גליון 2683 מתאריך 1 בפברואר 1989

כ״ו בשבט תשמ״ט1.2.1989 ,

מיסטר 2683

שנה 53

המחיר 5.00 :שקלים (בולל מע״מו, באילת 4.35 :שקלים

זס ז ס

פ״זגל אד־חוס־־נ•

אם אתם מחפשים אירוע ברמה אחרת, בסגנון אחר, באוירה כפרית רגועה, טובלת בירק
ודשאים ־ בואו לחוות החוויות.

; אם אתם רוצים אירוע שלא ישכח במהרה, עם חוויות שיזכרו לשנים, עם טעמים
מיוחדים ושירות מעולה ־ בואו לחוות החוויות.
״ענין בטעם״ • שירותי אירוח וקייטרינג בסגנון כפרי מוסיפה טעם נוסף לאירוע שלך.
1אירוע בחיק הטבע בחוות החוויות-חוות רונית.

חוות החוויות -חוות חנית
קרוב לנית ורחוק מהמציאות

כמנתק 10 דק 1ת נסיעה מת״א תמצאן רתחת התחיות׳ את
1ם בו חלמתם לעמך את האירועעולכם .
״ענק נטעם״1את המק

מבחר בשרים משובחים על האש בגריל פחמים.
בשר מטלאים הגדלים במשק שבמושב.
אסאדו -שיטת צליה דרום אמריקאית.
תבשילי בשר איכותיים.
פיתות דרוזיות חמות מתנור עץ, לעיני הקהל בזמן האירוע. 1 סלטים, קינוחים, משקאות ופינוקים.
אפשרות לאירועים חלביים.

שירותי אירוח וקייטרינג בסגנון כפרי

מייבחביבז

כתבת השער הקיז־מ;,

^ הסולם והעץ

הארכיון והלן קשים
על אירועי בגד אד בקיץ ( 1941״פצ צות
בגדאד״ ,העולם הז ה .)18.1.89
מאחר ובעבודת הדוקטור שלי טיפלתי בהרחבה
ברקע ההיסטורי לפוגרום בעיראק , 1941
אני רואה לנכון להעמיד מיספר אי־דיוקים על
תיקונם:
• נכון שהבריטים עצרו בשערי בגדאד ולא
נקפו אצבע למען הצלת היהודים ממעשי־הטבח,
אשר בוצעו על־ידי אספסוף אלים ומוסת, שניזון
שנים רבות מסיסמות התעמולה
הנאצית, ששלטה
בחוגים הלאומניים
בעיראק ממחצית שנות
ה־.30
• נכון שההמונים בעיראק
התייחסו ליהודים
כבני־בריתם של האנגלים
והפכו אותם מטרה
נוחה לשיחרור ריג־שי־התיסכול,
שהצטברו
בקירבם במשף כל שנות
הכיבוש הבריטי (הישר סרטאווי והעקיף כאחד).
אך מכאן ואילך נראה לי שהעולם הזה פשוט
נסחף למה שנקרא. פירוש מגויים של ההיסטוריה״.
אני
ראיתי בעצמי את המיסמכים הבריטיים
הנוגעים לפרשה זו. נכון שחלק קטן מהמיסמכים
נסגר לתקופה ארוכה יותר מאשר 30 שנה,
כמקובל בארכיון הלאומי הבריטי, אך חלק נכבד
מן המיסמכים פתוח לקהל הרחב, כך שטיעוניו
של הד״ר עיצאם סרטאווי אינם אלא, בלשון
המעטה, חצאי־אמיתות בלבד.
חצאי־אמיתות אלה הופכים לשקרים גסים
כאשר הם מצביעים על הבריטים כמבצעי הרצח
נגד יהודי בגדאד.
אני מבינה את. המטרה העליונה״ שאותה
העולם הזה רוצה לשרת, אך אני בטוחה שהיצפד
רות לעובדות היסטוריות נכונות חשובה יותר
מאשר כל ניסיון לסלפו לשם קידום מטרה
כלשהי.
אני מקווה רק שהד״ר סרטאווי היה רופא יותר
טוב מאשר היסטורית ושלא האכיל את עורך
העולם הזה לוקשים רבים אחרים בנוסח הלוקש
ד׳׳ ר לי או ר ה ליקיץ,

אוניברסיטת החולד,
ק״מברידנ׳ ,ארצוודהברית
• ה קו ראה לוקיץ אינ המס בי רהמ דו ע
מסר בי םהב רי טי ם עד היו ם (בעבור 48
שנים!) לגלו תאת או תו ״חלק ק טן״ של
ה מי ס מ בי ם. ז ה ״מקובל״ ר ק לגבי מי ס מ בי ם
בעלי מ שמעות מבי שה ביותר מ ב חינ ת
ה אינ טרסהב רי טי.

היוס תהליך
הפלסטינית עוברת היום
״החברה הפלסטיגית
אחריותירזד-
וסי* דמוקרטיזציה, של לקי ח תאמריוד*
וקב של

החלטות,״ אומר עפיף טפייה, נציג אש״ף
בהאג. טפייה, ממארגני הכינוס על הטיבטוך
הישראלי-פלסטיני בהאג, מצייר אתד מותה
של המדינה הפלסטינית,
קובל על המדיניות של ממי
שלת ישראל ומקווה לטוב.

הפילוסוף שמיחס
לעומת הפילוסוף היווגי הראקלייטוס, שטען
כי הכל זורם, טוענת תורתו של הפילוסוף
שמירוט כי התנועה היא אשליה, וכי שום
דבר לא ה שתנה באלפי השנים האחרונות.
ומכאן שגם אין גורבאצ׳וב,
אין רגן, סטאלין חי וקיים
ופרעה רוחץ במימי היאור.

רק בו 17

״אני שביעיטט ואני מפחד. אתמול קיבלתי
צו ראשון מהצבא. בעוד שנה ומשהו ילבישו
עלי מדים. יתנו לי גליל וישלחו גם אותי
ל,פעולות יזומות׳ בשכם ״.כך מתחיל מיכת־בו
של שביעיטט שלא מפחד
0עליהם, על הפלסטינים, אלא

מפחד על עצמו, כאדם.

משרתת צמודה
מה עושה אם כשבנה אינו רוצה לאכול, מסרב
לקום בבוקר, מורח את הזמן ומעל לכל הוא גם
רגיש ופגיע? ואיך להפסיק לשרת את הילדים
ולהתחיל לשתף אותם בעשייה
המישפחתית -כל זאת בשי-

עור נוסף בבית־הספר להורים.

נמייה 25 ,

מי עונה למודעות ההיכרויות המתפרסמות
בעיתונים השונים! מה מסתתר מאחורי המו-
0 0 דעות! והאם מתאימה החזות
לתיאור המבטיח! ה עול ם הז ה

חקר ובדק והגיע למסקנות.

גבישים ברחובות

הרי את מגורשת

על הישגיו של מדען רחובותי(״יומן
אישי״ ,העולם הז ה .)18.1.89
הפרופסור גרהארט שמידט המנוח(הוא נפטר
בשנת ,)1971 שעורך העולם
הזה הביא את סיפור
דרך־החתחתים של
לקבר־ישראל
הבאתו
(רק אחר שנימול אחרי
מותו!) התחנך אמנם ב־אוכספורד,
אבל את עיקר
שנות עבודתו המדעית
הפוריה עשה —
משך 23 שנים — במכון
ו״צמן ברחובות.
הפרופסור שמידט
עמד בראש צוות שחקר
שמידט
את מיבנה־הגבישים של
חומרים שונים, בעזרת קרני־רנטגן, מחקר בעל
חשיבות ראשונית למדעי הביוכימיה והגנטיקה.
יעקב פי ק ס מן, לחובות

מי שחק-הטניס היקנה לאילנה ישראל ()14
ביטחון עצמי ועזר לה מבחינה מוטורית
ומבחינת הדימוי העצמי. היא נהגה לשחק
במיגרש מכבי הקרוב לביתה. מזה חודש
מונעים בעדה מנהלי המיגרש
0א ת הכניסה. סיפורה של יל-

דה החולה בתיסמונת-דאון.

אתה והשקל

הקשר ההונגרי

האחים מרדכי ומשה מאיר מפרידים
עסקים • משה זנבר וההונגרים • מה ל־איש״העסקים
שימעון טברסקי ולקרן־
השקעות בדרום־אפריקה! • האם ה סנ ה
מתאוששת? • מהו המהפך ב-
£מישפחת טוקטלי! ומדוע
נשאר מנהל אל־על בציריך!

המטרה והאמצעים

המדורים הקבועים;

עוד על פרשת בגד אד (העולם הז ה
.)18.1.89
אין אני מקבל את הגירסה הבאה לעשות
הבחנה בין.ציונו ת אכזרית״ ל בין. ציונו ת הד
מאנית״ .כל תנועה אידיאולוגית, הבאה לתבוע
זכויות ולהיאבק להשגת מטרה מדינית־לאומית,
אינה יכולה להשתקף בפעילותה לא כהומא־ניסטית
ובוודאי לא כאכזרית — בוודאי לא
סובייקטיבית.
האם אש״ף הוא תנועה הומאנית או אכזרית?
האם תנועת־השיחרור בדרום־אפריקה היא כזאת?
(המשך בעמוד )4
העולם הז ה 2683

מיכתבים — הארכיון!המקשים
איגרת העורך — לשמור סוד
הכל זז
ח — ח״ ד שוקולדה
תשקיך — אינתיפאדה כלכלית
יומן אישי — אורי הראשון
אנשים — שיסקו לפי לנפלר
מד! הם אומרים — דודו חתן. אנוא
של ח״ל, דוב תבור׳ ,שיה יחב.
רות ר״! ,שמואל ויסמן
אתה והשקל — .הסנה־ מתאוששת

״יש לספק לישראל סול ם כדי שתוכל לרדת מהעץ,״ כך
התב ט א פייצל אל-חוסייני (בתמונה) .בימים אלה,
בעיקבות פגישתו של מתאם־הפעולות-ב שטחים, שמו־אל
גורן, עם אל-חוטייני, שנחשב לדמו ת
0דומיננטית בקרב הציבור הפלסטיני ב-
שטחים הכבושים, אולי י תקרב הסולם.

כ תב ת השער האחורי:
מילחמת מיל חמת־ הכוכבי ם הרא שונה ה תנ הל ה בין ירדנה ארזי
(מימין) לעופרה חזה. הרבה מעריצות וכותרות היו מעו רבים
בפרשה. חזה, בעי ק בו ת הצלחתה באירופה,
פרשה מהמערכה, ואתמ קו מהב מיל חמת״ הכוכבי ם
ה שניה תפסה גלי עטרי (משמאל) .מה
בדיו ק קרה! מי נגד מי! ועל מה כל הר•
עש! רשות הדיבור לאמרגנים ולמנהלים.

הפרלמנט שר זיכרון
שום רשימה חד שה לא הציגה א ת מועמדיה
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ב?יכ-
רון־יעקב. נציגי המערך, הליכוד, המפד׳׳ל
ונאמני-התורה, שבראשם המוכתר ישי שי-
בובטקי, חילקו א ת העוגה ביניהם. דיעות
התושבים אומנם חלוקות. אך התוצאה בעי-
נה נשארת. הבחירות למועצה
לא יתקיימו במועדן ולא
0בכלל. אולי בפעם הבאה.

ז־־־ן־יחדש

בחייהם ובמותם
רומאן חדש של יהושע בר-יוסף, תערוכת
זיכרון לצילה בינדר, ציי-
^ • 7 /רת. המשותף לשניים: יונה,
דג ותמר -אמת ובדייה.

השקץ האפריקאי

פושט־רגל ישראלי, דיילת אל־על ופליט מ-
זימבאבווה שלא נזהר ומסר א ת כספו לנו־כל,
במרכז שערוריה במלאו־
מית על ניסיון להחלפת מט־
0בעות אפריקאים בדולארים.

החברים שר גרמה
לא ברור א ת מי משרתות נשיקות שימעון
פרס יותר -א ת פרס או א ת ניטים גרמה.
אבל דבר א חד בטוח -גרמה מאמין באמת
ובתמים שפרס וישראל קיטר ולפעמים גם
עוזי ברעם, וכל מי שמגיעים ל מסיבו ת שלו,
הם חברי ם. ופרט לחברות שלו עם פרס הוא
מתכונן בימים אלה לקדם-
אירוויזיון ומחזיק אצבעות
^ ^ 0שהפעם יעשה ז את בגדול.

חנם על

על יצחק רבין, גירוש מסיתים והוכחות
היסטוריות חד-משמעיות • על יצחק שמיר
שמנסה להעתיק מיגאל אלון • על התבשילים
שמבשלים מתחת לחוטמו של
0 1 1 1הימין • ועל הצעה מעשית
בעיקבות מישפט דרך הניצוץ.

בסבך מישטות׳
משה שוקרון ( )29 הוא דמות מוכרת למיש־טרה.
בעל עבר פלילי ומשתמש בסמים. למרות
> תהליך הגמילה שהוא עובר ו ניסיונו
לשקם את חייו, מטרי״ 1 דים אותו השוטרים ללא הרף.

רחלהמר ־ דז לי דז מו־ווו־ודו:

בעיקבות הצעתו של העולם הזה להנהיג שתת
אחר לבנות, נזכרת כתבת העולם הזה בש־גתי
יס הפ רטיות שלה בצבא לפני 26 שנה. על
הטירונות, על קורס הכתבגיות
1 1 1ועל הריתוק שהתחיל כמו
סיוט ונמשך כמו חלום.
אחרי הרומאן ה חסוי עם הכלכלן הנשוי,

איך להיות הורה -

מדוע רק ה־לדהל
דךחדש -נתן וצילה

מני

חגיגה אחת גדורה

קוד ם כל יורים, אחר״כך שואלים -חמש
דקו ת מתל־אביב • ממשלת ישראל דומה
לילד קטן שמנסה בכל כוחו לד חות את רגע
הכגיטה לאמבטיה • ועל
התעלול הפרלמנטרי השבועי,
0שהביא פירטום לח״כים.

ס מן

הורוסקופ • מה צפד למסת
כולנו אשמים
לילות ישראל -ימי פרטה

חמש דקוח
מחד!

32 תשבצוסן -
מיבתבים לרותי — עיתון על ההנה 32
זה וגם זה — שוקולד נטול שוקולד 33 34 רחל מרחלת -על כל השלם 38 חשבון נפ ש — ניסים נרמה 40 תמרורים — שפס של צ״ר 40 סמן ימני -מחכים לנוות

דליה מרוז רגועה מת מיד • אורי סביר״
סקי מ שתוקק לב ת • אפרת בן־נון, הב ת
של, שניסתה א ת מזלה בכוכבים • ג׳קי
ירושלמי ואבי פאנק עושים כושר, אבל
בנפרד • הפוליטיקאי, העיתונאי והלילה של
ענת צחור (בת מונה) • על המיבצע שיערוך
משה בובליל כדי לראות א ת הסים שלו •
הרומאן הרומאנטי של מישפחת קרייתי
פלוס תוספו ת • על חוש״ההומור של הילה
הלפרט ועל הדו-קדב שלא התקיים • ומה
הקשר בין המיליונר ג׳קי
0 0 0 1לוי לחופשות השנתיות של
העיתונאית אירית רותם!

נזיבחבים

• ב לי פ ג ־ שו א ס בי בן•

האם אפשר לשמור סוד במדיגת־ישראלז
רבים טוענים שהדבר פשוט אינו אפשרי. הכל
דולף. הפוליטיקה מתנהלת על־פי הבדיחה מ ר
שנה :״מדוע גומר הגבר הישראלי כל־כך מהר?
מפני שהוא צריך לרוץ ולספר לחברה.״
בחודשים האחרונים הוכחנו שאפשר בהחלט
לשמור על סוד.
לפני קרוב לשנה החלטתי כי השלם הזה זקוק
להרחבת בסיסו הכלכלי, כדי לאפשר לו את ההיערכות
לקראת שנות ה־ .90 ניהלתי בירורים עם
כמה וכמה גופים, בארץ ובחרל. בסופו של דבר
נותרו כמה אופציות מעשיות. מביניהן בחרתי
באופציה המסויימת, שהבטיחה לנו את העצמאות
המוחלטת של המערכת ואת הגב הכלכלי שאנו
זקוקים לו.
מהרגע הראשון החלטתי על שני עקרונות
לגבי הפירסום: לא יהיה שום פירסום כל עוד

את השלם הזה. אותו עיתון הגיע לשיא לפני
שבועיים, כאשר פירסם ידיעה מוסמכת והחלטית
על כך שבעל פנטהאוז, בוב גוצ׳יונר, מסר לי צ׳ק.
(אם אותו עיתונאי ראה את הצ׳ק של מר גוצ׳יונת
שלא היה לי הכבוד להכית, הוא מתבקש להעביר
אותו אלינו בהקדם האפשרי).
אץ צורך להעיר כי העיתונאי הזה לא טרח
מעולם להרים שפופרת־טלסון ולשאול אותי לגבי
הידיעות המוסמכות האלה שפירסם בעיתונו.
עיתון אחד פידסם השכוע ידיעה מפורטת
שאמרה כי פלוני, אדם מכובד מאור, התמנה כמג־כ״ל
השלם הזה. הידיעה ידעה גם לספר היכן
התקבלה ההחלטה, איר ובאיזה מעמד. אף למילה
אחת בידיעה זו לא היה בסיס עובדתי כלשהו.
כעבור יומיים פירסם אותו העיתון המכובד
הכחשה, שבה תיקן את עצמו. גם בהכחשה זו לא
היתה אף מילה אחת שהיה לה בסים עובדתי.
מובן שבשני הסיקרים לא טרח גם כתב זה
לשאול אותי.
כל זה די מצעד ומדכא. אם בדברים שאני מצוי
בהם רמת הדיוק שואפת לאפס, מניין לי שהמצב
שונה לגבי ידיעות אחרות, שאינני מצוי בהן? על
כל פנים, זה מנחם אותי לגבי סערות, המתגנבות
גם לשבועון זה, וגורמות לי עוגמת־נפש.
קריאה לפותות חדשים

מו״ל גוצ׳יונה
איפה הציק. איפהל
מתנהל משא־ומתן, אך כרגע שיסוכם המשא־וה־מתן
נודיע על כך אנחנו בעצמנו לציבור.
תמיד התייחסתי להשלם הזה כאל מוסד בעל
תפקיד ציבורי, ועל כן היה ברור לי שחובתנו היא
למסור לציבור מידע מלא על כל המתרחש בו.
ואכן, ברגע שהגיע המועד, ביום השלישי שעבר,
מסרתי את הידיעה על כניסת שותף חדש
לחברת השלם הזה. ההודעה הופיעה בגיליון
השלם הזה, ובאותה השעה עצמה מסרתי אותה
בתוכנית ערב חדש של הטלוויזיה.
עד לאותו הרגע לא דלפה אף מילה אחת על
צעד זה.
להיפר, כמה עיתונים פירסמו לפני־כן — וגם
אחרי־כן — .ידיעות״ ששיעשעו אותנו מאוד.
אני נאלץ להודות שפירסומים אלה לא העלו את
קרנה של העיתונות הישראלית בעיניי. בכמה
מיקרים הגיעה רמת אי־הדיוק למימדים מדהימים
ממש.
כך פירסם אחד העיתונים — ולא פעם אחת
— ידיעה כאילו הירחון האמריקאי פזטהאזז רכש

המטרה שלנו היא להכין את העולם הזה
כשבועון־חדשות עדכני ורענן לקראת שנות הסע.
לשס־כך
דרושים שלושה רכיבים: רעיונות,
משאבים, בני-אדם.
אנחנו עוסקים עתה באופן אינטנסיבי בהכנת
תוכנית־עבודה רב־שנתית, שתרחיב במידה ניכרת
את תוכן השבועון ותחומי־הסיקור שלו. אני
מנית שמלאכה זו תושלם תוך חודש״חודשיים, ואו
ניגש לביצוע התוכנית.
השינויים המתוכננים נועדו לשפר ולהרחיב
את הסיקור בכל המישורים, וגם את קשת הריעות
שימצאו בו ביטוי במדורים חתומים.
לגבי המשאבים, הובטח עתה בסיס איתן להיערכות

אולם המרכיב החשוב ביותר הוא הגורם האנושי.
התוכניות היפות ביותר והמשאבים הרבים
ביותר לא יועילו, אם העבודה לא תיעשה בידי
אנשים מוכשרים, בעלי־עקרונות ודבקים־במשי-

הדברים האלה מהווים פנייה לאנשים כאלה:
השלם הזה מוכן לקלוט כוחות מתאימים: הן
אנשים חדשים, המבקשים להתחיל דרכם בשבועון
זה, כפי שעשו דורות של מיטב העיתונאים: הן
עיתונאים מנוסים, הרוצים לתת יד למאמץ זה.
בשבוע שעבר כבר רמזתי במדור זה על כמה
תחומים, שבהם נרצה להרחיב במידה משמעותית
את הסיקור: תחקירים כלכליים, ענייני מימשל
תקין, תרבות, ספורט, מוסדות ההשכלה הגבוהה
והסטודנטים, צבא והזירה המדינית. ומבחינה
גיאוגראפית: כל מרחב המדינה, ערי־השדה וערי-
הפיתוח. אנחנו גם חושבים על מדור הומוריסטי.
אשמח להכיר אנשים המאמינים שיש להם מה
לתרום בשטחים אלה ואחרים, שיש להם רעיונות
חדשים וחשק לעבוד.
אני מציע לכל מעוניין לעשות זאת בח־ד
הפשוטה ביותר: מיכתב שבו ימסור פרטים על
עצמו, על תחום התעניינותו ועל התפקיד שהוא
מבקש למלא. אם יצרף דוגמות ליכולתו ולרע־יונותיו,
זה יהיה יעיל עוד יותר.

(המשך מעמוד )3
כמי שהיה לוחם בלח״י ערב קום המדינה, זוכר
אני את הוויכוח האידיאולוגי בתנועה — האם
המטרה מקדשת את האמצעים ובאם המטרה
קדושה, כל אמצעי כשר וקדוש, והוויכוח נטוש
עד עצם היום הזה.
באם המטרה להעלות את יהודי עיראק ארצה
היתה קדושה, כל אמצעי היה כשר לכף —
במועדו. ולמה לכנות זאת כ״חיסול הקהילה בבגדאד״
,למה לא לבטא את הצד החיובי של
חיסול גולת־בגדאדז איד אמר ז׳בוטינסקי ערב
מילחמת־העולם השנייה, ובצדק — ״אם העם
היהודי לא יחסל את הגולה, הגולה תחסל את
העם היהודי,״ ולצערנו הרב המציאות שהמיטה
עלינו השואה כמעט ומימשה את חזונו זה של
יצחק צברי, באר־שבע
ז׳בוטינסקי.

הנחת מביירות
על קורותיהם של קוראים ו תיקי ם
של העולם הזה.
כקורא ותיק של השלס הזה. זה 30 שנה, אני
מבקש להציג תצלום שצולם בשעתו בבסיס
המארינס (חיל־הנחתים) בארצות־הברית, תצלום
של אב ובנו, חניך מצטיין בגמר קורס מסויים
(ראה גלופה).
הבן, חייל המארינס (שהשתחרר באחרונה,
אחרי שש שנות שרות) היה מוצב, בזמנו, גם
בביירות, בתקופת פיצוץ בניין הקונסוליה האמריקאית
במקום.
המיוחד בתצלום הוא שגם האב וגם הבן הם
ישראלים. האב, זה אני, שחקן נבחרת ישראל *-
בכדורסל בשנות ה־ ,60 הנמצא בארצות־הברית
משנת 1970 והבן, חייל המארינס שבתצלום, הוא

עלה־תאנה
על רעיון השרות הלאומי לבנות ה חייבות
גיוס (״שרות אחר״ ,העולם
הז ה 11.1.89 והלאה).
המסקנות של השלם הזה בנושא גיוס בנות
לצה״ל עלולות להיות מזיקות, במצב החברתי
של ישראל כיום. י
כל אותן אלפי צעירות בנות 18 הן, בדרך
כלל, חסרות כל הכשרה מיקצועית. הן אינן
אחיות בבית־חולים, אינן מורות מוסמכות, אינן
עובדות סוציאליות. הן יוכלו למלא רק את המלאכות
הפשוטות ביותר.
היום, כאשר יש למעלה מ־ססז אלף מובטלים
ומקומות־עבודה חדשים אינם נראים באופק,
הצעת השלם הזה תפגע בחלשים ביותר. יהיה
קל לכל מנהל בית־חולים, או מוסד גריאטרי,
ל״התייעל״ על־ידי פיטורי עובדים קבועים ובמקומם
לקבל לעבודה עבדים, בחינם, מאותו שרות
לאומי.
ואת הצעירות ישלחו כמורות, להיכן? לעיי־רות־פיתוח,
לספר, מקומות הזקוקים למורות טובות,
שישארו״במרכז הארץ, כשבנות השרות
הלאומי ישמשו כעלה־תאנה למישרד־החינוך.
אבינועם דניאלי, חיפה

חשסן־וזדמים
על התנהגות אנשי אש״ף בעת מי- 3
גש הח״כים בפאריס (ראיון עם ח״ב
אורה נמיר, העולם הז ה .)18.1.89
זה לא פלא שהאירופים בכינוס הפאריסי, שדן
בסיכסוך הישראלי־פלסטיני, היו עויינים כלפי
ישראל(״התקיפו אותנו בצורה עויינת ופוגעת״),
שעה שאנשי אש״ף ״היו מתונים ...והם דיברו על
דו־קיום״.
לאירופים יש חשבוו״דמים איתנו ובמידה ויש
להם מצפון, הוא בוודאי מציק להם מאוד ואז —
ההגנה הכי טובה היא ההתקפה.
למה אני מתכוון? לכך, שבהשתתפותם הישירה,
בעידודם ובמיקרה הטוב, בהימנעותם מפעולה
כלשהי, הרגו בנו האירופים(כן, האירופים,
לא רק הגרמנים) במשך השנים 1939־ 1945 מדי
יום (מדי יום!) ,יום אחרי יום, יותר מאשר נפלו
מבנינו במילחמתנו הקשה ביותר עם מדינות־ערב,
במילחמת יום־הכיפורים!
ישראל לאוסר, פתח־תיקזוה

המפה של הקונטרה
על כתיבה אינטליגנטית ס די (״עיני
חזירה זקנה ורעה״ ,העולם הז ה
.)18.1.89
תענוג לקרוא את הכתבה של יגאל תומרקין,
שבה הוא עולה, במילים כדורבנות, על אדם ברור,
שכתב ספר שלא נראה לתומרקין.
אמנם אני לא מבין גדול באמנות, אבל אני
מביו בקונטרה טובה, כשאני קורא אותה. רק מה?
הכתבה של תומרקין היא לעיתים אינטליגנטית
מדי(או, אולי, משכילה מדי) לכוחי. מן הראוי היה
לצרף לכתבה כזאת מיקרא, כמו במפה טובה.
עוד איכשהו מיקמתי לי את יצחק טבנקין(איש
עין־חרוד, הוגה־דיעות של תנועת־העבודה) וכבר
בקושי את ג׳יימס ג׳ויס (סופר אירי, שטבע את
התיאור ״יהודי מתוסכל בעל עיני חזירה זקנה
ורעה״ ),אבל מי הוא תום וולף ומה הן אותיות חיד
יאיר שרף, רעננה
לבן?
• תו ם וולף הו א עי תונ אי וסופר ניוייו ר קי
ששמו יצא לפניו ב־ 15ה שנים האח רונו ת
בכ תיב תו הבאס חי ס טי ת ו דוי ד לבן הו א שם
של או ת־דפוס עדינ ה, ה או ת שבה מו דפסת
הערה זאת.

קורא זייגר וכנו,
הישראלי היחיד
בני, גיל, וייתכן שהוא הישראלי היחיד בכל חיל־הנחתים
האמריקאי.
אילן זייגר(זוהר) ,ניריורק

תיבת־השמות
על שמות פרטיים בני הברה אחת
(״אנשים״ ,העולם הז ה .)18.1,89
שם פרטי בעל הברה אחת, מסוג השמות
שאותו ביקשו הנלסונים לבנם, אינו דבר כזה
נדיר. כבר היו דברים מעולם. נוח(מן התיבה) נתן
לשניים מבניו (שם, חם) שמות חד־הברתיים:
כנ״ל יעקב אבינו (גד, דן) והאבא של יהושע
כובש הארץ היה, כידוע, אחד נון: שלא לדבר על
צעיר בניהם של חווה ואדם — שת.
פנחס עמיקם, תל־אביב
• בינ תיי ם בבר מ צ או הנ ל סוני ם, בעלי
בפר-הנופש בטאבה, שם חד־ הבר תי לבנ ם
בכורם -רן, ר א שי־ ה תי בו ת של שם הסב
ה מנו ח, רפי נ ל סון.

בעוד שנתיים וחצי
(״תשקיף״,

על מיקום גן־חיות
העולם הז ה )21.12.88
בניגוד לאמור בהשלם הזה יעבור גן־החיות
התנ״כי לאיזור מלחה (איזור האיצטדיון החדש
בירושלים) ורק לאחר העברת גן־החיות למקומו
החדש, יתפנה שטח הגן הקיים וייועד לבניית
קרייה חרדית.
עד להעברת הגן, בעוד כשנתיים וחצי, ממשיך
הגן לפעול כרגיל, ולהציג תצוגת בעלי־חיים
מגוונת, לבצע פעולות חינוך והדרכה וכן הוא
יוסי כנען,
מפעיל מיתקני־שעשועים.
ססנכ״ל נך החיות התדכי, ירושלים

כ תו בתהמערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערבת: רחוב גורדו; ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
כשעת הצורך ניתן גם לפנות בנר
לפון 03( 232262 בפקסימיליה —
3*245242־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— _ 341667 וו ז 19 ץ אח.
העולם הז ה 2683

על הפילוסופיה עו *7עוו,7ו־ו ,0איש ר חבי ה
זוהי טכניקה שפותחה במילחמת־העולם השניה: כשהכיתה
הסתערה על יעד המוקף בגדר־תיל, רץ חייל אחד בראש ומשכיב
את עצמו על הגדר. חבריו דורכים על גופו ורצים קדימה. האיש
שוכב על הדוקרנים ויודע שהוא איפשר לאחרים להסתער ולכבוש.

תפקיד
לא־נעים. תפקיד כפוי־טובה.
*** ום דבר אינו משתנה, קובע הפילוסוף משכונת רחביה.
* /הערבים נשארים ערכים. היהודים נשארים יהודים.
והים נשאר ים.
אינני יודע אם בגימנסיה העברית בביאליסטוק למד הנער
יצחק יזרניצקי על פילוסוף יווני בשם הראקלייטוס, שחי בערך
בימי עזרא ונחמיה.
.פאנטה ריי!״ אמר הראקלייטוס .״הכל זורם! הכל משתנה כל
העת!׳

הנה כי כן, יש שתי תסיסות: הפילוסוף הראקליי-
טוס מכאן, הפילוסוף שמירום מכאן.

תות המקובלות, הבטוחות, המוסכמות. הם תובעים לשנות כיוון.
אנשים המעוררים בהכרח שינאה, זעם, מפני שהם מערערים את
הביטחון העצמי של החברה, המתנהלת לה על פי המוסכמות
המקובלות. משה בן־עמרם. גליליאו גליליי. קארל מארכס. תיאו־דור
הרצל.

אם המסר אשר בפיהם הוא ״נכון״ — נכון מפני
שהוא מתאים ל״דוח הזמן״ ,מפני שהוא נותן את
המענה הנכץ לאתגרים חדשים, מפני שהוא מספק

ס ם זהו תפקידו של הנביא, החלוץ, הרי תפקידו של הפוליו
טיקאי שונה לגמרי.
הפוליטיקאי המיקצועי עוסק במלאכת השילטון, מלאכה ככל
מלאכה אחרת. כמו נגר. כמו מנהל־מכירות. כמו מוכר־חמוצים.
כמו שחקן־קולנוע.
הפוליטיקאי צריך להיבחר, ואחרי שנבחר הוא צריך להיבחר
מחדש( .כך זה במישטר הדמוקרטי, וזה לא שונה כל־כך גם
במישטרים אחרים ).כדי להיבחר, הוא צריך למצוא חן בעיני
הבוחרים. הוא צריך להגיד לבוחרים מה שהם רוצים לשמוע. והם
רוצים לשמוע את הדברים הישנים, המוכרים, הידועים.

^ ש משהו מדהים בפשטות התפיסות של שמיר.
הרי הוא יכול היה לקום ולהכריז: אמריקאים נשארים אמריקאים.
רוסים נשארים רוסים. והפצצה הגרעינית נשארת פצצה
גרעינית.

אץ גורכאצ׳וב. לא היה רגן. הכל נשאר כסי שהיה
לפני 10 שנים. סטאלץ חי וקיים.
ומדוע להסתפק בהכללות לגבי ימינו? לפי תורת שמיר, שום
דבר לא השתנה באלפי השנים האחרונות. הכל רוצים להשמיד
את היהודים. תמיד. בכל עת. בכל מקום.
וכן:
רומאים נשארים רומאים. יהודים נשארים יהודים. חורבן המיק־דש
נשאר חורבן המיקדש.
או: מצרים נשארים מצרים. ישראלים נשארים ישראלים. היאור
נשאר היאור. המכה ה־ 11 כבר ממתינה לפרעה הרשע.
אין זו סתם תפיסה פרימיטיבית. יש כאן החלטה מודעת לפרוש
מן העולם, מן המציאות המשתנה בלא־הרף. שמש בגיבעון דום.
לא לכמה שעות של קרב. לנצח־נצחים.

עצם מהות התפקיד מונעת מבעליו ללכת כראש,
להשמיע אמיתות חדשות לגמרי. הוא יכול להגיד
דברים ״חדשים״ רק אחרי שהם כבר הפכו מוסכמים
ומקובלים על הרכים.
אין זה תפקיד מיותר. הרי מישהו מוכרח לבוא בסוף, אחרי
שדעת״הקהל השתנתה, ולתרגם את ההחלטה הציבורית המעורפלת
לשפה של עובדות פוליטיות, לתוצאות של בחירות, להחלטות
של פרלמנט, למעשים של ממשלה.

פאנטה ריי? לא ולא! שום דבר אינו זורם. שום דבר
אינו משתנה. אנחנו, שלושה וחצי מיליון ישראלים,
עוצרים את העולם.

זהו הג׳וב של הפוליטיקאי. הוא משלים את התהליך
שבו פתח הנכיא.
משוררים וסופרים נמשכים בדיעבד אל דמותו של הנביא,
ומפארים אותו. אין הם נמשכים אל הדמות האפורה של הפוליטיקאי.
הנביא הוא דמות הירואית, טראגית, רומנטית. בפיו אמיתות
גדולות, וגורלו מלהיב ומסעיר. ואילו הפוליטיקאי הוא בדרך־
כלל דמות אפורה, משעממת, המשמיעה קיתונות של מילים
בנאליות.

כל הכל זורם. הישראלים אינם יכולים לעצור את העולם,
>£בגלל סיבה פשוטה: הישראלים עצמם משתנים בלי הרף.

אותו כוח מיסטי ומיסתורי, שאנו רגילים לקרוא לו
״דעת־הקהל״ ,אינו עומד דום אף לרגע. הוא משתנה
בלי הרף, והוא משנה את הכיוון שלו לעיתים קרובות.

זוהי
תופעה מרתקת ביותר. איך משתנה דעת־הקהל? אין זה
מתבצע בפועל? מי מחליט? איך זה מוחלט?
מדענים רבים עוסקים בחקירת תופעות כאלה בטבע. להקה
של ציפורים בשמיים עפה כטור צבאי, בקו ישר. פתאום היא
משנה את כיוונה• אי ה האם יש מפקד? האם מועברות פקודות?
יש מחקר על סוג מסויים של עופות, שאצלם זה פועל כך:
הטור כולו מתקדם בכיוון מסויים. לפתע מחליטה ציפור אחת
לשנות כיוון. היא עפה הצידה. כמה ציפורים מצטרפות אליה.
קבוצה וו מתרחקת מן הלהקה העיקרית. ואז קורה אחת מן
השתיים: או שהלהקה כולה מצטרפת ומשנה את הכיוון שלה, או
שהלהקה ממשיכה בדרכה הקודמת, ואז גם הפורשים חוזרים
אליה, עד לניסיון הבא.

משהו כזה קורה גם כחברה האנושית.
תמיד, בכל חברה, יש אנשים המחפשים כיוון חדש. רוב הניסיונות
נכשלים ונשכחים. מדי פעם מצליח ניסיון כזה, והחברה
כולה משנה כיוון.
מתי זה קורה? כאשר צצות בעיות חדשות, שאין להן פיתרון
בדרך הקודמת. אתגר חרש התובע מענה חדש. אלף ואחת
השפעות משנות את רוח החברה.

זהו תמיד תהליך מרתק. זה מרתק שיבעתיים כאשר
זה קורה בחכרה שלך, כאן ועכשיו.

אולם הנביא והפוליטיקאי שייכים שניהם לאותו
התהליך, בשני קצותיו.

ך א תמיד התחומים ביניהם כה ברורים.
/אנוור אל־סאדאת — מה הוא היה? נביא?
פוליטיקאי?

צרכים חדשים, נקלט המסר שלהם בהדרגה. מאוד
בהדרגה.
יכול להיות שהנביא נשרף על מוקד, נצלב, נורה, נרדף עד
שהתמוטט ונכחד. אם המסר שלו היה נכון ונקלט, הוא מתחיל
לנבוט בלבבות של רבים וטובים.
תחילה באים האקטיביסטים, הפעילים, המפגינים. הם מפלסים
את הדרך ברחוב, מתנגשים עם שומרי התפיסות הישנות, מסתכנים
בבוז ובחרם.
בהדרגה באים אחרים, אנשי־הרוב, תחילה בהיסוס ואחר־כך
בהחלטיות. הסקרים משתנים. הלהקה מצטרפת.
בשלב מסויים באים הטרמפיסטים, הקארייריסטים בעלי החוש
המפותח, המרגישים שזהו גל העתיד.

ץ הו תהליך ארוך. תהליך הנוגע למיליוני בני־אדם אינו אלא
( סיכום של מיליוני תהליכים. להקת־ציפורים אינה ישות אחת.
וחברה אנושית לא כל שכן.

בהתחלה באים הנביאים. אנשים בודדים, בודדים
מאוד. לא תמיד אנשים סימפאטיים. אנשים שאינם
צועדים לצלילי המתופף הכללי. אנשים המקשיבים
למתופף פרטי משלהם, מתופף החי בתוכם.
הם משמיעים אמיתות חדשות. אמיתות הסותרות את האמי
זהו
תפקידם של הנביאים, החלוצים. הם פותחים את הדרך
לבאים אחריהם. עליהם דורכים. לא־אחת הם נהרגים.
בחיים הפוליטיים, זהו תפקיד כפוי־טובה שיבעתיים. מי שאומר
את הדברים לפני כולם, מי שמגלה את האמיתות החדשות,
אינו יכול להיות פופולרי. הוא הופך יעד לשינאה.
ההגיון אומר ששינאה זו תתחלף בבוא היום בהערצה.
אבל במציאות אין זה קורה כך, לרוב. האיש השנוא נשאר שנוא
גם אחרי שהוכחה צידקתו, ויתכן שהשינאה אליו גוברת עוד יותר.
קודם כל, מפני שאז כבר נשכח מה גרם לשינאה, ורק השינאה
עצמה נשארת. ומי שהלכו בעיקבותיו בהיסוס, כאשר זה כבר לא
היה מסוכן, אינם יכולים לסלוח לאיש שהלך בראש והעז.

היו במצריים אנשים שקדמו לו בהרבה, שפעלו במחתרת למען
השלום, שהעזו ופירסמו ספרים על הצורך בשלום עם ישראל,
שסיכנו את עצמם. הכרתי אחדים מהם והערצתי אותם.
סאדאת, פוליטיקאי משיכמו ומעלה, חש כי דעת־הקהל
המצרית מוכנה לשלום, חפצה בשלום. אחרי שצליחת־התעלה
החזירה למצרים את גאוותם, הם השתוקקו לדרך חדשה. כל מי
שהיה בקאהיר בימים הראשונים אחרי שובו של סאדאת מירושלים,
כל מי שחזה בהתפרצות האדירה של שימחה והתלהבות,
יודע שסאדאת ביטא את משאלת לב עמו. אך מכיוון שהיה בו גם
משהו מדמות הנביא, מיהר קדימה ושילם בחייו.
גם מנחם בגין היה פוליטיקאי. גם הוא היה פוליטיקאי בלתי-
רגיל, משיכמו ומעלה. הוא חש שעם־ישראל מוכן להיעתר
ליוזמת־השלום המצרית, שלא איכפת לו להחזיר את סיני כולה,
על משאביה ומתנחליה.

בגין לא יצר דעת-קהל זו. זאת עשו אחרים. אבל
היתה לו הגדולה הדרושה כדי להבחץ בכך לפני עמיתיו,
ולקבל את ההחלטות האמיצות שהד דרושות.
העם הלך אחריו והוא הלך אחרי העם.

לבסוף, תמיד לבסוף, באים הפוליטיקאים.

י הם הנביאים? מי הם הפוליטיקאים? איך מתגייס חיל־הח־
^ /לוץ, ואיך חיל־המאסף?
לובה אליאב הישווה פעם את תפקיד הנביאים הפוליטיים לזה
של חיילים, הרצים לפני חבריהם בהסתערות על יעד מבוצר.

ך* יתה לי הזכות לעקוב מקרוב אחרי תהליך כזה בקרב הפלס(
1טינים, במשר 15 השנים האחרונות. זה היה מרתק.

בראש הלכו הנביאים, החלוצים. סעיד חמאמי, עי־צאם
אל־סרטאווי ואחרים. אנשים שונים זה מזה, אך
>המשך בעמוד )!8
כולם בעלי מימד הירואי.

רבץ
לעשות צעד ראשון לאן?
ץ ה קרה פעמים רבות במאה ה־,20
( כאשר עשרות מושבות השתחררו
בזו אחר זו מעול השילטון של האימפריות.
מבחינה
זו כמעט ולא היה הבדל בין
הבריטים והצרפתים, הספרדים והפורטוגלית
ההולנדים והבלגים.
בכל מקום התנהל מאבק לשיחרור.
בכל מקום השליכו השילטונות את
ראשי ההתקוממות לכלא. בכל מקום
נאלצו הכובשים, בבוא העת, לנהל
משא־ומתן עם המנהיגים שהם כלאו.

חסות ביותר בירושלים ובארץ כולה:
מישפחת אל־חוסייני. אילו היתה קיימת
בעם הפלסטיני אצולה, היה אל־חוסייני
נושא תואר של אצולה. המנהיג
הפלסטיני החשוב ביותר בשנות ה־20
וה־ ,30 המופתי הגדול של ירושלים,
חג׳ אמין אל־חוסייני, היה שייך למיש־פחה
זו, וכן גם ג׳מאל אל־חוסייני, ראש
הוועד הערבי העליון(מוסד שהיה מקביל
להנהלת הסוכנות בצד היהודי).
בחברה הפלסטינית יש חשיבות רבה
לייחוס המישפחתי.
• הוא בנו של אחת הדמויחן האגדתיות
בהיסטוריה הפלסטינית החדשה.
אביו, עבד־אל־קאדר אל־חוסייני, היה
מפקד הכוחות הפלסטיניים באיזור־ירושלים
במילחמת , 1948 ונפל בקרב
על הקסטל. הוא היה מנהיג כל־כך
נערץ ואהוב, עד כי נפילתו גרמה למפולת
של כל העמדות הפלסטיניות בחזית
זו. גם המפקדים הישראליים התייחסו
אליו בכבוד. הוא נחשב כג׳נ־טלמן.

הוא מוסלמי, ונהנה מאמון רב
בחוגים המוסלמיים האדוקים.
• הוא ידוע כתומך הזרם המרכזי
של אש״ף, שבראשו עומד יאסר ער־פאת.

הוא עצמו אישיות כריזמטית,
אדם בעל חזות צעירה, נעים־הליכות,
עדין ונבון, ויחד עם זאת מנהיג נחוש־החלטה
שאינו ניתן לשבירה. גם הוא
נחשב כג׳נטלמן.

לכל התכונות האלה הוסיף
השילטון הישראלי תכונה ח•

המנהיגות הפלסטינית בשטחים
הכבושים.
אין לרבץ שום ספק לגבי זהותה של
מנהיגות זו. החלומות על ״אגודות הכפרים״
ו״היסודות הפרו־ירדניים״ נגוזו
מזמן. מי שמדבר כיום על ״פלסטינים
מתונים״ מתכוון לתומכי הזרם המרכזי
בפת״ח, הזרם של יאסר ערפאת.
בחודשי האינתיפאדה ערך רבין
עשרות פגישות עם מנהיגים פלסטיניים
מקומיים, מן החוגים האלה. נראה
כי כתוצאה משיחות אלה החליט שאין
מנוס: האיש המרכזי הוא פייצל אל־חוסייני
— שנזרק לכלא בגלל אותה
הסיבה עצמה.
לכן שלח רבין את גורן להיפגש
עימו בכלא. הוא ביקש לשמוע את
דעתו על תוכניתו: סיום האינתיפאדה,
בחירות להנהגה פוליטית בגדה וברצועה,
אוטונומיה, פדרציה(העולם הזה
.)2682
אין לדעת מה בדיוק נאמר בשיחה
זו, שהתנהלה בארבע עיניים. אולם לפי
ההתבטאויות לאחר מכן, אפשר לנחש.
אל־חוסייני אמר לרבין שאין כל
אפשרות להפסקת האינתיפאדה אלא
אחרי שיוסכם על פיתרון מדיני. לא
״תחילה הפסקת האינתיפאדה, אחר־כך
דיון על הפיתרון,״ כפי שהציע רבץ,
אלא להיפר :״תחילה דיון על הפיתרון,
אחר־כך הפסקת האינתיפאדה״.

השבוע הודיע יצחק רבץ
שהוא מקבל למעשה את התנאי
הזה של אל־חוסייני.

הפוסקת האחרונה בגדה תהיה הנהגת
האינתיפאדה, הנהגה צעירה, שבלי
תמיכתה גם מעמדו של חוסייני
יתרוקן מתוכנו.
אם תתקבל הצעתו, תהיה התוצאה
הוודאית: בחירת מנהיגות שתהיה נאמנה
לזרם המרכזי של אש״ף, ושתהיה
מוכנה לקבל על עצמה תפקיד מסויים
למען אש״ף, עד שממשלת־ישראל תהיה
מסוגלת לנהל בעצמה משא־ומתן
ישיר עם אש״ף.

כסי שניסח זאת אל־חוסייני
עצמו: יש לספק לישראל סולם
כדי שתוכל לרדת מן העץ.

מישהק
| בגדמה-לי

אור ההתפתחות, הולכת ״תו/כנית
רבץ״ ומשנה את צורתה.
נראה עתה כי רבץ מודע ללחץ
העצום של החיילים, המואסים בתפקיד
המוטל עליהם בגדה וברצועה, וללחץ
המטכ״ל, הרוצה בפיתרון מדיני מהיר.
התוכנית שהציג היתה בלתי־קבילה
על הפלסטינים, ומנוסחת בצורה המאפשרת
לאנשי־הליכוד לעכל אותה.
אך נראה כי זאת היתה רק עמדה התחלתית.

עתה
מנסה רבץ להכניס לסעיפי
תוכניתו תכנים אחרים,
כדי להפכה קבילה על־ידי הצד
הפלסטיני.
לכאורה, מנסה רבין לבצע תימרון
מחוכם: לפלג את שורות הפלסטינים.

אל-חוסייני
לעזור לישראל לרדת מהעץ
בארצות כבושות אחרות. כך העמידו
הצרפתים פנים כאילו הם מנהלים
משא־ומתן עם מנהיגות אלג׳ירית מקומית,
בעוד שלמעשה ניהלו משא־ומתן
עם המחתרת הלוחמת, הפל״ן.
בינתיים נוצר מצב פאראדוכסלי
מבחינות רבות.
למשל: מדי יום נשלחים חיילי צה״ל
לכפרים פלסטיניים כדי להסיר ״דיגלי
אש״ף״ ,ותוך כדי כך הם נרגמים, הורגים
ופוצעים. אולם הדגל הזה הוא גם
דיגלו של פייצל אל־חוסייני, ותחת

ו בין מנוג ה ל 3״ 1ג ל
במיקרים רבים התנהל המשא־והמתן
בכלא עצמו. במיקרים אחרים הואילו
הכובשים לשחרר תחילה את העצורים,
ורק אחר־כך ניהלו עימם משא־ומתן.

במיקרים רבים הפכו העצירים,
כמעט בן־לילה, לשליטי
המדינות החדשות.

השמות הפכו כבר חלק מההיסטוריה
של המאה: סוקארנו באינדונסיה וקני־אטה
בקניה, אנקרומה בגאנה ומוחמד
ה־ 5במארוקו, כדבלה באלג׳יריה ומא־קאריוס
בקפריסין. אפשר לצרף לרשימה
גם את יצחק שמיר, העציר שנמלט
ממחנה־המעצר באפריקה ושהפך, ברבות
הימים, ראש־ממשלה.
האם זה קורה עכשיו לגבר פלסטיני
מירושלים בשם פייצל אל־חוסייני?
בעודו יושב בכלא, נפגש עימו
שמואל גורן, הנושא בתואר ״מתאם
הפעולות בשטחים״ .גורן הוא איש־אמונו
של יצחק רבץ, שר־הביטחון
ומפקד המילחמה באינתיפאדה. רבין
וגורן הם ששלחו את אל־חוסייני לכלא.
השבוע
שוחרר אל־חוסייני מכלאו,
אחרי שישב בפעם השניה חצי שנה
במעצר מינהלי.

מה טמון בעובדות אלה?

ג׳גטלמן
| בן ג׳גטלמן

^ גבי מעמדו של פייצל אל־חו־
/סייני אין ויכוח: הוא כיום הדמות
הדומיננטית בקרב הציבור הפלסטיני
בשטחים הכבושים.

מניין נובע מעמד מיוחד-
במתו זה? מי החליט על כך?
איך נבחר האיש במקום שבו
אץ בחירות?
כמו בכל הנוגע לאינתיפאדה, פעל
תהליך מיסתורי, שאינו ניתן להגדרה.
איכשהו נוצרה הסכמה אילמת בין מיל-
יץ וחצי בני״אדם, שאינם יכולים להידבר
ביניהם על עניינים פוליטיים,
שאין להם מיפלגות ואירגונים מדיניים
אחרים, החיים תחת כיבוש שאינו מאפשר
שום תהליך של בחירה.
לפייצל אל״חוסייני יש צירוף של
תכונות ויתרונות, שאין כדוגמתם לשום
אישיות אחרת בגדה וברצועה.
ביניהם:
• הוא בן אחת המישפחות המייו־י

שובה: השלכתו לכלא העלתה
את יוקרתו עוד יותר.
בשנים האחרונות כבר עברו רבבות
פלסטינים את בתי־הכלא ומחנות־המ־עצר
הישראליים. פלסטיני שלא נכלא
מעולם כמעט ואינו יכול עוד לזקוף את
ראשו. אל־חוסייני נעצר פעם לחצי
שנה, יצא מן הכלא, המשיר בגלוי
בפעילותו הפוליטית, קיים מסיבות־עי־תונאים,
חשף את שיטת־העינויים הנהוגה
בחקירת העצירים הפלסטיניים,
השתתף בניסוח ההכרזה על כינון המדינה
הפלסטינית, ניהל שיחות עם חוגים
ישראליים שונים, ולבסוף נעצר
^ ךךך2
בשנית לחצי־שנה— .

מן העץ

** זה כמה חודשים יודע יצחק רבין
< /כי אי־אפשר לשבור את האינתיפאדה
בכוח צבאי. ככל שגוברת הברוטאליות
של השיטות שהוא עצמו
כופה על צה״ל, כן גוברת אמונתו
ששיטות אלה לא יועילו.

רבין החליט שיש רק גורם
אחד היכול לשים קץ לאינתיפאדה:
פקודה מפורשת של

לגבי עייכת הבחירות בגדה וברצועה,
הבהיר חוסייני לגורן שהן יהיו
אפשריות רק בהסכמת אש״ף, בחסות
בינלאומית או בפיקוח בינלאומי, ובתנאי
שכל תומכי־אש״ף יוכלו להציג את
מועמדותם.

רכץ לא הסכים לתנאים אלה
— עדיין.

דובר־אש״ף בתוניס, אחמד עבד־אל־רחמן,
מיהר לשלול את הרעיון והביע
התנגדות לכל תהליד של בחירות, אלא
אחרי נסיגת ישראל ותפיסת השטח
על־ידי כוח־האו״ם. זוהי העמדה הריש־מית
של אש״ף• אר חוסייני, איש נבון,
מאמין כי יעלה בידו לשכנע את הנ־הגת־אש״ף
לקבל את הצעת־הפשרה
שלו. יש להניח שהוא יודע על מה הוא
מדבר.
לא יעלה על הדעת שאל״חוסייני
ידבוק בעמדה כלשהי שהנהגת אש״ף
בתוניס תתנגד לה. הדבר כלל איננו
אפשרי, שהרי במיקרה כזה היה חוסייני
מאבד את כל התמיכה שלו בגדה המערבית.
השבוע,
כשהיה נרמה שיש פער בין
עמדתו ובין עמדת אש״ף, כבר החלו
אישים בגדה מסתייגים ממנו בזהירות.

בצורה זו הוא גם ״מוכר״ את התוכנית
לציבור הישראלי. מטרתה, כביכול:
להפריד בין הפלסטינים בשטחים הכבושים
ובין הנהגת אש״ף בתוניס, להעביר
את כל המישקל להנהגה המקומית,
ובכך להוציא את אש״ף מן
המישחק.

זה מצלצל יפה ועשוי לרכוש
לבבות בצמרת הליכוד והמערך.
אך אין בכך כל ממש.
מנהיגות שבראשה יעמוד איש כמו
פייצל אל־חוסייני לא תהיה מנותקת
מאש״ף. היא תהיה אוטומטית הנציגות
המקומית של אש״ף.
אין כל סיכוי שמנהיגות כזאת תסכים
לכל פיתרון שהוא, זמני או קבוע,
בלי החלטה מפורשת של מוסדות
אש״ף.

יהיה זה מישחק ב״נדמה לי״:
רבץ ועמיתיו יעמידו פנים
כאילו הם מנהלים משא־ומתן
עם ״מנהיגות מקומית״ ,תוך
החרמת אש״ף. אך למעשה הם
כבר מנהלים משא־ומתן עם
אש״ף, באמצעות נציגות מקומית.

לתרגיל כזה היו תקדימים רבים

דגל זה לחם ונהרג אביו.
למשל: מאות מחבריו ומעמיתיו של
אל־חוסייני, השותפים לדיעותיו, ממשיכים
להיעצר ולהישלח לבתי־הכלא
ולמחנות־המעצר, בעוד שרבין מנהל

עימו משא־ומתן0 .

הראשון

^ דור בי פרשה זו היא שלב בת־
^ הליך (ראה הזז־ין).

כלי-התיקשורת דיברו השבוע
על אל־חוסייני בכבוד, כמעט
בחיבה. דעת־הקהל קיבלה
אותו כשותף סביר למשא-ומ-
תן ולהסדר. אבל אין שום הבדל
בין אל־חוסייני ובין מאות אנשים
כמוהו, הממלאים כיום
עמדות-מפתח באש״ף מסביב
לעולם.
אל־חוס יני עצמו היה בעבר קצין
בצבא־השיחרור־הפלסטיני, הכפוף לא־ש״ף.
ב־ 1968 ישב בכלא הישראלי
מפני שנמצאו אצלו שני כלי־נשק,
שנמסרו לו אישית על־ידי יאסר עד־פאת.
אם הוא כשיר למשא־ומתן —
הרי אותו הדבר נכון לגבי כל איש אחר
באש״ף.

נראה כי הניסיון של רבין
צובר תאוצה. גם יצחק שמיר
ושרי הליכוד תומכים בו, מי
בגלוי, מי בחצי-פה. מסביב
ליוזמת רבץ נוצר בהדרגה קונסנזוס
רחב.

האם מתכוון רבין לניסיון הזה ברצינות?
האם זוהי תוכנית, שנועדה
להוות התחלה של תהליך שיוביל למי
שא־ומתן עם אש״ף ולכינון מדינה
פלסטינית? האם זהו רק תרגיל כדי
לאחז את עיני הפלסטינים ולהביא אותם
להפסקת האינתיפאדה, בלי תמורה?
האם זה בא רק להרגיע את החיילים,
המתחילים להתמרד נגד מיל־חמה
מבישה וחסרת־תוחלת? האם זה
רק ניסיון לפלג את הפלסטינים?
יתכן שכל הכוונות האלה קיימות
אצל רבין, זו בצד זו. אך הכוונות אינן
חשובות. חשובה התוצאה המעשית.

מבחינה מעשית זהו צעד
לקראת הפיתרון המדיני, שיוביל
בהכרח בלי כל ספק, להקמת
מדינה פלסטינית לצד ישראל.

במירעגז
חעם
פ אר ס ה
בטאבה

המחזה הזה כבר עבר
את גבולות הטעם
הטוב. זוהי פארסה
גרועה.

ממשלת־ישראל דומה לילד קטן, היודע
שעליו להיכנס לאמבטיה, אך המנסה
בכל כוחו לדחות את הרגע.
אין זו עוד בעייה פוליטית. זוהי
בעייה למומחה לפסיכולוגיה של ילדים.
לדחות
ברגע. כל אדם בישראל
יודע כי אין מנוס מנטישת איזור-
טאבה. ממשלת־ישראל עברה את כל
שלבי המאבק, מיצתה את כל התירוצים,
הפסידה בכל המהלכים. לא נותר
אלא לצאת.
אבל ממשלת־ישראל אינה יכולה
לקום ולצאת. היא רוצה לדחות את הרגע
המר בחודש, בשבוע, ביום, בשעה.
תוך כדי כך נוקטים נציגיה עמדות
יותר ויותר מגוחכות. נדמה שאיש אינו
יודע עוד על מה לוחמת ישראל, ומדוע.
הציבור
ישלם. נציגי ישראל לוחמים
עתה על מחיר גבוה ככל־האפשר,
שישולם לבעלי המלון וכפר־הנופש.
זהו מחזה נדיר: מישלחת רישמית
של מדינה מנהלת משא־ומתן עם מיש־לחת
רישמית של מדינה אחרת, למען
הכסף שישולם לאנשי־עסקים פרטיים.
מדינת־ישראל למען אלי פפושאדו.
משבר בינלאומי למען אלי פפושאדו.
היכן האינטרס של ישראל?
כאשר ממשלת־ישראל נוקבת מחיר
מופרז, היא לא תשיג את הכסף מהמצרים.
אלה ישלמו לכל היותר את המחיר
הריאלי, ואולי פחות.
אך בדרשה מחיר כזה, נוקבת ממי
שלת־ישראל סכום אשר אלי פפושאדו
ידרוש אותו מחר מממשלת־ישראל
עצמה. על פי החוק, הוא יוכל לדרוש
זאת, ככל מפוני־סיני. הוא יוכל לפנות
לבית־המישפט ולהשיג את הכסף מן
המדינה.
משמע: ברגע זה מנהלת ממשלת־ישראל
משא־ומתן נגד עצמה. ומשלם־
המיסים ישלם את המחיר.
איזה מלון? נושא אחר למשבר:
ישראל דורשת תנאים מיוחדים שיאפשרו
לכל ישראלי לעבור את הגבול
בנקל.
היכן כאן האינטרס הישראלי?
כאשר טאבה תהיה מצרית, ואביה
סונסטה יהיה מלון מצרי בעל שם מצרי,
האם מעוניינת ממשלת־ישראל ש־המוני־ישראל
ידהרו לשם, תחת לעצור
ולשהות במלון ישראלי באילת?
נרמה כאילו המישלחת הישראלית
מנהלת משא־ומתן לטובת מצריים, נגד
ישראל.
אולם איש בממשלת־ישראל לא
עצר כדי לשאול את השאלה הפשוטה:
מהו האינטרס של ישראל?

קאפיטולציות.

חוסר־המחשבה.

בולט בכל.
למשל: עניין הדגל. אחרי שנקבע
מקום אבן־הגבול, ברור כי בצירו האחד
השטח הוא מצרי, ובצירו האחר השטח
הוא ישראלי. כל מדינה זכאית להניף
את דיגלה בשיטחה.
אולם כאשר הודיעו המצרים על
כוונתם להניף את דיגלם, גרם הדבר
להתרגשות גדולה בישראל, עד כדי
משבר. רק במאוחר תפסו הכל שזהו
משבר מגוחך.
העולם הז ה 2683

ש־ב נתיחת הננס בהאג, ויא״נה שם עותסרגוסטי
את נציג אש יף בהולנד, עניו סב״ה, כוכב ברסטינ• שדה

.ח לו מו שלהאחדלא
י הי ההסיוטשלה שו ! ,
| 4פיף ספייה, איש חכם, מ תנ ס ח בזהירות
רבה ובצורה מאוד מדוייקת. איש נאה,
מלא־מרץ, לבוש בחליפה כהה ובעניבה. הוא
הסכים לקבל אותי לראיון קצר, בשיא ההכנות
לכינוס הנערך בימים אלה בהאג, בירת הולנד,
על הסיכסוך הישראלי״פלססיני, ב ח סו ת הולנ דית.
גציגות
אש״ף בהאג שוכנת בבניין הולנדי
טיפוסי, בנוי מלבנים חומות. מבחוץ אין שום
סימן-היכר. זהו בית ככל הב תי ם שמסביב. אין
שום דגל, שום סמל, שום שלט מזהה.
מישרדו של ספייה, נציג אש״ף בהאג, נמצא
בקומה השניה. מאחורי שולחן הכ תיבה תלוייה
תמונתו של יאסר ערפאת. השולחן עמוס בניי רת,
ובמיסדרונות מתרוצצים הפקידים, סוגרים
את הקצוות האחרונים לכינוס.
ספייה הוא הרוח החיה מאחורי הצד הפלס טיני
של הכינוס.
ביום השני בבוקר הוא היה עסוק, בין השאר

..נבנה דגובה
ואלוהים סלח
על הסגת הגבול!״
בהכנת לוח-הזמנים לנציגים הפלסטינים וב-
אירגון ראיונות ופגישות בשבילם. זמנו היה
קצר, ועם זה התעכב בראיון בניסוח מדוייק של
כל מישפט וכל רעיון.
ספייה נולד בירושלים, ב־ . 1950 מישפחתו
התגוררה עד 1948 בשכונת בקעה, בעיר המע רבית.
אז נאלצה לעקור לעיר המיזרחית, שם
חיות אמו ואחותו עד היום בשכונת שייח׳-
ג׳ראח.
ב 1966-נסע עפיף ללמוד מדעי-המדינה ב בלגיה,
ושם היה כאשר פרצה מילחמת ששת-ה-
ימים. לכן לא נרשם במיפקד האוכלוסין שנערך
בשטחים הכבושים אחרי המילחמה, ומבחינה
חוקית היה ״לא קיים״.
״ב״ 1968 ביק שתי לחזור הביתה,״ סיפר ,״קי בלתי
ויזה של תייר לחודש ימים, ויזה שלא
ניתנת להארכה. התנאי לכניסתי לארץ היה ש אציג
כרטיס חזרה לאירופה. זו היתה הפעם
האחרונה שראיתי א ת ירושלים.״
ב־- 69ג 7היה ספייה נשיא אירגון ה ס טודנ טים
הפלסטיניים בבלגיה. ב־ 74־ 75 כיהן בתפ קיד
זה באירגון הס טודנ טי ם הפלסטינים בצר פת.
ב־ 1976 הצטרף באופן רישמי לפת״ח, ואז
כיהן במשך שנתיים כמשקיף אש״ף ב מוס דו ת
האו״ם בז׳נווה. בשנים 78־ 81 היה איש צוות
בלישכתו של יאסר ערפאת בביירות, אחראי
לעניינים האירופיים של האירגון. ב״81־ 85 היה
חוקר במכון אקדמי בבלגיה, וב״85״ 87 קיבל
מילגת-אורח משעם המכון לעניינים בינלאו מיים
של אוניברסיטת הארוורד רבת־היוקרה
בארצות-הברית.
הוא נשוי עם אשה בלגית ואב לשתי בנות.
הראיון נערך בשפה האנגלית.

דוגמה אחרת: במשא־ומתן דרשו הישראלים
כי תיירים ישראליים בטאבה
יהיו כפופים רק לשיפוט ישראלי.
אילו השתתף במשא־ומתן מישהו
היודע דבר וחצי־דבר על מצריים, היה
נזהר מאוד מלהשמיע רעיון כזה. כי

• עכשיו כבר די ברור שהמדינה הפלסטינית
תקום. איך היא תיראה, לדעתך?
נכון שהמדינה הפלסטינית היא דבר בלתי־נמנע.
אני חושב שנחום גולדמן נתן פעם את ההגדרה הטובה
ביותר למדיניות במיזרח התיכון, שהיתה נכונה
עד לזמן האחרון. באמצע שנות ה־ ,70 כתגובה על
תרגילי האקרובטיקה של הנרי קיסינג׳ר, אמר גולדמן
ש״הדיפלומטיה היא האמנות של דחיית הבלתי־נמנע״.
עכשיו
אנחנו נמצאים בצומת דרכים, ברגע של
אמת.
המועצה הלאומית הפלסטינית באלג׳יר קיבלה
שתי החלטות עיקריות. הכרזנו על קיומנו כמדינה,
ועל נכונותנו לדו־קיום. זה היה השיא של שנת האינתיפאדה,
שיכולה להתפרש כניסיון לשילטון־עצ־מי
תחת כיבוש.
ההוכחה היא פריחתן של הוועדות העממיות, המת־עסקות
בכל שטחי החיים — חינוך, בריאות, חקלאות
— דברים שמרכז־הכובד שלהם עבר מידי השילטון
הכובש לידיים הפלסטיניות.
החברה הפלסטינית עוברת כיום תהליך של דמוקרטיזציה,
של לקיחת־אחריות וקבלת־החלטות. ישראל
עורכת גלי מעצרים של המנהיגים המקומיים,
אבל הם צריכים לדעת שהדברים ממשיכים להתנהל
אפילו על־ירי הדרג החמישי או השביעי של המנהיגות.
במועצה
באלג׳יר הדגשנו את המאפיינים של
המדינה הפלסטינית.
זאת תהיה שיטה רב־מיפלגתית, פלורליסטית,
שבה לאופוזיציה יהיה תפקיד חשוב בוויכוח הלאומי.
המדינה תכבד את הדתות והאמונות של כל אזרחיה.
תהיה זאת חברה שבה יהיה שיוויון מלא, מוכר
ומייושם בין המינים.

• מה יקרה להתנחלויות הישראליות?

כמו שידוע, ההתנחלויות קמו בזמן שמיפלגת־הע־בודה־מפא״י
היתה בשילטון, ואז זה היה סיפוח זוחל.
ההתנחלויות התרחבו כאשר הליכוד היה בשילטון,
וזה הפך לסיפוח דוהר.
זה נעשה בניגוד לחוק הבינלאומי, ובעיקר לאמ־נת־ז׳נווה
הרביעית, האוסרת באופן מיוחד על שילטון
כובש לשנות את האופי הדמוגרפי של השטח הכבוש,
הן על־ידי גירוש תושבים, הן על־ידי התנחלויות.
כידוע, רוב המתנחלים באים מתוך הקבוצות הפנאטיות
והמוסתות ביותר של החברה הישראלית, כך
שאי־אפשר להתייחס אליהם כאל גשר עתידי ליחסים
האדמוניים.
באופן מעשי אפשר לצפות שממשלת־ישראל תפנה
את ההתנחלויות. אחרת ייצור קיומן מתח מתמיד
בתוך החברה הפלסטינית, ועלול להזמין כניסה מחודשת
של הצבא הישראלי לשטח. אז לא תהיה שום
אפשרות לקיים את ההסכם.

• אבל בשנים האחרונות באו רבים מהמתנחלים
מסיבות של נוחיות כלכלית, ולא
מסיבות אידיאולוגיות.

נוסף על כך שההחלטה להקים את ההתנחלויות
היתה מראש החלטה בלתי־חוקית, ושהיה ברור שקיומן
מסבך את האפשרות להגיע לפיתרון מוסכם, עלינו
גם להיות ריאליסטים: המדינה הפלסטינית תצטרך
לקלוט את הפליטים הפלסטיניים שיחזרו מהגלות.
אומנם הם לא יוכלו לחזור ממש לבתיהם ולאדמתם,
אך לפחות יחזרו למדינתם.
קשה לי לדאוג לגורלם של המתנחלים, מפני שאני
מרגיש שהם לא מתייחסים בכלל לעובדה שהעם
הפלסטיני חי בתנאים בלתי־אנושיים תחת הכיבוש
ובמרחב כולו.

אחד הזיכרונות המרים ביותר של
מצריים קשור במושג ״קאפיטולציות״
— הסדר שכפו המדינות האירופיות
במאה שעברה על הממלכה העות-,
מאנית, ובכללה גם מצריים. לפי הסדר
משפיל זה, לא היתה למצריים זכות של

• איזה שינוי אתה רואה בין ישראל ש•
לסני-הבחירות לבין ישראל שלאחר־הב-
חירות?
אנחנו חשבנו שהבחירות לכנסת יהיו ההזדמנות
של החברה הישראלית לנקוט פעולת־תגובה שוחרת־שלום.
במהלך
המעורבות האמריקאית בוויאט־נאם אמר
רב אמריקאי שבחברה דמוקרטית הכל אחראים, גם
אם רק מעטים אשמים. ישראל נמצאת במצב דומה.
אנו חשים שהיא מפעילה עלינו דיכוי, שהוא דמוקרטי
למראית־עין.
פעם בארבע שנים יש לכל חייל ולכל אזרח בוחר
האפשרות להכריע בין דרכים פוליטיות מתחרות.
והנה ההחלטה הדמוקרטית הקולקטיבית היתה להמשיך
ולהתכחש לזכות־קיומנו ולזכותנו להגדרה עצמית.

ואיך אתה רואה את מחנדדהשלום הישראלי?
מוכרחים
לציין שמחנה־השלום אצלנו, בתוך

..הדינלומטיה היא
האמנות שר וחיית
הבלתי־נמנע!״
אש״ף, הוא השולט, בעוד שבישראל מחנה־השלום
הוא עדיין מיעוט שולי.
את הממשלה הישראלית של היום אפשר להגדיר
כממשלה שבה יש שיווי־מישקל בחוסר קבלת־החל־טות.
לכן חשובה התערבות הקהילה הבינלאומית, כי
היא יכולה לעזור לשיכבה הפוליטית בישראל לקבל
החלטות.
אנחנו מאמינים שוועידה בינלאומית תאפשר לנו
להפוך את הדו־קיום הבלתי־נמנע והעצוב של היום
לדו־קיום אפשרי ונעים בארץ־הזאת.
פיתרון של שתי מדינות הוא נוסחה מתקבלת על
הדעת, היכולה להתקיים בתנאי שחלומו של האחד
לא יהיה הסיוט של השני.
שתי המדינות יוכלו לבחור: במקום התפשטות
במרחב בצורה אופקית — התפשטות אנכית. ואם
נבנה לגובה, אני בטוח שאלוהים יסלח לנו על הסגת־הגבול.
הישראלים
טועים לעיתים קרובות, כשהם חושבים
שהפיתרון לסיכסוך הערבי־ישראלי יבוא בעיקבות
פשרה בין הליכוד והמערך, בעוד שהפיתרון צריך
לבוא בפשרה בין ישראל והפלסטינים.
לדעתי האישית, אם ישאירו את המיגרש רק לשחקנים
במרחב, הם לעולם לא יגיעו לפיתרון מוסכם.
לדעתי
הדרך המהירה ביותר להשיג הסכם היא,
קודם כל, להציב את המטרה, ואחר״כך לקבוע את כל
הצעדים בהתאם למטרה הסופית.

• אתה מצפה שהאמריקאים יכפו עכשיו
הסדר על הצדדים?
אנחנו מקווים להשתמש בשתי המעצמות, מקווים
שהדטאנט ביניהן ידביק אותנו לטובה. כמו שמדינת
ישראל נולדה ב־ 1948 בהסכמה בין המעצמות הגדולות,
כך צריכה המדינה הפלסטינית, המתרגלת עכשיו
את הריבונות שלה, להיות הביטוי של הקונסנזוס
הבינלאומי.

שיפוט על נתינים זרים הגרים בתחומה.
מי שמעורר זיכרונות אלה בלב המצרים,
מעורר בהם את כל הטראומות
מימי השיעבוד וההשפלה הלאומית.
יום א, שעד! א. אולם נראה כי
המישלחת הישראלית והממונים עליה

איבדו מזמן את הצפון(או הדרום) במי
שא־ומתן זה.
איש אינו יודע עוד מה הוא רוצה,
בעצם, ומדוע. העיקר הוא שלא להגיד
את הפסוק האחד המתבקש, או המכאיב:
עוזבים ביום א, בשעה א.

^יעגי*

בבזרעגז המסת
חיילי הע1וקולדה

זה נשמע יפה. אבד
אין רעיון פסול מזה.
אין רח״ב
מקנם בצה״ד.

בכנסת יש 120ח״כים. לכל אחד
מהם יש בעייה: איר לעורר תשומת־לב,
להופיע בכלי־התיקשורת, להזכיר לציבור
את קיומו.
משובדכך נולד בכל שבוע תעלול
פרלמנטרי, שנועד להסב את תשומת-
הלב לח׳׳ב מסוייס או לקבוצת ח״כים,
ולהציגם באור חיובי ככל האפשר.
אחד התעלולים האחרונים: קבוצת
ח״כים תבעה לאפשר לח״כים לשרת
שרות־מילואים בצה׳׳ל.
זה עשה רושם מצויץ. הכל מאמינים
כי יש לחברי־הכנסת זכויות־יתר. הנה
באה קבוצה של חברי־כנסת טובים ותובעת
לבטל זכות־יתר אחת. מבט שני

גופת לאלו מוצאת מן המכונית
תשוג קצר עלה בחיים

אינם יכולים לחול עליו למעשה.
• עצם נוכחותו של הח״כ ביחידה
יגרום לפוליטיזציה. לא יתכן שלא ינהל
תעמולה עבור דיעותיו, ומצבו לא
יהיה כמצב חייל רגיל המתווכח עם
חבריו.
• כל ח״כ רודף־פירסומת, על פי
תפקידו. שרותו של ח״כ בצבא ישמש
מנוף לפירסומת וליחסי־ציבור. היו לכר
דוגמות בעבר, כולן שליליות.
• לגבי ח״כים המוצבים בצה״ל ב־עמדות־פיקוד,
כמח״טים וכמג״דים, כל
השיקולים האלה נכונים פי־כמה.
בתעלול של יחסי־ציבור, הדרישה
היתה מוצלחת• אר תהיה זאת טעות
חמורה מצד שר־הביטחון והרמטכ״ל
להתייחס אליה כאל הצעה רצינית.

פשעים

חמש דקות
סגתל־אביג!

דירות תחילה. לשאור
אחר־בן־ -זהו הנוהל
האמיתי של פוניהה
באש. עכשיו זה קורה
בבית.

אסון מסוג זה קורה גם במדינות
אחרות.
מישהו משתגע, ורוצח בסיטונות.
כר עשה פינחס ועקנין 24 דמות
ידועה מאופקים. הוא הצטייד בתת־מיקלע
מסוג סטן, במאות כדורים ובתשע
סכינים. הוא נמשר לחוף־הזונות
בתל־ברוד, פתח באש על זוג מתעלס
במכונית, פצע את היצאנית סימה אטי־אם
( )32 והרג את הלקוח שלה, מרדכי
לאלו (.)32
לאלו חיפש תענוג קצר ותמים, ושילם
על כר בחייו.
סתם, סתם• אר המשר הטרגדיה
היה ישראלי טיפוסי.
השוטרים סברו, תחילה, שהרוצח

בכל האוץ עונו בחירות לרשויות המקומיות.
אבר רא בזינוון־יעקב. שם ש וק ושימח אחת .״
הדמוקרטיה, מסתבך מיותות לגמו׳ .זה גם
עורה כסך. ואם זה טוב בויכדוו, מדוע 1ה רא
טוב רבנסת* שרהדיבוב ^ ,מדווחת _

^ רזר

.מזזר &זי
ך* ברי מועצת זיכרון־יעקב חיכו.
1 1היה מוסכם ביניהם: אם תוקם בישוב
רשימה חדשה לקראת הבחירות לרשויות
המקומיות, ייערכו במושבה
הבחירות כסידרן, במועדן. ולא — נת־אגד
אנחנו, תישעת חברי המועצה היוצאת
מכל המיפלגות ושני חברים נוספים
לרשימה אחת. אז נמשיך לנהל את
חייו הפוליטיים של הישוב כפי שהתנהלו
בארבע השנים האחרונות.
ביום החמישי ישבו בחדרו של ראש־

התושבים מופתעים, כועסים, אדישים.
הפוליטיקאים, גדושים באהבה
עצמית, בשביעות־רצון מתקתקה, בטוחים
כי עשו מעשה נבון, כמעט גאוני.

התושבים:
שיעשו מה שירצו
עדיה לוי, נהג־פנסיונר, יושב ב־מירפסת
קטנה הפונה אל הרחוב,

שנים בזיכרון. באתי לכאן מקיבוץ עין־
חרוד. אשתי קיבלה ירושה. החלטנו שיותר
טוב לקחת את הכסף לעצמנו ולא
לתרום אותו לקיבוץ.
״בקשר לבחירות: אף־אחד לא שאל
אותי כלום. הם החליטו. אז שיעשו. אני
אדיש. לא מתנגד, אבל גם לא מאושר
מזה.״
רובי קפלן , 17 ,תלמיד תיכון, נולד
בזיכרון :״זה לא טוב מה שקרה. ראש־המועצה
נמצא בתפקיד הזה כבר הרבה
זמן, וצריך להתחלף במישהו חדש. אני
לא יכול לדבר על זה, כי הוא שכן
שלי״.
מדוע הצעירים לא הקימו רשימה
חדשה?

רובי שותק וממהר לברוח לדרכו.
זיכרון־יעקב נוסדה ב־ . 1882 מאז,
כך נדמה, לא קרה שם שום דבר מסעיר.
בדומה לרבות מחברותיה המושבות, גם

הפרלמנט של זיכרון: שרעכי, סמולרסקי, שיכוכסקי, דהאן, ברעזר
,לא משנה מאיזו מיפלנה אנחנו ולירות
תחילה,
מגלה כי זהו תעלול מסוכן.
גורם צרות. על פי החוק, אין לקרוא
לח״כ לכל שרות צבאי שהוא. עם
היבחרו הוא יוצא מיחידתו, אם הוא
משרת בצה״ל ב שחת סדיר או במילואים.
במשר כל תקופת־כהונתו נשמר
תיקו ב״מקרר״ ,ביחידה מיוחדת.
זהו סידור נבון ביותר. כי ח״כ המשרת
ביחידה צבאית מוכרח לגרום לצרות.
בין
השאה
• לח״כ יש חובות בכנסת. עליו להשתתף
בהצבעות ובדיונים. גם כשהוא
משרת חודש במילואים, יהיה עליו מדי
פעם לנטוש את היחידה כדי להצביע
בכנסת. גם אם הדיונים עצמם אינם
מעניינים אותו, והוא מוכן להיעדר
מתפקידו הפרלמנטרי במשל חודש.
• שום מפקד לא יתייחס אל ח״כ
כאל חייל מן השורה. יהיו לו זכויות־יתר
גלויות וסמויות, והדבר ירגיז את
שאר חיילי היחידה. כללי־המישמעת

המועצה וחיכו. נציגי ארבע מיפלגות
לשא 1ל אחר־כך
המרכיבות את מועצת המושבה: המעהוא
״מחבל״ .התיאור התאים, וזה היה
רך, הליכוד, המפד״ל ונאמני־התורה.
ב־ 9בערב תם מועד הגשת הרשיקרוב
לים. המישטרה הזעיקה את הצבא.
זה היה בסדר.
מות. איש לא הגיע. בשעה 9וחמש
מאותו רגע התחיל ציד־אדם היס -דקות חתמו ראשי ארבע המיפלגות הטרי.
התוצאה: אחד החיילים ירה בטרק־מקומיות
על ההסכם.
טוריסט תמים שעבד במקום. ישראל
ישי שיבובסקי, מערך, יהיה ראש־ה־לזר
( )45 נהרג. סתם.
מועצה הבא. זו תהיה הקדנציה הרביעית
שלו. המערך יזכה בחמישה מקוהחייל
ידע כי ״מחבל״ מסתובב בשטח.
אולם הוא ראה לפניו סתם אדם, לא
מות במועצה. הליכוד בשניים. כך גם
המפד״ל ונאמני־התורה.
חמוש. הטרקטוריסט בוודאי לא איים
רשימה אידיאלית זו תיקרא ״זיב־על
איש. שום סכנה לא נשקפה לחייו
רון־יעקב אחת״ ,ואותיותיה ז״י. את השל
החייל. הוא ירה סתם, מתור התאות
ז׳ ,שהיתה שנואה כל־כך בבחירות
להבות.
הארציות, נטלה הרשימה על עצמה באאסון
זה מלמד הרבה על האווירה
דישות מופגנת. ממילא לא תשתמש
השוררת בצה״ל, שנה וחודשיים אחרי
בה, שהרי השלווה המקומית, בדמות
פרוץ האינתיפאדה. יורים תחילה, שורשימה
אחת ויחידה, מונעת את קיום
אלים אחר־כר• מישהו נראה ״חשוד״,
יורים והורגים. נוהלי־־הפתיחה־באש
הבחירות.
הריעות חלוקות בין שתי קבוצות
הם סיפור לסבתות ולחברי־כנסת.
— התושבים מחד, הפוליטיקאים מאיבדיר
כלל זה קורה 10 דקות מכפר־דך
— בכל מה שקשור לאי־קיומן של
סבא. הפעם זה קרה חמש דקות מתל־הבחירות.
אביב.

בחברת
שני ידידים. הם משחקים בדוזיכרון
קלטה עולים חדשים בראשית
מינו.
שנות ה־ .50 שיכונים נבנו למענם בפא־לוי
הוא סמל של שלווה, אב־טיפוס
תי־המושבה. הבתים האלה עדיין שרושל
דמות המקשטת לתיפארת כל סייים
בשוליים, תושביהם עדיין נחשבים
פור או סרט המתארים חיי כפר. בזיכ־כעולים,
כחדשים.
רון־יעקב הוא מציאות מוחלטת.
סידרי־המגורים ברורים לגמרי. ה״אני
נולדתי כאן, בבית הזה. הורי
עולים גרים בשיכונים. הוותיקים גרים
עלו לזיכרון בעליית־התימנים ב־, 1912
בבתים קטנים, צנועים. בניהם של הווואני
גדלתי פה, ואחר־כך חייתי כאן את
תיקים גרים בווילות יפהפיות.
כל חיי. אני אוהב את זיכרון, אבל מהצורתה
החיצונית של המושבה צנו־פוליטיקאים
התייאשתי לגמרי. אני חועה
למדי. המרכז פשוט, דל־חנויות. ה־שב
שמה שקרה במועצה זה ביזיון אחד
איזור העתיק, שמעל ליקב, מוזנח. מעגדול.
הם עשו מעשה לא־דמוקרטי.
טים עדיין גרים בו. רובם חדשים. רק
רציתי לבחור בבחירות, כפי שצריך, וחקלאי
אחד דבר בביתם של אבות־אבו־פתאום
קראתי בעיתון שלא יהיו בחיתיו.
רות.״

בזיכרון 4000 בעלי זכות־בחירה.
מדוע לא הקים רשימה חדשה?
חלקם מתפרנסים מחקלאות, חלקם מע־
״אני לא נולדתי לדברים כאלה. אני
בודות־שרותים במושבה ובסביבותיה.
רוצה להישאר בריא ומאושר, לא להתישגו
גם היקב. בעבר היה תיפארת
עסק בפוליטיקה.״
המושבה, גאוותה, סימלה המובהק. היום
— כמעט נטוש. לא מכבר החליטה
הלאה משם, בעיקול הרחוב, איש זקן
גוזם עלי־שיחים. לראשו כובע, בלדו, אגודת הכורסים כי את הבקבוקים ימלאו
ביין ביקבי ראשון־לציון. בזיכרון-
מזמרה.
יעקב מייצרים וממלאים בקבוקים רק
יהודה :״ 53 שנים אני בארץ. מהם 20

הוא הבין כי אין בו אף לא מחצית מ־כוח־המשיכה
של סמולרסקי, לכן ויתר
על תפקיד המתמודד הימני־הרישמי
עם שיבובסקי.
ניסים שרעבי, הגיע לזיכרון בעליה
הגדולה של , 1949 נציג המפד״ל, פנסיונר.
היה מנהל בית־ספר דתי במושב
אלייקים.
מדוע חתמו על הסכם כזה?
ברעזר מנסה להשיב :״במשך ימי הקדנציה
האחרונה שלנו קיבלנו את כל

סעדיה לוי(משמאל) משחק דומינו

פרץ יחיא ביקב

.מהפוליטיקאים התייאשתי!״

״הם יחליט! ,וזה מה שיהיה ו
יהודה
בגינה
,אני אדיש ר

יאיר חפץ לפני היקב
.אני לא יכול לדבר. ה!א שכן שלי!״

למען החרדים. לכן רוב עובדי־היקב,
לפחות העוסקים בייצור היין, הם אנשים
דתיים.
יאיר חפץ הוא החשמלאי של היקב.
בן .57 נולד בזיכרון. גר סמוך ליקב.
״בשבילי זו היתה הפתעה גמורה,״ הוא
אומר .״הם, במועצה, קיבלו החלטה כזו.
אני לא מתלונן. שיעשו מה שהם רוצים.״
ומה
על הדמוקרטיה?
״ראש־המועצה הוא ארם אהוד כאן.
אשתו היא בת למייסדי־המושבה. גם
אמי כמעט מייסרת. היא באה לכאן לפני
90 שנים. ככה זה כאן. הכל עניין של
מישפחות.״
ציון שווילי, זקן עובדי־היקב. נולד
במושבה, בגיל 20 התחיל לעבוד ביקב,
בעוד כמה חודשים פורש לגימלאות.
״את העוגה הם חילקו ביניהם, וזהו.
אני יכול לפתוח את הפה? וגם אילו
הייתי רוצה לפתוח, מה זה היה עוזר לי?
הם כבר עשו את מה שעשו, ומה אני
יכול לעשות? הכוח מנצח, כאן, כמו ב־כל
מקום.״
פרץ יחיא, הגיע לזיכרון ב־:1953
״הם יחליטו, וזה מה שיהיה. יחליטו
שיהיו בחירות, אז יהיו. יחליטו שלא
יהיו, אז לא יהיו. הם צריכים להחליט.״
זכריה לדני, המכונה ״גגי״ ,חייל
משוחרר, נולד בזיכרון, עובד במיסעדה
המקומית, כוך קטנטן אך נעים. השלט
על הדלת מבטיח מאכלים מיוחדים.
מיד מתברר כי הכוונה לבאגטים מלאים
בסלט, בנקניק ובחומוס. מילא.
״המצב כאן גרוע. אין עבודה לצעירים.
יוצאי־צבא בורחים מפה, מחפשים
עבודה ובילויים בכל הארץ. היו צעירים
שחשבו להתארגן, אבל שיבובסקי
כל־כך מושרש כאן, שלאף־אחד אין סיכוי
נגדו. בגלל זה שם, במועצה, הם
עושים מה שהם רוצים״.

הנודסיקאים:
רמה ודבי

*ץ ילת־המפתח בזיכרון־יעקב היא
^/שיבובסקי. גבר נאה וצרוד־קול,
,63 הגיע מחיפה לזיכרון לפני 60
שנים. מזה 12 שנים הוא ראש־המועצה.
לפני״כן היה חבר־אגד. את עיקר אהדתו
הוא שואב ממעמדה של אשתו, יובלה
שכטר, דור חמישי בזיכרון. יובלה נול

ביובל ה־ 50 של זיכרון, לכן נקראה

שיבובסקי הוא השליט היחידי והמוחלט
של זיכרון־יעקב. בבדיחות הוא
אומר לצלם שהוא הוא שציווה על השמש
להיעצר בשיפולי השמיים ולא לשקוע,
עד שהוא, שיבובסקי, יתפנה להצטלם.
נדמה כי מלבד השמש אכן כולם
סרים למרותו.
בשעת־ערב מוקדמת הוא מכנס בחדרו
ארבעה חברי־מועצה, כדי שיספרו,
כולם ביחד, על ההסכם החדש ,״שהוא
תופעה מיוחדת ויוצאת־דופן בנוף
הפוליטי שלנו בארץ.״ כך מגדירה המועצה
את ההסכם הזה, באיגרת־הסבר
קטנה שתישלח בימים הקרובים אל כל
תושבי המושבה.
למעשה, שיבובסקי הוא הדובר ה־כמעט־יחיד.
בחן רב, אך בתקיפות, הוא
משסע את דברי חבריו .״תן לי לדבר,
אתה צריך לענות לעניין, תן לי לענות,״
ככה הוא מהסה אותם. והם מצייתים
לו מיד, נכנעים לו ללא היסוס,
למרות שכוחם הפוליטי רב מכוחו.
לשיבובסקי, כלומר למערך, יש
חמישה חברים במועצה. שאר שלוש ה־מיפלגות
מחזיקות בשישה מושבים.
כמה קל, אם כן, להדיח את שיבובסקי.
אולם איש, כך נראה, כלל אינו מעז
לחשוב על כך. שיבובסקי הוא המוכתר
הרישמי והבלתי־רישמי של זיכרון־יע־קב.
ארבעה,
,מלבד שיבובסקי, נוכחים
בפגישה.
איתמר ברעזר, נציג נאמני־התורה.
14 שנים בזיכרון. הגיע מכפר־חסידים.
מורה במיקצועו. ענק־גוף. הוא היחיד,
כנראה מחמת מימדיו הגופניים, המעז
ל שסע;פעמים את דבריו של שיבובס־

הד״ר מרסל סמולרסקי 11 ,שנים בזיכרון,
בא מצרפת. הוא הרופא המקומי,
אדם עדין ותרבותי, נציג הליכוד. אילו
היו נערכות בחירות, היה הוא מתמודד
על כהונת ראש־המועצה. בבחירות האחרונות
זכה שיבובסקי ב־* 87 מקולות
התושבים. קשה להאמין שהרופא,
עולה חדש, כהגדרתו, היה גובר על בעלה
של יובלה שכטר.
שימעון דהאן, נולד בזיכרון, פנסיונר,
נציג הליכוד. למרות שהוא יושב־ראש
סניף הליכוד בזיכרון מאז , 1948

״אני לא מתלתן...״

ציון שווילי
״את העונה חילק! ביניהם!״
ההחלטות פה־אחד. במושבה זו כל הזרמים
הגיעו להבנה. האזרח נתון בראש
מעיינינו.״
שיבובסקי קוטע אותו .״אתה צריך
לענות לעניין. ההערכה של כל מי שמכיר
את התושבים היתה שהתוצאות של
הבחירות, אילו יתקיימו, היו כמו אלה
של הבחירות האחרונות. לכן החלטנו
לוותר על הבחירות, להמשיך לתפקד
בארבע השנים הבאות תוך הבנה ותבונה.

לא נכון שהתושבים לא ידעו מה
קורה במועצה, והופתעו מהמהלך הזה.
בכל רחבי המושבה פיזרנו מודעות, הקוראות
לרשימות חדשות להצטרף להתמודדות.
איש לא הצטרף, ואז המגעים
לחתימה על ההסכם נכנסו להילוך
גבוה. ביום חמישי, לפני החתימה, המושבה
סערה. בכל מקום אפשר היה לראות
תושבים מתווכחים. היתה פה סערה
גדולה״.
ברעזר, כמו תלמיד נרגש, מביט ב־שיבובסקי
בתחינה .״ישי, אני מוכרח
להגיד משהו. אנחנו אנשים נבחרים.
הסניפים שלנו בחרו בנו לעמוד בראש
הרשימה. לא כפינו את עצמנו. נבחרנו
בהתאם לכל ההליכים הדמוקרטיים.
דהאן :״יכול להיות שאילו היו נערכות
בחירות, הליכוד היה זוכה כאן במנדט
נוסף. אז מה? מה היה מרוויח מזה
התושב המקומי? כלום! אני מוותר על
עוד נציג בשביל שלום־בית. אנחנו מושבה
קטנה, נפגשים בכל יום עם כל
אחד. למה לריב? טובת־האזרח חשובה
לכולנו בדיוק באותה המידה, ולא משנה
מאיזו מיפלגה אנחנו״.
אחר־כך, סמוך לדלת־היציאה, הרחק
מאוזניהם של חבריו״ אמר דהאן :״אילו
היינו עורכים בחירות, הדתיים היו מת
חזקים
מאוד. טוב עשינו כשחתמנו על
ההסכם וחסמנו אותם״.
שיעור קטן באזרחות מפי עסקן מקומי
ותיק: איך לנפנף בדגל של טוב־לב
ציבורי ולכוון את שפע הטובה אליך־
עצמך•
״טובת הישוב עמדה לנגד עיניכם,
או טובתכם־שלכם?״
השאלה מרתיחה אותם. ברעזר מנסה
לענות. שיבובסקי, שוב, נוטל את
תפקיד הדובר.
״אני לא מבין למה אנחנו מתגוננים
כל הזמן. הצעד הזה נעשה ב־ 100 אחוזים
לטובת הציבור. הד״ר סמולרסקי
היה אמור להיות המתחרה שלי. כולנו
יודעים מה הסיכויים שלו, ואת זה אני
אומר בלי שחצנות.
״אני מקובל על כל הציבור. תמיד
יהיו כאלה שלא יהיו מרוצים. אבל זה
דבר טיבעי. אנחנו החלטנו ככה. למה
אף אחד לא הקים רשימה חדשה?״
האם הזכות לבחור אינה חשובה כמו
הזכות להיבחר?
״לא שללנו שום זכות דמוקרטית.
מי יכול למנוע מאיתנו להופיע ברשימה
אחת, ולמה שימנעו מאיתנו דבר
כזה?״
הד״ר סמולרסקי מרים את ידו. הוא
רוצה לדבר. שיבובסקי, במחווה אבירית,
מתיר לו .״יכול להיות שגם בעוד
ארבע שנים נעשה אותו הדבר!״ הד״ר
מביט בשיבובסקי כדי לבדוק אם טוב
עשה כשאמר את מה שאמר .״יש כמה
אנשים לא־מרוצים, מפני שהם רוצים
להצביע נגד איזשהו מועמד. אם הם לא
מתנקמים במישהו פעם בארבע שנים,
רע להם בחיים.״
שיבובסקי קצת נבהל. הנה, חבריו
למושבה ולמועצה מדברים בצורה נלעגת,
משונה. אמנם הבחירות המקומיות
בזיכרון אינן בפתח, אולם ארבע
שנים חולפות מהר. אי״אפשר לזלזל כך
בבוחרים, שהרי בעוד ארבע שנים יצטרכו,
אולי, לקולותיהם.
מכאן ואילך הוא מדבר בעצמו, מלבד
גיחת־דיבור קצרה שהוא מתיר לשרעבי,
הנחשב כשתקן וכבדחן הכרוני
של המועצה.
שרעבי :״מערך, ליכוד, דתיים —
זה החוט המשולש שלא במהרה יינתק,
ובטח לא בגלל שאלות של עיתונאים
חטטנים!״

זה מבהיל את שיבובסקי עוד יותר.
הוא הרי רוצה לשמור על אווירה יפה.
״אנחנו כאן, בזיכרון, צברנו אמון, אמינות
ואווירה טובה, ולא היתה שום סיבה
לקלקל את זה במערכת־בחירות עכורה
ומלאת־שינאה. בשביל מה אני צריך
להכפיש חבר שלי, ואחר־כך לשוב ולעבוד
איתו? זה מגוחך!
״ויש כמובן גם העניין של הכסף.
בכך שאנחנו לא מקיימים מערכת־בחי-
רות, אנחנו חוסכים לקופת המועצה 25
אלף שקל, שהיינו צריכים להוציא ב־יום־הבחירות
על תשלום לעובדים,
אירגון, הסעות, אוכל. מלבד זה, ונוסף
על כך, מישרד־הפנים התכוון לתת לנו
40 אלף שקלים כדי לארגן כאן את
הבחירות. אנחנו מתכוונים לבקש את
הסכום הזה כדי לשפץ את בית ׳ר־לב־נים.״
״למעשה
הקמתם כאן קרטל ניצחי
של חברי־מועצה. אתם שולטים בישוב
ובזכות הקואליציה הנהדרת הזו, אתם
גם יכולים לעשות כל מה שאתם
רוצים.״
״למה לא לראות את הצד היפה של
הדברים? יצרנו כאן הארמוניה והבנה,
והלוואי שכולם ילכו בדרכנו!״
״אתה באמת אינך מבין עד כמה הזכות
לבחור חשובה?״
״מי שלא מבינים מה קורה כאן זה
אתם! איזו אווירה מיוחדת יש בזיכרון!
לדעתי זה דבר הראוי לחיקוי. אנחנו
גאים שהגענו להסכם הזה, שהקפאנו
את העניין האידיאולוגי, וחשבנו רק על
טובת־הציבור!״
באיגרת לתושב, שנוסחה אחרי ויכוחים
נוקבים, נשמעת האידיליה כך :״ההסכמה
ושיתוף־הפעולה בין כל הסיעות
נובעים ממערכת של יחסים, שהצלחנו
לבנות כאן בזיכרון־יעקב —
מירקם של יחסי רעות וסובלנות בין כל
קצווי הקשת הפוליטית, מן השמאל לימין,
מן החילוני ועד לחרדי. כאשר כולם
מתאחדים ביחד, אסור לנו להרוס
במו ידינו אחדות ושותפות לעשייה.
אדרבא, עלינו לשמש דוגמה לחיקוי
חיובי.״
יפה. וכשכולם מתייצבים סמוך
לכסאו של ראש־המועצה לצילום
משותף, אומר שיבובסקי לצלם :״אתה
מקרב אותם לכיסא שלי, וזה לא מוצא

חי בעיני•״ צילם: ציון צפריר ₪

הדו ברמדבר
מי שגילה לתיקשורת את דרישתו של שר־האוצר שימעון
פרס להשקיט את יעקב שמאי, ראש סיעת תכלת־לבן,
בהסתדרות הי״ז דווקא דובר ההסתדרות

עוד נטען כי יש למצוא דרך לפריסה ארוכה למי שמתקשה
בהחזר ההלוואה, כדי לאפשר לו לעמוד בהתחייבויותיו.
ואילו ההסתדרות מ ת מנ ת התקפה מקיפה על שו״הבינוי־והשיכון.
גורמים בהסתדרות טוענים כי בעיקבות מדיניות
מישרד־השיכון לא משתמשים זוגות צעירים בשרותי
המקים למשכנתאות, מתוך אמונה שלא יעמדו בתנאי
המשכנתא.

מסתבר כי דובר ההסתדרות, שמואל סולר, מסר זאת
לכתבים הכלכליים בירושלים.
מבחינה פוליטית חיזק צעד זה דווקא את שמאי.

חוגים בהסתדרות מעריכים כי מימסר הזוגות
הצעירים חסרי־הדיור מתקרב ל־ 50 אלך, והם
תאים בכך פצצה חברתית.

בפגישת פרם־קיפר גל ה פרם בי דרש משמיר
לרסן את שמאי, אחרת יתפטר מתפקידו.

מחנכי אח ההורים
מדעיות חדשה של ישראל בשטחים הכבושים:
המדעיות החדשה של ישראל למיגור האינתיפאדה גורסת

כי יש לחגו, בגדאד-את ה הו ד ע

לפיכך נשלחים לבתי התושבים שליחים,
המנסים לשכנע את ההודים שלא לאפשר
לילדים לצאת מהבית. גורמים בשבחים
הכבושים טוענים בי התוכנית החדשה נוחלת
הצלחת ובעיקבותיה יוחזר גם בבודה של
המישפחה הפטריארכלית.

אה״ל מבטל אימונים
לקראת

גורל מבטל אימונים של יחידות קטנות
סוף שגת־העבודה באפריל.
ימי־מילואים, בפי קוד־ררום ובפיקוד־חריגות

מרכז, בעיקבות האינתיפאדה הביאו לצימצום מיכסות ימי־המילואים
ומי שנקראים לשרות־מילואים זוכים בקיצור
פתאומי.

נזיפה לחיילים שדיברו נודע כי החיילים ששוחחו עם שמיר
בשבוע שעבר בשכם, לעיני הטלוויזיה-
ושדבריהם זיעזעו את המדינה, ננזפו על
כך, והנזיפה נרשמה בתיקיהם האישיים.

לדיון: מירוק קיבועים!
במישרד״האוצר מתקשים יועצי שי מעון פרם
לגבש עמדה, כיצד להציג לפני התנועה
הקיבוצית את המציאות העגומה, שעל פיה
ייאלצו במה קיבוצית ששקעו בחובות בבדים,
להתפרק•
מבדיקות שנעשו בפישרד־האוזנר גובשה המסקנה כי חלק
מהקיבוצים מסובכים כל־כד בבעיות כלכליות, וכי שום
תוכנית רחבת ככל שתהיה, לא תאפשר להם להתמודד עם
חובותיהם.
מאחר שראשי התנועה הקיבוצית כבר הבהירו שלא יהיו
מוטים לארגן מגבית קולקטיבית שעל פיה יסייעו
הקיבוצים הגדולים והחזקים מבחינה כלכלית לפיתרון
בעיית הקיבוצים החלשים, לא תיוותר בדירת ומעופו״
קיבוצים א ט ייאלצו להתפרק.

לס עוזב

דו ל ר לביטחון

הד״ר יורם לס, מנב״ל מישרד״הבריאות, לא
יישאר, כנראה, בתפקידו.

הקברניט יצחק גונן, יו״ר איגוד הטייסים
הישראלי, סנה בקריאה לראש ממהלייהתעו&ה
לאבדן פנייה של האירגון הבינלאומי לתעופה
אזרחית ולגבות מכל נוסע בקווים הבינלאומיים
דולר אחד.

לס, שהחליף את הפרופסור דן מיכאלי, ששימש מנכ״ל־המישרד
בתקופתו של מוטה גור, יעזוב את תפקידו
בתקופה הקרובה, מאחר ושר־הבריאות, יעקב צור, מתכוון
למנות לתפקיד מישהו ממקורביו.

392

ביום השני, ה־ 30 בינואר, מסר דובר
צה״ל על 293 התגים סלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיססר זה כלל התגים מירי
חילי צה״ל בלבד.
לסי מסירת ״העולם הזה״ ,עומד מיסטר
ההרוגים הסלסטיניים בשטחים הכבושים
על .392
לעומת זאת, מוסתם מקותת פלסטי־ניים
על 489 התגים פלסטיניים, לפי הפי־ת
ט הבא:
• 331 התגים מי ת חיילי צה״ל ומתנחלים.

72 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 39 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 47 התגים מסיבות אחתת.

נאמן התפוטר
יגאל נאמן, המנכ״ל היוצא של ״תתראו״ ,לא
התפטר. החלטה סודית על הפסקת סעלותו
במנכ״ל ״תתראן״ התקבלה בעת שהחברה
הגישה את הדוחות הכספיים שלה, שהראו
הפסד של 24 מיליון תלר בחצי שנה.
כבר אז הוחלט במועצת־המנהלים של.תז־יראן להפסיק את
עבודתו. ההחלטה הושעתה, ולפני שבוע סוכם איתו על
פרישתו.

מילחמת הד ב ק בהרצליה מזה שבוע נערכת תחרות פרועה בץ מועמד
הליכוד לראשות העיר, אלי לנדאו, לבין מועמד
המערך י, אבי נאמן, על כיבוש הלוחות.
בשעה 7בבוקר עוברת מכונית, ובה מודעות ודבק. פעיל
המערך מכסה את לוח־המודעות בשיככת־דבק עבה, ומדביק
על פניו של לנדאו את מודעות המערך. דקות מעטות אחר־כך
עוברת מכונית אחרת, ומדביקה שיכבה נוספת של
מודעות הליכוד על אותו לוח.

ובין ברו1ו למדינה

מי שספר את השכבות טוען כי על הלוח יש
בבר יותר משמונה שכבות.

הולכים ומחמירים חילוקי״הדיעות בין מישרה*
האוצר ל״בנק ישראל״.

לוי כועס

מקורה העיקרית במחלוקת היא במדעיות הפיחותית בעוז־שוויקטוד
מדינה, מנכ׳׳ל מישרר־האוצר, מאמין במדיניות
של פיחותים מזדמנים, מתעקש מיכאל נ תנו, נגיד מ ק
•שראל, על חשיבותו של ש עד־חל יפץ יציב.
מתחת לטי השטח יש בסיסדרונות מ ק ישראל ביקורת
ומורה על הממשלה, על״כך שהממשלה לא קיצצה
בפעולותית אלא מנסה להילחם בגדעון בתקציב על־ידי
הטלת מיסיס נוספים וקיצוץ בסובסידיות
באתר, לעומת זאת, מטיחים בבזק ישראל שברונו לא
הצליח לצמצם את מירוווד הבנקים

פרס מעדיך שלא להזדהות באופן גמור עם
עמדת צמרת מישרדו ומנב״לו, ובד שו מרמת
האופציה לשמש בורר בין ברונו למדינה.

מילחמה ביחענים
לאור המצב הגרוע בשטח הפירסום בעיתונות פתח ת ב
יודקובסקי, עיח־ דעות אחחמח במילחמה נגד היחצנים,
המחרידים לעיתון פידסומת־חעת

הוא שלח חוזר פנימי לבל עיתונאי המערבת
ובו ודרה שלא להשתמש בידיעות הנמסרות
על־ידי יחצנים, אלא להעביר אותן למחלקת־המודעות.

שד־הבינוי־־והשיפון,
דויד לוי, כועס על מזכיר
ההסתדרות, ישראל קיסר, בעיקבות התערבות
ההסתדרות בנושא הקשיים של זוגות צעירים
בהחזרת משכנתא.
לוי טוען כי מדיווחי הבנקים למשכנתאות על החזרי
משכנתאות מסתבר כי מדובר דווקא בהלוואות שההחזר
שלהן מתנהל בצורה היעילה ביותר, והטיעון צריך להיות
מופנה כלפי המקים למשכנתאות. ממחקרים שנעשו בנושא
עולה כי הרווחים שלהם גבוהים בהרבה מהמקובל.

מסרת הכספים תהיה הקמת קרן מיוחדת במוסדות האו״ס,
שתעסוק בשיפור אמצעי־הכיטחון בתעופה האזרחית, הן
במטוסים, הן בגמלי־התעופה.
לפי ההערכה אפשר יהיה, תוך שנה וחצי, להגיע לסכום של
מיליארד דולר, שיובל לסייע בשיפור מערכות־ביטחון
בנמלי־התעופה, בהגדלת מיספר אנשי־הביטתון ובשיפור
האמצעים הטכנולוגיים במאבק בטרור האווירי.
מערבחרהבחירות בבתי־הספר
שושנה באייר, יו״ר אירגון המורים העל־יסורייס, פנתה
לשר־החעוך, יצחק גבון, בבקשה לאסור על השתתפות
תלמידים בעבודה למען המועמדים לבחירות
המוניציפליות.

מדבריה עולה כי דוב המועמדים מעסיקים בני־נוער
בחלוקת חומר־הסברה בהתנדבות או
כשכר, והפיתוי של עבודה במטות־הבחיתת
מביא להיעדתיות מבתי-הספר ולפגיעה
בלימודים.

״המיזרחי״ מעוניין למסר
״בנק המיזרחי״ עושה בכל שניתן כדי למכור
את ״בנק טפחות״ ו״בנק מימון וסחר״.
עד היום עלו בתוהו הניסיונות בארץ ובעולם למצוא קונים,
שיהיו מוכנים לשלם סכום שייראה בסיפרי הבנק כהפסד
מינימלי.
הבעייה היא שהסכומים שהוקצו בזמנו לרכישת הבנקים היו
עצומים, ומק הסיזרח׳ אינו מוצא דרך להחזיר לעצמו את
השקעתו.
מעריכים שראשי הבנק ינסו למצוא דרך להיפטר מחלק
מסניפי מ ק טפחות, ולהפוך אותם לדלפקים במק
הם־זווז־.

אין חגויות־מין
ב״דפי זהב״
הנהלת המדריך המסווג ״דפי זהב״
מקבלת מזה שנים פניות מחנויות לאבי־זרי־מץ,
המעוניינות במודעות גדולות וי-
קרות במדריך.
הנושא הובא לדיון בוועדת״הסיווגים
של המדריך, אולם בסיכומו של כל דיון
הוחלט לסרב לבקשות, כדי לא לעורר תרעומת
מצד הציבור הדתי, או החילוני־שמרני.

תמלוגים
גם מהונ1־קו3ג
ב־ 1988 קיבלה אקו׳ם יותר מ־ 268 אלף שקלים מתחנות־רדיו
בעולם, כתמלוגים על השמעת יצירות ישראליות.

המדינה ששילמה את סכום התמלוגים הגבוה
ביותר, העומד על סך של 80 אלך שקלים, היא
גרמניה. אחריה עומדת אדצות־הברית,
ששילמה תמלוגים בם!־ של 66 אלך שקלים.
הסכום הנמוך ביותר התקבל מיוגוסלביה, והוא
עומד על 8.79 שקלים.

עסקן איים
בהתאבדות

בין המדינות שהעבירו תמלוגים לאקו־ם היו הונג־קונג.
הונגריה, בראזיל ופולץ. מאקדם נמסר כי לא זכורה להם
גיאות מאת בקבלת תמלוגים מחו׳ל.

עסקן ותיק במישור המוניציפלי של
חרות, שעמד לפני סכנת־הדחה, פנה ליצחק
שמיר ואיים עליו בהתאבדות, אם
לא יוצב במקום ריאלי ברשימה לבחירות
המוניציפליות.
האיום, שניסה לשנות את החלטות
הוועדה המוניציפלית של חרות, נשא
פרי, והאיש הוצב במקום ריאלי ברשימה.

גריווודד מעוכב
השופט המחוזי אמנון הומינר הוציא ביום
השני צו־עיכוגדיציאזדמהארץ נגד פול
גרינוולד, מי שבזמנו נתפס בשערוריית הפקת
קלטות-וידיאו פורנוגראפיות.
הצו ניתן לבקשת פקיד־השומה בתל־אביב, בגלל חוב של
גרינוולד למס־ההכנסה בסך חצי מיליון דולר.
אוו רו

זדובבל

| 111.1111.111.111!1|1י

״תנו לי גנרלים שיש להם מזל,״ אמר נפוליון. וככל שהתעסקתי
בתולדות המילחמות, כן היטבתי להבין מישאלה זו, גנרל
זקוק להרבה דברים. אך יותר מכל הוא זקוק למזל.
גנרל בעל־מזל הוא קודם כל גנרל הנמצא במקום הנכון בשעה
הנכונה.
בסיפרו הערומים והמת, מספר נורמן מיילר על גנרל
אמריקאי גאוני, שתיכנן תימרון מזהיר לכיבוש אי חשוב מידי
היפאנים. הוא הגה את המערכה
בראשו, הכין את הכוחות, גיבש
את התוכנית. הוא קבע מועד
למיבצע, ולפני כן יצא מן האי
כדי להתייעץ עם המיפקדה. בהיעדרו
התמוטטה לפתע החזית
היפאנית. סגנו של הגנרל —
קצין־מטה מטומטם וחסר כל
דימיון —; נטל לידיו את
הפיקוד, ביצע את המיבצע והפך
גיבור לאומי.
זהו סיפור דימיוני. אך תולדות
המילחמות מלאות בדוגמות כאלה.
גנרלים מוכשרים רשמו את
שמותיהם בסיפרי־ההיסטוריה מיצגע מפני שהיו ברגע הנכון במקום
הנכון, ראו את ההזדמנות הגדולה וניצלו אותה. לכל גנרל גדול
היו עמיתים לא״פחות מוכשרים, ואולי גם יותר מוכשרים, שחיכו
כל חייהם להזדמנות כזאת, והיא לא באה.
מי זוכר גנרל בשם עימנואל גרושי? ערב הקרב על ווטרלו שלח
אותו נפוליון כדי לרדוף אחרי הצבא הפרוסי, שהוכה ונסוג. בלילה
ובערפל חמקו הפרוסים מידי רודפיהם, פנו אחורה וצעדו לעבר
ווטרלו. גרושי חיפש אחריהם ולא מצא אותם. בשיא הקרב של
ווטרלו, כשהכל היה מונח על כפות־המאזניים, ראה נפוליון באופק
את ענן־האבק של צבא מתקרב. אילו חזר המרשל גרושי והצטרף
לכוח הצרפתי העיקרי, היה נפוליון מנצח וההיסטוריה היתה משנה
את מהלכה. אבל מתוך הענן הופיעו הגייסות הפרוסיים שהצטרפו
אל הבריטים, וגזרו את דינו של נפוליון.
בליכר, המרשל הפרוסי, נכנס להיסטוריה. גרושי המיסכן
נשכח.
דברי ימי צה״ל מלאים בדוגמות כאלה. ינוש היה במקום הנכון
ביום־הכיפורים, ועשה היסטוריה. אותו ינוש היה במקום מאוד
לא־נכון במילחמת־הלבנון, וירד מן הפרק. כך גורודיש — במקום
הנכון בששת־הימים, במקום הכי־לא־נכון ביום־הכיפורים.
מדוע אני חושב על כך דווקא עכשיו? מפני שגנרל בעל־מזל
אינו רק המצביא הנמצא במקום הנכון בשעה הנכונה. עוד יותר
חשוב לו שלא להיות במקום הלא־נכון בשעה הלא־נכונה.
ליצחק רבץ היה מזל עצום ביום־הכיפורים — הוא לא היה. לכן
הפך כעבור כמה חודשים ראש־הממשלה.
לצמרת הנוכחית של צה״ל — דן שומרון, איציק מרדכי,
ובעיקר עמרם מיצנע — אין מזל. ומי הגנרל בעל־המזל? יוסי
פלד. הוא נמצא בצפון. רחוק מכל אינתיפאדה. וגם אהוד ברק. אין
שומעים עליו, ומבחינתו זה טוב מאוד.
מיצנע נמצא במקום שאי־אפשר להצליח בו. כל מה שיעשה
יהיה רע. על חיסול האינתיפאדה הוא יכול להגיד רק דיברי־הבל.
כל מעשיו לדיכוי ההתקוממות הם חסרי״שחר, וגורמים רק להגברת
האינתיפאדה ולהצלחתה. הם הורסים בהכרח את יוקרתו
כמצביא ומכתימים אותו כבן־אדם. כשיסיים את תפקידו, יהיה
אדם הרוס. המצביא שהפסיד את המילחמה בילדים ובאבנים.
אולי אין זה רק עניין של מזל. איש חכם כלל אינו מגיע למצב
כזה. הוא מריח מרחוק את האסון המתקרב, ומסתלק מן התפקיד
לפני שהמפולת מגיעה אליו וקוברת תחתיה את שמו הטוב ואת
הקאריירה שלו.
שום תהילה לא תיפול בחלקם של הגנרלים במילחמה זו. הם
לא יככבו בשירים ובאלבומי־ניצחון. הם יסיימו את תפקידם, והמדינה
תעשה את הכל כרי לשכוח אותם ואת המערכה האומללה
שהם ניצחו עליה.
גנרלים חסרי־מזל. קורבנות האינתיפאדה.

הפלסטינית. גם ידידי עיצאם אל סרטאווי, איש־אש״ף, הוזמן
לכינוס זה. עוד לפני כן גילינו שיש לנו תחביב משותף: שנינו
היינו מעוניינים במדע ההתנהגות של בעלי־החיים, אתולוגיה.
באחת ההפסקות בכינוס הסיעו את כולנו לאוכספורד, כדי
שנוכל לפשוט על חנויות־הספרים של העיר האוניברסיטאית.
בררו חזרה סיפר לי סרטאווי שהוא קנה ספר על מוצא האנושות.
הספר טען כי האנושות אינה אלא מישגה של הטבע. לאחת
ממישפחות הקופים קרה משהו חמור וחולני, היא סטתה מן הדרך.
היא ירדה מן העצים, הזדקפה על רגליה האחוריות ויצאה לדרך
חדשה. תוך כדי כך חל עיוות נורא במיבנה הנפשי שלה. בניגוד
לרוב שאר בעלי־החיים, בגי המישפחה הזאת רוצחים איש את
רעהו סתם כך, עורכים מילחמות, ממציאים כלי־נשק להשמדה
המונית, וגרוע מכל: משמידים בהדרגה את שאר בעלי־החיים,
וביניהם קרוביהם, שאר הקופים.
סרטאווי ואני, פלסטיני וישראלי, התווכחנו על תיאוריה זו
באוטובוס, בדרכנו חזרה מאוכספורד לטירה. האם המין האנושי
המיפלצתי הזה ישמיד סוף־סוף את עצמו ויניח לשאר בעלי־החיים
לחזור לאיתנם, או שישמיד תוך כדי כך את הכוכב שלנו כולו?
הסרט מתאר מקרוב את חיי הגורילות בטבע, בצילומים
מרהיבים ומדהימים. הגורילות הענקיות הטילו את מוראן על
הדימיון האנושי במשך דורות רבים, בשל צורתן האימתנית. בסרט
הן מתגלות כיצורים טובי־לב ושוחרי־שלום, החיים בחברה מסודרת.
לצופה אין ספק שמישפחת־הגורילות תרבותית הרבה יותר
ממישפחת־האדם. הם קופים נחמדים מאיתנו.

אולי את מעשיו. אולי את היצירה שהותיר מאחוריו. אולי את
מישפחתו.
אני זוכר בדרך־כלל משהו שאיני יודע להגדיר: את רוחו של
האיש, את הטעם המיוחד של אישיותו, מין ניחוח נפשי. אולי
אפשר לקרוא לזה נשמה.
טעם אישיותו של אורי קיסרי דמה לריח של בושם צרפתי עדין,
משהו נעים, קמצוץ של מתיקות, לא חזק מדי.
אורי קיסרי היה אדם אופטימי. הוא האמין בבני־אדם. הוא ראה
רק טוב. קל היה לרמות אותו, ורבים עשו זאת. הוא האמין בתרבות
המערבית, ובלב־ליבה — צרפת, פאריס. את השלם הזה(שנקרא
תחילה 9בערב) ייסר בפסח , 1937 שנתיים וחצי לפני שהמגפיים
הנאציים רקעו על אבני־המרצפות של השאנז־אליזה ורמסו
תקופה. מי העלה זאת על דעתו ב־?1937
קיסרי האמין ביישוב ובמנהיגיו, ואחר־כך האמין במדינה
ובמנהיגיה, הם לא יכלו לעשות כל רע. הוא לא רצה לשמוע
עליהם כל רע.
הוא אהב את החיים, ובעיקר אהב את האהבה. הוא אהב בחורות
יפות ומוכשרות, ולעיתים היה נדמה לי שהוא אהב את מישחק־האהבה
יותר מאשר את הנשים עצמן.
הכרתי אותו באמצע שנות ה־ ,40 בראשית דרכי העיתונאית,
ואני זוכר בעיקר את האופטימיות הזו. אני זוכר אותו כיום, כסמל .
האופטימיות של הימים ההם. הימים של טרם־המדינה. כאשר היינו
ישוב קטנטן, ציבור של 600 אלף נפש, אי קטן בעולם הערבי,
מושבה קטנה ומרדנית תחת שילסונה של אימפריה אדירה. איזו
אופטימיות שטפה אז את כולנו! האמנו ביכולתנו לעשות ככל
העולה על רוחנו, לשנות את פני המרחב כולו, ליצור תרבות
חדשה יש מאין, להקים מדינה שתהיה מיוחדת במינה, גן־עדן.
כאשר נפטר קיסרי, החודש לפני 10 שנים, לא נותר דבר מכל
אלה. המדינה הפכה מזמן מציאות, והמציאות שונה מן החלום.
הפכנו מדינה חזקה, מיני־אימ־פריה,
בעלת צבא כביר, מוכנים
להתגרות בכל העולם, לכפות
את שילטוננו על עמים אחרים
— אך האופטימיות אינה שורה
עוד במקומותינו. אילו חי אורי
קיסרי כיום, היה מהווה אנאכ־רוניזם.
כבר
ב־ 15 שנותיו האחרונות
לא דבק האיש באמונתו. מילח־מת
יום־הכיפורים הרסה אותה.
זמן־מה לאחר מכן, במעמד פומבי
לרגל הוצאת ספר־זיכרונותיו,
אמר לי שצדקתי במילחמתי
במימסד — מילחמה שהפכה
תמצית העולם הזה. דבריו באותו
מעמד היו בעיניי הודאה טראגית, כשהיא באה מפיו של איש זה,
שכל־כך האמין, שכל־כך רצה להאמין.

עיניים אדומות

ביקח־ת עד ביקורת

אי־אפשר שלא לאהוב את שירלי מקליין, ועל אחת כמה וכמה
בתפקידה של מאדאם סוזאצקה, המורה למוסיקה בסרט בשם זה.
העלילה פשוטה בתכלית. המורה הקשישה מקבלת תלמיד
חדש, נער הורי מוכשר, והופכת אותו לווירטואוז.
היא רוצה להחזיק בו, גם כאשר הוא כבר מגיע לרמה שבו הוא
צריך לעמוד על רגליו שלו.
בקטע זה עולה נדשחקה של מקליין לשיא. היא נקרעת בין שני

חווייה חינוכית:
בשנה שעברה הופיע בגרמניה תרגום של סיפרי אויבי. אח׳(או
ידידי האו״ב. כפי שהוא נקרא בחו״ל) .ההוצאה הגרמנית אספה את
גזרי־העיתונות של הביקורות, ושלחה לי אותם בחבילה אחת.
כך קראתי בזו אחר זו כ״ 25 ביקורות ארוכות וקצרות, בעיתונים
גדולים וקטנים, מידי עיתונאים חשובים ובלתי חשובים. לא
היכרתי איש מבין כל הכותבים.
היתה שם ביקורת אחת, על גבי שני עמודים, שגרמה לי
להסמיק. הכותב תיאר את חיי ומעשיי בצבעים לוהטים, והגיע
למסקנה שהייתי צריך לקבל מזמן את פרס־נובל לשלום.
היו שם שתייס־שלוש ביקורות שתיארו אותי כאידיוט נאיבי,
שאינו יודע בין ימינו ושמאלו(ומכאן שאני היפוכם הגמור של
הכותבים, היודעים את הכל).
אחדים תיארו אותי כפטריוט ישראלי, המשמיע סוף־סוף את
קולה של ישראל האמיתית, האהובה. אחרים תיארו אותי כמי
שעוסק בהרפתקות מסוכנות, והגורם נזק בל־ישוער לארצו ולעמו.
כמה מן הכותבים שיבחו את סיגנון הספר, ואחד כתב שהוא
נקרא ״כמו מותחן״ .שלושה כתבו שזהו ספר משעמם מאין־כמוהו,
העמוס בפרטים טפלים, ושממש אי־אפשר לקרוא בו ער הסוף.
שניים כתבו, כל אחד בסיגנונו, שזוהי תערובת מרתקת של סיפור־עלילה
והגות פוליטית, ומן הראוי שכל המתעניין בסיכסוך
הישראלי־ערבי יקרא אותו.
אלמלא ידעתי כי כל הביקורות האלה מתייחסות לאותו הספר,
הייתי יכול להסיק שמדובר על שני ספרים שונים לגמרי, ואולי על
25 ספרים שונים. ומהו הלקח החינוכי?
אילו קראתי רק אחת מן הביקורות האלה — אחת החיוביות או
אחת השליליות — הייתי עשוי לקפוץ מרוב שימחה או לשקוע
בדיכאון. אולם מכיוון שקראתי את כולן ביחד, בזו אחר זו,
בעירבוביה, הגעתי למסקנה הפילוסופית הנכונה.
המבקרים הם רק בני־אדם (ולפעמים גם זה לא) .כל אחד
מתרשם מספר בדרכו. אולי היה באותו יום במצב־רוח טוב, אולי
לא. אולי רב באותו בוקר עם אשתו, אולי בילה זה עתה אחר־צהריים
מהנה עם מזכירתו. אולי הוא ימני״קיצוני, ואולי שמאלי־קיצוני.
דיעותיו, אמונותיו הטפלות, העושר או העוני של ידיעותיו
על הנושא, יחסו הריגשי לישראל ולערבים — כל אלה קובעים.
יש מבקרים טובים(ולא חשוב אם דעתם על הספר חיובית או
שלילית) ומבקרים רעים(וגם דעתם שלהם על הספר יכולה להיות
חיובית או שלילית) .אולם שום ביקורת אינה בבחינת תורה מסיני.
צריכים להתייחס אל כל ביקורת כאל רעתו של איש אחד על
היצירה המבוקרת. ואם (כמו במיקרה זה) הסך־הכל של הביקורת
נוטה דווקא לחיוב, דיינו.
הסוטים כששואלים אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, אני יודע
בדיוק מה התשובה: ארצה להיות חוקר של בעלי־חיים בחיק־הטבע.
כמו דיאן פוסי.
את דיאן פוסי הערצתי מרחוק, הרבה זמן לפני שנרצחה. ואיך
אפשר היה שלא להעריץ את האשה האמריקאית, שבילתה שנים
רבות לבדה במעמקי אפריקה כדי לחקור את חיי הגורילות, עד
שהפכה מגינתם ומצילתם?
הסרט נורילזת בערפל הוא הרבה יותר מאשר תיאור חייה
ומותה של פוסי. זהו כתב־אישום שופע־זעם. מי שצופה בו מתמלא
אף הוא בחמת־זעם. עולה בו הרצון ליטול רובה ולהרוג את
הפושעים.
אבל מי הם, נעצם, הפושעים?
הכושים המיסכנים במדינת רואנדה, ההורגים את אחרוני
הגורילות בטבע כדי להתפרנס? הממשלות המוכרות את
הגורילות, כדי להכניס מטבע זר יקר למדינותיהם המדולדלות?
סוחרי־החיות, המעודדים את הציד כדי לספק קופים לגני־חיות, או
— גרוע עוד יותר — לספק ידי־גורילות גרועות וראשי־גורילות
כרותים לחדרי־המתנה של רופאים ועורכי־דין?
כתב־האישום הוא נגד הגזע האנושי כולו, אותו זן של קופים
רצחניים, פרוורסיים, שאין דומה לו בטבע באכזריותו המטומטמת.
יש על כך תיאוריה, שעשתה עלי רושם עז, אף שמעולם לא
קראתי אותה. איני יודע גם מי כתב אותה.
פעם הוזמנתי לכינוס בטירה ליד אוכספורד, לדיון בבעייה

מקליין כמאדאם סוזאצקה
רגשות. היא זועמת על מה שנראה לה כבגידה, אך באותה השעה
היא גם גאה בהישגיו, שהרי הם פרי המאמץ העצום שהיא השקיעה.
יתכן שכל מורה מרגיש כך, ואולי גם כל אם. השתתפתי בליבי
במאבק שהתחולל בה, כי נקרעתי לא־אחת בין הרגשות דומות.
לקחתי צעירים וצעירות, כתבים מתחילים, השקעתי בהם הרבה
שנים של הכוונה והדרכה, שמחתי על התקדמותם, וברגע מסויים
חיפשו להם מרחבים חדשים. אחדים דעכו ונעלמו. אחרים הצליחו
והגיעו לעמדות־מפתח בעיתונות.
גם אני זעמתי לעיתים על מה שנראה לי כמעשה־בגידה כפוי-
טובה. אך הזעם חלף מהר ונותרה הגאווה בהישגיהם.
זוהי בעייה ניצחית בין מורה ותלמיד, ושירלי מקליין, שאותה
היכרנו כקומיקאית, מצליחה לבטא את הרגשות הסותרים
והמורכבים ברגישות מופלאה. בצאת הקהל מן האולם היו לרבים
מן הצופים עיניים אדומות.

אורי הראשון
כאשר זוכרים בן־אדם שהלך לעולמו — מה זוכרים, בעצם?

עזר וייצמן ^ נטר ה מדע זהבידזח כרמלה
חנוך מדברתב מנ ה ץ ! מג הצתב טל פזן
פולקלור של הימים ההם.
לגוון את הערב, הוא מחפש
שיו זמרת צעירה, שתשיר
שירי ארץ־ישראל ותלווה
עצמה בגיטארה.
כדי עכאת

בנו
של אורי זוהר, שלוב
זוהר, שהתארס בשבוע
שעבר עם יסמין, בתו של אריק
אינשטיין, לא נקרא
״שלום״ בתקופה שבה היתה
מישפחת־זוהר חילונית. שמו היה
אבשלום, ויש לשער שהוא שונה,
בשלב כלשהו, מכיוון שאבשלום
לא היה דמות חיובית במיוחד
בסיפורי התנ״ך.

אחרי חתונתו של אפריים
( )20 ואירוסיהם של אחי

ס1ף־10ף, בהנחיית גבי גזית, ,
בגלל תביעה שהגיש המחזאי
אבי שמש נגד רפי גינת,
מנהל מחלקת־הבידור של הטלוויזיה,
על חוב של 300 שקל.
יצרן הרהיטים, שנהנה מהמוניטין
שצבר בהצגת רהיטיו, הסכים
להשאיל לאולפנים מערכת־רהי־טים
חילופית.
בעת דיון לפני בית־המיש־פט
הגבוה לצדק בעניין עתירות
להכרה בגיור, ציטט עורך־הדין
יום!? בן־מנשה מן המקורות
כי בעבר היה נהוג לומר למתגייר
״האם אתה יודע כי בימים
אלה בני־ישראל סחופים, דחופים
ומטורפים?״ ,ואם למרות כל זאת
אישר האדם כי ברצונו להתגייר,

היתה לכך שבני־ישראל נטרפה
ספינתם.״

עורכת־הדין כרמלה חניך
ידועה בבית־המישפט כס־ניגורית
רצינית ושקולה, הטוענת
ביעילות ובטעם. השבוע נראתה
במיזנון בית־המישפט כאשר
צלקת של כווייה מעטרת את
לחיה. כאשר נשאלה, הסכימה
לספר את הסיפור רק בתנאי שלא
יצחקו ממנה .״שוחחתי בטלפון
עם חברה בעת גיהוץ. במקום
להרים אל אוזני את שפופ־רת־הטלפון
קירבתי אל לחיי את
המגהץ ונכוויתי!״ הנזק, למרבה
המזל, אינו גדול.
במישפט־אונס לפני השו־אלי
דסה, העולם הזה

ןךןךןחךר 1ךךי הסופרת הופתעה לגלות ציורים הנושאים את דיוקנה, שצויירו
/ 1411 11 על״ידי צילה בינדר. חווה גמזו (משמאל) ,אלמנתו של מנהל
מוסיאון תל-אביב, טענה שאינה דומה לדיוקנות שלה שצויירו על־ידי הציירת. אחותה

של צילה גינדר התנפלה על מנחם דורמן, מנהל ״מוסד אלתרמן״ (למטה מימין) בטענה
שזכר אחותה המנוחה לא בא לידי ביטוי הולם. גאולה בן־אליעזר (למטה משמאל) ,בתו
הבכירה של דויד בך גוריון, סיפרה שהיא הכירה את צילה בינדר באמצעות אביה.

באחת הישיבות האחרונות
של הממשלה נשמע שר־המדע־והפיתוח,
עזר וייצמן, כשהוא
מכנה עצמו ״שר־המדע־והבי־דוח״.

הוועדות, גרמו להרמת גבות.
מסתבר שכל אחד לקח לעצמו
מינוי ב־ 14 ועדות, בעוד שכל
אחד מהשרים האחרים קיבל מינוי
בשבע ועדות, בממוצע.

נועם ( )20 ושלום 19 תהיה
הפסקה ממושכת בחתונות ב־מישפחת״זוהר,
מכיוון שאית־מר
הוא רק בן , 10 בצלאל בן 6
ודויד בן .3

השבוע נמסר לחברי־הממ־שלה
הרכב ועדות־השרים. שני
השרים, דן מרידור (ליכוד) ומשה
שחל (מערך) ,שהרכיבו

שאול ביבר, אבי ילקוט
הכזבים, שעל פרידתו מאשתו
אורנה סיפר העולם־הזה, מתכנן
לצאת בתוכנית של סיפורי־

מחלקת ההוצאה־לפועל
של בית־המישפט המחוזי בתל־אביב
עיקלה את כל הרהיטים המופיעים
בתוכנית הטלוויזיה

היו מקבלים את בקשתו. המילה
״מטורפים״ העלתה חיוך על שפתי
הצופים הרבים באולם, והשופט
מנחם אילון מיהר להסביר:
״המילה מטורפים לא נאמרה שם
בפירוש שלה כיום. כוונתה שם

פטים ישראל גילעדי, משה
טלגם ואדמונד לוי, הירבו
העדים ועורכי-הדין לדבר על
״חביות״ הבירה ששתו כל המעורבים
במישפט. אחרי שעה
קלה של דיבורים כאלה ציין
העולם הז ה 2683

השופט גילעדי :״אני כבר שיכור
מכל הבירות שעליהן שמעתי
במישפט.״
עד עיקרי במישפט־אונס
לא הופיע בבית־המישפט, למרות
שהוצא נגדו צו־הבאה. השופטים
ועורכי־הדין, שלא רצו
לדחות את הדיון, החליטו לחפש
את העד בכוחות עצמם. הם למרו
מהודעתו במישטרה כי הוא עובד
בדפוס בסביבות כיכר־המדינה.
תחילה טילפנו מלישכת השופטים
אל חמותו של העד, וביקשו
ממנה את מיספר־הטלפון שלו
בעבודה. היא סירבה לתת, אבל
אישרה למטלפנים כי הוא אמנם

פקר, אמרה שהיא בת .63 כשהזכירו
את שמה של שושנה
דמארי, טענה ירקוני שדמארי
לא היתה אומרת את הגיל שלה.
חבר־הכנסת דויד ליבאי
קנה לבנו, דני בן ה־ , 19 מכונית
רנו חדישה, מודל .89 אחרי כמה
ימים נפגעה המכונית, ודני הביא
אותה למוסך המרכזי של הנו. כעבור
כמה ימים התקשר עם המוסך
כדי לברר מתי יוכל לקבל אותה
בחזרה. להפתעתו נמסר לו שמכוניתו
איננה. בירור מהיר העלה
שהמכונית נגנבה מהמוסך, מבלי
שאיש מהעובדים במקום הרגיש
בדבר. כעת ממתין דני לשובו

| \ ךןן הגיע למסיבה של אחד מחבריו ב די ס קו ט ק תל-אביבי והתחיל להפגין א ת יכולתו כתקליטן.
\ 11 אחרי חצי שעה של הפגנת-כישוריו הוא פתח בריקודים, כשהוא מצרף אליו א ת שתי הדוגמניות-
לשעבר, יהודית נגר (משמאל) ובת-שבע פכט (מימין) .כטוב ליבו בבירה העניק לנגר נשיקה מצלצלת.

8*1*)1x1

1 1ק 1\ 1בנו בן ה־ 9של הזמר יהורם גאון, מגלה כישו-
רים במלצרות. גאון וחברו הטוב אודי און
11111/1
(משמאל) נוהגים למלצר פעם בשבוע לבני־גילם ב א חד הפאבים.
עובד בבית־דפוס בכיכר־המדי־נה.
השופטים לקחו כרך של דפי־זהב.
ועל פי הכתובת וסוג־העסק
איתרו את העד. הוא הופיע עוד
באותו יום.
מאפרת־הטלויזיה הוותיקה
עדה ארוביץ מנצלת כל רגע
פנוי מעבודה באולפני הרצליה
כדי לבקר שני קרובי־מישפחה
שלה, המאושפזים בבית־החולים
איכילוב בתל־אביב. לזרוביץ, המאפרת
הבלעדית של המנחה
ריבקה מיכאלי, פגשה ב-
מיקרה את דן מיבאלי, מנהל
איכיליב, אחיה של המנחה.

המילחמה הקרה בין שושנה
דמארי ויפה ירקוני
נמשכת. ירקוני, שהתארחה ב
תוכנית
האסטרולוגית של אילן

של אביו מחו״ל, כרי שיטפל בפרשה.
שני
חברים שהפכו לאויבים
הם יצרן האופנה הצרפתי
ג׳וליאן דויד ואיש־העסקים ה־תל־אביבי
אסף רובין. איש־ה־אופנה
ביקש מחברו שישלח לו
לפאריס עיתונאית״נשים כדי
שתכתוב עליו כתבה. רובין יצר
קשר עם העיתונאית נעמי לבנון,
ולפי הסכם שהיה לו עם
דויד הוא שילם עבור כרטיסיה־טיסה
שלה וסיכם עם יצרן־האופ־נה
שהוא יקבל את המחיר 500 ,
דולר, בחזרה. העיתונאית אכן
טסה לצרפת, אך כתבתה עדיין
לא התפרסמה. כעת מתכחש
ג׳וליאן דויד להסכם, ומסרב לשלם
לרובין את הכסף ששילם
עבור הכרטיס.

דן בן־אמוץ

שוחרר ביום השישי בצהריים מבית־החולים, ומיהר מייד לקפה ״כסית״ כדי לב לות
ב חבר ת ידידיו, ביניהם אמנון דנקנר (מחבק א ת אשת יחסי-הציבור מירי
זיכרוני) .בשבוע שעבר כ תב בן־אמוץ את מדורו הקבוע בעיתון ״חדשות״ למרות שסבל מחום גבוה.

בארוחת־הצהריים שערכה
אשת־החברה אנט פלאטו״
שרון לעשרות אורחים ולשלושה
כתבי־מזון, התפלאו כולם
לגלות שבעל־הבית איננו. מסתבר
ששמואל פלאטו־שרון
העדיף סעודה במיסעדה, בחברת
ידידים, על פני בילוי בביתו עם
בני־מישפחתו ואורחיהם.

סבתא הלכה לתעו־נכו־ו
השחקנית דליה (נועה בת ) 17 שי מ קו הצ טלמה
באחרונה לסידרת-צילומים בסיגניו זו הי(
שנו לא ה תנ סתה מעולם. הסיפור ה תחיל
בטיקרה, כאשר הסבתא שלה הלנ ה לתערובת-
צילומים ב״בית־ציוני־אמריקה״ .רוב הצילומים
היו של נשים יפות, לבושות וגם עירומות.
הסב תא, ילידת צ׳כיה, פגשה שם א ת הצלמת
הדי לו פלר 65 שהיא עולה חד שה מרומניה.
השתיים התחילו לשוחח בשפה המשותפת
לשתיהן, הונגרית. הסבתא סיפרה לצלמת שיש
לה נכדה יפה, שחקנית, ושאלה א ם היא מוכנה
לצלם אותה. לופלר, שהיתה צלמת ידועה
בארץ־מולדתה, ושאף היציאה לאור נמה אל-
בומי״צילום, אמדה שהיא או הב ת ל ענו ד עם
שחקנים.
שימקו קצת חששה להצטלם בסי מון של
לופלד, המצלמת כפי שצילמו א ת כוכבות-
הוליווד בשנות ה־ .30״פחדתי שאצא מלאכו תית,״
היא אומרת .״אני רגילה למה שעושים
היום -לסימון חסר הפוזה והפשוט. א ת
מדברת, מס תובב ת, מעשנת, והצלם מ ס תו ב ב
ס בי ג ן ומצלם במהירות. הדי לופלר העמידה
הכל מזמנר״ת
אותי במקום, ביימה כל אצבע, לא ניז בז ה אף
פריים אחד. היא סופר-מיקצועית, אבל בגלל חוסר״אמצעים היא מצלמת אצלה בבית. יצאו
תמונות משגעות, זוהרות, שונות מהאימג׳ הרגיל שלי.י
העולם הז ה 2683

ילד־הפלא הטלפאתי אורן
מיילי, שהתראיין השבוע
סיפר שאינו רואה טעם בעשיית
הבחינות בבית״ספרו, מכיוון שהוא
יודע מראש את כל השאלות
והתשובות של הבחינות. הוא הוסיף
שבני־כיתתו מבקשים שיספר
להם מה צבע התחתונים של
המורה.
עורכת־הדין פנינה דגו־דין,
שהיתה התובעת במישפט
של חווה יערי ואביבה גרנות,
היתה אמורה להגיע לירושלים
לעתירה בבית־המישפט העליון.
שעה וחצי לפני הדיון היא
זכרה שהיא מוזמנת לתצוגת-
אופנה של המעצבת עדנה מקוב,
אשתו של אפריים מקוב,
מנכ״ל סזננל בישראל.
דבורין הגיע לביתם של המקו־בים
בהרצליה־פיתוח, שהתה במקום
כמה דקות ומיהרה לירושלים.
בימים
אלה נסגר מעגל שהחל
בשנה שעברה, כאשר ג׳ין
קירקפטריק, מי שהיתה שגרירת
ארצות־הברית באו״ם, רכשה *
טבעת יקרה באחת מחנויות־ה-
תכשיטים בארץ. אחרי שובה היא
גילתה שהאבן נפלה מהתושבת
שלה, והיא שלחה בדואר את הטבעת
כדי שיתקנו אותה. כעבור
כמה שבועות הוחזרה אליה הטבעת
מתוקנת. קירקפטריק היתה
כל־כך מרוצה מהשרות, שבבי־קורה
הנוכחי בארץ חזרה לאותה
חנות־התכשיטים, והפעם רכשה
שם כמה פריטים עבורה ועבור
בעלה ליום השנה ה־ 30 לנישואיהם•
דן פתיר, ראש מכון דן
קירקפטריק והאיש שהביאה ל
חנות־התכשיטים,
קיבל ממנה
מיכתב־הוקרה, בצירוף מיכתב־תודה
לבעלי החנות.

נעמי מ; דזדדד אדד׳ליאב ₪

בסוק׳ השבוע
• עזר וייצמן, גהש-
וותו א ת התוצאות הצפו יות
מחוסר-נכונותה של
ממשלת ישראל לשאת
ולתת עם אש״ף להס תב כות
בפרשת שאבה :״קו דם
דורשת ישראל א ת
ואחר-כף
המכסימום,
היא מפסידה א ת המיני מום!״

עימאד שקור, מ בכירי
אש״ף, על ההצעה
להפסיק כעת את האינ תיפאדה
:״לא מדליקים
אש, כדי לכבותה לפני
סוף הבישול!״
• העיתונאי א מנון
דנקנר, על אמות-המידה
המתבק שות למדינת־יש־ראל
בניהול מדיניות-ח-
חוץ שלה :״מי שנוסע בסו־בארו
לא צריך להתנהג
כאילו נולד ברולס־רויס!״
• ״קול־ישראל״ ,על
ההתערבות (בסך מאה
דולר) על רמת מחירי ה תחתוני
ם בארץ, בין ה ת עשיין
דב (דלתא) לאוטמן
לפרופסור לכלכלה,
שבה הפסיד הפרופסור:
״מפסידים את הטיכנ-
סיים בהתערבות על ה תחתונים!״

זה הם אומרים״.מה הן אומרות״.חה הם אוחדים״.מה הן אומרות...מה ר

דו דו דותן:

אמא של ח״ל:

דו ב חבורי:

. ,ר גמ ולאבטוח ״אף אחת רא ת שאיד ״ כהנאעודיעני
שאני רא אבנה את הבו שלה רעב!״ אותך, ד וב חבורי ! ״

שיחות־טאבה נמשכות, ובכל יום א חד הצדדים עושה
שרירים וצד האחר עושה ברוגז, ולמרות ששום דבר סופי
עדיין לא הוחלט, ברור שמלון ״סונסטה״ וכפר־הנופש של
נלטון עוזבים את מדינת״ישראל.
פגשתי את דודו דותן, שטיפר לי בעצב בי השבוע הוא
ואשתו וילדיו נוטעים ל״סונסטה״ כדי להיפרד. שאלתי
את דודו מה המיוחד ב״סונסטה״ ,שצריך להיפרד ממנו.
בסך הכל מלון.
סונסטה היה בשבילי — ואני מניח שלא רק בשבילי — יותר
ממלון טוב. הוא היה מעיז חוץ־לארץ בתוך הארץ, וכשאני אומר
חוץ־לארץ אני מתכוון לטוב ולרע, כולל המרחק וכולל קצת
סנוביות.

בתחילת השבוע גילה מפקד במרכז־המזון בצח׳׳ל לעם-
ישראל כי המחטגים במרכז״המזון הצה״לי ריקיס, וכתו צאה
מכך ייאלצו החיילים להישאר רעבים או, לחילופין,
ייאלצו ל הס תפק בלחם צר ובמים לחץ.
תיארתי לעצמי שהאם היהודיה בוודאי איצגה מתמו גגת
מהפירסומים האחרונים, ושאלתי אמא של חייל, שה עדיפה
להישאר בעילום־שם, האם כבר שמעה תגובות
מבנה החייל.
לא שמעתי מפיו תלונות, אבל במיסגרת הטירונות שהוא עובר
הוא ירד הרבה במישקלו. יתכן שהירידה במישקל נובעת מהאינטנסיביות
של האימונים, ולאו דווקא מאיכות או מכמות האר

בכלל, הקביעה הזו נשמעת מאוד מוזרה, כי צה״ל לא יכול
להרשות לעצמו להפסיק לספק מזון לחיילים. הרי בסך הכל

טאבה

צבא

ביליתי במקום הזה שעות יפות מאוד של חיי, עם אשתי ועם
ילדיי, חגגנו חגים ביחד ונזרקנו על החוף.
א־פרופו נזרקנו, נדמה לי שזה המקום היחידי שהיתה בו מין
זריקות אלגנטית כזאת. בבוקר יכולת לרדת במיכנסיים קצרים
וקרועים ובטי־שרט דהוי ופנים לא־מגולחים, ואחרי שעה יכולת
להרביץ הופעה של אציל — ובשתי הצורות קיבלו אותך באופן
לגמרי טיבעי.
בסזנסטה, בעצם בטאבה, עשיתי את הדברים הכי אמיצים
בחיים שלי. את מאמינה שאני צנחתי במיצנח?

מדובר בבחורים צעירים, העסוקים בפעילות אינטנסיבית ובאימונים.
אם הם לא יאכלו, הם לא יוכלו להתאמן. זה מאוד מוזר
שצה״ל מפרסם פרטים כאלה.

• אני מאמינה עליך הכל. תגיד לי, אם אתה נוסע
להיפרד מהמלון, במה יהיה שונה הביקור הזה מהאחרים?
אני
לא יודע. קודם כל ההרגשה שזהו זה, אולי זאת הפעם
האחרונה שלי. אני לא מתאר לעצמי שבסוף השהות שלי, הפעם,
אני אגיד שלום ולהתראות כרגיל. אני בטח אתחבק ואתנשק עם
כל מי שאני מכיר שם, וכמו שאני מכיר את עצמי לגמרי לא בטוח
שאני לא אבכה.

• ואחרי שתבכה, יעבור חודש ובסך־הכל תזדקק
לאשרה מצרית כדי לבלות שוב ב״סונסטה״.
גם אם זה נכון, זה לא יהיה אותו הדבר. פתאום המלון יהיה
סתם חוץ־לארץ. ואם סתם חוץ־לארץ, אז יש לי כתובות יותר
מוצלחות. זה לא סתם בניין באיזור מסויים, זה האווירה שלא
תחזור יותר.

• אז אולי אתה בעד לא להחזיר את המלון?
מה את מדברת! בשביל השלום אני מוכן להחזיר את החצר של
(דניאלה שמי)
הבית שלי!

בשבוע שעבר עוקל רכושו של דוב תבורי, ראש עיריית
פתח״תיקווה, על״ידי ההוצאה לפועל. הס תב ר בי העילה
לעיקול היתה פסק־דין שניתן לפני שנה וחצי, ושחייב א ת
תבורי לפצות ב סכו ם של 2000 שקלים פעיל ״כך״ על
סטירה שנתן לו תבורי. הרכוש עוקל למרות שתבורי שילם
את ה סכו ם יום אחרי הפסיקה.
מה עוקל, שאלתי את תבורי.
הטלוויזיה, הווידיאו, כל התמונות, סינטיסייזר, שואב־אבק,
מיקרוגל, כל מכשירי־הרדיו. בקושי הסכימו להשאיר את הווקמן
של בתי — כל השאר הם לקחו.

• איך זה קרה?
פקידי ההוצאה־לפועל הגיעו לביתי בדיוק כשאשתי נעדרה
ממנו לחצי שעה. הם ראו שאין אף אחד, ומבלי להתריע ניגשו
ישר למלאכת הפריצה. עד שהגיעה אשתי הם הספיקו להוציא
חלק מהדברים.

• התביעה על הכאת איש ״כך״?

מישפט

• את מגדירה את עצמן־ כאמא יהודיה?
אני אמא משוגעת. במשך הטירונות — הוא נמצא שם כבר
שיבעה חודשים — הגעתי אליו בכל הזדמנות אפשרית, והבאתי
לו אוכל שהוא אוהב, אבל לא מפני ששמעתי תלונות על האוכל,
ואני בטח לא האם היחידה.

• שמעת תלונות מחברים של הבן?

לפני שנה וחצי פסק בית־המישפט 2000 שקלים לזכותו,
שאותם שילמתי למחרת היום לבית־המישפט. הרקע לעיקול היה
תביעתו של עורר־הרין, שטען שאת הכסף הייתי צייר לשלם לו,
ולא לבית־המישפט. הוא פנה לעורר־דין אחר שיטפל במיקרה, וזה
פנה להוצאה־לפועל, ובתזכיר ששלח להם לא הזכיר ששילמתי
את הסכום על־פי־חוק לבית־המישפט. עובדה שבוודאי היתה
משפיעה על חוות־דעתו של מנהל ההוצאה־לפועל, שאמנם אישר
את סכום החוב, אבל לא אישר הוצאה־לפועל. פקיד ההוצאה־לפועל
חתם על העיקול, וכך הגיעו אלי המעקלים.

• אתה מרגיש פגוע?

לא שמעתי שחסר אוכל. להיפך. שמעתי על חיילים שביקשו
מאמהות להפסיק לשלוח להם חבילות, בי יש להם מספיק אוכל.
גם הבן הגדול, ששירת שנתיים ביחידה קרבית, ביקש שלא אשלח
לו חבילות, ומעולם לא היו לו תלונות על טיב האוכל. אני נמצאת
בקשר עם כמה אמהות לחיילים, וגם מהן לא שמעתי תלונות.

• א ת אומרת שבינתיים אץ לך תלונות לצבא
שלא מאכיל את הבן?
להיפר. הבן שלי, שהיה מאוד מפונק לפני צבא, התחיל לאכול
הכל. אפילו כשהוא מגיע הביתה הוא לא עושה בעיות עם האוכל.
יתכן שמרגישים את המחסור — אם בכלל — במקומות אחליס,
אבל לא ביחידות קרביות.

• אם הסירסומים יוכיחו את עצמם כנכונים, יש
בדעתך לתמוך בצבא?

בוודאי! עורר־הדין טען שנשלחה.לי הודעה מוקדמת מההד
צאה־לפועל, אבל הודעה כזאת לא הגיעה. היה כאן שימוש לרעה
בהליכי בית־מישפט. עורך־הדין התקשר עם ביתי בזמן הליך
ההוצאה־לפועל, והורה לפקידים שלא להתעכב. הם גם הוציאו
מהבית רכוש בערך שהוא פי חמישה מהסכום שכביכול הייתי
חייב. זה כאילו שמפשיטים אדם עירום!

• אתה מאמין שיש למיקרה קשר למועד הבחירות
הקרוב?
ללא ספק! מה הפריע להם לטפל בתיק לפני שנה וחצי? מסתבר
שהם גם הודיעו מראש לעיתונאים ולצלמי־עיתונות!

• יש בדעתך להגיב?

בוודאי. אין לי שום כוונה להשאיר את הבן שלי רעב, למרות
שזאת אחריות הצבא. אף אחת לא תשאיר את הבן שלה רעב!

האפילוג הוא שבמוצאי־השבת נכתבה על קיר העירייה הכתובת׳
״כהנא עוד יעכל אותר, דוב תבורי!״ מלשון לעכל. הם רצו
לבזות אותי — אבל אני אמצה את הדין עם כל מי שקשור
בפרשה. אתבע אותם בכל הליך מישפטי אפשרי על־פי חוק!

(אורית זרזבבל)

(אורית זרובבל)

ס אומדים...מה הן אומרות...הה הם אומרים ...מה הן \וום רות.,.ם ה רים \וו
ציפי מנשה, העולם הזה

,.מ שקיווה רהתעשו ״ 3נ ו שנים אני חולמת .,לא כחת מכבודו של
ממות דאלי -יתאכזב!״ על פרוייקט אומנויות!״ האיגוד להק שיב לנו!״

ג־ 7בפברואר, ב ח סו ת שגרירי גואטמלה, סלבדור, פרו
ומכסיקו, ייפתח בהרצליה בית־אומנויות יחיד־מסוגו,
ביוזמת רות דיין. לפני 35 שנה יזמה דיין א ת הק מת
,,משכית״ והיתה פעילה בה במשך 25 שנה.
שאלתי א ת רות דיין על הפרוייקט החדש שבו היא
מעורבת.
מדובר בבית־אומנדות, להפריד מגלריר, שיציג אומנות עממית
ישראלית ואומנות עממית מחדל. במיסגרת נסיעותי בעולם
ועבודתי כיועצת, גם במיסגרת האו״ם וגם במיסגרות אחרות,
קשרתי קשרים רבים, שעזח מאוד בהקמת הפרוייקט הזה.

״אירגון שחקני־הכדורסל בישראל״ מעוניין לצרף אליו
גס את שחקני״העבר והכדורסלניות. באסיפה כללית רא שונה
השתתפו נציגי הקבוצות ששחקניהן הצטרפו לע מותה.
מאז שהוכרז על הק מ ת העמותה, הצטרפו יותר
מ״ 140 שחקנים, רובם מן השורה הראשונה של הליגה
הלאומית. יו״ר העמותה, עורך״הדין שמואל זיסמן, המ שחק
בקבוצת הפועל״חולון, מספר על הרקע להקמתה.

אפילו מתי למות הוא ידע, הסלבדור דאלי. אילו היה
מת בשבוע שעבר, אולי היה נבלע עניין מותו ב טכסי
העברת הפיקוד מרגו לבוש. אבל השבוע תמו החגיגות
בארצות״הברית, ודאלי יכול היה להתלבש על התיק שורת
העולמית כסולן.
אבל תיק שורת לחוד ואמנות לחוד. עיניין אותי לדעת
מה יעשה מותו של דאלי לערך הציורים שלו. לכן פניתי אל
שיה יריב, בעל גלריה *,־רדון״ ומנהל מכירות פומביות.

התחלנו כארבע מדינות מדרוס־אמריקה: גואטמלה, סלבדור,

אמנות

אומצות

כדורסל

פרו ומכסיקו, ויש לנו כוונות להתרחב לארצות מיזרח־אירופה,
פינלנד וארצות נוספות בדרום־אמריקה ובאפריקה.

לעבור לקבוצה אחרת, תלוי בטוב״ליבם של מנהלי-הקבוצה. הם
יכולים למנוע ממנו לשחק במשך חמש שנים בכל קבוצה אחרת:
שלוש שנים עד הגיעו לגיל ,21 ועוד שנתיים של הסגר. עבורו
זה גזר־דין קשה.

זה לא הכרחי שמותו יעשה דבר לערך הציורים שלו. אין חוק
כתוב או לא־כתוב האומר שערך הציורים עולה עם מותו של
הצייר.
זה הכל עניין של היצע וביקוש. בהחלט לא חייבים להיות
שינויים משמעותיים בערך הציורים, במיוחד אצל אמן כמו ראלי,
שיצר כמות גדולודיחסית של עבודות, ביניהן, אגב, גם עבודות
גרועות מאוד. וזה מבלי להזכיר את ההדפסים שלו, שבהם הציף
את העולם.

• אני זוכרת שלפני כמה שנים הגיעו ארצה הד־פסיס
רבים של ראלי, ואנשים קנו אותם כמו לחמניות
טריות. ערכם לא יעלה בכלל אחרי מותו?
ערכם של ההדפסים הללו ירד פלאים. אז אנשים שילמו עבורם
כ־ 500 דולר, והיום הם שווים 70־ 80 דולר.

• ובכל זאת, זה מפתיע שלמרות שלא יודעים מה
יהיה הביקוש, ברור לגמרי שההיצע נגמר. דאלי לא
יצייר יותר ציורים.
כן, זה נכון, אבל במיקרה הספציפי של ראלי היה ערך גדול
גם לכריזמה שלו, שאינה פועלת עוד אחרי מותו. אני מניח שאם
יהיה איזה שינוי בערך יצירותיו, זה יהיה לגבי ציורי־השמן
הטובים ביותר שלו. אבל בהחלט קשה לדעת עכשיו אם יהיה
שינוי משמעותי, ואם־כן — בכמה יעלה המחיר.

• במילים אחרות, מה שאתה אומר זה שכל הישראלים
שקנו הדפסי ראלי יפסיקו לשמוח?
אם הם בונים על זה שהם יתעשרו מההדפסים, הם בהחלט
(דניאלה שסי)
יכולים להפסיק לשמוח.

• א לו מדינות מיוצגות בבית-האומנדיות?

• אי ד נוצרו הקשרים?
יש ארצות שלא נמצאות איתנו בקשרים דיפלומטיים, אבל
אחרי שראו את הייחוד באמנות שלנו הסכימו לשתף פעולה. כך,
למשל, היה עם ההודים, שהיו סגורים מאוד בהתחלה, אבל הסכימו
להיפתח.

• יש בדעתכם לארגן פעילות נוספת, מלבד תצוגות?
הרעיון
הבסיסי הוא לערב פולקלור עממי הקשור בעכודות־יד
מסובכות, הדורשות זמן רב, עם אומגות מודרנית מעוצבת. יש
בכוונתנו לארגן הרצאות, להקרין סרטים, ונראה שנשלב בפעילות
גם נספחים תרבותיים של הארצות שיציגו בבית.

• אי ך נאספו העבודות? יש מאחוריהן סיפור
מיוחד?
הסתובבתי עם השותפה שלי, תמר כהן, עולה חדשה מדרום־
אמריקה, בארצות דרום־אמריקה, ואספנו עבודות מקומיות.

• איד עלה הרעיון?
כבר הרבה שנים אני חולמת על פרוייקט כזה. זו התרומה שלי
לאומנות המקומית, ומחווה לארצות המציגות. המוצגים מגיעים
גם מהסקטור הכפרי וגם מאומנים בפועל.

• את מתכננת פרוייקטים נוספים?
זוהי שירת הברבור. הזמנים הם אומנם קשים, אבל כולי תיקווה
(אזרית זריבבל)
שזה יצליח.

הכללים והתנאים שעל־פיהם מועסקים מרבית שחקני־הכ־דורסל
מוכתבים על״ידי הנהלת הקבוצה ואיגוד־הכדורסל. לשחקן
לא ניתנת האפשרות להשפיע או להיות מעורב בכך. לשחקנים
אין כל ייצוג.

• למשל, עם איזו בעיה חשובה מתכוון האירגון
להתמודד?
למשל, חופש״העיסוק של השחקן. שחקן בגיל , 18 המעוניין

• מה קורה במצב דומה, כשהשחקן הוא בן?10
על הילד לחכות 13 שנה כדי שיוכל לשחק בקבוצה אחרת, אם
מנהלי־קבוצתו אינם מסכימים להעברה. האבסורד הוא בכך שלמרות
הכסף שמשלמים הוריו של הילד בכל חודש, לקבוצה יש
האפשרות להענישו בצורה חמורה ולתקופה ארוכה מאוד.

• צפוי מאבק קשה במיגזר הילדים והנוער?
אמת! אבסורד בולט אחר מתבטא בעצם התשלומים של ההורים
עבור פעילות ילדיהם. אסור לשכוח שהקבוצה מתפרסמת
בגלל שחקניה. התמורה של הנער לקבוצתו במיגרש לא נופלת
מהתמורה שמתקבלת מהוריו.

• מדוע הוקם האירגון רק עתה?
נראה שסוף־סוף מבין ציבור־השחקנים שאם לא נקים גוף
שידאג לנו, אף אחד לא יעשה את העבודה עבורנו. חלק מההצלחה
בהקמת האירגון כבר הושגה בכך שהשחקנים הבכירים
הצטרפו. בזה יצרו משענת לשחקנים האחרים.

• אתה צופה מאבקים עם איגוד-הכדורסל?
אני דווקא רואה מטרה משותפת לשני הגופים: להצעיד קדימה
את הכדורסל בישראל. לא יפחת מכבודם של ראשי איגוד־הכ־דורסל
לשבת ולהקשיב למיקי ברקוביץ ולדורון ג׳מצי, שתרמו
רבות לכדורסל בארץ. חשוב לדעת שאיגוד־הכדורסל מתקיים
(עודד רכטמן)
מכספי־ציבור, ולנו חלק בכך.

גלי תבר שוועה בביתה כשהיא מוקפת בפתקים שעליהם ושמה את
מיסנוי־הטלטן שזומו אליה בעיקבות מודעה שנמסרה באמצעות שוות
להיכרויות טלטניות. היא מסבות מה קוה בבגישות עם הגברים שבנו אליה

שידו ך אלקטרוני
^ נויד! ,25 ,גם מוכשרת גם
זוהרת מה שנקרא ...פרח מלבלב
(ולא צנועה) .אם אתה באמת משהו,

מה שנקרא ...יפה־תואר ויפה־נפש,
צלצל לטלקשר ״.5131283
מודעה בנוסח זה פירסמתי במקומון

העיר, במדור ״מחפשים קשר״ ,מתוך
עניין לבדוק אילו אנשים מתקשרים
למודעות מסוג זה, ער כמה הם באמת

רוצים ליצור קשר, ומהו סוד התהליך
של היכרות ממודעה.
בעיתונים שונים יש מדורים שבהם

מסר :״למה את כל־כך חושבת את עצמך? אני בטוח שאני הרבה יותר ממך!

מופיעות מודעות־היכרות שונות: חיפוש
חתן־כלה, חיפוש קשר מיני וחיפוש
קשר כלשהו לא־מוגדר ולא־מחייב.
באחרונה התחילו להופיע מודעות
שבהם במקום תא־הדואר המסורתי וה־סירבול
הכרוך בו, מופיע מיספר־טלפון,
השייך לחברה בשם טלקשר.
״פנוי. נאה, אינטליגנטי, מעניין,
מחפש, דכה, אינטליגנטית, חוש־הומור,
סכסית שרוצה לנסות ליצור
קשר. טל ק שו ״.5131888
זוהי רק אחת מ־ 56 המודעות שהופיעו
באותו השבוע. צילצלתי.
שני צילצולים ובעברו השני של הקו
ענה לי קולו של הבחור, מוקלט על
מענה אלקטרוני. הקול מוכר.
כן, המציאות עולה על כל דימיון.
אני יודעת מי הוא, וזה מתחיל להיות
מעניין.
בשלב.זה עדיין לא ידעתי שהנושא
יתפתח כך, שבעתיד, כשאגלה את
זהותי העיתונאית לאנשים שאליהם
צילצלתי, יגיעו איומים על חיי, בצירוף
צרור קללות עסיסיות.
היכרותי עם בעל המודעה הראשונה
היא רק התחלה של גילוי מיספר רב של
אנשים המוכרים לי, והנוהגים לפרסם
מודעות באופן קבוע.
אותו אדם, שאליו צילצלתי, שהגדיר
את עצמו ״נאה, אינטליגנטי,
מעניק הוא באמת כזה.
השארתי לו הודעה קצרה, וביקשתי
שיתקשר עם ביתי. לאחר מיספר דקות
הוא התקשר. הוא זיהה את קולי וזכר מי
אני.
שאלתו הראשונה :״מה את מחפשת
במדורים האלה?״
הסברתי לו את העניין העיתונאי,
והבעתי את תמיהתי עליו, רווק מבוקש,
המחפש קשר דווקא במקומות
שלכאורה מגיעים אליהם כשכלו כל

הקיצין. הבחור סיפר לי שמגיעות אליו
מדי יום עשרות פניות. הבחורות הפונות
רובן ברמה גבוהה מאוד, וגם
בנסיבות אחרות היה שמח אילו היו
י עורכים לו היכרות איתן. מיד שאלתי? האם יש גם משהו רציני, ואם כן — מה
צבע ההזמנות, אבל לצערי הוא התחמק
מתשובה עניינית.
למחרת התייצבתי במישרדי טלם־

סר בעל התיבות הטלפוניות. ביקשתי
שיסבירו לי איך שוכרים תיבה כזו, איך
מפרסמים מודעה, איר מקבלים את ההודעות
ולמה לצפות.
העובדים שם, אנשי־מכירות מאומנים,
נחמדים וסימפאתיים, סיפרו ש־טלמסר
היא חברה בעלת מאות קוויטלפון.
ניתן לשכור קרטלפון עם מענה
*י אלקטרוני למטרות שונות, עיסקיות אופרטיות.
לטלמסר פרוייקט הנקרא טלקשר.
אדם שוכר תיבת־טלפון, ובמקביל מפרסם
מודעה בעיתון, שבה הוא מתאר
את מבוקשו.
הקוראים יכולים לטלפן בכל עת
למיספר שפורסם בעיתון. המערכת
מופעלת על־ידי מחשבים משוכללים,
הפועלים כר שהמיספר אף פעם אינו
תפוס. בעל־התיבה יכול לטלפן מכל
טלפון אל תיבתו האישית, ולהאזין
להודעות שהושארו לו. המנוי קובע
לעצמו צופן סודי, שרק באמצעותו ני־
_ תן להקשיב להודעות שהושארו.
השרות הוא סודי לחלוטין. העוברים

בחברה מוכנים לעזור לכל אחד באופן
אישי לנסח את המודעה בעיתון, ואת
הפתיח המוקלט במענה האלקטרוני.
שכרתי לי תיבה טלפונית לארבעה
שבועות. כדי שלא אשכח איד להפעיל
את המערכת, קיבלתי גם דף־הסבר:
הפונה מחייג את מיספר הטלמסר שלר,
הוא שומע את הפתיח האישי ומשאיר
לר את הודעתו. את, מחייגת את מי־ספר־הטלפון
של תיבתר, ומיד כשאת
שומעת את הפתיח האישי שלר את
מקרבת את השלט־רחוק לפומית ומקי־שה
את הצופן הסודי. שרות טלמסר
יאמר לר כמה הודעות חדשות התקבלו
בתיבתר, ולאחר מכן מציג לר אפשרויות
בחירה: האזנה להודעות, שינוי
הפתיח או סיוע.
כשאני מצויירת בכל ההסברים הטכניים,
חייגתי מביתי לתיבתי החדשה,
הסודית והמסקרנת. הקלטתי פתיח
נחמד :״שלום, אני לא יודעת מה
להגיד. מה כבר אפשר להגיד, בלי
להישמע יותר מדי באנאלית? אם
אתה ...לא, זה לא טוב. אני את כל
הדברים המתנשאים על עצמי כבר
פירסמתי בעיתון. עכשיו תורד.״

״מבוסס,
אוהב סכסי,
^ יום השישי, עם פירסום המור^
עה בעיתון, החל מטר״השיחות
לתיבה.

״שלום, קוראים לי רמי, אני בן ,36
רווק, נאה, מבוסס, אשמח אם תתקשרי
אלי.״
״ההודעה שלר בעיתון תפסה את
עיניי. גם אני נראה טוב, וכל אותם
דברים שאמרת על עצמר, ואשמח אם
ניפגש...״
״למה את כל־כר חושבת את עצמר?
אני בטוח שאני הרבה יותר ממר״.״
״שמי דויד, ואני הייתי רוצה ליצור
קשר עם אשה חמה ואוהבת. תתקשרי
אלי, יש לי רכב ואני אבוא לקחת
אותר״.״
״אני מת לזיין אותר״.״
״שמי הראל, אני עושה עכשיו סטאז׳
במישפטים, אין לי זמן להוציא את האף
מהעבודה, ובכל זאת נורא בא לי להכיר
מישהי נהדרת.״״
״שלום, פרח, מה כבר אפשר לספר
ב־ 40 שניות למזכירות האלקטרוניות
האלה? הכל כל כר טכני, נורא רוצה
לדבר איתר, ההודעה שלד מסקרנת,
תתקשרי.״״
״הי, מאוד מעניין אותי מה זה
הסיפור הזה, אז תתקשרי אלי ותספרי
לי, אולי גם ייצא מזה משהו.״״
המון קולות. המון שמות, חמימות
ומבוכה.
ההודעה שאפשר להשאיר מוגבלת
ל־ 40 שניות, וחלק מהמתקשרים מספרים
על עצמם בהתלהבות, לא
מספיקים להגיד הכל ומתקשרים שוב

״היתה חסרה אותה אינטימיות טלפונית.״״
ושוב. שרות טלמסר מוסר לי את שעת
ההתקשרות המתייקת, וההודעות זורמות.
כל דקה הודעה. אף פעם לא הייתי
כל־כר מבוקשת.
״אני מההודעה הקודמת, לא הספקתי
להגיד לר שאני מהנדס, מבוסס,
אוהב סכס וקוראים לי גבי״...
״קוראים לי יובל. היום הגעתי לארץ,
אחרי שהות ממושכת בארצות־הברית,
תתקשרי ונראה מה יהיה...״
הפונים, ברוב המיקרים, הציגו עצמם
בשמם הפרטי. רבים מהם בעלי
מיקצועות חופשיים: רופאים, מהנדסים,
עורכי־דין, צלמים, עיתונאים.
קשה להחליט למי מכולם לטלפן
בחזרה. הקביעה שלי עם מי להתקשר
היתה על פי נימת הקול, אינטונציות.
בעיקר עניתי להודעות קצת יוצאות־דופן,
שאותן זכרתי.
אחד האנשים התקשר איתי והשאיר
לי 10 הודעות שבהן לא הזדהה .״קשה
להאמין שבחורה, שהיא באמת מוצלחת
כפי שתיארת את עצמר, תפרסם מודעה.
החלום שלי הוא שבת המין הנשי,
שהיא מוצלחת בין הנשים כפי שאני
מוצלח בין הגברים, תתקשר אלי״.
בהמשר הוא טילפן שוב ושוב, וסיפר
על עצמו. קולו היה תמיד עליז ומלא
חיוניות. חיכיתי לרגע שישאיר מיספר־טלפון.

1אחת ההודעות הראשונות ש־
^ קיבלתי סיפר לי מישהו ששמו דן,
בן ,30 עוסק בפירסום. קולו מצא חן
בעיני. התקשרתי איתו.
התפתחה שיחה מאוד נחמדה ועיר־נית.
לא היתה לו כל בעיה לספר על
עצמו פרטים מזהים, כמו שם מלא,
מקום־העבודה, ואף על אהבותיו ושאיפותיו.
אחרי 10 דקות קבענו שניפגש
באותו הערב.
עיניין אותי לדעת איר הוא יתאר
את מראהו. יש אנשים שיש קונסנזוס

לגבי מראם, כולם חושבים שהם נראים
טוב, או להיפר. הבעייה היא לגבי הרוב,
שאינם שייכים לאחת משתי קטגוריות
אלה.
דן אמר לי שהוא נראה טוב, ושאין
ספק בעובדה זו. הוא גם הוסיף ואמר
שבנושא זה אינו דואג, כי יש לו הצלחה
אצל בנות המין הנשי, וסביר להניח
שגם אני אשבה בקיסמו. הוא היה קצת
מודאג לגבי מראי, וגם אני הצלחתי
להרגיעו.
קבענו להיפגש בבית־קפה נידח.
ידעתי שהוא קצת חושש מהפגישה, אף
שנינו היינו מלאי סקרנות.
ברגע שראיתי אותו, ידעתי שאינני
מן החושבות שהוא נראה טוב. אילו
הייתי באמת רוצה להכיר חבר, הייתי
מסתובבת והולכת, אבל בגלל הכתבה
היתה לי סיבה די טובה להישאר.
ההמשר היה גרוע. השיחה המתגלגלת,
שאליה הצלחנו להגיע בטלפון,
לא חזרה על עצמה. היתה חסרה אותה
אינטימיות טלפונית.
דן מאוד התרגש ואיבד את הביטחון
העצמי שהפגין בטלפון. הוא דיבר על
עבודתו ואני על עבודתי. בשלב מסו־יים,
אחרי חצי שעה בערר, סיפרתי לו
שאני רוצה לעשות כתבה.
הוא לא היה משועשע, ואמר לי
שאיני יכולה להסתתר מאחורי כתבה.
או שאני רוצה להכיר מישהו באמת, או
שעלי להפסיק לשחק בנושא שאחרים
מתייחסים אליו מאוד ברצינות.
הוא אמר שמצאתי חן בעיניו בהתחלה,
וכעת אינו בטוח בכד. יש בי,
לדעתו, מן הצביעות.
היתה מבוכה. סיימנו לשתות את
הקפה. אני שילמתי, כי הרגשתי שהוא
מרגיש מרומה, ואם ישלם ירגיש גם
מנוצל.
הסתלקתי משם. אילו באתי להכיר
את נסיר חלומותי, אני מתארת לעצמי
שהייתי עוזבת מאוד מאוכזבת.
חזרתי הביתה, להודעות. האנונימי,

צילם: אלי ר 0ה ₪

(המשך בעמוד )24

— ה 1דון

האחים משה ומרדכי מאיר
סיימו באחרונה את הפרדת עיסקיהם.
משה מאיר נשאר עם החברות
הציבוריות השונות, כמו הלפסנן־קלנר־מאיר
ובית הרכב, ומרדכי מאיר קיבל
את חברות־הנכסים הפרטיות, הנשלטות
על־ידי מאיר חברה להשקשח.
הרכוש שיישאר בידי מרדכי מאיר
מבטיח לו הכנסה של יותר ממיליון
דולר לשנה.

(המשך מעמנד )5
הם בישרו אמת חדשה, מבחינה
פלסטינית: שישראל קיימת, שהפכה
חלק מן המציאות. שפיתרון בעיית
העם הפלסטיני מחייב שלום עם
ישראל. שיש בישראל כוחות יקרים,
בעלי־ברית טיבעיים לבניית עתיד
משותף. שאבד הכלח על דרך־הטרור.
שיש להטיל את תפקיד המאבק
לשיחרור על ההמונים בשטחים הכבר
שים. שעל אש״ף להנהיג את כל
התהליכים האלה.
סרטאווי, חמאמי וחבריהם רצו קדימה.
הם נפגשו עימנו. הם עמדו איתנו
על בימה אחת, מול פני ים של פנים
מעוותות מרוב שינאה. בסוף שילמו
בחייהם.
אבל הם זרעו את הזרע הנכון, חת־שובה
הנכונה על האתגר העומד לפני
העם הפלסטיני. במרוצת השנים נבט
הזרע הזה בליבם של מיליוני פלסטינים.
זה קרה לאט, בקושי, בהתמודדות
מתמדת בין המציאות כפי שהיא לבין
המושגים הישנים, המקובלים, המוסכמים.
כאשר
הבשיל התהליך, באו הפו-

משה מאיר חתר כל השנים להיפרדות
מאחיו הבכור, מרדכי, בעיקר על
רקע כישלונותיו העיסקיים וקשריו עם
אשת־החברה אורה בדדב. בעשור
האחרון נאלץ משה מאיר להזרים כל
העת כספים מעסקיו בחו״ל כדי למנוע
פגיעה בעיסקי־המישפחה בישראל.
משה מאיר הרוויח כספים רבים
בעיסקי־בנייה באפריקה, בעיקר בחוף-
השנהב. באחרונה הוא מפתח שטחים

האחים מרדכי, משה ובנימין מאיר
הניסיונות להחיות את שסקי,מינדל שלנם״ אינם שלים יפה

מרדכי מאיר עם אורה בהרב
הכנסה של ינחר ממיליון חל ר בשנה

הסנה״ שמרה על
סל לקוחותיה
בתום הסערות והפגעים שאפפו את
חברת־הביטוח הסנה ב־ , 1988 יכולים
מהגרם להפסקת שליטת
אבינועם וקטר?,
העברת השליטה בעיסקי־הביטוח

של מישפחת טוקטלי מאבינועם
לאחיו עוזי גרמה לתמיהה רבה. העסקים
נוהלו במשך שנים על־ידי אבינועם,
בעוד האח עוזי שמר על פרופיל
נמוך.
השליטה בעיסקי־הביטוח המישפ־חתיים
היתה מחצית בידי אבינועם ומחצית
בידי עוזי. מניות־הרכוש נחלקו
לשלושה חלקים שווים, וביניהם חלק
האחות דליה לאו. עורר־הדין נדב
סהר היה הקובע בין האחים, ובמשך
כל השנים העדיף את שליטת אבינועם
בעסקים.
לפני שנה תקף עוזי פעולות שעשה
אבינועם. אחרי שהוצגו לפני עורו־הדין
סהר, הוא החליט להעביר את
מניית־השליטה לאח עוזי. לאבינועם
אין כיום כל דיעה בעסקים.

איש־עסקים אבינועם טוקטלי
מנ״ת־השליטה עברה לאח

ראשי החברה כיום, ריצ׳ארד אד״
מון, יו״ר מועצת״המנהלים, ומיכאל
מילר, המנכ״ל, לומר לעצמם כי עברו
את נקודת־השפל. למרות כל הפיר־סומים
השליליים, הודיעו בסוף 1988
כל הלקוחות הקבועים על המשך
הקשר, ורובם אינם קשורים בהסתדרות.

כל הסוכנים של החברה נשארו
עימה.
המשך צימצום מיספר העובדים, שהעמיד
את מיספרם במהלך 1988 על
, 1100 לעומ ת 1500 בתחילתה, ופיטורי
עוד 200 בשנת , 1989 יהפכו את החברה
לריווחית בשנה הבאה. מכירת *20
מתיקי ביטוח־החיים פתרה את בעיית
המחסור בהון עצמי, בהזרימה 30 מיליון
שקלים במזומן לקופה. מכירת כמול
חברות־בנות כמו דנתם, שחם ננריטס,
תרמה גם לשיפור נוסף במיבנה ההון
של החברה.
לפי תקנות־הביטוח, חייבת כל חב־רת־ביטוח
להחזיק הון עצמי כנגד השקעתה
בחברה־הבת, נוסף על ההון שהשקיעה
בחברה־הבת. מכירת החב־רות״הבנות
גם הזרימה מזומנים וגם
שיחררה את ההון העצמי, שהיה מוקפא
בגין הבעלות על חברות אלה.
הנהלת הסנה סבורה כיום כי רכישת
חברות־בנות היתה הטעות העיקרית
של הסנה, שגרמה עד כה להפסדים
של כ־ 100 מיליון שקל. הפסדים
אלה חיסלו למעשה את חגורת־השומן
של החברה, שהצטברה במשך עשרות
שנים.
הנהלת החברה מקדישה עתה את
זמנה לצימצום ההוצאות• של החברה.
הסנה משלמת כל שנה תביעות בסך
200 מיליון שקל. צימצום אחוז אחד
בלבד בהוצאות למוסכים או לשמאים
או לנפגעים פירושו חיסכון של שני
מיליון שקל, וההנהלה סבורה כי ניתן
לחסוך בקלות כמה אחוזים.
המנהל החדש של הסנה, מילר, התמחה
בעבר בביטוחים תעשייתיים,
תחום שהסנה כמעט ולא פעלה בו,
והכוונה היא להיכנס לענף ריווחי זה.

אלנמאיר, עברה באחרונה לשליטה

גדולים ליד אורלנדו, במדינת־פלורי־דה.
שטחים אלה נקנו על־ידו לפני זמן
רב, כאשר חברת הלט דימני החלה
בהקמת דיסני־וורלד באורלנדו. מקום
מגוריו הקבוע של משה מאיר הוא
שווייץ.
ההשקעה המישפחתית הגדולה בישראל
בעיסקי־הבנייה לא הביאה תוצאות
משביעות־רצון, וגם הפרוייקט
היוקרתי בירושלים מול הכנסת, מינדל׳
וולפסון, אינו נושא רווחים, ונחשב גם
ככישלון מבחינה תיכנונית.
קבוצת־התעשייה של המישפחה,

הבולט של המישפחה, סינדל שלום, נחשב
כלא כדאי, וכל הניסיונות להחיותו
אינם עולים יפה.
מרדכי מאיר העביר מזמן את חלקו
ברכוש המישפחתי לבניו. חברתו־לח־יים,
אורה בהרב, לא תיהנה מהחלוקה,
מאחר שבניו של מרדכי מאיר הוכיחו
מבחינה מישפטית כי איננה נחשבת
כידועה־בציבור, שכן השניים אינם
גרים בדירה משותפת.

טבוסק הקים
קון־השקשת
בווום־אפויקה

זנבו ימשיך
בעסקים
עם הונגריה

איש־העסקים הישראלי שימעון
טבו־סקי, המתגורר דרך־קבע בלונ
טועצת״המגהלים
של בנ ק ל או מי
אישרה ליושב׳ראש החד ש שלה,
משו זגבר, להמשיד בפעילותו ה פרטית
נייזו ס עטקים בין ישראל
להונגריה.
זנבר החל לפני שגה בשותפות
עיטקית עם קבוצת ס אי פ אן, הש ייכת
למלונא יקותיאל פדרמן
ולחברת אלול של דויד קוליץ.
הפעילות יזמה כמה עיטקות ביו
הונגריה לישראל, שעיקרן הסדרת
המימון של עיסקות-הסחר בין
שתי המדינות. מצד ישראל נקבע
בנק ל או מי כגורם שיממן אתה-
עיסקות.
גורמים בנק איים מרימים גבה
נוכח הסתירה האפשרית בין האינ טרסים
הפרטיים של משה זנבר
כשותף עם ס אי פ אן לבין קשרי בנ ק
ל או מי עם ס אי פ אן ועם בעליה.

דון, הקים קרן להשקעות בדרום־אפרי־קה,
שקיבלה את אישור הגורמים הממלכתיים
בסיטי של לונדון. טברסקי
עבר לשווייץ ולאנגליה מאז שהועלו
נגדו טענות כי ניהל כספים בחו״ל באמצעות
החברה של ישראל זילבר־ברג,
שנתפס בבואו ארצה, ועימו מיס־מכים
החושפים ישראלים רבים שהחזיקו
כספים בחו״ל.
הקרן מבטיחה למשקיעים תשואה
בדולארים של * 25 לשנה. היא מלווה
למשקיע דולר כנגד כל דולר שהוא
משקיע, וקונה בכספים איגרות־חוב
דרום־אפריקאיות. כל הפעילות מתבצעת
באמצעות בנק שווייצי.
איגרות־החוב הדרום־אפריקאיות נותנות
כ־* 17 לשנה. לצורכי הקנייה יש
להמיר את ההשקעה לראנד הדרום־אפ־ריקאי.
דרום־אפריקה
יצרה שער שונה ל־ראנד
הפיננסי ולראנד המיסחרי, ותמיד
יש ביניהם פער משתנה.
הקרן מתמחה ברכישת האגרות תוך
ניצול ההבדלים בין השערים, וכך נוצרת
ריווחיות ניכרת.
הקרן גובה לעצמה, כדמי־ניהול,
* 20 מהרווחים הנקיים שהיא גורמת
למשקיע. הסיכונים של ההשקעה הם
האפשרות של ירידת הראנד בשיעורים
לא־צפויים כנגד הדולר, דבר שיגרום
להפסד במיקרה של מכירה בזמן הירידה.
התשואה
הגבוהה שהקרן מבטיחה
הביאה אליה משקיעים רבים מישראל,
שלא נרתעים מהשקעה בדרום-אפרי־קה.

מוחלטת
של השותפים, מישפחת דויד
קלינגר, בגלל חובות הקיוצה. הנכס

מנהר,אדעד
נשאו בצירו
מי שהיה נציג אל על בציריך, גדי
מור, סיים את תפקידו ועבר לעיסקי־תיירות
בציריך. מור הוחלף לפני כמה
חודשים על־ידי גידעון בדש.
הוא הצטרף כשותף לחברת־התיי־רות
טנפ־טנרס, שיש לו גם מישרד
בישראל.
טנפ־טנרס שייכת לאיש־עסקים ישראלי
לשעבר, שיש לו עיסקי השכרת־רכב
בישראל.

העונים הם
עובים, הוומאים
הם ו ומאים,
והים 1תוא הים
ליטיקאים. מי שתמכו קודם לכן
בסרטאווי בסתר, התחילו להגיד בגלוי
מה שאמר. מי שהתנגדו לו ושמחו על
הריגתו, הולכים עתה בדרכו.

חוץ מרסיסיס קטנים, הולך
העם כולו אחרי הנביאים.
אינני יודע איך היו מתייחסים כיום
אל סרטאווי, אילו חי. יתכן שהיו ממשיכים
להשמיץ ולשנוא אותו. יתכן
שהיו מעלים אותו על נם. סרטאווי
עצמו היה בז לשתי התגובות. כפי
שאמר לא־אחת: העיקר הוא שזה ית־בצע.
מה שיקרה לנו אישית אינו חשוב
כלל.

^ ערבים אינם נשארים ערבים.
1 1הפלסטינים אינם נשארים פלסטינים,
כפי ששמיר היה רוצה.
גרוע מזה, מבחינת שמיר: היהודים
אינם נשארים יהודים. הישראלים אינם
נשארים ישראלים.

צייד אדם להיות עיוור, או
לעצום את עיניו בחוזקה, כדי
שלא לראות מה מתרחש כעת
לנגד עינינו: עם־ישראל כולו,
כמעט על כל פלגיו, זז עתה
במהירות לעבר סיתרון ישרא־לי־סלסטיני.
לפני
שנים, כאשר ״ניבאתי״ תהליך
זה בחו״ל, היו מסתכלים בי בפליאה.
שמעתי שוב ושוב את הפסוק :״אתה
האופטימיסט היחידי שבא אלינו מישראל!
כל שאר אנשי־השלום באים הנה
ובוכים. על מה אתה מבסס את האופטימיות
הזאת?״
נתתי להם תשובה בלתי־משכנעת
מאוד. אמרתי: יש אנשים ההולכים
תמיד בראש. משוררים. סופרים. יוצרי־תרבות.
הם הסנוניות המבשרות את
העונה הבאה.

והנה, מזה שנים, במעט כל
המשוררים בישראל, כמעט כל
הסופרים, בל יוצרי־הקולנוע,
הולכים לקראת שלום. אלה הסנוניות
הראשונות. הלהקה הגדולה
תבוא אחריהן.
לא האמינו כל־כך. משכו בכתפיים.
חשבו שאני אופטימיסט ללא־תקנה.
נאיבי.

אבל ידעתי שזה עומד לקרות.
זאת לא היתה נבואה, ולא
העולם הז ה ג268

ניחוש. שמעתי באוזניי את
משק הכנפיים המתקרבות.

* * ודב־ 1984 דיברו אצלנו הכל
על ״התזוזה ימינה״ ,על הצטרפות
הדור הצעיר למחנה הימין הקיצוני,
מאיר כהנא נראה כחזות העתיד. הסקרים
היו נוראים. אנשי־שמאל מכובדים
כמו מירון בנבנישתי קבעו כי הסיפוח
הוא ״בלתי־הפיך״ .יורדים נימקו את
ירידתם בטענה ש״הכל אבוד״ ,שישראל
הולכת לקראת פאשיזם.״

אבל לאט־לאט נבטו הזרעים
שזרעו.
עכשיו עורכים אנשי גוש־אמונים
שביתות־רעב כדי להזהיר מפני החזרת
כל השטחים הכבושים, הימין הקיצוני
מוכה, גאולה כהן בוכה, אנשי־התחייה
טוענים שהליכוד בונה את המדינה הפלסטינית.
בין
הפוליטיקאים התחילה נהירה
לפגישות עם אש״ף. זה א .1מי שלא
נפגש עדיין עם איש־אש״ף ממציא
לעצמו פגישות שלא היו.

כמעט כל אנשי הצמרת הצבאית
והפוליטית מדברים בשיחות
פרטיות על הצורך ״ב-
פיתרוף, ומתכוונים למדינה
פלסטינית לצד ישראל, בצורה
זו או אחרת. אחדים אף התחילו
לדבר על-כך בפה מלא. גנרלים
אומרים מה שאמרו המשוררים.

קרה? אפשר למצוא הרבה סיבות
לכך. האינתיפאדה. ההתפתחות בין ה־

סשט־וגר שואדי ודיילת ״אר־עד״ במונז שעוווייה בינלאומית שר
החלפת מטבשת אפריקאיים בדולארים. יג אל ל בי ב מגלה
ך ץ סיל חולמם, פליט ממדינת־
^\זימבאבווה (לשעבר רודזיה) וכיום
תושב דרום־אפריקה, רודף אחרי מרדכי
(מוטי או מונטי) מנג׳ל, אזרח ישראלי
וקנדי, הגר כיום בפתח־תיקווה.
הוא רודף את מנג׳ל ואת שותפתו,
דיילת אל־על טובה ארבל מכפר־סירקין,
על שהוציאו ממנו במירמה —
לפי התביעה ופסק־הדין שקיבל —
670 אלף דולר אמריקאיים. בסיפור
מעורבים גופים ישראליים רבים, וב־עיקבותיו
למד הולמס כמה פרקים
בזהירות.
בפברואר 1983 נמסר להולמס על־ידי
אשתו כי עורך״דין דרום־אפריקאי
בשם בראיין מוס אמר לה כי קיימת
אפשרות להחליף דולארים זימבאב־וויים
בלונדון. היה זה ערב הפיכת
רודזיה למדינה האפריקאית העצמאית
זימבאבווה, והלבנים חיפשו דרכים
להוציא את רכושם מן המדינה. הולמס,
כאזרח רודזיה, המיר את רכושו לדו-
לארים של מדינה זו, אולם נוכח לדעת
כי אין מוסד פיננסי בעולם המוכן להמירם
במטבע טוב. לכן קפץ כמוצא
שלל על הצעתו של מוס, והסדיר עימו
כי בלונדון יחליפו לו את המטבע הנחות
לדולארים אמריקאיים.

הח״ר שונב
ער \דרה תיר
וחבו! מגיעים

היעד

במלון מסר הולמס למנג׳ל 100 אלף
דולר זימבאבוויים, לפי דרישת מנג׳ל,
כדי שיבדוק את איכותם. כעבור כמה
ימים אישר מנג׳ל את איכות המטבע,
ונקבעה פגישה בציריך, שם מסר הול-
מס למנג׳ל עוד 1.234 מיליון דולר
זימבאבוויים, ביום ה־ 24 במארס , 1983
ומנג׳ל חתם על התחייבות לתת תמורתם
617 אלף דולר בשישה תשלומים,
עד סוף אפריל . 1984 הדולארים היו
צריכים להימסר לעובר דיסקעט א1בר־סיז
בנק בז׳נווה.
בפגישה שבה נחתם ההסכם נכחו
דויד שרמן, סוכן־נסיעות, וטובה ארבל.

מעצמות. האקלים הבינלאומי החדש.
השינויים באש״ף.
כל אלה, והרבה יותר. בתוך־תוכו
של הלב הישראלי, במאות אלפי לבבות,
קרה משהו. יש מוכנות. המציאות
השפיעה. בני־אדם לומדים מן הניסיון,
ובעיקבותיהם עמים שלמים.

הערבים לא נשארו ערבים,
היהודים לא נשארו יהודים. וגם
הים השתנה.

^ 4יך לקרוא לתהליך הזה? האם
המדינה ״זזה שמאלה״ ,כמו שפעם
״זזה ימינה״?
אין אלה הגדרות נכונות. הן עלולות
להטעות.
בעמים אחרים, במצב כזה, עובר
חלק מן הציבור ממיפלגה גדולה אחת
למיפלגה הגדולה היריבה, מהימין לשמאל
או מהשמאל לימין. גם שינויים
אלה אינם משקפים, בדרך כלל, את
•גודל המיפנה. כי התזוזה איננה רק
בי ן המיפלגות, אלא גם בתוך
המיפלגות עצמן.

אצלנו, בישראל, התהליך
מסובך הרבה יותר.
הבוחר הישראלי אינו משנה את הצבעתו
בקלות. אין הוא מושפע כמעט
על־ידי מצעי המיפלגות. אין הוא מאמין
לסיסמות המיפלגות הגדולות. הוא
מצביע כפי שהוא מצביע בגלל סיבות
אחרות: השתייכות עדתית, מסורת
מישפחתית, נאמנות לסמלים, אינטרס
מעמדי ועוד ועוד.
כאשר ישראל עוברת משמאל לימין
או מימין לשמאל, אין הדבר משתקף
כמעט כליל בתוצאות של בחירות.

מה שקורה הוא שבל הנד
,ערכת הפוליטית, כמעט על כל
פלגיה, זזה ימינה או שמאלה.
כאשר היתה ״תזוזה ימינה״ ,מיפל־העולם
הז ה 2683

6־ 6 <101131׳*י>* 3ג*מז <1 2 1תפ 9ס 0ו*001 • 1:־ 1יע 4לב 1י* 3 0 )1 4ג< :6ג 1ת נ\\<0 *11
2 3 4 0 0 0 , 0 0 ( 111 .237111 !?0 4 6 9 .

ג ס 1ש 0 0 6
׳0 3 5 6 <1 34 :ס־1ג.־ם

2 0 1 4 6 )1 5 4 3 4 6 3

) 5 0 1145 זצ 3ם 1 9 *1311

6 )1011 3 1 * 1 *131/6״נ* *>3ר! 61761•;/ 2 1

6 0 6 1 1 /6 )1 1 0־1

״עדה: ארבל ט!בה, הסבישס ,6כפר־סירקין, ישראל״

חד״יות
ו ה עו ק ץ האפריקאי כאשר עברו מועדי־הביצוע בהסכם,
והכסף לא הופקד, התקשר הולמס כמה
פעמים עם מנג׳ל וארבל בטלפון, ונמסר
לו כי הכל בסדר.
ביולי 1983 הצליח לפגוש את מני
ג׳ל בישראל, וזה הבטיח להחזיר את
הדולארים הזימבאבוויים במועדים
קבועים. ההבטחה לא קויימה, ושוב
התקשר הולמס עם מנג׳ל במיאמי. זה
ביקשו לבוא לשם ולקבל את הכסף.

• 1 0 1 7 /1 9 3 5

הכסף. השניים נפגשו בלובי של מלון
שרשן, ב־ 18 באוגוסט, ומנג׳ל לקח את
הולמס לחברה, שלה מסר, לדבריו, את
המטבע הזימבאבווי. שם נאמר לו כי
הביטחונות שהם מוכנים לתת אינם
מוכנים, אלא יהיו רק כעבור זמן, וכך
משכו לשווא את התובע עד סוף אוגוסט.
בסוף
אוגוסט 1983 הגיש הולמס
תביעות נגד מנג׳ל בישראל ובמאימי.

6x1. 6•654-2:1 00561

. 5 3 8 0־! מ 6 3641 20361
x 4 6 ,־ 5 6 * 1 1 1 *0 6 6

/1 1 111060 6 1 0 6 0׳ו 530014 6 0

4 . 1935ק7 . 86

6 6 4 , 110115^ 00)1־ . 57 8 4 1ט 1ל 3 0 £ 6 1 , 5 2ך! ? 1 2 0 *1 31 110045־1101

ביטול צו-המעצר השווייצי נגד מנג׳ל
״מרדכי 10 נטי משל. רח׳ 37 צפון מסי ,3251ה1לי1וד״
גת העבודה זזה ימינה, יחד עם הליכוד.
כאשר יש ״תזוזה שמאלה״ ,הליכוד זז
שמאלה, יחד עם מיפלגת־העבודה.
זהו מה שקורה עכשיו. שמיר עצמו
משתנה לנגד עינינו. להלכה רק מבחינה
טאקטית. נדמה לו שהוא ממציא
סיסמות חדשות כדי לרמות את העולם.
אך הוא מרמה את עצמו. השינוי
יגרור אחריו שינויים נוספים.

) 231

: 6 3 0 *1 3 0 )1נסי! 0 6 0 4 3

431 2 5 £617 0 0 0 , 0 0 .
הסכם המכירה בחתימת מנגיל

בשיחות הודיעו השלושה להולמם
שהם ימירו את הדולארים הזימבאב־ווייס
לדולאריס אמריקאיים באמצעות
המרה מוקדמת לשוברי־טיסה של חברות
אל־על ונתיבי־האורר האתנטינ״ם,

1 5 4 /1 9 8 5

^15 זן) 8 1ע 146ז ט . 6ז ז

£ :ת 1״ 0 1 1 0־ 4116 1ת מ ^ הסס עגז?8נ*י 1ז

70־ 1 *13
0 1 0 0 0 ?5111011 טנזני 4 *16י<״/י 6 0 6 1זנ 14ז 3
טיסות לשם ולשם
^ ולמם ומום טסו ללונדון, שם
\ 1היה עליהם לפגוש את מנג׳ל ואת
טובה ארבל במלון איחפה (שהיה אז
המלון שבו שהו צוותי אל־על בלונדון).
כאשר הגיעו ללונדון, לא מצאו שם
את השניים. מוס התקשר עם מנג׳ל
לביתו בפלורידה, וקבעו פגישה במלון
שרח1ן בפאריס, לביצוע העיסקה.

הודות לקשריו של שרמן. הולמס העיר
בשיחה כי ניסה בעבר להמיר את המטבע
לשוברי־טיסה, אולם ללא הצלחה.
ארבל, כמי שמצוייה בעיסקי־תעופה,
וכמי שמכירה את שרמן, העידה כי
התוכנית היא בת״ביצוע.

הולמס טס למיאמי ולא איתר את
מנג׳ל, שטילפן למלונו והודיע שהוא
בניו־יורק.
כעבור שלושה ימים שוב טילפן
אליו, מנג׳ל ואמר שהוא בתל־אביב,
וביקשו לפגשו שם ולקבל חלק מן

במשך התקופה האחרונה טס הולמס
15 פעמים לארצות שונות, בעקבות
הבטחות־סרק של מנג׳ל.
בתביעה לבית־המישפט טוען הו־למס
כי באוגוסט 1983 היתה טובה
ארבל ובעלה אורחיו של מנג׳ל בטיול

עם־ישראל כולו זז לעבר ההכרה
במציאות הפלסטינית, ופירוש הדבר
הידברות עם אש״ף והסכמה לכינון
מדינה פלסטינית.

אם הליכוד רוצה להישאר
בשילטון, הוא יבצע זאת. אם
שמיר אינו מסוגל לעשות זאת,
יעשה זאת מישהו אחר בצמרת
הליכוד.

ואם פרס־רבין לא יובילו בכיוון זה,
יעשו זאת אחרים במיפלגתם.

מדוע? מפני שהכיוון כבר
קבוע. הנכיאים עשו את שלהם,
ונשארו שוכבים על התיל.
האחרים רצים קדימה. הפוליטיקאים,
חיל־המאסן הניצחי,
יאספו את הפירות.

יקר בריביירה האיטלקית והצרפתית,
שמומן על חשבון מנג׳ל.

מלכודת
של הוקי
ף* אמצע ספטמבר 1983 שכר
- 1הולמס את החוקר הפרטי בני פרל־מן,
שיצר קשר עם טובה ארבל ובעלה
ואמר שהוא מעוניין לרכוש רולארים
זימבאבוויים. ארבל נסעה עם פרלמן
לציריך, שם הוצג לפני מנג׳ל, והוסכם
כי ירכוש ממנג׳ל 740 אלף רולארים
זימבאבוויים, בשלב הראשון, ועוד 1.26
מיליון בשלב שני. פרלמן הגיש תלונה
למישטרת ציריך, שהטמינה מלכודת
בבנק שבו נקבעה הפגישה להחלפת
המטבע. במקביל השיג הולמס צו־בית״
מישפט בציריך להחרמת הכסף, וכאשר
מנג׳ל הוציא את הכסף מכספת הבנק,
תפסו אותו השוטרים ועצרו אותו כשבידיו
הכסף.
ב־ 7בספטמבר 1983 הגיע הולמס
למישרד התובע בעיר ציריך, שם הודה
מנג׳ל לפני התובע כי הדולארים הם
של הולמס, והצהיר על הסכמתו לחתום
על שיחרור הכסף לטובת הולמס. הול-
מס התבקש להמתין מחוץ לחדו לשי־חרורו
של מנג׳ל, ולקבל את חתימתו
על מיסמך שיחרור־הכסף. כאשר המתין
זמן רב מצא כי מנג׳ל חמק מכניסה
אחרת, ויצא משווייץ בלי לחתום. הוא
הגיע לישראל, ושוב יצא ממנה, למרות
שהוצא נגדו צו־עיכוב־יציאה.
מנג׳ל דרש תמורת הסכמתו לחתום
על שיחדור הכסף המעוקל 31 אלף
דולר, והולמס נאלץ לשלם לו את הכסף.
רק אז שם ידו על מחצית הכספים
שמסר בשעתו.
בינתיים ניתן נגד מנג׳ל פסק־דין,
שקיבל את תביעת הולמס. ומשלא
שילם מנג׳ל את הכסף, הוכרז כפושט־רגל
במדינת־פלורידה. בית־המישפט
מינה נאמן, שיכנס את נכסיו, ומכיוון
שהוא גם אזרח־ישראלי, מונה עורך־
הדין משה זינגל כנציג הנאמן בישראל.
זינגל חזר באחרונה מפגישה עם הנאמן
בפלורידה, והתברר כי התביעות נגד
מנג׳ל מגיעות ליותר ממיליון דולר.
עתה מאתרים רכוש שלו בישראל,
פלורידה וקנדה, ומנסים לממש את
הרכוש.
טובה ארבל היא עדיין דיילת פעילה
באל־על. שהמן הוא עדיין בעל מי־שרר־־נסיעות.
אנטה
דיי אמר היראקלייטוס
׳ י -ז״ל, והוא צדק. שום דבר לא זז,
טוען שמירוס יבל״א, והוא טועה. הוא
עצמו זז, מבלי להרגיש בכך.
הערבים אינם נשארים ערבים. היהודים
אינם נשארים יהודים. הים אינו
נשאר ים. והשטחים אינם נשארים שטחים.
שום דבר אינו נשאר כפי שהיה.

ככה זה בחיים. פאנטה ריי.

הורוסהוס מרים בנימיני

מזל החודש:

אין כמו מזל תאומים שיידע למצוא
תירוץ לכל מצג. לעולם לא ת תפוס אותו
במשהו לא בסדר. תמיד יש לו דברים
חשובים יותר. אולי מהסיבה הזו נראה
שהכנסת הזו תעורר רוגז רב בקרב הציבור.
תופעה מעניינת היא שהירח, המסמל א ת
האשה באססרולוגיה, נמצא ב ת חיל ת המ פה,
ומבטיח ייצוג נכבד של נשים בכנס ת.

תו. זהו מזל כפול. מצד א חד הובטחו הב טחות
ומהצד השני אי-אפשר היה לקיימן.
ירח בתאומים מסמל את חוסר־היציבות
וחוסר״הרצינות ב ה תיי חסו ת לנשים, למעמ דן
ולהבטחות שנתנו לילו• א ן מי שנלחם
באופק עולה תאומים ויודע להיות תקיף
ועיקבי משיג לבסוף א ת שלו. כן שיש סיכוי
שהנשים יוכלו לשפר א ת מעמדן, א ם יהיו

03 צם לכנסת השנה?
בט״ו בשבט חגגה הכנסת את יום־הו-
לדתה. אולם מועד לידתה של הכנסת ה־ 2ג,
ב־ 22 בדצמבר 1988 בשעה 4אחרי הצ-
הריים, מראה שהאופק העולה והירח נמצאו
במזל תאומים, ואילו השמש היתה במזל גדי
ובנקודת-משבר שמשמעותה חיפוש אחרי
קשיים, בעיות הקשורות לבריאות או לת אונות.
מפה
כזו, שבה מודגש כל-כך מזל תאו מים,
אינה מבטיחה יציבות, אמינות ור צינות.
מיקומו של הירח על האופק מלמד
שאחוז גבוה של חבריה בעלי רמה נמוכה,
ואינם מסוגלים למעשה למלא את תפקידם.
הירח במפה מדינית מסמל את העם. מכאן
שלעם תהיה השפעה על הכנסת.
מזל תאומים, שבולט כאן, מבטיח הרבה
פירסום והרבה הבטחות שרק מעט מהן
יקויימו. כנס ת כזו תרצה להשביע א ת רצון
כולם.
אופק תאומים מקיים את האימרה,,רחוק
מהעין רחוק מהלב״ .הכנסת תעורר ציפיות
ותיקוות בעם, אבל יהיו מעט תוצאות על
פני השטח, ותירוצים לאלפים.
נסיעות שתוכננו ל-ג או ל 2-בחודש ידחו.
הקאריירה ממשיכה להעסיק אתכם. אמנם
יש אפשרות ל ה תקדם,
אך נראה שזח יהיה על
חשבון מישהו שעימו
אתםמחד די ם בעבו דה.
כבר עכשיו מורגש
מתח ביניכם וקיימת
אי-נעימות. קשה יהיה
למצוא פיתרון לקונ פליקט.
אך דבר אחד
יכול להנחות אתכם.
עדיף שלא להחליף
מקום־עבודה ותפקיד. במקום הקבוע יש
ייתר ביטחון ותנאי-עבודה מחי ם יותר.

ה־ו זה־ 2בחודש עשרי להעמיד אתכם רפד
ה1צאות כספי 1ת גדולות משחשבתם. תזכלז לצאת
מזה ממת עזרה ש־תקבלז
מידידים אז קרוס־מישפחה.
ה ע בח 1דש לא
יהיה קל. מצד אחד תפ1ש!
בא!שים שחברחם אהובה
עליכם, אך זה יביא לסצינת
קינאה ולריב עם בן־
הזע. שינויים במיבנה או ס
מיסנרת משותפת צפויים
בקרזב. בתחום הע מדה
אתם עומדים לפני קיחם.
אתם עש!״ם לקבל הצעות מושמת. אך תצטרכו
לקחת יוזמה. אל תחם שהדברים ידעו מעצמם.

נטולח£

ה 1-וה־ 2יהיו מאוד מבטיחים. הפופולריות
שלכם תעלה. אתם צפויים להצלחה בחברה
ולהנאה מבילויים משו תפים,
אך בעיקר צפו יות
לכם חוויות רומנ טיות
שכבר זמן רב לא
טעמתם. ידיעות ממקו רות
סודיי ם יעזרו לכם
לשפד א ת המצב ה כס פי.
תקבלו עזרה ממקו רות
שאותם לא לקח תם
בחשבון. מאוד ח שוב
לא לשתף אף־א־חד.
גם מי שאתם מאוד בוטחים בו. במ־קום־העבודה
עדיין יש מי שמעונין לפגוע.

פים, נמצאת ב ת חיל ת מזל סרטן (מפת
מדינה) ותספוג מכות מכל הכוכבים שממול.
זה מלמד על בעיות כלכליות ק שות ביותר.
המחסור והצורך להוציא פחות בולט מאוד
במפת הכנס ת.
אם היתה זו מפה אישית, אדם בעל מפה
כזו היה מ סי קאתה מסקנה הפשוטה שעליו
להדק א ת החגורה, לתכנן היטב א ת הוצ אותיו
ולהסתפק במה שיש לו. אך כשהאופק
העולה הוא בת או מי ם קשה לדרוש מאדם
כזה שיתחשב במה שעומד לקרות מחר, הוא
הרי חי א ת הרגע. לכן, כנ ס ת כזו תצטמצם
רק כ שבאמת לא יהיה לה. היא לא תוציא

המנה של הנוסח
אינה מבטיחה צינות,
אמינות, וצינות
ותוצאות. אבד תיא
מגלה ומה נמוכה,
גישה לוותית, נוחיות
ורדיפה אחו׳ תענוגות
לרווחת העם. הוצאותיה למען עצמה יהיו
גדולות ולא מציאותיות.

אך במציאות הדבר אינו כך, להיפך, בבחי רות
האחרונות ספגו הנשים אכזבה קשה.
זהו מצב אופייני לחוסר-היציבות של מזל
תאומים. הבטיחו, ציפו וחשבו שזה רציני,
אבל מזל תאומים לא תמיד עומד בהבטה־הבריאות
שלכם או של בני־המישפחה אינה טר
בה. הורים לילדים צריכים להיות מאד עירנ״ם.
דווקא הילדים עלולים ד
היפנע או ל ס מל מבעיות
בריאזת שלא טופל! כהד
כה. בעבודה מתחולדם
שינויים, שאולי אינם ם1צ־אים
חן בעיניכם, אבל עדיין
אינם סופיים, נלא בדאי
להצטברח בנללם, בחתו
ו 2ביוני
הרומנטי, לעומת זאת, א20
ביו?ן*
תם עדיין מצליחים לרתק
אליכם אח בד המין השני.
קשרים שהחלו בחזדש האחרון שברים שינוי.
חלק יסתיימו פתאום !אתרים •הפכו לרצינ״ס.

ה 1-וה 2-בחודש יהיו מפתיעים לטובה. כ דאי
שתנטו את מזלכם בהגרלות. מלבד
זאת תהנו מהצעות ל קידום
במקום־העבו-
דה. מעריכים את עבו ד
תכ ם וחושבים ל תת
לכם תפקיד אחראי ו יוקרתי
יותר. תצטרכו
להזיז קצת ולדחוף, אך
בחן שלכם תוכלו לע שות
זאת מבלי להוריד
מ צ עי ט
מכבודכם. בתחום הרו מנטי
מתחילה תקופה
חדשה. בקרוב תהיו מוקפים במחזרים. לעת
עתה יחושו זאת מי שנולדו ג ת חי ל ת המזל.

נדו או ב־ 2בחדש צפויים שינז״ם במקום המנר
דים• .תכן שתצטרכו להשקיע כספים בתיקון אביזר
חיוני שהתקלקל או
שתחליטו לרמ ש רהיט או
פריט אחר לבית. אין זה ד
דיוק הזמן הנכון. נסז ל ד
ח 1ת זאת לשבוע הבא. ד
מקזם־העמדה אתם מתחילים
לחפ ש איזה שינוי.
בקרוב צפו׳ שינו* חשוב
22ב או גו ס ט -
וחיובי. ברנע אין זה ו צד
22בספטמבר
לבצע שיעיים, אך בעוד
חודשיים יפתח! לפניכם
דלתות חדש1ת 601 50 .בחודש אתם עלודם
לא להתי ש ם!ב. הקפיד* על מה שאתם אזכלים.

0ווו1

1תונ ה

תקיפות, עיקביות ויגלו פיקחות.
הבית השני במפה מס מל א ת הכלכלה
ונופל במזל סרטן. השנה מקבל מזל זה מכה
חזקה משלושה כוכבים. ונוס, שליטת המפה
של המדינה, ה מ תיי חס ת בהורוסקופ לכס ב־
1או ב 2-בחודש תיהנו מפגישות רומנט יות
או מהיכרויות חדשות. עדיין לא תוכלו
להבטיח דבר לעתיד ה רחוק,
וכדאי להימנע
מלפתח ציפיות גבוהות
מדי, ב 3-וב 4-בחודש
אתם נוטים לסכן את
מה שהשגתם בתחו ם
חיי הבית והמישפחה.
כדאי שתהיו זהירים יו תר.
אל תתפרצו ותבע־סו
על האנשים הקרו בים
לכם. בשעת הצורך
הם תמיד מוכיחים א ת עצמם כנאמנים
לכם. ענייני כספים דורשים גישה זהירה.

ש״1־ כספים יעסיק! אחכם ס ו ! 20 בחודש. יש
סיס׳ נבזה שתזכו לקבל סמם־כסף נמה מזה
שלז ציפיתם. מאירך, ק״־
מח סכנה לאבד, לשמח
או לסמל ספריצזת ונס
מת. שימו לב לשת־ האפ־שחיות
והיו זה־דם. התנר
מ ת שלכם לסביבה מאור
תוקפניות וקיצוניות. האנשים
שעימם אחם חיים או
שבדים חזששיס לשוחח
£32*01
איתכם. אתם ממהרים ד
התפרץ, להאשים ולעשות
.ברווז־ .נכון שבתקופה זז אתם רנישים, אך ש מח
על איפוק ס הסביבה הקרובה קצת סובלת.

ב-ג וב־ 2בחוד ש תהנו מפגישות רומנטיות
חדשות ומחודשות. עכשיו אתם מחזירים
לעצמכם את הקסם,
שימחת־החיים וההר-
פתקנות ומוכנים להתג־סו
ת בחוויות חד שות
או מחודשות, נסיעה ב !
או ב 2-תפתיע לטו בה,
אלא שקיימת ס כ נה
בדרכים. לכן תצטר }
2בנו במבר ־
כו להיות זהירים יותר
20בדצמבר
מהשאר. מצבכם הכספי
יכול להשתפר א ם תש פטו
א ת המצב בהגיון ותתייעצו עם מביני
דבר. חשוב שתטפלו בענייניכם הכספיים.

עקת

האופק העולה בתאומים מלמד על גישה
ילדותית. ילד, הרוצה במשהו, אינו מתח שב
במה שיקרה מחר, כי הוא רוצה לספק א ת
הדחף והרצון שמתעוררים בו באופן מיידי.
המצב לא כל כך מעודד בגלל הימצאותה של
ונוס בבי ת ה שי שי(עבודה, בריאות) .ונוס
מס מלת פינוק, תענוגות, יופי, נוחיות, כסף
ואהבה.
במפה מדינית זה מ תיי חס לבריאות הצי״
(המשך בעמוד )28
מצבכם הכספי אינו נ1ח. יתכן שלקחתם על עצמכם
יותר סדי התחייבויות וזה מפחיד אתכם. אין
לכם ממה לחשוש. כרנע
זה נראה מפחיד אבל נם
מהקושי הזה תצא! בקרוב
ותיווכח! לראות שאפשר
לחיות נם עם ה של הנוסף
שלקחתם על עצמכם.
שיש׳ נשבח יהיו ר׳ מכב דים
וקשים, מזו־האעיר ר
מצסהחח יהי! אפורים מדי.
אל חצפ 1עכשיו לח רוש
קשרים. נם אם ידידים
מעבירים לכם ידיעות ומסרים מהאוב״קט עצמי.
המסר כפ 1ל 1יש סכנה שתעשו חטצמכם צחוק.

טיול, נסיעה או מיפגשים חברתיים יהפכו
את רביעי וחמישי לימים שמחים ומלאי
תיקווה. עכשיו קל יותר
להשתלב בחברה המת אימה.
ה־ 3יה 4 -בחודש
מאוד לא נוחים. יתכן
שתרגישו לא טוב, ונו סף
לזה, יש מי שמדבר
ואף פועל נגדכם. אל ת עשו
דברים שמרגיזים
20 בינו א ר -
את הקרובים לכם, כדי
$ובפב רו א ר
לא להקים לכם מתנג דים
נוספים. בעבודה
מאוד קשה, יש לכם סיכ סו ך עם הממונים.
כרגע אין זה הזמן ל ה תכ סח. המתינו כשבוע.

ודו וה־ 2בחודש יהי! ד׳ מלהיבים. הצעזת־עמדה
או אפשרות לפתוח בפח״ ק ט חד ש יהיו מאנד
משמחים ומלהיבים. תסח־נ
1קצח את הקצב. אל תמהרו
לענות א 1להתחייב. ס
תקופה ה קחב ה עליכם
להיזהר מכל הצעה שבאה
מחברים. בתח 1ם החמנט־כדאי
שלא תשתפו •וחר
מד* אנשים במה שקורה.
יש אחריכם מעקב שאיר
כם יודעים עליו. בבוא היום
יטיחו בכם את מה שאתם
מנסים להסתיר היזם. מאוד ק שה להסתיר.
ומי שמשנ״נים בכם חזקים !נחושים להצליח.

שחקניות
כו לםאש מי ם
במקום הנאנסת
1פרקליטה שד
ן קנרבן האונס
סרט חדש, שעניינו החברתי עולה
לאין שעור על ערכו הקולנועי, הפך
ללהיט בארצות־הברית ויעלה בקרוב
על מסכינו. הנאשמים מציג את
סיפורה של שרה טוביאס, פריחה
אמריקאית, שיודעת לעמוד על כבודה

ביאס, שאותה מגלמת ג׳ודי פוסטר, מי
שכבר שיחקה בתפקידי קטינה אירו־טית
בנהג מונית ובאכס־ מלון. וכמובן
— היא בעצמה היתה קורבן להטרדה
מינית.
תדויו חובה דראזת
תל״אביב: החנינה של באבט,
סק ר טנב ניאט־נאם. קפה בנדר, הנסיכה
הקסומה, אינטרוניסטה, בנלל ה־מילחמה
ההיא.
ירושלים: קפה בנדר, סק ר טנב
ניאט־נאם, אינטחניסטה.
חיפה: הנסיכה הקסומה, אינטר־סיסמה.

תד־אביב:

צא וראה (אורל׳,
ברית־הם ועצ1ת, מוצג גם בירושלים)
— מסה מטילת־אימים על זוועות
המילחמה בביילורוסיה. אחד הדיוקנים
המחרידים והמזעזעים ביותר של הנא־

הקהל הריע לאנסים
כאדם, גם אם כבודה באשה נרמס על־ידי
חבורת חזירים ההולכים על שתיים.
טוביאס נאנסת באונס קבוצתי אלים,
על לוח של מכונת־מישחק מהבהבת
בתוך פאב סואן, לצהלות שימחה
ועידוד של קהל שעמד מסביב והריע
לאונסים כמו קהל של אוהדים ב־מישחק־כדורגל.
אחרי שהאנסים כבר
נמצאים בכלא דורשת טוביאס מפר־קליטתה
מישפט חוזר לצופים, הנאשמים
בכך שלא רק שלא מנעו את האונס,
כי אם גם לא עשו מאומה בשעה
שהפשע התבצע למול עיניהם. ה־מישפט
מעורר כמה שאלות נוקבות:
מה חלקו של הצופה מן הצד בפשע?
האם יודעת החברה המתירנית להתייחס
לאונס בחומרה הנכונה? או
שהיא הופכת את הקורבן לאשם בסופו

שחקנית פוסטר
עומדת על כבודה
צים ומעשיהם בקולנוע העלילתי. ביים
אלם קלימוב.
אינטרוויסטה (לב,
איטליה, מוצג גם בירושלים) —
פדריקו פליני מסביר לצוות־טלוויזיה
יפאני מה זה קולנוע, מפליג בזיכרונות
ומפגיש את מארצ׳לו מאסטרויאני עם
אניטה אקברג אחרי 30 שנה בסרט חם

ג׳ו קיד (יום רביעי 1 ,בפברואר, בשעה ,22.10 ארצות־הברית)
-מערבון בכיכובו של קלינט איסטווד שנו הוא משליט
סדר כדרכו כעיירה דרומית שאליה פלשו כנופיות של מכסיקאיס.
הכימאי הוא ג׳ון סטרג׳ס (דו ק רב באו־קיי, קוראל).
פל הג׳אז הזה (יום שישי 3 ,בפברואר, בשעה ,22.15
ארצות־הברית) -בוב פוטה משתמש בסרט מוסיקלי רחב״יריעה
כדי לספר על חייו ככימאי מחזות מוסיקליים, על אהבותיו ועל
מחלה שכמעט קטלה אותו, בשעתו (כמה שנים לפני שנפטר בשנה
שעברה) .סצינות וירטואוזיות וצילום מרהיב של ג׳וזפה רוטונו. רוי
שניידר בתפקיד הראשי ולצידו ג׳סיקה לאנג׳ ואן רייקנינג המב ריקה.

איש בעל עקרונות (יו ם רביעי 8 ,בפברואר, בשעה ,22.10
קולומביה) -סרט פוליטי שיקפיץ א ת בריוני הימין ממקומם. מעשה
בבורגני מטור הדוגל בחוק וסדר ובמנהיג חזק. בהתחלה הוא רק
מדבר, אחר כן הוא מתנדב, ובהדרגה הופך ממכה ורוצח למנהיג
רוצחים, הכל למען האומה, כמובן. זה קורה לא רק באמריקה
הלאטינית. בימאי: פראנסיטקו נורדו.

העולם הז ה 2683

סיביריאדה ( או רלי, תל-א-
ביב, ברית־המועצות) -סרט
בן 10 שנים, האחרון שעשה
אנדרי קונצ׳אלובסקי לפני שיצא למערב והתחיל
לעבוד בקבלנות עם מנ ח ם גולן. זהו אפוס רחב-
ידיים, סיפורו של בפר בעובי הטוגדרה הסיבירית,
שהוא מהרבה בחינות משל להיסטוריה הסובייטית
במאה הזאת.
הסרט מ תחיל לפני מילחמת־העולם הראשונה,
בשיא החורף, כאשר הקוד הוא ממשי וסימלי גס
יחד. מהפכן, הנמלט מכלא הצאר, מבק ש שם
טיסתור, והוא מביא עימו הן א ת רוח המהפיכה והן
את רוח הקידמה, שני נושאים שילוו א ת הסר ט
לכל אורכו.
היריעה הרחבה שטווה הסרט, המגיע עד שנות
ה״ ,60 נוגעת בהבדלי־מעמדות, בניתוק חברתי,
בחדוות־החיים הפשוטה של אנשים הצמודים
לטבע, בא הבו ת ובשנאות העוברות בירושה מדור
לדור, ובגודלה של ארץ רחבת״ידיים זו, המצטייר
בכל תמונה ותמונה.
הדוח הסובייטית בס ר ט באה לידי ביטוי בקידה
עמוקה למיסטיות הפיוטית, ודמו ת אחת, של ישיש
בעל כוחות מאגיים, שגילו אינו משתנה מ ת חילת

אנשי הכפר בסיביר -בין אדם לאדמתו
הסרט ועד סופו, היא דוגמה אופיינית ל כן. אסור
גס לשכוח א ת הקשר האמיץ שבין האדם לאדמתו,
אותו כוח המושך א ת בני הכפר לחזור אליו גס
אחרי שנות היעדרות רבות. קשר שמסביר גם א ת
הדאגה שהקידמה הטכנולוגית פירושה הריס ת
הטבע. ובין כל אלה, גם המיפלגה אינה יוצאת נקיה
משגיאות.
מצוות ה שחקנים הגדול הנושל חלק בסרט כדאי
להזכיר א ת ניקיטיה מיכאלקוב, ואת לודמילה
גורצ׳נקו, כוכבת הקולנוע הסובייטי בשנות ה. 70-
מסע בלי עוקץ

סירט קולנוע בטלוויזיה

של דבר, כפי שמיקרים רבים כבר
הוכיחו? ועוד: האם עדיין אסור לאשה
לשתות כעילה על רוחה, לרקוד לבדה,
מבלי שתיחשב לפרובוקטיבית, פרוצה
או מותרת לכל אדם?
ג׳ונתן קפלן ביים ובחר לדמות
הפרקליטה את קלי מק־גיליס שנועדה
מלכתחילה לגלם את דמות הנאנסת.
אך מאז הופיעה מק־גיליס בחולסים של
של אורי ברבש ואחר כך בזיווג משנו״ס
של אלן הדולף העלתה על עצמה כמה
קילוגרמים ולא נראתה אמינה ושברירית
די הצורך. אפילו שלצורך יחסי־הציבור
לא שכח איש להזכיר שמק־גילים
נאנסה בעצמה וסבלה מטראומה
דומה לזו של גיבורת הסרט שרה טו־
פואמת מחאה

ומופלא. מומלץ ביותר. למרות שיש בו
נבואת חורבן על כיבוש העולם בידי
צבאות האנטנות של מקלטי הטלוויזיה
יש בו גם רגעי שימחה ונחת לא מעטים.

* .דוריט הקטנה (לב,
בריטניה) — שש שעות של צ׳ארלס
דיקנס, לפי מיטב המסורת של הטלוויזיה
הבריטית, עם אלק גינס, דרק
ג׳אקובי, סיריל קיוזק ועוד. מיפגן נאה
של יכולת מישחק וחגיגה לאוהבי
התרבות הבריטית. אפשר לראות את
הסרט בחטיבה אחת או בשתיים —
הכל לפי סבלנותו האישית של הצופה.

מלון לאור וזגובבים (פאר,
תל־אביב, ניו־זילנד) -זה
כנראה הסר ט הניו-זילנדי ה ראשון
המוצג בישראל, א ם זה חשוב למישהו.
באופיו, הוא מזכיר מאוד א ת אופי הסרטים של
השכנה הרחוקה, אוסטרליה, הן במעלות והן בחס רונות.
העלילה
מתרח שת בשנות ה-סג, המשבר הכלכלי
משתולל ואלמו, שנותר בלי עבודה, משאיר את
בתו המתבגרת בבי ת אחותו, בכפר מרוחק, שעה
שהוא נוסע לבירה למצוא פרנסה אחרת. הילדה
נמלטת מבית הדודה ומנטה להצטרף בכוחות עצמה
לאביה. בדרך, כשהיא מדלגת מרכבת אחת
לאחרת כנוסעת טמויה, היא מצטרפת לבחור צעיר,
חייל משוחרר שעבר על בשרו א ת מילחמת-העולם
הראשונה, ונמלט עתה מן ה חוק אחרי שהיכה ב איש
ההוצאה לפועל.
הסרט הוא למעשה סרט מסעות, המתעד א ת
דרכם של שני אלה, המריבות שביניהם ורגעי ההש למה,
כשהם לומדים להכיר זה א ת זה. הכוונה היא
כמובן להציג גם תמונה של ניו-זילנד כפי שהיתה
באותה התקופה, ארץ רחבת-ידיים ובקושי מיושבת,
שהאבטלה עושה בה שמות.

גריר קארסון ופיטר פוליפס -מסעות
הצרה היא שהתסריט אינו מספק אירועים מרת קים
דיים בדי להצדיק א ת אורכו, הוא חוזר על
דפוסים ישנים כדי לשרטט א ת הדמויות (הבחור
מתוסכל כי אהובתו לא המתינה לו שישוב מן ה-
מילחמה, הוא הרביץ לשמאי כי לא יכול היה לשאת
עיוות צדק) ,ו הבי מוי(ס ם פילסברי) הוא רפוי כלש הו.
חסרה היד שתיתן לסצינות את ה ח דו ת המוש כ
תאת העין.
לא שזה אסון. בטלוויזיה משודרים מאות סר טים
כאלה. אך בקולנוע נהוג לדרוש קצת יותר.
מעורב אמר>קא>
קוקסייל (רב־חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) -למרות
הביקורת, סביר להניח שזה
יהיה להיט. טיפשי, מגוחך, אבל זה מה שיש. טום
קרוז הוא אהוב הנערות, הוא טעכז להן ומגלגל להן
את העיניים, ואין שום סי ב ה להאמין שלא ישתלב
ב אסכול ת טראוולטה/סוואיז, שקדמו לו במעט.
קרוז הוא חייל משוחרר שרוצה להרוויח מהר א ת
המיליון הראשון. אבל איש אינו מתר שם משאפת•
גותו, והוא נאלץ להסת פק במישרת מוזג בבר, שם
הוא לומד מחברו לעבודה אתי סו דו ת פילוסופיית
המוזנים, שעיקריה ה ם ״הכל מותר״.
בהתחלה הםמסתד רי ם היטב, אבל אחר בך,
כאשר שניהם מס תובבי ם עם אותה בחורה, הדר כים
נפרדות.
קרוז נוסע לג׳מייקה, בי שם משלמים טיפים
שטנים, מנהל רומאן עם מלצרית ניו-יורקית, ואז
חוזר להופיע החבר מן העבר, נשוי ליורשת עשירה,
בלונדינית ומתירנית, תאווה לעיניים. הוא מתגרה
בקרוז שלא הצליח כל-כך, וקרוז מ תפ ת ה לאתגר.
זה מקלקל א ת הרומאן, אבל אל דאגה.

טום קרוז -אהוב הנערות מגלגל עיניים
א ם המוסריות והתבונה של הסר ט הזה מוטלים
בספק, העלילה מקרטעת וחסרת־השראה, גם זה
לא חשוב.
בי העיקר הוא קרוז המוזג משקאות באקרובט יות,
מנענע אגן בקצב מסחרר ו מדקלם פיוטים לע ניים
על שולחנות של דיסקו טקים. מי שמלמד
אותו להתנהג כך, זה ברייאן בראוו.
מי שאוהב א ת הקוקטייל הזה -שלא יחמיץ.

עדנה פיינדז ₪

מה קשור המרחב השמי למסי־ס
ת יום־הולדת? מסיבת יהלומנים
ללא יהלומים מסיבות של נון־שלנטיים

1 1 7 1 1ר 1¥11ךןי 1ו | ד האופנאית הבי יקרנית בעיר, טובל׳ה חסין( מי ט
\ ו 11 |# 1 /1 /1 1 1 1 1 _ 11 בשיחה מיקצועית עס הזמרת שתן ליפשיץ ה
לה. השתיים ניהלו שיחה עירנית וממושכת בענייני עבודה ועוד נהנו מ

דוגמנית העבר

קיטי ממן כבר מ זמן
אינה דוגמ נית,
אבל כישרונה כרקדנית היה בולט בשטח,
למרות שהיא רוקדת בסימון שאינו שכיח.

בחזרה ממוסקווה

גיעה ישירות ממוסקווה למסיבה תל-אביבית, בחברתה
של אורנה חן(מימין) ,אחת המועמדות בתחרות השנה.

יחרומים
רא נוצצים

יהלומים לא נצצו במסיבה הזאת, גם
לא בלטו התכשיטים שעל הנשים. עירית
חדד, בליינית תל־אביבית ותיקה,
שכבר רוצה להתיישב ואולי אף
להקים בית, חגגה את יום הולדתה ה־
32 במסיבה המונית.
עירית, העובדת אצל היהלומן של־מח
יובל, התנפלה בנשיקות ובחיבוקים
על אורחיה, ביניהם הבוס שלמה
יובל, בנו וכלתו, עורך הדין רענן
שר־טוב, היהלומן חיים שוורצ־בורט,
היהלומן שמעון לדרמן.

ליליה פורר, בתם של מוג־דק
ורוח׳קה פורר, מעשי רי
ישראל, המתגוררים דרך קבע בלונדון, פגשה במסי־

בת המיליארדר

בה בניצן (מימ
של ליליה, מת
אליאנה, אחותו

אתי שניצר, בתו של נשיא הבורסה, ובעלה
ארנון יובל, בנו של יהלומן, הם זוג סולי די.
עירית חדד (למטה במרכז) בחבר ת צביקה ומלי מי שקובסקי.

בני היהלומים

עם הטים קדימה

אלה הן ההנחיות שקיבלה עדנה לוי,
אשתו של הזמר אושיק לוי, כשניסתה
להתחמק מהמצלמה. עדנה, מנערות הזוהר של שנות ה־ ,70 עדיין מרשימה.

קרובו של סו אייד

קייטרינג, לא כל כן עושה חש

0 /7 .י/ 7£1/לן
אוסף כזה מנוכר של אנשים כבר
מזמן לא נראה באף מסיבה בתל־אביב.
רוב החוגגים אמנם משתייכים למאיון
העליון, אך קשה להגדירם כיצורים חברתיים.
זה התבטא בכניסה הדרמאתית,
בפוזה המוכרת של ״אני ואפסי״ והס.שיו־
ברחבת־הריקודים בפוזה של נון־
שלנטיות מצויה. אך למעשה, בזווית־עין,
בחנו הנון־שלנטיים את סביבתם
הקרובה והרחוקה כדי לבדוק אם מישהו
מבחין בהם, ואם, חס וחלילה, מישהו
.אחר גנב להם את ההצגה, הם שינו
טאקטיקה ועברו לקפיצות דראמתיות
בתוספת מתיחות ידיים. שם המישחק
— להיות במרכז העניינים ובשביל זה
מתאמצים. את מסיבת הנון־שלנטיים
אירגנה הצלמת מירי דוידוביץ,
.לכבוד פתיחתו של סטודיו לצילום,
שחלקו האחד משמש לצילום והשני
כסטודיו לעבודות של בעלה ברנט.
י כמובן שלפתיחה הגיעו הרבה אנשי־אופנה
ועוד הרבה עסקני צילום.

| 1ע ן 1י | ך ך: רקדנית־הבטן דבי גולדמן מובלת על אפיריון כש ן
1111 1 .4 /ארבעה גברים נושאים את האפיריון על כיתפיהם.
מישקלה הקל של הרקדני ת היה להם לעזר, אד הקהל לא איפשר להם

מודעה
עד העץ
בתחילת הערב זה נראה כאילו מישהו
תלה מודעה על העצים בבתי־הספר
בתל־אביב, וכמו כדור־שלג התגלגלו
הינוקות כולם למסיבה של תמי
קרן, בתה של מעצבת־השיער ואשת־החברה
ונדה קרן. אף בשעה 2החלו
הילדים לפנות את המקום, ואיפשרו
לכל המבוגרים־יותר לבלות וליהנות
מהמסיבה האוריינטלית הזאת.
בהחלטה מישפחתית משותפת החליטה
ונדה קרן לחגוג את יום־ההולדת
בסיגנון אוריינטלי, כדי שהתל־אביבים
יידעו אחת ולתמיד היכן ממוקמת ישר

הס תובב בחופשיות. גולדמן נישאה בשנה שעברה לבחור ישראלי
העוסק בעיצוב רהיטים. אך נראה שלמרות כל האפיל של ריקודי־הב־טן
הקהל התל״אביבי עדיין מעדיף עליהם מוסיקת דיסקו עכשווית.

אל. כל החברים ובני־המישפחה נרתמו
לעבודה, ויומם ולילה ישבו ועסקו בתפירת
בגדים תואמים. וכך, בערב המסיבה,
הסתובבו בדיסקוטק עשרות מצרים
מכל התקופות. ונדה קרן וחברתה הטובה,
מלכת-הסריגים מגי דוברוביצ־קי,
התחפשו לבדוויות עשירות. לעומתן
הסתובבו אילנה קדוש וחברתה
אמירה בתילבושות הרמון. עופר
רפאלי וגלעד הוברט אולצו להתחפש
לעבדים והסתובבו בתילבושת
שכיסתה בקושי את איזור החלציים. לראשם
חבשו כובעים תואמים. שרי קרן,
הבת הבכורה של ונדה, לא כל־כך
אהבה את התקופה המצרית, אולי בגלל
השיחות בטאבה ואולי כי רצתה להיות
מיוחדת. היא לבשה תילבושת בסיגנון
אנגלי של המאה ה־ . 15 שאר האורחים
לבשו בגדים רגילים ותאמינו — הם
הרגישו שהם לא שייכים לכל השימחה.

בן כיתת ה לשעבר. רוני פורר, אחיה
יר לסירוגין בהרצליה״פיתוח ובלונדון.
נהרגה לפני כמה שנים בתאונת-דרכיס.

וולפסון רוקד באימונית ובמיכנס־גרב
צמוד לגוף. מייקל שטרן, בעל חברת
ן לייחוס המי שפחתי היוקרתי שלו.

האחיינית של בו מ ה: גי צ גי ג עו !

ווירה רק מצווארה ומעלה, והסתפקה ב תיסרוקת וכתר תואם. אילנה
קדוש (השמאלית בצילום מימין) וחברתה אמירה עטו על עצמן צעיפים.

כתב: חרזו־ ארוזליאב. צילם: אדי דסה

שידיך אלקטרו!׳
(הנושן־ מעמ 1ד ) 17
שהצליח כל כך לסקרן אותי, השאיר לי
באחת מהודעותיו את מיספר־הטלפון
בביתו. למרות השעה המאוחרת לא
התאפקתי וצילצלתי. המענה האלקטרוני
שלו ענה. ניתקתי.

סוטיס -
מיעוט קטן
ך* משכתי להשתעשע בשמיעת
1 1הודעות .״אני אמנם בן 19 ואת בת
— 25 אבל אני מאוד בוגר בנפשי.
אשמח אם תצרי איתי קשר
ההודעות החלו לחזור על עצמן,
ועיקרן :״אני מבוסס, אינטליגנטי,
רופא, מנהל חשבונות, מתכנת ...רוצה
למצוא קשר אמיתי.״
לא היה צורך להתאמץ כדי להבחין
מן ההודעות שהרבה גברים בסטאטוס
גבוה כמהים לקשר. אמנם היו גם כמה
הודעות של סוטים, שדיברו גסויות
ושתיארו לי את אבר־מינם, אך הרוב
המכריע היה הרבה יותר רציני. הסוטים
היו מיעוט קטן.
פגישתי השניה היתה למחרת. שוחחנו
בטלפון במשך שעתיים. השיחה
היתה מרתקת. התרשמתי שרון הוא

מחשב הקשר האלקטרוני
.ח״נת׳ מביתי לתיבת׳ החדשה...״

בחור אינטליגנטי, רגיש ובקיא בנושאים
רבים. השיחה זרמה ללא בעיות,
ולא היו שתיקות מבוכה.
רציתי שניפגש, והיה לי ברור שזה
לא יהיה רע. חשבתי, כמוהו, שהפגישה
תהיה המשך טיבעי לשיחת־הטלפון.
תיכננתי לא לספר לרון על הכתבה
המתוכננת.
הוא רצה להיפגש באותו הערב,
למרות השעה המאוחרת, כדי שלא
יהיה זמן לפתח ציפיות שיביאו לאכזבה.
לפני
שנפרדנו בטלפון, שאלתי גם
אותו איך הוא נראה. הוא לא היה מוכן
לענות, והסברו לכך היה שאין זה
משנה, מכיוון שכל תיאור שייתן לא
יהיה רי מדוייק, ובעיני־רוחי אראה מה
שארצה.
הגיע בחור על וספה, ואני ציפיתי
לבחור במכונית משנתונים מתקדמים.
הוא היה מזוקן, וקולו היה של מגולח
למשעי. לבוש במיכנסי קורדרוי עם
קיפולים למטה, משהו מאוד לא אופנתי
וחסר־טעם. סימפאתי, אבל לא
מקרין שום דבר שמצא חן בעיני.
לא היה לי נעים להגיד לו שהוא
נראה רע. הרי גם לאופי חשיבות. בית־הקפה
שבו קבענו להיפגש היה סגור.
לא רציתי ללכת איתו למקום אחר, כי
היה כבר מאור מאוחר. הצעתי לו שנשב
על המדרגות ונשוחח.
הייתי מאוד פאסיבית, והוא כאילו
סיים לומר את כל מה שהיה לו בשיחה
הטלפונית.
שאלתי אותו אם אני מוצאת חן
בעיניו. תשובתו החיובית הביאה אותי
לספר לו על הכתבה. הוא אמר שבכל
זאת אני חביבה, לכן אינו מולק את
ראשי. נפרדנו.
פסעתי לכיוון מכוניתי, ופתאום הוא

קרא לי ואמר שמכיוון שאני מוצאת חן
בעיניו, הוא לא רוצה ללחוץ עלי, אבל
מאוד ישמח אם אתקשר איתו ונדבר
ללא כל התחייבות.
בדרך הביתה נזכרתי שכאשר שאלתי
את רון בטלפון מדוע התקשר דווקא
עם תיבתי, אמר שמודעתי מצאה חן
בעיניו. כמוני, גם הוא חושב שהוא
משהו מיוחד, ושנתאים. במבט לאחור
ברור שלא היו לו די נתונים לצאת
בהצהרה כזו.
מצליחן בעל;; מרצדט״

^ חלטתי לשנות את הפתיח למ-
} 1שהו קצת יותר בררני. אם אני
רוצה להיפגש עם בחור גבוה, עיניים
כחולות, חתיך, גאון ובעל סרצדס, עלי
לומר זאת.
״שלום, אני מתארת לעצמי שהגעתי
למדור הזה מפני שהרשימה של מה
שאני מחפשת ארוכה מאוד. אני מחפשת
מישהו משכמו ומעלה, מצליחן,
אינטליגנטי, נאה, מעל גיל ,30 מעניין
ומיוחד, ורצוי שיהיה גם עשיר. אם אתה
לא כזה, אל תשאיר לי הודעה, כי חבל
על הזמן שלי ושלך״.
מרגע זה התחלתי לקבל הודעות של
אנשים שכעסו מאוד על התנשאותי,
ושהודיעו לי שלדעתם אני לא נורמלית,
ושלעולם לא אמצא אף אחד.
אנשים שאיתם דיברתי קודם לכן,
ושאמרתי להם שאני עומדת לכתוב
כתבה על הנושא, ושלמרות שהם נחמדים
לא אפגש עימם, התקשרו שוב
ושוב, ואיימו עלי שהם ימצאו אותי,
יכסחו לי את הצורה, יזיינו לי את הא־מא.
הם הודיעו לי שאני סתם סנובית,
פסיכית.
הגיעו גם הודעות מסוג שונה .״שלום,
יש לך הרבה דרישות, ואני עומד
בכולם. אבל אל תחשבי שעכשיו אני
מתכוון להשאיר לך את רשימת תכונות,
החיוביות. אם את רוצה שנדבר
תתקשרי אלי...״
או :״אני בדיוק מה שאת מחפשת,
אני טייס, בלונדי, עיניים כחולות,
גבוה, נחמד, רגיש וחכם...״
ההודעות זכו בטיפול מעמיק. התקשרתי,
בדקתי, פלירטטתי בקולי,
ובסוף גם פגשתי.
הפגישות היו די דומות. הם נורא
רוצים, יש להם בעייה שהם חיים
במעגל חברתי מסויים, ולא מכירים
איש מחוצה לו, לכן החליטו לנסות דרך

רוב האנשים כנים מאוד, ומוכנים
להיפגש עם הרבה נשים כדי למצוא את
האשה הנכונה. הם סובלים מבדידות
ומרגישים שכבר הגיע הזמן.
חלק מחפשים מין. נפגשתי עם אחד
כזה, שאמר לי במישפט השני שהוא
רוצה סכס. סכס. סכס. לא מעניין אותו
קשר מחייב, מפחיד אותו.
למרות מטרתו המוצהרת, שלא
יכולתי לעזור לו להשיגה, כי הצגתי
את עצמי כמחפשת בעל, שתינו ביחד
קפה ונהנינו מהשעה המשותפת. יתכן
שדווקא איתו היה נחמד, כי נוטרל חלק
מהמתח של למצוא חן.
נותרתי סקרנית לגבי רבים שלא
פגשתי, ובעיקר לגבי אותו אנונימי,
שהשאיר לי הודעות חוזרות ונישנות,
אחת יותר מסקרנת מהשניה.
קבענו להיפגש ביום השישי, שבוע
אחרי פירסום המודעה.
אני כבר אחרי 1400 הודעות(וביניהן
שיחות שנותקו כשהמטלפנים שמעו
את קול המענה האלקטרוני) .קצת סקפטית
לגבי שיטת־היכרות זו.
איפה כל היפים, המצליחים, הכריזמטיים,
שנשמעים כך בטלפון, ובמציאות
הם אחרים?
הוא אמר לי שאזהה אותו בבית•
הקפה, כי נוכחותו מאוד חזקה. הגדרה
מופלאה. וזיהיתי אותו. לא רק גבר
מרשים, גם חכם, גם מרתק, גם יפה.
התחלה של חלום...
אחרי שבוע עמוס במיספרי־טלפון,
שמות, קולות, פרצופים, אני מאמינה
שהכל עניין סטאטיסטי. ככל שפוגשים
יותר, כך גדלים הסיכויים לפגוש את
המתאים. אם יש רצון וסבלנות לעבור
שבוע כזה, שאפשר גם להשתעשע
ממנו, להכיר טיפוסים שונים, יתכן
שאפשר גם למצוא את המתאים.
בהצלחה.

^ דבר המפתיע ביותר שגיליתי,
1 1כשהציגה המישפחה את סיפורה
על הבימה, היה מתן תשומת־לב יתרה
לילדים. התופעה אינה נדירה, אומנם,
וגם אני לקיתי ב״מחלה״ עם בני היחיד,
אבל עד אז חשבתי שמתן תשומת־לב
יתרה היא תופעה רווחת בעיקר ב־מישפחות
שבהן יש רק ילד אחד.
גיליתי שזה אפשרי גם במישפחות שיש
בהן ארבעה ילדים.
ב״מרכז״ ,המתנהל במתכונת קשר־מישפחח׳
בטלחיזיה החינוכית, עלו אל
הבימה אב ואם, הורים לארבעה ילדים:
דויד ,)13( ,מיכאל 12 אריאל ()7
ואורית 6השמות בדויים).
המנחה שאלה את ההורים באיזו
בעייה הם רוצים בייעוץ.
אמא :״הבעייה המשותפת לכולם
היא האוכל. הם לא אוהבים לאכול, והם
יכולים לשבת ליד שולחן־האוכל אפילו
שעתיים בארוחת־הצהריים. אבל
הסיבה העיקרית שבגללה באנו הנה
היא הבן הבכור, דויד. הוא ילד מאוד
איטי ועקשן. הוא חכם ותלמיד טוב,
אבל הוא איטי. בבוקר, למשל, הוא
מורח את הזמן. הוא קם, ועד שהוא זז
ומתלבש ואוכל, זה לוקח המון זמן. הוא
גם ילד מאוד פגיע, שנעלב בקלות.״
המנחה :״ומה את עושה בעניין
האוכל?״
אמא :״אני מכינה את האוכל, ומדי
פעם אני נכנסת לחדר שלו להזכיר לו
ולזרז אותו. אני מרגישה לא טוב עם זה.
אני מזרזת אותו, וגם עוזרת לו להת־

לבש ולהתארגן לבית־הספר, כי אחרת
גם אני אאחר לעבודה, וגם הוא יאחר
לבית־הספר.״
המנחה :״למה את עושה את זה?״
אמא :״כדי שיגיע בזמן.״
המנחה :״יש הורים שכועסים וצועקים.
אני מבינה שאת לא אמא כזאת.
למה את לא צועקת ומענישה?״
אמא :״אני משרתת את הילדים.
אני עושה הכל כדי שיהיה להם כיף

ונוח וטוב. אני רוצה שיהיה שקט.״
מוזר היה לשמוע אם לארבעה ילדים
אומרת שהיא משרתת את ארבעתם כדי
שיהיה נוח. למי נוח לתת שרותים
לארבעה ילדים, ובעיקר לילד בן?13
אמא :״אני קשורה לילדים קשר
עמוק. גם בבית שבו גדלתי זה היה כך,
שאמא עשתה הכל למען הילדים, בעיקר
לבנים״.
המנחה :״אולי את עושה זאת

משום שאת חושבת שאמא טובה היא
אמא שעושה הכל בשביל הילדים? את
אמא שדואגת שלילדים יהיה טוב,
שיהיו מאושרים. אני מבינה שזה מה
שחשוב לך, ולכן את עושה את כל
הדברים האלה. את רוצה שהם לא
יכעסו ושיהיה להם מצב־רוח טוב.״
האם המשיכה וסיפרה שבכל בוקר
היא מכינה לילדים ארוחת־בוקר, אבל
הילד הגדול אינו רוצה לאכול, והוא

ויגדל לאילן גבוה...
ש״ו נשבש הגיע, חג לאילנות ...ט״וגסנט, חג נחמד וחינוכי.
במעון של שם הסבירו לעוללים א ת מהות החג, הילדים הדביקו
וציית על גבי בריסטול שהיה גזור בצורת עץ, וגם למדו שהחג הוא
יום־ההולדת של העצים. אמרו לקטנים שבט״ו בשבט נוטעים
שתילים קטנים, שבבוא היום יגדלו ויהיו לעצים גבוהים, ושיננו
באוזניהם הרמת ששתיל גדל לאילן גנוה.
שם כבר ידע בעל״סה א ת בל שירי החג, והיה מזמר אותם
בעליצות רנ ה בני ת.
ואז הגיע היום הגדול, ט״ו בשבט, חג האילנות. כל ילד במעון
קיבל עציץ. העציץ היה קובס ת סלטטיק, שהכילה בעם גבינה
לנגה. הקופסה נצבעה בצבע חום, מולאה ב אד מה ובתוכה נטמן
שתיל רך. השתיל שקיבלו הילדים היה ענף קטן של צמח הנקרא
״יהודי נודד״.
שם החזיק א ת העציץ בידיו הקטנות והביא אותו בגאווה
הביתה. בבית, אחרי שהניח א ת העציץ בזהירות ובעדינות על
השולחן, אמר לי בידענות רבה :״אני אשתול א ת השתיל בגינה,
והוא יגדל לאילן גבוה.״ ואיך אני אסביר לקטן, שה״יהודי הנודד״
לעולם לא יהיה אילן גבוה, אלא מ טפס נמוך!

מושך את הזמן בארוחת־הבוקר, למרות
שיש חשש שיאחר לבית־הספר.
המנחה פנתה אל הקהל ושאלה מי
יכול לאכול ארוחה בבוקר. רק שלוש
ידיים הורמו.
כששאלה מי אינו יכול להכניס שום
דבר לפה בשעות הראשונות של הבוקר,
הורמו כל שאר הידיים. גם האם
הודתה בחיוך שאינה יכולה להכניס
שום דבר־מאכל לפיה עד השעה 11
בבוקר, אבל הוסיפה :״ארוחת־בוקר זה
חשוב. ילד שאוכל בבוקר יכול להתרכז
יותר בלימודים. הגדול, אם אינו אוכל
בבוקר, מקבל כאב־ראש ונעשה עייף.״
היא סיפרה עוד שהגדול עקשן מאוד
בענייני אוכל. בצהריים היא משתדלת
להכין לו את המאכלים האהובים עליו,
אבל בכל יום הוא אומר שהוא רוצה
משהו אחר, ולא מה שהיא הכינה לו, וזה
מטריד אותה. היא אמרה שחשוב לה
שהילדים יאכלו דברים מזינים, את כל
אבות״המזון והוויטמינים הדרושים לגוף.
המנחה
אמרה שהיא מוכנה לדבר עם
הגדול, ושאלה אם האם תהיה מוכנה גם
היא להגיע איתו להסכם, ולהניח לו
להחליט בעצמו בעניין האוכל. היא
אמרה שילר, שניתנת לו עצמאות
בענייני־האוכל שלו, יתכן שיעבור
בהתחלה תקופה של אנרכיה בענייני-
מזון. יכול להיות שבימים הראשונים
הוא ירצה לאכול, למשל, רק לחם עם
שוקולד, אבל לאט־לאט הגוף ידרוש
את שלו. לילר כזה, שכל השנים מישהו

אחר דאג שיקבל את אבות־המזון והוויטמינים
הדרושים לו, לא היתה
האפשרות לפתח את האינסטינקטים
הטיבעיים של הגוף, ולגוף דרושה
תקופת הסתגלות מחודשת. אז אחרי
שהוא יאכל רק מזון מסוג מסויים, הגוף
יתחיל לדרוש את שלו וירצה גם דברים
נוספים ויגיע לאט־לאט לאיזון הטיבעי
והעניין יסתדר, קרוב לוודאי, מעצמו.
מותר לקטר
^ מנחה פנתה לאבא ושאלה
1 1אותו איך הוא רואה את הדברים.
אבא :״עם דויד, הגדול, הבעייה
היתה של דאגנות־יתר. אני חושב
שצריך לתת לו להיות אחראי למעשיו
ולתוצאות שלהם. אני חושב שאם הוא
מושך את הזמן בבוקר, צריך לאפשר לו
לאחר לבית״הספר ולשאת בתוצאות,
ולא לדחוק בו. זה מרגיז אותי שאשתי
עושה את הדברים במקומו, אבל מה אני
יכול לעשות?
״כשאני מטפל בו בבוקר, אני דווקא
מסתרר איתו, ואם הוא אינו מוכן בזמן,
אני לא מחכה לו, ואז הוא צריך ללכת
ברגל לתחנת־האוטובוס, והוא יודע
שאם הוא ייאחר, זו בעייה שלו. אני
חושב שצריך לאפשר לו לקחת יותר
אחריות על עצמו.״
המנחה :״אני מבינה שדויד אינו
אוהב ביקורת. את יכולה לתת דוגמה?״

אם לארבעה ילדים גילתה לבתו! שהיא הבנה למשרתת שרחם. אחד
איטי, אחד מסוב יאמר, אחד מקטר -ודק הבת הקטנה עוזרת בבית

אמא :״כשמעבירים עליו ביקורת,
או כשכועסים עליו, הוא נעלב. ואני לא
יכולה לראות את הילדים במצב־רוח
רע. ואז, אם הוא נעלב, אני ניגשת אליו
ושואלת אותו למה הוא כועס ומה לא
טוב לו.׳ נראה לי שהוא עדין מאוד.״
המנחה :״ואיך הילדים האחרים?״
אמא :״מיכאל, בן ה־ , 12 הוא יותר
^ ממושמע, וגם בעניין האוכל הוא כמעט
ולא עושה בעיות. הוא ילד סוב, למרות

אמא:

״כשהוא מקטר אני מסבירה

המנחה :״זה בסדר לקטר, אפשר
להיות לא מרוצים לפעמים. ואיך שני
הקטנים, אריאל ואורית?״
אמא :״אריאל דומה קצת לדויד,
אבל הוא עליז יותר. גם הוא עדין ופגיע
ואיטי. גם באוכל וגם בשיעורים הוא
תמיד מושך את הזמן. הוא רוצה שאהיה

אחד מוכרח לעשות משהו מיוחד כדי
לתפוס את תשומת־ליבך״.
עוזרת ומלשינה
ך* אם סיפרה שמרגע שהיא מגיעה
( 1הביתה מן העבודה בצהריים, היא
צמודה לילדים, עד שהם הולכים לי־

כי תמיד יש מישהו מהילדים הרוצה
שתהיה איתו.
המנחה :״ואילו היית מבקשת מהם
לעשות דברים לבד, הם היו עושים?״
אמא :״כמעט ולא ביקשתי.״
המנחה :״וכשביקשת?״
אמא :״לפעמים הם עשו וקיטרו,
ולפעמים הם לא עשו, אבל כל הזמן
עבדתי ואף פעם זה לא הפריע לי.
עכשיו זה מתחיל להפריע לי קצת, וגם
לבעלי, ואני רוצה לפתור את הבעייה
הזאת.״
האב אמר שלדעתו צריך לאפשר
לילדים לקבל על עצמם יותר אחריות.
הוא סיפר שכאשר הילדים היו קטנים,
גם הוא היה עוזר להם הרבה, אבל
עכשיו, כשהם גדולים, אין סיבה להעיר
להם ולרוץ אחריהם כל הזמן, כי הם
צריכים לעשות בעצמם.
המנחה״ :ומה עם אורית, הקטנה?״
אמא :״היא אוהבת לעזור כשהיא
רוצה. היא מנקה ומסדרת וקשה להאמין
שילדה כל״כר קטנה מסדרת כל־כר
יפה.״
המנחה :״זאת אומרת שהעזרה
הולכת רק לכיוון הבנות. שאסא טובה
ואשה טובה לוקחת אחריות״.
אמא :״זה נכון. גם בבית שבו
גדלתי זה היה כד. אנחנו, הבנות, היינו
עוזרות לאמא, ושני האחים שלי היו
מפונקים ולא עשו כלום בבית.״
המנחה :״אני בטוחה שגם לאורית
נתנו שרותים, וגם בשבילה עשית
דברים כמו שעשית לשלושת האחים
הגדולים שלה, אבל היא בחרה ללכת
בדיר אחרת, היא בחרה לעזור, וזו
בהחלט בחירה של הילד״.
אמא :״מפריע לי שהיא מציקה
לאחים שלה, מלשינה עליהם ומנסה
לשלוט בהם.״
המנחה :״קשה לה. היא האחרונה,
אחרי שלושה בנים. ואת אמא המפנקת
את כולם, לא רק את הקטן, אז איר היא
תתפוס לה מקום במישפחה? היא בחרה
לתפוס את מקומה בדיר של עזרה,
והיא מנסה להגיד בכל הזדמנות שאולי
היא יותר טובה מהאחים שלה, ואם היא
ממשיכה לעשות, סימן שהיא מקבלת
חיזוקים למה שהיא עושה״.
אמא :״אבל זה מרגיז אותי שהיא
מלשינה״.
המנחה :״בכל פעם שהיא באה
להלשין את מתייחסת אליה, גם אם את
אומרת לה שזה לא בסדר, זו התייחסות,
והיא מחפשת את ההתייחסות הזאת.
היא מוצאת את מקומה במישפחה על־ידי
העזרה שלה ועל־ידי זה שהיא
מלשינה.
״את חושבת שאילו היית מחליטה
היום להפסיק לתת להם שרותים ולהתחיל
לבקש את עזרתם הם היו
עוזרים?״
אמא :״אני חושבת שהם לא יתעקשו
לא לעזור.״

^£+1די, י עייר

גגי ק ר

שלעיתים קרובות הוא מקטר. הוא
תמיד מרגיש שלגדול נותנים יותר
ממנו, אבל זה לא נכון. כל אחד מקבל
מה שהוא צריך, מה שמגיע לו.״
המנחה :״ומה את עושה כשהוא
מקטר?״

לידו כשהוא סכין את השיעורים, שאראה
כל מה שהוא עושה״.
המנחה :״יש הורים שרוצים להיות
עם ילדיהם 24 שעות ביממה ולהסתכל
על כל מה שהם עושים, אבל זה בלתי־אפשרי.
ולך יש ארבעה. ילדים, וכל

שון. היא אמרה שכאשר הגיעה לקורס
בבית־הספר להורים של נוסן־אדלר,
נדהמה לשמוע שיש אימהות המספיקות
לישון או לנוח בצהריים, ואמרה
בביישנות שלפעמים גם היא רוצה
לשבת קצת לנוח, אבל היא לא יכולה,

ן * הורים עזבו את האולם, ואת
1 1מקומם על הבימה תפסו ארבעת
הילדים. השיחה התנהלה בהתחלה עם
דויד 13 הגדול.
דויד :״סיפרו לנו שזה בית־ספר
להורים, ושאם לא כל״כר מסתררים
בבית זה עוזר.״
המנחה :״ואתם מרגישים שינוי
מאז שההורים הולכים לבית־הספר
להורים?״
דויד :״אני מרגיש שיש פחות מריבות
בינינו. אמרו שכל אחד צריר
לתרום משהו, ניסינו וזה הצליח.״
המנחה :״ההורים היו מתערבים
במריבות שלכם?״
דויד :״עכשיו הם פחות מתערבים
וזה יותר נעים״.
המנחה :״אני רוצה לשאול אם יש
משהו שמפריע לו, או שמפריע להורים
איתר.״

דויד :״כשקמים בבוקר, זה קשה
לקום מוקדם, וכל אחד עושה בלגאן וזה
קשה.״
המנחה :״הבנתי שהבעייה היא
שאתה עושה הכל לאט, וצייר להגיד
לר המון פעמים. למה אתה עושה את
הדברים לאט?״
דויד :״כי אני עייף בבוקר.״
המנחה :״וגם בצהריים אתה אוכל
לאט.״
דויד :״אני לא אוהב לאכול, ומחפש
להיפטר מזה.״
המנחה :״קורה לר שאתה נעלב,
ואז אמא באה אליו ושואלת אותר מה
יש לו ומדברת איתר? יכול להיות
שבתור בן־בכור אתה מאוד אוהב שיהיה
ל ו יחס מיוחד, שאמא תעניק לר
תשומת־לב מיוחדת?״
דויד :״לא, כי אם, למשל, אני רב
עם האחים שלי, ולפעמים אני לא כל-
כר אשם, אז מי שמצליח לקרוא ראשון
להורים הוא יוצא בסדר, והשני יוצא לא
בסדר״.
המנחה :״ההורים אצלכם מאוד
חשובים, במיוחד אמא, וחשוב שהיא
מתערבת. חשובה לכם ההתייחסות של
אמא. יש לי ההרגשה שאתה מוציא
המון כוח כדי להעסיק את אמא ולקבל
ממנה יחם מיוחד, ואני חושבת שזה
חבל. כי זה מטריד אותר כל הזמן.
״אתה צודק, אמא כל״כד נהדרת
וחשובה במישפחה. אבל חבל שתבזבז
כל־כר הרבה זמן כרי שאמא תשים לב
אליר, במקום לעשות דברים.
״לגבי האוכל, אני מסכימה איתר
שלא צריד להכריח לאכול, אכל אתה
יודע שאמא נורא מפחדת שאם לא
תאכלו תהיו רזים, חולים ועייפים. היא
נורא דואגת. אז חשוב שתאכלו את כל
הדברים שבן־אדם זקוק להם, ואני
מציעה שתחליטו ביחד עם אמא מה
לאכול.
״ובבוקר, אתה חושב שילד בן 13
יכול לדאוג לעצמו לבד? אתה חושב
שאתה יכול לכוון לר שעון מעורר
ולקום לבד? אולי אפשר להגיע לסידור
כזה?״
דויד :״לי זה קשה. אי־אפשר לקום
ב־ 5וחצי בבוקר על הרגליים.״
המנחה :״לא צייר לקום מייד על
הרגליים. אני, למשל, לא יוצאת מייד
מהמיטה, אני קמה לאט־לאט. אבל
אולי חבל לר לוותר על זה שאמא
מתעסקת איתר כל־כד הרבה? כי אתם
יודעים שיש לכם אמא שעושה בשבילכם
הכל.״
אורית :״היא שוטפת את הבית,
ואני עוזרת לה לסדר את החדרים״.
המנחה :״חשוב לד להראות שאת
עוזרת לאמא ולהראות שאת טובה. מי
י לא עוזר?״
מיכאל :״אני בדרר־כלל עוזר ומסדר.
אחי הגדול חוזר יותר מאוחר, ואני
מתלונן מפני שאני צייר לסדר גם
בשבילו״.
המנחה :״מיכאל, אתה מחייר
כשאתה אומר את זה, ויש לי ההרגשה
שאתה מרגיש טוב עם זה שאתה הטוב
במישפחה.
״אמא שלכם חושבת, בטעות, שאמא
טובה היא אמא שעושה הכל בשביל
הילדים. אתם חושבים שאתם יכולים
לשבת ביחד עם ההורים ולעשות
תוכנית-עבודה ביחד, ולכל אחד יהיה
תפקיד והוא יירד קצת מאמא?״
בנים גועליים
ילדים הסכימו, יצאו מן האולם
1 1וההורים חזרו אליו לסיכום השיחות.

המנחה:
הערר
המישפחתי אצלכם הוא שתהיה
אווירה נעימה, שלילדים ינתן הכל,
שלא יהיה מצב־רוח רע, ולכן ההורים
(המשך בעמ 1ד )28
— - 25י

*ייייי ^ייייייייייייו

צילה ינתן -בחייהם ובמותם
באותו שבוע עצמו — ההכנות לתצוגת זיכרון,
בגלריה גלאי שברחוב גורדון בתל־אביב,
איכרה של צילה בינדר — ציירת, משוררת ומאיירת
סיפרי״ילדים 1900 .עבודות, החל בציורי-
שמן מופשטים, שהשפעות אביגדור סטימצקי וצבי
מאירוביץ ניכרות בהם יפה, ועד לרישומים
ואקווארלים על פיסות־נייר קטנות, מקצתם צויי־רו
בכסית. ובאותו שבוע עצמו מופיעה צילה ביג־דר
— הפעם תחת השם תמר — ברומאן המתואר
על גבי עטיפתו כ״מאוד אותנטי״ ובמרכזו אהבתם
של אחד, יונה דג(ל שעבר פישמן) ואחת
תמר, הצעירה ממנו בשנים לא־מעטות, כשברקע
חיי־הבוהמה התל־אביבית של סוף שנות וד,30
ותחילת שנות ה־.40
לא נעסוק כאן באיכותו הספרותית של הרומאן.
יהושע בר־יוסף, המספר הוותיק, מחבר הטרילוגיה
עיר קסשה מחיי צפת ומי שזכה לעת
גבורות ב־*<3ר1<:1ח 00 מפתיע עם ספרים שתוארו
על־ידי הביקורת כסיפורי זימה (אפיקורוס בעל
כורחו, בשלוש דרכים) — כבר כתב בימי חלדו
ספרים טובים מזה. למען האמת, הרבה יותר טובים.
ואשר לצד ה״אותנטיות״ ,כלומר, לדימיונם
של גיבורי הספר וקורותיהם למה שהתרחש במציאות,
גם זו מצויה כאן רק בערבון מוגבל מאוד.
אין ספק, בר״יוסף הכיר את ההווי שאותו הוא
מתאר כאן, כדרר שישב לעיתים קרובות באותו
בית־קפה המתואר כ״מושב לצים של הבוהמה
התל־אביבית״ .דמותו הכאריזמטית של מי שמכונה
בסיפרו יונה דג ומוכר יותר בשמו נתן אל־תרמן,
ריתקה אליה את עיניו של בר־יוסף כדרר
שריתקה אליה את כל מכריו ושוחריו ומעריציו
הרבים של האיש. אפילו את ״שם המפתח״ של
גיבורו גזר בר־יוסף מתור איזכור של המקור: כר
״דג״ ל״פישמך שמאחוריו מסתתר ״אלתרמן״,
ויונה זה אולי נתמשר לו מעיר היונה, סיפרו היומרני
והכרסתני ביותר של אלתרמן, המציין גם את
ראשית ירידתו. כל מי שזוכר את קריית ספר
שלנו באותם ימים רחוקים יזכור גם כי בין השניים
— בר־יוסף, המסתתר כאן מאחורי השם
אריה צמד (לשעבר אריה״לייבל דויד מרדכי
צוונציגח לבין אלתרמן(ובעצם בין בר־יוסף לבין
חבורת שלונסקי־אלתרמן כולה) ,לא שררה אהבה
יתירה. דומה שליבו של האברר המאה־שערימי
שהתפקר ,״שינה את שמו וירד אל עיר החול
והחולין,״ תל״אביב, כדי ל״טעום מטעמיה״
ולכתוב ביכלעו, סיפרי חול וחולין תחת שמו
החדש — נהה יותר אחרי שירת אורי צבי גרינברג,
שיש בה גם יותר פאתוס וגם יותר ״מקורות״.
טינה ממש, עד כדי ניתוק יחסים, התפתחה רק
כאשר אלתרמן, ה״יונה״(כאן בהוראת נביא) של
התקופה ודיבר מוסרה ומצפונה, יצא בחריפות
כנגד סיפור פורע־חוק ופורץ*גרר של בר־יוסף
שבו תיאר את רבקה גובר (״אם הבנים״ ,כפי
שכונתה אז, מי ששכלה שני בנים במילחמת־העצמאות,
היתה בץ חלוצות ההתיישבות בחבל
לכיש ומעין דמות מופת של גיבורה יהודית־

צילה בינדר: אקווארל
ישראלית) ,באחד מסיפוריו, כאשה רודפת פיר־סום,
אכסהיביציוניסטית שאינה חפה מהירהורי
זימה. בעיקבות ההתנפלות הקולנית על בר־יוסף,
בעטיו של אותו סיפור, התנפלות שהגיעה לשיאה
עם התערבותו של אלתרמן, פוטר בר־יוסף מע

הקריאה ברומאן החדש מעידה על כך שבר־יוסף
סקר ולמד יפה־יפה את אלתרמן הבוהמיין,
כשהוא חוקק בזיכרונו פירטי מראה, לבוש ופד

יה שלו על חיי אלתרמן בדיוק בשלב ה״מסוכן״
הזה, שהוא גם המרתק ביותר.
צילה, מכל מקום, לא תסייע הרבה לאותו
ביוגראף עתידי. איני מאמץ שהיו בידיה מיב־תבים
רבים של אלתרמן(שהציג לי יום אחד שאלה
רתורית :״אתה חושב שמישהו עוד מסוגל
לכתוב היום מיכתבים רומנטיים בנוסח הסאה
הקודמת ואפילו צילומים משותפים רבים, אני
מרשה לעצמי לחשוב, אין בנמצא. צילה כיבדה *
בכך את רצונו של האיש שבצילו חיה והסתופפה ־*•
מרבית חייה עד שלהי גיל עמידה. לאחר מותו
סירבה לנדב מידע על הקשר שביניהם אפילו
למנחם דורמן, שעליו יכולה היתה לסמור כי לא
יחרוג מגדר שום איסור שהמשורר עצמו היה מבקש
לאסור על ידידיו בהקשר זה של קורות חייו.
— כך, מכל מקום, סיפרה לי.

דור האספרסו
יחסי שלי איתה, שאינם ענייו לרשימה זו, התהדקו
בעיקר לאחר פטירתו של אלתרמן, בעשרות
פגישות אקראי בקפה קאפר׳(בדרך־כלל, בהמתנה
שלי לרטוש, שאף הוא ישב אותם ימים
בקאפר׳) .הגיעו הדברים לידי כך שאף ביקשתי
שהיא, ודווקא היא, תצייר את עטיפת המהדורה
השמינית (בעצם, הדפסה שמינית) של שירים
שווים. קודם לכן כבר היינו נפגשים תכופות
בענייני עבודה, כשעבדתי כמזכיר הוצאת דביר
והיא המאיירת המועדפת של שירי מרים ילן־
שטקלים שיצאו באותה הוצאה.
רק פעם אחת ביקרתי בביתה בשדרות ח״ן.
קודם לכן התגוררה עם אמה בדרום תל־אביב,
בסביבות רחוב הרצל, וגם שם הייתי פוגש בה
מפעם לפעם, שכן עבדתי אז כדובר המוסד לבטיחות
ולגהות של מישרד־העבורה ולאחר־מכן
כעורר־לילה של סוכנות ׳ונ״טד פרס האמריקאית
— שניהם שכנו בסמיכות־מקום ברחוב שנקרא
אותם ימים — ואולי גם היום, אינני יודע —
רחוב יפו־תל־אביב.
היתה זו התקופה(שכבר היתה להיסטוריה) של
כיבושי האספרסו האיטלקי והקרואסאן(סהרון)

וים, רישום דיו
בודתו בעיתון הערב התל־אביבי שבו היה לו טור
קבוע בכל יום שישי.

אידיאליסט וציגיקז
על רקע זה אין זה מפתיע שבר־יוסף אינו אוהב
את ״יונה דג״ שלו גם בספר היוצא לאור 20 שנה
לאחר מותו. על רקע זה מפתיע בהחלט, שהוא
מסוגל לציירו בלא סילוף יתר של דמותו ולעיתים
אף תוך גילוי השתתפות בצערו של איש
כואב ומיוסר זה, מזיגה חד־פעמית של אידיאליסט
יפה־נפש וציניקן רע־לב.
דמותה של צילה־תמר בספר היא כבר עניין
אחר לגמרי. כאן התיר לעצמו בר־יוסף ״חרות
פיוטית״ מלאה, בדה מליבו עלילת אהבים וחיבוט
,״מישגל רכיבה״ שלם בין אותו יונה דג לבין
תמר זו שלו ואף העניק לזוג להד״מי זה צאצא
בלתי־חוקי ,״ממזר״ ,בדמותו של הנער גידי
הנהרג בספר בידי חיילים בריטיים, בעודו בן , 17
כשהוא תולה כרוזים בלתי־חוקיים של לח״י על
כותלי בתי תל־אביב.
קיימת כמובן סכנה שהקורא התמים המזהה
בצוונציגר־צמד את בר־יוסף קשישא (יש מספיק
קווי דימיון) וביונה דג את אלתרמן, יחשוב כי
בר־יוסף מספר דברים כהווייתם גם בפרשת צילה
בינדר.
ולא היא, כמובן. את אלתרמן היו לו, כלסום־
רים ומשוררים־עמיתים אחרים, מספיק הזדמנויות
״לראות בפעולה״ — בעיקר בכסית(תחילה ברחוב
בן־יהודה ואחר־כך במישכנו הנוכחי) .נוכחותם
של מפקדי הפלמ״ח ומפקדי צה״ל הצעיר
— יצחק שדה ״הזקן״ ,יגאל אלון ומשה דיין —
בקפה מאור שבפינת אלנבי ושדרות רוטשילד,
העמידה את אלתרמן בן ה־( 38 אז) בשולי תשו־מת־הלב
ואולי גם שימשה לו כגורם מרסן בהתנהגותו.
רק בכסית, שם כנראה פגשה אותו צילה,
הבשילה אצל אלתרמן ההתנהגות המתוארת בה־ת
והיונה וכן בצרור שיריו הכמו־תיעודיים ונאמנים
לחלוטין לאמת העובדות של יעקב אור־לנד,
נתן היה אומר(הוצאת הקיבוץ המאוחד).

עשים שהיו. על אלתרמן ״שמאחורי הקלעים״,
האיש הפרטי, החבר והמשורר, הוא יודע הרבה
פחות. ודאי הרבה פחות מאורלנד, ידידו הקרוב
של אלתרמן וידיד משותף לו ולבר״יוסף. ואילו
על צילה בינדר אין בר־יוסף יודע דבר. אולי אם
נסייג קביעה זו בתוספת המילה ״כמעט״ — נתקרב
יותר לאמת. ודאי שאינו יורע דבר על חייהם
האינטימיים של שניים אלה ,״יונה דג״ ו״תמר״
שלו, ולפיכך ראה עצמו חופשי לנהוג בקשר שביניהם
כטוב בעיניו.
התוצאה: מצד אחד ״רומאן מפתח״ (זה שם
הז׳אנך) המבוסס על עובדות. ומצד שני, סיפור
בידיוני טהור, זכותו של כל אמן. הגם שבמיקרה
זה, בשל הזיווג של העובדתי והבידיוני, עלול
מעשה ההכלאה להוליך שולל את הקורא התמים,
ובעיקר את שאינו תמים.
על צילה בינדר אמר פעם שלונסקי, בלא ריש־עות,
שהיא הנערה־האשה ״שנכנסה לכסית בת 18
ויצאה ממנה בת .48״ האריה הזקן(בעיקר בזכות
רעמתו) לא חטא הרבה לעובדות. אולי יבוא היום
שבו יפתחו עדי התקופה האחרונים את סגור
זיכרונם ויפרסמו, איש איש, את זיכרונותיהם,
האמיתיים עם הבדויים. ואולי יקדם סיפרו של
בר־יוסף את התהליך, שהרי יימצאו גם מי שירצו
לתקן את ה״פיקציה״ שלו. בסופו של דבר תיכתב
גם הביוגראפיה השלמה של נתן אלתרמן.כדרך
שנכתבה זו של ת״ס אליוט — למרות רצונם
ולמורת רוחם האדירה של שניים אלה, אילו חיו
עימנו עדיין. זו לא תוכל לדלג על ״האשה השניה״
בחייו של אלתרמן, שעיקר ה״רומאן״ שלה
איתו, מכל מקום ב־ 20 שנותיו האחרונות, הסתכם
במיפגשי בתי־קפה, יותר משידידי אליוט הצליחו
לשמור בסוד את פרשת אישפוזה בבית״חולים
לחולי רוח של אשתו הראשונה של המשורר
(אישפוז שנעשה, כנראה, בעידודו הפעיל של
המשורר הסובל).
כבר אמרתי, שאלתרמן עצמו היה מתנגד לחשיפה
כזאת בכל תוקף. ואין זה מיקרה שידידו
והביוגראף שלו, מנחם דורמן, עצר את הביוגראפי

צילה בינדר: איצ׳ה ממבוש, רישום
ובתי־הקפה הקטנים שנתרבו אז כפטריות(אירופיות)
אחרי הגשם(האירופי) ונתנו לדור את שמו,
״דור האספרסו״(את המושג עצמו טבע ס. יזהר
— ולשלילה) .אותו אספרסו שעליו המשיל פעם
אלתרמן — אז עדיין יריד קרוב — משל נאה
באוזני יושבי שולחנו. מניין לנו שאספרסו וקרו־אסאן
קיימים היו כבר בימי המיקרא? התשובה:
שנאמר :״לחם צר ומים לחץ״...
באותוי ביקור יחיד בביתה שבשדרות ח״ן, לא
הרחק מקאפר׳(הקפה, לא האי: אם איני טועה לא
יצאה מעולם מגבולות הארץ) ,פתחה לפני צילה
תיק עם אקווארלים, מרביתם איורים לספרים ורק
מיעוטם בבחינת ״אמנות לשם אמנות״ .צילה
התייחסה אליהם במידה של ריחוק ואפילו של
המעטה, אף־על־פי שנדמה היה לי שהיא נהנית
ממחמאותי. עכשיו אני שומע ש־ 1900 מציוריה
נמצאו לאחר מותה על מירפסת דירתה, חלקם
במצב מתקדם של הזנחה וריקבון.
גם כציירת לא החשיבה את עצמה, אף כי היו
לה טענות קשות ביותר, בעיקר בשנים האחרונות,
כנגד המו״לים שפירסמו את איוריה, ופעם גם
ניסיתי להתערב למענה באחת ההוצאות שלדבריה
חטאה לה במיוחד.
על כך שכתבה שירים לא ידעתי דבר־וחצי־

דבר עד שהראתה לי — לאחר היסוסים רבים
ושתי פגישות שאליהן ״שכחה״ להביא את כיתבי־היד
— שירים שאותם מסרה אחר־כך ליעקב
בסר, לפירסום בכתב־העת עיתון 77 שבעריכתו.
להפתעתי, לא ניכרה בשירים שום השפעה של
אלתרמן. אבל גם לא היה באותם ניסיונות(מוקדמים?)
שום דבר שיעיד על •כתב־יד״ או קול
אישי. לעומת זאת, היתה בהם — זאת הפעם
הראשונה ב־ 33 השנים שבהם היכרתי אותה —
התייחסות ריגשית למושא אהבתה שנותר, כמובן,
לא נקוב בשמו. הערתי מה שהערתי על השירים,
כשאני מתעלם לחלוטין מן ה״אתה״ שבהם, ונדמה
לי שהיתה אסירת־תודה גם על כך. על אל־תרמן
דיברנו רק פעם אחת ויחידה: היה זה בעת
שסיפרה לי על סירובה להשתתף באיזו תוכנית
לזכר אלתרמן ועל סירובה לדבר על יחסיה עם
אלתרמן במיסגרת התחקיר לסיפרו של דורמן.
ממקורות אחרים נודע לי שלאחר מות המשורר
חתמה על מיסמך כלשהו, אם אינני טועה בעל
תוקף מישפטי, שעל פיו היא זכאית לקבל אותו
חלק בתגמולי המשורר שאותו הוריש לה בצוואתו,
אבל בתנאי שלא תציג עצמה בשום צורה
ואופן בתור ״הידועה בציבור״ שלו, ולא תרחיב
את הדיבור בפרהסיה על יחסיהם.
דומני שלא היה שום צורך להחתים אותה על
התחייבות ממין זה. ממילא היתה הולכת בדרך
שבה הלכה בחייה העריריים והבלתי״מוגשמים,
ידועי־המכאוב ובשנים האחרונות גם החולי(בעיקר
מחלות־עור שונות, שהרופאים התעקשו שהן
פסיכוסומאטיות) עד יום מותה לפני כשנה.
עכשיו אני מחזיק בידי את עשרות הרישומים
והאקווארלים המונחים על שולחן בגלריה גלאי
לקראת פתיחתה הרישמית של התערוכה. ורק
עכשיו מתברר לי שאת היפים בציוריה לא הראתה
לי מעולם כדרך שהיפים בשיריה — אם

גרשון קניספל

שולחן אלתרמן ,״כפית״ ,שנות ה־ 50 המוקדמות. משמאל לימין: אמיר
גלבוע, דמות לא מזוהה, א״ד שפיר, צילה בינדר, נתן אלתרמן,

יוסקוביץ־יוסיפון(מוסתר חלקית מאחור) ,יוסל גרגנר, איש הפר*
למנט של ״כפית״(עומד) .מוזג: נתן ז ך(ב מ די ם, אז עדיין בקבע).

איפה הפסלים כ 1ל ם?

לפיסלו הקינטי(פסל בתנועה) של עמי שביט, שהוצב במרכזה של
המיזרקה בכיכר מאסאריק בחיפה, בהצטלבות הרחובות הרצל והנביאים,
יצאו מוניטין כיחיד שנע בתנועת פרפטואום מובילה, כלומר, בתנועה
מתמדת. באחרונה התגלה כי רוח תזזית נכנסה גם׳בשאר יצירות הפיסול
והאנדרטות שבחוצות חיפה, ולא רק שאלה החלו נעים וזזים אלא שנעקרו
ממקומם ורק השס/השמיים יודעים היכן הם נעים כיום.
להזכירכם, חיפה היא גם עיר העב״מים של ישראל או גוראל(היינו הו).
ותיקים ופחות ותיקים עוד זוכרים את חוברת־התעמולה שראש עיריית
חיפה, אותו נכס אלקטוראלי של המעיר ומשוחדיו, הוציא לקראת הבחירות
העירוניות הקודמות. השערוריה סביב ״דברים זזים בחיפה״ חרגה מגבולות
העיר ה״אדומה״ בעיקבות פסק־דין של בג״ץ שהוקיע את ניצול כספי משלם
המיסים העירוני(האתונות הגבוהות ביותר בארץ) למימון חוברת ״הישגיו״
של העסקן המפא״יניק.
כותרת דומה יכולה היתה לעטר — והפעם גם להלום — חוברת
״הישגים״ נוספת לקראת סיומה של הקדנציה הנוכחית של גוראל. על
תופעה זו עדיין לא נודע בעיתונות הארצית אבל היא אכן שרירה וקיימת:
פסלים זזים בחיפה...
כך מתברר ששלושה מתוך ארבעת הפסלים שהוצבו בשנות ה־ 50 על־ידי
ראש העיר דאז, אבא חושי, בנן האם שעל הכרמל — נעלמו־כלא־היו.
בעיקבות הנגיסה שנגס ראש״העיר בחלקו הגדול של הגן, זה הפונה לכיוון
שדרות הנשיא, התגמד הגן ממילא, נפרץ לכל עבר ונותר קרח מכאן ומכאן.
עכשיו התגלה שרק אחד מפסליו, פסל האימהות, נותר על כנו. השאר זזו...
אם לא די בכך, מתברר שגורלם של תבליטים שהציב אבא חושי בשילהי
שנות ה־ , 50 ערב חנוכת הרכבת התחתית המושבתת כיום, הכרמלית, בחמש
תחנותיה, לא שפר עליהם יותר מזה של בני מינם בנן האם.
תבליט הברזל של הפסל יצחק דנציגר, בכבודו ובעצמו, שפאר את שערי
הכניסה לתחנת הכרמלית בכיכר סולל בונה, כפי שהיא קרויה, נעלם ואיננו,
ואין איש יודע להיכן זז.
התחנה בוטלה, כידוע, עקב חפירת מעבר תת־קרקעי לצורך חניוני מגדל
הנביאים. נראה שתוך כדי חיסול התחנה ״חיסל״ מישהו גם את יצירתו של
דנציגר. עיזבון יצירותיו של הפסל הדגול דל ביותר, ואם יתברר שגם יצירה

יגאל תומרקץ: מחווה לדירר

זו אבדה — אין מילים לתאר את גודל האבידה. אפשר יהיה להשוות זאת
רק עם אפשרות היעלמו של האריה השואג של מלניקוב בתל״חי. מי יודע,
אולי יחמוד גם אותו מישהו — או שישתמש בו למילוי הוואדיות שהפכו
למישור בחיפה העיר.
בתחנתה הסופית של אותה כרמלית הוצבו שני תבליטים של הפסל
הכנעני קוסו אלול, מי שירד בראשית שנות ה־ 50 לקנדה והפך שם לאמן
בעל מוניטין. אלה עדיין תלויים שם מעל למינהרות הכניסה — כאבן שאין
לה הופכין...
התבליט האחד, שבוצע בטיח בטון, מעלה פטריות עובש ומפגין סימני
התפוררות במצב מתקדם. ריקוע הנחושת של שלוש הרקדניות כוסה בחלקו
על־ידי קופה מאולתרת והוא מזוהם בפיח שומני דביק.
ואם לא די בכך, גיליתי באחרונה שפיסלו המונומנטאלי של יגאל
תומרקין ,״מחווה למחומש(מלשון חמש צלעות) של אלברבט דירו־״ ,פסל
עשוי נירוסטה וברזל שנרכש בשנות ה־ 70 המוקדמות על־ידי אירגון שוחרי
אמנות, א־י־א, והוצב ברחבת המרכז הקהילתי על־שם אבא חושי בשכונת
יזרעאליה, הצמיח אף הוא רגליים — מעשה שטן או עב״ם — ונעלם כלא
היה. אולי פרח לו לעיר אחרת שאווירה מזוהם פחות מחיפה(פי שלושה מן
התקן הבינלאומי).
פסל התמרורים המוכר יותר בשמו ״קוביית הנגאטיב־פוזיטיב״ — אף
הוא של תומרקין — המוצב במבואותיה הדרומיים של העיר, במקום הנקרא
בשם גן־ההסתדרות(אני לא ראיתי שם שום גן) ,מוזנח, מזוהם ומעלה חלודה
מחוסר תחזוקה.נאותה. ואילו פסל המיזרקה שלו, הניצב בלב הבריכה
שבכניסה לבית־החולים על שם הרמב״ם בעיר, עומד כיום במרכז בריכה
חריבה שלא ראתה מראה מים שנים רבות. אולי גם הם פרחו להם במיסגרת
ה״תזוזה״ הכללית בעיר.
השוקת העשויה אבן, יצירתו של הפסל מרדכי גומפל, שהוצבה אף היא
בשנות ה־ — 50 הה, שנות וד 50 האבודות! — ברחבת בית הקרנות אוכלה
על ידי זיהום הפיח הנפלט מן המכוניות העוברות ברחובה הראשי של העיר
והיא משוועת לניקוי דחוף בהתזת חול.
נראה שיש ממש בגירסה הסובבת(זזה, קינטית אף היא) בעיר כי אריה
גוראל עושה באובססיביות ראויה לציון את כל אשר לאל־ידו כדי למחות את
שארית המיתוס של אבא חושי, ראש העיר הראשן ו של חיפה במדינת ישראל
העצמאית, מעירו. בעיקבות תיאטרון חיפה, נראה כי עכשיו הגיע תורם של
הפסלים.
סליחה, אסור גם לשכוח את הכרמלית המושבתת מזה שלוש שנים, וכן את
הגנים הציבוריים — ריאותיה הירוקות של העיר — נן האם וגן בנימין
שהפכו לגינות מיניאטוריות. האחרון כמעט צורף כולו למדרחוב: תחת עצי
הזית הקדומים שנעקרו נבנו מיפלסים דמויי ספסלי אמפיתיאטרון
המשתפלים עד לפיתחי החנויות הגובלות בגן. במקום נחנכה השבוע
המיזרקה העשירית־במיספר בעיר.
וכך, חיפה, העיר שהיתה חלוצה בהצבת פיסול סביבתי בתחומיה, הנמיכה
את קומתה. היוזמה בתחום זה, כבתחומים רבים אחרים, עברה לתל־אביב
ולירושלים.
לעיריה יש ״ביטוח מקיף״ על כל נכסיה, כולל הפסלים שנעלמו, אבל עד
כה לא הוגשה שום תביעה לאתר, לתקן או לשחזר את הפסלים שנהרסו/
נגנבו/נפגמו.
ובעצם, למי איכפת?! הנה, לאחר כתיבת דברים אלה, הצלחתי לאתר את
ה״מחווה לדירר״ של תומרקין, כשהוא מוטל במצב של הזנחה וקורוזיה עד
שכמעט אין להכירו. אבל על כך בהמשך.

לשפוט על־פי ציטוטים שנדפסו באחרונה בעיתונים
— נכתבו רק בשנים האחרונות לחייה.

בלי צל זדון
אלה היו כנראה השנים הקשות בכולן, שנים
אין־חפץ בהן. מעשנת סיגריות בשרשרת, באצבעות
ובשיניים מוכתמות ניקוטין, נועצת מבטים
מזרי־אימה בשכניה־לקפה בעת שאלה היו מרימים
את קולם, לוגמת ספל אספרסו אחד אחרי
מישנהו(מעולם לא ראיתי אותה אוכלת דבר מלבד
טוסט) ולובשת חיוך ערמומי־ילדותי כשל ילדה
בת עשר, עמדה עד הסוף בפיתוי ולא התלוננה.
מעולם לא שמעתי אותה ״מקטרת״ (חוץ
מאשר בהקשר של הוצאות־ספרים) .אפשר שלא
רצתה לקבול על מר־גורלה דווקא באוזני. מרבית
האנקדוטות והסיפורים שהשמיעה נשאו אופי הומוריסטי
וקוריוזי. לא היה בה צל של זדון, ומעולם
לא ריכלה באוזני על אנשים אחרים. ואף־על־פי-
כן, היו לה אהבות ושנאות נחרצות וחד־משמ־עיות,
ואת כל הסביבה הבוהמית שלה ושל אל־תרמן
ראתה בציבעי שחור־לבן כמו הטלוויזיה
שבביתה: אלה היו שחורים־משחור כלילה הכושי
(בסיגנון שלונסקי־אלתרמן) ואילו האחרים, מיעוט
לא גדול, יצאו מלפניה צחורים־מצחור כאותם
נער ונערה פילאיים בשירו הנודע ביותר של
אלתרמן ״מגש הכסף״.
מנושאים פוליטיים נשמרתי בפגישותינו, כדרך
שנשמרתי מהם בכל שיחותי עם רטוש ועם
אלכסנדר פן, ביודעי את התהום העצומה שבינינו.
גם בהזדהות זו שהזדהתה עם דרכה ורעיונותיה
של התנועה למען ״ארץ־ישראל השלמה״
הזדהתה עם האיש שבעיקבותיו הלכה במידבר,
בארץ לא־זרועה.
הדימוי האחרון מעלה בזיכרוני את ההתפרצות
האישית היחידה שהתפרצה אי־פעם בנוכחותי.
היה זה דווקא בפגישה — איני זוכר כבר מתי —
באותו רחוב יפו״תל־אביב. נתלוויתי אליה מעט
לאחר ששתינו ספל אספרסו בבית־קפה שהיה אז
בפינת יפו״תל־אביב ורחוב הרצל .״אילו רק נתן
לי ילד,״ אמרה פתאום. ואולי אמרה ״אילו רק היה
לי ילד ״.כך או כך, כוונתה היתה ברורה.
אחר־כך נשתתקה ונסתגרה שוב בתוך עצמה.
נדמה לי שלא היה זה מתוך שהתחרטה על מה
שאמרה, אלא מפני שהמחשבה על הילד שלא היה
/לא יהיה גרמה לה שתשכח את כל אשר סביבה.
נפרדתי ממנה כעבור כמה עשרות צעדים אילמים
לאחר־מכן.
לא, היא בהחלט אינה ומעולם לא היתה ״אמו
של גידי״ שבסיפרו של בר־יוסף. זה, אם לשפוט
על־פי סיפרו, כמעט שלא הכירה וכל שהוא יודע
עליה שאוב ממה שהכותל סיפר לו כלכל שאר
הסופרים ואנשי הבוהמה באותו ״מושב לצים״.
את ״יונה דג״ ,לעומת זאת, הכיר והוא זוכר
(המשך בעם!ד )31

.מ דו ע רק הילד־ה?-

— הורוסקופ

(המשך מעמוד )25
שמים את טובת הילדים במקום
הראשון.
אם נותנים לילדים שרותים מיד
תרים, אין הם מפתחים תחושת זמן
ואחריות. הם צריכים להתנסות בדברים
בעצמם כדי להבין אותם. ילד שמאפשרים
לו לארגן את הזמן שלו, כשהוא
יודע שהוא אחראי למעשיו ולתוצאות
שלהם, מצליח להבין את התחושה. הוא
יידע שבבוקר צריך להזדרז קצת יותר,
אם יאפשרו לו לשאת בתוצאות של
משיכת־הזמן. אם הוא יראה שבגלל
משיכת״הזמן הוא מאחר לבית־הספר,
ושם ינזפו בו, הוא ילמד להזדרז, כי לא
ירצה להינזף.
להורים נוח היום לתת שרותים
מיותרים, כדי להשרות בבית אווירה
נעימה ולהרגיש שהם הורים. טובים,
אבל אם הילד מבין מזה שמגיע לו
שיעשו בשבילו, אז איזה מין בן־אדם
גידלנו? יכול להיות שהבנים האלה
יגדלו בהרגשה מתמדת שמגיע להם
כל הזמן, וגם כאשר יקימו את ביתם הם
יחשבו שצריך לשרת אותם, כי הם לא
יידעו לעשות בעצמם, כי כל חייהם הם
רק קיבלו שרותים.
אני חושבת שבבית שלכם, באווירה
המישפחתית שלכם, יש לילדים נכונות
לעזור, כי אמא ואבא מאוד חשובים
להם.
יש מטרות לטווח קצר, ויש מטרות
לטווח רחוק. לטווח קצר אמא רוצה
שתהיה אווירה נעימה במישפחה, ולטווח
ארוך היא רוצה שהילדים יגדלו
להיות בני־אדם עצמאיים ומשתפי־פעולה.
יש לי ההרגשה שאמא מעדיפה
להימנע מעימותים, ולכן היא עושה
הכל לבד. אבל אף אחד לא ימות מקצת
כעס, והילדים ילמדו שמותר לכעוס
לפעמים, אבל שיש שיתוף במישפחה.
מישפחה טובה זו מישפחה היודעת
גם איך להתמודד עם קשיים.
יש לי הרגשה שדויד תופס את עצמו
כבכור, והוא חושב שבתוקף זה הוא
זכאי ליחס מועדף על־פני אחיו. ואיך
הוא משיג יחס מועדף? הוא נעלב, ואז
אמא באה אליו, ודואגת לו, ומנסה
לפייס אותו, ובודקת מה יש לו. הוא
מפתח מצבי־רוח כדי שאמא תתן לו
יחס מיוחד. הוא מייצר אומללות, כדי
שאמא תלך אחריו, ואז הוא מרגיש
שהוא מיוחד ועדין וזקוק ליחס מיוחד,
וכך הוא משיג את מקומו במישפחה.
הוא מרגיש שמקומו בסכנה, אם לא
יקבל יחס מיוחד.
חבל שילד משקיע אנרגיה בחיפוש
מקומו במישפחה בדרך זו, ולא משקיע
אנרגיה בעזרה ובלקיחת אחריות על
עצמו. כך הוא מרגיש אומלל והוא
מדאיג את הוריו.
הבן השני, מיכאל, הוא חכם ופיקח,
הוא צעיר מאחיו בשנה בסך־הכל, אבל
הוא מתנהג כבכור מבחינות מסויימות.
אבל גם הוא מוצא את הדרך המיוחדת
לאמא, שאמא לא תכעס, הוא רוצה
להשביע את רצונה, הוא הילד ה״נוח״.
אבל הוא מקטר. כדאי אולי להגיד לו
שבבית מותר לקטר. הרי הקיטור שלו
נועד כדי להשיג תשומת־לב והתייחסות.
אריאל,
הבן השלישי בן ה־ ,7מזכיר
את דויד, אחיו הבכור, אבל הוא משלב
את הפגיעות עם חן ושימחת־חיים.
־ אורית הקטנה, בת וד ,6מיוחדת
בכך שהיא עוזרת ומלשינה, ואז היא
כאילו אומרת :״אני יותר טובה. אנחנו,
הבנות, טובות יותר מהבנים הגועליים
שלא עושים כלום.״
אפשר לתת להם להתאמן לקחת
אחריות על עצמם כשאמא לא בבית.
אפשר גם לתת להם להחליט בעצמם
על תורנויות כלים, למשל, או על
תורנות קנייה במכולת.
ולגבי האוכל, כדאי אולי להרפות
קצת. אולי לתת לדויד אפשרות לקחת
סנדוויץ׳ בבוקר במקום ארוחת־בוקר,
ואז הוא יוכל לאכול אותו מאוחר יותר,
כשיהיה רעב, ולא כשאמא יושבת לו
על הראש.
יש דבר שנקרא שיחה מישפחתית.
כל המישחה יושבת ביחד, ומדברת על
דברים שחשובים לכולם. וכל אחד
מעלה רעיונות, ומגיעים ביחד לפשרה
שתהיה מתאימה לכולם. אני חושבת
שזו דרך טובה ויעילה לדבר על
הדברים שהעליתם כאן.

(המשך מעמוד )20
בור (שיפור במערכת הבריאות)
ולעבודה. כאשר ונוס נמצאת בבית
השישי לא רוצים לעבוד בעבודה
שחורה, אלא רק בעבודות נוחות.
בית שש מ תייחס גם לאירגונים
ולמיפלגות השמאל. ונוס נמצאת
מבודד ת. כלומר, אירגונים שמא ליים
לא יזכו להרבה תמיכה. הם
ירגישו מבודדים, אך גם לא
ישקיעו מאמצים כפי שהשקיעו
בעבר. ונוס תשרה עליהם אווירה
של שלווה ושאיפה לשלום.
למרות שוונוס מצויה במזל
קשת, המסמל לחימה למען צדק,
חופש ושיוויון, לא נראה שמישהו
יפעל בגדול ויעשה מהפכות. ונוס
בבית השישי לא מלמדת על עיר-
נות ודריכות. וכשזה מופיע במי קום
המסמל צבא במפה מדינית,
זה מצביע על שאננות״יתר, ומכך
צריך להיזהר.
ונוס בק שת בבית שש ופלוטו
שנמצא בפתח בית שש(כוכב שאו הב
הכל בגדול) מלמדים על הקו
של הרחבת הגבולות. כלומר, כנס ת
זו תנוהל ברוח של השאיפה להר חבת
שטחים או לפחות שמירה על
השטחים הנמצאים בידינו. כוכב
פלוטו, המסמל א ת שרותי״הבי־טחון,
את המישטרה ומישמר״הג־בול,
מלמד על כך שגם בקדנציה
הזו לגופים אלה תהיה הרבה עבו דה.
בית
שלוש, המסמל תיקשורת,
נמצא במזל אריה, המחפש ואוהב
פירסום, תהילה וסימון יוקרתי
ובזבזני. ברור שלתיקשורת יהיה
ייצוג נכבד מאוד, וכל מעשה יקבל
סיקור נכבד עד שהגבול בין העיקר
לטפל יטושטש. יש רק לקוות שה כנס
ת לא תיגרר להוצאות גדולות
ומוגזמות. המפה הזו מל מדת על
כך שאמנם הרוח היא עממית, אבל
כדי לחוש ולהדגיש את המעמד
וההישג שאליו הגיעו חברי־הכנסת
הם יבזבזו כספים מיותרים.
השמש בבית השביעי מסמלת
את יושב״ראש הכנסת. נקודת״ה-
משבר, שבה היא נמצאת, מלמדת
שהיו״ר יחפש אתגרים וירצה להו כיח
א ת עצמו. הוא לא יישב בש קט,
אלא יפעל רבות להגשמת מט רותיו.
המשימות, המטלות והש איפות
יהיו גבוהות במיוחד והוא
יהיה שקוע בפעילות אינטנסיבית.

ריבוי הכוכבים בבית שבע מר אה
על הרצון להביא לשיתוף פעו לה
בין צדדים מנוגדים. אין ספק
שהיו״ר יעשה הכל כדי להשלים
בין יריבים, אך זה לא יביא לת זוזה.
מרס,
שנמצא בהיבט קשה למר קורי
ולבית השביעי, מצביע על
מאבקים ומילחמות בלתי״פוסקות
בכנסת. הכנס ת תהיה נתונה לבי קורת
קשה, וכמוה גם היו״ר. הוא
ינסה לבצע מהפכות אך לא יצליח.
כל מעשה שיעשה יהיה נתון לבי קורת
קשה, בעיקר מבית, כלומר
מחברי-הכנסת עצמם.
מזל גדי מראה על שמרנות,
שמירה על הקיים חוסר יכולת לש נות
וקיפאון. הכנס ת ה 12-לא תה יה
שונה מקוד מ תה ומבחינת הע שייה
נראה שתעשה פחות. אולם
ההוצאות הכספיות על הכנס ת יהיו
גדולות ומופרזות ובלי פרופורציה
לאפשרויות הכספיות.
בית שמונה מ תייחס לכספים
הבאים ממדינות חוץ. הקשרים ה כלכליים
עם מדינות אחרות יהיו
די צולעים, ולא משם תבוא הישו עה.
יופיטר,
שנמצא בבית ה,12-
מלמד שעזרה תגיע מכל מיני מקו רות
סודיים. באשר למגבית, היא
לא תאכזב, ותמשיך לתמוך ולע זור.
יופיטר, שיימצא השנה במזל
תאומים, ידגיש את הרצון להת פשט,
להתפתח, אך על פני השטח
זה יבוא לביטוי בצורה מוגזמת.
שוב יש לקוות שהכנסת ת ת אי ם
את עצמה למציאות ותשמור על
צניעות הליכותיה.

נעמי תן( ע ם קתרין הלמונד מ״בועות״ ו״מי הבום?״)
מחלקה של בחולות
הפסנתרנית שליוותה את הביצועים
הנפלאים שלנו הפכה כעבור שנים
מלחינה מפורסמת, וכזאת היא עד היום
— אלונה טוראל.
עונש במיטה

הוליד

ך* צעתו של השלם הזה ()2680
( 1להנהיג שרות אחר לבנות, והכתבה
הנלווית תחת הכותרת היכן הן דרר
שותל גרמו לי לצלול לדקות ארוכות
בזיכרונות מהשנתיים הפרטיות שלי,
לפני 26 שנה, שנתתי לצבא.
״נתתי״ — זה קצת מוזר להגיד. לא
עלה על דעתי לתת שום דבר. נכון
יותר לומר — לקחו אותי. עם כולן, עם
הזרם, בקיץ 62׳ ,חודש־חורשיים אחרי
סיום השמינית והקריעה של הלימודים
לתעודת־בגרות. היום לא הייתי מסוגלת
לעשות אפילו רבע בגרות.
אני לא חושבת שנתתי הרבה לצבא.

קבוצת־חיילים. פתאום אנחנו הופכות
לקבוצה של נשים הרעבות לגברים,
מסתכלות בהם, צועקות להם משהו,
שורקות לעברם. מי היה מאמין!
בלילה עוברים בין המיטות סיפורים י
על אחת שהלכה לפתות את הטבח.
הרוב, נדמה לי, לא היה בטוח מה זה
אומר ״לפתות״ ,בדיוק. נדמה לי(ואולי
אני טועה?) שזו היתה מחלקה של בתולות(
.כולן, פרט לי ולעוד רחובותית,
היו מחיפה והסביבה).
עד הטירונות האמנתי שיש לי שינה
קלה, קלילה ממש, שכדי להירדם אני
זקוקה לשקט מוחלט. כאן למדתי,

ף* המשך החליט צה״ל שאני אה־פ
יה פקידה כתבנית. כמה קינאתי
בכמה חברות־למחלקה, שנשלחו להיות
מאבחנות פסיכולוגיות, או משהו עם
שם דומה! חשבתי שבוודאי לא הייתי
הכי חכמה במיבחן כלשהו, שעשו לנו.
החסד הכי גדול, השי הכי יפה, אולי,
שקיבלתי מצה״ל, היה קורס־הכתבניות
הזה, בבה״ד 11 בצריפין. לעולם, ביוזמה
אישית, לא הייתי מסוגלת להושיב
את עצמי, במשך חודש שלם,
ולהתאמן שעות ארוכות ומשעממות,
יום יום, בתיקתוק בשיטה עיוורת.
אבל לא היתה ברירה, ועשיתי את
זה, והייתי די בסדר, וכושר״התיקתוק
סידר לי אחר־כך, בהמשך, את החיים
בצורה נפלאה, כאשר התקבלתי כמזכירה
בשגרירות־ישראל בלונדון, בעיקר
בזכות התיקתוק.
הבוס, היועץ המדיני הד״ר רב שמורק
(כיום שגרירנו במקסיקו) ,שהיה
צריך לבחור בין שש מועמדות(החמש
האחרות היו כולן בעלות השכלה אקדמית,
אבל בלי תיקתוק) ,בחר בי, ה־פחות־חכמה,
אבל זו אשר ידעה לתקתק
יפה מיכתבים.
התיקתוק הפך ממש אוצר יקר, שנים
אחר־כך, כשהתחלתי לכתוב בעיתון.
תודה, צה״ל!
מקורם־הכתבניות המשעמם אני זוכרת
סיפור מצחיק אחד. היינו כמה
עשרות חיילות בכיתה. ביום הראשון

רון מתנגדת להצעת, העולם הזה״
1עמ
יש לה סיבות סובייקטיביות לגמרי: היא
אני חושבת שקיבלתי המת מהצבא.
השתניתי, התבגרתי, הפכתי לאדם
קצת אחר, יצאתי מהחממה במושבה
הקטנה דאז, רחובות.
בטירונות למדתי לחיות עם עוד 50
בנות זרות באולם גדול. למדתי לקלל.
ככה דיברנו אז. אמי כמעט יצאה מדעתה
כאשר חזרתי הביתה, ובסוף כל
מישפט(כמעט) אמרתי ״כוס אומק״ או
קללה דומה (כבר שכחתי מה היה אז
בשימוש).

לפתות
את הטבח

ך* מונה: אנחנו, המחלקה, צוע־
( 4דות בסך: לא רחוק מאיתנו רצה

בראשונה בחיי, שאפשר להירדם, כפי
שזה קרה לי, בשעת הנאום הארוך של
קצינת ח״ן ראשית, דינה ורט(או אולי
זו היתה סטלה לוי? לא. סטלה הגיעה
קצת אחר־כך, נדמה לי) .ישבתי קרוב
מאוד לרמקולים, אבל זה לא הפריע לי
לישון שינה מתוקה.
והנשק! היום, כמובן, אני לא זוכרת
שום דבר. אז ירינו בצ׳כי, וזה קצת כאב
בכתף, וגם עשינו מיטווח עם עוזי. וגם
למדנו לפרק ולהרכיב אותו במהירות.
במסיבת־הסיום של הטירונות נתן
לי צה״ל עוד זיכרון נעים. הפכתי זמרת
עם להקה, לצורך הופעה בשירים היתו־ליים,
או משהו. לא רציתי, אבל הכריחו
אותי. אולי שמעו אותי שרה במיקלחת.

או השני לקורס הגיע לכיתה חייל,
שנראה לנו נבוך וקצת מיסכן. צנחן
בעל כובע אדום, בקורס לבנות. התברר
שהוא עבר עבירה מישמעתית כלשהי
ביחידה הקרבית שלו, והמפקד חשב
שזה יהיה עונש מקורי מאוד לשלוח
אותו לקורס. אני לא זוכרת שיצא לי אז
לדבר איתו. הוא היה שקט כזה.
שמו היה אברהם ברדוגו. כיום הוא
עורך־דין ירושלמי ידוע, הידוע יותר
כאבי ברדוגו. שנים רבות אחר״כך,
כאשר פגשתי אותו במיקרה, הזכרתי
לו שהייתי שם איתו, בכיתה ובמחנה.
ואז הופתעתי לשמוע שאמנם איתי הוא
לא דיבר, אבל עם מיספר ניכר של
בנות אחרות במחלקה הוא דיבר, ועוד

איך, והרבה יותר מדיבר!
התברר לי שהן באו בלילה לבקר
אותו באוהל שלו( .אנחנו ישנו בצריפים)
.הבחור, במילים אחרות, חגג כל
לילה. אולי זה מסביר את העובדה
שהוא נראה עייף בשעות־היום. מובן
שרציתי לדעת מי ביקרה, וכמה בנות
בדיוק, אבל הוא חייך ולא הסגיר שום
פרט, שום שם, שום רמז.
היתה בינינו אחת, שנבחרה שנה
לאחר־מכן כמלכת־היופי של ישראל.
רציתי לדעת במיוחד אם גם מלכת־היופי
לעתיד ביקרה אותו בלילה, אבל
תשובה לא קיבלתי.
״אחרי חודש, בתום העונש, כאשר
חזרתי לבסיס שלי וסיפרתי מה עבר
עליי בחודש הזה, החיילים קינאו בי,״
סיפר לי ברדוגו אחרי שנים .״הם ניסו
לקבל עונש זהה, אבל אני לא זוכר שזה
קרה למישהו^.

החתיכים

>\ ח רי סיום הקורס נשלחתי כפ־קידת־זימונים
לבית־הדין הצבאי
של מחוז־הדרום בקסטינה. יותר מדי
עבודה לא היתה. הספקתי לקרוא שם
רומאנים מרתקים, עבי־כרס — כמעיין
המתנבר, חלף עם החח, אבשלום בני,
כאלה. לא זוכרת שאיזה מפקד ביקש
אותי לעשות לו קפה. או תה.
כעבור שנה הועברתי, מסיבה שאינה
ידועה לי, לבית־הדין הצבאי של
מחוז־הצפון, בחיפה. כאן קיבלתי עוד
מתנה, בעצם שתיים: גם יציאה, בראשונה
בחיי, מן הבית, וגם גיוון בחיים.
זה היה נחמד — לגור בבית ח״ן, ללכת

נעמי בצה׳׳ל: טירונית, תורנית במיטכח, חניכה בקורם כתכניות
בראש הרשימה שלה עמד הרמטב־ל, יצחק לבין ובמקום השני אלוף־הפיקוד, מוטה מר
— סרן יפה־תואר במיוחד, גבוה וגברי,
שנראה כמו כוכב־קולנוע, ושהיה מהמם
אותנו בכל פעם מחדש, עם בואו
לבית־הדין. קראו לו אז אורי ודיס-
לבסקי(היום אורי ירון) .שנים אחר־כך
הוא התחתן עם דוגמנית יפה, רותי
ירון, ואחר־כך התגרש ממנה.

קצין תורן כלילה כרדוגו
בלילה זחלו לאוהל
לרקוד ריקודים סלוניים עם סטודנטים
בטכניון, לחזור אחרי שעת־הסגירה
( ,)11 ולצעוק למשגיח שיפתח לנו.
כאן כבר היתה עבודה קצת יותר
קשה, נדמה לי, גם כן כפקידת־זימונים.
המפקדת, סגן, ציפי אבנון קראו לה,
ירדה לחיי. יש לי הרגשה שהיא שנאה
אותי במיוחד.
אב בית־הדין, סגן־אלוף יהודה הו־פרט,
היה נחמד מאוד, חביב לבנות. היה

ד שהגעתי לצבא, חשבתי שנבח
רים נשואים לא מתעניינים בנשים
אחרות. נכון יותר לומר, אולי, שלא
חשבתי על זה בכלל. רק בצבא למדתי
את עובדות החיים: גברים נשואים
מאוד מתעניינים בנשים אחרות, כלומר,
בחיילות.
צה׳׳ל, בתור מתנה אחרונה, נתן לי
גם סיפור רומאנטי יפה.
זה התחיל רע מאוד: אחת הבנות
(קראו לה עליזה, הידד לזיכרון שלי!)
ואני היינו אחראיות, באחרי־צהריים
אחד, לסגירת המישרד. אני לא זוכרת

לחצר, הסתובבתי באפס־מעשה במקום
המדכא הזה, ובאחד השבילים ראיתי
פתאום, הולך לקראתי, סרן חתיך, יפה,
גברי, מושך, בנעלי־צנחנים גבוהות.
חלום.
החלום הזה, שאולי היה משועמם
כמוני, התחיל לדבר איתי. איתי! חיילת
שמנמנה, לא נראית מי־יודע־מה. הוא
היה בן 27 או משהו בסביבה, שהגיע
לסוף־השבוע מהבסיס הקבוע שלו, כדי
להיות קצין־תורן, או משהו כזה.
הוא היה נשוי, אבל אני לא זוכרת
שזה הפריע לי. למה שזה יפריע?
אז הוא מצא בי עניין. ואני, כמובן,
בו. והלכנו לטייל, או נסענו לטייל. והיה
לילה, והיה מאוד רומאנטי, ושוחחנו
הרבה, והתפעלתי ממנו, מהכל,
גם מהשכל ומהראש.
והריתוק, העונש הזה, עבר כמו
חלום. והקשר ביני לבין הסרן נשאר
לעוד כמה חודשים. הוא היה מצלצל
לעיתים קרובות ומתחיל לי את הבוקר
בקולו העמוק ב״שלום, עלמתי״ .ונפגשנו
עוד כמה פעמים, ואחר־כך לא
נפגשנו. מי זוכר למה.

את הרצון ללמוד.
המונים הולכים ללמוד אחרי הצבא
או אף לומדים בזמן הצבא. אני, אחרי
שנתיים של בטלה־למחצה, בלי לאמץ
את המוח יותר מדי, בלי לעשות הרבה,
התרגלתי לבטלה. התמכרתי לה. אי־אפשר
היה להיגמל.
אבל כולם הלכו לאוניברסיטה, וה
הורים
לחצו, אז הלכתי, ובחרתי את
שני המיקצועות שנראו לי קלים למדי
(ספרות אנגלית ותיאטרון) ,אבל הם היו
קשים מאוד, כך התברר במהרה.
השנה עברה עליי בנעימים בקפטריה,
בשיחות שקטות בסיפריה, בטיולים
על הדשא. למיבחני סוף־השנה
לא ניגשתי. פרשתי בשקט לחיים.

לבטל את חובת־הגיוס של הבנות לצה״ל.
חנות בחוויות שלה בצה״ל, חגיגה אחת גדולה
שם מינהג נחמד: ללכת פעם בשבוע,
כל היחידה הקטנה (רק הבנות, וציפי,
והופרט) לבלות בשפת־הים. פעם אחת
לקחתי איתי מצלמה, והנצחתי את
האירוע. אני זוכרת שהיינו בים רק
בזכות התמונות.
היו קצינים חתיכים במיוחד, שאנחנו,
הבנות, נהנינו לפגוש כאשר הם
הגיעו לבית־הדין, כדי להיות שופטים.
היתה שם פרקליטה אחת, שבערך אחת
לשבוע היתה אומרת לנו, לבנות, שיש
לה דירוג פרטי של שלושו( החתיכים
הגדולים ביותר, באותו זמן, בצה״ל.
בראש הרשימה שלה עמד הרמטכ״ל
יצחק רבין. אחריו, במקום השני, אלוף־
הפיקוד, מוטה גור. ובמקום השלישי

מה קרה, כנראה שכחנו לסגור אותו. או
חלק ממנו. לא היה נזק, אבל היו
צריכים ללמד אותנו לקח, לחנך אותנו.
הוחלט שבתור עונש נהיה מרותקות
לסוף־שבוע. איפה מרותקות? בדרך־
העצמאות ( 29 שם שכנו המישרדים)?
לא, הרי לא התכוונו להרעיב אותנו, או
לתת לנו לישון על השולחנות.
שלחו אותנו, באוטובוס אזרחי, לריתוק
במיפקדת פיקוד״צפון בנצרת.
הגענו לשם עצובות ואומללות. אני לא
זוכרת איך עבר סוף־השבוע על עליזה.
אני זוכרת שעליי הוא עבר בצורה
יוצאת־מן־הכלל.
דקות אחדות אחרי שנרשמתי במי־שרד
והודעתי שהגעתי לריתוק, ירדתי

ויותר אני לא זוכרת שום דבר מהצבא.
רק אותי ואת הסרן, בחיק״הטבע
היכן־שהוא ליד חיפה, מתחבקים ומתנשקים
(ולא יותר מזה, באמת!) .איזה
צבא נהדר!
התמכרות לבטלה
^ ז לי הצבא בעיקר נתן. אולי הוא
לקח ממני דבר אחד, אבל זה לא
היה איכפת לי אז, ולא היום. הצבא לקח
משמיניסטית חרוצה, שחשבה שלימודים
זה הדבר הכי חשוב בעולם, ושהיא
תמשיך הלאה לכל מיני תארים,

סגן־אלוף! הוסרט והבנות בשפת־הים
הריתוק היה כנו! חלום

1— 2 9

הוא מסומם.
המישטוה חושדת
שהוא סוחו בסמים
קשים. האם זה
מצויר! נתיחה
נאש בביתו
ושביות וחיטיו?

מכירת רכוש גנוב, נהיגה ללא רישיון
ושימוש בסמים מסוכנים. למרות זאת
לא נידון למאסר בפועל. רק כששירת
בצבא נתפס כשהוא משתמש בחשיש,
ונידון לחמישה חודשי מאסר בפועל.
הוא גדל במישפחה מרובת־ילדים,
טעונת־טיפוח על־פי הגדרת הלישכה
הסוציאלית. ביתם בית־אבן ישן, דולף
מים, ובו גדלו שישה ילדים. שניים מהם
הסתבכו עם החוק ו״מוכרים למיש־טרה״
.האב עיוור והאם חולת סוכרת.
הוא התגייס לצבא ושירת תחילה כ־מכונאי־טנקים.
אחר־כן־ הפך אחראי ל־מיטבח,
תפקיד שאיפשר לו זמן פנוי
רב. בזמנו הפנוי הסתבך.
כשהשתחרר מהצבא עבד בעבודות
שונות עד שהצליח לחסוך די כסף כדי
לפתוח בסטה בשוק. אחרי שנשא את
חנה עברו השניים לגור בדירה הנמצאת
בקירבת בית הוריו. חנה עבדה
כספרית.
כשעבד שוקרון אצל ויקטור גבאי,
בעל בסטות בשוק, נסעו ביחד לקנות
סחורה .״נסענו לג׳נין והיה שם סגור.
לוויקטור יש חוות־סוסים, וכשהיינו
בדרך חזרה לחיפה הוא ראה חבילות
חציר. הוא עצר ולקח אותן,״ מספר
שוקרון.
חבילות־החציר היו שייכות לקיבוץ
גיבעת־עוז. הקיבוץ הגיש תלונה ב־מישטרה
על הגניבה. גבאי נעצר ונשפט,
והוטל עליו קנס של 5000
שקלים. גם שוקרון זומן למישפט, אולם
לא הגיע .״הייתי עצור אותו יום,״ טוען
שוקרון.
מדוע היה עצור? שוקרון ידוע ל־מישטרה
כצרכן־סמים, אולם השוטרים
חושדים שהוא עוסק גם בסחר בסמים.
שנתיים וחצי הוא נוטל הירואין בכמות
גדולה. מניין הכסף?
נגע־הסמים בחיפה פשט כמגיפה. בשבוע
שעבר נאמר שאין בית־ספר
תיכון אחד בחיפה שנגע״הסמים לא
פשט בו.
במילחמתו בסמים משתמש מיחלק-
הסמים באמצעים רבים. חלקם סמויים,
חלקם גלויים. לעיתים גלויים מדי:
שבירת דלתות, ניתוץ חלונות והשחתת
ריהוט ביתי. לא קל לתפוס סוחר־בסמים
בזמן מעשה. כדי להרשיע אדם,
על המישטרה להביא ראיות חותכות.
לשם־כך משתמשת המישטרה לעיתים
קרובות במודיעים החודרים אל תוך
חבורות סוחרי־הסמים. יש להתמיד ב־מילחמה
כדי לתפוס סוחרי־סמים, ה־

}*ץ ני שוטרים נכנסו לדירתו של
\ 4/משה שוקרון ( )29 בשכונת חליסה
בחיפה, כדי לבצע צו הבאה לבית־מישפט
.״השוטר מיזרחי והשוטר גרינברג
באו לביתי. הם דפקו חזק על
הדלת, ואשתי פתחה. אני ישנתי. קמתי
והם ביקשו שאבוא איתם לבית־מישפט
כדי לבטל את הצו.
״ביקשתי לצאת בלי אזיקים בידיים,
והם לא הסכימו. אז סירבתי לצאת.
ברחתי לחלון של המיטבח, שמתי סכין
על הצוואר שלי ואיימתי להתאבד.
״השוטרים נכנסו ללחץ. אחד מהם
הוציא גאז מדמיע ורצה לזרוק אותו
לתוך הבית. השוטר השני לקח אקדח
וירה לעברי. ירד לי דם מהשפתיים. הם
תפסו אותי, נתנו לי מכות בקת האקדח
והכניסו אותי לרכב שלהם. ביקשתי
מהם שיקחו אותי לבית־חולים, אבל הם
לא התייחסו לזה. לקחו אותי ישר לתא־המעצר,
ושוחררתי אחרי יומיים.״
חנה, אשתו של שוקרון :״כשהשוטר
הוציא גאז מדמיע, אמרתי שייזהר מפני
שיש לי ילדה בבית. הוא התחיל לרעוד.
השוטר השני ביקש אקדח וירה ליד
החלון. משה היה ליד הסורג עם הסכין
על צווארו. אמרתי לו להפסיק. פתאום
שמעתי ירייה, והילדה התחילה לבכות.
היינו מבוהלות וחשבתי שמשה נפצע
קשה׳.
איך זה נראה בעיני המישטרה? ״שני
שוטרים, מיזרחי וגרינברג מההוצאה־לפועל,
יצאו לבצע צו־הבאה שעמד
נגד שוקרון. כשהגיעו לביתו דפקו על

רוצחים בני־נוער וצעירים שנגררו אל
הסם. אך׳ האם כל האמצעים מותרים?

הדלת, אשתו פתחה וטענה שאינו
בבית. השוטרים ביקשו להיכנס פנימה
והיא הסכימה.
״במיטה מצאו אדם ישן והתברר שזהו
משה שוקרון. השוטר מיזרחי הודיע
לו שהוא עצור, וביקש לכבול את ידיו.
שוקרון סירב ורץ לכיוון המיטבח. שם
נטל סכין ורץ לכיוון מיזרחי ואיים
לדקור אותו. השוטר נסוג, ומאחוריו
עמד חמוש השוטר גרינברג. שוקרון
איים עליהם בסכין והוציאם מדירתו.
בפתח הדירה הכניס השוטר מיזרחי את
רגלו בין המשקוף לבין הדלת. גרינברג
פתח את הדלת כשבידו האקדח והורה
לחשוד להוריד את הסכין.
״שוקרון נבהל, רץ לחלון ואיים להתאבד.
מיזרחי לקח את האקדח, כיוון
אותו אל מחוץ לחלון וירה כדי להמם
את שוקרון. שוקרון נבהל וזרק את
הסכין מהיד.
״פציעתו בשפתיים היתה מהקליע.
מכל מקום, מונה קצין בודק לבדוק את
האירוע כמתחייב על־פי נוהלי המיש־טרה.״

הדוברת, פקד אביבה תומר.
מפות בשוק

גנב
^ הציד

^ שוקרון עבר פלילי. בעבר נש־
1פט חמש פעמים על התפרצויות,

משה וחנה שוקרון ליד הדלת הפרוצה של דירתם

**ץוק רון עבד בשוק תלפיות. לפני
10 חודשים, בעת שהיה עסוק בהורדת
סחורה ממשאית, ניגש אליו,
לדבריו, אדם שלא הכירו והתחיל לדחוף
אותו ולהכות אותו כשהוא צועק:
״זה אתה עשית, זה אתה עשיתו״ שוק־רון
הצליח להימלט מפניו, עד שנתפס
והופל אל הארץ.
״באו עוד ארבעה אנשים והתחילו
להכות אותי בצלעות, בראש ובפנים.
אחרי חצי שעה הם עצרו אותי ועוד
ארבעה אנשים, שניסו לעזור לי. לקחו
אותי בניידת למישטרה, ורק אז ידעתי
שאלה הם שוטרים.
״עצרו אותי לשיבעה ימים באשמת
תקיפת שוטרים. כל זה היה מפני שמישהו
שבר חלון של ניידת, והם באו
לחפש מישהו. אני בכלל לא הייתי
קשור לזה ״,טוען שוקרון.
המיקרה קרה יומיים אחרי הולדת
בתו. הוא עירער על מעצרו בבית־ה־מישפט
המחוזי בחיפה, ושוחרר אחרי
חמישה ימי־מעצר.
״אחרי שהשתחררתי מהמעצר הת־

— ד ף חדש
חילו שוב ההטרדות. הייתי במשבר,
הפסקתי לעבוד ונכנסתי חזק לסמים.
הייתי חייב 5000 דולר בגלל הסמים.
אבא שלי פירנם אותנו.״
בחודשיים האחרונים ערכה המיש־טרה
שמונה ביקורים בביתו לצורך חיפושים.
לפני
חודש הגיעו לביתו 17 שוטרים.
השעה היתה 11 בלילה. אשתו
היתה בחדר־האמבטיה, יחד עם הבת.
משה ישב בסלון והשתמש בהרואין.

שהתעלף. הלשון שלו נכנסה פנימה,
׳והוא הועבר לבית־חולים. את כולנו
היכו באלות, וגם אני הועברתי לטיפול
בבית־חולים.״
כל הארבעה נעצרו לשמונה ימים,
ואחריהם שוחררו בערבות עצמית.
פקד תומה ״התקבל מידע על סחר
בסמים בדירתו. המישטרה הגיעה למקום,
והוא סירב לפתוח את הדלת. ה־מישטרה
שברה את החלון והדלת, עלפי
סמכות שבידה, מאחר ומדובר בע־

(המשך מעמוד )27
היטב. השנים ריסנו ומיתנו את הטינה
כלפיו ולפעמים הוא אף מבין לרעו
ורגיש למצוקתו. כדי להרחיק את עדותו,
הפך את אביו של אלתרמן, יצחק
אלתרמן (1881־ ,)1939 שהיה מחנך
ומחלוצי גן־הילדים העברי, לבעל
קיוסק. אך בכל הנוגע לזרות שבין האב
והבן לא חטא הרבה לאמת, אם כי גם
לא התקרב — ואולי לא היה בדעתו
להתקרב — למורכבות היחסים בין
אלה השניים.

לבדיקות לגילוי סם בגופו. הוא הסכים
שיערכו לו חוקן.
הביקור המישטרתי האחרון היה לפני
שבוע .״לקחו אותי לצילומים. אמרתי
להם שנמאס לי לעשות חוקן, ושאני
רוצה לתת להם לבדיקה צואה רגילה.
הם כבר פצעו לי את פי־הטבעת!״
בזמן ששוקרון נלקח לבדיקה, טיפלה
המישטרה באשתו .״הם עשו לי
חיפוש בתיק היד. בתיק היו 100 רולר
מזוייפים שקיבלתי. ידעתי שהם מזויי־

השפה הפצועה של שוקרון
.פציעתו בשפתיים היתה מהקליע...־
רו לי שהם יכולים לעצור אותי, או
שאספר להם על בעלי. הוא אמר לי,מה
את עושה איתו,׳ וניסה לשכנע אותי
למסור עדות נגדו. הוא אמר שאם
יכניסו אותו לכלא, אני אוכל להתגרש
ממנו.
״בלש בשם טל תפס אותי בפנים ואמר
לי, :זה שאת בחורה, זה לא אומר
שמותר לך לדבר פה.׳ הוא אמר לי
,אנחנו נזיין את הבעל שלך.׳
״אילנה הבלשית אמרה לבעלי:
,אנחנו נשב עליך חזק. הפעם לא תמי
אולמן תעזור לך, ולא האמא שלה׳.״
תמי אולמן היא עורכת־הדין של שוק-
רון. היא היתה גם עורכת־הדין של
נפתלי בוזגלו, שהיה עצור במשך 90
יום בחשד לרצח הילד חנן זגורי. בשעה
3בלילה שוחררו חנה ובתה והוחזרו
הביתה.
המישטרה :״התקבל מידע על סחר
בסמים בדירתו. השוטרים הגיעו לביתו,
ושם נמצאו אשתו ושני אנשים נוספים,
המוכרים למישטרה. בבית נמצאו שרי־די־סם,
ומיספר שטרות מזוייפים של
100 דולר. השטרות הועברו למיחלק־ההונאה,
והאנשים נעצרו לחקירה.״
כיום נמצא שוקרון בתהליך של
גמילה מהשימוש בסמים. זה ארבעה
חודשים הוא נמצא בטיפול במירפאתו
של הד״ר מיקי רייטר ביפו. הוא גם
הולך לשיחות טיפוליות באגודה א ד
סם. הוא עדיין משתמש בסם הקשה, אך
הבין שהסם הורס את חייו. הוא רוצה
לשנות את דרכו.
השאלה היא אם השוטרים יניחו לו

יזסי צין־דוד,
לעשותזאת•
צילם: ציד, צפריר ₪

כבר אמרתי שאין בכוונתי להעריך
את סיפרו החדש של יהושע בר־יוסף או
את יצירתה האמנותית של צילה בעדר.
אסתפק בכך שאומר כי לאור העבודות
שאותן ראיתי בגלריה גלאי מסתבר
שכולנו טעינו והוטעינו. לתומנו הלכנו
שולל אחר יחסה שלה ליצירתה ואחרי
המעט שהורשינו לראות מתוכה, וראינו
בה, בראש וראשונה ובעיקר, מאיירת.
את הפן האחר, החשוב יותר, של
אמנותה הסתירה מאיתנו במירפסת
ביתה ובמגירות שולחן־הכתיבה ״צנע״
שבחדרה. כך גם ראינו בה משוררת־על־תנאי,
אחת מרבות לאין־ספור, לא
טובה ולא גרועה מאחיותיה־לעט ולרגשנות,
ואילו היא עוד עשוייה להם־
תיענו, בשעה שייצא מיבחר שיריה
המובטח בהוצאת הקיבוץ המאוחד,
ולהוכיח אותנו על סמיותנו גם בתחום

מדוע טרחה כל־כך למנוע מן העולם
את טובה? האם היה גם זה מסימניה של
ההתבטלות שהתבטלו רבים וטובים
כל״כך מפני האיש שבו ראו, לפעמים
על אונסם, גאון? האם באמת פיקפקה
עך כדי כך בכישוריה ובכישרונותיה
עד שסתמה עליהם את הגולל במו
ידיה?
והפלשתים ואולי, אולי היתה גם צינעה זו רק
סימן נוסף לעיקשות הבלתי־רגילה
שבה ניחנה, הפך־מטבע של גאווה גדולה
שאסרה עליה להוציא את פני־ניה־המעט
לעולם שראתה בו, בדרך־
כלל ראתה בו, עולם של חזירים ונבלים.
נדמה
לי שהמרירות, האכזבה והרגשת
הזרות לכל אשר סביבה גאו
בשנים האחרונות. כדרך שראתה את
הקפה שבו נהגה לשבת לאחר שיצאה
את כסית, יצאה שלא־על־מנת־לחזור־עוד
לאחר מותו של אלתרמן, הולך
ומצטמק, הולך וקטן עד אל סף סכנת
הסגירה, כך אפשר שהחליטה להמית
עצמה עם פלשתים.
והפלשתים, במיקרה זה, בעיניה,
היינו אנחנו. כולנו.
בפגישותינו האחרונות, הנדירות,
שוב לא היה בפיה שום דבר טוב
לאומרו. נבואות תוכחה בלא השראה,
נביאת זעם שוויתרה על שליחותה ולא
ראתה עוד דבר שראוי להצילו.
אם אכן היו כל מחלותיה פסיכוסומאטיות,
כפי שציטטה פעם את
הרופאים, הנה היה גם מותה ״פסיכו-
סומאטי״ :הגוף והנפש הגיעו לקו הקץ
באחד, יחדיו.
״בתי, בתי, על חוד סכין /לנצח לא
נזקין,״ הבטיח לה יונה דג האמיתי
שלה. וההבטחה שנתמלאה במיקרה
שלו — האיש שמת בגיל 60 מסיבוך
מיקרי בניתוח ונפטר בכך מעונש גיוונה
וניוולה של הזיקנה — לא נתמלאה
במיקרה שלה.

שוקרון ליד החלון הפרוץ של ביתו

בדרכה שלה, בחרה להדגיש זאת
ביום שבו חדלה לצבוע את שערה
היפה והפכה בן־לילה לנסיכת כפור.

,הוא נטל סכין וא״ם לדקור א!ת...1־
כמוהו עשה גם דודו, אלי אברג׳יל. היו
במקום גם אחיה של חנה, שימעון
אזואט, גם הוא דמות מוכרת היטב
למישטרה, ונהג העובד עם שוקרון
בשוק, רמי מאיוב.
״השוטרים פתחו את שני החלונות
שבכניסה לבית, שלפו אקדחים ואמרו
לנו לא לזוז. בעזרת פטיש חמישה קילו
הם שברו את דלת הכניסה ופרצו פנימה.
הם לקחו את שימעון, כבלו אותו
באזיקים, והתחילו להכות אותו עד

בירה מסוג פשע. בבית נמצאו ארבעה
אנשים מוכרים למישטרה. נמצאו בדירה
שיבעה גרם הירואין, מישקולת
וצלחת עם שרידי־סם. הארבעה נעצרו
והובאו לחקירה. לא הוגשה כל תלונה
על מכות ולא ידוע שהוכה. כל תלונה
שתוגש תיבדק עד תום.״
בביקורים הללו טיפלו אנשי־המיש־טרה
בריהוט הבית. אף לא כורסה אחת
נותרה ללא קרע. חלונות נופצו, מראות
נותצו. אחרי כל ביקור נלקח שוקרון

פים. הבלש אריה לקח את שטר־הכסף,
הסתכל בו והחזיר אותו לתיק. הוא אמר
לי שאני עצורה על החזקת השטר המ־זוייף.
״נכנסתי
ללחץ, אמרתי לו שיש לי
ילדה בבית. הוא אמר שיביאו לה
מישפחה אומנת. התחננתי לפניו והוא
ויתר לי. אחרי חצי שעה באה הבלשית
אילנה וביקשה שאתלווה אליהם לתח־נת־המישטרה
יחד עם הילדה.
״במישטרה הכניסו אותי לחדר ואמ־

משה וחנה בחתונתם

ייתכן שאילו הציגה ופירסמה את
שיריה וציוריה קודם לכן, היו גם אלה
מזקינים עימה. כיוון שלא עשתה זאת
ואנו עומדים רק כעת לקראם ולראותם,
בראשונה בשלמותם אויבמיבחר מייצג,
יהיה זה לנו מיפגש־בכורה עימם. כך
נמלטו, לפחות עד לאחר פטירתה, מן
הזיקנה, ונתגשמה, באשר אליהם, נבואת
המשורר והבטחתו.

.אנחנז 1ז״ן את הבעל שלך...״

?/ו <ו 09011:1£7 7ה1ה

לרות׳ נעמי פינוק הדדי
״אני בן ,39 גובהי 1.84 מטר, רווק,
מחפש פרטנרית לחיים,״ הוא כותב.
״עיסוקי כיום בענף המחשבים. לפני כן
עסקתי בעיסוקים רבים ושונים, והתנסיתי
בחוויות רבות. כיום אני מגובש
מנטאלית ויודע מה אני רוצה מהחיים
ומהשותפה שלי לחיים.
״באחרונה, אולי זה הגיל ואולי מזג-
האוויר, הגעתי להבנה כי הדברים החשובים
באמת הם הדברים הבסיסיים של
החיים — רגישות, חום, כנות ופינוק
הדדי. אני לא רק מצפה מהפרטנרית
שלי לחיים, שיהיו בה תכונות אלה, אני
גם מוכן להעניק אותן. היא צריכה להיות
צעירה ממני ומאיזור תל־אביב.״
את יכולה לכתוב אל ת״ד ,28408 תל-
אביב.

יחד ער החוף

מאוזן:

מקל חדש (:)3
היבול מאחר? למישהו
איכפת? הלואי 5,4
חצו את הרוביקון בהרגשה
מטריפה (;)4
המלך יתפוס את המסר (;)4
מפיקים נפט בקול תרועה

פתרון תשבצופן
2681

בלו יחד בחשש מה ()15 ;)6
הבן־אדם הלו לעולמו במחתרת
וברכה בפיו ()2,2,4
פרי מגון האפרסק ()18 ;)4
מתדיינים לעומק וחוטאים
לעניין (;)4
פרוג׳קטור אקטיבי בחוג
להסטוריה צבאית (;)4,4
מה שאפשר להוציא זה רק
את הסוף בבית החוזר (;)5
העוברים על החוק יפונו מן
העיר (;)3
צורח לפני ואחרי המשפט

בגהינום ובחזרה (:)4
הלמודים מתקיימים בירושלים
ובהר סדום (;)3,4
הצד השני של המטבע (.)3

מסיתים ואין מכלים דבר

המודעה על מעון ילדים
שנפתח קבלה את פרס
הטעם הטוב (;)4
הרבי הגיע לתפילה בזמן

אין גאולה שלמה במחנה
צחי (;)4,3
מתחננים על נפשם בבוליביה

קשוט שאינו מתאים לשמיר
למשל (;)2,2,5
חלום צברי של בנות הברית
נגד כוחות הרשע במלחמת
העולם (;)4,4
חלב אם או מהבקבוק (;)2,4
מדגישים את התרומה
למשורר (;)5
את מנחתם נתנו בחום (;)4
זוכרים. את סוף ״העוקץ״?

מאוגד:

)2יורד בזלזול (;)3
)4שמרו על הלירה כמצוות
השר, וכסחו אותם (;)4
)5מומחיות מופלגת בקולנוע

)24 עם אבא נח לבן להיפתח

)27 השחר עור לא עלה בצרפת

״עוד מעט אהיה פנוי,״ הוא הודיע
לי ,״ואני מעוניין להכיר אותך — מיוחדת,
רגישה, עדינה, יפה, לקשר רציני.
אני רוצה לצאת סוף־סוף מהבדידות,
ללכת יחד על חוף־הים ולראות את
השקיעה. אני רומאנטי מאוד־מאוד״.
חוץ מזה ( )1/2683 הוא גם בעל הופעה
נאה, גובה 1.80 מטר, רגיש, עובד כמנהל
אירגוני במוסר גדול.

מודעה בעיתון, בשבוע שעבר:
״ענת (שמחה מאוד) ובועז (קצת
פחות) מודיעים על הולדת א חו ת ם

רופא !ליידי
הקטע הבא הוא בלתי שיגרתי. שי־מו־לב
.״אני רופא בן ,30 בסוף הסטאז׳,
בתחילת ההתמחות(בכירורגיה) ,נראה
טוב, גובה 1.76 מטר, רגיש, מתחשב,״
הוא אמר לי בטלפון .״אני חי ממשכורת

צנועה להחריד, בדירה שכורה שעולה
לי כמעט חצי המשכורת, ואני עובד
קשה מאוד.
״אני פנוי מקשר, אחרי פרידה מחברה,
שאיתה הייתי במשך שלוש שנים.
אני רוצה להכיר אשה, ליידי אמיתית,
שמעוניינת ליצור קשר לטווח ארוך,
ולתמיד ברופא.״ אני מודה שלקח לו
קצת זמן להסביר לי מה הוא בדיוק
מחפש, ולקח לי קצת זמן לנסח את
הבקשה יוצאת־הדופן. מה יקרה איתה,
זה כבר תלוי בכן. אפשר לשאול אותי
על (.)2/2683

רותי בטלפון, ל הכ תב ת מיב-
תבים ולמידע, נ ת מי ד ב־ . 221017

עיתח על ההגה
אלמלא הייתי רואה את זה במו־עיניי,
לא הייתי מאמינה. נהג צעיר
באופל קאדט נסע לפני כשבועיים
בכביש תל־אביב־חיפה במהירות של
100 קמ״ש. על ההגה היה פרוש עיתון
יומי, והוא קרא בו, תוך כדי נסיעה.
עשיתי לו סימן שהוא לא בסדר, ורשמתי
את מיספר המכונית; 276־.299

״אגד״ ו״דן״ -הפחמן של
המדייה•

לקראת שיחדור
אמרתי לו שהוא קצת צעיר מרי
לטעמן של קוראות המדור, אבל אולי
בכל זאת תיפול לו מישהי מתאימה. אז
הוא בן ,21 לקראת שיחדור מצה״ל,
גבוה ( 1.90 מטר) ,שחרחר, נאה, אוהב
ספורט, טיולים, בילויים, מיסעדות,
דיסקוטקים, מזל עקרב, תושב רמת־גן.
אותך הוא רוצה לא שקטה מדי, לא
שתלטנית מדי, נאה ובעלת ראש טוב.
שאלי אותי על (.)3/2683

על השאלה: מהי הבעיה המט רידה
ביותר א ת העולם כיום, ענה
אפרים קישון :״בעיית החניה ב־תל־אביב,
ואחרי זה הפצצה הא טומית״.

כרטיס
ביקור: שחנה קוזמן

בת , 21 יפה, שיער מתולתל ושופע, גוף חטוב 1.68 ,מטר, מטופחת.
עיסוקי זמני: מוכרת בבוטיק בגן־העיר.
עיסוק לעתיד: פירטום ויחטי־ציבור, נושא שאותו הי א לו מד ת
עכשיו בקורט של בני רום, שדר־הרדיו לשעבד וכיום יועץ תיקשורת.
אוהבת: עבודה מעניינת ולא אפרורית, גיוון, לפגוש אנשים

--אביגיל יי-אי —

אי תן ע מי חי

הדברת חדיקים

בעמ

שמחים והדברת תיקנים(ג׳ו7ן ים)׳י
; .שועי עץ, חרקי ספרים ובגדים׳ ^<0
עירטו מיוחד ואחעים ומניעת
^,2 יתושים וחרקים מעופפים.
^ £33£רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

ב ש תיי ה >11ב רי או ת ך ורבועוד

חדשים וללמוד מהם, מישפחה חמה, שהיא מקווה שפעם תהיה לה,
נאמנות של בן־זוג.
אובל: רק צימחתי. לא יכולה לחשוב על אכילת בעל־חיים.
לבוש: לפעמים זרוק, לפעמים אלגנטי, אבל ת מי ד אופנתי ומיוחד
דקלה.
עבודה בדוגמנית״וגילום: הציעו לה בעבר, אבל היא טירבה.
עכשיו היא דווק א מעוניינת .״אולי קיבלתי יותר ביטחון בעצמי,
ביכולת שלי להתמודד עם זה ״,היא או מרת ,״אני אוהבת להצטלם, זה
כיף, וזה גם בטף טוב.״

גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה 1...גם זה...וגם 1ה 1...גם זה...וגם זה1...גם זוז...וגם זה1...גם

ספר

ארבעה חדקים
דינם האם
הנה מתקרב החג הנורא הזה, יום האם. לא יודעת מי המציא אותו, אבל
בטח לא היו לו/לה ילדים, ולא ידע לאיזה צרה הוא מכניס אותנו, האמהות,
וגם הבנות לאמהות.
ההכנות בגן־הילדים מתחילות חודש לפני החג עצמו. כל ילד צריך
להביא לגן ארבעה גלילי נייר־טואלט, שבע קופסות קוטג׳ ריקות 2 ,ו גביעי
לבן נקיים, כל מיני קופסות, כפתורים ישנים ושני מגשי־קרטון של ביצים.
במשך חודש הילד בוכה כל בוקר, כי האמא שוב שכחה וזרקה לזבל את
גביעי הקוטג׳ הריקים. אבל בסוף מתארגנים איכשהו, לוקחים מהשכנים,
מחפשים בזבל ושולחים את הילר׳לגן עמוס בחומרי מיחזור.
ואז, סוף סוף, מגיע יום האם, והגננת מאוד שמחה להראות להורים איזה
שיר נחמד היא הצליחה ללמד את הילדים. לוקחים חופש מהעבודה וב־סז
בבוקר מתייצבות כל האמהות, כדי שעדת צפצפנים תשיר להן ״אמא יקרה
לי, יקרה״ ,חוזרים הביתה עם ילד/ה אחד/ת ועם ערמה של אמנות
קונצפטואלית עשויה מנייר־טואלט, גביעי לבן וקופסות גפרורים.
מבחינה פסיכולוגית — כל אם יודעת את זה — צריך להגיד לילד
שהיצירה שלו מתקרבת לגאוניות, וצריך להציב את המונומנט על שולחן
הסלון או על הטלוויזיה, כדי שכל האורחים יראו את זה. כל זה, אגב,
במיקרה שלגננת אין חשק לעשות תכשיטים לאמהות. לי כבר יצא להסתובב
בעולם במשך חודשיים בשרשרת מכפתורים ישנים וסיכה עשויה
מתפוח־אדמה. עד פה חלק א׳.
בחלק ב׳ הילדים קצת גדלו והם כבר יודעים שהאמנות שלהם לא
מרטיטה את האמהות. לכן, ילדים בני 12־ 0ז כבר לא עושים שום דבר
בעצמם, אלא עוברים קורס באמנות סחיטת כספים מכל המישפחה, בשביל
לקנות לאמא בקבוק בושם(נוראי, בדרך כלל) או ארנק(שהיא לא צריכה)
או סינר למיטבח (שיש לה 12 כמוהו).
ועכשיו מגיע חלק ג׳ ,החלק שבו הילדים ממש גדלו, זאת אומרת, הם
בני 12 ויותר, וכל מה שיש להם בראש זה חברים ומישחקים וטלוויזיה
ווידיאו ומסיבות ביום שישי, והדבר שהכי פחות מעניין אותם בעולם זה
איזה חג שלא שייך אפילו לאמא הפרטית שלהם, אלא לכל האמהות באיזור.
ילדים בגיל הזה הולכים לבית־הספר, ובבית־הספר יש להם, כנראה, דברים
יותר חשובים לעשות מאשר להזכיר להם שמתקרב יום האם. ולכן, הם
פשוט שוכחים.
אתם בוודאי יודעות, כולכן, כמה זה נורא שכל המדינה חוגגת את יום
האם והילדים הפרטיים שלכן שכחו? כמה מעליב.
וכך הגענו לחלק ד׳ שבו אנו האמהות, משמשות כבנות של האמהות
שלנו. אם אמא שלכן גרה באותה עיר זה עוד נסבל. איכשהו נודע לנו במשך
היום שיש יום האם, ומייד אנחנו מתקשרות לאמא ואומרות לה :״מזל טוב
ואני אוהבת אותך ו ...מחר תקבלי את המתנה שלך.״

אבל אם במיקרה, אמא שלכן גרה בעיר אחרת — כמו אמא שלי למשל
— אז בדיוק דקה אחרי שנודע לי על החג, אני מטלפנת ומהעבר השני של
הקו אני שומעת קול נעלב לחלוטין .״מה קרה?״ אני שואלת .״שום דבר״,
היא עונה ,״בסך הכל היה כאן יום האם לפני שבוע, ורק הבת שלי לא זכרה.״
״יום האם הוא היום,״ אני מסבירה לאמא שלי, אבל היא לא מוותרת ,״אולי
בתל־אביב זה היום ״,היא אומרת ,״בירושלים זה היה לפני שבוע.״
תגידו, אנחנו צריכות את הצרה הזאת?
חדשות מתוקות
רציתי שתד ש

חברת שטראזס לא מתרגשת מהחורף, ולכן
היא יצאה לשוק עם שלוש גלידות חדשות. טרמפ
אשים, חטיף גלידה המורכב מגלידת שמנת
ומימרח אגוזים, מצופה בשוקולד ומקושט באגוזי
לוז. מול הטלוויזיה בערב ואחרי־הצהריים, בזמן
הכנת השיעורים, ומענה לשאלה :״אמא, יש משהו
טעים?״ 1.40 שקל האחד.
עוגה נ׳מ״קה — עוגת גלידה עם רום וצימוקים
— לסיום של ארוחת־ערב חגיגית —
15.70 שקלים. דואט — חתיכות גלידה, ריבוע
שוקו־וניל ולב מגלידת פונטש, משווקים בזוגות
ומתאימים כמנה אחרונה דקורטיבית על צלחת
לבנה. מי צריך לדעת שזה קנוי? קופסה של שש

הילדה והחטיף
שוקולד נטול ש1ק 1לד

וג?י<ל8הי״* לד׳סבת?בגו״ס
עבתידבה בסביבה

רשת האופטומטריסטים הבינלאומית, שאני
קשורה איתה עכשיו בקשר עין(העיניים שלי —
בני) ,הודיעה לי שהם עושים עכשיו מיבצע יוצא־דופן.
כל מי שקונה אצלם מיסגרת למישקפיים
(החל מ־ 40 שקלים) מקבל את העדשות בחינם.
עוד הם אמרו לי שהתאמת עדשות הראייה למיס־גרת
לוקחת בין שעתיים ל־ 24 שעות, ואפשר גם
לקבל את המישקפיים עם שליח הביתה.
נראה לי עסק לגמרי לא רע. נכון?

אני שולחת ברכות למי שהמציא את הסיסמה:
,״תל־אביב — עיר בלי הפסקה״ .נהדר!

אני לא זוכרת מתי בדיוק זה התחיל, אבל אני
יודעת שכבר שנים זה מעצבן אותי. אני מתכוונת
לעשרות(אולי יותר) הספרים שמנסים למכור לנו
איך להיות, או במילים אחרות אומרים לנו כמה
אנחנו לא מוצלחים בלי הגילוי המדהים שבספר.
זוכרים את איך להצליח בעסקים, איך להיות
אשה מ 1שכת או איך להיות אשת קאר״רה, איך
תעשי מבעלך נבר מצליח, איך להצליח בנישה
אים, איך להצליח בחיעך הילדים ועור המון
אידים.
מאחר ואלוהים בעצמו לא יכול לשכנע אותי
שאחרי קריאת ספר אחד אני אהיה אשת־עסקים
מוצלחת או כל דבר אחר שאני לא, נהגתי
לפעמים לדפדף בסוג הספרים הזה רק מטעמי
מזוכיזם. ואמנם, כמעט אף אחד מהספרים מהסוג
הזה לא איכזב אותי.
היו בהם זיבולי־ראש וזיוני־שכל, שרק אידיוט
מוחלט יכול לקנות. כמו המישפט המדהים
שקראתי פעם, וקשה לי לשכוח נסי לגלות
את האני של הגבר החי לצידך. טפחי את האני
שלו וכו׳ וכד.
אבל ראיתי עוד עשרות מישפטים מהסוג הזה,
וכל פעם עלה לי לחץ־הדם לדרגה מסוכנת.
השבוע שוב הגיע לשולחני ספר מהסוג הזה.
הנחתי אותו בצד כדי שבלילה בשעת העייפות
אקרא כמה שורות, אעלה את האדרנלין בדמי
ואוכל לעבוד עוד שעה־שעתיים. ואמנם בערב
לקחתי את להי 1ת אשה וחיכיתי, כמובן, לרע
ביותר, אבל הפעם חיכתה לי הפתעה נעימה. באמת
ספר כלבבי.
המחברת, טוני גראנט, פסיכולוגית אמריקאית,
עושה מה שכולם מפחדים לעשות בימים
אלה. היא מנסה להסביר לנו, הנשים, שזה בסדר
להיות אשה, בסדר לא לרצות קאריירה, בסדר
להישאר בבית ולבשל מרק, בסדר לאהוב לגמרי
את הגבר ולהתפנק על־ידו, בסדר לעשות
חנדעלך וללבוש כותנות לילה מתחרה שחורה,
בסדר לרצות להיות אשה ולא גבר, לרצות להיות
שונה מהגבר, לרצות להתכרבל בזרועותיו החזקות
ולהיות נמסה.
גראנט אינה יוצאת נגד נשות קאריירה, היא
גם בעדן. למעשה הספר נותן לגיטימציה לכל
אחת, כמו שהיא, כמו שהיא רוצה להיות, כמו
שיצא לה להיות.
הספר הוא אצבע משולשת להיסטריה של
שיחרור האשה שסוחפת אותנו, מזה שני דורות,
לעבר המקומות שאליהם אנחנו רוצות להגיע,
אבל גם למקומות שמעולם לא רצינו להיות בהם,
אבל הגענו. להיות אשה יגרום לכולן מצב־רוח
טוב.
הוצאת דניאלה די־נור־הדר 29.50 ,שקלים.

די נחמדה תוכנית־הטלוויזיה החדשה תן ק.1
חבל שאף אחד לא חשב איך לשתף את הצופים
בחידון. כל מה שצריך לעשות הוא לא לכתוב על
המסך את האימרה שאותה מחפשים, ובכך לתת

קטע מהסיפרון המצורף לשוקולד, בעיצובו של אבנר כץ
חידה בכל אריזה
חתיכות ב־ 8.75 שקלים — נורא יקר.
מיפעל כרמית שבקיבוץ מעלה־החמישה
ערך מסיבת־עיתונאים והציג את התוצרת האחרונה,
כל מיני סוכריות וממתקים, שלא טעמתי,
אבל בטיפשותי לקחתי הביתה דוגמה. מאז
מסיבת־העיתונאים הילדים שלי מפרנסים קיבוץ
שלם. הם אומרים שהאקשן — חטיף גרנולה וקר־ס

בתוספת שקדים ומצופה שוקולד, הוא פיצוץ,
והסוויטה — מעדן אגוזים ופצפוצי אורז, מצופה
בשוקולד, הוא מגניב ומדליק.

מיפעל 1רד הגליל חשב שילדי ישראל אינם
אוכלים מספיק שוקולד מתוצרתו, ולכן הם

משווקים כיום שוקולד חלב בתוספת סיפרון קטן
ויפה, פרי עיצובו של המאייר אבנר כץ. הספרים
יפים מאוד ובכל אחד מהם חידה. לפותרי החידות
מחכה הגרלה, שבה פרסים כמו אופניים, בית
בובות ושאר פינוקים. מחיר שוקולד, נדמה לי,
שווה למחיר שוקולד רגיל — 1.78 שקלים.

שוקולד מחרובים, יוגורט, חלב, סויה וסוכר
חום. סידרה חדשה של ממתקים בטעם שוקולד,
אבל בלי שוקולד משווקת עכשיו בארץ על־ירי
חברת נת מדיקל. חטיף זנזיבר, אגוזים מצופים,
וקופסות פרלינים ממולאים בחרובים, באגוזים,
בתות ובחלבה 8.50 .שקלים לקופסת פרלינים —
מתנה נהדרת לכל סוגי הצימחונים והטיבעונים
ושאר מודאגי הבריאות.
לא הספקתי לטעום כי הילדים חיסלו את
הקופסה — המיסכנים לא ידעו שזה לא שוקולד.
מישקפיים בכל צ1רה, לכל כיס
אפשרות גם לצופים בבית לנחש. תחשבו על זה,
בבקשה.
אם יגידו לכם שאין הבדל בינם לביננו אל
תאמינו. ישבתי בבית־קפה בשפת הים עם גבר
ישראלי וגבר אמריקאי. פתאום עברו כמה
הליקופטרים שטסו מצפון לדרום. הגבר האמריקאי
הרים את עיניו ואמר :״איזה יופי של
תמונה. אווירונים על רקע שקיעת השמש״.
הישראלי הרים את הראש ואמר :״אוי ואבוי, זה
קוברות — בטח היתה איזו פעולה בלבנון.״

דטאלד, שמי

כל ילד וילדה בארץ יודעים, כבר מכיתה
גימל, שיש בארץ הרבה יותר רווקות מאשר
רווקים, וכבר בכיתה יוד יודעות כל הבנות
שהמילחמה על כל גבר פנוי קשה יותר מכל מיל-
חמה אחרת שהיתה בארץ מאז מילחמת המכבים.
אז כשנודע לי שהמיליונר הישראלי חיים
לוי, המתגורר בניו־יורק, הגיע ארצה בפעם המי־יורע־כמה
בשנה האחרונה, ידעתי שתתחיל ההתנפלות,
כי לוי גרוש-פלוס־כמה־ילדים־ופלוס־הר־בה־מיליוני־דולארים,
הוא מטרה מבוקשת לכל

ו 0 1 1 1 1 1
רבותי, טאבה זה האיזור החם ביותר במרחב
השמי בימים אלה, בגלל השיחות על עתיד המקום.

שאני מבינה גדולה בפוליטיקה, אבל כולם
אומרים לי ששם למטה קורים דברים. אפילו שמעתי
על הצעה לדו־קרב בין שתי נשים, שהתחרו
על חסדיו של העיתונאי שאול אבדון.
סיפור המעשה הוא שהעיתונאי ירד לטאבה,
בחברת ידידתו הצעירה והתוססת, הילה אל
פרט. השניים בילו בכפר של רפי נלסון. לפתע
הגיעה למקום בטי בלייכר, כתבת של עיתון
מקומי, וניגשה לברך את אברון. היא לא הכירה
את חברתו, וסיפרה לה שהיע מעריצה אותו וחילקה
לו מחמאות.
הילה, שיש לה חוש־הומור מאוד תל־אביבי,
שלא כל־כן־ מובן לאילתיים, העמידה פנים שהיא
כועסת, והציעה לבלייכר ששתיהן ינהלו דו״קרב,
והזוכה תזכה בשאול אברון.
הכתבת המקומית נבהלה, ורק אחרי שנרגעה

אשה פנויה בארץ.
אמרתי לעצמי שלבטח כבר בנמל־התעופה
יתנפלו עליו כמה חתיכות.
אבל אמרו לי שכיום יש שיטות אחרות, והחתיכות
הפנויות מתרכזות בבתי־הקפה של החברה,
או במשולש של צפון תל־אביב. אמרו לי שאזהה
אותו לפי מכונית־הספורט מדגם ק 1רבט שהוא
רכש.
מאחר ולא היה לי זמן, הפעלתי כמה חברות,
והן ראו אותו בכל המקומות, כשלצידו חתיכות

חיים לוי
אינו ממהר להתמסד

אירית רותם
הרחק מן ההמון, וממרכז העניינים

בלונדיות ושחורות, נמוכות וגבוהות, רזות יותר
ורזות פחות, אבל שום רבר רציני לא היה, עד
שחברה באמת־טובה גילתה לי שהרומאן האמיתי
שלו זה עם העיתונאית אירית רותם ממעריב.
ובמקום להיות במרכדהעניינים הם מעדיפים
לבלות בביתה של אירית או, לסירוגין, במועדון
המערה ביפו, השייך ללוי. הסתבר לי גם שהוא
קצת בעייתי, ושאינו ממהר להתמסד.
בינתיים נודע לי שהוא כבר הספיק לחזור ל־ניו־יורק,
ושהעיתונאית שלו נוסעת ללוס־אנגילס
ולניו־יורק, במיסגרת החופשה השנתית שלה.
אתם חושבים שיש קשר?
דרקרב בטאבה

הזמנה מני!
עד לפני חצי שנה אף אחד לא שמע את השם
משה בוכליל. אך מאז שהוא התחיל לארגן
מסיבות־ענק בתקציב אסטרונומי, הוא הפך אחד
הגברים המדוברים ביותר בחוגים מסויימים. ובמה
זה מתבטא? הוא החל נראה במקומות הנכונים עם
הבחורות הכי״נכונות. החברים שלו הם הבליינים
הכי־הכי״נכונים בכרך הגדול, והכל סביבו נהיה
הכי־הכי־נכון. הוא הפך מוקד חברת־השפע התל״
אביבית.
אז, כמובן, אמרתי לעצמי ״שרשה־לה־פאם!״
כי אנשים מאוד־חכמים אמרו שלפי סוג האשה
שארם בוחר אפשר לגלות את כל האמת עליו.
אז ניסיתי להיזכר בכל החתיכות שהוא מקיף
עצמו בהן, והתאמצתי לזכור את מי מהן הוא הציג

כחברתו או כבת־הזוג שלו, ומה שזכרתי זה שב־אירוע־הענק
שהוא אירגן בסילבסטר בטבריה במלון
שהוא אחד מבעליו הוא אירח את הדוגמנית
טלי קורן. סיפרו לי שמאז קרו כל־כך הרבה
דברים, שאירועי־טבריה נראים כשייכים לתקופה
אחרת, ובמסיבת המאה־אלף־דולר שהוא עשה
בסינרמה הוא הסתובב סביב חתיכה אלגנטית,
שקוראים לה סיס כר־שישת, סטודנטית באמריקה.
לסים
זו יש אחות יפהפיה בשם דליה בר*
שישת, שהיתה החברה האחרונה של דודו
טופז, ועליה אמר הבדרן שהוא ישא אותה לאשה
אם יחליט להתחתן.
אז טופז לא התחתן עם דליה, ואחותה סים

חזרה לארצות־הברית להמשר לימודיה, והשאירה
למשה בובליל לב שבור. אבל החברים אמרו לי
שהוא כזה מקורי, שהוא פשוט מסוגל לעחך לחוג
חבריו מסיבת־ענק בניריורק, ולהטים את כולם
מהארץ לשם לכמה לילות, רק כדי שכל החברה
יהיו ביחד ושהוא יהיה עם הסים שלו.

הסבירו לה שהילה היא החברה של שאול אברון,
ושהיא בחורה מאוד נחמדה, אלא שיש לה חוש-
הומור מיוחד.
אני בכלל לא הבנתי את כל העניין הזה, אבל
אם כבר דו־קרב, אז הייתי בוחרת להילחם ב־שימעונה
שוורץ על אלי פפושדו, או שהייתי
נלחמת על אלי הורכיץ. ואם כבר בתחום
המזון, אז הייתי נלחמת על מיקי שטראוס.

לאהוב במקום להרביץ!

אתם בוודאי זוכרים שסיפרתי לכם על עורך־הדיו והטייס בני ק ריי תי, שניסו לשדך
לו א ת מלכת״היופי והדוגמנית אילנה שושן, וזה לא כל־כך עבד.
אז אחת החברות הטובות שלי אמרה לי שאני מבזבזת את הזמן בסיפור שלא התממש,
ושיש לה סיפור הרבה יותר אופטימי.
עורד״הדין הזה התגרש לפני כמה חודשים מאשתו החתיכה, דסי, שגם היא עורכת-דין,
ולדסי הזאת יש מזה חודש ימים חבר בשם טוביה גולן, ניצב-מישנה בחבל-לכיש, וגם
הוא גרוש.
לא כל״כן הבנתי איפה זה לכיש, אבל הבנתי שזה סיפור טוב, אז החלטתי לדרגג־דרנג
לגיבורי הפרשה, וקודם כל לדסי קרייתי.
״שלום, דסי. מדברת רחל המרחלת, ששמעה על הרומאן החדש שלך עם טוביה גולן.
תגידי, איך היכ ר תס ד
״היכרנו בבריכת״השחייה של בית הלוחם, אך הרומאן התחיל כששנינו היינו כבר
גדושים. וכעת אנחנו מאוהבים וטוב לנו.״
״ואיך היחסים עם הבעל לשעברי״
״טובים מאוד. אנחנו כולנו מיודדים. ברגע זה, כשאני משוחחת איתך, גם בני, בעלי-
לשעבר, וגם טוביה נמצאים אצלי.״
״וגם עם אשתו את בי חסי ם כאלה?״

״זה ממש נשמע כמו הרומאן הרומאנטי!״
״זאת האמת! אני לא כל״כך רוצה שזה יופיע בעיתון, אבל אני יודעת שאני לא יכולה
להגיד לך מה לעשות.״
היא בא מ ת לא תגיד לי מה לעשות, אבל אם כל השוטרים בארץ יהיו מאוהבים כמו
טוביה גולן, ניצב המישגה ממרחב־לכיש, אז אולי השוטרים בארץ יהיו פחות אלימים.

סיס בר־שישת ומשה בובליל

פרידה אירובית לגמרי
פעם, לפני שנים לא רבות, היו בארץ שני

זוגות. הזוג האחד היה מורכב מהתעשיין מיקי
ירושלמי ואשתו החתיכה, ג׳קי, והזוג השני
היה מורכב מבני מישפחת פאנק, אבי איש־הכושר
והבריאות, ועידית הציירת. שני הזוגות
לא הכירו זה את זה, וללא כל קשר התפרקו שני
הזוגות.
אבי פאנק הכיר את ג׳קי ירושלמי, השניים
התאהבו וגילו שמעבר לאהבה יש להם הרבה מן
המשותף. שניהם אוהבים לקפוץ ולהזיע ולהוציא
הרבה מרץ לעצמם ולאחרים.
אז אחרי שהם חיו ביחד במשך ארבע שנים, הם
החליטו לפתוח מכון־כושר ברמת־אביב. ולפתיחה
באו כל מיני חשובים ויפים, הבאים לפתיחות,
והיה שמח כפי שכולם ציפו. בשנה האחרונה הצטרפו
למכון כל הסוסייטי של האיזור, ואני קיוויתי
שבני־הזוג ימשיכו לאהוב, להתעמל בקצב
אירובי כל החיים.
אז שלחתי את השפיון שלי לענייני־התעט־לות,
ובץ ניתור, זינוק ושכיבות־סמיכה הוא גילה
לי שבני־הזוג ג׳קי ואבי ממשיכים לקפוץ ולהתמתח
ולעשות כושר, אך כל אחד בנפרד. אחרי
חמש שנים של חיים אירוביים משותפים הם
החליטו להיפרד.
ג׳קי ירושלמי ממשיכה לנהל את הסטודיו
ברמת״אביב, ואבי עושה מסג׳ים ורפלקסולוגיה
במקום אחר. למרות הפרידה, הם נשארו הידידים
הכי־טובים שבעולם.

אהבה
הם חברים טובים כבר הרבה שנים. שניהם
ילידי באר״שבע, שניהם הגיעו לעיר הגדולה,
שניהם מאוד־מאוד בעניינים, ושניהם רווקים.
האחד הוא יועץ של שר בליכוד, והשני הוא
עיתונאי צעיר, אבל בעל ותק, בשני עיתונים
חשובים, יומון וצחרון.
ושניהם גם מאוד אוהבים בחורות יפות. נראה
שיש להם טעם דומה בנשים, מכיוון שבאחרונה
הם מוקסמים הכי הרבה מענת צחור, שחקנית
המחלטרת מדי פעם כבר־מנית. לגבי שניהם ענת
היא לא סתם עוד יפה. היא קודם־כל, כמוהם,
מבאר־שבע.
באחד הלילות, לא־מזמן, הם הגיעו לפאב
השופטים, וראו מאחורי הבר את צחור מערבבת
ומגישה משקאות. הם הופתעו לראות ששיערה
הארור נעלם פתאום, מכיוון שהיא הסתפרה
קצוץ, אבל הם החליטו שהיא, לא יעזור כלום,
חמודה בכל תיסרוקת.
הם ישבו להם שם, שתו, לטשו עיניים והתחילו
להתאהב בענת.
למחרת בלילה הם החליטו להמשיך ולהתאהב
בה, הלכו לפאב, אבל היא לא היתה שם. לא היה
להם נעים לשאול מתי בדיוק היא עובדת, והם
לקחו על עצמם פרוייקט: לגלות את הלילה של
ענת. במשך חודשיים הם באו מדי ערב, עד שהתברר
להם שהלילה שלה הוא בסיומו של היום
השלישי.
הפוליטיקאי והעיתונאי הפכו, מאז, את הלילה
הזה ללילה קבוע במקום. ענת מכירה אותם, אבל
בינתיים הם מדברים איתה רק בעיניים. היא לא
יודעת משום דבר.

ענת צחור
בלילה שלה, הם מדברים איחה בעיניים

ג׳קי ירושלמי ואבי פאנק
נשאר! ידידים, לנורות הפרידה

צי 1ר עד הקיר
אם תראו את דליה מרח, האמא של המלחין
גיא מרח, כשחיוך על פניה, וכשהיא רגועה
יותר מתמיד, זה לא מפני שהיא קיבלה עוד

חיי-האהבה שלה בשנים האחרונות היו כמו
ציור מופשט. כל אחד הבין משהו אחר וראה בהם
מהירהורי ליבו.
לפני תשע שנים היא התגרשה מאיש־התיאט־רון
עמוס מרח, שהתחתן עם בחורה בשם
אלים שהיתה מבאי־ביתם. דליה נשארה עם גיא
ועם שתי הבנות, שרון ומיכל.
בהתחלה היה לה קצת קשה, אבל היא התגברה
במהרה על משבר־הפרידה ושמה נקשר לגברים
שונים. אך אף אחד לא ידע אס מדובר בידידות,
באהבה או בקישרי־עבודה. היא פשוט נמנעה
מלדבר על חיי־האהבה שלה עם הסובבים אותה,
ורק נידבה פירורי־מידע.
בחמש השנים האחרונות היה לה רומאן עם
אחד הכלכלנים הכי בכירים במדינה. הכלכלן
הנשוי הזה, שגם הופיע בכל אמצעי־התיקשורת
בענייני־כלכלה, פינק אותה מאוד, אך מכיוון
שהוא נשוי הוא מאוד השתדל שהרומאן ביניהם
יישאר חסוי.
אולם פעם, בגלל פליטת־פה של איש־רדיו,
נודע הרומאן הזה לכל העולם, ואף לאשתו.

דליה מרח
אהבה כמו —
פרוייקט בתחום העבודה, וזה לא בגלל ההצלחה
של הבן שלה. זה בגלל הרומאן שלה עם הצייר גד

אולמן.

לפני חמישה חודשים התקלקל הרומאן עם
הכלכלן־הבכיר־מאוד. דליה מרוז כילכלה את
מעשיה והחליטה שהיא צריכה גבר חדש ורענן,
ואז היא הכירה את אולמן. מאז הם ביחד.
מה זה ביחד? בכל המסיבות והאירועים הם

לא פגשתי מעולם את סמנכ״ל חברת צים,
אורי סכירסקי, ואמרו לי שההפסד כולו שלי.
סיפרו לי שהגבר בן ה־ 52 הוא נאה מאוד, עם המון
קסם אישי, שנשים כמעט מתעלפות למראהו.
והוא באמת יצא עם רבות, מוצלחות ויפות, גם
מאיזור מגוריו, חיפה, וגם מאיזור בירת־הבילויים,
תל־אביב.
סבירסקי הוא רב־חובל לשעבר, ושמעתי שהוא
אחד הטובים שהיו אי־פעם. בעבר הוא היה נשוי
עם אשה הולנדית, ויש לו בן בגיל , 13 החי עם
אמו בהולנד.
הרומאן האחרון של הסמנכ״ל היה עם עיתונאית
תל־אביבית משבועון ידוע(לא השלם הזהו),
נאה, ירוקת־עיניים, גרושה ואם לבת. הסיפור
הרומאנטי ביניהם הסתיים אחרי חודשים אחדים,
והם נשארו ביחסים טובים.
באחרונה, כך סיפרו לי, היה לו קשר כלשהו עם
מישהי, לא אמרו לי מי ומה ואיזה קשר בדיוק,
אבל התוצאה ברורה מאוד ונראית לעין: האשה

גד אולמן
— ציור שפ שט
צמודים זה לזה, ואם הסיפור הזה יימשך ככה,
נראה לי שדיוקנה של דליה יתנוסס על אחד
הקירות שהוא מצייר כעת.

בהריון. הם לא חיים יחד, או משהו כזה, אבל )
שמעתי שסבירסקי יכיר בילד.
סיפרו לי גם שחלום־חייו היה להוליד בת קטנה,
ושהוא חצה לגדל אותה, אפילו לבד.

מגדת־עתידות
ב חי דהא חי ר
אפרת בן ״ מן היא חיילת, המ שרתת
ב ב סי ס חיל־האוויר אי־שס במרכז הארץ.
לא סתם חיילת, אל א חיילת עם ייחוס -
בתו של מפקד היל־האוויר, אביהו בן־גון,
ונוצר הרושם שהיא רסנה שכולם יידעו א ת
הסיפור שהגיע אלי בדואר־אוויר הולך 1
ככה: באחד הערבים, באמצע תורנות״הש־ 7
מידה של אסרת כש״ג של ה ב סי ס, הגיעו
למקום כמה חבר׳ה, שהם פקחי־העמסה.
הם עמדו ודיברו שם, אפרת הצסרפה, ומפה
לשם היא התחילה לנבא עתידו ת לכל א חד
מהם.
היה נדמה לה שהם בקורס״סיס, או
משהו כזה, והם שמעז טמנה ככה -לראשון
היא אמדה: אתה תהיה סיי ס, לשני -אתה
תהיה מהנדס״טייס, לשלישי -אתה תהיה
נווס, לרביעי -אתה לא ת סיי םאת הקורס,
ובן הלאה.
החבר׳ה התחילו לצחוק צחוק פראי .״צר
לגו לאכזב או תך ׳,הם אמרו לה ,״אבל

בנזרעגז

ורמו.. :מתנכלים
לגל עטו!,,
מזוו.. :זה
הנל שטויות!,,
הכל בגלל
ידיעה בעיתון

עיתונות
עיתונאי בשם יוסי

0חנה אבנור, נשיאת
בית־המישפט המחוזי,
פרשה מהשפיטה -
| ופרצה דתיקשורת.
אילנה אלון ₪
איש לא חשד בשופטת חנה אבנור
שתהפוך, מיד אחרי פרישתה מהשפי־טה,
לכוכבת־תיקשורת.
השופטת, הנראית כמו סבתא חביבה,
לא הראתה בשנות־כהונתה אהדה
מיוחדת לתיקשורת ולעיתונאים. ב־מישפט
חווה יערי הרשתה השופטת לצלמים
לצלם ללא הפרעה עד כניסת
השופטים לאולם, אבל זו היתה תרומתה
היחידה לעיתונות.
לפני חצי שנה, כאשר נזקקו שופטי
בית״המישפט המחוזי לתיקשורת, כדי
להעביר את המסר של התנגדותם לרפורמה
בבתי־המישפט, כינסו שופטי
בית־המישפט המחוזי, בראשונה בתולדות
המדינה, מסיבת־עיתונאים בבית־המישפט.
העיתונאים כובדו בכריכים
ובמשקאות, והשופטים הסבירו את התנגדותם
לרפורמה. אבל כאשר ביקשו
העיתונאים מהשופטים להצטלם, סירבו
הללו בכל תוקף. בראש המתנגדים
עמדה השופטת אבנור. רק אחרי הפצרות
ודיברי־שיכנוע הבינו השופטים שמכיוון
שהם פנו לעיתונות, יהיה עליהם
לשחק לפי הכללים. הם נעתרו לצילום
אחד.
לשמור על השופטים. על-כן
היתה זו הפתעה רבתי, כאשר מיד, בשבוע
שבו פרשה מבית־המישפט, נתנה
השופטת ראיון בידיעות אחרונות, ובו
סיפרה על עצמה ועל תשוקתה הכמוסה
לכתוב. באותו שבוע גם פרצה השופטת
לטלוויזיה במוסף־הם וספים, שם ראיין
אותה דן מרגלית.
נראה כי השופטת לא הסתפקה ברא־יונות
הללו, וכי עם האוכל בא התיאבון.
בסעריב התפרסמה רשימת־הבתו־לץ
של השופטת. היה זה פיליטון קצר,
,היכן הצדק״ שמו, הכתוב כדו־שיח בין
הציבור לעיתונאי בשם יוסי.
העיתונאי מספר לציבור כי כל
רצונו הוא לראיין נאשמים הטוענים
שהם חפיס״מפשע, למרות שהורשעו
על־ידי בית־המישפט. הוא אומר כי
זכותו לבקר את השופטים על העונשים
שהם פוסקים, למרות שלא שמע את

^ יום השישי הופיעה ידיעה בנר
עריב: גברי מזור, מנהלה האישי
של הזמרת ירדנה ארזי, התקשר עם עורך
התוכניות המוסיקליות של רשת־גי־מל
ברדיו. בפיו היתה טענה: זה בניגוד
לכללי האתיקה שמנחם גרנית, עורך
התוכנית החדשה איך ששים תקליט,
יראיין את גלי עטרי על שלבי־ההפקה
של תקליטה האחרון. גרנית הוא ב־קישרי־עבודה
עם סולו יורמן, אמרגנה
של גלי, במיסגרת תוכנית־בידור מיס־חרית
שמפיק יורמן בהשתתפות מנחם
גרנית וענת דולב.
הידיעה עוררה מהומה גדולה, הן
ברדיו, הן בעולם־הבידור. אמנון נדב,
מנהל הרדיו, אסר על מנחם גרנית לערוך
תוכניות העוסקות במוסיקה ובשירה
עברית, עד לסיום החקירה המתנהלת
עכשיו נגדו. ואילו הכתב בן ה־
18 שפירסם את הידיעה במעריב פוטר
מעבודתו. בבירור שנערך לאחר־מכן
התברר שמוסר־הידיעה לא היה מזור.
זוהי היריה השניה שנורתה במיל־חמה
בין האמרגן יורמן והמנהל־האישי
מזור. היא החלה באירועי הפסטינל לפני
חודשיים, כשגלי עטרי הועפה מההופעה
בגלל אי-הופעתה לצילומים
משותפים עם כל משתתפי הפסטינל,
שנקבעו בתיאום מראש איתה ועם אמרגנה.

גופת
היצאנית גבאי כפי שהתגלתה
.היא הבטיחה להן ח״ם טובים—

הגופה אחרי שכוסתה בעיתונים
—1הורידה אותן לכביש ר
כתבה השופטת כי אינה מבינה החלטה
מסויימת של בית־המישפט העליון,
ואינה יודעת כיצד לבצעה. על מילים
אלה של השופטת הגיב בית־המישפט
העליון ואמר כי ״מוטב שלא היו נאמרות.״

חושבת השופטת כי לבית־ה־מישפט
העליון אין זכות לבקר אותה,
כיצד תיתן זכות כזו לעיתונאי יוסי?

דרכי אדם

נוגות הזווה

״ ן היא מתה ממנת־סם
\ 1בעת מישגד בלב תר־
| אביב. הלקוח ברח.
יופי עין־דדד ₪

גופתה של רונית גבאי ( )24 נמצאה

בבוקר, ללא רוח־חיים, בחצר הבית
מיספר 92 ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב.
זמן קצר אחרי שנמצאה, זוהתה.
זונה שנפטרה מלקיחת מנת־יתר.
גופתה נמצאה מעורטלת, ללא סימני
פגיעה. עובדה זו שיכנעה את ה־מישטרה,
שכפי הנראה מתה בזמן מיש־גל
עם לקוח. הלקוח נבהל, השאיר אותה
כפי שהיא ונס מהמקום.
גבאי גרה עם חברה־סרסורה, יוחנן
לוי, ברחוב שדרות־עימנואל, בקירבת
מקום. שוטרי מרחב־הירקון זיהו את
גופתה מכיוון שהיתה מוכרת להם
שופטת־לשעבר אמור
כזונה וכנרקומנית. חברה הובא למקום
.מוטב שלא הי 1נאסרות ר
וסיפר על הלילה האחרון שלה שבו
בלעה מנת־סם גדולה, ואחר־כך יצאה
העדים ואינו מכיר את,החוק. הוא גם
לעבודה.
אומר לציבור :״אני שומר על בית־שלוש
אחרות. לגבאי וללוי נוהמישפט,
כדי שישמור על הצדק״.
לד לפני חצי שנה תינוק. חברותיה־לע־המישפט
הזה נראה לשופטת כבדיבודה
מספרות שגם בזמן הריונה המחה
אמיתית. שהרי כיצד יכול עיתונאי
שיכה בעבודתה, כדי לממן את צריכת
להעביר ביקורת על שופטים?
הסמים.
דיעה זו נשמעת מובנת מאוד, כאשר
בחוף תל־ברוך היו הזונות המומות
היא באה מפיה של שופטת, שבמשך
כששמעו על מותה. למרות שאף אחת
שנים רבות ראתה את ע?מה כפוסק האמהן
לא גילתה סימני־חיבה מיותרים,
חרון, שאין אחריה ולא כלום. מה גם
בלט הצער על מותה. ואם לא צער על
שבאחד מפיסקי־הדין האחרונים שלה
מותה — הרי על עצם ההתמודדות עם

גועל־נפש
של תועבה

מציאות העלולה להיות גם מציאות-
החיים שלהן.
לדברי חברותיה־לעבודה, שזיהו אותה
על פי תמונה שהראתה את פלג
גופה התחתון, היא התחילה לעסוק
ן מה דא מצא חן
בזנות בגיל .15 מישפחתה מתגוררת
בחיפה, ויש לה עוד שישה אחים וא|
בעיניו של אר־השנזש
חיות. בגיל 15 הידרדרה לשימוש בסהמזדווגים
בצהרי־יום, ללא כיסוי,
מים, וכדי לממן רכישתם ירדה לכביש.
עושים מעשה־תועבה. כך קבעו השומזמן
קצר אחר־כך עברה לתל־אביב.
רים הקדמוניים, אם כי הם עשו זאת לה הזונות
מעידות שהיא הצליחה
בלשון קצת יותר מליצית :״להזדווג
ביא בנות נוספות לזנות .״היא הורידה ׳בצהריים, ולא להתכסות בחופה, תועוד
שלוש בנות צעירות. בהתחלה היא עבת אותו(אל״השמש השומרי) היא!״
הבטיחה להן חיים טובים, ואחרי זמן
זאת אחת התועבות מני רבות שנגדן
אילצה אותן לרדת לכביש״.
התריעו במרחב הקדום, ואם כי גם רשיאחת
הזונות :״גם אותי היא הביאה מת התועבות המוזכרות בתנ״ך איננה
לזנות. גרנו ביחד בחיפה, והיא הכירה קטנה (בספר סישל׳ בלבד — ;21
לי הרבה אנשים. מכיוון שהשתמשתי בספר דברים 17 טרחו שני חוקרים
בסמים והייתי צריכה כסף, היא הציעה
מאוניברסיטת באר־שבע לחקור וחשפו
לי לבוא לגור איתה בתל-אביב. בהת למעוניינים את טבלת התועבות מא־חלה
גרנו ברחוב אבן־גבירול, והיא לי רם־נהריים(השומרית והאכדית).
מדה אותי את המיקצוע״.
אסור למחוק. כפי שיעקב קליין
ויצחק צפתי מספרים בגליונו האחרון
בחזרה מתל־־ברוך. רונית עבדה
של באר־שבע, כתב־העת של המחלקה
בשעות היום ברחוב־ארלוזורוב, ובלילמיקרא
ולמיזרח הקדום באוניברסיטה
לות באיזור חוף תל־ברוך ומלון מנדרין.
המקומית, רשימת התועבות השומרית
היא וחברה היו מוכרים היטב למיש־
(המונח השומרי לתועבה היה ניתיס
טרה .״הם עשו ביחד פרטיות, ואחר־כך
והאכדית (איקקיבס מתרכזת במידה
היו באים אליה כדי שתשלם את הכלא־סבוטלת
במה שהיו מגדירים כיום
סף,״ אומרות חברותיה לעבודה. משום
כ״גועל־נפש״ — התנהגות דוחה,
כך, הן טוענות, אין זה מן הנמנע שמילא־תרבותית,
לא־מוסרית.
שהו ניסה ״לסגור איתה חשבון.״
מיבחר תועבות מארם־נהריים :״בעל
הזנות לא הספיקה לה כדי לממן את
רכוש המבקש דבר — תועבת האל
הסמים. פעמים אחדות נעצרה בעוון
גניבות ממכוניות ומרירות בצפון תל־ היא!״ ובקצה השני של הקשת הסוציו-
אביב. גם חברותיה מספרות שנהגה אקונומית :״קיבוץ נדבות ופשיטת־יד
לכייס לעיתים קרובות את לקוחותיה — .תועבת האל היא!״
דבר זה לא הפריע לאחדים מהם להיות
איסורי־תועבה אחרים, יותר מעשיים
ועניינים :״לנגוע ביד לא רחוצה
לקוחות קבועים אצלה.
אחרי שנערכו השיפוצים בחוף תל־ באוכל, תועבה היא!״ או ״שור־הבר הוא
ברוך איימו הזונות שיחזרו לעבוד בר״ תועבת המחרשה!״ (דהיינו — אייננו
חובותיה המרכזיים של תל־אביב. תג־ מתאים למשוך במחרשה).
מה הפלא שנוכח מיכלול תועבות
אי־עבודתן אינם נוחים כשהיו, ומשום־
כך יש מי שמימשו את איומן וחזרו ל־ כה מקיף דאגו האכדים לחרוט על אחד
תל־אביב. רונית אף שכרה דירה בקיר־ הלוחות, שעליו הנציחו את תועבות־עיניהם,
את השורה הבאה :״אל תמחק
בת מקום־עבודתה החדש.
אחרי מותה הועבר התינוק לטיפול את השורות שכתבתי — תועבת
ניסבה (אלת־הסופרים) היא!״
הלישכה הסוציאלית.

^ להלביש
עליו תיק

^ חג־החנוכה געש עולם־הבידור,
כשהזמרת גלי עטרי סולקה מה־פסטינל.
הידיעה, שהופיעה בעמודים =—
הראשונים בכל העיתונים, גרמה לחי־לופי־מהלומות
מילוליים בין יורמן לבין
מארגני הפסטינל, מיקי פלד וחיים
סלוצקי. יורמן טוען שהדבר נעשה ביוזמתו
של גברי מזור, וללא ידיעתו של
מיקי פלד. לדבריו הוא הודיע למארג־ני־האירוע
שגלי לא תוכל להגיע לצילומים
מכיוון שהיא חזרה בשעת־לילה
מאוחרת מהופעה בערד, והלכה לישון
בשעה 4לפנות בוקר.
אומר סולו יורמן :״מיקי פלד צילצל
מפני שגלי לא הגיעה. אז מיקי אמר לי
לפנות לגבי מזור, כרי לתאם עימו מר ״ה
עד אחר לצילומים, מפני שגברי רוצה
בצילום משותף של ירדנה, סי היימן
וגלי. התקשרתי עם גברי, אך הוא לא
היה במישרד. הוא היה עסוק בלצלצל
לכל העיתונים, כדי להודיע שגלי
סולקה בגלל אי־הופעתה לצילומים.
ביום הראשון בבוקר, יום אחד לאחר
שגלי לא הגיעה לצילום המשותף, כבר
הופיעה כותרת בכל העיתונים שגלי
סולקה. כשדיברתי עם פלד, הוא טען
שגברי מזור עשה זאת ללא ידיעתו!״
על כך פלד :״כל הזמרים הגיעו בשבת
לצילום, בתיאום שנקבע מראש,
ולפי תיאום עם סולו יורמן. רק גלי
עטרי לא הגיעה. סולו התקשר איתי ׳ [
ואמר לי שגלי לא יכולה לבוא, ואם זה
לא מתאים לי, אני יכול להוציא אותה
מהפסטינל. כשראיתי את האווירה השלילית,
החלטתי להוציא אותה, כדי
לשפר את האווירה.
״אחרי העניין עשינו בוררות על
הנושא. הוצאתה של גלי עטרי היתה
הרעיון של סולו. לדעתי הוא עשה
טעות, ושילם עליה.
״גברי מזור היה האחרון שהתערב
בזה. הוא פשוט עזב את הסטודיו, כי לא
רצה להיות מעורב. הוא חשש שילבישו
עליו את התיק הזה. אני חוזר ומדגיש:

נ77ח 8ת הזמרות כתבה על גלי, לא לטוב ולא לרע. אם
יבדקו את הכתבות שלו, יראו שהוא כל
הזמן מפרגן לירדנה. עם כל הכבוד
לירדנה, גלי היא זמרת יותר איכותית!״
כשנשאל יורמן לגבי הקשרים שלו
עם עורד־התוכנית מנחם גרנית, סיפר
שהוא מפיק תוכנית מיסחרית, הנקראת
מפ 1פ ועד בכלל, בהשתתפות ענת דולב
ומנחם גרנית. את הרעיון של התוכנית,
שתעסוק בלידתו של תקליט, הוא
הגה, לדבריו, כבר לפני שנתיים, ביחד
עם מנחם גרנית, הרבה לפני שהעסיק
אותו על בסים מיסחרי.
ביום שבו התוכנית אמורה ודתה
להיות משודרת, טילפן אלמוני לאולפן
וטען שזה אינו אתי לשדר את התוכנית,
בגלל הקשרים שבין השניים. לדברי
יורמן נאמר לו שהמטלפן היה גברי
מזור, שטען: למה לשדר את גלי, ולא

זמרת גלי עטרי
״אי־אפשר להילחם ברמה !מזכה ר
אנחנו תיאמנו מראש את המועד הזה
לצילום עם סולו, מכיוון שהיום היחידי
שהיה פנוי לגלי היה שבת.״

* £9״גלי יותר
איכותית!״
ן• חל מאותה פרשה הידרדרו היח־
\ 1סים בין האמרגן של גלי לבין מנהלה
האישי של ירדנה.
גלי וירדנה אינן נלחמות על אותו
פלח־שוק. לשתיהן קהל־יעד שונה, ושתיהן
זוכות בהצלחה גדולה. שתיהן
בשנות ה־ 30 לחייהן, אם כי ירדנה בוגרת
מגלי בכמה שנים.
שתיהן נאות, בעלות הופעה מושכת.
בעוד שירדנה נשואה בשנית, גלי עדיין
רווקה.
תקליטה האחרון של גלי — צעד
אחד לפני הנהר — זכה בהצלחה אדירה
בממדים ישראליים. הוא נמכר ב־70
אלף עותקים, ואף הוכתר ברשת־גימל
כתקליט־השנה.
לעומתה זכתה ירדנה ארזי בתואר
זמרת־השנה זו השנה החמישית בר־ציפות.
שתיהן
עומדות להוציא תקליטים
חדשים בשבועות,הקרובים. גלי עטרי
מתכוונת להוציא את התקליט בראשית,
ובו שירי רחל שפירא, וירדנה
ארזי תקליט של שירים ערביים.
לכאורה — שתי זמרות מצליחות
מהשורה הראשונה בארץ, שעד אז לא
שיער איש שהן עלולות למצוא עצמן
בתחרות, הנובעת מסיכסוכים בין אמרגנים
ויחצנים. עצם פירסום הידיעה
השבוע במעריב, והקירבה של האירוע
לשערוריית הפסטינל, הציתו את יורמן
והביאו לחילופי־דברים בינו לבין אחדים
מעמיתיו־למיקצוע. יורמן :״אני

זו ה ר או ה לי א ב *

״אולי
כואב לו.

יים סלוצקי, אמרגנה של ירדנה,
1 1מתרעם ביותר על דבריו של יור־מן
.״סולו הוא לא המפיק הראשון
שגרנית היה צריך לראיין אותו. אפשר
לראיין את לואי להב, או את מיכאל
תפוח, אנשים שהמוסיקה היא המיקצוע
שלהם.
״אני מקווה שהוא יבין שאי־אפשר
להילחם ברמה נמוכה כפי שהוא עושה.
אני לא אוהב מילחמות, כי תמיד יש
בהן נפגעים.
״סולו הגזים קצת. הסברתי לו וביקשתי
ממנו שיפסיק את המילחמות.
״יכול להיות שלסולו יש בעיות אישיות
עם ירדנה. הוא יוצר תחרות בין
גלי וירדנה, ואולי כואב לו שירדנה היא
זמרת־השנה. אבל זה לא צריך לגרום
לריב. הסברתי לו את זה, והוא התבטא
בחריפות לפני אחד העיתונאים. אז
הרמתי לו טלפון, כדי להסדיר את העניין.
״יתכן
וגורם שלישי מעורב בפרשה.
״ברגע שאני אראה שמנסים לפגוע

מנהל־אישי מזור
.הייתי מוותר על נל׳ ופשוט
לא מבין למה גברי מזור כל־כד
נגד גלי, ומדוע הוא מנסה להזיק לה
כל־כך. יכול להיות שהוא סתם שונא
אותה, או שקשה לו לפרגן לבחורה שמצליחה
כל־כך.
״גם העיתונאי איציק יושע בידיעות
אחרונות מפנק בכתבותיו רק את ירדנה
ארזי, ומקפח את גלי עטרי. בכל שבוע
מופיעים ידיעות וסיפורים על ירדנה,
אך הוא מתעלם בכוונה מגלי.
״יושע כתב בעבר על גלי, אך אחרי
שקראתי את מה שהוא כתב הגעתי
למסקנה שאני לא רוצה ממנו שום

הלה האישי של ירדנה, שבזכותו נרשם
ההישג של הפיכתה מעור־זמרת־אחת
לאחת הזמרות המצליחות ביותר בתול-

השפיע על מיקי פלד כפי שמייחסים
לי׳ אילו זה היה נכון, הייתי מוותר על
נוכחותה של גלי עטרי עוד בשלב של
ההחלטה על שמות המשתתפים.
״אני יודע מי עשה את העניין עם
תוכנית־הרדיו של גרנית. זה מישהו
מעולם־הבידור, אבל לא יחצן.
״חבל על כל הדיבורים האלה. זה
הכל שטויות! כולם בסדר וכולם מצליחים.
ממעריב קיבלתי התנצלות.
טילפנו לי הביתה והתנצלו על הפרשה.
חבל לי על הכתב שפיטרו, בחור צעיר
וחסר־נסיון. ריחמתי עליו. אך העורר
שלו לא ויתר, ופיטר אותו.״
סולו יורמן, המשוכנע בצידקתו:
״גלי מבינה שגברי מנסה להזיק לקאר־יירה
שלה. היא לא מבינה למה הוא
עושה זאת. כשהוא פוגש אותה הוא
אומר לה כמה שהיא נהדרת ונפלאה.
אך מאחורי הקלעים הוא מנסה להזיק

אמרגן יורמן
.נבר׳ מנסה להזיק ובירחה,
אני ארתם למילחמה. אני לא
רוצה לרדת לרמה של השיחות והדיבורים
של סולו!״
גיבור הפרשה הוא גברי מזור, מנ־

זמרת ירדנה ארזי
.לס1לו יש בעיזת וישיש איחה ורות
המוסיקה הקלה בארץ.
במשך שנים הוא עבד על כל פרט
בהופעתה, החל בסיגנון הלבוש וכלה
בבחירת המוסיקה והמלווים. הוא מעורב
בחייה המיקצועיים באופן מוחלט,
וירדנה מחזירה לו תודה בהתאם לכך.
לפני ארבע שנים בלבד היתה עופ־רה
חזה המלכה הבלתי־מוכתרת של
עולם־הפופ המקומי. הצלחתה המטיאר
רית בחו״ל, והשהייה שלה באירופה,
איפשרו לגברי מזור לחדור לנתח־ה־שוק,
שהיה מנת־חלקה של חזה.
בשנים האחרונות קמו לירדנה ארד
מתחרות חדשות, צעירות ומוכשרות,
כמו ריטה וסי היימן. אמנם, דרכן לצמרת
כבר סלולה אך עליהן עוד לעמול
רבות כדי להגיע למעמד של כוכבות.
אחת שהיא קרובה למעמד זה היא
גלי עטרי. אך בניגוד לירדנה, האוהבת
להופיע לפני קהל של אלפים, גלי שד
אפת להופעות אינטימיות במקומות
המכילים מאות אנשים. בעוד שירדנה
בנויה הרבה על שאו, תפאורה וגימיקים
שונים, גלי מציגה איכות מוסיקלית
נטו, ללא תוספות.
אך עם כל הביקורת על ירדנה, קשה
להתעלם מהכאריזמה שהיא ניחנה בה,
ההופכת אותה לכוכבת.
מה אומר על הפרשה המנהל״האישי
מזור?
״בנוגע לפרשת הפסטיגל, בוודאי
שאין לי יד בדבר. הלוואי ויכולתי ל־

חדשה
בעיקבות פניית ״העולם ה זה״
אמר אמנון נדב, מנהל הר דיו
:״בעיקבות הפרשה של מנ ח
ם גרנית, הוחלס על הק מ ת
ועדה שתורכב מאנשי-רדיו
ואנשים הקשורים למוסיקה,
שאינם עובדים ברדיו, שתר-
כיב רשימה של שירים להש מעה
ברדיו, כדי שיהיה איזון
בין הזמרים המושמעים. השי רים
ייבחרו לפי קריסריונים
מוסיקליים בלבד. הוועדה תר כיב
פליי-ליסט (רשימת שי רים
להשמעה) ,שתשתנה ב ה
תאם לקריטריונים שייקבעו
מראש.
״באשר לעניינו של גרנית,
העניין נטזגא בטיפול. כרגע הו ריתי
שלא לשבץ אותו בתוכ ניות
מוסיקליות העוסקות ב שירים
עבריים, עד לבירור
עניינו. הטיפול בפרשה נמצא
בידי חוקרים מוסמכים לכך,
ויתכן שזה יגיע גם לדיון ב-
בית-הדין המישמעתי.״

1״7יסי גרמה
1 1 מונולוג1
^ ש לי שיר כזה :״נולדתי בראש
העין״.״ כתב אותו דן אלמגור. זוהי
בעצם הביוגראפיה שלי.
נולדתי בראש־העין לפני 39 שנים.
בעצם, אמי היתה בהריון עוד בתימן,
אבל נולדתי בארץ, ככה באמצע.
אני גם בין המזלות גדי ודלי.
אני לא זוכר את זה, אבל הורי,
שהגיעו ב־ , 1950 סיפרו לי שגרו בהתחלה
באוהלים. הם הגיעו ב״מרבד־הקסמים״
מתימן, מעיר קטנה ששמה
נאטאפה. הם סיפרו לי שעלו למטוס
ולא ידעו בדיוק לאן נוסעים, למה.

בכל שכונה היו איזה 30 בתי־כנסת.
למדנו כמובן בנים ובנות לחוד, בנפרד.
אני זוכר שהורי ראו אותי רוקד בעינבל
בטייטס הדוקים — הס חטפו ש1ק,
נדהמו.
אני איש מסורתי. אני־ לא מערבב
בשר וחלב, אומר :״בעזרת השם
כל הזמן אומר. ביום־כיפור אני חוזר
הביתה לאמא שלי, שתהיה בריאה עד
, 120 עוזב את אשתי והילדים ונוסע
לשם לבד. אני מתייסר וצם כל היום.
אני חושב שטוב לאדם שתהיה לו
איזו אמונה, ולא חשוב מה!

אלא סבל בכל מיני בתי־חולים. זה
נמשך שלוש שנים מאז התאונה. עד
היום אני לא מסוגל לדרור בבתי־חולים
מסויימים, איפה שהוא שכב. היתה לי
תקופה נורא קשה. הייתי מאור קרוב
לאבי.
אנחנו שישה אחים. אני הייתי בך
הזקונים. אני מרגיש כאילו אני ממשיר
בדרכו של אבי.
הוא היה אורג־השטיחים של האימאם
של המלר בתימן. את יודעת מה
זה? זאת אחת המישרות הגבוהות ביותר
שקיימות! אוהו, כמה שזה מכובד!

לא מאמין שהוא הגיע כדי לשפר את
מעמדו בקרב עדות״המיזרח, מה פת־אום!
אני דווקא שמח שהיכרתי אותו
בתקופה הרעה.

• תאר את הידידות הזאת.
שוש ואני היינו אצלם (אצל הפרסים)
עשרות פעמים בבית. אני מאמין
באמונה שלמה שסוניה ושימעון באמת
אוהבים אותי. אני חושב ששימעון אדם
מקסים. אפשר לפגוש אצלי במסיבות
גם עובדי־עירייה, גם אנשים פשוטים.
אין אצלי כזה דבר, שאני מזמין מישהו

.יעצתי לשיגעון לקחת
אח מישרד־האווגר!״
זיכרון־ילדות חזק? אמי היתה תמיד
מספרת, ככה, ליד השולחן בערב־שבת,
איך חליתי והתנפחתי נורא. היא סיפרה
איך הם שמרו עלי יומם ולילה בבית-
החולים, כי פחדו שיגנבו אותי. את
מכירה את האגדה על ״ילדי תימן האבודים״?
זה נורא מטריד אותי.
בראש־העץ היו אז רק תימנים. היה
רק אשכנזי אחד בכל העיירה.

בגלל תפקיד. אני מזמין חברים! שימ־עון
הוא חבר!

• על מה אתם משוחחים ביניכם?
הוא״שואל
כמה תקליטים אני מוכר,
מהן תוכניות .,עכשיו הוא שאל לדעתי,
כשלקח את המישרד הקשה הזה(מיש־רד־האוצר).

מה ענית לו?
נו, אני לא כזה מומחה ...יעצתי לו
לקחת את זה ...חבריי הטובים, שהכירו
אותו מהתיקשורת, הטלוויזיה, ושהת־רשמו
ככה־ככה, התאהבו בו דרו המסיבות.
ביום ראשון שעבר, ביום־ההו־לדת
שלי בפאב, הוא היה ממש בדרן.

אני לא יכול לומר שהרגשנו עניים,
מפני שאבי ואמי — גם אמי עבדה
בפרדסים! ממש קטפה מהעצים! —
עבדו מאוד קשה כדי שלא נרגיש
עניים. אבי עבד בפרדסים ובעבודות
נוספות. היה בית מלא, תוסס, חם. בית
תימני זה שירים, זה אוכל. עד היום,
כשמישהו מגיע הביתה, אמא שלי מכריחה
אותו לאכול :״אץ כזה דבר ׳לא
רעב׳ — אתה חייב לאכול!״

• גס מזכ״ל ההסתדרות ישראל
קיסר כיכב שם?
אוהו! אותו אני מכיר עור מראש־העין!
אני לא קרוב אליו מפני שהוא
תימני. בטח, שוש ואני בני־בית אצלם
(אצל הקיסרים) .איש נחמד מאוד, קי־ ־*יי

אנא.. :זה קוה
נתאונת־וונים!״
ל^בי נפטר ב־ . 1971 זה קרה בת־אונת־דרכים.
הוא לא נפטר מייד,

מקדב חי רו ת
ביום הראשון שעבר הגיעו שימעון וישראל ועוד חברים טוגי ס
לפאב תל־אביבי וחגגו א ת יום־ההולדת ה־ 39 של ניטים. בשנים
האחרונות הייתי נוכחת באירועים דומים, שהתקיימו במישע דה
בשכונת-התיקווה ובאולמות המוניים, שעוררו בי אסוסיאציה של
חתן־כלה. אינני זוכרת א ם החינגות נערכו לכבוד מל א ת כד״וכך־
אביבים לחתן־השימחה, או לכבוד הוצאת תקליט, אבל זכור לי
שכולם בירכו את כולם, אכלו, הצטלמו. האירועים האלה מקוטל גים
אצלי, משום-מה, תחת הסעיף ״בחירות״.
השבוע, אחרי שכל מיני טובי־לב פירטמו ששימעון פרט נישק את
ניטים גרמה, ודי מחה כשהתבק ש לעשות זאת בשנית, לא עמדתי
בפיתוי והחלטתי לראיין א ת התופעה ״גרמה״.
בחור נחמד, ניטים גרמה, לבבי להפליא. לפני שהטפקתי לברכו
לשלום, חטפתי נשיקה וחיוכים (מהלב!) ואווירה, כמו שאומרים,
טחבקית. גרמה מאמין, באמת ובתמים, שפרט וקיטר, ולפעמים
ברעם וכל מי שמגיעים למטיבות״יחטי-הציבור שלו, ה ם חברים,
ואין הוא מעלה כלל על דעתו כל אפשרות אחרת. האפשרות
שפוליטיקאים מנסי ם לתפוט טרמפ על זמר ממוצא תימני אף לא
מס תובב ת בראשו הנקי :״אני לא אוהב א ת המילה קיפוח. בראש־העין
היינו כולנו תימנים. היינו אשכרה מנותקים. לא ידענו שיש
קיפוח. הרגשתי א ת זה רק כשהקלטתי שני שירים, ושמתי לב
שמנסים לשים לי רגליים. אז חשבתי שאני הולך לכבוש א ת העולם.
היה לי אז נורא קשה
פרט לחברות ההדוקה שלו עם פרט, הוא מתכונן בימים אלה
לקדם־אירוויזיון ומחזיק אצבעות שהפעם יעשה זאת. אחרי שנים
רבות בשדה־הבידור הישראלי, הזמר החביב -תלתלי״כיבשה
שחורים, חליפת־ג׳יגט, נעלי״טפורט, ששר בזמנו א ת הלהיט ,.אני
הוא מלך הקטטות״ ,מנטה לקצור כתרים גם במיסנרות רישמיות
יותר, עם כל ההסתייגויות( שלו).
כל הקצוות ושלל העיסוקים מתחברים. כשם שגרמה הוא מקד ם־
המכירות של פרט בפוליטיקה, הרי פרס, לגב* הזמר הנחמד גרמה,
הוא בדיוק אותו הדבר -מקדם־מכירות ב תחו ם שלו,

י— 38

• הפעם סוניה נעדרה מהתמונות.

גרמה
עם פרס בחגיגה בפאב
,חבו־כנסת 1רם ה ...בזה יש מין שליחוח
הוא התייתם בגיל צעיר. אני זוכר
איך ידע את התנ״ך בעל־פה. כשהייתי
קטן, היינו מתאספים סביב הרדיו ומקשיבים
לחידון־התנ״ך — עוד לא היתה
לנו טלוויזיה — ואבא היה עונה לפני
שהיו משמיעים את התשובה. תמיד
ידע את התשובה הנכונה. כשהגיע ארצה,
עבד קשה בפרדסים. אחרי העבודה,
היה אורג שטיחים למשכית. יש לנו
בבית עבודות רבות שלו.
הוא היה פייטן, תלמיד חכם. כש־התקבלתי
ללהקת עינבל. רצו שאשנה
את שם־המישפחה שלי. אז כולם עיב־רתו
את שמותיהם. אני התעקשתי, לא
הסכמתי בגלל אבא. ירשתי ממנו את
הפיוט, השירה, הריקוד. הרגשתי שאני
ממשיו־דרכו. אמרו לי :״עם שם כמו
גרמה, איך תצליח?״ התעקשתי.
איך הגיב, כשעבר ארצה ונאלץ
לעבוד בפרדם? הוא היה צנוע. זה לא
ייאמן. כשקראו לו :״הרב״ בגלל הידע
שלו — הוא לא הסכים.
הוא באמת היה עילוי. כשלא ידעו
משהו, פנו אליו. הזקנים בראש־העין
זוכרים אותו ער היום.

• דת.. :אני נוסע

^ נ י בא מבית דתי. בטח. אני מנשק
מזוזות. בית שלא נסעו בו בשבת,
בירכו לפני האוכל.
כשהייתי קטן, זרקו אבנים על כל
מכונית שנסעה בשבת בראש־העין.

אבל אני נוסע בשבת. מאז שאבי
נפטר, אני משתדל לקיים כל מיני
דברים, אבל המיקצוע לא תמיד מאפשר.
אני
מנסה ללמד את ילדיי מסורת.
יש לי שלושה ילדים: שירה — בת ,8
ליהי — בת ,6וצדוקי — בן 4וחצי,
על־שם אבי.

• שימשו נוס:
.הידידות שוי ושוו,
שוש וסוניה...״
• איך נוצרה ההיכרות שלך
עם פרם?
היכרתי אותו באמצעות חבר־כנסת
לשעבר, יהודה חשאי. הופעתי באיזו
הופעה באמפיתיאטרון בפתח־תיקווה,
והיכרתי את שימעון מאחורי־הקלעים.
מאז באמת התיידדנו.

• מה פירוש ,״התיידדנו״?
הוא עשה ארוחת־ערב — לא זוכר
מתי, לא משנה — לכבוד ראשי־ערים,
הוא הזמין את ניסים גרמה. הידידות
שלי ושלו, הידידות של שוש, אשתי,
עם סוניה. אנשים חושבים שזה רק
בגלל תפקידו. זה לא נכון.

• איד הגעתם לסטאטוס של
״ידידים״ מההיכרות באמפיתיאטרון,
מאחורי־הקלעים?
אחר״כך נשאתי את שוש לאשה.
הזמנתי אותו — הוא הגיע. אז הוא היה
באופוזיציה, בתקופת־השפל שלו. אני

זהו, שימעון הגיע ישר מאיזו ארוחה
בקינדד״זיד. לכן, כנראה, היא לא הצטרפה.
הוא הלך מוקדם מהמסיבה. בעצם
הוא גם בא מוקדם. אחרי כמה ימים
קיבלתי כמה הודעות מבורבה, את יודעת
מי זה(נהגו של פרם) .הוא השאיר
לי הודעות שיש לו מתנה בשבילי.
המתנה זה משימעון, לא ממנו!

• השמות שהזכרת — פרס,
קיסר — נמנים עם מיפלגת־ —

..שבוע
בל גרמה...
פעס, אחרי א חת מ מסיבו ת
שימון־וניסים, רשמתי מפיו
של אחד המגוהציס הממושק־פיס
שלצידו של שימעון פרט
א ת הדברים הבאים:
״נראה שזה התחיל בתקו־פת־המידבר,
הבי מידבר, של
שימון. אגי לא הייתי אז עם
שימון, אבל סיפרו לי שגרמה
הזה הזמין א ת שימון לחתונה
שלו. לא יודע בזכות מה שימון
בא ...אבל מאז הוא לא נותן
מנוח. שימון כבד התרגל. כש יש
איזה שבוע בלי אירוע עם
גרמה -אז לשימון חסר משהו.
הוא ל א נותן לשימון לחיות,
פשוט לא נותן לו מנוח, כל
הזמן מתחבק איתו. שימון( מה
זה מאושר! בשבילו, כולם -
חיים משה, עופרה חזה -כולם
זה ניטים גרמה!״

נכנס לזה. לא מבין. אני לא חבר״כנסת.
למשל ערבים: התשובה שלי על השאלה
מה לעשות איתם היא שאבא שלי
היה אומר שצריך לתת להם לחיות את
החיים שלהם, ולנו — את החיים שלנו.
אי־אפשר לזרוק אותם לים. אני אומר:
״תנו לי לחיות בשלום וקחו ממני עוד
חלקת־אדמה!״

• אמו חלקת-אדמה בדיוק?
אני מאמץ שבשביל זה יש ממשלה.
נכון, הממשלה כיום לא מייצגת דווקא
אותי.

• ע ם דיעות כאלה, הייתי
מצפה לראות אותך משתתף!
בעצרות־מחאה. בכלמאת, לא
זכור לי שהשתתפת באירועים
כאלה.
אולי מחוסר־זמן. אני בחור לא פחדן.

ניסיס עם סוניה פרס
.סזניה ושימענן באמח אוהבים אנה

העבודה. אתה מזוהה איתה?
אני אף־פעם לא ברחתי מפוליטיקה.
תמיד אמרו, במשך שנים, שלאמן אסור
להביע ריעות פוליטיות. אבל מה זה
אמן? אמן הוא קודם־כל בן־אדם! אבי
היה איש־מפא״י. אני מרגיש שאני ממשיך
דרכו של אבי, מנוחתו עדן.

• אתה מחלין? דיעות פוליטיות
עם פרס?

אני מדבר איתו על פוליטיקה. זה

אילו היו מציעים לי עכשיו — אני
לא חושב שהייתי מסכים.

ליכוד אכלו וצחקו עם חברי־כנסת מהמערך.
אז הבנתי שהכל סתם, שאין
מילחמות ביניהם.

• ובעתיד?

אולי כן. חבר־הכנסת גרמה ...יש בזה
מין שליחות. לא, לא דיברתי על זה עם
שימעון.

•״מערד״ — זהו מושג
כוללני. היכן אתה ממוקם במערה

אמרתי:
קיסר, שימעון — א ת יכולה
להבין. לעומת זאת במסיבה הלפני-
אחרונה היה עוזי ברעם. הוא שר, עלה
על הבימה.

נימים בן )1968( 18
.הרגשתי שהנשמה נשרפה לי״...

• זמר. :ה״ת׳ מסס
את נר תכסו
עד סדים...־
ף* בית־הספר תמיד רקדתי ושר־
* ₪תי. תמיד הייתי הילד שעליו בונים
את התוכניות של סוף־השנה, החגים.
אף־פעם לא חשבתי שמזה אפשר
להתפרנס.
אמי היתה חרדה. תמיד היתה אומרת
:״לחמשת הילדים שלי יש מיקצוע:
אחד מכונאי, אחד ...רק לניסים אני
דואגת!״
לא הלך לי כלום. הייתי עובד, אחרי
הצבא, פה יומיים — ומבזבז את כל
הכסף על בגדים, שם יומיים — נעלם!
יום אחד נודע לי שעושים בחינות
ללהקת שנבל. אני זוכר איך ניגשתי
לבית ברחוב אלכסנדר־ינאי. פתחה לי
את הדלת אשה קטנה(שרה לוי־תנאי)
ופקדה :״תרקוד! תשיר!״ ככה, בלי כל
הכנה.
התקבלתי ללהקה. ב־ , 1971 כשהייתי
בן ,21 יצאתי עם הלהקה לארצות־

הברית. זאת היתה הפעם הראשונה
שיצאתי מהארץ. איפה היה לי סיכוי
לצאת אחרת? איזה שינוי: מראש־העין
— לניו־יורק!
נשארנו שם שלושה חודשים. במיל־חמת
יום־כיפור נסענו פעם נוספת, וב־
— 1975 בפעם נוספת לדרום־אמ־ריקה.
היינו שם חמישה וחצי חודשים.
עזבתי את שנבל מפני שהפכו אותי
לרקדן. שרתי, אבל זה לא היה מספיק.
הרגשתי שהנשמה נשרפת לי. אז יצאתי
והפקתי תקליט על חשבוני. זה היה
לפני 10 שנים. למזלי, התקליט התקבל,
הצליח. ניסים גרמה עשה פתאום
תוכנית־טלוויזיה, נעשה מוכר. מה זה
״הצליח״? לא מכרתי 100 אלף עותקים,
אבל.
החלטתי שאני לא מופיע בחתונות,
לא מתחרה בתחרויות קדם־אירוויזיון.
אני זוכר איך חברים אמרו לי :״רק ככה
תעשה כסף! תצליח!״ בכל זאת, לא
נכנעתי ועשיתי תקליט. אחר־כך השתתפתי
בהצגה בבית־לסין, שנתנה לי
דחיפה אדירה — ילדי הברך(הצגה על
קורות התימנים בארץ).
כן, הפעם אני משתתף בתחרות
הקדם־אירוויזיון. לא התכוונתי. כתבתי
שיר לתקליט, השמעתי אותו למפיק־הטלוויזיה
חיים מלובן, והייתי אמור
להופיע איתו בטלוויזיה. מלובן התלהב
:״גרמה, יש לך להיט ביד!״
ביום השישי בבוקר היה התאריך
האחרון להגשת השירים לתחרות. אני
(המשך בעמיד )40

גרמה בתפקיד יעקוב, כרקח
.הנר׳ חטפ 1שנק״...
לא שאנחנו יושבים בישיבות, אבל בכל
מיני צורות מזדמנות, זה יוצא. הוא איש
מאוד פתוח. גם קיסר. אצלי — זה או
שיש לי אשכרה חברים, או שלא, את

מבינה?

• י ש לך גם חברים בליכוד?
רוני מילוא, דויד לוי, משה קצב.
אריאל שרון — לפני שמונה חודשים
הופעתי במקום שהוא היה. הוא קם
וחשבתי שיעזוב. הבנתי אותו, בסדר,
לפני בחירות. אבל הוא דווקא התיישב
בחזרה ושר.

• זה עוד לא הופך אותו לחבר...
לרוני
מילוא — לא הוזמנתי הביתה,
אבל הוזמנתי למסיבות בהשתתפותו.
אני חושב שהם (הליכודניקים)
מזהים אותי עם המערך. ראיתי אותם
יושבים ושותים בקפה־הבימה, שבועיים
לפני הבחירות: חברי-כנסת מה

התכוונתי לדיעות, לא לאנשים.

בדיוק הריעות שלי? אני לא

.במו
בית־מיקדש!
אחרי שיחה ממושכת עם
גרמה, ביק שתי ממנו לנשות
ולהגדיר לי א ת המושג ״זמר״
גמישפט אחד.
גרמה הישש, הישש, לבסוף
ירה :״זמר זה אד ם שיש לו
נשטה. זה יוצא לו מהלב, מה נשמה,
מהדם! זה כמו בית־כנשת,
כמו בית״מיקדש!״

אני אולי האמן היחידי בארץ שתמיד
הזדהה עם המיפלגה. יכול להיות שזה
פגע בי. אני לא יודע. התחלתי באיזו
דרך, ואני ממשיך.

• ה מ ערך הציע לכוכב־כדו-
רגל(משה סיני) להיכלל ברש;״
מתו לכנסת. מדוע שלא תיכלל
גם אתה?
לא מעניין אותי לשים עצמי בר־שימת־המערך
לכנסת. אילו היו לי
שאיפות להיות בפוליטיקה — לא
היתה לי כל בעיה.

• עקב הכישורים שלד, או
עקב קשריך?
מפני שיש מאחוריי המונים של
קהל, יש מאחוריי אישים פוליטיים.
אחרי הרבה שנים במיקצוע...

• הציעו לך להיות ברשימה
לכנסת, כפי שהציעו לסיני?

שוש גרמה עם פרם
.בינם־ההולדת שלי, פרס היה ממש בדרן...־

—יעצת* לשימעון
תם, ועכשיו הד קהה־ 90 וכבר אין מ ה לעשות.
ישנים -הגיע זמן להתעורר, ואפילו א ם הצבעתם
ליכוד!

• לחנות ח שודה

• אץ גבול
אם א ת משה עמירג גרשו מתנועת״החרות נגלל
דיעותיו, לשמיר וארנס צריכים להרוס גס א ת הבית.
עמירב, שחתם השבוע על מודעת יש גבול, יכול
היום לחזור הביתה, לליכוד, ועם קצת מזל עוד יתמ נה
כשר. רק הליכוד יכול!

• ר ב !,אוהב
את זה רק ב ג דו ל
רבין גילה שגירוש מ סי תי ם בודדים אינו יעיל. אך
למי שכבר התעודד מכך שרבין מתנגד לגירושים של
בודדים, נכונה אכזבה. ב אחרונה ה תגל תה הפקוד ה
של או תו רבין במיבצע דני במילחמת־העצמאות, בזו
הלשון:
״ .1יש לגרש א ת תושבי לוד מיד בלי להתח שב
בגילם. יש לשלוח או ת ם לכיוון בי ת נבאללה. יפתח
(חטיבה בפלמ״ח) תקבע א ת השיטה, ותדווח מיד
למיפקדת המיבצע ולמיפקדת ח טי ב ה .8
״ .2לבצע מיד.״
על הפקוד ה ח תום אחד ״יצחק ר.״ קצין־המיבצעים
של הפלמ״ח.
מס תבר שרבץ מ א מין רק בגירושים ה מוניים

״והי הוא אותו הים״
אם נאמין, במידה ועדיין אפשר, כי שמיר יודע
״שערבים הם ערבים״ ,ונצטרך להסביר א ת ההתקפ לות
היונית הברורה שלו מעמדות לאומיות מינימ ליסטיות,
הרי ההסבר היחידי שניתן לחשוב עליו

ג׳ונתן פולארד, שהעביר מידע חיוני להגנתה של
מדינה ידידותית, החתומה על מיזכר לשיתוף־פעולה
אסטרטגי, נשפט למאסר״עולם.
ואילו אצלנו, על חברות באירגון־טרור ערבי זוכים
בתישעה חוד שי-מאסר בלבד.
רוני בן־אפרת היתה בקשר שוטף עם צאלח ראפת,
ששימש ראש מנגנון הפיגועים של החזית הדמוקר טית
לשיחרור פלסטין בראשות נאיף חוואתמה, והיה
מיספר 3באירגון. בפקודתו הקימה עיתון, שלפי ד ב ריה
ראתה בו כלי לשרות מטרות האירגון, ומשימתה
היתה ״להשריש אותו בקרב המוני ...19*8״ כמו-כן
השתתפה ב הק מ ת אירגוני נוער ונשים של החזית,
ולא הס תפק ה בכך, אלא גם הסתירה בדירתה את
המחבל המבוקש ג מל זכות, ממנהיגי החזית בעזה.
שופט בית״המישפט העליון, אהרון ברק, ליברל
הידוע בפועלו הרב למען זכויות״הפרט, קבע באחד
מהדיונים בענייו, שאמנם ״על-פי הודעותיהם לא
ביקשו המשיבים לפעול פעולה צבאית, אך הם היוו
זרוע אזרחית של מנגנון־טרור צבאי, הבא להשמיד
את המדינה. התנהגות זו, אם אכן תוכח (ואכן הו כחה)
חורגת מכל המקובל ונסבל בחברה דמוקרטית.
סובלנות לדיעות חורגות היא עניין אחד, הצטרפות
לאירגון־טרור היא עניין אחר״...
על רקע דברים אלה של השופט ברק, תמוהה ביו תר
העיסקה המפוקפקת שנחתמה עם הטרוריסטים,
וחשודה עוד יותר הודעתו של התובע, עוזי חסון:
״הסכמנו לעיסקה זו מכיוון שראינו בהודאה של הנא שמים
אלמנט של חרטה, ומשום שההודעה מקצרת
את ההליכים וחוסכ ת בזמנו של בית־המישפט, מא חר
שהמישפט התארך מעבר לכל פרופורציה. הסכמנו
שרוני בן־אפרת תשוחרר מיד בשל הבעיה האנושית
הקשה של גידול ילדים. בעבירות אלו יש אמנם א ס פקט
ביטחוני, וקרו כבר מיקרים שנאשמים אחרים,
אזרחים ישראליים ויהודיים, עברו עבירות-ריגול,
אך כאן מדובר בפעם הראשונה בהצטרפות לאירגון־
טרור של יהודים אזרחי״ישראל, ובחציית הקווים ה לאומיים.
איננו רוצים הפעם למצות א ת הדין כאשר
מדובר בעבירה ראשונה מסוגה״.
מוזר, לעיסקה שכזו זכו בעבר רק שטינקרים של

ח גז ח רי ם
הדחף שר הרוצח
הוצא להורג במכת־חשמל
של 2000 וולט, שנמשכה 60 שגיות,
בסטרק, פלורידה, תיאודור באנדי
( 11 ,)42 שנים אחרי שנידון למוות
בכיסא החשמלי על שורת מעשי אונס
ורצח ברחבי ארצות־הברית של לפחות
16 צעירות, שבהם הודה (לדעת הרשויות
היה מיספר קורבנותיו 30
באנדי, בשעתו סטודנט יפה־תואר
ומצטיין למישפטים, ביצע את מעשיו
כשהוא חוטף את קורבנותיו, בעיקר
סטודנטיות, בשעות־לילה ממגוריהן או
בשעות־יום ממיגרשי־חנייה. בהודאתו
הסביר באנדי כי נטייתו לשתייה ול-
פורנוגראפיה קשה, היא שדחפה אותו
למעשיו הנפשעים.

הגיסה של השרך
נפטרה בתל־אביב, חודש לפני
יום־הולדתה ה־ ,78 חמדה נו ס ך
מהם, מישפטנית ועורכת שבועון-
הנשים לאשה. מוזס, אלמנתו של הפרקליט
ראובן מוזס, אחד מארבעת
בניו של איל־העיתונות המנוח יהודה

עורכת נוסך מוזם
מישפטי־אישות 1מלכודהי 1פי

ענת סרגוסטי, העולם הזה

מוזס, נולדה בקושטא לאב מישפטן
(שהיה היועץ המישפטי של שגרירות
רוסיה הצארית בבירה העות׳מאנית
ולימים שופט־שלום ביפו) ולאם רונד
את־עיניים. היא התמחתה במישפטי־אישות,
אך שימעה הלך לפגיה בעיקר
כעורכת(של לאשה, שבמיסגרתו יזמה
את תחרות מלכת־היופי בארץ ובמשך
שנים מיספר, בימי מילחמת־העולם
השנייה, של יר שת אחחנות, באותם
ימים צהרון בן ארבעה עמודים, עת
עורכו הקבוע, גיסה נוח מוזס המנוח,
שירת בצבא הבריטי).

(המשך סעמנד )39
בכלל לא מתעורר לפני . 12.00 החלטתי
להגיש את השיר ביום החמישי
בלילה, בדקה ה־ ,90 וביקשתי מישהו

שייגש על הבוקר.
אני לא מאוכזב שלא כבשתי את
הפיסגה בבום. מה ייצא לי אם אכנס
למשברים? אבל, ברוך השם, זאת הולכת
להיות השנה שלי, בעזרת־השם.
אני אחרי תקליט חמישי — וזה אומר
חמסה — ואני הולך להעלות מופע־יחיד.

אמונות טבלות:
״אמונה שלא אגלה
אותת..׳
ך* ן, יש לי אמונה שלא אגלה אותה.
זאת אמונה של שנים. זה מה שאני
עושה לפני ואחרי הופעה. אם אגלה
יותר — זאת כבר לא אמונה.

נסו.. :אלוהים
שלח ל להיות
מיליונו...״
ן* ש לי בית משלי ומכונית משלי.
אשתי לא עובדת, ויש לנו שלושה
ילדים באהבה. אני לא עשיר ולא עני.
אני גר בפתודתיקווה — זה בדיוק
בין תל־אביב לבין ראש־העין ...זאת
עיר טובה לגידול ילדים.
עכשיו אני נזכר — כשהייתי
בקנדה, ב־ , 1973 עם שנבל, הזמינו את
הלהקה האנשים שתרמו את בלומפילר.
ולאנשים האלה היו שתי בנות. אחרי
שבוע הגיעה האמא שלהן למלווה של
הלהקה ואמרה לה :״הבנות שלי יתחתנו
רק עם יהודי! אני רוצה שניסים
יתחתן עם הגדולה. נסדר לו חוזה מיו
חד — הוא יהיה חצי שנה בארץ, חצי
שנה פה״...
אני זוכר שהיא נתנה לי מין תיק

השופט של הפרס
הוא ששמיר מנסה לסובב א ת כולם. במילים אחרות:
להעתיק א ת הרעיון מאלון ז״ל -לתת תוכנית מדי נית
פשרנית ומת חסד ת, כדי להיראות מתון ונחמד,
אבל עם איזה אלמנט חסר, שימנע הסכמה ערבית,
ושיציירם כסרבני־השלום בעיני העולם.
אבל שמיר ייכשל כמו אלון, כי ״ערבים כמו ער בים״
כבר למדו להוציא מאיתנו שטחים תמורת נייר,
ו״ערבים כמו ערבים״ יודעים לזעוק לעולם ולדרוש
לחץ על ישראל להשגת אותו ״חסר קטן״ להשלמת
״השלום״.
ו״ערבים כמו ערבים״ ,יודעים שיהודים כמו יהו דים
מוכנים לוותר עוד קצת, עוד קצת ועוד קצת
בשביל נייר של ״שלום״.
ואני יודע, כמו ששמיר יודע, שגם א ם נהיה בגודל
של ליכטנשטיין ״הים הוא אותו הים״.

• רוני למות ב כ בו ד
עורך־הדין יצחק חושן, מועמד ר״ץ למועצת עיריית
תל־אביב, הו א יו״ר ״האגודה למען הזכו ת למות בכ בוד״
.וזה משום־מה, כל־כך מ ת אי םלהם שם בר״ץ.
אצלנו, בימין, ל א כל־כך מתח שק למות, ואפילו בכ בוד.
אתם הבנ תםאת זה, שם בר״ץ!

• געגועים
לימים שהשמאל היה תיאורטי כמו יוסי שריד ו שולמית
אלוני, ולא מעשי כמו שמיר ומרידור.

• מחכים לגגו ת?
הנה פייצל חו סייני נפגש בכל או עם מתאם־הפעו־לות־בשטחים,
שמואל גורן, וכבר משתחרר ממעצר
מינהלי. והנה סעיד כנעאן מ שכם יוצ א ב שקט לפגי שות
עם אנשי־מימשל בכירים בקאהיר. והנה מתבשל
לנו כ אן תבשיל, ממש מתחת לאף. ורק אל תגידו,
אחר־כך, תנועת־הימין, שהייתם מופתעים, שלא ידע

השב״כ. ואם כך תנהג התביעה גם כלפי נתבעים
אחרים, אז יש לי עצה מועילה לכל אחד :״הודה
באשמה״ ,אפילו בלי הבעת ״חרטה״ מפורשת, הצבע
על ״התארכות המישפט וביזבוז זמנו של בית״המיש־פט״
,הזכר א ת ״ילדיך״ ,הדגש שזו ״עבירה ראשונה
מסוגה״ אצלך, ובקש א ת עורך-הדין חסון כדי לסגור
איתו א ת עיסקת״הטיעון!

• הונעה לשיווי
ההונבעה בב חירו ת
בדי קהמ קיפ ה שערך ״הארץ״ העלתה כי שינוי שי־טת־הבחירו
ת ל שיטה איזורי ת־יחסי ת כלשהי י בי א
לאותן ה תוצ או ת כמו בבחירות האחרונו ת -הליכוד
ראשון, המערך שני וגוש הד תיי ם שלישי, ובגדול.
השינוי היחידי הו א היעלמות כל סיעות האופוזיצ יה.
במדינות
מסויימות, כרוסיה, זה נקרא ״דמוקרטיה
עממית״ ,וה שאלה הי אאם זהו השינוי שהציבור כל־כך
רוצה בו.
לי יש הצעה אחרת -ה פ סי קו להצביע עבור הליכוד
והמערך, ו אז נשיג א ת השינוי המיוחל.
אתה הבנ תאת זה, רייכמן׳

• געגועים
לימים היפים, עם ההפגנות היפות, של האנשים
היפים, נגד שר-הביטחון הרוצח.
מעניין, למה זה נפסק לכל-כך הרבה זמן!!

• הונעה
להומו׳׳
קחו 400,000 או ה בי־ אד ם לכיכר מלכי־ישראל,
והפגינו נגד ״שר־התחבורה הרוצח״!

נפטר בתל־אביב, בגיל ,79
בנימין יצחק מיכלי, סופר(שלמם
של ב1י הארץ) ,מבקר (ליד הא1בנ״ם)
ועורך (של ירחון אגודת־הסופרים,
מאזניים) .מיכלי, יליד בסרביה, איזור
הספר הרומני־רוסי, שנולד כבנימין יצחק
דוחובני, היה במולדתו תלמיד־ישיבה
ומורה לעברית ובארץ איש הסתדרות
העובדים (ארכיון ומוסיאון
תנועת־העבודה) ,יו״ר אגודת־הסופרים
וחבר במיספר רב של ועדות־שופטים
להענקת פרסים ספרותיים (בין היתר:
פרס ישראל, פרס ביאליק, פרס ברנר).

השפם של הצייר
נפטר בפיגוארס שבצפון־ספרד,
אחרי מחלה ממושכת, בגיל ,84 סל־וואדור
דאלי, הצייר הסוריאליסטי
(שעונים מקופלים על ענפי־עצים) ,שסימלו
המיסחרי היה שפמו הדקיק המשוח
בשעווה(שלדעתו שימש כאנטנה
לקליטת אנרגיות קוסמיות) .ראלי, אמן
רב־גוני(שגם כתב ספרים, הפיק סרטים,
עיצב תכשיטים ובנה תפאורות),
מרד במוסכמות מגיל צעיר (עת, למשל,
סירב לגשת לבחינות־הגמר בבית־הספר
לאמנות בנימוק שלמוריו אין
מספיק כישורים לשפוט את רמת ידיעותיו)
,התפרסם בהצהרותיו השערורייתיות,
והמגלומאניות (״אני, ראלי
האלוהי בהופעותיו הראוותניות (לפגישה
עם עיתונאי אמריקאי הופיע
כשעל ראשו נתח בשר־כבש) ,ובתמורה
הנאה שקיבל עבור ציוריו(עבור ציור
שנמכר לפני שנה בניו־יורק• 2.2מיליון
דולר).

גרמה עם בני צדוק
דם אצל האנוא
כזה. אז בארץ, מי הלך עם תיק כזה? רק
הומואים!
שלוש פעמים חזר על עצמו סיפור
דומה. אני מאמין שאלוהים שלח לי
שלוש פעמים להיות מיליונר.
כיום אני מרגיש נהדר: כל מה שיש
לי זה בזכות עצמי.

ס שוש.. :הטרדות
סלבוניות נ־ 2בנוסה״
^ יכרתי אותה בחדרה. זה היה
\ 1באיזו מסיבה, ב־. 1977
ב־ 1980 התחתנו במלון היאט. הזמנו
900 אנשים — הגיעו . 1500 איזו טיפשות!
שנתיים עבדתי רק כדי לשלם את
החובות על החתונה!
העולם הז ה 2683