גליון 2686 מתאריך 22 בפברואר 1989

קזינו חיאל, הקזינו הצף של אילת
מזמין אותך להימור בטוח:
חוויה אמיתית והנאה שלמה עם רולטה, בלק ג׳ק וסלוט משין.
ג הפלגות ביזם במיפרץ ימ-סוף:
ג אחרי הצהריים ז 10-בלילה.
סידורים מיוחדים לטיסה לאילת ולשהיה במלון 4או 5כוכבים.

קווים אילת

קזינו רויאל
^/0-הקזינו הצף של אילת

חו ףאל מוג 72111,73111 :־059

נזיבתבים
תל־אביב, רחוב בזר
על ההצעה למנות א ת נתן שצ׳רנסקי
לשגריר ישראל באו״ם (״סמן ימני׳/
העולם הז ה .)8.2.89
בשביל מה צריך בעל המדור סמן מד, איש
הימץ הקיצוני, להתפלסף כל כך הרבה כאשר הוא
כותב על כך שזה לא יהיה אסון לאומי אם אכן
ימונה אנטולי שצ׳רנסקי
לשגריר ישראל ליד האומות
המאוחדות?
הלא מספיק אם הסמן
יעיף את מבטו לרחוב
בזל בתל־אביב. שם י ד
שב, כשגריר מצריים בישראל,
מוחמר בסיוני,
לשעבר תת־אלוף בצבא
מצריים, והאיש שהיה,
בימי מילחמת יום־הכי־פורים,
הזכורה לרעה,
איש־הקשר בין דמשק בסידני לקאהיר (ממקום מושבו
בנספחות הצבאית המצרית בבירת סוריה) בעת
התקפת־הפתע על מדינת ישראל.
אם נוכחותו של בסיוני איננה פוגעת בישראלים
מדוע שנוכחותו של שצ׳רנסקי, שאיננו אוהד
במיוחד את הסובייטים, תפגע בסובייטים?
יהודה חשין, יח של,

אפשר להשכיל מבראזיל
על מיספרם הרב של שרי ממשלת־ישראל.
לפי
העיקרון מכל מלמד״ השכלתי, אפשר
להשכיל גם מבראזיל. היא בצרות כלכליות(אינפלציה
שנתית של 1580 אחוזים, חוב חיצוני של
115 מיליארדים) ,וגם יש לה מיספר מוגזם מאוד
של שרים (.)27
מה היא עשתה כאשר היא הכריזה בימים אלה
על תוכנית כלכלית? כמו אצלנו — פיחות, פיקוח
על המחירים והקפאת השכר. אבל הם עשו
עוד דבר אחד — הם החליטו לצמצם את מיספר
שרי הממשלה ומישרדיה בשישה וכך נותרו בב־ראזיל
21 מישרדי־ממשלה ושרים בלבד.
ואם בראזיל, עם יותר מ־ 100 מיליון תושבים,
יכולה לצמצם את מיספר שריה, מ־ 27ל־ ,21 אז
אצלנו, עם כמה מיליונים בודדים, אולי כדאי
לחשוב גם כן באותו כיוון ולהקטין את מיספר
השרים מ־ 26 ללא חשוב כמה, העיקר פחות.
אליעזר קאופמן, תדאביב

הדרום והצפון

על תחומיה של ארץ־ישראל (״סמן
ימני״ ,העולם הז ה .18.2.89
אף פעם לא הייתי מסוגל לרדת לסוף דעתם
של יהודים מסויימים. מאז ומתמיד, ובוודאי בשני
הדורות האחרונים, שבהם גדל מיספר היהודים
בארץ־ישראל מכמה עשרות אלפים לכמה מיליונים,
היה מקובל על הכל מה הם תחומיה של
אר־דישראל (הקרוייה עכשיו, בפיהם של מתוסבכים
למיניהם, ארץ־ישראל השלמה, מתוסבכים
ששכחו את הכלל כל הסיסיף — מרע).
ועכשיו, לפתע, גם טאבה זה ארץ־ישראל, כמו
שלפני כמה שנים ימית ונביעות היו ארץ־ישראל
וכמו שגן ליסני כותב בסמן ימד.העיר המטרונ־ספרת
אופירה דל*.
מהי גם שארם אל־שייח׳ ,בדרום־סיני, היא
ארץ־ישראל? או אולי זה רק לגבי אנשים הנושאים
את השם ליסני, כשמו של סמן ׳ (0׳ ,שהוא
בוודאי רמז שקוף מאוד לגבול הצפוו המתבקש
בדקי גונן, רח 1ב 1ת
לארץ־ישראל שלו.

סיבות חרדיות

על הקשר החרדי של ראש עיריית
חיפה(,,תשקיף׳ /העול ם הז ה .)8.2.89
מה מצאו החרדים באריה
גוראל שהם קוראים
לתמוך בו בבחירות
הקרובות לראשות העירייה?
הלא זה שהוא התקבל
לשיחה בארבע עיניים
אצל הרבי מלד
בביץ׳ רק מעיד שגם ג ד
ראל היה בניו־יורק.
אז אולי הסיבה היא
שהוא נולד בוורשה. או גוראל שהוא כבר בן .70 או שיש
לו ארבע בנות.
תמי בן־שושן, חיפה
• או ש הוא מ הנדס במיקצועו. או שהיה,
במשך עשר שנים, מנכ״ל מי שרד-העבודה.
העולם הז ה 2686

מיד ראשונה

כתבת השער הקדמי:

אורח מהאס־אס

יוסי היימן, מי שהיה הכתב הפלילי של
חדשות, לא הסתפק בריגושים מיד שניה,
באמצעות כתבותיו על ה־

עולם התחתון. עכשיו הוא
חווה א ת הריגושים בעצמו.

גונטר זאמטלבה, ראש עיריית דורטמונד, כלל
לא מתכחש לעברו הנאצי. הוא אומנם לא שמע,
לא ראה ולא ידע, אבל הוא מוכן להבין אס מארחיו
הנתנייתים היו אומרים לו שאיננו רצוי כאן. אבל
איש לא אמר לו זאת. תחת זאת מגינים ראשי
עיריית נתניה ומרכז השילטון
המקומי בחירו?,נפש על אורחם. ו־גם
התיקשורת ממלאה פיה מים.

ובנים נסו׳ שזיס

הצורך הבלתי־מובן של ורדה רזיאל-
ויזלסיר ואמנון ז׳קונט לחשוף ברבים א ת
מה שרבים מעדיפים להצניע היה בעוכ ריהם.
בית״המישפט הרבני אסר על ה־שניים,
המתגוררים כיום בי-

חד, להיפגש. אבל זה לא סוף ן פסוק -הם עותרים לבג״ ץ.

כתבת השער האחורי

טראגדיה יוונית

אחרי תשע וחצי שנות נישואין, אחרי פרשת־אהבים
סוערת, אחרי מישפט וכלא ותינוקת משותפת
נפרדו אשר ידלין וטליה ליבני(בתמונה),
ביום השישי האחרון, בטכס קצר. ידלין, עסקן
מיפלגתי לשעבר, מי שנחשב באחד
האנשים החזקים בכלכלה של שנות .
ה־ ,70 חי באלמוניות ניו־יורקית.
ד ף רוז ־ עו

סרט על משוררת
עמוס גיתאי, מחלוצי הקולנוע הפוליטי־החג־רתי
בישראל, חוזר לארץ כדי לצלם סרט על
המשוררת אלזה לסקר״שילר
שנפטרה בירושלים. חשבונה
של גלות וחשבונו של דור.

מלב אל לב

שלא כמו שרותי מגן־דויד־אדום, הסובלים
לפעמים מהתחלואים הרגילים של הרפואה
הציבורית, שרותי שח״ל(שרותי חרום ללב)
הם פרטיים, ומכאן שגם יעילים 9000 .
המנויים של שחייל, שאליהם מצטרפים מדי
חודש בין 600ל״סססג מנויים
* • חדשים, מספרים את סיפור
ההצלחה ומונים את מעלותיו

מ׳ נגד

בא מ ת סיפר

ג׳סאן עבאס (בתמו נה)
,לעיתונאית מ-
ג׳רוסלם פוסטי מה
קרה בינו לבין ז׳אק כהן! מה התרחש
מאחורי הקלעים של המיסעדה הגדולה!
ומי היה זה שדאג להדליף
את הסיפור ליוסף בראל,
מנהל התוכניות בערבית?

מובילי ניו־יורק
המלחמה בזיהום השנה
כמו החברה הישראלית כולה הפכה השפה
העברית גסה, ענייה, בלתי״מדויקת. למז־המי
השפה יש אידיאולוגיה מתוחכמת:
הבורות השחצנית מתעטפת באיצסלה של
קידמה, של מודרניות, של נעורים. זיהום
השפה הוא או. די בעיון שי-
טחי בכל עיתון כדי להיתקל
בסימנים המעידים על כן.

רא להתערב

האם יש בית שבו יש יותר מילד א חד ושאין
בו מריבות יומיומיות בין הילדים? האם יש
הורים שהמריבות הבלתי־פוסקות בין יל דיהם
אינן מפריעות להם, והיכולים ל־המשיך
בעיסוקיהם למרות מילחמות גוג
ומגוג בחדר השני? איך להש־
§ £כין שלום במרחב, בשיעור
נוסף בבית״הספר להורים.

העתיד בשגות

סיפורו של איש היערות, מרדכי רובין, ש
הסת בן במישפט הרצח הכפול, ישב שלוש
שנים בכלא והכד לבעל

1 1 ׳ 4מיפעל-עוגות משגשג, שאותו
מנהלת אישתו, ריבקה.

סג לן

מוסו כפול

הצד הנבון של הקו הירוק והשכנים שסוב לים
מבעיות זיכרון • תיאוריית המוסר
הכפול • הקיסר הגדול שהצליח לקשור את
שימון הק סן לכס א • כמה פירושים עבריים
סבירי ם ל״מזויין על מסורת של פלגנות
שיכולה להפוך לחרב פיפיות • דדי צ״וקר
צדק היכן ששולה טעתה •
^ 9 9זכות הציבור לדעת • וצה׳׳ל
צריך להיות הראשון בכל.

הבן של

ג׳קי אי, הבן של -שלא אוהב שקוראים לו
הבן של -רץ לראשות עיריית בית-שאן
ברשימה עצמאית. למרות כוונות הליכוד
לס לק מש ורותיו בנים שסרחו, עמדה לו,
ללוי, זכות אבות. הוא מספר
על ההת מודדות, על בית-
שאן ובעיקר על אב א דויד.

אתה והשקל

תיקשורת ש״נח

יעקב דננברג מגיב על האשמות הסנה •
משה זנבו* ימשיך לכהן כיו״ר מועצת-
המנהלים של לה־נסיונאל • עזרא חבשה
נבחר מחד ש • נכשלה עיט־
₪ ¥קה בדובק • שימעון פרס,
ויקטור מדינה והעיתונות.

טובות השתיים פגישה שכזאת
מן האחת
ימא שיסה-תות, הורתו של פרעה־נכה, אי ננה
סתם חתולה. מזה שנה היא מחלקת
מחסדיה לשתי עורכות-דין

0מהשורה הראשונה, מבלי
בכך. יבחינו שהשתיים

אין שום דבר חד ש בה שתלטות הישראלית
על שוק ההובלות בניו־יורק. גולני, מוישה
ואחרים, הם שמות נפוצים. עכשיו נרתמו
המובילים המקומיים בניו״יורק למילחמת
^ ^ 1חורמה בישראלים. יוצאי
הסיירות הקשוחים בוודאי
לא יעברו על כך לסדר היום.

לולא פגישה חסרת״מזל עם ״נרקיס״ ,נערת-
ליווי, היה אלברס דיין ממשיך בשיגרת חייו
ולא היה מסתבך עם המישטרה. מה באמת
^ קרה ביום סגרירי במלון תמר?
שלוש גירסות שונות נש״ 1 מעות כעת בבית-המישפט.

המדורים הקבועים:
מיבתבים — חל־אביב, רוו 1נמל
אשר. מסתורית
איגרת העורך
הנדון — דה1ם השפר.
כמדינה — משהו זז
תשקיף — זריקודמרץ לאינתיפאדה
אנשים — שביל קליפות החפחיס
אתה והשקל — ד!נבת מניב
יומן אישי -הלילה שלפני
מה הם אומרים — יוסף שדה. נננח,
הד־ר נודת נרץ, אשר ביתן,

פחות

רווק

בתל-

אביב -והפעם אבי
טוויד • אבי טו ל -
דנו והחבר שיהפוך
בקרוב לגיס בגלל
האמא • א ם ירצה
השם -מוטי רייף ואנבל טמיר יהפכו
בעוד שמונה חוד שים להורים • אהב ת
הנעורים של ג׳קי ירושלמי (בתמונה)
וטיס אפל • על הפנטהאוז והקוסג׳ של
מישפחת לרר״מילצ׳ן • על סלובודאן
דרפיץ׳ שגעשה חולה מבחורות • חתונה
אחת פחות של שאול ציר־

לין ואסתי קריב־טלר •
תמאן חדש לאחרונה דיין.

דן בך אמץ. נדב הנפלד
לילות ישראל — בדרך לסתנצה
איך להיות הודה — אל תחננרס
דן* חדש ~ פאריס־ברדרחשליס
הורדסקמ —1קם1ן שדם עליון
מיכתביס לרודני -אזהמזזדזח
ת שבץ
זה רגם זה סה נקנה לזל
רחל מדחלת — על כל השלס
חשבון נפ ש !-ק• ח־מגן
י מני — מסזרת של פלענח

סיבחבים
תינוקי ותימקזת
על האוניברסאליות של סידרה
(״תינוק חדש במישפחה״ ,העולם ה זה
.)8.2.89
אני עוקבת בעניין רב אחרי הסידרה של ענת
סרגוסטי וזיווית אברמסון- ,איך להיות הורה״,

הרבה פרשות גדולות, שהסעירו את ה־תיקשורת
בישראל, החלו את דרכן בידיעה קטנה
בסתר תשקיף של השלם הזה.
כך גם פרשת ראש עיריית דורטמונד.
היריעה הראשונה על עניין זה הופיעה במדור
תשקיף של הגילית האחרת של השלם הזה
( .)15.2.89 וזו היתה לשונה:

ק8נין — .0.0
אורח וחניה
-.אש עיריית דורטמונד, גונטר זאמט־לייבוק
המביך עכשיו כארץ באורח כבוד
של עיריית נתניה, היה קצץ ב־ם.ם.
עובדה זאת נחשפה השבוע על־ידי
ראש־המיפלגה הניאו־נאצית, פראנץ ש•3
הובר. המנהיג הניאו־נאצי ביקש בדרך זו
להוכיח ששרותו כקצין ב־ם.ם. אינו פסול.
ראש העיר הגרמני, הוא אורח הכבוד
בפתיחת היכל התרבות של נתניה.
ידענו מהרגע הראשון שזוהי סנסציה ממדרגה
ראשונה. לא טעינה
כסו ידיעות חשובות רבות אחרות בתולדות
השלם הזה, באה גם זו בעזרת קורא. אלמוני
טילפן למערכת והיפנה את תשומת־ליבנו לדבריו
של ראש המיפלגה הניאו״נאצית בגרמניה,
פראנץ שנהובר, קצין הוואפן־ס״ס לשעבר, שטען
כי גם ראש עיריית דורטמונד, סוציאל־דמוקראט,
שירת עימו באותו חיל.
בדקנו את הדבר בחיפזון, ומשקיבלנו אישור
לכך, מיהרנו לפרסם את היריעה. לא דחינו את
הפירסום בשבוע, כדי לחקור תחילה את כל השלכותיה
והיבסיד -אלא פירסמנו את העניין מייד,
במיסגרת מיוהדת במדור תשקיף, כדי להזהיר את
המארחים הישראליים לגבי עברו של האיש.
יחד עם זאת שיגרנו צוות־סיקור של העולם
הזה. בראשות יוסי עין־דור, כדי לסקר את ביקורו
של האיש כאורח־כבוד בישראל. על התוצאות
מדווח הצוות בעמוד . 6
אגב, שמעתי ברדיו הודעות של גורמים ואישים
שונים, שהגיבו על פרשה זו. הם הסתמכו על
פירסומים בעיתונות״ לגבי עברו של ראש־העירייה הגרמני באס־אס.
איפה היו ה-פירסומים״ האלה? על איזו עיתונות״
הם הסתמכו?
דויד בן־גוריון הנהיג את הכלל שאסור להזכיר
את שמו של השלם הזה בפומבי. אך הוא, לפחות,
המציא לנו שם חדש ודיבר על -השבועון הנד
סויים״ .הוא לא דיבר על -פירסומים״, .

לידת
״מודעץ״

לפני שלוש שנים ורבע פירסם העזלם הזה
( )20.11.85 כתבה על נוהג חדש בתל־אביב. היא
נפתחה במילים- :זוהי המצאה ישראלית מובהקת,
שבה מגיע לשיאו כושר־האילתור המהולל: הפיכת
עצים לעמודי־מודעות״.
לא היתה זאת כתבת־סקופ, כי המינהג של
הדבקת מודעות מאולתרות על עצי תל־אביב כבר
י נולד זמן־מה לפני־כן. החידוש היה דווקא בכותרת.
בבואנו
לערוך את הכתבה של שרה ליבוביץ,
חיפשנו שם חדש למודעות האלה, בעלות הצורה
המיוחדת (גיליץ־נייר שקצהו חתוך פסים־פסים,
כדי לאפשר לקורא לתלוש את מיספר־הטלפון).
כאשר יש תופעה חדשה, משתדל השלם הזה
להעניק לה שם מתאים. גם הפעם הרגשנו בצורך,
במילה חדשה.

• אבל מדור ת ס רו רי ס מקלו ה לדזזח, ב־

1 7ביב• 2

• ב לי

(שנה אחת לנישואין) :את חתונת־העץ (חמש
שנים) :את חתונת״הפח(עשר שנים) :את חתונת־הבדולח
( 15 שנים) ואת חתונת־החרסינה (20
אלה זהבי, פתודוזיקזזה
שנה)•

המצאנו מילה כזאת, והיא הפכה כותרת הרשימה
:״מודעץ״ .טרחנו גם לנקד את המילה.
מדוע אני מספר על כך כאן?
השבוע הודיעה עיריית תל־אביב שהיא המציאה
פאטנט חדש — לוח־עץ המחובר לעצים, כדי
לאפשר לאזרחים להדביק עליהם את המודעות
המאולתרות האלה, מבלי לפגוע בעץ עצמו.
החלטה טובה ונבונה. אלא מאי? העירייה גם
נתנה להמצאה שם- :מודעץ״.
שמעתי שכמה אנשים כבר התפארו בפומבי
והדליפו לעיתונאים שהם־הם שהמציאו את המילה
הגאונית החדשה.
אין זכות־יוצרים על מילים, ואנחנו שמחים על
כל מילה חדשה שלנו הנכנסת לשימוש כללי. הרי
בכך אנחנו חפצים, אך האם לא היה זה נאה מצד
עיריית תל־אביב להודיע, יחד עם הנהגת הפא־טנט,
על מקורה של המילה שהיא משתמשת בה?
אשת מיסתורית
״סופשבוע״ ,מרסן! של מעריב, הקדיש
כמה עמודים לניסים זווילי, עסקן מיפלגת־הע־

משוררים אלתרמן ושלונסקי(בחולצה לבנה)1950 ,
.אזי חצה רק טהר
ובהמשך האחרון של הסידרה מדובר על בן בכור
ויחיד שעומד להיוולד, ונולד לו, אח, תינוק.
השאלה שלי היא: האם כל האמור בכתבה זאת
טוב גם למיקרה של בת בכורה ויחידה שנולד לה
אח, תינוק או בן בכור ויחיד שנולדת לו אחות,
יעל ארבל, השלי
תינוקת?

זיברומת־נעורים
עוד על ראשי-תיבות (״מיכתבים״,
העולם הזה 18.2.88 והלאה).
למה להיטפל לצה״ל בנושא מגיפת ראשי־ה־תיבות.
הלא זה פטנט עברי ישן, גם אצל הראשונים,
מימים ימימה, וגם אצל האחרונים.
זכורני, שבימי נעוריי, בתל־אביב הקטנה, קבע
מי שקבע, כי שם בית־קפה המשוררים של אותם
ימים (נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, ש .שלום
וכס, אררט שברחוב אלנבי, הולם בדיוק את
יכולתם הכספית של מבקריו.
ארר־ט — אני רוצה רק טה!
בנימין שוורץ, תל־אביב

השדכנית מהמגילה

העמוד מנובמבר 1985
אין זמודיוצרים
בודה ואיש הסוכנות היהודית, פרי־עטה של אחת
שרית פוקס.
בכתבה זו יש תעלומה, מין חידון. לאורך כל
הכתבה מופיעה עיתונאית מיסתורית. מסתבר
לקורא שזווילי נתן ראיון ראשון לאותה עיתונאית,
והוא מסביר מה אמר לאותה עיתונאית ומדוע
אמר לה מה שאמר.
בשום מקום לא נאמר בכתבה מי היתה אותה
עיתונאית עטופת־מיסתורין, והיכן פורסמו הדברים
שעליהם מדובר. עיתונאית אלמונית בעיתון
אלמוני.
הכוונה היא כמובן לדפנה ברק, ולראיון חושפני
מאוד שנתן לה זווילי מעל עמודי העזלם הזה

סברתי שמינהג פסול זה כבר עבר מן העולם.
אך נדמה שבכל פעם יש דור חדש, המתחיל, מן
ההתחלה, בכל מחלות־הילדות של העיתונות הישראלית.

השם היאה למדור מיכתבים לרו־תי.
אני
מתלבטת כבר זמן רב בשאלה נכבדה.
מדוע מדור המיכחבים לרות׳ נקרא מינתבים לרוח•
.הלא העורכת של מדור״השידוכים הזה(סליחה
על הביטוי, אבל הוא מובא בכוונה טובה) היא
נעמי רון. האם לא יהיה יותר נכון לקרוא למדור
מיכתבים לנעמי?
והלא נעמי היא גם, מאז ומתמיד, שדכנית ששמה
הולך לפניה. צריך רק לפתוח את מגילת־רות
ולקרוא כיצד שירכה נעמי את רות, כלתה
האלמנה, לבועז- :ורחצת וסכת ושמת שימלתך

עלייך וירדת הגורן
רות גולדברג, ירושלים

חתונות מוחמצות
על חתונות־יובל.
מדור תמרורים אמנם לא התייחס לזה והוא לא
דיווח, בשבוע שעבר, שהוריי היקרים, רות וברוך
זהבי, שניהם ילידי פתח־תיקווה, בניהם של פרר־סנים
ותיקים בבירת־השרון, שהסבו את מיקצו־עות
אבותיהם והיו לרואי־חשבון, חגגו את חתו־נת־הכסף
שלהם ( 25 שנה לנישואיהם, ביום א׳
באדר תשכ״ד).
אבל בהזדמנות זאת גילה לי החבר שלי,
סטודנט־עולה מארצות־הברית, כי, לפי המקובל
במולדתו, החמיצו הוריי משך 25 שנות נישואיהם
לפחות חמש -חתונות״ :את חתונת־הנייר שלהם

״זד 25 שנה, על חתתת ־ הז ה ב ( 50 שנה לכי-
שלאין) של ח ת ובייל זהבי.

הגברת והסרט
על אורחים בהצגת בכורה(״אנשים״,
העולם הזה .)8.2.89
• גברת שרה דוידוביץ לא הוזמנו; באופן
רישמי להצגת־הבכורה
של סירטנו, זעידת ואד
זה. בירושלים.
• מ עו ל ם לא דובר
על הזמנת הגברת חי ד ד
ביץ לגרמניה.
• נכון שחברת־ההפ־קה
אינפאפילם ממינכן
ודואט, יועצי־תיקשורת,
מירושלים החליטו, מייד
אחרי ההקרנה המוצלחת
של ועידת זאנזה, להעדוידוביץ
ניק
לצה״ל ולמוסדות
חינוכיים שונים 250 קלטות של הסרט.
מוניקה גולד, עוזרת למזהל,
אינפאפילם. מיזם

המנוח דל
על שבחיהם של כפשרים.
באחרונה נתקלתי על דפי העולם הזה. לעיתים
קרובות, בראשי־התיבות ז״ל אחרי שמו של
אדם שהלך לעולמו.
אני קצת מתפלא על העולם הזה המתקדם,
ההגיוני, פקוח־העיניים, שגם הוא נוהג כאמצעי־התיקשורת
האחרים, השמרנים והמתחסדים.
מה זה ז״ל? זיכרונו לברכה!
עם היד על הלב, כל מי שמציינים אחרי שמו
ז״ל, באמת ראוי זיכרונו לברכה?
הרבה יותר נראה לי לציין אחרי שמו של אדם
שהלך לעולמו(ויהיה זיכרונו אשר יהיה) ,כפי
שנוהגים אמצעי־התיקשורת בעולם הגדול — המנוח.

נותן את הכבוד הראוי למת, בלי לחלק לו
ציונים המגיעים(או שאינם מגיעים) לו.
אפי קיש, תל־אביב

כ תוב תהמערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 11 341667ז!\/ץ1¥1ח.
העולם הזה 2686

דארק הנ חלי ם מזו־הסג .,ג ם עירחנו

1יה 01

ך * מילחמה בזיהום הסביבה החלה.
1 1באיחור של כמה עשרות שנים נאלץ גם המימסד הפוליטי
המפגר לשים את ליבו — או לפחות לתת את דעתו — להשחתת
הארץ.

הנחלים הסבו לביבים. האוויר מורעל. אתרים היסטוריים
נהרסים. ערכי-נוף, שאין להם תחליף, מושחתים
בלא־תקנה.
הוחלט להקים מישרד לאיכות־הסביבה. אמנם גם על כך
התלקחה מילחמת גוג ומגוג, וכל שר לוחם בשיניו ובציפורניו על
כל חלקיק של מחלקה ואגף. אבל הנושא מונח לפחות על השולחן.
לא כן מילחמה אחרת, שאינה פחות חשובה בעיניי.

המילחמה בזיהום השפה.
ך* י בעיון שיטחי בעיתון עברי — כ ל עיתון עברי — כדי
1להיתקל בסימנים של זילזול מוחלט בשפה.
אינני מתכוון כאן לשגיאות־דפוס — שגם עליהן אין לסלוח.
עיתון יומי, המעסיק מאות עובדים — מדוע לא יעסיק עובד אחד
או שניים נוספים כדי להבטיח דבר שהוא מובן מאליו בעיתון
אמריקאי או אירופי — עמודים בלי שגיאות?

אני מתכוון כאן לתופעה הרבה יותר חמורה:
הבורות הלשונית של רבים וטובים מעיתונאי ישראל.

ביו

השפה העברית יצרה ערכי־תרבות יחידים־במינם. יש פרקים
בתנ״ך המהממים ביופיים — והיופי הזה, זינוק זה של הרוח
האנושית אל־על, מבוטאים במילים עבריות, בפסוקים עבריים.

ואף שהתנ״ך תורגם לשפות רבות, ובכולן הוא
יצירה גדולה, צדק דויד בן־גוריון כשאמר שקריאת
התנ״ך בתירגום היא בנשיקה מבעד למיטפחת.

שר לבטא את כוונתי במדוייק, אין לי גם הכושר לחשוב
במדוייק. הכל נעשה ״בערך״ ,״כמעט״.
כאשר בריטי משכיל רוצה לבטא מחשבה מסויימת, הוא יכול
לבחור בין חצי־תריסר מילים חלופיות, שיש ביניהן הבדלים דקים
של משמעויות, של גוונים, של נואנסים. הוא יכול לדקדק לגמרי
בביטוי כוונתו. ברצותו להתלוצץ, ללעוג, ללגלג, לציין, לשבח
— לכל כוונה יתאים את המילה הנכונה בדיוק.

כאשר לרשותו של נכה-לשון עומדת מילה אחת
בלבד, וגם היא שגוייה — מה הוא יכול להביא, מלבד
כוונה גסה, תרתי־משמע?
בעולם של טכנולוגיה מודרנית, של מדעים מדוייקים, כאשר
יש יותר ויותר צורך בדיוק נמרץ, אובדן השפה הוא אסון. הוא
מכריח את המדען הישראלי לעבור מעברית קלוקלת לאנגלית.

§!1111§!1

*ץ כל המיפעלים הכבירים שחוללנו בארץ הזאת ב־ססו הש־
^ /נים האחרונות, החייאת השפה העברית הוא המופלא ביותר.

זהו מיפעל שאין לו אח ורע בעולם. לא האירים ולא
הבאסקים, לא ממציאי האספראנטו ולא מחיי השפה
הלאטינית הצליחו בכך.
סור הצלחתנו עדיין עטוף מיסתורין. יש בה.משהו מיסטי.
מה גם שאיש לא תיכנן זאת. אבות הציונות לא חלמו כלל על
החייאת השפה העברית, ואף לא רצו בה.

תיאודור הרצל ,״חוזה המדינה״ ,לא חזה את
החייאת השפה העברית, ואף לעג לעצם הרעיון.

״אולי סבור מישהו שיש קושי בכך שאין לנו עוד שפה
משותפת. הרי איננו יכולים לדבר עברית איש אל רעהו,״ לעג
הרצל במדינת היהודיס, הספר שחולל את המיפעל הציוני .״מי
מאיתנו יודע די עברית כדי לבקש בשפה זו כרטיס״רכבת? אין דבר
כזה״.
מה יקרה? כל אחד ידבק בשפת מולדתו, הציע הרצל. האידיש
תבוטל כליל .״ניגמל מניבי־הז׳רגון המדולדלים והמדוכאים...
לשונות־הגטו ובסופו של דבר ,״השפה שתהיה מועילה ביותר
לקשר הכללי תתגבר ותהיה, בלי כפייה, השפה העיקרית ״.אין
ספק שהרצל התכוון לשפה הגרמנית, וכך גם הבטיח לשליטי־גרמניה.

בשעה שהחלו יהודים להתרכז בארץ, כאילו
הופעל מכניזם סמוי. העם רצה בשפה העברית,
והראשונים דבקו בה בקנאות. כך קם הפלא הזה,
שאנחנו רגילים לו כיום כמו לאוויר.

היתכן שעיתון אמריקאי יקבל לעבודה עיתונאי, ולוא זוטר.
שבזוטר, שאינו שולט בשפה האנגלית? היתכן עיתונאי גרמני,
צרפתי, רוסי או ספרדי הכותב את שפת־אמו בשגיאות גסות?
העיתונות היא מכשיר של תיקשורת כתובה. כלי־העבודה
הבסיסי שלה הוא השפה. כאשר העיתונים מזלזלים במכשיר זה, מי
יכבד אותו — או אותם?
ברדיו ובטלוויזיה המצב אינו הרבה יותר טוב. החדשות מנוסחות
היטב. אך ברגע שנשמע קולו של כתב המוסר כתבה
״מהשטח״ — עלולות השגיאות הגסות לרדוף זו את זו.
כלי־התיקשורת האלקטרוניים מרבים בראיונות. מופיעים בהם
לא רק עוברים־ושבים ברחוב בבית־שאן, אלא גם פרופסורים
מכובדים מירושלים, פוליטיקאים, בנקאים. רבים מאלה מבקשים
להדהים במילים מפוצצות, בעברית ובלועזית (לעיתים קרובות
מבוטאות המילים הלועזיות בצורה שגויה, אבל זה סיפור אחר).
ובין כל המילים המפוצצות, האמורות להציג לראווה את רמת־ההשכלה
הגבוהה של הדוברים, נשמעות שגיאות כה בסיסיות, כה
מהותיות, עד כי ברור שאין לאיש מושג אמיתי בשפתו.

מכל יצירותינו במאה הזאת, זוהי היצירה המדהימה ביותר.
יותר מאשר ההתיישבות העובדת, הקיבוץ והמושב. יותר מאשר
ערינו וכפרינו. יותר מאשר צה״ל.

השפה העברית החדשה היא ביטוי ליצירה
הלאומית הישראלית, לשיא יצירתנו התרבותית
הקיבוצית. היא עיצבה את אופי חברתנו ומדינתנו.

אילו התגשמה נבואתו של הרצל, ושפתנו הלאומית היתה כיום
גרמנית, או אנגלית — היש ספק בכך שהיינו כיום מדינה אחרת
לגמרי?
י י זיהום הסביבה יש אידיאולוגיה. כל מזהמי הנחלים
/ומרעילי האוויר מעלים על נס את הקידמה התעשייתית.
ארובה הפולטת עשן שחור מסמלת את הקידמה, נחל שבו הורעלו
הדגים מסמל את כוח־היצירה.

אין לתופעה זו אח ורע בעולם. מקובל בעמים
מסויימים שחסרי-השכלה מדברים בשגיאות. אך
בשום מקום בעולם אין בני המעמד המשכיל, העילית
התרבותית והחברתית, הפרופסורים וחברי־הפר־למנט,
מדברים בשפה משובשת.

בעיית לשונית

למזהמי השפה יש אידיאולוגיה מתוחכמת עוד
יותר. הבורות השחצנית מתעטפת באיצטלה של
קידמה, של מודרניות, של נעורים, של חיים שוקקים.
זיהופ-השפה הוא}י.11

*^נחנו ארץ־הגירה. רבים מאזרחי ישראל נולדו מחוץ
לגבולותיה, ושפת־אמם אינה עברית. לכל מי שבא ארצה
כמבוגר יש לסלוח. מותר לו לשגות.
אבל בכל מערכות־החיים בארץ שולטים כיום ילידי־הארץ,
אנשים שהעברית היא שפת־אמם, ולמעשה השפה היחידה שהם
שולטים בה. אם אפשר לקרוא לזה ״שליטה״.

הוא מקשה עליו את ההתחרות עם עמיתים ביפאן, בקוריאה
ובגרמניה, שכולם צויידו בגן־הילדים ובבית־הספר במכשיר לשוני
מדוייק.
אובדן הדיוק הוא אחת המחלות של החברה הישראלית.
השרברב בבית יתקן את הברז ב 90 פועל־המוסך יתקן את
המכונית או את הטנק ב־&יסע. המפקד או הפקיד ימלאו את
המשימה ב־^ ,90 בית״החרושת יספק את הסחורה (גם למזמינים
זרים) באיכות של 90 בזמן של ^. 110

פירסומאים מתפארים במודעות משובשות(״אם היה ראש־עיר
אחר מיפלגות פוליטיות מפרסמות מודעות בשפה קלוקלת
(״יש לנו את העקרונות עיתונאים מעניקים לכתבות כותרות
שגויות, המסלפות כליל את כוונת הדברים(״הסופר מתחרה מול
אלוהים״ ,כשהכוונה היא ״הסופר מתחרה עם אלוהים״).
מי שמנסה לדבוק בעברית טובה נחשב כמייושן, כמי שאבד
עליו הכלח. להיות מודרני, להיות א ,1פירושו לדבר בשפה
משובשת יותר ויותר.

החניכים האלה של מערכת־החינוך הישראלית הם
ברובם נכי־לשון.
פרופסורים מכובדים יאמרו ״יש לי את זה״ ו״אין לי את זה״.
חברי־כנסת נכבדים ינאמו ״בגלל ש פרשן־טלוויזיה חשוב
ידווח כי ״צד״ל הוריק כפר לבנוני״ .עיתונאים יכתבו ״נהנתי״
ו״העלתי״ ,כשהם מתכוונים לומר ״נהניתי״ ו״העליתי״ .כולם
כאחד יגידו ״אם הייתי רוצה״...

אילו היה זה שלב־מעבר, ניחא. אבל אין לי ספק,
מתוך התבוננות רבת-שנים, כי כל שנתון גורע
מקודמו. זיהום־השפה מחמיר והולך.

יש לכך סיבה פשוטה: בינתיים עברה ההוראה מידי הוותיקים,
שלמדו עברית כהלכה, בחו״ל או בארץ, ושהשפה היתה חשובה
ויקרה להם, לידי חניכי בית־הספר הישראלי, ששפתם קלוקלת.
כאשר אלה מחנכים דור חדש, מוכרחה השפה להידרדר עוד ועוד.

כאשר נחל הופך ביב־שופכין, הכל מריחים. כאשר
נוף יפהפה מתמלא בשיכונים מכוערים, הבל רואים.
כאשר עשן שחור ממלא את חלל עמק-זבולון, אי־אפשר
להתעלם מזה. אך זיהום־השפה מתפשט בשקט,
כמו וירום בגוף. אין לו ריח.
^ אם זה חשוב בכלל? האין לנו דאגות חמורות יותר? האין כאן
\ 1הקפדה יתרה של יפי־נפש, המקפידים על קוצו של יור?

לא. זה חשוב. זה חשוב מאוד-מאוד.

השפה היא מכשיר של מחשבה ומכשיר של תיקשורת.

כאשר השפה משתבשת, היא מאבדת את דיוקנה.
אין עוד משמעות ברורה למילים. וכאשר אין לי הכו
נוצרת
באן תרבות-חיים של 90 שאותה היטיב
השר יצחק מודעי לבטא בשעתו, כשציין לשבח את
כישוריו.

אנחנו הורסים במו ידינו את היקר באוצרותינו.
כמו החברה הישראלית כולה, הפכה השפה גסה,
עניה, בלתי־מתוחכמת, בלתי-מדוייקת.

שיבוש השפה ממלא תפקיד חשוב בהידרדרות זו, משפיע עליה
ומושפע ממנה.
ך מעבר לנזק מעשי זה — אובדן השפה המדוייקת — יש
נזק חשוב יותר, עמוק יותר.
השפה אינה רק מכשיר־עבודה. השפה היא יצירה אסתטית.

השפה היא תרבות.
בהיכנסנו להיכל של שפה, קורא לנו קול :״של נעליך מעל
רגליך!״
השפה דמוייה לקאתדרלה גותית או למיסגד עתיק. היא מיבנה
כביר, מעשה־אמנות עוצר־נשימה, אשר דורות־דורות של אמנים
ואומנים אלמוניים עמלו עליו.
כל שפה — אנגלית כיפאנית, צרפתית כערבית, ואני משער
גם שפות של ״פראים״ בחלקי־תבל שונים — היא כסימפוניה של
בטהובן, כפסל של מיכאל אנג׳לו, כציור של רמבראנט. כל אלה
ביחד, ועוד הרבה יותר.
רק מטורף יטול לידו פטיש כדי להוריד אצבע לפסל ״דויד״ ,או
סכין כדי לחתוך את הבד של ״מונה ליזה״ .אך כל שוויצר ישראלי
מנופח יתעלל בשפה העברית בלי מחשבה יתרה.

נפלה בחלקנו שפה יפהפיה.
אמנם, איש אינו יכול לומר כי שפה מסויימת יפה מרעותה. כל
שפה היא יצירת־אמנות שלמה בפני עצמה. אך מי יפקפק ביפי
שפתנו?

1111 ) 7 1

ף* וודאי, אין השפה קופאת על שמריה. השפה היא מכשיר
₪1אנושי, חלק מהחיים, והיא מתפתחת ומשתנה ומתקדמת
כחיים עצמם.
אני רחוק מלהיות שמרן לשוני. עזרתי לעצב את השפה
העברית העיתונאית. גאוותי על עשרות המילים שעיצבתי,
שהפכו חלק מהשפה.
יתר על כן, לצד השפה התיקנית קיימת שפת״הסלאנג, וגם לה
יש קיום לגיטימי. היא מעשירה את שפת־הדיבור ומוסיפה לה
חיות.

אולם אין לכל אלה ולא בלום עם שיבוש השפה
התיקנית עצמה בידי עם בורים מתייהרים.
יש אומרים :״אם זה מובן לכולם, אז זה בסדר ״.או :״אם מדברים
ככה, סימן שכך צריך להיות״.
לא רובים ולא יער. כאשר אומרים האומרים ״זה נראה לי״,
כשהם מתכוונים ל״זה נראה לי״ — זה מובן אולי, לכל. יאבל זה
מטשטש את הכוונה( .זה נראה לי בעבר או נראה לי עכשיו?) וזה
הורס את יפי השפה עצמה. זה פוגע ביצירתנו התרבותית.
ובלעדיה — מה אנחנו? מדוע אנחנו חיים כאן, בארץ העברית,
ולא בלוס־אנג׳לס?

קם לנו גדוד של מגיני הסביבה. היכן גדוד מגיני
השפה?

זההיה סקוב של
ענה הוא בתחילה, אלא שהעובדות
מעניינות יותר.
כנער היה זאמטלבה חבר באירגון
הנוער ההיטלראי. כשבגר התגייס ל־וואפן־אס־אס.
על העובדות האלה אין
הוא חולק. אך כהמשך ישיר לדבריו
אומר :״לא ראיתי, לא שמעתי, לא
נטלתי חלק בכל מעשי הזוועות!״

בחזית
״ הרוסית
^ עיר דורטמונד נמצאת כ־ססו
( 1קילומטר צפונית לעיר קלן. היא
מונה 600 אלף תושבים, ובאיזור מצויים
מיכרות־פחם ומחצבי־ברזל. היא
מהווה צומת מרכזית של מסילות״בר־זל,
ומשום־כך מילאה תפקיד מרכזי
במכונת״המילחמה הנאצית.
זאמסלבה נולד בה ב־ . 1926 אביו
עבד במיכרות, ואמו היתה עקרת־בית.
היו לו שני אחים ואחות. מישפחה גרמנית
ממוצעת.

העולם

הוד

זאמטלבה. שנתיים קודם לכן התרחש
״ליל הבדולח״ .והוא עצמו סיפר:
״ראיתי כיצד מוציאים יהודים מבית-
החרושת שהיה בקירבת־מקום.״
קשה לקבל את השילוש הקדוש ״לא
ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי,״ במיק־רה
זה .״מה שהבנתי הוא שנאמר על
היהודים שעד עכשיו היו להם עסקים
טובים, ועכשיו הגיע הזמן שיעבדו.״
ב״ , 1942 כשהיה בן , 16 גויים ל״ש־רות
עבודה״ הנאצי. זאמטלבה עבד
בבית־חרושת לייצור חומר״בעירה. מתוך
קבוצה זו התחילו לגייס לשורות
הוואפדאם־אס. בספטמבר 1943 גם
הוא גוייס. לוואפן־אס־אס גוייסו הבחורים
הבריאים, החזקים, מי שספגו את
האידיאולוגיה הנאצית ולא עירערו
עליה.
זאמטלבה אמר לצוות העולם הזה
שהוא שירת כסמל בשיריון של הוואפן-
אס־אס, תחילה באוקריאנה ואחר־כך
בחזית הצרפתית .״הייתי בסך־הכל
סמל. לא הייתי קצין ולא הייתי מעוניין

אישה 1) 1זביקוו
9י* ידיעה הממה כמה אנשים ביש!
1ר אל.
זה היה אחרי ניצחון הניאו־נאצים
בבחירות בעיר ברלין. מנהיג המיפלגה,
פראנץ שנהובר, רואיין אחרי שמיפלג־תו
זכתה ב־6ו. 5ז של הקולות — וכך
עלתה מן האין לעמדת־זינוק מסוכנת.
כאשר הטיחו המראיינים של דר
שפעל בפני שנהובר שהוא שירת ב־מילחמת־העולם
כקצין בשורות הווא־פן־אס־אס,
הגיב :״אני לא מבין מדוע
אחרים, שהיו חיילים בוואפן־אס״אס,
יכולים למלא עמדות קובעות במדינה
שלנו. קחו, למשל, את ראש עיריית
דורטמונד מטעם המיפלגה הסוציאל־דמוקראטית,
זאמטלבה\
גער היטלראי

^ ידיעה הממה קומץ ישראלים
1 1בגלל סיבה פשוטה, שהניאו־נאצי
לא ידע אותה: שבאותה עת עצמה היה
זאמטלבה בישראל. ולא סתם כתייר
מזדמן, אלא כאורח־כבוד של עיריית־

נתניה.
אחרי ש״העולם הזה״ פירסם בשבוע
שעבר את הסקופ במדור תשקיף, התעטפה
העיתונות בשתיקה מוזרה. תחת
שהידיעה תגרום לסערה ציבורית למוד
רת־היום, שתקו הכל.
צוות השלם הזה יצא לראיין את
גונטר זאמטלבה. הוא מצא אותו במלון
העתות בנתניה, שעות מעטות לפני
שעמד להמריא לגרמניה. הוא בא ארצה
כדי לחנוך אולם על שם העיר דורטמונד
— עיר־תאומה לנתניה — בהיכל
התרסת החדש של נתניה.
יום לפני כן, ביום השלישי בערב,
ברחבת היכל התרמת, תחת גשס״זל־עפות,
עמדו זאמטלבה וחמשת חבריו
למישלחת, וחזו בחדון האור־קולי, שנעשה
לכבוד המאורע. כשהוא חבוש
מיגבעת ולבוש במעיל־גשם ארוך, הוא
הצטנף בקרב המארחים המקומיים.
אביר מולד, מנהל אגף־התרבות
בעיריית נתניה, ניסה למנוע מצוות
העולם הזה לשוחח עם זאמטלבה, והציע
לראיינו רק למחרת היום.

כשנפתחו שערי היכל התרבות,
הוכנס זאמטלבה, יחד עם שאר המכובדים,
לחדר־האורחים־החשובים. משם
עברה הפמלייה כולה לסעוד במיסעדה
סינית ולמסיבת־קוקטייל.
למחרת בבוקר המתין זאמטלבה בח־דר־הכניסה
של בית־המלון. אברהם בר־מנחם,
מי שהיה בעבר ראש־עיריית־נתניה,
הצטרף לראיון כמתורגמן, שכן
זאמטלבה מתקשה להתבטא בשפה האנגלית.
נראה
היה שהוא נבוך, אך מוכן

ב־ 1933 נפטר אביו. בשנה זו עלה
היטלר לשילטון, בראש המיפלגה הנאצית.
אחרי
שנפטר אביו, היה עול־הפת־סה
מוטל על כתפי האם, שנאלצה לעבוד
כעוזרת־בית.
גונטר הצעיר נסחף בזרם שהלך וגאה,
והצטרף לשורות הנוער ההיטלראי.
״נדבקתי בשימחה ובהתלהבות של האידיאולוגיה
הנאצית, כפי שקרה לכל
בני־הנוער,״ הוא הסביר להשלם הזה.
אחיו, המבוגר ממנו, היה מחוץ

להיות קצין. במשך כל המילחמה לא
ידעתי על הדברים שעשו ליהודים. לא
ראיתי דבר. רק אחרי המילחמה, כשהייתי
במחנה־שבויים בידי האמריקאים,
הם הראו לי תמונות. הייתי בהלם.״

די תמוה, בהתחשב בעובדה שי־ *״י
חירות הוואפן־אס־אס דאגו לאספקת
ידיים עובדות מקרב היושבים במחנות־הריכוז,
היו במגע רצוף עם האוכלוסיה
בשטחים הכבושים והיו אמונים על
האידיאולוגיה הנאצית .״הוואפן־אס־

מה היה הוואפן־אס־אס?

האירגון א ס־ א ס (קיצור של המילים הגרמניות שוץ־סטאפל,
פלוגת-מגן) נוסד נ ־ 925ג, כיחידת״עילית, שנועדה להיות המישמר
והמכשיר הפרסי של המנהיג, לעומת האירגון ההמוני הגדול יותר,
האס״אה (״שטורם אבסיילונג, פלוגת־סער) .בראש האס -אס עמד
היינריך הימלד, מגדל״עופות לשעבר.
ה אס־ אס היה חוט־השידרה של מישטר־הטרור הנאצי, עוד לפני
מילחמת-העולם. אנשיו הם שערכו, בפקודת הפירר, את הטבח
באנשי האס״אה ב . 1934-אנשי האס״אט היו מופקדים על מחמת־הריכוז,
שהטילו א ת אי מתם על גרמניה כולה. הם ציוותו א ת
המישטרה החשאית(״גסטאפו״) ,ולאחר״מכן א ת מחנות־המוות. גם
אדולף אייכמן היה איש־הס״ס, וכמוהו ריינהארט היידריך, שניהל
א ת ועידת ואנזה, שבה תוכנן ״הפיתרון הסופי״.
ב־ ,1940 דחף הימלר להק מת הוואפן־אס־אס (תרגום מילולי:
אס־אס-הנ שק, ה אס־ א ס החמוש) ,כדי להבטיח לאירגון שלו חלק
במילחמה. גוף זה כלל בסוף המילחמה 38 אוגדות, ובהן 800 אלף
חיילים -חלק די ניכר של העוצמה הצבאית הגרמנית.
אוגדות הוואבן־אס-אס שירתו בכל החזיתות, ונחשבו כיחידות־העילית
של הצבא הגרמני, אף שלא היו שייכות לצבא עצמו. היו להן
פיקוד ומינהל עצמאיים, בפיקודו של היינריף הימלר, אך במיבצעים
צבאיים היו כפופות למפקדי החזיתות, שהיו אנשי הוורמאכט.
לוואפן*אס־אס התגייסו מתנדבים, חדורי הרוח הנאצית, ובמשך
הזמן מולאו השורות גם במגוייסי־חובה. אולם גם אלה, שמנו כש ליש,
נבחרו מבין המגוייסים בעל המוטיווציה הנאצית המוגברת, על
פי מיבחן גיזעי קפדני, בעיקר משורות חברי הנוער ההיטלראי -
אירגון־הנוער הנאצי.
במישפטי״נירגברג, שבהם נשפטו הפושעים הנאציים אחרי ה-
מילחמה הוגדר הוופאן־אס־אס כאירגון פושע. נאמר כי אנשיו הרגו
שבויים, טבחו אזרחים ולקחו חלק במעשי־זוועה רבים.

אלרואי וזאמטלבה בטכס חנוכת אולם דורטמונד
.נדבקתי כשימחה ובהתלהבות של האידיאולוגיה הנאצית״...
לבית. כשבא לביקור וראה את הצעיר
נפשית לשאלות שנשאלו. הוא ידע
לובש את מדי הנוער ההיטלראי, גער
שעיקר השאלות יתמקדו בעברו הנאבו
ואמר לו לפשוט אותם מיד. גונטר
צי, וכשהבחין שאני מפקפק בדבריו
לא הבין על מה המהומה והמשיך
מיהר להכריז שיש בידיו כל המיסמכים
ללבוש את המדים בגאון ובשימחה.
הדרושים, ושיש באפשרותו להוכיח את
״המגמה לחינוך נאצי היתה לא רק
אמיתות דבריו. מדי פעם דאג להזכיר
בתנועת־הנוער. היא היתה מורגשת
את ידידותו הרבה לישראל, את חבריו
יותר בבית־הספר שבו למדתי. צריך
הרבים כאן ואת ביקוריו הרבים בארץ.
להבץ שהנאציזם היה בכל תחומי־זהו
לו הביקור הקמישי. לפני שמונה
החיים.״
שנים כרת ברית־ערים־תאומות עם
כשהיה בן 12 נשלח למחנודנוער,
עיריית־נתניה.
כששואלים גרמני מעל לגיל * 60 שבו התחיל לקבל אימון צבאי, כשאר
בני־הנוער, חברי הנוער ההיטלראי.
היכן היה בזמן המילחמה, התשובה
״כשהייתי בן , 14 התחלתי להבין את
המתקבלת על־פי רוב היא ״הייתי בחזית
הרוסית״ ,או ״הייתי שבוי״ .כך גם
משמעות תורת־הגזע הנאצית,״ אמר

אס התאים יותר לתפקידים המיוחדים
שיש לפותרם בחבלי הכיבוש, בשל אימונם
המרובה בענייני גזע ולאומיות,״
נכתב בכתב־התביעה של נאשמי מיש־פטי־נירנברג.

כועסים

עליך

ך י תום המילחמה חזר זאמטלבה
^ לעיר דורטמונד. הוא התחיל לעבוד
בכריית פחם, בבית־יציקה, נעשה
פעיל באיגוד־העובדים. את הקאריירה
הפוליטית שלו התחיל שם.
הוא הצטרף למיפלגה הסוציאל־

ו>ווח־הנבוד של עיו־ת נתניה היה איש האס־אס!
,דמוקרטית- .אבי, שהיה כורה־פחם, היה
לפני המילחמה חבר במיפלגה הסוצ־יאל־רמוקרטית.
מכיוון שגם אני עבדתי
במיכרה אחרי המילחמה, היה טיבעי
שאלך לכיוון האיגודים המיקצועיים
ושמאלה.״
לפני 16 שנה נבחר כראש עיריית
דורטמונד- .המנהיגות של המיפלגה
הסוציאל־דמוקרטית יודעת על עברי.
מעולם לא הסתרתי דבר,״ אמר- .הני־או־נאצים
הם סכנה גדולה יותר עבורנו
מאשר עבורכם, בגלל השם הרע שהם
מוציאים לגרמניה. אי־אפשר שגרמנים
ידברו כמוהם!כיצד אני מסביר את עליית כוחם?עלייתם נעוצה בשגיאות שעשו המיפ־לגות
הדמוקרטיות. זו ריאקציה של
האזרחים, בני המעמד הבינוני, החוששים
לרכושם ולעבודתם.
מדוע טוענים שגם אני השתתפתיבפשעי הנאצים? זה בגלל הכעס של
הניאו־נאצים על כך שרוב מי שיש להם

גים מהמחנה הנאצי. זה מה שמרגיז
אותם. אנחנו לא אשמים, אבל אנחנו
אחראים למה שקרה.״

לא ידע!״
ך סני שמונה שנים נחתמה ברית/ערים־תאומות
בין העיר דורטמונד
לבין נתניה. קיימת ועדה בינמישרדית,
שנציג מישרד־החוץ שותף בה, וזו דנה
ומאשרת את חתימת הברית. באשר
לגרמניה, אם מדובר בעיר שבה קיימים
גילויים של נאציזם או אנטי־שמיות, או
שראש־העירייה שלה הוא בעל עבר
נאצי, אין הוועדה מאשרת. אלא שב־מיקרה
הזה הכלל הנהוג לא הופעל.
אבי רבינוביץ, רכז לקשרים בינלאומיים
של מרכז השילטון המקומי:
מרכז השילטון המקומי לא יכול לבדוק את עברו של אדם זה או אחר. לשם
כך הוא נעזר בשגרירות שלנו בגרמניה.
אם אין לנו ידיעה אחרת מתו־

תאומות. היו כאן קבוצות של עובדי־עירייה
מדורטמונד, שבאו להשתלם
בביח־ברל. נערכו שיחות בין הצדדים,
בתקופה שראובן קריגלר היה ראש־עיריית
נתניה. היו ביקורים הרריים,
וכר זה התפתח.
בדקנו את האנשים שאיתם היינובקשר, והתברר שהם נקיים מכל חשד.
ראש־עיריית דורטמונד הוא ידיד גדול
של ישראל. הוא שימש כיושב־ראש
מרכז השילטון המקומי בגרמניה, ומקובל
מאור בחוגי המיפלגה הסוציאל־דמוקרטית״.
האם
היותו ידיד־לישראל מנקה אותו
מכל חשד לעבר נאצי? -אנחנו יודעים
שהיה בוופאן־אס־אס ונלחם בחזית.
אנחנו יוצאים מההנחה שבגיל
צעיר, שבו גוייס, הוא לא בדיוק ידע מה
הוא עושה.״
אולם התמונה שונה במיקצת. האחראים
בעיריית־נתניה ידעו על עברו
של זאמטלבה, אך לא ייחסו לכך חשי־

הגרמני, ולא איש אם־אס. בדיקות לגבי
עברו העלו שהוא נקי מכל רבב, ועל־כן
גם התקבל בארץ פעמים רבות על־ידי
גורמים שונים, שכן היה יושב־ראש
מרכז השילטון המקומי בגרמניה. לכן
התקבל כאורח רישמי במרינת־ישר־אל.״
ומה
אם יתברר שזאמטלבה אכן היה
בשרות הוואפן־אס־אם?
אבי רבינוביץ- :הברית היא בין רשויות,
ולא בין אנשים. לא צריך לפסול
עיר שלמה בגלל איש אחד.״
אלון ליאל, דובר מישרד־החוץ:
הסכם־התאומות בין עיריית דורטמונדלבין נתניה אושר על־ידי מרכז השיל־טון
המקומי ומישרד־החוץ לפני שמונה
שנים, כאשר לא היה ידוע דבר על
עברו של ראש עיריית דורטמונד. מיש־רד־החוץ
מודאג מהמידע החדש על
עברו של האיש, והנושא נמצא בבדיקה.
אם יתברר שהמידע נכון, נגיע לשלב
המסקנות.״

ראש־עירייה זאמטלבה בנתניה
הפוטנציאל להשתייך למחנה שלהם
נמצא היום במחנה הדמוקרטי. זה נכון
^ שבפוטנציה הייתי יכול להשתייך למחנה
שלהם, וזה נכון לגבי מיליונים של

.לא ראיתי, לא שנועה׳ ,לא ידעתי!־
שבים במקום או ממישרד־החוץ שלנו,
אנו יוצאים מההנחה שהאיש נקי.״
אביר מולד- :הקשר שלנו התחיל
באמצעות קבוצות־ספדרט שהתחלפו.

זאמטלבה (משמאל) עם הרב לאו
.משלם לא הסתרתי את עברי!*

בות. הם לקחו על עצמם את תפקיד
הסולחים ומכפרי־העוונות.
דובר עיריית־נתניה, אבי אלהרר,
לא יודע מהו ההבדל בין יחידות הצבא
הגרמני לבין יחידות הוואפן־אס״אס.
ידוע לנו שהיה פעם איש״צבא. לאידוע לנו על היותו בוואפן־אס־אס.״
זאמטלבה אמר להשלם הזה שכבר
בביקורו הראשון בארץ סיפר לראשי
עיריית־נתניה על עברו, ולא הסתיר
את העובדה שהיה חייל בוואפן־אס־אס.
עובדה זו לכשעצמה תמוהה, שכן
כל אזרח גרמני, שגילו מעיד שיכול
היה להיות חייל בתקופה הנאצית, חייב
לפני ביקורו בארץ למלא טפסים מיוחדים,
שבהם הוא נשאל על מעשיו
בזמן המילחמה. כל מי שפעל בשרות
הנאצים נשללת ממנו האפשרות לבקר
בארץ. כיצד בכל־זאת הצליח לבוא
לביקור זו הפעם החמישית?
ראש־עיריית נתניה, יואל אלרואי
איש־הליכוד- :לפי מיטב ידיעתי, אין
להאשמות נגדו כל שחר. הקשר של
נתניה עם דורטמונד התחיל ב־, 1980
אחרי שמישרד־החוץ ערך בדיקה. לאור
העובדה שקשרינו עם גרמניה עדינים
במיוחד, נבדק עברו של ראש עיריית
דורטמונד, שמעולם לא הכחיש שהיה
חבר בנוער ההיטלראי, ככל בני־הנוער
דאז. אחר־כך הוא היה חייל בצבא

אלישיב בן־חורין, מי שהיה שגריר
ישראל בגרמניה עד : 1974״בשבילי,
כל מי שהיה בוואפן־אס־אס הוא פסול.
איש לא יאמר לי שהכריחו אותו. הוא
היה פסול אז ופסול גם היום. כשרותו

שנהובר במדי האם־אם ()1943
.סחע אחרים ׳מלי...־
או אי־כשרותו חלה לגבי כל דבר. אם
הוא לא כשר להיות מוזמן לארוחת־ערב
בשגרירות, הוא לא כשר גם לשום
דבר אחר מבחינתנו.
קורה שגם בבדיקה יסודית לאמגלים את עברו של אדם, ולפי ניסיוני
גם לא תמיד כל המוסדות, הקושרים
קשרים עם גרמניה, מבקשים את אישור
השגרירות לכך. בוודאי שהשגרירות
איננה שולטת בעיריות בארץ.
על אף העובדה שמערכת־היחסים עם גרמניה היא עדינה במיוחד, אין
שום קשר בין יחסים דיפלומטיים לבין
עברו של איש זה או אחר. אם האיש
סרח, יש להתייחס אליו בהתאם.
רב שילנסקי, יושב־ראש הכנסת:
לפני פחות משנה, כשהייתי בראשותועדת־הפנים של הכנסת, ביקרתי בנתניה.
מאוד התרשמתי מהדברים שראש-
העירייה הראה לנו. בסוף יום״הסיור הגענו
להיכל התרמת, שהיה בבנייה.
כשראיתי את האולם על־שם העיר דורטמונד
אמרתי לראש־העירייה, :כל
הטעם הטוב שהיה לי מהביקור התקלקל
עכשיו.׳
קיבלתי הזמנה לפתיחת היכלהתרמת, ולא נעניתי לה בגלל אותה
הסיבה. לדעתי, אסור לכרות ברית־ערים־תאומות
עם ערים בגרמניה. לצערי
הרב, המאבק שלנו אבוד. העוברות
קיימות בנתניה, ובכל מקום אחר בארץ.
אני יודע את המציאות. יש עוד הרבה
אנשים בארץ שהנושא כואב להם.
אם עיריית־חדרה חתמה על ברית־ערים־תאומות עם נירנברג, המצב
עלול עוד להגיע לידי כך שיחתמו
ברית־ערים־תאומות עם דכאו, ואז יאמרו:
מה אשמים תושבי דכאו היום?
צריך קצת רגישות, וזו חסרה לרבים
בקירבנו!
לולא הייתי יושב־ראש הכנסת,הייתי משמיע את קולי. אלא שעכשיו
אינני יכול להעלות הצעות־לסדר־היום,
ולא הצעות־חוק. חבל שכך המצב.״
ראשי
עיריית־נתניה ומרכז השיל־טון
המקומי מגינים בחירוף־נפש על
זאמטלבה. אלא שהוא עצמו אמר לה־עולם
הזה- :הייתי מבין אילו הישראלים
היו אומרים לי שאינני רצוי כאן.
אבל איש לא אמר לי זאת״.

יוסי עילדוד,

צילם: ציו; צפדיד ₪

זאמטלכה ואלרואי
.אף אחד לא אמר ל׳ שאני לא רצ1יר

בנזרעגז
אם תימשך מגמה זו, עלול להישפך
עוד דם רב.

העם
דבשער ציון

האם רצח החייל
בירושלים הזא אות
לבאות? זה יתכן.

התקוממות
פ ״!גלכמשל

זה קרה ביום אחד: חייל ישראלי,
איש ישיבת־הסרר, נרצח בכניסה לעיר
העתיקה. חייל ישראלי נעלם בדרום.
שלושה פלסטינים, אחד מהם ילד, נהרגו.
לצעיר פלסטיני נקטעו שתי ידיו
אחרי שהתחשמל כאשר ניסה להוריד
דגל פלסטיני מחוט־חשמל, לפי דרישת
החיילים.
בהריגת הפלסטינים לא היה חדש.
זה הפך אירוע יומיומי, שמעטים בישראל
עוד שמים אליו לב. לעומת זאת,
הריגת החייל בדקירת־סכין, בידי צעיר
פלסטיני שארב לו, היא מאורע חריג.
האם זה אות לבאות?
מי מעוניין? מנגנון־ההסברה ה־רישמי
עט על המיקרה כדי להוכיח כי
״אש״ף לא זנח את דרך־הטרור ״.ניסיונות
אלה נובעים מן האמונה הנאיבית
כאילו ניתן לשכנע את האמריקאים
להפסיק את ההידברות עם אש״ף, אם
יוכח כי אש״ף עוסק בטרור.
עצם הניסיון הזה מוכיח שהאמת
היא הפוכה: הפיגוע נוגד את האינטרסים
של הנהגת אש״ף. יש להניח כי
היה זה אקס פרטיזני של קבוצת צעירים,
שקצה נפשם בקו המתון של
אש״ף. יתכן שהם חברים באירגון קיצוני,
המבקש לסכל את מדיניותו של
יאסר ערפאת.
אך גם כך יש במיקרה זה לקח חשוב.
אם אש״ף לא יצליח להשיג הישגים
משמעותיים בעיקבות הכרתו בישראל
וההכרזה על הפסקת־הטרור, יבואו במקומו
יסודות קיצוניים הרבה יותר.
מירדן קדחתני. נערך עתה מי־רוץ
קדחתני בין שתי המגמות: מית־קפת־השלום
של אש״ף, שנועדה להנחיל
לעם הפלסטיני הישגים לאומיים
בדרך מדינית, והתגברות הקיצוניות
הלאומית ו/או הדתית.
במירוץ הזה יש תפקיד גם לישראל.
היא יכולה לעודד את המתונים על־ידי
תזוזה לכיוון של פיתרון, והיא יכולה,
להיפר, להקפיא כל תזוזה ובכך לעודד
את הקיצוניות הפלסטינית.
הקו הנוכחי של ממשלת־ישראל:
לעודד דווקא את הקיצוניות הפלסטינית,
כדי להימנע מן הצורך לשאת
ולתת על ״יהודה, שומרון וחבל עזה״.

גם המחייבים וגם
המתנגדים היו קצת
מגוחכים. אבד גם
בכך היה הגיון.

כל השבוע הפוליטי עמד בסימן הע־לייה־לרגל
לביתו של פייצל אל־חו־סייני,
המנהיג הפלסטיני ששוחרר מן
הכלא אחרי שתי תקופות של מעצר
מינהלי ״מטעמי ביטחון״.
היו לתופעה זו היבטים שונים.
הומוריסטים חגגו סביבה. ואכן, היא
לבשה צורה מגוחכת במיקצת, כאשר
כל חוג וכל עסקן מיהרו אל המנהיג
הפלסטיני, כדי לראות ולהיראות, להד
פיע בכלי־התיקשורת ולקבוע: אני
קיים.
כדבריו של יואל מרקוס בהארץ: הביקור
אצל אל־חוסייני הוא א .1צד
האופנה. שום עסקן הראוי־לשמו בצד
השמאלי של הזירה לא יכול היה להרשות
לעצמו שלא להיראות שם.
גימיק שמאלי. בצד הימני של
הזירה זה עורר רוגז רב. סיעת־הליכוד
אף הגיעה לשיא של גיחוך מצידה: היא
פנתה רישמית אל אנשי־המערך וביקשה
מהם להימנע מביקורים אלה.
שתי הגישות היו בעלות משמעות
סמוייה.
אנשי־השמאל, שעטו על פייצל אל־חוסייני,
מצאו שלל רב: הביקור אצל
הגבר הירושלמי איפשר להם לפסוח
על שתי הסעיפים. זה מנע מהם את
הצורך להיפגש עם אנשי־אש״ף —
מעשה שהוא בלתי״חוקי, ולדעת רבים
מהם גם בלתי־פופולרי. לא כדאי להסתכן.

מכיוון שפייצל אל־חוסייני מזוהה
עם אש״ף, מבלי להיות שייך לאיר־גון,
הרי הביקור אצלו מאפשר להם להעמיד
פנים כאילו נדברו עם אש״ף.
מבחינה זו היתה העלייה לרגל בבחינת
גימיק: התקדמות בלי סכנה.
בדרך לאש גם ההתנגדות של
הליכוד לא היתה בלי הגיון.
כי העלייה־לרגל לפייצל אל־חוסיי־ני
מרמזת על העומד לקרות, כאשר
ייפרצו השערים ויהיה מותר להיפגש
עם אנשי־אש״ף.

אותה תופעה של עלייה־לרגל תחזור
על עצמה מחר, כאשר עסקני כל
מיפלגות המרכז והשמאל יתחרו ביניהם
בריצה אל יאסר ערפאת, ברגע שזה
יהיה מקובל, פופולרי ובלתי־מסוכן.
ברור שמי שנפגש כעת עם אל־חו־סייני,
יהיה מוכן מחר להיפגש עם ראשי
אש״ף. אל־חוסייני הוא מעין שלב־מעבר
בתהליך.
אנשי-הליכוד מודעים לכך. משום־
כך חששו וזעמו.
גם ראשי אש״ף הבינו זאת היטב.
משום־כך לא מנעו את הפגישות. הם
בוודאי היו עושים כך אילו חששו שמא
עלול אל־חוסייני לשמש כגרעין להנהגה
חילופית.
אותנטי מתון. פרט מעניין: מזה
כמה זמן מדבר יצחק רבץ על הנהגה
פלסטינית חילופית מקרב ״תושבי השטחים״
,ואילו הליכוד מדבר על ״אוטונומיה״.

שמאמין ברצינות בשתי גישות
אלה, היה צריך לקדם בברכה את ההידברות
עם פייצל אל־חוסייני. אין מנהיג
פלסטיני ״אותנטי״ יותר ממנו בשטחים
הכבושים, ולכל הריעות הוא
״מתון״ .אך גם רבין וגם הליכוד התנגדו
לפגישות אלה וגינו אותן.

יחסי חוץ
מ שהו זז?
אין ארוחת צהריי
בחינם -נם ל א
| ביחסים עם מוסקחה.
יש שני סוגים של נשיאים בארצות־הברית.
אנשי
הסוג הראשץ הם אנשי ״100
הימים הראשונים״ .הם נכנסים לבית
הלבן כשהם מלאים במרץ וברעיונות.
הם מנצלים את אווירת ״ירח־הדבש״
האופפת כל נשיא חדש כדי לפתח במהירות
שורה של יוזמות חדשות בתחומים
הקרובים לליבם, כדי לקבוע עובדות
מוגמרות.
אנשי הסוג השני מגיעים לבית הלבן
כשהם עייפים ורצוצים אחרי מע־רכת־הבחירות
המתישה. נדמה שהם
מתפלאים בעצמם על מקום־מגוריהם
החדש, ואינם יודעים בדיוק מה לעשות.
ג׳ורג׳ בוש שייך לסוג השני. הוא
כבר ביזבז את החודש הראשון של כהונתו
מבלי לעשות דבר. הוא לא מינה
עדיין רבים מאנשי־המפתח הדרושים

לביצוע מדיניות. אין לו סדר־יום.
עוד וטו. גורמים רבים בעולם ניצלו
את המצב הזה כדי ליצור עובדות.
באמריקה המרכזית התאגדו חמישה
נשיאים, כדי להעמיד את ממשלת אר״
צות־הברית לפני מצב חדש. הם החליטו
לחסל את ה״קונטראס״ ,שכירי־הח־רב
שרונלד רגן הכריז עליהם כעל
״לוחמי־חרות״ ,והסכימו על שורה של
רפורמות בניקאראגואה. האמריקאים
לא יכלו להתערב או להגיב.
שר־החוץ הסובייטי מנצל את המצב
לשם עריכת מסע״לרכישת־לבבות במרחב.
במהלך המסע נפגש עם כל הגורמים
החשובים בסיכסוך הישראלי־ערבי,
וביניהם שר״החוץ הישראלי וראשי
העולם הערבי. הנוכחות הסובייטית
במרחב הפכה עובדה, והיוזמה הסובייטית
צוברת תאוצה.
גם מול יוזמה זו עומדים האמריקאים,
לפי שעה, חסרי־אונים. אחרי שעשו
את הצעד הראשון של הידברות עם
אש״ף, כאילו נבהלו מעצמם. השבוע
הטילו וטו על החלטה של מועצת־הביטחון,
שהביעה ״צער״ על התנהגות
ישראל בשטחים הכבושים — החלטה
שהיתה מתונה יותר אף מדוח מישרד־החוץ
האמריקאי עצמו(.דוח שיפטר״).
ניצחון לליכוד. ארצות־הברית
היא מדינה גדולה וכבדת־תנועה. אין
היא מסוגלת לשנות את מהלכיה במהירות.
אחרי
התלבטויות קשות וממושכות
החליטה להכיר בעובדה שבידי אש״ף
המפתח לפיתרון. היא פתחה ב״הידב־רות״
.אחרי שעשתה צעד זה, לא תיסוג
ממנו. אך עד שתעשה צעד שני, תתלבט
שוב קשות וממושכות.
בינתיים פועלת הדיפלומטיה הסובייטית
בזריזות רבה. במוסקווה כבר התקבלו
ההחלטות הדרושות — גם שם
אחרי התלבטויות קשות וממושכות.
מעתה יהיה הביצוע מהיר: חידוש היחסים
הדיפלומטיים עם ישראל, התקרבות
אל מצריים, הבאת סוריה לפיוס
עם מצריים, הצעות לכינוס הוועידה
הבינלאומית בשלבים, שילוב אש״ף
בתהליכים.
ממשלת־שמיר עומדת מול תהליך
זה ברגשות מעורבים. היא רוצה בחידוש
היחסים עם מוסקווה, כי יהיה זה
ניצחון גדול לליכוד. תוך כדי כך היא
נגררת אל תהליך, שיקרב אותה בהכרח
אל אש״ף. הפיתוי הוא גדול.
אמנם, הצמד שמיר־ארנס מעמיד
פנים כאילו ניתן להשיג דבר בלי לשלם
מחיר. אולם, כפי שרגילים לומר
אנשי־הכלכלה האהובים על הליכוד:
״אין ארוחת־צהריים בחינם״.

סיפור תאהבה
שהיה כעם
הרומאן הסודי
המפורסם ביותו
בארץ, הגיע
השבוע לסופו
ן * כ בכו וחייכו והתחבקו והתגר(
1שו. אשר ידלין וטליה ליבני, אחרי
תשע וחצי שנות־נישואין, אחרי פרשת־אהבים
מרוכלת וסוערת, אחרי מישפט
וכלא ותינוקת משותפת, נפרדו ביום
השישי בטכס קצר, יבש משהו. וקוריוז
קטן: אותו הרב שגירש את ידלין מאשתו
הראשונה, גירש כעת את ידלין מאשתו
השניה.
כמה חבל שמישהו טרח והמציא אי־פעם
את הטרגדיה היוונית. שלולא כן
היה אשר ידלין גיבורה הראשון של
טרגדיה זו.
ידלין, נמור־קומה, היה עסקן מיפל•
גתי, מ לו של שיכבה מיוחסת, שחייה
נעו סביב עצמה, במעגלים מישפחתיים
ושילטוניים הדבוקים אלה לאלה, חד
קים, סבוכים, מושחתים.
איש לא האמין כי המיגדל הזה סופו
לקרוס. וראשון הנופלים היה דווקא
אשר ידלץ. מבכירי מפא״י, יושב־ראש
קופת־חולים, ממקורבי פינחס ספיר, מי
שנחשב כאחד האנשים החזקים בכל**״
כלה
הישראלית.
אמת בנלית, פשוטה אך ברורה. מי
שנופל, טיבעי שקודם לכן טיפס למעלה.
ואכן,
כר, בחוקיות זו, נעו חייו של }
ידלין, קיבוצניק מחמדיה, אפור למדי,
אך שאפתן. הוא נשא לאשה את דליה
גולומב, בתו של אליהו גולומב, אליל־ :
ההגנה ומאבות־הישוב. כך הפך חלק .׳
מהמישפחה המורחבת של אליהו גולו־ •
מב, רב הוז ומשה שרת, אחת החמולות*״
היותר מכובדות בחברה הישראלית של

״עוד יגיע היום שלא יגידו עלי: זה
בעלה של דלינקה, אלא יגידו על דליה,
זו אשתו של אשרק׳ה,״ נהג ידלין לומר
לכל מי שהיה מוכן לשמוע.
ואכן, כך קרה. ידלין, בחריצות רבה,
טיפס אל הצמרת. מעולם לא היה שר,
כבן־דודו, אהרון ידלין. אולם רוב הזמן
היה תככן עמלן, כזה שפועל מאחורי
הקלעים, מוכן לעשות כמעט כל דבר

כדי לפנק את המיפלגה בכספים.
המיפלגה השיבה לו בתפנוקים. ב־ ^
שיא תהילתו הגיע אל מישרת יושב־ראש
קופת־חולים, ואף עמד להתמנות
כנגיד בנק ישראל.
גם נשים הקיפו אותו בחיבה. הוא
אהב אותן, או אולי אהב להיות אהוב,
מחוזר. גם זה היה חלק מפולחן־הכוח:
לכבוש נשים, רובן יפות, מפורסמות,
נחשקות. ולא בשתיקה, אלא כמעט
בפומבי, כדי שכולם יידעו.
30 שנים היה נשוי עם דליה גולומב,
וכל אותה תקופה נהנה מנשים אחרות.
רבות. חווה ארליכמן ולאה צוונגר הן׳״
רק שתיים, שהסתבכו ברשתו הרומנטית
והכלכלית, ושנפלו ביחד איתו,
אחרי סידרת־הגילויים של העולם הזה
בי. 1976
דליה ידעה ושתקה. בראיון עיתונאי
שנתנה לאהרון מגד, בעת מישפט־ידלין
בדצמבר , 1976 היא אמרה :״אין
בליבי מרירות כלפי אשר. יחסי־ידידות
עמוקים, כבוד הדדי ואמת שררו בינינו
במשך 30 שנה, והם קיימים גם היום. גם
הילדים מקשרים בינינו, וזה הרבה.
מאוד. אני חושבת שההפסד הוא של
שנינו, שאין באפשרותנו לחיות ביחד.

ציפורים

* 444444444444

ס\ \ יגיסמן
יש לי אמון כלפיו, ואני בטוחה שהוא
גם מאמין בי״.

^ צעיניז
בחליפה
ך* מונה: ידלין במיקטורן משובץ
4 1יושב סמוך לרליה אשתו במיזנון

בחורה כזו, בטיבעיות מוחלטת, מצאה
עצמה בוחשת בפוליטיקה. באוניברסיטה
היתה יו״ר תא־הסטודנטים של
מפא״י. אחר־כך עקרה לרפ״י, והיתה
מזכירת תא־הססודנטים של התנועה.
היא היתה צעירה שנונה ונמרצת,
ומיד התבלטה. שימעון פרס, גד יעקוב
,,משה דיין ואומרים שאף דויד בן־

טליה בראיון עיתונאי ,״וגיליתי שיד־לין
הוא גבר נחמד ומעניין״.
תאונה בדיך לחתונה

מונה חודשים לפני נפילתו
של ידלין הוא עזב את ביתו, את

אשר וטלי*1978 ,
,אץ לו דבר לתת לה...
דליה אשתו, את בנו ובתו, ועבר להתגורר
בדירה שכורה עם טליה ועם בנה
גיורא.
על גירושין לא דיברו. היו שאמרו
כי דליה מאמינה שאשר יחזור אליה.
גירסה אחרת: במישפחות כאלה לא
מתגרשים.

ידלין בבית־המישסט כין דליה וטלי
.שאץ באפשרותנו לחיות ביחד״...

בית־המישפט. שניהם מחייכים חיוך
סגור, מכווץ־שפתיים.

גוריון — כל אלה גילו בה התעניינות
אישית.

ועוד תמונה: ידלין, באותו המיק־טורן,
מביט באשה צעירה. גם הפעם הם
מחייכים, גם חיוכם מכווץ מאוד.

עם סיום לימודיה התחילה לעבוד
כעוזרת־בכירה של היועץ המישפטי
של מישרד־הביטחון, יוסף צ׳חנובר.

כי כולם ידעו שזו תחילת הסוף.
מלך־העבר עמד להיות לאומלל העתיד.
מעשיו
של ידלין היו ברורים. איש
לא יכול היה להצילו. הוא הורשע בעבירות
של שוחד ומירמה. רשימה חלקית
של שחיתויות שאיפיינו את האיש:
הימורים בקאזינו בלאס־וגאס בכספי
קופת־חולים, עזרה לידידים בכספיציבור,
עיסקות־מקרקעין אפלות, עיס־קי־תיווך,
טובות־הנאה לבני־מישפחה.

באותה התקופה הכירה סטודנט לתיאטרון,
יאיר נ״קויה״) רובין. הם נישאו,
הולידו ילד, גיורא, ונסעו לארצות-
הברית, שם שיחק קויה בכמה סרטים
אמריקאיים.

האשה הצעירה בתמונה לבושה בח־ליפת־מיכנסיים,
שהיתה אז״אופנתית
מאוד. טליה ליבני, מי שהיתה ידידתו
ולימים אשתו.
הקשר בין טליה לאשר ידלין התחיל
במיפלגה. טליה ויסמן נולדה וגדלה
בתל־אביב. נערה שאפתנית ואינטליגנטית.
בצבא
לא שירתה, מטעמי־בריאות,
ומיד עם תום לימודיה בתיכון עירוני ה׳
התחילה ללמוד בפקולטה־למישפטים.

למרות שידלין היה עדיין נשוי, הוא
הצטלם בחברתה של ליבני לעיתים
תכופות. לא אחת הגדיר אותה כ״אש־

השניים, כמובן, אהבו יותר את האהבה
.״היינו נפגשים די הרבה בישי־בות־מרכז
ובישיבות אחרות ״,אמרה

וידלין היה מיפלגן חשוב, שהתבשר
כי בקרוב יתמנה כנגיד בנק ישראל.
הסוף ידוע. ידלין נעצר, נשפט, ונשלח
לכלא לחמש וחצי שנות־מאסר.
גם אז לא פסה האידיליה. דליה וטליה
בבית־המישפט, יושבות זו ליד זו.
דליה מאזינה לעדים, לשופטים. טליה
מלווה את אשר עד למכונית־האסירים.
דליה וטליה במיזנון בית־המישפט.
אשר מחייך אל זו ואל זו. דליה קוראת
לטליה טלי, טליה קוראת לדליה דלינ־קה.
לפעמים היה קשה לדעת מי מאוהב
במי.
אחרי מתן גזר־הדין נערכו ישיבות־מישפחה
בביתה של טליה. דליה השתתפה
בכולן, לנה בדירתה של טליה,
הרגישה שם כמו בבית.
את המשימות הן חילקו ביניהן כך:
רליה פעלה בין בני־המישפחה, כדי שיפעילו
את השפעתם למען חנינה. טליה
פנתה לאישי־מיפלגה, ביקשה שיפעלו
למען שיחרורו המוקדם של אהובה.

חיי״נישואיהם היו קצרים. קויה חזר
לארץ לבדו. ליבני נשארה בניו־יורק.
מאוחר יותר, כשחזרה גם היא לארץ,
התגרשו.
אז חידשה ליבני את פעילותה הפוליטית.
הרכילות באותם ימים היתה מוזרה.
ליבני, יוצאת־רפ״י, בת־חסותו של
שימעון פרס, התרועעה עם ידלין, מאנשי
מפא״י. ובמה מתעניינים החברים?
לא בפרשה הרומאנטית הצומחת, הפורחת
מול עיניה!! ,אלא בחשש •שידלין
נוטה לעבר אנשי־רפ״י, וכי הוא עתיד
לתמוך בשימעון פרס כבמועמד לראש-
ות־הממשלה.

תי״ ,ואמר כי היא עקרת־בית מעולה.
האידיליה שררה בבית ידליו־ליבני.
ליבני עבדה כיועצת מישפטית, וניהלה
את ביתה בחריצות רבה .״היא כיבסה,
גיהצה ובישלה, והיתה אם מסורה מאיו־כמוה
לבנה,״ כך תיארו אותה בעידן
הטרום־פמיניסטי.

אשר וטלי בחתונתם

.הוא הסתבך כמה וכמה פעמים...״

כשהתברר שאיש לא יעז לפעול
למען האיש הזה, התחילה השלישיה
המוזרה לפעול למען מיבצע ידלין
חדש: גירושין.
דליה ואשר נפגשו בכלא ושוחחו על
גירושיהם. לעיתים קרובות השתתפה
גם טליה בפגישות האלה.
ושוב אידיליה: דליה מנסה להשאיר
(המשך בעמוד )40

* בעת ביקור אצל אשש של ׳7לין,
רליה, לר1ל לידת 1ברחו.

בפרוייקט הלביא׳ ו ע תין לא נמצאה להם תעסוקה חליפית.
אם לא ישובצו עובדים אלה בקרוב, יופעל עליהם לחץ
לפרוש מעבודתם.

במעדר מודאגים
במיפלגת־העבודה מתרבים החששות לנפילת כוחה של
המיפלגה בבחירות המוניציפליות הקרובות.
כמיוחד מתרכז החשש בעתם ובמועצות, שבהן נתגלעו
פיכסופים פנימיים, ובמקומות שבהם התפלגו הרשימות
כמו בחולון, בבת־ים וברמת״השתן.

חוס״ני לאמפחד
הפירסומיס שהופיעו השמע, כאילו י ש איומים על חיי
פייצל אל־חוסייני בעיקבות פגי שותיו עם אישים
ישראליים, כלל אתם מטרידים את אל־סומי יגי.
הפירסומים בגיחסלם פוסט מתייחסים לרוחות שלפיהם
יתנקש אש*ף בחייו של אל־וזוסייני בעיקבות הפגישות.
חוסייני ביטל את הפירסומים ר.מסופשים׳.
מקורכי אל״חונדתי חוששים שמא נועדו הפידסומים
לרבץ את הרקע לגורמים ישראליים המעוניתים
להתנקש כחיי המנהיג הפלסטיני.
ודמיתי מתכווץ בימים הקרובים להרחיב א ת פגי שותיו
לתחומי תל־אביב, לפגישות עם מעצ בי דעת־קהל.

ב ק רו ב מיוו* נספחים
פלפליי ם
נציבות שרות־המדתה תפרסם בימים הקרובים מיכרזים
למישרות של נספחים כלכליים בכוקומות שונים
באי-,ופת
מינוי הנספחים ייעשה ברובו על־ידי מישרד־האוצר, אך
חלק מן המישרות הן באחריות מישרר־הת עשייה־והמיסחר.
במיסדרונות האוצר יעקבו בדריכות כדי לראות אם אנשי
שיסעון פרס יבקשו לאייש מישרות אלה באנשי״שלומם.
באוצר אומרים כי בעבר אויישו המישדות על״ידי עוברים
מן המישרד. גם במישרר־התעשייודוהמיסחר עוקבים האם
ייאויישו המשרות בעובדים קבועים של המישרד.

זריקת־מרץ
ל אינ תיפ אד ה
זריקת־מרץ מגיעה בימים אלה לאינתיפאדה
בדמות סטודנטים פלסטיניים הנאלצים
לשוב לשטחים הכבושים.
הסטודנטים הפלסטיניים הלומדים ב
חו״ל נאלצים לשוב לשטחים הכבושים,
משום שהוריהם אינם יכולים עוד לכלכלם,
בעיקבות פיחות הדינר.

נציגויות לנ שי םבש חור
במישמרת האחרונה של ״נשים בשחור״ ,שהתקיימה
ביום השישי האחרון, נמבר כי מי שמרת במתכתתתמה
תי עיד בע ת ם:יי־יו רי״ לונתן, חטא בוסטון וז׳נווה.
בלונדון תיערך המשמרת מ ת שבת, בק 3ל־ ,4מול .
מישרדי אל־על.
במישמרת הנשים בלונדון יש יותר מ־ססן נשים, ומדי
שבוע משתתפות במשמרת 12 נשים המתחלפות מ ת
שבוע. הן נושאות כרזות באנגלית, בערבית ובעברית
ועוסקות בעיקר בחלוקת כרודם, החתמת עצומות והסברה.
406 ביום השני, וד 20 בפברואר, מסר דו־בר-צה׳׳ל
על 303 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיססר זה כולל הרוגים
מירי חיילי צה׳׳ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ ,הגיע מיסטר
ההרוגים הפלסטיניים ל־.406
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 506 התגים, לפי הפירוט הבא:
• 342 התגים מי ת חיילי צה״ל ומתנחלים.

71 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 43 דתגים ממכות והתחשמלות.
• 50 התגים מסיבות אחרות.

,מיצוביש׳ לתתי־אלופים
מינהל״הרכב הממשלתי בודק איזו מכונית תיקגית להעניק
בעתיד לתתי־אלופים בצה׳ל.
המכונית בעלת הסיכוייס הרכים ביותר היא ״מיצובי שי
גאלאנט״ .נבדקות מכוניות אמריקאיות שונות, וגם
״אודי 80״ נמצאה מתאימה מאוד לצרכים, אבל מינהל־הרבב
אינו יכול לצייד תתי־אלופים עבריים ברכב גרמני.
המיפרט לרכב כולל מנוע 1800 סמ׳ק וגיר אוטומטי. עד
היום נסעו תתי־האלופים, יותר נד 70 במיספר, בפזרד
סיירה.

סיוע למי שפחוח מפוטרים
ההסתדרות מתכוונת להפעיל כתקופה הקרובה מערד־ש
רו תי ה שיעניק סיוע למישפחות שלפחות אחד מבני־הזוג
בהן סוטר מעבודתו.
שרה אלספקטור, ראש מחלקת״הרווחד, משלימה בימים
אלה סקר ארצי, והמחלקה שבראשה היא עומדת תסייע
למישפחות באמצעות פסיכולוגים, עוברים סוציאליים ואף
סכסולוגיס.
מדובר בסיוע לקשיים הנובעים ממתחים בין־אישיים, נושאי
הורות ובעיות ילדים. השרות, שהוא כלל־ארצי, יופעל
באמצעות קבוצות וגם בצורה אינדיווידואלית.

מ׳ יבטח א ת השכירים?
התאחדות חברות נרטודדחיים פותחת במאבק למנוע
פגיעה נוספת בציבור מבוטחי ביטוח־טנהלים.
מנכ״ל ההתאחדות, שמואל גולומב, העביר לשר־האוצר,
שימעון פרס, מיסמך פנימי, ובו הוא טוען, בין השאר, נגד
גישת אנשי־דאוצר, שהתלבשו על חברות־הביטוח מצד
אחד, בעוד שבמקביל הם מסייעים לקרנות־הפנסיה של
ההסתדרות, ובכך מחמירים את הפגיעה בשכירים
המבוטחים בכיטוח־מנהלים.
אחד הסעיפים בהסכם פרס־קיסר עסק בסיוע לקרנות״
הפנסיה ההסתדרותיות.

ביזיון ב מ סי ב ת־ קו ק ט ״ ל
לפי עדות נוכחים ישראליים שהיו במקום, היתה מסיבת־הקוקסייל
רבת־המשתתפים, שנערכה לכבוד הרמסכ׳ל ח
שומרון בושינגטון, ביזיון.
במסיבה, שבח נכחה כל צמרת הצבא האמריקאי, לא
אמר חדמטכ׳׳ל אן ז מילה אחת באנגלית.

התעשייה האווירית
מ פ סי ד ה
למתתמ כי ת ת ״התעשייה האווירית״ ,ו דוו ח מהפיחות
וחלק מהמענק האמריקאי שהתקבל בגין ביטול ה״לביא״,
לא השתפר מצבה גב השנה.
ב־ 1987 רשמה התעשייה האווירית הפסד של 97 מילית
דולר. לפי ההערכה צפוי השנה הפסד שינוע בין 10ל״20
מיליון דולר.
נוסף על כך יש בתעשייה האווירית כוונה לנסות ולמצוא
תעסוקה מתאימה ל־400״ 500 עובדים, שהיו מעורבים בזמנו

ונרדיס לאמ שלמים
עורכי-דין קטנים פגדזלים אינם משלמים עבור שריתי
פרוטוקול.
חברת ״אלעד מערכות׳ ,המספקת שרותי־פרוסוקול
לעורכי*דין, איננה מצליחה לגבות את התשלומים המגיעים
לה ממאות עורכי־דין הנהגים סשרותיה.
מדובר אומנם בסכומים קטנים, הנעים כין שלושה שקלים
ל־ 70 שקלים, אך בסך־הבל מצטברים הסכומים לרבבות
שקלים.
לישכת עורכי־הדין הודיעה לחברה שאין כידה הכלים
לאכוף את התשלום על עורכי״הדין.

מנ הל ב כי רנתפס
מנהל בכיר כרשות שדדת־התעופה פוטר באחרונה
מעבודתו.
הוא נתפס כשהוא מעביר מיטען ללא בדיקה.

קד תעו מה לגוש״קטיר
קדטיסות חדש לגוש־קטיף מוקם בימים אלה.
מועצת גוש־קטיף חתמה על הסכם עם חברת־התעופה
סומית לפתיחת שני קווי־תעופה לחבל־קטיף ברצועת־עזה.
המטוסים ייצאו מירושלים ומתל־אביב וינחתו במינחת
חדש, שיוקם ליד היישוב העירוני נווזדדקלים. מחיר הטיסה
יהיה 25 שקלים.
אורך המינחת יהיה 800 מטר, והוא יוקם במימון ממשלתי.
הוא אמור לשמש תיירים ונופשים, המעוגיינים להגיע
לחבל מבלי לחצות את הרצועה.
המועצה מתכוונת גם להפעיל מחדש את מלון חזף־קם־ף
המושבת.
הקו לא יהיה סדיר, והטיסות יהיו כפופות לביקוש והיצע.
מטרתן להגביר את הנגישות לחבל. עוד יוקם באיזור
כביש־רוחב, שייכנס לרצועה מכיוון קיבוץ כיסופים בנגב
הצפוני. גם מימת הכביש הוא ממשלתי.

הגלסנוס ט הגיע לד!ו 3ה
בפעם הראשונה תגיע השנה למכביה מי שלחת מקובר״
ביום השני התכנסה הוועדה הבינלאומית למען המכביד״
ובמיסגרתה סיפר נשיא מכבי העולמי, מרקוס ארבייסמן, בי
סניף מכבי בהוואנה, בקובה, מתכוון לשלוח מישלחת של
תישעה אתלטים לסכביה ה־ , 13 שתתקיים ביולי הקרוב
ברמת־גן.
לפני חודשיים הוקם סניף מכבי כבודס שט בהונגריה,
ולפני כחודש הוקם סניף בלטביה בברית־־הטדעצות.

רו א״ ח שסן ב פ עו ל ה
אלפי רואי־חשבת שוקדים בימים אלה על הכנת החחות
הכספיים ל־. 1988
על פי החלטת לישכת רואי־החשבון, שער הדולר, שלפיו
יערכו הדוחות, ידדה 1.81 ולא , 1.68 כפי שהמליצה
הרשות-לניירות-עח*.
הדוחות הראשונים במיגזרים השונים יתחילו להתפרסם
כבד במהלך מרס.

א קו ם ב עי ק בו ת מועמדים
מישרד־החקירות יטל אקו״ס, אגודת קומפוזיטורים,
מחברים ומו״לים, עוקב אחרי מועמדים ברשויות
המקומיות, שהפיצו קלטות עם נאומים מלוות בקיטעי־מוסיקה,
מבלי לשלם ע בי ת תמלוגים לאקו״ם.
הפצת קלטות שבהן קיסעי־מוסיקה מחייבת תשלום
תמלוגים לאקו״ם, אולם מסתבר כי רק מעטים מבין
המועמדים טרחו והעבירו את התמלוגים כנדרש.

,,יתוש כראש חוזר
מ שבוע הבא מתחד שת ב״גלי־צה״ל״ התוכנית
הסאטירית ״יתו ש בראש״.
המנחים הקודמים של התוכנית, מאיר שלוו ושלמה ניצן,
יוחלפו בגבי גזית, ואל המשתתפים, מנחם זילברמן
ודניאלה שמי, יצטרפו נתן הסגר ויאירי ניצני.
המהדורה הקודמת, בתקופתו של רון בך־ישי, לא עברה
צנזורה. לא ברור עדיין אם ידרוש נחמן יטי, המפקד
הנוכחי של התחנה, לצנזר את ד תוכנית החדשה.

צוותות הטנקים נרד מו
איש-חימוש גילה השבוע את אחד
מסודות יום־הכיפורים: מדוע לא פעל הגשר,
שהוכן לפני המילחמה בעמל של שנים
כדי לצלוח את התעלה.
הגשר היה צריך להינשא על-ידי שישה
טנקים, בתהליך מסובד. במשך שלוש
שנים אומנו שישה צוותות של טנקים
במיוחד למשימה זו. אולם ביום-הכים ורים
שהו צוותות אלה דווקא ברמת־הגולן.
אחרי אימון קצרצר הוטל על שישה צוותות
אחרים להניח את הגשר, אולם שניים
מהצוותות, שהיו עייפים עד מוות אחרי
ימים של לחימה רצופה, נרדמו בשעת
הפעולה. כתוצאה מכך התעקם הגשר,
ואי-אפשר היה להשתמש בו בימים המכריעים.

רחב חי פ ה
עיריית חיפה פירסמה מיכרז סומבי בין קבלני הנדל״ן,
על הקמת מרכז להחלקה על ק־ה, על שטח של שיכעה
דונם, בכניסה הדרומית לעיר.
לפי התיכנון יהיה במקום מישסח ההלקה של 000ז נדר.
קבלנים מעריכים שההשקעה בפארק תהיה לפחות מיליון
דולר.

אורית זרו בבל

דוב לאוטם! נגד עיתונאיב 1שביל קליפות
התפוזים של חני פרי יעקב אגם לא צחק
יום העיון של העמותה
לדו־קיום עבר בשלווה, למעט
חילוקי־דיעות ביו חברי־הכנסת

במסיבה בביתה היפואי. השתיים
החליפו כמה מילים, וכל אחת
תפסה את הפינה שלה.

שר. שניהם תקפו מעל הבימה
את ראשי מיפלגת־העבודה. ברעם
תקף את שימעון פרם, בטענה
שהוא זנח את המאבק לשלום,
ואילו בן־אלישר תקף את
שר־הביטחון יצחק רבץ, על
היד הרכה שהוא מפעיל, כביכול,
בשטחים הכבושים, בעוד שברעם
מתח ביקורת על הקו הנוקשה של
שר־הביטחון. במשך דקות ארד
כות נהנו אורחי העמותה מהעימות
בין השניים.

הדוגמנית ומארגנת־הת־צוגות
חני פרי נכנסה לאחד
מבתי־האופנה שאיתם היא נמצאת
בקשר מיסחרי, ולא הבחינה
בקליפות־תפוזים שעל הריצפה.
היא החליקה ונחבלה בסנטרה.
אחד העובדים במקום הסיע אותה
לבית־החולים, ושם איבחנו חתך
עמוק. בו במקום נעשו לה 10
תפרים, וכעת היא מחלימה בביתה.
היחצנית
רות שיטרית,
אשתו של גיזבר הסוכנות, נסעה
למישרדה בצפון תל־אביב כש־נכחה
לפתע לדעת שהיא נועלת
שתי נעליים שונות. שתיהן היו
שחורות, ובעלות עקבים, אבל
בעלות דגמים שזנים. תחת לחזור
הביתה ליבנה היא נכנסה לחנות
סמוכה וקנתה זוג״נעליים חדש.
המיסעדה ההודית טאנדר
ר׳ משקיפה על המיזרקה של יעקב
אגם בכיכר־דיזנגוף. בעלת
המקום, רינה פושקאנה, בת
לאם יהודית ולאב סיקי, רגילה
להתבדח עם אורחים חדשים ולהגיד
להם :״אם האוכל חריף מדי,
אל תדאגו. אין צורך לקרוא לכבאים.
אפשר לרוץ החוצה ולכבות
את השריפה במיזרקה של

עוזי ברעם ואליהו בן־אלי-

באחד מבתי המלון בתל־אביב
נערכה מסיבה פרטית של
נשיא _ התאחדות התעשיינים,
דוב לאוטמן. מרבית האורחים
היו אנשי־עסקים מעונבים. מני
הל־האירועיט של המלון הזמין
על דעת עצמו את אחד העיתונאים,
מבלי להודיע על כך לב־על־המסיבה.
כשהגיע העיתונאי
בחברת צלם, סירב לאוטמן להבניסו
למסיבה. הוא התבקש באדיבות
לעזוב את המקום.
לעיתים נדירות קורה שה־זמרות
שושנה דאמרי ויפה
ירקוני נפגשות באירזעים פרטיים.
השבוע, במסיבת יום־הול־דתה
של רחל גרא, הם נפגשו

אגם ״.באחד הימים בא אגם עצמו
למיסעדה כדי להיווכח ״איך רואה
צמרת העיר את המיזרקה״.
בתמימותה סיפרה לו רינה פוש־קאנה
את הבדיחה. אגם לא צחק.

רין הפבורן, שהיתה בת־זוגו
הקבועה של טרייסי על המסך
ומחוץ לו. אף אחד מן העיתונים
לא הבחין בטעות, ובכולם נכתב
ש״אודרי הפבורן תספר...״

התנצלות פומבית, יגישו קובלנות
על הוצאת לשון־הרע.
יונה קלימוביצקי, מי
שהיתה מזכירתו של מנחם
בגין, המכהנת כעת כיושבת־

אויה וווסט

ראש המחלקה הכירורגית ב״הדסה״ בירושלים, זכה השבוע במחוות״תודה
מצד מנותח. עמיקם גורביץ הזמין אותו לחוג ידידיו ב״כסית״ ,כדי להרים
לכבודו כוס״שמפניה, אחרי שביצע בו ניתוח מוצלח. גורביץ לא הורדם בהרדמה מלאה, ובמשך כל מהלך
הניתוח שר שירי-מולדת. לפני כן, בעת ההרדמה המקומית, שאל גורביץ א ת הרופא״המרדים לשמו,
וכאשר זה הזדהה כ״דוקטור קוסוביץ״ שאל אותו גורביץ אם הוא קרוב של המשורר ע׳ הילל. גם במצב
זה נזכר גורביץ שקוטוביץ היה שמו המקורי של הילל, והתברר שהשניים בני־דודים. כשהתקשו המסובים
לפתוח א ת בקבוק־השמפניה, התבק ש הפרופסור להשתמש בידי־המנתח שלו. הוא הצליח בקלות.
עובדי בית־החוליס איני־לוב
נדהמו לראות את מלכת־ה־יופי
אילנה שושן ואת הדוגמנית
יהודית נגר, כשהן מסתובבות
במיסדרון באחת המחלקות,
כשהן לבושות בחלוקים לבנים.
אחת האחיות ניגשה אל השתיים
כדי לשאול למעשיהן, והן
גילו לה שהן החליטו להפתיע
את ירידתן, פנינה גולדשטיין,
המאושפזת במחלקה הפנימית.
היה זה יום־הולדתה.

ביום השישי שעבר עמדו
רונית רון, מנהלת העמותה
לרו־קיום, וחברתה דליה פניני,
אשתו של גד פניני, המתמודד
על ראשות מועצת רמת־השרון,
וחילקו לעוברים־ולשבים ברחוב,סוקולוב
עלונים של רשימת
ד״ש. במקום עבר משה ורביו,

ראש ואר״ט׳ בישראל, הפכה כוכב
תיקשורתי, והיא מוזמנת
לערבי־ראיונות. באחד מהם נשאלה
על־ידי המראיין אם לעובדה
שמנחם בגין והיא הם בני
מזל־אריה יש קשר לכימיה הטובה
ששררה ביניהם. קלימוביצקי
השיבה בשלילה, ואמרה שהיא

במשך שבועות רבים עמי
1 1 \ 1ה 1ד שר־החינוד, ישב בחתונת־חברים לצידה של
[ | 1^ 1 1 12 אשתו, אופירה, וביקש בקבוק-יין. המלצר לא
נתן לו פותחן, והשר ניסה לפתוח א ת הבקבוק בסכין. כשזה לא עלה
בידו הפגין תושייה -ניסה כוחו במזלג(בצילו ם למטה) והצליח.

לה אשת־החברה אנט פלאטו־שרון
על הוצאת תקליט־השד־רים
שלה עם שיר־הילדים יד
ביד. לפני כמה ימים פנתה לזמר
יזהר כהן, כדי שיעזור לה בייעוץ
מוסיקלי. כהן האזין לעיבוד
הסופי והציע לה להקליט את
השיר מחדש בשינוי קל. פלאטו־שרון
הסכימה ׳לקביעה, ובימים
אלה היא מתחילה שוב בהקלטות.

כוכב־הקולנוע
רוברט
ומר, שהיה בעלה של שחקנית־הקולנוע
המנוחה נטלי ווד,
יגיע ארצה בחודש מאי, כאורחו
האישי של איש־האופנה א לי
לוי, ידידו האישי. וגנר הקים
בארצות־הברית קו־ייצור לביג־די־גברים
בשם לורד ווסט. לוי,
שהתגורר במשך שנים רבות
בארצות־הברית, הציע לו לבוא
ארצה במיסגרת מסע־הפירסום
של מוצריו. וגנר נענה.
לפני שבועיים הקרינה הטלוויזיה
ביום השישי אחר־הצ־הריים
את סיפור חייו של כוכב־הקולנוע
ספנסר טרייסי. בחד
זר־לעיתונות שהפיצה הטלוויזיה
נאמר ש״השחקנית אודרי הם״
בורן תספר פרקים מסיפור־חייו
של טרייסי״ .הכוונה היתה לקתהעולם
הזה 2686

ויצ׳אוד דש־

קונסול כללי כשגרירות ארצות״
הברית בישראל, חגג א ת יום האו הבים
ה״ 1$בפברואר, בחברת אשתו במיסעדה בהרצליה. הזמרת
חני יופה ניגשה ושרה לו שיר״אהבה כשהיא רוכנת עליו. אשתו
שפכה עליו ברוח טובה קנקן־מים ,״שלא יתלהט יתר על המידה.״

ראש״המועצה. הוא ניגש לשלום
דותן, חבר רשימת ד״ש,
שעמד במקום ושאל :״מה עושות
הקורבס האלה ברשימה שלכם?״
הנשים שלחו לוורבין מיכתב של
עורך־דיו ואיימו שאם לא יקבלו

מגדירה עצמה כלביאה, ולא
כאריה. כששאל המראיין למינ־הגו
של בגין לנשק ידי זקנות,
היא טענה שבגץ נהג לנשק צעירות
על לחיין, ורק •לנשים קשישות
הוא נישק את גב היד.

באחת ההופעות האחרונות
של תוכנית־הבידור של דודו
טופז עלתה ילדה קטנה בת 4
לבימה, עם סיום ההופעה, והגישה
לו זר־פרחים. טופז התכופף

דודו טופז מפחד מאבהות * הלן בדאון -פעמיים
באותה השימרה האסטרונאוט שהוא גם מנתח־עיניים

לנשקה, ואז פנה לקהל ואמר:
״אני פוחד לעשות זאת. עוד יתבעו
אותי לאבהות על הילדה
הזאת:״
אירועי המועצה לארץ־

1X11*1ך 1ף 1ממפקדי חיל״האוויר לשעבר, ואשתו חסיה
\ ו 11 1111 1 #נוהגים להיפטר מעודפי״הקלוריות על-ידי
רכיבה באופניים מביתם ברמת״השרון, בבביש־החוף, עד יפו ובח זרה.
ב ד רן הם עוצרים באחד הפאבים הפופולריים, לשתיית בירה.

״פרקליטי השטן בביטאון

לישכת־עורכי-

הדין פירסמה מרים איתן,

אלמנתו של עורך־הדין ווד
שופט־לשעבר לב איתן,
מאמר עליו. בין השאר סיפ רה
על תגובותיו של בעלה על
ד ב אי תן
מישפט ג׳ון דמיאניוק, ש־

אליו הצטרף אחר״כך בטני׳
גור, יחד עם יורם שפטל, זמן־מה לפני מותו.
כותבת מרים איתן:
״אוכל רק לספר על תגובותיו של דב תיד צפייה בטלוויזיה,
או תוך האזנה לרדיו בשעת המישפט.
״בערכאה הראשונה הוא ה תקו מ ם על דרך ניהול המישפט.
,מדוע אתה כל כך מתרגז! שאלתי אותו, ואז ענה לי, :אפילו
אם זה איוואן האיום, הוא בסך הכל היה בורג עלוב בתוך
המכונה האיומה.
״כאשר קיבל על עצמו את התיק, והחל קורא את הפרו טוקולים
בעיון, אמר לי כך, :מרים, אין טפק כי האיש הוא
פושע״מילחמה, אך אין הוכחה כי האיש הוא איוואן האיום
מטרבלינקה 35 .ניצולי״טרבלינקה לא זיהו את האיש, ורק
שלושה עדים מיקצועיים, שמעידים עוד מהתקופה של לפני
מישפט אייכמן, זיהו את האיש. גם הזיהויים הללו לא נעשו
על״פי החוק.
,״רד מהתיק הזה,׳ אמרתי לו, ,לשם מה לך כל עינויי״הנפש!׳
והוא, בבוקר מותו, קרא לי מתוך אחד הפרוטוקולים מדברי
השופט על עורך־הדין שפטל, ושאל אותי, :האם במדינת־חוק
אפשר להאשים סניגור בבגידה! האם אכן סניגוריו של
דמיאניוק ראויים לכינוי פרקליטי-השטן! ״

ש׳ בן־שחו

פתח-תיקוואי בן , 33 בעל מיגרש לחומרי-בניין, גבר על גיוהן גריפית, אלוף-
העולם, ועל פלטשר (״הקצב׳׳) דה-בוטשר, אלוף ארצות־הברית, ב תחרו ת של
הורדת-ידי״ים, שנערכה בדייטונה-ביץ׳ בפלורידה. הוא זכה במקום הראשון באליפות־העולם בענף זה.

ישראל יפה, בחסות אורה הר־צוג,
אשת הנשיא, נפתחו בתצו־גת־ענק
של חברת גזטקס. ראשי־המועצה
פנו לבתיה דיסב־צ׳יק
וביקשו ממנה שתישא דברים,
מכיוון שהיא מייצגת את
תחום האופנה במועצה. אך דיסנ־צ׳יק
הסבירה שיש לה פחד־קהל,
וקשה לה לנאום בעל־פה לפני

מאות אנשים. לבסוף נמצא פית־רון:
דיסנצ׳יק קראה את דבריה,
שהיו רשומים על נייר שהחזיקה
בידיה. ההפתעה באירוע היתה
הלן בדאון, אשתו של שגריר
ארצות־הברית בישראל. בשני האירועים,
שנערכו בהפרש של
שבועיים, היא הופיעה באותה
השימלה.

בכנס הבינלאומי לטראומה
של העין התכנסו 150 מומחים
מרחבי עולם. אך הדמות
המושכת את תשומת־הלב הגדולה
ביותר היא של הדוקטור
רוברט מורים, מנתח־עיניים
מארצות־הברית, אסטרונאוט ב־מיקצועו.
בתקופה של הקפאת
תוכניות־החלל של ארצות־הב־העולם
הזה 2686

לשוכת־הדין נירה
לידסקי יש חתולה.
שמון מאשיטה

לעווכת־הדין עדנה
קנלן יש חתולה.
קוראים לה תות

ולא סיפרו את הסיפור שתיים
/מעורכות־הדין המובילות במדינה,
היה קשה להאמין בו. הוא נוגע לימא־שיטה־תות,
החתולה המשותפת —
שלא בידיעתן — של הפרקליטות
נירה לידסקי ועדנה קפלן.
לפני שלוש שנים אימצה חתלתולה
קטנטנה את מישפחת לידסקי. היא
הופיעה אצל עורכת־הדין הנודעת,
יבבה, התפנקה ושבתה את ליבה.
מכיוון שהיתה קטנה מאוד, זכתה
בטיפול מיוחד, קיבלה חלב ממוצץ
ופינוק ללא־גבול. פניה נראו אכזוטיות,
ועל־כן קראה לה נירה לידסקי
ימאשיטה, שם יפאני למהדרין.
את השגר הראשון המליטה ימא־שיטה
בארון־הבגדים של גבירתה.
סדר־היום הרגיל היה שהחתולה קיבלה
חלב, הלכה לעיסוקיה, חזרה בצהריים
וחיכתה ליד המוסך למכוניתה של
עורכת־הדין שחזרה מהעבודה. היא רדפה
אחריה למיטבח, התלטפה, שיחקה
וקיבלה את השניצל לארוחת־הצהריים.
לפני שנה נעלמה ימאשיטה לפתע.
נירה לידסקי דאגה לה וחששה שמא
החתולה נדרסה. אחרי חיפוש ארוך

לידסקי ועדנה קפלן, אין הן נוהגות
לבקר זו ביתה של זו. לפני חודשיים
התברר להן כי בראשונה בקאריירה
שלהן הן סניגוריות בתיק־אונס משותף.
השתיים מייצגות, יחד עם עורו־הדין
אורי וגמן, את הנערים בני־הטו־בים
מסביון, הנאשמים באונס נערה על
שולחן הביליארד.
לצורר בדיקת חומר מסויים בתיק
האונס, הגיעה נירה לידסקי לפני שבוע
לביתה של עדנה קפלן. כאשר ראתה
את החתולה קראה :״מה עושה כאן
ימאשיטה?״
קפלן הנדהמת הסבירה שזוהי חתו־לתה,
תות, המתגוררת בביתה.
רק אז התברר לשתיים כי מזה יותר
משנה הן מתחלקות בחסדיה של החתולה,
שהשכילה לשמור את צעדיה
בסוד. בבוקר היתה לוגמת את ספל־החלב
בדירת קפלן, יוצאת לטיול ובאה
בצהריים לביתה של לידסקי. שם חיכתה
ליד המוסר וקיבלה את השניצל
האהוב עליה. את הערבים חילקה כמעט
שווה בשווה בין שתי גבירותיה. רק את
בנה, פרעה נכה, לא חילקה. הוא נותר
ברשותה הבלעדית של עדנה קפלן.

פרקליטה לידסקי וימאשיטה
״שיניתי את יחסיר
נמצאה ימאשיטה בחצר סמוכה, יחד עם
שלושת גוריה הטריים. היא חזרה לבית
גבירתה, אבל לא התמידה בכך. מפעם
לפעם היתה נעלמת וחוזרת רק לזמני
הארוחות. לפעמים לא היתה חוזרת גם
בלילות. הדבר לא העלה דאגה מיוחדת
בליבה של עורכת־הדין, המכירה את
אורחותיהם של חתולים, והיודעת כי
הם חיים על פי החלטה אישית ושיקולים
חתוליים.
בשכונת רמת־חן, שם מתגוררת
נירה ליסקי, גרה עוד עורכת־דין מפורסמת
— עדנה קפלן, מי שהיתה הס־רית
החליט לעשות הסבה מיק־צועית,
והתחיל ללמוד רפואה.
הוא התמחה ברפואת־עיניים.
לפני שנים אחדות רכש מטוס־סילון
פרטי, המשמש אותו בנסיעותיו
הרבות ברחבי־היבשת.
בצלאל עורקבי, אחיו
של זוהר ארגוב, ניסה אחרי
מות אחיו לבנות לעצמו קאריירה
של זמר, הופיע במועדונים ובאירועים
שונים, אבל באותו זמן
הוא נהג גם לרמות אנשים. עור־קבי
היה מזמין. מוניות, נוסע
ומתחמק בלי לשלם. במיספרה
אחת הוא הציע למכור מייבשי־שיער,
לקח כסף על־החשבון ושהעולם
הזה 2686

חתולתו ^> 181
0ת׳ ג ב רו ת
ניגורית של חווה יערי. שתי עורכות־הדין
גרות ברחובות סמוכים, במרחק־מה
זו מזו, ובין בתיהן יש כביש ראשי
סואן.
גם עתה קפלן היא אוהבת־חיות
מושבעת. בעבר גידלה תוכי מדבר,
כלב והתולה. החתולה, ששמה היה
שלוש, מכיוון שבפרוותה היו שלושה
צבעים, נעלמה לפני שנה, וכל המיש־פחה
הצטערה על־כר מאוד.
כח לספק את הסחורה. וכן הלאה.
במקומות רבים הוא ניסה לקנות
אמון וניפנף בשמו של האח המנוח.
השבוע הוא הודה בסעיפי
האשמה בבית־מישפט השלום
ברחובות .״קשה להניח שאחיו
של הנאשם היה מאשר את הפיכת
שמו וזיכרו למפתודגנבים
מהסוג הזה,״ אמר השופט הרן
פיינשטיין, ושלח את עורקבי
ל־ 20 חודשי־מאסר. הוא גם חייב
אותו לשלם לכל אחד מקורבנותיו
את כפל הנזק שנגרם לו.
שרי צוריאל, שחקניו?
וזמרת, הופיעה לפני ילדים ב־

עדנה קפלן חיפשה חתול חרש,
כאשר הגיעה לביתה חתולת־רחוב יפה
ומפונקת. החתולה, בצבעים שחור לבן,
התמקמה בבית, ייללה לתשומת־לב
וביקשה אוכל. פניה האכזוטיים של
החתולה הזכירו לעורכת־הלין קפלן את
חתולי מצריים העתיקה, והיא קראה לה
תות, על שם הפרעה תות־אנר־אמון.
לא עבר זמן רב והחתולה תות
הביאה את גורה הקטן, שנקרא מיד

מיצפה״רמון. הנהג שהסיע אותה1 ,
צעיר בן , 18 העובד כעוזר־מפיק1 ,

פרעה, כפי שמתבקש לבנה של תות.
כאשר התברר, במשר הזמן, שהגור הוא
נכה ברגלו, זכה בתוספת לשמו ונקרא
מאז ״פרעה נכה״.
גם עורכת הדין־קפלן הבחינה שה־חתולה
שלה אינה נמצאת בבית במשר
כל שעות היום, אבל גם היא לא ייחסה
לכך כל חשיבות, מכיוון שהכירה את
נפשם החופשית של החתולים.
למרות הידידות השוררת בין נירה

רגיל לנהוג כשידו האחת בלבד
על ההגה. זה הרגיז את צוריאל,

פסוק ה ש בו ע
• יו״ד אש״ף, יאסר ערפאת, לעיתונאי אמריקאי, על
רצינות כוונותיו לגבי שלום עם ישראל :״אני לא רוצה שיאמינו
לי, אני רוצה שינסו אותי!״
• החזאי אורי בץ, על מיקצועו, חיזוי מזג״האוויר :״מט אורולוגיה
זה קצת לדעת והרבה להאמין!״
• ח״ב עוזי ברעם, המזכ״ל היוצא של מיפלגת־העבודה,
בהופעה למען איש־המערך דויד בוסקילה, הרץ לראשות המו עצה
ה מקו מי ת שדרות :״נשתה כולנו טאקילה /לכבודו של
דויד בוסקילה!״

פרקליטה קפלן
,סוד היא ששה כאן?״

״אני מוכרחה לאמר כי שיניתי את
יחסי לחתולה בעיקבות התגלית ״,הודתה
עורכת־הדין קפלן.
נירה לידסקי העלתה השערות שונות
מדוע חתולה בעלת חזות אכזוטית
בוחרת דווקא בעורכות־דין מן השורה
הראשונה. בין יתר ההשערות עלו סברות
על גילגולה הקודם של החתולה,
על נטיותיה האקדמיות ועל חששה כי
באחר הימים תהיה זקוקה לסניגורית
מעולה, וטובות השתיים מן האחת.

אילנה אלד;,
עי?פ; ציד; עפדיד ₪
ולאורך כל הדרך להופעיה/היא
העירה לו על כך. בדרך חזרו! היא
כבר לא רצתה להתרגז. היא
נהגה בעצמה עד תל־אביב, והוא
ישן מאחור.
רבים ממכריו של הנסיך
הרוסי ניקולאי גאליצין, בעלה
של שלומציון קינן, אינם
מזהים אותו כשהוא עובר ברחוב
בביגדי־עבודה מלאים בכיתמי־צבע.
גאליצין התחיל לעבוד בת־עשיית־הסרטים,
לא כשחקן אלא
כעוזר בעבודות שונות, וביניהן
בניית־תפאורות.

נעמי מ; חוד׳ד אזד׳ליאב

ך* וא ישב מול מכשיר־הטלווי-
\ 1/ /זיה, ולא יכול היה להתרכז.
כאב לו באיזור־החזה. הוא ניסה לשכנע
את עצמו שזה לא הלב. מה פתאום?
בגילו? הוא רק בן ,55 ומרגיש צעיר.
״רציתי שנזמין אמבולנס. הוא מיד
נכנס ללחץ. בית־חולים, וכל השכונה
תשמע את האמבולנס מצפצף! מי צריך
את זה?
״אחרי שלוש שעות של ויכוחים
בינינו, מצבו הידרדר בבת־אחת. מיד
צילצלתי למגן־דף ד־ארזם, אבל כשהגיעו
ידעתי שמאוחר מדי.״

שההיסטוריה הרפואית שלו אינה ידו־עד-
הדוקטור
וישליצקי :״אוטם־שריר־הלב,
שלא טופל במשך שש שעות,
יגרום לנמק, וזהו נזק בלתי-הפיך.
כלומר, האדם יהיה נכה לב לתמיד.
״ניתן לתת סטרפטוקינז במהלך
חמש השעות הראשונות. התרופה גו־רמת
להמסת הקריש, זרימת הדם
מתחרשת, והאדם עבר התקפת־לב
מבלי שהרגיש בכך, ולא נשאר כל נזק.
״לאדם שאינו מוכר לרופא, לא ניתן
לתת את התרופה. במיקרה של אולקוס,
לדוגמה, התרופה תדלל את הדם, תפתח
את הפצע, ותגרום לדימום פנימי״.

מהגיפר
^ לטלפון

^ שרה מיכאלי יש כיום מנוי ב/שח״ל,
למרות שהיא רק בת ,50
ומעולם לא היה לה אירוע קרדיאלי.
לצערה, היא שמעה על שח״ל רק אחרי
פטירתו הפתאומית של בעלה.
רופא בשח־ל :״כנראה היתה לבעלה
של שרה הפרעה בקצב־הלב שהי-
דרדרה. הוא הגיע למצב של פירפור־חדרים.
זה מצב שבו הלב לא יכול
לשאוב ולדחוס דם. רק הלם חשמלי,
תוך ארבע דקות מתחילת הפירפור,
יציל אדם ממוות.״
שח״ל(שרותי־חרום־ללב) היא חברה
פרטית, הנותנת שרותי־חרום לאי־רועי־לב.
יורם אלראי, מנכ״ל שח־ל,
יזם את הקמת החברה לפני שנתיים.
הרעיון התחיל להתגלגל במוחו, אחרי
שחבר קרוב, שהיה במצוקה, הזסין ניי־דת־טיפול־נמרץ
מסנן־דח־־אדום, והניידת
לא הגיעה.

התקפי-לב
^ וכדורסל

1 1 \ 1 • 1 1 1ך ך האד ם מחובר למכשיר
\ 1 1 1 1\ 1 11 הקרדיו־ביפר באמצ-

עות שתי אלקטרודות. הקרדיו״ביפר מוצמד לפומית־

הטלפון, ולחיצה על כפתור המכשיר משדרת סידרת־ציפצופים,
הנקלטים די ך מכשיר־הטלפון במוקד
שח״ל, ומפוענחים באמצעות מחשב לתרשים אק״ג.

^ רזאלראי הואמנהל־השיווקשל
שודל.־הוא מסביר שאדם אינו נופל
סתם־כך ברחוב :״יש סידרת עכבות,
המונעות מאדם להתקשר. מרגע התחלת
הסימנים להתקף ועד להתקף
עצמו עוברות בין שלוש לחמש שעות.
האדם משכנע את עצמו שזה לא הלב,
ושמחר יילך לרופא. הוא מפחד להיות
נודניק.
״אנחנו מעודדים את המנויים להתקשר
ברגע שהם מרגישים קצת לא־נוח.
למנוי לוקח בין 10 רקות ל־20
דקות עד שהוא מתקשר, וכך אנחנו
מגיעים, בערך, שעתיים־שלוש לפני
ההתקף.
״בשח״ל נהוג לשלוח מיכתב ללקוח,
שבו מעוררים אותו לטלפן, ואם זה
לא עוזר, אנחנו מטלפנים אליו כדי

כי להיות מנוי בשח״ל, יש לה־ ביא
למישרדי־החברה את התיק הרפואי,
לעבור בדיקה על־ידי רופא של שח״ל
ולשלם את דמי המנוי השנתי, שהם
675ש״ח. המנוי מקבל מכשיר קרדיו־ביפר.
זהו
מכשיר קטן, דומה לשלט־רחוק
של מענה אלקטרוני. בעזרת הקרדיו־ביפר
יכול הלקוח לעשות בדיקת
אק״ג־ .בדיקת האק״ג נעשית ררך
הטלפון.

* אלקטררקארריתראם, רישום
פשלה חלב עריד׳ סלידת !תורם
1ופרים שתים.

הלקוח מתקשר למוקר שח״ל. מה־קרדיו־ביפר
יוצאות שתי אלקטרודות,
שאותן הוא מצמיד לגופו. את המכשיר
הוא מצמיד לפומית הטלפון. לחיצה על
כפתור הביפר תגרום להפעלת המכשיר,
וסידרת ציפצופים תשודר מהמכשיר
דרך הטלפון אל המוקד. במוקד
מפוענחים הציפצופים מיד באמצעות
מחשב לתרשים אק״ג.
במוקד שחיל יושבים באופן קבוע
שלושה רופאים, שש אחיות ושלושה
נהגים. למטה חונות שלוש ניידות־טיפול־נמרץ.
כל הצוות עומד לרשותם
של המנויים בכל שעה שיזדקקו לו.
למוקר שני מיספרי טלפון רב־קוו־

יים, כך שקו הטלפון לעולם אינו תפוס.
כל אחר מהמיספרים מחובר לבזק
דרך מרכזיית־טלפון אחרת, כדי למנוע
את ניתוק המוקד גם במיקרה שאחת
ממרכזיות־הטלפון של בזק תפסיק
משום־מה לפעול.
כשהמנוי מתקשר למוקד, מעלים
מיד את שמו על צג־המחשב. אחרי שמו
מופיע התיק הרפואי שלו ושירטוט
הדרך הקצרה ביותר לביתו. הרופא שואל
אותו כמה שאלות. בעזרת הנתונים
מהתיק הרפואי, האק״ג ששודר ותשובות
המנוי, מחליט הרופא איך לפעול:
למשל, להורות לאיש להזריק לעצמו.
כל מנוי מקבל מזרק אוטומטי, לידר

פן. כדי להזריק, צריכים להצמיד ! 1ת
המזרק לירך וללחוץ על החלק העליון,
כמו לחיצה על עט. כשהרופא במוקד
מחליט כי למנוי יש הפרעה חמורה
בקצב־הלב, הוא נותן למנוי הוראה
להזריק את הזריקה, ובמקביל יוצאת
ניידת־טיפול־נמרץ לביתו.
יורם אלראי :״אנחנו מעודדים את
האנשים להתקשר כמה שיותר. עדיפה
שיחת־טלפון מיותרת על שיחת־טלפון
מאוחרת. אנשים שעברו אירוע־לב
סובלים מרמת־חרדה גבוהה־יחסית.
הידיעה שניתן להתקשר למוקד בכל
רגע ביום ובלילה מפחיתה את החררה.״

גמק אחדי
שש שעות
הנחה הבסיסית בשח־ל היא
1 1שכדי לתת שרותי־חרום נכונים
ללב, יש להכיר את ההיסטוריה הרפו־

שיעשה בדיקת אק״ג שיגרתית, גם כדי
שלא ישכח איך להפעיל את המכשיר.״
היחס של עובדי שח״ל אל המנויים
הוא קצת מפליא, בהשוואה למה שנהוג
בארץ. זה מתחיל בכך שאדם הרוצה
להיות למנוי, והמתקשר עם שח״ל,
נענה באדיבות, ונקבע לו תור. כשהוא
מגיע למישרדים לבדיקה, הוא ממתין
על כורסות נוחות, ותוך דקות מגיע
הרופא לקחת אותו לבדיקה. הצוות
יודע שהלקוח קודם לכל, ושהחברה
קיימת כדי לשרת את הלקוח. אין שם
המתנות ארוכות בתור, פרצופים
חמוצים של פקירות או שיחה בטוניס
גבוהים. יש הרבה חיוכים ורצון לעזור.
אין גם עשן סיגריות, כי במישרדי
שח־ל אסור לעשן.
־ 7055 מהאנשים המנויים בשח״ל
עברו אירוע־לב, ו־>8י 30 הם אנשים
בריאים שרצו להבטיח את עצמם. מתח
נפשי, רמת־כולסטרול גבוהה, עישון
סיגריות, עודף־שומנים, לחץ־דם גבוה,

בכן תראביב*ש וק ]
•01ת! י 1ט ח. כאשך ך קות
ספוחת הן התבדו בין ח״ם ₪ות,
נוא׳ ו₪וך 111 שיטת אחות ־

מוקדהחיים

ארז אלראי, מנהל־השיווק
של שח״ל, מביט בצג־המח־שב
שבו מופיע תיקו האישי של א חד הלקוחות.

מה מדפסת שמשמאל למחשב יוצא תרשים האק״ג
שהועבר בטלפון. מכשיר הקלטה, המקליט את כל
השיחות המגיעות למוקד, משמש לשיחזור מיקרים.

אית של החולה. בשח־ל יודעים מהו
האק״ג האחרון של המנוי, איזה תרופות
הוא לוקח, באיזה מחלות חלה וגם את
הדרך המהירה ביותר להגיע לביתו.
הדוקטור ויקטור וישליצקי, רופא
בשח־ל, מסביר :״ברגע שאדם לוקה
בהתקף־לב, ייחסך זמן רב בטיפול אם
הרופא יידע מהי ההיסטוריה הרפואית
של החולה״.
בשח״ל משתמשים בתרופה בשם
סטרפט1קינז. תרופה זו יכולה להציל
חיים, אבל אסור לתת אותה לארם

בעיות תורשתיות, נטייה לסכרת ועוד
שאר מריעין־בישין מאפיינים את קבו־צת־הסיכון
למחלות־לב, כך שגס למנויים
הבריאים יש בוודאי סיבה טובה
שלא להיות שאננים.
אנשים לא־מעטים שייכים, במיקרה
היותר־טוב, לקבוצת־הסיכון. במיקרה
הפחות־טוב הם כבר עברו אירוע־לב.
למרות זאת הם מתעלמים מהבעייה
ואינם מוכנים לחתום על מנוי, ובדרו־כלל
גם מצהירים שהרופא שלהם אמר
שהכל בסדר. הדחקת הבעייה אינה פו־

תרת אותה, וחבל שבגלל ההתעלמות
לוקחים על עצמם אנשים אלה סיכון
חמור לגבי חייהם.
כיום יש לשח־ל 9000 מנויים. בכל
חודש מצטרפים בין 600ל־סססו מנויים
חדשים. המנוי הצעיר ביותר הוא בן

להחייאה. בניידת יש פלאפון, ומנוי.
יכול לבקש שיודיעו לרופאו האישי
שהוא בדרך לבית־החולים.
השיווק נעשה פרט ל־ 9000 המנויים
שהם שגרירים נאמנים, על־ידי אנשי־מכירות.
אלה הם חטטנים לא־קטנים.

האם בבאי 1שת בגלל האיואיזם:
״ 1׳ זה רא יקדה! אני ברא
בשוך! הה י\י ח נשבו >77 אם
אה הריבהי ״
, 17 והקשיש ביותר בן .98 ברשימת
המנויים אפשר למצוא. הרבה־הרבה
שמות מוכרים: פוליטיקאים, אמנים,
אנשי־אקדמיה, שופטים ואנשי־עסקים.
הסטאטיסטיקות מצביעות על־כך
שלמרות המיגוון האנושי, יש במוקד
שעות־לחץ, והקריאות אינן פוסחות על
שום סקטור. מיספר הקריאות הגבוה
ביותר הוא בין 6בערב ל־ 10 בלילה.
ללא קשר לשעה, בזמן מישחקי־כדור־סל
המשודרים בטלוויזיה, נרשמים הקריאות
הרבות ביותר.

^ ״לא צייד
^ להיפרד״
^ ממוצע יש בממוצע יש 70
קריאות ביממה. ברוב המיקרים אין
צורך לשלוח ניידת. יש בערך שמונה
הזנקות של ניידת ביממה. מאחר
והניידת מגיעה מוקדם יחסית, מגיעים,
בדרך כלל, למנוי לפני שהוא זקוק

לכל אחד יש לפניו רשימה של עשרות
״פוטנציאלים״ ,שאותה הוא קיבל
״בהלשנה״ ממישפחות, מחברים, וממקורות
סודיים נוספים. אנשי־השיווק
מתקשרים שוב ושוב, ומסבירים את
חשיבות המנוי.
השרות ניתן ברדיוס של 15 קילומטר
מהמוקד, כלומר איזור תל־אביב.
יש מנויים הגרים במרחק רב
יותר, ואם יש צורך לפנותם לבית־חולים
מזמין עבורם המוקד ניידת
מסניף מגך דף ד־אד1ם הקרוב לביתם.
במישררי החברה יש תיק, ובו עשרות
מיכתבי־תודה מאנשים שחייהם
ניצלו .״אני לא יודעת איך להביע את
תודתי על היחס היפה שקיבלתי, וכמובן
אני מבינה היום שחיי ניצלו״.
״אני מבקש לשלוח לכל צוות
העוברים בשח״ל את תודתי מעומק־הלב
על הטיפול המסור שקיבלתי. אני
איני זוכר הרבה, אך זכור לי שהורידו
אותי מביתי באלונקה ובמצב נואש.

בתוך ניידת־טיפודנמרץ

ך 1\ 1 יורם אלראי, מנכ״ל שח״ל, היזם
\ 1 / 1 /1 1 1ו של שרותי־חרום ללב, ממציא ה־שיטה
שבה פועלת החברה, ומקים החברה. שח״ל היא
חשבתי שזה הסוף. הצוות עודד את
רוחי והודיע לי שאני לא צריך להיפרד
מהעולם, ויהיה בסדר. כשהגענו לבית־החולים
הייתי לאחר החייאה, ויכולתי
ללחוץ את ידו של כל אחד מאלה
שהצילו את חיי.״
דני צברי עובד כנהג בשח־ל מיום
הקמתה. הוא אלקטרונאי במיקצועו, אך
ברור לו שעבודתו הנוכחית היא גם
שליחות :״אני נורא נלחץ כשאני שומע
שמישהו במצב לא־טוב. רק הניסיון
עוזר לי לשמור על קור־רוח והגיון
בנסיעה. כשמפנים מישהו תוך כדי
החייאה, צריך לנסוע מבלי לקפוץ, כדי
שלא להפריע לטיפול, ויחד עם זאת גם
לנסוע מהר מאוד. ההרגשה הכי טובה
היא כשמורידים מישהו ארבע קומות

לקוח מקבל טיפול־החייאה. רכונים לידו
הרופא, האח ונהג־הניידת. בניידת המ שוכללת
יש צג־מחשב, שעליו מופיע תיקו האישי של המנוי ושעל״פיו מתעדכן הצוות

החברה היחידה בעולם הנותנת שרותי־חרום ללב
בשיטה שבה הלקוח מטלפן מיוזמתו לאבחנה הרא־שונית,
ולאחר מכן נשלחת ניידת טיפול״נמרץ לביתו.

תוך כדי החייאה, וכשמגיעים לבית־חולים
מצבו כבר יציב, והוא לוחץ לנו
את היד. אחר־כך אנחנו מגיעים למוקד
ומדברים על המיקרה במשך שעות״.
כשאדם מפורסם נפטר מאירוע
קרדיאלי, יש למיקרה השפעה על
המכירות באותו חודש. אחרי תקופה
קצרה, המנויים מתרגלים להתקשר
בכל רגע כשהם חוששים שמשהו אינו
כשורה.
מנוי מסויים התקשר מפאריס, בזמן
ששהה שם בחופשה, והצמיד את ה־קרדיו־ביפר
לפומת הטלפון. הוא קיבל
הוראה לנסוע מיד לבית־חולים.
מנוי אחר חי בדרום־אמריקה, הוא
הגיע להסכם עם שח״ל, שיתקשר אליהם
קולקט, מפני שבדרום־אמריקה

אפשר למות, עד שמשיגים את ישראל
שלא באמצעות המרכזיה הבינלאומית.
כשהוא מגיע לארץ מתחשבנים איתו.
סיפור אחר הוא על רופא־שיניים
שיש לו מנוי. פציינט של אותו רופא־שיניים
הרגיש בכאבים בליבו בזמן
טיפול־השיניים. הרופא חיבר אותו מיד
למוקד, במוקד נתנו לו הוראה להזריק
את הזריקה האוטומטית, ובמקביל שלחו
ניידת. חייו ניצלו.
סיפור אחר הוא על מנוי שנסע
מתל־אביב לנתניה. בדרך הרגיש לא
בטוב. למזלו היה לו מכשיר פלאפזן
/ברכב. הוא התקשר עם המוקד וקיבל
׳הוראה לנסוע מיד לבית־החולים הקרוב.

גלית
כר, צילם: אלי דסד₪ ,

בהטטוריה הרפואית שלו, מכשיר לטיפול בהלם חשמלי, מקרר לתרופות ובלון־חמצו נייד
להנשמה. ציוד נוטף, הקיים רק בניידות של שח״ל, הוא להשתלת שסתום בלב. בזמן
החנייה נשענת הניידת ממקור״חשמל, כדי לאפשר הפעלת הציוד החשמלי בזמן הנטיעה.

והוווקל נכשלה עיסקה ב-דובק״
בואו•/ג אל ל ביב

העיתונות, נוס וסוינה
כאשר נאלץ ויקטור מדינה לפרוש
מניהול מק־ישראל בגלל חילוקי
ריעות עם הנגיד, מיכאל ברונו, לא
נכתבה מילה בעיתונות הכלכלית על

שלמים, חברים ומקורבים לברונו ולמדינה
גם יחד. לכן שתקו בפרשה הראשונה,
ונחלצו להגנת מדינה בפרשה
השניה.
לעצם העניין: מדינה הוא פקיד,
שתפקידו לבצע את מדיניות הנגיד או
השר. קובע־המדיניות הוא הנגיד או
השר. הוא הנושא באחריות, הוא שנבחר
על־ידי הבוחרים בגין המדיניות שלו.
התנהגות הפרשנים הכלכליים בפרשה
זו, כמו ברבות אחרות, מעידה שוב
על חוסר־אובייקטיביות.
חבשה ובחר סגחדש פקיד־פורש מדינה
הכתבים שתקו בפעם הראשמה
כך שאסור לו לפרוש, ומה פתאום מתערב
ברונו בענייני העבודה.
כאשר פורש מדינה בגלל חילוקי־.
ריעות עם שר־האוצר שימעון פרס,
מלאים העיתונים בכתבות נרגשות של
הכתבים הכלכליים, ההגונים כל־כו,
על חוסר־הממלכתיות שבהתנהגות
פרס.
מה ההבדל בץ שתי הפרשות? רוב
כותבי הפרשנויות הכלכליות הם ירו־

לישכת המבקרים הפנימיים בישראל
בחרה פה־אחד בעזרא חבשה
כבאב בית־הדין, תפקיד שבו הוא מכהן
כבר 10 שנים ברציפות.
חבשה, שעיסוקו העיקרי הוא סגן
בכיר למנהל מחוז תל־אביב והמרכז
של מישרד־המישפטים, מכהן בשורה
של תפקידים נוספים: יו״ר ועדת־המישמעת
של נציבות־שרות-המדינה;
יו״ר הוועדה הפריטטית של נציבות־המדינה
והסתדרות־עובדי המדינה:
יו״ר ועדת־הבוחנים של נציבות־שרות־המדינה:
יו״ר ועדת־המימוש־המחוזית
של מישרד־המישפטים: חוקר בכידאר־צי
של האפוטרופוס הכללי וכונס־הנ־כסים:
חבר הוועדה למינוי רואי־חשבון.
הוא מכהן גם כבר מזה 25 שנה כיו״ר
ועד־העובדים של האפוטרופוס הכללי.
חבשה הוא גם מרצה מבוקש לדיני־חברות,
ועוסק גם בהובי פרטי: חכמת•

קבוצת המשקיע מפרנקפורט, מטליב, שהיה אחד המשקיעים העי קריים
בקבוצת דנות, הטבימה לשלם 12 מיליון דולר תמורת * $1ממניות
דובק, שהוחזקו על־ידי מישפחת יהושע נחמו ועורד״הדץ השווייצי

פיטר לוגן.

מקורבי נוטליב מטת בי נחמן ויירם גיל, הקשור ב ק בו צ ה י
על־ידי פיטר לובן, הציעו לגוטליב א ת העיטקה, ואחרי שהוסכם על המחיר
הודיעו על ביטולה.
מקורבי יורם גיל הכחישו מכל וכל א ת הדבר, וטענו כי לא היה כל מנע.
גוטליב מיודד עם מרק מושביץ, שיחד עם גיורא אקרשטיין ודויד
יגלום רכשו שליש ממניות דובק. כל אלה היו שותפים בקבוצת דנות.

חבר 8שד לנהל
גם את ״לה־נסיונאל״
יושב־ראש מועצת־המנהלים של
בנם לאום׳ קיבל את אישור מועצת־המ־נהלים
של הבנק להמשיך ולכהן כיו״ר
מועצת־המנהלים של חברת הביטוח
לה־נסיונאל. למשה זנבו* גם אושרו
קשריו העיסקיים עם חברת סאיפאן.
השייכת לדויד קוליץ וליקותיאל
פדרמן, והעוסקת בסחר עם הונגריה.
לה־נסיעאל מייצגת חברת־ביטוח צרפתית
גדולה, שעברה שינויי־מיבנה לפני
שנתיים. בעיקבות זאת חוזקה נצי;
גות
החברה בישראל, וצורף זנבר.
מכיוון שפעילותו של זנבר בבנק
לאנס׳ היא מלאה, והוא מנהל למעשה
,את הבנק, קשה לראות כיצד יתפנה
!לעיסוקים הנוספים, ולא מובן כיצד
! בעלי־המניות של הבנק הסכימו לכך.
| בשעתו נמתחה ביקורת ציבורית על
הנסתר והזוהר. הוא מרצה בחוגי מלומדים
על נושאי הקבלה.
באסיפה הכללית של המבקרים הפנימיים,
שבה נבחר חבשה, הוענקה סי־כת־יהלומים
מטעם לישכת־המבקרים
האמריקאית לרואה-החשבון יעקב
ורקד, שנבחר כחבר מועצת לישכת־המבקרים
הפנימיים. הסיכה הוענקה לו
על יובל 25 שנה לחברותו בלישכה.

חבר מועצת־המנהלים של הבנק, שי־מעון
שיטרית, שכיהן גם כחבר דירקטוריון
של חברת נרוקננסלטנט. הקשורה
עם בדל. גם סאיפאן ובעלי מניותיה
קשורים הדוקות עם בנק לאום׳,
וקיים חשש יותר מסביר לניגוד אינטרסים.

יו״ר
זנבר
חשש לנינור אינטרסים

ע׳סקחטהסווה־א11׳1111־
1נ״יוהיצ׳רהאוח1.1הסנוה״
יעקב דננברג, מי שהיה בעל
קבוצת חברות־הביטוח ׳רדניה. אושי 1ח
ועממית, שוהה מזה שנים בבריסל, וממתין
לפסק־דין.
השופט המחוזי אריח הגין התבקש
על־ידי מפרק קבוצת־חברותיו לקבוע
כי דרך ניהול החברות היתה עבירה
פלילית לפי פקודת־החברות, ולכן חלה
על דננברג אחריות אישית לחובות.
אם יקבל השופט את הטענה, יהיה
בכך תקדים חשוב לגבי שורה של מג־הלי־חברות,
שחברותיהם הסתבכו, והם
עצמם נשארו ללא נזק כספי.
אם ידחה השופט את הטענה, סביר
כי דננברג יחזור ארצה לווילה בהרצ־ליה־פיתוח.
בינתיים
הוא הגיב במיכתב מפורט,
שנשלח אלי, על האשמות חברת הסנה
כי קשריו עם מנכ״ל הסנה לשעבר,
אלפרד גולץ, ובעיקר עיסקת חתם
ואושינת. גרמה למפולת הסנה.
חתם היא חברה־בת של הסנה,
שחתמה הסכם עם אושיות של דננברג
על רכישת אנשיות. הסנה טוענת כי
העיסקה גרמה לחברה הפסדים של 50
מיליון דולר.

זית לסטאטיסטיקה והמפקח־על־הבי־טוח,
המצורפים בזה, מראים כי בשנים
הרלוונטיות 1986 1987 תרמה א 1ש־י
1ת על־ידי הפרמיה שהעבירה לקבוצת
הקנה להטבת מצב־העסקים והתוצאות
העיסקיות של החברה, כולל תיקון התוצאות
במאזן . 1985 המדד המראה את
התוצאות העיסקיות של חברת־ביטוח,
מה שקרוי לום־רציו, או מודד-ההפס־דים,
היינו כמה נשאר רווח אמיתי מהפרמיות
המשולמות.
והנה, הלוס־רציו של הסנה, כחברה,

מנכ״ל־לשעבר גולץ
.האמת תצא לאורו־

כותב דננברג:

אני מחכה לפסק־הדין בעניין י רד
ניה, ומקווה שהוא יהיה תחילת הדרך
להוכחה שבסך־הכל חברות־הביטוח
רצו להיפטר ממתחרה קשה, והפעילו
את כוחם בכל דרך אפשרית, כולל העיתונות,
שהוזהרה על־ידי הסנה ועובדיה
הבכירים שלא לכתוב תגובות
שלי, כדי שהאמת, רוע־הלב, הרישעות
והקינאה לא יתגלו. העיתונות קיבלה
איומים אלה, מפני שחששה מאי־קבלת
מודעות, שהן הכנסתה העיקרית.
היום אני מקווה שהמצב השתנה. הנתונים
הרישמיים של הלישכה המרכ

לתוצאה זו הגיעה חתם אך ורק אחרי
הצטרפות הפרמיה של אושיות לרר
תם. תוצאה זו תיקנה את הלוס־רציו
של הסנה כקבוצה, מכיוון שהלוס־רציו
של יתר החברות־הבנות של הסנה, כמו

בעל־חברות לשעבר, דננברג
.השלם צ 1חק1 .אני סכה!״
בשנת 1986 היה * ,68 ובשנת 1987
היה .8596 ואילו הלוס־רציו של קבו־צת־הסנה
ב־ 1986 היה * ,66 וב־1987
היה * .73 מה הביא להקטנת המדד בק־בוצת־הסנה,
לעומת חברת־הסנהל התשובה
היא בחתם: הלוס־רציו של חתם
ב־ 1986 היה * ,61 ואילו ב־ 1987 היה

שמיר, בידרמן, דיקלה וצור לא ירדו

הפרמיה שקיבלה הקבוצה מאושיות.
שהיא כ־ 50 מיליון דולר, תיקנה את
תוצאות־העבר, והדוחות הפנימיים של
הסנה מראים כי בכיריה סולקו על
החלטות כושלות לפני עיסקת אושיות.
הדוחות מחמיאים להם על חתימת ההסכם
עם אושיות, ומאשימים אותם
במחדל בכך שביטלו את ההסכם הח־מש־שנתי
עם אושיות.
ביטול זה גרם להפסד פרמיות של
50 מיליון דולר. מכיוון שתביעות ממשיכות
לרוץ, ואין מולם הכנסות מפרמיות,
ההפסד הוא כפל־כפליים, והתוצאות
הן הרסניות.
אני יכול לברך על דרר־החקירה של
הסנה, שסילקה את השקרנים שגרמו
להרס של אושיות ושלי.

הנזקים שנגרמו לי עוד יתבררו
בבוא הזמן. הכפשת שמי ושם אזשיות
לא יוכלו לתקן את התוצאות העיס־קיות
של קבוצת הסנה.
מנתוני הלישכה לסטאטיסטיקה וה־מפקח־על־הביטוח
ניתן ללמוד כי העמלות
ששילמה הסנה לאושיות, בשיעור
של * 48 בממוצע, היו עמלות
ששילמה לכל סוכניה. אושיות ביצעה
את כל העבודה, ולא היו לחתם הוצאות
נוספות. העמלה הממוצעת בחב־רת־הביטוח
הראל, למשל, היא *!50
כך שלא קיבלנו שום הכנסה חריגה
מרנתם, וגרמנו לתוצאות עיסקיות בין
הטובות בשוק הישראלי. העובדה היא
שחתם ובעלי־מניותיה העמיסו הוצאות
על החברה, ואינני מבין איך אפשר
להעמיס הוצאות כאלה. הם פשוט מצאו
קורבן, חתם, והעמיסו עליה כל מיני
הוצאות שאינן קשורות בתוצאות ביטו־חיות.

למשל, היו ההוצאות״כביכול
של חתם על הפרמיות בשנת 1987
בשיעור של * ,55.6הרבה מכל מה
שהיה באותה שנה ביתר חברות־הבי־טוח!
ההוצאות שהסנה העמיסה על
עצמה אותה שנה היו רק *!35.3
נתונים אלה אינם נובעים מפנטזיות
של אנשים חלשים, קנאים ופחדנים,
אלא הם כתובים שחור על גבי לבן. הם
לא משחקים בנדמה־לי.
מבטחי־מישנה בעולם, שקיבלו נתונים
אלה, לא מבינים את סיפורי האלף־
לילוחלילה שקיבלו מן העובדים הבכירים,
שוק-הביטוח ו״העיתונות הרצינית״
,ואם בכלל אפשר להתייחס אליהם.
העולם
צוחק ואני בוכה, אבל האמת
תצא לאור. אינני יודע אם זה פיצוי
מספיק, אך זוהי ההתחלה, .
סזרעגז היסטוריה
וו ל ה
או לאעלה
האם המוסלמי בא מ ת
׳״§ רצח יהודי בירושלים
[ הנוצרית?
כל מי שהתקרב בחייו לבחינות־בג־רות,
יודע כי יהודה הלוי איננו רק השם
של רחוב־הבנקים בדרום תל־אביב.
יהודה בן שמואל הלוי, שנולד בשנת
. 1075 בצפון־ספרד, נחשב, למרות
שפת־אמו הערבית, לגדול המשוררים
העבריים של ימי־הביניים, שנודע לא
רק בשיריו הציוניים (״ציון, הלא תשאלי
לשלום אסירייך״) ,אלא גם בשירי
החול והים, בשירי המסע והחשק שלו
(שורה מיקרית משירים אלה אומרת,
בתמצית: הנערות ממיתות, בלובן זרועותיהן,
את החושקים אותן).
אבל ליהודה הלוי קשורה גם פרשה
עלומה. ימיו האחרונים לוטים.מיסתו־רין.
כיצד והיכן הוא נפטר, בגיל 65 או
?66 האם, באמת, בירושלים, שאליה
הגיע כביכול בשנת־חייו האחרונה,
ו״בהגיעו אל שערי־ירושלים קרע את
בגדיו והלך בקרסוליו על הארץ, והיה
אומר הקינה שחיבר, צינן, הלא תשאלי,
וישמעאלי אחד לבש קינאה עליו, מרוב
דבקותו, והלך עליו בסוסו וירמסהו
וימיתהו ״.או, האם סוף זה לחייו של
המשורר איננו אלא אגדה החסרה כל
תיעוד מבוסס?
דונג רך. יהודה הלוי חזר לתודעה
לפני כ־ 150 שנה, עת גילה יהודי רוסי,
שעסק ברכישת ספרים וכיתבי״יד יק־רי־מציאות,
כמה עשרות משיריו של
יהודה הלוי בתוניסיה, ומכר אותם
לחוקר האיטלקי, שמואל דויד לוצאטו
(שד״ל) ,שהוציא 44 מהם לאור בספר
בתולת בת יהודה.
מאז גאה גל ההתעניינות בהלוי.
חיים נחמן ביאליק, שהתפעל משליטתו
של הלוי בלשון (״שהיתה כדונג רך
בידו, נשמעה לו וכפופה לו״) ,אף תירגם,
בראשית המאה, כמה משיריו של
הלוי לאידיש, ולפחות שני שרים בממ־שלת־ישראל
הראשונה, שר־החינוך,
בן־ציון דינור, ושר־הדתות, הרב יהודה
לייב הכהן מיימון, פירסמו, בשעות־הפנאי
שלהם, מחקרים על שיריו.
יש מה לחקור. כפי שהוכיחה הוצאת
הקיבנץ המאוחד, שהוציאה באחרונה
לאור מיבחר מאמרי־ביקורת על יצירותיו,
הכולל גם פרטים ביוגראפיים
מעניינים ביותר(׳הנדה הל1י; 284 עמר
דים),
יהודי עמאני. הלוי לא היה רק
משורר והוגה־דיעות(מחבר הכתר׳ ,מהשיח
בין מלך הכוזרים לחכמי־דתות
שונות) ,אלא היה גם רופא מצליח(בין
השאר, בחצרות־מלכים) ,סוחר (בנייר,
דווקא) ופודה־שבויים (שגייס 33 די־נרי־זהב
ושליש כדי לשחרר נערה יהודיה
משבי נוצרי בספרד).
אבל משהגיע הלוי למצריים, בדרכו
לארץ־ישראל, משאת־נפשו, הוא החל
מסתבך בצרות. הוא התעכב באלכסנדריה,
שבה התארח בביתו של עמית,
רופא יהודי אף הוא (אחד אהרון אבן
אל־עמאני, ששמו העיד על מוצאו מעמאן,
כיום בירת־ירדן) וניסה לשכנע
יהודי מצרי שהתאסלם להתלוות אליו
לארץ־ישראל ולשוב שם ליהדות.
משהתלונן אותו מתאסלם אצל הרשויות
המקומיות על הטרדה זאת, מיהר
יהודה הלוי לצאת ממצריים ועלה על
אונייה. מה שקרה לאחר מכן, עטוי בערפל.
האם הפליגה אותה אונייה מיז-
רחה, לעכו או לאשקלון (גמליה של
ארץ־ישראל באותם ימים)? האם הפליגה
מערבה, לספרד, מולדתו של
הלוי? או, אולי, מצא את סופו במצד
לות״ים?
בכל אופן, מקום־קבורתו של המשורר
לא נודע עד עצם היום הזה. אגב,
הוא נשא גם שם ערבי: אבראל־חסן
אל-לווי.
העולם הזה 2686

הסן ן־י־אכיו־־־נקאי
אחרי הבחירות של 1984 הוקרנה בטלוויזיה כתבה גדולה של
חיים יבין. היא היתה מצויינת, ועוררה למחשבה. במרכזה עמדה
תיזה ברורה (מילחמת העדות) ,והכתבה כולה באה להוכיח את
נכונותה.
הכתבה של אורי גולדשטיין על הבחירות האחרונות נראתה
לי, תחילה, חלשה הרבה יותר. לא היתה בה תיזה מרכזית. היא
נראתה כסתם צירוף של תצלומי־רגע. ורק אחרי ההקרנה, כאשר
התחלתי לחשוב עליה, נוכחתי לדעת שגם היא טובה מאוד.
כי צילומי־הרגע הצטרפו לתמונה אחת גדולה, כמו אבנים
בפסיפס. והתמונה מבהילה למדי.
כי זהו הרושם שנשאר, בכוונה או בלי כוונה: שהאוכלוסיה
היהודית בארץ מחולקת עכשיו
לשני עמים שונים. בצד האחד:
הציבור המיזרחי, הדתי, הימני
והעני. בצד האחר: הציבור האשכנזי,
החילוני, הליברלי והמבוסס.
בין שני הציבורים רובצת
תהום, בקע, מעין שבר סורי־אם־
ריקאי.
ניתן היה לזהות בקלות, וכמעט
תמיד נכונה, את מי שעומד
לנפנף בכרזה של הליכוד, ואת
מי שימחא בנימוס כפיים לשימי
עון פרס. די היה בחזות החיצונית,
בשפת־הגוף, בסיגנון־ה־דיבור,
כדי לשייך כל אזרח לעם
שהוא שייך אליו.
אם זוהי התמונה הנכונה והשלמה, ובעיקר — התמונה הסופית
והבלתי־נמנעת, כי אז נגזרה על מיפלגת־העבודה גסיסה איטית.
הקהל שלה הוא גזע העומד להיכחד. הדמוגראפיה תגדיל את
הקהל הימני משנה לשנה. ואם אין למיפלגת־העבודה יכולת
להתחדשות, מסר חדש ומנהיגים חדשים בעלי כריזמה, היא פשוט
תמות.
(יש בדיחה האומרת :״מיפלגת־העבודה היא בדרך הנכונה. היא
תרד עד ל־ 10 מנדאטים, ואז תהווה את לשון־המאזניים ותשלוט
במקום הדתיים.״)
איני מאמין שזהו פסק־דין סופי. אבל זהו בהחלט אות־אזהרה,
שיש בו ציווי.
הציווי הוא: אסור למחנה השלום והקירמה להישאר צמוד לעם
האחד. עליו למצוא אחיזה איתנה בעם השני. עליו לחצות את
התהום הפנימית. לא באופן מכני, טכני(זה בלתי־אפשרי) ,אלא
מבחינה רעיונית, רוחנית. זהו המיבחן.
ובצורה ציורית: יש להביא לכך שבסרט שייעשה על הבחירות
הבאות לא תהיה עוד אפשרות לדעת מראש בעד מי הצביע פלוני,
ואיזו כרזה הניף, רק על פי חזות־פנים, מקום־מגוריו ומוצאו.
התפקיד איננו לגשר על פני התהום הגדולה, אלא למלא אותה
ולחסלה.

תחילה תמהתי מדוע החליטה הטלוויזיה הישראלית להקרין
את שני פירקי הסידרה חרב האיסלאם.
הסידרה לא היתה פרו־ישראלית. להיפך, ישראל מתוארת בה
כמדינה שחצנית ואכזרית, העוזרת במעשיה השחצניים להגביר
את זעם האיסלאם על המערב.
ישראל מתוארת גם כמדינה טיפשית. כאשר פלש צה״ל
לדרום־לבנון ב־ , 1982 התקבל על־ידי השיעים כגואל, מפני
שכוחות־אש״ף, ששלטו בשטח, התייחסו אל האוכלוסיה המקומית
בהתנשאות.
(אני יכול להעיד שקבלת־הפנים לצה״ל אינה אגדה. ביום
הרביעי של הפלישה גנבתי את הגבול. עברתי במכונית הפרטית
שלי, בחברת שתי חברות־המערכת, בתריסר כפרים שיעיים, בדרך
לצידון. למרות שהיינו לבדנו, בלי כל ליווי צבאי ובלתי־חמושים,
התקבלנו בכל מקום בשימחה ובידידות. אילו התפתינו להיענות
להזמנות לשתות קהווה בבית, לא היינו מגיעים לעולם לפאתי
צידון).
כעבור כמה חודשים היו כל אותם השיעים מוכנים להשליך את
נפשם מנגד ולהרוג חיילי-צה״ל במשימות״התאבדות. עד היום
שונאים אותנו השיעים בכפרים האלה, כפי שנראה היטב בסרט.
אם כן, מדוע הוקרנה הסידרה? הרי לא רצו להגיד לנו שהישראלים
אינם טיפשים פחות מאשר הסובייטים באפגניסתאן. מה
היתה הכוונה?
לבסוף הבנתי את המסר.
הסידרה הזאת (סידרה בריטית שהיתה לה, למרבה הצער,
איכות אמריקאית) באה להנחיל לנו את ההכרה שמיליארד
מוסלמים הם קנאים חשוכי־מרפא, פראי־אדם צמאי־דם. הוקלטו
דבריהם של סטודנטים מצריים, שנשבעו לבער כל זכר לתרבות
המערבית. צעיר מצרי הצדיק את כריתת כפות־ידיהם של גנבים
והוצאתן להורג של נשים נואפות. המוני צעירים שותתים־דם,
שפצעו את עצמם ביום־הזיכרון לנפילת האימאם חוסיין, הונצחו
בדרום־לבנון בסצנות מקפיאות־דם. ההמונים צעקו: מוות לישראל!
מוות לבני־השטן!
המסר הגלוי או הסמוי: עם כאלה אי־אפשר לעשות שלום!
פראי־אדם אלה ירצו תמיד להשמיד אותנו.
אך המסר הוא כוזב מעיקרו. יש יס 1דנות(״פונדמנטליזם״) בכל
ארצות האיסלאם. אולם ברוב מדינות האיסלאם זהו מיעוט קטן.
במדינה סובלנית כמו מצריים, למשל, יכולים הקנאים לרצוח
נשיא ולעורר מהומות, אך אין להם כמעט שום סיכוי לחולל
מהפכה. הקנאים הדתיים שלנו, אנשי גוש־אמונים והמחתרות
למיניהן, חזקים ומסוכנים יותר.
הקנאות האיסלאמית הוצאה בסידרה זו מכל פרופורציה סבירה,
כדי ליצור סנסציה. באנגליה זה יכול לעורר צמרמורת לכמה

ד״ש חם
יוסי אמיתי, שהיה במיפגש הישראלי־פלסטיני בהאג, הביא לי
דרישת־שלום מכמיל מנצור, שביקש למסור לי ד״ש. הוא נשא
בכנס דברי שקולים ומרשימים בזכות השלום בין ישראל והמדינה
הפלסטינית שתקום.
שמחתי.
היתה לי סיבה מיוחדת לשימחה זו. וזהו הסיפור:
לפני 18 שנים טילפז הפרופסור יהושפט הרכבי למישרדי

*ודי אסר1

איו

בכנסת .״פטי״ היה או עדיין נץ פרוע. הוא סיפר לי שהגיע אליו
ספר ערבי מביירות, המוקדש כולו לי.
היה לי קשה להאמין, וביקשתיו לשלוח לי את העותק. ואכן,
כעבור יום קיבלתי ספר יפה, בשפה הערבית, שהודפס בביירות
מטעם ההוצאה הרשמית של אש״ף. הוא נשא את השם ״אורי אבנרי
והנאו־ציונות״ .כעבור כמה חודשים הגיע אלי גם עותק של אותו
הספר בשפה הצרפתית.
החלק הראשון של הספר הביא פירוט של מה שהוא קרא
״תוכנית אבנרי״ .היתה זאת תמצית הוגנת למדי של הריעות שלי,
כפי שבאו לידי ביטוי בסיפרי מילחנות היזם השביעי, נאומיי
בכנסת ומאמריי בהשלם הזה.
״תוכנית אבנרי״ קראה להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל,
בגדה המערבית וברצועת־עזה, במיסגרת של הסכם־שלום בין שני
העמים. אז היתה זאת עדיין תוכנית מהפכנית.
החלק השני של הספר היה מוקדש לוויכוח חריף עם תוכנית זו.
המחבר, אחד כמיל מנצור, הגיע למסקנה כי ״תוכנית אבנרי״ אינה
אלא מזימה ציונית, מסוכנת מכל מעשיהם של גולדה מאיר ומנחם
בגין. מטרתה היא לשים קץ למהפכה הפלסטינית.
כעברו שש שנים, כאשר התיידדתי עם איצאם אל־סרטאווי,
שאלתיו על מנצור זה. סרטאווי אמר שזהו, מן הסתם, איש של
החזית העממית.
כאשר כתבתי את סיפרי ארבי. אחי הזכרתי אפיזודה זו. כמה
ימים אחרי הופעת המהדורה הצרפתית של הספר קיבלתי לפתע
מיכתב מפאריס. השולח היה כמיל מנצור. האיש האלמוני מביירות
הזדהה כמי שחי עכשיו בפאריס ועובד שם כחוקר במכון לעיונים
פלסטיניים. הוא הכחיש בתוקף שהיה שייך אי־פעם לחזית
העממית, ותבע ממני לתקן את הדברים במהדורה הבאה. עניתי
שאעשה זאת ברצון. כאשר הספר יופיע, עוד מעט, גם בעברית
(סוף־סוף!) אדאג לכך גם שם.
עכשיו מופיע כמיל מנצור ברצון לצד ישראלים, בכנס המוקדש
כולו לרעיון השלום הישראלי־פלסטיני ולדו־הקיום של מדינות
ישראל ופלסטין, זו לצד זו. מה שנקרא אז בפיו ״תוכנית אבנרי״
הוא כיום המדיניות הרשמית של אש״ף, ומקובל גם על חלק גדול
של הציבור הישראלי. כמה מרנין.
יש פיתגם ישן האומר: הר והר אינם נפגשים, אך אדם ואדם
נפגשים. מי היה מאמין לפני 18 שנים כי כמיל מנצור ישלח לי
אי־פעם דרישת־שלום חמה?(ואם יקרא שורות אלה, בתרגום —
הנה אני מחזיר לו ד״ש חם).

הלילה שלפני
ישבנו ליד השולחן בכסית ודיברנו על ריבוי האמונות הטפלות
בארצנו. התמונה היתה מבהילה למדי.
הבאבא־ברוך מוכר מים קדושים. מקובל ירושלמי מוכר
בקבוק־יין בתוספת ברכה ב* 300 דולר במזומנים, בלי חשבונית.
מייצרים מקומות קדושים בשיטת הסרט הנע. קברים של שייח׳ים

אדונם קרוי
היתה לי פנטזיה.
בדימיוני ראיתי את קומץ התלמידים מתאספים מסביב לקיברו
של משה קרוי. הם נשבעים אמונים לו ולתורתו.
נפוצה הידיעה שקרוי כלל לא מת. גופו אמנם נקבר, אבל
נישמתו הצטרפה אל כוחות־ה־אור
בחלל החיצון, והיא נמצאת
בכל קרן של השמש, החודרת אל
עולמנו החשוך, הכפוף לשילטו־נו
של האל הסאדיסטי.
לאט־לאט מצטרפים לכת החדשה
כל חסידי הכתות האחרות,
כל החוזרים בתשובה, כל אנשי
הירח ואימן והארי־קרישנה ומה

זה מתחיל להדאיג את המי־מסד
היהודי. הוא רודף את אנ־שי־קרוי.
וככל שהרדיפה מחמירה,
כן גדל כוחם ומיספרם. שליחים
נשלחים לקצווי־תבל ועושים
נפשות.
התורה הגנוסטית של האל הטוב והאל הרע, בני־אור ובני־חושך,
הולכת וכובשת את העולם, התיל הדוקרני של אושוויץ
הופך סמל הדת החדשה, כי באושוויץ התגלתה מלוא רישעותו
הפרוורסית של האל הרע.
׳ אנשים אינטליגנטיים, שהתייאשו מכוחו של המדע להיטיב
עם העולם, הרואים את שילטון הרשע והטימטום בכל המדינות,
מצטרפים בהמוניהם לפולחן האסור.
ואז פורצת המהפכה. הדת החדשה הופכת דת־המדינה בארץ
אחת, ומתפשטת בעולם כולו.
במשך אלפיים השנים הבאות מתפללות הבריות לקרוי, תוך
שהם הורגות ושורפות ומחשמלות למוות את בני־החושך...

רח7ו א בנ רי, העול הז ה

חרב האיסלאם

דקות, עד שהמירקע נתפס על־ידי שושלת. אולם אצלנו גורמת
תוכנית כזאת לשטיפת־מוח נגד השלום, ומחזקת את כל הפחדים
הסתומים הממלאים את הלב הישראלי.
יש מוסר־השכל סביר לסידרה זו: היזהרו מפני הקנאות הדתית,
בכל מקום. גם חמש דקות מכפר־סבא.
ומוסר־השכל שני, שהיה כלול בדבריו של עיתונאי חשוב מצרי
בפאריס. קבעתי אית 1פגישה במישרדו, והוא איחר בשעה. חיכיתי
לו, ואז פרץ פנימה, נסער ומתנשף, וקרא באופן ספונטאני :״אני
בא מראיון עם האיית־אללה חומייני(שחי אז בווילה ליד פאריס,
ערב שיבתו לאיראן) .אורי, תגיד לחברים שלך בישראל שימהרו
לעשות שלום עם אש״ף. אש״ף זה גוף הגיוני, ובראשו עומרים
אנשים שפויים. אם יבואו במקומם הקנאים האיסלאמיים האלה,
לא יהיה לכם עוד עם מי לדבר!״

עוברים הסבה מיקצועית והופכים קברים קדושים של יהודים,
והמונים משתטחים עליהם בשקיקה.
תופעה מיזרחית? לאו דווקא. הנה, סופר אשכנזי ידוע, שהוביל
את אשתו ללידה, התוודה שבדרך משם הביתה עצר את מכוניתו
במקום שומם והתפלל: אלוהים, עשה שהלידה תהיה בסדר!
כך התגלגלו הדברים. תחילה צחקו כל המסובים לאמונות
הטפלות של הפרימיטיבים. ובהדרגה חלף הצחוק. עורכת־דין,
אשכנזיה לעילא ולעילא, שלפה לוחית־זהב קטנה שהיתה תלוייה
על שרשרת מתחת לסוודר, ובה המילים ״שמע ישראל...״
אייבי נתן סיפר כי בטיסתו הראשונה. למצריים, ב־ , 1966 לקח
עימו ספר־קוראן, כמתנה למצרים, וספר־תנ״ך קטן לעצמו. בדרך
בחזרה, מעל לים, פסק המנוע לפתע מלפעול. הוא נגע אינסטינקטיבית
בספר־התנ״ך, שהיה מונח על ליבו .״מה אני עושה?״
אמר לעצמו. אך באותו הרגע התחיל המנוע לפעול מחדש.
כשהוציא אייבי את הארנק מכיסו, הסתבר שיש בו תמונה של
הרבי מלובאביץ. לכל מיקרה שלא יבוא.
בזה אחר זה גילו המסובים שיש לכל אחד מהם איזושהי אמונה
טפלה, או שהתפלל בשעת מצוקה, וכו׳ וכר.
כשהגיע תורי, נאלצתי להודות שאין לי אף אמונה טפלה אחת
לרפואה, שלעולם אינני מתפלל, גם במצבי לחץ ומצוקה. מעולם
לא חשתי צורך בכך.
לפתע נזכרתי מתי התפללתי בפעם האחרונה. הדבר עמד מול
עיני, כאילו קרה אתמול.
הייתי בן . 14 עם סיום כיתה ז׳ בבית־הספר לבנים על״שם
אחד־העם החלטתי לנטוש את הלימודים ולהתחיל לעבוד.
לא היתה ברירה. היינו עניים. אבי ואמי עבדו שניהם 12־14
שעות ביום עבודה גופנית קשה. אמי עמדה וגיהצה חולצות, אבי
הביא את הכביסה על אופניו ללקוחות. לא יכולתי להתפנק
בבית־הספר ולחיות על חשבונם, כשאני מסוגל להשתכר למחייתי.
נמצאה לי עבודה בסדנה של טכנאי־רדיו בשם אלסנר
ברחוב בן־יהודה.
אני זוכר את הלילה שלפני יום־העבודה הראשון שלי כשכיר.
התהפכתי כל הלילה במיטה, בין ערימות הכביסה, ולא עצמתי
עין. במשך שעות התפללתי לאלוהים שיעזור לי במיבחן שלפניי.
אלוהים לא עזר לי להיות טכנאי־רדיו. כעבור שבועיים
הסתיים ניסיון זה. התחלתי לעבוד אצל עורך־דין. כעבור כמה
חודשים התגייסתי לאצ״ל. התחילו חיים חדשים.
תפילתי בלילה ההוא היתה תפילתי האחרונה. עברתי מאז
הרבה מיבחנים ומשברים. מעולם לא חשתי בצורך כלשהו להיעזר
בתפילה או באמונה טפלה אחרת.

בדיחות אשכול
בתו של לוי אשכול סיפרה בטלוויזיה על הבדיחות של אביה.
חבל שלא ירשה את חוש־ההומור שלו.
מכל הסיפורים על ההומור של אשכול, אני אוהב את הסיפור
האמיתי הבא:
ביום שנבחר אשכול כראש־הממשלה, אחרי התפטרותו הזועמת
של דויד בן־גוריון ב־ , 1963 ניגש אליו ראש־השב״כ דאז
(עמוס מנור?) ואמר לו כדברים האלה :״אדוני ראש־הממשלה,
מעתה אנחנו מופקדים על הגנתו. השומרים שלנו ילוו אותך לכל
אשר תלך, ביום ובלילה״.
השב״כניק היסס, הימהם, ואחר־כך הוסיף בקול נמוך :״תראה.
מר אשכול, אני יודע שאתה אלמן. אולי יש לך איז 1שהי ידידה
שאתה מבקר אצלה. אני מצטער שהשומרים שלי יצטרכו ללוות
אותך גם לשם. אבל דע לך, הם לא ידברו לעולם!״
״להיפר,״ קרא אשכול בן ה־ ,68״שידברו!״

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

וסך שדה:

גונת:

וור*ת >ר*>:

.,שופטים צריכים רזנוו. אם הגננת לא ואתה ,,הקנאות אוובת דנו!
שדמו שר איש אינו מותו!״ היא עיוורת או מטומטמת!״ מבפנים אפילו באירופה!״

בשבוע שעבר זוכה השופט בר-דיין מהאשמה של קבל ת-
שוחד. יחד עם זאת עיין השופט, שדן בתביעה נגד השופט
בר־דיין, שאילו היתה התביעה גם על עבירה של התנהגות
שאינה הולמת שופט, היה מקום לדון בכד.
הפיסקה האחרונה הזאת הרגיזה מאוד אנשי״מישפט
בארץ. אחד מהם, המישפטן יוסף שדה, נאות להסביר לי
מדוע.
לדעתי, ההערה הזאת של השופט — ואני אפילו לא זוכר איזה
שופט זה — היא עצמה עילה להגשת תביעה על עבירה של
התנהגות שאינה הולמת שופט. השופט בר־דיין הואשם במשהו,
ונגד המשהו הזה הוא יכול היה להתגונן, וכך עשה ויצא זכאי. נגד
ההערה של השופט הוא אינו יכול להתגונן, ולכן שמו הוכתם
לתמיד.

מישפט
• מדוע הוא לא יכול לעשות שום דבר נגד ההערה
של השופט?
לשופט שכתב את פסק״הדין יש חסיון, ולכן לא יוכל בר־דיין
להגיש אף תביעה על הוצאת״דיבה.

• אז מה אתה מציע לו?
אין לי עצה לשופט בר־דיין. שמו הוכתם, ואין מה לעשות נגד
זה. העצה שיש לי היא לשופט שדן את בר־דיין. הייתי מייעץ לו
להיזהר מאור בכבודם של שופטים, ונאשמים בכלל, מכיוון שכבודו
של כס־המישפט תלוי גם בכבוד שיש לכס־המישפט כלפי
אנשים העומדים לפניו, בין אם הם שופטים ובין אם הם פושעים.

• אתה מתעצבן ומתלהב, כאילו מיקרה כזה קורה
בפעם הראשונה. האמנם?
בוודאי שזאת לא הפעם הראשונה. אבל המיקרה הזה קיבל
פירסום, מפני שהנאשם היה שופט. מה שמרגיז אותי הוא שאף
אחד אינו מצפצף, כי זאת נעשתה נורמה.

• מי היה צריך לצפצך, לדעתך?
לישכת עורכי־הדין, למשל. מיפלגות. ובעצם למה לא שר״
המישפטים? למה ששר־המישפטים לא יקרא לשופט הזה ויסביר לו
איפה תפקידו מתחיל ואיפה הוא נגמר? גם שופטים צריכים לזכור
(דניאלה שמי)
שדמו וכבודו של אף אחד אינו מותח

פרשת ההתעללות בילדה הקטנה מורן דמיאט ממשיכה
להסעיר א ת המדינה.
הטלוויזיה הקדישה לעניין כ תב ה גדולה, העיתונות הי־תה
גדושה בסיפורים מטמרי־שיער על ההתעללות. רק הק רובים
לילדה -השכנים, הגננות, קרובי־חמישפחה לא
ידעו כלום.
האם יכול להיות שילדו! קטנה עוברת סידרת־התע־ללויות
כזאת, והגננת לא מרגישה בכלום, שאלתי גננת
ממכרותי, הרוצה בעילום שמה.
גם אני ראיתי את הכתבה בטלוויזיה ואני לא מאמינה לאף אחד
מאלה שאמרו שהם לא ידעו מאומה. אם הגננת, שהילדה ביקרה
בגן שלה במשך שנה ויותר, לא ראתה דבר, סימן שהיא עיוורת או
מטומטמת לגמרי.

• למה, לדעתך, ד!ן משקרות? אילו ראו, בוודאי
היו הולכות למישטרה?
זה בדיוק העניין! הן לא הלכו למישטרה מהפחד של המתעלל.
בלי לבדוק את העניין, אני יכולה להישבע שכולם ידעו — אולי
לא פרטים מתייקים, אבל ידעו שהילדה הזאת מקבלת מכות
איומות. השכנים פחדו, הגננות פחדו ללכת לסישטרה, כי תוך יום
היה נודע מי הלך למישסרה והוא, או היא ומישפחתם, לא היו עוד
בטוחים. למה לא להגיד את האמת פעם אחת? במקומות כמו

פרשות

בשיא הדראמה, כשהפרס על ראשו של הסופר סאלמן
רושדי כבר הגיע לארבעה ואף לחמישה מיליון דולר, הודיע
רושדי בסוף השבוע שהוא מתנצל אם פגע ברגשות מיל יארד
ויותר מאמינים מוסלמיים.
אבל ״פסוקי השטן״ לא היה, ולבטח לא יהיה, הספר
הראשון ששם ללעג נביאים ושאר שליחי-אלוהים.
שאלתי א ת נורית גרץ, ד״ר לסיפרות, האם זכור לה רעש
דומה ס בי ב ספר בתקופה האחרונה.
לא זכור לי משהו ספציפי, אבל ההיסטוריה מלאה במיקרים
כאלה. בכל תקופה בהיסטוריה האנושית נשפטו אנשים על דיעות
שנחשבו ככפירה.

• אבל אנחנו נמצאים בסון! המאה דד. 20
אחד הדברים הגדולים שהכניסה התרבות הליברלית הוא הכבוד
לריעות הזולת. לא זכורים לי מיקרים דומים, למעט אולי
סירטו של מרטין סקורסיזה, הפיתוי האחרזן של יש1ע.

• כאן מדובר בקריאה לרצח כופר.

טפרים

שכונה ד׳ בטבריה שולט החזק, ולא המישטרה ולא העובדת הסוציאלית!
לפני
שנים גם אני עבדתי בשכונה מן הסו; הזה, ואני יודעת
בדיוק מה קורה שם. כל אחד מפחד ממישהו יותר חזק.

אפשר לייחס את זה לתחייה המחודשת של הדת המוסלמית.
אבל זה לא אומר שמותר לנו להיות שאננים. הקנאות אורבת לנו
מבפנים, אפילו באירופה, ואנחנו נדרשים לעמוד על המישמר, כדי
שהסובלנות והאפשרות שהביאה המאה ה־ 20 לפתח אלפי צורות־חשיבה
לא יתחלפו בקנאות ובחוסר־סובלנות.

• איך את בטוחה כל־כך במד, שאת אומרת? האט
באמת לא יכול להיות שהילדה קיבלה מכות יבשות
שלא השאירו כימניט?

• האט יתכן שהרעש כביב ״הפיתוי האחרון של
ישוע״ מצביע על מגמה של חוכר־פובלנות?

את שמעת בדיוק מה הילדה הזאת עברה — כוויות ברגליים,
פגיעות בעיניים. כשילד בא אלי לגן ויש לו פצע באצבע, אני
רואה. אין דבר כזה שגננת לא רואה נפיחות, או פנס בעין, או
שריטה! זה שקר ופחדנות!

• ואפ זה פחדנות, ואב את צודקת במה שאת אומרת?
מה תגידי לגננת שלא הלכה להתלונן כי פחדה
שיכו אותה או את בני־מייטפחתה?
לגננת אני לא יכולה להגיד כלום, אבל אני יכולה להגיד
למישטרת־ישראל שישנן שכונות מסויימות, מועדות לפורענות,
ששם לא צריך לשחק מישחקים של לבוא בשבוע הבא ולקבל
עדות, אלא צריך להשליט סדר בכוח ובתקיפות, אחרת הפחד
ישתלט על ההיגיון וילדות וילדים קטנים ימשיכו לסבול גיהינום!
(דניאלה שסי)

חוסר־הסובלנות אינה תכונה הטבועה באיסלאם בלבד. גם הנצרות
עברה תקופות חשוכות. אלא שקנאות האיסלאם היום לא
דומה לקנאות בדתות אחרות, אף שהיא יכולה לסחוף אותן.

• ובאופן כפציפי, מה דעתך על ״פכוקי השטן״?
קשה לי להתייחס אליו. כל מה שאני יודעת עליו הוא מהפיר־סומים
בכלי־התיקשורת. עדיין לא קראתי אותו.

• יוצא מכך שדווקא הדת היהודית היא המתונה
והכובלנית, שהרי אך אחד לא עשה רעש כביב כיפרו
של ג׳וזף הלר ״אלוהיכ יודע״ ,שהתעקש לפרט בפיר־טי־פרטיס
את ניאופיו של המלך דויד ולהציג אותו
בראי עקוב.
זו קביעה כללית מדי, אבל מלבד החרדים מתברכים היהודים
(אורית זחבבל)
בחוש־הומור.

.,אני רא וואה סיבה, המילון המישסות הוא ..צימצום הריגה הלאומית
שרא רנוסם את הספר!״ נ בו יא אקטואלי! ,,נגע במוטיבציה!,,

הסופר סאלמן רושדי הודיע שהוא מתחרט על הדברים
שכתב בסיפרו ״פסוקי השטן״ ,וגם התנצל לפני העולם
המוסלמי, שבו פגע. ואמנם, החוזה שהוצא על ראשו אולי
בוטל, אבל בעולם המו״לות עדיין לא נרגעו הרוחות.
יש הנעמדים על רגליהם ואומרים ״לא״ לסחטנות, ויש
המתקפלים. פניתי אל המו״ל הישראלי אשר ביתן מהוצאת
״זמורה ביתן״ ,שפירסמה בעבר שניים מספריו של רושדי,
ושאלתי אותו מה דעתו על פרשת ״פסוקי השטן״ ,וא ם הוא
זוכר מיקרה דומה בעבר.
לא היה דבר כזה במאה הנוכחית. אמנם, הפרשה מזכירה את
שריפת־הספרים על־ידי הנאצים, אבל מיקרה כזה, שמודיעים על
פסק״דין מוות לסופר, אני לא זוכר שקרה אי־פעם.

• לם ני ימים אחדים רואיינו מו״לים בארצות־שו־נות,
וכולם אמרו שהם לא ייכנעו לסחטנות. כימים
האחרונים ככר מזמרים זמירות אחרות. בהבירך את
המו״לות הכינלאומית, מה דעתך — ייכנעו או לא?
לדאבוני, יש לי ההרגשה שהם ייכנעו. קשה מאוד להילחם
בהמון משתולל. לא שאני לא מבין אותם. ובכל זאת, זאת כניעה
לסחטנות, ווה מפחיד.

• הוצאת.״זמורה ביתן״ הוציאה בעבר את ״בו־

ספרים
שה״ ואת ״ילדי חצות״ ,שני ספרים של סאלמן רוש־די.
האם גם הם עוררו תגובות?
לגמרי לא, ולכן גם לא היתה להם הצלחה מיסחרית. מאוד יכול
להיות שהיום ירצו אנשים לדעת מה הסופר הזה כתב, ופתאום
תהיה עדנה לשני הספרים שלו שכבר הודפסו בארץ.

• ומה לגבי ״פסוקי השטן״? האם אתם תוציאו
אותם לאור?
מאחר ואנחנו הוצאנו את ספריו של רושדי בארץ, היתה מין
הסכמה של אופציה ראשונה לנו על כל ספר חדש שלו. כשהתחלנו
להתעניין בפסוקי השטן, לפני שלושה־ארבעה חודשים, נאמר לנו
שאנחנו באופציה שניה* .אז עוד לא היה רעש כזה סביב הספר.

• אתם מוכנים להוציא אותו היום?
אם הדרישה למיקדמה על חשבון שכר־סופרים תהיה סבירה,
אני לא רואה סיבה מדוע לא.

• זאת מדינה שיש בה הרבה מאוד מוסלמים, המי
רוגזים בלאו הכי. אתם לא מפחדים?
ואת לא בריטניה. אני לא מאמין שיעזו לעשות כאן מה שעשו
(דניאלה שמי)
בברדפורד.

* האופציה רתנה לתוצאת כתר.

״תישעה אחוז״ ,״כיפה אדומה״ ו״הבה נגילה״ לא נש מעים
לאוזן המצוייה כביטויים קרימינליים כמיוחד. אכל
מס תב ר שלישראלי המצוי יש עוד הרבה מה ללמוד על עגת
העולם התחתון.
בשבוע שעבר פורסם כי הוצאת״הספרים של המישטרה
(אם יש דבר כזה בכלל) הוציאה לקסיקון לשימוש אנשי-
מישטרה ושופטים, ובו עשרות ומאות מושגים תמימים־
לכאורה. אולי כדי שהעבריינים, מצד אחד, ואנשי העולם
התחתון, מצד שני, יהיו בראש א חד.
חקרתי א ת המומחה דן בן־אמוץ, שלזכותו נרשם מילון-
הסלנג הראשון בעברית, אם הוא לא רואה בצעד הזה הס־גת־גבול
מצד המישטרה.
זו לא שאלה רצינית. לא מדובר בתחום בלעדי שלי.

• למדת משהו מהתגליות החדשות?
עדיין לא ראיתי את המילון.

• אתה מתכוון להוציא המשד למילון שלך?
בוודאי. אבל מדובר בעבודה רצינית, שלוקחת זמן רב. מזה שנה
וחצי אני מפרסם בדבר השמע מדור שנקרא ״בחפירות הלשון״,
ובו מתפרסמים חידושי־סלנג.

שפה
• זאת אומרת שיש לד מה להוסיף?
בהחלט. מילון אינו יכול להיות סופי. תמיד יבוא לו המשך. זו
שפה חיה, המתחדשת כל הזמן.

• ומה דעתך על המילון של המישטרה?
אני חושב שהמילון שלהם כבר לא אקטואלי. זאת שפה שנועדה
להיות שפת־סתרים, וברגע שהיא מתפרסמת והופכת לרשות־הרבים,
היא מתבטלת באופן אוטומטי, והם ייאלצו להמציא מושגים
חדשים.
יש לזה ערך כקוריוז. זה גם מעניץ, אבל אין לוה ערך כשפת־סתרים,
שזהו הרעיון המרכזי מאחורי המצאת המונחים.

• זאת אומרת שאין לשפה ערך מבחינה בלשנית.
אי־אפשר להכניס מונחים כאלה לסלנג?
לא יודע. למילונים שלנו אני לא מכניס מונחים שאני לא מכיר,
או דברים שצריך להסביר לי. צריך לבדוק אם מילה היא חלק
מהשפה המדוברת הכלל־ארצית. כבר מהרגע הראשון שהתחלנו
בעבורה על המילון החלטנו שאנחנו לא מקבלים תרומות.

• אז באלה תחומים אתם מוצאים מילים חדשות?
מהסיפרות, מהשירה, משמיעה. אין לי עניין במונחים טיפוסיים
לסיקצוע מסוייס. לא בתחום העבריינות, וגם לא בתחום המוסך.
(אורית זחבבל)
למונחים מיקצועיים אין ערך לקהל הרחב.

על הכדורסל הישראלי עוברים שינויים, ובאחרונה סיפר
״העולם־הזה״ על הקמת ״אירגון־שחקני־הכדורסל״ .סוכן
השחקנים, נתן אמיר, הגיש לאיגוד־הכדורסל הצעות לשי נויים
במיבנה הליגה הלאומית והארצית. לפי הצעתו, יהיו
בליגה הלאומית שמונה קבוצות. הוא מבקש לאשר מעבר
חופשי של שחקנים זרים מקבוצה לקבוצה, בתו ם עונה.
כיום ניתן למנוע משחקן זר לעבור מקבוצה לקבוצה, אלא
רק לאחר תקופת-צינון של שנתיים. לנדב הגפלד, שחקן
כדורסל של קבוצת ״א.ס. רמת-השרון״ ,יש מה לומר על-

ההצעה הראשונה בתוכנית לצימצום הליגה הלאומית עלולה
לפגוע במוטיבציה להשתפר ולהתקדם, במיוחד אצל הקבוצות
המדורגות בחלק התחתון של הטבלה. כיום קיים מאבק מעניין
ומושך, כי קבוצות משתפרות ואף מפתיעות. הן מנסות להתקדם,
מתוך רצון מתמיד לעלות ולהתבסס בצמרת הטבלה, וגס בגלל
החשש מירידה לליגה הארצית בתום העונה.

• האם הצעה זו תפגע כליגה הארצית?
כן! זה ירחיק עוד יותר את הפער בינה ובין הליגה הלאומית. זה
יבודד את הליגה הלאומית, שהעלייה אליה תהפוך למשימה קשה
מאוד. הקבוצות בליגה הארצית עלולות לאבד אתגר ורצון להתפתח
באופן מיקצועי.

• האם יש מקום להכנסת שיפורים בתוכנית, אם
נניח לרגע שהיא תאושר?

כדורסל
אם תאושר, אני מייעץ, מתוך חוסר־ברירה, שיוקמו שתי מיס-
גרות: אחת תכלול את שמונה הקבוצות החזקות, והשנייה מיספר
זהה של הקבוצות החלשות יותר. החשוב מכל שהן יהיו כפופות
למיסגרת כוללת אחת, לאירגון־גג אחד. כך יתאפשרו קישרי־גומלין
קבועים, שיתבטאו במישחקים ובאימונים משותפים. בדרך
זו ניתן להקטין באופן חלקי את הבעיות שיוצרת התוכנית.

• הצעתו בעניין הזרים מקובלת עליך?
כעיקרון, זו הצעה טובה, מכיוון שאינני רואה איר מסוגלים
לאסור על שחקן זר או ישראלי לשחק בקבוצה מסויימת. כל שחקן
הוא ריבוני וחופשי לגבי החלטות הקשורות בעתידו המיקצועי. כך
המצב לגבי כל עובד בסקטור אחר, ואין שום סיבה שהכדורסל
יהיה יוצא־דופן. מאידך יש לשמור על כך שמיספר הזרים יוגבל.
בליגה הלאומית קיימת הגבלה של לא יותר משני שחקנים זרים
בקבוצה, כדי שהליגה לא תהפוך לאמריקאית, עם מיעוט ישראלי.

• מוזר מאוד שאין קליטת שחקנים זרים בליגה
הארצית.
יש מקום לאשר לפחות קליטתו של שחקן זר אחד לכל קבוצה.
שחקן זר בדרך־כלל משחק ברמה גבוהה, ומשפר את יכולתם
המיקצועית של חבריו בקבוצה. בליגה הארצית צריכה להיות
הגבלה של מיספר השחקנים הזרים, בגלל אותן הסיבות שהיא
(עודד רכטמן)
קיימת בליגה הלאומית.

במר עגז

ישראלים בחו״ל
מוגיל ניו־יורק
הישראליים כבשו
1את השוק, בעזרת
1ה שכר הירוד המשולם
| ליורדים

דזיד דקל ₪

איומים, השמצות, תביעות מיש־פטיות
והערות אנטי־שמיות, הם באחרונה
לחם־חוקם של הישראלים בניד
יורק, המעורבים בענף הובלות־הר־היטים
הביתיים וחפצי־מישרד בעיר.
הסיבה: השתלטותן של חכוות־ההובלה
הישראליות על חלק־הארי של הענף
המכניס, תוך שימוש בתשלום משכורות
נמוכות מהמקובל לפועלי ההובלה
שלהן — רובם ככולם יורדים ישראליים
צעירים גאתה והשקל״ ,העולם
הזה .)26.10.88
מאות רבות של כרזות ומדבקות־פירסום
של החברות הישראליות נתלשות
בשבועות האחרונים מקירות
ומעצים ברחבי ניו־יורק על־ידי עובדי
חברות־ההובלה האמריקאיות הוותיקות,
הטוענים שהישראלים מתחרים
בהם בצורה בלתי־חוקית.
ואכן, בראשונה בתולדות הירידה
הישראלית לארצות״הברית, הצליחו הישראלים
להשתלט על ענף־שרותים
רב־מימדים בניו־יורק, כשהם דוחקים
בדרכם רגלי עסקים חזקים ובעלי קש־

גדולה.
הגדולה שבחברות הישראליות, ושה
הובלות של הישראלי משה מאנה,
עורכת לעצמה בשנה האחרונה מסע
יחסי־ציבור נרחב, המציג את צי־המש־איות
שלה, המסתובב בחוצות ניו־יורק
כשעליו השם ״מוישה״ באותיות גדולות,
האמור לנטוע אמון מיוחד אצל
לקוחות יהודיים פוטנציאליים.
לפני כמה שבועות זכתה מוישה
בכתבת־ענק באחד השבועונים הנפוצים
של ניו־יורק, פרי עטה של עיתונאית
שהשתמשה בשרותי החברה.
לקראת ראש־השנה האזרחית הופיע
מוישה בסירסון־פירסום ברשתות הטלוויזיה
הגדולות בעיר, כשהוא וצוות־עובדיו
מברכים בקול רם את הצופים
בברכות החג.
הנהירה הישראלית לשוק ההובלות
הניו־יורקי נמשכת מזה חמש שנים.
נוסף על תשלומי־שכר נמוכים מהמקובלים
בניו־יורק נעזרות החברות הישראליות
במסעות־פירסום — בעיקר
הדבקת מודעות על כל עמוד ועץ רענן
בעיר, ובמיתקפות יחסי״ציבור באמ־צעי־התיקשורת.
הן גם יודעות להתנהג
יפה במיוחד עם לקוחות לא־יהודיים.
״הם עושים את אותה העבודה בפחות
כסף ״,אומרים רבים מהלקוחות האלה,
״אז מדוע שנשלם יותר?״
שעת־עבודה ממוצעת אצל הישראלים
עולה ללקוח 18 דולר להעברת
חפצי־בית, ו־ 25 לחפצי־מישרד, בעוד
שחברי איגודי־העובדים האמריקאים
דורשים 38 דולר לשעת־עבודה.
הישראלים העובדים בחברות־ההוב־

רחב, עקב חוסר ציוד ומידע. לדוגמה,
אם מעבירים ישראלים ציוד לחברה
העוברת למישרדים בבניין חדש,
מאיימים עובדי־התחזוקה, חברי איגודי
עובדים, להפסיק את עבודתם בבניין,
ועל־ידי כך לפגוע בהעברת הפריטים
המובלים על־ידי הישראלים, וכן בהפסקת
פעילות המעליות, או נעילת הדלתות.
בעבר
ערכו חברי איגוד״עוברים הפ־גנות־מחאה
מול בנייני עסקים וחברות
המעסיקים מובילים שאינם מאורגנים
באיגוד. חברות ישראליות עדיין לא
נפגעו מכך — בעיקר עקב קנה־המידה
הקטן, בינתיים, של מעורבותן בהובלות
תעשייתיות ומיסחריות. עם זאת,
היו כבר פניות של התראה ואזהרה לכמה
לקוחות של ישראלים.
החברה הגדולה בשוק ״הישראלי״,
מוישה הובלות, עוסקת יותר מכולן גם
בהובלות מיסחריות ותעשייתיות, וכיום
משמשות כ־ 10מ־ 45 משאיותיה
להובלות כאלה, תוך שימוש בשטח
איחסון של יותר מ־ 40 אלף מ״ר. נראה,
לכן, שלאחר שהשתלטו, בסיוע כוח־העבודה
הזול, על שוק ההובלות הביתי,
ישתדלו החברות הישראליות לחדור
בקרוב, תוך שימוש בציוד הדרוש, לענף
ההובלות התעשייתי, למרות החיכוכים
הצפויים.
אחדות מהחברות האמריקאיות כבר
מכינות עצמן לבאות, על־ידי התמחות
בסוגי־הובלזת מיוחדים, כסחורה עדינה
ושבירה והובלות ליעלים רחוקים, כדי
לסגור לעצמן פלחי־שוק בטוחים פחות
או יותר, לקראת פלישת הישראלים

יסמין מחזיקה במעיל שנפל בעתי*
אל1רט מובילים ישראליים בנידיורק
הנוצרים זועמים
רים, ומאיימים להמשיך ולכבוש ענפי־הובלה
נלודם.
לרברי אלכסנדר רוקה, נשיא איגוד
המובילים והם חסנאים שד ניריורק רב תי,
מסלקות חברות בבעלות ישראלית
את החברות האמריקאיות הוותיקות
מהשוק, תוך שימוש בנשק המיסחרי
העתיק בעולם: הורדת מחירים.
״אני מקבל באחרונה יותר ויותר
שיחות־טלפון,״ אומר רוקה ,״מחברות־הובלה
ניו־יורקיות ותיקות, המתלוננות
כולן על דבר אחד ויחיד: תחרות
חסרת־פשרות מצד החברות הישראליות.
במיקרים אחדים הם מספרים לי
על ירידה של 50 עד 60 אחוזים בעס־הי

גדלני וקוישלן. בניו־יורק פועלות
כיום יותר מ־ _.30 חברות־הובלה
ישראליות, המתמחות מזובלת חפצים
אישיים או מיסחריים קטנים. עד כדי
כך ה? מצליבות בפעולתן, שכמעט בכל
שפוע אפשר, להיתקל בכרוזים ובמד־בקות
של חברה ישראלית חדשה נר
ספת, המבטיחה תמיד מחירים זולים
יותר ושרות טוב יותר מקודמתה.
י אחת הפירמות החדשות בשוק קרויה
• חברת עלו׳ הובלות, על״שם חטיבת
יגולני המהוללת. העץ הידוע של־גולני
•מופיע בסמל החברה מאחורי משאית

לה הישראליות הם יורדים ומבקרים,
ומקבלים כשישה דולר לשעה, לעומת
משכורת מינימלית התחלתית של 13
דולר לשעה של המובילים האמריקאיים.
עשבים
שוטים. עד כדי כך ניכרת
השפעת המובילים הישראליים,
שבאחרונה הולכים ונסגרים עסקי־הובלות
אמריקאיים מקומיים בעלי
מסורת ומוניטין .״הישראלים האלה הם
כמו עשבים שוטים בחצר,״ השמיץ את
המובילים הישראלים בעיתונות אחד
ממנהלי חברת־ההובלות הניו־יורקית
הוותיקה קירקס. איגוד־עובדי״ההובלה
בעיר מרגיש את נחת זרועם של
הישראלים. מיספר חבריו ירד מ־3600
משלמי־מיסים ב־ 1978ל־ 2500 כיום,
והמצב הולד ומידרדר.
אלכסנדר רוקה, נשיא הא׳ירגון, טוען
שלמרות הכל ימשיך האיגוד להילחם
על עבודה מאורגנת בענף בניד
יורק. אחת הדרכים לעשות זאת היא
לאיים, כשאפשר, על לקוחותיהם של
החברות הישראליות במניעת שרותים
אחרים, אם הם נהנים מהם, שבהם
מעורבים עובדים חברי איגוד־עובדים.
היכולת לעשות זאת גדולה במיוחד
בשטח ההובלות התעשייתיות, שאליהן
עדיין לא נכנסו הישראלים בקנה־מידה

הצפוייה לענף ההובלות התעשייתי
בעיר. חברות אמריקאיות אחרות, כמו
בהובלות ה בי תיו ת, פשוט מתחסלות.
ומה הלאה? החברות האמריקאיות
שבכל זאת עוד לא נכנעו
לישראלים מתרכזות כיום בניסיון
להשבית את פעולת הישראלים
במיבצעים שונים — חוקיים ולא־כל־כך
חוקיים. הסרת מודעות החברות
הישראליות מעל עצים וקירות היתה
רק אחד מהם. לפעולה זו היו אחראים
עובדי עשר חברות ותיקות, שאיימו
בהגשת תביעות מישפטיות נגד
החברות הישראליות המשתמשות,
לדבריהם, בפועלים ישראליים חסרי
רישיון־עבודה בארצות־הברית, תמורת
תשלום שכר־עבודה נמוך. לדבריהם
פועלות חלק מהחברות הישראליות
ללא רישיון מתאים.
נראה שהישראלים עומדים יפה
בלחץ, ומשתדלים לסגור את כל ה״חו־רים״
החוקיים העלולים לפגוע בפעילותם.
אחדות
מהחברות הישראליות כבר
החלו באחרונה לבדוק את אפש־רות־החדירה
לענפי ההובלה התעשייתית
הכבדה, תוך ניסיונות לגיוס
משקיעים כבדים לרכישת המנופים
הכבדים הדרושים לפעילות בשטח זה.

** זה ארבע שנים, מאז מות אמו,
*!/נכנס אלברט דיין לדיכאון עמוק.
הוא אינו יוצא כמעט מפתח ביתו בבתים,
ואינו נפגש עם אנשים. הבידור
היחיד שלו הוא מיפגשים עם נערות־ליווי
בביתו או בחדר־מלון.
לדבריו, נפגש במשך השנים האחרד
נות עם עשרות נערות־ליווי ולמד מהן
על חייהן. הוא גם קרא בעיתונים על
נערות בנות 14ר , 15 שעבדו במישר־דים
כאלה, והוא נמלא זעם על בעלי־המישרדים,
המדרדרים נערות לזנות.
לולא פגישה חסרת־מזל עם ״נרקיס׳
,נערת-ליווי ממישרד שר בתל־אביב,
היה דיין ממשיך אולי בשיגרת־חייו,
ולא היה מסתבך עם החוק. אלא
שאותה פגישה הולידה שרשרת אירר
עים, שסופה בספסל-הנאשמים בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב. בעיקבות
הפרשה נאשם דיין בכמה עבירות חמד
רות, סחיטה באיומים, תקיפה, היזק
בזדץ, החזקת־סכץ ועוד.
במישפט, המתקיים לפני השופטת
שרה סירוטה, מגן דיין על עצמו. הוא
טען כי אץ לו כסף לשכירת עורך־דין.
הוא דחה את כל ניסיונות בית־המישפט
לשכנעו להשיג לעצמו איש־מיקצוע,
שיגן עליו. מפעם לפעם הוא קם ממקומו
וביקש מהשופטת שתמנע מהתובעת,
נורית אחיטוב, להדריך את
עדי־התביעה, או לשאול שאלות בלתי־רלוונטיות
.״למדתי את זה מהטלוויזיה,״
הוא אומר בגאווה.

הפל בגלל
עישון
*ץ נהל מישרד־הליווי שר ונע/
/רת־הליווי ״נרקיס״ כבר העידו,

ומסרו את גירסתם למה שקרה בפגישה
במלון תמר.
סיפרה ״נרקיס״ (כינוי מיקצועי.
שמה האמיתי נאסר לפירסום):
אני טכנאית־שיניים ביום, ונערת־ליווי
בלילה.
תפקידן של נערות־ליווי הוא באופן
רישמי ללוות את הלקוח למיסעדה,

״ה יא זיו 1ה
בסדו; ,בוהה,
יפוו, בלונדיוז.״
לאירוע, או לכל סוג אחר של בילד
שהוא יבקש. באופן רישמי, וכמו שמופיע
בחוזה עם המישרד, זה לא כולל
בשום אופן יחסי־מין.
עבור ליווי משלם הלקוח 300ש״ח,
200 בשבילי ד 100 למישרד. זה תשלום
לשלוש שעות.
בחוזה יש גם סעיף האוסר עלי לספר
על מה שקורה עם הלקוח, כי זוהי
סודיות מיקצועית.
אני מכירה את הנאשם, נפגשנו
באמצעות המישרד. המזכירה טילפנה
אלי ומסרה לי שעלי להיות במלון
תמר. הגעתי לשם בשעה 6בערב.
בדרך כלל המלון חייב להיות בעל
שלושה כוכבים ויותר, אבל מלון תמר
היה עלוב מאוד. לא היו מים חמים ולא
היו שרותים בחדר.
נכנסתי, נפגשתי עם אלברט, ועל־פי
חזותו והאינסטינקט שלי קלטתי

אלי דס ה, העול הז ה

שזה לא תואם בדיוק את הציפיות שלי.
אבל הוא התייחס אלי יפה, לא היה
אגרסיבי ונשארתי איתו. סיכמנו על
מגע חלקי, כלומר מיזמוזים. התפשטנו
והיינו במיטה. הוא נתן לי 350ש״ח.
בהמשך דרש ממני להתקלח. אמרתי לו
שאני לא מתקלחת במים קרים. זה היה
יום גשום, באמצע החורף.
אלברט היה מאור עצבני, ולא־שקט.
הוא נראה כמי שמשהו מעיק עליו. הוא
עישן כמעט בלי־הפסקה, ההפסקות היו
י י מוקדשות לקשר שלנו במיטה.
ביקשתי ממנו להפסיק לעשן, כי זה
מפריע לי, והוא אמר שאני מגבילה
אותו יותר מדי. כאשר התעקשתי שיפסיק
לעשן, תקף אותי. הוא משך
בשערי, שרט אותי בצוואר וקרא לי
זונה. התרככתי כלפי חוץ, ואמרתי לו
שאלך למיקלחת ולשרותים. הם היו
.מחוץ לחדר. התלבשתי ולקחתי את
התיק שלי.
זה כנראה עורר את חשדו. הוא חיכה
לי מחוץ לחדר, וכאשר ראה שאני
הולכת לכיוון היציאה, ניסה לתפוס
£אותי בכוח. הוא משך בשיערי ובזרועי
באגרסיביות. צעקתי :״הצילו! הצילו!״
אבל איש לא בא. אחר־כך התברר לי כי
בעל־המלון הוא חרש. אבל אני לא
מאוד חלשה, והצלחתי לברוח. רק המעיל
שלי נשאר שם.
אחר כך אמר לי בעל־המישרד כי
הלקוח דורש את כספו בחזרה, מכיוון
שלא מילאתי את ההסכם. עניתי שבשום
אופן לא אחזיר כסף. התפשטתי,
הושפלתי, הוכיתי, ואין שום סיבה
שאפצה אותו על העוול שנגרם לי.
אחרי שבוע שמעתי שהוא טוען כי
גנבתי ממנו 3000ש״ח. אני לא לקחתי
ממנו שום דבר. עבדתי בעוד כמה

מישררי־ליווי, ואף פעם לא היו נגדי
טענות.
עד כאן עדותה של ״נרקיס״.
שיחה היסטדית
ך• על מי שרד־הליווי, שגם שמו
^ נאסר לפירסום, סיפר:
הייתי בעל מישרד־הליווי שר, אבל
כבר חצי שנה שאני לא מתעסק בזה
יותר.
פתחתי את המישרד ביולי . 1987
כבר באותו חודש טילפן מישהו
וביקש שאשלח לו בחורה לבית פרטי
שלו ביפו. אנחנו לא שולחים לשם

בנות, זה איזור מפוקפק. הוא הציג את
עצמו בשמו הנכון, אלברט דיין.
כאשר סירבנו, הוא התנהג לא־יפה
בטלפון, איים ואמר שהוא עבריין וישרוף
לנו את המישרד. אחר־כך שמעתי
את שמו גם מבעלי־מישרדים אחרים,
שגם להם היו צרות איתו.
בדרך כלל לא שולחים בחורות למלון
מסוג תמר, אבל הפקידה שלחה.
אחר־כך טילפנה ״נרקיס״ למישרד בהיסטריה
וסיפרה שברחה מהחדר והשאירה
את המעיל שלה. לא דובר שנגיש
תלונה למישטרה.
יותר מאוחר התקשר הלקוח וסיפר
את הסיפור וביקש את כספו. אז תפסתי
שהוא האיש מהרשימה השחורה שלנו.

אחרי דיבורים אמרתי שאני מוכן
להחזיר לו 100ש״ח, הקומיסיון שלי.
הוא הגיע למישרד שלנו, עשה מהפיכה,
לקח טלפונים וסיפרי־חשבונות
של המישרד, נעל את הפקידה בחדר
ואמר שאם תעשה בעיות, יקשור אותה.
שוחחנו שוב בטלפון וקבענו להיפגש.
אז כבר פניתי למישטרה. הוא
אמר שאני צריך לשלם לו, וניסה לסחוט
כסף.
אחרי העניין הזה הפסקתי עם מיש־רדי־הליווי.
אני לא יכול להסתבר עם
אנשים כאלה. למדתי אדריכלות, וחזרתי
למיקצוע שלי. חשבתי שאוכל
להרוויח כסף טוב במישרדי־ליווי, אבל
זה לא בשבילי.
עד כאן עדותו של בעל המישרד.

תובעת אחיטוב
.לא ועים ל, מכבוד השופטת 1גם סהתובעת...״

ריח
לא-טיב

} * םתום עדויות־התביעה עלה
אלברט דיין על דוכן־העדים, כ־עד־הגנה
במישפטו. היתה לו גירסה
אחרת שאותה סיפר.
וזה סי ם ו רו:
באותו יום הלכתי למלון תמר ושכרתי
חדר. יצאתי לסופר־מארקט וקניתי
שוקולדים, שתייה וכל מיני פינוקים.
חזרתי לחדר והזמנתי בחורה. את
מיספר־הטלפון לקחתי מהעיתון.
הפקידה נתנה לי מידע, ושאלה איזו
בחורה אני רוצה. הסברתי לה, והיא..
אמרה לי שתוך 20 רגע תגיע ״נרקיס״,
וכי זה עולה 300ש״ח, ועוד 20ש״ח
למונית.
הבחורה הגיעה כעבור חצי שעה.
היא היתה בסדר, גבוהה, יפה, בלונדית.
היא היתה אינטליגנטית, דיברנו על כל

מיני נושאים. שילמתי לה 350ש״ח
במקום .320 הצעתי לה שתייה, אבל
היא לא רצתה. עישנתי, והיא לא אמרה
כלום.
אני לא יכול להגיד את המילים. לא
נעים לי מכבוד השופטת וגם מהתובעת,
אבל נכנסנו למיטה והיא לא
היתה כל״כך נקיה. היה לה ריח לא־טוב.

שא מתקלחת
במים קרים...״
עישנתי לרגע וחשבתי איך להגיד לה
בשיא העדינות שתלך להתרחץ. אמרתי
לה. והיא התרגזה מאוד ואמרה
שהתקלחה בבית, ושהיא בחורה נקיה.
היא דיברה לא־יפה. אמרתי לה שתיקח
מגבת עם מים חמים ותתרחץ, אבל היא
לא רצתה.
ישבנו. היא אמרה שלא חייבים
להיות במיטה כל הזמן, אנחנו יכולים
לדבר. אבל אני מכיר את הבחורות
האלה, הן רוצות להכניס אותך למיטה
ולגמור, כדי שתשחרר אותן מהר.
אני, בשנתיים־שלוש האחרונות, נמצא
במצב רע, לא היה לי מה לעשות,
הייתי מזמין כל הזמן בחורות אלי
הביתה ממישרדים. מה לעשות, אני לא
יפה־תואר ולא דון ז׳ואן, אפילו מת־ .
בייש להתחיל עם בחורות ברחוב.
היו לי, בשנה האחרונה, אולי 50
(המשך בעמוד )42

ש ינ ק ץ
והסביב ה
מה לא עושים בשביל הבחירות? מצטלמים
עם חתיכות בפוזות מצחיקות,
עושים מסיבות לחבר׳ה. השבוע אפשר
היה לפגוש בנתן יולד, מועמד המערך
לבחירות העירוניות, כשהוא עושה
פוזות למצלמות בחברתן של מועמדות
החאין טרופיק במיסעדה ט״ק אנד סט״
בגן העיר, ממש קרוב לבניין העירייה.

חובש כיפה
אוכלים סיני כשר
אינטינז במיוחד
כיום, כשמדברים על מסיבה אינטימית,
מתכוונים לכך שנכחו בה לא יותר
מ״ 150 אנשים, וכזאת היתה המסיבה
מהארץ.
של העיתונאית
מללי, שחגגה את יום הולדתה ה־,24
בחרה לחגוג את האירוע במועדון זמן
אמיתי, שבימים כתיקנם מכיל מאות
אנשים. עד לשעה 1התנהלה המסיבה
בעצלתיים, אך הופעתן של ארבע הרקדניות
הבראזיליות עוררה את כולם,
לרקוד כל הלילה במצב״רוח מרומם.

עמהמללי

אוצה!

פקדה הרקדנית הבראזילית על אחד החוגגים, והוא הש-
תטה מלוא גופו כ שהרקדנית סילביה רוכנת עליו. הרא שונים
לה תנדב היו דווקא הגברים היותר״מבוגרים מבין החוגגים.

השחקן שמואל וילוז׳ני, המתמודד
למועצת־העיר, ערך מסיבת־ענק
בזמן אמית: ושם, בדחיסות איומה, הסתובבו
להם 1200 אוהדים, ומי הם האוהדים
של השחקן הפופולרי? בעיקר אנשי
שינקין והסביבה, כאלה שלובשים
הרבה שחור, מגדלים שיער ונורא רוצים
להילחם במימסד. אנשי סאונד
ותאורה, עובדי תיאטרון ובנות זוגם,
שחקנים, אמניס מתוסכלים וערב רב
של זרוקים, שבקושי יודעים לבטא את
השם וילוז׳ני. רבים לא ידעו בכלל מה
זה מועצת־העיר, ולמה בעצם הם מצביעים.
זה פשוט היה נורא א 1להידחס
ולראות מקרוב את הזמרים והלהקות
הרוצים לשנות את העולם.
דוגמניות לא נראו שם, אולי מפני
שאין להן בכלל מודעות פוליטית, אך
אולי זה היה עדיף על האוסף המיקרי
שנדחק שם, כשהמבנה המשותף לכולם
הוא שהם תושבי הכרך הגדול. גם אנשיו
של וילוז׳ני, הגיבורים של רשימ־

גלאט טשו

השר אבנר
היהאורח״ה
נית הכשרה. יתכן שהוא מתכנן תוכנ

^ 1111¥1ך 1\ 1 1שמואל וילודני(משמאל) ,השחקן הרץ למועצה
1\ 1 1 + 1 1 1 /1 1 1 1 /1מהלכו כאמוציונלי. עורך־הדין איציק דואגים
מועמד מ ס 3ברשימה של וילוז׳ני, בחברת אשתו הדס (משמאל) ,הוא בעל

נקניק בואזילי:

1יורש־העצר לאימפריית
הנקניקים ״אס״ תפס
את״אחת״ הרקדניות ויצא איתה במחול. מומי אס

גבה״הקומה התלהב מהעניין והניף אל-על את הרק דנית.
האמרגן שלה נבהל מהיוזמה וביקש ממנו
להניח לה, א ן היא דווקא נראתה מרוצה מהעניין.

>קי, איש הימין,
:וד בארוחה הסי׳
ז בכיוון של סין.

שאקי ואשתו לחצו ידיים והתנשקו כמו במערכת־ה־בחירות.
שאקי הוא ידידו האישי של סוויד, בעל־המקום.
הוא התיישב בשולחן מרוחק מהחילוניים הקיצוניים.

לערדח זה נראה כאילו יוסי גינוסר

1 1 1 1#1\ #איש השב״כ לשעבר מושיט יד
ל אקד ח חבוי, אד הוא בס ד הכל ניסה להוריד את

הגיאקט שלבש. גינוסר, מנכ״ל מכון היצוא, עוזב את
תפקידו, ועדיין לא מגלה פרטים על תוכניותיו לע תיד.
בטמון לו ישבה סוניה דויד, רכזת הצנזורה.

עוד מיסעדה סינית גלאט כושר, בשם ציינה לי, נפתחה בתל־אביב. הרבה
חובשי־כיפה ועוד כל מיני אח״מיס הגיעו לפתיחה, בעיקר בגלל העובדה שבעלי
המיסעדה, מישפחת סוויד הם מישפחה עשירה ובעלת קשרים ענפים בעיר. בעל
הבית הוא אבי סוויד, איש־עסקים צעיר, שהוריו מתגוררים זה שנים אחדות
בארצות־הברית ועושים שם עסקים גדולים.
המיסעדה נפתחה רק לפני שבועות אחדים, אך היא כבר מהווה מקום־מיפגש
לכל החשובים. סוויד, למרות היותו אחד הבליינים היותר־פופולריים בעיר, העדיף
הפעם להזמין קהל אחר: כמה חברים אישיים ובני מישפחה.

עיר, הגדיר את
בצילום למטה),
יסקו טק לנוער.

| ״1 7 1 1 7ה | 1ך 11״ ה נתן וולוך בפוזה מצחיקה בחבר ת שתי היפהפיות גלית יציב
( 1 1 1 1 ^ 1111 111 1 1 1 /1מימין) ,הטוענת לכתר מלכת־היופי ב תחרו ת השנה והדוגמנית
המצליחה בפאריס דנה מגן, חברת הטניסאי בועז ברנשטיין. וולוך הצטלם בכל פוזה אפשרית.

ך * ך \ ך דני זייתוני, איש״העסקים ואשתו
1ו 71י | י | 1ך
11111/111 הטריה מיכל נישאו לפני חודשיים,
111 # #111
ובחודש הבא הם עוזבים את הארץ לטובת בוסטון, מקום מגוריה של מיכל.

כתב 11 :הלא 1ה רי א ב, צי ר ם: אלי דסה § £

ימכיוון שמטרתם היא לגרור את ההורים לתוך
המריבה.
יש הורים המתערבים ומבררים מי מבין הילדים
צודק. אלה משמשים כמעין בג״ץ.
יש הורים הטוענים שאינם מתערבים :״אנחנו
רק מתווכים ביניהם, כדי שיפתרו ביניהם את הב־עייה.״
תפקיר של שליח מדלג.
יש הורים המצדיקים את התערבותם :״אני
רוצה למנוע מצב שבעתיד הם לא יוכלו להיות
חברים ביניהם ״.הורים כאלה מרבים להטיף מוסר
לילדים, להרבות בהסברים ובפירושים.
יש הורים שמשחקים את תפקיד כוח־האו״ם.
הם אינם מתערבים, כביכול, אינם נכנסים לעומק
סיבות המריבה והתפתחותה, הם רק מפרידים
כוחות.

הורים שהמריבות הבלתי־פוסקות בין ילדיהם אינן
מפריעות להם? האם יש הורים היכולים להמשיך
בעיסוקיהם בעוד שבחדר השני מתרחשת
מילחמת גוג ומגוג בין הילדים שלהם? האם יש
הורים שאינם באים, כעבור דקות אחדות, כדי
לבדוק, לברר מי התחיל, להעניש, אם צריך, או
להפריד בין הילדים הניצים?
המריבות בין הילדים פורצות, לפעמים, בגלל
סיבה אובייקטיבית של ניגוד אינטרסים ביניהם.
למשל: שניהם רוצים לשחק באותו הצעצוע.
האחד רוצה להקשיב למוסיקה, בעוד אחותו רוצה
להכין שיעורים בשקט. ועוד קומבינציות שונות
ומשונות, הגורמות למריבות.
אבל המריבות בין הילדים באות בעיקר כדי
למשוך את תשומת־ליבם של ההורים. לעיתים

לדים יכולים ללמוד ממנו. אם ההורים פותרים
את המריבות ביניהם בשיחה, גם הילדים ילמדו
לפתור בדרך זו את המריבות ביניהם.
אם שני האחים רוצים לשחק באותו המישחק,
והאח לא מוכן לוותר לאחותו, היא תגיד :״אני
נורא כועסת!״ ותעבור לסדר־היום.
כשההורים אינם מתערבים, לומדים ילדים,
מגיל מאוד־מאוד צעיר, מה לעשות כשמשהו לא
מסתדר להם כפי שהיו רוצים. דוגמות כאלה יש
רבות מספור, כבר מגיל הינקות.
אם ההורים לא יתערבו במריבות, הם יאפשרו
לילדים ללמוד מה הגבולות של כל אחד מהם, מה
המחיר של כל התנגשות כזאת ואיך לפתור את
הבעייה.
אילו היה להורים הכוח להסתכל במריבות יל־

ף* צינה טיפוסית, המתרחשת כמעט מדי
^ יום, כמעט בכל מישפחה:
הבת הקטנה, בת ה־ ,4משחקת בלח על השטיח.
היא מצרפת קוביה לקוביה, מרוכזת ושקטה. הבן
הגדול, בן ה־ ,7מסתובב משועמם בבית. הוא צופה
קצת בטלוויזיה, אבל התוכנית אינה מעניינת
אותו. אבא רוחץ את הכלים במיטבה, אמא קוראת
עיתון(או, כפי שקורה בדרן־־כלל, להיפך).
הילד נכנס לחדר הילדים ומביט באחותו. היא
אינה שמה לב אליו. הוא מתקרב אליה, והיא
שקועה במישחק. הוא דורך על אחת מאבני הלגו,
והיא, בלי להרים את העיניים מהמישחק, אומרת
לו :״זוז מפה!״
הוא אינו עונה, ודוחף את הרגל פנימה.
״תזוז!״ היא אומרת ,״אתה מפריע לי!״ והוא
ממשיך.
״די כבר!״ היא מנסה שוב. והוא עונה בתמימות
:״מה עשיתי? אני לא אשם שאת משחקת
דווקא באמצע הדרך.״
הקטנה צועקת, והוא מסרב לזוז. היא מנסה
לדחוף אותו, אבל הוא עומד איתן. היא נותנת לו
מכה ברגל. הוא מושך לה בשערות. היא מתחילה
לבכות וקוראת לאמא.
אמא באה :״מה קרה?״
.זה הוא התחיל״.
״אבל היא הרביצה לי.״
״והוא משך לי בשערות והכאיב לי.״
״למה משכת לה בשערות? למה הכאבת לה?
אתה יודע שהיא עוד קטנה!״
מיקרה אחר:
שני אחים, בן ה־ 8ובן ה״ ,3משחקים ביחד
בחדר. הבת האמצעית, בת זד ,6אינה מוצאת את
מקומה. היא מסתובבת סביבם, מתה להשתתף
איתם במישחק, אך אינה מעזה לבקש. היא עושה
עוד סיבוב, מתבוננת, אך הם שקועים בשלהם.
היא מתקרבת ומתיישבת לידם, אך הם אינם
שמים־לב אליה. היא מושיטה יד אחת קדימה וחוטפת
את אחד מחלקי המישחק.
תוך שניות מפרה סידרת צרחות ובכי את
השלווה הדוממת והנעימה של הבית.
אבא נכנס ושואל מה קרה.
״זה הכל בגללה!״ אומרים שני הבנים במקהלה,
״היא מפריעה לנו לשחק״.
אבא פוקד עליה לקום וללכת לחדר השני ולהישאר

למשוך תשומת־לב

אםיש בית, שבו יש יותר מילד אחד, ושאין
1בו מריבות יומיומיות בין הילדים? האם יש

באות המריבות לבדוק את ההורים, עד איזה גבול
אפשר להגיע איתם.
יש ילדים המתחילים מריבה, כדי ליצור קואליציה
עם אחד ההורים נגד האח או האחים, או כדי
לסכסך בין ההורים. .יש הרבים כדי לבסס את
תחושת־השייכות שלהם, שאינה מושגת בדרכים
חיוביות של שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה. יש
ילדים המנסים בדרך זו למצוא את מקומם במערך
המישפחתי.
הילדים רבים מתוך צורך פנימי בלתי־מודע
לבדוק את עצמם כלפי אחרים, ואין להם הכלים
לפתור את ניגוד״האינטרסים שנוצר ביניהם.
אילו היו בידיהם הכלים, היה האח מציע לאחותו
לעבור עם המוסיקה להדר השני, כדי שהוא
יוכל להכין את השיעורים בשקט. או שהיו מגיעים
לפשרה שהשניים ישחקו בצעצוע ביחד, או
שישחקו לפי התור.
גם ההורים משמשים חלק אינטגרלי במריבות,
אם הם מתערבים בהן. מריבות הילדים הן אחד
הדברים המעייפים ביותר את ההורים. לעיתים
קרובות אין פרופורציה בין השקעה שההורים
משקיעים בתחומים אחרים ובין האנרגיה הנפשית
שהם משקיעים במריבות הילדים. אחרי סידרת-
מריבות כזאת מרגישים, בדרך־כלל, ההורים מותשים
כמו אחרי יום־עבודה מפרך.

ז * תערבות ההורים

הבג״ץ
והאו״ם

נעשית בכל מיני דר

1כים.
יש הורים המשתדלים שלא להתערב ״עד שזה
נעשה בלתי־נסבל, ואי־אפשר יותר.״ במהרה לומדים
ילדיהם של הורים כאלה שאם הם רוצים
בהתערבות הוריהם, הם חייבים להעלות את המריבות
לטונים גבוהים במיוחד, וכך הם עושים,

קופסה של נשיקות
ככל פעם שילד ק טן(פעוט, עולל) מ קגל מכה, ותהיה זו החלשה ווזבלתי״כואבת
ביותר, הוא רץ לאמא או לאבא :״אוי, נפלתי וקיגל תי מכה. תני לי נשיקה;״
בהתחלה זה נורא נחמד, וזו גם הזד מנות טובה להטתער על הטופגניה המתוקה
בנשיקות ובחיבוקים. לפעמים זה נשאר כך, לפעמים זה מתגבר, וההורים מובאים את
עבמם מחוייבים בכל חמש ד קו ת לנשק איבר אחר של הפעוט. זה יכול להיות קב ת
מיטרד, במיוחד א ם ההורה עטוק באו תו הזמן בפעילות חשובה, שאי־אפשר להפטיק
אותה.
חברה אחת שלי מבאה פיתרון נהדר. היא לקחה קופטה, מילאה אותה בנשיקות,
ובכל פעם שהילד מקבל מכה ואמא או אב א לא יכולים לתת לו נשיקה, הוא לוקח אחת
מן המאגר. זה עובד יופי.

יש הורים הנכנסים למריבה, מגלים שהילדים
רבו על מישחק מסויים, ולוקחים מהם את המיש־חק
:״ואז לא יהיה להם על מה לריב.״
יש הורים המטילים עונשים על הילדים, כדי
להרתיע אותם מלריב.
אבל בכל השיטות האלה יש התערבות של
ההורים, והיא עלולה לגרום לילדים דווקא להמשיך
במריבות, תחת לחדול מהן.
במישפחה מסויימת הגיעו הילדים לרמת־תיחכום
מאוד גבוהה של מריבות, כדי למשוך את
ההורים להתערבות. הם יכלו לשבת זה מול זה
ליד שולחן ריק, ולנהל דו־שיח כזה:
״לי יש כחול!״
״אמא, למה לו יש כחול ולי אין?״
״שלי יותר יפה משלך!״ ׳
״אמא, גם אני רוצה כמו שלו!״
יש מישפחות שבהן טוב שיש מריבות, כי המריבות
הן סימפטום לכך שמערכת־היחסים במיש־פחה
אינה טובה. כשם שחום הוא סימפטום למחלה,
כך המריבות הן סימפטום לכך שמשהו לא
כל-כך בסדר ביחסים בין הילדים: שהילדים אינם
מוצאים את מקומם.
יש מישפחות שבהן היחסים הידרדרו למצב
כזה, שגם המריבות פסקו ואינן. כל אחד מהילדים
חי כאילו במישפחה אחרת, בלי שום קשר ביניהם,
אפילו לא קשר רע.
לכן, מבחינות רבות, המריבות הן ברוכות, אבל
אי״אפשר לחיות איתן, ומוכרחים לעשות משהו
כדי להפסיק אותן. הן הופכות לפעמים את החיים
בבית לבלתי־נסכלים, למעייפים ולמרגיזים.

הילדים ילמדו לבר

^ הורים, כדי להפסיק את מיטח־ המריבות,
1 1מרגישים צורך להתערב. ההתערבות באה
בצורת הפרדת־כוחות, עונש, בירור, הטפת־מוסר,
הסבר ועוד, והיא אכן עוזרת לטווח־קצר.
יש להניח שאחרי התערבות כזאת יהיה שקט
של רקות, אולי אף שעות אחדות. אבל אין־ספק
שהמריבות יחזרו, ואז הן יחזרו בעוצמה גדולה
יותר. הבעייה היא שאחרי שנים כאלה של התערבויות
בלתי־פוסקות של ההורים במריבות,
השפעת ההורים על ילדיהם הולכת וקטנה, והילדים
כבר אינם מוכנים לקבל את הצעותיהם של
ההורים, והיחסים ביניהם הולכים ונעשים גרועים
יותר ויותר.
המריבות מתחילות בגלל התנגשות־אינטר־סים:
האחד רוצה להדליק את האור, האחר רוצה
לכבות, שניהם רוצים לשחק באותו הצעצוע, או
כל רבר אחר. אם ההורים לא מתערבים ואם יש
במישפחה מודל של פיתרון בעיות כאלה, גם הי־

דיהם מן הצד, הם היו רואים שהילדים מפסיקים
אחרי זמן את המריבות כדרך חיים.
הילדים רבים, וכך הם לומדים להתמודד עם1
דברים. כך הם לומדים מה זה כוח, שוחד, השפעה,
איומים, משא ומתן, הסכם ופשרה. כך הם לומדים ׳
מה הם הדרכים שלהם להשיג מה שהם רוצים,
מתי הם מחליטים לעמוד על שלהם ומתי כדאי
להם לוותר.
רוב ההורים חושבים שהורים טובים צריכים
להגן על החלש, ולכן הם מתערבים במריבות. כדי
שהאח הגדול לא יציק וירביץ לאחותו הקטנה
והחלשה. או כדי שהאחות הקטנה לא תפגע באחיה
הגדול, הרגיש והעדין.
אבל אם ההורים יניחו לילדים, יתכן שבתחילה
האחות ה״חלשה״ תוותר כל הזמן לאחיה. אבל
אחרי תקופת־מה היא תבין שאין לה שום רווח
מהוויתורים האלה. שאין לה הרווח שהיתה מקבלת
על־ידי התערבות ההורים, שהיו באים להגן
עליה, לחזק אותה בוויתוריה, לעודד אותה ולומר
לה כמה שהיא טובה שהיא מוותרת. היא תחליט
שנמאס לה לוותר כל הזמן לאחיה, ותחדל מזה.
וכך היא תוכל לפתח יכולת לעמוד על שלה, בלי
צורך בעזרתם של המבוגרים.
אם ההורים מתערבים בכך שהם דורשים מהילדה
לוותר, היא תקבל מסר שרק כאשר היא
״טובה״ ומוותרת, היא שומרת על מקומה אצלם.
זה מסר שמעבירים ההורים לילדים כאשר הם
מבקשים מהם לוותר לאח הקטן שלהם .״תוותרי
לו, את יותר גדולה ומבינה״.
לעיתים יש מצבים הפוכים. הילד הבכור מפתח
חולשה, עדינות, רגישות וכאילו אומר :״אני עדין
וחלש, לכן אני צריך לקבל יחס.מיוחד, לכן צריך
לגונן עלי כל הזמן.״ זו צורה של שתלטנות.
באופן כזה מצליח הילד לגרום להורים, ולעיתים
גם למורים, לסלול לו את הדרך ולעזור לו להשיג
את הכל. וכדי להמשיך ולהשיג את מה שהוא
רוצה, ממשיך ילד כזה לפתח את מיסכנותו ואת

תחושת־הקיפוח שלי•

ה״קווב

וה״רע״

ן * לילד מחפש את מקומו במישפחה. ילדים
עושים זאת בדרכים שונות. אלה שניתנת
להם ההזדמנות לכך, עושים זאת על־ידי תרומה
ומועילות, אשר נותנות להם תחושת־שייכות.
אבל כשאין מאפשרים לילדים התפתחות כזאת,
הם מחפשים דרכים אחרות. בגלל התחרות בין
האחים, קורה לעיתים קרובות שילד אחד מוצא
את מקומו כ״ילד הטוב״ של המישפחה, זה שתמיד
עוזר ומוותר, וילד אחר מוצא את מקומו כ״ילד
הרע״ של המישפחה, זה שתמיד מפריע, מרגיז
ומרביץ.

בבזרעגז
דרכי ח״ם

קיו א ת
ש ח קני ם
לא הכל היה שמח
במיסעדה גדודה.
מאחורי הקרעים זה
נראה אחרת.
נעמי רזן ₪
כתבות בעיתונים יכולות להזיק בצורה
רצינית, אומר השחקן ג׳סאן עבאס, המלצר החתיך
ויפה־התואר ״עבדו״ ,מסידרת־הטלוויזיה (בערבית)
המיסעדה הגדולה.
עבאס מתכוון לכתבה בעיתון נ־רוזלם פוסט,

שחקן עבאם
.התנכלו ליר

אלן פראם, א ר צו ת־ ה ב רי ת

המריבות שההורים מתערבים בהן מחזקות ונד
קבעות את חלוקת התפקידים הזאת בין הילדים.
הילד ד״טוב״ הוותרן, המקופח, יושב בחרר
ומשחק בשקט. אחותו, שהיא הילדה ה״רעה׳ של
המישפחזק נכנסת לחדר ומפריעה לו. מתפתחת
מריבה קולנית בץ השניים. אמא נכנסת וצועקת
עליה ומענישה אותה. וכך היא מנציחה את המצב
שהילדה היא ה.רעה׳ והילד הוא ה,טוב*.
הדברים האלה עלולים לקבוע את האישיות
של הילד לעתיד. הילד, שהרביץ והפריע, ימשיך
להרביץ ולהפריע, כי הוא מקבל שוב ושוב אישור
שהוא ה״רע״ ,וחושב שאין לו צ׳אנס. הוא ימשיך
להשתמש בכוח. הוא עלול לגדול בהרגשה שהוא
הכיבשה השחורה של המישפחה. יתכן שיהיה
תוקפני, ויכול להיות שבעתיד הוא״ יבחר לעצמו
בת־זוג שתהיה דומה לאחותו, שתהיה, טובה״
ושתוציא אותו מדעתו, ושלידה הוא שוב יהיה

הילדה בת ה־ 4נכנסת לחדר. אחריה צועד
כברווז אחיה בן השנה וחצי. היא סוגרת את הדלת
לפני פרצופו של הקטן. היא כועסת עליו, כי הוא
הקטן, הנחמד, שלקח לה את המקום שהיה רק
שלה עד שהוא נולד. היא מנסה להוציא אותו
מהתמונה. אמא גוערת ונוזפת בה ושולחת אותה
לחדר. היא הולכת לחדר, בוכה.
אמא מחבקת את הקטן, מלטפת אותו ואחר־כך
הולכת לחדר לפייס את בתה הגדולה, להסביר לה
ולהטיף לה מוסר.
הילדה למדה שכרי להשיג אישור לאהבה, היא
צריכה לעשות דברים ״רעים״ לקבל עונש, ואחרי

העונש באים הפיצוי והפיוס.
אבל בעצם, אילו היתה האם מסתכלת, היתה
מבחינה בכך שהילדה סגרה את הדלת בעדינות,
והקפידה שאצבעותיו של הקטן לא ייתפסו בדלת.

לאפשר להם
להתמודד
ן* תערבות ההורים במריבות של הילדים
1 1לא מאפשרת להם לפתח ביניהם יחסים
טובים. לא מאפשרת להם להתמודד זה עם זה,
לבדוק את הגבולות.
יש הורים שהחליטו להפסיק להתערב, אלא אם
המריבות מגיעות למכות רצחניות. הילדים למדו
במהרה שכדי להשיג את תשומת־ליבם של ההר
רים, הם צריכים להגביר את הפרובוקציות, לדרדר
את המצב, ולהגיע כמעט לסכנת־נפשות.
אבל מסתבר שבניסיון, שהצטבר במשך שנים
רבות, לא קרה אף פעם אחת שילד הזיק לאחיו,
כאשר ההורים הפסיקו להתערב. קרו מיקרים
שילד הזיק לאחיו, כאשר ההורים החליטו שהם
מתערבים רק במיקרים קיצוניים.
הורים שאינם מתערבים במריבות שבין ילדיהם,
מאפשרים לילדים להתנסות בכל מיני
תחומים, בכל האפשרויות. ואז הכל פתוח לפני
כל ילד.
התערבות במריבות מחזקת אצל הילד את
הדימוי המוטעה שלו על עצמו, ואחר־כך הוא
לוקח את זה איתו לחיים. זה הולך איתו כאשר הוא

בוחר בן־זוג או בת־זוג לחיים, זה הולך איתו
ליחסים עם חברים.
ילדים בריאים, היודעים לריב, להתפייס ולהשלים,
אינם זקוקים להתערבות ההורים ביחסים
ביניהם.
רוב הילדים אינם רבים ביניהם כשההורים
אינם בבית. ואם הם רבים גם כאשר ההורים אינם
בסביבה, הם עושים זאת כדי שיוכלו אחר־כך
לספר להורים מה היה.
כשההורים אינם מתערבים במריבות, המריבות,
שנועדו לערב את ההורים, פשוט נפסקות. זה
קורה, וזה בדוק.
ההורים צריכים, קודם־כל, להגיע למסקנה
שהם לא יכולים לסבול עוד את המריבות, שאין
דרך אחרת לפתור את הבעייה, אלא בהפסקת
ההתערבות. אחרי שהם הגיעו למסקנה כזאת והם
שלמים איתה, כדאי שיבואו לילדים ויגידו להם:
,עד היום התערבתי במריבות שלכם, ואני חושבת
שלא עשיתי טוב, לא לכם ולא לי. אז מהיום
החלטתי לא להתערב עוד ״.וזהו. מאותו הרגע אין
להתערב כלל.
יש להניח שלטווח הקצר תהיה תקופת־ניסיון,
שבה יגבירו הילדים את הפרובוקציות. אבל
לטווח הארוך, כשהם יראו שזה לא מועיל, שזה לא
גורר את ההורים להתערב, הם יפסיקו.
כך יאפשרו ההורים לילדים לפתח ביניהם
יחסים עצמאיים, שלא דרך ההורים. כך הם ילמדו
לפתור בעיות בעצמם, אם בתוך המישפחה ואם
מחוץ למישפחה. כך אין ספק שהאווירה בבית
תשתפר ותהיה נעימה יותר.

שחקן כהן
.חיפינו עליו!״
שהתפרסמה לפני חודש. לטענתו גרמה לאי-
הבנה ולהתקררות״היחסים בינו לבין מפיקי
הסידרה.
עבאס ( )33 מופיע בימים אלה בשתי הצגות —
(המשך בעמוד )29

שרה אביטל

פאריס

בררן

י ח שר ם

סיפורו שר סרט -סיפורה שר משוררת
במלאות 20ג שנה להולדתה של אלזה לסקר״שילר, שנפטרה בירושלים ב־ ,1945 חזר
לישראל עמוס גיתאי, בימאי הסרטים הישראלי המתגורר כיום עם מישפחתו בפאריס, כדי
להשלים א ת סירסו השני באורן מלא (הוא מסרב לקרוא לו ״סרט עלילתי״) ,ששמו הזמני
הוא ״ברלין -ירושלים״ ,ובמרכזו דמותה של המשוררת היהודיה״הגרמניה יוצאת״הדופן,
מגדולות המשוררות שבכל הזמנים. גיתאי, מחלוצי הקולנוע הישראלי בעל המעורבות
החברתית והמסר הפוליטי, התרכז עד כה בסירטי תעודה אשר היקנו לו מוניטין בעולם
וגרמו ל כן שיוחרם, לפחות חלקית, במולדתו. ואכן, באווירת ה״פתיחות״ השוררת כיום
בישראל בכלל, ובטלויזיה הישראלית בפרס, אין להעלות על הדעת כלל שסי טי ם כגון הבית
או יומן שדה יוצגו בכלי תיקשורת ממלכתי־מצונזר הנשלט בידי ממשלה שהרב דרעי הוא
מייצג נאמן שלה. בהקדמה לחוברת הסינמטק הישראלי, כ תב על גיתאי חוקר תולדות
הקולנוע המקומי, משה צימרמן, כי ״דרכו הקולנועית חושפת באופן מוחלט את חוליי
הקולנוע הישראלי ב כן שהיא מצליחה להימגע ממרביתם ״.אבל ד רן זו היא גם שהוציאה
את בעליה לגלות. בסירטו על אלזה לסקר״שילר מבקש גיתאי, כמדומה, לערוך את חשבונו
של דור שעימו נמנה גם אביו המנוח, האדריכל חנין הבאוהאוז פרופ׳ מוניו ויינרויב־גיתאי,
מחלוצי האדריכלות הישראלית.
אבל תחילה: סיפורה של משוררת שזכתה בימים אלה עצמם, סוף טוף, באיחור של קרוב
ל״ 50 שנה ,״לעשות כותרות״ סנטימנטאליות בעיתונות הישראלית -בלא כל קשר לסירטו
של גיתאי, ובלוויית שיבושים וסילופי־עובדות אופייניים לדור שלא ידע את אלזה כשם
שלא ידע א ת אירופה אלא ד רן מישקפי הביטלס וג׳ון לה קארה.
הראיון הבלעדי עם עמוס גיתאי נערן בחיפה, עיר הולדתו, למקומון ״כלבו״ ול״דף חדש״.
״נולדתי בתבי(בגרמנית )11101560 שבמצריים
העתיקה אף על פי שבאתי לעולם באברפלד אשר
בארץ הריין. לבית־ספר הלכתי ער גיל , 11 הפכתי
לרובינזון קרוזו, שהיתי חמש שנים בארץ הרן-
רם ומאז אני חיה חיי צמח ״.כך תיארה היא עצמה
ב־ 1920 את תולדות חייה. העירוב של דימיון ומציאות
בחייה כביצירתה מקשה על מעקב ביוגרפי
כרונולוגי. ואכן, שלוש הביוגרפיות של המשוררת
אלזה לסקר־שילר שראו אור עד כה מלאות
סתירות. מחברה של אחת מהן, הסופר האנגלי
ברנרד כהן, אף חוזר ונוזף כמשוררת על שלא
דייקה בתאריכים והקשתה בכך על מלאכתה-
לסקר־שילר, הנחשבת כיום לאחת המשוררות
הגדולות בכל הזמנים, היתה בת להורים יהודים
אמידים, ז׳אנט ואהרון שילר. לזוג היו שישה
ילדים: אלפרד יעקב, מקסימיליאן מוריץ, פאול

לדבריו, תחקיר בן ארבע שנים ונפגש עם אנשים
רבים שהכירו אותה .״תקופה ארוכה הייתי עסוק
בחיפוש חומר, שזה דבר מעניין, ובחיפוש כסף,
שזה דבר מאוד לא מעניין״.
גיתאי יודע לספר שלסקר־שילר ״מאסה באו־רח־חייה
הבורגני לצד בעלה הרופא — אורח
חיים שהסתכם, כהגדרתה, בפתיחת דלת הקליניקה
לפני הפאציינטים ובסגירתה — וב־1900
נטשה את הבית ביחד עם בנה ״.באותה תקופה
החלה מפרסמת שירים והצטרפה למעגל הדמויות
המרכזיות של האמנים והמשוררים המודרניסטים
והאקספרסיוניסטים שפעלו אז בברלין, ובהם
גוטפריד בן, לודויג מיידנר, גיאורג גרוס, אוטו
דיקס, קאזימיר אדשמיד, תיאודור דויבלר ואחרים.
מעט מאוד נשים היו ידועות אז בעולם
הספרות הגרמני. לסקר־שילר היתה יוצאת דופן,

ליזה קרויצר עם עמוס גיתאי
קארל, מרתה טרזה, אנה ובת הזקונים אליזבת
שנולדה ב־ ,1869 הלא היא אלזה לסקר־שילר.
היא נישאה ב־ 1893 לרופא ברלינאי יהודי, הד״ר
יונתן ברטולד ברנט לסקר, אחיו של אלוף העולם
הנודע בשודמת, עמנואל לסקר. לבנה יחידה,
שנולד כעבור שש שנים, קראה בשם פאול, על־שם
אחיה האהוב. פאול הבן התגלה כבעל כישרון
נדיר לציור. לאחר פטירתו הוקדש לו בכתב־עת
לפסיכיאטריה של ילדים מאמר העוסק ב״רישום
על־נורמלי של ילד״ .לסקר־שילר עצמה החלה
את הקאריירה האמנותית שלה כציירת. עדות
לכך ניתן למצוא ברישומים שנהגה לצייר על גבי
גלויות ומיכתבים ששלחה לידידיה, וכן באיוריה
שלה לסיפרי שיריה. מקצת מציוריה נמצאים כיום
ברשות אספני אמנות ובמוסיאונים ברחבי העולם.
השאר אבד.

חומר וכסף
בימאי הקולנוע עמוס גיתאי, החי היום עם
מישפחתו בפאריס, מסריט בימים אלה סרט באורך
מלא על אלזה לסקר־שילר. לצורך זה ערך,

ולא רק מבחינה זו. היא יזמה פרובוקציות שמשכו
אליה תשומת לב. כן נהגה להיכנס בהפגנתיות
לבתי־הקפה ידועי־השם של הבוהמה כשהיא עדויה
תכשיטים וצדפים. במבט לאחור אפשר אולי
לראות בה את ההיפית הראשונה בהיסטוריה.
״שם, באותם בתי־קפה, גם הכירה את בעלה
השני, גיאורג לוין, יהודי אף הוא, שהיה קומפוזיטור
ועורן כתב־העת האקספרסיוניסטי ך ר שטר
רם (הסופה) .כיום הוא מוכר בשם הארי שאימץ
לעצמו, הרווארט וואלדן. הגלריה וכתב״העת
שלו הציגו בגרמניה בראשונה יצירות של גדולי
המודרניסטים האירופים — אמנים כפיקאסו
וכשאגאל — והשם דר שטורם הפך כמעט
לשם־נרדף לתנועה המודרניסטית הגרמנית כולה.
וואלדן היה צעיר מאלזה בתשע שנים. אולי
משום כך, תיקנה׳ המשוררת את תאריך לידתה
ל־ . 1876 הם נישאו ב־. 1903
״כשהיה כבן ,20 חלה בנה האהוב בשחפת. כל
ניסיונותיה הנואשים להצילו(לרבות פנייה אל
אלברט איינשטיין שיפעיל את קשריו) עלו בתוהו,
ופאול נפטר בברלין ב־. 1927

״באותו זמן כבר היה שמה של אלזה לסקר־שילר
ידוע בחוגי הספרות הגרמנית. ב־ 1932 זכתה
בפרס קל״סט, החשוב ביותר בספרות הגרמנית
באותם ימים. יום אחד ניגשה למו״ל שלה
וביקשה מיקדמה על חשבון התמלוגים המגיעים
לה. הוא השיב כי ספריה אינם נמכרים ולכן אינו
יכול לשלם לה. בתגובה, הסירה אלזה ציור של
האמן קוקו ש קה שהיה תלוי על אחד מקירות
המישרד. את הציור הזה הקדיש לה האמן ונתן לה
במתנה, והיא העניקה אותו כשי למו״ל שלה. כעת
עמדה וקרעה לעיניו הנדהמות של המו״ל את
הקדשת האמן, .עכשיו אני יכולה למכור אותו,׳
הכריזה, .יש לי מישהו שמעוניין לקנות אותו,
ואני זקוקה לכסף באופן רחוף כדי לצאת לחופשה
על חוף הים הצפוני.׳ המו״ל נשאר נדהם למראה
אלזה היוצאת אתימישרדו והציור בידה. הסצינה
הזאת תיכלל בסרט.״
ב־ 1934 ערכה אלזה לסקר־שילר ביקור ראשון
בארץ־ישראל ובו שהתה בירושלים, עיר שאליה
התגעגעה כל חייה(״אלוהים בנה מעמוד שידרתו
את ארץ־ישראל, ואת ירושלים — מעצם אחת
ויחידה,׳׳ כתבה) .את רשמיה הציבעוניים והחגיגיים
העלתה על הכתב בספר ארץ העברים שיצא
בשווייץ ב־. 1937

חרפת רעב
מאורעות 1933 והשריפה הפומבית של ספריה
xרמו לה שתפנה עורף לגרמניה מולדתה ולא
תחזור אליה עוד לעולם. לפי עדות אחת, הוכתה
לסקר־שילר במוט ברזל בידי ביריונים נאצים ברחוב
ברליני. מיד, עוד בטרם התאוששה, שמה
פעמיה לתחנת־הרכבת ועשתה את כל הדרך לש־ווייץ.
שם חיתה על סף חרפת רעב וסופה שאף
נעצרה על־ידי מחלק־המוסר של המישטרה כאשר
בילתה לילה על ספסל בגן ציבורי. היא נעצרה
באשמת שוטטות והובאה לחקירה, ורק אז נודע
מיהי אותה ״משוטטת״ שאת חייה מיררו. בעיק־בות
אותם לילות כפור בחוץ חלתה המשוררת.
השווייצים חשו רגש אשמה עמוק ולא נחה רעתם
עד שעמדו ואירגנו לכבודה ערבי קריאה — היא
עצמה תמיד אהבה לקרוא את שיריה בציבור —
ואף העלו את מחזותיה הסוריאליסטיים על הבימה.

1939 הגיעה לסקר־שילר למה שנועד להיות
ביקור נוסף בירושלים, השלישי במיספר,
וכאן הדביקה אותה המילחמה. בכך הצטרפה לרשימת
האינטלקטואלים והיוצרים שהגיעו מאירופה
וחיו בירושלים המנדאטורית, וביניהם מרטין
בובר, גרשם שלום, הוגו׳ברגמן, ורנר קראפט,
ארנסט סימון, יעקב שטיינהרדט, לודוויג בלום
ואחרים.
בירושלים, תחנתה הסופית, חל מהפן אחרון
בשיריה של בת ה־ 70 עייפת החיים. ואף על פי כן
נשתמרה בה חיות מספקת כדי להוסיף ולחיות את
עולם שירתה| להתנגד לתהליך התפוררותה שכבר
היה בעיצומו, ואף לכתוב למרטין בובה ״הנסיך
יוסוף עדיין חי וקיים הנ טין יוסוף״ הוא
הכינוי האגדי שבו בחרה לכנות את עצמה עוד
בשיריה ובכתביה המוקדמים).
״עד ימיה האחרונים ישבה בבתי־קפה ירושלמים,
על פי רוב בעטרה,־ מספר גיתאי ,״והתגעגעה
לגרמניה האבודה. בכל שנות חייה בארץ
הצליחה לקלוט שתי מילים עבריות בלבד, ,גברת׳
ו,אדון׳ ,ובהן היתה פותחת כל שיחה. מיד אחר־כך
היתה עוברת לגרמנית, גם אם בן־שיחה לא שמע
את שפתה. ב־ 1943 הופיע קובץ שיריה האחרונים
בהוצאת תרשיש, שבראשה עמד הד״ר מ שה
שפיצר, מעריצה וידידה. הספר, פסנתר׳ הכחול,
הוא מעין שירת פרידה מידידיה משכבר, שנפוצו
ברחבי העולם ואשר רבים מהם נרצחו בידי הנאצים
או התאבדו״.
בירושלים זו שבה נפטרה ב־ , 1945 לאחר מוד
לת־לב קשה, נדהם גיתאי לגלות ששום מוסד
תרבות לא דאג להנציח אותה או להציג את עיזבונה.
אלזה
לסקר־שילר, שבאחרית חייה חיתה בבדידות
כמעט מוחלטת, נהגה להסתובב בחוצות
ירושלים כשהיא מדברת אל עצמה. בעיני העוברים
והשבים נראתה האשה לבושת הסמרטוטים
כמקבצת נדבות. אבל היו לה ידידים שתמכו בה
כספית ועודדוה, ובהם עורך הארץ דאז זלמן
שוקן, אביו של עורך הארץ כיום, וכן הד״ר טיכו
והרב יוצא גרמניה קורט וילהלם. את הכסף שהגיע
לידיה פיזרה כלאחר יד — היתה מתחלקת בו
עם אנשים שפגשה ושראתה בהם נזקקים, או עם
ילדים, שכמה מהם נהגו לצחוק למראיה. אחר
מהם היה הילד יהודה עמיחי. הוא מספר על־כך
בספר תירגומי שיריה שיצא ב־ 1969 בהוצאת
עקד.

ארזה לסקר־שידר

שלושה שירים
מגרמנית: נתן זך

שיר חיי
הבט אל תוך פני אשר נתעו.
עמק יותר משתוחחים הכוכבים.
הבט אל תוך פני אשר גתעו.
כל דרכי הפרח אשר לי
קודרים הם מוליכים, אגמים עכשיו אל

אחים ואחיות מתקוטטים ער מות.
לישישים היו הכוכבים...
.הבט אל תוך פני אשר נתעו.

צער־ העוד

קדת מדברי 1ת י1ד ד
אני, רוח • 1

הצטננתי ולבשתי דמות.
היכן השמש שתתיך אותי עד אין זהות
או הברק המסגל לנפץ אותי!
ראה עכשיו: ראש ספינקס עשוי מאבן
נבט בזעף עד לרקיע השביעי.
שבי. היקוד שהאמנתי 1בכח

ד זזז־ו •

הבס כבר דידה
הבה נחליק בגעגועינו,
זהב. העשויות בדמיות
ונתבונן

ויו
מתה תמיד
יושבת ילה
ברחוב

ד ד יו ומבקשת נדבות בקול תחנה. שירי בשקט יאת
ומפזמת ילה וידי
- 1דד
כבר קיץ־שהלבין שלם.
הרחק מעבר לדרך הקברים
נאהב שנינו זה את זה,
נערים נועזים עד פחז,
בזה ־רק
נוגעים זה אשר מלכים
ד יזו

בשו־ביט. אורבת אני יד תשאל — ו־ •
אל • 1־
עיניך. דבדבני לדבש
אווי ״ -ד

הלילה הוא שושן כה רך,
הבה נשכיב עצמנו בגביעו,
רחוק ועוד יותר רחוק שוקעים,
ממות.
כבר • י ד
עיפתי ו י
אני י ־• 1

במהרה •אי יכחל אמצא

אם לא

י 1י
נפלאותיו!!

את יכל • 1 1
ספר •לי ד

הצייר הירושלמי מירון סימה, שרשם את המשוררת
בשנותיה האחרונות והקדיש לה ספר רישומים
!זיכרונות(הוצאת מסדה) ,נז כ ה.יו ם אחד
אני עובר ליד קפה עטרה ורואה התקהלות גדולה.
עוד ממרחק הבחנתי בראש מקל נסער שהיטלטל
לכל הכיוונים ושמעתי קול נרגש של אשה זקנה.
כשהתקרבתי, ראיתי אדם מושך אחריו עגל קשור
,בחבל. האשה הזקנה ניסתה בידה האחת לחלץ את
העגל ובידה השנייה איימה על בעליו במקלה.
היא צעקה, :איש רע, יניח מיד לחיה המיסכנה.
הרי הוא עומד לקחת אותה אל בית*המיטבחיים!׳
האיש עמד חסר אונים ומשך בכתפיו — גרמנית
הוא לא הבץ ולא ידע מה רצתה ממנו הזקנה. כמה
מהאנשים חייכו ופני האחרים היו עצובים מעט.
פתאום, היא ניתקה מעליו, נכנסה במרוצה לבית־הקפה
וביקשה שיקשרו אותה עם המישטרה. רד
עדת בכל גופה ושטופת זיעה צעקה בקול רם
לתוך השפופרת, :יש כאן איש רע! הוא רוצה
להרוג עגל קטן שלא עשה לו כל רע! עשו משהו
כדי לעצור אותה׳ בעל העגל המשיך בינתיים
בדרכו והעגל בעיקבותיו. האשה הזקנה היתה
אלזה לסקר־שילר״.

אליה. ברלין של שנות ה־ 20 וה־ 30 היתה עיר
פתוחה שקלטה, בתקופה של תוהו־ובוהו כלכלי
אדיר, מהגרים רוסים, פולנים, יהודים, הולנדים
ואחרים, והם בעצם הניחו את היסודות לאמנות
המאה בציור, בספרות ובארכיטקטורה. מיספר
הגרמנים האריים היוצרים באותה תקופה היה קטן
יחסית. היום עשו מברלין עוגת קרם.
.מלבד זאת אני אוהב לנתק את הצילום מהמיקום
הגיאוגרפי, ולכן שמחתי שיכולתי לצלם
את ברלין בצרפת.״
מי מגלמת את ד מו תה של אלזה לסקר-
שילד בסרט!
— .השחקנית הגרמנייה ליזה קרויצר, ששי
להיכנס
לשיטחו של הערבי(הנכבש) .מצלמתו
של גיתאי ננעלת על שלושה חיילים, ננעלת
ואינה מרפה. שלושה חיילים אובדי־עצות שאינם
יודעים מה יעשו בקולנוען הישראלי, שמצלמתו
אינה זזה לרגע מפניהם.
הבית היה בעצם הסרט שהביא להחרמת כל
סרטיו של גיתאי בארץ. הוא העלה את סיפורו של
׳בית ירושלמי שדייריו הערבים גורשו ממנו ופועלים
ערבים עסוקים בשיפוצו בסיגנון בורגני־ישראלי
עבור פרופסור ירושלמי לכלכלה, איש
פלמ״ח בעבר, שעומד להיות דיירו החדש. הסרט
הוזמן על״ידי הטלוויזיה הישראלית, אבל מובן
שמעולם לא הוקרן בה.
גיתאי הוא כיום בימאי מבוקש באירופה וס־

רצונות בדא הד
מה לגיתאי, הצבר, ולמשוררת שכתבה רק
גרמנית ושכמעט לא תורגמה לעברית? האם גם
הוא נתקף געגועים לתקופה שאבדה ולא תשוב?
אביו, האדריכל הארצישראלי הנודע מוניו וייג-
רויב״גיתאי, תלמיד ה״באוהאוס״ המפורסם, היה
בין אלה שתרמו להשפעת הארכיטקטורה המודרנית
על זו הישראלית. .זהו דור של יוצרים שהאמינו
שהמאה ה־ 20 תפתור, בעזרת הגישה הרציונלית,
בעיות גדולות׳ של המין האנושי.״ מרביתם
של אותם רצונות עזים נותרו בלא הד.
נראה כי בסירטו על אלזה לסקר־שילר מבקש
גיתאי לעשות את חשבונה של אותה התנכרות,
שהוא במידת־מה גם חשבונו שלו. .התקופה הזאת
עניינה אותי, כי דרכה ניתן לראות איך בפרק זמן
היסטורי קצר יחסית, אנחנו עדים לצמיחתן של
אוטופיות אדירות, כמו המאניפסטים והחזונות
שיצאו מבתי־הקפה הספרותיים של ברלין, ואשר
התנבאו על כל הדברים הגדולים והנהדרים העתידים
לקרות בעולם של ימינו. באותו זמן עצמו
כבר הלכו והתעצמו הכוחות שישימו קץ, בצורה
אכזרית כל־כך, לכל אותם חלומות. זהו למעשה
סיפור הסרט שלי.״
האם בכוונה בחרת לעבוד עם צוות אנ שים
שעוד יש להם זיקה לאותה תקופה!
— .צלם הסרט הוא אנרי אלקאן, אחד הצלמים
הגדולים שחיים עדיין. בן .80 הוא צילם את
החיה והיפה של קוק טו ואת ילדי נן־העדן, עם
ז׳אן לואי בארו, ועבד גם עם צ׳ארלי צ׳פלין.
סירטו האחרון היה מלאכים בשנוי ברלין של וים
וונדרס.
.יש משהו בעבודה עם צלמים שגדלו בתקופה
שחומר־הגלם לצילום היה פחות רגיש והם נאלצו
לבנות תאורה בשיטה שמייצרת שיכבות אור. הם
למדו וניתחו את אפקט האור המופיע בציורים
קלאסיים. זהו לצערי דבר שייעלם עם הדור הזה.
רציתי להשתמש בשיטות תאורה כאלה היוצרות
אווירה אקספרסיוניסטית, בעיקר בצילומים העוסקים
בתקופה הגרמנית. זה נראה לי מתאים
לרוח הדברים.״
האם זהו סר ט עלילתי!
— .הסיפור שרציתי לספר הוא לא סיפור נא-
ראטיבי במובן זה שיש בו עלילה שרצה מנקודת-
התחלה לנקודת־סיום. יש כאן סידרה של אפיזודות
וסיטואציות הלקוחות מחייהן של שתיים או
שלוש דמויות.״ מלבד אלזה לסקר־שילר, מופיעה
בסרט גם דמותה של מניה שוחט, ממייסדות
השומר ורעייתו של ישראל שוחט. הקשר בינה
ובין אלזה, אם נפגשו אי־פעם, הוא שרירותי
ו.פיוטי״ בלבד.
״לדמות של אלזה נמשכתי בגלל הציבעוניות
והטראגיות שבה. מדובר באישיות אקסצנטרית
.מאוד ויוצאת־דופן. אשה שהיתה בעצם אמיצה
מאוד. היא ידעה שהפרובוקציות שלה יובילו
אותה לחיכוך גובר והולך עם הסביבה, אבל היא
לא חדלה מהן ולא התפייסה עם העולם.
״מדהים להיווכח בפער שבין התנהגותה החיצונית
לבין היצירה שלה. בשירים נשמרת רמה
של שפיות — הסדר הפנימי שלהם, הדיוק והצ־לילות
והאירגון המיבני, כמעט מתמטיקה. והכוונה
דווקא לשירים המאוחרים יותר, שכתבה
כשהיתה כבר בת יותר מ־״.70
האם הפרק העוסק בחייה של המשוררת
בגרמניה צולם שם!
— ״לא. אני לא אוהב את מה שקרה לברלין
מאז שנות ה־ .30 אמוציונלית, אין לי שום יחס

ליזה קרויצר כאלזה לטקר״שילר: הדימיון הפיטי מדהים!
חקה ברוב סרטיו של וונדרס, ביניהם הידיד האמריקני
ואליס של הערים.
״חלק מהתפקידים הקטנים יגלמו שחקני הלהקה
של פינה באוש. הם ישחקו את הדמויות של
האנשים שישבו במועדונים, בבתי״הקפה, באולמות
שבהם נשאו נאומים פוליטיים והתרחשו
מאורעות בעלי משמעות פוליטית. בעיניי, פינה
באוש היא אולי אחד מהבודדים בגרמניה כולה
הממשיכים את התרבות ואת הרעיון האקספרסיוניסטי.
ואולי אין זה מיקרה שהיא עובדת מור־פטאל,
עיר הולדתה של אלזה״.
מי עומד מאחורי ההפקה ומה גודל התק ציב
של הסרט!
— ״לסרט יש ארבעה מפיקים: איטלקי, אנגלי,
צרפתי והולנדי. כולם שותפים. את התקציב
קשה להעריך. ראול רואיז, המפיק הצרפתי,
העמיד לרשותנו את הסטודיו שלו, לא רחוק
מפארים, וזה היה חלקו בהשקעה. בסטודיו הזה
צולמו לא מעט סצינות, דבר שכמעט שלא נעשה
בסרטים מודרניים. השילוב של עבודה בסטודיו
ועבודה עם הצלם אנרי אלקאן היה חלק מעניין
מאוד בהפקה.״

המעיט !,והחרם
גיתאי התפרסם בארץ וברחבי העולם כיוצר
סרטים דוקומנטריים בשפה קולנועית ובסיגנון
מיוחדים לו. רשימת סרטיו ארוכה, בהתחשב
בעובדה שאת רוב שנותיו אחרי תום שח תו הצבאי
(היום הוא בן )38 הקדיש ללימודי אדריכלות
ואף סיים לימודי דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה.
בין סרטיו הראשונים היה הוואדי, שצולם
בוואדי רושמייה שבחיפה. כמו ברוב סרטיו, גם
כאן המצלמה משמשת כאחר מגיבורי הסרט. גיבורים
אחרים הם הדייג החיפני המוכר אי טקנדר
וחברתו״לחיים מרים.
סרט אחר, יומן שדה, צולם בגדה, בעזה ובד־רום־לבנון
ב־ . 1982 מדובר בסרט שהקדים את
זמנו ובישר, בדרכו שלו, את האינתיפאדה. המצלמה
מתעכבת על פניהם של שוטרי־שומרי עזה,
רובם בני העדה הדרוזית, המונעים מגיתאי ונד
ציוותו להיכנס לעיר ולצלם אותם. בסידרת תמר
נות זו יש אבסורד ובילבול יוצרות ויצורים כאחד:
בגי עם אחד, יהודים, שולטים בבני עם אחר, ערבים,
שעה שהמוציאים לפועל את הוראות הדיכוי
הם בני עם שלישי, בני העם הדרוזי. וכך הדרוזי,
ששפת אמו ערבית, אינו מאפשר ליהודי(הכובש)

רטיו מוזמנים, ממומנים ומוקרנים על״ידי ריש־תות־טלוויזיה
באנגליה ובצרפת. הוא זכה ברט־רוספקטיבה
של סרטיו במכון הבריטי לקולנוע.
ב־ 1982 השתתף בפסטיבל לסרטים דוקומנטריים
שהתקיים במרכז פומפידו בפאריס. מפיקים מערוץ
הטלוויזיה הצרפתי הראשון ( 1ז שהתרשמו
מעבודתו הזמינו אצלו סרט על כל נושא
שיבחר. את הרעיון לסרט שאב גיתאי מגזיר
עיתון שבו סופר על הגידול בייצוא כוח־עבודה
זול מן העולם השלישי. הסרט בננקוק־בחר״ן או
עבודה לסכירה הוקרן בטלוויזיה הצרפתית באחד
במאי. בעיקבות סירטו זה פנתה אליו תחנת־טל־וויזיה
צרפתית אחרת בהצעה לממן סרט נוסף.
הפעם באה ההשראה מתודת של פחית אננס. האננס
מיוצר באיים הפיליפיניים, נארז בהונולולו
ומופץ בקליפורניה. התווית עצמה מודפסת ביפאן
.״זה יהיה סיפור הסרט ״,אמר להם גיתאי.
ב־ 1986 הוצג בפסטיבל בלונדון סירטו אסתר,
שצולם ברובו בוואדי סאליב שבחיפה. היה זה
סירטו הראשון באורך מלא של גיתאי. באולם
ההקרנה נכח אחיו של דייב סטיוארט — חצי
הצמד וריתמיקס, והוא הציע לגיתאי שיצלם את
מסע הופעות הצמד ביפאן(״אחד הפסקולים היותר
מורכבים שהקולנוע הפיק עד היום״).
גיתאי, שטעם טעמו של ניכור, הוא אולי
הבימאי האידיאלי לעסוק בדמויות כאלזה לסקר־שילר
ובני דורה. שהרי גם גיתאי עצמו נתקל
במידה לא־מבוטלת של בורות, קטנוניות ורצון
רע. ואולי כדי להגיע לתודעת הקהל הישראלי
צריך תחילה לזכות בהכרה בינלאומית.
מה היתה ההרגשה כשהוחרמו שרטיך
בארץ, בעיקר על-ידי הטלוויזיה!
— ״אני חושב שאדם מסתכן תמיד כשהוא
אומר דברים בסביבה שבה הוא חי, כשזו עוד לא
בשלה להבין אותם. במידה מסוימת זו מחמאה
עצמית. פירושו של דבר שהצלחתי,לקרוא׳ את
המצב מוקדם מאחרים.
״למען האמת, היו לי רגעים מאוד לא נעימים
במגעים היומיומיים עם אנשים. לפעמים כל הקו־אליציות
הקלאסיות מאבדות את כיוונן ואנשים
שנמצאו בהסכמה כללית רדודה נמלטו או התחמקו
פתאום. הרוב הגדול של מי שתמכו בי
לאורך כל הדרך, גם בשעות קשות, היו ידידים
שנשארו ידידים.
״כשניהלתי את הוויכוח עם הטלוויזיה הישראלית,
ביקשתי ייעוץ מעורך־דין שמטפל בזכו
יות
יוצרים, ויקטור חזן, איש ״ארץ־ישראל השלמה״
,והוא הגן על המיקרה שלי הרבה יותר טור
מכל עורך־דין פסוודו־שמאלני.״

ציפור נדירה
למרבה המזל, קיימת גם הכרה מאוחרת. גיתאי
זכה השנה, בחודשים יולי־אוגוסט, ברטרוספק־טיבה
של סרטיו על מסכי שלושת הסינמטקים
הגדולים בארץ. בהקדמה לחוברת הסינמטק כתב
חוקר תולדות הקולנוע הישראלי משה צימרמן
על גיתאי שהוא ״ציפור נדירה במקומותינו״ וכי
,״דרכו הקולנועית חושפת באופן מוחלט את חוליי
הקולנוע הישראלי בכך שהיא מצליחה להימנע
ממרביתם.״
״ההכרה באה אמנם באיחור, אבל עדיין בחיי.
וגם זה משהו,״ מגיב גיתאי.
כיצד היית מתאר א ת מצב הקולנוע בא-

— ״קולנוע הוא אמנות שיש בה אספקט תע-
שייתי־כלכלי ניכר. במיקרה שלי, היתה לי הב־
,שרה טובה מאוד. אני היגעתי לקולנוע מארכי־
1טקטורה, שם אתה לומד גם איך לייצר בניין ולא
רק לחשוב איך הוא ייראה.
״יש מדינות שמשקיעות בקולנוע משאבים
רבים, בלי לעשות חשבונות לטווח קצר. הגרמנים,
למשל, אחרי שתרבותם נהרסה במילחמה,
החליטו שהם מוכרחים לזכות בייצוג בעולם התרבות
שלאחר המילחמה. הם השקיעו סכומי־עתק
באמנות הפופולארית ביותר, הקולנוע. ברוב ה־מיקרים
לא נשאה ההשקעה הזו רווחים. אבל הם
האמינו, שמתוך המיספר הרב של היוצרים יבלטו
אחדים שיעשו קולנוע מעניין. כך נוצר הגל
החדש, הכולל את פסבינדר, וים וונדרס וורנר
הרצוג, שרוב סירטיהם מומנו על־ידי סובסידיות
ממשלתיות.
״מישראל אני מצפה שיהיה בה רצון להפוך את
המדיום הפופולארי הזה למשמעות, יותר. אבל
הוא מנוהל, לצערי, על־ידי קבוצה של עסקנים
ופקידים. מסיבות אלה ואחרות, חלק גדול מהיוצרים
שהתרכזו בענף הזה הם אנשים בינוניים.
רק מדי פעם יוצא סרט כמו אוונט׳ פופולו, שעונה
על כל הקריטריונים של סרט טוב.״
אמו של גיתאי, אפרתיה, מתגוררת בחיפה
והוא מרבה לבקר אותה בדירתה שעל הכרמל.
״כשאני רואה מה שהרסו ובנו בכל המקומות הנהדרים
בעיר הזאת, כואב הלב. קשה לתאר את
ההרגשה למראה האונס של הסביבה. הארכיטקטורה
השלטת היא ספקולטיבית, כזאת שאין לה
שום יחס של חיבה וכבוד למקום״.
בזמנך, ה שבתתם א ת הפקולטה לארכי טקטורה
בטכניון.
— ״זו היתה הפקולטה היחידה בארץ והיא
שכנה בתוך עיר בעלת בעיות ארכיטקטוניות
מעניינות. ואילו אותנו לימדו על יוון העתיקה
ועל רומא. ב־ 1967 הפסקנו את הלימודים וניהלנו
סידרה של דיונים על המעורבות של התלמיד ועל
המחוייבות שלו כלפי סביבתו. באופן קונקרטי,
הצבענו על העובדה שלמרות שהפקולטה יושבת
במרחק קטן מוואדי סאליב, לא ירדנו לשם
במיסגרת הלימודים אף לא פעם אחת. קיים איזה
קונטקסט היסטורי שאדם חי בו וצריך להיזהר לא
להרוס אותו. אני מבין שבינתיים השתנו הדברים
בטכניון, אבל מה שעשו לוואדי סאליב זה פשוט
מזעזע״.
וכשאני עצמי יורדת בשעת לילה מאוחרת
לוואדי סאליב, שם החניתי את המכונית, אני
פוגשת בערבי זקן מכורבל במעיל וחובש כובע
צמר שעומד לו ליד חבית בוערת — מראה מוכר
ליד בתים שגגותיהם עומדים לזכות בשיכבת זפת
לפני בוא הגשמים. התמונה הזאת בוואדי סאליב
התאימה יותר לאזורי השוליים של ניו־יורק, שבהם
אתה רואה בימות חורף קרים כושים מתחממים
סביב חבית או מדורה בוערת. הזקן ליד החבית
בוואדי היה שומר־הלילה של מיפעל מנורה —
כך הסביר לי כשאחז בכף ידי במחווה מלכותית־משהו,
ונשק לה. לצד החבית עמדה מכונית-
גרוטה שידעה ימים טובים יותר. היום היא ביתו
של השומר. בדימיוני, ראיתי איך היתה מצלמתו
של גיתאי מנציחה תמונה סוריאליסטית זו.
״אני לא חושב שאחזור לעסוק בסוג הזה של
סרטים. היום נעשים די הרבה סרטים על הסיכסוך
הערבי־יהודי,״ אומר גיתאי, שבראשו כבר מתרקם
תסריט לסרט נוסף, שגם הוא יצולם בישראל,
לאחר גמר העבודה על הסרט הנוכחי .״אני חותר
להגיע לשפה קולנועית שהיא מיוחדת. אני חושב
שאני עובד על זה״.

חוזבוו המתוק שידוך המוזר, ושלחו את אחיה, ראובן,
הצעיר ממנה בשנה, כדי לחפשה. הוא
מצא את השניים רוכבים על סוסים בשדה
ליד ראש־פינה. אחרי היכרות קצרה
השתכנע האח כי ריבקה מצאה את
אהבת־חייה, וכי ״איש־היערות״ אוהב
אותה ומוכן לקורבנות כרי לחיות אי־תה.
אחרי
נישואיהם עברו השניים להתגורר
בדירה בהדר־יוסף. ארבעת הקירות
סגרו בתחילה ככלא על מרדכי,
שהיה רגיל לכיפת־השמיים ולאיוושת־

שמעיה את רובין מהמקום. הוא לא רצה
כי חברו הוותיק יסתבך ברצח עצמו.
מישל נרצח ונקבר, אולם אנג׳ל לא
סמך אף על חבריו־לפשע, וחשש שמא
יגלו למישטרה את מקום קבורתו של
נחמיאס. על כן חזר אל האדם היחיד
שבו בטח לחלוטין, לרובין, וביקש ממנו
להעביר את גופת נחמיאס מהקבר המקורי
לקבר אחר.

100

עוגות בשבוע
ך* אשר התגלתה הפרשה נעצר
^ גם רובין. בכלא הוריד 20 קילוגרם
ממישקלו. הוא,היה עצבני וחסר־מנוחה.
יותר מחורש לא פצה את פיו. אולם
קציני־המישטרה המנוסים הבינו כי לא
עומד לפניהם עבריין רגיל. הם ריברו

להתעסק בפינת־חי. הוא גידל בכלא
תרנגולים, ברווזים ויונים, וכך הצליח
לעבור את התקופה הקשה.
כאשר השתחרר רובין מהכלא ב־
, 1984 חזר לעבוד כתפאורן בג״ג. הוא
עבד בסרטים אחדים והצליח.
בינתיים גדלו הילדים, הבת הקטנה
התחילה ללמוד בבית־ספר, וריבקה,
אשתו של •איש־היערות״ ,מצאה את
עצמה לפתע משועממת וחסרת־עבורה.
מעולם לא למדה מיקצוע ולא עבדה.
היא גירלה ילרים, אפתה עוגות וטיפלה
במשק־הבית.
כאשר חשבה על יציאה מהבית, יכלה
לחשוב רק על שני הברים שהיא
מוכשרת להם, ושאותם היא אוהבת לעשות:
סריגה ואפיית עוגות.
בעודה מחפשת אפשרות לעסוק בס־

לפני שש שנים התנוסם מרוני הבין(מימין, אז)
כ..איש היערות״ שעור ושמעיה אנג׳ל לקבור את
קורבן הוצח הננור בין העצים (מימין, למערה)

^ ולא הסתכסכה ריבקה רובין
/עם אחיה, ראובן, ספק אם מישהו
היה שומע את סיפור השיקום המוצלח
ביותר של אסיר במדינת־ישראל.
מרדכי רובין, כשהוא מוקף בעוגות,
בונה מקררים ומערבב קרם, הוא אחד
הדברים המוזרים ביותר שאפשר לראות.
לפני
שש שנים, כאשר רובין היה בן
,40 הסתבך בגלל מישפט־הרצח־הכפול
שבו נאשמו שמעיה אנג׳ל, אשתו שרה
וחברם חיים שושן. השלושה נאשמו
בכך שרצחו את שולמית שלי ומישל

לקטי — פגם שלא היה אז ידוע עדיין
— הירבה הילד לשוטט על שפת־הים,
וחי בחיק־הטבע. מגיל 10 נהג לרוג
דגים, לגדל בעלי״חיים ולהתרחק מחברת
אנשים.
בטיוליו על שפת־הים מצא נקיק
חבוי. הוא סחב לשם חומרי־בניין ובנה
לו צריפים אחדים, שבהם שיכן את
החיות האהובות עליו.
הוא התפרנס מדיג. מים וחשמל לא
היו שם, ועל כן הוביל רובין מים על גב
סוסו ולבסוף התקין במקום גנראטור
קטן. בין הילדים, שנמשכו לחברתו,

הים. אבל אהבתו לריבקה גברה על כל
המיכשולים. הוא התרגל ללכת בכל
בוקר לעבודה, ולחזור בערב הביתה.
נולדו לזוג שלושה ילדים. הבכור הוא
כיום בן , 15 והקטנה בת .9
תחילה עבד רובין בליטוש־יהלו־מים,
אך מצא עבודה שהתאימה יותר
לרוחו החופשיה. הוא עבד במשך שנים
כתפאורן ובונה־תפאורות לסרטים. כך
היה מבלה את רוב הימים באוויר הפתוח
ובזמנו החופשי גידל בעלי־חיים
וצמחים בפינה נידחת בפארק־הירקון.
שם הקים לעצמו את עולם־החלומות
שלו, ואת פינת־המישחקים לילדיו.
הקשר עם שמעיה אנג׳ל נמשך לאורך
השנים, וגם שתי הנשים, ריבקה רובין
ושרה אנג׳ל, התיידדו זו עם זו. שרה
אהבה מאוד את ילדי מישפחת רובין,
ונהגה לקנות להם צעצועים ולשחק
איתם. היה זה רק טיבעי, שכאשר נזקק

איתו בדרכי־נועם, עוררו את מצפונו
ודיברו איתו על אשתו וילדיו. ואמנם,
אחרי חודש החליט רובין להתוודות.
הוא סיפר את כל סיפורו והודה באשמתו.
קציני
המישטרה, שבילו זמן־מה עם
רובין, נשבו בקיסמו. הם אף עלו על
דוכן־העדים והעידו כעדי־אופי לטובתו.
כאשר נידון לשלוש שנות־מאסר
עזרו לו שילטונות בתי־הכלא ונתנו לו

ריגה אמנותית, פתחה אחת מחברותיה
מעדניה בהדר־יוסף. החברה ידעה כי
העוגות שריבקה אופה ביום השישי
מושכות אליה את כל החברים בערבי־שבתות.
לכן הציעה לה לאפות כמה
עוגות בשבוע, ולמכרן במעדניה.
מהמיטבח הביתי היתד, ריבקה משווקת
10 עוגות לשבוע. בבוקר היתה יוצאת
לחנות המכולת השכונתית, קונה
שוקולד, סוכר, ביצים ושמנת־לקצפת,

מאז שיחוווו עבו וובץ תהרירשיקוס מבריא.
הוא מנהר מיפער ועוגות שהקים עם אשתו
נחמיאס, כדי שלא יסבכו אותם בעיס־קח
גדולה של הברחת־סמים. רובין,
חברו מילדות של אנג׳ל, נאשם בכך
שלבקשת חברו מצא מקום־מיסתור ב־פארק־הירקון
עבור נחמיאס, עד שנרצח.
גם את מקום הקבר עזר רובין למצוא.
רובין
הורשע על סמך הודאתו, ונידון
לשלוש שנות־מאסר. גם בבית־ה־מישפט
וגם בכלא בלט רובין כטיפוס
יוצא־דופן. משך זמן־מה גידל את שי־ער־ראשו
וצימח את זקנו פרא. הוא דמה
אז לרובינזון קרוזו, והכל כינו אותו
.איש־היערות״.
כשהיה ילד היה לאמו של רובין
קיוסק על חוף הים של תל־ברוך. מכיוון
שהתקשה בלימודים, עקב היותו דיס־

היה גם שמעיה אנג׳ל, שהיה יתום מאב
ובעל קשיי-הסתגלות לחברה. הוא היה
צעיר מרובין בכמה שנים והעריץ אותו.

ל>ד העץ
ן* תכן שמרדכי רובין היה מסיים
את חייו בנקיק שליד הים, לולא עברו
ליד צריפו, באחד הימים, שתי נערות
בנות . 16 הן שוחחו איתו והוזמנו
לארוחה מבשרו של צב־ים. ריבקה הוקסמה
ממנו וחזרה גם למחרת.
הקשר בין הצעיר התימהוני והנע־רה־מבית־טוב
התהדק. הם התאהבו זה
בזה והחליטו לגור ביחד.
הוריה של ריבקה התנגדו מאוד ל־

שמעיה אנג׳ל למקום־מיסתור למישל
נחמיאס, פנה לרובין.
ללא כל קושי מצא רובין עץ גדול
בפארק־הירקון, שענפיו יצרו מעין סוכה
סבוכה ושהסתירו את המתרחש תח־תם
מעין־כל. שם הוסתר נחמיאס במשך
שבוע, כאשר הוא מאמין שחבריו
מנסים להצילו מהמישטרה.
כאשר החליט שמעיה שיש לרצוח
את נחמיאס, ביקש מרובין למצוא מקום
לקבר. המקום היה צריך להיות די קרוב
לעץ־המיסתור כדי שלא יהיה צורך
לגרור את הגופה למרחקים, אך גם די
רחוק, כדי שנחמיאס לא ישמע את קולות
החפירה ולא יחשוד. רובין מצא
מקום כזה.
כאשר עמדו לכרות את הקבר, סילק

תסאורן תבין עם שחקנית ״חומות־־הרעם״
הרבי עזר

וחוזרת הביתה לאפות. בתנור המישפח־תי
יכלה לאפות ארבע עוגות בבת
אחת. העוגות נמכרו בהצלחה רבה.
ריבקה מצאה עוד כמה מעדניות ברמת־אביב
ששמחו לקנות מתוצרתה, והגיעה
ל־ססז עוגות בשבוע.
עוגות כמו בייבי
ך* אובן, אחיה של ריבקה, כלכלן
1ויועץ־השקעות במיקצועו, ראה
את מעשיה והחליט כי טמון בהם פוטנציאל
רב לרווחים. הוא התלהב וניסה
לשכנע את אחותו לייצר את העוגות
בצורה מיסחרית.
״אני לא כל־כן־ רציתי,״ מספרת
ריבקה .״תמיד ידעתי שאני חריגה ב־מישפחתי,
וניסיתי להסתיר זאת ולהיות
הילדה הטובה, העושה את רצון
המישפחה. חששתי כי בעבודה צמודה
ביחד זה לא ילך בינינו. השתכנעתי
מכיוון שעם אחי ראובן הייתי בידידות
גדולה. הסתדרנו טוב, הערכתי אותו כאדם,
וגם מרדכי הסתדר איתו טוב. לכן
הסכמתי לבסוף, ופתחנו עסק משותף.״
בחצי השנה הראשונה עדיין המשיכה
ריבקה לייצר ולשווק את העוגות
מתוך מיטבחה הפרטי. חנות־המכולת
השכונתית לא יכלה לספק את הכמויות
שלהן נזקקה, והיא הזמינה ביצים
ושמנת ישירות מהמשווקים. היא קנתה
כמה תנורי־טורבו חדישים, ונעזרה בעובדים
אחדים.
״זה דבר אחד לאפות 10 עוגות, וזה

לשמור את הקצפת במצב־קשיחות מתאים.
בעוד
שריבקה, בעלה וכמה עובדים
התעסקו אך ורק בייצור, עסק אחיה,
ראובן, בכל ענייני השיווק והמכירה.
מיספר החנויות שקנו את עוגותיה של
ריבקה הלך וגדל, והדרישה לעוגות גדלה.

התחילו לחפש מקום מתאים יותר
לעסק .״העוגות היו כמו תינוק עבורי.
כמו בייבי.
״הייתי קמה בבוקר, ביחד עם מרדכי.
הוא היה מוציא את העוגות הקפואות
וסוגר אותן במיכסה פלסטיק שקוף
מיוחד, במכונה מיוחדת לשם־כך. אני
הייתי מכינה את הבצק, לכל עוגה הבצק
המיוחד לה. הייתי אופה את הבסיסים
לעוגות ומקררת אותם. אחרי־הצה־ריים
היינו מורחים את המילוי על כל
עוגה. יש מילוי של מוס־שוקולד, גבינה,
מוס־פירות, קוקולד, ועוד מינים
שונים.
״כאשר המילוי היה מתייצב היינו
מורחים מעליו שיכבת־קצפת ומקשטים.
״בלילה,
ליד הטלוויזיה הייתי מחזיקה
צלחת פתיתי־שוקולד ואגוזים, ומקשטת
את העוגות, כשאני מביטה בטלוויזיה.
בדרך כלל הייתי נרדמת כך״.

^ לדפי2
1! /שעין
*ץ ביוון שראובן היה המומחה
//לעסקים, לא שאלה אותו ריבקה

בנזרעגז
(המשך נועמוד )25
הצגת־היחיד שלו אלוהים תציל א1תי
ממ 1לדתי והצגת בית־לסין חצ 1צרה
ם1אדי.

וכד סיפר:

רובין עם תרנגולת־השעשועים שלו
1500 ביצים לי1ם
עבדה תמיד ביחד עם הפועלים, יד ביד,
ללא הדגשת זכויותיה במיפעל, ורצתה
לשמור על יחס זה.
הקרע בינה ובין אחיה התרחב כאשר
שאלה אותו אם יש סיכוי שתוך שנה
תוכל לקנות בית חדש .״אחי אמר לי
שהוא לא יודע, אבל הוא במילא לא
מייעץ לקנות בית, כי זה לא כדאי.
״אז הבנתי שהוא רוצה גם לנהל לי
את החיים, ולזה לא הסכמתי.״
הלחצים שהטיל העסק הגדול על כל
הצדדים החלו מתבטאים גם ביחסים בין
השותפים. ראובן הכנים לעסק גם את
אחותם הקטנה ואת אביהם. דחיסות

רובין עם אשתו(משמאל) ועובדות במיסעל־העוגות

מיבנה, כדי שיפתחו שם את מיפעל־ה־עוגות
החדש שלהם.
תרגגולת זהב
ך* שבוע, כאשר ביקר השלם
1 1הזה במיפעל החדש, הנקרא ח בקה
ל׳ ,כבר היה הייצור במלוא הקצב.
שלוש צעירות שעברו מהמיפעל הקודם
עירבבו מוסים, הקציפו קצפת ואפו
בסיסי עוגות. מרדכי העביר מגשים
עמוסי־עוגות אל המקפיאים, והפעיל
את מכונות״ההקצפה. ריבקה עבדה, בי־

א לי דסה, ה עולם הז ה

קרטון ביצים בראש
דבר שונה לגמרי לאפות 200־ 300 עוגות
ליום. לשם־כך כבר צריך פס־ייצור.
צריך לחלק את העבודה בצורה רציונלית,
לפתח עזרים מיוחדים, כדי להקל
על העבודה ולייעל אותה,״ סיפרה ריב־קה.
היא הסבירה כי תוך זמן קצר היה
עליה להפריד מדי בוקר את החלמונים
מהחלבונים של 1500 ביצים. קודם נהגה
לעשות זאת ביד, ביצה־ביצה. אך
כאשר הכמות הגיעה לאלפים, המציא
מרדכי שיטה מהירה וקלה.
כאשר העסק גדל והתעצם, וריבקה
נזקקה לכוחות־עבודה נוספים, החליט
בעלה להפסיק לעבוד בחוץ ולהתעסק
אך ורק בעיסקי העוגות. הוא בנה במו
ידיו מקררים, שיתאימו לצרכים המיוחדים
של עסק־העוגות. הגבר, שמימיו
לא למד בבית־ספר, הצליח לבנות לבדו
מקרר חשמלי, ששמר על אפס מעלות
במשך כל הזמן, ללא שינוי, כדי

מעולם על פרטי העסק. היא לא דרשה
כל זכויות מיוחדות או מידע על רווחים
והוצאות. היא ובעלה קיבלו מהעסק
משכורת וכך חיו.
כאשר נמצא מקום בראשון־לציון ל־מיפעל
המוגדל, מכרו בני־הזוג את דירתם
בהדר־יוסף ושכרו בית קטן בראשון,
ליד המיפעל. את הכסף שקיבלו
עבור הדירה השקיעו במיפעל.
המחזור החדש הגיע ל־ 150 אלף
ש״ח. גם ראובן מכר את דירתו והשקיע
את הכספים בעסק. בשיא־הפעילות של
המיפעל ייצרה ריבקה 1200 עוגות ביום
וכן מוצרי־לוואי, בלינצ׳ס קפואים,
ו־ 3000 צינצנות מוס ביום.
באחר הימים הכניס האח שעון־רו־שם
למיפעל, ודרש מהעובדים ״לדפוק
שעון״ .ריבקה התנגדה לכך בכל תוקף.
היא חששה כי יחס כזה לעובדים יקומם
אותם, ויגרום להם לרגשי־נחיתות. ליא

מישפחתית זו לא התאימה לריבקה ולמרדכי.
באחד הימים שאלה את אחיה
אם גם היא יכולה לקבל זכות־חתימה
בעסק, והוא סירב.
מאותו הרגע חל נתק בין האח והאחות.
היתה מריבה גדולה, שבסופה
זרקה ריבקה קרטון־ביצים על ראשו של
אחיה, והצהירה שאינה מתכוונת להמשיך
לעבוד איתו.
אחרי התערבות עורכי־דין יצאה
ריבקה מהעסק, שנשאר בבעלות אחיה,
אחותה והוריה. ריבקה ומרדכי התחילו
לחפש מקום חדש, להתחיל מההתחלה.
על פי הסכם־החלוקה קיבלו סכום לא־גדול
של כסף, הסכום שהשקיעו כאשר
מכרו את דירתם. בסכום זה לא היה די
כדי לשכור מיפעל גדול בראשון־לצ־יון.
מכר היפנה אותם לרב, העוסק בנגרות
בבניין גדול בכביש הראשי בית־דגן־יהוד.
הוא מסר להם חלק גדול מה

עם האחרים, ומפעם לפעם ענתה
לטלפון, פיקחה על הייצור וקיבלה ביצים,
שמנת וחומרים אחרים מהסוכנים
שהגיעו למקום החדש.
בביתם הקטן בראשון־לציון מגדל
מרדכי תרנגולים ויונים .״השכנים לא
מרשים לי להחזיק כאן חיות יותר גדולות,״
הוא אומר. תרנגול ערבי יפה־תו־אר,
זהוב־זנב ואדום־כרבולת הוא התרנגול
האהוב עליו .״אני גידלתי אותו
מביצה ״,הוא אומר, וכאשר הוא קורא
לתרנגול קופץ זה על זרועו של מרדכי
ואוכל גרגרים מפיו.
״החלום שלנו, כאשר המיפעל יצליח,
הוא לעבור לגור במקום גדול, שבו
יהיה גם המיפעל, גם הבית וגם חווה,
ובה חיות שונות,״ מספרים בני-הזוג
שבמו ידיהם, ונגד כל הסיכויים, הצליחו
להקים מיפעל גדול ללא השקעת־א
ילנה אלדן
הוז•

בכתבה אמרתי שהסידרה המיסערה
הגדולה הופקה בתנאים קשים מאוד,
כמעט ללא כסף, ובמאמץ משותף של
השחקנים ושל המפיקים. ביקשתי לציין
במיוחד את יוסף בראל, מנהל הטלוויזיה
בערבית, על תמיכתו בנו, שבזכותה
הצלחנו ליצור סידרה מאוד פופולרית.
״רצו
להתנכל לי!״ הכתבת, הלן
קיי שמה, שאני מפקפק בטיב העברית
שלה, הבינה אותי לא־נכון, וכתבה
שלא שילמו לשחקנים כסף, ניצלו אותם
מפני שהם ערבים, ושאני מצטער
על כל דקה שהעברתי בעבודה בזאת.
אני מכחיש בכל תוקף שאמרתי את
הדברים הללו. הכתבה הגיעה לידי הנהלת
הטלוויזיה (בערבית) ,אני מניח,
בזכות שני ״חברים טובים״ שלי, ז׳אק
כהן(המשחק בתפקיד בעל״המיסעדה)
וחליל חאלדי(המלצר האולם) .אני לא
יודע מה היתה הסיבה לזה שהם רצו
להתנכל לי. לא שאלתי אותם למה הם
עשו את זה.
אולי לא הייתי יודע לעולם מי עשה
זאת, אילמלא שלחו לי שני החברים
הטובים האלה העתק של הכתבה, ובסופה
קללות בערבית .״אתה שקרן
ומאניאק, ואתה לא ממקור אציל,״ היה
כתוב שם. אגב, ג׳סאן פירושו מלך.
זיהיתי את כתב־היד, כזה של חאל-
די, ואני מניח שכהן הוא בעניין הזה,
מכיוון שחליל לא היה עושה זאת על
דעת עצמו. יש לשער שז׳אק אמר לו
מה לעשות.
המפיקים כעסו עליי. אני הסברתי
את עצמי, ויוסף בראל אמר לי: ג׳סאן,
תהיה הכחשה מצידך בגירחלם פוסט
והתנצלות מצידם, והדברים בינינו יחזרו
להיות כפי שהיו קודם לכן.
״הוא מקנא בי!״ העיתון א ס
הביע את צערו על המיקרה, ונאמר לי
שהם מתכוונים לפרסם הכחשה והתנצלות.
לז׳אק כהן אני רוצה לומר: לא
תצליח לסכסך ביני לבין הנהלת־הטל־וויזיה.
המפיקים ואני היינו ידידים,
ונשארנו ידידים, ואנא, הפסק את ה־מישחק
המכוער הזה. אתה אדם מבוגר,
ולא מתאים לך לשלוח העתקים מהכתבה
לעיתונים אחרים, כפי ששמעתי
שכבר עשית.
אני לא יודע בדיוק למה ז׳אק מתנהג
אליי ככה. אולי הוא מקנא בי. יש לי
הרגשה שהוא קצת נבלע על המסך.
דמותו מיטשטשת ביני לבין בסאם
זועמוט (הטבח השמן) .הוא פחות
פופולרי משנינו, וזאת, אולי, סיבה טר
בה לשחקן לקנא בשחקן אחר.
יותר מהכל מעצבן אותו זועמוט.
עשרות פעמים הוא ניסה לסכסך ביני
לבין בסאם, אבל ללא הצלחה, מכיוון
שבסאם הוא חבר טוב שלי.
באחת ההצגות של המיסעדה הד
חלה, באולם, לפני קהל, שכח ז׳אק
חלק מהטכסט שלו על הבימה. אני
הייתי לידו, ראיתי שהוא נתקע עם
המילים, ומתוך רצון טוב לעזור לו ולעזור
להצגה אמרתי את המישפט שלו.
כעבור רבע שעה, בערך, כשיצאנו
אל מאחורי״הקלעים, התחיל ז׳אק
להשתולל ולצעוק: איך אתה אומר את
הטכסט שלי! אתה רוצה להשתלט
עליי? אתה חושב את עצמך כוכב?
אמרתי לו: ז׳אק, אתה שכחת שורה,
רציתי להציל אותך, אני מתנצל אם
פגעתי בך. אבל הוא המשיך לרטון.
״זאת שטות!״ עברו ארבעה חודשים,
כשאנחנו יחד על הבימה, והוא
אפילו לא אמר לי ״שלום״ או ״ערב
טוב״ .היו מצירי כמה ניסיונות לפייס
אותו, מכיוון שהוא אדם מבוגר, ולפי
מינהג הערבים, הצעיר נותן כבוד למבוגר.
אבל תמיד נתקלתי בקיר אטום.
עד כאן ג׳סאן עבאס.
ההצגה הנויסעדה הנחלה ירדה מן
הבימה לפני תישעה חודשים. הקטעים
המוקרנים בטלוויזיה בימים אלה צולמו
לפני חצי שנה. עבאס וכהן לא נפגשו
(המשך בעמיד )30

בנזרעגז
(המשך מעמוד )29
מאז, ואם זה תלוי בעבאס, הוא אומר,
הם גם לא ייפגשו בעתיד, לא במיסגרת
מיקצועית, ובוודאי שלא באופן פרטי.
עבאם רק תמה על מה ולמה ז׳אק כהן
מתנכל לו, לדבריו.
ז׳אק כהן אומר שהוא לא יודע באיזו
כתבה בכלל מדובר, ובוודאי שהוא לא
אמר לאיש לרשום עליה קללות בערבית
ולשלוח עותקים ממנה לכל מיני
מקומות.
כהן :״לא שמעתי על שום כתבה על
עבאס. אני בכלל לא קורא עיתונים,
למרות שבמיקצועי השני אני מפיץ־
עיתונים. מה הוא רוצה מחיי? לא ראיתי
אותו כבר שנה. למה הוא חושב שאני
מתנכל לו? זאת שטות! אין לי שום דבר
איתו, הוא לא מעניין אותי.
״אני לא זוכר שאי־פעם שכחתי שורה
בהצגה. קורה ששוכחים שורות,
אבל אני לא זוכר מיקרה מסויים. אולי
היה משהו. ויכוחים מאחורי-הקלעים
אני זוכר, אבל לא צעקות.
לימון באוזן .״קרה, נדמה לי,
שעשיתי פאוזה, הפסקה, בשורות שלי,
וחיכיתי עד שייגמרו לצחוק, ואז, לפני
שאמרתי את השורה הבאה שלי, עבאס
נכנס עם השורה שלי. אחר־כן־ אמרתי
לו שלהבא יחכה עד שאני אומר את
השורה שלי. אמרתי שאני לא אומר את
הטכסט שלו, ושהוא לא יגיד את שלי.
״עבאס חייב לכולנו, לכל השחקנים,
הרבה מאוד. אני לא מאמין שחליל
חאלדי עשה זאת, ובטח שלא אני. ואם
הוא כבר מדבר, אפשר להזכיר לו את

הפעמים שהוא שתה בזמן צילומי ה־מיסעדה
הוחלה ונרדם. הוא חייב תודה
לחאלדי, שהעיר אותו מהשיכרות לפי
השיטות שלו. נדמה לי שהוא לחץ לו
לימון לתוך האוזן. כל הצוות חיפה
עליו אז, אחרת הוא היה עף מן ההפקה.
״ושוב, הדבר האחרון שמעניין אותי
זה ג׳סאן עבאס. עיני לא צרה באף אחד.
כאשר שמעתי שהוא עובד על הצגה
חדשה, אמרתי: יופי, יש לו פרנסה.
״שיחשוב מי היה יכול לעשות לו
את זה. יש לו בעיות עם הרבה אנשים,
אבל לא איתי, ולא עם חליל חאלדי.
עכשיו אני סקרן לראות מה כתוב בכתבה
ההיא, והולך לחפש אותה.״

עיתונות
בלהכ בו ד
לעל פי ם!

ירדים נהרגים
ונפצעים בסיטונות.
קאריקטוריסט מפרסם
בתב־אישום מצוייר.
העונש אינו מאחר
לבוא.

מה היה קורה אילו פירסם עיתון

בארץ קאריקטורה, שבה נראים ילדים
פצועים שוכבים בשורה בבית־חולים,
ורופא אחד אומר לרעהו :״איזה צלפים!
ירו ולא החטיאו מטרות כל-כך קטנות!״
התשובה תלוייה בזהות העיתון.
אילו פירסם הארץ קאריקטורה
מאת, היו הקוראים מפציצים אותו
במיכתבים זועמים. אחד משרי-הליכוד
(כל המקדים זוכה) היה מציג אותה
כדוגמה למלאכת־ההרס של כלי־ה־תיקשורת
השמאלניים, עוכרי־ישראל.
אילו פירסם זאת העיתון אל־פנ׳ר
במיזרח־ירושלים, היו השילטונות סוגרים
אותו לשבוע.
וזהו בדיוק מה שקרה לעיתון שפיר-
סם קאריקטורה זו — לפני 44 שנים.
אמה סנייפרים! את ההיסטוריה
הזכיר השבוע העיתונאי־סופר שלמה
שבא, חובב הפולקלור של ארץ־ישראל.
הוא פירסם בעיתון דבר קאריקטורה
של אריה נבון, אז הקאריקטוריסט מם׳
1בארץ.
הדברים אירעו בקיץ , 1945 עם תום
מילחמת־העולם השניה באירופה. קמה
אז ממשלה של מיפלגת־העבודה הבריטית,
שהיתה ידועה כציונית קיצר
נית. אך כפי שקרה תמיד, עם עלותה
לשילטון שינתה את עורה והמשיכה
במדיניות של עצירת־העלייה. שר־ה־חוץ
שלה היה ארנסט בורן השנוא.
בפקודת המוסדות הלאומיים יצאו
המוני היישוב להפגנות. המישטרה הבריטית
פתחה באש. איש לא נהרג, אך
כמה אנשים נפצעו. בין הפצועים היו
ילדים.

זה היה הרקע לקאריקטורה. בעברית
שהיתה נהוגה אז כתב נבון :״כבוד לקלעים!״
ובשורה שניה :״איזה סנייפרים!
קלעו ולא החטיאו במטרות כך קטנות!״
השילטונות הבריטיים הגיבו מייד.
הם סגרו את דבר לשבוע ימים.

בקיצור,הפסח קונים
דם אצל ״חיים צור״
בשר כבוש
בן־בקרטרי

קל לשכוח. הוסיף שלמה שבא על
תיזכורת זו :״מסרו השבוע כי מבין כ־
360 הערבים שנהרגו באינתיפאדה היו
גם כ־ 90 בני 16 שנה ומטה.״ מסתבר
שאין דבר קל יותר מלשכוח את העבר
ואת מוסר־ההשכל שלו...״

כל הדרני ם סוב־לות לח״ם צור ושיח

חנו ת
ר, מפעל

• בשרים • מעדני בשר • נקניקים • ממרחים • סלטים

מדליון בקר

• אנו מ ק בלי םומכב די םכר טי סי אשר אי
• מתק בלו ת הז מנו ת לבית ה ל קו ח
• פתוח יו ם יו ם מ־סס — 19:00 — 9 :יו ם א׳ ,ו׳ עד 14:00

פילה בקר

(בחתיכה)

סמייק אמריקאי

פרסום וליש

חנות המפעל:

איזורהתעשייה החדש, רח׳חרושת , 17 רמת-השתן,מורשה ט ל׳ 490799 ,03*5400554 :־ 498402,03־03
העולם הז ה 2686

הורוסהוס
מרים

בנימי]־

מז ל ה חוד ש:
דגי נפטון שליט עליון

ההרגשה שיש מקורות אינסופיים חלפה.
במפה אישית משפיע נפטון בצורה חזקה
על הגילים הצעירים במיוחד. האנרגיות של
נפטון גורמות ל כן שמי שנמצא תחת ההש פעה
מתק שה מאוד ל ה תמודד עם המציאות.
אולם נפטון יבול להיות גם מקור להשראה,
ליופי ולק ס ם.
נפטון, כמו אוראנוס, אינו עוקב אחרי
החוקים המקובלים והמוסכמות. תחת לנתץ

מזל דגים נשלט על״ידי כוכב נפטון. מי קומו
של הכוכב במפה אישית או במפה
מדינית חשוב מאוד ומלמד רבות על ה ת קופה
ועל הדור שנולד באותה התקופה.
כשהוא נמצא במזל מ תאים וללא היבטים
קשים יכול נפטון להביא למצב של התעלות.
זה תופס לגבי האנושות עצמה וגם לגבי
המפה של הפרט.
לפני הנפילה הגדולה של הבורסה באר-
צות־הברית ב״ 1929 נמצא נפטון 14 שנה ב מזל
אריה. מזל אריה אינו מזל שעושה
חשבון. חיי מותרות חשובים לו יותר מדי.
תקופה ארוכה אנשים חיו בהרגשה שהשפע
לעולם לא ייגמר. זוהי אחת מהאשליות המ סוכנות
הקורות בהשפעת נפטון. כשנכנס
כוכב זה למזל בתולה, שהוא מזל חסכני,
העולם עמד מול המציאות והא מת יצאה
לאור.
עד 1984 נמצא נפטון 14 שנה במזל קשת,
וגם אז התנהגו האנשים כאילו השפע לעולם
לא ייגמר. אולם בשנה שבה נכנס נפטון
למזל גדי מתחילים להרגיש א ת השפעתו.

ולשבור מיסגרות בצורה פתאומית, כפי ש פועל
אוראנוס, הוא הופך א ת הכל למעורפל.
נפטון הוא כוכב של בילבול ומיסתורין.
המזל שבו ממוקם נפטון משפיע על הדור
שנולד באותו זמן. שהרי שהותו במזל או רכת
14 שנה. הוא משפיע על המפה האישית
רק א ם הוא ממוקם בקירב ת האופק העולה,
באמצע השמיים או בקירב ת השמש או כוכב
מרכזי אחר במפה.
גם המעבר של נפטון ממזל למזל מלמד על
הדור שיוולד בהשפעתו. כשנפטון עבר ממזל
בתולה למזל מאזניים ה שתנתה כל צורת
היחסי ם בין גברים לנשים. העולם יושפע גם
מהימצאותו של נפטון בגדי והצטרפות שב תאי
ואוראנוס. במפת השמיים מופיעים עכ שיו
שבתאי ונפשו! כשהם צמודים וההש פעה
של סטורן חזקה ביותר.
יש איזה קושי לחבר א ת עולם הדימיון
וההזיות לעולם המציאות, החובות והעבו דה.
ב ד רן כלל ההיבט של הרגשת החובה
והאחריות כלפי העבודה הוא השולט, לפ חות
בהתחלה. הצד הדימיוני של ההיבט
הזה מ תב ט א בעצבנות, בפחד ובהתפרצויות

בעיות בריאות יציקו לכסבת קופה הקרובה.
מחלות, שכמעט שכחתם על קיומן, שבות
ומציקות. צריך לטפל
ולהיפטר מהן. אתם
חשים עייפות גדולה
ומתק שים למצוא זמן
למנוחה.זז־ 23 עד ה28-
אינם נוחים, בייחוד
בי חסי ם עם בני הזוג
ועם הסובבי ם. הם מא 21ב
מרס ־
שימים א תכ ם בהאש 20ב
א פ רי ל
מות לא-צודקות, וזה
חיזר על עצמו במקום־
העבודה. בשטח הרומאנטי -הצגת אדי שות
תקרב א ת מי שבהם אתם מעוניינים.

ההתנהגות החוקפנית. הסריסת. התפרצויוח־הז־
11 וחוסר־השקס שאיפ״נו אח התקופה האחוז־נה
מתחיל־ם לחלוף. ילק־׳
השבוע האחרון נמסים
עכשיו לתקופה סוערת
מאוד. צריך לם תן קצת את
ההוצאות הכספיות. בראי
שחד ש שהחודש הקרוב
יורום לכם להוצאות נדד
ל 1ח 1לא סתוכנעת, וכדאי
שתהיו סומים. אל תיקחו
על עצסכם התחייבויות
כספיות נחלות או הלור
אות. לא בם 1ח שתוכלו להחזיר 2871 .וודו במרס
מצב־עים על בעיות בריאותיות, אך תצאו מהן.

דגש רב מושם בימים אלה על מקום־הע-
בודה. אתם זוכים להערכה מצד הבוס,
העמיתים לעבודה וכל
מ* שעיטו אתם באים
במגע. עכשיו תוכלו ל ה
תקדם בקצב הרצוי.
יבואו לקר א תכ ם ויציעו
הצעות מושכות. ל א
ברור לכם אםכד אי לבצע
שינוי שיגרור תו ספת
אחריות וחתור על
זמן פנוי. כדאי לשקול
היטב. אל ת שכחו שאינכם
בנויים להת עסק ר ק בדבר א חד. כדי
להרגיש טוב אתם חייבים זמן לעצמכם.

אחרי כל הקשיים שעברתם בחודש האחרון עכשיו
יהיה קל יותר. ובכל זאת 247112371 איום
נוחים. שוב ם תיחות בביח,
מישהו זקוק לעזרתכם.
אבל הפעם זה יעבור מהר
יותר. ם׳ שלא נוסע לחדל,
וכאלה יש רבים, שיתכוון
לביקור מחדל או לחידוש
קשר עם מישהו שבא
משם. ו 267 וה־ 27 מציעים
;21 ביוני -
לכס אפשרויות בתהום
כ< 2ביו לי
החסאוט׳ ,עכשיו כדאי
להרמת מסיעות. תוכלו
להיפגש עם אנשים מעניינים ואף לפתוח בפר־ערות־אהבה
חדשות. שיפור בענייני בספים.

לסי שנולדו מה 15-באוגוסט צפויה תקופה
של פריחה בעבודה, הצעות מחטיאות,
דיברי הערכה ו תפקי דים
שיש בהם אישור
לאמון שנותנים בהם.
ה שתלמות או לימודים
ב תחו ם כלשהו מלמדים
על כישרונות שלא ידע ת
ם עליהם. למי שנולדו
לפני תאריך זה יש
מצב״רוח קודר. אינכם
מרגישים כל כך טוב,
ואתם נאלצים לכעוס
בגלל עניינים כספיים. דלי ותאומים נמ שכים
אליכם ואף מ ת אימי ם לתקופה זו.

מצפה לבם תקופה הרבה •ותר טובה. עכשיו
הזמן לצאת לבילויים, לטיולים, לביקורים, לנסיעות,
לחדש אח המלתחה,
לשנות תדמית חיצעיח ולהתחיל
ליהעח מהחיים.
אנשים מומים לשתף א תכם
פעולה. אלא שאתם
צריכים קצת לוותר ולבוא
לקראתם. בתחום הרד
מאנטי זהו חודש של
הצלחות. תוכלו לסיים
קשרים מסובבים לטובת
קשרים בריאים ונעימים
עם אנשים חדשים. דאגות כספיות כבר אינן
חסורזת כשהיו, ותוכלו להירנע בכל המובנים.

סוס

נתונה

81*1

לא־רציונליות. הדבר הגרוע ביותר בהיבט
הזה זו הרגשת הבילבול והריקנות.
בשנות ה־ , 50 מאוגוסט 1951 ועד אוק טובר
, 1953 היו הכוכבים שבת אי(ס טורן)
ונפטון בצמידות במזל מאזניים. רבים מבין
מי שנולדו באותן שנים מכירים על בשרם
א ת הקשיים שגורם היבט זה. קשה להם
להיכנס לתוך עצמם וכשהם מתבוננים פני מה
ו מס תכלי ם על עצמם הם מוצאים רי־

ויתבטאו כהפרעות פיסיות כרוניות. כלומר,
כביטוי של מחלות גוף או נפש. זה אינו קורה
בשלב מוקדם של החיים וא ם ילמדו לשחרר
את הצד היצירתי שבהם הם יוכלו להימנע
מכל זה.
ברמה יומיומית היבט זה מראה שגם
כילדים הם לא פינקו את עצמם. הם העדיפו
אוכל פשוט, וכל דבר מתירני לגביהם הוא
ביזבוז וחוסר-תכליתיות. גישה זו הופכת
חזקה עם ההתבגרות, בייחוד א ם ההורים
כבר היקנו להם גישה זו כלפי הנאות חומ ריות.
גישה
זו גם מובילה לריגשי אשמה ולריג-
שי נחיתות המקשים על ההצלחה בחיים.
אספקט כזה ישפיע על כל מי שנולדו בין
1984ל״ ,1998 עד יציאתו של נפטון ממזל
גדי לדלי. הדור הזה יהווה תגובה נגדית
לדור שקדם לו.
ילידי נפטון בגדי יראו את העבודה כאי דיאל,
יהיו אחראים ומעשיים הרבה יותר
מהדור הקודם, כלומר, ממי שנולדו כשנפ-
טון היה במזל קשת. זהו דור בעל תפיסה
אבסטרקטית, אידיאלים רוחניים ומאוד
לא״מעשי.
ילידי נפטון בגדי יתפקדו טוב באופן מע-

3ו3ב שר בירבוד ומיסתורן שאינו
מאמין בחוקים המקובלים ובמוס־כמות.
מ שמושפע ממנו מתקשה
להתמודד עם המציאות ועם עצמו
קנות גדולה והרגשה של חוסר תכלית. קשה
להם להבין שזו אינה האמת האובייקטיבית
על עצמם. הם צריכים ללמוד שאין זה כן.
רבים מהם זקוקים בעצם להדרכה,
לייעוץ ולתמיכה, כדי למצוא א ת מקומם
בחיים. א ם אינם לומדים להתמודד עם הפ חדי
ם שלהם, יעלו הפחדים על פני השטח,

שי אבל רק בתחו ם היומיומי המוכר להם.
עניינים מעשיים ודברים שיונחתו יגרמו
להם לעיתים לאבד שליטה ויקשו עליהם
מאוד להתמודד עימם. נפטון גם עלול להש פיע
על ת פי סתם לגבי הצד המעשי ולגבי
החובות והאחריות שכל כן אופייניות למזל
גדי ולסטורן.

ה 22-ו ה-נ 2יהיו מ אוד מעיקים וכבדים. יש
לכם יותר מדי עבודה, ומציקים לכם
ומתערבים בכל דבר ש א
ת ם עושים. כל המצב
מוריד מ אוד א ת המו טיבציה.
הבריאות אי נה
על הגובה. אתם
נוטים לחלות בשפעות,
טובלי ם מחום והורים
לילדים יצטרכו לשנות
תוכניות בגלל מחלות
ילדים, העלולות לרתק
או ת ם למיטה. בענייני
כספים משהו מ תחיל לזוז. עכשיו יהיה קל
יותר. סכום־כסף יגיע כנראה מבן־מישפחה.

החיקשורת שלכם עם הסביבה משתפרת. עב־שיו
תוכלו להסביר את עצמכם ולהשיג דברים
שקודם לכן היו נעולים
לפניכם. שיחות־סלפון ר
מיכחבים יהיו חשובים
עכשיו. אתם מתישים צר
רך לשנות סביבה, להכיר
אנשים חדשים (להתאוד
רר. ע!״ו׳ כספים עדיין
מדאיגים, אם כ׳ ברור שיד
21בדצמבר
המיקוד. תבוא לעזרתכם,
9ו בינו א ר
ותוכלו לצאת מכל קושי.
בעניין סערים תוכלו להירגע.
ש בתחום זה ם תחיל להסתדר. ברזמאגטיקה
הניע הזם ן להשלים עם סיום פרשה מכאיבה.

ענייני כ ספי ם ורכוש מטרידים א תכם. זה
לא אופייני לכם. אבל כעת תוכלו להפעיל
כוח, להיות תקיפים
ולק חת מה שמגיע לכס.
על פי רוב אתם מוותרים,
אבל עכשיו מצב כם
לא כל כך טוב מהב-
חיגה הכספית. יש לכם
כושר-שיכנוע מצויין ו בתקופה
זו אין ספקש 20
בינו א ר -
כל אחד יאזין ל מה שיש
1$ב פב רו א ר
לכם להגיד. מיבחניס
או מיבחני״נהיגה יביאו
לתוצאות מ שמחות. מ ה תחו ם הרומאנטי
יהנו בעיקר מי שנולדו בסוף מזל דלי.

ם׳ שוולד בשבוע הראשון של המזל וחוגג כבו־את
יום הולדתו יחוש טוב יותר. האחרים עדיין
סוברים ממועקה ובריאות
לא טובה. התלבטות בין
שגי קשרים מקשה עליכם.
אינכם שלמים עם מה
שאתם ששים ובמי שלא
תבחרו ההרגשה תהיה
שבעצם אתם מתגעגעים
לשני. כרגע לא נראה פ ת19ב
פ ב רו א ר
חן לבע״ה. ב ק חב תצוץ
20במרס
אפ שח ת נוספת. וזה מה
שיכריע, כנראה. נסיעות,
ק 1״ת מכווית יעיסקות נראות עכשיו מוצלחות.
צריך בכל ואת להקפיד עם ם׳ יש לכם עסק.

תתזנ״ס

עייפות וסבל טבעיות אלתיה ואסטמה עד 2671
בחודש. אחר כך מתחילה תקופה יותר קלה.
היצירתיות חוקה, והאסנים
שביניכם יהוו סזה במיוחד.
נם האחרים •וכיח! את
עצמם בעבודה ויזכו
לתנאים טובים יותר, ואולי
נם להעלאה במ שמרת או
לכספים שיניש אחרי
ציפייה ארוכה. קשרים עם
סכרים בחלל סחהדקים.
בתחום הרומאנטי יותר
טוב. ם חתילה תקופה
שבה כל אחד יוכל לבחור לו את סונ הקשר
הרצוי לו. הסין השני נמשך אליכם.

עקת

ענייני הסישפחה מלחיצים ומכבידים. כל
האחריות מוטל ת עליכם וצריך לדאוג לטפל
בבעיות שאי״אפשר לד
חו תאת הטיפול בהן.
זה יכול להביא לשינוי
תוכניית ברגע האחרון.
בענייני כ ספי ם המצב
ממשיך להיות נוח
לעומת מה שהיה. נצלו
היטב א ת התקופה לפני
} 2בנו במבר -
שיבוא הגל הב א של
20בדצמבר
הקשיים הכלכליים. ב־
26 וב־ 27כ ד אי שתנוחי
כדי לא לחלות. חוויות משוגות ולא
שיגרתיות בשטח הסיג* יוסיפו עניין רב.

תטנץ רש&ס חור

לרות•

מאוזן:
. 1אטיות רבה .5 :נעל חמה
עשויה לבד; . 10 בהשאלה —
בית חם; . 11 אביון; . 13 עם קדום
מאסיה הקטנה; . 14 תבואת השדה;
. 15 הבל; . 16 אומן; . 18 פרד
(בראשית ל״ו כ״ד); .20 נוטף; .21
יחידה במערכת החינוך; .22 אחד
ממולות הכוכבים (איוב ט׳ ט׳);
.24 העדיף; .25״סוף סוף״; .26
תבנית עשויה גוש אחד; .28 מעשה
להטים; .30 טלטל; .31 העלה
הקטן שעל הגבעול ליד הפרח;
.32 אדמדם; .34 כעס; .35 התכופף,
השתטח; .38 דרגה בדרך
גלגוליו של הארבה; .39 שומן
בעצמות; .41 יסוד התורשה; .42
שק מלא נוצות; .43 קריאת צער;
.45 ירד מגבהים; .47 הריב של א;
א; מילן; .48 חלופי דברים; .50
מגדל צופים; .51 עבה; .52 גירושין;
.54 גבור ״אופרה בגרוש״;
;57 הערכה; .61 שליח ציבור; .62
כופר בעיקר; .64 גומה; .65 מייסד
תנועת הקראים; .66 הקלף
הטוב; .68 קרש; .69 נחל אכזב;
.70 התנגדות תקיפה; .72״;;;
מפני חדש תוציאו״; .74 אדום עז;
.75 תוך; .77 מאזנים; .78 זכות
ההפרה; .81 נבל, יבש; .83 קידומת
לשם הולנדי; .85 .נוזל
החיים; .85 בן לעם סקנדיבי; .88
רצועת גבול; .89 משיכה אל תוך
מלכודת; .91 אות החבור; .93
איבר תנועה; .95 מידה — עשר
איפות; .95 זהב; .98 תפקיד
צבאי; . 100 טון מוסיקלי; . 101
דר; . 103 די לחכימא(ר״ת 104
ספוקו של חכם, ממרה הבאה
בראש ספר; . 105 שליחים:

מטופחת מאירת

קריאה מניז־יורק

מאוגד:
. 1בגלל; . 1קוץ; .3ירק מאכל;
.4קיים; .5אחד השוואים; .7
נוח להאמין; .8מרכו הרגש; .9
בלום בבית החוה; . 11 אינו מוטל
בספק; . 15 צעיר לאחר חתונתו;
. 15 שוא־נע מתחת לאותיות גרוניות;
: 17 פשר, מובן; . 19 מסורס
(ח) .20 :טהור; .21 שני משולשים
השווים בצורתם ההנדסית; .23
שמח; .24 בן; .25 גדר מסביב לגג
שטוח או בצדי מדרגות; .27 בת־קול;
.29 דמודמי בקר; .30
מתלונן; .33 נישא, נבחר; .34
מווין; .35 כפוף; .37 נטול חוש
ריח; .40 נועם; .41 אחת מחמש

היא דיילת־תיירות במיקצועה, תושבת
אילת, גבוהה ( 1.78 מטר) ,נראית
טוב, בת 44 אבל נראית פחות, מטופחת
מאוד, גרושה ואם לשלושה, שרק אחד
מהם איתה בבית. יש־ לה שיער אדמדם
ארוך, עיניים ירוקות, שיזפון תמידי,
שימחת״חיים.
( )2/2686 רוצה להכיר גבר רציני,
מעניין, איש־שיחה, בין 45 עד ,50 נאה,
שגובהו מינימום 1.80 מטר. ושיהיה
פנוי, כיוון שנשואים יש לה כמה שהיא
רוצה, ודי, מספיק, לדעתה הם מיטה־חולה
וכאב־לב. היא לא חתמה קבע
באילת, ולמען נסיר־החלומות היא מד
כנה לשנות כתובת.

קוראים לו אבי, והוא כתב אליי
מניו־יורק, שם הוא נמצא זה שנתיים
וחצי. יש לו מישרד־נסיעות, והוא עוסק
גם בקידום־מוצרים לצריכה פרטית ות־עשייתית.
הוא
בן ,37 גובה 1.85 מטר, אינטליגנטי,
רציני, שאפתן, מנומס, שקם
— כך הוא מעיד על עצמו. הוא פנוי
בלי, קשור מאוד לארץ ו״רוצה להכיר
צעירה ישראלית לאחר שרות צבאי,
אחת שעוד לא איבדה מערכיה, אפשרי
מסורתית.״ חשוב לו שהיא תהיה חטובה
על־אמת, איכותית מבפנים ומבחוץ,
לא מעשנת .״אני, עם כל הסלקטיביות
שלי, בהחלט אדם נוח,״ הוא אומר,
ומוסיף שעל נאמנות ואמינות הוא לא
מוכן להתפשר.
והוא מסיים :״כרטיס על־חשבוני —
בהחלט ייתכן בהמשך. טלפון פלוס
תמונה — חובה. אני לא חושב שצעירה
בגיל 21 עד 26 או אפילו בת , 19 בוגרת
ברוחה ובנפשה, צריכה להירתע מקריאתי
הצנועה, להצטרף אליי ״.שאלי
אותי על (.)1/2686

למצות את היש

מישהו שם־לב לדימיון המדהים
בין דפנה ארמוני, זמרת ושחקנית,
לבין כו בנ ת הסידרה האוסטרלית
כל הנחלים הולכים אל הים, המו פיעה
בתפקי ד פילדלפיהז

״אם את יודעת למצות את היש בתבונה,
ברגישות ובהומור, אם יש בך חיוניות
וחן, אני אקדמאי בן ,35 בעל הופעה
נאה 1.75 ,מטר, רחב־אופקים, בעל
מודעות וסובלנות, פתוח לקשר חדש
וטוב.״ שאלי אותי על (.)3/2686

נסעתי השבוע בקו 24 לרמת־אביב,
בשעת צהריים. היה דו ח ק
נוראי, אבל בתור פיצוי שמעתי א ת
ההומור של התיכוניסטים שהצטו פפו
לידי. א חד צעק :״אז מה א ם
הנהג לא רואה אותך, זה אומר
שאתה לא צריך לשלמן״ ואחר־כן
באה עוד צעקה :״מה: כאן! עכשיו!
באוטובוס! עם בגדים!״

א ה־־יבתה דויז ת
ערי פלשתים; .44 שמו של אלוהים;
.45 אחד מבין 120 חברים;
.47 מוקש; .49 הנביא שאמר ״המשתכר
משתכר אל צרור נקוב״;
.50 הביע; .53 חג; .54 הצ׳וק במכונית
.55 :אחרית .55 :אנא.58 :
קוסם; .59 בגד חורף בצה״ל; .60
דרשן בבית הכנסת; .61 תשלום
חובה; .63 עמוד מים; .65 ללא
שיעור וגבול ( .68 ;)3,3בעל
תאוה להדליק אש; .71 היתה הג
דולה
בשחקניות התיאטרון בצרפת
במאה ה־ .73 . 19 מטה; .75
מילת המעטה; .77 פרוד; .79 עיר
בשווייץ; .80 תל חרבות; .81 רק־בון;
.84 נשפך, הוצק; .85 טנסו־רה;
.87 שם משפחה בורמוי נודע;
.90 מאיי הודו המזרחית; .91 נבואה;
.94 פרח האופיום; .95 חמור
בר; .97 קרבן שלום; .99 ידית של
כלי; . 101 התנשאות של אדמה;
. 102 נחשול; . 103 מספיק;

--אביגיל ינאי —

חן טרמפ לחייל
שרית רום

איתן עמיחי **£1
הדברת מזיקים

בעמ

מומחים והדברת תיקנים(נ׳וקים)!,
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד וארועים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

^ ^ 6 2רמת־גן רח׳ מו די עין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־ 75־ 03

ב ש מי רהעלב רי או ת ך! ר כו שן־

1וף חטוב והכוון ח1ש־ה1מ1ר

ברשימת הדברים האהובים עליה בחיים, מככבים חתולים, כלבים
וחיות בכלל, אי-שם בצמרת. היא אוהבת א ת כולם, לא רק א ת שני
הכלבים הפרטיים שלה, קנגה וקלאריטה, ו את החתולה מינטה,
ירוקת-העיניים.
גם לשרית רום, ב ת , 32 גרושה פלוס ליאור בן השלוש וחצי, יש
עיניים ירוקות. יש לה גם שיער בלונדי ארוך, גוף ח טוב והמון הומור
ושימחת־חיים.
אחרי הצבא היא למדה רפואה וטרינאדית בארצות-הברית, אבל
כעבור שנה התגעגעה לארץ וחזרה. היא מעבירה שעות רבות בעבודה
ה תנדבותי ת ב אגודת א ס־ או״א ס-חיו ת, כשהיא מתאמצת שם למצוא
ב תי ם מאמצים לחתולים ולכלבים עזובים. המטר שהיא• רוצה
להעביר: חייבים לעקר כלבות וחתולות, כדי לא להגיע לפיתרונות
אכזריים לחיות משוטטות -ניסויים, הרג.
כאשר שדית לא מצילה חיות, היא עובדת ב עסק המישפחתי של
הוצאת״טפרים. מינטה, אגב, לא צורפה לצילום, כיוון שהיא בעונש
עכשיו, סגורה במירפסת. היא שוב עשתה פיסי בבית, הפעם על
המענה האלקטרוני, שיצא מכלל שימוש בגלל הרטיבות.

מונולוג חולין כמה אר1/1ז רוכבו/ה
(שר ילד)

פייר, איזה קמצנים ההסתדרות האלה. תראי
איזה יום מגעיל בחוץ, קר, גשם, פיחס! לא יכלו
לתת איזה שביתה קטנה כמו שהבטיחו?
תגידי, את לא יכולה לעשות משהו? אולי תכתבי
בעיתון שהעם צריך שביתה לפעמים? התרגלנו
כבר, זה חסר לנו. נו, בחייך, תעשי משהו.

צדש לספר קטן
ספר חדש של בני סיידא עוסק כולו במאכלים
שנוהגים להגיש בבראנץ׳ .לא מכירה את בני
סיידא ולא מכירה את המו״ל שלו. אבל לשניהם
מגיע צל״ש על האומץ להוציא לאור ספר קטן
(בתור עקרת־בית אני אוהבת אותם במיוחד, בגלל
הנוחות) ובלי צילומי צבע. היום, כשכל ספר־בישול
נראה כמו אלבום־ניצחון(כן, גם שלי!),
נחמד להיווכח שמישהו שם פס על מה שהולך
בשוק.
כ־ 120 מתכונים של מאכלים מוכרים יותר
ומוכרים פחות, וכרגיל אצל סיידא, מפורטים,
ברורים, קלי־הכנה, ומאוד מדוייקים.
הוצאת מילכה. המחיר 13.90 שקלים. אמנם
הרבה פחות מאשר אלבומי הניצחון, אבל בהתחשב
בפורמט, בנייר, בדפוס ובחוסר הצילומים
! — יקר יחסית. אילו הספר היה עולה שיבעה
שקלים, למשל, הייתי מעניקה לו בנוסף לצל״ש
נם את אות המופת. אבל אי־אפשר הכל, כנראה.

האהבה

אירגון מנזה הוא אירגון של אנשים בעלי מנת־מישכל
גבוהה במיוחד. חברי האירגון נפגשים בינם
לבין עצמם, מנהלים שיחות אינטלקטואליות,
מנסים להשתדך זה לזה (אולי שיפור הגזע —
פוי!) ו ...מה שעושים חכמים בכלל.
לא יודעת מה קרה בזמן האחרון לאירגון, אבל
כנראה שחסרים להם גאונים, ולכן החליטו לקרוא
לחכמים להצטרף אליהם. האירגון מפרסם מיבחן
קצרצר, ומבקש ממי שעבר אותו בהצלחה לכתוב
אל האירגון ולקבל מיבחנים נוספים לקבלה
לאירגון.
הנה המיבחן שהם מפזרים עכשיו בארצות-
הברית ובאירופה. אגב, אין לי כרגע את הכתובת
של האירגון בארצות־הברית, שאליו צריך לשלוח
את הבקשה לטיפסי־ההרשמה, אבל אני מניחה
שמי שהצליח לפתור את חמש החידות, לא יתקשה
למצוא את כתובת האירגון בעצמו.
בהצלחה!
מצא את הסימן הבלתי־מתאים בכל אחד מחמשת
הפזלים. התשובות בסוף העמוד, במהופך.

מה נקנה ד1
מתנה?
זה ידוע שגברים זו צרה צרורה. לא, לא באופן
כללי — רק במובן מתנות. י
עוד לא ראיתי מישהו שהתלבט יותר מ־16
שניות בבעייה מה לקנות לה במתנה. בשבילה
הכל טוב: תכשיט ובושם ותכשירי איפור ושימלה
ונעלי לק וצעיף יפה וסינר למיטבח וספר בישול
ופמוטים לנרות, ו ...בקיצור הכל.
והוא? הכל יש לו, ומה שאין לו, הוא לא אוהב.
גו, אז בכל זאת? הנה כמה חידושים שאולי עדיין
אין לו:
מערכת של אפטרשייב וארדה טואלט ספריי
של מקס פקטור מסידרת 30171.במחיר 27ו־39
[ שקלים.

ואם הוא ספורטיבי במיוחד, מה מתאים לו
יותר מאשר סידרת מוצרי־טיפוח לגבר של
אדידס, כמו החולצה שכבר יש לו, כמו הנעליים
< שכבר יש לו, וכמו התיק וכל השאר. בסידרת
אדידס טיפוח לגבר: אפטר שייב, אפטר־שייב־תחליב,
תרסיס דאודורנט, דאודורנט־סטיק, ג׳ל
למיקלחת, מצנן גוף, תכשיר לעיסוי שרירים.
המחירים — החל מ־ 19.65 שקלים ועד ל״46.75
שקלים.

ועוד משהו בשבילו — עד שיהיה שיוויון
מוחלט בין גברים לנשים: מיתקן סולרי המטעין
את מצבר הרכב באמצעות אנרגיית השמש, מתוצרת
ארק! סולר 65 .שקלים בחנויות לאביזרי־רכב.

לאמריקאים
המיסכנים אין יום־כיפור ואין יום־
השואה ואין יום שיחרור־ירושלים ואין ליל־הסדר
ואין ואין ואין, ולכן הם צריכים להמציא לעצמם

חגים. הם המציאו את יום ולנטין שהוא יומם של
האוהבים. ביום הזה כל גבר קונה לאהובתו מתנה,
וכל אשה קונה לאהובה מתנה, ואחרי חילופי־הנד
תנות הם מתנשקים ומתחבקים ויוצאים לבלות,
וקצת אוכלים וקצת שותים וקצת רוקדים ובטח
גם עושים אהבה.
איזה יום!
רשת מלונות הילטזן החליטה לייבא את יום
ולנטין ארצה, ולא רק שהם ייבאו את היום, אלא
שהם פרשו אותו על פני כל חודש פברואר. בחודש
הזה הם יתנו לאורחי המלון כל מיני פינוקים
של אהבה, וזה כולל את משקה האהבה שיוגש על
חשבון הבית.
אם במיקרה לא יוצא לכם להגיע להילטון, הנה
משקה האהבה, פרי יצירתו של זאב קרן ממלון
הילט1ן. תעשו בבית, תשתו ותגבירו את אש
האהבה:
מערבבים בבלנדר 10 תותים טריים 4 ,וחצי
כפות רום, כף וחצי גרנדין(רכז רימונים) ושתי
כפות קרח כתוש.
מרטיבים את שפתיה של כוס גבוהה ויפה,
ומכניסים אותה לתוך כלי עם סוכר כדי שתקבל
ציפוי. מוזגים את המשקה לכוס, מקשטים בתות
ומגישים עם קש.

שבת ממחה

פטנט

כבר חודשים רבים אני אומרת לעצמי שכדאי
לנסות פעם אחת ולראות איך זה סוף־שבוע בלי
עיתונים. זאת אומרת, פשוט להחליט פעם אחת
ביום השישי לא לקנות אף עיתון אחד, ולראות
איך העובדה הזאת משפיעה על סוף־השבוע.
אבל החלטות לחוד וביצועים לחוד. איך
שמגיע יום השישי, אני אוספת את שלושת
הקילוגרמים של הנייר, מביאה אותם הביתה,
עושה סדר(זורקת כלכלה, ספורט לכיוון הבעל),
מניחה את המוסף לספרות בצד ימין של ארון־
הלילה, ששם זה הצד שקוראים ביום הראשון.
פותחת כל עיתון בעמודים שאני נוהגת לקרוא
דבר ראשון, וכך הלאה וכך הלאה, כבר שנים.
עד שכל הכבודה הזאת הוכנסה לתוך המכונית
ובכל יום שישי, ברגע שאני מביאה הביתה את
הערימה, אני נזכרת שהחלטתי לוותר על קריאת 1ש מ תי את ערימת־העיתונים על גג המכונית, כדי
שלא יתקמטו, חלילה.
עיתונים לסוף־שבוע אחד ומייד אני מחליטה שזה
ואחר־כך נכנסתי לאוטו, הנעתי, וברוורס נחיהיה
בשבוע הבא. אבל ההרגלים יותר חזקים
מד יצאתי לכביש. שם עשיתי בסך־הכל מה שצמהבן־אדם.
ואפילו להרפתקה הזאת לא הצלחתי
ריך לעשות, כלומר, העברתי ממהלך ראשון לשני
לצאת.
ו ...כל רחוב הירקון התמלא בעיתונים עפים.
עד שפיזור הנפש, השכחנות, חוסר־הרצינות
,ראיתי אותם עפים דרך הראי שלי, ונורא שמחתי
והמכונית באו לעזרתי.
שלא גרמו לתאונה. נסענו משם. כשהגענו למוזה
קרה בשבת האחרונה. החלטנו לבלות את
שב אמרו החברים שהם לא קנו שום עיתון, כי הם
השבת עם חברים שגרים במושב. ביום השישי
בצהריים ירדנו למכונית, אנחנו וטפנו ומיד ^ ידעו שאנחנו לא נבוא בלי הערימה.
וודותינו ושקיותינו וטרמוסינו וכמובן ערימת 1איזה שבת נהדרת היתה לנו. אגב, מה קורה
בארץ?
העיתונים.
תשימי לי, בבקשה, רק שתי טיפות לימון בתוך
התה, אמרה לי החברה שלי. לקחתי את הסכין כדי
לבצע את הפעולה הדרושה לחיתוך וסחיטת
הלימון, אבל היא חטפה לי את הסכין מהיד כאילו
איימתי בו על חייה.
פתחה את כל המגירות במיטבחי, שלפה שיפוד
עץ דק וארוך ודקרה את הלימון שלי רקירה
אחת. מהדקירה האחת הזאת יצאו שתי טיפות
לימון, וההוא(הלימון) לא ידע כי בא מקירבו.
אם כל החכמות של העולם נעשו חברות שלי,
אולי גם בי יש משהו.

תשובה:

/(/ 77מ 7ז / 77(/ע( מ 7 /״ע 7/ע

רא שח?

ח תונו ת
ברי כ מנ ה
אתמול סיפרתי לחברה הכי טובה שלי על טכס־הנישואין הכי מוזר
שראיתי מימי. בלי רב, בלי חופה, בלי ברכות, בלי כוס שבורה, בלי כלום.
בני־הזוג לורן־לאה שלוש וליאור בהן נישאו בטכס אזרחי פרטי
בפאב בתל־אביב, בנוכחות עדים ועוד עשרות צעירים, שישבו באותה
העת בפאב וצפו במחזה הסוריאליסטי.
לאה שלוש היא בתו של המיליונר ואיש־העסקים יהושע ש־לו
ש,ונכדתו של ש לו ם ש לו ש. היא משתייכת לענף החיפאי של שבט
השלושים, מייסדי תל״אביב, הנמנים על אצולת הארץ וגם נקראים ס״ט,
שזה ספרדי טהור.
אביה של הכלה עלה לכותרות באחרונה, כשנודע שהוא אחד הנושים
של מיפעל־המשקאות סבן אם, שנקלע לקשיים ולחובות של חמישה
מיליון דולר. נראה שהמיפעל יעבור לשליטתו.
בני־הזוג, שנישאו בטכס אזרחי, נמנים עם חוגי הבליינים של תל־אביב.
לורן בת ה־ 20 נחשבת כאחת החתיכות הבולטות ביותר, יפהפיה הלבושה
בטוב־טעם בבגדים יקרים, מתגוררת בדירת״פאר באחד המיגדלים במרכז
העיר ונוהגת במכונית־ספורט מהודרת.
החתן, ליאור כהן בן ה־ ,24 הוא בעלים של בוטיק בדיזנגוף, ומתגורר
בצפון תל־אביב.
הטכס שנערך בפאב היה קצר. את הכלה הובילה חברתה הטובה ,־ענת
להב, עובדת חברת־קוסמטיקה, ואת החתן הובילו שניים מידידיו, אמיר
גולדברג, סטודנט באוניברסיטת תל־אביב ואלי דדי, איש־עסקים
צעיר.
השניים היו לבושים בשחור, וכמעט נבלעו באפלולית המקום. האורחים,
שישבו במקום, פערו פה כלא״מאמינים, אך כאשר אלי דדי הכריז
עליהם קבל־עם־זעדה כעל בעל ואשה, פרצו כולם במחיאות־כפיים סוערות.
לורן
וליאור, שהכירו זה את זה לפני שנה באמצעות ידידים משותפים,
לא תיכננו את העניין, וזה החל כבדיחה של חברים. לפני שבועיים זה הפך
למציאות.
דקה לאחר סיום הטכס כבר ניצנצו הטבעות על ידיהם באפילה, וכולם
השיקו כוסות.
ימים אחדים קודם לכן צפיתי בסרס־וידיאו של אולם־חתונות מוכר
באחת מערי־הלוויין של תל־אביב, ומה רואות עיני? את אחד הדוגמנים
המפורסמים ביותר בישראל, שחי באושר, ואלי גם בעושר, עם חברתו
הדוגמנית, כשהוא מובל לחופה, ובהמשך גם התחתן בטכס דתי מלא עם
דוגמנית ירועה, שאינה החברה שלו. אז נבהלתי והתקשרתי איתו. אמרתי
לו שהוא עשה מעשה־שטות. לא שאני נגד נישואין, אבל הוא לא ידע
שמעבר לעובדה שהוא מצטלם למסע־פירסומת עבור אולם־החתונות, הוא
היזהרו מהאוהדים!
בשבוע שעבר סיפרתי לכם על כוכב־הכדורגל
היוגוסלבי סלובודאן דרפיץ׳ ,המשחק כעת
בקבוצת־הכדורגל מכבי־נתניה.
מה אגיד לכם? מזמן לא היה לי כזה כאב־ראש.
כל-כך הרבה נשים הטרידו אותי. כל אחת טענה
שהיא החברה שלו וכל אחת מהן השמיצה את
רעותה, וכמעט בא לי לצעוק להן שיעשו בו מיש-
פט שלמה.
החלטתי להתקשר עם גיבור־הפרשה, אר הסתבר
לי שהוא מאושפז בבית־החולים בגלל דל־

איזה שם הכי לוהט בעולם־המוסיקה עכשיו?
זה קצת קשה לנחש, אבל אם זה מופיע במדור
שלי, אתם בטח יכולים להבין שמדובר בזמר
שאול צירלץ בן ה־ ,30 שזכה בכינוי ״אינדיאני
ים־תיכוני״ ,שהלהיט שלו סוכר, ממתיק לכולנו
את החיים.
אבל הכישרון המוסיקלי היחודי שלו לא כל־כך
מעניין. מה שמעניין זה החיים האישיים שלו.
צירלין הדוהר בג׳יפ סוזוקי והמתגורר בעין־
הוד, חי כבר כמה שנים עם מאפרת־הקולנוע
אסתי קריב־מלר, גרושתו של הארכיטקט
אילן קריב, העובד כאוצר בסוסיאון ישראל
בירושלים.
אסתי מבוגרת מהזמר שלה בארבע שנים, אך
זה לא מפריע להם ליהנות זה מזה. בני־הזוג,

חתונה קצרה בפאב
בעצם מתחתן בפועל עם הדוגמנית שהשתתפה איתו בסרט־הפירסומת,
ואם מישהו ירצה להתנקם בו או בדוגמנית שהופיעה איתו, הוא פשוט
יכול להתקשר עם הרבנות ולהודיע להם על האירוע ולהראות להם את
קלטת־הווידיאו.
ואלה שלא הבינו את החוקים הפשוטים: בארץ ישראל גבר יכול
להינשא לאשה כדת וכדין גם ללא רב וחופה. די בכך שיש כמה עדים,
ואדם נוסף המוכן לקדש אותם ולהכריז עליהם כעל זוג נשוי.

פנטהאוז סנסקיף ד ל,ו טנ׳

כאשר עו פרת מי ל צ׳ן מרחובות התח תנ ה לפני שנים עם מיישיקלדר מנס־ציונה! ,
אמרו הכל, נוסף על המישפט השיגרתי ״כסף הולך לכסף״ ,גם ״שני עניים הפסידו״ ,שזה ׳ 1 בעצם אותו הדבר, אבל מזווית שונה.
אז עכשיו אולי שני עניים ירוויחו. עופרה, שהיא ב ת־דוד תו של א ר נון מי ל צ׳ן, הידוע1
מהפקות״הסרטים ועסקים אחרים חובקי־עולם, עזבה את בעלה לטובת מהנדס העובד ,
בתנובה, עולה מרוסיה.
היא הכירה אותו לפני שנתיים, תוך כדי עבודתה במישרד כוח״אדם, המכוון אנשים1
לעבודה. אני מ תארת לעצמי שקודם לכן היא סידרה לו עבודה, ואחר־כך את עצמה, בשעות1 1 שאחרי העבודה.
היה שם רומאן לוהט, כל העיר דיברה על זה, אבל, כרגיל, הבעל היה בין האחרונים י
לדעת. סיפרו לי שהבן הגדול שלהם משרת בצבא, האמצעי קצת כועס על אמא, ויישאר ,
לגור עם אבא, שהוא רואה־חשבון במיקצועו, והקטן יילך עם אמא.
הגברת לרר, שהיא בוגרת וינגייט ושהספיקה להיות מורה להתעמלות, תיכננה היטב את .
צעדיה, כך נראה. זמן קצר לפני שעזבה א ת הבית רכשו המילצ׳ן־לררים פנטהאוז יפה, קרוב י
לקוטג׳ שלהם, המשקיף על בריכת־השחייה היפה שבחצר. סיפרו לי שהפנטהאוז נרשם על ,
שמה. יש לשער שבקרוב היא ת תנ חל שם עם הרוסי שלה, ותשקיף מלמעלה על הבעל, שני י
הבנים, החצר והבריכה.
קת־ריאות. בלית ברירה דרינג־דרנגתי לחברתו,

זוהר זוהר:

סלובודאן דרפיץ׳
.היא מנסה לסכסך בינ 1לביניר

מצא

״תגידי לי את! מה קורה פה? מי החברה שלו?״
״אני הייתי החברה שלו, אבל נפרדנו בגלל
הכתבה בהשלם הזה. הוא חושב שאני מסרתי את
הקטע.״
״לי זה נראה מגוחך. אם הוא באמת אוהב
אותך, מה זה משנה מי העביר? זאת לא סיבה
לפרידה. אולי זה תירוץ שלו?״
״יכול להיות. במחשבה שניה אני חושבת שאת
צודקת.״
״ומי זאת הבחורה השניה או השלישית או
המיליון, המתקשרת איתי והמטרידה אותי?״
״זאת אחת שנטפלה אליו, ולא עוזבת אותו.
היא מנסה לסכסך בינינו״.
אם אתם רוצים לשמוע את דעתי, נראה לי
שהבחור נהיה חולה רק מכל הבחורות המשגעות
אותו, ובעקיפין גם עלולות לפגוע במכבי־נתניה.
וזה באמת יותר מדי.
בנות! היזהרו מפני האוהדים של הקבוצה!

שאול צירלין
פרידה פתאומית
שכבר אוהבים זה את זה כמה שנים, עמדו
להינשא. אני, כמי שאוהבת חתונות, כבר הזמנתי
שימלה אצל התופרת. אבל פתאום נודע לי שבני-
הזוג נפרדו, וכל אחד פנה לדרכו. מבין השניים
אני בטוחה שהזמר ימצא עצמו במהרה בסיפור־אהבה
חדש ומסוכר. לגבי המאפרת אני לא יכולה
להתחייב.
אהבת ממדים
לפני איזה שבוע או שניים סיפרתי לכם, תחת
הכותרת ״פרידה אירובית לגמרי״ ,על הצמד
החטוב ורב״הכושר, אבי פאנק וג׳קי ירושלמי,
שהיו צמד במשך ארבע שנים, ועכשיו הם
כבר לא.
השבוע שמעתי למה הם כבר לא. סיפרו לי
שלפני הרבה שנים, כאשר ג׳קי היתה בת ,20 היה
לה חבר, יהודי־אנגלי, מים אפל שמו. אפל זה
הבשיל יפה־יפה, התפתח והצליח, וכיום הוא
עורך־דין מן־השורודהראשונה בלונדון, ועיקר
עיסוקו הוא טיפול בחברות גדולות.
חוץ מזה, הוא גם נשוי פלוס שלושה. לפני
חמש שנים הוא הגיע לארץ לרגל עסקיו, וכאן

ג׳קי ירושלמי
קשר חדש עם אהמדנשרים
הוא פגש את ג׳קי, שאותה לא ראה הרבודהרבה
זמן. עכשיו, כך אני שומעת, שוב נוצר קשר. הוא
בא לכאן, היא באה לשם, שניהם מטיילים יחד
בעולם, ומי יודע איך עוד תתפתח אהבת־הנעורים
הזאת.

ושבר הקנאים ימותו | עריה מן
הארמוניות

לפני חודש, כשהתבשרה האומה על הרומאן הפנטסטי שבין הדוגמנית אנבל טמיר
והרוגמן הצעיר מוטי רייך, בן ה־ ,24 צחקו כולם ואמרו בקול שזה גימיק ואירוע חולף.

בת ה־34

עברו שלושה שבועות, ובני־הזוג עברו להתגורר ביחד. שוב אמרו כולם שזה ומני. קשה היה לכולם
לעכל את העובדה שהם ביחד, ושטוב להם כך.
ממש אתמול גיליתי שאנבל, שהיתה נשואה בעבר לעורך־הדין אלי טמיר, ושהיא אם לבת בת־12
בשם נטלי, נכנסה להריון. אם הכל ימשיך ככה, אז מוטי עומד להיות אבא בעוד שמונה חודשים.
אמנם מוקדם לפסוק, אבל אני באמת מפרגנת לבני־הזוג הזה, ומקווה שהם יקימו בית לתיפארת
מדינת ישראל, ושיעשו הרבה ילדים כמיצוות בן־גוריון. וכמו שאומרת חברתי הטובה: שימותו כל
הקנאים. מחר בשעה 2ההלוויה.

נשבעתי שיותר לא אכ תוב אף מילה אחת
על מישפחת דיין. אבל אתם יודעים, זה
יותר חזק ממני, זה במו להחליט שאני לא
אראה יותר א ת שושלת. זה פשוט בלתי־אפשרי.

תםב טח מ תי ם לדעת למי אני מת•
כוונת! לא לאסי ולא לנרושתו, קדוליין,
ולא לאודי, וגם לא ליעל או לאמא שלהם
רות, נו! מי עוד נשאר! אוזרוגה דיין.
ביולי 1967 נישאו אטי ואהרונה. הוא היה
בן ,23 והיא ב ת .22 עד לנישואיהם היא
היתה אלמונית מנווה־אביבים, והחל מאותו
היום היא הפכה לסלבריטי.
לבני״הזוג נולדו שני ילדים, ב ת בשם
עגיליה, שהיא כיום יפהפיה ב ת , 17 ובן
בשם אבנר.
באביב 1980 התגרשו בני־הזוג, ותקופה
קצרה לאחר־מכן התחתן אסי עם קרוליין
לאנגפורד.
אהרונה דיין, שעברה עם גירושיה לדירה
מרווחת בגני־יהודה ליד סביון, שמרה על
אנונימיות, והמשיכה בעבודתה כמפיקה
בטלוויזיה הישראלית. אסי דיין המשיך
לככב בטודי״הרכילות בכל הרומאנים שלו
והנישואין שלו לדוגמנית קרוליין לאנגפורד.

אהרונה דייז
רומאן חד ש
אהרונה דיין נעלמה מהאופק.
לפני כמה ימים הייתי ב מסיבה מאוד
חשוכה, וסיפרו לי על הרומאן החד ש שלה
עם גבר בשנות ה־ 40ה מוק ד מו ת שלו, בשם
יוסי בן־חנן, הקשור בדרך עקיפה לעולם*
הפוליסיקה.

צמחים בגן הפראי

אנבל טמיר ומוטי רייך בפעולה
נמסה להריון
ערדוך וחתונה במישפחת הזמר
טורדנו

אני שמחה לבשר לכם שסוף־סוף אחד הרווקים
המבוקשים והמיוחדים ביותר בגוש־דן־רבתי עומד
להינשא בקרוב.
אני יודעת שחתונה זה דבר משעמם, אבל אחרי
שתקראו על אורח חייו של הבעל־לעתיד תחשבו
שאולי המצאתי את הסיפור הזה, או שאולי העתקתי
פרק מדאלאס.
לגבר הנאה הזה קוראים אבי סודיד, והוא בן
.33 הוא מתגורר בבית ישן ומשופץ במרכדהעיר.
לבית הזה צמוד גן פראי ויפהפה, ובו בריכת־דגים,
צימחיה עבותה ועשרות בעלי־כנף ציבעו־ניים,
וכל הגן הזה נראה כתפאורה לאיזה סרט־מתח
אנגלי.
כשהוא קם בבוקר, אחת הפיליפיניות בבית
מגישה לו ארוחת־בוקר. לאחר־מכן, כשהוא שבע,
הוא ניגש לחנות־התכשיטים שלו, הצמודה לבית,
ומתחיל את עמלו. בשעות־הצהריים, כשכולם
עדיין עסוקים, הוא עושה הפסקה ויוצא לסיבוב
בעיר במכונית מרצדס 500 שלו, שכמותה יש
אולי שתיים בכל הארץ.
הוא חוזר לעבודה, ולאחר שסיים אותה הוא
הולך להתעמל, כמובן, במכון־כושר. כשהוא חוזר
הביתה הוא קצת משחק עם הכלב שלו, המשתייך
לאחד הגזעים המסוכנים ביותר, גזע שנאסר לגי־

רול ולהפצה בארצות־הברית בגלל אכזריותו.
והוא גם מתפנה לעיסוקיו האחרים. אבי סוויד הוא
אחד האלופים באיגרוף תאילנדי.
בערב הוא שוב עובד, כי הוא מנהל את
המיסעדה הסינית שלו, וככה עוברים חייו בשקט
ובשלווה. הוא לא מהבחורים שעושים רעש, הוא
לא נדחף לכל המסיבות שבעיר. גם לכל הפתיחות
והאירועים הוא לא מגיע. חי לו לבד, וכבר היו לו
הרבה חברות, אבל משהו רציני לא יצא מזה.
לפני שלושה חודשים נישא אחד מחברי-
הילדות שלו, בעצם החבר הכי קרוב שלו. אבי
סוויד נבהל. להישאר לגמרי לבד לא בא לו. אז
הוא חיפש בחורה שתהיה גם חתיכה וגם נחמדה
וגם טובה, והוא מצא את שרי ברוך, שהיא גם
חתיכה וגם שקטה וגם עדינה, והם נמצאים ביחד
כבר שלושה חודשים, ואולי קצת יותר.
לפני כמה ימים הם החליטו למסד את מערכת־היחסים
שלהם ולהינשא. אני כבר רואה את התסריט
המחודש של הסיפור. אך הפעם זה יתחיל בכך
שבלב תל־אביב, בבית מקסים בעל גן פראי וב־ריכת־דגים,
מתגורר זוג שקט ויפה. כשבני־הזוג
מתעוררים בבוקר, מגישה להם הפיליפינית ארו-
חת־בוקר. לאחר־מכן הם הולכים לעבודה, וחוזר
חלילה.

אחד החברים הכי טובים של הזמר אבי טו־לדנו
יהיה בחודש הבא לגיס שלו. לא אבי אחראי
לשידוך בין אחותו לחבר שלו. האמא שלהם
עשתה את זה.
לאחות של טולדנו קוראים מרסל, והיא ח ד
קד, בת ,30 המתגוררת בשנים האחרונות עם האם
במונטריאול, קנדה, שם היא מנהלת חנות של
אופטיקה ומשתלמת במיקצוע.
לחבר קוראים ויקטור אסולין, בן ,39 וה־חברזת
בינו לבין אבי התחילה כשהיו יחד בבית־הספר
במארוקו. כעבור שנים הם ברחו יחד לארץ.
עברו עוד שנים, ואסולין נסע ללוס־אנג׳לס,
והצליח שם יפה בעיסקי־מיסעדות וגם בהפקת־סרטים,
בצמוד למפיק האיטלקי הידוע דינו דדד

לורנטים.

מי שמתמצא בשירים ובתקליטים, יודע שא־ריד־הנגו
החדש של טולדנו, שהוא יצירה מפוארת
לדעת כולם, נקרא פשוט ויקטזר, ויש שם שיר
אחד, המספר על החבר הטוב.
לא־מזמן הגיעה אמא־טולדנו לביקור בלוס־אגג׳לס.
היא צילצלה לוויקטור, וביחד נסעו
לאיזה מקום. בדרך היא שאלה איך זה שהוא עוד
רווק, והאם הוא לא רוצה להתחתן. הוא אמר שהוא
דווקא רוצה, אבל עדייו לא מצא את המתאימה.
אז האמא אמרה שלגמרי במיקרה יש איתה בתיק
איזה 20־ 10 תמונות של מרסל, שאותה לא ראה
ויקסור מאז היתה תינוקת.

מרסל טולדנו
״אם לא חרביץ לאח1תי...״
אסולין התפעל ממה שראה, יצר קשר טלפוני
עם מרסל, בא לביקור במונטריאול, נשאר במשך י
שלושה שבועות, שבסופם החליט הזוג להתחתן1,
בתחילת אפריל. אבי, ליאורה ושלושת הילדים
יסעו, כמובן, לחתונה.
כאשר שוחחו בטלפון, שאל ויקטור את אבי:
״אנחנו נמשיך להיות חברים גם כשנהיה גיסים?״
וטולדנו ענה :״כן, למה לא, אם לא תרביץ לאחותי,
הכל יהיה בסדר״.

שרי ברוך ואבי סוויד
זוז שקט, בבית סשזפץ במרכז העיר

מונולוג ע ללוי לני
ך ולדתי לפני 28 שנים בבית־שאן.
^ א ני הבן השני בבית. יש לי אחות
גדולה יותר.
זיכרון־ילדות חזקי תקופת הקטיושות!
תלמידה מהכיתה שלי נהרגה
בכיתה ג׳ מקטיושה.
זה היה מול עיני. הייתי נוכח. זה
קרה כמה דקות לפני 8בבוקר. היינו
בדרך לבית־הספר. הלכנו אולי מרחק
של 20 מטרים ממנה. הקטיושה נפלה,
והיא קיבלה רסיס בראש. כמה ילדים
נפצעו. היא נהרגה. אני זוכר את זה
חזק.

מעצים. הוא עמד בחורשה. זה היה
מקום־מיפגש, מועדון שכונתי. הכל
היה יוזמה שלנו, של הילדים.
אני זוכר איזה קרבות התנהלו אז בין
השכונות.
סרטים? בטח, היינו עושים סרטים
לבד מקרטון ...היינו מסובבים סרט,
כשנר היה דלוק מאחור, וכך היינו
רואים תמונות.
הייתי תלמיד ככה, כמו כולם. במבט
לאחור, אני מבין שיכולתי למצות את
עצמי הרבה יותר, אילו הייתי משקיע,
מתאמץ. תמיד נזכרים באיחור.

קה. אין מזגנים בבתי־הספר, וזה ישוב
נורא חם בקיץ!
• בריאות. תחלופת הרופאים
היא בתדירות כל־כך גבוהה, שרובם
לא מכירים בכלל את הפציינטים. אין
אף רופא מקומי אחד בישוב! רופאי־המישפחה
הם גם רופאי־ילדים. צריכים
לראות את התורים הארוכים לרופ־אי־עור,
רופאי״נשים.
איזה תכונות חייבות להימצא כפוליטיקאי?
כיום קשה לומר: אדם ישר...
זה פשוט לא מצלצל. אדם שרץ לפוליטיקה
חייב להיות בנוי לביקורת, להש־

ההשמצות עלי, הפעם, הם מכיוון >יייי
המתחרה שלי, ראש־העיר שלמה בן־
לולו.
מה לא נאמר עלי? אמרו שאני לא
תושב בית־שאן. אני, המועמד היחידי
שנולד בבית״שאן! מעולם לא עזבתי
את הישוב! מעבר לכן, הבאתי הנה
תושבת־חוץ. אשתי היא ממוצא אמריקאי.
היא מלמדת אנגלית בבית־ספר
מקיף, כך שגם תרמתי לחינוך.
כשהחלטתי לרוץ, לקחתי הכל בחשבון.
החלטתי שטובת־העיר, שבה
גדלתי, ועתיד הילדים, הם מעל לכל

! ׳11ומד״!1)11) 1111
לא הייתי אומר שהיתה לי ילדות
עניה בבית־שאן. היינו דווקא מאוד
פעילים פה. הייתי ילד שובב מאוד.
תמיד אהבתי להיות במרכז־הענ־יינים.
הילדות שלי היתה שונה מילדות
בעיר. זאת היתה ילדות של יותר
מנהיגות. היינו מקימים, למשל ,״מחנה״
— זה היה בית שבנינו בעצמנו

6ות: אני ׳ותו

דחי וזאבא!״
^ בית של ההורים מסורתי: כל
1 1שישי־שבת היינו הולכים לבית־
-כנסת, מתפללים ביחד, שומרים כש־

רות, שומרים שבת — לא מעשנים, לא
נוסעים, לא מטלפנים.
כל השרים יודעים שאסור לטלפן
אל אבא בשבת, אסור לבוא לבקר.
לא היינו מקשיבים לחדשות בשבת,
לא כלום. היינן מנותקים מהכל. רק
במוצאי־שבת היה מתחיל הבלגאן. זה
מה שהיה נותן לאבא את הכוח לכל
השבוע — השבת, יום בשבוע בלי
פוליטיקה!
התחתנתי ב־ . 1985 מאז אני כבר
אבא לשתי תאומות ובת.
היכרתי את ציונה — קראו לה בת־ציון
— כשהיא באה לבית־שאן לעשות
שרות לאומי. הייתי עדיין חייל,
לקראת סוף השרות הצבאי שלי.
כיום, בגלל ציונה, אני אפילו דתי
יותר מאבא. אשתי באה מבית דתי,
והיא חיזקה את המימד הדתי אצלי.
במה זה מתבטא? בשלוש תפילות
ליום. אני נוהג לברך על כל מה שאני
אוכל.

6מיי סי ס ה 1 :א
10408668

אוחי מחרות!״

הבאבא־סאלי
״נחקרת: במישטרה. זה היה נ1רא לא־נעים!־

^ חלטתי לרוץ לראשות עיריית
\ 1בית־שאן לפני חצי שנה.
עבדתי ברמת־ישי חמש שנים. הייתי
עוזרו של דרור פוגל, ראש־המו־עצה.
הייתי האחראי על התקציבים, על
הפרוייקטים, על התיאום עם מישרדי־הממשלה
השונים.
בכל יום הייתי נוסע בית״שאן־רמת־ישי.
בתקופה הזאת, רק אז, התחלתי
להבין עד כמה קשות בעיותיה של
בית־שאן, קשות ממה שחשבתי. כל
עוד הייתי בתוכה — חשבתי, כמו כולם,
שזאת הבעייה של הממשלה.
פנו אלי חברים ולחצו שארוץ. התלבטתי
עם האשה, החברים, דרור פוגל.
עם אבא? דווקא לא! הודעתי לו החלטה
מוגמרת.
אנחנו כבר לא בני , 18 נכון?
לקחתי תמונת־מצב של מה שעשיתי
ברמת־ישי במשך חמש שנות עבודתי
שם: הקשר שיצרתי עם מישרדי־הממשלה,
קשרים שפיתחתי עם גורמים
חשובים מחו״ל. הגעתי להכרה
ברורה — אני בטח נשמע שחצן —
שאני מסוגל לתרום לעיר בנושאים
החשובים ביותר שבהם לא נעשה כלום
בשנים האחרונות, ואני מתכוון לתקופת
כהונתו של שלמה בן־לולו, ראש־העיר
הנוכחי.
מהן בעיותיה העיקריות של בית־שאן?

התעסוקה בעיר. זוהי הב-
עייה מיספר 1של המקום. האוכלוסיה
לא גדלה במשך שנים. על הנייר רשומים
13 אלף תושבים. אבל חלקם עזבו
במציאות.
• חינוך. אין בישוב מורים במיק־צועות
כמו אנגלית, מתימטיקה, פיסי־

מצות. חייבת להיות לו גישה לאנשים,
חייב להיות לו ביטחון עצמי. כשהוא
לוקח על עצמו נושא — הוא חייב
ללכת עימו עד הסוף. זה חוזר שוב

שיקול מיפלגתי.
לכן החלטתי מראש לרוץ ברשימה
עצמאית. בבחירות לכנסת עבדתי בכל
הכוח למען הליכוד. כבר כשהייתי ב־

לא לאכזב את אבא!

זה מתחיל בצורה שבה הם מבטאים א ת השם -יש ביציהם
המכנים אותו ״אבא״ ,ויש הנוקבים בשם הפרטי.
ערב רב כל־כך של רגשות: יראה והערצה עד כדי ה תב טלו ת.
אחריות כבדה מנשוא, ממוטטת ממש. ה ת מודדו ת סמויה עם
הידיעה, שהוחדרה בהם מגיל רך, שתמיד״תמיד ישוו אותם
לאבותיהם, אך אין להם כל סיכוי להיות נפילים כמותם, מעצם
העובדה שהם ״בנים של״.
משחר ילדו ת ם הם מעוררים קינאה. נראה כי דרכם, עד אחרית-
החיים, סלולה, ואילו הם מרגישים אחרת. קצרי״הרוח ימשכו בכתף
ויאמרו :״מתוסבכים!״
ג׳קי לוי נשמע בטלפון כאיש קליל, נחמד ואופטימי. כך הוא
נשמע עד שהתחיל (ביוזמתו!) ל הס תבך בטלפון בנושא-הנושאים:
הבן של אבא.
לוי, המת מו ד ד על ראשות עיריית בית־שאן, הוא -מה לעשות -
ה״בן של״ דויד לוי, וכבר דרך שפופרת-הטלפון הוא נשמע מתנצל
ומתפתל, פגיע, חושש, כורע תחת המעמסה היומיומית של להיות
הבן הבכור(י ש לו א חו ת בכירה יותר) של דויד לוי, ועוד בבית־שאן.
הוא הזהיר מראש שאינו משתגע לפתח א ת הנושא הזה. אבל הוא
לא ניסה ל סג ת ממנו. הוא נגרר בכיוון זה בהשלמה גמורה, והמילה
״אבא״ שבה וחזרה במהלך השיחה, גם כ שניסיתי באמת ובתמים
להפריד בין גיקי, הפוליטיקאי המתחיל, ובין אביו, סגן ראש-

הממשלה.
גיקי הוא בחור מ קסים. שלא כאביו, הבו מבס טיו ת ממנו והלאה,
והיומרות שלו אינן חורגות מאלה של כל פוליטיקאי בתחילת־דרכו.
זאת, כמובן, מבלי להתיי חס ליומרת״היומרות שלא הוזכרה בשי חה,
אך שריחפה מעליה: לא לאכזב א ת אבא!

פעמיים הגיע ג״קי לוי לכותרות, בי חד עם עיר״מולדתו, בית־שאן:
• בפעם הראשונה: כשהתנהלה נגדו -נגד הבן של דויד לוי! -
חקירה מישטרתית, שנגעה לעבודתו כעוזרו של דרור פוגל, ראש-
מועצת רמת־ישי.
• בפעם השניה: כשהתנהלו דיונים א ם יש להדיחו מחרו ת -א ת
הבן של דויד לוי! -מפני שהחליט להתמודד בבחירות המוני ציפליות
בבית־שאן בראש רשימה עצמאית, למרות מורת-הרוח
שעורר צעד זה בקרב גורמים בחרות.
ג״קי הצליח לדלג מעל שתי משוכות אלה בקלילות יח סי ת.
הנשמות הטובות הנידו ראש ואמרו בהבנה :״נו, בוודאי, לולא היה
הבן של לוי״.״
אבל ג׳קי בן ה־ 28 מכוון כולו למטרה: הוא רץ נגד השעון ומנסה
לקנות כמה שיותר תומכים עד שעת-האפס (ה־ 28 בפברואר, יום
הבחירות המוניציפליות) ,מפזר חיוכים, משרה אופטימיות, מלא
כוונות טובות, סוחף א ת האנשים מסביבו, מראה ניצנים של כושר-
מנהיגות. פוליטיקאי מבטן ומלידה. כמובן, לולא היה הבן של דויד
לוי״.
למישחק־הזמן של אבא: אם אתה טוב
— הזמן יוכיח זאת, תתקדם. כן, הטובים
מנצחים...
ההשמצות עלי? נו, כשבחור צעיר
מצליח — זה מנקר־עיניים. היתה עלי
חקירת־מישטרה, כשעבדתי ברמת־ישי.
טענו נגדי כאילו עבדתי בשתי
עבודות ,״וקיבלתי דבר במירמה. נחקרתי
במישטרה. זה היה נורא לא־נעים.
בסוף — לא רק שהתיק נגדי נסגר,
אלא שקיבלתי התנצלות של שר־המישטרה
ומהמפכ״ל. אני שמח מאוד
שהיתה חקירה. כן, כן, יצאתי מכל זה
מחוזק.

בית־ספר תיכון, הייתי יושב־ראש
סניף־הצעירים של חרות.
אני חבר מרכז־חרות מאז הוועידה
האחרונה.
המטרה של רשימה מקומית היא
בבחירת הצוות הטוב ביותר שיכולנו
למצוא להרכבת רשימה. רובם אהודים
בעיר, טובת העיר לנגד עיניהם.
רובנו ליכודניקים, ברור. צפיתי שיהיו
בעיות בתנועה, אבל לא האמנתי
לרגע שיזרקו אותנו מחרות, ועובדה
היא שצדקתי. ישבתי׳ מול הוועדה המוניציפלית
העליונה של חרות, ושיכ־נעתי
אותם בצידקתי.

1 מהי צידקתי? אילו הייתי מועמד
הליכוד — היתה הסכמה כללית עלי.
אם לא ארוץ — הסיכוי שהתנועה תיפגע
בישוב גדול מאוד. הצעתי לוועדה
לערוך סקר, והסכמתי מראש שמי שיגיע
ראשון (לוי או בן־לולו) — הוא
שיהיה מועמד הליכוד בישוב. זה אומר
הכל.

אנא..אשתי
הנסיקה וקנא נו...״
ך* שנולדתי, אבא
^ ייו•

היה פועל־בנ־

כשאבא נמצא בבית — עד עצם
היום הזה — הוא הדמות הדומיננטית.
יש לי זיכרון מאוד חזק ממנו כילד:
הייתי אז בן .7היתה אז מילחמת ששת־הימים.
כל מישפחה היתה צריכה להכין
לה מקלט — תעלה, עליה פח, ועל כל
זה שקים. אני זוכר איך אבא ואני חפרנו
את המיקלט ביחד.
כשהייתי בן ,4נבחר אבא כסגן
ראש־העיר בבית־שאן. אחר־כך, כשהייתי
בן ,9הוא נבחר לכנסת. קשה לי
לשכוח את המסיבה שעשו לכבודו פה.
אז, להיות חבר״כנסת צעיר, ועוד מע־

מישסחת לוי: דקי הראשון מימין
.הבדיחות על אבא כאבו לי מא!ד!״
נדבקתי במחלה. הבנתי שאם אתה רוצה
להשפיע, ואתה מאמין — אתה
חייב להיות בפנים! אם אתה גם מאמין
וגם בנוי לכך — אז...
תקופת הבדיחות על אבא? בטח
שאני זוכר. אני זוכר את הספר האדום!
ספר־הבדיחות על אבא? זאת היתה

תקופה מאוד קשה. היו באים אלי בבית־הספר
ומספרים לי בדיחות על אבא
שלי. העמדתי פנים שלא איכפת לי
וצחקתי בקול, אבל כמה כאב לי!
היו לי אחים פחות חזקים ממני. הם
בכו. אני זוכר שאבא אמר לנו שבפו־
(המשך בעמוד )38

תמזגה עם מיכה רייסר
את קיר חדרו של המועמד, בצריף המשמש אותו כמטה״בחירות,
מקשטות כמה תמונות.
את ההשראה לריצתו שואב, כנראה, לוי־גוניור מהבאבא״סאלי.
תמונתו של קדוש-הקדושים מפארת חלק ניכר מהקיר, ובעצם
מתאימה לקהל הזורם לשם.
כן, כן, ג׳קי לוי מקבל פניות לעזרה מ את התושבים עוד בטרם
הגיע לשררה. הפונים, שהגיעו לשם בעת הראיון -אנשים קשישים,

בין אביו ואשתו ציונה בחתונה
.בנלל ציונה אני אפילו יותר דתי!־

בכל זאת יש בה משהו!
״איו שום בעייה ״,הסביר גיקי לוי כיצד למצוא אותו ,״פשוט
נכנסים לבית״שאן ושואלים.״״
מכיוון שהיה זה הביקור הראשון שלי בעיר, שהפכה מזוהה עם
אביו של נ קי, די תמה תי על ההסבר. בכל זאת, עיר ואם בישראל.
בית-שאן רחוקה. כ שנכנסים לישוב, צפות תמונות מסירטו של
אפריים קישון, ס אל ח שבתי: נשים קשישות -או שמא הן רק נראות
כך -לבושות בכו תנות ארוכות, תוך התעלמות מוחלטת מתכתיבי־אופנה.
צעירים ישובים על הברזלים, כאילו כל הזמן שבעולם
בידיהם. הכל מתנהל כאילו בהילוך איטי, בעצלתיים. מה בוער!
הכבישים עמוסים ברוכבי-אופניים. זהו, כנראה, כלי-התחבורה
הפופולרי ביותר בישוב.
באשר לנהגים -להם חוקי־נהיגה משלהם. הם נוהגים גם בצד
שמאל של הכביש, גם באמצע, עוקפים מימין רוכבי-אופניים. הכל
באווירה מי שפחתית.
אם תמונה זאת, יחד עם מיבגים מוזנחים ושאר סממני-עוני,
מובילה ל מסקנה שהישוב מדכא, שהוא בעל מוראל נמוך -מחכה
למבקר הפתעה. על כל צעד ושעל יש פרצופים מחייכים, אנשים
בעלי רצון לעזור, סבלנות, מ או ר -פני ם.
״אה, אתם מחפשים א ת בקי! הוא פה לא, הוא דווקא שם!...
מה פתאום שם! הוא בכלל במקום אחר״...
קירות־הבניינים כורעים ממש תחת עומס כרזות-הבחירות ה מקומיות
:״ג׳קי לוי לראשות העירייה!״ או ״שלמה בן־לולו לראשות־העירייה!״
הקשר בין תוכן הכרזות לדיירים הוא יותר ממיקרי.
בבית״שאן ממילא יודעים הכל: מי מצביע בעד מי, מי נגד מי. כולם
מכירים את כולם.
גיקי לוי דיבר, עם תום הראיון, בערגה על מיגדל-העמק ועל
ראש־העיד שאול עמוד, שבנה שם וילות, פיתח את הישוב, סיפק
תעסוקה לתושבים, דחף למודרניזציה.
לפני שנתיים חיפשתי את ביתו היפה של עמור במיגדל־העמק.
״מיז״ מיהרו העוברים והשבים לדרכם ,״לא יודעים!״

יירת־פיתוח! הליכוד (הכוונה לגח״ל)
קיבל אז רק 20 וכמה מנדטים. זה היה
גדול.
מאותו הרגע שאבא נבחר לכנסת,
הפכה אמא למשפיעה בבית. היא הקריבה
המון: היתה מטפלת בנו, מחנכת
אותנו, למרות שהיה קשה — היינו כאלה
מופרעים! — במשך ימות השבוע.
אבא היה מופיע בשישי״שבת. במשך
שאר ימות השבוע היה בחוץ. הוא נורא
חסר לי.
מצד שני, אמא הפחידה אותנו במשך
כל השבוע שהיא תספר לאבא על
ההתנהגות שלנו! לכן השתוללנו כל
השבוע, מה זה היינו מופרעים, אבל
בימי חמישי היינו ילדים כל־כך טובים...
אבא
היה מפצה אותנו בימי שישי,
כשהיה מגיע: הוא היה מביא מתנות
ומבלה רק איתנו. כל השכונה היתה
יודעת שהיינו משתוללים בשישי-
שבת, משחקים, מטיילים בקיבוצים
השכנים, באיזורי בריכות־הדגים —
כל המישפחה ביחד.
אני מאוד קשור לאבא. אני נחשב
ל״ילד של אבא״ .למרות שאני נשוי,
אני לא יכול ללכת לישון לפני שאנחנו
יושבים בערב ומשוחחים על כל הנושאים
בעולם.
עכשיו אבא מגיע כל ערב הביתה.
אשתי כבר התרגלה — הפסיקה לקנא...
אבא
לא רצה שאהיה פוליטיקאי,
שאף אחד מאיתנו יהיה פוליטיקאי!
תמיד אמר :״רק לא לפוליטיקה!״ אבל

,דקי עם רייסר
.הן רצו להיראות עם ח־מ־לבושים
בכל מיני כותנות, שלא פסקו מלברך א ת המועמד הצעיר -
ודאי התגברו על רתיעתם מגילו הצעיר בעזרת רוח אביו, שריחפה
בחדר, והילת הקדוש שמאחוריו.
מימין לקדוש מ תנו ססת תמונה של המועמד, מחובק עם מיכה
רייסר. מדוע בחר בתמונה עם הח״כ המנוח, שנספה בתאונת-
דרכים!
״איך אהבתי אותו! הוא היה בן־אדם! אבא מאוד אהב אותו
(רייסר נמנה על אנשי דויד לוי).
״אני זוכר איך חזר מבית״החולים, אחרי התאונה. אי-אפשר
לתאר את זה בכלל.
״היו לו חיים עצובים, למיכה: גם העניין הזה, פרשת־אלבין, גם
העניין שהיה לבד. אב א ת מי ד אמר לו, :מיכה, ת פ סי ק להסתובב עם
כל הח תיכות האלה. הגיע זמן שתמצא אשה רצינית ותתיישב! הן
רצו להיראות עם חבר־כנסת, ולמיכה היה עצוב״.

,37 דד

— ילד של אבא

(המשך 0ע 10ד )37
ליטיקה צריך לקחת הכל בחשבון, והניצחון
זה מישחק־הזמן.
אמא שלי? אוהו, כמה נפגעה אז! היא
מאוד קנאית לגביו. עד היום, כשמד־ברים
עליו מילה...

• 11.שר.. :אחויוח
ננדה שקשה
לעמוד בה...״
¥את בעייה. בכל דבר מקשרים
( אותי לאבא אם זה טוב — מקשרים
אותי, אם זה רע...
הלוואי וזה היה רק שמשווים אותי
אליו. לי אסור מה שלאחרים מותר.
אצלנו במישפחה האבא הוא מעל
לכל. אני מעריץ אותו. אני לא יכול
להתבטא חופשי. מה שאגיר — יאמרו
שאלה הריעות של אבא, יאמרו כבר
משהו. אם אתה ״בן של״ — אתה זה לא
אתה. זאת הבעייה. אם אנצח בבחירות
— יאמרו: זה בגלל האבא! אם אפסיד
— יאמרו: דויד לוי הפסיד!
האם אני פוחד להיכשל? בפוליטיקה
צריך לקחת הכל בחשבון. ברור לי
שאורבים לי יותר אנשים בפינה, בגלל
אבא. אין ספק, שמסייעים יותר ליריב
בגלל זה. אני מרגיש יותר מעמסה.
אני לא בן־אדם מתוח דווקא. לפני
שהחלטתי, ניתחתי הכל, את כל השיקולים.
אני מאמין שנועדתי לעזור
לעיר הזאת, ואני יכול לעשות זאת טוב
יותר מאחרים.
האם אני מרגיש שאבא מתוח לקראת
ההתמודדות שלי? שאלה קשה,
שאלה קשה ...אין לנסח זאת? הייתי
אומר שמנסים להעביר את האש לכיוון
אבא, וזה שם עלי אחריות. בטח, אחריות
כבדה מאור, אחריות שקשה מאוד
לעמוד בה.
יודעים שאצלנו, האבא מעל הכל,
ויש מי שמנצל זאת לרעה. המטרה
שלהם היא להוציא אותנו משיווי־המישקל,
להלחיץ.
כמה שלא נתמקד במי שאנחנו, בנד
ערכת־הבחירות, הוא ושלמה בן־לולו,
המתחרה מטעם הליכוד) מתרכז בהשמצות,
רומז על אבא, מחזיר את הפוליטיקה
לשנות ה־.50

• איו,,וצים״?
,,ראשית, הקמנו
עמותה...״
• נאמר שאני מתעוררת
מחר בבוקר, ומחליטה לרוץ ל־ראשות-עיר.
איך אני עושה
זאת?
קודם־כל, את חייבת להיות אשת־אירגון!
חברים טובים, המאמינים בך,
חייבים להתלכד סביבך. את חייבת
להיות אשה בעלת־השפעה!

• ואחרי שזיהית את מיב־לול
התבונות האלה בעצמך,
מה הלאה?
ראשית, הקמנו עמותה אצל רשם־
העמותות, ואספנו תרומות. בהתחלה
התרומות היו דלות מאוד, אבל זה א יפ־שר
לנו לפתוח סניף מקומי. הפעילים,
שאת רואה פה, עובדים בהתנדבות.
אלה אנשים שמאמינים! הכל פה בהתנדבות.

על הנייר לפחות, לראש
העירייה סיכויים עדיפים.
קשה, קשה להעריך. זאת בעייה
להעריך בעיירות־פיתוח. בכל יום יכולים
להשתנות דברים. ראש־מועצה
בעיירת־פיתוח יכול להגיע לכל מיש־פחה,
לפזר הבטחות...

• גם אתה יכול!

אבל הוא יכול גם לבצע, לפני
בחירות. הוא מקיים כל מיני הבטחות,
ועושה כל מיני דברים, שאילו הייתי
מספר לך ...הוא חושב שהמאבק כאן
הוא על גינון. באמת, אם אבחר, אציע
לו להיות הגנן הראשי.

• ואם תפסיד?
אם אפסיד? אני נשאר בבית־שאן!
מה זאת אומרת, מה אעשה? אני מאמין
שבכל זאת אצליח לשכנע את הציבור,
וב־ 28 בפברואר זה יוכח בקלפי. תגידי,
איך את מתרשמת? יש לי סיכוי?

¥ה היה כל־כך צפוי. כולם ידעו כי
1הדרך ממישרד־הגבייה של האחים
אלפרון תוביל את העיתונאי־לשעבר
יוסי הימן ישירות למרתפי״המעצר של
המישטרה.
רינו צרור, מעורכי חדשות, שם עבד
הימן עד שפנה לגביית־חובות, אמר
בראיון עיתונאי בדצמבר , 1988 כאשר
התפרסמה ההסבה המיקצועית של הימן
:״אם יהיה אירוע הקשור באלפרונים
ויעצרו מישהו, מן הסתם יעצרו גם את
יוסי, והוא אמור לדעת את זה ולהתמודד
עם זה. אני מוכן לחתום היום
שבעוד שישה חודשים יעצרו אותו ל־
24 או 48 שעות, רק בגלל שהוא בסביבה״.
נבואתו
של צרור התגשמה הרבה
לפני ששת החודשים שקצב. הימן נעצר
השבוע, ביום הראשון בבוקר, חודשיים
בלבד מאז הנבואה.
10 שנים חווה הימן חוויות מסעירות
של פושעים פליליים שהסתבכו ברצח,
הברחות־סמים, אונס ושוד. אולם הריגושים
הללו, כנראה, לא סיפקו אותו.
השבוע הוא חווה אותם ממקור ראשון
בבית־המעצר באבו־כביר. הילד הטוב,
בן למישפחה יוצאת־גרמניה, בילה את
לילותיו הראשונים בביודהמעצר .״הופתעתי
לראות עד כמה הוא חזק ובטוח
בצידקתו,״ אמר סניגורו, עורך־הדץ
מרדכי(״מוטי״) כץ, שפגש את הימן
ביום הראשון למעצרו, עוד לפני שחתם
על העדות שמסר למישטרה.

איום
על גמד
רגוטיס חובותיו, והיה אמור לתת תשובה תוך
שבוע.
לדיברי המישטרה בזמן הפגישה
איים עליו אלפרון, בנוכחות יוסי הימן.
גם אלפרון וגם הימן מכחישים איומים,
והימן טוען כי אמנם פגש בגמר כשיצא
מהמישרד, אך לא נכח כלל בפגישה.
מיד אחרי הפגישה נסע הגמד, ב־ליוויית
שני גובים של אלפרון, כדי
להראות להם את כתובת־מגוריו האמיתית.
אלא שבדרך התברר לגובים כי
הכתובת אינה נכונה. לדיברי המיש־טרה,
היכו הגובים את הגמד.
בעיקבות המיקרה התלונן הגמד
במישטרה נגד האלפרונים. כעבור יומיים,
כאשר שני הגובים נסעו לאבו־כביר
כדי לבקר ידיד העצור שם, ראו
לפתע את הגמד עומד בתחנת־האוטו־בום
שליד בית־המעצר. השניים ירדו
מהמכונית, התפתחה קטטה, שבסופה
נעצרו הגובים על־ידי מארב מישטרתי,
שהיה בסביבה. הסניגורים טוענים כי
המיקרה היה מבויים על־ידי המישטרה,
ששלחה את הגמד כפרובוקציה.
כאשר נחקר הימן במישטרה על פרשת
הגמד, מסר גירסה מלאה ומפורטת.

הוא אמר כי פגש בגמד כאשר יצא
ממישרדו של אלפרון, ושאל אותו אם
הוא מתכוון לשלם את חובותיו, ובאיזה
אופן. הוא הכחיש כי נכח בפגישה
שהתקיימה אצל אלפרון, או כי איים
על הגמד. אחרי שמסר את עדותו, ביקש
הימן לקרוא בעיון כל מילה שכתב,
כפי שנהג גם בעבר כאשר נחקר במיש־טרה.
מאז
עזב הימן את עבודתו בחדשות
ועבר לעבוד אצל אלפרון, לא התערב
בענייני גבייה. מפעם לפעם היה אמנם
נפגש עם נושים מיוחדים, כאשר היה
צורך לדון בהסדר או בפריסת חובות,
אך עיקר עבודתו היתה בהקמת המיש־רד
ובייעולו. הימן אירגן את התיקייה
במישרד, סידר את ענייני המיחשוב ועסק,
בעיקר, בפרטים טכניים ובשיטות־העבודה.
בפרשה
השניה הנחקרת כרגע על־ידי
המישטרה, אין הימן, כנראה, חשוד
כלל. המדובר בפרשת סחיטה ממכוני-
עיסוי. בעניין זה נעצרו יוסי הררי, בעל
מישרד־גבייה עצמאי, יחד עם כמה מעובדיו)
וכן אהרון אהרוני, סמנכ״ל חב־רת־אלפרון.
המישטרה טוענת כי חבר־

^ ימן נחקר בפרשה אחת בלבד:
1 1פרשת ״הגמד״ .הסיפור התפרסם
באחרונה, כאשר נעצרו שני גובים של
חברת־אלפרון בחשד כי ניסו להכניס
את שמואל (״הגמד״) אלישע, מנהל־ספרים
מחולון, לתוך תא־המיטען של
מכוניתם. אלישע היה חייב כסף לאנשים
רבים, שפנו לחברת אלפרון, כדי
שתגבה ממנו את החובות. הוא שוחח
עם יעקב אלפרון במישרדו על תשלום

ך ¥ניגודו של הימן, עורך־הדין כץ,
הוא הפרקליט הקבוע של מישפחת
אלפרון, מאז . 1983 לדבריו, למרות
הפירסומים והמעצרים המרובים, לא
הורשע איש מבני־המישפחה בחמש השנים
האחרונות. להיפך, בשני מיקרים
שבהם הוגשו כיתבי־אישום על סחיטה,
זוכו הנאשמים כליל .״זה, כמובן, רק
מגדיל את פירסומם, ואת ההילה שלהם,״
אומר הסניגור .״הקהל שומע שהם
פושעים ורואה שהם יוצאים זכאים מכל
האישומים, ומתקבל הרושם שהם מצליחים
להערים על המישטרה״.
בפרשה הנוכחית רואה כץ מסע־דיג
של המישטרה .״לא היה די חומר, אז
עצרו את כולם, החרימו את התיקייה
ומזמינים את הציבור להגיש תלונות
נגד האחים־אלפרון והגובים שלהם. הסיבה
למעצר כולם היא שרוצים של־מתלוננים
תהיה הרגשה של ביטחון.
ואין לזה כל הצדקה חוקית״.
בינתיים, כל החומר נגד החשודים
הוא בגדר מידע סודי, שהמישטרה מראה
אותו לשופט בלבד .״כך היה גם
בתיקים הקודמים. המישטרה הראתה
לשופט קטעים קטנים מהעדויות, וזה
יצר רושם שיש בידה חומר רציני וכבד.
אלא שאחר־כך, כאשר קיבלנו את כל
החומר לידינו, ראינו שהתיק בכלל לא
כל־כך סגור, כמו שהיה נראה לשופט-
המעצרים,״ טוען הסניגור כץ ,״אני
משער שגם בתיק הזה יקרה אותו דבר.״

אילנ ה אל1ן ₪

רדי המישפטים והמישטרה, וניתן להרוויח
בו כסף בקלות ובמהירות.
כשפתחו האחים אלפרון את מישרד־הגבייה
שלהם, נראה היה כאילו הענף
כולו התעורר לחיים חדשים. שמם
בלבד הספיק כדי שחייבים יחזירו את
חובם במהירות. אך נראה ששמם בלבד
והמוניטין המפואר שלהם לא היה בהם

מוניטז של

נושעים
ץ¥עצר עובדי חברת-הגבייה של
האחים אלפרון, ובכללם האחים
אלפרון עצמם ומנהל״העסקים שלהם,
יוסי הימן, אינו מעורר פליאה. כבר
באוגוסט , 1988 בכתבה שנשאה את
הכותרת ״הגבייה השחורה״ ,חשף
העולם הזה את המתרחש בתחום זה.
״לפי המצב היום, קיימת סכנה ממשית
שתוך שנתיים ישתלטו אנשי העולם
התחתון על ענף הגבייה כולו, ואז
הבעייה תהיה הרבה יותר חמורה מאשר
היום,״ כתב בתחילת הכתבה. אלא שהמציאות
זירזה את מהלך העניינים, וכבר
עכשיו נתון ענף הגבייה בידיהם של
אנשי העולם התחתון, שניצלו היטב
את החלל הגדול שנוצר עקב התיפקוד
הלקוי של לישכות ההוצאה־לפועל.
כיום פועלות בגוש רן כ־ 20 חברות-
גבייה. שוטרים רבים, שעזבו את המי-
שטרה, פנו לענף המוכר להם מתוקף
תפקידם הקודם, ולמעשה הם שהקימו
את ענף הגבייה הפרטית. גם עבריינים
פנו לענף מתוקף ניסיונם הרב בתחום.
כל זה נבע מאי־יכולתה של לישכת
ההוצאה-לפועל להתמודד עם הגידול
הרב במיספר בעלי־החוב.
כיום יש 58,300 חשבונות־בנק מוגבלים.
אלה הם חשבונות שבהם לא היה
כיסוי ל־ 10 המחאות לפחות. כלומר: יש
לפחות 600 אלף המחאות בלי כיסוי.
אולם כשמדובר בחייבים, מדובר גם במי
שלקחו סחורה ולא שילמו עבורה,
במי שלא פינו מקום ששכרו בזמן שנק־

תו של הררי היא בעצם חברה״בת סמו־ייה
של אלפרון. אולם יודעי־דבר מספרים
כי היחסים בין הררי ויעקב אלפרון
אינם ידידותיים כלל. הקשר היחידי בין
המישרדים הוא באמצעות אהרוני, שהוא
חבר של אחד הגובים במישרד
הררי. כל המעורבים בפרשה זו יושבים,
כרגע, במעצר, וכתב־האישום נגדם יוגש,
ככל הנראה, השבוע.
פידצה קודאת לפושע
^ יום יש

בע, ובדברים דומים. מכאן שמיספר
החייבים גדול יותר.

עפד פלילי
כיתרון
^ כל שהמצב הכלכלי נעשה
קשה יותר, כך עולה ופורח ענף
הגבייה הפרטית. מה שלישכת ההו־צאה־לפועל
עושה במשך שנים, עושות
חברות־הגבייה בשבועות אחדים, תוך
הפעלת לחץ מאסיבי על החייבים —
לעיתים בדרך חוקית, כמכשיר בידי
לישכת ההוצאה־לפועל, ולעיתים
קרובות בדרכים העוברות בשטח־ההם־
קר הצר בין חוקי ולא־חוקי.
פרדוכס: ככל שלאדם מוניטין עשיר
יותר כאיש העולם התחתון, כך עולה
יוקרתו בעיני הפונים לחברות־הגבייה,
שכן תיקוותם היא שיוכל להשיב את

כספם מהר יותר. האמצעי במיקרה זה
אינו העיקר. די אם יפנה גברתן בעל־גוף
לחייב ויציג לפניו את שמו של
העומד בראש חברת־הגבייה, כדי לשכנעו
שמוטב לו לשלם את חובו. ול־חברת־הגבייה
של האחים אלפרון נוצר
שם מיוחד בתחום זה.
כל הדרכים כשרות, כל עוד נמנעים
מהסתבכות עם החוק, ומישרדי־הגבייה
יודעים היטב מהו החוק. גם כשאנשי
חברות־גבייה מסויימות עוברים על
החוק, מעטים פונים למישטרה ומתלוננים.
הבושה המתלווה להיותם חייבים,
הרצון להגן על מישפחתם, הפחד מגב־רתני־גבייה,
מותירים את מי שנפגעו
חסרי־הגנה. הם נתונים לחסדי הגובים,
שאינם ידועים דווקא בטוב־ליבם, שכן
חברות־הגבייה גובות עבור השרות שהן
מעניקות 20 אחוזים מגובה החוב, ולעיתים
אף 30ו־ 40 אחוזים.
זהו שוק פרוץ, ללא פיקוח של מיש־

שתי אפשרויות לחיסול

התופעה.
האחת: לאסור כליל עבודתם של
חברות־גבייה פרטיות, ולתגבר את מע־רך־העובדים
ושיטות־העבודה של
לישכות ההוצאה־לפועל. הצעה זו קשה
ליישום, מטעמי תקציב ויעילות.
האחרת: להסדיר את עבודת חברות־הגבייה
והגובים באמצעות חוק.
קיים כיום חוק המסדיר את עבודת
החוקרים הפרטיים, ובו גם סעיפים
המסדירים את מעמד חברות־השמירה.
הכנסת חברות־הגבייה תחת קורת־גג
של חוק זה דורשת תיקון החוק הקיים,
על־ידי חיוב הגובים בקבלת רישיון
ופיקוח.
עד אז יהיה תחום־הגבייה בבחינת
פירצה הקוראת לפושע. יותר איומים,
יותר סחיטה באמצעות לחץ פיסי ונפשי.
דוברת
מישרד־המישפטים, אתי
אשד :״אכיפת פיסקי־הדין היא תפקיד
ההוצאה־לפועל ומישטרת־ישראל, והם
בלבד אחראים לנושא. מישרד־המיש־פטים
שולל כל גישה המציעה להעביר
את הנושא לחברות פרטיות. אין צורך
לטפח תופעה זו, אלא לשפר את
מיסגרות האכיפה הממלכתיות ״.כך
הגיבה לפני חצי שנה. אלא שהמצב לא
השתפר, כי אם החמיר.

יוסי עידדדד ₪

אמץ בחסותם של עבריינים אלה.
בץ השאר הצטיץ היימן כשיחזור פשעים, ולא אחת צולם על* ״
ידי צלמי ״העולם הזה״ בשיחזורים רציניים, וגם היתוליים. כמה 1
מתצלומיס אלה, שבהם מתבטא גם חוש-ההומור שלו,

מתסרסמים בעמוד זד-
עם היווסד הצהרון ״חדשות״ עבר היימן לעיתון זה, ושם מילא
את אותו התפקיד.

יוסי היימו
שיחזור

שיחדור: וזיימן מג*7ה אדו העקבוח

א שר וטל _ -
(המשך מעמוד )9
לאשר רכוש גדול ככל האפשר ,״כדי
שיהיה לו במה להתחיל, כשהוא ייצא
מהכלא.״
אשר, באבירות (סל מפסידנים, ובעידודה
של טליה, רצה לתת לדליה
כמה שיותר. לבסוף ויתר על דירתם
בשיכון־בבלי, והעניק לה סכום חודשי
קבוע. דליה קיבלה גם את כל כספי־הפיצויים
של אשר מההסתדרות, אם
וכאשר יקבל אותם.
בינואר 1979 התגרשו בני־הזוג ידלל.
באוגוסט התחתנו בני הזוג ידליך
לי מי. ידלץ הוא שביקש להחיש את
הטכס .״אני יודע שטליה היא אשה נהדרת,
ואני גם יודע שהיא אוהבת אותי,
אבל מי יודע מה יכול לקרות במשך
שנתיים, עד שאשתחרר?״ אמר לאחד
ממבקריו.
החתונה נערכה בנווה־אביבים, בביתה
של מיכל שטרום, אחותה של טליה.
בצהריים, כשטליה נסעה לכלא־רמלה
כדי להביא את ידלין אל בית־אחותה,
היא היתה נרגשת מאוד. ער־כדי־כך
שהתנגשה בשתי מכוניות נוסעות. בנס
לא נפגע איש. שלוש המכוניות ניזוקו.
לי מי עברה למכונית אחרת. כעבור
שעה ניצבה מתחת לחופה. קומץ אורחים,
כיבוד צנוע, הרב איסר פרנקל
השיא את השניים. עד לחצות הלילה
ישבו בדירה ושוחחו. כך הסתיימה פר־שת־האהבים
הסודית המפורסמת ביותר
במדינה.

הרבנים ציוו על זוג זה:

^ ירד לטימיון
*** נתיים אחר־כד השתחרר יד־לין
מהכלא. השניים, ועימם גיורא,
בנה של ליבני, נסעו לארצות־הב־דית.
לי מי ילדה את הילה, ודומה היה
כי החיים שוב מאירים פנים לזוג הזה.
אולם מי שמקורבים לבני־הזוג הבינו
כי במוקדם או במאוחר תרצה ליבני
להיפרד מידלץ .״החיים אינם מחמיאים
למי שישב בכלא שלוש וחצי שנים
וירד אל בור־תחתיות אחרי שהיה בצמרת,״
אמר קרוב־מישפחה.
״אולם הקש ששבר את גב הגמל היה
עיסוקיו של ידלין כמשקיע בבורסה.
הוא הסתבך כמה וכמה פעמים במי״
שפטים ובתביעות, ובכלל, כל התחום
הזה לא מצא חן בעיני טליה.״
הישראלים בניו־יורק, שזכרו לידלין
את חסר־נעוריו, מסרו לידיו סכומי־עתק
כדי שישקיע אותם למענם. לעיתים
קרובות הפסיד ידלין כספים רבים.
שני סיפורים כאלה התפרסמו. האחד
היה סיפורם האומלל של זוג־יהלו־מנים.
הם נתנו לידלין 25 אלף דו־לארים,
כדי שיקנה סחורות. ידלץ הפסיד
את הכסף. היהלומן לא הבין את
הרמז. הוא שוב נתן לידלין אלפי דו־לאריס.
ידלין השקיעם בזהב. העיסקה
נכשלה.
בפעם השלישית שילשלו היהלומנים
60 אלף דולארים לידיו של ידלין,
שהבטיח כי ישקיע את הכסף בבורסה.
גם הכסף הזה ירד לטימיון.
האשה התגרשה מבעלה. היהלומן
גייס ידיד וביקשו שינסה להוציא מיד-
לין את כספו. לידלין לא היה כסף.
תמורת הכסף האבוד נתן לידיד מידע
רב על אנשי־מפתח בכלכלה הישראלית.
היה
הסיפור של זיווה בן־ראובן, שדרשה
את הרווחים שהניב כספה. בתביעה
מישפטית טענה בן־ראובן כי ליבני
שותפה לעסקיו של ידלין ולכן היא
דורשת ממנה, כמו מידלין, את כספה.
תביעה זו הסבה לליבני צער ובושה.
היא נטשה את ידלין ושבה לארץ עם
בתה התינוקת ועם בנה.
ידלין 65 בנידיורק, מנהל מלון
קטן, חי בצימצום. ליבני ,45 ,גרה בר־מת־אביב,
ביחד עם בתה בת ה־ 5ובנה
בן ה־ ,20 עובדת במישרד־הביטחון
כסגנית־פרקליט־המישרד.
אחת לכמה חודשים מגיח ידלין
לארץ, מבקר את בתו ושב לאלמוניות
ניו־יורקית.
בהסכם־הגירושין נקבע כי ידלין
רשאי לבקר את כתו בכל עת שיחפוץ.
גם דמי מזונות יתן לילדה.
״ומלבד זה לא יתן לטליה כלום. אין
לו דבר לתת לה,״ אומר קרוב־מישפחה.

אשר חזר עירום, הבטתי בו
מן המיטה. היה בגופו כיעור
נדיר, שובה״לב.
״ייתכן שבאותו רגע נזרע בי שי־געון־הצילום.
הוא השתרע לידי ונגע
בי בערגה, ברוד אין־סוף, וביקש לרעת
מה אני אוהבת. הכל הפך פתוח, מתוק
ומרגש. אחר־כך הרקתי אותו אל תוכי
והוא התפוצץ מבפנים, כאילו הכל
חיכה בו לרגע הזה.״״
כך׳נפתח מאמר בידיעות אחרונות
לפני חודשיים, שתיאר — שומו שמיים
— מצב שבו עזב גבר נשוי את
אשתו וילדו בן וד , 12 ועבר להתגורר
עם ״האשה האחרת״.
הגיבורים בסיפור זה הם הסופר־סו־כן־ביטוח
אמנון ז׳קונט והפסיכולוגית
ורדה רזיאל־ויזלטיר, שאף הנציחה
חלק מחוויותיה באותה פרשה בספר
המכונה ׳ 0׳ הפקר.
רזיאל־ויזלטיר החליטה לשתף את
האומה באירועים. יש המעדיפים שאירועים
כאלה יישארו בארבע עיניים
ואוזניים, והמתחלחלים מכל פירסום
׳ ברבים.
היא כתבה את הספר כאשר נפרדה
י ממאהבה, והוא ניסה לשקם את חייו עם
אשתו. סוף טוב הכל טוב — ז׳קונט שב
:לזרועותיה של אהובתו, רזיאל. הספר,
המתעד את אשר הרגישה, יצא לאור,
והכתבה שהיתה אמורה לדחוף את
ן מכירת הספר לא איחרה לבוא.
אסור 1להיפגש!

0תגובת הרבנים לא איחרה
לבוא: הרכב רבני, בראשות חיים

צימבליסס — רב הידוע כ״חותך״
לכאן או לכאן — אסר על רזיאל
וז׳קונט, המתגוררים כיום ביחד, לעשות
זאת. כבוד בית־הדין הרבני אסר
על השניים אף להיפגש.
הבקשה הוגשה על־ידי אשתו של
ז׳קונט, המנהלת נגדו מאבק־גירושין.
האם יש ״שיניים״ להחלטות הרבנים ב־
?1989 איך מוצאים מוצא מסיטואציה,

הייתי כבר עמוק בתוך הסיפור עם
אמנון. גזרתי ומיסגרתי את זה. נדמה
לי שזה כבר הצהיב. אפילו לא טרחתי
לבדוק מה עלה בגורלם של בני־הזוג.
לא האמנתי, בחלומותי המבעיתים ביותר,
שאני אככב בסיפור שכזה!״
אבל ורדה ואמנון כיכבו בכתבה
שהיוותה שיחת־היום לפני כמה שבועות.
רבים הרימו גבה לנוכח הכותרות

״שלחתי את ידי אל הפרח
הענוג השמוט בין רגליו,
חפנתי אותו ...אז הוא בכה...״
שהפכה לשיגרתית בקרב שכבות מסד
יימות בחברה הישראלית העכשווית?
ורדה ויזלטיר־רזיאל :״אני זוכרת
את היום שבו יצא הצו בהא הידיעה.
איך אני יכולה לשכוח! זה נודע לי
בצורה מצחיקה, אבל אל תפרטי. רק
תכתבי שפגשתי את עורך־הדין של
אמנון באקראי, ברחוב, והוא שאל אותי
— את כבר יודעת?
״אפילו לא נבהלתי, אבל כמה הופתעתי!
לא האמנתי שבמדינת־ישראל
ב־ 1989 זה יכול לקרות, ועוד לי!
״אני זוכרת שראיתי לפני שנה
ידיעה דומה בעיתון על מיקרה אחר.

הנועזות, שעיטרו את הכתבה, ולנוכח
הצורך הבלתי־מובן של הגיבורים
לחשוף ברבים מה שלא נועד לחשיפה:
״שכבנו עירומים במיטה לאחר מגע
חפוז, טורפני, לא־מספק, מחפשים גשר
של מילים. ואז שלחתי ידי אל הפרח
הענוג, אותו יצור קטיפתי חי ורוטט,
הצעצוע המונח השמוט בין רגליו,
חפנתי אותו, מערה את כל הרוך והחשק
של נשמתי. ואז הוא בכה, אמר שחייו
אינם חיים בלעדי כך צוטט
בכתבה מתוך הספר החדש, הבדיוני
כביכול, אשר נקשר בכתבה למה שקרה
בין בני־הזוג ז׳קונט־רזיאל.

פסק־הדין הרבני היה קיצוני כל־כך
מפני שהתבסס על תיאורים אלה בכתבה
על הרומאן בין השניים.
הפסיכולוגית, שמאמריה מעידים
על מוח חריף, נשמעה די חוששת, מתוחה
מההתפתחויות האחרונות. משאמרתי
לה שגם אני, שאינני מצויה ברזי
ההלכה, לא ירדתי לפשר האקסהי־ביציוניזם
שלה, התחילה להתגונן^ :
״אמנון ואני עשינו ראיון מאוד סולידי
לפני כמה שבועות. לא השמצנו איש.
הקפדנו על כך, הדגשנו איך שהסיפור
בינינו נולד כל־כך יפה, מכתיבת ספר
ביחד.
״מה עשו בעיתון הזה? הדביקו למה
שאמרנו קיטעי־סכס, השתמשו בכותרות
שלא אנחנו אמרנו אותן. נכח —
אלה הן כותרות נורא זועקות וקצת
גסות. סילפו הכל!
״הלך בית־הדין הרבני והסיק מסקנות,
כאילו אנחנו אמרנו כל מה שנכתב
שם על עצמנו, והוציא צו. אמנון ואני
נענשים על משהו שלא אנחנו אחראים

״בצו כתוב שבכתבה פירסמו בני־הזוג
תיאורים מתוך חדר־המיטות.
אנחנו לא דיברנו עם שום עיתונאי על
מה שמתרחש בחדר־המיטה שלנו, ובוודאי
לא עם העיתונאי האחראי לכתבה
הזאת! בכתבה פשוט מצוטטים
קטעים מתוך הספר החדש שלי.
״בספר יש אלמנט חזק מאוד של
בדיה. למשל, כתוב שם שלגיבורה
היתה חווייה לסבית. נכון הוא שהגיבורה
היא פסיכולוגית, כמוני. ונכון
שיש בספר יסודות דומים לסיפור שלי
עם אמנון. אבל לי לא היתה מעולם

חווייה לסבית! בספר כתוב שאין כל
קשר בין המסופר לבין המציאות!
״גם כל הדימוי הזה של אשה, הלוקחת
גבר ממישהי אחרת ...נו, באמת!
— נדהמתי מכך! אמנון עזב את ביתו
בספטמבר 1985 וגר, במשך שנה,
בדירת־חדר בחולון. הוא הביא לשם את
הילד, ונזהר מלהפגיש אותי איתו, כדי
שלא להביך. הוא עבר לגור איתי רק
אחרי שאשתו התחילה להטריד אותי
בטלפונים, ובכל מיני שיטות — שערותייך
יסמרו אס תשמעי עליהן, אין
לך מושג!
״קיבלתי חרפות בטלפון, איומים.
הופצו רכילויות. יש לי עדויות, הקלטות.
״אחרי
שישה שבועות כאלה נאל־
— צתי להתלונן במישטרה. יש שם תיק.
ביטלתי את התלונה רק אחרי שאושפזה
בבית־חולים. נאלצתי לסדר מענה
אוטומטי, כל מיני סידורים, אל
תשאלי.
״אחרי כל זאת עוד הגיע, בשבוע
שעבר, הצו. הזדעזעתי מכך שאשה
מבקשת צו כזה, שלוש וחצי שנים אחרי
שבעלה עזב את הבית! עכשיו היא
מנסה להחזיר אותו הביתה? הוא בחיים
לא יחזור אליה!
״בשביל מה כל זה טוב? מה היא
מנסה, להפריע לנו? שתחיה את חייה,
ותיתן לנו לחיות!
״מה, בסך הכל, הוא עשה לה? אז לא

הסתדר להם, הם לא מתאימים זה לזה,
שתיתן לו לחיות! הרי גבר לא קם ועוזב
וילה וילד שהוא כל־כך אוהב, אלא אם
הגיעו מים עד נפש, אלא אם הוא לא
יכול יותר! אמנון גידל את הילד שנה
שלמה, כשאשתו לא יכולה היתה לעשות
זאת. שתעזוב אותנו, ושתפסיק
להטריד!״

״אגחגו
אופלים ביחד!״

יי־י

^ טרדות, יאמר כל פסיכולוג
1 1מתחיל, מפסיקות כשאין תגובה,

כשיש התעלמות מוחלטת. קשה להגדיר
את הפירסום הפרובוקטיבי בעיתון
כ״אין תגובה״ .שאלתי את ורדה, אשה
פיקחית הנשמעת כהגיונית למדי,
מדוע לא התאפקה והמתינה בפירסום
סיפרה החושפני עד שהגבר שלה יזכה
בגט המיוחל.
״את יודעת משהו? עכשיו תפסת
אותי בלי תשובה, פשוט אין לי תשובה
בשבילך!
״אמנון פשוט לא האמין שהוא לא
יקבל גט. איזו אשה תרצה לכפות

ת דפנה ברק

עצמה, בכאלה אמצעים, על גבר שלא
רוצה בה? אה? היחסים שם היו גרועים
בלי כל קשר אלי!
״כן, כן, בהחלט, ברור שהכיר אותי
לפני שעזב את הבית, אבל שלא ינסו
לצייר לי תמונה שעל פיה הכל היה
מושלם עד שהכיר אותי. פשוט לא הי־תה
התאמה, לא הסתדר. מה רוצים
ממנו, שיהיה אומלל כל חייו? שלא
יבנה חיים חדשים?״
הרבנים פסקו מה שפסקו, אך אין
זאת אומרת שהם סבורים שעל ז׳קונט
להיות אומלל, במשך כל חייו, בגלל
בחירה מוטעית, חוסר שיקול־דעת רגעי
או לחצים אחרים, שגרמו לו לשאת
אשה. זוהי פשוט החלטת״ביניים, במים־
גרת מאבק־הגירושין בינו לבין אשתו.
שאלתי את בני־הזוג האסורים זה על
זה, לפי שעה, ולפי דעתו של הרב צימ״
בליסט, מה קורה בינתיים.
ורדה ניסתה להישמע עליזה, כשאמרה
:״הנה, בזמן שאנחנו משוחחים אי־תך,
אנחנו יושבים ואוכלים להנאתנו
ארוחת־צהריים. כן, ביחד. זה שהחו־מייניזם
משתולל לאור השמש אינו
אומר עדיין מאומה לגבינו.״
אחרי כמה שעות נשמעה מתוחה יותר
:״אני לא רוצה להרגיז את הרבנים.
חשבתי שבישראל יכולים לקרות המון
דברים מטורפים, אבל לא שיערתי

לעצמי שיאסרו על אדם לחיות בביתו
שלו. הרי זוהי כתובתו של אמנון! כך
רשום במישרד־הפנים ובכל מקום.
״מה רוצים ממנו? אנחנו מגישים
בג״ץ(ראה מסנרת) .לא, לא חשבנו מה
יהיה אם הבג״ץ ייכשל, זה לא נראה לי
מציאותי...״
כאן איבדה הפסיכולוגית מעט משלוותה
ומביטחונה, וניסתה לתחקר אותי,
לאורך ולרוחב, איך מעריך פרקליטו
של אמנון את הסיכויים .״נורא רציתי
לכתוב מיכתב לרבנים,״ המשיכה,
״ולשאול אותם :״איך אתם מעזים?! ועוד
על סמך איזו כתבה לא־מדוייקת,
מטעה!
״ברור שהכתבה עשתה לי נזק. במובנים
רבים, לא רק במובן המישפטי. מה
לעשות שיש בי אלמנט של חשיפה?
אבל זהו רק ספר! עם הספר אני מרגישה
נהדר, אבל הרגשתי מופתעת מהכותרות
הוולגריות שקישטו את הכתבה,
מהציטוטים המטעים. נכון, לספר יש
טון של וידוי, והוא נכתב בשעת מש

| שבירה
^ מחרת טילפנה אלי ורדה
/ונשמעה כל־כך מתוחה שהכניסה
אותי למתח :״לא ישנתי כל הלילה,״
התוודתה ,״אני מודאגת מהכתבה (ב־השלם
הזה) .אחרי שנכוויתי פעם אחת
ונגרם לי נזק שכזה...״
אחר־כך ביקשה כמה בקשות, ונשמעה
כל־כך שבירה, כל־כך רחוקה מ־
״האשה האחרת״ המתוחכמת, המפורסמת,
הקארייריסטית, שגברים מתמוטטים
לרגליה, כל־כך שונה וערינה מה־אשה
שאמרה, רק לפני כמה שבועות,
בסוף הכתבה המפורסמת :״אהבתי את
הקטע שהיא (הגיבורה) אומרת לו, שהיא
רוצה לזיין לו את החיים. אני מזדהה
עם זה!״
מובן שנעניתי לבקשותיה, והשמטתי
כמה פרטים.

רץ עבר לפיקנטריה ה עסיסי ת שבסיפורם של בני-
1*4הזוג רזיאל־ז׳קונט, מעלה צו בית־הדין הרבני שזב
את הפער שבין החיים היומיומיים, המודרניים, במדינת־ישראל
של 1989 לבין כפיפותם של חיי׳־האישות למערכת
בתי-הדין הרבניים. אמות־המידה שלהם מולידות, לעי תים,
אבסורד, כמו הצו שניתן השבוע, ה מנס ה להכתיב
לאד ם עם מי להיפגש והיכן להתגורר.
הרב שלמה דיכובסקי, שהתמנה באחרונה כדיין בבי ת-
הדין הרבני הגדול בירושלים, הדגיש בהרצאה לפני עורכי-
דין בדרום־הארץ פער מהותי זה :״רוב הדיינים בבתי-
הדין הרבניים בארץ מ תיי חסים לבתי־המישפט האזרחיים
של המדינה כאל ערכאות של גויים, בעיקבות מה שפסק
בזמנו החזון־איש.״ הרב הודה בכך שהמערכת הנוכחית
של השיפוט בענייני המעמד האישי נגועה בליקויים רבים,
הקשורים בריב־הסטכויות בין בתי־הדין הרבניים ובתי-
המישפט האזרחיים. הוא הציע להקים ועדה משותפת
לדייני בתי-הדין הרבני הגדול זלשופטי בית״המישפט
העליון, כדי לבחון א ת סמכות־ה שיפוט הכפולה ולמצוא
דרכים לפתור א ת הבעייה.
בינתיים נוצרים אבסורדים, כמו סיפור זה. ביקשתי
לבדוק א ת המצב, עם המישפטן מיכאל תאוסיג, מומחה
לענייני-אישות, המייצג א ת אמנון ז׳קונט:

• האם זהו צו חריג?

ישנם בתי־דין רבניים, המהססים לאסור מיפגשים כאלה.
בראש ההרכב עומד הדיין חיים צימכליסט (הריין במיקרה זה),
הידוע בכך שהוא סובל מעודף החלטיות. זה גם לרעה וגם לטובה.
אמנון ואשתו נמצאים בהליכי גירושין. הם פרודים. כל הסיפור
הזה הוא מאבק של כוחות, מי ינצח, מי יקדים

הפאראדובס כאן הוא שבדרך־בלל נוהג הגבר
להקדים ולפנות לבית-הדין הרבני, בעוד האשה מנסה
להקדים אותו ולהעביר את הדיון לבית-הדין המחוזי.
הפעם דווקא בית-הדין הרבני ״הבנים״ לגבר!

נכון, בדרך־כלל עדיף לגבר שהדיון יתנהל בבית־הדין הרבני.
הפעם זה נראה באמת כבומראנג, אבל חכי

מה קורה הלבה למעשה? ניתן לאכוף צו מוזר
שבזה?
אס אני מנסה לשחזר תקדימים, רוב הצווים החריגים האלה היו
צווי־ביניים. בדדר״כלל, אלה הם צווים שהם חלק ממאבק־הגירושין
בין הגבר והאשה. על פי רוב, הם מגיעים לפשרה.
הרי מה מתרחש במיקרי גירושין? בני־הזוג מסתובבים, מסתובבים,
מקנטרים זה את זה, מטרידים זה את זה, עד שהם
מתפשרים.

• ולפני הפשרה המיוחלת, מה יקרה לוורדה ולאמנון?
בינתיים
קיימת הסכמה שבשתיקה עם עורך־הדין קניד (פרקליט
אשתו של ז׳קונט) שהם לא מפעילים את הצו. ישנן שתי

ורדה ויזלטיר-רזיאל
״אבל ל׳ לא ה־תה משלם חודיה לסבית!־

• בל פרקליט מתחיל היה מייעץ לבני־זוג, במצבם
של ורדה ואמנון, שלא לפרסם את דבר הרומאן
ביניהם, עד שאמנון יזבה בגט. הפירסום בעניינם
הזיק?
עקרונית את צודקת, אבל אמנון לא עזב את הבית הישר
לביתה של ורדה. היתה לו תחנת״ביניים — רירה שכורה. הוא
אמנם הכיר את ורדה קודם־לכן, אבל רק אחר־כך עבר לגור איתה.
בין בני־הזוג ז׳קונט היו בעיות לרוב, ללא שום קשר לאהבתו
אליה.
באשר לעניין העקרוני, מאוד התקוממתי נגר הכתבה בידיעות
אוזרשת. נוצר גם רושם, כאילו ורדה לקחה גבר מאשה אחרת. זהו
רושם מטעה!

• זכור לך מיקרה שבו היו לצו בזה ״שיניים״?

היה לי מיקרה שבו הוצאתי צו, שאסר על אשה להכניס גבר
מסויים הביתה. היא עברה על הצו והבאנו מישטרה. אבל זה היה
מיקרה שונה לחלוטין: הדירה היתה שייכת לבעל, שבשמו השגתי
את הצו. היתה כאן בעיית רכוש. גבר זר הסתובב בתוך רכושו, וזה
פגע בו.

• צפית־ מראש לבעיות, אחרי פידסום הכתבה
בעניין מרשך?

דרכים לאכוף צו כזה: על-ידי פנייה למישטרת־ישראל ולפי
פקודת ביזיון בית־המישפט. בא־כוחה של האשה (של ז׳קונט)
הצהיר שעל כך הם מתכוונים ללכת, אם וכאשר. עניין זה כרוך
בקנס או במאסר.

• צו כזה, ותגובת הנוגעים בדבר, משפיעים על
הליך הגירושין?

בדרך־כלל, צו כזה הוא חלק מהליך־הגירושין. הבקשה לצו זה
נועדה לקנטר. היא באה מאת אשה מיסכנה, שהחליטה להטריד
ולהפריע בכל השיטות בעולם. הבקשה מופנית, על פי רוב, לאותו
בית־הדין הדן בגירושין. בית־הדין עלול אמר לגבר :״עזוב את
אהבתך, ואם לא — אנחנו נסיק מסקנות.״
כלומר: תשלם מזונות גבוהים יותר, או תפסיד רכוש רב יותר
לטובת האשה.
בבית־הדץ הרבני, שגזר צו זה, ישנה תביעת־גירושין מצד
אמנון ותביעה תמוהה לשלום־בית מצד האשה. יש לנו תמונות
של אמנון כשהוא שרוט על־ידי אשתו, אשה שהתרועעה עם
גברים אחרים.

• נו באמת, זוהי טענה מקובלת במיקרים כאלה...
כז, זוהי טענה מקובלת מאוד.

• איזו סמכות היקנה המחוקק לבתי-הדין הרבניים?
זהו,
זאת השאלה! המחוקק נתן לבתי־הדין הרבניים לדון
בענייני־אישות, כמו מזונות, חלוקת־רכוש, סידורים לגבי ילדים
של מי תו ג מתגרשים. אבל מי שמם ממונים על המוסת

לא הייתי שבע־נחת, בלשון המעטה, מהפירסום. הכתבה לא
תיארה את המציאות. תרגישי שהיה מדובר בזוג בעייתי לפני
שהופיעה אשה אחרת.

• מה הלאה?
אני מגיש עתירה לבג״ץ, שתבקש לקבוע שהצו מבוטל. שהצו
ניתן בחוסר־סמכות.
העתירה תוגש השבוע.

• מה יקרה אם תפסיד בבג״ץ?
תמיד ישנה האפשרות שאפסיד. אבל על פי התקדימים, אין זה
סביר, ולכן אל לבני־הזוג לדאוג.

• הצו הזה עלול להזיק לבני-הזוג להינשא, אחרי
שאמנון יזכה בתואר ״גרוש״?
מה, לא שמעת על ההפלייה בין גבר לאשה? ברצינות! גבר —
אם הוא קיים יחסים עם מישהי בעוד שהוא נשוי — שיבושם לו,
העיקר ההנאה, הוא יכול להתחתן איתה. לעומת זאת, אם אשה
נשואה קיימה יחסים עם זר ולוא פעם אחת — היא אסורה לבעלה
ולבועלה.

• מה מסתתר מאחורי שלל הפיקנטריה הזאת?
זהו רק מישחק טקטי, שמטרתו להשיג יותר אמצעים חומריים
במיסגרת מאבק־גירושין. זוהי מילחמת־עצבים, מי יישבר ראשון.
הגברת השלימה מזמן עם אובדן הבעל. הוא לא רוצה אותה, מה
אפשר לעשות! הבעייה היא של חלוקת־רכוש, עם סממנים מוכרים
של נקמה. היא יודעת שהוא לא יחזור אליה, וסתם נהנית מזה
שהיא מקלקלת לאחרת. בעצם, היא מקלקלת לו, מתנקמת בו!
אלה הם מרכיבים שכיחים במישפטי־גירושין. אלה הם חוקי־המישחק.

אלברטו 1ע רו ת־ ה ליוו
לכיסא. ובשביל שמיר זה שווה כל הכטף שנשאר
בקופה המדולדלת, גם על־חשבון ערי הפיתוח.

• תיזכורת נוספת
לשומרון והחבר ה
למי ששכח או מנסה בעקשנות לשכוח, הזכיר לנו
בשבוע שעבר עבדאללה חורני, חבר הוועד־הפועל של
אש״ף, באומרו :״נמשיך במאבק המזויין נגד ישראל,
אף א ם זה יעורר ספק בארצות־הברית על כוונותינו
האמיתיות״.
מעניין איך ייצא עכשיו שומרון, מטהר־אש״ף, מענ יין
ה״מזוייף הזה, אולי יהיה לו פירוש עברי אחר.

• חריכה נכונה
השינוי במדיניות צה׳׳ל ב שטחים שמון בכביש ה מוביל
מקלקיליה לכוכב־יאיר. ישוב
,והיושב על הקו הירוק בצי רו
הנכון, בגבול האינתיפאדה. מיקומו, כמה עשרות
מטרים מערבה, מזכה אותו, בלשון היהודים, בכינוי
המהוגן ״ישוב״ ,ולא ״התנחלות ברברית״ .הדבר אינו
מקנה לו חטינות אצל השכנים הערביים, שאינם זוכ רים
במדוייק א ת תוואי הגבול הישן.
בקבוק־התבערה שנזרק באחרונה לעבר רכב מה יישוב
עשוי לפקוח את עיניהם של מעצבי המדיניות
הצה״לית. לא ייתכן כי ריכבה של אשת תושב, או
ריכבו של תושב יהיו צפויים לבקבוקי״תבערה כאשר

ברק

קיסינג׳ר

צורך

ש1פינ1

פורמה

• אח׳ צבוע׳ התהילה
עורך־דין שיפטר, מחבר הדוח המפורסם, הו א הי הודון
העכשווי של המימשל בארצות־הברית. אבל
בהחלט לא בפורמה של הנרי קיסינגיר ולא בנחישות
של דב זקהיים, אל א רק יהודון כנוע ושפל־רוח, שמכר
את נישמתו והראה לכולם שהוא לא יעשה לנו פרו טקציה.
לשם
כך הוא המציא לנו את תאוריית־המוסר
ה״חדשנית״ לישראלים בלבד -״הסטנדרטים הכפולים״
,ובמילים פשוטות: א ת אחיו היהודים בישראל
בוחנים בקריטריונים חמורים של תורת־מוסר אל־אנושית,
ואילו א ת מעשי שאר אומות העולם, כמו של
״אחיו״ האמריקאיים ובעלי־בריתם, בוחנים בסטנדר טים
נמוכים יותר של מוסר, א ם בכלל.
כנראה בכל דור יהיה יהודון שכזה. אך הפעם ח ס רה
לי יותר דווקא הביקורת האנאליטית ה״ישנה״ של
האינטליגנציה הישראלית, המומחית לתורות מוסר,
מקאנט ומיל ועד שולה ושריד, שלא זעקה את זעקתה
האקדמית -שלא תיתכן שום תורת־מוסר בעלת ס טנדרטים
כפולים.
זוהי סתירה לעצם המושג הפילוסופי ״מוסר״.
ואתם שתקתם א ת שתיקת מדע האמת הצרופה.
ואתם צעקתם את צעקתכם הפוליטית. הסו, צבועי־המוסר!

#חפוז
ויקר
מרנין לראות איך שימעון פרס שקוע עד מעמקי
צוואר בניבכי חשבונות-האוצר, עד כי החליט לשלוח
את פודלו הנאמן, יוסי ביילין, להידחק בפרוטקציה
לאחד הערבים הפנויים של פייצל אל-חוטייני.
עד להקמתה של ממ שלת-האחדות האחרונה, ותג־ח
ת ת ידיו החמדניות של שימון המשמן על אוצר-
המדינה, היינו רגילים לחזות בפרצופו המחייך של
פרט מעל לכל כותרת המבשרת על פגישה ישראלית
עם לקוחות ערביים. היו אלה ימיו הטובים של השר
המעופף, שלוח״פגישותיו הצפוף היווה חומר לימוד״
חובה לכל נערת״טלפון, המעוניינת לתרגל איך לע שות
א ת זה חפוז ויקר.
היום, מותר לנחש, מחכך ראש-ממשלתנו יצחק
שמיר א ת ידיו בהנאה, ולוא רק למראה ניקמתו המ תוקה,
שפורסמה בכותרת הראשית בידיעות אחרו נות,
המצטטת א ת פרס האומר :״כשאתפנה מענייני-
המשק, אפגש גם אני עם פלסטינים״.
מסתבר שרק הקיסר הגדול הצליח לקשור א ת פרס

אם יש מי שעשו א ת הצעד הראשון לקראת מיל״
חמת-אחים במדינת־ישראל, היו אלה אנשי הקיבוץ
הארצי, שנפגשו בשבוע שעבר עם אלופם, עמרם
מיצנע, והסיתו בשינאת״אחים תהומית נגד ציבור
המתיישבים ביהודה ושומרון.
כמי שבקיאים במילחמות־אחים מעברם הפילוגי
בקיבוצים, מנסים אנשי״הקיבוץ הארצי לפלג את
העם לשתי תנועות־התיישבות, שלא יכולות לחיות
ביחד.
נקווה רק שחברי״הקיבוץ יזכרו שהטתה כזו, בת קופה
שבל עם ישראל נושא בנטל הכלכלי והביטחוני

אחריות

הם נוטעים לעשות ״שופינג״ בכפר״סבא. הרי כוכב-
יאיר זה לא התנחלות, והדם, שחט-וחלילה עלול
להישפך, הוא לא ד ם של מתנחלים.
נראה שרק כאשר ייחרך ״היהודי הנכון״ נגלה שב עצם
יש פיתרון צבאי לאינתיפאדה.

• מסורת של פלגנות

(המשך נועמוד )21
בחורות ממישרדים. היתה אחת, עדי,
שהיתה סטודנטית־למישפטים, והתקרבנו.
היא אפילו גרה אצלי איזו
תקופה. ראיתי שבעלי־המישרדים מנצלים
בחורות ומורידים אותן לזנות. היה
גם כתוב בעיתון, לא מזמן, על מישרד
בירושלים, שמעסיק נערות בגיל
14־ . 15 צריך לחסל את המישרדים
הללו.
נרקיס השתנתה לגמרי אחרי שביקשתי
ממנה להתרחץ. פתאום היא
ביקשה ללכת לשרותים. היא התלבשה
ושמה עליה את כל הציוד, כולל חגורה
וארנק. הרגשתי שהיא תברח לי והרי
שילמתי לה 350ש״ח.
הייתי ערום. לבשתי תחתונים, והראיתי
לה היכן השרותים. חיכיתי ליד
הדלת. הרי היא עוד חייבת לי שעתיים
וחצי!
כשהיא יצאה, היא הלכה לכיוון
היציאה מהמלון. שאלתי אותה ״מה
זה?״ והיא התחילה לצעוק :״אונס! מיש־טרה!״

עור לא ידעתי שהיא גנבה לי
כסף. ניסיתי לעצור. אותה, נפל לה
המעיל והיא ברחה.
צילצלתי למישרד. בעל־המישרד
אמר לי שישלח לי מישהי אחרת תוך
שעה. חיכיתי. לא שלח. טילפנתי שוב
פעם, אבל הוא ניתק לי. ראיתי שהוא
עושה ממני צחוק. בארבע שנים האח־

בעל־המישרד הבטיח לטלפן אלי,
ואני הלכתי. במשך שבועיים הוא לא
צילצל אלי. באתי אליו בערב, והוא לא
פתח את הדלת. רציתי שהוא יתן את
הכסף למישהו, שימסור אותו לי. לא
רציתי להסתבך איתו. הוא אמר לי
שהוא מוכן לשלם לי רק 100ש׳ ת חה
הרגיז אותי. חזרתי למישרד, לקחתי
טלפונים ועוד דברים מהמישרד. אני
מודה שעשיתי זאת כדי שלא תהיה
להם עבודה ולא ירוויחו. לקחתי יומנים
שלו, ואמרתי לו שאם הוא רוצה אותם
בחזרה שיחזיר לי את הכסף שהבחורה
גנבה ממני.
אני בחיים שלי לא הייתי עושה שום
דבר שאגיע לבית״סוהר. כשהייתי
צעיר עבדתי בספסרות־כרטיסים, נתפסתי
וישבתי שישה חודשים. אני בחיים
לא אעשה עבירה של בית־סוהר. יותר
טוב עם נחשים בבית מאשר בכלא.
אמרתי למנהל־המישרד שנלך ל־בית־מישפט
לתביעות קטנות בטלוויזיה.
שם השופט יחליט, ואני אקבל את
קביעתו. אמרתי לו שזה יעשה לו
פירסום וכדאי לו, אבל הוא לא הסכים.

\יי £אקדחי-
צעצוע
^ בענו עוד פגישה בקפה דיצה
\ /בפרישמן. איחרתי לפגישה. באתי

של קיבוציהם, יכולה להפוך במהרה לחרב-פיפיות.
ודי לחכימא ברמיזא.

#סרבנותו אומנותו
לאור הצהרות שולמית אלוני על תמיכתה והזר־הותה
עם הסרבנות, והתפתחות הוויכוח בר״ץ על נושא
זה, נזכרתי בהרצאה ששמעתי מפי ח״כ דדי צוקר, ולא
יכולתי שלא להסכים עימו, אז כמו היום, במה שנוגע
לפחות לנקודה המרכזית: כל עוד אד ם מחזיק בתעו־דת־הזהות
הישראלית, אליבא דצוקר, הוא נושא
באחריות מוסרית לכל פעולה שעושה המדינה. ולכן
הסרבנות היא התייפייפות מיותרת וצבועה, כאשר
ממשיך הסרבן להחזיק באזרחותו הישראלית ולהישאר
חלק מן החברה.
צוקר צדק היכן ששולה טעתה. לא ניתן להחזיק ביד
אחת את ערכי שילטון־החוק כבסיס הדמוקרטיה,
וביד השניה להצדיק עבריינות פוליטית. לא מפני שזה
מצדיק את מעשי כל המחתרות האידיאולוגיות בעבר
ובעתיד, אל א מפני שהסרבן אינו איש מוסר ומצפון,
כטענתו, כאשר את צעדו הוא עושה במיסגרת החברה
שבה הוא חי, ובורר לו אילו חלקים לקיים ואילו לא.
הברירה היא בין להיות בחברה, על כל חוקיה, ובין
יציאה ממנה לחלוטין. משום־מה, כלפי חרדים־מש־תמטים
מכינים את זה שם בר״ץ, אך בעניין סרבנות
זה כבר משתנה.
צוקר צדק אז כמו היום, אך משום מה אצל שולה
האינטרס הפוליטי, כנראה, חשוב מ״אושיות הדמוק רטיה״
ו״שילטון־החוק״.
מעניין מה היתה שולה אומרת על יוזמות סרבנים
מהימין, שלא לשמור על קיבוצים בצפון המהווים ״נטל
ביטחוני וכלכלי״ ,או אילו סירבה יחידה של מישמר־הגבול
לשמור על ביתה מטעמים אידיאולוגיים.

#זכות הוניבור לדעת
על״פי הדין-וחשבון שמסר בכנס ת השר לענייני
ערבים, אהוד אולמרט, בעיקבות שאילתא ״מעצבנת״
שנאלץ לענות עליה ,״התגלה לפתע״ ש״ 1$0אירועים
חבלניים בוצעו באחריות ערבים אזרחי־ישראל בש לושת
החוד שים האחרונים בלבד!״
הווה אומר, כמעט שני פיגועים ליום בתוך הקו
הירוק.
ולזה לא קוראים מחתרת, לא קש״ת, וכמובן שלא
קוראים על זה בעיתון או שומעים על זה ברדיו.
ואיני יודע מה חמור יותר: העובדה שמתנהלת
בקרב ציבור מסויים פעילות חתרנית נגד המדינה
ואזרחיה היהודיים בטדר-גודל מדהים שכזה, או
העובדה שציבור אחר קשר קשר״של־שתיקה סביב
הנושא, ומונע מהציבור הישראלי לדעת א ת כל
העובדות, ולהחליט על-סמך כל האמת.
אולי מישהו מפחד שמא כל האמת עוד עלולה
לגרום לשינוי דעת״הקהל.

אלברט דיץ זועם על הצלם באולם בית־המישפט
כמ 1בסירטי־טלסיזיה
רונות נכנסה לי שינאה לאנשים, לפשע
ולעבריינים
מישפט בטלוויזיה

ך י• תלבשתי כדי ללכת. פתחתי
\ 1את המגירה בארון, היכן ששמתי
סכום־כסף גדול, וגיליתי שחסרים לי
3000ש״ח. לפני שנתיים, נפצעתי וקיבלתי
פיצויים. לכן היה לי כסף.
אני אידיוט. הייתי צריך להתלונן
מיד במישטרה, אז לא הייתי היום כאן.
זו הטעות שלי. טילפנתי לבעל־המי־שרד
והוא שוב ניתק את הטלפון. לא
ידעתי את כתובת המישרר שלו,
וחזרתי במונית הביתה.
אחרי שלושה ימים היתה אצלי בבית
נערת־ליווי ממישרר אחר, והיא אמרה
לי שעברה פעם במישרד שר ונתנה לי
את הכתובת. נסעתי למישרד ואמרתי
לפקידה שאני חבר של בעל־המישרד
מחיפה.
ישבתי, חיכיתי לו. אחרי שעתיים
הוא הגיע עם שלושה בחורים. חששתי
מצרות. אני לא גיבור גדול. הסברתי לו
שהבחורה גנבה לי כסף, וביקשתי
שיפצה אותי. הוא שלח אותי לבחורה.
אמרתי לו שאני לא מכיר את
הבחורה, ושהוא אחראי לה. החבר של
בעל־המישרד אמר שהוא ישלח לי שתי
בחורות הכי יפות. אמרתי לו שאני לא
רוצה בחורות, אלא את כספי. הוא הציג
את עצמו כבן־אחיו של יחזקאל אסלן,
מהתיקווה.

עם סכין בתוך שקית־פלססיק• אני
מודה שהבאתי סכין, כי פחדתי שהוא
יביא איתו מישהו. לא פחדתי מה־מישטרה,
הרי לא עשיתי כלום. מה יש
לי לפחד? אבל הוא בעל־מישרד, ויש
לו כסף, והוא יכול לשכור עבריינים
שיעשו אותי נכה, אז הבאתי סכין
להתגונן.
כאשר ראיתי שהוא עוד יושב בקפה,
שעה אחרי מועד הפגישה, זה עורר בי
חשד. קודם הוא רק רצה להתחמק ממני,
ופתאום הוא מחכה לי. החלטתי לוותר
על הכסף ולחזור הביתה. אז קפצו עלי
אנשי־המדור ועצרו אותי. שמחתי שזה
מישטרה, ולא פושעים שהוא הביא כדי
להכות אותי. סיפרתי להם הכל.
בחיפוש שעשו השוטרים אצלי בבית
מצאו שני אקדחי־צעצוע. מד״ אסור
להחזיק צעצועים? זה עוד היה שיין־
לאמי, היא נתנה אותם לנכדים שלה
לשחק. אבל לא השתמשתי בהם אף
פעם. בבית שלי גם נמצא המעיל של
המלווה.
עד כאן דבריו של דיין.
למרבה הפלא מצאה המישסדה
בביתו של דיין גם מודעות מודפסות,
המפרסמות מישרד־ליווי. המודעות היו
בשפה האנגלית, בשיבושים קליננ ומי־ספר־הטלפון
שהופיע בהן היה מיספרו
הפרטי של דיין.
מדוע החליט הנאשם לפתוח מי־שרד־ליווי,
כאשר הוא יוצא לסילחמה
בכל המישרדים?
לאלברט דיין פיתרונים.
העולם הזה 2686