גליון 2685 מתאריך 15 בפברואר 1989

החלטנו להוציא את ים־המלח מהבוץ -
בנינו סונסטה יחיד ומיוחד: מלון בריאות
ויופי. מה זה?
בחר׳ל קוראים לזה \/ק .$בעברית לא
קוראים לזה. בעברית רצים לזה.
כי 4ק 5זה הכיף הכי גדול בעולם. זה
הלוקסוס הכי מפנק שאפשר לדמיין.
\/ק 5זו הדרך להשאר צעיר לתמיד:
סאונה שתוציא לך את כל המיץ. ג׳קוזי
נפלא שיעביר בך זרמים שלא הכרת.

מסאג׳ מטרף שיזכיר לך כל שריר שקצת
החליד. דיאטה המשלבת פעילות גופנית,
שתחזיר את כל עודפי המרץ אל גופך.
על החדרים, על השכלולים, על ההנאות
הקטנות -כל מילה מיותרת. האויר
מתח סטייל. האוירה משדרת סונסטה.
אז אם אתה רוצה להוסיף קצת פלפל
לחיים, אתה יכול כבר עכשיו להזמין
מקומות. ושיהיה לך לבריאות.

סונסטה ים־המלח, טל 84626,84614 057 מרכז הזמנות תל־אביב, טל9 .־244176־ 03 ואצל סוכני הנסיעות

בזי ב ח בי ם
-מיומנות מיותרת

ובמוות הננול

ציון צפריר, העולם הזה

על עיסוקים שאינם יאים לתלמידי
בתי״ספר (,,תשקיף״ ,העולם הז ה

שושנה באייר, יו״ר
אירגון המורים העל־יסו־דיים,
נהגה לעניין כאשר
היא ביקשה לאסור
העסקתם של תלמידים
בתעמולת־הבחירות לרשויות
המקומיות.
עתה מן הראוי שהגב׳
באייר תרחיב את היריעה
ותשתדל גם לשים
קץ לנוהג המגונה של
איסוף תרומות לכל מיני
מטרות על־ידי תלמיבאייר
דים,
הרוכשים בכך, מגיל
צעיר, מיומנות מיותרת לחלוטין: מיומנות
יוסף טל, תל־אביב
השנור•

ריסוס האלופים
על צירוף־מיקרים בחייהם של קצי נים
בכירים (״תמרורים״ ,העולם
הזה .)8.2.89
הם נפטרו באותו שבוע. פחות או יותר באותו
גיל(סביב ה־ .)90 שניהם היו קציני־צבא בכירים.
אבל בכך נגמר הדימיון ביניהם.
פילדמרשל הארדינג, שנפטר בשבוע שעבר,
עדיין היה בריגאדיר (תת־אלוף) כשהוא נפצע
מרסיסי פגז תותח גרמני — בקרב אל־עלמיין.
לעומת זאת כשנפצע תת־אלוף דויד לסקוב,
שנפטר גם הוא בשבוע שעבר, מרסיסים, היו אלה
רסיסי פצצת מרגמה ירדנית — בעת סיור של
לסקוב ואנשיו בירושלים שלפני מילחמת ששת־מאיר
לבינסון, ירושלים
הימים•

בן־דוד באוקראינה
על קרוב״מישפחה של סופר עברי
(״תמרורים״ ,העולם הז ה .)1.2.89
דוחובני — שם מישפחתו׳הראשון של הסופר
בנימין יצחק מיכלי המנוח — איננו שם־מישפחה
שכיח. לכן אני מבקש לדעת אם מיכלי לא היה,
במיקרה, אהיו של אחד דוחובני, שמילא,
כמדומני, תפקיד מאוד׳בכיר במימשל ברית־זאב
שפר, נתניה
י המועצות בשנות ה־.20

9בן׳ציון דוחובני, בשעתו שר־האוצר של
הרפובליקה הסובייטית האוקראינית, היה
בן־דודו של מיבלי המנוח.

שפה משותפת
על בעייה לשונית יהודית(״אנשים״,
העולם הז ה .)1.2.89
הפגישה של הסבתא,
ילידת צ׳כיה, של שחק־נית־הקולנוע־דליה
שינו־קו,
עם הצלמת, העולה
החדשה מרומניה, שבה
גילו השתיים שהשפה
המשותפת היחידה שיש
להן היא ההונגרית, יכולה
לשמש הדגמה של
המצב היהודי — רק כאשר
יהודי מתערה במדינת
ישראל, יש לו שפה שימקו משותפת עם כל יהודי
אחר, השפה העברית שמאי לבני, תל־אביב

שמורת שמאלנים
על צידקת דיברי ה ס מן הימני.
אינני שייך למחנה הזה. אינני אוהד אותו ואני
ירא מאוד ממה שמבשרת התגברותו המתמדת.
לכן גם נדהמתי לראות שהשלם הזה, במיסגרת
גיוון־הדיעות, נתן מקום למדור החדש הזה, סמן
ימני.
השלם הזה נותן לגיטימיזציה לרעיונות האלה?
ואז
אני פותח את הרדיו, שהסמן בוודאי רואה
בו שמורת־שמלאנים משוללי־רסן, ושומע כך
(ביום רביעי ,8.2.89 ,חדשות השעה שבע בבוקר):
״קונגרס ארצות־הברית דחה את ההצעה להעלות
את שכר חברי הקונגרס ב־ 50 אחוז, בניגוד
לכנסת ישראל!״
מה ניגוד? מי ניגוד? שכר חברי־הכנסת הועלה
(המשך בעמוד <4
העולם הזה 2685

1ניר לא נרצח במכסיקו, אבל מותו היו
היה
*אוד לנשיא ארצות־הברית, ג־ורג בוש.
כל עוד חי ניר, היה קיים החשש שהוא עשוי
להעיד במישפט אוליבר נורת׳ .אלא שניר
לקבר את סודו, וכמוהו גם הרמט־לקח
איתו 7ק
כ״ל של הונדוראס, שעסק ב תיאום
בין האמריקאים לקת־טראס,
ואשר נרצח באחרונה.
השיחה האחרונה
מותו של קרוי לא סתםאת
הגולל על עלילותיו. להיפך.
רק עכשיו התגלה סיפור קש ריו
עם פלוני מנתניה, שהציע
לו להצטרף כפילוסוף ל״קשר
הבינלאומי של הבנקאים״.
כך, לפחות, עולה מסיפור שסיפר קרוי
לדפנה אלרואי (בתמונה),
תחקירנית בזה הזמן, היתה
גם האחרונה ששוחחה עמו.

ענייו של סמנטיקה
אילו היה דוח שיפטר מי ס מן טוב לישראל
היו קוראים לו ״דוח מישרד״החוץ״ או ״דוח
מחלקת־המדיגה״ .מכיוון שהמיסמך רע ל מחלקת־המדי
ישראל,
קוראים לו דוח שיפ טר.
אף אחת מהטענות נגדו
לא היתה לגופו של עניין.

״אנצאר מבפנים

ברחוב דיזנגוף, דוו ק א בכ סי ת יברוול,
עו מדי ם אנ שי״מי שטרה צ ב אי ת ושומרים על
הס ד ר במ יכלא ה. לא. זה לא סיפור די מיוני
זוהי ה מצי או ת ב מי תקן קציעות, המכונה אנצאר ,3
כפי שרואים או ת ה מבפנים.

מיבחנים למחנים

דווקא הפרופסור שלמה בידרמן, ראש החוג
לפילוסופיה באוניברסיטה תל-אביב, ש קיבל
בסקר המרצים 10 עגול, סירב להגיב
על הציון שחילקו לו תלמידיו. הסקר,
שנערך בתל-אביב זו השנה הרביעית, עדיין
מרגש, מ קו מם וגורר התייחסויות כאלו
ואחרות. הס טודנ טים, מצי־דם,
קיבלו, סוף״סוף, את

האפשרות להביע א ת דעתם.

מורו ורבו

״הפלנטה הזאת מזוהמת מדי. היא אי־נצה
יכולה להמשיך ולהתקיים,״ הסביר
השבוע, בהרצאה שנשא בתל־אביב, ג׳ו־זף
צ׳פלונה, מורו הרוחני של הד״ר משה
קרוי המנוח. וזה עוד לא הכל -תוך 12
שנה ימותו הבל. רק ניצוצות של בני־אור
ישארו. על הטעות האסטרא-
לית, על בני וולקן והדולפינים
ועל מי שהצליחו להימלט.
כ תב ת ה שער האחורי:

מ כ אן ועד אי ל ת
באיזו עיר מציג אדם את מועמדותו
לראשות העירייה בשעה שהוא מצהיר
שאסור לו לעבוד! באיזו עיר תובעת בתו
של מועמד מזונות מאביה ובנו מגדיר
אותו כמי שמציג חצאי אמי־

תות וכנוכל חטר־אמינות! ה־תשובה
לכל הקושיות-אילת.
השמנת והחתולים

איציק(״פיצי״) ויטונסקי הנמלט -בעיס״
קי-אופנה בלונדון • עיסקות סיבוביות בין
הממשלה ל אגד • משולם ריקליס מכר
את פברזיה • רוברט מקסוול חתם על
עיסקת בארטר עם ברית־המועצות • יש־ראל
זילברברג עדיין ממ-
תיו בשווייץ • ומילחמת ה-
מצות והשכר במצות ישראל.

המדורים הקבועים:

בדע

סמן מני

לאלכוהול

יאסר ערפאת אינו מתח שב, כנראה, בדן;
שומרון • איך מוותר קי טר העובדים לחתול
הראשון, שימון? • מה הקשר בין היסטור! -
יוני הפאבים ה תל־ אבי ביי ם ו חסידי פלמ״ח :
פלסטיניים? • ועל התנחלו־
^ 8 ^ 8יות, ח תולים, שמנת, ערי־ ;
פי תוח ו התקציב הממשלתי1 .

שאפתנית, מתוחה כ קפיץ,
צמודה למסרה
ו חסרת שמץ של ספו נטאניות,
אבל ב החלט
לא אשתו של,
כך מ תארת א ת קיסי
דו ק א קיס (בתמונה) מי שפגשה בה, ומנסה
להסביר א ת הסיבו ת שהבי-
4 9או את הכמעט־גברת־ראשו־נה
להתמכרות לאלכוהול.

דווקא מי שנזקק לני תוח דחוף נד חה שוב
ושוב עד צאת נשמתו. ואילו אדם בריא,
שכלל אינו רוצה לעבור ניתוח, נאלץ
להתחנן על חייו, ולהשתמש בתירוצים
שו גים ומש ונים כ די ל ד חו ת ניתוח שנקבע לו
מהיום למחר. א ם יש תורים,
8הם נגרמים באופן מלאכו•

תי, לצורך ס חי ט ת כספים.

הדים, גכשת וכסאות

וווש ניתוח למנתחים
ר ף הורעו

מחווה לתצלום

במוחו של מי מפסלי ישראל יכול היה לע לות
הרעיון להעמיד אנדר טהב מקו ם שבו
נפל, בימי מילח מתה אזרחים בספרד
( ,)1936ה חייל שבתצלומו של רוברט קאפול?
דברים ב שבח ״הסולידא-
§ 0 /ריו ת ה אינ סלק טו א לי תהבע־ל
או מית׳ שנעלמה מן העולם.

הבאוטו
שר מקשר

מיכתבים — ריסוס אלופים
איגרת העורך — שקרן סושלם
הנדון — פנים בסראה
במדינה — המילחמה המשולשוז
אתה והשקל — סילחסת הסצווז
תשקיף — סיקלוזוו — פעם בשבוע!
אנשים — סדרן רכב
יומן אישי — לסי ש״כח הגופה
זה וגם זה — נודעה עם עתיד
קולנוע — סבון קרבי

כתבת ה שער הקדמי:

הדואמח של הביצים

מדוע המשיכו היל די ם לצפות בטלוויזיה
בעוד הביצים נשרפות במיטבח? כשמקב-
לים היל די ם שכר ועונש על
8 (^ 8 8מעשיהם הופכים הי חסי ם ל-
מק ח ומימכר. מה הפיתרון?
לילות ישראל — אלף נשיקות
איך להיות הדרה — לא להעניש
דף חדש — אגררסה לחיקווה
מה הם אומרים — שמואל יפה, רפי
אדרי. סתי דויד. אמיר כהן.
ציפי שביט, ראובן כהן
מיכתבים לרותי — זקוק לר־גושים

תשבצופן —

הורוסקופ -לא קל
רחלמרחלת — ע ל כל העולם
תמרורים — אוחנוס ד לז -ס
סמן ימני — לא מסוגדס לנסור

ישראל קיסר עושה א ת העכורה השחורה
ליורשים הפוטנציאליים של שימון • מה
ביל בל א ת מנהיגי יהדות אמריקה שהגיעו
לארץ בחשאי, כאילו היו מחתרת חדשה? •
ההרים, הגבעות והבסאות שהובטחו לשל-
מה הילל • יצחק מודעי מב-
טיח להשלים אתה חסר • ו-
איך קוראים לאברהם שריר?

רמה מחכים?

דוח הדסה בך־עיתו, שהתפרסם באפריל
, 1977 הציע למסדאת הזנות בישראל
ולשנות כמה מן החוקים הנוגעים לתופעה.
למרות מיקדי״הרצח של זונות ולקוחותיהן,
סכנו ת של היד ב קו ת ב מחלות והטרדות
הציבור, לא יושמו המלצות
הרוח עד עצם היום הזה.
להעולם הזוז יש הצעה משלו.
המרחלח מדווחת:

יאיר לפיד כבר לא
לבד • גמק׳ה ניר
מגדיל א ת מישפחתו
• מעשה באלמנה,
בתעשיין ובתיק שודת
ומעשה במחזר שעד
היום מחפש • שיטות חד שות להתחיל עם
שחקני־רכש יוגוסלביים • סו סו המזונות
של חיים בו* • נמצא, סוף־סוף, כפיל
לויקטור טיפואנטס בדמותו של ציון
אמיר • מה קרה בין עדנה
לב לשי שריג! • בקרוב 8 ממשיך חודש לעמירם ניר.
וו /1ן!

בזי בגז בי ם
(המשך מעמוד )3
ביום הקודם לשידור ידיעה זאת, שנוסהה במגמתיות
כה בוטה, בשניים וחצי אחוזים (שניים
וחצי אחוזים!).
המסקנה שלי: ריעות הסמן הזה אינן סימפא־תיות,
אבל אולי יש להן על מה להתבסס, בכל
חיים פלדמן, רמת־נן
זאת•

שחורות. שחורות

• בלי מי^/ן א סניט

מיהו שקרץ מושלם? אדם המשקר לד
במצח נחושה ומסתכל הישר בעיניך, ואתה מאמין
לו באותו הרגע, למרוח שאתה יודע שכל מילה
היוצאת מפיו היא שקר.
אין אדם המתאים להגדרה זו יותר מאשר איבר
הראל, מ• שהיה הממונה על שרות״הביטחון מטעם
דויד בך גוריון, ראש־השב׳־כ ולאתר מכן ראש־המוסד.
השבוע
הוא עשה זאת שוב. הוא הוזמן לראיון
בתוכנית מוסף הס1ס־פיס
של הטלוויזיה החינוכית.
ח מרגלית, המראיין
הקבוע, וח׳־כ חיים
דמון, המראיין־האודח,
הציגו לו שאלות. איבר
הראל 4איסר הקטן״,
כפי שהכל קראו לו בשעתו)
הסתכל בהם וב־ .
קהל־אצופים בעיניו הכחולות
והתמימות, והשמיע
שורה של שקרים
מסמרי־שיער. הוא היה הראל אמץ לגמרי. אי־אפשד
היה לפקפק !כנותו.
במהלך הראיון התפתח הרב־שיח הבא על העולם
הזה(שלוש הנקודות מסמנות מקומות שבהם
היסס וגימגם הראל):
הראל: אם אתה מתכוון לפרשה המפורסמת
של המיקרופון אצל יערי, אז אני רוצה להגיד לך,
הפעולה הזאת מבחינת החוקיות שלה היתח לגיטימית
לחלוטין, מכיוון שבאותו זמן הממשלה,
זאת אוסרת בך־גוריון, וכמה שרים איתו, בתוך זה
גולדה מאיר, זלמן ארן ועוד מישהו, אשכול, הם
הרגישו שיש צורך לפקח על מפ״ם בגלל ההידרדרות
שלה לקומוניזם, כמו שהיה באותה תקופה,
מלבד זאת הרי אני מספר בספר על מחתרת!
מחתרת ממש.
מרגלית: וזו פעולה חוקית, שממשלה מחליטה
שהיא צריכה לפקח על מיפלגה פוליטית לגיטימית?
הראל:
זה לא היה 1וטת״ ט — זה עניין
ביטחוני ממדרגה ראשונה!
דמון: וזה לא קרה, שעקגתם אחרי מיפלגות
פוליטיות כשלא היה חשד לכיטחון־המדינהי כמו
למשל מאבק־החורמה שלכם נגד מה שהיה קרוי
אז ״השבועון המסויים״ ,העולם הזה?
הראל: אני רוצה להגיד לך: קודם כל, העול
הזה, אם אתה כבר מזכיר זאת, ואני אמרתי את זה
גם בטלוויזיה, ולא אתת, ואני חוזר על זה, השלם
הזה הפעיל אז סחטנות ולחץ נגד הגורמים הפד
ליטיים. היתה תקופה שהעיתונים, או עורכי־העי־תוניס,
פחדו מהעולם הזה יותר מאשר...
דמון: וזה תפקידך, כראש-השרותים, להילחם
נגד זה?
הראל: לא. אבל הוא תמך בכל המחתרות!
הוא תמך בכל הפעולות האסורות! מפני שהוא
ראה את עצמו...
מרגלית: אבל הוא ל א עשה פעולה חשאית,
בלתי־חוקית!
הראל: אבל כשיש מישהו ...כשיש ...אני...
אני לא מבין ...אני לא מבין את הצגת השאלה
הזאת...
רמו* :גם היום יש שתומכים במחתרת, במחתרות
מסויימות, ואיש א-נו שוקל לכפור בלגיטימיות
שלהם.
הראל: אבל יש מי ...אבל באים ל-ועץ המיש־פטי
לממשלה, ושואלים אותו האם הפעילות
הזאת מותרת או חורגת ...חורגת מן התחום של

המותר במדינה דמוקרטית, האס הם לא עוברים
את הגבול של החוקיות, דנים בזה, אז, היה.״
רמזין: האם היתד, לך אי־פעם כוונה לעצור את
עורך השלם הזה במעצר מינהלי?
הראל: לא הייתי עושר, לו את הטובה הזאת!
ובכלל ...נכלל לא היה אז שימוש נרחב במעצר
מינהלי.
דמון: לא שקלת את זה אף פעם?
הראל: לא. לא הייתי ידיד כל־כך קרוב אליז,
שאעשה לו את זה! •

עלילה גסה

בדברים האלה על העולם הזר, אין מילה
אחת של אמת. זוהי עלילה גסה.
העולם הזה לא תמר מעולם בשום מחתרת.
א־סר מתכוון כאן למחתרות הימניות הקיצוניות,
שהיו קיימות אז.
אחת ממחתרות אלה התנכלה להעזלם הזה,
שתמר כבר אז בהקמת מדינה פלסטינית ובשלום
עם העולם הערבי. בסוף 952ו הונחה פצצה נחלח
המערכת. היא התפוצצה ופצעה שני אנשים(ביני׳
הם הקאריקטוריסט רוש, אז העורר הגראפי של
העולם הזה) .לדברי המישטרד, והשב״ב הונחה
פצצה זו על־ידי המחתרת הימנית, שנשפטה אחר,
כך בצריפין. אולם מעולם לא הורשע איש על
הנחת פצצה זו, כשם שלא הורשע איש על מעש
אלימות וטרור אחרים שבוצעו אז נגד העולם
הזה.
איסר הראל טען שהאיש העומד בראש המחתרות
הוא הד״ר ישראל אלדד(שיינו. איש זה קרא
פומבית לרציחתי. על כן־ הגיש עורך־הדץ מרד!
שטיין קובלנה פלילית, מבלי לשאול אותי, והתנהל
מישפט פלילי על הסתה לרצח.
על מה, אם כן, מסתמך איסר הראל בטענתו
המיפלצתית? פשוט מאוד: למרות החשבון שלנו
עם אלדד ומרעיו, ראה העזלם הזר, חובה לעצמו
להגן על זכויותיהם כאזרחים במרינת־חוק. כאשר
החליט בן־גוריון לפטר את אלדד ממישרתו כמורה,
בשל דיעותיו, מחינו על־כך. כאשר ניסו ל
השתמש נגרם באמצעים אמד־דמוקרטיים, התנגדנו.
כאשר התגלו מחתרות שרוב חבריהן היו
סוכני השב״ב, חשפנו את העובדות. כאשר התגלו
דברים מוזרים מאוד בחקירת רצח הד״ר ישראל
קסטנר, הצבענו על־כך.
רק מוח מעוות מאור יכול לדאות בכך;תמיכה
במחתרות״.
לשיא הגיע הראל בתשובתו לשאלת ח״כ רמון
על כוונתו לעצור אות.-
..כעניין זה ישנה עדות שהיא מעל לכל ספק: זו
של מנחם בנין. בראיון שהתפרסם ב־ , 1977 זמן
קצר אחרי עלותו לשילטון, גילה בגין שהוא התבקש
בשעתו לתת את הסכמתו למעצרי המינהלי,
בטענה שאני סוכן סובייטי. בגין, שידע היטב שזוהי
שטות, התנגד לכך באופן קיצוני ואיים להרעיש
שמיים וארץ אם תבוצע המזימה.
גילוי זה לא היה חידוש לגביי, מפני שבשעתו,
כאשר נרקמה המזימה, שיגר אלי בגין את יעקוב
מרידוד כדי להזהיר אותי מפניה.
כל זה ידוע היטב לאיסר הראל. רבריו הם שקר

עברו מאז הרבה שנים. אומרים: מודה ועוזב
— ירוחם. איסר הראל אינו רודה ואינו עוזב.
מחרידה העובדה שאדם כזה החדק בידו את העוצמה
האדירה של שרותי-הביטחון, בלי כל ביקורת
מלבר זו של פוליטיקאי זקן ועסוק. יש בזה גם
אזהרה לגבי העתיד.

עוד על גיוס בנות לצה״ל (״שרות
אחר״ ,העולם הזה 11.1.89 והלאה).
העניין עם ביטול שרות־החובה לבנות אינו
פשוט כל־כך. הלא גם השלם הזה מודה שלמיק־צועות
מסויימים בצה״ל הן מביאות תועלת רבה.
כאשר קיים גיוס־חובה, צה״ל יכול לבחור
מתוך מאגר־המתגייסות את הטובות ביותר ואת
המתאימות ביותר למיקצועות אלה.
אך מה יקרה כאשר צה״ל יצטרך לאייש מיק־צועות
אלה במתנדבות(או במחפשות־תעסוקה)?
אינני בטוחה בתשובה.
אבל לצבא ארצות־הברית, שבו אין גיוס־חובה
(גם לא לבנים) ,יש תשובה — אולי לא נעימה,
אבל מדברת בעד עצמה 44.3*, :מן החיילות המשרתות
בצבא ארצות־הכרית (והרואות בכך, יש
להניח, בעיקר מקור־פרנסה) ,הן שחורות, שעה
שאחוז השחורים בכלל האוכלוסיה האמריקאית
הוא 12 בלבד.
אולי הנמשל איננו דומה כל־כך למשל, אכל חווה בר־דויד, ראשון־לצי1ן

א 1תז, זה מצודקו
על אי־הכללת חצויות אניזרי־מין
במדריך המסווג (״תשקיף״ ,העולם
הזה .)1.2.89
החלטת ועדת־הסיווגים של מדריך הכתובות
והטלפונים שלא לפרסם את מודעותיהן של
חנויות אביזרי־המין היא, בסך־הכל, מצחיקה.
הציבור הדתי, או החילוני״שמרני, איננו מוחה
על כך שמודעות־ענק של חנויות אלה, שתוכנן
אינו משאיר שום דבר לדימיון, מתפרסמות,
כמעט מרי יום, בשלושת הצהרונים, שתפוצתם
המשזתפת בוזדאי איננה נזפלת מזאת של המד־

נעמי ורפל,

ייד המסווג•

תדאביב

שתי וערב
על הצלב כס מל לאומי(״יומן אישי״,
העולם הז ה .)25.1.89
כל אחד והצלב שלו. אם הצלב הכבד ביותר
שנשא וינסטון צ׳רצ׳יל על גבו היה צלב לוריין,
מה יאמר נשיא פינלנד, שעל ניסו הרישמי, נס־ה־נשיא,
מתנוסס לו(אמנם מימים ימימה, עוד בטרם

קפריסין בבן־גוריון
על יחס אנשי״הביטחון לתיירים
יוצאים(״הוי, סוזאנה״ ,״יומן אישי״,
העולם הז ה .)18.1.89
התייחסות שילטונות״הביטחון בנמל־התעופה
בן־גוריון לתיירת הבריטית הרעידו בי הרבה נימים.
מיקרה דומה להפליא
אירע גם לידידה,
תיירת דנית, שליוויתי
לנמל־התעופה.
הצעירה, בדיוק כב־מיקרה
של התיירת הבריטית,
זכרה רק שם
אחד — של מדריך ל־ריקודי־עם,
והיא היתה
משוכנעת שכל אנשי־הביטחון
רוקדים ריקודי־עם
ולכן יהיה שם זה
קורא כהן
מספיק כדי לעמוד לזכותה.
קיצורו
של דבר, אותה צעירה כבר לא תבוא
שוב לישראל, מאחר והשפלה מן הסוג שאותו
עברה בנמל־התעופה בן־גוריון(כולל שאלות לא־רלוונטיות)
,היתה עבורה לסיוט.
מן הראוי להעביר פעם את שר־התיירות את
מדורי־הגיהינום שאותם עובר התייר היוצא, ואז
אולי ישתפרו פני הדברים ותתחיל נסיגת־מד, מן
הנסיגה המתמדת בתיירות.
תיזכורת: בעוד התיירות לישראל מסקנדינביה,
שאותה מונים בעשרות אלפים, ירדה,
התיירות מארצות־צפון אלה לקפריסין, למשל,
עלתה ב־* 50 ואילו התיירות לספרד, מארצות
אלה, המסתכמת במאות אלפים לשנה, עלתה

פעם חלמנו שהתיירות אצלנו תהיה ״כמו לספרד״
,עכשיו צריכים לחלום שהתיירות אצלנו

תקבל את מימייל׳פריסיז• עלי כהן, קופנהאנן

כל אחד1קום ג ה1

סימפאתי ונעים
על תצלום של ח״כית בבירה
(״נטעתי לפאריס בגלל הטירוף של
הימין!״ ,העולם הז ה ,)18.1.89
השלם הזה הוא שבועון מצוייר (יותר נכון,
שבועון מאוייר, שזה התרגום המדוייק של המושג
אילאסטרייטד מגזין המקובל בעולם העיתונות)
ולכן הוא, כמתבקש, גדוש תמיד תצלומים
מעניינים וזאת אחת הסיבות שאני קונה אותו כל
שבוע.
תמיד תמהתי מדוע מקפידים עורכי העולם
הזה לציין ליד כל תצלום את שמו של הצלם.
הלא, ככלות הכל, אין העולם הזה פירסום
מיקצועי לחובבי צילום. השבוע הבנתי.
זה היה כשגיליתי, בראשונה עד כמה שזיכרוני
מגיע, תצלום סימפאתי ונעים של ח״כ אורה נמיר,
המצולמת בדרך כלל בצורה שאיננה מחמיאה לה.
ואז, באמת, הסתקרנתי מי הוא הצלם שעשה זאת.
הצצתי בשולי התצלום וגיליתי את זהות הצלם:
הצלמת רחל אבנרי.

תורה לה * 8י־׳ רות ברגיגיץ. חל^-ביב
* בפי שהופיע ברש האיש• שר ושיא צרפת,
שארר רה־1ול, בשרם 1959־. 1968

מיכתבים למערכת

על מחלוק ת אפשרית בנושא גבינת־הקוטג׳
(״מטלית אדומה״ ,העולם
הז ה .)18.1.89
מ. בקר(שאני חושד בו מאוד שחתימתו אינה
אלא התחכמות, והכוונה לאחד ״מבקר״) ,הקוטל
את סיפרו החדש של אדם ברוך על הפסל יחיאל
שמי, מעיר, כבדרך אגב, שלולא סממנים מסויי־מים
בכתיבתו של ברוך, סיפרו ״לא היה מעורר
יותר מחלוקת מאשר גבינת־הקוטג׳.״
מכאן ברור שמר בקר(או האדון המבקר) איננו
יודע מה שהולך אצלנו בבית. אחרת היה יודע על
מה שהולך כל בוקר בין אשתי לביני, לפני שמכינים
את השולחן לארוחת־הבוקר. קוטג׳ חמישה
אחוז? קוטג׳ תישעה אחוז?

שלום רוט,

ידעו להגיד בפינית אדולף היטלח צלב־קרס
צהבהב, אם כי יז צת ק צו? קרסיי• צלב׳ סב

העולם הזה שומר לעצמו א ת הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות, מישפ־טיות
או טכניות.

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערבת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־ .972*3מנוי ,2009 ובטלקס
— 51111. 341667 עא1מ.
חדאביב העולם הזה 2685

ראי, רא עועד ההיו־ /איזה 3ר;>יוד אתה מז כי ר?

מוי במראה
^ ילד היה המיסמן־ טוב לישראל, היו קוראים
לו ״דוח מישרד־החוץ״ או ״דוח מחלקת־המ־דינה״.
מכיוון
שהמיסמן־ הוא רע לישראל, קוראים לו
״דוח שיפטר״.
לא דוח של ממשלת ארצות־הברית. לא דוח
שעומד מאחוריו הכוח המקובץ של מיניסטריון
אדיר־עוצמה.

סתם דוח של איש אחד, סלוני בשם
שיפטר, שאיש לא שמע עליו קודם לכן.
שיפטר? בוודאי אנטי־שמי. הרי כל הגויים הם
אנטי־שמים.
שיפטר הוא יהודי? אז הרי ברור, זהו יהודי
השונא־את־עצמו, אחד הרוצה להתרפס לפני הגויים.

בזה
נגמר הוויכוח. אין צורך להרהר
בעניין. אפשר לשכוח אותו.

חלאה, ולא הייתי רוצה להיות בצבא אחד איתו.

מפקד המחפה עליו, בכל דרגה שהיא,
לוקה בפחדנות או באי־שפיות מוסרית
ואינו ראוי ללבוש מדים של צבא הגון.
מקומו על ספסל־הנאשמים של מישפט
פושעי-מילחמה.

^ טענה השניה, ואולי המוחצת ביותר היא:
( 1יש בדוח הזה הרבה גילויים על הפרות של
זכויות־האדם במדינות אחרות, ורבים מהם חמורים
הרבה יותר מאשר הגילויים הנוגעים לנו.
אבל כלי־התיקשורת(שוב כלי־התיקשורת!) התמקדו
רק בישראל.
הפלייה ברורה. שינאת־יהודים קלאסית. המרצע
האנטי־שמי יצא מן השק.

האמנם?

העובדה עצמה נכונה. אין פרופורציה.

בהחלט לא!

ראשית כל, תפקידו של הדרג הצבאי הוא למנוע
מעשים כאלה.
אני מניח שנעשה בצה״ל משהו בכיוון זה. פה
ושם מוגשים מישפטים. פה ושם מנסחים פקודות
יפות.
אך האמת הפשוטה והגלוייה היא שצמרת
צה״ל פשוט הרימה ידיים. דובר־צה״ל מפיץ כזבים
מגוחכים כדי לחפות על האמת, וכל העולם
יודע. יש קנוניה של השתקה. רוב המיקרים אינם
באים כלל לידי בירור, ואם כן — העונשים מגוחכים.
האנשים העומדים בראש צה״ל פשוט החליטו,
כנראה, שאין הרבה מה לעשות בעניין זה.

אבל איש בצמרת ישראל לא טען כי
יש בדוח ולוא עובדה אחת שאינה נכונה!
שתיקה
כהודאה. שתיקה כהודעה. למעשה מודה
מערכת־הביטחון שכל העוברות המובאות
בדוח זה הן נכונות, עד האחרונה שבהן.
שהרי אחרת כבר היינו שומעים גילויים מרעישים,
מלווים בתרועות־שימחה: פרט זה אינו נכון,
י * סיפור זה בשקר יסודו.
.אולם זה לא נאמר. הטענות נגד הדוח פונות
בכיוונים אחרים.
• ראשית: שהדוח הוא חד־צדדי.
• שנית: שהתיקשורת האמריקאית היפל־תה
את ישראל לרעה.
• שלישית: שכל הצבאות נוהגים כך.

אין שני צדדים לפגיעה בזכויות-הא-
דם. פשוט אין.
נאמר: הדוח אינו מגלה את הרקע. אין הוא
מספר על האינתיפאדה.

_ לא נכון. הדוח מסביר היטב איך נולדה
האינתיפאדה, ומה הרקע לפעולות
צה״ל בגדה וברצועה.
אבל זה בכלל אינו נוגע לעניין. מפני שההנחה
היא ששוםדבר אינו מצדיק פגיעה בזכויות־האדם.
אמנת ז׳נווה, הנוגעת לשטחים כבושים,
מבהירה זאת בצורה חד־משמעית. יש מותר ויש
אסור.

הדוח מטפל אך ורק בדברים שהם
אסורים ג ס במצב של מילחמה, התקוממות
עממית ו/או פעולות גרילה

וטרור.
ף* סיל פרלמנטרי אחר בוושינגטון, שחקר
* את שיפטר, קרא כשימחה(לעיני המצלמות
* ובוחריו היהודיים) :האם אינך יודע שהערבים
שולחים את הילדים והנשים שלהם לשורה הקיר־מית?
אז איך אפשר שלא להרוג ילדים ונשים?
אני הצטרפתי לאירגון הצבאי הלאומי בגיל
, 14 והשתתפתי בעימותים עם הצבא הבריטי בגיל
. 15 כל המחתרות בארץ הפעילו נערים ונערות
בגיל הזה.

במצב של התקוממות, נערים בני 8
ו־ 10 זורקים אבנים. אך דרוש דימיון
חולני כדי להאמין שהם ״מסכנים חיי-
חיילים״ ,עד כי אין מנוס מלהרוג אותם.
חייל היורה בילר בן ,8בכל מצב שהוא, הוא

עקרונית, כל הצבאות מאבדים את
פרצופם האנושי כשהם הופכים לצבא-
דיכוי מול פני התקוממות עממית.

זה פועל כך: בכל חברה אנושית יש אחוז מסו־כל
אלה אינם ידיעות.
יים של אנשים אלימים, אכולי שינאה ותוקפנות,
־ אך יהודי המנהל ״מחנה־ריכוז״ ,יהונוסף
על סאדיסטים סתם. גם בכל צבא. צבא של
דים העורכים ״פוגרום״ ,יהודי המפוצץ
מדינה תרבותית, בתנאים נורמליים, בופה על
בתים והמגרש בני-מיעוטים, יהודי החיילים
אלה מישטר קפדני של מישמעת. אך
עושה לאחרים בדיוק מה שעשו הגויים
במילחמה קולוניאלית, הברגים מתרופפים.
ליהודים בבל הדורות — זוהי ידיעה.
כאשר מתירים את הרצועה, מתגלה שבכל
ועוד איך!
,מחלקה יש כמה סאדיסטים, הנהנים — כן, פשוטו
זהו בדיוק אדם נושך כלב. ילד הרוצח את אמו
כמשמעו! — נהנים לשבור עצמות, נהנים לשבגרזן.
אשה האונסת גבר.
מוע זעקות־כאב, נהנים לירות בילד ובאשה. החלבמשך
40 שנה תיארנו את ישראל הקטנה וה־אה
הזאת, המדוכאת בכל צבא בימים כתיקונם,
אמיצה כמדינת־קורבנות־הנאצים, כנושאת המצפה
למעלה בתנאי־כיבוש, כמו שהקיא עולה
סורת היהודית ההומאנית, בתשובתנו על הפוגבוושט
של אדם שיכור.
רומים והשואה. הבאנו כל אורח ליד זשם, תחת
צה״ל אינו גרוע יותר מצבאות אחלהביאו
לקבר החייל האלמוני. יצרנו במתכוון רים במצב כזה.
אסוסיאציה שאינה ניתנת לניתוק: ישראל־קור־בנות.

אם זה מחליש, ולוא במיקצת, את צידקת
לכן, כאשר בא דוח סמכותי ומגלה כי בשיטחי־הכיבוש
של ישראל קורים דברים נוראים — 1 1הביקורת של רוח שיפטר?

ך* ישראל נשפכו על הדוח הזה קיתונות של
*.רותחים וצוננים.

ני מודה שאינני יודע מה זה רוח חד-צדדי
על פגיעה בזכויות־האדם.

ניקח דוגמה ממקום אחר. ברית־המועצות, למשל.
כאשר
זעקנו בחוצות העולם שעשרות יהודים
סובייטיים נכלאו בשל רצונם לעלות לישראל או
ללמוד עברית — האם הקפדנו להוסיף כי שלושה
מיליון יהודים אחרים בברית־המועצות חיים
בשלווה, וכי רבים מהם ממלאים עמדות־מפתח
במנגנון־השילטון?

מתנהג בשטחים כמו צבאות קולוניאליים אחרים
מול פני מילחמת־שיחרור. הצרפתים באלג׳יריה
היו יותר גרועים. הבריטים בארץ־ישראל (כלפי
היהודים) היו בהרבה פחות גרועים.

דוח שיפטר חושך מציאות זו, וטוב
שהוא חושך אותה.
מפני שאם קציני־צה״ל אינם מסוגלים להילחם
בנגע ההורס את צה״ל מבפנים, הגורם נזק בלתי־הפיך
לגוף שאנחנו זקוקים לו להבטחת עצם קיומנו
— הם צריכים לקום מול הממשלה והציבור
ולהכריז, בפשטות: זהו המצב. איננו• מסוגלים
למנוע את ההידרדרות.

אולם האמריקאים עצמם הסבירו זאת בצורה
פשוטה לגמרי: יתכן שהעיראקים והדרום־אפ־ריקאים
גרועים יותר. אולם העיראקים והדרום•
אפריקאים אינם מקבלים מארצות־הברית סיוע
בסך שלושה מיליארד רולר לשנה.

האמריקאים מוטרדים ממעשי צה״ל
בשטחים הכבושים, מפנישהם
משלמים בעדם.

האלות, כרורי־הפלסטיק, הרובים ושכר היורים
— הכל משולם בכסף שמשלם־המיסים האמריקאי
הפשוט מרוויח בזיעת־אפיו ומעניק לישראל.
בחוצות
ארצות־הברית מודבקות מודעות המראות
חייל צה״ל מנחית מכת״רצח על ילד פלסטיני,
תחת הכותרת :״זה נעשה בדולארים שאתה
משלם כמס!״ זה יוצר תחושה של אחריות, של
אשמה, של שותפות בדיכוי.
מדינה קטנטנה זו מקבלת סיוע אמריקאי רב
יותר מאשר כל מדינה אחרת בעולם. בחשבון של
מענק לנפש, מקבל האזרח הישראלי יותר סיוע
מאשר אזרחי כל שאר המדינות ביחד. קשה
לשכנע את האמריקאים שהם עושים זאת לטובת
עצמם.

בקיצור: האמריקאים אינם מממנים
את הזוועות בעיראק ובדרום־אמריקה.
אבל הם מממנים את הדיכוי בגדה וב
רצועה.

דעתי יש להפלייה זאת מקור שני, עמוק
€הרבה יותר, בלתי־מודע.
הכלל העיתונאי העתיק אומר :״כלב נושך בן־
אדם — זאת לא ידיעה. אדם נושך כלב — זאת
יריעה״.
עיראקי רוצח כורדי — לא ידיעה. דרום־אפ־ריקאי
לבן מתעלל בכושי — לא ידיעה. סעורי
כורת ידו של גנב, איראני עורך טבח בכופרים —

הייפלא כי כלי־התיקשורת מקדישים לכך כותרות
ראשיות?
דוברי־ישראל טוענים שמודדים אותנו אחרת
מאשר מדינות אחרות. הם רואים בכך הפלייה
אנטי־שמית.
האמת היא שמודדים אותנו באמות־מידה שונות,
ושזוהי הפלייה פילו־שמית.

זוהי הפלייה לטובה, המבטאת כבוד
עמוק לעם היהודי, הערכה עמוקה לנד
דינת־ישראל, ומכאן — התדהמה והפלצות,
התביעה שנשמש דוגמה לאחרים,
אור לגויים.
אולי זה לא נוח. אבל אני גא בכך.

ף אשר לטענה:

כולם עושים זאת 0081 .

0771 1־1

יש המשווים את התנהגותנו בשטחים
הכבושים למעשי-הנאצים. יש לדחות
השוואה זו בשתי ידיים.
לפעמים מושמעת האשמה זו בתום־לב. הנאצים
הפכו סמל לכיבוש אכזרי.
אבל הנאצים לא היו כובשים רגילים. לא זו
בלבד שרצחו מיליוני יהודים, צוענים ואחרים,
אלא שגם כלפי עמי המערב הכבושים הפעילו
שיטות נוראות. די להזכיר את הוצאתם־להורג
של עשרות בני־ערובה כנקמה על הריגת חייל
גרמני אחד.

אפשר להשוות את התנהגות צה״ל
בשטחים הכבושים להתנהגות הבריטים
במקומות כמו הודו, קניה ומאלא
יה, וכיום באירלנד הצפונית. וגם להתנהגות
הצרפתים באלג׳יריה, הפורטוגלים
באנגולה, ההולנדים באינדונסיה,
וכן הלאה.
השוואה כזאת תגלה, מן הסתם, כי צה״ל

נו א ת

ו ן־ס־

אם יש לכם קצינים מוכשרים יותר
להפעלת המישמעת — קחו אותם. אם
לא — הוציאו את צה״ל מהשטחים
הכבושים! בכל מחיר!
ף זוהי, כמובן, התשובה הנכונה על הדוח.
1בסך־הכל, זהו מיסמך מתון. כל מילה בו אמת.
אפשר היה להוסיף כהנה וכהנה, ועוד כהגה וכהנה.

הוא
הציג ראי לפני פנינו. אם זה דוחה
אותנו, אין טעם בשבירת הראי.
אך נדמה שרק מעטים בישראל הזדעזעו מעצם
הדוח. את הממשלה הדאיגה רק השפעת הדוח על
דעת־הקהל באמריקה.

דאגה זו באה באיחור.

בכל יומיים־שלושה מראה כל עיתון אמריקאי,
כל תחנת־טלוויזיה אמריקאית, תצלומים של חיילי
צה״ל, כשהם נראים כמו קלגסים קולוניאליים.
הם נראים כך מפני שאינם מחלקים סוכריות, אלא
עוסקים במלאכת הדיכוי. הם לבושים כך ומצויירים

מי שרואה תמונות אלה שוב ושוב,
יום אחרי יום, מתחיל לראות את ״מדינת
היהודים״ בתת-הכרתו כמדינה ברוטלית,
בלתי־אנושית, סאדיסטית.

ממול נראים הילדים, הנשים -,האזרחים הבל־תי־חמושים.
הצופה והקורא בעולם רואים בהם,
בדרך הטבע, אוכלוסיה סובלת, מדוכאת, הלוחמת
על חרותה.

הדוח אינו מוסיך מאומה לתמונה זו.
הוא רק שם אותה במיסגרת.
התמונה הזאת גורמת למדינת־ישראל נזק בל־תי־הפיך.
לנזק זה יהיה במשך הזמן מחיר כלכלי,
פוליטי, ביטחוני ומדעי, שאי־אפשר כלל לאמוד
אותו. אנחנו מבזבזים תוך שבועות נכס של רצון־
טוב, שנוצר במשך דורות רבים.

אם לחזור על דיברי תומאם ג׳פרסון:
שום עם אינו יבול להרשות לעצמו
להתעלם מדעת האנושות ההגונה.

אבנך1

נזאתינאלל בי ב

ניצי ששה אוננה בלונדון איציק ויטונסקי, המכונה ״פי־צי״
,שהיה בין הבולטים ביצרני־האופנה
בישראל ער שנמלט לפני
שנתיים והשאיר חובות של כשלושה
מיליון דולארים, עושה עתה אופנה ב־לונדון.
הוא
הגיע ללונדון לפני כמה חודשים,
אחרי שהות ממושכת בגרמניה.
בלונדון החל בייצור אופנה, אולם לפני
חודש הודיע לו הבנק כי אינו מעוניין,
בהמשך פעילותו.
הצרה היא שפיצי כבר חייב לבנק
יותר מ־ 200 אלף שטרלינג. עתה הוא
מנסה לשווק את מוצריו למיזרח הרחוק,
ויצר קשרי־עסק עם האופנאית
הישראלית שרה ברגר, הפועלת ב־הונג־קונג.
בשבוע
שעבר נפגשו בלונדון ברגר,
פיצי וחברתו קתי, שיצאה עימו מישראל.
פיצי השאיר בישראל מישפחה.
לפני התמוטטות עסקיו היה חבר של
חווה לוי, וסייע לה בפתיחת חנותה
בכיכר״המדינה. לו עצמו היתה בכיכר
חנות גדולה.

ר־קד־ם
מכר אח
פברדה

משולם ריקלים מכר את חברת־התמרוקים
פברדה ב־ 1.5מיליארד דולר
לחברה ההולנדית הענקית יונילבר.
ריקליס החזיק בחברה באופן פרטי,
והוא קנה אותה לפני כמה שנים במח־

איש־עסקיס ריקלים
1.5מיליארד דולר
צית הסכום .׳ונילבר מייצרת תמרוקים
שונים, ורצתה לחזק את השיווק שלה
ברכישת פבח׳ה, שיש לה זכויות על
שמות מוכרים בתעשייה זו.

מנהל־הקרנות הישראלי בציריך,
ישראל זילסרסרג, שנתפס לפני
כמה שנים בישראל ועימו מיסמכים
המראים לכאורה על הון שחור של
עשרות ישראלים בשווייץ, ממשיך
לנהל כספים של ישראלים בציריך.
הפרקליטות ביקשה לחייב את זיל
ברברג להעיד, על־סמך תקנות הפיקוח
על מטבע זר, והוא עירער על הדרישה
בנימוק שהוא תושב זר בישראל החי

הפסדים בהימורים
הסתבכותו נובעת מהפסדים בהימורים.

מקשר

בוית־המועצות
עיסקת־בארטר בהיקף של 1.5מיליארד
דולר עם הסובייטים. מקסוול
נמצא עתה במיתקפת־רכישות, ולאחר
שהשלים את ההשתלטות על הוצאת
מקמילן האמריקאית קנה בימים אלה
את הסניף האמריקאי של חברת־ה־נסיעות
תומאס קוק, בסכום המתקרב

איל־עיתונות מקסוול
מיחקפח רכישות
ל״ 700 מיליון דולר, מידי חברת דאן
אוד ברדסטריט.
מקסוול הסכים להשתתף ולסייע
לוועידת אילי־ההון היהודיים, שתתכנס
בישראל ב״ 19 במארס לתמיכה
בישראל.
בין הבאים יהיו גם הלורד רו
טשילד,
סיריל סטיין, אדגר
סרונסמן וטרוור צ׳ין.

מילחמת המצות
בית־המישפט העליון דחה עירעור
של ישראל וצסיה דננברג נגר
בני־מישפחתם, שרה ואליעזרררלן ש,
בשאלת השכר המשולם לוולפים.
הצהרים הם בעלי־השליטה בקבו־צת־החברות
מצות ישראל, שהיא מ־מיפעלי־המזון
הגדולים במדינה. בגלל
סיכסוכים מונה לעסק מפרק זמני,
ורואה־החשבון יחזקאל פלומין מונה
כמנהלו מטעם בית־המישפט.
בנובמבר 1980 חתמו בני־המישפחה
על הסכם, בעת כהונת המפרק הזמני,
שכותרתו ״שכר״עבודה למישפחת דננ־ברג״
,ועניינו שכר בני־המישפחה העובדים
בעסק. בהסכם נקבע כי השכר
יהיה צמוד למדד. ב־ 1985 החליטה
הכנסת על חוק להקפאת השכר, וב־עקבות
זה טענו בני דננברג, באמצעות
עורכי־הרין מיכה כספי וערן פילס
פלס,
שהחוק מבטל את הצמדת שכר בני
וולף.
הללו טענו באמצעות עורך־הדין
אמנון גולדנברג כי אין החוק חל
על ההסכם, באשר הוא מדבר על מדהים
שונים.
בית־המישפט המחוזי קיבל את עמדת
וולף, וקבע כי חוק־ההקפאה לא חל
על הסכם זה.
בית־המישפט העליון אישר את החלטת
בית־המישפט המחוזי, אך מסיבות
שונות. השופט גסריאל 0ך קבע כי

שט״שאודט הקים קרן השקעות
העם שלג בחרמון

איציק ויטונסקי

מיכאל שטיינהארדט, מראשי הבורסה האמריקאית, הקים קרן בעלת הון
של 1.3מיליארד דולר, שתשקיע בבורסה האמריקאית.
שטיינהארדט פעיל בענייני־ישראל. הוא יושב־ראש אגודת־הידידים של
10 סיא1ן ישראל, והתפרסם עת סחר במניות קאנון נגד השוק והרוויח תוך חודשים
אחדים 35 מיליון דולר. אחד מעוזריו הקרובים של שטיינהארדט הוא הישראלי

אביטיומקין.

לפני שנה הסכימו! ממשלת״ישראל לממן עבור אגד רכישת אוטובוסים
חדשים. היה זה אחרי ש אגד שיכגע את הממשלה שהיא חייבת לו כמה
עשרות מיליוני שקלים.
הממשלה לא רעתה להזרים כסף לקופת אגד, מחשש שמא הכסף ילך
לשיפור מצב החברים ולא לשיפור תגאי״השרות. אחרי תיכנונים נעשתה
העיסקה הבאה: הבנקים צ׳ייס מנ ה טן ולאומי, שניהם בלונדון, הילוו 75
מיליון מרק לממשלת״ישראל, שרכשה בכסף זה 400 אוטובוסים מרצדס,
ומסרה אותם לאגד. ההלוואה, שניתנה בתנ אי ם טובים, נפרעת על-ידי
ממשלת־ישראל.
זילברברג ממתיו
לפסק־דין

איל־העיתונות הבריטי רוברט
מקסוול היה בשבוע שעבר במוסקווה
עם עורך־רינו 00 ,פיזאר, וחתם על

העיסקה הסיבובית ח ביו הסמשלה ל״אנד

בנז ר עגז

החוק חל על ההסכם, שכן אחרי הגשת
,העירעור לעליון קיבלה הכנסת תיקון
רטרו־אקטיבי לחוק, החל על ההסכם.
אולם לדעת השופט בך, במיקרה הזה
בני־המישפחה שהם בעלי־העסק אינם
יכולים להיחשב כעובדים, במובן החוק,
שכן ברור כי מטרת ההסכם היתה להס־

פרקליט כספי
החוק מבטל ההצמדה

מנהל־קרנות זילסרברג
לק1חוחי 1הפסידו
בשווייץ, שבה מסירת העדות היא
עבירה על החוק. בית־המישפט המחוזי
דחה את עירעורו, אולם פרקליטו,
דויד ליבאי, עירער לעליון לפני שנתיים,
ועדיין אין החלטה. ללא עדותו
של זילברברג לא ניתן להגיש כיתבי-
אישום נגד המופיעים במיסמכים שנתפסו.
חברת־הניהול
של זילברברג קרויה
אעטראדקו, ומישרדיה נמצאים בבית
בודד מפואר על האגם לימן, בעיירה
ליד ציריך. מחירי הבית עלו במאות
אחוזים בשנים האחרונות.
לפני שלוש שנים הפסידו לקוחותיו
כסף רב, כשטעה בהמרו על מטבעות
אחדים כנגד הדולר, אולם מאז שיפר
את ההפסדים ולקחותיו אינם מתלוננים.
זילברברג
נמנע מביקורים בישראל
עד לפסק״הדין. בשיחה אמר כי קצין־
המישטרה שעצרו, בנימין זיגל, סיפר
שמעצרו בא בעיקבות מידע שהגיע,
אולם מוסר־המידע לא היה לקוח.
מקורות מישפטיים סבורים כי הפרקליטות
שגתה, בהעמידה לדין את
זילברברג על־סמך תקנות הפיקוח על
המטבע, והיתה מיטיבה לעשות אילו
פעלה כמו ממשלות צרפת ואיטליה,
שעל סמך מיסמכים על חשבונות לא־חוקיים
על אזרחיהם בשווייץ פנו ל־בית־המישפט
הפדרלי בשווייץ, שכפה
על הבנקים לחשוף את החשבונות.
אילו פנתה הפרקליטות בדרך דומה,
אין ספק כי מזמן היה זילברברג נאלץ
לחשוף את כל החשבונות הישראליים.

מדענים דיברו על התחממות כדור־הארץ.
חוזי־שחורות דיברו על חור ב• *
שיכבת־האוזון מעל לקוטב, הפיכת העולם
לחממה, המסת הקרח, הצפת
ערים וארצות. אחרים הסתפקו בדיבורים
על מחזוריות של תקופות חום
וקור.
בישראל לא היה לכך זכר. אחרי קיץ
חם מן הרגיל, בא חורף קר מאוד. השבוע
ירד שלג במקומות רבים בארץ,
וברמת־הגולן התחוללו סערות־שלגים
כמו בשווייץ.
״מצפון תיפתח הרעה״ .אולם
המתנחלים היהודיים ברמת־הגולן חששו
פחות מפני הקור של הטבע מאשר
מפני ההתחממות הפוליטית. ובצדק.
האימרה ״מצפון תיפתח הרעה״ קיב־ י**
לה השבוע מובן חדש לגמרי, לפחות
באוזני המתנחלים. כי מדמשק נשבו רוחות
חדשות.
עד כה סמכו מתנחלי־הגולן על הקיצוניות
הסורית. גם מי שהכיר בשינוי
הגדול שחל באש״ף, המשיך לסמוך על
הנוקשות של חאפט׳ אל־אסד, יריבו
הגדול של יאסר ערפאת.
אסר, כך חשבו, יישאר נאמן לקו
הקיצוני. הוא לא יצטרף לאופנה החדשה.
האסימון של רמת־הגולן לא
יתגלגל על שולחן־ההימורים הבינילאומי.

טעו. השבוע, ברמזים דקים,
הסתבר כי גם אסר הריח את ריח התקופה
החדשה. הוא חושש מפני התחלתו
של תהליך־השלום, שבו יככב אש״ף,
בעוד שסוריה תישאר בחוץ. סוריה
מבודדת, מוחרמת וקיצונית לא תצליח
לקבל בחזרה את רמת־הגולן.
בסדר־־היום. הקו הסורי החדש
מתבטא בהתקרבות זהירה אל מצריים
— מבלי שמצריים תוותר במאומה על *>.
חוזה־השלום שלה עם ישראל. סוריה גם
מרבה לדבר על הוועידה הבינלאומית,
כדרך לפיתתן. משמע: ועידה שסוריה
תשתתף בה, ושבה תיכלל רמת־הגולן
בסדר״היום.
כאשר שר־החוץ הסובייטי, אדווארד
שוואראנאדזה, יבוא בעוד כמה ימים
לדמשק, יתאמו סוריה וברית־המועצות
את צעדיהן לקראת יעד זה.
למתנחלים ברמת־הגולן, שהתכרבלו
השבוע בדובונים בנוף המושלג.,
היתה זאת בשורה רעה. שבע שנים אחרי
חוק־הגולן, שסיפח את הרמה ליש־ —י
ראל, הם מתחילים ללמוד כי קשה לחוקק
בכנסת את ההיסטוריה. זו פועלת
על פי חוקים משלה.
ההתקוממות המילחמה
המשולשת

פרקליט גולדנברג
הח 1ק לא חל על ההסכם
דיר את היחסים בין בעלי־השליטה,
ולא יחסים בין מעבידים ועובדים. לא
היתה גם פרופורציה בין הערך הריאלי
של העבודה לבין התמורה ששולמה,
ולכן אין לראות בבני־המישפחה עובדים.

שלג ירד ברמת־הגיל!
אך המתנחלים
חששו דווקא מפני
ההתחממות בדמ שק.

עימות עם צה־ל או
ל א -לפני המתנחלים
עומדת ברירה
אכזרית.

.״הערבים רוצים לפלג אותנו,״ אמר
עמרם מיצנע, אלוף פיקוד המרכז, למתנחלים
הזועמים שתבעו את ראשו,
אחרי שמתנחל נוסף נספה בלהבות.
היתה זאת התבטאות אומללה .״הערבים״
הם מאה מיליון בני־אדם. ביניהם
הערבים המהווים * 18 מאזרחי ישראל,
והמדינה הערבית הגדולה ביותר, מצריים,
שעימה יש לישראל חוזודשלום.
יתכן כי מיצנע, הסופג מכות מכל
העולם הזה 2685

הצדדים, התכוון רק לערביי האינתיפאדה.
הוא ביקש מן המתנחלים לעמוד
שכם אחד עם החיילים מול ההתקוממות.
זוהי
תיקוות־שווא.
איכות המוות. רבבות המתנחלים
בגדה וברצועה אינם עשויים מעור
אחד.
חלקם דתייסן לאומניים קיצוניים,
שבאו לשטחים הכבושים כדי לכפות
את סיפוחם על המדינה.
הקיצוניים ביותר דוגלים בגלוי או
בסמוי בגירוש הערבים מן הארץ. כוונתם
המפורשת של כולם היא להוות
בגופם מחסום, שימנע בעד המדינה להחזיר
את הגדה והרצועה לריבונות ערבית,
תמורת שלום.
חלק אחר מורכב מאנשים ללא זיקה
רעיונית, שהלכו אל הגדה כדי למצוא
שם ״איכות חיים״ .הם התעלמו מן האזהרות
שאמרו כי בסופו של דבר לא
יהיה מנוס מהחזרת השטחים האלה. הם
התעלמו גם מן האוכלוסיה המקומית,
שאליה הם התייחסו כאל חלק דומם של
הנוף.
אלה גם אלה נזעמים, כאשר מתברר
להם כי ״איכות החיים״ היתה אשלייה,
וכי המציאות היא מוות בכבישים.
מיליציה חמושה. כך נוצר בישראל
מצב שיש לו תקדימים במאבקים
מסוג זה במקומות אחרים. כאשר מתקוממת
האוכלוסיה המקומית בארץ
כבושה, שיש בה גם התנחלות של כובשים,
עלול להיווצר מאבק משולש:
הצבא הכובש, האוכלוסיה המתקוממת
והמתנחלים.
כך היה באלג׳יריה, כאשר מילחמת־השיחרור
גרמה בסופו של דבר לפילוג
בין הצבא הצרפתי הכובש ובין המיליציה
החמושה של המתנחלים, שנקראה
אראה־אס (״אירגון הצבא החשאי״).
אחרי
שצרפת בבר השלימה עם
ניצחון האלג׳ירים וכרתה ברית־שלום
עם המתקוממים (״השלום בין אמיצי־הלב
״,כדיברי שארל דודגול) ,ניסו
המתנחלים לחולל הפיכה צבאית נגד
ממשלת־צרפת, ואף ביקשו לרצוח את
דה־גול. כפי שגילה השבוע איסר הראל,
אז הממונה על שרותי־הביטחון,
מילאה ישראל תפקיד מפוקפק מאוד
בפרשה זו. השרותים הישראלים היו
קשורים במחתרת הימנית החמושה של
המתנחלים הצרפתיים.
במילחמת־השיחרור האמריקאית התנהלה
המילחמה לא רק בין המורדים
האמריקאיים והכובשים הבריטיים,
אלא גם בין המורדים ובין אחיהם ״הנאמנים״
,תומכי־בריטניה.
גם באירלנד הצפונית קייס כיום
מצב דומה של מילחמה משולשת.
מוסד קדוש. במילחמה כזאת
נגזר על המתנחלים תמיד לנחול מפלה
מוחצת. בישראל זה בטוח עוד יותר.
בעיני רוב הישראלים, צה״ל הוא מוסר
קדוש. ישראלי המרים את ידו על
צה״ל כבר הפסיד במערכה, מפני שהוא
מקומם נגדו אוטומטית את דעת־הקהל
בישראל. בלי דעת־קהל אוהדת, אין
המתנחלים אלא כת מבודדת.
החכמים שבין המתנחלים יודעים
זאת, ועל כן מתנהל עתה מאבק שקט
בין המתנחלים עצמם. הקיצוניים טוענים,
בצדק, שאין מנוס מן העימות עם
צה״ל. יריביהם טוענים כי עימות כזה
מוכרח להסתיים בחיסול ההתנחלות,
כפי שקרה בימית.
לצבא הצרפתי באלג׳יריה היה גרעין
מיקצועני, ימני־קיצוני. למרות זאת
הוא נשמע לדרג המדיני, ובהכרעה
הסופית נטש את המתנחלים ופנה
נגדם. המתנחלים גורשו מאלג׳יריה,
עד האחרון שבהם — יותר ממיליון
נפש.
צה״ל הוא כולו צבא מגויים, צבא
של אזרחים. לא יעלה על הדעת מצב
שבו יתקומם צה״ל נגד הדרג המדיני.
ואילו הדרג המדיני כפוף לדעת־הקהל
ולהכרעת־הבוחרים. אין ספק כי בהכרעה
עממית, כאשר תעלה השאלה ״שטחים
או שלום״ ,ינצח מחנה־השלום
ברוב גדול. צה״ל יישמע להכרעה זו.

העולם הז ה 2685

חלום נגוז. המתנחלים יודעים
זאת היטב, ועל כן גובר חששם מיום
ליום. הם יודעים כי האינתיפאדה מסכנת
לא רק את חייהם של יחידים, אלא
גם את עתידם ככלל.
הדבר הזה הוא הנותן כוח־דחף
לזעמם, גורם להם לערוך פוגרומים
בכפרים!להתגרות בקציני־צה״ל. בעומק
ליבם הם יודעים כי הקרב אבוד.
החלום של ״איכות החיים״ —
״חמש דקות מכפר־סבא״ — הולך
ונגוז. מה שנותר הוא תיסכול עמוק
מנשוא.
הממשלה תפקיד
בפוי־טובה
השכר יישחק
והמיפערים שד
ההסתדרות יקבלו סיוע
מאסיבי. לשם כך בא
פרס לאוצר.
אחד הסקרים האופנתיים הודיע
השבוע כי פופולריותו של יצחק רבין
הולכת ועולה, זו של שימעון פרס הולכת
ויורדת. לא היתה בכך הפתעה.
רבין נחל אמנם כישלון חרוץ בניסיונו
לדכא את האינתיפאדה, אבל זה
לא חשוב. בתפקיד המדכא הוא רוכש
את אהדת המחצית הימנית של דעת־הקהל,
מבלי לאבד את אהדת מיפלגתו
שלו. ואילו פרס נושא בתפקיד כפוי־טובה,
שכמעט אי־אפשר לזכות בו בתהילה.
תשלום
אתנן. הדבר התגלה השבוע
בבהירות רבה.
אחרי כמה ימים, שבהם שיגעה ההסתדרות
את המשק באיום של שביתה
כללית, שלא בוטלה אלא ברגע האחרון
ממש, הגיע פרס לידי הסכם עם ישראל
קיסר.
עיקרו: הסכמת ההסתדרות לשחיקת
השכר, תמורת תשלום אתנן למיפעלים
הכושלים של ההסתדרות.
כלומר: האיגוד המיקצועי של ההסתדרות
הוקרב על מיזבח המיפעלים
הכלכליים של ההסתדרות. בסתירה
הפנימית הטבועה במהותה של ההסתדרות
— אירגון של עובדים ואירגון
שהוא מעביד־ענק — ניצח המעביד. זה
היה בלתי־נמנע.
עם הקמת ממשלה זו נכפה על פרס
לקבל לידיו את האוצר, כדי להציל את
מיפעלי־ההסתררות. לא היתה לו ברירה
אלא ללכת בדרך וו. לשם כך ויתר
על התפקיד היוקרתי — והפחות־מסוכן
— של שר־החוץ.
חלוקת השלל. בצד הימני של
המיתרס קמה צעקה, אך לחינם. למעשה
המשיך פרס במדיניות קודמו, משה
ניסים. זוהי מדיניות ימנית.
אם כן, מדוע צועק הימין? מפני שגם
הוא רוצה בחלק בשלל. זוהי תביעה
סבירה, ואין ספק שתבוא על סיפוקה.
הקארטל הפוליטי של ליכוד־מערך יפעל
כמו כל קארטל — הרווחים יחולקו
בין כל הצדדים.
מה כל זה אומר לגבי עתיד המשק?
מעט מאוד. אין תוכנית אמיתית לצמיחה
כלכלית. כמו כבאי עייף, מתרוצץ
פרס כדי לכבות שריפות. אין לו כל
אפשרית לשבת ולתכנן לטווח ארוך,
לנקוט מדיניות עיקבית וללכת בה עד
הסוף. בעודו מנהל מדיניות ימנית של
שחיקת־השכר הוא גם הוסיף לה מרכיב
שמאלי, הגדלת המס על העשירים.
התוצאה: שום מדיניות, שמאלית או
ימנית, אינה מתבצעת ברצינות.
אם יימשך מצב זה — ואין ספק
שיימשך — הרי התוצאה לא תהיה רק
שחיקת השכר, אלא גם שחיקת מעמדו
הפוליטי של שימעון פרס. הוא עדיין
ראש־המיפלגה. אך מאזן־הכוחות נוטה
יותר ויותר לעבר יריבו המסורתי וא־חיו־התאום,
יצחק רביו.

ציון צפריר, העולם הז

דייו גיוזו ציבלונה(עם אשתו מריטה) ,האיש שהשביע
ער משה קוו ותו מנר אום אחר, מנבא בתדאביב:
ך* פלנטה הזאת מזוהמת יותר
1 מדי. היא איננה יכולה להמשיך
ולהתקיים,״ הסביר ג׳וזף צ׳פלונה, מורו
הרוחני של הד״ר משה קרוי ז״ל, בהרצאה
שנשא השבוע בתל־אביב .״אבל
יהיו מושיעים מן החלל, שיצילו חלק
מאיתנו,״ ניחם.
אשה שישבה בקהל, שערה צבוע
בצבע אדום ושפתיה לוהטות, נאנחה
בהקלה.
״אס כך, לא כולנו נמות?״ שאלה.
אבל נביא־הזעם אמר לה :״הגוף של

גדולת־ממדים, הנשענת על קב. אבל
כולם היו בעלי ידע ובקיאות בנושא.
כל מושג או שם שהעלה המרצה היה
מעורר בקהל קריאות הסכמה ושימחה.
המרצה דיבר אנגלית במיבטא אוסטרלי
קל, ומי שלא הבינו אנגלית הוזמנו
לשבת ליד גילה, שכתבה את הדברים
במהירות בעברית. גברת קשישה
הוציאה מתיקה הענקי מכשיר־הקלטה.
חברתה כתבה את הנאמר בקצרנות
באנגלית, ואכלה מנדרינה באותו זמן.

אמר המרצה:

בגלל הבדלי־דתות. והרי אם דתות מתכוונות
להגיע לאל, זה לא צריך היה
להיות כך.
כל בני־האדם סובלים. אפילו מי
שאומרים שהם מאושרים רק אומרים
זאת. וככל שאנו אוהבים יותר, אנו
סובלים יותר. ילד אהוב נחטף, אשה
חולה, הורים גוססים מסרטן. לאחרים
יש חברים בוגדים ואהבות נכזבות. אם
האהבה היא המסובבת את העולם, זה
לא היה צריך להיות כך.
בני־אדם מתוכנתים לתשוקה, לג־

סזף 1 6ד 1ז -

כולנו חייב למות. הגוף הוא כלום,
זבל״.
״אבל אני רגילה אליו,״ אמרה הא-
שה בדאגה.
ב־ 12 בפברואר היה קרוי אמור
לשאת הרצאה לפני חברי ״האגודה
לפיתוח המודעות״ .הנושא היה ״האמנם
הטוב והרע הכרחיים בעולמנו?״
אלא שהוא מת קודם לכן, ולא יכול
להרצות. במקומו הביאה גילה בויום,
מנהלת האגודה, את צ׳פלונה, אשתו
המאלזית יפת־התואר מליטה וטלילה
קרוי, בתו של הפילוסוף המנוח, שבאו
כולם מאוסטרליה להלווייה.
צ׳פלונה, גבר נאה ומזוקן, הביא עי־מו
ערימה מספריו. הוסבר לקהל כי
בהפסקה ניתן יהיה להזמין את הספרים,
לשלם עבורם בכסף ישראלי, והם יישלחו
למזמינים בדואר מאוסטרליה.

ה אס
אלוהים ממז
ך<ן הל־השומעים 60 ,איש ואשה,
1/לא היה אחיד. גברים צעירים וזקנים,
לבושים טי־שירטס וביגדי־קי־בוץ.
נשים מכל הגילים, החל בצעירה
מטופחת במעיל אדום יקר ועד לזקנה

אני מבקש מכם פתיחות. אנשים
נוהגים לדחות דברים שהם מתנגדים
להם. אני מבקש שתקשיבו לי, ורק
אחר־כך תחליטו. חלק מהדברים
שאומר הם רדיקאליים וחדישים
ומעוררי־התנגרות. אבל זהו חו־פש־דיעה
פילוסופי.
עומדים להתרחש שינויים גדולים
בעולם. הרבה אנשים מתחילים להרגיש
בכך. אנשים מכל העולם, בארצות־הברית,
באוסטרליה ובבריטניה. עלינו
להכין עצמנו לשינויים ולחכות להם.
אם מוכנים לאירוע, אפשר להסתדר
איתו יותר בקלות. מי שלא יהיה מוכן,
יעבור טראומה קשה, ולא יוכל להמשיך
להתקיים.
שאלה עתיקת־ימים, המטרידה את
האנושות, היא כיצד יכול אלוהים טוב
ליצור פלנטה כזו שיש בה רוע, סבל,
צער וכאב. היו פילוסופים שהסבירו כי
הדבר קרה מפני שאלוהים מת.
היו אנשים שתמהו: מדוע יש כל־כך
הרבה דתות? ומדוע הדתות, האמורות
לקרב אדם -לאלוהים, מביאות כל־כך
הרבה צרות? הרי גם המילחמה במיזרח־התיכון,
המילחמה באירלנד, הקרבות
בפיג׳י ובפנג׳אב הם על רקע דתי. האינקוויזיציה
ורדיפת הזורואסטרים היו

ניבה ולפגיעה באחרים, וזה בניגוד
גמור להוראות האלוהים. מדוע? הרי
אלוהים צריך לעזור לנו לשמור על
החוקים שלו!
ובכן, יש כוח מתכנת כזה, ועליו
נדבר הערב. ב־ 1945 נמצאו בנאג־חמאדי
במצריים כתבים עתיקים מהמאה
השלישית ולפניה. שם יש פילוסופיות
עתיקות המסבירות הכל.
נבואות עתיקות מספרות כי באחד
הימים יקום דור בן־אלמוות, ואנחנו
חיים בדור הזה. לא מפני שלא נמות.
כולנו חייבים למות. אלא שאנו נתגבר
על מחסומי ההכרה והמודעות.
התשובות אינן חדשות, והיו קיימות
כבר מזמן, אלא שהן הוסתרו מאיתנו.
משה כתב על־כך, ורוב החומר שלו
הושמד. ישוע, מוחמר, זורואסטר, הו-
רוס במצריים ועוד ועוד. אבל חלק
גדול מהכתבים הושמדו. במגילות הגנוזות
יש לכך רמז. לוריא מצפת, האר״י
הקדוש, כתב על־כך במאה ה־ . 16 כולם
נרדפו בגלל סיבה אחת: כדי שהאמת
לא תיחשף. זהו הרקע ההיסטורי ל״ידע
הקדום״ .דיבריהם של הפילוסופים הל־

אילנה א׳צו;1

_ סוף העול
(המשך מעמוד )7
לו תורגמו בצורה בלתי־נכונה, ושובשו

כאופזמייעומכייז׳ הפגישה
עס קרוי

^ ילדותי היו לי כמה ניסיונות
* על־חושיים, אבל שכחתי אותם.
כשגדלתי למדתי רפואה, ובאמצע הקורס
חלמתי לפתע על כרור־זהב. זה
היה בעצם טיול אסטראלי. הבנתי שעבודתי
האמיתית׳איננה ברפואה. אחר־כך
גיליתי שגם לפילוסוף הודי — או־רובינדו
— היה חלום דומה.
באותו זמן התגוררתי במלבורן. הי־כרתי
את הדר׳ קרוי באוניברסיטה, ונסענו
ביחד לכנס בטורון.
קרוי נסע משם לארצות־הברית, ואני
הצלחתי לפתח את הוויברציות שלי
בכל מיני שיטות.
ב־ 1985 קיבלתי הודעה כי עלי לטהר
את עצמי ואת גופי. למרות שאני
רופא וספקני, עשיתי זאת. התבודדתי,
שיניתי את הרגלי־האכילה שלי לחלוטין,
עזבתי את הרפואה וכתבתי ספר.
שלחתי את הספר לקרוי, והוא כתב לי
שאחרי שקרא 100 עמודים התרגש
מאוד. הוא, כפילוסוף, מצא דימיון

הרבה זמן, והכוח הרע יצר עוד ברואים
שיעזרו לו לשלוף את ניצוצות האור,
ולהוציא את האנרגיה השמימית מהאחרים.
הרעים
אינם בנויים כמו הטובים,
מטבעות־טבעות שבתוכן גרעין, והם
התגברו.
כיום, לצערנו, אחוז הרעים בעולם
הוא 7095 והטובים הם רק .30?4כך זה
בכל דבר בטבע, בדומם, בצומח ובחי.
מה גם שרבים מבני־האור הצטרפו לב־ני־החושך,
בעוד שההיפך לא יתכן.
אם גוף עולה מעל ל־ 400 אלף ק״מ
לגובה, ייפרד החלק הרוחני שלו מהחלק
הגשמי, וזה כמעט קרה לאסטרונאוטים,
שעלו על הירח וחוו חוויות
על־חושיות.

שירלי מקליין
גחטפה
^ ותר ממיליארד אנשים על
כדור־הארץ הגיעו הנה מעולמות
אחרים. רבים יכולים בטכניקות שונות
לחזור אל הזמן הקדום, ולזכור את מוצאם.
הם יכולים לזכור כיצד נחטפו
והגיעו לכאן. שירלי מקליין היא אחת
מהם.
המדיטציה מחזירה אותנו לעולמות
קודמים. אנשים רבים הגיעו מוולקאן,
פלנטה שליד מארס. באחרונה התברר
כי לדולפינים וללווייתנים יש שפה. זה
מפני שחלק מהיצורים שנחטפו לכדור-
הארץ הוכנסו לגופות של בעלי־חיים
כאלה.
הדברים המתכנתים את גופנו הם
אלת•
מזון. הוא אומר לגוף הפיסי מה
לעשות. רבים מהמינראלים הם רעילים
מבחינה רוחנית, הם נאכלים על־ידי
בעלי־חיים והופכים רעילים יותר, וכך
הם מגיעים אלינו ומרעילים אותנו.
לחיה יש * יחידות מודעות משל אדם.
כאשר שוחטים אותה לאכילה, היא
מפחדת מאוד, ומעבירה זאת לאדם
האוכל אותה. לכן בני־האור הם צימ־חוניים.

אלכוהול מזיק ביותר.

1111111

• חמצן.

• קרינה. קרינת־השמש ואלכוהול,
למשל, הם מסוכנים במיוחד אם
מקבלים אותם יחדיו.

• סמים.
• כסף.
. 000 אחרי המזון, סכס הוא ה•
מנגנון
החזק ביותר לתיכנות האדם.
והוא גם יוצר גופות חדשים, כדי להכניס
בהם רוחות רעות.

צ׳פלונה(מצלם בהלוויית קרוי)
שליחי החלל כל1אים בחלפינים
גדול בין סיפרי ובין תורתו של רבי
לוריא מצפת. והרי הוא ידע שאין כל
אפשרות שקראתי את לוריא, מכיוון
שספריו מעולם לא תורגמו לאנגלית,
ואני אינני קורא עברית.
וכעת מגיע הקטע שאנשים לא אוהבים
לשמוע. אנשים רובם חומרניים
והדוניסטים. אבל הם יתעוררו באחד
הימים בגסות למה שעומד לקרות.
תהליך יצירת העולם היה ניסוי, כמו
כל תהליך של יצירה. באחד משלביו
חלה תקלה אסטראלית. אז נוצרה אנרגיה
רעה, שפנתה נגד האנרגיה הטובה
אשר יצרה אותה. היתה זו אנרגיה נצלנית.
האנרגיה המקורית שלחה לעברה
עוד ועוד כוחות טובים, כדי להתגבר
עליה. אלא שקרה מה שקורה במתמטיקה.
כאשר שולחים מינוס אל פלוס,
שניהם הופכים למינוס. האנרגיה הטובה
שנשלחה נכללה באנרגיה הרעה,
והגדילה אותה.
ככל שהכוח הרע התרחק מהכוח האלוהי,
הוא התגבש יותר, וכלא את הניצוצות
האלוהיים שנותרו בו בתוך חומר,
וכך נתקעה נישמת־האדם בתוך
הגוף. אז החלה מילחמה שמימית בין
שני הכוחות. המילחמה הזאת נמשכת

ך* פנח אלרואי, חברת מערכת ה(
תוכנית זה הזמן. היא כנראה האדם
האחרון ששוחח עם משה קרוי לפני
מותו. היא נשלחה מטעם זה הזמן לראיין
את קרוי, מיד כאשר נודע על שובו
לישראל, בעיקבות הראיון שהתפרסם
בהשלם הזה.

סיפרה דפנה:

טילפנתי אליו לבית אמו, והוא אמר
יכי בדיוק באותו יום הוא עובר לדירה
חדשה, ושלא יוכל להופיע בתוכנית
הקרובה מפני שיש לו התחייבויות להרצאות
באותו היום. אחרי 10 ימים

האם סוניה
אשה חזקה

..הוא השתוקק להוגיע בטלוויזיה. הוא ביקש להופיע לבדו
בתוכנית שלמה. הוא תתאבזב ממיעוט התגובות!״
טילפן קרוי עצמו למערכת זה הזמן בי-
רושלים, ואמר שהוא מוכן להופיע.
קבענו פגישה בדירתו השכורה. זה

היה בשעות הבוקר. בחוץ היה יום נאה,
אבל בדירה היה חשוך וקר. התריסים
היו מוגפים, האור לא דלק ולא פעל

ף* ולנו חייבים למות תוך 12 שנה,
*< לכל היותר. בשנת 1985 נתנו לנו
עוד 15 שנה בלבד. העולם יושמד כולו.
יישארו רק ניצוצות של בני״אור. אלה
יגיעו׳לחלל.
בזמן שקרתה הטעות האסטראלית,
הצליחו חלק מהאנשים להימלט ולברוח
מהפלנטה שלנו, והם נמצאים מסביב
לעולם. הם ״מפקדי החלל״ ,והם
מתקשרים אלינו במדיטציה ובעוד דרכים.
והם יעזרו לשנות את הפלנטה
שלנו.
עד כאן דבריו של הד״ר צ׳פלונה.
הם התארכו אל תוך הלילה ואף אשתו,
שהביטה בו במשך רוב הזמן במבט מעריץ,
הסתירה פיהוק בכף ידה.
הגברת הקשישה, שהקליטה את ההרצאה,
עצמה את עיניה, יתכן שנימ־נמה,
ואולי הביעה בכך את הערצתה
הגדולה. היא התעוררה עם סיום דבריו
של המרצה, ואמרה לי בהנאה :״הוא
היה נהדר, נכון? אני שיכנעתי אותו
לבוא להרצות׳״ היא הוציאה מתיקה
הענקי חבילה של שורשי־עשבים עטופים
בנייר־מחברת, ומסרה אותם לאחראית
על המקום .״יש כאן מספיק לכולם
״,אמרה ,״תעשי תה״.
אני מודה שנהניתי מאוד. בוודאי לא
הבנתי חלק מהחומר הפילוסופי הכבד,
ואולי נפלו שיבושים כציטוטו של ה־ד״ר
צ׳פלונה. אני מודה כי ידיעותי
בתורת הנסתר הן זעומות ביותר. אבל
מכיוון שסוף העולם ממילא קרב, הוא
בוודאי יסלח לי.

פרחים

חימום. ישבתי בחדר לבושה במעיל. האור
היחידי שהתגנב לדירה בא מבעד
לחרכי־התריסים.
היתה זאת דירה שכורה טיפוסית.
מלאה ברהיטים ישנים וכבדים, ולא
היה בה אף חפץ אישי אחד.
קרוי לחץ את ידי, הסתכל ישירות
בעיניי משך כל הראיון, שארך יותר
משלוש שעות, ללא מיצמוץ. הוא לא
הציע מאומה לשתות, ולא חייך אף
פעם אחת. היתה לי ההרגשה שהוא בוחן
אותי כל הזמן.
שאלתי אותו כיצד הוא מבחין בבני־אור,
והוא אמר שיש לו הארה פנימית,
המאפשרת לו לראות זאת בעיני האדם- .
הוא סיפר כי נשים הן בדרך כלל בנות־חושך,
ומעבירות את האנרגיה השלילית
שלהן דרך מגע מיני.
לא שאלתי שאלות אישיות על חייו.
הוא הסביר לי את התאוריות שלו, ואמר
כי הוא מאוד מעוניין להעביר את
המסר על המיפנה שחל בהתייחסותו לאנושות.
הוא היה מאוד מעוניין להופיע
בטלוויזיה. הוא ביקש שנקדיש לו את
כל התוכנית, ואמר כי זו תהיה תוכנית
שתביא להד ציבורי גדול, ואשר לא
יעברו עליה לסדר־היום.
כדי לשכנע אותי שנקדיש לו תוכנית
שלמה, אמר כי יספר לי בראשונה
משהו שמעולם לא פורסם, שרק מקור־ ׳
ביו דן בן־אמוץ וצבי ינאי ידעו עליו.
קרוי סיפר כי ב־ 1973 קיבל מיכתב,
שבו נאמר רק ״מי הוא ג׳ון גאלט?״(ג׳דן
גאלט הוא גיבור סיפרה של איין ראנד
מרד הנפילים ).אחרי קבלת המיכתב
טילפן אליו אדם מנתניה, גבר בגיל
שבין 50־ .60 הוא אמר לקרוי כי הוא
עוקב אחריו כבר זמן רב, ושהוא מציע
לו עבודה. הוא אמר כי הוא מייצג
אירגון עולמי בשם ״הקשר הבינלאומי
של הבנקאים״ ,והם מעוניינים בקרוי
כבפילוסוף שלהם. לשם כך עליו לעזוב
את עבודתו באוניברסיטה ולנתק את
הקשר עם אשתו. על קרוי יהיה לעבור

מעטים באו
והווו״ה. אבר
רבים דיברו
עריו ותמהו
ער מע ש הו
לגור בארצות־הברית, והוא יקבל סכום
של חצי מיליון רולר לשנה. החוזה עימו
יהיה ל״ 10 שנים.
אותו אדם סיפר לקרוי על הגוף, ואמר
כי זהו אירגון ותיק, שיש לו נציגים
בכל העולם. מטרת האירגון היא לשבש
את מהלך ההתרחשויות ביקום. אנשיו
עוסקים בפיתוח אמצעי־לחימה ביולוגיים
ומשבשים תחנות־כוח. קרוי סיפר
כי באותה שנה החלה בישראל מגיפה
של זחל טוואי התהלוכה בעצי האורן
^שבשער־הגיא וכמעט כל העצים מתו
בצורה מיסתורית. באותה שנה היו גם
שיבושים קשים בתחנות־הכוח בישראל.
אותו
אדם סיפר לקרוי כי אירגונו
הוא שיזם את המהפכה הרוסית בגז
עו, עמד מאחורי היטלר ואין לו כל
קושי לשבש מהלכים בעולם, מכיוון

הלוו״ה דתית
שאין לו מיגבלות כספיות. קרוי הבין
כי בין המממנים היו גם המיליארדרים
רוקפלר ומורגן.
בשיחה ההיא נוכחה גם אשתו של
קרוי, גאולה, והיא שמעה את כל הדברים.
קרוי סיפר על העניין לחבריו, ודן
בן־אמוץ ניסה לבדוק במה מדובר. אחרי
זמן״מה טילפן אליו אותו אדם שנית
ואמר לו כי ההצעה שהציע לו מבוטלת,
מכיוון שהסגיר את הסוד לבן־אמוץ_ .
קרוי סיפר כי אותו אדם מת זמן קצר
אחר־כך. הוא חש ברע ברחוב, נפל ומת
בבית־החולים. בנתיחה שאחרי המוות
לא נמצאה תקלה בליבו, וקרוי• היה
בטוח כי האדם נרצח על־ידי האירגון,
מכיוון שגילה את הסוד. קרוי פחד
מאוד כי גם הוא נמצא על הכוונת של
האירגון, שיהרוג גם אותו.

האיש שגילה את הגופה: מישל חדד
דימעה חרישית

האם והבת ליד הגופה
ראשים סמסים

כאשר שאלתי לכמה זמן בא לארץ,
אמר כי הוא יבוא לחופשת־קיץ. הוא
אמר כי הוא מתכוון לחזור לאוסטרליה,
שם הוא מרגיש בטוב, מלמד את האוסטרלים
המטומטמים פילוסופיה
קלה, כי הם אינם רוצים לחשוב, ויש לו
זמן למחשבות שלו.
הוא אמר כי בתו, טלילה, היא בחורה
נחמדה, למרות כל מה שעברה בחייה,
וכי יום לפני פגישתנו מת בעלה מזיהום
של אבעבועות־רוח.
קרוי סיפר עוד כי אינו יוצא מהבית,
אלא לצורך הרצאות, וכי אינו פוגש
איש, מכיוון שזה ביזבוז זמן.
עד כאן סיפורה של דפנה. חלק
קטן ממנו סיפרה בעצמה בתוכנית זה
הזמן, ששודרה בשבוע שעבר, אך בגלל
קוצר הזמן לא סיפרה את רוב הפרטים
שגילתה באן. היא הוסיפה כי לאחר התוכנית
שבה הופיע, טילפן אליה קרוי,
כדי לשאול אם היו הרבה תגובות על
התוכנית. דפנה השיבה לו כי לא היתה
בקשר עם המערכת בירושלים, ואינה
יודעת.
הוא טילפן בפעם נוספת ב־ 20 בינואר,
כנראה השיחה האחרונה בחייו. הוא
שאל שוב על התגובות, ונשמע מאוכזב
מאוד ממיעוט התגובות. הוא אמר כי
הוא מוטרד מזה שידם של בני־החושך
גוברת, ודיבר על־כך כי רעידת־האדמה
השניה בברית־המועצות, שאירעה באותו
יום, מאששת את נבואותיו על סוף־
העולם וקץ־האנושות. הוא אמר כי הוא
חוזה שהסוף קרוב מאוד, תוך פחות מסו
שנים.
זו היתה, כנראה, שיחתו האחרונה.

אילנה אלון,
צילם: ציון עפדיד >

השכן: ייגאל מוסינזון ובתו
ם׳ היה האחרון שדיבר איתו?

לניז מזי ם בקואופרטיב דן, והמטפל, בץ השאר, גם בהעברת
מרפאת החברים, שפעלה ברחוב בוגרשוב בתל־אביב,
במקום השייך לדן, ל מיין מפואר ברמת־גז, ששכד׳דד־רה
עליו מסי גנו ה במיוחד. עור נאמר כי פקידות קבועות
בתמיד, מובטלות מאונס, בזמן שהחברה לוקחת לעבודה
פקידות זמניות.

לקראת הבהירות ב״דף מעלו האשמות נגד
מגהלי־אגפים, המפלים לרעה פקידות גרושות
ואלמנות, שאינן מעזות להגיב על הפלייתן,
בגלל תלותן בעבודה.
כמיסדרונות ההנהלה מעלו גם רמזים על
הטרדה בדנית של פקידות וטירטורים של
פקידות שלא לצורך, מפני שסירבו להצעות
בעלות אופי מיני.

8גד״ 1הבדרךהח * 1ה
גוברים הסימנים לכך שמנכ״לממד, ויקמור
מדינה, ייאלץ לפרושם תם רך דד,סלד^5
מתיחות שנוצרה בינו לבץ ש רז מוג ר שימעון
פרם.
פדינד, כלכלן מבדיק, ימס ־ פקיד בעל דדנד. מדדה בבנק
ישראל, נוטדל סחלק מת־־עים הכלכליים, ובסיסדדונות־האודר
אומרים שרי שעומד מאחורי ניסדולו הוא סגן שר־האודר,
ייסי ביילין. ,החושש כי הסנכ׳ל יאפיל עליו׳.

בין פקידי-האוצריש תרעומת גדולה של
התנהגותו היהירה של ביילין, שהפך את שצמו
למעשה למנב״ל־עלשל טישו׳ 1־: 1אוצר, ושאינו
מוכן לקבל את דיעותיהם של הפקידים
ה מי ת מרים במישרד.

ל?גמ* 3םאת
מ ר כז הליכו ד
בתוך הליכוד גוברים הקולות הקוראים לערוך
ועידה חדשת
הוו עי דה האחרונה התקיימה במרס , 1986 ולפי החחן ה
צריכה הוועידה להתקיים כל שנתיים•
רוב השרים מצדדים כקיום הוועידה, ונראה כי אחת
הכוונות היא לצמצם את המרכז הענקי, שהגיע, אתרי צירוף
הליברלים וחמי, ל־0סס 3חברים

קעין — .0.0
אורח נתניה
עיריית דורטמונד, גונמר זאמגד
—.ראש

המבקר עכשיו בארץ כאורח בברד
דייבה,
של עיריית נתניה,היה קצץ מ. ם.
עובדה זאת נחשפה השבוע על־ידי
ראש-חטיסלגה הניאו־נאצית, פראנץ שני
הדבר. המנהיג הניאדנאצי ביקש בדרך זד
בקצין כ*ס.ם. אינו פסול.
להוכיח ששרותו

הגרמני, הוא אורח הכבוד
ראש העיד
בפתיחת היכל התרבות של נתניה.

402

כל המקורות הסותרים לגבי מיספר
ה מגי ה התקוממות עב ת השבוע את קווי
המאות.
ביום השני, מ 13 בפברואר מסר דובר
צה״ל על 301 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל התגים מירי
חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עבר מיספר
ההרוגים הפלסטיניים את קו ה־ ,400 והגיע
עתה ל*.402
לעומת זאת מוסרים מקורות פלסטיניים
על 500 התגים, לפי הפירוט הבא:
• 339 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

7 1התגים כתוצאה משאיפת גאז
מדמיע.
• 42 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 48 התגים מסיכות אחתת.

פיצויים מוגדלי ם
ב״ תדיר אן
כמיסגרת תובנית-ההבראה ב״תדיראך
מוצעים ל* 1200 המפוטרים פיצויים מוגדלים,
בסכומים הנעים בסביבות 40*30 אלך שקלים.
פיצויים מוגדלים אלה מוצעים גם לעובדים שאינם מנהלים
כבירים, או למי שאינם עובדים בחברה תקופות־זמן
ארובות.
בעיקבות הפיצויים המוגדלים יפרשו עובדים רבים מרצון.

0444

נציב־שרות־המדינד, יצחק גבאי, הודה לפקידי אחרי רישדס?מדדייה ולעקוב
מישרדד לנהל

־ המתלדדים פקידי״ממשלזז

למישלחות ולשרי-חממשלה בביקוריהם בחו״ל.

1114־111014 111 11 £111114 0111.11111 10

^ 414 4־1411 14 11

קונגדן כלל מעמיק באחרונה את השפעתו בתחום המו״לווז.

בימים אלה מנהל קונצרן ״כלל״ משא-ומתן עם
הוצאת ״זמודדדביתן״ ,מתוך כוונה למזג אותה
עס הברת ״בתר״ ,שכבר נמצאת בידי
הקונצרן, תחת הנהלה אחת.
הסשא־ומתן נמצא בשלביו הסופיים ומתווך העיסקה הוא
הכלכלן אברהם טבדסקי.

נ אי ס ת הלי שיניים
114

״כלל״ ל מ רלו ת

4 114

הנציב הודה לעשות זאת אתרי שהתברר כי כפה שרם
לקחו את עוזריהם להו־׳ל בלא שעברו * 1הוועדה
הבינמישרדית של נציבות־שדות־הסדינה לאישור נגרעות
פקידים לחדל.
ועדה זו היא מדר ממליצה כלבד, ואין לה למשה כל
שיניים.

ד אג ה ב״אגד״
בעיקבות הסיבוכים בין ״אגו״ לממשלה על
צימצום פעילות הקתמפרטיב ושכר העובדים,
שורדת דאגה כקרב חברי ״אגד״ שאינם
משוכנעים שמך תמו כל האירועים סביב

ההנהלה עושה מאמצים להרגיע את החברים בכתדם
ובהודעות לעיתונות, כדי להסכיד שהסיכום עם הממשלה
הוא סופי.

מין וכסףב״ ד ך
אחרי שהסתיים הטיפול המרוכז של מישרד־האוצר
ומישדז־התחבודה בקואופרטיב ״אגד״,
מתפנים המישרדים לטיפול דומה גם בהברת

בידי מישרד־התחבורה נמצא החומר, הנוגע בעיקר

אין סיגריות
י שראליות בגדה
יצרני הסיגריות בשטחים הכבושים הכפילו
באחרונה את היקף הייצור שלהם, על רקע
ביקושי מוגבר לסיגריות מקומיות.
בשנה האחרונה, בעיקבות האינתיפאדה, צימצמו תושבי
השטחים הכבושים את רכישת הסיגריות הישראליות באופן
מהותי.
הירידה בביקוש גרמיה לכך שחברת דובק, מונופול־הסיגריות
הישראלי, צימצמה את היקף הייצור של כמה
מיני סיגריות, שבעבר זכו בפופולריות רבה בקרב הערבים,
כדי למנוע אגירת מלאים גדולים, שיגרמו להפסדים
מוגדלים

ו11(11־וו״ית הפלייה
ב אוניב ר סי טתתל־ א פי ב
בחדרי־חדרים של אוניברסיטת מל־אביב מספרים יודעי-
דבר שבימים הקרובים עלולה לפרוץ שערוריה גדולה.

הנושא: הפלייה על רקע עדתי ומיני, שלא זה
בלבד שהיא מהווה פגיעה חמורה בתקנוני
האוניברסיטה עצמה, אלא שהיא גם פוגעת
ב מר או ת הממשלה הפדרלית של ארצות*
הברית, המתנה מתן מענקיי־מחקר בציות
לתקנות נגד הפלייה.

המח שב גילה
את הח שודים באתם
דוגמה לשיתוף־פעולה פורה בין סישסרת־ישראל ובין
זרועות שונות של מישרד־הפנים התגלתה במישפטם של
ארבעת בני-הטובים מסביון, הנאשמים באונס קטינה.

כאשר הגיעה הקטינה למישטרה להתלונן, היא
ידעה רק את שמו של אחד החשודים, וכי יש לו
אח ואחות. המישטרה פנתה למישרד־הפנים
וביקשה להפעיל את המחשב כדי לברר היכן
מתגוררים אנשים מתאימים לסרטים הללו
בסביון. ואמנם, דרך המחשב אותרו הנאשמים
על־ידי המישטרה.

לחץ למניעת סירסום
קרוב-מישפחה של אמנית מפורסמת הואשם
בעבירת־מוסר חמודה במיוחד. על הפרשה
מ טל צו־איסוד פירסום.
בחוגי העיתונות מאמינים שהופעל לחץ כלכלי
כביר כדי למנוע את הסירמום.

1וער למגי שה וגם קול
שני בני־נוער ישראליים, שהם חלק ממישלחת־הנוער של
מישו־ר־החוץ, ייפגשו באמצע שבוע הבא עם הקאנצלר
הגרמני הלמוט קול,
מישלחת־הנוער יצאה ה שמע לאירופה, לארצות״הברית
ולאמריקה הלטינית, כדי להסביר את מדיניות ישראל.

מישרד־החוץ, בשיתוף עם גורמים מקומיים
בגרמניה, הצליח להסדיר פגישה כין צמד בני-
הנוער מישראל לבין הקאנצלר. פגישתם תסוקד
על-ידי רשת הטלוויזיה הממלכתית הגרמנית.

יריד בגן מאיר
באיחור של שבע שנים אישר מישרד־הסנים
תוכנית של עיריית תל־אביב להפוך את גן-
מאיר ליריד ספרים, מעץ ״שבוע הספר״
שיימשך כל השנה.
בשעתו אימצה לעצמה העירייה את הרעיון והגיעה לידי
הסכם עם הגורמים הנוגעים בדבר. בינתיים הספיקו הבל
לשכוח את הרעיון — ורק עתה הוא זכה באישור
בירוקראסי.

אם י 1רי ע ל ארדוזורוב
גילויים מפתיעים על יחסו של חיים אדלוזורוב לנעייה
הערבית, בספר חרש של הפרופסור שלמה אב־נרי שעומד
לצאת לאור בקרוב.

כץ השאר גילה אבינרי שכמילחמת-העולם
הראשונה ניסה ארלוזורדב להתגייס לצבא
הגרמני, כדי להילחם ברוסיה, ארץ מולדתו.

מי קל ח ת —
פעםב שבו ע!
לאחר מאבק ממושך שהוכתר בהצלחה,
הורשו העצירות בכלא השרץ לקבל
מבחוץ צדד לחורף, ובכללו בספות, סוודרים
ושמיכות.
שילטונות-הכלא חיתנו את קבלת הציוד
בהחזרת השמיכות, שהונפקו לעצירות
על-ידי הנהלת הכלא.
אך בכך עדיץ לא תם סיבלן. מסתבר כי
שלטונות הכלא אינם מאפשרים לעצירות
להתקלח במים חמים בימי-החורף
הלך ים.
משילטונות־הבלא נמסר בתגובה כי
יש באפשרות העצירות להתקלח פעם
בשבוע במים חמים.

הבד שווים ב רו מ1יה
חברת התעופה הרומנית ״טרום״ רכשה לפני
ימים אחדים מטוס ״בואינג 707״ מחברת ״אל־על״.
מטוס
זה מתווסף ל!2י של ארבעה מטוסי סאיע שמחזיקה
החברה, נוסף על מסוסים רוסיים ישנים שברשותה.

החברה הרומנית פירקה את מחלקת-העסקים
והמחלקה הראשונה, כך שלא נותר כל הבדל
בין המחלקות. כשנשאל מנב״ל ״טרום״
בייטראל לסיבה ענה כי ״ברומניה הכל שווים״.
עוד נודע כי עבודת השיפוץ ופירוק המחלקות לפני
המסירה נעשתה בידי התעשייה האעירית.

אוריד! ז רי בבל

מההם ומדו הנר צבו/שום דבואינו מפתיע. אישרא
למד משהווצא־דונן. שר ה ליבובי^ מרווחת
בני בגין
דוקטור לניאולתיה

לכן, באופן גס וכללי, נלקח בחשבון
סופי רק התואר הגבוה ביותר.

• הנוונסווים
דעץ יבעה פרופסורים מעטרים
* /ז את הכנסת ה־ . 12 זהו המיספר
הגבוה ביותר בכל תולדות הכנסת.
ואלה הם: ארבעה פרופסורים למיש־פטים:
דויד ליבאי, אמנון רובינ
שטיין,
אבנר שאקי ושימעון
שיטרית.
יאיר שפרינצק הוא פרופסור לכימיה.
יובל נאמן פרופסור לפיסיקה,
ושבח וייס פרופסור למדע־המדינה.

הגוש החרדי
״סמינרים דתיים״ ,״מנסרות רבניים״
ס וי, כמה שהם שמרנים! עד כדי
פיהוק! 120 חברי־כנסת, נבחרי־ה־עם,
אנשי־ציבור ותיקים ושבעי־קרבות
מיפלגתיים, מתגלים במערומי השכלתם.
והנה כולם משעממים להחריד,
מעונבים וצפויים עד לשד הדיפלומה.
אין ביניהם צייר פרוע, משורר
עתיר־כישרון, איש״רוח נועז, אינטלקטואל
חובק־עולם. רובם מישפטנים ואקדמאים,
שלמדו בחוגי אוניברסיטה
פשוטים.
כל סטודנט מתחיל יודע שמדע־המדינה,
יחסים בינלאומיים וסוציולד
גיה הם חוגים קלילים, שאינם דורשים
כושר אינטלקטואלי ומחשבה יוצרת,
כעין בית־חרושת לתארים אקדמיים.
ודווקא הם, השמנת הפוליטית, דבקים
בחוגים האלה, כאילו היו תיקוותם

היחידה לזכות בתואר אקדמי.
ואפילו כך, הם, האקדמאים הזוטרים
האלה, אינם מהווים רוב בכנסת. מיספר
האקדמאים זהה למיספרם של מי שהשכלתם
הרישמית מגיעה עד לבית־הס־פר
התיכון.
שבח וייס, פרופסור למדע־המדינה
וחובב סטאטיסטיקות מן הסוג הזה, אומר
כי אכן הרמה ההשכלתית הממוצעת
של חברי־הכנסת ירדה. בכנסת הקודמת
היו * 70 בעלי השכלה אקדמית.
כעת.רק * 60 נושאים בתארים אקדמיים.
״אמנם,
גם הכנסות הראשונות לא
הצטיינו בעודף של בעלי השכלה ריש־מית,״
אומר וייס ,״אולם אז היו אוטו־דידקטים
רבים. אנשים שהיו משכילים
אמיתיים, אף כי לא החזיקו בתעודה
רישמית.״

המטשט שי ם
חברי-כנסת אחדי ם מנסי ם לערפל א ת שווה ה שכלתם. שלושה
מהם עושים זאתב תי חכו ם רב, דבר המטיל צל כבד על יושרם
וביטחונם העצמי.
אלוף המטשטשים הוא ר פי אדרי. בטעיף ההשכלה הוא מציין:
בוגר בי ת־הספר המרכזי למינהל בירושלים. כלומר: השכלתו של
אדרי היא תיכונית, ואולי אף פחות מזאת. הוא מתבייש. לכן הוא
נוטל לעצמו תואר מגוחך של בוגר כלשהו.
בית־הטפר למינהל שייך לנציבות שרות״המדינה. תלמידיו הם
עובדי־מדינה, והם לומדים בקורסי ם שנתיים מיקצועות כמו פקידות,
מינהל ציבורי, אירגון, וכדומה.
גם שימעוןסרס מגסה לטשטש. פרס, בוגר בן־שמן, בי ת-ספר
חקלאי, מציין בקורות-חייו כי ל מד ב אוניברסי טת ״הרוודד״ .למע שה
אינו בוגר האוניברסיטה היוקרתית, אלא למד שם בתוכנית
מיוחדת לעובדי ציבור.
המגוחך מכולם הוא יהושעמצא, עסקן ירושלמי שטיפס אל
הכנסת. בקורות־חייו הוא טוען כי ל מד ראיית-חשבון, וכי במיק־צועו
הוא מבקר-חשבון.
״אני עוסק בחשבונאות,״ הוא אומר בכעס רב ,״ואף־פעם לא
אמדתי שלמדתי ראיית-חשבון!״
אבל כך כתוב בדף המתאר א ת לדדות חייך.
מצא במעט מתפוצץ מרוב כעס .״למדתי השכלה חלקי ת בראיית-
חשבון. לימודים שלא הסתיימו.״
במה שנים למדתן
*עד כאן. נקודה.״

לא כך עכשיו. כולם צפויים כל״כך.
אלה שהשכלתם הרישמית מיזערית,
אינם אינטלקטואלים נחבאים. כגודל
הדיפלומה, כך רמתם ההשכלתית.
אין אוטו־דידקטים רבים, וגם לא
משכילים אמיתיים. אבל נשמות טובות
יש בכנסת למכביר .״תבדקי מה רפי
אדרי למד,״ לחש לי חבר־כנסת בחיוך.
״תבררי מה השכלתו של אברום בורג,״
הציע אחר, ועוד כהנה וכהנה הצעות
טובות.
וגם לצחוק הם אוהבים. הפרופסורים
לועגים לחסרי״ההשכלה .״טוב, מה אפשר
לצפות ממנו? בקושי סיים תיכון!״
חסרי-ההשכלה מלגלגים על הפרופסר
רים .״חצי שעה דיבר, הפרופסור הזה,
ואי־אפשר היה להבין שום דבר.״ או:
״אז מה אם הוא פרופסור? הוא בעצם
מפגר!״
נחמה קטנה: הפרלמנטים בכל העולם
דומים זה לזה .״באירופה — גרמניה,
צרפת, איטליה ובריטניה — ההרכב
ההשכלתי של חברי־הפרלמנטים
זהה לזה של חברי-הכנסת שלנו,״ אומר
שבח וייס .״בסנאט האמריקני המצב
שונה. רוב חברי־הסנאט הם בעלי השכלה
גבוהה״.
בניתוח השכלתי של 120 חברי־הב־נסת
מתגלות שמונה קבוצות. הפרופסורים,
הדוקטורים האקדמאים, מי שלמדו
לימודי־אקדמיה חלקיים, המיש־פטנים,
חסרי השכלה על־תיכונית, המורים
ובעלי החינוך התורני.
קשה לערוך טבלה מיספרית מדויי־קת,
מכיוון שבכל טבלה כזו תמיד
יימצאו כמה חברי־כנסת השייכים לכמה
מישבצות.
• שולמית אלוני, למשל, היא גם
מורה וגם מישפטנית.
• יצחק מודעי ואהוד אולמרט הם
גם בוגרי אוניברסיטה וגם מישפטנים.
• שבח וייס ואליהו בן־אלישר הם
מישפטנים ופרופסורים.
• אהרון אבדחצירא הוא אקדמאי־חלקי
ומורה.
• נ או ו ה ארד, יגאל ביבי, זבולון
המר ויאיר צבן הם מורים ובוגרי־אוני־ברסיסה.

לפרופסורים יש יצרים של
שילטון ״,אומר שבח וייס ,״וכדי לספקם
הם מגיעים לכנסת. דבר נוסף: פרופסור
המגיע לכנסת הוא אדם שמיצה
את עצמו באקדמיה. יובל נאמן היה
כבר נשיא ורקטור של אוניברסיטה.
יגאל ידין היה הרחק מעבר לפיסגה
המדעית שלו, כשהתחיל לבחוש בחיים
הפוליטיים. וכך גם אחרים.
״אני, לפני שנכנסתי לכנסת, הייתי
פעיל מאוד בחיים האקדמיים. פירסמ־תי
בכל שנה ספר אחד עד שלושה, חלקם
טובים. פירסמתי מאמרים מדעיים,
חלקם טובים.
״לפני שבע שנים נכנסתי לכנסת.
חיי האקדמיים נפגעו פגיעה קשה. מאז
שאני פוליטיקאי פירסמתי רק שני
ספרים, ובאוניברסיטה אני עובד־חוץ,
מלמד שעתיים בשבוע, במשך שלושה
חודשים בשנה.
״אינני מצטער. אני אוהב את החיים
הפוליטיים. המעבר הזה, מחקר־הפולי־טיקה
אל התחום המעשי, מרתק אותי!״
האם פוליטיקאי צריך להיות פרופסור?
אמנון
רובינשטיין :״לא. זה שאני
פרופסור לא מעלה ולא מוריד דבר. זה
לא מדד של חוכמה. יש הרבה אנשים
חכמים, שאין להם השכלה גבוהה. אולם
לפעמים הירע שרכשתי באוניברסיטה
עוזר לי בעבודתי בכנסת, שהרי
אני מישפטן והכנסת היא בעצם בית־מחוקקים.
לכן יש חשיבות רבה לידע
מישפטי״.

רפאל איתן
אקדמית חלקית

#הדוקטור
ל ב חינ ה השכלתית אין הבדל
^ /בין פרופסור לדוקטור. לשניהם
אותו התואר האקדמי — דוקטור. אלא
שפרופסור הוא דרגת־הוראה גבוהה יותר.
שיבעה
דוקטורים בכנסת הזו: בני
בגין — גיאולוג. יוסי ביילין, מיכאל
בר־זוהר — מדע המדינה.
אליהו בן־אלישר — היסטוריה.
עוזי לנדאו — הנדסה. יהודה פרח
— חינוך.
מיכאל בר־זוהר :״ההשכלה הגבוהה
אינה עוזרת לי בעבודתי בכנסת. אולם
ככלל, טוב שפוליטיקאי הוא גם אדם
משכיל, מפני שפוליטיקאי צריך שתהיה
לו סקרנות, ואת זה קל לרכוש באוניברסיטה.
״התואר
שלי לא הופך אותי לפוליטיקאי
טוב מאחרים. כך אני מרגיש.
התייחסותם של אחרים אלי שונה. מסתכלים
בי בכבוד ובהערכה, וזה טיפשי,
מפני שגם אנשים בעלי תארים יכולים
לדבר שטויות. ומדברים.
״את הדוקטורט שלי עשיתי במרע־המדינה.
לא כולם יודעים שאפשר לה־
(המשך בעמוד ) 18

אריאל שרון
בתר מישפטים

עדנה סו לו ד ר
מ 1רה לנווסיקה

תכונה רבה היתה בכנסת
ביום שלישי האחרון. הסיבה:
חתונתה של זיווה לוי, בתו של
השר דויד לוי, שנישאה באותו
היום לבחיר־ליבה דרי שקלים.
חברי־הכנסת החלו בהתארגנות
המונית לנסיעה לחיפה, חבר־הב־

יהיר גאון מפגין שרירים מישפחת אדרי בנזישבצות
סידחמת.בו 3י בגרי רובי ריבליו -סדרו רכב

היו איתן הבר, נחמן שי,
רוני דניאל, אלוף־מישנה שי־מעון
חפץ, לואי להב ומיל־כה
ושלמה ארצי. ארצי הקדיש
למירי באותו היום שיר־פרידה
מיוחד בתוכניתו בגלי
צה״ל. בשעה 2בלילה התלוננו

ז | 1ך ך 1ך 1מלכת־היופי וה שחקנית הישראלית בהוליווד של
| 11 1 111 1שנות ה״ , 50 הגיעה לביקור משולב של חופשה
ועבודה. רודן מייצגת כמה חברות־אופנה ישראליות בארצות״הברית.

קסטל, שתערוכה רטרוספקטיבית
של ציוריו פתחה את המוסיאון
לאמנות ישראלית בבאר־שבע,
הגיע שלושה ימים לפני
פתיחת התערוכה ותלה בעצמו
את מרבית התמונות שלו. בנ״ץ
כרמל, יושב־ראש מועצת פוע־

ימים באחד המלונות ליד ים־
המלח, כדי שישתזף וינוח.
לפני חודשים אחדים כתבה
התמלילנית ורדה שוורץ
שלושה שירים עבור הזמר יהורם
גאון, שהולחנו על־ידי יוני
רועה. הזמר אלי לוזון, ידידו

ך 111ה שחקנית שחזרה אחרי שנים ארוכות בווינה,
111 נטלה יוזמה, וביחד עם חברותיה השחקניות הת מקמה
בבית״קפה והתעסקה בחידושי אופנת האיפור והקוסמטיקה.
לי באר־שבע, הביא לו בקבוק
ויסקי לכבוד האירוע, ואז סיפר
קסטל שבהיותו בן 19 הכיר את
הצייר מורים אוטרילו, שהיה
נוהג להגיע שיכור כלוט לתערוכות
שלו בפאריס. באחת מהן,
בהיותו בגילופין, הוא הצביע על
אחת מיצירותיו ואמר לקסטל שהוא
מעניק לו את הציור במתנה.
מנהל־הגלריה, שנבהל מצעדו
של הצייר, ניגש אל קסטל ואמר
לו שיתעלם מדבריו של אוטרי־לו,
מכיוון שהוא שתוי ואינו
אחראי למה שהוא אומר במצבים
כאלה.
אשת הצייר, בלהה, דואגת
לא רק לנוחיותו של בעלה
אלא גם למראהו. כדי שייראה
במיטבו ביום פתיחת־תערוכתו
היא דאגה לכך שישהה שלושה

של רועה, התנדב לעזור בהקלטות
בנגינה ובקולות השיר, כדי
שגאון יוכל לבחור בשיר המתאים
לו. שוורץ ורועה הגישו
אישית לידיו של גאון את הקלטת.
לאחר זמן־מה הסתבר לשוורץ
שלמרות שהחומר טוב, אין
לו כוונה להשתמש בו כעת, היות
והוא מסריט סרט וטס לחו״ל.
שוורץ אמרה ליוסי משולם,
שותפו של גאון במישרד־ההפ־קות,
שהיא מעדיפה לחכות גם
10 שנים כדי שהזמר, הנערץ
עליה, יקליט אחד משיריה. בין
שלושת השירים היה אחד בשם
אין ברירה, שלהפתעתה הרבה
הושמע בתוכנית הטלוויזיה סיבה
למסיבה על־ידי לחון, לפי
הלחן של רועה. את תוכן השיר
הוא שינה, אך השם והלחן שהיא
הזמינה נשארו כמות שהיו. בקל־

טת הראשונה. עורך־הדין שלה,
יואל ריפל, הגיש בשמה תביעה
לבית מישפט השלום בתל״אביב
נגד לוזון. עדיין לא הוגש כתב־הגנה.
יהורם
גאון עצמו הגיע
באחד הלילות של השבוע שעבר
לפאב הנויסבאה, בחברת שותפו
למישרד־ההפקות יוסי משולם.
אל השולחן הצטרף בעל
הפאב, יענקלד! טל, שהוא בעל
תואר ארצי בג׳ודו ואיש־כושר
ידוע. בשלב כלשהו הוחלט להתחרות
בהורדת ידיים. גאון התחרה
בטל, וניצח אותו. טל היה
המום, מכיוון שככל הידוע לו,
עד אותו רגע, הוא היה יותר חזק
מהזמר. הוא ביקש הזדמנות נוספת,
והפסיד. עוד הזדמנות —
ועוד הפסד. כאשר יושבי השולחנות
הסמוכים ביקשו הסבר, סיפר
טל שהכל בא באשמתו. בחודשים
האחרונים הוא לקח את
יהורם גאון לאימונים אינטנסיביים
במכון ברמת־אביב ג׳ ,והבחור
פשוט נעשה חזק.
שני אירועים חשובים התקיימו
במקביל באחד מבתי־הנד
לון בירושלים. בסוויטה מהודרת
באחת הקומות העליונות היה
נוכח סימור רייך* ,יושב־ראש
ועידת־הנשיאים של האירגונים
היהודיים בארצות־הברית, שהחליף
את מורים אכרם, שהתמנה
כשגריר ארצו בז׳נווה. בין
כל החשובים שהסתובבו שם בלט
האלוף עמרם מיצנע, שבניגוד
לחוגגים האחרים שתה רק
קולה, בעוד שהאחרים העדיפו
ויסקי. במקביל, באולם־האירו־עים,
נערכה לשר רפי אדרי
מסיבה על־ידי ועד העדה ליוד־אי־מארוקו.
שר־האוצר שימעון
פרם שוחח עם אן־קלוד אדרי,
אשתו של השר הטרי, שאותה
מכיר פרס מקשריו עם אביה,
המיליארדר דוד עמר. בני־הזוג
אדרי בלטו בתילבושתם. הוא
לבש חליפת־מישבצות־קטנות, והיא
חליפה מבד משובץ, במיש־בצות
גדולות.
מלכת חיי־הלילה של פאריס,
אוליביה ואלד, יהודיה

1171ה שחקנית שהופיעה בסצנות נועזות ביותר
111 בסרט ״בית ליד הים״ ,קיצצה את שיערה ועו בד
ת כמלצרית. נעת היא ממתינה לתפקיד בתיאטרון. צחור סיפרה
שבן־זוגה, המנתח ראובן ברק, עוזר לה בגילוח היומי של ראשה.
נסת הטרי, רובי ריבלין, אירגן
את כלי הרכב, ועזר לו חבר־הכנ־סת
החדש צחי הנגבי.
מירי מרקוביץ, מזכירתו
של יצחק רבץ, חגגה בשבוע
שעבר בדירת־הגג של ידידתה,
כרמלח מנשר, הכתבת
הצבאית של הרדיו, את סיום
עבודתה עם רבץ ויציאתה לתפקיד
בארצות־הברית. בין הבאים

השכנים על הרעש, ושוטר הגיע
לדירה וביקש להוריד את עוצ־מת־הקול.
כתב־המישטרה ראובן
שפירא ומי שהיה כתב-
מישטרה, יוסי היימן, ניגשו
אליו והזמינו אותו לשתות. אבל
השוטר סירב והוסיף איום: אם לא
יחגגו בשקט, הוא יחרים את מע־רכת״הסטריאו.

הצייר
בן ה־ ,80 משה

^ 1ךןף \ 1ותק 1בנם של השדרן הפופולרי אלכס אנסקי ואשתו שרי, הוא מן המבקרים הצעירים
| 1 1 / 1 1 1ביותר בקפה ״נסית״ .כשנשאל מהו הדבר היפה ביותר בעולם, ענה בלי היסוס:
״אני!״ אנסקי יושב לעיתים קרובות ליד השולחן עם עמיקם מרביץ, שאביו היה מורו של אנסקי.
העולם הזה 2685

צב״האופנה הישראלי רפי יע־קובסון
בלוס־אנג׳לס, ורכשה
שימלה. המעצב ההמום טילפן
לכל חבריו וידידיו, כדי לבשר
להם על הצלחתו. הוא לא ידע עד
כמה שהצליח. לפני שבוע חזרה
הגברת פרסלי לסטודיו בלוויית
שומר־ראש, מזכיר אישי ונהג,
ולקחה קולקציה שלמה. היא
הותירה את כל העובדים במקום
המומים במידה כזאת, שהם אף
לא סיכמו את המחיר. כעבור חצי
שעה התקשרה הגברת פרסלי
והודיעה למעצב שהיא שולחת

11ך ף | ן 11 בהרכב כמעט מלא הגיע לפ תי ח ת ״בית האומנויות״
| החד ש של רות דיין ושותפתה הצעירה, תמר כהן.
1 1 1 ^ 111
אביה,צבי שוורץ(למעלה מימין) נושק לגילה אלמגור, כשרות דיין צופה
בהם. דוב שיאוו, בעלה של יעל דיין (למעלה משמאל) .רחל שוורץ

(בצילום הקיצוני משמאל) .גם דור־ההמשך נכח: אסי דיין (למטה
מימין) מ חב קאת בנו בן ה״ ,6ליאור, מנישואיו לקרוליין לנגפורד. ואילו
עמליה דיין, בתה־ ( 17למטה משמאל) ,בתם של אסי ואהרונה דיין,
מתבוננת בהתעניינות רבה בצמידים האקזוטיים שהוצגו בפתיחה.

ר1ונו <וו ^ 1^ , 1121 1

ממוצא מארוקאי, שירשה את התואר
מהמלכה הקודמת, רג׳ין,
אמורה להגיע לביקור בארץ. וא-
לר מעוניינת לפתוח בארץ מוע־דון־לילה
בסיגנון הפאריסאי.
במשך שבועות רבים עמל
דן אלמגור על הכנת ערב־הצ־דעה
לבימאי שי לביא. בהזמנות
שחולקו למוזמנים הרבים
צויין שאלמגור הוא מנחה הערב.
ארבעה ימים לפני האירוע הגדול
נפטר אביו של אלמגור. אך הוא
לא ויתר, והחליט שהוא יקום
מהשיבעה עוד לפני סיומה, וינחה
את הערב כפי שתוכנן מראש.
כאשר דודו דותן מופיע
באירוע יחד עם ירדנה ארזי,
הוא מציג אותה לפני הקהל כך:
״אני גא להציג לפניכם בחורה
מאוד חרוצה. כל היום היא עובדת
בבנק, ובערב עוד יש לה כוח
להופיע.״ לא־מזמן הופיע דותן
עם ארזי, ובא לו רעיון, שלצורך
מימושו הוא היה זקוק להסכמתה
שלה ושל שושנה דמארי.
הוא החליט שאם ירדנה שרה שיר
על שושנה, עגילי דמאר, למה ששושנה
לא תשיר שיר על ירדנה?
כלומר, הוא יחקה את שושנה
שרה על ירדנה. שתי הזמרות
נתנו את הסכמתן, ודורו כבר
כתב חלק מהטכסט, משהו בנוסח:
.במיטבחה הלבן, המיקרו מסתובב
לו, הפיליפינית מבשלת ...הזמרת
מן הבנק...״
למרות שהיא מתגוררת
כבר שנים רבות בחו׳׳ל, עדיין
מתקשה הפסנתרנית הבינלאומית
ישראלה מרגלית, גרושתו
של המנצח לורן מאזל,
להתרגל לעובדה שאינה חיה
העולם הזה 2685

בארץ. מרגלית, המתגוררת ב־דירת־פאר
בפארק־אבניו בניו־יורק,
אירחה עשרות מוזמנים
מהחברה הגבוהה של ניו־יורק
למסיבה לכבוד הפסנתרן הרוסי
ולאדימיר ויארדו, הנמצא בסיבוב
הופעות בארצות־הברית.
האורחים, שהגיעו לבושים במיטב
מחלצותיהם, הופתעו כשבמהלך
המסיבה חילקה הפסנתרנית
קעריות ובהן מרק חם, מעשה
ידיה, בניגוד לכללי האירוח המקובלים
בחוג זה. האורחים קיבלו
כשימחה את הספונטניות של
מרגלית, שהסבירה להם שזה נר
הג־אירוח מקובל בישראל.
במהלך המסיבה גילה הפסנתרן
הרוסי, שלא יצא מארצו
מזה 14 שנה, שהוא אמור להגיע
ארצה בחודש יוני, להופעה עם
התיזמורת הפילהרמונית בניצוחו
של זובין מהטה.
עוד אחת שהתייאשה מה־שרותים
שמעניקה חברת בזק
היא הזמרת גלי עטרי, שהטלפון
המקולקל בדירתה כבר ימים
רבים גורם לה לבעיות בתחום
העבודה. למזלה, אחותה שוש
עטרי מתגוררת באותו הבניין,
והיא דואגת להעביר לה את ההודעות.
גלי גם מטלפנת מדירת
אחותה.
בבי לוי, אלמנתו של תע־שיין־הטקסטיל
ג׳ימי לוי, ששמו
נקשר בשערוריות כלכליות
בתקופת שר־האוצר פינחס
ספיר, רכשה באחרונה פנטהאוז
מפואר ברמת־אביב גימל, בסכום
של חצי מיליון דולר. את הדירה
היא רכשה מייבואן־בשר עשיר,
שקנה לעצמו דירה מהודרת
בפרוייקט גן־העיר בתל־אביב.

מאמן נבחרת מכבי תל־

אביב בכדורסל, צביקה שר!?,
חגג את יום־הולדתו במיסעדה ב־רמת־השרון.
בין האורחים היו
סגנו, יאיר שרון, ומנהל־ה-
קבוצה, שמואל מחרובסקי
המכונה ״שמלוק״ .אך אף אחד
משחקני־הקבוצה לא היה במסיבה.
לפני
25 שנים יצא־לאור
יומן לתינוק בשם תינוקיו. העורך
׳היה יוחנן בן־זכאי, שהיה
איש־כספים בסוכנות, משורר
חובב, ואביה של העיתונאית
טלילה בן־זכאי. גם בן־זכאי
הוציאה באחרונה לאור יומן
לתינוק, שהיא קוראת לו י1ם
יומן. ביומן שלה מתבקשים ההורים
לכתוב לא רק את מישקלו
של התינוק, או מתי יצאה השן
הראשונה שלו, אלא גם מה היתה
הכותרת הראשית בעיתון ביום
הלידה, איזה להיט צעד במיצ־עד״הפיזמונים,
מה היה ערך השקל
לעומת הדולר, ואירועים אקטואליים
אחרים.

לפני שנה סיפרו לזמרת־הפופ
מיספר אחת של יפאן,
טוקיקו, שיש זמרת ישראלית
בשם זמירה חן, הדומה לה חיצונית,
וגם שרה בסיגנון הרומה
לשלה. היפאנית הסתקרנה, ולפני
שבועיים היא הגיעה למסיבת־קוקטייל
בניו־יורק. פגשה כזמירה
חן. השתיים התיידדו ובילו
ביחד, בעיקר בקפה סוס״ט׳ ,השייך
לג׳ודי פליישמן, אחותה
של זמירה.
מונית מדגם סובארז עצרה
בפתח בית־הנתיבות בנמל־התעופה
בן־גוריון, ומתוכה יצא
שר־הדתות זבולון המר ורעייתו.
ללא עזרה ומלווים הוא סחב
את מיזוודותיו, כנוסע רגיל,
לדלפקי־הבידוק. כשנשאל על־ידי
אחד העובדים כיצד ככה נוסע
שר, השיב המר שמטעמי חיסכון
נעשה הדבר.
לפני שלושה שבועות נכנסה
השחקנית פרסיליח פרס־לי,
אלמנתו של אליל-הרוק אל־בים
פרסלי, לסטודיו של מע־

הבגדים שרכשה.
מה לא עושים למען הבחירות
המקומיות? ביום השבת האחרון
היתה באשקלון פתיחה של
חגות חדשה לאביזרים ולבגדים
לתינוקות. נילי ויוסי זאנה,
בעלי החנות, נדהמו כשראש־העירייה
אריה אזולאי, איש
המערך, הופיע במקום ודקות
ספורות אחריו נכנס מועמד־הלי־כור,
צבי צילקר. השניים הסתובבו
בין המוזמנים הרבים, כשהם
עושים נפשות לרשימותיהם,
או — כפי שהגדירה זאת אחת
האורחות — חוץ מללדת הם
עשו הכל.
במשך תקופה ארוכה ניסה
איל־ההון אלפרד אקירוב להקים
קניון באיזור גוש־דן, וזה לא
יצא לפועל. השבוע, בפתיחת
הקניון החדש שהוא הקים בנתניה.
הוא פרע את החשבון עם
שלמה להט, ראש עיריית תל־אביב,
באומרו שצ׳יץ׳ עובר לדום
כשהוא נפגש עם משקיעים
מחו״ל, ושהוא מקפח משקיעים
י׳ מקומיים.

נעמי מ; דזדדר א1הליאכ₪

פסוקי השבוע
• ש ר ־ ה או צ ר שי ט־ערן
פרפ, על התאב דו ת
חברי המושבים :״איזה
מין דבר זה להתאבד!
איזו מין שיטה זו!״
• אבאא בן :״בל
מדתה מ ק בל תאת החל טותיה
בשם האינטרס
ומסבירה אותן בשם ה מוסר!״

פקידבכיר במיש-
רד-הביטחון ל״חדשות״:
״עבודתי כל-בך סו די ת,
שגם אני עצמי אתני יודע
מה אני עושה!״
• המשורר חיים גו רי,
בצטטו יווני קדמון:
״כדי לקלוע, צריך לפע מים
לעצום עין אחת!״

ללישכתו, ובאותו מעמד סידר לגרי
כץ עבודה במיפעל־הפלדה איסמר.
כץ התחיל לעבוד בקריית־גת ב־מיפעל
של כזר, אך במקביל הופיע *״י
לישיבות השבועיות של מועצת־העיר
באילת. הוכמן פנה לחיים בר־לב, וזה
דרש מכץ לפרוש לאלתר, בהתאם
להסכם.

) להפטיד
חיים

מועמד לראשות עיריית אילת גדי כץ ואשתו(הנוכחית) מידה
^ נה כמה שאלות לחידון:
1 1באיזו עיר מציג אדם את מועמדותו
לראשות־העירייה, בשעה שהוא
מצהיר שאסור לו לעבוד?
באיזו עיר הצהיר בנו של מועמד ,

מנוחות, הרי באילת הן סוערות.
שם מלווה המערכה בהשמצות אישיות,
בגילויים, באיומים וברכילות.
בדראמה זו מככבים שני מועמדים:
רפי הוכמן, ראש״העירייה הנוכחי, העו־

עוצמה רבה, שלא שיתף את חברי־ה־מועצה
בקבלת החלטות ושלא איפשר
לאחרים להתבטא בחופשיות בישיבות
מועצת־העירייה. המסנגרים טענו שהוא
ביצועיסט מאין כמוהו, המסוגל

האירוע הזה בתוספת התנהגותו
והתבטאויותיו כלפי הסובבים אותו וכלפי
ערבים וזרים באילת, גרמו לכך
שהפסיד בבחירות ב־ . 1983 רפי הוכמן,
בנו של איש״עסקים אילתי, הועמד

^ ץ עזב את העיר וגם נפרד
^ מאשתו, ורדה, פסיכולוגית במיק־צועה,
העוסקת בהוראה מזה שנים
רבות. לבני־הזוג שלושה ילדים, שני

בנים ובת.
את אשתו הנוכחית, מרים יסעור, מי
שהיתה מזכירת מועצת־הפועלים באילת,
נשא כץ בנישואין אזרחיים אחרי
גירושיו.
כץ :״אחרי שעלינו צפונה, אשתי
ואני התגרשנו. החיים שלנו יחד לא
היו טובים. זה לא היה סוד, אבל אני לא
הייתי די אמיץ כדי להתמודד עם הב־עייה
בעודי ראש־עיר. לא נראה לי
אפשרי שראש״עיר יעמוד ויתדיין בב־תי־מישפט.
זיווג כמו עם מירה מוצאים
אחת למיליון. אני חושב מה היה קורה
אילו הייתי נבחר לראשות־העיר ונשאר
נשוי. הייתי מפסיד את החיים!״
ורדה עברה לרמת־השרון עם הבנים,
גיל, גיא והבת, והחלה עוסקת
בהוראה. גדי כץ עבר לנהל את מיפעל
איסכזר. היחסים שלו עם בני־מישפחתו
הידרדרו עד לניתוק מוחלט. כשסיים

ה פן לוח םבא ביו הג רו והגדו שה מא שימות אותו ב אי־ ת ש לו ם *1111130
הוא ע צ מו ה צ הי ר בבית־הסגי שפט ש ה רופ אי ם אוסרי עליו לעבוד

חשוב לראשות־העירייה :״אילו היו שואלים
אותי אם הייתי קונה ממנו רכב
משומש, הייתי עונה שלא הייתי קונה
ממנו גם רכב חדש!״
באיזו עיר תובעת בתו של מועמד
בכיר את אביה לדין ותובעת הגדלת
מזונות?
התשובות לכל שלוש השאלות: אי־
בלי מכונת אמת
^ כ ברוב ערי הארץ מתנהלות
להן הבחירות המקומיות על מי־

כץ בילדותו עם אמו
״הוא שימר־מחר

מד בראש רשימת המערך, וגדי כץ,
קודמו בתפקיד, העומד בראש רשימה
עצמאית.
המערכה נגד כץ מתנהלת במישור
האישי.
כץ חשוף מכמה בחינות. במשך 10
שנים עמד בראש העירייה, עד שנוצח
על־ידי הוכמן ב־ . 1983 שנתיים לאחר
מכן התגרש מאשתו ורדה, עזב את
אילת ועבר לגיבעתיים, בחברת אהו־בתו־דאז
ואשתו־כיום, מירה יסעור.
לפני חודש תבעה אותו בתו בת ה־17
לדין, לשם הגרלת דמי־המזונות שעליו
לשלם לה. ואילו בנו, גיל, אומר
עליו :״האיש הזה הוא שקרן. מציג
חצאי־אמיתות בלי כל קשר ביניהם.
אני אצביע בעד רשימתו של הוכמן.
ביום־הבחירות אטוס לאילת במיוחד
לשם כך!״
גדי כץ נולד בכפר־יהושע ב־1937
אך כשהיה בן 6עקרה המישפחה לגיב־עתיים.
את לימודיו התיכוניים סיים
בבית־הספר המיקצועי שבח בתל־אביב,
במגמת מכונאות־רכב. את שרו־תו
הצבאי עשה בצנחנים. אחרי שיחרו־רו
עבד בקו צינור־הנפס בנגב. שנה
לאחר־מכן התחתן עם ורדה, וזכה
בתפקיד מנהל-התיפעול בקו צינור־הנפט
אילת־אשקלון.
בשלב זה של חייו החליט להיות
למהנדס. הוא השקיע מאמץ אדיר בלימודים,
ולמרות שכבר היה אב לשני
ילדים, התגבר על הקשיים שנערמו
בדרכו והשיג את התואר.
ב־ 1969 חזר לאילת כמהנדס, וקיבל
את תפקיד מנהל חברת צינור־הנפט.
ב־ 1973 החליט להתמודד לבחירות המקומיות
בראשות רשימת המערך, נחל
ניצחון מרשים ונבחר כראש־העירייה.
על דרך ניהולה של העירייה יש
ויכוחים רבים. המקטרגים טענו שבקדנציה
הראשונה שלו, הוא ריכז בידיו

להזיז הרים וגבעות כשהוא רוצה בכך.
הקדנציה השניה, שהחלה ב־, 1979
היתה טראומטית לגביו. בנימין זיגל,
חוקר הפשעים הכלכליים, חקר במרץ
חשד לקבלת שוחד. העניין הגיע לטלוויזיה,
והיה לשיחת־היום לא רק באילת,
אלא ברחבי הארץ כולה.
במהלך החקירה התבקש כץ לעבור
בדיקה במכונת־אמת. הוא השיג אישור
רפואי על כר שהוא משתמש בכדורים
מסוג טגרטזל לדיכוי הפרעה עיצבית
בראשו, והשופט הורה לשחררו מבדיקה
בפוליגרף. תעודת־יושר הוא לא
קיבל מבנימין זיגל, אך התיק נסגר.

בראש רשימת המערך. בסיבוב הראשון
זכה כץ, בראש רשימה עצמאית, אך
בסיבוב השני ניצח הוכמן, כץ נבחר רק
כחבר מועצת־העיר.
המילחמה בין השניים הפכה נושא
לדיון במרכז מיפלגת־העבודה ברחוב
הירקון בתל־אביב. באותה עת התקרב
מועד הבחירות לכנסת, ומיפלגת־הע־בורה
פנתה לרפי הוכמן שיעזור בגיוס
קולות למיפלגה. הוכמן, שהבין כי בי
דיו
קלף חזק, היתנה זאת בפרישת כץ
ממועצת־העיר.
שימעון פרס זימן את השניים

גיא את קורס־הקצינים, לא הופיע האב *־י*
לטכס־הסיום.
בתחילת 1988 החליט כץ לחזור
לאילת ולהתחיל להתכונן לבחירות המקומיות
לראשות העיר. הוא שיפץ
את ביתו באילת, ונכנס לגור בו עם
מירה יסעור. אך ימים אחדים לאחר
מכן הוא נפצע קשה בתאונת־דרכיס.
עצם־המיפרקת שלו נשברה, ולמזלו
הטוב היו אלה אנשי מגן דויד אדום
שחילצו אותו ממקום־התאונה, ועל כן
לא נגרם לו נזק נוסף.
במשך חורשים שכב בלי יכולת
לזוז. הרופאים סברו שיישאר משותק״ ,י*

כץ ואשתו ורדה בימי כהונתו
.איל! הייתי נשאר נש1י איתה ה״ת׳ מפסיד את החיים ו״

ראש־עירייה הוכמן ()1984

ראש־עיריידדלשעבר כץ ()1983

.האם ה״ת׳ קונה מסנן מכתית משומשח?״

.היום הוא בא כדי להרוס, להחריב ולנקום ד

אך למרבה המזל הוא החלים.
במאי החל במיפגשים עם תושבי־העיר
ופירסם מודעות גדולות בעיתונות
המקומית.
לפני שבועות אחדים הגיעה לאילת
מישלחת של פסלים בינלאומיים, כדי
ליצור גן־פסלים בצומת־יותם, בקירבת
נמל״התעופה. יוזמה זו לא מצאה חן
בעיני פסל מקומי בשם שמואל ז׳ובינו,
שהתרעם על־כן־ שהעירייה אינה משתפת
אמנים מקומיים בפרוייקט עירוני
זה. רובינו טען שהוא פועל מתוך
לשיקולים אמנותיים בלבד, אך מעניין
שאהרון רובינו, אחיו של הפסל, הוא
היחצן של גדי כץ. זה לא הרים את
קרנו של כץ.
גם הסיכסוכים שלו עם בני־מיש־פחתו
אינם תורמים להאדרת שמו. יתכן
שבעיר אחרת היו עוברים על־כך
לסדר־היום, אך בעיר כמו אילת, שבה
כל אחד מכיר את זולתו, מהווה מע־רכת־היחסים
שלו עם בני־מישפחתו
אבן־נגף.
״ ׳ אילתים רבים מוכנים לקבל אותו
כאיש־מיקצוע, אך לא כאדם.

^ ;;אסיר ל>
^ לעבוד!״
^ ראשית 1985 הגיש כץ תביעה
בבית־מישפט השלום נגד בנו, גיל
ונגד אשתו, ורדה, לפירוק שיתוף מקר
קעין•
האב,
אשתו ובנו היו בעליה של חנות
בעלת שטח 22מ״ר במרכז־התיירות ה־יחרש
של אילת. כץ רצה לפרק את השותפות, ותבע את בנו ואת אשתו ורדה.
לבסוף הושגה פשרה, החנות הושכרה,
ונקבע ששכר־הדירה ישמש למימון הו־צאות־הלימוד
של שלושת הילדים.
באוקטובר 985ו הגיעו ורדה וגדי
כץ לירי הסכם־גירושין, שעל־פיו התחייב
גדי לשלם לבתו מזונות בסך 150
דולר, וכן מחצית מהוצאות החינוך
שלה — חוגים, שיעורי־עזר, שכר־לי-
מור וכיוצא באלה, וגם הוצאות רפואיות
שאינן מכוסות על־ידי קופת־חו־לים.
לטענת
האם, דמי־המזונות נשחקו
ב 55 עקב הצמדתם לדולר ולא לבד
״ ד ד, וכץ גם אינו משלם את החוגים והו־צאות־החינוך,
כך שיש צורך בגבייתם
באמצעות ההוצאה״לפועל. כץ נדרש
על־ידי גרושתו לשלם 750 שקלים
לחודש, צמודים למדד. בכתב־התביעה
מראשית . 1989 בבית־המישפט המחוזי
בתל״אביב תבעה ורדה את אבי בתה על
אי״תשלום מזונות בחודשים מאי, יוני,
יולי ואוגוסט . 1988
גדי כץ, להגנתו :״היתה לי תאונת־דרכים
קשה במארס . 1988 הגשתי תבי־עת־נזיקין
וקיבלתי סכום חד־פעמי של
4500 שקלים. יש לי בית בשכונת צופית
באילת. שיפצתי את הבית, השקעתי
בשיפוץ כ־ 14 אלף דולר, מחצית

*311

מכספי ומחצית מכספי בת־זוגתי. לא
קניתי תכולה לבית, מלבר מכונת־כבי־סה.
הוצאות החזקת־הבית מגיעות ל־
500 שקלים בחודש. על מזון ועל הד
צאות נוספות אני מוציא עוד 300־350
שקלים לחודש. לא קיבלתי כסף עבור
תיווך מכירת ברזל לחברת איסמר. אני
לא סוכן של החברה באילת. אני לא
מתווך בעיסקת מכירת מלון נפטון.
״ההכנסות שלי הן 500 שקלים פנסיה
מעיריית אילת. אני מקבל חצי פנסיה,
וגרושתי מקבלת חצי פנסיה. סכום
זה כולל השתתפות בהחזקת־טלפון.
אין לי, מלבד זאת, כל הכנסות. עד
היום אני בחופשת־מחלה בשל התאונה.
״עד התאונה עבדתי באיסמר והפסקתי
בשל התאונה. משם קיבלתי בי־טוח־מנהלים,
שהוא סגור עד גיל .65
אני לא מקבל שילומים מהביטוח הלאומי,
ומשכורתי ברוטו בא־סכור. עד
התאונה, היתה 5000ש״ח.
״במיכתב של איסכור שצירפתי לכי
תב־ההגנה נאמר שעלי להחזיר את המשכורות
שקיבלתי ממארס 1988 עד
יולי . 1988 עד היום לא החזרתי, כי
בשלב זה לא נשמעה עדיין התביעה
שלי.
״עד היום אני בהשגחת בית־החולים.
אסור לי לעבוד!״
המישפט האחרון נראה קצת בסתירה
לתפקיד שגדי כץ שואף אליו.
כמה ימים אחרי שמסר את ההצהרה
בשבועה בבית־המישפט, הונחה אבן־
הגבול בקילומטר ה־ .91 בעלון שנראה
במבט הראשון כעמוד מתוך ידיעות
אחרוננת, שהוציא אהרון ז׳ובינו, היחצן
של כץ, מופיעה כותרת־מישנה המגדירה
את גדי כץ כאילתי היחיד שעלה
לראש־ההר. נאמר שם שהאילתי היחיד
שעלה לראש־ההר בשביל־העיזים הקשה,
וברוח החזקה שנשבה, היה גדי כץ
— עובדה קצת משונה לנוכח הצהרתו
שמצבו הגופני אינו מאפשר לו לעבוד,
לפי הוראת רופאיו.

להרוס
את המלון

זאת הסתירה היחידה. באחד
המקומונים כץ טען שיש להרוס
את המלון אביה סונסטה עד היסוד. אך
ימים אחדים לאחר־מכן, באסיפת־בחי־רות
במלון המלך שלמה, הוא טען שיש
להשאיר את סונסטה על כנו, אך יש
לגרום לכך שהמצרים לא יבנו תשתית
של חשמל ומים במקום, אלא יהיו תלויים
בישראל, ובכך כולם יצאו נשכרים
מהעניין.
גדי כץ התפרסם בזכות התבטאויותיו.
בשעתו,
כשרואיין על־ידי כתבת העולם
הזה ענת סרגוסטי, הוא התבטא
בחריפות כלפי הזרים המתגוררים
בעיר :״בעיר הזו יש 5091.זרים. תראי
כמה כושים מסתובבים פה! יאללה,
שיילכו מפה! מההפטרה הביאו אותם!

נראה אותם באמריקה עובדים בלי
גרין־קארד!״
כשנשאל לגבי הערבים העובדים
בעיר, השיב :״זה שהם מטרידים בחורות
זה טיבעי. בכל מקום פועל מהשטחים
בא בבוקר וחוזר בלילה לאשה.
כאן אין להם אשה לחזור אליה״.
כשהפסיד ב־ 1983 בבחירות בשכונה
א׳ ,אמר :״אי־אפשר לסמוך עליהם, על
המרוקאים. הם שותים כל היום ערק
ומכים את הנשים שלהם!״
למרות שעברו יותר מחמש שנים,
גדי כץ עדיין אומר את אשר על ליבו
מבלי ״לעשות חשבון״ :״אני כמו בדואי
— 40 שנה במידבר, ואת הנקמה לא
שוכח!״

גדול המבקרים שלו הוא בנו הבכור,
גיל 28 מהנדס־ניהול במיקצועו, המתגורר
בחיפה. לדבריו, אביו הגיש את
התביעה נגדו ב־ 1985 מפני שרצה לנתק
כל מגע עם עברו, ובכלל זה המיש־פחה.
לטענתו, לא היה אביו מעולם
איש־מישפחה. הוא היה עסוק בקאריי־רה
שלו בלבד.
כשנשאל על תיפקוד אביו כראש־עיר,
השיב :״הוא היה ראש־עיר טוב. אך
הוא עשה הרבה שגיאות. הוא ביצועיסט
ממדרגה ראשונה, אך כיום הוא בא כדי
להרוס, להחריב ולנקום.
״מאז שרפי הוכמן הוא ראש־העיר,
הכל פורח באילת. הוא נותן חופש לא
נשים
לפעול כרצונם. הוא איפשר לאנשים
לנהל חופים פרטיים. אבי לא נתן
זאת, כי זה דורש אומץ. אבי הוא איש־קאריירה.
הוא רוצה כוח. הוא לא מעוניין
באילת כקהילה. הוא רוצה להיות
ראש־העיר כדי לשלוט. הוא שיכור־כוח.
כשנשאל
לדעתו על־כך שאביו קרא
לרשימתו בשם ״אבא״ ,אמר :״זה חלק
מהציניות שלו, הניסיון לעוות את
האמת. הוא מציג את החולשות שלו
כעוצמה. הוא אדם ציני, המנצל אנשים
לטובתו, ללא כל שיקולים מוסריים.
בבחירות האלה הוא הימר על חייו. אם
יפסיד, הוא ילך לחפש עבודה במיקצוע
שלו״.

לראשונה בישראל
מציעה לר קבוצ ת הביטוח של כלל:

רפואה פרטית מקיפה ויהודית דכל המשפחה
נתוחים ללא תורים, כולל
אישפוז ואחות פרטית.
אבחנה וטיפול ע׳׳י
רופאים מומחים •
(מקצועיים).
בדיקות במכונים פרטיים
גם במיכשור ממוחשב. מענק בסכום גבוה,
במקדה של גילוי מחלה
קשה.
ניתוחים והשתלות
1מה קורה כשמתגלה
בחו״ל.
מחלה קשה?
במקרה של גילוי מחלה קשה כמו: סרטן, אי ספיקת
כליות, שבץ מוחי והתקף לב, מקבל המנוסח, מייד,
חבר קופת חולים:
סכום כספי גבוה.
כללית, מכבי, מאוחדת,
מי הם הרופאים
לאומית, אתה חייב
ובתי החולים של
להרשות לעצמך הרבה
רפואה??1881<:1^88
יותר!
הרופאים של רפואה 0115101*55 הם מבכירי
עם בריאות אסור להתפשר! ולצערנו הרפואה
הציבורית אינה מסוגלת למלא את כל הצרכים
הרפואיים שלך ושל משפחתך.
לראשונה בישראל, יש לך היום תוכנית מקיפה,
המעניקה לך ולמשפחתך טיפול רפואי ברמה הגבוהה
ביותר• .

במה עדיפה רפואה
?18810^ 88 על ביטוחי
הבריאות האחרים?

הרופאים בארץ. בכל מקרה, תוכל לבחור כל רופא
אחר. מרכזי הבריאות של רפואה 01*58ז8א1לז הם
מהמתקדמים ביותר בישראל ביניהם: אסותא ת׳׳א -
בית החולים הפרטי הגדול ביותר בארץ, השייך
לקבוצת כלל, המרכז הרפואי הרצליה, בית חולים
אלישע חיפה וכן, מרכז רפואי הדסה ירושלים ומרכז
רפואי שערי צדק(במסגרת שירות רפואה פרטי -

מי עומד מאחורי רפואה

רפואה 0x87 )1 * 85 היא התוכנית היחידה המקיפה
את כל סוגי הטיפול הרפואי ולא רק ניתוחים, לדוגמא:
בדיקות מורכבות ומסובכות, ייעוץ של רופאים
מומחים כגון: קרדיולוג, אורטופד, אף אוזן גרון וכד.

1מה קורה כשצריך
ניתוח?

רפואה 71x57 )1 *55 הוקמה ע״י קבוצת חברות
הביטוח של כלל המאגדת את חברות הביטוח: כלל,
אררט, אריה ואיתן. קבוצת הביטוח של כלל היא
מהמובילות בשוק הביטוח בישראל ונמצאת בשליטת
קונצרן כלל(ישראל) בע״מ.

איך מצטרפים לרפואה

לא צריך לחכות! אתה בוחר את המנתח הפרטי ואת
המרכז הרפואי, ומקבל את השירות בהקדם.
לרפואה 71x87)1 *88 יש הסכמים עם מרכזי הבריאות
הגדולים בארץ, המבטיחים לך, כמבוטח ברפואה
,0x5711*88 טיפול ללא המתנה.
במקרה שתבחר לבצע ניתוח נחו״ל, אתה מקבל סכום
כסף מיוחד בהתאם לאופי הטיפול.

מה קורה כשזקוקים
ליעוץ של רופא מומחה
ו/או לבדיקות?
אתה בוחר את הרופא המומחה ומקבל את היעוץ ללא
דיחוי. במקרה של בדיקה, תכסה רפואה ,0x87 )1 * 58
את הבדיקות הנדרשות, לרבות בדיקות בסורק
ממוחשב 0.7אולטרא־סאונד וכד׳,

מה קורה כשזקוקים
להשתלה בחו״ל?

?7 1 x 8 7 )1 * 5 8
אין פשוט מזה. צלצל לסוכן הביטוח שלך או לחברות
הביטוח: כלל, אררט, אריה ואיתן, ונפנה אליך אחד
מסוכני הביטוח. כדי להצטרף לרפואה ) 1 *55ז8אדז
אין צורך בבדיקה רפואית.

י ש לד שאלה?
נשמח לענות.
אס אתה מעוניין לקבל מידע נוסף על רפואה
,0x8707*55 צלצל לאחד ממרכזי המידע ונשמח
להשיב על שאלותיך:
כלל חברה לביטוח טל 623502 :־03
אררט חברה לביטוח טל 03-293028 :
אריה חברה לביטוח טל 03-661732 3 :
איתן חברה לביטוח טל 03-5102424 :

כלל וא שון ננוי או ת

ברפואה 71x57 )1 *55 אין צורך בועדות של משרד
הבריאות וכדי. ברגע שהוחלט על ההשתלה, אתה
מקבל סכום של עד 180,000ש״ח לכיסוי כל ההוצאות@ ,
כולל הוצאות המלווה.

רפואה
? 1 8 8 1 0 1 2 \8 8

יוני רייף, דובר צה״ל

מעשה לא־נורמרי
הארץ, עיתון לאנשים חושבים, שם את הידיעה בראש העמוד
הראשון, ברוחב של ארבעה טורים .״זה דבר נורא. יש כאן תופעות
ממש של אנשים לא־נורמליים, שמנסים לאבד את חיינו,״ נאמר
בראש הידיעה מפי שימעון פרס.
מהו הדבר הנורא? האם נרצח זוג־זקנים בבת־ים? האם נאנסה
צעירה על־ידי קבוצת ביריונים בעפולה? האם נורו למוות כמה
ילדים ברמאללה?
לא. קרה משהו הרבה יותר מחריד. מישהו ריסס את קיברו של
דויד בן־גוריון בצבע.
אם יש כאן משהו לא־נורמלי, הרי זה התגובה של שימעון פרס
וכלי־התיקשורת.
מי שמקדש קבר הוא אדם פרימיטיבי. מצבה אינה אלא אבן
המוצבת במקום שבו נטמנה גופתו של מי שהיה פעם בן־אדם חי,
בעל־נשמה. אין כל קדושה לקבר, ולמצבה על הקבר לא כל־שכן.
כאשר כבשו חסידיו של עבד־אל־והאב, מתקן־הדת המוסלמי,
את העיר מכה לפני 200 שנה, הם נחפזו להחריב את קיברו של
מוחמר נביאם. הסגידה לקברים, אמרו בצדק, אינה אלא עבודת־אלילים.

חרדי חשוך, עובד־אלילים בתחפושת יהודית, מכלה את
זעמו במצבה של אויב — ניחא. אבל אם אנשים נאורים־כביכול,
חילוניים־כביכול, מתרגשים מזה עד כדי היסטריה, הרי הם מעידים
על עצמם שהם פרימיטיביים כמוהו.
(עלתה על כולם מישסרת־ישראל. היא הודיעה שיש אפשרות
שהיה כאן ״מעשה לאומני״ — קרי: ערבי — והבטיחה לבדוק גם
חשד זה. כיום יש חשש של ״מעשה לאומני״ גם כאשר אב בקיראון
אונס את בתו. מי יודע? אולי האב הוא ערבי מחופש, חבר פת״ח,
והבת היא יהודיה חטופה?)

החכמה בנשים
איך היא יכלה לעשות לי את זה?
אני שקוע בקריאת הספר ההצדעה הראשמה של ברברה
טוכמן על מילחמת־השיחרור האמריקאית. אני באמצע הספר,
והנה היא מתה.
קראתי את כל הספרים שלה. מכל סוגי הספרים אני מעדיף
ספרים על ההיסטוריה. ומכל הספרים ההיסטוריים, אני מעדיף את
ספריהם של היסטוריונים המדברים אלי במיוחד, הגורמים לי
לחשוב תוך כדי קריאה, להפליג למרחקים, להתווכח עם הכתוב,
לגבש לעצמי השקפה משלי.
כזה היה, בנעוריי, אוסוואלד שפנגלר, האיש שניבא את
שקיעת המערב. כזה היה, לאחר מכן, ארנולד טוינבי, יורשו
האנגלו־סכסי האופטימי של הגרמני הקודר הזה. כזה היה סטיוון
ראנסימן, ההיסטוריון של מסעי־הצלב. כזאת היתה ברברה טוכמן.
(או טאקמן, כפי שקוראים לה האמריקאים).
התאהבתי כשיכלה של האשה הזאת, בחוש־ההומור היבש שלה,
בהברקות של חוכמת־החיים שלה, הפזורות בכל ספריה, בהסתכלות
שלה בפרטים אנושיים קטנים ומאלפים, בקפיצות שלה
מתקופה לתקופה בלא התמחות־יתר משעממת.
שפנגלר דיבר אלי מפני שהטיף להתמודדות אמיצה עם.
הגורל, שהוא ביסודו טראגי. טוינבי דיבר אלי באופטימיות שלו,
באמונתו שאפשר ללמוד משגיאות, לאבחן מחלות היסטוריות
ולרפא אותן, למצוא מענה לכל אתגר. ראנסימן דיבר אלי ברמזים
שלו על הדימיון וחוסר־הדימיון בינינו ובין הצלבנים. טוכמן דיברה
אלי בגלל הכרתה בגורם האיוולת כאחד המרכיבים המרכזיים
בעשייה ההיסטורית.
מכל ספריה, המרשים ביותר הוא נזיצער האיוולת, שהפך להיט

אודי אמדי

בינלאומי. התיזה המרכזית שלו היא (בתרגום שלי) שאם יכול
הפוליטיקאי המצוי לבחור בין דרך חכמה ובין דרך מטופשת,
יבחר כמעט תמיד בדרך המטופשת. וככל שהאיש עצמו חכם
יותר, עלולים מעשיו להיות מטופשים יותר.
מדוע? מפני שההיסטוריה נעשית על־ידי בני־אדם, והחיה
הקרוייה אדם מופעלת בעיקר על־ידי רגשות. נדמה למנהיג שהוא
פועל על פי כללי ההיגיון הקר והחד, אך למעשה אין מוחו אלא
מכשיר בידי רגשותיו, ואלה מונעים ממנו לפעול בחוכמה.
רחבעם, למשל. אביו, שלמה המלך, היה חכם גדול, ובעיקר היה
חכם בהטלת מיסים על העם.
כאשר מת, יכול היה רחבעם
להקל את העול ולרכוש את לב
העם. אולם רחבעם אמר :״אבי
ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר
אתכם בעקרבים!״ זה היה פסוק
שנון, אבל העם השיב בפסוק עוד
יותר שנון :״מה לנו חלק בדויד
ולא נחלה בבן־ישי!״(איזו עברית
נהדרת דיברו אז!) השחצנות של
רחבעם גרמה לפילוג הממלכה,
ובעיני ברברה טוכמן היה מעשה
זה אב־טיפוס של איוולת מדינית.
טוכמן
י לא היתה רק ההיסטוריונית
של האיוולת. היא גם
הצליחה להדגים בעצמה את התופעה. אשה מבריקה וחכמה זו
התנהגה באיוולת שלא־תיאמן כאשר עסקה בענייני ישראל. כי אז
התערבו הרגשות שלה.
לא היה גבול לדברי־האיוולת שהיא היתה מסוגלת להשמיע
ולכתוב כאשר זה נגע לישראל. היא המליצה על ספר אידיוטי
ממש של גברת אחרת, ש״הוכיח״ כי אין עם פלסטיני — ספר
כל־כך מגוחך ועילג מבחינה מדעית, עד שהפך שם־דבר בחוגי
המיקצוע. טוכמן התעלמה ממעשיהם הטיפשיים של מנהיגי
ישראל, שהיה די בהם כדי לספק חומר לפרק נוסף לסיפרה.
הבנתי היטב את המניעים. ברברה טוכמן היתה נכדתו של הנרי
מורגנטאו, מנהיג אמרי׳קאי־יהודי שהיה שר במילחמת־העולם
השניה. הוא לא עשה הרבה למניעת השואה.
אגב, בתפקיד זה סיפק מורגנטאו חומר משלו למיצעד האיוולת.
באמצע מילחמת־העולם השניה פירסם ברבים תוכנית שבה
הציע להרוס את התעשייה הגרמנית אחרי המילחמה ולהפוך את

גרמניה לארץ חקלאית, כפי שהיתה בימי־הביניים. תוכנית זו
נוצלה עד תום על־ירי התעמולה הנאצית. היא עזרה לא רק
לשפוך שמן על מדורת האנטי־שמיות, אלא גם לחשל את רצונם
של הגרמנים להילחם ער הסוף.
אני שמח שהזדמן לי להכיר את ברברה טוכמן אישית. לפני
שנתיים הוזמנתי להרצות במכון ליחסי־חזץ בניו־יורק( .מעולם לא
זכיתי בכבוד כזה בישראל ).הקהל היה מורכב מעשרות מדינאים,
שגרירים, אלופים ואילי־הון, וביניהם ישבה אשה קשישה, בעלת
פנים אהודות, שהיכרתיה מייד על פי התצלומים. אחרי ההרצאה
ניגשתי אליה, בניגוד למינהגי, והבעתי לה את הערצתי. נדמה לי
שהיא היתה קצת נבוכה, ואני הייתי קצו* נבוך, וכך החלפנו רק
דיברי־נימוסין. חבל.
עכשיו אני מסיים את קריאת סיפרה האחרון. הוא מתמקד
בעיקר בטיפשותם של המדינאים והמצביעים הבריטיים, שלא
הבינו את מהות ההתקוממות האמריקאית. סימנתי לי עשרות
פסוקים חכמים, שיכלו להיכתב כיום, בלי שום שינוי, על אי־היכולת
של המדינאים והמצביאים שלנו להבין את ההתקוממות
הפלסטינית.
אינני יודע אם ברברה טוכמן הספיקה לעקוב אחרי האינתיפאדה,
ואם כן — אם הבינה את המתרחש. מסופקני. כי גם
החכמה בנשים לא יכלה לעמוד בפני הרגשות שלה עצמה.

תקרית בטאבה
ברגע שדרכתי בפעם הראשונה על אדמת מצריים ידעתי:
תהיינה בעיות בין שני העמים, הישראלי והמצרי. לא בשל
השקפות פוליטיות, אלא בשל הניגוד התרבותי וההבדל באופיים
של שני הצדדים.
את ההבדל הזה ניתן למקד בנקודה אחת: היחס לזמן.

יתכן שזהו המוקד של כל תרבות. תרבויות שונות מתייחסות
בצורות שונות למושג הזמן, ומכאן כל שאר ההבדלים ביניהן.
בדיחה מצרית מספרת על שיחה בין מצרי ומכסיקאי.
המכסיקאי :״מה ההבדל בין סאניאנה בשפה שלנו ומקרה בשפה
שלכם?״ המצרי :״עקרונית זה אותו הדבר, אבל מקרה זה לא
כל־כך דחוף.״
כאשר נסעתי בפעם הראשונה לראיין את ג׳יהאן אל־סאדאת,
אז אשת־הנשיא, איחרתי כמעט בשעה, בשל פקקי־התנועה במרכז
קאהיר ואי־יכולתו של המלווה המצרי הצעיר להעריך את הזמנים.
בהתקרבנו למישרדה של ג׳יהאן שאלתי את המלווה בעצבנות
גוברת :״מה נעשה?״ הוא השיב בחיוך מתוק :״אנחנו נתנצל יפה!״
וכך היה. היה נדמה שג׳יהאן כלל לא הרגישה באיחור.
מי שנכנס לתחום מצריים, מוטב לו להתרגל מייד למושגי-
הזמן האלה. כשמתרגלים, זה די נעים. לאדם כמוני, שקיבל חינוך
ייקי ושיש לו נטייה כפייתית לדייקנות, זה ממש נופש. ברגע
שאני עובר את הגבול אני מסובב כפתור בראש שלי, ונותן לזמן
לשטוף אותי כמו גלים בשפת־הים. שום דבר אינו בוער, שום דבר
אינו צריך לקרות במועד מסויים. מהן שעה־שעתיים בהיסטוריה
של אומה בעלת תרבות של 8000 שנים?
כל זה כהקדמה לתקרית שקרתה בשבוע שעבר בטאבה, נוסף
על כל שאר הצרות שם.
פקיד ישראלי מכופתר בשם יצחק ליאור גער פעמיים בנציג
המצרי, חסן עיסא, על שאיחר לישיבות.
מקומו של ליאור זה בשווייץ(אומרים לי שאכן מעבירים אותו
לשם) ולא במשא־ומתן עם מצרי נחמד וסימפאתי.
חסן עיסא היה קונסול באילת, והכל אהבו אותו שם. אחר־כך
הוחזר לקאהיר כדי לנהל שם את המחלקה הישראלית במישרד־החוץ,
וגם בתפקיד זה נודע כידיד־ישראל.
באותו בוקר היה עיסא במלון,
ישראלית נאה. זה נראה לו יותר
חשוב מאשר דייקנות קרה. הוא
איחר להיכנס לישיבה. גערה
מיספר . 1
אחר־כך היה צריך לקבל הוראות
טלפוניות משר־החוץ שלו.
הטלפון במצריים אינו פועל בצורה
הכי יעילה, וחלף זמן. לכן
איחר לחזור לישיבה. גערה מיס־פר

במשא־ומתן בין שני צדדים,
אין צד אחד חייב להיכנע להרגלי
הצר השני. מותר לישראלים•
לעמוד על הדייקנות. אילו העיר ׳
ליאור לעיסא על כך בארבע עיניים,
או בחיוך, זה לא היה גורם
לתקרית, ואולי זה היה תורם לדייקנות.
לאותו ליאור יש ללמוד הרבה. למשל, שהמצרים הם עם רגיש
מאוד־מאוד. בגלל העבר המפואר שלהם ובגלל ההווה העלוב, וגם
בגלל הטראומה של התקופה הקולוניאלית, הם רגישים מאוד
לעלבונות מפי אירופים יהירים. ההתנשאות הישראלית, שהפכה
אצלנו טבע שני, גורמת להם לצמרמורת.
חסן לא הגיב מייד. פניו קפאו, ואחרי הישיבה הסתגר עם
אנשי־מישלחתו בחדרו וסירב לרדת לאכול.
יוליוס קיסר ביקש להקיף את עצמו באנשים שמנים וקרחים,
המיטיבים לישון בלילות. אני מציע לשלוח למשא־ומתן עם
המצרים אנשים בעלי חוש־הומור, מאחרים כרוניים, היודעים את
ההבדל בין סקרה ומאניאנה.

גילה רזין, העולם הזה

ראיתי את תת־אלוף אמנון סטראשנוב, הפרקליט הצבאי
הראשי, תוקף מעל מירקע הטלוויזיה את הדו״ח של מישרד״החוץ
האמריקאי על הפרת זכויות־האדם בשטחים הכבושים.
התת־אלוף נראה כאדם מתקדם, ליברלי. הוא הסביר מדוע
צריכים להרוג, להכות, לפוצץ בתים ולגרש. הכל בשקט,
בעדינות, בסיגנון תרבותי וסביר.
כשסיים, רציתי לצעוק: למען השם, תנו לי פאשיסט! תנו לי
פאשיסט אמיתי, גס וברוטלי, שיסביר בלי חוכמות שבאנו לשלוט
ולדכא, ושלא איכפת לנו להרוג ולשבור עצמות!
היה לי הרבה יותר קל לבלוע את דבריו של איש כזה, מיפלץ
נוטף־רם, מאשר את דבריו של תת־אלוף נחמד וחביב, המצדיק
דברים כאלה!
בעימות ההיסטורי בין הצנחנים וראש־הממשלה בשכם אמר
אחד החיילים: אינכם יודעים מה
קורה. אתם יושבים שם למעלה
ואין לכם מושג. איך אתם יכולים
לדעת מה קורה, כאשר גם ה־מח״ט
והמג״ד שלנו אינם יודעים?
אפילו הממיפא אינו יכול
לדעת מה מתרחש, כאשר סיור
של כמה חיילים נמצא בשטח!
נדמה לי שקצינים כמו סטרא־שנוב
לא זה בלבד שאינם יודעים
מה מתרחש, אלא שגם אינם
רוצים לדעת. הם חיים בעולם
דמיוני, עולם של פקודות מנוסחות
היטב(כולן חוקיות לעילא
ולעילא) ,ופשוט אינם רוצים סטראשנוב לרעת כי הפקודות האלה שוות
כנייר בית־שימוש, מפני ששם, בשטח, הכל מתרחש אחרת, שם יש
עולם אחר, שם יודע כל טוראי כי הסטראשנובים למיניהם, בעלי
המרים המגוהצים והחיוך התרבותי החביב, יעצמו את שתי
העיניים ויסבלו את הכל, הכל.
לא, אני מעדיף פאשיסט אמיתי!

למי שייכת הגופה
כשצלם־המערכת הניח על שולחני את תצלומי הלווייתו של
משה קרוי(ראה עמודים 8 9הזדעזעתי.
שני רבנים גילגלו את האלונקה, ועליה גופתו של קרוי,
העטופה בטלית. כל המשתתפים (ממין זכר) בהלווייה, שהיו
מעטים במיספר, חבשו כובעים וכיפות.
באוזניי הידהדו המילים שאמר לי קרוי לפני כמה שבועות
בלבד על כל הדתות בכלל, ועל הדת היהודית בפרט. הוא שנא
אותן ואותה.
על פי קרוי, כל הדתות המאורגנות הן כלי־שרת של בני־חושך.
המייסדים — משה רבנו, ישוע הנצרתי ודומיהם, היו בני־אור,
שנשלחו על״ידי האל הטוב לגאול את האנושות. אבל בני־חושך
הצליחו להשתלט על מסריהם, לעוות ולשבש אותם, כדי לשרת
את המזימות של האל הרע השולט בעולם. למשל, שאול־פאול היה
שליח האל רע, האל של בני־חושך, שהשתלט על המסר של ישוע,
שליח האל הטוב, האל של בני־אור.
מובן מאליו שעל פי קרוי כל הרבנים ושאר אנשי־הדת הם
בני-חושך, משרתיהם של אל סאדיסטי ומרושע, האל של ספר
בראשית, המתעלל באנושות.
אילו ראה קרוי עצמו את גופתו מובלת בירי הרבנים, בוודאי
היה אומר: בני־זזושך השתלטו על גופתי, אחרי שרדפו אותי עד
מוות. הם ניצחה
אינני רוצה לצלול שוב לניבכי נישמתו המעונה של קרוי. אני
בא להציג שאלה פשוטה: האם יש לאדם הזכות על גופתה האם
הוא יכול להחליט בעצמו איך להיקבר, ועל־ידי מה
במדינת־ישראל אין בחירה כזאת. תהיה אמונתו(או חוסר־אמונתו)
של אדם כאשר תהיה — ברגע שהוא שובק חיים לכל חי
הוא מופקר לידיה של הרבנות האורתודוכסית. אץ קבורה חילר
נית, אלא בפרוטקציה מיוחדת באיזשהו קיבוץ. אץ שריפת־גופה,
גם אם זהו הדבר האחד שהמת חפץ בו ברגע האחרון של חייו.
אין צורך בהזדקקות לתורתו הגנוסטית של קרוי עצמו על
בני־אור ובני־חושך, כדי לגנות מציאות זו. די בעקרונות פשוטים
של הומאניזם דמוקרטי וחילוני, שקרוי עצמו בז להם. זכותו של
אדם על גופו אינה פגה ברגע מותו.
^ יד 1

_ החכ מי

(המשך מעמוד ) 11
יות דוקטור, אבל לא רופא. הרבה פעמים
שואלים אותי: איפה עבדת, בחד
השומר או באיכילובל׳

האסרמאים
ך * שרים ושמונה אקדמאים יש
^ בכנסת ה־ . 12 מהם 11 במערך, תי־שעה
בליכוד, ארבעה בר״ץ, שניים ב־מפד״ל,
אחת בתחייה ואחד במיפלגה
עבד־אל־והאב
הדמוקרטית־ערבית:
דראושה.
תחומי השכלתם נדושים לגמרי. קומץ
כלכלנים: חיים בר־לב, מיכה

חריש, גד יעקובי, ת כהן, יצחק
מודעי, גידעון פת, משה קצב,
דן תיכון. מעט היסטוריונים, שני
עובדים סוציאליים, כמה בוגרים
בלימודי״יהדות ובסוציולוגיה, אנשי
חינוך ופילוסופים. שלושה מהנדסים:

משה ארנם, אברהם שוחט
ויצחק מודעי. אגרונום אחד:
אברהם כץ־עוז.
חלקם מוסמכים. ביניהם מי שדימו־יים
הציבורי כלל אינו אקדמי. גאולה
כהן, למשל, היא מוסמכת בפילוסופיה,
בסיפרות ובמיקרא. יאיר צבן לומד
במסלול ישיר לדוקטורט. הוא
לומד היסטוריה של עם ישראל. רענן
כהן הוא מוסמך בלימודי המיזרח
התיכון.
איש מבין 120 חברי״הכנסת לא למד
אשורית, ביולוגיה או סינית עתיקה,
תיאטרון או קולנוע.
קשה לדעת מה קדם למה. האם קורם
למדו ורק אחר־כך, כשהבינו שאפשרויות
התעסוקה הניצבות לפני בוגר
מדע־המרינה אינן רבות, בחרו להצטרף
לפוליטיקה? או אולי בחרו תחילה בקא־ריירה
פוליטית ואחר־כך, כדי להוסיף
איזשהו נופך אינטלקטואלי לדף קו־רות־החיים,
למדו באוניברסיטה.
כך או כך, התוצאה אחת: שמרנים
כולם. משעממים.

הוולק״ם
ך ״ בוצה מעדינת 10 .חברי כני
1/סת התחילו ללמוד באוניברסיטה,
אולם לא סיימו את לימודיהם. רובם
אלם חיים בשלום עם עובדה זו. ההגון
מכולם הוא רפאל איתן. בדף קו־רות־חייו
הרישמיים הוא מציין במפורש,
בסעיף ההשכלה: אקדמית חלקית.
האחרים אינם כמוהו. רובם אומרים
כי למדו באוניברסיטה, ורק אחרי סידרת
שאלות די ארוכה הם מוכנים להודות
כי לא סיימו את לימודיהם.
מיכה גולדמן, מערך :״אני באופן
אישי אוהב ללמוד, ועכשיו אני לומד
באוניברסיטת־חיפה. חסרות לי עוד 40
שעות להשלמת התואר. וזה שלא השלמתי
את התואר לא אומר שלא אש
לים.
אני שייך למי שמעודדים השכלה
גבוהה.״
מאחורי פטפטת זו מסתתרת עובדה
פשוטה: מי שחסרות לו עוד 40 שעות
להשלמת התואר, פירוש הדבר כי המרחק
בינו לבין התואר האקדמי רב.
או מיכאל איתן מהליכוד :״למדתי
ארבע שנים מישפטים. השלמתי את
כל הקורסים והבחינות, אבל לא קיבלתי
תעורת־בוגר.״ משונה .״בכל אופן,
יש לי השכלה מספקת. יש לי כל הידע
שצריך. אני מתכוון לחזור ללימודים,
אבל בתחום אחר״.
פינחס גולדשטיין, בכעס :״למדתי
מישפטים ארבע שנים, ולא סיימתי,
מסיבות אישיות. עד כאן. יותר אינני
מוכן לומר״.
חלקיים נוספים: אברהס בורג,

אריאל ויינשטיין, עימנואל זיס־מן,
יואש צידון, שלמה הלל, מוטה
גור.

> מישנסנים
**שרימואחד מישפסנים, ביניהם
חקישה מוסמכים והשאר בוגרים.
בכנסת הקודמת היו 26 מישפטנים. כל
הנשאלים אמרו כי לרעתם חשוב שבכנסת
יהיו מישפטנים רבים, שכן מעצם
מהותה, הכנסת היא בית־יוצר לחוקים.
לא כל המישפטנים הם עורכי־דין.
חלקם סיימו את לימודיהם האקדמיים
וזכו בתואר בוגר, אולם לא עברו את
תקופת־ההתמחות הדרושה כדי להתק־י*

בל כחברים בלישכת עורכי־הדין. אחד
מאלה הוא אריאל שרון.

8שלא ומדו
נמוסו על־תינונ׳
* * שריב ושיסעה חברי־כנסת לא
/גלמ רו במוסד על־תיכוני כלשהו.
ביניהם יצחק רבין, שימעון פרם,

יצחק שמיר, יגאל הורוביץ,
שרה דורון, חיים אורון, רחבעם
זאבי, דויד לוי, עמיר פרץ, עזר
וייצמן, בנימין בן־אליעזר.

חלקם מסוכסכים עם עובדה זו, מנסים
להתעלם ממנה או לשנותה. א לי
בן־מנחם, למשל. בקורות־חייו, כפי
שתורגמו לאנגלית, הוא כותב כי למד
באקדמיה צבאית. זרים, שאינם מעורים
בחיי־הארץ, מקשרים את האקדמיה הצבאית
הישראלית עם מוסדות יוקרתיים,
כמו וסט־פוינט האמריקאי. הפני־מיה
הצבאית הישראלית שונה, כמובן.
היא אינה אלא בית־ספר תיכון, לעיתים
קרובות רמת הלימודים העיוניים ירודה.

שרה דורון. התרגום האנגלי
של קורות־חייה מתעלם מסעיף ההשכלה.
מילא, בישראל כולם יודעים הכל,
אבל למה לספר לכל העולם שהשכל־תה
של הגברת דורון כה מצומצמת?
מוזר. ומה על האמינות?
רק שני חברי־כנסת מודים כי השכלתם
הרישמית היא עממית.
פסח גרופר :״בן־אדם לא צריך
להתבייש במה שהוא. התיפקוד קובע,
ולא ההשכלה. אני כמו עץ גדול שהיכה
שורשים באמצע המידבר. את כל מה
שצריך למדתי באוניברסיטה של החיים.
אני לא אומר שהשכלה רישמית
לא חשובה, אבל אפשר להיות עם 20
תארים ולא להצליח בכלום, וראינו
כבר הרבה כאלה, גם בכנסת. השכלה
היא לא הבסיס לכל״.
צ׳רלי ביטון :״אסור שהכנסת
תהיה רק מוסד של עשירים ומשכילים,
מפני שאז מעמד הפועלים לא יזכה לייצוג.
״אני,
שאין לי השכלה, מוכר את האמת,
ויש פרופסורים שמקשקשיס
שעה שלמה ולא אומרים כלום. שבח
וייס, למשל, אני אף פעם לא מבין על
מה הוא מדבר, ולא בגלל שאני טיפש״.

״]צאו :3
הבס 073271

השעו האחורי

מאבטחים בין הגדר הפנימית והחיצונית של
המיכלאה. המאבטחים נושאים, בדרך כלל, תחמושת
חיה. רק בזמן הספירה מקבלים מאבטחים ספציפיים
רימוני־גומי. ההוראות החד שות לפתיחה באש, מחו דש
דצמבר ,1988 פותחות במילים :״תנאי לשקט הוא
יחס אנושי לכלואים״ .פתיחה באש נעשית בשלבים

בעת ניסיון לבריחת כלוא או בזמן חדיר ת בוח לא-
חמוש למיכלאה. תנאי הכלואים, כך לפי המאבטחים,
מוטבים באופן זוחל. שוטר מישטרה צבאית במילו אים,
שחזר ל״אנצאר 3״ אחרי חצי־שנה ולא הכיר את
התנאים החדשים, פנה בצורה לא״אנושית לשאוויש,
דבר שעורר התקו ממות בקרב הכלואים. שילטונות-
הכלא הגיבו בסילוני־מים. לצורך אבחנה בין הכלו אים
לחיילי צה״ל מונפקים לכלואים בגדים כחולים* .יא

• מוייס
^ פתעה: אורה נמיר אינה מורה.
1 1במיקצועה היא פקידה. היא אף
למדה בקולג׳ אמריקאי ספרות אנגלית
ולימודים קלאסיים.
יש בכנסת 10 מורים. חלקם למרו
— אחרי שהשלימו את לימודיהם ב־מידרשות
להכשרת מורים — גם באוניברסיטה.
ארבעה הם מורים, וזה מיק־צועם
היחיד: אהרון אבו־חצירא,

עדנה סולודר, שושנה ארבלי־אלמוזלינו,
חוסיין פארס.

המעניינת מכולם היא עדנה סולו־דר.
מלבד היותה מורה למוסיקה היא
אף פסנתרנית.
״במשך 20 שנים ניגנתי מוסיקה
קאמרית, בעיקר בהרכבים קיבוציים,״
היא אומרת .״העניינים התגלגלו כך
שהגעתי לכנסת, ומאז הפסקתי לנגן.
כשאחדל להיות חברת־כנסת, אשוב
לנגינה כאל תחביב״.

ארוחת צהו״ם

הכלואים במיכלאה
נפרדת, שהיא מיכלאת־המיטבח, הנמצאת באותו
הגוש. האוכל מחולק על-ידי הכלואים עצמם, כשלכל
כלוא יש מגש אישי משלו. קבוצת-כלואים יוצאת
למיכלאת־המיטבח בליווי מאב טח ושוטר צבאי. הם
לוקחים א ת הסירים והארגזים עמוסי-האוכל, מבי אים
למיכלאה והבלואים, הממונים על־ידי השאוויש,
מחלקים את האוכל. הקצבת־המזון של הכלואים
דומה לזו שמקבלים חיילי צה״ל, אבל הבישול שלהם

טוב יותר מהבישול הצה״לי באותו המחנה. הכמות
היא אותה כמות, המיצרכים הם או ת ם מיצרכים,
אבל האוכל טעים יותר. מ ס תב ר כי כמה מן הכלואים
עבדו כ טבחי ם במיסעדות. משמאל למעלה, קבוצת-
כלואים המסיי מת מישחק פינג״פונג בטרם ארוחה
הפינג־פונג הוא המישחק היחידי שמאפשרים לכלו אים
לשחק. מישחק נוסף שהם מ שחקים, אף שפור-
מאלית אסור להם, הוא כדורגל, העשוי מסמרטוטים
וגרביים. לעיתים קרובות מוחרם ה״כדור״ .בקיד מ ת
התמונה יושבים הכלואים על דרגשי-השינה שלהם. .

לימווים תוונ״ם
מישה־עשר חברי־כנסת, דת(
1יים, למדו במוסדות תורניים שונים.
קשה להקבילם למוסדות חילוניים.
מהי השכלתו הרישמית של רפאל
פינחסי מש״ס, שלמד בישיבת היכל
התלמוד בתל־אביב ובכולל חזזך איש
בבני־ברק?
או יצחק פרץ, שלמד בבית־מיד־רש
גבוה לתורה והוראה חזון עובדיה
בירושלים? או משה גפני, שלמד בב־תי־המידרש
הרבניים של סלובודקה?
חלקם אף פחות ברורים, ובסעיף
ההשכלה מציינים לימודים מעורפלים,
סתמיים, כמו אברהם ורדיגר: לימודים
בישיבה גבוהה, או אריה גמליאל:
סמינרים דתיים, או שלמה
דיין: מוסדות רבניים.

חחילח 11רריך 1הקבוצה הכורעת מש-
1 1 ^ 111 1 1 / 1 1 1מאל מתפללת תפילת-
ערבית. התפילה נערכת מאחורי האוהלים, והיא
מוס תר ת מאנשי המישטרה הצבאית. בכל גוש יש
מואזין, הקורא חמש פעמים ביום, בזמני התפילות,
למאמינים להתפלל. מותר לכלואים להחזיק סיפרי־ן
קוראן, אך אסורה עליהם כל פעילות ד תי ת אחרת.
הם מקבלים עיתונים, שולחים ומקבלים דואר -גלו יות
בלבד. אסור להם לענוד שעונים, מלבד לשאוויש.

אסור להתקהל ואסור לשיר. הסיבה לכך היא, ככל
הנראה, שהשירה מהווה דרך לחימום הרוחות. אסור
לשוחח או ליצור מגע אחר בין שתי מיכלאוית, למרות
שהמרחק ביניהן הוא מטרים ספורים. בפועל משוח חים
הכלואים ביניהם, והשוטרים הצבאיים מעלימים
עין. השאוויש משמש ב תפקיד מנהיג־המיכלאה, אבל
למעשה השאוויש אינו המנהיג האמיתי. המנהיג הא מיתי
אינו מתבלט, וכאשר שילטונות-הכלא פונים
לשאוויש במשהו חריג, הוא מתייעץ עם המנהיג.

ך ן? 1ך במרכז, משמאל, שוטרי מישטרה צבאית. א חד מהם חמוש בעוזי
^ 11תידח
גאז מדמיע. מימין עומד קצין מישטרה צבאית הסופר את 111 הכלואים, ולידו שני חיילי מישטרה צבאית ולצידם השאוויש, איש״הקשר בין הכלואים לבין
שילטונות הכלא. המגע בין שילטונות־הכלא לכלואים נעשה באמצעות השאוויש בלבד. מצד
שמאל שני חיילים חמושים ברימונים עם כדורי־גומי. בשער הדחוק עומד שוטר מישטרה
צבאית ובצד מאבטח חמוש בנשק רגיל. הספירה מתבצעת שלוש פעמים ביום. בין 6ל־ 6וחצי

בבוקר, בין 12ל״ 2בצהריים ובסביבו ת 8בערב. נוהל הספירה -הכלואים יושבים מסודרים
לפי אוהלים. בספירת״הבוקר הם מתפקדים, כשבכל אוהל קוראים א ת שמות הכלואים, וכל
מי שקוראים בשמו נעמד, וממשיך לעמוד עד תו ם ספירת האוהל שלו. בספירת־הצהריים
מ תפקדים מיספרית לפי אוהלים. הקצין הסופר והשאוויש ניגשים לכל קבוצה, והכלואים
בכל קבוצה מ תפקדים. ספירת־הערב דומה לספירת הבוקר. ההשכמה נעשית באמצעות
רמקול, המעביר א ת שידורי ״קול ישראל בערבית״ .בהדרגה הועלו מיספר השידורים.

ב־ 5ו מינראות
איי ש ם בנג במוחזקים אוני
ברואים בלסטינים.
תצלומים ראשונים
במחנה קציעות, המ-
_ כונה ״אנצאר 3״ ,שלושה
גושים. בכל גוש חמש מי-
כלאות. שתי גדרות־תיל
מקיפות כל מיכלאה, גדר
נוספת מקיפה את כל הגוש,
וגדר נוספת את כל
הבסיס. בסך הכל ארבע
גדרות־תיל.
הקיבולת של כל מיכל-
אה כ 160-כלואים. שמונה
אוהלים בכל מיכלאה,
כשבכל אוהל יש 20 כלו-
*.אים. יש הפרדה בץ כלואים
מהגדה המערבית
לכלואים עזתיים, ובין
עצורים מינהליים לבין מי
| | 1ך ך 1המיכלאה מוארת 24 שעות ביממה. כבר
| י 1ל ך 1 \ 1ז
שכבר נשפטו.
11 ^ 11111 1 11\ 1 בשעות בין־הערביים, לפני חשכה, מודל״
איסור חמור חל על כל
קים פנסי־המחנה, כדי למנוע מצב שבו לא תהיה תאורה. בקור של סוף
ינואר מצויידים הכלואים בג טקס, בחולצה, במיכנסיים, ובמעיל דובון
מגע או קשר בץ הכלואים
דק, שלא במו הדובון הצה״לי. מנפקים להם ארבע שמיכות ושק״שינה הקשר למאבטחים. כל
דקיק מצמר. הם ישנים על דרגשי־עץ שעליהם פרוש מיזרון דק. זוהי באמצעות ביניהם נעשה
תמונה אופיינית של מה שעושים הכלואים מזריחה עד שקיעה. מבחינה
השאוויש, שהוא מעין
חניך־תורו קבוע. לגבי הוא לא מוכר ככזה על -כזים צעירים מעזה. ה-
שילטונות־הכלא משמש ידי הכלואים עצמם.
שאוויש הוא המבוגר שהשאוויש
כמנהיג, אך במיכלאה 4בגוש! מרו ביניהם, ובמיקרהזההוא

פורמאלית אסורה עליהם כל התכנסות. בגלל הקור העז מנסים לפעמים
כמה כלואים לרקוד ריקודי־דבקה, אבל גם הריקוד אסור עליהם, וקצין ׳
מישטרה״צבאית תורן רשאי להפסיקו. במיקרה א חד הוזמנה כבאית
לפיזור הריקוד משום שהיה מי שחשב שהריקוד הוא הפגנתי. כל פעילות
אחרת, למעט פינג״פונג, היא אסורה. לא נראו בשטח המיכלאות קבוצות־לימוד
או התכנסויות מסוג אחר. אחרי 10 בלילה ועד שעת ההשכמה ב״ 5ן
וחצי ־ 6בבוקר אסור על הכלואים לצאת מהאוהלים, למעט לשרותים| .

גם המנהיג האמיתי של
המיכלאה.
המונחים ״כלואים״,
6י 11 11י—1 11>11י>8*18858

״מיכלאות״ ,״מאבטחים״
הם כינויים צה״ליים תי-
קניים.

ם זה ...וגם זה1...גם זה...וגם זה1...גם זה1...גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...נם זה...וגם זו
סדינה קום ה תנ ער ה
עם ע חיי ! עם חלכה

שני גברים ישראליים כתבו ביחד ספר. הספר
יצא לאור והתחיל להימכר בחנויות. קנה אותו
איש אחד, החליט שהספר פוגע בו, והודיע שהוא
עומד לתבוע את שני כותבי הספר לדין.
טילפנו שני כותבי הספר למו׳׳ל שלהם וסיפרו
לו שמישהו עומד לתבוע אותם לדין. המו״ל אמר י
שהוא כבר שמע על זה, וכראי באמת שהם
ייפגשו, שלושתם, וידברו על זה. קבעו פגישה.
המו״ל הגיע ונתן לכל אחד מהכותבים דף נייר.
על הדף היה כתוב:
כדי למנוע אי־הבנות וספקות — ההוצאה
מתחייבת בזאת לממן כל תביעה או כל הוצאה
שתיגרם לכם בגין פרסום הספר.״
״מעבר להתחייבות הכספית, אנו מתחייבים
לתמוך ולעזור ככל שיידרש, כלומר, אנו מקבלים
על עצמנו את האחריות להוצאת הספר ...על כל
המשתמע מכך.
״על החתום — מנכ״ל ההוצאה״.
שני הכותבים הסתכלו בנייר, חייכו בסיפוק
ואמרו שהם לא צריכים ממנו שום התחייבות, כי
הם מאמינים בו, אבל המנכ״ל אמר שהוא עומר
על כך שיהיה להם כתב־התחייבות ביד.
אתם שמעתם על דבר כזה, קוראים יקרים?
| במדינת ישראל, ב־ ?1989 מי זה האידיוט שאמר
שאין עתיר למדינת ישראל?

לא חל

להיות יפה
חברת מקס פקטור מוכרת את מוצרי טיפוח־החן
מהסידרה הכחולה בהנחה של עד .4070

סידרה חדשה של מוצרים של חברת כ־צ־ט
י לטיפוח־הרגל, נמכרת עתה בבתי־המרקחת. אבן
ריחנית להסרת העור. פצירה להסרת יבלות ועור

קשה לנו, המעשנים. מאז שהלא־מעשנים קיבלו גיבוי בינלאומי,
התנפחו להם הביצים (זה ביטוי של הנוער, אני לא אשמה).
הלא־מעשנים התחילו לרדת לחיינו באופן ברברי. ירידה, שאגב, גורמת
לנו למתח, לחרדה, לרגשות־אשמה, להתעצבנות ומתוך זה כמובן עשויה
לגרום לנו גם להתקפי״לב, לכאבי״ראש, להפרעות בנשימה ולשאר מסיימי
חיים.
באוטובוס כבר אסור לעשן, במונית אסור, בתור בבנק אסור, במטוס
אסור, בחלק מן המיסעדות אסור. מה שנשאר לנו זה לעשן ברחוב, בשפת-
הים ובבתים שלנו.
בבתים שלנו, זאת אומרת בבתי המעשנים, כי בבתי הלא־מעשנים כבר
תלו כל מיני שלטים בין הציור של אורי ליפשיץ לבין הפסל של יגאל
תומרקין. על השלט כתוב ״נא לא לעשן״ ,והם חושבים שזה מאוד אמנותי,
השלט והאיסור.
אתה יוצא בערב עם בן/בת הזוג, קונה בקבוק יין טוב, מתלבש יפה
והולך לחברים. שם כבר יושבת לה קבוצת אנשים, אוכלת פיסטוקים
ומדברת על האיגתיפארה. מגישים קפה, הבן־אדם מסתכל על הקירות. אם
יש שלט, אז ניגשים לבית־שימוש ומעשנים סיגריה בהיחבא. אם אין שלט
שולפים סיגריה, ועוד לפני השאחטה הראשונה של הכיף, יקום אחד מתוך
כל הקבוצה(זה בדוק) ,יתחיל לנפנף בידיו, יעשה פרצופים של גוסס, יפתח
את כל החלונות, ואם לא הבנת, יאמר לך מייד שהוא נורא מצטער, אבל יש
לו אלרגיה לעישון.
נו, אז תקום ותלך הביתה? לא נעים, כבר יצאת, כבר לקחת בייבי־סיטר,
כבר תכננת בילוי. אז תישאר, תסבול כל הערב, תעשן פה ושם בהיחבא,
תרגיש אשם ותשנא את העולם.
אבל זה עוד כלום.
לפני שבוע הזמנתי אלי הביתה קבוצה של 20 איש ואשה. רובם זוגות
מעורבים, כלומר היא מעשנת והוא לא. אכלנו, שתינו, דיברנו. היה יופי. עד
שהגיע זוג ששניהם לא מעשנים. כבר בכניסה לבית הם אמרו שהחדר נראה
כמו מחששה. אחר כך הם שאלו אם אנחנו כולנו נורמאלים, ובאותה
הזדמנות, בעודם עומדים בכניסה נתנו הרצאה קצרה על הסכנות שבעישון.
אחר כך הם מצאו לעצמם מקום ישיבה ליד מישהו שלא מעשן, אבל
מאחר ובצד השני ישב מעשן, הם התחילו להרים כסאות ולהחליף מקומות,
וכל החדר התחיל להסתובב, כדי לפנות להם מקום בין שני לא־מעשנים.
וזה לא נגמר כמובן.
אחרי עוד כמה דקות, הם התחילו לפתוח את כל החלונות (כל היום
התנור דלק כדי שבערב יהיה חמים בדירה) ,הרוח הקרה התחילה לנשוב,
וכמה מהאורחים התחילו להתלונן שקר להם ולא נעים, והיתה אווירה
מחורבנת. אחר כך המעשנים עזבו, כי היה להם קשה, והשימחה חזרה
לשרות במעוננו.

אין ברירה, רבותי, צריך להכריז על ״הם״ ו״אנחנו״ ולהשיב מילחמה. אני
התחלתי. אתמול הזמינו אותנו ידידים ליום שישי הבא. מותר לעשן אצלכם,
שאלתי. זה קצת מפריע, ענו לי. אין בעייה, אנחנו לא נבוא. השקט שבקע
מהעבר השני של הטלפון היה ארוך, ואחר כך אמרה לי החברה — את
יודעת מה, אם את מוכרחה תבואו ותעשני. ניצחתי! צריך לנסות. רוצים
להצטרף?

1שד שסע עבר
לפני כשבועיים הופיע המשורר יורם טהר־לב
בתוכנית טלוויזיה תן ק .1למחרת היום הלך לו
יורם ברחוב ומולו אם ובנה. הסתכל הילד הקטן
על יורם ואמר לאמו :״אמא, תראי, הנה אלף״.
במישפחה שלנו מאור אוהבים פירות יבשים
| ובמיוחד תאנים. בעיתונים היה כתוב בזמן
האחרון שהגיעו תאנים מורעלות מתורכיה ואסור
לאכול אותן. לכן — וגם בגלל סיבות של
לוקאל־פטריוטיזם, אנחנו קונים רק תוצרת
הארץ. אז קנינו חבילה יפה של תאנים מיובשות
מתוצרת תנובה. הבאנו הביתה, אכלנו ו!הנינו.
אחרי שגמרנו לאכול את כל החבילה, הביט אחד
1מקוראי־התוויות במישפחתי על הנייר וגילה
לתדהמתנו שתנובה היא רק היבואנית של התאנים
הללו. מאיפה? מתורכיה כמובן.

תחליב לרגליים עייפות
להפגת מתח שרירם ורענון 29.10,שקלים
קשה. רפידה מבושמת לנעל. מחירים בין 7.80
ל״ 8׳ 19 שקל׳ם׳

לרבלון חידוש נוסף. כמוסות טיפוליות
.המעכבות את הזדקנות העור ומכילות חומרי
לחות ותרכובות שומניות, מסנני קרניים, ויטמין
.£באריזה 28 כמוסות ל־ 28 יום. מחיר האייג׳לס
65 שקלים.

לחוחובה שני מוצרים חדשים: מייק־אפ הכולל
לחות וויטמינים, בשלושה גוונים. מחיר 15.80
שקלים. ומסכת ויטמינים לעור הפנים (רגיל
ויבש) במחיר 19 שקלים.

למורות, לדיילות, למלצריות, לזבניות ולשאר
הולכי על שתיים — מוצר חדש של חברת
קלרינס — תחליב מעורר לרגליים עייפות.
מיוצר מתמציות טיבעיות של צמחים ושמנים

צימחיים, להפגת מתח השרירים ולשיפור מחזור־הדם.
מחיר הבקבוק 29.10 שקלים.

כזה עוד לא ראינו. א 1לטימה הוציאה לשיק
כדוריות אוגרות לחות. גיל לחות לשימוש בלילה.
לפי מחקרים שעשו בחברת אולטימה התברר כי
אחרי שלושה שבועות של שימוש במנחם נמצא
כי הלחות בעור גבוהה פי שלושה וחצי מרמת
הלחות לפני השימוש.

חברת אנופוליה מציעה סידרה של תכשירים
לטיפול ולטיפוח העור, המבוססת על שמן פרח
נר־הלילה, בתוספת ויטמינים. הסידרה היא היפו־אלרגית,
אינה מכילה בשמים, צבע או חומרים
מלאכותיים. מומלץ לשימוש יומיומי רגיל, לעיסוי
בטן וחזה לנשים הרות, למניעת התבקעות
העור וכטיפול לאקזמות הנובעות מאלרגיה. קרם

אז נכון שלא זכינו בלוטו וגם לא בטוטו, בשום
אגורה. אבל כדי שלא נישבר מהעניין ולא נרגיש
לגמרי מקופחים, דווקא זכינו בהגרלה של מנן־
חיד־אחם בטלפון לחצנים יפה. הבאנו את הטלפון
היפה והמבריק הביתה, חיברנו אותו לחוטים
שצריך ו...לא עובד. אבל מה זה חשוב, העיקר
שזכינו במשהו.
אם במיקרה יוצא לכם ללכת או לנסוע לאורך

הטיילת בתל־אביב (בטח גם בחיפה, בעכו,
לחות 44 שקלים, קרם לילה 58 שקלים, ג׳ל 38
שקלים.

גם לחברת הקוסמטיקה ח ק מוצר חדש נגד
הזדקנות העור. מיוספ״ר הוא חומר־הזנה לעור,
המופק מחלבונים טיבעיים שמקורם מן החי,
ושיוצרו בתהליך מיוחד העוזר להחדיר את החומר
לתוך העור ולדאוג לניצולו המירבי. לשימוש
יומיומי החל מגיל .35 נמכר בבקבוק בתוספת
משאבה במחיר 99 שקלים.

בנהריה, באשקלון וכוי) תעצרו רגע ותסתכלו על
הים. הים שקט לגמרי, כאילו המים עומדים,
ובגלל השקט הזה יושבים על המים אלפים רבים
של שחפים לבנים. אם תסתכלו מספיק זמן, יקרה
משהו, בום על־קולי, סירנה של מכונית מישטרה
או אמבולנס, ואז פתאום כמה אלפי שחפים
יתרוממו להם מן המים ויעלו לשמיים כמו ענן
לבן גדול. כל־כך יפה ששוכחים שיש חורף בארץ.
בשנים האחרונות נפוצה השמועה שמוצרי־חלב
אינם בריאים ואף מזיקים לכל מיני מערכות
בגוף ומכילים שומנים וכולסטרול. השבוע אפילו
קראתי בעיתון של קופת־חולים סעי שיש להימנע
מאכילת גבינות שמנות, גבינות צהובות,
שמנת, חמאה וכדומה. אז למה כל ערב בטלוויזיה
מראים לי גבינות ואומרים לי שזה סידן מן הטבע

וזה טוב?
חבר׳ה, אולי תחליטו, ולא תשגעו את הציבור.
בחנות ט 1פר שבלב־דיזנגוף יש מכירה. שלט
גדול מכריז שכל פריט נמכר שם ב ^ ףלמ־
19.90״ .מעל השלט מוצבת בובה לבושתלפריטי־לבוש
שונים ולמרגלות הבובה שלט נוסף, קטן
יותר, המפרט את המחירים: חולצה 47 שקלים,
סוודר 79 שקלים, מיכנסיים 36 שקלים.
וזה מזכיר לי את הסיפור על אב ובנו שנכנסו
לחנות שעונים. בחר האב שעון יפה, שאל את
המוכר כמה הוא עולה 500 .דולר, השיב לו
המוכר. זה קצת יותר מדי בשבילי, אני מבקש
שתוריד במחיר. הוריד המוכר 30 דולר, אבל האב
התעקש שזה עדיין יקר. הוריד המוכר עוד 30
דולר. שלף האב פינקס־צ׳קים, רשם על אחד1
הצ׳קים 440 דולר, לקח את השעון ויצא מהחנות |
ביחד עם בנו.
הרי אין לך כיסוי בבנק, אמר הבן לאביו, אז י
למה בכלל התווכחת עם המוכר וביקשת הנחה1,
כשידעת שהצ׳ק שלך לא שווה אגורה? לא רציתי |
שיפסיד הרבה, ענה האב המתחשב.
ד ע אלן• ׳צשי

חדריו
חובה דראזת
מל׳אביב: החגיגה של באבט,
בגקר טוב ויאט־נאם, קפה בנדר, הנסיכה
הקסנטה. אינטרנויסטה, בנלל ה־מילחנוה
ההיא.
ירושלים: קפה בנדר. בוקר טנב
ויאט־ואם, אינטחויסטה.
חיפה: הוסיכה הקסוסה, אינטר־וויסטה.

תל־אביב

סיביריאדה

(אורלי.
חדא בי ס — אפוס רחב־ידיים שיכול
לשמש משל לתולדות רוסיה הגדולה
במאה הזאת. דרך תולדותיו ואנשיו של

דמנות מענגת לחזות בשלושה כישרו־נות
אופנתיים אמריקאים: הכימאי יונתן
(משהו פראי) רמי אחוז־התזזית,
שופע רעיונות קולנועיים מבעבעים.
מאתיו מורץ, המסוגל לעבור מדרמה
למצחיקון בהחלפת כובע ואחת היפות
של הבד, מישל פייפר, שעוד נראה אותה
בסרטים רבים בקרוב, כולל גירסה
מעודכנת של יחסים אסורים מבויימת
בידי הבריטי האופנתי סטיבן פרירס.
*** מאדם סוזאצקד (צפון.
חל־אביב, בריטניה) — שירלי מקליין
במיטבה כמורה לפסנתר הרואה לעצמה
כיעוד ללמד את תלמידיה לא רק
מוסיקה, כי אם גם דרר־חיים. רק למענה
של מקליין כדאי לראות את סו־זאצקה.
כשהסבון הופך
קדב>
משימה באס ( 21 אסתר,
תל־אביב, ארצות־הברית) -
האמריקאים ממשיכים במ אמציהם
הנואשים להוכיח עד כמה היו גיבורים
ואנושיים בוויאט־נאם, וכל סר ט נוסף בנידון נושא
את הכותרת ״מבוסס על סיפור אמיתי״ ,כדי שאיש
לא יעז לפקפק באמיתותו.
הפעם מדובר בקולונל מן המטה, היוצא ל טיס ת-
סיור מעל שטח מועד להפצצה. מטוסו מופל על״ידי
האוייב והוא לבדו ניצל. יחיד ת סיוד ומסוקים
מוצאת אותו ומנסה לחלץ אותו משטח האוייב,
אולם נוכחות הצפוניים במקום מקשה על המשימה.
הקולונל מנסה לעבור כיברת-דרך בתוף הצמחיה
הסמיכה, כדי להגיע לנקודת״הטיפגש, וזה כרוך,
כמובן, במסירות גדולה של המצילים, בתושיה של
טייס מטוס״הסיור, הנמצא כל הזמן בקשר עם
הניצול, וכושר-הישרדות של הניצול עצמי.
לכאורה, מיבצע צבאי מן הסוג שהוצג כבד פע מים
רבות. למעשה, ניסיון לומר יותר מזה. הקו לונל,
שנפגש בראשונה, פנים אל פנים, עם מציאות
של קרב, של מילחמה, של הרוגים ושל הרס, מז דעזע
עד עמקי נשמתו. וזה אותו ה אד ם שבתחילת
הסרט, בדיון־מטה, הציע בקור-רוח למחוק איזור

גיין הקמן ודני גלובר -איפה הנשמה׳
שלם מן המפה על־ידי הפצצה מ אסיבי ת. ללמד
שבעצם לא ידעו הקצינים הללו מה הם עושים, וכל
מה שדרוש היה כדי שיתפקחו, זה להציב אותם
ליומיים בחזית.
ג׳ין הקטן הוא שחקן טוב כל כך, שהוא כמעט
מצליח להשכיח א ת ההיבטים הכלליים יותר שב עלילה
זי. דני גלובר, כטייס הסיור, מציג דמות
אמינה בהחלט. הצרה היא שהם מ שתתפים בסרט
לא-גכון, על מילחמה לא-נכונה וכל האפקטים ה מיוחדים
שמסביב לא מצליחים להסוות את הדבר.
בחוד טוב
שחקנים מודין וסיפר בסרט ״נשואה למאפיה״
שפע של רעיונות קלונוע״ם
כפר קטן שבערבות סיביר משחזר אנדרה
קונצ׳לובסקי את ההיסטוריה מהשנים
שקדמו למהפיכה האדומה ועד
לשלהי שנות ה־ .60 סרט ארוך שכדאי
להתמודד איתו.
דג ושמו ונדה (טיילת
ושחף, תל אביב) — ג׳ון קליז, אחד
הדגים הנדירים באקוואריום הקולנועי
(מלון פולטי, סונט׳ פ״טון) ,כתב תסריט

* * בגלל המילחמה ההיא
(לב. ישראל) — מי שמוכן להתמודד
עם טראומת השואה של הדור השני
ולעמוד מקרוב על שורשי המוסיקה
והמילים של שניים מן הפופולריים
בכוכבי הזמר העברי, יהודה פוליקר
ויעקב גלעד, מוזמן לחוות את התעודון
המוסיקלי הזה, שהתקבל להצגה בפסטיבל
בברלין.

סירט קולנו עבט לוויזי ה
גם גיבורים נופלים (יו ם רביעי 15 ,בפברואר, בשעה ,22.10
ארצות־הברית) -סירסו האחרון של האמפרי בוגארט, מ גו ס ס על
רומאן מריר של ב אד שולברג החושף את ה שחיתות של עולם
האיגרוף, מבעד לעיניו של עיתונאי שסרח ומבקש לכפר על חטאיו.
רוד שטייגר ואנתוני קוויו עוזרים, מארק רובסון הוא הבימאי.
הרדיפה (יום שישי 17 ,בפברואר, בשעה ,22.15 ארצות־הברית)
-ארתור פן נגד הצדקנות של אמריקה התיכונה, זו של הרוב
השקט, בסיפור על אסיר נמלט המבקש לשוב לעיירת מולדתו,
ותגובות בני המקום לכך. הבימוי וצוות־הכוכבים האדיר (מארלון
בראנדו, רוברט רדפורד, ג׳יין פונדה, אנג׳י דיקינסון) עולים על
התסריט.
הצל ף (יום רביעי 22 ,בפברואר, בשעה ,22.10 ארצות־הברית)
-תרועת אשכבה למערכון, בסר ט של דון סיגל על אקדוחן
מהולל וחולה־סרטן, המבקש לסיים מה שנותר מחייו הרחק מן
ההמון הסוער, אבל תהילתו רודפת אחריו ועימה אקדוחי המ רצחים.
סרט אחרון של ג׳ון ויין, שזמן קצר לאחר מכן מצא עצמו
במצבו של הגיבור שגילם.
והינדס את דמויותיו כך ישכל רגע הוא
בירור, שנינות, רומנטיקה ועוקץ. הצוות
המיקצועי לא מפגר אחריו. ג׳יימי־לי
קרטיס מתגלה כקומיקאית אירו״
טית. לידה מייקל פאלין כגמגמן תמים
וקווין קליין כמאהב המפסידן.
פלאם בומביי (פריז, ח ד
אביב, הודו) — סיפורו של קרישנה,
נער שגורש מכפר עני היוצא לעיר הגדולה
כדי להחזיר לעצמו כסף אבוד
ולומד את האמת העגומה של החיים
בארצו. ילדות ענייה אינה מאושרת
ואלפי ילדים מיסכנים כמותו אינם נחמה.
סרט מחאה של הבימאית מירה
נאיר, הודית שהיה לה מזל ללמוד
בהארווארד.
נשואה למאפיה (בך־הר
דה, תדאביב, ארצוודהברית) — הז־

* * אהבה ממבט שלישי
(תכלת, ארצות־הברית, מוצג גם בירושלים
ובחיפה) — מוכת הירח הופכת
למוכת הרינג כבוש, בדמותה החביבה
של איימי אירווינג ועם רייזל בוז׳יק
הקשישה בתפקיד הסבתא היהודיה
הניצחית. כימאית: ג׳ואן מיקלין(הסטר
סטריט) סילבר.

ירושלים
טובעים במיספרים
(אימפריה, בריטניה. מוצג גם בחיפה)
— קומדיית נונסנס בריטית על שלוש
נשים המטביעות את בעליהן ועל חוקר
מיקרי״מוות החושק בכל אחת מהן.
שנון ומתוחכם, לחסידי חידות סתומות.
פיטר (חוזה השרטט, כרס של ארכיטקט)
גרינאוואי במיטבו.

עמד, פייגדז ₪

באסטר (דיזנגוף, תל־אביב,
בריטניה) -בעצם, זה צריך
להיות סיפור מרתק, סיפור
ממבצעי שוד הרכבת הגדול, אמיתי שהצליח להימלט מבריטניה, הגיע לחוף מיבטחים,
ולמרות זאת שב הביתה, נענש כחוק, ואחרי שהות
ארוכה בכלא עבר הסבו; מיקצועית לפרחים.
למעשה, הסרט מבטיח יותר מאשר מקיים.
באסטר אדוארדס, לפי התסרי ט של קולין שינדלר,
הוא בחור טוב, אב למופת ובעל מסור, קצת פוחח
אבל לא נורא. יש לו רק בעייה אחת -תחת לעבוד
במיסנרות, הוא עוסק בפריצות, עד שיום אחד הוא
נופל לעיסק ת המאה, שוד הרכבת הגדול ביותר
בהיסטוריה הבריטית. רק שניים מצליחים להימלט
מבריטניה עם שללם -או פחות חלק ממנו -אחרי
השוד, ובאסטר הוא א חד מהם. הוא אף מצליח
להביא א ת אשתו לאקאפולקו, שם הוא מתרווח עם
שותפו לאור השמש, הרחק מערפילי לונדון, אבל
אז מס תבר שהאשה אינה יכולה לשאת חיים
בניכר. היא צריכה א ת הערפל, א ת הטינופת ו את
הקור, אחרת אינה מרגישה בבית. וכאשר היא קמה
וחוזרת, לא נותר לב אס טר אלא ללכת בעיקבותיה,
כי חיים ללא מישפחה אינם חיים עבורו.

פיל קולינס -הכל בכלל אשתו
כל זה טוב ויפה, אילו החליט הבימאי דייויד
גדין מה בא מת חשוב לו לומר. הצרה היא שהוא
אינו תופס תנופה בשום שלב: לא בתיאור השוד,
לא במצוד אחרי הפושעים המבוים באדישות שיג-
רתית, וגם לא בעימותים בין בני הזוג במכסיקו,
שהם עניין של מה בכך. הסרט עובר בציפיה שמש הו
חשוב יקרה, וזה לא קורה. פיל קולינס, שקפץ
לרגע מן התקליטים וההופעות להופעה בסרט, ניחן
באישיות מתאימה, אבל לא בתפקיד נכון. ג ולי
ואלטרס יכולה אף היא לעשות הרבה יותר,

להיות פולני
המרפא (תכלת, תל־אביב,
פולין) -סרטים כאלה עשו
בהוליווד של שנות ה־,30
משהו כמו דרך כל בשר, למשל. יש פה אהבה נכ זבת,
מעשה פלאים, אמנזיה( שאולי אינה אמנזיה),
אהבה צעירה המגשרת בין המעמדות, בקיצור מלו-
דראמה דה-לוכס. ועצם העובדה שהעלילה מתרח שת
אי״שם בין שתי המילחמות מאשרת אתה אופנה.
מנתח
מפורסם, אבל קצת מבוגר, חוזר הביתה,
מגלה שאשתו עזבה אותו ולקחה עימה א ת בתם.
הצער מעביר אותו על דעתו והוא מתחיל לנדוד
כיחפן, בין כפר לכפר. אחרי 15 שנים הוא מגיע
לחווה, ומחזיר לבן החוואי א ת השימוש ברגליים,
אחרי שזה האמין כי לא יילך עוד לעולם. יוצאים לו
מוניטין של מרפא מופלא והוא עוזר לכל האיכרים
בסביבה ללא תמורה, עד שהרופא הכעוס מזמין
את המישטרה לאסור את הרמאי שמבריא חולים
בלי רשיון.
הסיפור המקביל עוסק כיתומה גאה המוכרת
סיגריות בקיוסק של הכפר, ובבן־האצילים המפלר טט
איתה. פונדקאי גס״רוח מנסה לעמוד ביניהם.

אנה דימנה -ניצחון האהבה
ההורים האצילים מבקשים למנוע קשר מביש, אבל
שום דבר אינו יכול לעמוד בפני האהבה, והמרפא
אף מושיט עזרה ברגע הנכון.
בסוף מס תב ר שכולם קשורים לכולם, ואוי, כמה
שכל זה נוגע ללב. פלונטרים מתוקים כאלה כמעט
נשכחו, אבל לידי הופמן, בימאי ותיק יש זיכרון
טוב, לפי הסרט הזה. ידי בינצייצקי דומה חיצונית
לציארלס לוטון ומ שתדל מאוד לשחק כמוהו. אבל
לוטון היה רק אחד ויחיד, ולא ניתן ל חקות אותו.

יצחק שסיר ם3ב
הערב והחשובים
התל־אביב״ם שבאו
רהתחבו בנוקל״ן
גירסה מקומית

צמוד לשר 5
מאחל מזל טוב לשר המאושר דויד

מיגוון כזה של אנשים כבר לא נראה
בהרבה מסיבות, והיתה לכד גם סיבה
טובה. המארח ובעל־השימחה, אריק

אוהבת את אמא

אמא מזל, כשלצידה יושב חתנה, יורי שקלים. הזוג

עדנה לב נאהנ ־
חברת האמרגן ה צעיר
שלה, פגשה בידיד, אן דבר
לא יצא מהשידוך בין השניים.

הזמות

לביא, הבעלים של קפה דן הפופולרי,
חגג את יום הולדתו ה־ .38 בין החוגגים
היו אנשי־תיקשורת, אמנים, רק־דניות־בטן,
אנשי אופנה ומוסיקה,
נשות־חברה ובני־מישפחה. המיסעדן,
שהוא הגירסה הלוקלית לדוריאן גריי,
ידוע בנדיבותו המופלגת, ובנוסח המקובל
אירח את כל ידידיו, שהציפו
אותו בפרחים ובמתנות.
גולת־הכותרת במסיבה היתה רקד־נית־הבטן
מירתה רילניקוב, ידי־דת־מישפחה,
שבאה למסיבה במיוחד
מבואנוס־איירס. וכדי שמטיפי הכחול־לבן
לא יחושו ברע הוזמנה גם רקדנית־הבטן
הישראלית כוכב פרי, ומהת־חרות
ביניהן נהנו החוגגים, שעודדו את
השתיים במחיאות־כפיים. לביא הבטיח
שאת יום הולדתו ה־ 40 הוא יחגוג בגדול,
כפי שהוא עושה כל חמש שנים.

הצעיר היה נרגש מכמות האנשים הגדולה שהוזמנה
לחתונה. הם התקשו לעכל א ת מה שקרה מסביב ם
וחיכו להוראות מהרב ומההורים לגבי המשך הערב.
ארף נשיקות
למעלה מאלף איש באו לחתונתה
של זיוה לוי, בתו של ממלא־מקום
ראש־הממשלה, דויד לוי, ויורי שקלים,
בן למישפחת סוחרי-השטיחיס.
לצורף העניין חיברו את שני האולמות
הגדולים באולמי רון בחיפה, ומאות מבני
העדה המרוקאית, מצד הכלה, והפרסית,
מצד החתן, הגיעו לחתונה מכל
קצוות ארץ. דויד לוי ואשתו מזל קיב

הנתנ״ם

לו את פני האורחים וזכו לקבל אלפי
נשיקות ולחיצות,ידיים. גם החתן והכלה
עמדו בגבורה בפרץ החיבוקים של
חבריהם ובני־המישפחה הרבים.
את תשומת־הלב המירבית גנב,
כמובן, ראש־הממשלה, יצחק שמיר,
שהיה אורח־הכבוד בחתונה. שומריו
נאלצו לעבוד שעות נוספות, מכיוון
שמדי כמה דקות ניגש מישהו אחר
לשמיר והילל ושיבח והחמיא לו על
מדיניותו. שמיר נראה מאושר מתשו־מת־הלב
שקיבל. זמן קצר אחרי שהגיע
הוא נאלץ לעזוב וכשקם, הריע לו הקהל,
ממש כמו בסרט. לצידו של שמיר
ישבו שר־החיניר יצחק גבון וחבר־הכנסת
גירעון גדות.

נישאים אל״על בני הזוג
אלי הנה ואשתו שביט,
בקישוטים המשתלשלים מה-
כשראשיהם נוגעים בקי

סרט שר גדורים מתנה מארגנטינה

רקדני ת־ הב טן מירתה רילניקוב
מענטזת לכבודו של אריק לביא
בסימון מעודן ואצילי מידתה בת ה״ 35 היא האורחת של אריק ואשתו.

מר־ישראל לשנת , 1988 אלי הנח,
הוא רק בן ,21 וכבר מיהר להינשא
לחברתו״לחיים, שכיט. הגה, גבה־ה־קומה
ויפה־התואר, שרק סיים את שרוחו
הצבאי, לבש ביגדי חתנים. חברתו
לבשה לגופה שימלת כלולות, והש־

הליצן ובן־אלישו״;״:
כה לחיבוק מהליצנית.שקיפצה בין
כחים, ונצמדה ב מיוחד לחברי״הכו

תיקרה. הנה, האוחז בתואר מר־ישראל, עמד בגבו-יי
רה עילאית במשימה הקשה, א ן לעומתו -אשתו
קצת פחדה וביקשה שיורידו אותה לקרקע בטוחה.

ניים, שנראו כילדים שמשחקים בסרט
של גדולים, לקחו את התפקיד ברצינות.
החתונה,
שנערכה באולמי לב העיר
שבהרצליה, היתה שמחה והאווירה
היוונית שבה שלטה בגלל מוצאו של
החתן. בין האורחים הרבים שהיו שם
נראו צעירים רבים בגיל צבא, חברים
של בני־הזוג והיו שם גם איש־העסקים
בצלאל מיזרחי, שישב בשולחן אחד
עם ידידו ישראל חנוך, שמואל
אוחנה מטבריה ושוני גבריאלי,

הבעלים של מועדון אריאנה היפואי,
שבישר לנוכחים על פתיחה מחודשת
של המקום בעוד זמן קצר. בשולחן אחר
נראו חבר־הכנסת הטרי רחבעם זאבי
ואשתו יעל. בשולחן נוסף ישבו
מרדכי (.מנטש׳׳) צרפתי, בנו יורם
צרפתי ואשתו טלי.
באולם הגדול הסתובב ליצן לבוש
חליפה, שמדי פעם תפס את אחד האורחים
והניף אותו אל־על כשהוא מחזיק
אותו במהופף. גם לכלה הוא לא ויתר,
אבל לחתן הוא לא העז להתקרב.

1 111 1ע 1| 11ך ן 11 זה קרה כמו באגדות. הפסל ת אילנה גור(מימין) עמדה ושוחחה
| 1 11111/1 | 1\ / 11 1עם חברים. ה שחקנית שירלי מקליין (משמאל) נכנסה, ניגשה
לגור והתפעלה מהתכ שיטים מעשה ידיה של גור שהיו לצווארה. גור מסרה לה ד״ש מווידי.

מקליין היתה המומה, ושאלה את גור לפשר העניין, ואז סיפרה לה גור שווידי, חגר ה של
מקליין בנעוריה, הוא לני, בעלה, ששם־החיבה שלו בנעוריו היה ווידי. ושניהם, הוא ומקליין,
מהעיר ג׳ורג׳טאון. מקליין התפעלה איך גור נשארת זקופה עם מיטען כה כבד של תכשיטים.

אף אחר
לא חח]!רף
שחקנית־הקולנוע שירלי מקליין,
אחותו של דורן ביטי, הגיעה ארצה
לבכורה סירטה מאדאם סוזאצקה. הנהלת
מלון הילטון וחברת סירט׳ שפירא
החליטו לערוך לד, מסיבת־קוקטייל ולהכיר
לה את האנשים החשובים בתחומים
השונים של התיקשורת, החברה

1 111111ך | 1מרדכי צרפתי, מלך הסלוניקאים בארץ וידידם של שרים
11 ^ 1ואישי־ציבור, בחבר ת בנו, איש״העסקים מבעלי ה״סינר;-
יורם וא שתו טלי, בעלת בית״אופנה. מנטש האב ישב בשולחן הכבוד.

והקולנוע. מקליין, שחיברה שני רבי־מכר
על התפתחותה הרוחנית כחוט
השערה ולרקוד באור, לא שכחה את
גינוני הכוכבת. היא ירדה לאולם, שכבר
היה גדוש, כשהיא מלווה במזכיר
אישי, מנהל־המלון פיטר ואן־דר־פליט
ועוד כמה מלווים ונכנסה לאולם.
מקליין
לא עוררה מהומות בכניסתה
ואף אחד לא התעלף ממנה. במשך שעה
שלמה הסתובבה, לחצה ידיים, שאלה
שאלות או לחילופין נשאלה על סיר־טה.
כמובן שהיו גם כמה פטריוטים

ה שחקנית אביטל דיקר בן־
פורת לא הלכה בעיקבות
אמה, רחל בן־פורת, עורכת־דין במיקצועה. אביטל,

התפוח והעץ

י־־ 1־ 11־ • זוו ד ר

מקומיים שלא שכחו לשאול אותה איך
היא מרגישה בארץ. מקליין, שחקנית־קולנוע
משופשפת ומיקצועית ביותר
ענתה לכולם מה שהם רצו לשמוע,
ושלטה בשיחה ובסובבים אותה באלגנטיות
ראויה לשמה. לא נעדרו מהמסיבה
כמה נשמות טובות שהעירו הערות
סרקסטיות על הופעתה, אך הם נבלעו
בגלי־אהדה חמים. אחרי הסיבוב
הארוך והמייגע והמיפגש עם כל החשובים
הישראלים היא יצאה את האולם
כשהיא מלווה במנהל המלון, האורחים
הנותרים המשיכו בזלילה.

יפהפיה בלונדית בנוס ח שנות ה ,40-הופיעה באח־ 1
רונה בסירטה של גילה אלמגור ״הקיץ של אביה״ .ן
האם פגשה בקולגות והבת פגשה בחברים למיקצוע.

אוו ד דיו א ד

נ \ י 1^ 1־ . 1נאד*ידדונד יי

עונש שאינו נובע מן המעשה עצמו
אינו עוזו. יהינו, הוא מזיק.העונש צוין להיות טיבע׳ או הגיוני
*ץ ריבה סוערת פרצה שוב בין
/ *4שני האחים. הקטנה שיחקה בשקט
בקוביות, הגדול נכנס לחדר והתחיל
לפרק את המיגדל שבנתה. היא בכתה,
הוא הרביץ לה והמשיך להרוס ולפזר
את הקוביות. אמא נכנסה לחדר, ביררה
מה קרה, התרגזה ואמרה לגדול. :כבר
אמרתי לך מאה פעמים לעזוב אותה
במנוחה, ואתה לא שומע! עכשיו תקבל
עונש, אז אולי תבין סוף־סוף! אני לא
ארשה לך לראות טלוויזיה שלושה
ימים!״
מיקרה אחר: הילדה משתוללת בבית.
בידיה מטאטא, וכל חפצי־הבית
נמצאים בסכנת הרס טוטאלי, בעיקר
אגרטל־הפרחים שעל השולחן. אמא
מבקשת ממנה שתפסיק, שתיזהר, שתניח
למטאטא, שתלך לחדר השני.
שום דבר אינו עוזר. ההשתוללות נמשכת.
עד שקורה הצפוי והבלתי־נמנע:
אגרטל־הפרחים מתרסק לרסיסים, והכל
מתפזר על הארץ. אמא מתעצבנת
ומגיבה. :עכשיו אני לא אקח אותך
לחברה כמו שהבטחתי! את תשארי
בבית ותחשבי על מה שעשית!״
אלה רק שתיים מתוך ים של דוגמות

לעונשים שהורים מטילים יום־יום על
ילדיהם.
אבל בעצם, מה הקשר בין המעשה
לעונש? מה הקשר בין זה שהאח היכה
את אחותו, לבין הצפייה בטלוויזיה? מה
הקשר בין שבירת אגרטל־הפרחים, לבין.ביקור
חברים?
עונשים כאלה ניתנים, בדרך־כלל,
אחרי״מעשה, ואינם נותנים לילד אפ-
שרות־בחירה.
אמא מבקשת מהבן שלה שיסדר את
החדר שלו. עובר זמן, היא נכנסת לחדר
וכמעט טובעת בים הצעצועים המפוזרים
על השטיח. היא כועסת ואומרת
לו. :אני נורא מצטערת, אבל עכשיו
מתחילה התוכנית שאתה אוהב בטלוויזיה,
ואתה לא תוכל לצפות בה.״
הטלת העונש היא שרירותית, ואינה
מאפשרת לילד לבחור.

מחכה רבע שעה, חצי שעה, שעה והיא
נתקפת בחרדה ובפחדים. היא יורדת
למטה ומתחילה לחפש אותו ברחובות,
אך הילד איננו. היא מתחילה לטלפן
לחברים ומוצאת אותו, לבסוף, בביתו
של חבר. הוא הלך איתו לביתו, ואמר
לאמא של החבר שאמו יודעת שהוא
שם, ושאין צורך להודיע לה.
מה עושה האם כשהיא פוגשת את
המורד? מטילה עליו מיד עונש חמור,
מונעת ממנו דבר שאהוב עליו, מאיימת
שאם זה יקרה שוב, אז ...מטיפה לו
מוסר, מסבירה לו ושואלת אותו איך
היה מרגיש אילו היה מגיע הביתה ולא
מוצא אותה שם. אבל האס יש לילד,
במיקרה כזה, האפשרות להטיל עונש
על אמו?
הטלת עונש היא ״זכותם״ של ההורים
בלבד, ולא של הילדים.
לילדים, עד גיל מאוד מאוחר, יש
יכולת הפשטה מוגבלת מאוד. קשה
לילד ליצור את הקשר הישיר בין
המעשה שעשה אתמול לבין העונש

השברים בארון ושואלת אותו מה זה.
״אני לא יודע,״ הוא עונה במהירות,
״לא אני שמתי את זה שם!״
האם מסתכלת בו במבט יורה־אש
• ואומרת לו :״אני לא אעשה לך שום
דבר, רק תגיד את האמת!״ ואז מתחילה
פרשה, והיא מחמירה את היחסים בבית.
במישפחה שבה יש יותר מילד אחד,
לא רק שהענישה גורמת לילד לשקר,
היא יכולה לגרום לילד אחד להלשין
על אחיו .״זה לא אני שברתי את הצלחת,
זה הוא עשה!״

^ היחסים
?* 54 כמיטהר
ל עי תי ם משתמשים הורים
/בשיטת־חינוך של מתן פרס לילד
על מעשים. ההורים נוהגים לשלם
לילדים בהבטחה, בממתק, בתמורה, אם
יעשו עבודות וישתפו פעולה במטלות
בבית, למשל. או אם יביאו ציונים
טובים בתעודה.

ממתקים

^וציהצוה־שיגיים
ך* ילד אמור לחזור מבית־הספר
1 1בשעה 1בצהריים. אמא ממתינה
בבית, השעה עוברת והילד איננו. אמא

ל א רק בין הורים לילדי ם
בעודי יושבת וכו תבת א ת המדור על עונשים ועל תוצאות
טיבעיות והגיוניות, דיבר בטלוויזיה תא״ל אמנון סטרשגוב,
הפרקליט הצבאי הראשי. הוא הגיג על הדו״ח האמריקאי, המבקר
את מעשי צה״ל ב שטחים הכבושים.
סטרשווב תיאר א ת העונשים שמטיל צה״ל על הפלסטינים, ואמר
שברובם המכריע של המיקרים הוטלו העונשים על אשמים. הוא
סיפר כיצד נהרסו בתיהם של הפוגעים באוטובוס ביריחו, שבו נהרגו
אם ושלושת ילדיה הפעוטים. הוא סיפר שבטיקרים רבים מעדיף
הצבא לאטום בתיהם של מי שנתפסו אשמים ביידוי אבנים, או
ביידוי בקבוקי־תבערה, והוא הורס ב תי ם רק במיקרים קיצוניים.
לא יכולתי שלא לערוך השוואה בין חוסר האפקטיביות בעונש
שמטילים הורים על ילדיהם לבין חוסר האפקטיביות בעונש שמטיל
צבא על אוכלוסיה כבושה.
לא יכולתי שלא להמשיך ולחשוב מה הקשר, בעצם, בין זריקת
אבן לבין הריס ת בית.
במו בתוך מישפחה, כך בין אנשים. כמו בין אנשים, כך בין עם
כובש לעם כבוש. הכובש רוצה להרתיע, ובוחר בעונש חמור. הכבוש
מרגיש מושפל, ומחמיר את מעשיו. החמרת המעשים גוררת מיד
החמרת העונשים, וכך עד־בלי-סוף.
ולוא רק מהבחינה הזאת, אין פלא שהעונשים אינם מרתיעים את
הפלסטינים, אלא גורמים להם להמשיך ולהתקומם נגדם ונגד

המוטל עליו היום. קשה לו לקשר בין
המכות שנתן לאחותו לבין איסור הצפייה
בטלוויזיה. לעונש אין אפקטיביות
או השפעה, והוא גורם להרעה
ביחסים, בכך שהוא יוצר אצל הילד
כעס כלפי ההורה המעניש.
אמא אחת בקבוצה אמרה שאיננה
בטוחה, וסיפרה שהבת שלה שנאה
לצחצח שיניים. בכל פעם שסירבה
לצחצח את שיניה, אמרו לה שאם לא
תצחצח לא תקבל ממתקים למחרת.
היא אמרה שהאיום הצליח אצל הילדה.
אבא אחד סיפר שהבן שלו נהג לטפס
על מדפי הספרייה. הזהירו אותו
עשרות פעמים, והוא בשלו .״בסוף״,
אמר האב ,״נתתי לו מכה בטוסיק, ומאז
אינו מטפס על המדפים״.
במיקרים כאלה, אמרה מיכל, המנחה,
אם יש אירוע חד־פעמי המשאיר
רושם על הילד, יש סיכוי שהעונש יהיה
אפקטיבי. אבל השאלה היא אם העונש
הוא אפקטיבי כאשר הוא חוזר על
עצמו. מה האפקט החינוכי של עונש
כזה? האם העונש הוא אפקטיבי לגבי
מה שיקרה מחר, מחרתיים, בשבוע
הבא? האם עונש כזה, שאין לו בעצם
שום קשר למעשה, יכול להבטיח
שהמעשה לא יחזור על עצמו? או שלא
יחזור על עצמו מעשה חמוד אחר? ומה
עושה העונש ליחסים?

עוגש מפתה לשקי בית מפוצץ בביתא
עם־ם כבו! יחידים
הכיבוש. ואין פלא שהצבא מחמיר את העונשים, מתוך מחשבה
מוטעית שהם ירתיעו ויגרמו ל הפסק ת המעשים. מובן שיש הרבה
סיבו ת אחרות, עמוקות יותר, אך גם היבט זה ראוי למחשבה.

ך • כל ענישה יש אלמנט של הש־
^ פלה, ואף אחד, גם ילד, אינו יכול
להרשות לעצמו להיות מושפל מבלי
להגיב. לכן, מי שנענש ממתין להזדמנות,
ואז הוא מפתיע בהתנהגות שאינה
קשורה לעונש. הוא ימצא משהו
שיכאיב יותר להורים, ושיכניס אותם
לדאגה גדולה יותר. בתגובה על כך
העונשים נעשים חמורים יותר, והמעשים
מחמירים עוד, ואין לזה גבול.

נוסף על ההשפלה, יש בעונש גם
חוסר־כבוד לילד. הוא מנציח מצב שבו
הגדול מנצח את הקטן. והרי החלטנו
שאיננו רוצים להיגרר למאבקי־כוח.
כשמענישים מתייחסים לעושה —
לילד — ולא למעשה. הכעס ממוקד
בילד, ולא במעשה שעשה. הילד הנענש
עסוק, לכן, בכעס שלו, בעלבון
ובהשפלה ובתוכניות להחזיר, ולעולם
לא במעשה שעשה.
ברוב המיקרים העונש הוא שרירותי.
ההורים, מתוך כעס, מונעים מהילד
משהו האהוב עליו. ולעונש אין קשר
הגיוני למעשה שעשה הילר.
וישנם גם האיומים בעונש. הילד
מבטיח ונשבע באלף שבועות שיתנהג
בסדר, מפר את השבועה, וההורים אינם
מממשים את האיום. כך הופכת התנהגות
ההורים להתנהגות לא־עיקבית.
חוסר־עיקביות מבלבל את הילד. הוא
נתון במצב בלתי־צפוי. זה מאיים עליו
ומפחיד אותו. הוא רוצה למנוע מצב
כזה, ואז הוא מגיב, ברוב המיקרים,
תגובת־יתר ומחמיר את מעשיו.
לכן, יש סבירות גבוהה ששיטת
הענישה תגביר את ההתנהגות המפריעה
של הילד. גם אם לפעמים נדמה
לנו שהעונש היה אפקטיבי והשיג את
מטרתו במיקרה מסויים, קרוב לוודאי
שהאפקט היה בטווח קצר ושהתגובה
השלילית תבוא בדרך אחרת בטווח
הארוך.
קל מאוד להפוך את החיים בבית
לשדה־קרב, שבו מוצאים גם ההורים
וגם הילדים דרכים לפגוע זה בזה.
ענישה מפתה את הילדים לשקר,
מתוך ניסיון להתחמק מעונש. הם
עושים זאת, בדרך־כלל, בתיחכום רב.
ילר שבר צלחת יקרה. הוא יודע
שאמו מאוד תכעס ותעניש אותו. הוא
אוסף במהירות את השברים ומחביא
אותם מתחת לבגדים בארון שלו. באחד
הימים, אחרי זמן רב, מגלה האם את

״אם תוריד את הזבל, אתן לך קרמבו
כשתחזור!״ או :״אם תעזרי לי לקפל את
הכביסה, אתן לך גלידה!״
בשיטה של שכר יש בדיוק אותה
המידה של חוסר־כבוד לילד כמו
בשיטת הענישה. במערכת־יחסים טובה,
כשיש כבוד הדדי ורצון ללכת זה
לקראת זה, יש סיכוי שהילדים ישתפו
פעולה ויתאימו את עצמם לחיים בבית,
כי תהיה להם תחושת־שייכות חיובית,
והם ירצו לתרום.
כשתחושת־השייכות מתערערת, משום
שההורים טעו בדרך, והילדים
בחרו בדרכים מפריעות כדי לרכוש
לעצמם את תחושת־השייכות, יש סיכוי
קטן שהם ישתפו פעולה ויתרמו בבית
ובמישפחה.
כשמבקשים מהילדים שיתוף-
פעולה בהתנייה של מתן שכר, יש בכך
משום פחיתות כבוד לילד. שהרי
ההורים אינם מקבלים שכר עבור
פעולות שהם ) עושים בבית אבל הם
מבטיחים לילדים פרסים על דברים
שהם עושים. כך מתרגלים הילדים
לרעיון שהם עושים דברים ומוכנים
לתרום רק אם הם מקבלים תגמול עבור
מעשיהם.
ילד שגדל כך עלול לראות את
החיים כמסכת של אינטרסים. הוא
עלול לחשוב שמערכת״יחסים היא מסכת
של משא־ומתן על תשלום עבור
מעשה.
על־ידי מתן שכר אנחנו מונעים
מהילד לתרום את חלקו לרווחת המי־שפחה,
מונע י 9ממנו לקבל על עצמו
אחריות למה שקשור בו, בבית וב־מישפחה.

אנחנו נותנים לו שכר על כל מה
שהוא עושה בבית, יוצא מזה שהאחריות
היא כולה שלנו, וכשאיננו מקבל
שכר, מה שמתרחש בבית אינו עניינו.
אם אחת סיפרה שבאחד הימים העמידה
ביצים לבישול. הילדים ישבו באותו
זמן וצפו בטלוויזיה. האם שכחה את

הביצים על הגאז וירדה למכולת. המים
בסיר התאדו, קליפות הביצים התפוצצו
ועפו לכל עבר. ריח חריף התפשט בכל
הבית ונדף עד לחדר־המדרגות. האם
שבה מהמכולת, נכנסה בחרדה הביתה
וראתה לתדהמתה את הילדים
ממשיכים לצפות בטלוויזיה, בעוד
שבמיטבח מתרחשת הדראמה של
הביצים. היא שאלה את הילדים מדוע
לא כיבו את הגאז, והם ענו :״אבל לא
אמרת לנו לכבות!״
הילדים האלה, שהיו רגילים לשכר
או לפרס, היו אולי משגיחים על
הביצים, אילו אמרה להם האם לפני
צאתה :״אתם תשגיחו על הביצים, ואני
אביא לכם ממתק מהמכולת.״
אבל אנחנו הרי רוצים שהילדים
ישימו־לב למה שמתרחש במיטבח

פשוט מפני שזה גם הבית שלהם, ומפני
שהם רואים את עצמם מעורבים בכל
מה שמתרחש בו.
ילדים המקבלים שכר תופסים את
העולם כך: כדאי לי לעשות, או לא
כדאי לי לעשות. אם ישלמו לי, אעשה.
לא ישלמו לי, לא אעשה.
השיטה הזאת הופכת את היחסים
במישפחה למיסחר, למקח־ומימכר.
השאלה היא מהי השיטה החלופית?
למשל: מישפחה נסעה לטיול בירושלים.
איש מהם לא הכיר את העיר.
,ההורים שלחו את הילד הגדול לסרט,
והלכו עם הקטנים לגן־החיות. הם קבעו
פגישה עם הגדול בשעה מסויימת,
בנקודה ליד בית־הקולנוע.
השעה היעודה הגיעה, והילד איננו.
חיכו קצת, והוא לא בא. האמא נתקפה
בחרדה והתחילה לחפש אותו בסביבה.
בסוף מצאה אותו מרותק לחלון־ראווה
של חנות לחיות. אמהות רבות היו
צועקות על הילד ומטילות עליו מיד
עונשים כבדים, על הפחד הנורא שגרם
להם. אבל האם הזאת חיבקה את הילד
בחום, נישקה אותו ואמרה לו :״נורא
דאגתי, נורא נבהלתי וחשבתי שקרה
לך משהו. אני שמחה שאתה בסדר.״
הילד הסביר שהגיע למקום־המיפגש
דקות אחדות לפני השעה היעודה, איש
מבני־מישפחתו עוד לא היה שם, הוא
החליט ללכת קצת לטייל בסביבה. אז
שכח את עצמו ואת השעה.
בפעם הבאה, כשנסעה המישפחה
לטיול, והילד הגדול רצה ללכת לבדו
לבילוי שונה מיתר בני־המישפחה, אמרה
האם בצער :״לא נוכל לאפשר לר
את זה, מחשש שתשכח שוב לחכות לנו
בזמן במקום־המיפגש שייקבע. מוטב

הילדה השתוללה ושברה את הצינצנת. הילד לא
המתיו במקום שקבעו לו .1ווילדיו[ התקוטטו
במכונית בשעת הטיול המישפחתי. גנה לעשות?
שנחכה עוד תקופת־מה, עד שתרגיש
שאתה יכול להיות בטוח שלא תשכח
את מה שאנחנו קובעים. אני פשוט לא
מרגישה שאני מסוגלת לעבור עוד
פעם את החרדה הזאת.״
הילד ענה :״אבל אני בטוח כבר
עכשיו שלא אשכח להגיע בזמן!״

הכוונה איננה לתת לילד לטפס על
המעקה של המירפסת בקומה השלישית,
כדי שיווכח מה יקרה לו אם יפול
למטה. והכוונה איננה לאפשר לילד
להבין מהו זרם חשמלי ולהניח לו
להכניס מסמר לתקע־החשמל.
במיקרים כאלה לא ניתן, כמובן,

אבל אם הוא יישאר רעב במשך יום
אחד, יש סבירות שהוא ייפתח מידה של
אחריות, ולמחרת לא ישכח את האוכל.
בעיקבות תוצאה טיבעית, אפשר
להשתתף בצערו של הילד, לגלות ס ימ-
פאתיה ולא להיות נגדו ולהוכיח אותו.
לומר לו :״בטח היה לך מאוד לא נעים

״אני מעדיפה שנתאמן קודם בעניינים
פחות מפחידים. מה שעבר עלי
בדקות שבהן לא ידענו איפה אתה ומה
קרה לך, אי־אפשר לתאר,״ אמרה האם,
״אני לא יכולה להסתכן בזה שוב!״

לתוצאה הטיבעית להתרחש, אלא נשתמש
בשיטת התוצאה ההגיונית.
אבל כשאפשר, ניתן לתוצאה הטיב־עית
לקרות.
למשל: ההורים מזהירים את הילד
הקטן מפני התנור החם. הוא לא מבין
מה משמעות המילה חם, עד שהוא נוגע
בתנור. כואב לו, ואז הוא מבין מה זה
חם, ויש סיכוי שלא יגע שוב בתנור
הדולק. הוא התנסה בתוצאה טיבעית
של מעשה לא־רצוי.
ילד רוצה ללכת לחבר. בחוץ קר
ויורד גשם שוטף. אמא מציעה לו לקחת
מעיל. הוא מתווכח ואומר שלא קר לו,
ומתעקש שלא לקחת את המעיל. הוא
יוצא מהבית, הולך כמה עשרות מטרים,
נרטב עד לשד עצמותיו, מחליט לחזור
הביתה. הוא נכנס נוטף מים. הנטיה היא
לומר לו מייד. :אמרתי לך שיורד גשם,
ושאם לא תיקח מעיל אתה תרטב! חבל
שלא שמעת בקולי! ידעתי שזה יקרה!״
זו החמצה של השימוש בתוצאה
טיבעית. הילד, שמוכיחים אותו, זוכר
רק את הטפת־המוסר, ולא את התוצאה
שחווה על בשרו. הוא נכנס להתגוננות
מפני הכעס של אמו, במקום ללמוד
ממעשיו.
במיקרה כזה כדאי לומר לו :״אוי,
כמה שאתה רטוב! בוא, תחליף בגדים
וקח את המעיל.״ הוא למד את הלקח
שלו כאשר נרטב. אמא איננה נגדו, היא
לצידו. מי שהיה ״נגדו״ זה הטבע.
ילד יצא בבוקר מהבית ושכח לקחת
את תיק״האוכל. הורים רבים יקחו לו
את התיק לבית־הספר, כדי שלא יישאר,
הלילה, רעב. כך לא ילמד לקבל
על עצמו אחריות ולזכור בעצמו את
הדברים, כי ההורים זוכרים במקומו.

היום, כי היית רעב!״ כך יש לו ההרגשה
שהוא יכול לחלוק את צערו עם מישהו,
והאווירה הנעימה בבית נשמרת. אפשר
אף לעודד אותו ולומר :״לא נורא! כל
אחד שוכח לפעמים.״
להורים יש נטייה למנוע ״סבל״ מהילדים.
הם מנסים למנוע מהם את אי־וד
נעימות המתלווה לחוסר־האחריות של
הילדים.
אם ילד הוא חסר־אחריות, וההורים
מונעים ממנו ללמוד לקח, הוא לא יקח
על עצמו שום אחריות, כי הוא יודע
שאבא ואמא אחראים, והם יעשו את
העבודה במקומו.
אי־אפשר ללמד אחריות, אבל ניתן
לאפשר לילד ללמוד בעצמו מהי אחריות.
חשוב לאפשר לילדים, כבר מגיל
צעיר מאור, להתנסות וללמוד מהמעשים
שהם עושים. לכן חשוב שלא להחמיץ
את התוצאות הטיבעיות.

^ לתת לילד
להמגסות
¥והי האלטרנטיבה. במקום עוז
נש, שאינו קשור לעניין, וללא
כעס, מקבלים החלטות המאפשרות
לילד להתנסות בתוצאות מעשיו. המטרה
היא לאפשר לילדים לפתח עצמאות
אחראית. לא עצמאות באנרכיה,
לא עצמאות של ״אני מחליט מה אני
עושה, ואני עושה כל מה שמתחשק
לי״ ,אלא עצמאות הלוקחת בחשבון את
תוצאות המעשים, כלומר שיש בה
מידה גדולה של אחריות.
אנחנו מעוניינים לאפשר לילדים
לפתח יכולת להתמודד עם משימות־החיים.
שתהיה להם היכולת להעריך
את הנתונים, ולהחליט מה נכון ומה
לא־נכון. צריך לאפשר לילדים מיפגש
ישיר עם המציאות, ולתת להם לפתח
את האומץ להסיק בעצמם מסקנות
מתוצאות המעשים שעשו, כשהתוצאות
אינן נראות להם. הם צריכים
להיות אחראים למעשים שלהם.
כדאי לאפשר להם להתאמן ולפתח
אחריות למעשיהם באמצעות ההתנסות
בתוצאות הסיבעיות והתוצאות ההגיוניות
של המעשים.
תוצאות טיבעיות הן הדברים הקורים
מעצמם, ותוצאות הגיוניות הם
דברים שאנחנו, ההורים, מזמנים לילדים.

לילד
אחד היה אוסף־בולים יקר.
בכל פעם שהוא היה מטפל באוסף, הוא
היה משאיר אותו על השולחן, חשוף
לכל פגע. ההורים הזהירו אותו עשרות
פעמים, שאם לא יאסוף את הבולים, הם
עלולים להיעלם. הילד לא שמע, והמשיך
להשאיר את הבולים על השולחן.
יום אחד נשבה רוח חזקה מבעד לחלון,
וכל הבולים היקרים התעופפו והתפזרו.
להגיד לילד במצב כזה ״אמרתי לח״ זו
החמצה של השימוש בתוצאה טיבעית.
בגדים מלוכלכים
^ וצאות הגיוניות דורשות מה!
^הורה מחשבה ותיכנון, כי תוצאה

הגיונית נובעת ממעשה של ההורה,
מיוזמה שלו, ולא ממה שהטבע מזמן.
היא נובעת מהתגובה שלנו למעשים
של הילדים.
יש מישפחות, למשל, הנוהגות לאכול
ארוחת־ערב משותפת בכל ליל־שבת,
בשעה קבועה. הילדים יודעים
שארוחת־הערב מתחילה בדיוק ב־ 7וחצי.
אחד הילדים הלך אחרי־הצהריים
לחבר, ולא חזר בזמן לארוחה.
יש הורים הממתינים בכעס. יש הורים
שכועסים ואינם ממתינים ואז, כשהילד
מגיע, הוא מקבל מנה גדושה של
הטפת־מוסר.
אבל אפשר, במיקרה כזה, ליזום תוצאה
הגיונית.
הילד מאחר, המישפחה היא באמצע
הארוחה. אפשר לומר לו :״אנחנו נורא
מצטערים, התחלנו ב־ 7וחצי, אתה יכול
להצטרף ״.אז הוא מצטרף למנות שעוד
נותרו. אין צורך לרוץ ולהוציא עבורו
מחדש את כל מה שלא הספיק לאכול.
אם הוא מגיע אחרי שהארוחה הסתיימה,
והכלים כבר הורדו מהשולחן,
אפשר לומר לו :״מאוד הצטערנו שלא
היית איתגו ״.אם הוא יתלונן שהוא
רעב, אפשר להגיד לו :״תכין לעצמך
משהו לאכול, אנחנו כבר ניקינו את
השולחן״.
מיקרה אחר של תוצאה הגיונית יזומה:
מישפחה מחליטה לנסוע לטיול, או
לביקור חברים, או לבילוי אחר.
האם נוהגת, האב יושב לצידה והילדים
יושבים מאחור. אחרי רקות אחדות
של נסיעה הם מתחילים לריב,
לצעוק, להרביץ, לבכות. המכונית הופכת
לתא־לחץ. הנהיגה נעשית עצבנית
ולא״נעימה. ההורים אומרים לילדים
:״המריבות מפריעות לנו. אם
אתם לא מפסיקים לריב, לא נוכל להמשיך
בנסיעה.״ הילדים מבטיחים הבטחות
ונשבעים שבועות, שמחזיקות
מעמד שתי דקות בערך, ואז המריבות
פורצות מחדש.
במיקרה כזה כדאי לסובב את האוטו
בהזדמנות הראשונה ולנסוע בחזרה
הביתה. מהלך כזה מכניס את הילדים
להלם, ואחרי שהם מתאוששים ממנו
הם שואלים למה חוזרים. כדאי לומר
להם :״אני לא יכולה לנהוג ברעש ובמ־הומה,
אני מפחדת שאגרום לתאונה, אז
אנחנו חוזרים הביתה, ואולי בשבוע
הבא ננסה לנסוע שוב ״.פשוט לחזור
הביתה ולא להיכנע לתחנונים ולהבטחות
של הילדים.
לא כדאי להגיד :״אתם משגעים אותי,
בגללכם אנחנו חוזרים הביתה!״ כי
אז מאבדים את האפקט.
זו תוצאה הגיונית, שההורים יוזמים.
כדאי שההורים יבינו שבדרך זו הם
מעבירים מסר חינוכי חשוב מאוד לילדים,
ואם הם ירגישו כך, הם לא יחשבו
שהם מופסדים מכך שהטיול התבטל.
יש סבירות רבה שבשבוע שלאחר
מכן הילדים יזכרו מה שהיה, כי הם
למדו לקח. הם לא יחזרו על מעשיהם,
והנסיעה תהיה נעימה. שיטה זו טובה
יותר מאלף הסברים והטפות־מוסר
ואיומים, שאינם מתבצעים.
בשיטת התוצאה ההגיונית, ההורים
מחליטים מה הם עושים ומבצעים את
את ההחלטה, ולא מחליטים מה הילדים
יעשו, או צריכים לעשות. ביחסים של
כבוד הדדי יוכל כל אחד להחליט רק
מה הוא עושה.
ההורים יוזמים את התוצאה מראש,
לכן אין הם מופתעים מההתרחשות, הם
מוכנים לזה, ואינם כועסים.
כדאי להתנהג בתקיפות אדיבה.
שוב, התקיפות תהיה לגבי מה שההורה
עושה, ולא לגבי מה שהילדים צריכים
לעשות. התקיפות היא בהחלטה שלי
ובביצוע שלי. אני החלטתי, אני תיב־ננתי
ואני מבצעת. חשוב לעשות את
הדברים בטון נעים, לא כעוס ולא מתנצל,
ולא להאשים את הילדים. הם יבינו
את הקשר בין המעשה שלהם לבין
התוצאה.
חשוב לשמור על עיקביות. אבא או
אמא החליטו לכבס רק את הבגדים
שנמצאים בסל־הכביסה. כדאי לקיים
את ההחלטה בעיקביות. הילד יחליט
מה הוא עושה. אם יחליט שהוא רוצה
ללבוש בגדים נקיים, הוא ידאג לשים
את הבגדים המלוכלכים בסל״הכביסה.

במלאת 50 שנה דמירחמת־האזרחים
בספרד מעמיד יגאל
תזמרקין אנדרטת־זיכרזן דסווידריזת
זדתיקוזה שחרפו מן העזר
לפעמים רעיון טוב או הברקה כמוהם כחצי
יצירה מוגמרת. ובאמת היה זה רעיון או הברקה
מזהירים להעמיד במקום שבו נהרג החייל הרפוב־ליקאי
שבתצלומו של רוברט קאפה — אחד
התצלומים הנודעים ביותר במאה ה־ — 20 פסל
או אנדרטה כמחווה לסולידריות הבינלאומית
כפי שנתגלתה במילחמת־האזרחים הספרדית,
1936־ . 1939 כן, וכמובן גם כמחווה לרוברט קאפה
עצמו, הצלם היהורי־ההונגרי האינטרנציונאליסט
שעשה היסטוריה בעת שצילם היסטוריה בעד עדשת
מצלמתו.
ואיזה עיתוי עשוי היה להיות נכון — ופיקחי
— יותר להגשמתו של רעיון מעין זה מאשר יובל
ה־ 50 לסיומה של אותה מילחמה נוראה, שבה מצאו
בין 500,000ל־ססס 700,איש, אשה וילד את
מותם; מילחמה שזכתה בדיעבד לכבוד המפוקפק
של היותה מתוארת כ״חזרה כללית״ לקראת מיל־חמת״העולם
השניה. כי זאת לדעת: מילחמת־ה־עולם
השניה החלה חודשים ספורים בלבד אחרי
תום מילחמת־ספרד ב־ 28.3.39 עם כניעת מדריד,
מעוזה האחרון של הרפובליקה, ובריחתו של
ראש־הממשלה הסוציאליסט, הפרופסור לרפואה
הראן נגרין, לצרפת.
ובמוחו של מי מפסלינו ואמנינו יכולה היתה
לעלות הברקה נהדרת כזאת, אם לא בזה של המעורב
שבכולם, האינטרנציונאליסט שבכולם, שידיעותיו
בהיסטוריה משתוות רק לידיעותיו בתולדות
האמנות.
כמה רגישות, דימיון, פיקחות מעשית ו־כן,
אפילו תרבות נפש, הפגין כאן שוב מי שלעיתים
קרובות מצטייר בדימיוננו — בעיקר למיקרא
כיתבי הפולמוס שלו — כביריון אלים שאינו
בוחל בשום אמצעי, ובכלל זה נייר־טואלט מרוח
בצואה, כדי להיפרע ממבקריו ומאויביו הלא־מע־סים.
וכי
איזה אמן מקומי אחר היה זוכר את התאריך

רוברט קאפה
נולד בבודאפשט, הונגריה, ג־ 22ב אוקטובר
, 1913 בשם אנדרי פרידמן. ב*
1931 עזב את הונגריה ועבר לברלין,
שבה החל א ת דרכו המיקצועית כשוליה
של צלם. עם עליית הנאצים עקר לפא ריס
1933ב״ 1936 החל מצלם א ת
מילחמת־האזרחים בספרד. נהרג בעלו תו
על מוקש במה שהיתה אז הודו״סין
ב־ 25 במאי 1954 והוא בן 41 שנה.
ארנסט המינגווי; ״הוא היה ידיד טוב
וצלם גדול ואמיץ מאוד״.

ישראל אגטנר
ה תנדב טארץ־ישראל לשורות ״הברי גדות
הבינלאומיות״ בספרד ובאוקטובר
1936 כבר לבש א ת טדי הרפובליקה. נפ צע
בראשונה בק אס ה דל-קאמפן והועלה
לדרגת רב־סמל. אחרי ה תבוס ה חצה
את הגבול לצרפת ושם נכלא במת־נה־מעצר.
הוגלה לאלג׳יר ולאחר נחיתת
בעלות״הברית בצפון־אפריקה ()1942
חזר לארץ־ישראל דרך מצריים. מן ה ארץ
ה תנדב למילחמה בנאצים, יצא
לברית־המועצות והתגייס לשורות הדי וויזיה
הפולנית הלוחמת לצד ״הצבא
האדום״ .היה בין הכוחות המשחררים
את ורשה והגיע עד ברלין. הועלה לדרגת
קצונה. חזר לישראל ב־ 1947 וכיהן כחבר
מזכירות לוחמי הבריגדה הבינלאומית.
נפטר ב״ .1976ב־ 1966 יצא לאור ספר
זיכרונותיו ממאד רי ד עד ברלין, ב הקדמתו
של המשורר מרדכי אבי״שאול.

ההיסטורי המתקרב? מי מהם היה מתכונן לקראתו
במשך כמה שנים כדרך שעשה זאת הוא? ומי עוד
בקירבנו, מצורעי אינתיפאדה ונגועי כדורי גומי י
ופלאסטיק מזה, ונכזבי כל חזון וכל חלום החורג :
מסיוטי ״ארץ ישראל השלמה״ ,מזה, היה מעז לה־1
עלות על דל־שפתיו ביטוי המזכיר ימים טובים /
רעים יותר, כגון זה שבכתובת ההקדשה לפסל,
המתייחם ל״סולידאריות האינטלקטואלית הבינלאומית״?!

התשובה היא: רק תומרקין, אחרון האינ־טרנאציונאליסטים
שלנו שהוא גם הקנאי ביותר
להגדרת ״המקום״ שלו עצמו. ללמדך שוב מה !
שכבר הורנו אינטרנאציונאליסט יהודי גדול אחר, י
ז׳אן ז׳ורס :״ככל שיש באדם פחות אינטרנאציו־!
נאליזם כן הוא גם רחוק יותר ממולדתו. ככל1
שהוא יותר אינטרנאציונאליסט — הוא גם קרוב
יותר למולדתו״.
חד וחלק. כי הסתירה בין אלה השניים —
סתירה מצמצמת, מסולפת ומעוותת שעליה אמונים
כמעט כולנו מאז השואה והיא מונחת ביסוד
מערכות החינוך והתרבות שלנו, המדיניות שלנו,
התיקשורת שלנו — היא סתירה מדומה. וביתר
חריפות: שקר ואפילו לא קדוש.
שקר או מחלה. וגם שניים אלה אינם רחוקים
כל כך זה מזה.
אמרתי פיקחות מעשית ורגישות. על הראשונה
אין צורך להרחיב את הדיבור: האנדרטה של
תומרקין היא המעשה הנכון ואף הנבון ביותר מבחינת
התיקשורת והמוניטין הבינלאומיים שפסל
ישראלי מסוגל היה לעשותו בשעה זו. כואב לומר
זאת, אבל אלף פסלים ואנדרטות בגבול ״הקו
הירוק״ או בגנות הרדיפה והדיכוי של תושבי
ה״שטחים״ לא היו מסוגלים להשתוות לו ברושם
שיותירו אחריהם. ורושם פירושו גם אפקטיביות.
ואשר לרגישות — מי עוד היה זוכר, בהקשר
זה, את ישראל צנטנר, אותו ״יהודי קטן מישראל״
,בוגר שדות הקטל של לאס רוזאס, קאסה
דל־קאמפו, בני קאסים, קינטו וטאראגונה, שכתב
ספר עברי על חוויות מילחמת־ספרד שלו והיה
מסתובב בבתי־הקפה של צפון תל־אביב בשנות
ה־ 60 ומציע למכירה את סיפרו, שאותו הוציא על
חשבונו ״בהוצאת המחבר״.
תומרקין מספר שהוא עצמו — וכמוהו גם
שלמה שבא שהיה מקניט־מאהבה את סוס הקרבות
הקומוניסט הפאתטי — רכשו עשרות עותקים
של הספר, מסאדריד עד ברלין שמו, כדי
לחלקו לידידיהם. עכשיו נקשר שמו של אותו
מתנדב ארץ־ישראלי אלמוני־כמעט בשמו של
אחד המפורסמים בצלמי כל הזמנים, ושמות שניהם
נקשרו לבלי הפרד בזיכרה של מילחמה אשר
3000 יהודים מכל רחבי העולם ו־ 300 מיהודי
היישוב הארצישראלי הקטן של אותן שנים רחוקות
השתתפו ב״בריגדות הבינלאומיות״ שלה.
ואלה כאלה העלו בלב את זכר אותה סולידריות
בינלאומית שכמדומה שלא נותר ממנה שמץ במקומותינו,
אם אין מתעקשים להזכיר בהקשר זה
את אייבי נתן בעל הכוונות הטובות.
רשות הדיבור ליגאל תומרקין:
העמדתי את הפסל(תומרקין דוחה את הכינוי
שלי: אנדרטה; דומה שמים רבים יחלפו בירקון או
בפישון עד שהמילה אנדרטה תטהר מן הסיגים
שדבקו בה באחרונה — לא לגמרי שלא בצדק —
בעיקבות סיפרו של אדם ברוך על יחיאל שמי —
נ״ז) בפוזובלאנקו, עיר־שדה בת 15,000 תושבים
בפרובינציה שמצפון לקורדובה. כאן צולם, ב־
, 1936 צילומו המפורסם של קאפה: החייל הסח
— צילומו של חייל ה״מונצח״ על־ידי המצלמה
בדיוק ברגע שבו חודר לליבו כדור־הרובה המפלח
אותו(יש כופרים הטוענים, אגב, כי קאפה ״ביים״
את הסצינה. שאם לא כן, כיצד תסביר את העובדה
שבארכיונו נמצאו 3־ 4ואריאציות שונות שלה
כאן, באיזור זה, נערכו קרבות קשים במיוחד בין
הפאלאנחות של פראנקו לבין הצבאות הרפובלי־קאיים
הנאמנים לממשלה. עובדה היא, שהעיר
—<1ו * 11^ 1ד^ז—זד וי*־

יייוויו *

רוברט קאפה: חייל נופל, ספרד 1936 ,

יגאל תומרקין: מחווה לקאפה, פוזו בלאנקו 1989 ,
הקטנה עמדה במשך שלוש שנים בפני הסתערויו־תיהם
החוזרות של המורדים ורק נפלה בידיהם
בשנתה האחרונה של הרפובליקה.
האיזור שבו שוכנת העיר הוא איזור הררי. העיר
עצמה ממוקמת על רמה בגובה 650 מטרים
מעל פני הים, בנוף המצטיין באופקים פתוחים
למרחק מכל עבר. פיסלו של תומרקין מוצב במקום
הגבוה ביותר באותה רמה, כ־ 50 מטרים מעל
העיר, כך שהוא נראה עד למרחק 3־ 4קילומטרים.
מול הרמה מתמשכת שלשלת ההרים שמתחתיה,
בעבר השני, קורדובה. הרכס הגבוה ביותר הוא
הצ׳ימורה, פיסגת הר המעפיל עד לגובה 950 מטרים
מעל פני הים. שם ישבו הכוחות הפאשיס־טיים.
פוזובלאנקו הרפובליקאית הופצצה פעמים
רבות על־ידי המטוסים הנאציים. מאות אנשים
נפלו כאן בקרבות וכמעט שאין בית שלא נפגע.
את המתים לא היה צורך — וזמן — לקבור. סחף
הקרקע כיסה עליהם וקבר אותם מתחתיו. איכרי
האיזור מספרים עד היום, שהיו עוברים ורואים
נעלי הרוג מבצבצות מתוך האדמה, בעוד הגווייה
מכוסה באדמת־סחף הררית שנשטפה בזרמי המים
היורדים מן ההרים לערבות השחונות שכמעט אינן
יודעות טעם גשם.
פסל החייל המת מתנשא לגובה של כחמישה
מטרים והוא ניצב במרכז מישטח משולש שרוצף
כולו בשיברי וחלוקי אבן שחם (גראניט) מקומי.
תומרקין מסביר כי לא רצה להעמיד אותו על כן
או בימה (פדסטאל) .הפסל עשוי לוחות פלדה
בעובי 45ו־ 55מ״מ ומחובר אליו צמד גלגיליות
מאולתרות העשויות גרוטאות מתכת של פסי־בר־זל
וגלגלי קרונות רכבת שאותם מצא תומרקין
באיזור וזמנם — ימי מילחמת־האזרחים עצמה
ועוד קודם לכן. ישן וחדש. זכר לחורבן.
את הלוח הגזור המייצג את דמותו של החייל
צבע תומרקין בצבע אדום לא־אחיד. הכוונה להשיג
מישחק גוונים משתנה בשעות היום השונות.
גם ההצללה (מלשון צל) שעל הקרקע מתחלפת
עם השינויים בעוצמת אור השמש. ה״פלונטר״
של פסי וגלגלי הרכבת מחובר לפסל על־ידי כבל
היוצא — סימלית — מן הנקודה שבה פגע
הכדור בליכו של הלוחם. את העובדה שעלה בידו

— בעזרת שני פועלים אנדאלוסיים, פפה ודויד,
שהועמדו לרשותו על־ידי עיריית פוזובלאנקו —
להקים יצירה מונומנטלית מעין זאת בפרק זמן
קצר כל־כך(שישה ימים בלבה) מסביר הפסל בכך
שעבדו יום ולילה, וכן בכך שהגיע לספרד לאחר
שכבר בנה מאקט(דגם) ושתי ואריאציות קודמות
של ״מחוותו״ לרוברט קאפה. האחת, בגובה אדם,
כשליש מן הגובה של אחותה שבספרד, שמורה
בארץ, ואילו השניה — ׳באותו גובה אבל לא
באותו אורך — ניצבת בפן סטייט יוניברסיטי,
האוניברסיטה של מדינת פנסילבניה, בפילדל־פיה.
קודם לכן הוצגה במוסיאון היהודי בניו־יורק, .
הוצאות הקמתה מומנו על־ידי פטרון האמנויות
היהורי״אמריקאי פיליפ ברמן שגם תרם את הפסל
לאוניברסיטה האמריקאית.
הרעיון להקמת הפסל באתר ההיסטורי אמנם
היה של תומרקין אבל מי שתיווך בינו לבין ה־שילטונות
הספרדיים היה שגריר ישראל בספרד,
שלמה בן־עמי, שתומרקין מכיר לו תודה על כך.
במיסגרת ביקורו הנוכחי בספרד, נפגש תומרקין
במאדריד עם שר־התרבות הסוציאליסטי של ספרד,
הסופר הנודע חורחה סמפרון (מחבר התסריטים
לסרט — 2על רציחתו של היווני לאמי *
בראקיס בידי הקולונלים — וכן לסירטו של אלן
רנה העוסק בלוחמי חירות ספרדים גולים בצרפת
המסרבים להכיר בכך כי ״המילחמה נגמרה״) .סמ־פרון
הודה לו במילים :״נושא אמיץ — ותודה
רבה״.
כרי להבין את המילים ״נושא אמיץ״ ,מסביר
האמן, יש לדעת כי אמני ספרד בתקופה שלאחר
שנות הדיכוי של פראנקו מבקשים לשכוח ולהשכיח
את זכר התקופה שהמיטה קלון, לדעתם, על
עמם ועל ארצם .״שום פסל או צייר ספרדי לא
ייגע כיום בנושא מילחמת־האזרחים״ .מסתבר
שהספרדים אינם מעוניינים ב״יד ושם״ לשואה
שלהם. יוצאים מכלל זה הסוציאליסטים והקומוניסטים
המודרכים, בין השאר, גם על־ידי מניעים
פוליטיים, כולל המחלוקות שביניהם. ואכן, להוציא
ה״גרניקה״ של פיקאסו וסידרת עבודות של
האמריקאי רוברם מאת׳רוול ,״אלגיה למילחמת־האזרחים״
,כמעט שאין אמן בעל שיעור־קומה

בינלאומי שהתמודד עם הנושא.
מילחמת־האזרהים האנטי־פאשיסטית בת
שלוש השנים — זו שאיהדה, אולי בפעם שלפני־האחרונה,
את כל אנשי הרצון הטוב שבכל הארצות
ובכל העמים — היא בהחלט מילחמתם של
הסופרים, שרבים מהם אף השתתפו בה בפועל,
אם כמשקיפים ואם כלוחמים ממש.
נזכיר כאן רק את שמותיהם של לואי אראגון,
ברט ברכט, ג׳ון דוס פאסוס, איליה ארנבורג, ז׳ורז׳
ברנאנוס, אנררי מאלרו, רפאל אלברטי, אגון אר־ווין
קיש, ארתור קסטלר, סטיוון ספנרר, ג׳ורג׳
אורוול, ארנסט המינגוויי(למי צילצלו הפעמר
דם) ,מלקולם לאורי, והגרמני לודוויג רן, אף הוא
לוחם בצד הרפובליקאי. וכמובן — ׳את חורחה
סמפרון עצמו, שהיה נער בימי המילחמה (הוא
יליד )1923 והיגר מספרד לצרפת לאחר התבוסה
בחברת הוריו. בצרפת, אגב, הצטרף למחתרת ה־אנטי־גאצית,
נתפס ונשלח לבוכנוואלד. ובשנים
האחרונות הוציא ספר ובו הוא מותח ביקורת קשה

עליה, והרבה עוד ייאמר עליה בכיתבי ההיסטוריה,
בתקופות מאוחרות יותר.״
״.צרפתים נלחמים לצד גרמנים נגד גרמנים.
מרוקאים או חבשים מפקדים על יחידות בני
הגזע הלבן. שחורים משמשים מדריכים פוליטיים
לאמריקאים לבנים.
יהודים מובילים בחורים, שהיו בעבר נאצים,
להתקפה נגר טנקים גרמניים.
מבלי להיות עד־ראייה לכך, אי־אפשר כלל
להבין את התהליך הזה בכל חשיבותו. וכל זה
מתנהל כדבר מובן־מאליו.
הסולידאריות הבינלאומית, אם מחדירים אד
תה לחיים הלכה למעשה, שום מצור, שום א ינ־טרונציה(התערבות
מבחוץ) לא ינבלו לה.״

; נטעל האנדרטה

סלך !

׳גן פי

ספרד, יוני 1938

ישראל צצסנר:
רוברט אקויס ט נולד ב־ 1917 בהמבורג, גר•

ך ׳ ,אז

לאנשי פוזובלנקו, לאזרחי ספרד -על מות הסולידריות האינטל קטואלית
הבינלאומית.
לישראל צנטנר, יהודי קטן מישראל שבא להילחם במדריד, נשבה
על־ידי הגרמנים ושוחרר על ידי־הרוסים ונלחם בכיבוש ברלין.
ובמחווה לרוברט קאפה -
יגאל תומרקין
באתי לכאן לבנות פסל זה.
יגאל תומרקין מראה את המיתווים לשר״התרבות הספרדי, חורחה סמפרון
על ניהולה של מילחמת־האזרחים בידי המיפלגה
הקומוניסטית הספרדית.
בעוד חודשיים עומד סמפרון להגיע לישראל
לקבלת תואר דוקטור־כבוד מאוניברסיטת תל־אביב,
וב־ 1באפריל , 1989 בסמוך לאותו מועד,
יתקיים בפוזובלאנקו האנדאלוסית טכס הסרת
הלוט מעל פיסלו של תומרקין. בין המוזמנים יהיו
סמפרון, שר־התרבות האנדאלוסי שהוא גם האיש
שמימן את הקמת הפסל, וכן שרידי הלוחמים ה־אנטי־פאשיסטיים
ולוחמי הבריגדות הבינלאומיות.
יש אפילו מי שהעלה את הרעיון להטיס למקום
הטכס את גיבורת מילחמת־האזרחים, הידועה
בכינויה ״להפאסיונאריה״(אשת הרגשות הלוהטים)
,דולורס 1ז 1; 1ז 18/\ 81 בשמה האזרחי, הא־שה
הקומוניסטית בת ה־ 94 המסמלת עדיין בעיני
רבים את עודהרוח והגבורה והתיפארת — אבל
גם את הכישלון המר והתבוסה — שהיו ספרד.
ובתווך, בין כל אלה, יופיעו שתי דמויות של
יהודים ארצישראליים, האחד אמן חי והשני ״חייל
אלמוני״ דון־קישוטי מת, ששמם נקשר או יתקשר
מעתה באותה אפופיאה אינטרנאציונאליסטית
שחייבת לסמל בעיני כולנו את העובדה, שאכן יש
חיים גם מעבר ולאחר ״הקו הירוק״ ולכל הקווים
והמחיצות וההבדלות והרדיפות והנגישות שבעולם.
ואל
יקל איש ראש במעמד סימלי זה. רק שלוש
שנים מאוחר יותר יזכור העולם היהודי כולו את
יום חורבנו שלו, הלא הוא יום מלאות 500 שנים
לגירוש ספרד, בשנת . 1492 ויש סימליות עמוקה
בעובדה שלא רק שגריר ישראלי חזר בשנים אלה
לאותה ארץ שמאסה ביהודיה. קדמו לו אותם 300
יהודים ארצישראליים נועזים שקמו והתנדבו
להשתתף במילחמה שרבים אמרו שלא היתה
מילחמתם, ומקצתם אף מצאו בה את מותם. עכשיו
מעלה את זיכרם גם פסל ישראלי, פסלו של
.מקום״ המתמשך מתל־אביב, חיפה ועמק הירדן
ועד לרמה של פוזובלאנקו, מול שלשלת ההרים

נ תן
המתנשאים מעל קורדובה.

על סולידאריות
בינלאומית מתוך
מיבתבו האחרון
של רוברט אקויסט
הבריגדה הבינלאומית — הרבה יש לומר

(אשר לקורות חייו של ישראל צנטנר -ראה מיסגר ת בעמוד )26

מניה. הגיע עם הוריו ארצה ב־ . 1933מ־1934
מעורב במאבקי עובדים בבתי-הזיקוק בחיפה. מצטרף
לנוער הקומוניסטי.
ב־ 1935 נאסר ועונה קשות בכלא יפו. אחרי
ארבעה חודשי מאסר מינהלי שוחרר בשל חוסר־הוכחות
וחוייב להתייצב פעמיים ביום במישטרה.
ב־ 1936 מחליט רוברט להתנדב לעזרת ספרד.
״אני מתנדב לבריגדות הבינלאומיות בספרד
לא משום שהמאבק כאן בארץ קשה לי יותר מדי.
אינני בורח מתפקידי כאן, אך אני מרגיש, שזו
חובה שעלי למלא.״״ אמר בהיפרדו מחבריו.
נפל בקרבות על האבת, ביולי . 1938

מיכתבים למערכת
מודה ועוזב

יוני — 1938 האפיפיור מקבל את נציגו ה־רישמי
של פרנקו ומכריז:

רוברט קאפה, פאריס 1951 ,
לחירות ולכבוד־האדם הוא בעל ערך יוצא מן הכלל
לתיקוותנו לזמנים טובים יותר ...היכירו העמים
בכורח להתאחד, כפי שהתאחדו אויבי האנושות?!״

הציטוטים לקוחים מסיפרה של רות לוין,
הישירים הי 1איחה /ספרד 1939־, 1936
הוצאת אפקים)1987 ,

בתגובה על מיכתבו של הפרופ׳ אריה
ז קס (דף חדש ,)25.1.89 ,שקבל על כך כי
בהקדמתו של יעקב עמרמי בקובץ מיכתבי
יונתן רטוש הופיעו כמה פסוקי ם המובאים
כמעט כלשונם מתוך רשימה שכתב הוא
(זקס) על רטוש לאחר פטירתו, כותב לנו
יעקב עמרמי:
עפר אני תחת כפות רגליו של הפרופ׳ אריה
זקס. כל דבריו אמת לאמיתה. בשעתו קראתי את
הספדו וכל כך נתרשמתי מן הדברים עד שעמדתי
והעתקתי לעצמי את מיקצתם כדי שאוכל להשתמש
בהם, בבוא היום, בעטיפה או בדש לאחד מסי-
פרי רטוש שהיה בכוונתי להוציא גם לאחר פטירתו.
כיוון שניגשתי לכתוב את דיברי הקדמתי
לקובץ מיכתבי רטוש, מצאתי בכלי את הפתק,
אלא שלרוע המזל ובעוונותי הרבים שכחתי, בעת
העתקת הדברים, לציין את שמו של הכותב עד
שדימיתי כי אני הוא מחברם של אותם דברים
שבפתק.
עתה, משהועמדתי על טעותי, אני ממהר להודות
בה ולהביע את צערי על שלפחות במיקרה זה
נתתי גם אני את ידי לאלה המרחיקים גאולה מן
העולם.

ישראל צנטנר עטור מדליות סובייטיות
במילחמת-העולם 1945 ,
״אלוהים העניק לגנרל פרנקו את האושר לבשר
לעולם את רצון־אלוהים״.
מתחילות ההכנות לצליחת האברו — קפיטן
מרדכי מילמן מארץ־ישראל משתתף בהכנות.

אלברט איינשסיין :״המאבק של העם הספרדי

בכידונים נגד רובים אוטומטיים, בידיים נגד תותחים...
איור של גרשון קניספל ( )1955 לספרד על המוקד של אלכסנדר פן

ה הם אומדים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ..מה הן אוהרות...מה ה

מת• דוי ד:
..כשאנחנו צודקים אף ,.אני חשו המאווקא׳ חרא־ ,.חשוב לדע ת סוו־ סוו
אחדלאמברר שוו שר מיבלגת־העבודה!,׳ מה הקהלחושב
השרות המטאורולוגי הבריטי קבע באחרונה כי 1988
היתה השנה החמה ביותר ב״ 100 השנים האחרונות. אולי
כן רואים א ת הדברים בלונדון, שלפי כל התיאורים אימה
טובלת מחורף קשה. אבל החורף הנוכחי שלנו אינו קוטל־קנים.
ביקשתי משמואל יפה, מנהל השרות המטאורולוגי,
כמה הסברים.
בישראל אץ עריץ סימנים להתחממות. המודלים העולמיים
מצביעים על כך שההתחממות הצפויה של כדור־הארץ תהיה
מירבית בקטבים, ותלך ותקסן במימדיה ככל שמתקרבים לקר
המשווה.
כמות הפחמו־הררחמצני באטמוספירה גדלה. זה פועל כחממה,
מעביר את קרינת־השמש ובולם את התקררות האדמה, ולכו,
בעיקבות הריבוי בפחמן דדחמצני, מתחמם כדור־הארץ.

• ואיך מוערך קצב ההתחממות באיזורנת
באיזור שלנו מדובר בהתחממות של שתי מעלות ב־ 50 השנים
הבאות, בעוד שבאיזורי הקטבים יגיעו ההפרשים בחורף ל־7־8
מעלות בממוצע שנתי.

• אם מדובר בהפרשים קטנים כל־כך, איך אפשר
להסביר את החורך החם שפקד את אירופה?
הסטאטיסטיקה אינה עוסקת בחודש אחד או בעונה אחת, אלא
במגמות לטווח ארוך. יש עליות וירידות. לדוגמה: כמות הגשמים
בישראל גדלה ב־ 30 השנים האחרונות ב 10 אבל זה עדיין לא
אומר שלא היו שנות־בצורת. אץ כל סתירה בין קיומן של שנות־בצורת
מדי כמה שנים ועליית כמות הגשמים.

׳ יי י י

ביום השלישי שעבר, בבית־מלון תל״אביבי, חגג השר־בלי־תיק
רפי אדרי א ת מימיו כשר המארוקאי הראשון.
עם כל הכבוד, שאלתי את אדרי, איפה הקרדיט לשרים
המארוקאיים דויד לוי, אהרון אבו״חבירה והשר הטרי
אריה דו־עי!
אני אומנם חגגתי את המינוי עם עור 500 איש, אבל, כמו כל
האתרים, גם אני הייתי מהמן. את האירוע אירגנו העדה המערבית,
ברית יוצאי־מארוקו, והאסיפה הלאומית של יוצאי־מארוקו.

• ומה לגבי התואר ״השר המאדוקאי הראשדן״?
הכוונה היא לשר הראשון במיפלגתיהעבודה.

• אתה רואה את עצמך כמייצג העדה המארו־קאית
בממשלה?
אני מייצג את כלל ישראל. יש כאן מיזוג של 70 גלויות,
שהגיעו לארץ לבנות ולהיבנות בה. במיסגרת תפקידי אני מתאם
בץ הממשלה לבין הקואליציה. אני יושב ב־ 10 ועדות־שריס
ומתחיל להכיר את התפקיד. עד עכשיו היכדתי את נושא התיאום
מכיוון הקואליציה, ואני עדייו לומד.

חבר מלי את רשות״השידור מתי דויד שלח לכל חברי־המליאה
הצעה להקים קבוצות צפייה והאזנה ,״קצייה״
מקרב האוכלוטיה, כתשובה על דעת־הקהל הסלק טיבי ת
של קומץ עיתונאים, הכותבי ם טורים אישיים בעיתונים,
וגם על טקרי״האזנה״וצפייה מוגבלים בהיקפם ובמטרתם,
המתבצעים על־פי יוזמות מיסחריות, פירטומאיות ופו־ליטיות
חד־צדדיות, לדבריו.

• אני מבינה שאת ההצעה שלך שלחת לחברי
מליאת־רשות־השידור כבר לפני חודשיים. מה קרה
מאז? יש תגובות?
בהחלט כן. אהרון ידלין הביע תמיכה, עוזי נרקיס הביע תמיכה,
אמנון נדב התלהב, ואני ממשיר לדבר עם האנשים ולשכנע.

• מי יהיה בקבוצות־הצפייה שאתה מציע? אנשים
מיקריים?
קבוצות באוכלוסיה. לא מומחים אמיתים, ולא מומחים מדומים.
צייר למצוא נציגויות של צופים מקרב האוכלוסיה. פעם תושבי
עיר גדולה, פעם תושבי איווה מסויים, פעם תושבים ערביים, פעם
קבוצה אחרת. כדאי להחליף את הצוותים כל כמה חודשים.

• ומה בעצם הם יגידו לך? הם יגידו מה הם אוהבים.
טוב
מאוד. זה מה שאני רוצה לדעת. אני לא מביו כיצד הטלוויזיה
והרדיו, שהשפעתם על דעת־הקהל היא כל־כך גדולה, לא
יידעו מה חושב עליהם הקהל.

• אבל אתה לא צופה שינוי משמעותי, לגבינו
לפחות?

• יש תחומים שאתה מתכוון להתעמק בהם?

מזג־האוויר

ממשלה

שידור

לא מדובר בשינוי משמעותי. אבל אנחנו חוקרים את הנושא
ואף הקמנו קבוצה, המורכבת מאנשי השרות המטאורולוגי ואנשי־מדע
מהאקדמיה
ביום
הראשון השתתפתי בוועדת־שרים שתה במכירת החברות
הממשלתיות. כבר שנים מדברים שצריך למכור אותן, אבל הכל
הולד בעצלתיים.
אני מתכוון לטפל בכל מה שקשור בשינוי מיבנה המשק.
הכפילויות, חוסר־היעילות והסירבול. אפשר להכין הרבה תוכניות
כלכליות מפוארות, אכל רבר לא יעזור לפני שיתבצע שינו־ יסודי
של המשק ללא שינוי זה לא יהיה פיתרון לכלכלה ולביורוקרטיה,
והכוונה היא לשנות את מיבנה מישרד־־המפשלה, ובכלל את
התפיסה הקיימת.

שלת״ ,ואף אחד לא רוצה לראות את ״סוף ציטוט״.
מה אתה מציע לעשות? לתת לקהל כל הזמן ״שושלת״
ולהוריד את ״פוך ציטוט״?

• באילו נושאים אתם מתמקדים?
ההשלכות על מישטר הגשמים, מישטר ההתאדות, גובה מיפלס
מי־הים, האם הוא יעלה ובכמה. כשהמים מתחממים, הנפח שלהם
גדל. צריך לבדוק מה הקשר בץ גידול הנפח לגובה פני־הים.

• ומה בדעתך לעשות עבור העדה המארוקאית?

• איך היית מגדיר את השנה הנוכחית?
בתחילת נובמבר חזינו שבתקופה המרכזית של החורף, דהיינו
בדצמבר, בינואר ובפברואר, תהיה ירידה של * 10 בממוצע
הגשמים לעונה, וזה בדיוק מה שקרה. את התחזית של סוף־השבוע
האחרון חזינו במדוייק עוד ביום השלישי שעבר, אבל כשאנחנו
(אורית זרזבבל)
צודקים אף אחד לא אומר מילה טובה•

לא באנו לארץ כדי שכל אחד יהיה במיסגרת נפרדת. עם כל
הבעיות העומדות לפנינו, צר־ר. בראש וראשונה, למצוא דדך
למיזוג גלויות ולפתור את בעיית ערי״הפיתוח והשכונות, שבהן חרוב
לא־מבוטל של יוצאי מארוקו. כמי שבא משם, אני מכיר את
(אנריוז זחבבלו
הרקע•

• ונניח שיסתבר שכולם רוצים לראות את ״שו־

אם אף אחד לא אוהב את סוף ציטוט, אולי צריו להוריד. אבל
אני מניח שיהיו כאלה שיאהבו את סוף ציטוט, ויהיה כאלה
שיאהבו את שושלת. אני גם לא אומר שצריר לעשות בדיוק מה
שהקהל אוהב. אבל אני בהחלט רואה צורך להתחשב במה
שהציבור חושב. בעיקר חשוב שהנהלת רשות־השידור תדע, סוף־
סוף, מה הקהל חושב. על כמות ההתחשבות בזה — יחליטו.

• אם הציבור חושב שהחדשות הן נוראות, ורואים
שם דברים שלא נעים לראות, או לשמוע, מה
תעשה עם המידע הזה?
אישית, אני חושב שהרשות ברדיו בכל שעה זה הרבה יותר מדי.
ושוב, אני חוזר ואומר, אולי לא צייר לתת לציבור רק מה שהוא
(דניאלה שמיו
רוצה, אבל כדאי מאוד לדעת מה הוא רוצה•

ם או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מההם *וחד ...הן *ו ה רו ת ״ .ה 1x0

״נ: לאחד היה ר וצה .,גם המחהוים הם צחוק .,חרק חושב שאני בסיני
לו היותנמואלף אחד גדול 133 ,הנו וחלקחולואיתי ! ״
אירגוני״מחאה, תנועות, ועדים ועמותות למיניהם, מי
בעד ומי נגד, הם חזון נפרץ ברחוב הישראלי. אבל תנועת־המחאה
המוזרה מכולן היא זו שחרטה על דיגלה דווק א
את החזרתו של אלף למירקע.
למה דווקא אלף, שאלתי א ת אמיר כהן, מנהל העיתון
״ערים״ ,מיוזמי המיבצע, שהעדיף פירסום ת מונתו של אלף
על תמונתו שלו. למה לא ״בלשים בלילה״ ,״ניקוי ראש״!
אלף גאון. לפי הקריטריונים שלי, מי שכותב את התסריט
לסידרה הוא קופי־רייטר מושלם. ההומור של אלף הוא ציני, גס,
ישיר וילדותי. למרות שהוא בובה, הוא מאוד אנושי, בטלן, נהנתן
אמיתי השובר דברים — כל אחד היה רוצה להיות כמוהו. ברור
שאת הצדדים הפחות־מעניינים בטיפוס כזה לא מראים לנו.

• איך התחיל הכל?
ישבנו, כמה חבר׳ה, שכולם אוהבים את אלף, כמובן, צחקנו,
דיברנו, ירינו באוויר והסתבר שלאיפה שלא ירינו, זה פגע.

• מ ה פגע?
לא יתכן שביום הראשון לא יהיה אלף. התחלנו במדור מצוייר
בעיתון, ובו אלף מוחה על כל מיני דברים.

• למשל?

אנשים בעלי הומור הם תוקפניים, ביקורתיים ותואטים
את הסטריאוטיפ הגברי. הית ה להם ילדות קשה וקשיים
עם ה אב -כך קובע מחקר שנערך באוניברסי ט ת תל־אביב
על״ידי פיני בלבמן, שאף הציג את התיאוריה שלו, ברצינות
גמורה, בתוכנית הטלוויזיה ״ערב חדש״.
טילפנתי לאחת הנשים המצחיקות בארץ, ה שחקנית
ציפי שביט, וביק שתי א ת תגובת ה על מה שקובע המחקר.
מה? ככה הוא אמר על אנשים בעלי הומור? אני משתגעת!
הצחיק אותי! ילדות קשה, הוא אסר? מה אני אגיד לך, ילדות כמו
שלי — אגב, אני עדיין בילדות — אני מאחלת לכל אחד: ילדות
נעימה, עליזה, מלאת חיזוקים, פירגון. שני הורים נפלאים־
נפלאים.
מה עור הוא אסר עלי? שאני תואמת את הסטריאוטיפ הגברי?
הרג אותי מצחוק! את מוכנה אולי לטלפן לו ולהפנות אותו לחלק
הפרונטאלי שלי ואפילו לבגז׳ שלי? זה גברי?

השבוע ניפתחה במשכנות שאננים בירושלים תערוכתו
של הצייר והמורה לאמנות בבצלאל, ראובן כהן. מי שחיכה
לראות א ת ציוריו של כהן תלויים על הקירות -הופתע.
במקום הציורים על הקירות עומדים בחדר שמונה
מחשבים, כשעל מסכיהם ציורים המ שתנים מדי רגע.
פורטרטים של האמן באלפי וריאציות.
האם אפשר לומר שהפכת מתכנת״מחשבים במקום
צייר, שאלתי את ראובן כהן.
לא. המתכנתים הם אנשי־מחשבים, שמתפקידם לתכנת
תוכנות, כדי שאנשים כמוני יוכלו להעזר בהן וליצור.

• תיבננת, יצירה — האם זה לא הבדל סמנטי
בלבד?
לא. יש הבדל. המתכנת תיכנת את כלי־העבודה שלי. אני
ישבתי ויצרתי את התמונה, ואת כל הווריאציות עליה. כאן
האמנות.

• ואחר־כך מה? אתה מעביר את התמונה לתוך
דף־מחשב, תו יצירת האמנות שלך?

• הוא אומר שכעלי רושת*,ומור הם אנשים יותר
תוקפניים מאחרים. מה דעתך על זה?

אפשר, כמובן, לעשות גם את ז ק אבל אני חושב כבר על מה
שיהיה בעוד 10 שנים, או קצת יותר מזה. אני מאמץ שבעתיד
תהיה התמונה שלי באיזה מאגר, תהיינה עוד תמונות, ואת, אצלך
בבית, באמצעות המחשב שלך, או הצג שלך, תוכלי לראות
תערוכה.

אני חושבת שאנשים עם חוש־הומור הם אנשים עם ביטחון
עצמי גדול יותר — פשוט כי אוהבים אותם, ואנשים עם ביטחון

• אתה צופה סוף לגלריות, סוף לתמונות התלויות
על הקירות במוסיאונים?

מחאה

הומור

אמנות

״יוחזר אלף! אזרחים נגד תיקשורת עויינת״ ,במגמה לעקוץ גם את
הגוף הנקרא כך, והתחלנו לקבל פיד־בקים חיוביים. הגדלנו את
המודעות ותלינו על מכוניות. בקפה סדר יש בובה של אלף, וזה
לא הסוף. עכשיו הגענו למצב שזה הפסיק להצחיק והפך למיתוס.
מישהו המעורב בפעילות פגש ביום השישי את אורי פורת וסיפר
לו על הפעילות. מסתבר שפורת כלל לא היה מודע לכך. בעיקבות
זה החליט הוועד המנהל להפגין מול ביתו של אורי פורת.

עצמי מעזים להגיד יותר מאשר אנשים חסרי־ביטחון. זה גם נכון
שמאנשים בעלי הומור אתה מיכן לשמוע דברים, שמאנשים חסרי׳
חוש״הומור אתה לא מוכן.

אני רואה בהתחלה את זה כפן נוסף באמנות. אני מאמין שבעוד
100 שנה שיעסקו באמנות פיסית רק למטרות של תראפיה.

השבוע הקים, למשל, התנחלות בשם אלף־מנשה, אבל העיתוי
במיקרה זה לא היה מוצלח. בשבוע הבא יהיה לו מה להגיד על
ערים ללא הפסקה. מדובר בקומיקס מצוייר, בסיגנון יוסף.

• אני מבינה שהפעילות שלכם סחפה שכבות
שלמות?
פירסמנו בעיתון מודעות על בסיס מקום פנוי, ובהן נאמר

• באמו תביעה?
אישית אנחנו רוצים את אלף בכל יום. מסתבר שהטלוויזיה
מתכננת להחזיר אותו באפריל, אבל אנחנו לא מוכנים לחכות.
מישהו אפילו זרק רעיון ש״יבוסל היום הראשון״.״

• תכל׳ס?
מקווים להקדים את החזרתו. בכל מיקרה יש לנו קלטות־וידיאו
של אלף, ואנחנו לומדים אותן בעל־פה, והכי חשוב — יש אלח
(אור־ח זחבבל)
בירדן ביום החמישי, ב־.6.50

• רגע, רגע. אולי את מוכנה להיות רצינית לרגע?
טוב, אם אין ברירה.

• את יכולה לתת דוגמה?
כן, למה לא? אם, למשל, השערות שלד נראות היום נורא, חברה
חסרת חוש־הומור תגיד לך :״את נראית נורא היום: תעשי משהו
עם השיער!״ מזה את יכולה להיעלב. אני, לעומת זאת, הייתי
אומרת לך :״תגידי, איפה ייבשת את השערות שלך היום,
במיקרוגל?״ וכאן, לפני שהיית מספיקה להיעלב, היית פורצת
בצחוק עכשיו תגידי את, נכת או לא נכון?

• נכח כמאה אחוז.
את רואה, ידעתי: עכשיו תלכי לאנשים שעושים מחקר־ק
ותגלי שאין להם חוש־הומור בכלל, ולכן הס מתייחסים כל־כך
ברצינות לחיים בכלל ולמחקרים בפרט. ואני אומרת לך — גם
יתיאלה שמי)
המחקרים זה צחוק אחר גדול, כמו בל השארז

• הפעם, בתערוכה שלך, אץ אף המתח של ״יקנו
או לא יקנו״ ,״ארוויח או לא ארוויח״?
נכון. הפעם לא יצא לי שום רווח כספי מהתערוכה. הרווח שלי
יהיה אם עוד אנשים יראו את המחשב כמדיום אמנותי של העתיד.

• איך באמת מגיב הקהא
כמובן, חלק חושב שאני פסיכי. אבל חלק בהחלט הולך איתי
ומבין את העניץ.

• אתה מורה ב״בצלאל״ .מה אתה מלמד שם?
בשנתיים האחרונות אני נותן סדנא אלקטרונית. פותח
לסטודנטים שלי פתח חדש, לא מוגבל בזמן, לא מוגבל
דניאלה שמי
באפשרויות.

זונה ממתינה ללקוחות ליד בית־מלוו ״מנדרין ר ב תל־ברור. המלון
אינו מופעל. בניין כזה יכול היה לפתור את הבע״וה: חות בלי 1פחד

ך* זונה רונית גבאי ( )24 נרצחה.
( | הזונה סימה אטיאס ( )31 נפצעה
קשה בראשה. הלקוח שלוק מרדכי

לאלו 30 נהרג. אלה שלושת הקור־בנות,
שגבה העיסוק בזנות בחוף תל־ברוך
וברחוב ארלוזורוב בתל־אביב

בשבועות האחרונים.
המצב יכול היה להיות שונה אילו
התיר החוק את העיסוק בזנות, אילו

ניתן היה לעסוק בזנות במקומות מתאימים
לכך.
לנוכח מחלת־האיידס המתפשטת
והולכת, הטרדת הציבור במקומות
ציבוריים שבהם עומדות הזונות, ומיק-
רי־הרצח של זונות בלתי־מוגנות
הנתונות לחסדיהם של סוטים וחולי־נפש
— יש מקום למחשבה חדשה על
נושא זה. אפשר, למשל, לאמץ את
ההחלטות של ועדת הרסה בן־עיתו
מלפני 12 שנה, שהמליצה על התרת
העיסוק בזנות על־פי חוק.
מן הראוי להתיר לזונות לעבוד
בבתי־מלון מסודרים, להקים מרפאות
צמודות לבתי־המלון הללו, לחייב את
העוסקות בזנות לעבור בדיקות תקופתיות
ולהחמיר בעונשם של מי שיעברו
על החוק ויהוו מיטרד ציבורי.

״ישבו עולה
ויורד״
ך* תל־אביב ישנס

כמה מוקדים

^ של זנות.
פינת הרחובות אלנבי ואידלסון
משמשת מזה שנים רבות מוקד לזנות.
קוראים לאיזור ״משולש הזונות׳,
והוא כולל את הרחובות בן־יהודה,
אלנבי והירקון.
באיזור הזה מצויים ברים מפוקפקים,
שבפיתחם יושבות הזונות ומשדלות
עוברים ושבים. יש זונות העומדות ברחוב,
והמקבלות את הלקוחות בחצרות
הבתים הסמוכים. רבות מהעובדות
במקום מכורות לסמים, ובמקום מתנהל
מיסחר ער בסמים. כל זה לעיני־כל.
עיריית תל־אביב אומנם שיפצה את

כיכר״האופרה, בנתה טיילת מפוארת,
אר את הזונות הצליחה להרחיק מטרים
מעטים בלבד.
״העירייה פתחה את הטיילת, עשתה
אותה נהדרת, אז מדוע היא אינה
דואגת להרחיק את הזונות מלב העיר?״
מתלוננת אחת מדיירי־האיזור .״אני לא
יכולה להזמין חברים אלי הביתה.
אמהות לא מוכנות לשלוח את ילדיהן
לשחק עם הבן שלי. בלילה יש צעקות,
מריבות ואלימות בין הלקוחות לזונות.
הילד שלי צריף לראות את הישבנים
שלהם באמצע היום עולים ויורדים?״
ברחוב אידלסון נמצא מלון סנדי.
בעל־המלון :״אני משכיר שישה־שיב־עה
חדרים ביום לזונות. הן מביאות
לכאן את הלקוחות, משלמות 25
שקלים עבור השימוש בחדר, ויכולות
להיות שם כמה זמן שהן רוצות.׳׳
כדי שהמקום לא ייחשב כבית-
בושת, חייבים הלקוחות והזונות לרשום
את שמותיהם בכניסה, ולהציג תעו־רות־זהות.
הזונות הבאות למלון משפרות
את השרות ללקוח, אינן מטרידות
את תושבי המקום וחוסכות מילדי־השכונה
את המחזות המלבבים.
יותר מ־ 60 זונות עובדות באיזור,
ורק חלק קטן מהן משתמשות בחדרי
המלון. רובן הגדול עושה זאת בחצרות
הבתים, בחדרי מדרגות וליד פחי־האש־פה.
ליד
המיזרקה החדשה שבכיכר־האופרה
מסתובבים במשך 24 שעות
ביממה שני שומרים לובשי־מדים. הם
קוראים לעצמם״כוח 1
מה תפקידם? קלאודיו בסני :״ה־

תפקיד הוא להשגיח שלא יהיו נזקים
למיזרקה, שלא יהיו קטטות במקום,
שלא יטרידו בחורות באיזור״.
מרדכי אשכנזי :״התפקיד שלנו הוא
גם למנוע מהזונות לבוא ולעבוד כאן״.
מה אומרת על כך העירייה? בני כהן,
דובר־העירייה :״לשומרים ליד המיז־רקה
אין סמכות לסלק מהמקום בני־אדם.
לצורך זה יש מישטרה. תפקידם
לשמור שאנשים לא יפגעו במיזרקה,
לקרוא למישטרה במיקרה שבאים
רוכלים לעבוד במקום. מוטב לנו לשלם
לחברת־השמירה מאשר לשלם עבור
תיקוני המיזרקה.״

לכל מסייף״

מה באשר לעבודת הזונות
1במקומות ציבוריים בעיר? ״העירייה
מנסה להרחיק את מוקדי־הזנות מאי-
זורי מגורים, ופועלת כדי שהזונות לא
יעבדו בחצרות בתים. אבל הסמכות
לכך נתונה בידי המישטרה בלבד.
אנחנו יכולים להתמודד עם הבעייה רק
במיסגרת מה שהחוק מאפשר לנו.
״העמדה הברורה של ראש־העירייה
תומכת במסקנות ועדת השופטת הדסה
בן־עיתו, האומרות שיש להתיר את
הזנות בישראל. צריך לדאוג לתנאים
היגייניים ורפואיים, תנאים אנושיים
לזונה ולמקבלי־השרות.
״אסור להעלים עין מהתופעה. העיקר
הוא שהזנות תהיה במקום שלא
תפריע לאנשים שאינם מעוניינים בה.
לכן זה צריך להיות במקום מבודד״.
המקום המבודד שעליו מדבר דובר־העירייה
היה עד באחרונה חוף תל־ברוך.
אלא נראה שהעירייה עושה את
הכל כדי להעבירן גם משם. נבנתה שם
טיילת גדולה ומוארת ומיגרש־חנייה
רחב־ידיים, שהכניסה אליו היא בתשלום.
אחרי
השתוללותו של העבריין פינחס
ועקנין לפני שבוע ליד חוף תל־ברוך,
אמרה אחת הזונות העובדות
במקום :״זה מה שקרה אחרי שהרחיקו
אותנו ממיגרש־החנייה. נאלצנו לעבור
לעבוד בגבעות שליד, ולהיות טרף קל
לכל מטורף. אתה מכיר מישהו שירצה
להיות עם זונה כשפנסים מאירים
מלמעלה? מה, אנחנו גם צריכים לשלם
מע״מ לצ׳יץ?״
אומנם, בשעות־היום הכניסה לתושבי
תל־אביב היא ללא תשלום. אך מה
אחוז תושבי תל־אביב המגיעים לזונות
מבין המבקרים במקום?
המצב הקיים גורם לזונות לחזור
ולעבוד בתוך העיר, בצירי רחובות מרכזיים
ובחצרות בתים•

תנאים

תת־אנושיים

ץ ונדת תל״אביב מוכרות היטב
1לאנשי־המישטרה. רק במיקרים נדירים
נשלחת זונה לכלא בשל עיסוקה
בזנות. זונות מואשמות על־פי החוק
בעשיית מעשה מגונה במקום ציבורי,
ולא על העיסוק בזנות.
באפריל 1974 מינה שר־המישפטים
ועדה לבדיקת בעיית הזנות בישראל.
בראש הוועדה הועמדה השופטת הדסה
בן־עיתו. היו בה שיבעה חברים נוספים,
ובהם פסיכולוגית, קרימינולוגים, נציג
המישטרה, נציג מישרד־הסעד ופרקליטה.
הוועדה קיימה 28 ישיבות, ערכה
שלושה ימי״עיון וזימנה עדים רבים.
באפריל 1977 פורסמו מסקנותיה.
וכך נאמר בפרק ההמלצות:
״הוועדה ממליצה לבטל את האיסור
על החזקת מקום לשם עיסוק בזנות,
במידה שהדבר נוגע ליחידת דיור נפרדת,
המוחזקת על־ידי אשה אחת בלבד,
וכן על חדר במלון, על כלי־רכב,
על כלי־שיט.״
סעיף ( 189ב) של פקודת חוק־העונשין
קובע :״אדם הנמצא במקום
כלשהו לשם עיסוק בזנות בנסיבות
שי*ס בהן משום מיטרד לדיירי הסביבה,
או הפרעה לתנועה בדרכים, דינו —
,מאסר שנה.״ הוועדה המליצה כמה
תיקונים לסעיף זה. בין השאר:
• ״להחליף את המילים, ,אדם הנמצא
במקום כלשהו׳ במילים: אדם הנמצא
במקום ציבורי או במקום אחר, בנסיבות
שיש בהן כרי לעבור עבירה של
הסגת־גבול.״

• ״להוציא במפורש מתחולת הסעיף
הזה ברים, בתי־קפה ומועדוני־לי־לה,
בתנאי שהימצאות הזונה שם אינה
מהווה מיטרד ונעשית בהסכמת הבעלים.״
בפרק
הדן במקום־העיסוק נאמר
בהמלצות הוועדה:
״עד 1962 לא אסר החוק על אשה .
להחזיק מקום לעיסוקה בזנות, בין ב־בית־מגוריה
ובין במקום מיוחד למטרה
זו. המחוקק המנדטורי, ברומה למחוקק
הבריטי עד היום, היה סבור שאם
העיסוק בזנות אינו אסור, יש להשאיר
מקום כלשהו, שבו אפשר לעשות כן
בצינעה, מבלי לעבור על החוק. כדי
למנוע הרחבת המיטרד או ניצול הזנות

יצאניות ממתינות ליד מלון סנדי ב״משולש הזונות״ בתל־אביב
״הילד שלי צריך לרא 1ח את הישבנים?״

שופטת בן־עיתו •
להתיר!
על־ידי אחרים, אסר המחוקק קיום בתי־זונות,
כלומר בית המבוקר על־ידי שתי
נשים או יותר לעשיית מעשי־זנות, וכן
אסר החזקת מקום לעיסוק בזנות של
אדם אחר, או השכרתו למטרה זו״.
המחוקק הישראלי שינה את החוק
וקבע :״מי שמחזיק או מנהל מקום לשם
עיסוק בזנות, דינו — מאסר חמש
שנים.״
על כך אמרה הוועדה :״אין לנו ספק
כי אחת התוצאות של ההחמרה הזאת
היתה הגדלה משמעותית במיספר העוסקות
בזנות במקומות ציבוריים,

בחדרי־מדרגות ובחצרות־בתים ליד
פחי־הזבל. מעניין לציין כי על־פי
המצב הקיים היום בחוק, מי שמזמינה
לקוחות לביתה ועוסקת שם בזנות
בצינעה, וללא כל מיטרד לשכנים או
לשום איש אחר — דינה מאסר חמש
שנים. אם היא מחזיקה את הדירה
בשכירות, היא עלולה למצוא את
עצמה ללא קורת גג. ואילו אם אותה
אשה הולכת עם הלקוח לפארק ציבורי
או לחצר של בית זר, ומקיימת איתו
מגע בתנאים תת־אנושיים — לפעמים
לעיניהם של ילדי השכונה — היא
עוברת רק עבירה של עשיית מעשה
מגונה במקום ציבורי...

^ ין תימה, איפוא, שמרביתן
1 בוחרות באפשרות האחרונה,
והמישטרה נאלצת להתמודד השכם
והערב עם תלונות בלתי־פוסקות מצד
הציבור...״

כשפורסמו מסקנות הוועדה, הן זכו
בשבחים רבים. נאמר עליהן שהן מתקדמות
ועשויות לפתור את בעיית
הזנות בישראל. נאמר שיש לנהוג בזנות
בכבוד, שיש להכיר בצורך האנושי
הזה ולא להפכו למאוס, בשל הדרך שבה
נעשה הדבר.
12 שנה אחרי פירסום המסקנות
נשאר המצב כשהיה, ואף החמיר. שיט-
חי־הבנייה קרבים והולכים לאיזורים
שנחשבו פעם כמבודדים. הנוער חשוף
לגירויים מיניים רבים. על כך נאמר
בדו״ח :״בנסיבות אלה נראה לנו שאין
זה ריאלי לטעון שדווקא השכנות
לבחורה העוסקת בזנות בביתה, בצינ־ ׳
עה, עלולה לגרום להשחתת הנוער.״ •
משום־כך הציעה הוועדה לבטל את
האיסור הקיים בחוק לעסוק בזנות,
בתנאי שזה נעשה בשני סוגים של
מקומות:
• ״יחידת־דיור נפרדת, בין אם היא
משמשת למטרה זו בלבד ובין אם היא
משמשת גם למטרת מגורים, ובלבד
שתשמש לעיסוקו של המחזיק בלבד

ולא לעיסוקו בזנות של שום אדם אחר,
בשום זמן, כל עוד אין שינוי בחזקה״.
• ״חדר במלון — אפילו הוא
מושכר ביודעין למטרת ביצוע מעשה
זנות.״
אילו התקבלה המלצה זו, יתכן
ומלון גדול, הנמצא בשיממונו זה זמן
רב, היה היום פעיל והומה אורחים.
סיכמה הוועדה :״אנו סבורים שאם
יתוקן החוק, ואם יקפידו השילטונות
על אכיפתו בתנאים שהזכרנו, תוכל
המישטרה לשחרר את הציבור במידה
רבה מן המיסרד הקשה של זנות המתנהלת
בריש גלי, לא רק על־ידי
מעצרים חוזרים ונשנים, אלא על־ידי
העמדתם לדין של מי שימשיכו בעיסוק
זה בראש־חוצות.״
עד שהכנסת תתעורר לעניין, צפויים
מיקרי־רצח נוספים של זונות ולקוחות,
סכנות של הידבקות במחלות־מין
קשות והטרדות חוזרות ונישנות של
הציבור באיזורים הנגועים.

יזסי עיי־דזד,
צילם: ציו; צפריר ₪

ה עו ^ ס הו ה

לרות׳
נעם י
זקוק לריגושים
״אני נשוי, ויש לי אשה על־הכי-
פאק,׳׳ הוא אמר לי .״היחסים בבית טובים,
אבל החלק הרומנטי נשחק אחרי
19 שנה, ולא יחזור לעולם. אני זקוק
לריגושים הללו, מחפש קשר רומנטי,
שיהיה עמוק וחשוב. אני אדם חופשי,
ויכול להקדיש לקשר כזה הרבה זמן.׳׳
( )1/2685 הוא בן ,44 בעל מיקצוע
חופשי 1.78 ,מטר, נראה בסדר, ספורטיבי
(״ולמי שמפריעה קרחת — לי
אין״) .הוא איש של ניגודים: אוהב
מוסיקת דיסקו, וגם לשירי את שירי
ארץ־ישראל, אוהב לבלות בפאבים,
וגם לטייל ברגל עם החברה להגנת־הטבע,
לקרוא ספרים רציניים וגם לפטפט
סתם. הוא מצפה לפגוש מישהי
אשר פנויה בלב, רומנטית, מעל 30 ומתחת
ל־.45

ג׳ינג׳י גולדברג, הבדרן, אומר
שלחבריו הוא מייעץ שלא להאריד
בשיחות״טלפון עם בחורות זרות,
כיוון שברוב המיקרים קולן בטל פון
נשמע כמו פעמונים, וכאשר נפ גשים
הן נראות כמו כנסיה.

מאוזן:

המצרי שנפגע (:)3
טיפול ברבבה 5,4
הכו על חטא בספורט (;)4
העלם בסיבוב 4

פתרון תשבצ1פ!
26 83

חוזר למרקע כמובן (:)3
גל בעגלה מלאה (;)6
מלגה מגרף פוטוצקי למהר״ל

מצא את הבנות בכרם (;)4
החמיצו את שעת המשלוח (:)4
האוהד שלי בישוב 5,3
התחפש לקברן בנשף (:)5
הדג המנגן (;)3
שונא במיוחד שיר של צביקה
פיק כנראה (;)4
ניזוקו מחוסר חמצן בחלל הריק

דורש הכן — ישר למטה! (,3

פשלה קטנה בסקוודרון (.)3

כמו טאבולהראסה בחללנו (,3

בילו עם פרי (:)4
עפים דווקא מפני שלא נמצא
בהם כל עוון 5
אפוקליפסה עוד לפני הסתו
(1)4 ,3
הקסים ב״מגילה 2
החושקימות) מתוך חולשת
הדעת 5,4
מה ששאלו את האדם השלישי
כאשר נסע לגרמניה (:)4 ,4
שר לארמנים (:)6
פריחה באפריקה (:)5
ידית ודלת בזרם חשמלי (;)4
אלוהים! עוד יש מי שחי ברעב

מאוגד:
עיר בכתובים (:)2
מה כל־כן טוב לו לעובר (;)4
הכהניסטים החצופים באצבע

)24 אברהם שמע שמשמיצים את
אשתו (;)3
)27 במחשבתם עלו לכוכבים (.)3
המחברת מבקשת להודות למנחם
יצחקי שנטל חלק נכבד בהכנת

תשבצופן זה.
אביגיל יי״אי —1

איתן עמיחי
הדברת מדיקים

מומחים והדנות תיקנים(ג׳וקים),
.תולעי ו1ץ, חוקי ספרים ונגדים 7י
עמי׳
עיופול מיוחד לאוועים למניעת
יתושים וחוקים מעופפים.
רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

ובסותירה

בריאותך

1 1 0 1 3 1 1

יצירה משותפת
גם השבוע נפל עליי מיכתב יוצא־דופן.
הוא אקדמאי נאה, בן ,31 אינטלקטואל,
אשר יסכים להוליד ילד עם
אשה המעוניינת בכך, אבל ללא התחייבויות
מצירו. הוא יהיה שם, בדקות
הראשונות של היצירה המשותפת, ומה
שיקרה אחר־כך — זה כבר העניין
שלך.
״אני אוהב מאוד ילדים,״ הוא אמר
לי ,״אבל מבחינה כלכלית לא אהיה
מסוגל בשנים הקרובות להקים מישפ־חח
משלי. אם הבחורה היא נאה, נחמדה
ואינטליגנטית, וייווצר קשר טוב ביני
לבינה, אני בהחלט עשוי לשמש דמות
אב לילד, אבל, אני אומר שוב, בלי התחייבויות
כספיות.״ מיספרו אצלי הוא

לא עשינו אהבה כבר המון זמן.
שלוש שנים. וגם אז הייתי צריכה
להתגנב מתחתיו כשהוא עשה
שכיבות-סמיכה. .

יש לו הכל

הוא רואה־חשבון, גרוש, בן ,49 צעיר ן
ברוחו, גובה 1.72 מטר. יש לו הכל
בחיים, חסרה רק בת־זוג חמימה, מסורה,
נאה, בגיל 28 עד ,38 לקשר רציני.
שאלי אותי על (.)3/2685

קליק ממבט ראשון
זה כבר הופך להיות סידרה בהמשכים.
זוכרים שבשבוע שעבר סיפרתי
לכם על הנשואה בת ה־40־פלוס, שחיפשה
קשר רומנטי מחוץ למיסגרת,
פגשה אחדים, התאכזבה מכולם, והודיעה
לי שהאכזבות הללו גרמו לה להתאהב
מחדש בבעלה?
אז העלילה קיבלה השבוע כיוון
חדש: למרות שהיא הודיעה לי שהיא
יצאה מסיפור ההיכרויות, היא הסכימה
בכל זאת להיפגש עם מחזר חדש. מה
כבר יכול להיות, היא חשבה לעצמה,
מקסימום עוד אכזבה.
אבל הפעם הופיע אביר״החלומות,
והיה שם קליק ממבט ראשון, ועכשיו
יש ביניהם רומאן. ומה עם הבעל? היא
אומרת שהוא לא בורח.

שקוע בעבודתן
רופא בן ,42 רווק, שעד עכשיו היה
שקוע בעיקר בעבודתו, מזוקן1.80 ,
מטר, מחפש מישהי עם ראש טוב, חכמה,
סימפאטית, עדינה, בעלת הופעה
נאה. פרט לרפואה, מעניינות אותו גם
ספרות ומוסיקה קלאסית. שאלי אותי
על (.)4/2685

קטע של ג׳ואן ריברט: בעלי ואני
משרוולים ארוכים לגב חשוף

מימי אדסידון

עד גיל 16 היתה מימי אוסי־דון,
כיום ב ת , 26 דתיה -אדוקה.
היא נולדה במארקש, מארוקו, ל אב שהיה משגיח־כשרות, והיא חיה
בבאר-שבע עם עוד 9אחים ואחיות, כשהיא לבושה בצניעות, בשר וולים
ארוכים, מברכת ומתפללת כל היום.
כאשר היא החליטה שהחיים החילוניים מת אימי ם לה יותר, היא
הלכה עד הסוף, ותוך חצי שנה צצה מימי שונה לגמרי. היא הלכה
לצבא, שירתה כח שטלאית-מטוסים בחיל-האוויר, בילתה שנה
בקבע, ואחר-כף הגיעה לתל-אביב. ההורים כעסו עליה, בגלל דרך-
החיים שבחרה. הם התרגלו במשך הזמן, אבל אף פעם לא השלימו עם

כיום היא מעצבת ויוצרת אופנה, בעיקר בגדי-עור, שאותם היא
אוהבת יותר מכל בגד אחר. היא נראית נפלא בדגמים שלה, ולא פעם
לקוחה מורידה ממנה א ת הבגד, ולוק ח ת אותו לעצמה. הסי מון של
מימי הוא נשי, צמוד, סכ סי, הרבה מחשופים, בעיקר באיזור הגב. נכון
שלא לכל אחת יש גוף חטוב ו־ 1.75 משר גובה, אבל זו כבר לא הבעיה
של מימי.
מזריר׳ם ממנה אח המד

הורו ס הו ס
מרי ם
בנימיני

מזלה חו ד ש:

ד גי ם

מה צט
השנה. רבני
מזו דגים?

זיזי זיזיזיזיזיזיזיזי
זיזיזיזיזיזי•

זיזי• זיזי זיזיזיזיזיזי*

השנים שחלפו אין צייד להרחיב א ת
הדיבור, אולי רק להזכיר שהן לא היו מן
השנים הקלות. בני דגים עברו מהפכות
בתחומים עיקריים וחשובים: הקאריירה,
מיבנה המישפחה, בריאותם של הורים ובני
מישפחה אחרים, בקיצור העול היה כבד,
המתח היה כמעט בלתי״נסבל.
הדגים לא כל״כך היו מודעים למה שעו בר
עליהם. מתוך ההרגל שלהם לברוח ממ ציאות
לא נעימה הם לא שמו לב כמה קשה
להם, איך מנצלים א ת טוב ליבם, פוגעים
בזכויותיהם ומשאירים אותם חטרי־הגנה.
רק עכשיו הם מתחילים להתעורר ולראות
את המציאות כפי שהיא. אולי משום שעכ שיו
המציאות נסבל ת יותר. הקשיים העיק ריים
אומנם חלפו, אלא שיש מי שמושפע
ממזלות אחרים, מפנקים פחות. בן מזל
דגים שיש לו השפעה חזקה של מזל גדי
ממשיך לסבול גם השנה והפעם בגלל הש תייכותו
המישנית למזל גדי,
חודש מרס יפתח לדגים תקופה חדשה.
הם יאלצו לקבל שינויים שסירבו להכיר
בקיומם, ויותר לא יוכלו להתעלם ממה ש קורה.
הדבר הבולט ביותר השנה הוא שינוי
במקום או בצורת המגורים. יש גם דגש

לאחר המתח והקשיים שהיו באחרונה
מצפה לכם שבוע קל יותר. ענייני כספים
עדיין מדאיגים, אבל
כבר מסת מנ ת דרך לפ תור
א ת הבעיות. צריך
רק להימנע מלהיגרר
להוצאות שאינן הכרח יות.
הנטיה לעשות זאת
חזקה. ידידי ם חד שים
והיכרויות חד שות יגוו-
נו לכם את התקופה.
עכשיו תוכלו לפתוח
בקשרים חד שים או מ חודשים.
ידידים, שבעבר היו חשובים,
ייזכרו בכם ויפתיעו אתכם בשיחת־טלפון.

במקום־העבודה, חשוב סאד שתקפיד! לשמור
על יחסים טובים עם הכל. חושבים לקרם אחכם.
וחבל שהנטייה לה ת תז
ולריב. שקיימת רק בתקופה
זו, תפריע או תעורר
חרטה. נם תלסידים ועצ¥מאים
יוכלו עכשיו ליהנות
¥מהצלחה בתחום• עיסוקם.
¥¥הבע״ה העיקרית היא
¥לשמור על יחסים טובים
¥עם בנ-הזו! המחח עימם
¥רב בימים אלה. יחסה

׳4׳ מצידבם עשויה להביא

לקשר חדש ושננה ממה שהכרתם עד כה. ב־16

וב־ 18 בחודש אתם עלולים להרגיש לא טוב.

קשרים עם ארצות אחרות הופכים להיות
חשובים. מיכתב או חבילה שיתקבלו משם
יעוררו המון שימחה.
יתכן שאתם עצמכם
עומדים לפני נסיעת-
פתע בלתי מתוכננת.
במקום העבודה עליכם
להירגע קצת, ולא ל הפגין
כלפי חוץ א ת מה

שאתם מרגישים כלפי

הבוס וכלפי המעמד

שבו אתם נמצאים. יש
מי שמנסים לפעול מא /:
¥חורי
גבכם, והביטחון העצמי ה מ תב טאב התנהגות
חסרת-זהירות, יכול לקלקל לכם.

תאומים

מיוחד על אירגון חדש של המישפחה. תינ תן
להם הזדמנות לבנות מישפחה בריאה
שבה יפסיקו המריבות ו ת תחיל עזרה
הדדי ת.
חלק ממי שמצאו את עצמם פונים לדרך
חדשה ונפרדו ממיסגרת מי שפחתית קוד מת
יוכלו לבנות לעצמם מיסגרת חיים
בריאה וטובה יותר. חשוב מאוד שבני דגים
ידאגו לזכויותיהם. בני זוגם נוטים לנצל
אותם בעיקר ב ת חו ם הכספי.
איך, א ם כך, תיראה !1989

• עבודה וקאריירה
למעשה, זהו ה תחו ם שהיה מודגש ביותר
בשנים האחרונות. בני הדגים שינו עיסוק,
מיקצוע, תפקיד או מקום. כולם עברו מה פכות
בשטח הזה. אצל חלק התחיל השינוי
כבר לפני שבע שנים. השנתיים האחרונות

אפשרויות, ולא יחסרו הזדמנויות למציאת
דרך חדשה. אנשים יהיו פתוחים יותר
ויסכימו לשתף פעולה, לעזור ולהתייחס
ברצינות לרעיונות שיש לבני מזל דגים.
ההערכה אליהם רבה. עבודתם נעשית
בכישרון, ויתכן שלקחו על עצמם יותר מדי
והם צריכים להוריד קצת מהעומס.
בסביבו ת חודש יוני תהיה להם אפשרות
להוכיח א ת היצירתיות הגבוהה, ולפנות
לכיוון שעליו חשבו הרבה זמן. עבודה בעלת
אופי יצירתי יותר, ולא חשוב באיזה תחום,
תבי א להם סיפוק רב. חודש יולי מאפשר
ידידים סוכנים להיחלץ לעזרתכם, אבל זה אינו
פשוט כל כך. הם רואים אח הבשנח בצורה
שונה, וכן חשובה הנישה
הזהירה. קשרים עם אנשים
השוהים בחדר ישמחו
אחכם בי! דד 2ז ל־13
בחודש. ענ״ני בריאות עדיין
מסשיבים לוזזל אח זמנכם,
אבר יש שיפור במצב
שלכם או של בני המיש־פחה.
מצבכם הכספי טוב
משאתם חושבים. ובקרוב
תתברר לכס הסיבה. ה־ 5י
וה־6ו אינם נוחים אבל אחר כך יהיו ימים תועים
יותר. היכרות חדשה תעורר סערה.
עייפות רבה בין ה״ 15ל־ 17 בחודש. אתם
זקוקים ליותר שינה ומנוחה, אחרת אתם
עלולים לחלות. החוד ש
הקרוב מדאה על חול שה,
חוסר״מרץ ומרי בות.
מצב־הרוח לא
יהיה מן הגבוהים. ובכל
זאת יש דברים שמעוד דים,
ביחוד את הפ נויים
שביניכם. ב ת חו ם
הרומנטי אתם ממש
21ב יולי ־
__ 21באוגוסט
מצליחים. יש מי שמת-
עקש להתחיל בקשר
חדש ומיוחד. מוטב לחשוב על סיו מם של
קשרים מסובכים, מכבידים ומעייפים.

הבריאות משתפרת נההרנשה הבלליח טובה
ינתר. עריץ אינכם בטוחים בקשר לעחידבם
בסקזם־העבנדה. אבר יתכן
שהדאנות קצת מופ־רווח.
כסופו שר דבר אתם
עומדים לפני התקדמות ועניין
בעבודה לכן כדאי
שחרנעו. לפנויים שביניכם
עכשיו כדאי לבדוק היטב
אח השטח. כמקום העבודה
יש מישהו או מישהי
שמוצאים׳ חן בעיניבם
ומתאימים לכם. צריך רק
לחת רמז אז אף לקחת יוזמה. ה־ 18 ורר 9ו עלולים
להביא למריבה ביניכם לבין בני־מישפחה.

שמו

להם למצוא עבודה חדשה, אך באותו תחו ם
שבו הם עוסקים גם כיום. מי שמעוניינים
בשותפויות יוכלו לנצל א ת חודש אוגוסט,
שבו יוכלו למצוא להם שותף מתאים, מישהו
מעשי, שיקח על עצמו אחריות, ויסכים לנהל
את הצד הפחות״מעניין ואף לעשות את
העבודה השחורה.
מדצמבר קיימת אפשרות של קידום
מפתיע. יתכן שזה יהיה כרוך במאבק, אבל
הניצחון מובטח. מי שמעוגיינים בכך ימצאו
תפקיד אחראי, סמכותי, בעל אופי ניהולי
והרבה עצמאות וחופש־פעולה.

• כספים
בנושא זה הבשורות אינן מרנינות במיו חד.
דווקא מבחינה זו לא נראה כל שיפור.
צפויים קשיים. בני מזל דגים יצטרכו להי לחם
על זכויותיהם עם שותפים או עם בני

לא סימפטי מהבחינה הכספית. חשוב שלא
יתנו אמון באנשים הקרובים ביותר. אם יש
צורך לדאוג לזכויותיהם כדאי שיגשו לאג־שי־מיקצוע,
ויתנו להם לעבוד למענם ולד אוג
לזכויותיהם. בשנה זו עלולים לקפח
אותם גם בנושא של ירושות, מענקים, פי צויים
וכו׳ .לכל זה הם חייבים לדאוג, לא
לחכות ולא להאמין להבטחות. אם לא
יטפלו במרץ ובהחל טיות.

• מגזרים
בתחו ם זה צפויה שנה חשובה, המזמינה
ה־ 16 וה 7-ג לא יהיו נוחים. צפו למריבות או
לאי-הסכמה בנושא העבודה. מצב-הרוח
שלכם כבד. נראה ש ההישגים
שהשגתם עד
עכשיו אינם מבטיחים
לכם דבר בקשר לעתיד.
חוסר״יציבות וחששות
אינם משפרים אתה הרגשה.
הבריאות לא
כל-כך על הגובה. צריך
לברר מה לא בסדר, אך
זה לא קשור רק בכם,
אלא גם בבני־מישפחה,
בייחוד המבוגרים, שאינם חשים טוב
וזקוקים לעזרה. כספים יגיעו אליכם.

הרומנטיקה מתחילה לחפזס מקום חשוב.
בחודש הקרוב תהיו מאוד פופולריים. יבקשו את
חברתכם וקשרים חדשים
•תחילו. יתכן שהגיע הזמן
לברר מה קורה בקשרים
קיימים. אין ספק שאתם
זקוקים לדישון ולשינוי.
בחודש הקרוב יזדמן לבם
להרבות בבילויים. בטיולים.
בנסיעות ובהנאות
אחרות. וד 19 בחודש יהיה
מפתיע לטנבה. בנראה
שתקבלו הצעה מאוד 10־
שכח, הקשורה לעניינים מיקצזע״ם. האמנים
שביניכם הנו עכש־ 1מתוצאות טובנת והצלחה.

מאזניים

עניינים מישפחתיים שוב מלחיצים אתכם.
תצטרכו לדאוג לבעיות של בני־המישפחה.
הרעיון להתחיל לבצע
שינויים בבי ת אינו רע,
אלא שיש לק חתב חשבון
שמצבכם הכספי
אינו טוב השנה. כרגע
אמנם חל שיפור, וגם
השבוע יהיה די טוב מ בחינה
כספית, אבל אל
23בנובמבר ־
ת סי קו לגבי הטווח ה 20
בז־צר בר
רחוק. הרבה נסיעות,
פגישות עם חברים ו קשרים
עם ארצות אחרות יעסיקו אתכ ם
השבוע. נסיעה לחו״ל עולה על הפרק ב״. 18

ן ןן שח

את בני דגים לשפר את תנאי מגוריהם. חלק
מהם יעברו לדירה חדשה. אחרים ירחיבו,
ישפצו ויגדילו את מקום מגוריהם. השינוי
בתחו ם זה יהיה חיובי. צריך רק להתחשב
בכך שמבחינה כספית המצב אינו קל, ומי
שמתחייב לטווח רחוק כדאי שיתייעץ עם
מי שעוסק בנושאים אלה, כי האפשרות
להיכנס להתחייבויות, שאי״אפשר יהיה לע מוד
בהן, חזקה.
המיסגרת המי שפחתית עברה בשנים ה אחרונות
משברים רבים. יתכן שיהיה פירוק
סופי של המיסגרת, אבל, על פי רוב, נראה
שבשנה זו יבנו הדגים א ת המיסגרת המיש־פחתית
מחדש ובצורה בריאה וטובה יותר,
ומבחינה זו מובטחת להם הצלחה.

• ומה שבינו לבינה
בין מרס לאוגוסט עוברים בני מזל דגים
הלך־רוח רציני. הפנויים שביניהם חושבים
ברצינות על הק מ ת בית, כלומר, על נישואין.
התקופה שבין מרס ליולי תבי א רבים מבני
המזל להחלטה שהם מקימים בית בישראל,
מכניסים עצמם להתחייבות והופכים את
הקשר הקיים לרישמי.
בין אוגוסט ועד סוף השנה משתנה מצב-
הרוח ובחודשים אלה יוכלו ליהנות כל מי
שמעדיפים פרשיות״אהבה ללא התחיי בויות.
לפתע תהיה להם הצלחה עצומה
בקרב המין השני, בעיקר בנושא של קשרים
ריגשיים חזקים, שאינם מחייבים אף אחד
מהצדדים המעורבים.
המועמדים שיעוררו א ת עניינם של בני
מזל דגים הם בני המזלות סרטן וגדי. רק
כדאי שיזכרו ששני מזלות אלה מ תיי חסי ם
לחיים, ולקשרים בעיקר, ברצינות רבה. ומי
שחושבים על קשר שאינו מחייב ושבו כל
אחד מתנהג לפי איך שבא לו, שיהיו די
הוגנים ויצהירו על כך מראש. לסרטנים
ולגדיים שנה די קשה, וחבל להוסיף להם
קשיים ללא צורך.
ובאשר לידידים, כאן קורה דבר מעניין.
בני דגים יתאכזבו השנה מידידים שבעבר
היו מאוד קרובים אליהם. השנה צפויים
ניתוקים רבים, ורבים מבני מזל דגים ישנו
לגמרי את סוג החברים שעימם הם רגילים
להתרועע. עד שימצאו א ת החברה המת אימה
זה עלול לק ח ת אף שנתיים, אבל כדאי
שיידעו שנושא זה של ידידי ם וחברים רגיש
מאוד בשנה זו.
מיכתבים. שיחוח־טלפון ופגישות בעניינים שונים
חייבים להיעשות בדחיפות. אתם דוחים דברים
חשובים. ויכול להיגרס
רכס הפסד. לא 1דווקא
כספי. ה־ 16 וה־ 17 יהיו ד׳
מתוחים שוב חילוקי־ד׳־
שח עם בני הזוג. אל תתעקשו
לכפוח את רעתכם
עליהם. התוצאה תהיה
התרחקות ובכך אינכם
משנ״נים ה־1 20ה־21
בחודש יהיו ותר נוחים.
פגישה עם מישהו. שלא
קשור אליכם ׳שיירות. תהיה חשובה לעחידכם
המיקצוע׳ ענייני סגורים מתחילים להסתדר

ענייני כספים קצת מדאיגים אתכם.
המקורות, שעליהם ס מכ ת ם, אינם נראים
בטוחים. אתם חושבים
על מקוס״עבודה חד ש
או מקורות״הכנסה נו ספי
ם שיבטיחו את ה שקט
הנפשי תוכלו ל שכנע
ולשוחח עם אנ שים
ללא קושי. כושר-
השיכנוע והרושם שאת
ם עושים בימים
אלה מאוד יעזור לכם
לקד םאת השאיפות או
הרצונות. בתחו ם הרומנטי הולך לכם. בני
או בנות המין השני שמים לב אליכם.

פנישה מרנשת ב־ 16 תוליד אכזבה. אל תצפו
ליותר מדי. לעומת זאת ב־ 7ו בחודש צפויות
הפתעות בכל מה שקשור
לתחום הרימנט׳ .ילדים
נזלו מזמנכם. אבל הפעם
תצליחו להשינ את מה
שאתם רוצים. במקנס-
העבודה יהיה ר׳ מת 1ת
בימים ראשון 1שני. יותר
מדי עבודה מוטלת עריכם.
19בפברואר
אבל אין מי שיקח על
20במרס
עצמו להשלים אח הפרוייקט.
ה־ 20 עד 2371
בחודש מבטיחים שיתיף־פעולה בכל התחומים.
גם הרומנטי ונם בכל דבר אחר שחשוב לכם.

]טוטו
מזונות

אני כבר אמרתי לכם שאני לא מבינה בכדורגל,
אבל תאמינו לי שאני מבינה בכדורגלנים.
בעיקר בחיי־האהבה שלהם.
לפני שנה סיפרתי לכם על הבעיות בחיי-
הנישואין של כוכב־הכדורגל חיים בר, שיודעי
דבר אמרו לי שהוא הבלם הכי טוב בארץ. לא
שאני מבינה מה זה, אבל אני די אינטליגנטית כדי
להבין שזה משהו חשוב.
סיפרו לי שהוא היה מתפטר מהקבוצה שלו
כמו שאני ואתם הולכים לסרט, משהו כמו פעם
עפו ניצוצות
עדנה לב היא לא רק זמרת מפורסמת. היא
גם חתיכה שהיו לה סיפורי״אהבה שעשו כותרות
בארץ ובאמריקה.
כאז, בישראל, היא היתה חברה של רסי
שאולי ושל יהודה ברקן. וכשהיא נסעה לאמריקה
היא היתה בת־הזוג של דייוויד ברנד,
שהוא הסגן של אלוהים בטלוויזיה האמריקאית.
הם חיו ביחד כמה שנים.
ברגר הפעיל את הקשרים שלו וסידר לה
הופעות בכל אמריקה, והיא היתה מוכרת שם

שי שריג עם סמדר צדוק
הנשמות הטזמת התמרם...
דויד והחלה נראית בחברתם של כמה אנשי-
מוסיקה, והכל היו בטוחים שהיא עושה קאמבאק
בגדול. אבל שוס דבר לא קרה.
לפני כמה ימים היתה מסיבה נחמדה לאיש
נחמד מאוד, ועדנה לב החתיכה הגיעה בחברתו
של אחד מידידיה. השניים ישבו להם ונהנו מהאווירה
וממה שקורה מסביב.
בשולחן הסמוך ישב גבר נאה וגברי, מאותם
הלובשים רק ג׳ינם, בשם שי שריג, העובד
בנמל־התעופה בן־גוריון. פתאום, כשהם הסתכלו
זה בזה, החלו לעוף ניצוצות, ולשניים היו פרפרים
בבטן.

עדנה לב
עם הסגן של אלוהים
כמעט כמו דיאנה ריס. אולי קצת הגזמתי, אבל
זה כדי שתבינו כמה חשוב הברנר הזה. ופתאום
נגמר הרומאן הזה, והיא הכירה איש־עסקים
ישראלי בשם יורם שיינמן, המתגורר בניו־יורק,
והעושה שם עסקים בתחום התכשיטים.
מרוב שהם אהבו, הם התחתנו וגם נולדה להם
בת. בקיצור, זאת היתה ממש אידיליה.
ואז, ללא שום הודעה מוקדמת, נפרדו בני־הזוג,
ועדנה חזרה ארצה. זה היה בקיץ האחרון,
בחודש יוני. בהתחלה היא אמרה שהיא באה
לביקור, ולאט־לאט התברר שהיא באה לכאן
לתקופה אחכה יותר. היא שכרה דירה במינדל׳

ז־ו £ 0י ל
נטל סיפואנטס
אחרי שהשלם הזה פתח במישחק של מציאת
כפילים ישראליים לגיבורי הסיררה פרקליטי א ד
א״ ,מתרבים המועמדים.
מהרגע שהסידרה החלה להיות מוקרנת, וער

כעבור כמה דקות של שיחה הם כבר החליפו
מיספרי־טלפון, וזה נראה כתחילתו של קשר.
שי הגברי אמנם צעיר מעדנה בכמה שנים ס ד
בות, אבל למי זה איכפת כיום? הוא התקשר אליה
אחרי הערב, ואז הסתבר לו שהזמרת לב כבר לא
כל־כך להוטה להיות איתו בקשר, כי בינתיים
כמה נשמות מאוד־מאוד טובות דאגו כבר להוציא
לה את החשק.
אני ממש מעוניינת לדעת מה קרה בין לבין.
אם למישהו יש פיתרונים, הוא יכול להודיע
לי. אני אשמח לגלות לכם את המשך העניין, אם
בכלל יהיה לו המשך.
רך־הדין החתיך והשחרחר ויקטור סיפואנטס
הצטרף למישרד עורכי־הדין, יש לו כפיל
ישראלי: עורך־הדין ציון אמיר, שהוא רק בן
,33 אבל כבר הרבה זמן פליליסט ידוע.
סיפואנטס ההיספאני (ממוצא לאטינו־אמרי־קאי<
,שאותו מגלם השחקן ג׳ימי סמיטס, הוא
עורך־דין מבריק, רודף־צדק, הלוחם את מיל-
חמתם של הקליינטים שלו בבית־המישפט, מבלי
לעשות פשרות. הוא אידיאליסט, והעיקרון והצדק
מעניינים אותו יותר מאשר שכר־הטירחה.
סיפואנטס הוא גבר מושך ויפה־תואר, וכך גם
אמיר. שניהם הגיעו למה שהגיעו בכוחות עצמם,
תוך מאמצים רבים. כפית־הכסף בפה זה לא הסי
ה1א
רוצה שתחת!

חיים בר

אנטה והאלם ן₪לה)
הסיפור הזה עובר רק בחדרי-חדרים של החוג המתקרא החברה הגבוהה של ישראל.
הגיבורה היא אשה נאה, אלמנה אמידה, שהיא גם חברה בהרבה אירגונים, שילוב של
אשת חברה וצדקה. יש לה גם שני ילדים גדולים ומוצלחים, ובשנים האחרונות היו לה כמה
רומאנים שהתפרסמו בעיתונות.
הרומאן האחרון שלה היה עם תעשיין לא צעיר, עשיר מאוד ואלמו מאוד. השניים
מוכרים כזוג מזה ארבע שנים.
לפני חצי שנה החליטה האשה לשים קץ לרומאן הזה, והודיעה לבן־זוגה שהיא רוצה
להיפרד ממנו. מאז הוא עושה לה את המוות. ולא סתם. הוא מתקשר עם כל מערבות־העיתונים
ומטריד עיתונאים שונים. הוא רוצה לפרסם פרטים על חייהם המשותפים, כדי
להכתים א ת שמה.
הדראמה המתחוללת בין השניים, שבה מעורבים מהשמות הידועים ביותר מאנשי
הכספים והחברה בארץ, גורמים כאבי-ראש לכל מי שמכיר את האלמנה ואת האלמן
שלה־לשעבר.
לה יש בינתיים מחזר חדש, אך התעשיין הזה מתקשה לעכל זאת, ומנסה לחבל
במערכות״היחסים שלה באופן די ילדותי. הוא שולח מיכתבים לחברים משותפים, ובהם
הוא מספר פרטים על חייהם המשותפים ושולח להם שליחים.
בקיצור, הוא גם הגיע אלי, וביקש ממני שאכתוב את הגירסה שלו של הסיפור. טילפנתי
לאשה, ולמשמע הדברים היא פרצה בבכי״תמרורים, שכמעט שטף את מכשיר־הטלפון שלי.
ואז הודעתי לשני הצדדים שאני בורחת מהמערכה הזאת, ושיחפשו קורבן אחר.
האלמן לא הירפה והתנפל על קולגה אחרת שלי, וגם לה לקח קצת זמן להתנער ממנו,
ובינתיים גם נודע לי שהוא מאוד מעוניין לחזור לחיות עם האלמנה שלו.
אני כבר באמת מבולבלת מהסיפור הזה, ולא כל כך מבינה מי נגד מי, ואולי שניהם נגדי,
או נגד התיקשורת.
בכל אופן, אני רוצה לשאול את התעשיין המיליונר -אם ארבע השנים שבהן הם חיו
ביחד היו כל כך טובות, אז למה הן לפתע כל־כך גרועות?

אורלי בר

— בנוכחות שר עדים
בשבועיים, אבל זה לא שייך, כי הוא באמת שחקן
מוכשר מהטובים בארץ.
אלא מה, חיי־הנישואין שלו עם אשתו אורלי
לא היו כל־כך יפים, והשפיונים שלי לענייני-
ספורט סיפרו לי שהשניים התגרשו. זה לא הלך
כל־כך בקלות.
חיים בר פוחד שאשתו תרצה רמי־מזונות יותר
גבוהים ממה שהם סיכמו ביניהם. אז הוא רוצה
שהיא תחתום לו על הסכם בנוכחות שני עדים,
שאין לה שום תביעות כספיות מעבר למה שהם
קבעו. אך לפי מה ששמעתי באחרונה, זה לא כל־כך
יוצא לפועל, ועכשיו הכל עושים טוטו לגבי
הסיכויים שלו להשיג את ההסכם.

ציון אמיר
אצל! הכל בסדר בשטח האהבה
פור שלהם. אמיר, למשל, שנולר בשכונה ירושלמית
מאוד צנועה, מימן את לימודיו תוך כדי
סחיבת מיזוורות, כבל־בוי בבית־מלון.
וכאן בא הקטע הרכילות ,,המשותף לשניהם:
שניהם רווקים, שניהם מבוקשים מאוד.
סיפואנטס הסתבך באפיזודות האחרונות עם
כמה נשים מופרעות, שבאו אליו בדרישות משו־

נות. אבל באפיזודה האחרונה הוא מדווח לקולגה
שלו שהוא פגש סוף־סוף מישהי חדשה, נורמלית,
לשם שינוי.
אצל כפילו הישראלי, לעומת זאת, הכל נורמלי
לגמרי בשטח האהבה. אמיר, האוהב לשמור
את חייו הפרטיים לעצמו, מנהל מזה יותר משלוש
שנים רומאן רציני עם עינת פרקם, בת ,26 בתו
של יהלומן, העובדת עם אביה בבורסה.
היתה להם הפסקה ארוכה ברומאן. אבל הפרידה
לא היתה מוצלחת במיוחד, ועכשיו הם שוב
יחר. זה הרבה יותר ממה שיש לוויקטור סי־פואנטס.
אך נראה מה יקרה לו בהמשך.

|ן טמז
הספק~ ] כמעט
רא־מרסרי עיתונאית יטט
האם השם ת א׳ל נתק׳ה ניר אומר לכם
משהה אז אני אזכיר לכם: הוא היד יושב־ראש
הושר למען החייל.
ניר, אלמן ואב לילדים בוגרים, עזב את הארץ
לטובת לוס־אנג׳לס, שם הוא מייצג חברה העוסקת
בייבוא־כספות. בשהותו בארצות־הברית
נשא את חברתו־לחיים בת ה־ ,27 שילדה לו בת,

בבוקר חורפי אחד צילצל הטלפון בביתו של
שחקן־הרכש היוגוסלבי של מכבי־נתניה, בחור
יפה־מראה בשם סלובודאן דרפיץ׳ .על הקו
היתה בחורה, שהציגה את עצמה כרונית מקובר,
עיתונאית.
היוגוסלבי החתיך נורא שמח שגם התיקשורת
מתעניינת בו, ועל אחת כמה וכמה כשהיא מיוצגת
על״ידי אשה, ונוצר קשר תיקשורתי בין השניים.
כל כמה ימים הם שוחחו בטלפון, והחליפו
רשמים, והיא אף השאירה לו את מיספר־הטלפון
שלה.
השחקן הנאיבי, שהוא זר בארץ, לא חשד
במאומה. ולמה שיחשוד?
אבל החברים שלו היו קצת יותר חדשניים, והם

ע מי ד ס

לפני ארבעה חודשים רעשה כל הארץ, כשנודע
שעמירם ניר, שהיה יועץ ראש־הממשלה
לענייני־טרור, מגיבורי פרשת־איראן, ובעלה של
ג׳ודי ניר־מתס מידיעות אחרשת, נהרג בתאד
נת־מטוס מיסתורית אי־שם במכסיקו.
עמירם ניר השאיר אחריו אלמנה ושני ילדים
קטנים, ואת הוריו ואחותו, ליאורה ניר, שהיא
רווקד-
השבוע שמחתי לשמוע שליאורה ניר נטלה
יוזמה, ושהיא בהריון מהרומאן החשאי שלה. אני
מקווה שזה יהיה בן, כי אני יודעת שרוצים לתת
את השם עמירם לאחד מבני־המישפחה הקרובים,
והאפשרות הקרובה ביותר היא ליאורה ניר,
אחותו של עמירם.

ליאורה ניר
בהר־1ן סהחמאן החשא•

מת מאיידס

לפני כמד שבועות נפטר גבר ישראלי, איש ידוע למדי בשטח שבו הוא עוסק, מאיידס.
הסיבה למותו לא הוזכרה בעיתונים, כדי שלא לפגוע בילדיו. השביע שמעתי שבו־זוגו
הקבוע מת גם הוא מאיידס, חצי שנה לפניו.
הוא היה מהנדס בשטח הקשור לבניין ולאלקטרוניקה, גבוה ויפה-תואר. הוא היה
דו־מיני, אהוב על גברים ונשים. היתה לו חברה קבועה, שילדה לי שגי ילדים. היא נשארה
לצידו כאשר חלה באיידס, וטיפלה בו במסירות עד היום האחרון.
היי לו, למהנדס, חברים טובים, ואלה, יחד עם חברים־לעבודה, אספו סג אלפים דולר,
אחרי ששמעו על קיומה של תרופה אמריקאית נגד איידס. החומר הובא לארץ והוזרק לו,
אבל לא גרם אף לשיפור במצבו.

נ תק׳ הניר
מברית לברית
ולפני שבוע נולד לו בן. כלומר, הוא ו עדיל את
מישפחתו בשני ילדים נוספים•
השבוע הוא הגיע ארצה, ואתם יודעים למה?
יום לאחר ברית־המילה של בנו בלוס־אנג׳לס בא
הנה כדי להיות נוכח בטכס ברית־המילה של
נכרו. יש לו הספק, לבחור הזד-

סריחה, טעות בגבר

בער
הפ ר חי ם
סופר־הילדים ישראל ויסלר, המכונה ״פו־צ׳ר,
קבע פגישה עם ידידו, הבימאי שי לביא,
בלובי של אחד מבתי־המלון.

ישראל(״פוצ׳ו״) ויסלר
כמו בסצינה של סרס

ראהוב או רכתוב?׳

לפני חמישה חודשים דיווחתי לכם על משבר-
הנישואין של העיתונאי הצעיר והמוכשר יאיר
לפיד, זה שכתב באחרונה מותחן שהפך בסט-
סלר, ושהוא גם הבן של טומי לפיד, מוותיקי
מעריב. אז סיפרתי לכם שהוא ואשתו תמר
עומדים להיפרד, ואכן כמה שבועות לאחר מכן
הם התגרשו.
אז אמרו לי השפיונים שלי שלא יתכן שגבר בן

,25 כמו יאיר לפיד, יישאר לבד ללא אשה זמן רב.
החלטתי לעשות כמה בירורים בנושא, וגילי תי
שהוא מנהל רומאן עם הצלמת הכי היפה בעיתונות
הישראלית, לי היימז, ושמאוד סוב להם
ביחד, ושנעים לראות זוג שלא נמרח זה על זה.
אבל גם אמרו לי שיאיר מגיע לשיא כושרו
הכתיבתי דווקא כשהוא לבד. אתם חייבים להודות
שזו בעייד-

זוהר זוהר
מוכרת בחוגי הספורט
חקרו ומצאו שהעיתונאית רונית מקובר לא התקשרה
איתו, ושהמתקשרת היא מתחזה, שהחליטה
לשאול את זהותה של העיתונאית הנאה.
בבירור שנעשה לאחר־מכן התברר שהבחורה
החליטה שהשחקן מוצא חן בעיניה, וניסתה ליצור
עימו קשר בדרכים שונות, והדרך הקלה ביותר
היא להציג את עצמה כעיתונאית.
אבל זה באמת לא חשוב, כי לשחקן הזה, בעל
השם שנשמע כמו תרופה נגר הצטננות, יש כבר
חברה והוא מאורס. קוראים לה זוהר זוהר, והיא
מאוד מוכרת בחוגי־הספורט כאחת העושה הרבה
ספורט, וגם מדריכה בתחום הזה.

בדרכו למלון הוא ראה פרח נחמד, אז הוא קטף
אותו, נכנס ללובי וישב.
כעבור דקות אחדות ניגשה אליו בחורה צעירה,
אמרה לו שלום יפה והתנצלה על האיחור
והיתה נורא נחמדה. אבל אחרי שיחה קצרה
הסתבר לשניהם שהיא חשבה שהוא מישהו אחר.
היא סיפרה לו שיש לה פגישה עיוורת עם מחזר,
שאמור לחכות לה בלובי של המלון כשבידו
פרחים.
בעוד שניהם מדברים על הא ועל דא, נכנס
למלון גבר, כשזר־פרחים בידיו.
כשראתה העלמה את המחזר היא נבהלה, והחליטה
שאינה מעוניינת להכירו. היא ביקשה מפו־צ׳ו
שלא יזוז, ושישחק אותה כאילו הוא החבר
שלה.
המחזר־בעל־הפרחים הסתובב בלובי דקות ארוכות
כשהוא מחפש נואשות אחרי הבחורה שקבעה
עימו פגישה, והוא אף הסתכל כמה פעמים בכיוון
של פוצ׳ו והבחורה שלצידו, שהחסירה פעימה
כשהוא הסתכל בה. אך הכל עבר בשלום.
כעבור כמה דקות הוא עזב את המקום אבל
וחפוי־ראש, ופוצ׳ו והבחורה מאוד צחקו והתבדחו
על הקטע הזה.
בינתיים הגיע גם לביא, ואני לא יודעת בדיוק
מה דיברו שם, אבל יכול להיות שהם יביימו את
הסיפור הזה.

יאיר לפיד עם א שתו לשעבר, תמר
לא נמרחים זה על זה

מדוע הסכימה החברה
הממשלתית הישראלית
להתחרות של חברה זו?

>1דוע היה לעתידם
ניר בלונדון חדר
בחברה שלא עבד בה?

^ וסי גולדנברג ניהל במשך כמה
שנים את סניף אנרקסקו, העוסקת
בייצוא מוצרי־החקלאות הישראליים,
בלונדון. תוך כדי עבודתו שם התקשר
עם צעירה בריטית, וכאשר סיים את
תפקידו באמצע 1988 וחזר לישראל,
לתפקיד מנהל־השיווק של אנרקסק!,
ידע כי עתידו קשור בבת־הזוג החדשה.
תוך כמה חודשים נישאו השניים, ר
יוסי החליט לעבור ללונדון, שבה העדיפה
רעייתו הטריה לחיות.
באותו זמן הוצג לפניו, על־ידי מכרים
משותפים, עמירם ניר. ניר סיפר לו
כי סיים את עבודתו כיועץ ראש־הממ־שלה
לטרור, והוא עוסק בעסקים אזרחיים
מגוונים, ובסיסו בלונדון, שבה
הוא גר מזה זמן.
ניר תיאר את העסקים החקלאיים
של מישפחת ליאון גאון, והציע לגולדנברג
להקים מעין אנרקסקו שניה,
שתטפל בשיווק המוצרים של עיסקי
גאון וגם מוצרים אחרים.

סניפה באירופה ממוקם ברוטרדם, ונקרא
אינטראפחט.
בין עיסקי המישפחה חווה ענקית
בארגנטינה, המגדלת ענבי מאכל ואס־פרגוס,
והנקראת נירקאל, קיצור של
״קליפורניה החדשה״.
החווה הוקמה לפני שלוש שנים, כדי
לחדור לשוק ייצוא ענבי־מאכל באר-
צות־הברית, הנשלט על־ידי מגדלי־ה־ענבים
בצ׳ילי. חוות נירקאל משתרעת
על שטח של 150 אלף דונם, ומנהלים
אותה בעיקר ישראלים. מיפעל פלסט־רו
של קיבוץ גבת הקים את כל מערכת־ההשקייה
בחווה, ואנשיו מנהלים את

הגידולים•

הדר

בהגרה

^ אשד הצטרפו גולדנברג וניר
^ לעסקים, היה מחזורם 400 מיליון
דולר לשנה.
הרעיון של ניר לגאון היה הקמת חב־

טון לשנה, אולם מכסיקו מייצאת רק
את העודפים שאינם נקנים במכסיקו
עצמה, שבה האבוקדו הוא מאכל בסיסי.
בשנתיים האחרונות הושמדו יבולי
האבוקדו הישראלי, ובבריטניה נוצר
חלל שאליו חדרו המגדלים הספרדיים.
מכסיקו לא שיווקה לאירופה, מכיוון
שהמישלוח ממנה לאירופה אורך שלושה
שבועות, לעומת 10 ימים מישראל,
וקיימת סכנה להבשלת הפרי לפני הגיעו
לאירופה.
לפני שנירקאל החלה בשיווק אבוקדו
לבריטניה, היא הודיעה על כך לאד
רקסקו, במיסגרת ההתחייבות בכתב
שנתנה נירקאל, עם קומה, שלא תהיה
התחרות בין השתיים, ופגיעה של זו
בזו.
לליאון גאון כבר היתה קודם לכן
שותפות עם מכסיקאי בחווה לגידול
אבוקדו. את בית־האריזה הקים קיבוץ
איילון. החווה היתה באיזור אורופאן,
כמה שעות־טיסה ממכסיקו־סיטי. כא־

במה עסה ויר
בדרום־אמריקה נוסף
על ע1״1י האבוקדו?

יות, תוך שותפות בין המגדלים לסממני
המיפעל.

^ הרמטנ״ל
נרצח
ך יר עמד לערוך מסע ארוך לד־
^ רום־אמריקה, בעיקר לפרו, לצ׳ילי
ולארגנטינה, שבהן ביקר בארבע הנסיעות
הקודמות שלו מאז הוקמה ניו־קאל.
נראה גם כי היו לו קרובי מישפחה בארצות
אלה.
גולדנברג ביקשו כי יצטרף לדויד
גאון, בנו של ליאון, ושיסייע לארגו את
מישלוחי־האבוקדו מאורופאן לבריטניה.
השניים
ביקרו באיזור וגמרו הסדרים
למימון הייצוא עם הבנקים המקומיים,
ואחר־כך חיפשו דרך לחזור למב־סיקו־סיטי.
משם היה כל אחד מהם
צריך להמשיך בעסקיו שלו.
מאורופאן פועלות טיסות מיסחריות

נוחות רבה לנשיא ארצות־הב־רית
ג׳ורג׳ בוש.
ניר הוא ששוחח עימו במלון המלך
דויד בירושלים, כאשר ביקר בוש, כס־גן־הנשיא,
בישראל. לפי עדותו של
בוש בוועדת־החקירה של הקונגרס האמריקאי,
שעסקה בנושא העיסקות עם
איראן, שמע מניר דברים כלליים בלבד
על העסקים, ולא שמע ממנו על עיס־קות־הנשק
באמצעות ישראל, שנועדו
להביא לשיחרור השבויים.
אחרי פטירתו של ניר פירסם העיתונאי
בוב וודוורד פירטי שיחה שהתנהלה
עם ניר בזמנו, ובה אמר לו ניר כי
מסר לבוש פירטי־פרטים על העיסקות,

הטרוויזדו הבויטית חשדו מ ם הי תחקיו ער עמיום ניו.
גאל לביב עוו ברונדו! תחקיר משר .1המסקנה:
הוא רא נו צ ח, אבר מותו היה נוח מאוד לבוש
ההצעה התאימה לגולדנברג, אך
הוא היתנה זאת באי־התחרות עם אגרכך
סקו. כך הוסכם בינו לבין ליאון גאון.
חלקו של עמירם ניר היה בהפגשת
הצדדים לעיסקה, ותמורת זאת קיבל
זכות לרכוש מניות בחברה החדשה, שהוקמה
לצורכי השיווק. גם לגולדנברג
ניתנה זכות לרכוש מניות, שמיספרן
יגדל לפי הצלחת העסק. הוא התחיל
לעבוד כמנכ״ל בחברה בספטמבר
. 1988
ליאון גאון, אחיו של ניסים, עוסק
בגידולים חקלאיים מאז . 1957 הוא מגדל
בעיקר בוטנים, אגוזי קשיו ופיס־טוק,
וגם מייצר מגידוליו שמני־מאכל
שונים. עיקר חוותיו נמצאות באמריקה
הלאטינית. קבוצת חברותיו שם מנוהלת
בארגנטינה, ונקראת אינטתרין.

רת־שיווק גדולה, כדוגמת אנרקסקן.
והעמדת יוסי גולדנברג בראשה. נרשמה
חברה בלוכסמבורג, בשם נירקאל,
כשם החווה בארגנטינה, והיא הפכה
חברת־הגג של כל חברות הייצור והשיווק
החקלאי של ליאון גאון. מישרד החברה
נפתח ברחוב פאל־מאל ,50 סמוך
לדירתו של ניר בלונדון.

לניר היה חדר בחברה — אולם
הוא לא הי ה עובדהחברה.
אחד
הדברים הראשונים שעשתה
דרקאל היה ניסיון למצוא מקורות לא־בוקרו
במכסיקו. ישראל היתה משווקת
את מרבית האבוקדו שקנתה בריטניה,
יותר מ־ 50 אלף טון לשנה. כלל הייצור
הישראלי הוא 80 אלף טון של אבוקדו
בשנה. הייצור המכסיקאי הוא 600 אלף

שר עלו מחירי האבוקדו בבריטניה פי
שניים, בגלל המשבר בישראל, והגיעו
לשבע לירות־שטרלינג לקילו, הקדישו
גולדנברג וניר את מרצם לאיתור מקורות
לאספקת אבוקדו לבריטניה מן החווה
במכסיקו.

כאשר היה ניר בלונדון, היה
בא מדי יום למישרדי ״ניו־קאל״
.הוא הירבה בנסיעות ברחבי
העולם, בעיקר לדרום־
אמריקה. רק לעיתים רחוקות
היו נסיעותיו קשורות בעיסקי
״ניו־קאל״ ,ולכן גם לא שולמו
על־ידי החברה. הוא עסק בייזום
פרוייקטים שונים, אך לא ב־עיסקי-נשק.

לפני
פטירתו ניסה ניר לקשור קצוות
להקמת מיפעל לייצור רסק־עגבנ־

רגילות במטוסים, כמו של ארקיע, אולם
גאון וניר לא רצו להמתין כמה
שעות עד לטיסה הסדירה הבאה. הם
שכרו מטוס סס 1ה חד־מנועי, שהוטס
על־ידי שני טייסים, אחד מהם בנו של
בעל חברת המטוסים.
הטיסה הראשונה לקחה את דויד
גאון ועוזר שלו. המטוס יכול היה להסיע
רק שני אנשים, מלבד הטייסים,
ולכן המתין ניר לסיבוב השני.

בעת הטיסה של גאון כבה
המנוע במרומים, אולם הטייס
הצליח להתניעו שוב. הוא העיר
לגאון שהמטוס אינו בסדר,
אולם הוא יודע איך להטיסו.
מומחי־מטוסים טוענים כי למטוסים
מסוג זה יש בעייה של הפסקת פעולת־המנוע
בטיסה בגובה העננים ובתוכם.
כאשר חזר המטוס לאורופאן, עלו
אליו ניר ועובדת של בית־האריזה, אזרחית
קנדית שטסה לבירה כדי לטפל
בנושאים מינהליים של בית־האריזה.
שמה אדריאנה סטנטון.

בעת הטיסה כבה המנוע, והטייס
לא הצליח להתניעו מחדש.
הוא נחת בשטח־טרשים.
המטוס ירד בשלום, אולם בעת
הנסיעה על הקרקע, אחרי נחי־תת־האונס,
נתקל גלגלו באבן,
והוא התהפך. ניר ואחד הטייסים,
פדרו אספינוזה הורטאדו,
נהרגו במקום. הפקידה נפצעה
קשה.
על מה שקרה לאחר מכן פירסמו העיתונים
פרטים רבים, ויש להניח כי
תוכנית־הטלוויזיה הבריטית של רשת
אי־טי־ף, המוקדשת לעמירם ניר, שתשודר
ביום חמישי זה, תעסוק בהרחבה
בנושאים אלה. בתוכנית רואיינה גם
אלמנתו של ניר, ג׳ודי, וכן גס ליאון
גאון. התאונה במכסיקו נחקרה היטב.

חדר־העבודה של ניר בלונדון

איזה מין עסקים?
280

אין ספק כי התאונה היתה
מיקרית, מכיוון שאי-אפשר
היה לתכנן אותה מראש. אולם
אין ספק כי מותו של ניר גרם

עמירם וג׳ודי
לאן עמר לטוס?
ובין השאר שהיה הסכם כללי בין
ישראל לארצות־הברית על ענייני ביון
ונשק.

מישפטו של גיבור פרשת
איראן־גייט, הקולונל אוליבר
נורת׳ ,החל בימים אלה. כל עוד
חי ניר, היה חשש שהוא עשוי
להעיד במישפט ולומר דברים
היכולים לסכן את מעמדו של
בוש. אילו היה ניר מעיד כי
בוש ידע על הכל, היה הדבר
מאשר את גירסת נורת׳ ,כי
פעל ״ברשות ובסמכות״.
עד כה תימרן בוש את עצמו בהצלחה
אל מחוץ למישפט. בית־המישפט
אף החליט בסוף ינואר להזמין את הנ־שיא־לשעבר
רונלד רגן לעדות, אך לא
את בוש, שאינו קשור בפרשה.
עובדה מעניינת, שלא נקשרה עד
כה בנושא, היא ידיעה נרחבת בניריורק
ט״מס ב־ 26 בינואר, שדיווחה כי מי
שהיה הרמטכ״ל של הונדורס, גנראל
גוסטאבו אלוארז מרטינז, נרצח על־ידי
שישה אנשים. מרטינז עמד בראש הרשת
שקיבלה את הנשק האמריקאי
בהונדורס, והעבירה אותו לקונטראס
בניקרגואה. הוא האיש ששיכנע את מי
שהיה ראש הסי־איי־אי, ויליאם קייסי,
כי ניתן להפעיל את הקונטראס מהונ־דורס,
והוא שניהל מאז 1984 את כל
פעולות־התיאום בין ארצות־הברית,
הונדורס והקונטראס.

רציחתו, זמן קצר לפני פתיחת
מישפט נורת׳ ,אך היא נוחה
מאוד.

גזבזרגדיבז
המורה לתלמוד
נ חו ג בירושלים, יום־הולדתו ה־
80 של הד״ר יום!? הורג, איש הם־
פד״ל בעל מענה״הלשון המתבדח לעיתים
(כישור שזיכה אותו בכינוי בות־תיאמר
על שם תיאסראות במרכז־אירו־פה)
,ומי שהיה, במשך כמעט 40 שנה,
חבר־כנסת >וב־ 37 מהן שר בממשלות־ישראל)
.בורג, יליד גרמניה, הוא אב
לשלושה(שתי בנות ובן, ח״ב מיפלגת־העבודה
אברום בורג) ,שעיסוקו הרא־

חוגג בורג
מורה בגימנסיה
שון בארץ היה הוראה(תלמוד והיסטוריה)
בגימנסיה הרצליה התל־אביבית.

מחוץ לחומות
נחוג בירושלים, יום־הולדתו
ה 80-של דויד סיטון, מעסקניה
הבכירים של העדה הספרדית(ירו־ ועד
העדה הספרדית ועדות־המיזרח בירושלים)
.סיטון, נכדו של יוסף סתהון, איש
דמשק, שהיה בין מייסדי נחלת־צי1ן,
אחת השכונות הראשונות שמחוץ לחומות
ירושלים העתיקה, יסר בגיל 15
תנועת־נוער של מיזרחיים, ניצן, נעצר,
בגיל יותר מבוגר, מיספר פעמים, על־ידי
השילטונות הבריטיים בגין פעילותו
המחתרתית במיסגרת לח״י והיה,
במשך עשרות שנים, עורך המדור הערבי
ביומונים ארצישראליים (בתחילה
בדואר היום הירושלמי ולאחר מכן בה־סק
ר התל־אביבי) ,תפקיד שאותו שילב
בעריכת ירחון העדה הספרדית, ה ר
המיזרח.

היא אישפזה אח עצמה נדי להיגמל
מאונוהוליזם. דפוה ברק,
שבילתה במחיצתה נ מ שו נמה
ימים, מסבות על הבעיות שגומו לנו
¥ה צירו!? של עייפות פיסית,
לחץ־הבחירות והאכזבה שלאחר
הבחירות כך הסביר השבוע
מייקל דוקאקיס בביתו בבוסטון את
הידרדרותה של אשתו בת ה־ ,52ו־אישפוזה
במכון לגמילה מאלכוהול בעיר
ניופורט במדינת רוד־איילנד, לתקופה
בת חודש ימים.
טובי הפסיכולוגים־בגרוש קפצו מייד
והסבירו לכל מי שהיה מוכן לשמוע
שהמדובר באשה החיה בצל של מישהו
אחר (בעלה) ,שהתקשתה לתפקד כ־
״אשתו של׳׳ ,וכמו בטי פורר התמכרה
לשתיה.
היכרותי עם קיטי דוקאקים מסתכמת
בשלושה ימי־סיורים אינטנסיביים
ביותר, שבהם ניתן ללמוד כיצד אדם
מתפקד במצבי־לחץ, מתחים, אילוצי
מזג־אוויר, אילוצים תיקשורתיים.
שמעתי עליה הרבה לפני שנפגשנו,
שבוע אחרי שהתמנה בעלה כמועמד
המיפלגה הדמוקרטית לנשיאות.
אחרי הפירסומים על אישפוזה של
דוקאקיס, נשאלתי השבוע :״האם ראית
אותה שותה?׳׳
ראיתי אשה עצבנית, מתוחה כקפיץ,
כל־כך צמודה למטרה עד שאיבדה כל
שמץ של ספונטניות.
מאז שהגיעה להכרה לאומית הספיקה
קיטי דוקאקיס לקנות לעצמה מבקרים
רבים בקרב עסקני המיפלגה הדמוקרטית.
ההגדרה הפחות מתאימה לה
היא ״אשתו של׳׳.
קיטי היא אשה שאפתנית בזכות
עצמה. בקרב חוג חבריה בניו־יורק נהגו
לספר כיצד עשתה כמה דברים בעת
ובעוגה אחת, איך רצה בכל הכוח, והשד
יודע לאן: היא למדה, גידלה ילדים,

האיתנה מאחורי בעלה ופיקחותה, התרשמו
הכל שקיטי רצה בעצמה לבית־הלבן.
לשם
כך הפקידה עצמה קיטי בידי
מומחים פוליטיים ויועצי־תיקשורת והפכה
בורג במכונה המשומנת הנקראת
״מערכת־בחירות״ .היא ממש קרנה כשסיפרה
:״לי אין מושג מהו סדר־היום
שלי. יש אנשים המופקדים על כך״...
היא אירגנה סביבה גינוני־טכס, ועשתה
סצינות שהיו קשורות בכיבודים.
קיטי,
אשה פקחית המעורה בנעשה
סביבה, התמכרה כולה לתפקיד ״הגברת
הראשונה״ .בנעוריה, סיפרה, שאפה
להיות שחקנית. כדרך שיטות־מישחק
ידועות, היא פשוט נכנסה בנישמתה
לעורה של ״הגברת הראשונה״ ,והאמינה
בכך בכל מאודה.
גם צוות היועצים, המזכירות ואנשי־הביטחון
שהקיפו אותה, כששהיתי אי־תה,
התייחסו אליה בהתאם לכך, ויצרו
תחושת־שיכרון שקשה להסבירה. גם
אני, כשפסעתי במורד כבש המטוס הפרטי
שהטיס את קיטי ופמלייתה, לצלילי
ההימנון של ניל דיאמונד ולמחי־אות־כפיים
סוערות של נציגי־התיק-
שורת המקומיים וסתם סקרנים, הרגשתי
לפתע נשיאותית, ממלכתית.
תחושה פנטסטית סחפה אותי, תחושה
שקל מאוד להתמכר לה.
קיטי התמכרה. כשפגשתי אותה בדרכה
לבית־הלבן, כמעט ולא זיהיתי
את קיטי שניבטה מאלבומי־תמונות
ישנים שלה. באלבומים נראתה אשה
דקת־גיזרה, בעלת שיער פזור, לבוש
חסר־טעם, אבל בעלת תווי־אופי ברורים.
קיטי שאני פגשתי כבר תוסרקה

שעות פרטיות, שבהן היה נינוח הן
בלבושו והן בהתנהגותו, היתה קיטי כל
העת דרוכה, קפיצית, מתוחה. מצאתי
את עצמי בורחת מחברתה כל אימת

81 הה 38 דות
ו7עול*עו*1ו
ווול קיט

ארבעה אחים ואחות

נפטר בריאד, סעודיה, מהתקף־
לב, בגיל ,75 גמאל ערפאת, שגריר
אש״ף לצפון־תימן ובכור ארבעת אחיו
של יו״ר אש״ף, יאסר ערפאת. אחיו
הצעיר של ערפאת, פתחי, יו״ר הסהר
האדום הפלסטיני ואחותו, אפעאת,
חיים בקאהיר ואח נוסף, מוצטפה, נפטר
שם לפני שנה, בגיל .65

אגרונום דילדים
נפטר בתל־אביב, בגיל ,84
זאב אלבלינגר, אגרונום רחובותי
ואביו של הפיזמונאי, המתרגם וחוקר
שירת ימי־הביניים דן אלמגור. אל־בלינגר,
יליד פולין, היה חבר קיבוץ
בית־אלפא שבעמק־יזרעאל, שלמד הנדסה
חקלאית באלג׳יריה ומשחזר ארצה
התמסר לחקלאות ולספרות גם יחד
(תרגומים לעברית משש לשונות שבהן
שלט וחיבורם של סיפרי־ילדים כסזלו
של כלב).

רפואה מישפחתית
נפטרה בסנטה־מוניקה, קליפורניה,
בגיל ,89 מרי סירקין, נשי־את־הכבוד
של תנועת העבודה הציונית.
פרופסור לספרות אנגלית וידידה
קרובה של גולדה מאיר המנוחה, שעליה
כתבה שלושה ספרים. סירקין היתה

שיכולתי.
היא אמנם נגמלה אז מהרגל אחר
שלה — עישון. בעלה מייקל החליט
שאין זה יאה לגברת הראשונה הבאה
של אמריקה, אחוזת שיגעון־הבריאות,
להיראות מעשנת. אבל קיטי התמכרה
כל־כולה למירוץ לצמרת!

לימרה ריקוד, עסקה בפעולות התנדבותיות,
הינחתה תוכניות־טלוויזיה, ועדיין
לא ידעה שובע.
קשה לי לשכוח כיצד קפצה כנשו־כת־נחש,
כשהתעניינתי מדוע לא פיתחה
קאריירה ממשית משלה .״אבל
תמיד היתה לי קאריירה קראה אז,
״מעולם לא הסתפקתי בלהיות אשתו
של. בעצם היו לי כמה קאריירות! זה
היה לי חשוב מאוד. תמיד הייתי
מעורבת. תמיד הייתי בזכות עצמי!״
קיטי דוקאקיס, כך ריכלו אז כל
המי־ומי בפוליטיקה האמריקאית, מתה
להיות הגברת־הראשונה. שלא כנאנסי
רגן, שספגה קיתונות זעם מהתיקשורת
על התערבותה במתרחש בבית־הלבן,
אך שזכתה גם בהערכה בשל עמידתה

על פי התיסרוקות המוכרות לעולם
תודות לנאנסי רגן, לבטי פורה, לפאט
ניכסון ושורה ארוכה של ״גברות ראשונות״
,שכאילו.שוכפלו מאותה סידרה.
בשלושת
הימים ששהיתי איתה,
החליפה קיטי בגדים מדי כמה שעות
וניסתה, בחוסר־הצלחה פאתטית ממש,
להתאים צבעים, נעליים ותכשיטים.
בשעה מוקדמת בבוקר פגשתי אותה
מתנהלת על עקבי־מסמר אלגנטיים,
תיסרוקת מדיפה־ספריי ואיפור כבד
ביותר על הפנים. זאת אחרי שצעדה
השכם בבוקר(ב־ 06.30 בבוקר, דיווחה
לי) ,הצטלמה, התראיינה.
בניגוד לג׳סי ג׳קסון, שאליו נלוויתי
כמה ימים אחרי־כן, ושהתעקש על כמה

נאום־הבחירות המונוטוני שלה כלל

בתו היחידה של נחמן סירקין, המטיף
הראשון לציונות סוציאליסטית, שנדד,
בראשית המאה, בין רוסיה מולדתו,

לגרמניה(שבה התפרנס מתרגום כתבי
לייב טולסטוי לגרמנית) ,שווייץ, אר־צות־הברית(שבה
יסד יומון ציוני באי־

דיש) וארץ־ישראל, שבה נקבר (בקבוצת
כינרת) .סירקין, שביקש, בראשית
נדודיו, ללמוד רפואה, נישא, משנפט־

מה שגרם להתמכרות היה הפחד
מפני כישלון. לקיטי היתה טראומה
חריפה מכישלונו של בעלה בניסיונו
הראשון לזכות במינוי המיפלגה־הדמו־קרטית
לנשיאות. היא תיארה רגעים
אלה כ״מביכים ...משפילים ...הרגשה
איומה היא שנאה לדבר על כך. הלשונות
הרעות גרסו שהתמוטטה אז.

תמיד הפרחת סיסמות כגון ״ואנחנו
ננצח בנובמבר״ או ״בינואר אזמין את
כולכם לחגיגה!״ קיטי שאבה ביטחון
מהצהרות אלה, והספק לגבי הניצחון
הלך ונמחק.
שנה לפני כן הודתה קבל עם ועדה,
כשבעלה לצידה, שהיא היתה מכורה
לאמפיטמינים (כדורי־הרזייה) במשך
)!(26 שנים. צעד זה נחשב מחוכם במיוחד
מצידה, כמכת־מנע, לפני שמיק־צועניו
של ג׳ורג׳ בוש, היריב, יגלו
זאת. קיטי זכתה אז באהדת התיקשורת,
והבליטה את ההתמכרות, והגמילה ממנה,
בכל נאום והזדמנות. יועציה חששו
שהיא מפריזה בהדגשת העניין .״היא
לא צריכה להדגיש שהיתה מכורה
לכדורי־הרזייה. עוד יחשבו שהיתה
מכורה להירואין,״ רטן דוברה המושחז
שוב ושוב. מי שהתנסה תקופת־מה ב־אמפיטמינים
מזהה ממרחק את תחושת
הקופצנות, הריצה הכפייתית, ההתנהגות
המתוחה, השדרים העצבניים, ה־היסחפות
אל־על והנסיקה למטה —
אפ־אנד־דאון (למעלה, למטה) .קיטי
רוקאקיס, בשיא המירוץ לפיסגה, ועל
פי הצהרתה, אחרי שנגמלה מהתלות
באמפיטמינים — זכורה לי בדיוק כך.
כשטילפנתי לביתה של קיטי בבוסטון,
אחרי המפלה הצורבת, נאמר לי
שהיא ישנה והתבקשתי לטלפן בשנית,
״לא לפני 1בצהריים״ .בצהריים נשמעה
לי קיטי נרגשת באורח מוזר :״אוי,
זה כל־כך, כל״כך מתוק מצידך שהתקשרת,
אוי!״ היא התלוננה עד כמה היא
עייפה, ואכן נשמעה תשושה. אחר־כך
פלטה עוד כמה מילים שלא היו יוצאות
מפיה בפיקוחם של דובריה/עוזריה/
יועציה, שליוו אותה רק יומיים קודם־
לכן.
חבריה הקרובים התרשמו שהיא
חשה בריקנות, בחוסר־מטרה. שוב חזרו
תחושות ההשפלה, המבוכה. אז כנראה,
אחרי ההתמכרות לאמפיטמינים, אחרי
ההתמכרות לריצה לפיסגת־העולם,
התנסתה בהתמכרות מסוג חדש —
שיכרון־חושים בעזרת אלכוהול.
רה אשתו הראשונה, רופאה לפי מיקצו־עה
ואמה של מרי, לאחותה, רופאה אף
היא.

מאחורי הקלעים
״שימון מפחד מקיסר כך אמרו, בנוסח זה או אחר,
בכירי מיפלגת־העבודה בסוף־השבוע, כשעמדה שביתת־ה־משק
על סדר־היום הלאומי.
הדברים נאמרו הן בסיפוק, הן בזעם — תלוי בדוברים.
המתמצאים בכלכלה נשמעו זועמים במיוחד. הסתבר מדבריהם
ששר־האוצר, שימעון פרם, מכנס אינספור התייעצויות.
מדי יום ביומו הוא מתייעץ עם עדי אמוראי,
ויקטור מדינה, דויד בועז ומומחים אחרים .״מתייעץ
— ולא שומע נמתחה השבוע ביקורת.

חבל!

רים לי״ ,אבל הנפשות הטובות יושבות וצופות כיצד ישראל
קיסר מתיש את פרס ועושה, להם את העבודה השחורה —
הן ליורשים הפוטנציאליים, הן לפינקסנים למיניהם.
מצד שלישי — יש גם צד כזה בסיכסוך המורכב הזה —
יושבים הכל, הפוליטיקאים והמומחים, ומנידים ראשם,
״איר, איר, שימעון נכנע להם...״
איר ועל מה? חמת־הזעם התורנית היא על קופות־הגמל.
אלה מעניקות ^ל 3.7לעובד לשנה שהם תוצאה של הצמדה
וריבית. קופות־ההסתדרות מעניקות, לעומת זאת.6.3* ,

בבזרע\ז

הצהרות״

יצחק מודעי

התבטא בקיצוניות
על עתידה של טאבה, יצחק מודעי
התבטא בשנינות בעת ישיבת־הקאבי־נט
האחרונה, מודעי פה, מודעי שם.
מכיוון שרק לפני שבועיים בקושי
שוחח השר (המופקד על הכלכלה,

אמנות
מה מכוער?

מודעי נורץ סרוכז
נדמה לי) בטלפון, אחרי שעבר ניתוח־לב״פתוח,
התעניינתי אצלו השבוע מה
פשר המרץ המרוכז הזה.
״מה,״ ענה מודעי בקול מתרונן,
״את חושבת שאם סגרו לי את הפה
למשו חמישה שבועות, אז אני לא
אשלים את החסר? בשבועיים הבאים
תשמעי לפחות שש הצהרות ממני! אל

״המוקיון״ אינו שמד
בתד־אביב. אלן
דייוויד, האיש שהקים
את המיזרקה בכיכר־דיזנגוף,
מאוכזב
ארנק קרן ₪

שמו אלן דייוויד נשכח בישראל, אולם
אין כמעט אדם בארץ שלא ראה
יצירה אחת לפחות של אמן יהודי־אוסטרלי
זה. דייוויד הוא האיש אשר
יצירתו, מיזרקת־מים בעלת שלוש זרועות
מזכוכית, פיארה את (או, לדעת
רבים, היתה תקועה ב־) כיכר־ריזנגוף

איך קוראי לו?

פרם וקיסר
קיסר עושה את העבודה השחזרה
נקודת־המפתח להבנת המתרחש באוצר כיום היא מער־כת־היחסים
הסבוכה פרם־קיסר.
מצד אחד אין פרס מעז להכשיל את ישראל קיסר
לקראת הבחירות להסתדרות, ואילו קיסר חייב להוכיח
כושר־מנהיגות וחדוות־קרב, בייחוד בתקופה שבה הוא מר
צף בבעיות כמו כזר, קופת־חולים, הקיבוצים וקופות־הפג־סיה,
שעוררו את זעמם העכשווי של המומחים בלי סרכאות
כפולות.
מצד שני — פרס הרי נכנע ללחצי עמיתיו, הקיבוצים,
ההסתדרות ואחרים, והסכים לכהן כשר־האוצר תור תיקווה
— או אופטימיות לשמה — שמי שלחצו עליו׳יהיו שותפים
למאבק. ל״שרינו״ הוא אמנם מתלונן ש״אתם לא עוז־

כלומר: ההסתדרות זוכה במתנה של * 2.6לשנה, שהם
בתרגום מבעית — יותר מ־ 200 מיליון שקלים לשנה.
מתנה זו הפכה כבר מסורת במשר 17 שנים.
שלל המומחים והיועצים המקיפים את פרס יעצו לו
להפסיק נדיבות זו, ולסכם עם קיסר את אשר יש לסכם לפני
הפיחות. קיסר, להערכתם של בני־שיחי ,״שיחק עם פרס״,
ויצר רושם שאם יהיה פיחות — יהיה בסדר. אחר־כר
התגלגל הכדור אחרת.
״חבל,״ קונן אהד המעטים העוסקים בכלכלה ולא ביחסים
פרס־קיסר ובקרבות־הירושה ,״פרס דווקא התחיל לא
רע. לולא היה נשבר ומוותר להם — הם היו נשברים אחרי
יומיים־שלושה. חבל.״

הבטחות סיפור סבתא

אחרי שמיכה חריש התיישב על
כסא מזכ״ל מיפלגת״העבודה, נלטשות
העיניים לכיוון הכסא הבא בתור —
כס יושב־ראש וערת־הכספים של הכנסת
שהתפנה. בין הנושאים את עיניהם
אל הירושה שהותיר אחריו רב אברהם
שפירא הוא גם מי שהיה יושב־ראש
הכנסת, שלמה הילל.
איר ״רצים״ במיפלגת־העבודה? עושים
לוביאינג, מגייסים תומכים, וכמובן
תופסים שיחה עם שימעון פרס,
למשש את הדופק.
שלמה הילל, פוליטיקאי מנוסה,
היה אמור לצאת בשירה ובריקודים
משיחתו עם פרס. הובטחו לו שם הרים
וגבעות, וגם כל מיני כסאות.
הילל נשיא של מיל
הילל, נאמר לו, יזכה בתמיכה במי־רוצו
אל כס יו״ר־ועדת־הכספים ואחר־כך,
אם יחפוץ — לכסאו של נשיא-
המדינה.
הילל — כאמור, פוליטיקאי מנוסה
— ריווח למקורביו על העידוד ושלל־ההבטחות
(יו״ר ועדת־הכספים, נשיא־המדינה)
ורק הוסיף שאלה קטנה:
״נשיא של איזו מדינה?״

בשקט־בשקט, ממש בחשאי, הגיעו לארץ־הקודש כמה ממנהיגי יהדות־אמריקה.
המטרה המוצהרת של הביקור הזה היא יצירת קשר בין ישראל לבין המנהיגות
בהא־הידיעה, ועידכון המנהיגים האמריקאיים בנעשה בארץ, כדי שיוכלו לגבש
את עמדותיהם על סמך מידע, ולשמש כמסבירים לישראל.
נייס. אלא מה? תוכנית האירוח שתוכננה להם היתה מוזרה.
האורחים הכבורים התלוננו על־כך שאין הם מבינים מהו הלך־הרוח בישראל
לגבי הבעיה הפלסטינית, לגבי השינויים בעולם לקראת ההכרה באש״ף. הם הביעו
חשש כבד מתסריט אפשרי, שעל פיו יוחלט לנקוט צעדים בעצרת הכללית(שם
אין ארצות־הברית יכולה להטיל וטו) ,נגד ישראל, והשתגעו לדעת מה חושב על
כך האיש ברחוב. תחת זאת הפגישו אותם עם יצחק שמיר, עם שימעון פרם,
עם כל מיני יפים ויפות, באחת מאותן מסיבות־קוקטייל הדומות כל־כך זו לזו .״לא
נראה לי שאני יוצא מכאן חכם יותר מכפי שבאתי,״ אמר אחד מהם, כמה שעות
לפני שהמריאו חזרה לניו״יורק ,״להיפר — אני מבולבל יותר, מודאג יותר, חרד
מפני הידרדרות!״
מה עוד בילבל אותם? ״נפגשנו הבוקר עם שמיר. הוא סיפר לנו על תוכניותיו
לפני ביקורו בארצות״הברית. אחר־כך נפגשנו עם שר־האוצר שימעון פרס. לו יש
בכלל תוכניות אחרות! אז מה, אם שמיר מגיע לארצות״הברית, מה זה נוגע לו?״
אחר־כך לא איחרה הנוסטלגיה להגיע :״פעם היו הדברים שונים. שיתפו אותנו
בכל, ידענו מה להסביר, הבינונו מה קורה, הרגשנו אחרת. מתי זה היה? בלי
תאריכים ושמות — העיקר השורה התחתונה״...
איר זה מביא אותי לאסוסיאציה הבאה? אולי בגלל הפיל והבעיה היהודית:
נמלה אחת פגשה פיל ליד נהר, וביקשה אותו שיעביר אותה את הנהר. הפיל
העמיס אותה בלי בעיות, ומשהגיעו לקרקע מוצקה, הוריד אותה ופקד :״תתפשטי!״

לא הבינה הנמלה.
״תתפשט״ מה את חושבת לד, שעשיתי מה שעשיתי בחינם, בלי תמורה?״
הנמלה התפשטה, ועבר עליהם לילה כזה סוער, שבסופו נפח הפיל את נשמתו.
אחרי שנים עמדה נמלה, נכדתה של הנמלה הקודמת, ליד נהר וחיכתה לישועה.
פתאום ראתה פילון .״פילצ׳יק, תעביר אותי את הנהר?״
״אין בעיה,״ ענה הפיל, והעביר אותה את הנהר.
משהוריד אותה, אמרה :״תודה,״ וחיכתה.
״אין בעד מה,״ ענה הפיל ועמד ללכת לדרכו.
״תודה!״ חזרה הנמלה ואמרה.
״בבקשה, העונג היה כולו שלי. מה את עור רוצה?״ לא הבין הפיל.
הנמלה נזכרה בסיפורים שרצו במישפחה מהלילה של סבתה ליד הנהר ופלטה
באכזבה :״סיפורי סבתא!״

ממודעי המחלים, לעמיתו שטרם
התאושש מאובדן מקומו בממשלה,
השר־לשעבר אברהם שריר. הוא
מלא מרירות על יחסה של התיקשורת
כלפיו.
עד כדי כר מריר, שעברו כמה
שניות טרם נזכר לקום וללחוץ את היד
כשפגש השבוע עיתונאית במיסעדה
תל־אביבית. אחר־כר עבר. לריקלום
חוזר ונשנה :״כל מה שאני מוכן להגיד
הוא שקוראים לי אברהם שריר, קוראים
לי אברהם שריר, קוראים לי...״
בעור כמה חודשים, יש לחשוש, זה
לא יהיה עניין של נכונות, אלא צורר
חיוני.

לבלבל את הטרור
לא מבינים אותו, את בנימין (״ביבי״)
נתניהו. מה רוצים ממנו בפרשת
אבא אבן? אז מה אם מדובר באישיות
בינלאומית בעלת רקורד עשיר?
הרי מדובר על עניין הקשור באש״ף,
בטרור! וכל מי שזכה להכיר את ביבי,
יודע שהוא מתעסק בטרור יותר מאשר
הטרוריסטים בעצמם.
לפני כמה חודשים, בעיצומה של
מערכת־הבחירות, בא ביבי לניו־יורק.
הגיעו לשם עוד שר וחבר־כנסת מהל--
כור, כדי לגייס כספים. ביבי היה האח־ריוי•

בואו בישר אחד מעמיתיו :״ביבי
הגיע!״
טילפנתי לבית־המלון שבו שוכנו
השלושה, וביקשתי את ״מר ב. נתני־הו״.
״אין
לנו אורח כזה!״ נעניתי בפסקנות
אחרי חיפוש מדוקדק.

נתניהו
לא מבינים אוח!
מקץ חצי שעה ניסיתי שנית לטלפן
אל נתניהו .״הוא במלון!״ נאמר לי.
טילפנתי שוב לבית־המלון רחב־הידיים,
וביקשתי בקבלה את ״מר נ.
בנימין״.
למה? ככה.
״אוהו!״ שמח לקראתי פקיד־הקבלה,
״את מתכוונת לזה שהיה כאן שגריר
באו״ם, ושביקש להפוך את שמו הפרטי
ושם־המישפחה? אוף, כמה בלגאן יש
לנו איתו — בטיחות, טרוריסטים, אל
תשאלי. הוא בחדר מיספר״...

פסל דיייוויד בברוקלין ()1975
.זה מכוער!״
המשופצת, לפני שהוחלפה ביצירתו ה־קירקסית
של יעקב אגם.
השבוע פגשו כמה ישראלים את אלן
דייוויד לגמרי במיקרה בביתו בברוק־לין.
הם הוזמנו על־ידי חברים להצטרף
אליהם לארוחת־ערב צימחונית אצל
ידיד שלהם, שהוא בשלן לא־רגיל, ושהוא
גם אמן, ובכלל איש מעניין שכדאי
להכיר .״האיש פשוט בשלן מעולה,
והוא הכין לנו חגיגה צימחונית שאפילו
אני, קאניבל עם קבלות, נהניתי ממנה.
בשלב מאוחר יותר של הערב התברר
לי שהאיש הצימחוני הזה הוא האמן שהקים
את פסל המיזרקה בכיכר־דיזנ־גוף,״
סיפר אחד מהם.
״לא כל־כך אהבתי את הפסל שלך,״
אמר אחד האורחים.
״בצורה שהעירייה טיפלה בו והחזיקה
אותו, אני בהחלט מבין את זה,״ ענה
לו האמן, מבלי שנעלב כלל.
זכוכית בלונדון. אלן דייוויד נולד
בבומביי הודו, שם גם החל בלימודי־הארכיטקטורה.
ב־ 1948 עבר לאוסטרליה,
וב־ 1954 קיבל תואר בארכיטקטורה
מאוניברסיטת מלבורן.
כעבור כמה שנים התחיל לתור את
רחבי אוסטרליה המרכזית, והפיק ספר־צילום
על נופיה ואנשיה. הוא גם לימד
ציור ופיסול באוניברסיטות של סידני
וניו־סאות־וילס.
משם עבר ללונדון, שם הקדיש את
מיטב זמנו לציור והוראה, והתחיל לקבל
הזמנות ליצירות פיסוליות גדולות.
ב־ 1969 נבחר לעצב מיזרקת־זכוכית
גדולה בסיטי של לונדון. הפסל המיוחד
הזה, העשוי כולו זכוכית ופרספקס, נחנך
על־ידי ראש־העיר של לונדון, והוא
עומד בכיכר גילדהול.
בשנת־המהפך , 1977 ,החליט ריי-
וויד היהודי להתחיל בפרק הישראלי
של חייו. כשהוא מלווה בחששות כבדים
(שהתבדו) על הסתגלות חברתית,
הקים את ביתו בתל־אביב, קיים קשרים

דמהבדד,
__ ב׳יחעולסהזה 2685

עם המוסיאון והרגיש שמצא את הנחלה.
באותו
זמן שיפצה העירייה את כי־כר־דיזנגוף.
היא ביקשה ממנו לעצב
ולהקים מיזרקת־זכוכית לכיכר.
כמחווה לעיר ולתושביה היה מוכן
להעניק את הפסל כמתנה. הפסל הושלם,
ולמרות שלא יצא פטור מביקורת,
הוא מוקם בכיכר, ונחנך בחגיגיות.
מרית לפסל. כאן התחילו הבעיות.
דייוויד הרגיש ששלמה להט אינו אוהב
את הפסל ורוצה להחליפו. אנשים אמרו
לו שצ׳יץ׳ אמר להם שהפסל לא יאריך
ימים בכיכר, ויעבור למקום אחר בעיר.

,משורר״ של דייוויד
הקהילה תשלם

ו״ו זד גוולגן
ביר את הפסל ללא חשש משבירה, הפסל
לא יועבר.
הבטחות לחוד ומעשים לחוד. לדברי
אלן, הפסל טופל בחוסר־זהירות מדהים,
ובמאי 1986 הוא הוסר מהכיכר
בעזרת חבלים ומנוף, כמו שמרימים
פסנתר. שלוש זרועות־הזכוכית שלו
נשברו. לטענת אלן, הפסל לא היה
מבוטח כשורה, ותיקון הנזקים היה עולה
כ־ 100 אלף דולר, דבר שנראה כבל״
תי־אפשרי.
מובן שכאשר מדובר בפסל שבור,
ושתיקונו יעלה הון־עתק, אין מה לדבר
על מיקום חדש. כשהתברר לדייוויד
שזה המצב, פנה לעירייה והציע להקים
עבורם פסל חדש, שגם אותו יתן במתנה,
והעירייה רק תממן את עלות הבנייה
ותשלם את זה ישירות למיפעל
באמסטרדם, שרק הוא מתמחה בהרכבת
יצירות־זכוכית מהסוג הזה.
צ׳יץ׳ הסכים מיד והפגיש אותו עם
מישהו בשם מיכאל לוין, ויחד עם נציגו
בארץ, משה דיין, נסעו השלושה לתור
את העיר בחיפושים אחרי מקום מתאים
להנחת הפסל החדש.
אלן דייוויד סבר שקטע־החוף בין
רמאדה לשרתון יתאים. מיכאל לוין לא
הסכים, והציע את גן־צ׳ארלס״קלור, שלדעת
אלן מתאים פחות לפסל־זכוכית,
כי הוא חשוף ושומם. אין בו תנועה של
קהל בלילה, וניתן לחבל בו. ואילו הקטע
בין שחזון ורנזאדה מרכזי ומואר
יותר. הטיעון הזה לא התקבל משום־מה
על דעתו של מיכאל לוין, וסוכם על
גן־צ׳ארלס״קלור.
הקוסם שלא קסם. מבלי שלמד
דבר על האמון שיש לתת להבטחות,
נסע אלן דייוויד לאמסטרדם, שם, במשך
חודשים ארוכים, עבד על פיסלו

ימעון פרס החליט להקציב לקופת־החולים הכל־לית
60 מיליון ש״ח, לתוכנית הנקראת ״קיצור
התורים לניתוח״ .זוהי שגיאה חמורה.

הקצבה נוספת למערכת זו, בתנאים הנוס־חיים,
היא פשע.
ואם שר־האוצר עושה שגיאה כה חמורה בשטח אחד, הוא
עלול לעשות את אותה השגיאה במישורים כלכליים אחרים.

אידאפשרלסמויעליו?

פוספור

גד ם

ך * ר אתמול בדקתי איש בן 68 מבאר־שבע, שביקש
1להתייעץ אם הוא חייב לעבור ניתוח אם לאו. סיפורו
של איש זה מטיל אור על כל הבעיה המדומה של התורים
לניתוח, ומוכיח בפעם נוספת עד כמה צודקים היוצאים,
בגלוי ושלא־בגלוי, נגד הזרמת כספים ל״קיצור התורים
לניתוח״.
הנבדק ביקר במירפאתו שבבאר־שבע וקיבל הפנייה
מרופאה לבדיקת־דם שיגרתית.
בבדיקת־הדם לא היו חריגות מהנורמות, פרט לעלייה
קטנה של פוספור. אני מודה ומתוודה שאני מוכן לקחת

סיכון ולהאשם על״ידי עמיתיי הרופאים בחוסר״ידע, אך אני
מוכן להעיד שבעליית פוספור חד־פעמית אצל אדם בריא
מבחינה קלינית — אין שום משמעות.
בכל זאת, הרופאה במירפאה, שגילתה את העלייה בפוס־פור,
שלחה את האיש לבדיקה נוספת — לאולטרה־סאונד
— ובבדיקה זו גילו אבן בכיס־המרה.
הרופאה נבהלה ושלחה את הפציינט שלה לרופא־מנתח.

גם המנהל, על־סמר אותו פתק מהרופאה, קבע שהאיש
הבריא הזה חייב לעבור ניתוח.
״מתי?״ שאל האיש הבריא, שהחל כבר מפחד.
.בשבוע הבא!״ ענו לו המנתחים.
האיש ביקש דחייה של הניתוח, באמרו כי אינו חש
כחולה. כאשר לא התקבלה דעתו, תירץ את בקשתו לדחייה
בטענה שבימים אלה מתארח אצלו מבקר מחו״ל. ואכן,
הניתוח נדחה, אך לשבועיים בלבד :״תבוא למחרת נסיעת
מברר, ואנחנו ננתח אותך!״

הפסל לא היווה מוקד לעלייה־לרגל,
כפי שצ׳יץ׳ קיווה, ומשום־מה הוא נראה
פתאום כבלתי־מתאים לכיכר מרכזית
של עיר בסדר־גודל של תל־אביב. כל
זאת למרות שוועדה מטעם העירייה
ישבה, ברקה ואישרה את הקמתו ואת
מיקומו.
הפסל אמנם ניתן במתנה על־ידי
האמן לעיר, אך בנייתו עלתה עשרות
אלפי דולארים. בכאב״לב ראה דייוויד
איך העירייה ופרנסיה נותנים לפסל
למות מוות טיבעי. התחזוקה היתה
ירודה, הפסל לא נוקה, מנורות שנשרפו
לא הוחלפו, וזו רק היתה שאלה של זמן
עד שהפסל יועבר ויוחלף. אלן רואה
ביחס אליו ואל יצירתו את אחת הסיבות
העיקריות שהניעו אותו לעזוב את
הארץ.
פסל חדש. ב־ 1986 הודיע צ׳יץ׳
לאלן שפיסלו יוחלף ביצירה של יעקב
אגם, ואילו המיזרקה שלו תועבר למקום
הולם אחר בעיר, מקום שעליו יוחלט
בתיאום עימו. צ׳יץ׳ הסביר שאת
הפסל של אגם תאהב העיר יותר.
אלן, שכבר היה מוכן נפשית לכך,
ביקש רק שההעברה של הפסל תיעשה
על־ידי מומחים, ובזהירות יתרה, שהרי
הוא כולו זכוכית. צ׳יץ׳ הבטיח זאת, והוסיף
שאם יתברר שאין אפשרות להע־

העולם הזה 2685

האיש פנה אליי לייעוץ. אחרי בדיקה הבהרתי
לו שאין שום דחיפות בניתוח, ושאולי בכלל לא
יהיה צורך בניתוח, מכיוון שקיימות שיטות
להוצאת האבן שאינן בהכרח כירורגיות.
הסברתי לו שאצל לא מעט בני־אדם נוצרות אבנים בכיס
המרה, והן אינן גורמות לשום תופעה שלילית. הרגעתי את
האיש, והוא חזר להיות בריא כפי שהיה לפני גילוי הפוספור
בדם.

הפסל בלונדון
ח 1סר זהיחת

אם תתארגן העבודה בצורה נבונה ויעילה,
ניתן יהיה לבצע את כל הניתוחים ללא מישמרת
שניה, וללא כל המתנה.
באותו בית־חולים, סורוקה בבאר־שבע, שהוא בית־חולים
טיפוסי של קופת־החולים הכללית, אין ממתינים כיום בתור
במחלקות הכירורגיות. המצב דומה בבתי־החולים שבבעלות
הממשלה. בבית״החולים ברזילי שבאשקלון, בבית־החולים
הממשלתי זיז בצפת, בבית־החולים רמב־ם בחיפה לא ממתינים
בתור במחלקות הכירורגיות.
אם יש תורים, הם נגרמים על־ידי סיבות מלאכותיות:

• רופאים מעוניינים לעיתים בקיום התורים,
כדי ללחוץ על החולים לבוא ולשלם עבור הניתוחים.

החולים עצמם מבקשים לפעמים, בהתאם למצבם ה־מישפחתי
או עקב עניינים שבעבודה או בלימודים, לקבוע
תור אחד.

היד ה בו ע רו ת
של המנתחים
הפציינט שנחשד מעתה כחולה, נתקבל מיד
על־ידי מומחה, וזה, ללא בדיקה גופנית, רק על
סמך פיתקה קטנטונת של הרופאה המטפלת,
קבע :״עליך לעבור ניתוח. בוא לבית־החולים
שלנו לבדיקה אצל המנהל.״

המזרקה של דייוויד בכיכר־דיזנגוף!

מם ולרופאים המתמחים ״חומר״ ,כדי לצבור ניסיון כירורגי.
לא־אחת הדגשתי שלחולים, הזקוקים לניתוח באמת, אין
צורך בהמתנה לניתוחים במציאות הישראלית(מיספר מיטות
כירורגיות, מיספר רופאים־כירורגיים).

תופגית־וזבדאה
מדומה

והי דוגמה טיפוסית. בכל הארץ מחפשים הרופאים
המנתחים ״סחורה״ — מחפשים חולים כרי לספק לעצ־

החדש, הקזסם. אשר מתנשא לגובה של
כשלושה מטרים, ואשר אף הוא עשוי
על טהרת הזכוכית, בצבעים לבן, כחול
וכתום. עיריית תל־אביב מימנה לו את
השהייה במלון בעיר, והתחייבה לשלם
למיפעל את מחיר הרכבת הפסל והעברתו
לתל־אביב.
העבודה על היצירה החדשה הסתיימה
ביוני , 1988 ואלן דייוויד חזר לניר
יורק אחרי שווידא שבעיריית תל״אביב
יודעים שהפסל הושלם. העירייה היתה
אמורה להעביר את יתרת חובה למיפ־על.
החוב הסתכם, לדעת האמן, בכ־12
אלף דולארים בלבד.
הזמן חלף והעירייה לא עשתה דבר,
לא שילמה את חובה למיפעל ולא פעלה
להעברת הפסל לארץ. בעלי המיפ־על
באמסטרדם הביעו במיכתב לדיי־

• לא מעט אנשים ממתינים ״על הנייר״ בתור לניתוח,
כאשר כבר מזמן אינם זקוקים לטיפול מסיבות שונות — או
שהבריאו, או שמתו.

• ידוע לכל שבארץ מבצעים ניתוחים רבים
במיקריס שאין בהם צורך, בגלל הגדלת האינדיקציות
לניתוח.
• אף אחד מן הגורמים הממשלתיים, פרט לשר־האוצר
הקודם משה ניסים, לא ניסה לעשות רוויזיה ממשית של
רשימות הממתינים־לניתוח, כביכול. אין זה מיקרה ששר־האוצר
הקודם, שהצליח לגלות את האמת, התנגד בעקשנות
להקצבת תוספת ל״תוכנית קיצור התורים לניתוח״.

כניעה או
מט פוליטי

** ה עוד צייד לקרות, ואיפה עוד עלינו לצעוק, כדי
* ) שקברגיטיה של מדינת־ישראל יפסיקו לנהל את עיניי־נינו
כפי שהם מנהלים אותם?
הם צריכים להיות מנותקים לחלוטין מהמציאות בארץ,
כדי שלא לדעת את העובדות האלה ולהמשיך לדבר על
״תוכנית קיצור התורים לניתוח״ .כל העובדות על המצב
האמיתי בחדרי״הניתוח ועל הסיבות להמתנה נמסרו זה־מכבר
למישרד־הבריאות, לשר־האוצר ולוועדה הממלכתית
לביקורת מערכת־הבריאות.
מה עוד צריך לקרות כדי שהאמת תחדור לראשם של
הפוליטיקאים, ומה שיותר חשוב — תשפיע על מעשיהם?

הקצבת 60 מיליון שקלים לקופת־החולים
הכללית אינה אלא שוחד פוליטי, מם־שפתיים
־כניעה ופגיעה נוספת במערכת־הבריאות של
מדינת־ישראל.

כל אגורה נוספת, שתינתן למערכת־הבריאות החולה
הזאת, רק תגרום לה נזק נוסף, תביא לאנדרלמוסיה נוספת.
יש לבצע שינויים מהותיים במערכת כולה, אחרת ניכנס
לדרך ללא מוצא.

וויד את פליאתם על התעלמות העירייה
מהחוב ומהפסל. הם לא הבינו איך
גוף רישמי כמו עיריית תל־אביב יכול
להישאר אדיש לנוכח חוב הנובע מביצוע
יצירה אמנותית שהוזמנה על־ידו.
הם הוסיפו גם שהירידה הדראסטית בערך
הדולר בתקופה זו הפכה את העניין
לבלתי־ריווחי לחלוטין.
גם אלן דייוויד לא הבין את זה. במשך
שבועות ניסה להשיג בטלפון את
ראש־העיר או מישהו מיועציו, אך ללא
הצלחה.
אלן דייוויד סבור שעניין כזה עלול
לפגוע בשמה של העיר ופרנסיה,
ולהעמידם באור שלילי. הוא לא היה
רוצה שיתרת־החוב תסולק על־ידי
הקהילה היהודית באמסטרדם, האוהדת
את ישראל. הוא סבור גם שמישהו

בעירייה לא כל־כך אוהב את העבודות
שלו.
.זה לגיטימי ״,אמר. .כל אחר רשאי
לאהוב או לא לאהוב יצירה מסויימת,
ואפשר לומר,אנחנו לא מעוניינים׳ ,או
,העבודה לא מוצאת חן בעינינו׳ .אבל
להזמין עבודה, להבטיח הבטחות ואחר־כך
להתעלם — זה מכוער:״
עכשיו הוא מרגיש כאדם שסטרו בפניו
פעמיים.
כיום יחי דייוויד בברוקלין, שם הוא
ממשיך לפסל ולצייר. הוא גם מלמד
ומרצה בבית־הספר החדש למחקרים
סוציאליים.
תערוכה, ובה פסלים וציורים משלו,
מתקיימת בימים אלה בניריורק בגלריה
אינדיחיז־ואל, ברחוב 17 מס׳ . 109

מה קווה נ א שו הסטודנטים מחרקים ציונים דמוצים שוהם י ער 13 נטוש הווינוח
באוניברסיטת תדאביב. בעלי הציונים הנמוכים מתמרמרים. גלית 3ר מדווחת ־

ך* יבומי־ההערכה שלי מסי־מסטר
א׳ הם נמוכים ובלתי־מתקבלים
על דעתי, ממיספר סיבות״.
אני יכולה לנסות ולהסביר את ההערכה
הנמוכה בכך שהמעריך שלכם הגיע

התנגדותי לסקר נובעת גם מפירסומים
בעיתונות על דירוג של מרצים. הרגשתי
בושה וחרפה עמוקה עבור אותם
מושמצים שלא יכלו להתגונן...״
זהו אחד מעשרות המיכתבים שהגיעו
לאגודת־הסטודנטים, ובהם תלונות
על סיבו ואופיו של סקר־רמת־ההוראה
של מרצים באוניברסיטת תל־אביב.
בימים אלה סיימו את הסקירה, שזו
שנתה הרביעית. בעוד חודש, בערך,
יפורסמו תוצאות״הסקר בחוברת, שתחולק
לסטודנטים, והמרצים יקבלו
פלט־מחשב, ובו הנתונים האישיים שלהם.

פרופסור
לספרות קלדרון

באגודת־הסטורנטים החליטו שכדאי
לסקור את רמת־ההוראה כדי לעזור
לסטודנטים בבחירת המרצים, ולגרום
לשיפור הרמה.
אורית שמש־וויקשה, מרכזת־הסקר:
.תלונות רבות על מרצים לא יכולות
להימדד אמפירית. פיתחנו את הסקר,
כך שהתוצאות הסטאטיסטיות הן מהימנות,
ולדעת ראשי־החוגים משקפות
את מצב המרצה.״
הפרופסור מרדכי מירון, מבית־הס־פר
לחינוך. :עיבוד הנתונים של הסקר
הוא נורא! מאגודת־הסטודנטים פנו אלי
בבקשה שאייעץ להם בבניית הסקר
ועיבוד״הנתונים. אני יעצתי, והם עשו
בריוק את ההיפך. לצערי הם לא שמעו
לעצתי, עושים שטויות ואומרים לכולם
שזה בא ממני, ובעצתי״.
אפי מחלב, יושב־ראש אגודת-
הסטודנטים, יודע שלא הכל מתייחסים
במלוא כובר־הראש לסקר. :אני מקווה
שדיקני הפקולטות יתרגלו לרעיון,
יכירו בתקפותו ובמהימנותו של הסקר
ויעשו חושבים. קשה לדרוש שיבטלו
קביעות למרצים. אבל אם יעירו למרצים,
והם ינסו לשפר עצמם, אנחנו כבר
עשינו את שלנו.״
אביתר בן־צדף, דובר־האוניברסיטה:
״האגודה עושה את הסקר מטעמה, ואין

החומר, לדעת תלמידיו, משעמם, וראוי
לציון נמוך בהרבה.
גרטי. :החומר הוא אינפורמטיבי
ויבש. חשוב לי מאוד הפיד־בק של
התלמידים, אך עם כל האקרובטיקה

בחלק מהקורסים שהם מלמדים ציונים
גבוהים, ובאחרים נמוכים מאוד.
פרי. :אני לא מייחס לסקר כל חשיבות,
בגלל ההבדלים הרציניים בתוצאות,
ומפקפק באמינותו. הציונים הנמר

הוא מרתק
בעיצומו של ויכוח ביני לבין תלמידיי
על אופיו והיקפו של המיבחן הסופי,
ובגלל התנגדותם למיבחן הביעו את
כעסם הרב בדירוג נמוך ...באופן כללי,

פרופסור למישפטים רייכמן
לא להעסיק משעממים

כ ך נראה השאליון
שאלון תערכה המקצוע והמרצה של
אגודת הסט, החדשוז
ד״ר לביולוגיה גרטי(במסיבה)

(המשאל נערך בעילום שם)

הפיד־בק חשוב
כים שקיבלתי לא גורמים לי להרגיש
רע, כמו שאני לא שם נוצות על הכובע
בגלל ציונים גבוהים.״
שביט :״אני מתייחסת מאוד ברצינות
לסקר הזה. הפיר־בק, לרעתי, מאוד
חשוב. אני חושבת שבקורס אחר קיבלתי
ציונים גבוהים יחסית, מפני שהעברתי
אותו יותר טוב מאשר את הקורס
השני. יכול להיות שבסימסטר הבא
יהיה בדיוק להיפך, זה תלוי בי.
.המרצה, לרעתי, צריך לנסות להשתפר
במקומות שצריך. לעומת־זאת לא
מקובל עלי שסטודנטים יעריכו את
בקיאותו של המרצה בחומר. אין להם
הכלים לעשות זאת״.

שאלון זח נועד לספק מידע אודות עמדת הסטודנטים כלפי
המקצוע והמרצה. אנא עיזרו לנו שתמלאו שאלון זה בשיקול דעת.
שם המרצה שם המקצוע

פרופסור לספרות פרי

מפקפק באמינות

להלן סדרת משפטים המבטאים אספקטים שונים של הערכת
הקורס. לכל משפט מוצמד סולם ובו ספרות מ־ג עד . 5הקף
בעיגול א ת הסיפרה המתאימה ביותר למידת הסכמ תך לכל
משפט. סיפרה 1מציינת התנגדות למשפט והסיפרה 5מציינת
הסכמה. הספרות , 2ג ו* מציינות מידות הסכמה שונות בהתאם.
באם המשפט אינו רלוונטי לקורס, הקף בעיגול את הסיפרה 0
משמאל לסולם.

זה מחייב את האוניברסיטה לכלום!
ירצה דיקן־פקולטה — יעשה אצלו את
הסקר. לא ירצה — לא יעשה. למוע־צת־הפקולטה
יש עצמאות לבחור אם
להתחשב או שלא להתחשב בתוצאות-
הסקר, כשמדובר על קידום.״ י

לכל משפט תגובה אחת
. 1המרצה העביר א ת החומר
בצורה מעניינת.
. 2החומד הנלמד בקורס היה מעניין.
נ. התרשמתי כי המרצה מכיר א ת
מסכים מתנגד
הנושא הנלמד לעומקו.
.4ההת מודדו ת עם חומר הלימוד
מסכים ...מתנגד
בקורס היתה אתגר אינטלקטואלי.
. 5המרצה בקורס היה מוכן להענות מתנגד מסכים
לפניות הסטודנטים.
> 4החומר הנלמד בקורס זח הועבר
מסכים מתנגד
בצודה שיטתית.
.7המרצה עודד חשיבה עצמית
מסכים מתנגד
אצל הסטודנטים.
.8אמליץ בפני חברי להשתתף
בקורסים נוספים הניתנים
מסכים ...מתנגד
על ידי המרצה הזה.
. 9בהשוואה לקורסים אחרים בהם
מצוייו/טוב מאד/טוב/סביר/חל ש
ה שתתפת קורס זה היה:
. 10 בכמה פגישות בקורס זה ה שתתפתו

מסכים ...מתנגד
מסכים מתנגד

גוצות
על הכובע
** תברר כי לסקר יש חשיבות אצל
^ 1מרצים וסטודנטים, ללא קשר להחלטת
הפקולטה שלהם.
תמי אהרוני, סטודנטית בפקולטה
למדעי־הרוח, שנה שניה :״אני משתדלת
ללכת למרצים המדורגים בציונים
גבוהים. לקחתי קורס אצל הפרופסור
ניסים קלדרון, מהחוג לספרות עברית,
והשיעורים תאמו את ציוניו הגבוהים
בסקר. הוא מרתק!
.גם הפרופסור שלמה בידרמן, ראש
החוג לפילוסופיה, הצדיק את הציון 10
שקיבל בסקר״.
הפרופסור בידרמן לא הסכים להביע
את דעתו על הסקר.
הד״ר יעקב גרטי, מהחוג לביולוגיה,
קיבל ציונים קרובים ל־ 10 בכל הסעיפים
הנוגעים למרצה. לעומת זאת

פרופסור למישפטים דינשטיין
אי־אפשר להתעלם
קשה למצוא אתגר שיכלי. לכן אני
משתדל מאוד להעביר אותו מתודית,
כך שיהיה מעניין. אני מתייחם לסקר
במלוא הרצינות, ומנסה לשפר במקומות
שצריך ואפשר. לצערי, הנהלת-
האוניברסיטה אינה מתייחסת לסקר,
כשמדובר בקידום. אסור לשכוח שאנחנו
לא רק חוקרים, אלא גם מורים ומחנכים״.
הפרופסור
מנחם פרי והדוקטור זוהר
שביט, מהחוג לספרות כללית, קיבלו

;;הכו
לציוגים!״

^ 4בי גיל ״״,סוקר, נתקל מדי פעם
בבעיות. לפעמים מתייחסים לא
יפה, ועומדים על כך שלא יערוך את
הסקר. התנגדות חזקה היתה בחוג להיסטוריה
כללית ובחוג לספרות עברית.
הדוקטור
בני ארבל, מהחוג להיסטוריה
כללית :״אנחנו מתנגדים באופן
עקרוני לסקר, בגלל השיטות שבהן הוא
נעשה, עיבוד־הנתונים הלקוי וחוסר־המיקצועיות
״.ארבל קיבל בסקר ציונים
ממוצעים.
אבי גיל נוהג להיכנס להרצאה חמש
דקות אחרי תחילתה, הוא מבקש בנימוס
לעשות הפסקה של רבע שעה.

המרצים, בדרך כלל, נבוכים, ושואלים
אם הם צריכים לצאת. יש גם מי שמתלוצצים
:״אתם חושבים שזה אנונימי,
אבל חכו עד שתראו את הציונים
שתקבלו!״ או ״למה באת דווקא אחרי
הבוחן?״

מרכזת־סקר שמש־וויקשה
זה משקף!

הפרופסור אוריאל רייכמן, דיקן
הפקולטה למישפטים, מעריך את הסקר
כטוב :״השנה הפסקנו את הסקר הפנימי
שלנו, ואנחנו משתמשים בסקר של
האגודה. בפקולטה למישפטים הסקר
הוא בעל חשיבות רבה. מורה מהחוץ,
שציוניו אינם די טובים, העסקתו מופסקת.
מרצים ללא קביעות לא יקבלו
קביעות אם ציוניהם אינם משביעים את
הדעת. אם יש קביעות, הסנקציה
היחידה שנותרה היא להעביר את המרצה
משיעורי־חובה לשיעורי־בחירה.
״יש אנשים שהם חוקרים מעולים,
אך מורים גרועים. שיעורי־מתודיקה
לא יעזרו להם. אבל השתדלות תביא
אותם לרמה סבירה״.
בפקולטה־למישפטים נסקרו 47 קורסים,
ו־ 19 מהם קיבלו ציון נמוך מ־.6
הפרופסור זאב נוימן, דיקן הפקול־טה־לניהול,
אינו מסכים שהסקר יעשה
אצלו :״אנחנו בעד סקר. אבל מכיוון
שיש לנו סקר פנימי, אין כל מקום
להטריד פעמיים. כרגע אנחנו בדיאלוג
עם האגודה, וברגע שנגיע לשאלון
המקובל גם עליהם וגם עלינו, נפסיק
את הסקר שלנו.

סטודנט נהוראי
צריך להחתים את הסטזדנטים!

״לדעתי חייב להיות בתיקו האישי
של כל מרצה דף־הערכה. לפני העלאה
בדרגה, או כשעומדים לתת קביעות,

הנה אחדים מים ם 16 הציונים שניתנו לקורסים(תשמייח) משפטי התעשרות במשפט העברי ד״ד ויינרוט
ד״ר ק. מן
דיני ראיות
הרג ש. מירון
דיני ממונות
ועדות חקירה
ד״ר ו. סגל
ד״ד פלפל
מבוא למשפט גרמני
ד״ר בן־דרור
הון החברה
פרופ׳ י. הדרי
מיסוי בינלאומי
תורת המשטריס
פרוס׳ גויס
ד״ר ג. קלינג
אתיקה מקצועית
ד״ד טאוטנר
מסמכים סתירים
פרוס׳ דיגשטיין
משפט בינלאומי
דיני אישים
משפחה וירושה
פרוס׳ מ. שאוה
פרוס׳ נ. כהן חוזים 0רופ׳ ל. שלף
שיטות משפט
0רופ׳ י. גרוס
דיני סיסים
פרוס׳ ג. בדגה
משפט מינהלי

הנדסה כללית
פיסיקה 1
פיסיקה 5
פיסיקה 2
אלגברה לינארית
פיסיקה 1

4.76
4.56
6.50
5.28
7.50
7.42
6.40
4.20
4.14
9.04
6.20

5.50
4.58
7.50
6.18
9.76
8.66
8.00
5.20
4.00
9.40
5.26

7.26
6.58
6.00
6.54
9.26
8.14
8.40
4.10
4.40
9.22
4.60

8.50
6.24
7.00
4.42
5.26

9,28
5.76
7.14
4.20
5.54

9.86
6.16
7.14
6,54
6.22

5.00
5.10
7.00
6.56
9.26
8.66
8.80
8.00
6.46
9.66
8.10

5.42
8.58
7.54
7.20
9.76
9.00
9.20
6.64
5.42
8.90
5.90

6.50
5.90
6.50
5.28
8.00
7.60
9.60
4.52
5.70
9.50
6.00

6.76 9.00
7.10 7.56
6.50 9.50
6.56 8.56
8.76 9.50
9.06 9.46
7.50 8.80
5.70 8.52
4.88 8.44
9.66 10.00
6.90 10.00

6.76
4.86
7.50
6.18
9.50
8.50
8.80
4.70
4.74
9.82
7.50

9.72
8.16
5.70
5.72
7.84

9.56
5.76
9.72
6.56
5.56

7.78
7.76
5.58
6.96
4.82

8.78
8,76
7.72
6,54
4.78

9.22
5.92
7.72
4.82
6.66

9.86
9.54
9.86
8.68
9.04

0רופ׳ א, מאור 5.56
פרוס׳ נוסיגוג 5.90
פרוס׳ י. אלסטוי 6.18
פרוסי פ. סולס 2.18
5.72
קויולונסקי

5.64
4.52
6.58
2.12
5.78

6.98
5.00
6.70
2.74
4.86

7.40
4.00
7.70
2.86
4.22

7.94
7.70
5.82
5.94
6.10

6.78
6.80
7.10
4.50
6.56

6.10
7.00
8.24
7.88
7.26

7.08
6.60
7.54
4.62
6.86

6.84
4,70
6.90
2.12
4.72

תולדות התיאטרון
מנהל אמנותי ועיצוב
מדיניות תרבותית
משחק שנהג
סומו פרו״ס
תיאטרון חינוך

ד״ד ד.
אלכסנדר
9.20 8.00 8.80 5.20 9.20 7.20 6.40 8.00 6.40
ד״ר ת. לוי
10.00 10.00 10.00 10.00 10.00 10.00 10.00 10.00 10.00
פרוס׳ סטריכאן 5.14 4.86 7.72 5.42 8.58 6.58 6.88 7.14 5.14
ד״ר י. ישראלי 5.60 5.60 6.00 4.00 5.20 4.40 4.40 4.80 4.00

בית־ספר לחינוך
הודאת המתמטיקה
עקרונות ביעוץ חינוכי
חקיקה ואתיקה בחינוך
שימושי מחשבים
חשיבה תיאוריות ויישום
הערכת הישגים במערכת
תפקיד הישגים במערכת
ילדים לקויי שמיעה

ד״ר ע. אדליד 5.76 5.76 5.00
8.40 8.00 6.80
ד״ד ד. גדין
א.פ. קלינגברגר 4.22 5.06 5.22
נ. חטיבה
5.78 5.54 5.88
פרוס׳ א. לוין 9.60 10.00 10.00
פרוס׳ א. לוי
5.42 5.46 5.58
ד״ד ד. נבו
6.58 5.62 4.94
ד״ר א. וייזל
7.56 4.22 5.78

5.14
7.20
6.66
5.22
9.60
4.54
8,68
5.54

5.26 8.76 5.42 8.00
8.40 10.00 8.00 9.20
4.12 8.88 4.44 5.44
4.88 8.54 2.78 8.94
9.60 10.00 10.00 10.00
5.50 7.74 4.58 7.88
5.12 9.12 4.58 7.42
4.22 9.56 6.22 9.54

4.50
8.00
4.44
4.44
10.00
5.26
5.62
4.22
ספרות השירה העברית החדשה
יעקב שבתאי
הפרוזה העברית בימה״ב
זאנר האוטוביוגרפיה
הסיפור הקצר
הסיפורת החסידית
טקסטים של הקבלה
מבוא לספרות אנגלית
מבוא לספרות ילדים
בעיות בהיסטוריוגרפיה
דרמה ראשית המאה
מבוא למדע הספרות
יסודות הסיפור
יסודות הסיפור

ד״ד ל. רתוק
7.46
ד״ד נ. קלדרון 9.20
ד״ר צ. מלאכי 5.20
ד״ר ח. נווה
8.86
5.54
ד״ר ר. קריץ
ד״ר מ. אורון 4.80
ד״ר מ. אורון 5.16
ד״ר ב. מקהיל 9.66
ד״ר ז. שביט
6,00
ד״ר ז. שביט
8.66
ד״ד ה. גולומב 5.64
א. אבן־זוהר
6.84
פרוס׳ מ. פרי
5.86
פרוסי מ, פרי
4.76

7.50 9.58 7.26 8.76 8.58
7.60 9.90 9.26 7.90 9.80
6.00 8.00 5.60 6.40 5.60
8.58 10.00 9.42 8.86 10.00
5.00 9.20 5.54 6.66 7.54
5.60 6.80 8.40 6.80 6.80
6.66 6.90 7.50 6.18 5.84
9.54 10.00 10.00 10.00 10.00
6.46 7.54 7.92 6.16 6.00
9.54 9.54 8.00 9.54 9.00
6.00 8.54 7.10 7.46 6.56
7.26 9.12 7.68 7.48 7.78
7.04 6.20 7.86 6.24 5.92
6.22 5.52 7.50 5.22 4.66

8.58 8.12 10.00
9.70 9.60 9.90
5.20 5.20 9.60
9.42 8.86 10.00
6.66 6.54 8.54
6.00 6.00 9.60
6.16 6.84 9.16
10.00 10.00 10.00
7.00 8.46 9.46
9.66 9.66 9.66
6.00 7.78 8.60
9.06 7.48 9.78
6.48 6.90 9.80
5.58 6.14 9.40
פילוסופיה מבוא ללוגיקה פילוסופית י. הורוביץ
5.64
פרוס׳ צ. רוזן
ניטשה אנטיכריסט
7.50
פילוסופיה של ימה״ב
6.94
ד״ד א. אלון
לוגיקה ולשון
7.18
פרוס׳ דסקל
פילוסופיה הודית
ד״ד ש. בידרטן 8.62
פילוסופיה סינית
ד׳׳ר י. אריאל 6.50
האמת הכפולה
9.50
ד״ר בידדמן
מחקרים של הלשון
פרוס׳ א. כשר 8.00
פילוסופיה פוליטית
5.92
פרוסי צ. רוזן
פילוסופיה של המדע
ד״ד פיש
6.48
ביולוגיה ותודעה
פרוס׳ י. נוימן 8.00

סטודנטית אברהם
מדבר כם 1אבן מתה
יש לפתוח את התיק ולראות מה

״פשוט
זוועתיים!״

סטודנטית אהרוני
נרשמת למרצים בעלי ציוני גבוהי

ך* ונית אברהם לומדת מדעי־הנד
1דינה :״לפעמים יש לי הרגשה שבאוניברסיטה
שכחו שהמרצים הם לא רק
חוקרים, ושעליהם ללמד מדי פעם.
״יש לי מרצים שהם פשוט זוועתיים.
מקריאים מהדף, והגרוע זה שהם מרמים
את עצמם — אם הם לא מסוגלים
להרצות, אז לפחות שיקריאו מהדף
שלהם בקצב הכתבה. אבל הם מרגישים,
כאילו מרצים׳ כשהם מקריאים
מהר.
״נכון שרוב המרצים בקיאים בחומר.
(וזסשך בעמ 1ד )42

מד ע המדינה
מבוא לסטטיסטיקה (ת)
נכור פוליטיקה
ומהפכה מרכס
הגל מרקס וביקורת
החב׳ המודרנית
הגל מרקס וביקורת
החב׳ המודרנית
מיניות משפחה
ועוצמה מאפלטון לס
מבוא למינהל
ומדיניות ציבורית
תולדות המחשבה
המדינית (ש)
פוליטיקה ציונית
סוגיות בדוקטרינת
ההרתעה

7.58 4.94
7.54 8.66
8.80 8.26
7.88 7.50
8.00 9.54
9.26 7.00
9.50 10.00
8.58 8.28
4.84 6.40
7,86 7.08
7.66 8.66

7.14
5.00
8.26
6.56
9.58
5.56
9.50
8.86
8.22
7.76
9.54

9.56 7.62 4.98
10.00 9.00 7.50
9.20 7.46 9.46
9.88 8.94 7.62
9.84 8.16 9.54
9.26 8.10 9.20
10.00 10.00 10.00
10.00 8.28 8.00
9.12 5.88 7.96
9.48 7.76 9.40
10.00 8.00 9.00

6.14 7.28
8.00 10.00
8.40 7.20
8.12 8.56
9.46 8.84
7.66 8.00
10.00 10.00
8.28 8.58
8.66 8.04
7.46 7.82
9.00־׳ 8.54

ד״ר י. דיין

4.16

5.00

5.64

6.66

7.20

4.84

ד״ד ב. זיסר

7.80

8.58

8.50

8.76

8.42

8.86

9.90

דייר י. פלד

8.54

9.46

9.10

8.56

9.40

9.46

9.82

9.64

ד״ר ז׳ .ברונר

8.20

9.40

8.60

8.20

9.56

9.60

9.00

9.54

8.80

ד״ד ז׳ .ברונר

7.62

8.42

8.52

8.80

9.20

7.86

9.20

8.56

7.76

ד״ד ג. דורון

4.50

4.98

5.58

4.76

6.52

4.58

8.14

5.16

5.72

ד״ד מ. קרן
פרוס׳ ד. ויטל
פרוס׳
א. בן־צבי

7.52
4.40

8.28
5.20

7.28
7.40

8.66
6.60

8.92
8.40

7.90
6.40

9.56
9.40

8.12
6.40

8.26
6.20

6.16

6.84

7.00

7.50

8.54

7.16

9.66

8.16

6.84

8.54

5.60

4.54

9.04

9.04
9.46