גליון 2684 מתאריך 8 בפברואר 1989

אם אתם מחפשים אירוע ברמה אחרת, בסגנון אחר, באוירה כפרית רגועה, טובלת בירק
ודשאים • בואו לחוות החוויות.
אם אתם רוצים אירוע שלא ישכח במהרה, עם חוויות שיזכרו לשנים, עם טעמים

| י מיוחדים ושירות מעולה -בואו לחוות החוויות.

״ענין בטעם״ שירותי אירוח וקייטרינג בסגנון כפרי מוסיפה טעם נוסף לאירוע שלך.
אירוע בחיק הטבע בחוות החוויות-חוות רונית.

חוות החוויות -חוות חנית

ק רו בלמתור חו קמהמצאות

׳ במרחקסו דקות נסיעת מולא תמצאו כחוות החוויות׳ את
״ענק נטעם״ ואת המקום נו חלמתם לערוך את האירועעולכם.

מבחר בשרים משובחים על האש בגריל פחמים.
בשר מטלאים הגדלים במשק שבמושב.
אסאדו ־ שיטת צליה דרום אמריקאית.
תבשילי בשר איכותיים.
פיתות דרוזיות חמות מתנור עץ, לעיני הקהל בזמן האירוע.

סלטים, קינוחים, משקאות ופינוקים.

אפשרות לאירועים חלביים.

שירותי אירוח וקייטרינג בסגנון כפרי

בזיבחבים

פרה קדושה ושמנה
על בעייה צה״לית נוספת (״שרות
אחר״ ,העולם הזה 11.1.89 והלאה).
קראתי בעיון ובהסכמה מלאה את כתבות הער
לם הזה בקשר לשרות החיילות בצה״ל ואני מצפה
שלא תרפו מהרעיון(של שרות לאומי) ותנסו
לקדמו ולהפיצו.
אך אם כבר, אז, אנא, המשיכו עוד צעד ופיתחו
במערכה נגד פרה קדושה נוספת ושמנה הרבה
יותר — שרות־המילואים.
מאות אלפי ימי־מילואים הם מחיר יקר מאוד
שמשלם הציבור הישראלי מדי שנה.
האם כל ימי־המילואים האלה חיוניים וחשובים
לביטחון־הסדינה?
אינסוף חיילי־מילואים מבלים את ימיהם בבסיסים
שונים בחוסר״מעש, בתפקידים מיותרים או
בתפקידים שיכלו להתבצע על־ידי חיילים וחיילות
סדירים(שמירה, ניקיון ובו׳).
וקיימות גם יחידות־מילואים שאין בהן כל צר
רך והסיבה היחידה לקיומן היא הצדקת הקיום של
ד״ר יעקב וידנסלד, חיפה
מנגנונז•

ישר מן האוניברסיטה
עוד על הג ד ל בין שרי ממשלת יש ראל
ושרי ממשלת ארצות-הברית
(״יש ממשלה!״ ,העולם הזה 21.12.88
והלאה).
קיים עוד הבדל בין שרי ממשלת ארצות־הב־רית
לשרי ממשלת ישראל, בנוסף למיספרם המצומצם
( 14 לעומת .)26 כל 14 שרי ממשלת אר־צות״הברית(להוציא
את שר־האנרגיה, האדמירל
ג׳יימס ווסקינס, מפקד חיל־הים האמריקאי לשעבר
ובוגר בית־הספר לקציני־ים באנאפוליס, שרמתו
איננה נופלת מזו של כל אוניברסיטה יוקרתית)
,הם בוגרי אוניברסיטות.
מה, שלראבוני, איננו כן לגבי שרי ממשלת
ישראל. עובדה המסבירה, אולי, את חוסר־עניינם
בקידום ובשימור החינוך הגבוה בארץ.
גד שרן? ,ירושלים

הצפון והדרום
על חילוקי־דיעות בין גגי־דודיס
(״טרנספר לדוד״ ,״אנשים״ ,העולם
הזה .)25.1.89
המעשה בבן־הדוד, הסטודנט איש התחייה.
שהציע טרנספר־אכספרס לבן־דודו, דן אלמגור,
בגין דיעותיו ״השמאליות״ ,עורר בי חלחלה.
כבר אפשר לראות את התהום ההולכת ונפערת
בין יהודי ליהודי, ולי מתחילה איזו תחושה
שכבר היו דברים מעולם, כמו לפני 130 שנה
בארצות״הברית, כשבני־דודים התפלגו למחנותי־הם,
אחד לחם לצד הצפון, למען שיחרור העבדים
ואחד לחם לצד הדרום, להנצחת שיעבודם של
אהרון שורר, תל־אביב
העבדים.

ביובוז בקרייה
עוזי קיו

על אחד מיועצי
שר־האוצר (״השבוע
של נימרוד״ ,העולם
הזה .)18.1.89
בין אם הוא האיש שעמד
מאחורי תקציב הנד
גהצת, המגישה והצלם
הצמוד, ובין אם לאו, הרי
באם נקבל את דעתה של
כתבת השלם הזה. כי
הד״ר נימרוד נוביק הוא
״צעיר חרוץ, מוכשר,
משכיל, נעים־הליכות, נוביק עלם חמודות,״ מתעור1

שאלה אחת בכל זאת.
זה לא חבל שהוא יתבזבז שם בין לשכות הקר־ייה
הממשלתית בירושלים?
דויד גולדשטיין, ראש!ך לצי1ן

הגאזים!התת־מודע
על קורבנות גאז״החרדל(״גם זה ונם
זה״ ,העולם הזה .)25.1.89
זאת, ללא ספק, השפעת התת־מודע. אם אפשר
להרחיק את הרעה, מרחיקים אותה.
אמנם היו אלה הכורדים באיזור־הספר של צפון
עיראק ואיראן שנפלו, באחרונה, קורבן להתקפות
גאדהחרדל(של העיראקים) ,אן כשהשלם הזה
מספר על סצינת הטבח הטרוריסטי בשושלת הוא
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2684

טואנספר אקדמי

כתבתהשער הקידסג:

מחושך לאוו

מהו הנמשל העיקרי של שיגעון הטוטו שס חף
בשבוע האחרון א ת אזרחי ישראל כולם!
• ועל ההיבט החברתי״פולישי שכלל לא
עלה בדיון המישפטי על סילוק הסטו דנטיות
הערביות מחדריהן במעונות אוני-
ברסיטת תל-אביב. השאלה
המרכזית נותרה מהדהדת
חסרת-מענה בחלל האוויר.

התרגילים האינטלקטואליים והתיאוריות
המפוארות על בני־חושך ובני־אור שבנה הד ר
משה קרוי (בתמונה) אפשר ששימשו כיסיי
לשיגעון־גדלות ולשיגעון־רדיפה. קרוי, בעל
מוח מבריק ונפש שסועה, האמין שהוא נביא,
שליח של בני־אור, ומכאן שהיא
נרדף על-ידי בני־חושך. ה ת אניי •
^ ^ 4 8תו נגזרה מדמותו הטראגית.

היו או יאהיו?

יהיו או לא יהיו מגעים בין הישראלים
לפלסטינים! -זאת היתה השאלה המרכזית
בכינוס שנערך כשבוע שעבר בהאג. הז הירות
תפסה רק ביום הדיונים הראשון.
אחר-כך הפשיר מוראו של החוק עד ל-
מינימום, ושמועות עקשניות
^ 4 4אף סיפרו על פגישה בין
בסאם אבו־שריף לרן כהן.

כתבת השער האחור:,

אגא שר אביה

זהבה פרבשטיין(בתמונה) ,אמה של אביה פפו־שדו,
שעל שמה נקרא מלון אביה סונסטה, מעידה
על עצמה כעל אשה חזקה. ואכן, רישום האסונות
שעברה לא ניכר על פניה. היא סיפרה לוזעולם
הזה על שתי בנותיה שנהרגו ברצח המשולש
לפני שש שנים, על בנה הצעיר שנפטר מדלקת
^ ^ 9קרום־המוח, על המקום העמוס
בזיכרונות מבתה ועל ההרגשה
^ ^ 9 4 8להחזיר למצרים את אביה סונסטוז.

הזבוב והפיל

מה הקשר בין אימרתו של נתן ילין־מור
״הזבוב אינו מנהל משא״ומתן עם הפיל״,
ותוכנית־רבין! האם צריכים הפלסטינים
לק בל את התוכנית ולהפסיק את האינתי־פאדה
תמורת בחירות מקו־
4מיות, תוך ניתוק מגע מא-
ש״ף, או להמשיך במצב קיים!

ואפלים גקום בורקאס
על פורום •שדינו׳ שירד מגדולתו, וההוכחה
הניצחת ב ד מו ת ואפלים מימי פינחס ספיר •
על קיטוריו של שימעון פרס • על רופאי
תל־ה שוסר שיכולים ל התחרות במרחלת ו־על
הקרב על המישרות בר־
^ £שות־השידור שטובי הכחש־נים
ת ח בו בו את ידיהם.

דףחד ־ ע1
סלם חוץ מישראל כמובן
אתהוה שקל

ישראלים השתלטו על ייצור שמן־ענבים
בארצות-הברית • אקרשטיין ירצפו א ת
קליפורניה • האם משתלט המיזרחי על
הבנק בניו־יורק! מה מחפשים הפועלים ני ר
יורק בשוק הלווים הבינוניים! • איג־רות״חוב
וריבית בצידן • העברות פרטיות
^ ^ 099מ שתלמות יותר • העולם
^ ) 1 0מ ת אגד נגד הונאות בניירות־
^ ^ 4ערך, חוץ מישראל, כמובן.

בלי אמא

לולא היה ארז שיטרית קשור כל״כך בביתו,
יתכן שהיה חי עד היום. אבל המיסגרת
הצבאית לא היתה מוכנה לקבל אותו והוא
מצ א את מותו ארבעה ימים אחרי הטירו־נות.
בית־המישפט לא הצליח
9 9 *9לקבוע בוודאות מי הוא הא־שם
במותו. הדיעות חלוקות.

רותי בן־אברהם ו רפי
גלזר לא צריכים
רבנות • ייחוס הא בות
של אלכסנדרה

אייזנשרייבר ויובל

עציוני • סופית -
שירלי בן־מרדבי ורוני מאנה רק ידי דים
• מעשה באשה נשואה, בדרינק עם
סעודי עשיר ובסיום מפתיע • מה הקשר בין
ג׳נגו אדוארדס לפריצת־הדרך ההיס טורית
של התנועה הפמיניסטית בישראל! •
הכל בס ד ר אצל מידה לב ודני מעוז •
יפעת מור (בתמונה) -הצ־
0 0 9 4מודה של עמוס מנסדורף.

ואורי הומפקלר מתגרש.

עדי כיבוש

בכל זאת
הגיע

עד הרגע האחרון לא
ידע אבא אבן אם
ישתתף בכינוס בהאג,

אבל, בסופו של דבר,
הוא הופיע. הוא
מסביר להעולם הזה
מה הביא אותו לשם, מדוע לא התייעץ עם
שימעון פרס טרם נסיעתו, מספר אין
התרשם מנציגי אש״ף ומחווה א ת דעתו על
מדיניות ממשלת־ישראל ו־
| | 1יציאתה של מיפלגת־העבודה
הבינלאומית.
מן הזירה

ס מן

״אתם ל א יודעים איזה גיהינום זה כאן.
איזה חרא. מה יש לעשות כאן, מה, לאבא
שלי יש ו או ת כאן! בית! שדה! אז מה אני
מחפש כאן!״ -רק מקצת מן העדויות
ש״עד* הכיבו ש׳ שומעים ומתעדים בבי קוריהם
השבועיים בשטחים הכבושים.
שירו של יצחק לאור ״פקודת
יום״ כמו מתקשר טיבעית
ל טיסמך של אילנה המרמן.

• מני

עד אבסוודום

רק בישראל אפשר להשתיק את המצפון
בחצי מיליון דולר • מי מייצג את המדיניות
הסובייטית טוב יותר -עקיבא אלדד או
אלכסנדר דיגיסוב, וההתרפסות עד אב-
סורדום • יד שמירית חזקה וזרוע רבי-
נית נטוייה • והאינתיפאדה
9 4החדשה שפרצה לפתע הש־
4בוע בשני מוקדים בליכוד.
מקומי מיו
תינוק במישפחה

מיהו אלי אביבי! מה מסתתר מאחורי
הג׳לבייה הארובה והזקן הסבוך! סיפורו של
מי שהקים א ת מדינ ת אכזיב ונתן את
ה טובו ת ב שנותיו ל מ אבק על קיומה, שעדיין
אוהב צעירות ויפות ושסוף־
0 1 * 4סוף, אחרי שנות מאבק
ב מי מ סד, התחבר לחשמל.

לא כדאי להבין את הילד ללידה בשלבים
הראשונים של ההריון. הציפייה הארוכה
והה תעסק ות בנושא מכניסים אותו ללחץ
מיותר, והוא גם בטוח שזה
0091 4יקרה מחר בבוקר -שיעור
נוסף בבית״הטפר להורים.

היה או לא היה* מירוץ ענבוים
האם התבצע אונס ב בי ת בכפר-שלם באו גוס
ט בשנה שעברה! בימים אלה מתברר ב-
בית־המי שפט המחוזי מישפט אונס. שלו־מי
ת (שם בדוי) טוענת שהיתה קורבן ל-
ניסיון אונס קבוצתי. הנא-
| 4ך £שמים דוחי ם טענה זו.
סיפור מן החיים בישראל.

המדוו-ם !״.קבועים:

מיב תבי ם — פרה קדושה וש 10 וז
איגרת העודף — להצטרף לסיצעד
הגרון — מ מנ ה לפיל
ת שקיף — ודילח נסוכה לשסיר
במדינה — הח״ם כסוט1
אנ שים — ר׳שתדל מאוד
ת טרזרי ס — הוער השני
יומן אישי -חזרה לא־זד־אנים
מה הם אומדים — הד־ו אזר׳ ם רינ 1נ.
נדד! ד־סטר־ק, יעקב ם־ש1רי, יאיר לפיד, 18 שדא מרי. ס־ץ כדמל

על מירוץ־עכברים תל־אביבי מצוי שהסת יים׳
כמובן, בהיכל-הבילויים החדש • מל בה
מלכותית אחת • ואוסף של טרום־מל-
בות צעירות במיוחד, ששת-
0₪£₪£0יים מהן התנדבו להציג את
רגליהן החטובות לעיני־כל.

זה וגם זד! — קטעים שבים
קולנוע — לשחק אותה
לילות ישראל -על המזתבים
איך להיות הורה -תינזק חדש
דף חדש — ביקורם בעזה
מיבתבים לרותי — מנותק שוקולד

תשבץ

הורזבקום — תקופה קשה
רחלמרחלת — על כל העולם
חשבון נסש — אסא של אביה
אתה והשקל -שמןשבים
במן ימני — לסר סקוטי

בזיבחבים
(המשך מעמוד )3
כותב שכולם שכבו שם על הריצפה ״כמו
אפגאניסתאנים אחרי התקפת גאז־חרדל״ —
דבר שלא היה מעולם.
אבל מה שנכון, נכון ואפגאניסתאן, בכל זאת,
יותר רחוקה מאיתנו מאשר איראן.
יהודה הלפרין, קר״ח־אמ!

צניעות בודהיסטית

• בליבג /׳ זוא 7זגי ב1

אילו היו קונות אותו בעצמן — כולן יכולות
להרשות זאת לעצמן — זה היה בוודאי מועיל
לשבועון.׳׳
לפי חשבון זה: ,מגיע העותק היחיד הזה לידי
כ־ 20 איש ואשה, קשישים וצעירים. כולם חשופים
בצורה זו או אחרת לדיעות הבאות ליד־ ביטוי
בגליון, וגם למודעות המתפרסמות בו. אילו היה
חוג זה רוכש לפחות שלושה עותקים, היה השלם
הזה יכול להרשות לעצמו להרחיב בהרבה את

חיפשתי בניירותי את מיבתביו של משה
קרוי דל, שגופתו נמצאה השבוע (ראה עמודים
38־ ,)39 שבועיים אחרי שהתאבד.
בימי שהותו באוסטרליה, שלח למערכת מדי
פעם מאמרים, שאת חלקם פירסמנו. הנה אחד מן
המיכתבינג
^ ^ ז1\/6וז1

ץ ו*ק1050 וו1ק101ח6ודו1ו3ק06

3/1)3003נ.זסס<3חו 01
גזזס

3 3061.ו31ז<:1וו*
1קזז€*1ן
€ )03( 4783122 וז*0

אורי

אבנרי

על מכת החוזרי ם בת שובה.
יש לנו, כיהודים, כמה יתרונות, בכל זאת. האם,
למשל, העלה מישהו על דעתו את היתרון של
הצורך בקיום תרי״ג 613 מיצוות?
זאת היא, ללא ספק, הסיבה שמיספר החוזרים־
בתשובה מגיע רק לאלפים ולא יותר. זה לא כל
כך פשוט לקיים ( 613 שש מאות ושלוש עשרה!)
מיצוות.
תארו לעצמכם מה היה קורה אילו הדת היהודית
היתה מסתפקת כמו דת אחרת, הבודהיסטית,
למשל, בקיום 237 מיצוות בלבד. איזו נהירה הי־תה
מתקיימת לישיבות של הח״כים מ תל השרה.
מחזירי־התשובה הידועים, הרב אברהם רביץ והרב

שי ליפקין,

משה גפניי

תל־אביב

נימה צורמת
על סיפרו האחרון של אדם ברוך
(״עיני חזירה זקנה ורעה!״ ,העול
הזה .)18.1.89
אינני רוצה להמעיט, חס וחלילה, מערכו האמ־נותי
של יחיאל שמי, שכבודו במקומו מונח, או
בחשיבותו של סיפור חייו, אך איכשהו יש בהער־

כך, למשל, הופיע באחת הסדרות האחרונות,
בפיתחו של בית, שלט שאמר נו פדלרס אנד נ1
שליסיטזרס (משהו מסוג ״הכניסה לרוכלים ונד
בקשים־למכור־מרכולתם אסורה אבל מכיוון
שהמילה שליסיטורס משמשת באנגלית גם לפרקליטים,
אמרה כתובית־התרגום :״הכניסה לרוכלים
ולעורכי־דין אסורה!״
או, בסידרה אחרת, הופיע סוכן האף־בי־א״ והודיע
שהוא בעיקבות אדם המבוקש על אינטר־סט״ט
פאלע׳(עבירה בעלת חומרה מספקת המצדיקה
הסגרה בין המדינות השונות של ארצות־הב־דית)
.מה אמרה הכתובית? ״עבירה בתוך המדינה״
אבנר פריד, תל־אביב
וכו׳ וכ י•

והיה השולחן לעמוד
על נו הגי״הכ תיבה של ש״י עגנון
(״אנשים״ ,העולם הז ה .)25.1.89
זה מוגזם מאוד להגדיר את הסיפור של אמונה
עגנון על נוהגי־הכתיבה של אביה כגילוי ״עובדות
לא ידועות״.
העובדה היא שאחת העוברות הידועות ביותר
על חיי היצירה של ש״י(והיה העקוב לנזישזר)
עגנון, היא זאת שהוא נהג לכתוב בעמידה, אבל
לא כפי שהשלם הזה מדווח ,״כשהוא רכון בעמידה
על שולחן־כתיבה״ ,אלא כשהוא עומד זקוף
ליד עמוד־כתיבה (מין מיבנה דמוי כוננית צרה,
אותו כינה עגנון בשמו הלועזי — ובאיותו
המיוחד של עגנון — שטארד).
יוסי מרי, חדרה

הזהות הנכונה
על זי הוי אורחיו ל שולחן של נ תן אל-

^דרך ר*.״ י
הערלס הזה

גו רדו ן 3

ח ״> 63458
אנרי

היקר

ססתתי

ל שות תאתו

שפיוה״ית
עפויי ם

ב״ל סון.

פי לו סו פי ת
לעניין את

אס פ ת לד ע ת את

ו ה שני

פג״ב

שני

יותר

ב שנון

ש ת עניי ן !!ו תו

נפישיין. ל שי

הרג שתי

שניהם

קו ר איך.

תגו בתך.
שלך

נ. ב :.מאד

סאטריס

סהזכיתינ? 1יחר זווטהם

יוחר טסה

נהני תי

בי דידו ת

פ ה ערל ט הזי•

2641

(ו שו ב

בחוד ה)

ולא רק

בגלל

גילגולו
של גיליון

שרותיו ולספק לקוראיו מידע בשטחים רבים
נוספים.
בינתיים, תודה לקוראה גילה. עוד אחזור
מוז מן
להצעותיה במחר זה.

כמה עשרות קוראים כבר נענו לבקשתי
לשלוח לי הערות ודיברי־ביקורת, אשר ישמשו
לנו כמזון למחשבה באשר אנחנו באים לתכנן
שינויים ושיפורים במתכונת השלם הזה. אני
מודה לכולם, וחוזר על בקשתי.
אחת הקוראות ששלחה לי מיכתב כזה היא
גילה בליכפלד מרמת־גן. מיכתבה גדוש בהערות
ובהצעות, כולן מעניינות וראויות למחשבה. היא
הגדילה לעשות ופירטה גם מה קורה לעותק
השלם הזה, שהיא קונה בקיוסק.
כתבתי לא־אתת במדור זה על העובדה שעותק
אחד של השלם הזה עובר ידיים רבות, דבר היוצר
פער גדול בץ מיספר־הקונים למיספר־הקוראים.
אך זוהי הפעם הראשונה שקורא התנדב לפרס מה
קורה לעותק שלו.
וכך מתארת הקוראה בליכפלד את גילגולי
העותק:
.אני קוראת השלם הזה ברציפות הרכה שנים
— יותר מ־סז שנים — וזהו העיתון הי חי די
שאני משלמת עבורו משכר־עבורתי(שאינו מן
הגבוהים).
.הסבב של העותק שאני קוראת: ביש ר, האני
קוראת. בעם ו׳ מעבירה להוריי, ומקבלת
בתמורה •דישח אהרזווח של יום ר. כשאני
מחזירה אותו במוצאי־שבת — מקבלת מעריב
של יום ד, שהם קונש.
.אצל הוריי העיתון שוהה שבוע, ועובר
לשכנה, שבתמורה מעבירה לאשה. מהשכנה
לאחותה התאומה — וכעבור שבועיש נוספים
חוזר להוריי.
״אצל הוריי נאספים גליונות השלם הזה
ולאשה, ומועברים מרי כמה שבועות לבת־דודה.
הפעם מדובר במישפחה עם שלושה ילדים, דהיינו
חמישה קוראים. ממישפחתה — למישפחת אחותה,
במרחק 20ז ק״מ מרמת״גן.
.השכנה של הוריי, אחשה התאומה ושתי
בנות־דודתי מקבלות את השבועון די באיחור.

למיצעד בעיקכות פניותיי במדור זה בשבועיים
האחרונים פנו אלי כמה אנשים שציעו את שרותם
למערכת.
אני חוזר על פנייה זו, והייתי רוצה להוסיף
אליה.
בין שאר ההכנות שלנו להיערכות השבועון
לקראת שנות וד ,90 יש ברצוננו לשים דגש הרבה
יותר חזק על השטחש השונים של התרבות:
מחזות וספרים, תערוכות וקונצרטים, ממוסיקה
קלאסית ועד פופ. ברצוננו להקדיש מקום רב
עתר ליוצרש מכל הסוגים — החל כיוצרי
הקולנוע הישראלי וכלה בזמרים.
בכל השטחים האלה יש צעירים וצעירות
״משוגעים לדבר״ ,מיקצוענים וחובבנים. כל מי
שרוצה לתת לנו יד בגיבוש מרורים חדשניים
שוססים מוזמן להתקשר איתנו.
כרי לקצר את הדרך, הייתי מציע לכל צעיר
כזה לשלוח לי מיכתב, ובו תיאור קצר של עצמו
ומיקצועו, אופי התעניינותו בשטח שהוא מבקש
לסקר, וכן כמה רשימות קצרות על המתרחש
באותו שסח. למשל: סקירות קצרות של הצגות,
תערובות, ספרים או קונצרטים. נא לא לשכוח
להוסיף את מיספר־הטלפון.
אחרי שנקרא את החומר, נתקשר עם השולח.
אני גם מחדש את פנייתי לסטורנטים ולס־טודנטעח״
המוכנים לתת לנו יד לסיקור המתרחש
במוסדות ההשכלה הגבוהה מכל הסוגים
— החל בטכניון וכלה בממן־ו״צמן. החל
מהאוניברסיטה העברית וכלה במידרשת שנקר,
גם להם הייתי מציע להמציא חומר כנ״ל.
מי שיש ברצונו להצטרף אלינו בקטע הבא של
המיצעד — מוזמן..

אח אהרון מגד

אח מתי מגד
כרחוק רריורק מחל־אביב

צתו חסרת־הרסן של ארם ברוך ליחיאל שמי וליציאה
מן הכלים של אמצעי־התיקשורת לאדם
ברוך עצמו, נימה צורמת.
החינגה התיקשורתית הזאת מביאה לי אסוסי־אציה
של אמני־חצר בימי־הביניים או של אמנים
מתקופת המישטר הסטאליניסטי.
בן־ציון אביגדור, נהריה

תודת־אם
על הנהג בפרשת ה ת אונ ה בכביש־ה
תענכי ם(״ אין אי שום!׳ /העולם הזה

אני מבקשת להודות לכל מי שעזר ותמך בבני,
שימעון, עד הרגע שבו פורסם כי התיק נגדו נסגר
מחוסר״הוכחות.
במיוחד אני מבקשת להודות למפקדי בני בצבא
ולמנהלו במיפעל שבו הוא עובד.
ג׳וליה שוקרון, חדרה

אץ כניסה רשרבי־דץ
על הצורן במת רג מי ם(״ מההם או מ רים״
,העולם הזה .)25.1.89
אנחנו זקוקים למתרגמים ועוד איך! לבטח זקוקה
להם הטלוויזיה הישראלית. לפעמים יש לי
הרושם שלמתרגמים שם אין אף הידע האלמנטרי
של הלשון האנגלית, שממנה הם מתרגמים לרוב.

תרמן ו אח רי ם(״צילה ונ תן -ב חיי ה ם
ובמותם״ ,העולם הזה .)1.2.89
במבט שני(ושלישי) בתצלום שאותו פירסמתי
בדף חדש האחרון ,״שולחן אלתרמן״ ,התעורר
ספק בליבי אם הצעירה היושבת לצידו של אלתר-
מן היא אכן צילה בינדר. אמנם יש דימיון, אבל
עכשיו נדמה לי שזוהי המשוררת ניצה בת־שאול,
שנעלמה בשנים האחרונות מן הנוף הציבורי.
אם אמנם כך הוא, הייתי מודה לה אילדהתקש־רה
עימי כדי להעמיד דברים על דיוקם.
ובאותה הזדמנות: התצלום שהתלווה להערות
הסמן הי ש׳(השלם הזה ,)18.1.89 בקשר למאמרו
של אהרון מגד בהארץ, הוא בוודאי לא של אהרון
מגד, כי אם של אחיו, ידידי מתי מגד, היושב כיום
בניו־יורק ואשר השקפותיו בנושא הנדון רחוקות
מאלה של אחיו כרחוק ניו־יורק מתל־אביב.
נתן זך, חיפה

ב ת 1בחהמערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גודדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 11. 341667
העולם הזה 2684

1י 1זר־ 11

בול ז בו ב לנהל משא־ומתן ע פיל? הוד חכם אמר: דא!

תעחבה ל פז
^ שבתי בחדר-האורחים של פייצל אל־חוסייני. עשרות
אישים מכל רחבי ירושלים המיזרחית והגדה המערבית באו,
לחצו ידיים, נישקו, ישבו כמה רקות, שתו סיפלון קפה ופינו את
המקום לבאים אחריהם.
דיברנו על ״תוכנית רבץ״ ,הבחירות והאינתיפאדה. ולפתע
נזכרתי בסיפור שסיפר לי ידידי המנוח, נתן ילין־מור.
ילץ־מור חי בוורשה, כאשר הגיעו אליה בסתיו 1939 הגייסות
הנאציים. יחד עם מנחם בגין ברח לליטא השכנה, שהיתה אז
מדינה עצמאית. כעבור זמן־מה פלשו הסובייטים לליטא וסיפחו
אותה לברית־המועצות.
באחד הימים קראו אנשי־מודיעין סובייטיים לילין־מור, והציעו
לו עיסקה. הם חששו שהנאצים עומדים לפלוש לברית־המועצות,
וביקשו להניח את היסודות למחתרת לוחמת, שתפעל בעורף
הגרמנים אחרי שהצבא האדום ייסוג לעומק ברית־המועצות.

ההצעה: תחת לתדרך! את ילין־מור וחבריו, בשל
היותם ציונים, יעזרו להם הסובייטים להקים מחתרת
ציונית חמושה.

הדברים כפי שהם נראים בעיני הצד השני. זהו אחד מסודות
ההצלחה).
וכך נראים הדברים בעיני הפלסטינים:

האינתיפאדה, והיא לבדה, שינתה את מצבם של
הפלסטינים מהקצה אל הקצה.

ערב האינתיפאדה היו הפלסטינים בתחתית המדרגה. העולם
זילזל בהם. העולם הערבי התעלם מהם. ישראל התייחסה אליהם
כאל עם־עבדים. שרידי תנועת־השלום הישראלית גססו. ישראל
״זזה ימינה״ .ברית־המועצות התחילה להפנות גב לאש״ף. ארצות־הברית
לא היתה מוכנה לנגוע בו בקילשון.
אחרי שנה ורבע של אינתיפאדה מתחרים ביניהם מנהיגי
העולם על הזכות לארח את יאסך ערפאת. העולם הערבי כולו
רוקד סביב אש״ף, ברית־המועצות מחזרת אחריו, ארצות־הברית
פתחה בהידברות רישמית עימו. תנועת־השלום הישראלית קמה
לתחייה. בתוך אש״ף עצמו קמה אחדות חדשה, האירגון הכריז על

היתה זאת הצעה מפתה מאוד. אך נתן ילין־מור, שהיה איש
קר־רוח ואמיץ מאין כמוהו, אמר להם בערך כך :״ההצעה נראית
לי מאוד. אבל לא אני הכתובת.

ברור לכל כי רבין שינה את עמדותיו ומציע מה שהוא מציע
אך ורק מפני שהאינתיפאדה אילצה אותו.
מי שמאמין כי האינתיפאדה הגיעה כבר לשיאה, וכי האוב־לוסיה
הפלסטינית לא תוכל עוד להחזיק מעמד זמן רב, יהיה נוטה
לאופציה הראשונה.
מי שמאמין כי האינתיפאדה יכולה להימשך עוד ועוד,
שהאוכלוסיה הפלסטינית מוכנה לסבול יותר ויותר, יהיה נוטה
לאופציה השניה.
ההתרשמות שלי היא כי הרוב העצום של הפלסטינים בשטחים
הכבושים, והרוב העצום של ״המנהיגים המקומנים״ ,מאמינים כי
האינתיפאדה יכולה להימשך עוד זמן רב.

משא־ומתן בזה הוא בלתי־סביר מלכתחילה.

מהבחינה הישראלית, אכן חלו שינויים גדולים בעמדת רבין
וחבריו. בעיקבות האינתיפאדה הם נאלצו לוותר על עמדות
קשוחות ולסגת צעד אחרי צעד.
רבין ויתר על האופציה הירדנית, אחרי שזו כבר שבקה חיים
לכל חי. הוא ויתר על הדרישה שהאינתיפאדה תיפסק לפני כל
הידברות. הוא מוכן להגיע להסכם עם המנהיגות המקומית עוד
במהלך האינתיפאדה. הוא מציע בחירות למנהיגות פוליטית
לאומית, ולא בחירות עירוניות.
אלה הן הצעות ממשיות. רבין עצמו לא היה מעלה אותן על
דעתו לפני שנה ורבע.

אולם אין שום סיכוי שהמנהיגים בגדה וברצועה
יקבלו אותן.

ן* די להבין זאת צריכים לנסות ולראות את הדברים כפי
שהם נראים מהצד השני.
(זוהי בכלל שיטה מומלצת. במילחמה ובשלום, במשא־ומתן
מיסחרי ובהידברות פוליטית, כדאי תמיד לנסות ולראות את

משמע: להמשיך באינתיפאדה ולהגביר אותה.
ברור כי המצב יורע. הברוטליות של הדיכוי תגבר. יהיו הרבה
יותר הרוגים, פצועים, עצירים, בתים הרוסים ומעשים ״חריגים״.
הלחץ הכלכלי יגבר, רמת־המחייה תרד עוד ועוד.
אולם בינתיים יצברו כל התהליכים תאוצה. ההכרה הבינלאומית
באש״ף. העיסוק העולמי בבעייה הפלסטינית. ההתקרבות
האמריקאית־סובייטית. התסיסה הפוליטית והמוסרית בתוך ישראל
עצמה. הלחץ של צה״ל על הממשלה. חישול האוכלוסיה
הפלסטינית.

וברצועה.

אם האסיר יגיע בלב תמים להסכם עם בן־שיחו, הוא יהיה תמיד
חשוד בעיני חבריו שמא ״מכר את נשמתו לשטן״ ,שמא ״נשבר״
בכלא.
ואם המשא־והמתן מתנהל מחוץ לכלא, ייחשד המנהיג המקומי
שמא פעל מתוך פחד מפני מעצר וגירוש, שמא הפך קוויזלינג.
מבחינת הכובש, המשא־והמתן עם ״מנהיגות מקומית״ הוא
רעיון מושך. זהו משא־ומתן ״מתוך עמדת כוח״ ,הוא מתנהל
באווירה של איום גלוי או סמוי, כל הקלפים הם בידי הכובש.

שניהם אומרים, למעשה: אנחנו מציעים לבם
משהו, אז קחו ותגידו תודה!

^ אופציה השניה אומרת: להמשיך במצב הקיים.
1 1להודיע לרבץ שעליו לנהל משא־ומתן עם אש״ף בלבד.
שהבחירות תתקיימנה רק אחרי נסיגת צה״ל מן הגדה והרצועה.

למעשה תלויה הבחירה בגורם אחד ויחידי:
הערכת כוח-העמידה של העם הפלסטיני.

* *4יעור היסטורי קצר זה טומן בחובו את כל הבעייתיות
של ״מנהיגות מקומית״.
כאשר ״המנהיגות המקומית״ כפופה לכיבוש, אין היא יכולה
לנהל משא־ומתן חופשי. משא־ומתן בין כובש ונכבש הוא כמשא״
ומתן בין סוהר ואסיר — בין שמואל גורן ופייצל אל־חוסייני

בכלא כפר־יונה.

מואל גורן המאוכזב אמר שהמנהיגים המקומיים ״פו־
14/חדים״ מפני אש״ף. יצחק רבין איים שאם המנהיגים
המקומיים לא יקבלו את הצעתו, הם יתחרטו, כמו שהפלסטינים
התחרטו בעבר כאשר דחו הצעות.

בקיצור: אופציה זו פירושה להפסיק את האינתיפאדה,
לקטון! את הסירות שצמחו לה עד עכשיו,
ולקוות שההתפתחות תוביל ליעד רצוי.

בקיצור: אופציה זו פירושה להמשיך באינתיפאדה,
יהיה המחיר כאשר יהיה, עד שהיא תישא
את הפרי האחד שלמענו כדאי לסבול: העצמאות.

^ לה הן שתי האופציות העומדות לפני האוכלוסיה בגדה

״אנא, בואו במגע עם המנהיגים שלי שם, תגיעו
איתם לידי הסכם, ואז אפעל כאן בהתאם להוראות
שאקבל משם.״

המנהיגים בגדה וברצועה אומרים עכשיו לרבין
ולשליחיו: פנו אל ההנהגה שלנו בתוניס.

דעת־הקהל הישראלית תירגע. העולם יניח שהבעייה נפתרה
וישכח את הפלסטינים. אחרי הפסקת האינתיפאדה, יהיה קשה —
ואולי בלתי־אפשרי — לפתוח בה מחדש, בשעת־הצורך.

רק אז יתחיל משא־ומתן, אולי במיסגרת של ועידה
בינלאומית. רק אז ייתכנו שלבי־ביניים והסדרי־ביניים. רק אז
תוכל גם מנהיגות מקומית למלא תפקיד מסויים.

״אני איש האירגון הצבאי הלאומי בישראל( .הפלג של אברהם
שטרן, שנקרא לימים לח״י ).אני כפוף למפקדים שלי הנמצאים
בארץ־ישראל. הם אנשים חופשיים, והם יכולים לנהל איתכם
משא־ומתן בתנאים סבירים.

ילין־מור אמר לכובשים הסובייטיים: יפנו אל המנהיגים שלי
בארץ־ישראל.

התנופה הבינלאומית של העם הפלסטיני תיעצר.
ישראל תטען כי בבר נמצא פיתרון, וכי אש״ן! הפך
בלתי־רלוונטי.

עד מתי? עד שישראל תשנה את עמדתה לחלוטין,
תסכים למשא-ומתן עם אש״ן! ולכינון מדינה
פלסטינית לצידה.

״משא־ומתן בינינו יהיה כמשא־ומתן בין פיל
וזבוב. תרצו, תשחקו איתי. תרצו, תמעכו אותי.
בתנאים כאלה לא ייתכן משא־ומתן.

משום־כך זהו רעיון פסול בעיני הנכבש. כדבריו
של ילין־מור :״הזבוב אינו מנהל משא־ומתן עם
הפיל.״

הלאומית. בחו״ל, בין מיליון וחצי הפלסטינים בגרה וברצועה לבין
שני מיליון אחיהם בגולה. בעיית־הפליטים לא תיפתר. המומנטום
של אש״ף ייחלש.

לכן נדחתה למעשה תדכנית־רבין. אין לה קונים.

ך* תקוממות לאומית
זו או אחרת.
ובעיקר: האוכלוסיה בשטחים הכבושים עצמם הרימה ראש.
גאווה לאומית חדשה ממלאה אותה. הדגל הלאומי הפלסטיני
מתנופף מעל לכל כפר ועיר. חרף מיספר ההרוגים, הפצועים,
העצורים, המגורשים, הבתים המפוצצים והמצוקה הכלכלית —
ואולי בגללם — האינתיפאדה הולכת מחיל אל חיל. אין שום
אפשרות שהאוכלוסיה תישבר בעתיד הגראה־לעין. מבחינה
פלסטינית, האינתיפאדה יכולה להימשך עוד חודשים ושנים.

על רקע ז ה צריכים הפלסטינים להחליט: לקבל
את הצעות רבין או לא?

ך* אופציה האחת אומרת: לקבל את תוכנית־רבין.
1 1להגיע להסכם על פיה, להפסיק את האינתיפאדה (לפחות
זמנית) ולגשת לביצוע.

מה יקרה אז?
במיקרה הטוב, יערכו בחירות חופשיות, בפיקוח בינלאומי.
תיבחר מנהיגות מקומית בגדה וברצועה, וגם במיזרח ירושלים.
(אחרת, מה הטעם בשיחה עם אל־חוסייני, שהוא תושב ירושלמי?)
ייבחרו כמובן אנשי אש״ף. לא יבדקו בציציות. יינתן להם
לקיים מגע סמוי עם אש״ף בתוניס. יהיה ברור כי המנהיגות
המקומית שתיבחר היא מעין נציגות מקומית של אש״ף, למרות
שממשלת־ישראל תעמיד פנים שאין לה שום שיג ושיח עם
״אירגון הטרור״.

ומה הלאה?
אין לדעת. ישראל לא הכירה בזכות הפלסטינים להגדרה
עצמית. לא ידובר על מדינה פלסטינית. הצבא הישראלי יישאר
בשטח, ויחד עימו המימשל הצבאי והשב״ב. ההתנחלות יכולה
להימשך. לפלסטינים יותר ״לנהל את ענייניהם״.
עלול להיווצר פער בין המנהיגות המקומית ובין המנהיגות

היא צורה של מילחמה. ובמילחמה

( 1קובע הכוח.
כסילים מאמינים כי כוח פירושו נשק בלבד, כוח־אש, סדר־הכוחות.
הכוח האמיתי במילחמה כולל הרבה רכיבים סמויים:
המוראל, המוטיבציה, כוח־הסבל, הדבקות במטרה, האחדות
הפנימית, המישמעת הפנימית, האמון במנהיגות, ועוד.
במשך שנה ורבע לא הצליחה ישראל לשבור את האינתיפאדה,
למרות עדיפות אדירה בכל סוגי הנשק.

מי שמאמין שניתן לנצח את האינתיפאדה על־ידי
הפעלת כוח רב יותר הוא נאיבי. עד במה שידוע לי,
אין אן! אלון! אחד מבין העוסקים בהתקוממות המאמין
בכך. אלמלא כן, לא היה רבין משתנה.
מיבחן־הכוח יימשך. הפלסטינים מאמינים כי ניצחונם הוא
בלתי־נמנע. מבחינתם, עצם המשך האינתיפאדה הוא ניצחון.
ך* פלסטינים למדו הרבה. אין הם עונים עוד ב״לאו״
\ 1מוחלט. ה״לאו״ המוחלט הפך סמל ישראלי דווקא.

התשובה הפלסטינית היא :״כן, אבל...״
או, כפי שאמר חוסייני: צריכים לספק לממשלת ישראל סולם
כדי לרדת מן העץ.
לכן תימשך ההידברות. כובשים ימשיכו לדבר עם הנכבשים.
הפלסטינים ידברו אל הישראלים, ובעיקר אל מחנה־השלום.

אבל הדבר אינו צריך להעלים את המציאות שמאחורי
הדיבורים: הפלסטינים החליטו להמשיך
באינתיפאדה עד אשר תקבל ישראל את דרישתם
היסודית: משא־ומתן עם אש״ן! לשם השגת שלום,
אשר יתבסס על דו-קיום של מדינת-ישראל ומדינת-
פלסטין, זו לצד זו.
הפלסטינים מקווים כי האינתיפאדה תשכנע את רבץ ואת
חבריו, במוקדם או במאוחר.

עד אז הם מובנים לסבול.

יי*יי* א 1ד י [^*183*11

אבר־קאדר הוחזק זמן רב בכלא באר־שבע,
מבלי שהיתה לו אלא חולצה יחידה. כשהובא
לפני שופט, התרגז זה עד כדי כך, שציווה על
המישטרה להעבירו מיד לכלא כסר־יונה, אף
מבלי להחזירו תחילה לבאר־שבע.
האיסור להכניס לעצירים בגדים הוא אחד מאמצעי־הלחץ
המופעלים עליהם.

אור* עמית מתבצר
אורי עמית, ראש עיריית רמודגו, מבצר את עצמו לקראת
הבחירות.

סנה במישרד־הביטחון?
שמועות במישרד־הביטחון מספרות כי שר־הביטחון שוקל
את מינוי תת־אלוף(מיל׳) הרוקטור אפריים סנה, מי שהיה
ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית, לתפקיד שיאפשר לו
לנצח על ההידברות בשטחים הכבושים.

דובר מישרד-הביטחון מכחיש שמועות אלה.
עם זאת נראה סנה בשבוע האחרון
במיסדרונות מישרד־הביטחון.

במישרד־החוץ מגמגמים
מישרד־החוץ אינו יכול להגיע להסכמה אף
במה שקשור למדיניות־ההסברה של ישראל.
בסמינר שנערך באחרונה השתתפו דוברים אחדים מטעם
מחלקת־ההסברה של מישרד־החוץ. הדוברים נקטו בגישות
שונות בכל מה שקשור להידברות עם אש״ף. חלק
מההסברים אף תוארו כ״מגומגמים׳׳.

מחכים ל טאס
סימן נוסף לגלסנוסט׳ — ולהפשרת
היחסים עם ברית-המועצות ניתן בשבועות
האחרונים.
סוכנות־הידיעות הסובייטית ״טאס״
הפיצה בכל העולם תמונות של מישחק־הכדורסל
בין מכבי תל־אביב לצסק״א
מוסקווה.
בארץ ממתינים בדריכות לראות אם
ביחד עם הקבוצה שתגיע למישחק־ה-
גומלין ביד־אליהו, יגיע גם צלם של
״טאס״ ,שיוכל להפיץ תמונות בכל העולם.

שקלים לשמיר ולפרס
מעטפה ובה 15 שקלים הונחה בימים האחרונים על שזלחנם
של ראש־הממשלה, יצחק שמיר ושר־האוצר, שימעון פרס.

יוזמת הרעיון היא שרה זילברשטיין, מזכ״ל
איגוד העובדים הסוציאליים, שהחליטה
להמחיש בצורה חריפה את הצטרפות עשרות
רבות של תושבי ישראל אל החיים מתחת לקו־העוני,
בעיקבות התוכנית הכלכלית החדשה.
זילברשטיין ביקשה משמיר ומפרס לנסות ולבדוק מהו כוח־הקנייה
של הפיצוי שקיבלו השכירים.

לפי נתונים אחרונים, חיים כיום מתחת לקד
העוני 338 אלף נפש.

פקחים אורבים לפועלים
בימים האחרונים הסתובבו פקחים של עיריית תל־אביב
בשוק הסיטונאי ורשמו עשרות דוחות לעובדים הערביים
במקום, בטענה שאין היתר לשהייה בשוק אחרי שעות
הסגירה, וזאת למרות שהעובדים הציגו תעודות־עובד.

הפקחים ארבו לעובדים בין 2ל* 3לפנות בוקר,
עם ת חל ת העבודה בשוק, וב* 6אחרי־הצהריים,
אחרי שסיימו את עבודתם והתיישבו
לאכול במיזנון, הפועל כחוק בתוך תחומי
השוק. הם רשמו להם מהות בסך של 30
שקלים.
למי שהעז למחות או להתווכח עם הפקחים, נרשם דוח של
150 שקלים, על, אי״ציות להוראות המפקח בדבר שמידת
הסדר והניקיון*.

נודע כי התקין בלישבתו בעירייה שערים
ואינטרקום, כך שאי־אפשר יהיה לחדור
ללישכה. לא ברור מפני מה הוא מגן כך על
לישכתו.

396

ביום השני, ה־ 6בפברואר, מסר דובר
צה״ל על 296 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי
חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים הפלסטיניים על .396
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 494 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 335 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

71 הרוגים כתוצאה׳ משאיפת גאז.
• 39 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 49 הרוגים מסיבות אחרות.

הקשר החרדי של גוראל
תמיכה מכיוון לא-צפוי קיבל באחרונה אריה
גוראל, ראש עיריית חיפה, המתמודד על
ראשות העיר מטעם המערך, דווקא מהאדמו״ר
מוויזניץ.
האדמו״ר קרא לחרדים להצביע בבחירות הקרובות עבור
גוראל, וממקורות חרדיים נמסר כי ההעדפה מבוססת על־כך
שגוראל הוא היחיד מקרב המתמודדים שיש לו זיקה
למסורת.

הקשר החרדי של גוראל אינו חדש. מסתבר כי
בשנה שעברה התקבל גוראל אצל הרבי
מלובביץ לשיחה ארוכה בארבע עיניים.
תמיכת הגוש החרדי בגוראל היא משמעותית, שכן מדובר
ב״ 12 אחוזים מכלל המצביעים.

שתו חלב!
בצמרת מישרד־החקלאות מתנהלים דיונים
סודיים עם ראשי ״תנובה״ על הדרכים לסייע
לחברה, לאחר שבשבועות האחרונים התברר
כי יש ירידה של 40 אחוזים ויותר במכירות של
חלב ומוצריו.
אצל ראשי ח11 בר, התעוררה דאגה רבה. בגלל ההאטה
במשק יש ירידה חדה, לא רק במכירה של גבינות ומעדנים
יוקרתיים, אלא גם במכירת חלב ניגר.
דבר זה עלול לגרום לזעזוע קשה, מאחר ותנובה רוכשת את
החלב ממשקים שלחלקם יש כבר כיום עודפים.
עד כה התקיימו דיונים שקטים בנושא, ואולם לא מן
הנמנע כי ח1זבה תאלץ לצאת למערכה ציבורית ולדרוש
עזרה ממשלתית לפי ת תן המצב שנוצר.
היחאנים מצטרפים למילחמה
היחצנים עומדים להיפגש עם דוב יודקובסקי,
עורך ״ידיעות אחרונות״.
הנהלת האיגוד הישראלי ליחצגות דנה בישיבתה האחרונה
בנושא הנחיות יודקובסקי שלא לפרסם חומר פירסומי
המגיע ממישרדי־יחצנות, והיא רואה זאת בחומרה רבה.
הם טוענים כי ״יודקובסקי שכח שהעיתונאים בעיתונו הם
הפונים ליחצנים.״

הפגישה נקבעה עם דויד אשכול, יו״ר ״תא
היועצים״ המייצג את המישרדים הפרטיים,
ואלי לניאדו, יו״ר ״האיגוד הישראלי ליחסי-
ציבור״.

אמצעי־לחץ:
מניעח בגדים

מכווית המופ״ל

העיתונאי חאתם אבו־קאדר, כתב העיתון המיזרח־ירושלמי
אל־פנ׳ר, הנתון במעצר מינהלי, לוחם על זכותו לקבל
בגרים.

המנב״ל החדש של קופת־החוליס, נחום פסה,
קיבל עם כניסתו לתפקידו מכונית מפוארת
חדשה מסוג ״פז׳ו 505״ ,מן הסוג של המכוניות

שאותן מקבלים מנכ״לים של מישרד״ממשלה.
במכונית החדשה אף הותקן מכשיר פלאפון
לשימוש המנב״ל.
דובר קופת־התולים, דויד תגר, דחה את הביקורת
שהתעוררה אצל גורמים בקופת״החולים, שטענו כי אין זה
יאה שקופת״החולים, שמבקשת סיוע ממשלתי דחוף, תרכוש
מכונית כה מפוארת למנכ״ל.
לדיברי הדובר, המכונית, ששימשה את היו״ר הקודם,
הועברה ליד ר החדש, והיה צורך ברכישת מכונית חדשה
למנכ״ל.
באשר להתקנת הפלאפון במכונית המנכ״ל, דבר שאינו
נפוץ בקרב פקידי״ההסתדרות, אמר דובר קופת־החולים כי
מאחר ויום־העבודה של המנכ׳׳ל הוא ארוך ועמוס, והוא
מסייר הרבה ברחבי הארץ, יש צורך בטלפון לשימושו.

מיכאע חירום
לחיסול עירעורים
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב הצטברו בשנה האחרונה
אלפי עירעורים. אחדים כבר בני חמש שנים, ועל חלקם
אבד הכלח.
כדי לזרז את סיום שמיעת העירעורים נקבעו בפגרה
האחרונה מיספר הרכבי־שופטים לדיון רק בעירעורים.
הפגרה הסתיימה ורק חלק קטן מהעירעורים נידונו. על כן
הוחלט עתה על מיבצע מיוחד.

בבית־המישפט המחוזי יורכבו עשרה הרכבים,
כל אחד של שלושה שופטים, כדרוש על־סי
החור״ והם יעבדו יומם וליל עד שיסיימו את
המשימה. רק 10 שופטים מחוזיים יוותרו
פנויים כדי לדון ביתר המישפטים השוטפים
בבית־המישפט, בתקופה זו. .

מרכז לעיוור בתל־אביב
בתל-אביב יוקם מרכז לעיוור.
המרכז אמור לשמש מרכז ארצי שבו יאוחדו פעילויות
תרבותיות וחברתיות לכל העיוורים בארץ, שמיספרס נאמד
ב־.9000
במקום יוקם בית־אבות לעיוורים קשישים, סיפרייה, בריכת־שחייה
מיוחדת ומקום למכירת אמצעי־עזר לעיוורים.
בשבוע הבא ייפתח מיבצע־התרמה ארצי, שבמיסגרתו
תתקיים ביום השני, וד 7ו בפברואר, בבית אסיה מכירה
פומבית של ציורים, שפידיונם יוקדש למרכז לעיוור,
מאחורי המיבצע עומד הרצל מוכתר, עיוור מגיל 5
והמנכ״ל של המישרד המטפל בפרוייקט. הוא נמצא במשא־ומתן
עם עיריית תל־אביב על הקצאת מיגרש מתאים.

חיילת נמוכה לשמיר
חיילת גבוהה שהוצמדה לראש־המנד
שלה, יצחק שמיר, בנשף ההצדעה למס־ח״ש,
הוחלפה בחיילת נמוכת-קומה.
בנשף, שנערך ב״היכל התרבות״ בתל-
אביב, השתתפו בין היתר שמיר, יצחק
רבין והרמטכ״ל. לכל אחד מהנואמים הוצמדה
מלווה, שליוותה אותו לבימת־הנואמים.
כשהבחץ
יוסי אחימאיר, יועץ ראש־הממשלה
לתיקשורת, שהחיילת, שהוצמדה
לשמיר כמלווה, גבוהה ממנו במידה
ניכרת, ביקש מיד להחליפה באחרת.

רואי־חשבון לכוררויוח
שר־המישפטים החדש, ח מרידור, מציע ללישכת רואי־החשבון
בישראל להפעיל תוכניות״הדרכה והשתלמות
מיקצועית, כדי להגדיל את מיספר רואי-החשבון שיעסקו
בנושאי בוררות.
מרידור אמר את הדברים בישיבה סגורה עם חברי הוועד
המרכזי של לישכת רואי־החשבון, לרגל הצטרפותם של
339 רואי־חשבון חרשים, שקיבלו בימים אלה את הרישיון.

מרידוד הסביר כי ההשתלבות תקל, בין היתר,
על המצוקה הקיימת היום בבתי־המישסט,
מאחר והרבה בעיות מיטחריות, הנידונות
בבתי־־המישפט, יוכלו להיות מוכרעות על־ידי
בוררות.

האיגוד מחמיר תנאים
האיגוד הישראלי לפירסום החליט להחמיר את התנאים
לקבלת חברים חדשים לאיגוד.

האיגוד מינה צוות מיוחד שיגבש, בסיוע
היועץ המישפטי של האיגוד, עורך־הדץ אלי
זוהר, תקנון חדש, ועד אז תוקפא קבלת חברים
חדשים.
יו׳ר האיגוד אבנר בראל, טוען שהתקנון החרש נועד לקבוע
קריטריונים מיקצועיים ואתיים קפדניים יותר.

בנזרעגז
העם

חינוך

החיים כטוטו
טראוספר באוניברסיטה,

מדינה שדמה נאחזה
בטירוף. פרס שיבעת
המיליונים קרץ רכל.
האם זה מסמל
משהו?

פרחי

דורי

פגם

רות כל הצרות, כל הקיטורים. יתכן
שהטוטו מגלם את האופטימיות הזאת.
מיפלנות המזכיר

ה 1א נבחר פה אחד.
ללא מתנגדים. רא בד
חברי המרכז הין
מאושרים מזה.
יופי עין־דדד ₪

פעם היה התואר ״המזכיר הכללי״
מטיל אימת־מוות על מיליונים. זה היה
כאשר נשא את התואר יוסף סטאלין.
הוא נבחר תמיד פה אחר.
קשה להעלות על הדעת אדם פחות
דומה לסטאלין מאשר מיכה חריש,
שזכה השבוע בתואר ״המזכיר הכללי״
של מיפלגת־העבודה. הוא אדם פתוח,
נעים־הליכות, ורחוק מאוד מלהיות
רודן. אבל גם הוא נבחר פה־אחד, ללא
מתנגדים, במושב של מרכז״מיפלגתו,
שדמה למושב של הוועד המרכזי של
המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית
בימים ההם.
השלם הזה הציג לחברי־המרכז את
השאלה המתבקשת :״מה דעתף על כף
שרק מועמד אחד מתמודד על תפקיד
המזכ״ל?״
• אלי דה־קסטרו, ראש עיריית
עכו :״כרגע זה דבר חיובי, למרות שזה
נוגד את עקרונות הדמוקרטיה. המטרה,
כרגע, היא לנצח בבחירות המוניציפליות.
בליכוד הכל מלוכדים סביב
המועמדים שלהם, ואצלנו מתכתשים.
יש עכשיו צורר ביד מכוונת ומלכדת״.

• שושנה ארבלי־אלמוזלינו,
חרמון מצטערת

בעד

שקד

בורג

הכרח

אין משמשת

העולם הזה 2684

מתמודדת עד הסוף, למרות שהייתי
פעיל במחנהו של חריש״.
• ח״כ אורה נמיר :״אני לא
רואה בזה שום פסול. אין לי שום חרטה
על שהסרתי את מועמדותי״.
• מרים אשכול לא היתה מוכנה
להגיב.
• השר משה שחל :״סימן שלא
היו מתמודדים אחרים״.

להסיר את מועמדותה״.
• שימעון פרס :״אף אחד לא
הוסר בכוח. זה היה חלק מהליד
הבחירה״.
• רוחמה חרמון, חברת־מרכז,
לשעבר ראש לישכתו של יצחק רבין:
״דעתי חיובית, מעצם העובדה שאני
בעד חריש. אילו היה מדובר במועמד
אחר, יתכן שהייתי נסערת מאוד.״

הצעירה שחורת־השיער לא האמינה
למשמע אוזניה. דיקן־הסטודנטים הודיע
לה שעליה לנטוש את חדרה במ־עונות־הסטודנטים
באוניברסיטת תל־אביב.
הנימוק: למעונות עומדת להגיע
קבוצה של סטודנטים יהודיים מחוץ־
לארץ, ואת אלה אסור לשכן בדירה
אחת עם סטודנטים ערביים.
כפי שהסביר זאת הדיקן, גירעון
פישלזון, יותר מאוחר לעיתונאים :״אני
לא בטוח שהוריהם של הצעירים בני
ה־ 18 וה־ , 19 שבאים לכאן מארצות־הב־רית,
היו שולחים את ילדיהם, אילו ידעו
שישכנו אותם בחדר אחד עם ערבים!״
אחד
הצעירים האמריקאים, איתן
גולמאן, זועזע כששמע זאת .״אני מאמין
שרוב הסטודנטים מחוץ־לארץ היו
גרים ברצון.עם סטודנטים ערביים! האחראי
הישראלי על הפרוייקט שלנו
אמר לנו שמסוכן לדבר עם הסטודנטים
הערביים, כי הם רוצים להציג את הצד
אלי דסה, ה עו ל ם הז ה

חוץ ממתי־מיספר, היתה כל המדינה
עסוקה השבוע בטוטו. הפרס הגיע
לשיבעה מיליון שקלים, ומיליוני אזרחים
נכספו אליו.
נשכחו החקלאים, שהקרה עשתה
שמות ביבוליהם. נשכחו השיחות האינסופיות
והמגוחכות על טאבה. נשכחה
האינתיפאדה, שהמשיכה לסעור מדי
יום. נשכח הוויכוח בין מישרד־האוצר
וההסתדרות.
שיגעון־הטוטו, מה הוא מסמל?
משהו תמורת לא־כלום. בעיניהם
של אגשי־המוסר, הטוטו מסמל
את הידרדרות המדינה, את ההתפרקות
מן האידיאלים של המייסדים: עבודה,
בניין־הארץ, שיוויון.
הטוטו מסמל את השאיפה הכללית
לקבל משהו תמורת שום־דבר, בלי מאמץ,
בלי עבודה. את החומרנות הגסה.
ניתן היה למצוא הרבה נמשלים למשל
הזה, ובעיקר את המימשל הצבאי.
לשם מה מחזיקים בשטחים הכבושים,
אם לא כדי לנצל את עבודת תושביהם
ולכפות עליהם את הסחורות הישראליות?
מה זה אם לא ניסיון כלל־לאומי
להשיג משהו תמורת שום־דבר, לחיות
על עבודת הזולת, במינימום של מאמץ?
סמל
אופטימי. אולם ניתן היה
למצוא גם סימליות אחרת בטוטו.
הטוטו הוא התיקווה, החודרת גם
לליבו של הפשוט והעני ביותר. הטוטו
הוא סמל האופטימיות. אף שהסיכוי
לזכות בו הוא מיזערי, הוא קיים לעיני
כל. העני אינו מבזבז את פרוטותיו
כאשר הוא ממלא טור בטוטו. הוא קונה
בפרוטות אלה תיקווה גדולה, התרג־,
שות אמיתית.
ישראל היא מדינה אופטימית. לבד

אי־אפשר לשב;
סטודנטים יהודיים
מחדד יחד עם ערבים.
הרי הם נאיביים.
גלית כר ₪

סטודנט-חו״ל גולמאן(מימין) וסטודנטית מורקום (משמאל)*
״בחסות השמאל הוא סרשה לעצם! להצהיר הצהרגת חעניותד
• עוזי ברעם, המזכ״ל הפורש:
״זה לא היה אופייני למיפלגת־העבודה
בשנים האחרונות. אני מוכרח להודות
שהנסיגה של אורה היתה כתוצאה
מהערכת־מצב. נוצר מצב מיקרי, שבו
היה רוב בטוח למועמד אחד״.

שהציגה בהתחלה את מועמדותה לתפקיד
:״אין בזה שום אסון״.
• אבי פרחי, מזכיר אירגוני של
המישמרת הצעירה :״יש טעם לפגם
בזה שיש מועמד אחד. אני, כצעיר,
צריד להיות מודאג. הפעם, לצורף
התפקיד, היות ומדובר במיכה חריש,
אני מקבל את המצב״.
• מאיר אוהד, חבר מרכז :״ככה
נוהגים במיפלגה בולשביקית. הייתי
ברוסיה, ראיתי את סטאלין, ואני יודע
מה זה לבחור את סטאלזן במאה אחוז״.
• מיסה חריש :״אני מצטער
שאורה (נמיר) הורידה את מועמדותה.
הדמוקרטיה מאפשרת הגשת מועמדים.
זה לא התפקיד היחידי שהוגש לו
מועמד אחד. הייתי מועמד טיבעי לתפקיד,
בעיני הרוב המכריע של המי־פלגה״.

חגי מרום, ח״כ חדש, איש
התק״ם :״התמודדות זה לא דבר בעל
ערר בפני עצמו. למעשה היתה התמודדות.
הבעייה היא העיתוי שבו
הסירה אורה את. מועמדותה, ולא אי־מיצוי
התהליר הדמוקרטי. מה שחשוב
זה התוצאה״.
• יורם דורי, חבר־מרכז, לשעבר
דובר הסוכנות היהודית :״זה רע מאוד.
התמודדות על תפקידים מכניסה חיים,
גורמת לפעילות במיפלגה, שבדרר
כלל נמצאת בתרדמה עמוקה״.
• ליאורה לנגר, חברת־מרכז,
היתד, מועמדת לכנסת :״אני מצטערת
מאוד. אילו היתה התמודדות זה היה
מוכיח שלא היו כל איומים על אורה

״הייתי רוצה שההליף הדמוקרטי ימוצה
עד תום. הייתי רוצה לראות את אורה

* באסצע: א״זיס ;סיד ן קלאזדיד,
יזט ./ם את1ר; :ליד נצר.

ח״ב בנימין בן־אליעזר:

• דורון ספיר, ראש מטה
הצעירים במערר :״היו צריכים עוד
מועמדים. אני לא רואה במה שקרה
פגיעה ממשית בדמוקרטיזציה, אבל
אסור לאנשים לברוח מהתמודדות״.
• נחום שקד, חבר־מרכז, לשעבר
דובר שר־המישטרה :״יש מצבים שבהם
יש מועמד אחד לתפקיד, וזה לא בהכרח
דבר רע״.
• אלי בן־מנחם, ח״כ חדש, איש
השכונות :״זה לא טוב. מה שקרה כאן
פגע, לדעתי, במיכה חריש עצמו. הצורה
הזו מזכירה לי את רוסיה״.
• אברהם בורג, ח״כ חדש :״השאלה
אינה במקומה. העובדה שנשאר
מועמד אחד מצביעה על כך שנשאר
מועמד אחד. אין לזה שום משמעות״.
המושב שבו נבחר חריש היה כל־כר
חשוב וסודי, עד כי לא הותר לשני
מנהיגי הסטודנטים של המיפלגה להיכנס
אליו. לשווא התחננו עדי הדר,
יו״ר ההתאחדות הארצית של הסטודנטים,
ואפי מחלל, יו״ר התאחדות
הסטודנטים של אוניברסיטת תל־אביב,
להכניסם.
הסדרנים השאירו אותם בחוץ.

של אש״ף, ואנחנו אמריקאים נאיבים
ולא מכירים את הפוליטיקות הפנימיות
בארץ!״
סטודנטים ישראלים, שלא לציטוט:
״הם פשוט פוחדים שהסטודנטיות מאמריקה
יתחתנו עם ערבים!״
עורך־הדין יוסי שפרלינג, שייצג את
הסטודנטיות בבית־המישפט :״מה היו
אומרים אילו באיזושהי אוניברסיטה
בעולם היו קובעים שסטודנטים יהודיים
לא יגורו בחדר אחד עם סטודנטים
נוצריים? היו אומרים שזו אנטישמיות!״

היו אומרים. הדירות במ־עונות־הסטודנטים
מתחלקות לארבעה
חדרים. בכל חדר שתי מיטות. בתחילת
השנה נכנסו לדירת־המריבה ארבע
בנות ערביות, בשני חדרים. שני חדרים
נשארו פנויים.
באמצע דצמבר נקראו כל הארבע
לבוא לבירור במישרדי־המעונות. שם
נמסר להן כי עליהן לעבור לאגף אחר
של הבניין. הדירה הזאת נועדה כולה
לסטודנטים יהודיים מחוץ־לארץ, הבאים
ארצה במיסגרת פרוייקט ציוני הק־
(המשך בעמזד )8

בנזירע\ז
(המשך מעמוד )7
רוי ״אוברסיס״(״מעבר־לים״).
סאוסן קורחה, צעירה נוצריה, באה
מנצרת. זו השנה השלישית שהיא גרה
במעונות :״אני מרגישה בדרגה הכי־נמוכה
בסולם. אנשים מחוץ לארץ יגורו
כאן במקומנו, כי בהנהלת האוניברסיטה
חושבים שאם נגור ביחד אנחנו
נלכלך להם את המטרה של הפרוייקט״.
באמצע ינואר הוגשה על־ירי הסטודנטיות
ויושב־ראש אגודת־הסטודנ־טיס,
אפי מחלב, בקשה לצו־מניעה זמני.
בתחילת הדיון המישפטי הסביר
השופט, אברהם שלו, כי הדיון הוא על
חוק־המקרקעין בלבד, והזכיר לתובעים
כי הטענות המישפטיות צריכות לגעת
רק בשאלה אם לאוניברסיטת תל־אביב
יש הסמכות לפנות חדרים או לא.
למרות זאת קשה להתעלם מההיבט
החברתי־פוליטי.
שלו :״מה היו אומרים בארץ ובעולם
אילו סטודנטים יווניים־נוצריים היו
מגיעים לאוניברסיטה בארצות־הברית,
והיו מזיזים סטודנטים יהודיים מחדריהם
כדי שנוצרים ויהודים לא יגורו
באותה הדירה?״
לא שונא ערבים. קלאודיה יוטן,
יהודיה הלומדת ביחד עם מנאל מורקוס
הערביה ריפוייבעיסוק :״הכל התחיל
בפינוי של מיספר חדרים, והפך, בעזרת
הצהרות גזעניות של כל מיני אנשים
באוניברסיטת תל־אביב, למיקרה פרטי
של חוסר צדק משווע. אנשים מהימין
הקיצוני בקמפוס הביעו תמיכה בהשתלשלות
העניינים, ותמכו באופן הטיפול
של פישלזון״.
מנאל מורקוס באה מכפר־יסיף. זו
השנה הראשונה שלה באוניברסיטה.
היא פגועה :״מה זה אם לאגזענות?״
יעקב ברדוגו, יושב־ראש תא ״סטו־דנטיון״
הימני, אמר שאילו היה אב
לבת אמריקאית, לא היה רוצה שתגור
בחדר עם ערביה. לדעתו, הבנות עלולות
לקלוט מהערבים מציאות. של
שילטון־דיכוי, ואחר־כך לא ירצו לעלות
לארץ .״אני לא שונא ערבים. גדלתי
איתם. אין פה בעיה אישית נגדם,
אלא פוליטית״.
עורך־הדין יוסי שפרלינג סבור כי
לפישלזון היה חלק נכבד בהידרדרות
המצב :״נכון שהוא שמאלני, ונכון
שהוא חכם, אבל בחסות השמאלנות
הוא מרשה לעצמו להצהיר הצהרות
גזעניות, מבלי להיות להיות עירני
למשמעות דבריו!״
אפי מחלב הוא נגד חגיגות פוליטיות
שלא לצורך :״פישלזון אינו גזען,
הוא שמאלני בדיעותיו, אך נכנס לשיקולים
של הורים מחו״ל, שרוצים שילדיהם
יגורו עם יהודים.״
לגור עם יהודיות. הודעת־פינוי
חמה קיבלו גם 34 סטודנטים יהודיים
וחמישה סטודנטים ערביים. ההבדל האתני
בין שתי הקבוצות הביא גם לנימוקים
שונים.
א־יזיס נסיר, שנה ראשונה פסיכולוגיה,
מתקוממת נגד האפלייה, וביחד
עם חברותיה החליטה ללחום למען הצדק
והשיוויון :״לא יתכן שאת היהודים
יפנו ויאמרו להם שצריך דירה ריקה
עבור הסטודנטים מחוץ־לארץ, ולנו
יגידו שאנחנד ערביות, ואסור לנו לגור
באותה הדירה עם יהודיות!״
איתן גולמאן מספר שהוריו היו
מזועזעים כששמעו מה קורה פה .״נקיטת
עמדה כזו על־ידי אוניברסיטה אמריקאית
היתה מעוררת סערה ציבורית
נרחבת!״
טענת־הגנה, הדנה בעניין רק דרך
מישקפי חוק־המקרקעין, יצרה לשפר־לינג
בעיה .״גם אם יש הסכם עם הסוכנות
היהודית, או ההורים, אין האוניברסיטה
יכולה להתנער ממחוייבותה
לציבור הסטודנטים, ובוודאי שאינה
יכולה להתנער מהתפקיד החינוכי המוטל
עליך, כמוסד אקדמי״.
ביום הראשון ניתן פסק־הדין: התביעה
נדחתה. בגלל ההיבט המישפטי
של הבעייה, לא דנו השופטים בהיבט
החברתי־פוליטי.
שאלתו של עורך־הדין שפרלינג,
שנשאלה במישפט, נותרה מהדהדת
באוויר :״האם הקול קול כהנא, והידיים
ידי אוניברסיטת תל־אביב?״

וז1/1י-0דא 7]-ג1/י0
^ יתה שעת־לילה די מאוחרת.
( \ בחוץ כבר היה חשוך י וקר, קר
מאוד. בלובי־הכניסה של מלון פרומנד
בהאג ישבו אורחים מענ)ים בלבד.
פקידי־הקבלה ישבו משועממים מאחורי
הדלפק.
ואז נראתה שורת מכוניות מגיחות
מתוך החשיכה השוממת. הן התקרבו
אל פתח המלון ונעצרו כמו לפי פקודה.
חמש או שש מכוניות מרצדס חדישות,
מבריקות וממורקות, עצרו בזו אחר זו
ליד פתח המלון. דלתות המכונית הראשונה
והשנייה נפתחו מייד, ומתוכם
קפצו אנשי־ביטחון הולנדיי!ם. גם דלתות
המכונית האחרונה בשיירה נפתחו
כמעט מייד אחר־כך, וגם ממנה קפצו
אנשי־ביטחון, לזהביטו בחשדנות לכל
הכיוונים.
ואז נפתחה הדלת של המכונית
האמצעית, ומתוכה ירד איש קטן, נושא
מעיל על זרועו האחת ומחזיק במיזוודה

מנכר
,סוחצח

ענת סרגוסטי מדווחת
בידו השנייה. זה היה אחד ממישלחת־אש״ף
לכינוס בהאג שבהולנד.
אחר־כך גם התברר שהממשלה ההולנדית
העמידה לרשות מישלחת־אש״ף
כמה מכוניות מרצדס חדישות, שלקחו
את המשתתפים הפלסטיניים מן המלון
למקום־הכינוס ובחזרה.
כאשר היו הפלסטינים מגיעים בבוקר
אל ארמון השלום בהאג, שבו נערך
הכינוס, זה היה נראה לעיתים כמו קטע
מסרט על המאפיה. שורת מרצדסים
כהים מגיחה מתוך הערפל ומתייצבת
בטור מסודר זה אחרי זה, כשבכל
מכונית איש־ביטחון אחד או שניים,
הפותחים וסוגרים דלתות, המשוחחים
ביניהם במכשירי־קשר והמביטים בחשדנות
לכל הכיוונים.

כך היה גם בסיום כל אחד מימי־הדיונים.
לקראת
שעת־הסיום היו הנהגים
מניעים את המכוניות ועומדים בטור
עורפי בפתח האגף שבו נערכו הדיונים.
גם הנציגים הישראליים זכו ביחס
מיוחד, חלקם אף ביחס מלכותי. ההולנדים
הקפידו להסיע את כל
המשתתפים אל ארמון־השלום וממנו.

קולונלים

יפרונסירים
ך* התחלה היתה

האווירה קרה

^ וחשדנית.
הישראלים, שהגיעו לכינוס, לא
ידעו מי יעמוד מולם, מה יהיו העמדות

סאמי מוסאללם
גם איש פת״ח

שיציגו, לאן יתפתח הוויכוח בין שני
הצדדים. הם לא ידעו באיזו טאקטיקה
לנקוט ביחס לחוק הישראלי, האוסר על
פגישות ומגעים עם אגשי־אש״ף.
היו בשתי הקבוצות מי שמכירים זה
את זה עוד מתקופת טרום־התיקון
לחוק־הטרור, וחשבו שלא יהיה נאה
להתעלם מידידים ותיקים.
היחידי, אולי, מבין הישראלים שהחוק
לא היה בעל שיניים מאיימות
לגביו היה חבר־הכנסת רן כהן, שנהנה ״״״
מחסינות פרלמנטרית.
ההולנדים, שאירגנו את הכינוס,
דאגו לנציגות מרשימה של אישים
משני הצדדים השותפים לסיכסוך, ותרמו
גם את חלקם בנוכחותם של האנס
ואן־דן־ברוק, שר־החוץ ההולנדי בהווה,
ושל שרים הולנדיים לשעבר, חברי־פרלמנט
בהווה ופרופסורים מכובדים
ממוסדות אקדמיים בהולנד.
בגלל בעיות־ביטחון, ואולי מסיבה
נעלמת אחרת, מוקמו כל המשתתפים
באותו בית־מלון מפואר, באחד הפר״
ברים
של האג. המלון נמצא רחוק
ממרכז העיר, ונראה כאילו הוא רחוק
מכל מקום־ישוב.
המישלחת הפלסטינית מוקמה בקומה
החמישית של המלון. מול המעלית
הופקע חדר לאנשי־ביטחון הולנדיים,
שחלשו על המיסדרון הארוך והשקט
של המלון. הם בדקו כל מי שבא, וביררו
עם אנשי המישלחת הפלסטינית אם
הזר שהגיע מוכר להם ומוזמן על־ידי
מי מהם.
המשתתפים הישראליים מוקמו בקומה
הראשונה של המלון, וגם שם
הופקע המיסדרון ואחד החדרים לטובת
אנשי־הביטחון, שערכו בדיקות קפד־ניות.
אנשי״הביטחון,
אגב, נראו בכל
מקום. גבוהים, שקטים, מחוברים למכ־שירי־קשר
ולמכשירים לגילוי־מתכות
(כלי־נשק לסוגיהם) .הס ערכו חיפושים
מדוקדקים וקפדניים, באדיבות הולנדית
רישמית אופיינית.
בקומות האחרות של המלון שכנו
העיתונאים ואורחים אחרים, שלא היו
קשורים לסיכסוך הישראלי־פלסטיני.
כל הכינוס התנהל על־ידי ההולנדים
בסדר מופתי ומאורגן. במיכתב־ההזמנה
למשתתפים טרחו המארגנים
להזכיר את החוק הישראלי, האוסר

באו 13ן־השלו 0בהאג נעשה עוד צעד גדור רקואת
ההיובוות עם אש״ו: אבא אבן ובניו באש״יוהתווכחו, הקשיבו, חלקו זה על זה וגם הסכימו ביניהם
מיפגשים עם אנשי־אש״ף, וביקשו
מהמשתתפים לכבד אותו, ולא להביא
במבוכה את החברים הישראליים.
מישראל הגיעו לכינוס•
אבא אבן, שהוצג כשר־החוץ־
לשעבר וכחבר־כנסת־לשעבר, כיו׳׳ר
נשיאות המרכז הבינלאומי לשלום
במיזרח־התיכון, וכמחבר ספרים על
יהדות וציונות.
• ח״ב רן כהן, שהוצג כקולונל
צה״ל במילואים, חבר הווערה המרכזת
של ההסתדרות וכחבר־כנסת מטעם

• הפרופסור גליה גולן, ראש המחלקה
למדעי־המדינה באוניברסיטה העברית
בירושלים, המתמחה בעניינים
סובייטיים, ממקימי תנועת שלנס־עב־שי.1

הפרופסור משה מעוז, מתמחה
באיסלאם ובמיזרח־התיכון, בעיקר בהיסטוריה
של סוריה ופלסטין, פעיל
במכון מרימן למחקר.
• פרופסור מאיר פעיל, ח״ב של״י
לשעבר, כיוס חבר מפ״ם, קולונל(מיל),
ששירת בפלמ״ח במילחמת־העצמאות,
ופרופסור להיסטוריה צבאית ביד טס־

• סאמי מוסאללם, ראש־לישכתו
של יאסר ערפאת.
• הישאם מוצטפה, מנהל הקבינט
לעניינים לאומיים ובינלאומיים של
אש״ף.
• שאוקי ארמאלי, חבר המועצה

וליד צאדק, מנהל אקדמי של
המרכז הבינלאימ׳ לשלים. מנהל בית־ספר
לשעבר, ח״ב של״י לשעבר וחבר
מפ״ם בהווה.
• הד״ר אריה יערי, מנהל המרכז
הבינלאים׳ לשלים, ממייסדי קיבוץ
עין־דור, שימש במשך שנים כנציג
מפ״ם באירופה.
• הר״ר יוסי אמיתי, יו׳׳ר הנהלת
הרשימה המתקדמת לשלום ומומחה
לענייני המיזרח התיכון והסיכסוך היש־ראלי־ערבי.

ההריסות
ך* פלסיטינים שהגיעו:

• 11 בסאם אבו־שריף, שהוצג כיועץ
ליאסר ערפאת.

כפיים. הוא הדגיש בנאומו שהאינתיפאדה
היא ההתפתחות החשובה
ביותר, ואמר שהיא תימשך עד סוף
הכיבוש. הוא אמר שהפלסטינים לא
יבנו את עתידם על הריסות עם אחר,
אבל לא יסכימו שעם אחר יבנה את
עתידו על ההריסות שלהם. הוא הוסיף
שיש לשים קץ לגירושים ולריכויים,
כדי להבטיח עתיד ללא פחד, עתיד
מלא תיקווה לדור החדש של שני
העמ-ם.
״אנחנו,״ אמר אבו־שריף ,״מחויי־בים,
ונמשיך להיות מחוייבים לשלום.
אנחנו מחוייבים להחלטות המועצה
הלאומית הפלסטינית, ולהכרזתו של
ערפאת בארם, שבה הכיר בהחלטות
האו״ם 338,242ו־ . 181 הישראלים עדיין
מתנגדים, אבל אנחנו אופטימיים״.
כשירד אבו־שריף מדוכן הנואמים
ליוו אותו מחיאות־כפיים חמות, הן של
הפלסטינים, הן של ההולנדים, הן של
הישראלים.
אחד המשתתפים הישראליים, שנכח
בכינוסים דומים בעבר, אמר שהופתע
לשמוע שהפעם לא פתחו הפלסטינים
בהתקפה על ישראל, כמו שנהגו בעבר,
ושנאומו של אבו־שריף היה אופטימי.

גלי לחיצת ידיים עפין! מפייה
החח החיה
הלאומית הפלסטינית, נציג״אש״ף בפרלמנט
האירופי בבריסל.
• אילן הלוי, נציג אש״ף באינ־טרנציונאל
הסוציאליסטי.
• עימאד שקור, יועצו של יאסר
ערפאת לענייני־ישראל.
הרוח החיה מאחורי המישלחת הפלסטינית
היה עפיף ספייה, נציג אש״ף
בהולנד.
הכינוס נפתח בחריקה. מסויימת,
בעיקבות מסיבת־עיתונאים שערך
בסאם אבו־שריף ערב־הפתיחה, ושבה

^ הפסקות שבין הדיונים עמדה
^ באוויר השאלה המכרעת: יהיו או
לא יהיו מגעים בין הישראלים לפלסטינים?
המשתתפים שתו קפה אלה
ליד אלה, נוגעים־לא־נוגעים אלה באלה,
מהנהנים זה לזה לשלום, לא לוחצים
ידיים. מתעניינים מיהו מי, מביטים
בסקרנות אלה באלה, נדבקים להו־לנרים
כאל קרש־הצלה מפני המגע
הישיר, הבלתי־אמצעי והאסור. מדברים
בשימחה עם חנא סיניורה ופאיז
אבו־רחמה המותרים במגע.
רן כהן, שחסינותו הלכה לפניו, היה,
אולי, הראשון שהעז לשבת, לדבר ואף
ללחוץ ידיים — מגע ישיר לפי כל

רן כהן עם הישאם מוצטפה
• הד״ר חנן אשראווי, דיקן הפקולטה
למרעי־הרוח באוניברסיטת
ביר־זית.
• הד״ר סרי נוסייבה, פרופסור
לפילוסופיה באוניברסיטת ביר־זית.
• חנא סיניורה, עורך אל־פג־ר
ממיזרח־ירושלים.
• עורך־הדין פאיז אבו־רחמה מעזה.

הפרופסור אליאס סנבר, עורך
הריבענן לעיונים פלסטיניים בפאריס.

התנצלות מכל הלב
הרבה יותר מי הישראלים המשתתפים,
מה עברם הפוליטי והמיקצועי. ואיפה
הם ממוקמים בתוך מיגוון הריעות
בישראל.
הישראלים, לעומתם, לא תמיד
ידעו מי הנציגים היושבים בקבוצה
בצירו השני של אולם־המליאה, ואת
שמם של חלק מהם ראו בפעם
הראשונה ברשימת המשתתפים, שנשלחה
אליהם ביחד עם ההזמנה לכינוס.
ן זיה בולט־לעין שאש״ף שלח משתתפים
רישמיים, המייצגים את המים־
סד הפלסטיני, בעוד שמישראל הגיעו
אנשי־אופוזיציה, שחלקם בקביעת
מדיניות ותרומתם להחלטות היא שולית,
אם בכלל.
היה ברור שהישראלים הם הצר

הישראלים, שהם מבחינות רבות
נציגי מדיניות הכיבוש והדיכוי, נאלצו
להתנצל ולהסביר שיש גם ישראל
אחרת, אם כי עדיין כזו שהשפעתה
קטנה ומסתתרת ומסתכמת לעיתים
קרובות בהפגנות ובגילויי־דעת בלבד.
נראה, לעיתים, שהפלסטינים חותרים
בכל ררך להיכנס ולהגיע לפגישות
עם אישים מתוך הקונסנזוס וה־מימסד
הפוליטי בישראל. אך בינתיים
הם נאלצים להסתפק במי שמוכן לבוא.
ומי שמוכנים לבוא היו. ברובם מי שהכירו
באש״ף כבנציג הפלסטינים, ושקיבלו
את הרעיון של שתי מדינות —
ישראלית ופלסטינית — זו לצד זו.
הכינוס בהאג נערך בארמנן השל1ם.
הארמון נראה כמו טירה מלכותית מהו־

גליה גולן עם*אבו־רחמה וחנא סן גיורה
אסנר הישווה את התנהגות חיילי־צה״ל
לנאצים. השוואה זו גרמה לסערה תיק־שורתית
בהולנד ובישראל.
למחרת, כאשר הוזמנו נציגי שתי
הקבוצות לפגישה בפרלמנט ההולנדי,
התנצל אבו־שריף על דבריו, ואמר
שאין לערוך השוואה בין הנאצים לבין
הנעשה בשטחים הכבושים.
אבו־שריף היה הפלסטיני הראשון
שדיבר במליאה. כשעלה לדוכן הנואמים,
לא מחאו לו רוב הישראלים

אבו־שרין ד נואם את נאום־הפתיחה

פרשנות — עם אנשי אש״ף בתפקידים
רישמיים.
אבל כמו ברוב הכינוסים מן הסוג
הזה, שבהם משתתפים ישראלים מם־
חנה־השלום ופלסטינים חברי־אש״ף,
גם כאן היתה הזהירות הרישמית רק
נתח קטן מיום־הריונים הראשון. במהלך
הכינוס הפשיר והצטמצם מוראו
של החוק למינימום, והכל דיברו, נפגשו,
צחקו והתווכחו עם הכל.
היה ברור ובולט שהפלסטינים ידעו

המתנצל והחלש, בעוד שהפלסטינים
הם כרגע הצד החזק, המחוזר והמוכר
גם על־ידי רוב מדינות העולם המערבי,
בעיקר ארצות־הברית.
בכינוסים קודמים — טרום המועצה
הלאומית הפלסטינית באלג׳יר,
טרום האינתיפאדה וטרום נאומו של
ערפאת בז׳נווה — אנשי אש״ף הם
שהתפתלו בניסוחים מדיניים בלתי־מחייבים,
סכירים־ואינם־מכירים בישראל.

דרת,
ומשמש, בין השאר, גם כמקום
מ1שב 1של בית-המישפט הבינלאומי.
הוא היה רק אחד בשורה של כינוסים
שעוד צפויים בעתיד הקרוב, מתוך
כוונה להפוך את המיפגשים לעניין
שבשיגרה. המשתתפים הנוכחיים יפתחו
את הדרך למי שעדיין מהססים.
במהלך ימי־הדיונים היה בולט ש־אנשי־אש״ף
בקיאים הן בנכתב בע
תונות הישראלית והן בנעשה בנבכי
הפוליטיקה בארץ. כל הנואמים כמעט,

_ מג ע־ל א־ מג ע —
(המשך מענזנד )9
משני הצדדים, הזכירו את המישאל
שבו הודו *״ 54 מתושבי מדינת־ישראל
שהם מוכנים למשא־ומתן עם אש״ף.
היו בין הישראלים מי שהזכירו את
עברם הצבאי: רן כהן, ובעיקר מאיר
פעיל, שהרחיב את הדיבור על מיל־חמת־העצמאות.

שהגיע תורו של סאמי מוס־אללם
לדבר, הציג אותו יו״ר־הדיון
כראש־לישכתו. של יאסר ער־פאת.
מוסאללם עלה לדוכן ואמר :״אני
לא רק ראש־לישכתו של ערפאת, אני
גם חבר בפת״ח״.
באחת הסרנות, ביום הדיונים השני,
העלה הפרופסור מעוז את שאלת זכות־השיבה
הפלסטינית. הוא אמר שהפלסטינים
רוצים הכרה בזכות־השיבה
שלהם לכל חלק מארץ־ישראל וכי
הוא, כישראלי, מוכן להכיר רק בהחלטה
194 של האו״ם, המדברת על זכות
שיכה אישית ולא קולקטיבית.
בסיום דבריו עלה הד״ר סרי נוסיי-
בה להשיב. כך אירגנו ההולנדים את
הדיונים. בסדר מופתי ובשיווי־מישקל
קפדני ביותר — דובר ישראלי, משיב
פלסטיני ולהיפך. יו״ר הסדנה שאל את
נוסייבה אם הוא מוכן להשיב על השאלה
שהעלה מעוז. נוסייבה שאל אם
הוא חייב, נענה שלא, ובחר שלא להיכנס
לבעייה הסבוכה.
אבל יתכן שההבדל בין חוק־שבות
לפלסטינים לבין זכות־השיבה שלהם,
בין מולדת לבין מדינה, היה הבעייה
העיקרית בדיונים הארוכים, בעיקר
אחרי שהצדדים עברו את מחסום הכרתו
של אש״ף בזכות קיומה של מדי־נת־ישראל,
והכרתו בהחלטות האו״ם
242ו־.338
מייד אחרי שהעלה מעוז את השאלה
בסרנה, ריחף הנושא מעל לכל
פגישה ולכל פורום — ישראלי־פנימי,
פלסטיני־פנימי וישראלי־פלסטיני משותף.

התשובה הפלסטינית לשאלת
זכות־השיבה היטיב להגדיר הפרופסור
אליאס סנבר, עורך הריבשן לעיוני
פלסטיניים בפאריס.
סנבר, שדיבר צרפתית רהוטה, וש־דבריו
תורגמו אחר־כך לאנגלית, אמר
באופן ברור ביותר שיש להבדיל בין
חוק־שבות לבין זכות־השיבה .״זכות
השיבה,״ אמר ,״היא זכות יסודית שאין
עליה ויכוח. אפשר לנהל משא־ומתן
על מימוש הזכות הזאת.
״איש אינו יכול לקחת מאיתנו, הפלסטינים,
את המולדת שלנו, כי מולדת
היא ערך יסודי, וצריך להבדיל בין
מולדת ובין מדינה. המולדת איננה
שאלה לדיון או לעירעור. המשא־ומתן
בין הצדדים יתנהל על המדינה, לא על
המולדת״.
יש להניח שזו תהיה התביעה הישראלית
הבאה לאש״ף — שיבטל את
דרישתו לזכות־השיבה.
אבל המגעים האמיתיים נערכו,
כנראה, מאחורי הקלעים של אולם
הדיונים היפה, אי־שם בחדרי־חדרים,
בשקט, הרחק מעיני־כל.
שמועה עקשנית סיפרה על פגישה
בין בסאם אבו־שריף ובין רן כהן. השמועה
הוסיפה שבפגישה נכח משתתף
ישראלי נוסף. נושא הפגישה היה יוזמה
חדשה של תנועת שלונדעכשינ, התומכת
עכשיו, כידוע, במשא־ומתן עם
אש״ף. לפי היחמה החדשה תכריז תנועת
שלום־עכשיו על ״יום שלום״ .באותו
היום ייצאו אלפי חברי־התנועה אל
השטחים הכבושים לאות הזדהות. המשתתפים
הישראליים ביקשו מנציגי־אש״ף
לדאוג שבאותו היום תופסק
האינתיפאדה, וכך יקבל היום הזה
חיזוק והכרה הן ממחנה־השלום הישראלי,
הן מאש״ף ומהפלסטינים בשטחים.
נציגי־אש״ף הודיעו לישראלים
שישקלו בחיוב את ההצעה.
בסיום הכינוס נערכה מסיבת־עי־תונאים,
בהשתתפות נציגים משתי
הקבוצות — הישראלית והפלסטינית
— בתיווכם הסימפאתי של ההולנדים.
הלילה האחרון בהאג היה לילה של
פרידות. חלק מהנוכחים ייפגשו, קרוב
לוודאי, בכינוסים מתוכננים קרובים.

* *ד הרגע האחרון לא ידעו
^ המאר גני ם ההולנדיים א ם
אבא אבן יבוא או לא יבוא. יתכן
שהודעתו של חיים צדוק, שלא
יוכל להגיע ״מסיבות שאינן תלויות
בו״ ,היא אשר יצרה א ת הס פק
גם לגבי אבא אבן.
אולי משום־כך לא היה הרכב
המישלחת הפלסטינית ידוע גם

.,נוסצא 8נו
דה שנוגע
רדרינקת־ועץ,
וזה אסון היסטנו׳״
הוא עד הרגע האחרון. ףוא היה
תלוי בישראלים שיגיעו להאג.
אחד המארגנים ההולנדיים של
הכינוס הישדאלי־פלסטיני, שנערן
בהאג, אמר לי ערב הכינוס שהשתתפותו
של ה אנס ואו־דן־ברוק,
שר-החוץ ההולנדי, תלויה בבואו
של אבא אבן. א ם אבן לא יגיע, לא
ישא ואן-זץ־ברוק א ת נאומו לפני
המשתתפים ביום הדיונים הרא שון.
אבל
אבא אבן הגיע כמתוכנן,
מלווה בסוזי, אשתו, ו תפס א ת
מקומו בשורה הראשונה, בין מש תתפים
ישראליים אחרים.

אבן עולה לנאום ועובר על־כני מישלחת אש״ח*
״׳ש ביניהם כמה מזכשרים מאנרוח
מ יו ת של ישראל, ושהישראלים
י תיי חסו אל הפלסטינים כאל עם,
ולא כ אל קבוצה של פרטים. לכן,
אסר, הצעות כמו הצעת האוטו-
נונזיה אינן ב או ת בחשבון.
בנאומו ביום הראשון לא פנה
אבן באופן ישיר לחברי־אש״ף שי-

יונים השלישי והאחרון של הכי נוס׳
התקבל בהערכה רבה בצד
ושיחק במיקצועיות רבה במילים
ובניסוחים מתוחכמים ומבריקים.
הוא הדגיש באותו הנאום שאי-
אפשר להשיג שלום על ב סי ס של
אי״הכרה ואי״מגעים. הוא אף הכ־

השני, אתה מעניק לו זכות או מעמד.
אבל זו אגדה בלבד.
הדרך של מגע דיפלומטי איננה
חסד שמעניקים, אלא נוחות שמנצלים.

• זו פעם ראשונה שיש לך
מגע עם אנשי אש״ד?

יא הת״/וונת ונס
,013נדידאר!ך 1ר
ת שו ב ה
הפלסטינית ראש־המישלחת
היה בסאם אבו־שריף, דוברו של
יאסר ערפאת.
אבן נאם ביום־הדיונים הרא שון.
הוא פתח בסקירה היסטורית
על הק מ ת מדינת־ישראל והחל-
טת־החלוקה של האו״ם. הוא אמר,
בין השאר, שכששניים דורשים
א ת אותו הדבר, הצעד הטיבעי
ביותר הוא לתת לכל א חד חלק
מהשלם. הוא אמר שאי-אפשר
לב סס את השלום על רצונו של כל
צד לזכות ב־^ססג .״זו ארץ של
שתי זהויות, שתי היסטוריות,
שתי תרבויות, שתי מחשבות, ולכן
רצון של כל צד להשיג ״ד 100 הוא
אויב השלום. הוכח בהיסטוריה
שמי שרוצה, הכל או לא־כלום׳
מקבל בסוף לא-כלום״.
אבן הדגיש שאין אפשרות לה שיג
שלום מבלי להתחלק, ואמר
ששני הצדדים הגיעו עכשיו לשעת
המשא־ומתן. עכשיו השעה הנכונה
גם מבחינה בינלאומית, כאשר
שתי המעצמות הגדולות פועלות
במרץ לצימצום הנשק הגרעיני. כר גע
יש סיכוי טוב להיכנס לתהליך
של שלום, משום ששני הצדדים
רואים את המצב הקיים כבלתי-
מספק. האינתיפאדה, אמר, תוכל
להיפסק רק דרך משא-ומתן, ואילו
הישראלים בחרו כרגע בשילטון
שימשיך בכיבוש.
אבן הציע ששני הצדדים יסכי מו
לחלוקה, שההנהגה הפלסטינית
ת תיי חס ברצינות לדרישות הביט־

בעבר יצא לי לנאום ביחד איתם

ש לי לי ת ! י
ניס לנאומו מישפט אחד בשפה
הערבית.
את הראיון עם אבא אבן ערכתי
בבית-המלון בהאג, בבוקרו של
יום־הדיונים האחרון. אבן היה
בשלושת ימי הכינוס אישיות מחו זרת
ביותר על־ידי התיקשורת ה מקומית
והבינלאומית.

שבו מולו. הו א לא הזכיר איש מהם
בשמו, מםאת שם האירגון הזכיר
רק 099אחת.
הפלסטינים היו קצת מאוכזבים
מנאום־הפתיחה שלו, אך הדגישו
שעצם נוכחותו היא העובדה בע-
לת-הס שמעות.
אבן אמר שבאופן אישי היה
טעדיך שהפלסטינים יכוננו סוג של
פדרציה עם ירדן, למרות שנראה
באילו האופציה הירדנית מתה.
א ת התגוב ה הפלסטינית לנאו
הוזמנתי
על־ידי גורמים אירופיים,

מו של אבן נתן עפיף ספייה, נציג
אש״ן* בהולנד. ספייה סיפר למלי אה,
באנגלית רהוטה, שאחד היש ראלים
שעיניינו אותו ביותר במ הלך
ה שנים היה אב א אבן. הוא
דיבר אל אבן באופן ישיר והביט
בעיניו. הו א שיבח אותו, חלק לו
מחמ או ת והזכיר נאומים ומאמרים
של אבן מן העבר.
אבן, שלא מחא כפיים כאשר
ספייה עלה לדוכן הנואמים, כיבד
אותו במחיאות־כפיים חמות כא שד
ירד משם.
נאומו השני של אבן, ביוס״הד־

במיוחד על־ידי חברי־ממשלה הולנדיים
בהווה ולשעבר, ואני מחשיב את
הולנד מאוד. התברר לי שהדמויות
המרכזיות יהיו שלושה שרי־חוץ לשעבר
של הולנד, וגורמים אירופיים אחרים,
והתברר לי שאוכל להשמיע דברים
לפני נציגים פלסטיניים ולשמוע
מהם דברים. לכן החלטתי להיענות
להזמנה.
אני לא מאמין שאפשר לתרום לשלום
על־ידי היעדר־מגע, או היעדר־הק־שבה.
המיתולוגיה של,לא לשמוע ולא
להשמיע׳ זו אחת האגדות הדיפלומטיות,
שאומרת שעל״ידי שמיעת הצד

• למה באת הנה?

במועצת־הביטחון, וגם כאשר עמדתי
בראש מישלחת לאיגוד הפרלמנטרי
הבינלאומי. אז הציעו לי לצאת מהחדר
כשהם עלו לנאום. והיום, מי שלא רוצה
להופיע בחדר אחד עם אנשי אש׳־ף,
צריך לשבת בבית, כי לא יהיה שום כנם
שלא נימצא מולם.
יש משהו אבסורדי במישחק הזה.
כשטר קופל מזמין אותנו לראיון ביחד
איתם, לא עולה על הדעת לסרב לו. אם
אנחנו לא רוצים להינזר מהמעמדים
הבינלאומיים, אנחנו חייבים לשבת מולם.

הסכמת לבוא הנה אחרי
שארצות־הברית הכירה באש״!??
בהחלט.
בכינוס בפאריס הופיעו
כמה חברי־כנסת והיה להם קשה. אני
דווקא אזרח פרטי עכשיו, ואני יותר
חופשי מהם. אילו רציתי, יכולתי להר
פיע השנה בעשרה כינוסים שונים, אבל
פה החשבתי את ההשתתפות של מדינאים
הולנדיים רמי־מעלה ואת המעד
רבות האירופית.

• התייעצת עם מישהו בארץ
לפני הנסיעה הנה?
אני לא חייב להתייעץ. היה מתוכנן
שאבוא. דיברתי עם חיים צדוק והוא
אמר שיבדוק את הנתונים המישפסיים,
אבל אחר־כך אמר שאין שום היבט
מישפטי. התייעצתי עם מזכ׳׳ל מיפל־גת־העבודה
דאז, עוזי ברעם, והוא הביע
תמיכה נלהבת לנסיעתי.

ם׳סין: עפיף ספ״ה. שליש :,בסאם
אכרשריף.

אבא אבו, שהשתתף בכינוס ישראלי־פלסטיני
בהאג, מסביר לענת סרגוסט׳ מה הביא
אותו לשם, מספר אזה תו ש ם מנציגי אש״ף
בכינוס, אומר אוז_דעתו על_מדיני[ת שמיהעל
דרכה של מיפלגת־העבודה בזירה הבינלאומית
• לא התייעצת עם שימעון
סרס?

• איך התרשמת מהדיפלו
מטים של אש״ף?

לא רציתי להתייעץ איתו, כי לא
הייתי מוכן לקבל תשובה שלילית.

זו תמונה מאוד מגוונת, על כן ההגדרות
של ״אירגון טרוריסטי״ או ״לא
טרוריסטי״ אינן נכונות. זה מיגוון
שמשתרע מפונדמנטליזם מטורף דרך
מפוכחות זהירה, עד לאנשים שמשמיעים
כמעט דיברי חזון.
המאמר הראשון של בסאם אבו־שריף
מאוד רציני.

• די ברת עם אורה נמיר,
שהשתתפה בכינוס בפאריס?

לא. אורה נסעה לפאריס, ועצביה
כנראה לא עמדו לה, אבל לובה אליאב
אמר שהוא מרוצה ממה שהיה בפאריס.
לא הבינותי מה העיק כל־כן־ על אורה.

• אתה מתכוון לדווח למישהו
בארץ כשתחזור?

.אילו חיינו
בא1מזיציח, חיה דנו
מעמר גדור
יותר בתחום המדיניות״

^ אין ספק שאכתוב את ההתרשמות .
שלי. ואני אפגש גם עם חוג של 12
חברי־כנסת של המיפלגה, שנוהג להתכנס
מדי פעם, ושאני מרכז אותו. כולם
שוחרי־שלום ורוצים לשים דגש על
הסעיף במצע המיפלגה, שנוטים לשכוח
אותו מרי פעם. הסעיף אומר שאנו
רוצים הסדר שיבטיח סיום השליטה
י הישראלית במיליון וחצי ערביי יהודה,
; שומרון ועזה, ולכן אנחנו בעד החלטה
242 ובעד הסיסמה, שטחים תמורת
אנחנו טוענים כל הזמן שהם אינם
שלום׳.
מדברים בשפה אחת, ואצלנו כן מדבמבחינה
דוקטרינרית העמדה ברורה,
רים בשפה אחת? גם הם וגם אנחנו
״*אבל הצרה היא שהעולם רואה אותנו ־מייצגים מיגוון של ריעות.
לא דרך הניסוח היפה הזה, אלא דרך
פרט לפליטת־הפה האומללה של
הקיפאון המדיני.
אבו־שריף, בנוגע לנאציזם, נאמרו דבי
למעשה יותר ממיליון ישראלים הצרים
ששייכים לעולם של חשיבה ומי־ביעו
בעד ניסוח כזה, אם לוקחים בחשקוח,
ולא לעולם של מטפיסיקה. יש
בון את מצביעי המערך ומיפלגות השביניהם
כמה מוכשרים מאוד.
מאל, אבל העולם רואה אותנו, לדא־
• מי למשל?
בוני, רק דרך הדיון על כדורי־פלסטיק
עפיף ספייה הוא אדם מוכשר מאוד
או כדורי־גומי או כדורי־עופרת.
מבחינת רהיטות הביטוי. חששתי שה־מיפלגת־העבודה
קיבלה את מיש־ניסוחים
בנאומי היו יותר מדי מתוח^ן
ד־הביטחון על רקע של קיפאון מדיני,
כמים, אבל הוא תפס כל ניואנס.
לכן אנחנו מופיעים כמי שמייצגים את
• דיכרת איתו באופן ישיר?
שמיר או את הקיפאון.
קיימתי את הכלל שאין שיחות ומאילו
שר־הביטחון היה מבטיח את
געים.
הסדר על רקע של מהלך מדיני, זה דבר
• בגלל החוק האוסר מיפג־אחד.
אבל כרגע חלוקת התפקידים
היא שים עם אנשי אש״וז?
כזאת שאנחנו, מיפלגת־העבודה, מקיי
כן 20 .מחברי המיפלגה שלנו הת־מים
את הסדר בשרות הקיפאון המדיני.
,נגדו לחוק, למרות שהמיפלגה אימצה
לדעתי היינו צריכים לסרב לקבל
אותו.
את מישרד־הביטחון, אלא בתנאי שא•
אכל בזמן האחרון יש הרנחנו
חולשים גם על התהליך המדיני.
יש היגיון בשילוב הביטחון והדיפלו גשה שהחוק התרוקן מתוכן.
כשאני בחו״ל יש חוק, ואני מוכרח
מטיה, אבל אם זה לא בא ביחד זה חסר
להתייחס למציאות הזאת. המוסד ההו״
ת כ לי ת.
לנדי שהזמין כלל בהזמנה הערה שהווהדבר
החשוב ביותר שהושמע בשבועות
האחרונים, ולא על־ידי שר, היו
דברים שאמר איש צבא, הרמטכ״ל דן
שומרון. הוא אמר שאין פיתרון צבאי
לבעייה, משום שזו איננה רק בעייה
צבאית. ואני מעריך את הצלילות של
האמירה הזאת. לפעמים הגדרת מצב
היא חלק מהפיתרון.

עידה תתבקש לכבד את החוק הישראלי
המונע מגעים בין הנציגויות. לכן
כל הסידורים נעשו כדי שלא להביך
את הצדדים.
יש מוצא בחוק שאומר שאסורים
מגעים שלא כדין. כלומר שמישהו
צריך להעניק גושפנקה פרלמנטרית או
מישפטית. אילו הייתי יו״ר ועדת חוץ־
וביטחון, לא הייתי רואה עצמי כבול
לחוק, כי בתפקיד זה, זה כדין, כשיו״ר
הוועדה הזאת יכול להצטייד במידע
בכל דרך.
אי־אפשר לחיות עם זה לאורך זמן,
ויש ריבוי של מעמדים כאלה. לפעמים
פותרים בעייה בכך שמביאים אותה עד
אבסורד. וכרגע צריך לגדל זן של
מתווכים כאלה, כמו ההולנדים הפעם.

• יש מישהו כאש׳׳ף שהיית
רוצה לפגוש?
אני יודע שיש רבים שרוצים לפגוש
אותי.

• מי למשל?
אני חבר מוסד אקדמי נעלה בפי
רינסטון והייתי פרופסור אורח באוניברסיטת
קולומביה בארצות־הברית והטלתי
עבודות על התלמידים. המבריק
ביותר היה סטודנט פלסטיני, ואני
בטוח שהוא חבר אש״ף.
הפרופסור אדוארד סעיד ואני ישבנו
ארבעה חודשים בחדרים סמוכים בקולומביה
ב־ , 1975 והוא עשה הכל כדי
שלא ניתקל זה בזה, ואכן לא נפגשנו.
נפגשנו רק מעל עמודי הניוז״יק. כש־פורסמו
מאמרים שלנו סמוכים זה לזה.
עכשיו יש הזמנה של ריבעון חשוב
ואליטיסטי בשם הרפרס מגאזין, שרוצה
לראיין אותנו במשותף, ומכיוון שארו־ארד
סעיד הוא אמריקאי, אני מניח
שאין בעייה. אבל המלאכותיות הזאת
צריכה לבוא לידי סיום.
אני חושב שהחוק הקודם מספיק.

• שמעת על תובנית-הש-
לום של שמיר?

אני יודע שכולם היו מעוניינים לפגוש
אותי, כי הגשר שלי להידברות הוא
גשר של העיתונות. הם ציטטו כל מה
שכתבתי, הם זכרו יותר ממה שאני
זוכר.
אני מעוניין יותר בצד האידיאולוגי

אם שמיר רוצה לצמצם את הנוכחות
הצבאית שלנו, הוא יכול לעשות את זה
בארץ. הוא לא צריך לשכנע.מישהו
בזה. אם הוא רוצה לצמצם כוחות צבאיים
במרכזי אוכלוסין, הוא יכול לעשות
זאת. זה כבר נעשה בזמן משה
דיין, בסיסמה, מינימום נוכחות, מינימום
התערבות׳.
לגבי קמפ״דייויד, צריך להביא

• ובכל זאת לא ענית לשאלה
שלי: יש מישהו באש״ף
שהיית רוצה לפגוש?

• אתה חושב שמיפלגת-
העבודה צריכה לנקוט עכשיו
ביוזמה מדינית?
המיפלגה במצב מאוד ירוד, כי היא
פינתה את השטח הבינלאומי כולו לליכוד.
פרס יצא מכל מה שנוגע למדי-
ניות־חוץ, הה אסון היסטורי. כי בהיסטוריה
הציונית מיפלגת־העבודה שלטה
בתחום הזד״
אילו היינו באופוזיציה היה לנו
מעמד חשוב יותר בתחום עיצוב המדיניות.
אני חושב שמנהיג אופוזיציה
גדולה היה נחשב כגורם חשוב יותר
במדיניות בינלאומית, מאשר שר הממונה
על הכלכלה. זה מישגה. ובין שני
התיקים הייתי מעדיף את מישרד״החוץ
על פני מישרד־הביטחון. זה היה שיקול
מוטעה להרגיל את העולם הדיפלומטי
הבינלאומי לכך שמיפלגת־העבודה לא
קיימת.
אני חרד לעתיד המיפלגה, אני לא
יודע מה סוד ההתאוששות. הרי אנחנו
לא הפסדנו בבחירות, ובכל זאת נטשנו
את כל הצד המדיני.

• אתה רואה סיכוי להתאוששות?

~אני
חור יעתיר

• אתה מתכוון להמליץ לחברים
אחרים במיפלגת־העבו־דה
לנסוע לכינוסים כאלה?

צריך להרבות במעמדים שבהם הם
חייבים להקשיב לנו ואנחנו להם. אני
לא חושב שארצות־הברית, עם כל הכי
!יי בור, הביאה לנו הרבה סיוע על־ידי כך
שנמנעה מלבדוק את המציאות הפלסטינית
במשך השנים.
היה מועיל מאוד אילו האמריקאים
היו מעבירים התרשמויות. גם שולץ
וגם פיקרינג חשו בושה אינטלקטואלית
בכך שהם אינם בקיאים בנושא
הפלסטיני יותר מאיתנו. ושתי המעצמות
חטאו-בעניץ הזה. ארצות־הברית
ניתקה עצמה מהפלסטינים, וברית־ה־מועצות
ניתקה את עצמה מאיתנו. עכשיו
שתיהן עושות מאמצים לחזור לזירה.
יותר
קל לנתק מגע מאשר לחדש
אותו.

של העניין, איך הם רואים את מצבם
ואת עתידם מול עובדת קיומה של
מדינת־ישראל.
ניסיתי לחדד בתודעה הבינלאומית
שמאזן הכוח הוא העיקר. לא היה בהיסטוריה
ש־ 3וחצי מיליון איש יקיימו
ביניהם עוצמה כזאת, ומשום מה מדברים
אצלנו כאילו אנחנו פגיעים והם

כל שטח שיפונה יהיה חסר כל יכולת
עמידה מול ישראל.
הבעייה איננה הזכות שלנו להתקיים,
אלא היכולת שלהם להתקיים.
המטרה של כל המערכת הצבאית
שלנו היא להרתיע פסיכולוגית, למנוע
מילחמה בכך שאתה עושה רושם ומפיל
פחד ויראה. אבל אנחנו, עם הכוח הצבאי
האדיר הזה שלנו, מנסים להציג
תדמית של חלשים, ושל מי שנמצאים
בסכנת התקפה.

בחשבון שזה מיסמך חשוב בתחום היחסים
ההיסטוריים בין ישראל למצריים,
וחוזה־השלום הוא מחייב ומהפכני
בהשפעתו. אבל כשחורגים מתחום יחסי
ישראל־מצריים זה לא מחייב את
הירדנים והפלסטינים. עד היום לא
ברור לי למה ג׳ימי קרטר לא עשה
מאמץ להביא גם אותם לשם.

המיבלגה. אג י א

ורע 3ת סוד
ההתאוששות״

אבן נואם בכינוס
.עוד ברעם הביע תמיכה נלהבתו־

אני אבוא בדברים עם חברים, ואולי
נקים מוסד שלנו שיעקוב אחרי הדברים.
אילו
היינו מסרבים להתפשר על
חלוקה ב־ , 1947 פירושו היה שהמדינה
לא רדתה קיימת עכשיו.
אם במקום חיים וייצמן ודויד בן־
גוריון היתה גאולה כהן, היו אז נאומים
יפים, אבל לא היתה מרינה.
והמיפלגה, שעשתה את כל הדברים
האלה, מנודה עכשיו מכל הזירה הזאת?
על כן צרק, לדעתי, עוזי ברעם כשאמר
שאם זהו הסידור, זה אינו סידור סביר.

איך מתייחסים בגרמניה
המיזרחית למחשבה הכלכלית
החדשה? קורט לסלר, שר-
הדתות המיזרח־גרמני, שביקר
בארץ, סיפריעל כך בדיחה: איש
עומד בפינת״רחוב בברלין (ה־מיזרחית)
ומפצה גרעינים של

חיילת נמוכה לשמיר

מה הקשר בץ גרעיני־

תפוחים^ ,ראשי־דגים ושר־הדתות המיזרח־גרמני?

רייה שלמה להט, שנולד בגרמניה
(שמו המקורי: לינדנר)
הוצג לפני האורח כ״גאון פוליטי.
הוא מצליח תמיד לבחור
לעצמו יריבים שאינם יכולים
לנצח.״ לפסל יגאל תומרקין
אמר האורח שהוא מכיר את אביו

מיפגשים ונסיעות ברחבי־העו־לם.
אך הסיפור שריתק את כולם
היה מסעו האחרון והסודי של
ברונפמן לקובה, שם נפגש עם
פידל קאסטרו, המנהיג הקו־באי
הכאריזמטי, כדי לדון עימו
בגורל יהודי קובה. מסתבר שבקובה
חיים 5000 יהודים. בין
השאר התעניין קאסטרו במשמעות
הכיפה שעל ראשו של
זינגר, ושאל אם זה כובע של
מדים, כמו הכובע שלו.
מבין המועמדים השונים
לראשות עיר או מועצה, הכי
הרבה ילדים יש למועמד־הליכוד
לראשות המועצה המקומית
כפר-סבא — דויד לוין, אב
לעשרה. לוין, שהיה עד עתה
מנכ״ל מחלקת־העלייה־והקלי־טה
של הסוכנות, נוהג לבקש מאשתו
ומילדיו שלא להציטרף
אליו לחוגי״הבית השונים, כדי
למנוע ממתנגדיו את האפשרות
לומר שהוא ממלא את הדירה
בבני־מישפחתו.
הפירסומאי חיים פלד
פגש באחד האירועים את נאווה
גינת, אשתו של רפי גינת.
פלד הסתכל בה בהתפעלות
ואמר לה :״את מאוד יפה!״ הוא
שאל אם אפשר להציע לה להצטלם
לפירסומת. גינת חייכה,
ולא נתנה תשובה. אבל למחרת
היא התקשרה עם גבי טלר,
אשתו של כתב-הטלוויזיה עופר
טלר, שיזמה את ההיכרות.
גבי, המנהלת את אחת המחלקות
במישרדו של פלד, שמעה שגינת
סיפרה לבעלה על ההצעה
ושאלה את דעתו. הוא נתן את
הסכמתו.

אלון אבוטבול, דן תורן
ושרון בהן — שלושת השחקנים
הראשיים בסירטו החדש
של אורי ברבש, אחד משלנו,
שהו בשבוע שעבר במשך יומיים

לפני הרכב השופטים מנחם
אילן, צבי הכהן ושושנה
ברמן מתנהל מישפט

כמו מקצצת־דשא?״ שאל השופט
הכהן .״איך נשמעת מוסיקת־כא־סח?״
שאל השופט אילן. וה־

ך ן 11ך 1ן ף 1ך ך 1ר נהגו של שר־האוצר שימעון פרס, הש-
1 1 .1 11.1 11 תע מס בישיבת מרכז מיפלגת-העבודה, ש בחרה
א ת מיכה חריש כמזכ״ל מיפלגת־העבודה. הוא העדיף לשחק
כדורגל עם שאר נהגי־השרים והעסקנים, שהמתינו לסיום הישיבה.

פייצל אדחוסיי]׳

קיבל את מברכיו הרבים, עם
שיחרורו מהכלא, בביתו בירו שלים,
לרגלי הר״הזיתים, כשהוא יושב תחת יצירתו של אמן פלס טיני.
על רקע של כפייה חרוט בעץ־הזית דיוקנו של אביו, עבד״אל־קאדר
אל־חוסייני, המפקד האגדתי שנהרג בקרב על הקסטל.

תפוחים. כשחבר שואל אותו לפשר
מעשיו, הוא אומר שיש
לגרעיני־תפוחים תכונה: הם מפתחים
את המחשבה הכלכלית
החדשה. החבר מבקש לנסות,
והאיש מוכר לו כמה גרעיני־תפוחים
במחיר שני מארק. החבר
מתחיל לפצח, ופתאום הוא אומר
:״אבל בשני מארק יכולתי
לקנות קילו שלם של תפוחים,
ביחד עם הגרעינים שלהם!״ אומר
האיש :״אתה רואה? זה כבר
מתחיל לפעול!״ לפלר הופתע
לשמוע כי זוהי בדיחה יהודית
ישנה, אלא שבגירסה היהודית
מדובר על ראשי־דגים.
במסיבה שנערכה לכבוד

לפלר על־ידי עורך הארץ, גרשום
שוקן, נכחו כמה מן האישים
הבולטים ממוצא גרמני.

יצאו מן הכלל: מאיר וילנר
והרב ישראל לאו. ראש־העי־

הגרמני, איש־סרטים ידוע.
רמונדה טוויל, הפעי. -
לה הפלסטינית, אירחה השבוע
מישלחת איטלקית בירושלים.
בעלה של רמונדה, דאוד, שוכב
חולה בבית־החולים הדסה על
הר־הצופים.

פייצל

אל־חוסייני

ישב, עד לשיחרולו, בכלא כפר־יונה,
יחד עם ה|זשוד בריגול
שבתאי קלמנוביץ. השניים
לא היו אמורים להיפגש, אך
בשיגרת הכלא הזך מנו לא־אחת
ביחד ושוחחו ביניהם.
גיזבר הסוכנות היהודית
מאיר שיטרית, ורעייתו
רות אירחו בביתם ביבנה את
ישראל זינגר[ ,סמנכ״ל הקונגרס
היהודי העולמי, המקורב
לאדגר ברונפמן. במהלף הארוחה
הדהים האורח את הנוכחים
בסיפורים: מרתקים על

ו \ ךיךךן | 1ךךמ 1ך י פרופסור לנוירו־בירורגיה, בעל שם עולמי בתחומו, חגג את המסיבה^
\ | 1 1 1 ! 1 1 .1 /הרביעית לרגל פרישתו מהמחלקה הנוירו״כירורגית ב״איכילוב״ אצל איש
חיי״הלילה, יענקל׳ה טל. חיי אחיו של טל, חיים, ניצלו תו דו ת לניתוח שעשה הפרופסור. ברטל בן
ה 67-מתכוון להמשיך במחקריו ולעסוק בפראקטיקה פרטית. לצידו בתמונה: אשתו השניה, מרילן.
בבסיס צבאי ליד שכם. השלושה
השתתפו באימונים של יחידת
טירונים־צנחנים, כדי להיכנס
לאווירת הסרט. היה להם די
קשה. כהן, שהיה צנחן, גילה
כושר של ממש, אבוטבול גילה
כושר סביר, ואילו תורן, ששירת
בתיאטרון צה״ל, השתדל מאוד.

שבו מדובר על מועדון הפישנין
ועל מוסיקת־כאסח. כאשר העיד
צעיר, שהיה הדיסק־ג׳וקי במקום,
המטירו עליו השופטים שאלות
רבות. הם רצו לדעת היכן בדיוק
נמצא מועדון הפינגווין, מה סוג
הבידור במועדון כזה, ומהי מר
סיקת־כאסח .״האם היא. נשמעת

שופטת ברמן, המתמצאת במוסיקה,
רצתה לברר אם מדובר
במוסיקת רוק כבד. השופטים
קיבלו תשובות על כל שאלותיהם.
השופטים
הראו בורות
גדולה עוד יותר כאשר לא ידעו
מי זו מישפחת אלפרון. הסניגו־

העולם הזה 2684

רית, עורכת־הדין עדנה קפלן,
שאלה?נד, קצין־מישטרה, אם

אמנם חקר את העד, אריה
אלפרון, כאילו הוא חשוד רק
מפני שהוא בן למישפחת אל-
פרון המפורסמת. השופט אילן
העיר כי עבורו מישפחת אלפרון
איננה שונה מכל מישפחה אחרת,
ושאל את הסניגורית למה
התכוונה .״האם יש ידיעה שיפוטית
על מישפחת אלפרון?״ שאל
השופט, והסניגורית אמרה כי
למיטב ידיעתה עוסקת התיק־שורת
במישפחה כל״כך הרבה,
שהדבר משול לידיעה שיפוטית.
במישפט ״הפגישה הלילית״
,שהוא כעת כבר בשלב
י ״ הסיכומים, חל באחרונה סיכסוך
חמור בין התובעת מרים רוזנטל
ובין אחד הנאשמים, עו־רו־הדיו
יגאל ארנון. מאז אין
השניים מברכים זה את זה לשלום
ומתעלמים ;ה מזה.
קרוליין לנגפורד עובדת
באחרונה, לילה־לילה, כמלצרית
בפאב זיגל, ער שתגמור
לשלם את האובר־דראפט שלה
בבנק. היא מקבלת טיפים טובים
למדי. יש המזהים אותה, ויש
האומרים לה: את יודעת, את
דומה לשחקנית ההיא, לנגפורר.
ואז קרוליין שואלת: מה, באמת?
היא יפה? ונהנית מהתשובה: כן!

בנה של לנגפורד, ליאור
בן ה־ ,6מנישואיה לאסי דיין,

עדיין מתחנך בקיבוץ. הילד
אוהב את הקיבוץ ואינו סובל
מכוניות ורעש. כאשר הוא ישן
בעיר, הוא מתלונן שהוא לא ישן
טוב בגלל הרעש.
אביה של קרוליין, בימאי־הטלוויזיה
בארי לנגפורד,
חגג השבוע את יום־הולדתו היי .63 זה לא היה עוד סתם יום־
הולדת, כיוון שלגגפורד החליט
שהוא רוצה לעבור את טכס הבר־מיצווה,
שאותו לא עבר לפני 50
שנה. הוא נהג לומר כל השנים
לילדיו, קרוליין וג׳רמי, שחזר
בתשובה: אני לא מרגיש מושלם
בלי הטכס הזה. לכן הם אירגנו
לו טכס בר־מיצווה מאוחר בבית-
כנסת בבני־ברק.
** באילת נערך ערב־הווי
לתימנים, ואורח־הכבוד היה
אמור להיות הזמר בועז שרעבי.
הכל ציפו לבואו, אך הוא
לא הגיע. למחרת היום סיפרו
כמה אילתים שהם ראו אותו
באוניית־הקאזינו, באותן שעות
שבהן נערך האירוע.
זאת הפעם השלישית בחורש
האחרון שאלמונים מתנכלים
למכונית־הפאר של אשת־החברה
מיכל בקר. ביום הח־
^ מי שי, בדרכה למסיבה, היא גילתה
שאלמונים כילו את זעמם
במכונית הסרצרס הייחודית
שלה, ושרטו אותה לכל אורכה
במכשיר חד. המכונית, ששוויה
נאמד ב־ 400 אלף דולר, ושאותה
קיבלה מבעלה כמתנת יום־
הולדת, גורמת לה באחרונה ל־עוגמת
נפש והיא שוקלת את
החלפתה.
עוזרו הנאמן של הזמר

אדם, בחור צעיר בשם מיקי
לוגאו, המטפל ביחסי־הציבור
שא, המתין לאדם בקירבת רח־בת־הריקודים
של אחד הדיסקוטקים
בתל־אביב. כשהגיע
אדם למקום ניגשו אליו שתי
מעריצות והתחילו לחבקו ולנשקו.
בן־הזוג של אחת הבחורות
לא גילה התלהבות לסצינת־ההערצה
של חברתו לזמר הפופולרי.
הוא ניגש לעוזרו של
אדם והתחיל משמיץ את הזמר.
תוך דקות הפכו חילופי״המילים
לחילופי־מהלומות, וגם אדם התערב.
תוך _פחות מדקה הגיעו
למקום אנשי־הביטחון והפרידו
בין הניצים.
העולם הזה 2684

הכתבת ואשת־החברה הירושלמית
שרה דבידוביץ
הוזמנה לא־מכבר להקרנת־הב־כורה
של הסרט הדוקומנטרי על
ועידת ואנזה בירושלים. שם הכירה
את מפיק־הסרט, מאנ־פרד
קורוטובסקי. אחרי שיחה
קצרה החליט המפיק להזמינה
למינכן. דבירוביץ שהתה
במינכן יומיים וחזרה ארצה. המפיק
החליט לתרום 250 עותקים
מסירטו לצה״ל ולמערכת־החי־

ניראחרי
תקופה ממושכת של
מתיחות, נערכה סולחה בין הזמרים
חיים משה ואיציק
קלה. תוך שיתופו של צד שלישי
כמתווך, נפגשו כל השלושה
באחד הפאבים בתל־אביב. לאחר
שהייה של שעות אחדות במקום,
נפרדו שני הזמרים בידידות.
רבים התפלאו לגלות ש־מריאן
נלסון, אלמנתו של
רפי נלסון המנוח, לא הגיעה
לטכס האזכרה לרפי, שנערך
באילת ביום־השנה למותו. היא
התקשרה עם חברתה הטובה,
המעצבת בילי היימן, ואמרה
לה שהיא ערכה טכס־אזכרה
אישי בפאריס עם בני־טישפחתה
וחבריה הקרובים, ובגלל העוינות
כלפיה היא העדיפה שלא
לבוא ארצה.
בימים אלה מתבררת ׳ב־בית־הדין
לעבודה תביעתו של
חיים שחם, מי שהיה המנהל
האדמיניסטרטיבי של אגודת
בת־חר. הוא פוטר ללא סיבה
נראית־לעין על־ידי ז׳אנט או־רדמן,
המנהלת האמנותית של
הלהקה. בכתב־התביעה הוא תובע
כספים המגיעים בתוקף ההס־

1 171

| 1 1 1 1 |# 11 כקמע. מיכאל רצון(משמאל) ,יושב״ראש צעירי־הליכוד, שהוא בין המארגנים של
הפסטיבל הארצי של שירי־המיזרח, ני ט ה להרגיע א ת משתתפי״הפסטיבל, שטענו שבטלוויזיה נמנעים
במכוון מלשדר א ת הימנון״הפסטיבל, יייד החלטה מכוונת של האחראים להפלות את עדות-המיזרח.
רבות על מצבה* הכלכלי של
האופנאית חווה לוי, בת־זוגו־לחיים
של איש״העסקים רפי
שאולי. לוי התרעמה על הפיר־סומים
הלא־גכונים. לדבריה, לא
זו בלבד שאין אמת במסע־ההשמצות
המתנהל סביבה, אלא
שהיא כעת מתכוננת להרחיב
את עסקיה, נמצאת במשא־ומתן
עם יצרן־אופנה גדול מחו״ל.
פעם בשלוש שנים נערכת

הטיל טרייסטר על עמיתיו הבולגרים
לארח בבתיהם את רופאי־העיניים
הבולגריים. את הפולנים
וההונגרים הוא נאלץ לפזר
בין שאר חברי־האגודה, אך ללא
הבדל מוצא ודת.
גברי כנאי מהנששים
שלח את אשתו אורנה לחו״ל.
בבוקר־הנסיעה הוא נשאר בביתו,
כרי להמשיך בשינת־הלילה.
אשתו לקחה מונית לנמל־הת־

אחד ארוך(תירגום. חופשי) ,שיצא
לאור ב־ 1977 באנגליר ואר־צות־הברית.
אך עד עתה לא מצא
איש לנכון לתרגמו לעברית.
מריה יופה, עיתונאית וירידה
קרובה של ליאון טרוצקי,היא
אלמנתו של מי שהיה ראש ה־מישלחת
הרוסית בברסט־ליטוב־סק
במשא־ומתן עם הגרמנים
במילחמת־העולם הראשונה ושגריר
ארצו בסין, יפאן וגרמניה.
היא מתגוררת מזה ארבעה חודשים
בבית־החולים הסיעודי
נחה הנינעה בכפר־מלל. יוסי
למפרט, מנכ״ל בית־החולים,
קרא בנשימה עצורה את סיפרה,
ונדהם מהעובדה שהספר לא
תורגם לעברית. השחקנית הבריטית
ונסה רדגרייב, חברה
באירגון טרוצקיסטי, פנתה למריה
יופה ב־ 1977 וביקשה ממנה
לרכוש את זכויות־ההסרטה של
הספר, כדי לגלם את תפקידה של
מריה, אך נתקלה בלאו מוחלט,
בגלל דיעותיה האנטי־ישראל־יות.
יופה הוגלתה לסיביר בפקודת
סטאלין וחיתה שם במשך 26
שנה. כשחזרה למוסקווה נודע
לה שבנה, שהיה בן 17 בזמן
שהוגלתה, נעלם, וכנראה נרצח.
בשנות ה־ 50 היא טוהרה על־ירי
גיקיטה חרושצ׳ום, שאף
התיר לה לעלות ארצה.

נעמי מן זזודד אזזליאב ₪

פסוקי השבוע
\ 1ך 1 11 1ך 1ך( 1משמאל) חגג א ת סיום הקל ט ת אריד״הנגן החד ש שלו ע ם הזמרת סימה עמיאל
\ ( 11 1.1111 _ 11 מימין) ,כובבת המחזמר ״עלובי החיים״ ,שחגגה גם א ת יום־השנה הראשון
לנישואיה לזמר מוטי דיכגה(במרכז) .עופרים ועמיאל יקימו מחד שאת ״צמד העופרים״ לצורכי הופעות.
כם שהיה לו עם האגודה. הוא
טען שבמהלך עבודתו הוא שאף
לשפר דברים רבים בניהול האגודה,
כדי להבריא את מצבה, אך
הדבר לא ניתן לו, ובשל כך פוטר.
מתח
רב השתרר באחרונה
במטה־הבחירות של יצחק ויל״
קר, מי שהיה בעבר ראש עיריית
בת־ים, המתמודד כעת בבחירות
העירוניות במיסגרת רשימה עצמאית.
עקב חילוקי־דיעות חריפים
בין וולקר לשושנה מלכי,
הרביעית ברשימת המועמדים
ברשימתו, היא התבקשה
לפרוש לאלתר, אך היא סירבה.
אחרי משא־ומתן הסכימה לקבל
את המקום החמישי ברשימה,
ופיצוי הולם עבור עבודתה.
באחרונה נפוצו שמועגו/

ישיבת־ממשלה על המינויים
של הוועדה לביקורת־סרטים־ומ*
חזות. מזכיר־הממשלה, אליקים
רובינשטיין, בישר לסוניה
דויד, רכזת המועצה, שהיא נבחרה
פה אחד לתקופת־כהונה נוספת.
יו״ר
איגוד רופאי־העיניים
בישראל, הפרופסור גיורא ט״
רייסטר מבית־החולים תל־ה־שומר,
מצא דרך מקורית להבטיח
את בואם של עמיתיו מהגוש וד
מיזרחי לכנס הבינלאומי הראשון
לטראומה, שיתקיים בפברואר
בתל־אביב. כשהסתבר לו שהרופאים
מבולגריה, מהונגריה ומפולין
קיבלו את כל האישורים
ליציאה ולהשתתפות בכנס, אך
שאין בידם האמצעים לשהייה
בארץ בגלל מחסור בתקציב,

עופה, אך בהגיעה למקום הסתבר
לה שהיא שכחה את כרטיס־הטי־סה
שלה בבית. היא התקשרה עם
בעלה, שנאלץ לקום ממיטתו
ולנסוע ללוד כדי להביא לה את
כרטיס הנסיעה.
לפתיחה החגיגית של מי־סערה
הודית חדשה בשם שאזאם
רצתה מירי זיכרוני, אשת יח־סי־ציבור,
להביא אטרקציה: פיל .׳
היא צילצלה לסאפארי. שם חשבו
שמישהו מותח אותם. כאשר
הבינו שזוהי בקשה רצינית, הסבירו
לה שזה עלול להיות מאוד
מסוכן, מכיוון שאין זה פיל
מאולף של קירקס, והוא יכול
להרוס את המיסעדה.
היא כבר בת .93 את חייה
הסוערים והמרתקים הנציחה ב־סיפרה
האוטו־ביוגראפי לילה

• העיתונאי המצרי
אניס מנצור על טיבם
של שגרירי ישראל במצ ריים
:״(אליהו) בך אלי שר
היה אגרסור(תוקפן); (מ שה)
ששון היה קונפסור
(אב״מוודה) ו(שיטעון) ש מיר
הוא פרופסור!״
• מלי זלינגר, הכ ת בת
הצבאית של דבר, על
פרשת סגן ראש אגף־כוח-
אד ם בצה״ל, תת־אלוף
דויד חרמש המזוקן, שנג־זן׳
על התערבותו בשיבוצו
מחדש של בנו של קצין
בכיר* :מסורת הפרוטק-
ציות בצבא היא ארוכת-
שנים יותר מזקנו של ת ת-
אלוף חרמש!״
• יעלדיין על עיתוני
סוף־השבוע גדושי-העמו-
דים :״אין ספק שאחת
הסיבות למעבר לשבוע־עבודה
קצר היא הפניית
זמן לקריאת עיתוני סוף-
השבוע!״

ממקד !,של ארז
, 18 שברח מכל-

גז בזרגרי ם
החצי השני
נ חו ג בכפר־סבא, יום־הולדתו
ה־ 70 של נפתלי בן־מעוה, לשעבר
מזכיר מפ״ם ומראשי הסתדרות
העובדים (ראש המחלקה לדמוקרטיה
תעשייתית) .בן־משה, יליד טרנסילבניה,
איזור״הספר בין רומניה להונגריה,
היה בראשית דרכו בארץ פועל-
בניין, סולל־כבישים ומתנדב לצבא
הבריטי של מילחמת־העולם, שגם,
כאשר נכנס לפעילות פוליטית, לא
נטש, במשך תקופה ממושכת, את עמל־הכפיים:
חצי יום עשה כפועל־בניין
וחצי יום ככתב יומון מפ״ם, ע ד
המישנור.

גשר לתעלה
נפטר בחיפה, בגיל ,87 קשיש
חיילי צה״ל, תת״אלוח דויד לס־

הבת, בגיל ,57 אילן ומוי, מי שהיה
נהג אוטובוס אגד בקו ,300 באפריל
, 1984 עת נחטף האוטובוס על־ידי שני
צעירים ערביים, שהריגתם, משנעצר
האוטובוס בדיר אל־בלח שבמרכז
רצועת־עזה, היתה ראשיתה של פרשת
אוטובוס .300 שזיעזעה, בסופו של דבר,
את אושיות השב״ב. בעת פטירתו כבר
היה הלוי, הילד הראשון של קיבוץ נען
שבשפלה ובעצמו אב לשתי בנות,
גימלאי של אנד.

בלידת בתה הקטנה, כיום בת , 1.8
עברה סימי אירוע מוחי. מאז נפגעו
שמיעתה וראייתה, אך היא השתקמה
בכוחות עצמה, בהרבה כוח־רצון ובחריצות
רבה.
האב, שלמה, נולד גם הוא בטבריה.
כאשר התגרשו הוריו נשלח לקיבוץ,
שם גדל במשך שנים אחדות. בבחרותו
רקד ריקודי־עם, ניגן ושר. הוא שירת
בצבא שרות מלא, ולמד הפעלת ציוד
כבד.
שנים רבות עבד כמפעיל ציוד
בקיבוצי הסביבה ובמחצבות. כעת יש
לו עסק עצמאי מצליח .״יש לו ידי־זהב,״
אומרת אשתו ,״לכל אצבע יש
מיקצוע נפרד.״ הוא חובב דיג ושיט.
שלמה הוא אדם שתקן ומסוגר,
ביישן, המדבר בקול חרישי.
אף אחד מבני מישפחת שיטרית לא
נתקל מעולם במישטרה, ולא הסתבך
עם החוק.

בער הקוד
נפטר בירושלים, בגיל ,67 ביום
שבו נולד נכדו הראשון, יעקב רודן,
טנור אופרה, שנודע במיוחד בתפקידו
כאותלו. רודן, יליד רוס^ה, שהשתלם
בצעירותו באיטליה, היה! במשך שנים
הכוכב של האופרה הישראלית (20
תפקידים ראשיים ב־ססל הצגות) ,עד
שנישא לזמרת אמריקאית, יחד איתה
כבש את בימות האופרה בארצות־הברית,
באוסטריה, בגרמניה ובהולנד,
בטרם שובו ארצה, על־מנת לנהל את
המחלקה הווקאלית (הקולית) של האקדמיה
למוסיקה בירושלים.

אורגן ומכודכושד

האחות הבכורה

חייל לסקוב
חשובה לכל בע״ה
קוב* ,איש חיל־ההנדסה עד יומו.
האחרון. לסקוב, מפקד ׳פת״ח (יחי־דת־הפיתוח
של אגף־האפסנאות מ ד
ה״ל) ,ממציא ומאלתר בחסד עליון, היה
בנו של רופא סיבירי, שלמד
אדריכלות, מיקצוע שבו השתמש, עת
עלה ארצה דרך סין, על־מנת לשפץ
בתי־מיקדש מקומיים. לסקוב רב־התושייה,
שעליו אמר פעם קצין הנדסה
ראשי ״זה בן־אדם שתבוא אליו עם
בעייה, הוא יתן לך תשובה,״ הוא האיש
שהמציא את גשר־הגלילים, שעליו
חצה צה״ל, במילחמת יום־הכיפורים,
את תעלת סואץ.

למות בכבוד
נפטרה בירושלים, ממחלת

הסרטן, בגיל ,55 הפרופסור שושנה
בירן, נשיאת האיגוד האונקולוגי
(העוסק בחקר גידולים) בישראל
ומנהלת המכון האונקולוגי בבית־החולים
הדסה בירושלים. בירן, ילידת
תל־אביב ואם לשלושה בנים, נודעה
בשיטות הטיפול החדשניות שאותן
הציעה לסרטן השד (שזאת היתה
התמחותה) ,שעיקרן הוא שימור השד
— לא לכרות את השד כולו, אלא את
האיזור הנגוע בלבד. בירן גם היתה
אחת מרופאי־הצמרת הבודדים שהתבטאו
בגלוי על זכותו של אדם למות
בכבוד משאפסה התיקווה לרפא אותו.

נהג האוטזבוס
נפטר

באשקלון, ממחלת חצי

* לא-קרוב של דסטנ״ל צדד ל
הנוסח ח״ס לסנך וב, אך אביו של
הפרופסור ראובן לסקוב, בעל צל־׳ש־

הרסטב״ל על פעילותו ברופא צבאי
במילתמת •ו-0הביפ1רים.

נפטרה בלוס־אנג׳לס (והובאה
לקבורה בירושלים) ,בגיל ,74 מרים
גורן־באבד, מן העיתונאיות הראשונות
בארץ(כתבת מדיניות של היומון
הירושלמי המנוח חארזזיום) .גורן־
באבר, אחותו הבכורה של הרב שלמה
גורן, מי שהיה רבו הראשי של צה״ל
ורבה הראשי של ישראל, היתה ילידת
פולין,׳ בתו של בעל ביתן דפוס, שהיה,
בשנות ה־ ,20 ממייסדי כפר־חסירים,
מושב־החסידים בשולי עמק־זבולון.
היא עשתה חיל בעיתונות, הגיעה
ליומון ההסתדרות, דבר, ששלח אותה,
בגיל צעיר, בכתבתו לארצות־הברית,
שבה נתקעה בימי ׳ מילחמת־העולם
ושבה נשארה עד יום מותה, אחר
שנישאה למהנדס איירונאוטיקה ישראלי
שעבד בקליפורניה.

פגז לאלוף
נפטר בלונדון, בגיל ,92
פילדמרשל לורד הארדינג, מי
שהיה רמטכ״ל צבא בריטניה בראשית
שנות ה״ 50 ולאחר מכן א^זד המושלים
הבריטיים האחרונים של קפריסין,
כשזאת עוד היתה, בטר^ קבלת עצמאותה,
מושבת־כתר בריטית. שמו של
הארדינג יצא לפניו, עת^פיקד, במי־לחמת־העולם
השנייה, בדרגת ברי-
גאדיר (תת־אלוף) ,על הדיוויזיה
הבריטית המשוריינת השביעיות(״עכברוש,
המידבר״) בקרב המכריע נגד
הגרמנים באל־עלמיין שבמידבר המערבי
של מצריים, קרב שהיווה את
נקודת־המיפנה במערכת על צפון־
אפריקה ושבו נפצע הארדינג מרסיסי
פגז־תותח שנורה לעבר עמדת־הפיקוד
שלו.

בבל המילחמות
נפטר בקנדה, בגול ,93 סר
ויליאם סמואל (״אדם ללא חת״)
סטיבנסון, שנחשב לון ב־המרגלים
הבריטי של מילחמת־העולם השנייה.
סטיבנסון, בנו של בעל מינסרה בדרום
קנדה, התנדב במילחמת־העולם הראשונה
לחיל־האוויר המלכותי הבריטי,
שבו היה לאגדה, בהפילו ; 26 מטוסים
גרמניים, והיה, בין המילחקות, למיליונר
(בזכות המצאותיו ן ההנדסיות)
ולאלוף העולם באיגרוף לחובבים.
במילחמת־העולם השנייה הפעיל 3000
איש ואשה שבתחילה היתה משימתם
העיקרית לחשוף מרגליי גרמניים
ואיטלקיים בשתי האמריקות ולאחר
מכן לבצע מעשי־חבלה מאחורי קווי־האויב
באירופה.

אם סימי שיטרית
.הייתי נסערת ובכית!,־
^ ולא היה ארז שיטרית קשור כל/כך
בביתו, יתכן שהיה חי עד היום.
אלא שהוא היה ילד עדין וילדותי,
קשור מאוד בסינרה של אמא, ובשום
אופן לא יכול היה ללון אף לילה אחד
מחוץ לבית.
כאשר התגייס לצבא בגיל , 18 התקשה
מאוד להיכנס למיסגרות הצבאיות
הנוקשות. הוא מצא את מותו ארבעה
ימים אחרי הטירונות.
בית־הדין הצבאי, שדן במותו של
ארז, שמע שתי גירסות.
התביעה האשימה את רס״ר. פיצה
נאפסו ואת הרופא הצבאי הד״ר רפאל
ממואלוב, כי גרמו למותו של ארז ברשלנותם.
לפי גירסה זו ברח ארז מהמחנה
שבו הוצב באפריל . 1987 הרס״ר נאפסו
רדף אחריו בג׳יפ.צבאי ותפסו אחרי
מאבק. ארז הוכנס לג׳יפ, ובהזדמנות
הראשונה קפץ ממנו. לדברי התביעה
נפצע ארז אנושות בנפילה זו, וכתוצאה
ממנה מת אחר־כך בית־החולים. הרס״ר
והרופא התרשלו, על פי כתב־האישום,
באיבחון ובטיפול בחייל הצעיר.
סניגוריהם של הנאשמים העלו גיר-
סח, שממנה עולה כי ארז נפצע בנפילה
מאוחרת יותר. לדבריהם, הובא ארז
למירפאה במצב תקין. אביו ואחיו,
שהוזעקו למקום, לקחו אותו הביתה.
בדרך נתנו לו סטירות, ואביו היכה את
ארז ביד פתוחה מאחור על המדרגות.
ארז נפל וראשו נחבט. כך, לדברי
הסניגורים, נפצע ארז פציעה קטלנית.
מכיוון שמדובר במישפט פלילי, ומכיוון
שבלב השופטים נותר ספק איזו
גירסה היא הנכונה, זוכו הנאשמים. גם
בית־המישפט הצבאי לעירעורים אישר
באחרונה את הזיכוי.

מזה 20 שנה אינה עוסקת במיקצוע.
מאז נישואיה היא עקרת־בית מסורה,
המבשלת, מנקה ומטפלת בילדיה.
במשך השנים ניסתה להשלים את
השכלתה, למדה אנגלית וגמרה את
בחינות־הבגרות. ארז, שהיה טוב באנגלית,
עזר לה בלימודיה.

ן* ספק, שזיכה את הנאשמים, נפל
( 1כהר כבד על ראש הוריו של ארז.
הם נותרו שכולים מבן אהוב, ומלאי
זעם על שהאמת לא יצאה לאור .״אני
מוכן ללכת להיפנוזה, למכונת־אמת,
לכל דבר, כדי להוכיח שלא היכיתי את
ארז!״ אמר אביו שלמה להשלם־הזה.
התיקשורת יצרה לאב ולבנו תדמית
מעוותת. ארז צוייר כנער מופרע, שו־לף־סכינים
ותוקף־שוטרים. באחד העיתונים
אף נאמר עליו כי היה מ״נערי־רפול״
.לאב נוצרה תדמית של גבר
אכזר, אלים, המכה את בנו.
רגעיים ספורים בחברתו של שלמה
שיטרית, גבר גדול, שתקן ובעל עיני־תכלת״דגניות,
מספיקים כדי לשכנע
כל אחד כי הוא לא הרים מימיו יד על
אחר. בוודאי שלא על בנו האהוב. שיט־רית־האב,
יליד טבריה, בן למישפחה
טבריינית מדורי־דורות, סיפר להעולם
מסוגר ומסתגרת

*** למה וסימי(שימחה) ,הוריו של
ארז שיטרית, הם אנשים צעירים
ונאים. שניהם ילידי טבריה, ממיש־פחות
ילידות־המקום. סימי היא בת
למישפחה מרובת־ילדים, אשה נמוכה
וצנומה. היא מלאת להט ומרץ. מאז
מות בנה, מזה שנה שלמה, לא יצאה
מהבית. היא הסתגרה. רק באחרונה
התנדבה לעבוד בסיפריית בית־הספר
שבו לומדת בתה, אלה.
בנערותה למדה סימי ספרות, אך

האב בימי שרותו בצה״ל
.הוא רקד בלהקה, ניגן בסכסופון ושרו

יום. מ׳ אש במותו של החייל ארז שיטרית, בן ה
2קום ממי שלא היה מסוגל לחיוח בלי אמא?,

נ לזזזזז

לקנות לנו בירה. הוא היה עוזר לכל
השכונה לסחוב סלים.״,
סימי, האם, היא הרבה יותר דברנית
מבעלה. היא נרגשת, מרבה לדבר ולהציג
את צערה.
״מה פתאום כתבו על ארז שהיה
מנערי־רפול? הרי הוא סיים בית־ספר
עממי, ואחר־כך למד כיתה ט׳ בתיכון־
מקיף וסיים כיתה י׳ בסדנא צבאית.
הוא היה תלמיד בינוני, אבל אף פעם
לא היו איתו בעיות. בחיים לא היה לו
תיק במישטרה, הוא אפילו לא התקרב
למישטרה!
״היו לו תחביבים. הוא שיחק כדורסל.
ארז היה 195ס״מ גובה. ניגן שנה
באורגן, התאמן במכון־כושר. כל מה
שילדים טובים עושים. מוסיקה היתה
תמיד בבית. שלמה, בעלי, היה
בנערותו רקדן בלהקת כי 1ח ת, והוא גם
מנגן בסכסופון ושר.
״ארז תמיד רצה לעזור לי, היה ילד
של בית. כאשר ניקיתי תריס גבוה אמר
לי, :אמא, אל תתאמצי, אני מגיע לשם
בקלות, אני אנקה את התריס.׳ היה
מנקה אחרי את המיקלחת.
״ארז היה ילד שובב. לפעמים שיחק
כגולות או בכדור, ושכנים באו להתלונן.
אבל כאשר ילדים הציקו לאשה
זקנה, שגרה לידינו, הוא ביקש מהם
להפסיק, והיא באה לספר לי על זה.
״אם היתה קינאה בין הילדים שלנו?
יש לנו שלושה ילדים, אלון ,23 ,ארז
ז״ל ובת, אלה, בת 17 וחצי. אז קינאו
בארז. כי ידעו שאותו אוהבים הכי
חזק״.
האב :״יש דברים שאינם ניתנים
לשליטה. כמו שאינני יכול להפסיק את
פעימות־הלב שלי כך העדפתי את ארז.
אני אוהב את ילדי האחרים, אבל ארז
נתן כל־כך הרבה טוב!״

^ המפקד
9היגיע

טל מייד
הזה :״ארז היה הבן שלי, הוא היה צמוד
אלי. יחד יצאנו לדוג, לשחק כדורסל
ולעבוד. הוא היה ילד שהסתפק במועט.
מאוד אהב לעזור לכולם. אם אמר

במיקרה ששכחתי לנקות את המחסן,
כאשר חזרתי הביתה היה המחסן
מסודר. אם ראה שנגמרה הבירה במקרר
ואני יושב עם חברים, היה נוסע העירה

ך* משך שנתיים לפני הצבא הס-
* 0תובב ארז ולא למד .״אמרתי לו
שיעשה בגרות. הוא שמע לי, הלך
לבחינות והתקבל לחמישה מיקצועות.
אמרתי לו שזה יותר מדי, הוא יישבר
בחמישה מיקצועות, שיירשם רק לשניים,
ואחר־כך יוסיף,״ מספרת האם.
אבל משום־מה לא הספיק ארז להתחיל
ללמוד. הוא עבד קצת עם אביו ועם
דודו, ובחופש עבד בקטיף־בננות, עבודה
המצריכה כוחות רבים.
אחיו הבכור, אלון, היה כבר בצבא,
כאשר הגיע מועד־גיוסו של ארז. אלון
שירת בשיריון. גם לו היה בהתחלה
קשה להתרגל לחיות מחוץ לבית, אבל
אחרי שהועבר למחנה קרוב יותר לא
היו איתו בעיות.

אב שלמה שיטרית
,אני שסר לכם את הבן של!,׳
ארז רצה ללכת לקומנדו הימי.
״אמרתי לו שזה לא מתאים לו, שילך
ליחידה רגילה,״ מספר האב. כאשר
הגיע יום־הגיוס סירב ארז שאמו תלווה
אותו .״שאבא יביא אותי ללישכת־הגיוס
כמו שהביא את אלון,״ אמר להם.
ארז נופף בידו לשלום לאביו, ונסע
באוטובוס לבסיס־קליטה־ומיון. בערב
בא בחזרה הביתה. ההורים הוכיחו אותו,
אמרו לו שעם צה״ל לא משחקים,
שיקבל עונש, והחזירו אותו למחרת
לבסיס, ביחד עם אחיינו. באותו הלילה
חזר שוב הביתה.
הפעם התערבה האם ואמרה כי היא
תיסע איתו, למחרת, כדי לדבר עם
המפקד שלא ייענש.
״אני זוכרת, זה היה יום גשום, קמנו
ב־ 6בבוקר ואלון לקח אותנו לבקו״ם.
לא רצו להכניס אותי למחנה. בכיתי
ליד השער, התחננתי שיתנו לי לדבר
עם המפקד. לא רצו. עברה קצינה
וראתה אותי. היא ריחמה עלי, הביאה
לי כוס־מים. הייתי נסערת מאוד, בכי

בסוף הכניסו אותי למפקד. הוא זכר
את ארז מהיום הקודם ואמר שאין צורך
לדאוג, שזה קורה הרבה לטירונים
בצה״ל. הוא אמר שרואים על ארז שהוא
ילד טוב ולא מנסה לעשות בעיות.
״ראיתי שם עוד הרבה חיילים
שחיכו למישפט, מפני שברחו הביתה.
זה לא רק הבן שלי שעושה בעיות
בצה״ל. ארז נשאר, ואני חזרתי הביתה.
בערב שוב הגיע ארז הביתה״.
לא היתה ברירה. למחרת ליווה האב
את בנו לבקו״ם .״זו היתה כבר הפעם
השלישית. דיברתי עם המפקד, ושנינו
הבנו שמעצר לא יעזור. הוא אמר
שישאיר את ארז בחדר־מעצר לשם
הרתעה.
״לארז לא היה הסבר למעשיו, אבל
בשלב זה הוא כבר העדיף שלא לשרת
בצבא. דיברתי עם הקב״נית (קצי־נת־בריאות״נפש)
.היא אמרה שהוא ילד
נחמד, והיא תסדר לו טירונות קצרה,
ואחר־כך יוצב ליד הבית.״
סימי, האם :״אמרתי לארז שלא
עולה בדעתי שהוא ישתחרר מצה״ל, כי
התווית הזו תלך איתו כל החיים.
אמרתי לו שעם קצת תשומת־לב ורצון
טוב הכל ילך בסדר.״
כמו טטאלאג

ס ת הטירונות סיים ארז ללא כל
\ £בעיות, הוא אף נהנה ממנה. הוא
הלך למיטווח, הביא הביתה את הנשק,
ולא קיבל אף תלונה אחת במשך חודשיים.
אחרי
הטירונות הועבר למחנה סמוך
לטבריה, שם היה אמור לשרת כאפ־סנאי.
ביום
שהגיע לבסיס החדש ברח ארז
בערב הביתה. למחרת טילפן מישהו
בבוקר ודיבר עם אמו של ארז .״הוא
הציג את עצמו כמפקד של ארז, ואמר
שידפוק לו 35 ימי־מעצר. לא הבנתי
מדוע הוא מדבר איתי בגסות כזאת,״
מספרת האם.
ארז לא רצה לחזור לבסיס. הוא אמר
ששמע מחברים שהבסיס הוא כמו
סטאלאג. שמתעללים שם בחיילים,

ארז שיטרית בילדותו: משחק עם חברים וכלב, מנגן באקורדיון, מחזיק ברובה־טוטו

אילנד, אלץ ₪

.אם אני אשת אתם תתחרש 1תבם! אתם לא יודעים איזה אנשים יש שם!־

(המשך בעמוד )24

יי — 1 5

״חשוב שהסיפור יגיע אל הקהל
הרחב. חומר טוב לטלויזיה.
עודד קוטלר מגיש ביצוע טוב..
יוסי גרבר מצוין בתפקיד סגן
ראש הממשלה.
(העיר).

״הדלפה״ מחזה שקודה עכשיו

(מעריב)

הסאמוי בייל נאן 1111 והים
״כוחה של ההצגה טוב יותר מאשר כל שנה שלמה של חינוך
לדמוקרטיה. מחזה מאוד קולע של מתי גולן, יש ל ספור טוב
המתקדם בקצב רצחני, מהיר ובכל זאת נושא על גבו תפקיד
גדול עודד קוטלר ויש לו נוכחות מרשימה. גם יוסי גרבר טוב
ויונתן צ׳רצ׳י. הצגה שמעלה בעיות נוקבות באשר למוסר העיתונות,
זכות הצבור לדעת, הצנזורה, שחיתות עיתונאית וכמובן שחיתות
השלטון יעשו טוב האזרחים שילכו לראות אותה.״

(חדשות)

עורכי העיתונים
על״הדלפה יי

*שנה שדמה שר חינוך

לדמוקרטי ה
* בימוי מ תו ח ומהיר קצב

״ארוע תקשורתי אקטואלי״

(ידיעות אחרונות).

(חנה זמר עורכת דבר).

״שרטוט מחודד,מושחז ועוקצני״

* זו ה צג השהמשחקשלכל
ה שחקנים מצוין.
>גל״צ)* .בימוי מ עול ה של אילן רונן

(חיים יבין מנהל הטלויזיה)

(על המשמר).

״בימוי מתוח ומהיר קצב שבו תמונה אינה מספיקה להסתיים
לפני שמתחילה הבאה. עודד קוטלר בתפקיד הראשי עושה הצגה המשוחקת להפליא ומבוימת כהלכה .
זאת היטב. יוסי גרבר הוא שר בטחון ערום כנחש. עפרה אפיזודות נאות ממתיקות את העלילה. עודד קוטלר
ויינגרטן היא אשת קריירה תפקיד המבוצע אף הוא בצורה בתפקיד מצוין. יוסי גרבר מעניק לו ציניות מלבבת
ועושה דמות זאת לרביכה נהדרת.״
משכנעת .,תפאורה דינמית מאוד של רות דר״.

(ידיעות אחרונות).

״בימוי מעולה של אילן רונן. מתי גולן מתאר את
״המחזה מגרה לדיון בשאלות של דמוקרטיה ויחסי המימסד האוירה במערכת בצורה משכנעת ביותר. זו הצגה
הפוליטי והתקשורת. קשה לשכוח את יהודה פוקס המפליא שהמשחק של כל השחקנים מצוין.והפעם שוב
בתפקיד העיתונאי הקשיש. עודד קוטלר הוא ב|נל נוכחות השתלם הכלל שאפשר להגיע לרמת משחק גבוהה על
ידי מסירת תפקידים אפיזודיים לשחקנים מהשורה
בימתית משובבת״
הראשונה כמו יוסי ידין, יהודה פוקס ואחרים -הופך
(מעריב).
אותה לתענוג.
״הקאמרי בישל פה עוד להיט״
״ההצגה מבוימת ומשוחקת בצורה מקצועית ונקיה כמה

(על המשמר).

״אין לי ספק שזה יהיה שלאגר. כתוב
ע״י בעל מקצוע בעיתונות ובפוליטיקה,
שוטף וקולח״
(דב יודקובסקי עורך ידיעות אחרונות).

״כמעט ודאי הדבר שבעיניי, המחזה
יזכה בתשומת לב רבה ואף בהצלחה
קופתית בזכות הנושא שבו הוא דן:
דמותה של התקשורת הישראלית בעיני
קהל צרכניה.״
(שמואל שניצר עורך מעריב
לשעבר)
ההצגה החדשה בתיאטרון הקאמרי לא זקוקה
להמלצה שלי נדי לפוצץ קופות ואולמות.
כ ד אי, כ ד אי ל ר או ת.

מהשחקנים מגישים משחק מעולה. עודד קוטלר בתפקיד ״הצגה שהקהל יאהב לאהוב״

(ח״ב יוסי שריד)

(קול ת׳׳א).

העיתונאי, יוסי גרבר
בתפקיד שר הבטחון,
וסנדרה שדה בתפקיד העיתונאי אשת
הם מעולים. ג ם ראובן
שפר, יהודה פוקס, יוסי
ידין, יונתן צ׳רצ׳י, אורי
לוי זאב שמשוני, בנו
טיפוסים משכנעים.לקהל
צפויה כאן הצגה מבדרת
ופיקנטית״

מאת: מתי גולן
ביים: אילן רונן
תפאורה ותלבושות: רות דר
מוסיקה: דן הנדלסמן
תאורה: פיליפ רוס

משתתפים(לפי סדר הא״ב):
יוסי גרבר, עפרה ויינגרטן,
ניסים זוהר, אבי טרמין,
יוסי ידין, אורי לוי, יהודה פוקס,
יונתן צ׳רצ׳י, עודד קוטלר, סנדרה
שדה, זאב שמשוני, נעמה שפירא,
ראובן שפר.

ה ת יא ט ר

הקאמר

(חדשות).
תאריכי ההצגות:
יום ה׳ ,16.2מוצ׳׳ש ,18.2יום אי ,19.2יום ב׳ ,20.2יום גי ,21.2יום ד׳ ,)20.30 ,16.30( 22.2יום ה׳ 23.2
מוצ״ש ,25.2יום אי 26.2
יום ב׳ ,27.2יום גי .28.2

הקאוער׳.התיאטרון שד תר -א בי ב
שירה,שקולניק

מפורייגוח מאוד נוח
הפסקות־החשמל האחרונות, החוזרות והנישנות, הביאו
לשינוי בשיקולי־הכדאיות של מיפעלי־תעשייה רבים,
שעברו לשימוש בגנרטור כתחליף. עקב כך מכרה חברת פ.ק.
גנרטור־ם, בחודשיים האחרונים, מעל 150 גנרטורים.
פ.ק. גנרטור(היקף־מכירות של 3.5מיליון דולר) ,הינה
חברת־בת חדשה של נ. פלדמן ובנו בע״מ, עוסקת בגנרטורים

והיא סוכנת בלעדית בארץ של גדולי יצרני הדיזל־גנרטורים
באירופה, פ .ג׳ .וילסון.
פ.ק. מצטיינת באספקה מהירה ובמתן תנאי־אשראי נוחים
(עד חמש שנים) .פ.ק. גם מסייעת ללקוחות המתקשים לקבל
חיבור מחברת־החשמל או הזקוקים להגדלת החיבור הקיים,
אר נתקלים בעיכובים. לאלה משמש הגנרטור כמקור־כוח

עיקרי במקום חברת־החשמל.
ייחוד נוסף של פ.ק :.פיתוח גנרטורים מושתקים,
המתאימים לאזורי־מגורים. כך, למשל, רכשה עיריית תל־אביב,
לאחרונה, מיספר גנרטורים כאלה לרמזורים לצמתים
הראשיים בעיר ואכן, גנרטורים אלה עבדו בכל הפסקות־החשמל
האחרונות והוכיחו את אמינותם.

העולם הזה 2684

אחד מידידיי, מומחה לענייני צבא, נתן לי פירוש חדש לעימות
ההיסטורי בין יצחק שמיר והצנחנים בשכם. אז קמו הצנחנים, בזה
אחר זה, לעיני המצלמה, ואמרו לשמיר ולעם־ישראל מה דעתם על
הניסיון האווילי לדכא את האינתיפאדה.
עימות זה היה נקודת־ציון. היתה לו השפעה עמוקה וארוכת־טווח
על דעת־הקהל ועל דעת־הצמרת.
מדוע הלכו דווקא הצנחנים בראשי
אומר ידידי: הצנחנים הם קוטרים. הם תמיד היו כאלה. הם
מוכנים להתלונן תמיד ולא לעשות חשבון לאף אחד. הם אומרים
בדיוק מה שהם חושבים, ואין עליהם מורא של מדינאים ואלופים.
זה נובע מאופי החיל. אנשי״השיריון, למשל, שונים לגמרי. מה
שקרה בשכם לא יכול היה לקרות אילו היו שם שיריונאים.
השיריון פועל כצוות. כאשר קבוצה של טנקים יוצאת לפעולה,
יש לכל טנק תפקיד מסויים, וכל טנק סומן על הטנקים האחרים.
לא יתכן אינדיווירואליזם בשיריון. ואילו כל צנחן הוא מלך.
אין זה מיקרה שראשוני המורדים בלבנון היו הצנחנים —
״החטיבה שלא גוייסה״.
למריבות בין הצנחנים יש ממדים היסטוריים. ב־ 956ו קרה
משהו בין אריאל שרון, רפאל איתן ומוטה גור ליד המיתלה.
המריבה ההיא בין אריק, מוטה ורפול משפיעה גם היום, אחרי 32
שנים, על ההחלטות בצמרת המדינה. שלושתם שונאים זה את זה
וקשורים זה בזה, ושלושתם ביחד רוחשים בוז אינסופי לחיים
בר־לב, סתם שיריונאי.
אולי דומים הצנחנים שלנו למלחים הרוסיים בבסיס קרוג־שטאט,
שפתחו במהפכה נגד הצאר, ושניסו אחר־כך לפתוח במהפכה
נגד לנין. עושי־צרות מיקצועיים.
כן ירבו.

נתן החכם
^ כשהיינו ילדים סיפרנו בריחות בנוסח ״מהו שיא...״
למשל: מהו שיא הזהירות? שני קיפודים עושים אהבה.
על מישקל זה אפשר לשאול: מהו שיא הטימטום?
עד לפני שבועיים היתה תשובה ברורה: טאבה. פשוט לא עלה
על הדעת שיתכן משהו יותר מטומטם.
מסתבר שיתכן. אחרי כל שיא יש שיא חדש. לכן אין ספר־השיאים
של גיניס שוקט על שמריו.
מהו שיא הטימטום, כרגע? הרעיון לשלוח את נתן שצ׳רנסקי
לארם.
לרעיון גאוני כזה צריך להיות אבא גאוני. אומרים שזהו ביבי
נתגיהו. כל הכבוד.
שצ׳רנסקי אינו רק אדם שנחשב על־ידי השילטונות הסובייטיים
כמיטרד ממדרגה ראשונה. הוא לא רק אדם ששוחרר רישמית
על תקן של מרגל, במיסגרת של
חילופים. חשוב מכל אלה: אחרי
שיחרורו הוסיף שצ׳רנסקי לקדש
מילחמה עולמית בסובייטים.
הוא הפך נושא־הדגל של הימין
הקיצוני־קיצוני ברחבי העולם,
המשתדל להחזיק את המילחמה
הקרה בחיים גם בעידן גורבא־צ׳וב.
על כל גיבעה רמה ותחת
כל עץ רענן מכריז שצ׳רנסקי,
בכתב ובעל״פה, שהגלאסנוסט׳
הוא שקר והפרסטרויקה כזב, .
כל אדם זכאי לדיעותיו, מה גם
שבחוגים מסויימים הסחורה שמציע
שצ׳רנסקי היא מיצרך מבו־קש
מאוד, והיא שווה מיליוני
שצ׳רנסקי
דולארים.
אבל מדוע צריך איש כזה להיות דווקא נציג ישראל באו״ם?
איך זה מסתדר עם העובדה שאחרי עמל רב הצליח שר־החוץ
הישראלי לשכנע את עמיתו הסובייטי לפתוח במגעים רצופים
ביניהם — תפקיר שהוטל דווקא על שגרירי ברית־המועצות וישראל
באדם?
שצ׳רנסקי באו״ם ב־ ?1989 ממש רעיון מטורף. אילו ייחסתי
חשיבות כלשהי למישרד־החוץ הייתי מודאג מאוד. למרבה המזל,
אני מאמין כי מישרד־החוץ הוא מוסד שולי( .כפי שחרז פעם מירד
שיף: מישרד החוץ /מאוד נחוץ /כי בלעדיו /מה יעשו פקידיו?)
במדינה מסודרת — ברית־המועצות, למשל — יש מוסד
המקבל החלטות. כל החלטה מתקבלת אחרי לבטים ויסורים,
עבודת־מחקר וגיבוש אופציות, עימות של השקפות ושקילת הסיכויים.
אחרי שהיא מתקבלת, פועלות על פיה כל שלוחות המדינה,
עד שמתקבלת החלטה אחרת.
למשל: ממשלת־ישראל מחליטה כי האינטרס הלאומי מחייב
חידוש היחסים בין ירושלים ומוסקווה. קובעים לכך דרגה גבוהה
של קדימות. בהתאם להחלטה זו נעשה הכל: התנהגות המישלחת
הישראלית במוסקווה, תחרויות־ספורט, טיפול בחוטפי מטוס סובייטי,
עזרה לנפגעי רעש בארמניה. וכמובן, מינוי שגריר בארם,
שיתאים במיוחד למאמץ זה.
כך במדינה מסודרת. במדינה שלנו שום החלטה אינה החלטה,
ושום קו אינו קו. הכל שולפים מן המותן, קולעים בול לכותרת של
מחר בבוקר. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. יש ביבי. יש ארנס. יש
שמיר. לכל אחד יש הברקות מזהירות. ואם הברקה אחת סותרת את
רעותה — אז מה? העיקר שיהיה שמח.
מול האדם יש שדרה נאה, מין כיכר בקצה רחוב. מתנוסס שם
שלט עירוני גדול :״כיכר שצ׳רנסקי״ .די הופתעתי. אולי היו צריכים
לקרוא למקום כיכר ביבי נתניהו.
אשר לשצ׳רנסקי עצמו, מתאים לו יותר השם אנטולי שפנסקי.
הוא היה גיבור אמיתי בברית־המועצות, ואז הערצנו אותו כולנו.
אחרי שיחתרו הפך הולך־בתלם. מעולם לא הרים את קולו למען

1זיו

*ודי * בנ די

זכויות־האדם כאן. מעולם לא ביקר, למשל, במחנה אנצאר, כדי
להשוות את תנאי־המעצר של העצירים הפוליטיים שם עם התנאים
שבהם הוחזק הוא על־ידי הקג״ב הנוראי. הפורנוגראפיה היא
עניין של גיאוגראפיה, וכך גם זכויות־האדם.
אדם כזה יכול לייצג את ישראל בכבוד בדרום־אפריקה. אבל
באו״ם?

תודה לאינדיאני
עקבתי בעניין רב אחרי ויכוח שהתנהל בחודשים האחרונים
בכמה עיתונים אמריקאיים.
הוא התחיל בחג־ההודייה, חג אמריקאי ייחודי שבא לחגוג את
הצלת המושבה האנגלו־סאכסית הראשונה באמריקה, בפלימות,
מחרפת־רעב. זה היה ב־. 1621
סניגורי האינדיאנים ניצלו את ההזדמנות כדי למחות שוב על
אחד המאורעות המחפירים ביותר בעת החדשה: רצח העם האינדיאני.
לעומתם טענו אחרים כי המתנחלים הראשונים בפליטות
דווקא התרועעו עם האינדיאנים, ורק הפוריטאנים, שנחתו בבוסטון,
התחילו לרדוף את אדומי־העוך( .זה מזכיר את ההבדל אצלנו
בין אנשי העלייה הראשונה, שהתרועעו עם הערבים, לבין אנשי
העלייה השניה, שהיו אנטי־ערבים מלכתחילה).
מה נתנו האינדיאנים לעולם? לא זה בלבד שלא היתה זאת
חברה פרימיטיבית, כפי שאומר השקר ההיסטורי, אלא שהיתה זאת
חברה חקלאית מפותחת 609)..מכל סוגי־הירקות שנאכלים כיום
בעולם פותחו בראשונה על־ידי האינדיאנים, ובלעדיהם היה העולם
גווע מזמן ברעב.
בין השאר היו לאינדיאנים תירס, דלעת, כל סוגי השעועית,
יותר מ־ 3000 סוגים של תפוחי־אדמה, חמניות, רוב סוגי האגוזים
למאכל, כל סוגי הפילפל(מלבד הפילפל השחור) ,עגבניות, אורז־בר,
שוקולד ועוד ועוד.
האינדיאנים פיתחו רוקחות מתקדמת ורפואה שעלתה על כל
ההישגים של אירופה בימים ההם. הם ערכו ניתוחי־מוח בימים
שבהם סמכו האירופים על עלוקות, כדי למצוץ את ״הדם הרע״
שגרם, לדעתם, למחלות. לוח־השנה במכסיקו היה מדוייק יותר מן
הלוח היוליאני המקובל עד היום בעולם הלבן. הם לימדו את
הספרדים כיצד להתיך כסף ונחושת. כל הערים החשובות בחצי־הכדור
המערבי, בלי יוצאת מן הכלל, בנויות על חורבות ערים
אינדיאניות.
הכזב המקובל אומר שלא זה בלבד שהאינדיאנים היו ציידים
פרימיטיביים, אלא כי מצפון לריו־גראנדה(בגבול ארצות־הברית־מכסיקו)
חיו רק כמיליון בני־אדם בימי קולומבוס. המחקר המודרני
מגלה כי חיו אז בשטח זה בין 12ל־ 15 מיליון נפש. מיספר זה ירד
לרבע מיליון בראשית המאה הנוכחית. השמדת־עם מתמדת ורצופה,
עד כדי חיסול של — 989!.זה פשע העולה אף על השואה.
יש הטוענים כי הקשר העמוק של האמריקאים עם ישראל אינו
מבוסס על אינטרסים אסטראטגיים ופוליטיים, אלא על הרגשה
עמוקה של קירבה היסטורית. אמריקאים רבים מאמינים שגישת
הציונות לפלסטינים היא בגישתם שלהם לאינדיאנים.
אני מקווה שנצליח ברבות הימים להוכיח שזוהי הנחה שגויה.

לקובה 18 .חודשים לפני זה אכן ניסתה ארצות־הברית לערוך
פלישה באמצעות שכירי־חרב קובאיים במיפרץ־החזירים. פלישה
זו נכשלה, והביון הסובייטי האמין שהאמריקאים מתכננים פלישה
הרבה יותר גדולה, והפעם של כוחות אמריקאיים.
ההערכה של פידל קאסטרו היתה כי האמריקאים אמנם מתכוננים
לפלוש. הצבא הקובאי, שמנה 240 אלף חיילים, היה מוכן
להדוף את הפלישה הצפוייה, בעזרת 40 אלף חיילים סובייטיים
שהגיעו בחשאי לאי. לפי ההערכה הקובאית, היו עלולים למות
כ־ 800 אלף איש בפלישה כזאת.
כאשר השתכנע הנשיא קנדי כי הטילים אמנם נמצאים בקובה,
הכריז על מצור ימי. לחיל־הים האמריקאי ניתנה ההוראה לעצור
בלב־ים כל אוניה סובייטית המנסה להתקרב לקובה. חיל־הים
הסובייטי קיבל הוראה להגן על האוניות הסובייטיות מפני מה
שהוגדר כ״מעשה של שוד־ים״ מצד ארצות״הברית.
המשבר הגיע לשיא במסעה של האוניה הסובייטית פולטאבה.
היא נשאה בביטנה 20 ראשי״נפץ גרעיניים נוספים. בלב־ים נחסמה
על־ירי כוח־משימה אמריקאי. כשסירבה להיעצר, נורו לעברה
פגזים. הם מילאו במילחמת־העולם השלישית את אותו התפקיד
שמילאו במילחמת־העולם הראשונה היריות שנורו על־ידי
הסטודנט הסרבי גבריאל פרינציפ, שהרג בעיר סאראייבו את
יורש־העצר האוסטרי .״היריה שהידהדה סביב כדור־הארץ״.
ב״ 24 השעות הראשונות של מילחמת״העולם השלישית נחרבו
ניו־יורק ומוסקווה, וושינגטון ולנינגראד, לוס־אנג׳לס וקייב, יחד
עם עשרות ריכוזים עירוניים אחרים. מיספר ההרוגים משני הצדדים
נאמד ב־ 40 מיליון נפש.
רק כעבור 25 שנים, כאשר התכנסו כמה מן המדינאים הסובייטיים,
האמריקאיים והקובאיים במוסקווה המשוקמת, התברר כי
כל הצדדים פעלו על־סמך הערכות
מוטעות. הקובאים והסובייטים
לא התכוונו להשתמש בטילים
כדי להפציץ את ארצות־הברית,
אלא ביקשו להרתיע את
האמריקאים מלפלוש. ואילו האמריקאים
לא התכוונו כלל לפלוש
לקובה...
כל התיאור הנ״ל נכון —
פרט לעובדה שמילחמת־העולם
לא פרצה. ברגע האחרון ממש,
כאשר אוניות שני הצדדים כבר
התקרבו אלה אל אלה בלב־ים,
עצרו קנדי וכרושצ׳וב את ההידרדרות.
האוניה הסובייטית הסכרושצ׳וב
תובבה
וחזרה הביתה, ותמורת
זאת התחייבו האמריקאים בחשאי שלא לפלוש לקובה.
לפני שבוע אכן נערכה במוסקווה ועידה, בהשתתפות כמה מן
האישים שהשתתפו במאורעות של אז, יחד עם היסטוריונים. הם
גילו מידע סודי רב. התברר כי כל הצדדים פעלו ב־ 1962 על־סמך
ידיעות והערכות מוטעות.
מדוע לא פרצה המילחמה? במיקרה עמדו בראש שני המחנות
אישים שפויים, שתפסו ברגע האחרון את גורל האחריות. שלא כמו
קיסרי אוסטריה, רוסיה וגרמניה ב־ , 1914 הם תפסו בעוד מועד לאן
מובילים הדברים, והיה להם האומץ לעצור, למרות שזה נראה כמו
נסיגה וחולשה.
ואולי אין די בהסבר זה. יתכן שהפצצה האטומית היא שהצילה
את העולם. שני המנהיגים ידעו מה יקרה בשעות הראשונות של
מילחמת־עולם.
אילו קרו אותם הדברים ב־ 1914 או ב־ , 1939 יתכן מאוד שהיתה
פורצת מילחמת־העולם. אולם ב־ , 1962 הטילה הפצצה האטומית
את צילה על כל דבר. יתכן שבזכותה חיים כיום מיליוני אנשים,
שאלמלא כן היו נופלים קורבן לטבח עולמי.

פנינת הים
בימי עלייתם של הנאצים, היו בגרמניה בעלי־עסקים שתלו
אצלם שלטים בנוסח ״יהודים בלתי־רצויים״ או ״עבודה ארית״.
בכניסת הדרומית של ראשון־לציון מצאתי את השלטיהבא:

מירחמת העולם
השלישית
זה יכול היה להיראות כך בסיפרי־ההיסטוריה:
מילחמת־העולם השלישית פרצה באוקטובר . 1962 כמו מיל-
חמת־העולם הראשונה, היא פרצה בגלל שרשרת של טעויות.
בשרותי־הביון האמריקאיים הצטברו העדויות על כך שהסובייטים
החדירו לקובה בחשאי טילים וראשי־נפץ גרעיניים. הער־כת־המודיעין
היתה כי טילים אלה עלולים להיות מופעלים בעתיד
הקרוב נגד ערים בארצות־הברית. המועצה לביטחון לאומי
המליצה לפני הנשיא ג׳ון קנדי לפתוח במילחמת־מנע, כרי להשמיד
את הטילים.
ניקיטה כרושצ׳וב, המנהיג הסובייטי, החליט על העברת הטי,לים
וראשי־הנפץ הגרעיניים לקובה על־סמך הידיעות שהצטברו
בשרותי״הביון הסובייטיים, כי ארצות־הברית מתכוננת לפלוש

מה היינו אומרים אילו מצאנו בארצות־הברית שלט בנוסח:
״עבודה נוצרית״? או, לחלופין ״עבודה לבנה״?
ואילו היו תולים כיום בגרמניה שלט בנוסח ״עבודה גרמנית״?
אבל מובן שזה לא דומה. אין שום רימיון בין מה שאנחנו
עושים ובין מה שעושים אחרים. אצלם זה גזענות. אצלנו זה
ציונות.

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אוחרים...חה הן אומרות...נזה

אור׳ מרינוב:

ונידו דיסנונ״ל;:

עקב מישורי:

קשה לטפל בחומרים ״חומר פירסומי מגע ב ״אם אנחנו לא ונרגן למל־ני
מ״ ם במי־רותהום ך עיתון מבחינה מיקצועית!״ חינים שואל״ם, מ נו ד
למקורות־המים שלנו אין רגע-מנוחה. זה התחיל בחדי רת
מי״קולחין ובמכת״הפוליו, נמשך באזהרות של גורמים
שונים על הידרדרות מצב מי־התהום, והיום אנחנו מת בשרים
על לא פחות ולא יותר מאשר חומרים מסרטנים
שנמצאו במים.
שאלתי את הד״ר אורי מרינוב, ראש הרשות-לאיכות-
הסביבה, ובעל סיכויים גדולים להיבחר לתפקיד מנכ״ל
המי שרד-לאיכות-הסביבה, בשזה יקום, מה צריך הציבור
להבין מה״בשורה״ החדשה.
כבר תקופה די ארוכה אנחנו יודעים שמי־התהום מזדהמים,
בעיקר על־ידי ביוב בלתי־מטוהר ושימוש לא מבוקר במי־ביוב
מטוהרים או מטוהרים־חלקית. גם מיצבורי־אשפה ומיצבורי־דלק
גורמים לזיהום מי־התהום.

• ואיך עליתם על החומרים המסרטנים?
לפני כמה חודשים ערכה החוקרת, הד״ר לאה מושקט ממכון
וולקני, מיספר בדיקות של מי־בארות באיזור רצועת־החוף, ודך
מימצאים מראים על־כך שיש ריכוזים גבוהים־יחסית של חומרים
כימיים, חלקם מסרטנים, במי־התהום.

• אתה מוכן להיות ספציפי?
חומרי־הדברה, חומרי־ריסוס וחומרים שעושים בהם שימוש במעשייה
הכימית.

• האם מדובר בסכנה מיידית?
החומרים שנמצאו אינם ברמות שיכולות לפגוע באופן מיידי.
אבל אין ספק שאנשים לא צריכים להיות חשופים לחומרים כאלה.
קל יחסית לפתור בעיות שנגרמות מזיהום בקטריאלי וויראלי
באמצעות הרתחה או חיטוי, אבל בחומרים הכימיים קשה לטפל.

• מה, אם כך, הפיתרון?

אין פיתרונות קיימים. צריך לעשות הכל כדי להעביר או}
האחריות לשר־לאיכוודהסביבה, ולהעמיד לרשותו את כל האמי
צעיס הדרושים. הפיתרון הוא התארגנות־חירום של המישרר, של
היו לו כל הסמכויות והמשאבים, כדי שיוכל לטפל בנושא כפי
שמטפלים בכל בעייה לאומית. לאורך־זמן זו בעייה חמורה יותר
מכל בעייה אחרת. יש כאן הידרדרות של שנים, ואדישות של כל
האחראים. מימצאים שונים מתפרסמים כבר מזה שנים. כתבתי גט
למישרד־הבריאות ולנציב־המים, אבל דבר לא נעשה.

• המצב עוד יכול להידרדר?
בוודאי.

• על אילו אמצעים היית ממליץ?
אני מקווה שבימים הקרובים יגבר השכל על הרגש, והנושא
יטופל בצורה אירגונית. צריך להקים קבוצת״מוחות ממכוני־מחק!*
ואוניברסיטות. להכריז על תוכנית״חירום לאומית. להקים רשתן
בקרה שבה ייאספו הנתונים. יש צורך לפקח על מכוני־טיהור־הש)
פכים ועל השימוש בשפכים, ולהגיש תביעות נגד גורמי־זיהום.
צריך להביא למצב שבו הטיפול באיכות־הסביבה יהיה בראש סדרי
(אורית זרובבל)
העדיפויות.

בעיקבות הירידה בהיקף־הפידסום בעיתונות הכתובה
הוציא דוב יודקובסקי, העורך הראשי של ״ידיעות אחרו נות״
,חוזר הפונה לכל חברי-המערכת, ובו הנחייה שלא
לפרסם חומר מיסחרי ה מ תקבל ממישרדים של יחסי-צי-
בור. יודקובסקי אינו סבור שעיתונו צריך לתת יד לניסיון
להשחיל דרכו חומר פירסומי מוסווה, וכי ידיעות מיס־חריות
של יחצנים בחינם באות כתחליף לטודעות-פירסו-
מת בתשלום.
שאלתי א ת עידו דיסנצ׳יק, עורך ״מעריב״ ,א ם נקש בצ עד
דומה.
רק בשבוע האחרון פירסמתי הנחייה, שבה אמרתי כי בזמן
האחרון מסתנן לעיתון חומר פידסומי מובהק, ואני מבקש לשים
לב, כדי שלא ינצלו אותנו לרעה. ביקשתי גם לשאול אותי במיק־רה
של ספק.
לא מדובר בצעד חדש. פירסמנו כבר הנחיות מסוג זה בעבר.
בשבוע האחרון היתה פשוט הסתננות של חומר, שבעיקבותיה באה
ההנחייה.

• יש כדעתך לנקוט כאמצעים נוספים?

פרסי מישרד-חחינוך-והתרבות על ביצוע מצטיין ש ל*,-
יצירה מקורית חולקו השבוע. בין מקבלי הפרס גם התיז-
מורת הפילהרמונית הישראלית, שקיבלה א ת הפרס עבור
נגינה מצויינת של היצירה ,,לקול הזיכרונות״ מאת מרק
קופיטמן.
בירכתי א ת נגן הקרן וחבר הנהלת־התיזמורת יעקב
מישורי, ובאותה הזדמנות גם שאלתי אותו כמה שאלות
שעניינו אותי.

• ידוע שהתיזמורת הפילהרמונית מקפידה להשמיע
בכל עונה כמה יצירות של מלחינים ישראליים—.
האם זה כדי להוכיח פטריוטיזם, או שהיצירות באמת י
כל־כן־ טובות שאי־אפשר להתעלם מהן?
את צודקת בעניין ספטריוטיזם. גם האחרים עושים את זה.
התיזמורת של לונדון מנגנת בכל עונה יצירות של מלחינים בריטיים.
התיזמורת של וינה מבצעת יצירות של בראהמס ומאהלר.

• זה לא אותו דבר. בראהמם ומאהלר זה קלאסיקה!

במיקרה זה נכון. אבל אני באמת חושב שזה מתפקידנו
לפרסם ולבצע גם יצירות של מלחינים ישראליים. אם לא אנחנו,
מי ינגן אותן, לפחות כשהן לא ידועות?

• בל היצירות הישראליות שאתם מבצעים הן
קצרות, בנות 10 או 20 דקות. מדוע?

זה לא צעד חריג, אלא חלק ממדיניות, וזה צריך להיות חלק
ממדיניות של כל עיתון וכל עיתונאי. חומר פירסומי הוא תומר
פירסומי, וידיעה עיתונאית היא ידיעה עיתונאית.

אין די יצירות, ולא כולן ברמה די גבוהה. אני מתפלל שנגיע •
לכך שבכל סיור שלנו בחו״ל נוכל לבצע יצירה ישראלית ארוכה.
אבל זה, כנראה, עדיין מוקדם.

• האם זה משקך מגמה של המפרסמים, להעביר
תקציכי־פירסום ליחצנים כמקום לתברות-הסירסוס?

• איך הקהל מקבל את היצירות המקוריות החדשות?

עיתונות

מוסיקה

אין
לי כל בסיס או מידע שלפיהם אני יכול להניח שזה המצב.
בעיקבות ההנחייה שפירססתי נשלח לי קטע מכתב־עת מיקצועי
אמריקאי, שלפיו אסור על־פי החוק בארצותיהברית לפרסם חומר
פירסומי במסווה של ידיעה עיתונאית.

הקהל הישראלי הוא קהל די שמרני, ומאחר והמלחינים הישראליים
כותבים בסיגנון מודרני, לא תמיד הקהל מפרגן. כשניגנו
בחו״ל את הוואריאציות לשנברג, הקהל הריע וקרא למנצח שבע־שמונה
פעמים. בארץ זה לא קרה. מה שהקהל הישראלי מקבל זה

דווקא יצירות שיש בהן מוטיבים יהודיים או מיזרחיים.

אני לא סבור כך. אנחנו בהחלט מסוגלים לטפל בעניין בעצמנו.
זה לא כל־כך מסובך. יכול להיות שאני לא עולה על כל הפיר־סומים
המתגנבים לעיתון, אבל מהמידע שיש בידי לא מחבר
בממדים חריגים.

• ובכל זאת אתם ממשיכים להשמיע את היצירות
הישראליות.

• היית ממליץ לאמץ את החוק האמריקאי?

• המגמה הזאת פוגעת כעיתון?
לא מבחינה כלכלית, אלא מבחינה מיקצועית.

• קיימת אצלכם ירידה כהיקן! הפירפום?
יש ירידה בכל העיתונים.

• ובנוגע ל״מעריב׳׳?
לפי נתוני איגוד־המפרסמים, הירידה תפגע בכל העיתונים.
(א1רית זרובבל)

לפני זמן־מה החלטנו לשאול את הקהל מה הוא רוצה לשמוע.
חלק גדול מהנשאלים אמרו שהם רוצים לשמוע יצירות מוכרות
וידועות, וחלק קטן, אולי 15 אמרו שהם מוכנים לשמוע בכל
פעם גם משהו חדש. אז מצאנו את שביל־הזהב, אני חושב. אנחנו,
התיזמורת הפילהרמונית הישראלית, צריכים לפרגן למלחינים
ישראלים. אם לא אנחנו, מי כן?

• אגב, מה היה הפרם שקיבלת?
לבושתי אני לא זוכר. אמנם הייתי בזמן חלוקת־הפרס וראיתי
איזו תעורת־הוקרה, אבל אולי היה עוד משהו. אני לא חושב שהיה
(דניאלה שמי)
משהו כספי.

66896666106

אומר׳...מה הן אומרות...הה הם אומרים...מה הן או מרו ת ...מההם ^

איר לפיד:

עזרא גי נ די:

סי *! כרנזל :

״אפשר לבלות איתו ..כשתפסת את הגנב ״התחלנו רדבו ער הקמת
עד 3בבוקו־ בכיף!״ הראשון, רא האמנת אופרה ב ב או־ שבע!,,
״הראש הכפול״ ,בלש־ביכורים של הסופר״עיתוצאי־תמ־לילן־ומה־לא,
יאיר לפיד, אינו יורד מהכותרות. הוא כבר
זכה בראיון ב״גלי־צה״ל״ ,פרופיל ב״העיר״ ,ואינסוף התיי חסויות
אחרות בכלי־התיק שורת.
על מה ולמה החגיגה התיק שורתית, שאלתי א ת לפיד
ג׳וניור, בנם של יוסף (״מעריב״) לפיד והסופרת שולמית
(״גיא אוני״ ״כחרס הנשבר״) לפיד. מדוע התיק שורת חוגגת
_ דווקא סביבך!
אני דווקא לא חושב שהספר זוכה לדי כותרות. לא הייתי
מתנגד לעוד.

• סליחה?
הכותרות הן תוצאה ישירה מהעובדה שהסיפרות הבלשית
.היתה בהקפאה עמוקה יותר מ־ 30 שנה. בלי שום קשר לספר, עצם
חזרת הז׳אנר עוררה עניין. ב׳״ 30 השנים שחלפו מאז שנוצרה ההתעניינות
בז׳אנר, לא היתה שום סיפרות בלשית ישראלית מקורית.
הקרדיט היה לניסיון.

כשסיימתי א ת קניותי ב״הי-מרקט״ ברחוב בן־יהזדה,
יצאתי מן החנות והבחנתי בבעל-החנות, עזרא גמדי, כש הוא
עומד בפינת המידרכה ומציץ בגנב לעבר החנות שלו
עצמו. הס תקרנ תי ושאלתי אותו מה בדיוק הוא עושה,
והוא ענה לי שהוא תופס גנבים.
הזמנתי אותו לקפה, והוא סיפר לי א ת סיפורו.
כשפתחתי את החנות שלי, לפני שנים אחדות, לא ידעתי בכלל
על קיומו של הפגע הזה ששמו גניבות. לקח לי שנה שלמה כדי
לוודא שמשהו לא בסדר. הרגשתי שיש חוסר בלתי־מוסבר במלאי
של החנות. הבנתי — למרות שקשה היה לי להאמין — שיש,
כנראה, גניבות. התחלתי לשים לב, ולהפתעתי לא היה גבול.

• ממה הופתעת, ממיספר הגניבות או מהמבצעים?
משניהם.
החנות שלי נמצאת באיזור שבו אץ עניים גדולים.
להיפר, מצבם הכלכלי של האנשים הקונים אצלי הוא בסדר ויותר
מזה. לכן, כשתפסתי את הגנב הראשון שגנב קופסת סרד־נים, לא
יכולתי להאמץ למה שרואות עיני.

• מה סדר־־הגודל של הגניבות?

• והניסיון...
אובייקטיבית לחלוטין אני חושב שהספר טוב.

• המעה האובייקטיבית־לחלוטין שלד באה לידי

ביטוי במסירות?
הספר הולד טוב מאוד.

• מיספרים...

כל גניבה לחור היא של רבר קטן, קופסת סונה, שתי חבילות-
שוקולד, קופסת־קפה, כל אחד מהם שווה כפה שקלים. אבל בסיכום
כללי זה הרבה כסף.

• על כמה אנשים מדובר, במה גנבים תפסת באחרונה?

השבוע
נפתח בבאר״שבע מוסיאון לאמנות. יהיו בוודאי
מי שיגחבו ויאמרו ״מי יבוא למוסיאון בבאר-שבע!״ אבל
כך אמרו גם כשקמו תיזמורת באר״שבע, תיאטרון באר-
שבע, ואולי אף האוניברסיטה.
מי שעומד מאחורי הק מ ת המוסיאון החדש, כמו גס
מאחורי הק מ ת התיזמורת והתיאטרון בבאר״שבע, הקונ סרבטוריון,
מועדון־השח-מת וכו׳ ,הוא בנ״ץ כרמל, מזכיר
מועצת עיריית באר״שבע. שאלתי מה זה בדיוק ״עומד
מאחורי״!
במיקרה שלי זה אומר שיום אחד, לפני 15 שנה, הבאתי לכאן
את המוסיקאי אבי אוסטרובסקי ואמרתי לו — תקים תיזמורת!
אחרי כמה שנים הבאתי לכאן את גרי בילו, ואמרתי לו — תקים
תיאטרון! וכר הלאה וכר הלאה. וכמובן גם אספתי את הכסף,
ומצאתי את המקום, והכי הרבה התעקשתי והתעקשתי ולא ויתרתי,
כי התרבות והאמנות בבאר־שבע חשובים ביותר.

• ועל כך גם קיבלת, אם זכור לי, את פרם ״כינור־דויד׳׳
,ואתה לא מסתפק בזה וממשיך?
כן. עכשיו המוסיאון, שהוחלט עליו כבר לפני שלוש שנים, אבל
העבודה הממשית התחילה רק לפני חצי שנה והשבוע הפתיחה.

• מה זה בעצם להקים מוסיאון? אספת את הכסך,
ומה הלאה?
לאסוף את הכסף זה לא דבר פשוט כל־כר. צריר למצוא מקום
מתאים, צריו לארגן אותו כמוסיאון, צריו למצוא מנהל אמנותי
ואוצרים, ולהחליט על מדיניות.

המהדורה הראשונה כבר נמכרה, והשניה כבר נמצאת בחנויות.
לגבי מיספרים תצטרכי לשאול את המפיצים.

בשבועיים האחרונים תפסת־ 10 לקוחות, ואני מתאר לעצמי
שהיו כאלה שלא תפסתי 10 .גנבים בשבוע זה נורא. בחורף יש
להם מעילים וכובעים ומיטריות, ויותר קל להם להסתיר סחורה.

• למה, בעצם, באר-שבע צריכה מוסיאון? כדי
שאורחים במיסגרת טיולם במידבר יבקרו גם בו?

סיפרות

פלילים

באר־שבע

• עם בל הכבוד, אתה לא חושב שהחגיגה התיק־שורתית
סביבך קשורה לייחום המישפחתי העיתו
נאי־סיסרותי שלד?

אני מניח שזה קשור, אבל אני בוודאי לא הדוגמה היחידה. זה

חלק מהקומבינציה הקשורה גם לחזרת הז׳אנר.

• יש בדעתך להמשיך בכתיבה?
בוודאי.

• ומה באמתחתך?
זה ז׳אנר המשכי. אתה בונה דמות, והולד איתה מספר לספר.
אני אוהב את הדמות שיצרתי, ומתכוון להמשיר בה. תמיד אפשר
לסבר את הדמות בפרשות חדשות, כמו אצל פילים מארלו.

• ואיך הגעת לכתיבה סיפרותית. זה בדם?
הרעיון היה ספר שכיף לקרוא. לא ניסיתי לצאת עם מסר
הרה־גורל. אפשר לבלות איתו עד 3בבוקר בכיף.
(א1רית זחבבל)

• מה אתה עושה, כשאתה תופס גנב כזה?
קודם כל אני נסד. אני פשוט מתבייש להסתכל להם בפנים
ולהגיד להם את מה שמגיע להם. לרוב אני מבקש מהם להילוות
אלי למישרד, ושם, כשאני מתחיל לטלפן למישטדה, מתחילות
הסצינות של הבכי ושל ההתחננויות ושל ההצעות השונות —
ואני לא יורע מי מרגיש יותר רע, הם או אני.

• היו כאלה שלא מסרת למישטרה?
מ, היו כאלה שלא יכולתי לעמוד בהתחננדות שלהם, ודתרתי
להם. אבל אסרתי עליהם להיכנס שוב לחנות. יש אפילו אישיות
אחת מאור־מאוד מכובדת, הגונבת כבר הרבה זמן, ואני יודע שאם
אמסור אותה למישטרה כל חייה יהרסו. אז בבל פעם, כשהיא
נכנסת לחנות, אני מסתכל מה היא הכניסה לכיס, ואני פשוט
מכניס את זה לחשבץ.

• מה עושה המישטרה למי שנתפס בגניבה?
ו!111111111

11 1ו1111 וווו1 11

• אתה מתכוון להכריח את הילדים של באר-שבע
לבוא למוסיאון?
בהתחלה אולי כן, ואני לא חושב שזה נורא כל־כר. לפני שנים
הכרחנו את הנוער לבוא לתיאטרון. היו פעמים שעל הבימה היו
יותר שחקנים מאשר באולם. היום יש לתיאטרון 7500 מנויים
קבועים. לא צריו כל־כד לפחד מהמילה להכריח. מה שלא מכירים
לא אוהבים, וכשמכירים לומדים לאהוב.

• עכשיו יש לכם אוניברסיטה, תיאטרון, תיזמד
רת, תיזמורות-נוער, להקת־ריקוד בת-שבע, בתמר,
וגם מוסיאון. יש עוד תוכניות?
התחלנו כבר לדבר על רעיון של גרי בילו, בקשר להקמת
אופרה בבאר־שבע.

• החלטתם להתחרות בתל-אביב?

פותחת להם תיק פלילי, ואני מבין שזה מאוד לא נעים. אבל
!דניאלה שסי)
נראה שזה לא מרתיע את האנשים.
ו־ווווו 1־ 1111111

גם זה, אבל בעיקר בשביל הדור הצעיר של באר־שבע, כדי
שתהיה גם לו הזדמנות ללמוד כיצד ליהנות מאמנות חזותית.

—111

למה להתחרות? אנחנו רוצים לנצח את תל־אביב!
(דניאלה שסי)

:ם זה ...ונם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גם?

גנובים

קטעים

נפל לידי עיתון(יותר נכון דף גדול מקופל לשניים) בשם כרו! ;,והוא, כנראה, עיתון פנימי של
פלוגה ו׳ שעשתה מילואים אי־שם באוגוסט . 1988 מאחר ואין סיכוי שכרת נפל גם לידכם, הרשו לי
להביא לפניכם כמה קטעים מתוכו ויותר לא תגידו שלצה״ל אין חוש־הומור.

שר הבטזזון ל׳כרוז׳

הוראות הפתיחה באש לא ישונו
כיוון שהן כבר משונות
מאת כתבנו יצדוקזז יקד

ג ^ די

נייליטוב•

מחלקת
ד די ם
טפנוקים אולטרה — לפישרים גדולים במיוחד.
חיתולים חד־פעמיים בעלי כושר ספיגה רב
ביותר, עשויים מחומר השומר את ההפרשה רחוק
מעורו של התינוק גם כשהחיתול רטוב מאוד.
כדאי לנסות. טפנוקים א 1לטרה בשני גדלים —
18.47 שקלים לחבילה.

סידרת מוצרי ביבי־צינה לטיפול בתינוק, תוצרת
כ־צ־ט — תחליב לתינוק 9.66 שקלים,
אל־סבון, קרם נוזלי במחיר 7.30 שקלים ושמפו

מישחק הזה הוא כנראה מיבחן קבלה למוסד 44 .

נעלי הבית קישקוש, שאני לא מורידה מרגלי
כבר שנה, מיוצרות עכשיו גם לילדים. הנעל
עשויה מספוג מיוחד, המשמש לריפוד טנקים
ומבדי־כותנה בצבעים נהדרים 27.90 .שקלים
והמלצה אישית שלי.

לילדות מגונדרות מאוד, שרוצות לחקות את
אמא, מוכרים עכשיו בחנויות־הצעצועים צמידים
ושרשרות בצבעים יפים, מסרקים, מראות, שפ־תונים,
סומק ואפילו צלליות לעיניים. תוצרת
1ל 1ב מיובא על־ידי צעצועי אלדה. מחירם מ־

ועוד מישחק חשבלזן של אורדע. לילדים
מגיל 7שיודעים קצת חשבון ושההורים שלהם

׳ בלביקהמעיפחת,

* ייי א ט מי גיז ר,טעמיב
^ ^ לאנשימ מי לו אי ם י.

בשנח הבאה תשימי 60
אגב, על העיתון, בדף האחרון בצד ימין למטה, כתוב, :מרח, טרח, צרח, דדן־ ,סרח, כרך וברות• הרך
אורי אורבך.׳־
לא הצלחתי לאתר את האורי אורבך הדל, ולכן אני שולחת לו תודה ודרישת־שלום מעל גבי מדור
זה, ואם שוב יקחו אותך למילואים ושוב תוציא עיתון — שלח לנו העתק לשמח גם אותנו.

מיד חמת די ד ה
ט 1ב גאזים אני בכלכלה, במדד־יוקר־המחייה, באינפלציה
ובדיווידנדים לא מבינה כלום. עובדה זו, אגב,
עוזרת לי לישון בלילה כמו תינוק. מה יש לי
בכלל לדאוג. אמרו לי שעצרנו את האינפלציה
ושהמחירים עולים — אם הם עולים בכלל —

מי אמר שפירסומת זה לא דבר חשוב? כן, זה
נכון שהפירסומת עשויה כדי לשכנע אותנו
לקנות משהו, אבל פה ושם, עם לקנות או בלי
לקנות, אנחנו גם לומדים דברים חשובים.
חברת עמיש, המייצרת רהיטים ומיזרונים,
מאוד רוצה למכור לנו מיטות חדשות ומיזרונים
חדשים. ולכן פנו לכל מיני מומחים של שינה
(מהמילה לישון) ושאלו אותם שאלות.
מכל התשובות הם כתבו ספר ואת הספר הזה
הם נותנים עכשיו בחינם בכל רשת עמינח בארץ,
גם אם לא קונוס מיטה או מיזרון.
הידעתם למשל שבמשך חיינו אנחנו מקדישים:

עבודה

ת 11 1

?>0 0 0

אכילה

ש באחוזים קטנים מאוד — איזו סיבה יש לי לא
להאמין להם? .
וגם הסבירו לי שאם המדד עלה, למשל ב־, 1$
זה סימן שבשביל משהו ששילמתי עבורו 10
שקלים, אני אשלם עכשיו 10.10 שקלים. באמת
לא נורא.
אלא שהיום בבוקר, בדיוק בזמן שהתחלתי׳
לבשל ריבה, נגמר לי הגאז. מייד טילפנתי
לחברת הגאז וביקשתי מהם לשלוח לי בלון אחד.
כמה כסף אני צריכה להשאיר מתחת לבלון,
שאלתי 21 .שקלים, ענו לי. רשמתי מייד צ׳ק,
אבל תוך כדי כתיבתו שמתי לב שעל החשבון
הקודם של הגאז היה כתוב ששילמתי אז, בחודש
יולי 11.80,1988 שקלים עבור בלון גאז.
גם לבן־אדם שאינו מבין כלום במדד ובאינפלציה
זה נראה משונה. בשישה חודשים עלה
מחירו של בלון גאז בכמעט ) ,809 כלומר בחשבון
סופי המחיר עולה ב־) 1609 בשנה.
האם יכול להיות שהממונים על האינפלציה
והמדד פשוט לא מודיעים לחברות הגאז מה
קורה?

מספוג המשמש לריפוד טנקי
לתינוק המונע צריבת עיניים במחיר 8.61 שק

שני מישחקים חדשים לימים הגשומים והחשוכים:
מישחק הרמז של חברת קוד ק1ד. מישחק
שבו מחפשים את הרוצח באמצעות ׳רמזים
מיסתוריים. כל כך מסובך עד שהבן שלי, אחרי
שקרא את ההוראות שלוש פעמים, אמר שה
רוצים
שהם יידעו הרבה חשבון. נחמד ומעוצב
יפה.

מוצר חדש בארץ — גלאי עשן לחדרי ילדים
ותינוקות שמשאירים להם תנור חימום בחדר.
54.70 שקלים בחנויות שילב — ובעצם למה לא
לחדרים של לא־ילדים?

פנאי

הילה, דור, תמרה ורותם משתעשעים ב״קישקושיס״

ת 11־

שינה

בסיפרון אפשר למצוא גם תיאור אופטימאלי
של הסביבה שבה אדם ישן, מה לעשות כדי לישון
טוב (טפרטורה, צבעים, כיוון מיטה וכו׳< ,וגם
עצות למתקשים להירדם, ולא רק ספירת כבשים.
אחרי קריאת הסיפחן הלכתי לבדוק איזה סוג
היא המיטה שעליה אני ישנה כבר 15 שנה. אמנם
ענוינח. הבעית שלי היא שאני לא מצליחה לקום
מהמיטה אף פעם לפני . 10 האם יש איזה מיזרון
לאנשים מסוגי?

מידנת

פו ־יו ־ו ־ו

ובכן, קוראים יקרים, לכל דבר יש סוף, אמר המשורר. אחרי חמש שנים אנחנו נפרדים.
במשך חמש שנים כתבתי לכם בל שבוע מה עבר עלי ומה לא, הצעתי לכם הצעות שונות,
סקרתי א ת השוק הישראלי, סיפרתי סיפורים, העברתי ביקורת, חילקתי מחמאות, ואתם
קר את ם ולפעמים גם הגבתם.
עכשיו זה נגמר. לא שנמאס לי, חלילה, אלא שמשבוע הבא פשוט לא יהיה לי זמן לכתוב
יותר. בשבוע הבא אני אהיה אשה מאוד עסוקה. אני צריכה להתחיל לחפש דירות עבור
הילדים, להתעניין בנסיעות סביב העולם, להתכתב עם ת אילנד כדי שישלחו לי שתיים״
שלוש עוזרות פיליפיניות, אצטרך לנסוע במונית מבנק לבנק בדי לבדוק איפה בדיוק כדאי
לי להשקיע א ת הכסף שלי. אחרי הצהריים אצטרך לנוח קצת, כי לקר א ת ערב יבואו אלי
כל המיסכנים, העניים והשנוררים כדי לבקש תרומות, ובערב ממש, אולי אני פשוט אקפוץ
לרומא בי אני מתה על אוכל איטלקי.
אתם רואים, קוראים יקרים, זה לא משהו אישי נגדכם, אני דווק א מאוד אוהב ת אתכם,
אבל אין לי זמן עכשיו לעבודה. אז תודה עבור הבל ובהצלחה לכולכם.
נ.ב. אם, במיקרה, אני לא אזכה בשישה מיליון שקלים בלו טו( או טוטו) ,אז הכל נשאר
כרגיל, ו אתם יכולים לראות קטע זה כמבושל.

דכיאלד, שמי

יומן אירועים
ברלין 3שער

מה יקרה ש חוץ
מנוכחות ישראלית
משולשת?

פסטיבל ברלין, אחד משלושת הגדולים,
מתוכנן בקדחתנות למהדורה ה-
39 שלו. מנקודת־מבט ישראלית זוהי
מהדורה לתיפארת, כי בפעם הראשונה,
מאז 2000 שנה, הצליחה ישראל להכניס
שלושה סרטים למיסגרות הריש־מיות
באירוע קולנועי בעל חשיבות
כזאת.
הקיץ של אביה ישתתף בתחרות

שבראשו עומד רולף ליברמן. לאו דווקא
איש־קולנוע. זהו מלחין, מנהל מוסיקלי
ומפיק האופרה המפורסם בעולם,
מי שניהל בעבר, בין היתר, את
בתי״האופרה של המבורג ופאריס. מה
לו ולקולנוע? מסתבר שהוא היה יועצו
האישי של ג׳וזף לוזי בהסרטת דון ניר
באני.
לצידו, הבימאית האמריקאית ראנ־דה
היינס(סירטה בנים חורגים לאלוהים
זכה לפרס בברלין) ,השחקנית לסלי
קארון והשחקן הספרדי פרנסיסקו רא־באל,
שהופיע בוירידיאנה ונזרין, ובקדושים
התמימים של מאריו קאמוס
שהוצג לא מזמן בישראל. שם נוסף,
אולי פחות ידוע, הוא ואדים גלובנה,
שחקן־בימאי גרמני ממוצא פולני.
בין הסרטים שכבר נודע על השתת־

סירט קולנוע
*** איש בעל עקרונות (יום רביעי 8 ,בפברואר, בשעה ,22.10
קולומביה) -טרט פוליטי שיקפיץ א ת בריוני הימין ממקומם. מעשה
בבורגני מסור הדוגל בחוק וסדר ובמנהיג חזק. בהתחלה הוא רק
מדבר, אחר כ ן הוא מ תנדב, ובהדרגה הופך ממכה ורוצח למנהיג
רוצחים, הכל למען האומה, כמובן. זה קורה לא רק באמריקה
הלאטינית. בימאי: פראנטיטקו נורדן.
*** מלך עכברוש (יום שישי 10 ,בפברואר, בשעה ,22.15
ארצות־הברית) -ס טאל אג 17 במיזרח הרחוק. שבוי אמריקאי
ממולח גורף כסף מעסקיו עם השובים במחנה הענק שהקימו הי פאנים
בסינגפור, במילחמת״העולם השניה. בני״הברית האירופים
המסורים רואים את העניין בעין עקומה. פחות ציני ויותר בוטה
מבילי ויילדר, אבל העימות בין גררג׳ סיגל לטום קורטני שווה
צפייה.
*** גם גיבורים נופלים (יו ם רביעי 15 ,בפברואר, בשעה ,22.10
ארצות־הברית) -סירטו האחרון של האמפרי בוגארט, מבו סס על
רומאן מריר של ב אד שולברג החושף אתה שחיתות של עולם
האיגרוף, מבעד לעיניו של עיתונאי שסרח ומבקש לכפר על חטאיו.
רוד שטייגר ואנתוני קוויו עוזרים, מארק רובסון הוא הבימאי.
הרישמית, בנלל המילחמה ההיא שולב
בתוכנית היוקרתית של פורום הקולנוע
הצעיר ואילו רסיסים של הלם קרב,
סרט חדש שלא הוצג עדיין בישראל,
צורף למיסגרת האינפורמטיבית של

פותם הרישמית בפסטיבל, אפשר להזכיר
את קאסיל קלנדל, סירטו הראשון
ככימאי של הצלם ברונו נויטן, המוקדש
לאהובתו של הפסל אוגוסט רודן.
סרט אחר מוקדש למחנך השווייצי הגדול
יוהן היינריר פסטאלוצי. זה שיתוף
הפעולה ההפקתי הראשון של מיזרח־גרמניה
עם ארץ מערבית, במיקרה זה
שווייץ, והכימאי הוא השווייצי פטר
פון־גונטן. בכיר קולנועני ספרד, קאר־לוס
סאורה, שולח סרט חדש, בשם
לילה חשוך, כנראה על מנת להמתיק
את טעם הכישלון של אלרנראח, סיר־טו
הקודם, שנחל מפלה בקאן, ומאז
קוצר כמעט בשליש על־ידי הבימאי
עצמו, מתוך ניסיון.להציל משהו מן
ההריסות.
ומעל לכולם, תהיה שם נבחרת
כבדה ומכובדת מאוד מארצות־הברית.
מדובר בלפחות ארבעה או חמישה מן
הסרטים המדוברים ביותר בימים אלה.
ההחלטה הסופית טרם נפלה, אולם כבר
עתה ברור לכל שגם אם לא יהיו אלה
הסרטים הטובים ביותר, כולם, ללא
יוצא מן הכלל, ירוצו אליהם.
תדויו חובה לראות:
שחקנים קליין וקליז
רמשודצחוק ב״ת וש 10 ונדה־

הפסטיבל, הפנורמה. גם אם אף אחד
מהם לא יזכה לפרס, זה בהחלט הישג
מכובד.
אשר לבחירה עצמה, אין ספק שהנושאים
של שלושת הסרטים עזרו במידה
ניכרת לשכנע את המארגנים בצורך
להציג אותם. שניים מהם דנים בשואה,
אחד במיסגרת עלילתית המבוססת
במידה רבה על עובדות, והשני סרט
תעודי. ואילו הסרט השלישי עוסק בחיילים
ובהשפעות הנפשיות עליהם
כתוצאה מן ההשתתפות בקרב.
מי שיחליט אם הסרטים הללו ראויים
לפרס או לא(ליתר דיוק, רק הקיץ
של אביה יכול לזכות, שכן רק הוא
משתתף בתחרות) ,זה צוות שופטים

העולם הזה 2684

סיביריאדה (אורלי,
חל־אביב) — אפוס רחב־ידיים שיכול
לשמש משל לתולדות רוסיה הגדולה
במאה הזאת. דרך תולדותיו ואנשיו של
כפר קטן שבערבות סיביר משחזר אנדרה
קונצ׳לובסקי את ההיסטוריה מהשנים
שקדמו למהפיכה האדומה ועד
לשלהי שנות ה־ .60 סרט ארוך שכדאי
להתמודד איתו.
דג ושמו ונדה (טיילת
ושחף, תל אביב) — ג׳ון קליז, אחד
הדגים הנדירים באקוואריום הקולנועי
(מלון פולטי, סונט׳ פ״ט1ן) ,כתב תסריט
והינדס את דמויותיו כך שכל רגע הוא
בידור, שנינות, רומנטיקה ועוקץ. הצוות
המיקצועי לא מפגר אחריו. ג׳יימי-
לי קרטיס מתגלה כקומיקאית אירו־טית.
לידה מייקל פאלין כגמגמן תמים
וקווין קליין כמאהב המפסידן.

ג>3בות
אנוע\>ות
סאלס בומביי (פריז, תל־אביב,
הודו! -נער הודי, שגו רש
מביתו בכפר משום שאי בד
כמה מעות שהיו דרושות לקיום המישפחה,
מגיע לכרך הגדול, בומביי, ומגמה להרוויח מהר את
סכוס-הכמף האבוד ולחזור הביתה.
מביב עלילותיו של הנער, קרישגה, מצטייר
דיוקנה של העיר בומביי או ליתר דיוק, של פרבריה
הגדושים בזונות, בטרטורים, בנרקומנים, ובילדים
חמרי-בית -עולם שהאמנות העליונה שבו היא
ההישרדות.
מירה נאיר, בימאית צעידה שזה מירטה העלי לתי
הראשון, רכשה קו ד ם לכן ניסיון עשיר במירטי
תעודה, עובדה המורגשת הי ט ב. ב ד רן הגשת ה סרט.
היא
צילמה בשכונות שבהן מתרח ש הסיפור,
בתנאים שנחשבו לבלתי-אפשריים, והתוצאות אכן
אוטנטיות מאוד.
כוחו של הסרט דווקא בסירובו להתחנף לליבם
הרחום של הצופים וניסיונו להציג עובדות כפשוטן,
מבלי לגלוש למלודרמאתיות מיותרת. רוב האירו עים
מובאים מבעד לעיניו של קרישנה. תיד כדי
חלוקת תה תמורת פרושות הוא נ תקל בקורבנות

שאפיק זאיד -קרישנה הולך העירה
הדומים לו. הוא מצטרף לחבורת נערים בני גילו
המתקיימים מגניבות קטנות. הוא הופך לחלק
בלתי-נפרד מן ההמון שמקום מגוריו הוא הרחוב.
וא ם לעיתים הוא מבק ש להתערב ל טובת מישהו,
הוא מגלה עד מהרה שזה חסר-סיכוי.
החיסרון היחידי של הסר ט הוא יתר ליטוש.
נאיר, שלמדה במערב, מצלמת כפי שעושים זאת
שם, ועל כן הס ר ט נראה יותר כ מבט של זר אוהד
על הודו מאשר כזעקה מבפנים. אבל זו תלונה
למבקרים מלומדים, שאינה מורידה מערך הסרט.
לעוזזק אותה
מאדאם סוזאצקה (צפון,
תל־אביב, בריטניה) -סר טי
ם כאלה ה ם חגיגה לשח-
קן/ית הראשי/ית. אפשר להתיר את השרוכים,
להוריד א ת הנעליים הלוחצות ול ת ת דרור מוחלט
לכל המאניירות, כי שום דבר לא יכול להיראות
מוגזם. ועל כן, יש להניח, ששירלי מקליין שאבה
הנאה רבה מהופעתה כאן, בדמו ת של מורה
מזדקנ ת לפסנתר, קאפריזית, עקשנית, המתעלמת
מכל העולם סביב ה. היא אכסצנטרית עד הסוף
ומאוד גאה בכך.
מ אדא ם סוזאצקה בוחרת את תלמידיה
בקפידה. רק מוכשרים, מסורים, המקבלים מרות
עד הסוף, מ תקבלי ם לטרקלינה. ומן הרגע שהם
שם, הם שייכים לה בלעדית. היא מנהלת א ת
חייהם, לא רק במה שקשור לנגינה, וכל חריגה
מצוויה המפורשים נח שבת לבגידה בל תי-נסלחת.
כאלה בעדך הי חסי ם בין מאנק, נער הודי כבן
,16 לבין הגברת הנכבדה, שגרה בבי ת לונדוני ישן,
שבו גרים עוד אנשים המתק שים להשלים עם הזמן
העובר, ממש כמוה. מאנק מוכשר מאוד, אבל גם
שובב, והוא אוהב א ת אמו, שאופה מעדנים הודיים

שירלי מקליין ונאבין ציודוזרי -בלעדיות
למיסעדות ולבתי כל-בו כדי לממן א ת שיעוריו.
העימות בין האם למורה הוא בלתי-נמנע.
ג ון שלזינג ר המנוסה מס פ ק למקליין א ת כל
הסצינות הגדולות ומעמיד לצידה דמויות-מישנה
המשקפות א ת בעיותיה, אבל אינן מאפילות עליה.
אבל הוא נחפז ל ה תיי חס למצב הסוציאלי הנוכחי
בלונדון. וכאן הוא כושל. הי חסי ם בין מהגרים
לבני-המקום, אי־סובלנות, רדיפת-בצע, כל אלה
ודאי קיימים, אבל ראויים לטיפול שורש עמוק.

ח מודי ם ומבולבלים נשואה למאפיה (בן־יהודה,
תל־אביב, ארצו ת הברית) -
אין ספק שגיונתן דמי הוא מן
הבימאים המעניינים יותר שיש היום בהוליווד. כל
אחד מסרטיו הוא מין קריאת תגר חוצפנית למוס כמות
והוא מצליח ל הס תדר היטב עם חריגותיו.
הפעם זאת קו מדיי תמתח שבמרכזה בלונדית
מבולבלת, אבל לא עד כדי כך שלא תבחין בין
טובים ורעים וסוכן אפ״בי-איי מפוזר, שלמרות
זאת ממלא א ת משימותיו על הצד הטוב יותר.
מישל פייפר היא הבלונדית, אשתו של מ חסל מן
המאפיה, שאינה מרוצה מן התעסוק ה של הבעל,
הגוזלת ממנה את מנוחתה. הבעל, ככל פקיד בורגני
מכובד, אינו מבין מה טענותיה, הוא בס ך הכל
מוחק מדי פעם איזשהו ברנש במיצוות הבוס
תמורת משכורת נאה. אבל עד מהרה מ ס תב ר
שהאשה צודקת. היא הופכת לאלמנה ורוצה לשכוח
מן החברים הנלוזים של הבעל ולפתוח בחיים
חדשים. הבוס חושב אחרת, הוא דווקא רוצה
אותה קרוב ומפעיל אמצעי-שיכנוע ידועים. ואילו
מן הצד, עוקב הסוכן אחרי המעשה ומקווה להפיל
את הבוס בפח, ובלי כל כוונה, מתא הב בבל מ די ת
ששימשה במיקרה זה כפיתיון.

מישל פייפר ומתיו מודין -קצב עירני ותוסס
לדמי יש כישרון מיוחד הן לבניית קצב עידני
ו תוסס, הן למיצוי הפוטנציאל של כל סצינה, גם אם
היא צריכה לעבור מן המצחיק דרך המגוחך למ-
איים וחוזר חלילה. פייפר היא פריחה מצויה עד
הסוף, משכנעת ו מקסי מה בשל כנותה. מאתיו
מודין, איש החוק, מוכיח שוב שהוא משתלב
באותה הקלות בקומדיות ובדראמות ודין סטוקוול
(הבוס) ,ילד הפלא לשעבר, הפך לשחקן אופי
מוצלח ביותר.
אולי זה לא סר ט חשוב, אבל בהחלט מהנה.

עדנה סיינדו ₪

עד המלכות שנאלצו לוותר על
*י טאבה

על פסטיבל בן־מרדכי שטרם

הגיע לסיומו

על ערב תל־אביבי ומזדנבים

ת ם כר המזדנבים התל־אביבים התרוצצו כאחוזי־תז־ ;
זית בץ כל המסיבות שהיו בסיף־
השבוע האחרון. בליקחיד חגגו האחיות ;
היפות איריס ושלי גפני אירוע
פרטי, והזמינו את כל החברים והחברות
לבלות איתן את הלילה בריקודים. היה

ילדה טובה 4ג;•;

השאירה את החבר ובאה עם ידיד.
מלכה יותר נחמדה

מהעבודה

ווה תמיר וידידה אסף רובין.
צפוף וילדותי, אז כל החשובים המשיכו
בדרכם להיכל הבילויים והריגושים
החדש, זמן אמיתי. שם הסתובבו כל
היפים והמכוערים והחשובים־יותר וה־חשובים־פחות
וגם כל המזדנבים. מדי
פעם נזרקו באוויר מישפסים כמו, :זה
ממש כמו בניריורק״. ,יש פה אווירה
של חדל״.
באחת הפינות השקטות יותר נדחקו
סביב אחד השולחנות שני זוגות והזמר
הדר גולדמן מלהקת סיאם. חברתו
דורץ פרנקפורט ולצירם איש־המוסיקה
יזהר אשדות וחברתו השחקנית
אלונה קימחי, שישבו וצפו
בסירטי־הווידיאו שהוקרנו על המסך
הענק. בקטע אחר רקדו הזמר אדם
ואנשי פמלייתו. ואילו אנשי בורסת־היהלומים
ונערותיהם התרכזו בכניסה.

מכבירחובות

1 [*111/1 *1 3 1ד 1החבר בחו״ל, ואני בוטבול, החטובה והאלגנטית,
רוקד ת במרץ במסיבה בחברת הבוס, קובי רביץ.
1 1 1 /1
במסיבה האחרונה היא כבר התעייפה והעדיפה לצפות בחוגגים.

הגבר היפה ביותר במסיבה, הכדורסלן -סטו דנט
מגי זולדן, הכיר א ת הילדה היפה ביותר
באירוע, שלי גפני, אך הוא מאוהב באחרת. החתיכה והעשירה לירן שלוש
(בצילום משמאל) בחבר ת ליאור כהן וחברתו ענת להב (משמאל).

המעיל שלבשה דג־
1 1 1 11 נית כהן, גערת יש ראל,
א ן היא טיבעית לחלוטין.

פסטיבל שירלי בן־מרדכי, מל־כת־היופי
של ישראל, נמצא בעיצומו,
והמסיבה המרכדת נערכה באולם הוי ־ ^
אי־פי בסינרמה. המלכה קיבלה א ת ^
נתיניה כשהיא עטופה בשימלת־ערב
מסטן בצבע כחול חשמלי, כשפאייטים
למאות מכסים את חלקה הקידמי.
אורחיה היו יותר סולידיים והסתפקו
בלבוש צנוע יותר. שירלי לא עושה
עניין מהתואר ומהרעש סביבה ורק
מחכה, ולא בקוצר־רוח לשירותה הצבאי.
מישהו אמר לה במסיבה שאולי
מבטלים את מחזור־הגיוס שלה, והיא

נראתה די מאושרת מהרעיון.
במסיבה הסתובב גם ונמיר הקן^יי
בן ה״ ,21 הבחור שלמעשה גילה אותה
ועודד אותה לגשת לתחרות.

בן־מרדכי ב דויד
מנע,
זקוקה לשרותיו,

הוא נלהב מיוניה. השניים הכירו דרך ידיד משותף, רוני
מאנה. המלכה חזרה מ מוסקב ה עטורת מתנות. שימעון
מאנה (למטה) פצוע תאונת־דרכים עם חברתו גלית פלמן.

י י עינת זמורה (משמאל) ועינת בי |
| 1 1ך1
ו ! 114ר £ /דרמן (מימין) ,שתיהן בנות 16
ושתיהן חיפאיות. כמות החיפאיות אף היא החלה

להדאיג א ת התל-אביבים, שמצאו עצמם במיעוט.
חווה לוי(למטה מימין) ,מלכת־היופי לשעבר, אף היא
חיפאית, ב חבר ת אחותה. לוי היא אחת השופטות.

יש שיחות
א׳ 1מרמת

מ החטובות לזאב
של חברת ״הוואין
רות ונראה מאוד

משועשע מהעניין, והן מצידן שיתפו פעולה, ואחזו בו כדי
להנציח א ת האירוע. השנה בולטות היפות בגילן הצעיר
במיוחד. חלקן עדיין לא חגגו את יום הולדתן ה״. 17

מדי שנה נערכת בארץ התחרות של
מיס הוואין טחפיק הישראלית והזוכה
טסה לארצות־הברית לתחרות השנתית.
כל שנה זוכה הנציגה הישראלית
בתואר כלשהו. ב־ 1986 זכתה דורית
פרקש, בתואר הנערה־בעלת־החיוך-
היפה־ביותר. ב־ 1987זכתה רוויטל
מור בתואר הנערה־הפוטוגנית־ביותר
ובשנה שעברה זכתה גלית יציב
בתואר הנערה־בעלת־הרגליים־היפות־ביותר.
שירלי
בן־מרדכי, שלא זכתה
באף תואר אחד בתחרות הארצית שנערכה
ב־ , 1987 זכתה בכתר״ מלכת-
היופי בשנה שעברה.
התחרות הסופית השנה היתה אמורה
להתקיים במלון סונסטה, אך בגלל
השיחות יתכן ויאלצו המלכות לנדוד
למלון אחר באילת.

1הל אנהליאל. צילם: אלי דסה ^ 1
לתל: ז

_ מותו ש ל חייל

(המשך מעמוד 05
ושחיות־אדם מפקדות על הבסיס. הוא
התחנן שהוריו יעבירו אותו משם.
האב דיבר עם הקב״נית בבקרם,
והיא הבטיחה לעזור. בינתיים ברח ארז
שוב מהמחנה.
למחרת הביא אותו אביו בעצמו
למחנה ונפגש עם מפקד־המחנה, סרן
חיים משה והרס״ר פיצה נאפסו .״אמרתי
להם, :אני מוסר לכם את הבן שלי.
הוא ילד טוב. הוא אמנם ברח מפה פעם,
אבל אם תטפלו בו אני בטוח שתיהנו
ממנו. הוא כמו פלסטלינה. תקחו אותו
כמו את הבן שלכם.״ הם הבטיחו שיהיה
בסדר.
באותו יום היתה שימחה מישפחתית
אצל מישפחת שיטרית, וארז שוחרר
בצהריים. למחרת חזר בעצמו למחנה
בבוקר. אבל הוא לא חזר ברצון. לפני
שחזר אמר לאמו :״אמא, אתם לא יודעים
איזה אנשים יש שם. אם אני אמות
אתם תתחרטו ותבכו, אתם לא שומעים
מה שאני אומר לכם!״
היא ענתה לו כי אי־אפשר לעבור

לו כדור־ואליום, אבל ארז לא רצה| .
״היה קשה לסחוב את ארז, ול|*
הירשו לנו להכניס את המכונית לב־סיס.
בסוף הכנסנו את ארז לסזבאו^ו

והשכבנו אותו במושב האחורי.
״ארז שם יד על הראש ועשה תנועו];
ברגליים. זה היה אוטו חדש, ואמרתי קיו
שחבל על האוטו מהרגליים שלו. אף
אחד לא כיוון אותי לראות באיזה מצ|ב
קריטי הבן שלי. העלינו אותו ביו[ד
לקומה השניה, שם אנחנו גרים. הוא לא
יכול היה ללכת. השכבנו אותו ז]ל
השטיח בסלון.״
האם :״כאשר ראיתי אותו צעקו^ י
מיד שאני מזעיקה מגן־דויד־אדום
וקוראת לאמבולנס. אבל שלמה לא
הירשה לי. הוא אמר שהרופא בדק או!תו
והכל בסדר. הייתי היסטרית, היללה
בכתה ושלמה התעלף. ארז אנ]ר:
,הראש, הראש!״׳
ההורים העבירו את ארז לחרף,
ואחרי רבע שעה גילה האב נפיחות ץ 5ל
עורפו של ארז .״הרגשתי שהילד הולך
לי בידיים.״
אמבולנס הביא את ארז לבית־החולים
שריה, שם אובחן מצב של
חוסר־הכרה עמוק, והוא הועבר במ0וק
לבית־החולים רמב״ם בחיפה. או0חן
כשל תיפקודי של גזע המוח.
כעבור חמישה ימים נפטר <}רז,
מבלי שחזר להכרה.

״כמו
היית־טדף!״

ארז שיטרית
״התשתי שהילד הולך לי...״
מבסיס לבסיס תוך יום, וכי עליו להיות
סבלני. זה היה היום השלישי .״אמרתי
לו: היום פעמיים כי טוב, הוא אמר,אין
בעיות׳ אבל לא הסתכל לי בעיניים.
בערב החזירו לי אותו גוסס הביתה״.

;;הייתי
היסטרית!״
ף* ערב ב־ 5טילפנו מהצבא לבית
^ שיטרית. סיפרו שארז ניסה לברוח
ונפל מג׳יפ. אמרו שלא נפגע וש״אין לו
אפילו שריטה״ .ביקשו שיבואו לקחת
אותו מבסיס סמוך, שבו יש מרפאה.
האמא רצתה לבוא, אבל אלון אמר
שלא יתנו לה להיכנס, והוא בא עם
אביו.
״בכניסה חיכו לנו נאפסו וסרן חיים.
סיפרו שארז ברח, נתפס ונפל מהג;יפ.
..לא אמרו שום דבר על פגיעה.
״נכנסתי למירפאה וניסיתי להושיב
אותו, אך הוא נשכב מיד. שאלתי את
ארז מה קרה לו והוא אמר, :מחכה לי
מישפט!׳
״אחות סגרה סביבנו את הווילון.
ראיתי שהוא מעורפל. חשבתי לעצמי
שבטח קיבל זריקת־הרגעה. נתתי לו
שתי מכות קלות בפניו, כדי לעוררו,
וניסיתי להקימו, הוא לא כל־כך יכול
היה ללכת״.
כאן התערבה האם :״שלמה מעולם
לא הרביץ לילדים. הייתי אומרת לו
שזו לא דרך לחנך ילדים, שהוא צריך
לפעמים להכות אותם. אני הייתי מכה
בטוסיק. אבל הוא לא מסוגל!״
האב :״ארז הלך במצב של ריחוף.
תמכתי בו, הרמתי אותו, אלון היה
מאחורי. במדרגות ארז מעד, אבל לא
נפל ולא נחבט, ואני מעולם לא הכיתי
אותו. אפשר לבדוק אותי בכל דרך
אפשרית על כך.
״תפסנו בארז שנינו והוצאנו אותו
לחצר. השכבנו אותו תחת עץ, ואז עבר
שם הרופא שוב. אני לא ראיתי פצע
בראשו של ארז, אבל הוא התלונן כל
הזמן על כאבי־ראש.
״שאלתי את הרופא מה אפשר
לעשות עם הילד, אבל הוא אמר שזה
שוק. הילד יירגע ומחר הכל יהיה בסדר
והוא יחזור לבסיס. הרופא רצה להביא

^ סילו חיית־טרן! לא רודפים
\ £בצורה כזאת! — אמר מיש]5טן,
שעקב אחרי מהלך המישפט. הוא
התכוון לאותן דקות שבהן נגזר גורלו
של ארז, אחרי שסירב ללבוש בגדי־עבודה
ולצאת לעבוד.
ארז הצליח לחמוק מהמחנה, והר־ס״ר,
יחד עם סרן חיים, רדפו אחריו
בג׳יפ. הם מצאו אותו מחכה בו|חנה
לאוטובוס לטבריה.
כאשר ראה אותם התחיל ארז לברוח.
הרס״ר ירד מהג׳יפ ורדף א]זריו.
בין השניים התפתחה מריבה. לארץ היה
אולר קטן, שקיבל במתנה מאו)יינו,
והוא נהג להחזיקו בכיסו. כנראו] הרגיש
לכוד ומותקף, ומתוך חוסר־!]ונים
וחרדה שלף ארז את הסכין וניסה להתגונן.
שתי
ניידות־מישטרה, שעברו! במקום,
הצטרפו למירדף ועצרו את ארז.
הוציאו את הסכין מידו והכנץ סוהו
לג׳יפ. בסיבוב הראשון, כאשר ו]ג׳יפ
האט, קפץ ארז מהג׳יפ ונפל ארצן;.
לפני בית״המישפט היו גירסות שונות
באשר למצבו של ארז אחרי
הנפילה. הרס״ר ועדים מטעמו וץ עידו
כי ארז נפל על פניו, ולכן לא יתכן
שנפגע בעורפו. הם גם העידו כי לא
נפגע כלל, ומצבו היה טוב.
לעומת זאת, העידו בעלי ליוסק
סמוך כי ארז איבד את הכרתו, ונחבט
בראשו.
בית־הדין קיבל את גירסתו של
הרס״ר כי ארז לא נחבט בראשו בכביש,
ולא איבד את הכרתו. עליכן זולו גם
הרס״ר וגם הרופא, שפעל לפי המידע
שמסר לו הרס״ר, כאשר הביא אליו את
הפצוע.
״אין לפנינו גירסה עובדתית] העולה
מעדויות־ראייה ישירות, שהיא בטוחה
ונקייה מספק, ושעל פיה יש לקבוע
את תהליך הנפילה של ארז,״ קבע בית־הדין
המחוזי.
בית־הדין לעירעורים ציין שאם אמנם
פגעו האב והאח בארז, וגרמו בכך
למותו, הרי שהם סובלים מתחושות
מרות ורגשי־אשמה. ברם עולדה זו
אינה צריכה לשמש גורם בשיקולי
בית־המישפט. בית־הדין לעירעורים
קבע כי אין ודאות מוחלטת לגבי
המקום והאירוע שבו נפצע ארץ .״המסקנה
המתחייבת מכך, אף כי אינה
נקייה מספקות, היא שהמנוח נחבל
בראשו בשלב הנפילה במדרגות.״
מכיוון שהאחריות של הרס״ר והרופא
תלויה בקביעה העובדתית כי ארז
נפצע קטלנית בשלב הנפילה 0הג׳יפ,
ובית־המישפט מצא שלא כך ה4ה, זוכו
שני הנאשמים.
ההורים לא ישלימו לעולם עם
מימצאי פסק־הדין. אלא שמבחינה
מישפטית מוצו כל ההליכים.

רא בדא להב !,את הירד ולידה בשלבים
הראשוני של ההריון. הציבייה האווכה
וההתעסקות בנושא מכניסים אותו ללחץ
מיותר והוא גם בטוח שזה יקרה מתר בבוקר.
* ה קורה בערך כך: בבית גדל ילד
1לתפארת. מתוק, חמוד, חכם. הוא
ממלא את הבית בשימחה ובאושר. הוא
מרגיש שהוא מרכדהעניינים. הכל סובבים
סביבו ודואגים לשעשע ולעניין
אותו.
ואז מחליטים ההורים הגאים להעניק
לו אח, או אחות קטנה. אמא נכנסת
להריון, היא מתרגשת, אבא מתרגש.
כעבור כמה זמן הם מבשרים לבן הקטן
שצפוי תינוק בבית.
מתחילה תקופת־המתנה אינסופית.
הקטן שומע ואינו קולט כל־כך את משמעות
הדבר. הוא בטוח, כאשר שמע את
הבשורה על הרך הצפוי, שלמחרת, כשיחזור
מן הגן, והיה לו תינוק בבית, ולא
כך הוא.
הקטן אינו קולט את מלוא משמעותו
של הזמן, ותישעה חודשים של ציפייה
הם זמן ארוך מאוד. הוא נוטה לשכוח
את האירוע העומד להתרחש, אך הגדולים
שסביבו טורחים להזכיר לו מדי
פעם את הלידה המתקרבת.

הוא מרגיש מרומה. הבטיחו לו חבר,
אבל אפילו לגעת בו אי־אפשר, ועל
אחת כמה וכמה אי־אפשר לשחק איתו.
הוא רואה שבכל פעם שהתינוק
הקטן משמיע ציוץ, אבא ואמא קופצים
אליו. בכל פעם שהוא בוכה, אמא לוקחת
אותו ומחבקת אותו בזרועותיה ונותנת
לו לאכול מבקבוק, ומחליפה לו
חיתולים, ומטפלת בו כמו בחפץ יקר.
ואז הוא חושב לעצמו :״אם גם אני אפסיק
לאכול לבד, ולעשות לבד פיפי
בסיר, אמא תצטרך לטפל גם בי ״.והוא
מתחיל להילחם על מקומו במישפחה,
וחוזר לעשות את צרכיו במיכנסיים
ודורש לקבל את בקבוק החלב.
אבא ואמא, המבינים את מצוקותיו,
ושציפו להן, חושבים שמוכרחים לפצות
אותו. אמא אינה מעזה לנשק ולחבק
את התינוק בנוכחותו של הבן הבכור,
כדי שלא יקנא, ואבא אומר לו:
״עזוב אותו, הוא סתם קטן ולא מבין.
אנחנו גדולים.״
ההורים משתדלים להוציא את הג־

4 הכל מתחילים להפציץ אותו בשאלות,
כמו :״יהיה לד אח קטן בבית?״
אמא לוקחת אותו מדי פעם לשיחות־נפש
ומתחילה להכין אותו לשינוי
המשמעותי שיחול בחייו :״אתה תהיה
הגדול, ויהיה לך אח קטן, שתוכל לשחק
איתו וללכת איתו לטייל, ולא תהיה
עוד לבד״.
ככל שמתקדם ההריון וביטנה של
אמא תופחת יותר, מתמלאים ההורים
חרדה ורגשות־אשם כלפי בנם הקטן.
הם חוששים שהוא יקנא בעולל שיצטרף
למישפחה. הם בטוחים שאסון נ ר
רא ואיום עומד להתרחש בחייו של הבן
הבכור. הם מתחילים לנהוג בו ברכות,
ומעבירים אליו את תחושת האסון ה־

מתקרב

אס וד לתת
לי ל דאת
ההדגשה שדנו
נ ו רא יקר ה
מפ נישאמא

דול מהבית כמה שיותר, כדי שלא יהיה
בחברתו של אחיו התינוק. והם מפצים
אותו בבילויים ובמתנות. פעולות אלה
מחזקות את הרגשתו שמשהו נורא קרה
לו, ושחייבים לפצות אותו כל הזמן.
הוא הופך יותר תובעני.
הוא מקבל כפשוטו את המסר שהקטן
הוא ״סתם יצור צורח״ ,ומתחיל גם
הוא להתעלם ממנו. אין הוא מפתח כלפיו
רגשות, אינו מתייחס אליו.
וכך חולפים להם הימים, ואמא מגניבה
לתינוק נשיקות וחיבוקים רק כאשר
הגדול איננו בבית, או כאשר הוא
ישן. והיא עושה זאת בגניבה, בחושך,

בחירהשנ־
0כמה גד 5תר
;;סתם ילהי ׳11

ך ושא התינוק הנוסף עלה בקבו־יצוד
צודוז״
לטיות. והוא לא מבין איפה החבר שהב *4צח בבית־הספר להזרים באופן מו

אז מגיע רגע הלידה. אמא נעל!
מת מהבית לשלושה ימים. אבא, הסבים
והסבתות, עטים עליו מייד ומתחילים
לפצות אותו באהבה ובמתנות.
אמא חוזרת עם התינוק הביתה, והוא
רואה לפניו יצור קטן וחסר־אונים. הוא
ניגש להביט בו מתוך סקרנות, מושיט
אליו יד ואבא ואמא קופצים כמו נשו-
כי״נחש ואומרים :״תיזהר! לא בראש!
אל תיגע!״ או פשוט חוטפים אותו בהוד

טיחו לו, ולמה היצור הקטן אינו יכול
לבוא ולשחק איתו בחדר.
זמן קצר אחר־כך מתחיל מיצעד
האורחים, הבאים להזין את עיניהם. הם
באים בזרם, נכנסים הביתה ורצים מייד
לחדר להביט ביצור הקטן שאך זה נולד.
בדרכם הם חולפים על פני הגדול
בסערה, מבלי להביט בו כלל, והוא זנוח
ושכוח ומתחיל לאצור בתוכו רגשות־זעם
על אחיו הקטן, תיסכול ומרירות.

חשי ביותר, מכיוון שאחת האמהות
נמצאת בחודש התשיעי להריונה, וההורים
רצוי להתייעץ עם מיכל, המנחה,
ועם הקבוצה, כיצד לנהוג כאשר יגיע
התינוק החדש לבית, וכיצד לנהוג בשני
הילדים הגדולים.
מיכל סיפרה מיקרה קיצוני: להורים
של ילד בן 4נולד תינוק. אבא נסע
לקחת את אמא עם התינוק מבית־החולים
הביתה. הוא לקח איתו את בנו

הבכור והושיב אותו, בפעם הראשונה,
במושב שליד הנהג, ולא בכיסא־היל־דים
מאחור. הוא אמר לו שעכשיו הוא
גדול ויכול לשבת ליד אבא.
האב היה בטוח שהוא חייב לפצות
מייד את בנו הבכור, ופעל מתוך־ תחושה
עמוקה של רגשות״אשמה. בררן־
חזרה שוב ישב הבן ליד אביו, והאם עם
התינוק ישבו בספסל האחורי, רחוקים
;מן העין. באופן כזה, ללא מילים, העבירו
ההורים לילד מסר שהוא חשוב,
ואילו אחיו התינוק הוא דבר לא חשוב,
שזורקים אותו מאחור, כן־ שלא יראו
אותו.
לא כדאי להכין את הילדים — או
את הילד הגדול — ללידה בשלבים

פויה רק לקראת סוף ההריון, או כאשר
הוא שואל למה אמא כל״כד שמנה. ואז
לומר בפשטות שאמא בהריון, שיש לה
תינוק בבטן ועוד מעט תצטרך ללכת
לבית־החולים ללדת.
לא כדאי ליזום שיחות״נפש עם הגדול,
אלא רק לענות לשאלות שהוא
יוזם בעצמו. לא להחליט שהוא בטח
יהיה אומלל ומיסכן, כי מחשבה כזאת
מעבירה לו מסר כזה, והוא אכן ירגיש
אומלל ומיסכן.
בתוספת של אח קטן במישפחה יש
משהו חיובי, גם משום שהוא ממחיש
לבכור שהוא גדל. ילדים אינם קולטים
שהם גדלים. למרות שבכל פעם שה־דודה
מחיפה באה לביקור היא אומרת

נוק, לא כדאי להיכנס לחרדות ולפחדים,
כי הוא יקלוט אותם. אפשר לשאול
אותו בפשטות :״אתה רוצה להכאיב
לאחיך הקטן, או שאתה רוצה להנעים
לו?״ יש להניח שהוא ירצה להנעים

פוצמיו־מוציניו

ם הגדול יוזם שיחה על התינוק,
כדאי שהאם תאמר לו שיהיה לה
מאוד קשה לטפל בתינוק החדש, ושהיא
תזדקק לעזרתו של הגדול. זה
מעודד אותו.

ההורי

וכשאמא חוזרת הביתה עם התינוק
עדה רכון, מזכירת נעמת ב-
תל-אביב, החליטה לעשות מה פכה
במעוצות״היוס של האירגון
מזכירה רבון
בתל-אכיב, כחלק ממגמת׳־חמיד מועחויח חדשה לפעוטות.
השינוי הוא חלק מתוכנית שהתחילה בתל-אביב כבר קו ד ם לכן,
ושבה פועלות תשע מועדוניות בנות 12 כי תות בטך־הכל. המועדונית
היא מיסגרת לילדים אחרי סיו ם הגן וסיום הלימודים בבית-
הספר בכיתות א׳ וב׳ .במועדונית מקבלים הילדים ארוחת-צהריים
חמה ושלל פעילויות, וחוגי״העשרה עד לשעה 4אחרי-הצהריים.
סידור אידיאלי לילדים ששני ההורים שלהם עובדים במישרה
מלאה,
החל בשנה הבאה תפעל המיסגרת הז א ת לכל הילדים מגיל 3
ויותר, בכל המעונות של נעמת בצפון תל -אביב.
השיטה החדשה יוחדה לצפון־העיר, משום שלפיה ישלמו ההורים
שכר״לימוד ריאלי, שיהיה שווה לעלות א חזקתו של ילד במעון,
ושהוא גבוה משכר־הלימוד המשולם היום.
שכר־הלימוד הנהוג כיום במעונות נעמת מגיע למכסימום של 289
שקלים בחודש לילד. שכר-הלימוד מדורג, ונקבע לפי משכורות
ההורים. לכן הוא נע מ* 90 שקלים לחודש, מינימום, ל 2$9-שקלים
מכסימום. א ת התח שיב עורך מישרד־העבודה־והרווחה, והוא
משלים א ת התשלום לכל ילד מ סוב סד.
עד לפני שנה נקבע שכר-הלימוד כך, שהיו מחברים א ת משכורות
שני ההורים העובדים ומחלקים אותן למיספר הנפשות בבית. אם
הסכום לנפש היה 900 שקלים ויותר לחוד ש, היו ההורים משלטים
שכר־לימוד מלא. לפני שנה הוחלט שהגובה יהיו 630 שקלים לנפש
לחודש .״זה יצר,״ מסבירה רבון ,״מצב אבסורדי. זוג פועלים משכו־נת־חתיקווה
היו צריכים לשלם א ת אותו ה סכו ם כמו זוג רופאים
בעלי קליניקה פרטית מרמת-אביב.״
את המצב הזה היא רצתה להפסיק, גם משום שמישרד־העבודה
אינו מסבסדאת מלוא עלות אחזקתו של ילד במעון. בשנה האח רונה
נאלצה לאכול אתח סכנו ת נעמת כדי לממן א ת קיים המעומת.
רבון החליטה לחלק א ת העיר בין צפון ודרום. בדרום ימשיכו
ההורים לשלם שכר-לימוד מדורג, והם יהיו מ סוב ס די ם, כמו עד
היום. בצפון, שם תשונה השיטה, ישלמו ההודים א ת העלות המלאה
של הילד במעון.
רבון החליטה דווק א לחלק א ת העיר כך, מתוך מחשבה שבצפון
העיר גרות מישפחות היכולות לשלם א ת הארנונה הגבוהה באיזור
זה, ולכן יש להניח שיוכלו לשלם גם שכר-לימוד ריאלי לילדים
במעונות.
רבון מבטיחה שאם ישולם שכר״לימוד ריאלי, יקבלו הילדים
חוגי־העשרה. סדר-היו ם יהיה כזה שעד שעת הצהריים יפעל המעון
כנן, ומהצהריים כמועדונית, שם יקבלו הילדים העשירה בנושאים
שונים מטעם צוות מיומן ומוסמך.
רכון נקטה יוזמה זו, אחרי שמישרד-העבודה-והרווחה קיצץ
באופן משמעותי אתת מיכתו במעוצות״היום. מזה שלוש שנים אין
המישרד נותן ציוד למעונות, ואינו משתתף בבנייה של מעונות
חדשים. הרזרבות הכספיות של נעמת תל־אביב התחילו להידלדל,
מתוך רצון לשמור על רמה נאותה של ציוד וכוח־אדם במעונות.
אך גם כך יהיה שכר״הליטוד החדש, בס ך 400 שקלים לחודש,
נמוך בהרבה משכר־הלימוד בגנים הפרטיים, שם משלמים ההורים
גם $50 שקלים לחודש -הרבה יותר משכר-הלימוד באוניברסיטה.

מוקדמים של ההריון. הריון נמשך תיש־עה
חודשים, ולילד מתחת לגיל 5אין
בכלל הערכה של זמן. אם אומרים לילד
קטן שאמא צריכה ללדת, הוא בטוח
שזה משהו שעומד לקרות מחר בבוקר.
הציפייה הארוכה וההתעסקות בנושא
רק מכניסים אותו למתח מיותר, ולח-
רדה מפני הלא־נודע.
כדאי לבשר לגדול על הלידה הצ־

לו, במאור־פנים :״אוי, כמה גדלת!״ הוא
לא קולט את זה. אבל כשיש לו מישהו
שהוא יכול להשוות את עצמו אליו,
כמי תינוק, הוא מתחיל להבין והדברים
נעשים יותר מוחשיים.
כדאי לבנות על זה שהוא גדול, ול־ע
ד ד אותו, אבל לא במובן השלילי,
שמא יחשוב שלהיות גדול זה חיסרון.
אם הגדול נוגע בצורה מסוכנת בתי־

בזרועותיה, אפשר לומר לגדול :״מחר
בטח יבואו המון אורחים לראות את
התינוק הקטן. אז אולי כדאי שאתה תקבל
אותם בדלת ותראה להם אותו?״ כך
הוא ירגיש שמעריכים אותו. כשהוא
יראה לאורחים את התינוק, יהיה הוא
במרכז העניינים, הוא יהיה מדריך־
התיירים וירגיש שהוא חשוב ושנזקקים

כדאי להתייעץ איתו בעניינים הנוגעים
לתינוק. למשל: התינוק משמיע
קול מן החדר השני, ואז אמא שואלת
את הגדול :״אתה חושב שכדאי לגשת
אליו? אתה חושב שאולי הוא זרק מעליו
את השמיכה, או שהוא רעב?״ אפשר
אפילו לשלוח אותו לחדר השני לבדוק
אם צריך לכסות את התינוק.
אם יעודדו את הגדול על־ידי שיתוף,
התייעצות ובקשת״עזרהך הוא ירגיש
שלא זנחו אותו, שהתינוק החדש
אינו מהווה איום לגביו. הוא ישמח
לעזור ולהביע את דיעותיו בעניינים
הנוגעים לתינוק.
למשל: אמא משחקת עם הגדול
ומתקרבת שעת־האוכל של התינוק.
היא יכולה לשאול :״מה דעתך, כדאי
לחמם לו עכשיו את החלב, או שנגמור
קודם את המישחק?״ וגם אם יאמר
שהוא רוצה לסיים קודם את המישחק,
לא יקרה שום אסון אם התינוק ימתין
10 דקות לארוחה שלו. אם האם תסתכל
בשעון, תראה שהגיעה שעת הארוחה,
תזרוק מידיה את המישחק עם הגדול
ותרוץ לחמם את החלב, ירגיש הבכור
שהוא זנוח, ויחוש שאחיו חשוב ממנו.

אפשר לתת לגדול להחזיק את התינוק.
אפשר לתת לו לבדוק אם החלב
בבקבוק לא חם מדי, אפשר לשלוח
אותו לחדר השני לבדוק מדוע אחיו
בוכה, לתת לו להכניס את המוצץ לפי
התינוק, ולעשות דברים נוספים הקשורים
בענייני יום־יום.
אם מעבירים לגדול מסר שהתינוק
החדש זה דבר נהדר ונפלא, יש סבירות
שגם הוא ירגיש כך.
אבל אם חוששים כל הזמן ולא נותנים
לו להתקרב אליו, שמא יזיק לו
ויפגע בו, הוא יקלוט מסר כזה, ויש סיכוי
שינסה דווקא להכאיב לו.
מותר לאמא או לאבא לקחת את
התינוק בידיים ולחייך אליו, לנשק אותו,
לעשות לו ״פוציניו־מוציניר ולהריח
אותו, בלי נקיפות־מצפון, כי הם
לא עושים שום דבר רע לגדול, להיפר:
הם העניקו לו מתנה.
לא כדאי להפריד באופן כפייתי בין
הגדול לקטן. כי אז קיים החשש שהשניים
לא ייפתחו ביניהם יחסים גם מאוחר
יותר, והרי שאיפתם של ההורים היא
שהשניים יהיו חברים וייפתחו ביניהם
מערכת־יחסים, שאינה תלויה בהורים.

אילנה המרמן

שלושה ביקורים בעזה
יזג׳ :1988 נסיעה לעזה
זביקזר בכלא עזה
ממחסום ארז נסענו במכונית של מארחינו
למישרדו של עורך־הדין ד. עורך־הדיו ר׳ עצמו
היה במעצר מינהלי של שישה חודשים. נפגשנו
עם עוזרו, עורד־הדין ג׳ .במישרד — חדר גדול
וגבוה, לא מסביר פנים במיוחד, קירותיו עירומים
וריהוטו שולחן־כתיבה גדול ומערכת־ישיבה מהר
הה ודהרה — חיכו לנו עורן־־הדיו ג׳ ,מכרנו ח׳,
ואחותו ואחיינו של ד, מכר עציר, שעמדנו לבקרו
באותו יום בכלא עזה. עד שיצאנו לביקור בבית־הכלא,
ישבנו ושוחחנו. ז׳ ,אחותו של ר, אשה
בסוף שנות ה־ 30 שלה, בבגדים מסורתיים, פניה
נאים, עירניים, סיפרה לנו שהיא מתגוררת בחאן-
יונס, יש לה שישה ילדים ובעלה מרצה עונש של
12 שנות מאסר. הקטן בילדיה, כבן ,3נולד אחרי
מאסרו של אביו, וראה אותו רק בכלא. ד ,אחיה
של האשה, כבר ישב לפנים כ־ 16 שנה בכלא: בן
17 היה כשנעצר, בן 33 כשהשתחרר. ועכשיו הוא
יושב שוב, זה חודשים אחדים, מחכה למישפם. אח
אחר ישב כ־ 15 שנה בכלא, ואיבד את שפיות
דעתו: אלה מקצת קורותיה של מישפחה אחת
בעזה.
כשעמדנו לצאת, עטפה ז׳ את ראשה במיטפח־תה,
ואמרה לנו :״אתם רואים, עכשיו אני חוזרת
אל מתחת לאוהל ש לי׳ והצביעה גם על שימלתה
הארוכה, המכסה היטב את כל גופה ומטשטשת

.ראית איזה פח־אשפה ז ה,
כר עזה היא פח־אשפה
אחד * דור״...
את קוויו, חייכה, והוסיפה ואמרה לנו, שתי הנשים
מישראל שבחדר, בשמלות־קיץ קלות :״אל תחשבו
שכך נולדתי. פעם הייתי לבושה כמוכן.״ לא,
מן הסתם לא נולדה כך, בתוך עטיפותיה המרובות.
סופר לנו שבנערותה סיימה בהצטיינות
את בית-הספר התיכון. אחר־כך הקדימה להינשא
וילדה את ששת ילדיה, וכך חרצה את גורלה
להיות כרוב הנשים בחברתה: יושבת־בית, אם
לילדים רבים ואשה לבעלה. עכשיו שבעלה איננו,
היא כפופה למרותו של אבי בעלה — כ ך היא
מספרת לנו — וגם לה יש כמין כלא: אסור לה
לצאת בלי רשותו, אסור לה לצאת בגפה. אחרי
הביקור אצל אחיה בכלא, הזמנו אותה לאכול
איתנו ארוחת־צהריים. אבל היא לא יכלה להיענות:
גם כך ודאי כבר נעדרה זמן רב מדי מביתה,
לטעמו של חמה.
הובאנו במכונית לכלא. כדרר הצצנו אל רחר
בותיה של העיר עזה: כעורים, מלוכלכים, עלובים
עד בלי די. שוב ושוב אני נזכרת באמירתו של ר,
בביקור קודם, כשיצאנו מבית־חולים קטן למחלות
עיניים בעיר :״ראית איזה פח־אשפה זה, כל
עזה היא פודאשפה אחד גדול ועוד אני נזכרת
בדברים שאמר כשטיילנו שבת יפה אחת ברחר
בותיה השקטים והנעימים של טלביה, בירושלים:
״כשנוכל לטייל כך ברחובותיה של עזה, אוכל
ליהנות מטיול כזה ברחובות ירושלים.״ אמר ושב
והתכנס בתוך עצמו למשך כל הטיול הקצר, שלא
היה נעים כלל כמו שהתכוונתי. למכרינו מעזה
קשה להציע לנוח קצת בערינו היפות והנקיות...
כשיצאנו מן המכונית ראינו המון גדול מתגודד
ברחוב: ילדים, נשים וגברים, עומדים או
יושבים על הארץ תחת השמש הקופחת. מקצתם
מצטופפים בצל המועט של סככות אחדות על
המידרכה. אל חלל האוויר נפלטים מפעם לפעם
שמות ארוכים של גברים: כך מחכות המישפחות
ליד כלא עזה, לממש את הרשות הניתנת להם
פעם בשבועיים לבקר למחצית השעה את בן
מישפחתם שבכלא. השמות הנקראים הם שמות
האסירים שבא תורם לראות את מבקריהם. כשנקרא
השם, מותר׳למבקרים להיכנס. מזמן לזמן
ניגש מישהו מן הקהל, בזהירות־בזהירות, ברוח
נמוכה מאוד, אל אחד החיילים או הסוהרים שמעברו
האחר של הכביש, לשאול אם כבר קראו את
שם בן מישפחתו. מקצת השואלים נענים ומקצתם
מסולקים בשיוויון־נפש או בגסות.
עידית ואני נכנסות אל המבוא של בניין בית־הסוהר,
מין מירפסת מרושתת, ושם אנחנו מצ־

טרפות, עם אחותו של ר׳ ,אל טור ארוך של נשים
ממתינות. עכשיו אנחנו ״בפנים״ וצופות מאחורי
הרשת בהמון המחכה בחוץ. אנחנו בתחומו של
הכלא, והם שם בחוץ, אבל ההרגשה היא שקשה
לומר כאן בוודאות היכן מתחיל הכלא והיכן הוא
מסתיים, ובייחוד: היכן כאן תחומה של החירות.
את החירות אי־אפע)ר לראות כאן בשום מקום. יש
תחושה כבדה שהכל כלא אחד גדול: אנחנו בכלא,
אבל גם אלה שבחוץ כלואים: עזה כולה היא כלא.
מאז, בכל ביקורי ב|עזה, חוזרת התחושה המשונה
הזאת, של הימצאות במקום שמאות אלפי אנשים
חיים,בו חיים של כליאה, של אי־חופש, של תלות
מתמדת בחסדיהם של השולטים בהם, חסדים
שניתנים להם או נמנעים מהם, אם לפי הנסיבות
ואם לפי שרירות ליבו של לובש מדים כלשהו.
הנה, למשל, הסוהר שמאחורי הסורג כאן, פעם
הוא מואיל להתפנות לומר לאיזו אשה זקנה
שלוחצת את פניה! אל הרשת, אם שמו של בן
מישפחתה כבר נקר(א — לפעמים אף לא ברור אם
האיש אכן יושב בכלא הזה ולא בכלא אחר —
ופעם הוא מתעלם ממנה או מטיח בה את ה״ממ־נוע,
רוחי מן הון ״,הרווח כאן כל־כן־.
טור הנשים שאנחנו עומדות בו מתחיל לזוז
פתאום. עכשיו אנו־ונו נכנסות לחדר־מבוא אחר,
הפעם חדר סגור, ומחכות שם לפני הווילון של
הבדיקה הגופנית. מולנו, בצד האחר, טור הגברים.
בחום הכבד נלחצת אלי בהון־ הצפיפות אשה
כבדת מלבושים וילד קטן בזרועותיה. הילר כבר
נרדם בציפייה הארוכה, הוא לבוש חליפת־חג,
לכבוד הביקור אצל אביו, ומפניו ניגרת הזיעה.
הטור לפני מתקצר ועכשיו גם אני נדחפת אל
מאחורי הווילון. סוהרת מצווה עלי להרים את
החצאית, את החולצה, מרווחת בידיה את החזייה
ומציצה פנימה, מציצה אל התחתונים, מגששת
וממששת בכל גופי. מורה לי לחלוץ את הסנדלים,
לפשק את אצבעות הרגליים, לפתוח את
הפה. אותה הרגשה של השפלה שהתחילה לנבוט
בי מאז הגענו אל!קירבת הבניין הזה, גוברת ני
עכשיו כמעט לבלי נשוא. אבל ההשפלה שאני
מרגישה כעת שייכת במפורש לסוהרת הזאת,
המחטטת כך בי ובבגדי חיטוט אינטימי בשיוויון־
נפש, לא בעדינות ולא בגסות, סתם מעשה שיגרה
מייגע. היא המושפלת בעיני, מושפלת מאוד.
כשבאתי לבקר בכלא בפעם השנייה, שאל אותי
חייל שהכיר אותי מן הביקור הראשון, אם גם אני
עברתי את הבריקה הגופנית שעוברות הנשים
הערביות, והרגשתי שלא נוח לו בתשובתי, ואולי
גם התפלא: השונות שלנו, הישראלים מירושלים,

•ש תחושה כ בד ה שהבר
ברא אחד *דור: א1ח1ו
ב כר א אבר ג 0ארה
שבחוץ כרואים
כל־כר בולטת כאן בעזה, ליד הכלא, ונוכחותנו
כמו מטשטשת פתאום את הגבולות, מערערת את
הכללים הברורים של המקום, המבוססים כל־כו־לם
על הפרדה גמורה בין שתי האוכלוסיות. בתור
הכלא אמרו לגו אחר־כך סוהרים אחדים, שאילו
תיאמנו את הביקור שלנו שלא ביום ביקור כללי,
היינו חוסכות לנו את כל אי״הנעימות הזאת, וחבל
שלא עשינו זאת. אבל אנחנו, בדיעבד, ידענו
שהיה חשוב לנו להתנסות דווקא ב״אי־נעימות״
הזאת, להציץ בה׳פעם מבפנים, להיות שעה קלה
בצד האחר של המיתרס, נתונים גם אנחנו למרותם
הגמורה של בני עמנו, שבדרן־״כלל מטפלים
רק ״בהם״ ,ולא בנו. כמה משונה המעבר הזה
מכאן לשם ומשם לכאן: גם זו אחת החוויות
החזקות הכרוכות בנסיעות אל השטחים, חוויה,
שכל הנסיעות הרבות עדיין לא יכלו לה להקהותה:
שוב ושוב קשה לי להאמין ששני העולמות
האלה מתקיימים כך זה לצד זה שנים רבות כל־כר•
אחרי
הבדיקה מפרידים אותנו בכל־זאת משאר
המבקרות, הנשים, הערביות(אני תוהה: מה עושה
הסוהרת שמאחורי הווילון בכל השמלות הרבות
העוטפות את גופן הן יוצאות לאולם סמוך,
ואותנו מושיבים על ספסל ליד דלפק הקבלה. לא
ביקשנו לנו כל זכויות־יתר, אבל נותנים לנו אותן
משום־מה, ואף באדיבות יתירה. אני נשאלת בד
111־

כי בו ש

הד״ר אילנה המרמן, מתרגמת ידועה, חוקרת ומרצה בספרות משווה ועורכת
ספריית ״פרוזה אחרת״ בהוצאת עם עובד, נמנית עם חבורה קטנה של ״עדי כיבוש״
ישראליים. כמעט שבוע בשבוע נוסעים אילנה וחבריה למקומות שונים בשטחים
הכבושים, כולל מחנות־המעצר שבהם, נפגשים עם אסירים פלסטיניים ועם בני״
מישפחותיהם, שומעים את סיפוריהם ועוזרים להם כמיטב יכולתם, בעיקר בעצם
נוכחותם, הק שבת ם והעידוד שבהשתתפות בסיבלם. ב כן עושים אילנה וחבריה
שרות שאץ ערוד לחשיבותו למדינת ישראל, שכן הם מייצגים בעיני קורבנות הכיבוש
את ״ישראל השניה״ ,האחרת, זו שאינה רוצה לא בכיבוש ולא בדיכוי. בכך הם גם
תורמים א ת תרו מתם להידברות אותנטית, שהיא תנאי הכרחי ב ד רן לשלום. לא את
הכל ניתן לספר מבלי לסכן א ת שלומם, חירותם ופעילותם של הקורבנות. ברשימתה
זו מ תעד ת הד״ר המרמן שלושה ביקורים ברצועת״עזה, כשהיא נמנעת אפילו מנקיבת
שמות האנשים שבהם המדובר -מן הסיבה הנזכרת.
אגה על תיקי, שנדרשתי להשאירו בתא הבדיקה,
וסוהר אחד מורה מיד לשלות אותו מתוך ערימת
המטלטלים הענקית של הנשים הערביות, והוא
מופקד למישמרת אצל פקידת־הקבלה. קודם לכן
מרשים לי להוציא מתוכו חפיסת סיגריות. ולבסוף,
אפילו הפגישה שלנו עם העציר, שלי ושל
עידית ושל אחותו ואחיינו של ר, שמצטרפים
אלינו לקראת הביקול — אפילו הפגישה נערכת
בתנאים מיוחדים. ניתן לנו חדר לחוד, ואנחנו
יושבים בו ומשוחחים עם ר׳ בחופשיות ובפרטיות
יחסית(אמנם הופקד עלינו סוהר והוא מאזץ בשקט
לשיחה) .שאר האסורים נפגשים עם מבקריהם
בחדרים כלליים, שמחיצה מפרידה שם בינם לבין
המבקרים. כאמור, לא ביקשנו כלל להפלותנו
לטובה, והיחס המיוחד הזה שזכינו בו, איני יכולה
להבינו אלא כביטוי לקושי הפנימי של הישראלים
בעלי הסמכויות בשטחים להפיל פתאום את
המחיצה בין השולטים לנשלטים, לנהוג בבנות
עמם כאילו ח בנות העם האחר: אסור לשבש כאן
את המערכות, שבזכות קיומן מסוגלת השיטה
כולה לפעול.
אחרי הביקור אצל ר, הוסענו שוב למישרדו
של עורך־הדין ר, ומשם לביתו של ח׳ ,בעיבורי
עזה. בית הנשקף אל הים הכחול הנפלא — הנפ־

בין אם האיש מתגורר במיבנה הזה ובין אם הוא
מתגורר במקום אחר. התקנה הזאת, כך מספרים
לנו, הפכה למקור חדש של חששות, והרבה אנשים
משכימים לצאת מבתיהם ולבדוק אם נכתבו
עליהם סיסמות בלילה.
אחו״כן־ אנחנו משוחחים עם ח׳ בביתו. ח׳ כבר
ישב שנים רבות בבתי־כלא ישראליים, ומפעם
לפעם הוא מספר לנו חוויות מן הימים האלה. נער
היה כשנעצר ואיש מבוגר כשיצא לחופשי. אישיותו
והשקפותיו עוצבו בכלא. גם העברית המצוינת
שבפיו מקורה בכלא. בעיקר מעניינים
״הפכים הקטנים״ מחייו שם. הוא מספר לנו, למשל,
שבכלא למד להבחין בין ישראלי לישראלי,
ואפילו בין סוהר לסוהר: כף, למשל, יש סוהר
שבצאתו מן התא הוא טורק את הדלת בחבטה
נוראה שמקפיצה את כל יושבי התא, ויש סוהר
שסוגר אותה בעדינות־בערינות — איזה פרט
פיוטי...
לפני חודשים אחדים, עוד קודם שפרצה ההתקוממות,
נעצר ח׳ וישב כ־ 10 ימים באגף-החקירות
של מיתקן־כליאה בחברתם של ״עצירים מיג־הליים״
אחרים. הם ישבו על כיסאות, ידיהם קשורות
להם מאחור(לאכילה מתירים אותן) ,ראשם
מכוסה בשק, וחיילים מופקדים עליהם שלא
יירדמו. גם כאן יש להבחין מן הסתם בין חייל
לחייל: אחד רק טופח לך טפיחה קלה על כתפך,
אחר חובט מפעם לפעם בצלעותיו או בבטנך,
מקלל ומשפיל. אחרי כמה ימים מתחיל העציר
להזות. שוב אין הוא יודע היכן הוא נמצא אל נכון,
והוא רואה את עצמו מתהלך בכל מיני מקומות
אחרים. ח׳ מתאר באריכות את הזיותיו, כמעט
בפליאה על ממשותם הגדולה, שניכר כי לא
נמחתה מזיכרונו. כך, ספק ער ספק הוזה, מובא
העציר יום אחד לפני השופט. אחרי הימים האלה
שוחרר ח׳ וגם נגדו לא הוגשה כל האשמה.

רש בכעין התגרות יהירה אל מרחבים אינסופיים
של חופש לא־מושג — ואל מחנה שאטי, יריעה
עגומה ענקית, צהבהבה־דהויה, של ביקתות
דלות, צפופות, הנראית כעורה ועלובה עוד יותר
ליד הים הזוהר.
ישבנו על מישורת מרוצפת קטנה שבפתח
ביתו הלא־גמור של ח׳ .דוודים נעימה ציננה אד
תנו. כמה משונה הנעימות הזאת בתוך כל הכיעור.
מ׳ ,אחיו של ח׳ ,מצטרף אלינו ותוך כדי
שיחה הוא מספר לנו על מעצרו באנצאר ( 2מית־קן־כליאה
״החוף׳ ,בשמו הרישמי) לפני ימים
אחדים. הוא מספר שהוכה במכונית שהסיעה אותו
למחנה־המעצר. הפילו אותו על ריצפת המכונית
וחבטו בפניו ברגליים. הוא מתעכב במיוחד על
הפציעה שנגרמה לו בפיו. על הכאות בררך
לאנצאר 2אנחנו שומעים שוב ושוב בביקורינו
ברצועת־עזה. מ׳ עצמו שוחרר מאנצאר 2אחרי 18
יום, בלי שנחקר אפילו פעם אחת ובלי שנאשם
בכלום.
הצטרפה אלינו גם צלמת אנגליה, והיא מספרת
על מחזה שראתה בצהרי היום הקודם: קבוצה
של צעירים שנעצרו כורעים ברך ברחוב ופניהם
אל קיר של בית וחיילים מכים בהם, מכים ומקללים.
הקללות, כך סיפרה, נצעקו בקולי־קולות,
והיה נדמה לה, שיותר משהן מכוונות לצעירים
הערבים הן נועדו לעודד ולהלהיב את החיילים
עצמם בג׳וב הנחות הזה שלהם. גם מחזות כאלה
רואים לעיתים קרובות, נאמר לנו. ח׳ מספר
שבלילה הקודם, בחצות בערך, הוציאו מבתיהם
את תושבי שורת הבתים הראשונה של מחנה
שאטי שמולנו ודרשו מהם לנקות את הרחוב
שלידם משרידי ההיתקלויות שהיו בו. לעיתים
קרובות נכנסים כך חיילים לבתים בלילות, מעירים,
מחפשים ומוציאים את התושבים בתואנות
שונות. באחרונה יצאה תקנה חדשה בשטחים, המטילה
קנס גבוה מאוד או מאסר ממושר על כל מי
שסיסמות מצויירות על מיבנה הנמצא בבעלותו,

אשסט :1988 ביקור בעזה

שוב ושוב קשה ר׳ רהאמין
ששו׳ העורכות הארה —
שרוו ושרהס —
מתקיימים כך זהרצדזה
שויס רבו ת כר כך

איחרנו להגיע למחסום ארז, ומארחינו כבר לא
היו שם. החלטנו לנסות למצוא מונית. בינתיים
עמדנו זמן־מה לא הרחק מן המחסום וצפינו קצת
במתרחש שם: החיילים היו עסוקים בעיקר בפועלים
שביקשו לצאת לעבודה בישראל. חלק
הורשו לעבור וחלק לא הורשו. אחד שלא הורשה
לעבור ניגש אלינו במרוצה, בחור צעיר מאוד,
כמעט נער, והראה לנו פתק מודפס קטן שניתן לו
במקום תעודת־הזהות שלו, שנלקחה ממנו. הוא

ידיהם קשורות רהם
מאחור ן ראכירה פתירים
אותן) ,ראשם מכוסה
בשק, ותיירים מופקדים
עריהם שרא ״ר ד מו
שאל אותנו מדוע׳ לא נותנים לו לעבור ומה כתוב
בפתק. בפתק היה כתוב משהו בכתב־יד (גם
הדפום וגם הכתב היו בעברית) בעניין מיפים.
הבחור ידע זאת מן הסתם — סוג הטירטורים כאן
כבר מוכר היטב, ולא חשוב כל־כך מה בדיוק
כתוב בפתקים השונים. ובכל זאת משונה, שלא
כתוב בהם שום דבר בערבית. הבחור, מכל מקום,
דיבר איתנו בהתרגשות רבה, בעברית עילגת,
וביקש מאיתנו שנדבר עם החייל, שירשה לו
־לעבור. הוא מוכרח להגיע לבוס שלו, אחרת יפטר
אותו — .מה היה לנו לדבר עם החייל? התחפרנו
בתוך הקשבה של השתתפות בצער, ולא זזנו
ממקומנו. היינו נבוכים. אחר־כך הצלחנו לעצור
מונית והצענו לבחור לחזור איתנו לעזה. עוד
פועל מסורב אחד הצטרף אלינו, אבל הוא שתק.

כל הדרך דיבר הבחור הצעיר על הפורענות שירדה
עליו: עכשיו יצטרך לחכות יום שלם במישרדי
המימשל, שם יחשבו לו כל מיני חישובים, אחר־כך
אולי יתפשרו איתו. אבל את יום־העבודה הפסיד.
נכנסנו
לעיר עזה. נהג המונית לא הצליח
למצוא את המישרד של עורך־הדין שביקשנו
להגיע אליו. תוך כדי חיפושים, עצרו חיילים את
המונית וביקשו מאיתנו תעודות־זהות. הם נתנו
לנו להמשיך. אבל הנהג כבר היה מבוהל, והוריד
אותנו, בנימוס אבל בתקיפות. נכנסנו לקיוסק
סמוך לטלפן. הזמנו לנו משקה קר וטילפנו.
כשרצינו לשלם, לא רצה בעל הקיוסק לקחת
מאיתנו את הכסף. ברחוב העזתי נפגשנו לא פעם
במחוות כאלה של ידידות כלפינו, מבקרים ישראליים.
גם זה משונה. ובכל־זאת, גם אנחנו וגם
הם פוחדים. בעזה מורגש הפחד בכל מקום, והוא
מתחזק והולך מביקור לביקור. מן הקיוסק באו

ברחוב העזת• ופ*ש1ו
לא־פעס במחוות באלה
של ידידו ת בל ב•,11
מבקרים •שר אלים
לקחת אותנו למישרד. שם פגשנו שוב כמה
מכרים ושוחחנו איתם שעה קלה. אחר־כך יצאנו
לכלא עזה. התכוונו לבקר שנית את ר.
הפעם לא ליוו אותנו מארחינו עד הכלא. כמאה
מטר לפניו נפרדו מאיתנו, אמרו שהם חוששים
ושלחו אותנו לבדנו. ברחוב שלפני הכלא
חזרה על עצמה אותה התמונה: המון גדול מתגודד,
מישפחות־מישפחות, ואל חלל האוויר מופ־רחים
שמות ארוכים, שרשרות־שרשרות של
שמות. ניגשנו לסוהרים המכניסים את המבקרים,
הצמדנו גם אנחנו את ראשינו לרשת ושאלנו על
העציר ר. נאמר לנו שכבר היה לו ביקור בבוקר
ולא נוכל לבקרו. ביקשנו לראות את א׳ ,קצין־
המודיעין של הכלא, האחראי על הביקורים —
אולי בכל זאת ירשה לנו. התבקשנו לחכות.
עם קצין־המודיעין א׳ כבר היו לי שיחות ארוכות
בטלפון. איתו תיאמתי את הביקור הקודם,
והתנהגותו ודיבורו היו משונים במקצת. הדו־שיח
איתו פתח לפני עוד אשנב אחד, מעניין ומיוחד
במינו, להציץ דרכו אל הפסיכולוגיה של כיבוש

מיוחד: האסיר רשאי לקבל ביקור של שלושה
אנשים, ואם בני״המישפחה מסכימים שיבואו
מבקרים אחרים במקומם, אנחנו יכולים פשוט
לבוא במקום בני־המישפחה שוויתרו. התפלאתי
מאוד: יש כאן איפוא באמת חוק וסדר, תקנות
מפורשות ם כך, לשם מה נזקקתי לכל
ההשתדלות הזאת אצל הקצין א׳? טילפנתי שוב
לא׳ ואמרתי לו את המידע שניתן לי. והוא ענה לי
כך :״ראשית, רק אני קובע מי ייכנס לכלא ומי
לא, ואין כאן עניין של רשות או לא רשות. שנית:
תביאי לי אישור בכתב משרות־בתי־הסוהר בירושלים.״
לא התעקשתי להוכיח אותו על הסתירה
שבדבריו. טילפנתי שוב לשרות־בתי־הסוהר —
ושוב נאמר לי באדיבות, שמאחר שאיני זקוקה
לשום אישור מיוחד, אין הם יכולים לתת לי
אישור. ושוב טילפנתי לא׳ .הוא עדיין היה נחמד
(גם אני) — ונתן לי להבין שכיוון שהוא סקרן
לדעת מי אנחנו, יעזור לנו לממש את הביקור הזה,
שתלוי כמובן בו ולא בכל אדם אחר. ובכל־זאת
דרש בתוקף אישור בכתב. בשרות־בתי־הסוהר
נענו הפעם לבקשתי ושלחו אישור, ואפילו בטלקס.
א׳ לא התעצל וטילפן אלי כעבור שעתיים
בעצמו, ואף התנצל שנאלצתי לחכות כמה שעות,
והודיע לי שהביקור אושר. כך התאפשר הביקור
שכבר תואר למעלה.
בפעם הזאת לא נכנסנו לכלא — הקצין א׳
אמנם בא ושוחח איתי מעבר לרשת, בסיגנונו
שכבר היכרתי, דוחה ומקרב כאחד, קצת ״ג׳נ־טלמן״
,קצת עוקצני, קצת חביב, קצת תוקפני.
אבל את הלקח שניסה ללמדני בשיחת־הטלפון
הדגיש גם הפעם: אין כאן שום עניין של זכויות
ותקנות — אם אני רוצה לבקר, עלי לתאם איתו,
והנה הפעם לא תיאמתי — ועל מה שנאמר לי
במפורש בשרות־בתי־הסוהר ישראלים לא
מבקרים אסירים ביטחוניים ואני לא מתכוון לעשות
תקדים בעניין הזה. פעם אחת ביקשתם,
הייתי נחמד ונתתי לכם. אבל אם אתם מתכוונים
לבקר בקביעות, זה עניין אחר ״.לא ויתרתי ואמרתי,
שבשרות־בתי־הסוהר נאמר לנו במפורש
שאין שום הבדל בין ישראלים לתושבי השטחים
בעניין הזה. ואם אין לנו עצמנו עבר פלילי, אנחנו
רשאים לבקר גם עצירים המואשמים בעבירות
ביטחוניות. הקצין א׳ נוכח לדעת שיש בדעתי
ללכת עד הסוף בבירור העניין ושוב אמר, כדרכו,
דבר והיפוכו: רק הוא יקבע אם אבקר בכלא או לא,
אבל זאת עלי לדעת, כשנבוא בפעם הבאה, לא
יינתנו לנו שום זכויות מיוחדות וניפגש עם

לקצין־המודיעין א׳ ,היו לנו מיפגשים מעניינים
משני עברי הכביש: מן העבר האחד עמדו החיילים
השומרים; מן העבר האחר, המבקרים הערביים.
אנחנו לא ידענו׳ כל-כך היכן לשים את עצמנו,
ועמדנו נבוכים באמצע, מושכים אלינו את תשו־מת־הלב
של שני הצדדים. חייל גוץ וצנום אחד
לא גרע מאיתנו את עיניו. היה לו ראש מתולתל
ופנים עגולות של ילד. הוא ניגש אלינו אט־אט,
בהיסוס גדול, מעיף מבטים חשדניים לכל הצדדים,
וניסה לקשור איתנו שיחה. בתחילה היה
נדמה לי שהוא רוצה להתגרות בנו — שמאלנים
בוגדים שכמונו. אבל התברר שיש לו עניין אחר
לגמרי. הוא פשוט רוצה לשפוך את מרידתו על
הגיהינום הזה שיש לו כאן. וכך, בערך, אמר:
״אתם לא יודעים איזה גיהינום זה כאן. איזה חרא.
גועל־נפש. מה יש לעשות כאן מה, לאבא שלי יש
חנות כאן? בית? שדה? מה, אבא שלי היה כאן פעם
בכלל? אז מה אני מחפש כאן. בשביל מה אני צריך
את זה. אתם יודעים בכלל מה אומרים לנו לעשות
כאן? אתם לא יודעים כלום. זה עוד יותר גרוע
ממה שאתם חושבים. זה מהמפקדים שלנו. הם הכי
גרועים. לא אנחנו. הם אומרים לנו להרביץ מכות
כאלה שהאנשים יצטרכו ללכת לבית״חולים. לשבור
להם את העצמות. שלום עם הערבים לא יהיה,
הערבים לא יעשו שלום. אבל אני לא רוצה יותר
להיות כאן. אני לא יכול יותר לסבול את זה. חבר
שלי, במילואים, הלך כבר פעמיים ואומר שעוד
פעם הוא לא יילד, לא יילד, שיעשו לו מה שהם
רוצים״.
כל אלה רק פירורים מן המונולוג הארוך של
בחור בן 19 וחצי, חייל סדיר, מיבנה. תוך כדי
דיבורו ניסה לגשת אלינו עוד חייל אחד, דל
מראה, צנום ונמוך עוד יותר מן היבנאי. הבחור
מיבנה עקב אחרי התקרבותו באי־נחת ניכרת .״מה
אתה בא,״ הוא אמר לו ,״אתה לא רואה שאני
מדבר עם שמאלנים?״ ולנו הסביר שהוא פוחד
שישמעו את דבריו. שונאים אותו כאן בגלל זה.
אבל החייל השני לא ויתר וניגש אלינו .״מה אתה
מספר להם?״ שאל ,״איזה שקרים?״ היבנאי התפרץ
עליו :״מה, זה לא נכון?״ והתחיל למנות
שורה של דברים שקרו. שני דברים אני זוכרת
משטף דיבורו :״מה, זה לא נכון שאתמול רדפנו

יצחק לאור

פקודת יום
לאיריס, ל ה חל מתה

זיזכור
את אשר
?עזה?מלק׳
לך כמובן,
.עביר•
?? 6ה ל^ מלק

מה קז?שה
? מלק׳ לוי

כמובן? ,לבר.

אם לא
תמצא לך
?מלק, קרא
עמלק למי
שתרצה לעשות
לו מה
שעשה עמלק,
לך כמובן,

זד ז

,אז• עושה זאת בד• שהבן
של• ל א •אטד ך לעמוד
אף פעם במקום המשפיל
הזה שאתה עומד בר

א 1קט1בר :1988 ביקור בשה

וכובשים ולהיוודע על עוד כמה גורמים, סמויים
מן העין ולא לגמרי ברורים, המשתתפים בקביעת
ציביונו של כיבוש. כשטילפנתי בראשונה לכלא
עזה לבקש רשות ביקור, אמר לי קצין־המודיעין
א׳ שאת הרשות הזאת עלי לבקש מ״מחלקת
האסיר״ במישרדי שרות־בתי־הסוהר בירושלים.
תוך כדי שיחה שאל אותי א׳ ,ספק בחביבות ספק
בהתגרות, מי אני, מה יחסי עם העציר, למה אני
רוצה לבקר אותו, מה השקפותי הפוליטיות. כל
אותו זמן שמר כביכול על אילו כללים מיק-
צועיים, שמחייבים אותו, לכאורה :״את לא חייבת
לספר לי כלום, כמובן. אני שואל סתם כך, מתוך
עניין. ישראלים לא מבקרים אף פעם אסירים
ביטחוניים.״ ואני הרגשתי שבעל־כורחי אני נדחפת
לשחק את מישחקו: רציתי לבקר את ר׳
בכלא, והיה עלי להיות נחמדה כלפי ״קצין־המו־דיעין״
הזה, להיות נחמדה ועם־זאת לשמור על
גבולותי שלי.
כך זה פעל בשיחה הראשונה. א׳ היה נכון
ללכת לקראתי. הוא נתן לי את שם האיש בשרות־בתי־הסוהר
שעלי לפנות אליו. פניתי אליו. אותו
אדם אמר לי במפורש שאיני זקוקה לשום אישור

זזמיפגש הפעם נשא אופי פוליטי׳יותר,.בין
הנוסעים היו כמה פעילים מעד כאן. קבוצת
המרצים מאוניברסיטת תל אביב. נפגשנו בביתו
של עורך־הרין ר׳ עם קבוצה של בעלי מיקצועות
חופשיים מעזה: עורכי־דין, רופאים, עיתונאים.
תחילה סיפרו לנו מארחינו דברים א^חדים על
המצב ברצועה. אחד הדוברים האריך את הדיבור
על עניין החלפת תעודות־הזהות ברצועה ובדיקת
כל כלי־הרכב. שני ה״מיבצעים״ האלה היו כרוכים
בדרישות לתשלום מיסים. בתשובה על השאלה,
שנשאלה בהיסוס ובהתנצלות, מדוע לא היה
סירוב המוני להחליף את תעודות־הזהות — תוארו
לנו אמצעי הכפייה האלימים שננקטו בשכונות
השונות: במקומות רבים הוצאו התושבים עם
בוקר בכוח מביתם. הדובר הוסיף ואמר עוד, שאי-
היכולת להתנגדות רצינית יותר בנסיבות כאלה
גם מעידה על חולשה מסויימת. מאגרי כוח־ההת־נגדות
אינם בלתי־מוגבלים. בעניין המכוניות
הוא תיאר לנו בפרוטרוט את המיקרה שלו(אדם
בעל מעמד ברצועה, בן למעלה מ״ .70 בביקור
שקיימנו לפני שבועות אחדים, סופר לנו, שהוא
מסרב להיכנע לצו בנושא המכוניות ולכן חדל
להשתמש במכוניתו והתחיל לרכוב על אופניים
בדיקת המכוניות והחלפת לוחיות־הזיהוי
שלהן כרוכות בתשלום גבוה, ומלבד זה נדרשים
בעלי הרכב להביא מרשויות־המס אישור שכל
מיסיהם שולמו. האיש סבור היה שכריכת שני

אחרי השבאב לתוך סימטה ובדרך עמדה לנו
בחורה אחת שלא עשתה כלום, רק עמדה לנו
באמצע, ואנחנו מרחנו לה את הפרצוף באלות?״
(כך הוא אמר: מרחנו) .הבחור השני אמר :״כן, זה
נכון וזה לא נכון שלפני כמה ימים הרבצנו
מכות רצח לילד קטן כן, זה נכון,״ אמר
האחר ,״אבל הילד הזה זרק עלינו אבנים.״ היב־נאי
:״לא נכון, הוא לא זרק.״ האחר :״הוא כן זרק.״
על מכות הרצח ועל התואר ״ילד קטן״ לא היו
חילוקי־ריעות ביניהם.

העציר בחדר הביקורים הכללי, מול מחיצה מפרידה.
באותו יום לא התאפשר ביקורנו ולקצין־
המודיעין א׳ אפילו היתה עילה: אצל ר׳ כבר ביקר
בן־מישפחה, ולפיכך אנו מנועים מביקור ״לפי
התקנות״.
כשראיתי שלא אוכל להזיזו מסירובו, ביקשתי
להעביר ספר לר. הקצין הסכים ולשם כך יצא אלי
סוף־סוף אל מחוץ לסורגים. ואז התעקש להטיף
לי עוד לקח אחרון: איך זה שישראלית כמוני,
שנראית הגונה דווקא, ועוד משכילה, מבקרת
עצירים ביטחוניים? הרי כולם כאן רוצים להרוג
אותי, כך אמר, וכיוון אצבע מאשימה במיוחד אל
זקנה אחת שהתקרבה אליו ברגע זה בהיסוס,
ובפיה שאלה כלשהי. עכשיו לא יכולתי עוד
להתאפק, ועל שאלתו :״למה אני עושה את הדברים
האלה?״ עניתי לו בכל הכעס שהצטבר בי
בשעה האחרונה ובכל השיחות איתו, בעל השררה
הקטן החלקלק הזה של רשויות הכיבוש, שיודע
יפה כל־כך גם להתייהר וגם להתרפס :״אני עושה
זאת כדי שהבן שלי לא יצטרך לעמוד אף פעם
במקום המשפיל הזה שאתה עומד בו״.
לכלא לא נכנסנו איפוא, אבל בשעה שחיכינו

אל תשוה
שום דבר
לאשר עשה
? מלק׳ ל ד

כמובן? ,ביר.
לא כאשר
תרצה לעשות
את אשר
?שה?מלק
לד כמובן׳
רות סוף,
זכור.
־ ד־ זו

דו־קיום באחד מרחובות עזה

הדברים
האלה יחד אינה חוקית, לא נענה לנציגי
המינהל, ששידלוהו שלא לעשות מזה ״עניין״,
ופנה לבג״ץ.
בג״ץ קבע שכריכת שני הדברים אכן אינה
חוקית, ומכוניתו של בן־שיחנו עברה את ההליכים
הדרושים בלי תשלום מיסים. אבל עד אז כבר
נכפה ההליך ״הלא־חוקי״ הזה על רוב תושבי הרצועה.
עורר־הדין ר׳ סיפר לנו גם על העניין
המכאיב של היעדר ביקורי מישפחות בכלא קצי־עות.
אלפי האנשים הכלואים שם אינם רואים את
בני מישפחותיהם, אף־על־פי שלכאורה יש להם

״וזה ל א ובון שלפר במה
•מים הרבאוו מכות דאת
לילד קטן?״
זכות מפורשת לקבל ביקורים. העניין הוא,
שמאחר שהמחנה נמצא בגבולות ישראל והאיזור
מוגדר כשטח צבאי, חייבים התושבים להסדיר את
הנסיעה ואת הביקור באמצעות המימשל הצבאי.
במימשל שוב מתנים את הביקורים בתשלום
מיסים, והמישפחות אינן מוכנות לכפוף את
ביקוריהן לדרישות המינהל. העניין הובא
לערכאות מישפטיות כבר לפני חודשים רבים
ועדיין לא הוכרע( .בינתיים דחה בג״ץ את העתירה
לחייב את שילטונות הצבא להעביר את
הכלואים לשטחים; עם־זאת מתח בית־המישפט
ביקורת על התנאים השוררים בקציעות ודרש
לשפרם ״בזמן סביר״).

אכזיב 89י. אחו׳ המאבקים והסנסציות. אלי אביבי ( )58 שוו מאזן שר
38 שנות מאבק. הוא רב עם אשתו, עייף מאנשים, אבר אוהב צעיוות
בנות ח ושוו תוכניות. רונן ב ר היה אצרו בקיץ, בסתיו ובתווך
^ מיב, קיץ. דלת־עץ עבה, ששתי
עצמות מהוות לה ידיות.
במיסדרון עבר איש, קשיש משהו,
מבלי לשים לב. הנטייה הטיבעית לשייף
פרצוף לקול אינה מתיישבת עם
המציאות. קול אדם בשנות ה־ 20 לחייו
בוקע מתוך חזהו של מישהו דמוי נביא־זעם.
הוא לבוש בג׳אלבייה ארוכת־שוליים,
עטור זקן, וחצי פדחתו חשופה.
משהו כמו הדמות שיעקב אגם תמיד
ניסה להיות.
אחר־כך ישב באולם המרכזי של
הבית, ליד שולחן עשוי קורות עבות,
ושתה תה בעל ריח מוזר.
תיירת צהובת־שיער התנדבה להביא
גם קצת בירה. בשביל האורחים.
אלי אינו שותה. הבירה קרה כקרח. כאן,
בממלכת האין־זמן, זהו חידוש. רק לפני
חודשיים חיברו את אביבי לזרם, ובכך
תמה תקופה, תמו המאבקים הגדולים

שנמשכו 38 שנים.
״ א 3ל

קשר שהיה לו עם הבית, נשלח על־ידי
הממשלה ללמוד דיג בחו״ל.
״אני חושב שאני אחד הישראלים
המעטים שהצליחו להיכנס לאיים הסובייטים
בים הצפוני.
״דגנו עם המקומיים, בתנאים קשים
מאוד של מזג־אוויר.״
זה לא הספיק, ואלי התחיל לעבוד
על אוניות. בתמורה זכה בהסעה־חינם
אל ארצות זרות וחדשות עבורו .״כשהייתי
ילר אהבתי מאור ספרים על ארצות
רחוקות. רציתי לראות את הדברים
שעליהם קראתי כילד קטן.״
הוא חי בתנאים־לא תנאים, מהיר אל
הפה. שלוש שנים של נדודים, כרי להשביע
את הרגש.

״אני
לא דתי!״

לי הוא מאגר בלתי־נדלה של סי־פורים,
שהביא איתו מעבר לים,
וגם סיפורים של רגע. לנערה סיפר
שפגש אותה לפני 2000 שנה, כשהיתה
נסיכת־האהבה. אז היתה אמורה לעודד
את כולם לעשות מה שאסור לה. היא
התאהבה בעלם שפגשה, אלי עצמו. הסוף,
כמו בכל האגדות היפות, הוא מות

0עייף*״
^ הודה עמיחי נכנס והצטרף לתה.
ישר מירושלים, עם הילדים. הוא
התעניין במצב־הבריאות של אלי, וא
חר־כך
לקח את הילדים לראות את
הגולגלות שבמוסיאון.
תיירת נכנסה וסיפרה באנגלית שוצפת
על הישראלים האלה מהחוף, שאינם
מניחים לה להשתזף (חוף משותף
למדינת־אכזיב ולפארק הלאומי).
אביבי ירד לים .״תראו איך הם הרסו
את המקום האלוהי הזה! השטח הזה היה
פעם משהו נהדר! כשהגעתי לכאן ב־
, 1952 היה כאן כפר ערבי נטוש, חושות
ובתי־אבן, הכל אותנטי, הכל אוריגינל
,,כאילו דורש שישמרו אותו.״
תייר ראה את אלי וכיוון לעברו את

אביבי 1962 ,
״אסא היתה פרימיטיבית...״

עדשת המצלמה. אלי הביט בען גמו) על
מה שנשאר מהכפר של פעם, ובביאת־הבטון
המכוערת שהקימו כדי לתו( צל
למתרחצים.
אלי כמעט שלא דיבר. הדיבור ובאילו
מעייף אותו .״זה הקיץ, המאסות
האלה של אנשים, ועם כולם זן ריך
לדבר, ועם כולם צריך להיות נז|מר,
ולכולם צריך לדאוג למקום לן שון
בלילה. אני עייף״.

מאיראן
ך* התחלה היתה באיראן, לפני
\ 1המון־המון שנים, באווירה רחוקה
מהרמונות ומארמונות מיזרחיים. בעיר
קרמנשה, אחת מנקודות הפסקת־לאש
בין איראן לעיראק, נולד לפני| 57
שנים, אליהו.
שנה לאחר־מכן נתקף אביו בשיגעון
הציוני, אסף מטלטליו, ילדיו ואשתו,
ויצא לררך הארוכה לארץ־ישראל,
באוטובוס ישן וחורק עברו את קמי־דבר,
ואת יתר הדרו עשו על חמולים.
מקץ שישה חודשי״מסע מצאו מנוחה
בדירה צפופה בדרום תל־אביב של אז.
ילדות קשה של שנות ה־[ .30 האב
ניצל בנס במאורעות של 1936 ביפו.
מישפחה ערבית הצילה אותו והעניקה
לו ולמישפחתו מחסה.
הוא קיבל חינוך מסורתי ,״אבל| עלי
זה לא עבד. הייתי ונשארתי לא|מא־מין!״
ילד
עצמאי, בעל ״רעיונות שליליים
בראש״ .בגיל 13 כבר עזב את הלית.
ילד בעל כושר־מנהיגות מתובל ביצר־הרסנות
מפותח. לדבריו, רכבות־משא,
שעברו על המסילה שליד ה שמנ ת היו
יורדות מהפסים בגלל מיכשולים שהחבורה
של אלי נהגה לשים להן בקרכן.
הרכבות, שהובילו בדרך כלל מזון, שימשו
מקור נהדר לביזה, בניצוחו[ של
אלי. כך הוא מספר.
״כל הדברים שרואים כאן מסביב,״

הרס. במשך הזמן השקעתי את היצר
הזה דווקא בבנייה, והרצון העז הזה הוא
שנתן לי את הכוח להמשיך ולבנות את
אכזיב״.
על ההורים :״הם היו, בסופו של דבר,
הורים טובים. אבל אמא היתה פרימיטיבית,
האמינה בכל אמונה טפלה
שאפשר להאמין, כך שהחינוך היחידי
שיכלה להעניק לי היה רצונה שיהיה
לנו טוב, ושנהיה ילדים טובים״.
אלי רצה אחרת. הוא אמר להתראות
לאמא ולאבא, והצטרף לאגודת יורדי־ים.
הפלמ״ח,
באותה תקופה של טרום־
מדינה, היה זקוק לאנשים. אלי גוייס.
הוא עבר קורס מפקדי־סירות ליד קיסריה.
״אני
חושב שבאותה תקופה קשרתי
את גורלי לים, ומאז חייתי את כל חיי
לצירו.
״במילחמת־העצמאות כבר הייתי
ותיק בפלמ״ח, מנוסה מאוד. ידענו שמשהו
עמד להתרחש. הפחד הגדול ביותר
היה מפני צבאות־ערב, שעמדו או־טו־טו
לפלוש לארץ.
״באחד הלילות קיבלנו הוראה לצאת
ולפוצץ גשרים בלבנון. הפלגנו
עם אשמורת ראשונה. בדרך עברנו על־פני
אכזיב. זה היה הלילה האחרון שבו
היה המקום מיושב. בסערת־הרגשות
לא שמנו לב לכלום.
״פוצצנו את הגשר. בדרך חזרה גילו
אותנו הלבנונים, וניסו להטביע את הסירות.
אחד נהרג, אחרים נפצעו. כשהצלחנו
לחזור, התבשרנו על הקמת
מדינת־ישראל. לקח קצת זמן לעכל את
העניין.״

^ קומנדו
ימי

^ ת הציונות אלי רואה בדרך היו־תר־מיזרחית
של העניין. אולי זה
המוצא, ואולי השמש ששיזפה את עורו.
הוא מסור לאדמה. הוא דיבר על הרס

מקומות עתיקים, על הצורך בשימור
אופייה המיוחד של הארץ.
אין הוא נוסטלגי, אבל כאשר המוזה
משתלטת עליו, הוא יכול לדבר לפחות
במשך רבע שעה:
״שמעתי שיוחאי בן־נון מקים יחי־דת״קומנדו
ימית, והצטרפתי. יותר
מאוחר הם פוצצו את פאחק, אוניית־הדגל
המצרית. ההמשך היה ביחידה
הראשונה של מודיעין־חיל־הים. עסקנו
במיפוי החופים של האוייב. משימות
חשאיות, רובן בלילות״.
כצעיר, צמא נדודים, שניתק כל

הגיבור בדרך להצלתה של אהובתו...
נערה אחת, מאותן הפוקדות את אלי
מדי פעם, אמרה ש״אלי האיש הוא לא
אלי מהסיפורים״.
אומרים שהוא מאמין בכל מיני אמונות
— החל בכת בודהיסטית וכלה ביהדות
הרפורמית.
״אני לא איש דתי. הדתות הרסו את
העולם, שרפו שדות במילחמות־הקורש
שלהן והחריבו נופים שלמים. אני גם
לא אידיאולוגי, אלא עושה דברים
מתוך רגש. לא באתי לגור כאן מתיך
אמונה כפייתית כלשהי, אלא מתוך

הידיעה שאני פשוט זקוק לחיים
כאלה.״
ושוב על העבה ״חזרתי מחו״ל ב־
, 1952 עמוס מאוד. נפשי היתה מלאה
בחוויות וברעיונות חדשים. חיפשתי
מקום שבו אוכל להתרחק מקירבתם של
אנשים. פשוט לא הייתי צריך אותה.
״מצאתי מיקלט אצל אחותי, עליזה
הרצוג, במושב לימן, לא הרחק מאכזיב.
(עליזה היא אמה של מירי הרצוג, שנרצחה
בנואייבה).
״התחלתי לתור את הסביבה. חיפשתי
קצת בתילים שליד המושב, וגיליתי
מימצאים ארכיאולוגיים. באחד מסיו־ריי
חציתי שדות־בור לכיוון מערב.
הגעתי, בראשונה בחיי, לאכזיב. נדהמ־תי.
גיליתי מקום נהדר, בארות ובוסתנים
ובתים, והכל שומם. כאילו הזמן
קפא שם, מאז שגירשו את הערבים ב־
. 1948 היום כבר אי־אפשר למצוא שום
שאריות מזה, הממשלה הרסה הכל.
״מייד ידעתי שזה המקום בשבילי.
אנשים לא האמינו בי. אמרו לי שלא
אצליח להחזיק מעמד אף יום אחד.

״עד היום אני חייב תודה. הגורם העיקרי,
שבזכותו אני עדיין חי על האדמה
הזאת, זה השלם הזה. מדי שבוע
בשבוע הם פירסמו משהו אודותי. תמכו
בי לאורך כל הדרו. עוררו מודעות
ולחץ חברתי בעניין שלי.
״בתחילה זה היה מינהל־המקרקעין,
עד שדויד בן־גוריון, אחרי הפצרותי
הרבות, הצליח להוריד אותם מעלי.
אחר־כו באו מהמועצה האיזורית, מ־מישרד־הפנים
ומרשות־הגנים־הלאו־מיים,
וניסו גם הם.״
מאבק של שנים. שתיקה. מאות
מיכתבים. יום גדול היה כשהגיעו מים
זורמים. טובה אישית מידי השר גיורא
יוספסל.
על כל דבר היה ויכוח. במקום הטוהר
של הטבע וחיי־הנזיר בא משהו
אחר, שחייב המון נסיעות ונחמדות
כלפי הרבה אנשים, שהגיעו כדי לבדוק
ולראות איך ומה ומי בכלל משוגע
לגור כאן. פתאום לא היה כל־כך זמן
לפתח את המקום, שאותו הוא רצה
להפוך לאתר מוסיאוני לתיפארת.

.אד בעד אהבה ח1פשית...״
״אני פשוט מוכרח להמשיך לצלם.
אפשר לעשות מזה קצת כסף, אבל יש
בזה הרבה יותר. אני רוצה לזכור,
לשמר. עד היום יש לי תיוק של כל
המי״סמכים והתעודות. הכל שמור במקום
מיוחד.׳

מאבק של 30 שנה אישרו לי חשמל. יש
לי מעבר חופשי לים, ותוכניות־הפיתוח
הן על סף אישור. למי עזרו השנים
האלה?״
״איזו ילדה יפה!״ לחש כאשר הסתכל
בנערה שחלפה.
הן כולן יפות בעיניו. חברות שלו.
מה הוא מוצא בילדות, שהן צעירות
ממנו ב־ 40 שנה לפחות? ״אני מאוד
אוהב אנשים צעירים ויפים. הם עדיין
כזיב התפרסמה. למרות, ואו-
לא חומרניים, עדיין לא ממוסדים.
לי דווקא בגלל הניסיונות הרבים
״אנשים חושבים שילדה בת 17 אינה
יודעת ואינה מבינה כמו אשה בת. לעקור את אלי אביבי מהמקום, התחיל
זרם גואה של אנשים להציף את האתר.
,30 וזה פשוט לא נכון. החברות שלי
שנים של בדידות נפרצו פתאום בים
מבינות בדיוק באותה מידה. ילדות
של בוהמיים למיניהם, אנשי־תיקשו־בנות
, 17 בניגוד לבנות ,30 גם יסכימו
רת, סקרנים, היפים. אלי פתח אכסניה.
לצאת איתי לטיול לילי למונפורט
בא סוג מאוד מסויים של אנשים .״הישובחזרה,
ולישון שם בלילה.״ נותנות לו
ראלי הממוצע״ חשש מלהתקרב. שמואנרגיה,
מוקסמות מהסיפורים ומהמ־עות
על הנעשה בפנים עברו מפה לאוקום__.

ומאוזן לעיתון.
בארכיונים שמורות מעטפות המלאות
בתצלומים של בחורות עירומות
דיברו על אורגיות המוניות, על
בתיסרוקות של פעם, על סלעי־כורכר,
סמים, על כתות מיסתוריות המסתועל
רקע שקיעה. את הנוף ניתן לזהות
בבות במדינה. על החתונה(שבאמת הי־מיד:
אכזיב. הצלם: אלי אביבי, שהוגדר
תה) ,שבה חיתן אלי זוג נשים בעירום.
פעם כ״צלם העירום מיספר אחד של
הרבה הילה של טוב, רע ואפלולי
ישראל״.
מסביב לאלי.
״אני עדיין משוגע לצילום. כל ילדה
״רוב הדברים שאמרו עלי נאמרו
שבאה, אני מצלם. הרבה מתנדבות רועל־ידי
אנשים שלא הכירו אותי בכלל.
צות לקנות את התמונות. אלא שעכשיו
גם לטוב וגם לרע. אני בעד אהבה חופאף
אחד לא מוכן לפתח בשחור־לבן. אז
שית. אם באה בחורה עם שני גברים,
אני חייב לצלם בצבע.
והם עושים אהבה בתוך החדר שלהם,

.הדתות הרס! את השלם...״
הייתי בטוח שהם טועים.״
הוא העביר את חפציו לחושה קטנה
ליד קו־המים (״כבר לא קיימת היום״)
והחל בחייו כנזיר.
הוא הזמין קורות מנהריה והתחיל
לבנות. חי מדיג, מכר קרפיונים טריים
לאנשי מושב לימן.
היתה שנה של שקט. איש לא שמע
ואיש לא ידע. שנה של פריקת מתחים.
קירבה לאדמה, אכילה רק מתוך צורך
קיום בסיסי, הסתפקות במועט. הכל
כמו בחלום. עד שיום אחד...
מישרד האפוטרופוס לנכסי־נפק־דים,
לימים מינהל־מקרקעי־ישראל,
החליט שמשהו אינו מוצא חן בעיניו.
אלי הבודד בשטח העצום. החליטו לגרש
אותו, למרות ששום תוכנית חליפית
לא היתה אז לקרקע. המאבק החל.
אלי כמעט גורש מהחלום שאותו
כמעט הצליח להגשים. שלח מיכתבים.
פנה בבקשות. איש לא נענה. באותם
ימים של ראשית המדינה, לא היה
לאיש זמן להקדיש לתימהוני מאכזיב.
רק גוף אחר, שנרתם כבר אז לעזרתם
של מי שנפגעו מהתעמרות המימסד,
הסכים לעזור.

מבלי להרגיש בכך גילה אלי שחלפו
38 שנות מאבק עקשני. מחוף־הים הגדול
נגסו לו, אט־אט, נתחים־נתחים, עד
שנשארו רק שיבעת הדונמים שהוא
יושב עליהם, מדינת־אכזיב של היום.

מאבק בטהגות־דוח

מה מדינה?

/״אנשים חושבים שרציתי לעשות
מעצמי איזה מלך מקומי. להרגיש שיש
לי תואר. שטויות! זה היה אקט סימלי,
כדי שלא יקחו ממני עוד, כדי שלא
יהרסו עוד את אכזיב. מאז המשכנו
באותה המתכונת.״
ובנימה עצובה משהו:
״נתתי את הטובות בשנותי למאבק
הזד״ במקום לפתח, נאבקתי בטחנות־רוח.
היום, פחות מתמיד, אני מבין למה
נלחמו בי בכל השנים האלה. למה להוציא
ממישהו את כל כוחותיו, אם בסופו
של דבר ממילא נתנו לו הכל? כמו ב-
מילחמת איראן־עיראק(שוב שורשים).
המון נהרגו, וחזרו להתחלה.
•עכשיו אני בסוף המאבקים. אתרי

זוג נשיס
עירומות

זה לא ענייני. כשהגיעו לפה ההיפים
עם הסמים, גירשתי אותם מיד. אני נגד
התמכרות, גם נגד אלכוהול.״
עכשיו הכל שקט במקום. אין עוד
סנסציות ואורגיות המוניות. הכל הרבה
יותר רגוע.
אלי הודה שההאטה הזאת בטמפו
נובעת גם מהגיל. לא נעשים צעירים
יותר.
״העיסוק עם אנשים כבר די נמאס
לי. בקיץ אני חייב לקבל תיירים כדי
להתפרנס. במשך שנים הקדשתי זמן
לכל אחד. סיפרתי סיפורים. זה מעייף,
הרבה יותר מעייף מאשר סתם לעבוד
בטורייה.״
איך העסקים?
״רע, פשוט רע. שנה אחת היו קטיושות,
אחרי זה באה מילחמה שארכה
שלוש שנים. אחרי זה היו מדוזות בים.
עכשיו, כאילו כמתנה, נתנו את האינתיפאדה.
״אני
רגיל לארח בשנים רגילות
ממוצע של 100 איש ללילה. הלילה יש
רק .20 אף פעם לא הייתי בטוח מבחינה
כלכלית.

^ ״מפיר

^ העדביס••.״
ן * רבה חברות שלי היו נגד ה1
חשמל, אמרו שהורס את האווירה.
אך אני חייב, למען קידום המקום.״

א בי בי: תרגילבהתבגרות
״הערבים הם אנשים מקסימינן. כל
אחד ואחד מהם. אני מאוד אוהב את
הכנסת־האורחים שלהם, את המיזר־חיות,
אבל אצלם הקיצוניים קובעים.
אם רק ניתן אצבע, בצורת מדינו| ,הם
מהר מאוד ירצו את כל היד. אני לא
כל־כך רואה את הדו־קיום המתקלב.
״עם זאת, יש הרבה מה ללמוד
מהערבים — היחס לארץ, היכולת
להתרבות ולאכלס במהירות שטחז אלה
הם דברים שחסרים לנו, וחבל״.
לעולם אין אלי צועק או מרי( 1את
קולו. הוא מדבר מתוך מאמץ] על
נושאים מסויימים כלל אינו מהבן. את
המילה ״מין״ אין הוא מזכיר ולו!( פעם
אחת.
אלי אינו צוחק. גם כשהצליו| למתוח
מישהו מתיחה טובה, או נזכר במשהו
מצחיק, הוא לכל היותר מניז( קצת
את זוויות פיו לחיוך קצר.
לשאלות הוא עונה תשובות קצרות,
בלי להיכנס אף פעם לתחום האישי.
אפשר להבינו באמצעות מעשיו! העו!*•*

שיצר.
0מדברים אביבי בימי הזוהר
.׳!תר לתחייה מאשר למערך...״
(המשך מעמוד )29
מהן דיעותיו הפוליטיות?
״אנשים בטוחים שאני שמאלי. אני
אמנם מאוד קרוב לערבים, מכיר אותם
כמו את כף־ידי. אבל לצערי אני הרבה
יותר קרוב בדיעותיי לתחייה מאשר
למערר•

^ ינה, אשתו השניה. הגועה לן
מקום לפני 22 שנה, שנתיינ| אחרי
שאלי גירש בחמת־זעם את אשת| הראשונה.
הוותיקים
זוכרים איך העריצ(ז אותו
בתחילה. איך הוא חיזר אחריה בלהט.
כשבאו תוקפים פלסטיניים מה|ם לחטוף
את אלי, היתה זו רינה שחיפתה
עליו באקדח התופי, וששמרה עלי התוקף
הראשון שתפס.

הרבה דיברו על האהבה הגדולה
מאז.
אכזיב עצובה בחורף, אפורה וגשומה.
מזג־האוויר סימל את הקורה ביניהם.
כרגיל אצלו , ,סירב להיכנס
לפרטים אישיים, ורק מילמל משהו על
זה שהם לא בדיוק מדברים. ישנים
במיטות נפרדות, בחדרים שונים, ומנהלים
רק שיחות פורמליות על איך לכוון
את המימטרה.
בחורף הם רבו. לא דיברו בכלל זה
עם זה. כאילו, אחרי כל־כך הרבה שנים,
פתאום נגמרו המילים.
אלי הוא אדם גא. אינו מוכן להודות,
אינו מוכן לחשוף. רק מוכן לדבר על
העתיד. עכשיו יש לו כל הזמן שבעולם
להתחיל לבנות את אכזיב.
מירפסת הצופה אל הים, ועוד חדרים
ואמפיתיאטרון להצגות מיסטיות.
הוא שלף גלילי־שירטוט, תיכנון
ארכיטקטוני עתידי של המקום. איך
יהפוך את מוסיאון־העתיקות שלו למשהו
שיישאר גם אחריו.
הוא ימכור לאנשים מפות של אכזיב,
כדי שיתלו בבית. תיירת, שנשארה
עוד מהקיץ, פרצה בצחוק .״בשביל מה
הם צריכים את זה בבית?״ והוסיפה
בלחישה״ :זפותגפז 11 15 3
אלי נעלב. פגעו לו בפנטזיה.
כמו ילד, החולם על הבית שיקים על
העץ, הוא חושב על אכזיב, שתהפוך
שוב לגן פורח. לרגע שכח את הגיל, את
העיניים העושות צרות, את רינה ואת
לחץ־הדם. ואת הדברים שרצה להגיד
ולא אמר, ואת הדברים שאמר ושלא
היה צריך לומר.
עדיין שליט אבסולוטי על מדינת-
אכזיב.

היא הלכה לרידתם

של ושה

גברי ש ה ני ו ה
ב טו מ ב, הסכימה
להישאר לישון שם
והתלוננה שנאנסה
ך * ל סי כתב־האישום, שהגישה התו־
^ /בעת נורית אחיטוב, אנס עזרא
היזמי את שולמית (שם בדוי, השם
האמיתי נאסר לפירסום) ,חיילת בת ,20
בדירה של ידיד בכפר־שלם, בשעות הלילה
החמות באוגוסט, בשנה שעברה.
הוא היכה בחוזקה בפניה, ואיים כי ישבור
בקבוק״בירה על ראשה.
לדברי התובעת היה זה מיקרה־אונס
נדיר, שנעשה בנוכחות עדים. כאשר זה
קרה היו בדירה, מלבד הנאשם, עוד שני
גברים. אבשלום היזמי, בן־אחיו של
הנאשם, ישן בחדר הסמוך, ולדבריו לא
שמע מאומה. גם בעל־הדירה, ניסים
לוי, קרוב־מישפחה של הנאשם, ישן
בחדר השני. הוא התעורר והתבקש על־ידי
שולמית לעזור לה, אך הוא התעלם
ממנה. נגד ניסים לוי הוגש כתב־אישום
על אי־מניעת־עבירה.
בשעה 2.30 אחרי־חצות נשמע ציל־צול
בדלת והופיע בדירה ידיד נוסף של
בעל־הבית. לדברי התובעת, בסיכומיה,
היה כאן, כנראה, ניסיון לאינם קבוצתי.
אחרי שהראשון סיים, עלה גם ניסים
על המיטה שעליה שכבה שולמית.
כאשר ראתה אותו נבהלה וחששה פן
יימשך הסיוט, ועל כן ביימה התקפת־אסטמה.
היא שיהקה והשתנקה וגרמה
לדאגה בלב הגברים.
הם חששו פן תמות בדירה ותסבך
אותם. לכן שלחו אותה לחופשי. הורידו
אותה לרחוב, נתנו בידה 20ש״ח והסתלקו.
לדברי התובעת היה זה מעשה־נבלה,
לתת לצעירה הרועדת להישאר
לבדה ברחוב, בשכונה שלא הכירה,
בשעה 4בבוקר, כאשר אין בסביבה תחבורה.
למזלה
של שולמית אספו אותה בטרמפ
שלושה צעירים, שראו את מצבה
והציעו לה עזרה. הם הביאו אותה עד
לדלת דירתה השכורה בהרצליה, וידאו
שהיא בידיים טובות, ויעצו לה לפנות
למישטרה ולהתלונן.

שקבע עם בחורה בצומת כביש־חיפה,
ואין לו רישיון לרכב ולא כסף. הוא
סיפר שאת הבחורה הכיר שבוע קודם
לכן, כאשר לקח אותה טרמפ.
לוויתי 100ש״ח מחבר אחד, ונתתי
לעזרא, ואחר־כך לוויתי מכונית מחבר
אחר, ונסענו לקחת אותה. הם ישבו מאחור,
היו שם בירות והיה להם מכנה
משותף. זאת אומרו /שמעתי אותם
מדברים ושמעתי צחוקים. היא רצתה
לבלות וגם עזרא. אני הייתי צריך
להחזיר את האוטו לחבר, אבל לפני זה
קרה לי פנצ׳ר, והבחורה אמרה שהיא
יודעת לתקן והיא תחליף את הגלגל.
אמרתי לה לעמוד בצד, תיקנו את
הרכב והורדתי אותם בכיכר־אתרים.
אני חושב שהייתי סימפאתי להם, כי
הם עמדו על זה שאחזור ואצטרף אליהם
אחרי שאחזיר את האוטו. לקחנו גם
את אבי (אבשלום היזמי — בן־אחיו
של הנאשם).

״עליתי
על המיטה״...

^ שחזרתי אליהם הם שתו כבר
^ כמה חביות בירה, וכשדיברנו אמרה
הבחורה שהיא אוהבת לעשן. אני לא
מעשן גדול, אבל היתה לי חתיכה קטנה
שמורה באתה מקום. מישהו העלה את
הרעיון ללכת אלי הביתה, לשמוע מו־סיקה
ולהמשיך לשתות. לפני שהגענו
הביתה לקחתי את חתיכת־החשיש,

״אשתי

אלי אביבי: עירום באכזיב
״אם באה בחורה עם שני גם־ים...״

אלי אביבי: ערום באכזיב
.״אני נגד התמכרות...״1

^ בוקר חזרה שולמית לצבא ו־
₪1סיפרה את סיפורה לקצינת־הח״ן.
מכיוון שסירבה להתלונן במישטרה,
ומצבה היה קשה, נתנו לה יום־חופש.
הצעירה מיהרה לחברתה הטובה, וזו
שיכנעה אותה ללכת למישטרה.
בדיקה גינקולוגית העלתה כי שולמית
אמנם קיימה יחסי־מין סמוך לתלונה,
אבל על גופה לא נמצאו סימני־אלימות.
הגברים נחקרו, ולבסוף הוחלט
להעמיד לדין את עזרא באשמת־אונס,
ואת ניסים באשמת אי־מניעת־האונס.
השבוע התקיים מישפטו של עזרא
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב, לפני
השופטים ישראל גלעדי, משה טלגם
וארמנד לוי. עדותה של המתלוננת נשמעה
בדלתיים סגורות, ואחריה ביקשה
התביעה להעלות לעדות את ניסים.
למרות שניסים אינו נאשם באונס עצמו,
טען עורך־רינו, שימחה זיו, כי אי־אפשר
לקרוא לו להעיד, מכיוון שהוא
נאשם בגלל אותו מיקרה עצמו, על אי־מניעת־האונס.
אבל בית־המישפט, ברוב
ריעות, מול דעתו החולקת של השופט
טלגם, הכריע שהוא כשר לעדות.
סיפר ניסים: אחי נשוי עם אחותו
של הנאשם. לפעמים אנחנו מבלים
ביחד. אני נשוי ויש לי שני ילדים. ביום
המיקרה הייתי מסוכסך עם אשתי, והיא
עזבה את הבית ועברה לגור אצל הוריה.
נפגשתי
עם עזרא בפאב, והוא שאל
אם אני יכול להשיג לו מכונית, מפני

סניגור זיו
״הבנתי שיש לה התקף של אסטמה!״
נסענו במונית וקנינו בירות וסיגריות
ובאנו לדירה בכפר־שלם.
אני גר בבית משותף, בדירה בת שני
חדרים. השעה היתה כבר 2בלילה כשהגענו.
החשיש
היה פחות מחצי אצבע. אני
לא צדיק גדול, אבל היא היתה יותר
מיקצועית ממני. היא פוררה את החשיש,
הריחה אותו ואמרה שזה חומר
טוב, ואחר־כך הכינה כמה סיגריות
״פייסל״ (סיגריה גדולה מעורבת בחשיש,
בסיגנון ירושלמי) .אחרי שכולם
עישנו היא אמרה שהיא רוצה ללכת
הביתה כי היא צריכה לקום בבוקר לצבא.
עזרא שיכנע אותה שאין מונית בשעה
כזאת, ושהוא יקום מוקדם בבוקר
ויביא אותה בזמן הביתה.
אני הייתי עייף והלכתי לישון בחדר
השני. אחרי חצי שעה הצטרף אלי גם
אבי.
אחרי שכבר הייתי ישן, פתאום שניהם
הגיעו לחדר והעירו אותי. הבחורה

היתה עירומה, והם ביקשו ממני צמר־גפן.
לא יודע למה. כשהלכתי איתם
לחפש, נכנס עזרא לשרותים והבחורה
נשענה על הדלת ואמרה לי משהו שלא
הבנתי, כאילו ״אנסו אותי, אונסים אותי!״
היא לא ניסתה לכסות את עצמה
ולא נראתה מפוחדת.
הייתי המום. זה היה עניין של
שניות, ואז עזרא יצא מהשרותים ודחף

שכבה עירומה על המיטה, ורציתי לראות
מה קורה איתה, אז עליתי עם ידי
ורגלי על המיטה. היא בכתה ונבהלה
ושיהקה והבנתי שזה התקף־אסטמה.
עזרא לקח אותה ורחץ לה את הפנים,
ואז היה צילצול בדלת והגיע החבר
שלי, בני גדסי, שרגיל לבוא אלי בשעות
כאלה, כאשר אשתי נמצאת וגם
כשהיא איננה.
הבחורה התחילה להתלבש, ואני

נסעתי עם גדסי לבית שלו, ונעצרתי
אחרי כמה ימים.
עד כאן דברי העד.

סטודנטית
ף* חקירה נגדית שערך סניגורו
^ של עזרא, עורך־הדין מנחם רובינשטיין,
טען הסניגור כי שולמית
קיימה יחסי־מין מרצון עם עזרא, ורק
כאשר ראתה את בעל־הדירה עולה על
מיטתה נבהלה, נעלבה וחששה מאונס,
וכך החל כל העניין.
עד־ההגנה היחיד היה הנאשם, עזרא.

היא אמרה ״בא לי על כייף״ ,וניסים
הביא קצת. בדירה היא שאלה אם יש
מוסיקה אחרת חוץ מ״עמך״ ,ש,זה מוסיקה
מיזרחית, והכינה ארבע סיגריות.
היא ידעה איך לבנות אותן. ניסים ואבי
הלכו לישון, והיא אמרה שגם היא
צריכה ללכת, כי היא צריכה לקום
מוקדם כדי להגיע לבסיס. הבטחתי לה
שאביא אותה בחזרה מוקדם בבוקר, כי
בשעה 2.30 אי־אפשר להשיג מונית

אני מתה על תימנים!״ היא התחילה
לשים ידיים ואמרה שבא לה עלי.
היא היתה מיקצועית כזאת, וידעה
מה היא עושה. היא אמרה שרוצה יחסים
אוראליים, ואני קצת נגעלתי מזה.
אחר־כך הלכתי לשרותים, וכאשר חזרתי
ראיתי את ניסים ליד המיטה. שאלתי
אותו מה הוא עושה, והוא אמר שהלך
לקחת כוס־מים מהמיטבח. הוא היה
מבוהל ומשונה ואמר לי ״תראה מה

הוא סיפר:
היכרתי את שולמית שבוע קודם
לכן. נסעתי עם אבי לחיפה, להביא
סחורה לבוטיקים. לקחנו אותה טרמפ.
היתה באוטו מוסיקה,עמך׳ כזאת, והיא
שאלה אם אפשר לשים מוסיקה צר

ניסים לוי בבית־המישסט
,אל לא צדיק נחל...״
אותי ואמר לי שזה לא עניין שלי, והוא
והבחורה חזרו לחדר השני.
אחרי כמה דקות שמעתי ויכוח יותר
קולני, וזה לא היה מתאים לי בבית
שלי. קמתי לראות מה קורה. הבחורה

אמרתי להם שיילכו מהבית שלי, כי
אני לא רוצה שהיא תתעלף בבית שלי.
הם ביקשו מגדסי שיקה אותה באוטו
שלו, אבל הוא לא רצה. כולנו יצאנו
מהבית, וכל אחד הלך לדרכו. אני

פתית. כאן, על דוכן־העדים, היא התנהגה
כמו סטודנטית ודיברה יפה, אבל
כאשר נסעה איתנו היא דיברה בחופשיות
והיתה חברותית כזאת. היה בינינו
כימיה.
ביקשתי ממנה את מיספר־הטלפון
שלה, ונתתי לה את שלי. זאת אומרת,
נתתי לה את מיספר־הטלפון של אבי,
כי אני נשוי וגר עם אשתי. לא סיפרתי
לה זאת.
צילצלתי אליה וקבענו פגישה בשעה
10.30 בלילה, בכביש החוף, ביקשתי
מניסים שילווה לי כסף וישיג לי
מכונית, ונסענו לקחת אותה. שתינו בירה
באוטו, וגם בכיכר־אתרים. אחר־כן
החלטנו לנסוע לניסים הביתה, כדי להמשיך
שם. היא שאלה איך תחזור
הביתה, ואני אמרתי לה שאביא אותה
במונית.

נאשם עזרא היזמי(משמאל, עם שוטר)
,היא נראתה לי בחנרה לכינון הנכון, ופתאנם ככה
בכפר־שלם, ובדירה לא היה טלפון.
בחדר היתה מיטה זוגית פתוחה, ושאלתי
אותה אם היא רוצה שאביא לה
פיג׳מה מניסים, אבל היא אמרה שהיא
רגילה לישון ככה, כי היא פריקית כזאת.
היא נזרקה על המיטה עם הבגדים
ודיברה בקול מרחף. חלצתי לה את
הנעליים מתוך ג׳נטלמניות, ונכנסתי
גם כן למיטה עם בקבוק־בירה.

^ ממה על
מימניס

תובעת אחיטוב

סניגור רובינשטיין

.כי היא פריקית כזאת!־

שאני תימני נוצנעא־סיט
״בגלל

ן ין יבקתי אותה ושאלתי אם בא
1 1לה לעשות סכס. היא התפרצה ואמרה
:״לא, אל תיגע בי! אני במחזור!״
זה היה כל־כך מוזר, כי מקיצוניות אחת
עברה לשניה. היא נראתה לי בחורה
לכיוון הנכון, ופתאום ככה.
היא אמרה לי ״עזוב אותי״ .אז מתוך
סקרנות שאלתי אם עברה עליה איזו
טראומה. היא אמרה שתוכיח לי שהיא
במחזור, וביקשה שאקח מניסים צמר־גפן.
הלכנו
יחד לניסים, היא היתה חצי
חשופה כזאת, זרוקה, היא נראתה לי
מסטולית.
שאלתי שוב מה קרה לה, והיא אמרה
כי מעולם לא סיפרה זאת לאיש, אבל
לפני חצי שנה נסעה עם חברה לטבריה.
כאשר ישנו בחוץ בשקי־שינה, ניגש
אליהם אדם מבוגר שהיא לא הכירה,
ואנס אותה. היא בכתה ונשבעה לי
שמאז לא הימה עם גבר, ואמרה שלא
רצתה להתלונן בגלל הבושות.
חיבקתי אותה כדי להרגיעה, נזרקנו
כזה למיטה ואחרי שתי דקות היא נישקה
אותי ואמרה :״איזה עור חלק יש לך!

קרה לה!״ היא היתה מכווצת, נשמה
ונשפה ונראתה לי מוזרה. כבר לא ידעתי
אם זה מישחק או לא מישחק. היא
קיללה את ניסים ואמרה לו שתביא אותו
על אונס.
הושבתי אותה על הכורסה ורחצתי
לה את הפנים. שמתי עליה סדין, ואז
נשמע צילצול בדלת ובא בני גדסי. הוא
הסתכל עליה ואמר שזו תופעה של
אסטמה, והוא מכיר את זה. ניסים אמר
לי שאקח אותה ואסתלק. ביקשתי ממנו
שיתן לה להישאר עוד קצת בדירה, כי
היא לא מרגישה טוב, אבל הוא לא
הסכים.
ביקשתי מגדסי שיקפיץ אותה במכוניתו
הביתה או לבית־חולים, אבל
הוא סירב ואמר שהוא ממהר.
ירדנו למטה, היא אמרה שבחוץ טוב
לה יותר. התנשקנו, נתתי לה 20ש״ח,
כי לא נשאר לי הרבה כסף. הראיתי לה
היכן י הכביש הראשי, ששם אפשר
לתפוס מונית.
כאשר אני ואבי מצאנו מונית, כבר
לא ראינו אותה.
עד כאן עדותו של עזרא.
אחרי עדות הנאשם שאל אותו השופט
גילערי :״אם הכל היה כל־כך יפה,
מדוע שהבחורה תעליל עליך?״
השיב עזרא :״כנראה ניסים רצה להתעסק
איתה, והיא נעלבה והחליטה
להתלונן על כולנו.״
לסניגור רובינשטיין אמר הנאשם:
״אני חושב שבגלל שאני תימני מצג־עא״סיטי
החליטו להתלבש עלי במיש־טרה.״
בראשית
החודש יחליטו השופטים
איזו גירסה הם מעדיפים, ולמי הם
אילגהאל 1ן ₪
מאמינים•

א׳ עממ׳ ע /

11!111ץ 313 31113

לרות׳

מאתן:
. 1אילן נוי נפוץ בארץ; .5
כשלין, ספלה (לטינית 10
תאורה חגיגית; . 11 אחוריים; . 13
שוא שאינו נע; . 14 חלש, רפה;
. 15 גם; . 16 עדי לאף; . 18 אח,
ידיד; .20 מושב מכובד .21 :דה־צנטרליזציה;
.22 צד אחד של
הפנים; .24 עיר צפונית בארץ;
.25 עיר מבצר על הנילוס; .26
קבוצת אנשים; .28 דבש מיערה;
.30 מקור מים חיים; .31 חוד
הסכין; .32 סגר, סתם; .34 בית
מחוז מודרני; .35 דיבורי הבל;
.38 התרוממות, התנשאות; . 39
עטין; .41 אחד הכבשים; .42 מיץ
פה; .43 סיעה בכנסת; .45 בן
חמור וסוסה; .47 תולעת מכלה
צמר; .48 הקו הסובב את העגול;
.50 מתועב, לא טהור; .51 בבואה;
.52 אם הפנינה; .54 גמילות
חסדים(ר״ת<; .57 נחל שוטף; .61
שובב; .62 תבואה הגדלה בשדה
מושקה; .64 נצח; .65 אחי יעקב;
.66 זז; .67 לא מנומס; .69 הצלה;
.70 גיד המוליד אל העורק היוצא
מחוט השדרה עד כף הרגל; .72
יץ שרף; .74 עץ יער; .75 סרט
קשוט בבגד; .77.פצע בגוף
כתוצאה מפגיעה במכשיר חד;
.78 מקום חלש בחומה; .81 כלי
לעבודה בחקלאות; .83 זכרת;
.85 עוף טרף; .86 קניית נכסים;
.88 עלוב; .89 לובה .91 קריאת
צער; .93 בת״קול; .95 קרע
לגזרים; .96 צינה; .98 עושה
בקסמים; . 100 ממציא מכונת
הקיטור (ח, ש״מ 102 כח,
גבורה; . 103 אמונה; . 104 כנסיה
מרכזית גדולה; . 105 היכל.

נ ע מי

ממתק שוקולד
היא רווקה בת ,30 נשית, יפה, גוף
טוב. 55 ,ו מטר(״אבל אני לא מרגישה
שאני קטנה״) .היא אקדמאית, עושה
בימים אלה את הדוקטורט בתחום
מדעי. יש לה שיער אדום, ובהתאם —
אופי של ג׳ינג׳ית.
״שיחקנו פעם במישחק הזה, שבו
שואלים — אילו היית מכונית, איזה
סוג היית,״ היא סיפרה לי .״אמרתי
שאני לאמבזתיו׳ ,קטנה, מהירה ואדומה.
כששאלו איזה סוג של אוכל אני,
אמרתי שאני ממתק שוקולד — אני
מאור מתוקה״.
( )1/2684 מקווה להכיר את גבר
חייה. הוא צריך להיות אקדמאי, איש
פתוח, חזק, עם לב רחב, מצחיק, נחמד,
יפה, שאינו מפחד מנשים חכמות.

נש1י על תנאי
הוא בן ,42 מנהל חברה, הופעה נאה
מאוד, גבוה ( 1.87 מטח, לא שמן, נשוי,
אבל ״מה שנקרא — נשוי על תנאי; לא
יודע עוד כמה זמן אשאר נשוי.״ הוא
מחפש קשר טוב עם אינטליגנטית,
בעלת חוש־הומור, יפה. שאלי אותי על

רותי בטלפון -להכתבה ול מידע
-כתמיד ב״. 221017

מאוגד:

.1אבן יקרה; .2אינו בן
המקום; .3ברק, שלהבת; .4
להקה; .6מובע המזרח הרחוק; . 7
אלישע בן־אבויה; .8יח ת; .9
קנה הגרת; . 12 סופר עברי,
.היושבת בגנים 15 רוח
צפונית; . 16 שן בפינו; . 17צמח
גפן; . 19 דג אנשובי; .20 כלי
אכילה; .21 המקום שמפיקים בו
שמן מזיתים; .23 אינו עומד
במקומו; .24 כנן? .26 פי ח ת
מאוחרים וגרועים; .27 גבע רם;
.29 נס; .30 קבוצת כוכבים; .33
חצוי; .34 ענפי העץ; .36 לימוד
(ארמית); .37 מחובר, רכוס; .40

לוח, קרש; .41 רוח משחית; .44
המחאה; .46 תו מוסיקלי; .47
תרופה; .49 קול רינה וצהלה; .50
עלה; .53 בן גרא משבט בנימץ;
.54 מידת נפח; .55 צורר, חומס;
.56 חוץ; .58 בית הבליעה; .59
קבוצת עמרים; .60 מצבת זכרון;
.62 אחד מארבעה יסודות
העולם; .63 קליפת העינב; .66
כניסה ויציאה בין אנשים; .68
איחוד יסודות נפרדים לחטיבה

מיספר ( )1/2683 מהשבוע שעבר, זה
שעוד מעט יהיה פנוי, ואשר רוצה
לצאת מן הבדידות, ללכת יחד על החוף
ולראות את השקיעה, יצא אצלי מקופח.
משום־מה שכחתי לציץ את גילו —
.46 פרטים נוספים: הוא בעל הופעה
נאה 1.80 ,מסר, עובד כמנהל אירגוני
במוסד גדול, רגיש, רומאנטי, ומחפש
קשר רציני עם מיוחדת, רגישה, עדינה

צמא להתרפק
הוא בלונדי, כחול־עיניים, נאה,
1.80 מטר, בן ,49 מנהל מכירות, נשוי,
אבל צמא להתרפק על מישהי מבינה,
שיודעת לתת ולקבל, שתהיה לו חברה,
מה שאץ לו בבית. הוא מעדיף שתהיי
נשואה. שאלי אותי על (.)3/2684

ה ת אהבה מחד ש
היא נשואה בת 40־פלוס, שרצתה
רומאן מן הצד. לפני כמה שבועות
פירסמתי את מיכתבה, שזכה להיענות
יש־ -השבוע שמעתי ממנה את הדיווח
המג ״עם כמה גברים שוחחתי בטלפון,
עם כמה נפגשתי, אבל כמיספר הפגישות
— מיספר האכזבות. אני מוכרחה
להחי ו ת לך, כי הדבר הכי יפה והכי טוב
שעשיתי בחיים היה לפרסם את המיב־תב
הזד -בזכותו למדתי להעריך מה יש
לי בבית. הגעתי למסקנה שבעלי הוא
הבי־הכי בעולם. אחרי שפגשתי אחרים,
התאהבתי בו מחדש.״

דולי פראטון אומרת שהדרך
הטובה ביותר לזכור את יום-
ההולדת של אשתך היא לשכוח
אותו פעם אחת.
אחת; .71 מתנה; .73 נטיה לדבר;
.76 מילה הבאה לרבות; .77
אומלל, מסכן; .79 סיר, קדרה;
.80 אביון; .82 מזל; .84 אחת
ממכות מצרים; .85 סרחון; .87
מכיון; .90 סמכות לבטול
החלטה; .92 אודם; .94 טנטורה;
.96 שמו הראשון של הבקו״ם;
.97 נחש ארסי; .99 מקום מדרך
ענבים; . 101 רסיסי בקר; . 102
מילת אזהרה; . 103 מספיק!.

יחד על החוף (ג)

הכי חשוב, לא לשכוח: אם
מטוס נופל באמצע הלילה, כל
המחלקות נופלות יחד.

הבוס של לבנה

אביגל ינאי —*

איתן ע מי חי

לבנה ישראל

הדברת חזיקיס ^ ר ^
מומחים זיהדבותתיק1י(0ג׳1קים)^ 5 ,
1תולעי עץ. חוקי ספרים ובגדים,
״\ עמ י
עיוטל מיוחד לאוועים למניעת
2יתושים וחוקים מעזפפיס.

ס ף לשרת א־ת1

היא אוהבת שמש, ים וקיץ, ולכן היא בחרה בתמונה מהקיץ
האחרון. לבנה ישראל, בת ,22 נראית שיגעון בבגד-ים. היא גדלה
בגצרת־עילית, אבל שלוש השניס האחרונות עברו עליה בנעימים
בתל-אביב.
ידידים יש לה הרבה, חבר אין לה כרגע. התחביב העיקרי שלה -
ספורט. חלק מהשרות הצבאי עבר עליה כמדריכת־ספורט בחיל־האוויר,
ואחד־כך היא היתה פקידה, אחת מארבע, בלישכתו של
יאיר שמיר, אז אלוף־מישנה בקבע, בגו של.
שאלתי אותה איך שמיר״גיוניור בתור בוס, ושמעתי רק דברים
טובים :״הוא בוס נהדר, היה כין׳ לשרת איתו, לא כמו מפקדים
אחרים בקריה, שמקפידים על כל איחוד של כמה דקות, אפשר היה
לשוחח איתו, הוא חכם, חברותי, תיקשורתי.״

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

ב שמירה על בריאותך ורבושן*

הורוסהוס מרים
בנימיני

מז ל החוד ש:

קשים ונוראים יותר מאשר בקבוצת מזלות
אחרת.
מזל דלי קשור בחשמל, בתיק שורת וב ת עופה.
לכן ציין להישמר מבל מה שקשור
בחשמל. חברות־התעופה בקושי מתגברות
על התאונות המוזרות המתרח שות.
כוכב מרס, שנמצא במזל שור, עוד מדגיש
את הרוח העקשנית. זה בולט בעיקר במ־

יוצר זווית קשה עם הירח באריה, ואחר כ ן
עם שאר הכוכבים. בימים הראשונים של
חודש מרס, צפויה זווית דיסהרמונית המ ל
מדת על קשיים ביטחוניים.
ב 16-בפברואר מתחיל כוכב פלוטו בהי לוך
אחורי שיימשך עד ה 26-ביולי. כשכוכב
פלוטו נמצא בנסיגה קורים דברים רבים,
אולם גם בתקופה לקר את הנסיגה הסכנו ת

זוה תקובה
קשה. זה
מה שיש

התקופה האחרונה אינה קלה. הק שיים
מתגלים גם בחיי הכלל וגם בחיי הפרט. הש מש,
שנמצאת במזל דלי, יוצרת זוויות קשות
עם הכוכבים פלוטו ומרט, ובחלק מהזמן
{ נמצא גם כוכב מרקורי בקרינה דיטהרמונית
לכוכבים אלה. פלוטו נמצא במזל עקרב,
כוכב מרט נמצא במזל שור, ואילו שמש
ומרקורי נמצאים בחלק מהזמן במזל דלי
כשמרקורי בנסיגה.
המזלות שהוזכרו כאן שייכים לקבוצת
המזלות היציבים. אלה הם המזלות הקשים
יותר בגלגל המזלות. לקבוצה זו שייכים
מזלות אריה, שור, עקרב ודלי, המאופיינים
בעקשנות רבה, בחוסר נכונות לבצע שינויים
ובחיפוש אחרי יציבות בכל מחיר. כל א חד
מארבעת המזלות האלה, תמיד צודק. קשה
מאוד להזיז אותם מעמדתם. לפני שיגלו
ויתור וגמישות יתגלו אצלם סימני שבירה.
כשזהו המצב במפה השמיימית זה בא
לידי ביטוי בת אונו ת קשות, ב שביתות, דוג מת
הפטקות״החשמל. כלומר, הדברים הח יוניים
ביותר חסרים לפתע. כשקורה אסון
כלשהו, פרטי או כללי, הוא קורה במימדים

נכנס לנסיגה מתעוררות בעיות נפשיות או
מחלות מטרידות ומכאיבות. לעיתים קרו בות
מ תב טאת נסיגתו בקונפליקטים במי שור
המיני. הרצח ב תל ברוך קרה בהשפעת
הזוויות הקשות לפלוטו וכן בגלל נסיגתו של
מרקורי.
המיפנה ממהלך ישיר למהלך נסיגתי הוא
יותר קשה ומסוכן. תכונות של רגזנות,
נקמנות ושמירת טינה הופכות בתקופה כזו
למסוכנות. אנשים פועלים במלוא הקי צוניות
והאכזריות מבלי לדרוש מעצמם
איפוק וסלחנות. קונפליקטים חבויים, ה פועלים
לפעמים במשך שנים מתחת לפני
השטח, עולים וצצים. פלוטו נחשב לאל
השאול במיתולוגיה, ומכאן שכל מי ש
בשוד
ושמש ומרקורי
נמצאים בדל
1ה מסביר את הכל

דינה שלנו. מדינת ישראל נולדה במזל שור,
כשהירח, שמסמל א ת העם, נמצא ב ת חיל ת
מזל אריה. סטורן, פלוטו ומרס גם הם במזל
אריה. הזוויות בין שור לאריה הן זוויות
דיסהרמוניות. בשעה שכוכב מרס עובר במ זל
שור הוא עוד מדגיש א ת הניגוד שבין
כוכבים אלה למזל שור.
בתחילת דרכו של כוכב מרס בשור הוא

גדולות מאוד וזה מה שצפוי בשבוע הקרוב.
פלוטו, שנמצא עכשיו בעצירה ובזוויות
קשות למרס ולשמש, מלמד על שבוע מסוכן
מאוד. תאונות״הדרכים, שאליהן כמעט
התרגלנו, יהיו קשות. יותר ויותר אנשים
ייפגעו. כל אירוע כזה ישפיע על אנשים
רבים, שכן פלוטו פועל ב מ סו ת גדולות.
פלוטו משפיע גם על חיי הפרט. כשפלוטו

מתחיל להוציא דברים ממעמקי תת-ההכרה
מכאיב לעצמו ולאחרים. אך זהו תהליך ש-
אי-אפשר לעצרו.
מחלות שונות, שצצות ועולות בתקופה זו,
אינן ניתנות כמעט לריפוי או שריפויין יקח
זמן רב ויכאיב מאוד.
קישרי אהבה רבים עלולים להס תיים
פתאום ובאופן שאי״אפשר יהיה להחזירם.
ביולי, כשיחזור כוכב פלוטו להילוך ישיר,
ישתפר המצב, אבל א ת או ת ם קשרים ש הופסקו
אי״אפשר יהיה להחזיר.
הזוויות החיוביות בתקופה זו נוצרות בין
אוראנוס, שבתאי ונפטון לבין כוכב מרס.
התקופה שבה מרס נמצא במזל שור לפחות
חוסכת בעיות מסוג אחר ובשטחים מסויי-
מים אף עוזרת ומשפרת. למשל, בבית השני
של הקשתים, בית הכספים, המצב משתפר
בגלל היבטים אלה. לק שתים יהיה טוב יותר
כספית והמזלות סרטן, גדי, טלה ומאזניים
יושפעו לטובה מהיבטים אלו. כל זה זמני
ולתקופה קצרה יחסית.

< 4444444444444444444 ׳4ד 4444444:444444444444444:444444444444444444-44444444444444 ׳44׳444444444444444444444 4 444 4444444 * 444 44444444444444444444 44444

ידיעה משמחת ב־ 8בחודש קשורה לאנשים או
¥עניינים כספיים מאוד מטרידים. הוצאות
ה״ 8וה־ 9בחוד ש אינם נוחים. הי חסי ם עם
** רבות מ תקבלו ת לפתע, ואי-אפשר לסרב או לקשרים עם ארצות רחוקות. לא בטוח שהכל
הסביבה יעוררו בכם כעס. אנשים מדברים

״צא לפי המשכון 3־! 9בלד
חו ת אותן. הוצאות
או פועלים בשמכם

ס! בחודש, יש לכם הזדמנוספות
ובלתי-מתוכנ-
מבלי לשאול ולהתייעץ.

נות למצוא ע מד ה אחרת,
נות משפיעות על ה תק הם
מתכוונים לטובת ¥
תפקיד
טוב יותר א! פרויציב.
אולם בסביבו ת
כם, אבל ההתערבות
קט חשוב שבו תוכלו לעה-נג
לחודש יש סיכוי
משאירה אתכםב תחו מ
ק בקרוב, צריך רק מטוב
שיגיע סכו ם בסף
שה של ה סג ת גכול.
לוח שרעת !להיזהר ממי
ממקור כלשהו, ושיעזור
בענייני כספים זהו ש 10

שמצינים עצמם ידידים
לכם להתגבר על ה ק בוע
ממש בעייתי. בדאי
ו ן; ביוני
ומנסים להתערב וכביכול
שיים. בעבודה צפוי שי שתהיו
זהירים, הימנעו
ב 21ביו *ן*
לעזור לכם. לאלה תכ ס ח
פור בי חסי ם עם הממו מלבצע
עיסקות שמהן
מפוקפקות למשכם 0 .ה
נים או עם אנשים בעל*
את ם מצפים להרוויח.
שיתנלה 113 בחודש שרר בכם כעס. בכספים
השפעה. נסיעות מסכנו ת א תכ ם, וכדאי
הימנעו גם מלהמר ולהשתתף בהגרלות,
שתהיו ערים לכך, בפרט בין ה־נג ל . 15-זהי שסע לא נוח ובדאי להימנע מלקחת סימן.
חבל יהיה על כל פרוטה שתלך ל איגוד

ה־ 10711 9יהי! מעייפים .״תכן שתצטרכו לשכב ב־ 9וב־ 10 בחוד ש תגיע ידיעה משמחת,
ה 8בחודש יהיה נוח ותיהנו ב 1מהצלחנת בתחום ה־ 8בחוד ש ישמח א תכ ם ויפיג דאגות בק במיטה
בולל שפעת א 1מחלה אחרת. שימרו על הקשורה לנטיעתכם הבאה בארץ או מחוצה
הרומנטיקה. ה־ 9זודסו איום עתים. אתם עלולים שר לעבודה ולכספים. נושאים אלה די
לה. יתכן שתצאו להש עצמכם.
זוהי תקיפה תלהתי
ש לא טוב ולהעמיס
מציקים לכם באחרונה.
תלמות קצרה ותוכלו
שה מאוד1הנטיה להיפצע,
על עצמכם יותר סדי. זה
נסיעה, פגישה או ישי לנוח
מכל העול שהיה
לוויסות 1להחחך חזקה.
בה ב 9-או ב 10-בחודש
יכניס אתכם למתח רב
מוטל עליכם באחרונה.
אתם ממהרים להתרגז שיביאו
לתוצאות רצויות
לפרוץ 3־31 11־ 12 בחר
אתם מבצעים עבודה
לא בהרנלכם. כל דבר ש־דש.
אז יתחמם המזג ונד
וטובות. הרבה פחות
מצויינת וזוכים להער בררך־בלר
איע יזצר בכס
סביבתכם הקרזבה תזבלז
נוחים הם ה 1-ג וה־12
כה מצד הממונים. זו
אלא אדישות, מקפיץ, מרלצפות
לריבים, להאשסזת
בחודש. נראה שאתם
אולי לא נאמרת, אך
תיח ומביא אתכם להתולאהירה
תמה ולוהטת
נכנסים לסיכסיך קשה.
חושבים לקדםא תכם,
פרצויות 1 .סו קצת לשלוט
מד. כספים עשז״ם להניע
* : 1 22וקגוונר -זה קורה בבי ת ובעבו ;22ב
נובמבר
אלא שבינתיים זה יד בתופעה.
זה יכול להביא
ב־ 4ו או ס 15 בוזזדש זזה
דה. חלק מהבעיה קשור
רוש מכ ם לעבוד קשה
לנזק שעליו תתחרטו. בם־
קזרה בדרך מיקרית ומגר
לקונפליקט בין דרישות
קום־העמרה יש יזתר סד* פיתויים והחנהגוחבם כדי להוכיח א ת יכולתכם. ב ת חו ם הרומנטי
תיעה. הרצון לשנזח או לשפץ את מקנס המנזרים
העבודה והצרכים של הבית והמישפחה. ה-
אתם מושכים א ת המין השני כמו מגנט.
הלא־זהירה תסכן קשרים בטוחים וחשובים.
חזק. אך כראי לדחות את כל סה שקשזר בזה 13 .וה 14-יביאו לרגיעה מסויי מת בבית.

ביום רביעי, ה 8-בחודש, חוזר כוכב מרקורי 871 בחודש יהיה קל, צפויות אזמזם א-הבעת.
ה״ 9וה-סג בחוד ש מראים על הצלחה ב ת הבריאות אינה שבה. אתם חלשים, חסרי־סרץ
להילוך ישיר. עדיין מורגשת ההשפעה, אבל אבל הצלחתכם בתחום ׳חסי־ציבור ובפרט ברו־חום
הכספי. כדאי אף להמר ולהסתכן, שכן ונאלצים לטפל בבע־נת של המישפחה. יתכן
מנמקה תחפה 01 על זה.
כעת תחזרו שוב ל ת קו צפויה
לכם הצלחה.
שבעיה שאינה נעימה מופה
נורמלית וקצת יותר
וד 9נה־סו פחנת עתים.
מצבכם הכספי ממשיך
י טלת עליכם כשהאחרים
קלה. ה 1-ג וה 12-בכל
הבריאות לא חהיה טובה
להשתפר, נצלו היטב
מתחמקים מהאי־נעיסות
ז&צגדהדות ד׳ קשה. מ ד
זאת קשים, כיוון ששוב
את התקופה. זו אינה
שכ חכה בפעולה שחייבת
יח כספיות מטרידות אהיהיה
עליכם לטפל בהו מל
מד ת על סיו ם הבע להיעשות.
מסיעות צפויות
בם, יש ו־מתים על רכוש
רים הסובלים ממחלות,
יות הכלכליות, אלא נו סכנות
אמיתיות. סיחוד בובריאותכם
ל א תהיה
סישפחח׳ ואתם נפנעים
תנ ת לבם פסק-זמן.
וז 31־ . 12 עשו הכל בדי
ב מיטבה.התכוננו לעיי-
סנישתס שלאנש־ס המרד
בשבוע הקרוב רמזיו
לא להיפגע. אתם סובלים
ס ם לבם. בין ה־נז ר15
פות ולרוגז. יותר קל
בנסיעות רבות, וכדאי
סנטיה לשמח משהו דולק
בוזנדש עשרה להניע **$ן!§!ו
מה״נג בחוד ש. אז צפו-
בבית !לנתם ל שרפה.
שתזכרו שזה שבוע
עה משדרת בקשר לקא
יה לכם הצלחה ב שטח
מסוכן. כל נסיעה, שאי בחמנטיקה
חשוב לשמור
הרומנטי. אתם פוגשים ידידי ם והקידבה, ר״רה. הדאגה לא היתל. מצדק ת. מעמדבם ם!ב
נה הכרחית השבוע, כדאי שתידחה לזמן
על סודיות. בין כה ובה סרנניס וסעביר־ם מידע לא
שהיתה ביניכם פעם, תחוד ש לזמן קצר. סשחשבתם. נהתקדסנתכס בקאר״רה מובטחת.
אחר. בעבודה מוסל עליכם עומס רב. נכון. כדאי שתשוחח! גלויות עם ם׳ שחושד בכם.

וסיעה ב־18ב־ 13 בחודש עלולה להיות מסוכנת.
תיטוש מנסיעות לא־הכך חי!ת ותבעו היטב אח
הזמנים והדרכים. בעיות
בספיזת מראיננת אחכם.
״תכן שלקחתם על עצמכם
יותר מדי ועכשיו אתם
חוששים מהתוצאות. באשר
לזמן הקרוב זה ומן,
צפרים לא־מעט קשיים.
לא שבלו להרשות לעצמכם
לרכוש אח מה ש חי ס
עתם, אך לטווח הרחוק
עשיתם עיסקות שישתלמו
]יוכיח! אח עצמם. למרוח ההישגים שרכס
בעבודה, היחסים עם הסובבים איזס טובים.

מאזניים

סן ונ

הווו לחברה
אהבה סער לרשת

כל הארץ חגגה סביב הליצן הוולגרי הזה,
ג׳אנגו אדוארדס. אני לא בדיוק מבינה מה כל
הרעש שעשו סביבו, אבל זה לא הדבר היחידי
שאני לא מבינה בארץ הזאת.
מובן שלהופעות שלו לא הלכתי, וגם לא איש
מבין ידידי, אבל השפיון שלי לענייני כוכבים
ואח״מים מתחום הבידור סיפר לי את הסיפור
הבא:
אחרי אחת ההופעות של הליצן הזה טילפנה
בחורה ישראלית בת 21 למלון שבו התאכסן
אדוארד הזה, וביקשה לשוחח איתו. המרכזנית

בכל פעם שאני קוראת בעיתון על גבר מצליח, אני ישר מחפשת את
האשה שלצידו.
לא תמיד אני מוצאת. לפעמים הוא עושה זאת לבד, ולפעמים האמא
עומדת מאחוריו.
כשסיפרו לי על עמום מנסדורך, אלוף־הטניס העושה הרבה כקף
והמביא הרבה גאווה למדינה, אמרתי שאני חייבת לברר מהם חיי־האהבה
שלו.
מסתבר, כמו שדיווחתי לכם בעבר, שהוא עדיין מאוהב ביפעת מור,
בתם של ליאורה ודודו מור. האמא שלה היא הבת של אחד מגדיולי
היהלומנים בארץ, שלמה יובל, והאבא שלה הוא דודו מור, עסקן.
היא ילדה טובה ומאוד נאה, והיא מתלבשת בבגדים שלא היו מביישים את
הנשים הכי אלגנטיות בארץ.
הם כבר מנהלים רומאן בן כמה חודשים, וכמו שאתם רואים בתמונה| ,הם
גם מאוהבים.

יפעת מור ועמום מנסדורן!
כסד למרעה, והרבה כסף

מי לי מ די ס

כמה פעמים בבר שמעתם א ת האימרה שכסף נ ד בק לכסף! לפחות 200 פעם בשצה
האחרונה בלבד.
אז רק כדי להרגיז אתכם יש לי עוד סיפור על עשירים הנדבקים זה לזה. בארץ, או -ליתר
דיוק -בהרצליה־פיתוח, מתגורר איש עשיר מאוד, ששמו גיורא אקרשטיין, והוא מוכר
במלן־״המרצפות. כמעט כל המדרכות והרצפות בארץ הן מהתוצרת שלו. לאיש הזה, שהוא
ומי שחשב שהגברת מירח לב־מעוז,
לרו־ מאוד מוכר, יש שתי בנות. האחת, שרון, שירתה בחיילת בחיל-האוויר, והשניה, מאיה,
הלשעבר של הבאבא ברוך וכיום נשואה
אה־החשבון דני מעוז, שקטה מאז לידת בתה ) ,התגייסה רק באחרונה לצבא.
הבת שרון הבירה בעת שרותה הצבאי א ת הבן של איל־ההון היהודי ג׳אק נאסר,
טעה. ובכן, הגברת לב נסעה לארצות־הברית
ששירת באותו ה בסיס כטייס, השניים גילו שמלבד הרבה כסף יש להם גם נושאים אחרים
ללוס־אנג׳לס כדי לבקר את בנה א פי בן ה־, 17
משותפים. לפני שבוע הם נסעו לטיול משותף בעולם.
המתגורר שם עם אביו. הבעל דני נשאר בארץ,
הבת הקטנה לא התיידדה עם בן של מיליונר בינלאומי. היא עכשיו מנהלת רומאן דווקא
אבל למרות התעריפים הגבוהים של שיחות־עם
שחקן־הבדורסל חן ליפין. אבא של מאיה הוא חובב״כדורסל מושבע, וגם תומך בא ח ת
הטלפון לאמריקה התקשרו כמה נשמות טובות
הקבוצות. נראה שיש לו נחת גם מהכסף וגם מהבנות שלו.
עם מירה לב ואמרו לה שבזמן שהיא עושה בייבי־סיטינג
לבן שלה בגולה הרחוקה, עושה הבעל

הבר בסדר

7ילד! תמורת
25400

רורר

ודני מעוז
.אנחנו ממש מישפחה מאושרת...״
חיים משוגעים כארץ. הלשונות הרעות החלו
מפיצות שמועות, שהיחסים בין הבעל לאשה כבר
אינם כתמול־שלשום, ושאולי הם נפרדו.
אז החלטתי לדרנג־דרנג לבעל, כי השיחה
לאמריקה יקרה מדי לאפשרויות שלי.
״שלום דני, זאת החברה שלך המרחלת. שמעתי
שאתה עושה חיים. תגיד לי, הכל בסדר
ביניכם?״

״אנחנו ממש מישפחה מאושרת. מירה נסעה )
לבקר את הבן שלה בלוס־אנג׳לס. זה הכל

השמצות! אני מחכה לשובה.״
אבל אני חשרנית מאוד, אז דרינג־דרנגתי לאבא
של מירח, שיש לו בית־קפה, ושאלתי אותו אם )
היחסים בין הבת שלו לחתנו טובים כבעבר או
שחל שיבוש. אז הוא כל־כר נבהל, שהבנתי
שכנראה הכל בסרר אצל הזוג הזה.

יש סיפור הקשור בשמו של ג׳ורג׳ בר־נארד
שאו, אשר שורת־המחץ שלו היא
משהו במו: כבר קבענו מה את, נשאר רק
לבדוק מה המחיר.
נזכרתי בסיפור ההוא כאשר שמעתי את
הסיפור הבא, שהתרחש לפני חודש בערן
בלונדון.
מדובר באשה יפה, נשואה, געלת מי*
שרד־גסיעות, וכדי לטשטש קצת את
זהותה, לא אומר באיזו עיר היא חיה
ועובדת. אולי רק רמז קטן: היא לא תל־אביבית.
היפה
הנ״ל נסעה עם חברתה ללונדון,
קצת לביזנס, קצת לקניות, וכפי שמתברר
בהמשך, קצת, או לא כל״כן קצת, לבילויים.
הגיע הערב, השתיים סיימו א ת העסקים
והקגיות, וישבו במועדון־לילה אכסקלו־סיבי.
לא רחוק מהן ישב ערבי עשיר.
אמרו לי שאולי הוא היה שייח׳ סעודי, אבל
המקור שלי לא היה בטוח א ם הגבר היה
שייח׳ ,ואם הוא היה מסעודיה. מה שבטוח
הוא היה מאוד״מאוד עשיר.האשה היפה מצאה״חן בעיניו, והוא ניגש
אל השתיים, הציג א ת עצמו והזמין אותן
לדרינק. השיחה היתה נחמדה, שלושתם
נעשו קצת מעורפלים מהאלכוהול, ואז שאל
השייח׳ -אם נצא מההנחה שהוא היה שייח׳
א ת הנשואה היפה: האם את מוכנה לבלותאיתי א ת הלילה!
התשובה שלה היתה: כן, תמורת 50 אלף
דולר אני מוכנה.

ג׳אנו״ו אדוארדם
מונולוג ארוך של אהבה
העבירה אותה ישירות לחדרו, ואז פתחה הבחורה
במונולוג ואמרה לו שהיא ראתה את ההופעה
שלו, ולדעתה הוא גבר מאוד סכסי, ושהיא היתה
רוצה לשכב איתו.
הליצן פשוט נותר המום מהפתיחות הישראלית
של העלמה, והזמין אותה לסוויטה שלו.
שם הם עשו מה שעשו, ומיד אחרי שהם גמרו את
מישחקי־האהבה שלהם היא טילפנה לחברה טובה
שלה, ואמרה לה שהיה נהדר, ושהיא והליצן שלה
יבואו תוך דקות ספורות לאסוף אותה להופעה
שלו.
כששמעתי את הסיפור הזה קצת הייתי בהלם.
לא שאני שמרנית או משהו כזה. ראיתי ושמעתי
דברים כבר יותר מוזרים בחיים שלי. אבל נזכרתי
בבדיחה שמספרים על הגבר הישראלי שרץ לספר
לחברה על הזיונים שלו.
הנה כאן יש פריצת־דרך היסטורית של התנועה
הפמיניסטית. בחורה ישראלית בת 21 טיל־פנה
לחברתה, לספר לה על הזיון דקות ספורות
אחרי סיומו. אתם חייבים להורות שזאת התקדמות.
ואז
הוא אמר 50 :אלף זה קצת מוגזם 25 .
אלף זה כבר יותר הגיוני.
ואז היא אמרה משהו בנוסח: או־קיי,
עשינו עסק.
החברה הלכה לישון, לבד. הם הלכו ,
לישון, יחד, והאשה חזרה לארץ עם 25 אלף
דולר.
וכאן בא סיו ם מפתיע למדי: נראה שיש
לה מערכת־יחסים מיו חדת עם בעלה1,
מכיוון שהיא הגיעה הביתה, סיפרה לו א ת
כל הסיפור, ונתנה לו א ת הכסף.
סיפרו לי שהיא שאלה אותו: מה דעתך
על הסיפור הזהו והוא ענה לה: בשביל ן
הסכום הזה, הייתי כועס עלייך א ם לא היית
עושה את זה.

אסור בבר ררבת ביחד? אור הופמחלר בכל העיתונים, השבועונים, הירחונים והמקו*
מונים נמסר לאומה שמלכת־היופי הישראלית
שירלי בן־מרדבי מנהלת רומאן או יוצאת
קבוע עם מתווך־הדירות רוני מאנה, שהוא גם
מבעלי הסינתזה. הכל קראו על הרומאן שלהם
עוד לפני שהם בכלל ידעו במה המדובר. אמנם,
הם נראים ביחד בהרבה מסיבות ואירועים, אבל
זאת לא סיבה להעליל על השניים שהם זוג, ולמה
להרוס ידידות כל־כך יפה בגלל משהו טיפשי כמו
אהבה וחברות?
אז החלטתי לטלפן לגיבורי הסיפור הזד.

ובתחילה דרינג־דרנגתי למלכת־היופי. הערתי
אותה מתנומתה המלכותית, ובעודה מפהקת
תקפתי אותה.
שלום למלכה, מדבר רחל המרחלת. אני רוצהממך אישור לרומאן עם רוני מאנה, זה שכל־כך
אוהב מלכות־יופי״.
.רוני ואני ידידים טובים בלבד, ואין דבר בינינו
מלבד ידידות. באיזו מדינה עוד קיים מצב
אידי היפמקלר, הצייר־קאריד,טוריסט
שבחורה לא יכולה להגיע למסיבה עם ידיד, מבלי
1בעל הסם הבינלאומי (פנטהאוז ועיתונים
שזה יעורר רכילות וסיפורים שונים?״
ידועים אחדים) ואשתו אילנה עומדים
דרינג־דרנגתי לרוני מאנה, וחקרתי אותו.
ולהתגרש.
ההפתעה בקרב מכריהם אינה גדולה
ן במיוחד, טכיויו שחיי״הנישואין שלהם לא
היו במצב הכי״טוב כבר הרבה זמן.
1לפגי חמש שנים קיבל הופמקלר א ת הג׳וב
בפנטהאוז, ויצר קשר קרוב עם יחצנית
1צעירה ונאה, שהתחילה לעבוד איתו מטעם
העיתון. במשך תקופה מסויי מת חיתה
1אילנה בארץ, עם שני ילדיהם, דניאל
ושירה, כשאורי רואה אותה ו את הילדים
1רק לעיתים רחוקות.

שירלי בן־מרדכי ורוני מאנה
סתם יד־ד־ם

בנו

.מר מאנה, מה הדיבורים האלה בעיר על
הרומאן שלך עם שירלי בן־מרדכי, הנושאת בעול
המלכות מזה שנה?״
.אנחנו רק ידידים. אני לא מבין מה קורה
לאנשים בעיר הזאת!״
.תגיד לי, בבקשה, לא הספיק לך רומאן בן־
שנתיים עם המלכה הקודמת, ימית נוי? למה
שלא תחזר אחר בנות־העם הפשוטות?״
רוני מאנה צחק קמעה. אני צחקתי הרבה. ועכשיו
כולם יודעים את האמת על הרומאן הדימיוני

קחו, למשל, את רדתי בן־אברהם, בעבר
זמרת בלהקת סקסטה. ורפי גלזר. שהוא חצוצרן
(ומנגן גם בפסנתר ובצ׳לו) בתיזמורת הפילהרמונית.
השבוע הם חגגו שנה להיכרות, אשר לה

בסישפחה השסיקליוו. מלם

אחראית החברה הטובה של רותי, פנינה בריק,
גם היא לשעבר־סקסטה.
רפי בן וד ,48 גרוש ואב לשתיים, הכיר את
רותי, התאהב בה מהר, ובאותו זמן התאהב גם בבן
שלה, עידו, שהיה אז רק בן שנד. זמן קצר לפני
כן הסתיים הקשר בין רותי לבץ החבר שלד. אביו
של עידו.
אז עכשיו רפי הוא האבא של הילד. בבנות שלו

מישפחת בדרך כלל אני לא קוראת ספרים, כי אני פשוט
עסוקה בלרחל. אבל כשאני כבר קוראת ספר, זה
חייב להיות במיקצוע.
חברה טובה הביאה לי ספר מאמריקה-,שקור־אים
לו סטאטוס, והמסקנה הנכונה של מחבר-
הספר זה שבן של איש עשיר או מפורסם נמצא
בסטאטוס חברתי גבוה מאביו, שהגיע לעושרו או
לפירסומו בעבודה עצמית. הספר מביא דוגמות,
כמו כריסטינה אונאסים המנוחה, שזכתה

יש אנשים שתתונה לא מעניינת אותם. יש
להם כל מה שהם רוצים: חיים יפים ומאושרים,
אהבה, הבנה. אז בשביל מה להכניס את הרבנות
לענייף

רותי בן־אברהם ועידו

היא ידעה על פלירטים שלו עם נשים,
אבל השלימה איכשהו עם המצב. באחרונה
נודע לה על הקשר הרציני שלו עם היחצנית,
וזה בבר לא כל־כך מצא-חן בעיניה. אילנה,
שעבדה בעבר כצלמת, ושהיא כיום מורה
בבית־ספר בניו־יורק, עזבה את הארץ לפני
שלוש שנים, עם הילדים, כמובן. השמועה
אומרת שהופמקלר לא בא לנמל״התעופה
לקבל א ת מישפחתו.
הצייר חי עכשיו עם היחצנית, וכאשר הוא
נזקק, לצורך עבודתו, לגוף נשי, הוא מצייר
א ת גופה של האשה־שאיתו. הוא לא שומר
על קשר הדוק עם אשתו, אך כאשר חגגו
יום־הולדת לדניאל, שלחה לו אילנה הזמנה,
והוא אכן בא.

אורי הופמקלר
לא ש 01ר על קשר עם אשת!
עכשיו, כך אני שומעת, הגיעו בני־הזוג
הזסמקלר לסוף הדרך. הם החליטו להתגרש,
סיכמו ביניהם את העניינים הכספיים, ונר אה
שאילנה מתכוונת לחזור לארץ ולחיות
כאן עם הילדים.

בסטאטוס חברתי גבוה יותר מאשר אביה
אריסטוטל אונאסים, מכיוון שהיא כבר
נולדה עשירה.
אני לא יודעת אם זה גם תופס בארץ, אבל
השבוע נתקלתי בזוג צעיר, שלשניהם יש ייחוס־אבות
גדול. אלכסנדרה אייזנשרייבר היא
נכדתו של המשורר אלכסנדר פן. היא גם
נקראת על שמו, אך החבר׳ה מכנים אותה.אליק״.
חברה־לחיים הוא יוכל עציוני בן וד ,23 שהתקבל
ללימודי־מישפטים באוניברסיסת־שפילד
באנגליה. וגם לו יש ייחוס. אחי סבו, מה שמכנים
דוד־גדול, הוא שופט בית־המישפט העליון משה
עציוני. אמו היא המפיקה הוותיקה מרים
עציוני, ואביו, אורי, הוא מהנרם־בניץ.
ובני הזוג הזה מאוד שקטים וצנועים, ובאמת
שלא עושים עניין מהייחוס המישפחתי שלהם. אז
גם אני לא.

הוא כבר לא צריך לטפל, הן כבר גדולות. טלי
ג אר ( )20 היא נגנית נבל, וגם היא מנגנת
בפילהרמונית, ודנה ( )19 היא נגנית צ׳לו.
האמא של הבנות היא ג׳ודי לי 3ר, נגנית־הנבל
הראשית של התיזמורת, והיא חיה עם
צביקה ליטבק, נגן־ויולה שם. ומה שיפה שם
הוא שכולם־כולם ביחסים טובים זה עם זה —
רותי עם הבנות של רפי, וג׳ודי עם רותי, ורפי עם
ג־ודי.
שאלתי את רותי אם אל כל המישפחתיות
המוסיקלית היפה הזאת היא לא מתכוונת להוסיף
עוד תינוי* משותף לה ולדפי, והיא אמרה לי שהם
עוד לא יודעים, כי בינתיים, כמו שרפי אומר, יש
לנו בבית ילד קטן.

אלכסנדרה אייזנשרייבר ויובל עציוני
על שם המשורר, וס־שפחת השופט

>1ו 1ולוג עול* זהבהפרבשט ״ ן ,
ך י* אם זוהי הפעם
( \ פה? כנראה.

האחרונה שלי

כבר שנה לא ביקרנו פה. מאז ה־שיבעה,־
לא דרכתי בביתה של אביה,
לא יכולה להיכנס.
האם זהו ביקור־פרירה? בשבילי —
זה קשה, זה איום. זה יותר מדי קרוב. זה
נראה בלתי־אפשרי.
הייתי שותפה עם אביה על כל צעד
ושעל, בקשר לכל פרט בתיכנון המלון
הזה. הייתי כל־כך קרובה לבנותי.
פפו היה, לפעמים, שואל את אביה:
״מה יש לך לדבר כל־כך הרבה עם אמא
שלך?״ הוא היה קצת מקנא.

אמה עולי אביהפפועודו

אומרת ״להרוס״? זה נשמע! נורא. אני
לא רוצה שיהרסו מלון שנקרא על שם
אביה!
אני מתכוונת לבקש מהמורים שישמרו
את השם של אביה, של|א ישנו את
שם המלון. פפו ביקש זאת! עוד לפני
שנים.
השם אביה — זוהי הכ^זצאה שלי.
נכון שזהו שם מיוחד. שכ^תי בבית־החולים
אחרי שילדתי אותון זאת היתה
בתי השניה. רציתי מאוד ן יהנציח את
השם של אבא שלי. שמו דליה אברהם.
הוא כבר לא היה בין הח(־ים כשהיא
נולדה.

נולדו לי ארבעה ילדים: שושנה,
אביה, יעל והאחרון היה בן. הוא מת
בגיל 4מדלקת קרום־המוח. אביה
ושושנה נהרגו לפני שש שנים.
אני אשה סגורה מאוד. אינני נוהגת
לספר מעשיות, לשתף. למדתי שאם
את רוצה שאנשים יתרחקו ממך— .
תתחילי לספר להם את כל הצרות
שלך ...לימרו אותי שיש לשמור את
הצרות שלך לעצמך.
מאז האסון, דימעה אחת לא ראו
יורדת ממני. לא דיברתי עם אף־אחד
על מה שעובר עלי.
אביה היתה ירועה. במשך חודשים

קודם לכן היא ניהלה את סלון
הסלע הארוס. אביה מעולם לא למדה
מלונאות. מה למדה? כלום. היתה לה
רק בגרות.
היה לה הכל טיבעי: היו לה יחסי-
אנוש. מה לא היה לה!
באמת! זה לא מפני שהמדובר בבתי.
היא היתה נוסעת לכנסים בכל רחבי
העולם. כל־כך התפעלו ממנה! היא כלבך
הצליחה שם! היו לה יחסים נהדרים
איתי. לא היה דבר — מטוב ועד רע
— שלא סיפרה לי. תמיד נהגתי לומר
לה :״חברות זה חברות, אבל אמא זה
אמא!״

כתבו עליה בעיתונים. מה שכואב לי זה
שלא זכתה. פפו אמר עליה, באיזו
הזדמנות, שהיתה כמו משה רבנו:
עבדה, עבדה, ולא זכתה להיכנס.

ביחד עם כל ההצלחה, היא ידעה
איך להתנהג עם בעלה.
פפו היה בעלה השני, והיא היתה
אשתו השניה. אביה היתה הקמע שלו,

.אבזוש מהמונה?!וישהה
עד והמס של;וביה!,
כשהתחילה להצליח, היתה נוסעת
הרבה לחדל, אבל תמיר־תמיד נפרדה
ממני. פעם אפילו טילפנה מנמל־התעופה,
ברגע האחרון. כבר קראו לה
למטוס, אבל היא אמרה :״אמא, איך אני
יכולה לעלות למטוס מבלי להיפרד?״
ההצעה של אריאל שרון, להרוס את
המלון, לא להשאירו למצרים? מה זאת
* •וסף מארחי, לסה של אביה, סלה
לרירת אשתו ברי לד,רול אותה. בשי
אביה לסתה להציל את אחותה1,הר 1ה
01 היא. חיורח׳ התאבד. המיקרה אירס
באוקטובר , 1982 בפנטהאוז ברחוב ה ־
אולברסיטה בתל-אביב.

לפתע נכנס לי ״אביה׳ — האבא
שלה.
זה נראה כאילו הכל >ג|רה אתמול,
אבל זה קרה לפני שש שנינן, שש שנים!
אחרי שזה קרה — רצינו לבוא
למלון ולא רצינו לבוא;| .מיד יצאנו
מפה חולים. כשאביה היתה חיה, היתה
לה וילה נהדרת.באילת ).לשם היינו
באים המון. מאז לא דרכנו) שם.
בעלי ואני גרים בעפולה. שני בתי־הקולנוע
שם — קולרון וחן — היו
שלנו. בעלי הוא מהנדס במיקצועו.
אביה היא שלחצה עליו) לסגור את
העסק, שלא יעבוד קשה נן ל־כך.
כשנישאתי לבעלי.ב־ , 1937 הוא היה

אשה נ 1רא חזקה!

ך*לובי של מלון ״אביה״סונסטה״ הפך, לקר את ליל״שבת, למי !
\ צעד ראוותני: בגדים נוצצים בשלל צבעים, פצים מרוחיס
בצבעים נוצצים עוד יותר -מין קירקס של בל מ שהגיעו להיפרד
מטאבה, או מי שהגיעו להתחכך במי שבאו להיפרד מטאבה.
לפתע הטב מישהו א ת תשומת־ליבי לזוג קשיש, שישב בשקט.
השניים היו לבושים בפשטות, לא על פי שום צו־אופנה, ולא עוררו
סקרנות מיוחדת. הייתי מ אבד ת עניין, לו לא הוסיפו :״אלה הם
האמא והאבא של אביה, שבאו להיפרד מהמלון״...
זהבה ויקותיאל פרבשטיין הם הניגוד המוחלט למה ש״אביה-
סונסטה״ אמור לסממל. מושגים במו ״להיזרק״ ,״להיות א,״1
בוודאי אינם׳ אומרים להם מאומה. הם מתגוררים בעפולה ושם
התמודדו עם הכאב שלהם, עת בל מיני דוגמניות״צמרת וספריות־צמרת
הפכו את חלומה של בתם לאבק״כוכבים.
זהבה פרבשטיין מגדירה עצמה ב״אשה נורא חזקה״ .היא אשה
נאה, תרבותית, בעלת עיני־תבלת. מבלי שתעיד על עצמה ככזאת,
ניכר בה שהיא אשה עצורה, המחזיקה עצמה בכל הכוח, שלא
להשתפך, שלא להראות רגשות. בבל זאת הרגישה בצורך חריג
לדבר. אולי בגלל העיתוי ההיסטורי, אולי בגלל סיבו ת אחרות.
השיחה זרמה מייד. מכיוון שהרגשתי שהיא מעדיפה לשוחח
איתי לבד, החלטנו שנמשיך לשוחח למחרת בבוקר.
בעוד שרישום האסונו ת שפקדו א ת בני־הזוג ניכר אצל הבעל,
דיברה זהבה בפשטות על שתי בנותיה הבכירות, שנהרגו ברצח
המשולש שעורר לפני שש שנים תד ה מה במדינה, יעל בנה הצעיר
שנפטר מדלק ת קרום־המוח. היא שלפה מתיקה -תיק לא-אופנתי
שציבעו דהוי -תמונות של שושנה, בתה הבכירה, שנהרגה באותו
אסון, של ילדיה של שושנה.
״היו לי שתי תמונות של אביה ״,הסבירה ,״אבל נ ת תי אותן
עכשיו ליעל (הבת הצעירה, המנהלת א ת החנויות המלון) .היא
ביקשה״...
את הכל פירטה בלי כל גילוי רגשני, ולא לשם הפירסום.
כשהצעתי לה להתראיין, שאלה :״אבל בשביל מה זה טוב!״
אחר־כך התראיינה, פשוט מפני שרצתה לדבר, ולא מפני שקיבלה
איזו החלטה הרת״גורל.
את האשה המיוחדת הזאת לא בל״כך עיניין המתרחש מסביב.
היא לא הסיטה מבט לעבר המפורסמים ששוטטו במקום. לא פגשתי
אותה בא ח ת ממיסעדות המלון, ולא על חוף־הים. גם לא שמעתי
ממנה הצהרות דראמתיות בקשר להתפתחויות הפוליטיות.
משהזכרתי א ת הצהרותיהם הקיצוניות של יצחק מודעי ואריאל
שרון בקשר לעתידה של טאבה, צחקה צחוק מדיר והביטה בי,
כאילו שאלה :״כן, אבל מה זה כבר ישנה לי!״
זהו הביקור האחרון שלה ושל בעלה במקום העמוס זיכרונות
מבתם :״אנחנו נוסעים מפה ביום הראשון או השני: טסי ם לשדה-
דוב, ומשם גי קו ^ טקסי או אוטובוס חזרה לעפולה!״

אחר הקבלנים הגדולים ביותר בחיפה.
אני ממוצא רוסי, מרוסיה־הלבנה.
הגעתי ארצה כחלוצה. בעלי בנה אז
עבור האנגלים.

אביה
.מאז האסון, דינועה אחת לא ראו יורדת ממני...״

תמימת מחיי טאבה

אלי ואביה פפושדו
,עבדה, עבדה ולא זכתה להימס!׳
המזל שלו. מה שהיא היתה עושה, מה
ששמה עליו יד — הלך לו.
נראה שהם נועדו זה לזה, גורל. היו
להם הרבה רבדים משותפים.
הוא היה בחור בלי פרוטה. מה
שעשה — עשה ב־סז אצבעות,
מוכרחים להודות. הרי בסך־הכל הגיע
ארצה באיזו עליית־נוער, בלי כלום.
לפפו היו שני ילדים מאשתו הקודמת,
כשהתחתנו. אמא שלהם לא ניהלה
בית, לא הבינה מה זה בית. הוא לא
הכניס בן־אדם הביתה.
אחרי שהכיר את אביה, חייו השתנו.
הילדים גרו אמנם עם האמא, אבל כל
מה שהיה צריך לקנות להם — בגדים,
נעליים — היו אומרים :״אנחנו נלך עם
אביה!״
עד היום הם קשורים אלי.
אני אפילו לא זוכרת כמה שנים הם
היו נשואים 15 :או . 12
היא מאוד רצתה בילדים ממנו. היא

ניסתה, אבל הפילה פעמיים. זאת היתה
גם הסיבה שבגללה התגרשה מבעלה
הראשון.
היא מאוד אהבה אותו, והוא תמיד
אמר שאביה תהיה אצלו לעולם במקום
הראשון.
אם היתה יפה? לא היה לה יופי כזה
מבריק, מסנוור. אבל היא היתה מאוד־מאוד
נחמדה. היא לא היתה גבוהה,
אבל היה לה חיוך ...אף־אחד לא יכול
היה לסרב לה.
שושנה, בתי הגדולה שנהרגה איתה,
היתה שונה בצורתה: ג׳ינג׳ית גבוהה.
ילדיה של שושנה — בן. ובת — היו
מאוד קשורים לאביה.
היא היתה חכמה מאוד וידעה איך
להסתדר עם בעלה. אני זוכרת איך
הציעו לה פעם לעמוד בראש התאחדות
בתי־המלון. היא מייד דחתה זאת
בתירוצים שונים: שהיא לא יכולה,
שאין לה זמן, שאין לה עניין, שיעזבו
אותה.

ן * חלוקההקיומית •יא!־* ו־״זסס׳ ,להיפרד
כיום מ ט אג ה זה ״או £8 -קס 5״ .ת פו ס ת המלון
״אגיה״סונסטה״ היתה קרובה למכסימלית, ובטיסו
ת הצפופות של ״ארקיע״ (תאמינו או לא, אגל
גיליתי שני סנטימטרים שלמים שלא היו מנוצלים
במטוס) ממש חטפתי פחזדהמונים.
הנושא על הפרק היה, כמובן: מחזיריט/לא מח זירים!
מתי מחזירים, כמה מחזירים, כמה מקבלים.
כל מלצר, חדרנית וקצין־תרבות במלון הפך מומחה
מכורח-הנסיבות.
מזמן לא פגשתי בל״כך הרבה פרשנים מדיניים
בסינורים, העונדים מחרוזות משונות וקישוטי*
שיער ציבעוניים.
גיו, מנהל המלון, דווק א הודיע בטון בוטח,
כשהוא מרכיב מישקפי״שמש שהיקנו לו קשיחות
ועמידה מאצ׳ואיסטית :״לא מחזירים! אני מוכן
להתחייב לאיזו מ סיב ת־ סיו ם שאתם מציעים, מבני
שלא תהיה מסיבה כז א ת -לא מחזירים!״
אבל למה, למה, הוא הדגיש זאת פעמים כה
רבות ובווליום כל־כך חזקן הוא ניס ה לשכנע א ת
עצמו.
ינוקא האגדתי, הממונה על המוראל במלון,
דווקא נראה לי יותר מוטרד.
איך נפרדים מטאבה! קודם-כל, בכיף: שיוט
בסירות, סקי-מים, זלילת שרימפסים במיסעדה
האיטלקית, שיזוף על אף הקור ובכל מחיר, הרבה
דיבורים על אהבה. הפרידה מטאבה עוררה, משום-
מה, בקרב הרוב שיחות על אהבות -היכן טעו, מה
החמיצו, ההרגשה שהחיים קצרים, צריף לתקן א ת
הטעויות ומהר.
מי בנפרדים! הגיע לשם בדרן־צמרת (הדגש על
הצמרת) .דווקא איש חביב, בעל חוש״הומור משגע
גם מחוץ לבימה, בצירוף אשתו והילדים. כולם
דומים לכולם: האשה לילדים, הבדרן לילדים,
האשה לבדרן, כמו שאומרים החבריה :״משהו!״
א ת האירוע הדראמתי ביותר, שאירע בטאבה
במשך סוף־השבוע הזה, אידגן בנו של הבדרן, בלי
כל כוונה. חשקה נפשו של הילד -יותר נכון, של
האבא -להעלות (את הנן) על דבשתו של הגמל
העושה כסף על החול. מקץ כמה שניות, זועזע כל
החוף בזעקות-אימה :״אבא, אני לא עומד בזה!
תגיד לו שיעשה נחיתת-אונס...״
הבדרן פכר את ראשו בין ידיו וביקש פשוט להי עלם.
כל החוף תפס עניין במתרחש. הגמל נראה
בהלם.
במשך שעה ניסה הבדרן להתאושש מהתקרית.
אחר־כך באה בשקט והסבירה לי:
״אמא, אני לא רוצה להיות יותר גדולה
ממנו!״
אומרים שמאחורי כל גבר מצליח
עומדת אשה.
מנחם בגין ישב איתה ועם פפו, זמן
קצר לפני שהתחיל להסתגר. הוא אמר
לה :״לפפו יש טעם מעולה״.
היא ענתה לו :״גס לי יש טעם טוב!״

לא עזרי מחיאות-הכפיים ליורש־ן זעצר, כשהורד
סוף־סוף מהגמל. לא עזרו צעקות הזיהוי של
המשתזפים על החוף .״לאבא כזה אמיץ ״,התלונן
הבדרן ,״איך יצא כזה ואחר־כך יותר ברצינות:
״אילו זה היה הילד של מישהו אחר״...
חצי שעה אחרי-כן כבר סיפר על רצונו להקדים
את ה טיסה חזרה לתל-אביב( .״לילדים יש מחר

חוץ מזה היה שם איזה צמרתן אחר, ששמו
מקשט איזה מיסמך מפורסם שהיווה עילה
לתביעות-דיבה, והיה שם מנכ׳יל חתיכי, המארגן
תחרות-יופי בט אבה ב ת חיל ת מרס, וכולם היו
מוכנים להישבע שבתאריך זה אבן תיבחר ״מיס״...
והיא תפרוץ בדמעות־גיל ותאמר לעיתונאים :״אני
רוצה להיות אשת-איש למופת ולשרת א ת עמי
ומולדתי וכל זה יקרה אך ורק בטאבה.
והיה שם קבלן־צמרת, שהעז להחריד א ת המלון
משלוותו, להזמין פיצה מבחוץ, וכמעט לגרום
ל״משבר״טאבה שני״.
היו מפורסמים ועשירים שהעדיפו א ת הכפר של
(פעם רפי, ביום -לירון) נלסון, אבל אלה היו מתי-
מעט 50 .אנשים בלבד, נזכרנו, כשרבצנו על החוף,
שהגיעו לאזכרה במל את שנה לנלסון.
רק שנה עברה מאז תישפוכת ההספדים של כל
החברים הכי טובים שלו בעולם, אבל לירון נלסון
לא חונך במשך שנים כיורש, כ״בן של״ ,ומריאן
נלסון לא התנהגה כ״אלמנה של״.
בסוף־השבוע ניסו לנתח הנפרדים מטאבה, מה
קרה. תחת לדחוק א ת השמועות על גירושין
וסיכסובים מתחת למעטה של חיבוקים מצולמים,
תחת להנציח א ת זיכרו של נלסון במיבצע הזרוקים
או על חוף, בנוכחות ראש״העיר, לקר את הבחירות
הממשמשות ובאות, הוציאה מישפחת״נלסון את
כל ה כני ס ה המלוכלכת החוצה והרגה תד מי ת. ה כפר
בהא-הידיעה דמה, בסוף־השבוע, אולי ל״סו-
נסטה״ בעוד כמה שבועות: גברים עבי״כרס, נשים
בשרניות עוטות נוצצים, נושאות בעוז קילוגרמים
של עדיים. או ת ם הדגים המטוגנים נ מו קו ד ם לכן,
אותה השמש, אותם המיבנים, ושום הרגשה של
קלילות, זריקות. להיפך -הכל נראה שוקע.
והיה שם גם אריק סיגי, שלא זכה לישון
ב״סוגסטה״ (במלון לא יצאו מגדרם להיות נחמדים
כלפיו למען העתיד, מפגי שבטאבה חיים כיום א ת
ההווה!) והרגיש שמתייקים אותו ב-זסס.
והיו גם ההורים של אביה. אבל זה סיפור אחר.

ואז הוא התעקש :״לך יש טעם טוב,
אבל לו יש טעם מעולה...״
כן, אני אשה נורא חזקה. ויתרנו על
הכל פה. אביה הרי היתה שותפה.
יכולנו לבקש, אבל מה יעזור לי כסף?
אנחנו לא רוצים בחוט מפה!
לאביה היתה מילתחה עשירה. היא
היתה צריכה את זה. היא נסעה לחו״ל,
הופיעה. פפו היה צריך לרדוף חודשיים

אחרי יעל, כדי שתבוא אליו הביתה
ותבחר לעצמה. היא מרגישה כל־כך
קרובה לאחותה, כשהיא לובשת בגד
שלה. אני לא יכולה.
את רואה כאן את הסרוויס במלון,
הריהוט? אני נזכרת איך בחרה בכל
פרט ופרט, איך כל דבר היה חשוב לה.
סיפרתי לך שהיא התייעצה איתי על
כל פרט ופרט?

זכר הטרגדיה: גופות אביה ססושדו וגיסה יוסח מיזרחי מוטלות במקום הרצח וההתאבדות, האב יקותיאל בהלווייה

או רי א ס רי :

באותו שלב לא תהיתי עדיין על
הבעיות הנפשיות, שהביאו את קרוי
האיש לתיאוריה זו. ראיתי בה יותר תופעה
של גיל. חשבתי שקרוי יתגבר על
כך במרוצת השנים, כאשר יפרוש את
כנפיו האינטלקטואליות ויגיע לגיבוש
השקפות אותנטיות משלו.

הייתי בטוח שהוא מוכשר
מאוד, ועלה על דעתי שאולי
הוא גאון, שטרט הגיע לבשלות.

אותו זמן ריחפו בחלל שמועות
וסיפורים על אישיותו של קרוי. הם היו
חריגים מאוד, אך ניתן היה להסביר
אותם כשיגיונות של צעיר בלתי־שיג־רתי.
המפורסם שבהם: שאמו של קרוי
ביקשה ממנו תצלומים של בתו, נכדתה.
הוא המציא לה את התצלומים,
בצירוף חשבונית על מחירם.

^ אלוהים
״ ואושוויץ
^ אשר ירד קרוי מן הארץ, אי־
^ בדתי את הקשר איתו. הקשר חורש
רק אחרי הטראגדיה האישית שפקדה
אותו, כאשר חתנו הרג את אשתו,
שעימה היה מסוכסך.
העולם הזה פירסם אז כמה כתבות
על המיקרה. בניגוד לכתבות אחרות
בעיתונים ישראליים, שנראו לו בהשמצות
גסות, נראו לו הכתבות שלנו.
הוא כתב לי שהן היו בעיניו הוגנות,
ומכאן האמון שהוא רחש מאז לשבועון
זה. הוא שלח לנו מאמרים, תחילה על
המיקרה עצמו ולאחר־מכן על השקפת־עולמו
החדשה.
כשחזר ארצה, התקשר איתי. הוא בא
אלי, והיו לנו כמה שיחות ארוכות

משה קרוי(בעת השיחה בבית אבנרי)
!.ורזי רק עואלה של ימים עד שיתפרק לנמר
פני חודשיים הסביר את ריעו־
/תיו בפעם הראשונה בראיון אישי,
מעל עמודי העולם הזה. תגובת הקוראים
היתה מעורבת מאוד.
״הוגה־דיעות גאוני!״ אמרו אחדים.
״האיש הוא משוגע!״ אמרו אחרים.
יתכן ששתי התגובות היו נכונות.
משה קרוי היה בעל מוח מבריק, והוא
היה בעל נפש שסועה.

יותר מזה: יתכן מאוד שה
תיאוריות
המבריקות שלו נבעו
מבעיותיו הנפשיות.
תצלומים בתשלום
ך* יכרתיו בראשונה לפני יותר
1 1מ־ 15 שנה. טילפן לי ף בן־אמוץ,
בהתרגשות רבה, וסיפר לי|שגילה גאון

צעיר, בן 20 וכמה בסן־הכל, בעל
השקפות מדהימות. הוא הפציר בי להיפגש
איתו.
הסכמתי ברצון, והפגישה המשולשת
— קרוי, בן־אמוץ ואני —
התקיימה בקפה הארד.
ראיתי לפניי בחור צעיר, שנראה
כבן , 18 בעל מישקפיים מבהיקים.
כשהתחיל לפתח את רעיונותיו, ידעתי
שיושב מולי אדם בלתי־רגיל.
אולי כדאי להסביר מדוע עשה קרוי
רושם כה עז בחוגים מסויימים.
אנחנו חיים בישראל בישימון אינטלקטואלי.
מדי שנה גדל כאן שנתון
חדש של צעירים, חלקם משכילים,
אחדים מהם בולטים. אך רוב הצעירים
הבולטים הם הולכים־בתלם, ביצועים־
טים, אנשי־מעשה בעלי מחשבה
רדודה. ולצידם: מתחכמים מכל
הסוגים, אמנים של יחסי־ציבור, סוגרי־אופנה.

כאשר
מופיע לפתע על הבעלל
(מוח
בימה צעיר מקורי, ג מבריק, הוגה-דיעות אותנטי,
הרי זאת חגיגה. משה קרוי גרב
לחגיגה כזאת.
באוניברסיטת תל־אביב פינקו אותו.
הוא לא היה מתמחה בשטח צר, אלא
בעל סקרנות אינטלקטואלית רחבה,
צעיר שקרא הרבה, שקלט מכל
הצדדים. את כל מה שספג ניסה לשלב
בהשקפת־עולם חובקת־עולם.
לכן היה זה תענוג לדבר איתו.
אך בניגוד לבן־אמוץ, לא התרשמתי
במיוחד מן התיאוריה שפיתח. קרוי היה
אז בשלב איין ראנד שלו, ובפיו היתה
תורת האגואיזם הטהור והמטהר, הש־קפת־עולם
אולטרא־קפיטליסטית. כמעיין
המתגבר ומרד הנפילים, ספריה של
איין ראנד, היו סיפרי־הקודש שלו.

קרוי אחדי נישואי עם גאולה
יחם בעייתי לנשים

התפעלתי מבדשרו לפתח רעיון
זה דלבגדת סביבו השחפת•

קרוי כילד עכ אמו סוניה
מיקרה קלאסי של פאראנויה

עולב שלמה, שבה כל פרט תמך
בכל פרט אחר. זאת היתה מל-
אכת־מחשבת אינטלקטואלית.
אך התוכן לא הרשיכ אותי כלל.
תורת איין ראנד נראתה לי תמיד
כמשהו שיטחי מאוד, רדוד מאוד. אין
בה הסבר לכמה מן התופעות היסודיות
ביותר של החווייה האנושית: פטריוטיזם,
ההקרבה העצמית של החייל
הקרבי, יחס האם לילדיה. לכל אלה
מצא קרוי, כמובן, פיתרונות תיאורטיים.
אבל בעיניי היו אלה פיתרונות
דחוקים( .כעבור כמה שנים הגיע קרוי
עצמו לאותה המסקנה עצמה, ודחה את
תודת איין ראנד בבוז).

מאוד. הוא גם הציע שהעולם הזה יר־איין
אותו. ראיון זה, של ענת סרגוסטי,
תחת הכותרת ״אני רואה עצמי שליח
של האור!״(העולם הזה )14.12.88 הוא
שמשר אליו את תשומת־הלב המחודשת.
לאחר מכן הוזמן לראיון של רם
עברון בתוכנית זה הזמן בטלוויזיה*.
מאז שוב חגגה התיקשורת סביבו.
השיחות עימו היו מרתקות, כרגיל.
הוא פיתח את תורתו החדשה על
מילחמת בני־אור בבני־חושר, ואני הגבתי
עליה בשאלות ובטענות־שכנגד.
זה היה מישחק אינטלקטואלי מהנה
מאוד.

אד באיטד יצא מביתי לא היה

^ וניד! קרוי, אמו של משה, חששה ״ בדירתו של קרוי. אבל האם חששה
כל כך מפני בנה, עד שלא העזה
לפתוח את הדירה בלי רשות בנה. על־יי
לפנות למישטרה ואף לא לחפשו
כן החל גם חדד בחיפושים אחרי הרכב
בגלוי. היא ידעה שהוא יכעס מאור על
השכור. הוא נסע לנמל־התעופה, מתוך
מעשה כזה, וישפוך עליה את חמתו.
מחשבה שקרוי נאלץ לעזוב את הארץ
לכן חיכתה זמן רב, למרות שלא היה
באופן פתאומי, אך המכונית לא נמצאה
מענה מדירתו, ומכוניתו לא היתה
שם. אז ביקש חדד מהאם כי תיתן לו
בסביבה.
ספרים של בנה, כדי ללמוד מעט על
בפעם האחרונה שמעה האם מבנה
האדם שאותו חיפש.
כאשר עבר ליד דירתה ב־ 14 בינואר,
״דיפדפתי בספרים שנתנה לי אמו,
ולא מצא אותה בבית. הוא השאיר לה
וראיתי שהוא אדם לא־רגיל. מלא
פתק. פתק שיגרתי ורגיל, שלא עורר
מיטען שיכלי ועורף־מחשבות. הבנתי
כל ציפייה לבאות. באותם ימים לא שהוא לא במידות שלנו,״ סיפר חדד.
הרגיש קרוי בטוב, והוא פנה לרופא כדי
ביום השישי, אחרי שמישל נכשל
לבדוק את ליבו. בבדיקה התברר כי
בניסיונו למצוא את המכונית, התחילו
הכל כשורה אצלו.
כולם לך אוג. חדד שיכנע את האם שיש
ב־ 15 בינואר פגש קרוי את יגאל
צורך לפנות למישטרה ולהכניסה לתמוסינזון,
שכנו בבניין שבו שכר דירה,
מונה. אחרי שקיבל רשות מהמישטרה,

דף מיד ע
האגודה לפיתוח המודעות
,> 0 0 *0ר . .ד,גיר ראפס־בורזג־ד

רח• מנדרי!

חיפה. ה ״ ־

תוגגיתהפעילויותלחה -שיסימאד -סוץ 1* 89

״* א ל״ז 21 לי #מ קו ק ע ( קי ת ל סיו מ זיו תיו׳ -מחץ;

יי״ ׳0מ״1ג״ ״*1

״מס י*

גל ה־עיל״יה מ ״י״י 1י מי־׳ <מא *״ 5י
ייידיא לגיניר תרתג יי? -בגמלאי י!נימ, מיזיי ^ ת?בלי/
ייי

*ו״גן&די״מ&י <4יעיז$׳ *יי 2יי

יזאגודת >-ימ-א-ינ סייד
,״יי *סיזימ לי׳דייעדס על י״גההת

~ רי ג >עי5מ דיימיר-נידד־וז
אגא קרא ו&רמס ביו ו׳ברייז!

גי מל*מ

האגוד* לסימדח ימייייגיי*
וו להודיע על מפגש רעיני ליג ל

ושוחח איתו על המדרגות. קרוי סיפר
שהוא עומד לנסוע לצפון, לסידרת־הרצאות.
מכיוון שמכוניתו לא היתה
ליד הבית, שיערו מכריו כי אמנם נסע
לצפון, ושהוא נמצא שם. אמו לא חשבה
לרגע כי קרה משהו לבנה. השניים לא
היו בקשר יומיומי, ועליכן לא היה זה
תמוה שנעלם במשך שבועיים.
בכל זאת, כאשר החלו המיכתבים
להיערם בתיבת־הדואר, ואיש לא שמע
מאומה מהפילוסוף התימהוני, החליטה
אמו לחפשו בשקט. היא התקשרה עם
שני ידידי־ילדות שלו, והם ניסו לאתר
את מכוניתו. הם גם צילצלו לבתי־חולים
ולבתי־מלון בצפון הארץ, בתיק־ווה
לאתרו שם.
הדחיפה האחרונה שגרמה לאם
להתקשר עם החוקר הפרטי מישל חדד
היתה שיחת־טלפון מנכדתה, בתו של
קרוי, הנמצאת באוסטרליה. הבת, סלילה,
סיפרה לסבתה כי שוחחה עם אביה
בפעם האחרונה ב־סז בינואר. הוא
הבטיח להתקשר איתה תוך יומיים, אך
מאז לא שמעה ממנו דבר. בעיקבות
שיחה זו פנתה האם לחדד• .
בימים הראשונים עוד ענתה המזכירה
האוטומטית למטלפנים לדירתו
של קרוי. אך הקלטת הסתיימה, ושוב
לא היה מענה מהבית. עמיתיו באגודה
לפיתוח המודעות חיכו להרצאה שלו
ב־ 24 בינואר. שלא כהרגלו לא הופיע,
ולא הסביר מדוע. גילה, מחברי־האגודה,
הלכה לדירתו, צילצלה בדלת,
וכאשר לא קיבלה מענה השאירה פתק,
שנכתב על דפי־מידע של האגודה.
״משה משה!!!
״דואגת וחרדה לשלומך. מדוע לא
הגעת לכנס ב־ ?24 רצ״פ רפי־פעולה
בחיפה ובתל־אביב, שם אתה משולב.
״תגיע בשלום, ואנא התקשר דחוף
דחוף ביותר.
גילה״.
גם להרצאה נוספת* שהיתה קבועה
ל־ 29 בינואר לא הגיע קרוי.
האם סיפרה לחדד על בנה ועל
הרגליו, על המכונית שחנתה, בדרך
כלל, במקום־החנייה שליד הבית שבו
גר ועל החיפושים שערכו חבריו. היא
מסרה לו שלוש תמונות ציבעוניות
שצולמו על־ידי חובב, שבו נראה קרוי
כשהוא לבוש סוודר חום, מחייך, ליד
בריכת־שחייה וצמחיה עשירה.
חדד הציע מיד להתחיל בחיפושים

לי ספק שהוא סובל מבעייה
נפשית קשה מאוד. רחל אשתי,
שלמדה פסיכולוגיה, הסכימה
איתי.
תורתו אמרה •,בקיצור, שאין אל
אחד, אלא שניים — האל של בני־אור

הלך החוקר ביום הראשון עם האם
לדירתו של קרוי. כאשר הסתבר כי
הדלת נעולה מבפנים והמפתח בתוכה,
הזמין חדד פורץ־דלתות מיוחד, וביקש
מהאם לרדת לדירתו של מוסינזון,
ולחכות שם.
הפורץ עמל במשך שעה עד שהצליח
לפתוח את הדלת, שהיתה נעולה
במפתח ובשני מנעולי־ביטחון נוספים.
כאשר נפתחה, אפשר היה להריח
ריח קל של צחנה. מאחורי דלת סגורה
נוספת מצאו המחפשים את קרוי שוכב
במיטתו בחדר־השינה, כאשר הוא לבוש
פיג׳מה, ואוזניות ווקמן על אוזניו.
בחדר־השינה שררה צחנה קשה. מ־צורת־הגופה
היה ברור כי קרוי מת
לפחות לפני שבועיים.
הד״ר יהודה היס, ראש המכון הפא־תולגי,
הוזעק למקום. הוא בדק את
הגופה וגילה שאין עליה כל סימני־אלימות.
היא היתה במצב של ריקבון
מתקדם. על־פי הערכתו, מת קרוי בין
ה־ 15 וה־ 18 בינואר.
ליד המיטה היו מיסמכיו האישיים
של המנוח, תיק ובתוכו הדרכון. על
השולחן היה מונח פרק שני מתוך ספר
על בני־האור, שהתחיל קרוי לכתוב.

סוי ה ה אגו דהמחדשגמל -א גי ב

החפצים שנמצאו ליד הגופה: מפתחות המכונית, ספריו של קרוי ודח־מידע*
.דואגת גחרדה לשלומך...״
הדירה היתה מסודרת. החלונות היו
סגורים ונעולים מבפנים, והיה ברור כי
איש לא יצא מהדירה אחרי מותו של
הפילוסוף. הערכת החוקרים היתה כי

הוא מת ממחלה פתאומית, מדום לב או
ממנת״יתר של תרופות. האפשרות של
רצח נדחתה מיד.
הקלטת שנמצאה במכשיר הווקמן

אילנה אלון >
* של האחדה לפיתוח הסודשה.
ועליו ההו דעה של דלה.

חוקר חדד וחפציו של קרוי
8000 דולר בוזשסך הבגק

והאל של בני״חושך. העולם נשלט על־ידי
האל הרע, האל של ספר בראשית,
אל סאדיסטי מרושע, המתעלל בבני־אדם
.־ רוב בני־אדם הם מטומטמים,
חסרי־דעת. כמעט כל האחרים משרתים
את האל הרע, וכמוהם כל המיפלגות,

כל הדתות המאורגנות, כל הממשלות.
מולם עומד קומץ קטן של בני־אור.
מכיוון שהעולם נשלט על־ידי בני־חושך,
יש להשמיד אותו. לכך חותר
האל הטוב. עד סוף המאה שלנו יבצע
מלאכה זו. העולם יושמד, וממלכת־

הכילה שירים עבריים משנות ה־ ,50 לא
בדיוק המוסיקה המתאימה לקרוי.
על השולחן נמצא גם צרור־המפ־תחות
של קרוי, שהכיל את מפתח
המכונית השכורה, שמועד שבירתה פג
ב־ 23 בינואר. קבלה של חניון גילתה כי
קרוי שכר מקום־חניה למכונית למשך
חודש ימים, בחניון ליד כיכר־המדינה.
שם מצא חדד את המכונית.
מקום־החניה נשכר ב־ 11 בינואר,
והיה תקף ער ה־ 11 בפברואר. מסתבר
כי בימים האחרונים לחייו לא השתמש
קרוי במכוניתו, אלא העדיף ללכת ברגל
או לנסוע במוניות.
בשיחות שהוקלטו במזכירה האוטומטית
לא היתה כל הודעה מיוחדת. רוב
השיחות היו מאנשים שהתלוננו על
שלא הגיע להרצאות כפי שהבטיח,
וביקשו לטלפן אליהם.
לא היה כל מיכתב־התאבדות או
סימן אחר לרצונו של קרוי לסיים את
חייו.
בחשבון־הבנק שפתח עם הגיעו
לישראל בבנק הבינלאומי הראשון היה
מופקד סכום של 8000 דולר.

האור תתחיל. נשמות בני־אדם טובים,
בני־אור, ישתחררו מגופותיהם, ולהן
תהיה ממלכת־השמיים.
בניגוד למה שנדמה לרבים בארץ,
תורות אלה רחוקות מלהיות חדשות.
זוהי תורה ״גנוסטית״(גנוסוס ביוונית:

ידע) שהיתה נפוצה מאור בנצרות 1
וביהדות בתקופות שונות, ובעיקר במאה
השניה והשלישית. היא קשורה גם
בזרמים דתיים פרסיים.
כתרגיל אינטלקטואלי, יש בזה הר* !
(המשך בעמוד )40

— מותו ש ל בן־ או ר —

ישראל, גן־

אקושס״ן חיבל חוזים
ב־ם 7מיליון דולו
היזם הישראלי גיורא אקדש״
טיין, שמירצפותיו מכסות את מירר־כות־ישראל,
זכה בחוזים לריצוף מירר־כות
בלוס־אנג׳לס, ב־ 70 מיליון רולר.
הוא מקים עתה מיפעל לייצור מיו
צפות בהשקעה של 3.5מיליון דולר.
בניגוד לאירופה ולישראל, המידר־כות
בערי אמריקה הן מאספלט. אקרש־טיין
שיכנע ערים בקליפורניה כי שיפחות
טרדות.

ולטירדה. בשיטת המירצפות די ברכב
קל, שיש לו מירצפות חליפיות.

יזם אקרשטיין
על מיררמת לוס־אנגילס

תוצאות ערובות
ויי

ב״מיזוח

בניו־יורק
בנק המיזרח׳ בניו־יורק הרוויח בשנת
1988 סכום של 1.7מיליון דולר על
מחזור של 700 מיליון והון עצמי של
50 מיליון דולר. לפני שנתיים, כאשר
נוהל הבנק על־ירי משה קראום, היה
הרווח 4.6מיליון רולר לשנה.
הסיבה העיקרית לירידה הרראסטית
ברווחים היא הניהול הלא-מוצלח של
הבנק, והמאבק בין בעלי־המניות.
הבנק שייך לבנק המיזרח׳ בישראל
ולקבוצת־משקיעים אמריקאית, בראשות
איליי זנוכוריסקי. האמריקאים
רוצים לקנות את חלק הישראלים,
והללו מסרבים למכור. המיזרח׳ בישראל
רוצה לקנות את חלקם של האמריקאים,
אך בנק ישראל מסרב לאשר העברת
כסף לשם־כך, והוא תובע כי המיז־רח׳
ימכור את חלקו ויחזק את מיבנה
הון־הבנק בישראל.
באחרונה החליטה הנהלת המיזרח׳
בישראל להשתלט על הבנק. היא מינתה
מנהל אמריקאי מקומי, ושלחה לו
את הד׳׳ר יעקב אליאם מישראל.
מכיוון שלבנק יש רווחים מצטברים של
20 מיליון דולר, יחולקו הללו לבעלי־המניות,
ובכסף זה יוכל המיזרח׳ בישראל
לקנות את חלק האמריקאים.
משה קראוס פתח, אחרי פרישתו,
חברה לניהול פיננסי בשם ניהול כספי
מתוחכם. החברה הרוויחה בשנה הראשונה
לפעילותה מיליון רולר על הון
,של 10 מיליגן דולר

אקרשטיין הקים שלוש חברות לצורך
הפרוייקט: אחת לייצור, ז^חת להנחת
המירצפות ואחת חבר^־ניהול,
שהיא בעלת השתיים האחרות:

״הפועלים״
חודר להלוו אות בינוניות בנק הפועלים בניו־יורק נקנס בצו־1
רה מאסיבית לשוק הלווים הבינוניים[ ,
המחפשים מימון של עד שני מיליון ן
רולר, כנגר מימסרי לקוחות ז1ו נכסים
אחרים. הבנק מינה כאחראי!על ענף
חרש זה את ליאונרד דודולך, שהיה
קצין־הלוואות בכיר בכם יקל בנק.
ב־ 1988 נתן הבנק הלוואולג בתחום
זה בהיקף של 400 מיליון דולר, גירול
של >< 209 לעומת שנתיים קודם לכן.
הבנק מאתר חברות, שהכנסוליהן השנתיות
נעות בין 10ל־ 150 מיליון רולר.
פעילות במיגזר עיסקי זה, לקרוי ״השוק
הבינוני״ ,הוזנחה על־ירן הבנקים
הגדולים, המעדיפים חברות ציבוריות,
והנרתעים מחברות בינוניול, שלרוב
אינן ציבוריות. לרוב נאלצול החברות
ללוות מחברות־מימון, ועלות הכסף
גבוהה מאשר העלות בבנקיו^. .
הפועלים החליט להיכנס ץ׳תחום זה,
שבו אין לו כמעט התחרות לצר הבנקים
המובילים, כמו כמיקל ולעבר טרסט.
אגב,
גם בנק המיזרח׳ ,שיש לו עורפי
פיקרונות על הלוואות בסרר־גודל
של 280 מיליון דולר, החלץ ט להיכנס
חזק לשוק הזה, בעיקר על־ידי רכישת
שותפות בתיקי־הלוואות קם בנקים
אחרים.
הצלחת הפועלים תלויה לא רק במימון
זול יותר, אלא גם בגישה נכונה,
שכן רוב הפירמות כבר קשוו־ות עם מוסד
פיננסי, וקשה להביאן לעבור לבנק
אחר.
החירוש העיקרי של בנגן הפועלים
בתחום זה הוא מתן ההלוואות כנגד
ביטחונות שהם נקסים, כמו מימסרי־לקוחות,
ולא בשיטה האמו־יקאית של
אשראי כנגר מאזן החברה1וחוות־דעת
רואי־החשבון. בנקים אמריקאיים מוכנים
לממן מימסרי־לקוחות,אך רק בסכומים
של כמה מיליוני דולארים ויותר,
ואילו הפועלים מוכן |7ררת מתחת
למיליון רולר.
הבנק גם נכנס חזק לשותפויות בתי־

להון

ישראלי, הפועל שנים רבות באמריקה, משקיע חלק נכבד מכספו באיג-
רות־חוב ישראליות.
לדבריו, בכל העולם -מי שרוצה להבטיח א ת ערך כספו בעתיד נאלץ
לקנות פיוצ׳רס (עתידיים) ,שיטו; שבה אד ם קונה היום כסף שיימסר לו
כעבור זמן, בשער קבוע מראש. הרוכש משלם, כמובן, עמלה נכבדה תמו רת
אב טחת ערך הכסף.
והנה, בישראל מי שרוכש איגרות־חוב ממשלתיות רוכש למעשה פיו-
צירס, ועוד מקבל ריבית על השקעתו הצמודה!

הונאות ס ״ רו ת ־ ערך :
למהלא רו אי ם
ל ח קו ר בי שראל
ארצות־הברית הוריעה על הקמת
יחידה פדרלית למילחמה בהונאות בני
יירות־ערך.
היחידה החרשה תהיה בעלת סמכויות
להפעיל את כל רשויות־החוק הקיימות,
ותמנה כמה מאות בעלי־מיקצוע
בתחום הררוש.
הקמת היחידה הפכה צורך, אחרי
מאות המיקרים של הונאות, כגון פרשות
בוסקי ומילקן.
ממשלת־צרפת אף היא החלה בחקירה
נמרצת של שערוריית עוזרי־הנ־שיא,
שעשו הון מניצול ידע פנימי על
השתלטות חברה צרפתית על אמריקאית.
ממשלת
יפאן החליטה השבוע על
תקנות מיוחדות למילחמה בעושי עיס־קות־בורסה
תוך ניצול ידע פנימי. לפי

העב רו ת
ש חו רו ת
כ ד איו ת יותר להעברת שנזקק ישראלי,
סכום־כסף מישראל לניו־יורק, ני סה
לעשות זאת באמצעות בנק.
התברר לו כי הדולארים שירכוש
יעלו לו א ת המחיר הרישמי, בתו ספ
ת * 15 היטל ועוד עמלת-הבנק,
והכסף יגיע ליעדו בניו-יורק כע בור
שבועיים עד שלושה לפחות.
הוא פנה לגורמים פרטיים, ה עוסקים
בכך, ונדהם כאשר הכסף
הוכנס לחשבונו בניו״יורק יומיים
אחרי ששילם את השקלים בישר אל.
תד ה מ תו גדלה עוד יותר כשהתברר
כי העלות היתה זולה בכ מה
אחוזים מזו של הבנק.
קי־הלוואות׳ עם בנקים אחרים, ובשנתיים
האחרונות רכש השתתפויות כאלה
ב־ 200 מיליון דולר. הבנק חדר
בהצלחה למימון בנייה בקווינס.

התקנות אסור יהיה להשתמש בידע
כלשהו לעיסקות, לפני שהידע יתפרסם
לפחות בשתיים או יותר רשתות־פירסום
כמו עיתונים, רדיו וטלוויזיה.
רק בישראל שקועה הרשות לניי־רות־ערך
בתרדמת־נצח, ואינה עושה
כלום כנגד עיסקות־בורסה שנעשו תוך
ניצול ידע פנימי.
שואלים השתלטו
שמן־ענבים
קבוצת־יזמים ישראלית השתלטה
על ייצור שמן מגרעיני־ענבים, מוצר
שהוא להיט באירופה ובאמריקה.
השמן חסר כולסטרול לחלוטין,
והוא גם בעל תכונות המקטינות את
הנזק לגוף מעודפי כולסטרול.
היזמים הם ישעיהו ברזל, שהיה
באחרונה נספח בקונסוליה בניו־יורק
ואחראי על הטיפול ביהדות ברית־המו־עצות,
ועימו דויד אייזנברג, איש־עסקים
מחיפה. הם שמעו על פיתוח של
בימאי גרמני באוניברסיטת ז׳נווה, ועל
קבוצה איטלקית שהקימה כבר שני
מיפעלים לייצור השמן באיטליה וביוון,
שבהן יש עודפי פסולת־ענבים.
הישראלים רכשו את הזכויות לייצור
ולשיווק באמריקה, והגיעו להסכם
עקרוני עם קבוצת המשקאות של
ברונפמן על רכישת כל פסולת־הע־נבים,
אחרי סחיטת־המיץ.
עד כה נמכר השמן כמוצר רפואי
בבתי־מירקחת. הישראלים החדירו אותו
לאמריקה כמוצר־מיטבח, הנמכר
ברשתות־השיווק בדלפקי־השמנים.
בנובמבר 1988 התחילו בשיווק, וכבר
נמכרו מוצרים ב־ 700 אלף דולר.
מחיר בקבוק לצרכן הוא 3.18 דולר.
לאור ההצלחה הראשונה, מקימים
עתה מיפעלים להפרדת־גרעינים מענבים
בקליפורניה ובניו־יורק.

התערבות זנבו סיימה קש״ שנירא
ישיבה בשבוע שעבר, בהשתתפות
יו״ר ק לאומי משה זנבר, אב
רהם
שפירא ואברהם פרוכט־הנדלר,
הביאה להסכם על כניסת קבו
תעשיין
שפירא
40 ם ילי1ן ד!.לר ונוסח

צת פרוכטהנדלר לשותפות במיפעלי־השטיחים
של שפירא, בהשקעה של 15
מיליון דולר.
הבנקים הישראליים, שלהם חייבת
קבוצת־שפירא כ־ 40 מיליון דולר, הסכימו
להפוך חובות קיצרי־מועד, בסך
15 מיליון רולר, לחובות ארוכי־מועד
בריבית נמוכה, כך שההשקעה החרשה
תוקצה כולה למימון ההון החוזר של
המיפעלים.
פרוכטהנרלר היה שכיר של האחים
ריבמן בניו־יורק והתמחה בנכסים.
לפני שנה פתח עסק עצמאי. הוא
יושב־ראש ישיבת ח״ם ברלץ הליטאית
בניו־יורק.

בנקאי זנבר
השקעה של 15 מיליון דולר

(המשך מעמוד )39
בה עניין. לארם רתי מונותיאיסטי קשה
מאור להסתרר עם העובדה של אוש־וויץ,
למשל. מרוע טוב לרשעים ורע
לצדיקים? כל הדתות המציאו לזה
תירוצים דחוקים מאוד. התורה הגנוסטית
הגיונית מרובן.

אבל אצל קרוי זה לא היה
תרגיל אינטלקטואלי. ככל שנמשכו
השיחות בינינו, כן גברה
בי הדאגה לבריאותו הנפשית.
קרוי גילה לי שהוא נביא, שהוא
שליח בני־אור. ומכאן: שהוא נרדף על־ידי
בני־חושך, שהשב״כ והמוסר עלולים
להתנכל לו, בהיותם מכשירים של
בני־חושך.

לפתע התגנב לליבי החשש:
שמא כל התיאוריה המפוארת
אינה משמשת אלא ככיסוי ל־שיגעון־רדיפה
פשוט?
ראיתי בחיי הרבה אנשים אומללים
שסבלו משיגעון־הרדיפה, ושהיו מסוכנים
לעצמם ולזולתם.
בתום השיחה הייתי מוטרד מאוד.
כאשר ראיתי את קרוי בטלוויזיה, גברה
דאגתי עוד הרבה יותר.

כאשר טילפנה לי כתבת והודיעה
לי שזה עתה התגלתה
גופתו של קרוי, לא היה לי שמין
של ספק שהאיש התאבד. לא
הייתי זקוק לתוצאות הנתיחה
שלאחר־המוות.

מודה מבריקה
ומשוגעת
* * וד באותו הרגע עלה בזיכרוני
שמו של אוטו ויינינגר.
ויינינגר, צעיר יהודי בווינה, התאבד
ב־ 1903 כשהיה בן 23 בלבר. לפני כן
כתב ספר גדול, מבריק ומשוגע.
בספר חילק את האנושות לטוב
(שהוא גברי) ולרע (שהוא נשי) .על
הנחה זו בנה בניין תיאורטי שלם
ומזהיר, כשהוא מסביר את כל בעיות
העולם על פי עיקרון זה. יש עמים
גבריים וטובים (הגרמנים, למשל) ,ויש
עמים נשיים ורעים והיהורים, הבריטים
והסינים, למשל).

ספר מעורר־למחשבה, מעורר
התפעלות במעון? רעיונותיו
— ומטור!! לחלוטין.
הדימיון בין ויינינגר וקרוי אינו
טמון רק בעצם עוברת התאבדותם
בגיל צעיר, אלא גם בהיקף השקפות־העולם
שבנו, בחלוקת העולם כולו
לטובים ורעים, ב״גילוי״ עיקרון־יסור
לחלוקה זו. שתי התורות הן, לרעתי,
סימפטומים של מחלת־נפש.

לא היה לי ספק שמשה קרוי
סובל מפאראנוייה. זוהי מחלת-
נפש שאחד הסימפטומים שלה
הוא בניית השקפת־עולם שלמה
והגיונית, על גבי הנחת־יסוד
מטורפת.
כלומר: החולה לוקח הנחה כלשהי
(העולם הוא מרובע, כל כחולי-העיניים
הם רשעים, היהודים הם אסון העולם)
ובונה עליה מיבנה מחשבתי לתיפארת.
תיאוריה חובקת־עולם, הגיונית מאין
כמוה, שלמה ומושלמת.

אולם עצם ההגיון הפנימי של
התורה, עצם שלמותה, הם סימפטומים
לחומרת המחלה.

כאשר החולה הוא אדם טיפש,
הבניין שהוא בונה הוא טיפשי. כאשר
החולה הוא בעל כושר אינטלקטואלי
מזהיר, גם הבניין שהוא בונה הוא
מזהיר. הוא משקיע בבניין שלו כל מה
שיש בו.
כאשר התורה היא בתחום המדעים,
קל לחשוף את הכזב שבה. תיאוריה
מדעית צריכה להיות אמפירית, כלומר
ניתנת להוכחה ולהפרכה על־פי
עובדות ממשיות. יוצר התיאוריה אמנם
הוגה אותה בדימיונו היוצר, אך לאחר
מכן הוא צריך להעמיד אותה במיבחן
של הוכחה.
בתחום הפילוסופיה זה הרבה יותר
קשה. אי־אפשר להוכיח או להפריך
פילוסופיה במיבחן אמפירי. אפשר רק
לבחון אם הנחת־היסוד שלה סבירה.
ועל זה אפשר, כמובן, להתווכח. האם
הנחת־היסוד של התיאוריה של עימנואל
קאנט סבירה? והמיבנה התיאורטי
של קארל מארכס?
ו 7ו ל רן רז •זרז 4־ ׳ 7 4 8