גליון 2682 מתאריך 25 בינואר 1989

בעזים ארה ססש, תו 9ג אסחם אם, הסבוגית
הסדשה זזביוו תו. ם וזוללוז ארז הסהפבה
הגדולה בנזולם וזרכב הסשפסתי.
לא סוד תפיסה סולידית ושלטה, אלא תפיסה
סהפבויתאסיתית -סבתיתבסוסה ויציבה ססד
וסהירה וספורטיבית סאידך.
אם דם נוסו וורם בסורליך והדצו\ לסידוש פוסס
בליבך, תו 9ו צסהסאם ווהסבוגיחשסיביתלה.

תו 9ז צסחסאם סציגה תפיסה סדשה לסלוטין-
טווס צסתסאס שמרם היה בסותו.
פסם ראשתה שלסנוס 390ו סס״ל יש 80 כוסות
סוסלבליסה.
והו הישג אדיר לסתמויס ויתת\ סצוס מוזג.
תו 9ו אסהסאס היא ססבתיתסאוד, היא גוססת
9ו ל״ם לליטר אסד ססוץ לסיר ובסהירות
סיוצבת של 90 לס״שן וסגיסה לסהירות שר 77ו
לס״ש.
בסשפט אסד -ב תו 9ו אסחסאס, תסצא צירוף
ססולה שלביצוסים סרשיסים וססבון גיברבדלל.
אוי דו די מזי ת* ,ז רוווז תווווז ה

הוהיגה ב תו 9ו אסחסאס רבה וההיגוי לל
והו היגוי סדוייל וסתלדם, הססגיל לוהג סידה
רבה וסיידית שלבטסון ואסיות בביש טובה.
תו 9ו צסחסאס ססוצבת בצורה אוירודיוסית
סודתיתוהיא יציבה סאודסלהבביש.
בפגים היא סרווסת ביותר ובל אסד סן הווססים
יבול לשבת בגוסיות סירבית. הסושביס גדולים,
רבים וטובים סבסיגת הגדסת אגוש ויש הרבה
סלום לרגליים.
רגו 9ו צסתסאם סצויידת בפתסי אויר רבים,
היא סבוגית שלטה תסיסה גמבגהיגה סהירה.

היה בדאי לסבות ׳.רגו 9ו צסווסאט היא סבוגית
הדגל לסבוגיות ססוגה, רל פסם בדור ססוללים
סהפבה בואת.
לרגו 9ו צסחסאס גיסור ססולה. רגו בודלים בל
סבוגית וסבוגית לפגי שהיא יוצאת לדרך ובך
אתה יודס שאתה סלבלסבוגית סושלסת.
רגו 9ו צסוזסאססהירה, אלגגטיתוגוסה.
אם אתה סספש לא ם תססבוגיתסשפסתית, אלא
סבוגית שתתן לך יותר סוה -ביצוסים ססולים
וגהיגה סולת, ם צאת\ רגו 9ג אסתסאססבשיו
בססירהיברות.

ב ! 7 111111 1ר *1 0ודאטל 627151 .חיפ הטל 723294.ירושלים טל 226491 .באר-שבעטל 70911 .חיפה טל 510296 .נתניהטל 40404.ק. גתטל 888534.

נזי סז בי ם
עמדה רגיל־העמידה
על הגיל הסביר לשרי ממשלה (״יש
ממשלה!׳ /העולם הזה 21.12.88
והלאה).
אמנם בממשלות רבות במערב יש הרבה שרים
צעירים יחסית, אבל לוא יצחק שמיר היה מרחיק־ראות
(עד ארצות־הברית, שבקצה המערב) הוא
היה מגלה, כי דווקא גיל־העמידה הוא הגיל היאה
לשרים.
במימשל בוש, שהתחיל לתפקד השבוע, קבינט
של 14 שרים, שגילם
הממוצע הוא קצת פחות
מ־ 58 שנה. קשיש־הש־רים
הוא שר־ההגנה ג׳ון 5 טאואר ( )63 וצעיר־הש־רים
הוא שר־התחבורה
סמיואל סקינר (.)50
וחוץ מן העובדה ש־ארצות־הברית
הגדולה
מסתפקת ב־ 14 שרים(בהשוואה
ל־ 26 שלנו) יש
שם גם ייצוג לנשים
( --שרה אחת, שרת־העבו־דה אליזבת רול) וגם
בו ש
ייצוג לשחורים (שר הבריאות ושרותי־הרווחה,
הד״ר לואיס סאליבאוי• יוחאי טובין, תדאביב

א1גס בטאבה
על התביעות הישראליות ממצרים
בנושא טאבה.
אינני יורד לסוף דעתם של שרי הממשלה. מה
בוער להם כל כך שאזרחי ישראל יזכו ביחס
מועדף בעת כניסתם לאיזור טאבה, לכשזה יוחזר
לריבונות מצרית?
אייה הגאווה הלאומית של שרינו? מדוע אנחנו
חייבים לאנוס את המצרים בנוכחותנו?
אם המטבע הזר הטוב, שאנחנו מביאים להם,
ואם הפרנסה, שאנחנו מספקים לעובדי ענף־התיי־רות
שלהם, לא מעניינים אותם, ואם הם לא רוצים
— לראות אותנו, שיהיה כך. שיהיו בריאים וייהנו
דב שטיין, ירושלים
מטאבה לבד.

כתבת השער הקיז־מ:

דוו ללא מוצא

פר 1סת־שגה ליכודית
על מועמד לבתיבת נאומיה של מלכת
אנגליה (״גם זה וגם זה״ ,העולם
הזה .)11.1.89
הרעיון של דניאלה
שמי, אחרי ששמעה את
נאומה של אליזבת, מלכת
אנגליה, לכבוד חג־המולר,
להציע למלכה
לשכור את אורי סלע
על־מנת שיכתוב לה את
נאומיה, הוא לא במקום.
למי ששכח — אורי
סלע היה אחד ממחברי
חומר־ההסברה של הליכוד
בבחירות האחרונות
והליכוד בוודאי איננו,
כפי שהאנגלים נוהגים לומר ,״פרוסת־העוגה״ של
המלכה.
צבי ברושי, חיפה

גם חד וגם צודק
על פיתרון נושא שרות הבנות בצה״ל
(״שרות אחר״ ,העולם הזה .)11.1,89
השלם הזה מציע, כי כל צעירה כשירה תגוייס
לשרות־חובה ממלכתי ומבין המתגייסות יבחר
צה״ל במתאימות לתפקידים המיקצועיים האמי־
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2682

העציצים בחדרו של יו״ר מחלקת־ההתייש־בות
בסוכנות, גיסים זווילי, משקפים יותר
מכל את מצב״הרוח של זווילי -מצב־רוח
נכאיס. זווילי, כוכב״תיקשורת שנולד ב־מע
רכמ-ה בחירות האחרונה, נעלם. הוא
מתלבט בקול על המשך דרכו
^ 1 1הפוליטית, אך ברור לו שכר־גע
הוא נמצא בסיביר.

ביום השלישי בבוקר שם יהודה שמואל
( )64 קץ לחייו. הוא יצא מהבית ותלה
את עצמו במחסן־הכלים. אדם חרוץ,
ישר, נשמה טובה, חקלאי בדמו, מעידים
עליו מכריו. אולם המצוקה שאליה נקלע
בעיקבות חובותיו לבנקים ולוועד ה•
מושב, הלחץ שבו עמד והד־

^ • 7רכים המישפטיות שננקטו נג-
3 4דו לא הותירו לו מוצא אחר.

מיהו איש רע?

זהו הנושא של חליפת״מיכתבים בין גידעון
טפירו ועליזה מיצנע, אשתו של אלוף פי-
קוד״המרכז. מיצנע, הפותחת את מיכתבה
לספירו בכינוי ״איש רע״ ,חושדת בו שאיוו
בר־שיפוט. טפירו משיב בא•
* ריבות וקורא לה לשכנע את
בעלה להתפטר מתפקידו.

כתבת השונד האחור:,

שלשית והשונוים

ו־ן־י רו ד־1x1

הבל התחיל בשמועות שעבת מפה לאו זן
:״דוגמנית-הצמרת שלומית אמיר נעצרה
בנמל-התעופה בן־גוריון בשובה מ פאריס,״
והמשיך בסיפורים נכונים ונכו-
נים־פחות על מעורבותה בפרשת זיוף
טפסי מס-נסיעות. מה באמת קרה ב-
נמל-התעופהי מדוע עוכבה
אמיר בידי היחידה-לחקי-
רות־הונאהז אמיר מכחישה.

מטבע אמיתי

על חובה, חובה וחיבה, שחברו להן יחדיו
למטבע אמיתי -יחיאל סגל. שמעון צבר
בשיר המ וקדש לחיילי גבעתי, וצפריר גוט־ליב
בודק את הבדיקה,
ן /ם פרויד בודק את גאנדי,
והאדם מחפש ייחודיות.

מעגל הקסמים וא המציא את
האקולוגיה

שום צבא אינו מסוגל לנצח התקוממות
לאומית עממית -זהו המסר שהעבירו השבוע
חיילים לראש־הממשלה ולשר-הבי-
טחון. אולם הפוליטיקאים אינם מסוגלים
להבין את מעגל־הקסמים שבו נגזר על צבא
כיבוש לשמש מכשיר להג-
ברת ההתקוממות. הם עדיין
ממשיכים להמציא תוכניות.

קיסר מס 100
על ייחוסו של הירוהיטו המנוח
(״תמרורים״ ,העולם הזה .)11.1.89
מי שמעניק לקיסר יפאן ייחוס המקשר אותו
ל־ 23ו קיסרים שלפניו, באמת מאמין שראשיתה
_ של השושלת הקיסרית מלפני יותר מ־ 2600 שנה,
עת נוסדה כביכול על־ירי אחד, קיסר ג׳ימו, שלפי
המסורת היפאנית היה הנין של הנכד של אלת״
השמש.
חוקרים יותר רציניים סבורים שראשיתה של
השושלת הקיסרית רק מלפני איזה 1500 שנה
ובשושלת הזו, עבורה קיימות קבלות היסטוריות,
היה הירוהיטו החולייה ה־ 99 בשושלת קיסרי יפאן
ובנו, אקיהיטו, שעלה החודש לכס־המלוכה, הוא,
לכן, הקיסר מם׳ ססי• יונתן פישר, רמת־נן

עציצים בשיקום

אתה והשקל

רוני מילוא לומד כמם, באיחייד־מה, שאין
מקום למושגים כמו״חבדהונ״ או ״ידידות״
בעולם של מאבקים י אי גט י טיפו. הוא גם
מו דה ש לא המציא א ת והאקולוגיה, אבל
מבקש שממו לו להוכיח את
עצמו בתפקידי החדש ולא
יתקעו לו מקלות בגלגלים.

מה הוא קונץ? ט־קליטי
התאחדות הסוחרים יוצאת למילחמה •
יעקב נימרודי קופץ על כל עיסקה שיוזם
עזריאל עינב • יאיר המבורגר חוזה
שנה קשה לביטוח • יוסי גנשר מועמד
לניהול המשכיר המרכזי • מוניה שפירא
יוזם בית״אבות ורשת הקו־
[ ^ 4אופ מתכוונת לפתוח סניפים
למימכר תרופות בחנויות.

מדדו ועד

ברוריה מיימון־ברי מור שוב בצרות. הפעם
מאשימה אותה המישטרה בהטרדתה של
הזמרת יפה ירקוני. מיימון־מור מספרת על
חיי -האהב ה הענפים שלה, על תקופות־הזו־הר
בחייה. היא מצטטת
| ר 0 £מפורסמים שהפליגו בשבחיה
ולא שוכחת לכעוס על אילי.
רחל המרחלת
מדווחת:

של דפנה עוזיאל
ורון לוין • עקי בא
פרסמן ומיכל
אדר -סוף לידידות!
• לסלי קיי
מחפשת מועמד ה אוכל
אוכל סיני • הבן
החדש של דודו טופז • מה קרה
במישפחת שאול ביבר! • מעשה בורד
לביא ובמלונאי מאוד שהוא גם נשוי מאוד
• קלרה רון (בתמונה) ,המצ׳ואיסטית
שתעשה סדר בשטחים • היום מסוכן אפילו
להתקלח -תשאלו את אג*
בל ט מי ר ואת הכלב סא־

שה על הטראומות שעברו.

האם מזכירה פרק־ליטת
המדינה, דורית
בייניש(בתמונה /א ת
גרייס ואן-אואן מ פרקליטי האם
לדגלס
ברקמו (גס הוא סשס) כפיל בתל־אביב?
ומיהו הכפיל התל־ אביב של מיסטר
ליילנד, ס ט מאו־ט מרקוביץ.
^ והיפה מכולם -ארני בקר?
הפיתרון נמצא בעמוד .13

תוכנית השלבים של יצחק רביו לחיסול
ישראל, אבל לא בבת־אחת • עוזי ברעם
ילד חכם • על חרדל גרמני וחרדל ישראלי
• טכין־המיטבח המשמש לביצוע אקט
דמ וקרטי • אוסטרליה אוכלת את סימלה
הלאומי וישראל לא מפגרת
^ בהרבה אחריה • ועל הצעה
יעילה לתושבי כפר־שלם.

פועלת להשכיר

כתבת העולם הזה שמה את נפשה בכפה,
השילה מעצמה כמה שנות־לימוד ויצאה
לעבוד כפועלת״ניקיון. על חוויות הניקיון
מזה, וריח השתן בלישכת־התעטוקה ב-
רמת־גן מזה, ומעל לכל -על היחס המעליב
והמשפיל ש״זוכים״ בו מחפ־
• שי־העבודה הנואשים מידי
פקידוני הלישכה הדודנים.

תוגיל ציוו לגיל הרו
מה קורה כשהיורש מצייר בנוכחות הוריו,
ומה קורה כשהוא עושה זאת בנוכחות
אגשים זרים? איך יכול תרגיל־ציור פשוט
^ לזרות אור על יחסים מישפחתיים!
ומה קרה במיפגש

^ ^ 3הציור בבית־הספר להזרים!

״ארעד נלחמת דווקא באוסטריה
בהומו־סנסואר
מה מסתתר מאחור* סיפוד ההשעייה של
דייל הומ ו-סכסואל ט ונפקידוז ואיך רואה
את הדברים דייל אחר באל־
^ 9עלי על הצביעות, על הומו־סכסואליסועלמנ
שי-האוכל.

המדורים החסונים:
מיכתבים — פחסת־סזט נ־״סדח
איגרת העורך — פסזו 0ן
תשקיף — האם סקטדנג סיוירד
במדינה — ס־תתז 01 סרא!ונ
הנדון — סאבהכמסל
חשבון נפ ש —רסיס * ד
אנשים — ירתה במח־ד ו6תיל
אתה והשקל — שמר>5נ10ז.
יומן אישי — עצים סלם
זה וגם זה — קפח מ־מק-

קוני האנס מאייר, בימאי אוסטרי-יהודי,
ששהה בארץ שבועות אחדים לצורך בימוי
הצגה בתיאטרון החאן, מתרגש מחוסר-
האמצעיות של הישראלים ומספר על יל־דו
תו באו סטריה, ועל שבע השנים שעברו
עליו במחנות־ריכוז ואשר
עיצבו את חייו וגרמו לו

להישאר דווקא באוסטריה.

קולנוע — ננביס באקעאריזם
לילות ישראל -צריך פיס מז״ס 24 איך להיות הורד! — תרניל צי!ר

דף חדש — ח1בה, ח1בה וחיבה
מה הם אומרים — הד־ר אבי שפירא.
סיבר רפאל־ .ח״ם רסון. שפר ׳חוקאל׳. 28 בתיה פחסט .׳01׳ יעקוב׳ 30 תמרורים — השר ובודהלורד 32 תשבץ 33 הורוסקופ — אוראעס חיובי זשל־ל׳ 34 רחל מרחלת -ע ל כל השלם 42 סמן ימני — חרדל גרבוני

נזי ב ח בי ם

• בלי פג/׳זז א 7זגיבל

(המשך מעמוד )3
תיים שבהם הוא מפעיל בנות, והאחרות ישרתו
בשרות חברתי־ממלכתי חילופי.
מבחינה חוקית וה המצב הקיים (לפי חוק
שרות־הביטחון(חוק השרות הלאומי) ,רק שמסיבות
קואליציוניות (כניעה לדתיים) אין חוק השרות
הלאומי מבוצע כהילכתו.
הררך להפסיק את ההפלייה בין הבנות שמחייבים
להתגייס לצה״ל לבין אלה שפוטרים מחובה
זאת, היא לבטל את גיוס־החובה לבנות, וליצור
מצב שבו גיוס בנות לצה״ל יהיה רשות בלבד.
אמנם צה״ל יצטרך להבטיח תנאים אטרקטיביים
מתאימים, כדי שלבנות יהיה כדאי לשרת,
אך מאידך סביר שוה יהיה זול יותר ממחיר גיוס־החובה
של הבנות כיום.
על כל פנים, פיתרון זה יהיה צודק יותר, כי
הברירה לשרת או לא לשרת תהיה פתוחה לפני
אליעזר בוכני, גיבעת״ם
כל הבנות•

רב־סרז קלשניקוב

התרחבות הבסיס הכלכלי של העולם
הזה(ואה ענווד )5מאפשרת את פיתוחן של כמה
יוזמות חדשות, שאותן נאלצנו לדחות בשנה האחרונה.
בכל
שנות קיומו של העולם הזה הוא נתון
בתהליך מתמיד של התחדשות וריענון המתכונת.
ער כך גאוותנו. הרבר התבטא בצמיחת כוחות
חרשים, שרבים מהם מנהלים כיום עיתונים
בישראל, וביצירת שיטחי־סיקור ודרכי־סיקור,
שגם הם הועתקו מדי פעם על־ידי עיתונים אחרים.
זהו תהליך מתמיד ומתמשך, הטבוע באופי
העולם הזה.
בעת האחרונה תל עיכוב בתהליך זה, בגלל
סיבות כלכליות. אחת הסיבות לכך ודתה מיעוט
המודעות, תופעה חמורה שהיו לה גם סיבות
פוליטיות מובהקות. התפוצה של השמעון לא
יכלה לפצות על אובדן-הכנסה זה, שהגביל את
יכולתנו.
(ציינתי לא־אחת במדור זה: אילו היה כל קורא
חמישי של העולם הזה רוכש את הגלית שהוא
קורא, היה העולם הזה משגשג מבחינה כלכלית.
למרבה הצער, יש פער אדיר — ואולי חסר־תקדיג;בעולם
— בין מיספר קוראי העולם הזה
ובין מיספר רוכשי גיליונותיו. יש קוראים חס־שוכנעיס
שהעולם הזה ממלא תפקיד לאומי
וציבורי שאין לו תחליף, אך המסתפקים בקריאת
גליונות שנרכשו בידי אחרים. בכך הם פוטרים
את עצמם מן הצורר לקיים את השרותים הנראים
להם כל־כך חשובים).
ההאטה שחלה בתהליך ההתרחבות והריענת
של השבועון מסתיימת עתה, ויש בכוחנו לפתח
תנופה חדשה. לשם כך דרושה גם עזרתך.

פרחים

2ינ

התסקידים הכסיסייס של העולם הזה
ידועים ואינם משתנים. הם מתבטא-ם בסיסמתנה
.בלי מורא, בלי משוא־פנים.׳׳
העולם הזה הוא חלוץ המאבק למען השלום
והצדק. הוא לוחם לזכויות-האדם ולזכויות־האזרח,
מול שחיתות ושררה. עליו לספק מידע
מהימן, חשוב ומעניין.
המשימה היא כעת לבצע את התפקידים האלה
בנסיבות של ,1989 לציבור של , 1989 וכעיקר
לדור הצעיר של .1989 זה אומר: להוסיף, לשנות,
לשפר.
בין השאר:
יש בדעתנו לפתוח את עמודי העולם הזה
לבעלי דיעות שונות. כלומר: לצד המחרים
החתומים הקיימים, המשקפים קדמחשבה מסויים,
כרצוננו לתת מקום גם לבעלי ריעות אחרות.
הריעות שלנו, שהיו פעם חריגות מאוד ובלתי״
פופולריות, כובשות עתה את לב הרוב במחנה.
חוגים רחבים, מיפלגות ופלגים, בצמרת המדינה
וברחוב, מקבלים עכשיו את אשר אמרנו במשך
עשרות שנים: שיש צורך בשלום ישראלי-
פלסטיני, שיש לדבר לשם כך עם אש׳׳ף. גם
דיעותינו על הצורך בהפרדת הדת מן המדינה,
בחקיקת חוקה כתובה לשם הבטחת זכויות־האדם,
בחיסול ההפלייה בין המינים, העדות והעמים
במדינה — כל אלה הפכו עתה נחלת רבים.

משום כך יכול העיתון לצאת מהתחום הצר־יחסית
של המשוכנעים, ולפנות לכל החוגים. יש
עתה מקום בקיום עימות עם בעלי השקפות
אחרות מעל עמודי העולם הזה. יש בדעתנו
להזמין בעלי ריעות מן הימץ, המרכז והשמאל, מן
המחנה הדתי והחילוני, לעימות מתמשך זה. אם
להשתמש באימרתו המפורסמת של מאו: שבגן
העולם הזה יפרחו פרחים רבים.
אני מניח שעימות זה יעזור לשבועון לחדור
לחוגים נוספים כמדינה ולהרחיב את קהל-היעד
שלנו בכל השכבות.

על תולדותיו של ממציא הקלשניקוב
(״אנשים״ ,העולם הזה .)18.1.89
רוסיה נתנה את הקלשניקוב לעולם. אבל מי
נתן את הקלשניקוב לרוסיה?
זהו רב־סרן מיכאיל קלשניקוב, כיום כבן ,70
יליד אלמה־אטה, בירת הרפובליקה הסובייטית
המרכז־אסיאנית של קאזאחסתאן, מפקד טנק
במילחמת־העולם השנייה, שעשה הסבה לנשקות,
אחרי שנפצע קשה בשדה־הקרב.
ואז הוא המציא את תת־המיקלע אק־ 47 או,
בשמו המלא, אוטומט קלשניקוב דנם , 1947 בעל
המחסנית דמויית חצי־הסהר, המשמש כיום כנשק
תיקני בצבאותיהם של 55 מדינות ושיוצר עד כה
ביותר מ־ 40 מיליון יחידות• אפי מילר, חיפה
כוחות חדשים אחת משלנו

טענהח שו ב ה נגד העולם הזה היא
שהשבועון מרוכז יותר מדי בתל־אביב־רבתי,
ושהוא מבטא את ההווי של מרכז־הארץ בלבד,
תוך קיפוח שאר חלקי המדינה.
תל־אביב היא אמנם מרכז החיים הכלכליים,
החברתיים והתרבותיים של ישראל, ובמידה רבה
גם של החיים הפוליטיים. אך, כמו שאומרים ,״יש
חיים גם מחוץ לתל־אביב.״
אנו עומדים להרחיב ולהעמיק את הסיקור
ברחבי הארץ — לא רק בירושלים ובחיפה, אלא
גם בערי־השדה ובעיירות־הפיתוח — מאילת עד
שלומי, מאשקלון עד מטולה. זוהי שליחות ציבורית
חשובה.
לשם כך דרושים לגו כוחות חדשים, מקומיים.
אשמח לשמוע מפי כל מי שרוצה לעזור לנו
במשימה זו.
ציבור חשוב אחר, שאליו אנחנו חצים לפנות
במיוחד, הוא ציבור הסטודנטים בכל מוסדות־ההשכלה.
העולם הזה נקרא על־ידי הדור הצעיר
המשכיל, ומן הראוי לסקר ביתר הרחבה את חייו,
בעיותיו, הישגיו וחוויותיו.
אם יש סטודנטיות וסטודנטים בכל המוסדות
המרגישים שיש להם מה לתרום, והמוכנים להטות
שכם למאמץ זה — אשמח לשמוע מהם.
אחת הבעיות שלנו היא בתחום הספורט,
העולם הזה מופיע באמצע השבוע, עיתוי המקשה
במיוחד בתחום זה. מה גם שיש סיקור נרחב
לספורט בכלי-תיקשורת אחרים. מה יכולים אנחנו
לתרום בתחום זהז במה יכול להתבטא מ ייחודו
של העולם הזה?־
רבבות מבין קוראי העולם הזה הם, מן הסתם,
חובבי־ספורט מושבעים. הייתי רוצה לשמוע מהם
רעיונות והצעות.
אפשר להאריך ברשימה. הייתי מבקש מכל
קורא וקוראה להקדיש קצת מחשבה לנושא זה,
ולשתף אותנו בתוצאותיה.
יש כלי׳תיקשורת רבים בארץ — אלקטרוניים
וכתובים, יומיים ותקופתיים, מקומונים וחיני
מונים. אך העולם הזה היה ונשאר שבועון־
החדשות הכלל-ארצי היחידי במדינת
הוא נולד בשנות וד 30׳ .עכשיו עלינו להכשירו
לקראת שנות ה־.׳90

ולהתפרנס מעבודת־כפיים, וכך שרת תקופה
מסויימת כמלח כשיר על אוניית־פחם. לבסוף חזר
בתשובה, למד מישפטים ועשה קאריירה מזהירה:
חבר פרלמנט, שר־המישפטים, זקן־השופטים
(מישרה המקבילה לזאת של נשיא בית־המישפט
העליון בארץ) ,נציגו המיוחד של קבינט מילחמת־העולם
הראשונה בוושינגטון וכגולת־הכותרת:
המינוי להודו.
ייתכן מאוד שמה שעזר לאייזקס לא במעט
היתה החיבה שנטה לו ג׳ורג׳ החמישי, מלך בריטניה
באותן שנים, במיוחד על הררך המוצלחת
שבה ניהל אייזקס את המישפט נגד מוציא הדיבה
כאילו נישא המלך, בטרם נישא למלכה מרי,
בנישואין סודיים לפשוטת־עם.
הרי וייס, כפר־שמריהו ״*י

פטמות מעניינות
עוד על פטמות חשופות (״עניין של
פטמות״ ,העולם הזה 4.1.89 והלאה).
אני מסכימה בהחלט עם מירי פביאן. זכותה
של אשה לשמור על צינעתה לפי הבנתה. מתי כן
לחשוף את פיטמותיה ומתי לא לחשוף אותן.
ואשר לעמיתיי, קוראי השלם הזה, המתפעלים
כל כך מציורי נשים המציגות את פיטמותיהן,
עלי להזכיר להם, כי מצויים נם ציורים, פרי
מכחוליהם של ציירים יותר רציניים מאלה של
ציירים צרפתיים נשכחים כמעט, המוצגים במו־

על מוצאה של הרוזנבלום (״לילות
ישראל״ ,העולם הזה .)11,1.89
פנינה רוזנבלום איננה זקוקה למוסיקה מחר־חית
כדי להודיע לעם ישראל, כלשון העולם הזה,
שהיא ״השתלבה במרחב השמי״.
פנינה רוזנבלוס משולבת במרחב השמי מאז
ומתמיד, מכילון שאמה היא אחת משלנו, יוצאת־בבל.
וידוע
שאצלנו, היהודים, הבת הולכת אחרי
דויד סמוכה, ירושלים
האם•

סקר אחד יותר מדיי
על מכת הסקרים.
מכה ירדה על ארצנו. אין יום בלי איזה סקר
חדש. צמד צעירים (או צעירות) מצלצל בדלת
בכל שעות היום (ובעיקר בשעות הערב) ומציג
שאלות לסקר כלשהו(העדפה מיפלגתית, הרגלי
קניות, צורות בילוי).
באחד מערבי השבוע האחרון, בעודני יושב בוהה
מול הטלוויזיה, צילצול עז בדלת. פתחתי.
שתי צעירות בפתח. בלי להקדים שלום, התקיפו
ישר :״אנחנו עורכות סקר. אשתך בבית?״
טרקתי להן את הדלת בפרצוף.
דיים פירסט, תל־אביב
אני אלמז•

תחת אלוהים
על נושא שעליו יושבים, בדרך כלל
(העולם הזה .)11.1.89
תחתים עליך, ישראל!
ביומן אישי — מחקר מלומד על תחתים של
קופים: במדור אנשים — מיסגרת על הטוסיק של
בדרן; במדור במדינה — על התנהגותם של
״תחת עבד כי ימלוך״ (מגהצת צמודה, מגישה
צמודה, צלם צמוד).
זה מתחת לכל ביקורת.
משד אלמליד, חיפה

המלח זהמלך
על המישנה״למלך היהודי (״מיכת־בים״
,העולם ה)ה .)11.1.89
רופוס דניאל אייזקס, לורד רדינג(שעל שמו
קרוייה תחנת־החשמל שליד שפך־הירקון בצפון
תל־אביב) ,היה לא רק המישנה־למלך בהודו, אלא
היה גם טיפוס שעליו אפשר לכתוב כרכים.
אייזקס, בנו של סוחר־פירות לונדוני, ביקש
תחילה להתנער מן הסביבה הבורגנית של אמצע
המאה ה־ 19 שבה גדל, והחליט לצאת למרחקים

״ עי רו מ ד בי ע ר ״
לניננראד זה לא פאריס
סיאון הלובר בפאריס ואלה מציגים עירום נשי על
פיטמותיו, אך בצורה הרבה יותר מעניינת.
למשל, עירומה ביער, ציורו של פאבלו פיקא-
סו, המצוי במוסיאון הרמיטאר היוקרתי בלנינ־גראר(ראה
נלופה) .רבקה בץ, פחח־תיקווה

בודק נייטרלי
על הקמת מסוף (״מה יעשו בנמל-
הפחם?״ ,העולם הזה .)18.1.89
השר יעקובי לא התכוון, ולא יכול היה, לכפות
דעתו על ועדת־השרים לענייני־כלכלה באשר
לבניית מסוף־פחם חדש בנמל אשדוד.
השר יעקובי הציע מינוי איש־מקצוע כבודק
נייטרלי ובעקבות כך מינתה הממשלה את ארנון
גפני לבדוק את כדאיות הקמת מסוף־פחם חדש.
ובעקבות מסקנות הבדיקה החליטה וערת־השרים
להקים מסוף־פחם בנמ ל אשדוד• נעמדד ני ג,
דוברת השר גד יעקוב׳ ,ירושלים

כחובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב נודדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורן* ניתן גם לפנות בט־לפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מטי ,2009 ובטלקס
— 11.341667 וען ץו/1ממ.
העולם הזה 2682

סלמאן נאטור
מתמודד בבחירות
הסופר סלמאן נאטור יתמודד על ראשות
מועצת דליית־אל־כרמל.
הסופר־העיתונאי הקים תנועה עצמאית בשם, התנועה
לפעילות חברתית״ ,הרשימה היא על־מיפלגתית ועל*
מישפחתית, והיא תכלול נציגות של צעירים מהמיגזר
הדרוזי כולו.
לדעת נאטור נאבקות בו החמולות, ומנסות לקדם את
בניהן על בסיס מיפחתי.

האם מקצצים באו^ר?
בלישכתו של שר־זזאזצר, שימעון פרס, החליטו שלא
להשקיע כסף בשיפוץ הלישכה לצורך הקסתה של לישנה
מדינית.
הסיבה להחלטה נעוצה בסערת־הרוחות שקמה בעיקבות
פירסום. מיסמך המגהצת*.
אנשי פרס חוששים כי השיפוץ ינחר אחריו ביקורת
ציבורית נוספת, ולכן החליטו לדחות את התוכנית.
גימרוד נוביק נאלץ, לכן, לשבת בחדר שאותו איכלס עד
לבחירות יועץ־התיקשורת של השר משה ניסים.

בעיקבות דית בצמרת הפיקוד העלית של המישטרה
הוציא, לפני חצי שנה, מפכ״ל המישטרה הוראה כללית
שלא לעצור ערבים תושבי השטחים הכבושים, על לינה
בלתי־חוקית בתחום מדינת ישראל.
במישטרה הוחלט שלא כדאי להשקיע מאמץ, באופן יזום,
כפי שנעשה עד אז, אלא להסתפק במעצרם של ערבים
תושבי השטחים, שנחשדו נם במעשים אחרים.
לפני כחודש בוטלה ההוראה והמצב חזר לקדמותו.

גור

רואים להחזיר אח סביר
פקידים במישרו״החוץ מפעילים באחרונה לחץ
על השר משח ארנה, כדי שיבעל להחזיר בקיץ
הקרוב את הקונסול הכללי בניו׳־יורק. אורי
סביר, מי שהיה עד לבחירות מנהל־לישכתו
ויד־ימינו של שימעון פרם.

באחרונה הועלו שמות של כמה פקידים בכירים במישרד,
המנסים לשכנע את אריאל שרון להפקיד בידיהם את
התפקיד. הוזכרו גם כמה מועמדים חיצוניים, שאחד מהם
הוא איש כוחות־הביסחון לשעבר.

התפקיד קורץ לרבים, מאחר שהוא חולש על כל
התקציבים של הממשלה לסיוע ולהקמת
תעשיות ועיסקי־מלונאות בארץ.

מרכז פנו״ם בירושלים

חלק מהחברות מעסיקות קבלני־מישנה כדי
להתגבר על העומס.

מועצ-ההלב של ישראל תובעת לקבוע היטל של
1000 דדלר לבל טון של אבקת-חלב המיובא
לישראל.

בניגוד למערכות־בחירות קודמות, נראה כי הליכוד הבטיח
את עצמו לקראת הבחירות הקרבות מפני פרשיות כספיות
שהיו לו בעבר, נדאג לכיסוי מערכת־הבחירות ותשלומים

לספקים• .

שר־התעשיידדוהמיסחר עדיה לא החליט מי
ימונה לתפקיד מנהל המרבז־להשקעות, על אף
העובדה שהתפקיד אינו מאוייש מאז פרישת
המנהל הקודם, עודד שמיר.

חברה גדולה התארגנה לשינוי במערך־השרות, לאחר שלא
עמדה בעומס הפניות של הצרכני*

שוב יעצרו ערבים

הליכוד ומנע משעדוריות

מחמשים מנהל
ל מר כז ההשקעות

חלק מהמוצרים נפגעו כתוצאה מהפסקות־החשמל,
וחלקם לא עמד בקור.

הוראת הפיקוד העליון של המישטרה, שלא
לעצור ערבים תושבי השטחים הכבושים על
לינה בלתי־־חוקית, בוטלה לפני כחודש
במפתיע.

מר אורי אבנרי, בשם חברת העולם הזה בע״מ, ומר אריה גנגר, בשם חברת טר״ם מדיה קורפורשן
חתמו על חוזה שעל פיו נכנסה חברת טר״ם כשותפה לחברת העולם הזה בע״מ.
מטרת ההסכם היא להמשיך בביסוסו של ״העולם הזה״ בשבועון המוביל בארץ, על־ידי חדירתו
לשכבות חדשות, הרחבת קשת הדיעות וההשקפות שימצאו בו ביטוי, הרחבת תפוצתו והגדלת
שטח המודעות בו.
העצמאות המוחלטת של המערבת, בראשות העורך הראשי אורי אבנרי, הובטחה בתקנות
החברה.

במישרד־החוץ יש תרעומת רבה על סביר, בגלל התנאים
שזכה בהם, וההקפצה המהירה שלו בדרגות.
קודם למינויו כיועץ־תיקשורת לפרס היה סביר דובר
בקונסוליה בניריורק. כשחזר פרס למישרד־החוץ, בעיקבות
הרוטציה, קורם סביר במהירות. לפני הבחירות אף אושר
בחיפזון מינויו כקונסול.
העובדים במישרד טוענים כי תפקיד הקונסול בנידיורק
מחייב כישורים רכים, ישיש מבין העובדים המתאימים
יותר לתפקיד.

כתוצאה מהפסקות־החשמל, הצריכה הגדלה של מוצרי־חשמל,
והגידול בצריכת הגאז, מסתמנת התמוטטות של
מערך־השיווק של חלק מחברות האלקטרוניקה, המתקשות
לטפל בכמות האדירה של פניות המגיעות אליהן.

לג שר על פערי החלפ

שותפים חד שי ם
דעו

בג ל ל הפסקות־החשמל

בימים אלה חתמו בליכוד על הסכמים עם
ספקים שונים, ואף שילמו דמי־־קדימה.

ב1ק יקים חברח־סקרים?
במערכת־הבנקאות שורה אי־נחת ממחקרים וסיקרי דעת־קהל,
שנערכו במהלך , 1988 ובעיקר בחודשים האחרונים,
שמסרו מידע ללקוחות, ככל מראה מגמתי.

בדיעבד התברר, כי חלק מהסוקרים עבדו עם
יותר מגורם בנקאי אהד, וסיפקו לבל אחד
מהגורמים את המידע שהתאים לצרכיו.
גורם בנקאי מסויים שוקל הקמת יחידת־סקרים, כדי
להבטיח לעצמו סקרים מהימנים.

״פור״ וכוסח לפירסום
מינהל הסחר של ״כור״ ,שבראשו עומד שאול
צפריר, רכש 4״ 50 מהברת-הסירסוס ״ערוצים״,
שהיא בבעלות מלאה של ה״קדאום״.
שלום פורדהאוז, מי שניהל את קרא 1פ פירסנם ושהקים
את יחידת־הפירסום של וזדיראן. ינהל את החברה.
חוגים בענף־הפירסום, המפרסמים את חברת מר, חוששים
שהתקשרות זאת תנגוס בתקציב שלהם במיפעלים השונים
של מר.
בשלב זה תתמקד ערוצים בקראו! ותספק שרותים
למינהלת כור. בעתיד יש לחברה כוונה להתפתח לשוק
כולו.

חברת־החשמל מתקיפה

בעיריית־ירושלים נשקלת בימים אלה הצעד!
להקים מרכז חברתי עירוני לפנויים. המרכז יכלול
בתי-דירות לפנויים, אולמות ספורט ונופש, אכסניה
לפנויים מחו״ל ומעון לבני־מישפחות חד*
הוריות.

חברת-החשמל מתכוונת לצאת במיתקפה
תיקשורתית, כדי להסביר שהמחסור בחשמל
בתקיפה האחרונה מקורו בעיכובים שנוצרו
כבר ב־82׳־83׳.

אברהם כחילה, סגן־ממלא־מקום ראש־העירייה, נפגש עם
יקי לוי, יז*ר אירגון הפנויים הישראלי, והביע תמיכה בהקמת
המרכז בבירה.
כשיוקם, יהווה המרכז כתובת לאוכלוסייודהפנויים בעיר,
המונה, לפי הערכה, כ־ 90 אלף נפש.

כבר אז הזהירו מומחי חברת־החשמל שכל השהייה בפיתוח
תגרום למחסור חמור בחשמל בעתיד.
כחלק מהמיתקפה תציג חברת״החשמל מיסמכיס, עובדות
וראיונות שהעניקו המתנגדים באותה תקופה לגישה של
חברת־החשמל.

מנכ״ל המועצה, אבשלום חלב תוכע זאת משר־התעשייה־והמיסחר,
אריאל שרון ומשר־החקלאות, אברהם כץ־עוז.
מסתבר שמחירי האבקה בשוק העולמי עלו ב־ 100 אחוזים
לטון, ואילו בישראל לא עלו המחירים כלל.

חוייס ל ע פור פדיקות
קבוצת מתנדבים בגליל־יס נאלצה באחרונה
לעבוד בדיקות לגילוי איידם למידת רצונם.
בעיקבות המיקרה בקינ ת עידגדי, שבו קיימה מתנדבת
מקנדה, שהתגלתה מושאת נגיפי איידס, יחסי־מין עט כמה
מחברי־המשק הנהיגו מרבית הקיבוצים בארץ בדיקות
לגילוי מחלת האיידס בקרב המתנדבים המגיעים אליהם.
באחרונה הגיעה לקיבת גליליים, שליד הרצליה, קבוצה
גדולה של מתנדבים מאירופה. המתנדבים נדרשו לבצע
בדיקה לג לוי איידס, אך סירבו בתוקף, וטענו כי זוהי
תדירה לפרטיותם.
אולם האחראי גלה תקיפות, עמד על כך שהם ייבדקו,
והמתנדבים נאלצו לעבור את הבדיקה.

מנכ״ל ״אל־על״
טס פ״ 0וו* 0א״ר״
פקידי הברת-התעוסה ״אליעל״ בנמל־התעופה
בן־גוריון נדהמו לפני שבוע וחצי כאשר הגיע
מנכ״ל ״אל־על״ ,רפי הרלב, ועלה לטיסה של חב־רת־התעוסה
הלאומית של שווייץ ,״סוויסאייר״.
במועד סמוך יצאה מהארץ לשווייץ טיסה של. אל־על״,
לאותו היעד בדיוק. פקידי. אל־על׳ הביעו פליאה על־כך
שדווקא המנכ׳׳ל, הדורש מהם להוכיח נאמנות וצניעות, יצא
בטיסה של חברה זרד״
אחד הפקידים בנמל־התעופה אמר שגם אם טיסת •אל־על״
מלאה, יכול היה ה מנכל לטוס ליעד סמוך באירופה או למד
תין לטיסה הבאר״ הוא גם חזר משהותו באירופה בטיסה של
חברה זרה.

גם התורם יסע
יונת פרייליך, הגערה חולת־הסרטן, שהופיעה בתוכנית־הטלוויזיה.בין
הכיסאות׳ ,ושלמענה נעה־ מסע־התרמה,
יצאה לניתוח השתלת מודעצמות בארצות־הברית,
אחרי בדיקות מקיפות של הנערה ושל תורמים
פוטנציאליים התגלה תורם בעל התאמת רקמות גבוהה לזו
של הנערה,
התורם הוא ישראלי, העומד לצאת ביסים אלה לארצות־הברית
כדי לתת את תרומתו ליונת.
גם נסיעתו תמומן מכספי התרומות שנאספו, והדבר עורר
תמיהה ביחידה המבצעת השתלות מודהעצם בבית״החולים
הדסה עץ־כרם.

389

ביום השני, דד 23 בינואר, מסד דוב־צה״ל
על 290 הרוגים סלסטיניים בשטחים
זה ^ייזי ך יך ןן י*£ 2ייי-י
ה3בו*3י.8
חיילי צה״ל בלבד.
לסי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיבם-
דהד*1״׳28*2 3ח׳22^ 3לי8י 3ל״389
לעומת זאת, מפרו מקורות סלפטיניים
על 484 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 327 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

\ד הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 39 הרוגים ממכות ימהתחשמלית.
• 47 הרוגים מסיבות אחדות.
ממקורות אלה נודע גם בי הגיל הממוצע
של ההרוגים, כתוצאה מידי, ירד מ־18־20
במהלך השתה הראשונה של האינתיפאדה,
ל־ 16 בחודש האחרון.

אור־ית זרובבל

ב נז ר ע גז

העם

מיתוס ומצ־אות
ך * חיילים שהתייצבו השבוע
( 1מול ראש־הממשלה ושר־הביטחון,
בהופעות נפרדות, מול פני המצלמות
והמיקרופונים, לא דיברו בזעם או ברוגז.
הם דיברו בצורה שקטה, תוך כיבוד
האישים רמי־המעלה. ודווקא משום־כר
היה למסר שלהם מישקל סגולי כבד.

המסר היה פשוט ואחיד:
צה״ל מפסיד במילחמה באינתיפאדה.

מתוך חולשה, לא מתוך מורו־לב,
לא בגלל אי״הנכונות של החיילים
לציית לפקודות החמורות, אלא בגלל
סיבה פשוטה לגמרי: שום צבא אינו
מסוגל לנצח התקוממות לאומית עממית.

״אנחנו
מכים אותם, וכל מכה
מחלישה אותנו ומחזקת אותם,״
אמר צנחן לראש-הממש-

מילים פשוטות אלה קולעות בול.
זוהי חכמת־החיים, שאושרה מחדש בכל
המאבקים מסוג זה בהיסטוריה: כל הרוג
מקרב המתקוממים מחזק את ההתקוממות.
העצם השבורה חזקה מן האלה
ששברה אותה. יסורים גופניים, מצוקה
כלכלית, אמצעי־דיכוי מכל הסוגים
מחשלים את האוכלוסיה המתקוממת.
כך נוצר מעגל־קסמים: נגזר על
צבא־הכיבוש לשמש כמכשיר להגברת
ההתקוממות עצמה. כל מעשה שלו מחזק
אותה. הצבא הורג, פוצע, עוצר, הורס
— וכל הרוג, כל פצוע, כל עצור,
כל בית הרוס ועץ גדוע שופך שמן על
מדורת ההתקוממות.

הפוליטיקאים

.והגנרלים

מזה 13 חודשים, בעימות עם התקוממות
עממית מצליחה.

אך יתכן כי מטרת התוכנית
של רבין אינה כלל להרגיע את
האוכלוסיה הפלסטינית, אלא
להרגיע את החיילים.
בין אנשי הסדיר והמילואים גוברת
הדרישה לפיתרון מדיני. רבין מספק
להם תוכנית המתיימרת להביא פיתרון
כזה — אף שהיא מופרכת מיסודה.
אם אכן זוהי המטרה, הרי שזוהי
תוכנית מחוכמת מאוד.
היא מבוססת על ארבע סיסמות:

• סיום האינתיפאדה.
• כחירות.
• אוטונומיה.
• פדרציה.
מה הם סיכויי התוכנית הזאת?
ה3סקח האינחינארה
עוקץ כלול כבר בסעיף הראשון.
1 1רכין תובע את הפסקת האינתיפאדה
כתנאי מוקדם לכל
דבר. רק ״שלושה עד שישה
חודשים״ אחרי תום האינתיפאדה
תחול תזוזה מדינית,
כצורה של כחירות.
את התשובה על כך נתן תושב אלמוני
ברצועת־עזה עוד לפני שפורסמה
תוכנית רבין. הוא אמר לכתב הטלוויזיה
הישראלית: אם יש לך כאבי־בטן,
אתה הולך לניתוח. החלטנו שכדאי
לעבור אחת ולתמיד את הניתוח(האינ
אש״ף.
אף איש־ציבור אחד לא תמך בהצעה

יאסר ערפאת הצהיר השבוע כי האינתיפאדה
תימשך עד לכינון המדינה
הפלסטינית, שבירתה בירושלים(המיז־רחית)
.אולם זוהי עמדת־מיקוח. קרוב
לוודאי שהאינתיפאדה תיפסק ברגע
שתכונס ועידה בינלאומית, או אם תתקבל
דרישת אש״ף לפיקוח האו״ם בשטחים.
יתכן שניתן להסכים על תנאים
אחרים.

אולם דכר אחד כדור לחלוטין:
האינתיפאדה לא תיפסק
כלי תנאי, ובוודאי לא תמורת
הכטחה של יצחק רכין לעשות
משהו כמה חודשים אחרי הפסקתה.
כמצב הנוכחי, לאור
הצלחת האינתיפאדה, הצעת
רכין גובלת בגיחוך.

• נחיוות

^ סעיף השני הוא עריכת בחירות
1 1לנציגות ״תושבי השטחים״ ,בתום
״שלושה עד שישה חודשים״ אחרי סיום
האינתיפאדה.
זה היה אפשרי לפני 20 שנה* ,אולם
רבין לא הציע זאת אז. זה היה אפשרי
גם לפני 12 שנים, כאשר רבין היה
ראש־ממשלה. כיום זה בלתי־אפשרי
לגמרי, אלא תוך הסכם בין ממשלת־

ישראל והנהגת אש״ף.
רבין אמר השבוע כי כל תושב יוכל
להשתתף בבחירות. ובמרומז: גם אוהדי
אש״ף. אולם הוא סירב לאפשר את הקמתן
של מיפלגות ואת קיומה של פעילות
פוליטית סדירה.

הגתם הלאומית. כלומר: נדרש מהם
לוותר על נציגות לאומית ההולכת
עתה בעולם מחיל אל חיל, הזוכה בהכרת
האו״ם ומרבית מדינות־העולם —
כדי להקים הנהגה קטנה ומצומקת, הת־לוייה
במימשל הצבאי, והעלולה להיות
הנהגת־בובות של קוויזלינגים.
אוטונומיה הרי הבחירות תקום אוטונומיה
\ £או מימשל עצמי.
מימשל עצמי של מי על מה? רבין:
של ״תושבי השטחים״ ״על ענייניהם״.

אילו עניינים? אפשר לנחש:
ביוב, דת, אולי חינוך. כל זה
בתנאים של כיבוש, תחת מינד
של צבאי.
הפלסטינים דחו רעיון זה מכל וכל
כאשר הוצע בקמפ־דייוויד על־ידי מנהיג
המדינה הערבית הגדולה ביותר,
כאשר כוחו של אש״ף היה בשפל־המדרגה.
רק פתי יאמין שהם יקבלו
אותו עכשיו, כאשר אש״ף צובר תנופה
עולמית, ואחרי 13 חודשים של התקוממות
מוצלחת.

רכין לא הזכיר אמנם את
קמם־דייוויד, אך הוא לא הסביר
כמה האוטונומיה שלו שונה
מזו של מנחם בגין.

נווציה
ס הרי האוטונומיה צריכה לבוא,
אי־פעם, הפדרציה.

כלומר: החזרת ירדן לשטחים
האלה, תוך מתן מעמד כלשהו
לפלסטינים.
את הרעיון הזה ניסה המערך להגשים.
במשך כל שנות שילטונו אחרי
,1967 ובכללן השנים שבהן היה יצחק
רבין עצמו ראש־הממשלה. בשנים ההן
עדיין היה אש״ף כוח מבוטל, ואילו
המלך חוסיין טען לבעלות על הגדה
המערבית. זה לא הצליח.
מאז השתנה המצב כליל. אש״ף רוכב
על הסוס, המלך חוסיין התפטר
סופית מכל קשר עם הגדה. בכך רואה
המלך את הדרך היחידה להבטיח את
הישרדות ממלכתו.

החייאת הרעיון הזה כעת
היא כניסיון להחיות מת. המשיח
יהיה מסוגל לכך, אך יצחק
רבץ אינו משיח.

במישרדיהם בירושלים ובתל־אביב
אינם מכינים זאת, או
שאינם רוצים להבין. אכל החייל
הפשוט בשטח, הרואה מה
מתרחש מול עיניו, תופס זאת
היטב.

> להוגיע את מיז

ף ראה כי יצחק רבין, האיש האחראי
^יותר מכל אחד למתרחש, מבין את
מצוקת החיילים.

לכן גרם השבוע לפירסום
״תוכנית שלום״.
מבחינה פוליטית היתה זאת תוכנית
מוזרה. היא חוברה בלי כל קשר למציאות
13 .חודשי האינתיפאדה לא הטביעו
עליה שום חותם. היה זה כאילו
חוברה בידי מישהו המתגורר במיגדל־שן,
ולא על־ידי האיש הנכשל מדי יום,

1 11

תיפאדה) ,למרות שהוא כואב, מפני
שזה יותר טוב מאשר לחזור לכאבי־הב־טן(הכיבוש)
שאין להם סוף.
אין ספק כי אלמוני זה ביטא את
דעת הציבור הפלסטיני כולו, על כל
פלגיו — מתונים וקיצוניים, לאומיים
ודתיים.
כפי שאמרה השבוע אישיות פלסטינית
בכירה בגדה המערבית על תוכי
נית־רבין: זהו ״נון סטארטר״ .כלומר:
זה לא יתניע את המכונית. זה לא יביא
להתחלת שום תהליך.
ראש עיריית בית־לחם הציע לפני
שבועיים להפסיק את האינתיפאדה זמנית,
תמורת שיחדור עצורים. יתכן שהציע
זאת אחרי הידברות עם רבין. אולם
הוא נסוג מייד, מול פני התגובות האחידות
של הציבור הפלסטיני ושל

גם הוא קבע מראש מה יהיה תפקיד
ההנהגה שתיבחר: לכונן את האוטונומיה.

הופך את הבחירות לקא־ריקטורה:
בחירות בלי ויכוח
חופשי. כלי מיפלגות, כלי גופים
פוליטיים פעילים, תחת כיבוש,
כאשר כל פעיל יכול להיאסר
ככל רגע, וכאשר כל המועמדים
מחוייבים מראש למצע
הפוליטי של הכובש.
דברים כאלה יש, אולי, בדרום־אפ־ריקה.
הכוונה
הגלוייה של רבין היא לשבור
את הנאמנות של תושבי הגדה והרצועה
לאש״ף, שבו הם רואים את ת־
* א1רי אטד׳ היה 77.7נ היחיד שה-
ציע זאת אז בטסה.

קשה להעלות על הדעת שיצחק
רבץ מאמין שיש כיום פלסטיני אחד
בגדה וברצועה המוכן להפסיק את
האינתיפאדה, כדי שברבות הימים יאפשרו
לפלסטינים להיות נתינים של המלך
חוסיין.
מובן שבכל ארבעת הסעיפים של
רבין אין זכר לגורל מחצית העם הפלסטיני,
החי מחוץ לגבולות הארץ. למעשה
הוא תובע מתושבי הגדה והרצועה
לנתק את הקשר ביניהם ובין מחצית
בני־עמם, ולנער את חוצנם מהם. הוא
תובע מהם להתכחש להנהגתם הלאומית,
למנהיגים הנערצים על-ידם,
לסימליהם הלאומיים. הוא תובע מהם
להשלים עם ההתנחלויות.

• ומזי
^ ש בין חסידי רבץ שרמזו השבוע
שאין להסתכל בקנקן, אלא במה
שמסתתר בו.
הם רומזים כי התוכנית אמנם מנוסחת
בצורה שאינה קבילה על־ידי
הפלסטינים, מפני שרבין צריך לפייס
את הליכוד. אולם בכל סעיף מסתתרת
אפשרות אחרת. הבחירות יכולות למסור
את המנהיגות בידי אש״ף, האוטונומיה
יכולה להיות למעשה שילטון
פלסטיני זמני על השטח, הפדרציה
יכולה להסוות את הקמתה של מדינה
׳ פלסטינית וכר. אולם הסבה זה אינו
תואם את השקפותיו של רבין- ,יסתפק
כיום ברמזי־רמזים.

לה שתתף בהדוז״ה אז
לא? זזהי שאלה
הרבה יותר עמוקה
מכפי שנדמה.

האם צריך נשיא־המדינה להשתתף
בהלווייתו של הירוהיטו, קיסר יפאן?
השאלה הפשוטה מסמלת את הדי..
למה
היסודית של המדינה.
לפי המיתוס הרישמי, ישראל היא
מדינת־היהודים, מנהיגת כל היהודים
בעולם, שומרת המסורת היהודית של
כל הדורות, ובייחוד את זכר השואה.
במציאות, ישראל היא מדינה ככל
מדינה אחרת, בעלת אינטרסים פוליטיים,
כלכליים וביטחוניים, החיה
בהווה והמשתדלת להיערך לקראת
אתגרי העתיד.
ההגדרה הראשונה מביאה בהכרח
לשלילת ההשתתפות של הנשיא, סמל
המדינה, בהלווייה. הירוהיטו היה שותפו
של אדולף היטלר. הוא לא ביצע
אישית פישעי־מילחמה, אך לולא בריתו
עם הנאצים, ספק אם היו מעוללים״*
את כל אשר עוללו. יתר על כן, היפאנים
ביצעו מעשי־זוועה ללא־ספור
בימי המילחמה, אמנם לא נגד היהודים,
אך נגד הצבאות והעמים שלחמו בהיט־לר.
ההגדרה
השניה מחייבת בהכרח את
השתתפות הנשיא בהלווייה. יפאן היא
מעצמה כלכלית עולמית עולה, ומיש־קלה
הפוליטי יעלה בעתיד מאוד. אין
ישראל יכולה להרשות לעצמה להעליב
את העם היפאני, ובכך לדחוף אותו
לידי אויביה.
במאבק בץ המיתוס והמציאות
מי ינצח?
הדבר הוכרע עוד בימי־הראשית של
המדינה, כאשר כרת דויד בן־גוריון
ברית עם גרמניה המערבית, תחת הסיסמה
של ״גרמניה האחרת״ .בן־גוריון
ביטא אז את הדברים בפשטות ובבירור:
האינטרס של ישראל קודם לכל הזיכרונות
היהודיים.
חיים הרצוג ישתתף בהלווייה.

יחסי־חוץ

הפיל והשאלה
הישראלית
ן. רות סוחרים באו
| השבוע מוושינגטון.
הפיל הוא סמל המיפלגה הרפוב־ליקאית,
שנציגה החדש נכנס השבוע י לבית הלבן.
האם שילטונו של ג׳ורג׳ בוש יהיה
טוב או רע לישראל?
אין לדעת. ולא רק מפני שאין הסכמה
לגבי השאלה מה טוב ומה רע
לישראל.
בייקר״ערסאת. בוש הוא אדם
זהיר, והאנשים שהביא עימו הם אנשים
זהירים.
השבוע השמיע בוש הצהרות זהירות
מאוד על ענייני ישראל. הוא דיבר על
אש״ף בסיגנון מעליב ושלל בפירוש
את כינונה של מדינה פלסטינית.
שר־החוץ החדש שלו, ג׳יימס בייקר,
התבטא בנימה דומה בעדותו לפני הס^
נאט,
לקראת אישורו בתפקידו.
אולם מתוך חשש שמא דיברי בוש
ובייקר ירתיעו את אש״ף, מיהר היועץ
החדש לענייני ביטחון לאומי, הגנרל
סנוקרופט, להשמיע רמז רב־משמעות
בכיוון ההפוך. מבלי שנשאל לכך, אמר
הגנרל כי ההצעה לקיים פגישה בין
בייקר ויאסוערפאת ״מוקרמת מדי״.
משמע: הדבר סביר, אך לא ברגע זה.
באותה השעה נמסר כי השגריר האמריקאי
בתוניס, רוברט פלטרו, הממד
נה על ההידברות עם אש״ף, הציע
לאש״ף לגרש משורותיו את מוחמר
(הסשך בעסוד ) 10
העוקם הזה 2682

1 1 1 1־ 1 1

אנדרטה עול טימטום, גלעד ליאזהה־ה

טאבה נחשל
*ץ ספרים על איש אשר רופא־השיניים עקר מפיו כל השיניים,
* 1מלבד אחת.
לשם מה השאיר את האחת?

~ כדי שיהיה לו במה לחוש בבאב־שיניים.
זהו הסיפור של טאבה.

ך* היסטוריה, הידועה לכל:

\ 1אנוור אל־סאדאת עשה מעשה עוצר־נשימה ובא לירושלים,
בירתה של מדינה שבינו לבינה היה קיים מצב של מילחמה.

מעשה זה, שאין לו אח ורע בהיסטוריה, היה
אפשרי מפני שמנחם בגין, ראש ממשלת־ישראל,
הבטיח לו בחשאי מראש שכל השטח המצרי הבבוש
יוחזר.
מבחינת ישראל נפתחו שערי־שמיים. סאדאת לא התכוון רק
להבקיע פירצה בחומת־המילחמה שבין ישראל והעולם הערבי,
אלא להפיל את החומה כולה. הוא לא התכוון רק לכונן שלום בין
ישראל ומצריים — ארבע שנים בלבד אחרי מילחמה עקובה־מדם
— ־ אלא לפלס דרד לשלום בין ישראל וכל שכנותיה, ובראשן
העם הפלסטיני.
מלבד עזר וייצמן, שהיה ער אז נץ קיצוני בליכוד, לא הבין איש
את גודל השעה. משה דיין, מתחכם ״פרגמטי״ ללא״מעוף, עסק
בפרטים קטנים. ואילו מנחם בגין, אדם שבוי באידיאולוגיה של
עצמו, רצה בסך הכל לכונן שלום נפרד עם מצריים, כדי להמשיך
ביתר־שאת במילחמה בפלסטינים.
כך אבדה ההזדמנות הגדולה, ההיסטורית, לשנות כמעט בך
לילה את כל מצבה של מדינת־ישראל, לפרוץ מחומות הגטו
החמוש אל המרחב הגדול שמסביבנו. סיכוי גדול בוזבז לריק.

קיים בצמרת המדינה — היה מישהו אומר כך:
״תראו, רבותי. העניין הזה אבוד. בחוזה־השלום יש סעיף על
בוררות. כמה שלא נשהה את העניין בטכסיסים שונים, בסופו של
דבר נגיע לבוררות. והבוררות תחליט בלי שום ספק שהשטח הוא
מצרי, מפני שהוא באמת היה מצרי. אז במקום להפסיד בסוף את
הכל, אני מציע להשיג עכשיו פשרה שתשאיר בידינו משהו. כמה
שאפשר.״
באותו שלב, תמורת קיצור־הדרך וברוח טובה, ניתן היה להשיג
מהמצרים ויתורים רבים שאינם נוגעים לריבונות. לגבי הבעלות
של אתרי״התיירות, דרכי־הניהול, הגישה, הקשר עם אילת.

אפשר היה לגמור את הכל בכמה שעות, ללחוץ
ידיים, לחגוג את זה במסיבה גדולה, ושלום על
טאבה.
אבל בשביל זה היה צורך בתבונה. ובצמרת ישראל זהו מיצרך
נדיר.
יש שם מתחכמים בשפע. אבל היכן יש שם אדם נבון?
יש שם חכמים בלילה, אבל אין שם חכמים ביום.

זאת היתה הפאשלה מם׳ . 3

מהו הקו בין האבן והים. ואפשר לדחות, ולהתווכח, ולהוציא למצרים
את הנשמה. שלא ישמחו מוקדם מדי.

זאת היתה הפאשלה מם׳ .4
^ אם זה הפוך? בוודאי שלא. נקבע שטאבה שייכת למצריים,
1 1שהגבול הוא במקום שהיה, אבל עדיין אפשר להתווכח על
הגישה.

האם יהיה צורך כדרכון, או רק כתעודת-זהות?
בחותמת עגולה או מרובעת? על גבי נייר לכן או
צהוב?
אפשר להתווכח עד שיבוזבזו הטיפה האחרונה של רצון טוב,
הקמצוץ האחרון של הסבלנות המצרית האגדתית.
ובסוף יחזירו את הכל — ועוד איך יחזירו! — בתנאים הרבה
יותר גרועים מכפי שניתן היה להשיג מלכתחילה, ומבלי להשיג
בתמורה את הידידות והרצון־הטוב שהוא הנכס שביקשנו לקנות
תמורת השטחים.
אכלנו את הדג המסריח, לקינו במלקות וגורשנו מן העיר.

זאת תהיה הפאשלה האחרונה.

אבה אינה חשובה כשלעצמה.

^ אבל טאבה היא משל. וכמשל היא חשובה מאוד־מאוד.
למשל
של טאבה יש נמשל: הגדה המערבית ורצועת־עזה.
מה שקרה בטאבה, מתחיל לקרות עכשיו שם.

זוהי אזהרה.
ך* וחלט להתעקש, להילחם על כל מילה, על כל מילימטר,
\ ( על כל גרגיר חול, עד הסוף המר.

הראש היהודי המציא לנו פאטנטים בלי־ם וף.

אומרים שמי שאינו לומד מן ההיסטוריה, נגזר עליו לחזור על
כל שגיאותיו.
ואילו כאן יש סכנה הרבה יותר גדולה:
מי שלא לומד מן הסיפור של טאבה, נגזר עליו לחזור על אותן
הפאשלות במימדים הגדולים פי אלף.

כמקום כמה דמעות חרישיות של פפו ופרויקה,
תהיה כאן בכייה לדורות.

זאת היתה הפאשלה מס׳ . 1

שאס לא כן, אתה תחזיר כמוך את כל השטח
בתנאים שיוכתכו לך על־ידי האחרים.
כשאתה מתפשר בראשית הדרך, אתה יכול לקבל בתמורה את
הנכס החשוב מכל: הרצון הטוב של העם שאיתו תצטרך לחיות
מחר בשכנות.

אם תתעקש עד הרגע האחרון, עד הסוף המר,
אתה תשלם את הכל ולא תקבל כלום בתמורה, לא
רצון־טוב, לא ידידות, לא יחסי־שכנות, אלא רק שיג־אה
אפורה כשק.

הוחזרו שדות־הנפט, על עושרם. הוחזרו שדות
התעופה. הוחזרו המיצרים. הוחזרו האתרים הארכיאולוגיים
ואתרי-התיירות. הוחזר הר-האלוהים. הוחזר
חוף הנודיסטים.

אם תמסור את השטחים בעוד מועד, כשאתה חזק יחסית, תהיה
זאת מחווה של מדינה חזקה וחכמה, המעוררת כבוד.

ומכאיב מכל לראשי־הליכוד: הוחזרה פיתחת־רפיח, על הת־נחלויותיה
והעיר ימית. אריאל שרון עצמו נשלח לסלק משם את
הבחורים המצויינים ביותר, חסידי מאיר כהנא והרב משה לווינגר.
על גגות ימית נערכה הקומדיה הלאומית של התזת הקצפת
הלבנה. ולאחר מכן בא הבולדוזר הגדול והשכיב את העיר כולה,
כמו קרתאגו מודרנית, מבלי להשאיר אבן על אבן, פשוטו כמשמעו.

השיניים החולות נעקרו, מלבד אחת.
טאבה.

אם תמסור אותם בסוף, כשלא תהיה עוד כל ברירה,
זה ייראה ככניעה של מדינה חלשה ומתכופפת.
זה הלקח של טאבה ״בגדול״.
ס מדתי את הדברים האלה עוד ב־ ,1967 מייד אחרי מילחמת
ששת־הימים, כאשר מעטים שמעו אי־פעם את השם טאבה,
וגם אלה הכירוהו רק כשם של איזור־גבול שכוח־אל.
אמרתי בכנסת — וקומץ קטנטן של שותפים־לדיעה אמרו זאת
מעל בימות אחרות — שכדאי לנו להציע לעם הפלסטיני את
החזרת כל השטחים הכבושים מייד, כדי שתקום בהם מדינה
פלסטינית חופשית, הקשורה בישראל בקשרי ידידות ושותפות.
אז היינו בשיא כוחנו, בשיא יוקרתנו, בשיא צידקתנו. מחווה
היסטורית שלנו היתה פותחת לפנינו שערי־שמיים.

היא הושארה כדי שתכאב.
ששש
^ מחיר העצום הזה, סיני על אוצרותיה, שולם על־ידי
( \ מנחם בגין כדי לרכוש את השלום עם מצריים.

_ לא סתם שלום קר, אפור, גב־אל־גב. אלא שלום
ילוהט, פניס־אל־פניס, שלום של אהבה, שלום של
חיבוקים ונישוקים.

ואז באה פרשת טאבה, והרסה את הבל.
שני שועלים ערמומיים, אלי פאפושדו ואפריים פורן, השיגו
מבגין את ההיתר להקים מלון בטאבה. פפו ופרויקה, שני ישראלים
שורשיים, לחשו באוזנו של בגין רעיון: אם יקום שם מלון־
ענק יוותרו המצרים על השטח, הרי זה עניין של כמה מאות
מטרים. אז מה איכפת להם? אפשר לחזור על פרשת תל־חי, על
תקופת חומה־ומיגדל. המיגדל של אביה־סתסטה ימשיך במסורת
מיגדל־השמירה של חניתה, המיליונרים של הרצליה־פיתוח יבואו
במקום החלוצים של רוחמה, זן חדש של מתנחלים.

בגין הסכים. אולי לא הקשיב. אולי כבר היה שבוי
י־בידי מחלתו הנוכחית, המאנית־דפרסיבית.
ההיתר ניתן. המלון נבנה. ובעיני עשרות מיליוני מצרים הפכה
טאבה בן־לילה לסמל הריבונות, סמל הכבוד הלאומי.
בגלל החוף של נלסון והבריכה של פפו, כמה מאות מטרים,
היתה מדינת־ישראל מוכנה לוותר על רוב ההישגים שהשיגה
במחיר של ויתור על המרחב העצום של סיני.

זאת היתה הפאשלה מם׳ . 2

ילו נערך באותה עת דיון רציני בפורום כלשהו שבו ניתן
לקיים דיון ענייני ולקבל החלטות רציניות — פורום שאינו

ף זהו הלקח של טאבה, על רגלי אחת:
1אם אתה יודע מראש שאינך יכול להחזיק בשטח, מסור אותו
מייד, כל עוד אתה יכול להשפיע על התנאים.

ץ ץ נחם בגין, איש־כבוד, מילא בקפדנות את כל ההתחייבויות
•* /שקיבל על עצמו.
המרחב הגדול של סיני הוחזר. עד אז נמצאו בארץ אלופים
בשפע שנשבעו כי בלי סיני אי־אפשר להגן על ישראל, שבלי
״עומק אסטראטגי״ כולנו נדונים לכליון( .תמיד יש אלופים
בשפע, המוכנים להישבע שטעמי־ביטחון חיוניים־לגמרי מצווים
לעשות מה שהפוליטיקאים רוצים).

כי זהו טיבה של הנשמה הישראלית: גם גדולי הכובשים, הרוצים
לרמוס את הפלסטינים ברגל גאווה, נכספים לחיבוק של
אהבה ולדיברי-הוקרה מצד ערבים אחרים. מצרים או ירדנים.

את ההזדמנות ההיסטורית הזאת החמצנו. פאשלה
שתיזכר לדורות.
כלי־התיקשורת מלאו בסיפורים אידיוטיים על מפות מימי
הלורד קיצ׳נר, שנמצאו בחנות־לעתיקות ברחוב פינצ׳ליי,
והמראים כי הגבול לא היה איפה שהיה, אלא במקום אחר לגמרי.
בטלוויזיה הוצגו מפות, ובהן קווים בצבעים שונים, א׳ ,ב׳ וגי,
ונקבע כי הקו ״הנכון״ הוא זה המוביל בין ראשו של הגמל הצולע
אל גלליו של החמור האפור( .תמיד יש עיתונאים בשפע המוכנים
לפרסם שטויות מסוג זה בהבעה של חשיבות אינסופית, כמי
שיודעים את סודי־הסודות של רמי־המעלה. למה לא? הרי בעוד
שנה במילא לא יזכור איש).

ניסו פישור. ניסו משא־ומתן. הכיאו מתווכים.
הזמינו ממישרד־החוץ האמריקאי שופט יהודי. עוד פעלול. עוד
תעלול. הכל כדי שעוד כמה נשות־מיליונרים מהרצליה־פיתוח
יוכלו להשתזף ליד הבריכה של טאבה במשך עונה נוספת.
אבל גם לזה בא סוף. לא נותרה ברירה אלא ללכת לבוררות.
בוררות שתוצאתה היתה ברורה מראש לכל. היא קבעה שאבו־הגבול
עמדה באמת במקום שעמדה( .האבן התגלתה בשעתו על־ידי
צוות ישראלי־מצרי, מפני שכל החכמים־בלילה שכחו למגינת
ליבם להזיז אותה בעוד מועד).

הכוררים פסקו. אכל ממשלת־ישראל לא אמרה
נואש. הוחלט לשגע את המצרים עוד קצת.
טענו שאמנם נקבע היכן צריכה לעמוד האבן, אבל לא נקבע

מאז היו אי־אלה הזדמנויות, אי־אלה פאשלות. כולן נרשמו
בספר דברי־הימים.
עכשיו, בינואר , 1989 יודע כבר כל בר־דעת, כל מי שאינו
אטום לגמרי, שאנחנו נחזיר את השטחים האלה, ושתקום בהם
מדינה פלסטינית. יודעים זאת שמיר ופרס, החיילים בשכם וגם
האלופים הנותנים את הפקודות לירות בגבם של ילדים בורחים.

אנחנו נחזיר את השטחים, ותקום בהם מדינה
פלסטינית. השאלה היא רק: מתי ואיך.
האם לפי דוגמת סאדאת־בגין, בפשרה, ברוח טובה, כל השטחים
תמורת כל השלום — או לפי דוגמת פפו־פרויקה, אחרי התעקשות,
אחרי שכלו כל הקיצין, כל השטחים תמורת לא־כלום.

אנחנו עדיין חזקים. עדייו יש בידינו קלפים רבים.
עדיין יש מקום למחווה גדולה, להידברות עם האוייב,
לאקט של התפייסות. אבל הזג
הזמן עובר.
זוהי האזהרה של טאבה.
^ ילו הציע עכשיו מישהו להרוס את המלון של טאבה, לפי
נוסח קרתאגו־ימית, הייתי מתנגד.
אני בעד השארתו על כנו כמונומנט, כאנדרטה וכגלעד.

אנדרטה לטימטום. גלעד לאזהרה.

1י ודמ * 1ןךי

או ^י

אוי מאוכזב מהחנרס,
שני שרים: משה שחל (מערך) ודן
מרידור(ליכוד) .הם היו צריכים להיות
על תקן של ועדה שמחליטה.

• באיזה מישרדיס קיימים
כלולות יחידות האמורות לעבור
למישרד איבות־הסביבה?

• אתה סמכת על פוליטיקאים
אחרים, שינהלו למענך
את המערכה?

כדי להקים מישרה שתהיה לו יכו־לת־פעולה
אמיתית, צריכים להעביר
אליו:
• ממישרד הבריאות —
את כל הכרוך בבריאות־הסביבה. וה
כולל זיהום־אוויר, זיהום מקורות־מים,
פסולת רעילה, מיפגעים סביבתיים.
ממישרד החקלאות —
איכות־המים, רשות שמורת־הטבע.
ממישרדהפנים — היחידות
לאיכות־הסביבה ברשויות המקומיות.
ממישרד התחבורה —
הרשות המטאורולוגית.
ממישרד האנרגיה —
המכון לחקר הכינרת.
שלושה מישרדים כבר ויתרו על
יחידות למען מישרדו:
מישרדהבטחון ויתר על
המרכז למידע לחומרים רעילים.
מישרדראש־הממשלה—
על רשות הגנים הלאומית.
התעשייהו המישרד

י סח ר — על רמת־חובב (אתר
הפסולת הרעילה).

סמכתי על כך שאציג לפניהם את
העובדות, וההיגיון הבריא ישפוט.
במהרה הסתבר לי שהלחצים של השרים,
שלא להוציא מידיהם סמכויות,
היו כאלה, עד שאי־אפשר היה להתגבר
על כך. חוץ מזה, אחד מהם(שחל) הוזרי
בעל אינטרסים.
דוגמה? הצלחתי סוף־סוף לשכנע
את הוועדה בעניין מישרד־הבריאות,
ואז התברר שההתנגדות של יעקב צור
(שר־הבריאות) היא קיצונית. הוא ואג־ 1
שיו הביאו נימוק: שהם האחראים לבריאות
הציבור: טיעון גאוני של צור: הוא
האחראי לבריאות־הציבור ולאיכות־הסביבה...
תאונות־דרכים
— זה לא נוגע
לבריאות־הציבור? וצבא — לא? אפשר
בכלל להפוך אותו למין שר־על כזה:

• מה פגע בך יותר מכ^~
במהלך המאבק הזה?

• ד י מוזר לשמוע אותך
מדבר על נושאים אלה. מתי

התנהגותו של משה קצב: הוא ואנשיו
טוענים שהשרות המטאורולוגי
הוא חלק ממישרד־התחבורה, אבל לא

השר רוני מילוא והשר משה קצב
״מא 1ד נפנעת׳ ם התנהנ1תז של קצבי

בדון להקמת המישוו לאיכות הסביבה גידה חשו וונ מילוא שמשהו
נגוס מאוד באיכות הסביבה שדו. הוא שוחח ער כך עם דפנה ברק־נולדה
ההיכרות שלך איתם?
ההיכרות הראשונה שלי עם נושא
איכות־הסביבה היתה כאשר כיהנתי
כממלא־מקום שר־הפנים. אז היתה אי־כות־הסביבה
מחלקה במישרד־הפנים.
מאוד התעניינתי בנושא, גם מפני
שאשתי, אלישבע, מתעניינת בזה. היא
דוקטור לביולוגיה, ויש לה על המכונית
תווית של ״נאמן ניקיון״ .היא
יכולה לרשום דו״ח...
אצל ראש־הממשלה היתה מונחת
הצעה עוד לפני הבחירות, להקים מיש־רד
לאיכות־הסביבה. באו אליו מיש־לחות־המומחים,
והוכנה חוות־דעת של
דוקטור אורי מרינוב, ראש השרות
לאיכות־הסביבה. הוא המליץ להקים
מישרד כזה. הצעתו כללה הכל: מיבנה
המישרד, תחומי הפעולה, חקיקה שתאפשר
למישרד לפעול.
משנכנסתי לתפקיד, היתה ההצעה
מונחת לפני. אימצתי אותה לעצמי.
התייעצתי גם עם פרופסורים מהאוניברסיטה
העברית, פרופסורים מהטכניון,
אנשי החברה להגנת־הטבע.

• הרי ״מינו״ אותך כשר־התיקשורת,
כשר-התחבורה,
כשר־התיירות ...מתי התחלת
ללמוד את החומר הנוגע לאי־כות־הסביבה?
למדתי
את החומר רק אחרי שהת־מניתי
לתפקיד. להפתעתי, זה נושא
מרתק. פתאום התברר לי עד כמה זה
חשוב. לא חשבתי בכלל שהיקף־ה־השפעה
של הנושא הוא כל־כך גרול.

• דבק בך דימוי של מלך־
המניפולטורים. ולפתע־פתאום

אתה מופתע מכך ששרים —
פוליטיקאים! — אינם מוכנים
להיפרד מסמכויות ולוותר לך?
האמת היא שהפעם אני באמת מופתע:
מופתע, מאוכזב, פגוע. כשקיבלתי
את המישרד לא ציפיתי לבעיות. לא

חשבתי שזה יהיה קל, אבל לא הערכתי
שזה יהיה כל־כך קשה. בסופו של דבר,
המישרדים שבהם מדובר הם כל־כך
גדולים, שלא העליתי על דעתי ששר־הבריאות,
למשל, ינהל כזאת מילחמה
על חלקיק ממישרדו. הבעיות בתחום

הבריאות הן כל כך גדולות, כל־כר
מסובכות ...רק זה מה שחסר לו? זה
אבסורד:
לי — זה נראה כל־כך טיבעי שכך
צריך להיות. הממשלה הקימה ועדת־שרים.
הוחלט להטיל את הטיפול על

״כשלא מצפים, לא מתאכזב׳!״
• 4מה מבכירי התיקשורת התחנפו אליי נמשך
* 9חודשים והשקיעו זמן בפגישות עימו, מפני
שדוני מילוא היה מיועד לתפקיד שר-התיקשורת,
השר הממונה על הערוץ השני והכבלים, שר בעל
הרבה כוח. כיום אפשר לבקש ממילוא לפרוע את
החוב -לזכות נ מים נקיים, באוויר פחות מזוהם,
בניקוי הפסולת.
רוני מילוא לומד כיום, באיחור״מה, שאין מקום
למושגים כמו ״חברות״ או ״ידידות ׳ בעולם של
מאבקי־כוח, אינטרסים, פוליסיקה. הסיכום שלו:
״כשלא מצפים -לא מתאכזבים.״
חרף הדימוי שדבק בו, של איש ממולח, ערמומי,
הבקי ברזי הפוליטיקה, מלך המניפולסורים, מילוא
״ציפה״ .בשיחה שלט טון של אכזבה מחברים, שלא
נרתמו לעזרתו כפי שהוא נרתם לעזרתם.
מילוא לא הסתיר את תחושותיו. עם תום הרא יון,
בדברו על התנהגותו של אחד המעורבים בדבר,
אמר :״אולי נאמת יכולתי לצפות זאת מראש. אני
לא די רגיש, בדי לקלוט דברים כאלה״.
בניגוד לנימה המחוייכת שבה דיווחה התיק-
שורת על המישרד החדש, שר״איכות״הסביבה הוא
אדם עסוק ביותר. עובדה: השעה הסבירה ביותר
שמצא להתחלת הראיון הזה היתה חצות.
יומו של מילוא התחיל באותו יום ב־ 6וחצי
בבוקר. אמנם היום היה עמוס בעסקנות לקראת
הבחירות המוניציפליות, והערב בלל מסיבה בהש*

תתפות 800 פעילים לכבוד מינויו כשר, אבל מילוא
אינו טוען שהוא המציא את המילה ״אקולוגיה״ .אין
הוא מסתיר שהיכרותו עם הנושא החדש, שעליו
הופקד, התחילה באחרונה, ואינו מספר שזה היה
חלומו משחר-ילדותו. בל מה שהוא מבקש הוא
שיתנו לו להוכיח עצמו בתפקיד החדש, שיתנו לו
להשקיע את מלוא המרץ המפורסם שלו, ולא יתקעו
לו מקלות בגלגלים. מילוא גם ביקש גילויי חברות,
אבל מזה הוא נגמל בשבועיים החולפים.
רוני מילוא הוא ״סלף-מייד־מאן״ .בניגוד לעמיתיו,
בגי גילו, הכל בא לו בקושי: בעוד שדן מרידוד,
נעל התדמית המושלמת, קפץ נטיבעיות אל בס-
המישפטים, נאלץ מילוא לוותר על תיק-התיק-
שורת, תיק-התחבורה, תיק-הפנים ותיק-התיירות.
הוא לא קפץ לכסא מוכן, אלא צריך לבנות מישרד
יש מאין, להתחיל הכל מבראשית.
בלילה שבו נפגשנו, נראה מילוא -חתן מסיבה
המונית רק שעה קלה לפני-כן -עייף. המילים
״קשה לי״ שנו, במהלך השיחה, בהקשרים שונים.
חל בו שינוי גדול מאז שהתחיל נדרכו בשדה-ה-
פוליטיקה. אז נחשב כיהיר מכולם. הפגיעות היתה
ממנו והלאה.
יש מדינות, נמו גרמניה, אנגליה וארצות-
הברית, שבהן איכות־הסביבה היא נושא חשוב
ביותר, והמישרדים המופקדים עליה הם בעלי
שיניים. אבל זוהי, כמובן, נקודה שולית בדיון.

זה העניין.
כל העניין עם קצב מאוד חרה לי.
מאוד נפגעתי גם על בסיס חברי.
כשבא אלי ראש־הממשלה וביקש
ממני, במהלך המשא־ומתן, לוותר על
תיק־התחבורה, שהייתי מיועד לו, למען
קצב, מפני שתיק־הרווחה שהוא היה
מיועד לו עבר לאגודת־ישראל — לא
היססתי לשניה. ויתרתי. ואילו עכשיו,
כשמדובר בחלקיק ממישרד־התחבורהך ז
שהוא מישרד ענקי — הוא נלחם
כאריה שלא להוציא מידו שבריר של
כוח:
וכל זה קורה, כאשר ישנן חוות־דעת
של מומחים — למשל הפרופסור אריאל
כהן מהאוניברסיטה העברית —
שקבעו חד־משמעית שהשרות המטאורולוגי
שייר אלי:
שאר השרים שבהם מדובר שייכים,
לפחות, למערה אריה דרעי (ש״ס)
אמנם נאבק איתי, אבל כבר תרם חלק
(התשתית למישרד החדש היא היחידה־לאיכות־הסביבה
במישרד־הפנים).
החלפתי כמה פעמים מילים עם
קצב, אבל זה לא עזר, לא שינה מאומהיד
הופתעתי מאוד מהתנהגותו, אני באמת
מופתע, מאוכזב, פגוע.
הסבירו לי שכשמדובר בעמדות של
כוח — כך מינהגו של עולם.

• מתי החלטת על יציאה לקרב?
חיכיתי
שבועיים־ימים וניהלתי מגעים
שקטים עם כל השרים הנוגעים
בדבר, ופגישות עם הוועדה של שחל
ומרידור. ניסיתי להשיג את שלי בכל

• בזמן המשא־ומתן על הקמת
ממשלה היית מיועד למי-
שרדים הנחשביב ל,,בבדים״
יותר.

אמצעי־השיכנוע, כולל חוות־דעת של
מומחים.

• מתי הבנת שלא זו הדרך?
הרגע המכריע היה כשראיתי את
— שחל מגיש הצעה לדיון בממשלה.
הנושא היה אמור לעלות ביום הראשון
(שעבר) .פתאום הגיע שחל והציע בעצם
שלא להעביר שום־דבר. אז הבנתי
שמנסים לטרפד את הקמת המישרד.
שחל עצמו, במהלר הדיונים, אמר

כשהיה מדובר על ממשלה צרה,
הייתי מיועד להיות שר־התיקשורת או
שר־התחבורה. בשלב מוקדם דיברו על
תיק־הפנים. מאוחר יותר הציע לי
ראש־הממשלה את תיק־התיירות. הסכמתי
לקבל זאת, בתנאי שיצרפו לכך

..תיארתי לעצמי שיהיו ציחקוקים
על תואו׳ החוש ...מדם יודעים
שאפשר לבקש ממני רווחו, אבל...״
את איכות־הסביבה. בסוף נשארתי עם
איכות־הסביבה.

לי שהוא מסכים שצריך להעביר את
בריאות־הסביבה ממישרד־הבריאות.
הצעתו של שחל בממשלה לא היתה
מקובלת על מרירור. דן תומך בי. באותו
הרגע הבנתי ששחל, ביחד עם
השרים הנוגעים בדבר, רוצה לטרפד
את הקמת המישרד.
לגבי שחל, אגב, זאת לא בעיה של
סמכויות, מפני שהמכון־לחקר־הכינרת
— זהו חלקיק קטנטן ממישרד־האנר־

• בכל זאת, היה ברור לך שהפעם
אתה עולה כיתה ויושב
ליד שולחן־הממשלה?
היה די ברור שאהיה הפעם שר.
ראש־הממשלה רמז על כך די ברורות.
הוא אמנם לא אמר זאת במפורש, אבל
כשעשו לי יום־הולדת, הוא רמז על כך,
כשבירך אותי. זה היה פשוט ברור. אני
גם מרגיש מוכן לכך. כשמילאתי את
מקום שר־הפנים, עשיתי זאת לא רע,
גם לרעת המחמירים.

אני חושד שהבעייה שלו היא ש־מישרדו
הוא המזהם הסביבתי הגדול
ביותר. מה הוא צריך בעיות?

• לא העזת לדבר על כך עם
שמיר ישירות?

• אתה יוצא למאבק דון-
קישוטי, או שראש־הממשלה
מאחוריך?

לא העזתי לשאול דוגרי, אבל אמרתי
לראש־הממשלה, באיזו שיחה
שהיתה לנו על הנושא, שאני מעוניין
אך ורק בתיק ביצועי.

מצד יצחק שמיר היה לי גיבוי לאורך
כל הדרך, ואינני מדבר רק על גיבוי
של שתיקה.

• בלומר: שר־בלי־תיק היה
הקו האדום שלך?

• ושמיר, שהצליח להכניס

נסיכים דן מרידוד, אהוד אולמרט ורוני מילוא
,נם אני יכולתי להיות שר־מישפט, ט 1בר
ניסים״ — משה ניסים מחה על כך
ששלושת השרים הליברליים נותרו
בלי תיקים ביצועיים (ניסים — שר־בלי־תיק,
מודעי — שר־הכלכלה שהוא
תיק מישני ביותר לתיק־האוצר).
אז הוסיפו את גירעון פת בשר־התיי־

צריך לעמול קשה, מתבקש
לוותר, בעוד שמרידור מגיע
בקלות לעמדת שר-המישם-
טים, ובני בגין מתברג בקלילות
בשביעייה הראשונה בצמרת
חרות?
זאת שאלה קשה. בסך־הכל, אני
חושב שגם אני יכולתי להיות שר־מישפטים
טוב.

• רצית?
זה בהחלט היה תיק שעניין אותי.
סיימתי את לימודי־המישפטים באוניברסיטה
בהצטיינות, עשיתי עבודה
לגמרי לא רעה כעורך־דין. לא ראיתי
שום סיבה מדוע שלא אוכל להיות שר־מישפטים
מוצלח.
אבל בחלוקה המקורית של התיקים,
שלפיה הייתי אמור לקבל את תיק־הפנים
או תיק־התחבורה, זה נראה לי
די טיבעי שדן יהיה שר־מישפטים. לי
היה ניסיון בתיק־הפנים ולכן הייתי
מרוצה. כן, התייעצו איתי אם אני
מרוצה.
אני גם חושב שדן יהיה שר־מיש־פטים
טוב. אז לא חשבתי על הדברים
כפי שהצגת אותם כרגע. אחר־כך,
השתבש הכל.

• ומשהשתבש, למה שדווקא
אתה תוותר?
נוצרה עובדה. בסך־הכל יש נסיכים
שנותרו מחוץ לממשלה. בכל זאת, יש
כאן איזו מידה של צדק.
כמה שזה יישמע לך מוזר, קשה לי
נורא להילחם למען עצמי. כולם יוד
עים
שאפשר לבקש ממני שאוותר,
שלא אעשה בעיות.
אני יודע שזה נשמע מוזר. זה עניין
של אופי. אני נלחם למען אחרים.
החברים שלי תמיד מתלוננים :״למה
אתה לא נלחם למען עצמך כשם
שאתה נלחם למען אחרים?״
מי נלחם למעני? בכל זאת יש כאלה.
עובדה שהגעתי להיות בכנסת, ועכשיו
אני שר.
קשה לי עם זה. מה אני יכול לעשות.

אז עכשיו אתה מנהל את
המילחמה הראשונה שלך למען
עצמך?
זאת בעצם מילחמה על העניין. אילו
הייתי נלחם למען עצמי — הייתי
מרים ידיים.
אני יודע שהצטיירה לי תדמית
שונה, אבל תדמית אינה חופפת תמיד
מציאות. לכן זה לא מעסיק אותי.
מה שמעסיק אותי הוא שראש־הממ־שלה
לא טעה בשיקוליו, כשהחליט על
הרכב־הממשלה.

• נוהגים להגדיר את יחסיך
עם יצחק שמיר כ״מיוחדים״.
ההיכרות שלי עם שמיר היא ארוכה
מאוד. תמכתי בו לראשות־הממשלה
עוד כשהיה חבר־כנסת מהמניין. הוא
היה יושב־ראש אגף־האירגון של חרות.
תמיכתי התבטאה בהליכה עימו
(המשך בעמוד )41

אלישבע ורוני מילוא
,אשתי מתענ״נח בזה. היא דוקטור לביזלזגיהר

שלושה שרים צעירים לממשלה
ולמגר את אריאל שרון
ודויד לוי במרכז הליכוד, אינו
יכול להעביר החלטת־ממשלה
בעניינך?
שמיר לא יכול היה לעשות זאת,
מפני ששחל איים להעביר את הנושא
לדיון בקבינט, שם יש תיקו בין המערך
והליכוד. מה לנושא איכות־הסביבה
ולקבינט?
אז ראש־הממשלה החליט לשוחח
על כך עם שימעון פרס. ההחלטה
להקים את המישרד לאיכות־הסביבה
היתה על דעת המערך והליכוד. עכשיו
יש שרים שמטרפדים זאת.
מה יקרה אם לא איאבק? אני אשא
באחריות למגיפות, לגאזים רעילים,
ולא יהיו לי סמכויות!

זה היה תנאי בל־יעבור לגבי. אמרתי
כל העת שמבחינתי אין הבדל בין
סגן־שר לבין שר־בלי תיק. אחרי שכבר
החלפתי את שר־הפנים וטיפלתי, במקומו
של מ״שה ארנס, בנושא הערבים

כש״תפרו״ לך את תיקי
התיקשורת והתחבורה, התחלת
להתכונן?
בניגוד למה שאת חושבת — לא.
אולי אינטרסנטים מסביבי התכוננו.
לא התכוננתי, מפני שאני מאמין
באמונות טפלות, בעין־הרע.

• אתה זוכר את הרגע המאושר
שבו הסתבר לך שתהיה
שר־איכות־הסביבה?
בעצם הוחלט שאקבל את תיק התיי־רות־ואיכות־הסביבה.
אחר־כך פרץ
״משבר פת״ .צריך לכנות זאת ״משבר

רות, והשאירו לי את איכות־הסביבה.

• צפית לציחקוקים על חשבונך,
בגין התואר החדש?
כן, תיארתי לעצמי שזה יקרה, מכיוון
שחלק גדול מהציבור אינו יודע
בדיוק במה מדובר.

• במהלך המשא־ומתן חל
איזה פיחות במישקל הסגולי
של התיקים שיועדו לך: מפנים
ותחבורה עד לאיכות־הסביבה.
אתה מאוכזב?
כן. היה איזה תהליך של ירידה
בתפקיד שאני מקבל. מצד שני, חשתי
סיפוק שאני נכנס לממשלה.

• ביחד איתך נכנם גם דן
מרידוד, שצמוד אליו התואר
״נסיך״ .אתה הגעת בכוחות
עצמך לעמדת־כוח. אתה לא
מרגיש מתוסכל שדווקא אתה

מילוא עם יצחק שמיר
,כשאני הלכתי עם שמיר, מי הימר עליו?׳

מונולוג
ף ולדתי בתוניס ב־ , 1942 בכפר־ל
דייגי ם בשם מאריה. באחד הימים
עוד אחזור לשם, אני חייב.
גדלתי שם עד שהייתי בן .12 אבא
שלי היה סוחר־בדים. אמא — עקרת־בית.
היינו ארבעה ילדים. אני הייתי
השני ברשימה״
היתה לי ילדות עניה. בגיל 9נשלחתי
לפנימייה. ב״תוניס המפגרת״
כבר היתה חטיבת־ביניים ב־ !1952 הפנימייה
שכנה בעיר שכנה — סוס.
איך זה היה להיות יהודי בתוניסיה?
כשהנאצים פלשו לעיר שלנו, ב־, 1943

זוו ״

על קאריירה פוליטית.
שבתי לעולש בגיל .21 המצב היה
אז נורא קשה. הייתי הבן היחידי ששב
למושב. השאר ברחו.
עוזי ברעם היה אז מזכיר המישמרת
הצעירה. הוא כינס ביחד•! כנס. זה היה
הכנס הראשון שבו השתתפתי.
זהו, שבתי לשיגרה. אחרי כמה שבועות,
הגיע אלי שליח של עוזי לרפת
ואמר. :עוזי זוכר אותך מהכנס. הוא
חצה שתהיה רכז־ההסברה של המיש־מרת
הצעירה...״
כמעט התעלפתי. התלבטתי במשך

אשת בבר

עזב האת
הבית שלנו!•
כבר הסתובבתי עם טלאי צהוב. מיש!
פחתי ואני התחבאנו בחווה של ערבי.
1כך ניצלנו. חיינו בעיר שכולה היתה
ערבית. אינני זוכר ולוא תקרית אחת
על רקע אנטי־שמי. דווקא חונכנו להדגיש
את העובדה שאנחנו יהודים. מיש־פחתי
היתה אורתודוכסית — לא נורא
אורתודוכסית, אבל. אני עצמי למדתי
זמן־מה בחדר.

• עליה אוצה:
היה פיתו להישארנמוס.״,
4£מ א שלי היתה חניכה בבית״ר.
אחותי הבכירה היתה חניכה בשר
מר־הצעיר ...נכון, יש הבדל, אבל כולנו
היינו חניכים בתנועות־נוער.

עלייתו ל שילסון של סב״ב סהב חבה
קצת הפחידה אותנו.
עלינו ארצה ודך מרס״י. מ א מר,
הודענו שאנחנו טסעים לצזרפחב
שהינו חודש בסדסיי, ע!ד שעלינו
ארצה. הובאנו היישר למשב עול ש,
ליד טולכרם. שלחו א תי ״שד ל פנימייה
בנשר׳ ,ואחריכך בופו׳׳ זזק-
לאי בנחלת־יהודד-
הורי עסקו, כמובן, סוזקלאזזוזב
שירתתי בצבא, בצנחניה, ז שבמי ל_
מושב.

• טדנ ר ש־נ

..המשנו חכי?שה
נח שם־ עד 71108
ף* שהייתי נער, סדוהד להיזת
שוער־כדורגל. בעצם ל * מזל פ תי

חודשיים. לפתע פרצה מילחמת ששת־הימים.
התגייסתי. רק אחרי־כן נכנסתי
לתפקיד.
מהו פוליטיקאי? אדם שיש בו דחף
או רצון שלא לתת לחיים לעבור לידו,
אלא להשפיע עליהם. לכן הוא מנסה
להתקרב למוקדי קבלת־ההחלטות.
אני גבר מאוד סגור. בנושאים אישיים,
ריגשיים, אני נעול לגמרי.
יש לי ידידים פוליטיים, שאיתם אני
מדבר בתחתונים, אבל אך ורק על פוליטיקה!
אחרת אני לא נחשף.
אני לא נותן לצד הריגשי לסחוף
אותי. באופיי אני מאוד קר־מזג.
כן, זה נכון שאני מאוד פגיע.
המשבר הכי קשה בחיי עובר עלי
עכשיו. אני נמצא על פרשת־דרכים
מכל הבחינות: מבחינה פוליטית, מבחינה
אישית. אני שוקל את המשך
הדרך, שוקל...
אני לא בנוי להיות חלק ממערכת

אדםעדפרשת ־ ד ר כי ם

ודשיים וחצי אחרי הבחירות התעניינתי
? 9בשלומם של שני האנשים שעמדו בראש
מטית־ההסברה של הליכוד והמערך -רוני מילוא
(ראה עמודים )9*8וניסים זווילי.
כשמדובר על תיקו, על מצב שהכתיב ויתורים
והתקפלויות ואכזבות אצל שני הצדדים, אין זה
פלא שלא פגשתי אנשים מאושרים. בכל זאת, בצד
המנצח, החיים יפיס יותר.
מילוא כועס, פגוע, נאלץ לוותר, אולם השיחות
עט זווילי בבניין האפור, המכוער, של הסוכנות
היהודית, הבהירו לי את אשר הוא חש: ממוקד-
העשייה ואור־הזרקודים -לאפרוריות בהתגלמותה.
מזמן לא חשתי בדיכאון כל־כך חסר־תיקווה,
כאילו ברור ששוס״דבר חשוב אינו עומד להתרחש.
זווילי, יו״ר מחלקת ההתיישבות בסוכנות, לא
הופתע משביקשתי לעשות הפסקה במהלך הראיון.
על ניסיס זזוילי כתבו לפני כמה חודשים בסופר״
לסיבים נוסח ״כוכב נולד״ .גילו אותו לפתע פתאום
במאבק נגד שימחה דיניץ על תפקיד״התפקידים
בסוכנות היהודית. זווילי העז ללטוש עיניים אל
כסאו של אריה דולצ׳ין. התיקשורת פירמה לו,
הריעה לו.
התשואות הבאות היו כשהופיע בתחילת תש־דירי-חבחירות
של המערך. אז כבר נולד כוכב־סל-
וחזיה.
הניע יום השלישי השחור, ה־ג בנובמבר: המערך
הפסיד. הכותרות הבאות: שחל פה, שחל שם, אדרי
רץ, רביו מאשים, פרס מאיים, ביילין נשלח ...זווילי
נעלם.

ב נז ר ע גז

אחריו הובילו אותי לחדר המרוהט
במר ת־סי, עציצים שמצב פריחתם משקף
אולי מ ת מצבו של בעל״החדר(״העציצים בשיקום!״
מ חתה מלכת, המזכירה, כשהבחינה במבטי) ,מצב־ועת
נכאים.
אחלי מ מע יד על עצמו כעל אדם סגור ומסוגר,
התלבש כקול על המשך דרכו הפוליטית, אם בכלל,
לא בוזו־ ממי לי ם, אך הפציר בי שלא לרשום את
חמודה ה תחתונה המתבקשת מרטזיו המרובים.
בדוד לו שכרגע הוא בסיביר(קור־כלבים בבנייך
השובבו ת) ע ד להודעה חדשה. ברור לו שהוא משלם
סוייד, כדוד לו שעשה כמיטב יכולתו.
לגבי חייו הפרטיים אץ הוא מפשפש במעשיו.
זוחלי, פוליטיקאי שבנה את עצמו, מאמץ בגורל.
בך אולי קל יזמו־ להסביר את ביתו המתפרק. קל לו
יותר להשתמש במונחים ״כישלון״ או ״שעות״ בהק־שדשלקאדיירה,
מאשר בהקשר של חיים אישיים.
שם הוא משתמש במונחים כמו ״קשר״ ,״גורל״.
אדם המרק־ להחליט לאן יילד מבחינת הקאריירה,
פבחיבת המתמחה. מצב מישפחתי -אדם על
פרשת־ דובי ם.
למ חר ת הדאיון סילפן אלי וניסה לאזן :״אתמול
תפשת אוו** לא בטצב־רוח מי־יודע״מה וחלק מהדברים
שק לס ת לא התכוונתי להוציא״...
מכרתי בבמה משועלי המערך, שהשכילו להתרחק
מ הסע דבה מבעוד מועד, מפני שציפו להפסד.
כיזם ה ם נשקפים בעוזרים, בדוברים, מוסעים כמ-
כמ׳יה*,.תלווי. הם חברים בממשלה.

ראש־מחלהה זווילי
.התחבא 11 מפני הנאצים!־
שבה איני משפיע. אני לא משוחח על־כך
עם אף־אחד: לא בבית ולא עם
חבריי הקרובים בלתר. זאת הפעם הראשונה
בכלל שאני מוציא זאת לאוויר־העולם,
ואני מבקש שלא לכתוב כמה
מישפטים.
אינני מדבר על מה שאני מרגיש,
מפני שהשאלה היא: מה זה יעזור? האם
דיבור משחרר ממתחים?
עד כה הצלחתי להתגבר על המשברים
בעצמי.
האם אני גבר חזק? כן, כך אני מרגיש.
אני לא מאצ׳ו, אבל אני חזק.
אני לא מצליח לחזור לתלם. זה קשה
מאוד. חסר לי המתח של תפקידי בבחירות,
חסרה לי קבלת־ההחלטות תחת
לחץ. להיות יושב־ראש מחלקת־ההת־יישבות
בסוכנות — זה מאוד שונה...
זה מעבר כל״כך קשה. אילו הייתי
מתמנה כשר(זווילי הוזכר בקשר לתפקיד
שר־החקלאות) — זה היה מעבר
קל יותר.
מועמדותי לתפקיד מזכ״ל המפלגה?
בעצם זאת היתה המצאה של כמה
עיתונאים שכתבו ...אם כי המועמדות
שלי לא היתה בלתי־הגיונית.
בכלל לא ידעתי שעוזי (ברעם)
עומד להתפטר. שבתי מחדל ומצאתי
עצמי מועמד. לולא המועמדות של
מיכה(חריש) ,אולי הייתי ניגש, אם כי
אני שוקל בכלל את המשך דרכי.

• נישואין. :אם נחליט
להיפרד סופית.״־
ך* תחתנתי בגיל . 26 לבטי אש־
1 1תי ולי יש שלושה ילדים. שרון,
הבת הבכורה, משרתת בגרעין עודד
(התנדבות לפני הצבא) .גיא הוא בן ,16

(המשך מעמן ד )6
(״אבו־אל־עבאס״) עבאס• ,מפקד איר־גון־הרסים
(״חזית־השיחרור הפלסטינית״)
שביצע את חטיפת האוניה אכילה
לא 1ח. כל ראשי אש״ף בוודאי היו ער
שים זאת ברצון, אך הדבר קשה, מפני
שאבראל״עבאס נתמך על־ידי עיראק
ואין אש״ף יכול לריב כעת עם מדינה
זו. לפי הידיעה הציע פלטת לפרק את
מח . 17 היחידה המיבצעית של פת״ח,
אך נדמה שזוהי ידיעה שגוייה. הכוונה
היא לאירגונו של אבראל־עבאס.
כל זה מעיד כי בוש מגשש בינתיים
לכל הכיוונים —.גם מפייס את השדולה
היהודית ואנשיה בקונגרס, גם
מקיים את הדו״שיח עם ערפאת ואנשיו.
כיוון הם וך? איך יתפתחו הדברים?
לנשיאים האחרונים ודתה התפתחות
כמעט־קבועה: הם התחילו במא־מצי־שלום
וסיימו בסיוע לקיצוניות הישראלית.

ריצ׳ארד ניכסון פירסם בראשית
כהונתו את ״תוכנית רוג׳רס״,
שתבעה את החזרת כל השטחים הכבושים
,״למעט תיקוני־גבול מיזע־ריים״
.לאחר־מכן תמך בקו האנטי־פלסטיני
הקיצוני של הגרי קיסינג׳ר.
• ג׳ימי קארטר התחיל לדבר
על ״מולדת לפסטינים״ ,ולאחר־מכן
זנח את הפלסטינים בקמם־דייוויד.
• רונלד רגן פירסם ב־ 1982 את
״תוכנית רגן״ ,שנדחתה על־ידי מנחם
בגין על הסף, ולאחר־מכן שכח את עצם
קיומה.
עוד לפני כניסתו לתפקיד החליט
בוש על פתיחת ההידברות עם אש״ף.
אין ספק כי החלטת ג׳ורג׳ שולץ בעניין
זה היתה לפי בקשתו. עכשיו השאלה
היא אם יתמיד בדרך זו, או שייכנע
ללחץ הפוליטי של השדולה היהודית.
אלא שכיום המצב הבינלאומי שונה
לחלוטין. הצמרת האמריקאית חפצה
בהסדר עולמי עם ברית־המועצות,
דעת־וזקהל העולמית מואסת בסיכסו־כים
מקומיים, אש״ף שינה את עמדתו
הרישמית. הציבור היהודי אינו קיצוני
כפי שהיה.

חוק

הדשא
של השכן
אנשי־רזח בבריטניה
חזבעים להנהיג שיטת־בחירות
ישראלית.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם
שאין לה חוקה.
מי שהתלונן על כך בעבר, נענה
מייד שאין זה נכון: יש עוד מדינה אחת
שאין לה חוקה. ולא סתם מדינה, אלא
אם הדמוקרטיה: בריטניה הגדולה.
אמנם, מדברים על ״החוקה הבריטית״
,אך זהו אוסף של מסורות בעל־פה,
תקדימים ופיסקי־דין, ולא מיסמך
כתוב. משמע, מדינה יכולה להיות
דמוקרטית גם בלי חוקה כתובה.
השבוע באו אלף אנשי־רוח בריטיים,
ופירסמו גילוי־דעת מהפכני בשם גוף
חדש, הקרוי אנונה .88 עיקרו: בריטניה
זקוקה לחוקה כתובה, מפני שבהיעדרה
הולכות ונשחקות זכויות־האדם בממלכה
של מרגרט תאצ׳ר.
אם כל חטאת? תוך כדי כך נהרס
עוד מיתוס.
שואפי־השינוי בישראל, וביניהם
חוגים החותרים לחקיקת חוקה כתובה,
רואים בשיטת־הבחירות היחסית בישראל
אם כל חטאת. הם מבקשים להנהיג
בחירות איזוריות, בצורה זו או אחרת.
הגוף הבריטי החדש תובע את ההי־פך.
הוא רואה את השיטה האידיאלית
דווקא בזו הנהוגה בישראל. אחת מדרישותיו
המרכזיות: לבטל את שיטת־הבחירות
האיזורית הנהוגה בבריטניה
מדורי־דורות, ולהנהיג בה שיטה של
בחירות יחסיות.
על כך אומר פיתגם בריטי עתיק:
הדשא בגן של השכן ירוק יותר.

מאז שנכנסתי לפוליטיקה, מאוד
השתניתי, מאוד! השקעתי בכך יותר
מדי זמן. באחד הימים התעוררתי וגיליתי
שלא השקעתי זמן בדברים אחרים,
כגון בית, מישפחה. אז כבר היה
מאוחר מדי.
הפוליטיקה היתה לגביי כמו התמכרות:
לאט־לאט שקעתי ביותר ויותר
התחייבויות, השקעתי בכך יותר ויותר
שעות, וחוזר־חלילה. יום אחד התעוררתי
וגיליתי באיזה מצב אני.
כעת אני בשלב של פרשת־דרכים.
אני צריך לקבל החלטות בתחום הפוליטיקה,
בתחום הבית — אחד מקרין
על השני.
אני דווקא מקפיד לתת לילדים שוקו,
מדי בוקר, לשלוח אותם אישית ל־בית־הספר.
אבל אני מרגיש שלא הייתי
אבא במלוא מובן המילה. גם הם מרגישים

המחיר היקר ביותר ששילמתי עבור
• להבדיל ססחסוד (.אבו מאז/״ו
(המשך בעמזד 1 )38 עבאס, מראש• פתיח ן יד־יסיע של ער־פ

העול ם הז ה 2682

רון ק ריי טל ר מ צי עטר אנ ספרל דו ד 1מרת
ישראלמ פגינ האת כי שו רי ה בפי תו ח־הגוף
כל השמנא והסלתא של
עולם־הפוליטיקה התאספה במר
מיאון ישראל בירושלים באירוע
שציין את יום השנה ה־46
לוועידת־ואנזה. באחת השורות
הראשונות באולם ישבו רב־אלוף

בשורה זו כולם ברוגז עם כולם.
שרון, איתן וגור היו שלושתם
צנחנים, ומעורבים בוויכוח על
קרב־המיתלה ב־. 1956
21 נשות־הבונדס, ששהו
בארץ בביקור ממלכתי, חתמו

האוניברסיטה העברית שנערך בתל־אביב. היא סיפרה עובדות לא
ידועות על אביה, ובין היתר גילתה כי מעולם לא נהג לכתוב בישי בה,
אלא העדיף לכתוב כשהוא רכון בעמידה על שולחן־כתיבה.
(מיל׳) רפאל 1איתן, רב־אלוף
(מיל׳) מוטה גור והאלוף
(מיל׳) אריאל שרון. השלושה,
שאינם מדברים איש עם רעהו,
משכו את תשומת ליבם של
הנוכחים בהתעלמות ההדדית
שלהם. שימעון שבס, יועץ
ראש־הממשלה, שישב בשורה
מאחור, פנה למוטה גור ואמר לו
שהשלישיה מזכירה לו את
שורת־המקהלה, אך בהבדל קטן:

את סיורן בקבלת־פנים שערכה
להן לאה גוטליב, בעלת חברת
נוטקס. בין הישראליות שהוזמנו
לאירוע היו גם סוניה
סרס ולאה רבין. השתיים
התעלמו זו מנוכקנתה של זו.
נשות־הבונדס הוזמנו באחד
הערבים למסיבה שנערכה
עבורן בבית פרטי. העיתונאית
מירה אברך הקדישה לאירוע
קטע גדול במדור שלה בידיעות

אחחעת. רוב הרשימה עסקה
במארחת, בבגדיה ובמעצב הפרטי
שלה. היא הגדילה לעשות
וסיפרה איך נשות־הבונדס התנפלו
על ארון־הבגדים של המארחת,
כשהן מתפעלות מהיצירות
שבתוכו. את שם המארחת
היא לא גילתה — כי היתה זאת
היא עצמה.
באחד מעיתוני השבוע הופיעה
ידיעה שגיזבר הסוכנות,
מאיר שיטרית, ויושב־ראש
הסוכנות שימחה דיניץ טסו
לניו־יורק לישיבה של הנהלת הסוכנות.
בעת שהותם שם הם
התארחו במלון דרק, הגובה
סכום של 175 דולר ללילה. עוד
נאמר בידיעה שאורי גורדון,
מנהל מחלקת־העלייה של הסוכנות,
העדיף את מלון סאמיט
השכן, שהוא זול יותר ב־45
דולר. תגובת שיטרית: למלון
ררק יש הסכם מיוחד עם הסוכנות,
ולמעשה המחיר שהוא גבה
עבור חדר במלון היה 135 דולר
ללילה. מכאן שההפרש בין שני
המלונות הוא חמישה דולר בלבד.
למרות
הזמן הרב שעבר
מאז מישפטן של חווה יערי
ואביבה גרנות, עדייו משמש
החוקר הפרטי מישל חדד
מוקד לסקרנות ולעניין ציבורי.
הוא ממשיך להופיע בערבי־רא־יונות
בכל הארץ. מישרד־החקי־רות
שפתח משגשג, ורבים פונים
אליו. בין הפונים גם מישפחתה
של הילדה נאווה אלימלך,
שנרצחה לפני כמה שנים, וש־רוצחה
טרם נמצא. מיספר־הטל־פון
של המישרד עובר מאיש
לאיש, ובאחרונה מצאה המיש־טרה
את מיספר״הטלפון של החוקר
ביומנה של אשה שנרצחה.
נראה שהאשה לא הספיקה להגיע
אל החוקר. כדי לצאת מהמתח
הגדול של העבודה, רכש
חדד משתלה בצומת געת. במשך
השבוע מנהלת אשתו, נאדיה,
את המשתלה, ובן־אחיו, שבא
מהגליל, עובד בה. בשבתות אפשר
לראות את קצין־המישטרה
לשעבר לובש בגדי־עבורה
ומטפל בעצמו בשתילים הרכים.

ג׳ון איוואן דמיאגיוק
בטוח כי עורך־הדין דב איתן,
שעמד ללמר עליו סניגוריה, לא
התאבד. דמיאניוק משוכנע כי
הוא נרצח בידי אותם האנשים
ששלחו, לדעתו, את ישראל

העולם הזה 2682

עיתונאי. ז׳בוטינסקי פנה אליו
בשאלה מדוע הוא, צייר יהודי
יליד הארץ, עזב את מולדתו

אהובה תומו

דוברת מרחב חיפה של המישטרה, לא
אהבה את נוכחות המצלמה בכנס דוב-
רי״המישטרה וכתבי״המישטרה. גם סנ׳׳צ יהודית עדרי-ליבני, דוברת
מרחב-השרון(למטה) ,שלחה יד לעבר המצלמה. בכנס תקפו
כתבי־המישטרה את הדוברים, המונעים מהם פרטים על חקירות
המישטרה ועבודתה. אורי כהן־אהרונוב, כתב הטלוויזיה לענייני־מישטרה,
תקף את הדוברים וטען כי המישטרה גרמה לפיטוריו של
מנהל מחלקת־החדשות בטלוויזיה, מפני שמנעה מצוות״צילום של
הטלוויזיה לצלם את האסיר״הנמלט הרצל אביטן אחרי תפיסתו.

יחזקאלי לשפוך חומצה בעינו
של יורם שפטל. בשבועיים האחרונים
חלה סטגנציה במצב
עינו של יורם שפטל. נקודה מ־סויימת
בקרנית עדיין עכורה,
ונימי־הדם שבה טרם התאחו.
הרופאים חוששים שאם תוך חודשים
אחדים לא יהיה שינוי
במצב, יהיה על שפטל לעבור
השתלת קרנית.

ך ך 1ך 1171¥1^ 11ו 1ראש מועצת ירוחם, מוכיח שהוא מוכן לעשות הרבה במערכת-הבחירות
\ 11 \ 111 / 1הנוכחית, גם להצטלם כדוגמן על מיטת־כושר במכון־הספורט שהקים

בעיירה, בכספי תרומות של קהילת יהודי־טורונטו. המכון מיועד לתושבים המבוגרים של ירוחם.

באחד הימים שמע דפיקות בדלת

דירתו. בפתח עמר זאב ז׳בו־טינסקי,
שהיה באותה תקופה

המוסיאון לאמנות ישראלית
בבאר־שבע יפתח את שעריו
בתערוכת ציורים רטרוספהטי־בית
של הצייר משה קסטל בן
ה־ .80 הצייר סיפר שאת נעוריו
בילה בפאריס בחברתם של
גדולי הציירים של התקופה.

לטובת צרפת. קסטל הבהיר לו
שלצורך התפתחותו כאמן הוא
חושב שמתאים לו להתגורר בפאריס
ולשהות במחיצתם של
ציירים אחרים.
במשך כמה שעות הטרידו
אלמונים את מנוחתו של העיתונאי
ואיש־הרדיו מיכאל אוהד.
אוהד התעלם מכך. בשעת
אחרי־צהריים מאוחרת נשמעו
דפיקות על דלת ביתו. כשפתח
נכנסו שלושה גברים רעולי-
פנים. אוהד הקים קול־צעקה, זוג
אורחים שלו, שהיו בחדר הסמוך,
רצו מיד לעזרתו, ואז ברחו השלושה.
אוהד התקשר עם תחנת־המישטרה.
לטענתו הגיע שוטר

פגישה שבזאת
גבי גזי ת נתן לה את הצ׳ -
אנס הראשון להופיע בטלוויזיה,
בסוף־סוף שלו. ורד
הררי הפתיעה בטמפרמנט
טוחף ובקטעי-ג׳אז, ועוררה
התעניינות של כמה עיתו נאים,
שרצו לכתוב על ״ה תגלית
התימנית ששרה
ג׳אז״ .אבל שלא כמו כל
זמרת, ורד החליטה לדחות
בינתיים את כל ההצעות
להתפרסם בעיתונים. היא
טוענת שכל זמן שאין לה מה
לספר, אין טיבה לדאיונות.
אבל היא קיבלה את הצ ורד
חררי
עתו של מנהל תיזמורת רדיו
דומה לדוד
פראנס מיוזיק, שאותו פגשה
באחרונה, כאשר הגיע לביקור בארץ. אחרי. שחזר לצרפת, הוא
שלח לה כרטיס־טיסה, שכלל אירוח, והיא הופיעה בשירי ג׳אז
בבית האופרה של העיר ליל. היא נשאלה כמה פעמים,
בתמיהה, אם יש ג׳אז בישראל. האם יש שם בכלל ציוויליזציה!
האם יש לד גמל בכניסה לבית שלן!
בביקור הזה פגשה ורד, בראשונה בחייה, תימני״ערבי. היא
ישבה במיסעדה עם כמה מנגני התיזמורת, והבחיגה שאחד
המלצרים, גבר נאה, מסתכל בה כל הזמן. היא החזירה מבטים,
ואמרה לעצמה שהוא מאוד דומה לאחד הדודים שלה, לאחד
מאחיה של אמה, כוכבה הררי, שגם היא זמרת.
המלצר ניגש אליה, והם התחילו לדבר בצרפתית. הוא שאל:
מאיפה את! והם עברו לדבר בתימנית בניב ערבי. היא אמרה
שהוא דומה לדוד שלה, והוא אמר שהיא מאוד דומה לבנות־מישפחתו.

\ ך 1ך 1ך י | ן השחקן הישראלי המצליח, פתח גם הוא פאב, שבו הוא מארח את חבריו.
ו 1 [ 11 במסיבה שערך לשחקן אלברט אילוז היתה גם עטרה דפני(משמאל) ,״מרת
ישראל״ ,שהפגינה את כישוריה. דפני חזרה מקנדה, שם שמחה לפגוש נשים רבות העוסקות בפיתוח גופן.
רק כעבור 20 דקות, שבמהלכן
הסתובב אחד החשודים בחצר הבניין.
באחת
הטיסות האחרונות
של אל־על לניו־יורק נפגשו
השר הטרי אריה דרעי ואשתו

אממן חקנו

העיתונאי של ״דבר״ ,טען שהוא יכול לרכניט כישוף לכרטיסי ״חיש־גד״,
כדי שיזכו במכוניות. בעוד הפרופסור עדה יונת מסתכלת משועשעת (מימין),
והפסיכיאטר ריצ׳רד קורנהאוזר מחכה (משמאל) ,התרכז דנקנר והכניס הכישוף. התוצאה 15 :ש״ח.

א 1ץ ך 1קונסול מצריים באילת, לא פגש
עד השבוע את עמי מירון (עומד

\1 /1 1 11
מאחוריו) ,שהיה מנכ״ל מלון ״אביה סונסטה״ בטאבה. אל-מצרי לא
ביקר שם עד שיחות״טאבה, ואילו מירון פרש מ״סונסטה״ וביום
שבו החלו השיחות הגיע למלון. השניים נפגשו במסיבה פרטית.

של יצחק ארצי, חבר מועצת
העיר תל־אביב. כאשר סיפרה
האשה לשר על כוונת בעלה
לרוץ בבחירות לראשות העיר,
השיב לה השר שלבעלה חיסרון
אחד גדול: הוא ישר מדי.
ועד־העובדים של בנק
לאנס׳ החליט לארגן לעובדיו
מסיבה גדולה. אחד מאנשי הוועד
הציע לפנות לזמרת ירדנה
ארזי, המפרסמת את הבנק בכרזות,
במודעות ובתשדירים שונים,
ולהציע לה להופיע בהתנדבות
לפני עובדי הבנק. אך כשפנה
חבר ועדת־האירועים לזמרת,
הוא נוכח לדעת שמנהלי
עסקיה עושים הפלדה גדולה בין
התחומים. הוסבר לו שוועד־ה־עובדים
יצטרך לשלם את המחיר
הרגיל שלה להופעה.
בראשונה מאז הפשרת היחסים
בין ישראל לברית־המוע־צות
הוחלט על הסרטה של סרט
משותף. הבימאי־מפיק פיטר
פריישטדט, מהמרכז לעשיית
סרטים על אישים דגולים בעם
היהודי, שוחח עם חברת־הסרטים
הסובייטית מוס פילם, שמרכזה
במוסקבה, ושני הצדדים סיכמו

על הפקת סרט על חייו של

המשורר היהודי חיים נחמן
ביאליק, שחלקו יצולם במוסקבה
וחלקו בארץ. בשיחה גם
דובר על הפקת סרט על הסופר
האידישי פרץ מרקיש, שנרצח
בפקודת יוסח סטאלין.
הכתב לעניינים מוניציפאליים
של הארץ. חיים חג*
דוורקר, טרק את הטלפון ל־פירסומאי
דויד אדמון, אחרי
שיחה קצרה ביניהם. הכתב מסר
פרטים מסויימים לארמון, הרץ
בבחירות למועצת העיר תל-
אביב. ארמון טילפן למיודעיו
בעירייה כדי לקבל אישור לנכונות
הידיעות. הנדוורקר נעלב.
לפני יותר מחודש המתינו
15 אנשים בתחנת האוטובוסים
של קו 66 ברחוב ארלוזורוב
בתל־אביב. הם המתינו זמן רב,
ורווח להם כאשר ראו שלושה
אוטובוסים של קו זה נוסעים
בשורה ומתקרבים לתחנה. האוטובוס
הראשון חלף עבר, כשהנהג
מסמן בידו ״אוטובוס אחריי״
.השני חלף ולא עצר, וגם
נהגו סימן ביד את הסימן המוסכם
,״אחריי״ .לתדהמת הממתינים,
גם האוטובוס השלישי,
שהיה ריק למחצה, לא עצר בתחנה
והמשיך בדרכו, כשהנהג
מחייך לו. כמה מהנוסעים הגיעו
לבסוף לתחנה הסופית, והתלוננו
על המיקרה באוזני הסדרן. אחת
הנוסעות כתבה מיכתב לדובר
חברת דן, גבריאל שמש, עם
פירוט מדוייק של המקום והזמן.
במיכתב התשובה של הדובר הוא
אמר שניסה לבדוק מי היו

פסוקי השבוע
•תת־אלוף (מיל׳)
אביגדור קהלני, לשעבר
סגן־מפקד חילות-ה-
שדה (המפח״ש) ,ברב-
שיח על טיבה של מנהיגות
:״רק בן-אדם יכול
להנהיג אנשים!״

• ״ידיעות אחרונות׳
/על המחירים המר-

קיעים לשעת״עבודה של
עוזרת״בית :״שכר״תיק-
רה לשטיפת-ריצפה!״

• חיים

הברפלד,

יו׳׳ר האגף לאיגוד מיקצו-
עי של ההסתדרות :״את
החיים ניתן לתמצת כזמן
בין הנפקת תעודת״הלי-
דה להנפקת תעודת-הפ-
טירה!״
שלושת הנהגים שהחליטו להתעלל
ככה בנוסעים, אבל לא הצליח,
למרות הנתונים שנמסרו
לו, לאתר אותם.
הפתעה גדולה ציפתה
למעצב-האופנה רפי יעקוב־סדן,
המתגורר מזה חמש שנים
בלוס״אנג׳לס. לסטודיו שלו נכנסה
שחקנית״הקולנוע פר־פיליה
פרסלי, אלמנתו של
מלך־הרוק־אנד־רול אלביס פ*
רסלי, והזמינה שימלת־ערב.
יעקובסון היה כל־כך נרגש שמיד
עם צאתה טילפן ארצה
לחברה, כדי לספר.

נעמי רזן דזזדד אזהליאב ₪

טד־אנספר־ מ1־11־
לפני כמה שבועות נאם דן
אלמגור על הדשא של אוני-
ברסיטת־תל-אביב נגד הכי בוש.
מאזיניו היו פרופסורים
וסטודנטים מחוגי השמאל.
באמצע הנאום שמע אל-
מגור קול מאחוריו, שצעק£ :
״טראנספר עכשיו! לא שלום
עכשיו! אחרי שנעלה את כל
הערבים על משאיות, נעלה
את השמאלנים, ואותך ב ראש!׳׳
אלמגור
לא היפנה את
הראש והמשיך לנאום. רק
לאחר מכן נודע לו מי היה
הצועק: סטונדט צעיר בשם
רון קרייטלר, איש-הת-
חייה.
רון הוא בנם של הפרופסור הנס קרייטלר והפרופסור
שולמית קרייטלד, ששמה המקורי הוא אלבלינגר, כשמו
המקורי של דן אלמגור. השניים הם בני-דוד, ילידי רחובות.
בשעתו, בעודו ילד, ייסד רון קרייטלר את ״מיפלגת
הילדים״.
העול ם הז ה 2682

בכל יום שני בערב הם כובשים את המסך הי!טן. יפים, זוהרים, חכמים
ומוכשרים. פרקליטי לוט־אנג׳לס, גיבורי סידרת-הטלוויזיה, תמיד אלגנטיים,
תמיד מפורקים למשעי ומעוררים קינאה בלב עורכי־הדין
הישראליים.
העולס״הזה ערך חיפוש מקיף בין עורכי־הדיו הישראליים, כדי לחפש
את כפיליהם של פרקליטי אל־איי בין פרקליטי תי״איי(תל-אביב) ,ומצא
אחדים.
היפהפיה של הפידרה, גרייס ואן־אואן, נמצאה דווקא בירושלים.
לרבים מזכירה הבלונדית החטובה את פרקליטת־המדינה החדשה,
עודכת־הדין דורית בייניש. לשתיים שיער בלונדי חלק, עיגיים גדולות
וגיזרה חטובה. שתיהן בעלות חזות קרירה ואלגנטית, אם כי מי שמכיר
את פרקליטת״המדינה טוען כי היא דווקא נעימה וחביבה.
השותף הבכיר מבין פרקליטי אל-איי, מיפטר ליילנד, מזכיר באופן
מפתיע את פרקליט מחוז תל־אביב, עורך־הדין אהרון שדר. לשניים
ארשת חשיבות ורצינות, מישקפיים וקו״מצח גבוה.
גם לדאגלפ ברקמן, הפובל בפידרה מקרחתו המתפשטת, יש כפיל
ממש זהה בתל־אביב: עורך־הדין יופי שדה. לשניים קרחת בעלת אותה
הצורה, עיניים חומות וחיוך חם. כאשר נשאל עודך־הדין שדה על־כך
השיב כי אנשים רבים כבר העירו לו על הדיטיון הרב שבינו לבין כוכב־הטלוויזיה.
לפטוארט
מרקוביץ, עורך־הדין היהודי בעל החיוך הביישני המנהל
בפידרה פרשת-אהבים עם עורכת־הדין אן קלפי גבוהת־הקומה, יש גם
כן כפיל בתל״אביב, המזכיר אותו עד מאוד. זהו עורך־הדין יהודה
ויינשטיין, בעל שיער אפור מקורזל, חוש־הומור פוחף וחיוך קבוע,. .לא
ראיתי עדיין אפילו פעם אחת את הפידרה ״,אמר ויינשטיין, כאשר נשאל
על״ידי העולם הזה. הוא אמר כי דווקא ישמח לעשות הפבה מיקצועית
ולהיות כוכב־טלוויזיה.
היה די קשה למצוא מקביל ישראלי לארני בקר, החתיך של הפידרה,
שהוא לעיתים שחצן, לעיתים יהיר, אבל תמיד לבוש היטב, כשקצה
מיטפחת מציץ מכיפו. הקרוב ביותר שנמצא על-ידי העולם הזה הוא
עורך־הדין אוריאל גניהר, גם הוא בעל שיער בלונדי חלק, מתלבש תמיד
בהידור וקצה־מיטפחת מציץ מכיפו. הוא אוהב לרכב על פופים ומרבה
לחייך לנשים חטובות.
קוראים המזהים כפילים נוטפים מתבקשים להודיע על כך.

גרייס ואן־אואן
קרירה ואלגנטית
פרקליטי דורית בייניש
דווקא נעימה וחביבה

ציין צבדיר, ה עול ם הז ה

מיסטר ליילנד

אהרון שדר
מישקפיים וקרסצח גבוה

דאגלם בדקמן
עיניים חומות וחיוך חם

יוסי שדה
קרחת בעלת אותה הצורה

סטוארט מרקוביץ
שיער אפור ומקורזל

יהודה ויינשטיץ
ח!ש־ה1ם ור סזחף

אוריאל גניהר
מיטפחח מציצה

סוסים ונשים חטובות

חליפת מיכוזבים בין גידעון ספירו ועליזה מיצוע
לוסיה חסרת־זכויות, הנתונה לנגישות
שילטון־כיבוש אלים ו־

י רו ש לי ם ( ב ת חו מי הקו
הירוק ) 6דצ מ בר 1988

מעני•
לכבוד היועץ
חרי פי ,
יוסף

ט פ המש

עםהתקו ~ביוםזכויות
מוצא
אג י
האדם ,
לתבוע !ממך כ י
לנכון
חק י רה
!כהל יכי תפתח יצחק
נגדשרהביטחוןן דן הרמטב ״ל
רב י ן ;
שומרון ;
האלו ף עמרם יצחק האל ו ף
מ יצגע :
שייקח
תא״ ל
מרדכי ;
הדג ,
רצח , על ארז
וגירו ש
הרם
פצ י עה ,
גשי ם ילדים אלפ י
נערים וז קני םבניגוד
הא וגיברסלית להצהרה האדם
זכויו ת
בדבר
כל של הפרה
ותוך
ר חו קי ם במד ינותבנות
לכל האנשים
החרב ו ת
המוזכר ים לעילכתב תי
את הדברים הבא י ם : הדם אותך ע ל
״אתבע
ר י לד הזה כמ ו על

דמםשלהמאותור, אלפי
צורך. ללא שניפגעו
עודיעשהאיתךיהחשבון
לאתיג קר. .
במשפט .
אתבע העמד תך ל׳דין ״ .
גד עון

ספי ר ו

ני שואב את הערכים שלי מכמה
דוקומנטים, שהם לא כל־כך פופולריים
כיום בישראל, כמו ההצהרה ה־ ;
אוניברסלית בדבר זכויות־האדם, מגי־ :
לת־העצמאות הישראלית, עקרונות ה*,.:
חוקה האמריקאית, והייתי יכול להמשיך
ולהאריך ברשימה. על כן אינני
יכול לעבור לסדר־היום נוכח מה שנעשה
בשטחים הכבושים, ויחד עם זאת
להיקרא אדם בעיני עצמי.
אני חייב למחות, להפגין, ולקרוא
לאחריות את האנשים המופקדים על
הזוועות.

על-כו אני כותב לבעלך, אבל
לא רק לו. גם לשומרון, גם לרבץ
וגם לארז(עוד קולגה מהתנועה
הקיבוצית, העובד שלוב־זרוע
עם בעלך) והרשימה לצערי
ארוכה.

)#^ 0 ^4604)4^44 4^ 4000(4 *00440404 *!400000 ^ 400 401(000 3$4004*4400449* 0*0£*£800444׳4ו1זזי)לוי<ו1(4

*|11£ר וס^* ד^ר^ 1^ 115ד1ז1הר$$ץ^$$ר 11 סי!* ^רס

זז)!ו*801

0* 404406444

ח*141134

800406400800.

הובררו ליד הקסבה של שכס. ומסיתות להצילו בניתוח ממושך נכשלו. סוכנויות הידיעות הפיצו את
תצלום גרסתו לכל רחבי העולם. מהממות בשמב בתום ביקוד שר הגדטהרן רבין. נהרג גם נער בן ,18
ונסצעו שלו שת בהם צלם העיתונות האמריקני, ניל קסידי, זג( .אורון מאירי, אודן כהן. עם׳ )14

ירו מיל י

המיכתב הראשון שר סניה, :ער רצח, הוג ופציעה.״״
ירושלים (בתחומי הקו הירוק)
1בינואר 1989
לכבוד עליזה מצנע
קיבוץ עין גב
שלום ר נ לד עליזה מצנע,

התשובה שר עליזה מיצנע, :איש רע״

— ;;סחורה
מאוסה״

קיבלתי את איגרתך, ואני מודה לך
עליה.
אני משער שלא תתפלאי לשמוע כי
לא הופתעתי מתגובתך הנרגזת לגלויה
ששלחתי לבעלך.
את בהחלט נמצאת במצב כמעט בל־תי־אפשרי.
מצד אחד את רוצה להימנות
על קהילת האנשים הנאורים, ומצד
שני את רוצה ללמד סניגוריה על מעשי
בעלך, המופקד על הרג נשים וילדים
ועל דיכוי אכזרי ויומיומי של חרויות־האדם
הבסיסיות ביותר.
זהו ריבוע העיגול — משימה בלתי־אפשרית.

בשבוע האחרון קיבלנו עוד מנת־מידע
מצמררת, בדמות האיסור שהטיל
המימשל הצבאי על טיפול רפואי למאות
ילדים חולי־סרטן ומחלות קשות
אחרות בבתי־חולים בישראל. וכך אנו
עדים למצב נורא, שבו ילדים פלסטיניים
מתים ממחלות ממאירות שונות
בגלל חוסר טיפול רפואי.
אפשר לעשות היום מחקר רפואי
בשטחים הכבושים על תוחלת־החיים
של חולי־סרטן וחולי אי־ספיקת־כליות,
שנותרו ללא טיפול רפואי.

מתברר שלא צריכים להקים
מחנות השמדה על־מנת לעשות
מחקרים רפואיים על אוב־

בהערת־אגב: אולי תופתעי לרעוד—
כי בשעתו הייתי אחר המ״כים בפלוגה
ה׳ בגדוד הצנחנים 890 שם היה אחד
החניכים טוראי דן שומרון מקיבוץ
אשדות־יעקב. לפני זמן־מה כתבתי לו
כי בשעתו לימדתי אותו ואת חבריו־לפלוגה
להגן על המולדת מול צבא
תוקף, אבל לא לירות בנשים ובילדים
בלתי־חמושים.
אני מבין כי בעיניך אני איש רע,
מאחר ואני מפריע לתמונה הפסטורלית
שאת מנסה לשרטט סביב בעלך. הקטע
מ־דיעזח אחרונות ששלחת לי מוכיח כי
בעלך הצליח, כנראה, בכישרון רב למ כור
את עצמו לרשת אן־בי־ס, האמריקאית
כדמות סימפאטית, אנושית ומתלבטת.
מצטער,
עליזה מצנע יקירתי, אינני
מוכן לקנות את התמונה הזו של ״גנרל
ישראלי מתלבט ומיוסר״ ,המופקד על
הרג נשים וילדים, הרס בתים, מעצרים
מינהליים, גירושים, עינויים בבתי־כלא
והשפלה יומיומית, המאפיינים את מעשי
חיילי הכיבוש הישראלי ביחסם א ^
הנכבשים הפלסטינים.

הפסקתי לקנות את הסחורה
המאוסה הזאת של יורים ובוכים,
של רוצחים ומתייסרים.
אינני טוען שבעלך, עמרם, הוא איש
רע או סאדיסט, הנהנה למראה סיבלם
של הפלסטינים. אני יוצא מתוך הנחה
כי ביחסיו איתך, עם ילדיו, עם חבריו
וחייליו הוא איש נעים־הליכות. יכול
להיות שהוא אפילו נהנה לשמוע מוסי־ ן
קה קלאסית בבית, והולך לקונצרטים 1
ולהצגות־תיאטרון.
את התופעות האלה של גנ ר לי ם ^
שהם נופת צופים עם מישפחתם וחב־ [
ריהס, אבל ממלאים כהלכה את תפקי| -
דם ככובשים אכזריים, אנו מכירים מ־תולדותינו
ומתולדות עמים אחרים.
התפקיד הזה, של כובש ומדכא, מש־ 1
נה נורמות־התנהגות והופך את האדם
העדין ביותר לקלגס אכזר.

כל עניין ״היסורים״ ,הכרוכים
במילוי התפקיד, אינו מקל
את חומרת הפשעים — אולי
אן מחמירם.
באחת השורות הקודמות ציינתי כי
אני מבין מדוע כינית אותי באיגרתך
״איש רע״ .ברגע שסיווגת אותי ככזה,
הקלת עלייך את מלאכת־ההשלמה ע ם ^
הזוועות שבעלך אחראי להם מדי־יום.
אבל אין בדעתי לסייע לך בכך.
אינני איש רע. גם אני, כמו בעלך,
לא מכה את ילדיי וחבריי. גם אני אוהב
מוסיקה ותיאטרון ומסייע לחברים בש־ ,
עת־מצוקה. אם אוסיף את העובדה שגם
אני בוגר החינוך הקיבוצי, שהתנדב ז
בשרותו הצבאי למה שנחשב ליחידת־עילית,
אוכל לומר, לצורך מיכתב זה,
ועם כל נמיכות־הרוח, כי בעלך ואני
באים מאותו הכפר.
ההבדל בינינו מתחיל בדיוק באותו
קו־גבול שבו אני מאמץ נורמות הומ־

אשתו 111ל אלו ר פיקווד־המרכז: מיהוו ״איש רע?
נים. מדיניות שבעלך משרת
ומוביל בנחישות ובאכזריות.
וכי מה חשבת לעצמר: שצבא־הכי־בוש
הישראלי יהרוג ויפצע ויענה וישפיל
מאות, אלפי ועשרות אלפי פלסטינים,
מבלי שיגבה גם מחיר־דמים בצד
שלנו?
ההבדל ביני לבינו הוא שאני מבכה
את קטילת חיי־האדם משני הצדדים,
ואת אטומה לגורלם ולסיבלם של הפלסטינים.
בכר את מבטאת נאמנה את
ההתבהמות, קהות־החושים והאטימות
אשר כיסו כענן־חשיכה את החברה הישראלית.
דרו
אגב, אינני מכנה את זורקי בק־בוק־התבערה
על האוטובוס ביריחו
״שוחרי־שלום״ ,כהצעתו, אלא פלסטינים
שביצעו פעולת־התנגדות אלימה
נגד הכיבוש הישראלי.
שוב, בהבדל ממר, אני שולל פעולות
הגורמות להרג בקרב אוכלוסיה
אזרחית בלתי־חמושה שלילה מוחלטת
ובלתי־מסוייגת משני הצדדים. מכאן
תביני כי אני שו>$ל הן את פעולות ההרג
והרצח של צבא־הכיבוש הישראלי,
הן את אלה של הפלסטינים במיסגרת
התנגדותם לכיבוש. את העמדה הזו אני
מבטא גם בכל מגעי עם פלסטינים בארץ
ובחו״ל.
יחד עם זאת, אינני שוכח כי אין כאן
סימטריה בין שני הצדדים. צד אחד הוא
הכובש, השולט והמדכא, והצד השני
הוא הנשלט והמתקומם. אל תשכחי כי
הקהילה הבינלאומית מכירה בזכותו
של עם כבוש להתקומם כדי להשתחרר
מעול־הכיבוש. כר עשינו גם אנו תחת

מוחה ספירו
,לא לימדתי אותו ליחת בנשים !בילדים...״
ניסטיות על בסיס אוניברסאלי, ובעלך
מוכן לזרוק נורמות אלו לפח־האשפה,
בתוקף תפקידו ושרותו בצבא.
לא שכחתי את תלמודו של גדול
חכמי היהדות, הילל הזקן, שתימצת את
היהדות ב״אל תעשה לחברו את אשר
שנוא עליו״ .כל מה שבעלו עושה ה־
~ יום לפלסטינים שנוא עליי, ולא הייתי
י רוצה שמישהו אחר יעולל לי אותם. על
כן אינני מוכן לעשותם לזולתי.
כל־כו אלמנטרי, כל־כו פשוט וכל־כר
לא־מובן לישראלים רבים!

״בין הטיפשי
9והילדותי״
ף וכה הכתוב כאן, את חייבת לה־
4גיע בעצמר למסקנה כ־ הניסיון
י שעשית להשוות בין אנשים כמוני לבין
כהנא הוא מופרר, ונע אי־שם במרחב
ז --שבין הטיפשי לילדותי.
החברה הישראלית זזה מרחק כה רב
ימינה, עד שארם מתון, כמוני, מצטייר
פתאום כ״קיצוני״ .אם יש בי מידה של
קנאות, היא מנותבת כולה לרעיון זכו־יות־האדם.
אני קנאי לרעיון כי כל בני־האדם
זכאים לחרויות־האזרח וזכויות־האדם.

שהשכיב
את יריבו אל הקרשים. זו
דוגמה מצויינת, המפגינה את כל חוסר־ההבנה
שלד למאגרים הרוחניים המניעים
אותי.

מעשהו של החייל דלרוזה
היה מעשה אציל מאין־כמוהו,
וזכאי לכל הציונים־לשבח האפשריים.
מה שקרה לרחל וייס
ולשלושת ילדיה, כמו גם לדויד
דלרוזה, מאוד מעניין אותי,
מאוד מטריד אותי, ולא נותן
מנוח לנפשי. אני רואה בהם
קורבנות מדיניות־הכיבוש הישראלית,
בני־אדם שנקטלו על
מיזבח הטירוף הלאומני הישראלי.
המאמין כי אפשר ומותר
לשלוט על מיליון וחצי פלסטי
/,סולם

האכזריות״

קורות ידידותיים גילו לי כי
*/את מורה. כמחנכת אני מציע לר
לעשות מעשה חינוכי. לכי לארכיונים
ותבדקי כיצד הגיבו שילטונות־הכיבוש
הבריטיים נוכח פעולות ההתנגדות של
המחתרות העבריות בימי המרי העברי
בשנים 1945 עד ליציאתם מפלסטינה־א״י.

המחתרות
העבריות גרמו לצבא
הבריטי אבידות גדולות
בהרבה מאלה שגורמים לנו
הפלסטינים. אף־על־פי־כן תגובת
הכיבוש הבריטי היתה
מאופקת לאין־ערוך מזו של הכיבוש
הישראלי.
אילו היה בעלר מגיב ברמה דומה
לתגובה הבריטית אחרי פיצוץ המיפ־קדה
הבריטית במלון המלך דויד, או

״נם אני אזהב שסיקה ותיאטחן 1מס״ע לחברים במצוקה...״
תליית הסרג׳נטים הבריטים על־ידי
אצ״ל, היו נמנעים כמעט כל פיצוצי־הבתים;
מרבית הרוגי־האינתיפארה היו
עדיין בחיים; אלפי הפצועים היו עדיין
בריאים; מרבית העצורים המינהליים
היו עדיין בביתם ומרבית חיילי צבא־ה־כיבוש
הישראלי היו מסתובבים ללא
אלות וכדורי־פלסטיק.
אני חושב שהיית לומדת שיעור
מעניין שלפיו גם בתחום הדיכוי וה־התאכזרות
יש סולמות.

אם נאמץ את סולם־ריכטר
בתחום רעשי־האדמה וניישמו
לתחום הכיבוש והדיכוי, אזי הכיבוש
הבריטי יסווג בדרגה 2
(מתוך ,)10 והכיבוש הישראלי
ביו 6ל .7-אני חושש שבתחום

האכזריות עוד לא אמרה ישראל
את המילה האחרונה.

ביתא

9ועידגב
^ ני מבקש ממד לעשות תרגילה
סימולציה קטן. תחשבי לרגע כיצד
היית חשה אילו היה צבא־כיבוש
כלשהו מעולל לקיבוץ עין־גב את מה
שבעלך הנחית על הכפר ביתא. כיצד
הייתם אתם שם, על שפת הכינרת,
מרגישים, אילו היו הורסים במכה אחת
15 בתים בקיבוץ, ועוד 30 היו הופכים
לבלתי־ראויים למגורים כתוצאה מהדף
הפיצוץ, והכל בגלל זריקת אבנים של
בנך או בתך וכמה מחבריהם.
אני שוב נזקק לבריטים וחושב מה
היה גורלו של קיבוץ יגור, לאחר שהבריטים
מצאו שם את כמויות־הנשק
האדירות שהיו חבויות בסליקים, אילו
נקטו הבריטים את מדיניות בעלך.
קיבוץ יגור היה צריך לעוף באוויר.

חישבי לרגע מה היית מרגישה,
וכיצד היית מגיבה, אילו
בנך בן ה־ 4היה נהרג בשעה ששיחק
ליד ביתו, מ״כדור תועה״
של חייל צבא־כיבוש כלשהו.
כיצד היו מגיבים בקיבוצך אילו
אחד הילדים שלכם היה נזרק
מג׳ים צבאי תוך כדי נסיעה,
כשאביו רץ בעיקבותיו והוא
מוצא את בנו בן ה 13-חבול
בגולגלתו ומת לאחר־מכן.

דווקא תפקידו ומעשיו של
בעלך הופכים אותו בעל־כורחו
לא־אחת לבן־בריתו של בהנא
ואנשיו.
אני משער שאת ראית כמוני בטלוויזיה
כיצד משבח בעלו את אחד מחסידיו
של כהנא, ומעניק לו ציון לשבח
^ על כי ירה ופצע פלסטיני שניסה לדקור
אותו. התפקיד של בעלר מציב אותו
במיטה אחת עם חסידיו של כהנא,
עד כדי הענקת שבחים ואותות־הצטיי־נות
לחבורה זו של פאשיסטים וגזענים.
את צירפת קטע־עיתונות נוסף ממעריב,
המודיע על פטירתו של החייל
דויד דלרוזה, שנפצע קשה שעה שניסה
לחלץ את רחל וייס ושלושת ילדיה מהאוטובוס
הבוער ליד יריחו. את שואלת
האם סיפור על אנשים שנפגעו בידי
שוחרי־שלום מעניין אותי?
אני מנחש כי שעה שכתבת מילים
אלו ליוותה אותך צהלת־ניצחון של מי

אלוף מיצנע

מיצנע בין שר־הביטחון ואשתו
״תחחיל׳ ל שמע אח בעלך להתפטרר

אפשר להמשיך ברשימת מעשים
מחרידים שחיילי צבא־הכיבוש הישראלי,
בהנהגתו ובגיבויו של בעלך, עושים
כמעט מדי יום — הדברים קשים־
מנשוא.
ככל הידוע לי, את בת־קיבוץ. את
גדלת על הרעיון הציוני, ואולי גם על
המיתוס הציוני. אין בכוונתי להיכנס
כאן לניתוח על הציונות ומשמעותה,
אבל מנקודת־התצפית שלך הציונות
היא נושא להזדהות.
את עובדת כיום כמורה בחינוך הקי־
(המשך בעמוד ) 16

לחליפת המיכתבים-
מרפאות בחנויות

מיספר החברים משלמי דמי־החבר. כל
חבר משלם בממוצע 25 שקלים לחודש,
ופוטנציאל המשלמים הוא 400 אלף
עסקים. ההתאחדות תעסיק 50 עובדים
במיבצע החתמת בעלי־עסקים על טפ־סי־תשלום
של דמי־חבר. הכוונה היא
לתת לחברים ייעוץ מישפטי חינם של
רשת הקואופ מתכוונת בקרוב
עורן־־דין שיועסק על־ידי ההתאחדות לפתוח ברונויותיה סניפים למימני
וגם ייעוץ בראיית־חשבונות.
תרופות של בתי־המירקחת של קו־נדב
הקים את רשת סלון מרכזי בש פת״החולים של ההסתדרות.
הניסיון הראשון יהיה בהיפר ב נת
, 1965 ומאז גדלה הרשת והתרחבה,
והיא הייבואן הגדול בישראל למוצרי־ רעננה, שבו נמסר זיכיון לבית־חשמל.
לרשת גם חברות־בנות שונות, מירקחת פרטי. מכיוון שחנויות ה־התאחדות־הסוחרים־הכללית
פות דניות יותר מאשר כאן. לדעת נדב,
כמו פנאל, העוסקת בייבוא, אולמי גיר קואופ פתוחות לרוב עד חצות, הרי
חת במערכה להטבת מצב 30 אלף חברי ! אכיפת בדיקה שניה על מוצרים שעברו
בדיקות של מכונים אמריקאיים או 1אורנים. סוכנות־ביטוח וחברה־למימון. שעתה יוכל הציבור לרכוש תרופות
ההתאחדות.
יו׳ר ועדת־הכלכלה של ההתאחדות, גרמניים, למשל, היא חסרת־תועלת !,הרשת היא הייבואנית של מוצרי אמנה בכל קואוב אחרי שעות הסגירה
של בתי־המירקחת.
ומילה.
טוביה נדב, פנה לראשי הבנקים
מנכ״ל רשת הקואופ, יוסי רוזן,
ולנגיד ס ק ישראל בבקשה להמיר את ן עצמה על לקחת הסכימה באחרונה
מסר כי הרשת נעזרת עתה במומכספי
הקצאות־הסיכון של הסוחרים ל־את
ייצוג מיטבחי סימאטיק מידי רגיש ] ,חים של חברת שיווק הירקות וזז-
תוכניות־חיסכון.
שפשטה את הרגל. הרשת גם לקחה על י פירות אגרקסקו, ומשנה את מערך
כיום גובה כל בנק, הנותן •אשראי
; לקוחות לכל
הסחורות את לספק עצמה שיווק ומכירת חפירות והירקות.
לעסק 0.4* ,מסך האשראי כביטוח־סי־נו.ת.מ.
שנפגעו.
המגמה היא להגדיל את מכירת
כון למקרה שהעסק יתמוטט. התשלום
בהצביעו על המיקרים הרבים של המוצרים האלה ברשת, בעיקר
הוא למעשה ביטוח.
הסתבכות עסקים של מוצרי־חשמל,
באמצעות חנויות ההיפר. הקואופ
נדב מציע שאותם העסקים, שמוסר-
מציע נדב כי עסק כזה יחוייב ברישוי ] ,קונה ירקות ישירות מן המגדלים,
התשלומים שלהם גבוה והפועלים
ולא יוכל למכור מוצרים ללא הוכחת ( תוך הזמנת יבולים שנה מראש,
שנים רבות ללא תלונות, יוכלו להמיר
יכולת כספית.
ואין דרגי-תיווך בדרך. כך המגדל
את הקצאת־הסיכון לתוכניות־חיסכון
מקבל תמורה גדולה יותר, והקו־הפרוייקט
האחרון של הרשת, הנפנושאות
ריבית והצמדה. תוכניות אלה
אופ קונה במחיר זול יותר.
תח בימים אלה, הוא רשת ם.ת.ל.
ישמשו אותם בעת יציאתם לגימלאות.
הרשת הגדילה בשנים האחרומרכזי־תצשת
לוועדי עובדים וצרכנים.
נרב סבור כי אין ספק שקבלת תוכנות
את נפח הקירור, נדי למכור
הסניף הראשון ייפתח בימים הקרובים
ניתו תהווה תמריץ לעסקים להקפיד
יותר מוצרים מוקפאים. בשנת
בחיפה, והשני ייפתח בעוד כמה שבועל
מוסר־תשלומים נאות.
עות בתל־אביב, ליד הקניון. כל אחד 1988 לבד השקיעו 2.4מיליון שק נדב
גם קיבל הסכמה עקרונית של נדב יבואן
לים במקררים, והשנה יוסיפו עוד
יעמוד על שטח של כ־סג אלפי מטרים,
מס־ההכנסה להכיר בהחזרים הללו כב־הגדלת
מיספר החברים
ובו יציגו כל ייבואני מוצרי־החשמל 1000 .קוב קירור לרשת.
תשלומים הפסורים־ממס לתוכניות־חי־רשת
הקואופ מונה ביום 126
יהיו שם גם סניפים של בנקים וסוכסכון.
סניפים,
והשגה יפתחו עוד ארבע
וגורמת לייקור המוצר. כיום גובה נויות שונות. יותר מ־* 80 מייבואני
בצער שני פנה נדב לשר־התעש־חנויות
חדשות: ברעננה, בנתניה,
ייה־והמיסחר בבקשה להפסיק אכיפת ! מכון־התקנים הישראלי אלפי שקלים י מוצרי״החשמל לישראל כבר הבטיחו
בטבריה ובחדרה. הכוונה היא להכפל־תקנים
למוצרי־ייבוא. כיום מחייב ; עבור בדיקת כל דגם ממוצר מייובא , ,לעצמם שיטחי־תצוגה. במקום יהיה גם
אט את פתיחת החנויות החדשות,
מישרד של אדריכלים, שיסייע בתיכנון
וגם המוצר הנבדק עצמו אינו מוחזר.
התקן את כל מוצרי־הייבוא לקבל אינדב,
בשיתוף־פעולה מלא עם יו״ר ריהוט וציוד דירה. כל הקונה מוצר שכן לדעת רוזן יש רווייה בשוק
שור במכון־התקנים הישראלי. מדובר
בנפח החנויות, וצריך עתה להע ההתאחדות,
יהושע נהרי, ומזכירה במרכזים אלה יקבל ערבות בנקאית
גם במוצרים שקיבלו אישור מכוני־תק־מיק
את ניצול השטחים הקיימים.
דני ברזילי, פתחו במערכה להגדלת לאבטחת אספקת המוצר.
נים בארצות־המערב, שם הבדיקות קפלטענת
רוזן מחירי המוצרים ברשת
הקואופ נמוכים ב״ 2.57 לעומת
יתר הרשתות. הרשת נותנת הנחות
לחברי האגודה בשיעור ; ,2.57 ול-
גימלאים בשיעור של עד ־ .77 הר שת
חילקה לעובדיה רווחים החל
קות עם מדינות באפריקה, וכן ברכישת משנת 1981$ועד השנה.
איש־העסקים עזריאל עינב רוגז
רוזן, שהחליף את בני גאון, מנ משקיעי
ישראל מכור. נימרודי, שרכש
על איש־העסקים יעקב נימרודי,
לא־מכבר את חברת הכשרת הישוב הל את הקואופ זה שמונה חודשים.
המתחרה בו ברכישות.
ומכר את מחציתה לקבוצה האוסטרלית קודם לכן ניהל במשך חמש שנים
של ברגמוס, מוערך כיום בשווי 70 את ארקיע. כאשר קיבל לידיו את
מיליון דולר. עינב הוא בעל השקעות ארקיע, היו לחברה חובות של 90
ניכרות ביוסטון, בטכסאס, הכוללות מיליון דולר. בתקופת ניהולו הפכה
מרכז רפואי גדול ומלון שנרכש באח החברה לנושאת רווחים. לפני אר־קיע
שימש כמנהל בכיר באגרק־רונה.
סקו.

הסוחרים
יוצאים
ל מערכ ה

עי נבר רו גז ע ד ני מ הודי

גנ עו ר
חוז ר
איש־עסקים נימרודי
מתחרה ברכישזח

איש־עסקים עינב
יוזם עיסקגת

לדברי עינב, כל עיסקה שהוא יוזם,
קופץ עליה גם נימרודי. מדובר בעיס־

המבורגו 1989:שש קשה

בעל ומנב׳׳ל קבוצת חברות-הבישוח הראל, יאיר המבורגר, צופה
ש״ 1989 תהיה שנה קשה לביטוח, בגלל הגזירות הכלכליות. המיתון
החמור יביא לפידיון מוקדם של פוליטות ביטוח-חיים בגלל הצויד ב־כטף.
צפוי גם גידול בהמחאות לא״נפדות.
בגלל הירידה בגידול התפוקה במיפעלים תעשייתיים לא יהיה גידול
בביטוחים גם במיגזר זה. הפן החיובי למיתון לדעתו הוא שימוש מצומצם
ברכב וכתוצאה מזה -פחות תאונות.
לעומת זאת, השנה הבאה תהיה שנה טובה למשק ולביטוח.
קבוצת הראל גייסה בבורסה בנובמבר 1982 שמונה מיליון דולר. כסף
זה איפשר לה להתרחב ולהגיע למעמד בכיר בביטוח.
המבורגר מעדיף להשתלט על חברות במצבים של קונה מרצון, מוכר
לא־מרצון. כך קנה את חברת ירדניה מכונס־הנכסים, בשותפות עם
חברת מנורה. כך קנה את שילוח בהזדמנות, ועתה את וריטס מקבוצת
הסנה.
רכישת מנורה הכניסה את הקבוצה עמוק לשוק ביטוחי־הבריאות,
שבו היא מהווה כ״ 407.משוק״הביטוח. היא פיתחה את ביטוחי־הנוסעים
לחו׳׳ל, ויזמה תוכניות לביטוחי״שיניים.
הרכב סל״הביטוחים בקבוצה הוא ־ 607 ביטוחי־חיים ,־ 257 בריאות,
והיתר אלמנטרי. ביטוח הרכב הבעייתי הוא שולי.

ג — 16

לקיבוץ־הארצי־השומר־הצעיר זכות
למנות את מנכ״ל חברת־הייבוא החקלאית
הגדולה של המשכיר המרכזי.
בגלל הסתבכויות ההתיישבות נקלעה
גם חברה זו למשבר כספי חמור, ועתה
ממנים לה מנהל חדש. המועמד הוא
יוסי גנשר, מקיבוץ עמיר.
גנשר היה מנהל קרן השומר הצעיר
עד .1983 הוא היה ידיד לחבורת קום־
מי־הבורסה, והוא קשור בהסתבכות הקיבוצים
בהרפתקות־הבורסה למיניהן,
שגרמו למעורבות של יותר מ״100
מיליון דולר מכספי הקיבוצים בבורסה.
הכל הלך טוב עד למשבר־הבורסה,
שגרם למפולת הקרנות של רינר־פיש־מן
ולהפסדי עתק לקיבוצים. עד היום
לא סיימו הקיבוצים ללקק את הפצעים
של הרפתקות אלה.
גנשר רצה ליצור לקיבוץ הארצי
בנק של התנועה, כדי לא להיות תלוי
בבנק הפועלים. לשם כך פעל עם אנ־שי־עסקים
להשתלטות על הבוק הבינלאומי,
ואף היה אמור לכהן בדירקטוריון
שלו אחרי ההשתלטות.
הקיבוצניקים החליפו אותו בתחילת
1983ך מינו ב מ קו מו א ת אמנון מרתון
מקיבוץ גת. זה התחיל מייד להוציא
את הקיבוץ הארצי ממניות, ובעי־

שנירא יוזם
בית־אבות
איש־העסקים מוניה שפירא יוזם
הפיכת בית־ספר ברמת־השרון לבית־אבות.
מדובר בבית־הספר גזלן, העומד

איש-עסקים שפירא
במקום ביח־ספר
להיסגר על-ידי המועצה המקומית.
שפירא ושותפו, פסח בלקין, פנו
למועצה בבקשה לרכוש או לחכור את
המקום, למטרה זו.
קר מן הבנקאיות. כאשר התרחשה מפולת
הבנקאיות, היה הקיבוץ הארצי הגוף
היחידי שלא הפסיד אגורה.

(המשך מעמוד 05
בוצי, ומותר לי להניח כי כמחנכת את
מעבירה לתלמידיך את המסר הציוני
כפי שהוא נלמד שם על גדות הכינרת:
החלום הציוני של ״אנו באנו ארצה לבנות
ולהיבנות בה״ .את ודאי מספרת
לתלמידיו על החלוצים שבאו ״להפריח
את השממה״ ,להפוך אדמות־טר־שים
לאדמה ירוקה ומוריקה, לטעת
עצים וגפנים.
את ודאי מסתכלת על קיבוצך ועל
החלקות הירוקות שעוטות אותו. ומה
קורה לו לחלום הציוני היפה הזה?
אנשים כמו בעלך מוצאים עצמם
מופקדים על גדיעת ועקירת עצי־זי־תים,
מטעי־הדרים וחלקות־גפנים. הכל
בשם הכוחנות הציונית נוסח שמיר
ופרם, שרון ורבין, לוינגר וכהנא וגם
שומרון ומיצנע — שניים מיוצאי־חלציה
של התנועה הקיבוצית. סגירה
עצובה של המעגל הציוני.

חישבי גם על כך.
הגיב הממגהלים
^ א באתי לעולם כמתנגד של בע-
) לך. להיפך, שעה שמונה לתפקיד
אלוף־פיקוד־המרכז חיממה את ליבי
תיקווה סמויה שהוא יהיה כובש פחות
אכזר (מעולם לא קיבלתי את האגדה
הישראלית שהיא מעין רמייה עצמית
בדבר ״הכיבוש הנאור״ — אין חיה
כזו).
זכרתי לו את חסד התייצבותו מול
שרון בתקופת המילחמה הנוראה בלבנון.
תחילתו
היתה מבטיחה, שעה שכינה
״מעשה־נבלה״ את יריות אנשי גוש־אמונים
על מחנה״הפליטים דהיישה.
(נשמע כמו מפלנטה אחרת — לכנות
מעשה נבלה פעולה שלא הניבה אז
אף הרוג ופצוע אחד. איזו דרך עברנו
מאז!)
היו אלה כמה ימי־חסד, מבחינתם
של כמה חצאי־יונים בישראל, שניסו
לחבק ולאמץ את בעלך אל חיקם. אבל
התפקיד עושה את שלו, ובעלך נבלע
אליו, ובמשך הזמן הפך גם לחביב־ה־מתנחלים.
אני
מצרף למיכתבי זה שלושה מאמרים
העוסקים בבעלך, שמהם תוכלי
ללמוד כי תחילתה של ביקורתי היתה
מינורית, ובהדרגה עברתי לביקורת נוקבת,
הכל בהתאם לרמה העולה של
ההתבהמות וההתאכזרות של הכיבוש
הישראלי.
את ודאי תשמחי לשמוע שאת מא־מר־הביהורת
השלישי על בעלך פסל
על המי! .ט ר לפירסום.
חדי־עין יבחינו כאן בסולידריות קיבוצית,
שמאוד מצערת אותי. יש לו לבעלך
חסינות כלשהי גם בקרב מערכת
על המישנזר, הנובעת, כנראה, משכנות
קיבוצית בין כתבו הצבאי, אבי בניהו,
לבין קיבוצך.
(אני מתנחם בעובדה שיש בתנועה
הקיבוצית עוד כמה צדיקים, כמו דודו
פלמה מקיבוץ כפר־הנשיא, הממשיכים
לשאת את האבוקה המקורית של חברה
צודקת, והמסרבים לקחת חלק בפעולות
הכיבוש. יש גב ול הם אומרים,
ונשלחים על־ידי בעלך לכלא הצבאי).
את כותבת באיגרתו אליי כי היית
תובעת אותי לדין על ״דברי הדיבה״
שלי, אלא שאת חושבת כי במצבי הנוכחי
אינני ״בר־שיפוט״ .אם זכיתי והגעת
ער שורות אלו, לא נותר לי אלא
להתפלל למלך־מלכי־המלכים כי יתן
בך אותה מידת תבונה הנחוצה לשינוי
הדיאגנוזה שלך לגביי.

שימחה גדולה פי כמה תגרמי
לי אם תתחילי לשכנע את
בעלך להתפטר מתפקידו מהסיבות
המנויות במיכתב זה.
הוא יזדקק לתקופה ארוכה של
התייסרות אמיתית, לפני שיוכל
שוב להתייצב כחבר מן המניין
בחברה דמוקרטית, המשתיתה
את חייה על אדני
זכויות־האדם וכיבוד-הזולת.
העול ם הז ה 2682

בין ציחקוקי ופלירטים
המחזה המחריד ביותר. חבורה של גברים יושבים מסביב
לשולחן ודנים בנושא, בין כוסות־קוניאק וסנדוויצ׳ים, התבדחויות,
ציחקוקים, מבטי חדר־מיטות בין המזכירה והיו״ר. אנשים
רגילים לגמרי, לא הכי חכמים, לא הכי טיפשים. אחד נרדם
באמצע.
הנושא היה הפיתרון הסופי של הבעייה היהודית, השמדת 11
מיליונים. ואחר־כך, כתוכנית לבאות, השמדת עשרות־מיליונים
נוספים של פולנים, רוסים, מונגולים ועוד.
מייד אחרי המחזה המהמם הזה על ועידת־ואנזה בברלין ()1942
הקרינה הטלוויזיה הישראלית קומדיה בריטית קלילה ונחמדה.
התבדחויות. ציחקוקים. פלירטים.
אינני יודע מי מארגן את לוח־המישדרים של הטלוויזיה
הישראלית. נראה שיש לו חוש־הומור מיוחד מאוד.

אורי אסר*

פראיירים אינם מתים

החרוץ של המאסף

צי פי מנ שה, ה עו ל ם הז ה

ברגשות מהולים מאוד קראתי את דבריה של אורה נמיר,
בראיון שהעניקה לענת סרגוסטי בשבוע שעבר.
גם רגשותיה של נמיר עצמה היו, כנראה, מהולים מאוד. היא
רצתה לפגוש את אנשי־אש״ף ופחדה, הסתקרנה ונעלבה, נפעמה
ותוסכלה, ובסוף לא ידעה אם זה היה טוב או רע. בקיצור, היא
עברה את כל החוויות שעובר ישראלי כשהוא נפגש בראשונה עם
איש־אש״ף.
היא נעלבה כאשר לא הגיע למיפגש חאלד אל־חסן, אלא נביל
שעת .,לא היה לה מושג מי זה נביל שעת׳ .לא היה לה גם מושג
מי זה חאלד אל־חסן, אבל היא שמעה שהוא איש חשוב, והניחה כי
שעת׳ אינו חשוב( .בזילזולם בכל הנוגע לפלסטינים הצטרפו רוב
עיתוני־ישראל לדיעה זו. הם לא טרחו כלל לברר מה שמו של
האיש, והעתיקו את השם מעיתוני־אירופה: שאאט).
היא היתה בטוחה שכאשר באים מישראל ארבעה חברי־כנסת,
ששמו את נפשם הפוליטית בכפם,
מגיע להם הטוב ביותר. היא
נעלבה כאשר שלחו הפלסטינים
אדם שהיה בדיוק בדרגה שלהם:
חבר־פרלמנט בכיר.
אילו היה איתם מישהו המבין
בענייני־אש״ף, היה, כמובן, מסביר
להם שנביל שעת׳ הוא בהחלט
אדם חשוב, מדינאי נבון המקורב
מאוד ליאסר ערפאת. לא
היתה כל פחיתות־כבוד בפגישה
עימו.
אגב, שיגורו המחיש תופעה
אופיינית ל״מדינה בדרך״ .בשלב
זה מתחיל גוף מדיני להקפיד
ג מי ך
מאוד על ענייני־פרוטוקול, להפגיש
שר עם שר, חבר־פרלמנט עם חבר״פרלמנט. כשהיה שארל
דה־גול במילחמת־העולם השנייה ראש ״צרפת החופשית״ ,מדינה
שלא היתה קיימת, הוא שיגע את ראשי מדינות־המערב בעניינים
מסוג זה. הוא תבע להתייחס אליו כאל נשיא לכל דבר, שווה־מעמד
לווינסטון צ׳רצ׳יל ולפראנקלין רוזוולט. צ׳רצ׳יל נאנח
לאחר־מכן :״מכל הצלבים שנשאתי על גבי בימי המילחמה, הצלב־של־לוריין
היה הכבד ביותר.״ הצלב של לוריין היה סמל צרפת
החופשית.
(לערפאת עצמו יש בעייה דומה לזו שהיתה לדה־גול. הוא
מקביל לדרגת נשיא ולדרגת ראש־ממשלה גם יחד, וזה יוצר קושי
נוסף. אם יבוא לישראל, מי צריך לקבל את פניו בנמל־התעופה
בן־גוריון? הנשיא חיים הרצוג או ראש־הממשלה יצחק שמיר?)
חזרה לנמיר: קורה לה מה שקורה לגבר, המשתכנע סוף־סוף
שהפמיניסטיות צודקות. הוא מחליט להתייחס אל הנשים כאילו
היו שוות לגמרי, אבל קשה לו לקבל שאשה תשלם עבור ארוחתו
במיסעדה. נמיר יודעת שצריכים להתייחס אל הפלסטינים כאל
שווים, אבל קשה לה לקבל שהפלסטינים עצמם צריכים לקבוע מי
ייצג אותם בכל מיפגש, וכי ח״כ ישראלי אינו שווה יותר מאשר
ח״כ פלסטיני. אחרי ככלות הכל...
היה קשה לנמיר לשמוע את דיברי־הקיטרוג של האירופים
הפרו־פלסטיניים. אני מבין לנפשה. פעמים רבות שמעתי דברים
כאלה בכל מיני כינוסים, ולא אחת בא לי לקפוץ ממקומי ולקרוא:
״סתום ת׳פה שלך: מה זה נוגע לך בכלל?״ אבל כל פלסטיני נמצא
באותו המצב כאשר הוא שומע יהודי אירופי מדבר כך על אש״ף.
אין מה לעשות. הקיצוניות גוברת עם המרחק משדה־המערכה.
יהודי־אירופה קיצוניים מרוב הישראלים, והאירופים הפרו־פלסטיניים
קיצוניים מרוב אנשי־אש״ף. הכי טוב זה להיפגש ביחד,
ישראלים ופלסטינים, בלי ״מתווכים״.
ועכשיו, אחרי 13 חודשי אינתיפאדה ויצחק רבין, האירופים
האלה מרגיזים שיבעתיים, כי כל מה שהם אומרים נכון.
גם זוהי חווייה קשה: נמיר בוודאי מתנגדת להרבה דברים
שעושה רבין בגדה ובעזה. ההרג הסיטוני של הילדים, למשל. אבל
כאשר היא באה לאירופה, היא חלק מישראל הכובשת. דיברי־הקיטרוג
על הכיבוש הבלתי־אנושי מופנים גם כלפיה.
האם זה צודק? בעצם, כן. כולנו אשמים בכיבוש, כי אנחנו
ישראלים, ואיננו מצליחים למנוע את הדברים הנעשים בשמנו
על־ידי ממשלתנו. זוהי אשמתנו.
בניגוד לאורה נמיר עצמה, אני סבור כי נסיעתה היתה כדאית.
היא עזרה לשבור את הטאבו, להכשיר את הקרקע לאחרים, שיבואו
בעיקבותיה — כשם שידידיי ואני הכשרנו את הקרקע לה
ולחבריה.
ישראל כולה נמצאת עתה בתנועה, מחומת־הברזל של הסירוב
אל ההידברות עם הפלסטינים. כך גם הפלסטינים. יש להתייחס
בחיוב אל כל מעשה, קטן וכושל ככל שיהיה, המחיש תהליך זה.
בכל שינוי היסטורי, הפוליטיקאים המיקצועיים מהווים תמיד
את חיל־המאסף. הם לא הולכים בראש, הם לא מסתכנים יותר מדי,

הפנוי, נדחף בראש התור הארוך ועובר. זה מרגיז אותי מאוד(אלא
אם כן זה אני עצמי).
אז איך אגיע לגיל?50
הלכתי לקולנוע לראות את חריט הקטנה. לפניי ישבה גברת
וקימטה כל הזמן עטיפת סוכריה, כך שהשמיעה כל מיני רעשים
קטנים ומעצבנים. התרגזתי נון־סטופ.
?50 גם ל־ 40 לא אגיע!

הם לא נוקטים עמדות בלתי־פופולריות. מטבע מיקצועם הם באים
לקראת הסוף. הם אוספים את פירות המהפכה בדעת־הקהל,
שנביאים וחלוצים הקריבו את עצמם כדי לחוללה. במכונה
הדמוקראטית הגדולה, רבת הגלגלים והרצועות, הם מהווים את
הגלגל האחרון, המתרגם את תוצאות תהליך־השינוי לממשות
פוליטית.
אורה נמיר וחבריה (מלבד לובה אליאב) שייכים למאסף הזה.
השינוי הגדול, שהחל לפני שנים, נמצא עתה בעיצומו. חיל־המאסף
— הפוליטיקאים — בא בעיקבותיו. לזכות נמיר וחבריה
יש לומר שהם החלוץ של המאסף, וגם זה הרבה.

הענק המ שופם
על דבר אחד יכולה אורה נמיר להצטער באמת: על כך שלא
פגשה את חאלד אל־חסן.
מבין מנהיגי אש״ף, חאלד הוא אחד הסימפאטיים ביותר. סתם
כבן־אדם.
זהו בן־אדם ענקי, ויש לו הטבע של אדם גדול־מימדים. הוא
סוחר עשיר בכוויית, סוכן של חברה יפאנית גדולה(שארס).
פעם, כשפגשתי אותו במלון ניו־יורקי, לבש גלאבייה כווייתית
לבנה, ונראה כנסיך־המידבר. אבל הוא אדם מתוחכם, בעל חוש־הומור
פנטסטי.
פעם בילינו יום שלם בחדר אחד בריבאט, בהמתנה לצילצול־הטלפון.
ראש־לישכתו של חסן, מלך מארוקו, היה אמור להזמין
אותנו לפגישה עם הוד־מלכותו.
השעות עברו(״זוהי הפריווילגיה
של מלכים ונשים יפהפיות: הם
יכולים לתת לך לחכות,״ העיר
חאלד) ,ומכיוון שכבר אמרנו זה
לזה את כל מה שהיה לנו להגיד
מבחינה פוליטית, בילינו את
השעות בסיפור בדיחות, יהודיות,
ערביות, ישראליות, פלסטיניות,
בינלאומיות.
יש בניו־יורק עיתון גרוע
מאוד ופרו־ישראלי מאוד, ושמו
נידורק פוסט. למחרת פגישתי
עם חאלד באותה עיר הופיעה
בעמודו הראשון כותרת־ענק,
בגודל העמוד כולו :״מנהיג הטרוריסטים
בניו־יורק!״ כמעט ופרצתי בצחוק ברחוב.
חאלר אל־חסן הוא דמות עצמאית. הוא נמנה עם מייסרי פת״ח,
ובמשך השנים הראשונות היה מתחרהו של יאסר ערפאת על כתר
המנהיגות. בוויכוח ההיסטורי שהתנהל אז באירגון — אם לעבור
ל״מאבק המזוייך או לא — היה ערפאת בעד, וחאלד נגד.
מזה שנים הוא תמיס־דיעים עם ערפאת, שצריכים להגיע
לשלום ישראלי־פלסטיני. הוא תמך בעיצאם אל־סרטאווי. אילו
היו כמה אלפי ישראלים חשופים לענק משופם זה, לא היה קשה
לשכנע אותם שיש עם מי לדבר ועל מה לדבר.

לחיות עד 50
איש חכם אחד, פרופסור באוניברסיטת דוק בקארולינה
הצפונית, השלים זה עתה מחקר חדשני על אורך־החיים.
אורך־החיים אינו תלוי, לדבריו, באורח״החיים. מי שעובד
כמשוגע יכול לחיות עד ,90 וכמוהו עצלן גמור. זה גם לא תלוי,
לטובה או לרעה, בפאראנוייה ובבעיות נפשיות אחרות.
אם כן, במה זה תלוי? לדברי הפרופסור, רק בגורם אחד:
ההתרגזות.
אדם רגזן, שהוא עויין לזולתו וציני, אינו מגיע עד גיל .50
הוא מביא דוגמה: אתה עומד בתור־אכספרס בסופר־מארקט.
לקופה זו מותר לפנות רק למי שקנה חמישה מיצרכים או פחות.
והנה עומד לפניך איש ובידיו 10 מיצרכים. הוא מעכב את התור.
האם אתה מתרגז?
אני מתרגז. ועוד איך!
המסקנה: יש לי מעט מאוד סיכויים להגיע לגיל .50
בכלל, המון דברים מרגיזים אותי. למשל: תור של מכוניות
עומד במסלול השמאלי לפני הרמזור, ומישהו בא במסלול הימני,

ואם להתרגז — אז עד הסוף.
.רחל סחבה אותי, חרף מחאותי, לתערוכה סטר־אז 88/9
בסינרמה. מכשיר־הווידיאו שלנו מפרפר וגוסס. בשבילי זהו
מכשיר־עבודה חיוני. קראנו שבתערוכה יש כל הדגמים, אפשר
להשוות ולהחליט מה לקנות.
החנינו את המכונית (שלושה ש״ח) ,במיגרש־החנייה, פסענו
לעבר התערוכה ונכנסנו. לרגע היה נדמה שנכנסנו לגיהינום של
דאנטה.
הכל היה שחור וחשוך.
מהלומה של רעש היכתה על אוזנינו כמו פטיש. רעש שמילא
את החלל הגדול, שהידהד מן הקירות ושתקף את האוזניים
החשופות מכל עבר. רעש שגרם לי לכאב גופני ממש.
בתוך הרעש הזה הצטופפו־התמוגגו חבורות של בני טיפש־עשרה,
שהקשיבו באושר לזמר שגרם למכה נוראה זו( .איך
להסביר להם שרעש כזה גורם לנזק בלתי־הפיך לאיברי־השמיעה,
כך שהם מגיעים לצה״ל כבר במצב של נכות?)
ביתני־התצוגה, שנבנו כדוכנים בשבוע־הספר, היו בשני מיפ־לסים.
הם היו חשופים לרעש מבחוץ שנוסף על הרעש בפנים,
והצפיפות בהם היתה איומה. הצפיפות גרמה גם לחום. את
ההסברים למכשירים המסובכים — לכל אחר היתרונות והמיג־רעות
שלו — אי־אפשר היה לשמוע בגלל עוצמת־הרעש.
בתצוגת הווידיאו והסטריאו חסרו כמה מן הגדולים ן י־ס׳,
חשימל, קשד,טכניקס, סיסנס, בוש, היטאצ״ ,גרונדיג, שחדר,
שארם ואקא׳ ,לעומת זאת הוצגה תאורה בידורית ושילוט
ממוחשב. היו דוכנים למכירת קלטות וידיאו ושמע.
מכשירי־הסטריאו למכוניות הוצגו בתוך שתי מכוניות. אחת
היתה נעולה, בשניה התנחלו כמה צעירים כמו אנשי גוש־אמונים
באילון־מורה.
זה מה שהספקתי לראות. אחרי חמש דקות נכנעתי. חסתי על
עור־התוף שלי וברחתי כל עוד נפשי ושמיעתי בי.
היתה לי נחמה: לא שילמתי רמי־כניסה(עיתונאי!) .ריחמתי על
מי ששילמו. אולי פעלו המארגנים על פי הכלל האמריקאי:
הפראיירים אינם מתים, הם רק מתחלפים.

עצים בוכים
כפר זעיר מעבר להרי־חושך, בלב ה״טייגה״ ,יער־העד של
צפון־סיביר. שתי מישפחות 60 .שנה. סיטואציות החוזרות על
עצמן מדור לדור: שמחות וטראגדיות, אהבות, קנאות, רצח.
שתי מילחמות־עולם. הצאר ניקולאי. לנין. סטאלין. ברז׳נייב.
השינויים הם חיצוניים בלבד. השביל הופך לדרך, הסירה לספינת-
נהר, הגרזן לטרקטור, היער לשדה־נפט. אבל האדם הרוסי אינו
משתנה.
על מילחמת־העולם השניה שומעים בני־הכפר בראשונה שלושה
שבועות אהרי שפרצה. הרדיו היחידי בכפר התקלקל. ספינת־הנהר,
הקשר היחידי עם העולם, לא באה. העולם החיצון הוא
פלאנטה אחרת.
סיב־ריאדה, סרט של שלוש וחצי שעות, שישה פרקים, כמיספר
העשורים. אולם עשור אחד, שנות ה־ ,60 מופיע פעמיים, ואילו
עשור ה־ 50 נעלם. לא כדאי לטפל יותר מדי בימי סטאלין( .הסרט
נעשה ב־ ,1979 לפני ימי הגלאסנוסט׳).
אולי זהו סרט־תעמולה סובייטי. זה לא חשוב. הוא מצליח
להעביר אל לב הצופה את תחושת המרחב הסיבירי האדיר, את
נישמת האנשים, את נישמת העצים הבוכים כאשר הם נכרתים, את
נישמת הנוף הקופא בחורף והלוהט בקיץ.
אורך־היריעה והצמידות־לקרקע מזכירים את סרט־הענק
הגרמני, ה״נואט (״מולדת״) ,שגם הוא הוצג בארץ. יתכן שבני
הכפר הגרמני ובני הכפר הסיבירי נפגשו בשדות־הקטל של שתי
מילחמות־העולם, כדורי־מישחק בידי כוחות רחוקים ובלתי־מובנים.
״הדרך
היחידה לצפות בסרט היא לנוע עימו על גלי הרגש,״
כתב אנדריי קונצ׳לובסקי, הבימאי והתסריטאי. אחרי שלוש וחצי
שעות של הפלגה ריגשית זו, כמעט מפליא שיש עולם מחוץ
לסיביר.

״סיביריאדה״

את המודעה החמישית פירססה
סוכנות אחים לכוח״אדם. דרושים פר
עלי/ות־ייצור .״אין בעייה, גברת. יש
לנו הרבה עבודה, רק תבואי ״,אמר לי
בחור אדיב בטלפון.
באתי. בחורה חביבה ומלאת רצון
טוב רושמת את פרטיי האישיים. היא
נמלאת בעצב קל כשאני אומרת לה
שמעולם לא עבדתי, ובעצם אין לי
מיקצוע, וכל מה שאני רוצה, ויכולה,
לעשות, הוא להיות פועלת.
״עכשיו אין כלום, אבל אני אמצא
לך משהו, פועלת בבית־חרושת למזון,
תרוויחי 1000 שקלים, תעבדי במיש־מרת־בוקר,
צהריים או לילה. אתקשר
איתך עוד היום, או לכל המאוחר מחר״.
שבוע עבר מאז. אני, מובטלת הזקר
קה נואשות לכסף — כך אמרתי לבחורה
החביבה מאחים — עדיין מחכה.
כך גם בסנפאואר. כולם אדיבים,
ועבודה — אין. בכניסה למישרדי
המחלקה הטכנית מונחת צלוחית של
סוכריות מתוקות, ציבעוניות. לירה דף
ורוד, המסביר כמה נעים וקל וטוב
לעבוד עם מנפאזאר. הפקידה דורשת
שאקרא את הכתוב ברף המתקתק הזה,
ורק אחר־כך אכנס למישרדה.
קראתי. השתכנעתי. אופטימית לגמרי
אני מספרת לפקידה מהו מצבי.
מובטלת. רוצה להיות פועלת.
״אני לא יכולה לעזור לך,״ היא אומרת
.״בעלי בתי־חרושת דורשים רק
פועלים־גברים. אני מציעה לך לפנות
למחלקה המישרדית. הם ימצאו לך
עבודת־מישרד, מזכירות או משהו
כזה.״
״אני לא רוצה לעבוד במישרד. אני
רוצה להיות פועלת.״
הפקידה מתחילה לאבד את סבלנותה.
היא מושכת בכתפיה בתנועה של
אי־איכפתיות .״אין מה לעשות. אני
מבינה אותך, אבל זה המצב.״
עכשיו, אחרי שניסיתי בכוחותיי
שלי למצוא עבודה, ולא הצלחתי, אני
מקווה שהמדינה תעזור לי.

ץ ץישהו כשח־ת־התעסוקה ב־
^ /טו ח, כנראה, שלמובטלים אבדו;
ביחד עם העבודה, גם חוש הריח והראייה.
אחרת איך אפשר להסביר את
הסירחון הקל של שתן, העוטף את
לישכת־העבודה ברמת־גן? מיד בכניסה
אפשר לחוש בריח החמוץ. מגעיל. זה
— בתוספת קירות מלוכלכים, ספסלים
מהוהים, ריצפה מרובבת בכתמים
— משפיל את המובטלים בהחלטיות,
כאילו מכוונת.
שלוש פעמים באתי ללישכת־הע־

שרה ליבו בי ץ

התה ₪בט1ת
]יחפש.1111111
חוו״הקשה
בודה, כמובטלת, ובכל פעם הרגשתי
נעלבת, נתונה לחסדי מימסד אכזר
המתעב את אזרחיו, משתדל בכל כוחו
למעוך את כבודם עד דק. תתבטלו,
תריחו ותשתקו.
במשך שבוע ימים חיפשתי עבודה.
לצורך העניין הצגתי את עצמי כבעלת
עשר שנות־לימוד, חסרת־מיקצוע, מובטלת
שמעולם לא עבדה, הרוצה לעי
בור כפועלת, ובעצם, בשל חוסר
מוחלט של כישורים מיקצועיים, אף
אינה יכולה להתאים לעבודה אחרת.

לנשים!״
ך* עמודי ה״דרושים״ בעיתונים
^ מצאתי רק חמש מודעות המתאימות
לפועלות.
ביום ראשון בבוקר התקשרתי עם
כולן. בבית־חרושת לנעליים גימרוד
ענה לטלפון אבי.
״גברת, זה לא עבודה המתאימה
לנשים,״ הוא אמר בפסקנות.

״יש הרבה ליכלוך ודבק. אשה לא
יכולה להתלכלך בזה״.
״אני דווקא כן יכולה.״

^ ;,מי זו
צ>פ>ד

ני מתקשרת עם לישכת־התע־סוקה
ברמת־גן. כתושבת גיב־עתיים
זו הלישכה שאליה אני צריכה
לפנות .״שעות־הקבלה של הלא־מיקצועיים
הן בימים א, ב ,ד, בין 8
ל־ 10 בבוקר, ובין 12ל־ 2בצהריים.

.חיפשתי עבודה!,
״גברת, אני מכיר נשים! היו פה כבר
כמה. זה לא יילך. חבל על הזמן שלר.״
מודעה אחרת התגלתה כמנסרת־שיש.
א׳ א׳ חסון צחק כששמע שאני
היא הרוצה לעבוד .״אי־אפשר, זו עבורה
קשה. צריך לסחוב לוחות־שיש. אבל
אם את רוצה, למה לא, תבואי ונראה.״
כל הכבוד, א׳ א׳ חסון.
המישרה שהוצעה. במודעה השלישית
נתפסה כבר ביום השישי.
למודעה הרביעית, מפעילי/ות מכונה,
ענה גבר חסר־סבלנות .״זה לא
לנשים. העבודה קשה וצריך לעבוד
במישמרות.״
״אני מוכנה לעבוד קשה, בכל
שעה.״
״אנחנו רוצים רק גברים. מהמודעה .
אפשר להבין שגם נשים יכולות לעבוד
אצלנו, אבל זו היתה טעות־דפוס.״
״לא. זו לא טעות־דפוס. ככה אתם
חייבים לפרסם את המודעות. שמעת
על חוק שיוויון־הזדמנויות־בעבודה?״

^ סוכריות
ציכעוגיות
כ תבת ליבוביץ(מימין) בלישכת־העם־דה ברמת-גן
.אשה לא יכולה להתלכלך בזה...״

** כשיו הוא ממש עצבני. נושף
^ ורותח אל תוך האפרכסת .״את
היית טכנאי־מטוסים בחיל־אוויר? לא?
אז אנחנו מחפשים רק טכנאי־מטוסים. י
שלום!״

בימים ג, ה ,בין 12ל־ 2בצהריים,״
אומרים לי בטלפון. קצת מסובך. צריך
מוח של גאון קטנטן כדי לזכור.
אל לישכת־העבודה הממשלתית
הגעתי כשאני גדושת־תיקווה. שרות־התעסוקה
— על עשרות סניפיו, מאות
עובדיו ומנהלו הנמרץ, שכל כך אוהב
לנאום ולהצטלם — בוודאי יוכל
למצוא עבודה קטנה ופשוטה לפועלת
אחת מובטלת ורעבה.
אז קודם כל הריח. מייד בכניסה.
סירחון. לא נעים.
אני לא מתייאשת. חולפת במהירות
על פני מי שנראה כשומר. גבר שמן,
סרוח על כסא בפתח הלישכה, מפצח
גרעינים, שקוע בקריאת עיתן ן.
השעה 9בבוקר. איש מלבדו אינו
נמצא בסביבה. אני רוצה לשאול אותו
לאן עלי לפנות, אולם הוא כל־כך
שקוע בעיתון, שחבל להפריע לו.
אני עולה לקומה השניה. אין שלטי־הפנייה.
הבניין ריק. אין מי שיסביר לי
מה עלי לעשות. באחד החדרים הדלת
פתוחה. אני מתקרבת. פקידה משוחחת
בטלפון.
אני ממתינה. חמש דקות. הפקידה
מתלהטת .״גועל־נפש לעבוד כאן,״
היא אומרת אל תוך הטלפון ,״ואת
זוכרת שסיפרתי לך שפגשתי את
הנחמד ההוא,״ והיא מחלישה את קולה,
כדי שלא אשמע.

״סליחה, אולי את יכולה להגיד לי
למי עלי לפנות?״ אני משסעת את השיחה.
הפקידה
אף אינה טורחת להביט בי.
אחרי רבע שעה היא מסיימת אתשיחתה .״מה רצית?״ היא שואלת,
ומפנה אותי לחדר־הרישום.
בחדר־הרישום רושמים את פרטיי
האישיים. פקידה נרגנת דוחפת לידי
כרטיס־קשר.
למה הן כולן כל־כך עצבניות כאן?
הכרטיס הזה חשוב ביותר למובטלים.

״ציפי מקבלת בימים ב, ה ,בין 12ל־2
בצהריים״.
בצהריים. ספסלי־עץ קשים, מלוכלכים,
סמוכים לחדרה של ציפורה בר־נס,
היא ציפי, פקידת־השימה לנשים.
מדוע ההבחנה הברורה הזו בין גברים
לנשים? ניסיון הבוקר מלמד אותי
שאין טעם להתעמק בשאלות כאלה. או
אחרות. כאן אסור לשאול. פה מחכים
ושותקים.
שעות־הקבלה של ציפי, כפי שהן

של שתן,ספסרם ן>הוהים,
1חס ההרב -רשבטר ₪יואש
₪תישסראשה נרשנתיהענו7ה
בלעדיו אי־אפשר להיכנס אל פקידי־ההרשמה,
אי־אפשר לקבל דמי־אבטלה.
בקול חמור היא מסבירה לי את חשיבות
הכרטיס, מתרה בי שלא אאבד אותו.
״תחתמי כאן ״,היא מצווה, ומראה לי
היכן ,״ובצהריים תבואי לציפי״.
״מי זו ציפי? באיזה מדור היא
עובדת?״
״קודם תחתמי, אחר־כך תשאלי שא־
״לות,״ צורחת פקידת־הרישום.
״מה את צועקת עלי? תעני לי על
השאלה,״ כך אני מעזה להחציף פנים
נגדה, מפני שאינני מובטלת אמיתית.

רשומות על הדלת. א ,ב, ד ,ה, בין 12
ל־ 2בצהריים. שונה לחלוטין מהמידע
שמסרו לי בטלפון, ומזה שצרחה לעברי
פקידת־הרישום.
מילא. זו פילוסופיית המובטלת, שאני
מאמצת לעצמי כאן: להתפעל
מחסרים קטנים, לשכוח, לסלוח לעלבונות.
עכשיו את כאן, וציפי גם כן כאן,
וזו כבר הפתעה גדולה, משמחת, אני
אומרת לעצמי.
ארבע נשים ממתינות בתור לפני.
כולן צעירות. פוטרו מעבודתן באחרונה,
מקוות שציפי תעזור להן למצוא

בכניסה ללישכה
.קודם תחתמי. אחרכך תשאלי שאחחר

במיטבה של בית־ה^בות
.כשצריך פרנסה לא שואלים אם זה טוב אז רעוהקשי,
ובינתיים מטפלת בענייניה של
המכרה. היא מאזינה לצרותיה ומט־לפנת
למענה למקום־עבודה כלשהו.
רק אחרי שבעיותיה של ההיא יושבו
מתפנה ציפי אלי. המכרה, אגב, עדיין
נמצאת בחדר. כך הופכת מצוקת־האבטלה
שלי, שהיא עניין פרטי לגמרי,
לנושא כמעט ציבורי.

מאוד גבוה לפני־כן היינו נותנים לר
דמי־אבטלה.״
כלומר: המדינה מפנקת את עשיריה,
קמצנית כלפי ענייה.
״כמה זה שכר גבוה?״ אני שואלת.
ציפי רותחת מכעס .״מה זה עניינך?
מסרתי לך את הפרטים הנוגעים למצבך.
יותר מזה את לא צריכה לדעת.״

אושר
_ ואקוגומיקה

ך* לית־ברירה אני מספרת לציפי,
^ בנוכחות חברתה, מה ניסיוני המי־קצועי
ומהן דרישותי.
ציפי :״תגידי, את לא יודעת מה
קורה? אין עבודה במיפעלים: אולי
בפברואר יהיה לי משהו. עכשיו יש לי
רק מה שרשום על הדלת״.
אני :״תפני אותי להיות עובדת־מיטבח״.
ציפי
:״זה כבר נתפס. אני אשלח
אותך לבית־אבות. גם שם זו עבודת
מיטבח וניקיון. השכר 800 :שקלים,
ברוטו. שעות העבודה בין 8בבוקר ל־4
אחרי־הצהריים.״
את המידע הזה היא מספקת לי
בחוסר־רצון מופגן, אחרי סידרת שאלות
ארוכה. בינתיים היא נותנת לי
פתק, שאותו אצטרך למסור בבית־הא־בות.
״מתי
לבוא עוד פעם כדי להרשם
ולקבל דמי־אבטלה, אם העבודה לא
תמצא חן בעיני?״ אני שואלת.
״תבואי מתי שאת רוצה. דמי־אב־טלה
במילא לא תקבלי. הרי אמרת
שלא עבדת לפני־כן. וגם אם היית
עובדת, לא היית מקבלת כלום, כי את
לא מיקצועית. רק אם היה לך שכר

^ מחרת בבוקר, בית־אבות ניד
/ער, שבתוך בית־החולים תדהשר
מר. אם הבית, ששמה ידידה, אינה
שואלת אותי דבר. לא איכפת לה מי
אני, מה ניסיוני, מה השכלתי. שעות
העבודה מ־ 7בבוקר עד 3אחר־הצהריים,
היא אומרת. השכר 850 :
שקלים. ציפי, כזכור, מסרה לי פרטים
אחרים.
אני נלקחת למיטבח ומקבלת חלוק
לבן. פורטונה, אשה כבת ,50 זריזה
כשד, מופקדת עלי. היא תראה לי היכן
מונח כל דבר, מה צריך לעשות ומתי.
מחר כבר אעבוד לבדי.
המיטבח נקי מאוד, מצוייר בכל
המכשירים החשמליים האופנתיים. העבודה
קשה, בלתי־פוסקת. להדיח כלים,
לקרצף את הריצפה, לחלק בצלחות־הגשה
את מנות האוכל המגיעות
מהמיטבח המרכזי, לשמור על ניקיון
תמידי.
פורטונה עמלנית, חרוצה מאוד .״הרבה
זמן אני עובדת פה,״ היא אומרת.
״כבר שלושה חודשים. לפני־פן עבדתי
במיטבחים אחרים. זה מקום לא־רע.
כשצריך פרנסה לא שואלים אם זה טוב
או לא. עובדים, וזהו״.

לעשירים

ברטים־הקשר של לישכת־העבודה
״׳מ׳ הח״צסתך במדור שבו הנך רשום...״
לפרנסתי הייתי בולעת בהכנעה את
^י־חותיה.
י הפקידה :״אין לי זמן. תחתמי ואני
אענה לך. ציפי היא מהלא־מיקצועיים״.
אני :״אבל אמרו לי בטלפון שביום
ב׳ מקבלים בבוקר ״.במהירות אני
מציצה בדף שעליו רשמתי את שעות־הקבלה,
כפי שנאמרו לי בטלפון. אכן
כך. יום ב׳ בין 10־ 8בבוקר.

^ מחכים
ושותקים

יפקידה היסטרית לגמרי .״אז׳
( 1תלכי למי שאמר לך,״ היא צורחת.

רשימת העבודות הפנויות, כתובה
על פתק קטנטן, מחוברת לדלת בדבק.
הרשימה קצרה: עובדות־מיטבח, עובדות
בבית־אבות, קופאיות, מלצריות.
זמו״ההמתנה מתארך, מפני שציפי
מקבלת שניים ממכריה, שלא על־פי
התור. אב ובתו נדחקים לחדר, וכשאחת
הממתינות מוחה, מגרשת אותה ציפי
מהחדר בכעס .״אני רק צריכה לדבר
איתם חמש דקות ״.האב מביט בממתינה
המתמרדת בהתנשאות, כאילו
היתה אבק־אדם, ומחייך בסיפוק גדול.
סוף־סוף מגיע תורי. ציפי מזמינה
לחדרה מכרה נוספת, שזה עתה הגיעה.
היא רומזת לי להוציא את כרטיס־

במשך שעתיים עבדתי שם. הדחתי ׳
כלים, ניקיתי כיורים, הנחתי צלחות
במקומן. העבודה מומלצת למי שמאוהבת
באקועמיקה ונתקפת בהתקפי־אושר
למראה כוס מלוכלכת. או, לחילופין,
למי שזקוקה נואשות לכסף.
יום אחר־כך חזרתי ללישכת־הע-
בודה. שוב תור ארוך של ממתינות.
בחדר הסמוך צורח מובטל על פקידת־הרישום
.״בני־זונה כולכם! אף פעם אין
לכם עבודה! אני צריד• להביא אוכל
לאשה ולילדים! כבר שלושה שבועות
אני מובטל״.
צרחות הן עניין רגיל כאן. גם יומיים
לפני־כן צעקו שני גברים על הפקידות.
תוכן דבריהם היה דומה.

^ ;.אין פלוס,
מותק״

יפי, למזלי, שרויה היום במצב•
רוח טוב. היא מחייכת לכולם, אפילו
את המובטל־הצעקן היא מנסה להרגיע•
״אני
מכירה אותך, מותק, היית כבר
אצלי, נכון?״ היא מקבלת את פניי
כשימחה גדולה .״אז מה קרה, למה לא
רצית לעבוד שם?״ היא שואלת, אחרי
שהיא מדפדפת ברשימותיה.
״העבודה קשה והשכר נמוך. יש לך
משהו אחר בשבילי?״
״היום אין כלום, מותק. יש רק קופאיות,
וזה לא מתאים לך, מותק. יש
לך רק 10 שנות לימוד, וקופאית צריכה
12 שנות לימוד. אני לא רוצה סתם
לשלוח אותך, מותק, ובסוף לא יקבלו
אותך לעבודה. חבל סתם לטרטר אותך.
תבואי בשבוע הבא, מותק, אני אמצא
לך משהי•״ צילם: עד; עפדיד

:ם זה ...ונם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...זגם זה1...גם?

קפח נדפוקי נכנסים לדיכי א־ פ רו פו
שני בני המקסימים קיבלו את שמותיהם —
כמו כל הילדים בעולם — באופן די שרירותי,
ממש יום אחרי שהם נולדו ולפני שידענו, כמובן,
איזה מין בני־אדם הם יהיו. אז נכון שבתעודות
כתוב שלבנים שלי קוראים אסף וגיא, אבל
השמות הללו הם סתם שמות יפים, שאינם אומרים
מאומה על אופיים. ולכן, במשך השנים, הם קיבלו
שמות אחרים שהרבה יותר מתאימים להם. לבן
הבכור קוראים ״קפח״ (מלשון מקופח) ולאחיו
הצעיר קוראים ״דפוקי״ (מהמילה דפוק).
קפח ודפוקי הם באמת ילדים מסכנים נורא. כל
יום בבוקר הם צריכים לקום בשעה .7הם חייבים
להתרחץ, לשפשף שיניים ולהסתרק. הם חייבים
לאכול ארוחת־בוקר, המוגשת להם, כמובן. הם
חייבים לא לשכוח את הכרין־ שמכינים עבורם,
לפי הזמנתם המפורשת והמתחלפת מדי יום.
אחר כך הם חייבים לשהות בבית־הספר ארבע
שעות ולחזור הביתה(אוף, אין לי כוח לגשם, אוף,
אין לי כוח לחמסין, אוף, אין לי כוח לאוטובוסים
האלה!).
אחרי הצהריים הם חייבים לשמוע מההורים
צעקות בעניין הכנת השיעורים (בזה הם מסתפקים)
.הם חייבים להפסיק את הצפייה בתוכניות
בגלל שב־ 5יש ערב חדש (אוף, הם לא
יכולים להעביר את התוכנית הזאת לזמן שאנחנו
ישנים?) .בערב הם צריכים לאכול ארוחת־ערב
(אויש, שוב פטריות בשמנת? כבר אכלנו את זה
בשבוע שעבר!).
פעם בשבוע הם חייבים לאסוף את הגרביים
המלוכלכים שמתחת למיטה ולשים אותם בארגז־הכביסה.
פעם בשבוע הם הולכים לחבר (הוא גר
רחוק. אולי תקחי אותי באוטו וב־ 8תבואי להחזיר
אותי?) .פעם בשבוע הם הולכים לראות סרט(אם
אין לי כסף לפופ-קורן, להמבורגר, לצ׳יפס
ולקולה, אני לא הולך) .פעם בשבוע־שבועיים הם
צריכים ללכת למכולת כי נגמר החלב (למה
דווקא אני?) ,ובעצם כך הלאה וכך הלאה לאורך

כל הכבוד לארבעת חברי־הכנסת שנסעו למיס־גש
בפאריס. בהלך־הרוח העכשווי במדינה צריך
אומץ־לב כדי לצפצף על החוק האבסורדי הזה,
לא להתחשב בדעת הקהל — לא הקהל שלהם,
כמובן — להיות מוכן לביקורת ציבורית, ובכלל.
אז למה הסיפור הזה מזכיר לי כבר יומיים את
הסיפור של המלח האנגלי שהיה מוצב באוסטרליה,
ואשר סיפר לחבריו איך עזב את בסיסו
באוסטרליה ונסע אל אשתו באנגליה?
הוא סיפר שהוא עזב את הבסיס המזויין
(א 01<£דך <1ביחד עם עוד שלושה־ארבעה מלחים
מזויינים, ובנסיעת לילה מזויינת, בג׳יפ
מזויין, הוא הגיע לאוניה המזויינת, שעליה הם
עלו 30 .ימים מזויינים עברו עליו ועל חבריו עד
שהגיעו לאיזו עיר־נמל מזויינת באירופה. ושם
הם נתקעו ארבעה ימים מזויינים בלי כסף ובלי
יכולת לזוז. לבסוף בא איזה נהג־משאית מזויין
שהסכים להעלות אותם על משאיתו המזויינת,
ואחרי שבוע של נסיעה מזויינת הם הגיעו הביתה.
שם הוא פגש את אשתו ומייד הוא לקח אותה
לחדר, כדי לקיים איתה מגע מיני.

קפח ודסוקי האומללים
סיל 32 זה עבור להם...
חייהם האומללים.
אתמול אחרי הצהריים הם קראו לי לשיחת
המפקד(המפקד זה הם כמובן) ,ואמרו לי שאם לא
יתחולל משהו מאוד דראסטי בחיים שלהם, כמו
נסיעה לחו״ל למשל, הם יכנסו לדיכי, ולא ייצאו
ממנו לעולם. אחרי שביררתי שדיכי זה קיצור של
דיכאון, לא יכולתי שלא לפרוץ בצחוק מטורף.
״אתם תיכנסו לדיכי עכשיו?״ שאלתי אותם ,״ומה
הפרצוף־טרגדיה־יוונית הזה שאתם לובשים כבר
שמונה שנים?״

החלטתי לכתוב את סיפורם של שני הילדים
האומללים ביותר בעולם, וביקשתי מהם שירשו
לי לצלם אותם, כדי שהעם יראה איר נראית
האומללות בעצמה. הם סירבו בתוקף לעניין
הצילום, ולכן לא היתה לי ברירה, אלא למצוא
משהו שהכי מזכיר את ארשת־הפנים של קפח
ודפוקי.
תסתכלו בעצמכם, ותחזיקו לי אצבעות, קוראים
יקרים. אמרו לי, אגב, שבגיל 32 זה עובר
להם.

ריקמת ורדים
דוגמה קלאסית
בליווי תמונות־צבע יפות. מחיר הספר 36 שקלים.
טוב לנשים שאינן עובדות מחוץ לבית, שאין להן
ילדים, שהווידיאו שלהן התקלקל או שהבעל נסע
לחדל.
מי שרוצה להרוג אותי עכשיו בגלל המישפט
האחרון — שישלח מיכתב־תלונה.

דוגמת־ריקמה לסריגה
נות1ר אוסף של התקופה הוויקטוריאנית

ספר לחורף הוא משחקים משחקים, שליקטה

גובלן — שרטוט הדגמה
הלוך וחזור
בהוצאת מורן יצא לאור הספר דיגום נשטח
— יסודות הניזרה לבגר׳ נשים. הספר מיועד
לעוסקים באופנה, אבל חברתי, שהיא בסך־הכל
בעלת שתי ידיים ימניות, אמרה לי כי הספר טוב
לכל מי שיש לה מושג קל בתפירה ורוצה
להשתפר ולהתחיל לתפור לעצמה בגדים, כמו
חצאיות, חולצות, שמלות, מיכנסיים, אוברולים.
אולי בתקופה של קיצוצים כלכליים זה לא רעיון
כל־כך רע, זאת אומרת למוכשרות שבינינו.

ועוד ספר למיקצועניות הוא ספר הריקמה של
בורדה, גם הוא בהוצאת מ1דן. עשרות רעיונות
והדרכה לריקמות שונות על מפות שולחן, מפיות,
כריות, וילונות, כיסויי־מיטה, ריפוד ושטיחים,

11^1
מפת־שולחן רקומה
זוהי שימחת מחט אמיתית

פשע או הלאה התיקשורת
אתם יודעים מהן בודקים בל מי שטו•
ענים בבר שנים שהתיקשורת היא מביו בגב
האומה.
במשך שגים לא השכמתי איתם, ואפילו
ניסיתי להתווכח, אבל השבוע הבגתי שה־תיקשורת
וו חבורת יפי־גפש מגעילים ששום
דבר לא מעניין אותם מלבד איזה סקיפון
קטן. לא מעניין א ת הסבת א שלהם אם
מיליון אזרחים בישראל ייפגעו -העיקר
שיהיה להם קטע של 50 מילים בעיתון.
ביום ראשון שעבר נערכה ברוב פאר והדר
חתונתם של אמנדה קרינגטון והנסיך מייקל
לבית אמו. ואני לא בריכה לספר מה קרה
באמבע החתונה -התקפת הטרוריסטים,
יריות, ממש זוועה.
ישבו אנשים חכמים בהוליווד וחשבו איך
לגמור א ת הפרק ההוא בדי ששבוע שלם
ישבו כל שפוטי שושלת ויימתחו כמו מסטיק.
וכך המביאו את הסבינה המדהימה
שבה בל משתתפי החתונה שוכבים על
הריבפה כמו אפגניסתאנים אחרי התקפת
גאז חרדל, בתנוחות משונות ועם עיניים
סגורות.
כל השבוע יכולת לחשוב מי נהרג בהת קפה,
ומי רק נפבע, וטי נשאר ח* .יכולתי
להתענג על שינאותי ואהבותי מבין גיבורי
הסידרה. יכולתי להעניק חיים כרבוני ולקחת
אותם כרבוני. יכולתי להתענג שבוע
שלם ולבסס ציפורניים ולספור את הדקות
עד ליום ראשון הבא בשעה . 22.40
יכולתי, אילו לא היתה התיקשורת. כבר
ביום שישי בבוקר, היה כתוב בכל העיתונים
שהבל בסדר, ושהיחידי שנהרג בהתקפה
היה לוק, המאהב של איך־קוראים״לו.
כל זה בי שני עיתונאים היו צריכים לה ראות
לאומה שהם יותר חכמים מכולנו, ויש
להם ידיעות שלנו אין. באמת ביג דיל! הרסו
לי שבוע מיוחד במינו בשביל $0מילה
בעמוד פנימי.
שמאלנים!!!

ועיבדה מרגלית עקביא. הספר יצא לאור בימים
אלה בהוצאת כתר והוא מכיל עצות, רעיונות
והסברים למאות מישחקים. מישחקי ילדים, ילדים
ומבוגרים וגם מבוגרים נגד מבוגרים. מיש־חקי
קלפים, מישחקי גפרורים, מישחקי כתיבה,
מישחקי חשיבה, מישחקי מחול ומוסיקה, מישחקי
אוכל ועוד ועוד.
יש בספר גם הצעות למישחקים בחוף הים,
מישחקים לזמן הנסיעה במכונית ושאר הנאות של
קיץ, אבל זה בעוד כמה חודשים. בינתיים חורף.
אגב, מעניץ למה אין מישחק מיוחד להפסקות־החשמל
הארוכות בזמן החורף?

דכיאלד, שמי

יומן אירועים

דרק ג׳אקובי, פול סקופילד, יאן הולם,
בריאן בלסד וג׳ודי דנץ׳.
בכורת הסרט מתוכננת לחודש
אוקטובר ,1989 בחג סנט קריספין,
שהוא המועד שבו נחל המלך את
ניצחונו על אדמת צרפת.

הסרט הבריטי היוקרתי ביותר שהושלם
בימים אלה הוא הנר׳ החמישי,
וכדי לממש אותו, נזקקה חברת־ההפקה

תדריך

בנק אמריקאי
מממן פרישה
לצרפת

חובה לראות
תל״אביב: צא נראה, החנינה של
באבט, בנקר טזב ניאט־נאם, קפה בנדר.
הנסיכה הקסנמה, אינטחויסטה,
בגלל המילחמה ההיא.
ירושלים: קפה בגרר, הנסיכה
הקסימה, בנקר טנב זיאט־נאם, אינטר־ני־סטה.

הגז

ה א3וע\>
גורילות בערפל (גת, תל־אביב,
ארצות־הברית) -במבט
ראשון נדמה שזהו תש-
דיר־שרות של החברה״להגנת״הטבע. סיגורני ויבר,
מנסה להתמודד עם האתגר שיהיה אולי ההרפתקה
האחרונה בחיי הרווקות שלה -לצאת לקונגו
הרחוקה ולעזור לפרופסור עיקש העורך מחקרים על
הכחדת גזע הגורילה.
האתגר מפתיע אף אותה. היא מוצאת עצמה
בקונגו, בלי הפרופסור, מתמודדת עם טבע פראי
ובני-אנוש פראים לא פחות, הנלחמים זה בזה
מילחמת-אזרחים נוראה.
בכוח רצון וברגישות מפליאה מתקרבת הגיבורה
ללהקת הגורילות, חוצה את הגבול לרואנדה,
משחקת תפקיד נכבד במניעת השמדת הגזע היקר
לליבה, ונלחמת הן בציידים הפראים מזה, והן
בציידים המתוחכמים הבאים לייבא גורילות רכות
בשנים לגגי״החיות של אירופה.
דמותה של סיגורגי ויבר גתפרח לפי מידותיה של
החוקרת האנתרופולוגית דיאן פיסי שבילתה את
19 שנותיה האחרונות במעקב אחרי הגורילות וב-
הצלתו, ונרצחה בצורה מיסתורית.
מייקל אפטד, שביסס את סירסו הן על ראיוגות
.עם אגשים שהכירו את דיאן פוסי והן על האו־

סיגורני ויבר: להציל את הגורילות
טוביוגרפיה שלה, גיסה להגניב רמז לנושא שהוא
מרתק לא פחות מעצם הצלת *גורילות. מדובר
בהתייחסות החורגת מן העניין עצמו והמגיעה לבדי
פאנאטיות קיצונית שסופה להרוס את האדם ואת
סביבתו. כאילו הלוחם נגד הרס גורם בעצמו להרס.
הוא מתקרב לדיון בסוגיה מעניינת זו, אבל לא
מתעמק בה. למרות זאת זהו סרט סוחף ומרתק.
שני שחקניו, גם ויבר וגם הצלם החי במחיצתה
שלוש שנים, ברייאן בראוו, מעולים, אבל הגורילות
גונבות מהם, במובן, את ההצגה. לא משעמם לרגע.

גנב>ם
באקוואר>ום
שחקן ג׳אקובי
במימנן בנק

חיפה: הנסיכה הקסנמה, אינטר־זניסטה.

תל-אביב
שחקן
בראנאג
הנר׳ החמישי
מבוסטון. בבית לא מצאו את כל הממון
הדרוש.
^ 44 שנים אחרי שלורנס אוליביה
י ביים ושיחק במה שנחשב עד היום

אינטרוויסטה (לב,
איטליה, מיצג נם בירושלים)—פדריקו
פליני מסביר לצוות״טלוויזיה יפאני
מה זה קולנוע, מפליג בזיכרונות
ומפגיש את מארצ׳לו מאסטרויאני עם
אניטה אקברג אחרי 30 שנה בסרט חם
ומופלא. מומלץ ביותר.
דוריט הקטנה (לב,
בריטניה) — שש שעות של דיקנס, לפי

ירט׳ קולנוע בטלוויזיה
* * רגעים (יום רביעי 25 ,בינואר, ישראל) -סיפור הידידות
שנקשרת בין שתי נשים הנפגשות בירושלים, והשינויים הנפשיים
שחלים בבל אחת מן השתיים.מיכל בת״אדם, שכתבה, ביימה ומו פיעה
באחד משני התפקידים הראשיים, גרמה לריגוש מיותר של
הצנזורה בסצינת־מיטה משולשת שהיא תמימה לחלוטין.
האיש שרצה להיות מלך (יום שישי 27 ,בינואר,
ארצות־הברית) -סרט מזהיר של ג׳ון יוסטון המנוח, לפי רודיארד
קיפלינג, על שני חיילים בריטיים שיוצאים לחפש אוצרות בכל מחיר
ונקלעים לפער של תרבויות המנפץ את רדיפת״הבצע שלהם.
ג׳ו קי ד(יו ם רביעי 1 ,בפברואר, ארצות״הברית) -מערבון
של קלינט איסטווד שבו הוא משליט סדר כדרכו בעיירה דרומית,
שאליה פלשו כנופיות של מכסיקאיים. הבימאי הוא ג׳ון סטרג׳ס .
לעיבוד השייקספירי המוצלח ביותר
שלו לבד־הקולנוע, חידש השחקן האירי
קנת בראנאג את ההתמודדות עם
מחזה היסטורי זה, העוסק במלך אנגליה,
הנרי החמישי, שעמד בראש צבאותיו
שפלשו לצרפת, במילחמת מאה
השנים, וזכו לניצחון מפואר בקרב
אג׳נקור.
בראנאג בן ה־ ,27 המוכר לקהל בישד״
ראל
כגיבור סידרת הטלוויזיה תהפר
כנת מילחמה, כבר הופיע בתפקיד הנרי
על הבימה בהפקת הרניאל ש״קספיר
קזמפג׳ ,ונחשב לא רק לשחקן מעולה,
מן המבטיחים ביותר בדור הבריטי
הצעיר, אלא גם למפיק מעולה. למרות
גילו הצעיר כבר ייסד חברת־סרטים
משלו, הנושאת את שם להקת-
התיאטרון שהקים עוד קודם לכן,
רגסנס, וליהק את הסרט במיטב
המאורות של הבימה הבריטית, ביניהם
העול ם הזה 2682

דג ושמו ומדה (שחף וט יילת,
תל־אביב, בריטניה) ב ראיון
חביב שנערך בוונציה
התבדח ג׳ון קליז שהנקמה המתוקה שלו כא מריקאים
היתה להתחתן עם שתיים מבנותיהם,
לפרק זמן קצוב של שש וחצי שנים בדיוק. הדים
לנישואין הקולניים האלה אפשר למצוא דווקא בדג
שתקני לחלוטין, דג-זהב בשם ווצדה, האוצר ב-
קירבו את המפתח לתעלומה שבמוקד הסרט.
אלא שהעניין הבלשי והמותחני הופך לפרשה
מישצית, ואילו העיקר הוא השעשועון המתוחכם
המתרחש על הבד במשך שעתיים תמימות. זהו
סיפור של רביעיית שודדים המנסים לרמות זה את
זה ולזכות בשלל היהלומים שגנבו.
זהו עוד ניצחון של ג׳ון קליז, שכבר זכה להצלחה
גדולה עם המלון של פולטי, סירטי מוצטי פייטון
ורב־מבר שכתב על נישואיו. הוא החליט להשתמש
בשרותי הבימוי של הכימאי הוותיק מייקל קריי-
טון, מכיוון שלדבריו, לא היה זקוק להמצאות רעיו ניות,
אלא למישהו שיממש את טכניקת הבימוי על
הבד.

מיטב המסורת של הטלוויזיה הבריטית.
עם אלק גינס, הרק ג׳אקובי, סיריל
קיוזק ועוד. מיפגן נאה של יכולת
מישחק וחגיגה לאוהבי התרבות
הבריטית.

בגלל המילחמה ההיא
(לב, ישראל) — מי שמוכן להתמודד
עם טראומת השואה של הדור השני
ולעמוד מקרוב על שורשי המוסיקה
והמילים של שניים מן הפופולריים
בכוכבי הזמר העברי, יהודה פוליקר

ג׳ון ל,ליז ומייקל פאלין -להציל היהלומים
התוצאה מעידה על כך שנעורים זה לא עניין של
גיל, אלא של מנטליות. גם השחקנים נדבקים
ברוח״התזזית של הכותב והכימאי. ג׳יימי לי קר-
טיס סכסית ושנונה, קווין קליין הוא מגזימן מפו אר,
מייקל פאלין מגמגם כפי שלא גימגמו עוד על
בד הקולנוע וקליז עצמו הוא מטאטא בריטי חביב
ופארודיה מושלמת של קארי גרנט, שבשמו האמי תי
(ארצ׳י ליץ׳) נקראת הדמות שאותה הוא מגלם.

ויעקב גלעד, מוזמן לחוות את התעודון
המוסיקלי הזה, שהתקבל להצגה בפסטיבל
ברלין.

אהבה ממבט שלישי
(תכלת, ארצנת־הברית, מנצג נם בירר
שלים ובחיפה) — מוכת ירח הופכת
למוכת הרינג כבוש, בדמותה החביבה
של איימי אירווינג ועם רייזל בוז׳יק
הקשישה בתפקיד הסבתא היהודיה
הניצחית. כימאית — ג׳ואן מיקלין
(הסטר סטריט) סילבר.

ירושלים

טובעים במיספרים

(אימפריה, בריטניה, מנצג גם בחיפה)
— קומדיית נונסנס בריטית על שלוש
נשים המטביעות את בעליהן ועל חוקר
מיקרי־מוות החושק בכל אחת מהן.
שנון ומתוחכם, לחסידי חידות סתומות.
פיטר (חנזה השרטט, כרס של ארכיטקט)
גרינאוואי במיטבו.

ערנה פימדו ₪

הלהיטים שגרפו קופות העתה ובכל העתות
כתב העת האמריקאי וארייטי פירסם בגליון אמצע ינואר שלו, את סיכום הכנסות הקופה של הסרטים ב־ ,1988 ואלה המנצחים:

אלופי העונה
( )1מי הפליל את רוג׳ר רביט
000 .78.000
( )2באים לאמריקה
000 .65.000
( )3בוקר טוב ויאט״נאם
58.103.000
( )4קרוקודייל דאנדי 2
57.300.000
( )5ביג
50.800.000
( )6שלושה גברים ותינוק (גירסה אמריקאית) 36,300,000
( )7מת לחיות
000 .35.000
( )8קוקטייל
000 .35.000
( )9מוכת ירח
34.393.000
( )10 ביטלג׳וס
33.200.000

אלופי כ ל העונות
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.

( )1אי־טי
( )2מילחמת הכוכבים
( )3שובו של הג׳די
( )4האימפריה מכה שנית
( )5מכסחי השדים
( )6מלתעות
( )7שודדי התיבה האבודה
( )8אינדיאנה ג׳ונס והמיקדש הארור
( )9השוטר מבוורלי הילס
( )10 בחזרה לעתיד

228,618,939
193.500.000
168,002,414
141.600.000
130.211.324
129.549.325
115.598.000
000 .109.000
000 .108.000
104,408,738

דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.
דולר.

המיספרים מתייחסים להכנסות שהגיעו למפיצי הסרטים ממכירות הכרטיסים בארצות״הברית ובקנדה בלבד. אם כי אין יחס קבוע בין
השוק האמריקאי לשאר העולם. אפשר לומר בהערכה גסה, שהכנסות אלה מהוות בין ־607־ 50 מכלל הרווח בעולם, וזאת רק מהצגות-קולנוע.
ולגבי וידיאו וטלוויזיה -זאת בכלל אופרה אחרת.

פגי ש ת
מחזור

הפרנקופילים לא
התאכזבו מתעודת הכ שרות
הטברייני התא כז בו מ פ גי ש ת

דבר אחד הצליחו אנשי טבריה קלאב
הנטל לעשות — הם הצליחו לארגן
הרבה רעש סביבם. כל אירוע שהם

המחזור מסקנה -צריך פיס בחיים

אלגנטיות בסיגנון האי
את ההזמנה האישית שהוגשה על מגש־כסף, קיבלו מוזמני האירוע מנציג
המלין, כשהוא לבוש בבגדים צרפתיים מהמאה ה־ .16 ביום האירוע קיבלו
המארחות את פני הבאים, כשהן לבושות בבגדים בנוסח צרפת של לואי ה־.16

שני חתיכים אוסטריים: ניקולס פרשן (משמאל) ואנדי וזרמו (מימין).

ךחך 1 1ר | 1בת ה״ , 22 גרושה חטובה שהיתה נשואה לאיש״האופנה
11 #11 /יגאל קשמה. כיום היא מנהלת את ה״מנדי׳ס קלאב״
של אילן לוי. לפני שלושה חודשים נפרדה לסלי מחברה יורם חביב.

סיגלית שפירא 5

אופנה, שלווה בן־גל, שגילתה אוד
מארגנים הופך לאירוע תיקשורתי ארנס
הפעם, לאחר האכזבות שהיו מנת חלק 1
של אורחי הנשף השנתי של חברי קלאב
עשר, שנערך בימי הסילבסטר בטבריה,
החליטו משה בובליל ואילן לוי
לפצות את כולם על עוגמת־הנפש
שנגרמה להם. ומה הפיצוי?

מה יהיה?
יהיה ם1טו!

1111ך 1ל ך 11ך |*1הזמרת הישראלית, זוכה לנשיקה בכניסה למיס-
11 11.1 11.1114 עדה מידי אחד העובדים, שהתחפש לצורך העניין.
פורת החליקה פעמיים על הריצפה, ולכן גם החליטה לא לרקוד.
בניגוד לפתיחות ההמוניות של תל־אביב, הצטיינה פתיחת המיסעדה הצרפתית של
מלון נפטון, לה קסקד, באלגנטיות אירופית.
תרמו לכך לבות המארגנים והכבודה שכיבדה בנוכחותה את הפתיחה. פיי
מורים, קונסול־כבוד של בריטניה בישראל, ג׳קי פריגל, קונסול־כבוד של
מיספר מדינות אירופיות, מירמנד פייר, קונסול צרפת, שמואל מלבין יועץ
ראש־הממשלה לכלכלה, המלונאי אריה דקל ואשתו אביבה והדוקטור חיים
שוהם, מנהל בית־החולים וספטל ואשתו יעל, דוברת ראש־העיר.
ריצפת המיסעדה, העשויה שיש חלקלק במיוחד, גרמה לכך שרקדנית הקאן־
קאן, סופי היי, החליקה על הריצפה ונאלצה להפסיק את הופעתה. אך נראה שזה
לא הפריע לחוגגים, שהתרכזו במעדנים שחולקו שם ושנשאו שמות מסובכים,
שחלק מהאילתים התקשו בביטויים. אפילו תעודת־הכשרות של המיסעדה
המפוארת, לא איכזבה את הפרנקופילים הרבים שבאו לפתיחה.

וספינה לינאדו

חתיכה יווניה, רקדנית וחברתו״לחיים
של יגאל שרמייסטר, מבלייני העיר, היא
כוריאוגרפית במיקצועה, שמלבד כישרון ריקוד מגלה גם כישרון באופנה.

כבר בשעה 1היה המקום מפוצץ
מאנשים. האינים טרחו והגיעו בהמוניהם.
ברחבת־הריקודים קיפצו ופיזזו
עשרות יפים ויפות. על הבר ובאולם
הווידיאו הסתודדו חתיכות בשחורים
עם גברברים בג׳ינס. המסיבות שם הן
בדיוק כמו פיס. או שזכית או שהפסדת
— אין באמצע. הפעם זכו כולם.
האווירה המחשמלת והמינון הנכון של
האנשים עשו את המסיבה של אדי הל
למסיבה טובה.
אדי הל, שהוא הבעלים של בוטיק
הגברים ביזאר בתל־אביב, פתח סניף
נוסף ברמת־השרון, וזאת בהחלט סיבה
למסיבה. הפתעת הערב היתה תצוגת־האופנה
של בגדיו, שדוגמנו על־ידי
ארבעה גברים צעירים, עופר בוצר,
רוברט לוין, חייל משוחרר ודוגמן.
ותיק, ניר כלף, דייל ו אודי בר־נס,
מאפר במיקצועו .
אדי הל, שהיה חבר של מלכת־המים
והדוגמנית אילנה סיכוני, נראה
טרוד ולחוץ ונראה שהוא זקוק באופן
דחוף לאהבה חדשה.
מארגנת־האירועים יהודית ננר
רקדה בחברתה של בת־ שבע פכט,
שעדיין מדהימה בגופה החטוב.

מסיבת־ענק באולם הסינרסוז בתל־אביב,
אבל גם הפעם לא דפק העניין
כראוי. מבחינת האירגון הם הצליחו מעל
ומעבר, אך כשמדובר בפעילות ובאירו־
-1סייס — האירוע היה לוקה בחסר.
אולם הסיזרמה שינה את פניו, והפך
ללילה אחד להתגשמות הפנטזיה של כל
תפאורן בהוליווד. עשרות אנשים עמלו
על הרכבת התפאורות הגרנדיוזיות. שבע

המקום מלא ודחוס ורבים העדיפו להת־גודד-במיסדרונות.
יונה
לחוביץ הסתובבה בין האורחים
והתגאתה באירגון המיסעדות, שתרמו
אוכל ושתיה לערב. משה בובליל,
נציג בעלי הטבריה קלאב הזטל, הסתובב
כשחיוך של סיפוק עצמי מרוח על פניו
וניצה רוזנטלים, חברתו־לחיים של
אילן לוי, אחד המארגנים, התהלכה

) הדוגמנית ואחותה התאומה איריס
!ל) מחבקות את מארגנת מופעי-ה-
ומשמשת כיום כאמרגנית שלהן. עד

לניתוח האף, שעברה איריס, קשה היה להבחין בהבדל בין השתיים, אך כיום
קל יותר להבדיל ביניהן. שתיהן גם נפרדו באחרונה מחבריהן. איריס היא
אחת המועמדות בתחרות מלכת״היופי, העומדת להיערך בעוד זמן קצר.
מי שכן הגיע היו ראובן שבם, יועץ
במיסדרונות כשבידה מכשיר־קשר, חילראש־הממשלה
ואנשי־עסקים כמו בני
קה הוראות וסיפרה׳שהיא עייפה מהמישפחת
פרומצ׳נקו, איציק אליך
מאמץ שבעבודה המרוכזת.
אך כל זה לא עניין את האלפים לומברי מסמי סרקס. ומתי דוידו־ביץ
ממרכז ההשקעות של מישרך־
שהגיעו למקום, לפגישת־המחזור של
המיסחר־והתעשיה, ועוד כמה עשרות של
חברי קלאב עשר וציפו להרבה פעילות,
חתיכות מיקצועיות ובני זוגן.
אך זו בוששה לבוא. כולם נהנו לפגוש

בכולם, לחייך, לשאול מה נשמע. פה ושם
היו גם כמה פגישות נאהבים והעברת
פתקים ומסרים, אך מעבר לזה לא קרה
שום דבר מיוחד.
למרות ההשקעה האדירה שנאמרה
בעשרות אלפי דולארים, האירגון המעולה
של כל המיבצע, והיכולת להביא
לאולם הגדול כמה אלפי אנשים, הרגישו
מרבית הבליינים שמשהו התפספס.

ןןןךךן ל ך הסרגנית המפורסמת, מהוותיקות שבין הבליינים
1 / #1 11 1111 בתל-אביב, רוקדת עם בעלה, משה. השניים מרבים
לבלות. למילר בן שסיים את שרותו הצבאי ותינוק בן שנתיים וחצי.

מיסעדות הקימו דוכני מכירת מזון
י מאולתרים, והאורחים הרעבים חיסלו את
כמויות המזון הגדולות. במרכז האולם
הענק נבנתה בימה ענקית, שעליה
הופיעו הלהקות שניסו להרקיד את
הקהל. בתחילת הערב, קרי ב־ז , 1היה עוד
מקום לרקוד, אך לקראת השעה 1היה

יווית תיאל

(משמאל) בת ה״ ,24 שחקנית מת חילה
המשחקת בסרט ״חוזה אה•
:ה״ ,לצידם של איקה זוהר וענת עצמון. דניאל היא

חברתו־לחיים של אמיר, הבעלים של דיסקוטק ״פרדוקס״
.ידידתה, עירית חדד (מימין) ,עובדת״הבורסה,
היא בליינית ותיקה שחזרה באחרונה לנוף המסיבות.

111ל ך 1ך 1יךק( 1מימין) אשתו של אלון פרומצ׳נקו, בחברת
1| # 1 •1 /1 1 1-2 313 גיסתה ליאורה, הנשואה לעמי פרומצ׳גקו.
ליאורה ועמי מרבים לבלות. לעומתם -יעל ואלון מעדיפים את הבית.

כ תב: חהו־ אזהליאב. ציל ם: אלי דסה

סזרעגז
מישפט
*ותר א רו ך מדמיאניוק בשקט מתנהל
בירנשדים מישפט
השמד להגיע לספר־השיאים
של גיניס.
בירושלים שרר באותו יום מזג־אוויר
מקפיא, שלוש מעלות מעל לאפס.
באולם בית־המישפט המחוזי ירדו
המעלות אל מתחת לאפס. ההסקה לא
פעלה, החשמל נפסק, אבל המישפט
נמשך. היה זה מישפטם של עורך־הדין !
שמואל ברזל והבנקאי הלפרין, הנאשמים
בעבירות מסובכות. הוא מאיים
להגיע לשיאים חדשים במישפט
הישראלי.
השופטת דליה דורנר, שישבה גם

לנהל את המישפט בחשיבה ובכפור,
כאשר בית־המישפט כולו ריק מאדם,
ורק משתתפי המישפט רועדים מקור
באולם.
גם מיספרם של עורכי־הדין, המופיעים
בתיק, מגיע לשיא. את התביעה
מייצגים שניים — עורן־הדין שימעון
דולן ואורית סון. את הנאשם, עורן״
הרין ברזל, מייצגים עורכי־הדין אמנון
עברון, רם כספי ויוסי בנקל. ואת
הנאשם הלפרין מייצגים עורכי״הדין
יעקב רובין, ראש־לישכת עורכי־הדין
בישראל, יהודה ויינשטיין ושירה דוני
ביץ.
עד כה הופיעו במישפט שני שרים־
לשעבר, יעקב מרידור ויגאל כהן־
אורגד, והשר־בהווה, אז עדיין ח״כ,
אהוד אולמרט. הופיעה גם גליה מאור,
שהיתה המפקחת על הבנקים, ומי
שהחליף אותה מאז, הד״ר אמנון גולד־שמידט.
השבוע
סיימו עדי־התביעה את עדותם,
וכבר הצטברו יותר מ־ 6000 דפי-
פרוטוקול. לשם השוואה: כל הפרוטוקול
במישפטו של דמיאניוק הגיע
ל־ 11 אלף דפים.

דרכי חיים
גנני הסמים

ך 9רגיל־הציור עבר כמו קסם. זו
4 1היתה פגישה מרתקת ומדהימה.
כבר בשלבים מאוד ראשונים של
הקורס בבית־הספר להורים, הודיעה
לנו המדריכה מיכל שאנחנו צפויים
לתרגיל־ציור, ושכדאי שנמצא מקום
מתאים לערוך אותו.
בתרגיל־הציור נוכחים ההורים וכל
הילדים של המישפחות המשתתפות
בקורס, גדולים כקטנים. את התרגיל
מנהלת מדריכה שאינה המנחה הקבועה
של הקבוצה. מישהי אחרת ממכון אדלר,
שאינה מכירה את המישפחות ואת
היחסים שבתוכן.
קבענו להיפגש בשעת אחר־הצה־ריים
בכיתה פנויה באחד מבתי־הספר.
שם ואני, כמו שאר המישפחות, שמנו
פעמינו אל החנות הסמוכה למכשירי־הכתיבה.
הצטיידנו בשני בריסטולים
(״בכל צבע שתרצו,״ היתה ההוראה),
בשני מיכחולים ובחבילה של שישה
ציבעי־גואש.
הכל — בעלים, נשים וטף — הגיעו
בשעה היעודה, כשהם מצויירים באביזרים
הדרושים לציור. הילדים התערבבו
אלה באלה, בני השנתיים עם
בני ה־ , 10 והתחילו להשתולל במים־
דרון בית״הספר. ההורים הכינו בינתיים
את הכיתה לתרגיל. שולחן לכל מיש־פחה,
ולא פחות חשוב: שולחן לאוכל
ולשתייה.
כל מישפחה התארגנה סביב שולחן
משלה. הרעש בחדר היה רב. לבסוף

שם, הבאתי כוס קטנה עם מים להרטבת
המיכחולים, וביחד ניגשנו למלאכת
הציור.
גם בחלק מהציורים של פיקאסו היה
.דרוש הרבה דימיון כדי לראות מה
מצוייר בהם, כך היה גם בציור שלנו,
הטרקטור היה מאוד אבסטרקטי, אבל
י זה היה ללא ספק טרקטור.
כשסיימו הכל את הציורים שלהם
והניחו אותם לייבוש בחוץ, ראיתי ש־מישפחות
אחרות ציירו בסיגנון קצת
יותר ריאליסטי מאיתנו.

^ גשם גלי
ציפורים

הה הסבירה את השלב הראשון בתרגיל.
כל מישפחה, אמרה, צריכה להחליט
קודם כל על צבע הבריסטול, ולקחת
אותו מתוך הערימה. אחר־כך צריכה כל
מישפחה להחליט מהו נושא הציור, ורק
אחרי שהתקבלו שתי החלטות אלה,
אפשר להתחיל בציור.
החלטנו לצייר על בריסטול לבן,
ושם נשלח להביא אותו מן הערימה.

^ חלק השני של התרגיל ביקשה
המנחה מהילדים של כל המיש־פחות
להישאר במקומם, ומן ההורים
להתחלף. כך קיבלו כל הילדים הורים
״מאמצים״ .שם לא אהב את הקטע הזה
ורצה רק באמא הפרטית שלו. לכן לא
השתתפנו בחלק השני של התרגיל.
גם עכשיו התבקשה כל מישפחה
מעורבת — ילדים והורים ״מאמצים״
— להחליט קודם כל על איזה צבע
בריסטול רוצים לצייר, ואחר־כך על
נושא הציור.
בעין בלתי־מזויינת נראה היה לי
שבשלב זה של התרגיל התייחסו ההורים
ה״מאמצים״ והילדים ביתר זהירות,
בכבוד ואולי אף בחשש. איש מן ההורים
ה״מאמצים״ לא העז לכפות באופן

הגננים היו
חרוצים מרי ורכן
התגלה סור
בעלי־וילות, שבחצרם גינה, סובלים
בשנה האחרונה ממחסור בגננים. האינתיפאדה
פגעה גם במיקצוע זה. בתקופה
זו החלו לעבוד במקומות שונים
בארץ קבוצות של צעירים, המגדירים
את עצמם כ״יוצאי־קיבוץ, סטודנטים״
או בתארים רומים המעוררים אמון.
רבים קופצים על שרותיהם של הגננים
האלו, וידיהם מלאות עבודה.

שופטת דורנר
לכהן את הששן

נאשם ברזל
לאמל מהר י
במישפטו של ג׳ון איוואן דמיאניוק,
מנהלת את המישפט ביד רמה. מעולם
לא איחרה .״אפשר לכוון את השעון על
פיה ״,אומרים עורכי־הדין. מאז תחילת
המישפט לא היתה חולה אף יום אחד,
ולמרות שבקבוק־תבערה, שנזרק ל־מישרדה,
שרף את רוב תיקי המוצגים
של התביעה, לא זכו הצדדים בדחייה
כלשהי.
כתב־האישום, הכולל 26 פרטי־אי־שום,
משתרע על 64 עמודים. לשם
השוואה: כתב־האישום נגד דויד בלס
תפס רק שני עמודים.
למישפט הוזמנו 132 עדי־תביעה.
המישפט מתקיים בכל שבוע בימים
ראשון, שני ושלישי, מהשעה 9בבוקר
ועד 4אחר״הצהריים, באופן רצוף.
למשתתפים במישפט ניתנות רק
שתי הפסקות, בנות חצי שעה כל אחת,
כדי לאכול ארוחת־צהריים ולשתות
קפה של . 10 מחמת הפסקות־החשמל
התכופות בירושלים, חייבה השופטת
את מקליט־הפרוטוקול להצטייד בסוללות,
כדי להמשיך במישפט גם בזמן
הפסקות־החשמל.
בימים הקפואים של החורף המשיכו

קבוצה של גננים כאלה הציעה באחרונה
את שרותיה בשכונות נאות־אפקה
ותל־ברוך, וזכתה בהצלחה עצומה. הגננים
הצעירים עדרו, גרפו, שתלו והיש־קו
ועשו את הגינות, שבהן טיפלו, ל־פנינות־נוף.
הם גם לא ביקשו שכר מוגזם,
והיו אהובים מאוד על בעלי־הבתים.
אחת מבעלות הווילות, קרובת־מיש־פחה
של קצין־מישטרה, התגאתה לפניו
באחד הימים בגינתה המטופחת, והראתה
לו את השתילים החדשים שהביאו
הגננים. היא הסבירה כי הם מטפלים
בגינה במרץ ובחריצות, ובאים לבקר
ולהציץ גם כאשר אינם צריכים להיות
שם בכלל.
קצין־המישטרה שלח מבט אחד בשיחים
הירוקים, והבין מייד את סוד
מסירותם של הגננים.
מסתבר כי הללו ניצלו את עבודתם
כדי לטפח בשכונה מסעי־מריחואנה.
האזרחים התמימים נהנו מהשיחים היפים,
והגננים נהנו מהעלים.
יתכן שכולם היו ממשיכים ליהנות
מהסידור הזה לאורך־זמן, לולא התערב
קצין־המישטרה, וגילה כי השכונה האלגנטית
הפכה למטע־סמים גדול.

הצליחה המנחה להתגבר על המהומה,
וביקשה מכולם לערום את כל הבריס־טולים
בערימה אחת.
מכיוון שתרגיל־הציור הוזכר פעמים
רבות במהלך הפגישות בקבוצה, ומכיוון
שמיכל לא סיפרה לנו עליו דבר,
כבר היינו במתח רב.
ישבנו מסוקרנים ביותר, כאשר המנ־

אחר־כך התייעצנו מה אנחנו רוצים
לצייר. שם, שהמתין כבר זמן רב לרגע
שבו יוכל לטבול את מיכחולו בצבע,
כבר היה חסר״סבלנות. הוא הציע שנצייר
טרקטור. אני הצעתי משהו אחר,
אבל הוא רצה רק בטרקטור, והיה קצר-
רוח להתחיל בציור.
פתחתי את קופסות־הצבע ביחד עם

רעיון נחמד, אבל.״
שם קיבל שגי ספרים חדשים שכתב וצייר פאול קור. ספרים
לפעוטות. האחד נקרא ״גן-החיות הקסום״ .זהו ספר ציבעוני ונחמד,
המתאר חיות שונות.
נספר יש גימיק משעשע, שבו הופך תוכי ציבעוני לסנאי, קיפוד
לעכבר, נחש לתנין ועוד. זה עשוי באופן כזה שהדף הראשון קצר
יותר, וכך המקור של התוכי הוא בעצם קצה זנבו של הסנאי מן
העמוד הבא, וכן הלאה.
זהו ספר חביב, הכתוב בחרוזים פשוטים.
הספר השני נקרא ״הצבע הכי יפה בעולם״ .רעיון נחמד כשלעצמו,
וכתוב בחרוזים, אלא שהצנעים מומחשים ומוצגים נו נצורה קצת
מוזרה, ללא קשר רב בין ההמחשות השונות. הכחול הוא השמיים
והים, הצהוב הוא השמש, האדום הוא אש. אבל הירוק אינו הירק
והצמחיה, כפי שהיה צפוי, אולי, אלא צפרדע. וכך הכתום הוא תפוז
והחום אינו אדמה, כפי שציפיתי, אלא שוקולדים ועוגות חומות.
האפור הוא עננים אפורים וגשם, מתאים יותר לדוגמת השמיים,
השמש והאש.
הדברים לא כל־כך מתחברים ביחד, לדעתי. אבל דעתי נמיקרה
זה אינה חשובה כל״כך. מה שחשוב הוא ששם קצת השתעמם, וזה
אינו אחד מהספרים האהובים עליו. חבל, מכיוון שהרעיון נחמד
וחשוב נ די להמחיש לילדים את הצבעים.
הספרים יצאו לאור בהוצאת ״דביר״.

גלוי את דעתו על ילדיו ה״מאומצים״
והילדים, מצידם, לא נהגו בהעזה
ובפינוק שהם נוהגים עט הוריהם
הטיבעיים.
אחרי הפסקת־זלילה, שבה הספיקו
הילדים להוציא בריצות ובתרגילי־הת־עמלות
את כל האנרגיה שאגרו בשעת־הציור
השקטה, התאספנו שוב.
ישבנו במעגל לשלב ניתוח הציורים,
שבו ראינו איך שיקפו הציורים את
היחסים בין ההורים לילדים בתוך ה־מישפחות.
המישפחה
הראשונה הביאה את שני
הציורים — זה שציירו הילדים עם הוריהם
וזה שציירו עם ההורים ה״מאמ״
צים״ — וישבו ליד המנחה. אבא, אמא,
שאול בן 6וחצי ויונתן בן 4וחצי
(השמות בדויים) .המנחה שאלה מי בחר
בצבע הגליון. התברר שזו היתה החלטה
של כולם. יונתן, אמנם, רצה לצייר על
גיליון צהוב, אבל לא כעס כשהרוב
החליט על הצבע הלבן. הנושא שבחרה
המישפחה לצייר היה גשם ושמיים
ופרי־הדר. שאול הראה לכולם איזה
חלק מהציור צייר כל אחד מבני״ה־מישפחה.
המנחה שאלה אם היה משהו
בציור שהפריע למישהו.
שאיל :״אמרתי לאמא שתגיד ליונתן
שלא יקשקש, ואמא אמרה לו שיעבור
לצד שלו. והפריע לי בהתחלה
כשהעץ לא יצא כמו שרציתי״.
אמא :״אני התבלבלתי, כי ציירתי
ציפורים עפות בגשם, וזה לא יתכן. זה
הפריע לשאול, אז החלטנו לצייר גשם

רק על חצי מהגיליון, במקום שאין ציפורים.״
המנחה
:״אני רואה שהיתה הפר־דת־כוחות,
שאת יונתן שמו בפינה אחת
של הגיליון, ואת שאול בפינה אחרת.
וכשיונתן התחיל לצייר בפינה של
שאול, את התערבת ושלחת אותו
בחזרה לפינה שלו. השאלה היא אם את
נוהגת בררך־כלל להגן על שאול.״
אמא :״עשיתי זאת כדי ששאול לא
יתרגז״.
המנחה :״אנחנו אומרים שכדאי
שלא להתערב במריבות בין הילדים,
אם רוצים שיתפתחו ביניהם יחסים

טובים. לא כדאי שנתערב במה שקורה
ביניהם. כשההורים מגינים על ילד
אחד, סביר להניח שבאותו הזמן הילד
האחר מרגיש בכעס. חשוב מאוד
שהילדים יפתחו יחסים טובים ביניהם.
כדאי לאפשר להם להסתדר. הם
צריכים ללמוד להתחלק ולהסתדר זה
עם זה.
״לי יש י הרגשה שהיתה הפרדת־כוחות,
כך שיונתן קיבל את הפינה ;
שלו, והוא ידע שאם הוא יתחיל לצייר
בפינה השנייה, של שאול, יקרה משהו״.
המנחה שאלה את שאול אם הפריע
לו משהו בציור השני, עם ההורים
ה״מאמצים״.
שאול :״הפריע לי הקישקוש של
יונתן״.
ההורים ה״מאמצים״ סיפרו שהילד
הגדול היה מאוד דומיננטי, שהקטן באמת
קישקש וביקש שיציירו לו בתוכו
חתול שחור. הם אמרו שהאווירה בין
הבנים היתה כמו בין גדול וקטן. שאול,

הגדול, הכתיב לכל אחד מה עליו
לעשות.
המנחה שאלה את שאול איפה היה
לו נעים יותר לצייר — עם ההורים
שלו או עם ה״מאמצים״? שאול לא ענה,
ולבסוף אמר שבציור עם אבא ואמא.
המנחה :״היה לך יותר נעים בציור
עם אמא ואבא, כי שם הגבילו את יונתן
אחיך. ובציור עם ההורים ה׳מאמצים׳
איפשרו לקטן יותר שטח־פעולה״.
יונתן אמר שבציור עט ההורים
ה״מאמצים״ היה לו יותר כיף לצייר.
שאול :״ילד בן 3וחצי לא יודע
לצייר כמוני, כי אני בכיתה א׳.״

כשאני מציירת, וביקשתי שיזוז קצת
המישפחה הציגה שני ציורים ש־צויירו
בשלב הראשון של התרגיל. הציור
האחד שציירה דנה עם אמא,
והשני ליאור עם אמא.
המנחה :״למה ליאור לא צייר את
הציור איתכם?״
דנה :״כי הוא היה מפריע לי״.
המנחה :״מי החליט שתקחו עוד
גיליון?״
אמא :״אצלנו זה מובן מאליו שכל
אחד והדברים שלו, אחרת זה מכות
ך* מישסחה הבאה היתה אב, אם
וכאסחים״.
1 1ותינוק בן תישעה חודשים. התיהאמא
ה״מאמצת״ סיפרה שאיתה
נוק השתלב באופן מוצלח מאוד בציור

המנחה שאלה אותו אם היה מעדיף
שכל המישפחה תצייר ציור אחד, ויונתן
יצייר ציור אחר, לחוד. שאול אמר
שכן.
המנחה :״יאיר אחיך ירגיש אם לא
יתנו לו לצייר עם כל המישפחה?״
שאול :״הוא יגיד שלא נעים לו״.
המנחה :״מה יותר חשוב לך, שהציור
יהיה יפה, או שלאחיך יהיה נעים?״
שאול :״שלאחי יהיה נעים״.

של הוריו, ויחד יצרו תמונת־נוף בסיג־נון
אכספרסיוניסטי.
המנחה :״התינוק השתלב בציור.
זה הבן הבכור, יש לו כל המקום
שבעולם, ההורים משתלבים בציור
שלו.
״יש סכנה שילד כזה, אם לא יאפשרו
לו להועיל, לתרום ולהיות שותף,
ירצה להיות המרכזי והבלעדי. במיקרה
כזה יכולה להיווצר בעייה כאשר יוולדו
לו אחים.״
ההורים סיפרו שהיתה זו חווייה
נחמדה לצייר עם בנם הפעוט. והמנחה
אמרה שזה נהדר שההורים איפשרו
לילד בן תישעה חודשים להחזיק מיכ־חול
ביד ולצייר כמו כל השאר.
״חשוב שילד בגיל כזה ילמד להתחשב
בעוד מישהו. שיידע שיש אמא
שהיא לפעמים עייפה, שיש אבא
שלפעמים כואב לו הראש, ולפעמים
הוא לא יכול.״
להורים הבאים היו שני ילדים: אורן

״ליאוד
מעצבן אות>״

ף* מישפחה השניה היו אם ושני
ילדים: רנה בת 5וליאור בן
שנתיים. המנחה ביקשה שיספרו איך
בחרו בצבע הגיליון ובנושא הציור.
האם התנדבה לצייר את תהליך קבלת־ההחלטות
במישפחה. המנחה ביקשה
לתאר איך נעשה הציור.
דנה :״ליאור כל הזמן הפריע לי

״כראי לאפשר גם לו עשייה, למרות
שהוא קטן ממנה בשלוש שנים, כי
אחרת הריעה שלו לגבי עצמו שהוא
קטן ולא כל״כך מוצלח, תתחזק.
מחשבה כזאת מביאה אותו להתנהגות
מפריעה כדי למצוא את מקומו, והוא
כבר עושה את זה עכשיו״.

^ מטיילת
^* 5על הציוד

הם ציירו ציור אחד על אותו גיליון. הם
ישבו זה ליד זה, וכשלליאור התלכלך
השרוול בצבע, דנה הפשילה לו את
השרוולים ועזרה לו מאוד. היא אמרה
שהם ציירו בשקט, זה ליד זה.
המנחה :״דנה, איפה היה לך נעים
יותר לצייר?״
תה :״בציור עם אמא. ליאור
מעצבן אותי, הוא כל הזמן בא וגונב לי
דברים.״
אמא :״גם כשהם רוצים להיות
חברים, זה לא הולך. כי היא מאשימה
אותו בכל דבר, ואז אני מפרידה ביניהם.
אם לא אעשה הפרדת־כוחות הם
ירביצו זה לזה. אז מבחינתי ההפרדה
היא הפיתרון הכי נוח״.
המנחה :״כשבאתם הנה, ליאור
מאוד בכה והפריע וצעק. אני חושבת
שזו הדרך שלהם למצוא את מקומם
במישפחה. דנה עושה זאת על״ידי כך
שהיא בוגרת ונבונה, וליאור בזה שהוא
קצת מפריע.

בן 6ואיריס בת 3וחצי. המנחה שאלה
את אורן מה נושא הציור. אורן לחש את
התשובה, ואיש לא יכול היה לשמוע.
האבא חזר בקול רם על תשובת בנו.
המנחה :״יש הורים שנותנים לילדים
את השרות הזה, ולפעמים זו הסיבה
לכר שהילד אינו משיב בפעם הראשונה
כשהוא נשאל״.
היא אמרה שהיא שמה לב שכל הורה
צייר עם ילד אחד, ושאלה אם זו בדרך־
כלל החלוקה במישפחה. ההורים אמרו
שלא תמיד זה כך.
המנחה המשיכה לשאול את אורן
שאלות, והוא המשיך ללחוש. ההורים
ה״מאמצים״ סיפרו גם הם שהיה להם
קשה מאוד לשמוע את אורן, מכיוון
שדיבר כל״כך בשקט.
״הוא מצפה ״,אמרה המנחה ,״שיתנו
לו כל הזמן את השרות הזה, שיחזרו על
דבריו״.
לשני ההורים הבאים היה ילד אחד,
עמית, בן .4במשך הציור הסבירה הא־מא
לעמית איך צריך לצייר נכון.
המנחה :״האמא העבירה ביקורת
שעמית לא צייר טוב, ושבציור הכל
חשוב. ובעצם פה הציור עצמו לא כל־כך
חשוב, כי זו לא היתה תחרות ולא
התכוננו פה לתערוכת־ציורים. מה
שהיה חשוב הוא היחסים בזמן הציור.
״ביקורת זה בדיוק ההיפך מעידוד.
הורים רבים חושבים, בטעות, שככל
שיעירו יותר לילדיהם הם ייצאו יותר
מוצלחים, אבל ביקורת גורמת לילד
לחשוב שדברים צריכים להיות מאה
אחוזים, וכתוצאה מזה הוא עלול
לחשוב שבדברים שאינם מאה אחוזים
לא כדאי לו להתעסק.״
האמא סיפרה שבבית עמית באמת
קורע וזורק את כל הציורים שהוא
מצייר.
במהלך כל שעות ניתוח הציורים,
הסתובבו רוב הילדים מסביב. חלקם
היה בחוץ, חלקם הקטן ישב בשקט ליד
ההורים והקשיב לניתוחים. ילדה אחת,
נורית, בת ,3התעקשה להיות כל הזמן
במרכז המעגל. היא הסתובבה סביב,
ובכל פעם התיישבה על הציור שאותו
ניסתה המנחה לנתח.
כשהגיע התור של נורית ואמה, אמרה
המנחה :״היא מטיילת על הציור
וצריך להמחיש לה שעל ציור לא
הולכים. אס היא עולה על ציור, צריך
פשוט לקחת אותה משם, בלי לומר לה
מילה.
״נורית עושה מה שהיא רוצה, וכשזה
לא הולך כמו שהיא רוצה, היא זורקת
את עצמה על הריצפה וצועקת.״
למרבה הפלא השתלבה נורית בצורה
יפה מאוד עם ההורים ה״מאמצים״.
האבא ה״מאמץ״ סיפר :״מדי פעם היא
קראה -אמא׳ ,אבל היא נשארה איתנו.
היא אמרה שהיא רוצה לצייר דוד, ואז
הסתבר שהיא התכוונה שאני אצייר
דוד״.
המנחה :״זאת אומרת שעשית לה
שרות מצויין, ויצא לה מה שהיא רצתה.
היא חושבת שככה צריכים להתנהל
החיים. ולאורך כל הפגישה מנסה נורית
להוכיח שהיא עושה מה שהיא רוצה.
למשל עכשיו, כשאנחנו מדברים עליה
ועל הציור שלה, היא דווקא יושבת
ומסדרת כפיות על הגיליון״.

אפילי שם
ישג בשקט
ך ץ רגיל־הציור לא היה, אומנם,
( 1תחרות בקליעת חיצים למטרה,
אבל ברוב המיקרים הסבירה המנחה
באופן די מדוייק את היחסים בתוך
המישפחות. היא לא הכירה מקודם איש
מן הנוכחים. בחירת נושא הציור, דרך
קבלת ההחלטות, וביצוע הציורים הראו
צדדים רבים של היחסים בתוך המיש־פחה,
ובמיקרים רבים היו הציורים כמו
מראה של המישפחה.
בתרגיל־הציור ובניתוח הציורים לא
ניסתה המנחה לתת פיתרונות לבעיות,
אלא רק להצביע על חלק מהן. התרגיל
ניסה להמחיש באופן חזותי ופשוט את
מערכות־היחסים בתוך המישפחות. אני
הייתי מרותקת ואפילו שם ישב בשקט
ולא הפריע.
בהמשך הקורס תינתן הדרכה אישית
לכל מישפחה מן הקבוצה.

צ פ רי רמט לי ב

שמעו! צבר

ר שי מו ת
בדיקות אחת הסכנות הרובצות לפיתחה של הביקורת
היא הפיכתה למילחמת־התשה בין המבקרים לם־
בוקרים, מילחמה המורכבת משורה של קרבות
קטנים הנפתחים בדרך־כלל כאשר מבקר משועמם
מרים ראשו מהבונקר, בוחר נקודת־מיכוון,
יורה כמה צרורות ומחולל תקרית איזורית המסתיימת
לרוב בחילופי־אש הדדיים הנמשכים עד
לארוחת־הערב או שעת השינה. הדבר הבולט ביותר
בסוג זה של ביקורת הוא האופי הסובייקטיבי
שלה. מה הטעם להתנפל על סופר — או סופרת
— מהסוג הבינוני, השגור? נכון, קל לפגוע במטרה
גדולה שהיא גם איטית. אך להקדיש לכך
מאמר שלם או אף שורה של מאמרים?
אם אינני טועה, הביקורת המודרנית מבוססת
על כמה הנחות־יסוד השוללות מראש סוג זה של
מיטווח אינטלקטואלי. אחד התנאים הבסיסיים
להצלחתה הוא השימוש במידה של אמפאתיה,
אהדה, לנושא המבוקר. אתה חייב להתיר לטכסט,
לעלילה, לפעול עליך, להשפיע עליך. במילים
אחרות, לכבד את הספר. אם אינך מכבדו — אל
תכתוב עליו. אין הכוונה למעין התבטלות, ההיפך
הוא הנכון, אבל ללא אותה ענווה, שאינה אלא
סוג של גמישות אינטלקטואלית ורגישות תרבותית,
אינך מסוגל בעצם להבין שום יצירה אמנו־תית
כלשהי. הקורא הנוקשה, המעוצה, הגברי־לכאורה,
הוא הקורא הנאיבי, הילדותי, שקל להונות
אותו(כפי שכל אשה יודעת) ,משום שאינו
יודע להיחלץ מהדפוס שאימץ לעצמו.
שיטה זו מוכיחה עצמה אפילו בשעה שמדובר
בז׳אנר של סיפרי המתח והריגול או בכל אותם
סרטים וסדרות טלוויזיוניות המבוססים עליהם.
אם אתה מתיר לדימיונן להיות מופעל ומונחה
על־ידי המותחנים והבלשים האלה, למיניהם,
מבלי להישבות כליל, אתה עשוי להבינם לא רק
ברמה שבה נכתבו אלא הרבה מעבר לכך. הרי
המיסתורין, שמשמעו ״מי הרוצח?״ ,או החשש
מהמרגל הסמוי שהוא כמובן גם יפה וסימפאטי
ומושך כל־כך את הנשים (אבל רוצח או בוגד
בבעליהן) מעידים על איזו חרדה נוראה מפני
הזולת, הזולת, או האחר, העלול להיות גם קרוב־מישפחה,
אשה או בעל, שהוא כפול־פנים, בלתי־ידוע,
מסוכן. אולי זה מס־העונשין שמשלמת חברה
המכבדת את תחומו של הזולת ואינה מפשפשת
בכליו: דהיינו, החברה האנגלו־סכסית אשר
סיפרות המתח והריגול היא מוצר מובהק שלה.
כאשר באים לבדוק את הסיפור הרציני יותר,
דרוש אולי אורך־רוח אשר הביטוי הנפוץ, הבנאלי
להחריד ,״לבדוק את הסיפור״ ,אינו מעיד עליו
בהכרח( .אינני יודע מה מקורו של הביטוי הזה
שהוא טכני כל כך, כאילו מדובר בדגימת־דם
בקופת־חולים או במערכת אלקטרונית או מכאנית
כלשהי) .כמה מוזר לשמוע על מי שנוסע
״לבדוק את הסיפור הטיבטי״ או הלונדוני. אולי
השימוש במונח האובייקטיבי, הלא־אישי,
״בדיקה״ ,מעיד על סוג אחר של ענווה, על ניסיון
להצפין מעין הזולת את גרעין הנפש הנאיבי,
הצמא לחוויות והתנסויות חדשות — בקטמאנדו
הארץ הדימיונית או בתיאטרון השייקספירי.
שהרי מי הולך ״לבדוק״? מי שהוא כבר, בגיל
,+20 מכונה משוכללת וגמורה המעכלת ניתחי־מציאות
ופוסקת מה טיבם ומה הרכבם, שייך, גם
בבלי־דעת, לעתודה של הסיינטולוגים וההארי־קרישנאים
למיניהם שימכרו לו את מרכולתם באותה
שפה ממש. האם יש בכלל טעם ״לבדוק״
סיפור של איסאק בבל? או, שמא, בשעה שאתה
קורא אותו, הוא הבודק אותך, הקורא אותך? כל
אחד והאווז הראשון שלו. ואם כך אצל בבל, או
טורגנייב, על אחת כמה וכמה אצל שייקספיר
הבודק מראש את כל התיזות הפסיכולוגיות והסוציולוגיות
של המאה ה־ .20 כמה משונים (או
סוטים) המבקרים הבודקים לדוגמה את א1תלו כדי
ללמוד מתוכו על הביגוד באנגליה האליזבטנית,
כאילו לב המחזה, בעיית הזיקה בין האהבה והפא־ראנויה,
כבר מוצתה עד תום ונהירה לכולנו.
התייחסתי בסוגריים לביטוי ״לבדוק את הסיפור״
,מבלי לבדוק בעצם מהו ה״סיפור״ .מהו
הסיפור הטיבטי או הלונדוני או כל ״סיפור״
אחר? האם משמעות הדבר שהמציאות נפרטת
לחוויות סטריאוטיפיות, חר־גוניות.המאפיינות
כל מקום ומקום? זה מעלה על הדעת דברים שכתב
תלאן בארת בראשית העשור הזה על תרבות

126

הפופ. הוא הזכיר עבודה של הצייר רוי ליכטג־שטין
בשם ה11 אי: כמה דקלים טרופיים, נערות עם
פרחים מאחורי האוזן וכיוצא בזה. התמונה הזו,
אומר בארת, מציבה מולנו את כל הסטריאוטיפים
הקלושים והשגורים המזוהים בתרבות ההמונית
עם הוואי. הדימוי, האימאג׳ ,הופך לעובדה. וכאן
מעיר בארת בסוגריים הערה מזעזעת במיוחד: עד
הזמן הזה, במהלך מאות שנים ויותר, בשירה וב־סיפרות
ובכלל, נבנתה המיטאפורה האמנותית
מעובדות שהפכו לאימאג׳ים — ואילו עכשיו,
כיום, באמנות־הפופ, האימאג׳ הופך לעובדה.
לפיכך, אולי כל רבר או תופעה הם בגדר ״סיפור״,
אימאג׳ מונח״מראש, דגם קבוע וברור שלא ישנה
אותך כשם שאתה לא תשנה אותו. כל שנותר לך
לעשות הוא ״לבדוק״ אותו.
המציאות כסירטון(שירטון) ווידיאו.
טראנספר הרגע המזעזע ביותר, נקודת השיא של המחזה
ה חד וניה. הוא הרגע שבו תופש וניה שבעצם
הקריב את חייו לשווא, שהערצתו ומסירותו המוחלטת
לפרופסור הזקן, לא רק שאינה זוכה להערכה
ולהכרה מצד הפרופסור, אלא שהוא עצמו
שינה את דעתו והגיע למסקנה שהפריז בהערצה,
טעה בשיפוטו. בקיצור: הכל היה לשווא. צ׳כוב
אינו אומר זאת במפורש, אך הרושם הוא שהת־אהבותו
של וניה באשת הפרופסור, אף שהיא ״אהבה
נכזבת״ ,מתירה אותו מכבלי השתעבדותו
רבת־השנים לבעלה, מהיחס הפיאודאלי שלו כלפיו
(הוא מנהל עבורו את האחוזה ומעתיק את
ספריו).
כשראיתי בראשונה את המחזה נזכרתי בהגדרה
ידועה של קאנט .״מהי נאורות,״ או, ליתר
ריוק, חירות אמיתית? אליבא דקאנט, משמעה,
בתרגום חופשי, היכולת להתיר עצמך מהאנשים
האהובים עליך ביותר. הרעיון הזה נשמע אולי
קצת נוצרי, אך הוא מבוטא אצל קאנט בדיוק
ובחסכנות גדולה. הוא מדבר על שיחדור
מאפוטרופסותם של אלה אשר הזיקה אליהם
נובעת מעצמנו, מיוזמתנו, מנטיות ליבנו. והרי זה
היה בדיוק יחסו של וניה לפרופסור הזקן.
את מירוץ־השליחים הזה מהתיאטרון, או הספרות,
לפילוסופיה, אפשר לסיים או להמשיך בתחנה
נוספת, הפסיכולוגיה. מה-שאומר צ׳כוב ומגדיר
קאנט אינו אלא ה״העברה* המפורסמת של
פרויד, דהיינו, הנטיה להיצמד לזולת, לדמות־אב
(או אם, או תערובת של שניהם) ,להשגיבו ולעבוד
אותו, בצורה זו או אחרת. התחנה האחרונה, פרויד,
מסבירה ומפרשת את תופעת ההעברה, או ה־
״טראנספרנס״ ,בהרחבה. פרויד הרי מסביר את
האהבה וגם מה שהוא מכנה בשם ״המון מלאכותי״
(צבא, כנסיה) בעזרת נוסחת ההעברה: אנו מסיטים
כאילו את ה״אני״ שלנו, את המוקד או הגלעין של
אישיותנו אל הזולת: האשה האהובה, המפקד,
אלוהים. מכאן ואילך הופך אותו אדם, או אל,
למשהו רב־עוצמה, מהפנט — שהרי התקנו
לתוכו מרכיב מסוים, מרכיב מרכזי מאישיותנו
שלנו, שאיננו מודעים לו ותופשים אותו אלא
בזכות הופעתו בדמותו של הזולת.

אהבה והעברה
די לקרוא בספר השירים הקטן של רנטה, החיים
החדשים, כדי להיווכח עד כמה חריפה הבחנתו
של פרויד. וכי מי היתה אותה ביאטריצ׳ה,
בהשוואה למעריצה, גדול משוררי איטליה ואחד
הגדולים במשוררי העולם.
אין בכוונתי לומר שפרויד גורע כהוא־זה מערכו
של רנטה או הופך אותו לאנאכרוניסטי. יחד
עם זאת יש אולי דימיון או הקבלה מסויימת בין
רעיון האהבה אצל רנטה (בקומדיה האלוהית),
הזיקה־צמידות לווירגיליוס וההעפלה משלב לשלב,
בעזרת ביאטריצ׳ה (כלומר תפישת האהבה
כהתפתחות, כתהליך נפשי ואינטלקטואלי כביר),
לרעיון ה״העברה״ אצל פרויד, במיוחד כפי שמפרשן
הצרפתי, פרנסואה רוסטאן. אלא שכאן,
בתחום האנאליטי, הפסיכולוג או הפסיכואנליטיקן
תופסים את מקומם של ביאטריצ׳ה ווירגיליוס,
המורים־מרריכים של רנטה בשאול(שהוא כמובן
עולמנו שלנו) ובכור הצריפה(מושג נוצרי) ,שדרכם
הוא עובר במסע היחידים שלו לגן־העדן.
אפשר כמובן להדגיש את הקו האירוני המשותף:
כך, הפאציינטים הנתקעים ב״העברה״ עם

אל תירא ע ב די יעקב
מוקדש לחיילי גבעתי שהיכו אסירים כבולים

אל תירא עבדי יעקב, הם לא יעשו לך כלום.
ך פלן נוי אותם כמ 1שצריך והטלנו בהם מום.
ידיהם כפותות לאחור, ראשם חבוש בשק
שרק תחשק.
להתעלל בהם- ,כמה
ואתה יכל

אתה גבור.
על כתפך עוזי ועל החזה שלך צל״ש.
אתה׳גאה בכדו ולבך גס בחלש.
ראשך עטור זרי דפנה, ונתן לך האות.
הכה אותם באלה, הכה א 1תם בשוט.
ידיהם כפותות לאחור, וראשם חבוש בשק,
עשה בהם מה שאתה רוצה: הכה וכתש עד דק,
ואל תירא עבך י י_עקב, הם לא י_עשו לך דבר.
כי רוחם נפלה והמ 1רל שלהם נשבר.
דוד

תירא עבך י חגקב פן ;חזירו לך מנה אחת אפים.
לא נותר בהם הכלו, ליא ביד אחת ולא בשתים.
אתה ;כל להתעלל בהם כאות נפשך,
כי שום דבר, שום דבר, אני מבטיח, לא יקרה לך.
כבר שברנו להם את ה;ך ים,
את העצמות ואגן ה;ך כים.
ומה שנשאר, זה מקור״לא־אכזב לתענוג טבול בנחת,
ואפשר להתעלל בהם עכשיו ללא מורא ופחד.

1 -יד

על כתפך עוזי ועל החזה שלך צל״ש.
אתה גאה בנייח ולבך גס בחלש.
ראשך עטור זרי דפנה ונתן לך האות.
הכה אותם באלה, הכה אותם בשוט.
הכה אותם בלי רחמנות, פעם אחר פעם.

כי אנחנו כבר שכחנו את הטעם.

מטפלם, רנטה ״הנתקע״ עם ישו. רוסטאן עוד
מרחיק־לכת וטוען כי הפסיכולוגים עצמם ״תקועים״
בהעברה, או ״טראנספרנס״ כלפי כתבי
פרויד(או לקאן) המצוטטים עליידיהם בחרדת־קו־דש,
מתוך התבטלות־עצמית שלמה. אך הוא מדגיש
גם את ההבדל המהותי שבין הזיקה, הבל־תי־משתנה,
של האדם הדתי לאלוהים, דהיינו,
מי שהסיט׳ דרך־קבע נתח או שסע בסיסי מעצמו,
אל דמות שיצר; לבין המטופל, שאינו חוזר־בת־שובה
אלא חוזר לעצמו, ומספח את קירעי־האני
שהשליך או פיזר החוצה, מתוך הזיקה, ההולכת
ונחלשת, אל המטפל.
ניסוחיהם של פרויד ורוסטאן באשר לאותה
חולשה אנושית נפוצה, הנטיה ״להעביר״ (טראנ־ספר)
ולהשליך, בהירים יותר, רציונאליים יותר,
מאלה של רנטה, כמובן. אך אין זה מומלץ לדלג
על האחרון כאילו תפישת־העולם הימי־ביניימית
שלו ״התיישנה״ ,הפכה מיותרת, אובסוליטית.
הקומדיה האל 1הית שלו לא איבדה מתוקפה
כמטאפורה אדירה המאירה את החיים כמסע
מופלא, על־זמני ורב־כיווני, של צריפה והתגבשות
שראשיתה, בעצם, באמצע החיים, דהיינו,
לאחר מה שנחשב בדרך כלל כתקופת החינוך, או
החניכה הפורמאלית והבלתי־פורמאלית. החוטאים
המתים של רנטה הם, לא אחת, המנוכרים
הנברוטיים, הכפייתיים, של פרויר, שאף הם
חיים/מתים. באותם צבעים, אם כי, במיכחול אחר,
חילוני מובהק, יתאר מרסל פרוסט את אנשי החברה
הגבוהה, הנוצצת, הנערצים עליו כל־כך בראשית
דרכו (בשיאה של ההעברה/טראנספרנסס,
אך הנעים בעצם על צירם, מקובעים בדפוס
התנהגותי ולשוני מסורתי אשר לא ניתן לעקרם
מתוכו.

ייחוד
״אני קם כל בוקר בשש, שותה ספל גדול של

קפה שחור, בלי חלב, עם צנים או שניים, ועובד
עד 5אחרי הצהריים ״.״אני לא אוכלת בשר אדום
וגבינות, תה אני שותה עם כפית ורבע סוכר
(כפית שטוחה)״.
יש משהו נוגע ללב בווידויים מסוג זה, שבהם
אתה נתקל מרי פעם בשיחות עם חברים או בר־איונות
בכלי־התיקשורת. נוגע ללב, משום שההצהרות
המשונות האלה מבטאות צורך מסויים
לשרטט קווי־איפיון של אישיות ייחודית, אינדיווידואלית
,״שונה״ .מאחר ואין לו לאותו אדם
דבר־מה מקורי באמת ומעניין, הוא נאחז בפרטים
תפלים אלה האמורים לשכנע את הזולת —
ואולי אף את עצמו — כי הוא יחיד ומיוחד, בל-
תי־שיגרתי, אפילו ליד שולחן־הסעודה. הרי כל
מומחי היינות והגבינות, ושאר מטעמים, מנסים
אף הם, באמצעות התמחות ב״טעם״ ,לא,ר ק
להשתייך למעמד או שיכבה חברתית אלא, מעבר
לכך, לבטא את אישיותם, הלובשת איצטלה
אסתטית, לכאורה.
בעולם האקדמי, המורכב כידוע מאנשים
רציניים וחמורי־סבר, אין זכר לתיפלות הבלותית
מהסוג הזה. יחד עם זאת אני מופתע לעיתים
כשאני שומע מישהו אומר :״בספרייתי יש 3000
ספרים ״.״החלטתי להעמיד לרשותו את ארכיוני
הפרטי ״.אתה תוהה האם הדגש כאן הוא על
הספרים עצמם, דהיינו תוכן הספרים, או שאין זו
אלא התפארות שווא, חמדנית וכמותית, מהסוג
שהזכרתי בראשית דברי.
נדמה לי שהרושם הכביר שהותירו לפני שנים
סרטים משל אינגמר ברגמן, כגון החותם הע1בי־ע׳
,או תוחי־בר, נבע מהצלחתם, להבדיל, להציג
ייחוד של ממש, על כל הפאתוס והדראמה הגו.בעת
או מפכה מהחיכוך בין היחיד האותנטי והחברה,
החברה שהוא אמנם חלק ממנה, אך יחד עם
זאת מוגדר מתוך העימות עימה, מהאופן שבו הוא
מבתר עצמו מתוכה ובונה לעצמו ״עולם משלו״.

אותם סרטים של ברגמן התיישנו ברובם במהירות
גדולה יחסית; פה ושם הפאתוס נשמע או נראה
קצת נבוב; הסמלים הנוצריים מגושמים למדי ועל
הכל שורה איזו עננה של מיסטיקה צפונית, בטעם
יונג. קשה לדעת אם סרטים אלה עדיין מדברים
לליבם של סטודנטים וצעירים אחרים.
אני ראיתי אותם, בראשונה, למעלה מ־10
שנים לאחר שנוצרו ובכל זאת, כאמור, היתה זו
חוויה מרגשת ומרתקת אשר התחדדה על־ירי
ההיבט הסוריאליסטי שלה: אתה נפגש לפתע, ובעוצמה
רבה, עם צד חשוב בחייך — באמצעות
— או הודות — לסרט שבדי ישן־יחסית, הדובר
כמובן בשפה שונה ומתאר תרבות וחברה שאין
להן לכאורה דבר משותף כלשהו עם חייך שלך
וכל חוויותיך (בצבא, או בקיבוץ, באוניברסיטה
וכיוצא בזה).
עקרונית, ההכרה המתבקשת באחדות העולם
ובני־האדם היא תוצר־לוואי מוכר גם בתחומים
תרבותיים אחרים, אבל היא אולי ״זמינה״ יותר
בקולנוע. עצם גודלו של האקרן, בנוסף לאיכות
הסרט, מסייע להחדרת האמת הזאת, עד שאתה
תמה כיצד מרבית בני האדם, אף אם נהנו —
כלומר התרשמו ממה שראו והכירו בזיקה לחייהם
שלהם, ממהרים לשכוח ומסירים את החוויה שחוו
מסדר יומם, שהרי הסרט היה — עבורם — בחזקת
בילוי, בילוי המתוחם ומגודר במה שמכונה
שעות הפנאי.

אמנות

עם התערוכה בגלריה רוזנפלד

יחיאל סגד,
מטבע אמיתי

אלה שכתבתי על מלניקוב, כמובן) כדרך שהקפדתי
בדברים שכתבתי בענייני סיפרות.
ביני לביני הצדקתי מינהג זה באמרי, שלא הרי ן
חובתו של אדם כהרי מה שהוא בגדר חובתו, י
דהיינו, אמנותו ואומנותו שלו. אמנם כאן וכאן
הוא חייב במיצוות הנאמנות לאמת. אבל אם
בדברים שבתחום חובתו, עליו לדקדק בכל מילה
היוצאת מתחת עטו כחוט השערה, הנה בדברים
הקשורים בחובתו מותר לו לפעמים לזווג נאמנות
וחיבה. לשון איחר: להניח לעטו שיילך אחר נידבת
ליבו ושימחתו ורצונו לעזור. במילים אחרות עוד:
שיילך אחר חזבתו ורק ייצא ידי חובתו.
הנה אמרתי זאת ואתם תדונו אותי כאשר תדונו.
הדבר
הקובע בעיני — מה שאין פירושו שהוא
חייב גם להיות הקובע בעיניכם — הוא שביחס
לקומץ אמנים־ידידים או ידידים־אמנים (קומץ
בלבד, שאין בו כדי להשביע שום אריה ראוי
לשמו) מעולם לא נקפני לבי על שהלכתי אחרי
לבי. יחיאל סגל הוא מייצג נאמן לאותו קומץ.
בעולם שבו מסתובבים להם כל כך הרבה מטבעות
מזוייפים או פסולים, יחיאל סגל הוא מטבע
אמיתי. והרי כבר הקדימני אביגדור סטימצקי
במשל זה ואיני אלא מביא דברים בשם אומרם.
אלא שסטימצקי, בניגוד לי, אמר את דבריו אלה
בתחום שהוא תחומו ולפיכך הוא בגדר חובתו ולא
חובתו, ולכן אני מסתמך דווקא עליו.
׳אמרתי או רמזתי, שבמיקרה זה, מיקרה סגל,
אין צורך לערב סנטימנט בהערכה. והערכתי
אומרת, מזה 32 או 33 שנים היא אומרת, שיחיאל
סגל הרשם והאקווארליסט הוא אחד מחשובי
היוצרים׳שהצמיח דורו שהוא, במידה מסויימת,
גם דורי•
__גתן זד

יחיאל סגל*

על חטאי אני מודה: אני משוחד בכל הנוגע
ליחיאל סגל. זה 32 או 33 שנים שאני משוחד
ביחסי אליו. בעצם, אני משוחד למדי ביחס למרבית
האמנים שעליהם אני כותב, מפעם לפעם
(מבקרי יאמרו: בהיסח הדעת) .היו גם מיקרים,

כמה מידים עד רישום
שאלה ששאלה אחת מחברות החוג לציור שבו
השתתפתי גרמה שארצה לומר כמה מילים בנושא
הרישום.
כשאני בא לרשום קווים על הנייר, עלי להניח

דלח ־ ה ד־נמיני — פסלת ״ 10

העוצמה האינטלקטואלית, החושים המחודדים והאינטואיציה הרמונית, הניתנים להעברה
באמצעות אובייקטים פיטוליים, בדרן חד־פעמית ונלתי־צפוייה בהתפרשותה -כל
אלה פתוחים לפרשנויות ולאסוסיאציות רבות. את כל אלה אפשר למצוא בפסליה של
דרורה דומיני, המוצגים כעת בגלריה דביר.
דרורה דומיני משדכת בץ העץ והזכוכית, כאילו נועדו מאז ומעולם, ומדרך הטבע, זה
לזו. תוצרי חיים חיוניים המאזכרים בין השאר גם תחושות של חמימות אינטימית ו/או
מערכות הגנה מפני קור זמני.
עבודות אלה מעודדות שוב ושוב את השאלה עד כמה יש בכוחה של אמנות ראוייה
לשמה להקטין ולצמצם את הפער בין החיים והאמנות. ללכת לראות. גירוי חזק לדימיון.

נעמי הר־ירוק
צורה־נושא הם בגדר תירוץ, אמתלה בשבילי:
הצדקה לשים קווים. קווים זו שפתי. זוהי צורת
ההתבטאות שלי — באמצעותם אני מתייחס
לדברים, לסביבה. אין לי שפה אחרת.
בדו־שיח שבין הקווים והצורה אין הקווים
שוכחים לצורה את החסד שגמלה עימהם. במילים
אחרות: את ההצדקה שהצדיקה את לידתם. ברצותם
לגמול לה טובה תחת טובה הם עושים כל
שביכולתם כרי להציג אותה, את הצורה־נושא,
באופן הטוב ביותר. הם שואפים לבטא אותה בנאמנות,
לבטא את פנימיותה, את רוחה הספציפית,
הייחודית. כך, אני חושב, מתקבלת הרמוניה׳:
שיתוף־פעולה אידיאלי בין הקו והצורה־נושא,
וכל אחד מהם חי חיים של כבוד — עצמאיים
לחלוטין, בלי יחסי אדון־משרת או שיפחה.
הקווים חיים חיים חופשיים על גבי הנייר.
הנייר מקובל ומכובד בעיניהם והם מתחשבים בו,
אינם אונסים אותו כי אם משתפים אותו בחוויי־תם.
בשום אופן אין הנייר משמש להם רק כאכסניה.
הוא מהווה שותף מלא ושווה־זכויות, לא
כמישטח בצק שמתוכו גוזרים בעזרת כוס או כל
צורה אחרת עוגיות ומותירים חורים(נגאטיבים).
הקו הפתוח, החופשי מנהל שיח עם הצורה.
לפעמים הוא הולך בצידה, לפעמים הוא חודר אל
תוכה או יוצא ממנה — הכל לפי מצב רוחו. הקו
מחפש את הייחוד הבילעדי של הצורה-נושא.
הוא מחזר אחריה כאוהב אחר אהובתו. ואם הוא
עושה זאת בכל הנאמנות שהוא מסוגל לה, אני
חושב שהצורה־נושא משיבה לו אהבה.
בסיכום, לדעתי קו שכל תפקידו בחיים הוא
להגדיר״לגחר צורה־נושא הוא קו מת. אינני
רואה טעם לשים קווים מתים על נייר.

מכתב למערכת
תיקון טעות
יחיאל סגל: רישום
שבהם ניסו ציירים לשחד אותי. לשחד מלשון
שוחד. ביחס לאלה האחרונים, התקשיתי להיות
משוחד. אולי משום כך גם לא כתבתי עליהם. אני
יודע שיש לי בעייה.
ואם כבר התחלתי: האמנות תמיד היתה בעיני
ובעיני רוחי חובה. את המילה חובה חידש יונתן
רטוש, ידידי וידידו של אריה זקס, והיא תרגום
ל־ץ נ 01ו 1האנגלי. אף כי ציירים נמנו ועודם נמנים
עם הקרובים שבידידי, ואף כי החובה שלי לציור
(ופיסול) גררה בעיקבותיה צרה צרורה: שיגעון,
לא כי: טירוף אספני שגדל לפעמים עד לממדים
שבהם איים לבלוע לא רק את שארית כספי כי אם
גם אותי עצמי, הנה לא הקפדתי עם המעט שכתבתי
בנושאי אמנות (להוציא דיברי־מחקר כגון

להם, לדעתי, לחיות חיים עצמאיים לגמרי. בשום
אופן אסור לי להופכם למשרתים או לעבדים שכל
תפקידם הוא להגדיר או לגדור צורה-נושא.
* •תיאר ס1ל, אסן ׳וצאיחפן 1.חשב אחר סל
רול• הכישרשת של הרישום הישראלי. סאחוריו
תסחבותייחיר רבות אבל 01 תקופות פרישה
הססתבסות ביותר 0י 20ש1ה. שירת בצבא הבי
ריט: לסר בסטודיו של שטר״בסן וסטימצק׳ ,ח׳
שלם רבות בירוחם ואחל-בך ברחובות (בקורא
ססייסים שחלים) ,כשהוא משסיר בל ציור שצייד
מ״ד סם השלסתו. באחרסה חור לציור ואף
החל סצ״ר אקווארלים שובו בשיבתי הביקורת
בבל ם קום שבו הוצת.

הפרופ׳ אריה זקס כותב לנו מירושלים:
על שימחתי למיקרא הלקט ממיכתבי רטוש(״רף
חדש״ )11.1.89 ,העיב עניין אחד קטן. אתה משבח
בהזדמנות זו(בצדק) את י׳ עמרמי, עורך הקובץ,
על שכתב בשער הספר כי ״לידידיו(של רטוש)
היתה סיבה לקצוף על אלה שהתנכרו לו. אבל
דומה שהוא הזמין את ההתנכרות וניזון ממנה,
שכן היתה בו גאווה רבה וגבורה — ערך הנעלם
והולך מן העולם״.
דברים אלה של עמרמי הם ציטוט כמעט מילולי
מתוך רשימה שכתבתי מייד אחרי מותו של
רטוש, על פי בקשתו של עורך המוסף הספרותי
של ידיעות אחרונות, זיסי סתוי. סתוי פנה אלי כי
ידע על אהבתי לרטוש ועל יחסי הקירבה המיוחדים
במינם ששררו בינינו במשך שנים רבות.
הדברים פורסמו במוסף ידיעות אחרונות במרץ
,1981 וזו לשונם בניסוחי:
״לאוהביו היה פיתוי לזעום על העולם

שהתנכר לו. אבל הוא הזמין את ההתנכרות
והוא ניזון ממנה, כי היתה בו גאווה רבה...
תמצית אנושיותו של רטוש היתה בגבריותו.
הוא בורך במידות המסורתיות של הגבר,
מידות ההולכות ומתמעטות עם התמעטות
הגבריות ...היה בו משהו שהולך ונכחד:
גבורה.״
רשימתי על רטוש נדפסה שוב לא מזמן בסיפ־רי
קלות הדעת, רשימות אישיות על תיאטרון!שירה
(זמורה, ביתן ,)1988 ,עמי . 113
נתן זך מעיר: תודה לאריה זקס על תיקון הטעות.
ביקשתי את תגובתו של יואל עמרמי אבל לא
הצלחתי ליצור עימו קשר. מיכתביו של רטוש
יצאו לאור בהוצאת הדר שמרבית כותריה (111105
בלע״ז) נרכשו על־ידי הוצאת מחברות לספרות
שעל יד הוצאת זמורה, ביתן, ומהם ניתן עוד
להשיג את ספר המיכתבים.

מפה ומפה

צורפים ב״בית היוצר
הגלריה החיפאית החדשה בית היוצר מציגה
תערוכה של 22 צורפים ישראליים שהמשותף
למרביתם, שהם בוגרי האקדמיה לאמנות ולעיצוב
בצלאל בירושלים. חלקם כבר קנו לעצמם
שם ואף זכו לפרסים על יצירותיהם בכסף, בזהב
ובאבנים יקרות ובאבני חן.
בדף ההסבר לתערוכה כותבת האוצרת, אסתר
קניספל, כי ״למרות מיספרם המרשים של התלמידים
והמרצים מחיפה והצפון שאיישו את בצד
אל, כור ההיתוך של אמנות ארץ־ישראל המתחדשת,
זכו יצירות תלמידיו ובוגריו בהכרה מיז־ערית
ביותר מצד הציבור החיפני״.
השאלה היא רק אלו אמנים חיפאיים זכו ליותר
מאשר ״הכרה מיזערית ביותר״ בעירם?! האם גורלם
של אבניאל, שטריך, הרמאן שטרוק, אלכס
ברוואלד, מליטה שיפר, אריה גרוסברד ורבים
רבים אחרים שפר עליהם יותר?:

חמת הצורף בבגדד
שיחזור ראשון מסוגו של חנות טיפוסית של
צורף יהודי בבגדאד הוצג באחרונה בראשונה
במוסיאון יהדות בבל באור יהודה. עיצוב וביצוע
השיחזור נעשו על־ידי האמן יהודה לוי אלדמע
והוא מומן על־ידי נדבן יהודי אנגלי ממוצא עיראקי.
מיקצוע
הצורפות היה כידוע מיקצוע טיפוסי
ליהודים בעיראק ו״סודותיו״ הועברו מאב לבן.
הדגם המשוחזר מכיל כלי־עבודה אותנטיים
(סדן צורפים, מישקל, כורה להרתחת הזהב, מפוח,
וכוי) ,כספת, שולחן־עבודה, וכמובן — גם את
הצורף עצמו בדמות בובת דמה גדולה.

אב שפירא:

מי כ ל רפאל*:

..אי־אכשו היום לחזות .,נד הזמן עבדתי
ועשי־אדוזוה באוץ!״ באנרגיה שבאה מן הבטן!״
הרעש בארמניה ושני רעשי־האדמה בגילבוע הזיזו
משהו במישרד״האנרגיה. משה שחל, שר״האנרגיה״והתש־תית,
העלה את הנושא בישיבת־ממשלה, פיקוד־צפון נערך
לרעש־אדמה. העיתונים מלאים בכותרות על רעש צפוי,
והציבור מצא לו סיבה חדשה להיסטריה.
שאלתי את הד״ר אבי שפירא, ראש המכון הסייס־מולוגי,
על מה הרעש.
לפי דעתי, זהו שילוב של כמה גורמים. רעש־האדמה בארמניה 1
ומישלחת־הסיוע שנשלחה לשם גרמו למודעות לנושא. התרחשו |
גם שתי רעידות־אדמה חלשות בגילבוע.

• האם הרגישות אצלנו לרעשי־אדמה גבוהה?
רעידות־אדמה, גם אם הן חלשות, מדליקות אצלנו, במכון,
נורה אדומה. משום־כך דיווחנו על זה לצבא ולמישטרה, ומכאן
זה התגלגל הלאה, לכלי־התיקשורת.

• האם ניתן לחזות במדוייק רעשי־אדמה?
אי־אפשר לחזות רעשי־אדמה. שמעתי על הצלחות בחיזוי,
אבל זה לא ריאלי בישראל. אין לנו מודל שלפיו אנחנו יכולים
לחזות, כי כדי לחזות פעילות מסוג כזה צריך להכיר את הרקע,
ואת הפעילות הסייסמית בישראל אנחנו בודקים רק מ־. 1982

• מכאן שאין לך שום בשורות לאומה?
למזלנו, ישראל איננה נמצאת באיזור פעיל מבחינה סייסמית.
היו כמה רעשי־אדמה קלים ב־ 15 השנים האחרונות, שכלל לא
הגיעו לתיקשורת.
מבחינת ההיסטוריה הסייסמולוגית צפוי באיזור שלנו רעש־אדמה
בסדר־גודל של שש בסולם־ריכטר בשנים הקרובות, או
בעשרות־השנים הקרובות, אבל אין סיכוי שנדע מתי, איך ואיפה
יתרחש הרעש. ההנחות שלנו נשענות על העובדה שלא עברה |
מאה מבלי שתתרחש רעידת־אדמה הרסנית באיזורנו, והאחרונה 1
היתה ב. 1927

רעשי־אדמה
• אז על מה אתם ממליצים בכל זאת?
להתרכז בנושא המניעה. לפי נתונים שהגיעו לידינו, גם
בארמניה וגם במכסיקו חילצו מיספר קטן של ניצולים מההריסות,
מדובר בכמה מאות אנשים, וזה היה למרות המאמץ
המשותף של מדינות העולם. החילוץ היה במקומו, אבל צריך
להגיע למצב שבו לא יהיה הרס כזה כתוצאה מרעש־אדמה.

• הווה אומר..
רעידת־אדמה היא תופעת־טבע, ואילו האסון נגרם בידי אדם.
אם הבתים לא יתמוטטו, אנשים לא ייהרגו. כל בניין צריך להיות
עמיד בפני רעשי־אדמה. מכאן שצריך להקפיד על בנייה תיקנית,
ומבחינה זאת המצב בארץ איננו משביע־רצון. במיסגרת תיכנון
הבנייה צריך גם להתחשב בתשתית, בתנאי־הקרקע ובתנודות־הקרקע.
מן הראוי שייערך בארץ סקר־מיבנים, מתוך התייחסות
מיוחדת למיבני ציבור, כמו בתי־חולים ובתי־ספר. צריך להיערך
מבחינת חברת מקזחת, חברת־חשמל, מישרד־הפנים, מישרד־השיכון.
ארגיש טוב יותר אם המערכות האלה יהיו ערוכות
(אורית זחבבל)
למיקרה של רעש•

העיתונאים המתקשרים עם ר״ך נתקלים בדובר חדש,
ונדהמים.
במשך שמונה השנים האחרונות היתה מיכל רפאלי
הדוברת של ר״ץ, אולי החרוצה ביותר מבין רשימה ארוכה
של דוברים. היא התחילה בתפקיד זה כשר״ץ היתה
מיפלגה בת חברת־כנסת אחת -שולמית אלוני. נוסף על
תפקידה המוגדר של דוברת-הסיעה, עשתה מיכל את
הכל, ועברה שלוש מערבות־בחירות. במהלך השנים גדלה
עם המיפלגה, וכך גדלה גם השפעתה ומיקצועיותה. היא
היתה מנדנדת לעיתונאים ללא־לאות, לא מרפה ולא
מניחה.
בימים אלה עזבה את התפקיד, שאלתי אותה מדוע.
כבר שמונה שנים שאני עושה חברות מאוד אינטנסיבית של
אופוזיציה. אני צריכה להגיב כל הזמן. זה שוחק מאוד. בשנה
האחרונה, שהיתה שנת־בחירות, נכנסתי לסיחרור, כי יש הרגשה
במצב כזה שאם אשקיע עוד קצת עבודה. יבואו עוד קצת בוחרים.
אחרי הבחירות הבנתי שהולכים לעור ארבע שנים של אופוזיציה,
ליד ממשלה מקיר־אל־קיר, וצריך הרבה אנרגיה.

• ואץ לך עוד אנרגיה?
כל השנים עבדתי בעזרת אנרגיה שבאה מהבטן, ועכשיו אני
מרגישה שאני צריכה שינוי. השינוי יביא את האנרגיה.

• מה את הולכת לעשות?
כרגע אני מפיקה סרט ללישכה־לפניות״הציבור של ר״ץ, ואני
נורא נהנית.

• אבל זה משהו זמני.
אני עושה עוד כסה פרוייקטים בר׳ץ, כמו ייעוץ לסיעה
ודברים שבעבר לא היה לי זמן להגיע אליהם, כי דוברות זה
להתעסק כל הזמו עם מחר בבוקר,

• את מחפשת משהו מחוץ לר״ץ?

ח״ם רמון:

..או שיוותה ער סיגויה
או על חלק מהדיון!״

חיים רמון, היושב־ראש החדש של סיעת המערך בבג־סת,
העביר בבר בישיבה הראשונה החלטה: אסור לעשן
בישיבות הסיעה. שאלתי אותו אם זו היתה משימה קשה
לביצוע.
לא ממש קשה. היו אחדים שהתנגדו. מישהו ניסה להעיר
משהו. אבל כאשר אמרתי שבסיעה יש אחד, לפחות, הסובל
מבעיות בדרכי־הנשימה, והעשן גורם לו נזק בריאותי ישיר ומיידי,
נמוגו שרידי ההתנגדות ונדחו. מי שלא יוכל להחזיק מעמד,
ייאלץ לצאת החוצה, להפסקת־עישון.

• אבל במיקרה כזה הוא יפסיד חלק מהדיונים...

אי־אפשר ליהנות מהכל. או שייוותר על סיגריה, או על חלק
מהדיונים.

• אתה עישנת אי־פעם?
לא. אולי לקחתי סיגריה אחת, בגיל 14 או , 15 ולא מצאתי
בה כל טעם. העדפתי שוקולד וסוכריות — אז עוד יכולתי
להרשות את זה לעצמי.

• האם אתה נוהג לבקש, בכל מקום שבו אתה
נמצא, שלא יעשנו?
לא, אני לא מיסיונר, כמו שקורה לפעמים לכאלה שעישנו

מיפלגות

בריאות

אני מאוד קשורה לר׳׳ץ. זה בית פוליטי, אידיאולוגי. יש לי
חברים מאוד קחבים שם. אני קשורה לשולה אלוני, הלכתי איתה
דרך ארוכה ולמדתי מסנה המון. אבל לפעמים צריך לדעת מתי
ללכת. ומהרגע שהחלטתי שאני לא מתמודדת על מקום ברשימה
לכנסת, כי אני רוצה להיות בן־אדם פרטי, ידעתי שאני צריכה
שינוי. אני חצה להשתלב במשהו חדש, משהו בהקמה.

והפסיקו. אני לא מבקש בכל מקום, אבל מאוד מפריע לי כאשר
אנשים מעשנים בחדרים סגורים. כאשר 20־ 30 אנשים מעשנים
בחדר אטום, ואחדים מעשנים סיגרים, אני רואה בזה חוסר־התחשבות
מצידם, הגובלת בגסות־רוח.
העישון פחות מפריע לי כאשר אני יושב בחדר עם עוד אדם
אחד, הרוצה לעשן. במיקרה כזה אני מוכן להתחשב בו, למרות
שאני מצפה שהוא יתחשב בי.

• אץ אפשרות שתקימי משהו חדש בתוך המי־פלגה?

עוד לא ממוסדת, יש עור דברים שאפשר לעשות. למשל,
להקים מערכת פעילות והתדמות וגיוס אוהדים בחרל.

• ולא קשה לך שאת בבר לא בענייניים?
שלב ההחלטה היה קשה, אבל הרגשתי שאגי חייבת לעצמי.
יש לי מחליף, ואני חושבת שהוא יעשה את העבודה לא פחות טוב
ממני. כרגע אני מרגישה הקלת יש לי פתאום זמן לקחא ספר,
או לראות זוזחה אחרי־הצהריים, למרות שלעיתים אני עדיין
מוצאת את עצמי הרבה יותר מדי זמן עם שפופרת־הטלפון ביד.
אבל זה כבר, כנראר״ חלק ממני, ואני צריכה להשלים עם זה.
(עזת סתזסם),

• אשתך לא מעשנת. אבל כיצד נהג ת בעבר,
כאשר יצאת עם נשים שעישנו?
שוב, אני לא מיסיונר, אבל כאשר הייתי ביחסים קרובים עם
מישהי, הייתי מנסה לשכנע אותה להפסיק. אף פעם לא העמדתי
אולטימטום בעניין, העדפתי דרכי־נועם.

• אילו יכולת, מה עוד היית עושה בעניין העישון?
אילו הייתי יושב־ראש של אחת מוועדות־הכנסת, הייתי אוסר
על העישון בזמן הישיבות. יושב־ראש יכול לעשות זאת. במיזנון־
הכנסת הייתי מקצה איזור קטן למעשנים, ואת השאר — ללא־מעשנים.
יש שם הרבה עשן, ולפעמים גם הרבה אש.

(זעמי רון)

ם או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מההם או ח רי ם ...מ ה הן או ח רו ת ...ה ה הם א

עופר רוזקאל:

בתיה פרוסט:

וסי יעקוב:,

.,קשה להיות שחקן .,אי־אפשד להמציא טמנה ..כל אחד ״שאד בגטו
כדורגל וגם סטודנט!״ שתתדגם ספרות יפה!״ שלו, והכל היה בסדר!,,

מרבית שחקני־הכדורגל אינם נימנים עם האונלוסיה
הלומדת במוסדות להשכלה גבוהה -האוניברסיטות
והטכניון. כן המצב אצל שחקני כל הקבוצות בליגה
הלאומית, הליגה המובילה. עופר יחזקאלי, שחקן קבוצת
הכדורגל הפועל״ירושלים, אומר שיש סיבות לכל:
סדר יומו של השחקן עמוס וגדוש. מלבד האימון היומיומי
שמתקיים בשעות קבועות. הצלחתו של סטודנט בלימודיו תלו־ייה
גם בנוכחותו בשיעורים, המתקיימים בשעות שונות של היום.
הסטודנט משקיע יותר מאמץ ולימוד אינטנסיבי בתקופות של
בחינות, הנערכות בתאריכים שונים ובזמנים לא־קבועים. במצב
כזה קשה לשחקן־הכדורגל לשלב לימודים גבוהים עם מישחק
ברמה מיקצועית. כפי שנדרש בליגה הלאומית.

• ניסית?
בדקתי את האפשרות של לימודים במכינה של האוניברסיטה.
אני לא אוכל להיות נוכח ב־ 40 שעות שבועיות, המתפרשות
בשעות שונות של היום.

• למרות זאת, ידוע לי על שחקנים שהצליחו
לעשות זאת
מעטים! הלוואי ואפשר היה לעשות זאת בקלות. דוגמה לא־

אחרי שהמחשבים הביתיים גכגסו למאות אלפי בתים
בעולם, חיפשו דבר חדש. היפאנים פיתחו מכונת־תירגום,
המתרגמת מאנגלית ליפאגית, ובעולם כבר מוכרים מכונות
המראות כתיב מדוייק, או מושגים בשפה אחרת.
שאלתי את המתרגמת הכי ידועה בארץ(מישפט דמי־אניוק)
האם היא הולכת לאבד את הפרנסה שלה בקרוב.
לא, אין צורך לחשוש לעתידם של המתורגמנים והמתרגמים.

• סליחה על חבורות, מח ההבדל בין מתרגם
למתורגמן?

מתרגם זה מי שמתרגם בכתב, ומתורגמן זה מי שמתרגם

בעל־סה.

• תודה, למדתי משהו. אז מדוע אין צורך לחשוש
לעתידם?

ביום הראשון שעבר הטיל צעיר ״בעל חזות חרדית״
רימון רסס צה״לי על חנות המין ״רד־פוינט״ בירושלים.
בנס לא נפגע איש. הוויברטורים ובובות־התאווה הועפו
לכל עבר והתמלאו ברסיסי״זכוכית.
חודש לפני זה ראיינתי את יוסי יעקובי, בעל חנות״מין
חיפאית בשם ״סכס״סטייל״ .חזרתי אליו מיד אחרי
מעשה־הטרור בירושלים.

• מה דעתך על המיקרה?

ספורט

מכונות

׳שכיחה היא השחקן ניר אלון סיים את לימודיו באוניברסיטה.
בתקופת לימודיו, וגם עכשיו. הוא שחקן־מפתח בקבוצתו ובנבח־רת
הלאומית.

שום מכונה לא יכולה לקחת להם את העבודה. שום ממנה
אינה ימלה להבחץ בין משמעויות. מכונה לא יכולה להבין.
מבונה ימלה לתרגם מילה בשפה אחת למילה בשפה אחרת, אבל
כל אחד יודע ששפה זה לא רק מילים. שפה היא גם העברת
משמעויות.

אני יודע רק דבר אחד, הם(המיפלגות הדתיות) הבטיחו שלא
תהיה כפייה דתית, ועכשיו נכנסים לאנשים לתוך החיים שלהם.
בדקתי המון פעמים את הסביבה, כדי לוודא שאין פה דיירים
דתיים או מישהו אחר שהחנות עלולה להפריע לו. הסביבה הזו
חילונית לחלוטין.

• אחרי בדיקת אפשרות הלימודים במכינה, הר־מת
ידיים?
לא ולא: אני מתכוון ללמוד באוניברסיטה, לימודי־כלכלה.
כעת אני מתכונן לבחינות הפסיכומטריות.

• הלימודים חשובים לך?
הלימודים חשובים לכל אדם. כי הם תורמים להתפתחות אישיותו.
אני חושב על תעסוקה לאחר שאפרוש מהכדורגל. בגיל 32
יהיה קשה יותר ללמוד.

• יש פיתרון לבך שכדורגלנים יוכלו ללמוד ביתר
קלות באוניברסיטות?
המפתח לפיתתן הבעייה נמצא אצל שני גופים: המוסדות
להשכלה גבוהה צריכים להתחשב בתנאים שבהם נתון הכדורגלן.
וקבוצות־הכדורגל צריכות להתחשב בשחקן שיש לו מחוייבות
כסטודנט. דוגמה מעשית היא המיכללות לספורט בארצות־
(עודד ונטמן)
הברית.

• אני מניחה שגם המדענים היושבים עכשיו
והמפתחים את מבונות־התירגום יודעים את זח. אז
למה הם משתדלים להמציא מבונה שאינה מסוגלת
לתרגם?

הם בהחלט יכולים להמציא משהו שיעביר דברים טכניים
משפה לשפת ולהערכתי גם אחרי עבודת המכונה הם יזדקקו
לעורר לשוני. אי־אפשר להמציא מכונה שתתרגם ספרות יפה.

• תרשי לי שאלה אישית. מאז שהסתיים מישפט
דמיאניוק לא רואים אותך עוד בטלוויזיה. מה את
עושה?
מגדלת דור חדש של מתרגמים ומתורגמנים.

• איפה עושים את זה?
באוניברסיטת בר־אילן. רוצה ללמוד?

>ח־אלה שסי)

• אתה נשמע מאויים.
עלי אישית לא איימו, אבל צילצלו למישטרה ואמרו שיפוצצו
לי את החנות. הגיעו אלי מהמישטרה, והם מפטרלים כאן בסביבה
הרבה מאוד.

• מפחד?
לא. הכל מבוטח. פיצוץ קטן יכול רק לעזור לעסקים. בחיים
שלי הם לא יעזו לפגוע. פשוט לא מתחשק לי כל הבלגן הזה
עכשיו.

• מה היית אומר לדתיים שזרקו (אם זרקו) את
הרימון?
אני בעצמי דתי, שומר־מסורת ומכבד אותם מאוד, אבל הם
צריכים להבין שיש גטו חילוני ויש גטו דתי. כל אחד יישאר בגטו
(רונן בר)
שלו, והכל יסתדר.

גזבזרגדיבז
היד והשכל
נ חוג בתל־אביב, יום־הולדתו
ה־ 65 של אברהם שווייצר, מבכירי
כותבי המאמרים של היומון הארץ,
שנחשב, במשך שנים, כאיש מס׳ 2
(אחרי העורך הראשי, גרשום שוקן)76 ,
של הארץ. למרות ששווייצר, יליד
בודפשט, בירת הונגריה, וכלכלו לפי
השכלתו (אוניברסיטת קיימברירג׳
היוקרתית) ,שעשה מיספר שנים כיועץ
וככלכלן בכיר במישרד־האוצר בירושלים,
הוא בעל ריעות ניציות למרי,
אין הדבר מונע ממנו מלמתוח ביקורת
מוחצת על המערכת הביטחונית, כשהדבר
מתבקש, וכך כתב על התפנית

בצוות. הזמרת ..
יכה ירקוני מאשימה
אותה בהטרדה .
המישטוה עצרה
אותה. היא שוחררה
בערבות ודיברה עם ^

אי ל! ה אלו!

עיתונאי שווייצר
נם ביקורת מוחצת
האחרונה במדיניות שר־הביטחון, יצחק
רבין, בשטחים הכבושים :״יד קשה,

הבירה וההון

י בשרים • מעדני בשר • נקניקים • ממרחים • סלטים
• אנו מקבלים ומכבדים כר טי סי א שראי
י מתקבלו ת הזמנו ת לבית הלקוח
• פתוח יום יום מ־סס — 19:00 - 9:יום א׳ ,ו׳ עד 14:00
נייי חנוח ^

״כלן זי

סוף קו 24

חנות המפעל: איזורהתעשייה רמת השרון מורשה
רח׳ חרושת 17 טל׳ 03-498402,490799 03-5400554 :

יניס ״נייח יחס זיי שיח

צ 1ר בנע׳ מ -שיווק ב שר

נפתח בלנינגראד, על־ידי
ברודר דריים 42 בעל פאב בעיר
הנמל הצפון־גרמנית המבורג, פאב־הבירה
הראשון בברית־המועצות, בתום
100 ביקורים, במשך עשר השנים האחרונות,
שבהן ביקש דרייס לשכנע את
הסובייטים להסכים לפתיחת הפאב
במטרופולין הצפוני שלהם. הצלחתם
הסופית של מסעות־השיכנוע הדריי-
סיים השתלבה, כנראה, באישורן, לפני
כשנה, של התקנות החדשות, המתירות
הקמת מיפעלים בברית־המועצות עם
שותפים זרים ובלבד ש־* 51 לפחות
מהון־המניות של מיפעלים אלה יהיה
בידיים סובייטיות.

השר ובת־הלורד
א הוא ל א עו מד ב מי ל ה שלו
• מכשירי־הקלטה לטלפון • מכשירי־הקלטה ל מי שרד
• מוועי הקלטה ואיתות • מערכוח־פיקוח משולבות

פיתוח וייצור מכשירים ]*וחד, לצר כי םשלך

נחשפו בלונדון, קשריו של
ויליאם וולדגרייב 42 שר-המדי-
נה במישרד־החוץ הבריטי, עם הקהילה
היהודית המקומית, אחרי שהוטחה בפניו
ביקורת על שהביע את דעתו, אחר
פגישתו עם יו״ר אש״ף, יאסר ערפאת,
בתוניסיה, כי לא היה בכך כל רע בהתחשב
בעובדה שלשוחח עם ראשי אש״ף
אינו שונה ״מלשבת עם אנשים שעסקו,
במה, שפעם, תיארנו כטרוד׳ ,כשהכוונה
היתה למחתרת לח״י, שבראשה
עמד יצחק שמיר. עתה התגלה כי
וולדגרייב היה בעבר קשור קשר הדוק
לשני לורדים יהודיים: בשעתו היה
מאורס לוויקטוריה, בתו של הלורד
רוטשילד ובזמנו שימש כעוזרו האישי
של הלורד ויינשטוק, איל־הון ויו״ר
חברת״הענק הבריטית נ־נראל אלקט

^ שוז לדעת מה אמת ומה דימיון
/ן בעולמה של ברי מור.
זה מתחיל בשם עצמו. במקורו היה
ברוריה מיימון.
מדוע ברי? ״ברוריה זה רק בשביל
אמא. כולם קוראים לי ברי.״ ומדוע
מור? ״כולם שאלו אותי תמיד אם אני
מארוקאית. אז נמאס לי להסביר שמיי־מון
זה מישפחת הרמב״ם, ושאבי הוא
ממישפחה רוסית. לכן החלפתי את שמי
באופן רישמי.״
המונולוג שלה רצוף שמות זוהרים
ומפורסמים. לבסוף אפשר רק להרים
ידיים. אין לדעת איזה חלק מסיפוריה
הארוכים והמסובכים הוא אמת, ואיזה
חלק הוא פרי דימיון וחלום.
האשה הצעירה וגדולת״המידות
(״אני נראית כמו משאית, גובה 1.74
על 80 קילו״) לבושה במיכנסי־ג׳ינם
הדוקים ובחולצה אלגנטית (״זו חולצה
שקניתי עוד כאשר נסעתי הרבה לחדל
לפאריס ולונדון, באחת הנסיעות עם...״
שם של ח״כ ידוע) .היא מתגוררת
בדירה ישנה ברמת־גן, סמוך לקולנוע
אואזיס. שם נולדה לפני 34 שנים,
ובבית־הספר הסמוך למדה .״היו כאן
פרדסים. הייתי בצופים, ממש פרח. תלמידה
מתוקה שעזרה לכולם. תלמידה
מעולה.״
לפני שנתיים נפטרה אמה מדום־לב.
היא עזבה את הפנטהאוז שבו התגוררה
בתל־אביב וחזרה לגור עם אביה .״אבא
היה מנהל בית־ספר לנהיגה, וכעת הוא
סדרן בקולנוע.״
ברי מור הסתבכה באחרונה שוב.
הפעם נחשדה כי הטרידה את הזמרת
יפה ירקוני בטלפון, הזמינה בשמה
ארוחות ממיסעדות והודיעה לבתה של
הזמרת כי אמה נפטרה מהתקף־לב.
בעיתונות פורסם כי ברי נעצרה, אחרי
שהזמרת שמעה את קולה בטלפון
וזיהתה אותו. ברי שוחררה בערובה,

האבן והגן

•יעוץ מקצועי חינם לפרטיים ולמישרדים
גם בעיסקאות של קו אחד או מי שרד אחד

ויגואל
ת שמיע לו אתה מיל ה שלו
ויגואל ע״מי 508־299־ 24( 03 שעות)

נפטר בניו־יורק, מדום־לב,
בגיל ,84 איסאמו נוגוצ׳י, מחשובי
הפסלים של המאה. נוגוצ׳י, יליד לוס־אנג׳לס
ובנם של משורר יפאני וסופרת
אמריקאית, גדל ביפאן, השתלם בפאריס
ובסין, התפרנס בראשית דרכו
מפיסולם של דיוקנות אישים, אך עבר
עד מהרה לפיסול אבסטרקטי בעץ
ובאבן, בפלדה ובארד, בחרס ובנייר.
הוא גם נודע כארריכל־גנים (במיוחד
באתרים שבהם הוצבו פסלים, כגן־
האמנות על שם בילי רוז במזסיאון
ישראל בירושלים) וכמעצב מזדמן של
תפאורות ורהיטים, כשהמנורה העגון
לה, בעלת האהיל מנייר־אורז, הפכה
לאחד מפריטי עיצובו הנפוצים ביותר.

פרקליט זילברשטיין
,הלב שלי הרוס ר

010111 ידה!
יזזמם רדה עולן
המדינה!־

ועורך־דינה גיורא זילברשטיין התפלא
מאוד על שהוזמנה לבית״המישפט
למחרת שיחרורה, כדי לחתום על התחייבות
שלא להטריד עוד את הזמרת.
ברי מור :״שאני אטלפן למישהו
ואספר שאמו נפטרה מהתקף־לב? אני,
שאמי מתה ממחלה כזו? אני, שבעוד
חודש יש לי תור לצינתור, ושהרסו לי
את הלב, מסוגלת לעשות דבר כזה?
״ובכלל, איזה עניין יש לי עם יפה
ירקוני? לא ראיתי אותה שמונה שנים,

כמזכירת אם יש לי מיכתב־המלצה
ממנו, חתום בכתב־ידוד ברי מציגה
מיכתב כתוב על נייר־המיכתבים של
אם״ :בכתובתו הישנה, כמה שורות
המלצה בהדפסה מאוד לא מיקצועית,
ולמטה חתימתו של אילי גורליצקי.
במיכתב אין תאריר.
אין זו הסתבכותה הראשונה של ברי
עם המישטרה. לפני כמעט שנה, באפריל
,1988 היא עמדה במרכזה של
שערוריה, שגם בה היו מעורבים אנשים

בעלת ״זיכרון פנומן״ ,שחבריה מתייחסים
אליה כאל ׳מוח־מחשב. בבית־הספר
התיכון למדה במגמה ריאלית,
ואחר״כר הלכה לצנחנים. לדבריה
עברה קורס־צניחה ושירתה שנתיים
בקבע, בדרגת סגן .״היום אני כבר סרן!״
בצבא הכירה את דדו(דויד אלעזר) ,את
גנרי(רחבעם זאבי) ועוד מפורסמים.
אחרי השיחרור נסעה ללונדון, עבדה
שם שנה כאו־פר ולמדה אנגלית.
״אני דוברת חמש׳שפות — עברית,
צרפתית, אנגלית, גרמנית ואיטלקית.״
עד אז היו ראשה ומעייניה של ברי
בענייני צבא וחברמניות.
מי ששינה את דרכה היה יצחק
(״איציק״) תוראל. כאשר פתח גלריה
בתל־אביב, הזמין אותה לעבוד איתו
ושינה את כל מהלו־חייה. תמיד חלמה
להיות רופאה או עורכת־דין, אך שאז
נכנסה לעולם האמנות, לענייני תערוכות,
אמנים ויחסי־ציבור. העולם הזה
מצא חן בעיניה .״איציק תוראל פתח לי
פן אחר של החיים. קראתי ספרים על
אמנות, ואפשר היה למצוא אותי עם
ספר עבה של ראלי ביד.״
תמיד כתבה ברי שירים למגירה,
ותוראל, שגילה את כישרון־הכתיבה
שלה, רחף אותה לעולם העיתונות.

״אני
נגנבת ך

זמרת ירקוני
,שאני אטלפן למישהו נאספר שאמ 1נפטרה סמחלת־לב?׳

ויי

ולא דיברתי איתה מאז. אז, כאשר
הייתי מזכירת אם״׳(אירגון אמני ישראל)
,היא הגיעה למישרד והתחננה
לקבל את התקליט שהוציאה אם״ של
כל האמנים, שגם היא שרה שם. היא
הסבירה שהיא אוספת את כל התקליטים
שבהם היא שרה. היו לי כמה
תקליטים מיותרים, ונתתי לה אחד. זה
הכל.
״איזה מניע יש לי להטריד אותה?
מילא, אם זה היה גבר שהיה לי סטוץ
איתו, אז אני מבינה שיש לי מניע. אבל
יפה ירקוני?
״אם היא רוצה פירסומת־חינם, אני
מוכנה לתת גם לה, ולכל אמן אחר,
פירסומת־חינם. רק שיירדו ממני! אין
לי יותר כוח, אני עייפה והלב שלי
הרוס!״

דדו;
גנדי ועוד

^ רי כועסת גם על אילי גור־ליצקי,
שצוטט באחד העיתונים
כאילו אמר שאינו זוכר אותה כלל

מפורסמים, ששמותיהם מפארים את
טורי־הרכילות בעיתונים. הסיפור אז
קשר את ברי מור לתמי בן־עמי ולחברה,
הגינקולוג יעקב זר. גם שם היו
סיפורים של הטרדות ־טלפוניות,
האזנות־סתר, התחזות כרופאה וכפסי-
כולוגית, וחשדות להוצאת כסף במיר־מה.
מור
נעצרה אז לשיבעה ימים ושוחררה.
עד היום לא הוגש נגדה כתב-
אישום בעניין ההוא. לטענתה דווקא
היא התלוננה אז ראשונה נגד תמי בן־
עמי וזר על הטרדות טלפוניות, וה־מישטרה
עצרה דווקא אותה. לדבריה
היה לה רומאן קצר עם הגינקולוג, דבר
שגרם לכל המהומה (העולם הזה
.)27.4.88
בבית־המישפט ציינה אז המישטרה
כי לברי מור יש עבר פלילי בהוצאת
צ׳קים ללא כיסוי .״זה קרה לי כשהיה
לי חשבון־בנק, והמיכתבים לא הגיעו
לכתובתי. זה יכול לקרות לכל אחד,

ברי מתארת את עצמה כבחורה

^ תקופה זו הכירה ברי את כל
הנוצצים והמפורסמים, והתחככות
בהם מצאה חן בעיניה. ספר־הטלפונים
הפרטי שלה גדול קצת יותר מכרן של
חברת בזק. הוא מלא בשמות ובמיס־פרי־טלפון
של כל המי ומי בחברה
הישראלית.
״המישטרה החרימה את ספר־הטל־פון
הקטן שלי, כזה סבן־סטאר מיסכן,
הם לא ידעו שהספר האמיתי שלי נמצא
במקום אחר, שם גם נמצאים יתר
המיסמכים שלי וההוכחות שיש לי. הם
החרימו רק את התמונות האישיות שלי,
כמה מיכתבים ושתי קלטות של אילן
פקר, שעשה לי ניתוח אסטרולוגי. הוא
מאוד התרשם ממני, וישב איתי ארבע
שעות. לולא היה צריך לצאת להופעה
בקונוקנם, היה ממשיך לשבת איתי.
הוא אמר שאני יכולה להיות עורכת־דין
מוצלחת, רופאה נהדרת, ושאני
יכולה להצליח בכל דבר שאעשה.״
כאשר היא מדברת על חיי־האהבה
שלה, מתעופפים שמות־צמרת כעלים
בשלכת. ח״כ מפורסם ונאה, שאותו היא
מעריצה ושיש לה מיכתבים ממנו.
מנהל חברת״ביטוח גדולה, שאיתו נסעה
ללונדון, ושאת סודותיו היא שומרת.
בעל מלון מפואר בטבריה, שנתן
לה חיים טובים ביאכטה על הכינרת
ובסוויטה המלכותית במלונו. פרופסור
לרפואה יפה־תואר, שחי איתה שנה
שלמה. שדרן־רדיו, שאיתו החליפה שי־חות־טלפון
ארוטיות, כאשר ישב והש־תזף
על גג ביתו. יהלומן, המחלק את
זמנו בין תל־אביב וניו־יורק, ותעשיין,
מהגדולים במדינה.
פה ושם נזכרים גם רופאים, שחקנים
ואנשי־ציבור.
״אבל אל תזכירי את שמם, שלא
ייפגעו. אחרי שכל הפרשה עם תמי בן־
עמי התפוצצה, כל מיני אנשים, שהיו
חברים שלי עד אז, הפסיקו לטלפן. מאז
אני יושבת בבית כבר שנה שלמה. לא
יצאתי ולא פגשתי אנשים״.
ברי מספרת על תקופות־הזוהר בחייה,
כאשר היתה מעורבת בקהל של
פתיחות וסגירות, כאשר גילגלה אלפי
דולארים בחשבונה וגם ערכה בחינות
למתקבלים לאוניברסיטה .״הייתי פרח,

ברי מור
.אני נראית כמז משאית...״
ונהייתי אפס! אני}גנבת! אני, שהייתי
בכל אירוע, בכל פתיחה! אנשים שהיו
אומרים לי שלום מכחישים שהם מכירים
אותי בכלל!״
ברי אוהבת לצטט מפורסמים שאמרו
לה ״את הבחורה הכי חכמה שהי־כרתי!״
או ״את היחידה שמכירה את כל
המי־ומי במדינה״.
היא מסבירה כי את כל הגדולים
האלה, שאנשים אוהבים להזכיר ולדבר
עליהם, היא מכירה באופן אישי ויודעת
שאינם מושלמים, שהם רק בני־אדם.
״הם בני־אדם בדיוק כמונו, ויש להם
מינוסים. הם רק הצליחו לדעת לאן
להידחף!״
היא מודה כי ״שמות גדולים תמיד
הסתובבו בחיים שלי, אבל לא היו תוכן
חיי. רק במשך תקופה קצרה. ואחר־כך
הבנתי שהכל שאו־אוף, חיצוני״.
הפירסומים על הסתבכותה גרמו לה
נזק רב. מאז היא יושבת בבית ואינה
יוצאת .״עשיתי פוני והתאפרתי עבור
הצלם שלכם במיוחד, כי אני לא יוצאת
בכלל״.
לדבריה נודע לה על הפירסום האחרון
מבעל קיוסק־העיתונים השכונתי.
הוא טילפן ושאל אם שמעה חדשות,
ואמר כי מכירת העיתונים אצלו גדלה
מאוד בגללה.
״תעזבו אותי! תנו לי לחיות! נמאק
לי להיות המיטרד של המדינה. את
הלב כבר הרסתם לי, לפחות תשאירו
לי את הנשמה!״
היא איימה להתאבד אם לא יניחו
לה, וימשיכו להעליל עליה עלילות
פשיעה ונובלות. שנה וחצי היא מסתגרת
בבית וחיה בפראנויה, איננה
עובדת ונאלצת לבקש מאביה אפילו
כסף לקניית עיתון .״מי יקח אותי לעבודה,
אחרי כל הפירסומים האלה?״

״אולי
מהמיפלגהד
^ צאתי די מבולבלת מהשיחה עם
האשה הצעירה והמוזרה הזו. היה
ברור כי חלק, לפחות, מסיפוריה הוא
פרי דימיונה ותוצאה של תיסכול מיני
ואישי, אבל אינני פסיכולוגית ואין לי
הכלים כדי לנתח אותה. אבל דבר אחד
יכולתי לעשות. ברי סיפרה לי על ח״כ

שהיא קוראת לו ״חבר־הכנסת שלי״,
וטוענת שהוא הציע לה לגור איתו,
שלח לה מיכתבי־אהבה לוהטים על
נייר־הכנסת, ניהל איתה שיחות־טלפון
ארוכות אל תוך הלילה ועוזר לה גם
כעת, בהסתבכותה האחרונה. לדבריה
הסביר לה הח״כ נהלים מסויימים בקשר
לדיני־מעצר.
טילפנתי לח״כ, שאותו אני מכירה
אישית, ושאלתי אותו אם הוא מכיר את
ברוריה מיימון־ברי מור. הח״כ ניסה
לזכור ולא הצליח.
״אולי אני מכיר אותה מהמיפלגה?
איך את אומרת שקוראים לה? מדוע יש
לה שני שמות?״
התברר כי הח״כ מעולם לא טילכן
לגברת מור, ולא קיים איתה מגע כלשהו.
היא
תאמר בוודאי כי בגלל הסת־בכויותיה
האחרונות לא נעים לו להודות
בהיכרות איתה.

אפסיץ

ת שבץ

בענני ם י

גווו ^ 0

גוו:

מאוזן:

קיבלתי

א דין

טיפול

״ כךהט שי סאסא;,
,טי ת. אי כלא ״וז 01 לה)
כיי ל הייי ד

מז ה

בהיקפים

על טהרח הטבע. ואחרי

גדד־צי״י
משתלם. לא?

(£$ז 1*3100ר
זה יופי -לא סי ס מ או ת
מגדל דיזננוף, דיזנגוף 50
דירה 0 .1907ל286497 :־03

למניעת איידס בסכס
השתמש בקונדום!
למניעת ציתות בטלפון
השתמש ב־ו^מ\ 2 /\1/ט8
אנו מ ספ קי ם גם:

* שירות ומכשירים לגילוי האזנות
* מכשירים אריכי־נגן להקלטת
שיחות
* תיקון מזכירות אוטומטיות

רדיו דו ק טו ר בעי נו
ת״א שלום עליכם ,18 סל׳ 286444
תו טרמפ
לחייל

)1מתפטר מלמלא חוב ומצוות
( )5 ;)2,4תלמיד חכם 4,2ח); )10
קלת; )11 זמרת ישראלית (ש״מ<;
)13 קליפת העינב; )14 ציץ פרח;
)15 ניצב הגרזן; )16 כינוי לנוצרי;
)18 מילת גוף לשאלה; )20 שביב
אש; )21 נהר בפולין; )22 מלחין
גרמני; )24 כניסה אל בית, בין
עמודים; )25 דבר הנמצא; )26 קהל
אנשים; )28 קבוץ על ״משלט ;״82
)30 סרבל; )31 קוץ ודרדר; )32 בן
יצחק; )34 צמח שעליו דמויי לב;
)35 סבר קוצים; )38 חבל הקשת:
)39 בוסתן; )41 כינוי לגוף נוכח;
)42 קרום המכסה את המעיים; )43
חיה מימית בעלת עצמות וחוליות;
)45 נעים לאוזן; )47 צמח שעליו
שמשו נזר למנצחים; )48 רשות;
)50 כמות רבה מדי; )51 אות; )52
עטרה; )54 פירות מיובשים; )57
דחיפה, זעזוע )61 :מוקש עשוי
רשת; )62 חוזק; )64 כויה שעושים
בבשר; )65 עד; )66 עוף טרף; )67
חזר; )69 סמכות לבטול החלטה;
)70 חבל בצפון; )72 שוקת; )74
אכל וכלה; )75 תארו של שליט
תוניס (מ) )77 :מוט לנשיאה על
שכם; )78 מזלו של ניסן; )81 רעל;
)83 היחידה השמושית של הספק
הזרם החשמלי; )85 מילת ברירה;
)86 צוללת שטבעה; )88 זמן)89 :
סוג של גבינה )91 :קרס; )93 גדול
בתורה; )95 נחש ארסי; )96 כימאי
שוויצי שקבע את חוק התרמר
כימיה(ש״מ); )98 אדמת טיט; )100
מילת שלילה; )102 פת לחם; )103
בהשאלה — פגע רע הבא על
האדם פתאום; )104 מלך שכם
בימי שופטים; )105 כיבוד
לאורחים.

מאוגד:

)1אחד הקרבנות שהקריבו בני־ישראל
בבית־המקדש; )2נהר גדול
באפריקה; )3טנא; )4נשיא; )6
סוד; )7אמן ישראלי נודע; )8
מטבע במזרח; )9דם החי; )12
התמוטט; )15 קבוע מוסדר וברור;
)16 קבוצת כוכבים — ״השור״;
)17 קומפוזיטור צרפתי; )19 אחד
משמותיה של ירושלים; )20 כתב
כריתות; )21 עיר בקנדה; )23
להקה; )24 צמח מרפא; )26
השתפכות נפש )27 :טפות מים
דקות; )29 רפיון כה; )30 שלל;
)33 מערכת שבעת כוכבי השמים
בצפון; )34 אצבע האמה; )36
הבדל בין דברים שונים; )37

מלשינות; )40 אחד השוואים;
)41 נוזל; )44 קבוץ בדרום; )46
השני בסולם הטונים; )47 נצח;
)49 חיבר קשר; )50 מאכל
שנלעס וחזר ועלה; )53 מטבע
ירדני; )54 כד; )55 חומר
בעצמות החי; )56 דורון; )58 לבן,
בהיר; )59 שירת תהלה; )60 נקי,
ברור; )62 כה; )63 זז ממקומו;
)66 שאינו קיים לעד ()68 ;)4,2
עיר בדרומה של אנגליה; )71

מהנדס; )73 גנרל בריטי מכובשי
הארץ מידי התורכים; )76 הגיע;
)77 צמח רב גוני; )71 דריכה,
קפיצה; )80 אבן שיש; )82 אל
מצרי; )84 חלק העלה )85 :חגורה
שתולים בה כלי מלחמה; )87
שיטה; )90 עיר, קריה; )92 שפע,
המון; )94 מעצור; )96 שפחה,
פלגש; )97 מדליק; )99 בא
בימים; )101 רבון; )102 בעל אחוזה;
)103 ענפי העץ.

--אביגיל ינאי —

חדש בשרותי הבריאות בישראל!

רפואה בלי ניתוחים מיותרים
מאל ״ ר — מ ר כז ארעי לייעוץ רפוא• בע־מ
נפתחברחאלנבי , 14ת ל ־ אביב
ט ל׳ ( 0 3 /5 1 0 1 1 4 4רב־קוזי)
המרכז מציע טיפולים מודרניים ובדיקות תקופתיות
ע״י רופאים מומחים.
ה טיפולים והב די קו ת כוללי ם ביך־היתר :
ב די ק ת שד בעזרת מיכשור ללא הק רנ ה.
טיפול ב ט חו רי םללא ני תו חים.
טיפול בוורידים מו ר ח בי ם ברגליי םללא ניתוחים.
טיפולים בבעיות עור כולל שיטת מרדי
אי בחון של תיפקוד המוח.
טיפול באסטמה (קצרת;ב שיטות ללא תרופות
כולל היפנוזה. טיפול בבעיות נב (כולל די ס קו ס) בלי ניתוחים.
טיפול ב מ חלו ת זיעת־יתר של הגפיים ( היפר הידרוסיס1
בלי ניתוחים.
טיפול ב מ חלו ת עיניים כולל א מנו תהר אי ה הטבעית.
טיפול ב מ חלו ת סו כרתב שיטות מודרניות.
א קו פונ ק טו ר ה.
כל סוגי הפיסיו תרפי ה.
במאל׳ר ניתן לקבל חוות־דעת נוספת וייעוץ לגבי דרכי טיפול רפואי.

מאל׳׳ד־ 1*3־מ— אלנב• ,14 טל־ 03/5101144

איתן עמיחי

הדברת נוו־נך 0 י<
מומחים והדברת תי קני ם(ג׳ו קי ם

שועי עץ, חוקי ספרים ובגדים,
11מ ;
עירפוו מיוחד ואחעים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

ב ש מיר העל ברי או תך ורבוע 1ד
העול ם הז ה 2682

הורוסהוס

הכל קורה במפתיע. אנשים הנשלטים על־ידי
אוראנוס אינם סובלים מיסגרות, התחייבויות
או הגבלות. הם תמיד מפתיעים את
סביבתם ברעיונות מטורפים, שרק אחרי
זמן רב מוכיחים את עצמם כרעיונות של
ממש.
מי שכוכב אוראנוס במפת״הלידה שלהם
נמצא בהיבטים קשים הם לעיתים קרובות
עקשנים ולא מוכנים לקבל את המציאות.
הם מורדים, עושים שטויות ומביאים לעצ מם
ולסביבתם סבל מיותר.
הצד החיובי שבאוראנוס מתבטא במפת־הלידה
במחשבה מקורית, בעצמאות, בני צוץ
של גאוניות, באהבה למחקר, בהתעניי נות
בדברים שמעל ומעבר ובכל מה שיכול
לתרום לאיחוד המין האנושי. אהבת האנו שות
היא צד חזק אצל אוראנוס ואצל בני
דלי בפרט.
הצד השלילי של אוראנוס בא לידי ביטוי
בחוסר שקט, בחוסר איזון נפשי, בשינויים
בלתי־צפויים בחיים, בניתוקים מאנשים
אהובים, בחוסר יכולת של האדם ליצור
קשר יציב וקבוע, בנטיה לתאונות, ברצון
להיות מקורי בכל מחיר, בקנאות, באי-
סובלנות, באלימות מילולית ופיסית, בא-
כוכב אוראנוס הוא הכוכב השולט במזל נארכיזם, בגישה טוטאליטרית, בחוסר סדר
דלי. הוא מסמל את פריצת המיסגרת, את ומישמעת, בעקשנות ובחוסר־פשוה, בחיי־הצורן
למרוד, לחפש רעיונות חדשים ולבצע מין לא מסודרים, פריצת מיסגרות, ולפעמהפכות.
מיוחסים לו גם חידושים מדעיים. מים אף סטיות מכל המינים והסוגים.
כל שבע שנים מחליף אוראנוס מקום או
שום דבר לא קורה בהדרגה. אין כאן התפת חות
איסית. כאשר משהו נגמר וגמשן רק מזל. בשנים 1949 עד 1956 היה אוראנוס
מכוח ההרגל או מפחד השינוי אוראנוס במזל סרטן. מיקום זה לא הלם אותו. הצי מתערב
ומשנה את המצב בצורה פתאומית רוף של דלי וסרטן מביא לסטיות. אי-היצי-
החליף בני זוג. הם גם שואפים להבליט את שולט, מה שמבטיח חיים יציבים יותר, בעבות,
הדימיון, הרגישות והמוזרות שמבטא
הצד החזותי ועושים הכל כדי שהופעתם לי אופי צפוי, קבוע ובטוח. כוכב אוראנוס,
ודרסטית.
אוראנוס מסמל את מדעי המאה ה״ :20 הירח, כאשר הוא משתלב יחד עם המוזרות
תהיה מהממת. הם נהנים ממוסיקה, קול הנמצא בצמידות לכוכב פלוטו, הוציא דור
תחבורה אווירית, חקר החלל, טלוויזיה, של אוראנוס, יוצרים מצבים מוזרים והשפנוע,
ספרות ושירה.
בעל עומק, שעסק בחיפוש אחרי משמעות.
חשמל. הוא מסמל גם את הצד הטכני בקו עה מעניינת על המחזור שנולד בשנים אלה.
רבים מבני מחזור 49־ 56 חיים במתח החיסרון בצירוף זה הוא החשיבות הגדולה
בולטת גם מאוד התופעה שדווקא באותן
גבוה. יש להם דימיון מפותח והם פועלים מדי שדור זה מייחס לכסף, רכוש וחומר.
לנוע, המסייע ליצירת החיזיון האורקולי.
חידושי המחר יביאו בעיקבותיהם גילוי של שנים, יותר מאשר בכל תקופה, נולדו אנ בצורה
נמהרת ונחפזת. הם מחפשים מצי כניסתו
של אוראנוס למזל גדי תגרום
מקורות״אנרגיה חדשים. ואכן, לאוראנוס שים שחייהם מושפעים מסטיות מיניות
אות אחרת ונמשכים לעל״טיבעי. לעיתים למהפכות רבות בחייהם של בני מזל גדי
קשר לאוראגיום, לרדיוס ולאנרגיה גרעינית. שכוכב אוראנוס היה אחראי עליהן, כמו
הם מאמינים שהם גאונים או שיש להם וסרטן. נישואין ומיסגרות קבועות עלולים
את כוח היצירה וההרס של אוראנוס אפשר הומו־סכסואליות או חיי נישואין המתפר גילויים
מיוחדים, גם אם לא תמיד כן הוא להתפרק. אבל ההשפעה החזקה תהיה דוולראות
מן השימוש שאפשר לעשות בכוח קים בגלל התנהגות מינית מוזרה.
המצב. מאפיינות אותם פרידות ריגשיות על קא על מי שנולדו בין 1949ל .1956-אלה
מי שנולדו בשנים אלה הם טיפוסים מענ האטומי
היכול להרוס עולם.
רקע של חוסר־שקט נפשי וחוסר התמדה ימצאו את עצמם גרושים, יצאו לחפש את
אנשים שנולדו בהשפעה חזקה של אורא -יינים ומיוחדים, יוצאי-דופן ומוכשרים. ה ויציבות.
הם ממהרים להסתכסך ולהגיב.
עצמם או יחפשו תחום עבודה חדש.
נוס הם טיפוסים יוצאי-דופן ומאוד לא בולטים הם בעלי כישרונות אמנותיים, טעם
מעברו של אוראנוס לאריה מדגיש את
חשוב שישתמשו בהגיון, ולא ירשו לעצצפויים.
כאשר אוראנוס שולש במפה האי מקורי, קסם אישי, מגנטיזם, פופולריות,
הצד הרוחני האינטלקטואלי וההתייחסות מם להיגרר אחרי רגשות סוחפים ומטעים,
שית, החיים אינם מתאפיינים ביציבות. אנשים רומאנטים והרפתקנים, הנוטים ל למין
היא קרה. הצרכים שונים וההגיון היכולים להביא להרס.

מדים בנימיני

מז ל החוד ש:

אוראנוס :
חיוב• ושלילי

ה־ 25 עד ה־ 27 אינם הימים שלכם. לא תר גישו
בטוב ואף תצטרכו לקחת על עצמכם
עבודות והתחייבויות
נוספות. צפויות גם
בעיות עם בני-הזוג או
בגללם. ה־ 28 בחודש
מציע חוויות רומאנטיות
או אפשרויות ליהנות
מפגישות, היכרו 3(11
יות
או חידוש קשר.
ז 2במרס -
ענייני כספים דורשים
20גאפריל
עירנות וזהירות. פעולה
לא־נכונה או עצה שלא
נבדקת היטב יכולות לגרום לכם להפסד
כספי רציני, ולהוצאות בלתי־צפויות.

הקאר״רה שמדת עכשיז במרכז ההתענ״נזח.
הש״נים איום כר כך פשוטים. יש הרבה רזנז,
מתח וכעס מסביב ואתם
מבטאים אזחם על־ירי הוד
פרצו׳זח שאינן אופייניות
לכם. פרדקטיס. שנבע
באיטיות ובהרבה עבודה
ואמונה, עלולים להיהרס
ברנע בנלל תגובות קיצוניות
מדי. ב־? 2אתם
עלולים להרגיש לא טוב.
רצוי שתעחו. מכשירים
חיוניים מתקלקלים, בעיקר
בעבודה. בתחום הרומאנטי אתם גורפים הצלחות
למרות שאינכם מצליחים לשמור על דיאטה.

ברביעי ובחמישי תהיו עסוקים בבעיות של
הודים או קרובים הזקוקים לטיפול ולעזרה.
הבעיה העיקרית הש בוע
מתרכזת במקום-
העבודה. אתם נוטים
להתבלבל ולפרש את
הכוונות והבקשות של
הבוס בצורה לא נכונה.
תצטרכו להשתמש בכל
הטקט, הפיקחות והתו-
!1₪1י 0
שיה שלכם, כדי לתקן
את מה שאתם מקלק לים
מבלי לשים לב. אל
תמהרו להאמין למי שמעמידים פגי ידידים.
זו תקופה שבה נערכים מאבקים סמויים.

חוסר־שקט וקשיים יאפיינו את השבוע. ב־ 25א!
ב־ 26 תצטרם כנראה לנסוע ולהשאיר מאחריכם
נפשות הזקוקות לעזרתכם.
אתם שנבחיס את
עצמכם ומתרכזים במתן
עזרה לכל הקרובים אליכם.
בריאזתם של קרובי־מישפחה
אינה טובה
ומצב־החח שלכם יחד.
ענייני כספים ורכוש מטרידים,
ובינתיים לא נראה
שאפשר יהיה למצוא
פיתרון לבעיות. המתינו עד
מחצית חודש פברואר. אז •היה יותר קל. בעיות
בסחזזר־הדם עלולות להציק ובדאי לא להזניח.

אי-הבנות עם בני-הזוג צפויות השבוע. בני״
מישפחה יזדקקו לעזרתכם. זמנכם יוקדש
יותר להם מאשר לבני-
הזוג, מה שיפתח פתח
למריבות, האשמות ו רוגז.
בעבודה אתם מצ ליחים
לבצע עבודות
בצורה מעוררת־התפע־לות.
אם תלחצו במקו מות
הנכונים תוכלו לקדם
את האינטרסים ה- בענייני מיקצועיים.
כספים כדאי להיות
זהירים. לא מומלץ להמר השבוע, וכדאי
לשלם בזמן ולהימנע מלהיכנס להוצאות.

רביעי וחמישי יפתיעו לטובה. צפרות פנישות עם
ידידים מן העבר וההרגשה הכללית תהיה הרבה
יותר טובה. גם בתחנם
הרומאנטי אתם עושים
חיל. השיקולים ההגיוניים
קצת שצרים אתכם, וחבל.
הזבל! לקחת הכל קצת
יותר בקלות, ופה 1שם
לעש 1ח מעשה אסור. כבר
נאמד. מים גנזבים ׳מתקר.
ענייני כספים מאוד מנד
803322X01 דירים אתכם, אולם המצב
1נ > 1ג 117 טוב מכפי שאתם חושבים.
אין זה הזמן לבצע עיסקזח או לחתום על חוזים,
אבל החודש הקרוב מצביע על שיפור ניכר.

נתו1ו!

מצב-רוח יתדב 25-וב־ .26 יתכן שדרושה
לכם יותר מנוחה. אתם מאוד מתוחים
מחוסר־ומאוכזבים
היכולת
לשלוט במה
שקודה. דווקא בתחום
העבודה באות בחשבון
מיספר הצעות. גם
השכר בהחלט מתקבל
על הדעת. כדאי רק
להמתין שבוע לפני
וצם>.ו. פוח־ 0 .מ שתחתמו על חוזה.
היחסים עם בני-המיש-
פחה ובני-הזוג משתפ רים
וכדאי שתשמרו על השקט וותרו על
פרשיות שיכולות לסכן את מה שבניתם.

המתח שהצטבר בחודשים האחרזוים מתפרץ
הח!צה 1פ1נע בבני־הזזג שלכם. וסו להבין נם
אותם. הם בלל אינם אשמים במה שהיה, נאת
הכעס שלכם בדאי שתפנו
לכתובת הנכונה. היכרויות
חדשות צפחת ה שמע
1ינול1ח לפחזח לכם תקר זמאנד חדשה פה משדדת. הניע הזמן
להתחיל בקשר שיחמם
את הלב זירניע את
העצבים. בחח!ם הכספי
נמפ *זן 27ח *2ש
מצבכם משתפר. שותפים
ובני־זוג שזרים לכם. צריך להיזהר מהנטייה לאבד
ארנק, פינקס־המחאות, כרטיס־אשרא׳ זכר.

נסיעות עלולות לסכן אתכם השבוע. אינכם
זהירים ואתם עלולים להיפגע. אל תזלזלו
בעצהזו.גם הולכיהרגל
ומי שאינו נוהג יצטרכו
לגלות עימות. המצב
הכספי משתפר, זמנית
לפחות. אם תגלו עיק-
ביות, עקשנות ועמידה
על דעתכם תהנו מהכ נסה,
מרווחים נוספים
ובקיצור, הפסקה זמנית
} 2בנו במבר -
מכל הדאגות הפיננס20ב
דז גמבר
יות שהיו מנת חלקכם.
הטלפון, המחשב או מכשיר אחר עלולים
להתקלקל אבל אלה אינן תקלות רציניות.

מאזניים

קשר משמח עם חו־ל ישפר מאד אח מצב־החח
ב־ 25 וב־ 26 בחודש. הרבה פתוח נוח ב־ 27 וב־28
בחזדש. צפרות בעיות עם
הורים ממגרים, ובעיות
בריאות של בני־מישפחה.
ענייני כספים עלולים להדאיג
ולהטריד, ובצדק.
א״אפשר לזמר לכם להדק
את התערה. אבל צריך
להיזהר נוכל עיסקה שמבצעים.
אץ 11 התקופה
המתאימה לקנות. למכור
או לחחנם על חוזה. בעבורה
יש מ׳ שמנסה להילחם בכם. אך מילחמה
גרדה תביא לכם הצלחה ..באהבה אתם חוננים.

רביעי וחמישי אינם הימים שלכם. אין זו
תקופה נוחה והשבוע הקריב דורש מכם
לשמור על הכוחות ועל
מצב-הרוח למרות הקשיים.
אתם די מבול בלים
מכל מה שקורה.
מצד אחד אתם זוכים
להצעות מושכות ומענ יינות,
אבל הדברים לא
זזים בקצב שלכם. ב״30

בחודש כדאי לסכם
: 1 20ינואר -
עניינים עם הבוס או עם
18נרררואר
טי שיש לו השפעה על
עתידכם המיקצועי. תהנו מחיי-חברה פעי לים
או מטיול, חופשה או פעילות משותפת.

פגישה מיקרית תפתיע אחכם לטנבה. אל חבנו
עכשיז על חידוש קשרים, זה לא ילך. תיקוזת
ואשלי 1ת אינם לכוחותיכם
עכשיז. הבריאות שלכם
אינה טובה, וכדאי שתטפלו
בעצמכם. יתכן נם
שמישה! מבני־המישפחה
אינו חש בט!ב. מאחורי
נבכם מתנהלת מילחמה.
כדאי שתברח מ׳ מנסה
לפגוע בכם. הסיבה קשורה
להצלחחכם בקארי׳־
רה. חברים מאכזבים אתכם.
ידידים חדשים יפלשו אתכם עם אנשים
מענ״נים שעימם ימל להתפתח קשר מעניין.

11111111101111 נו 0111111 פרידה אחרי
25 שנה

ביום החמישי האחרון, בשעת לילה, ישב דודו
טופז, שמעכשיו הוא אבא־ללא־נישואין, וסיפר
לכמה חבר׳ה ליד השולחן שלו בפאב דגל על הבן
החדש שלו, שקוראים לו דניאל, אשר נולד
כתוצאה מקשר שהיה לבררן עם אם־התינוק,
העובדת כמאפרת בטלוויזיה. שמה מילכה הלחמי,
בת .38
סיפר להם טופז, הידוע כאחד שבאמת אוהב
ורוצה בילדים :״ראיתי את הבן שלי, וזה עשה לי
משהו. התרגשתי. הוא דומה לי. אני לא יודע אם
ללכת לברית שלו״.

1אחרי 25 שגוו 1י שואיד שלוקבנות, אורנה,
ושאול ביבר נפרדים.
אורנה, למי שלא יודע, היתה עד לא״מזמן
הדוברת של נעמ־ת, ועכשיו היא עובדת במישרדו
של רוני רימון, יחסי־ציבור. שאול, למי שלא
יודע, שירת בתפקיד בכיר בפלמ״ח, היה קצין־
החינוך של השיריון, סגן־אלוף במילואים, ראש
ענף הווי־ובידור, האבא של הלהקות הצבאיות,
ואחר־כך שימש כמנהל המחלקה לאירועיס במר־כז־ההסברה
והפיק אירועים ציבוריים גדולים
בארץ ובחו״ל. ועם עבר כזה, אין פלא שרואים
אותו בהרבה מתוכניות ח״ם שכאלה, יושב באחת
השורות הראשונות וגם לוקח חלק פעיל
בתוכנית.
אז מה בעצם קרה שם, במישפחת ביבר? הוא בו
,66 היא בת .47 הבכורה, יעל, היא בת ,25 מיכל
היא בת 24 ותמי היא בת .20 בני״הזוג עדיין
גרים יחד בבית היפה שלהם, בן ששת החדרים,
ברמת־השרון, אבל הם כבר חיים בנפרד, ואולי הם
יתגרשו.
ואם הם אכן יתגרשו, זה יהיה לצערו הרב, כיוון
שאורנה היתה היוזמת. יש לה הרגשה שהיא חיה
כל הזמן בתנאי־לחץ, שהיא לא הגשימה את
עצמה, למרות שביבר טוען שלא היה דבר שהוא
חברה וחברה
לפני שמונה שנים רעשה כל המדינה, כש־קברניט־אל־על
עקיבא ם רסמן הואשם בהברחת
זהב. עשו לו מישפט גדול, וכל חבריו וידידיו

אורנה ושאול ביבר
.היה לני ארמון, ועבש !,כל אחד ׳נזר לז באיזה ח 1רר

לא איפשר לה לעשות. עד כמה שזה ידוע לו, היא
עשתה כל מה שרצתה.
בין השניים נוצרו סיכסוכים, שהלכו וגברו,
ושהביאו למסקנה שהפיתרון הנכון יהיה להיפרד,
ו״אשתי תבנה לה את חייה,״ כפי שהוא אומר,
ומוסיף :״היא מוכשרת, שאפתנית, ואני מקווה
שהיא תממש את שאיפותיה, בלעדיי, לצערי
הרב.״
בינתיים עצוב שם בבית. יש מתח. לא כל־כך

( או כ ל
סיג

מדברים. הבנות לא מאושרות מן המצב. ביבר
אומר שהיתה אהבה ביניהם, והוא חולם שהכל
יחזור להיות כפי שהיה. למרות המריבות, יש לו
זיכרונות טובים.
את הבית הם ימכרו. ביבר :״היה לנו ארמון,
ועכשיו כל אחד יגור לו באיזה חור.״
הצעיר הניצחי הזה מאחל לעצמו לאהוב שנית,
ובהומור המפורסם שלו הוא אומר שמי יודע,
הסיפור הזה בעיתון עוד יביא לו איזה מחזרת.
עובדת בקרן להזדמנות שווה, שבניהולה של
רחל דיין. אשתו הקודמת של ישראל היתה
בחורה בלונדית בשם אילנה. שהיתה לאחר־מכן
חברה של איש־העסקים יגאל מנחמי, זה שאחרי
פרידתם התחתן עם נורית סדוביץ.
בקצה האחר של העיר תל־אביב יש מיסעדה,
סיננינג במס. שמנהלה עד לפני שלושה חודשים
היה בחור בשם יורב חביב. החברה שלו היתה
לסלי קיי, גרושה אמריקאית חטובה ופראית,

אתם לבטח לא יודעים מה הקשר בין שרימפס
לתיאטרון הבימה. או מה הקשר בין הקרן להזדמנות
שווה לבין הנלריה הלבנה בתל־אביב, ועוד
ועוד. אז הסיפור הולך ככה: השחקן ישראל
בידרמן ואשתו עמליה נפרדו אחרי 10 שנות־נישואין,
ושני ילדים משותפים.
עמליה בידרמן, אשתו השלישית של ישראל,

דודו טופז
.התרגשתי! היא חמה לי!״

כולם אמרו לו :״תלך׳ :תלן!״ והוא אמר שהוא
יילך. אחר־כך הוא אמר שבעצם הוא רצה בילד,
ותיכנן ילד, מחוץ למיסגרת הנישואין, אבל לא
בדיוק עם זו שילדה לו, בשבוע שעבר, ילד.
אבל הילד הגיע לעולם במזל טוב, למרות
שאבא שלו לא תיכנן אותו, וגם חתכו לו, במזל
טוב, ואבא שלו נכח בטכס. ואם דניאל יקבל את
יופיו וכישרונותיו של אביו בירושה, אני לא
דואגת לו.
כך שכולם מסודרים בסיפור הזה.
היחידה שעדיין לא מסודרת סופית היא לסלי
קיי, חברתו־לשעבר של יורם חביב. היא אמנם
מנהלת מיסעדה, אך בן־זוג מתאים עדיין אין לה.
אז אם אתם חושבים שיש לכם מועמד האוהב
אוכל סיני, אתם יודעים עכשיו לאן לפנות.

יורם חביב
התאהס זה בזה —

מיבל אדר
כאן עם הילדים

ובני־מישפחתו ליוו אותו בזמן המישפט. כולם
סלחו לו על הטעות הנוראה שהוא עשה, אך על
דבר אחד לא סלחו לו: על הרומאן שלו עם דיילת
אדעל מיבל אדר, שעסקה גם בדוגמנות בזמנה
הפנוי.
פרסמן ניסה לקבל גט מאשתו דליה, שסירבה
לתת לו את הפתק, ומיכל, חברתו־לחיים, החליטה
שעם או בלי הפתק היא עושה ילד.
אחרי שנגמרו המישפטים וכל הבלגן והעונש,
עזבו״ שני בני־הזוג, מיכל ועקיבא, את הארץ
לכיוון ציריך. שם הוא הקים חברת־השקעות
משגשגת.

-יי 34

שהיתה נשואה למעצב־אופנה בשם יגאל קש־מה.
יורם
ולסלי חיו יחד כמעט שנה, וגם חשבו
/למסד את הקשרים שלהם, ולפתע, בלי כל הודעה
מוקדמת, הם נפרדו. לסלי המשיכה לעבוד ב־עקיבא
ם רסמן
סינניננ במס, וכיום היא מנהלת אותה, ואילו יורם
ברעיה עם החברה המשגשגת
עזב את המיסעדה ואת לסלי. אבל אין צורך לרחם
על הבחור. תקופה קצרה לאחר־מכן הוא פגש
במהלך השנים היא ילדה את ילדם השני. כל
בעמליה בידרמן, הם התאהבו זה בזה, וכמה
כמה חודשים היתה מיכל מגיעה ארצה, כדי
חודשים לאחר מכן הוא עבר לנהל את הגלריה
לפגוש בבני־מישפחתה ובירידיה, והביקורים
הלבנה. השניים אף שכרו דירה ברמת־השרון.
הלכו ונעשו תכופים יותר ויותר.
אל דאגה: גם השחקן ישראל בידרמן לא נותר
לפני שבועיים היא פשוט חזרה לצמיתות. בני־ ;
הזוג נפרדו, וכעת היא כאן עם הילדים, והוא \ בודד לזמן רב. הוא הכיר מישהי ועבר לגור עימה
/בהרצליה־פיתוח.
בז׳נווה עם החברה המשגשגת.

עמליה בידרמן
— ושכרו דירה

בחורה
כארז

הסינדרלה?

זה אמנם קרה בהוליווד, אך זה התחיל בארץ,
זאת היתה השנה של~קלרה חץ, אחת החתיכות
הבולטות של חוג הבליינים, אשתו של 1וממש כמו באגדות זה התחיל בבחורה חתיכה
ונחמדה ממוצא איראני בשם דפנה, שהכירה גבר
הדייל קאמיל נייקרק.
יהודי ממוצא תורכי בשם רפאל עוזיאל. הבדל- אחרי בני־הזוג, נפרדו לפני כמה חודשים
השנים ביניהם, משהו כמו 12 שנים, לא הפריע
שהגיעו להחלטה משותפת שמגורים בנפרד רק 1להם.
עשויים להבריא את היחסים ביניהם. כל אחד
הם נישאו ועקרו לתורכיה. שם התעסק הבעל
מבני הזוג פנה לדרכו.
1בעסקי״ייבוא של כימיקלים, וצבר הון־עתק. אחרי
כמה שנים, שבהן נולדו להם שני ילדים, הם עברו
לפני חודש היא הכירה מיליונר ישראלי בשם
מתורכיה למונטה־קרלו, ושם הם עשו חיים משואבי
עקד, הקשור לקאזינו בינלאומי הפועל
געים. ושוב גבר עליהם יצר־הנדודים, והם
במכסיקו. מה הקשר שלו לקאזינו אני לא יודעת.
החליטו לנדוד ללוס־אנג׳לם. כשהגיעו לשם, הם
חלק אומרים שזה בבעלותו, וחלק אומרים שזה
הבינו שהמקום שהכי מתאים להם זה בוורלי־בניהולו,
וחלק נוסף מספר שהוא נוהג להטיס
הילס, כי זה סטייל משהו־משהו. אז הם קנו בית,
קבוצות של מהמרים ליעדים שונים ברחבי אמשעלה
להם 10 מיליון דולר — ולפחות חצי מזה
ריקה.
מפני שהוא גובל בחצר של הזמר חוליו
איש־ההימורים התלהב מהחתיכה הבלונדית,
איגלפיאס.
שאותה הכיר באחד הפאבים, והציע לה לעבוד
עימו. הצעת־העבודה כללה טיסה לקאזינו והשככה
הם חיו ממש כמו בסרטים. עד כאן זה סרט
כרת שרותיה כדיילת לאורחים הרבים המגיעים
לילדים. אך פתאום חלה תפנית דראמתית. באחד
להמר.
הימים יצאה כל המישפחה העשירה הזאת לעשות
קלרה החליטה לנסות את מזלה ונסעה לחו״ל.
סקי. הבעל רפאל, שסבל מפגם מולד בליבו, חש
מה בדיוק קרה שם אני לא יודעת. אך נראה לי
ברע באוויר ההרים המדולל ואיבד את הכרתו.
שזה לא היה כמו שהיא תיכננה.
הוא נפטר תוך זמן קצר, בהותירו את דפנה ושני
ילדיהם ללא ראש־המישפחה, אך עם הרבה מאוד
כמה ימים לאחר שחזרה ארצה היא פנתה
כסף, יותר ממה שאני ואתם מסוגלים לספור,
לאמרגן חיים איקו, שאיתו היא נמצאת בקשרי־משהו
בסביבות 50 מיליון דולר.
עבודה, ודרשה ממנו שיעזור לה בגביית חובות
ממארגנת־התצוגות אורלי קורן, שלא עמדה
במשך שנתיים התאבלה האלמנה היפה על
בתנאי החוזה שחתמה עם קלרה רץ וחיים איקו.
מות בעלה, ואז החליטה שלמען הילדים היא
השניים נוכחו לדעת שבעזרת שיחות ובקשות
צריכה להמשיך לחיות ואף לחיות טוב. היא
הכירה גבר גבה־קומה, יפה־תואר, ישראלי בשם
רון לוי 32 המתגורר זה כמה שנים בלוס־אנג׳לס
והעוסק בנכסי־דלא־ניידי. אחרי רומאן
קצר הם החליטו להינשא, ואת זה הם עשו בארץ.

כששמעתי את הסיפור וראיתי את בני־הזוג,
אמרתי לעצמי: הנה דוגמה של סינדרלה, בחורה
יפה בלי כסף שהתחתנה עם גבר עשיר מאוד,

שהותיר אותה עם הרבה מאוד כסף, ואז חשבתי
שבעצם רון לוי, בעלה השני, הוא הסינדרלה
האמיתית שבסיפור הזה.

סכנה במיקלחת הכלסאנב
היום גודל לי שמלבד האינתיפאדה, רעידות״האדמה ושילטון״החרדים יש סבגה גם
נמיקלחוו.
קחו, לדוגמה, את דוגטנית״וזצמרת אנגל טמיר.
רק לפגי שבועיים התבשרה האומה על הרומאן הסנסציוני שלה עם הדוגמן הצעיר מוטי
ריי ף, והשבוע הם החליטו שהם רוצים להיגשא.
אז שילשום בלילה הגיעה אנבל, אחרי יום־עבודה א מן, לדירה של מוטי. הדירה הזאת
ממוקמת בקוטת־־הקרקע באיזור מסחיד ברמת־גן. כל־כך מסחיד שם, שאפילו הכלב שלהם,
סאשה, מכחד לעשות את צרכיו בחצר, והוא מעדיף לעשות אותם בבית על השטיח.
בן־זוגה חיכה לה בדירה, ואמר לה שהוא צריך לנסוע לכמה דשת לאחד הצלמים, כדי
להביא תיק־עבודות. אנבל נישקה אותו לדיך׳צלחה, ונכנסה למיקלחת.
דקות אחדות לאחר כניסתה לחדר״הרחצה היא שמעה נקישות על הדלת. לצאת
מהמיקלחת היא לא יכלה, מכני שהיתה רטובה ועירומה. אז היא שאלה ב של רם מי זה,
ולהכתעתה הוא הזדהה בשם שנשמע לה כשמו של אחד ממכריה הקרובים. אך היא תכסה
מיד שזה אדם זר, כי הקול מאחורי הדלת לא דמה ל של של המכר שלה.
היא הסתגרה בחדר״הרחצה, ולפתע שמעה איך נפתחת הדלת ואדם לא״מזוהה נכנס
לדירה.
הכלב סאשה התאבן גם הוא מרוב כחד, ורק אחדי כמה שניות הוא התעשת והתחיל
לנבוח. האלמוני נבהל, נשא רגליז ונעלם.
מאז היא בטראומה. החבר שלה, מוטי, גם הוא בטראומה.
אבל הכי הרבה היה בטראומה הכלב סאשה.

בין המארגנים של האירועים המשגעים מ ד
בריח יש בחורה אנרגטית, שהיא נטש כמו
כספית. כל היום מתרוצצת ומארגנת דברים.
קוראים לה ורד לביא, ובכל המסיבות היא
מסתובבת עם חיוך של אושר ושלווה על געית אז

קלרה רון
ארבעה בירימים זדושנ־ת פה
הם לא יגיעו רחוק. אז הם גייסו לעזרתם ארבעה
ביריונים, וכל החבורה שמה פעמיה. לאירוע
שאורלי קורן ודתה אמורה להשתתף בו. כשנכנסו
החל הבלגן, קלרה ואורלי התחילו ללכת מכות,
הביריונים טיפלו באילן, בעלה של אורלי, וחיים
איקו האמרגן טיפל בקולקציה שהיתה.
עוד לא הספקתי להתאושש מהאנרגיה של
החתיכה הזאת, קלרה רון, וכבר שמעתי שהיא
קיפצה ופיזזה בכמה מסיבות תל־אביביות בחברת
הגברים הכי־חתיכים שהיו שם, כשהיא מספרת
בהומור רב את קורותיה האחרונים.
בחורה כארז. אולי יקחו אותה לחודש־מילואים
בשטחים. תוך כמה ימים היא תעשה שם סדר,
בשיטות שלה.

ורד לביא
כולם ׳!דע• .חזץ ם אשחו

הקול מאחזר־ הדלח לא היה נז!כר.

ישר הבנתי שהיא מסתירה משהו, ופתאום נזכרתי
שבשום אירוע לא ראיתי אותה כשהיא צמודה
לגבר כלשהו.
אז אמרתי לשפיון יאללה לעבודה כבר כעבור
כמה שעות הוא גילה לי שהבחורה הזאת מנהלת
רומאן עם מלונאי ידוע מאוד, שהוא נם איש־חברה
מאוד. אתם בטח מבינים מדוע אינני
מזכירה את שמו, כי הוא גם נשוי מאוד. וכולם
מכירים אותו, וכולם יודעים על הסיפור הזה,
מלבד אשתו. אז אני בטח לא אהיה זו שתפרסם
זאת! הם כל כך נחמדים ביחד, וגם אשתו נחמדה,
אז למה להרוס להם את זה?

חבר ב מו שב ש ר חרות תרהאת
לוועד ה מו שב גרמה לכך. אולג_

01103,

1גדו !11־
אלף שקל. דב ראה שיתקשה להחזיר
את חובותיו, ולכן נאלץ למכור את
המשק שלו במושב. הוא היה חייב 50
אלף דולר. את מחציתם התחייב יהודה
להחזיר.
ועד המושב התחיל ללחוץ. איימו
לסגור את המים, הפסיקו את האשראי,
איימו לתבוע אותו לבוררות.
על אף המצב הקשה, ניסה יהודה
להשתקם עם בנו ישראל. השניים
הקימו חממת־עגבניות, שהניבה יבול
טוב. יהודה חשב שהמצב השתפר, אך
חובותיו לבנקים ולוועד המושב הלכו
ותפחו .״בחצי השנה האחרונה הוא
נכנס לדיכאון. כבר לא עבד. כבר לא
פחד ממוות. לבניו היה אומר, :קיבלתי
את החיים במתנה. כבר אין לי מה
להפסיד׳.״
אחרי מותו, הכל מתעניינים לפתע
לדעת על המצוקה שהיה שרוי בה.
קודם לכן איש במושב אביאל לא שם
ליבו אליו, הכל התעלמו. כך היה נוח
לכולם. לחצו עליו להחזיר חובות,
איימו למכור את המשק והבית שבנה
לפני 40 שנה בעמל כפיו.

על זרועו היה חרוט המיספר, זכר לזמן
שהיה באושוויץ. כחבר־בית״ר היתה
העלייה לארץ בדמו. הוא רצה לבנות
ישוב, להיות חקלאי.

^ ענבים
מרים

ך |\ 1ך ןך \ 11ך| ־ הבן ישראל מצביע על המ-
1 111 | 1ו 1קום שבו אביו תלה את
עצמו. הוא טיפס על סולם, כרך חבל סביב צווארו
^ מקום לגדל ציפורנים אנחנו
צריכים לגדל זקן ׳,אומר ישראל,
בנו של יהודה שמואל ( )64 ממושב
אביאל.
בבוקר יום השלישי שם אביו קץ
לחייו.
בשעה 7ורבע יצא מהבית. כמדי
יום, הדליק את הרדיו ואת תנור־החימום.
כשליזה,
אשתו, ראתה שאינו חוזר,
יצאה לחפש אחריו. תחילה חשבה: אולי
הלך להאכיל את השפנים. כשהציצה
דרך החלון במחסן־הכלים, ראתה את
בעלה תלוי, וגופו משתלשל מהתיקרה.
היא פרצה בצעקות ורצה לכביש.
ישראל הגיע לאסוף את אביו לעבודה.
כשראה את אמו הבץ שמשהו קרה.
״הבנתי תיכף שזה קשור באבא שלי.
חשבתי: אולי קיבל התקף־לב.
״נכנסתי פנימה וראיתי אותו תלוי.
״קיבלתי כוח, לקחתי סכין ועליתי
על הסולם כדי לחתוך את החבל.

וקפץ אל מותו. דקות אחדות אוזר־נד גילתה אותו
אשתו, וניסתה לקרוא לעזרה. המקום שימש מחסן
לכלי-עבודה ולאיחסון השפנים של שלושת נכדיו.

ניסיתי לעשות לו הנשמה, וידעתי שזה
כבר לא יעזור. אחרי כמה דקות הגיעו
אנשים והחליפו אותי.״
אחר״כך הלך לטלפן לרב. בטלפון
אמר שאביו התעלף. רב הרגיש שהדבר
חמור יותר, ותוך זמן קצר הגיע למושב.
כשראה את אביו, צעק :״הרגתם לי את
אבא שלי!״

הממוטט
*ץ לושה ילדים נולדו ליהודה
ולליזה. שני בנים ובת. רב ()35
הוא הבכור. אחריו ישראל ( )33 וחנה
( .)27 שני הבנים עבדו עם אביהם מגיל
צעיר. הוא היה אדם חרוץ, אומרים
כולם. אדם ישר, נשמה טובה, חקלאי
בדמו.
בדרך שחינך את בניו, טיבעי היה
שיישארו עובדים את האדמה אחרי
שהשתחררו מהצבא .״החלום שלו היה

שנמשיך בעבודת־האדמה. עוד לפני
שהשתחררתי מהצבא, הוא הכין לי
חממה. יום אחרי שהשתחררתי, כבר
עבדתי. לא נסעתי לחוץ־לארץ. לא
נסעתי לבלות. באתי להגשים את
חלומו,״ אומר הבן ישראל.
רב וישראל נשארו במושב. רב היה
חבר, והיה לו משק משל עצמו. היתה לו
חממה של ציפורנים.
ב־ 1986 היתה הנפילה הראשונה,
ונגרם להם נזק של 30 אלף דולר. האב,
שגידל ענבים, ניסה להיחלץ לעזרת
בנו .״כשהמשק של אחי התמוטט, ביקשנו
ערבות הדדית. ראש הוועד, משה
בן־ישי, ליגלג עלינו,״ אומר ישראל.
גם בחממה של ישראל היו הפסדים.
יהודה התחיל להזרים כסף כדי
לחלץ את בניו מהמשבר שאליו נקלעו.
״הוא הזרים לנו כספים עד שנותר בלי
כלום. נפילת המשק שלנו גררה את
נפילת אבא.״
יהודה פנה לאגודת אלונה ולווה 15

^ מישד! ימים אחרי האסון הומה
\ 1הבית הצנוע של מישפחת שמואל,
הבית הראשון בפתח המושב, במי שבאים
להשתתף בצער המישפחה. אולי
כדי לכפר על עוונם, אולי כדי למצוא
אנשים היכולים להבין למצוקתם הם.
10 מישפחות, מבין ה־ 60 החיות
באביאל, מצויות במצב דומה לזה שהיה
בו יהודה: חוב של יותר מ־ 50 אלף דולר
לאגודת אלונה ולבנקים 40 .נוספות
שקועות אף הן בחובות המגיעים עד 10
אלפים דולר. מצב לא־רע כשמדובר
בישובים חקלאיים, מצב רע מאוד
כשמדובר בעמידה לפני בורר, עיקולים
ובתי־מישפט.
כשעלו חברים מאביאל להפגין מול
מישרדי־הממשלה, יום אחרי שקברו
את יהודה, מיהר שר־החקלאות החדש,
אברהם כץ־עוז, להודיע על מחיקת
חובותיו של יהודה. יהודה לא ביקש
זאת בחייו. כל שביקש היה שתינתן לו
האפשרות להחזיר את חובותיו על־פי
ההסכם עם מינהל״הסדר־החובות של
המושבים. פריסת חובות ל־ 15 שנה.
מושב אביאל עלה לקרקע לפני 41
שנה. לא מושב של בני היישוב הישן,
אלא מושב של עולים חדשים, שראו
לעצמם יעוד לעבוד את הקרקע. קצת
אחרי גיבעת־עדה וקצת לפני בנימינה,
ליד המושבים עמיקם וגיבעת־נילי.
הוא שייך לישובי חרות־בית״ר.
בתעמולת־הבחירות השתמש הליכוד
במשבר במושבים ובקיבוצים כרי
לנגח את מיפלגת־העבודה. מסתבר שזו
נקודת־תורפה גם בקרב ישובי תנועת־החרות.
אלא שבישובים אלה המינוח
״חברים״ איבד את משמעותו.
יהודה היה בן 25 כשעלה ארצה. הוא
נולד בטרנסילבניה ועבר את השואה.

1 1 1 1דב, הגיע דקות אחדות
| ^ 1 1אחרי שנקבע מות אביו.
בשנה האחרונה תמך בהוריו בשל
דיכאון האב, שנקלע לחובות.
בארץ הכיר את אשתו ליזה. גם היא
ניצולת־שואה, שעלתה מרומניה. השניים
נישאו זה לזה והפכו לחקלאים.
ביום־חורף אביבי נראה גוש ישובי
אלונה כלקוח מציור. הכל טובל בירק,
השקט מופר רק על־ידי רעש של
טרקטור.
דרך משובשת מובילה לאביאל. עוברת
ממש ליד מה שפעם היו החממות
של יהודה. כבר לא רצועות ניילון

עצמו. ה ריבי ת ה רצחני ת ש שיל ם
,ל א יהיה האחרון. בניו טוענים:
מהודקות היטב. מה שנותר מהן מתעופף
ברוח, כאילו יש בזה לומר משהו
על מצב בעליהן.
ההידרדרות במצבו הכלכלי של יהודה
התחילה לפני שלוש שנים. באותה
תקופה התחילו לצוץ ניצני המשבר
הכלכלי במושבים כולם, אלא שזה היה
רק קצה־הקרחון של משהו הרבה יותר
עמוק — שיטה לקויה.
ב־ 1964 הוקמה האגודה אדונה. היא
איגדה את שלושת הישובים השכנים
של תנועת־החרות: אביאל, עמיקם ו־גיבעת־נילי.
מטרתה היתה לאחד את
כל הטיפול במכירת התוצרת החקלאית,
בניהול החשבונות, במתן הלוואות
לחקלאים, בפיתוח אמצעי־הייצור, בת־שלומי־המיסים.
את האגודה יזם והקים
יעקב גרוס מבנימינה.
בחמש השנים האחרונות ניהל את
האגודה זאב סגל, תושב חיפה, שעבד
במקום כשכיר. בשנים אלה חל המשבר.
עיקר פרנסתם של תושבי־אביאל
באה להם מכרמי־הענבים — ענבי־יין
וענבי־מאכל 75^ .מחברי המושב גידלו
ענבים מהזן דסק .,התוצרת היתה
מיועדת לשיווק ארצי, למאכל וליק־בים.
במקביל לענף הזה עסקו באביאל

לאמצעי־ייצור. נשתלו כרמים של ענבים
חסרי״חרצנים מזן סולטנינה. עודדו
את המושבים החדשים לגדל ענבים
לשוק, שהיה רווי במילא,״ מסביר חבר
המושב, רפי אוחנה.
מכיוון שהזן החדש טעם יותר לחי־כם
של הישראלים, הלך ופחת כושר
ההתחרות של ענבי אביאל. הטענה
העיקרית מופנית למישרד־החקלאות,
על שלא תיכנן את מיכסות־הייצור
וגרם להצפה בשוק.
כורמי אביאל מכרו את תוצרתם
במחירי־הפסד. גם אגודת־הכורמים נקלעה,
לפני ארבע שנים, למצב קשה,
ועד עתה היא חייבת כספים רבים לחלק
מהתושבים. החקלאים השקיעו את
כספם וזיעת־אפם, ולא ראו תמורה.
כאן נכנסה לתמונה האגודה אלונה,
שהפכה למתווך בין החקלאים לבין
הבנקים. כדרכו של כל מתווך, היא לא
עבדה בחינם. האגודה הפכה לבנק,
לבורסה חקלאית.
כספי האגודה באו מהון עצמי של
התושבים. כשהמצב הכלכלי התחיל
להחמיר, היא התחילה לקחת הלוואות
זולות ממישרד־החקלאות ומהבנקים.
האגודה נתנה הלוואות לחברי״המושב

1קן ד 1ך ך 1יהודה שמואל היה איש־עבודה חרוץ. הוא עודד את גניו
!1 11| / 1 1להיות עובדי־אדמה. מעולם לא חשב שבך יתנפץ חלומו.
הוא היה בין ראשוני המושב, ועל כך לא ידעו חבריו לגמול לו.
גם בגידול פרחי־ציפורן, ורדים ומעט
עגבניות.
מישרד־החקלאות נוהג לחלק מי-
כסות ייצור. מגדיר אותן על־פי תיכנון
מראש, בהתאם לנתוני הצריכה. כל
עוד לא הוקמו ישובים חדשים, ומושב
אביאל לא היה צריך לעמוד בהתחרות,
היתה הרווחה מצויה אצל כולם. אלא
׳שמאז שקמו הישובים החדשים ברמת־הגולן
ובשומרון, קמו לאביאל מתחרים
בגידול ענבים. פאראדוכס עצוב: תנו־עת־החרות,
שעודדה את הקמת ההתנחלויות,
הרסה בכך את מושביה שלה
עצמה.
״הבעייה היתה שקודם הוקמו ישובים,
ורק אחר־כך התחילו לדאוג להם

שנזקקו להן, אך תנאי־ההחזר היו שונים.
הריבית שהאגודה גבתה היתה שונה
מזו שגבו הבנקים. וכשהאינפלציה
השתוללה, הכל נתנו לעצמם דרור

;,שכולם
^ (ידעוך
ף א רק בענף הענבים היה חוסר/תיכנון.
מכיוון שפרחים הם ענף
המייועד לייצוא, ניסה מישרד־החקל־אות
לפתות את חברי המושב לגדל
פרחים. הוקמו 70 דונם של חממות־ציפורן,
וחמישה דונם של חממות ורדים.

אנדרטה
לאסון

לו מעובדות ובהן עגבניות לתפארת. רק שרידי ניי־
״מה שקרה הוא שמישרד־החקלאות
חיזר אחרינו, בגלל התחייבויות של
אגרקסקו לייצא לחוץ־לארץ,״ אומר
אוחנה .״הם דרשו שנקים חממות, ולכן
נתנו לנו הלוואות בתנאים טובים.
״שנה אחרי שהקמנו את החממות
האלה, עזבו אותנו. למה? כי בא אריק
שרון, והפך שר־החקלאות. ביום שמונה
הוא אישר לבו הקמת 2000 דונם נוספים.
זו כמות גדולה, שאירופה כבר לא
היתה צריכה. היתה זאת טעות בתיכנון.
מכיוון שהממשלה לא התחייבה לפצות
אותנו על תוצרת שאנחנו לא מוכרים,
נכנסנו להפסד.״
ליהודה שמואל היו גם חממות־ציפורנים
וגם כרמי־ענבים. בשניהם
ראה הפסדים כבדים.
למישפחת קאופמן יש חממת ורדים.
ליד בית מישפחת־שמואל עומדת ריב־קה
קאופמן וצועקת :״הגיע הזמן שכולם
יידעו! אין לנו ממה לפחד!״
הצעקות הללו מפנות את תשומת-
הלב ממישפחת שמואל .״היום אין לנו
אפילו 500 שקלים לחודש כדי לחיות.
אני מודה שאני חייבת כסף, אבל למה
לוחצים עלינו ככה? בשביל מה הייתי
צריכה להגיע לזה, בשביל מה?״
אין היא מרפה, עד שבאים לראות
את החממה. הרבה מלאכה הושקעה בה,
הרבה שעות־עבודה ובריאות ,״וכל זאת
בשביל מה? כדי להיות הבא בתור אחרי
יהודה?״
מושב אביאל חייב מיליון וחצי
שקל. זהו סכום קטן, יחסים לחובות
מושבים אחרים. אך גם זה יותר מדי.
גם מזכיר וגיזבר״המושב, יוסף אשד,
מאשים את מישרד־החקלאות .״התיכ־נון
היה לקוי. היו צריכים לדאוג שיקנו
מאיתנו את התוצרת.״
בפי כולם טענות דומות. ובכל זאת
יש גס משהו מעבר לזה, וכשפונים לדבר
על זה משתנה משהו בפניהם. מפחדים
לבוא בטענות ישירות. רומזים,
מתחמקים. משהו קרה למושג ״ערבות
הדדית״ .היכן הוא קיים? האם בכלל?
״אין כבר ערבות הררית. למה? כי
הבנקים דורשים את החוב שלהם. כל
אחד דואג לעצמו. אנחנו לא מושב
שיתופי ״,אומר המזכיר אשד. אחר
אומר :״ערבות קיימת רק על הנייר״.
בחצר הבית עומד בחור צעיר, חקלאי
לפי לבושו. בהססנות הוא ניגש
ואומר :״אבא שלי תמיד היה מספר לי
על בנאדם חרוץ, שקוראים לו יהודה
ממושב אביאל. אני לא היכרתי אותו,
אבל משמועות אני יודע שעשה דברים
ששלושה פועלים לא עשו. הנאצים לא
כופפו אותו. אז פה בארץ־ישראל,
במקום שבא להקים ישוב, הוא לא יכול
לקום על הרגליים?״
מדוע התאבד? מדוע התקשה לעמוד
בנטל? מה גרם לכך?
מבלי להסס, מפנים כולם את האצבע
המאשימה לעבר חברי ועד־הישוב,

לונים קרועים ובלויים נותרו, בדי להראות שפעם היה
שם משהו אחר. החובות הכבדים, לחץ החברים, הכ שילו,
מה שיבול היה להיות עבודה עברית לתפארת.

ובעיקר למי שעמד בראשו: משה בן־

״בגידת
התגייס,,
ף* ן־ישי ממלא את תפקיד יושב*
ראש מזכירות מושבי חרות״
בית״ר. הוא חבר מושב אביאל, והיה
מראשוני הנהלת האגודה אלונה. לא
עובד במשק שלו, כי אם עסקן. חלקת־המשק
שלו מנוהלת בידי זר.
האגודה אלונה התפרקה לפני שנתיים.
מאז מונה למושב ועד, האמור
לנהל את ענייני המקום.
נוסף על בן־ישי, חברים בוועד
שבתאי מדמון, אייל ארגוב, קובי בן־
ארצי ויהודה גלעד. אל שלושת הראשונים
מופנות עיקר הטענות.
״אחד הדברים שהביאו אותו לחבל־התלייה
זה שהוא לא יכול היה לעמוד
בלחץ של הוועד. נעשו ניסיונות להוציא
ממנו את הכסף באמצעות מיש־פטים,
בוררות ופקודות־מעצר. החלטת
בית־המישפט, שיהיה עליו למכור את
הבית והמשק אם לא יחזיר לוועד את
החוב תוך חודש, הביאה אותו להתאבד.
ניסו לעקור אותו מכאן,״ אומר רפי
אוחנה.
ועד־המושב נקט נגד יהודה בהליכים
מישפטיים לגביית החוב. נערכה
בוררות, שבה הוחלט שיהיה עליו
להחזיר את חובותיו. יהודה לא התנגד
לכך, הוא גם לא התכוון להתחמק
מהתשלום, אלא שביקש פריסת־חובות,
כפי שמציע עתה מינהל־ההסדר־לחו־בות־המושבים.
אלא שהוועד מיהר לתבוע
את רב, הבן, על חובו למושב,
שאביו היה ערב לו. ב־ 12 בינואר התקיים
הדיון המישפטי, שבסופו הוחלט

שאם תוך חודש לא יוחזר החוב, יהיה
עליו למכור את ביתו ומישקו.
יהודה גלעד, חבר־הוועד :״צורת
הגבייה של ההלוואות היא שהביאה
אנשים למצב החמור. בתקופת האגודה
אלונה הגזימו במתן הלוואות, ופיתחו
מעבר ליכולת. מאז שהאגודה התפרקה,
היישוב שלנו מתפקד לבד. לאנשים
כאן נוצרו חובות עצומים, שנבעו
מריבית רצחנית. חלק לא־מבוטל מהריבית
הזאת זרם לכיסם של הזכאים
במושב.
״ישנה חבורה של אנשים, שניהלה
את אלונה בצורה כזו שהאגודה היתה
חייבת להם כסף. לאותם זכאים שילמו
ריבית על כסף נזיל, הרבה מעל
לאחוזי־הריבית שהבנק נותן, ואת
החייבים חייבו בריבית הרבה מעל מה
שהבנק גבה. אנשים הביאו כספים
מבחוץ והכניסו כסף לאגודה, רק בגלל
הריבית ששולמה להם. אילו היו לוקחים
ריבית כמו שהבנקים לקחו, והיו
נותנים ריבית־זכות כמו שהבנקים נתנו,
אני ואחרים היינו חייבים חצי מהסכום
הנוכחי.״
גלעד הוא חריג בנוף הוועד .״אני
אחד נגד ארבעה, והם ארבעה נגד
אחד,״ הוא אומר.
״אני חושב שאחת הסיבות להתאבדות
היא הבגידה של החברים. זה שאף
אחד לא עמד לצידו, זה שלא נתנו בו
אמון, זה שלחצו עליו להביא כסף כשאנשים
ידעו שאין לו. למילה חברים
במושב אין משמעות. ככה זה לא
חברים. אני מקווה שהטראומה שעברה
עכשיו על המושב תעשה משהו לאנשים.
אם לא, הרי שזה היה קורבן

יזסי עי/־דוד

חינם•״

צילם: ציד• ,צפריר ₪

שלא כמו בני מושבים רבים אחרים, שבנו בת
מפוארים בהלוואות שקיבלו, בית מישפחת שמו:

פשוט וצנוע. שלושה חדרים קטנים, מעט תמונות והרבה היסטורי

אשתי כבר עזבה את הבית
(המשך סעסזד )10
צורת־חיי כרוך בבית, בחיי-המישפחה.
בתחום הקאריירה, אני מעריך, אחליט
מהר יותר מאשר בתחום האישי. זה
נראה לי קל יותר.
לא, אינני מאלה הנהנים להתלבט.
אשתי כבר עזבה את הבית. אם נחליט
להיפרד סופית — ניפרד.
את מאמינה בגורל? אני פאטאליסט
בכל הנוגע לחיי האישיים. בפוליטיקה
— אני יכול יותר להשפיע.
נכון שבשני התחומים מדובר במע־רכות־יחסים,
אבל בתחום האישי מדובר
בקשר מורכב יותר, קשר. יכול להיות
שזאת בריחה מאחריות, חוסר־התמודדות
עם כישלון. אבל, למשל,
ברור לי שלולא הייתי פוליטיקאי,

עשיתי טעות שלא התמודדתי על
מקום בכנסת. בעת ההתמודדות הייתי
בכזאת פופולריות, שהייתי נכנס לרשימה
ללא כל בעיות.
שימעון מעולם לא תמך בי לשום
תפקיד. להיפך: בהתמודדות עם דיניץ
על תפקיד יו״ר הנהלת הסוכנות
טילפנתי אליו, וביקשתי להיפגש אי־תו.
בפגישה אמרתי לו :״באתי לומר לך
שאני מתמודד״.
הוא ענה :״אילו היית נועץ בי, הייתי
אומר לך: אל תתמודד? אבל אני מכיר
אותך ויודע שכאשר אתה מחליט...״
לא חשבתי ששימעון יהיה פעיל
במערכת־הבחירות בסוכנות. הערכתי
שהוא יישאר מחוץ לתמונה. הופתעתי

הייתי מושבניק. הגורל שם אותי במושב
עולש.
מאותה האוניה שהביאה אותי ארצה,
הגיעו אנשים לאופקים, למקומות שונים.

שקרה הוא שהתמרדתי. אני לא
מאלה שמאמינים שהחיים הם נהר כזה
ארוך ומשעמם, שבו הכל ברור.
אני מאמין בעצמי במערכות הפוליטיות,
אני לא מאמין בעצמי במערכות
הבינאישיות.

מאוד. הוא תמך בגלוי בדיניץ.
במערכת־הבחירות היה קשר הדוק
ביני לבין שימעון. בניגוד למה שחושבים,
הוא לא היה מעורב יומיומית,
ממש לא. במשך שלושת השבועות של
תשדירי־התעמולה בטלוויזיה לא הסתובבה,
חוץ ממני, אף אישיות פוליטית
אחת בשטח ההפקות. שימעון ביקר
פעמיים בלבד, פרט לפעמים שבהן
הגיע כדי להופיע, ורבין ביקר פעמיים.
מוזר, יש לי פתקים רבים, מלאי
שבחים על עבודתי. אלה פתקים שנב־

• שיגעון נוס:

לו כושר־שיכנוע־עצמי. הוא מוקף בכל
מיני יועצים כאלה, ומשכנע את עצמו
במה שהם מספרים לו. הם מספרים לו
בדיוק מה שהוא רוצה לשמוע.
ההחלטה לרכז את מערכת־הבחירות
של המערך סביב שימעון לא היתה
שלי. אני הכנתי תוכנית, שהצגתי אותה
בפירוט במשך שלוש שעות לפני
ההנהגה כולה. התמקדתי בבעיות המשק,
בבעיות כור, ובצורר להבליט את
הקו הביטחוני של המיפלגה.
בצהרי יום־הבחירות נתתי לשימעון
את הנתונים שהיו בידי. אלה שיקפו את
המצב, כפי שהתברר כמה שעות מאוחר
יותר.
ישבנו, שימעון ואני, לבד. הוא הגיב
נורא קשה.
לילה לפני כן, בשעה 1וחצי לפנות־בוקר,
טילפן אליו סטיב כהן מדסימה
(חברת־הסקרים שעבדה למען המערך).
הנתונים שמסר לשימעון הראו על
הפסד שהסתמן אחרי הפיגוע. הנתונים
הראו שהקו שעליו הלכנו — שלום,
הידברות עם הערבים — התמוטט.
רצח הילדה היה כאילו נוק־אאוט באמצע
ה>|5רב.
שימעון שאל את סטיב :״אתם בטוחים
שאלה הנתונים
לזכותו ייאמר שיש לו עצבי־ברזל.
הוא אופטימיסט חסר־תקנה...
האמת היא שנכנסתי למערכה בתחושה
קשה. דווקא בשבועיים האחרונים
התחילה הרגשתי להשתפר. ואחרי
הפיגוע חזרה התקופה הקשה.
מההתחלה עבדתי על תיקו. האכזבות
באו מכיוונים אחרים: מימ״ד לא
עברה את אחוז־החסימה, הערבים איכ־זבו.
כשנודעו בלילה התוצאות, עליתי
לקומה שבה ישב שימעון במלון דן, לא
רציתי שירגיש שכאשר מפסידים —
כולם עוזבים אותו.
זאת היתה השיחה הלפני־אחרונה
בינינו. מאז יצאתי מהתמונה.
שלא אשמע מריר מדי — הוא
בעצם לא חייב לי מאומה. השיחה
האחרונה בינינו כללה שבחים שהוא
חילק לי על ניהול מערכת־ההסברה.
הוא היה אז במצב־רוח קשה. זאת
היתה התקופה שבה התלבט אם להמשיך
או לא.
אני התנגדתי אז בחריפות לכניסה
לממשלה. מאז, כבר חודשיים, לא נוצר
בינינו שום קשר.
האם קיוויתי שבכל־זאת ימנה אותי
כשר־החקלאות? המועמדות שלי לא
עלתה לפתע־פתאום. זה היה ברקע כל
הזמן.
שיהיה ברור: שימעון לא הבטיח לי
מעולם להיות שר, אבל פעם היתה
בינינו שיחה בלתי־מחייבת, כשנכנסתי
לתפקידי כראש מטה־ההסברה, והוא
אמר לי, כאילו רמז :״ניסים, אני מבטיח
ריענון בהנהגת־המיפלגה
זהו, מאז לא הזכרנו זאת.
זאת היתה אכזבה, כן. ראשית הת־

סתם בלנאן

״מאז ההפסד, יצאתי
מהתמונה...״
**ץ ימעון עשה הרבה מאוד שגי*
/אות בזמן האחרון.
אני משלם כיום את המחיר היקר של
כישלון המערך. אני מרגיש עייף. הגעתי
לנקודה של ריפיון בפוליטיקה, אם
כי נהוג לומר שפעם אתה למעלה, פעם
למטה.
הכל התחיל בכך שהיו שלושה מועמדים
לתפקיד ראש מטה־דהסברה של
המערך: משה שחל, שימחה דיניץ ואני.
שחל סירב, מפני שרצה להיות ראש־מטה
בכלל. דיניץ ואני רצינו בכך.
אז נחתה על המיפלגה ההתמודדות
על תפקיד יושב־ראש הנהלת־הסוכ־נות.
דיניץ זכה, ואז שימעון פנה אלי
בנוגע לראשות מטה־ההסברה בבחירות.
הזהירו
אותי אז שרוב השרים יפחדו
להשתתף במערכה, מפני שצפו את
כישלון המערך בבחירות.
האם ראיתי בכך קידום אישי? זאת
היתה תקופה של להיות במוקד־המו־קדים
של העניינים. גם בניתוח לאחור,
אינני יודע לומר אם זאת היתה טעות
מצירי.

שלומית אמיר במסיבה ()1988

זווילי בצבא
.לא לתת לחיים לעבור ליח*...
תבו בידי שרים, שביקרו אחרי־כן את
המערכה בקולי־קולות.
׳ אני לא פתי כמו שאני נראה. מההתחלה
ידעתי שיהיה פחות או יותר
תיקו בין המערך לבין הליכוד. כל
הנתונים שהיו בידי הצביעו על כך.
לשימעון היו כל הנתונים, בדיוק
כפי שהיו לי. אלא מה? יש לו בעיה: יש

אכזבתי מכך שנכנסנו לממשלה, ושנית
— מכך שלא היה לשימעון הכוח
לרענן•
אישית, ראיתי עצמי פוטנציאל
לתפקיד ביצועי.
בכל אופן, אני חושב שהייתי בין
האנשים ששימעון שקל ברצינות את
מועמדותם לתפקיד שר.

ך* ונמנית הצמרת שלומית
1אמיר נעצרה בנמל־התעופה בן־
גוריון עם שובה ארצה מפאריס — זה
היה מישפט־המפתח בכל השיחות הסלוניות
בשבועיים האחרונים.
לפתע ידעו מאות אנשים על ״המעצר״
.אחרים, שהקשר שלהם לדוגמנית
מתבטא באמירת־שלום סתמית,
ידעו לספר פרטים על התקרית בלוד.
דיילת של חברת״תעופה זרה סיפרה
לחברתה הטובה, דוגמנית אהורה, שח־ברתן
שלומית אמיר נעצרה בנמל־הת־עופה
על־ידי המישטרה, בחשד חמור.
איש־ביטחון, העובד בנמל, התקשר
עם אחד מידידיו וסיפר שהדוגמנית
נעצרה לחקירה על־ידי היחידה לחקי־רוית־הונאה
של מישטרת־ישראל, בקשר
למעורבותה בפרשה מישטרתית
הנמצאת בחקירה, ושהוטל עליה אי־פול.
עיתונאית
העוסקת בתחום הבידור
והחברה כבר ידעה לספר שאמיר עצורה
באברכביר.
מדי יום ביומו נוספו פרטים, חלקם
רסיסי־רכילות, מיעוטם דברי־אמת.
במהלך השבוע החלו מופיעים בעיתונים
דיווחים על חקירה מישטרתית
בעניין זיוף טפסי מס־הנסיעות, ובאחד

העיתונים נכתב ש״דוגמנית־צמרת״
מעורבת בפרשה.
רק בימים האחרונים, כשהתחילה
הפרשה להתבהר, הסתבר שלדוגמנית
הפופולרית יש יד ורגל בפרשה זו.
עיגייס עצובות
^ שנתיים האחרונות לא האירו
1 1לדוגמנית בת ה־ ,38 ילידת העיירה
נתיבות שבנגב.
אמיר, שהיתה ב־ 15 השנים האחרונות
בין הדוגמניות המובילות בארץ,
התחילה לסבול משינויים קיצוניים
במצבי־הרוח שלה, ואת כאבה שיככה
בעזרת אלכוהול. מארגנות של תצו־גות־אופנה
מיעטו לעבוד איתה, בגלל
התקפות־הזעם וההתפרצויות שלה
כלפיהן וכלפי הדוגמניות האחרות.
הבחורה, שהיתה סמל לאהבת־החיים,
ושתמיד היתה על תקן של
ליצנית־חצר, איבדה חוזים רבים בת־חום־האופנה.
היחיד
ששמר לה אמונים בתחום
המיקצועי היה המעצב עודד פרוביזור,
שהעסיק אותה כדוגמנית־הבית שלו.
היא, מצידה, הופיעה בכל האירועים

מ ה 1רצתה
ה 1מישט 1ר ה
!(דוגמנית־הצמות,
כאשו עיכבה אותה
בדודי האם זה
י ק שוו ב .,הנ ח ה״במס ־ הנ סי עו ת?
שלומית (משמאל,
בצידוס שר בעלה
בימי זוהוה )
_ מכח ישה הכל.

הגדולים, כשהיא לבושה ביצירותיו, ודאגה
לפאר את שמו בין האורחים הרבים,
שהחמיאו להופעתה האלגנטית.
שלומית התגלתה על־ידי העולם
הזה, שערך לה סידרת צילומי־עירום,
ושהזניק אותה לצמרת עולם־האופנה

ועקרו לפאריס. שלומית השתלבה ב־עולם־האופנה
הצרפתי, הרבה תודות
לקשריו של בעלה, שעבד כצלם בשביל
עיתונים כמו זוג, אופיס״ל ואל.
גולת־הכותרת של עבודתה כדוגמנית
בפאריס היתה כשדיגמנה עבור

שלומית עם ידידה מישל הררי
רומאן זמני מאוד
הישראלי. היא היתה אחת הדוגמניות
המעטות שהסכימו להופיע בעירום
מעל דפי העיתונות.
כשנשאלה לדעתה על כך השיבה:
״אין שום דבר רע בעירום, בייחוד אם
הוא יפה. הבעיה היא שבישראל מאוד
סנובים, בחורה שמצטלמת בעירום לא
טובה לכל יצרן. בחו״ל עושים הכל.
כאן פוחדים מה יגידו!״
המרדנות טבועה בה מגיל צעיר,
והתבטאה לא רק בסיגנון לבושה, אלא
גם בחיי־האהבה הסוערים שלה.
אחד הרומאנים הגדולים של חייה
היה עם צלם־האופנה הצרפתי מישל
טסייה, שאותו היא הכירה באמצעות
ידידים משותפים במלון הילטזן בתל-
אביב.
השניים נישאו בראשית שנות ה־80

איב סאן־לורן. בימי שהותה בעיר
האורות היא יצרה קשרים רבים עם
אופנאים חשובים, ובהם השתמשה בשנים
האחרונות.
בינואר 1982 חזרו ארצה. שלומית
נכנסה להריון, הפילה את העובר, ותקופה
קצרה לאחר מכן נפרדו בני־הזוג.
מישל טסייה חזר לפאריס, ושלומית
אמיר נשארה בארץ. היא עברה ניתוחים
שונים, וסירבה לדבר על הנושא
אף עם ידידיה הקרובים. אך עיניה היו
עצובות. קשה היה לה להתגבר על כך,
מה גם שבאה ממישפחה גדולה וחמה.
גברים מסוג אחד
ן* מן מה אחרי שנפרדה מטסייה
( היא הכירה מיליונר לבנוני נשוי,

ג׳ורג׳ ח׳ורי, שהפך למאהבה. היתה
זאת תקופה של אור בחייה, לפחות
בחלק הראשון של הרומאן. ח׳ורי פינק
את אהובתו הישראלית במתנות יק־רות־ערך
ובנסיעות לחו״ל. רומאן ביו־יבשתי
זה הפך לשיחת־הארץ, אך
אמיר, המורגלת בכך שהיא נושא לשיחות,
ציפצפה על כל העולם.
הפיצוץ לא איחר לבוא. ח׳ורי לא
קיבל גט מאשתו, וכתוצאה מכך החלו
מריבות תכופות בינו לבין אמיר.
בשנה שעברה נפרצה דירתה הפא־ריסאית
של הדוגמנית, ונגנבו ממנה
תכשיטים יקרים ופרווה. בין בני־הזוג
פרצה מריבה גדולה בעניין הביטוח,
והשניים ניתקו את היחסים ביניהם.
בין־לבין היו לה הרפתקות־אהב־הבים
קצרות עם גברים שונים, כמו
עורך־הדין האמריקאי ליאון צ׳רני,
שחיזר אחריה במרץ, אר היא דחתה
אותו. שמה נקשר גם במעצב־השיער
יפה־התואר, מישל הררי. למסיבות-
הריקודים ולנשפים של עולם־האופנה
היא תמיד באה כשהיא מלווה בפמליה
של גברים יפים, אך האמת היא
שהגברים, שאיתם ניהלה פרשיות־אהבה
בשנים האחרונות, היו רחוקים
מרחק שנות־אור מתדמית הגבר האידיאלי.
.מלבד
קשרי־אהבה היו לה קשרי־ידידות
מורכבים ביותר, שטיבם לא
ברור.
החל בקיץ האחרון היא נעדרה לתקופות
ארוכות מהארץ. לחבריה סיפרה
שהיא נוסעת לתצוגות־אופנה בצרפת,
ונקבה בשמותיהם של אופנאי־צמרת
שונים. מדי פעם חזרה ארצה לתקופה
של כמה ימים, כשבפיה סיפורים שונים
על החיים שהיא עושה בחו״ל. במקביל
סיפרו חברים, המקורבים אליה, וביניהם
מלכת־יופי, כמה דוגמניות ואיש־עסקים
ידוע בעיר, שלדוגמנית
החטובה יש קשרים ענפים בנושא
תשלום מס־הנסיעות, שחייבים בו כל
אזרחי ישראל היוצאים לחו״ל. הם
טענו שהיא מסוגלת לסדר להם מס־נסיעות
ב־ 125ש״ח.

חרושת השמועות סביב העניין הלכה
וגדלה, עד לתקרית בנמל־התעופה,
שבו היא ״עוכבה״ על־ידי היחידה־לחקירות־הונאה.

חלקה של הדוגמנית בפרשה
יתברר במהלך השבועות הקרובים. האם
היתה חלק מרשת, או שפעלה
בתמימות, מבלי לדעת שהיא מעורבת
בפעילות לא־חוקית?
כמו חתול
לשלומית אמיר יש תשע
) נשמות, אומרים חבריה. היא תמיד
נופלת על רגליה כמו חתול, אומרים
הקולגות שלה. היא בסך הכל בחורה
טובה, שנפלה קורבן לבעיותיה הנפשיות,
טוענים ידידים.

העולם הזה התקשר עם שלומית,
יום לאחר עיכובה בנמל״התעופה. תגובתה
:״הגעתי בטיסה ישירה מפאריס,
והמיזוודות שלי לא הגיעו איתי. הקמתי
שם צעקות, ובגלל כל הבלגאן
הגיעו השוטרים ורצו לעצור אותי. אני
נמצאת הרבה בחו״ל לצורכי־עבודה,
ורק עכשיו חזרתי מטיול באפריקה,
בחברת החבר שלי שעובד שם. אנחנו
נהיה בארץ זמן קצר, ולאחר מכן אנחנו
תקופת־מה להתגורר מתכננים
באפריקה .״
ברור כי שלומית אמיר ״עוכבה״ במשך
כמה שעות על־ידי המישטרה,
ושהיו שם קצינים בכירים רבים. על מה
שוחחה איתם? ומה שיכנע את המי־שטרה
להניח לה ללכת הביתה?
עורכת־הדין חרותה הראל, המייצגת
אותה :״בשביל מה לחטט סתם?״

שלומית ומישל מפייה בחתונתם
פרידה אחרי ההפלה

את שנות דדותו בירה במחנות־וינוז. הוא נשאו באוסטריה באדר
״הרגשת שליחות״ .הוא בא דביים בארץ. דמות יוצאת־דופן

נ ם ־ ליה
בימאי מאייר
.ישראל לא הפכה למה ש״חלח
ץ ה די נדיר לשמוע דברי שבח והלל
( על הישראלים. זה לא קורה הרבה,
בוודאי שלא בחודשים האחרונים. אבל
זה נשמע בצורה מאוד ברורה מפיו של
קוני האנס מאייר, בימאי אוסטרי חשוב,
ששהה בארץ במשך שבועות אחדים,
כבימאי־אורח של תיאטרון החאן.
באחת החזרות להצגה לאונס ולנה.
כשניסה מאייר להדגים משהו לשחקניו,
מעד ונפל. השחקנים עטו עליו
מייד, הרימו אותו בעדינות, תמכו בו,
והרעיפו עליו, כדבריו, המון חום ואהבה.
הוא
נדהם מאוד, כי דבר כזה מעולם
לא קרה לו בכל שנות עבודתו הארוכות
באוסטריה.
״אני מוצא פה המון תכונות נפלאות.״
סיפר אחר־כך ,״פתיחות, חברותיות,
למרות שאינני יכול לומר יותר
מ־ 20 מילים בעברית, נוצר קשר אישי
ביני לבין השחקנים, דבר שמעולם לא
קרה לי באוסטריה. נותנים לי להרגיש
שאני רצוי ואהוד.
״יש פה הרבה בלתי־אמצעיות ופתיחות
ביחסים בין אנשים״.
אין זו הפעם הראשונה שמאייר (,)57
יהורי במוצאו, מבקר בישראל, אך זו
הפעם הראשונה שהוא מצליח להגשים
חלום ישן שלו ולביים בארץ .״כבר
הרבה שנים אני חולם לעבוד בישראל.
ביקרתי כאן בפעם הראשונה ב־, 1956
אחרי כמה שנים ביקרתי שוב ודיברתי
עם חנה מרון. ניסיתי לבדוק אפשרות
שיזמינו אותי לעבוד בקאמרי, אבל זמן
קצר אחר־כן־ מרון נפצעה והנושא ירד
מהפרק״.

כתב־יד

* * איי רבא לפגישה כשהוא נתמך
^/במקל־הליכה, תוצאה מפציעתו
על בימת החאן הירושלמי. הוא נראה
צעיר מגילו, יש לו זוג עיניים חומות
קטנות, עירניות ומלאות חיים. שיערו
שטני וקצוץ בסיגנון התיספורות של
חיילי המארינס האמריקאים. למרות
שהראיון התנהל באמצעות מתורגמ־נית,
שליוותה אותו בכל זמן שהותו
בישראל, יכולתי להבחין שהאיש מלא
חיים, רגיש, אוהב תיאטרון ואת היהודים.
הוא דובר רק גרמנית־אוסטרית,
ובמהלך השבועות שעבר בישראל, הצליח
לקלוט מילים אחדות בעברית. העיקרית
שבהן, אמר בצחוק, היא ״רגע!״
הד״ר שימעון לוי תירגם לעברית
את המחזה לאונס זלגה, שכתב גיאורג
ביכנר(מי שכתב גם את 11״צק ואת מות
רנט1ן) .תיאטרון החאן רצה להעלות את
המחזה.
מאייר העלה את המחזה בתיאטרון
בווינה, ואז הועלה הרעיון שהוא יבוא
לביים את המחזה גם בארץ. הוא קפץ
על ההזדמנות.
היה קושי רב בתירגום המחזה לעברית,
כי ביכנר כתב שפה מאוד מיוחדת
והתירגום מגרמנית לעברית מסבך
חלק מן המישפטים. הד״ר לוי השתמש
בתירגומו ברובדי־לשון שאינם מקובלים,
ויצר שפה מאוד מיוחדת.
זהו מחזה נאיבי, על נסיך ונסיכה
שהוריהם מחליטים שהם צריכים להינשא
זה לזה. הכפייה אינה נראית להם
וכל אחד מהם בורח לחוד, מבלי שיכירו
זה את זה, מחצר מלכותו. הם נפגשים

במיקרה באיטליה, מתאהבים ומתחתנים,
בלי לדעת שזה מה שיועד להם
על־ידי הוריהם. כשמתבררת להם האמת,
הם כועסים מאוד, ומבינים שכל
המרד שלהם היה לשווא.
המחזה מביע את אכזבתו של ביכנר
מן המהפיכה. ביכנר עצמו היה מהפכן
בשנות ה־30׳ של המאה ה־ .19 הוא היה
מאוכזב מהתפתחות המהפיכה בגרמניה
וניסה להראות במחזה שהמרד של שני
הצעירים נדון מראש לכישלון. הוא
האמין בישועת הפרט, אבל חדל להאמין
בישועה חברתית. זה היה המחזה
האחרון שביכנר כתב, מתוך שלושה.
הוא מת מטיפוס בגיל ,23 אחרי שנרדף
כל חייו, וגלה לציריך שבשווייץ. הוא
כתב את המחזה לתחרות פרסים, אך
פיספס את התאריך. כתב־היד נשאר
קבור במשך 70 שנה במגירתו של
המוציא־לאור, עד שבתחילת המאה הסל
גילה אותו מישהו וגאל אותו.
ילדות במחנה־ריכוז

ך* יפור חייו של מאייר מתחיל בת־
** לאות. שבע שנים, מגיל 7עד גיל
,14 חי במחנות־ריכה בזמן מילחמת־העולם
השניה. בתחילה היה במחנות־ריכוז
של ילדים, ובשנים 1940־1945
היה במטהאוזן. אמא שלו נרצחה במי
חנה־השמדה. הוא ואביו ניצלו.
עם השיחרור חזרו הוא ואביו לאוסטריה.
האב קיבל מן הממשלה בית־חרושת,
שהוחרם מיהודי אחר במהלך
המילחמה. מאייר עצמו התחיל כבר
בגיל צעיר מאוד לכתוב, בעיקר שירה.
השירים יצאו לאור בכיתבי־עת יהודיים
בווינה. הוא כתב בעיקר על נושאים
יהודיים ועל מחנות־הריכוז.
מצב התיאטרון בווינה אחרי המיל־חמה
היה קשה ביותר. רבים מן
השחקנים נאסרו במשך שנות הכיבוש
הנאצי, המסורת התיאטרונית נשברה,
ונושאי המחנות שהועלו אחרי המיל-
חמה היו פושרים ולא דנו בשואה.
״אני ״,סיפר מאייר ,״ראיתי אז שליחות
בעיסוק בנושאי השואה דווקא,
בנושאים מהפכניים. ראיתי שליחות
בכך שמישהו ידבר ויכתוב על הדברים
האלה״.
הוא חזר לווינה אחרי המילחמה ולא
עזב את אירופה, כי הלך עם אביו, ששלח
אותו ללמוד מיקצוע: להיות סדר־דפוס.
הוא למד במשך ארבע שנים,
אבל כל התקופה המשיך גם לכתוב, וזה
היה העניין העיקרי שלו. ואז הוא התחיל
להצליח, והשאלה אם לעזוב את
אוסטריה כלל לא עלתה על הפרק.
״ודתה בי שינאה עצומה, בעיקר
לאנשים שטענו שלא ידעו כלום. בכל
מקום שבו עבדתי, תמיד עוררתי ויכוחים
על הנושא ותמיד עשיתי פרובוקציות.
ולכן פיטרו אותי מהרבה מקו־מות־עבודה.
אז נהוג היה להגדיר כקו־מוניסט
כל מי שמעז לפתוח את הפה.״
אחרי המילחמה ידע מאייר מעט
מאוד על ישראל. הוא ידע שמקימים
כאן מדינה ליהודים והתייחס לזה בצורה
מאוד נאיבית :״חשבתי שכל היהודים
מכל העולם יבואו לארץ. שמעתי
סיפורים על הקיבוצים, שמעתי על
הקשיים עם הערבים״.
ב־ ,1964 בתקופת הכיבוש, כשאוס־טריה
היתה מחולקת, נודע על אירגון

יהודי בווינה, שפוצץ מלון בחלק שהיה
כבוש על־ידי הבריטים, כמחאה על כך
שאינם מאפשרים עליית היהודים לישראל.
מאייר חשב שזה נפלא .״הרגיז
אותי שלא נתנו לניצולי־המחנות לעלות
לארץ. לא הבנתי איך בריטניה,
שהיתה ידועה כסמל המישטר הדמוקרטי
הנאור, יכלה להתנהג כך ליהודים״.
באותה
התקופה קרא את הספר עבים
בלילה של ארתור קסטלר. הספר
משך אותו מאוד ויצר אצלו דימוי רומאנטי
על ישראל.
״תמיד היתה לי הרגשה שאני לא
שייך לאוסטריה. אבל באוסטריה, ובעיקר
בווינה, היתה מסורת ארוכה של
תרבות יהודית, שהיתה מפותחת בתחילת
המאה הנוכחית, עד עליית הנאצים.
כל הספרות האוסטרית היתה מלאה
בשמות יהודיים. אלמלא היהודים
היו כל־כך דומיננטים, כל הספרות ה־
עלי אוסטרית לא היתה קיימת אז, ולכן זה
כל־כך הרגיז אותי שאחרי המילחמה
האוסטרים התנהגו כאילו כלום לא
קרה, ואמרו כל הזמן שהגרמנים עוללו
הכל ולא הם עצמם.
״היה מיעוט קטן באוסטריה שאמר
שצריך לקבל על עצמם אחריות, והיה,
לעומתו, מיעוט אחר שאמר שחבל שהגרמנים
לא סיימו את המלאכה. אבל
הרוב טען ש״הוכרחנו״ .לדור הצעיר,
שגדל בתקופתי, לא סיפרו שום דבר.
ואז התחיל לאט־לאט להתברר שחלק
גדול מפושעי־המילחמה היו אוסטרים.
״בתחילה, כשהעליתי בתיאטרון
שלי את נושאי השואה והנאציזם, אנשים
לא רצו לשמוע ולא רצו לראות
כלום. לכן ראיתי בהעלאת נושאים
אלה, דווקא, שליחות״.

^ טלאי צהוב
*4 $על בדית
** אייר עבר את רוב תקופת
שהותו במחנות הריכוז כעובד
במחסן ביגדי־האסירים במטהאוזן. אביו
שהה באותו הזמן במחנה סמוך, אבל
הוא לא ידע שאביו עדיין חי.
הוא שוחרר על־ידי האמריקאים ב־5

במאי . 1945 מייד אחרי השיחרור אושפז
בבית־חולים, כשגילו אצלו שחפת.
את אביו מצא בעזרת האירגון נ׳וינט,
שעסק באיחוד־מישפחות ובאיתור־קרו־בים.
תקופת
מילחמת־העולם השניה והשואה
משמשת עד היום מרכיב חשוב
בחייו. בביתו שבווינה יש כרית, ועליה
מוצמד הטלאי הצהוב.
מאייר הגיע לארץ בראשונה ב־
1956״מתוך עניין וסקרנות. רציתי
לראות מה עושים כאן.״ הוא היה נשוי
אז לאשה לא־יהודיה, ותוך כדי ביקור
חשב אף להגר לישראל, אבל אשתו
התנגדה. התנגדות אשתו לא היוותה
בעייה גדולה, מכיוון שמאייר חשב
שיהיה לו קושי גדול לעבור לגור בארץ
שאת שפתה אינו מדבר .״כל שיטחי־ההתעניינות
שלי קשורים לשפה, ואי-
אפשר לעשות תיאטרון ללא שפה.״
בינתיים המשיר לכתוב באוסטריה
ולהתקדם. הוא כתב ספר־שירים, פיו
של פרח הלענה, על תקופת מחנות־הריכוז.
הוא כתב ספר פרוזה מחוץ
לתחומו של האנס, על התקופה שאחרי
המילחמה, על הדרכים שמוצאים בני־אדם
כדי לעקוף ולהימנע מהתמודדות
עם המילחמה. הסיפור הוא אוטו־ביוג־ראפי
בחלקו, וגיבורו הוא אדם צעיר
המעלה שאלות ותמיהות. הספר הצליח
מאוד באוסטריה, בעיקר בקרב הנוער,
וזיכה את מאייר בפרס חשוב.
בינתיים המשיך לפעול בתיאטרון

ענ ת סדמסטי
(המשך בעמוד )42

״אני מאוכזב!״

(המשך 0עם 1ד )9
לאורך כל הדרך, כולל ליווי למקומות
ברחבי־הארץ.
כשהיה יושב־ראש הכנסת, דיברתי
עליו כמנהיג לעתיד.
באו אלי עיתונאים ושטפו אותי:
״השתגעת? ראש־ממ״ש־לה? איש לא
הגיע מתפקיד יושב־ראש הכנסת לתפקיד
ראש־ממשלה! לך על עזר וייצ־מן״.״

אפילו לא מזכיר את ההליכה של
בועז אפלבאום עם שימעון פרס במידבר,
מפני שפרס היה אז כבר שר־ביטחון־לשעבר.
אבל כשאני הלכתי
עם שמיר, מי הימר עליו?

• זה היה הימור משוגע?

ראיתי בו אדם אחראי, שיכול להג־היג.

הוא מעריך זאת?

הוא לא מדבר על כך בצורה
חופשית, אבל אני משוכנע שהוא מע
הפרימיטיביות
מתחרהע הבורות!״ אומר
; הל או מי ת
ד ״ לעלהמעשהה מוזר שלה
ן* דיעה קצרה בעיתון יומי סיפרה
כי חברת אל־על שוקלת להעביר
דייל הומו־סכסואל לתפקיד אחר.
אדעל, שגילתה לפתע כי דייל
אחד, העובד בשורותיה, הוא הומו־סכ־סואל
נדהמה, כנראה, מן הגילוי המרעיש,
ועכשיו בודקים בחברה את משמעותו,
לאחר החשש שציבור־הנוסעים
יסתייג ממגע ישיר עם אדם בעל סיכון
גבוה להידבק באיידס. עד כאן הודעת
אל־על.
אבל הפרשה התחילה לפני חודשים
אחדים, כשדייל בכיר, בעל ותק רב
באדעל, הוצב לטיסת־חג — כלומר,
טיסה שבעיקבותיה יצטרך הדייל
לשהות בחו״ל בחג. במיקרים כאלה,
נהוג שאנשי צוות־האוויר מקבלים כר־טיסי־טיסה
לבני/בנות־הזוג, והם מבלים
את החג ביחד.
הדייל הוותיק ניגש למנכ״לאד
על, רפי הר־לב, סיפר לו שאיננו נשוי,
אבל שלעומת זאת הוא חי עם גבר אחר

אנשי אדעל. עכשיו הם גילו שיש
הומואים בין הדיילים? האס הם כבר
עשו סקר כמה נוסעים הומואים טסים
איתנו? האם לא כדאי שיעשו בדיקת
איידס לכל נוסע, ויבקשו ממנו לקנות
כרטיס בחברה אחרת?

• מה אתה אומר על הטענה
שההומו־ם כסואליפהם קבו-
צת-ם יכון לאיידם?

אל על נוחתת
ההומו־סכסואלים שר תמיד !׳חרתי!

ריך וזוכר. אין זה מיקרה שהיחסים
בינינו כל־כך קרובים. בהשוואה ליחסיו
של שמיר עם אהוד אולמרט ודן
מרידור, יחסיי עימו מצטיינים בכך
שהם יותר ותיקים. גם מבחינה ריגשית
זה שונה.
לא, לא מדובר על יחסי אבא־בן: לי
לא חסר אבא, ולו לא חסר בן. יש בינינו
סימפטיה עמוקה ומישקעים חיוביים
מאוד מהעבר.

• פתחת במאבק. תן לי הע־רכת־מצב.
כיצד זה יתפתח?
אינני מתכוון לוותר בקלות, מכיוון
שאני משוכנע שאני הולך פה על נושא
צודק מאוד, ושההתנגדות להעברת
סמכויות למישרד הזה היא שרלטנית.
אין לכך כל הצדקה עניינית, והשרים
העושים זאת מוכנים להקריב עניין
חיוני, כמו איכות־סביבה, כדי לשמור
על נכסים כוחניים שלהם.

• המאבק שלך מתוכנן, או,
כפי שנהגו לצייר אותך בעבר,
זוהי שליפה מהמותן?

כל האסטרטגיה שלי מתוכננת
צעד־צעד: בתחילה משא־ומתן שקט
ואחרי־כן, בלית־ברירה, יציאה פומבית
לקרב. אני מצפה שהנושא הזה יבוא
להכרעה בקרוב.

• יד על הלב, במצבים דומים
התנהגת אתה בצורה שונה
מזו של השרים שאותם
אתה תוקף כעת?
ועוד איך! אני זוכר שנוצרה בעיה
במישרד־הפנים, כשפרץ משבר ש״ס,
מייד הודעתי לראש־הממשלה שאני
הולך, שהקואליציה לא תתמוטט בגללי.
עשיתי זאת למרות שראש־הממ־שלה
השאיר לי את ההחלטה, אם לעזוב.
ועוד:
הייתי הממונה על המיעוטים
העולם הזה 2682

כבר מזה תשע שנים, והוא מבקש
כרטיס לבן־זוגו, כדי שיוכלו לבלות
ביחד בחג בחו״ל. מנכ״ל החברה אישר
את הכרטיס, והדייל ובן־זוגרלחיים
נסעו ביחד.
אבל מייד אחרי זה נבהל, כנראה,
מנכ״ל החברה מהתקדים שעשה. הוא
קרא לדייל ללישכתו, שם הסביר לו
שהכרטיס, שניתן לבן־זוגו של הדייל,
היה מעשה חריג, והוא מתבקש לא
לבקש שוב כרטיס, ולא לראות את
המיקרה כתקדים.
הדייל התייעץ עם עורר״דין והחליט
לפנות לחברה ולבקש ממנה להכיר
בחברו־לחיים כבן־זוג קבוע, לצורך
כרטיסי־טיסה המגיעים לבני־זוגם (עד
עתה רק ממין שונה) של עובדי־החברה.
חברת אדעל סירבה מייד, ואף
הגדילה לעשות. היא מאיימת להשעות
את הדייל מתפקידו.

ן ממיס למות!

** ערכת ״העולם הזה״ לא הצ־
^ /לי ח ה לקבל את תגובתו של הדייל,
ששמו שמור במערכת, מאחר ואין
תשובה מביתו. יכול להיות שהוא טס
עכשיו באחת מטיסותיה של אדעל.
דייל אחר באדעל, שגם הוא הומר
סכסואל, הביע באוזני השלם הזה את
דעתו על הפרשה.

הנה תשובותיו:

מה שהורגי אותי זה הצביעות של

כשמשה ארנס עזב את התפקיד.
כשהוא חזר, הוא לא היה בטוח שאסכים
לוותר על המישרד. מייד הודעתי לו
שאני מחזיר לו את המישרד ללא כל
עיכובים.
זכור לי גם איך ב־ , 1984 כשהוקמה
ממשלת־האחדות־הלאומית, התלבט
שמיר לגבי שני שרים מתוך שישה.
ארבעה היו בטוחים: שמיר, דויד לוי,
אריאל שרון ומשה ארנס. האחרים
התנדנדו. שמיר התלבט מאוד בין יורם
ארידור, יגאל כהן־אורגד, חיים קורפו,
משה קצב ...גם אני ראיתי עצמי
מועמד. היה לי אותו הוותק כמו קצב,

גם זה כיום חנטריש. כל ההומואים
המתים היום מאיידס הם מי שנדבקו
לפני 8־ 10 שנים. היום אנחנו נזהרים
כמו משוגעים. האם מישהו חושב שאנחנו
מתים למות? ומה לגבי הסיכון של
טייסים, המחליפים שלוש גברות בשבוע?
או מאבטחים, שיש להם סטוץ
בכל עיר בעולם? ומה על דיילות־רוו־קות,
שמתחשק להן ליהנות?

• אולי כל הרעש ש״אל־על״
עושה עכשיו בעניין הדייל

כרטיסים.
למרות מה שחושבים, יש באדעל
המיספר הנמוך ביותר של הומואים.
בחברות אמריקאיות ואירופיות, מיספר
ההומואים הוא בין *50־ ,70 ובאדעל
זה משהו כמו * ,5וזה בדוק. ומתוך
ה־* ,5לכמה יש חבר קבוע? אולי
לחמישה אנשים. אז כל הסיפור הוא
בגלל חמישה כרטיסי־טיסה. לאן הטיפשות
הזאת תביא אותנו ואת החברה!
ממה החברה מפחדת? שמישהו,

״אז נא לסגור את כל המיסעדות
בעולם, את כל בתי־הקבה, ובכלל
אח כל העולם! יש הומואים!״
ההומו בא פשוט להרגיע את
הדתיים הטסים ב״אל-על״?
זה באמת מצחיק. הדוסים מפחדים
מההומואים? אז למה הם גרים בישיבות?
מישהו יודע בכלל מה הולך שם?

• למה ״אל־על״ נהגה כך,
תחת לתת כרטים־טיסה לבן־
זוגו של הדייל הזה ולהמשיך
לעבוד?
אילו החבר של הדייל היה מקבל
כרטיס־טיסה, היו צריכים כל החברים
של הדיילים ההומו־סכסואלים לקבל

והייתי מדורג בשביעיות הרבה לפני
קורפו. בכל זאת המלצתי לפני שמיר
לצרף את קורפו, בגלל הוותק, ואת
קצב, בגלל ההתאמה לתיק שהיה אז
פנוי(תיק העבודה־והרווחה).
אני לא נהגתי כמו קצב. אפשר
לאלץ אותו בפורום של ״שרי הליכוד״,
אבל חשבתי שזה יהיה אחרת.

• איך מתפקד שר־איכות־הסכיכה
כינתיים, עד להכרעה?
המישרר,
בשלב זה, קיים במתכונת

חלילה, יחשוב שהיא חברה מודרנית
וליברלית, כמו כל חברות־התעופה
בעולם?

• מ ה קורה באמת בחברות
אחרות, בט-וו-איי, למשל,
או בק־ל־מ?
כל איש צוות־אוויר מקבל מיספר
כרטיסים בשנה, והוא נותן אותם למי
שהוא רוצה. אף אחד לא שואל אותך
את מי אתה אוהב עכשיו, ועם מי אתה
רוצה לנסוע לחופש.
יש לי חבר, דייל בק־דם. שחי עם

מאוד מצומצמת. בעיקר פועל השרות־לאיכות־הסביבה.
אני
עוסק בפגישות עם מומחים.
לוח־הזמנים שלי לחוץ, מפני שיש לי
הרבה פגישות עם גורמים שונים בנושא
זה, ובקשר לבחירות המוניציפליות
הקרבות ובאות.

• קבעת לעצמך לוח־זמנים
במאבקך?
לא נקטתי הקצבת־זמנים. אני נגד
אולטימטום לעצמי. אני ממשיך לפעול•
האם
אני אימפולסיבי? לא זוכר
שקרתה לי התפרצות כזאת. דווקא

גבר כבר שנים, והנוסע איתו לחופש,
מתי שהוא רוצה. רק אל־על נעשתה
פתאום שומרת דגל־התורה, ודואגת
למוסר הלאומי.

• היתה פעם חברת-תעו-
פה שהחליטה שלא לקבל דיילים
לשורותיה. נכון?
כן, חברת דך א״ר החליטה שהיא לא
מקבלת לעבודה דיילים, כי היא לא
רוצה בהומואים. אז הדיילים הלכו ל־מישפס
וניצחו.

• ומה אתה יכול להגיד לאנשי
החברה שאומרים לך
שהם מודאגים מהאיידם?

באמת קיים חשש שדייל חולה־איי־רס
יעביר את המחלה לנוסע, אם הוא
יקיים איתו מגע מיני בין הארוחות —
אבל לשימחתנו אין. באל־על דיילים
חולים, וגם אין יחסי־מין בין הארוחות.
אני ממש לא יכול להחליט מה יותר
גדול בחברה הלאומית שלנו, הפרימיטיביות,
הבורות או הרישעות.
הם מודאגים שהומו־סכסואלים יבואו
במגע עם מגשי־האוכל? אז נא
לסגור את כל המיסערות בעולם, את
כל בתי־הקפה, הברים. בכלל, כדאי
לסגור את העולם — יש הומואים!

• אתם הולכים להתארגן
ולעשות משהו למען חברכם
שהושעה?
יש לנו ועד־עוברים, וזאת העבודה
שלו. אנחנו מקווים שהוא ירים קול
כבר מחר בבוקר, ולא יתן לכמה מטורפים
להשתולל!

גיליתי שהסבלנות משתלמת, עד שהשכל
הישר.״

• יש לך איזו מטרה עיקרית,
כשר-איכות-הסביבה?

מה זאת אומרת? אני רוצה שהנושא
יהפוך נושא מרכזי, שיחולו שיפורים.
חלום? שבעוד ארבע שנים תהיה
שורה ארוכה של שרים שיריבו ביניהם
מי יהיה שר־איכות־הסביבה...

• אפילו אתה מחייך!
בכל זאת, אילו הייתי צריך לבחור
בין איכות־הסביבה לבין תיק־החוץ,
אני חושב שהייתי בוחר, אחרי התלבטויות״
.כן, בתיק־החוץ.