבדל!
ני היבואנים, כץ ובלומנפלד,
* /אומרים שיש הבדל־ בין שני המו׳
צרים, וכל אחד, כמובן, טוען שהמוצר
שלו טוב יותר.
כץ :״המטבע העגול הוא מגנט העובד
בעצמו, ואילו 33 המגנטים הקטנים,
המודבקים על פלסטר, יוצרים שדה מגנטי
פעיל, אשר נכנס מתחת לעור.״
בלומנפלר :״כוחו של המטבע העגול
הוא חזק מאוד, ושווה לעשרות
מגנטים קטנים הפרושים על־פני השטח.
כדי להגיע ליעילות של הבין־
פלקס, יש צורך בכמות אדירה של
מגנטים. יש בשוק כמה פטנטים על
עיקרון המגנט, ועד כמה שידוע לי,
הביזפלקס הוא היחיד הנמצא כרגע
בשלבי ניסוי בבתי־חולים. ככל הידוע
לי, הוא פועל בצורה הטובה ביותר, ויש
לכך גם אסמכתות מדעיות״.
השלם הזה בדק את יעילות המוצרים,
והגיע למסקנה שהם אכן עוזרים
לחולי ראומטיזם בצורה הנראית לחו־לים
לא־אחת כפלא מי -ך; ₪

תשבץ 31113 וו:

2680

לרות•

מאוזן:
)1פיוטים הנקראים בסוף כל
אחת מברכות שמונה עשרה בשבתות
ובחגים )5 :מחול איטלקי
עממי )10 :שרץ אדמה )11 :גיב־עה
על מקום חרב )13 :קולמוס;
)14 יום־טוב; )15 לוחם חופש
דרום־אמריקאי )16 :מטבע אירופי
)18 :אביון; )20 חומה; )21
מכשיר חדשני למילחמה בשטחים;
)22 נמלט; )24 אנטילופה
דרום־אפריקאית; )25 עמית; )26
קללה; )28 להם — פיוטית)30 :
זקן וגדול באוניברסיטה; )31
שכבה; )32 השמיץ; )34 תנועת
המחתרת בצרפת בימי מילחמת־העולם
השניה; )35 קבוצה בעמק;
)38 צייר צרפתי מן האימפרסיוניסטים;
)39 חדרון; )41 משקה;
)42 כינוי לקדוש־ברוך־הוא; )43
נמצא; )45 בהשאלה — הנכבד,
החשוב; )47 דרך, פס; )48 אחת
מעצמות בית־החזה; )50 התחנן;
)51 מחפש; )52 אויב; )54 מחבר
״מורה נבוכי הזמן״; )57 סבכה
של ברזל בקיר(ח); )61 עטין; )62
חלק הושט; )64 תן; )65 חלק
הפרח, כעמוד קטן; )66 נצח; )67
אריג עשוי משיער עיזים; )69
אילן — בהשאלה חכם וגדול
בתורה; )70 דפק; )72 שבט נכבד
בישראל; )74 שיח סרק מדברי;
)75 קיבוץ בלב עמק־יזרעאל; )77
רוחב העגול; )78 הכנת סמי מיש־חה
וקטורת; )81 אסף אל תוכו;
)83 נגמר בגדול; )85 זמרת
ישראלית (ש״פ<; )86 אליל הברק;
)88 שמן; )89 יגון, תוגה; )91
יתד כפופה; )93 בהמת משאות;
)95 ליל; )96 זהב; )98 אשמדאי;
)100 מזון שמימי; )102 בעל חיים
מימי; )103 מילת אזהרה; )104
ענו ( )105 ;)3,3ביקורת על פיר־סומים
בדפוס.

נעמי

הוא בן ,32 עושה בימים.אלה קורס
במלונאות, גובה 1.78 מטר, שיער
שאטני קצר, שפם, נאה. והוא גם נשוי,
בלי ילדים .״אני מחפש דברים עאינם
קיימים, שאין לי,״ הוא אמר לי .״קצת
קשה להגדיר אותם — התרגשויות
שכבר אין, הטיק הזה בלב, כאשר אתה
יודע שאתה הולך לפגוש מישהי.
״אין לי שום דבר נגד מוסר הנישואין,
אבל זה מה שקורה, כאשר
מתחתנים בגיל צעיר מדי,׳ כשעוד לא
מעוצבים. אנחנו לא יודעים מה טוב ־
לנו, וכבר ממהרים לקשור קשר. אני
רוצה להכיר את זו שיכולה לתת לי מה
שאני מחפש״ .שאלי אותי על

כנח אלכסיס
אברי גילעד (אני חושבת שזה היה
הוא) אמר בשבוע שעבר בנלי צה״ל
משהו בקשר לג׳ואן קולינס. גילעד

מאוגד:
)1כובס בגדים; )2מספיק; )3
ארץ ציה ושממה; )4נהר דרום־
אפריקאי; )6אליל מצרי; )7
ממייסדי חברת ״כל ישראל חברים״
(ש״מ); )8שיש בו רטיבות;
)9פילוסוף גרמני, מפתח השיטה
הדיאלקטית אידיאליסטית; <12
בקיע; )15 ברור, לא עכור; )16
מישטח למישכב עליו )17 :להב
חנית; )19 מלאך; )20 נעם סבר;
)21 ישוב כפרי על־יד צומת ראם;
)23 ניגש; )24 לשון הקודש של
האתיופים; )26 מישקל שיר)27 :
תבלין מיזרחי; )29 דבק לזגוגיות

החלון; )30 חרדה; )33 נכסים
שאינם מיטלטלים; )34 מזרז; )36
סחיטת יין מן הענבים; )37 דלג,
פרפר; )40 כינוי למקום העובר
בחי; )41 תלמידי חכמים (ר״ת);
)44 הסר מעליך; )46 שובב; )47
ידית הרובה; )49 רם לב גאוותן;
)50 נטל )53 ,אומן כלי ריחמה;
)54 חורש אדמה; )55 עמוד נוזלים;
)56 כלי נקישה; )58 בסולם
התווים )59 :ראש בית־הכנסת:
)60 פריט לוואי; )62 מעוול
במזיד; )63 גיבעול השיבולת:

)66 צאן ובקר רב; )68 חבל ארץ
דרומי באיטליה )71 :כמות
מיזערית; )73 משך זמן בעניין
מסויים; )76 מילת המעטה; )77
קיצוני; )79 ערוך, מושחל; )80
גם; )82 פי החיה הטורפת; )84
שאלתו של מ״ז פיארברג; )85
חרב; )87 מחזאי אירי; )90 ריבית;
)92 אסף זרדים בשדה; )94 אבנט
של שררה; )96 טיל הנורה מן
המרגמה; )97 שוט; )99 ענף; )101
מילת זרח; )102 חבל בארץ;
)103 נבחר, נבדל לטובה.

אביגיל יי״אי —י

חן טרמפל חייל
אי תן ע מי חי

הדברת מזיקים

.4 ,0 1

בעמ

שמחים להדברת תיקנים(נ׳וקום),ו
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים׳
עיופול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

רטת־גן רח׳ מודי עין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

בשמירה ע* בריאותך ורכושר

אברי אמר שהוא לא מבין איך אחד
כזה ש״יכול להשיג את הכי־טוב״ ,הולך
עם ״הגרוטאה המפוארת הזאת״ ,ולדעתו
זה כמו לבקר בייקב בצרפת ולשתות
את המים של הספונג׳ה.
אני לא מסכימה עם אברי, אבל זה
לא משנה כרגע. הקטע הנחמד שרציתי
לספר לכם הוא שבשבוע שבו שמעתי
אותו משמיץ את אלכסיס, עשיתי קניות
בשקם בתל־אביב, ומאחורי אחד
מדוכני־התמרוק׳׳ם ראיתי מישהי שקצת
הזכירה לי אותה.
לא, אני לא הראשונה שאמרה לה
את זה. זה קורה לה לפחות חמש פעמים
ביום, ולפעמים אנשים, במקום להתקדם
בתור לקופה, נתקעים על המקום
ונועצים בה מבטים. קוראים לה ציפי
עיני, יש לה עיניים ירוקות, והיא בערך
בגובה של אלכסיס. היא אוהבת לצפות
בשזשלת, אוהבת את סיגנון הלבוש
של ההיא, ואם היה לה הרבה כסף, היא
היתה נראית עוד יותר רומה לה.

עדיי! נשואה
״בשלב זה אני עדיין נשואה, אבל
יש לי הרגשה שזה לא יימשך עוד הרבה
זמן ״,היא אמרה לי בטלפון בקול נעים,
מאוד נעים. היא צברית, בת ,41 נאה,
ירוקת־עין 1.65 ,מטר גובה, איכותית,
אינטליגנטית, אנושית מאוד, אוהבת
חיים ואתגרים, בעלת מיקצוע חופשי,
אוהבת מוסיקה קלאסית ותיאטרון, ואם
לשני ילדים ,״מקסימים״ ,כדבריה.
היא מעוניינת להכיר, לידידות יפה
בשלב זה, גבר בסטאטוס דומה לשלה,
נאה(באמת) ,גבוה, אינטליגנטי, רגיש,
המקרין איכות, אמינות וחוזק. אתה
יכול לשאול אותי על 2/2680 אם
תשכנע אותי שאתה, אכן, עונה על
הנתונים (הבטחתי לה לשמור עליה),
תקבל את מיספר״הטלפון שלה בעבודה.

ציפי
עיני
אוהבת לצפ1וז ב״שושלת״
התייחס אליה, כיוון שבאותו היום הוא
קרא בעיתון שהמחזר החדש של אל־כסיס
בת ה־ ,55 הוא צעיר יפה ועשיר,
בן .29

רותי בטלפון, כמו ת מיד, גם
להכתבת מי כ תגי ם . 221 0 1 7 -

ש אהבה
ב א1

יש לה שם מיוחד מאוד, אגד־לה,
ואל תשאלו אותה מה הפי רוש,
כי?;יא לא יודעת. ההורים
אמרו לה שהמקור הוא יווני, מ לפני
ה רג ה דורות. אנדלה ניר,
ירושלמית בעבר ותל־אביבית ב הווה,
היא זמרת, שאני מאוד
מקווה שעוד ישמעו עליה.
היא יפה, חטובה 1.66 ,מטר,
וכפי שהתרשמתי -היא יפה לא
רק מבחוץ. היא גם חרוצה מאוד,
ובעבודה קשה היא הצליחה למ מן
בעצמה הפקה של אריד-נגן,
היוצא בימים אלה. א ת מילות ניר השיר הראשון כתב ה עבורה אס .הסיס
של־ יבשים בינת
תר שמיר. הוא נקרא יש מים
כאן, וכיוון שמים, במיקרה הזה, מרמזים על אהבה, ביקשתי מאנדלה
לשיר לי כמה שורות.
זה הולך ככה :״את מיטב הפרי נ ת תי בשבילך, והבשיל בי כל מה
שחיכה לך, ו אתה מתמהמה לחינם. עובר הזמן, עובר לו סתם. בוא
אלי מן המידבר הלא מוכר, שם אתה יושב בודד ומנוכר. בוא אלי מן
השומם והמוזר, כי יש מים כאן. בוא אלי מן השדות היבשים, שם
עוברים עליך רק ימים קשים, בוא אלי מהשדבים המתישים״.
טוב, אני יודעת שקצת נסחפת? ,אבל ה טכס ט של אסתר מצא-חן
בעיניי, וחוץ מזה, גם השבוע לא הוצפתי ביותר מדי מיכתבים, ומקום
יש בשפע. שאלתי א ת אנדלה מה קורה אצלה בשטח הרומאנטי, והיא
ענתה לי, ברוח השיר :״המים שלי יבשים בינתיים, אף אחד עוד לא
הגיע לבאר.״

ריס ביסודיו ת ולבצע ענו ד ה מדוייקת, ועל
אד ם ריגשי. יד גדולה וכבדה מראה על אדס
כבד־תפיסה ועצלן. יד הקטנה מהפנים מל מדת
על מהירות תפיסה, חוסר־סבלנות ל היכנס
לפרטים, כושר אירגון מעולה, אבל
גם חוסר־סבלנות, אימפולסיביות וצורך
מיידי לסיפוק הרצונות. זהו אדם שכלתני,
לא־רגשני, עידני ומהיר״מוזשבה.
היד הצרה מלמדת על רגישות. היד הבש רנית
העבה מל מד ת על תאוות ואכזריות. יד
מרים בנימיגי

מז ל החודש:

היד הלבנה מצביעה
על פסיביות, ה:אדומה
על רגזנות 1 ,דווקא
הוורודה היא האידיאלית
היד והאישיות
טיפוס חושני ואוהב בטלה, נוחיות ואת
הנאות החיים. יד חזקה, אבל גמישה למגע,
מראה על בריאות חסונה, אנרגטיות, אופ טימיות
ומתן ח סו ת. יד קשה, יבשה ולא־גמישה
מצביעה על עצבנות, מ תיחות ודא גה.
יד רפויה, שאינה עושה כל מאמץ בעת
הלחיצה ונותנת לשני להיות האנרגטי, מלמ ד
ת, לעיתים קרובות, על אדם שיש לו מה
להסתיר.
לחיצה, או יותר נכון חוסר-לחיצה, מעו ררים
חשד. לעיתים זהו אד ם בעל אינט רסים,
שאינו מגלה דבר על עצמו ומעדיף
לעשות רושם של חסר־ישע הזקוק לעזרה,
ל חסו ת ולסיוע. זהו הנצלן, שבהזדמנות
הראשונה, כשירגיש בטוח, יישם א ת השי טות
המתאימות, לנצל אנשים לתועלתו.
המראה החיצוני של היד מצביע על ה גורמים
המרכיבים א ת מיבנה האישיות וה
רמה
האינטלקטואלית של ה אדם. הקשר
והרווחים שבין האצבעות, בהחזקה הטיב-
עית, מלמדים על הכישרונות והתכונות ה אופייניות
ל אדם. חוסר בריאות נפשית,
מ תב טא בחוסר הרמוניה בין פנים היד לחי-
צוניותה. כמו למשל במיקרה של יד גסה ומ חו
ספסת מבחוץ ורכה, עדינה ורפה מבפנים.
ההחזקה מלמד ת רבות על היד. הקווים
עצמם מלמדים על המאורעות שעברו על ה אדם
ועל ניצול כישרונותיו. גם לגודל היד
ולפרופורציה בין גודל היד לגודל הגוף חשי בות
רבה. יד קטנה ביחס למימדי הגוף מל מד
ת על ביקורתיות, אימפולסיביות, פעי לות,
חוסר־שקט וקושי בריכוז. יד גדולה
מדי לעומת גוף קטן מצביעה על חד-צד-
דיות, ועל חוסר-איזון.
יד גדולה מהפנים מצביעה על כישרון
להעמיק ולדקדק בפרטים, יכולת לנתח דב-

גולמית, המונחת לה כאבן שאין לה הופכין,
מראה על חוסר״זרימה, חוסר״תנועה ותפי ס
ה איטית. גודל היד והאצבעות מלמדים
על התעסוקה הטובה ל אדם. יד קטנה מצ ביעה
על ראיה כוללנית וחוסר־סבלנות להי כנס
לפרטים. זה מתאים לעיתונאים ולמי
שעובד בפירסום או עם קהל. יד גדולה שיי כת
ל אדם דייקן הנכנס לפרטים. זה מ תאים
למחקר, לעיסוק במדע, לעבודה בחשבונ אות
או באחריות לכספים.
תחושת היד חשובה והפירוש משתנה
מיד ליד. יד צרה ו אלסטי ת מראה על גמי שות.
זהו אדם נוח להשפעה, בעל טקט,
שימחת חיים, נוח לקבל, נעים וחיובי בכל
חברה. בעל היד הקשה שאינה אלס טי ת הוא
אד ם עצור, מודאג ומופנם. בעל היד הרכה
הוא טיפוס אדיש, פסיבי וחסר־אישיות. יד
קשה ומרובעת עושה רושם חזק, אבל בהז דמנות
הראשונה הוא עלול להישבר. יד
קשה ועבה שייכת לאד ם גס, מוגבל לדברים1
מציאותיים, ושאינו מקבל שום דיעה או
רעיון שאינו מכיר.
יד אדומה מצביעה על טיפוס רגזן. יד
לבנה על פסיביות, חוסר כנות, חוסר אומץ
וכוח, ואנוכיות. ואילו היד הוורודה היא היד
האידיאלית.

ה״ג ,1וה־ 12 בחודש אמם נוחים וההרגשה
הכללית מדכ א ת. חולשה, הרגשה לא טובה
ובעיות בריאות שלכם,
או של הקרובים, יגרמו
לכם לשנות תוכניות
ברגע האחרון. בשישי
ובשבת המרץ חוזר וה בריאות
משתפרת, אבל
הסכנה מפני תאונות
מתגברת ויש להיזהר
מתגובות גמהרות. בע בודה
יש עכשיו אפש רות
לבצע שינויים
ולקד ם שאיפות. החלשה מהירה והעזה
מטורפת יביאו לזינוק ב ת חו ם המיקצועי.

קשרים עם ארצות אחרות ה 1פ 3ים לוושא עיקרי.
יש לכם קשר עם אנשים הנוסעים ובאים אז
שאתם עצמכם חושבים
על נסיעה. תוכניות עלולות
להתעכב ולהשחבש נש1ם
דבר לא ״לך חלק. בשבוע
הקרוב יש נטייה לאבד
כספים א 1את הארנק. זה
קורה בעיקר בסקונדהע־מרה.
אבל יתכן נם שתתפח!
להיכנס להוצאזת
שאינן הכרחיות. אל תקע
דבר בתשלומים. זה יסבך
אתכם קשות בתקופה הנוכחית. ב־6ו בחודש
הרומאנטיקה חוגגת. שימו לב לגדיים ולאריות.

במקוס-העבודה אתם נמצאים בעיצומם של
שינויים. לא־מעט התלב טויות מלוות א ת
התקופה. עליכם להת מודד
עם תפ קידי ם
חד שים ואגשים שאינם
ממהרים לקבל א ת
דעתכם. הרגישות של כם
גבוהה מדי, ותצ טרכו
להשתמש בהגיון
ולא להיסחף למצבי-
דוח קיצוניים. ב־ 5ג וב פג
בחודש לא תרגישו
בטוב ובנוסף לכך מי שהו
ינסה לפעול מאחורי גבכם. אל דאגה.
זה יסתדר. התחום הרומאנטי קצת קפוא.

ב־זו וב־ 2ז בחודש תקבל! ידיעה משמחת הלן.
שורה לאפשרות קידום בעבודה ואולי אף ליצירת
קשרים עם ארצות אחרות.
בשבת עלול לפרוץ
ריב בבית. המתח ביניכם
לבין בני־הזע בפרס ובני־המישפחה
בכלל דב.,ובדאי
להזמין אורחים או ל־צאת
לביקורים ולא להיות
באווירה לחוצה ומתוחה
21 ביוני
בעבודה אתם מתחילים
20 בי ה•ז
ליהנות סהיונזויח אוזר׳ המאבקים
שניהלחם במשך
חודשים. עכשיו תתחילו לשלוט בעניינים ולכוונם
כרצונכם. בתחום הרומאנטי צפויות הפתעות.

ה״נג יה־ 12 אינם הימים שלכם. מוטלת
עליכם עבודה רבה וההרגשה אינה כל-כף
טובה. ענייני בסף די
מטרידים א תכ ם. דור שים
מכם תשלומים
לגופים, לרשויות ואף
לבני-מישפחה.
עזרה
הי חסים עם בני־הזוג
מתחילים להסת בן. לא
כדאי להסתיר מהם
דבר. הכל יתגלה והסי טואציה
לא תהיה נעי מה.
במקום העבודה צ פו
להצעה מושכת ב 5-ג או ב־ 6ג בחודש.
בתחו ם הרומאנטי אתם עדיין מבוקשים.

ה־ 1ו והרגו יהיו מאוד רומאנטיים. פרשיות
חדשות עשויזת להתחיל. בני מזל דנים. סרטן או
נדי מושכים. אבל אל תבע
על קשרים המתחילים
עכשיו. ענייני כספים די
מדאינים לא מומלץ לבצע
עיסקות או להיכנס להוצאות
נחלות. אתם עלולים
לסבול מהפסד מאוחר יותר.
הלוואה לחברים אינה
רצויה. זמן רב יחלוף. אם
בכלל. לפני שתראו את
כספכם בחזרה. בשישי
ובשבת בעיות בריאותיות ונטייה להיפגע בתאו־עת.
הצלחה נדנלה בתחום הספורט והאמנות.

מ תח עצום בבית. היחסי ם עם בני-המיש-
פחה אינם קלים. הרצון לשפץ, לארגן א ת
הדירה מחדש, לעבור
דירה או לקנות דירה,
אינו רעיון טוב. כרגע
בדאי ל הס ת פק במה
שיש. אם אין ברירה
קחו בחשבון שצפויים
לא״מעט תקלו ת, עיכו־וצ
>.1.ו1,זהז ^ .בים ומריבות, עד שתצ־ן
ליחו לשפר א ת תנאי
מצבי-רוח
המגורים.
קיצוניים מאפיינים א ת
התקופה. אתם תלויים באנשים אחרים,
ואף מסבנים א ת מה שהשגתם עד עכשיו.

תקופה חד שה מתחילה. עכשיו חובלו להשתחרר
מע סד ה א 1מהתחייבות לא־נעימה שלחי־תם
במחצית השנה החר
לפח. מרץ, התלהמת1שי־חוף־פשלה,
מצד אנשים
המקורבים לכם. יעזרו
לבם להשלים פח״קטים
ולהתחיל בדברים שאתם
אוהבים לעש1ת. הבריאות
משתפרת והמצב הכספי
משביע רצון ואף שמד
22ב או ק טו ב ר -
להשתפר. נסיענח ר מת
22 בנו במבר
!שהנח רחוקה מהבית יביא!
להתחלה של יחסים חדשים. הביקורת שלכם
לא תאפשר לבם לקבל שום דבר כמובן מאליו.

דאגה להורים או קרובים חולים ב 11-וב 12-
בחודש. שישי ו שבת עלולים להיות מסו כנים.
ענייניכם הכס פיים
מעוררים דאגה.
ידידי ם ומכרים יציעו
עזרה או רעיון לעיסקה
משותפת. אל תמהרו
להסכים. מצבכם הכס פי
יבול להשתפר רק
באופן זמני ולתקופה
קצרה. אל תשלו א ת
( 2בנו במבר ־
20בדצמבר
עצמכם ותבנו בניינים
שאינם עומדים במיבחן
המציאות. צפויים י חסי ם רומאנטיים
חד שים עם בני מזל תאומי ם או טלה.

מ׳ שנולד! בשבוע הראשון של המזל עוברים
שינויים דראמתיים. הכל קורה עכשיו. וצריך
להיות מוכנים. בעבודה יש
הזדמעיוח להתקדם ולה־שיג
יותר עצמאות. פיו סום
והצלחה. אך למי שסלד!
בשבוע האחרון מצפה
שמע של החרנזחת. לא
כדאי לאלה לחשוב כרגע
על שינויים דראמת״ם.
זג בדצמבר ־
ההחלטות נעשות עכשיו
19 בינו א ר
ב פזיזות נבצנרה. שאינה
אופיינית לכם. התחום הכספי
תי ש זמסזכן. אל חסחכנו בשום צורה. חוח
או כספים שיגיעו. לא ״ שאת אצלכם זמן רב.

עייפות, חוסר״מרץ ודיכאון מאפיינים א ת
התקופה. ההרגשה הכללית אינה טובה.
הוצאות כספיות בלתי-
צפויות ב־גג או ב־גג
בחודש. יתכן שתצטר כו
לבקש הלוואה ל ת קופה
קצרה. אן בעניין
זה חיסכו לכם דאגה.
מבחינה כספית מצבכם
לא יהיה רע. בעבודה
20ו נינו א ר -
יש מי שמנסה להזיק
18נ: פברואר
לכם. אל תנסו להתבלט
או להילחם כרגע על
תפקיד או עמדה. חכו ליוס-ההולדת. בשי שי
וב שבת נטייה חזקה להיפגע בתאונות.

פגישות משמחזח ב־זו וב־ 2ו בחודש. קשר,
שהיה חשוב בשנה החולפת. חוזר זתנפס מקום
חשוב. אל תבנו על כך,
כדי שלא תתאכזבו פעם
נוספת: בשישי !.בשבת
אתם עררים להוצאות מיו־תתת
א 1יכולים לבצע
עיסקות שלא יוכיחו אח
עצמן בעתיד. נסישת, פגישות,
ביקורים נראיועת
ביום ראשון או שני. כוח
19בפב רו א ר
ההשפעה שלכם רב.
20במרס
ותוכלו להיות מחצים
מהתוצאות. מכשיר או אביזר חיוני בבית עלול
.להתקלקל. השגיחו לא לאבד מפתחות.

1ולוו

סוס1

גחונו!

מאזניים

עקת

וני

כף-היד מ תיי חס ת לאישיות של בעל היד
וחושפת א ת גרעין האישיות ואת הפו טנציאל
שאיתו נולד. היד מציירת גם א ת
דמויות ההורים, על בעיותיהם, השפעתם
על האישיות, ומה נמנע מ ה אד ם בילדותו
בהשפעת אישיותם. ידיעת הפוטנציאל הט מון
בו יכולה לעזור לכל אדם בכל גיל. ת מיד
אפשר להתחיל לפתח תכונות, כישרונות
וכישורים הקיימים בפוטנציאל, גם אם לא
פותחו במשך שנים.
יתכן שאי-אפשר יהיה להגיע לשיא שא ליו
אפשר היה להגיע בגיל צעיר, אך לעולם
לא מאוחר מדי. גם מי שאינו מומחה בק ריאת
כף־היד יכול להתרשם מצורת היד או
צורת החזקתה. אדם יבול להיות בעל הופעה
מרשימה, פנים נאות, הבעה משכנעת ומבע
של ביטחון עצמי רב ואילו היד אינה מתאי מה
בשום אופן לחזות, להופעה ולרושם
הראשון שנוצר.
פגישות עם אנשים בנסיבו ת חברתיות,
במסיבה או בפגישה עיסקית יכולות להש פיע
על העתיד. קורה שההתלהבות מ אד ם
חדש גדולה כל כך, שמוכנים לעשות למענו
או עימו כל דבר ואף להפקיד בידיו סו דו ת,
כספים או דברים בעלי ערן, מבלי לדעת
עליו פרטים בסיסיים.
לחיצת היד, יכולה, למשל, לספר רנו ת על
האדם. יד רכה, בשרנית, למשל, מל מד ת על

הורוסהוס

כיצד לתפ1ס
גבה

לפני שמונה שנים היתה בארץ בחורה שמנה
מאוד בשם אולי גלם.
הבחורה הזאת, שהיתה נשואה ואם לשניים,
היתה חברמנית כזאת. תמיד עשתה״ הרבה רעש
ושמח בכל המסיבות. היא אירגנה אירועים והיתה
מאוד (> 1בחיי־הלילה של תל־אביב. כולם הכירו
אותה.
באחד הימים היא התעוררה בבוקר והחליטה
לקחת את עצמה בידיים, כמו שאומרים החברים,
ועשתה דיאטה רצחנית. כל המיטען העודף שהיא
נשאה על עצמה נעלם, ואולי גלס הפכה לחתיכה
נמרצת, הסתובבה בחופים בביקיני והחלה לובשת
את הבגדים הכי חתיכיים, את כל דברים שראתה
על גופותיהן של חברותיה החתיכות.
ויום אחד — אולי זה היה ערב אחר — היא
הכירה גבר חתיך בשם צביקד! רום, שנראה כמו
כוכב־טלוויזיה אמריקאי, גבוה, בלונדי, לבוש
בחליפות ובעל גינונים אירופיים. השניים התיידדו
והתגלגלו לוושינגטון, ועשו שם עסקים
לא־רעים בכלל. מדי פעם באו ארצה, כדי לבדוק
מה קורה פה.
בהתחלה חשבו כל החברים שמדובר בידידות
גרידא, או בקשר עיסקי. מאוחר יותר תפסו שזה
בעצם רומאן, ממש סיפור־אהבה.
והנה, לפני שבועיים, אני מקבלת שיחת־טלפון
מידידה משותפת, שסיפרה לי בהתרגשות שטיל־פנו
לה מאמריקה. אז חשבתי בהתחלה שהיה

קוראיי הנאמנים: אני מכריזה מעל דפי המדור
הזה שסוף־סוף מצאתי מישהי הראויה לתואר
״אלכסיס של תל־אביב״.
לגברת הזאת קוראים זיווד! נצר, ולמרות
שהיא מתקרבת לשנתה ה־ 40 היא עדיין חתיכה
מהממת, והיא עושה משהו לכל הגברים הנשואים
והפנויים המסתובבים באיזור.
היא גרושה ואס לילד, ובאחרונה נקשר שמה
במהנדס נחום גת, בעלה־בהווה של דורית
גת, ובעלה־לשעבר של הזמרת אילנית. לאחר
מבן — ואולי לפני כן — היא היתה מיודדת עם
הפירסומאי ראובן ויטל, ועם המיליונר הישראלי
מאיר טפר, המתגורר בלוס־אנג׳לס, וכל
הפרשיות האלה היו פחות או יותר במקביל, וכבר
אף אחד לא ידע מי נגד מי ומי בעד מי, ומכל
הקשרים האלה נהיה פלונטר אחד גדול.
ופתאום, בשבוע האחרון, השתרר השקט
בשכונת־בבלי שבצפון תל־אביב, איזור־הפעולה
של זיווה נצר, וכולם אמרו שזה לא יכול להיות
שיש כזה שקט, כי בוודאי קורה משהו מתחת לפני
השטח.
לא חיכיתי הרבה, וזימנתי לפגישה את השפיון
שלי לענייני־שכונת־בבלי, והוריתי לחקור ביסודיות
מה מתרחש באיזור.

שיחת־נולפח
מאמריקה

כעבור יומיים הוא חזר, עייף אך מרוצה, וגילה

לי שזיווה נצר מנהלת רומאן עם עמי הולצמן,
הגרוש של העיתונאית מיכל הולצמן, המיוד־דת
עם בני גאון מסר.
ולא זו בלבד, אלא שעמי הולצמן נפרד
באחרונה מחברתו, בחורה נחמדה, שהיא מנהלת
חברה, ובעלה הוא נשיא חברה אחרת. את
שמותיהם אני לא מגלה, כי לא בא לי לעזור
לרבנות בגירושי־השניים.

זיווה נצר
פלונטר אחד נחל ומסובך
אני פשוט נפעמת ונרגשת מכושרה וכישוריה
הרומאנטיים של החתיכה הזאת, זיווה נצר, ואני

חושבת שאולי כדאי לה לכתוב ספר בנוסח כיצד
לתשס נבר. זה בטח יהיה בסט־סלר.

פרפרי משתולל׳ בבטן

אילן אלעזרוב ודגנית נחום
שיתחילו לשחק בנרולים, ויחליטו!

במשר שנתיים הם היו אחד הזוגות הבולטים
והיציבים בחברה התל״אביבית.
הוא, אילן אלעזרוב, קבלן ובעל חברה
לנכסי־דלא־ניידי המתגורר ברירה פרטית במלון
ימית בתל־אביב, והנוהג במכונית מרצדס מפוארת.
היא, אני בוטבול, חתיכה אלגנטית,
העובדת בבית־האופנה של מעצב־עילית.
במשל שנתיים הם עשו חיים משוגעים. טיילו
בכל העולם, היו בכל המסיבות, רכשו את הבגדים
ואת המוצרים הכי־יפים. לפני חודשיים וחצי הם
נפרדו.
בפרידה היתה מעורבת חצרה משותפת של
שניהם, שלאחר המעורבות שלה היא נותרה
בקשר רק עם אחד הצדדים.
אנ הכירה את מומי אס, הבן של אילנה
ודויד אם, מבעלי בית־החרושת לנקניקים, ואילן
סתם הסתובב עם החבר׳ה. לפני שבועיים הוא
הכיר את דגנית נחום, שהיתה נערת ישראל
לפני שש שנים, וכיום היא עובדת במישרד־פירסום.
דגנית
נחום היתה חברה במשן־ שנים של
תמיר שנל, מנכ״ל מלון יסית, כך שגם היא
נשארה במישפחה.
אך בימים האחרונים גונבו לאוזני שמועות
שבני־הזוג לשעבר, אני בוטבול ואילן אלעזרוב,
מתגעגעים זה לזה, ולמרות שהם משחקים אותה
בלהיות גיבורים ואדישים זה לזה, הרי בכל פעם
שהם נפגשים באקראי, באחד האירועים, הפרפרים
מתחילים להשתולל להם בבטן.
תבינו, אני לא רוצה לסכסר בינם לבין בני־הזוג
החדשים שלהם, אבל אני רוצה שכבר ישחקו
בגדולים, ויחליטו.

אולי גלם וצביקה רום
ברכות לחתננה
פיחות באמריקה, או שסנטה־קלאוס לא הופיע
השנה, אבל היא סיפרה לי שאולי גלס וצביקה רום
נישאו בשעה טובה, וכעת הם זוג לכל רבר.
אז מה שלי נותר זה רק לברך אותם, ואת
הכתובת למישלוח הצ׳קים תצטרכו להשיג בעצמכם.
ובעצם, במחשבה שניה, שמעתי שמצבם טוב
למדי, והם לא זקוקים לתרומות.

עורכת־דין צעירה, נאה ומאוד נשואה,
התאהבה בגבר נשוי, שהשיב לה אהבה.
לא רק אהבה השיב לה, אלא גם הכניס
אותה להריון, וכאשר נולד ילד ם המשותף
פתחה האשה בהליכי״גירושין מבעלה.
הבעל הנבגד החליש לשתף בצערו את
אשת מאהבה של אשתו, ו ה לן לבקרה
בביתה. ראו השניים כי טוב, והחליטו גם הם
כי טובים השניים מן ה א חד.
ראו ילדיהם של שני הזוגות כי הוריהם
מאושרים ב מתכונ ת החדשה, והחליטו שמה
שטוב להורים ודאי טוב גם להם. וכעת כולם
מאושרים, כי הכל נשאר במישפחות.

היפה בירי תי ם
זקתקודיל אעם דאנדי אילנה שושן היא השושנה הכי יפה בין
הוורדים וגם דוגמנית שמצליחה לא רע. היפה
הזו, שחיכתה הרבה שנים לנסיך, מצאה אותו בדמותו
של הקרוקודיל דאנדי האמיתי .
לא זה מהסרט בעל הסכין הארוכה, אלא המומחה
האמיתי לתנינים, אלון תבור, שלמד באפ־

משל מיס

11811

אתם לבטח מכירים כולכם את ביריון־האופנה
הפאריסאי, ג׳וליאן דויד, המתגורר והעושה
אופנה בפאריס, והמבלה לפעמים בארץ בבתי־מלון
מפוארים.
אז גם הפעם הוא הגיע ארצה, והותיר שם את
אשתו הסכסית, מרים, ובתם שרה, בת ה־.8
ובכן, יצרן־האופנה בא לאירוע החגיגי שאירעו
בטבריה קלאב הוטל בחברתה של יפהפיה
צעירה בשם מאירה בן־עטר בת ה־ .20 הזוג
השתכן במלון והשתתף בכל החינגות.

אילנה שושן
הקרוקודילים מחזיקים אצבשת
ריקה את הטיפול בחיות המכוערות והמפחידות
האלה.
השפיונים שלי עדיין לא עידכנו אותי איך הם
הכירו, אבל אחרי כמה ימים הם החליטו ללכת
לרב, בהסכמת ההורים המשותפים שלו ושלה.
אומרים גם שכל הקרוקודילים בעולם מחזיקים
להם אצבעות. ואם לא אצבעות — אז מה שיש
להם.
חדד צדק!
להיות המנהל הכללי של רשת מועדוני הים־
התיכון בישראל זה תפקיד מעניין וחשוב, עם
הרבה יוקרה, נסיעות לחו״ל ועוד הרבה צ׳ופרים.

באחד הלילות, כטוב ליבו באוזן, ירדו בני־הזוג
לבריכת־המלון, ושם פגשו בעשרות חברים ואורחים
אחרים, שהיו ישובים סביב הבריכה, כולם
דרוכים לקצת אקשן.
אחד הגברים תפס במאירה בן־עטר, בת זוגו
של ג׳וליאן דויד, וזרק אותה למים. הבחורה
ההמומה פירפרה במים, כשהיא מנסה לשמור על
מוראל גבוה, אך מה שעיניין אותה ברגעים אלה
היה איך מסתדרים בחליפת־העור היקרה שלבשה,
שניזוקה.
ג׳וליאן דויד, שהאגו הגברי שלו מגיע כנראה
עד חגורת־המיכנסיים שהוא מייצר, רצה להציל
את כבודה ואת כבודו, וזרק למים צלם־עיתונות,
שעמד בסמוך. הצלם נפל למים ומצלמתו ניזוקה.
.גבי זיקרי, מיליונר ישראלי המתגורר בפאריס,
זרק במקביל למים צלם אחר, שגם ציודו היה
עליו.
שני הצלמים הזועמים יצאו נוטפי־מים וניגשו
לשני הגברים, כדי לדון איתם על הנזקים. גבי
זיקרי נתגלה כג׳נטלמן אמיתי, והציע לקורבנו
את מלוא הפיצוי, אך ג׳וליאן דויד סירב, וטען
שהעניין הוא באחריות המלון.
בהמשך הערב נערכה הגרלה גדולה באולם
המרכזי. החוגגים התבקשו לרכוש כרטיסים
במחיר של 45 שקל לכרטיס, כשהכרטיס הזוכה
מקנה לבעליו מכונית חדישה, מודל 89׳.
ג׳וליאן דויד, שגרם נזק באלפי דולארים
לצלם, הראה את נדיבותו כשמדובר בבת המין

רומאן לוהט
אז כאשר אדי ברמי, המנכ״ל הנוכחי, הגיע
ארצה, ידעתי שתהיה עליו התנפלות כללית של
כל מיני חתיכות ופנויות. הוא אמנם לא נראה כמו
אלן דילון, אבל זה שהוא צרפתי ויש לו ג׳וב טוב
עשה משהו ליחצנית מיכל שמת.
מה שהחל כקשר ידידותי הפך לרומאן לוהט.
שדות, שעד לקשר עם כרסי נראתה בכל הפתיחות,
הסגירות והמסיבות בעיר, התאהבה
בצרפתי המצליח, והחליפה את רחבות־הריקודים
השונות בריצפת־השיש שבחווילתו של ברטי

החלש. הוא הוציא סכין* 1586ו־דלר וקנה את
אחד מ־ 25 הפפתוזת. שהניעו לנסד־ההגרלה.
מזה אני פשוש מסיקה הסד * *ז שבאירוע
הבא, כשהאיש הזה ג־דליאן הדד יזהה נוכח, כדאי

פתק מהרבנות
זה התחיל כמו סיפור מהאגדות.
שני צעירים יפים ומאושרים החליטו להינשא.
היא — עדי בן־יוחנן, בתם של איש־הביטוח
אשר בן־יוחנן ואשת-החברה חנה בן־יוחנן,
מישפחה עשירה מאוד־מאוד ומאוד מיוחדת. הוא
— דורון איינהורן, גבר בלונדי גדול־מימ-
דים, ציפור־לילה ובליין, דמות פופולרית בחוגי
החברה התל־אביבית. שניהם גבוהים הרבה־הרבה
מעל לממוצע, וכולם היו בטוחים שזאת תהיה
אידיליה על הגובה.
אז הם נישאו וקיבלו הרבה מתנות, ונסעו לחדל
וכל מיני דברים שהעשירים אוהבים, והיו
נושא לקינאה.

מיכל שדות

פאירה בן-עטל־ וג׳וליאן
ם ס 1ב ל־מ באוזז, זאנו נבר׳ סנזפח
לצלמים לתפוס מרחק ממנו, או שכדאי לשים
בסביבה צלמת, כי אם הוא יעיף אותה למים, הוא
יפצה אותה במצלמה, בחדר־חושך ובנסיעה על
חשבונו לקודאק ביפאן או בארצות־הברית.

למרות שחי בנפרד מאשתו. איזה אם יהודיה תרצה
שבתה תבלה בחברתו של גבר נשוי, אפילו
הוא בהליכי־גירושין?
אז השפיון שלי לענייני הקהילה היהודית
באוסטרליה סילפן אלי באחד הבקרים, וסיפר לי
שכמה אנשים חשובים רמזו לו שיחזור ארצה,
ויביא את הפתק מהרבנות.
דורון איינהורן קנה כרטיס, עלה למטוס וטס
36 שעות, עד שנחת בלוד. ואז, במפתיע, הוא
צילצל לאשתו ואמר לה שהוא מוכן להתגרש
במהירות.
וכך אכן היה. כמה ימים אחרי בואו הם התגרשו
בשקט. הוא חזר לאוסטרליה, והיא טסה לניו־יורק
להמשך לימודיה.

בהרצליה־פיתוח. והיו גם צ׳ופרים, כמו נסיעות
משותפות לחו״ל במחלקה ראשונה בלבד.
במשך הזמן הפכה המאהבת לאשת־יחסי־הציבור
של רשת מועדוני הים־התיכון בישראל.
אבל חז״ל, למרות שחיו לפני הרבה שנים, היה
להם שכל והגיון בריא לכל הזמנים, והם אמרו ־
שלא מערבבים עסקים והנאות, כי בדרך־כלל זה
לא הולך ביחד.
ובאמת, כמו שהם אמרו, כך זה קרה. אדי ברסי,
שהיה בעבר מנהל הרשת בדרום־אפריקה, הביא
בייבוא אישי חתיכה סינית משגעת, ושיכן אותה
בביתו. סיפרו לי שבזמן שהוא היה הולך ברחוב
ביוהנסבורג או בקייפטאון, היו נתלות עליו חמש
סיניות מכל צד, כי הן מאוד אהבו אותו בגלל
גובהו. הוא נראה להם האירופי הכי״סיני שהן
הכירו.
בארץ עדיין אין בחורות סיניות, למרות מאות
המיסעדות הסיניות שיש כאן. אז הוא הביא אחת
מדרום־אפריקה.
בינתיים עושה מיכל שדות יחסי־ציבור למו־עדון־הים־התיכון
בארץ, ואדי ברטי עושה חיים
עם הסינית שלו.

הוא נאק
אלא שחתול ש מד עפר כין השניים, ובשנה
שעברה הם החלישו למנמ־ש. זה לא הלך כל־כך
חלק כפו החלק הזי א שון של זזווזוסאן הזה. התעופפו
שמועות שד ודת איינמזוז ספרב לתת גט לאשתו
עדי, מסיבות שתות, מ ר קיז כלכליות.
אני לא יודעת אס זה זדה סויזק כך. לכל אחד
מהצדדים ודתה גידסה טשל. 1
לפני חודשיים נסע דזחזן לאוכסוליה, כדי לנסות
שם את פזלו. הוא הגיע ליבשת החמישית
כשבראשו תוכניות רבות סוזמס חרופאנטי וה־עיסקי.
מסתם־ שב קהילה זדהוחדת שם אהבו את
הבחור, והכל התלהם• סמזמין הנבוה והמרשים.
ניסו לשדך לו את כל מ סי סו ת היהודיות שביבשת,
אבל לא אהבו את העוסזוז שמא נשוי עדיין,

עדי בן־יוחנן

-להתגרש במה;1׳רות

וחשמל
להיכן נעלמו
הנאמן?
כס 3

משת •ג אל ל בי ב

בקשה לתשלום שכר־טירחה מיוחד,

שהגיש הנאמן של יהושע בן־ציוז
(בפשיטת־רגל) ,עורן־־הדיו אוריאל
גורני, הביאה להתנגדות עזה מצד
אחד הנושים, עורר־הדין אליהו מירון.
בבקשה
להצטרף כצר להליכי קביעת
שכר־ביניים לנאמן, שהוגשה באחרונה
לבית־המישפט, קובע מירון כי
בקופת הנאמן מצויים כיום כ־ 600 אלף
שקלים, בעוד שחישוב פשוט מראה כי
היו צריכים להיות שם כמיליון וחצי
שקל, על בסיס הצמדה למדד.
מה שקרה הוא שהנאמן השקיע את
כספי הקופה, כפי הנראה, במטבעות
זרים, ולא בצמודי־מדד, למרות שכל
החובות של הנושים הם צמודי־מדד.

לעצמו יותר מ־&׳סע מכספי הפירוק,
קובע מירון.
לדעת מירון, הפעולות המיוחדות
שבגינן מבקש גורני את הכספים אינן
מצדיקות כל תשלום מיוחד, שכן הן
עבודה רגילה של נאמן.
ההתנגדות מגלה כי במשך שש
שנים נלחם מירון, כדי לכפות על
הנאמן לתבוע כספים בשווי מיליוני
לירות־שטרלינג, המגיעים לנאמן בגין
מכירת מניות של בן־ציון בחברת־הביטוח
האנגלית סנטיזל. רק עתה
הסכים הנאמן לפנות לבית־המישפט
בנושא זה.
מדובר במניות בחברה של גיסו
המנוח של בן־ציון, נחום ויליאמם.
שווי המניות שהיו בידי בן־צן ון, כחלקו

כך תתגבר
״מר״ על בעיית הפיחות
הפיחות הלא־צפוי גרם לכור
תוספת״הפסדים של 100 מיליון
דולר.
כדי להתגבר על מגיה לא״צפויה
זו ביקשה החברה לכנס פגישה בין
שר־האחנר, הבנקים וכור.
פורום בהרכב זה אישר ב ת קו פ ת
משה גיסים הלוואה של 50 מיל״
יון דולר מהאוצר לכור, ו מ חיק ת
חובות לבנקים בשיעור 170 מיליון
שקל. כור רוצה עתה כי הצעדים
הללו יבוצעו עוד על חשבון שנת
,1988ו כן תאזן א ת נזקי הפיחות.
בשנה השוטפת יתרום הפיחות
שיפור ניכר לכור, המייצאת חלק
ניכר ממוצריה לחו״ל.

היכן היתה
אליה מאור?
פירוק וחיסול בנק־צפון־אמריקה
עלה למשלם־המיסים עד כה יותר מ־
80 מיליון דולר.
מכיוון שהמעשים שגרמו להתמוטטות
הבנק נעשו על־ידי בעליו ומנהליו
(העומדים עתה לדין, חלקם כבר הורשעו
ומרצים את עונשם) תחת עינה
הפקוחה־כביכול של המפקחת־על־הבנ־קים,
נשאלת השאלה: האין למשלם־

מפקחת לשעבר מאור

יורם פלדמן
ש טו אוכל נ שו
מ״דיאמנט״ מלונדון רמוסקווה נגיד ברונו

הדרח טרם פורסם

התננחת מצד אחד הנושים
בירושה, הוא 11 מיליון לירות אנגמכיוון
שבשנים האחרונות פיגרה ההצליות.
הכספים נלקחו לקופת המפרק
מדה למטבעות זרים אחרי ההצמדה לשל
בנק ארץ־ישראל־בר־טניה, מאחר
מדד בעשרות אחוזים, נשחקו כספי-
הנאמנות.
והמנוח ויליאמס שיעבר את המניות,
בשעתו, כערבות לטובת הבנק. לדעת
מירון קובע כי לא זו בלבד שקופת
עורך־הדין מירון, שיעבוד אישי פוקע
הנאמן הפסידה בניהול הנאמן גורני
עם מותו, ודיעה זו נתמכת בפסק־דין
^ 60 מערכה, הוא מבקש עתה שכר־מחוזי
שניתן בישראל. למרות זאת
טירחה של 580 אלף שקל — למעשה
כל כספי הנאמנות!
מסרב הנאמן כל העת לפעול נגד מפרק
הבנק, ולתבוע את תמורת המניות בגין
לנושים שולמו עד כה רק * 5מכס־פקיעת
השיעבוד.
פי־הנאמנות, ואילו הנאמן מבקש עתה

אפל יתבע 14 מיליון דולר מגניש
איש־העסקים דויד אפל
עה נגד שותפו־לשעבר, שלום גניש,

מכין תבי
בסך
14 מיליון דולר. התביעה תוגש

באמצעות מישרד עורך־הדין אמנון
גולדנברג. לדברי אפל, גניש משך
כספים אלה ללא סמכות וללא ידיעתו.
אפל וגניש היו שותפים בחברות־בנייה
שביצעו פרוייקטים גדולים עבור

ק ב7ן טיז ר ח׳
ביק 1ר.במיאם י

צלאל מיזרחי,

שהילווה לו רבע

מיליון דולר.
מיזרחי ביקר באחרונה במיאמי.

יורם פלדמן, מנהל זרוע־הווידיאו
ובתי־הקולנוע של חברת טראנס־חר־לד־אנטרט״נמנט
של משה דיאמנט
ואדוארד פארלואי, הודיע על התפטרותו.
נציג החברה הגיב כי ההתפטרות
הקדימה פיטורין.
פלדמן היה בעבר מבעלי הדר״נראין
בצפון תל־אביב. לדבריו, הוא פרש בגלל
חוסר־קשר נאות בינו לבין הנהלת־החברה.
החברה
של דיאמנט החליפה למעשה,
את קאנון בהפקות־ענק בהוליווד,
והודיעה על הפקות סרטים עם שחקני־צמרת
כפיי דאנאווי, דסטץ הופמן
ועוד. כל סרטיה עד כה נכשלו
בקופה.

איו בינושות לחומת ההתיישבות הבנקים הנושים בהתיישבות, בסכום
של שלושה מיליארד דולר, נגד ביטחונות
של רמש המושבים והקיבוצים,
יצטרכו להעביר חלק ניכר מחובות
אלה ממעמד של חובות רגילים לחובות
חסרי־ביטחונות.
כל ואת כתוצאה מפסק־דין תקדימי,
שנתנה השופטת המחוזית רות שט*
רנברג־אליעז, שבו קבעה למעשה
כי הערבות ההדדית, שעליה מושתתות
כל ערבויות הבנקים, אינה תקפה במרבית
המיקרים.
מדובר במושב אורות שנתבע על־

ידי אינח־־מושביזזדוזם לפרוע את חד

כך מושכי תיירי
קבלן־נמלט גניש
פקוחודמעצר בארץ
מישרד־השיכון ושלוחותיו. גניש נמלט
לפני שלוש שנים למיאמי, ובארץ הוצאו
נגדו פקודות־מעצר. בין נושיו הפרטיים
היה גם שותף אחר שלו, ב

מיכאל
צובנר, בעל-המיסעדה הכשרה
אול אמריקן ד״נר בשכונת גול-
דרס־גרין בלונדון, פותח מיסעדה כשרה
במוסקווה.
צובנר ביקש מזמן לפתוח מיסעדה
כשרה במוסקווה, אולם נענה כי השאלה
תידון כאשר ישתפרו יחסי ברית־המועצות
וישראל. לאחר שיפור היחסים
נפגש צובנר עם העיתונאי הרוסי
ויקטור לואים, שהסדיר את הבעיה,
והמיסעדה תיפתח בשבועות הקרובים.

מיספר התיירים לישראל ירד בשנה שעברה ב־ 400 אלף לינות -כך
הידיעה הלישכה המרכזית לס ט אטיס טיק ה.
האינתיפאדה ודאי מהווה גורם מרכזי, אבל איו טפק כי גם המחירים
הגבוהים והתמורה הירודה מהווים גורם חשוב.
נראה כי אין לירידה בתפוסה השפעה על מדיניות־בת־היענה של
המלונות. מלון שרונון, למשל, שגבה לפני שלושה חודשים 94 דולר ללילה
ב תוספ ת * ,15 העלה בדצמבר א ת המחיר ל־ 125 דולר לאותו החדר.
תוספת של שליש בדיוק.

בות האיגוד, בגין הערבות ההדדית
שעליה חתמו חברי־המושב עם הת־קבלם
למושב. חובות ההתיישבות מחולקים
לחובות ישירים של החברים לבנקים,
חובות המושב כגוף שיתופי לבנק,
וחובות האירגונים שהוקמו על־ידי
המושבים, כמו ארגוני־הקנייה.
ברור כי כל חבר־מושב ערב ברכושו
לחוב פרטי שלקח בבנק. הבנקים הילוו
למושבים, כגוף מישפטי, או לאירגונים
שהקימו, בגלל הערבות ההדדית, המחייבת
כל חבר־מושב לפרוע את חובות
כל יתר חברי־המושב, וכן את חובות
האירגונים שהמושב שותף בהם. לאיר־גונים
כגוף מישפטי או למושב כגוף
מישפטי אין רכוש, ורק רכוש החברים,
הערבים באמצעות הערבות ההררית,
יכולים להבטיח את החובות.
כאשר נתבעו חברי אורות, כיתר
חברי המושבים בישראל, לפרוע את חובות
אירגון־המושבים, הם התקשרו עם
חברת צ׳אפטר ז( 1״פרק )״11 שהתמחתה
בסיוע לנתבעים באמצעות יישום
ישראלי של החוק האמריקאי, הקרוי
שם פרק 11 לפקודת פשיטת־הרגל.
סעיף זה מאפשר לנתבע הגנת בית־ה־מישפט
לפני נושים, כדי שיוכל להמשיך
להתקיים ולפרוע את החובות בפריסה
ארוכה. בישראל מנסה בית־ה־מישפט
לקבוע מצבים דומים, בלי

ס׳ אשם?
הכספים הזכות לדעת מי בבנק ישראל
אחראי לפשלה זו?
מייד עם פירוק הבנק מינתה המ־פקחת־על־הבנקים
דאז, גליה מאור,
את מי שהיה המפקח מטעמה על צפוף
אמריקה, זאב אבלם, כמנהל תפי-
סת־הבנק ופירוקו. כלומר: נותנים לאחראי
לפשלה לבדוק מי אשם.
כאשר התמנה מיכאל ברונו כנגיד
בנק ישראל הוא הטיל על רואה־חשבון
חיצוני לבדוק את נושא הפיקוח
של בנק ישראל. עד כה טרם פורסם
הדו״ח.
דובר בנק ישראל אמר בתגובה כי
הבדיקה לא הסתיימה, וכי אין גם כל
חובה לפרסם את מימצאיה.

אנושה טמיר

יעבור לגנגו
אברשד! טמיר, לשעבר מנכ״ל
מישרד־החוץ, יעבור לייעץ לקבוצת
החברות של אריה גנגר ומשולם
ריקלים. הקבוצה היא בעלת מיפעלים
כימיים בישראל ובארצות־הברית, ומתכננת
כניסה לסין.

שקיים הבסיס החוקי לכך, מאחר ואחרת
האלטרנטיבה היחידה היא פשי־טת־רגל
ופירוק כל עסק שאינו יכול
לעמוד בהתחייבויות, ולוא גם בגלל
קשיים זמניים.
חברת ציאפטר זז כינסה את כל*
חברי המושב לאסיפה מיוחדת, וקיבלה
יפוי־כוח מכולם לפעול בשמם, תוך
הכנת החברים למה שצפוי.
החברה טענה כי דין ערבות הדדית
כדין כל ערבות אחרת. לפי כמה פסקי־דין
שניתנו בעבר, ערבות שעליה חתמו
לא כל האמורים לחתום אינה תקפה,
שכן יכול כל מי שחתם לטעון כי
חתימתו הותנתה בחתימת כל האמורים
לחתום, ומשזה לא בוצע — הופרו
תנאי־הערבות.
במיקרה של מושב אורות, התברר כי
בגלל טיפול רשלני לא חתמו כל חברי־המושב
ובנות־זוגס על טפסי הערבות
ההדדית(אגב, אין ספק כי מצב זה קיים
כמעט בכל המושבים).
החברה הינחתה את פרקליטי־המו־שב
לטעון בבית־המישפט כי אין תוקף
לערבות ההררית, מכיוון שלא כל
חברי־המושב חתומים עליה. השופטת
קיבלה טענה זו, ועתה יצטרכו הבנקים
לתבוע כל יחידת־מושב בנפרד, ורק על
החובות שקיבלה ספציפית.

_ היכן הן דרו שו ת יי
(המשך סעסור )9
מה במשך שבע שנים בכל הערכאות
המישפטיות, כרי שתוכל לקבל הרגת
קולונל(אלופת־מישנה) .וכך אמרה הקצינה
לבן־יהודה :״בארצות־הברית, בכל
פעם שהופעתי בבית־המישפט,
הבאתי כדוגמה את הצבא הישראלי.
שם, בישראל, הנשים הן חיילות שוות־זכויות,
כך אמרתי, והאמנתי שאני דוב־רת״אמת.
״ופתאום
כאן אני רואה מחזות
משונים. נהגת של קצין, שהיא למעשה
משרתת של אשתו. ואני מסתכלת ומתקשה
לקלוט שזה מה שקורה כאן״.
ובכל זאת, בן־יהודה מאמינה כי
נשים חייבות להתגייס לצבא .״אם לא

ק צי נ ה

א מ רי קאית
בי שראל:

ש בי קרה
,נ הג ת

היא

למעשה

ק צין

משרתתשלאש תו.
אני מתקשה להבין!״

הוזילים רמב״ם הוא בית־חולים ממשלתי).

הקרב
על הזכות להשתלת־כבד
הוא קרב על העצמת
יוקרתם האישית של אנשים
מסויימים, שרצונם להיות כוכבי
כלי־התיקשורת, דוחף! אותם
למעשים שאינם שקולים
דרוש דיים• ^
ניתוח שני!

בקרב האגוד על הכבד
^ אשר מתו שני המושתלים הרא־שונים
בבית־החולים רמב״ם, לפני
שנתיים, הזהרתי שאם ימשיכו בפרוייקט
השתלות־הכבד בארץ, תהיה זו
הריגה ברישיון.
לפני שבוע נעשה ניסיון שלישי של
השתלת־כבד בבית־החולים בילינסון ב־פתח־תיקווה.
המושתל היה מוריס
אסליזדה ממגדיאל, בן ,47 אב לשלושה
(בני 6 ,3ו־ ,)8פועל־ניקיון בור
ד־ראן.
כמו במיקרים הקודמים, של אליהו
שרייר ומירה שיכמנטר ז״ל, גם הפעם
פרצה מהומה תיקשורתית סביב ״ההישג
הגדול״ של צוות־הרופאים.

יגייסו אותן, הן לעולם לא יהיו מקורבות
לנושא הביטחוני, שהוא אחד ממרכיבי
החיים החשובים ביותר בארץ. ועור:
הצבא חייב להיות חברה נורמלית,
טיבעית. חברה חד־מינית אינה בריאה.
אסור שתהיה סלקציה על־פי איברי-
מין. אם זהו המצב, שהחיילות למעשה
מובטלות, צריך לנסות ולשפר אותו״.

גם הפעם, כמו במיקרים
הקודמים, החגיגה היתה מוקדמת.
לדעתי, לכל רופא בר־דעת
היה צריך להיות ברור
שבנסיבות הקיימות לא היה
שום סיכוי להצלחת ההשתלה.
אין ניסים ברפואה!
דרושים כוהות־עזד

תנאים!

ך* שיפור המוצע על־ידי העולם
1 1הזה(ראה הנדון) — הקמת שרות־חובה
לאומי ממלכתי, פתוח לכל,
לנשים חילוניות ודתיות ולגברים המשוחררים
מהצבא — עשוי לחולל מהפכה
של ממש בשרותי החינוך, הבריאות
והרווחה. כל מי שקרוב לנושאים
האלה הביע התלהבות רבה מעצם
הרעיון שיזכה לפתע באלפי מגוייסות
והציע כמה אפשרויות לתעסוקתן. גם
חיילות מן השורה התייחסו לרעיון
בהתלהבות.
לא כן דליה רז, מי שהיתה קצינת־ח״ן
ראשית בשנים 82־ , 1975 ושאינה
יודעת אם עליה ״להשיב לשאלה ברצינות,
או שמא זו שאלת־בדיחה״.
״התיזה הזו של אבטלה סמוייה בקרב
החיילות אינה חדשה. מקורה באי־שביעות
רצון של חיילות מעבודתן.
חיילת אינה אוהבת להיות פקידה או
מרכזנית, לכן היא בטוחה שעבודתה
אינה נחוצה.
״בשנים האחרונות התרחבו תפקידי
החיילות, לכן גם אם מיספר החיילות
גדל, סביר להניח שלכולן נמצאה עבודה
נחוצה ויעילה.
י ״בכל זאת, יכול להיות שיש בצבא,
כמו בכל מוסד גדול אחר, אבטלה סמויה.
אולם היא אינה מוגזמת ובוודאי
אינה מגיעה, מבחינה מיספרית, לאלפים.

בצבא יגידו שאכן יש עודף
עצום של חיילות ואין מה לעשות בהן,
ההצעה שלכם הגיונית״.
כל שאר האישים הגיבו על ההצעה
בחיוב.
חנה בן־בסט, חברת ועד־האחיות,
בית״החולים תל־השומר :״אילו מחר
היו נופלים עלינו אלף כוחות־עזר היינו
מוצאים להם עבודה מיידית, אפילו בלי
לטרוח ולחפש הרבה. רק במחלקה שלי,
האונקולוגית, אנחנו זקוקים לכ־ 30 כו־חות־עזר,
ותהיה להם עבודה בשפע״.

לחה של השתלת־הכבד אינם
בהישג יד.
מדוע עושים זאת!

*ץ ה ״מניע את רופאים להמשיך
^ /בני סיונו ת של השתלות־הכבד
בארץ, למרות שחייב להיות ברור לכל
שאין מקום בארץ להמשיך ולנסות
לפתח את התוכנית הזאת?
אני מתכונן לומר דברים קשים
מאוד, שיתכן ויעוררו התנגדות רבה
בקרב רופאים, פוליטיקאים ואולי גם
אצל יפי־נפש, שאינם בקיאים ברפואה.

נוצר בי הרושם שהמניע

העולם הזה 2680

כל מה שהתרחש סביב ההשתלה
השלישית, וכל מה שליווה את המחזה
הטראגי הזה, השאיר בי רושם של
חלום־ביעותים.
השתלות־כבד משמשות ככלי להוכחת
רמתם הגבוהה־כביכול של בתי־החולים.
הן משמשות כנשק תחרותי בין
המוסדות של קופת־החולים־הכללית
(בית־החולים בילינסון שייך לקופה זו)
ובין בתי־החולים הממשלתיים (ביוד

האם היה סיכוי כלשהו למצוא
תורם מתאים בתקופה כל-
כך הצרה לחולה זה?
כל ההיגיון אומר שבמצב הנוכחי
במדינה, שיש בה 4.5מיליון תושבים,
הסיכוי למצוא תורם מתאים לחולה זה,
בתקופה כה קצרה, הוא אפסי.

מי שמחליט על ביצוע ניתוח

^ ש לכך כמה סיבות:
• הניסיון של בית־החולים בילינסון
בהשתלות־כבד שואף לאפס.
• צוות־הרופאים, ובראשו הד״ר
ז׳אק שפירא, לא ביצע עד כה בשום
מקום בעולם באופן עצמאי אף הש־תלת־כבד
אחת.
• כדי לבצע בהצלחה השתלת־כבד,
נחוצים כמה תנאים: צוות רב
ומיומן (במרכז להשתלות־כבר שב־פיטסבורג,
צוות אחד של השתלות־כבד
מורכב מכ־ 40 איש!) .חייב להיות
איבחון מדוייק של מצב המיועד־להשתלה,
ובכלל זה הערכה לגבי
יכולתו לעמוד בניתוח. את היכולת
לאיבחון כזה רוכשים במאות ניתוחים.
כדי להתאים כבד של תורם למושתל
צריך להיות מיגוון רב מאוד של
תורמים — והמיגוון הזה אינו עומד
לרשותם של הרופאים בבילינסזן.

כל התנאים הנחוצים להצ־

ד״ר קם
״נותנים לאנשים חסרי־דסיון —

ד״ר שפירא
— לבצע ניתוח מסובך!־

השתלות־כבד יודע מראש שלפחות
מסיבה זו הוא מסכן
בהברה את חיי המנותח באחוז
גבוה מאוד.
קשה להבין איך רופא בעל ניסיון
מרשה לעצמו להיכנס להרפתקה הרפואית,
המסכנת בלא מוצא את חיי־האדם
כבר מתחילת הפעולה!
השתלות־כבד מתבצעות כיום לאור
ניסיונות של כ״ 25 שנה במרכזים גדולים
באירופה ובארצות־הברית. לא
בכל המדינות בעולם, ואף במתקדמות
ביותר, מבצעים השתלות־כבד. באירופה
ובארצות־הברית ניתן לבצע אותן
מפני שבאוכלוסיה של חצי מיליארד
אנשים קל למצוא תורם מתאים.
ההשתלות שם מבוססות על עשרות
שנים של ניסיון במרכזים הגדולים,
בבחירה מדוייקת של האנשים הזקוקים
להשתלה.
קיים קושי רב בהחלטה מי מתאים
ומי אינו מתאים להשתלת־כבד. תוצאות
הניתוח תלויות במידה רבה בבחירה
המדוייקת של החולים המתאימים
לניתוח.
מגבים שריפות
צחק ולבר, מזכ״ל הסתדרות המורים
:״אני מציע להקים חיל־חינוך,
שיירתם לכל עזרה חינוכית וחברתית.
(המשך בענו!ד )40

העיקרי להשתלות־הכבד בארץ
רחוק מאוד מהאידיאלים ההו־מאניס,
המבוססים על שבועת־היסוקרטום
ומורשתם של ה־רמב״ם
ואסך הרופא!

^ ני מניח שרופאים, המנסים
לבצע השתלות־כבד בארץ, מעודכנים
בפרטי־פרטים לגבי ניתוח זה, וגם
לגבי נתונים מיקצועיים על התנאים
לניתוח ותוצאותיו. לכן, אין לי שום
תשובה רציונלית לשאלודכיצד אפשר
להתעלם מהעובדה שכ 25?!,-מהאנשים
העוברים השתלות־כבד זקוקים — עד
כ־ 30 יום לאחר הניתוח — להשתלה
שניה בגלל דחיה של הכבד.
נניח, לצורך דיון, שלמרות כל
התנאים היה המושתל מתגבר על
הסיבוכים המיידיים שלאחר הניתוח,
מתאושש, ואחר־כך היה מתעורר הצורך
בהשתלה שניה תוך 15־ 30 יום.

אין ניסיון כזה בארץ, ולעולם
לא נוכל לרכוש ניסיון מספיק.
אשת־התורם לינדה אורן וילדיה
להפעיל את הכבד או להציל ח״־אדם?

כ 40 מהאנשים שנשלחו להשת־לות־כבד
במרכזים הגדולים בחו״ל
(המשך בעמ 1ד )42

השבוע בוטלו האישומים נגד תאי ר(מיל ),אברהם נועם. הוא הואשם בקשיות
קשו דמבוו נשק אמריקאי לאיראן. נועם, בעל צר״ש ממירחמת ששת־הימים- ,
עבו מסע־יסווים בן שנתיים והצי, שנרד מעצרים, השניות והרבה סבר
יפיתי, אולי, למצוא אדםש •
בור, שאותות הסיוט שעבר
ניכרים על פניו. חיכיתי, אולי,
למצוא איש שיקטר ויאשים את כל
מי שסביבו, שיטחוט מן הציבור
ריגשות צער ורחמים. איש ששקוע
בעצמו ובצרותיו. חשבתי שאמצא
אר ם מריר וקשה.
אבל תת־אלוף (מיל׳) אברהם
(״אברום״) ברעם אינו נראה כמו
אד ם שבור. ולמרות השאלות המ כוונות
שלי, אינו מלא ברחמים
עצמיים ואינו יורה האשמות לבל
הכיוונים.
הוא הופיע לראיון לבוש ב-
מיכנסיים כהים, בחולצה צהובה
מעוטרת בשחור, בנעלי־ספורט
בהירות ובמעיל גשם חם. עיניו
הכחולות חייכו כשסיפר את סי פורו.
הוא היה נינוח ושלם עם
עצמו ועם מעשהו, ובעיקר שלם
ובוטח בצידקתו, שיצאה השבוע
לאור.
ביום החמישי בערב צילצל הט לפון
בבית מישפחת ברעם ברא-
שון־לציון. מן העבר השני של הקו
היה עורד״דין מניו-יורק, שהודיע
לברעם המופתע שהתביעה ה אמריקאית
החליטה לבטל א ת כל
האישומים נגדו.
ברעם הואשם בניסיון לקשור
קשר למכירת נשק לאיראן, תוך
כדי הצגת קונה-יעד פיקטיבי.
האישום בא על רקע ההחלטה
החד-משמעית של הקונגרס האמ ריקאי
שארצות-הברית לא תמכור
נשק לאיראן.
כל זה קרה חודשים אחדי ם לפ ני
שהתפוצצה בקול רעש גדול
הפרשה המכונה ״איראנגייט״ ,ש־זיעזעה
א ת מדינת ישראל ואת
ארצות״הברית.
הפרשה של ברעם התחילה ב ראשית
חודש אפריל , 1986 כאשר
פנה אליו איש־העסקים ויליאם
נורת׳רופ, המתגורר בארץ, וביקש
ממנו לייעץ לו בעיסקת-נ שק גדו לה,
שבה יימכר נשק לאיראן.
נורת׳רופ פנה לברעם גם משום
שבידי ברעם היה רישיון למכירת
נשק, שאותו סיפק מישרד״הבי־טחון.
ברעם
ביקש לבדוק את טיב
המשא-ומתן קודם שייבנס לעיס־קה.
הוא בדק את הניירות עם
עורכי־דין, התקשר גם לגורמים
שונים במערכת״הביטחון בארץ,
כדי לברר איזה ציוד צבאי עו מי
למכירה, מה הכמויות ומה המ חירים.
רק אחרי שערן את בל הב דיקות,
הסכים לנסוע עם נורת׳רופ
לחו״ל, כדי לעזור לו בניהול המ־שא-ומתן.
עשרה
ימים אחרי שפנה נורת׳״
רופ לברעם, נסעו השניים ללונדון,
ערכו שם כמה פגישות ומשם המ שיכו
לאיי ברמודה, שם היו אמו רים
לחתום על החוזה.
אך למרבה הפתעתם נעצרו כא שר
הגיעו לברמודה. משם התחילו
הדברים להתגלגל מהר.
יום לפני ליל-הסדר קיבלה רו נית,
אשתו של ברעם, טלפון מן
הקונסוליה הישראלית בניו-יורק.
מן העבר השני של הקו היתה אחת
המזכירות בקונסוליה, והיא סיפ רה
לרונית שבעלה עצור בברמודה,
וכי הוא מבקש ממנה שתיצור קשר
עם עורך-דין.
עוד באותו היום פורסמה הפ רשה
בכלי״התיקשורת האלקטרו ניים
בארץ, ולמחרת, בכל העי תונים.
בכל מקום צויינה בהבלטה
העובדה שגנרל ישראלי מעורב
בעיסקת-נ שק מפוקפקת עם הממ שלה
האיראנית.

אברהם ורונית ברעם 1981 ,
.מה שקרה לי זה ביש־מזל!־

אברהם ורונית ברעם, השבוע
״העסק עלה ל, כמה מאוח אלפי דולארים׳

ואז התברר שארצות־הברית
מבק שת להסגיר לידיה א ת הע צורים
-ברעם וארבעה נוספים -
כדי להעמידם לדין בארצות-הב-
רית.
העצורים הוסגרו לידי ארצות-
הברית כעבור חודש וחצי, והמ־שיכו
לבלות עוד חודש וחצי
בבית-מעצר בניו-יורק, כשמעל ל ראשם
תלויה האשמה כבדה כל־נד•
הכתבות
בכלי-התיק שורת בא רץ
ובארצות-הברית סיפקו הרבה
מאוד דלק לדימיון הפרוע של
הציבור, והסיפור הצטייר בקונס פירציה
בינלאומית להונות את
הממשלה הא מריקאית ולספק נ שק
לאיראן, למרות האיסור האמ ריקאי
המפורש ולמרות האמברגו
הבינלאומי. ברעם הוצג בארץ
ברודף־בצע מהסוג הגרוע ביותר.
ברעם 55 יליד הרצליה, בוגר
בית״הספר המיקצועי מקס פיין
בתל-אביב, היה מסגר־תבניות עד
לגיוסו לצבא. תון כדי השרות
הצבאי החליט לבחור בצבא כ-
מיקצוע.
במילחמת־סיני היה סגן מ״פ ב-
חיל״רגלים, והשתתף עם ח טיב ת
גולני בקרבות על רפיח.
במילחמת־ששת״הימים היה בר עם
מג״ד בחיל-השיריון באוגדה
של האלוף ישראל טל, וניהל ביחד
עם הגדוד שלו קרב מפואר, שארך
110 שעות ללא שינה ו״ 86 שעות
רצופות של תנועה וקרבות. הגדוד
נע לאורך מסלול מידברי של 250
קילומטרים, כשהוא משאיר מא חוריו
לפחות מאה טנקי אוייב
מחוסלים. בסיום הקרבות הסתבר
שהמחיר ששילם ־הגדוד היה,
באופן יחסי, הקטן ביותר ששילמה
איזו יחידה שהיא שהשתתפה
בקרבות.
עם תום הקרבות קיבלו חמישה
מחיילי הגדוד ציון־לשבח. אברהם
ברעם היה א חד מהם.
ברעם הוא אב לארבעה ילדים.
שלושה בוגרים מאשתו הראשונה,
וא חת בת ,4שי״לי, מרונית, אשתו
השניה, הצעירה ממנו ביותר מ־20
שנה.
כשראיינתי א ת רונית ברעם
בחודש אפריל , 1986 גיליתי אשה
חזקה, בטוחה בעצמה ובבעלה.
אין ספק שלולא עמדה לצידו של
ברעם אשה חזקה, שלא הי סס ה
ללכת איתו לאורך כל הדרך, ושלא
פיקפקה לרגע בצידקתו, היה ל־ברעם
הרבה יותר קשה לעבור א ת
השנתיים וחצי הק שות שעבר.
השבוע נפגשתי שוב עם רונית,
שבאה עם בעלה לראיון. מצאתי
בני-זוג שהתלאות שעברו חיזקו
אותם וקשרו או ת ם זה לזה.
היום, אחרי שבוטלה התביעה
נגד ברעם, התא מתה טענתו שבל
הסיפור היה יזום במלכודת על־ידי
שילטונות ה מכס האמריקאיים.
אלה ידעו והריחו שמתבצעות
עיסקות־נשק לא חוקיות עם אי ראן.
הם רצו להוכיח א ת השמועות
ויזמו עיסקת נשק פיקטיבית, שבה
היו מעורבים, כביכול, אישי מימ־של
איראניים וחצי מיליארד דולר
איראניים.
יתכן שברעם נפל קורבן למיל־חמה
סמויה וגלויה בין גורמים
אמריקאיים רישמיים שונים, ש חלק
ם עסקו במכירת נשק לאיראן
וחלקם רצו למנוע את המכירה.

• אני מבינה שבפרשה היו
17 נאשמים, ואתה המפורסם
מכולם, מדוע?

כי אני גנרל.
אבל בכל הפרשה הזאת היו שבע
קבוצות, שכולן באו עם רשימות־ציוד.
אל כולן פנה עורר־הדין אוואנס. הוא
_ גם פנה לנורת׳רופ, שפנה אלי, כי לי
היה רישיון למכירת נשק.
האשמה איננה ניסיון למכור נשק
לאיראן, אלא קשירת קשר לרמות את
ארצות־הברית על״ידי הצגת מיסמכים
כוזבים, כאילו יש קונה. כאילו באתי
ואמרתי שאני מוכר למדינה מסויימת,
בעוד שכוונתי היתה למכור לאיראן.
אני, כאזרח מדינת־ישראל, זקוק רק
לרישיון יצוא של מדינת־ישראל. ולפי
הנוהל ברור שהאשמה לא תיתכן. אי־אפשר
לקחת טנק מישראל ולהעביר
אותו למדינה אחרת, בלי שישראל
* י תדע על כך. ואם מישהו פה בארץ היה
אומר את הדברים האלה, הכל היה
נגמר. ופנינו לגורמים שונים וביקשנו
שיגידו.

• למי פניתם?

ליצחק רבץ.

• ומה הוא אמר?

חיים עדיני, עורך־הדין שלי, פנה
אליו, והוא אמר שהוא מוכן להיפגש
איתו לשיחה בכל נושא, רק לא בעניין
הזה.

• למי עוד פניתם?

הפניות היו מגוונות. הן היו בנושאים
שונים לגורמים שונים, ונעשו
על״ידי אשתי או חיים עדיני.
פנינו בבקשה לעזרה בערבות של

750 אלף דולר שהתבקשתי לשלם. לא
ביקשנו טובות. הצענו רכוש בארץ
תמורת כסף שניתן על־ידי יהודים
טובים בחו״ל. ניסו לסדר אישור להוצאת
מטבע־חוץ מהארץ. יגאל הורוביץ
ניסה לעזור ולא הצליח. רונית פנתה
ללישכה של שימעון פרס, וביקשה את
התערבותו. היו פניות ללישכה של
יצחק שמיר ולשר־המישפטים הקודם,
אברהם שריר.

• מה רציתם מהם?
לא רציתי התערבות בצד המישפטי.
י י ידעתי שאצא מזה. אבל יש מסביבהמון דברים. הייתי צריך ערבות, הייתי
צריך עבודה בחו״ל, כי לא נתנו לי
לחזור לארץ. תנאי המעצר היו נוראים.

דינה.
המדינה בנויה מהעם ומה־ממשלה.
העם התנהג יפה מאוד. לא
הייתי משיג 750 אלף דולר ועוד הרבה
דברים, אילמלא הסיוע הנרחב של עם
ישראל.
הממשלה זה דבר בר־חלוף. האנשים
בממשלה, התנהגו, לדעתי, שלא כראוי.

אז אתה מרגיש שהממשלה
בגדה ם ך?
גם לא הממשלה, אנשים. אנשים

_ מאת

ענת סרגוסט*
שהיו צריכים לטפל בי כאזרח המדינה,
פעלו, לדעתי, לא כשורה.

• כמה זמן היית כמעצר?
שלושה חודשים. חודש וחצי באר-
צות־הברית.

• ואיך היו התנאים, היית
בבידוד?
לא, היינו חמישה אנשים שנעצרנו
בברמודה, ואחר־כך הועברנו לכלא
בארצות־הברית, ושם היו אנשי מאפיה,
מבריחי סמים, וכאלו שעברו עבירות
צווארון לבן, כל העבירות הפדראליות.
נעצרתי ב־ 21 באפריל , 1986 ושוחררתי
ב־ 3ביולי.

• מה עשיתם במעצר?

השתעממנו. הבעייה במעצר היתה
לדאוג להיות עסוק כל הזמן, אחרת
משתגעים. הבעייה היתה ליצור פעילות
כלשהי.

• חקרו אתכם?
בכלל לא, אף פעם. פעמיים שוחחתי
עם התביעה. שתי הפעמים היו
ביוזמתי. הפעם הראשונה היתה באוקטובר
, 1987 והשנייה לפני שבועיים,
ובעיקבות השיחה השנייה בוטלו כל
האשמות.

• אז סתם הייתם במעצר?
לדעתי כן, ולדעתי כל הסיפור היה
סתם. וזו הנקודה שכל עם ישראל קפץ
וחגג וליגלג, בלי שאיש יידע במה
מדובר, ואיש גם לא רצה לשמוע.

• השפילו אותך במעצר?

האמתני לכל אורך הדרך. האמנתי
שזה ייקח שנתיים־שלוש, והאמנתי שיום
אחד זה ייגמר טוב, כי אני לא
ביצעתי שום עבירה.

• במעצר התייחסו אליך באל
גנרל?
מהצד השני של המטבע.

• מה זאת אומרת?

בכל מקום קראו לי גנרל. בברמודה
היחס היה הוגן, ישיר וקורקטי. התנאים
לא היו נוחים, האוכל לא היה טוב,
המקום נורא, אבל היחס היה בריטי
קורקטי, למרות התנאים הקשים. לעומת
זאת, בארצות־הברית, בשלב הפתיחה,
ידעו כולם מי אני ומה אני
והיחס היה מקנטר. למשל: פעם הלכתי
לטלפון הציבורי והאחראי גירש אותי,
דווקא אותי מכל התור. אלה היו דברים
קטנים מהסוג הזה, שלא היו במקום.
היחס היה משתנה גם בעיקבות כתבות
מטופשות מן הארץ, שבהן נכתב שמשפילים
אותי במעצר, אבל כאן לא
הבינו שאלה הנהלים שם.
למשל, אחרי כל ביקור הם מפשיטים
כל עצור ובודקים אותו בכל
החורים בגוף לוודא שהוא לא מכניס
סמים לכלא. גם אני עברתי את הבדיקות
האלה. האמריקאים אספו כל
חתיכת נייר שנכתבה עלי והיו באים
איתה אלי.
רק חודשיים וחצי אחרי שנעצרתי
באו מהשגרירות הישראלית לראות אם
אנחנו חיים. כל מה שביקשתי מהם היה
שיעזרו לי לארגן את הערבות, והם אף
לא טרחו לענות על הבקשה שלי.
כתוצאה מהביקור היתה שוב גישה לא
יפה מצד שילטונות הכלא. פניתי לרב
וזה נפסק באותו היום, והיחס מאז היה
הפוך לחלוטין.

• רונית, את היית אז בארץ?
רונית:
הייתי בארץ עד שבועיים
לפני שהוא השתחרר. ניסיתי לארגן
פה כל מה שניתן היה מבחינת הערבות.
נסעתי לארצות־הברית עם חיים עדיני,
ושם דאגנו לכל מה שהיה קשור ל־שיחדור.
כשקיבלנו אישור לשיחרור
בערובה, הם הציבו תנאי שגם הדרכונים
שלי ושל הבת שלנו יימסרו
להם, כדי שגם אנחנו לא נוכל לצאת
את גבולות ארצות־הברית.
הם לא הסכימו לשחרר את אברום,
עד שלא נהיה שם אני והילדה, אז
חזרתי לארץ כדי להביא את הילדה,

עשיתי את זה תוך 48 שעות, וגם אז
עוד שיחקו איתנו בלך ושוב עוד כמה
ימים עד ששיחררו אותו.

• ואז הציבו תנאי שלאף
אחד מכם אסור לעזוב את אר־צות-הברית?
רונית:
לא רק את ארצות־הברית.
ברעם(ידיים באזיקים) מובל למעצר בברמודה
• מ דו ע אתה חושב שבל
האנשים האלה, שאליהם פנית,
חייבים לעזור לך?
איש אינו חייב, אני אזרח מדינה,
וכמו שרוצים שאתן למדינה, כך אני
חושב שבעת צרה המדינה צריכה לתת
לי. אחרת בשביל מה צריך מדינה? אני
רוצה להרגיש שייך. אני רוצה להרגיש
שאני חלק ממשהו.

• אתה מרגיש שהמדינה
בגדה בך?
אני לא עוסק כבגירות. זו לא המי

עצם המעצר הוא השפלה. עומד
סוהר ואומר לי לנקות, והתנאים, והאזיקים
והייתי כפוף למרותו של כל
עבד כי ימלוך. וההשפלה הגדולה מכל
שאתה יושב במעצר על דבר שלא היה,
ולאיש לא איכפת. אני בסך הכל
נסעתי לבדוק אפשרות של ביצוע עיס־קה
וזה הכל.

• היו לך רגעי שבירה?
לא, בכלל לא.

• אבל זה היה מצב שבו
העתיד לא היה ברור.

היתה טריטוריה מוגבלת שבה יכולנו
להסתובב. אסור היה לנו, למשל, לעזוב
את גבולות ניו־ג׳רסי, שבה גרנו ללא
אישור מיוחד. אסור היה לנו להסתובב
ליד נמלי־תעופה.
אברהם: הם הלכו בעניין הזה לפי
הספר, ואין הקלות לאף אחד.

• ואתה חושב שאילו מישהו
מהארץ היה מתערב, הם
היו נוהגים שם אחרת?
בוודאי. אם מישהו פה היה מרים
טלפון והיה אומר שאנחנו ערבים ש־ברעם
יגיע למישפט, הם היו עוזבים
אותי. אם המדינה היתה נותנת ערבות
לממשלת ארצות־הברית, הכל היה נפתר,
ויכולתי לחזור הביתה.

סא״ל ברעם במילחמת ששת־הימיס
״אל עוד לא מתי ש כל 1ם ר

• רונית, מתי פנית לליש־כתו
של פרם?
רונית: תוך כדי המעצר בברמודה,
שלחנו בקשה לפגישה עם פרס, שהיה
אז ראש־הממשלה. שלחתי שני מיב־רקים
דחופים, ולא קיבלתי שום תגובה.
התקשרתי טלפונית יום אחרי יום.
הסוף היה שראש־הלישכה של פרס,
בועז אפלבאום, אמר לי בצורה בוטה
שאין לי שום זכות לדרוש דרישות,
ושלראש־הממשלה אין זמן. ביקשתי
את התשובה בכתב, כמובן שלא
התייחסו אלי, ואז נאמר לי להתקשר
לרוני מילוא במישרד־החוץ. הלכתי
למילוא, שאמר שהוא צריך למסור לי
את עמדת הממשלה. הוא אמר ששרי־הממשלה
לא, יכולים להרשות לעצמם
להתערב, גם בגלל העיתוי של פרשת
פולארד שהתפוצצה אז, שזה לא נוח
להם.
ביקשתי עזרה בעבודה בארצות־הברית,
כדי שנוכל להתפרנס, והוא
אמר שהמדינה לא יכולה להרשות
לעצמה שתהיה, חלילה, כותרת בעיתון
אמריקאי שמדינת־ישראל סידרה עבודה
לאשתו של ברעם.
ראיתי שמילוא במצב לא־נוח, שהטילו
עליו משימה שהוא לא אהב
לעשות אותה. הוא אמר רק שאהיה
איתו בקשר לפני הנסיעה, כדי שאם
יעשו לי בעיות בכניסה לארצות־הב־רית,
הוא יאמר לי למי להתקשר,
ביקשתי שיקשרו אותי עם אנשים
בארצות־הברית שיעזרו לנו לטפל
בענייני הערבות תמורת נכסים בארץ.
יגאל הורוביץ ניסה לעזור ולא הצליח.
כל התקופה הזאת היתה בית־ספר
קשה והסקתי ממנה מסקנות לגבי
האנשים שמסביב. התקופה גס האירה
נקודות מסביב ושינתה דברים.

• למשל?

רונית: יש לי היום בעייה אישית
— שהיא שלי, לא של אברום — על
אלו ערכים לגדל את הבת שלי, כי
הערכים שעליהם אני גדלתי לא
הוכיחו את עצמם. זה עושה הרבה
בחיים.

• איבדתם חברים בדרך?

רונית: המסננת נוצרה בעיקר
בימים הראשונים. מי שלא התקשר אז,
נעלם ויצא ממעגל החיים שלנו. אבל,
לעומת זאת, נכנסו למעגל המון אנשים
חדשים. היתה הפתעה נהדרת
בתחום העזרה של חברים. הרבה יותר
ממה שחשבתי. קיבלנו תמיכה רבה,
ולכל התקופה יש צד מאוד חם, .

• מי היה מוכן לעזור?

אברהם: אהרון יריב, מאיר ניצן,
משה נתיב, אלי לנדאו, אריק שרון,
ישראל טל, ישכה שדמי, זו רשימה
ארוכה.

• וכל האנשים האלה לא
הצליחו לעשות כלום?
כלום, המערכת לא איפשרה לעשות
כלום.

• זה קצת מוזר, לא?
זה מאוד מוזר. עיתונאים אמריקאיים
טענו שהשגריר שלנו בארצות־הברית
נקרא לריצ׳רד מרפי ונאמר לו
שלא להתערב בנושא. אדווין מיז, שר־המישפטים.
האמריקאי לשעבר, היה
בארץ ואמר לא להתערב.
ולדעתי זאת הסיבה: הפריץ אמר לא

,אילולא האנשים
האלה היו מסייעים
למוזה לממד את
הנשק שיש לה,
הונה מיפעל־ס
בארץ היו נסגוים״
לזוז, אז אף אחד לא זז. ואני חוזר
ואומר שאני מבין היטב שכשיש מטרות
לאומיות, הפרט, לפעמים, לא
נחשב.
בכל מילחמות ישראל הייתיבשדה־הקרב
מטעם המדינה, בידיעה שאני
עלול להיהרג. אם מישהו היה מרים
טלפון ואומר: מצטערים שקרה מה
שקרה, שב בשקט, תאכל אותה, נעזור
במה שנוכל, ובמה שלא נוכל לא
נעזור, הייתי מקבל. אבל אפילו את זה
אף אחד לא אמר.
אני לא רוצה להשוות את הסיפור
שלי לפרשת פולארד, אבל גם אותו
זרקו לכלבים, והוא עדיין יושב בבית־סוהר.
אותי לא זרקו לכלבים, ואני לא
נכנס לקינה, אבל משהו לקוי במערכת
של אדם לאדם, ואולי זו הסיבה שכל-
כך הרבה אנשים נמצאים בחו״ל.

• למה נכנסת לכל העסק
הזד! מראש?