גליון 2681 מתאריך 18 בינואר 1989

הסרט המגנט• של פוג׳׳ שומר על הראש המגנטי של הוידאוט״פ ש לו
הראש ה מגנטי הוא ה חל ק החשוב
והיקר בוידאוט״פ שלך. רק קסטה
מעולה ועמידה שומרת על ח״ו לאורך
זמן ומעניקה ת מונ ה חדה וברורה תמיד.
איכות ה ת מונ ה נ שמר ת גם בשימוש
החוזר בסרט.

ק ס טו ת וידאו פוג׳׳ מעט יותר יקרות,
הרבה יותר טובות.
אל ת ח סו ך באיכות. קנ ה פוג׳׳.

0 £0 -וע

£ז0£ 35£1

אדי מור

נציגים בל עדיי ם:
קבוצ ת חברות שמעוני בע״ מ
טל׳521/2 03 (888

ק ס טו ת פוג׳׳ וידאו ואודיו ־ להשיג
בחנויות הצילום והח שמל המובחרות.

מיבחבים
אווה הנמרה לא רק מחלת־ילדים
כתבתהשערה קד מי:

דוגמה מן המיזרח

על מינוי שלושה שרי־ליכוד צעירים
לממשלת ישראל (״יש ממשלה!׳/
העולם הזה .)21.12.88
אורה נמיר (בתמונה)
כאשר שיבחו את יצחק שמיר על שצרף לממלא
חזרה שבעת-רצון
שלתו שלושה שרים צעירים — את דן מרידור
מהוועידה בפאריס.
( ,)38 את רוני מילוא ( )39 ואת אהוד אולמרט (,)43
החוק האוסר על מיפ-
הוא התבטא כי אין בכך רבותא, שהרי בממשלות
גשים עם נציגי אש״ף
המערב מקובל שבין
הגביל את פעילותה
שריהן יהיו גם אנשים
והצר את צעדיה. בראיון להעולם הזה היא
צעירים.
מספרת על ההתלבטויות ה- 1 מזל ששמיר אינו
רבות שקדמו לנסיעה, על
לוקח דוגמה מממשלות
הוועידה עצמה ועל הכפילות.
המיזרח, אחרת היה צריך
להסיק מסקנות עוד יותר
מרחיקות־לכת: בנז־איר
בהוטו, ראש ממשלת
פאקיסתאן, היא בת
,35 יותר צעירה ממרי־סידרת״הטלוויזיה
על קהילת יהודי בבל לא
דור, יותר צעירה ממי־זה
בלבד שלא הציגה תמונה נאמנה של המ לוא
ויותר צעירה מאול־שמיר
ציאות,
אלא שסילפה עובדות, הטילה כת ם
מרט ובראש ממשלת
על כל יהודי עיראק, הציגה אותם באור
קמפוצ׳יאה (שהיא דוגמה עוד יותר מתאימה,
פרימיטיבי, וגרוע מכך: הע־בהתחשב
בכר כי מיספר תושביה עולה רק
^ לימה עובדות חשובות בקשר

במיליון אחד על מיספר תושבי ישראל) ,עומד זה
לפרשת הפצצות העיראקיות.
שלוש שנים הון סן, כיום בן .38
הרברט ויינר, חל-אביב

לגנו! ולשמח

אנשי קומה
על הצטיינותם של מדינאים נמוכי-
קומה (״יומן אישי״ ,העולם הזה
.)11.1.89
מה שלא עושה השכל, עושה הזמן. עכשיו
מגלה עורך העולם הזה כי אנשים נמוכי־קומה
יכולים להיות מדינאים גבהי־קומה. הרצל. יגאל
אלון. נפוליאון.
מישהו אמר יצחק שמיר? מי גולן, רעננה

הבשורה סרבת־עמון
על סיב ה אפשרית לדיעותיו של שג ריר
אמריקאי(״ל שקר למען המול דת״
,״יומן אישי״ ,העולם הזה
.)11.1.89
אמונתו חסרת־הבסיס של שגריר ארצות־הב־רית
בישראל לשעבר, תומאס פיגרינג, בחשיבותו
של חוסיין, מלך ירדן, לפחות לענייננו, אולי
נובעת מן העובדה שפיקרינג שימש, בטרם הגיע
לתל-אביב, שגריר ארצו ברבת־עמון.
זה מה שנקרא השפעת הסביבה.
חנן אירלינסקי, רחובות

פר שת הת שבץ
על זהות מחבר התשביש (״איגרת
העורך״ ,העולם הזה .)28.12.88
העולם הזה הביא באחרונה
את סיפור התשבץ
משנת ( 1960 החשביש),
שבו הסתתרו גיבורי
״הפרשה״ המפורסמת.
מן הראוי היה להזכיר כי
מחברו של התשבץ הזה
היה הסופר, הצייר והסא־טיריקן
שימעון צבר,
היושב יותר מ״ 20 שנה
בגולת לונדון.

צבר

אמנון בירמן,

ירושלים

מישות חי
על עוד קביעה של כלכלן גדול(״אי גרת
העורך״ ,העולם הזה .)11.1.89
הלורד ג׳ון מיינארד קיינס ( 1883־ ,)1946 אחד
מגדולי תורת הכלכלה, היה לא רק אבי אסכולת
התעסוקה המלאה (גם במחיר הגדלת הגרעון
בתקציב המדינה) ,אלא גם נודע בלשונו החדה.
כאשר ניסה פעם עמית לשכנעו כי תיאוריה
מסויימת אולי אינה תורמת הרבה למשק בטווח
הקצר, אבל היא לבטח רבת־תועלת בטווח הארוך,
קטע אותו קיינס והודיע לו :״בטווח הארוך, כולנו
יאיר טלר, ירושלים
מתיסי

שינוי צוואה
על ירושתה של בארונית נדבנית
(״תמרורים״ ,העולם הזה .)21.12.88
(המשך בעמנד )4

העולם הזה 2681
אנטי שמי

חידה -מיהו המר-
פקן, בור חומרני,
יחצן אמנות והיסטו ריון
בפרוטה, יהודי
מתוסכל בעל עיני חזירה זקנה ורעה והעונש
הצהוב של התרבות המקומית, ומה הקשר
בי נו לת מיד־בסדר־ שמי ולספר־מתכונים
לבישול צנון על־גבי נייר כרו־
^ 8מו מבהיק! הפיתרונים לפסל
יגאל תומרקין (בתמונה).

סמן 171

ב אוק טוב ר 1988 פי רסם העול ם הז ה

כ תג ת־ אז הרהתחתה פו תרת ״זהירות,
דלקתק רו ס־ ה מו ח מתקרבת!״ אז ל א
ייחטו שיל שונות־הבריאות בארץ חשי בו
ת לגילוי. לפני שבועייס נפטרה גוגה
דטה ( 16 וחצי -בתמונה) מדלקתק רו ם-
המוח המנינגוקלית. אילו איב חנו הדוס-
אים אתה טי מני ם של ה מ חל ה
ברגעים הקרי טיי ם, אולי עוד
אפשר היה להציל א ת חייה.
כתבתהשער האחורי:

מזכירה ידועה בציבור
מה קרה למזכירה הזו הר ת ביותר ב ישראל!
שאלה זו מ ע סי ק ה בי מים ה אחרונים
יודעי־דבר בקרב החוג הנו צץ,
שאורה בהרב (בתמונה עם הבו ס,
מרדכי מאיר) היא אחדמע מודי -ה ת-
ווך שלו. יש מי שמספר על פיטוריה, ו מ
אידך, יש ה מ ספרי ם על ה תפ טרו ת ה.
הגירסה של אורה שונה, ולא במעט. כך
או כך, סי פו ר ם של מרדכי
מאיר ומזכירתו יכול לשמש
^ ^ 2 4 5ת ס רי ט של סיד ר ת־ טלוויזי ה.
ד ־ די

נין

ל מ קבי ם הפולני האזזוון

ח ז ־ 111

על המיליונר שחילק את כספו כדי שלא
להיות למיליארדר, מכרם של לנין וכרוש־ציו
ב, האיש המבקש לשנות א ת פני העולם.
^ 9 ^ .גרשון קניטפל על תערוכת
1הפיסול הגדולה המוצגת
כעת במוסיאון תל־אביב.

אתהוהש קל

רק הליכוד יכול בי 1שני וזי געש
עניין של עוז

אבוקדו נסננה

רק הליכוד יכול לקבל מחמאות מראשי
אש״ף • מי אמר שדיכוי וגירוש אינם אמ צעים
לגיטימיים • שיא הטיפשות ושיא
הצביעות • למה לא שלחו את
הפועל למוסקווה! • ועל
שימעון פרס וברנרד שאו.

עברייני התעבורה ועורכי־הדין המתמחים
בעניינם יזכרו בגעגועים את השופט יעקב
בר-דיין, החשוד בקבל ת שוחד, שהיה ידוע
כשופט מקל. גם א ם ייצא זכאי בדינו, לא
ברור אם יחזור לכס״השופט. אחרי שנתיים
של עינויי־דין קשים, הוא
• ^ 1 X 1אינו מסתיר את אכזב־תו
מהמערכת המישפטית.

מועלים גם בסוב א רו • א רי ה שר וי איר
רבינובי ץ -בינ תיים נשארים • סיפור ה הישרדות
ההירואי של ה אבוקדו הישראלי
• פחם יקר או דלק זול בתח-
נת״הכוח באשקלון! • וכמה

2דירות יש לאלפרד גולץ!

״התנגשות בין שני
הרי־געש. אנרגיות א דירות
שלא מנותבות נכון,״ כך מגדיר אי-
ציק ויינגרטן(בתמונה) א ת מערכת״היחסים
בינו לבין אשתו בנפרד, עופרה. הוא מספר
לוזעולם הזה על ילד־טוב־רחובות, על הח-
מצות, על הטראומה שעבר
• ן בעיקבות מות אביו ומחלתה
של אחותו ועל דרור, הבן.

יש נביא בעיה מחיר היחסים

מהו המטר החשוב לחורף !89/90 מאילו
תקופות תהיה האופנה מושפעת! איך יראו
הצעירות, הזרוקות, האלגנטיות! ומה אפשר
יהיה לעשות בכריות הכת פיים
המיושנות! רוגיר דירדן,

נביא־אופנה, עונה על הכל.

ה מדורי ם הקבועים:
מיכתביס — נופש בהוואי
איגרת הערת* — זמנים משתנים
הנדון — תתיר ש״קה
במדינה — מותו של חוק
תשלך אפי א ח׳ מתפטר
יומן אישי -פיתה מבינה
אנשים — באותה הקנמה
חשבון נפש — איציק ו״ננרטן
תמרורים — כבש ופיחת יבשים
אתה והשקל — בינתיים נשארים
הורוסקופ — לא זז

האם חשוב יותר שהילד יהיה מסודר ונקי
או שהיחסים איתו יהיו טובים! האם מג בילה
הנתינה של ההורים א ת עצמאות
הילד! ועל גודל הציפיות ו גודל
האכזבות בפגישה נו ספ
ת של בית״הספר להורים.
שד לא אבדה
.לות ישראל — שפנפנות ודובים
חלון ראווה — רשלנות מתוכננת
דן ז חדש — הנדיב היחע
מיכתבים לרותי — צינשר מוסיקלי

תשבצופן -

איך להיות הורה — לבטא עצמאות
סמן ימני — דרך הניחוץ
זה וגם זה — דין התנועה
רחלמרחלת — ע ל כל השלם
מה הם אומרים -ח ב שילנסק׳,
רות שיטרית. מאשה לובלסק׳
דן בר־ניב, יאיר נרמז, דויד טסה

יש ה מיי חסי ם רומנטיקה לאופי הפולני. אם
כן, יצחק שמיר הוא הפולני האחרון עלי
א ד מו ת. ש כן תוכנית השלום ״החדשה״ שלו,
על כל סעיפיה, היא התעל-
מות הירואית מן המציאות,
תוך ד ב קו ת רומנטית בעבר.

מייחמת ועש ברעש

״זכותם של המתפללים לפולחן חופשי היא
זכות״יסוד שאין לפגוע בה.״ אבל מה קורה
כ שזכות־יטוד זו עומדת בסתירה לסיבלה
של מישפחה שלמה! מישפחת והב, המתגו ררת
ב שכנות לבי ת-כנס ת, שהתפילות בו
נערכות בקולי־קולות, ניס ת ה
1להילחם. אבל החוק היבש,
מסתבר, לא עמד לצידה.
רחל המרחלת
מ דוו ח ת
את מי פגש יעקב
מי שורי תוך כדי ניע-
נוע פדלים! -את
אפרתצדקה, כמובן
• על אהבותיו של ה חיפאי
עו דדפ לנ ט ר
שרון אפר תי,די ס טנ פלד
חוו ה
(בתמונה) ואחרונה
חביבה עופר ה א בי ב
• על א ל מני ם( בנו גיטר) ואל מנו ת( אי לנ ה
בן־ע מי) • אנאבלט מי ר ו מו טי רייף עדיין
מתנ שקים • מי רי ל חובי ץ מחפשת עורך-
דין • גם א רז יני ב וציפי
פריזן מת חתני ם • וסיפורי

אי לנ ה שושן בעידן החלל

נזיבגזבים
(המשך מעמוד )3
הבארונית דורותי דבורה דה־רוטשילד מתה
כמה שבועות מוקדם מדי. אני בטוח שלוא היתה
בחיים בימים אלה והיתה שומעת מה שקורה
בשדמות״דבורה, המושב בגליל הנושא את שמה,
שהמעקלים עומדים בפתח בתיו, היא היתה משנה
את צוואתה ובמקום לצוות את רכושה למוסי־אונים,
היתה עושה להצלת המושב הנושא את
שמה מידי הנושים וכונם־הנכסים.
יוסי הרניש, עפולה

הסובייטי ובמימשל הקומוניסטי באפגאניסתאן)
בוודאי מסורים לעניינם לפחות כמו ששרי ממשלת
ישראל מסורים לענייננו, אבל כאשר אחד
מראשי המוג׳אהידין הצליח, בסוף השנה, לשים
את ידו על טנק רוסי חדיש מסוג טי־ ,62 שעליו
רבו הקופצים, והוא נמכר לבסוף לאחת ממדינות
נאט״ו תמורת 80 אלף דולר — שאותם ייעדו
המוג׳אהידין לקרן רכישת־הנשק שלהם — לא
התאפק אותו ראש מוג׳אהידין והרים כמה מאות
דולארים מן ה־ 80 אלף ונסע למסע־נופש באיי
הוואי, בטרם ישוב לפעילותו בהררי אפגא־שימעון
צור, חל־אביב
ניסתאו•

עוד על הצגת פטמות־שדיים ברבים
(״ענייו של פטמות״ ,העולם הזה
4.1.89ו הלאה).
אם רוצים להוכיח שפטמות חשופות זה דבר ,
יפה, אין טעם להביא ציור של שתי אחיות
צרפתיות דלות־בשר, כפי שנעשה בהשלם הזה
האחרון. הלא באותו מוסיאון, הל1בר בפאריס,
מצוי ציורו המפורסם של ז׳אן־אוגוסט אינגר

קיסר אל־בנאת

פטמות מיזרחיזת

ב לי

ל פני 30שנה הופיעה בשבועון הצרפתי
ראכספרס כתבה על הכור האטומי של ישראל
ליד דימונה. ישראל טענה באותם הימים שזהו
מיפעל לטכסטיל( .זה מזכיר קצת את ״מיפעל־התרופות*
של מועמר קד׳אפי בימים האחרונים).
המול הזה ביקש להעתיק את הכתבה הצרפתית,
כלשונה. הדבר נאסר על־ידי הצנזורה.
הגשנו עתירה לבית־המישפס העליון. התוצאות
היו חמורווד.
הדיון התנהל בסודי־סורות. אסור היה להזכיר
אף את עצם קיומו. החלטת בית־המישפט נתנה יד
חופשית לצנזור. למעשה נקבע כי הצנזור יכול

סני ט
.להוכיח״ שהעולם הזה חדל מלהיות עיתון לוחם).
אלמלא
נכנע הצנזור, יתכן שהיינו משיגים
כבר אז בבג״ץ את ההחלטה ההיסטורית, שהושגה
השבוע בעיקבות עתירת המקומון העיר, בעניין
ראש־המוסד.
החלטתו של בית־המישפט העליון הוא תמרור
בדרכה של מדינת־ישראל אל חופש״העיתונות
— חופש שאינו מובטח בשום חוק, ושנרמס לא־אחת
בהחלטות קודמות של בית־המישפט העליון.
לשופט אהרון ברק ולעמיתיו מגיעה תודת
הקהילה התיקשורתית והמדינה כולה. הם עשו
מעשה גדול, בהטילם מיגבלות חמורות וברותת
על הצנזורה.
יש לראות את ההחלטה גם על רקע ההתפתחות
הכללית. מדינת־ישראל של 1988 אינה עוד
המדינה של . 1958 דור חדש מתייחס בצורה שונה
לחופש־העיתונות. בית־המישסט העליון צועד עם
הזמן — וגם קצת לפניי•

על מין צאצאיו של הירוהיטו המנוח
(״תמרורים״ ,העולם הזה .)11.1.89
זה נכון שלהירוהיטו, קיסר יפאן המנוח, היו
חמישה ילדים, אבל לא שלוש בנות ושני בנים,
אלא ארבע בנות ובן אחר.
הבן, כיום הקיסר אקיהיטו, היה בן־הזקונים של

מסתרקת

חיילת בטי זבדי ()1950
הספקד בחר ביפה
לעשות כאוות־נפשו, שאין עליו שום מיגבלה. גם
הטענה היחידה שיכלה להיות נגדו — שהוא נוהג
בשרירות, ומפלה בין עיתון לעיתון — לא עמדה
בבית־המישפט. נקבע כי הצנזור יכול לשנות את
דעתו תור כמה דקות ולטעון כי מערכת־השיקו־לים
שלו השתנתה.
אחרי החלטה זו לא פנינו במשך שנים רבות
לבית־המישפס העליון כרי לקבל סעד נגד הצנזורה.
ידענו שאין לכד סיכוי.
אולם הזמנים השתנו, וב־ 1984 הודענו לצנזור
שאנחנו עותרים נגת לבג׳׳ץ. זה היה בעיקבות
הפרשה של האוטובוס בקו .300 הצנזור אסר
עלינו לפרסם את התצלום המכריע, שבו נראה
אחד החוטפים בעודו בחיים, כשהוא מובל מן
האוטובוס.
הודענו לצנזור שאנחנו רואים בפירסום תצלום
זה חובה מצפונית עליונה, ושאם לא יתיר את
התצלום לפירסוס, נפנה מייד לבג״ץ. במיקרה זה
נכנע הצנזור, התצלום פורסם — וכך פוצצה
הפרשה.
(עד היום מתעקשים שונאי העזים הזה לייחס
את הפיצוץ הזה לכל מיני עיתונים אחרים, כדי

בשבוע שעבר סיפרתי את הסיפור על
,.בתבה ע ד גיוס־החובה של הבנות, שפירסמנו
ביוני . 1950 בראש הכתבה הופיע תצלום של
חיילת מסתרקת, ועליה במיוחד יצא הקצף של
הרמטכ״ל. העיצומים שהטיל עלינו המטכ״ל,
הנמשכים עד היום, נומקו בתצלום זה.
בשבוע שעבר, למחרת הפירסום, טילפנה אלי
אשה והציגה את עצמה כבחורה שבתצלום. שמה
בטי זבדי, והיא כיום מזכירתו של עוזי ברעם,
מזכ״ל מיפלגת־העבודה.
וכך סיפרה על התצלום ההוא: צוות הסולם
הזה (אז קראנו לזה. חוליית־כיסוי״ז, ובו הצלם
מקסים סלומון ואני, באו לבסיס השלישות הראשית,
ששכן אז ביפו, כדי לצלם. מפקד-המחנה
שיתף עימנו פעולה. הוא הטיל על בטי להצטלם,
מפני שהיתה החיילת הכי יפה בבסיס.
לבטי היו שערות ארוכות, רבר שהיה אז אסור
בצה״ל. המפקד ביקש ממנה לקשור אותן בקוקו.
לקראת הצילום הסתרקה בטי, כדרכה של כל
אשה המקפידה על הופעתה. הצלם עמד באותה
שעה על כסא. כשראה את בטי מסתרקת, מיהר
לצלם אותה מלמעלה. התמונה המחישה את
התיזה של המאמר, שיש אבטלה סמוייה במיש־רדי־צה׳׳ל.

ידעתי מה זה פלש *,אומרת בטי. ,ולכן
לא ידעתי בכלל שהוא צילם אותי״.
אחרי פירסום התמונה. היתה סמטוכה״ .המפקד
הגן על החיילת שלו, והיא לא נשאלה מעולם
מה קרה. צה״ל פשוט קבע שהשלם הזה פיברק
את התצלום. ידיו, שנטה להתקפות־זעם פרועות,
השתמש בתצלום כרי להטיל עלינו חרם.
כפי שסיפרתי, לא התצלום עצמו גרם לחרם
זה, אלא ה.חוצפה* שלנו לסרב לבקשתו האולטימטיבית
של דובר״צה״ל שתבע לגנוז את הכתבה
כולה. בכך שברנו טאבו, שהיה עד אז קדוש
ומקודש. לא היה אז עיתון אחר בארץ שלא קפץ
ל תם וציית כאשר קצין־צה״ל תבע ממנו לפרסם
משהו או לגנוז משהו.
במשך הרבה שנים לחמנו לבדנו במערכה זו.
בשבוע האחרון, כאשר קיבל בית-המישפט העליון
את העתירה של המקומון השר נגר הצנזור,
והתיר פירסום פרטים על המוסד, חגגנו את ניצ־חוננו.
התפיסה שדגלנו בה כבר ב־ 1950 אושרה
עתה על־ידי בית־המישפט העליון של המתנה.
זה לקח הרבה זמן, והמאבק היה יקר מאוד, אבל
זה היה כדאי.

״בית־המרחץ התורכי״
1שות האצילים לא כל כך התפעלו
( 1780־ ,)1867 ביודהמרחץ התורכי, החושף לנו
פטמות מיזרחיות, המזדקרות להן משדיהן החשופים
של גברות טובות־בשר.
אני גם אינני היחיד שהתפעל מציור זה. קדמו
לי כמה וכמה אצילים צרפתיים שבבתיהם
התגלגל הציור הזה, רק שהם נאלצו׳ ץ׳חציע אותו
מדי פעם למכירה(נשותיהם לא כל כך התפעלו
מן העירום הנועז לאותם ימים) ,עד שלבסוף גאל
אותו מנדודיו שגריר תורכיה בפאריס של אמצע
המאה שעברה, ח׳ליל ביי(תמורת 20 אלף פרנקים)
וממנו הגיע הציור, לבסוף, ללזבר.
נתן רוזנבלום, חדאביב

וונזצה גסה
על פניותיו של פרקליט לבכירים
(״כלב מזן פודל״ ,״אנשים״ ,העולם
הזה .)11.1.89
מה קרה ליורם שפטל? האם החומצה שהותזה
פניו פגעה בו כל כך עמוק? מניין הוא נוטל את
סות־הרוח הזאת, לפנות לסגן ראש־הממשלה
להשוותו לסוס, לפנות לסגן שר־האוצר ולהציע
רעיה שורש 1 ,בעת״ם
ו רצועת־פודל?

טנק הנופש
על ההנאות המצחיקות שביקשו ל תקצב
במישרד״האוצר(״הממשלה״,
העולם הז ה .)11.1.89
זה הכל עניין של היצר הרע. מי שהשילטון
בידו מבקש ליהנות גם מהנאות קטנות(יחסית).
רוצים דוגמה לא־ישראלית? בבקשה:
ראשי המוג׳אהידין (לוחמי־החרות בכיבוש

הקיסר והקיסרית, שכבר נואשו מיורש״עצר אחרי
ארבע בנות בזאת אחר זאת, וכשאקיהיטו נולד
סוף־סוף, לפני 55 שנה, היתה השימחה רבה ולא
רק אצל הקיסר. גם אצל הקיסרית, שחששה במשך
השנים מאוד מהצלחת לחציהם של אנשי החצר
הקיסרית, שהציעו להירוהיטו לקחת פילגש
ובלבד שתלד לו יורש־עצר.
דליה עינן, הרצליה

רעננה איננה אשקלון
על מקום כהונתו של נבחר מוניצי פאלי
(״קשה ל סל ק ראשי־ערים״,
״תשקיף״ ,העולם הז ה .)4.1.89
חיים בן־חיים איננו ראש עיריית אשקלון ובכלל,
כיום, איננו ראש־עיר. הוא יהיה, לבטח, אחרי
הבחירות הקרובות, ראש עיריית רעננה.
כיום חיים בן־חיים הוא ממלא־מקום וסגן ראש
עיריית רעננה ומועמד נבחר של מיפלגת־העבו־דה
לראשות העיר. מכאן שלא ערק משורות מיפ־לגת־העבודה
ובוודאי שלא הקים רשימה עצממאיר
גזית, תדאביב
אית•

כתוב ת ה מערכ ת
קוראים המבקשים לכתוב
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
.972-3-245242 מנוי ,2009 ובטלקס
— 1_ 341667ו
העולם הז ה 2681

איר 1*7־ו*ןבכלהסחמב לי *7זוז מהמקום

ך • ין תרגיליו המבריקים של שייקה אופיר
•2הבלתי־נשכח היה אחד שהפליא אותי בכל
פעם מחדש, למרות שהיה תרגיל סטנדרטי בפנטומימה.
בהופעות
שלו נראה שייקה הולך על הבימה,
מבלי לזוז מן המקום. לפעמים פרץ בריצה של
אצן, והיושב באולם היה יכול להישבע כי שייקה
רץ בכל כוחו. אך הוא לא התקדם אף במילימטר
אחד.

תובנית־השלום של יצחק שמיר דומה
לתרגיל מבריק זה.
**ץ מיר אינו התלמיד היחידי של שייקה.
קדם לו שימעון פרס.
פרס קרא לתרגיל זה.תהליך השלום״ .ל״תה־
— ליך־השלום״ אץ כל קשר לשלום. הוא לא נועד
להגיע לשום מקום.

״תהליך־השלום״ העסיק את העולם,
הפגיש דיפלומטים, מילא את הבימה
בפעילות קדחתנית. הבל בשם ״השלום
המייוחל״.

ל שייקה
שיסכים להפסיק את האינתיפאדה, מבלי
לגבות מחיר מדיני גדול.

על פי אותו ההגיון אפשר היה לצייד
את גייסות־השיריון של צה״ל בסוסים,
בחרבות ובחניתות, תון* קיצוץ ניכר בתקציב.

הרעיון
שהפלסטינים יפסיקו את ההתקוממות
תמורת הזכות לנהל את ענייני־הביוב שלהם
(״אוטונומיה לתושבים״) הוא מגוחך.

ך* בה נבדוק את היסוד הראשון: אוטונומיה
1 1אחרי הפסקת האינתיפאדה.

הפלסטינים דחו את האוטונומיה לפני
10 שנים, כאשר היו בשפל-המדרגה.
רק פתי יאמץ שהם יקבלו אותה עכשיו,
בחודש ה־ 14 של ההתקוממות, הממשיכה
להתרחב מחודש לחודש.

ערב האינתיפאדה היה העם הפלסטיני חסר־אונים,
מוכה ומושפל. ישראל ראתה בו עדר של
עבדים. העולם התעלם מקיומו. המרחב הערבי
שילם לו מס־שפתיים ולא נקף אצבע למענו. המלך
חוסיין העליב פומבית את יאסר ערפאת והתנהג
כשליט הגדה. אש״ף ישב בפינה נידחת, והכל
חשבו שקרנו ירדה פלאים.

ך* עיני הפלסטינים, ההישג החשוב ביותר
של האינתיפאדה הוא עלייתו וביצורו של
אש״ף.
מבחינה זו אין הפלסטינים שונים מכל עם אחר
במצב דומה. כאשר אומה לוחמת לחרותה, והגיעה
לשלב של ״מדינה בדרך״ ,מעמד מנהיגותה הוא
עניין חיוני. הן כסמל למאבק הלאומי, הן כגורם

האינתיפאדה היא התופעה המרכזית
של החווייה הפלסטינית ברגע זה. תוך
שנה אחת דדא שינתה את פני הארץ,
המרחב והעולם כולו.

איזה תרגיל! שייקה הגדול עצמו היה
מקנא.

עכשיו בא שמיר, והגיע תור. יוזמת״השלש
הישראלית״ .ולא סתם יוזמת־שלום, אלא ממש
.תוכנית שלש״ ,עם המון.רעיונות שלום״ חדשים
לגמרי.
שוב אמור העולם לשבת פעור־פה באולם, ולצפות
לפעילות הקדחתנית על הבימה — הכרזות,
הצהרות, פגישות, קבלות־פנים, כינוסים,
ועירות.
וכל זה מבלי לזוז בכלל.

העולם משתאה. סוף־סוף זז גם הליכוד!
שמיר התקדם באופן משמעותי!
אש״ף, ברישעותו הרגילה, מיהר לברך את
הליצוד על תזוזה זו, והכריח את הליכוד הנבוך
לדחות ברכה זו מכל וכל.

ורוחו של שייקה מרחפת על התרגיל
כולו.

^ צחק שמיר עזב את פולין כמה שנים לפני
מילחמת־העולם השניה.
כאשר פרצה מילחמה זו הסתער חיל־הפרשים
הפולני על הטנקים הגרמנים. אלה, בחוסר־אבי־רות
גמורה, קצרו את הפרשים ואת הסוסים גם
יחד.
היתה זאת דוגמה קלאסית של אנאכרוניזם,
של התעלמות הירואית מן המציאות, תוך דבקות
רומאנטית בעבר.

יש המייחסים רומאנטיקה מייוחדת
זו לאופי הפולני. אם כן, יצחק שמיר הוא
הפולני האחרון עלי־אדמות.
תוכנית־השלום הזאת מתאימה לארץ־ישראל
של 1989 כשם שפרשי הצבא הפולני התאימו
לשדה־הקרב של . 1939

זה קרה באלג׳יריה. זה קרה בוויאט״נאם. זה
קרה בעשרות מקומות אתרים. זה קרה בארץ־ישר־אל.
כשהייתי
חבר באצ״ל, הרג האירגון ״משתפי־פעולה״
.כל שלושת אירגוני־המחתרת הוציאו
להורג בוגדים ומלשינים. יצחק שמיר עצמו קשור
בהוצאתו להורג של אחד מחבריו, שמעשיו סיכנו,
לדעתו, את המחתרת.
אולם טרור פנימי זה הוא תמיד תופעה שולית.
הוא מצליח רק כאשר עומד מאחוריו הרוב הגדול
של הציבור.

אם משה ארנם מאמץ באמת שאלמלא
הריגתם של כמה ״משתפי־־פעולה״
היו מנהיגים פלסטיניים באים בהמוניהם
לנשק את המושל הצבאי הישראלי
— הרי הוא חי על הירח.

האם על כן צריך העולם הערבי לנהל
משא-ומתן עם הנשיא ג׳ורג׳ בוש, נשיא
המדינה היהודית הקרוייה אמריקה?
בניגוד
למשה ארנס, הייתי בירדן. ראיתי שם
הרבה פלסטינים. רבים מהם חיים במחנות־פלי־טים,
עניים מרודים, ונכספים לשוב לפלסטין. אחרים
רוצים להישאר. אך אין אף פלסטיני אחד
בירדן הרואה בירדן מדינה פלסטינית.
אריאל שרון רוצה לעזור לאש״ף לחולל מהפכה
בירדן ולמנות את ערפאת כנשיא המדינה
ההיא.

איפה שייקה! איפה פרס! רק הליכוד

יכול:
ם הבנתי נכונה את ההדלפות והפירסומים,

ההכרזות של משה ארנס ושל בני נתניהו,
הרי תוכנית־השלוט הגדולה של שמיר תכלול את
היסודות הבאים:
• או טונו מי ה בנוסח קמפ-דייוויד, במשך
שלוש שנים, אחרי הפסקת האינתיפאדה.
• בחירות למינוי׳מנהיגות ערבית ביהודה,
שומרון וחבל־עזה, בתנאי שלא תשתייך לאש״ף.
• משא־ומתן על עתיר ״השטחים״ ,עוד במהלך
קיום האוטונומיה, אבל לא עם אש״ף.
• נוכחות סימלית כלשהי של האו״ם ושתי
המעצמות הגדולות בראשית המשא־ומתן הישיר
בין ישראל והמדינות השכנות. פלסטינים שאינם
אנשי־אש״ף יוכלו להשתייך למישלחת הירדנית.

בכל התקוממות לאומית, יש קבוצות
ויחידים המנסים לעשות עסקים עם
השילטץ הזר או לבגוד בצורה אוזרת.
בכל התקוממות לאומית, בלי יוצאת־מן-הכלל,
מפעיל הרוב טרור נגד יחידים
וקבוצות כאלה.

ס רנס הוציא מן המגירה את אחד הטיעונים
הבלויים ביותר שצברו אבק בארכיון.
יש יותר פלסטינים בירדן מאשר ביהודה, שומרון
וחבל־עזה, אמר.
והמסקנה: צריכש לנהל משא־ומתן עם המדינה
הפלסטינית הקרוייה ירדן, ולא עם אש״ף,
המייצג לכל היותר את ״ערביי יש״ע״.
יש לי חדשות למשה ארנס: בארצות־הברית יש
יותר יהודים מאשר בכל ארץ־ישראל השלמה.

בסוף התהליך עמדו כולם באותו המקום שבו
עמדו בתחילתו. שנתיים של פעילות נמרצת של
פרס כראש־הממשלה, ועוד שנתיים של פרס
כשר־החוץ, השאירו את הכל בדיוק־בדיוק במקש
שהיו לפני כן.

האמנם?
ארנם לא השתתף מעולם בהתקוממות לאומית,
ועל כן אינו יודע מה זה.

ארנם לא הגיע גם לכך. הוא רוצה לנהל
משא־ומתן עם אותו פלסטיני דגול,
חוסיץ.

המירוץ לשלום
במשך 13 חודשים השתנתה תמונה
זו מן הקצה אל הקצה — בגלל האינתיפאדה,
ורק בגלל האינתיפאדה.
העם הפלסטיני עומד זקוף על רגליו, חדור
גאווה עצמית.״ הוא עמד לברו, בידיים ריקות, מול
הצבא היעיל ביותר בעולם, שלא בחל כמעט
בשום אמצעי. ילדיו וילדותיו, הנהרגים עתה מדי
יום, בני 9ובני , 15 מחשלים את הרצון הלאומי,
עד שכל קורבן נראה כדאי.
אש״ף פרץ מפינתו, והוא מהווה כיום את מרכז
העולם הערבי. המלך חוסיין נטש רישמית וסופית
את הגדה המערבית, ונראה מתרפס לפני ערפאת.
מנהיגי ערב מבקשים מערפאת לתווך ביניהם וליישב
את סיכסוכיהם. גדולי־העולם מתחרים ביניהם
כדי לזכות בביקור רישמי שלו. ארצות־הברית
פתחה ב״דו־שיח״ .אש״ף הכריז על מדינה פלסטינית,
שזכתה בהכרה, בצורה זו או אחרת, מצד רוב
מדינות־העולם. עומדת לקום ממשלה פלסטינית.
ברור לגמרי שכל החמרה של הפעולות נגד
האינתיפאדה תביא בהכרח לחיזוקה דווקא. כל
פעולה של מתנחלים, כל הריגה, כל הרס של בית,
יביא לחיזוק ההתקוממות.

זהו טיבען של התקוממויות לאומיות.
תמיד.

הכיר בכך הרמטכ״ל, כאשר קבע השבוע שהאינתיפאדה
היא התקוממות לאומית, שאי־אפשר
לגבור עליה בשום אמצעי צבאי. דרוש פיתרון
מדיני. זוהי דעתם המגובשת והאחידה של כל
צמרת צה״ל ושרותי־הביטחון — ,המטפלים בנושא
זה בפועל.
והמסקנה:

צייד אדם פלסטיני להיות מטורח בדי

הצורך ב״מרות לאומית״ ובהבטחת
הבילעדיות של ״המוסדות הלאומיים״
היה חשוב בעיני היישוב היהודי לפני
קום־המדינה, עד כדי כך, שהוא מסר את
״הפורשים״ לידי הבולשת הבריטית
בימי הסיזון.

(עוד חדשות לארנס: חוסיין איבך טלאל איבן־
עבדאללה איבן־חוסיין אינו פלסטיני ולא בן
פלסטינים. הוא נצר מישפחת הנביא, שעיר־מול־דתה
היא מכה שבחדג׳אז).
בוודאי שצריכים לנהל משא־ומתן עם חוסיין
על יחסי ישראל־ירדן. ועם חאפט׳ אל־אסד על
יחסי ישראל־סוריה. ועם חוסני מובארכ על העמקת
השלום הישראלי־מצרי.

העם הפלסטיני מבין זאת היטב, ועל כן הוא
מתלכד כולו סביב אש״ף, מלבד כמה רסיסי-
פורשים וסוכנים זרים.

אך אין מנוס — פשוט אץ מנוס —
ממשא-ומתן עם אש״ף על גורל השטחים
הפלסטיניים הכבושים.

המלכד את כל פלגי העם, הן כמטיל מישמעת
פנימית, הן כמנהל המאבק הפוליטי.

האמונה שאפשר להקים ״אוטונומיה״
בניגוד לרצץ אש״ף, ולבחור מנהיגות
מקומית בניגוד להוראות האיר־גץ,
אינה אלא חלום־באספמיה.
לא תהיה אוטונומיה, אלא אם כן אש״ף יסכים
לכך. לא יהיו בחירות, אלא אם כן אש״ף יתן להן
את בירכתו. במיקרה זה ייבחרו אנשי־אש״ף, שיהוו
חוליה בשרשרת־התיפקוד של האירגון.

אם מישהו רוצה בכך, הוא יצטרך
להידבר קודם כל עם אש״ף. ואם מוכנים
להידבר עם אש״ח, מה הטעם בתרגיל
כולו?
ף משה ארנס יש הסבר למצב זה. אש״ף
/מטיל טרור. יש פלסטינים טובים ומתונים
בשפע, המוכנים לנהל משא־ומתן עם ישראל בלי
אש״ף ונגד אש״ף, אבל הם פוחדים מפני הטרור
האש״פי.
אז זה פשוט: צה״ל ושרותי־הביטחון צריכים
לשבור את הטרור של אש״ף, והכל יסתדר.

מאת

^ בל, מזדעק ארנס, אי-אפשר לנהל משא־ומתן
עם אש״ף, שהוא אירגון טרוריסטי!

האמנם?

ראש־ממשלת בריטניה מצפה לביקורו הממלכתי
של ראש־ממשלת ישראל, יצחק שמיר, שפיקד
אישית על אחד ממעשי־הטרור הגדולים
ביותר של המאה ה־ :20 רצח הלורד מוץ, חבר
הממשלה הבריטית.
זה עתה חגגנו את חידוש היחסים הדיפלומטיים
בין ישראל וממשלת־קניה, שהוקמה על־ידי
ראשי המחתרת האכזרית ביותר של המאה, מאו־מאו,
ששמה מעורר עד היום פלצות.
ישראל יושבת באו״ם עם 50 ממשלות אחרות,
שראשיהן היו טרוריסטים עד שהשיגו את עצמאד

ומעל לכל: שש שנים בלבד אחרי סוף
השואה פתחה ממשלת־ישראל במשא-
(המשך בעמוד )39

בנז רעה

העם

ה אנ שי ם
החד שי ם

הנשיא ה־ 41 נכנס
לתפקידו. הנא יביא
עיסו שינויים נדודים -
גם ביחס לישראל.

בסוף השבוע הזה יתרחש מאורע
חשוב בתולדות העולם והמדינה.
בארצות־הברית, מדינה שישראל
תלוייה בה כל־כולה, עומד להתחלף
השילטון.
במקום שחקן־קולנוע זקן, בעל השקפות
מלפני דור, ייכנס לתפקיד מדינאי
מיקצועי, המייצג דור צעיר יותר.
הנשיא ה־ 41 של ארצות־הברית, חולייה
נוספת בשרשרת בת יותר מ־200
שנה, ייכנס לתפקידו בבית הלבן בלי
זעזועים. הוא מביא עימו קבוצה שלמה
חדשה של אנשי־מפתח, כולם בשנות
ה״ 50 של חייהם או קרובים לכך.
בניגוד לחילופי־השילטון בישראל,
שלא שינו דבר, חילופי־השילטון באר-
צות־הברית ישנו הרבה.
הם אמורים לרענן, לחדש, לשנות
את גישת ארצות־הברית בכל תחומי
החיים. אחד התחומים האלה הוא יחסה
של ארצות־הברית לישראל ולסיכסוך
הישראלי־ערבי.
האימפריה המרושעת. הנשיא
ג׳ורג׳ בוש אינו הוגה־דיעות מעמיק,
והוא לא יביא עימו לתפקידו תפיסה
רחבה, חדשה ומגובשת. הוא אדם הרגיל
להגיב על מצבים, לשמוע עצות

ולקבל החלטות זהירות.
אולם בוש וממשלתו החדשה (14
שרים בארצות־הברית האדירה, לעומת
26 בישראל הקטנטנה) יעמדו, עם כניסתם
לתפקיד, מול עולם חדש, המשתנה
במהירות. אם ירצו ואם לאו, הם יצטרכו
לגבש תשובות חדשות על אתגרים
חדשים.
לפני שמונה שנים, כאשר נכנס רו־נלד
רגן לתפקיד זה, שלטה בעולם
המילחמה הקרה. בכל רחבי העולם
סערו סיכסוכים מקומיים, שבהם נתמך
צד אחד על־ידי האמריקאים והצד

האחר על־ידי הסובייטים.
מירוץ־החימוש צבר תאוצה בכל
התחומים. רגן עצמו דיבר על ״האימפריה
המרושעת״ ,וחרת על דיגלו את
השינאה לברית־המועצות. העולם כולו
התחלק לאנשים ״טובים״ ואנשים
״רעים״ ,וכל נושא השתלב במילחמת
בני״אור בבני־חושך.
על רקע זה פרח גם האביב האמ־ריקאי־ישראלי.
וושינגטון, שלחמה ב־ניקאראגואה,
ושיריה היו במילחמות
פאקיסתאן, עיראק־איראן, אנגולה,
אל־סלוודור, קאמפוצ׳יאה ועוד, לא היססה
לתת לאריאל שרון את האור הירוק
לפלישה ללבנון.
המילחמה ב״טרור הבינלאומי״ הפכה
סיסמה חובקת־כל, ושימשה גס להחרפת
הסיכסוך הישראלי־פלסטיני.
ידידי, גורבאצ׳וב. העולם של
ינואר 1989 שונה עד ללא־הכר.
רגן עצמו דיבר, בדברי-הפרידה שלו
בחמימות על ״ידידו״ ,מיכאיל גורבא־צ׳וב.
מי שהיה הצאר האדום של האימפריה
המרושעת הפך מלאך־השלום,
סאנטה־קלאוס בגלימה אדומה.
ממשלת־בוש תצטרך לקבל החלטות
חדשות לגמרי. הסכנה האמיתית,

המרחפת כיום על ארצות־הברית, אינה
טמונה בעוצמה הגרעינית הסובייטית,
אלא בעלייה הכלכלית העצומה של
מיזרח־אסיה (יפאן, קוריאה הדרומית,
טייוואן, סין) ושל אירופה המערבית,
העומדת להתאחד בגוש כלכלי אדיר.
ארצות־הברית וברית־המועצות ייאלצו
לצמצם בהרבה את נטל החימוש שלהן,
כדי להחזיק מעמד בקרב הכלכלי.
בכל רחבי העולם הולכות ודועכות
מדורות הסיכסוכים המקומיים, מפני
ששתי המעצמות חדלו מלשפוך עליהם
שמן יקר.

תרגילים ותעלולים. תנאים
אלה יקבעו את גישתה של ממשלת־בוש
גם לסיכסוך הישראלי־ערבי. באקלים
החדש של ירח־הדבש האמריקאי־סובייטי,
משתנה היחס האמריקאי
לאש״ף והיחס הסובייטי לישראל. ילך
ויגבר הלחץ לפשרה, להסדר־שלום.
ממשלת־ישראל מנסה להיערך לקראת
מצב זה, באמצעות שורה של
תרגילים ותעלולים(ראה הנדון) .הדבר
לא יצליח. ישראל תצטרך להתאים את
עצמה למצב החדש גם באופן מהותי.
אש״ף כבר הקדים אותה בכך.

הפאשלות רדפו את הד״ר נוביק. הוא סיפר עליהן לדפנה ברק

השבוע של !מרוד

^ ורי סביר ודאי מחייך במנהאטן ניו־יורק. משם
נראים עמיתיו לתואר ״נערי־פרס״ כושלים ונחב־לים
בזה אחר זה. תחילה זכה יוסי ביילין בכינוי
״פודל״ .השבוע שייך לנימרוד נוביק.
״היה לי שבוע נורא קשה, מאוד־מאוד קשה,״ סיפר
הדוקטור נימרוד נוביק. מבין נערי־פרס — שביל
בצד, בייבי־פייס, מישקפיים — היה הצעיר הגבוה, בן
ה־ ,42 בעל התדמית הסימפטית יותר. הוא משך אל
עברו פחות אש מאשר סביר, שחיוכו נראה וצולם בכל
מעמד היסטורי ,״למען הנכדים!״
נוביק גם לא היה מעורב בנסיונות המוזרים של
פטרונו, שימעון פרס, להמציא תפקידים ותוארים
בלתי־מתקבלינצעל־הדעת (״מנכ״ל מדיני״ לביילין,
כפשרה על כך שלא יכול היה לשרת כסגן־שר).
שמו של נוביק היה מופיע, מדי פעם, בכותרת
ראוותנית, מעוררת־קינאה, על ״שליחות חשאית״ :נ ד
ביק נפגש עם הרוסים, נוביק בשליחות עלומה, נוביק
פר״ נוביק שם. יש אמנם סתירה בין המושג ״חשאי״
לבץ הפירסום הסנסציוני המפורט של כל החשאיות
הזאת, אבל נוביק, עלם־חמודות, דילג עד כה בחן על
כל המשוכות וסימני־השאלה.
אם במישרד־החוץ לא התלהבו במיוחד מחבורת־השאפתנים,
שהסתערה על המישרד בעיסקת״חבילה
עם פרס ושעקפה את הנוהלים, במישרד־האוצר היה
מי שהחליט שלא הכל צחוק, והדליף לצבי זרחיה
מהארץ את ״מיסמך המגהצת״(המיסמך שבו ביקשו,
בץ היתר, מגהצת עבור פרס והטבות שונות ומשונות
עבור עוזריו) .למיסמך שהודלף אחראי הדוקטור
נוביק.
אחרי שבוע של חגיגודרבתי בתקישורת, שוחחתי
עם חתן־השימחה, נוביק. הצעיר הפגוע הסביר לי שאינו
מרגיש שזהו העיתוי הנכון מבחינתו לצאת לאומה,
אבל הסכים לשתף את הציבור ברגשותיו ולמנות
את טעויותיו. לא, לא המגהצת, גם לא הנהג, אלא
זרחיה.

• טעות א׳:
.בטח שזאת היתה טעות להופיע בערב חדש ביום
הראשון שעבר, מול זרחיה. אבל מה? פשוט שכחו
להודיע לי שהמדובר בעימות עם זרחיה. אחרת בוודאי
הייתי מסרב, אלא מה!
״הגעתי אחרי־הצהריים לאולפן־הטלוויזיה בירושלים,
ומצאתי לצירי בחור נחמד. לפתע מישהו אמר
לו, :זרחיה אז הבנתי.
״הגבתי, :אה, זה אתה!׳

• טעות ב׳:

נוביל,
שימשן טרק אח השפופרת!
״הייתי צריך להחליט תור שנייה מה לעשות. יש
החלטות כאלה בחיים שצריך בשנייה ...החלטתי להישאר.
״זאת
היתה טעות. אחרי העימות, משהסתיים השידור,
שאל אותי זרחיה, :למה התרגזת כל־כך בעת
השידור?׳
״עניתי לו, :אתה לא מבין בכלל מה עשית בפיר־סומים
שלך! התנפלת על אנשים שעבדו קשה במשך
חודשים!׳
״הוא באמת לא מבין אותנו. הוא מסקר כלכלה.
הוא לא מכיר אותנו...״

״בכלל לא הייתי צריך לדבר, כשפרצה הפרשה.
הייתי צריך לשתוק תחילה ולהחליט איך להגיב
בהמשך. עשיתי טעות.
״שימעון(פרס) ,כשטילפנו אליו מגלי־צה׳׳ל כדי
לראיין אותו על התוכנית הכלכלית, החליט להקדיש
לכך 10 דקות. האמיני לי, בקושי יש לו זמן. בכל זאת,
החליט להתראיין בנושא.
״התחילה ההקלטה באמצעות הטלפון, ומה היתה
השאלה הראשונה שהפנו אליו?,האם מה שפורסם על
עוזריך, השבוע, זה במיסגרת הדוגמה האישית ששר־האוצר
אז שימעון פשוט הוריד את השפופרת. כל
הכבודלו!

״משטילפנו שנית, הוא אמרלהם, :כשתזזעניינו׳
באמת בתוכנית הכלכלית, אז תפנו אלי!׳״
לנוביק מייחסים כמה טעויות נוספות. למשל:
שהכחיש שהיה לו נהג, ולמחרת היום התגלה שלאין-
נהג יש גם שם (משה וולמן ממישרד־החוץ) ,ושלא
הגיע דיווח למישרד־החוץ על־כך ששלילת רישיונו
של נוביק תמה( .העילה להעסקת הנהג היתה קשורה
בכך שנשלל רישיונו).
ועוד: שחילק רשימה שכללה את המכוניות שעליהן
יוטלו מיסים, שהוכנה על־ידי יאיר רבינוביץ, נציב
מס־ההכנסה, לפני שהרשימה אושרה רישמית. כר
הוטעה הציבור לחשוב שמי־יודע־אלה מיסיס יפלו
עליו, ולבסוף הסתבר שלא דובים ולא מיסים —
הרשימה שאושרה לבסוף היתה צנועה בהרבה מזו
שפורסמה תחילה.
״הפקתי את הלקחים שלי,״ סיפר נימרוד, בצורה
המעוררת אהדה כלפיו.
איזה לקחים?
לא, לא לגבי סידרי־שילטון, גם לא לגבי נוהלים
תקינים .״להבא אבדוק היטב לפני שאסכים להתראיין.
למדתי הרבה! בזמן הקרוב אעדיף לשתוק עד
שיהיה אירוע שיצדיק יציאה לציבור! אז אתייחס בהרחבה
גם לפירסומים שהיו במשך השבוע. לא חשבתי
שזה יימשך זמן כה רב. לא שיערתי שזה יתפתח כך.
חלק מהפירסומים אפילו לא טרחתי לקרוא. כן, נתקלתי
בכולם. איזה שבוע!״
מעבר לפיקנסריה, ומבלי להתייחס לזילזולו בסדרים
מישרדיים ובסמכויותיהם של פקידים ותיקים,
נוביק הוא צעיר חרוץ, מוכשר, משכיל, נעים־הליכות.
עלם־חמודות.

יתכן כי שמונה השנים הבאות —
שנות בוש — יגרמו למהפכה גדולה
לא רק במערכות ארצות־הברית, אלא
גם במערכות ישראל.

חוק

מותו ש ל חו ק
האם יורשש אזרחים
על מעשה שהוא מותר
| דחבר־כנסת?
השבוע מת חוק בישראל: החוק האוסר
מיפגשים עם אנשי אש״ף.
ארבעה חברי־כנסת, אנשי המימסד,
הפרו את החוק הזה בגלוי(ראה עם1דים
8־ .)9חוץ מכמה צעקנים מיקצועיים,
ירודי־יוקרה, כמו צחי הנגבי, לא התנגד
לכך איש. אחרי שהסקרים הראו
שרוב אזרחי־המדינה דוגלים עתה בהידברות
עם אש״ף, הפכה ההתנגדות ל־מיפגשים
לסוס פוליטי מת.
ארבעת חברי־הכנסת פעלו בהתאם
לדיעותיהם המוצהרות, ושניים מהם
פעלו בהתאם למצעים הרשמיים של
מיפלגותיהם בבחירות. לכן ברור כי
עשו את מעשיהם תוך מילוי תפקידם
כחברי־כנסת. על מעשים כאלה חלה
חסינות מוחלטת, שאינה ניתנת להסרה.
אחרי
שנקבע עיקרון זה, האם יוכל
בית־מישפט בישראל להרשיע אנשי־ציבור
; ־ים, שאינם חברי־כנסת, על
עשיית אותו המעשה על־פי אותן ההשקפות?
פלי
כוונה. למעשה היה ברור לכל
בר־דעת, עוד לפני קבלת חוק זה, שנעשה
כאן מעשה שלא ייעשה. הדבר
נאמר בפה מלא בועדת־החוק־חוקה־ו־מישפט
של הכנסת וגם במליאה, לפני
ההצבעה. למרות זאת התקבל.
האבסורד הטמון ביסודו של החוק
התבטא בכמה תכונות:
• על פי התפיסה המישפטית הדמוקרטית,
המקובלת בישראל, אי־אפ־שר
להרשיע אדם בעבירה פלילית אם
לא היתה לו כוונה פלילית. חוק זה מתעלם
מעיקרון־יסוד זה וקובע שיורשע
גם אדם שכוונתו לא היתה פלילית,
אלא דווקא חיובית. ארבעה חברי־הכנסת,
כמו קודמיהם, ביקשו לקדם את
השלום ולהביא ברכה למדינה. הם לא
ביקשו להזדהות עם אירגון־טרור, כפי
שנקבע בחוק.
• ההידברות עם אש״ף היא עניין
׳ של השקפה פוליטית, והנושא שנד
במחלוקת פוליטית חריפה. במדינה
דמוקרטית לא יתכן להשתמש בחוק
הפלילי כדי לדכא דיעה פוליטית אחת
ולעזור לדיעה פוליטית אחרת. זוהי
תכונה של מדינה טוטליטארית.
במצב הפוליטי הקיים, החוק הוא
אנאכרוניסטי. אי־אפשר לאסור על פוליטיקאים
לעשות מעשה פופולרי —
ונראה כי פגישות עם אש״ף עומדות
להיות פופולריות מאוד.
העולם הז ה 2681

נוגהדסה, בת ,15 נפטוה.חיידקנדירקטראותה.האם התאמתה
אזהרת ״השלם הזה״? 01 עיו־דור מדווח על הטואגדיה

ה סנ ג ח;
^ ילד הייתי משוכנע שיש חי־
1 סון טוב, אמין, ללא תופעות־לוואי,
ניתן היה להמליץ לחסן את כל
הילדים עד גיל 3בנגב,״ אומר הד״ר
שמואל סופר, מנהל המחלקה לטיפול
נמרץ לילדים בבית־החולים שחקה
בבאר־שבע.
הד״ר סופר טיפל בנוגה דסה (16
וחצי) שנפטרה לפני שבועיים ממחלת
מנינגוקוקסמיה.
המחלה עצמה אינה נדירה, אך נדיר
הוא הגיל של החולה, שכן חיידק המי
נינגוקוקוס, הגורם לדלקת קרום־המוח,
נמצא באופן קבוע אצל חמישה אחוזים
מכלל האוכלוסייה. על־פי רוב הוא
הופך אלים רק באוכלוסיית הילדים עד
גיל .3
הבעייה קריטית במיוחד באיזור הנגב.
הד״ר סופר אומר שבשנתיים האחרונות
חלה עלייה במיספר הלוקים במחלה,
ובאיזור הנגב מאבחנים יותר מיקרים
מאשר בכל שאר איזורי הארץ. גם
מנהל המכון למחלות זיהומיות בבית־

של התפשטות המחלה ממצריים לארצות
נוספות באגן־הים־התיכון, שיש
להן גבול פתוח עם מצריים.״
נוגה לקתה במחלה בערב נר ראשון
של חנוכה, ה־ 3בדצמבר . 1988 האם
המגיפה הגיעה לארץ?

הזמן

9הקריטי

ך* לקת קרום־המוח נקראת גם
1דלקת העוצבה המנינגוקוקלית.
יש סוגים שונים של מחלה זו, משום
שיש זנים שונים של החיידק.
יש חיידק נדיר, הגורם להרעלת־רם
קשה, שבה נסתמים כלי״הדם ונגרם
נמק. במיקרה זה יש>!? 80־^ 90 מיקרי־מוות.
נוגה לקתה בזן הזה.
״נוגה הגיעה אלינו במצב של הלו־דם.
הלך־דט זוהי התרבות של חיידקים,
יחד עם תופעות י קליניות שונות״,
מסביר הד״ר סופר .״אצל נוגה זה התבטא
בהלם, בחוסר לחץ־דם, בהפרעות

לזהות מה יש לה. הוא חשב שזו
פיטריה.
״משם נסענו מיד לחדר־המיון. גם
שם חשבו בהתחלה שאולי נדבקה
באיזושהי מחלה מבעל־חיים. אחרי שהתמוטטה
הועברה לטיפול־נמרץ־
לילדים, ושם ידעו מיד לזהות את
המחלה.״
מסתבר שגם הרופאים עצמם אינם
די מודעים למחלה, אינם מזהים את
הסימפטומים, ובכך מפסידים זמן יקר.
״חבל שלקחו אותה קודם לרופא־ה־מישפחה,
ולא ישר לחדר־המיון. זה היה
הזמן הקריטי. היה צורך להביאה מיד
כשזוהו שיטפי־הדם,״ אומר הד״ר סופר.
מה הם סימני־המחלה? הפרופסור
חיים גריכטר, מומחה לבריאות־הציבור
ומנהל המעבדה הווירולוגית של תל־השומר,
אומר שהסימפטומים הם כאבי־ראש
חריפים, חום גבוה מאוד, קשיח־העורף,
הקאה, ולפעמים תרדמת
(קומה).
לנוגה היו כל הסימפטומים. היא

אחרי מותה. נושאה :״הצד האחר של
האינתיפאדה.״ ״שוב הדמעות האלה,
למה הן רבות כל־כך, איך למה?...
למה הגורל שלנו, בני־האדם, אכזרי
יותר ממה שאנו יכולים לשאת? למה?...
לפעמים החיים גורמים לנו להעלות
שאלות שלא תמיד יש עליהן תשובה
אנושית,״ כתבה.
אחרי מותה מצאו הוריה שתי
מחברות שירים שכתבה. אחד השירים:
״הקורא את הדברים הבאים /ילמד
להבין שהעולם אינו /רק מקום ורוד
של אושר /.יש בו גם צד אפל, הצד/
האפור של החיים /.אני הייתי בתוך
הצד הזה /,יותר מדי זמן, יותר מדי
חלשה /יותר מדי בודדה /,וכל־כך, כל־כך
קרובה אל המוות.״ אפשר להסביר
זאת בגיל־ההתבגרות. ניתן להסביר
זאת בתחושות פנימיות. מכל מקום,
היא ניבאה את גורלה.
היא היתה נערה בריאה. בפעם האחרונה
ביקרה אצל רופא בגיל . 12
אחיותיה, אורית ( )18 וברקת (,)11
מספרות שהיתה ספורטאית, שנהגה
לאכול ארוחות בריאות, מורכבות מסלטים
ומגבינות.
בגיל צעיר היתה חברה בחוג נוער־שוחר־מדע.
היא למדה בחוגים לרפואה,
כימיה ותיקשורת. מילדות היתה לה
שאיפה להיות מפורסמת. השבוע זכתה
בפירסום מסוג אחר.
אמה היא אשת־חינוך, אביה, עובד־בזק,
עסק גם הוא בעבר בהוראה. דור
שלישי בארץ, אנשים תרבותיים, מאו־פקים־משהו.
כשהם מספרים על טיולי־המישפחה
השנתיים בחוץ־לארץ, על
היותה ילדה חברותית, נעימה לשיחה,
רגישה, נדמה שהשלימו עם האסון
שפקד אותם.
אחרי שהובאה לחדר־המיון, היא
התמוטטה. היא חוברה למכשירים
שסיפקו לה חמצן, והיתה חלשה מכרי
שתוכל לדבר. הדיבור היה בלחיצות־ידיים.
ההורים
ידעו מלכתחילה את מצבה
ואת אפסות סיכוייה להחלים. למרות
זאת ,״בשבועיים הראשונים עוד קיווינו
שתחלים. אחרי שעברה את חמשת
הימים הראשונים, חשבנו שיש סיכוי.
התכוננו לאישפוז ארוך. אחרי שבועיים
חלה הידרדרות פתאומית במצבה.
חשבנו שזה הסוף. באנו להיפרד ממנה,
אבל אחרי שעתיים היא התאוששה,״
מספרת עדה .״כאמא הייתי חצוייה.

קורבן נוגה דסה
.היה צורך להביאה נז״דר
כשמצבה החמיר והופיע נמק בגפיים,
הבינו שגם אם תצליח להתגבר על
המחלה, תישאר נכה כל חייה .״ידעתי
שהגוף שלה נלחם, אבל היא כבר היתה
צמח. אז היתה הדילמה בשאלת המתת־חסד.
איזה מין חיים אלה? האם כדאי
להאריך את סיבלה בעוד כמה ימים?״
אומרת אמה.
נוגה נפטרה, ובפי הוריה רק שבחים
לצוות המטפל, לתשומת־הלב ולמאמציו
הכבירים להצילה. אולם נותרה
השאלה אם ניתן היה לעשות משהו
קודם לכן, אם ניתן היה לגלות זאת
מוקדם יותר, והיא מציקה להורים.
״אילו היו עושים בהתחלה בדיקות־דם
יותר מעמיקות, יתכן שהיו יכולים
לגלות את המחלה יום לפני שהופיעו
שיטפי־הדם. מהמיון שלחו אותנו בהתחלה
למחלקה הפנימית, וגם שם לא
ידעו לזהות מה זה. רק כשהיא הועברה
למחלקת־טיפול־נמרץ־לילדים נערכו
לה בדיקות יסודיות, ורק אז זיהו מיד
את המחלה. אנחנו חושבים שלא כל
הרופאים מודעים לסימפטומים של
המחלה הנדירה הזו,״ אומרה עדה.

^ היסון
9מניעתי
^ פרופסור גריבטר אומר שבכל
1 1ארבע או חמש שנים מופיעים בעולם
גלים אפידמיים, הנובעים ברובם

לפני שבועיים גילה ״העולם הזה׳׳ לראשונה כי האמריקאי
מזהירים מפני אפשרות של מגיפה של דלקת קוום־המוח בארץ.
להלן פרטים ראשונים ומלאים על המחלה ודרכי התפשטותה
המישסחה האבלה: ההורים והאחיות
.אילו הייתי משוכנע שיש חיסון טוב...־
החולים סוחקה, הפרופסור מיכאל
אלקן, מאשר עובדה זו.
האם מדובר כאן בתחילתה של מגיפה?
האם מישרד־הבריאות והציבור כולו
מודעים די הצורך לסכנה? האם ניתן
לתת טיפול מניעתי? האם יש לערוך
חיסון כללי לילדי הנגב?
העולם הזה 19.10.88 פירסם לפני
שלושה חודשים כתבת־אזהרה תחת
הכותרת ״זהירות: דלקת קרום־המוח
מתקרבת!״ זה היה בעיצומה של מגי־פת־הפוליו
שהשתוללה בארץ. גם לגביה
אמרו במישרד־הבריאות שאין צורך
להיכנס לפאניקה, משום שאין
מדובר במגיפה. להעולם הזה נודע אז
סוד כמוס: שגרירות ארצות־הברית
בתל־אביב חיסנה את כל 490 עובדיה
בתרכיב־חיסון מניעתי. בחוזר שהוציאה
השגרירות לעובדיה נאמר :״בחורף
האחרון עלה מיספר התפרצויות־המחלה
במצריים, ואפידמיולוגים מנבאים
כי בתחילת דצמבר 1988 תהיה
במצריים התפרצות ניכרת של המחלה.
רשויות אלה מאמינות כי קיים חשש

בזרימת־הדם לגפיים, שכתוצאה מהן
נגרם לה נמק, בפגיעה מוחית שהתבטאה
בבילבול ובישנוניות, ואחר־כך
בחוסר הכרה.
״היא הגיעה במצב של קוצר״נשימה,
דלקת ובצקת בריאות, וכן דימום בריאות״.
נוגה
הגיעה לבית־החולים כשסי־כוייה
להחלים היו אפסיים. הרופאים
ידעו זאת, והסבירו את מצבה להוריה,
משה ועדה.
כיצד הגיעה למצב כה קשה?
עדה :״בבוקר היום הראשון של חנוכה
היא היתה בסדר גמור. אחרי־הצהריים
אמרה שאינה מרגישה בטוב.
היא קיבלה חום גבוה ולקחנו אותה
מייד לחדר מיון. היינו שם שש שעות.
״נערכו לה בדיקות, והרופא אמר
שעם חום בלבד קשה לדעת מה יש לה,
ולכן כדאי שנלך הביתה.
״למחרת בבוקר ראיתי שיש לה
כיתמי־דם פנימיים בידיים וברגליים.
חזרנו מיד לרופא־המישפחה, שלא ידע

לקתה בהלם, שגרם לכיווץ כלי״דם
קטנים, ואחר־כך לסגירתם. במצב הזה
עובר הדם ישירות מהעורקים לוורידים,
מבלי שהוא מזין את התאים
שבגוף. החיידק מפריש רעלנים, שאף
הם פוגעים בכלי־הדם. כתוצאה מכך
יש פגיעה בכל תאי־הגוף .״לנוגה היה
כישלון רב־מערכתי. היתה לה פגיעה
גם במעיים, בכבד ובכליות. מלבד זאת
צמח לה חיידק גם בנוזל עמוד־השידרה,
דבר המוכיח על דלקת קרום־
המוח, אך במיקרה הזה לא זו היתה
סיבת פטירתה. המחלה שלה היתה
הרבה יותר מסוכנת,״ אומר הד״ר סופר.

שוב

9הדמעות״״
ך וגה היתה תלמידת כיתה י״א
^בבית־ספר התיכון המקיף א׳ .היא
למדה במגמה הספרותית והיתה כתבת
בעיתון הנוער מה יש, המופיע בבאר-
שבע. כתבתה האחרונה הושלמה שבועיים
לפני פטירתה, אך ראתה אור

זהירות: דל ק ת
קרום־המוח מתקרבת
אזהרת ״העולם הזה״ ()19.10.88
האמריקאים חיסנו1
הייתי מציאותית לגבי מצבה הקריטי,
ובכל זאת קיוויתי שתחלים. דאגתי
שיהיה לה טוב עד הרגע האחרון, שלא
תפחד, שלא תדאג. השמענו לה מר
סיקה שהיא אוהבת, הקלטנו את עצמנו
כדי שתשמע קולות מוכרים״.
חבריה־לכיתה לא ידעו תחילה על
מצבה. כולם היו בחופשת חנוכה. אלא
שנוגה היתה אמורה לכתוב על הופעת
תיזמורת״הנוער, ומשלא הופיעה, עוררה
דאגה. היא היתה ידועה כנערה
אחראית. כך נודע מצבה לחבריה
ולבני־כיתתה, שאף הם הקליטו קלטת
שהושמעה ליד מיטתה.
בני־המישפחה מבינים עתה טוב
יותר, מרגישים יותר, את משמעות
הוויכוח הציבורי בדבר המתת־חסד.

מלידתם של דורות חדשים, שאינם מחוסנים
מהמחלה.
ב־ 1976 היתה בסאו־פאולו בבראזיל
התפרצות של המחלה, ועשרות אלפי
אנשים חלו בה. הממשלה הבראזילית
הטיסה מארצות־הברית מיליוני מנות־חיסון,
כדי לחסן את האוכלוסייה. במקביל
ודתה באותה שנה התפרצות גם
בארצות־הברית, עם יותר ממאה אלף
מיקרים.
בצבא ארצות־הברית נהוג לחסן את
כל הטירונים, הנשלחים אל מעבר לים,
מפני שבארצות רבות, שבהן הם משרתים,
נפוצה המחלה.
מישרד־הבריאות בארץ נוהג לחסן
את כל עולי״הרגל למכה, ערב צאתם,
(המשך בעמ 1ד )38

1דכ אווה נמיר מסבות את סיטו נסיעתה רבאויס לכינוס עם
אנשי־אש יר, מסביוה את לבטיה רבני הנסיעה ובזמן שהותה בבארם- ,
ומדוע החריטה שלא רהשתתף בנגישה הישיוה עם אנשי־אש״ר

.ו ס\11ז* ו0 ,ו\־זס.בגוד
ץ דטיגזג* ומל \ד,וד\\,״
4תכן שהבחירות לתפקיד מז־
׳ כ״ל מיפלגת-העבודה יעמעמו
קצת את הזרקור המאיר א ת נסי עתה
של ח״כ אורה נמיר לפאריס.
יתכן שכאשר החליטה לשקול, ג יוס
שוגה ארצה, להציג א ת מועמ דותה
לתפקיד המזכ״ל, השכיחה

כל-כך גנו ה ״למרות״ שהיא אשה,
ולא ״נגלל״ זה. יש נ דנ רי ה של
נמיר התמרמרות מוצדקת על מ קומן
של הנשיס נמיפלגת-הענו-
דה, ונפוליטיקה הישראלית נכלל.
מיקומה הגנוה נר שימת המיפ־לנה
לכנס ת, שהוכיח את הפופול
רות־הכנסת
אורה נמיר ושולמית
אלוני.
הארנעה נסעו לפאריס לכינוס
שדן נ סי כ סו ך הישראלי-פלסטיגי,
מתוך ידיעה שאחד הפורומים נ ו
נועד להפגיש ישראלים עם פלס טינים,
נציגים רישמיים נאש׳׳ף.

מיפלגת״הענודה. אמרו שאש״ף
צייד היה להתייחס ני תרננוד
והערכה ל ארנ ע ת חנרי״הכנסת,
שהיו מוכנים להפר א ת החוק.
המסנגרים על אש״ף טענו ש-
האירגון שלח לכינוס נציגים הש ווים
נ ד רג ת ם לשליחים הישרא ליים.
שהמועצה־הלאומית־הפלס-
טינית מ קניל ה לכנסת, ולכן חבר-
המועצה מ קני ל ל חנ ר-כנ ס ת, וש אין
שום טינ ה לשלוח מישהו כדר גת
שר, כדי לפגוש מישהו כדרגת
חנר״כנסת. טענו גם שהתמרמרות
הישראלים על הורדת הדרג, כני-
כול, אינה כמקום. שהיא מוכיחה
שגם הישראלים המתונים כיותר,
המוכנים ל הי דנ ר עם אש״ף, שנו יים
עדיין נכנלי הכינו ש, והם רו צים
להכ תיג לאש״ף את נציגיו
להידנרות ולפגישות.
כן או כך -אורה נמיר לא נטלה
חלק כפורום, שאמור היה להיות
שולחן עגול, והיה לכסוף שולחן
מלנני. כארץ נוצר הרושם שנמיר
התקפלה נרגע האחרון, ו שנכך
שיחקה לידיהם של אנשי־הימין,
שיכלו לנופף בכך שאפילו היונה
שכיונה נ מיפלג ת-ה ענודה לא הי-
תה מוכנה להיפגש עם נציגי אש״ף.

• מדוע נסעת לפאריס?

.לא נסעתי כדי לחטוף ארבעה ׳ם־־בילו׳ בפאריס וקצת
את החלטתה להשתתף בני־נוס
ני ח ד עם אנשי-אש״ף.
ויתכן שדווקא נגלל זה י ת מקד
העניין המיפלגתי והצינורי נהונ דרכה
המדינית, השונה מזו של
חלק מחנריה למיפלגה, וממדינ יות
המיפלגה.
עד לפני שנועות אחדי ם היתה
אורה נמיר נמעט״שרה. היום היא
כמעט־שרה־לשענר. עד לפני ימים
אחדים היתה מועמדת מוסכמת
לתפקיד יו״ר ועדת-הענודה־והר-
ווחה של הכנסת, שאותו מילאה
נ שנים האחרונות כנאמנות, נ ח -
ריצות ונ דנקות ראויים להערכה.
עכשיו היא גם מועמדת לתפקיד
מזכ״ל מיפלגת־הענודה.
כ שנחרה מיפלגת־הענודה את
מועמדיה לכנס ת ה ,12-וזה לא
היה כל־כן מזמן(לפני קצת יותר
מחצי שנה) ,נכחדה נמיר למקום
השני אחרי ה״מיוחסים״ שלא עמ דו
לנחירה. היא אמרה אז, ואו מרת
גם היום, שננחרה למקום

ריות שלה ואת רצינות ענו דתה,
לא עמד לה כאשר סידר שימעון
פרס, יו״ר־המיפלגה, א ת רשימת
השרים לממ שלת-האחדות ה חד שה.
היא לא ננ חרה לתפקיד שרה,
אולי דווקא נגלל היותה אשה, כי

״יעו לי בעייה עם
הועם, ונע״ה עם
המדיניות עול
מיפלגת־העסוה׳
לנשים אין מקום השווה לזה של
הגנרים.
דווקא הרכג המישלחת הקטנה
לכינוס כפאריס ייצג שיוויון נין
הגנרים -חנרי־ הכנס ת לונ ה א-
ליאג ויאיר צנן -והנשים -חב
עוד
לפני צאתה של המישלחת
את ישראל קמה כארץ, וכעיקר כ כנסת,
צעקה. היו שדרשו למנוע
את צאתה, היו שאיימו וצעקו.
נעיתונים פורסם שאש״ף ישלח
לכינוס שני נציגים נני רי ם -חא-
לד אל־חסן, הממונה על קישרי-ה-
חוץ של המועצה-הלאומית״הפלס־סינית,
ונ סאם אנו״שריף, דונ רו
של יאסר ערפאת.
ואז, כשהתחילו הדיונים בפא-
ריס, ה תנ ר ר שאל-חסן לא יקח
נהם חלק, וכי הנציג הנכיר של
אש״ף נ ני נו ס הוא הד״ר נניל
שעתי, חנ ר נכי ר נמועצה-הלאו-
מית־הפלסטינית, שרכים מן היש ראלים
לא שמעו את שמו, למרות
שהאיש נושא כ תפקיד ח שוג ום־
קורג מאוד ליאסר ערפאת עצמו.
המקטרגים טענו שאש״ף מזלזל
נמי שלחת הישראלית, שאין הוא
מייחס ח שינות מס פק ת לנו א ם
של חנרי״כנסת ממיפלגות ציונ יות,
ננעיקר של חנ רי־ כנ סתמ־

קודם כל, אני רוצה להבהיר שאני
בעד מגעים עם אש״ף, ואני חושבת כך

כבר הרבה שנים.
אני חושבת שהיום התנאים מאוד
השתנו מבחינת ישראל. ואני מתכוונת
קודם כל להצהרות של ערפאת. ומה
שחמור יותר, לדעת השוללים את המגעים,
זה ההכרה של ארצות־הברית בא־ש״ף.
ועל ההכרה הזאת התנהל משא־ומתן
ממושך בין ערפאת לאמריקאים,
עד שהוא השביע את רצונם במסיבת־העיתונאים
בז׳נווה.
הנושא השני הוא שארצות־הברית
קיבלה את ההפרדה בין טרור לבין האינתיפאדה.
אני הייתי נוכחת בכמה
מיפגשים עם אנשי־אש״ף לפני שחוקק
החוק. צר לי שהחוק חוקק דווקא כאשר
אנחנו, מיפלגת־העבודה, היינו בממשלה.
האופן שבו התקבל החוק בכנסת זו
טרגדיה של כמה טעויות, ביניהן חוסר
שימת־לב ואיחור־הרכבת. הדרך בחזרה
היתה בלתי־אפשרית.
היו לנו הרבה דיונים בסיעה, ומיפ־לגת־העבודה
מאוד חצוייה בתוכה. ואחרי
שהתקבל החוק, מאוד הקפדתי
שלא לעבור אותו, ולא הייתי היחידה.
בכינוס שהיה בבריסל אמרו לי שיש
שני שגרירים של אש״ף שרצו להיפגש
איתי, ואמרתי שלא סביר בעיניי
לעבור על החוק.
עד היום, כל נסיעותי לחו״ל למיפ־גשים
מסוג זה היו ביוזמת ״המרכז הבינלאומי
לשלום במיזרח התיכון״ ,ש־

אני מאוד פעילה בו, ומעולם לא בדקתי
את היוזמה.

• מ ה היית צריכה לבדוק
שלא בדקת?
מה מסתתר, מי מארגן. לפני יותר
מחודש היתה אלי פנייה. אז היו סיכויים
שאהיה חברה בממשלה, ואמרתי
שאם אהיה שרה, לא אבוא. כשנודע לי
שאני בחוץ, הודעתי שאני נוסעת.
קיבלתי תוכנית, שהיתה מורכבת
מארבעה מיפגשים במשך יומיים. שלושה
מיפגשים לא נראו לי בעייתיים.
המיפגש הבעייתי היה מיפגש השולחן־
העגול, שבו היתה צריכה להיות הידברות
בין הישראלים לאנשי אש״ף.
ידעתי שהמיפגש הוא בעייתי עבו־ ״י״״

• את מדברת באופן ספציפי
על עצמך?
כן. מצבי היה לגמרי שונה מזה של
כל שאר חברי־המישלחת. ואני רוצה
לציין שבין חברי״המישלחת לא היתה
התייעצות.
לפני נסיעתי קיימתי התייעצויות
קדחתניות עם הדרגים הבכירים של
אנשי״המישפט בארץ. קראתי גם את >—־

ענת סרגוס ט׳
פסק־הדין של השופטת הדסה בן־עיתו
במישפט משתתפי המיפגש ברומניה,
ומבחינת מיפלגת־העבורה התייעצתי
עם שלמה הילל.

• למה דווקא אי^זו?

אנחנו בידידות אישית רבה, והוא
מייצג את הקבוצה הניצית של המיפ־לגה.
הבנתי
שלגבי החוק אפשר להיזהר,
כשאין מגע ישיר.

• ואת לא מתכוונת רק לל־דדצת־יד?

רק לחיצת־יד — גם לשבת באותו
החדר ולנהל שיחה זה מגע ישיר.
ולי יש בעייה עם החוק, ובעייה עם
המדיניות של מיפלגת־העבודה. המיפ־לגה
היא ביתי, כל עוד לא החלטתי
אחרת, ואני לא מתכוונת להחליט
אחרת. דיעותי מעולם לא היו סוד, אבל
תמיד הלכתי עם הקו שהתקבל בהכרעה
דמוקרטית.
מבחינה מיפלגתית לא לאלוני ולא
לצבן היתה בעייה, כי הקריאה למגעים
עם אש״ף נמצאת במצעי המיפלגות
שלהם. ולובה אליאב נמצא במעמד
אחר. יש לו מעמד מיוחד במגעים שלו
עם אנשי־אש״ף, ראשית משום שהוא
היה בין חלוצי המגעים, וגם משום שניהל
את המגעים בנוגע לשבויים
שלנו.
לי לא היה לא זה ולא זה.
בשלב הראשון היתה הרשימה של

האישים, שהיו אמורים לקחת חלק בכינוס,
מאוד מאוזנת ומכובדת, מבחינת
מעמדם המדיני והציבורי.
היתה צריכה להשתתף בכינוס סי־מון
וייל, ועליה אי־אפשר להגיד שהיא
~~ מהשמאל. ותיאו קליין, שהוא ראש
הקהילה היהודית בפאריס. כשהתייעצ־תי
עם הילל, הראיתי לו את התוכנית,
והוא אמר שהמיפגש נראה לגיטימי
ומכובד, והבעייה היא המיפגש הישיר.
היועצים המישפטיים, שנפגשתי
איתם, לא היו בעד הנסיעה שלי.

• רק שלד? ומה לגבי האחרים?

ניהלתי משא־ומתן לגבי שוס
אדם אחר.
אני הייתי מאוד מוטרדת. ואני רוצה
לומר שבפאריס היו לנו שעות קשות
מאוד.

• מאיזו בחינה?

אף אחד לא שש לעבור על החוק,
ולדעתי אף אחר גם לא עבר על החוק.
לי היתה בעייה, ואני לא חושבת
שהייתי עוברת על החוק. אבל היתה לי
בעייה פנים־מיפלגתית מאוד קשה.
היה ברור לי שאי־אפשר יהיה לקיים
מגע ישיר עם אש״ף, ושהשולחן העגול
הוא מיפגש כזה. היה לי ברור מראש
שבשולחן העגול לא אשתתף.
לא הצהרתי הצהרות לפני הנסיעה,
כי לא היה ברור מה יקרה בפאריס.
שבוע לפני הנסיעה החלטתי לא לני
־ — סוע. לא ראיתי בזה שום טעם. לא הודעתי
באופן רישמי, אבל אני החלטתי.
היתה ישיבת־סיעה, ואחריה לובה
סיפר לי שבמליאה, בכנסת 32 ,חברי־כנסת,
בהנהגת צחי הנגבי ומיכה גולד־מן,
התחילו בהיסטריה המונית נגד
הנסיעה. הם פנו לשר־המישטרה וליו־עץ־המישפטי־לממשלה,
וכינו אותנו
עבריינים.
ברגע שהתחילה ההיסטריה הזאת,
שיניתי את דעתי והחלטתי לנסוע. אותי
לא יהפכו לעבריינית! אני לא צריכה
אישור על היותי יהודיה, לא צריכה
— אישור על היותי ציונית, על אהבתי
לארץ ומסירותי לארץ, לביטחונה ולקיומה.
החלטתי
לנסוע, אך היה לי ברור
שלא אשתתף בשולחן העגול.
ביום השלישי בבוקר נסענו, שול־

והיא סידרה לנו פגישה עם מזכיר ארמון
האליזהי, שהוא אדם מאוד חשוב.
התחלנו להתמקד בשיחות מחוץ לכינוס.
בכל המיפגשים הדגשתי שערפאת
ואש׳׳ף חייבים לדעת שלא חל מהפך
משמעותי באוכלוסיה היהודית, למרות
הצהרותיו.
הבהרתי שהוא ייבחן באוכלוסיה היהודית
רק בנושא הטרור. אמרתי שהרוב
המכריע בארץ לא יקבל אבחנה בין
טרור בגבולות הקרהירוק, לבין טרור
שנעשה בשטחים.
אני לא נגד מאבק לגיטימי של שביתות
וסגירת חנויות, אבל נגד זה שבמאבק
הלגיטימי נכנס טרור של זריקת

.גדוד התומכים
שי במיפלגת־העבודה
חס דציס
שנניצים״
אבנים ובקבוקי־מולוטוב, וכל פיגוע
שנעשה על־מנת להרוג. וכל עוד זה לא
ייפסק, באוכלוסיה היהודית לא יחול
מיפנה לגבי כוונותיו של ערפאת וא־ש״ף.
אני
חושבת שאש״ף צריך להצהיר
שהוא מפסיק את הדברים האלה, לפחות
לתקופה של כמה חודשים, כדי
לאפשר למשהו לקרות.
לדעתי העובדה שארצות־הברית
הכירה באש״ף והבחינה בין טרור לבין
האינתיפאדה חמורה יותר, מבחינת ישראל,
מאשר אמירות של אש״ף.

• וארצות־הברית יכולה לב-
פות על ישראל הסדר?
אם אני מבינה את השיקולים האמריקאים,
מבחינה מדינית קרה, ארצות־הברית
לא תכפה עלינו הסדר עם
אש״ף. לכן, בעיניי, נושא הטרור מאוד
משמעותי, כי אני חשה התפכחות מסו־יימת
בישראל, אבל עדיין לא כזו שתגרום
לעבור את הרוביקון, ומהעניין הזה
לא הרפיתי בכל הפגישות בפאריס.
נפגשנו עם ראש־ממשלת צרפת בא־

מישניים. אני אומרת מה שאני חושבת.
מה שעשה אש״ף לגבי רמת המישלחת
— זה הרי שיחק לידי הימין בארץ.
מצידנו באו כולם ממיפלגות ציוניות,
היו במישלחת שלנו שני נציגים של
מיפלגת־העבודה, ולא מהזוטרים שבהם,
לא חברי־כנסת מהספסלים האחוריים,
ואש״ף הוריד ברמה משמעותית
את רמת המישלחת שלו.

• אכל חאלד אל־חסן הוא
איש בדרג של שר, כעוד שאתם
חברי־כנסת. אש״ף שלח
לכינוס חברי־המועצה הלאומית
הפלסטינית, שהם המקבילים
לחברי־כנסת.
לא נמסרו לנו שמות אחרים כשיצאנו
את הארץ. אני פוליטיקאית, והפרטנר
שלי הוא לא שגריר של אש״ף.
וכשבאנו נאמר לנו שהרמה שלהם ירדה,
כי הם חשבו שאנחנו בדרג לא מספיק
בכיר. אבל לא בגלל זה לא השתתפתי
בפגישה.

• אבל זה הרגיז אותך, העלים
אותך?
זה פגע. הם פגעו בעניין עצמו. אבל

,הוז״עצת׳ איתו לפני הנסיעה...״
מית, לובה ואני. באני לפאריס, ושם
התבררו כמה דברים קשים.

ווירה ידידותית. היתה לנו פגישה מצו־יינת
עם מגיד* בבית השגריר המצרי
בפאריס, פגישה מאוד חמה, ופגישה נוספת
עם מזכיר הליגה הערבית.

• אילו מין דברים?
הבנו שהקבוצה שאירגנה את הכי־
^ נוס היתה קבוצה ידידות צרפוז־פלס־טין.
הבנו שהמרכז הבינלאומי לשלום
בצרפת לא היה שלם עם הכינוס. נודע
לנו שסימון וייל משכה את ידה, ושתי־או
קליין הגביל את עצמו להופעה בישיבה
אחת עם נציג הליגה הערבית
בפאריס. הוא היתנה את הופעתו בכך
שלא יופנו אליו שאלות של פלסטינים.
וכל העניין היה די מוזר, והיינו במתח
גדול מאוד. מצד חברי־המישלחת היה
מאמץ אדיר, ואני חושבת שהוא הצליח,
שלא לעבור על החוק בשום מיקרה.
היינו אצל מרי מגדס־פראנס• בערב,

• יכול להיות שהחלטת שלא
להשתתף כמיסגש השולחן העגול
עם אנשי אש״ף משום
שנודע שחאלד אל־חסן לא
ישתתף?
אני לא אסתתר מאחורי טיעונים
* אר 10ת\ שר פיאר 10 רס־פרא1ס0 ,׳
שהיה ראשיפסשלת צרפת בשאת הי
.50 ססוצא •הורי.
* ר׳ שבת 1שיא־ה0רי1ה.
* שצסת עבר-אר־נוניר, שר־החוץ
הסצר:

.מה שחיה מחריד
נניטס היתה
העתות שר
האירופים נלפיס־

קיום. היחידים שהתקיפו אותנו בצורה
עויינת ופוגעת היו האירופים, כמעט
ללא־יוצא־מן־הכלל.

• את חושבת שתסעי שוב
לכינוס מסוג זה?
אין טעם לנסוע, אם לא נצליח לשנות
את החוק ואת מדיניות מיפלגת־העבודה.
ברור שהיום כל אירופה עויי־נת
את ישראל, אז אין טעם לבוא לכינוס
ולדבר באמצעות אירופים, שהם
המתווכים, והם עויינים. איזו תועלת זה
מביא? מה זה מקדם?

• אז מה הפיתרון?
לעשות הכל כדי לשנות את התנאים
בארץ. אינני חושבת שבמיפגשים
כאלה אנחנו יכולים לתרום במשהו לתהליך
השלום. או להכרה באש״ף.

• מדוע לא?
כדי להכריע בפוליטיקה ררוש רוב.
בכל פרלמנט בעולם, וגם בכנסת, משחק
רק צדק אחד, והוא הצדק של הרוב.
כך זה הולך.

• אבל את לא מבחינה שיש
שינוי בעם בזמן האחרון בנושא

אני רוצה לקוות. במיפלגת־העבודה
אפשר להגיע לפריצת־דרך, ואני מדברת
בזהירות מירבית. בבחירות האחרו
נות
כל הגוש, מן המרכז שמאלה, קיבל
מכה חזקה מאוד. גם המיפלגות הערביות
בקושי שמרו על כוחן. השמאל, לצערי,
אינו מתחזק, הוא יצא חלש יותר
מהבחירות האחרונות.
מבחינה מיספרית, במיפלגת־העבו־דה
יש פי שניים יותר יונים מאשר

..שבש יפני
הגסיעה החלטתי
לא לנסוע־במחנה
השמאל הציוני שמחוץ למיפל־גת־העבודה.
אני
חושבת שזה חמור מאוד, שאנחנו
ניסע למקומות כאלה ולא נוכל להשתתף
ולומר את דעתנו. ואם אני לא
דיברתי, יש מקום לחשוב שגם חיים
צדוק, שאמור לנסוע בסוף החודש
לכינוס רומה בהאג, לא ידבר גם הוא,

• יש לך תסריט איך זה יבול
להיות אחרת?
צריך לדרוש לכנס וערה מדינית ולבוא
להידברות עם החברים שלנו, אח־
(המשך בעמוד )38

גם אילו חאלד אל־חסן היה בא, לא
הייתי מגיעה למיפגש האחרון.
אני לא מצטערת שנסעתי, אבל
כחברת מיפלגת־העבודה אני חושבת
שכל החברים במישלחת הופיעו בצורה
מכובדת ותורמת.

• ומדוע סירבת לנאום?

הסתבר לי שכדי שאני אדבר, היה
צריך להיות איזון, והאיזון היה שגריר
אש״ף בפאריס, ואני לא רציתי להתדיין
איתו.
ומכל הנסיעה הזאת יש לי מסקנות
רבות, ואני עומדת לכנס את היונים של
מיפלגת־העבודה ולספר להם את סיפור
הנסיעה.
מה שהיה מחריד בכינוס היה העויי־גות
של האירופים כלפינו. אנשי אש״ף
היו מתונים, הם לא התקיפו את התנהגותנו
באינתיפאדה, והם דיברו על דו־

נמיר בכנסת(עם ח״כ מנחם פרוש)
.לא הייתי נאיבית. ידעתי שזה יהיה קשה...־

החודש הבא, מכיוון שבפברואר מתכנס חבר•
הנאמנים של הסוכנות, ותיק ״קדדהייסוד״
עדיין לא מאוי ש.

עוזי הפתיע

מאזנים לשנת 1988 יהיה 1.81 שקל לדולר, מנוגדת
להמלצת הראשות לניירות־ערך, שלפיה יעמוד השער על
. 1.68

מאחורי סיפור השער מסתתר גם מאבק כוח
אישי. בפורומים סגורים תקן* אריה מינטקביץ,
יו״ר הרשות לניירות-ערך, את לישכת רואי־החשבת,
וטען כי מניעיה הם אינטרסנטיים.

הודעת ההתפטרות של עוזי ברעם מתפקידו כסזנד׳ל
מיפלגת־העבודה הפתיעה רבים מחבריו וממקורביו.

בעיקבות התפטתתו טוענים נגדו רבים
ממקורביו כי לא בדור אם יצטרפו למאבקיו,
מפני שברעם עלול לנטוש את המערכה.

הליכוד ה שלים ע ם
הפסדבר חו בו ת?

עוד סגן־שר ב או צר
הליכוד דורש מינוי סגך שר נוסף במישרד־האוצר.

המועמד יהיה, כנראה, אתה ויינשטיין
מהליברלים.

הליכוד השלים, כנראה, עם הפסד בבחירות לראשות
עיריית רחובות.

עד היום, שיבעה ימים לפני סיום הגשת
הרשימות לבחירות המקומיות, טרם נבחר
מועמד של הליכוד לראשות העירייה.
ראש העיר מזה 12 שנה, יחזקאל הדמלך, הודיע כי למרות
בקשת יצחק שמיר לא יתמודד שוב, והשמועות אומרות
שיתכן וסגנו, עורך יהדץ יוסי חובשי, יציע את מועמדותו.
יתכן בי במצב עניינים זה יוכל מיכאל(.פוש״) לפידות,
מועמד המערך, לזכות סוף־סוף בתפקיד, אחרי שהובס
פעמיים על־ידי הרמלך.

ב לי כו דלאת מי ד מדיחים למתת הכתות הליכוד כי יודחו כל מי שירוצו ברשימות
עצמאיות בבחיחת המקומיות, מסתבר שלכל כלל יש יוצא־מן־הבלל.

עתי
מועמדים עצמאיים של הליכוד — ג׳קי
לוי, בנו של השר דויד לוי, שהתמודד ברשימה
עצמאית על ראשות בית־שאן, ועורד־הדין
יהודה בן*זאב, ממחנה שרון, שיתמודד
ברשימה עצמאית בבית־שמש, אחרי שלא
נבחר כראש רשימת־הליבוד — לא יודחו
מחברותם בחרות, למרות שיילכו ברשימות
עצמאיות, ולמרות החלטת הליכוד בנדון.
הסיבה לכך היא, כנראה, כוחם החזק של מחנות לוי ושרת
בתנועת החרות.

379

ביום שני, ה־ 16 בינואר, מסר דובר
צה״ל על 284 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל התגים מירי
חיילי־צה״ל בלבד.
השבוע נהרגו בשטחים הכבושים 11
פלסטינים, וכך הגיע מיספר ההרוגים
ל־ 379 לפי ספירת ״העולם הזה״.
לעומת זאת, מסרו מקורות פלסטיניים
על 480 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 322 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

39 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 70 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 49 התגים מסיבות אחרות.

ב חי פהל*א מרוצים
השחקנים וצוות״הניהול של תיאטרון חיפה אינם מרוצים
מצורת הניהול של ג׳ילברטו טופאנו, בייחוד בכל מה
שכתר בצד האמנותי.

מנהל התיאטתן, אלי מלבה ואבי עוז, מבקשים
עתה את הרחקתו של טופאנו.

מב״םלאלבד

כאבי־רא ש למפ״ם

בניגוד לשמועות האחרונות, כי מפ״ם רצה לבדה בבחירות
המקומיות בתל־אביב, הוחלט ברשימת מיסודה של מפ״ם,
בראשות אריה צוקר, שלא לפסול על הסף שיתוף עם
מיפלגות אחרות.

צעדו של ח כהן מר״ץ והקמת ״סולידאריות״
גורמים לכאב־ראש במס״ס.

אי צ ט דיוך בדו ר סל
ברמת־ה שר!!
איצטדידן־כדורסל מפואר, ובו 5000 מקומות־ישיבה,
יוקם ברמת-השרון, בסמוד למיגרשי-
הטניס.
האיצטדיון יוקם על־ידי מועצת רמת־השרון בשיתוף עם
יזמים מאיטליה.
מדובר במיבנה ארכיטקטוני של פלדה ומתכת, וראש־המועצה,
משה ורבץ, הלוחם על מקומו, מבטיח שקבוצות
רבות מאמור המרכז יעברו לשחק בו.

אי! ג בו ל ל בו רו ת
בסקירת הקולנוע בתוכנית הערבית במוצאי־השבת תורגם
שם סידדת־הטלווידה בחזרה לבו״דסהד כ״בחזרה לכלה״.
בהמשך השידורים, בסידרה מיהו המס, תורגם סושי בר,
מיסעדה לאוכל יפאני, לבר לשתיית סושי.

קרוע־ה מע״ס הוחזר
הצעיר מוחמד אבו-עכר ממחנודהפלי־טיס
דהיישה, שנפצע ב 6-באוגוסט על•
ידי כדור בעל מהירות גבוהה (״היי ולו־סיטי״)
,הוחזר השבוע ארצה מבוסטון.
הצעיר בן ה־ ,17 שכל מעיו רוסקו,
הוטס על־ידי אגודה אמריקאית לארצות-
הברית לשם השתלת־מעיים, אחרי ש־בית-חולים
ערבי לא היה מסוגל לטפל בו,
ובתי-חוליס ישראליים סירבו לטפל בו.
בארצות־הברית נעשו בו ניתוחים אחדים,
אך לא ניתוח של השתלת-מעיים.
עם שובו ארצה היה חשש שיילקח
מייד לחקירה של זרועות-הביטחון, בשל
היותו בז למישפחה שכמה מבניה עצורים.
אולם ״עמותת רופאים ישראליים-
פלסטיניים״ קיבלה רשות לקחת אותו
באמבולנס מן המטוס לבית־החולים אל־מוקפד
בירושלים, ושם הוא נמצא.

חגרה למירואי״סוסים
ב עי קול

ח כהן ומזכיר סיעת ר׳ץ בהסתדרות, הרב משה סוויסה,
הקימו באחרונה אירגון בשם סולידאריות שמטרתו לדאוג
למובטלים.
צעד זה הכניס כמה אנשים במפ״ם ללחץ, שכן מפ׳ם זכתה
להרבה יוקרה מכו ת פעילותה בקרב פועלים, ואף גייסה
לשורותיה שניים מבין עובדי 0יספנ1וו־׳שראל.

חברה למירוצי־סוסים, שמכרה בשנה האחרונה
זיכיונות לאירגון הימורי מירוצי־סוסים ברחבי-
הארץ, עוקלה אחרי סידדת־תביעות מצד
רובשי־זיביונות לסניפים ולמיזנונים.

שדיר לם ובגות

עוד גרעו! ל״אגד״

הפגייה לבית־המישפס נעשתה אחר־ שמישרד־האוצר ביטל
היתר שניתן לחברה לתקופה של שנה בלבד, לשם ביצוע
מירוצים בשיטת כרטיסי־צפייה והגרלת־פרסים, ולא מכירה
להימורים.

בחוגי המיפלגה הליברלית עומדים לתבוע
מחבר־הנאמנים של הסוכנות למנות את שר־התיירות
לשעבר לתפקיד יו״ר ״קוץ־הייסוד״.

הפירסומים האחתנים שלפיהם החוב של ״אגד״
עומד על 300 מילית דולר אינם מדוייקים.

מם״ם נמצאת כרגע במשא־ומתן עם ר״ץ,
ודורשת את המקום הראשון ברשימה לצוקר.
היא מוכנה לפנות את המק ו מי ת השני
והשלישי לר״ץ.

את התפקיד אי ש בשנים האחרונות הר׳ר אברהם אביחי
מסיעת הקונפדרציה. אחרי הקונגרס הציוני האחרון התמנה
אביחי כראש מחלקת־הנוער־והחלוץ בהסתדרות הציונית.
גם על אביחי הוטחה ביקורת קשה על נסיעותיו הרבות
בתפקיד וד, למרות שמשמעות ומפקיד היא גיוס כספים

למגבית.

הליברלים צריכים להחליט על מועמדם עד

אפי ארז פור ש
אפי ארזי, יו״ר מועצת־המנהלים של
״סאיטקם״ ,יעביר, ביום הרביעי, את התפקיד
לרוברט מקסוול, אי׳דהעיתונות,
המגיע ארצה, כדי לרכוש שליש ממניות
״סאיטקם״.
בכך יתנתק א תי סופית מ״סאיטקם״,
אחת שהיה בין יוזמי ומקימי החברה לפני
20 שנה בדיוק.
ארזי לא החליט עדיין מה יעשה אחרי
שיפרוש ממיפעל חייו.

אם מוסיפים את גרעונות החברות־הבנות מגיע הגרעון של
אגד לקרוב למיליארד דולר.

מה יהיה ע ל הורוביץ?

לישכת פוכני־הביטוח תפעל נגד כוונת
סוכנות-הביטוח ״איחוד״ של ״בנק לאומי״,
לבצע פעולות ביטוח על-ידי פקידי-הבנק.

בעיקבות הדיונים בין ״בור״ ל״באנקרס
טראסט״ על עתיד חברת ״טבע״ ,לא ברוך מה
יהיה עתידו של יו״ר מועצת-המנהלים של
״טבע״ ,אלי הורוביץ.

הסוכנים טוענים כי פעילות זו מנוגדת לרוח ההסדר,
האוסר על גופים בנקאיים לקחת חלק בביטוחי־פרט שונים.

לפי הסכם ג׳נטלמני שהיה בץ מ ר להורוביץ, שימש
הורוביץ כיו״ר והיה אמור להמשין־ בתפקידו עד . 1992
אם יועברו מניות ט מ 1שבידי ס ר לידיים אחרות, יהיה
ע תיח של הורוביץ׳בטבע מעורפל, שכן הקבוצה שהוא
מייצג, קבוצת־המייסדים, מחזיקה במיעוט מניות.

״יושאר שטרן!״

פאחורי סיפור־ה שער
ההחלטה של לישכת רואי־החשבון ששער הדולר לסגירת

ביטוח
באמא עו ת הבנ קי ם

גורמים שונים מפעילים לחץ על יאיר שטח,
מנהל-החדשות בטלוויזיה, לחזור בו מכוונתו
לפרוש מתפקידו, ולהסכים להישאר קדנציה
נוספת.
שטרן עריץ לא הודיע על שינוי בעמדתו, שלפיה הוא
מתכוון לפרוש מהתפקיד בעוד כמה חודשים.
בינתיים המועמד להחלפתו הוא רפי גינת.

אןרית 17־*7 3 =11

חיבוק הדוב
בשנות ה־ 30 נערכה בשווייץ ועידה גדולה לפירוק־הנשק, אחת
מיני רבות. שליחי המדינות הציעו הצעות שונות, כל אחד לפי
האינטרסים של מדינתו. הנציג הסובייטי, מקסים ליטווינוב
(דיפלומט יהודי שסטאלין נהג לשלחו לכל משימה שבה היה
חשוב לרכוש את לב המערב) הציע פירוק־נשק כללי.
על כך השיב הנציג הצרפתי בסיפור־אגדה. החיות, כך סיפר,
הגיעו למסקנה שיש לשים קץ למילחמת הכל־בכל. הן כינסו
ועידה, וכל חיה הציעה את הצעתה.
צריכים לשים קץ למלתעות, הציע הנחש. צריכים לבטל את
הארס, הציע התנין. אין לסבול את הדוקרנים, טען העיט. צריכים
לחסל את הציפורניים, אמר הקיפוד. וכך, חיה אחרי חיה, עד שקם
הדוב.
״אחים,״ הוא אמר ,״צריכים לחסל את כל סוגי הנשק, אחת
ולתמיד. עלינו לשים קץ למילחמה, ולהשאיר רק את חיבוק
האהבה והידידות.״
נזכרתי באנקדוטה זו כאשר קראתי בשבוע שעבר את הדוחות
על הוועידה הבינלאומית נגד הנשק הכימי, שנערכה בפאריס.
צריכים לבטל את הנשק הכימי, אמרו האמריקאים והשר משה
ארנס. צריכים לבטל קודם כל את הנשק הגרעיני, טענו הערבים.
ורק הרוסים שפעו ידידות כלפי כולם.

פיתה וגבינה
בראשית 1983 הזמין אותנו עיצאם סרטאווי לפגישה עם יאסר
ערפאת, הראשונה אחרי הפגישה בביירות הנצורה.
היה לי הסכם עם סרטאווי: לכל פגישה עימו הייתי אמור
להביא לו פיתה תבונה(אפוייה על תנור ביתי) וגבינה נבולסית.
ערב הנסיעה הזכרתי זאת לאליאס פרייג .,הוא התנדב לספק
לי את שני המיצרכים והזמין אותי לביתו בבית־לחם.
ישבנו על מירפסת־הזכוכית של ביתו. הוא הצביע בתגועת־יד
רחבה לעבר השכונות היהודיות שקמו על כל הגבעות, משלושה
עברים.
״תגיד בשמי לאבו־עמאר,״ אמר ,״מה רואים מן המירפסת שלי.
אין לנו זמן!״ פרייג׳ תמך בכל ליבו בגישתו של סרטאווי — זו
שיאסר ערפאת תירגם אותה באחרונה למדיניות רישמית של
אש״ף.
הפגישה עם ערפאת התקיימה בתוניס. באנו שלושה מישראל
— מתי פלד, יעקוב ארנון ואני, ואילו סרטאווי היה בחברת
ערפאת, אבו־מאזן ואחרים.
מייד בראשית השיחה מילאתי את חובתי כלפי פרייג׳ .סיפרתי
לערפאת מה ראיתי מבעד לזכוכית המירפסת של ראש־עיריית
בית־לחם, ואת המילים שביקש ממני להשמיע,
״אמור־נא לאחי פרייג׳ שאנחנו אוהבים אותו, ושאנחנו מודעים
למצבם הקשה של אחינו תחת הכיבוש,״ אמר ערפאת.
נזכרתי במילים אלה — ״אחי פרייג כאשר השמיע
ערפאת באחרונה את האיום על ״מי שמציעים להפסיק את האינתיפאדה״
.ערפאת לא הזכיר את פרייג׳ בשמו, ואני בטוח שזה
לא היה מיקרה. פרייג׳ מעורר לפעמים רוגז, אך הוא פטריוט
פלסטיני, גם כשהוא נוקט עמדות חריגות.
הרוגז של הפלסטינים על הצעת פרייג׳ טיבעי. הנה דוגמה:
בשיא המאבק של היישוב נגד השילטון הבריטי — כאשר היה
קיים שיתוף־פעולה בין אירגון־ההגנה, אצ״ל ולח״י — הנחיתו
הבריטים מכה על הנהגת־היישוב. הם אסרו את ראשי הסוכנות

אודי א ס רי

היהודית, עצרו מאות אנשי־הגנה והקימו מחנות־מעצר במידבר.
למחרת היום פירסם גרשום שוקן, עורך הארץ, מאמר חריף
ביותר נגד הנהגת־היישוב. הוא תקף את המאבק, הגדיר אותו
כמישגה הרה־אסון, וקרא להפסקתו.
המאמר הזה גרם לזעם עצום בציבור היהודי. רבים ראו בו
תקיעת־סכין בגב הלוחמים. יש שלא שכחו את המאמר הזה עד
היום( .פעם לקחתי את מנחם בגין, אז ראש האופוזיציה הימנית,
בטרמפ ממלון המלך חיד לכנוע

לכל אורך הדרך שפך את ס חמתו על שוקן, ובין השאר

הזכיר את המאמר ההוא). ן פרייג׳ לא הרחיק לכת כמו ס שוקן אז. הוא לא תקף את האינבו
תיפאדה,
אלא רק הציע להפסיק בז אותה זמנית, תמורת ויתורים
מצד השילטון.
אני מבין מדוע זה הרגיז את
ההנהגה הפלסטינית. כאשר אתה
נמצא בעיצומו של מאבק קשה
לחיים ולמוות, שבו נתבעים
קורבנות קשים, אינך רוצה שכל
עסקן מקומי ישמיע הצעות
העלולות לרפות את ידי הציבור
המתקומם. אולם אני בטוח שאיש אינו רואה בפרייג׳ בוגד.
אגב, הגבינה הנבולסית והפיתות, שהכינה אשתו של פרייג׳
למען סרטאווי, עברו בשלום את כל הדרר לתוניס, וזכו לקבלת־פנים
נלהבת.

הר, סוזאנה...
אינני מכיר הרבה נשים יותר נחמדות מסוזאנה.
סוזאנה טאוורן היא אנגליה, לא-יהודיה, בתו של מי שהיה
חבר״פרלמנט במשך הרבה שנים. היא יועצת כלכלית בסיטי של
לונדון. היא גם חברתו־לחיים של עזריאל צוקרמן.
צוקרמן, ישראלי החי בלונדון, הוא פרופסור לפילוסופיה של
החוק באוכספורד. פעם היה חתנה של רחל דיין. הוא אביה של
הילדה שלכבודה כתב משה דיין כמה משיריו היותר ידועים.
בקיצור, מישפחה טובה מכל הצדדים.
לפני שבועיים באו עזריאל וסוזאנה לביקור־מולדת. לסוזאנה
היה זה הביקור השני בישראל. נדמה לי שהארץ מצאה חן
בעיניה. עד הרגע האחרון.
היה עליה לחזור ללונדון לפני ידידה. עזריאל הביא אותה
לנמל־התעופה, הוריד אותה בפתח בית־הנתיבות, ועד שהספיק
להחנות את המכונית ולהגיע לבית־הנתיבות היא כבר עברה את
הצ׳ק-אין. היה בידיה כרטיס־לעלייה־למטוס. הוא נפרד ממנה
וחזר למקום־מגוריו בנתניה. הוא ידע שהכל בסדר, עד שצילצל
הטלפון...
סוזאנה עלתה לקומה השניה והמתינה לקריאה לעלות למטוס,
כאשר לפתע ניגשו אליה שני גברתנים. הם הציגו את
עצמם כאנשי־ביטחון, לקחו את דרכונה וכרטיס״הנסיעה שלה
ופקדו עליה בגסות לבוא איתם.
השניים לא ידעו כמעט אנגלית, וסוזאנה אינה יודעת עברית.
רק בהדרגה הבינה במה המדובר.
מסתבר שהגיעה לצ׳ק־אין אחרי שאנשי הביקורת הביטחונית
כבר נטשו את המקום. היא לא ידעה זאת, כמובן. היא פשוט
עשתה מה שנראה לה כטיבעי: ניגשה אל דיילת־הקבלה של
בריטיש אירח״ס והציגה את הכרטיס. הדיילת קיבלה את
המיזוודה שלה והנפיקה לה כרטיס־עלייה־למסוס.
זאת היתה, כמובן, רשלנות מצד הדיילת ומצד אנשי־הבי־טחון.
הדיילת היתה צריכה לשים לב לעובדה הבולטת שלכרטיס
לא הודבקה המדבקה של הביקורת הביטחונית, ושמדבקה כזאת
גם חסרה על המיזוודה, סוזאנה עצמה, כמובן, לא הבחינה בשום
דבר בלתי״רגיל.
אנשי־הביטחון התחילו לתחקר אותה באופן יסודי. עם מי
היתה בארץ? את מי הכירה? עם מי בילתה? עם מי שכבה?
סוזאנה יכלה להזכיר חצי־תריסר אנשים מכובדים מאוד
שהכירה בימי שהותה, אד מרוב תדהמה זכרה רק את שם ידידה.
טילפנו אליו, אבל צוקרמן לא הספיק עדיין להגיע הביתה.

רחל אבנרי, העולם הזה

מה קרה לסוס הלבן?
במשך כל ימי מילחמת־העולם השניה היה הסוס הלבן של
הירוהיטו סמל. הכל הכירו את התצלום של הקיסר היפאני על
סוסו. הגנרל דוגלאס מק־ארתור,
מצביא כוחות־המערב נגד היפאנים,
נשבע לרכב על סוס זה
למחרת הניצחון.
אז היה הירוהיטו סמל המיליטריזם
היפאני הרצחני, האכזרי,
הדורסני. סמל של שינאה. יעד
לתאוות־נקם.
מילחמת־העולם השניה לא
הסתיימה כאשר חתמו הגרמנים
על כניעה ללא־תנאי, כפי שנדמה
לרבים. היא הסתיימה כאשר
שליחיו של הירוהיטו חתמו על
כניעה על סיפונה של אוניה אמריקאית.
הירוהיטו הוא שהכריע
— אבל רק אחרי שהוטלו על
יפאן שתי פצצות־אטום קטלניות — ואחרי שהובטח לקיסר
מראש שהוא ימשיך לשבת על כס״המלוכה.
מאז השתנו פני העולם, וגם פני יפאן. הקיסר עבר את כל
הגילגולים, הפך דמוקרט והתגלה כאדם פשוט, בלתי־תוקפני,
שלא ביקש אלא שיניחו לו.
נשכחה יפאן המיליטריסטית. נשכחה אחריותו — הפאסיבית,
לפחות — לזוועות בלא־ספור.
כל זה טוב ויפה, אך האם אחרי כל אלה צריך היה מותו
להתקבל כאסון עולמי, עד כדי הורדת הדגלים לחצי־התורן
מסביב לכדור־הארץ? האם היה מקום לפסטיבל של אבל
בתיקשורת העולמית? האם היו עיתוני ישראל צריכים להצטרף
לפסטיבל זה? האם בכלל צריכים כלי־התיקשורת הישראליים
להעניק כותרות לכל פיפס של ליידי די והנסיכה פרגי והנסיכה
סטפאני וקיסר יפאן?
מעניין — בכל הפירסומים על מות הקיסר, בארץ ובעולם, לא
ראיתי את התמונה המפורסמת של הקיסר האלוהי על הסום הלבן,
התמונה שסימלה את הזוועות.

בינתיים הובאה המיזוודה הפושעת. הפכו אותה על ראשה, וכן
גם את ארנקה. הכל נעשה בגסות, תוך איומים ובלי הסברים.
התייחסו אליה כאל טרוריסטית שנתפסה בקלקלתה, לפני
שהספיקה לפוצץ את המטוס.
לבסוף הצליחה סוזאנה למצוא את עזריאל בביתו. הבריטית
קרירת־המזג היתה מזועזעת, שלא כדרכה. הפרופסור הפעיל
מיד את כל הקשרים. איכשהו השתכנעו אנשי־הביטחון שאין
לפניהם פושעת מסוכנת. בינתיים המריא המטוס שלה. כששאלה
אותם איך תגיע עכשיו ללונדון, אמרו לה שיש טיסה של אד על
בעוד שעתיים, ואולי־אולי יאפשרו לה לטוס בה. הרמז היה שזה
לא מגיע לאחת שכמותה.
אלא שבינתיים התקשר עזריאל צוקרמן עם אדעל, ושם
נאמר לו כי הגברת כבר רשומה ברשימת־הנוסעים של הטיסה
הבאה. ואכן, היא הגיעה ללונדון בשלום...
איש אינו יכול להתנגד לסידורי־ביטחון קפדניים. אם היתה
פאשלה — של אנשי־הביטחון עצמם ושל הדיילת — זה חייב
בדיקה קפדנית, הן של הנוסעת, הן של המיטען. אילו זה נעשה
באדיבות, תוך הסברת המניעים, לא היה איש יכול לכעוס.
אולם כאן קרה משהו אחר. אנשי־הביטחון והדיילת חטאו,
ואת זעמם הוציאו על נוסעת תמימה. צריכים היו לערוך חיפוש
אצל סוזאנה טאוורן, אבל כל זה
היה צריך להיעשות באדיבות,
בטאקט, ואחרי־מעשה היו צריכים
להתנצל ולהביע צער על
אי־הנעימות הבלתי״נמנעת.
במיוחד מרגיזות השאלות
הגסות שנשאלה. על נוהג פסול
זה שמעתי פעמים רבות מפי
זרים אחרים שביקרו בישראל.
עם צאתם מן הארץ הם נשאלים
שאלות אינטימיות גסות: את מי
הכירו, עם מי נפגשו, עם מי
שכבו.
בתיירות לישראל חלה באחרונה
ירידה דראסטית. נוח להעמיס
את כל האשמה לכך על
האינתיפאדה. אך אולי אין זה הגורם היחידי? אולי פשוט נמאס
לתיירים לעבור את הטראומה של היציאה, כאשר אנשי־הביטחון
מתייחסים אל כל אחד מהם — ובייחוד אל כל צעירה בלונדית
— כאל טרוריסט זדוני?

ידיים של זהב
אפשר ללמוד על מצב המשק הישראלי בדרכים שונות. אפשר
לשמוע הרצאות באוניברסיטה. אפשר לקרוא ראיונות עם
הפרופסור מיכאל ברונו. ואפשר לטלפן ליד, זהב.
רחל מצאה את השם ומיספר־הטלפון במודעה. ידי זהב,
שרוחים והשקעות בע־ם, ת״ד ,4563 תל־אביב, טלפון .284739
ידי זהב, כך נאמר ,״עושה תיקוני־חשמל, אינסטלציה, צבע,
נגרות ושיפוצים 40 .אלף לקוחות מרוצים. טלפן ונבוא לתקן.״
טילפנו ובאו לתקן. חלון שלנו, הפונה אל הים, לא נסגר כראוי.
בימים של סערה, שהרעידה את הבניין כולו, זה לא היה נעים.
ב־ 28 בדצמבר, יום רביעי, בא איש בשם אבי לתקן. היה עליו
לחזק את מנעול־החלון במשקוף העץ. דף ביצוע־שרות , 11,590
קריאה .935
האיש תקע כמה מסמרים בעץ הרקוב, וראה כי טוב. כשנאמר
לו שזה לא כל־כך טוב, אמר משהו ישראלי ברוח ״סמוך עלי״ .הוא
גבה 100ש״ח והלך. כעבור כמה שעות אי־אפשר היה לפתוח עוד
את החלון.
ידי זהב לא הסתפקו בתיקון. הם גם טילפנו, כדי לוודא שהכל
בסדר. נאמר להם שהכל אינו בסדר, הובטח לבוא ולסדר. מתי?
אחרי שבת, האחד בינואר.
זה היה לפני שלושה שבועות. מאז טילפנה רחל מדי יומיים־
שלושה לאוזני־זהב, ואספה הבטחות. ביום הראשון, האחד בינואר,
לא באו. צופיה הבטיחה שיבואו ב־ 9בינואר, בין השעות 11ו־.3
נא לחכות. חיכו. לא באו.
שיחה עם פקידה. הבטיחה ״להחזיר צילצול״ .לא החזירה ולא
צילצלה.
שיחה עם רונית, ב״ 10 בינואר. הבטחה ליום הרביעי, ה־11
בינואר, בין השעות 9ל־ . 11 נא לחכות. לא באו.
בינתיים אין החלון נפתח, ורחל ביזבזה כמה ימים בהמתנת־שווא.
ידי־זהב?
אין. אבל הבטחות — ממש זהב.

מילה היא מילה
זה לא סיפור אקטואלי, כי זה קרה כבר לפני כמה שנים.
ואלמלא שמעתי את הדברים מפי מדענים מכובדים, לא הייתי
מאמין.
גיבור הסיפור הוא פרופסור מכובד מאוד, איש־מדע דגול בשם
גרהארט שמידט. הוא נודע כפרופסור בריטי, אבל בעצם היה בן
לאב גרמני ולאם גרמנית־יהודית. הוריו נפרדו עם עליית הנאצים
לשילטון, והוא הגיע לבריטניה.
שמידט זה הוזמן למכון ז״צסן, ומילא בו תפקיד חשוב בתחום
שלו. לבסוף נפטר בשווייץ. הוחלט להביאו ארצה לקבורה.
בשעה שהכינו את הגופה לקבורה, גילו הרבנים בשווייץ דבר
נורא: האיש לא היה נימול.
מי שאינו נימול, אינו יהודי. ומי שאינו יהודי, אינו יכול להיות
מובא ארצה לקבורה.
נוצר מצב־ביש. אבל נמצא גם פיתרון למצב־ביש זה.
הפרופסר שמידט נימול אחרי־מותו, הוטס לישראל כיהודי
כשר ונקבר כאן כדת וכדין.

11 1ייי

במשך שנים היו שתי הפרקליטות
הנוצצות, פנינה דבו־רץ
והלנה ביילין, דיירות אותה
הקומה בבניין היכל־המיש־פט.
כל אחת שכנה באגף שלה,
דבורין בפרקליטות תל־אביב ו
קומה
ובאותו האגף — הפעם בבית
התעשייה שליד הדולפינריום.
בהלוויתו
של עורך־הדיז
יצחק טוניק ספדו לו שניים
מעמיתיו־למיקצוע, השופטת ב־

אולי גם תגיע לבית־המישפט
העליון!׳׳
עורכי־דין רבים העלו בה־לווייה
זיכרונות על טוניק. צבי
לידסקי סיפר כי טוניק היה
הסנדק של בנו הצעיר, עופר.

כירתו, שבישרה לו שהופעתו בתוכנית
הטלוויזיה סיבה למסיבה
נדחתה למועד לא־ידוע.
הזמר הפופולרי לא ויתר ונסע
לאולפני הרצליה כדי לפגוש את
מפיקי־התוכנית. כשהגיע למקום

הצגה חדשה ללהקת־פיקוד־דרום.
אחד מחברי־הלהקה, חייל
צעיר בשם ניצן, מופיע בהצגה
הזאת בתפקידי פנטומימה ואקרובטיקה.
באחת ההופעות האחרונות
נחת בצורה לא־נכונה וג־

משה ברנשטיין

הצייר בלט בהלווייה של עורך־הדין יצחק טוניק, כשהחזיק בידו זר־פרחים
ועיגיו זלגו דמעות. מרים טוניק(בצילום משמאל) ,אלמנת המנוח, שהיתה
שרוייה באבל כבד, התק שתה בהליכה ונאלצה להיתמך במהלך ההלווייה על״ידי אחת מבנותיה.
ביילין בפרקליטות מחודהמרכז.
השתיים בלטו תמיד בלבושן המהודר,
בשערן העשוי־היסב ובהופעתו
הזוהרת. הן התפרסמו גם
כנשות־חברה, המופיעות במקומות
הנכונים ותופסות גם שם את
עיני הצלמים. זו אחר זו פרשו

דימום מרים בך סורת, המשמשת
כיום במקומו בתפקיד מב־קרת־המדינה,
והשופט העליון
יעקב מלץ, ששימש גם הוא עד
לפני שנה בתפקיד מבקר־המדי־נה.
טוניק היה, במהלך חייו,
.נשיא לישכת־עורכי־הדין במשך

״הוא עשה זאת בהידור כזה,
ביהדות יפה כזאת. הוא הביא
במתנה ספר־תנ׳׳ך בכריכת־כסף,
ואשתו הביאה כוס ליין, גם היא
מכסף,״ סיפר לידסקי. הוא הסביר
כי בחר בטוניק כסנדק מכיוון
ש״עורכי־דין יש הרבה, ושופטים
יש הרבה, אבל ראש־לישכת
עורכי־הדין יש רק אחד!״
אחרי מסע־הבחירות הלא-

מוצלח שלו, מצא את עצמו רפי
סוויסה, מי שהיה נציב שרות
בתי־הסוהר, כשיש לו חוב של 50
אלף דולר. הוא פנה למועמדי
הרשימה שלו, וביקש מהם להשתתף
בכיסוי החוב. המועמדים
סירבו בתירוצים שונים. מחוסר־ברירה
נאלץ סוויסה לפנות לבנק,
בבקשה להלוואה פרטית.
הבנק הילווה לו 25 אלף שקלים,
וסוויסה הצליח להחתים את מועמדי
הרשימה כערבים. הוא שילם
לנושיו ולספקים חלק מהחוב.
בשעת־בוקר מוקדמת צי-
לצל הטלפון בדירתו של הזמר
חיים משה. על הקו היתה מז־

ביקש לדעת מדוע דחו את הופעתו.
באולפן אמרו לו שזוהי דחייה
זמנית, ואם הוא מעוניץ יוכל
להשתתף בהופעה משותפת עם
הזמר היווני דאלארם, המגיע
ארצה לסידרה של הופעות. משה
סירב ואמר שהוא די מפורסם כדי
להופיע ללא שותפים. כעת הוא
ממתין לקבלת התאריך המיוחל.
את שרות־המילואים שלו
עשה השחקן מאיר סוויסה,
בעלה של רותי ירקוני, בבימוי

רם לעצמו נזק גופני. מפקדי-
הלהקה נכנסו ללחץ בחיפושיהם
אחרי מחליף לצעיר הפצוע, וכשלא
מצאו הסכים סוויסה למלא
את מקומו. רבים מהצופים לא
מבינים מה עושה איש בן 35
בחברת חיילים שגילם הממוצע
הוא . 18

עד עתה היו ליצחק רבין
שתי מזכירות, שכל אחת
מהן עבדה חצי יום. אחת מהשתיים,
מירי מרקוביץ, שעב-

4 1 71ך | 1דוקטור לעבודה סוציאלית ויושבת-ראש
111 ! 1111 1ן האגודה״להגנת״הילד מסרה נתונים מד הימים
על היקף התופעה של התעללות פיסית ומינית בילדים.
להדגשת הלגיטימציה של הנושא היא הני א ה מודעת-פירסומת
לקונדומים, המראה ילד, בחברת גבר ואשה -כשכולם עירומים.
השתיים מהפרקליטות ועברו לפרקטיקה
פרטית. ביילין פרשה
ראשונה, והצטרפה למישרד־ה־פרקליטים
של דויד ליבאי ודן
שיינמן, ואחריה הלכה גם רבו־רץ,
שפתחה מישרד משלה. אלא
שהשתיים חזרו לדור באותה ה

שתי
קדנציות, וגם מבקר־המ־דינה.
השופט מלץ, שהיה שותפו
של טוניק במישרד עורכי־הדין,
סיפר כי כאשר הוצע לו לכהן
כשופט מחוזי, פנה בראש ובראשונה
לעמיתו טוניק והתייעץ בו.
״הוא אמר לי לך! לך! מי יודע,

\ י 1ד י * 11ח אשתו של לירון, בנו של רפי נלסון המנוח, ילדה בן ביום השישי, בשעה , 2בבית״
| 1^ 11 החולים ״יוספטל״ באילת. כמה שעות אחרי הלידה היא כבר הס תובב ה במיסדרון.

לירון בעלה (בצילום משמאל, באמצע) מיהר לכפר בטאבה כדי לבשר לכל על הלידה. עם הגיעו התנפלו
עליו ידידיו בשימחה ושפכו שמפניה על ראשו. בני״הזוג החליטו שהבן ישא שם בעל הברה אחת בלבד.
העולם הז ה 2681

אחד הדברים הקשים ביותר ליהודי הוא כיסוי־ראש להלווייה. יש מי שמסתפק
יסה דש מי שמאלתרים כיסויי־ראש מעניינים ויוצאי־דוסן. בשבוע שעבר,
כביסה

בעת הלווייתו של עורך־הדין יצחק טוניק, מי שהיה ראש לישכת עורבי־־הדין
בישראל ומבקר־המדינה, נראו כיסויי ראש המעידים כי לבעליהם דימית ומעוף.

ולוין 11 עורך־הדין, חבש כובע שנקנה באר-
\ / 1 1 1 1ן צות-הברית, בעל שולי-פרווה. הכו בע,
העשוי צמר משובח, הגביה במידה ניכרת א ת הפרק
ליט,
המוכר בקומתו הגבוהה. באמצע: דויד שטיינמץ,
שופט-השלום התל-אביבי, חבש כובע-בייסבול בעל מיצ-
חיה ארוכה. הכובע המקורי בלט על רקע החליפה השחורה

והופעתו המעונבת. משמאל: נחמן אמיתי, עורד־הדין
התל-אביבי, הסתפק בכיפה ממשי, בצבע כחול בוהק,
שבלטה למרחקים על רקע מיגבעות האבלים האחרים.

יימ8״נ1

מ ך 1ן ך 1ז | ך ך | ה שופטת־בדימוס ומבקרת־
1 1 11-1 11 111 המדינה בהייה, חבשה לרא שה
כיבע לב ד מי ד תי שהבליט א ת יופיה. הביבע, בצבע

כחול-ירוק, הייוה קונ טרסט חריף למעיל־הפרווה החים
שלבשה. באמצע: משה בן־זאב, היועץ המישפטי לשעבר,
בא להלווייה כשהוא חבוש בכובע-פרווה רוסי שחור

ומטולטל. ואילו עורך־הדין מיכה כספי (משמאל) חבש
כובע-מיצחיה משובץ מצמר, ומצא עצמו שלוע בשיחה
עם ידיד שחבש כובע זהה, אן העשוי בד קורדרוי עבה.

דה לפני־כן עם משה ארנם,
היא עובדת מישרד־הביטחון, והשבוע
היא עזבה את מישרתה
במישרדו של רבץ לטובת מישרת
מזכירה במישלחת־הרכש,
היוצאת בחודש הבא לארצות־הברית,
לתקופה של שלוש שנים.
המזכירה השניה, סילביה,
שעבדה עם רבץ קודם לכן
במיפלגת״העבודה, עובדת עתה
קשה מתמיד.
שבתאי טל, נציג השבועון
שטרן בארץ, חגג בשבוע
שעבר את מסיבת יום־הולדתו ה־
50 בווילה שלו בשיכון־דן. אשתו
של טל, עדי, קצינה בכירה ב־חיל־האוויר,
שהשתחררה באחרונה
מצה״ל, אירחה את דן פתיר,
נחמן שי, חבר־הכנסת מיכה
גולדמן, יאיר עמיקם מליש־כת
דובר־צה״ל, כרמלה מנשה
מהרדיו והרבה כתבים וצלמים
העובדים עבור עיתוני־חוץ.
הבימאי עמית גורן היה
זקוק, לצורף סירטו הקצר הכלוב,
שצולם באחרונה, לאשה וילדה
קטנה, שיגלמו תפקיד של ערביה
•הצועקת ויורקת באינתיפאדה,
וילדתה. גורן, שהוא חבר טוב של
מפיק־הסרט, יעוד לבנון, ראה
העולם הזה 2681

בטלוויזיה #ת העיתונאית שוש
מימון, בת־זוגו ואם־בתו של
לבנון, בתשדיר־השרות של נע־ס״ת,
והחליט שהיא תתאים לתפקיד.
מימון הסכימה, וצירפה לעניין
את כרמל בת־השנתיים.
לבנון עבד אז על סרט אחר בלונדון,
וכאשר חזר, ושמע שבתו תופיע
בסרט, הביע התנגדות תקיפה.
אבל זה לא עזר לו, כי שוש
הודיעה לו שהיא הסכימה ל־
״עיסקת־חבילה, שתינו״ .הסצינה
שבה השתתפו השתיים היתה
קשה לביצוע, לפחות לגבי הקטנה,
שהתחילה לבכות כאשר
אמה התחילה לצעוק ולרוץ. הבכי,
במיקרה הזה, התאים לרצון
הבימאי.
רומי הלחמי, זמרת,
שלחה לתחרות הקדם־אירוויזיון
שני שירים במסלול א׳ ,והתאכזבה
מאוד כאשר לא מצאה את
שמה ברשימת מבצעי השירים
במסלול א׳ ,שהתפרסמה לפני
כשבועיים. נשאר לה רק להתנחם
בשמועה שהגיעה לאוזניה, שצ־וות־השופסים
התלהב מקולה,
אבל לא משיריה. אכזבתה הפכה
לשימחה גדולה השבוע, כאשר
התבשרה שהיא נבחרה לבצע
שיר בשם איך זה קורה, אשר נש

לאחרות במסלול ב׳ .מאחורי-
הקלעים היא תפגוש את חברתה
הטובה, הזמרת אופירה יוספי,
שהיא אחייניתה של עופרה
חזה, אשר כמו רומי, שלחה שיר
במסלול א׳ ,התאכזבה כאשר הוא
לא התקבל, והתבשרה השבוע
שהיא תבצע את לשמוח ולרקוד,
שהתקבל במסלול ב׳.
הופעתה של הזמרת האיראנית
הומירה היתה רצופה
תקלות. חפץ חשוד, שנמצא בסמוך
לכניסת האמנים בהיכל התרסת,
התגלה כחבילת טיטולים.
אך זמר־החימום, שהיה אמור
להופיע לפני הזמרת, נעלם
עוד לפני שהספיקו לברר מה
מכילה החבילה, ורק בשעה 9.30
מצאו אותו. ההופעה החלה באיחור,
למורת־רוחם של הצופים.
ידידיה הרבים חיכו לה במסיבה,
והיא לא הגיעה. כשהתקשרו
עם ביתה מסרה להם האם,
העיתונאית כדוריה אבידן-
בריר, שבתה שרון נמצאת ב־בית״החולים
איכילוב בתל־אביב,
אחרי שעברה ניתוח להוצאת התוספתן.
שרון חשה ברע בשעה
שהקשיבה להרצאה באוניברסיטה,
ונסעה לביתה. כשמצבה החמיר,
נסעה לרופא פרטי, שהיפנה

אותה לבית־החולים. פחות מ־24
שעות אחרי-הניתוח היא כבר הסתובבה
במיסדרונות. בין מבקריה
הרבים היו אברהם שריר, ה־שר״לשעבר,
פולה מוזם מידיעות
אחרונות, אייבי נתן ואחרים.
חבר-הכנסת
רענן כהן,
שהשמיע את נאום־הבתולץ שלו
בכנסת, מסיים בקרוב את עבו־דת־הדוקטורט
שלו על הערבים
בארץ־ישראל. במקביל הוא מתכונן
להוצאת סיפרו, אף הוא על
נושא זה.
עוד אחת שעשתה הסבה
לתחום־האופנה היא עדנה מקוב,
אשתו של אמיר מקוב,
מנכ״ל סונול בישראל. עדנה, שעסקה
ב־ 25 השנים האחרונות
בהוראה, פרשה מעבודתה ופתחה
סטודיו־לאופנה במרתף ביתה ב־הרצליה־פיתוח.
איש־העסקים
הנתנייתי
שלום זייתוני נעצר על-ידי
מישטרת־נתניה בחשד שהיכה
פועל ערבי, העובד באחד מעסקיו.
בעבר נעצר בחשד של החזקת
דולארים מזוייפים. באחרונה
מצא עצמו בעימות עם המיש־סרה.
כשהתראיין למקומון בנתניה,
טען שהמישטרה עומדת

מאחורי פרשת־הדולארים. דובר
מישטרת־ישראל שוקל כעת אם
להעמידו לדין על דבריו.
ברברה טאופר, מי ש־היתה
ניספחת־העיתונות האוסטרית
בארץ, התפטרה מתפקידה
כמנהלת יחסי־החוץ של מוסיאון
ישראל, והחליטה לגור בתל־אביב,
מפני שזו ״צעירה וחיונית
.יותר״.

י נעמי דד; דזזדד אדהליאב ₪

פסוקי השבוע
• ״י די עו ת אחרונות״,
על התוכנית הכלכלית החדשה:
״היא כמו טכס ברית־מילה: לקטנים
מקצצים והגדולים אוכלים
עוגותד
•המתנחלים, השובתים
רעב בפתח מישרדו של ראש-
הממשלה, בתגובה על הפגנת-
המחאה של ראשי ערי-הפיתוח
באותו מקום :״הם מפגינים בעד
רמים ואנחנו מפגינים נגד דם׳״
האמריקאי
• ההיסטורית
אדוורד קלינטון :״אמריקה
נתנה לעולם את הקוקרדקולה,
יפאן — את רשמי־הקול ורוסיה
— את הקלשניקובו׳

מ ר־ קין :

עיני חדרה
זקש ורעה!
פסל שמי
״! 31168ז6נ101 ון ז 6ו1, 51 רחר)״ 3

( )1ובכן, כך זה מתחיל. אני מכיר
את יחיאל שמי כ־ 30 שנה. מעולם לא
הזמין אותי לכוסית. לעומת זאת, מעולם
גם לא הזמין את עצמו לכוסית.
בעיניי, שמי ,״תמיר־בסחי־שמי״,
דומה לאותו קצין פולני שהלך אל
זונה. לאחר מעשה שאלה אותו הזונה:
״ומה בדבר הכסף?״ הקצין הפולני קפץ
לדום ואמר :״קצין פולני לא לוקח
כסף!״
( )2תמיד־בסדר־שמי ידע תמיד להיות
בסדר ולהסתדר. כך, שליחות
רישמית בארצות־הברית, עם אבוקאדו
לפאריס במטוס. תמיד דאג לכך שיהיה
מי שמצלם, שייתן מחמאות לקיבוצניק
הנחמד בעל הפרופיל היפה.
( )3מיום שנכנסו אדם ברוך וכת
דיליה לעולם־האמנות הישראלי, חדרו
אליו עולם הגסות, הכוחנות וצעקת־האופנה־
האחרונה. היידע, ההיסטוריה

של האמנות והתרבות גורשו משם ביד
חזקה, בברוטאליות.
( )4לו ותוכיח לברוך רוזנבלום
שאין לך אחות. לו תאמר לו שבשנות
ה־ ,60 יותר מ־ 10 שנים אחרי שהתחלתי
לעסוק באמנות, רק גמר הוא את
שלב הפיאות ומיץ־האף בחייו.
לך תאמר לו שמה שהוא מפברק
בכתיבתו בשנות ה־ 80 ומייחס לשנות
ה־ 60 לא היה מעולם. לא באותן שנים
ולא קודם לכן.
( )5לך תגיד לו שבסוף שנות ה־60
עדיין הציע לי שעיה יריב, בעליה של
גלריה גזרדון. מיגרש בהרצליה״פיתוח
תמורת יצירותיי. לך תגיד לו שסירבתי,
כי לא יכולתי לשאת את תיסכוליו
האמנותיים (הוא עצמו החל את דרכו
כפרח־פסלים) ,את קמצנותו ואת עיניו
ושפתיו הקפוצות. קמתי והלכתי מן
האיש שהפך אחר־כך לפטרונו של
יחיאל שמי, תמיד־בסדר־שמי.

מטלית אדומה
עם הופעת סיפרו של אדם ברוך, יחיאל שמי: פיסול חילוני
הוצא ת הקיבוץ ה מ או חד בשיתוף קיבוץ כברי
כאשר החליט אד ם ברוך -עיתונאי, מבקר, מספר ואוצר הביתן
הישראלי בביינאלה הקוד מ ת ובוו שתבוא אחריה -לשווק א ת ממי־טיו
של יחיאל שמי כ״פרסונה מוסכמת״ של הפיסול בישראל, הוא
נטל על עצמו סיכון מסויים.
שמי, יוצא בית״מידרשו ה״כנעני״ של יצחק דנצינר, אשר הפך
במרוצת הזמן לאמן־אפיגון קוגסטרוקטיביסטי בנוסח הפיסול האנג־לי־אמריקאי
של ימינו, לא ה תאים במיוחד לשיכפול ״פנומן אלתר־מן״
,או האמן כמוקד כוחות חוץ־אמנותיים, בתרבו ת הישראלית.
אמן מ מוסד למהדרין עוד בטרם זכה בפרס ישראל (תשמ״ו) ,מי
ששומר בקנאות על תד מי ת נקיה ללא-רבב, אוצר ואוגר א ת תיסכוליו
הלא־מעטים בליבו פנימה, חי בלא דאגות־פרנסה יתרות בקיבוץ
כברי, שהקים לו אטלייה לתפארת. אמן הנשמר מכל ה תב טאו ת או
מעורבות פוליטית, מייצג נאמן של נוסח ונוסחות מיובאים מן החוץ.
האם כז את תהיה דמותו של ״האמן הקלאסי״ ,המיועד להתעגיינותה
של ״המערכת הפוליטית״ או הציבוריות הישראלית!
האם מודרניזם ״המתכתב עם מודרניזם בינלאומי״ -ה תכ תבו ת
חד״צדדית, לרוע המזל, לפי שעה -הוא באמת הפיסול הישראלי
היחידי ״שישראליותו אינה מוטלת בספק״ ,זה ״שתתערותו בנוף
עדיין נמשכת״!
כדי לקד םאת פני כל הטיעונים האפשריים -והמתבק שים -צריך
היה לתקן ולשפץ פה ושם גם את ההיסטוריה וגם אתה תד מי ת,

שמי בצעירותו
.חסר שידם כאמן, חסר דימיון כאדם יוצר..
כוח ולהשכיח בשנות ה־.80
לך תאמר לדרדק המתנשא והגס
וה־סז פירסם, לעומת זאת, רב
לך תסביר לו שמעולם לא
שבאותה עת יצקתי בעירום את דמותה ()6
יודקובסקי דווקא, עורך רישת
״נתמכתי״ בידי גרשום שוקן. שאת
של הלית ישורון, שאז עוד לא היתה
אחרזנות והבוס הגדול של אדם ברוך
נשואה לשעיה, עובדה שאותה היו בני
עבודתי הראשונה רכש נע?נת . 1983
עצמו.
הזוג המיליונר־ריבליני מעדיפים לש־תזכירו
לו לברוך זה, שבפעם
את מאמריי ועבודות״ בשנות ה־)7( 60
הראשונה שבה קראתי את הגיגיו
בתחום האמנות הרגשתי כאילו המילמשוך
א ת שמי החששן בלשונו, עד שייאות ל חסל חשבונית עם
לים הן משיחות של חרא. התשובה
חברים משכבר, ובעיקר -לנפנף מטליות אדומות לעיניהם של כמה
ההולמת ביותר לדיברי־הביקורת הגסים
שהטיח בי כבר אז היתה להחזיר לו
פרים שוחרי״ולמודי״קרבות, אשר לא יעברו ב שתיקה על קרי את
התיגר.
כאן כבר לא נטל אדם ברוך שום הימור ו״הלך על בטוח״ .בהגדירו
את שמי כקוטב־שכנגד ליגאל תומרקין, ואת תומרקין כ״מגדיר נוסף״
של שמי בקובעו כי האחד (שמי) הוא ״אוואנגארדיסט״ ,ואילו
השני(תומרקין) הוא ״אוואנגארדיסט מוחמץ״ ,יכול היה אדם ברוך
להתרווח בכורסת־המנחלים שלו ולסמוך על הס ק אנד אל המובטח,
ועל מבירה של עוד במה מאות עותקים של אלבום מפואר, שבתנאים
אחרים לא היה מעורר יותר מחלוק ת מאשר גבינת הקוטג .
ואכן, תומרקין, כמיגהגו, לא איחר להרים א ת הכפפה שהשליך
לעברו בעל״דבבו מלשעבד, האיש שעימו ״התכתב״ נ שעתו נ מי כ ת־בים
כ תובים על נייר טואלט וחתומים בצואה. יש להניח כי רשימתו
זאת, אותה מס ר לדפוס יומיים לפני צאתו לספרד, היא רק מטח״אש
ראשון או סיבוב ראשון במערכה מתמ שכת, שבה ימצא שמי א ת עצמו
בתפקיד שאינו מורגל בו.
אשר לאמ ת -מוחלטת או יחסית, היסטורית או תרבותית־אמנו־באותו
מטבע: קמתי ושלחתי לו מיכתב
תי ת -מי באמת ידאג לה ולשכמותה בעת שמדובר בשיווק ובמער־חתום
בצואה.
כות-כוח, בגיבורי״תרבות ובמטאורים צונחים ונשרפים במעופם!
מאז קמו לו לכוחו־המילים — לעוולבסוף,
גלריה גורדון ובעליה שעיה יריב ואשתו הלית ישורון -
לם מתחכם, מעולם לא מתוחכם —
בתו של המשורר אבו ת ישורון, ידידו הוותיק של שמי -נזכרים
חסיחים שוטים ,״גרופיס״ ,שיכפולים
ברשימתו של תומדקין רק משום שהם נזכרים גם בסיפרו של אד ם
דמויי־מטאטאים המסתובבים בשטח
ברוך כמי שהעניקו אתח סו ת ם(ו כן אכסניה נאה וקהל לערבי־פתי־כשהם
עמוסי חליי מילים אדם־ברו־חה)
ליצירת שמי. זאת, אחרי שתומדקין פרש מהגלריה בסערה ובט־כיות,
כעונש. ושוב אינך מבחין בין
< ב 5ד ^ 2 ריקת־דלת, שהדיה הגיעו עד לכותלי בית״המישפט.
פיליסטר לפיליסטר, בין שרלטן
לשרלטן — או שרלטנית. אדם ברוך

..הצבוע שר
אמנות ׳שואל
מ״רר מישבטים
במידבר הריק

עצמו הפך לקוסם עיתוגות־הערב
המופיעה בבוקר.
( )8מאז, אדם־ברוך־רוזנבלום הוא
העונש הצהוב של התרבות המקומית/
מקומונית/מגאזינית שלנו. הצבוע
(רבע בצברית־ערבית) של אמנות״יש־ראל,
מיילל מישפטים במידבר הריק,
מגבב מילים למציאות דימיונית, ומעל
הכל — נזון מגבלות.
( )9אשר ליחיאל שמי. לפנינו פסל
בע־בינוני, חסר־שיניים כאמן, חסר
דימיון חופשי כאדם יוצר, ומעל הכל
— חסר חוש לחומר, חוש שבלעדיו
אין מייסטר אמיתי. הברזל שלו מתנדנד
כפח ברוח, לעולם חסר את העובי
הנכון. הברגים מוברגים על גבי
הלוחות שלו כאילו היו קישוטים של
מיסגרת פלאסטיק זולה. בולי־העץ
מופיעים בעבודותיו כאילתורים קלילים,
תחת להוות מישקל־שכנגד או
קונטרדדפונקט לברזל. המוצר המוגמר
חסר אותה איכות שרק היא מסוגלת
להתלקח בניצוץ של משורר, באותו
משהו מיטאפיסי, על־טיבעי כביכול,
ההופך ערימת־חומר למעשה־אמנות.
עבודות הבטון שלו מסורבלות,
נדושות וכל־כך עייפות כבר בהגיחן
לאור העולם! לא פשוטות, לא מופשטות,
כי אם פשטניות. במבט מרחוק,
אתה לפעמים אומר לעצמך: לא רע, די

גורי, גם צילום (נכון כל־כך) עם
טבנקין ואבות ישורון, עוד אינם הופכים
את תמיד־בסדר־שמי הפלבאי הזה
לאינטלקטואל. הוא אפילו אינו יודע
את משמעותה הנכונה של המילה
בתחומו.
( )11״הישמר מן הדובשנית הזאת,״
אמר לי פעם, בחוש נכון, יצחק דנציגר,
בשנות ה־ 50 הטרום אדם־ברוכיות.
האמת היא שהשתדלתי. ב־ 1975 הייתי
אמור להציג בגלריה בטי פארסונס
בניו־יורק, הגלריה שאירחה קודם לכן
כמה תערוכות של שמי (שמי בוגר
ממני ב־ 11 שנים) .ידידים סיפרו לי כי
שמי הרעיש עולמות, עד שהתבקשתי
לבטל את תערוכתי למען ״שלום־
בית״ .אדאז הבנתי היטב. למה כיוון
דנציגר בדבריו על ה״דובשנית״ ,שצריך
להישמר מפניה.
( )12 אמר אלכסנדר ינאי על ערש־מותו
לשלומציון המלכה :״אל תתייראי
מן הפרושין ולא ממי שאינן
פרושין, אלא מן הצבועין שדומין
לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי
ומבקשים שכר כפינחס״.
הפיסול ה״חילוני״ של יחיאל שמי,
ולהגו האינסופי של אדם ברוך, הם
הנקודה שבה חבר בלעם אל זמרי.
( )13 מיהו בעצם אדם ברוך זה?
תשובה: לשעבר ״גרופי״ צעיר של

שמי עם יצחק טבנקין
״הישמר מהדובשנית הזאת!״

תומרקין מפסל את הלית ישורון
״לך תניד לדרדק המתנשא והנס...״

( )14 בעד כל הון שבעולם לא הייתי
מסכים שפייר רסטאני(מבקר אמנות
צרפתי) ,למשל ״,יכתוב בספר עלי ועל
עבודתי את כל האמת על דני קרוון,
למשל!
( )15 מקוריותו המפוקפקת של האל־

לרחף הרחק וגבוה מעל למרומיו של
שמי: זהו אדם ברוך רוזנבלום, פרח־השושן.
בהשוואה אליו גם טבנקין,
הלית ושעיה ריבלין ודומיהם אינם
אלא ירחים בלבד, ירחים או כוכבי-
לכת, פעם הולכים ופעם באים. וכל

,.מיהו בעצם אדם ברוך זה? לשעבר
גוום׳ ,מובקן, בוו הומת׳ ,איבנא־מסתבוא
של קלישאות ונוסחות...״
מבקר אדם בדיד
״שלחתי לו סיכתב חתום בצואה״...
יפה, אסתטי, באמת דומה לאנתוני
קארו, פעם שאב שמי את עיקר
השראתו מצ׳דוויק, אף הוא פסל אנגלי
ואם אינני טועה — מורו של שעיה
ריבלין בצעדיו התלמידיים.
( )10 גם השמצות על נתן זך וחיים

אמנים (כן, אפילו שליו) ,מרפקן, בור
חמרני, איפכא־מסתברא של קלישאות
ונוסחות(במיקרה הטוב, גירסה מיזרח־תיכונית
של הניו־ג׳ורנאליזם נוסח
תום וולף) .סופר כושל (הרומאן
לוסטיס, יחצן־אמנות והיסטוריון־בפ־

רוטה, יהודי מתוסכל בעל עיני חזירה
זקנה ורעה (כמאמר ג׳יימס ג׳ויס),
התופר בחוט צהוב גס כותנות־פסים
לאנשי־שלומו(״ואני פה כותונת של
חג לו תופרת״ — אלתרמן, משורר
השבט).

בום יחיאל שמי: פיסזל חילוני מתמצית
בכך שאינו מבהיר את דרך פיסולו של
שמי באופן אמנותי, טכני, מיקצועי ו/
או בהקשר לתולדות״האמנות בכלל
ובישראל בפרט.
לעומת זאת, הוא מנסה לטנף
ולהשחיר הכל. הסיסמה שלו היא:
״מעל הכל — תמיד־בסדר שמי:
.51161111 51161111 110)161 41168״
כל השאר — סופרים, משוררים,
אמנים — בגדו, איכזבו, לא עמדו
בציפיות.הכל אנ טי ־ ש מי!
רק כוכב צהוב אחד מורשה כאן

השאר, כאמור, הם החושך שעל פני
המים.
ובסיכום: בעיני אלבום זה הוא
כספר־מתכונים לבישול צנון: מעט
מתכונים, הרבה שיהוקים, הרבה צנון
ולא־מעט ריח רע בסופו של דבר.
וכל זה על גבי נייר כרומו מבריק,
כותרות באותיות ״דויד לבן״ ,צילומי־צבע
מודפסים בהרבה יותר מדי כחול,
והרבה־הרבה שחור״לבן.
ממש כמסיבת־חורף של החבר׳ה
הטובים עם שרל׳ה שרון על הדשא
בקיבוץ כברי.

מ 1נו ד1ג עו ד <*יציק !יינגרנוץ
^ שהייתי קטן, רציתי לכתוב,
^ חשבתי שאני אצייר. הייתי טוב
מאוד בציור. הייתי ילד־טוב־רחובות.
שם נולדתי להורים ממוצא פולני.
הייתי חניך השומר־הצעיר. עד היום
נותרה בי מין מנטליות של מדריך
בהשומר הצעיר.
הזיכרון שלי מרחובות זה צמחים,
המון צמחים, פרדסים, אווירה של כפר.
היה בכך מין אידיליה.
הבית שגרנו בו עומד כיום ריק. אני
עובר שם מדי פעם, מסתכל, לא נכנס.

אמא שלי מתגוררת כיום בחיפה.
אנחנו עברנו למעודאביב, והיא נתקעה
בחיפה.

סדר־היום שלי. אם, למשל, אני מחליט
שאני לוקח את דרור מבית־הספר ביום
מסויים — אני קובע חזרות לשעות
הערב. אני פשוט אומר לשחקנים:
״היום אני עם דרור!״
אז הם שואלים :״ומה איתנו?״
לקחתי את דרור לבוז לירח (הצגה
חדשה בבית־לסין, בבימויו של ויינגר־טן)
.יש שם מכונית על הבימה, מכות,
מוסיקה, זה מאוד מצא חן בעיניו. הוא
מאוד אהב את זה. בסוף הוא החליט
שהוא רוצה לתת מתנה לשחקנים. הוא

• דחו הוא יודע עד
נעה אני אוהב אותו!׳׳
ך* ת ר הוא ילד חסר עור. הוא בעל
1תאים מאוד פתוחים. הוא מאוד
רגיש. הוא קולט הכל.
דרור נולד ארבע שנים אחרי שעופ־

דרור — בית־חולים זה מוות: סבא שלו
נכנם לבית־חולים ומת, דודה שלו י
אחותי, נכנסה — ומתה.
יש לי תחושת־החמצה על שאין לי
ילדים נוספים.

נחדים. :אני בן .37
החיים קונוים.״
>\ני פוחד נורא מאלימות. לכן
\ £אנחנו, עופרה ואני, עושים טעות

^ודהגבראלל

71/1רכושני והנא! י
קשה לי, מאוד קשה לי.
אבא שלי נפטר לפני חמש שנים.
מאוד־מאוד אהבתי אותו. הוא היה איש
מאוד שתקן. הייתי קשור אליו בררו
מיוחדת. רק אחרי שהוא מת גיליתי עד
כמה שהייתי קשור בו.
זאת ההחמצה הגדולה ביותר שלי
— אבא שלי ואחותי. שניהם מתו.

רה ואני התחתנו. הוא יהיה צייר. זה לא
יעזור לאף־אחד!
הוא גר כיום עם עופרה, אבל אני
מקפיד לראות אותו מדי יום.
הוא בגיל שכבר קוראים עיתונים.
הוא יודע עד כמה שאני אוהב אותו.
אני מדבר עליו הרבה? הוא בן יחיד.
אולי בגלל זה אני מדבר עליו כל־כך

הרבה. הוא ילד־בית כזה: פושע־בית,
לא פושע־רחובות. הוא ילד מצחיק,
מאוד מלא עם עצמו.
דרור דומה לעופרה באנרגיה שלו,
אבל חיצונית הוא דומה לי. היא יותר
אמא עבורו, אני — יותר חבר, אחר.
בגלל דרור אני מוצא עצמי מצייר
במשך שעות. כבימאי, אני שליט על

צייר ציורים מאוד מיוחדים, אם כי אין
לו בעיה לצייר מדוייק. דרור מאוד
דומה לי.
יש לי תחושת״החמצה איומה, שאבא
שלי לא מכיר את דרור, שאינני יודע
דבר על ילדותו של אבא בפולין, איך
הם חיו שם. אני מרגיש החמצה שדרור
לא הכיר יותר את אבא שלי. בשביל

איומה לגבי דרור, הבן שלנו ( 8וחצי).
הבוקר הוא הלך לבדו לבית־הספר.
אין לך מושג כמה פרפרים היו לי בבטן.
אתמול ראו בטלוויזיה קטע קצרצר
מהשיחזור על רצח הילד מטיבעון.
הפסקתי לנשום כשצפיתי בכך.
קראתי היום על מישפטם של חבריה
שהרגו. קשה לי להשתחרר מחילופי־הדברים
האלה :״לאיזה צורך היכיתם?״
— ״לצורך המכות!״ זה נורא מפחיד **״
אותי.
אני דווקא לא זוכר שחטפתי מכות
כילד: לא חטפתי ולא החטפתי. הייתי
די מחוץ לעניין הזה.
ההזדהות שלי עם ההתרחשויות
מפחידה אותי. אני קורא על כך שילד
בן 11 נרצח, ומייד משליך זאת על
דרור. ילדים הם חסרי־אונים, וכמה
אלימות יש בנו!
פחדים נוספים? יש לי הרגשה שה־חיים
קצרים. אני בן .37 אני חושב המון
על איך להתמודד עם החמצות, אובדן.
אני מדבר על מערכות־יחסים, מאוויים
— הכל, הכל זה החמצה. אין בי פחד
מהמוות, אלא מאי־המרידה נגדו.

סב׳מאי־שחקן:

״לפעמים אני גננת
בשעת־חבוה,-.

איציק ועופרה ויינגרטן
,המצב בינינו הוא כמו התננשות בין שני הרי־נעשו׳

^ ני מנסה לרמות את ההוא שם
למעלה, ואומר :״אני הולך לחיות
עוד כמה חיים, לבדוק מערכות־יחסים
שאחרת לא הייתי עולה עליהן״.
השחקנים, המשחקים איתי, כל־כך
נהנים, חווים חוויות עד שהשאר, הביקורות,
כמעט לא חשוב.
בעצם אני גם כותב, גם משחק, גם
מביים. עכשיו, תוך כדי שיחה, אני מבין
שעלי לבחור. אי־אפשר שלא להחמיץ
הכל, אני נוטה לבחור בבימוי.
נוצרת תלות רגשית בין בימאי לבין
שחקניו. אני צריך לדעת ער מתי, היכן,
איפה.
לשחקן יש צורך להיות נאהב, מקובל.
שחקן זה כמו ילד מאומץ. אני, ככימאי,
אומר לו :״אבל אני בחרתי בך!״
אני משתדל להנחיל להם שהם הכי
חשובים. יש לכך פירושים לא־נכונים.
שיחות־טלפון הביתה. גם מצד שחקניות.
זוהי כזאת חשיפה. אין גבולות.
היו לי מיקרים ששחקנים שמעו שאני
הולך לביים הצגה אחרת עם שחקנים
אחרים, והתריסו :״אה, מה זה? איך אתה
יכול!״
לפעמים אני מוצא עצמי בתפקיד

ואמרתי: גבות,
את ודעת שאת
נורא מנועות
ומגעילה
כיום, אני חושב, אני פחות רכושני
ופחות קנאי מאשר בעבר.
שני אנשי־תיאטרון ביחד — אני
חושב שזה חלק מסיפור המתחים בינינו.
כשעופרה עובדת על מחזה, אני
בקושי מעורב. אבל היא מתייעצת איתי
מה לבחור, באיזה מחזה, באיזה בימאי.
לבימאי יש מישקל רב בהחלטה. עופרה
ואני בורכנו — ואנחנו יודעים זאת
איך שהוא — בכך שאנחנו במיקצוע
הזה. מישהו איפשר לנו שלא להחמיץ.
המצב בינינו הוא התנגשות בין שני

איציק

עופרה

״סיימתי תקזפה זאת על גמל שפיווז־הדעתר

״כתבה עלי איזו פרה מחיפה...״

גננת, בשעת־חברה: אנחנו קוראים סיפורים
בקול רם. אני מודע לכך שאנחנו
מאוד ילדותיים בתיאטרון .״אנחנו״ —
זה כולנו בתיאטרון. אני מרגיש אחריות כאילו שלחו ההורים אלי את
ילדיהם. בימאי — זה גננת, מורה,
דיקטטור.
באיזה מובן דיקטטור? במובן של מי
שמשליט את הבחירה שלו על אחרים.
כן, נראה לי שאלך בעיקר על בימוי.

#ונידות,, :שבוה
^ ואני מתגוווים כיום
בגבוו!״
^ חות איכפת לי מרכילות מאשר
פעם, כשהגעתי להיות איש שכותבים
עליו, וכל זב ומצורע יכול היה
להשתולל כאוות־נפשו. זוהי, כנראה,
תמימות שאני סוחב מרחובות.
לי היה ברור שלעולם לא אפתח
דואר של מישהו אחר, לא אכנס לחדר־המיטות
של מישהו, ופתאום — נכנסים
לשלי.
אני זוכר איך קראתי קטע־רכילות
שכתבה עלי איזו פרה מחיפה. זה נורא
פגע בי. התעורר בי מין רצון לנקום.
תמיד הייתי מסביר לדרור, בעת
צפייה בסרט :״זה רק סרט, זאת רק
הצגה:״
באחרונה אני תופס עצמי אומר לו:
״זה רק עיתון״...
לכן אני לא מתראיין. ממילא אגיד
רבר אחד ויכתבו משהו שאין לו כל
קשר למה שאמרתי.
בשביל מה לי? הרמתי ידיים. אין לי
יכולת להתמודד עם כל זה.
בתקופה האחרונה, שבה אני מביים
יותר מאשר משחק, אני בעצם מאחורי
הקלעים.
האם אני בורח? זה נכון בתקופה
הנוכחית.
כל הפירסומים האלה סביבי וסביב
עופרה — האם נפרדנו, מתי, למה, איך
— זה מרגיז.
יום אחד עמדנו, עופרה ואני, עם
דרור, בתור לקולנוע. פתאום תפסה
אותנו אשה אחת שעמדה בתור וקראה:
״היי, מה זה? קראתי שנפרדתם!״
נורא התרגזתי. עניתי לה :״גברת,
זה הילד שלנו! איך את עושה דבר
כזה?״

משהסתיימה ההקרנה, זיהיתי אותה
בקהל, ניגשתי אליה ואמרתי לה :״גברת,
את יודעת שאת נורא מכוערת? מגעילה
ומכוערת!״
ארשת־פניה השתנתה. היא נראתה
המומה. מה זה פגועה! אם היא לא הבינה
באמצעות ההגיון עד כמה פגעה,
לפחות שתבין דרך הרגש. הרגשתי מין
שימחה קטנה בלב...
עופרה, כמובן, כעסה עלי ואמרה:
״למה אתה יורד לרמתה?״
לעופרה יש גישה כזאת ש״אין לי
מה להסתיר!״ אני פולני יותר. מעולם
לא דיברתי על־כך. עברנו לגור במעוז־אביב
אחרי שעופרה פוטרה מתיאט־רון־חיפה.
חזרנו ביחד.
בינתיים נפרדנו. אנחנו מתגוררים
כיום בנפרד, בשתי דירות במעוז־אביב.
דרור גר איתה, אבל אני מקפיד לראות
אותו בכל יום.
להגדיר את עצמי כבעל? אני לא
חושב שאני בעל טוב. איזה גבר אני?
רכושני וקנאי. יש לי ואריאציות של •
התכונות האלה. אני נעשה לפעמים
ילדותי, מחזיר, מתנהג דווקא. אני
מודע לכך ומשתדל להתגבר על זה.
יש בי רצונות חזקים לנקום, אבל
אני עובר על עצמי שלא אממש אותם.

דרור
״אני מדבר עלי! הרבה...״
הרי־געש, אנרגיות אדירות שלא מנותבות
נכון.

•סרטן.. :ה״ת
עד רהתנוווות
שר אחותי...״
ך* יו לי שתי אחיות. שתיהן היו

\ 1מבוגרות ממני.
אחת מהן, יונה, נפטרה לפני שלוש
שנים ממחלת־הסרטן. זאת היתה מחלה
ארוכה מאוד. זה שינה לחלוטין את חיי,
את השקפותיי. זאת היתה האחות שהייתי
קשור אליה יותר מכל. זאת הטראומה
בהא־הידיעה של חיי.
זה בא כל״כך במפתיע. הרופאים הבטיחו
שהיא תטופל, ושבעיקבות הטיפול
י ש כל הסיכויים שתבריא. אנחנו
האמנו. רצינו להאמין. אבא שלי כבר
לא היה אז בחיים.
זה פרץ שנה אחרי שנפטר. יונה הי־תה
אמא לשלוש בנות. כיום אני יותר
מדוד לבנות האלה, מעין חבר.

אחותי היתה אחת הנשים היפות
ביותר שהיכרתי בימי חיי. פיתחתי מין
חוסר־כבוד כלפי האדם, ככל שהמחלה
הלכה והתפשטה. התהליך הזה לווה
בחרדה נוראה שלה, חרדה מפני המוות.
לא שוחחתי איתה על כך.
אני זוכר שהפסיכולוגית אמרה לה:
״את חייבת להיות חברה של החרדות

אני סוחב מאז הרבה מאוד חוסר־אונים.
ברור לי שאם וכאשר זה יקרה לי
— לא אאפשר לי ולקרובים שלי
להגיע למצב דומה. יש בקולי ביקורת?
ודאי! החל בשלב מסויים, המשך
הטיפול נועד אך ורק למתוח את הסבל
ללא גבולות.
האם אחותי רצתה בכר? לא דיברנו
על כך מעולם. היו לה חרדות אפילו
מלדבר, מלהזכיר את זה.
לא היה לנו קודם־לכן סרטן במיש־פחה.
לי אין חרדה מפני המוות, אבל יש
בי חרדת־מוות מפני תהליך נבזי כזה.
איבדתי כל אמונה — אם היתה בי
כזאת אי־?9נ — 0מכוח השומר עלינו
או מגן עלינו. הייתי עד להתפוררות:
התפוררות פיסית ונפשית, התפוררות
מכוערת.
יש לי זיכרון חזק אחד מהתקופה
הזאת: אני זוכר איך אני ישן בבית־החו־

החיים קצרים. אני בן 37ר

״אחד משלגו״ ,״גוז לירח״ ,״הקיץ של אביה״
(בכיכובה של גילה אלמגור) ,״הריון״ ,״שוב למות
בעד ארגנו״(י מתן גפן) -אלה שמותיהן של כמה
מההצגות המצליחות ביותר בארץ. המכנה המשותף
לכולן הוא הבימאי -איציק ויינגרשן.
שמו של ויימרשן מתמשש ככימאי על הפקות
נוספות, וכ שח ש(י חיד) ג״ג׳מי שב משדה־הקרג״,
״שיר אהבה בדואי״(ע 0אשתו עופרה) .הוא בדרכו
לביים מחזה חדש, פרי-עשו של גני ברגש ,״ירח
ששקע״ .הוא מלא תוכניות.
״סיפור של הצלחה״ -בך הייתי אמורה להגדיר
א ת הצעיר ( )37 המתולתל, החינני, אג ל אחרי כמה
שעות חשתי במין עצבות, במועקה כבדה. מש*
הבעתי זאת נשל, ה תבלבל ויינגרטן וגיסה ל הסגי ר
לי שהוא דווקא איש מצחיק ,״נורא מצחיק!״ ואין
לו מושג איך זה קרה, ובעצם אין זאת הפעם
הראשונה.
עופרה ואיציק ויינגרשן נחשבו כאחד הזוגות
המעניינים בתיאשרון הישראלי. הם עברו בי חד א ת
כור״ההיתוך של נולה צ׳לסון. שמותיהם הפכו

שמות נרדפים לעשייה, לאיכות, לחוסר־פשרות,
לחידושים. בדרך־כלל הופיעו במורים של בי שר ה-
התיאטרון. לפתע״פתאום מצאו א ת עצמם בטורי־הרכילות.
הטיפטופים
רמזו על י חסי ם מתוחים בין הש ניים,
קשיים, פרידה. מכיוון שהשניים נמנעו משי-
תוף־פעולה עם הכתבים, נאלצו הסקרנים להיאחז
בשביבי־־שביבים של רמזים. א ת עופרה ניתן היה
לגרור פה ושם בלשונה, אבל איציק לא התראיין
באחרונה, ל א נחשף. נערך טוטו -נפרדו/לא נפרדו,
מתי, איך ולמה.
פגשתי באיציק אחרי אחת מהצגות״ההרצה של
״בוז לירח״ בביטויו. בניגוד לרעש ולריקודים, בני גוד
לחגיגה שהתנהלה כמשך שעה וחצי על הבימה,
הקרין הבימאי הרבה עצבות. הוא היה פגוע, בעל
עור דקיק.
בעת הראיון היו בו הרבה תמי מות, תחושה של
ראשוניות, רגישות וכאב, כמו לילד. הילד הזה אמר
בבהלה פתאומית :״יש לי הרגשה שהחיים קצרים,
אני בן !37״-

לים, ופתאום נדמה לי שיונה צורחת.
אני רץ לחדרה ומסתבר לי שהאור בחדר
כבה. יונה היתה מבועתת שזהו, איש
לא יבוא עוד לעזרתה, חושך, פחד־מוות.
אני
חושב שהייתי אח טוב. משנודע
לי על המחלה, החלטתי שאני עוזב את
הכל וישן עם יונה בבית־החולים. היא
עצמה אמרה לי :״איציק, עזוב, לך הביתה״...
רצתי
יום־יום מחיפה, שם ביימתי.
אמרו לי :״איציק, אתה חייב להמשיך
לעבוד!״ רצתי לתל־השומר.
סיימתי תקופה זאת על גבול אי־שפיות
הדעת. מובן שזה הפריע לתיפ־קוד
שלי בבית.

•אנ־.:אניוווקא
איש נוראמצחיק!,׳
** בידים את תשדיר־השרות בטל-
* ) וויזיה, שבו הולך חירש ברחוב
וסביבו בועה? אז כזה אני: הבועה, לא
החירש...
אני המון לבדי עם עצמי.
אני קורא המון, מצייר. לא ימצאו
אותי בפאבים. אני בכלל לא איש של
לילה. בלילה אני אוהב ללכת לישון.
המיסגרת היא: אני, מישפחה, חברים.
חבריי
הטובים ביותר הם דליק וולי־ניץ(שחקן)
וניסן בלקין.
נורא מוזר לאן התגלגלה השיחה
הזאת, באמת! אני דווקא איש נורא מצחיק.
לפעמים קורה לי שמחפשים אותי
מהטלוויזיה, מבקשים ממני להופיע,
ואז מטלפנים שוב :״הפעם לא, איציק.
במחשבה שניה, אנחנו צריכים הפעם
משהו קליל״...
נוצר לי דימוי רציני כזה, של מתלבט.
אבל אני איש נורא מצחיק.
אני נראה מוטרד? חסר־מנוחה? אני
מוטרד פוליטית ממה שקורה בשטחים!
אני מרגיש שאינני עושה די! גם כאבא
אני מוטרד.
פעם קראתי על אנשים שעזבו את
הכל כדי להיות 24 שעות עם ילדיהם.
אני מפספס המון רבדים מחייו של
דרור. זה טיבעי בעצם. גם כבן, יש לי
הרגשה שיכולתי יותר.
אני מקרין עצב? יש בי צער מפני
פרידה. אני חושש מפני פרידה, מלא
חששות.
ס 1 7ס ס

אתה

וחשמל

מאת •גאל לביב

מעילה גדולה
בסוכווח.סובאו־ר
שני עובדים בכירים של סוכנות סובאח, חברת פנאוטז, גנבו מכספי־החברה
סכומים גדולים. כאשר התגלה הדבר ברח אחד מהשניים לחו״ל.
מדובר בשני הממונים לשעבר על הכספים, שהיו אחראים להסדרי התשלומים
של רוכשי מוניות ומכוניות. היקף המכירות הגדול של סובאר! איפשר לשניים
לקהת לעצמם המחאות של לקוחות על חשבון רכישת מכוניות. הלקוחות היו
מסכימים להסדרי־תשלומים ארוכים ונוחים, ומוסרים המחאות ללא רישום מקבל
ההמחאה. מקורות מהימנים מסרו כי מדובר בגניבה של כמיליון וחצי דולר.
מנהל הסוכנות, אברהם ברנובסקי, אישר את העובדות, אולם אמר כי אחרי
גילוי הגניבות הצליחה הסוכנות לצמצם את הנזקים במידה ניכרת. הוא אישר כי
לא הוגשה תלונה למישטרה, שכן אחד מהשניים נמלט לחדל, ובכל מיקרה לא
תצמח תועלת מחקירה מישטרתית.

אריה שר ויאיר רביווביץ
שוקדים המשך התפקיד
החשב הכללי של האוצר, אריה
שר, ונציב מס־ההכנסה, יאיר רבי
נרביץ, התבקשו על־ידי שר־האוצר
שימעון סרס להמשיך בתפקידם,
במשך חצי שנה עד שנה. פרס נימק את
הבקשה ברצונו בהמשך הנושאים
בתפקידים המרכזיים באוצר, כדי

על־ידי מישרד רואי־החשבון שטו־אנס־ענבה,
שבו היה רבינוביץ שותף
קודם לכן, ובו עובדת עתה אבירם. לפי
התלונה אסור לעובדי־מדינה לקבל מתנות,
וברור שאם הנציב מחלק לפקי־דיו
ספר של חברתו־לחיים, יתייחסו
העובדים אחרת לרואודהחשבון ולקוחותיה.
התלונה
מצטטת גם דברים אחרים
שאמר הנציב באותה תוכנית, כי אבירם
אינה מופיעה בעצמה לפני פקידי־השומה
אלא כותבת חוות־דעת עבור
רואי־חשבון במישרד שבו היא עובדת,
והם המשתמשים בחוות־הדעת שלה
אצל פקידי-השומה. התלונה טוענת כי
טיפול זה בתיקי נישומים על־ידי חבר־תו־לחיים
של הנציב היא עבירה, שכן
פקידי־השומה המעיינים בחוות־הדעת
יודעים כי המחברת היא למעשה חברתו
לחיים של הנציב.

הפיל הד בן: נ/־ ה
עשו ממל־ הפחם?
רשות־הנמלים הודיעה באחרונה ל־חברת־החשמל
כי המחיר לטונה פחם
מפורק בתחנה החדשה — רנטנברג —
באשקלון יהיה 23 דולר בשנה הראשונה,
ואחר־כך 13 דולר לטונה.
מכיוון שהעלות של טונה־פחם בתחנת
חדרה היא רק 6.5דולר, הודיעה
חברת־החשמל כי תפעיל את התחנה
החדשה בדלק נוזלי, ולא בפחם.
רשות־הנמלים גומרת עכשיו השקעה
של יותר מ־ססז מיליון דולר במסוף
מיוחד לפחם בנמל אשדוד והנחת
קו־רכבת, שתסיע את הפחם מהנמל
לתחנת־הכוח. הוזמנו כבר קרונות־מי־טען
להובלת־הפחם. עתה ברור כי השקעה
זו מיותרת.
לפני שנה כפו שר־התחבורה דאז
חיים קורפו ושר-הכלכלה גד יע
קוכי את עמדת רשות־הנמלים, שדרשה
לבנות מסוף־פחם חדש באשדוד
לאספקת הפחם לתחנת־הכוח באשקלון.
הרשות צברה עודפי־מזומנים גרו־

שר־אוצר פרם
להבטיח הצלחת התוכנית הכלכלית
להבטיח את הצלחת התוכנית
הכלכלית.
שר כבר התמנה כיושב־ראש פעיל
של הבנק לפיתנת התעשייה, והיה
אמור להתחיל לעטר בבנק בימים הקרובים.
הסכמתו לבקשת פרס מותנית
בהסכמת הבנק לדחיית כניסתו לתפקיד
פעיל.
רבינוביץ השיב לפרס כי הסיבה
לפרישתו היא אי־יכולתו להסתדר עם
המשכורת כנציב מס־ההכנסה, ורק אם
תימצא הדרך להעלות את הכנסותיו
בתפקידו הוא יסכים להישאר. פרס
השיב בחיוב לבקשה, ועתה בוחנים
באוצר את הדרכים לעקיפת התקשי״ר,
כדי לאפשר לנציב מס־ההכנסה לקבל
תגמולים גדולים יותר. אחת הדרכים
היא שימשיך לעבוד בחוזה מיוחד.
המישטרה קיבלה בינתיים תלונה
נוספת שהוגשה נגד רבינוביץ. מפכ״ל־המישטרה
השיב במיכתב למשה בדש,
בעל תשלובת פיקנטי, כי תלונתו
והראיות המצורפות אליה הועברו לטיפול
ראש אגף־החקירות.
התלונה מסתמכת על דבריו של
נציב מס־ההכנסה בראיון־טלוויזיה בתוכנית
זה הזמן. המראיין, רם עב־רון,
שאלו אם נכונים הפירסומים
במדור זה, כי הנציבות רכשה מאות
עותקים של ספר שכתבה חברתו לחיים
של רבינוביץ, רואה־החשבון רויטל
אבירם. הנציב השיב כי הנציבות רכשה
רק כמה עשרות ספרים, וקיבלה
חינם כמה מאות ספרים שחילקה לפקי־די־השומה.
התלונה
טוענת כי הספר הוצא לאור

סולם־המתחים
נפטר בסיאטל שבמדינת וושינגטון
האמריקאית, משבץ, בגיל ,70
תומאם הולמם, פסיכיאטר, שהתפרסם
בסנלם־המתחים על שם הולמס־רייהי(ריצ׳ארד
רייהי היה שותפו של
הולמס לחיבור הסולם) ,העולה מ־11
נקודות ל״ 100 והמכמת את השפעתם
של אירועים גורליים בחיי אדם, כמו
מות בן־זוג ( 100 נקודות) ,גירושין (,)73
נישואין 50 יציאה לפנסיה (,)45
הריון 40 על מתחיו הנפשיים של
האדם.

זכויות !הפסדים
נפטר בגיל ,78 יצחק טוניק,
מי שהיה מבקר־המדינה השלישי של
מדינת ישראל. טוניק, יליד רוסיה, למד

שר יעקובי
— ״ ק ר הפחם
רצון כללית, ועלותו היא רבע מעלות
הפריקה שהציעה הרשות.
מכיוון שלחברת־החשמל ברור כי
השימוש בפחם מאשדוד יחייב ייקור־החשמל,
היא החליטה להפעיל את תח־נת־הכוח
בדלק נוזלי.

השימוש במזח —
לים, בסך כ־ 400 מיליון דולר, וחיפשה
דרך להשקיע אותם לפני שהאוצר
ישים יד על הכספים.
מקור הכספים הוא היטל בשיעור
של ^ ,2שגובה הרשות מכל הסחורות
העוברות את הנמלים. תחת להקטין

כמה דירות יש לאלפרד גולץ*
המנכ״ל הפורש של הסנה, שסיבך
את החברה בהפסדים של יותר מ־60
מיליון דולר בעיסקות־ביטוח כושלות,
ידע לדאוג לעצמו.
כאשר נכנס לתפקיד מנכ״ל החברה,
היה גר בדירה נאה ברחוב דה־האז
בתל־אביב. כעבור כמה שנים רכש
לעצמו פנטהאוז ברמת־אביב ג׳ ,ואחר־כך
גם בבניין־היוקרה של שלמה
אליהו, נן העיר.
גולץ ממשיך להחזיק בכל שלוש
הדירות. משכורתו כמנכ״לתסנה היתה
6000 דולר לחודש.

את ההיטל ולהוזיל את מחירי״המוצ־רים,
כפתה הרשות — שמנהלה הוא
ממונה פוליטי של השר קורפו — הוצאת
כ־ 200 מיליון דולר לבניית מסוף־
פחם באשדוד.
מומחים הזהירו כבר אז כי הצעה זו
תייקר את העלות במאות אחוזים, לעומת
ההצעה המתחרה — הקמת מזח-
פחם באשקלון, כמו בחדרה. המזח
בחררה פועל מאז הקמתו לשביעות־

גזבזג־גדיבז

על חשבון פיצויי־הפרישה שלו
קיבל עד כה 350 אלף שקל. היתר
עוכב על־ידי מזכיר ההסתדרות. מעניין
כיצד יכול היה לרכוש ממשכורתו עוד
שתי דירות־יוקרה, האחת בנן־העיר, במחיר
של 230 אלף דולר, והאחרת במחיר
דומה.
פרט לניהול הכושל של הסנה, מנגנון
מנופח נהמנכ״ל החדש כבר צימצם
את העובדים מ־ 1500ל־ססז ז, והשנה
יפוטרו עוד )200 גרם גולץ בשתי עיס־קות
מפוקפקות להפסדים האדירים.
הראשונה, שעשה עם יעקב דננברג
ערבליו מכו מיגוש
איש-העסקים שימעון ערבליך,
בעל מיפעלי ארטיק בראשון־לציון,
מכר באחרונה מיגרש באיזור־התע־שייה
בפתח־תיקווה, וקיבל תמורתו
400 אלף דולר.
עסקיו של ערבליך נקלעו לקשיי־נזילות
והנושים, בעיקר בנק לאומי,
הסכימו לפריסת־חובות, בתנאי שישלם
חלק מהחוב במזומנים. ערבליך
קיבל בשעתו הלוואה קצרה מקרנות
גמ״ח של ראשי אגודת־ישראל, ועתה
יוכל לפרעה.
וחברת אנשיות, גרמה כבר להפסד של
70 מיליון שקל. גולץ הוזהר על־ידי
עובדיו הבכירים שלא לעשות עיסקה
זו, ולא נשמע לאזהרות. על עיסקות
ביטוחי״מישנה בלונדון הפסידה הסנה
כבר 50 מיליון דולר, וצפויים לה הפסדים
נוספים של כ־ 25 מיליון דולר.

המירוץ אחרי האבוקדו
מכת-הטבע, שחיסלה את יבול־האבוקדו בישר אל,
גרמה לפגיעה חמורה בתיפעול חבר ת אג רק ס קו
בבריטניה. האבוקדו הישראלי היווה כ״* 60 מכלל
אס פקת האבוקדו לבריטניה, ועתה החלו סיטונאי
הפירות והירקות מחפשים תחליפים. על רקע זה
הוקמה חברה המתחרה ב אגר ק סקו, שאחד השותפים
בה היה עמירם ניר המנוח, שנהרג במסע למטעי-
אבוקדו במכסיקו. יתר השותפים הם נסי ם גאון,
איש־הביטוח הישראלי מלונדון, רוני בנצור ויוסי
גולדנברג. זה היה מנהל סניף אג רקס קו בבריטניה,
ובנצור הוא אחיה של איה עשת, שהיתה חברתו של
ניר לפני נישואיו. שם החברה: נוק אל.
המנהל הנוכחי של סניף אג רקס קו, יפתה הדר,
אמר כי נו ק אל כמעט ואינה מורגשת בשוק. הסניף
מייבא כל שנה לבריטניה ירקות ופירות בהיקף כספי
של 40 מיליון שטרלינג. המיטענים מובלים ברובם
באוניות למרסיי, ומשם ברכבות ובמשאיות לבריט ניה.
החברה גם מייבאת מוצרים במטוסי־מיטען,
כאשר המחיר בשוק מצדיק את הדבר.
המוצרים העיקריים הם פרחים, אבוקדו ואפרסמון
(השניים לא קיימים השנה, בגלל מכת-הברד) ,סלרי,
כרוב סיני וירקות שונים.
אחת הבעיות היא תשלום המכס על המוצרים,
שהוא יקר לעומת המיסוי על יבוא מדרוס״אמריקה,

אך נמוך מייבוא מספרד, מיוון, מפורטוגל ומאיטליה.
שיעור-המכס הוא שמונה עד 16 אחגזים. ב־1992
יבוטלו ה מכסי ם על המדינות האירופיות, וההתחרות
תהיה קשה יותר.
הסניף מעסיק חמישה שליחים מישראל, ועוד 20
עובדים מקומיים במינהל. עובדים זמניים מועסקים
לפי הצורך.
עיקר המכירות, כ4-ל , 70 הן לרשתות הגדולות,
שלהן מוכרים מראש במחיר מובטח. יתר הסחורה
נשלחת לשווקים השונים ברחבי בריטניה, באמצעות
סיטונאים מקומיים, המזמינים בכל יום סחורה עבור
יום המחרת.
הסניף מפעיל ר שת־אספקה עצמית, המכסה את
כל השווקים בבריטניה, והמחוייבת לדאוג להספקה
במועד. כל איחור גודם לאי-תשלום.
לדברי הדר, התיצרת של המדינות המתחרות
העיקריות, ספרד ואיטליה, משפרת את איכותה כל
הזמן. גם ההובלה משם לבריטניה זולה לעומת
ההובלה מישראל. ההפרש בהובלה בלבד הוא 150
דולר לטונה. הפרש זה, ב תוספ ת ה מכס הגבוה על
מוצרים ישראליים, גורם לביקוש לסחורה הישראלית
רק בגלל האיכות. הספרדי ם החלו לפעול במרץ גם
לשיווק פרחים, שאותם מגדלים באיים הקנדיים.

מישסטן טוניק
זקן שונה מצעיר
בתחילה מתמטיקה ופיסיקה, אך הסב
למישפטים, שבהם עשה חיל כתוכ״ל
(התובע הכללי) הראשון של צה״ל, כנר
קורבו של דויד בן־גוריון(בהשלכותיה
המישפטיות של פרשת־לבון) וכנשיא
לישכת עורכי־הדין. טוניק, שסינגר
בכמה מן המישפטים החשובים של 40
שנות המדינה(כמו מישפטו של המטר
רף האוסטרלי שביקש להצית את מיס-
גד אל־אקצה) ,אמר על הצלחותיו בב־תי־המישפט
:״כאשר הייתי צעיר, הפסדתי
במישפטים שבהם הייתי צריך
לזכות וכאשר נהייתי זקן, זכיתי במיש־פטים
שבהם הייתי צריך להפסיד!״

אלמנה ואלמנטים
נפטרה בלונדון, בגיל ,91ק
רולינה ם רוקוסייב, אלמנתו זה 36
שנה של סרגיי סרגייביץ׳ פרוקופייב,
המלחין והפסנתרן הרוסי הנודע(פטר
!הזאב; אהבת שלושת הוופנזים) ,שחינו
סר בעיני סטאלין אחרי מילחמת־העולם
השנייה(״מוסיקה בורגנית״) .גם
האלמנה פרוקופייב לא ניצלה משבטו
של סטאלין והיא נחבשה למיספר שנים
במחנה־מעצר(על ״התרועעות עם אלמנטים
אנטי־סובייטיים״) ,עד שהור־שתה
לצאת מרוסיה ולהצטרף לבנה
הפסל, שגלה בינתיים לבריטניה.

כרית־האקדח
נפטר בכפר־גילעדי, בגיל ,96
נחום הורוביץ, אחרון אנשי השנמר.
הורוביץ, ממשתתפי קרב תל־חי ומקים
מוסיאון השומר בכפר־גילערי, היה מחסידיו
הנלהבים של הקשר עם השיעים
בדרום־לבנון (במיוחד בזכות עזרתם
ליישובי אצבע־הגליל בראשית שנות
ה־ ,<20 נחרד מבילעדיות הקשר עם
הנוצרים בלבנון ונהג, עד יומו האחרון,
לישון כשאקדח טעון מתחת לכרית
ראשו.

כב ש ופירות יבשים
בגיל , 122 יד־

נפטר בדימונה,
סן? זגו רי, שנחשב לאדם הקשיש
ביותר במדינה. זגורי, יוצא מארוקו,
שנישא בחייו שלוש פעמים, היה אב
לתשעה, סב ל־ ,41 רב־סב ל־ 46 וסב־סב
לשניים, ואת אריכות־ימיו הוא ייחס
לתפריטו: שמן ופירות יבשים לארוחת־הבוקר,
בשר־כבש לארוחת־הצהריים
והינזרות משתייה ומעישון.
העולם הז ה 2681

סיפור יש 1אר:
7״ 7הפו1י1
ודיו!777/70/

770717177117

שר חפחפתים
ץ הו סיפור פסימי, המבטל כמעט
( כליל כל אפשרות של דו־קיום.
גיבורי הסיפור הם שניים: מישפחה
חילונית ובית־כנסת.
חלונות בית־הכנסת גובלים בסורגי
חדר־האורחים של מישפחת והב, במרחק
של שמונה מטר. לכאורה, אם כן,
זוהי מריבת־שכנים קטנה של מודבכך.
למעשה זהו ריב עקרוני.
בנימין ותיקווה והב עברו לשכונת
נווה־אליעזר לפני שלוש שנים. בנימין,
יוצא תימן, הוא נהג בפולגת. תיקווה
היא מטפלת במעון־ילדים. אנשים מן
היישוב. את הדירה קיבלו מחברת

דייר והב מסתכל מחלונו בבית־הכנסת ״אל הקניין״*
.הרב אמר: שלא תזכה להניע לחג! לא אתה 1לא הנוישפווה שלך!״

חילחהת ועש בועש
חלמיש, המסייעת לזוגות צעירים הסובלים
ממצוקת־דיור.
״רק ביום הכניסה לדירה קיבלנו את
המפתחות. לכן לא יכולנו לבדוק את

וחתונות בבית־הכנסת. עד חצי הלילה
מנגנים ושרים עם תופים ורמקולים
חזקים.
״בשבתות אנחנו רוצים לנוח. אי־

תיקווה והב ליד הרדיו
.אטמים באחנ״ם, פקקים, צמו־נפן — כלום לא עזר והסביבה,
לבחון את השכנים,״ הם
אומרים.

״אפשר
להתפוצץ ד

ף חורף נכנסו לביתם החדש. ב־
^ קיץ הבינו כי פתרו מצוקה אחת,
אך נקלעו למצוקה אחרת.
״קול התפילות, הבוקע מבית־הכ־נסת
הפרסי אל הקניין, מחריש־אוזניים.
בקיץ, כשכל החלונות, אצלנו ואצלם,
פתוחים, הרעש הזה, של התפילה, חודר
ממש אל תוך הבית,״ אומרת תיקווה.
״ככה כל הקיץ. ב״ 6בבוקר אנחנו
מתעוררים מהרעש הזה. הילדים בוכים,
ן תרגזים, כל הבית כועס.
פודש-הסליחות גם בלילה הם
ותמיד בקולי־קולות, עד
י ן פוצץ.
^ם עושים בר־מיצוות

אפשר. שנה אחרי שנכנסנו לדירה נולד
לנו תינוק. הוא בכה בלילות, הם צרחו
בבוקר. חשבתי שאני משתגעת.
״בשבת בצהריים מלמד הרב את
הילדים תורה, והכל בקולי־קולות. לפחות
השיעור יכול להיעשות בשקט,
אמרנו לו, והוא השיב: האולם גדול, אם
אדבר בשקט הילדים לא ישמעו אותי.
״לפעמים, ביום שישי אחר־הצה־ריים,
אני עייפה משבוע של עבודה
ובכל זאת אני יוצאת לטייל עם הילדים,
כי במילא אי״אפשר לנוח בתוך
הרעש הזה.
הוזרים בתשובה

תפילה, בהתחלה הם לא מבינים מה
קורה, ,מה זה? מה עושים לכם?׳ הם
שואלים אותנו.״
יום שישי. השעה 4.30 אחר־הצה־ריים.
חלונות בית־הכנסת סגורים.
תיקווה פותחת את חלונותיה. זה עתה
התחילה התפילה. קולות״השירה נעימים.
״עוד
מעט הם יפרצו בצעקות. אילו
כזה היה המצב הרגיל, לא היינו מתלוננים.״
חצי
שעה אחר־כך. קולות התפילה
רמים. כדי שאפשר יהיה לרבר בחדר־האורחים
של מישפחת והב, צריך להרים
את הקול, ממש לצעוק.
״מתפללים רבים בבית־הכנסת הזה
הם חוזרים־בתשובה. הם אינם יודעים
להתפלל בצורה יפה ותרבותית. משום־
מה הם חושבים שצעקות בקול רם זו
התפילה הנכונה״.
הדממה המשתררת בתום התפילה
שקטה כל־כך, כמעט מוזרה.
׳״אחרי כמה ימים של רעש כזה
פניתי אליהם וביקשתי שיסגרו את
חלונות בית־הכנסת, הפונים לדירתנו.
הגבאי לא הסכים. הוא אמר שאם
החלונות יהיו סגורים המתפללים יזיעו,
וכי למעשה אין לנו ברירה אלא לסבול
את הרעש הזה,״ אומר בנימין והב.
סיכסוך־שכנים. בנימין ותיקווה והב
רוצים לעבור לדירה אחרת. מצבם
הכלכלי הופך את הפיתרון הזה לחלום
רחוק. השכנים, שגרו בדירה מולם,
מישפחה דתית, עקרו למקום אחר. מי
שקנתה מהם את הדירה עברה לבית
חברים, מחמת הרעש. דיירים הדרים
בקומות העליונות, דתיים אף הם, אינם
מוכנים להתעמת עם גבאי בית־הכנסת.
גם בנימין והב מתבייש. הסיכסוך
אינו לרוחו .״הוריי דתיים מאוד. גדלתי
בתוך הדת, ואין לי שום טינה נגד הדת
או הדתיים. רק הרעש הזה בלתי־נס־בל,״
הוא אומר ,״אני נלחם נגדם בלית־ .
ברירה.״
לדבריו, מהנדס עירוני שביקר במקום
קבע כי רמת־הרעש גבוהה מהמותר.
את תגובת העירייה אי־אפשר
לקבל.

**ץ מתי אטמים באוזניים, פק־קים,
צמר־גפן — כלום לא

סיכסוך נקלע למבוי סתום. והב
עזר. הרעש חודר לבית בצורה בלתי־ביקש
מהמתפללים שיתחשבו בו.
נסבלת.
הגבאי, ישראל ראש־חודש, התנגד.
״כשחברים באים לבקר אותנו בזמן
1!! 111— 1111 ון י־ !!1זו~ורו

יום־המישפט, קרה דבר־מה ששינה את
והב, כועס, הפעיל את הרדיו ואת הטיחסו
של והב למאבק הזה.
לוויזיה בעוצמה גבוהה.
״קצת לפני ראש־השנה בא הרב של
מתוך עדותו של הגבאי ראש־חודש
בית־הכנסת אלינו הביתה. שוב התוובבית־המישפט
:״באוגוסט ,׳86 ביום
כחנו על העניין הזה, חלונות פתוחים
שבת, היינו מתפללים מוסף, ופתאום
או סגורים, רדיו פתוח או סגור, ופתאום
שמענו רעש של רדיו. חצי מהקהל יצא
הרב אמר: שלא תזכה להגיע לחג, לא
לחצר, אז ראינו שברירת הנאשם, שיש
אתה ולא המישפחה שלך!״
בה סורגים, יש שם שטח פנוי, והוא שם
הקללה של הרב הבהילה את מיש־את
הרמקול וניגן שם מוסיקה בקול
פחת־והב, מיתנה מאוד את רצונם

להיאבק על מה שנראה קודם לכן כצדק
והב אומר כי כך תמיד הם מפעילים
מוחלט. פתאום כבר לא ברור מי הצודק
את הרדיו, בעוצמה כזו. הילדים
ומי הקורבן. ואס ייאבקו וינצחו, האם
אוהבים לצפות בשבתות בטלוויזיה
לא תגבר אז עוצמת־הקללה?
בכבלים, ולעיתים, בתום־לב, הם
החג חלף־עבר, ובני מישפחת־והב
מגבירים את עוצמת־הקול.
נותרו בחיים. הנאתם מהחג ההוא היתה
״זכותי לשמוע מוסיקה,״ הוא אומר,
מועטה. גם רעש התפילות, גם הקללה
״גם בשבת, גם בזמן שאנשים אחרים
הרובצת עליהם השביתו כל שמץ של
מעדיפים להתפלל.״
שימחה.
רעש מול רעש. הגבאי מיהר לבית
צל הקללה עדיין מרחף עליהם. לכן
והב, ביקש כי יסגרו לאלתר את הרדיו.
הם פוחדים להיחשף, להצטלם, להפוך
״המחשבה שאנחנו, יהודים, מדליקים
את מאבקם לעניין ציבורי.
רדיו בשבת מכאיבה להם מאוד, כך הם
.״מי,לתמה.בבות־כנסת זה דבר לא־אמרו
לנו. ומלבד זאת, קשה להם להתפשוט
״,אומר והב .״בהשוואה אליהם
פלל כשברקע מתנגנת מוסיקה״.
אדם רגיל תמיד נראה אשם, לא בסדר.
והב ניצל את יתרונו היחסי .״סיגרו
הם חזקים. הם תמיד צודקים״.
אתם את חלונותיכם, ואנחנו נסגור את
ואכן, כך קבע גם השופט דן ארבל.
הרדיו ״,אמר להם.
בתום דיון קצר הרשיע את והב בפגיעה
״כבוד צריך להיות הדדי. אם הם
ברגשותיהם של מתפללים ובהפרעה
אינם מכבדים אותנו, מדוע שאכבד אני
לפולחן. הוא נקנס ב־ 400 שקלים ונידון
אותם? הם לא סגרו את החלונות, ואני
לשישה חודשי מאסר על־תנאי, במשך
לא סגרתי את הרדיו!״
שנתיים.
אפשר שהסיכסוך הזה היה מסתיים
בהכרעת־הדין כתב השופט :״הנאבפשרה
טיבעית. מישהו, ואין זה משנה
שם הועמד לדין בעבירה של הפרעה
מי, היה מתעייף ומנמיך מעט את
לפולחן, לפי סעיף 171 לחוק־העונשין.
עוצמת־הרעש שלו. היריב, באופן טיב־זכותם
של המתפללים לפולחן חופשי
עי, היה סולח, מוחל על כבודו ומחליש
הינה זכות־יסוד, שאין לפגוע בה,
את רעשיו־שלו• 1
והפעלת מוסיקה רעשנית דווקא ביום־
שבת, בזמן התפילה, מול חלונם, מהווה
התגרות ופגיעה ברגשותיהם״.
והב לא זאת בלבד שלא ניצח, אלא
ך 1א ב ! ־יקרה כאן. גבאי בית־הכנסת
אף הורשע בתיק פלילי, וזה הדבר
בדרך אחרת. הוא התלונן במי־
) בחרבד המדאיג אותו ביותר .״אני צריך להושטרה.
והב הוזמן לחקירה.
ציא תעודת־יושר מהמישטרה כדי
״לא התרגשתי. ההיפך. שמחתי! סישאוכל
לקבל רישיון להסיע נוסעים.
פרתי לשוטרים מה קורה כאן, וכשהם
עכשיו, כמובן, לא אקבל את התעודה.
אמרו לי שזה יגיע לבית־המישפט,
ולמה? רק מפני שהאזנתי למוסיקה?״
אמרתי להם שמבחינתי זה בסדר.
הבעייה עצמה נותרה ללא פיתרון.
״אפילו עורר־דין לא שכרתי. בשוהב,
כמובן, לא ידליק מכשיר רדיו או
ביל מה? הרי כל־כך ברור שאני צודק.
טלוויזיה בעת התפילות, לא בשנתיים
אני כבר אסביר לשופט מה קורה, כך
הקרובות, כשעונש־המאסר תלוי נגדו.
חשבתי, והשופט יעשה איזשהו הסדר
המתפללים, כמובן, יוסיפו להרעיש
שאני לא אפריע להם, והם לא יפריעו
שרד, ליבזבי־י₪ ,
כמקודם•

ובינתיים, בעוד שכולם המתינו ל־
* והב ביקש לא לצלמו מלפנים.

הדב

מרים
בנינזיני

מזל החודש:

שני השליטים של מזל דלי -סטורן
ואוראנוי• -הנמצאים בבית ה־ , 12 גורמים
לזעזועים, הנקראים תנועות טקטוניות, ב אישיותם
של בני מזל דלי.
השינויים שהם עוברים הם מהפכניים
ומשמעותיים, אלא שהם קורים בקצב כל-

אינו קורה בשנה אח ת, אלא במשך השנים,
בקצב איטי מאוד.
השנה ישפיע השינוי בעיקר על ילידי ה־3
עד ה 8-בפברואר, אבל לא רק עליהם. גם מי
שנולדו לפני כן עדיין עוברים שינויים
בתחו ם המיקצועי, ואחרים, שנולדו מאוחר
כלמה שוצית
לדעת
על הדליים
בקרב בני מזל דלי קיימת, זה זמן רב,
ההרגשה ששום דבר לא זז. המציאות אינה
תואמת בדיוק א ת ההרגשה, אולם יש בזה
משהו. הקצב שבו הם חיים איטי מדי למזג,
לטבע ולהרגל שלהם.
1988 העמיסה על הבית ה״ 12 שלהם שלו שה
כוכבים: נפטון, אוראנוס וסטורן. או־ראגוט
וטטורן שהו בדלי רק חלק מהזמן,
ושוב חזרו להתמקם בו בחודשים האחרונים
של השנה.
הבית ה״ 12 אינו מן הבתים הנוחים. ברגע
שנמצא בו מיקבץ כוכבים מתחילים להרגיש
מעין כובד, חרדה, חוטר-יכולת לראות א ת
הדברים או לנתח את החיים בצורה ברורה.
חיים לא רק את החיים היומיומיים על פני
השטח, אלא נאלצים לחיות ברבדים עמו קים
יותר, ומחפשים משמעות ותכלית בכל
דבר.

זז או דא זז? מה
יקוו1ז -אם בכלל
לדליים ואיו
יוצאים מהבילבול?

כך איטי ובצורה מאוד לא אופיינית, שהם
עצמם לפעמים אינם מודעים לשינוי שעבר
עליהם בשנים האחרונות, ושבו הם שרויים
גם עכשיו.
גורם נוטף לשינויים הוא מיקומו של כוכב
פלוטו במזל עקרב. מהלכו איטי ובכל פעם
הוא משפיע על קבוצה במזל דלי. מזל עקרב
נמצא בבית ה״ 10 שלהם (בית הקאריירה).
במקום שבו יעבור הכוכב הוא יביא לשינוי
דראמתי במישור המיקצועי. אולם השינוי

יותר, מתכננים א ת עתידם וחושבים על
תחום שונה מזה שבו הם עוטקים כיום.
הבית ה־ 12 קשור למקומות טגורים.
רבים מן הדליים חשים א ת עצמם כבולים,
מוגבלים וטגורים. זה יכול להתבט א בב ריאות
לקויה, או בשהות במקומות טגורים,
כמו מחנה צבאי, בית״טפר, או כל מיטגרת
אחרת המכתיבה ישיבה במקום אחד מוקף
קירות והרגשה מגבילה.
הדליים אינם חסוני ם וחזקים כפי שהיו

שייני בריאות שלכם זשל אחרים ׳נזלו מכס זמן
יקר, חזמיזח סתעבבות בנלל הצורך לטפל בבנר
יות שונות. ענייני כספים ר
רכוש — שלכם ושל המ שפחה — יעסיק! אתכם
רב 1ח מ מן הקרוב. מטילים
עליכם אח האחריות
ואחר בך באים בטעעת.
מי־מ־שפחה מתערבים, ר
תחת לעזור, רק מפריעים.
לא כדאי להתחיל לריב.
חוסר־תנזבה עדיף לפעמים
על מדבר. שאין לה
פיתח! .בתחזם החסאנט׳ צפרה לבם הצרחה.
קיסמכם רב בימים אלה 1אתם משר מבוקשים.

אתם מסונוורים ממה שקורה לבם בשטח
הרומאנטי, אולם בדאי שתדעו שכוכב מד•
קורי, הנמצא בנסיגה ב־ימים
אלה, ממוקם ב דיוק
במזל דלי. זהו ה בית
החמישי המביא
הרפתקות-אהבה, רו מאנים
מרגשים ומלהי בים
ורצון לוותר על ה כל
למען הרגשות. אבל
זאת תהיה טעות ל סנן
את כל מה שבניתם עד
היום למען אהבה לוה ט
ת, שבסופו של דבר עלולה לגרום נזק
ולהביא רק להנאות זמניות וריגעיות.

במקום־העניודה מקבלים סוף-טוף את הר עיונות
וההצעות שלכם, שעוררו התנגדות
זמן רב. עכשיו תוני חו
את עצמכם בעבודה ו תזכו
להרגה עזרה ונ כונות
לבוא לקראתכם.
המרץ מתחד שואתם
מוכנים להשקיע יותר.
גם בנושא הקריירה נר אה
שתובלו להתחיל
זן נ ביו לי ־
לפעול, כדי לקד םאת
21ב או גו ס ט
מעטדכם. לא יחסרו מ אבקים,
אבל אם תנהגו
בזהירות תוכלו להגיע לתוצאות טובות.
בכספים כדאי שתהיו קצת יותר חסכנים.

ביזם רביעי ידבדז איחכם על אפשרות לבצע שיזו
במקום־העמדה. אל תמהרז לחח תש!בה. ה־תקופה
עצמה מצביעה על
שמס־עסדה ואחריות רבה
מדי. יתכן שתצטרכו
למלא תפקיד שר מישהו
שנעדר מהעמדה. זה עלול
לנחם לכם לבצע ט־שינת.
תיקונן ירחש מבם
1( 1111־1
זמן זהיצאזת כספיות. לכן
22ב או גו ס ט -
עדיף שתעבדו לאט יותר.
22בספטמבר
1ט״ה לאבד חפצים בעבר
דה נם היא נוזלת זמן יקר.
נסיעה לחדל. או קשרים עם ידידים שנוסעים
לחדר ישאירו אתכם בהתשה די סתזחה.

נסיעות קצרות׳ פנישוח עם אושים, שיחזח והינד
חיות חדשות — כל אלה יוכיחו עצמם כטזבים
ה שמע. מערך הכוכבים
לטזבתכס. עכשיו תוכלו
לקחת יתמה ולחפש עבר
דה לרוחבם. ההגבלות ר
התנאים הקשים שליוו
אתכם במחצית השנה
כבר אינם ספריעים. עכשיו
אתם בטנחים בעצמכם ר
מאמינים שאתם ימלים ד
בצע עבודות •ותר מעניינות
ומורכבות. אתם עטים ד
התפרץ ולהתרנז. בתקופה ז 1את מלים להכיר
אנשים חדשיס וכדאי שתמתנו קצת את המע.

בתחום הכספי נראה שיפור. זה אולי לא
הזמן לבצע עיטקות גדולות, כי מה שנראה
נפלא כרגע יכול להת ברר
כמקח טעות מאו חר
יותר. אבל כנראה
שאנשים יזכרו להחזיר
לכם כספים שחייבים
לבם ובאופן זמני תוכלו
לנשום לרווחה, וליהנות
מהקלה במצב הפיננסי.
? 2בנו במבר ־
ברומאנטיקה אין הרבה
20בדצמבר
חדש. בטקוס-העבודה
מתחילה תקופה של
עבודה קשה ולא״מעט מילחמות, מ אבקי ם
ורוגז. יש נטיה להיפצע ולהיפגע בתאונות.

יויו1

וחוקים, ופועל כדי לנתץ, לשבור ולבטל כל
הגבלה, מיסגרת וחוק.
כששלושת כוכבים אלה שרויים יחדיו זה
מביא לבילבול ולחוסר יכולת לדעת באיזו
דרך לבחור. לכן הכל מתרחש בקצב איטי.
א ם סטורן מתעקש להיצמד למציאות, נפטון
עושה הכל לברוח ממנה ואוראנוס יעשה
הכל כדי לשבור א ת הקיים.
איך יוצאים מזהן מאחר ומדובר על
כוכבים גדולים המסמלים את התקופה, לא
רק בני מזל דלי אינם יודעים איך להת מודד,
אלא העולם כולו יושפע מהמצב. יתכן
שהאנושות תעבור שינוי והדבר נוגע מאוד
לבני דלי. איכפת להם מהעולם, מהאנושות
ומאופי החברה יותר מאשר לכל א חד אחר.
העולם יעבור בקרוב שינויים בנושא
הכלכלי והפוליטי, והזעזועים שיעברו על
האנושות בשנים הקרובות עלולים להביא
לתפיסת״עולם שונה מאוד מזו שהיתה
(המשך בעמוד )32
ענ״נים בספ״ס שלכם או של המישפחה עלולים
להטריד !לרח־אינ. אתם נדרשים להוציא כסף
מבלי שחיכעחם את הדבר
מראש. אינכם אוהבים דברים
הקורים ללא מימון.
אולם בכל הוצאה שהיא
לדא׳ שתהיו מאוד עיתים
וזהירים, ז 1לא התקופה
הטובה לחתום, להתחייב.
להשקיע. ללוות א! להר
ו 2בדצמבר ־
זות כספים, ועל כן. שימו
9ו בינו א ר
לב. ב־ 22 וב־ 23 אתם עי ר
לים להתי ש לא טוב. מתע
קצת את קצב העבודה. באהבה אתם פשוט נהנים.
הת״חסו ביתר אמון למי שאתם סעה״ניס בו.

ה־ 19 עד ה־ 22 יהיו קשים ומעייפים במיו חד.
מצבכם הבריאותי אינו מזהיר. אתם די
חלשים וחסרי-התנג-
דות. אולם יש לשים לב
למה שקורה מאחורי
גבכם בעבודה או בקדב
המישפחה. יתכן שמ תנגני
ם תוכניות שיכו לות
להרגיז או להזיק
לכם. עלולות לפרוץ מ ריבות
עם בני-המישפ-
חה ובעיקר עם בני-ה-
זוג. כדאי שתמצאו דרך
לוותר קצת. נטייה להיפגע ממכשירים חש מליים
בבי ת עדיין מ ס כנ ת אתכם. היזהרו.

מתקרב תאריך ׳ונדההולדח שלכם ובמו בכל
שנה. נם הפעם, אתם חלשים וצריבים לשים לב
למה שקורה מאחורי נ ר
כס. זרזו זמן שבז אתם יבר
לים להיפנע ממחלה אז מפעילות
של מישהו המקנא
ומנסה להרוויח על חש־מובס.
במקום שבז אתם
עזבדיס יש לכם יותר ס ד
ירידם, חלקם מאזד לא א־

נזיניס ועליכם להיזהר .׳ דד
ם נזרמים אמזם לאכזבה.
אבל השבוע תרח אנשים
חדשים. ת!כל 1לפתח ידידות חדשה !
להכיר את הסזעמד־ם הבאים לקע

הוצאות כספיות גבוהות מדי יכולות להכ ניס
א תכ ם למצב כלכלי מאוד לא נוח. הימנ עו
בעיקר מלהלוות כ ס פים
לחברים, אך גם ב שאר
הפעולות הכספ יות
עליכם להיות יותר
מזהירים. גסיעה, שת־בצעו
ב״ 18 בחודש, עלולה
להיות מסוכנ ת
ובעיקר יקרה. ב 1-ג וב גג
תהנו מבילויים חב רתיים,
ומקשרים רו•
מאנסיים לא יציבים,
אך כאלה שמשפרים מאוד א ת המוראל.
פחות נוח ב״ 4ג. אז תצטרכו לעבוד קשה.
י הקאריירה עומדת סבשי! במרכז התש״מתבס.
יש לכם הזדמנות לקדם את מעמדכם או לחשי]
תפקיד יוקרתי ומשיין יד
חד. אלא שכל מה שמוצע
כעת חדש בדיקה יסודית.
עדיף לא להתחייב, אבל
אם אין ברירה קחו בחשבו{
שכוכב מרקורי ומצא
בנסיגה והוא שוהה בבית
הקאר״רה שלכם. כך שיתכנו
אי־הבגות בנושא וד
קאריירה. מה שמבטיחים
לכם היום יתפרש אחרת
מחר, ועלול לאכזב ולהתיז מאוחר יותר. קשרים
רומאנטיים יכולים להיות חיוביים בתקופה זו.

נטיעות לחו״ל אינן מומלצות, למרות שנר אה
כאילו דווקא עכשיו רנו ת ההזדמנויות
לעשות זאת. המתינו ל אמצע
פנרואד. א ם לא
ניתן לדחו תאת הנטי עה,
דאגו שלא לאבד
מיסמכים, כספים ו ת עודות.
הנטייה לאחר
ול ה תגלגל גול ט ת גם
נ שטחים אחרים. ענייני
כספים יכולים לגרום ל ג
ם רוגז או אכזבה. כ דאי
שלא תמהרו לנצע
עיסקות כספיות או השקעות שאינן כטו-
חות. יום ראשון אינו מ ת אי ם לפגישות.

בעבר, והם נוטים לחלות ומגלים רגישויות
שונות שקודם לכן לא הפריעו להם.
שלושת הכוכבים הנמצאים במזל גדי
ובבית ה״ 12 של מזל דלי מסמלי ם ניגודים,
ולכן, לא כל-כך פשוש לדעת או לפרש מה
עומד לקרות במצב הלא-רגיל הזה.
כוכב נפטון קשור לה תרחקות מהמציאות
ובריחה ממנה בדרכים שונות. כוכב סטורן
מסמל תכונות הפוכות.
הוא מזכיר א ת המציאות, המיסגרת,
החובות וההתחייבויות, ההגבלות, החוקים,
המינהגים והמוסכמות המקובלות בחברה.
אוראנוס מס מל אינטרס הפוך, הוא אינו
סובל מיסגרות, חוקים נוקשים, הגבלות

נ!\ גז מ\
ארכיטקט ברומא

׳וגן אירועים

עוד ל א
אמדה תיקווו 11ו
ואחרי חיו־לון של חודשים
ארוכים נדמה שרא נסתם
הנודד ער התעשייה
הישראלית - .אפילו
שירלי מקליין תבוא לבקרו
אינתיפאדה, בחירות, מיתון — מה לא. עובדה
אחת׳בלטה בשנה האחרונה: דממה באולפנים. אין
יוצא ואין בא. אבל כיאה לארץ הניסים והנפלאות
משהו בכל זאת זז, ופה ושם מנערים את האבק.
ראשונה היתה זו מיסל בת־אדם, שכבר מצלמת
ביפו את סירטה אלף ואחת נשים, לפי סיפרו
של דן בניה סרי, עם הצלם יואב קרש והעורך

כרס של ארכיטקט (מוסיאון י, תל-
אביב, בריטניה) -זה הסרט שעשה
פיטר גרינאוואי לפני טובעי ם
במיספרים, והוא מכין במידה רבה
את ההמשך. גיבור הסרט מנסה להטביע א ת עצמו בא מב ט והוא
חושד שרעייתו מנסה להרעילו, ושני הדברים גם יחד קורים
הלכה למעשה בסרט הבא.
העלילה מספרת על אדריכל אמריקאי ורעייתו המגיעים לרו מא,
כאורחי מישפחה המבק שת לארגן תערוכה לזכר ארכיטקט
צרפתי מן המאה ה־ . 18 מן הרגע שמגיעים השניים לרומא מוצא
עצמו הגיבור כבול במערכת של אירועים שהוא מאבר א ת
השליטה עליהם. התערוכה, כך מסתבר, היא בעיקר תרגיל של
יחסי-ציבור, המשמש לגיוס־נספים למטרות אחרות. אשתו
קצה בעקרות הרוחנית שלו ובלבסיו הניצחיים, ועוזבת אותו
לטובת בנו החלקלק של הממונה על כספי התערוכה, והוא נתקף
בבאבי-בטן עזים, המזכירים לו תחילה א ת מצבו של הקיסר
אוגוסטוס, שאכל תאנים טבולות ברעל שהבינה לו זוגתו, ליב־יה.
בהמשך מס תבר שבכרסו הטופחת מ תפ תח לו הסרטן. בש עה
שביסנה של אשתו טופחת מהריון, הריון שהוא הכשיל
בהתנהגותו פעמים רבות בעבר.
למרות השם והרושם, אין זה כלל סרס על ארכיטקטורה,
אלא בעיקר מסה על הניוון של התרבות המערבית, שכמו האר כיטקט
עצמו, חולה אנושה, במצב של התפוררות, עקרה ואינה
מסוגלת עור ליצור מאומה. במיקרה הטוב היא עוסק ת בקיסלוג

בריאן דנהי וקלואה ווב -סרטן מערבי
ובסידור ערבי העבר, שלהם היא קדה קידות עמוקות. זה גם
תיאור מצבה של האמנות בימינו, הנתונה בידי אמרגנים מפוק פקים
ורורפי־בצע, טפילים שכל קיומם על הזולת.
כרגיל אצל גרינאוואי, הסרט הוא בעל חזות מדהימה בעוצמ תה.
נרמה כאילו בל תמונה היא ציור, והרי גם זה חלק מן
המשמעות של הסרט, השוואת המקור האותנטי לתעתיקים
עלובים. מכל סרטיו, זהו הסרט האישי ביותר, לא מעט בזכות
דמותו של השחקן בריאן דגהי, עצוס-המימרים ורב״ההבעה.

החונק בהודו
שחקנית מקליין
לישראל בפברואר
נרינסלד. בתפקידים המובילים

ריטח,
י1ם ף
יוסי סולק, ניסים עזיקרי, סאלים דאו,
לבנה סינקלשטיין וגאולה גוני.
תיקווה קטנה נזרעה בליבם של חברי איגוד
המפיקים בפגישתם עם מייקל ג׳ פוקס, יו״ר
חברת ה־בי־אן, שאמנם ביקר בישראל את מיש־פחתו,
אבל הביע שביעות־רצון מהסרטת לגנוב
את השמיים, שנעשתה בישראל על־ידי יורם
בן־עמי, ואף הבטיח להשתדל לשכנע אנשי־אולפנים
אמריקאים לבוא ולסייר באתרי־צילום
אפשריים בישראל.
מי שיוכל להדריכם הוא נלי ספק המפיק נ ין
קורמן, שחזר לישראל עם בימאי הסרט פארא־ד״ס,
סטיוארט גילארד, שכתב ויביים עבור
הנון מצחיקון בשם איש ושמו סארל. קורמן, חסיד
ותיק של הסוטות בישראל, ייאלץ לייימנע יד׳ פ
מן האתרים החביבים עליו בשטחים הכבוש ם,

מיסתורי הודו (הודו, תל־אביב,
בריטניה) -סר ט הרפתקות מפוק פק,
המנסה להיות בעת ובעוגה אחת
חיקוי לגתגה דין, ה אי ש שרצה להיות
מלך ואולי אף המעבר להודו, ואינו מצליח להיות יותר מחיקוי
חיוור שמתאים, במיקרה הטוב ביותר, לסידרת״סלוויזיה.
העלילה, הלקוחה מספר של ג׳ון מאס טרס, שהוא עצמו נשען
על סיפור של גובה בחברת המושבות הבריטית, שחי במחצית
הראשונה של המאה הקודמת, מספרת על כנופיית־מרצחים
שזרעו אימה בכל רחבי המדינה, בשם האלה קאלי, שאותה
שירתו ואשר, לדעתם, נתנה בידיהם א ת הרשות לחנוק א ת
קורבנותיהם ולשדוד את רכושם.
קשר השתיקה והאימה מסביב לכנופיה נשבר כאשר קצין
בריסי מתחפש להודי, מתקבל לתוך שורות הכנופיה, ומצליח
לחשוף א ת האמת, שאיש לא רצה להאמין בה קוד ם לפן, גם לא
הממונים עליו בצבא הכיבוש הבריטי.
הצד המעניין בסיפור, צריך להיות העובדה שבשלב מסויים
עומד המתחפש ליפול בשבי קיסמי האלה קאלי, וכמעט להפוך
באמת ובתמים לחונק מדופלם השואב הנאה שמיימית ממעשיו.
רק הלם פתאומי, לקראת הסוף, מחזיר לאיש א ת שפיותו, ומ אפשר
לו למלא א ת משימתו בהצלחה.
אבל שום דבר בסרט אינו מעניין באמת. הדמויות הראשיות
והמישניות הן חד-מימדיות להחריד, צללים עלובים של הק לישאות
של סירטי-הרפתקות ישנים, אך ללא ההומור, ללא

פירס ברוסנאן וסעיד גיאפרי -תחפושת מיזרחית
הקצב וללא הרימיון שהיה באות ם הסרטים. אין שום ניסיון
רציני להסביר בא מת את פולחן קאלי, כרי להכניס גם א ת
הצופה ב סו ד עוצמת הקסם שעובר הגיבור.
הכל מתנהל במישור כל־כך שקוף, עד שלקראת הסוף, כאשר
מופיע הצבא כדי להציל את הגיבור, כמעט ומתבק שות תרועות
חצוצרה כמו במערבונים הישנים. אשר לפירס ברוסנאן, שכל
תהילתו בינתיים על רמינגטון סטיל, הוא מספיק בקושי למלא
מסך קטן. ב מסך גדול, הוא חסר־נוכחות והולך לאיבוד.

מוצג גם בירושלים) —ביוגראפיה של אחר

צל שימעון אימי׳׳ ישדאלי המח׳ראליים נלשגי
מי עוד נשאר? — כמובן, צסל ודני וקסמן.
איבגי בתפקיד
ג לן קלוז, בעזות מימת גרמני, ועם משה
אנג׳לס, מכין לדנ ״ *
כל מי שאוהב קולנוע בישראל רק מאחל ומייחל ; מענקי הג׳אז בכל הזמנים, הסכסופוניסט צ׳ארלי
פרקר, מבוימת בהבנה וברגישות על־ידי קלינט
ליום שנו גם הם יגידו ״אקשן״.
רווה כבר מצלם את תל״ה ל׳ את
איסטווד ומשוחקת להפליא על־ידי פורסט ויטא־ולסיום
טור התיקווה הטובה — שירלי מקקר.
מומלץ לאוהבי ג׳אז.
ליין, האחת והיחידה, מתכוננת לבוא לישראל

שאלתי י ^שח ^ יפ: י .א דו א, המפורסמים
* * צ א וראה(אורלי. ברית־הם ועצות.
להשקת סירטה מאדאם סוזאצקה, שהעניק לה
מוצג גם בירושלים) -י -מסה מטילת אימים על
הדלים
את חצי פרס המישחק הנשי בפסטיבל ונציה
״י יעמו האחר של?!?יידרצון טוב נכנסו אולפני שראפילם
זוועות המילחמה בביילורוסיה. אחת התמונות
(בחצי השני זכתה איזאבל הוסרט — על אחד בדבש
אורי
ל ש הדש
המחרידות והמפחידות ביותר של מעשי הנאצים
כיסבה בסירטו של קלוד שאברול עיסק׳
מתמי ;,להתחיל כצילומים בסוף
בקולנוע העלילתי. ביים אלם קלימוב.
נשים, שגם הוא יוצג בקרוב בישראל) .את מאדאם
סשלס של! אמדן סלומון•
ד ד רי טהקטנה נלב. בריטניה) —
סחאצכה סי ס ג׳ו; ;ל,או׳ של חצות)

ש לזי נגר וזהו סיפור צל מז ד ה לפסנתר
והשח־״

^ לודדה הבריטיינ ע ס אל ק ״ ס, דדק ;• א ק
המאמינה שהיא מלמדת את תלמידיה לא רק
ד׳*זדנת *1אהוטבול, שח; כדן, דליי׳
סיר יל קיוזק, ועוד. מיפגן נאה של יכולת מישח !
מוסיקה כי אם דדך־חיים.
וחגיגה לאוהכי התרבות הבריטית.
העונית לת סייטו ז
לכלת

$לעלייי׳״יז

ירו שלים
חז רהליאחז
י ״ ל מ _ /ר״יה מיטתורי מחס>

תחפושיינ וג׳ייג פי ^ 3§ 2 £

^ י 1נ11 לדת: כן א 1לא מי למעלה? מ,
למטה? שפנפנות ודובי, ממעריצות

חופשי

וסיגנון

י ^ וןךךךןך ! 1ך 1ך ך האוסטרית, משכה תשו־
\ 1 4 1 1 1 1 1 1 1מת־לב בהופעתה. בן־זוגה
לא כל־כן אהב א ת תשומת־הלב שזכתה לה חברתו.

ך11־ 1ך ך 11111ך ך 1| 1בתו של הפרופסור
1 1 1 1ן משה רחמילביץ, היא

רקדנית בלהקה של ג׳קי לוי וסטודנטית למחול.

רחמילביץ הבלונדית היא חברתו לחיים של הדוגמן
ראובן שניט, שהיה בן־זוגה של הדיילת שני הבלר.
הרומאן בין שביט להבלר הס תיי ם לפני חצי שנה.

עשרות רקדנים, חברי להקות רי־קודי־עם,
מחול מודרני וג׳אז חוללו
בהתלהבות באולם הוי־איי־פי בסינרמה
במסיבת יום־הולדת ה־ 31 של הרקדן
ג׳קי לוי, מנהל להקת הבורי אקספרס.
כבר זמן רב שלא נראו כל־כך הרבה
רקדנים מיקצועיים בסיגנונות שונים
במסיבה אחת. את המסיבה אירגנה
רוני כסיר, ירידה קרובה של לוי,
והיא גם דאגה למינון נכון של אנשים.
בניגוד למסיבות רבות כסיורמה, הפעם
נפקד מקומן של נערות־הזוהר ושאי
היפות המיקצועיות.
כ ני וינ צלברג, מבעל־ המקום.
הגיע הפעם באורח. את הו-א־י־פ• היא
השכיר ליורם צרפתי ושותפו. יינ
צלברג, משוחרר מהתחייבויות של בוס,
קיפץ בחברתם של ירידים מארצות־הברית,
שאותם הוא מארה באיץ.
בליין אהר שנראה שם הוא איש־העסקים
אם,י רובץ מליי־ ב ...ם,

ביניהם איש־הביטוח יוסי חכמי. ג׳קי
לוי, שבעבר הלא־רחוק כיכב בכל בתי־המלון
והמועדונים באילת, עזב את
העיר הדרומית לטובת תל־אביב. כטוב
ליבו ביין נתן קטע ריקוד מתוכניתו
החדשה, כשחברות להקתו מלוות אותו.
הדוגמנית־לשעבר ומארגנת־האירו־עים
בהווה יהודית נגר בלטה בבגד-
גוף מתחרה שהבליט את חמוקיה. הזמר
אבי טולדנו עשה מאמץ והגיע כרי
לברר את לוי. הוא סיפר על נסיעתו
הקרובה ללונדון. לעומתו, באה שירלי
בן־מרדכי בחברתו של רוני
מאנה, ידיד ותיק שלה, וסיפרה שהיא
נשארת בארץ בגלל גיוסה. שירלי הי-
תה בחצי השנה האחרונה בפאריס ועסקה
שם בדוגמנות.
כדרר כלל נהוג לרקוד באולם הוי-
איי־פי ברחבת־השיש הקטנה שבכניסה
אן רקדנים מיקצועיים אוהבים מרחבי
ולכן דאגו המארגנים לפנות את כל
הכיסאות והשולחנות בשטח הפנימי
ואיפשרו לרקדני בח־שבע וקיל הד,-
ממה להתפרק ברחבת־הריקודים דמ־א
ולתרת. וכמובושלאי ״ המ

1ך יפהפיה אילתית בת 17 המבק-
111 רת בקביעות בדי סקו טק. לצידה
:שימחה, שאירח א ת סיגל וחברותיה.

דךךךך | 1ומוטי רייף היו במצב של לוחמה במשך כמה חודשים.
| 1 1 1 1 1 / 1#בימים אלה השלימו, לקורת רוחם של ידידיהם. רון
עברה באחרונה הרפתקות, שאפשר לעשות מהן סרט באורן מלא.

מריולן סיין

ההולנדית, חברתו־לחיים של הדוגמן עופר רפאלי,
הגיעה למסיבה בגפה, בגלל מחלתו של בן־זוגה,
עובדה שלא הפריעה לה להשתולל על רחבת־הריקודים בחבר ת ידידיה.
מתחת דיפרום טיות

יסק״ג׳וקי רונן נדב(במרכז) היא בת , 25
בלונדון. היא מתגוררת בארץ כבר
:סון (מימין) הגיעה ארצה לבקרה.
מעודכנות מהם. הצעירים, לעומת זאת, נראו
כמו בני גילם התל־אביביים. שותפיו של
דיין בדיסקוטק, מיקי אלבילה, שוקי
אבי, אשר גבאי, ואבי זרחי, שגם הם
הופיעו חמושים בג׳ינם, אירגנו שלוש
עוגות יום־הולדת ענקיות וכמויות שתיה
בלתי־נדלות. והגברים האילתיים אכן הוכיחו
שהם יודעים לשתות מבלי להשתכר.
כל החברים הוותיקים, שגדלו עם משה
דיין, וכל הילדות היפות, המקוות בסתר
^ לי בן להיות החברות שלו, חיבקו ונישקו
ן *ותו. ומשה דיין, בסבלנות הראויה לציון,
״ עמד בכבוד במערכה. בדיכוטומיה אופיי-
יית התרכזו המבוגרים בקומה העליונה
,צעירים בתחתונה. הצעירים לא כל־כן־
:עניינו בנעשה למטה, אך הגברים בקומה
העליונה מאוד התעניינו במה שקורה למטה.

בסוף הערב נאספו המתנות הרבות
* זקית ניילון גדולה, ובשעה 4לפנות
ן י ־ החליט דיין שצריך קצת לישון, ועזב
הדיסקוטק כשעל זרועו הארת תלויה
הפיה ועל זרועו השניה שק־המתנות.

וןיוידד עד לפני כמה שבועות היא
1 1 / 1\ 1 ! 1 1היתה עדיין חברתו־לחיים
של אלון תבור. הזוג החליט על פרידה. אלדר, ס טו

טית לקרימינולוגיה, רקדה במסיבה עם א חד מידי דיה.
נראה שהעובדה שחברה״לשעבר הת ארס עם
הדוגמנית אילנה שושן לא מטרידה אותה במיוחד.

כבר בשבוע שקדם למסיבת יום־
הולדתו הוא היה נרגש ועצבני, ולא
ידע אם כדאי לקיים את המסיבה או
לבטלה. מדי יום צצו שיקולים שונים
בעד ונגד. לבסוף הוחלט לקיים את
המסיבה בדיסקוטק היפואי פרדוקס.
ניר כל!* ,נער־שעשועים מקומי,
דייל, דוגמן־צילום ובנו של אחד הגינקולוגים
המפורסמים בארץ הימר על
יום רביעי והצליח. הקהל שנכח באירוע
היה מורכב מבני־מישפחה, חברים וידידים
מתחום האופנה ומאדעל.
כל היפים והיפות של העיר, שהופיעו
במיטב הסיגנונות והצבעים, נראו
במסיבה. לרגעים נדמה היה לצופה
מהצד שמדובר במסיבה של צעירי
החוג הנוצץ של פאריס או לונדון ואולי
לוס־אנג׳לס. אבל ניר היה שמח ומאוכזב
לחליפין. כמה מחבריו הקרובים לא
הגיעו. בלטו בהיעדרם הדוגמנית תמי
בן־עמי, מארגנת־התצוגות שלווה
בן־גל, הדוגמן עופר רסאלי ומל־כת־היופי
לשעבר אילנה שושן. חלקם
חלו בשפעת, וחלקם במחלות דיפלומטיות
ידועות אחרות. בין-הנוכחים
בלטו מעצבת־השיער ונדה קרן ושתי
בנותיה תמי ושרי, סילביאן אימי
ברג, ג׳יל תמיר הכלכל הוותיק
מאדעל, הסטודנטית סמדר צדוק,
ההורים של ניר ישבו להם בנחת באחת
מפינות האולם וצפו בחוגגים, כשהם
מתעדכנים ברכילות על״ידי כמה
חברות של ניר המכירות את מרבית
החוגגים. הזמר אדם הגיע לקראת
השעה 1בחברת אחת מידידותיו, ומיד
נלקח לסידרת־צילומים. גם הדוגמנית
היפהפיה אלונה פרידמן היתה אחת
מהאורחות המצולמות יותר, אך היא
פרשה מוקדם, בגלל התחייבויות.

ב תב: זו הר אוהליאב. ציל ם: אלי דס ה

תחזית לשנה הבאה 1383/3
ושמות גשנעת
המסר הוא בכתפיים — הכריות
ייעלמו לחלוטין, למי שמתקשות להיפרד
מהן, רצוי שימקמו אותן לא על
הכתפיים, אלא ממש מתחת להן, על
הזרועות, כדי ליצור כתף עגולה וחרשה.

האופנה מושפעת הרי מ־סיגנונות
ששלטו בעבר. לאילו
תקופות תהיה השפעה על האופנה
בשנתיים הקרובות?
אופנת הצעירות תהיה מבוססת על
שנות ה־ ,60 בייחוד בבגדי יום־יום.
השפעת שנות ה־סד תחול על הנשים
האוונגארדיות. החידוש של שנות הסע׳
הוא במראה פחות נוסטלגי ועיצוב
חדש שלא ראינו ער כה

ך ש אומרים שאין נביא בעירו,
אבל באחרונה פגשתי נביא בתל־אביב.
זה הוא רוג׳ר דירדן, ומסתבר
שאפילו בימינו אפשר להתפרנס מנבואה•
דירדן עובר זה שנים כחזאי־אופנה
בלונדון, משם מופצת תורתו
בקרב גרולי המעצבים באירופה ובאר־צות־הברית.
פגשתי
את דירדן בביקור קודם שערך
בתל־אביב לפני שנה. כאז, כן עתה,
הוזמן דירדן להרצות על אופנה לפני
תלמידי שנקר.
אז גילה לי כמה מקווי־האופנה של
— 1988 הופעת המיכנסיים כפריט
אופנתי חשוב, מראה שנות ה״50׳ וכתפיים
מעוגלות. אני מורה שאז הייתי
ספקנית למדי לגבי נבואותיו, ולקראת
ביקורו הפעם בדקתי את תחזיותיו
והופתעתי. מסתבר שהנביא ידע על
מה הוא מדבר, ודייק בצורה מפליאה.
^ לכן ניצלתי את ביקורו הפעם
> 3כדי לברר מה נלבש בשנתיים
הבאות.

• מה המסר הה־שוב
לעונת ה־חורן!
?89/90

מראה ביטניקי מלוטש לאשת-הקאריירה. המיקטורן
המאורן גזור מבד משי, ומתחתיו חצאית שקופה ש בחלקה
קפלים (למעלה) .מערכת של שני חלקים מזמש שעליו ריקמה
(שמאל, קרוב) .חליפה מעור, בעלת מכפלת של אפודת-גברים (באמצע).
מראה של מיקטורן משנות ה״ ׳50 מעל לחצאית שכבות(ה שמאלי ביותר).

בוגדות

ך ך 11ן | 1ח בגדי עור לערב־גאלה. המיקטווץ מחמיא לחיטובים
111 ^ #1ומקושט בריקמה ובמראות. חצאית שיפון שקופה
(מימין) .אפודה גברית בעלת צווארון גדול ומיכנטייס רחבים (משמאל).

האופנה לנשים המבוגרות תראה
לא־סימטרית. היא תהיה מעין המשך
של מראה אביב 89׳ ,שיש בו תיזכורת
של ההשפעה היפאנית, אלא שהפעם
יש יותר איזון. למשל, אם יש כיווצים
בכתף הימנית, יראו כיווצים בחצאית

למטה מצד שמאל, והמראה הכללי
יהיה יותר מעודן.

• מה יהיו הקווים החשובים
לצעירות?

המינימליזם של שנות ה־60׳ ,בלי
הרבה פרטים. מראה הביטניקים שנראו
בבתי־הקפה של פאריס או בסוהו. במילים
אחרות המראה האינטלקטואלי.
הכוונה לסודרים גדולים ורחבים הלבושים
ברישול, ולא רק בצבע שחור, אלא
גם בצבעים אחרים. מעל הסודרים
ילבשו מיקטורנים קצרים יותר, כך
שהסודר יציץ מתחת למיקטורן. במקום
מיכנסיים אפשר יהיה ללבוש גרביים
עבים בצבעים עזים כמו סגול ואדום.
גירסה אחרת — סודרים בגזרות של
מיקטורנים, הלבושים ברישול מעל
למיכנסי שלושת־ריבעי הדוקים.
עבור ההרפתקניות והמעיזות מראה
שנות ה־70׳ יהיה חשוב. הוא כולל
צווארונים בעלי שפיצים עגולים ב־מיקטורנים,
וגם בחולצות הארוכות
שיבלטו מתחת למיקטורן, וגרביים
עבים כתחליף למיכנסיים. הדגש יהיה
על מיקטורנים מעור בצבעים ססגוניים.
הרישול
הוא מתוכנן. המיק-
שורנים יהיו עשויים מפרוות כב שים
או מכל פרווה אחרת, והם
יילבשו ברישול על כתף אחת,
בטיגנון ריטה. לא רק הצעירות
יאמצו א ת הטיגנון החד ש אלא גם
נשים נועזות ואקטהיביציוניס-
טיות בסיגנון קינגס רוד בלונ דון
או רחוב שינקין.
מראה חשוב אחר כולל
את המיקטורנים ה מס תיימים
כמו מכפלת
אפודת הגברים, בצורת וי, כה שלמה
לטודרים בעלי צווארון
גולף. המיקטורנים של הגברים יש חקו
עדיין תפקיד חשוב במלתחה
הנשית. הפעם ־הם ייגזרו למידות
(המשך בעמוד )32

1 1111ך 11ץ מראה הביטניקים המזכיר א ת סוף שנות ה״ ׳50 ותחילת
[^ 111 1 11 שנות ה 60 אפודת צמר מאורכת בעלת צווארון רחב
ונופל וצמודה במותניים. מתחתיה סודר״גולף עבה ומיכנסיים הדוקים
(למעלה) .קבוצה מגוונת כשהמיקטורן הוא הפריש החשוב, ואילו
המיכנטיים מתחלפים(למעלה, מימין) .מיקטורן בגיזרת אהיל עם גרביים
עבים, ושוב, המיקטורן הרחב עם חצאית שקופה (מימין, למטה).

סיפורו של מיליונר האמר אוטוביוגרפיה
מאת ארמאכד האמר
בהשתתפות גיל למדון
מאנגלית: דוד פרידלנדר
הוצאת מטר
שאלה: מיהו האיש, בנו של יהודי יליד אודיסה
שהפך לרוקח באיסט סייד התחתון של ניו־יורק,
אשר נקרא על שמו של גיבור הגברת עם הקמליות
לאלכסנדר דיומא, שלמד רפואה והיה
לרופא, שנפגש עם לנץ וקיבל ממנו זיכיון להקים
ברוסיה הסובייטית מיפעל אסבסט, תעשייה שלא
היה לו בה שום מושגי מי היה הקפיטאליסט
האמריקאי ששמע מפיו של לנין כי הקומוניזם לא
הצליח, וכי למהפכה דרוש הון וסיוע טכני אמריקאי:
ש״קומיסר המילחמה״ טרוצקי העמיד לרשותו
שומרים חמושים, ואשר 57 שנים מאוחר
יותר אירגן מישלוחי ציוד רפואי ורופאים אמריקאים
מומחים להשתלת מח־עצמות (ביניהם גם
רופא־מדען ישראלי אחד!) לקורבנות האסון הגרעיני
בצ׳רנובל; בעליו של אחד מאוספי האמנות
הידועים ביותר בעולם, המתווך בין מיכאיל גור־באצ׳וב
ורונאלד רגן בנושא שיפור היחסים בין
מיזרח למערב ותוך כדי כך זוכה לכך ששילטונות
ברית־המועצות מתירים לו להוציא מרוסיה את
דויד גולדפרב, גניטיקאי בעל שם בינלאומי ונושא
תואר ״גיבור ברית־המועצות״ ,כדי שיצטרף
אל בנו אלכס, מיקרוביולוג שהורשה לצאת לניו־יורק
שנים אחדות קודם לכן, וזאת — בלא כל
ביקורת מיסמכים ומיטען בנמל־התעופה של מוס-
קווה ובלא אשרות־כניסה לארצות־הברית למדען
החולה ולאשתו(האשרות חיכו להם בנמל־הת־עופה
על־שם קנדי בניו־יורק) .ממטוסו ״חיל
אוויר מיספר אחד״ שולח לו אחד החותם בשם
״רון״ מיברק ובו הוא אומה ״איני יודע איך עשית
זאת. אבל תודה גדולה מאזרחי מדינתך על שהוצאת
את בני הזוג גולדפרב מברית־המועצות. היה
זה מעשה הומאניטרי למופת, ואנו גאים לקבל את
פניהם בארצות־הברית, מאוחדים עם בני מיש-
פחתם.״
ובכן, רון אינו אלא רונאלד, ורונאלד ידוע
יותר כרגן, נשיאה היוצא של ארצות־הברית. ואילו
מכותבו של אותו מיברק, הרופא בן הרוקח,
האמריקאי שאביו נולד ברוסיה, מודעם וכמעט
ידידם של קברניטי המהפיכה הרוסית ושל מינר
איל גורבאצ׳וב כאחד, הקפיטאליסט האמריקאי
הראשון שקיבל זיכיון להקמת מיפעל ברוסיה
המועצתית, איל־הממון שהוא אחד מאספני־הא־מנות
הגדולים בעולם, אינו אלא הד״ר ארמאנד
האמר, בעל חברת־הנפט האמריקאית המצליחה
— אוקסידנטאל פטחליאום, הקונצרן התעשייתי
ה־ 12 בגודלו בארצות־הברית, העומדת להתחיל
בקידוחי־נפט גם בישראל.

מגע בזידאס
כן, שכחנו להזכיר כי מישהו עשה חישוב ש־
10,000 דולר שהושקעו באוקסידנטאל בתקופה
שבה התחיל האמר להשקיע בה, כלומר, ב־, 1956
״שווים״ כיום משהו בסביבות 4.5מיליון דולר.
״לא רע בשביל חברה קיקיונית,״ מציין בענווה
הד״ר האמר, שהוא כמובן גם אחד האנשים העשירים
ביותר בעולם, אם כי לא העשיר שבכולם.
מרועי פשוט, כנראה, מפני שלא רצה להיות.
אתה קורא את האוטוביוגראפיה שלו, אותה כתב
בעזרתו של עורך מיקצועי, ומאמין שאילו רק
רצה בכך, אין לך רבר תחת השמש שד״ר ארמאנר
האמר זה לא היה מסוגל להשיגו. ואף בלי מאמצים
גדולים. בחיים צריך גם הרבה מזל. הפייס
לברו אינו מספיק.
היוונים קראו לזה ״מגע מידאס״ ,אותו מלך
יווני אגרי שמגע ידו הפך הכל לזהב.
אבל האמר אינו מאמין במידאס, כי אם בעבודה,
עבודה ושוב עבודה — עבודה ואינטואיציה.
״תמיד האמנתי,״ הוא כותב ,״ששיא הביטוי האנושי
טמון במאמציו היצירתיים״ של האדם. ואם
כבר דרוש לו, ברגע פיוטי, אילן יוחסין להיתלות
בו, הוא מעדיף שיהיה יהודי. ואז הוא מספר את
האגדה המישפחתית שסיפר לו סבו, יעקב האמר,
אשר על פיה אבות־אבותיו הם מצאצאי יהודה
המכבי.
איך זה? ובכן, פשוט מאוד. הרי יהודה המכבי
היה ידוע גם בכינויו(או שמו) יהודה המקבי, וממה
נגזר מקבי זה אם לא ממקבת, סוג של פטיש, ומהו
האמר אם לא פטיש — בגרמנית וגם ביידיש. וכל
שנותר לברר עתה הוא רק אם השר זבולון האמר
מתייחס גם הוא לצאצאי המכבים/מקבים.

״ככל הידוע לי,״ כותב ארמאנד ,״לקחו הורי
את השם האמר עימם כאשר היגרו לרוסיה(מהיכן?
מארץ־ישראל אם כי רק אלוהים יודע מי
הם ומתי הגיעו לארצם החדשה.״
סבו, אותו יעקב, מכל מקום, כבר היה בנו של
בונה אניות אמיד בעיר חרסון באוקריינה, על
הגדה הצפונית של הנהר דנייפר. אבל רוב ההון
שירש יעקב כבר נשחק בהיותו ילד .״נשחק״ אולי
אינה המילה המתאימה בהקשר זה. יותר מתאים
לומר, במיקרה זה, נמס.
מדוע? כי ״קרובים שלו, שניהלו את הירושה
שלו כנאמנים, השקיעו את כל הכסף במלח, שנחשב
באותם ימים להשקעה בטוחה כמו איגרות־חוב
ממשלתיות בימינו. המלח של יעקב נערם על
גדות הים הכספי ויום אחד גאה הים ושטף את
החוף כתוצאה מסערת טייפון בלתי־צפוייה. כמעט
כל רכושו של סבי ירד למצולות״.
זכר הממון המישפחתי שנמס במים, השנים
הראשונות, בשלהי שנות ה־ 90 של המאה שעברה,
בדירה זעירה ובה מים קרים בלבד ברחוב צ׳רי
המפורסם באיסט סייד התחתון, איזור המהגרים
היהודים פליטי רוסיה, קרוב לליבו של הגטו היהודי
של ניו־יורק בסוף המאה הקודמת וראשית
המאה הנוכחית — כל אלה עוררו בארמאנד הצעיר
את הרצון להחזיר עטרה ליושנה, ולמישפחתו

הקפיטאליסט בעל הדיוקן האנושי. ואל יהיה הדבר
קל בעיניכם ואל תפטרו את הפילאנטרופ הישיש
בציניות בנוסח: הוא יכול להרשות לעצמו
להיות נדיב.
אדרבה, כמה מיליונרים נדיבים יצא לכם להכיר
בזמן האחרון — נאמר בעשר השנים האחרונות?!
לכן,
בלי זילזול בבקשה.
האוטוביוגראפיה שאני מדווח עליה הפעם אינה
בתחום של מה שהייתי מתאר כחומר הקריאה
הרגיל שלי. ואם קראתי אותה בעניין כסיפור
מתח, מבלי להניח אותה לרגע מידי הרי זה משתי
סיבות. הראשונה, שהיא באמת נקראת כסיפור
מתח לכל דבר, מתח ש״מן החיים״ ,לא מן הבידיון.
והשניה, משום שהיא עשויה לאפשר לנו להציץ
אל תוך עולמו של איש־מעשה, איש־מעשה בגדול,
ת 3מ13£101 זז־ז 361 בעל חזון ועקרונות, מכונה
אנושית משוכללת ביותר לעשיית רווחים ולח־לוקתם
הצודקת על״פי מושגיה שלה. האנסי״תיזה
של טיפוס האמן, אבל גם האנטי־תיזה של הזעיר-
בורגני והבורגני. ועל הכל: האיש החי בהווה למען
העתיד. גם בגיל 90 הוא עדיין מתווה לעצמו
תוכניות, מעורב עם הבריות, סקרני, מתעניין ורגיש
למצוקה ולסבל.
האין זה טיבעי שאיש כזה לא יקדיש ״תשומת־לב
רבה מדי״ לעברו ש״האני מאמין״ שלו
יסתכם במישפט :״אין לי פנאי לאתמול: שינוח
על מישכבו בשלום ״.שהרי ״לחטט בעבר ולנער
(מעליו) את האבק זו תעסוקה למתבטלים או
לגימלאים מזדקנים״.
אבל הד״ר האמר שלנו — נין ונכד למקבים
— אינו לא זה ולא זה.
מדוע איפוא אוטוביוגראפיהו! ובכן, בראש
וראשונה, כדי להסביר לאחרים — ואולי גם
לעצמו — את ״המשמעות הכללית״ של חייו,
שאותם הוא מתאר כחיי שליחות של מאמין לא־דתי
שגזר על עצמו לעמול בלא ליאות כדי לעזור
לעצמו ו״לבני אדם ראויים אחרים״.

מספר מרידה

אוטובי^דביה
מאון
אדמאנדהאמד
בהשתתפות * 1ר ל ־ נ דזן

— את כספה האבוד. אביו הרוקח כבר החל במלאכה,
ברוב חריצות, שקירה ותושיה, אבל הכן
עלה על כל הציפיות.

מכונה לעשיית רווחים

הוא נולד ב־ , 1898 השנה שבה יצאה ארצות־הברית
למילחמה על ספרד. מעניין כמה אנשים
— למעט היסטוריונים מיקצועיים וספרדים —
עוד זוכרים כיום שארצות־הברית יצאה לפני כמאה
שנה למילחמה על ספרד.
היתה זו התקופה שבה עשו אנשים בעלי שמות
כמו רוקפלר, ונדרבילט ומורג! את עיקר הונם.
באמריקה הגיע עידן השפע הקפיטאליסטי לשיאו.
ברוסיה עוד ישב הצאר ניקולאי השני על
כיסאו לבטח(יחסית) .המלכה ויקטוריה עוד שלטה
באימפריה בריטית חובקת זרועות עולם, ואחד
בשם ולאדימיר איליץ׳ לנין עוד היה בגלות בסיביר,
מרצה את הדין על פעילותו החתרנית שתניב
פירות של ממש רק כעבור 20 שנה ומילחמת־עולם
אחת.
״מעולם לא התפללתי לעוצמה, פירסום או
עושר, אם כי אלה נפלו בחלקי בשפע״ — כותב
האיש, שהוא כיום בן ,90 בהקדמתו, ואנו מאמינים
לכל מילה היוצאת מתחת עטו. והוא מוסיף :״אני
מקווה שמעולם לא הייתי רודף בצע. אילו היתה
שאיפתי העיקרית להיות עשיר הייתי יכול להימנות
עם המולטי־מיליארדרים של עולמנו. אינני
כזה. במשך כל חיי חילקתי חלק גדול מרכושי,
יותר ממה שאני מסוגל לספור. למרבית המזל היה
לי תמיד הכישרון לעשות כסף, די והותר כדי
להתחלק בו עם אחרים.״
אנחנו קוראים, נאנחים אל תוך זיכרון האוברדראפט
או משיכת־היתר שלנו, ושוב מאמינים.
אין לנו ברירה.
כי אם דובצ׳ק ביקש להביא לעולם ״קומוניזם
בעל פרצוף אנושי״ ,ארמאנד האמר מגלם את

עמל זה, שלא חסרה בו השראה שאינה כה
שונה מזו הנדרשת מכל יוצר־אמן, הביא אותו
לכל רחבי כדור־הארץ; גרם לו שיתוודע אל רבים
מגדולי זמנו — מדינאים ואנשי־מדע, מהפכנים,
רוזנים, אמנים וסוחרי־אמנות — אנשים שעשו
היסטוריה וכאלה שניסו להרוס אותה.
על כל אלה הוא מדווח בפרטים, בדייקנות;
מספר־מלידה שדומה שהיה מסוגל להתפרנס גם
מכתיבה, אם לשפוט על־פי סיפורו זה. בכל מהלך
הסיפור אינו שוכח את חובתו לרתק, לעניין,
לשעשע את הקורא. זה מה שמביא לכאן, למשל,
את הבדיחה הרוסית על אלמנה שפירסמה מודעה
במדור ״הלבבות הבודדים״ בעיתון, בחיפוש אחרי
חבר לחיים, כשהיא מוסיפה כי עליו לדעת לנהוג
במכונית. אחת התשובות שקיבלה ממחזר נלהב
היתה :״מעוניין מאוד במודעה שלך, מצרף את
תמונתי. אנא שילחי לי את תמונת המכונית״.
כשהוא כותב על אירועים לא־סימפאטיים,
כגון אותו ניתוח כליות מסוכן שעבר ״בר־970־, 1
אינו שוכח את המסר המרכזי שלו. הוא אינו מביא
את כל הפרטים הבלתי־נעימים, הוא כותב ,״כדי
להציג את צלקותי לראווה״ .הנקודה שברצונו
להדגיש היא ,״שיש לעמוד בפני בריאות לקויה
וכאבים, ולהילחם בהם כמו בדיכדוך ובייאוש. אם
תיתן להם להשתלט עליך, הם יכניעו אותך.״
והוא, בן המקבים, לא יניח להם .״כל אחד יכול
לצפות לכאבים מסויימים בחייו. אין בכך שום
רבר מיוחד, או מעניין ומועיל. זכיתי למנה שלי,
ואני יודע על מה אני מדבר״.
בתוך ה״מנה״ הזאת כלולים גם גירושים מא־שה
בעלת חולשה יתירה לטיפה המרה, אשר ״שאבה
הנאה חולנית מהשמעת דיברי לעג על מקורות,
המישפחתיים ועל מישפחתי ״.כשהיתה
שתוייה מאוד, הוא מגלה, לא בחלה אפילו בכינוי
״יהודי מזוהם״ שאותו כיוונה לעברו.
מישפט־הגירושין של ההאמרים עשה, כצפוי,
כותרות. היתה סכנה ממשית ש״הרכוש שבצבי־רתו
עמלתי במשך יותר מ־ 30 שנה״ יתמסמס
כאותו מלח רוסי של סבא יעקב. שכן אנג׳לה —
הרעיה הנאמנה שהפכה לאויבת עד חורמה —
תבעה פיצויים בסך של לא פחות מ־ 10 מיליון
דולר(בשווי של פעם) ,בתוספת דמי־מזונות ותשלומים
חודשיים של עוד כ־20,000־דולר־לחודש
ל״הוצאות שוטפות״ .אבל להאמר שוב שיחק המזל
בדמותו של עורך־דין יהודי ממולח שהעלה את
הרעיון, שבמקום להתמקח עם פרקליטיה של אשתו
על סכומי הפיצויים שהו א חיי ב לה, יתבע
הוא מ מנ ה גט ופיצויים על האכזריות שגילתה
הי א כלפיו באלכוהוליזם שלה.
התחבולה עלתה יפה. אנג׳לה נרתעה והת־

פשרה על ״סכום סביר״ וארמאנד, מצירו, ביטל
את תביעת האכזריות. נסתיים ״פרק אנג׳לה״ בחייו,
והחל פרק הגברת פרנסס טולמן, אשתו עד
עצם היום הזה.

דאלאס יהודית
אבל היה גם בן מנישואים קודמים, ג׳וליאן.
והאמר, אך זה התאושש מפרשת הרעיה השת־יינית
וכבר מצא עצמו בעיצומה של מערכה חד־שהדבנו,
ג׳וליאן, שחי בקליפורניה, הרג את חברו
לשעבר, כביכול כדי להגן על אשתו הצעירה.
ג׳וליאן נאשם איפוא ברצח.
שוב נקרא אבא־האמר לעזרה, ושוב נמצא ער
רך־הדין היהודי הממולח השולף את הפיתרון.
מימצאים של נתיחה שלאחר המוות מגלים תכולת
אלכוהול גבוהה ביותר בדמו של המת. עורך־
הדין היהודי גם משכנע את בית־המישפט במיש־גה
פורמלי של התביעה. התוצאה: התיק נסגר
ללא מישפט וג׳וליאן משוחרר.
תוצאה נוספת, צפויה לא־פחות: שני עורכי-
הדין שסייעו בידי ארמאנד להיחלץ מסכנות כה
גדולות מתמנים דירקטורים במועצת־המנהלים
של חברת אוקסידנטל פטחליאום שהאמר נוהג
לכנותה בלשון חיבה ״אוכסי״.
ה״אוכסי״ שהטילה את ביצי־הזהב. אבל שלא
יאמרו על ארמאנד האמר שנהג אי־פעם בכפיות־טובה
כלפי מי שבאו לעזרתו.
וכך זה נמשך ומתפתח. מסיפור לסיפור, מעיס־קה
לעיסקה, מהחלטה להחלטה, מנסיעה לנסיעה
ומאדם לאדם. אם ירצו אי־פעם להסריט מין סידרת
״דאלאס יהודית״ — אינני מכיר גיבור ראוי
יותר לככב בה מאשר איל־הנפט ארמאנד האמר.
ארמאנד ואנג׳לה וג׳וליה ופרנסס ולנין וטרוצקי
והנשיאים רוזבלט וקנדי והשגריר דוברינין ונר
רושצ׳וב ושני עורכי-הדין היהודים הממולחים והפרק
על הניסיון הכושל לרכוש את הפר הטוב
ביותר בעולם...
אם להסתמך על עדותו של האמר עצמו, תהיה
דאלאס זו שלו סידרה בלי ג׳י. ר ,.כלומר בלי
״האיש הרע״ .שהרי הוא עצמו, כך נדר עוד בשחר
ילדותו, יעשה אך טוב. אבל מפעם לפעם מבצבץ,
בכל זאת, הכוחני, השאפתני וחסר המעצורים ש־באיל־ממון
יהודי זה, מבעד למסיכה הפילאנ־טרופית.
כך בשעה שהוא כותב על כישלונו באותה
מכירה פומבית (רכישת הפר) ועל כך שיצא
מאולם המכירה כשהוא מקלל את עצמו ונשבע
ש״יותר זה לא יקרה לעולם: איש לא יצליח
להוציא ממני דבר שהחלטתי לרכוש אותו ״.והוא
מוסיף במידה לא־מבוטלת של גאווה :״איש אמנם
לא הצליח.״
אותה התרגשות מלווה אותו כשהוא רוכש
״בהמה שאף אחת אחרת לא תשווה לה ביופיה״
ובעת שהוא קונה לאוספיו את ״יצירות־האמנות
הגדולות באולמי המכירות הפומביות ברחבי
תבל״.
כאן כבר מתגלה הוולגאריות של המיליונר
בכל תומתה הנאיבית. קורטוב של ״ג׳י. ר .יהודי״
יש בו, בכל זאת, בבן הרוקח שעלה לגדולה
בעולם העסקים (נפט, בקר, מיכרות, תחנות-
שידור, וכוי) .התמונה של המיליונר הפילאנטרופ
שוחר־התרבות, שהוא רק זה, היא בכל זאת קצת
יותר מרי יפה מכדי שתהיה אמת לאמיתה. אבל
רק שוטה יטען כנגד מיליונרים המגלים וולגא-
ריות. האין זה בדיוק חלק מן העניין, סיכון מיק-
צועי צפוי שיש אפילו שמתפארים בו.

הפר השני
והעיקר: מי יטען כנגד מיליונר וולגארי מעט
שבפיו סיפורים מעניינים וחיוניים כל־כך. כמו
אותו סיפור על רכישת הפר ״פרינס אריק״ —
הפר ״השני בטיבו וביופיו״ בעולם ...הפעם אין
הקניין שלנו מוכן ליטול על עצמו שום סיכון
והוא מבקש לבחון תחילה את כוח־ההרבעה המהולל
של הרכישה שלו. לאחר שמלבישים על
אותו פר־נסיך ״קונדום בגודל ספינודהאוויר של
הגראף צפלין״ ,נלקחים דיגמי־הזרע לבדיקה
מיקרוסקופית והאמר הרופא המתבונן בתאי־הזרע
מתחת לעדשת המיקרוסקופ רואה אותם בעיני
רוחו ״כשטרות של 5000 דולר״ כל אחד.
אותו פרינס אריק מוליד אלף עגלים, לרבות
״שישה אלופים בינלאומיים״ ו״מרוויח׳ בשביל
בעליו שני מיליון דולר. כשהוא נפטר ב״תאונת־עבודה״
,מאבד האמר כל עניין בגידול בקר .״הוא
היה האלוף שלי וגאוותי, ולא היה לו תחליף״.
אפשר היה לצטט ולספר עוד ועוד. כמו על
פנייתה של גולדה מאיר להאמר שיסייע בשיכנוע
הרוסים לבטל את ״מס ההשכלה״ שאותו הטילו
על יהודים המבקשים להגר מארצם.
בעיקבות פגישה של האמר עם ברז׳נייב —
בוטל המס. ממש לא יאומן!

וכו׳ וכו׳ ועוד ועוד. הספר שלפנינו מחזיק 387
עמודים. הוא מתחיל בעולם חדש ומסתיים בעולם
אשר יקום אם וכאשר תשתף ארצות־הברית את
יריבתה ברית־המועצות בתוכנית ״מילחמת הכוכבים״
שלה. שיתוף־פעולה כזה, כותב האמר,
״יסלק יותר מ־ 50 שנה של אי־אמון ופחד,״ בין
שתי מעצמות העל.
לו עצמו יש מחשבות והצעות בכיוון זה. הוא
מתכתב בנושא זה עם מרגרט תאצ׳ר, עם מיכאיל

גורבאצ׳וב, מנסה למצוא נוסחת־פשרה עם ידידו
משכבר־הימים, הדיפלומט הסובייטי אנאטולי
דוברינין.
אכן, באמת ״איש־עסקים יחיד בזמנו.״ כמעט
הוכחה חיה וחותכת לפיתגם העתיק האומר ש״אין
דבר העומד בפני הרצון״.
בעיקר כשעל הרצון הזה חרות שמו של אר־נתן

מאנד האמר•

גרשח קניספד

אמנות

מאה שנות פיסור מודרני

(עם התערוכה במוסיאון תל״אגיב)

את התמורה בתפישתנו את אמנות הפיסול,
תמורה שהיתה לעובדה במרוצת מאה שנות הפיסול
המודרני, ניתן להמחיש יפה באמצעות שתי
יצירות ברונזה המוצגות בימים אלה בתערוכה
הגדולה בתל־אביב. האחת היא פיסלו של הצרפתי
אוגוסט רודן וזחה, מ־ , 1881 פסל שהוא גם תמרור
היסטורי בדרכו של אחד מגדולי הפסלים של כל
הדורות לעבר יצירתו הנודעת אזרחי קאלה, שאותה
עיצב בין השנים 1884־ . 1886 בדיוק מאה
שנים מאוחר יותר יצר האמריקאי ג׳ורג׳ סיגל את
״אזרחיו״ שלו :״בני ערובה״ מודרניים הלכודים
בשעת העומס של התחבורה בכרך הגדול, קורבנות
ניכור הנראים כעדר מובל לטבח, יום־יום,
באותן שעות עצמן, בדרכם אל העבודה וממנה,
סגורים וכמו כלואים במעיליהם, מכופתרים בתור
עצמם, הבעת פניהם אטומה והם צועדים או מתנהלים
באיטיות ובחוסר מטרה, בלא צל תיקווה
לגאולה.
מאה שנים מפרידות בין שתי יצירות־מופת
אלה שכבר היו לסימלי היכר לזמנן, ולתהום הפעורה
ביניהן. מאה שנות בדידות.
במירווח הנפער כאן בין יצירתו של רודן ובין
זו של סיגל מיוצגת יצירתם של מיטב פסלי המאה,
בהם פסלים שעיקר מוניטיהם בא להם מן
הפיסול — קונסטנטין בראנקוסי, ברברה הפי
וורת׳ ,אלברטו ג׳אקומטי, הנרי מור, אלכסנדר
קולדר או איסאמו נוגוצ׳י; בהם ציירים ידועי־שם־
ששלחו ידם גם בפיסול: פיקאסו, בראק, מירו,
וילם דה קונינג ומאקס ארנסט.
״ ההיעדר הבולט ביותר הוא זה של חלוצי הפיסול
הרוסי האוואנגארדי: אנשים כמאלביץ׳ ,רוד־צ׳נקו
וטאטלין. וזה בנוסף להיעדרם״של אמנים
שהיו ראויים להיות מוצגים, כגון מארינו מאריני,

ברנארד רדד ואוסיפ זדקין. אך זה טיבעו של אוסף
פרטי המבוסס על טעם אישי ולעיתים על המיק־רה
וההזדמנות, ולעולם תמצא בו פערים אלה
ואחרים.
אבל האוסף שבו מדובר כאן אינו עוד אוסף של
עוד מיליונר שוחר־פירסומת. ייתכן שריצ׳ארד
ברטל, מנהל מוסיאון דאלאס לאמנות, מגזים
מעט בכותבו כי ״אוסף פטסי וריימונד נאשר הוא
הגדול והקוהרנטי ביותר באוספי הפיסול המודרני
המצויים כיום בעולם.״ אך אין ספק שלפנינו אוסף
נבחר, מן החשובים בסוגו. ויפה עשה מוסיאון
תל־אביב שהביא אותו ארצה לקראת חגיגות ה־
80 של העיר תל־אביב. וזאת, אף כי אין לו כמובן
כל קשר ונגיעה כלשהי להקשר שבו הוא מוצג
כאן.

ב תנוע ת מ טו טל ת
שוב ושוב נעה תשומת הלב, כבכוחו של כישוף
מגי, בין שתי עבודות אלה: זו של רודן וזו של
ג׳ורג׳ סיגל. כבתנועת מטוטלת. התוצאה: עובדות
היסטוריות וביוגראפיות חוזרות ומופיעות בזיכרון.
הרי
בשעתו האשימו את רודן ב״אשמה״ החמורה
על־פי טעם הימים ההם, שהוא משתמש
במוך לים, כלומר, במדגמנים או דוגמנים חיים
שבעזרתם הוא מפיח חיים בברונזות שלו. הש־ערוריה
שפרצה בעיקבות אותן האשמות צברה
תאוצה כזאת עד שאמנים ואנשי־רוח רבים נאלצו
להיחלץ לעזרתו של רודן הפגוע ולהזים את ״הדיבה
הנוראה״ ,שלא היתה, כמובן, אלא אמת לאמיתה.

״סוקראטס״ שלו, הדיוקן שרחץ נאלץ
להחליף את שמו ל״האיש עם האף השבור״(וזה
שמו ער היום) ,הועתק באמת כמסיכה מפרצופו

של יזלושאר, נווד פריסאי ששימש לו מורל.
בדיוק מאה שנים מאוחר יותר יוצק ג׳ורג׳ סיגל
את הנגאטיבים שלו במופגן ובפרהסיה בעזרת
מעטה גבס שהוא מכסה בו — לעיתים מכף רגל
ועד ראש — את דוגמניו החיים. בקפידה הוא
טורח לכסות בגבס ולהדגיש כל קמט וכל קפל
עור כדי לתעד בדרך זאת דבר־מה שאינו ניתן
לשימור בשום צורה אחרת, בשל מיידיותו וחד־פעמיותו.
תאריכים
היסטוריים. רודן מציב את פיסלו
הקבוצתי בכיכר המרכזית של העיר קאלה בשנת
. 1886 בדיוק 50 שנים לאחר מכן, בשנת , 1936
מציג פיקאסו את הידועה ביצירותיו, את הנרניקה
שלו, במרכזו של הביתן הספרדי בתערוכה הבינלאומית
הנערכת אותה שנה בפאריס.
עוד 50 שנה חולפות מאז גילוי הלוט על
הגרניקה וג׳ורג׳ סיגל מציב את תמרור־האזהרה
שלו לג׳ונגל האורגאני של שלהי המאה ה־20
בערי־ענק שקלטו המוני פליטים, פליטי חרב ורדיפות
ופליטי תנאים כלכליים, והפכו לחממות
של אלימות, ניוון וניכור.
דומה שאפילו האריה הזקן, הנרי מור, שדמויותיו
המוכרות רובצות בטרקלין המבוא הענקי
של המוסיאון, אינו מסוגל להתמודד עם ההלם
הניתך על ראש הצופה העולה למיפלס העליון
של התערוכה, למראה הקבוצה הפוסעת, אדישה
כביכול, של סיגל.

ביז ציה־ ו פי סול
מסימניה האחרים של תערוכה זו ושל התקופה
שאותה היא משקפת ומסכמת בפיסול העולמי
הוא טישטוש התחומים בץ פיסול לציור, בין עיצוב
תלת־ממדי ועיצוב דו־ממדי. יותר מאי־פעם
אתה מתקשה כיום לתחום תחומים ולהפריד. האם
רכילא׳ 2זה של ז׳אן דיביפה, המורכב מגושי ענק
של שרף פוליסטר צבוע׳שעליו משורבטים קווי
מיתאר כהים׳ודשנים התוחמים צורות בשרירות
שאינה מכבדת את החללים הפיסוליים — האם
הוא עדיין בגדר פיסול, ואולי יצירה גדושת הר
מור ומהפנטת זאת כבר מחייבת הגדרה ז׳אנרית
חדשה. כך או כך, החללים הפיסוליים ב״פיסלד

פיעים כאן במיטבם כפסלים. ואל יישכחו, בהקשר
זה, העירומים הנפלאים של מאטים ופיקאסו, לצד
ראש״האשה המונומנטאלי של הענק הספרדי.

מ כרי ם ותיקי
הסס הכפולה של אמן הפופ האמריקאי ר1י
ליכטנשטיין עשוייה ברונזה גזורה בקיווקווים
אלכסוניים הצבועים במישטחים נקיים ומקיימים
זהות רב־ממדית, למרות שביסודם הם נראים
כתחבולה פירסומית מוגדלת לממדי אנדרטה.
והנה לפנינו אותן צלליות גזורות מלוחות ברזל
מרותכים או מוברגים לפסים 1-3115 קונסטרוקציות
בסיגנון האמריקאי־האנגלי שאתה מתקשה
בזיהוי יוצריהן. לרגע אתה מוצף תחושה של גאווה
וקורת־רוח, שכן נדמה לך שלפניך עבודותיהם
של מכרים ותיקים כיחיאל שמי, מנשה
קדישמן, בוקי שוורץ או מיכאל גרוס אשר זכו
ויצירותיהם נכללו באוסף רב־היוקרה.
אך לא! כאן מככבים אנתוני קארו, ריצ׳ארד
סרה, ג׳ 1אל שאפירו, טוני סמית ואלסוורת׳ קלי.
והרושם המתקבל הוא שהם שהיוו את חיל־החלוץ
של התפיסה המינימאליסטית־קונסטרוקטיבית
במאה שלנו. האמנם?!
האם אלה, ביחד עם עכביש ה־ 10״ 01 מז(הפיסול
הנע) של האמן המופלא אלכסנדר קולדר,
האם אלה פרצו את הדרך לשיחרור הצורה הפי־סולית
ממסורותיה/כבליה ההיסטוריים.
שוב ושוב אתה נאלץ להזכיר לעצמך כי היו
אלה דווקא ענקי האוואנגארד הרוסי, שיצירתם
אינה מיוצגת כאן, שסללו את הדרך והקדימו
בשנים רבות כמה מן ה״מקוריות״ בעבודות המד
צגות כאן. מכל אלה שרדו כאן רק יצירתו של
נאום (נחום) גאבו, היהודי הרוסי שעקר מרוסיה
לברלין ב־ 1922 והתיישב בסופו של דבר באר־צות־הברית,
וכן פסל אחד ויחיד של אלכסנדר
ארכיפנקו.
חבל שדווקא פיסלו זה של נאום/נחום גאבו
נראה מבויית ומאולף יתר על המידה בהשוואה
ליצירות ״דלות החומר״ והבלתי־אמצעיות שנוצרו
בחומרים יומיומיים כגון עץ, זכוכית וברזל,
על־ידי עמיתיו — אמנים כגון טאטלין הגדול.

יגאל תומרקין: שנה לאינתיפאדה. משני )}ברי הקו הירוק. עץ, ברזל, בד וצבע ()1988

של דיביפה מתבלטים שבעתיים על רקע האובייקט
דמוי הקרחון הלבן דווקא מפני שקווי ה־מיתאר
התעלמו מהם׳ והרי לך תפיסה פיסולית
פרובוקאטיבית ומקורית לחלוטין.
כאן אתה פוגש שוב ב״תבליטי המעגל״ של
פרנק סטלה כמו דיפהזלץ 2העשויים שכבות
ומישטחי אלומיניום ופייברגלאס צבועים בצבעים
זרחניים ססגוניים. טיפול בהלם ההופך את
התבליטים הדינאמיים ל״אירועים״ תלת״ממ־דיים.
הברקה הומוריסטית בברונזה צבועה, ליטוף
של ציפור של חואן מירו, ניצבת כאן לצד כיסא
המישענת הצבוע בציבעי היסוד האופייניים של
אמן זה ונושא את השם המטעה אשה יושבת
וילד.
אך ההפתעה המהממת באולם התצוגה המרכזי
היא ציפור הירח של חואן מירו, גוש של ״פיסול
נטו״ מן השנים 1944־( 1946 כאן — בהגדלה),
הכובש את חלל האולם בעוצמה כזאת עד שכמוהו
כגוליבר בארץ הגמדים. הפסל דמוי הקרנף מעוצב
בנפחים מונומנטאליים המקיימים את מתחי־הם
ההדדיים ללא כל שימוש בחומרים אחרים
זולת יציקת הארד המספיקה לעצמה.
אין ספק: מעתה ייזכר חואן מירו בתודעתנו
כפסל חשוב, לצידם של גאוני ציור אחרים המו-

ג׳ורג סיגל: שעת העומס

חסרונם של כל האמנים הנזכרים חייב כמדומה
את עורכי־התערוכה ואוצריה בקצת יותר צניעות.
אמנם, מה שמוצג כאן לפנינו הוא מרשים ומאלף,
אך מעט יותר נאמנות לאמת ההיסטורית לא
היתה מזיקה לאיש.
לי, אישית, חסר כאן לפחות צילום של אנדרטת
הזעקה המונומנטאלית של אוסיפ (יוסף)
זדקין הניצבת במרכזה של רוטרדאם לזכר העיר
ש״גולחה״ מעל פני האדמה בפצצות מפציצים
נאציים; כמה מן העבודות בנושא ״סוס ורוכבו״
של מארינו מאריני וכן שערי הברונזה של ג׳א־ק1מ
1מאנצו שהחזירו את קנה״המידה האנושי לאמנות
המשולבת בבנייה. ומה בדבר הפיסול האב־ספרסיוניסטי,
בייצוגו של ברנארד רדר, למשל?!
צילום השער המתקתק של קטלוג התערוכה,
שבו מאפילים פירחי הציבעונים האדומים והדשא
הדשן על מראה הפסל הנבלע בין צמרות העצים,
הופך את הקטלוג, לפחות בחזותו החיצונית, לחוברת
תיירותית מובהקת. כאן, בשער, אין זכר
לרוח היצירה המפעמת בתערוכה ופורצת ממנה
בעוצמה כה רבה לעברו של ציבור שברובו לא
למד מעולם להעריך כראוי את אמנות הפיסול
ולא הועיד לה את מלוא המישקל שהיא ראויה לו
בתרבותו.

1017

^ ג 0 * 111:1 | 9 #הנה

לרות•.
נעמי

חטובה בקיץ
היא בלונדית, נאה 1.65 ,מטר, גוף
נאה (״בחורף אני לא כל־כך רזה, אבל
בקיץ אני מתעמלת ודואגת להיות
חטובה״) ,בת ,35 גרושה פלוס שני
בנים, הגדלים אצל האקס שלה.
היא מורה לציור, בעלת תואר בתולדות
האמנות, ילידת אנגליה, חייתה
מחצית חייה בארץ. מעוניינת בקשר
רציני עם גבר, רצוי אב לילדים,
אינטליגנטי (״וזה לא נמדד על־ידי
תעודות, אינטליגנציה טיבעית״) .אדם
רציני, אבל עם חוש־הומור ,״כי רק
כאשר יש לך את זה, אתה יודע לקחת
את החיים בפרופורציות הנכונות.״
אדם מעניין, עם תוכן בחייו, שכמוה,
אוהב טבע, סרטים, טיולים. שאל אותי
על (.)1/2681

תפקיד בביר

מאוזן:
)1במישפט הכלי (:)3
)3התפרסם בעידן רמבו (;)5,4
)9שוב רצים כולם לקיבוץ (;)4
)10 תלבושת אחידה ללומדים
— ב־ 23 מאונך (;)4

פתח! תשבצופן
2679

)13 עיר שלא כתובה בתורה (;)3
)14 פילוסוף גרגרן 5
)15ח״ב צעיר וח״ב (מיל׳) נלחמים
באינתיפאדה 4,4מפי
מנחם יצחקי);
)17 היושב על הסוס מאחור מגיע
ראשון (;)4
)18 גם נתניהו איננו נץ חדש (;)4
)20 המטריה אצל הירקן י:)4,4
)22 השאלה היא מיהו יהודי בישראל

)24 מיצווה שנתקיימה בארץ (;)3
)25 השאירו ללוז שולחן נקי (;)4
)28 המזל ששאלה — מדוע דווקא
נזירי(4ח;)3,
)29 מעדה במישפט ולא הצילה
את הלמו מביגמיה (.)3

מאוגד:
)2נחל אכזבה בארץ וירד (;)3
)4באיטליה לא חושבים ששחור
זה יפה (;)4
)5רק מביאים נושא של רעות

לבנם המיפלגה ומיד נדלקת
אצל מישהו נורה אדומה

)6התלהבות מבשרת סערה ()3,3
(על־פי מנחם יצחקי);
)8הותר מין ללא תאוות בשרים

)9מיצעד הדמים של האביונים
(( )7על פי מנחם יצחקי);
)11 מצא משכן בבית אבן (;)2
)12 הנאמנות של פרץ זה כבר
סיפור אחר (;)3,6
)16 מתפעלים מזה שעבר זמנם
של דמי לא יחרץ(6,3מ);
)19 למרות שניחש רק שש, חת־רושש
6על־פי דורה אלי־שר);

תעשייה מתאימה לגויים (;)5
)22 מרביץ תורה בבהמות (;)4
)23 לומדים גם בגיל מתקדם (;)2
)24 גן עדן של שותים 3על־פי
עידו בן־יהודה);
)27 לפגוש בשר לגמרי לבד (.)3

אי תן ע מי חי ^ 8*1

הדברת מ די קי ס ״ &יל*
מומחים והדברת תיקנים(ג׳וקים)^^,

; .ג תולעיעץ,חרקיספרים ובגדים,

עירפוו מיוחד וארועים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

בשוויוה ונרבריאותך וובווווד

״זהו, החלטתי, הגיע הזמן לקשר
רציני ״,הוא אמר לי .״אני רוצה בית
חם, ילדים ״.הוא רווק, בן ,39 בעל תפקיד
בכיר במוסד ציבורי, ימני בדיעו־תיו
הפוליטיות(אבל הוא באמת נחמד,
סליחה, לא התכוונתי לפגוע באף אחד).
הוא בעל הופעה נאה, לא מהרזים,
1.72 מטר, פתוח, טוב־לב, אוהב לצאת
לטבע. אותך הוא רוצה לא גבוהה מדי,
לא רזה מדי, טובה, חכמה, אינטליגנטית,
מלאת חיים, עם שימחת־חיים, בסביבות
27 עד .32 שאלי אותי על

הבדרנית ג׳ואן ריברס אומרת
שבבוורלי״הילס האימהות אינן
מציקות, כיוון שהתינוקות אלר־גיים
לפלסטיק.

רוצה לאהוב
״יש לי הכל ואין לי כלום,״ היא
אמרה לי .״אני חיה כבר מיליון שנה עם
בעל, שהוא בעצם מקסים, אבל אין
בינינו שום קשר. אני רוצה לאהוב! לאן
נעלמו כולם?״ היא בת ,42 נאה1.73 ,
מטר, טמפרמנטית מאוד, אוהבת את
החיים, פתוחה, חברותית)3/2681( .
רוצה אותך מאוד חכם, חם, עם נשמה,
רומאנטיקן, נשוי.

הגדרה אפשרית לאשה סב־
צינתור מנסיקרי
שמעתי מרופא־לב בבית״חו-
לים גדול כמרכז הארץ(היה לו
קצת לא״געים, אז הוא ניק ש
בלי שמות) :״בתחילת הצינתור
אנחנו שואלים א ת הפציינט
איזה מוסיקה הוא אוהב, כדי
להנעים לו א ת הזמן. הפציינ טים
מאוד מעריכים א ת השא לה
הזאת.
״בשבוע שעבר, למשל, אמר
לנו אחד שהוא אוהב מוסיקה
קל א סי ת עתיקה. אמרנו לו
,בסדר׳ ושמנו קל ט ת של מוסי ק
ת ג׳אז, שהבאתי מהבית. ואז
הוא שאל אותנו בתימהון, :מה
זה? הרי שאלתם אותי.״׳ אמר נו
לו, :אז מה אם שאלנו, מי
כאן עובד, אתה או אנחנו!׳״
סית: אם זורקים אותה מן המיטה,
זה כדי לעשות את זה על הריצפה.

קצת חוש שת
״יותר מדי זמן לא התרגשתי למראה
גבר, זה ממש חסר לי,״ היא אמרה לי.
״אני רוצה להכיר אותך, אם אתה אינטליגנטי,
איש שיחה נעים, עם חוש־הו־מור,
נאה, בלי שפם, בלי קרחת, נשוי,
עד ,45 בעל עמדה, מצליחן. אני בת ,35
נחמדה, ואני נשואה. אני קצת חוששת
מכל הקשור בהיכרות, ואני משערת
שהשלב הראשון יהיה קשר טלפוני
בינינו, יותר משיחה אחת, ונראה לאן
זה יוביל.״ שאל אותי על (.)4/2681

רותי בטלפון, למידע ולהכת-
בת מיכתבים, כ ת מיד ב־.221017

גננת פנויה
היא בת ,37 גאה 1.70 ,מטר, גננת,
פנויה, תושבת הרצליה, מעוניינת בקשר
טוב. היא לא כל־כך ידעה לפרט מה
בדיוק היא רוצה, כי לדבריה, ואני בהחלט
מסכימה איתה ,״או שיש קליק, או
שאין.״ שלושה לאווים היא בכל זאת
ידעה לומר לי: לא טיפש, לא מכוער,
לא נמוך. שאל אותי על (.)5/2681

ראיתי מלצרית יפה וחטובה,
מגישה קפה ועוגות בערב-ראיו-
נות בקאנטרי״קלאב של קריית״
מוצקין. עצרתי א ת הליכתה המ הירה,
והיא שאלה אם אני רוצה
משהו. אמרתי לה שאני נגד
קפה, והעוגות הן נגדי, אבל אני
מזמינה אותה לשיחה קצרה אח דלידז
פרין
רי שהיא תגמור להאכיל ולהש-
לחסוך כסף לאיחפוז
קות א ת כולם.
הרבה זמן לא היה לה בשבילי, כי היו שם הרבה צמאים ורעבים,
אז כל מה ששמעתי ממנה היה שקוראים לה דליה פרץ, והיא ב ת 20
וחצי, גרה בקריית-ביאליק, והיא עובדת קשה כדי שיהיה לה כסף
לטייל כמה חודשים באירופה. בשביל זה היא מוכנה לעשות כל
עבודה קשה, רק שתהיה. היה לה תירגול טוב בנושא, במשך שנתיים,
כאשר שימשה כפקידתו של מפקד יחידת״קשר. היא נהנתה מכל רגע
שם, היה לה מעניין, הצבא ממש הפך אותה לעצמאית.

ב 1ד ד

במעונה
^ תגן מאוד כי השופט יעקב בר־דיין
ייצא זכאי. חלק נכבד מהעדים,
שעלו והעידו כי קיבל שוחד להטות
מישפט, נשברו על דוכן־העדים, סתרו
את עדותם או שכחו חלקים חשובים
ממנה. עורר־הדין יעקב ויינרוט, סניגורו
של השופט הנאשם, הצליח מאוד
בחקירה נגדית של העדים.
אבל גם אם ייצא השופט בר־דיין
זכאי משתי ההאשמות התלויות נגדו,
הוא לא יחזור לכס־השופט. אחרי
שנתיים של ייסורים ועינויי־דץ, כבד
מאוד ליבו של בר־דיין על כל המערכת
המישפטית שהוא היה חלק ממנה
במשך שנים כה רבות.
לבר־דיין אסור להתראיין. למרות
כתב־האישום שהוגש נגדו, ולמרות
השעייתו הזמנית הוא עדיין שופט,
ולשופט אסור להתראיין. אבל מכרים
אינם מסתירים את זעמו ואכזבתו של
השופט הוותיק מידידים ועמיתים.
בר־דיין הוא בן ,69 שנה לפני גיל־הפרישה
לשופטים. את מיקצועו כעו־רך־דין
למד עוד בארץ מוצאו, עיראק.
בישראל מצא את פרנסתו בתחילה
כפקיד בבית־המישפט בפתח־תיקווה,

ואחר־כך זכה להיות רשם בית־מישפט
השלום בתל־אביב. במשך כמעט 20
שנה שימש בתפקיד זה, שאיננו תפקיד
שיפוטי של ממש.
אחרי מאמצים רבים הצליח ומונה,
לפני תשע שנים, כשופט בית־מישפט
השלום לתעבורה בתל־אביב. אמנם
בערכאה השיפוטית הנמוכה ביותר,
אבל בכל זאת שופט, עם כל הכבוד
הכרוך בכך.
יש לו, כנראה, לב חנון ורחום
לשופט בר־דיין, שכן היה ידוע בין
עברייני־התעבורה ועורכי״דין המתמחים
בעניינים אלה כשופט מקל ביותר.
משאת־נפשו של כל נאשם בענייני־תעבורה
היתה להגיע אל השופט בר־דיין.
גם עמיתיו השופטים חיבבו את
האיש הצנוע, שלא הלך בגדולות.
פתאום בצד השני
ף• ל זד! נקטע באחד הימים, כאשר
עברה שמועה בבית־המישפט כי
השופט בר״דיין חשוד בפרשת קבלת־שוחד.
מאותו רגע הפכו חייו לגיהינום.

השופטעקב בו־ד״ן, העומד לדין בריר, זועם
על עמיתיו שזנחוהו. הכל בגלל דגים בנמל.
לפתע לא מצא עוד חברים במערכת
בתי־המישפט. גם שופטים שישבו
במשך שנים לידו בישיבות־שופטים
הפסיקו לדבר איתו, דחו אותו מקירבם.
הוא לא ידע מה לעשות. עד אותו
זמן היה עטוף כבוד של שופט והגנה
של מערכת רבת־עוצמה. פתאום מצא

את עצמו בצד השני של המיתרם,
לבדו.
סיפרו כי הוצע לו פעמים אחדות
להתפטר מתפקידו ושאז, לא יועמד
לדין, אבל הוא סירב. הוא חס על כבודו.
בעוד שבר־דיין נאבק את מאבקו
הפרטי, התפוצצה שערוריית השחיתות

בבתי-המישפט. עניינו של בר־דיין,
שלא היה קשור כלל לשערורייה החדשה,
קפץ לפתע לראש התור. אבל עקשנותו
נשאה פרי, היועץ המישפטי
טיהר אותו מכל חשד בפרשת־השוחד
אילנה אל1ן ₪
הראשונה.
(המשך בעמוד )42

הלוואה?
בו ד קי ם, מ שווי ם, חו שבים

המסקנה אחת ע.נ.ת!

ריבית -הנמוכה ביותר בשוק
פרעון מוקדם ־ ללא קנסות
בלעדיות ־ עד 36 תשלומים לא צמודים
קלות ־ אפשרות קבלת הלוואה בשיחת סלפ

וזיון

ב 7י נ 7ו ן והשקעות 1כ״17ב7
* סוקולוב 95 תל אביב טל 03-450302,5464012 .

העולם הז ה 2681

״כשנוצרת אצל ילד הציפייה שההורים יכולים לסדר לו כל
מה שהוא חצה בשלם, מוכרחה לבוא באחד הימים אכזבה,,
מאת

ענת סדגוסט׳
•ועצ ת

זיווית אברמסון
ן ן עם בשבועיים מקיים מסך
אדלר מיפגש המכונה,מרכז״.
ב״מרכז״ מתקבצים הורים מקבוצות
שונות בבית־הספר להורים ברחבי-
העיר, ושם מתנהלת הפגישה במתכונת
.של קשר מישפחת׳ בטלוויזיה החינוכית(
.למען האמת ההיסטורית נבנתה
התוכנית קשר מישפחת׳ במתכונת
מרכזי הייעוץ של בית־הספר להורים
במסן־אדלח. מישפחה אחת עולה אל
הבימה, ומציגה ביחד עם המנחה,
באמצעות שאלות, חלק מהבעיות שבין
ההורים לילדים באותה המישפחה.
בחלק הראשון של הערב משוחחת
המנחה עם ההוקים, ואילו הילדים
ממתינים בחוץ, בקבוצת ילדים עם
מדריכה מיוחדת, המעסיקה אותם.
בחלק השני משוחחת המנחה עם
הילדים בלבד, כאשר ההורים ממתינים
מחוץ לאולם. החלק השלישי הוא
סיכום השיחות, הנערך בנוכחותם של
ההורים.
אל הבימה עלו, הפעם, אריאלה ואיתן,
הורים לשלושה ילדים: יעל בת , 10
כרמל בת 5ושחר בן ( 4שמות בדויים).
המנחה שאלה את ההורים מי משלושת
הילדים הביא אותם לבית־הספר
להורים. אריאלה אמרה שהקונפליקט
עם הבת הגדולה חריף יותר, וכי שני
הקטנים ילדותיים, ואינם מוציאים
אותה משיווי־המישקל.
אריאלה ניסתה לתאר את המצב
בבית :״עד שנולדו הקטנים, הבית היה
גן־עדן. יעל, הגדולה, היתה טובה,
היתה בת יחידה, ואנחנו היינו עבדים
נרצעים שלה. אבל היא היתה כזאת
מתוקה, שהיינו מוכנים לעשות הכל.
היה כיף, והייתי בטוחה שאנחנו
מגדלים אותה נכון. היא ביקשה וקיבלה

דברים, אבל העניקה המון חום ואהבה,
גם אהבה פיסית, בחיבוקים״.
המנחה :״היא קיבלה כל מה שרצתה?״
אריאלה
:״את רוב מה שרצתה.״
המנחה :״נראה לי שהיית אמא
שיודעת לעשות הכל ולתת הכל, היית
בשבילה כל־יכולה, אבל כשנוצרת
אצל ילד הציפייה שההורים יוכלו לסדר
לו כל מה שהוא רוצה בעולם,
מוכרחה לבוא באחד הימים אכזבה.
למשל, להביא את השמש באמצע
הלילה — גם האמא הכי נהדרת לא
יכולה לסדר״.
אריאלה הסבירה שליעל לא היו
דרישות גבוהות, ושהיא לא העמידה
את ההורים במיבחנים כאלה. היא
סיפרה שהילדה היתה הולכת לישון
בזמן, וקמה בזמן, ו״גם אם היתה קמה
באמצע הלילה לפעמים, אז מה? שום
דבר לא היה עניין גדול. וחוץ מזה היא
היתה יפה וחכמה. היא היתה כל מה
שחלמתי עליו״.

300 פעם, לפני שהיא עושה משהו
מהדברים האלה.
״למשל,״ סיפר איתן ,״הייתי מבקש
ממנה לסדר את החדר, ואוסר עליה
לצאת מהחדר עד שיהיה מסודר. והייתי
עובר מדי פעם ליד דלת החדר, כדי
לראות אם היא מסדרת. ואני יודע
שהיא חיכתה שאגיד לה, נו?׳ ואני
באמת אמרתי, ואני יודע שזו טעות.״
המנחה :״קורה לך שאתה לא יכול
עוד ומתפרץ וצועק?״
איתן :״אני צועק לפעמים.״
להגיד 300 פעם

**ד שפתאום נולדו ליעל עוד
ז^אחות. ואח, בהפרש של שנה,
ואריאלה היתה עסוקה בקטנים, דבר
שהצריך הרבה מאוד אנרגיה. מאז
התחולה יעל, הגדולה, להיות קשה.
אריאלה נתנה דוגמה. היא סיפרה
ששבוע קודם לכן התייעצו ההורים עם
הילדים אם ללכת ולהופיע ב״מרכז״.
היא הסבירה להם שזה נערך במתכונת
של קשר מישפחוו .,קודם משוחחים
עם ההורים ואחר־כך עם הילדים. יעל,
בת ה־ , 10 קפצה משימחה והסכימה
מייד, לקטנים היו יותר התלבטויות,
אבל לבסוף הסכימו גם הם.
ואז, יומיים לפני הפגישה, הודיעה
יעל שהיא לא רוצה לבוא, ש״אני לא
חייבת לאף אחד כלום, שאף אחד לא
צריך לשמוע את הבעייה שלי.״
וכך, ביומיים הבאים, היא שינתה את
דעתה בערך פעמיים ביום. אריאלה
סיפרה שכאשר יעל אמרה לה שאינה
רוצה לבוא ״הרגשתי כאילו היא נתנה
לי סטירה. ידעתי שהיא עושה לי דווקא׳.
איתן,
האבא, סיפר שבזמן האחרון
היו הרבה קונפליקטים עם יעל על
דברים שהיא צריכה לעשות, כמו לצח־ י
צח שיניים, להתרחץ, להכין שיעורים,
ללכת לישון בזמן. שצריך להגיד לה

המנחה:״מה מביא אותך לצעקה?״
איתן :״היא הולכת לנעול נעליים,
ואחרי רבע שעה אני בא אליה ורואה
שהיא בכלל לא בכיוון של הנעליים,
שהיא עסוקה בדברים אחרים לגמרי.
וכשאני שואל אותה מה עם הנעליים,
היא עושה את עצמה כאילו אינה זוכרת
על מה אני מדבר. יש לי הרגשה שהיא
קצת אסטרונאוטית. כי היא חכמה: היא
קוראת, כותבת, לומדת, הכל בסדר,
אבל כשהיא צריכה לעשות משהו, היא
לא עושה מה שצריך. החדר שלה מבולגן,
התיק של בית־הספר ריק וכל
הדברים מפוזרים בחדר.״
המנחה :״ואתה צריך להזכיר לה
כל הזמן?״

ה ו1״ 1י י
כששם היה מאוד ק טן( ל א שעכשיו הוא מאוד
גדול) ,סיפר לי חבר, שכאשר היה הבן שלו פעוט,
היה הוא, האבא, יורד מדי פעם לגובה שלו. הוא
רצה לקבל מושג מה רואה הילד בגובה שלו.
אימצתי לעצמי א ת השישה, וכך, לעיתים קרו י
בות, אני מתכופפת לגובה העיניים של שם ורואה.
את העולם מגובה מטר.
כן. הבנתי מדוע שמים הילדים א ת הכוס תמיד
בקצה״קצה השולחן, כך שבעוד רגע נשפך המיץ
הדביק על השטיח הפרסי היקר. כך הבנתי למה
הקטנים תמיד אוהבים לטפט למעלה, בדרך־כלל
על הבירכיים של ההורים •,או על חפצים גבוהים
אחרים בבית, עד שזה נראה כאילו הם עומדים
בעוד רגע ליפול ולהתרסק. הבנתי שזוהי, בוודאי,
אחת הסיבו ת לכך שילדים מעדיפים ילדים
אחרים, כי הם יכולים לראות או ת ם עין בעין.
כן הבנתי שלילדים יש, בעצם, זווית״ראייה
מאוד לא־נוחה, המגיעה עד גובה החגורה, ושיש
להם מן הסתם חוליות־צוואר מאוד גמישות.
אחרת לא ברור איך אינם מקבלים נקע, כי הם כל
הזמן צריכים להסתכל למעלה, כדי לנסות ולקלוט
מי מדבר אליהם.

איתן :״כן״.
המנחה :״למה?״
איתן :״כי צריך להספיק להגיע
לבית־הספר בזמן״.
המנחה צחקה ואמרה :״מי צריך
להספיק? מי הולך לבית־הספר, אתה?״
איתן :״לא, אבל כולם צריכים
להספיק״.
אריאלה :״בשנה הראשונה שלה
בבית״הספר הייתי מעורבת והכל הלך
יופי. בכל יום בדקתי אם הכינה את
השיעורים, ואם לא הכינה נכון, היא

מתבקשת לעשות ואומרת שאינה רד

אריאלה :״בטח, כשאני מבקשת
שתיקח את הקטנים, או שתצחצח את
השיניים, אז לפעמים היא אומרת שהיא
לא רוצה, ולפעמים היא פשוט לא
עושה. ולפעמים אני צועקת, ואז הכל
מסתדר. אבל לא טוב לי עם זה. איפה
הכבוד אלי? אני בכל זאת אמא שלה,
והיא גם קצת חייבת לי׳.
בשלב הזה יצאו ההורים החוצה, ואת
מקומם על הבימה תפסו הילדים. המג־

זווית־ראייה עד גובה החגורה
דברים שחאים מכאן לא רואים משם
אז אני מ שתדלת, כשאני מדבר ת עם שם, לדבר
איתו בגובה שלו, אלא א ם כן אנחנו הולכים ביחד
ברחוב.
ואני מ שתדלת, גס כשאנחנו הולכים בי חד
ברחוב, לרדת מדי פעם לגובה שלו, כדי לראות מה
הוא רואה.
כשאני רוצה שישים לב למשהו שראיתי, והוא
מביש בי ושואל :״מהד אני יורדת לגובה עיניו,
וקורה לעיתים שאני מבחינה שמגובה זה אי־אפשר
לראות את מה שאני דואה מהגובה שלי.

היתה עושה זאת שוב מההתחלה. היא
מאוד אהבה שמתעסקים איתה. באיזשהו
שלב הפסקתי את ההתערבות׳ .
עברנו דירה והיא עברה לבית־ספר
אחר, והתחילו להיות לה המון בעיות-
מישמעת.״
המנחה :״למה אתם חושבים זה
קורה?״
אריאלה :״אולי המורה לא שמה
לב אליה כל־כך״.
המנחה :״לזה התכוונתי כשאמרתי
שלעולם אי־אפשר לסדר לילד כך
שהכל יהיה לפי רצונו. למשל, אי־אפשר לסדר את המורים בבית״הספר״.

חה שאלה אותם אם ההורים סיפרו להם
מה עושים פה, ויעל אמרה:״כן, שנספר
איזה בעיות יש במישפחה״.
המנחה שאלה אותה אם היא חושבת
שיש בעיות במישפחה שלהם.
יעל :״כן, כרמל כל הזמן מתחילה
איתנו ומפריעה לי ולשחר. ולפעמים
כרמל ושחר מתחילים איתי, ואחר־כך
מענישים דווקא אותי.״
המנחה שאלה אותה אם קורה, לפעמים,
שמבקשים ממנה לעשות משהו,
והיא אינה רוצה, וצריך להזכיר לה
הרבה פעמים. יעל ״הודתה באשמה״.

המנחה :״למה, כשאומרים לך לסדר
את החדר, או ללכת להתרחץ, את
לא הולכת מייד?״
*מרק שה
יעל לא ענתה.
המנחה :״יכול להיות שאת רוצה
חר־כך סיפרה אריאלה על שני
להראות לאבא ולאמא שאף אחד לא
\ £הילדים הקטנים, כרמל ( )5ושחר
יגיד לך מה לעשות, ושאת רוצה להח(
,)4ואמרה שהיא מתייחסת אליהם כאל
ליט לבד?״
תינוקות, ועדיין עוזרת להם להתלבש
יעל :״כן.״
ולעשות דברים שהיא יודעת שהם
המנחה :״אני מבינה שאת רוצה
יכולים לעשות בעצמם, כי ״אני רוצה
להיות עצמאית יותר, ושמענו גם שאת
שהם יהיו חתיכים, שיהיו לבושים סוב.
מסתדרת בצורה מאוד עצמאית בצהר־ואני
נותנת להם המון שרותים.״ היא
יים, נכנסת לבד הביתה, מחממת לך
סיפרה שכרמל חוצפנית, אבל עושה
לבד את האוכל. אני מאוד מעריכה את
זאת במתיקות, ושחר כאילו ממושמע,
זה, כי בזה את עוזרת לאמא שלך לצאת
אבל עקשן גדול, היודע לעמוד על
לעבודה. אבל נדמה לי שיוצא שאת
שלו, ושיעל מנסה לשלוט בשניהם.
וההורים כועסים זה על זה די הרבה.״ כרמל ההורים סיפרו שב־ 6בבוקר
יעל :״לפעמים.״
ושחר מגיעים למיטת ההורים, והם
המנחה :״את היית רוצה שיהיו לך .
שולחים אותם בחזרה למיטות שלהם.
יחסים יותר טובים עם ההורים?״
הם הולכים וחוזרים מייד. ההורים אמרו
יעל היססה זמן רב.
שהבוקר הוא זמן מאוד קשה בבית.
המנחה :״את לא בטוחה שאת רואריאלה
סיפרה שהיא מגיעה הביתה
צה בזה, או שאת לא בטוחה שזה יכול
רק ב־ 4אחרי־הצהריים, ושיעל צריכה
להיות?״
להישאר לבד עד שאמא מגיעה. ארו־יעל
:״אני רוצה״.
חת־הצהריים מוכנה מראש והיא אוכלת
המנחה :״מה יותר חשוב לך, להרלבדה.
שני הקטנים נמצאים אצל
אות שאת מחליטה לבד, או יחסים
מטפלת. היא סיפרה שבכל יום מאחרת
טובים עם ההורים?״
יעל לחזור מבית־הספר, ושזה מדאיג
יעל :״לפעמים ככה ולפעמים
אותה, ולפעמים גם מכעיס אותה.
ככה״.
היא אמרה שבכל יום אחרי־הצה־המנחה
:״טוב, אז את תוכלי בכל
ריים, כשהיא חוזרת הביתה, יעל פופעם,
לפי מה שיותר חשוב לך, להחליט
גשת אותה בכניסה ומספרת לה שלא
איך את מתנהגת. חוץ מזה, אני אדבר
הצליחה להכין את השיעורים.
עם ההורים ואציע להם לתת לך להיות
המנחה שאלה אם יש דברים שיעל

הבוקר

,^ 83811

עושים כשאתם רבים?״
שחר :״הם צועקים עלינו ואנחנו
הולכים מייד לחדר״.
המנחה: על מי הם צועקים יותר?״
שחר :״על יעל.״
המנחה :״וכשאתה וכרמל רבים,
על מי הם צועקים יותר?״
כרמל :״עלי, כי אני תמיד מנצחת

היהלום שבכתר

^ מנחה קראה

להורים לחזור

( 1לאולם ואמרה:
״יעל היתה ילדה יחידה במשך חמש
שנים, והיא היתה כמו היהלום שבכתר.
אמא רצתה שליעל תהיה ילדות מאושרת,
אמא רצתה ילדת״חלומות, והכל
הלך טוב, כל עוד יעל היתה במרכז
העניינים ולא היתה צריכה להתחלק
בתשומת״הלב עם אף אחד.
״לאט־לאט נוצרה אצל יעל ההרגשה
שיש לה מקום במישפחה רק על־ידי
זה שהיא המוקד, הילדה היחידה,
שצריך להעסיק אותה ולהעניק לה
תשומת־לב בכל דרך וכל הזמן.
״כלומר, הרגשת השייכות של יעל
לא באה מדברים שהיא עושה בעצמה,
אלא מתוך מה שההורים עושים בשבילה.
התפתחה אצלה ההרגשה שכדי להרגיש
שהיא קיימת, היא צריכה סביבה
הורים הממוקדים רק בה, המטפחים והמטפלים
בה. ואנחנו הרי למדנו כבר
בקבוצות, שתפקידנו כהורים הוא לפתח
בילד הרגשת שייכות ומשמעות גם
על סמך הדברים הבאים מתוכו, מתוך
עצמו, על סמך מה שהוא עושה, תורם
ומועיל. באופן כזה יהיה הילד שלנו
תלוי בנו פחות ופחות, ויוכל לסמוך
יותר ויותר על הכוחות הפנימיים שלו.
״אחרת, במקום להשקיע אנרגיה
במשימות החיים — לימודים, חברה,
יחסי־מישפחה — הוא משקיע את כל
האנרגיה שלו בחיפוש תשומת־לב.
״כרמל סיפרה שהיא רוצה להקליט,
אבל כשהיא רואה ששחר הולך למיטה
של ההורים, היא לא יכולה להקליט.
במקום שהילדים יתעסקו עם מה שהם
צריכים לעשות בחיים, הם עסוקים
בשמירה על מקומם במישפחה.
״ויעל היתה תלויה לחלוטין בהוריה,
כאשר נולדו לה אחים קטנים, והתנאים
שבהם התרגלה לחיות השתנו. הזכויות
שהיו לה, לדעתה, נלקחו ממנה. על־כך
היא הגיבה בכעס ובהתמרדות. היא
כאילו אמרה: כל זמן שהייתם לגמרי
לרשותי, הייתי מוכנה לעשות כל מה
שאתם רוצים. אבל עכשיו, כשאתם
השתניתם, אני כבר לא אהיה ילדת־החלומות
שלכם. ואת זה אני מראה
לכם כל הזמן.״
אריאלה אמרה שליעל יש דווקא
זכויות־יתר בבית, עד היום. שהיא יכולה
ללכת לישון מאוחר יותר, שהיא
מקבלת דמי־כיס, שע א הולכת לחוגים.
המנחה אמרה שזה טוב, אבל שזה
שוב עניין של נתינה של ההורים. זה לא
דבר שנובע ממנה, לא דבר שהיא מרגישה
שותפה לעשייה שלו. צריך היום
למצוא איזון בין הדרכים שבהן מתבטאת
הבגרות שלה.
מצד אחד צריכות להיות לה יותר
זכויות מאשר לקטנים, ומצד שני כדאי
לחפש דרכים רבות ככל האפשר, שבהן
היא תוכל להיות שותפה לכל מה
שקורה בבית ולעזור.
מובן מאליו שצריך לאפשר גם
לקטנים לבנות את הבגרות העצמאית

האם חשוב ׳ותו שחידד היה נקי ומסודו או שהיחסים איתווו! טוניס?
בכל גיל זקוק הילד לעצמאות שבאה מתוכו, ורא מנתינה שר ההווים
יותר עצמאית, ולא להגיד לך כל הזמן
כרמל :״כן, כל יום שאני רוצה
מה לעשות.״
להקליט, שחר פשוט קם מהמיטה ועובר
אל המיטה של אמא״.
המנחה :״למה זה מפריע לך
להקליט?״
כרמל :״כי גם אני רוצה ללכתאיתו לחדר של ההורים״.
^ ז פנתה המנחה לכרמל ושאלה
המנחה :״אז מה את עושה? הולכת
^ * או ת ה אם יש משהו במישפחה
לחדר של ההורים ולא מקליטה?״
שמפריע לה.
הולכת אחריו

כרמל:

״שחר הולך ואני הולכת

אחריו״.
המנחה :״אז איך את תגדלי ותקליטי
דברים, ואיך תלכי לבית־הספר,
אם כל הזמן תצטרכי להסתכל מה שחר
עושה? מה יותר חשוב לך, לעשות
דברים או להיות במיטה של ההורים,
במקום ששחר נמצא?״
כרמל :״אני רוצה יותר להקליט״.

המנחה פנתה לשחר.
המנחה :״שחר, לך מפריע משהו
במישפחה?״
שחר :״שכרמל מרביצה לי״.
המנחה :״אז מה אתה עושה?״
שחר :״אני שוכב על הראש שלה
והיא בוכה״.
המנחה :״אתם רוצים לא לריב, או
שאתם אוהבים לריב? מה אמא ואבא

שלהם, ולהפסיק לתת להם שרותים
מיותרים.
יעל זקוקה להרבה יותר תחומי־עצמאות.
אתם, כהורים, רוצים, כמובן,
שהיא תעשה את מה שאתם רוצים, אבל
זה מביא למאבקי־כוח ביניכם. אני
מציעה לכם, כמו שהצעתי לה, לשקול
בכל פעם מחדש: האם הדבר שאתם
נלחמים עליו שווה את מחיר היחסים?

— הורוסקופ
אתת בו סתה של ישראל כמדינה. זו מדינ ה הבנויה על
הריסותינו.״
ממתי! 13.1.89״ידיעות אחרונות״.

• לדכא ולגרש

• שמגיד וקזבלן — למי ש
ותר כבוד( .לחן עממי)
רק הליכוד יכול, או נכון יותר, רק שמיר יכול לקבל
מחמאות על צעדיו המדיניים מראשי אש״ף בתוניס,
כפי שקיבל השבוע.
להזכירכם, שימעון פרס, בהיותו ראש־ממשלה,
עשה תרגילים פורחים באוויר ולא קיבל שום מחמ אה.
יש ח״כים הנוטשים את מישפחותיהם ומתרוצ-
צים בכל רעולם כדי לשבת באותו בית-כבוד שאנשי
אש״ף מדרג ז׳ יושבים בו, ולא זוכים לכזאת מחמאה.
והנה שמיר נעשה חביב המטה בתוניס. עוד מעט
נשמע שמדביקים מדבקות של שמיר על הקירות
במישרדים בתוניס, ממש כמו המדבקו ת האלה של
אלף, שמדביקים בחדרי-הילדים בתל-אביב.
והליכודניקים לבטח גאים. אומנם מכרו להם אי דיאולוגיה
הפוכה לגמרי, אבל מה זאת אידיאולוגיה,
לעומת היכולת ללכת ברחוב ולחשוב ששמיר קיבל
מאש״ף את מה שפרס כל״כן רצה ולא קיבלן אתם
יודעים איזה כבוד זהן
וכבוד הרי זה מה שהכי חשוב לתלמידי בגין, כמו
לקזבלן...

עכשיו הגיע האישור מהמופקדים על הצדק והמו סר
בארצנו, שדיכוי וגירוש הם צעדים לגיטימיים
ורצויים לחיסול האינתיפאדה.
יוסי שריד :״לדכא א ת האינתיפאדה של המ תנח לים
בעודה באיבה.״
רן כהן :״להעמיד א ת המתנחלים לדין ולגרשם
לשטח ישראל שב תון הקו הירוק( ״.חדשות )13.1.89
ולי ברור מעל לכל ספק שהם לא מתכוונים להפ לות
בין יהודי לערבי, ומה שנכון וצודק לגבי אינתי פאדה
של יהודים, נכון וצודק לגבי אינתיפאדה של
ערבים -לדכ א ולגרש!

• בוקר טוב,
המיזרח התיכון
הטבח השיעי ה הדדי בין אמל לחיזב־אללה מדגיש
שני דברים:
(א) אתה הבדל הענקי שבין עולם־הערכים שלנו
לעולם־הערכים שלהם, שאינו מתיר ב סי ס משותף כל שהו,
ובוד אי ל א ״להסכמי־שלום״ .ו אל לנו לטעות שמ דובר
רק בלבנון!
(ב) ומצד אחר לגמרי -ל מה אין הפגנה בכיכר־מל־כי־ישראל,
כששוב ערבים טו ב חי ם ערבים!

• על עבר״שת וצביעות
היום, אחרי שמיטב חברי״הכנסת מהמצפון הש מאלי
של המפה הצדיקו בהתנהגותם עבריינות מטע מים
אידיאולוגיים, הרי חתמו במו ידיהם על בק שת-
חנינה לאסירי המחתרת היהודית, כל התנגדות של הם,
מרגע זה ואילן, היא צביעות.

דרך הניחוץ

• במיבחן הזמנים

רבין שבר א ת שיא־הטיפשות. אםה שי א ה קוד ם
היה לפתוח בכוח חנויות של ערבים בשביתות־מיסחר,

נניח שצימברלין ל א הי ה רוצה להיפגש עם היטלר
ב״ועידת־השלום״ ,בשנת .1939 אי ך היי ת ם מכנים !

— — רשלנות מווו 113 רו>י

(המשך־ם ענו 1ד )20
מקובלת עד היום. אנשים יצטרכו
להתאים א ת עצמם לתקופה ולה סתגל
במהירות למצבים חדשים.
ויתכן שהתקופה הזו, הגורמת ביל-
בול לדליים, מכינה אותם, עוד לפ ני
כולם, למצבים לא־מוכרים ו חד שים
שבהם הם יצטרכו לתפוס הנ הגה
ולסייע גם לאחרים לשכוח א ת
העבר ולהשלים עם החדש, השונה
והמוזר.
מה מצפה, אם כן, לדליים ב-
!1989

• עבודה, קאריירה
השינויים בקאריירה הם אי טיים.
גם השנה עדיין לא ימצאו
בדיוק א ת מה שהם מחפשים. ליל ידי
ת חיל ת דלי עד ה־ 8בו יש סי כויים
גבוהים יותר להגשים בצורה
חלקית א ת שאיפותיהם. אבל אי־אפשר
לומר שזהו הדבר שאליו הם
באמת שואפים, ועל כן גם השנה
ינסו הדליים א ת כוחם בדרכים
שונות ולא יצליחו להגיע למעמד,
לתפקיד או למיקצוע שיביא להם
סיפוק.
הכוכבים השוהים בגדי נמצאים
בזווית דיס־הרמונית כלפי הבית
השישי. זה מלמד על כן שהם יצ טרכו
לעבוד קשה ולהשקיע מאמ צים,
לא רק בעבודה עצמה, אלא
גם בכל העיסוקים האחרים שבהם
הם מעורבים. א ם זה׳לימוד, עבו-
דות־בית, טיפול בילדים או כל
דבר אחר שידרוש מהם השקעה
של אנרגיה רבה, שאינה מצויה אצ לם
בעודפים השנה.

• בריאות
נקודה רגישה השנה. בית ,12ה מאוכלס
בכוכבים, צריך להעמיד
את הדליים על המישמר. כדאי
לשים לב לתופעות לא-רגילות, ול גשת
לבדיקות. לעומת זאת, לא
נראה שהם יסתבכו במחלות שי סכנו
א ת חייהם. בשנה זו תהיה
להם נטייה להיפגע ממחלות קלות־יחסית,
אך דווקא בכל מה שקשור
למחלות קשות ומסוכנות הם יוכלו
להיות שקטים.

(המשך מעמוד )25
הנשיות שיבליטו א ת הקו הנשי
העגול.

• מה החידושים החשובים
לנשים המבוגרות?
בגדים ציבעוניים, עשויים מבדים
יקרים יותר מאלה של הצעירות, בדים
המתאימים לחליפות כמו פסים דקיקים
ובדי־צמר מצבעים מונוכרומטיים.
והפדים האופנתי לעונה יהיה המיס־פחות.
מיטפחות צוואר ומיטפחות משי
בכיסי מיקטורנים. המעילים של שנות
ה־ 50׳ יקבלו דחיפה על־ידי תוספת של
חצאית קפלים ארוכה, התפורה מבדים
דקים, שיתעופפו ברוח. המיכנסיים
הרחבים, במיוחד אלה באורך הקרסול,
ימשיכו לככב.

• איזה אביזרים חשובים
יהיה כדאי לרכוש?
האביזרים החשובים של עונת החורף
לא ישתנו. החגורות הרחבות,
המדגישות את המותניים או המונחות
על הירכיים, ימשיכו להיות חשובות.
הכפפות ימשיכו להיות אביזר חיוני,
ואסור יהיה לעזוב את הבית בלעדיהן.
הן יהיו רחבות ואפשר יהיה לקפלן
וליצור מנג׳ט. אביזר חשוב נוסף הוא
הסיכות שיקשטו את הבגדים, ויחזקו
את מיטפחת המשי שבכים העליון או
את קפל הכובע.

• האם נזכה לראות צבעים
חדשים בעונה הבאה?
ציבעי הסתיו ימשיכו לשלוט אלא
שהם יהיו רכים יותר, וכן יראו חדשים
יותר. הצבע החום יהיה הבולט ביותר,
אחריו צבע הבורגנדי, הקינמון, ירוק
אגם וצבע השיזף.

• מה קורה בשטח ההנעלה?
בחורף הבא יהיו יותר נעליים ופחות
מגפיים. הנעליים לשימוש יום־יומי
יהיו עדיין שטוחות, והן יהיו מקושטות
באבזמים בשילובים של עור חלק וז־מש.

ומה לגבי השיער? מה יהיו
הצבעים הדומיננטיים?
אדומות־השיער יחגגו ויקבלו את
מלוא תשומת־הלב שלה הן ראויות.

+בספים
סוס

מגד
העדפה מטרה התקתפות קבוצת חברי־פרלמנט בריטיים, שהיו יוצאי ם להיפגש
השיא החדש הו אלה בי א חיילים לנתץ אנד ר טו ת לזכר
עימו ״למען השלום״ ,ובניגוד לחוקי!
יהודים שנרצחו.
אול ם מעבר לטיפשות חורה לי ה א טי מו ת. מעשים
אל ה מזכירים לי א ת שונאי־ישראל, בעבר ובהווה,
העוסקים בניתוץ ובה שחתת מציבות ואנדרטות.
שולמית אלוני נפגשה עם גציג־אש״ף בפאריס,
רבין, במציבות ל א נוגעים!
איברהים סוס, ופנתה אליו בטרוניה :״אתה הרי
מעדיף לדבר עם שמיר ושרון.״
אצל שולה החטא של איברהים סו ס הוא לא היותו י איש אירגון־טרור רצחני, אלא הלובדה שהוא מעדיף
אחד משלהם שם לב סוף־סוף כי הם התקרנפו
לדבר עם נציגי ממשלת־ישראל. והחמור מכל -מה לחלוטין.
ליכוד.
שולה זועמת איך מעז ה סוס הזה לרצות להי אהרון
מגד מכה על חטא מעל דפי ״הארץ״ ומכה
פגש עם טרוריסטים״!
את חבריו לברנז׳ה.
בשורה של מיקרים מדגים לנו מגד א ת תופעת
ההתקרגפות בקרב חוגי האמנות והרוח ,״הרגישים״
כל״כן למצוקות העם הפלסטיני. אן, משום מה, בי ב״שבתרבות״
( )7.1.89 סיפר דן אלמגור לקהל על
חס לחלק מבני״עמם משתנה י חס ם לבלי-הכר. פרצו שליחותו
״המסוכנת״ האח רונ ה מ טע ם ״מעריב״ בפס־פם
המעוות מוצא לו ביטויים איומים, כמו זה של
טיבל־ ס רטים בלונדון, עיר מגורי בתו.
תומרקין על החרדים :״כשרואים אותם, מבינים
שם, סיפר דן, א ח רי הקרנת סרט ישראלי טיפו סי
מדוע היתה שואה.״
על הנו שא הכמעט־רגיל אצלנו -מילו אי מני ק הורג
משום־מה, אליבא דמגד ,״הגה לא נשמע מפי עי ילד
ערבי ביפו -הופנו אליו כל המב טי ם ו הו א לדבריו:
תונאי, או סופר, או אמן, או חבר־כנסת, המזוהים עם
״חש בושה להיות ישראלי.״
השמאל. להיפן״.
דן -הפעם כל ה ק הל ה ס כי ם עימך בכל מאת
דוגמה זו ונוספות שמציין מגד מובילה אותו ל מס האחוזים.
גם ה ם התביי שו שאתה ישראלי.
קנה הבלתי-נמנעת :״תופעה זו של התקרנפות שמא לנית
כזאת אין לה אח ודוגמה במחנה-השמאל בשום
מדינה דמוקרטית, ואפשר להשוותה רק לנעשה במ הדבר
היחידי שגדל במדינה, מלבד האבטלה, הוא
דינות קומוניסטיות, שבהן צועקים על שמוסכם לצ דיווחי
מועצת־ההימורים. זה לא פלא שהשמאל לא
עוק, ושותקים על מה שמוסכם לשתוק ...אלא שבש איבד
עדיין א ת תיקוותו, אחרי תוצאות הבחירות,
מאל הישראלי הקיצוני שוררת מין סולידאריות,
וששמיר מתחיל להתעניין...
ההופכת אותו לחברה של ערבות הדדי ת בע״מ, שלא
האמת חשובה לה קודם כל, אלא השמירה על עורו
של הקרנף.״
לאחר שמכבי ניצחה אתצ.ס.ק.א. במוסקווה, היו
כבר מי שהתלוננו שהניצחון הרס לנו א ת כל מהש״ב־נינו״
על חורבות ארמניה, ותיקוו ת חידו ש־היחסים עם
אמא־ רו סי ה יורדת לטימיון.
למי שהספיק לשכוח מהשבוע שעבר: ליילה חאלד,
״חלוצת״ חטיפו תהמ טו סי ם מלפני 20 שנה, וכיום, ל אוהיו
גם מי שירדו לחשבונות יותר קטנוניים, וטענו
חר ההשתכללות, נציגת אש״ף לוועידת־הנשים העול בחצי־פה
שהניצחון עורר ב אופן מרגיז רגשות פטריו מית
:״מטרתנו הרא שונה הי א לשוב. תחיל ה נשוב לש טיים,
ה מ חז קי ם באופן טיבעי א ת הי מין בישראל.
כם, ומשם נצעד לעבר תל-אביב. יום עצמאותנו י ס מן
נו, אז בפעם הבאה חייבי ם לשלוח א ת הפועל

הסוס

שמאלו על שמאלני

בושה ישראלית

• הימגורים

#ספורט פוליטיק

• תיזכורת

לא נראה שיקבלו שכר גבוה
מהרגיל. ההכנסות השוטפות לא
יגדלו, בייחוד בכל מה שקשור לע בודה
ולעסקים. אבל יופיטר, שיי מצא
בבית החמישי (בית ההימו רים,
השעשועים, התחביבים, היל דים
והאהבות) ,יכול להביא להם
כספים באמצעות הגרלות, זכיות
בבורסה או בכל דרך בלתי״מקוב-
לת ואף קצת מסוכנת. השנה לא
יחסר להם כסף, אם כי לא ברור
מאיזה מקור בדיוק הוא יגיע.

• מגורים
מי שנולדו בסוף מזל דלי עדיין
לא הספיקו למצוא לעצמם א ת
התנאים הרצויים להם למגורים,
והם יוכלו לנצל א ת החודשים ש נשארו
עד אמצע חודש מרס, שבו
יופיטר נמצא בבית הרביעי (מגו רים)
שלהם, כדי לשפר א ת צורת
המגורים.

• ומה שבינו לבינה
כניסתו של יופיטר לבית החמי שי
בחודש מרס תבי א לדליים
הצלחה גדולה בתחו ם הרומאנטי.
זו תהיה הזדמנות לנסות א ת כוחם
וקיס מם בקרב בני המין השני. מי
שאוהב הרפתקות רבות יוכל לנצל
את השנה להיכרויות חד שות ול קשרים
שונים ומשונים. מי שנהנה
מקשר א חד ויחיד יוכל למצוא לו
את הקשר הריגשי שמתאים לו ול היפטר
מקשר שאינו בריא ושאינו
טוב.
סוג הקשרים הרומאנטיים למי ניהם
אינו מהסוג המוביל דווקא
לנישואין, אך אין זה אומר שאיש
מבני מזל דלי לא יינשא השנה. יו פיטר,
המצוי בבית החמישי, יביא
להם הצלחות בשיטחי הספורט,
האמנות, ומה שיכול להביא תו ס פת
רצויה למישפחה. כלומר, זו ש נה
שבה יהנו דליים רבים מתינוק
חדש במישפחה.

אופנאי דירדן
הפריט האופנתי — מיטפחוודצעאר
צבע טיציאן יהיה הצבע הדומיננטי,
והשיער יהיה ארוך ורך. עבור בעלות
השיער השחור או החום כהה מייעצים
המעצבים שיער חלק ומסודר בקפידה,
שייראה מבריק ומטופח. הבלונדיות
יתנחמו בציבעי הסתיו של הבגדים
שיקנו להן רכות חדשה.
האלגנטיות תשוב ו ת תפוס את
מקומה. הנשים מרגישות עכשיו
חזקות וב טו חות בעצמן, והן לא
צריכות לשרוף חזיות כדי להוכיח
א ת עצמן. אשת הקאריירה יושבת
היטב במקומה. היא מוכנה להי ראות
נשית מבלי שתסכן א ת מע*
העולם הז ה 2681
מדה•

חד ש

ש 1לחנ מ
גרנולה ירושלים — תלמה יצאה לשוק עם :
סידרת־מוצרים חדשה גרנולה עם דבש. גרנולה [
עם דבש״צימוקים ושקדים, עם אננס וקוקוס ועם [
תמרים וחרובים. כבר דובר רבות על חשיבות[
הסיבים למערכות־הגוף, ומה שמנסות החברותא
לעשות, זה לתת קצת טעם לבריאות.
השימושים של הגרנולה הם: תוספת ליוגורט[ ,
לשמנת, לחלב, לדייסות, עשיית חטיפים, תוספת ן
לסלטים, אפיית לחם, עוגות ועוגיות, ציפוי*
לעוגות ותוספת לגלידות. במיטבחה של פיליס [
גלזר, שם נערכה מסיבת־העיתונאים, טעמנו מן ן
המטעמים, וממש היה קשה לנחש שהם בריאים•-.
חבילה של 400 גרם — 4.80 שקלים.

ואם תלמה יוצאת לשוק עם גרנולה, מה[

דין התמעה
זה לסבך הבל
בראשית היו השכל, ההשכלה והזיכרון. בן־אדם, שהיה צריך לחשב כמה
זה 11 כפול תשע היה מאמץ רגע את השכל, מביט למעלה ומיד היה מגיע
לתוצאה של .99
אחר כך המציאו את הנייר והעיפרון, וכדי לדעת כמה זה תשע כפול 11
היה הבן־אדם רושם את שתי הספרות על נייר וצ׳יק־צ׳ק היה מקבל את
התוצאה.
אחר כך המציאו כל מיני חרוזים שעל־ידי הזזתם אפשר היה לחשב כמה
זה תשע כפול . 11
ככה עברו הרבה שנים. המכונות תפסו את מקומו של האדם. לאדם היה
הרבה זמן פנוי, וכדי להתנקם במכונות הוא התחיל להמציא עוד מכונות. עד
שהגיעו למחשב. בהתחלה זה היה כלי גדול ומאיים שתוך זמן קצר ורעש
גדול היה מכפיל תשע ב־ 11 ונותן תוצאה. לפעמים נכונה ולפעמים לא
נכונה, כי איזה חוט הסתבך, או מקש התקלקל או כפתור התחלף. אבל
הגברים קנו.
במשך 15 השנים האחרונות המציאו מאות סוגי מחשבים והגיעו גם
לכאלה שנראים כמו כרטיס אשראי. ולאורך כל הדרך — הגברים קנו. לכל
יצור ממין זכר היו בין שישה ל־ 12 מחשבים. החל מהגדולים שמוציאים נייר
כמו במונית, ועד לדקים והאלגנטים הללו שמתמלאים מאנרגיית השמש. כל
זה כמובן בשביל לעשות חשבון פשוט, של למשל, אם הדולר עומד היום על
1.81 אז כמה יעלו לך 500 דולר.
יותר מאוחר, כשנגמרו כל החידושים במחשבים הקטנים, הקטינו אותם
עוד יותר ותקעו אותם על שעוני יד. כל הגברים קנו. אתם מכירים איזה גבר
שאין לו שעון הכולל מחשב? אולי באוגנדה יש כאלה. כאן לא.
הרי כל אחד יודע שאי־אפשר לעשות שום חישובים במחשב־שעון, כי
הכפתורים פיצפונים, וכל אצבע ממוצעת נוגעת מייד ב־ 5כפתורים,
ומדפיסה מיספרים כמו החוב הלאומי של ישראל. אבל האצילות מחייבת
מחשב־שעון, אז זה מה שיש לכל זכר המכבד את עצמו.
אחרי שנתיים של מחשבים כאלה, גם הם לא היו יותר חידוש, ולכל שמוק
היה שעון־מחשב, והיה צריך לצעוד צעד אחד קדימה. אז המציאו את הספר־טלפון
הממוחשב. בהתחלה בגודל של קופסת״סיגריות, אחר כך בגודל של
קופסת־גפרורים, יותר מאוחר בגודל של כרטיס־אשראי, ואחר כך בגודל־לא־גודל
שמתחבר לשעון. ספר־טלפון ומחשב בשעון. בראוו!
אז מה אם האותיות קטנטנות ולא רואים כלום בעין בלתי־מזויינת? אז מה
אם זה מתקלקל כל יומיים? גבר, אם הוא גבר, חייב מכשיר־פלאים כזה
וע כשיו! בהתחלה אחד קנה את הפלא בחו״ל וגם קנה עוד אחד בשביל
החבר הכי טוב שלו בארץ. אחר כך הפלא הגיע ארצה ואפילו אנשים פשוטים
יכלו להרשות לעצמם להיות מתוחכמים ולרכוש מישרד&ן דכב על־היד,
שאף פעם לא משתמשים בו, כי את הטלפונים במישרד משיגה לו המזכירה
ובבית — האשה, וחישובים הוא במילא לא צריך, כי יש לו רואה״חשבון
ומנהל״בנק ועורך־דין ובעל־מכולת וכל שאר המיקצועות שלפי מיקצועם
יודעים לחשב חישובים.
הנה הגענו לחלק האישי — הפרטי שלי, שגם הוא, כמו שאתם מבינים,
ממין זכר, הוא בעל רכוש רב בעניין מחשבים. היו לו, לפי הערכה צנועה
כ־ 20 מכשירים כאלה. היה לו גם אחד שהביא לו כבוד בכל מסיבה, כי אפשר
היה לצייר את הספרות ואת סימני הפעולות על זכוכית השעון ופתאום היתה
מופיעה התוצאה — זאת אומרת, לפעמים.
במשך שנים היה הפרטי שלי מאוד מאושר מהתפתחות הטכנולוגיה
בביתנו, ובכל פעם הוא היה מראה לי את הרכישה החדשה ואומר לי ״נו, מה
את רוצה לדעת, תגידי מיספר!״ אבל אני לא רציתי לדעת כלום, ואילו
רציתי לדעת, הייתי לוקחת גייר ועיפרון ותיכף הייתי יודעת בעצמי.

סילים גלזוי־מסיבת־עיתונאים
במיטבה
תערובת דגנים קלויים עם צימוקים ושקדים, עם
פירות טרופיים, או עם תפוחי־עץ וקינמון.
השימושים של הפרינולה כמו של הגרנולה. בריא
וגם טעים. חבילה במישקל של 400 גרם — 4.50
שקלים.
הגשמת חלום־חובה
בפלורידה אשר בארצות הברית גר דויד, ילד >
חולה סרטן בו .7הילד, היודע כי ימיו ספורים ,׳:
חולם רק על דבר אחד. הוא חולם להיכנס לספר־השיאים
של גינס בתור הילד שקיבל את מיספר ׳
הגלויות הרב ביותר בעולם.
הסיפור הזה נודע למישהו בפלורידה, שסיפר -י
את זה למישהו בניו־יורק, שסיפר את זה למישהו
אחר, שסיפר הלאה, וכך זה הגיע לרן רהב, שסיפר
לי, וביקש לעשות משהו בעניין.

כתובתו של דויד היא:
361311 11030־1820 41

863011 תז^ £51 ? 31
103 33406־ : 001

אנא•

ושוב חלמה — הפעם סידרה של מרקים
חדשים. מרק מיניססרונה, מרק סיני נוסח פקינג,
מרק גולש־,־מרק עדשים. קופסה ובה שתי שקיות
מרק להכנת שלוש־ארבע מנות כל שקית —
2.97 שקלים, וזה מה שיש לי להגיד על המרקים
החדשים.

ככה עברו השנים עד שגילו באמריקה את ספר־הטלפון האלקטרוני. חבר

אחד חזר מחדל והביא כזה. אחר כך חזר עוד חבר והביא. עוד אחד. הבעל שלי 1

ספר־טלפון ממוחשב. מה שלא הפריע לו, אגב, לטלפן ולקבל שיחות במשך >
שעות ארוכות כל יום.
ואז, יום אחד התפרסמה מודעה נהדרת בעיתון אמריקאי. במודעה היה •
כתוב שכל מי שיחתום על מנוי לשנה לאיזה עיתון כלכלי אמריקאי יקבל ;;
מייד בדואר חוזר ...אתם יודעים מה. הפרטי שלי מבין בכלכלה בכלל

ובכלכלה אמריקאית בפרט, כמו שאני מבינה את הראש של אריק שרון או
את פסוקו של יום. אבל שום כלכלה לא תעמוד בינו לבין האושר, והבן־אדם
שלח צ׳ק לאמריקה וקיבל את המחשב וספר־הסלפון כמו שהבטיחו. כן, הוא
עדיין מקבל את השבועון, אבל למי זה איכפת.
ביום שהגיע המכשיר היתה שימחה גדולה בבית. במשך שבוע ימים -
העמיסו הפרטי ובנו את המחשב במיספרי־טלפון של החברים, הקרובים -
והבאים־איתו־במגע. היו אמנם אי־אלו אי־דיוקים בשמות וכן גם במיספרי־הטלפון
שלהם, אבל במישפחה שלנו לא מתרגשים משטויות.
עברו חודשים, עברה שנה. בכל פעם שצריך למצוא את מיספר־הטלפון
של משה כהן, למשל, צריך לזכור איזה מיספר רץ יש לו. אבל אי־אפשר
לזכור איזה מיספר רץ יש לכל אחד מ־ 50 השמות שבתוך המחשב, ולכן
מתחילים להריץ את כל הרשימה. פעם זה לוקח רק דקה, אבל פעם אחרת זה 1
עניין גדול, מסובך ובסוף יוצא מיספר לא ברור, שלא לדבר על כך שהאדון
הוא רק בן־אדם, ולא נץ, ולא תמיד אפשר לראות את מה שכתוב. אמנם
בבית, על השולחן, מונח ספר־טלפון ענק ובו אפשר למצוא כל מיספר בשתי ;
שניות, אבל בחוץ, כשצריך לטלפן, מתחילה הבעייה.
עוד רגע, רבותי, סוף הסיפור כבר מגיע. לפני שבוע חזר הבן הביתה ואמר .
לאביו כשימחה. :יש לי בשבילך מתנה נהדרת שתשנה לך את החיים.״
הילד קנה לאביו פינקס קטן, מחולק ל־ 22 אותיות. לכל 3דפים אות אחת.
הם רשמו בפינקס את כל מיספרי הטלפון, ועכשיו בכל פעם שצריך לחפש 1
את מיספר הטלפון של נעמי גלעד, פותחים בג׳ ,וכשצריך לחפש את שלמה
רוזנצוייג, פותחים בר׳ ואגב, אם תצטרכו לעשות חשבון, תגידו לי, אני עושה
ולים ילהיות פשוטים, כשנותנים לילדים לנהל אותם.
ברגע. כמה החיים יכולים

מאוד והכנתם דורשת 20 דקות של חימום בתנור. י
ברשתות השיווק מוכרים עכשיו את מוצרי
מחיר — 15.82־ 12.53 שקלים לק״ג.
סס׳ בורקס ומקבלים מתנה. למי שקונה חבילת
בצק עלים מרודד (שגם הוא חידוש לפי דעתי)

נותנים מערוך, לשימוש ביתי כמובן. לקונים
אגב אוכל, ט״ו בשבט בשער. זכרו שאוכלים חבילת בורקס (טעם גבינה, תרד ותפוחי״אדמה)
הרבה פירות, ותראו כמה יפה אפשר לסדר אותם.
נותנים סכין, לצורכי שלום. הבורקס טעימים
את התמונה שלחו לי ממועצת־הפירות.

גם סידרת הקדרה המהירה של אסם הגיעה
לדוכנים בימים אלה. את הארוחה הארוזה
במגשית אין צורך להחזיק במקפיא או במקרר.
הארוחה מצריכה חימום של רבע שעה והגשה.
בסידרה: חזה עוף עם אורז ותירס, עוף עם אורז
ברוטב מיזרחי, מוסקה ברוטב עגבניות ותפוחי־אדמה,
עוף עם ירקות ברוטב קארי. המחיר
9.50־ 8.80 שקלים.
מזכיר את ארוחות־הטלוויזיה באמריקה —
למי שאוהב את זה.

ואם אסם יצאה עם ארוחות מוכנות, האם
סנפרוסט תשתוק? כמובן שלא!
סנפרוסט יצאה עם סידרת סבתא טובה שבה
חמישה סוגי מרקים (מצויינים) ,שני סוגי ממולאים
(טעים) וארבע סוגי פשטידות (טעים, אבל
מלוח מדי) .הכל ארוז במגשיות אלומיניום ודורש
חימום.
מרק הפטריות למשל ( 4.75 שקלים לכמות
המספיקה לשישה סועדים) כבר התקבל בביתנו
כאורח קבוע.

אפשר לסדר אותם יפה

שו שן ב עי דן החלל

אני ממש מעריצה את הבחורה הזאת.
האילנח שושן הזאת יש לה כזה הספק אדיר!
תעשו חשבון פשוט. אם אחרי חמישה ימים של
היכרות היא כבר רוצה להתחתן, אז לכל •גבר

אלון תבור וידיד באפריקה
אחרי רבע שעה —

עשירי בארץ הזאת יש סיכוי טוב לקבל הצעת־ ן

נישואין מהגברת הזאת.
בשנה האחרונה היא הסתובבה ובילתה ועשתה £
חיים עם דודו טופז ועם הפירסומאי דויד 12
תמיר, ועם איש־העסקים הגרוש עמי טמיר,
ועם רופא־השיניים דויד לב, ואם שכחתי כמה
שמות אני ממש מבקשת את סליחתכם כי אני לא
מחזיקה תוכנה עם כל השמות של הידידים
והמחזרים של אילנה שושן.
אז אני בכל זאת רוצה לחדש לכס עוד כמה
דברים. באירוע הגדול שהיה בטבריה קלאב
ה 1טל היא הגיעה לבדה, והיא היתה מאור עצובה.
החבר׳ה מסביב מאוד דאגו לה, והחליטו לעשות
לה היכרות עם עורך־הדין הגרוש בני קרייתי,
שהוא גם טייס וגם גבר שהרבה נשים היו רוצות
להיות נשואות לו, אבל זה לא עזר. אילנה נשארה
בעצבונה.
ואז, או לפני כן, הציגו לה את ארתור דילר
האמריקאי, זה שהיה חבר של תמי בן־עמי,
ונראה שהוא רווקא מצא חן בעיניה. הם תיכננו
ללכת יחד לבר־מיצווה של נואל, הבן של קרין
דונסקי. אבל לאילנה שושן יש הרבה יועצים
ויחצנים, שאמרו לה לא ללכת, כי אחרי־כן יכתבו
כולם בעיתונים שיש לה רומאן עם ארתור דילר.
וזה לא מכובד, שמלכת־יופי כל־כן־ קלאסה
תיראה בפומבי עם גבר זר. ו#וד אמריקאי ועוד
אחד, שהיה חבר של דוגמנית שלא היתה מלכת־יופי.
אילנה
שושן ויתרה על הכל, והיתה נחושה
בדעתה לחזור לארצות־הברית. היא החליטה
להשכיר את דירתה שבתל־אביב. ואז הגיע
אילנה שושן
לדירה גבר בן , 30 אלון תבור.
— ירש שזאת תאהבה!
ופתאום, ללא הודעה מוקדמת, התלקחה שם
אהבה היסטרית, ורבע שעה אחרי שהם הכירו זה שעה וחצי הם כבר ידעו שהם רוצים להתחתן.
כעבור כמה שעות כבר התבשרה על כך כל האואת
זה הם כבר ידעו שהם מאוהבים.
אחרי חצי שעה היא כבר ויתרה על תוכניותיה מה.
רבותי, התעוררו! זה עידן החלל!
ארוכות־הטווח(לימודים, הוליווד, מישחק) .אחרי

הסבה מי ק צו עי ת
אני לא יודעת מה קורה לגברים בארץ, אבל
כולם רוצים פתאום להתחתן. מה רע להם עם
האמא או עם החברה?
אז ככה. ארז יניב, אחד הגברים הכי יפים
ומוכשרים שנולדו בשפלת־החוף, ישא לאשה את

ציפי, חברתו, היתה סטודנטית למרעי־המדינה
ואחראית לאירועים במלון קרלטזן פנטה. וגם
היא רצתה לעשות שינוי בחיים. ומה התחום
שהכי מתאים לבחורה יפה וחכמה מבית טוב?
לעסוק בשמאטעס ביזנס. היא פתחה את בית-

ציפי פריזן וארז יניב
יעצב לה את חלזן־הראווה ואח שימלת־הכלה
חברתו, ציפי פריזן. שני בני־הזוג עשו בשנתיים
האחרונות הסבה מיקצועית. ארז בן ה־,26
בוגר מכון ויננ״ט, החליט שלקפוץ ולרוץ ולהזיע
זה לא בדיוק מה שהוא רוצה לעשות כל החיים,
אז הוא נרשם ללימודי־תיאטרון־וקולנוע
באוניברסיטת תל־אביב. הוא החליט שהוא רוצה
להיות תפאורן, וזה בניגוד לחברים שלו החושבים
שהוא צריד להיות שחקן־קולנוע. הוא עושה חיל
בעיסוקו החדש. הידע והכישרון שלו בציור
עוזרים לו בכר•

האופנה הקרוי על שמה, וארז יניב יעצב לה את
חלון־הראווה.
לפני שבועיים קרה משהו בארץ, והרבה זוגות
החליטו להתחתן. אני לא יודעת אם זאת החלטה
משותפת או שזאת תעמולת־בחירות. אבל עובדה:
גם הם החליטו.
ואתם יודעים מי יעצב לכלה את שימלת־1
החופה? לא ארז יניב, אלא יובל כספין, ידיד
טוב של הזוג.

מכות ב7ידד!
שלאבא בסיפור הזה יש כל המרכיבים האפשריים
בסידרודטלוויזיה סטייל ש 1שלת: חתן ממישפחה1
עשירה, כלה יפה ממישפחה לא־עשירה, ילדה
יפהפיה, גירושין סוערים, דוגמניות חתיכות,
מכות, מישטרה, תיק.
מדובר בגל לחוביץ, בן ,30 העובד עם אביו
המפורסם, נחמיה להרביץ, בעיסקי־הבשר
שלו. לפני שלוש שנים התגרש גל מאשתו היפה,
מירי, לא בקלות, עם הרבה בעיות בדיר אל
הגט.
בתם בת ה־ 7נשארה עם אמא, הצריכה לעבוד
די קשה לפרנסתה, במישרה מלאה, באחד הצהרו־נים.
פעמיים בשבוע, כאשר הוא לא שוהה בחו״ל,
רואה גל את בתו, בדירתו בצפון תל־אביב.
סיפרו לי שלפני שבועיים היה שם פיצוץ
אמיתי. אני לא יודעת כמה יהירות יש לגל, ומה
הן עושות בחיים, אבל על שתיים לפחות אני
יודעת: אירים פרי (פרג׳ון) ורדתי אל (אלק־יים)
.שתיהן חתיכות חטובות־גוף, לפעמים הן
דוגמניות.
למרות שהן חברות טובות, האחת לא ידעה על
קיומה של האחרת בחייו של לחוביץ־הבן, ויצא
שבשעה שרותי ביקרה בדירה, הגיעה לשם גם
איריס. מפה לשם זה הגיע למכות בין השתיים,
שהובילו לקריאה למישטרה. מה גל עשה בזמן
המכות אני לא יודעת. אולי הוא רץ לטלפן
שיבואו להפריד ביניהן. הסיפור נמשר בתחנת־המישטרה.
רותי התלוננה שאיריס תקפה אותה,
ונפתח תיק. עד כאן — נו, מילא, כבר היו דברים
מעולם. יש נשים יריבות המשוחחות בשקט על
האהוב המשותף, יש שצועקות, יש המרביצות, יש
העושות דברים אחרים.
במיקרה הזה, כך מספרות השמועות, נכחה
בדירה, בדיוק בזמן סצינת־המכות, הבת הקטנה,
והיתה עדה למה שהלך שם.
טילפנתי למירי לחוביץ, ושאלתי אותה אם
הילדה באמת היתה שם. מירי נשמעה מתוחה,
עצובה, בהתחלה היססה אם להגיב, ואחר־כך
אמרה :״שמעתי כמה פעמים מהילדה על אירועים
שהיא נחשפה להם בדירה של אבא שלה,

באתי למסיבה, שמעתי שכולם מתלחשים
ומדברים על חליפות לחתונה, שמלות־ערב,
צ׳קים ומתנות.
שאלתי: מה קרה? אמרו לי שאיש־המוסיקה־וגם־הרדיו
גד ביטון מתחתן.
אז עוד לפני שהספקתי לרקוד ריקוד אחד עם
החברים שלי טסתי הביתה ודרינג־דרנגתי לשדרן
גד ביטון.
״מזל טוב!״
״מי זאת?״
״זאת רחל המרחלת, שמאחלת לך מזל טוב
לחתונה. מה פתאום עכשיו? ועם מי?״
״מה זאת אומרת, עם מי? עם החברה שלי,
אוסנת יפרח. אני רוצה?לה״
״אבל יש לו כבר ילדה אחת מנישואיר

ליסית.״

גד ביטון, ג׳קי לוי ואוסנת יפרח
״אני חצה לדר
״היא ברחה מהארץ עם הילדה שלי, בניגוד
לצו בית־המישפט!״
״בני כמה אתם?״
״אני בן ,34 והיא בת ״.22
״מה שנותר לי זה לאחל לכם מזל טוב. פרו
ורבו ומלאו את הארץ...״
אירועים שלדעתי בפירוש אינם מתאימים לילדה
בת . 7
״לפי השמות שאני שומעת ממר, איריס פרי
ורותי אל, אני מבינה באיזו ליגה מדובר. אני
יודעת גם על בחורות אחרות, שאיתן הוא
מסתובב, והן לא ברמה אחרת. עכשיו אני שוקלת
פנייה לבית־המישפט.״
שאלתי למה היא מתכוונת ב״שוקלת לפנות״,
והיא אמרה :״הבעייה שלי היא בעייה של כסף.
כרגע אני בקושי מממנת את הצרכים הבסיסיים
שלי ושל הילדה״.
רציתי לשמוע קצת יותר פרטים — איר, למה
וכמה, אבל היא אמרה רק :״אם אפנה לבית־

״אני שוקלת לפנות לביח־הנוישפט!
מישפט, תהיה לי אפשרות לספר סוף־סוף את כל
הסיפור שלי ושל מישפחת לחוביץ. אולי את
מכירה איזה עורר־דין בשבילי?״

01 רו1ט
אהבות
לילד שעוד ל א
זהו הסיפור המדובר והחם ביותר בתל־אביב.
בכל בית, בית־קפה, מקום־עבודה ומקום־בילוי
דנים ודשים בו.
דוגמנית־הצמרת אנאבל טמיר התאהבה
בדוגמן מוטי ריין? ,והשניים מתגוררים יחד.
אנאבל בת ה־ 34 הכירה את מוטי רייף בן ה־25
במהלך מסע־תצוגות משותף שערכו. אך עד לפני
שבועיים היתה זאת ידידות בלבד.
בליל־הסילבסטר, השתתפו השניים בתצוגת־אופנה
גדולה, ועם סיום התצוגה הס הלכו לחגוג
את השימחה, ביחד עם שאר אנשי־הצוות. בחצות
הם התנשקו כמו כל עם־ישראל, והיה להם כל־כך
טוב שהם החליטו להמשיך להתנשק, ומאז הם לא
מפסיקים להתנשק.
מוטי, המתגורר בגפו, הזמין אותה להתגורר
עימו. אנאבל, המתגוררת בדירה מהודרת בצפון
תל־אביב, החליטה שהם יחלקו את השבוע בין
הדירה שלה והדירה שלו.
האהבה כל־כך פורחת שם, שטיבעי הדבר

לכל עיר יש החתיכים המבוקשים, שוברי־הלבבות
שלה. על התל־אביבים כותבים די הרבה,
לפעמים שומעים על איזו דמות ירושלמית, פה

עודד פלנטר
אזהב אותן יפות וחתיכות

אד מז

וארמנ ה
הבנקאי ואיש־העסקים הבינלאומי בנו גיטר
עשה השבוע חנוכת־בית לכל חבריו. את הבית
הקודם שלו ברחוב מהר׳׳ל הוא מסר לאחת
האגודות הוולונטריות, ורכש דירה במיודל דויד
היוקרתיים.
גיטר, אחד מאנשי־העסקים הידועים בארץ,
התאלמן מאשתו אלים לפני שנתיים. היא נפטרה
ממחלה דומה לזו שממנה נפטרה בתם אריאלה,
שעל שמה הוקמה הסיפריה העירונית בתל־אביב.

עופרה אביב
סאנהב־ם על באמת

חווה דיסטנפלד
חצי שנה ביחד

אנאבל טמיר ומוטי רייף
מלל נשיקה בחצות

שמוטי רייף יציג את אנאבל לפני הוריו ולהיפך.
כל החברים, הידידים, הקולגים, השכנים מתקשים
לעכל את העניין. אז דרינג־דרנגתי לבני
הזוג המאושר, ושאלתי לשלומם.
״שלום אנאבל, כאן רחל המרחלת! אומרים
שמאז שהתאהבתם את מרחפת ומאושרת.׳״
״זה באמת נכון. מוטי מעניק לי הרבה חום
ואהבה.״
״והפרש הגילים לא מפריע לך?״
״להפתעתי נוכחתי לדעת שבתחומים רבים
מוטי יותר בוגר מהרבה גברים בני־גילי, ואפילו
מבוגרים יותר. וחוץ מזה, זה לא עניין של אף
אחד, הפרש־הגילים בינינו.״
״מה התוכניות הקרובות?״
״כל אחד עדיין מחזיק בדירה שלו. עוד מוקדם
לקבוע תוכניות לעתיד משותף. אם הרומאן יחזיק
מעמד, אנחנו נעשה תוכניות משותפות״.
״ומה אומרת האמא שלך על הקשר הזה?״
״היא בוטחת בי, וחושבת שאם זה עושה לי
טוב, אז היא מאושרת מהעניין״.למוטי רייף לא הייתי צריכה לדרנג־דרנג, כי
הוא היה לצידה. אז גם אותו חקרתי.
״איך אתה מסתדר עם העובדה שהיא מבוגרת

חשוף.א־סיסטדי,
ממניין
סו הנושא החזק שלי, אבל יודעי־ציירים
זה לא
דבר אמרו לי שיעקב מישורי שייך לביש־רוניים,
לחשובים, והוא ידוע בקרב המתעניינים
בתחום זה. לא כל־כך התעניינתי בסיגנון שלו —
טוב, שיהיה בין מופשט לפיגוראטיבי — אבל
שמחתי לשמוע שהגבר בן ה־ ,36 רווק, הוא כבר
לא רווק, החל בשבוע זה.
הוא הכיר את אסרת צדקה, בת ,24 בעלת
תואר שני בספרות כללית, לגמרי במיקרה. מישורי
נוהג לרכוב יום־יום על אופניים, כדי
לשמור על הכושר והגיזרה. לפני חצי שנה הוא
רכב, כרגיל, ותוך כדי ניענוע הפדלים הוא פגש
רוכבת אחרת, מכרה שלו, והיא הציעה לו שתחת
לנסוע סתם לשום־מקום, לקחת כיוון ישר אל
דירתה של חברה טובה שלה.
החברה• הטובה היתה אפרת, ומספרים לי שהיה

אילנה בן־עמי

בנו גיטר

היכרות מלפני נוות מי־זונם
לפני זמן קצר נפטר עובד בן־עמי, מי שהיה
מבעלי־המניות בעיתון מעריב והאיש שיזם והקים
את העיר אשדוד. הוא השאיר אחריו אלמנה,
אילנה, שהיתה צעירה ממנו ב־ 20 שנה.
כעת אתם יכולים לחבר אחד ועוד אחת, ולקבל
את אותה התוצאה שאני קיבלתי.
האלמן בנו גיטר מנהל רומאן עם האלמנה
אילנה ברעמי. ההיכרות בין השניים החלה עוד
בחייהם של בני־זוגם.
ממך בתשע שנים?״
״אני לא רואה שום קשר בין גיל לבין ההתאמה
האישית בין בני־זוג. זה פשוט קרה, וזה נהדר ואני
מאוהב״.
״ומה עם ההמשך?״
״אני רוצה ילד!״
כל־כך נבהלתי, שפשוט סגרתי את הטלפון,
רצתי לחנות־הילדים הקרובה וקניתי מתנה לעולל
שאולי יגיע.
מה שיהיה, אני מכוסה בעניין!

שם קליק אדיר מהרגע הראשון. אבא שלה, יצחק
צדקה, הוא בלשן ידוע, ואמה מחברת סיפרי־ )
לימוד בספרות.
את החופה הם ערכו בגלריה, שבה הציג
מישורי את עבודותיו, ואת המסיבה אירגן להם
חבר טוב, יקי ברוש, במיסעדה שלו, סישן. היו
שם הרבה חברים: אלכם אנסקי, אמנון
דנקנר, פרופסור ישראל לוין, שהוא ראש

ושם מדרימים לאילת, אבל הפעם זה על גבר
צעיר ויפה״תואר, חתיך אמיתי, מחיפה.
שמעתי שהוא אוהב אותן יפות וחתיכות, בכל
הגילים, גם כאלה שכבר מזמן שכחו את התקופה
! שבה היו בגילו.30 ,
ן קוראים לו עודד פלנטר, והוא פירסומאי,
גבוה, בהיר־שיער, כחול־עיניים. דיווחו לי על
שלושה רומאנים שלו, עם שלוש יפות. מה זה

ארץ
איזה קטעים הכי מצחיקים אותי, כשאני
מגיעה למסיבה? כשאני• מבחינה בשני זוגות שהיו
פעם קשורים ביניהם בקשרי־אהבה־ומישפחה,
וכעת הם משחקים אותה בברוגז.

יפות — יפהפיות! אחת לשעבר, אחת אחריה,
והיא כבר גם־כן לשעבר, ואחת, ממש בהווה, עד
להודעה חדשו־״
הראשונה בסידרה, ולא חקרתי מי היו לפניה 1
וכמה, היתה שרון אפרתי, צעירונת בת , 17
שהיתה השנה בין המועמדות לתואר מלכת־היופי.
הקטע הזה נגמר, ועודד הכיר במועדון
חיפאי את חווה דיסטנפלד, שזכתה לפני
שלוש שנים בתואר נערת־החן.
חווה ועודד התגוררו יחד במשך חצי שנה,
התחילו לדבר על חתונה, וחווה אפילו ניפנפה
בגאווה בטבעת יפה וגדולה שהוא קנה לה. הכל
היה בסדר, עד שנעשה לא בסדר, ורי מהר נחו
עיניו של פלנסר, שוב במועדון חיפאי, על אחרת,
השלישית בתור, עופרה אביב, גם כן יפה עם
תואר, דוגמנית וחיילת, העומדת להשתחרר
בקרוב. מצה״ל, לא מעודד. שמעתי שהשניים
מאוהבים, על באמת.

קבזגת
אז לפני כמה לילות היתה חתונה מאוד גדולה
ומפוארת, וכל מי שכלולים ברשימה של המי-
והמי של בלייני הכרך הגדול נכחו בה.
הנשים לבשו שימלות־ערב, והגברים חליפות
מהודרות, ובשולחן שלימיני ראיתי את ריטה
שיבם, הגרושה הסריה, בחברת בן־זוגה־לחיים,
התעשיין רוני שטן. ובשולחן אחר, לשמאלי,
ראיתי את אילן שובם, בעלודלשעבר של רי־טה,
עם חברתו היפהפיה והצעירה איראל זר־ביב.
ובשולחן ביניהם ראיתי את אני, אחותו
של אילן שובם, ובעלה אבי גאיור. ריטה ורוני
נראו מאוד רציניים וחמורי־סבר, ואילו אילן

ריטה שובם ורוני שטן
חילופי מבטים

החוג לספרות באוניברסיטה, יוסף טרגין,
עופר ללוש, תירצה יובל, איתמר נוימן,

אפרת צדקה ויעקב מישורי
קליק אייר

ועוד כמה ששכחתי.
הפתעת הערב היתה הלבוש שבו התייצבו
החתן־כלה: מישורי, שבדרך־כלל אוהב להסתובב
בחליפה אלגנטית, החליט על שינוי, והכניס את
עצמו לג׳ינס וחולצה מפוספסת. הכלה, שממנה
מצפים להופיע בלבן, בעיקר אם זו החתונה
הראשונה, הגיעה דווקא בשימלת־נשף שחורה
מפאריס, שאותה לקחה בהשאלה מחברה בעלת־בוטיק.
המיוחד בשימלה הזאת היה שיש לה רק
אחד מכל דבר: שרוול אחד בלבד, כתף אחת
חשופה, ברך אחת מכוסה, ברך שניה חשופה. א!
סימטרי, מעניין, בדיוק מתאים לאשת צייר.

אילן שובם ואוראל זרביב
— משולחן לשולחן
ואוראל היו עליזים למדי. מפעם לפעם גם ראיתי
חילופי־מבטים ביו בני־הזוג בעבר ובהווה. והיה
קצת מתח באוויר, אבל באמת שזה לא רציני. רק
אז נוכחתי לדעת כמה שהארץ קטנה, ושלמעשה
לכולם יש אותם החברים. והכי נורא הוא שחלק
כבר היו נשואים עם החלק האחר, כך שהאפשרויות
שלהם מצטמצמות יותר ויותר.

11-111 1-1נוו 1וון כוונון

דוב שילנסק:,

רות שיטריח:

דן 3ר־וי :3

״אני ממליץ לכל. העט המשיך במקום .,אבשו כבו להירשם
יהודי לבקר בפולין!״ שהשכל אותת לו לעצור!״ לביטוח השתלות־איבוים!״
מחקר שנערך במעבדת־השינה של הטכניון מגיע למס קנה
מרחיקת״לכת, כי מוטב לניצולי־השואה שידחיקו את
זיכרונותיהם. מסקנות המחקר עומדות בסתירה להנחות
המקובלות, שלפיהן ככל שמרבים לדבר על הנושא, כך
משחררים הניצולים יותר ויותר לחצים.
שאלתי את יו״ר-הכנסת, דוב שילנסקי, שחווה את ה שואה
על בשרו, האם מקובלת עליו הקביעה שמוטב לש כוח
ולא לזכור.
בדיוק להיפך! במיסגרת עבודתי אצל קצין־חינוך־ראשי ריכזתי
את נושא השואה ואירגנתי הרצאות ליחידות־צה׳׳ל. פניתי
למכרים ולידידים, והיו כאלה שאמרו שאינם יכולים להרצות, כי
אינם מסוגלים להיפתח. לחצתי עליהם, ושיכנעתי אותם שיהיה
להם הרבה יותר קל אחר־כך, ואכן, רבים סיפרו לי שהחשיפה
הקלה עליהם.

• אתה מדבר על השואה באופן חופשי?
אצלי בבית מדברים על השואה באופן חופשי, אבל אני מכיר
רבים שבמשך שנים לא היו מסוגלים להיחשף ואף לספר לילדיהם,
ובשנים האחרונות נפתחו, וזה הקל עליהם.

• מדובר על תיאוריה, המתבססת על חקר החלום,
והטוענת שההדחקה מקלה על ההסתגלות.
עם כל ה כבוו לפסיכולוגיה, אני לא מדבר על תיאוריה, אלא
מתוך ניסיון.

• אתה דוגל בחשיפה מירבית?

כל נושא ההשתלות בארץ הוא מעניין ומרתק -עד שזה
נוגע לך או לבן־מישפחתך. במיקרה של צורך בה שתלת-
כבד, למשל, יש לפניך שתי אפשרויות עיקריות: לתרום
את גופך לפיתוח המדע בישראל או להכריז על עצמן כעל
שנורר רישמי, ולהתחיל לאסוף עשרות אלפי דולארים.
כל זה עומד להיפסק ממש בימים אלה. חבר ת הביטוח
״דיקלה״ ,העוסקת בביטוח מחלה ואישפוז, יוצאת בתוכ־נית־ביטוח
חדשה הנקר את ״שתיל״ .דיברתי עם דן בר-
ניב, מנכ״ל החברה, וביקשתי לדעת מה בדיוק מב טחי ם
ב״שתיל״.
רותי שיטרית, אשתו של ח״כ מאיר שיטרית, יחצנית,
מורה כעבר, המעידה על עצמה שהיא ח סי ד ת הבאבא
ברוד, לא רוותה נחת, בלשון המעטה, מהדיכוטומיה של
גידעון ס א מט, שחילק, במאמר שהתפרסם בשבוע שעבר
ב״הארץ״ ,א ת העולם לשני סוגים: מי שאמונים על ״ימי
ציקלג״ לס׳ יזהר ומי שמאמינים בבאב א ברוך.
על מה יצא קיצפך, שאלתי א ת רותי שיטרית.

שלושה נושאים עיקריים מרכיבים את שתיל. השתלות בחו״ל
של כליות, לב, לב־ריאה וכבד — עד גבול אחריות של 100 אלף
דולר, טיפולים כימו־תראפיים לאדם שנשקפת סכנה לחייו, ושאינו
מסוגל לקבל בארץ את הטיפול — עד גבול אחריות של 30
אלף דולר, וכן ניתוחים מיוחדים, שלא ניתן לבצע בארץ — עד
30 אלף דולר.

• מי יחליט אם ניתן לבצע את הניתוח או ההשתלה
בארץ או רק בחו״ל?

יוצא מדבריו של סאמס שמי שמשתטח על קבר הבאכא סאלי
אינו מסוגל להשתרע בכורסתו ולקרוא את יסי ציקלג. אני מתנגדת
להבחנה. גם מאיפה שאני באה קוראים את ינו ציקלג.

ועדת״משיח, שהיא הוועדה הקובעת בעניין זה. עם אישור של
ועדת־משיח, יקבל החולה את הכסף ויסע.

• אבל את כוודאי לא מתכוונת רק ליבולת-הקרי

• האם 100 אלף דולר מספיקים להשתלה וכל מה
שנלווה אליה?

אני מאור מעריכה את כתיבתו של סאמט. הוא אינטלקטואל

באירופה זה מכסה הכל — הוצאות־טיסה של החולה ושל

שואה

עיתונות

רפואה

צריך לספר כמה שיותר. בעל־פה, בכתב, באמצעות המירקע.
ככל שמספרים יותר, כך יודעים יותר, ואילו היו יודעים על השואה
יותר, אני מניח שגם הירידה מהארץ היתה קטנה יותר.

אמיתי, אבל במאמרו ימי ציקלו. וימי הבאבא סאל׳ הוא עושה
הפרדה גסה ביו שתי תרבויות. אפילו סאמט חש שלא בנוח
מהדברים שכתב, והוא מעיד על השוואתו שהיא ״פגומה במובנים
אחדים׳׳.

המלווה, זמן־המתנה לניתוח, ביצוע הניתוח וכל ההוצאות הרפואיות׳
שהייה נוספת בחו״ל וחזרה הביתה. בארצות־הברית יש
מחירים שונים, וקשה,לקבוע עלות אחידה.

אני מכיר ניצול־שואה שהיה אדם סגור מאוד, ושנהג להתעורר
בלילות מחלומות־זוועה. לפני שנה הוא ביקר בפולין. המישפחה
חששה שהוא לא יחזור. והוא בכל זאת נסע. ביקר במחנות שבהם
הושמדו הוריו, בעיירת־ילדותו, באיזור הגטו שבו חי, וחזר אדם
חדש. הוא התחיל לספר, ומאז הוא לא מפסיק.

• אם סאמט עצמו מסייג את דבריו, על מה הכעס?

ומה לגבי הנטייה האחרונה לחזור לפולץ?

• מדבריך אפשר להבין שאתה רואה את הנסיעה
לפולין כתהליך בריפוי?
אני עצמי ביקרתי פעמיים בפולין. אמרו לי שאני מאזוכיסט,
אבל ראיתי הרבה אנשים שהנסיעה הקלה עליהם. כל נער יהודי
שחוזר מפולין הופך ליהודי טוב יותר ולציוני טוב יותר. אני
ממליץ לכל יהודי לבקר בפולין.

• מ ה דעתך על הגילויים האחרונים? שימוש
ברקמות של קורבנות באוניברסיטות בגרמניה וסיוע
של חברות גרמניות למיפעלים לייצור נשק כימי
בלוב?
מעולם לא קיבלתי את הגירסה שיש גרמניה אחרת.
(אורית זחבבל)

כי העט שלו המשיך במקום שבו שיכלו אותת לו לעצור. סאמט
רמז שלא במיקרה היה יצחק שמיר בנתיבות, ואילו שימעון פרס
היה בבית־קפה תל־אביבי בחגיגה לס׳ יזהר. חבל שהוא שבח שזמן
קצר לפגי הבחיתת השתטח פרס על קבר הבאבא סאלי.

• אבל סאמט מייצג את עצמו, ולאוו־דווקא את
פרם או כל מחנה אחר.
מדובר כאן במשהו מהותי. כמו רבים אחרים הוא שבוי בסטרי־אוסיפים,
וכל עוד ייכנעו אנשי השמאל לסטריאוטיפים, הם לא
ימצאו מסילות לליבם של אנשי הבאבא סאלי.

• הם מנסים, לדעתן*?
ראי תשדירי־הבחירות, ראי ביקורים של נבחרי המערך במוקדים
של מאמיני הבאבא סאלי. מה שקורה כאן הוא בחזקת נאה
מטיף, אבל לא נאה מקיים.
כולנו שואפים ליצור ישראל חרשה, וההפרדה של סאמט
(אורית זרובבל)
בוודאי לא תקרב אותה.

• מי רשאי להיות מבוטח ב״שתיל״?
ארם שברגע ההרשמה אינו זקוק לניתוח השתלה.

•ואם הוא לא זקוק להשתלה, אבל אינו אדם
בריא?
גם אם אדם הוא חולודלב כבר 10 שנים, אבל אינו זקוק
להשתלה עכשיו, הוא רשאי להירשם לתוכנית.

• מה היא הפרמיה? כמה ישלם המבוטח?
הביטוח יעמוד על חמישה שקלים לחודש למישפחה.

מה שאת שומעת. חמישה שקלים, ולא חשוב כמה גדולה
המישפחה. כלומר 60 שקל לשנה לכל המישפחה.

• למה כל־כך בזול?
ערכנו תחשיבים, והם הראו שזה מחיר סביר. הצפי שלנו הוא
שמאות אלפי מישפחות יצטרפו לתוכנית, כבר במכה הראשונה.

• מתי אפשר להתחיל להירשם?
כבר בסוף החודש הזה.

(תיאלה שסי)

מאשה לובלסק:

איד גד 3וז:

דרו־ טס ה:

..השים יש נחות משאבים .,הם אמוו: אג׳ לא -קשה וקבר נבחות הקוראת
נדי להתפנות לפוליטיקה!״ ווצה ואיים, אבל-״ לעצמה נבחרת פלסטין!״
נרגע ששמעתי שמיפלגת-העבודה הורידה פקודה למו-
עמדיה לרשויות המקומיות להכניס אשה למקום השני -
טילפנתי אל מאשה לובלסקי, מזכ״ל ״נעמת״ וחברת מיפל־גת״העבודה,
וצעקתי געוולט!
לפי דעתי זו הפלייה של ממש. זה במילים אחרות להגיד
קחו את המטומטמות הללו, שאינן מצליחות להגיעלכלום בכוחות עצמן, דיחפו אותן לאיזה מקום מכובד,
ובזה תסת מו להן א ת הפה.
שאלתי א ת מאשה לובלסקי למה היא לא צועקת.
במיפלגת־העבודה החליטו לעמוד על עיקרון השיריון לנשים
בשילטון המוניציפאלי, כי לכנסת זה לא הצליח. אמנם היה
שיריון של 2096 לנשים בכנסת, אבל לא הבטיחו לאילו מקומות
מתוך ה־. 120

• השאלה שלי היא למה בכלל שיריון? אם ,שריינו
מקום אחד לנשים ומקום אחד לספרדים ומקום אחד
לאשכנזים ומקום אחד לגימלאים ואחד לנכים ואחד
לג׳ינג׳ים, איזה מקום יישאר למוכשרים, או למי שרוצים
להגיע ככוחות עצמם?
זה נכון שיש ויכוח בציבור האם צריך שיריון או שצריך״לבטל
אותו, ולתת לטובות להיבחר. אבל זה לא פשוט כל־כך. אנחנו
חושבים שלנשים יש פחות משאבים כלכליים להילחם, פחות
אפשרות להתפנות לעבודה ציבורית. לגברים זה יותר קל.

נשים
• האם חשכתם על האפשרות שלנשים יש גם
פחות עניין בעסקנות ציכורית מאשר לגברים, ולכן
הן משתדלות פחות ומגיעות פחות?
אני לא חושבת שזה כך. אבל דעי לך שגם אני בעצמי חלוקה
עם עצמי בנושא השיריון, ואני מעבדת עכשיו איזו קונספציה
שתאפשר הכנה וחשיפה מראש של מועמדות לבחירות איזוריות.
אנחנו מודעים למהומה שהיתה בעיקבות השיריון לנשים, הלחץ
של הגימלאים, הצעירים. ובכל זאת צריך איכשהו להבטיח שיהיו -
נשים.

• אני רוצה לשאול אותך שאלה אישית. איד היית
מרגישה אילו את מקומך ותפקידך כמזכ״ל ״נעמת״
היית מקבלת מפני ששיריינו מקום לאשה?
לא, לא. אני לא באתי כמקופחת. אני השקעתי הרבה עבודה
באיגוד המיקצועי שלי. מגיל 28 אני פעילה. התחריתי בגברים
רבים. איש לא נתן לי מאומה בגלל היותי אשה.

• כלומר, את הוכחה חיה שאם אשה רוצה להגיע,
היא יכולה, ואת אומרת היום שבבל זאת צריך
לשריין להן מקום. זה לא אבסורד?
כן, הנושא שנוי במחלוקת, ואני יודעת שיש אנשים, כמוך,
שחושבים שזה פועל לרעת הנשים. אני מקווה שאם ניערך לשינוי
(דניאלה שמי)
שיטת הבחירות, הבעייה תיפתר.

לפני שבועיים הופיע ולצייר וההומוריסט יאיר גרבוז
בתוכנית ״שעה טובה״ וסיפר, בהומור הנפלא שלו, קצת
מקורותיו בעת שרותו בחייל בהנ״א. יומיים לאחר מכן
התחילו להגיע לביתו שיחות־טלפון מאיימות. ביק שתי
מיאיר לספר לי קצת על מהות השיחות.
מסוג השיחות המאיימות היו שלוש. בראשונה הזדהה המדבר,
אבל מאחר ובתחילת השיחה לא ידעתי מה הוא יאמר, לא רשמתי,
ואיני זוכר את שמו. לעומת ואת הוא אמר שהוא מפקד הג׳א
באיזור רמת־גן. האחרים לא הזדהו בכלל.

• מ ה בדיוק הם רצו?
בעיקר לתבוע את עלבונה של הג׳׳א.

•והם איימו?
זה תמיד התחיל ב״אני לא רוצה לאיים, אבל.״ כדאי שתדע
שיש לנו כל האמצעים ל ...ואנחנו לא מאיימים, אבל אם צה״ל
הגיע לאנטבה, לא תהיה לו בעייה להגיע גם אליך, ואנחנו לא
מאיימים, אבל תשאל את אורי אבנרי מהשלס הזה מה קרה לו
כשהשמיץ את צודלר ומשהו כמו ״אנחנו יכולים לדאוג שאף
תערוכה שלך לא תעבור בשלום!׳
הם הסבירו לי שהם קצינים בכירים, והם מאוד מודאגים מסה
שיאיר גרבוז עשה להקטנת המוטיבציה להתגייסות להג׳א, ובכלל,
לשמו המפואר של החיל הזה.

• ולמה שלא תתייחס לכל השלושה האלה באל
שלושה פסיכים, שמצאו את מיספר-הטלפון שלך ד

נבחרת״הכדורגל הפלסטינית הודיעה השבוע על נכו נותה
לשחק כדורגל בארץ, א ם תוזמן. בנבחרת, שערכה
מישחק״ראווה נגד קבוצת־כדורגל של עיתונאים איטל קיים,
יש שחקנים פלסטיניים מעיראק, מכוויית, ממצריים
ומארצות אחרות, אבל אין בה אף לא פלסטיני א חד מיש ראל.
שאלתי
את דויד טסה, מנהל קבוצת בני״יהודה תל-
אביב, אם יתכן מצב שבו תוזמן נבחרת כדורגל פלס טינית
לארץ.
דעתי היא חיובית, אבל יש מיכשולים בדרך, מאחר והספורט
מעורב בפוליטיקה והפוליטיקה בספורט. זהו אחד האבסורדים
במדינה. אין, למשל, מישרד ממשלתי א.״8.גליעי, שנטפל בספורט.
אני, מבחינתי, דווקא מקבל דברים כאלה בשימחה. אני מזמין
קבוצות מג׳לג׳וליה ומטייבה למישחקי־אימון. לפני כמה זמן
שיחקנו בדליית־אל־כרמל, והכנסות המישחק היו קודש לנערה

ספורט
צבא החליטו לבלבל לך את המוח?

ערבית, שהיתה צריכה לעבור השתלת־כבד.

או, פה הפואנטה! אמנם אני מאוד רוצה לקוות ששלושתם אינם
קצינים בכירים בצה׳׳ל או בכל צבא אחר, אבל מצד שני לגמרי
בדור שהם משרתים בצבא, ויש להם גישה ישירה לכל התיקים
האישיים שבהם הם רוצים לספל. ברור לי שבזמן השיחה לפחות
שניים מהם ישבו ליד הטלפון כשבידיהם או התיק האישי שלי או
איזה פלט־מחשב. הם נתנו לי תאריכים מדוייקים של יום־הגיוס
שלי, של יום־ההעברה מצה״ל, של הוועדה הרפואית שלי, מה
הפרופיל שלי היום, לעומת מה שהיה לפני 10 שנים, וכו׳ וכר.

• אתה מדבר על האזרחים הערביים בישראל, ואני
שואלת על נבחרת הקוראת לעצמה נבחרת פלסטין.

ה ם מאיימים בפידסום החומר?
הם מאיימים לגלות לאומה שלפני שנים אחדות קיבלתי שיחדור
תקופתי מצה״ל מחוסר-התאמה, עובדה שמעולם לא הסתרתי,
ולכן אי-אפשר לאיים בה עלי.

מבחינה פוליטית אנו מנועים מלהיות בקשר עם הפלסטינים.
בנסיעות לאירופה יוצא לנו להיפגש עם ערבים. במחנה־אימונים
בהולנד נפגשנו עם נבחרת כוויית. היו אף גישושים למישחק־אימון,
אבל זה לא יצא לפועל.

• היית מזמין קצוצה פלסטינית למישחק?
יתכן שזאת סתם זריקה, אבל צריך להרים את הכפפה. הספורט
יכול להביא לקירוב לבבות ולשלום, כבר היו דברים מעולם.
מפריע לי דבר אחד, איך הם יכולים לקרוא לעצמם נבחרת פלסטין
אם אין שם פלסטינים?

• האם תגיש תלונה?
הייתי עושה זאת בשימחה, אילו היו בידי השמות של המטל־פנים.
אבל מאחר ואין לי שמות, אין נגד מי להגיש תלונה. אבל
יחד עם זאת מאוד מדאיגה אותי העובדה שאנשים יכולים להגיע
לחומר אישי והרבה פעמים סודי, ולהשתמש בו לאיומים נגד
אנשים. הייתי שמח אילו מישהו בצה״ל היה קורא את השורות
האלו ומחליט לעשות משהו בעניין זה. די מפחיד שהתיקים של
(דגיאלה שסי)
כולם פרוצים ופתוחים לפני כל!

• יש פלסטינים רבים החיים מחוץ לגבולות המדינה.
אבל
נבחרת צריכה לייצג מדינה.

• זה כל העניץ.
אם תבוא אלי נבחרת עזה ותרצה לשחק, אני אמליץ לשחק
איתם, אבל קשה לי לקבל נבחרת המורכבת מכמה מדינות שונות,
(אירית זרובבל)
והקוראת לעצמה נבחרת פלסטין.

— הסכנו!

משימד!

ב5ם ר0-בא
את מסע ההסברה והפירסום של
יצחק ולה לראשות עיריית כפר־סבא
לקחו על עצמם הפירסומאים יואב
חביב ורפי נמש מקול המפרסם.
למשימה הזאת נרתמו חביב ונמש,
שניהם תושבי כפר־סבא, אחרי שהשתתפו
בסיור בעירם ונדהמו לגלות
שאין הם מכירים כלל את העיר על

ראש-עיריה ולד
פעילויות, עשייה, תוצאות
כל מיגוון הפעילויות, העשייה והתוצאות
בכל תחומי־החיים.
בעקבות הסיור הזה הודיעו חביב
ונמש ליצחק ולד שהם יבצעו לו את
קמפיין־הבחירות בבחינת ״את העשייה
צריך להראות!״
לקוח קשה. עד מהרה התברר
לזוג הפירסומאים שלקוח קשה
כיצחק ולד אין הם מכירים בין
עשרות לקחותיהם המיסחריים.
יצחק ולר עסוק כל היום ופועל
בענייני עירו, כפר־סבא, והוא אינו
מתפנה כלל לישיבות עם הפירסו־מאים,
אלא בשעות הקטנות של
הלילה,וגם זאת רק לאחר לחצים
ופניות.
עם זאת ברור לשני הפירסומאים
שכל מה שצריך לעשות זה פשוט
להראות את העשייה בכפר־סבא
ובהתאם לכך הוכנה תוכנית ההסברה
והפירסום שלמענה הורכב גם צוות
מיוחד במישרד קול הם פרסם,כשעל
הניהול הקריאטיבי אחראית תירצה
גרנות ועל העיצוב הגראפי —
אריאלה באייר.

זכייה
ב 8ר 3ק 5ורט
בתחרות לוחות־השנה שנערכה ב־מיסגרת
יריד־הספרים הבינלאומי(הגדול
בעולם) בפרנקפורט, בהשתתפות
מאות מו״לים, זכתה חברת פלפוט מהרצליה
במקום השלישי בקטגוריה
״דת״ ,עם לוח ״כתבי־יד מעוטרים״.
הלוח, המאוייר בצילומים של כתבי־יד
מאוספיהן של שבע ספריות ברחבי
העולם, מודפס בצבעי פרוצס וזהב, עם
הטבעות והבלטות מטאליות בזהב
ובברונזה ועוצב על־ידי הגרפיקאית
רות בהט.
מסורת ותהודה. עם זכייה זאת
ממשיכה פלפוט במסורת רבת־השנים
של זכיות בפרסים בינלאומיים.
ונוכח התהודה לה זכה הלוח בעולם
ובארץ, הודיעה הנהלת פלפ 1ט כי הלוח
יודפס מחדש גם לקראת שנת תש״ן
(.)1989/90

(המשך מעשד )7
בגלל ידיעות על התפרצות המחלה
בסעודיה.
כיצד מתיישבות העוברות הללו עם
קביעת הרופאים, שהמחלה מופיעה
בעיקר אצל ילדים עד גיל?3אם כך
הוא הדבר, מדוע בכל זאת מחסנים גם
מבוגרים?
קיים קשר הדוק בין תנאי־המגורים
לבין התפרצות המחלה. במקומות שת־נאי־הדיור
ירודים, ואין איוורור
מתאים, יש סיכויים עזים לחלות, מפני
שהחיידק עובר מאדם לאדם על״ידי
הפרשות של גרון ואף. כלומר: די
בהתעטשות ישירה על פנים של אדם
כלשהו, כדי להעביר לו את החיידק.
בני־מישפחתה של נוגה, והצוות הרפואי
שטיפל בה, חוסנו אף הם.
לפי דיווחים שקיבלה ישראל מאיר־גון־הבריאות־העולמי,
יש דיווחים משבע
מדינות על מיספר חולים שהוא
בגדר של מגיפה. השבע: בראזיל, סודאן,
צ׳אד, הודו, אתיופיה, סעודיה ומצריים.
ידוע שגם בירדן התגלו כמה
מיקרים של המחלה.
הד״ר צבי בן־ישי, דובר בית־החולים
רנוב״ם בחיפה, וירולוג במיקצועו, סיפר
שב־ 1987 היו 66 מיקרים ברחבי־הארץ,
ובשנת 1988 היו יותר מ־70
מיקרים. לרבדיו, אין צורך בחיסון
האוכלוסייה. לטענתו קטנים הסיכויים
שבישראל תפרוץ מגיפה.
הפרופסור טיבריו שוורץ, מי שהיה
האפדימיולוג הראשי של מישרד־הבריאות
עד לפני שלוש שנים :״דל־קת־העוצבה
ניתנת לטיפול בקלות
רבה. החיידק הגורם למחלה רגיש
לאנטי־ביוטיקה פשוטה, מהסוג שבו
משתמשים היום באופן שוטף. אם
ההבחנה נעשית בזמן, המחלה חולפת
תוך זמן קצר. אז די בטיפול קצר של
אנטי־ביוטיקה במשך שבוע עד 10
ימים, והמחלה חולפת.
״יחד עם זאת, זוהי מחלה קשה
לתינוקות בגיל צעיר, מתחת לגיל
שישה חודשים. לפעמים היא מלווה בב־קטריניה.
במיקרה הזה החיידק לא
נמצא רק בקרום־המוח, אלא גם בדם.
במיקרה זה יש פגיעה בהפרשה ההורמונלית
של הבלוטות — נוצר הלם,
דימום, ומהלך המחלה יכול להסתיים
במוות. אך זוהי תופעה נדירה, אם כי
קיימת.״ המיקרה של נוגה היה נדיר —
אך היה.

מישיד-
הבריאות שותק

ודש לפני מותה של נוגה מת
1 1תינוק בדווי מאותה המחלה. השנה
מתו ב שח קה שני ילדים נוספים ממחלה

החיסון הקיים היום קיבל את אישור
גורמי הבריאות בארצות־הברית לפני
שמונה שנים. הוא פועל נגד חומר
במעטפת של החיידק, ולא לכל הזנים
של החיידק יש מעטפת זו.
בבית־החולים שחקה נערכים עתה
מחקרים, שבראשם עומד הד״ר יעקב
לוי, מנהל היחידה לאימונולוגיה קלינית
בבית־החולים. מנסים לבדוק אם
החולים לקו קודם לכן במערכת
החיסונית של הגוף. בודקים גם אם זוהי
מחלה תורשתית.
מנתוני מישרד־הבריאות עולה:
בין ה־ 1בינואר 1986 ועד ל־ 7באוקטובר
, 1986 חלו בדלקת המנינגוקו־קלית
— 43 מיקרים. בין ה־ 1בינואר
1987ל־ 7באוקטובר 1987 חלו בדלקת
זו 66 מיקרים, ובין ה־ 1בינואר 1988
עד ה־ 7באוקטובר 1988 חלו 62 מיקרים.
הסכנה
לפריצת מגיפה התחילה
* באוקטובר . 1988 זוהי מחלה מחזורית,
החוזרת אחת לכמה שנים בארצות
שונות בעולם.
בעיני אירגון־הבריאות־העולמי, אי־זור
אגן־הים־התיכון נחשב כמוקד למחלה•
בגלל
סיבה זו אין להתעלם מעצם
קיומה, יש לעשות את כל ההכנות
הדרושות למיקרה ותפרוץ מגיפה כזו
בארץ, יש לייבא רי חיסונים ולהעלות
את רמת המודעות של הציבור הרחב
וציבור הרופאים.
מישרר־הבריאות התבקש על־ידי
השלם הזה להגיב על הדברים, אך
תשובתו טרם הגיעה.

—״נסעתי בגלל״ —
(המשך מעשד )9
רת אנחנו במצב אומלל, שבו ההסדר
ייכפה עלינו מצבים מגוחכים.

• היו שאמרו שהמעשה שעשית
בפאריס, שלא השתתפת
במיפגש האחרון, שיחק
לידי הימין, ועכשיו הם יכולים
לומר שאפילו אורה נמיר, יונה
שביונה, לא השתתפה.
אני לא עושה את החשבון של הימין.
נסעתי לפאריס בגלל הטירוף של הימין.
מראש חשבתי שאין עיר שאסע
לפאריס. אני לא נאיבית, אני יודעת
שמחזרים אחריי מפני שאני ממיפלגת־העבודה,
ובנושא השלום תכריע אחת
המיפלגות הגדולות, או שתיהן ביחד.
ירעתי מה יהיו המיגבלות שלי, אבל
חשבתי שעצם העובדה שאני נוסעת ושאני
שם, זוהי נוכחות קיימת. לא נסעתי
לארבעה ימי בילוי בפאריס.
את חושבת שהייתי במצב־רוח מרומם?
את חושבת שלא היה לי רין־ודב־רים
קשה עם עצמי?
הייתי במילכוד קשה. והרי גדולי התומכים
שלי במיפלגת־העבודה הם ני־צים
שבניצים.

• איך זה באמת מסתדר, שאחד
התומכים הגדולים שלך
הוא רבין, למשל?
כי הם יודעים שאני אאבק בתוך ה־מיפלגה,
שלא אסתיר את ריעותי, אבל
אקבל את מרות הרוב. זה לא עניין אישי,
פרטי, של אורה נמיר.
הערכתי נכון מאוד מה יקרה לי שם
לפני שנסעתי, ולולא הטירוף בכנסת
לא הייתי נוסעת לפאריס בכלל.

• יש לך עצה לאבא אבן ולחיים
צדוק, האמורים לנסוע
לכינוס בהאג?
להם אין חוק־חסינות שיגן עליהם.
וחוק־החסינות לא נועד למחוק רפורטים
ועבירות־תנועה. עיקרו הוא למען
עשיית דברים מדיניים. אני לא צריכה
להתחרות עם אף אחד מהחברים הקיצוניים
בימיו על שום רבר. אבל לצדוק
ולאבן אין חוק״חסינות, ורק מדינה פחדנית
מחוקקת חוקים כאלה האוסרים
מיפגשים.

• את תציעי להם לנסוע, או

הם יצטרכו להחליט.

• את תטעי שוב?
חזרתי בהרגשה קשה וכבדה.

• אם יזמינו אותך לכינוס בהאג,
תטעי?
בתנאים האלה לא אסע. בתנאים כאלה
אי־אפשר לדבר, אי־אפשר להופיע
ואי־אפשר להידבר ישירות עם אש״ף.
אם אני לא יכולה לשבת שם ולומר
לאנשי אש״ף בדיוק מה אני חושבת, אז
בשביל מה?

• א ת חושבת שהיית נאיבית?

לא הייתי נאיבית, ידעתי מראש
שזה יהיה קשה ומורכב מבחינתי, אבל
אני מודה שלמדתי שם הרבה דברים
שלא ידעתי.
כעסתי לשמוע את ראש הפרלמנט
האירופי מלגלג על ראש־הממשלה של
ישראל. ואני לא בחרתי בשמיר, אבל
הוא ראש־הממשלה שלי. לא שמעתי
שמדברים כך על ראש מדינה ערבית. זו
היתה האווירה.
אם המיפגשים יהיו במתכונת כזו,
אם החוק לא ישתנה ואם מדיניות ה־מיפלגה
לא תשתנה, אני לא רואה שום
טעם במיפגשים. אני לא חושבת שזה
מקדם את תהליך השלום.
הדבר שאנחנו צריכים לעשות זה
להרחיב ולחזק את מערכת הקשרים
הישירים שלנו עם המנהיגות הצעירה
העתידית של השטחים.

• מי אלה?
יש כל מיני, יש בביר־זית, יש ברשויות
המקומיות, יש.

• מי בחר בהם, אנחנו?
אני לא אומרת שבחרו בהם, אבל יום
אחד משהו יקרה, וזה יקרה כאן. אני לא
שוללת אנשים. למשל חנא סניורה, כל
אחד יודע שהוא קשור עם אש״ף, אז אני
שוללת קשרים עם סניורה? יש לי קשרים
איתו כבר הרבה שנים!

המזניוה ה3י
ידועה בצינון־
התכטוה.
מדוע? ער נו
יש גיוסות
שונות
ה קרה למזכירה הזוהרת ביותר
}/בישראל? שאלה זאת מעסיקה
בשלושת הימים האחרונים יודעי־דבר
בקרב אנשי החוג הנוצץ, שאורה בהרב
היא אחד מעמודי־התווך שלו.
יושבי קפה אכ שחס שבצפון תל־אביב
ריננו שאורה בהרב, מזכירתו
האישית מזה 28 שנה של המיליונר
מרדכי מאיר, התפוטרה וקיבלה 300
אלף שקל פיצויים.
מקורבים של מישפחת־מאיר עתי־רת־הנכסים,
שהם בעלי־מניות בחברה,
סיפרו שהמזכירה האלגנטית החליטה
לפרוש מרצונה, ומאחר ומדובר בחברה
ציבורית תימסר על־כך הודעה לעיתונות
בימים הקרובים.
בעניין הפיצויים סיפר מקור אחר
מתוך החברה שהיא אמורה לקבל את
המגיע לה לפי החוק ,״ואף לא אגורה
אחת יותר״.
בני־מישפחתו של מרדכי מאיר הגיבו
בשימחה על הידיעה, ואחת מהן
סיפרה שלפני שנים לא־רבות פנה סיר
אייזק וולפסון, שהיה שותף לאחים
מאיר בעסקים שונים, לגברת בהרב
והציע לה סכום־עתק, כדי שתפרוש
לאלתר ממישרתה כראש־לישכתו של
מרדכי מאיר, מנכ״ל חברת חלפ שך
קלירמאיר. שנשאל על־ידי ידידי־המישפחה
מרוע הוא מציע סכום הגבוה
בהרבה ממה שמגיע לה לפי החוק, הוא
השיב שמוטב שהיא תעזוב עכשיו עם
הרבה כסף, מאשר שתשתלט על כל
החברה בעוד כמה שנים.

שלושת האחים הקימו עסק משותף.
האחות טובה נישאה למהנדס שהקים
מיפעל לגפרורים. שלושת האחים עסקו
איש־איש בשטח שעיניין אותו, אך
עסקיהם היו מחוברים בקונצרן
מישפחתי.
שררה ביניהם אידיליה מושלמת,
ער שנולדו ילדיהם.
כל אחד מהאבות ניסה למשוך את
העסקים לכיוון שלו. פרצו מריבות
סוערות.
הראשונים שהחליטו לשנות את
המיבנה הכלכלי המישפחתי היו בנותיו
של בנימיו, שהיה חולה מאוד. הן חילקו
את רכושו: שליש לאם, ושליש לכל
אחת מהבנות.
מרדכי מאיר למד בגימנסיה הרצ^
ליה
הישנה, שעל שיטחה הוקם מיגדל
שלום מאיר. בגימנסיה הכיר את ריבקה
פרלשטיין, בתו של קבלן עשיר. אחרי
רומאן ארוך נישא הזוג הצעיר ועבר
להתגורר בבית מהודר בבת־ים. חווילה
זאת משתרעת על ארבעה דונמים. היא
מוקפת בחומה גדולה, ונחשבת גם כיום
כנכס יקר־ערר וייחודי.
ריבקה היתה אשה יפה, שאהבה לרקוד
ולצייר. בנעוריה שיחקה בחוג־התיאטרון
בגימנסיה הרצליה, וחלמה
על קאריירה של שחקנית־בימה, אך
מכיוון שילדה וטיפלה בארבעה ילדים
נאלצה לוותר על קאריירה בתחום
האמנותי, דבר שתרם רבות לתיסכולה.
אך עם חלוף השנים מצאה את יעודה ״ -ז
והיתה לציירת. את ביתה איכלסה בציירים
צעירים, שלקחה תחת חסותה,
ואת קירות הבית קישטו ציורים פרי
מיכחולה. אך עיקר פירסומה נובע מהופעתה
האכסטראווגנטית.
בשנות ה־ 60 המאוחרות הוצג בארץ
האפוס הקולנועי הליאופטרה. בתפקיד
הראשי הופיעה אליזבט טיילור. ריבקה
מאיר, שהושפעה עמוקות מדמותה של
הכוכבת היפהפיה, החלה מתלבשת ב־

ופיאה
** הו סוד כוחה של המזכירה הצי
}/מודה והאישית של מרדכי מאיר?
מזה 28 שנה מהווים מרדכי מאיר
ומזכירתו נושא לרכילויות ולסיפורים
ללא־ספור. כשהחלה בעבודתה כמזכירתו,
היא היתה בשנות ה־ 20 לחייה,
יפהפיה מהממת, נשואה לאורי בהרב,
המעסה של כדורסלני מכבי תל־אביב.
היא התקבלה לעבודה כמזכירתו האי־ ,
שית של הבוס הגדול, וכעבור שנים
אחדות החלה להיראות בחוגי החברה
הגבוהה כשהיא לבושה ביצירות של
מיטב האופנאים, לצווארה מחרוזת־פנינים
מהודרת, ולאצבעותיה טבעות
יקרות.
מסביב התחילו להתלחש ולשאול
כיצד אפשר לרכוש את כל הפריטים
היוקרתיים האלה ממשכורת של מזכירה,
ולוא גם מזכירה בכירה.
אחת הרכילויות המרושעות סיפרה
שפעם חזר הבעל הביתה ומצא בארון־
הבגדים מעיל־פרווה מהודר. כששאל
את אשתו כיצד השיגה את המעיל,
השיבה, לדברי הרכילות, שהיא מצאה
מציאה בשוק־הפישפשים ביפו.
את מערכת״היחסים המורכבת בין
מרדכי מאיר ואורה בהרב אפשר להבין
כאשר בוחנים את חיי־הנישואין של השניים.
מרדכי
הוא בנם של שלום מאיר,
תלמיד־חכם מפולין וכנה שכטר, בתו
של סוחר עשיר מרומניה. הם עלו ארצה
עם ארבעת ילדיהם, בנימין, משה, מרדכי
וטובה. הם גרו בפרדס״חנה, ובגיל
42 חלה האב ומת מסרטן.
אשתו לא נותרה אחריו בחיים זמן
רב. כאשר נפגע סוס במושבה, היא
ניגשה אליו כדי לבדוק את פרסתו
הפגועה. הסוס המבוהל בעט בה
בעיטת״מוות.

ריבקה מאיר ()1968
כמ 1ליז ט״לור
שעות היום והערב בתלבושות יוצאות־דופן,
שנראו כלקוחות מתוך הסרט. אך
את ההצגה גנבה פיאה ענקית, שעיטרה
את ראשה, פיאה העשויה קומות־קומות
של תלתלים. כדי להשלים את המראה
איפרה את פניה באיפור״בימה, בתוספת
ריסים מלאכותיים לעיניה.
בשנות ה־ 70 נהגו נשות החברה ה־תל־אביבית
להתבדח על חשבונן של
שתי הנשים, אשתו של מרדכי ומזכי־רתו.
ריבקה מאיר ואורה בהרב נהגו
להסתרק באותה המספרה בכיכר־המדינה.
ריבקה היתה מגיעה כדי לסרק
את פיאתה עטורת־התלתלים, ואורה
היתה מסרקת את שיערה הבלונדי בתסרוקתה
הקבועה: שיער אסוף לאחור
ומסורק בקפידה. לעיתים קרה ששתי
הנשים נפגשו באותה השעה, ואז כבר
החלו כמובן הלחשושים מסביב. אך
הכל ירעו שהגברת מאיר היא אשתו
של מרדכי מאיר, ואילו אורה בהרב היא
המזכירה הנאמנה, או, כפי שהיא הגדירה
את עצמה, ראש־הלישכה של

מנכ״ל החברה בארץ.

רל״שית
בשחור

ן ורות חייד! של אורה בהרב שו־ן
נים לגמרי. היא באה מרקע אחר.

— הנדון יי—יי

(המשך מעמזד )5

ומתן וחתמה על הסכם עם
האומה שהרגה שישה מיליון
יהודים.
^ ז הבה נעזוב את השטויות, ונד־בר
לעניין:

אחרי 14 חודשי האינתיפאדה
נוצר מצב שהוא בלתי־הפיך.

אם רוצים בשלום, אין מנוס ממשא־ומתן
עם אש״ף, שיביא להקמת מדינה
פלסטינית לצד ישראל.
במיסגרת של הסכם בין ישראל
ואש״ף יכולים להיות שלבי־מעבר והס־כמי-ביניים.
למה לא? ובמשא־ומתן
יכול להיות תפקיד לאו״ם ו/או לשתי
המעצמות ו/או לחמש החברות הקבועות
במועצת־הביטחון. למה לא? ואפשר
להסכים על מעמד מיוחד לירושלים,
כפי שרמז השבוע ערפאת.
בהחלט. וגם על קונפדרציה משולשת
של ישראל־פלסטין־ירדן, כפי שנשמע
לפתע מפי אנשים בליכוד( .זהו רעיון
ישן של אבא אבן, שלו קיבלתי בביירות
את הסכמתו של ערפאת).
הרבה דברים אפשריים. לשם כך
דרוש משא״ומתן. ורק דבר אחד הוא
תנאי מוקדם: הנכונות לנהל משא־ומתן
עם אש״ף על השטחים הכבושים.

בלי זה, שו םדבר אינו
אפשרי.
מרדכי מאיר ואורה בהרב
מעידפר 11ה באחן
היא היתה בת 16 כשהכירה את אורי
בהרב, אחד מטובי הפיסיו־תראפיסטים
בארץ. אביו של אורי, המלחין מנשה
בהרב, היה ידידו הטוב של מרדכי
מאיר, וזה לקח את כלתו הצעירה לעבוד
אצלו.
עלייתה של אורה בהרב היתה מטי־אורית.
תוך זמן קצר הפכה יד־ימינו של
הבוס. היא ניחנה בזיכרון פנומנלי,
בכישרון רב באירגון וביחסי־ציבור,

תמיד היתה לבושה בשחור. גם בימי־הקיץ
הלוהטים היתה מופיעה לעבודה
ולאירועים חברתיים כשהיא לבושה
בשימלה שחורה וגרביים שחורים,
וענק־פנינים לצווארה.
כמזכירה החלה מלווה את מעבידה
בנסיעותיו לחדל.
בין אלה מצאה זמן לגדל את שני
ילדיה, אלן ודנה, ששניהם לומדים
באנגליה. הבן לומד מינהל־עסקים וה
לבנות
וילה מפוארת בסביון. גם זו
מוקפת חומה, וטובלת בין עציס ומיד־שאות.
אדריכל מפורסם תיכנן את
הבית, שהיה יוצא־דופן לפחות בימים
ההם.
במשך השנים התקררו היחסים בין
בני־הזוג בהרב, ואורי בהרב, הבעל,
עבר להתגורר באגף מיוחד בווילה
המהודרת. בשנים האחרונות עזב, ועבר
לדירה בתל־אביב.

ובכושר עבודה נדיר. ומעבר לתכונות
אלה היא היתה גם יפהפיה, בעלת גוף
חטוב ונשי.
תוך זמן קצר) נודעה, המזכירה החרוצה
כאחת הנשים האלגנטיות בארץ.

בת אמנות.
מישפחת בהרב התגוררה בדירה
בתל־אביב, אך הבוס הגדול, מרדכי
מאיר, סבך כי למזכירה הנאמנה שלו
מגיע דיור נאה יותר. הוא עזר לה

התפתחות דומה חלה במישפחת
מאיר. גם מרדכי מאיר עבר לאגף נפרד
בווילה המישפחתית בבת־ים, אך בשלוש
השנים האחרונות הוא מבלה את
מרבית זמנו בווילה המפוארת של אורה
בהרב בסביון. שכנים המתגוררים בסמוך
ראו את הבוס ומזכירתו כשהם
מטיילים יחדיו במשך שעות ברחובות
סביון.
בשתי המישפחות — בהרב ומאיר
—יש חיים כפולים, אך לא מוסתרים.
לכאורה היתה אורה בהרב צריכה
להיות מאושר \$יש לה הכל: תפקיד
מעניין, שני ילדים מוצלחים, בית
מפואר, כסף, בגדים אלגנטיים, תכשיטים,
נסיעות לחו״ל. אך עד לפני
שנתיים היא היתה בודדה ואומללה,
בעיקר בחגים. מדרכי מאיר נהג כל
השנים להימצא בחברת בני־מישפחתו.
אך נראה שעם התקרבו לגבורות הוא
שינה ממיגהגו.
כל זאת קרה בשנה האחרונה. מרדכי
מאיר ואורה בהרב נהגו להופיע לאירועים
שונים של החברה הגבוהה כזוג
לכל דבר. לעיתים אף ישבו כשהם
אוחזים זה ביד זה, וכשהתזמורת התחילה
לנגן הצטרפו השניים לקהל
הרוקדים. מבטי האהבה והערצה שבני־הזוג
מרעיפים זה על זה מעידים על
הקירבה הגדולה בין השניים.
מצב זה גרם לדפיקות־לב אצל בני׳
מישפחתו. כל עוד היתה מערכת־היחסים
בין השניים מוצנעת, או לכל
היותר גחלת חוג מצומצם, לא נקטו
שאר בני־המישפחה בפעולה כלשהי.

בשנה האחרונה חלו שינויים גדולים
באימפריה המישפחתית. משה מאיר,
האח העשיר המתגורר בז׳גווה, לקח
לידיו את הניהול של חברת־הגג,
ונלפסנן קלנר מאיר, ולמעשה הרחיק
את אחיו מרדכי מניהולה. שאר בני־המישפחה
התחילו להשמיע את קולם

זה ברור כשמש. ומי שמעמיד את
התנאי המוקדם הנגדי — ,לעולם לא
אש״ף — אינו מתכוון לשלום, אלא
לאי־שלום ניצחי, מתוך האשליה שישראל
תוכל לשמור בידיה את הגדה
והרצועה. תרגיל־שייקה.

זה מציאותי כמו הסתערות
הפרשים הפולניים.

ך* צוות שמיר־ארנס״נתניהו רו!
1מה לכדורסלניס לפני גמר המיש־חק,
כשיש לקבוצתם יתרון דחוק. הם
מכדררים, זורקים את הכדור איש לרעהו
— לא כדי לקלוע לסל, אלא כרי
להרוויח זמן ולמנוע את נפילת הכדור
לידי הקבוצה היריבה.
אם זוהי המטרה, הרי האמצעים יעילים
למדי. לשלישיה הזאת יש תושיה.
מפרסמים ״תוכניות״ .משמיעים ״רעיונות״
.מריצים דיפלומטים אנה ואנה,
מארץ לארץ. שום דבר לא ייצא מזה.
מרוויחים זמן.

השאלה היא: מרוויחים זמן
ל שם מה?

אורה בהרב עם רחל דיין, בהלוויה
דירה נאה למזכירה נאה

אורי בהרב
דירה בנפרד
נגד המזכירה האישית ביותר של בו־מישפחתם.
בחוגי
המישפחה דיברו על חלוקת
הרכוש, ולא היססו מלהביע את חששם
מפני הקשר ההדוק בין אורה ומרדכי,
העלול לפגוע בהם.
באחד האירועים המישפחתיים האחרונים
נפגשו קרובי־מישפחתו של
מרדכי מצד אמו, וכינו את אורה בהרב
בכינויי־גנאי שונים.
יחסיה עם ילדיו של מרדכי מאיר
טובים יותר. עם הבנים, שי ואבי, היא
ביחסים קורקטיים, ועם הבת, ריבי, ובז־הזקונים
רוני יחסיה טובים ממש. אך
המילחמות הפנימיות בתוך המישפחה
נמשכות, בעיקר אחרי מכירת כדבו
שלנם והשינויים הפנימיים בחברות־הניהול
של המישפחה.
כשנשאלה אורה בהרב לגבי גיר־
.סתה לפרשה, השיבה :״אחרי 35 שנה
בחברת האחים מאיר, ו־ 28 שנה בחברת
ננלפסנך קלנר־סאיר, שנוסדה ב־, 1961
הגעתי למסקנה שאני רוצה לעזוב את
חברת ננלפסון־קלנר־מאיר והתפטרתי.
ב־ 31 בדצמבר 1988 סיימתי את תפקידי
בחברה. אך נשארתי מנהלת
הלישכה של מרדכי מאיר, ובחברות
הציבוריות שלו. אני נציגה של ויויאן
קלור ושל מרדכי מאיר, וגם חברה
באגודת ידידי מכון ו״צמן.״

המושג ״להרוויח זמן״ טומן בחובו
את ההנחה שהזמן הוא בבחינת רווח,
שהזמן ״פועל לטובתנו״ .כלומר: שהמצב
הולך ומשתפר מבחינתנו, ולכן
כדאי לדחות את הכל.
ולפי הדוגמה של הכדורסל: יש לנו
יתרון. בעוד כמה דקות עומד המישחק
להסתיים. היתרון יישאר בידינו.

כל ההנחות האלה מופרכות
לחלוטין.
המצב שלנו אינו משתפר. להיפך.
הכל יודעים שהאינתיפאדה תימשך,
ותמשיר להגביר את כוחם הלאומי, המוראל,
והפוליטי של הפלסטינים.
אש״ף עלה סוף־סוף על הדרך הנכונה,
והולך מחיל אל חיל בזירה העולמית.
כוחנו בארצות־הברית הגיע
לשיא, ונראה שמכאן והלאה הוא יכול
רק לרדת. הציבור האמריקאי מתעייף
מלהחזיק אותנו בכספו, והכוח השחור
עולה. האקלים הבינלאומי נוטה יותר
ויותר נגד הכיבוש. מבחינה כלכלית,
צבאית, דמוגראפית ומוראלית אין
ישראל בסימן של עליה.
המישחק גם אינו עומד להסתיים
בעוד כמה דקות, כך שהיתרון יישאר
בידינו. המישחק הבינלאומי אינו נפסק
לעולם. אין שריקה של שופט. אם עדיין
יש בידינו יתרון, הוא יילד ויישחק.

.איננו מרוויחים
אנחנו מפסידים זמן!

זמן.

ייקה אופיר היה פנטומימאי,
וממלכתו היתה ממלכת האש־לייה.
האשלייה
היא אוייבת המציאות.

אבל מדינת-ישראל חיה במציאות.
ואוי לה אם מנהיגיה
ימשיכו לשחק בנדמה-לי.

סידות־הטרוויזיח ערהוד עיואק סירבה את האמת.אוו אבנו ער הנושה
שהנר הסכימו דטשטשה: הנחת הפצצות בבתי־כנסת בבגדאד עדיו -
שריח המוסד3 ,ו ויצוו פאניקה בץ היהודים ולשכנעם רעלות ראוץ

ך* ידרת-הכתבות על ״קהילת
^ יהודי בבל״ ששודרה בשלושת השבועות
האחרונים בטלוויזיה הישראלית,
היתה בושה וחרפה.
היא היתה בושה, מפני שהיתה פרימיטיבית
להחריד. היא הטילה כתם על
כל יהודי-עיראק, בכך* שהציגה גם
אותם באור פרימיטיבי. למשל, כאשר
דובר על מיבלות היהודים, נשמעה
צריחה נשית מחרידה, ונאמר כי זוהי
זעקת הקהילה היהודית.

גרוע מזה: הסידרה סילפה
לחלוטץ את מצב הקהילה היהודית
בעיראק בדורות האחרונים.
לפי
הסידרה, זהו סיפור ארוך של
סבל, עינויים ומצוקה, עד ששוחררו בני
הקהילה על־ידי מדינת־ישראל.
האמת שונה לגמרי. בעיראק היתה
קהילה יהודית פורחת. למעשה כמעט
שלטו היהודים בחיי הכלכלה והרוח של
המדינה. הם היו האינטליגנציה, הם

החוזרים את ההמון וגרמו לסד
גרום, ערב כניסתם לבגדאד.
הבריטים רצו לטשטש את העובדה
כי המישטר הישן־חדש, בראשות יורש־העצר,
עבד־אל־איללה, אינו אלא מיש־סר־בובות
בריטי. הפוגרום נועד להסיח
את רעת ההמונים, שואפי החרות הלאומית.

אחרי הפוגרום, היה מצב היהודים
רחוק מלהיות רע. חיי־הקהילה פרחו.
המישסר רדף את התנועה הקומוניסטית
המחתרתית, שרבים מבין ראשיה
היו יהודים — אך אלה נרדפו כקד
מוניסטים, כמו חבריהם הערביים.
המיקרה היחיד של תליית סוחר יהודי
עשיר, ידידו של יורש־העצר, בעוון
מיסחר עם ישראל, לא שינה את התמונה.
הישגיה
של המחתרת הציונית בעיראק
היו דלים. זרם העולים לישראל
היה דקיק. המוני היהודים לא חלמו על
הגירה. הזקנים בטחו במישסר המלוכני

שגם רבים מהם היו יהודים, חשו הקומוניסטים
העיראקיים כי דעת־הקהל
נוטה לצידם בוויכוח זה.
אלמלא רצו היהודים העיראקיים
להישאר במולדתם, שבה ישבו 2500
שנים, לא היה קורה מה שקרה בהמשך
— אחת הפרשות השנויות־ביותר
במחלוקת בתולדות העם היהודי בדור
האחרון.

פרשה זו — פרשת הפצצות
העיראקיות — הוזכרה בסיד־רה
בצורה כוזבת, ובעיקר כדי
להסתיר, להעלים, לגנוז ולהשביח.

הבעה
אינטליגנטית
הנהיגו את התנועה הפוליטית הדינאמית
ביותר — התנועה הקומוניסטית.

עיראק לא ידעה פוגרומים,
בפי שידעו מדינות-אירופה במרוצת
הדורות. הפוגרום היחידי
בעיראק אירע בנסיבות
חריגות לגמרי: אחרי נפילת
המישטר הלאומי הפרו-גרמני
במילחמת־העולם השניה, שלא
פגע ביהודים, הסיתו הבריטים

ההאשמי. הצעירים תלו את תיקוותיהם
בתנועה הקומוניסטית, שתשנה את פני
הדברים בעיראק.
בימי מילחמת ארץ־ישראל ב־1948
יצאו הקומוניסטים לרחובות וחילקו
כרוזים נגד המילחמה. כמו מוסקווה,
הם תמכו בחלוקת ארץ־ישראל ובהקמת
המרינה היהודית. בעיראק, כמו
במצריים, לא היתה המילחמה פופולרית.
כמו הקומוניסטים המצריים,

מה קרה באמת בעיראק, בראשית
שנות ה־?50

^ שוהד
9לשילטון
** אז ראשית המאבק בין הציונות
^/והפלסטינים, העמידו שליטי עיראק
פנים קיצוניות במיוחד. כבובות

היה ברור לכל כי זוהי קריאה לעלייה
לישראל. בעיני הפלסטינים, היה
זה מעשה־בגידה מחפיר, שהרי פירוש
הדבר היה ש־ 130 אלף יהודים עיראקיים
יצטרפו למדינה הציונית, שהוקמה
— לדעתם — על אדמתם. לא היה
לצעד זה כל הסבר.
ממשלת־בגדאד טענה שזה נעשה
כדי להחליש את המרינה הציונית,

אם הסידרה כולה נתנה תמונה
כוזבת, תפורה לפי אידיאולוגיה פרימיטיבית,
הרי הטיפול בפרשת־הפצצות
עבר את גבולות השערוריה.

^ ערימות
9של פזביס
ך* דבר האינטליגנטי היחידי ב!
1סידרה כולה היה פרצופו של
הבימאי־תסריטאי, סלים פתאל. הוא
נראה מדי פעם על המירקע, כשהוא
מקשיב בהבעה אינטליגנטית, מנענע
את ראשו לאות הסכמה אינטליגנטית
ובכלל מקרין אינטליגנטיות אילמת.
חבל שהטיפול ב״פרשה״ לא היה
אינטליגנטי.
זוהי אחת התופעות המוזרות בישראל.
במדינות דמוקרטיות אחרות,
עושה הזמן את שלו. פרשות נסתרות
מתגלות אחרי 30 ,20 שנים. המשתתפים,
ששמרו תחילה על שתיקה,
מתחילים לגלות את האמת. המיסמכים
יוצאים מן התיקים הסודיים. לחוקרים
ולעיתונאים ניתן לראות את החומר,
להאיר פרשות ישנות באור חדש, להגיע
למסקנות מעודכנות, המשמשות
לקח לעתיד.
בארץ אין תופעה זו ידועה כמעט
בכלל 50 .שנה אחרי המרד הערבי בארץ,
בשנת , 1936 ממשיכים לדבר כאן
על ״פרעות״ ,״כנופיות״ ו״פורעים״,
כאילו עמד הזמן דום. פרשות רבות של
מילחמת־העצמאות נשארו בגדר מיתוס,
שאין לו קשר עם המציאות.
העסק־ביש המפורסם במצריים התגלה,
חלקית, רק מפני ששימש נושא למיל־חמות־היהורים
בארץ.
העסק־ביש העיראקי, שהוא חמור
יותר והשנוי־במחלוקת יותר, נשאר
סמוי. גם אחרי שהשלם הזה ()20.4.66
פירסם את הפרשה בראשונה, כסקופ
בינלאומי, והדבר פורסם בכלי־תיקשו־רת
רבים בעולם, לא נדונה הפרשה
בישראל. היא הושתקה.

תסריטאי־בימאי סתאל

השיגרתיים. אחד הסתייג מכך, אך רק
ברמז דק.

יבול לעשות זאת, אם יוותר על
אזרחותו העיראקית.

אולם דווקא פרשה זו מחייבת
ניתוח אחראי. היא נוגעת
לשורשי האידיאולוגיה הציונית,
והיא חושפת את הוויכוח
ההיסטורי בין ״ציונות אכזרית״
,שאחד מנביאיה הבלתי־רישמיים
היה דויד בן־גוריון,
ובין הציונות ההומאנית.
לסידרת־הטלוויזיה היתה הזדמנות
לצעוד לפחות צעד ראשון בכיוון זה.
תחת זאת היא כיסתה את הפרשה
מחדש תחת ערימה של כזבים. כל המרואיינים
מלבד אחד חזרו על השקרים

3 0 *1הביווו

הראע 11ן
שד ב1״\וו1-ו

המקום הראשון ב״העולם הזה״ ()20.4.66
המוסד חוקר את המנסר
של בריטניה, ראו בעניין הפלסטיני
אמצעי נוח וזול להפגין את נאמנותם
הלאומית. חוץ מזה הם היו רחוקים
משחדהקרב, והמרחק הבטוח תורם
תמיד לקיצוניות. יתכן גם שהעם העיראקי
נוטה מטיבעו לקיצוניות פוליטית.
הצבא
העיראקי נשלח לקחת חלק
במילחמת , 1948 ויצא לו בצה״ל שם
של צבא טוב. בסוף המילחמה, כאשר
כל שאר המדינות הערביות שהשתתפו
במילחמה חתמו על הסכמי שביתת-
נשק, לא עשתה כך עיראק. כך, אחרי
המילחמה, היה קיים בין ישראל ועיראק
מצב של מילחמה בלי שביתת־נשק.

לכן נדהם העולם הערבי, כאשר
הבריזה ממשלת-עיראק
לפתע, ב־ ,1950 שכל יהודי עיראקי
המבקש להגר מעיראק

שלא תוכל לקלוט את היהודים. אולם
הכל הבינו שזהו תירוץ עלוב.

היה ברור לכל בר־דעת שנעשתה
עיסקה חשאית בין
שליטי עיראק, ובראשם המדינאי
המושחת נוריאל-סעיד,
ובץ ממשלת־ישראל. עד היום
לא ברור כמה שולם למנהיגים
העיראקיים תמורת מעשה מדהים
זה. ברור שכל מי שהיה
קרוב לצלחת בעיראק הרוויח
הון־תועפות, באשר החרים ה־שילטון
את רכושם של רבים מן
העולים. רכוש זה פשוט נשדד.
בסידרה הטלוויזיונית נוצר הרושם
כאילו קמו היהודים כאיש אחד בהיוודע
דבר ההיתר הקולקטיבי שניתן
לעלייה. אבל והו שקר וכזב.

האמת היא שרוב היהודים
לא זזו.
השקר נועד לשרת מטרה: להעלים
את המניע למה שקרה לאחר מכן.

וזוהי האמת ההיסטורית: בפקודת
שולחיהם בארץ, יזמו
שליחים ישראליים בעיראק
הנחת פצצות במוסדות יהודיים,
בדי לזרוע בקהילה פאניקה
ולהביא את ההמונים
לעליה.
זה הצליח. כמעט כל הקהילה
היהודית אכן ניצלה, ברגע האחרון, את
ההזדמנות ועלתה ארצה, רבים ממנה
בחוסר־כל.
בסך הכל הונחו חמש פצצות —
ארבע אצל יהודים, ואחת במוסד אמרי״

שני

עיפקי-ביש
ך* מנטאליות שעמדה מאחורי
1 1המעשה לא היתה חריגה בימים
ההם, כאשר רוחו של דויד בן־גוריון
שלטה במדינה, ובעיקר בזרועות־הבי־טחון.

דימיון רב מאוד בין פצ־צות־בגדאד
ובץ ״העסק-ביש״
שקרה כעבור ארבע שנים, בקיץ
,1954 במצריים.

• ב מצ ריי ם ניתנה הוראה לרשת-
,ריגול יהודית להניח פצצות במוסדות
י-אמריקאיים, כדי ליצור את הרושם
כאילו קבוצות־טרור מצריות פועלות
נגד המערב. המטרה היתה לחבל בהתקרבות
המצרית־אמריקאית והמצרית־בריטית
שהחלו אז.
בעיראק הוטל על מחתרת ציונית
להניח פצצות במוסדות יהודיים, כדי
ליצור את הרושם כאילו קבוצות־טרור
עיראקיות פועלות נגד היהודים. המטרה
היתה לשכנע את היהודים להסתלק.

בשני המיקרים בוצעו המעשים
על־ידי יהודים טובים, שאורגנו כמה־
^ תרת ציונית. בשני המיקרים ניתנה
״ הפקודה על־ידי שליחים מישראל.
• ב ש ני המיקרים הצליחו הישראלים
להתחמק באופן מיסתורי, אחרי
שכבר נתפסו בידי השילטונות. בשני
המיקרים הוצאו להורג יהודים מקומיים.

בשני המיקרים נערכו מישפטים,
שבהם התגלו כל הפרטים. בשני המיק־רים
טענו השילטונות הישראליים שזו.הי
עלילת־דס אנטי־שמית.
• בשני המיקרים לא הוכח מעולם

מי נתן את ההוראה.
ההבדל העיקרי: העסק־ביש המצרי
התפוצץ כעבור זמן, כאשר התלקח
סביבו מאבק פוליטי בארץ. בגללו נפלה
ממשלת־ישראל, התפלגה מיפלגת־העבודה
(מפא״י) וקמה מיפלגה חדשה
(רפ״י) .בסופו של דבר גרמה הפרשה
לשבירת המיתוס של בן־גוריון ולהת־מוטטות
שילטונו.

העסק־ביש העיראקי לא גרם
לשום תוצאה כזאת, מפני
^ שהכל הסכימו להעלימו לצמיתות.
ועדת־החקירה החשאית
שמינה איפר הראל — בבחינת
״המוסד חוקר את המוסד״ —
הגיעה כמובן למסקנה שאין
שום הוכחות לשום דבר.
ועוד הבדל: העסק־ביש המצרי לא
השיג את מטרתו. הרשת התגלתה, לאמריקאים
נודעה האמת, יחסי מצריים־
ארצות־הברית לא התקלקלו באותה
שעה (אלא רק כעבור שנה, כאשר
הנשיא גמאל עבד־אל־נאצר הושיט יד
לסובייטים) ,והבריטים חתמו על הסכם
עם מצריים לפינוי הכוחות הבריטיים
מאיזור תעלת־סואץ.

העסק־ביש העיראקי, לעומת
יי־ זאת, הצליח מאוד. קהילת־בבל
חוסלה.
חוק ערבי

^ פרשה כולה התגלתה על-ידי
\ 1העולם הזה, שגבה את עדויותיהם
של עולי־עיראק שידעו את פרטי הפרשה.
העולם
הזה לא ידע אז כי חוקר
ערבי חוקר אף הוא את הפרשה. היה זה
פלסטיני צעיר בשם עיצאם אל־סר־

טאווי, שגדל בעיראק. כפלסטיני רצה
להבין מדוע נתנו העיראקים ליהודים
לעלות בהמוניהם לארץ. תוך מהלך
חקירתו הוא נתקל בפרשת הפצצות,
התחיל לפשפש בארכיונים העיראקיים
הסודיים, לעבור על הפרוטוקולים של
המישפט, וכך גילה הרבה פרטים מרתקים,
שלא היו ידועים להעולם הזה
בשנת , 1966 כאשר פורסם הסקופ בראשונה.

בין
השאר ריכז סרטאווי
חומר עיראקי סודי על הנסיבות
שבהן שוחררו שניים מן הפעילים
הישראליים המרכזיים
שפעלו אז בבגדאד: יהודה תגר
ומרדכי בן־פורת.
שניהם נעצרו. בן־פורת שוחרר מיד,
תגר שוחרר כעבור שבע שנים, למחרת
המהפכה הלאומית בעיראק, כאשר
עלה לשילטון הגנרל עבד־אל־כרים
קאסם. הדבר נעשה על־פי הסכם חשאי
בין קאסם ובן־גוריון.
סרטאווי נרצח, אך המחקר שהכין
מצוי בארכיון שהשאיר אחריו.

וכך כתב ״העולם הזה״ ,כאשר
חשף בראשונה את הפרשה:
לפתע,
בפורים של שנת 1950
וחודש מארס) פירסמה הממשלה הודעה
מדהימה: כל יהודי עיראקי, שירצה
לעזוב את עיראק, יוכל להצהיר על
ויתור־מרצון על נתינותו העיראקית.
היה ברור, כי הכוונה היא לאלה הרוצים
לעלות לישראל. בדברי־ההסבר,
שהובאו בעיתונים, נאמר :״ההתנגשויות
בין המישטרה לבין קבוצות־מהגרים
הוכיחו, כי חלק מיהודי־עיראק
אינם רוצים לחיות במדינה הזאת. על־ידי
בריחתם הם מוציאם שם רע לעיראק.
מי שאינו רוצה לחיות בקירבנו,
אין מקומו כאן. שיילך.״
בראש הממשלה שהחליטה על כך
עמד תופיק אל־סוויידי. מאוחר יותר,
אחרי ההפיכה של הגנראל קאסם, ב־
, 1958 כאשר הועמד אותו אל־סוויידי

לעשות, כדי לעזוב בשלום את עיראק
ולנסוע לישראל, הוא לחתום על טופס
שהוכן לצורך זה על־ידי הממשלה.
אולם ההיענות לא היתה גדולה.
היהודים חששו, כי כל העניין הוא
מלכודת, כדי לגלות את הציונים. והרי
ציונות היתה אחת ההאשמות החמורות
ביותר בספר־החוקים של עיראק. כאשר
היו נפגשים, היו שואלים האחד את
השני :״ויתרת?״ והתשובה היתה לרוב:
״נראה, נראה״.

הפץ קטן
הושלד
ך* לף חודש. בא חג־הפסח. ביום
1 1האחרון של החג יצאו המוני
היהודים של בגדאד, כמינהגם, לטייל
על שפת החידקל, לחגיגת שירת־הים.
בשעות השיא היו על הטיילת קרוב
ל־ 50 אלף יהודים — גברים, נשים
וטף. בשעה 9בערב כבר קטן מיספרם.
רובם חזרו לבתיהם, לסעור את הסעודה
הראשונה על פיתות ומאכלי־חמץ.
אולם רחוב אבו אל־נוואס, לאורך הנהר,
המה עדין ממטיילים יהודיים.
בקפה דאר אל־בידה ישבו צעירים
יהודיים משכילים. לפתע חלפה על
פני בית־הקפה מכונית. חפץ קטן הושלך
ממנה, תוך כדי נסיעה, ומייד התפוצץ
על המידרכה. רק במיקרה לא
נפגע איש.
הפצצה הידהדה ברחבי עיראק כולה.
במיוחד חשו בזעזוע היהודים. הם
היו משוכנעים, כי טרוריסטים עיראקיים
ניסו להתנקש ביהודים .״כדאי
לנסוע לישראל ״,החלו המהססים לומר
האחד לשני.
למחרת הציפו המוני יהודים את
מישרדי מישטרת הנסיעות והנתיבות,
שנקבעו כמקום־רישום של המבקשים
לוותר על אזרחותם. היו אלה, ברובם
המכריע, בני השכבות העניות, שלא
היה להם מה להפסיד.
מול הנחשול הפתאומי, פנתה ה
שליח
בן־פורת(עם משה דיין)
איך נעצר? איך שוחרר?
הפצצה על הטיילת — כ־ 10 אלפים
יהודים. מה עוד, שקצב ההטסה ארצה
היה איטי מאוד. אחרי שנרשמו כל
המבקשים לעזוב, הגיע רק מטוס אחד,
שהטיס 150 יהודים לקפריסין, ומשם
ללוד. לעוזבים ניתן למכור בלי הפרעה
את הרכוש הדל שהיה להם, והכסף
שברשותם הוחלף בנמל־התעופה
של בגדאד בלירות־שטרלינג.

משקה קר
ופצצה

וב חדלו יהודי עיראק לראות
בוויתור על נתינותם עניין בוער.
השוטרים ופקידי־הרישום נשארו
ללא עבודה.
לפתע התפוצצה פצצה שניה. הפעם
במישרד של שרות־האינפורמציה של
ארצות־הברית. היה זה מקום נעים
ומרווח, שבו נהגו צעירים רבים —
בעיקר יהודיים — לשבת ולקרוא.
בקיץ כיבדום במשקה קר.
גם הפעם היתה ההשערה, כי מחתרת
עיראקית קיצונית הטילה את
הפצצה, אשר רק במיקרה לא פגעה
באיש. יהודים, שחששו כי הביטחון
הפנימי יתערער, אם תתפתח מילחמה
מחתרתית, פחדו שהם יהיו הנפגעים
הראשונים במיקרה זה. על־כן שוב
החלו מידפקים על דלתות בית־הכנסת
עזרא דא1ד, לחתום על טופס־הוויתור.
אלא שהפעם לא היתה הבהלה
גדולה כמו בפעם הקודמת, ומיספר
הנרשמים לעלייה היה קטן עוד יותר.
שנת 1950 נגמרה, וחודש מארס —
שבו עמד להסתיים המועד שבו מותר
לוותר על הנתינות — התקרב.
הישיבה הסודית
ך י* פעם היו קורבנות: נער נהרג
( 1ואיש מבוגר נפצע. המקום: בית־הכנסת
על שם מסשדה ש 0ט!ב.
בית־כנסת זה שימש מקום־ריכוז
ליהודים שכבר הגיע תורם לעזוב את
שליח הילל
עיראק — מעין חדר־מעבר וביקורת,
האם הופקרו העצירים היהודיים?
שממנו הוסעו במשאיות ישר למטוסים,
כדי שלא לעורר תשומת־לב יתירה
מישטרה לוועד־העדה, ביקשה ממנו
למישפט צבאי והואשם בבגידה, היה
בגמל־התעופה.
להעמיד לרשותה בתי־כנסת או בתי־אחד
מסעיפי־האישום העיקריים: סיוע
באותו היום, בינואר , 1951 היה
ספר יהודיים, שישמשו כלישכות־למדינת־ישראל,
על ידי מתן אפשרות
בית־הכנסת מסעודה שמטוב מלא
רישום לעולים. בית־כנסת הגדול עזרא
ל־ססז אלף עיראקים להצטרף אל שויהודים
כורדיים, שהובאו מהעיר
דאוד ניתן לצורך זה. קציני־מישטרה
רות אזרחיה.
סולמייניה בצפון, ושהתכוננו לטיסה.
ופקידים־מתנדבים, חברי התנועה והצבאותו
יום, ב־ , 1950 כתבו עיתונים
בחוץ עמד נער יהודי, שהציע עוגות
עיראקיים :״היום חוגגים היהודים שני
יונית) עבדו במישמרות, יום ולילה -,מתוקות לסקרנים. לפתע התפוצצה
ברישום הפונים אליהם. העדה הקימה
חגים: חג־פורים וחג מתן הרשות לעהפצצה.
הנער נהרג במקום: יהודי
מיטבח מיוחד, שיספק אוכל לשוטרים
לות לישראל״.
שעמד לידו נפצע קשה בעינו.
ולעוזריהם, כדי שלא ייאלצו להפסיק
קציני־מישטרה הופיעו בבתי־הכנ־הפעם
לא נותר ספק בלב היהודים:
את עבודת הרישום.
סת, והגבאים הודיעו כי כל הרוצה
מחתרת אנטי־יהודית מתנכלת להם.
כאשר חלפה הבהלה הראשונה, הסלשאול
שאלה בקשר להודעת־הממ־מוטב
שיעזבו את עיראק כל עוד ניתן
תבר כי לא כל יהודי עיראק רצו
שלה יקבל תשובה מפי הקצינים. הלהם.
שוב החלו מתארכים התורים.
לעזוב. בסך הכל נרשמו — עקב
קצינים הבהירו, כי כל אשר על יהודי
בלילה האחרון, לפני שפג מועד

ההרשמה, שילמו יהודים שוחד של 150
ואפילו 200 דינר (לי״שז, כדי ששמם
ייכלל ברשימה לפני נעילתה בחצות.
כאשר תמה ההרשמה, הסתבר כי כל
יהודי עיראק — מלבד 5000 בלבד
— נרשמו לעלייה.
כעבור כמה ימים פירסמה הממשלה
חוק נוסף, הנוגע ליהודים המהגרים.
הממשלה, שבראשה ניצב נורי אל־סעיד,
התכנסה לישיבה סודית, ומייד
לאחר מכן התכנס גם המג׳ליס —
בית־המחוקקים — לישיבה סודית.
היה זה ביום שבת, והעסקים היהודיים
— בכלל זה מרבית הבנקים — היו
סגורים. ליתר ביטחון, נותקו הטלפונים
בין המג׳ליס לעיר, כי הממשלה לא
רצתה שמישהו מהנבחרים ידליף לידיד
יהודי את תוכן הדיון. על סדר-
היום: הצעודחוק להחרמת רכושו של
כל יהודי אשר ויתר על נתינותו ונרשם
לעלייה.
החוק, שאושר מייד, ציווה על הבנקים
להפסיק את פעולותיהם, ועל כל
בעל־עסק יהודי לסגור את עיסקו. כל
מי שנתפס מוציא סחורה מחנות של
יהודי היה צפוי לשבע שנות־מאסר. כל
מי שוויתר על אזרחותו — רכושו
הוחרם, והועבר לרשות אפוטרופוס
ממשלתי. מותר היה לו להוציא עימו
רק 70 לי״ש. כל מי שלא ויתר על
נתינותו חייב היה להתייצב בתחנת״
רישום מיוחדת, צוייד בתעודת־זהות
חדשה, הוא המשיך להיחשב לאזרח
שווה־זכוי ^ימג! דדה א£לקבל דרכון
ולנסוע לחו״ל. אבל עליו היה לשוב
תוך שלושה חודשי לעיראק, ולא —
נשללה נתינותו אוטומטית. ל״5000
האזרחים היהודיים שנותרו ניתן לנהל
את עיסקיהם מחדש, ללא הגבלות.

״לפוצץ
את בגדאד״
קהילה העשירה נותרה לפתע
1 1חסרת־כל. המטוסים החלו מגיעים
בקצב של שלושה או ארבעה ליום.
העולים הוסעו לניקוסיה, בלוויית
קצין־מישטרה עיראקי. אולם כעבור
זמן הופסקה אחיזת־העיניים, והמטוסים
החלו מגיעים ישר מבגדאד ללוד —
כשקצין־המישטרה העיראקי מלווה את
הנוסעים וחוזר במטוס הריק.
נדמה היה כי לא נותר מה לרשום
בדברי־ימיה של הקהילה העתיקה,
אלא את פרטי חיסולה המהיר. אך
לפתע הסתבר, כי הפרק האחרון לא
היה יומן שיגרתי של טיסות, אלא פרק
דראמתי של שליחות סודית, מאסרים,
ואף תליות.
שלושה חודשים אחרי שהסתיימה
הרשמת העולים, נכנס גבר אלגנטי
לחנות הכל־בו המפוארת של בגדאד,
אוחזדיבק. אחד הזבנים, פליט פלסטיני,
החוויר בראותו את הלקוח האל