גליון 2688 מתאריך 8 במרץ 1989

א׳ באדר ב׳ תשמ״ט8.3.1989 ,

מיסטר 2688

שנה 53

המחיר 5.00 :שקלים (כולל מע״מ< ,באילת 4.35 :שקלים

ק 111 רבו*ל

מפעם לפעם
מגיע לי...
מפעם לפעם אני מרשה לעצמי משהו מיוחד.
כמו קנט למשל.
אני מדליק לי קנט ונהנה מהשילוב הנפלא
של רעננות וטעם עדין, נקי ורך.
הטעם המיוחד של תערובת הטבק האמריקאית
ופילטר המיקרונייט המפורסם. קנט.
מפעם לפעם מגיע לי.

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי -העישון מזיק לבריאות

נזיבחבים

^ סבורה חילונית

ציון צפריר, העול ם חז ה

על אפשרות להשתחרר מכפייה ד תית
(״למי שייכת הגופה״ ,״יומן אי שי״
,העולם הזה .)15.2.89
אורי אבנרי קובל על כך שאין בארץ קבורה
חילונית.
השרות החילוני, גוף שמטרתו עשייה עצמית
של הציבור החילוני, כדי להשתחרר מהצורך להיזקק
לשרותים ומוסדות
דתיים, מתחבט כבר יותר
משנתיים בבעיית הקבורה
החילונית.
הגענו למסקנה כי אין
כל מניעה חוקית להקמת
בתי־קברות חילוניים
בארץ, ואם הציבור החילוני
יתארגן ויהיה מוכן
להשקיע בתשתית הנדרשת,
לא יוכל המימסד
הדתי לעצור אותו.
אנו מצפים, כי בעיק־ברד
בות
דיברי אבנרי יתעורר
הציבור החילוני וימצא את העוז והמימון כדי
להשתחרר מהכפייה הדתית גם בתחום זה.
יוסף ברד, השרות החילוני, תל־אביב

-י* הכרה והחופה

על התופעה של חשיפה עצמית בעי תונות
(פרשת ורדה רזיאל״ויזלטיר
ואמנון ז׳קוגט, העולם הזה ,)22.2.89
יחד עם דפנה ברק גם אני אינני מצליח לרדת
לפשר האכסהיביציוניזם של כל מיני חביבי
וחביבות התיקשורת, הנוהגים לפי אותה אימרה
מאוסה — מדוע הישראלי גומר מהר? כרי שיוכל
לרוץ ולספר לחברה.
אם הדבר הקורה בינו לבינה הוא יפה, נעים,
מרומם וכל, שיבושם להם. אבל מרוע עליהם
לפרוש את סריניהם ברבים? הלא כבר נאמר ״כלה
יודעת למה נכנסת לחופתה״ ואין שום צורך
שתחלוק איתנו את חוויותיה מעל דפי העיתונים.
צבי רומנסקי, תדאביב

כר ערירות דויד

על גילוי ניאופיו של המלך דויד
(״מה הם אומרים״ ,העולם הזה
.)22.2.89
זה, שבניגוד למוסלמים בפרשת סלמאן חשדי,
היהודים מתייחסים ביתר מתינות וסובלנות
למשמיצי דתם, או מסורתם, כמו במיקרה של
אלוהים יודע, סיפרו של ג׳וזף (מילסד )22 הלר,
שבו הוא פרט את כל נאפופי המלך דויד, אינו
אומר דבר״.
מה היה ליהודים לתקוף את הלר (שאגב, גם
הוא יהודי) כאשר התנ״ך הקדים אותו ופרט את
כל עלילות־המיטה של דויד בן־ישי, פרט אחרי
פרט(ראה ספר מלכים) וגם תאר, בצורה מפורטת
מאוד, את העונש שמעשים אלה הביאו עליו(מות
הילר, פרי הנאפופים עם בת־שבע)?
עוזי בן־עטר, הרצליה

צה״ר איג 1ברריץ
על כישוריו הלשוניים של הרמטכ״ל
(״תשקיף״ ,העולם הזה .)22.2.89
מסיבת־הקוקטייל לרב־אלוף דן שומרון, בעת
ביקורו בוושינגטון, היתה, לדעת העזלם הזה,
ביזיון.
הביזיון לא היה בוושינגטון.
הביזיון היה ב־תל־אביב,
במערכת השלם
הזה.
רב־אלוף שומרון הוא
רמטכ״ל עברי של צבא
עברי והצלחת ביקורו, או
הופעתו במסיבה חברתית,
איננה נמדדת בידיעתו
את הלשון האנגלית
או בשימושו בה.
רב־אלוף שומרון, איננו
הרמטכ״ל של (בית־שומרון
הספר
ללשונות) ברליץ.
הוא הרמטכ״ל של צבא ההגנה לישראל.
אינני בטוח שכאשר הרמטכ״ל הסובייטי ביקר
באחרונה בוושינגטון הוא השמיע מילה באנגלית
במסיבות שערכו לכבודו.
שימעון לב, נבעת״ם
העולם הז ה 2688

כתבת השעה הקדמי:

זהו זה

רחל אוסטרוביץ, דניאלה די־נור, מרי חאס,
חווה קלר, ענת נויישטיין ודניאלה וייס. שש
נשים. שש זוויות. פמיניסטיות, אנטי״פמי־
> ניסטיות וכאלה שנדדו בין
9 4שני צידי המיתרס. והכל לכ-
בוד יום האשה הבינלאומי.

זהו זה. השבוע התעוררה מיפלגת-
העבודה בבוקר והחליטה כי טובתה
מחייבת שינויים בהנהגה. מה שהתחיל
בשיחות פרטיות בחדרי־חדרים הפן
לנחלת הכלל -שימעון פרט
צריך ללכת. השאלה הנשאלת
היא מי יחליף אותו.

הקשו ההודי
ס פסק־זמן

הקצבות מטבע זר שנמכרו בשוק השחור,
הפ צת ער בויות בנקאיות מזוייפות, דרכונים
מזוייפים, חטיפה, סחיטה
ואיומים, בסיפור המתגלה
בימים אלה בבית-המישפט.

כתבת השער האחורי:

מד־ור דוד־עו: טריפ

לשולה חן(בתמונה) אין טימפטיה גדולה
לתיקשורת. החיטוט בחייה מפריע
לה. הפרידה מבעלה, אבי קורן, מבלבלת
אותה, והיא מודה שאין לה אמביציות
והיא זקוקה להפעלה. לכל מה שהיא
עוברת עתה בחייה -קאריירה, מישפחה
היא מתייחסת בפסק זמן,
ואינה מתכוונת לממתק
השוקולד המפורסם בשם זה.
ד די דזדעו

עוז לעמו ״תן

עמוס עוז בתור תופעה ישראלית עכשווית.
סופר המוכר עשרות אלפי עותקים בארץ
שהוצאות־הספרים שלה מתמוטטות או
קרובות להתמוטטות. מהו ״סודו״ של עוז,
העושה איתו עמיד בפני כל
^ ן | 0 /ביקורת, ואף מרבה את
מוניטיו בכל רחבי העולם׳.

מאיבה -פוקבי
כתבת העולם הזה, שחזרה לנואיבה לרענן
את זיכרונותיה, מעלה חוויות מפגישות עם
בדווים, עם המידבר ועם המיזנון, שפעם
היה צומת״דרכים שחינן את
^ • המוני הנופשים לנימוסים ו־הליכות,
והיום הוא נטוש.

ציצים וחמודים

הקברט החצוף של דורין כספי, מרטין
פרידמן ורולנדה שגראן • חמורים כמו
נשים, כמו ערבים, כמיעוט אפור ומדוכא •
מי ידע שה 8-במרס הוא יום
האשה הבינלאומי! ארבע

נשים על עצמן ועל פמיניזם.

נקק עכשיו

היוזמה של שלום עכשיו לארגן מיפגשים עם
הפלסטינים לא כל״כן יצאה אל הפועל. מה
שהתחיל במיבצע צבאי מסווג ומאורגן ב-
קפידה הסתיים בפקק ענקי
של קילומטרים. פגישות,
בכל אופן, לא התקיימו שם.

סלף־מיידמן

חרף נקודת־הפתיחה הנחותה של צבי בר
מול יריבו מהמערך, אורי עמית, ניצח בר
בבחירות לראשות עיריית רמת״גן. אבל
ישראל היא לא אמריקה, וכאן לא הכל
מתרגשים עד דמעות מסיפור ההצלחה. על
ההחלטה, המירוץ והרגע שבו
הבין כי הוא עומד להיות
ראש העירייה של רמת-גן.

אחהוה שקל

נגועה

סיפורה של מלי 27 שקיימה יחסים עם
תושב זר חולה איידס. על המחלה, הפחד
ורתיעת הסביבה ועל הצעיר,
שלמרות מודעותו למחלה

ממשיך להדביק בחורות.

מסתבר שהמשיכה הטיבעית גבריס״גשים
לא תמיד תופסת, ומה שנראה חולה לאחדים,
ייראה טיבעי לאחרים. סיפורו של מי
שהחליף מקומן של הנשים
בנעליים. מכל הסוגים. מכל

הגדלים. הוא גם אוכל אותן.

קוראים לה אירית
בן־דויד (בתמונה).
היא מורה לריקוד ורקדנית
בעצמה. או-
9הבת ים, שונאת טימטום ופ-
רט למאפיינים אלה אי־אפ־שר
היה להוציא ממנה דבר.

מוכד הכעכים

כל מה שיודע יוסף יצחק לעשות הוא למכור
כעכים. אלא שעיריית תל-אביב לא קיבלה
את עיסוקו גפקחיה הכריזו עליו מילחמת״
קודש. העולם הזה מביא את
1 1־ ^ 6סיפורו העגום והעירייה מג־סה
למצוא לו פיתרון הולם.

נופש נוסח ובין

בצלאל מיזרחי קנה את מלכת שבא •
האם יודח אלי לנדאו בגלל תקיפת שו-
טרתו • יצחק רבין מרצה בלונדון ונופש
בשווייץ • מי חיבל במכוניתו של משה
שניצר! • משגיחי-כשרות בזבל • מי שייך
למעגל המצהיריסו • המיתון
£משפיע ישירות על היקף
הפירסום • ועל מותחן חדש.

דוגמה אבר
לא דוגמן לא להתערב
בכנסת ישראל מרבים לדבר על צו-השעה,
אבל ממעיטים להתחשב בצו־האופנה. ה־חכ״ים,
שבשנים עברו התלבשו לפי קודים
אידיאולוגיים, מתעלים על עצמם ומת־חלקים
לארבע קבוצות אופ-
£נה על״סיעתיות. דוגמות יי־צוגיות
לכל קבוצה מצורפות.

לדמותה

מדוע תלויים היחסים בבית בשאלה
הקרדינלית האם הילד הכין או לא הכין את
שיעוריו! איד אפשר למנוע
^ 9את מאבקי״הכוח, ואת תלות
הצאצא בשאיפות הוריו!

המדורים הקבועים:
מיכתבים — כל עלילות חיד
איגרת העורך — חוק יבש
הנדון — להצביע בתל
במדינה — לחץ ג1פני מתון
חשבון נפ ש -צבי בר
ת שקיף — אזר ל,קרן הקיימת׳
דמן אישי -חיית אדם
אנשים — שובל של צרות
חלון ראווה -ח־כים
אתה והשקל — משגיחים בזבל
תמרורים -אין קיפזח

המרד ! 11*7
מד־וודודו:
מה עושה מלכת-יופי
אילנה שושן בלי
איש-התנינים אלון
תבור! • על אורי
מרבך שהופתע, ואו לי
לא, לגלות שאשת-
חיקו אורנה שוקלת פרישה • משה
בובליל מצא סוף־סוף חתיכה פרטית • על
ליהי ושלום חנוך -סיפור שלא נגמר •
ציפי רום והרמי שלה • מה הקשר בין
שירלי בן־מרדכי (בתמונה) לצד האפל
של הירח! • חגי שטרווייס ויורשת
הנעליים הצבאיות • תאומי
קאירי, תאומות שפירא
וגדודי המעריצים מסביבם.
קולנוע — באמת לזקש־ם
מרים — ברוך שעשג׳ כרצונו
לילות ישראל — הזדיזת ול־סוזיגות
איך להיות הורה — אל תתערב
דף חדש — עוז לעם 1יתן
הורוסקופ — יופיטר משפיע
מיכ תבי סלרו תי -עוד זוג

ת שבץ

זה וגם זה — בעד ונגד
רחל מרחלת — על כל השלם
מה הם אומרים — רחל א1סטחביץ,
דניאלה די־נזר, מרי חאס, חוזה קלר, 38 ענת ע״שס״ן, דניאלה 1״ס 42 סמן ימני — כהים החוצה

388 3

בז׳ ב ח בי ם
וכר וכוי וכר
על הזילזול בלשון העברית (״זיהום
השפה״ ,העולם הזה .)22.2.89
הבורות הלשונית של רבים וטובים מעיתונאי
ישראל (ועורכיהם) זועקת, באמת, לשמיים. כמה
פעמים נתקלתי בעיתון במילה אוקיאנוס(ככה!)
והרי זאת מילה עברית טובה, אותה יש לכתוב
אוקיינוס.
וכמה פעמים נתקלתי באדם ״מפוקח״ — והכוונה
איננה לאדם שמפקחים עליו, כי אם לאדם
שקול וענייני — ואת זה יש לכתוב, כמובן, מפוכח.
חנה
פרנקל, תל־אביב•
וכו׳ וכו׳ וכו׳•

המגילה בסקר
מפשע לכלא למשך שנת תגיש נגדה תביעה
פללית.
המחוקק הישראלי נתן למישטרה שיקול־דעת.
ה עי תונ אי ת יואלה הר־שפי עברה עבירה
היא אינה חייבת לפנות אוטומטית לבית־חמורה.
היא פירסמד״ בכתבה בעיתון העיר. את
המישפט בעיקבות כל תלונה המגיעה אליה. גם
שמו של קטין שהורשע באונס. היא לא הסתפקה
אם התגלו ראיות מספיקות לכך שנעברה עבירה,
בפירסום שמו, אלא הוסיפה גם את תמונתו, כדי
עדיין יכולה המישטרה לסגור את הונית אם אין
שלאיש לא יהיה ספק מיהו הקטץ שהורשע.
היא מוצאת כתלונה עניין לציבור. אבל למרות
החוק אוסר במפורש פירסום שמו או תמונתו
־הדעת הנתון לה, המשיכה המישטרה
של קסין, שהיה מעורב בעבירות. פירסום כזה
בהליכים וגרמה להרשעתה של הר־שפי בבית־עלול
להזיק לקטין במש!־ כל ימי חייו. גם כאשר
המישפט. וכאילו כדי להוסיף שמן
יתבגר ויחזור למוטב, יזכרו לו הכל
על המדורה התגלה כי מי שהתלונן
את חטאות־נעוריו, כפי שפורסמו
על הר־שפי היה דווקא שופט־הנוער,
בכתבה בעיתון.
שהרשיע את הקטין החף־מפשע
אלא שהחוק, כמו כל חוק, הוא
וששלח אותו למאסר. והרי הוא
יבש ונוקשת אין הוא צופה מיקרים
הראשון שצריך היה לשמוח על כך
חריגים, שבהם דווקא הגנתו של
שמישהו תיקן את הטעות שעשה,
הקטין תצריך פירסום שמו ותמונתו.
שיחרר את הקטין והחזיר לו את שמו
החוק מצפה כי מפעיליו, המישטרה
הטוב.
והפרקליטות, יבדקו כל מיקרה עלפרט
מחר בחוק הישראלי:
פי נסיבותיו, ויבינו מתי יש להגיש
למישסרה וליועץ המישפסי יש
תביעה פלילית ומתי יש להתעלם
סמכותילסגור תיק של תלונת אם
מעבירה פורמלית על חוק — עבירה
מצאו שאין אינטרס ציבורי בתביעה.
לכאורה, העוברת על מילותיו
אך לשופט, שלפניו מתברר התיק,
ה ר. שםי
המפורשות של החוק, אך המתאימה
אין כל סמכות כזאת. אם יש ראיות
דווקא לרוח החוק.
מספיק, הוא חייב להרשיע.
בכתבה של הר־שפי פורסם שמו
הרנה אשמים היו בפרשת הרשעתו של הקטין,
של הקטץ דווקא כדי לנקות את שמו, שהוכתם
בכפרו הקטן שליד חברון, בעבירה המשפילה וה ומכולם נתנה את הדין דווקא העיתונאית הר־שפי
— זו שתיקנה את טעויות המערכת המישפטית.
מבזה ביותר בציבור הערבי, עבירה של אונם.
כמו בבדיחה היהודית העתיקה, חיפשו את האשם
הקטין היה מוקצה־מחמת־מיאוס בכפרו. כל בני
מתחת לפנס־הרחוב, מפני ששם קל יותר למצוא
הכפר הקטן ידעו כי הורשע על־ידי בית־מישפט
ישראלי באונס אשה במיטתה. הם לא רצו לשמוע אותו.
אם למישטרה לא היה ח חוש־צדק כדי למנוע
מילה לטובתו, ולא התכוונו לעזור למישפחתו
מישפט זה, נקווה כי נשיא־המדינה, שיש לו
בתשלום הערבות, שבית״המישפט הטיל עליו,
סמכות־חניגה המוחקת את העבירה, יעשה בה
כאשר התברר כי הורשע בטעות.
שימוש במיקרה זה ויחזיר לעיתונאית את עברה
הקטין, ילדון מפוחד כן ,16 הורשע בבית־מישפט־לנוער
על סמך ראיות שעיקרן היה
זוג־תחתונים מוכתמים בזרע ודם האשה, שיוחסו
לאנס. הוא נידון לשיבעה חודשי־מאסר, והתביעה
עירערה בבית־המישפט המחוזי על קולת־העוגש.
ך ^״ ה עו ל ם הז ה״ יש עניין מיוחד במישפט זה,
רק אחרי שבית־המישפט המחוזי החמיר בעונש
/מכיוון שתביעה מסוג דומה הוגשה גם נגדנו. כי והגדילו לשנתיים, התבררה במפתיע העובדה
בכתבה שכתבה אילנה אלון (השלם הזה מישהו התחתונים לא היו שייכים כלל לנער.
3.5.86ז) סיפרה אם אומללה כיצד נלקח ממנה
במישטרה עשה טעות, והנער ״שילם׳ וישב כמעט בנה הקטין ונמסר לאימוץ. למרות שעברו שנים
שנה בכלא.
רבות מאז האימוץ, לא נלאתה האשה מלחפש
בית־המישפט המחוזי היה במילכוד. מצד אחד אחח בנה האובד.
לא יכול היה לשנות את פסק־דינו, שהיה כבר
כאשר הגיעה להשלם הזה, כבר מלאו לבנה
חתום, מכיוון שרק בית־המישפס העליון יכול 18 שנה, גיל שבו הוא יכול לפתוח את מיסמכי־לבטל
פסק־דין כזה• אך מאידך לא יכול היה האימוץ וללמוד את כל הפרסים על מוצאו.
לראות בסיבלו של הנער החף־ספשע. לכן שיחרר השלם הזה חיכה עד אחרי שמלאו לו , 18 ורק אז
את,הנער בערבות עד לסיום ההליכים כבית׳ פירסם את הכתבה, שבה ננקב שמה של האם
המישפם העליון.
ופורסמה תמונתה ותמונת ילדיה האחרים. בכתבה
גם הוזכר שמו של הבן האובד, אשר בוודאי שונה
כאשר ניסו בגי מישפחתו של הנער להשיג את
אחרי האימוץ.
סכום־הערבות ולשחררו, לא הצליחו. הם עצמם
למתת שהמישפחה מצאה את הבן אחר־כך,
היו עניים מרודים, ובני־הכפר סירבו לעזור ולא בעזרת הכתבה של השלם הזה, הגיש מישהו
למישפחתו של אנס מתועב. כך נותר האסיר החף־
תלונה למישטרה. על פי החוק אסור לגלות
מפשע בכלא, ללא תיקווה.
פרטים על אדם מאומץ ובני מישפחתו.
גם כתבת של הארץ שפירסמה כתבה ובה שם
העיתונאית הר־שפי ביררה מה דרוש כדי
לעורר את דעת־הציבור ולשנות את דעת בני־ האם המאמצת הועמדה לדין באותו עניין.
המישטרה לא השתמשה בשיקול־דעתה, ולא
כפרו של הנער. זיקני־הכפר אמרו לה שאם תפר
רסם הפרשה בכתובים, ויהיה ברור כי מחבר בבך סגרה את התיק מחוסר עניין לציבור. בענייננו
כפרם, על־ידי ג לוי שמו ותמונתו, יתרמו אח הוגשה בקשה ליועץ־המישפטי לעיכוב־הליכים,
סכום־הערבות הדרוש. הר־שפי עברה על החוק
ויש לקוות כי הוא אמנם יפעיל את שיקולו
ההגיוני.
כדי לשחרר את הקטין החף־מפשע.

הנקי•

יתכן שהעיתונאית ציפתה לתודה על מאבקה
האמיץ, אבל היא בוודאי לא חלמה שמישהו
יתלונן עליה במישטרד״ וכי המישטרה, שהיתה
אטמה בטעות הראשונה שזרקה את הקטין החף־

על פתיח־הבוקר של קול־ישראל.
נחמד לי בשעה 6בבוקר. אני עומד תחת
המיקלחת, לקראת יום־עבודה חדש. הרדיו פתוח.
אות־התחנה. ואז :״שמע ישראל, ה׳ אלוהינו, ה׳
אחד!״
דווקא נשמע טוב לאחד חילוני כמוני. אבל אז,
כשאני כבר מת לשמוע את החדשות, משמיעים
לי, במקומן, את כל המגילה — את כל קריאת־שמע,
מהחל ועד כלה.
בשביל מה? האם זאת שעת־תפילה?

כך :״אכן, בחורה גברתנית!״
ובאותו גליון של השלם הזה גם אומר הכיתוב
על השער (בהקשר למעצרו של יוסי היימן)
״העיתונאי שהפך גובה־חובות״ ואני שואלת כיצד
,הוא הפך אותו? הוא העמיד את הגובה על ראשו?
י הוא הכניס את עורו פנימה והוציא את מעיו
גילה בליכפלד, רנות־נן
החוצה?

מס־מחץ: מס־שחץ
על שיטה לחידוש הצמיחה במשק.
מס, כל מס שהוא, בחלקו הגדול הוא מס־שווא.
הוא צורך מעקב, גבייה וביזבוזים, ובעיקר, הוא
נועד לכסות ביזבוזי־העבר או ביזבוזי־העתיד.
זה הזמן לפעול קצת אחרת ועל־פי חוק להפחית
כל משכורותיהם של עתירי״המשכורת בכל
המיגזרים והמעמדים. ההפחתה תהיה לגבי תלו•
שי״המשכורת הידועים והקיימים, ביום חקיקת
החוק, והיא תיעשה בשתיים או בשלוש רמות.
לדוגמה:
כל המשתכר מעל 4000 שקלים, לפני מס,
תופחת משכורתו ב־.ז?.10
כל המשתכר מעל 8000 שקלים, לפני מס,
תופחת משכורתו ב״>!.159
כל המשתכר מעל 12 אלף שקלים, לפני מס,
תופחת משכורתו ב־.20*.
אפשר לראות בהצעה זאת פשטנות, אבל זה גם

.,להנחית, ערפי חש, משסוותיהם
של עתיוי־המשכוות בכל המיגזוים!״
הלא זאת צריכה לחיות רק קריאת־כיוון לכלל
ישראל והיה מוטב להסתפק בשש המילים הבסיסיות
האלה, שכאשר הן מושמעות בקול הסמכותי
של הקריין, דווקא יכלו לתת זריקת־מרץ לכל
המשכימים קום. במקום זה מאריכים בקריאה ומאחיים
היימן, חולון
ריכים ומאריכים•

מילות ה שסע
על מילים המדברות בעד עצמן.
כל שבוע אני נהנית מחדש מפסוקי־השסע
בהשלם הזה. ואני מציעה להנהיג בעיתון מיסג־רת
נוספת, שתיקרא, אולי, מילות־השמע.
ויש המון מילים המצליחות לגעת. כך, למשל,
אמרה, לפני כמה ימים, חזאית אחת בשרות המטאורולוגי,
נוכח הפסקתיו־,גשמים, המבשרת את
בוא האביב :״מזג האוויר מתחיל להתאבאב!״
צביה לוסטיג, ירושלים

^ מעוגיין! דמוקרטיה מעשנת

על חופש העישון(״קום התנערה עם
הלכה״ ,״גם זה וגם זה״ ,העולם הזה
.)15.2.89
״הלא־מעשנים התחילו לרדת לחיינו באופן
ברברי,״ מתאוננת דניאלה שמי ומספרת כמה
קשה להם, למעשנים, בעיקבות האיסור לעשן במקומות
רבים.
ברברי? האמנם? והאם לעשן בנוכחותו של
אדם שאינו מעשן איננו מעשה ברברי?
ונשאלת השאלה העקרונית: האם יש לאדם
זכות מוסרית להתמכר לדבר הגורם נזק (ישיר!)
לאדם אחר. שהרי מישטר דמוקרטי הוא מישטר
שבו כל אדם רשאי לעשות כל שהוא רוצה כל עוד
הוא איננו מזיק לאדם אחר.
עישון בנוכחות אדם שאיננו מעשן, הוא דוגמה
מובהקת למעשה אלים, המפר את זכויותיו הבסיסיות
של אדם במישטר דמוקרטי.
עדנה ליברמן, תר־אביב

הפיכת מעיים
על השימוש במילה מסויימת (״הנ דון״
,העולם הזה .)22,2.89
דווקא בהנדון הדן בקילקולי־לשון (״זיהום
השפה״) מצא השלם הזה לנכון לכתוב (בהקשר
לזיהום הסביבתי) :״הנחלים הפכו לביבים״.
זה הזכיר לי את גישת הבלשן יצחק אבינרי,
שהתנגד מאוד לשימוש כזה בפועל הפך ובספרו,
יד הלשון, הוא הביא דוגמה שהציגה את האבסורד
בשימוש זה :״בתו הפכה עורך־דין.״ והוא הגיב על

יתרונה. העובדים בעלי השכר הנמוך לא ייפגעו
והחברות המשלמות. משכורות גבוהות ינשמו
מעט לרווחה ויוכלו להעביר כספים להחזרי־חובות,
ללא צורך במענקים בלתי־מבוקרים, או
למחקר ופיתוח, נושא הסובל גם הוא מפיגור רב.
ולבסוף מנגנון־המיסים לא יתנפח והממשלה
לא תגונה בגלל הוספת מס־יסח או מס־מחץ או
אחינועם גבעון, תל־אביב
מס־שחץ.

אגמים שחייציים
על מיקומו של אגם (״אתה והשקל״,
העולם הזה .)15.2.89
לבשר לקוראים כי מישרדיו של מנהל הקרנות
הישראלי בשווייץ, ישראל זילברברג, מצויים בעיירה
ליד ציריך, על גדות האגם לימן, זה כמו
להודיע כי טבריה נמצאת על שפת ים־המלח.
האגם באיזור ציריך הוא אגם ציריך, שמימיו
זורמים לנהר לימאט. אגם לימן, לעומת זאת(ובשמו
הנוסף אגם ז׳נבה) ,מצוי הרבה י1תר דרומית־מערבית,
על גבול צרפת כשעל גדותיו זינבה ולו־זאן
מן הצד השווייצי ואוויאן מן הצד הצרפתי.
ז׳ק כהן, ציריך

פקידת המטאטא
עוד על ראשי־תיבות צה״לייס
(״מיכתבים״ ,העולם הזה 18.2.88
והלאה).
אין לדבר סוף. המכה הזאת של ראשי־תיבות
בצה״ל.
באחרונה נתקלתי בצרוף חדש, שמעולם לא
שמעתי: פמרט.
וזה לא מה שתוקעים לתוכו נר כאשר יש הפס־קת־חשמל.
פמרט
זאת פקידת מטה וטלפון, בדרך כלל
של המג״ד.
כמובן שהמילה מטה בפמרט איננה חורזת עם
המילה שמיטה, כי אם עם המילה מטאטא.
יואב שטיינפלד, אילת

כ חוב תהמערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורמן ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־ .972-3מטי ,2009 ובטלקס
— 1^ 11. 341667ץ 84ח.

העולם הז ה 2688

להצניע ברגל
^ ומרים שהליכוד נחל ניצחון גדול בבחירות המקומיות.
אומרים שהמערך נחל בהן מפלה נוראה.

אך האמת היא ששתי המיסלגות הגדולות הוכו
שוק על ירך.
הוכו על־ידי הבוחר הישראלי.

הבוחר שהצביע ברגליים, שהלך לשסת־הים.
^ מיספר היחידי החשוב במערכת־הבחירות הזאת הוא
( 1שיעור הנעדרים.
שישה מבין כל עשרה תושבים הלכו לשפת־הים, ערכו פיקניק
בחיק־הטבע, נסעו לבקר קרובים או נשארו בבית.

זוהי הצבעת־מחאה מאסיכית, הנוגדת לחלוטין
את האופי הישראלי.
זהו כישלון של מישטר. המישטר על כל חלקיו — המערך
והליכוד, השמאל והימין. רק הדתיים התגייסו. רק הם היו מסוגלים
להביא המונים לקלפי. הפונדמנטליסטים היהודיים והמוסלמיים
כאחד.
אם המערך מתאבל, בצדק הוא מתאבל. אבל הוא מתאבל בגלל
הסיבות הלא־נכונות.
אם הליכוד צוהל, זוהי צהלת״שווא, צהלה של כסילים.

לשניהם צריבות תוצאות הבחירות האלה לשמש
ככ תוב ת על הקיר.

הופעתם של עשרות מועמדים עלובים כאלה בכל
רחבי הארץ, בעיקר מטעם שתי המיפלגות הגדולות,
מעידה על פשיטת־הרגל של המערבת.

אם אין המערכת הזאת מסוגלת למשוך אנשים בעלי־יכולת,
אם אין היא מסוגלת להבטיח שאנשים בעלי שיעור־קומה אכן
יתמנו כמועסדי המיפלגות הגדולות, אם השטח נשאר פרוץ
לקנוניות של גמדים — כי אז זקוקה המערכת לטלטלה רבה.
^ ימפטום שני: התוכן של מערכת־הבחירות.
לא ראיתי, כמובן, את כל המודעות של כל הרשימות בכל
הרשויות המקומיות. אך מה שראיתי היה בו די כדי להגעיל.

לכל המודעות האלה היה נושא אחד משרתך:

אני גאון. אני חכם. אני מוכשר. אני ישר. אני אמין. אני אני
אני.
בבחירות אישיות, טיבעי הוא שכל מועמד ישבח את עצמו
וימשוך את תשומת־הלב לסגולותיו התרומיות — אם יש, אם
אין.

אבל אין זה טיבעי שהמועמד לא יגיד שום דב ר
חוץ מזה.

היו סיסמות וקישקושים. פורטרטים של פרצופים. הצביעו
בעדי, מפני שישי לי שפם. הצביעו בעדי, מפני שיש לי בלורית.
אני מושלם. החיסרון היחידי שלי הוא שאני צנוע מדי.
כך בתל־אביב המתוחכמת, וכך על אחת כמה וכמה בערי-
השדה ובעיירות־הפיתוח. אם היה פה ושם חריג חיובי, לא שמעתי
עליו.

אז בולם הלכו לשפת־הים. או למנגל.
ך* די לזדסיך חטא על פשע, עלבון על עלבון, בא יצחק
שמיר ודיבר על אש״ף, אש״ף, אש״ף.
מי שאץ לו מה להציע, אומר ערפאת.
מי שמתייחס אל הבוחר כאל מטומטם גמור, פרימיטיב מפגר,
אומר לו: תצביע בעד בוזגלו בקריית״שלוש ובעד רוזנקרנץ
בקריית־חמש כדי לדפוק את אש״ף.

הבוחר אינו מטומטם, ואינו פרימיטיבי בפי שנדמה
ליצחק שמיר. הוא הלך לשפת־הים או הקשיב
לקלטות בחיק הטבע. בהשוואה לשמיר, הקטטות של
חיים משה מתוחכמות מאוד.
ן* ש בתוצאות הבחירות האלה מסר. והוא שונה מאוד מן
המסרים שאותם ניתחו לאורך ולרוחב בימים האחרונים.

המסר ששלחו הלא־בוחרים — רוב־רובם של
תו שבי ישראל — אל ראשי כל המיפלגות מורכב
משתי מילים: לכו לעזאזל.
(או בתרגום רוסי או ערבי, המתייחס גם לייחוס המישפחתי
שלהם).
יש נתק הולך וגדל בין המימסד הפוליטי ובין הציבור
הישראלי, על כל מיגזריו, מלבד המיגזר הדתי.

המיפלגות האלה נמאסו על הציבור. ובצדק.
הן נמאסו, מפני שבראשן התבצרו חבורות של אפסים, שאי-
אפשר להזיז אותם גם בדחפור.
הן נמאסו, מפני שאין בפיהן פיתרון כלשהו לבעיות הבוערות
ביותר של המדינה ושל האזרח. מילחמה ואינתיפאדה. מצוקה
כלכלית וירידה. פער גדל בין עשירים ועניים, בין אשכנזים
ומיזרחיים, בין יהודים וערבים. הפליית האשה והתמוטטות
השרותים החברתיים החיוניים.

ך* אשר היו בעבר סימנים של אדישות ציבורית כלפי
^ המערכת הפוליטית, היתה בידי החכמים־בלילה סיבה מזומנה:
ההמונים מואסים בשיטת־הבחירות.
אין קשר בין הבוחר והנבחר. מצביעים בעד מיפלגות אנונימיות.
דרושה שיטת־בחירות אחרת. בקיצור, דרושה שיטה של
בחירות אישיות.

על כל הנושאים האלה אין למימסד הפוליטי שום
ת שובה בכלל, לא טובה ולא רעה. כל המיפלגות
הגדולות אומרות את אותו הדבר, מפני שאינן
אומרות שום דבר.

והנה, הבחירות האלה היו אישיות למהדרין.
כאשר הצבענו בכנסת על התיקון החוק, שהנהיג בחירה אישית
של ראשי־העיריות, היתה הכוונה ברורה. הרוב שהצביע בעד
(שכלל גם אותי) רצה בקשר ישיר בין ראש־העיר ותושבי עירו.
ראש־עירייה הוא בעל תפקיד ביצועי, ניהולי, ועל כן היה נראה
לנו שהוא צריך להיבחר אישית.

המימסד הפוליטי איבד את הקשר עם המציאות. הוא חי בעולם
סגור משלו. עולם של קנוניות מיפלגתיות, מימון מיפלגות, כנסת
ומרכזי־מיפלגות.
המימסד הפוליטי הזה אינו מסוגל עור לפתור בעיות.

והנה, למרות האופי האישי המוחלט של בחירות
אלה, הרוב הגדול של עם־ישראל היפנה להן עורן?
והלך לשפת־הים.

הוא הפך בעצ מו ל ב עיי ה.

על מה זה מלמד?
ך* אזרח יודע כי המימסד הפוליטי הוא כיום אחת הבעיות
1 1הממאירות של המדינה.
המימסד הפוליטי השתלט על כל תחומי־החיים, והוא משחית
את כולם. הוא מתייחס אל כל המישרות הבכירות במשק ובמינהל
הציבורי כאל שלל לחלוקה. כתוצאה מכך מנוהלים עתה רוב
ך משק וכל המינהל הציבורי על־ידי פרוטקציונרים של שרים,
שכוחם היחידי הוא בלשון המלקקת, ושכישרונם היחידי הוא
בתחום האינטריגה המיפלגתית.

^ פשר למצוא כמה וכמה סיבות נראות־לעין. חשוב להגדיר
אותן — לא מפני שהן חשובות כשלעצמן, אלא מפני שהן
סימפטומים למחלה עמוקה הרבה יותר.
שיטת הבחירה האישית באה לעודד את הופעתם של מנהיגים
בעלי אישיות עצמאית, בעלי יכולת, ואולי אף כריזמה.

האם זה הושג?
ברשויות המקומיות יש כמה אישים כאלה, וכל אחד יודע
מיהם. הם נבחרו בקלות.

ייי

אולם הרמה הממוצעת של המועמדים, נציגי כל
המיפלגות, היתה מתחת לבל ביקורת. במקומות
רבים הציגו המיפלגות מועמדים, שעצם הופעתם
היתה בבחינ ת חוצפה.
בכמה מקומות אף הרחיקו המיפלגות לכת, גירשו משורותיהן
את האישים העצמאיים והפופולריים, ושמו במקומם עסקנים
אפורים.

עסקנים מקומיים עשו קנוניות כדי להמליך מועמד
כמידתם. ואחר־כך התפלאו, כאשר הציבור ירק
עליהם והלך לשפת־הים.

במקומות אחרים פשוט לא היו המיפלגות מסוגלות, כנראה,
להציג מועמד הראוי־לשמו. היתה זאת חוצפה להציג את שמואל
פרסבורגר כמועמד לראשות ירושלים, בירת־ישראל, עיר המעוררת
רגשות עמוקים ביותר בעולם כולו. היתה זאת חוצפה להציג
את נתן וולוך כמועמד לראשות העיר תל־אביב, העיר התוססת
והדינאמית ביותר בארץ.
אומרים שאף מנהיג רציני אחד לא היה מוכן להופיע מול טדי
קולק או שלמה להט, מפני שבחירת שני אלה היתה מובטחת
מראש. אך איזה מין נימוק הוא זה? מה זה מעיד על מיפלגותיהם
של פרסבורגר־וולוך?
(בסוף 1976 נפגשתי עם אברהם עופר המנוח, ימים מעטים
לפני ששם קץ לחייו. לפני שדיברנו על הפרשה הכאובה,
שהסתיימה בצורה כה טראגית, שוחחנו קצת על הבחירות בתל-
אביב. עופר אמר ששום מועמד של המערך לא יוכל לנצח את
צ׳יץ׳ ,ולכן קשה למצוא מועמד שיסכים לקבל על עצמו כישלון
מובטח. אמרתי לו: איזה מין מיפלגה יש לך, אם אינה יכולה
לחייב מנהיג מרכזי להתייצב למערכה, גם אם היא אבודה,
כביכול, מראש?)

לא בחרנו במלכי־היופי של ישראל. בחרנו בראשי־עיריות,
באנשים האמורים לנהל במשך חמש שנים מערכת מקומית
המשפיעה כמעט על כל פרט של חיינו היומיומיים — החל
בניקיון הרחוב וכלה בחניית המכונית, החל בחזות הנוף העירוני
וכלה בחיות־הבית שלנו.
למשל: מזה 15 שנים שולט שלמה להט בתל־אביב. הוא עשה
מעשים טובים ומעשים רעים. היחס בין שני הסוגים תלוי
בהשקפת כל תושב. יש על מה להתווכח. הרבה. סנדלי-דנוור.
מיזרקת אגם. מרצפות אקרשטיין. השמדת חתולים וכלבים.
שיפור נוף העיר. תוכניות יפו. מצב הביוב והאשפה. התקציב.
המצילים בשפת־הים. בתי־קולנוע בערבי־שבתות. הרעש. גנרי.
הפאבים והמיסעדות. מקומות־החנייה. הליכוד. זרם התנועה.
הפקקים בכניסה לעיר. גירוש המישרדים מרובעי־המגורים. אלף
ואחד נושאים מרתקים, שאפשר להתווכח עליהם בעד ונגד,
לשבח ולהשמיץ.

אך איש לא התווכח. לא חסידי צ׳יץ׳ ולא מתנגדיו.
אלה ואלה הסתפקו בסיסמות חסרות־תובן, שהיו
מכוונות לאידיוטים 60 מתו שבי העיר קבעו
שאינם אידיוטים, והלבו לשפת־הים( .הייתי שם. היה
נחמד מאוד, תודה).
לתל־אביב יש בעיות. למועמדים צריכות להיות תוכניות.
סדר־עדיפויות. דרום העיר מול צפונה. מיסים על עשירים או על
עניים. עיר לזקנים או לצעירים. תל־אביב של שנת .2001
על כל אלה צריכים לדבר, להציג תוכניות מגובשות, בתוספת
הערכה כספית.

,מישהו עשה את זה? בוודאי שלא. לא המערך ולא
הליכוד. לא הקטנים מימין ולא הקטנים משמאל.

מימין ומשמאל מתמוטטים מיפעלים, קורסים
תחתם השרותים הציבוריים. ובאותה השעה הולך
ושמן מעמד של טפילים מנופחים ,״מנהלים״ כושלים
ו״דירקטורים״ מגוחכים.
האזרח רואה ומתרגז, רואה ומקטר.
אין הוא חולם על מהפכה, מפני שאינו מאמין שניתן לשנות
משהו. הוא בטוח לגמרי שהמימסד הזה דבוק לכסא בדבק־נגרים,
וששום דבר לא יעזור.

אז הוא הולך לשפת־הים. או למנגל.
ך* מערך סובל יותר מן התופעה הזאת. הוא מזוהה יותר עם
1 1המעמד הטפילי החרש ועם כישלונותיו. הוא ותיק יותר,
מימסדי יותר.

אך הליכוד נתון באותה הצרה עצמה.
סיגנונו פופוליסטי יותר, הוא הצליח במשך זמן־מה להיות
לביתם של הדפוקים והמקופחים.
לכן הוא ספג מפלה קטנה יותר מאשר מפלת המערך. אך זהו
רק עניין יחסי.

להשיג הישג בקרב״/״ 40 של הבוחרים, באשר״/״60
של הבוחרים מפנים עורך לכל המיפלגות האחרות
גם יחד — אין זה הישג בכלל. זוהי מפלה לכולם, גם
לליכוד.
במערך מדברים על בדק־בית, כשם שעיוור מדבר על הרכב•
צבעים. אין יודעים מה זה, אך לפחות מדברים על כך.
אולם לא המערך לבדו זקוק לבדק־בית. כל המערכת
הפוליטית זקוקה לכך, לפני שזה יהיה מאוחר מדי.

ובינתיים הלכו כולם לשפת־הים.

! 1אתי ^ גוו־י * ו * 1־ 1ר י

בנזרעגז
העם

הפלסטינים שהמהלר המתון נכשל.
באותה הפתאומיות שבה פרצה האינתיפאדה,
עלולה האינתיפאדה לשנות
את כיוונה ולעבור לשימוש בכלי־נשק.
התוצאה תהיה מרחץ־דמים.
ניצחון הפונדמנטליזם האיסלאמי
בקרב חלק מהציבור הערבי בישראל
היה צייר להדליק השבוע אור אדום
לגבי מה שעלול להתרחש בגדה וברצועה.
אולם בירושלים שמחים כיום
על כל סימן של התגברות הקיצוניות
הפלסטינית, המחלישה את ערפאת.
קשה להעלות על הדעת שימחה
אווילית ומסוכנת יותר.

לחץ גו 13
מתון

הזידוול בח״־אדם
הולך וגובר בישראל.
האם זהו ייבזא
מהשטחים?

היה זה שנוע של אלימות.
המדינה כולה הזדעזעה כאשר ילד
בן שש ירה בנהג־מונית והרג אותו י
בירייה אחת. הנער שיחק באקדח טעון
של אביו שהיה במכוניתו, וירה בנהג
שישב במכונית סמוכה.
הדבר סימל איכשהו את הזילזול הגובר
במדינה בחיי־אדם, ריבוי כלי־וע־שק
והיחס האדיש לטיפול בהם. האב
טען כי הוציא את המחסנית מהאקדח,
אר נראה שהשאיר כדור בקנה.
לפחות חלק מן המדינה הזדעזע
כאשר נודע כי אסיר ערבי מת בחדר־חקירות
של השב״כ. הדבר העלה מחדש
את החששות החמורים ביותר לגבי שי־טות־החקירה
של השב״כ, ולגבי המשמעות
האמיתית של שלוש המילים
המפחידות.לחץ גופני מתוך.
באותו היום מתו עוד שני תושבים
של השטחים הכבושים בהתנגשויות עם
צודל. כמה ערבים אחרים שכבו בבתי-
החולים במצב אנוש.
מי שהישלה את עצמו כאילו האינתיפאדה.
נרגעה״ ,התאכזב שוב. האינתיפאדה
היתה השבוע במלוא תנופתה.
במלאת 15 חודשים מאז פרוץ ההתקוממות,
היא היתה כמעט שלמה. ישראל
שולטת בתחונדהאש של חיילי־צה״ל.
בכל שאר המקומות, לאורכם ול־רוחבם
של השטחים הכבושים, שולטת
הנהגת האינתיפאדה. היא מנהלת את
החיים, מזרימה כספים, מפעילה מיש״
מעת, לוחמת בפשע במקומות שהמיש־טרה
התמוטטה עם התפטרות השוטרים
הערביים.
יותר ויותר נשען השילטון הישראלי
על הכוח הגם. והכוח הגס הוא מישענת
קנה רצוץ.
אחת התוצאות: הכוח הגס הופר
לנורמה גם בישראל עצמה.
ביטחון תשלום
3ל סחורה
1במחנה הפלסטיני
1נובר התיסכור.
!-זתוצאות עלולות
| להיות הו־ווז־אסון.
שוב יצאה חולייה של.החזית הדמוקרטית
לשיחרור פלסטיך לדרום־לב־נון,
כשמטרתה היא ללכוד בני-ערובה
ביישוב ישראלי.
מה מלמד ניסיון זה לגבי מעמדו של
יאסר ערפאת?
מה זה טרור? ההסברה הישראלית
התייחסה אל המיקרה כאל נכס
תעמולתי. המסר שלה כפול: יאסר
ערפאת שיקר כאשר הבטיח להפסיק
את הטרור ו/או ערפאת אינו שולט
באש״ף, ועל כן אץ ערך להבטחותיו.
היעד של ההסברה: ארצות״הברית.
ירושלים ביקשה לשכנע את וושינגטון
שעליה להפסיק את ה״ההידברות״ עם
אש״ף.
מטרה זו לא הושגה. ארצות־הברית
ממשיכה ב.הידברות״ ,כחלק מן המי־שחק
שבינה ובין ברית־המועצות.
נראה כי העניין הפלסטיני מ עניין
את האמריקאים כקליפת־השום. גם
השבוע חזרו דוברים אמריקאיים על
התנגדותם הנחרצת למדינה פלסטינית
ולוועידה בינלאומית. אך אלה הם תימס
הממשלה לחשושים
מלוכלכים

אויבים זדוניים העליל!
1על יצחק שמיר כאילו
ן יש לו תוכנית־שלום.

רונים על רקע היחסים עם מוסקווה.
במיסגרת התימרונים האלה, כדאי
לארצות־הברית לשמור על הקשר עם
אש״ף.
אלא שלקשר זה אין תוכן. ההידברות״
בין נציגי אש״ף והשגריר האמריקאי
בתוניס היא על עניינים של מה־בכך,
גישושים הדדיים ודיונים סמאנטיים
על משמעות המושג.טרור״.
אסד מפעיל. פלסטינים רבים
קיוו כי התחלת ה״הידברות״ עם אר־צות־הברית
תביא לשינוי מהיר במצבם
הבינלאומי. תיקווה זו אינה מתגשמת,
והיא מולידה אכזבה גוברת והולכת.
לאכזבה זו עלולות להיות תוצאות
מסוכנות — גם כלפי ישראל.
יאסר ערפאת הוא ראש של קואליציה
רחבה. מלבד אירגונו, פת״ח,
שגם בו יש זרמים שונים, שותפים
באש״ף פלגים עצמאיים, שלכל אחד
מהם יש אוריינטציה והשקפה משלו.
החזית הדמוקרטית של נאיף חוות־מה
היא פלג כזה. חוותמה נחשב בצמרת
אש״ף כאופורטוניסט, המשנה את
עמדותיו לפי אינטרסים חולפים. כיום
הוא מנסה לנצל את האכזבה של רבים
באש״ף, כדי לבצר את מעמדו העצמאי.
חוותמה, כמו ג׳ורג׳ חבש מ״החזית
העממית״ ,הצביע נגד החלטות אלג׳יר.
אולם בפעם הראשונה בתולדות אש״ף
הסכימה האופוזיציה לקבל את מרות
הרוב.
עכשיו טוען חוותמה כי לא הוחלט
על הפסקת הלחימה בדרום־לבנון, נגד
יעדים ישראליים. זוהי פרובוקציה גלו־ייה
כלפי ערפאת והנהגת אש״ף.
ברור כי חוותמה פועל גם על פי

הוראת הסורים, המשתמשים בו כדי
לערער את סמכותו של ערפאת. המסר
של סוריה לעולם: אין מהלכי־שלום
בלעדינו. אם חאפט׳ אל־אסד אינו רוצה
בשקט, לא יהיה שקט. כרגיל, משתמש
אסר בכלי־שרת פלסטיני להשגת מטרותיו
שלו.
הסחורה לא סופקה. מעבר
להתגרות זו של חוותמה ואסר קיימת
סכנה יותר עמוקה.
מנוי וגמור עם ערפאת לשמור על
קונסנזוס לאומי. פילוג מחורש באש״ף
יהיה אסון בעיניו.
בעיני הפלסטינים, עשה אש״ף ויתורים
עצומים, כדי להשיג את ההידברות
עם ארצות־הברית ועם חלק
מהציבור הישראלי. ההכרה בישראל
ובהחלטה ,242 ההסכמה להפסקת הפיגועים
מבחוץ, החלטות אלג׳יר והצהרות
ז׳נווה של ערפאת — כל אלה
נראים לפלסטינים כמחיר עצום. עתה
נדמה לרבים שהסחורה לא סופקה.
אם תתגבר הרגשה זו, היא תביא
לסוף העידן המתון באש״ף. ערפאת
יצטרך להתאים את עצמו. כבר השבוע
שינה ערפאת את עמדתו הרישמית
וטען כי פעולות חוותמה בלבנון אינן
סותרות את הסכמתו להפסקת. הטרור״
.לפי עמדה זו, פעולה נגד הכיבוש
הישראלי בדרום־לבנון אינה. טרור״,
אלא מאבק לגיטימי, בייחוד לאור
ההפצצות של חיל־האוויר הישראלי,
שפגעו בטעות גם בבית־ספר לבנוני.
מרחץ־דמים. הסכנה האמיתית.
היא שהיסודות הקיצוניים בעם הפלסטיני,
שהוכו שוק על ירך בוועידת־אלג׳יר,
יתגברו שוב — אם יאמינו

היה נדמה כאילו יצחק שמיר, אדם
מתון בהתבטאויותיו, יוצא מגדרו.
בנאום פומבי, שצולם בטלוויזיה וש־שודר
ברדיו, התנפל שמיר על של1ם
עכשיו, וקרא לו.גוף שולי שבשולי״.
זה היה פאראדוכס.
אם הגוף הוא שולי, מדוע לתקוף
אותו בשצף־קצף בכל כלי־התיקשורת
בארץ ובעולם? ואם תוקפים אותו כך,
איך יכול הגוף להיות שולי?
וכן: אם הגוף הוא שולי, איך יכולים
מעשיו להוות פגיעה חמורה במדיניות
הממשלה? ואם הם מהווים פגיעה כזאת,
איך הגוף יכול להיות שולי?
מה ההתרגשות? לכאורה התרגז
שמיר על ההפגנה שניסו אנשי
של1ם עכשיו לערוך בשטחים הכבושים,
שם הם התכוונו להיפגש עם
תושבים מקומיים(ראה כתבה).
הפגנה זו לא התאפשרה, בגלל התנגדות
שר־הביטחון, יצחק רבין. מי־מדיה
היו במילא מצומצמים למדי. אין
הם מצדיקים את התרגשותו של שמיר.
גם המיפגש שעומדים אנשי שלזם
עכשיו לערוך עם אנשי אש״ף בארצות־הברית
אינו יכול לעורר התרגשות
מיוחדת. זהו מיפגש אחד מני רבים,
שכבר הפכו שיגרה בצורתם ובתוכנם.
מדוע קומם דווקא מיפגש זה את שמיר?
ל שונות רעות. התעלומה טמונה
בשתי מילים שאמר שמיר. הוא דיבר
על. לחשושים מלוכלכים״ ,כאילו יש
לו תוכנית־שלום.
עצם ההתבטאות מדהימה. מי שמייחס
לראש ממשלת־ישראל את הכוו־נתלפרסם
תוכנית־שלום מעניק לו הילה
שאין הוא ראוי לה. אחרי׳ 15 חודשים
של אינתיפאדה, ובמצב הבינלאומי
המידרדר של ישראל, לא יכול
להיות עלבון חמור יותר לראש ממש־לת־ישראל
מאשר הטענה שאין לו
תוכנית־שלום.
אם שמיר רואה בדיבורים המופרכים
על תוכנית־השלום שלו ״לחשושים
מלוכלכים״ ,ולא דברי־חנופה, זה אומר
דרשני.
גורל משווע* .תוכן דבריו של
שמיר וסיגנונם מתאימים לפוליטיקאי
הסבור כי מאיימים עליו.
בחוגי הימין הולכת וגוברת ההתקפה
על שמיר. שותפים לה אנשי הימין
הקיצוני, ובמרומז גם אריאל שרון.
הלחשושים אומרים כי שמיר ומשה
ארנס עומדים להיכנע ללחצים אמריקאיים
ולשינוי דעת־הקהל בישראל,
ולפרסם תוכנית־שלום שיש בה רמז
של ויתור על הגדה והרצועה ו/או רמז
של הסכמה להידבר עם אנשי־אש״ף.
טענה כזאת מהווה כיום פגיעה
חמורה ביותר במנהיגותו של שמיר
בליכוד.
מכאן התרגשותו של שמיר. הוא
תקף בחמת־זעם את שלום עכשיו,
הצביע נגד שימעון פרס בעניין תו־
(הסשך בעסזד )8

^ סי!* לא היד! ברור כל־כך מי
* 1נפגש עם מי, מתי ואיפה. הדיווחים
על תנועת המפגינים בצירים שונים
ברחבי הגדה המערבית זרמו ח־ר מב־שירי־הקשר
של מארגני שלום עכשי1
ושל כוחות צה״ל, שאיבטחו אותם
ועקבו אחריהם.
אחד החיילים סיפר בקשר למפקדו
ש״האינטליגנטים הגיעו לדרך המיז־בלה.״
דרך
המיזבלה היא הכביש העוקף,
מיזרחית לבית־לחם, ואליו התקבצו
ביום השבת לפני הצהריים עשרות
מפעילי שלום עכשי ,1שניסו להגיע
למיפגש מתוכנן עם פלסטינים בבית־עומר.
הרעיון
נולד לפני שבועות רבים.
הכוונה היתה להכריז על. יום שלום״,
ולקיים בו פגישות בין ישראלים, תומכי
תנועת שלום עכשי ,1ובין פלסטינים,
תושבי השטחים הכבושים.
כבר בכינוס בפאריס, שבו נפגשו
ח״כים ישראלים עם פלסטינים חברי־אש״ף,
נדון הרעיון מאחורי הקלעים.
גם בכינוס בהאג, שנערך אחר־כך,
העלה ח״כ רן כהן את הרעיון, בשיחה
שערך עם בסאם אבו־שריף. בפיו של
כהן היתה בקשה: שהפלסטינים בשטחים
הכבושים יפסיקו את האינתיפאדה
ליום אחד, כאות הזדהות עם ״יום השלום״
,וכסימן של רצון טוב לקראת מח־נה־השלום
הישראלי. אבו־שריף הבטיח
לשקול את הבקשה בחיוב, ובשבועות
שאחר־כך המתינו ראשי שלום עכשיו
לתשובת אש״ף.
ואכן, באחד הכרוזים האחרונים של
ההנהגה המאוחדת של האינתיפאדה
התבקשו התושבים שלא לתקוף מכוניות
הנושאות שילטי שלום עכשיו,
ולשתף פעולה במיפגשים המתוכננים.
בינתיים דאגו ראשי התנועה לפרטים
האופרטיביים של המיבצע המשולב.
הכוונה היתה לחלק את אלפי המשתתפים
הצפויים לקבוצות שונות, שיסעו
ליעדים שונים ברחבי הגדה המע־

הם חיפשו
,,כביש שקו
צה״ל; אבו ;
הם מצאו
וק פקק.
ענתסרגוסטי

ריווחה אותם ־
רבית. התוכנית נעשתה בתיאום מלא
עם הפלסטינים, תושבי מקומות שונים
בגדה, שאמורים היו לקבל את פניהם
של המפגינים הישראלים.
מתוך מחשבה די מבוססת, שהצבא
ינסה למנוע את כניסתם של הישראלים
לגדה, נשמרו פירטי המיבצע
כסוד. רק בשבוע האחרון התחילה
התנועה לפרסם מודעות בעיתונים,
ובהן פרטים על מקומות־המיפגש
ליציאה בלבד.
רק מתי־מעט מן הפעילים המרכזיים
של התנועה היו שותפים לידיעת מקו־מות־המיפגש
המיועדים.
כמקום־המיפגש ליציאה מירושלים
נקבע מיגרש־החנייה שמול המטה הארצי
של המישטרה. עשרות מכוניות
פרטיות של פעילי התנועה זרמו בש־עת־בוקר
מוקדמת ואפורה של יום־
השבת אל מישטח הכורכר. גם אוטובוסים
שהעמידה התנועה לרשות המפגינים
כבר המתינו במקום. אל הרחבה
הגיעו גם עשרות עיתונאים מן הארץ
ומן העולם.
ג׳יפים של מישמר־הגבול הסתובבו

המים נש
ה סו לפקק בסקרנות בין אנשי שלום עכשיו, מנסים
לברר מהם יעדי הנסיעה.

מישמד־הגבול
הוביל
^ הפגנה ההמונית אורגנה כמו,
1 1מיבצע צבאי. בין הפעילים הסתובבו
רבים שעל זרועם היו סירטי־בר,
ועליהם התואר ״סדרן״ .אלה התרוצצו
בפעלתנות רבה ברחבה הענקית, מחלקים
הוראות לכל עבר, מתלחשים,
שולחים אצבע מורה, מסבירים, מארגנים.

1שייצא ראשון וינוע על הציר הצפוני.
טור מיספר 2ייצא אחריו וינוע
על הציר הדרומי.״
הייתי מצוותת לטור מיספר ,2שאמור
היה לנוע על הציר הדרומי, לכיוון
יעד בלתי־ידוע באותו הרגע.
משום מה עמד ג׳יפ של מישמר־הגבול
בראש הטור, והוא שהוביל את
השיירה בנסיעה איטית דרך ואדי־ג׳וז
עד לצומת של מוסיאון חקפלר בעיר
המיזרחית. השיירה השתרכה אחריו
בזחילה, כשאיש אינו מעז לעקוף את
הג׳יפ ולהגביר את המהירות קדימה.
ליד מוסיאון רזקפלר עמד הג׳יפ בצד,

דאל״ט

״מקומי״ ואנשי ״שלוס עכשיו״ בפקק בכבי ש העוקף
ליווי של צה״ל
גנות ולהתפרעויות.״
מאות מתושבי הגדה נתקעו בפקק־תנועה
ענקי, במשך שעות רבות, בגלל
החלטת הצבא למנוע את כניסת
המפגינים לישובים הפלסטיניים.

״המקומי
יראה דרד״
ך( עילי שלום עכשיו היו מבד
לבלים. הם הבינו שא 1$ימתינו,

לדבריו, ונאלץ לעצור בכל צומת קטנה
בדרך, ולהתייעץ עם חבריו לשיירה.
באחד הכפרים הערבים שעל המסלול
עצרה השיירה, כשהמובילים אינם
יודעים לאיזה כיוון כדאי לנסוע.
שיחה קצרה עם תושבי־הכפר גילתה
ש״המקומי הזה מוכן להראות לנו את
הדרו העוקפת״.
עשרות המכוניות הצליחו בדוחק רב
להסתובב בכביש הצר והתלול, ופתחו
שוב בנסיעה בטוחה על הכביש המתפתל
במורד הוואדי.
זו היתה הדרו החלופית, שבה בחרו
גם הפלסטינים שנתקעו בפקק הענקי
בדרך הראשית לבית־לחם. בואם של
חברי שלום עכשיו, על מכוניותיהם
הרבות, יצר פקק חדש בדרך החלופית
הצרה. בחירתם בדרך זו נודעה במהירות
לכוחות־צה״ל, ואלה הופיעו, יש
מאין, וניצבו באחד העיקולים.
שוב נעצרה השיירה, והמפגינים
יצאו מן המכוניות להתייעצות נוספת.
הפלסטינים, שנתקעו גם הם בפקק
הבלתי־צפוי, הסתכלו בתמיהה בישראלים
המתרוצצים כמו דבורים עסוקות
בשטח, אך אלה לא התייחסו אליהם
כלל. היעד שלהם היה, כך נודע
בשלב זה, הכפר בית־עומר. את תושבי
הכפר הזה היו מתוכננים לפגוש, ולא
פלסטינים מזדמנים בדרך.
מישהו בעל־יוזמה החליט, כנראה,
שפלסטיני הוא פלסטיני באשר הוא,
ושלף את כרוזי התנועה, שהוכנו מבעוד
זמן בשפה הערבית, והתחיל לחלק
אותם ליושבי המכוניות הנדהמים,

שנתקעו בפקק, דווקא בכביש שאמור
היה להיות פנוי.
בהתייעצות קצרה בין הפעילים
המרכזיים של הטור, החליטו הכל
להחנות את מכוניותיהם בצד הדרך
ולהתחיל לצעוד ברגל לכיוון הכפר
הסמוך — בית־צאחור.
הם הלכו ברגל, רבים נושאים תר-
מילי־גב קטנים, או שקיות־ניילון ובהן
מזון, בקבוקי־משקה למיקרה־הצורך.
מישהו אף הביא את כלבו לטיול.
על הגיבעה הסמוכה רעה עדר-
כבשים בשמש חורפית קרירה של
הרים. מעליהם איבטחו את הצועדים
שני חיילים חמושים. לאט־לאט, ככל
שהתקדמו ההולכים לכיוון הוואדי,
הבינו את מקור שמו של הכביש —
דרך־המיזבלה. ריח חריף של זבל,
מעורב בריח־נבלות מעיק, חדר לאף
והסיח את תשומת־הלב מן המשימה.
למטה, בוואדי, המתינו, כצפוי, חיי־לי־צה״ל,
שחסמו את הכביש. המפגינים
עצרו באחת כמו לפי פקודה בלתי־נשמעת.
שניים — ח״כ דרי צוקר ויולי
תמיר — נגשו לדבר עם החיילים,
וביקשו להיפגש עם מפקד האיזור. הם
ביקשו מן המפגינים לעצור, בינתיים,
עד שיתבררו הדברים.

מפקד האיזור, האל״מ ברוך
הגיע תוך זמן קצר והשלושה יצאו
להידברות, במרחק של כמה עשרות
מטרים מן המפגינים. הם ביקשו מן
העיתונאים להניח אותם לנפשם, ולא
להתלוות אליהם.
הפגישה היתה קצרה. מרחוק נראו
(המשך בעמזד )42

תמיר כמשא־ומתן
חיזכים

התכונה במקום היתה רבה. הסדרנים
דאגו לצייר את כל המכוניות בשילטי־ענק,
שעליהם נכתב שם התנועה
בעברית ובערבית. כל מכונית קיבלה
גם מיספר — 1או — 2וכך חולקו כל
המפגינים לשתי קבוצות. על הקבוצה
הראשונה — טור מיספר — 1הוטל
לנסוע צפונה ועל השנייה — טור
מיספר — 2דרומה.
כמו ככל התארגנות ישראלית
דומה, השתמשו גם הפעם המארגנים
בסלנג צבאי אותנטי כדי לארגן את
המוני המפגינים. וכך, לקראת שעת־היציאה
היעודה, עמד בחור מזוקן, בעל
שיער ארוך בהיר, כשמגאפון בידו,
וקרא לקהל הרב ״לצוות את הרכבים!״
במיבטא דרום־אמריקאי כבד. הוא התכוון
לבקש מהנוכחים פשוט להיכנס
למכוניות. ואחר־כך המשיר :״כל מי
שקיבל את המיספר 1ינוע בטור מיספר

ואיפשר לשיירה להמשיך בנסיעה.
כבר בפאתי ירושלים, בכביש־היצי־אה
הדרומי, המוביל לכיוון בית־לחם,
נראה מרחוק פקק־תנועה ענקי שתחילתו,
כנראה, במחסום שהקים הצבא
בכניסה לעיר בית־לחם. מאות מכוניות,
רובן נושאות לוחיות־זיהוי של
תושבי השטחים הכבושים, השתרכו בטור
ארוך ומתעקל לאורך הכביש הצר.
מכוניותיהם של אנשי שלזם עכשי!
עצרו בהמשך הפקק. הפעילים התחילו
לצאת מן המכוניות, מנסים לברר מה
קרה, ומה הטקטיקה שיש לנקוט ב־מיקרה
הזה.
צה״ל הודיע עוד ביום השישי בצי
הריים שלא ייאפשר לאנשי התנועה
לנוע באופן חופשי בגדה־המערבית
ולקיים את המיפגשים המתוכננים עם
הפלסטינים, מתוך חשש שמיפגשים
אלה ״יתסיסו את הרוחות ויגרמו להפ־

כמו כל השאר, בתור למחסום, זה ייארך
שעות. הם גם ידעו שבבואם למחסום
ייעצרו, ולא יוכלו להמשיך בדרכם. הם
ידעו מראש שהם ייעצרו, והכינו תוכנית
להפגנה קצרה ליד המחסום, שאחריה
היו אמורים להתפנות בשקט
בחזרה. אך לא היתה להם תוכנית
חלופית למיקרה כזה, של פקק ארוך
לפני המחסום.
מישהו הציע, לבסוף, להסתובב ולרדת
בדרך עוקפת, דרך הכפרים בית־צאחור
וצור־באחר. היעילות והלשון
הצבאית הקצרה והחדה תפסו את
מקומם של הבילבול הפתאומי.
הפעילים נקראו ״לעלות על הרכבים
ולנוע מיזרחה.״ הם גם התבקשו
להדליק את פנסי המכוניות, וכך עשו
בצייתנות.
לרכב שהוביל את השיירה היתה
מפה, אך הוא לא הספיק ללמוד אותה,

ואחר־כך, הביתה ת1ך מחאה

במרע\ז

של צבי בה. המנצח בו־מת־גן
נולדתי בכפר־יונה. זה קרה לפני 53
שנים. היינו ארבעה־חמישה ילדים בכיתה.
זה היה יופי.
אני זוכר איר היינו מגיעים, לפעמים,
יחפים לבית־הספר. היינו רוכבים
על המורים.״
אני בן למישפחה מעורבת: סבא שלי
הגיע ארצה מכורדיסתאן. נכתב עליו

חברים שלי דווקא ניסו להניא אותי
מכך, אמרו לי :״מה זה? השתגעת? אין
לך מה לעשות בחיים? רק להיות אחראי
על הגינון?״
מי שעזר לי להשתכנע היה צ׳יץ׳
(שלמה להט) .הוא דחף אותי :״אין לך
מושג מה זה, להיות ראש־עיר. זה כמו
להיות ראש־מדינה קטן!״

שים, באוטובוסים ממוזגים, ומביא
אותם לקלפיות ביום־הבחירות. אמרתי
אז לעצמי :״אכלתי אותה!״
מתוך כ־ 90 אלף בעלי זכות־ההצ־בעה
ברמת־גן, כ־ 24 אלף הם קשישים.
כן, בהחלט קיללתי אז את עצמי.
הרגשתי :״איך הם מאורגנים טוב יותר
מאיתנו!״

״ 71 אמו שאו
מזדהה 011 הד־כח?־
• רגעי הניצחון :״עוד קלסי
ועוד קלסי...״
ביום השלישי בערב, כשהקריאו את
התוצאה של ספירת הקולות בקלפי
הראשונה — הופתעתי. הובלתי ב־20
— 30 קולות. חשתי מבולבל.
אחר־כך נוספו התוצאות של קלפי
שנייה וקלפי שלישית, ועוד קלפי,
ועוד קלפי ...אנשים התקבצו סביבי,
התרגשו. נראיתי פסיבי, אבל בתוך-
תוכי הייתי נסער.
השעה היתה 12 בלילה. הגיעו אז
תוצאות של 25 קלפיות. אז, רק אז,
העזתי לתרגם זאת למושגים מעשיים.
הבנתי שאני ראש״העיר.

• רגעים מהילדות :״יחסים
לכית־הססר...״

ספר. אמא שלי. נולדה בהונגריה,
בסיגט. אחיותי מבינות הונגרית.
אני? לא, אף מילה. כנראה היתה לי
התנגדות ללמוד את השפה.
אני צועק לאחיותי, לעיתים, משהו
בהונגרית.

יחסי חוץ
לזווטויאס
נג ד 7־,דאפ

בתב־עוז זר טוען:
ישראל מאמנת
אנשי־גרילה נגר
המישטר הדובי.
.יגאל לביב ₪

״ישראל וארצות־הברית מאמנות
כוח רציני של קונטראם לוביים בכמה
ארצות במרכז ובמערב אפריקה,״ כך
טוען כתב־העת הלונדוני אפריקה קת־פיתשאל,
המצוטט על־ידי כתב־העת
האמריקאי האנטי־ישראלי ישראל, פר
ר״ן אפ״רס. המטרה: להפיל את ממשלתו
של מועמר קר׳אפי.
למרות שכמה עוזרים של חברי הקונגרס
האמריקאי לא היו מסוגלים
לאשר את המידע, הוא מצדיק התייחסות
רצינית — ולוא רק בגלל שפע
הפרטים הכלולים בו.
הכוח המוקם נקרא החזית הלאזמית
לשיחרזר ל1ב, ועיקרו ממוקם בצ׳אד,
הגובלת בלוב. הוא המשך המאמצים
האמריקאיים נגד המיפעל הכימי הלובי
בראבטה, וקרב־האוויר שבו הפילו האמריקאים
בינואר שני מטוסים לוביים.
בידיעה נאמר שישראל אימנה 30
לובים, וביניהם 18 טייסים, מאז אוגוסט
האחרון בבסיס במקום הקרוי אן־דלה
בצפון הרפובליקה המרכז־אפריקאית,
שחידשה בינואר את קשריה עם ישראל.
כפי שלמדה הונדורס, מילחמת־קונטראס
מזרימה כסף גדול לארצות
המוכנות לאפשר שימוש באדמתן לשם
הקמת בסיסים.

• רגע ההחלטה :״צ׳יץ׳ דחף
אותי:״

לא יודע, לא יודע. ניהלו איתי
משא־ומתן מטעם הליכוד במשך שנה.
תחילה סירבתי. השבתי :״אני לא חיה
פוליטית!״ אחר־כך קראו לי ולאשתי,
ניסו שנית.
יום אחד 45 ,ימים לפני הבחירות,
הגעתי מאיזו שיחה. אני לא זוכר מה
היה בה מיוחד, כמו שהרחתי שיש
ברמת־גן מצוקה. הרמתי טלפון למשה
ארנם ואמרתי לו :״או״קיי, אני רץ!״

חצי כורדי, חצי הונגרי

4ש משהו סכסי נג בי מנצח. מאז ומתמיד גברנו הצלחה, פוח,
׳ ניצחון וגבריות והיוו מקור-משיבה.
צבי בר (בדזאני) נחשב בהפתעת הבחירות הטוניציפליות: מדל־בדימוס
שעשה גם תחנת־ביניים במישמר־הגבול, ושקפץ ברגע
האחרון, ממש בשניות האחרונות, למירוץ הפוליטי ברמת״גן.
חרף נקודת־הפתיחה הנחותה שלו מול יריבו מהמעין־ ,אורי
עמית, שהתחרה מכסא מאוד נוח, בסא ראש-העיר -ניצח בר.
באמריקה לא היו עוברים בשתיקה על הסיפור הזה. את סיפורו
של המושבניק, שסבו מבורדיסתאן ואמו מהונגריה, היו מורחים
לאורן ולרוחב בתובניות־הבוקר בטלוויזיה, ולא היו נרגעים עד
שהיו ממצים זאת בסרט המבוסס על חייו והמתעד פרקי-גבורה
מעברו הצבאי, תמונות פסטוראליות מילדותו בפפר״יונה -סלף״
מייד״מן בחול־לבן.
בר, אגב, היה יבול לבכב בסרט בזה. תמונות״הפורטדט שלו,
המפארות עדיין את רמת״גן, גורמות לו עוול. בתמונות הוא נראה
רציני, פלקאטי, כמו כולם -עמית, וירון ותבורי ושאר השמות
שפרחו מהזיכרון.
לכן כל-כך הופתעתי לפגוש בגבר גבוה, קצת ביישן, שלא כל-בן
נוח לו להביס בעיניים בעת שהוא מספר משהו אישי. כשהוא חש
בצורן להחמיא -אבוי -הוא עושה זאת במהירות, במהירות,
להיות כבר אחרי־כן, לא מסתכל, מה פתאום.
ראש-העיר הנבחר עדיין ממוקם בחדר נידח, שבו מסתובבים
מזכירה, פקידה, יועץ וכל דיבפין. מהחדר הזה, שנו אין כל פינת-
ברטיות, הוא הפתיע את המדינה. לצורך הראיון פשוש התבקשו
הכל לצאת מהחדר, וחלק מהטלפונים נותקו.
נר מייצג זן חדש של מנהיגים, המבהיר אולי כיצד קוראים
בליכוד את המפה מהר יותר מאשר במערך. הוא איש משביל(תואר
במדעי־המדינה נ א תינרסי ט ת בר־אילן, ו״אני יבול להראות לך,
בניגוד לאחרים, גם תעודה!״) בעל תחומי-עניין מגוונים (וזו־בב״קולנוע,
למד שנתיים בפאריס ,״בזמן הרעש של הסטודנטים
ב״968ג אירגן תנועות־נועד במיסגרת פועלה של אורה הרצוג
ב״ארץ־ישראל יפה״ .הוא מרתק, מאוד שונה מדימוי העסקנצ׳יק
שדבק במועמדי המערך. זה מגרה להמשיך ולשוחח עימו. וחוץ מזה:
הוא לא ליכודניק!
מועמד הליכוד ברמת־גן, סמל ניצחון הליכוד בבחירות, גדל
בני ת מערכניקי, אינו מזדהה עם השקפות הליכוד, ועל פי פעולותיו
עם הפרופסור אוריאל רייכמן ואחרים, קרוב אולי יותר למצע
המערך.
בכל זאת הוא נבחר לראשות-העירייה ברמת־גן מטעם הליכוד.
בליכוד היה מי שהבין שמוטב להצמיח מנהיגים אטרקטיביים,
בעלי רקורד, מאשר ״השכן של״ וה״אקס״עוזר של״.
הצלחת הגישה הזאת בשידוך ברזאני־רמת־גן, כך אני מהמרת,
תיהפך למגמה.

(המשך מעמוד )6
ספת״המיסים על עתירי־היכולת, גינה
את הלחשושים.
כל הדברים מכוונים אל אותה
הכתובת: הגרעין הימני של הליכוד,
שבלעדיו לא יוכל לשלוט במיפלגתו.
בצורה מוזרה, נאלץ שמיר להתגונן
מפני המבקשים להדיחו במיפלגתו,
באותה השעה שבה נאלץ פרס להתגונן
מפני המבקשים להדיחו במיפלגתו
שלו( ,ראה סיסנרוו) .היה זה כאילו רצה
הגורל לקשור יחדיו את שני המנהיגים
היריבים.

אפריקודקתפיתשאל מדווח כי ישראל
מקימה מיתקנים לקונטראס הלוביים
במדינת קאמרון, במקומות הקרויים
קאלא ודז׳ום, באישור מפקד־המיש־מר
של נשיא קאמרון, פול ביא. ישראל
מאמנת את המישמר ומספקת עור אמי
צעי־הגנה לנשיא, שחירש את יחסיו עם
ישראל עוד ב־. 1986

בר השבוע, בלי מישרד
.עפתי מקורס־טיסר

• רגעי חרדה :״משהו דיגדג

כשהחלטתי לרוץ, ועוד כל־כר מאוחר,
היה לי ברור שזהו מעשה התאבדות.
כן, גם אני חרד מכישלון, אבל...
לא יודע.
נכון שלא היה לי סיכוי לנצח. בכל
זאת, משהו דיגדג בי מאוד חזק. משהו
אמר לי :״ללכת!״
לא יכול להסביר. בקאריירה שלי
בצבא, במישמר־הגבול, היו מיקרים
שבהם הלכתי על פי התחושה הזאת,
האינטואיציה. בדרך־כלל, זה הצליח.
כולם מדברים על המירוץ־בן־45־
הימים שלי, אבל מדובר על פחות: עד
שהקמנו רשימה, התארגנו...
עם זאת, לרגע לא הימרתי על
ניצחון. להיפר — אני זוכר את הרגע
שכו ראיתי כיצד אוסף המערך קשי־

זוהי הרגשה מזופתת, של הפסד.

• ״עמית אמר: מה עשו

עכשיו אני נזכר באירוע שבו נפגשתי
עם ראש־העיר, זאת אומרת אורי
עמית, אחרי שהחלטתי לרוץ נגדו.
הרגע הזה פתאום צף לנגד עיניי.
עמית אמר לי :״אוי, מה עשו לר?
להכניס מישהו למירוץ 45 יום לפני
הסוף?״
לא רוצה להוסיף מילה על כך. כן,
הוא נראה אז בוטח בעצמו.

• רגעים מביכים:
חיית־בית, מיסלצת!״

״אני

החשיפה! החשיפה, הכרוכה במירוץ,
מאוד הפריעה לי. הפריעו לי התמונות
שלי, שפורסמו בכל מקום אפשרי. יותר
(המשך בעמוד )37

האמריקאים פועלים בבסיס חדש ב־יוקו,
במרכז־קאמרון, וגם אימנו 49 חיילים
מצ׳אד בבסיס קאמם־האל באר־צות״הברית.
החיילים אומנו בפיענוח
מידע של מטוסי־הביון מסוג אהאקס.
עוד 37 קונטראס לוביים מתאמנים במדינת
גאבון.
הקונטראס הלוביים מתבססים על
מאגר של כ־ 2000 שבויי־מילחמה לוביים,
שהיו בידי צ׳אד. הם מרוכזים בעיר
קואדידואום, בצפון צ׳אד, ומנהיגם
הוא אל״מ עבד־אל־ע׳אסם חליפה הפ־טאר.
חלק ניכר מהנשק שבידי הקונט־ראס
נלקח מהשלל של מילחמת לוב־צ׳אד.
הנשק והציוד שנלקחו שלל נמצאים
בשליטת הסי־איי־אי. חלק אחר
מהנשק סופק על ידי סוחר לבנוני
בקאמרון.
לפי הדיווח, כמה שכירי־חרב מערביים
נשכרו למשימה והם שוהים מאיר.
מימון סעודי לפעולות הגיע לחשבון
מזכיר החזית הלאומית, הדיר מוחמר
אל־מחרייף, בבנק הערבי בעיר
ליברוויל בגאבון.
העולם הז ה 2688

והתודה וחדהת
תאום מתעוררת מיפלגה בבר
^ קר ומחליטה: ההנהגה צריכה
ללכת.

פרס

זה קרה השבוע. למחרת הבחירות
לרשויות־המקומיות,
נוצרה כאילו החלטה קולקטיבית:
זהו פוך דרכו של
שימעון פרם כמנהיג־המים־
לגה.
אמנם, זאת לא היתה התבוסה החמורה
ביותר שספגה המיפלגה בשנים
האחרונות. אולם זאת היתה תבוסה
אחת יותר מדי.
המיפלגה כולה הבינה פתאום את
הדבר שלא היה ברור עד לאותו הרגע:
מכאן המיפלגה יכולה רק לרדת ולרדת.
דובר
על ״בדק־בית״ .דובר על ״חש־בון־נפש״
.אלה היו מילים ריקות,
סיסמות נבונות.

אף מאחוריהן התחבאה ההכרה
הפשוטה ש״זהו זה״ .זה
לא יכול להימשך כך. כי ההמשך
יוביל לאסון טרמינלי.

• מנסיו־ן גוצי
**ץ ימעון פרם הוא ״מפסידן״ .זוהי
>*/ההכרה שריחפה בחלל מזה זמן,
אך שהתגבשה השבוע כפסק־דין סופי.

ואכן: בכל דרכו הארוכה לא
ניצח שימעון פרס אך פעם
אחת בבחירות.
עור לפני שהפר מנהיג מיפלגת־העבודה,
נקשר שמו בכישלונות אלקטורליים.
ב־ 1965 הוא היה הרוח החיה
במערכת־הבחירות של רפ״י החדשה,
שהסתיימה במפח־נפש. המיפלגה, שבראשה
עמדו אישים כה מהוללים כמו
דויד בן־גוריון, משה דיין, יוסף אלמוגי
ויצחק נבון, זכתה בסך הכל ב־10
מנדאטים. אבל אז לא עמד פרס במקום
הראשון.
הפעם הראשונה שבה הנהיג פרס
מיפלגה גדולה בבחירות היתה ב״,1977
כאשר יצחק רבץ התפטר. ברגע האחרון,
בעיקבות השערוריה של חשבון־
הבנק בארצות־הברית. זאת היתה שנת
המהפך הגדול. בפעם הראשונה איבדה
מיפלגת־העבודה את השילטון. המערך

בבחירות של 1984 חזרה תמונה זו.
המערך התחיל ביתרון גדול בסקרים,
ובסוף הגיע לכלל תיקו. הוא זכה ב־44
מנדאטים ולא היה מסוגל להקים ממשלה.
קמה ממשלת־האחדות, על סמך
הסכם של רוטציה, שהעביר את
ראשות־הממשלה לקראת הבחירות הבאות
לידי יצחק שמיר.
התוצאה: בבחירות של 1988 ירד
המערך ל־ ,39 לעומת 40 של הליכוד.
הבכורה עברה לליכוד בצורה ברורה.
רעיון הרוטציה מת, ושימעון פרס עצמו
נדחק לתפקיד כפוי־הטובה של שר־אוצר.
כל ענייני המדיניות נמסרו לידי
הליכוד.
המפלה של השבוע האחרון (ראה
הנדון) רק היוותה חולייה נוספת בשרשרת
המפלות, כאשר באופק מסתמנת
תבוסה סופית ומכרעת בבחירות
בהסתדרות.

נפילת המערך שם תהדוה
סוף דרכו כמיפלגה גדולה.

• אין ווש
^ איזו מידה נובעים כל הכיש*.לתות
האלה מסיבות פוליטיות־דמוגראפיות?
ובאיזו מידה הם קשורים
באישיותו של שימעון פרס עצמו, אדם
בעל כישרונות רבים, המנסה לשווא,

בגין נחל כישלון אחרי כישלון, שמונה
פעמים רצופות, עד שניצח והגיע
לשילטון. אבל בגין בא מן השוליים,
בראש מיפלגה בלתי־לגיטימית, ואילו
פרס בא מן המרכז, בראש מיפלגת־שילטון
מסורתית. אין המשל רומה
לנמשל.

יתכן שגם בארץ היה
התהליך קל יותר, אילו היה
למיפלגת־העבודה הנכם האחד
החסר לה: יורש.
גם השבוע, כאשר גברה התביעה
לפיטוריו של פרס כראש־המיפלגה
והפכה למגמה המונית, לא היה ברור
לגמרי מי יכול לבוא במקומו. לא היה
מחליף אוטומטי.

14233458
**עניינים בהקשר זה האישים
*י /שלא הוזכרו.
אחרי יריבות של שנים רבות, ניתן
היה לצפות כי הדרישה לסילוקו של
פרס תהיה מלווה בדרישה להמלכת
יצחק רבין. מה גם שכל הסקרים מראים
כי רבץ פופולרי יותר מאשר פרס, וצי
הוא זוכה גם בתמיכה רבה מצד ימין.
אולם רעיון זה כלל לא הושמע.
שררה הכרה כללית שפרס ורבין הפכו
תאומים סיאמיים, שהם קשורים ביחד

צות-הברית, לשם נסיע בלי
סיבה חשובה. הוא היה מחוץ
למישחק.
כך גם אבא אבן. ניתן היה לחשוב כי
איש מבריק ומנוסה זה יהיה מחליף
טיבעי, אחרי שסולק על־ידי פרס ורבין
מכל השפעה. אולם גם אבן נראה כשייך
לתקופה קודמת, ואינו משתתף
עוד במירוץ.
כפי שהוא התלוצץ בעצמו :״העם
בחר בי כבמדינאי־בדימוס!״

• שלושה מתחוים
**ץ לושת האנשים שהכריזו על
עצמם כעל מועמדים לכתר הם
משה שחל, גד יעקובי ומרדכי גור.

סיכוי להפוך בן־לילה ליורשי המישרה
הרמה ביותר במיפלגה.
לכן הגיעו שניהם למסקנה מחוכמת:
למנות מועמד־ביניים.

כך צץ הרעיון להדיח עכשיו
את שימעון פרם ממעמדו
כיו״ר־המיפלגה, ולהעביר תפקיד
זה לידי יצחק נבון.
בשעתו היה נבון פופולרי ביותר.
כנשיא־המדינה רכש לבבות רבים. כשסיים
את תפקידו זה, היה נדמה שהוא
מתחרה רב־כוח על תפקיד ראש־הממשלה
וראש־המיפלגה.
נבון ״פיספם״ אותה הזדמנות, ונכנע
לפרס. מאז סבורים רבים שהוא חלש
מדי, שחסרות לו השאפתנות והנחרצות
הדרושות לתפקידים אלה.
ציין צסריר, העול ם הז ה
נבון מועמד פשרה
שחל פיתחן ביניים
ירד מ־ 51 מנדאטים ב־ 1973ל־32
מנדאטים.
מכיוון שפרס הגיע למעמד העליון
רק ברגע האחרון, ניתן היה לתרץ
מפלה זו בכישלונותיו של יצחק רבין
כראש־הממשלה.
לא כן ב־ .1981 הסקרים ניבאו ניצחון
מוחץ של המערך. אך ככל שהתקרבו
הבחירות, כן נמוג היתרון של
המערך. בבחירות עצמן זכה המערך ב־
47 מנדאטים, לעומת 48 של הליכוד.
מנחם בגין נשאר בשילטון.

מזה עשרות בשנים, לרכוש את לב
ההמונים?
שני הדברים קשורים זה בזה. ומכאן
שהקריאה ל״בדק־בית״ ול״חשבון־
נפש״ קשורה אוטומטית בקריאה להחלפת
ההנהגה.

השבוע דובר על כך בחדרי־חדרים,
ב שיחות פרטיות, ובראשונה
גם בפומבי: שימעון
פרם צריך ללכת. עוד מערכת־בחירות
אחת בהנהגתו תוביל
לאסון סופי.
ברוב המדינות הדמוקרטיות היתה
תביעה כזאת מובנת מאליה. מנהיג
הנוחל מפלה בשתי מערכות רצופות
— ולפעמים די גם במערכה אחת —
צריך לפנות את מקומו למנהיג חדש,
כדי שזה ינסה את מזלו וכישרונו.
בארץ אין זה מובן כל־כך. מנחם

כמו שני מתאגרפים מחובקים. התביעה
להרחקת פרס כללה, למעשה, גם את
התביעה להרחקת רבין.

נראה כי רבין עצמו חש בכך,
ועל כן לא הרים את דגל פיטוריו
של פרם.
שם אחר שלא הוזכר כלל: עזר
וייצמן.
גם זה די מוזר. וייצמן הוא מנהיג
בכיר. בניגוד לכל עמיתיו, יש לו גם
דרך מדינית אלטרנטיבית. הוא מייצג
,תביעה שהיא, כעת, נחלת רוב הציבור,
י על פי סקרי דעת־הקהל: ההידברות עם
אש״ף ופיתרון ישראלי־פלסטיני.
מה מונע בעד וייצמן מלהיות המועמד
הטיבעי לירושה? קפיצותיו ממיפ־לגה
למיפלגה, תדמיתו החברמנית,
ואולי גם זהותו הרעיונית הברורה.

השבוע שהה וייצמן באר
יעקובי

גור

להמתין
נלחץ

לחץ מייד

מבין כולם, גור הוא חסר־עכבות.
הוא היה רוצה להתחרות מייד. לכן הוא
תובע כי בעיית־המנהיגות תיפתר לאלתר,
בהתחרות חופשית.

נדמה שגם שחל ויעקובי אינם
סבורים אחרת. רווקא משום כך היו
רוצים כי נבון יהיה המנהיג, לתקופת־ביניים.
כלומר: שיכהן בתפקיד זמן־מה,
עד שהם עצמם יוכלו להתחרות על
התפקיד באין־מפריע.
השאלה היא: איך מבצעים את זה?
איך יוכל נבון האדיב, אדם עדין־נפש
ונוח־לבריות, להיכנס לדו־קרב עם פוליטיקאי
שאפתני כמו שימעון פרס,
(המשך בעמיד )42

לא ברור על מה מבסס גור
את האופטימיות שלו. מאז
שהכריז, לפני הרבה שנים, שהוא
מועמד לתפקיד ראש־הממשלה,
לא נראה שהתקדם
בהרבה.
שני המועמדים האחרים זהירים
יותר. שחל ויעקובי יודעים שאין להם

קסטל, שאינו תושב בהדים, שכר כמה חודשים לפני
הבחיתת דירה בבת־יס.
היום, אחרי שהובס על־ידז אהוד קינמון, שעמר בראשות
רשמה עצמאית, אחרי שפרש ממיפלגת־העבודה, אין לו
כוונות להישאר בבת־ים,

מנחשים פ״שיפו! עובדים״
בצמרת ״שיכון עובדים״ מנסים לנחש מי הפיץ את
הידיעות על הפסדי החברה בשנתיים האחרונות.

פרס מתקן רושס

,^1.141

—* 1414

1^1114^111,111 4

4^[.41ן44,444.

דערשנות האוהדת למהלכי שר האוזנר, עזיטעין
סרס, כסי שפורסמה כתקופה האחרונה, היא תוצאה
של מיפגשים בין שרתזאוצד לעורכים הכלכליים בעיתונות מוסד־המיפגשיט מיוזמתו של פרט מתקיים בתדירות
קבועד-

דוברו ת לש״ס

דווקא שני השרים מטעם ש״ס, יצחק
הפלא, למרבה פרץ ואריה דרעי, מעסיקים נשים בדוברות
מישרדיהם.
4 ^ 444

4444 1 ^ 11114־

טובה אלינסון משמשת כתנרת מישרד״הפניע ואילו אידה
בדשיטרית משמשת כדוברת מישרד־הקליטד-
בתחילה עורר הדבר תמיהות רכות אולם הרב עובדיה
יוסף, המנהיג הרוחני של ש״ס, בדק ושוכנע כי אין בכן־
שום פסול.

בורג רצה
פתק מב״גיש
ח״ב אברדם בורג היתנה את ה שתתפו־תו
בכינוס הישראלי־סלסטיני בניו־יורק,
שייערך בסוף־השבוע, בכך שיקבל פתק
מדורית בייניש, פרקליטת המדינה, המא־שר
את חוקיות ה שתתפותו בכינוס.
לעומתו, רבים ממחנודהשלום הקופצים
על כרטיסים והרוצים לנסוע לכינוס, שאד
תו מארגנים בתב־העת ״ניו-אאוטלוק״
העיתון ״אל־פג׳ר״ וידידי ״שלום עכשיו״
בארצות־הברית.
ריבוי הקופצים יוצר בעיות אצל המארגנים.

ס במיגזר הערבי
מתוך 71 רשויות שבה התמודדת מלי חהש׳ס להכניס
חברים למועצה ב־ 50 ערים ויישובית ביניהם גם עמי
יישובים ערביים. עוספייה וכפר־ירקד-

היתה זו התמודדותה הראשונה של ש״ם בבחירות
המקומיות.

ומערך שומר שבת
המערך קורא לשמירת השבת ברמת־השדון.
אפריים(״פיוזוטקה״) חידת מועמד המעדר לראשית
מועצת רמת־השרון, שחתם על הסכם קואליציוני עם
הדתיים, קורא לשמירת השבת בתחומי המועצה.

בדי לגייס אח הדמיית הצהיר סיחוטקה כי ידאג גם
לסגידת החנויות המוכרות מריסה.

אור ל״קרן הקיימת״
אורי אור, אלוף פיקוד-צסון לשעבר, שהיה מעורב
גם בתוכנית האלופים של המעיד, יתמנה בקרוב
כמנב״ל ״הקרן הקיימת״.
המינוי הוא פיצוי אחרי שורה של אכזבות: מיד׳אחרי
הבחירות ניסו לקדמו לתפקיד שר־החקלאות. כשפרס
סירת דובר בו כמועמד לראש סיזהדם קרקש־־שראל.
כשגם מינוי זה לא יצא לפועל החבר שמו כמנהל ם י 1ר,ד
המסחדהסדינה.

קסטל עוזב את בת־ים
יוסף קסטל, מועמד מיפלגת־העבודה לראשות
עיריית בודים, מתכוון לעזוב את בת־ים בפרופיל

נמוד.

0900808009111010

השבוע הפיץ גורם אלמוני בקרב העיתונים מיסמבים
המוכיחים כביכול כי שימן שבדים הפסידה בשנתיים
האחרונות מיליוני שקלים, אן• הסתירה זאת מצמרת
ההסתדרות.
בתגובה מיהרה החברה לפרסם הכחשה רישמית, והודיעה
כי סיימה את שנת־הבספים האחרונה ברווח.
בצמרת שימן שבדים משוכנעים כי עיתוי הפירסום נועד
לפגוע בשר רפי אדרי, ששמש בירד החברה, ואשר עורך
השבוע מסיבה מפוארת ליורשו עור ורדי־זר.

414

ביום השני, ה־ 6במרס, מסר דובר־צה״ל
על 307 הרוגים פלסטיניים בשטחים הכבושים.
מיספר זה כולל התגים מירי חיילי־צה״ל
בלבד.
לסי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיספר
ההתגים הסלסטיניים ל־.414
לעומת זאת, מוסרים מקורות סלסטיניים
על 513 התגים, לפי הפירוט הבא:
• 347 התגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

43 הרוגים ממכות ומהתח שמלות.
• 71 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 52 התגים מסיבות אחתת.

הרשות רוצה סמכות
״הרשות להגנת הצרכן״ תובעת משתהמישסטים
לדביר בה כבגוף ייצוגי לענייני ביטוח ובנקאות.
הרשות טוענת שלא יתכן שצרבנים שנפגעו לא
יופלו להיעזר בסיוע מישפטי של הרשות במאבק

נגד גופים פיננסיים.
הרשות ביקשה להתערב בתביעה נגד חברת הפניקס, אולם
בית־המישפט טען שאין לרשות הסמכות בחוק לייצג
צרכגיס בענייני־ביטוה.

מי ר3 .יץ?
הרשות־לניירות-ערך פתחה בתחילת השבוע
בחקירה, בדי לנסות ולאתר מי הפיץ נתונים על
התוצאות דבספיות של ״החברה לישראל״,
שבבעלות המיליארדר שאול אייזנברג.
החברה טענה שלא מסרה את הנתונים, וכי הדבר הוא על
דעת העיתונאים. אולם גורמים בשוק־ההון הטילו ספק אם
ההבהרות של הנהלת החשה אכן מוצדקות.
בינתיים תמתין הרשות עד שהחברה תפרסם את הדוחות
הכספיים שלה, כדי לדעת אם הנתונים שהתפרסמו נכונים
או לא.

מ ה מדלי ף?
סיפור בלשי בלישכת רואי־הוזשבוז: מיהו רואה־החשבון
המדליף בשבועות האחרונים חומר מסווג לעיתונות?
לטורי המדורים הכלכליים הגיעו פרטים מדוייקינד

אופנה חדשה בצה״ל
אופנה חדשה בצה״ל — דובר אישי
לאלופים.
מתברר שבחלק גדול מהמיפקדות וה-
סיקורים המרחביים, שבראשם עומדים
קצינים בדרגת אלוף או תת*אלוף, אימצו
לעצמם קצינים אלה מינהג חדש של דוברים
או קצינות-ליחסי-ציבור.
על פי הנהלים מחוייבות הקצינות לעבוד
עם דובר-צה״ל, אבל מטרתן היא לדאוג
לפירסום האישי של מפקדיהן.
בחלק מהפיקודיס המרחביים יש נציגים
של דובר־צה״ל, וגס אלה משרתים, ב די ד
כלל את הקצינים.
אחד האלופים הגדיל לעשות, וקצין־יח*
סי-הציבור שלו מתדרך מדי בוקר את העיתונאים,
ומספק להם את לודדהזמנים הגלוי
של האלוף.

להפליא של סכומי כספים, המוצעים למישרדים של רואי־חשבון,
המעורבים בעבודת הערכת שוויים של המקים

בארץ.

בוועד המרכזי של לישבת רואי״ההשבון חושדים
ברואדדחשבון ידוע, אך אין עדיין הוכחות נגדו. לכן
שוקלים אס לשבור חברת-חקירות פרטית, בדי
לגלות את המדליף. האינטרס שלו הוא כנראה
להוכיח, בעזרת פידסום הסכומים, את העובדה
שרואי-חשבון מקבלים, לדעתו, שכר זעום עבור
עבודתם.

אין פסר לערוץ
בערוץ 2מחפשים חסויות.
עקב קשיים תקציביים, הוגברו הניסיונות האלה, כרי
לאפשר לערוץ להמשיך בפעולתו.
הקשיים הביאו לכך שהערוץ השני נאלץ לשדר וידיאד
קליפים, תחת המישדרים המתומנים.

עסקים חדשים ד״פור״
למרות הדיונים בבית-המישפט על בקשת ״מקרם
טראסטי׳ לפרק את קונצרן ״בור״ ,מתברר כי יש מי
שרוצים לעשות עסקים חדשים עם ״בור״.
איל־הממון היהודי הבריטי, סמי שמעת, המחפש באחרונה
השקעות בישראל, נפגש בשבוע שעבר עם ראשי כזר. ווץ
עימם בכניסה לשותפות ובהשקעות משותפות בבמה
תחומים.
בינתיים מדובר בדיונים ראשוניים.

שפטל: כספים וניתוח
בנסיעתו האחרונה לארצות-הברית
עסק עורך־הדין יורם שפטל בעיקר בגיוס
כספים.
חלק מהתרומות שנאספו בעבר נ תנו
כמיקדמות לעורך־הדץ רב איתן המנוח.
בעיקבות התאבדותו של איתן נזקקה ההגנה
לכספים נוספים.
בץ השאר נפג ש שפטל עם מישפחת
דמיאניוק, ואף עבר באמריקה ניתוח בעינו
שנפגעה מחומצה. הניתוח הצליח, ושפטל
רואה הרבה יותר טוב בעינו.

ירושלים מאמצת אסירים
עיריית-ירושלים תאמץ, בנראה 550 ,אם ירים
ירושלמיים, הנמצאים בבתי־כלא ברחבי הארץ.
האגף לקידום־־נוער והאגף לאמנות בעירייה יוזמים פעילות
חברתית, תרבותית ואמנותית בבתי־כלא, שבהם מצוי
ריכוז גדול של אסירים מירושלים.
מ טי על צוות עובדי שני האגפים, שנרתמו למען
האסירים, התנדבו גם אמנים ירושלמיים למען אסירי
עירם.
ביום השלישי התקיים יום האמנות הראשון בכלא באר־שבע.

איומים על פרקליטה
עדרכת־הדין דינה רדלמן, תובעת נעימת-הליכות
מהפרקליטות הפיסקאלית של מחוז תל*אביב, היתד
באחרונה מטרה לאיומים ולהטרדות.
התובעת מופיעה בתיק נגד רואה־החשבון אלי גבאי
מרמודגן, שהורשע בהעלמת הכנסות. תוך כדי הדיונים
בתיק נחתכו ארבעת הצמיגים במכונית הפרקליסה. אחדי
שהתלוננה כי בתיק בית־המישפט הוחלפו ראיות על־ידי
מאשם, פגש אותה בנו של הנאשם במיסדרון ביוד
המישפט וצילם אותה. היא ביקשה מהשופט, יצחק בראו,
את החרמת סרט הצילום, ונענתה.

קפוטות פצרות
יצרנית הקפוטות הגדולה במדינה, חברת ״למען אחי בע״מ״ מבני־ברק, נקלעה לקשיים חמורים.
ביום השני השבוע הגיש נגדה בזק דיסקוזט תביעה לבית־המישפס
המחוזי בתל־אביב, על סך שגי מיליון שקלים.

מיסעדה יהודית במוסקווה שלום קדוש, השף של מלון ״שרתון פלאז׳ה״
בירושלים. נקרא למוסקווה למיספ׳ר ימים כדי
לייעץ בכל הנוגע לפתיחתה של מיסעדה יהודית
בשרה במוסקווה.
המיסעדד, שתיפתח בעוד כמה חורשים, תהיה חלקה
עממית וחלקה אכסקלוסיבית, והיא תספק אוכל יהודי
כשר.

או ר ־ י ד! ז ר ־ 3 =41ל•

משה רבנו מתגנב לארץ המובטחת, מגיע ליריחו ומתעלס
באהבים עם רחב הזונה, המפנקת אותו בסמים. בעוח נמצא
בטריפ, הוא כותב את עשרת הדיברות״.
מה היו אומרים אצלנו אילו יהודי מומר — נניח ששמו זלמן
רושינסקי — היה כותב ספר מה?
שמיים וארץ היו נרעשים. המונים היו יוצאים לרחובות כדי
להפגץ נגד התועבה. הרבנים הראשיים לא היו מטילים עליו
עונש־מוות, אם כי הרבי מלובאביץ בוודאי לא היה טומן את ידו
בצלחת, וגם לא הרב מאיר כהנא. אבל בוודאי היו שורפים את
חנויות־הספרים, ומאיימים על המדל בחרם טוטאלי.
אני מדבר, כמובן, על סיפרו של סלמאן תשרי. באיחור רב,
מפני שאני מתלבט קשות.
מצד אחד, ברור שהייתי לוחם בשצף קצף על זכותו של זלמן
רושינסקי לכתוב את הספר, ועל זכותו של המו׳׳ל לפרסמו. גם
אילו הייתי משוכנע שזלמן הכניס את משה רבנו לספר רק
כגימיק לקידום המכירות.
אין להסכים לשום צנזורה. כאשר מתחילים לשרוף ספרים,
גומרים בשריפת בני־אדם, כפי שאמר היינריך היינה, בחוש נבואי
נדיר.
אני שמח שידידי אדוארד סעיד, מגדולי האינטלקטואלים
הפלסטיניים וחבר המועצה הלאומית הפלסטינית, העז לצאת
חוצץ להגנת סלמאן רושדי. התמונה שצויירה בארץ, לצורכי
תעמולה, כאילו מיליארד מוסלמים צמאי־דם, פראי־מידבר אחר־אחר,
רוצים ללקק את דמו, היא מגוחכת.
(כל המוסלמים צמאי־דם, כל היהודים רמאים, כל המארוקאים
סכינאים, כל הרומנים גנבים וכר וכר).
שאלה אחרת לגמרי היא: האם כדאי לפרסם את הספר בארץ?
כאן אני מתלבט. המוסלמים מהווים כ־ 161*,מאזרחי־המדינה,
ואנחנו שולטים במיליון וחצי פלסטינים נוספים, שגם הם ברובם
הגדול מוסלמים. אם כל המוסלמים רואים בספר זה פגיעה נוראה
בכל הקדוש להם, האם כדאי שמדינת־ישראל תהיה מזוהה עם
הפגיעה הזאת?
י כאשר מדובר על הזכות — אין פשרה. על זכות צריכים
להילחם עד הסוף.
אך כאשר מדובר על מימוש הזכות, מותר להפעיל גם את
השכל הישר, וגם קצת התחשבות בזולת.

אשמת! של אשכול
השידור על לוי אשכול צייר את דמותו של אבא נחמד ומלבב,
פיקח ובעל חוש־הומור. והוא באמת היה כזה.
אך כאשר התחיל עמוס עוז לתאר אותו כ״מדיגאי גדול מאוד,
אחד הגדולים בדורנו,״ נפלטה מפי הקריאה ״בולשיט׳ .וכאשר
חזרו אחריו ואמרו ״בשום דבר לא טעה׳ ,זה הגיע לגבול
האבסורד.
לוי אשכול, יותר מכל אדם
אחר, אשם במצב שבו אנחנו נתונים
כיום.
אשכול הוא האיש שקבע את
דרכה של המדינה ברגע הקריטי,
מייד אחרי מילחמת ששת־הי־מים.
יורשיו רק המשיכו בדרכו.
גולדה מאיר, אשה מטופשת ופרימיטיבית,
לא המציאה שום
דבר חדש.
היתה לי חיבה רבה לאיש
הזה, ומותר לי לומר שגם הוא
התייחס אלי בצורה ידידותית
למדי. פיתחנו בינינו מעץ מיש־חק.
ישבתי אז בכנסת ממש ליד
דוכן־הנואמים. אשכול היה פותח
בנאום, שהיה מורכב כולו ממיש־פסים
בלי התחלה ובלי סוף, בלי קו מנחה ובלי רצף הגיוני.
הקצרניות היו מוכנות להתאבד, אבל אני אהבתי להקשיב לו.
אחרי כמה דקות הייתי נוהג לזרוק לו קריאת־ביניים, ברוח
השקפותי. אשכול היה שוכח את נאומו, פונה אלי ומתחיל לענות
לי באריכות. הייתי קורא לו עוד קריאה, וכן הלאה.
אנשי־המערך, ששנאו אותי, היו באים אליו אחר־כך בטענות.
״מה אתה עונה לו? אתה רק מוסיף לו חשיבות!׳ אבל המישחק
בינינו נמשך.
עוד לפני מילחמת־ששת־הימים נפגשתי איתו כמה פעמים,
לפי בקשתי. הצעתי לו להקים גדר אלקטרונית לאורך הגבול
הסורי, וכך למנוע את חדירת הפידאיון של פת׳ח, שגררו אותנו
לקראת מילחמה. זה היה אז רעיון חדש לגמרי, שנוסה בוויאט־נאם.
אשכול ענה לי שזה יעלה יותר מדי ביוקר.
הצעתי לו גם להקים מיניסטריון חדש לענייני ישראל־ערב,
מעין מישרד־המרחב. הוא הקשיב בידידות והתעלם מן ההצעה.
ביום החמישי של מילחמת־ששת־הימים שיגרתי לו מיכתב
פומבי, שפורסם באותו היום גם בעיתון. קראתי לו לנצל את הרגע
הגדול, כאשר נטרפו כל הקלפים, ולהציע באופן רראמתי לעם
הפלסטיני להקים את מדינתו לצד ישראל, בשטחים שכבשנו זה
עתה.
אחרי המילחמה ביקשתי פגישה איתו, והוא קיבל אותי מייד
בחדרו בבניין הכנסת. חזרתי על הצעתי. שוב הקשיב בידידות,
ואחר־כן־ אמר לי בערך כך :״איזה מין סוחר אתה? סוחר טוב מציע
את המחיר הנמוך ביותר עבור הסחורה, ואחר־כך עומר על המקח
ומשתדל להגיע למחיר נמוך ככל האפשר. אתה רוצה שנגיד
לערבים מראש שאנחנו מוכנים להחזיר את כל השטחים תמורת
שלום. כן־ לא מנהלים משא־ומתן!׳
לשווא טענתי באוזניו שאנחנו לא עוסקים כאן במיסחר, אלא

בהתפייסות היסטורית בין עמים. רעיון זה היה זר לו לגמרי.
לאחר מכן הסביר לי חיים צדוק את גישת מיפלגתו :״אם נוכל,
נחזיק בכל השטחים. אם לא נוכל, נשתדל להחזיק ברובם. אם לא
נוכל, נשתדל להחזיק בחלק כלשהו. ואם גם זה לא יילך, נחזיר
את הכל׳.
אני משוכנע שזאת היתה גם גישתו של אשכול. הוא התכוון
לנהל משא־ומתן קשוח, ולהשאיר בסופו של דבר בידי ישראל את
רוב השטחים הכבושים. בכך חיבל בעצם האפשרות לפתוח
במשא־ומתן. לא רק הפלסטינים, שעליהם לא חשב כלל, אלא גם
חוסיין לא היה מוכן להיכנס למשא־ומתן מבלי.שיובטח לו מראש
שישראל תחזיר את כל השטחים שכבשה( .כפי שהבטיח מנחם
בגין אחר־כך לאנוור אל־סאדאת, לפני שזה בא לירושלים).
כל היושבים מסביב לשולחן בתוכנית־הטלוויזיה לא הבינו את
האיש, או ניסו לתאר אותו בצבעים ורודים. לדעתי, אשכול היה
בראש ובראשונה מתנחל. את מיטב חייו הקדיש להתיישבות,
וכאשר נכבשו הגדה המערבית ורצועת־עזה ראה בהן בראש
וראשונה מישבצות־התיישבות. יתכן שהיה מוכן, נפשית, להחזיר
את שכם וחברון ועזה, אך הוא לא חלם להחזיר את האדמות
הראויות להתנחלות.
הוא היה אדם חביב, אולי הפוליטיקאי הסימפאטי ביותר
שהיכרתי. היה לו חוש־הומור נהדר. הוא היה חכם מאוד ביחסי־אדם.
אבל כל זה אינו חשוב.
החשוב הוא שלוי אשכול לא היה מדינאי — כי מדינאי הוא
אדם המבין את גודל השעה, והתופס בכנפי הבגד של ההזדמנות
החולפת. אשכול החמיץ את ההזדמנות של ,1967 שלא תחזור
לעולם. הוא לא הבין את גורל השעה. זוהי אשמתו הגדולה.
הוא היה פוליטיקאי פיקח מאוד. אבל הוא לא היה מדינאי חכם.
הוא השאיר לגו ירושה איומה.

סכנה גדודה
הרבה חומר־תעמולה הונפק בשבועות האחרונים לקראת
הבחירות לרשויות המקומיות. אבל לשיא הגיע כרוז משותף של
רכז סניף סולדת ורכז סניף התחייה באילת.
הם קראו להצביע בעד מועמד הליכוד, ואלה נימוקיהם:
״סכנה גדולה מאיימת על העיר ...כמות בני־המיעוטים הולכת
ומתרבה בעיר, מאיימת עלינו ...האיום על התיירות כיום איננו
מהגבולות — האיום הוא כאן מבפנים ...כיום בפינקם הבוחרים
האילתיים רשומים כ־ !!4000 בני־מיעוטים ...תוכניתו של גבי
קדוש והליכוד באילת לעיר קטנה, איכותית ויהודית...״
אילו נאמר בכרוז ״יהודים״ במקום ״בני־מיעוטים״ ,ו״עיר
קטנה, איכותית וארית׳ במקום מה שנאמר, היה זה יכול להיות
כרוז נאצי טיפוסי׳משנת . 1933
הוא הופץ ביום שבו נחתם ההסכם להחזרת טאבה הסמוכה

לריבונות ערבית.
נראה שתושבי אילת הם בכל זאת אנשים שפויים. הם לא בחרו
באיש שיש לו ממליצים כאלה.

חיות אדם
חבל שלא פגשתי א 1תו מימי. עכשיו זה מאוחר מדי.
פעם, כשהייתי בווינה, השגתי את כתובתו. הוא גר בעיירה
סמוכה. צילצלתי לביתו. אשתו ענתה לי. היא אמרה שהפרופסור
קונראד לורנץ אינו בבית, ושאואיל בטובי לטלפן בשעה מאוחרת
יותר.
אני מודה שלא העזתי. רק פעם־פעמיים בחיי הרהבתי עוז
להתקשר עם מחבר של ספר, שעשה עליי רושם עמוק. לא רציתי
להטריד את האיש הנערץ. חבל.
אילו חיברתי כיום רשימה של תריסר האנשים שהשפיעו על
מחשבותי יותר מכל, היה קונראד לורנץ תופס בה מקום של כבוד.
הוא פקח את עיניי לאחד ההיבטים החשובים, הדרושים להבנת
עולמנו ומיננו.
הגעתי לספריו אחרי שכבר רכשתי ניסיון כמגדל מישפחה של
חתולים. תמיד הייתי אוהב־חיות משוגע, אבל כאשר חייתי
במחיצת ושתי, בניה ובנותיה, התחלתי להבין את הכללים המסדירים
את היחסים בין החתולים. וככל שהתעסקתי בכך, כן גברה

בי ההכרה שאין הבדל מהותי בין התנהגות האדם ובין התנהגות
שאר בעלי־החיים.
בספריו של לורנץ מצאתי לא רק אהבה עמוקה לחיות, אלא גם
הסבר רציונלי לדימיון הזה שבין התנהגות האדם והחיות.
במילים פשוטות(הוא עצמו היה, חוץ מהכל, גם סופר מצויין)
הוא אמר שהחלוקה המקובלת בין המין האנושי מצד אחד ובין
בעלי־החיים מצד שני היא חסרת כל בסיס בטבע. המין האנושי
אינו אלא אחד ממיני בעלי־החיים. לכן אנחנו נושאים בקירבנו
הרבה תכונות שהתפתחו במשך מאות מיליוני שנים אצל אבותינו
— הקופים, היונקים הפשוטים יותר, התולעים, הדגים, עד
ליצורים הפרימיטיביים ביותר. ומכיוון שזה כך, איוולת היא
לחשוב שתכונות כאלה ייעלמו אחרי כמה אלפי שנים של תרבות
אנושית.
למשל: התוקפנות, שעליה כתב לורנץ את אחר מספריו
החשובים ביותר. בעלי־חיים ניזונים מצמחים או מבעלי־חיים
אחרים, ועל כן הם זקוקים לשטח ־מחייה מסויים. אם לא ישמרו
על מרחב זה, יגוועו ברעב. על כן צייד אותם הטבע בתוקפנות.
זו דרושה להם כדי להגן על המרחב, אם כיחידים(אצל בעלי־חיים
מסויימים) ,אם כשבטים (אצל בעלי־חיים אחרים, כמונו).
כאשר צייד הטבע בעלי־חיים בנשק קטלני — מלתעות, רעל,
ציפורניים וכו׳ — הוא דאג לכך שלא ישתמשו בו איש נגד רעהו.
יש עכבות, יש טכסים, יש סידורי־חיים המונעים מבעלי־החיים
להפעיל את נישקם הקטלני נגד בני־מינם.
החריג האחד הוא האדם. הטבע לא צייד אותו בנשק, ועל כן
גם לא טרח לטעת בו את העכבות הדרושות למניעת השמדה
הדדית. הנשק האנושי היחידי הוא המוח, שגדל וגדל, עד שהקוף
האנושי מסוגל בימינו להשמיד מאות מיליונים בפצצות
גרעיניות. בהיעדר עכבות טיבעיות, זה יכול לקרות.
מה לעשות? לורנץ לא האמין שניתן לשרש תכונות שנוצרו
במהלכם של אלפי דורות. הוא הציע להכיר בקיומן של תכונות
אלה ולהסיט אותן לאפיקים חדשים.
למשל, לתעל את התוקפנות
הטיבעית של האדם לאפיקים
של ספורט. הספורט היה,
בעיניו, תחליף למילחמה, עיסוק
שבו פורצת החוצה כל הפראות
של תאוות־המילחמה, יצר־ההש״
תייכות השיבטי וכו׳.
מי שמקבל את גישתם של
לורנץ, עמיתיו ותלמידיו הרבים,
עלול להתפתות לפסימיות עמוקה.
אם כל היצרים האפלים האלה
ניטעו בנו לפני מאות־אלפי
שנים, איזה סיכוי יש לנו להתגבר
עליהם?
למשל: אם במשך מאות־אלפי
שנים שלט הזכר האנושי בנקבה האנושית, וזהו המצב גם אצל
אבותינו הקופים — איזה סיכוי יש לפמיניזם, שניצחונו הוא תנאי
מוקדם לעליית המין האנושי לדרגה גבוהה יותר?
איני מקבל את הגישה הפסימית. לורנץ ותלמידיו עזרו לנו
להבין את עצמנו, את היצרים החבויים בנו, ואת מקורם. אבל אותו
הטבע שנטע בנו תכונות אלה נתן לנו גם את המוח האנושי, כלי
נהדר ומיוחד־במינו. בעזרת המוח יכולים אנחנו לשלוט בעצמנו,
לתעל את יצרינו היותר אפלים, לפתח את הטוב והיפה שבנו, את
כמיהתנו הטיבעית לאמת ולצדק.
אני סבור שלורנץ עצמו נטה לגישה זו. הפלירט שלו עם
הנאצים היה קצר, ואולי נבע מטעמי נוחיות והליכה־בתלם. בדפי
ספריו נושבת רוח של אהבת כל חי, אופטימיות טיבעית.
למדע שלו קרא ״אתולוגיה׳ — מן המילה היוונית ״אתוס״,
שפירושה אופי, טבע, תכונה .״לוגיה׳ פירושו דיבור, ומכאן ענף
של ידע. אתולוגיה היא המדע של עיצוב״האופי.
הוא זכה בפרס־נובל, ובצדק. כמו פרויד ומארכס, דארווין
וטוינבי פתח אפיקים חדשים למחשבה האנושית.

אוטיסט לאוטיסט אדם
אינני יודע אם זה סרט גדול. הסיפור מסופר בפשטות די רבה,
ואין בו תיחכום.
אך אינני מבקר־קולנוע, ולכן כל זה לא איכפת לי. הסרט ריין
מן(״איש הגשם׳) השפיע עלי מאוד.
לכאורה זהו סיפור על אוטיסט(דסטץ הופמן) ,ויחסיו עם אחיו
הנורמלי(טום קרח) .אך במהרה מתברר שגם הנורמלי אינו אלא
אוטיסט — אדם אמריקאי מודרני, שלא איכפת לו דבר מלבד
הכסף, המרוכז כל-כולו בעצמו, המנצל את כל הניקרים בדרכו.
הוא אוטיסס מסוג אחר.
הסרט הוא סיפור היחסים בץ שני אוטיסטים אלה — מה הם
עושים זה לוה, ואיך המיפגש משנה את שניהם. לא אגלה כאן מה
קורה, שמא אקלקל את הנאת הצופים. אך מותר לגלות שזוהי
התפתחות מרתקת.
רסטין הופמן מגלם את דמות האוטיסט בצורה משכנעת, ועל
כן זכה בפרס נלוסס הזהב. הוא מועמד גם לאוסקר. אך יש בכך
אי־צדק מסויים. כי תפקידו של הופמן קל־יחסית. התסריט מעצב
את הדמות. אך דמותו של האח ה״נורמלי׳ ,טום קרוז, מורכבת
הרבה יותר, ודורשת מישחק הרבה יותר מתוחכם. לדעתי זכאי
קרוז לפרס.
הארץ שלנו מלאה באוטיסטים, גם בממשלה, והופמן יכול היה
לגלם את רמותו של שר ישראלי. הארץ מלאה גם בטיפוסים של
עשירים־חרשים, צעירים ונמרצים. אני מכיר רבים כאלה, סריסי־נפש,
וטום קרח מגלם את כולם.

המיכנסיים נטל רפנל ינתר סיני מסיני
גידענן ריי פ ר הנא לא קירק דנגלאס
בנמל־התעופה בן־גוריון
נפגשו באקראי מזכיר־הממשלה

אליקים רובינשטיין ושימחה
הולצברג ״אבי־הפצועים״,
שהיה בחברת בועז טאביב,
נכה־צה״ל. הולצברג פנה למד
כיר־הממשלה ואמר לו שבנסיעה
תיו לחו״ל כדאי שיקח עימו את

מר הפופולרי. ברלין היה בעבר
מורה לביולוגיה, ונשלח מטעם
המרכז הרפואי על־שם שיבא לחקור
את הגנטיקה של שיבטי ה־בדווים
בדרום־סיני. בני שבתאי
שימש לו כמורה־דוץ־ וכמתור־גמן.

אחרי כמה מיקרים של

באחד הערבים הלכו בני־הזוג

לראות הצגה, שהשחקן סיר
אלק גינם מופיע בה בתפקיד
הראשי. רייכר ואשתו ישבו במקומותיהם,
וכעבור דקה הבחינו
במבטי הצופים המופנים אליהם.
תחילה חשבו השניים שחלק מהצופים
מזהים את רייכר כאיש-

הבעלים של חברת הנכסים והירי דים
״צוות שטיר״ ,זוכה בנשיקה
מצלצלת מגידעון ריבלין, המנכ״ל של החברה המתחרה ,״כנס״.
זאת בניגוד לציפיותיהם של הנוכחים, שחשבו שהם אויבים.

שטיו

[ 11 11ך בנו של מי שהיה שר-השיכון אברהם עופר, שהתאבד בראשית ,1977 הוא עורך־דץ
1ן !4111 ובעל בית-מלון באילת. אלי פפושאדו, מבעלי מלון ״סונסטה״ בטאבה, פגש בו במסיבה
שערך המלונאי טוני אנגלשטיין בתל-אביב. עופר (משמאל) ופפושדו שוחחו, כמובן, על עניין טאבה.
טלוויזיה מישראל, אך בהפסקה
הם גילו את האמת. במרחק שני
מושבים מהם ישב כוכב־הקולנוע

המיכנסיים של רפול

טאביב, כדי שהגויים יראו גם את
הצד השני של המילחמה, ולא רק
קורבנות בצד הערבי. רובינשטיין
הקשיב לדבריו, ובסיומם
אמר לו שכדאי שיפנה לשר־החוץ,
משה ארנם, או לסגנו,
ביבי נתניהו, כי הם חזקים
מאוד בנושא ההסברה.
פגישה מפתיעה ונרגשת
היתה השבוע בין הזמר גבי
ברלין לבין איש־העסקים בני
שבתאי. השניים לא התראו
מזה 21 שנה, ונפגשו במפתיע
בערב־שירה שאורגן על־ידי הז־

שבירת־עצמות של בני־מישפח־תה,
החליטה מריה רוקח, אשת
התעשיין בני רוקח וגייסת־התרומות
לבית־החולים אסף הרופא,
להחליף את המזוזות בביתה.
לרוקח, שהיא אם לשני בנים,
נשברה באחרונה אחת מצלעו־תיה,
זמן קצר אחרי שלשני בניה
נשברו גפיהם יותר מפעם אחת.
חברים יעצו לה להחליף את המזוזות
כתרופה למכה.
איש־הטלוויזיה גירעון
רייכר נסע עם אשתו נילי
ללונדון, לחופשה בת שבועיים.

כשג׳ודי נלסרן, אשתו
של לירון נלסון, טסה מאילת
לתל־אביב, כשבנה רן בן החודש
וחצי בזרועותיה, היא התבקשה
לרכוש כרטיס טיסה אחד עבור
שניהם. אחרי כמה ימי שהות ב־תל־אביב,
כשהגיעה לשדה־דוב,
נדרשה להציג גם כרטיס־טיסה
עבור בנה. נלסון הסבירה שהיא
לא נדרשה לרכוש שני כרטיסים

רחלאמרי, ה עו לםהזה

עורכת תוכניות-הרדיו א מי
פולק פגשת במיקרו: את
העיתונאי גיל חובב (.)27
היא לא זיהתה אותו, מכיוון
שראתה אותו בפעם האחרונה
לפני שנים רבות, כשהיה
עדיין ילד. חובב, בנם
של דרורה בן־אבי, שהיתה
מנהלת התוכניות הקלות
ברדיו, ומשה חובב, שהיה
מנהל״הרדיו וקריין בכיר,
זיהה את פולק, והיא הציעה
לו להשתתף בתוכניתה שלוש
מישאלות. רפוי אחת ממישאלותיו היתה הוזפזצץ לערוך בעצמו תוכנית-רדיו,
והוא בחר בנושא הקרוב לליבו: רגעי-מבוכה בחייהם של אנשים.
בין השאר ריאיין את חבר-הכנסת רפאל (״רפול׳ 0אי תן,
שטיפר שבתקופת היותו רמטכ״ל ביקר בפנטגון בוושינ גטון,
כשהוא לבוש מדים חגיגיים, שכללו ״גיאקט מפוחלץ״.
בשלב מטויים של הביקור הוריד רפול את הגיאקט, ואז
שמע (והרגיש) שמיכנסיו מתפוצצים. הוא ביקש בחזרה את
הג׳אקט, ונשאל אם קר לו. לא, הוא אמר, לא קר לי, התפוצצתי.
בתוכנית, שתשודר בשבת הקרובה ברשת א׳ ,אחרי
חדשות השעה ,12 רואיינו גם ירון לונדון, אלכס אנסקי
והבלשנית נירה רוסו.

קירק דוגלאם.

כשטסה מאילת צפונה, אך בדלפק
לא ויתרו לה, והיא רכשה
כרטיס־טיסה נוסף.
אל הישראלים המעטים,
שיצירותיהם מקשטות את הכתלים
והאולמות של המטרופוליטן
מ־וזיאזם בניו־יורק, הצטרף בימים
אלה האמן מנשק׳ה
קדישמן, שאחת מיצירותיו נרכשה
על־ידי הנהלת המוסיאון,
בתיווכו של נועם סמל, נספח־התרבות
של ישראל שם.
בהקרנת־הבכורה החגיגית
של מטולדו לירושלים-.סירטו
החדש של יהורם גאון, ניגש
השר אבנר שאקי אל שרה
גאון, אמו של הזמר, ואמר שהוא
רוצה לספר לה סיפור מהעבר
הרחוק. הוא סיפר שלפני שנים
רבות, כאשר ביקש להתקבל
ללימודים בפקולטה־למישפטים
באוניברסיטה בירושלים, הוא
היה מובטל מעבודה, ולא יכול.
היה לעמוד בתנאי השכר. מי
שעזר לו, וסידר לו עבודה כמורה,
היה משה גאון, אביו של
יהורם, שהיה אז ראש מחלקת־החינוך
בעיריית־ירושלים. בז
כות
העבודה הזאת הצליח שאקי
ללמוד מישפטים.
יהורם גאון עצמו אירגן
מסיבת הפתעה לכבוד יום־הול־דתו
של חבר טוב שלו, הד״ר יורם
רפופורט. במסיבה, שהתקיימה
בביתו של גאון ברמת־ה־שרון,
נכח גם איש־העסקים שוקי
פורר, שהיה בעבר בלהקה
צבאית. הוא חבר ותיק של רפו־פורט,
רופא אף־אוזן־גרון, המנהל
מחלקה זו בבית־חולים איני־לזב.
פורר הינחה את הערב, שבו
נכחו רופאים רבים, וגם שר, יחד
עם יהורם גאון, בליווי אקורדיון,
כמה משירי שלישיית נשר הירקון
ולהקת התרנגול׳.
לישכתו של מנכ׳׳ל קבו־צת־הביטוח
מינדל, עוזי לוי,
הופצצה השבוע בשפע של טלפונים,
מיברקים וזרי־פרחים. הסיבה:
לוי היה הראשון מבין
מנהלי 21 חברות־הביטוח בארץ,
אשר חשף את מאזני החברה שלו,
בתקופה כלכלית קשה, כאשר
הכל מנסים לדחות את פירסום
המאזנים. בין המברכים היו מתחרים
שלו, מנכ״לי חברות־בי־

ישב בחברת חבריו בקפה ״כסית״ ,כאשר נסבה השיחה על התצלומים שמחזיק
כל אחד מהם בכיסו. עלה על כולם העיתונאי גידעון סאמט, שהחזיק בארנקו
תצלום של אשתו, נעמי, בגיל צעיר. דנקנר הציג את התצלום הזה לאייבי נתן(לידו) ולשאר הנוכחים.

אמנון דנקנר

העולם הז ה 2688

וטובל נטר צו־ 1ת
חבר-הכנסת זלמן שוגל
נפצע לפני שבועות
בצורה חמורה, כאשר
בסקי בסנט״מוריץ
מחליק אחר התנגש בו, וגרם
לריסוק עצם־הייד של שובל,
חבר״הכגסת הישן־חדש עבר
בבית־החולים
תוח ארוך
הושתלו פלאסינות
רגלו.
בסנס״מוריץ היו
אשתו גגה, שהיתה
שפעת, ושנשארה בבית״הט-
לון, ובנו גידי, שגם הוא נשאר
במלון, מכיוון שהוא נתון
בגבס, והולד בעזרת קביים, כתוצאה מתאונת־סקי שהיתה לו
לפני־כן.
שובל ( )58 סופל במשך שבועיים בבית־החולים בסנט-
מוריץ, ובשבוע שעבר חזר לארץ. כרגע רוא מתאו״ו״ו בביתי. ועליו ייב

.ייצ

ך ״11^ 1 5\ | 111 בילתה את יום הבחירות המוניציפליות, כמו אלפי אחרים מתושבי תל-אביב, על
11/1שפת-הים, בחברת בתה מאי(שנולדה בחודש מאי) .כאשר ראתה שמצלמים אותה,

עמדה בפוזה אופיינית של דוגמנית, והדגימה שוב מדוע היא זכתה בכינוי ״הרגליים של המדינה״.

בעלים של פאב ברמת״השרון, חגג
את יום־הולדתו בפאב שלו בחברת
300 חוגגים. בשיאה של השימחה תפסו אותו כמה מחבריו, והפכו
על ראשו דלי״ענק, שהכיל עשרות ליטרים של קצפת דביקה.

שלמה בן־דויד

טוח, שהם עצמם עדייו לא פיר־סמו
את המאזנים שלהם.
באחת התוכניות האחרונות
של סיבה למסיבה התארח
בחור בשם חיים שוסטר, מטעם
הירחון לענייני אנתרופולוגיה
וגיאוגרפיה מסע אחר, שסיפר
על שהותו בסין. ריבקה מי־כאלי,
שפגשה בו לפני הראיון
הטלוויזיוני, שאלה אותו כיצד
הוא מסביר את העובדה שהוא
נראה כמו סיני. שוסטר טען שזוהי
תוצאת שהותו בסין במשך
תשע שנים, ושלפני־כן היה מראהו
שונה לחלוטין.

כעמי מן דזזד׳ד אזד׳ליאג ₪

פ סו קי ה ש בו ע
• יצחק רגו* ,איש הליכוד שניצח בבחירות לראשות עיריית
באר-שבע, על מתחרהו המובס, איש המערך בנ״ץ כרמל :״ה-
מרצדס־בנץ התגלה כסוסיתא־כרמל!״
• העיתונאי אמיר אורן בדבר, על פסילתו של ג׳ון טאואר
לתפקיד שר״ההגנה של ארצות-הברית, בגין השתייה והניאופים
שלו :״לשר-ביטחון יכול להתמנות רק נזיר שמיכנסיו רכוסים
זבקבוקיו פקוקים!״
• רונית טיטון ,״נערת ישראל״ :״אין לי נטייה להשמין, יש
לי נטייה לאכול הרבה!״
• קוראה, במיכתב למדור הנימוסים וההליכות של חנה
בבלי במעריב :״קיסם בפה -זה לא יפה!״

יהל 1מי ידידח־נ

משה יהלום, האמרגן ש2
הואשם בארבעה מיקרי־או־
£נס, ושנדון למאסר בן שנ•
תיים וחצי, השתחרר השבוע
§ מבית-הסוהר, על־פי המלצת
£ועדת השיחרורים, אחרי ש ן
ריצה 20 חודשי״מאסר.
עירעורו של יהלום על עצם
ההרשעה -אין הוא מודה ב האשמות
-ועירעורה של
התביעה על קולת-העונש
עדיין תלויים ועומדים ב-
בית-המישפט העליון. עורכי-
הדין המייצגים אותו הם
הד״ר חיי ם מי שגב ובג־ימין
זיגל. עם צאתו לחופש
יצר יהלום קשר עם הבדרן מוטי גילעדי ואחיו-אמרגנו
אהרל׳ה גילעדי, שאיתם היה בקישרי-עבודה בעבר. כדי
לעודד את האמרגן המדוכא, הזמינו אותו האחים גילעדי
למופע של גילעדי, וגם נתנו לו 20 כרטיסי-הזמנה זוגיים, כדי
שיחלק אותם למי שהוא רוצה.
יהלום נהג לארגן בעבר, בהתנדבות, מופעי־בידור עבור
המישטרה ובתי־הסוהר, וכך יצר קשרים עם קצינים בכירים.
להצגה הזמין את עורכי-הדין שלו וקצינים שאיתם היה בקשר.
להזמנה נענו רק בנימין זיגל והניצב(לשעבר) שימעון ס כי ר,
שפתח באחרונה מישרד-חקירות פרטי.

העולם הז ה 2688

| \ 7ך 1מימין) בתם של האמרגן והמראיין יענקליה אגמון ושל השחקנית גילה אלמגור
(שניה מימין) ,מצאה שפה משותפת עם בתם (משמאל) ,של הפרקליטה פנינה 11111 דבוריו(שניה משמאל) ובעלה זוהר. אחרי היכרות קצרה כבר גילו שתי הבנות שיש להן חברים משותפים.

77/77׳ תואיבה ()2

חושבת 0 2 ±ות
ל ש 11 נר !10(1 ,ו ת
על חוויו חי ח
כשח ן רם לשם

!ו אי ב ה סי ט•
^ זהרה לחברי־המושב לשע־

בר: אל תקראו את הקטע הבא.
זהו קטע קשה, מכאיב.
בשתי מילים: המושב הרוס. בתיו
מוזנחים, מלוכלכים. העצים, הפרחים
והמדשאות נבלו וכוסו בחול.
הקומבינאט, כך נקרא אז הבניין המרכזי,
מאכלס כעת מירפאה קטנה וחנות
מעופשת. הטלפון הציבורי נעקר.
רק תיבות״הדואר עדיין במקומן. הבניין
נקרא אל־אהראם ,״הפירמידות״.
משמאלו של הקומבינאט כמה חנויות
קטנות, מיסעדה מיזרחית, חנות־בגדים.
זהו המרכז קאמיתי. רועש,
פעלתני, מוסיקה צעקנית וקריאות

הרוכלים, תנועה ערה של קונים.
שמו של המושב הוא נואיבה־סיטי.
כאלף עובדי־ממשלה מתגוררים ב־54
בתי המושב, ותכלית הימצאותם במקום
היא אחת: לקיים את הישוב הזה,
שלא ידעך.
רוב התושבים הם גברים. לפני חצי
שנה התחילו להגיע נשים; כמה עוב־דות־עירייה,
מרכזנית, נשות העובדים.

עיר מצרית קטנה מתהווה כאן,
במושב נביעות, והיא הולכת ומתרחבת.
72 בתים חרשים נבנו באחרונה. בעוד
כמה שנים תהיה נואיבה־סיטי ותיקה
יותר, מבוגרת מכל שנות המושב.

ואלה תולדות 11 שנותיו של מושב
נביעות:
• ב מ אי 1971 התיישבו במניפת־החוף
כ־ 20 בחורים ובחורות. בתחילה
נקרא המקום ״נואיבה״•.
• ב ־ 1972 נקבע השם־״נביעות״.
הישוב חובר לרשת־הטלפונים הישראלית.
התמרים שעל החוף נרכשו מהבדווים.
ההסכם היה שהנוף הוא שלנו
והפירות שלהם. לכל החיים. המחיה 20
לירות לעץ.
• ב סו ף 1973 נפתח גן־הילדים
הראשון.
• בחורף 1974 נזרעו 75 דונם עגבניות
60 ,דונם מילונים ו־ 30 דונם מלפפונים.
•ברא
שית 1975 הוחלט רישמית
שנביעות תהיה מושב־עובדים. בקיץ
הושלמה בנייתו של בית־האריזה.
• ב ־ 1976 עקרו חברי״המושב לבתים
החדשים. היבולים היו גבוהים, וגם
הרווחים מענף התיירות היו שמנים.
• ב״ 1977 ניסו החקלאים ענף חדש
— פרחי חרציות. נערך הפסטיבל הראשון
על חוף־נביעות. הפסטיבל היה
הצלחה פירסומית, אולם כישלון כל־
• ב ־ 1978 אבד שליש מיבול־המילונים.
במושב היו 60 חברים ושש
מישפחות של מועמדים. באוגוסט נחתם
הסכם קמפ״דייוויד.
1979 היתה שנת הקליטה האח•
רונה.

ב״ 1980 פרחה החקלאות 23 .חקלאים
ייצרו מחזור־כספים של 60 מיליון
לירות.
• ב ־ 1981 רכשו רוב המישפחות
בתים ומשקים בצפון.
• כ־ 1982 פרצו סיכסוכים אינסונגנב
פיים
בין חברי־המושב. רכוש רב •
• בפי שצרין בכתבה הקורמת.
הכתיב הנבון הוא 1וו״ב .11 העולם תזה
ש01ר על הכתיב העברי שהשתבש,
למרוח שהוא משובש.

אופניים במקום \מל 55 2 2 :5

האופניים וארגז־הפלסטיק הקשור מאחור -הם ירושה ישראלית.

סטודנט מקאהיו

הראשון באוניברסיטת תל״אביב. עכשיו הוא מדריך־

תיירים בנואייבה. הבית שמאחוריו הוא אחד מבתי־המושב.
בתמונה מימין: המיבנה המרכזי של המושב
הישראלי. היום נמצאת בו מרפאה וחנות־ירקות.

מהשדות ומהבתים. ב־ 22 באפריל
1982 עזב אחרון חברי־המושב את נביעות.
בספר
הפרידה מנביעות כתב עידן
צ׳רני, אז ילד בכיתה ב׳ :״אני מרגיש
לא טוב בלב, אני מקווה שהמצרים
ישמרו על המקום, ישמרו על הצמחים
במקום שיהרסו אותם ושנביעות תישאר
כמו שהיא עכשיו, לא מלוכלכת.״
מתוך אחד הבתים יוצא סמח טהה.
הוא מחזיק בתואר נכבד: הסטודנט המצרי
הראשון באוניברסיטת תל־אביב.
אביו היה סגן־קונסול בשגרירות מצריים,
וסמח גר בשיכון־בבלי בתל־אביב
ולמד באוניברסיטה כלכלה ומדע־המדינה.
כשסיים
את לימודיו חזר לקאהיר.
המצרים סירבו להכיר בתוארו האקדמי,
בטענה שאין יחסי־השכלה בין ישראל
למצריים. רק לפני שנתיים ניאותו
להכיר בתואר האקדמי של טהה.
איר הוא התגלגל לכאן? ״כשהגעתי
לקאהיר התגייסתי לצבא,״ הוא מספר,
״אחר־כך עבדתי בחברת ייצוא־ייבוא,
ולפני שנה וחצי התחלתי לעבוד כמד־ריך־תיירים
בנואיבה.״
כשהיה סטודנט ישראלי, טייל בסיני.
גם בנביעות ביקר ,״ואל תבקשי
ממני להשוות,״ הוא אומר בעברית.

#החוף והמיזנוו:
איכה החומידאיס?
פעמים היה נדמה שמדינה שלמה
עברה לגור שם, בחוף נביעות.
כעובדת־מיזנון ותיקה חשבתי שאני
רשאית להתגנדר בתואר ״המאכילה
של המדינה״.
כולם רצו לאכול ולשתות. כל הזמן.

11117111 1 1 1 1 /1ך משמאלו של המרבז הישן בנו המצרים מרכז
. 111/11111 1 1 1/1משלהם, קטן ופעלתני. מיטעדה מיזרחית,
הנקראת מיטעדתו של אל״חאג׳ מחמוד אבו-נביר, היא מקום־המיפלט
ואם כבר שואלים, אז-היכן נופשים
כעת מיליוני הישראלים שנשבעו באוזניי
שבלי נביעות חייהם אינם חיים?

תחגח־הדלה :״איש
אחד, ננסא גדגדיס.
ננה אח 211־
^ מי מ ה עומד במקומו, בית־אבן
1 1עגול וחשוך, קצת מוזנח, קצת
מלוכלך, אולם עדיין פועל כמיזנון,
כחנות־מזכרות וכתחנת־דלק.
התחנה הוקמה באביב של 1972 על־ידי
צבי סווט, נכה־מילחמה קטוע־רג־ליים.
מחציתה היתה בבעלות המושב.
״אלה היו נישואין שבכורח, נישואין
שלא עלו יפה,״ נכתב בספר״הפרידה
מנביעות.
אגדות רבות סופרו בכפר־הנופש על
היחסים המעוותים בין סווט לחברי־ה־מושב.
המפורסמת שבהן מתארת כיצד

של מעט התיירים המבקרים בעיר. בתמונה: שרה ליבוביץ ואבו״נביר
ביום שבו פקדו את המקום תיירים ספורים בלבד. בעבר בילו ישראלים
ותיירים מרחבי״עולם על חוף הים ובמיזנון. לאן הם נעלמו כולם1
אלי חלפון, חבר מושב ותיק, כמעט
נרצח.
וכך מספרת האגדה: כשראה סווט
את חלפון בתחנת־הדלק התמלא בכעס
גדול. הוא חטף מחייל מזדמן רובה עוזי
וכיוון אותו לעבר חלפון .״תסתלק מכאן
או שאני יורה,״ צעק. חלפון, שהבין
כי חייו בסכנה אמיתית, ברח מהתחנה
בריצה מבוהלת.
את התחנה מנהל עוסאמה פאיד,
צייר מצרי צעיר ומלא שימחת־חיים.
״חמש שנים אני נמצא כאן,״ הוא אומר,
״ויש לי הרבה חברים ישראלים, מיכאל
מאילת ומשה מירושלים. המיבנה הזה
יפה, ולפני שנה ביקר כאן איש, בכסא־גלגלים,
שאמר שהוא בנה את זה.״
צבי סווט, היום גר בתל־אביב :״המצרים
סיפרו לתיירים שזה בניין עתיק,
מימי הצלבנים. כשאמרתי לצייר שאני
בניתי את זה, הוא נדהם.
״הביקור שלי שם לא היה מרנין.
נביעות היא הבית הראשון שלי. אני מת
על המקום הזה. בשבילי נביעות אפילו

יותר חשובה מירושלים, ואני חושב את
עצמי לפטריוט. ופתאום אני בחוץ, ואיזה
צעיר מצרי הוא בעל־הבית, והוא עושה
לי טובה שהוא מדבר איתי. וזה
שלי, בעצם. כל אבן הכרתי במיבנה.
״זו היתה חוויה קשה. תכננתי להישאר
שם שבוע. אני כותב תסריט על .
נביעות, ורציתי לשחזר לי בראש את
.המקום. ברחתי אחרי יומיים.״

נואינה־סיס:
עיו־נמו גדורה
* *י ר מודרנית האמורה להפוך ל!
/עיר־נמל גדולה. היא נמצאת דרומית
לכפר״הנופש, סמוך לשבט המוזיי־נה.
שלט גדול על הכביש הראשי מפנה
אל נמל־נואיבה ואל שדה־התעופה.
כביש חרש, רחב, מוליך עד לנמל.

עילם: עידן עעדיד ₪
(המשך בעמוד )24

*111ח 1ל | ךוף 1 11 רשום באותיות דהויות על גבו של
\ ; 111111 11| / 1111 / 1שלט-דרבים ישראלי שנותר בשטח.
שילטי״דרכים וכמה שלטים כחולים, המצביעים על מיקומם של
תחנת״דלק וטלפון ציבורי -אלה שרידי השילטון הישראלי בנואיבה.
ובכמויות אדירות. טונות של קוקוד
קולה, פיתות, שוקו וצ׳יפס מכרתי שם,
בקדחתנות רבה.
״תלכו לים, להשתזף ולשחות ״,צעק
פעם אחד מעובדי־המיזנון על קבוצת
ישראלים, שהתנפלו עלינו כאילו מעולם
לא טעמו פיתה וצ׳יפם .״באתם הנה
כדי לבלות, לא בשביל להתפטם!״
הזוועה הכי גדולה התרחשה בחגים.
בעיקר בפסח. מיליונים של מבקרים
צבאו על המיזנון. אז התגלה הישראלי
המצוי בכל כיעורו. צרחן, זללן, אנוכי,
נודניק.
אנחנו, העובדים, פיתחנו סוג מיוחד
של סאדיזם .״לא תקבל כלום עד שלא
תגיד בבקשה,״ היינו אומרים לפראים
שבין הנופשים. אוי, כמה נעים היה
לשמוע איך הם אומרים תודה ובבקשה!
מסננים את זה בכעס, בגועל, אבל בחו־סר־ברירה.
שהרי מוטב להיות מנומס
לרגע, מאשר להישאר רעב.
או שהיינו מעמידים אותם בתור

מסודר, בשורה ישרה. הגדיל לעשות
ססודנט־לרפואה, שאת חופשותיו בילה
במיזנוך נביעות. פעם חילק מיספרים
לממתינים בתור .״ככה הוא מתאמן
לקראת עבודתו העתידית בקופת־חו־לים
׳,לחשו הרשעים.
אבל גם זה עדיף בעיני על מיזנון
ריק. וזה מה שראיתי עכשיו, ובכאב.
המיבנה קיים. הספסלים, הכסאות.
והכל ריק. בחוף הצמוד למיזנון בנו המצרים
אוהלים ובונגלו. הכניסה בתשלום.
איש לא בא. גם הדיונות שוממות.
זוג איטלקי הגיע מקאהיר דרך שא־רם־אל־שייח׳
.נקלע לנואיבה בעצת
חבר. במיקרה. באיטליה לא שמעו על
נואיבה. לא הם ולא חבריהם .״באמת,
פעם היו כאן המון צעירים מכל העולם?״
הם תמהים.
באמת. ולאן הם נוסעים עכשיו,
התרמילאים שגדשו את חופי נביעות,
שהיו חופשיים ועירומים, שהביאו
איתם הרבה סמים ושימחת־חיים?

ף 1ך 1ך ה 111ל ך 1171 1ךדי זוהי המעבו־
1 11111 11 / 11/11 11.111 רת העוברת
בין נמל נואיבה לעקבה. השליטה המצרית בנואי־

בה חיברה את חלקי העולם הערבי שהיו נפרדים1 ,
בשנות השילטון הישראלי. כך אפשר להגיע עכשיו ן
מקזבלנקה לבגדד מבלי לעזוב טריטוריה ערבית. ן

האם צריכים חבוי־הננסת להתלבש נצווה ״צוגית 1ומה הם לובשים
באמת? -״העולם הזה ,,עוו סקיוה במיזנון הח״נים, והוא מחלק ציונים־־

שנונונ-שפש נכנסו!

^ אחדות הלאומית הזאת עושה
\ 1כנראה משהו לחברי־הכנסת. לא
רק אחירות־רעים, אלא גם אחידות־מל־

בושים. וכמו בריעות, בן באופנה, ח״כי״
נו מצטיינים בבינוניות־משהו.
פעם אפשר היה להבדיל בנקל —
מפא״יניקים בעלי צווארון פתוח וג׳קט

אתא, חרותניקים לבושים במיטב המסורת
של ורשה של שנות ה״ .20 היום
זה כבר שונה. כולם יוצאים לאותן השליחויות,
קונים באותן החנויות —
אלכסנדרס בניו־יורק, מוקס אנד ספר
סר בלונדון. ואם האש״ל מרשה, אז הם
נכנסים לנאלר׳ לאפייט בפאריס ושאר
יעדי הנסיעות הממלכתיות. כתוצאה
מכן יש חבורה של רוני ביילינים ודדי
אולמרטים.
חדי״עין טוענים שבכל זאת ניתן
ללמוד משהו מרזי־הלבוש.
אנשי השמאל, יש אומרים, נוטים
לסוודרים, נעלי־ספורט, ולקמירי־הרו־אי
ביניהם יש מישקפיים עגולים —
סטייל שלום עכשיו, ששאלו מג׳ון
לנון.
בימין, בעל ריבוי עורכי־הדין, יש
נסיה קלה לחליפות כהות ולעניבות.
רק סיעות הימין הדתי שומרות על
מסורת מימים־ימימה. מנחם פרוש,
למשל, לא שינה דבר בלבושו מאז ה־

בר־מיצווה שלו, ובמשך אי־אלה תקו-
פות־כהונה הוא מחליף את חליפתו
השחורה (לחליפה שחורה אחרת) רק
לשבת.
אולם, ביום־שני ירושלמי חורפי,
מתגלה במיזנון הכנסת, מקום־המיפגש
לכל הסיעות, הרוחות והשדים, מיזוג-
חליפות הנראה כמעט מוחלט.
הח״כים התחלקו לא לפי אידיאולוגיה,
אלא לפי ארבע קבוצות־אופנה
על־סיעתיות.

111111

קבוצה ואשונה:
מ תגנד רי ם
ך* מתגנדרים. יש לציין שהגיב־
1 1דוד הפרלמנטרי הישראלי אינו
מספיק בכדי למקם את ח״כינו בראש
רשימת המיטיבים להתלבש. האלגנטיים
שביניהם — עדיין נראים כמו
פקידי־בנק בניו־יורק. אבל אצלנו הם
נחשבים לאלופי־האופנה.
בקבוצה זאת מופיעים דן מרידוד
ואהוד אולמרט מהליכוד. שניהם
בחליפות אפורות ובחולצה לבנה.
מרידור בעניבה אדומה־כתומה ואול־מרט
בירוקה.
חבר״כנסת חדש, שאול עמוד,
הופיע בחליפת־צמר משובצת שחור־לבן
שקנה בלונדון. לחליפה התאים
חולצת־פסים״דקים באותם הצבעים,
ועניבה בעלת הדפס קטן. לדבריו,
אשתו היא שהתאימה את כל האנסמבל.
לשאלתי אם את בגדיו הוא
רוכש תמיד בחרל, הצהיר שבדרדכלל
הוא מעדיף תוצרת כחול״לבן.
המערך מייוצג בקבוצה זו על־ידי
שימעון שיטרית, בחליפה אפורה
של שלושה חלקים, כיאה לאדם המורגל
בהופעות בבתי־מישפט. לבושו היה
הכי־פרלמנטרי, ונראה שהוא מתייחס
אל עבודתו ברצינות. האחרים בקבוצה
זו נראו חיקויים של הראשונים, ואין
טעם לפרט, מלבד מיכח חריש, שלבש
חליפה אפורה שנרכשה לפני 30

יוסי שריד(עם דדי צוק ח
כסו מדים

לפי הננחינת
שנה, כשהמיכנסיים רחבים במכפלת
וקצרים באורכם.

!!נוצת שניה:
פור ט־ אלגנ ט

מיכה חריש
לפני 30 שנה

ח מרידוד
כמז פקיד׳ בנק בזיריורק

ך ודי קבוצת הספורט־אלגנט גם.
י פה יש מי שהצליח להעביר את רוח
העניין, ומי שפחות.
המשותף לקבוצה זו: ג׳קט־הטוויד
בצבעים של שחור־לבן.
אצל משה ניסים הפך הג׳קט
סימלו האופנתי(תן לתעשיית הבגדים
קצת להרוויח!).
מיכאל בר־־זוהר צריך לעיין
מעט בחוברות־האופנה, ואז יגלה שה־מיכנסיים
כבר לא כל־כך הדוקים.
רן כחן שייך גם הוא לקבוצה זאת.
אולם מבט קפדני יותר משך את עיניי
אל רגליו, ושם הסתבר שהח״כ נועל
נעלי־ספורט לבנות, המתאימות יותר
למיגרש־הטניס מאשר לזירה הפרלמנטרית.
שלושה
חברי־כנסת אלה נראו,
לפחות, אם לא כפרלמנטרים אז כאופנתיים.
אבל היו אחרים השייכים לקבוצת
הספורט־אלגנט, שזיעזעו את
עיניי הרגישות.

יאיר צכן
ראווה למסדי
ביניהם יעקב צור, בעל אותו
ג׳קט״טוויד ומיכנסיים שחורים, כשחולצתו
הפתוחה מגלה חזה שעיר!
גידעון גדות החביב בחליפה אפורה
ובחולצה תואמת, שנראתה כאילו
היא עומדת להתפרק אם יקח נשימה
עמוקה. יש מה לעשות בנידון — רכישת
מילתחה במידה יותר גדולה, או

משה ניסים
לקט כסמל

רן כהן
למינרש הטניס

כחול בהיר. רובי ריבלין, חרותניק
מושבע השייך גם הוא לקבוצה זו,
הופיע בסוורר שחור ופסים ציבעוניים.
ריבלין הסביר שהוא מתלבש לפי
הנוחיות. יש לי רק עצה ידידותית אחת
— אין לתת לגופיה הלבנה להציץ
מתחת לחולצה — זה כבר נוח מדי.

מיכאל בר־זוהר
לעיין בחנברנת

מנחם פרוש
מאז בר־המיצזזה
פשוט דיאטה — זה הרבה יותר זול
ובריא.

קנוצה שלישית
והי קבוצת הסוודרים, שכמעט
כולה מורכבת מאנשי־השמאל.

ח״כים אלה נראו כמו ילדים המתארגנים
לטיול של בית־הספר. ביניהם ניתן
למצוא את יוסי שריד, בעל הסוודר
הכחול־כהה הניצחי שלו, המשמש לו
כמרים; יאיר צבן, באפודה בגוונים
סגלגלים, שהציגה את מימדיו לראווה,
ואברום בורג, שעקב גילו הצעיר
גילה התמצאות בשטח־האופנה כשהופיע
לכנסת בסוודר בגוון של ירוק־

ץ ו מורכבת מאנשים שנראו כאילו
( הגיעו לכנסת לשעה קלה. דוגמה
בולטת היתה גאולה כהן, שאין לה
אומנם תיק בממשלה הנוכחית, אך היא
נראתה כאילו חסרים בידה שני תיקי־קניות
לשוק. כהן לבשה חולצה שחורה
רקומה ריקמה ערבית וחצאית שחורה
— שני החלקים נראו מקומטים, ורק
הנעליים שנעלה נראו אופנתיות ומאור
לא התאימו להופעתה הרשלנית.
רפאל איתן, שדרכו הפוליטית
נפרדה מזו של גאולה כהן, נשאר צמוד
אליה מבחינה אופנתית. רפול נראה
כאילו הגיע לכנסת ישר מהרפת, כשהוא
לבוש בסוודר ישן בעל פסים רחבים,
צמוד, בעל רוכסן, ומיכנסיים שקנה
בערך בבר־המיצווה של פרוש.
בכנסת מרבים לדבר על צו־השעה,

אך ממעטים כנראה לחשוב על צו־ה
אופנה. האנשים האלה נבחרו כדי לשי

מש דוגמה, אבל בשום פנים ואופן אינם
יכולים לשמש דוגמנים.

ענת סרגו סטי, העולם הז ה

ישר מהרפת

כזאת •גאל לביב

בצראר מ־זוח־ סנה
את..מלכ ת שבא״
איל-המלונות בצלאל מיזרחי,
בעל רשת נני־שנלם ית, קנה את המלון
ם לכת שבא באילת. המלון, מהוותיקים
במקום, שנועד להריסה, הוא בעל שטח
של 22 דונם בלב אילת. המוכרים הם

גם הימורי

דרת ורקד:
לחייב דיווח
נלד

למס־ההטסה
תזכיר מפורט לשר־האוצר, שהוכן

על-ידי רואה־החשבון יעקב ורקד,
מראשי לישכת העצמאיים, תובע יישום
המלצות ועדת־ששינסקי לגבי הו־בתד־יווח
למס־ההכנסה של כלל האוב־לוסיה.
לפי
התזכיר, יש כיום במס־ההכנסה
350 אלף תיקים, מהם 220 אלף עצמאיים
והיתר שכירים בעלי הכנסות גבוהות
או נוספות. בתזכיר נטען כי מיס־פר־התיקים
אינו אמיתי, מכיוון שכל
בעל כולל כיום בתיקו גם את הכנסות
אשתו, וכן להיפר.
לפי התזכיר יש כיום 600 אלף
עובדים, עצמאיים ושכירים, המדווחים
למס־ההכנסה ב־ 350 אלף תיקים.
התזכיר דוחה את נימוקי נציב־מס־הכנסה,
יאיר רבינוביץ, נגד יישום
המלצות הוועדה, ומגדיר אותן כלא ן
רלוונטיות. הנציב טוען כי החלת הו־בת־דיווח־כללית
תגרום ליצירת 1.6
מיליון תיקים, דבר שיביא לסירבול
שלא ניתן להתגבר עליו.
ורקר מציע ליצור ארבעה סוגי־די־ווחים.

קצר ותכליתי, חתום בידי המצהיר,
הקובע כי פרט למשכורת ממקום־
עבודה שיצויין בטופס א^ לו כל הכנסות
נוספות.
• מפורט יותר, ייחתם על״ידי מי
שיש לו הכנסה מיותר ממקור אחד,

משגיח
הכש רו ת
בו ד קי ם אשפה שיטות־הפיקוח של משגיחי־כשרות
נחשפו במהלך מישפטו של בעל מיפי
על פיקנטי. משה בחט, נגד שיל־1
טונות מס־ההכנסה. מס־ההכנסה ניסה!
לערער את אמיתות סיפרי החברה, המ־|
ייצרת, בין השאר, סלטים, בטענה כי
ייצרה ומכרה יותר סלטים מכפי שהצהירה.
כדי
לסתור טענה זו העלה פרקליט
פיקנטי, הד׳ר יעקב ויינרוט, את
משגיחי-הכשרות במיפעל.
חקירת אחד מהם, החולה אנושות,
התנהלה בביתו. השופט אריה הגין
בא עם כבודת בית־המישפט לדירת
המשגיח. המשגיחים העידו כי כמויות
הביצים שהכשירו לעשיית הסלטים היו
תואמות לכמויות המוצהרות בספרים.
התובעת ניסתה לטעון כי ייתכן
והמיפעל שובר ביצים בשעות־הלילה,
כאשר אין המשגיחים רואים זאת.
אז סיפרו המשגיחים כי על־פי הוראת
הרבנות הם בודקים באופן קבוע
ושיטתי את פחי־האשפה של המיפ־עלים,
כדי למנוע מעשים כאלה...
כאשר מכל ההכנסות נעשה ניכוי־מס
במקור.
• דו״ח שיינתן על־ידי בעלי הכנסה
עיקרית ממשכורת, והכנסה נוספת
שלא משכר.
• ח״ח במתכונת המלאה הנהוגה
כיום, שיינתן על״ידי מי שלא מתאים
לשלושת הסוגים הקודמים.
לדעת ורקר, רק בדרך זו ניתן להכניס
למעגל־המצהירים מאות אלפי
מפרנסים, שעד היום לא נדרשו להגיש
דו״חות. לדבריו, לא ייתכן שיש בישראל
רק 350 אלף בעלי־הכנסות, כמיס־פר
התיקים כיום במס־ההכנסה.

ירידה דראסטית בפיוסום

סכום מודעות״הלוח באינטשים בעיתונים, בינואר 1989 לעומת ינואר
,1988 מראה כי בידיעות אחרונות יש ירידה של * 35 בערן, ואילו במעריב
וקבוצת הארץ ירידה של * 10 עד *.15
הנתונים הם לגבי מודעות״לוח, ומשקפים את המיתון במשק, הגורם
להקטנת הפעילות הכלכלית והצורך בפירסום.
ההפרש בירידה בין ידיעות אחרונות לבין יתר העיתונים מוסבר בכך
שהעיתון גם נהנה, בזמן הגאות, מכמות גדולה יותר של פירסום, ואילו
בשפל הוא נפגע יותר מאחרים.

ני — 1 8

אין קיפוח לנשים

במדור תשקיף בהעולם הזה ( )1.3.89 פורסם כי יצחק רבין יצא
נ חוג באוסלו, יום־הולדתה וד 50
להרצאה מסעם הקרן הקיימת בז־נבה, ורק אחרי פנייה של סיריל
ס טיי ן, מראשי הקרן הקיימת באנגליה, גאות לבוא להרצאה גם בלונדון. של גרו הרלם ברונטלנד, ראש-
ממשלתה של נורבגיה זה ארבע שנים
ואחת מארבע הנשים בעולם בתפקיד
ראש־ממשלה. ברונטלנד, בתו של מי
י שהיה שר־הגנה, היא רופאה במיקצועה,
אם לארבעה בנים, ונשואה, למרות היר
:תה מנהיגת מיפלגת־העבודה, לאחד
ן מראשי השמרנים דווקא. ברונטלנד הי;
תה לשרה(לאיכות־הסביבה) בראשונה
ן בגיל 34 ולראש־ממשלה, בראשונה,
! בגיל 41 והיא גם מקפידה שלא לקפח
את חלקן של הנשים בממשלתה: שמד
נה מבין 17 שרי ממשלתה הן שרות.

שנטר צבאי ומחנך
מונה לקמצ׳ר (קצין מישסרה
צבאית ראשי) ,תת־אלון ז שלום ב ך
משה 41 יליד תימן, שעלה ארצה
יינ ל גניו, דו ס־ וגודל

מלונאי מיזרחי

משקיעים פרסיים, והמחיר עולה על1
ארבעה מיליון דולר.
מיזרחי מנהל בהצלחה רבה את מלו־ |
נו, גני שנלמית, באילת, בתפוסה של;
מעל ל־* .90 גירסה לא מאושרת מד1
סרת כי אלי ססושדו, הבעלים לש־!
עבר של סונסטה, שותף עם מיזרחי!
ברכישה. בעבר היו השניים שותפים
בעיסקי־בנייה באילת.
מיזרחי ופפושדו מעורבים גם בפרוייקט
אוניית־ההימורים המפוארת באילת.
היזם, יוסי טיסונה, יחד עם מיס־ ן
פר משקיעים, השקיע כמיליון דולר
ברכישה ובשיפוץ אוניית־נוסעים, שתהפוך
לקזינו צף. האונייה היא בעלת!
תכולה של 400 איש. לבאים להמר בה ׳
יוצעו שרותי־האירוח של סונסטה וגני
שולמית.

היכן היה ר ביו? גזנזרגרים

יצחק ולאה רבין בהלוויית עמירס ניר
חופשת־סק׳ בנשטאד, שנו״ץ
אולם רביו ורעייתו נעדרו כשבוע. במשך יתר הזמן שהו בחופשת־סקי
בעיירת־הסקי גשטאד, בשווייץ, מהיקרות בעולם. הם הוזמנו לשם על-
ידי חברים מאמריקה, שיש להם בית במקום.

מ׳ מתנכר למכוניתו שר שניצול
אלמונים חיבלו פעמיים במכוניתו

של נשיא בורסת־היהלומים, משה
שניצר, כשחנתה ליד ביתו. בשתי
הפעמים נופצו החלונות ונגרם הרס
אבשהת להדחת
אלי לנדאו

במזיד למנגנוך ההגה ולחלקים שונים
במכונית.
לא היה כל ניסיון להסיע את המכונית,
ונראה כי מטרת המעשים היא
חבלה במזיד.
המישטרה, החוקרת את המיקרים,

תת־אלז־ח בן־משה
סתים! לאנטבה
בגיל שנה. בן־משה, אב לשניים, הלומד
בשעותיו הפנויות לתואר שני במינהל־חינור,
הספיק ב־ 20 שנותיו בצה׳ל
להשתתף במיבצע אנטבה, להיות מג״ד
בחטיבת גולני והיה, עד לאחרונה, סגך
מפקד יק׳ל(יחידת-הקישור ללבנון).

נזדזע ה? מזמרות
נהרג בשרידאן שבמדינת אורגון
האמריקאית, משלא נפתח מיצנחו,
עת צנח מגובה 850 מטר, בגיל ,59
ת ש סייר שארמה, בעל השיא
העולמי במיספר הצניחות שצנח
( 14,650 צניחות במשך 30 השנים האח־תנות)
.שארמה נהג לומר, כי ״רק צר
ללי־השחקים יודעים מדוע הציפורים
מזמרות!׳

אם יוגש כתב־אישום נגד ראש עיר־יית־הרצליה,
אלי לנדאו, הנחקר בימים
אלה על חשד בהעלבת שוטרת ות־קיפתה,
ואם יורשע, לא יכול להמשיך
לכהן כחבר־מועצה וראש־עירייה בהרצליה.
העבירה שעליה הוא נחקר היא
עבירה שיש עימה קלון, ולפי החוק מי
שהורשע בעבירה שיש עימה קלון אינו

סגן, סופר, סרטן
נפטר

בברמן, גרמניה, מסרטן־

הגרון, בגיל ,74 האנס הלמוט קיר־סט,
סופר גרמני, שנודע ב־ 46 ספריו,
רבי־מכר כולם, שתורגמו ל־ 28 לשונות
ושריקעם גרמניה בשנות היטלר. סיפרו
המפורסם ביותר של קירסט, אשר שירת
במשך 12 שנים כקצין־קבע(בדרגת
סגן) בוורמאכט הגרמני: ליל הגנרלים.

נשיא שניצר
חבלנת בהגה
חושדת ביהלומנים שהורחקו באחרונה
מבניין־הבורסה, ואשר יש להם קשרים
עם העולם התחתון.

ראש־עירייה לנדאו
חשד לתקיפת שנטרח
יכול לכהן כראש או כחבר רשות מקו
מית.
בגלל חוק זה נבצר משמואל
רמטמן המנוח להמשיך ולכהן בעיר-
יית־רחובות.
גורמים המקורבים לנושא סבורים
כי לנדאו יצליח לשכנע את המישטרה
והפרקליטות שלא להגיש כתב־אישום.
בזמנו התלונן הממונה־על־המחוז
בתל־אביב נגד ראש עיריית תל־אביב,
שלמה להט, על שקרא לו שרץ, ובמאמצים
מרובים הצליח להט לגרום
לביטול התלונה — שאילו היתה מר
גשת, היתה עלולה לגרום להדחתו.

סבקטוו -

מותחן מעורה
הפרשן הכלכלי שלמה פרנקל
הוציא בימים אלה לאור מותחן בשם
ספקטזר, הנקרא בנשימה עצורה. ה־מותחן
הוא על עלילת־רצח שיקרית
בצמרת המוסד, הלקוחה מאירועים שקרו
בישראל.
הספר כתוב היטב, עם קורט הומור,
ומראה כי לבתיה (רצח בשבת בבר
קר) גור נוסף מתחרה רציני במותח־נים.

דבר
אל הבהמהו
נפטר בווינה, בגיל ,85 קונ*
ראד לורנץ, רופא, זואולוג וחוקר־התנהגות,
חתן פרס־נובל לרפואה
( )1973 על מחקריו בהתנהגות בעלי־חיים.
לורנץ, שנודע בעבר בדיעוודו
הנאציות והגזעניות, התפרסם ברב״המ־כר
שלו, לדבר אל הבהמה. תמצית
התיאוריות המדעיות של לורנץ:
על־מנת להבין התנהגות בני־האדם, יש
להבין התנהגות בעלי־החיים.

כפית ב־ 100 אלף
עוצבה במארסיי, צרפת, על־ידי
ז׳ילבר דונאדיי, צורף־תכשיטים
במיקצועו, הכפית הקטנה ביותר בעולם.
הכפית, לעיצובה הקדיש דונאדיי
300 שעות־עבודה, עשוייה בולה זהב
18 קאראט ושזורה 440 יהלומים ויוצ־רה
מבקש עבורה 350 אלף פרנקים
(כ־ 100 אלף שקל).
העולם הז ה 2688

הקצבות ו/טבע זר עונמכו־ו בשוק השחור. המצת ערבויות מזו״פות. שימוע! בדרכונים
מזו״פים. חטיפה ומסע איומים והפחדות -מזימה בינלאומית וסיפור ]נדהים
ך* נ תבע ג׳ורג׳ סננג׳יפר הוא
נוכל בקנה־מידה בינלאומי,
אשר הונה והפיל בפח אנשים תמימים
רבים, וביניהם התובע!״ כך טוען
עמיקם רם, בעל מיסעדת הנ 1קד מכפר־תבור,
בתביעה כספית שהגיש נגד
סננג׳יפר, אחותו ז׳קלין וגיסו נדר
אג׳האני.
המיסעדן מכפר תבור דורש שסנד
ג׳יפר יחזיר לו סכום של 340 אלף ש״ח,
שאותם הילווה לו, לדבריו.
אלא שכתב־ההגנה של סננג׳יפר
מגלה מערכת של נכלים בינלאומיים,
שבהם השתתף, לדבריו, גם המיסעדן
וחברו הטוב, דויד דומני.
מספר סננג׳יפר :״היכרתי את
עמיקם רם לפני חמש שנים, ומאז היו
לי איתו ועם אדם נוסף בשם דויד
דומני, שהוא עבריין ידוע וידידו האישי
של רם, פעילויות כספיות משותפות
בארץ״.
פירוט הפעילויות הכספיות של
השלושה הוא מרתק במיוחד. מסתבר כי
רם ואשתו נוגה הקימו חברה בשם צאן
החימר בע״נז, שהתכוונה לקנות
בשווייץ ציוד יקר למחלבות. לשם־כך
התקשרה עם חברה שווייצית, שהיתה
בבעלותו של סננג׳יפר, וקיבלה
מהאוצר הקצבת מטבע־זר בסך 400
אלף דולר. מכיוון שההזמנה היתה
פיקטיבית, הוצא המט״ח לשווייץ, חזר
משם לארץ במזומנים, ונמכר בשוק
השחור בחנותו של דומני, ברחוב
הגדוד־העברי בתל־אביב.
מאחר שהעיסקה הראשונה נשאה
רווחים יפים, החליטה החבורה להמשיך.
העיסקה השניה בוצע על־ידי חברה
בשם קרדינאל תעשיות פלסטיק
בע״נו. החברה הזמינה ציוד משווייץ
למיפעל־פלסטיק . ,וקיבלה הקצבת
מט״ח בסך שני מיליוני דולר. גם הפעם
חזר הכסף לישראל, ונמכר בשוק השחור.

למיסמכים
מזוייפים, לשיחודם של
פקידים שונים ולכניסות ויציאות
מתורכיה לאיראן וחזרה. בגלל סיבות
טכניות, לא יצאה התוכנית לפועל, וכל
הכסף שהושקע בה ירד לטימיון.

והפחדות נגד אשתי במשך שלושה
ימים ...עד שגיסי וידידי הצליחו
לשחרר את אשתי, בשעה 4לפנות־בוקר.
לבקשתי, היא יצאה מיד מהארץ,
עוד באותו בוקר, ונסעה ללונדון, כדי

טה, ושם חיכו לנו שיבעודשמונה ביר־יונים,
בשלוש מכוניות. הוסבר לי כי
אלה הם האנשים שחיפשו אותי בנת־ב״ג.

הכין חוזה־הלוואה בכתב־ידו,

האשה הוחזקה כבת־עוובה, הבידיונים איימו
על חיי הכעל -וכל אחד מהם רצה לרמות
את האחרים. אילנה אלון מדווחת
התוכנית הבאה, שהיתה אמורה
להחזיר לשותפים את הפסדם מעיסקת
איראן, התבססה על הפצת ערבויות
בנקאיות מזוייפות בישראל. את
הערבויות הדפיסו בתורכיה, והן היו
אמורות להגיע לישראל דרך שווייץ.
כדי לפקח על העבודה נסע רם
לתורכיה למשך שלושה ימים,
והוצאותיו שם שולמו על־ידי סננג׳יפר.
כאשר הגיעו הערבויות לישראל,
בפברואר 988נ, הן לא נמסרו לכתובות
השותפים, אלא לכתובתו הפרטית של

לשמור על חייה, שהיו בסכנה ממשית

^ לית ברירה נפגש סננג׳יפר עם
^ רם, והסתבר לו כי ביטול עיסקת
הערבויות המזוייפות תגרום לרם
בעיות כספיות גדולות. רם דרש פיצוי
בסך 200 אלף דולר. הוא הסביר כי 20
אלף דולר הם הוצאות ששילם לחוקר

שבו אני מתחייב להחזיר 200 אלף
דולר שקיבלתי, כביכול, כהלוואה מאחיו
של רם.
״אחרי שחתמתי על החוזה ביקשו
רם ורדון שאמציא להם ערבויות
מתאימות. משלא הסכמתי לערב איש
מבני־מישפחתי בתור ערב, איימו עלי
רם ורדון בסכין ואקדח, והסבירו לי חד־משמעית,
על־ידי כמה וכמה פגיעות
גופניות, שלא אצא חי אם לא אמציא
ערבויות.
״למחרת בבוקר התקשרתי עם גיסי
איראן ותורכיה

^ ל העיסהית מומנו, לדברי סנג־
^ ג׳יפר, על־ידי רם ודומני, והוא
עצמו לא נשא בכל אחריות כספית. כל

ננג׳ים ר

חני סננג׳יסר

טתי לתת להם הרגשה כי אני הולך
לשתף פעולה איתם, ואולי בדרך זו
אצליח להשתחרר מהם ״.אולם רם
הציב תנאים לשיחרור. הוא דרש כי
אשתו של סננג׳יפר, חני, תחזור לארץ
ותישאר כאן עם בעלה, כדי שלא יוכלו
לברוח מהארץ.
סננג׳יפר טילפן לאשתו, והיא חזרה
לארץ עוד באותו הלילה.
בני־הזוג לא נרגעו. למחרת בבוקר
עזבו את תל״אביב, ואחרי שבוע הצליחו
לברוח מהארץ. הם אף לא חזרו
למלון שרתון כדי לקחת את חפציהם,
והשאירו שם את כל מיסמכיהם, פינ־קסי־צ׳קים,
מפתחות ומיסמכי שתי
מכוניותיהם, וחפצים אישיים נוספים.
הסיפור הזה פורט כולו בכתב-
ההגנה שהגיש סננג׳יפר לתביעתו
הכספית של רם, כדי להסביר לבית־המישפט
את הרקע האמיתי לחוב,
ולהוכיח שלא מדובר בהלוואה תמימה.
הוא ביקש מבית־המישפט לדחות את
התביעה הכספית של רם, מכיוון
שהחוזה, שעליו היא מבוססת, הושג
במכות ובאיומים, ככיסוי לפעילות
בלתי־חוקית שהתנהלה בין השניים,
ואשר אינה יכולה לשמש עילה לתביעה
בבית־המישפט.
אחרי שסננג׳יפר ברח מישראל,
חיפש אותו רם וניסה לאתרו בכל
בירות אירופה. הוא מצא אותו, לבסוף,
במאי 1988 בשווייץ, ובעזרת הפרקליטות
בישראל, שחיפשה גם היא את
סננג׳יפר בגלל עבירות של הונאות
ומירמות במיליוני דולארים, נעצר
סגגג׳יפר והוסגר לישראל באוקטובר
. 1988 מאז הוגש נגשו כתב־אישום
חמור על־ידי התובעת נאווה שילר,
והוא נעצר עד תום ההליכים נגדו.
בעת חקירתו במישטרה סיפר סנג־ג׳יפר
את סיפורו, ונפתחה חקירה גם
נגד דויד דומני ועמיקם רם. אחותו
וגיסו של סננג׳יפר סיפרו, בתצהיר
שהוגש לבית־המישפט, על הסבל הנורא
שעבר עליהם מאז חתמו על ערבות
לגיסם. רכושם עוקל, הם הוטרדו
טלפונית ואישית, ונדרשו לשלם את
חובותיו של סננג׳יפר. סיבלם היה כה
רב עד שנאלצו לברוח מביתם והסתתרו
בעיר אחרת.

,מכאן התחיל מסע אינמים נהפחדוח ננד אשתי במשך שלנשה ימים.

חוקר רדון
.הנא הזעיק את שרן־־הדין׳...
זמן שהעיסקות נשאו רווחים, לא היו
חילוקי־דיעות בין השותפים.
אלא שהעיסקה השלישית לא נשאה
רווחים. הפעם יצאו השותפים משיגרת
העיסקות הקלות וניסו להוציא מאיראן
רכוש וכספים השייכים לפליטים
שברחו משם, ביניהם גם למישפחתו
של סננג׳יפר.
בתיכנון העיסקה הושקע סכום של
130 אלף דולר. השותפים נזקקו

סננג׳יפר .״עשיתי זאת מכיוון שרציתי
שהערבויות לא ייצאו מתחת שליטתי,
משום שעדיין לא הייתי בטוח ושלם עם
עצמי, אם אני הולך לבצע את חלקי
בתוכנית,״ הסביר סננג׳יפר.
הוא חזר לישראל בדרכון מזוייף
בעיקבות הערבויות המזוייפות. בארץ
היה. אמור להיפגש עם שותפיו, אך
החליט לדחות את הפגישה .״החלטתי
סופית לבטל את העיסקה, ולא רציתי
להיפגש איתם במשך שבוע או עשרה
ימים, כדי לתת להם לעכל את העניין,
וגם להרוויח זמן כדי שאוכל לעזוב את
הארץ ולחזור בדרכון האמיתי שלי.״
בעוד סננג׳יפר מתחבא במלון
שרתון בתל־אביב, נפגשה אשתו, חני,
עם עמיקם רם ואמרה לו שבעלה כבר
עזב את הארץ. רם הודיע לה כי ירוע לו
שבעלה נמצא עדיין בישראל, מכיוון
שהוא הציב אנשים בנמל־תעופה בן־
גוריון, כדי למנוע את יציאתו מהארץ.
הוא דרש מהאשה שתגלה לו את מקום
מחבואו של בעלה, ואיים כי יחזיק בה
נגד רצונה עד שתגלה את מקום־
המיסתור.
״מכאן התחיל מסע איומים

הפרטי, אלי רדון, כדי שיחפש את
סננג׳יפר.
אלי רדון הוא כיום בעל מישרד
לחקירות פרטיות. בעבר היה איש־מישטרה
מוכשר וידוע בתיחכומו. אחרי
פרישתו מהמישטרה עזב את ישראל
ונסע לארצות־הברית. כאשר חזר משם
פתח מישרד־חקירות, והתפרסם כאשר
נפגע בתאונת־דרכים יחד עם בת־שבע
אהרוני, אשתו של רחמים (״גומדי״)
אהרוני. מאז פעל להשגת גירושיה של
בת־שבע, ואף העסיק אותה במישרדו.
רדון הוא אדם גדל־גוף ובעל לשון
בוטה.
סננג׳יפר :״לאחר שראיתי שאין שום
דרך אחרת, ושמעתי את האיומים של
רם, הייתי בטוח שהוא מסוגל לבצע את
האיומים שלו, לאור המצב הכלכלי
הקשה שבו היה שרוי. על כן הסכמתי
לשלם לרם ולדומני 200 אלף דולר,
ולסגור את הפרשה.
״השיחה בינינו היתה פרטית, ולנוכחים
הסברנו כי מדובר בסיכסוך
כספי על סך 200 אלף דולר. בתום
הפגישה ירדנו — רם, אלי דדון, נדר
אג׳האני(גיסו של סננג׳יפר) ואני למי

ואחותי, והסברתי כי חיי כולנו בסכנה,
אם הם לא יחתמו כערבים על החוזה
הפיקטיבי. אלי רדון הזעיק את עורר
הדין אריאל שריג, כדי שיכין חוזה
וידפיסו.״
(אריאל שריג, עורך־דין מרחוב פרי־שמן
בתל־אביב, התפרסם לפני שנה,
כאשר נעצר כחשוד בהוצאת כספים
משאול נחשון, אדם דתי שבנו נחטף
על־ידי אשתו. לעניין היה קשור גם
רחמים אהרוני, ששריג היה תקופה
מסויימת עורר־דינו לענינים אזרחיים).
״עורך־דיו שריג ישב במעצר זמן־
מה קודם לכן, כחשוד בסחיטה ובאיומים.
הוא הופיע בחדר־המלון שבו
הוחזקתי, והחתים אותי על חוזה, כאשר
כולי דם.״ הצהיר סננג׳יפר.

^ חרישחתם על החוזה והער־
\ 1בויות, שיחררו רם ורדון את
הביריונים, שהיו איתם בחדר, ואז התחילו
לשכנע את סננג׳יפר להמשיך
בעיסקת הערבויות המזוייפות .״החל

מלח בסמה...״
למרות הגילויים הפליליים הללו,
ממשיך עמיקם רם בתביעתו הכספית.
עורך־הדין משה עינבר הגיש בשמו
בקשה לפטור אותו מאגרת־מישפט,
בגלל חוסר־אמצעים.
השבוע, הוגשו כתבי־אישום נגד
דויד דומני ועמיקם רם, בפרשה.
כאשר יעלו הצדדים להעיד וייחקרו
חקירה נגדית, יתברר הסיפור המדהים
על כל פרטיו.

נזגהגגו
מזזבות לטלפון
נשים נשים (תל־אביב, לב
,3מוצג גם באור 3בחיפה
ובלילי רמוד־גן, ספרד) -קומדיה
על בדידות. נשמע משמה, אבל זו קומדיה
משונה. כמעט המוסדית, ולבו במעט עצובה. בהת חשב
בעובדה שהבימאי, פדרו אלמודובר, הוא
הוטו-טבטואל מוצהר, המטפל בקביעות בפרוור-
טיות של שני המינים, הרי יכולתו לחדור לדמויות
הנשים שלו מצטיינת בהומור שהוא שחור, ובעל
השלכות אל הצד האפל של הגיבורים ושל הקהל.
שחקנית, המתפרנסת מהדבקת דיבוב לדמויות
ומהטרטת טירטמי-פירטומת ננטשת על-ידי מאהבה
-גם הוא אמן המדביק את קולו לדמויות
תטכיתי-רדיו. היא אינה מסוגלת לעכל את עובדת
נטישתה ועורכת מירוץ־חיפושים נואש בעיקבותיו
במסד 48 שעות, המקרבות אותה לטף השיגעון.
את תפקיד מקדם הטירוף ממלא הטלפון, שאינו
מצלצל את הצילצול הנכסף, שלו היא מחכה.
הטלפון, בתפקיד רוח־רפאים מודרנית, המז כירה
את הקול האנושי של קוקטו, ואת היעדרו של
המאהב שעזב ושאינו מצלצל, הוא החפץ המסמל
עבוד אלמודובר את אחד הסיוטים של החיים
המודרניים. ולכן הכימאי מתנקם בו ככל שאפשר.
כוכבים לחזר
לפי חוסות מחשב כרמן מאורה: על סף התמוטטות עצבים
לעומת זאת, התנועה האנושית-נשית בדירתה
של הגיבורה דומה למחול-שדים: אשתו לשעבר של
המאהב, שאושפזה בגלל נטישתו, חברה שהתברר
לה שמאהבה הטרוריסט רק ניצל אותה, וארושתו
המוזרה של בנו של המאהב -למעשה כל אחת
מהנשים עלולה להפוך למועמדת בטוחה לשיגעון.
אלמודובר דוחף את כולן בקצב רצחני קדימה,
מעין בילי ויילדר לחריגים, ומבולמוס האירועים,
הרודפים זה את זה בחוסר-הגיון כפייתי, מתקבל
מין משל לעגני על חרדות החיים המודרניים.

זה היה צפוי -
קומדיה רומאנטית עם
דור־העתיד בחיזור
ברוח ה1ם ן, דפי
תוכנית מחשב 1 אמנם, ססיבן פרירס, הכימאי הבריטי
הזועם, טוען שהקולנוע הבריטי

בלג בלי תיסכולים התייר המזדמן (רב־חן,
תכלת, תל־אביב, ארצות־הב־רית)
-זה סרט״יוקרה לכל
הדיעות. אמריקה כבר חוגגת עליו בסידרה ארוכה
של עיטורים ומועמדויות לאוסקר. ובכל זאת, גם
אם הכל בו רציני ומחושב היטב, וגם אם הנושא בו
מרתק, נראה שהפעם הסתפק הכימאי לורנס קאס-
ח בתפקיד של מעבד רומאן ידוע בלבד.
גיבור הסיפור הוא מחבר מדריבי״תיירות למי
ששונאים לטייל, לאנשי-עסקים שחלומם הוא להרגיש
בניכר בדיוק כפי שהם מרגישים בבית. הוא
איש אפור ומשעמם הכותב עבור אנשים אפורים
ומשעממים. בורגני מרובע ומסודר, שחייו מתמוטטים
כאשר שודד הפורץ למיסעדה יורה בטעות
בבנו בן ה 12-והורג אותו. אשתו, שאינה מתאו ששת
מן הטראומה, עוזבת אותו שנה לאחר מכן,
והוא נותר גלמוד בחברת הכלב, שהיה פעם שייך
לבנו המנוח. בזכות כלב זה הוא מכיר אשה צעירה
וזרוקה ובין השניים מתפתח רומאן בלתי-אפשרי
לכאורה, שיכול להיות בעל השלכות סימליות
רבות.
אפשר להתייחס לסיפור כאל משל על הבורגנות
האמריקאית השוקעת בסיאובה, ועל מאמץ יחידי

לוקשים

המחשב לא חלם
עובר משבר וכי בכל אשמה, כמובן,
הבתולה הבריטית הקשוחה מכולם,
הגברת תאצ׳ר. אבל בכל זאת נעשים
בבריטניה סרטים, ואף גדל שם דור
צעיר של כוכבים. הבולט שבהם, בלי
ספק, הוא דקסטר פלטשר.
פלטשר כבר הספיק להרשים בתפ־

ויליאם הרט -לצאת מן הפקעת
להשתחרר ברגע האחרון. הכלב הקטן והנמרץ
מגלם את כל יצרי התוקפנות והחיוניות שבעליו
מפחד לחשוף, ואילו המו״ל של מדריכי-התיירות
הוא היפוכו של הגיבור.
בסרט נותרו סימנים ברורים לכוונות הספר, או לם
בלי קריאה בו אי-אפשר לזהותם. קאסדן אינו
ממקם את דמויותיו בתוך מיסגרת חברתית, מה
שיכול להתקבל על הדעת במבט סובייקטיבי של
אחת הדמויות, אבל המצלמה אינה יכולה להיות
סובייקטיבית. ובכל זאת -זהו מאמץ מכובד.

( תל־ א

דרייב־אין,
דרום־אפריקזז, מוצג גם בסנטר
4ובעדן בירושלים, בעצמון 1בחיפה ובבתי־קולנוע
נוספים ברחבי הארץ) -זה סרט
את ההבטחה שבשמו. מי שקונה כרטיס,
בסף וחושב שהוא רואה טרט, אוכל אותה.
שיתוף־הפעולה המבורך בין ישראלים העובדים
בדרוס-אפריקה הניב אמנם לוקשים, אבל אניני-
הטעם בוודאי לא יטעמו מהם. הקורבנות האחרים
עשויים לקלקל את הקיבה: בדיחות ומתיחות בעלי
זקן ארוך, המצאות שכבר תעלו עובש, והומור גזעני
אם אפשר להגדירו כהומור בכלל. דוגמה: צוותההוגים, צבי שיטל ובועז דוידזון עורבים בחינות
למתנדבים עלובי-נפש -בנוסח הבחינות למגמ-
גמים שרוצים להיות שחקנים וטרגדיות אנושיות
דומות -המאמינים שנועדו לצאת למזימה הרפת
קנית בשליחות חברה גיאוגרפית, מצוצה מן האצ
בע כמובן. אחרי שאלון, המגיע לשיא העזתו בשא׳
לה במה חודשים הם יכולים להתקיים בלי טכס,
הם מטפסים על גזע התלוי בתוך חדר ונענים לפקו דות
אידיוטיות אחרות, כמו, למשל, להריח ראש
של דג.

שחקנים סקאי וסלטשר

שיסל ואפריקאית -צוחקים בדרכם לבנק
המתיחה נמשכת אי־שם במידבר, כשהמתנד-
בים מותקפים על ידי מיני פראים אפריקאים,
בדיוק במו שהלבנים באפריקה אכן רואים את הש חורים,
והמתיחה מגיעה לשיאה המתוחכם והגו-
רא-מצחיק כשמתנדב ביריון לבן מאמין שאם לא
ישא לאשה איזו כושיה שמנה ונכה בני-השבט שלה
יאכלו אותו.
המתיחה הדוחה הזאת מפורקת בדי להגביר את
המתח על-ידי מיני־טתיחות, כולן פחות או יותר
מגוחכות וחסרות-העזה של ממש. משעמם ותפל.

תדריר

חובה לראות

תל־אגיב: בוקר ט 1ב ויאט־נאם,
הנסיכה הקסומה, אינסחויסטה, סלל
הסילחסה ההיא, שדות החיטה הארוסים,
אשה תחת השפעה, קולות
רחוקים.
ירושלים: קפה סדר.
חיפה: החנינה של באבט.
תל־ א ב !
אינטרוויסטה ולב,
איטליה) — פדריקו פליני מסביר
לצוות־טלוויזיה יפאני מה זה קולנוע,
מפליג בזיכרונות ומפגיש את מאסט־רויאגי
עם אניטה אקברג אחרי 30 שנה,
בסרט חם ומופלא. מומלץ ביותר.
למרות שיש בו עצב — נבואת חורבן
על כיבוש העולם בידי צבאות
האנטנות של מקלטי-הטלוויזיה — יש
בו רגעי שימחה ונחת לא־מעטיס.
דג ושמו ונדה (טיילת
ושחף, תל־אביב, ם1צנ נם בכפיר וסנטר
,3ירושלים, ובחן, חיפה, אנגליה) —
אחד הדגים הנדירים באקוואריום
הקומדיות הקולנועי. ג׳ון(ם ל1ן פולטי*. ,
ם ונטי פ״טון) קליז כתב תסריט והינדס
את דמויותיו, כך שכל רגע הוא בידור,
שנינות, רומנטיקה ועוקץ. צוות
מיקצועי לא מפגר אחריו: ג׳יימי לי
קרטיס מתגלה כקומיקאית אירוטית.
לצידה מייקל פאלין כגמגמן תמים
וקווין קליין כמאהב מפסידן.

** אהבה ממבט שלישי
(תכלת, ארצות־הבריח, מוצג נם
בירושלים ובחיפה) — מוכת ירח
הופכת למוכת הרינג כבוש, בדמותה
החביבה של איימי אירוינג ועם רייזל
בוז׳יק הקשישה בתפקיד הסבתא היהר
דיה הניצחית. בימאית: ג׳ואן מיקלין
(הסטר סטריט) סילבל.

סירט קולנוע בטלוויזיה
* * נערי המקהלה (יום רביעי 8 ,במרס, בשעה ,12.15
ארצות־הברית) -הצד האפל של עבודת המישטרה השיגרתית, בלי
הזוהר והילת התהילה המלווה, בדרך כלל, סיפורים מסוג זה על
בד־הקולגוע. בימוי מופתי של רוברט אולדריץ׳ ומישחק מצויין של
הרי קיגג וצ׳ארלט דרנינג.
מסעות עם דודתי (יו ם שישי 10 ,במרס, בשעה ,22.30
ארצות הברית) -עיבוד ספר מאוחר של גרהם גרין, ובו רווק בריטי
מרובע מלווה את דודתו הקשישה במסע-רבבת מלא הרפתקות
למיזרח התיכון. אלק מקאוואן מופיע לצידה של מאגי סמית,
בהדרכת ג׳ורג׳ קיוקור.
פונדק בשאהיטי (יו ם רביעי 15 ,במרס, בשעה ,22.05
ארצות־הברית) -מסרטיו האחרונים של ג׳ון פורד, על ידידות
גברית אמיצה המתבטאת לא פעם בהחלפת מהלומות בריאה, ועל
הנשים המפרות תמיד את האידיליה הזאת. עם ג׳ון ויין, לי מארווין,
דורותי לאמור.
קיד־ביכורים בקאראבנ״ו של דרק
ג׳ארמן, וזכה בפרס הכוכב האירופי
המבטיח של המחר, בזכות התפקיד
הראשי של ראנד׳ רוני, סירטו הראשון
של בוב הוסקינם ככימאי.
בסרט חדש, התיקים של רחל, הוא
מעצב בן טיפש־עשרה בריטי הפוגש
ברחל, נערה אמריקאית הנראית לו
כחלום חייו. הוא מנסה לבנות לעצמו
תוכנית־חיזור ממוחשבת התואמת את
ציפיותיו מנערת חלומותיו. אלא שבמציאות
מתגלה נערה שאינה עונה
דווקא על התכונות שבהן הזין הגיבור
את המוח הרזרבי שלו, והוא נאלץ
לערוך שינויים מרחיקי־לכת ולחזור
לשיטות העולם הישן, כלומר, להפעיל
את דימיונו ולאלתר.
את תפקיד נערת־החלומות ממלאת
שחקנית, שתולים בה תיקוות רבות, יון
סקאי. את השניים מביים טירון בעל
שם ידוע, דמיאן האריס, הלא הוא בנו
של השחקן ריצ׳ארד האריס, העושה
כאן את יצירת־הביכורים שלו כבימאי־תסריטאי.
זה שנאמר, העולם שייך לצעירים.

הקרנות
מיוחדות
סינמטק ת ר אביב
יום ה א שת הבינלאומי
8במארס הנשים(ארצוודהברית.
— )1939 סירטו המפורסם של ג׳ורג׳
קיוקור מבוסס על מחזה ארסי של קלר
בות לוס, המציג אוסף מרשים של
כרישים ממין נקבה בחברה הגבוהה
הצרות זו את זו בחדווה בזריזות רבה .״״
באוסף הכוכבות ג׳ון קרופורד, נורמה
שירר, רוזאליגד ראסל ופולט גודארד.
* +האשה האחרת (אר־צות־הברית
1988 ,סירטו החדש
של וודי אלן הוא סיפורה של סופרת,
שקולות מעבר לקיר דוחפים אותה
לבחון מחדש את כל מערך חייה. ג׳ינה
ראולנדס מרשימה בתפקיד הראשי,
לצידה מיאה פארו, ג׳ין הקמן ויאן

הולם.

עדגד, פייזדו ₪
העולם הז ה 2688

ברוך שעשני כרצונו

״טריפ״ אינו חוזר בתשובה. פדי לשמור על חילוגיותו המוחצת,
הוא בודק מדי פעם אם הוא שומר על מרחק קבוע מפסוקי מיקרא
בפרס, ומפסוקים בכלל.
לנוכח האירועים, נאלץ ״טריפ״ לקחת חופשה חד־פעמית מסיקור
ענייני-התרבות, שבהם הוא עוסק בימי חול, ולבדוק מה מסתתר
מאחורי הפסוק הנזכר לעיל. אם צעד זה נראה מפתיע, הנה הסיבה:

תמי אילון

ציצים

לא צריך להיבהל. לא מופע פמיניסטי.
דורין כספי, מרסין פרידמן ורולנדה שגראן
מעלות קברט, שהן קוראות לו ״קברט
חצוף״ .רצף של מערכונים ושירים, במבט
הומוריסטי, על האשה של היום. הן נכנסות
לחדר־המיטות, לתוך מערכות-יחסים שנ שים
מנהלות בינן לבין עצמן, בינן לבין גב-

מי שידע שה״ 8במרס הוא ״יום־האשה הבינלאומי״ ,שיצביע.
ל־ 90 אחוז מכם הידיים נשארו בכיסים. למהו
מכיוון שזה לא מעניין או לא חשוב! לא! אלא מפני שזה מפחיד,
כל העיסוק הזה בפמיניזם. גברים מפחדים מפמיניזם, ונשים מפחדות
להפחיד גברים. עולם כמינהגו נוהג.
שאלנו כמה נשים על עצמן.

הסופרת ע מד ה כהנא־כרמון: האשה נספחת
מדוע יש כל־כך מעט סופרות?

זה לא בדיוק כך. אני סבורה שסטאטיסטית יש
כיום יותר סופרות מתחילות מאשר סופרים מתחילים.
הבעייה
היא אחרת: דרר־המלר של הספרות
העברית קובעת מהו המרכז ומהם השוליים. כל
האתגרים, הלחצים, המטלות, ההתמודדויות והיעדים,
הערכיים, הפסיכולוגיים והחברתיים, שלפניהם
ניצב הגבר הישראלי, כגבר, הם הבבואה
של החווייה הישראלית, שאותה הספרות אמורה
לשקף.
ההתמודדויות, שלפניהן ניצבת האשה הישראלית
(סדר־קדימויות שונה, או חוויות, שהן ספציפיות
לאשה) נתפסות בנספחות לעיקר ושוליות,
בבחינת עזר־כנגדו.

• לדוגמה?

למשל, נושא הזיקנה. ספר על גבר מזדקן פי
רושו
ספר המטפל בבעייה מרכזית ביותר: הריקנות,
היציאה לפנסיה ומהמירוץ, חרדות האימפוטנציה
ואין־האונים, המיותרות. על ספר שיטפל
בזה יאמרו מבקרי־הספרות שהוא הסמל לישראל
בשנתה ה־.40
לכתוב על אשה מזדקנת — הריקנות, הילדים
שעזבו את הבית, החרדות שמא איננה יותר אשה
מושכת, הרגשת המיותרות — זה לכתוב על דברים
טריוויאליים. זה לכתוב על מה שקורה בעז־רת־הנשים.

גם גברים כותבים על חרדות של
נשים.
זכותם. אבל אלה הן נשים כפי שגבר רואה את
האשה. לא כפי שהאשה תופסת את עצמה. זה
בערך כפי שלא״יהודי יכתוב על להיות יהודי,
לעומת האופן שבו יהודי תופס את עצמו.

• את חו שבת שיש למצב פיתרון?

כהנא-כרמון: הגבר מול האשה
ללא ספק. הספרות העברית היא שמורת־טבע,
המפגרת הרבה אחרי המצב בשטח. דהיינו, אחרי
פני הדברים במציאות עצמה. זו רק שאלה של זמן.

המחזאית מרים מייני: מאסר שלם למכי נשים
אני עושה מה שבא לי.

• למה מגיעות נשים מעטות להכרה
בתחום שלהן?

• אי לו היה משהו הנוגע למעמד
האשה שהיית יכולה ל שנות, מה היית
עושה?

יש פחות נשים מנוסות.

• ולמה הנשים מנוסות פחות?

מרטין פרידמן, רולנדה שגראן
ודורין כטפי ב׳׳ציצים״
רים, בינן לבין ילדיהן ובינן לבין האמא שלהן.
התכנים
אינם מהפכניים. רמת ההתייחסות
היא דו-מימדית, בחירה הבולטת בעי צוב
התיפאורה. הקהל מגיב, הוא צוחק ממ בוכה
או מהזדהות, וגם מפני שזה פשוט מצ חיק.
העבודה
של שלוש השחקניות היא מאוד
מיקצועית ומהוקצעת. מורגש היטב מגע ידו
של הבימאי ג׳וליאן שגראן.
חמורים ניר בן־גל וליאת דרור, אחרי 25 הופעות
הופעה אחרונה במוסיאון תל״אביב. אחר־כך הם טסים לניו-יורק, לעשות כוריאוגרא-
פיה להצגה גטו. משם הם ממשיכים לסיבוב-
הופעות באירופה.

נשים לא מצפות מעצמן, בתהליך החינוך והחיקוי.
המודלים־לחיקוי לא תובעים מנשים לשאוף
בגדול. גם המודלים המיידיים — האם, המזכירה,
המורה.
גם בספרות ובתיאטרון לא יוצרים מודלים
פעילים של נשים.
אם אשה רוצה להיות סופרת או פוליטיקאית,
תחומים גבריים, היא צריכה לקחת מודל זכרי
כמודל־חיקוי.
כשהייתי קטנה, דגם־ההזדהות שלי לא היה
סינדרלה, אלא רובין הוד. אשה צריכה להיות
״כאילו״ גבר. כל אוצר־המילים הנוגע ליצירה
משוייך לעולם הגברי — יצר, יצירה, יצירתיות.
היום, כדי לצאת מהמיניות שלי אני צריכה לעבור
דרך המיניות של הגבר.
אני לא מרגישה שאני פורצת מעגל. אני מרחיבה
אותו קצת. אני המחזאית הראשונה, שהוצגה

הייתי משנה את תהליר־החינור.
חוק-חינוך־חובה צריך להתחיל בגיל שנתיים
— לשנות את עולם הדימויים, שעליהם יגדל
הדור הבא.
הייתי מחוקקת חוק הגוזר מאסר־עולם על
גברים, המכים נשים וילדים.
קייני :״לעבור דרך המיניות של הגבר״
על בימה לגיטימית, בתיאטרון הרפרטואר .,שיי-
קה ויינברג אמר לי בזמנו ״את האשה הראשונה,
שאני חותם איתה על חוזה״.
זה לא נראה אז כפריצת־דרך. בתיאטרון קיימת
אפלייה מועטה. אם טכסט הוא טוב, לא
מסתכלים לך מתחת לחגורה כדי לבדוק אם אתה
גבר או אשה. אני לא יוצרת מיסגרת חדשה, אלא
יוצרת במיסגרת קיימת, שנוצרה על־ידי גברים.
רמת המודעות שלי היא בדיעבד. בזמן העבודה

• את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?

תלוי באיזה מצב״רוח תופסים אותי. לפעמים
אני נתקלת בפמיניזם דוגמטי וקיצוני, אז אני
פשוט רוצה שיירדו לי מהגב. אני מאמינה שצריך
לשאוף לשיוויון. זהו מאבק שצריך להיעשות על־ידי
נשים וגברים ביחד. אני אחיה טוב יותר בעולם
שבו יש שיוויון בין נשים וגברים.

• יש לך מה להגיד לנשים אחרות
לרגל ״יום האשה הבינלאומי״?
כן: המילה ״פמיניזם״ לא נושכת!

התאותית רחל ניימן: פמיניסטית אינה לסבית
• למה, לדעתך, יש כל־כך מעט
נשים, שהגיעו להכרה במיקצוע שלהן?

מיכל היימו,

בתאורה, בניגוד למיקצועות אחרים, יש הרבה
נשים. מי שעובד בתור תאורן, בעיקרון אינו אמור
להתעסק בצד הפיסי של המיקצוע. זאת אומרת
לסחוב פנסים, לתלות אותם, וכל הצד הטכני
שקשור לזה. למרות שבפועל מעצבי־התאורה עושים
גם את זה, יש נשים במיקצוע.
באוניברסיטת תל־אביב נותנים לכל אחד אפשרות
להתנסות. בארץ יש גם כמה תאורניות,
העובדות בתיאטרון הרפרטואר .,הן פרצו דרך,
כמו ג׳ודי קופפרמן, פליס רוס, דורית מלין, ליא
סמולר. זאת דוגמה אישית מאוד מעודדת. אני
מקווה שנשים ימשיכו להיכנס למיקצוע.

• האם בחייך המיקצועיים יש משמעות
מיוחדת להיותך אשה?

אין שום דרך,׳שאני יכולה לדעת איך זה להיות
גבר. לעיתים נתקלים בהתנגדות מסויימת, לא
מאמינים שנשים יכולות לעמוד במעמסה הפיסית.
יכול להיות, שלא קיבלתי ביצוע עבודות
בגלל זה. אשה בהחלט יכולה לעמוד בזה —
עובדה. נכון שיש לי פחות כוח פיסי מאשר גבר,
אבל די כדי לבצע את העבודה. חוץ מזה, תפקידו
של מעצב־תאורה הוא בעיקר ליצור תאורה אסתטית,
שתשרת את ההצגה, ולא לסחוב את הפנסים.

את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?
למילה
פמיניסטית יש משמעות שלילית בחברה
הישראלית. אם אגיד שאני פמיניסטית, יגידו
לי שאני לסבית, שונאת גברים ומסרסת. אבל אני
לא. בכל זאת אני פמיניסטית.

ניימן :״הייתי רוצה לחנך גברים

השחקנית אביבה גר: קינאה בתפקידים גבריים

• האם ההצגה ״אני מפחדת ממך,
וירג׳יניה״ נוגע ת במאבק של נשים ליצור,
להשתחרר?
ליאת דרור וניר בן־גל, ב״חמורים״
ליום האשה הבינלאומי הם הקדישו את
הקטע הבא:
חמורים כמו נשים, כמו ערבים, הם מי עוט
אפור מדוכא. תווית שלילית של עקש נות,
עבודה קשה ושיגרה. המציאות, כמובן,
שונה מכל סטריאוטיפ חברתי. החמור הוא
מאוד חכם, האשה חזקה, הגבר חלש. בקו שי
יש המון יופי, בצורך הקיומי בעבודה -
פיוט. בשורה התחתונה: אדם הוא אדם, בלי
קשר למין, צבע, גיל וגודל מכוניתו. חלש
וחזק, מדכא ומדוכא, גבר ואשה נתונים לב-
חירתו/ה האישית, והכל נתון לשינוי.

בחיים, מורכב. מובן שאני יכולה לשחק רק תפקידים
של נשים. קיימת בי איזושהי קינאה בתפקידים
של גברים, אבל מצד שני גם לשחקנים יש
אותה הבעייה, והם לא יכולים לעשות תפקידים
של נשים.

לא כנושא. אנחנו עוסקים בהצגה בנושאים
אישיים יותר, כמו בדידות, טירוף, יחסים עם בן־
זוג ופחדים. לא התמקדנו במאבקים חברתיים,
למרות שאנחנו מתייחסים לפחדים המלווים תה־ליך־יצירה.
הפחדים, שהיו לווירג׳יניה בעבודתה,
יכולים להיות גם לגבר באותו מעמד.

• יש תפקיד גברי מסויים, שהיה
מעניין אותך להתמודד איתו?
עבדתי במשך שנה עם רינה ירושלמי. עבדנו
על מקבת של שייקספיר, במיסגרת סטודיו של
שחקנים. הדמות של מקבת הרבה יותר מושכת
מהדמות של ליידי מקבת. אבל בסך הכל יש הרבה
יותר תפקידים נשיים, שהייתי רוצה לעשות ועדיין
לא יצא לי. דווקא מתוך מחזות של מחזאים
קלאסיים, כמו צ׳כוב, סטרינברג וכר.

• האם לנשים יש בעייה להגיע להכרה,
בתחום שלך?
בעיקרון לא. אין אפלייה בין שחקנים ושחקניות,
כי יש תפקידים לנשים ולגברים. אבל זה
שונה במיקצועות אחרים בתיאטרון. יש הרבה יותר
בימאים מאשר בימאיות. גם במחזאות, רוב
הכותבים הם גברים. במחזאות הישראלית המקורית
זה לא פלא, כי הנושאים הזמינים, שאפשר
לכתוב עליהם, הם גבריים במהותם — מילחמה,
צבא וכר.

גר :״אין הפלייה בין שחקנים לשחקניות!״

• האם בחייף המיקצועיים יש משמעות
מיוחדת להיותך אשה?
להיות אשה בתיאטרון זה כמו להיות אשה

• האם את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?
אני
פוחדת מהגדרות, אבל אני פמיניסטית, כי
אני אשה, כי אני בן־אדם. אני נגד קיפוח מכל סוג
שהוא, אבל אני לא משתייכת לשום תנועה.

מהשתלת כבד לקורס דזגמניות
ומולדת ספורטיבית לכדורסלן הגל
החדש -מיסעדות הודיות ושרות לימוזינות

פרופילז גיוכעת,ע עם ע
באחרונה צ ד שגרירות שתי
בישראל הורידה
חתימת הסכם טאבה, היא שוב נראית באירועים
נייחות מסיבות של ספורטאים אמורות
להיות אנרגטיות ומלאות פעילות, אד
הזמנים השתנו, כנראה, וכעת מכתיבה
האופנה יתר נייחות במסיבות. כך היה
גם במסיבת יום־ההולדת של הכדורס־ללהסטודנט
עידו שטיינברגר,
שעד לפני שבועיים היה גם בך הזוג של
הדוגמנית המצליחה אלונה פריד־

פומביים. הפרופיל הנמוך לא. מנע ממנה מלשמור
על קשר עם ידידיה הרבים. הלן בראוו (משמאל),
אשת שגריר ארצות״הברית בישראל, הפכה באחרונה
לפופולרית שבין נשות השגרירים בישראל.

מבקשת שלי חושן(משמאל) ,יושבת״ראש אגודת ,,יד 1
כשפגשה זוג עשיר שהיה בין האורחים. לימור א
(מימיו) ,שעברה ניתוח של השתלת כבד, החלה בקאריירה של דוגנ

מן. המסיבה נערכה בדיסקוטק זמן
אסית׳ ,וראשיהם של הכדורסלנים גבו־הי־הקומה
ביצבצו בגאון מעל ראשיהם
של רוב הרוקדים. הגובה זכה להרבה
פופולריות בקרב הבלייניות, אבל לא
מנע גם מהכדורגלנים המיוצגים
במקום לקצור הצלחות בקרב בנות
המין הנגדי.
הקהל הנשי היה מורכב מנשים העוסקות
בספורט ובמיוחד מי שחובבות
ספורטאים. בשעה 1נכנסו לדיסקוטק
בליינים רבים, שלא היו בין המוזמנים,
ובעל־השימחה, שמעריציו נטמעו בקרב
החדשים שמקרוב באו, החל לטעון ;
שהוא מאבד שליטה על המתרחש.

1ו 1111¥1ח * 1ח לימור אייזנד( ,במרכז) בחב־
11 #1111/1/111 רת קצינים מהצי השישי
האמריקאי, שהיו אורחיה של אשת האופנה והח-

ספורט מול סםש!גדי;ג 5׳ ע

עליזה זאגה, אשת הכדורגלן יוסי זאנה. הכדורטלנים עידו שטיינכרגר
(מימין) ,חברתו לשעבר אלונה פרידמן(שניה מימין) וידידו מני זולדן.
—יון—׳1^11111111 ׳111111>111!1! 11
ו*^— 11?— 1111111— 1 *111111 2 2 9,

ברה בלומה רקוביצקי. האמריקאים ישבו לצידה
של אשת שגריר ארצם, והיו מרוכזים ביותר
בדוגמניות החטובות והנאות שפיזזו על המסלול.

חגסרת מושתרת מציגה
ל! 7צעיר

במקום שבו רבים נכשלים, מצליחה
שלי חושן, יושבת ראש אגודת יד
ביד. המגייסת כספים עבור חולים,
הזקוקים להשתלות איברים• בחו׳׳ל,
וידם אינה משגת לשלם זאת. הפעם
היתה זאת מסיבת־התרמה לליאת
מ קין, שנערכה במלון הילטון,
ושכללה תצוגת־אופנה ׳מפוארת על
קפה ועוגה.
דרי שי תאווה לוי ביימו תצוגה
מרשימה של אופנת מיס לגוט, ובמהלו
האירוע גייסו המארגנים סכום של 20
אלף שקלים. הלן בדאון, אשתו של
ויליאס בדאון, שגריר ארצות
הברי׳ת בישראל, תרמה 300 שקלים,
ונשים רבות הצטרפו למחווה.
עם סיום התצוגה, שנערכה בהתנדבות
הדוגמניות, עלתה על המסלול
לימור אייזנר, שעברה לפני חמש
שנים ניתוח להשתלת כבד, כשהיא
לבושה בקו הצעיר של בית־האופנה.
היא עשתה סיבוב על המסלול, ניגשה 11 למיקרופון וביקשה מהקהל לתרום כסף
!ר עבור ליאת. שלי חושן גילתה לקהל
ז . .שלימור לומדת בקורס לדוגמניות.

אהבה מתמשכת

לחיים רפי שאולי, מבעלי המיסעדה. לוי מזימה שמועות נדבר

הקשיים של בית״האופנה שלה. היא מספרת על חוזה גדול שחתמה
עם האופנאי הצרפתי ג׳וליאן דויד. אחד משותפיה הוא היהלומן
ארל׳ה בן־אהרון. את השם למיסעדה הגה שאולי אחרי ביקור בהודו.
החזרה רהזח
לפני 10 שנים ניסה איש חיי־הלילה,
רסי שאולי, לפתוח מיסעדה הודית.
הניסיון לא הצליח, ובדיעבד התברר
שרפי הקדים את זמנו. אולם גל
המיסעדות האתניות, וההודיות במיוחד,
סחף גם אותו והוא פתח את
מיסעדת שאזאם בשותפות עם אשת־העסקים
כרמלה זילברמן, שהגתה
גם גימיק שימושי מאוד. מי שמזמין
מקום במיסעדה זוכה בשרות לימוזינה
חינם מביתו למיסעדה ובחזרה.
למי שלא מבינים את פירוש המילה
שאזאם הסבירה זילברמן שזאת מילת־קסם
הודית, המקבילה לביטוי הישראלי,
על החיים ועל המוות׳.

עורך־הדין אמנון זכרוני (מימין) משו-
עם עורכת״הדין פנינה דבורין
שפרשה מפרקליטות המדינה. השניים החליפו* רשמים מיקצועיים.

שיח פרקליטים

:*,י ן ״ זייוז * *1־4

׳ | 1ך 0ךןןל| 11י |י די 1סוניה דויד, רכזת הצנזורה, שנבחרה באחרונה
• 1 1 4 /1 1 | #11 11 11/לקדנציה נוספת, היא דמות אהודה ביותר על
(כריה וגם על אלה החולקים על החלסותיה המיקצועיות בתחום הצנזורה.

ו י: יי;׳

ענת דולב (משמאל) ,קריינית
הטלוויזיה, לקחה את
עניין הפתיחה ברצינות־יתר, והופיעה בתיסרוקת

חזות הודית

ובאיפור שתאמו את המעמד, אן היא סרבה
שיעטרו את מיצחה בנקודת־החן המסורתית. דולב,
כיום סטודנטית, באה לאירוע בחברת בן־זוגה.

כתב: זוהר אוהליאב. צילמו: אלי דסה זאבי ולדמן

_ נואיבה־סיטי
(המשך ם עם 1ד )15
בפתח הנמל עומדים ארבעה קצינים
מצריים. הם אינם מתירים לנו להיכנס.
מבעד לכתפיהם אפשר לראות מזח, אר
נייה ו מי ץ גדול. עשרות אנשים נכנסים
לבניין בשורות מסודרות.
תושבי מצריים יכולים להפליג לעקבה
רק מנמל נואיבה. פעמיים ביום,
בבוקר ואחר־הצהריים, מפליגה אונייה
מנואיבה לעקבה.
בתים רבים, בשלבי בנייה שונים,
מקיפים את הנמל. בית־המלון א ד
הרסין נפתח לקהל לפני ארבעה חוד
שים. זהו בית־מלון קטן, בן 18 חדרים.
קירותיו מסויידים בירוק בהיר, טרי.
החצר שבחזית שוממה. באולם־הכניסה,
מאחורי דלפק־עץ, יושבים שלושה גברים
וקוראים עיתונים. על הקיר שמימינם
תצלום גדול של חוסני מובארכ.
הם מניחים את העיתונים ומביטים
בנו בתמיהה. .שדודהתעופה עדיין לא
פועל. בקרוב ייפתח,״ אומר אחד מהם,
בתשובה לשאלה.
בדפי־המידע לתיירים שמחלקים
בכפדהנופש נכתב כי בשדדדהתעופה

ומעניינים, והם תמיד היו חלק מנביעות,
לבושים בגלביות, חבושים בכפיות,
הם הסתובבו בחופשיות בכל
מקום, עבדו במיזנון, במושב ובכפר-
הנופש.
לא כך עכשיו. מתוך 130 עובדי
כפר־הנופש רק 15 הם בדווים. נאסר
עליהם לבוא לעבודה בגלביות, לכן
קשה להבדיל בינם לבין המצרים.
גם חייו של השייח׳ הקטוע השתנו.
הוא היה מינוי ישראלי. כעת ירד מגדולתו.
שייח׳ים אחרים מולכים
תחתיו.
בטרבין, השבט הקטן יותר, אני פוגשת
שני אחים. סלאמה וסלימאן. הצעיר
מבין השניים, סלימאן, עבד במיזנון.
אני זוכרת אותו כנער זריז ופיקח.
עכשיו הם מתפרנסים מהסעות של
תיירים לעין־פורטוגה ולקניון הצבאים,
וממכירת גמלים למצרים.
״המצרים נותנים אלפיים לירות
לגמל. הישראלים נתנו רק 500 שקל,״
אומר סלימאן בעברית.
״יש פרנסה, אבל אין הרבה עבודה.
התיירים מעטים מאוד, אבל לי לא איב־

י ברו חודשים אחדים מאז שהת1׳חלתי
בקורס בבית־הספר״להורים
יממן
אדלר. במהלך החודשים האלה
הפכתי ״פרופסור לאדלר״ .פתרתי
בבית בעיות שלא היו קיימות, מנעתי
עימותים. החלטתי להפסיק להתערב
במריבות של שם, ובתוך יום הוא הפסיק
לריב.
חדלתי להעניק לילד תשומת־לב־יתרה
ושרותים מיותרים, והיום הוא
כבר כמעט ולא צריך אותי, הוא מסתדר
באופן יוצא מן הכלל בעצמו. אני לא
נכנסת איתו למאבקי־כוח מיותרים, ולכן
החדר שלו נראה לפעמים כמו החצר
האחורית של מחסן־גרוטאות. אני לא
מעודדת אותו לתחרותיות ואין לי ציפיות
גבוהות ממנו.
אני מרבה להתייעץ איתו, לשתף
אותו ולבקש את עזרתו בבית, והוא נענה
כשימחה, מייעץ, מעודד אותי, ומציע
רעיונות נפלאים.
חשבתי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה,
אל גן־העדן של היחסים הטובים
בבית, אל האווירה הנעימה. אך לאט־לאט
מסתבר לי שטעיתי. מסתבר לי,
מעדויות של חבריי־לקבוצה, שהנורא
מכל עוד לא הגיע, שהמילחמות האמיתיות
עוד מחכות לי בפתח.
עכשיו אני יושבת בחרדה וסופרת
את הימים, השבועות, החודשים והשנים
שנותרו לשם עד שיגיע בשעה טובה

אי ר

יורו

מאת

בהתרגזויות, בהתמרמרות ובמה לא. וזה
משפיע על כל היחסים בבית, והיחסים
מתקלקלים ונהרסים ותלויים לגמרי
בשאלה אם הילד הכין או לא הכין
את השיעורים.
והילד, כדי להימנע מעימותים, מתחיל
לפעמים לשקר. אמא נכנסת בש־קט־בשקט
לחדר שלו כשהוא ישן, מחטטת
לו בילקוט, בודקת את השיעורים,
רואה שלא הכין, מתרגזת, מענישה, או
מבטיחה הבטחות, פרסים, שכר, מתנות.
ואחר־כך מאיימת ומונעת ממנו דברים
האהובים עליו.

שחסוגוסט ס
ועצת

זיווית אבומסון
״יש לך שיעורים היום?״
״כבר הכנת את השיעורים?״
״אני מציעה שתשבי להכין את השיעורים,
כדי שאחר־כך תוכלי להספיק
גם דברים אחרים״.
״אם לא תגמור את השיעורים, לא
תוכל לראות סח־המחץ בטלוויזיה.״

אלף!
בפעם השנייה

כיוון שעוד לא התנסיתי בחור
]*) ייה המפוקפקת של מאבק על שי-
עורי־הבית, החלטתי להביא עדות ממקור
ראשון, של אמא שהתנסתה בזה,
עברה את כל הדרך ובחרה לבסוף בשיטה
האדלרית המייעצת שלא להתערב.
וכך הי א מספרת:
לפני אדלר הייתי ״אמא למופת״ והפרתי
כמעט כל אחד מהעקרונות האד־לריים.
בצורה החמורה ביותר הענקתי
שרותים מיותרים וחסות־יתר.
גידלתי את בני־הבכור כילד תלותי
מבחינה פיסית וריגשית, חסר כושר
החלטה וביצוע, כל־כך רגיל לאמא ה
הצלם
ציון צפריר בנואיבה*
.הם התגנב! לחדר•״׳.
יש חנות פטורה ממכם, העומדת לר פת. ישראלים או מצרים. בשבילי הכל
אותו דבר.״
שות התיירים.
במוזיינה, שבט גדול, דרומית לנו־
״במלון מתאכסנים מצרים וגם מעט
תיירים,״ אומר פקיד־הקבלה של א ד איבה, האווירה קודרת. את האוהלים
החליפו בתים קטנים וכעורים. ומה
הרסין. המלון הקטן אינו אתרנופש.
הוא רחוק מהחוף, ואץ בסביבתו מקו־ שהיה פעם ישוב בדווי ציבעוני, הפך
לעיירה קטנטונת, מדכדכת.
מות־בילוי. אלהרמץ נבנה למען מי שבפתח
החנות המקומית, מיבנה עץ
רוצים להפליג לעקבה ונאלצים לשהות
קטן וצפוף, רובצים כמה צעירים.
לילה אחד בסמוך לנמל.
ביניהם פרג׳ .גם הוא עבד במיזנון. הוא
מעבר לכביש בית־קפה קטן, בנוי
מקורות־עץ בהירות, בסיגנון של עיי־ זוכר את כל חברי״המושב שעימם עבד.
רת־בוקרים. באדזואד׳ שמו, מוכרים את שמותיהם הוא מבטא בחיבה רבה.
״לא טוב לי,״ הוא אומר ,״בזמן הישעיתונים,
משקאות וארוחות קלות.
השעה 10 בבוקר. חם. כמה גברים ראלים היה לי טוב. יכול להיות שזה
מפני שאז הייתי ילד וילדים תמיד
מצריים וקבוצה קטנה של תיירים
צרפתיים יושבים במירפסת בית־הקפה. שמחים, והיום אני צעיר ואץ לי מה
לעשות פה. אם היו נותנים לי לנסוע
בקבוצה הצרפתית יש אשה צעירה
לאילת — הייתי נוסע היום.״
ויפה, שהיא אזרחית מצריה, פרופסור
האחרים מביטים בו בדממה ולוחלארכיטקטורה,
שעקרה לפאריס, שם
היא מלמדת בקולג׳ לארכיטקטורה. עם שים לו שישתוק. הם אומרים שיש עבודה
בדיג, ושוב שותקים. והדממה הקרה
המצרים היא מדברת בערבית ועם
חבריה לקבוצה היא משוחחת בצרפ הזו רומזת שהם רוצים שאסתלק.
״ישראל, ישראל ״,קורא לעברנו
תית. אשה תוקפנית וצעקנית, שהבינער
גבוה ודק. הוא מבקש שנעצור,
קור הזה, בעיירונת המצרית הקטנה,
לוחץ ידיים ומזמין אותנו לשתות קפה
הכניס בילבול לחייה, ושוב אין היא
בביתו. חצי דקה אחר״כך, כשהסתובבנו
יודעת מה היא, מצריה או צרפתיה.
לעבר ביתו, נעלם הנער מהחצר, רומז
נואיבה־סיטי מבלבלת ומדהימה גם
כי היתה זו הזמנת־שווא.
אותי. האיזור היה שומם כמעט לחלוטין
לא נוח להם, לבדווים, עם הישראבימי
הישראלים. היו כאן רק שבט מד
לים, ומשום מה נדמה היה לי כי יישוב
זיינה ואוהליו הציוריים וכפר־הדייגים:
בדווי שלם נאנח בהקלה כשהסתלקנו
ביקתה קטנה שאליה צמודה מיסעדה.
שני בחורים ישראליים הקימו את הכפר משם.
חווייה דומה עברה על צבי סווט.
בסוף . 1974 השינאה בין כפר־הדייגים
״אני הייתי מאוד אהוד עליהם, והם אף
למושב היתה רבה. הדייגים היו בטוחים
ביקשו מסאדאת שיתיר לי להישאר
שחברי־המושב מתנכלים להם, מנסים
בתחנה. בביקור שלי עכשיו קרה דבר
לגזול את פרנסתם, דוחקים בשילטו־מדהים.
נות
שיהרסו את הכפר. במושב שנאו
״ביום כולם התעלמו ממני. ילדים
את המיסעדה הקטנה והמצליחה. ראו
שממש גידלתי, אנשים שחייתי במחיצבה,
ולא בצדק, מתחרה קשה.
תם 10 שנים, העמידו פנים כאילו הם
כפר־הדייגים נמחה כליל. נואיבה־לא
מכירים אותי.
סיטי עוד תלך ותגדל, אומרים המצ״בלילה
התגנבו כמה בדווים לחדרי
רים.
בכפר־הנופש. הם סיפרו לי שחייהם
מתנהלים במנותק מהמצרים. הם הזמינו
אותי לכירה שערכו לכבודי. את הכבש
שחטו בכפרם, אולם הכירה נערכה
הרחק משם, כדי לא לרמוז על קשר
ך* שייח׳ של מוזיינה, דקיק וקטוע הדוק מדי ביני לבינם.״
! • יד,עבדאללהעבד־ראיה,רצה לק*
החדק בידיו את השלט הנוצרי
נות אותי תמורת 40 גמלים. לא הסכלטבורו
, 11 ובו הטילה, טאבא ״ והנויס-
מתי. ולא מפני שאינני אוהבת את
פר .314
הבדווים. אני חושבת שהם נעימים

הבדווים: איו ו
מה יעשות ס ד

אל ספסל־הלימודים. אז, כך הודיעו לי,
יתחילו המאבקים האמיתיים. שם מונח
המוקש האמיתי, מסתתר לו בתוך ילקוט
מודרני, בצורת מחברת עטופה בעטיפה
צבעונית מצויירת, מתחבא בתוך
ספר־לימוד לגיל הרך. זה המיזבח האמיתי,
שעליו מקריבים ההורים את היחסים
הטובים עם ילדיהם: שיעורי־הבית.
איזו אמא אינה רוצה שבנה יביא
הביתה רק עשיריות בתעודה? איזה אב
אינו מתנפח בגאווה כאשר הוא רואה
את בתו הקטנה יושבת ולומדת כמו
תלמיד חכם?
איזה הורה אינו מצפה בקוצר־רוח
לרגע שילדו יגיע לבית־הספר, כדי שיוכל
לשבת ביחד איתו בהרמוניה ולעזור
לו בהכנת השיעורים? כמה זמן אורכת
ההרמוניה הזאת? כמה זמן עובר
עד שההורה הופך לשוטר מאיים? באיזה
בית אין מילחמות יומיומיות על הכנת
השיעורים?

^] ן ייין

״אני מצטערת, אתה לא יכול ללכת
לשחק עם החברים, כי עוד לא גמרת
את השיעורים״.
״תראה לי את השיעורים שהכנת,
אני רוצה לראות אם פתרת את התרגילים
נכון.״
זה מתחיל, כך סיפרו לי, בקטנות.
בהמון רצון טוב של ההורים לעזור, לתמוך,
לסייע. זה מתחיל בלי להרגיש.
אבא ואמא נורא רוצים שהקטן ישתלב
בבית־הספר. הם נורא רוצים שהילד יהיה
תלמיד טוב ומוצלח. הם רוצים שיהיה
ידען, כי הם יודעים שרק ילד כזה,
המסיים את בית־הספר בהצטיינות(לא
פחות) יכול לבחור באופן חופשי את
דרכו בחיים. רק ילד כזה יכול אחר־כך
להיות רופא, עורך־דין, מהנדס, כלכלן
מצליח(החסרתי משהו?)
זה מתחיל בטוב, וזה ממשיך קצת
פחות טוב, וזה נגמר במילחמות יומיומיות,
בכעסים, במאבקי־כוח, במריבות,

ןןוך -ן -יךןו

״אמא, למה לא סידרת את כל הבלגאן הזה בחדר שלין״
״ולמה אתה לא מסדר, אם זה מפריע לך״1

״אז אולי מחר, כשתחזור מהגן, נסדר את זה ביחד י״
״אבל מחר, כשאני אחזור מהגן, אני צריך לאכול את השוקולד
שסבתא הביאה לי, אז אין לי זמן״.

״למה אתה מרביץ לעץ במקלו״
״כי יוס-ההולדת של העצים כבר נגמר!״

עושה עבורו את הכל, עד שאיבד כל
רצון לעצמאות. היום, במבט לאחור,
נדמה לי שחוץ מללכת לשרותים במקומו,
עשיתי את כל השאר בהתלהבות
וב״הצלחה״ מרובה. לא פסחתי כמובן,
גם על נושא השיעורים.
החל ביום הראשון ללימודים ישבתי
לידו כשהכין שיעורים. עזרתי, תיקנתי,
.ציירתי, צבעתי. איך אפשר שלא הכל
יהיה מושלם?
סידרתי ילקוט, חידדתי עפרונות,
הכנתי מערכת, עטפתי מחברות, בקיצור
— עברתי בפעם השנייה את כיתה
אלף, בית וגימל, ואני מוכרחה לציין
שקיבלתי ציונים מצויינים וכל המורים
היו מאוד מרוצים.
מכיוון שמיכאל היה ילד מאוד
ממושמע, הרי שחוץ מתחושת עייפות
ואחריות עצומה על לימודים של שלושה
אנשים — שלי, של מיכאל ושל
דניאל, שנכנס לכיתה אלף — היחסים
נשארו טובים, ורק בפנים התחיל סיר־הלחץ
לרתוח(גם של מיכאל וגם שלי).
כשהגענו מיכאל ואני לכיתה דלת,
השתתפתי עם בעלי בבית־הספר להורים.
הרעיונות חילחלו והיכו שורש,
אבל בפנים עדיין חשתי שאני חייבת
להמשיך ולהשגיח, אחרת...
לכן גם כל השיחות עם מיכאל על
כך שהשיעורים הם עניינו ובאחריותו,
וכל הניסיונות לא להתערב, ולא להשגיח,
ולא לבדוק, היו עקרים והסתיימו
בהצצות ליליות בילקוט ובמחברות וב־אימרות־שפר
כמו :״זה בסדר לא לקבל
,״10 שלא האמנתי בהן כלל.
היות ולא חשתי בפנים במה שניסי־

..ענות ננעם השנייה אח ניתח ארף, נית וגידל, ועל׳ לצ״ן
שקיבלתי ציונים מצתים והגויים היו מאוד מרוצים!־ אוגוח האסתי להעביר מילולית למיכאל, הרי שהמסר
לא נקלט. הניסיונות הפכו לחרב־.
פיפיות ולהתפרצויות דו־חודשיות
שלי, משהגיעו מים עד נפש לגבי.
בכיתה דלת מיכאל הפסיק כמעט
לחלוטין להכין שיעורים ולהתכונן
לבחינות. למרות זאת תמיד קיבל ציונים
מצויינים והמשיך להיות אהוד
מאוד על המורים. אני ארבתי כמו
חתול לטרף לרגע שהמורים יתחילו
לכעוס עליו, להתלונן, לתת ציונים

לקחתי על עצמי משימה קטנה, יחסית,
של הסרת האחריות שלי בנושא
החלפת הספרים בסיפרייה, וחשתי שאוכל
לעמוד בה בעיקביות. משימה זו
הביאה אותי באופן הדרגתי, תוך כדי
השקעה נפשית רבה מצירי, לאמונה
כנה ביכולתו של מיכאל לקבל על עצמו
אחריות בנושאים שונים ולאפשרות
לתת לו להתנסות בתוצאות, מבלי שאנסה
למנוע אותן מבעוד מועד.
איפשרתי לעצמי, בראשונה בחיי,

וכשהתגובות הצפויות לא הגיעו, התחיל
להאמין בשינוי שחל בי ובעצמו.
היום הוא חש סיפוק רב בהצלחותיו,
מסוגל ליהנות מעצם העשייה, לקבל
כישלון ולהפיק ממנו תועלת לעתיד.
ואם מישהו זקוק להוכחה כתובה להצלחת
יישום הרעיון, הרי התעודה האחרונה
של מיכאל היא ההוכחה. ומה שעושה
לי טוב במיוחד זו ההרגשה שגם
אם התעודה לא היתה טובה, זה היה
בסדר, והייתי יודעת לעודד ולעזור ו־

ההורים מוכנים, שלא במודע, לסכן
את* היחסים בשביל להשיג מטרות.
.כדי שהוא ילמד אני מוכן להשפיל,
לגעור, לשחד, לאיים, להטיף, לכעוס,
להפוך ימים לגיהינום של בכי וצעקות.
לתרום מזמני, ללמוד איתו, כדי שיתקדם
וילמד׳.
ילד שאינו לומד הוא ילד המשתמש
בזה כמטרה להשגת יחסים עם הוריו.
הוא יודע שאם לא ילמד יעירו לו, יציקו
לו, יכעסו עליו, יתעסקו איתו, יעניקו
לו תשומת־לב כל הזמן.
לילד יש סקרנות טיבעית לדעת ר
ללמוד. אבל אם ההורים הופכים את
ההישגיות לתנאי — .רק אם תביא
הביתה ציונים טובים אני אעודד אד
תך ׳,או. ר ק אם תכץ את השיעורים
בסדר אני אתן לך יחס טוב הילד
מרגיש לחוץ. תולים בו ציפיות גבוהות,
ואז הוא עושה לעצמו חשבון. :האם אני
יכול לעמוד בציפיות הגבוהות האלה?׳
אם הוא מאמין שהוא יכול, הוא עלול
להפוך למצליחן כפייתי. הוא תלוי בהישגים
שלו, ואם לא השיג את הציפיות
שתלו בו הוא הופך אומלל .
ילד יכול גם לחשוב אחרת. :אני
במילא לא אוכל להשיג את ההישגים
שמצפים ממני שאשיג, לכן אין טעם
בכלל להתאמץ.״ ילד כזה מוותר מראש
על כל מאמץ. .אני במילא לא
מצליח ללמוד כמו שצריך, אז למה לי
להיות פראייר, גם ללמוד וגם להיכשל.
מוטב להפסיק ללמוד.״
ילד כזה יכול להיהפך תלותי בהוריו.
.אם אבא או אמא לא יושבים לידי
כשאני מכין את השיעורים, אני לא
יכול לפתור את התרגילים בחשבון״.
עשיית השיעורים הופכת מהר מאוד
למאבק בין הילד להורה. הילד מתלונן
שזה קשה לו, אמא מנסה בסבלנות
לעזור, הוא אינו משקיע מאמץ, כי אמא
במילא עושה עבורו הכל, אמא מתחילה
לאט־לאט לאבד את הסבלנות, והחיים
הופכים לגיהינום מתמשך.
ילד שיודע שהשיעורים הם הדבר
הכי חשוב להוריו, מתחיל להשתמש
בזה לעיתים במישורים אחרים בבית.
הוא עלול לנצל את רגישות ההורה
לנושא השיעורים כדי לשעבדו לרצונו
ולזכות ממנו לתשומת־לב, להכריח אותו
להקדיש לו זמן, להעניק לו שרותים
מיותרים, עזרה בלתי־נחוצה ולבצע
עבור הילד משימות שהוא בהחלט מסוגל
לבצע בעצמו.
מעגל כוח

-,אם לא תכיני את השיעורים לא תוכלי לראות טלוויזיה...״
נמוכים. רציתי שילמד לקח, ומצד שני
שמחתי כשלא קרה כך.
למרות שבשלב זה האמנתי בהגיון
מאחורי הרעיון האדלרי וידעתי שרבים
וטובים ממני ניסו אותו בהצלחה
מרובה, הרי שריגשית לא יכולתי לאמץ
אותו, ונפשית לא יכולתי לבצע אותו.
ניסיתי
להבהיר לעצמי בצורה חד־משמעית
שאני סומכת על מיכאל באופן
בסיסי. נוצר מעגל־קסמים שבו
לא שיחררתי את מיכאל מהתלות בי
ולא נתתי לו להתנסות באחריות, מבלי
שיוכיח לי קודם לכן שאפשר לסמוך
עליו. לא היתה לו הזדמנות להראות לי
שאפשר לסמוך עליו, כי אני לא עזבתי
אותו ולא איפשרתי לו.

לרדת מצמרת הציפיות, ההישגים וחשיבות
הציונים, ולקבל את מיכאל כמו
שהוא, עם הטוב והפחות טוב, עם הקל
והקשה.
התהליך היה ארוך לגבי, קצר במבט
לאחור, והיום נדמה לי כאילו אני ארם
אחר, שכן יש לתהליך השלכות בתחומים
רבים אחרים ועם בני־המישפחה
האחרים. היום אני סומכת, מאצילה סמכויות,
נותנת אחריות ומאפשרת עצמאות.
ומיכאל,
בהיסוס רב, התבונן בשינוי,
ובחוסר אמונה בתחילה הגיע לשלב שבו
הוא באמת ובתמים אחראי בלעדית
לשיעורים ולמיבחנים.
בהתחלה עדיין בחן אותי. לא עשה
שיעורים וחיכה לראות את התגובות.

לתמוך במיכאל, בלי הטפות־מוסר ונגינה
על המצפון.
עד כאן סיפורה של האם.

על מיזבה
השיעורים
^ תיאוריה של אדלר ממליצה
1 1להורים שלא להתערב בשיעורי־הבית
של הילדים, להשאיר את השיעורים
באחריותם הבלעדית, ולתת למערכת
החינוכית לטפל בנושא. אין סיבה,
אומר אדלר, לתת לשיעורים לסכן
את היחסים הטובים בבית.
הילדים מקריבים מטרות, התקדמות
בחיים בשביל יחסים, בשביל קשר.

^ עיתים קרובות מידרדרים ה/יחסים
והופכים מהר מאוד למא-
בקי־כוח. ההורים דורשים ומנסים לכפות
את רצונם ואת הסטנדרטים הגבוהים
שלהם על הילדים, והילדים,
מצידם, מתקוממים ומוכיחים א ת. ע צמאותם׳
באי־הכנת שיעורים, ובנכונות
לשאת בתוצאות ובכישלון, כדי להר
כיח שהם עושים מה שהם רוצים, ולא
מה שההורים רוצים שיעשו.
תוצאה נוספת של מאבקים כאלה
היא דיכוי המוטיבציה הטיבעית של הילד
ללמוד, דיכוי הסקרנות שלו ויצירת
מעגל שקשה לצאת ממנו. מעגל שבו
ההורה הוא הדורש, הכופה, והילד הוא
המתמרד, הנאבק. כך אפשר להמאיס
את בית־הספר על הילד, והוא עלול
.להירתע מלימודים ומקריאה. ההורה
מגביר את הסנקציות וחוזר חלילה.
יותר מכך. בכך שההורה לוקח על
עצמו את האחריות לנושא הלימודים
של ילדו, הוא כאילו מעביר לילד מסר:
.אתה לא מסוגל, לא יכול, אני חייב
לעזור לך, לעשות עבורך, אחרת לא
תצליח.״ או מסר אחר :״אתה מאכזב
אותי, אתה טיפש.״
כך גורם ההורה לצמיחתו של ילד
תלותי, חסר־ביטחון, חסר הערכה עצמית,
החש שאינו מסוגל להתמודד לבד
בלי עזרת ההורים, שלעולם לא יצליח
טוב כמו ההורה. הוא עלול להיהפך

לילד לא־עצמאי, שאינו מסוגל לקחת
אחריות על משימות החיים שלו.
וההורים משלמים מחיר כבד של יחסים
מקולקלים במסווה של דאגה לעתידו
של הילד, בחסות הידיעה שהם
יודעים מה טוב בשבילו. כך יש גם אכזבות,
תיסכולים ותחושה של פגיעה
בדימוי העצמי שלנו כהורים טובים, אם
אנחנו רואים את ההישגים של הילד
כמשקפים את הצלחתנו כהורים. היוקרה
שלנו כהורים נפגעת, שכן רמת
הילד משקפת, לדעתנו, בצורה מעוותת,
את הרמה שלנו בעיני אחרים:
.איך יתכן שלי יש ילד טיפש? איך
יכול להיות שהילד שלי אינו מוצלח,
תלמיד גרוע?״
השיעורים הופכים במהלך השנים
לעונש. הילדים האלה, גם אם הם מגשימים
את הציפיות של הוריהם, עלד
לים לאבד כל חשק להמשיך אחר־כך
בלימודים, כאשר הם עומדים ברשות
עצמם. הם לא מוכנים לשמוע יותר משיעורים,
עבודות ובחינות, ולא רוצים
להמשיך בלימודים גבוהים.

לעצמאות
^ דלו* מציע דרך אחרת. להאמין
בכנות שהשיעורים הם בתחום אחריותו
ועניינו של הילד. בכך שאנחנו
לא מתערבים, אנחנו מאפשרים לו להתמודד
בעצמו, להתנסות, לקחת אחריות
ולשאת בתוצאות של לימודיו.
אנחנו מאפשרים לו להתאמן בבחירה,
להחליט באופן עצמאי אם, מתי ואיך
להכין את שיעוריו ללא איומים, הוראות,
עצות, הנחיות ושרותים מיותרים
מצידנו.
כך נחנך את הילד מגיל צעיר לדעת
לבחור בין אפשרויות שונות, לחזות את
התוצאות הצפויות, להחליט, לבצע ולשאת
בתוצאות. כך נחנך אותו לאחריות
ולעצמאות. נאמן אותו לנסות את
כוחו בלי פחד, תוך ידיעה שאנו לצידו,
אך לא עושים את הדברים במקומו.
שאנו מוכנים לעזור, לייעץ, לתמוך ולעודד.
אנחנו
צריכים להיות מעורבים, אבל
לא להתערב. נראה התעניינות כנה בחומר
הנלמד ובמה שקורה בבית־הספר,
אבל ללא כפייה וללא מעקב צמוד.
נעזור לילד בשעת הצורך ונתמוך
בו בקשייו ובכישלונותיו. נהיה איתו
מבלי לקחת צד וחלק בבעיות העלולות
לצוץ בינו לבין המורה, מבלי לסנגר
על המורה, או להגן ולגונן על הילד.
כדאי, אם זה אפשרי, לשתף את המורה
בהחלטה שלנו ובשיקולים שלנו,
ולשתף, כמובן, גם את הילד, להתייעץ
איתו ולהחליט ביחד.
כדאי לומר לילד ששמנו לב ששי־עורי־הבית
הפכו את היחסים בינינו
ללא טובים. שאנחנו החלטנו שהיחסים
הטובים חשובים לנו יותר משיעורי־ה־בית.
לכן החלטנו שלא להתערב יותר
בשיעורים. לומר לו שאנחנו סומכים
עליו שיידע לכלכל את מעשיו בתבונה.
לומר לו שאנחנו יודעים שהוא יכול
לקחת על עצמו את האחריות לשיעורים
שלו. שאנחנו נמצאים שם, אם יזדקק
לעזרה, לעצה, לרעיון, אבל אנחנו
לא מתערבים יותר, כי אנחנו רוצים
להמשיך ולשמור על יחסים טובים.
כדאי להיות החלטיים ועיקביים בהחלטה
שלנו, כי חוסר־עיקביות יכול
לעשות את המצב גרוע יותר.
כדאי לזכור שלמעשה לילד יש סקרנות
טיבעית רבה ורצון להצליח, וגם
אם לא נעמוד בדרכו ונחסום זאת, ואם
נשכיל לתמוך בו בסבלנות ונעביר לו
את התחושה שאנחנו מאמינים בו וביכולתו,
ולכן יכולים להשאיר בידיו את
מלוא האחריות על העניינים שלו, כולל
הלימודים, כך רבים הסיכויים שהוא
אכן יראה כך את עצמו, יקח על עצמו
את האחריות למשימות ולחובות המוטלים
עליו, וילמד מתוך רצון פנימי
שלו, ולא מתוך כפייה חיצונית שלנו.

נתן זך

77 שורעש ״תן
מה באמת קורה כאן בארץ הטרופה והמטרפת
הזאת? מצד אחד, הוצאות״ספרים פושטות את הרגל
ו/או נמכרות לאחרות, וזאת שנה״שנתיים אחרי
ה״בום״ הגדול, בעת שכל ספר־אביון הפך פתאום
לרב־מלך. מצד שני, הרך־היילוד הדו־שנתי
של עמוס עוז, הפעם שמו לדעת אשה, מאיים
לחזור על ההישג של קודמו, קופסה שחורה. הש־ י
נה זכה אפילו — מודיעים לנו יחצ״ני מו״לו —
ב״סטנד״ ,לול־פעוטות, מיוחד.
ובאמת, המראה של אנשים חוטפי ספרים כח־טיפים־לכל־דבר
הוא מראה משובב. מה היינו עושים
בלי עמוס עוז, ובמידה פחותה, א״ב יהושע?
אילו לא באו לעולם — היינו צריכים להמציא
אותם. וכבר שאלה חשדנית מתגנבת ללב: אולי
באמת המצאנו אותם.
אבל נחזור תחילה ל״בום״ הגדול שבעיקבותיו
פשיטות־הרגל או סף־פשיטות־הרגל. איך באמת
להסביר את התהפוכות הסמוכות כל־כן־ זו לזו?
סתם גחמה? אופנה? מיקרה? הרי לא השכרנו שום
שבר כלכלי כביר בין זה לזה. המיסעדות(היותר
זולות אמנם) והמיזללות עדיין שוקקות סועדים
וזוללים, התיאטרות והקירקסים הומים צאן דר־מאתי
וקירקסי, ורק בממלכת התקליט והספר —
שמה ושאייה.
לידידי הפיקח שאותו אני נוהג לצטט בהזדמנויות
כאלה יש כמובן הסבר מקורי משלו: מנחם
פרי ודן בן־אמוץ, נרו יהל, הצליחו להונות את
עמו־ישראל כי קרייאת ספר כמוה כחצי מישגל או
כסעודודמלכים. והעס־עמן־ אכן נתפתה. אבל
כבר אמר מי שאמר: אי־אפשר להונות את כולם
כל הזמן. אנשים ניסו, טעמו וראו כי לא. לא הרי
זה כהרי זה, כמו שנהגו לומר פעם, ועכשיו נת־פכחו
וחזרו למוטב, או לסורם, הכל לפי נקודת־ההשקפה.
בכל זאת,לדעת אשה״ בחיים טוב יותר
מאשר בספר. אבל אם בספר — אז רק אצל עמוס
עוז, אבי־אבות ה־מ 1המיסכן שלנו שיצטרך יום
אחד לשלם את מלוא המחיר על ״איניותו״ היומרנית:
הוא היום המר והנמהר שבו יופיע שמו בגל-
יונו החדש של חדשות בטור ה־זסס.
הרי כך הוא הדבר במקומותינו. תהליכים הם
רק תהליכים ושום דבר אינו זז, שלא לומר משתנה,
ואפילו ר׳ גרשון שקד המשכים קום להציל
את ידידו ממלתעות מבקריו המשחרים לטרף, לא
יעזור. לא לעולם חוסן, להבדיל מחוסין.

פריבולית הייתי מוסיף: בוודאי גם אלה שאינם
מוכרים לי, נמצאים במרחק שתי תיקוות ושלוש
אכזבות מן האקטואליה שגם העיתונות עוסקת
י בה שבוע בשבוע.
גם הוא היה ״פה ושם בארץ־ישראל״ ,גם הוא
קרא את קאמי ודוסטוייבסקי ואנשי פאנפילוב
וגורי וס׳ יזהר. גם הוא יודע — אולי טוב מכל
.אחד אחר — ללהט בלהטים מילוליים את להטו
של ״אור התכלת העזה״ של חיינו, הישראליים
עם היהודיים. גם הוא עובד על הקו ישראל־אמריקה
ולאותה מטרה (מוניטין, תמיכה
מוראלית ואיסוף כספים) .גם הוא מייצג איזו
מצפוניות מתחבטת ולא מחייבת יותר מדי
ההולמת את המאסות של שלום עכשיו ויושבי
ן זינל׳,ואשר בסופו של דבר גס תיוודע לה השפעה
ברוכה על חיינו הפוליטיים. וכמו של1ם עכשין
והדרשנים והמטיפים שמימות עולם, גם הוא
מדבר אל קוראיו מעל הבימה, הדוכן. בתעצומות
עוז, במילים נאדרות ויוקדות, במין שפיעה שהיא
שפיכה ושפיכה שהיא בכל זאת שפע. מי מלבדו
מסוגל היה לחשוב על רפליקה כמו ״נטע, את עוד
לא תופסת מה הולך. זה או אנחנו — או הם. לא
חשוב. נרד מהנושא.״ מישפט שהוא במרחק חמש
דקות נסיעה מכפר־סבא וחצי דקה ממדור
המיכתבים למערכת.
וכל זה על יד ציפור אשר ״שרדה מן הקיפאון
והנה, כיוצאת מדעתה מעוצמת הזוהר הפתאומי,
עמדה בקצה ענף עירום וצעקה בכל כוחה, שוב
ושוב, בלי שינוי ובלי הפסקה, כבאקסטאזה, פסוק

משהן יותר ״עמוק״
בהסבריו של ידידי יש משהו פריבולי, כלומר. ,
משכנע. שהרי אצלנו הכל פריבולי. קח קיוסק
תל־אביבי מצוי, מן הסוג שעד לפני כמה שנים
איכסן חנות גלנטריה, הוסף לו כמה לוחות פלאס־טיק,
פוסטרים ושולחנות בצבע עץ, וקרא לו פאב.
עובר בטח שעובר. עכשיו הוסף וקרא לו זיגל
— על שמו של זה־שם, ספק חוקר־מישטרה ממולח
ספק סאדיסט סנטימנטאלי. עובר בטח
שעובר! עכשיו נראה אותך הופך את הקיוסק״וד
פאב שנקרא על שם זיגל המישטרתי ובאמת סמוך
לבניין־המישטרה ללב ליבה של קריית בדרא
שלנו? הולך?! ועוד איך הולך. מיכרה זהב שבו
כורים בעיקר מרשרשים ומצלצלים ו.שמות״ של
״תרבות הפנאי״.
אבל נחזור למרלות ולעמוס עוז. משהו יותר
״עמוק״ צריך בכל זאת להיות שם. הגחמה, השיג־יון(פריבוליות)
עצמם לא יענו את הכל. אפילו
לא בתל־אביב וסניפיה התרבותיים — ירושלים
וחיפה.
אז מה באמת קורה שם־פה?
ובכן, את תשובתי המלאה והמלומדת אתן לאחר
שאקרא את שני סיפריהם האחרונים של עמוס
עוז ואת הצמד האחרון של א״ב יהושע. לפי שעה,
כיוון שלא קראתי, אני עדיין בחזקת אובייקטיבי
ורשאי לחוות את דעתי באותה רוח של פרי-
בוליות עולצת העולה־כפורחת בכל אשר תבטנה
עיניך סביב.
ובכן, בניסיון ראשון, הייתי אומר שעמוס עוז,
ובמידה פחותה כאמור גם א״ב יהושע, הצליחו
למלא בסיפרות העברית את מקומה של של1ם
עכשי 1בתרבות הפוליטית של הנוער הטוב 20 ,־
עד־ 50 שלנו. כמו שלום עכשיו, גם עמוס עוז הוא
ס^ות-יזו^ ,כלומר, מעשה ידי עצמו, ללא עזרתם
של אחרים(מיפלגות, כנופיות סיפרותיות) .כמו
שלום עכשיו, גם עמוס עוז הוא, בעיקרו ,״עכשווי״
:סיפוריו, אלה המוכרים לי ובאותה רוח

עוז: במרחלן שתי תיקוות ושלוש אכזבות
בן שלושה תווים שנבלע בזרימת־האור הסמיכה,
האיטית כהינגרות של דבש.״
— מילים וצירופים שבמרחק שנת־חורף מב־יאליק
ושלושה תווים של שעון דיגיטאלי מן
הפיוט העכשווי המתייחס לאסכולה המתוקה
(והסמיכה) .להבדיל מאסכולת הזבל שאף היא
אוטיסטית ומדושגת עונג עצמי.

פינה קטנה !קטנונית
ועוד לא קראתי, כאמור, את הספר ואני רק
מרפרף בו בטרם קריאה. כמו שמשהים ביד בקבוק
יין שאמור להיות משובח. ומובן שאין לי שום דבר
נגד עמוס עוז כמו שאין לי שום דבר נגד של!ם
עכשי .1להיפך, יש בליבי פינה קטנה, קטנונית
וחמה, אם גם לא אקסטאזה ״סמיכה ואיטית כהינ־גרות
של דבש״ ,בשביל שניהם. ורק במרחק הזמן,
שהוא תמיד טווח ביטחון בשבילי, אגבש לי גם
דיעה ״מיקצועית״ שקולה, המתיימרת להיות
אובייקטיבית ואינה מצליחה.
במילים אחרות: יש בחיינו, לפחות בחייהם של
המשכילים שבינינו, איזה חלל ריק הקורא לעמוס
עוז. הקורא לעמוס עוז כמו שאינו קורא לעמוס
קינן או ליהושע קנז או לבנימין תמוז, למשל.

סודו של עמוס עח
עמוס עוז -״האורקל של תנועת־העבודה׳ /בפי שתיאר אותו עמוס
קינן, או חיזיון אורקולי!! המו״לים מ ת מו ט טים או טוענים שהם מתמו טטים
(ובינתיים בולעים זה א ת זה) ועמוס עוז מוכר עוד רומאן בעשרות
אלפי עותקים. שווא עמלו בל מבקריו הרבים, כישלונה הי שראלי של
״הקופסה השחורה״ שלו רק הגביר א ת מוניטיו הבינלאו מיים ואף הביא
לו אתא חד הפרסים המבוק שים ביותר בצרפת. על כל מבקר ספרו תי
שולל יש לעוז אלף חסידי ם־ קור אי ם שבמיקדה שלו גם קוני םאת הספ רים׳
ולא רק שואלים או ת ם. עכשיו כבר זכה גם ל״סטנד״ ייחודי: עוז
לבדד ישכון. עמוס עוז -סו ד או אופנה. ו אם אופנה -למה דווק א הוא.
כמה נגיעות רא שונות ברוח -בטרם קריאה (ועכשיו כבר בעיצומה).
ועמום עוז ממלא אותו חלל. ויש להניח שימלא
אותו עוד זמן לא־מבוטל.
האם זה מצפונם הרע של מי שאינם מרבים
לקרוא, אבל זקוקים, בכל זאת, לספר אחד או
שניים בכל שנה־שנתייט? אם כך, ההשוואה עם
שלום עכשיו הולכת ומתבססת. גם שם מצפון רע
היוצא יד חובתו בהפגנה או שתיים אחת לשנה.
לא מעט מדי ולא הרבה. והעיקר, שלא להתלכלך.
לא כמו יש נמל או דרך הניצוץ למשל.
וכמו שלנו יש צורך כזה, מסתבר שגם בארצות
אחרות קיים צורך דומה. דעתם של אנשים אינטליגנטיים,
מבני ברית ושלא מבני ברית, הרי
אינה סובלת שמדינת היהודים תצמיח מתוכה רק
את שמיר ורבץ, את ארנס ופרס וקישון. לא, אומרים
לעצמם כל האנשים הטובים, השפויים, האלה,
שאינם שונאי יהודים כלל ועיקר — משהו
בכל זאת צריך להיות שם, אלא שאנחנו איננו
יודעים עליו.
ואז הם מקבלים את עמוס עוז ואת א״ב יהושע
באותה הכנסת אורחים ועין יפה שבה הם מקבלים
את רויד שחר ויורם קניוק ואהרן אפלפלד ואנטון
שמאס ויהודה עמיחי.
ואז הם מתברכים בליבם: הרי ידענו שיהודים
אינם יכולים להיות כל-כך נוראים. אפילו בישראל.
והרי לכם הראייה. הרי לא ייתכן היה שג׳ורג׳
סטיינר יצדק עד כדי כך.
ומכאן שפע התירגומים. ועוז כבר תורגם כמעט
לכל שפה ולכל לשון. וסופר לי כי במאוזוליאום
שלו בערד יש כותל מערבי המורכב כולו
מסיפרי עוז בכל לשונות הגויים. ספר־ספר ועש״
רה־עשרים תירגומיו, כן יירבו.
לא רק הטבע והסיפרות אינם סובלים חלל ריק.
גם הקיר!
מאידך גיסא, יהושע בר־יוסף ידידי יכול להתאמץ,
או שלא להתאמץ, במיטב יכולתו ואונו ה־בלתי״מבוטל
— לא ה״אפיקורוס״ ולא בשלוש
דרכים ובוודאי לא הדג והיונה שלו לעולם לא
יגיעו לתפוצת סיפרי עוז או יהושע, שלא לדבר
על מוניטיהם הבינלאומיים.
לכאורה, מספר מלידה, מן הטבע, מן החיים,
אלא שאבק שלישונד כמו דבק בו. ומרצונו —
הטוב או הרע. שהרי בעבר כתב גם ספרים כעיר
קסומה וראה להיכן הביאה אותו זו!
כיוון שאנחנו רוצים סיפרות לא גדולה שתיראה
גדולה. ליבנו יוצא אל סיפרות לא רצינית
שתהיה בכל זאת נחשבת. סיפרות שאיבדה מכבר
את תחושת הפליאה והיא ספוגה סטראוטיפים
ונוסחות(את המישפט הזה אתקן, כמובן, אם יהיה
צורך, אחרי שאקרא את הספרים שבהם מדובר)
אשר תגלה לנו את זהותנו החד־פעמית וההמונית.

מלכות מעט
אבל האם סיפרות ממין זה שתיארנו מסוגלת
לעשות את כל הדברים האלה? התשובה היא:
בחלקה כן. בהחלט. אבל תקופה ארוכה תידרש
לקורא הבהול, הלהוט, הדוחק והדחוק כדי לגלות
(בעזרת מלמדיו שעוד יבואו) את מחדליה, את
המקומות שבהם כשלה, את קו הגובה שאליו לא
הצליחה להעפיל׳,את החיים שבהם לא נגעה בשעה
שנגעה במים, נגעה ברוח.
נגעה ולא נגעה. או: רק נגעה. ונוגעה.
כי סיפרות לא־גדולה שאנו, אנחנו הקוראים
ולאו דווקא יוצריה, מעמידים פנים שהיא גדולה,
נוטלת על עצמה סיכונים גדולים. והפיקחים והחזקים
שביוצריה לא ישתפו איתנו פעולה, בשום
מחיר, בניסיונותינו אלה לבקש לנו, בכל מחיר,
מלוכה פורתא או עגל זהב.
נכון שאפלת הימים המשוממים והמעשים והדיבורים
התפלים עם המזוויעים שמסביב משוועת
למעט מלכות. מן המין שאורי צבי גרינברג ביקש
להשליט סביבו בכוח המילה והזרוע(ולעיתים —

הדמגוגיה) .מין סדר מלכות חדש. אבל הסופר
החכם יודע כי גדולי שונאיו הם אוהביו הקלים,
הללו שאהבתם תובענית ובוגדנית כתאוות־בש־רים
ומתעופפת ונמוגה עם משב הרוח כגרגרי
אבק או כריחם.המשכר מלשעבר של פרדסי יפו
שנעלמו.

והנה גם אנחנו כבר עלינו על ענף גבוה. ואל־מלא
עצרנו בעצמנו, היינו עולים במהרה אל ענף 1 ^.

גבוה עוד יותר, שממנו היתה גם הנפילה קשה
יותר.
נחזור איפוא לקרקע. כל מה שביקשנו לומר
הוא שם י6רות פולקלורית עתירת־קאלוריות וסוכרים,
מזה, וסיפרות ניבול הפה והסאטירה וההצלפה
וההגחכה העצמית והשנינה, מזה —
מחייבות את קיומה של סיפרות ממין שלישי:
פיוטית, כבדה ונכבדה, נושאת עיניה ועתרת סמליה
לגדולות.
זה שהשלוש צומחות במקומנו מאותם שורשים,
זה כבר דבר אחר. מה לעשות ,״ברעות השמש
על המים, נולדתי לפניך תאומים״ ,כבר לימ9
דנו
המשורר. והוא דיבר על הסיפרות ועל השירה
לא פחות מאשר על ה״אני״ ,או הפרסונה שלו.
והוא דיבר על נפש חצוייה שזקוקה לשמש ולמים
כדי להתלכד לאחת — ולו רק למראית־עין.
תרצה, תפרש זאת בנדיבות. כמו בספר בראשית.
תרצה, תאמר: הסיפרות הישראלית, להבדיל
מן הסיפרות היהודית, הורכבה תמיד מהב־לאה
של מעט שמש והרבה מים. סיפרות תאומים.
מעט לא שם זץ ומעט לדעת אשה. מעט היונה
1הדנ ומעט המאהב. פה וגם שם אהבה או עיוותה,
כבספריו של יעקב שבתאי. פה וגם שם מישגליס
(או הסובלימציות שלהם) ואכזבות — עמוד האש
ועמוד העשן ההולכים לפני המחנה ומאחוריו.
זו וגם אלה נושאים נאים לדור ״האהבה עכשיו״
המתירני, המבקש לתחום לעצמו בכל זאת
תחומים אחרונים ולגדור לעצמו גדרות אחרונות.
ונראה כי הסופרים — מכל מקום, אלה שבהם אנו
מדברים — לא יעשו זאת בשבילו, אף כי ייטיבו
להגדיר את מצוקת אי ההגדרה שלו.

התפר והתפרנים
ועכשיו נחזור על עיקבותינו ונשאל, ומה יהיה
על המו״לות והמו״לים?
ובכן, אלה יוסיפו למכור את סיפרות התאומים
שלנו לדור הנדרש לשני ספרים בשנה — ולשני
סופרים בחדשות. ואם יתנשאו אל־על — ברוח
האקסטאזה המפעמת בכיתבי כמה מסופריהם —
כשרגליהם מאבדות את מגען עם הקרקע שעליו
עמדו בעבר, לפני שנות ה״בום״ העל־קולי שהפך
לקל־קולי, ישלמו את המחיר המלא ששיל&אותו
גיבור יווני שבאגדה, אנתיאוס, כל־אימת שרגליו
ניתקו מן הקרקע.
וזה יהיה רע מאוד לסיפרות ורע לסופרים. כי
סיפרות עברית המתקיימת על ״צד התפר״ של
מדליה — כשמה התמוה של הוצאת התאומים
החדשה של כתר — לא זה בלבד שתעשה את
מרבית יוצריה לתפרנים במובן החומרי, בהעבירה
מהעולם את ריבוי האופציות שבמו״לות ה״פלו־ראליסטית״
שבעבר ובהשליטה את תכתיביהם
של בוסים מיסחריים, בוסים של אופנה שהם גם
בוסים של מניות וחשבונות רווח והפסד.
סיפרות המתקיימת מכוחם של מו״לים התפורים
זה לזה ובולעים איש את אחיו־לא־אחיו עד
שהכריש הגדול ביותר הוא השורד — היא גם
סיפרות שבה ניתק חוט־הטבור האישי שקישר
בעבר סופר ואפוטרופסו־שליחו־נאמנו. בסופו של
רבר, חזקה. עליה שתיהפך לסיפרות של בסט־סלרים,
מזה, ומחנה גדול של נתמכי־סעד(מיל־גות,
פרסים, הקצבות וכח, מזה. הראשונים ירכבו
על הסוס האחשוורושי עד שייגמר, ואילו האחרונים
יקלמסו יצירות המשתטחות כהמנים באבק

מרפי־הספרים של חנויות בטעם הישן, שעה שה־קיוסקים
החדישים לסיפרות נוסח סטימצקי כמעט
שאינם מוכנים להקצות-להם מקום — לא
במדפים, קל וחומר שלא בחלונות־הראווה ובחלומות
הראווה שלהם.
לפיכר מצווים סופרים לעשות ככל יכולתם,
ויכולתם במיקרה זה מוגבלת ביותר, לפרום את
התפר הזה שבין המו׳׳לים, או מכל מקום שלא
לתת לו יד ולעודדו בדרד זאת, כדי שלא ייבלעו
במעיהם של דגי־הטרף למיניהם. לא כל לווייתן
מקיא את קורבנו כמו זה של יונה. וגם עצם
ההקאה היא לאו דווקא כבוד גדול.
ישראל אינה אמריקה ואינה אנגליה. ריבו׳ של
מו״לים קטנים יחסית, ביניהם כמה — בהכרח
מעטים — אשר להם יחס אישי לסופר וליצירתו,
היה בעבר תמיד מסימניה של הסיפרות העברית
המתחדשת. בהיעדרו נהיה כולנו, כלומר, כל מי
שאינו כותב בסט־סלרים הבאים עם סטנד משלהם
וסיפרי בישול, תלויים בברונים שהם לעיתים
קרובות ברונים־שודדים, כגון אלה שבהיסטוריה.
ועל
כל השאר — בהמשך.

ערבים בתל־אביב

ערב גארי
קהל־קוראים הוא, בדרך־כלל, קהל טוב. די לו
שיצוטט מישפט אחד מתוך ספר שקרא, או ששם
סופרו האהוב ייזכר שוב ושוב וכבר הוא מרוצה

אי סופר זה לא ישמח לקראת ערב שכזה? מי קרא
ולא נשבה בקיסמו, בקסם דמותו? מי לא התמלא
קינאה לנוכח חייו הסוערים? מי לא התפעל מש־נינותו,
מאהבת־החיים הגדולה, מחוש־ההומור,
מיכולתו להבין את עצמו ולגחך?
החדר הקטן של הוצאת עקד ברחוב בר־כוכבא
התמלא לאיטו באנשים. גם הם, כמוני, ויתרו על
התענוגות האחרים שהעיר תל״אביב זימנה להם
הערב ובאו לשמוע על גארי, עוד משהו, נוסף על
המידע שסופר זה העמיד לרשותנו בספריו. לבסוף
נדחקו אל החדר כ־ 30 איש (״לפעמים נדמה
לי שהקירות האלה עשויים גומי ״,העיר מישהו)
וחיכו בשקט ובנימוס.
מה שקיבלו היתה שיחה מאולתרת בין המבקר
גיורא לשם לבין המתרגם אביטל ענבר. בשיחה
הוזכרו סופו הטראגי של גארי, מותה המיסתורי
של אשתו — שחקנית הקולנוע ג׳ין סיברג, המסיבות
שגארי לבש ופשט כל חייו, התחמקותו
מעיתונאים, סירובו להיפגש עם מתרגמו לעברית
ענבר, תחושת העלבון של זה. הכל לשווא. לא
ענבר, אף לא המבקר לא הצליחו לחשוף לפנינו
אפילו טפח מאותו גארי שלא היכרנו, שביקשנו
כל־כך להכיר.
״מהי תרומתו לסיפרות הצרפתית?״ שאל
לשם.
״רומאן גארי אינו סופר צרפתי,״ משיב ענבר.
״כתיבתו׳ שונה, חריגה. עובדה שהוא מן הבודדים
בסיפרות הצרפתית בת זמננו שסיפריהם תורגמו
לאנגלית וזכו להצלחה עצומה בארצות־הברית״.
״נסה לתאר אותו, מיהו רומאן גארי?״ מקשה
המראיין.

סופר״דיפלומט רומאן גארי וגרושתו ג׳ין סיברג
שעזב בית מוסק או מחומם, ויתר על הסרט השבועי
בטלוויזיה, כבר הוא בא על סיפוקו.
״ערב העוסק באישיותו של הסופר רומאן גא-
רי,״ היה כתוב בעיתון, ואני שמחתי. וכי מי״מקור־

1 *1יי ה פסל המשושה (״מחווה לדירר״)

11 ^ 1 1 .1גרכש מיגאל תומרקין 1971-1על־
#11/ - 1ז>^1 1 -1 - 11
ידי אנשים שוחרי״אמנות שאף הקימו עמותה לצייד זה. הוא הוצב בחזית בית אבא
חושי בחיפה -כמחווה לראש־העירייה הראשון של חיפה אחרי קום המדינה. כיום,
אחרי חיפושים ממושכים, עלה בידי גרשון קניספל לאתר את הפסל האובד/הנשכח.
בתחילה לא זיהה אותו: מה שהיה מחווה לדירר ולחושי הפן לפח־אשפה מאולתר בימי
שילסונו של אריה גוראל ,״מגלח״ ואדי סאליב ומי שמתעתד גם להרוס את ״המושבה
הגרמנית״ .אנדרטה שהפכה לפח״אשפה: שלא יאמרו שאין שימוש לאמנות המודרנית.

״אינני יודע,״ עונה ענבר, שתירגם עד כה
שישה מסיפיי גארי, בכנות רבה. ענבר מוסיף
ומספר על עבודתו שלו, על הסתייגותו ממבקרים
ה״מפגינים לעיתים קרובות מדי עבודה לא־אח־

לגעת בחומר, לגעת ברוח
לצייר, לגבי מאיה כהן לוי, פירושו להתעסק בחומר
במלוא מובן המילה. החומר עבורה איננו אמצעי ציורי
בלבד. היא משתמשת בצבע כחומר, שמנוני, דחוס, שה״
אינטליגנציה בוהקת דרכו.
נוכחותו של החומר מודגשת לא פחות מקווי הרישום
העבים של הדמויות, בעלי־החיים, הנופים או הצורות הגי אומטריות
המאכלסים את הציורים.
זמן הציור, לגבי מאיה כהן לוי, מצטיין במאבק מתמיד

ראית,״ על כך שמתרגמים אינם צריכים לעסוק
בביקורת עמיתיהם :״זה לא אתי״ ,ועל כוונתו
לנטוש את מלאכת התירגום לטובת עיסוק אחר,
קולינארי, שהוא בלשונו :״עיסוק רוחני מובהק.״
אך בכל זאת היה נעים להצטרף לשעה לאנשים
האלה, קוראי הספרים. להתבונן בפניהם החיוורות
כפניהם של בני גזע נכחד או זן שסכנת
השמדה מאיימת עליו, לשמוע שני״משוררים
קוראים משיריהם ומתרגשים.

בין חומריותו לרוחניותו. בסופו של דבר, השאיפה היא
שהרוחני יהיה לפחות שווה-ערך לחומרי, ואף יגבר עליו.
בכן תתגלה עוד שיכבת מיטען, אפופה ברוחניותה של
המציירת.
הקוויות המודגשת והחוזרת הרבה באלמנטים השונים,
מקנה לעבודות גם מימד מישחקי-טכני, אולי בדומה לאו פן
שבו ניתן להשיג הרפייה ונירוונה בשיטה ההודית. מא יה
כהן לוי נסעה ב־ 1983 ליפאן, שם למדה קליגרפיה וציור
יפאני קלאסי(סומיא).
נושא הריקוד חוזר פעמים רבות בעבודות. הריקוד

מאירה כהן לוי: ריקוד או -העמוד האינסופי, שמן על נייר שחור-לבן

מי שמבקש לדעת עוד על רומאן גארי, מומלץ
לפניו לקרוא את הביוגראפיה שלו שיצאה לאור
בסיפר״ת סעריב, או, מוטב, לקרוא ספר שראה
אור באחרונה, אף הוא בתירגומו של אביטל ענבר,
ושמו כלב לבן.
אולי יוכל ענבר להמשיך בתירגומים ממין זה
לצד ה״עיסוק הרוחני המובהק״ הקולינארי המזומן

שרד! כץ
סתם מישאלה צנועה.

אמור לסמל כאן את סיבובי כוכבי-הלכת סביב השמש,
את סיבובי הגלקסיות ביקום, את סיבובי המחשבה סביב
ציר חיפושיה, ואת סיבובי האלקטרונים והנאוטרונים
סביב הגרעין -ביטוי לתמציתו של האטום.
בתערוכה הנוכחית, המוצגת בגלריית שרה לוי, ויתרה
כהן לוי על אותה להבה אדומה־כתומה״צהבהבה, שבערה
בעבודותיה האחרות. הפעם העבודות בשחור לבן, והן
עומדות יפה גם בלעדיה. כפי הנראה, אצורה כבר הלהבה
בחותם אמנותה המסיבית של ציירת זאת.

נעמי

נענ> רון
מסבות ער
חסים מוזרים
עם גבו

מנשק את הנעליים, מכניס את העקב
לתוך הפה. יש לילות שאני פשוט ישן
עם הנעליים.
כאשר אני מגיע לשיא הטירוף, אני
מתחיל לאכול אותן, בחתיכות קטנות.
אני נכנס לאקסטזה מינית, ואז אני שורט
את עצמי בעקב, ופוצע את עצמי.
אני נהנה כאשר אני עושה זאת. מרוב
שריטות ופצעים, הגוף שלי מצולק.
הגב שלי מצולק ממכות. יש נשים
ששמות עליי את הרגל, בנעל, ושורטות
לי את הגב. זה כואב, אבל ההנאה
גוברת על הכאב.
אני מוכן להשקיע כסף רב בנעליים.
לפעמים אני מגיע למצב של רעב —
אין לי במה לקנות אוכל מפני שהשקעתי
את כל הכסף שלי בנעליים.
נגרמת לי הנאה כאשר אשה מבינה
שאני קונה את הנעליים שלה במחיר
גבוה, זה חלק מההשפלה. אני תמיד סקרן
לדעת עד כמה היא תעלה בדרישותיה
הכספיות. אני אוהב את הרגע שבו
היא תופסת שהיא יכולה לנצל אותי עד
הסוף, בכסף שאתן לה, או בדרישה שאעשה
בשבילה כל מיני שרותים.
מאוד מושך אותי כאשר לאשה לא
איכפת ממני, מהכסף שלי, מהסכום
שאוציא על הנעליים שלה, וכל מה
שמעניין אותה זה לנצל אותי. מדליק
אותי לדעת שיש נשים מאוד אגואיסטיות,
שאיכפת להם רק מעצמן.
אני עצמי טיפוס רגיש, אשר כואב
כאב של אחרים. בחיי היום־יום אני
תמיד משתדל לעזור לאנשים. גם לגברים,
אם כי לנשים במיוחד, כי אליהן
יש לי חולשה. להן אני עוזר גם כאשר

^ ו א גבר צעיר, תל־אביבי, בן
,301 1גבוה, הופעה נאה, גרוש, עוסק
בייבוא מחשבים.
הסיפור שלו קשור במין, בסוג מסו־יים
מאוד של מין.
הוא לא נמשך לגברים. לנשים הוא
עשוי להימשך, וגם לקיים איתן יחסי־מין.
אבל מה שבאמת מדליק אותו זה
נעליים של אשה.
הוא מזדהה כעמיר. זאת הפעם
הראשונה, לדבריו, שהוא מדבר עם מישהו
על הקטע האפל הזה של חייו.
״אני לא יודע עד כמה המיקרה שלי
נדיר, כמה כמוני יש בעולם,״ הוא אומר
.״לא חקרתי את הנושא. מעולם לא
יצרתי קשר עם אנשים מסוגי.״

סיפר עמיר:
הכיף שלי מצוי בנעלי־אשה. מדובר
ביצירת קשר פיסי עם אביזר כלשהו,
השייך לאשה. אצלי זה נעליים. אצל
גבר אחר זה יכול להיות חזיה, תחתונים,

גרבי־ניילון. קוראים לזה פטישיזם•.
נעלי־עור גבוהות־עקב מדליקות
אותי במיוחד, והאמת היא שאני כמעט
ולא יכול להתפשר בעניין הזוב אני שר
פט נשים לפי הנעליים שלהן, ורק סוג
זה של נעליים מדליק אותי. מובן שאני
מעדיף שתהיה אשה בתוך הנעליים,
רצויה מישהי שהיא אסתטית בעיניי,
כדי שלא תהיה לי דחיה ממנה.
כשאני מגיע למצב של חוסר חמור,
כאשר אין לי אפשרות לספק את צרכיי
בעזרת אשה והנעליים שלה, אני מסתפק
בנעליים עצמן, שאותן אני רוכש
במחיר גבוה.

ונישוק

ן * אידיאל מבחינתי הוא אשה
1 1שתלטנית, הרואה בי מכשיר לסיפוק
צרכיה. רצוי שהקשר שלי עם
הנעליים שלה, קשר המתבטא בליקוק
ובנישוק, יהיה בשל רצונה של האשה
לראות אותי מושפל. ככה אני נהנה הכי
הרבה. עדיף שתהיה התנייה בעניין,
שאני אהיה חייב לנשק את הנעליים,
שהיא תכריח אותי לעשות דברים.
הנעליים הן בסך־הכל סימפטום
לרצון הכללי שלי לשרת אשה. בחיי
היום־יום אני מעדיף שהבוס שלי תהיה
אשה. באחרונה עבדתי עם בוס־גבר,
ושנאתי כל רגע, כאשר הייתי צריך
לקבל ממנו הוראות.
אני לומד כיום לדוקטורט, ונחשב
כגאון בתחום מסויים, הקשור לביולוגיה.
למרות זאת, במקביל למחקרים
מדעיים שעליהם עבדתי באוניברסיטה,
נהגתי לשמש בשעוודהערב כעוזר־בית.
היתה לי הנאה לשרת. עבדתי
תמיד אצל נשים בוררות. גילן אף פעם
לא היה חשוב. הקשר נוצר אחרי שהן
פירסמו מודעה שהן מחפשות עוזרת־בית.

סקור הטילה פטיש בפורסונלית.
0ס / 7 7י מ —סיקסס. הפורטורלים
1רש שם וה לחפצים ששרצו 11ר־׳ר׳
ה.פראים י בסושבוחיהם.

י — 28

הן הופתעו לראות אותי. היו שאמרו
שאני לא נראה מתאים לעבודה הזאת,
מכיוון שאני נראה קצת עדין, יותר טיפוס
של איש־ספר. אבל הצלחתי לשכנע
אותן לקבל אותי לעבודה בעזרת
השכר הנמוך שביקשתי. בתקופה שבה
עוזרת לקחה 12 שקלים לשעה, נהגתי
לבקש שישה שקלים.
היו כמה נשים שהבינו את הצורך
שלי לשרת, ובסופו של דבר מצאתי את
עצמי משלם להן עבור הזכות לשרת
אותן ולנקות להן את הבית. הגעתי
למצב שבו נוצר קשר ביני לבין נשים,
שאליהן הייתי חייב לבוא יום־יום ולנקות.

הן ניצלו אותי, אבל אני רציתי
שהן תנצלנה אותי. יותר מזה, ככל שהן
ניצלו אותי יותר, איפשרתי להן לנצל
אותי עוד ועוד. היו מצבים שבהם הייתי

מים, בידיים, בלי כלי־ניקוי, קירצפתי
רצפות בסמרטוט, בלי המקל. היתה
אחת שהשתמשה בי בתור כיסא, במשך
שבוע וחצי. היא פשוט היתה יושבת
עליי. יצאתי מהקטע-הזה כמעט פגוע
פיסית בגב.
אותה אשה היתה׳רוכבת עליי בבית
במשך תקופה די ארוכה. קשה לי לשחזר
את זה, קשה לי גם לדבר על זה. אז
לא חשבתי על הסיכון הפיסי. היום אני
רואה בזה סיכון של ממש.
ההשפלה גרמה לי עונג. היא היתה
רוצה להגיע למיטבח, למשל, היתה רוכבת
לי על הגב, ואני הייתי הולך על
ארבע.
הייתי אז בתקופה של חופש מהאוניברסיטה,
ואחרי שהייתי גומר לנקות
את הבית, הייתי נשאר אצלה שעות
רבות, ונענה לכל דרישה שלה. כאשר

היו שהעבירו אותי מאחת לשניה, ואחת
אפילו מכרה אותי לאשה אחרת. זו
היתה אשה שאצלה נהגתי לשהות מדי
ערב, וגם לשלם לה עבור השרותים
שנתתי לה. בשלב כלשהו, כתוצאה
משיקול כלכלי, היא העבירה אותי
לאשה אחרת, וקיבלה סכום כסף —
אני לא יודע כמה — תמורתי. אני
משער שזה היה סכום גבוה למדי,
מכיוון שמדובר בשתי נשים עשירות.
המוכרת גרה בשיכון־בבלי, והקונה גרה
ברמת־השרון.

געלייס
| ומגפייס

ך* לי קשר לסטייה הזאת שלי, היו
!1לי קשרים רבים מאוד עם נשים,
וקיימתי יחסי־מין נורמליים לחלוטין,

..נעלי־עוו גמהוח־עקב מדליקות אות במיוחד, והאמח
היא שאני נמעט ולא יכול להתפשר בענ״ן הזה...״
קונה על־חשבוני חומרי־ניקוי, ועורך זה היה כרוך בכאב פיסי, נהניתי עוד
עבורן קניות של מזון, גם־כן על־חש־ יותר. אבל, שלא כמו בנושא ההשפלות,
כאן, בנושא הכאב, הצבתי גבולות, כדי
בוני.
תמיד העדפתי נשים משכילות. אני שלא להגיע למצב שבו אפגע גופנית.
באותה תקופה, לפני שלוש שנים,
מעריך את האשה יותר כאשר היא משכילה.
נשים פרימיטיביות מרתיעות •שימשתי גם כדוגמן״צילום, ופחדתי כל
אותי. למרות זאת, מצאתי את עצמי הזמן שהעינויים שהיא עינתה אותי —
משרת נשים זולות מאוד, נשים שהת היא נהגה לבעוט בי — יגרמו לי נזק
נהגו איתי באלימות, שהוציאו עליי את לפנים.
בדרך־כלל לא קיימתי יחסי־מין עם
כל התיסכולים שלהן. זה קרה מכיוון
שלא היכרתי אז נשים מסוג אחר, וה־ הנשים שבבתיהן עבדתי. לא רציתי,
אובססיה שלי היא תמיד חזקה יותר וזה בכלל לא היה העניין. העניין היה
סאדיזם מצירן ומאזוכיזם מצירי. היו
מהכל.
נשים שדווקא רצו לשלב מין בעניין,
ואז הן הציבו אותי בפוזיציה כזו, שבה
יכולתי לגרום להן את מירב ההנאה.
לא היתה לי מזה הנאה מינית, רק הנאה
ך* ן הבינו שהן שולטות בי, ונהנו מעצם הידיעה שאני משרת אותן מבחי1
1להשפיל ולהכות אותי. היו השפ נה מינית.
לות מאוד קשות. ניקיתי שרותים סתו־הן
נהגו לספר עליי לחברות שלהן.

הליפה
| על ארבע

כשבת־הזוג לא יודעת שום דבר על
הסטייה שלי. אהבתי נשים, נאהבתי
על־ידי נשים, אבל תמיד, בסופו של
דבר, היה מצב נפשי מסויים אשר הוביל
אותי חזרה לסטייה. בדרך־כלל השתדלתי
לעשות הפרדה בין המין הנורמלי
לבין המין החריג, ולכן, בזמן שהיה לי
קשר נורמלי עם אשה, נמנעתי מפעילות
אחרת.
מה בדיוק אני עושה? זה ככה: אני
שוכב במיטה, מחזיק בשתי נעליים או
מגפיים, ומפנטז שיש מישהי בתוכן.
בדרך־כלל, בעלת־הנעליים. אם אני
לא מכיר את בעלת־הנעליים, אני מפנטז
על מישהי שאני מכיר.
אני מדמיין שאני מקבל פקודות
מהאשה — ללקק את הנעליים, לגרד
בעזרת השיניים והלשון את הליכלוך
מהסולייה. לא, אני לא מפחר מזיהום או
מליכלוך. לא קורה לי שום דבר. אני

לא כל־כך נוח לי לעשות זאת.
גיליתי את הסטייה הזאת כשהייתי
בן .11 הייתי עם הוריי בשליחות באנגליה.
למדתי בפנימיה, והמורות שם
נהגו להכות את התלמידים על האצבעות,
כעונש על התרשלות בלימודים
או על שובבות.
גיליתי שאני נהנה כאשר המורה
מכה אותי, והשתדלתי להתרשל כמה
שיותר, כדי לקבל עוד מכות. החברים
שלי, לעומת זאת, שנאו את המכות
האלה. הם התארגנו למרד נגד המורות,
במחאה על המכות. אני הייתי המנהיג,
אבל ההתנגדות שלי היתה מזוייפת.
תפשתי אז באינסטינקט שאסור שמישהו
יחוש בהנאה שלי מהמכות.
ההתארגנות, אגב, לא עזרה, והמשיכו
להרביץ לנו. לפי דעתי, כולנו יצאנו
קצת דפוקים מהפנימיה הזאת. היינו
מאוד חכמים, אבל הלכנו לכיוון של
נוער פאנקיסטי, השתוללנו, צרכנו
סמים מגיל . 15
העניין התחיל לנקר בי, והתחלתי
לקנות כל מיני עיתונים על הנושא. יש
באנגליה שבועוני־כרומו, בסיגנון של
פלייבוי, המוקדשים לסיפורים על עבדות,
עם צילומים מבויימים.
התחלתי לתפוש שמשהו לא בסדר
אצלי, שאני צריך להסתיר את זה.
בבית־הספר התיכון — זה כבר היה
בארץ — גנבתי מאחת הבנות את זוג
הנעליים שלה, כשהיא הלכה לשיעור
התעמלות. ידעתי באופן מאוד טיבעי,
כמו שיודעים מה לעשות ביחסי־מין,
מה לעשות איתן. אחרי השימוש החזרתי
לה את הנעליים מבלי שהיא הרגישה.
השנ-ם
הראשונות בצבא היו בשבילי
ממש סיוט. הייתי תקוע שם, הפנטזיות
היו מנקרות בי, ולא יכולתי להגשים
אותן. האירוע החשוב לגביי היה
כאשר מוניתי להיות מפקר של יחידת־קשר.
היתה שם חיילת, שבתוקף היותי
המפקד שלה הייתי אמור לעשות לה
את החיים קשים יותר, להוריד עליה כל
מיני משימות ותפקידים. אבל במקום
זה עשיתי בעצמי דברים שהיא היתה

יצריכה
לעשות: הייתי מחליף אותה
במישמרות, מנקה לה את החדר לקראת
מיסדרי״בוקר, מצחצח את הנעליים

קציו

טוראית
ך יי יא היתד! בחורה מאוד פשוטה,
ו 1אבל היא תפשה באינטואיציה שהיא
יכולה לרכוב עליי ולבקש ממני
כל רבר. בסופו של דבר, היא ניצלה
אותי. בחופשות שלה הייתי הופך להיות
הנהג שלה. היא היתה באר־שבעית
ואני תל־אביבי, ואת כל החופשה הייתי
מעביר בהמתנה ברכב מול הבית שלה,
מחכה שהיא תבוא ותגיד לי לקחת אותה
לאיוה מקום.
היא הבינה שכל זמן שזה יישאר
בסוד, המצב יימשך ככה, לטובתה. היא
הצליחה להעביר בנעימים שנה וחצי
מהשרות שלה. הייתי מסיע אותה לתל-
אביב, מחכה לה בפתח דיסקוטקים. היא
לא רצתה שאכנס פנימה, העדיפה שאשאר
בחוץ ואחכה לה באוטו. אני הייתי
קצין. היא היתה טוראית.
הייתי איש־קבע, היה לי כסף, ונהגתי
לקנות לה כל מיני דברים בשקם.
לפעמים היא רצתה מתנות — תכשיטים
יקרים, בגדים, נעליים. חלק
גדול מהמשכורת הצבאית שלי השקעתי

אחרי הצבא נסעתי ללונדון, למטרה
אחת בלבד: לנסות ולהגשים את הפנטזיות
שלי. הייתי מסתובב באיזור בית־

המלון, תופס פרוצות, והן היו משפילות
אותי. אחר־כך גיליתי, בעזרת קשרים
מתאימים, שיש פאב בלונדון, שבו מתנהל
שוק־עבדים. באים לשם גברים
הרוצים להיות עבדים, ונשים המחפשות
לשלוט בעבדים.
מדובר בעבדות ממש. אתה יכול
אמנם לעזוב, אבל חוץ מזה כל הסימפטומים
הם של עבדות מוחלטת. לקחה
אותי אשה אנגליה, שגרה במנצ׳סטר.
היא היתה נאה, בת 35 בערך. אני מאוד
אוהב אנגליות. משהו בקור הפנימי
שלהן מושך אותי.
חייתי איתה בבית הלונדוני שלה.
תיחזקתי את הבית, ושירתתי אותה
כאשר הגיעה לעיר. הבית היה תמיד
מצוחצח, היה אוכל במקרר, הכנתי לה
אוכל, כיבסתי לה. בנוסף לכל אלה,
שימשתי לה גם כחיית־שעשועים.
היא הכריחה אותי להתנהג כמו
כלב, התייחסה אליי כאל כלב. היא
שיתפה בעניין חברות שלה, והן היו
מתעללות בי ביחד.
הייתי איתה קרוב לשלושה חודשים.
אחזקת הדירה היתה על חשבוני. כאשר
סיימתי את התפקידים בבית, הייתי
יכול להיות — אם היא לא היתה בבית
— רק בשרותים, או להסתובב בחוץ.
היא החליטה שזה המקום שלי, השרו־תים.
אני חלק מהריהוט, ואסור לי לעשות
שום דבר, כאשר היא לא בבית, רק
להמתין לה, כמו כלב.
זה נשמע מופרע לגמרי, אני יודע.
אבל זאת היתה המציאות. הייתי אוכל

להתעלס ע נעליים

אל עמיר הגעתי -יותר נכון, היא הגיע אליי -לפגי חודש, אחרי
שפירסמתי מודעה במקומון ״העיר״ ,במדור ״בגד״ :למכירה מגפי״
עור אלגנטיים של אשה, עם עקב גבוה, מיספר . 36
לפני שנים, כאשר הייתי עדיין בעידן האלגנטי שלי, קניתי לי
ארבעה זוגות-מגפיים מעור, יפים־יפים, בארבעה צבעים שונים:
שחור, לבן, חום וחרדל. כאשר נעלתי אותם, באירועים חגיגיים או
בפגישות עם בני־זוג גבוהים במיוחד, הרגשתי לפחות כמו ״מיס
אלגאגס״.
הצרה היא שהיה לי קצת קשה להסתובב על עקבים גבוהים,
ובמשך רוב הזמן מצאתי אח עצמי במגפיים ובנעליים שטוחי־עקב.
מגפי־העקב שימשו אותי בעיקר כאשר אירחתי בבית, או כאשר
רציתי לראות במראה איך אני נראית במיטבי.
השנה החלטתי לגסות למכור -בצער רב -את הרביעיה
האלגנטית. את כולה, או חלק ממנה.
היחיד שענה למודעה שלי היה גבר צעיר, בעל קול מנומס ונעים,
שהביע התעניינות במגפיים. פירטתי באוזניו את כל האפשרויות
(ארבעה צבעים) ושאלתי אם מיספר 36 יתאים למידתה של חברתו,
או אשתו.
בנקודה זו השתררה דממת אלחוט. הבחור יכול היה לספר לי
שזה בשביל האמא או הסבתא שלו -לי הרי זה לא משנה.
בהיסוס רב, במבוכה, הוא אמר שהוא רוצה את המגפיים לעצמו.
האסוסיאציה המיידית שלי היתה שהוא רוצה לנעול אותן,
וחשבתי שגבר שטידת-געליו היא 36 הוא בוודאי גבר קטן, בהתאם.
התייחסתי אליו ברצינות ובכבוד, גיליתי עניין, והוא סיפר לי,
בקווים כלליים, מה הוא רוצה מן המגפיים שלי. לרגע חשבתי
שמישהו מנסה לעבוד עליי, אבל המבוכה שלו, ההתרגשות, הקושי
לדבר על הנושא, נשמעו לי אמיתיים מאוד.
הצעתי לספר את הסיפור שלו בעיתון, והוא נבהל, אמר שיהיה לו
קשה מאוד לדבר על זה, מה פתאום שיעשה זאת, שלעולם הוא לא
יחשוף את עצמו. לבסוף אמר שהאתגר והקושי דווקא מדליקים
אותו, והוא יחשוב על העניין.
הוא הזדהה כעמיר, ועברנו לביזנס: מכירת המגפיים. לא היה לי
מושג על איזה סכום אפשר לדבר. הוא שאל כמה אני רוצה, ואמר תי
-מה שיותר, מכיוון שיש לי אובר-דראפט מדכא בבנק, והעליתי
את ההשערה שאלוהים דואג לי ושלח אותו אליי בדיוק בזמן
המתאים.
אחר* ההצהרה הדתית הזאת הוא אמר: אני יכול לתת לך 100
דולר, ותדעי לך שבשביל ההנאות שלי אני מוכן לשלם כל סכום,
בגבול ההיגיון.
אז אמרתי, בלי לחשוב הרבה: אם ככה, אז אני רוצה 1*0דולר.
הוא אמר: בסדר. ואני באמת הרגשתי שאלוהים שלח אותו אליי.
רק אחרי שסיפר לי את סיפורו, הבנתי שאת המישפט ״בשביל
ההנאות שלי אני מוכן לשלם כל סכום״ הוא אמר לי בכוונה, ואפילו
חזר עליו פעמים אחדות. הוא רצה שאגי אנצל אותו, מכיוון שזה
הקטע שהכי מדליק אותו.
מבלי שאהיה מודעת למה שקורה, הוא תימרן והוביל אותי
להתנהגות שאינה אופיינית לי בדרך־כלל. הוא הפך אותי, באותה
דקה קצרה של המשא״וטתן שלנו, לנצלנית.
עמיר דחה את הצעתי שניפגש, והעדיף להישאר, בינתיים, קול
אלמוגי בטלפון. כעבור שבוע מצאתי את הכסף בתיבת־הדואר שלי.
הוא התקשר באותו ערב, וסיכמנו שאשאיר לו את המגפיים בארון־
החשמל.
למחרת הוא התקשר, אמר שאסף את הסחורה ב״ 3לפנות בוקר,
וציין שהוא מרוצה. כאשר צילצל אליי, חודש לאחר״מכן, הוא אמר:
״כמה חתיכות מהמגף שלך נמצאות כבר בקיבה שלי. זה יקח לי
שנה לאכול את המגף שלך״.
עכשיו אני מצפה לראות כמה זמן יעבור עד שעמיר ירצה לקנות
את שלושת זוגות־המגפיים (החום, השחור והלבן) שנשארו אצלי.

יעמיד בפוזה החשוקה
,ה! נה! 1לשפיל זלהמת אותי.
בשרותים, מכיוון שאסור היה לי להיכנס
למיטבח, אלא אם היה צורך לנקות

הקשר הזה הגיע לסיום, כאשר הרגשתי
שאני עומד להיפגע גופנית. כמעט
טבעתי בשרותים. היא היתה דוחפת
לי את הראש לתוך האסלה.

נישואין
עס נורמלית

זרתי לארץ. נהגתי ללכת למועדונים,
כמו ליקחיד ופינגחין. היה
שם ריכוז ארצי של פרברטיות. רוב
הבחורות לבשו בגדים מעור שחור. הכל
שם היה פרובוקטיבי מאוד.
קשה לגשת לבחורה וליצור איתה
קשר מהסוג שחיפשתי. הייתי יושב
בהופעות, על המדרגות, ובחסות החשיכה
הייתי מניח יד מתחת לעקב שלהן,
כדי שהן תדרוכנה עלי, מבלי־משים.
חשבתי
שזה יכול להיות אינדיקטור,
שבאמצעותו אוכל למצוא בסוף את
הבחורה המתאימה. ובאמת, מצאתי. הי־תה
אחת שדרכה עלי, הרגישה בכך,
ודרכה עלי עוד יותר חזק.
יצרנו קשר, והתחלנו לחיות יחד.
הפכתי להיות משרתה הנאמן. מאותו
רגע נגמר לגביי סיפור המועדונים,
מכיוון שאסור היה לי לזוז מן הבית,
למעט יציאה לעבודה ולקניות.
בגיל 22 התחתנתי עם בחורה נורמלית
לחלוטין, שלא ידעה שום דבר
על הסטייה שלי. התחתנו מתוך אהבה.
לא חשבתי אז שהיא נצלנית — את זה
הבנתי רק אחרי שהחלטנו להתגרש,
והיא התחילה לסחוט ממני כספים.
למרות שהיא שרצתה להתגרש, אחרי
שנה של נישואין, הצעתי לתת לה
כל חודש מזונות, כדי שיהיה לה יותר
קל. היא התחילה לתבוע יותר ויותר
כסף, הסכום הלך ותפח, וכיום אני משלם
לה חלק גדול מהמשכורת שלי. אין
לתשלום הזה שום הצדקה מישפטית.
ילדים אין לנו. אבל כזה אני. ניתן
לניצול. היא מרגישה את זה, והיא
מנצלת אותי. ההצעה הנדיבה הפכה
לחובה מעיקה.
התגרשנו כי לא התאמנו. אנחנו
פשוט טיפוסים שונים. בסחיטה שלה•
אין לי הנאה מינית. היא מנצלת אותי
מבחינה ריגשית, כיוון שקשה לי לסרב .
למישהי שפעם אהבתי, ואני לא רוצה
לרדת לרמה של ויכוחים על כסף.
אני חרד מחשיפה. איש לא יודע
עליי, פרט לאותן נשים שניצלו אותי,
והן לא יודעות היכן אני, איפה אני גר.
גם אין להם אינטרס לספר עלי. אולי זה
יקרה, כאשר אהיה אי־פעם אדם מפורסם.
אני בטוח שאהיה מפורסם, בתחום
שאותו אני חוקר. אני לא רוצה שהתדמית
של חוקר רציני תיפגע בגלל הסטייה
שלי.
הציבור הרחב מתייחס לסטייה כזאת
כאל דבר מזעזע. אנשים לא מסוגלים
להבין את זה, לא מסוגלים להפריד בין
האדם שבי, החי את חיי היום־יום וזוכה

בהישגים מדעיים, לבין הגבר האוהב
להיות מושפל וללקק נעליים.
כאשי אני מגיע לשיא מסויים, אני
אוהב לחפש לעצמי גירוי חדש, ואז אני
מוריד את עצמי לשפל המדרגה, כמו
לשרת פרוצה ולנקות לה את הבית,
למרות שיש לי רתיעה מפרוצות. לעולם
לא אלך לשכב עם פרוצה.

אני

| מאושר!
^ מה זה קרה לי, מה הסיבות —
/אין לי מושג. אולי אותה סיבה
שבגללה אדם אחר הופך להיות סומו־סכסואל.
הייתי מציע לפסיכולוגים לא
לחפש את הסיבות לסטייה באירועים
מן הילדות. זוהי בדרך־כלל הגישה
הפרוידיאנית לעניין. לדעתי, זה לא
קשור לילדות.
זה, אולי, גירוי כלשהו שספגתי
בגיל מאוד צעיר, אולי 10 או ,11 שגרם
לי לריגוש מיני ראשוני. זה מצא חן
בעיני מאז, ולא היתה לי סיבה להגיע
להחלטה להפסיק בזה. אני די חזק כדי
להפסיק כל דבר, שאותו החלטתי להפסיק,
אבל אני יודע שבמיקרה כזה, אם
אפסיק, אהיה מתוסכל.
הדבר הראשון שאני שופט אצל
אשה, שאני פוגש, הוא הנעליים שלה.
ואם אין בה באשה הנועלת את הנעליים
פגם אסתטי, אני נמשך אליה. במיקרה
כזה אני רוצה להגיע אליה הביתה,
לראות איזה מין טיפוס היא, איך נראית
הדירה שלה, ולקוות שהיא הטיפוס
המנצל, השתלטני.

אני טיפוס מאוד מאושר. אני מצליח,
הולך לי בכל דבר. גם עם נשים
הולך לי מצויין. הסטייה היא מעין
הרפתקה, המלווה אותי במשך השנים,
ואני מתזמן אותה, פחות או יותר, לפי
לוח־הזמנים שהוא נוח לי.
מכיוון שאני יכול לקיים יחסי־מין
רגילים עם אשה, וליהנות מהם, אני לא
מוטרד יותר מדי מן הסטייה שלי. אחד
אוהב לשוט במיפרשיות, אני אוהב נעליים.
אני משער שאתחתן שוב, שיוול־דו
לי ילדים. אני גבר נורמלי לחלוטין.
אף אחד, מבין מי שמכירים אותי,
אינו מעלה על דעתו איזה סוד אני
מסתיר. אילו האנשים היו יודעים, הם
היו נדהמים!
מצאתי חיזוקים לרגשות ולרצונות
שלי כאשר קראתי את מחזותיו של
חנוך לוין. במיוחד את ההוצאה להזת.
לוין מתעסק, בהרבה מיקרים, בנשים
המשפילות גברים. הוא מנסה כל הזמן
להרחיק את הגבול האפשרי, לראות
כמה רחוק אפשר להגיע.
וזה בדיוק גם מה שאני מנסה לעשות.
מנסה לבדוק מהו באמת שפל־המדרגה
שאליו אני מסוגל להגיע. לפי
לוין, כל שפל הוא פיסגה של השפל
שמתחתיו.
אני מודע לעובדה שאני סוטה. או־קיי,
אני סוטה, אבל אני לא מפריע
לאיש, לא מטריד, לא גורם נזק.
קראתי לא־מזמן בעיתון על גבר
באיטליה, שנהג להסתובב ברחוב ולחלוץ
נעליים בכוח מרגליהן של נשים.
זוהי עבירה פלילית. זה לא אני!

צילם* :לי רסה ₪

הורוס הוס מרים בנימינ׳

מזל החודש:
דג וביטו
והשפעתו על
כל המזלות
השבוע, ב 11-במרס, קורה משהו חשוב
במפת־השמיים -כוכב יופיטר עובר למזל
תאומים. יופיטר הוא כוכב חיובי הגורם
לאירועים משמחים. אחת לשנה בערן הוא
עובר מזל. המעבר בין המזלות משפיע
לטובה על קבוצות גדולות של אנשים.
בשנה האחרונה נמצא כוכב יופיטר במזל
שור, מזל כבד, אם כי טוב״מזג. שור אמנם
נוח, ומחפש לו את הנוחיות, אך הוא מסמל
גם כובד ולעיתים אלימות. כמו השור עצמו
הוא לועס עשב, אך לפעמים הוא גם מסוגל
להרוג.
מעברו של כוכב יופיטר לתאומים משנה
מאוד את ההרגשה. לא רק בני מזל תאומים
יושפעו ממעברו, אלא גם העולם כולו.
יופיטר, כשליט מזל קשת, חש בנוח במזל
תאומים, שהוא מעין קרוב״מישפחה, שכן
הוא נמצא בדיוק ממול לקשת על אותו
הציר. המעבר של יופיטר יביא רוח אופטי מית.
אנשים יקחו הכל בצורה קלה יותר.
תאומים מסמל תיקשורת ודיבורים, וזה
מצביע על שיחות, דיונים, פגישות, ישיבות
וועידות. השאלה היא אם באמת ייצא מזה
משהו תכליתי. כוחו של התאומים בדיבור,

לאו דווקא בעשייה. לא כל הדיונים יהיו
ברוח טובה. צפויים איומים, רוגז, הבטחות
שלא תמיד יקויימו, אך כשמדברים לא
נלחמים, וזו כבר נחמה.
התיקשורת תקבל דגש מיוחד. אולי השנה
יתחיל, סוף־סוף, לפעול בצורה רצינית
יותר הערוץ השני. כבר עכשיו מופעל חיוג
ישיר לסין, אבל, מצד שני, התיקשורת ה מקומית
לוקה בחסר. זוהי תופעה אופיינית
לתאומים.
אנשים יהנו יותר מתרבות, אמנות, הרצאות
ומופעי־בידור. הצד של הבידור שהיה
חלש כשיופיטר היה בשור, יתחזק. יופיטר
בשור גרם לאנשים להימנע מבידור ותרבות.
אבל יופיטר בתאומים ממש יבריח אותם
החוצה.
נסיעות רבות צפויות השנה. זו תהיה שנה
של הרבה תנועה. למעשה לא מדובר בשנה,
אלא במחצית השנה, כי באוגוסט עובר
כוכב יופיטר למזל סרטן.
לימודים יילכו ביתר קלות ויהיה עניין
בשפות זרות. צפויה התקדמות משמעותית
בנושא התיקשורת.
השאלה היא אין ישפיע המעבר על כל
מזל ומזל.
תאומים יופיטר נכנס לתאומים ב־ 11 בחודש
כשהוא מלווה במרס. בני תאומים מתחילים
תקופה טובה. נגמרו הצרות, ועכשיו
אפשר להתחיל ליהנות מהחיים. נראית
התקדמות בעבודה ויש המון אפשרויות
חדשות. תפקיד סמכותי אחראי, סביבה
שונה או אנשים חדשים והרבה שבחים על
רעיונות וביצוע.
יש אפשרות למעבר לדירה רחבה וגדולה,
נישואין ואף הרחבת המישפחה. יתכנו
נסיעות לחו״ל והשתלמויות או לימודים
ממושכים. מי שנוטים להשמין יצטרכו ל הקפיד
שהשפע של יופיטר לא יתבטא
באכילה מופרזת. כדאי לנצל היטב את
התקופה, ולקדם את מה שזקוק לתנופה.
הנושא הכספי לא משתנה ובינתיים כסף לא
יימצא בשפע.

יביא להם הקלה במיספר דברים, אך לא
יחלץ אותם מהבעיות. תוכניות חדשות יעלו
על הפרק, אך בינתיים לא יוכלו לצאת
לפועל. איזור הבטן יהיה רגיש מאוד, ויהיו
מי שיסבלו מבעיות בריאות, אך יש סיכוי
טוב להתגבר על סוג זה של קשיים.

א רי ה
תקופה שמחה, מלווה בהמון ידידים
חדשים, תחומי עניין חדשים והצלחה
בהגשמת השאיפות המיקצועיות. מי שעוד
לא השלימו את לימודיהם, עבודתם או כל
דבר הקשור בקידום יוכלו להיעזר בחברים
ולהגיע לאן שירצו. הם יהנו מיחס ידידותי
מצד המין השני ויוכלו להדק את הקשרים
ולהפכם לרציניים יותר.
בתולה הצלחה בתחום הקאריירה. התקדמות
ומעבר לעבודה מעניינת או לתפקיד חדש
ויוקרתי. תפקיד, שהיה בסימן־שאלה, יישאר
שלהם לפחות לשנה נוספת, כך שאין
צורך לדאוג. כדאי שיקחו את מה שמציעים
להם. רבים מביניהם יוכלו למצוא השנה את
האדם המתאים, שאותם חיפשו כדי לבנות
מיסגרת או מישפחה. בקיצור, שנה טובה.

מאזניים
די קשה השנה, אבל יופיטר יביא נסיעות
לחו״ל וקשרים עם ארצות אחרות, שיביאו
לקידום האינטרסים שלהם. יתכן שמישהו
קרוב להם ייסע, אך זו תהיה נסיעה שתועיל
להם. לימודים והצלחה בענייני חוק ומיש־פט.
עקרב עניינים
כספיים מתחילים להסתדר. זו
התקופה שבה הם יהנו מתוספת נכבדה
לתקציב באמצעות ירושות, או עזרה של
המישפחה. יתכן שיצליחו בעסק שהם פו תחים.
כספים, שהגיעו להם זמן רב והתעכבו,
יוחזרו סוף סוף, והם יוכלו לבצע דברים
רבים בעזרת הכספים שקיבלו. חיי המין
שלהם יהיו עשירים וסוערים, אך לא
בטוח שיסכימו למסדם.

סרט!

ק שת

אפילו יופיטר לא יכול לעזור. הם נמצאים
בתקופה קשה, והמיקום שבו יימצא הכוכב

פשוט נהדר. יופיטר בבית השביעי יביא
המון אהבה, המון רומאנים ואפשרות לני
שואין.
הקשתים לא רוצים לוותר על החופש,
אבל גם הם צריכים להינשא פעם,
והשנה ניתנת להם ההזדמנות. הם יטיילו
בעולם, ילמדו ויעשו חיים. רק הכסף יהיה
קצת בצימצום.
ג די
אצלם זה יתבטא בעבודה וגם בבריאות.
הם יוכלו למצוא עבודה מעניינת יותר
והשפעה גדולה יותר. הם יעבדו קשה, אבל
יכתיבו את מהלך הדברים במקום העבודה.
הם יקבלו סמכויות נוספות וירגישו יותר
חופש בעבודה. הבריאות שלהם תשתפר
והנטייה להשמנה תפריע לבעלי המישקל
שביניהם.
ד לי
זה ישפיע על כוחות היצירה. הם יפתיעו
את מכריהם ואת הסביבה בעבודות יפות
וברעיונות מקוריים. הם ישיגו להם עיסוקים
בלתי-שיגרתיים בעלי אופי רוחני. בעיקר
יהנו מהמון פרשיות־אהבים והצלחה בס פורט
ובהגרלות.

דגי ם
יופיטר יאפשר להם להחליף דירה ולגור
בתנאים טובים ונוחים יותר. היחסים ב-
מישפחה שהיו מעורערים, יתוקנו. עכשיו
אפשר יהיה ללבן את הבעיות,להשלים עם
הורים מבוגרים ולמצוא סידור שלכולם ב-
מישפחה יהיה יותר קל ונוח.

טלה
אם כבר קשה, לפחות שינצלו את המצב
וירבו בנסיעות, בטיולים, בביקורים ובהי-
כרויות חדשות. השנה יהנו משפע של חב רים
׳ומכרים חדשים, ישנו סביבה, ילמדו
דברים חדשים וישפרו את התיקשורת עם
הסביבה. הם יצליחו בלימודיהם ובמקום-
העבודה יציעו להם ללמוד כדי להתקדם.

שז ר
קל יותר בכל הנושא הכספי. יופיטר שולח
להם מקורות-הכנסה נוספים ואפשרות לשפר
ולהעלות את רמת-החיים. הבעייה היא
שזה יסחוף אותם לביזבוזים ועליהם להי זהר.
חבל שבתקופה שבה הם יכולים לשפר
קצת את מצבם הם יבזבזו את מה שיכול
לעזור להם בעתיד.

בינתיים אינכם מרגישים טוב, ותופעה זו
עדיין לא חלפה. אתם נוטים לחלות, סובלים
מחוסר מרץ ומצב־הדוח
די ירוד. ו ד 9בחודש
יהיה קשה. אל
תקחו יותר מדי ללב.
למחרת הבל יראה שוב
יותר. נסיעה ב 13-או
ב 14-בחודש תרענן ות שפר
את ההרגשה. פו
2במ רס -
גישה או היכרות חדשה
20 באפריל
יביאו לפתיחה או לחידוש
של רומאן, שיש
צויד לשמור עליו בסודיות. כספים יגיעו
ממקור לא-צפוי ויעזרו לכם מאוד מאוד.

אתם סזקפים ירדים ומכרים(!הנים לצאת ם הב*ת
ולהתאוורר, אחרי תקופה ממושכת, שבה הייתם
ד• סתרים, אתם ועשי יר
תר פופולריים. חברים יבר
או לבקר במפתיע. בשישי
ובשבת אתם נוטים לריב
עם בני־הזוג. עדיף להיסוע
ערירי פרידה זמנית. בעבודה
אתם מצליחים.
תופתעו מהצעות לא־ז־נ•־
לות שיביאו להנדלת ההכנסות.
היכרות חדשה
באמצעות ידידים עומדת
להיות חשובה. זה יביא לשינוי דרמאח׳ בצורת
החיים הנוכחית שלכם ותהיו מרוצים משינז׳ זה.

הכל מתחיל להיות יותר קל. ב* 8בחודש
תהיה לכם שיחה חשובה עם הבוס או עם
מישהו בעל השפעה על
עתידכם המיקצועי. אל
תבקרו את האחרים
ושימרו דברים לעצמכם.
הורים או קרובים
עלולים לא להרגיש
טוב, ושוב תצטרכו לטפל
בהם ולאבד זמן.
הרומנטיקה לטובתכם,
ביחוד מי שנולדו ב תחילת
המזל. משהו עו-
מד להשתנות בגדול. יש למה לצפות. בעיות
כספיות מטרידות ב 15-וב 16-בחודש.

תאומיס

נסיעה, שתתקיים ב־ 8בחודש. תשפר את הרד
שתכם. עכשיו תוכלו להצליח בעבודות, בלימודים
ובבחינות. עליכם
להיות בסדר עם החוק, אך
ם׳ שמעורב בבע־וח מיעד
פטיות ״צא טוב מהעניין.
ויכוח על ענייני עבודה ר9
או ברסו בחודש. אל תת1
עקשו.
אינכם בעמדה נוחה
והאמון שאתם נותנים. יכול
ביוני
; ת להביא לאכזבה. בינתיים
213 ביולי
שימרו על הבריאות. בעיות
שנוצח בזמן האחרון
בקרב החוג המישפחת׳ שסדוח להיפתר,
וקשרים עם מכרים בחוץ־לארץ מתחדשים.

מצב־הרוח לא על הגובה. אינכם מרגישים
טוב ונוסף לכך ענייני כספים ורכוש מט רידים
אתכם. דאגו לזכויות
שלכם ושימו לב
שלא יקפחו אתכם. ב תחום
הרומנטי מתפתח
קשר מוזר. משהו מאוד
לא שיגרתי ומרגש. חשוב
שתשמרו על חשאיות.
אל תתפתו לספר
לאיש. התקדמות בעבודה
עומדת על הפרק,
גם בזה צריך לטפל בעדינות.
ביתניים לא מומלץ להצהיר על
תוכניות עתידיות ברבים. עליכם לחסוך.

עכשיו אתם מתחילים בתקופה חשובה מאוד.
וד 9והמזו בחודש לא יהיו הימים שלכם. צפויות
בעיות כספים ורכוש והר
בה רוגז. הכל •יראה אחרת
0ה־ 2ז בחודש. יש אפשרות
לשפר את תנאי
•העבודה. ולזכות ביחס
נעים מצר הממונים. תזכו
לשבחים על העבודה
הטובה שאתם מבצעים.
22ב אוגו ס ט -
איש מלבדכם לא יוכל
22בספטמבר
לפתור בע״ה מסובכת
שתתעורר. אהבה והצד
חות בתחום הרומנטי מגוונים את התקופה. אתם
נראים יפים. שימו לב למי מזל דנים. שור וסרטן.

1010

:1וווו!ג

בעבודה קשה לכם. דורשים מכם למלא
מקום של מישהו, ולבצע עבודות שאינן
גורמות לכם סיפוק.
בכל זאת כדאי שתת-
נחמו בכך שעבודתכם
זוכה להערכה. אנשים
שמים לב להשקעה ו-
למאמץ שאתם עושים
ושמכם הטוב הולך
לפניכם. נסיעות לחו״ל
עולות עכשיו על הברק.
בנושא הרומנטי העניי נים
לא מתנהלים בדיוק
לפי רצונכם. אתם נאלצים להתראות
פחות ולהסכים לתנאים שמכתיב בן-הזוג.

אתם הרבה יותר נעימים בחברה. ננד״ן סובלים
מבעיות בריאות שלכם או של בד־הסישפתה,
אבל באוויר מותשת איזו
הקלה. תוכלו לצאת לבלות
וליהנות, ובעיקר לנצל
את התחזם האהוב עליכם,
התחום שבינו לבינה. עכשיו
צפויה לכם הצלחה
ממשית. בני המין השני
מנסים להתקרב, וזו התקופה
שבה תוכלו להצ8
0 1 1 1
ליח מבחינה רומנטית, דרר
שה יותר העזה ותוספת
ביטחון עצמי. סמם־כסף עשר להניע במפתיע,
ובכך ישתפר מאוד מצבכם הכספי. היו זהירים.

המצב המישפחתי טח יותר. גם אם יש
חולים, לא כל העול מוטל כרגע עליכם,
ועכשיו תוכלו לשבת
בבית, לשפץ, לקשט ו.ליהנות
מאורחים. שי פוץ
או מעבר לדירה
יכול לעלות על הפרק,
אבל תחשבו היטב אם
כדאי לכם להיכנס ל התחייבויות
כספיות
גדולות, משום שזו אי6586*321

השנה הנוחה מב חינה
כספית. סכום-
כסף עשוי להגיע ב״ 6ג בחודש, ואז תוכלו
לרכוש לכם משהו שיקל מאוד על החיים.

ע1ן ו1

ענ״נ־ מגורים נזעסיקים אתכם בעיקר ב־31 9־.10
לא כדאי שתחליטו החלטות חשובות. מישהו
יכול להכניס אחכם ללחץ
וכדאי שתהיו תועים ותו־תו
פעולות והחלטות ל־מיספר
ימים. הכל יסתדר.
בעיותיהם של בני־מיש־פחה
מוטלות על כתפי־כס.
תכם שתתבקש! לעזור
להם, אך לא בטוח שתמצאו
זמן. בעבודה נפרווה
וודת
תחות אפשרויות. כדאי
שתהיו עירנ״ם ותהיו נוכחים
בשטח כשניתן יהיה לקדם אינטרס החשוב
לעחידכם הסיקצוע׳ ,באהבה צפויות היכרויות.

סכום כסף או אביזר חדש שקניתם או
עומדים לקנות, ישפר את מצב״הרוח. תנאי-
החיים נוחים יותר.
אתם חשים עירניט, ו מובנים
להתחיל בפעי לות
ספורטיבית. תר שמו
לזכותכם הצלחה
שתרשים מאוד את
הסביבה. מצבכם הכס פי
עומד להשתפר, עקב
20 בינואר -
הצעות מעניינות בת$ו
בפברואר
חום מעבודה. אל תח מיצו
את ההזדמנות.
שימו לב ל 12-ו 4-ג בחודש. הרגשה פחות
טובה ב־ 15 וב״ ,16 אך גם היא תעבור.

חוויה משמחת ומפתיעה 3־ 12 בחודש. תקבלו
מתנה סררגילה ממקור שכלל לא לקחתם
בחשבון. אין זה הזמן
להסתכן מבחינה כספיח.
אתם מתכננים מעבר דירה
או קנייה של רהיטים או
אביזרים לבית. כדאי שהכל
״עשה אחרי בדקה
מדוקדקת. באהבה הולך
לכם. אתם מושכים אח
המין השני, ואפשר רק 01200381 לקנא בכם על הצלחתכם.
ב־ 13 ונד !4צפויות פגישות
מפתיעות ומבטיחות עם אנשים מעניינים.
ייתכן שיווצר עם אחדים מהם קשר ארזך־טווח.

**ץ מי מלי, אני בת 27 ואני נגועה
* /באיידס.
״מלי״ זהו שם שבחרתי לצורך הסיפור
שלי, סיפור שאני רוצה לספר בעיקר
כדי להזהיר בחורות אחרות, העלולות
ליפול לצרה, כפי שאני נפלתי. זה
התחיל לפני שלוש שנים, כשגרתי ב־תל״אביב
יחד עם שותף־לדירה. היכר־תי
באחת ההזדמנויות, בחור אירופי בשם
ג׳ק שבא לבקר את השותף.
התיידדנו במשך הזמן, והבחור בא
לבקר אותי. גם אני נסעתי לבקר אותו
במקום מגוריו בהרצליה. ג׳ק, כמוני,
התעניין במוסיקה, והיו עוד נושאים
רבים שהיו לנו במשותף.
במשך הזמן התפתחה הידידות בינינו
לרומאן, וכשאמו הגיעה לביקור
הציג אותי לפניה כחברה שלו.
באחד הימים, כשהייתי בביתו של
ג׳ק, נכנסה שכנה שלו, שהיתה ידידה
שלי. היא אמרה שבאה לדבר איתי
לבד. היא ידעה שג׳ק איננו בבית.

חלה אינה עוברת דרך רוק, ולא דרך
ישיבה בשרותים. הסברתי להם שאני
בן אדם רגיל, רק שאסור לי לתת תרו־מת־דם,
ואני צריכה להיזהר כשאני נפצעת.
זה לא עניין אותם, והם פיטרו
אותי.
גם לחברים ולחברות שלי סיפרתי
מה שקורה לי. כולם ניתקו איתי כל
קשר. אף אחד לא רוצה להכניס אותי
אליו הביתה. מבקשים שאבין אותם כי
יש להם ילדים, הם מאוד מצטערים שאינם
יכולים להמשיך בקשר איתי.

א 3י חיה
בגיהינום
ך* תוצאה מהתגובות של האני
שים החלטתי לא לספר על המחלה.
קשה לי להיות מנודה מהחברה,
ולהיות לבד כל הזמן. אני רק מקווה
שהמחלה לא תחמיר. אני נמצאת במעקב
ומקווה שזה יעצור את התקדמות
המחלה.
עכשיו הציעו לי ניסוי חדש שאולי
יצליח. לא אמרו לי שאפשר לרפא את
האיידס, אבל אולי לעצור את ההתקדמות.
אני
חיה בגיהינום. אני מסתובבת ברחובות
ברוב שעות־היום, אני גם צרי*
הרופאים הכירו אומו
^ שהירידה ביקשה שאהיה רגו־
׳י -עה, ושלא אתפס לפניקה, נכנסתי
ללחץ. הרגשתי שאני עומדת לשמוע
משהו רע.

נגועה באיידס! י
הידידה סיפרה לי שג׳ק גילה לשותף
שלה לדירה שהוא נושא נוגדנים.
של איידס. השכנה הציעה לי לגשת
לבית־חולים, לעשות בדיקת־דם.
לא התייחסתי לעניין הנוגדנים ב־כובד־ראש,
אך בכל זאת הייתי מוטרדת.
חשבתי בליבי שאם אכן יש לג׳ק
נוגדני־איידס, בוודאי היה רומז משהו
על כך, או שלפחות היה משתמש בקונדום
כשקיימנו יחסי־מין.
כשחזר, לא אמרתי דבר.
אחרי שבוע של התלבטויות הלכתי
להיבדק בבית שטראוס בקופת־חולים,
וגם בבית־החולים איכילוב.
אחרי ימים אחדים קיבלתי הודעה
לבוא לאיכילוב. שני רופאים ישבו בחדר.
הם הודיעו לי שאני נגועה, והמליצו
שלא לקיים יחסי־מין, ולא לתת
תרומת־דם.
הרופאים הסבירו לי שאם יש לי
פצע מדמם, ואני באה במגע עם אדם
בריא, או מקיימת יחסי־מין עם אדם
בריא, אני אדביק אותו. הם הסבירו לי
שאם בכל זאת אני רוצה לקיים יחסי־מין,
אני חייבת להשתמש בקונדום.
ביקשתי שיסבירו לי יותר. לא ידעתי
דבר על המחלה, חוץ ממה שקראתי
לפעמים בעיתונים. לא התעניינתי במיוחד.
הרופאים
הסבירו לי שהמחלה אצלי
אינה בהתפתחות. הבדיקות שעשו לי
הן מעל לנורמה, והחיסון במערכת־ה־גוף
שלי לא נפגע.
נתנו לי טיפול בכמוסות־שום וכל
מיני תרופות, ואמרו שעלי להיות
במעקב קבוע. הטיפול כולל גם שיחות
עם הרופאים באופן קבוע.
הרופאים באיכילוב שאלו אותי עם
מי שכבתי, ואני עניתי להם שהם בטח
לא מכירים אותו. אמרתי את שמו הפרטי,
ג׳ק, ושני הרופאים ביחד אמרו את
שם מישפחתו. אמרו כי טוב שנקבתי
בשמו, כי הם מכירים אותו מזמן. שאלתי
את הרופאים הרבה שאלות בקשר
למחלה של ג׳ק. הם לא רצו להיכנס
לפרטים, וסירבו לומר לי באיזו קבוצת־טיפול
הוא נמצא.

״אגי שוגאת
אותו ד
ך* תחלתי להתרחק מג׳ק. לא אמו
1רתי לו דבר. אני לא מסוגלת לר
אות
אותו ולא לדבר איתו. אני שונאת
אותו שינאה עזה. לא שאהבתי אותו
קודם לכן אהבת־נפש, אהבתי רק את
הסיטואציה בינינו.
ידידה הציעה לי לדבר איתו בשמי,
וסירבתי. לפי דעתי הוא לא יודע שאני
נגועה, אבל חושד במשהו. ג׳ק גם אמר
לאנשים שהוא מוכן לעזור לי.
במה הוא יכול לעזור לי? את ההרס
הוא כבר עשה! הוא הרס לי את החיים.
גם ללדת לא אוכל בגללו, וזאת מכה

פוחדת שיעזוב אותי אם יידע. אני גם
יודעת שאסור לי ללדת, כי הילד ייוולד
חולה. ג׳ק דפק לי את כל החיים.
אני אפילו לא יכולה ללכת לטיפול
אצל רופא־השיניים שאצלו אני בטיפול
הרבה זמן. סיפרתי לו שיש לי נוגדנים
של איידס. בו ברגע הודיע לי
שהוא מפסיק את הטיפול בשיניים שלי,
ושהוא לא מוכן לגעת בי עוד.
כעסתי, אבל גם הבנתי את הרופא.
אני לא אקח על מצפוני להדביק אנשים

לא בקשר איתה, אבל סיפרתי לרופאים
המטפלים בי. הם אמרו לי שרצוי
לחכות חודשיים־שלושה, כדי לראות
איך העניינים יתפתחו, ואני בכיתי
וצעקתי. אמרתי לרופאים :״רבותי, אני
מבקשת שתנסו להציל אותה מבלי
שתזכירו את השם שלי!״
עד כמה שידוע לי, הם לא עשו כלום
עד היום.
שאלו אותי בבית־החולים אם אני
סובלת מדיכאון. אמרתי שהדיכאון הי־

זהו סיטו אמיתי. תושב זו דוע
הדביק צעיוה בא״דס. הוא ממשיך וק״ם
חסים עם צעירות שאינן ודשת שהוא
חולה. אץ חוה, א! מושיע. מה לעשות?
איומה בשבילי.
אני יודעת שג׳ק^זוכב עם עוד בחורות,
למרות שהוא יודע בוודאות שהוא
נגוע באיידס.
הד״רץ וסט, מהמחלקה האימונולו־גית
באיכילוב, המטפל בי, הציע לי לפנות
לעורך־דין ולתבוע את ג׳ק. הוא
הבטיח להפנות אותי לעורר״דין. ג׳ק
הזיק לי, אני לא ישנה במשך לילות
ארוכים בגלל מה שהוא גרם לי. אני לא
יכולה לקיים יחסי־מין בצורה מסודרת.
אני מפוחדת. אני נגועה.
היום יש לי חבר, שאיננו יודע דבר
על מצבי. הוא אוהב אותי, אדם בן ,37
הרוצה להתחתן איתי ולהקים מישפחה.
אני לא יכולה לספר לו שאני נגועה
באיידס. אני מקיימת איתו יחסי־מין
תוך שימוש בקונדום, ומספרת לו כל
מיני סיפורים.
אני מתייעצת עם הרופאים המטפלים
בי איך לספר לו על מה שקורה
איתי, בלי לפגוע ביחסים שבינינו. אני

באיידס, כמו שג׳ק עושה כשהוא שוכב
עם בחורות ואיננו מספר להן, בלי שום
נקיפות־מצפון.
הוא רוצח אותן אחת אחת.והן לא
יודעות זאת! בגלל זה אני מספרת את
סיפורי לעיתון, כדי שהנשים ייזהרו.

;שיעצרו
אותו!״
תחננ תי לפני הרופאים שיעצרו
1 1אותו. הוא מסתובב חופשי, ואף
אחד איננו עושה כלום, לא מישרד־הבריאות
ולא המישטרה. כשאני אומרת
לרופאים את הדברים האלה, הם
אומרים לי לפנות לעורר־דיו, אבל גם
הפנייה לעורך־דין לא תעצור את המגפה
הזאת, לדעתי. ג׳ק שוכב עם בחורה
פעמיים־שלוש, ומדביק אותה כפי שהדביק
אותי. אין פה חוכמות!
אני מכירה בחורה אחת השוכבת אי־תו.
היא בטח לא יודעת שהוא נגוע. אני

חידי שיש לי הוא השם של המחלה הזאת,
איידס!
ג׳ק רזה מאוד. הוא שותה הרבה אלכוהול,
והוא מדוכא. אלה הם הסימנים
הגרועים של המחלה. הוא איבד מיש־•
קל, ונראה רע מאוד. את שאר הסימפטומים
אני לא מזהה, כי עוד לא הגעתי
לדרגה הזאת של המחלה. אין לי שיל־שולים
ולא רזיתי. אני חושבת שאני
במצב טוב־יחסית, כי תפסו אצלי את
המחלה בזמן.
עדיין אין תרופה למחלה, אך אני
מקווה שבמשך הזמן הקרוב תימצא
תרופה כלשהי.
אני לא מסוגלת לעשות כלום. לא
מסוגלת לעבוד.
את העבודה שהיתה לי הפסדתי בגלל
המחלה. הייתי בייבי־סיטר אצל
מישפחה שיש לה שני ילדים. סיפרתי
להם על מה שקרה לי, הייתי כנה איתם.
כששמעו מה שיש לי, אמרו לי שלא
לשבת על הכורסות ולא לגעת בכוסות.
הבאתי להם עלון, שם מוסבר שהמ

לדאוג לעתיד שלי. אני מגסה לסדר
לעצמי דירה ומחפשת הלוואות.
בינתיים אני חיה מסכום של 400
שקלים לחודש מהביטוח הלאומי, אבל
זה לא מספיק לכלום. אני לא יכולה
לפנות למישפחה שלי. אם הם יידעו על
המחלה, הם יתנקמו בי.
סיפרתי לקרוב־מישפחה ברמז מה
עובר עלי, וכבר קמה היסטריה איומה,
כך שאני בכלל לא הולכת אליהם.
תמיד היה לי קשה. אחרי הצבא הגעתי
לתל־אביב ודאגתי לעצמי, עבדתי
בעבודות מזדמנות. תמיד התמודדתי
לבד, וזה היה קשה. לא הייתי נשואה,
ומעולם לא היה לי קשר קבוע, פשוט
לא הולך לי. ודווקא עכשיו, כשאני
מנודה מהחברה בגלל המחלה, מצאתי
סוף־סוף גבר שרוצה לבנות איתי חיים
משותפים, והוא לא יודע כלום וגם לא
יודע שאסור לי ללדת, כי לילד יהיה
איידס. אני פוחדת לספר לו, כדי שלא
יעזוב אותי.
השבוע עקרו לי שיניים. מטפלים בי
באיכילוב בכפפות, כי הכל צריך להיות
סטרילי, והרופאים חוששים שיהיו לי
דימומים או זיהומים המהווים סכנה
במצבי.
הסבל העובר עלי גורם לי לחשוב
במשך כל הזמן על העוול שג׳ק עשה
לי. שוב הצעתי לרופאים השבוע שיאסרו
את ג׳ק, או שיכניסו אותו לכלא.
הם אמרו לי שזה לא פשוט, והם לא
יכולים לנקוט נגדו אמצעים, כי הם
מוגבלים מבחינת החוק.
אני לא יכולה להבין למה לא מסלקים
אותו מהארץ. הוא לא אזרח ישראלי
ולא שייך לכאן, ומטיל אימה על
הסביבה. זה ממש נגע.
אני מקווה שבעזרת העיתון יקרה
משהו, ואולי השילטונות יתעוררו. בינתיים
ממשיך ג׳ק לחיות כאן, יוצא לבלות
ומדביק בחורות באיידס.
אני לא יודעת מדוע הוא הגיע ארצה.
הוא אמר לי תמיד שהוא אוהב את
הארץ ואת הנוף, הוא טייל בכל העולם
מאז היותו בן 13 והוא מעדיף את ישראל.
אני
רוצה להגיש תביעה כספית נגדו
באמצעות עורר־דין. הוא גרוע מרוצח.
אם אזכה בתביעה, אוכל אולי לטפל
בעצמי, ואולי — מי יודע? — אולי
גם אבריא באחד הימים.

—8^11

נעמי אדוזד

ו1ו*ובץ העולם חיה

לרות1

מאוזז:
)1יחידת־מטבע בונצואלה; )5
הספינה ששידרה בראשונה את
האות ס־או־ס; )10 זמר; )11 איל;
)13 עצם בפה; )14 שוטה; )15
רוח רעה; )16 שקד; )18 משח,
ציפה; )20 יצא ממחבוא; )21
תואנה; )22 השכור הראשון; )24
בהמת־בית בהודו; )25 משקה
עלים; )26 מי שלזכותו נזקף
סכום כסף בבנק; )28 חלקת
ארץ; )30 כתם או דלקת בעור
הפנים; )31 חוט דק רירי שטווה
העכביש; )32 ספר של אבא אבן;
)34 בעל חיים שוכן הרים
ממישפחת העזים; )35 רגולטור;
)38 אור יקרות; )39 מילת
הסכמה; )41 נחלש; )42 חתיכה;
)43 האלוהות; )45 הקדיר,
האפיל; )47 זמן; )48 עץ נשיר,
גדל בארץ על גדות הנחלים; )50
חפר; )51 נצח; )52 אחיהם של
קין והבל; )54 בגד באמון; )57
זדון; ;61 חומה; )62 מרפא; )64
איבר הנקה; )65 פוזל; )66 בושם
(ח); )67 תווך; )69 הסופר שניבא
את האנשים הראשונים על הירח
(ש״מ); )70 אשפת חצים; )72
הברה של שוא נע ותנועה אחריו:
)74 מקום מושבם של בני־ישראל
במצרים; )75 מקפיד
במצוה קלה כבחמורה; )77 מין
קוץ; )78 עיר; )81 רכוש; )83
צעיר; )85 בוא הנה! )86 אדמת
חמר מעורבת בסיד וגיר; )88
מילת זרוז; )89 מין תכשיר נשים
בימי קדם; )91 נושיט; )93
ממהר; )95 כבשה בוגרת; )96
בסולם התוים; )98 משתחווה;
)100 ענף; )102 תשלום כפוי;
)103 שאינו בן המקום; )104
קבוץ בעמק בית־שאן; )105
כינוי לישראל.

נעמי

1צריכה אהבה
״אני צריכה אהבה, זקוקה לקשר,״
!היא אמרה לי .״אני בת ,30 גרושה
(כמעט) ,אם לבן שנתיים. נראית יופי,
קצת אשה, קצת ילדה, חכמה, לא
מושלמת, חלילה. מחפשת איש שמח,
חכם, יפה בנשמה ובגוף, שיכול ורוצה
לחיות בסיטואציה של שניים, המכיר
׳ במיגבלותיה וביתרונותיה.
.נורא מחפשת שפיות, יציבות,
רעות, מישהו שיודע כבר, כמוני, מה
לא לעשות, ומתי, ומה כן, ולמה. ואם
אכן אתה כזה, ובמיקרה(?) לא מצאת,
יש אשה אחת, המחפשת אותך, וזו
אני ׳.שאל אותי על (.)1/2688

דחיות את ההזזה
הוא בן ,47 נראה טוב, צעיר מגילו,
1.83 מטר, ספורטיבי, נשוי .״אני מח־
1פש אשה שיהיה נעים איתה, שיהיו לנו
ן נושאי התעניינות משותפים ״,הוא
1אמר לי .״אשה שמחפשת לחיות את
.ההווה, כי רובנו חיים או את העבר, או
את העתיד. יש די הרבה אנשים שחיי
ההווה מתפספסים להם.
י ״חסרה לי אשה המסוגלת לתת
מעצמה, חסר לי הכיף של ההיכרות
ושל הביחד ׳.גילך לא משנה, וגם לא
,מצבך המישפחתי. חשוב לו בעיקר
1שתהיי עדינה. האם זה יעזור לך
להחליט ליצור איתו קשר, אם אומר
שאני, בשיחה הטלפונית איתו, התרשמתי
שהוא אדם חושב ורגיש? מיספרו
אצלי הוא (.)2/2688

מאוגד:
)1גם כן כובע; )2״שליש
מיליון״; )3מטרה; )4עוף טרף;
)6קיים; )7טריניטרופנול — ל־מלוי
רימונים (ר״ת<; )8בהמת
משאות; )9יחל; )12 מפירות
העונה; )15 כפוף; )16 נזיר טיבטי;
)17 מי בושם לטהור האוויר;
)19 מומיה; )20 מאורת חיות(ח);
)21 צחוק, ליצנות(ארמית); )23
שן חותכת; )24 סוג; )26 מגהציירים.
הצרפתיים
דולי
(1954־ )27 ;)1869 חומר חטוי
(ח); )29 סדק; )30 חיל בצה״ל;
)33 ספל או קערית לשמן; )34
שוק; )36 אש הגהנום; )37 אות

של רצון טוב; )40 זז ממקום
למקום; )41 נגמר; )44 תבלין
למשקה; )46 מזון מהשמים; )47
שיח הרפנה; )49 אליל בבלי; )50
הקיף; )53 נביא; )54 היום הבא;
)55 כלי רתמה; )56 בן־בקר; )58
אבן שיש; )59 אמוץ וחזוק; )60
נדנדה עשויה חבלים; )62 מלך
או קיסר ברוסיה שלפני המהפכה
(ח); )63 מין מנעול; )64 ברכת
הגבאי בבית־הכנסת את העולה
לתורה ( )68 ;)4,2קיבוץ לרגלי
התבור; )71 משחק ילדים בונה;

)73 מבקר בארץ זרת )76 שמא;
)77 גיזום; )79 תפילה, בקשת
רחמים (ח); )80 אם הפנינה; )82
בסיס; )84 מידת נפח ליבש; )85
כרך, קפל בצורת מגילה; )87
יחידת התצרוכת החשמלית; )90
עוף קטן קצת מן היונה, כנפיו
כחולים ירוקים; )92 שלם בחושיו
ובשכלו; )94 שלילת חרותו
של אדם; )96 פלצור; )97 כינוי
לשופר; )98 שני עמודים בספר;
)101 חיית״טרף גדולה; )102 זז;
)103 אחורי הגוף.

בתוכנית האחרונה של זהו זה,
בפינת הבישול, אמר נחמד אחד,
בעברית מושלמת ממש :״אנחנו
מבשלים קצת את הירקות, ומ חכים
שהם יהיו חצי חיות וחצי
מתי ת־״

נאה מאוד, אם לילדה, שמבטיחה לך
נבר־א-דל־מומנט. אמרתי גם שלי היא
נשמעת חמודה אמיתית, אבל מרוב
מחמאות שכחתי לציין את גילה.32 :
אותך היא רוצה משכיל, נאה, גבוה
(היא 1.68 מטר) ,מעניין ומבין. מיספרה
אצלי היה (.)5/2687

דן בן־אמוץ פגש את חבר-
הכנסת אברהם מלמד, שהוא גס
יושב״ראש מועצת המנהלים של
דובק, ושאל אותו :״אה, זה אתה
שדואג שאנשים ימותו מסרטו!״
תשובתו של מלמד :״אם אנשים
מתים מסרטן כתוצאה מעישון
סיגריות, אני משתדל שהם לפחות
ימותו מסרטן תוצרת־הארץ.״

שד חג שד ר 1תי
הנה עוד זוג שחייב את הקשר
למדור הזה. הוא, א׳ ,פירסם מיכתב
לפני תישעה חודשים, והיא, י׳ ,ענתה
לו. הוא אקדמאי, היא מזכירה של
מנכ״ל בחברה גדולה, שניהם בסביבות
אמצע דד ,40 נאים.
הקליק לא היה מיידי, ככה מספרת
לי חברה שלה, אבל הם נתנו לזה
צ׳אנס, וכעבור חודש בערך זה הפך
לסיפור רציני וצמוד. לא ברור לי למה
זוגות מאושרים לא טורחים להודיע לי
הודעות משמחות כאלה, ואני, כנראה,
לא אבין לעולם. שאלתי את החברה
של י׳ את השאלה הזאת, והיא שאלה
את י׳ ,והתשובה שהגיעה אלי היא:
״דברים דיסקרטיים שלי ושלו לא מעניינים
אף אחד.״ שמעתם פעם על
המושג קלפטע? אני שמעתי, אני רק
לא בטוחה איד כותבים את זה.

הודעה ר״גיזרא״
אתה בטח מחפש את המיכתב שלך
השבוע, אבל במקום זה, הנה הודעה
ממני; מיכתבך יפורסם, אבל לא לפני
שתתקשר אלי שנית. אני מסכימה לרשום
הודעות עבורך, אבל אתה חייב
להשאיר לי את מיספר־הטלפון שלך.

חמזדה אמיתית

בשבוע שעבר כתבתי, תחת הכותרת
״שאפתנית ודינמית״ ,על גרושה

רותי בטלפון, כתמיד, ב־
.221017

--אביגיל יסד —

קווים לדמותה

חן טרמפ ל חייל

קוראים לה אירית בו׳־ד־ויד,
והיא מורה לריקוד ג אז
ורקדנית בלהקת הג׳אז־קברט
בודי אקספרס, של ג׳קי לוי.
תיאור כללי: רווקה בת ,28
ילידת פתח״תיקווה ותושבת
תל־אביב.
אוהבת: קולנוע, ים.
שונאת: סימטוס.

מישקל 50 :קילו. בלי מאמץ, לא
יודעת מה זה דיאטות.
רוקדת: נהדר, בקלילות. במו-
עיניי ראיתי.
בילוי: סולידי, עם חברים טובים.
לא מועדונים.
התנצלות (שלי, לא של אי רית)
:רציתי לכתוב קצת יותר,
עוד כמה קווים לדמותוז ולמחשבותיה,
שאלתי שאלות, אבל יש
גבול גם ליכולת שלי.

אי תן עמיחי
הדברת מדינף ס

הזילו
ב ע כז

מומחים והדברת תיקנים(ג׳וקים),י

תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים.
עירפוו מיוחד וארועים ומניעת ו \
יתושים וחרמים מעופפים.

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 2.2־75־03

ב ש מי רהע * ב רי או תךור נו ש ר

אירית בן־דויד
שמאת: טימטזס

יי ״י

נגד נסהפך־
תדעו לכם שאני הייתי מאוד נגד השבתון ביום־הבחירות למועצות
המקומיות. באמת קישקוש השבתון הזה. בשביל ללכת לבית־הספר הקרוב או
לקופת־החולים הקרובה, להראות תעודות״זהות ולהכניס פתק לתוך הקלפי,
צריך יום חופש? גועל נפש ממש.
שלא לדבר על ביזבוז של 200 מיליון שקל. את זה אמרו לי, אני לא מבינה
בדיוק איך הגיעו לסכום הזה. אבל אריה דרעי ממישרד־הפנים לא מתחשב
בי, והוחלט שכל העם יהיה בשבתון. בעיקר עיצבן אותי ששני הילדים שלי
יישארו בבית, ובטח יריבו כל היום ויהיה רעש ואי־אפשר יהיה לעבוד.
בערב השבתון הלכתי לישון ממש מעוצבנת לגמרי.
בבוקר קמתי ב־ ,9.00 כי לא הייתי צריכה להעיר את הילדים ב־7.00
לבית־הספר. עד שקמתי הם סידרו לעצמם ביקורים אצל חברים. האחד יצא
מהבית ב־ 9.30 לחברו, והאחר יצא ב־10.00 הבעל, אגב, בדיוק נסע לחדל.
נשארתי לבד בבית. הכנתי לעצמי קפה, והתפלאתי מאוד שהצלחתי
להכין אותו מהתחלה עד הסוף בלי שהטלפון יצלצל. בדקתי את המכשיר
והסתבר שהוא פועל. אנשים, כנראה, לא באו לעבודה ולכן הם לא מצלצלים
אלי. כבר התחלה טובה.
נכנסתי לחדר־העבודה שלי, כמו סוס שהולך לאבוס, ואז הסתבר לי שיום
שלישי הוא היום היחידי בשבוע שביום אחריו אני לא צריכה למסור שום

מבעד

חומר למערכת. סגרתי את דלת חדר העבודה בשימחה, ויצאתי למירפסת עם
כוס־הקפה שלי.
הים היה שקט כאילו שמע שיש שבתון. שמש של סוף החורף ליטפה
ברכות. אנשים ישבו על החוף, והיה נדמה לי שהם נראים יותר שלווים. לא
צריכים להגיע לארוחת־צהריים אצל הסבתות. באופק שטה אונייה גדולה
וקרוב מאוד לחוף שטו להן לאט־לאט כמה סירות־מיפרש. שלושה חיילים
עברו על החוף בלי נשק. כאילו חיילים של ארץ בזמן שלום. כלב שחור
בתנועות של חתול קיפץ על החול. אבא הניף את ילדו גבוה־גבוה.
פתאום ראיתי את צ׳יץ, בחולצה שחורה ובמיכנסיים שחורים(אולי זה היה
כחול־כהה, אבל מהמירפסת זה נראה שחור) בטיול שיכנוע אחרון בחוף.
האנשים השרועים על החוף לא הזיזו איבר. רק כמה ילדים קטנים התאספו
לידו והוא אמר להם משהו. אחר־כך צ׳יץ נעלם לכיוון דרום.
השמש הכניסה לי לעצמות את כל החום הנהדר שיצא לי בחודשי החורף.
בחורה צעירה במיכנסיים מופשלים הלכה בתוך המים וקראה ספר. הכל היה
כמעט מושלם. רק הטיק־טיק־טיק־טיק של המטקות הפריע קצת. קמתי,
לקחתי את הווקמן, שמתי בתוכו איזה רחמנינוב וחזרתי אל הים והשבתון.
שלוש שעות ישבנו ביחד, רחמנינוב, אני, השבתון והים ונהנינו בלי סוף.
אולי בכל זאת רעיון השבתון לא היה כל־כך רע. באמת לא צריך להיות
כל הזמן נגד, אמרתי לעצמי.

שיחת חולין
(לפני הבחירות)
הלו, שלום, זאת מישפחת שמיו
לא, זה רק חלק מהמישפחה.
שוב. כאן מדברים ממטה״הבחירות של
...האם מותר לדעת את מי תבחרו לראש־עירייה!

אני בעד שדי קולק.
מה, אתם תושבי ירושליסז
לא, אנחנו תל״אביבים.
אז אתם לא יכולים לבחור עבור שדי
קולק.
מה זאת אומרת, כידוע לי זאת ארץ
דמוקרשית, ואני אבחר עבור מי שאני רוצה!

חדשות טובות לצרכני
כן, זה נכון שהחימוש הגרעיני בעולם ישפיע
על חיינו, וגם התפתחות התעשייה ביפאן לא
המחלקה לספרות

תדלג עלינו. חשוב מאוד גם מי שנבחר בארצות־הברית,
וכמובן, אי־אפשר להתעלם מהצלחת
הגלסנוסט׳ בברית־המועצות. האינתיפאדה זה
אסון לאומי, והתחזקות כוחם של החרדים מפחידה
עד מוות.
ובכל זאת, מה שמעצבן אותי חמש פעמים ביום
הן שקיות־הזבל שנמתחות, לא נפתחות, לא מת־

רוזטה, בתו של הרוזן, היתה הנערה היפה
ביותר ברחבי הממלכה. אבירים רבים ניסו לכבוש
את ליבה, אך לשווא. יום אחד הגיע טרובדור1
מארץ רחוקה. היה הטרובדור עומד בשער הטירה,
מנגן סרנדות נוגות ולוגם תה פקעות ורדים
והיביסקוס. התמזגו ניחוחות התה וצלילי הגיטרה
זה בזה, נישאו עד לחלונה של רוזטה ושבו את
ליבה.

לבשות על הפח וכמובן הכי גרוע ...נקרעות כשהן
מלאות. ברגע ששקית־זבל נקרעת בחדר־המדר־גות
וכל תכולתה נושרת, אני יכולה להרוג בן־
ארם, להפציץ את עקבה או להחזיר את ירושלים
מרוב עצבים.
בשבילי הסיפור הזה, של השקיות, נגמר.
הגיעו ארצה שקיות אלפא־פק, ארוזות בקופסה
קטנה, נשלפות בקלות, נפתחות בלי בעיה,
מתלבשות בקלות על הפח, לא נקרעות ונוחות
לנשיאה בגלל הסרט הצמוד אליהן. נכון שזה
תוצרת חוץ, שבדרך כלל אני לא קונה, אבל לכל
כלל יש יוצאים ממנו. זה אחד מהם. קופסה של 20
שקיות — לפח של 20 ליטר — 7.60 שקלים ויש
גדולות יותר וגדולות במיוחד.

הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, ולפעמים
הם באמת משגעים. כמו הפטנט האחרון של נגב
קרמיקה.
אם אתה קם בבוקר ומרגיש שהריצפה של
הדירה שלך משעממת עד מוות, וגם נראית ישנה
ודהויה ומלאת כתמים של שנים, עשה לעצמך
כוס קפה, אולי איזה טוסט קטן, ושים פעמיך
לאחת מחנויות נגב קרמיקה.
שם תגיד שאתה רוצה לרצף מחדש את הדירה
או החדר באריחי־קרמיקה(בשלל צבעים וצורות).
קנה ערכת ״עשה זאת בעצמך״ ,הכוללת את כל
כלי־העבודה, לריצוף מחדש, ב־ 89 שקלים, ואז
פנה לבחירת האריחים. בקש את חוברת הרעיונות.
בחר את הצבעים והצורות. העמס על
המכונית את האריחים שבחרת ואת ערכת העבודה
וחזור הביתה.
החלף לבגדי־עבודה, תתיישב על הריצפה
ותתחיל לעבוד. הפואנטה של כל העסק שאת
האריחים החדשים אפשר להדביק על הישנים. זוג
חרוץ יכול לשנות את הסלון ביום־עבודה אחד.
המחיר בסביבות 52 שקלים למטר מרובע, כלומר,
חדר ב־סססג שקלים. ראיתי את זה — משגע.

הבוקר עלה על כפר הדייגים. רוח חמה ויבשה
מן הים הגיעה לחלונה של מוניטה היפה. שנה
בדיוק חלפה מאז הפליג אהובה הספן לדרכו.
ירדה מוניטה אל הגן, קטפה עלי מנטה והכינה לה
תה צמחים מרענן. נישאו ניחוחות התה אל הים
והפכו לרוח קרירה, צלולה ונעימה ...ועל קו
הרקיע הופיע קצהו של מיפרש לבן.

קמיליה היתה יורדת לכר־הרשא שליד החורשה
הסגולה ונפגשת בחשאי עם אהובה הנווד. שם
היו יושבים שניהם, לוגמים תה קמומיל מספלים

מכונת הגילוח החשמלית
גילוח, מסגי — הראש היהודי ממציא פטנטים

קטנים וקוראים אגדות מתוך ספר ישן. היה ניחוח
התה נושא אותם לעולמות רחוקים ...ובסופו של
היום, היו דפי הספר הופכים למאות פרפרים
צהובים שרקדו בין שיחי הקמומיל.

במובן, אבל לכל עיר יש המועמדים שלה,
את יכולה לבחור רק עבור מועמדים בתל־אביב.
אבל
המועמדים של תל־אביב לא כל-כך
מוצאים חן בעיני, אני רובה קולק.
אבל את לא יכולה!
אין דבר כזה. קולק מועמד לראש־העירייה!
אז אני מצביעה בשבילו!
אבל הוא בירושלים.
מה איכפת לי.
תראי, גברת, אני לא יודעת איך להסביר
לך, אולי תחכי על הקו, אני אבקש ממישהו
כאן.
לא, אין לי זמן. תשמעי, אני מצביעה
עבור טדי קולק, וזהו.
שוב, סליחה ושלום.

אם למישפחת שמי יצא שם של דבילים
פרימיטיבים וחולי״נפש -תדעו מאיפה זה
הגיע.

בבקשה. מי זה אמר לכם שפסה הרומנטיקה מן
העולם? זה נכון שספרים כבר לא כותבים עליה
יותר, אבל על אריזות תה צמחים של ויסוצק־ היא
(הרומנטיקה) חרוטה לנצח.
אז אם במיקרה לא הספקתם לקנות ספר חדש,
אין לכם סיפריה ציבורית ליד הבית, תיכנסו
לסופרמרקט הקרוב.למקום מגוריכם, קנו חבילת
תה צמחים וקראו בהנאה את עלילותיהן של
רוזיטה, מוניטה וקמיליה.

תודה לבני אסף שבמקום שיעורי־בית קורא
תוויות של כל דבר.

טדי קולק
.לא י1דעת איך להסביר לך...־

פינת ישיבה מרוצפת של ״נגב קרמיקה״
עשה זאת בעצמך

מכונת גילוח עם מסג׳ :מג׳יק־ש״ב, מכשיר־גילוח
מתוצרת הארץ הנטען בחשמל. על־ידי הטענה
של כמה שעות בחשמל, רוטט סכין־הגילוח
שבראש הידית, ותוך כדי הרטט הוא מגלח ועושה
מסג׳ לעור הפנים. אני, באופן אישי, לא מתגלחת.
בעלי המזוקן החליט שהוא יוריד את הזקן שלו רק
עם בוא השלום(הצחיק אותי) .אבל גבר צעיר אחד
ממכרי אמר לי שמג־יק ש״ב עושה לו הרגשה
שהממציאים חושבים גם עליו, ולא רק על הנשים
וזה נעים לו 89 .שקלים בשביל עור חלק והרגשה
לאומית טובה.

דניאלה שמי
^ 8 8 8

7 7 7 7 7 7 0 7 0

( הארה

אני מתה על מלכות״יופי. כל החיים המשגעים
האלה שהן עושות, הנסיעות לסופי־שבוע בבתי-
מלץ, הבגדים היקרים, המחזרים, ומה לא?
הנה, קחו לדוגמה את שירלי בן־מרדבי,
מלכת־היופי של השנה שעברה. בתקופה קצרה
ביותר היא הפכה לדמות תיקשורתית וחברתית,
ויש לה הרבה מעריצים. אבל כל מה שקשור
לחייה הרומנטיים הוא מיסתורי יותר מאשר הצד

גבך כפור,
אשה כפורה
סיפרו לי שבגוש־רן מסתובב זוג תאומים זהים
בשם רם ואופק קאירי, שמשגעים את כל
הבחורות בשטח. יש להם גדודים של מעריצות,
המשתרכות אחריהם לכל מקום שאליו הם נקלעים.
בחורות נוהגות להתקשר אליהם הביתה,
לשלוח להם מיכתבי-אהבה לוהטים. כשהם נכנסים
למסיבה, עיני כל הבחורות מופנות לעברם,
וכל אחת מקווה שאולי יתמזל מזלה והיא תרקוד
עם אחר האחים, או עם שניהם.
מובן שלא חסרים גם קוריוזים, כשהבחורות
מתבלבלות בין השניים.
לפני שבועיים ביקרה בביתם יפהפיה חיפאית
ידועה, בת ,25 מתחום־האופנה, והיא
נכנסה למיטה עם אחד האחים. אחרי שהשניים
התעלסו ארוכות קם הבחור ואמר לה שהוא הולך
להביא משקה מהמקרר. את מקומו תפס אחיו
התאום, והבחורה לא יודעת עד היום שהיא היתה
בעצם באותו הלילה עם שני האחים.
אבל זה לא מה שרציתי לספר לכם, כי במקביל
לשניים האלה יש זוג יפהפיות בשם סיגלית

רם ואופק קאירי עם שרון בריר
שתי תאומות —
ואיריס שפירא, שתיהן בלונדיות, קצינות
בחיל־הים לשעבר, העוסקות בשנה האחרונה בדוגמנות,
וגם הן תאומות זהות.
אירים זכתה בתואר סגנית־מלכת־היופי לשנת
,1989 והדבר הנורמלי ביותר שקרה הוא ששני
הזוגות, המכירים זה את זה מזה שנים, גילו שיש
להם עניין משותף, מעבר להיכרות. הם התחילו
לבלות יחדיו, ותארו לעצמכם איזה עניין הם
מעוררים בכל מקום שאליו הם מגיעים ביחד! אני
עדיין לא יודעת מה טיב הקשרים ברביעיה הזאת,
כי עד כמה שנוכחתי לדעת אוהבות התאומות
הבלונדיות קשרים רציניים וארוכי־טווח, ואילו
התאומים החתיכים עדיין לא החליטו שהם רוצים
להתביית.
בינתיים הם עושים חיים משוגעים ביחד עד
להודעה חדשה, וכמה שיכורים כרוניים החליטו
להינזר משתייה כשראו לפתע גבר כפול ואשה
כפולה מבלים ביחד.
רום והרומאנים

שירלי בן־מרדכי
טיס1ת !פרדות
האפל של הירח. אני אף לא מצליחה לגלות אם
יש לה חבר, ומי המלווים או המחזרים שלה.
אבל בסוף־השבוע האחרון היא ירדה למלון
סמסטה בטאבה, בחברתו של המיליונר הצעיר
יואב חרלם, בעל סוכנות־הייבוא של מכוניות־היוקרה
מרצדס.
השניים הגיעו ביחד, סיפרו לי שהם החליפו
כמה מילים, הוא שאל אותה לשלומה, היא בטח
ענתה לו בקצרה וזהו. חצי שעה אחרי שהם הגיעו
הם כבר לא היו ביחד. כל אחד מהם פנה לעיסוקיו,
למרות שכולם חשבו שהם בני־זוג. אך בן־מרדכי
נצמדה במשך שלושה ימים עד מאוחר בלילה
לעיתונאי צעיר מאוד, המחזר אחריה במרץ.
אני לא שמעתי מה היא סיפרה לייבואן־המכוניות
אבל מה שאני יודעת הוא שבשבת, אחרי שהות
בת שלושה ימים במלץ, היא באה לנמל־התעופה
המקומי בחברת העיתונאי, וקיוותה לטוס עימו
בחזרה לתל-אביב, אך לא היה מקום במטוס.
העיתונאי שלה, שכנראה מאוד מאוהב בה, עשה
סצינות ואיים שהוא לא יטוס בלעדיה. לבסוף הוא
שוכנע על־ידי קברניט המטוס לסוס, והמלכה
טסה בטיסה הבאה.

אולי אתם לא יודעים, אבל המהפך האמיתי
סיגלית ואירים שפירא עם שלווה בן־גל(באמצע)
בחיפה בשבועיים האחרונים לא היה ביום־
— לשני התאומים
הבחירות, עם עליית כוחו של הליכוד, אלא ביום
שנפרדו זה מזה בני אחד הזוגות הפופולריים
ביותר בעיר.
העיתונאית ואשת־החברה ציפי רום נפרדה
עפו שם ניצוצות והיתה אהבה גדולה. הפרש־ 1מחברה, לאחר רומאן בן שנתיים וחצי. אבל,
הגילים ביניהם הפריע תחילה לחברים, אך כולם
כהרגלה בקודש, היא עשתה זאת לטובת מישהו
התרגלו לעניין בחודשים שעברו מאז, וכעת הם 1אחר.
כבר נראים כאילו שהם כל ן חיים ביחד.
רום היא גרושה ואם לשני ילדים גדולים
( 1האחד, ברק רום, הוא כתב־ספורט, והאחרת,
שרה, עובדת אף היא בתחום־התיקשורת) .י
1הילדים הם מנישואיה לדני רום, קפטן נבחרת־בכל
יום שאני פותחת את העיתון אני קוראת
ישראל לשעבר.
על האחים אלפרון, שיש להם חברה לגביית־לפני
ארבעה חודשים התאהבה בבחור בן ,27
חובות. המישטרה טוענת שהם מפעילים אלימות,
המבוגר רק בשש שנים מבנה הבכור. שם הגבר
ועורך־הדין שלהם טוען שזאת עלילת׳זה באמת
1רמי, ואני לא יכולה לגלות את שם־מישפחתו,
סיפור שהוא גדול עלי, ואני גם לא מבינה בזה.
מפני שהוא איש צבא־הקבע ביחידה קרבית מאוד
אבל דווקא התעניינתי בחגי שטרוויים בן
1חשובה וסודית.
ה־ ,38 שהוא עורך־הדין של האחים ן*לפרון, כי
היא ניהלה עימו רומאן חשאי בחודשים האח־השפיון
שלי בבתי־המישפט גילה לי שהפרקליט
ן תנים, ורק לפני שבועיים נפרדה סופית מידידה
החתיך עסוק לא רק בהכנת התיקים של האלם־
הקודם. היא מאושרת ברומאן החדש שלה,
רונים בבית־המישפט, אלא גם בהכנת התיק שלו
1ומתגוררת עם הרמי שלה.
ברבנות. ואם הבנתי נכון, אז הרווק המבוקש הזה
למרות הפרש״הגילים ביניהם, הם מתכננים
מתחתן בתחילת חודש יוני עם יפהפיה בלונדית
ן נישואין, וגם הוריו של החתן המיועד קיבלו זאת
בת 22 בשם! לימור בדנר, בתם של בלה
ברוח טובה.
ושמואל בדנר, שהם בעלי הזכיון לייצור כל
אם אינכם בעלי זיכרון טוב, אזכיר לכם שלפני
הנעליים הצבאיות שכל החיילים נועלים בארץ.
שנים היה לציפי רום רומאן עם בחור ישראלי
שטרווייס היה בעבר הרחוק במשב־ שלוש שנים
| בשם אביתר פלדמן, איש״עסקים צעיר, שיש
הבן־זוג של הדוגמנית נירה פרדר, שזנחה את
לו — בשותפות עם חברת כלל — חוות־תנינים
ציפי רום
עולם־האופנה לטובת עולם־המישפטים, וכיום
{ גדולה במומבסה שבקניה. ציפי רום ואבי פלדמן
פרידה מהרומאן הסודי
היא נשואה ועובדת כעורכת־דין.
ניהלו רומאן ביניהם, אך ההורים של אבי התנגדו
לימור, בלונדית תמירה ובעלת גוף חטוב הש בין
הפרש־הגילים בגלל בעיקר
בתוקף,

ליברלית,
וההורים של הקצין הקרבי שלה קיבלו
ביותר, ובחיר־ליבה, עורך הדין שטרווייס, הכירו
ניים.
בהבנה את הקשר הזה.
חגי שטרוויים
זה את זה באחת המסיבות הגדולות שנערכו לפני
מעניץ מה אומרים על־כך המפקדים של רמי.
הפעם נראה שהיא נפלה על מישפחה יותר
הפרש־הגילים הפריע לחברים
כמה חודשים בתל־אביב, וכבר מהרגע הראשון

כאשך עפו
הניצוצות

אקסצנטרית
ארבעה ביחד
מאז הרומאן הארוך סלו עם הזמרת
דפנה ארמוני, לא גקשר שמו של הזמר-
מלחיו שליי* ייייד עם אשה אחרת, ואף
אחד לא שאל למה ומדוע.
הסיבה לכך היא פשוטה ביותר: שלום
חנוך, מהבולטים שבזמרי הארץ, מאוהב

— הצהחת אהבה

אורנה ואורי מרבך
הפער ביניהם נבר עם הזמן
עוד אחת שהחליטה לעזוב את בעלה ואת ביתה היא אופנאית ישראלית, המוכרת בעולם כולו בגלל
התילבושות שהיא מעצבת לזמרים ולזוכים ישראליים הנוסעים לייצג את ישראל בחרל.
אורנה מרבד, אשת־אופנודוחברה, היא דמות אקסצנטרית, שעברה בחייה כבר כמה מטמורפוזות.
(סליחה על כל המילים הלאטיניות האלה. אני לא יודעת מה קרה לי ).היא נשואה כבר הרבה שנים
לקבלן החיפאי אורי מרבן* ,שתמך לכל אורך הדרו בעסקיה וביוזמות השונות שלה. הוא הופתע,
ואולי לא הופתע, לגלות שאשת־חיקו החליטה להיפרד ממנו. זה לא קרה אמנם בגלל רומאן אחר, אך
החברים והמקורבים קצת מתקשים לעכל זאת, למרות שבשנתיים האחרונות דיברו הכל על הפער בין
השניים, שהלך וגבר עם הזמן.
אני סקרנית לדעת מה באמת קרה שם, ואני מבטיחה לכם שברגע שאדע גם אתם תדעו.

דמעות

שלום חנוך
בכל פגישה —
חזק באשתו־לשעבר, ליה* חניד, בימ-
אית־סרסים במיקצועה, והשניים מתראים
רבות, ובכל פגישה שלהם ע 9ות הצהרות-
אהבה.

כל החברות שלי הציקו לי בשאלות לגבי חיי־האהבה
של איש־העסקים־והחברה הכי־מדובר
בארץ, משה בובליל. האיש, שמרוב שהוא
עושה עסקים וכסף אין לו בכלל זמן להתחתן או
לנהל רומאנים ארוכי־טווח, מצא סוף־סוף את

באחרונה מסף לפנישות-האוהביס האלה
עוד זוג אהד. לא הבנתי בדיוק במה מדובר,
עד שגיליתי שבגי־הזוג ה ס מאיה, ב תם של
שלום וליהי חנוך, שהיא כיום כבר נערה נאה
ומוכשרת, והחבר שלה, בחוד בשנות ה״20
המוקדמות, בשם ציפי, ממולא בראזילי,
המתגורר באשדוד והעוסק באמנות.
כף ניתן לראותם, א ת בני הרביעיה חט־אושרת
הזאת, כשהם מבלים יחדיו, נהנים
מהחיים, באופו של* עושה סוב על הלב.
ואס שלום חנוך יישמע לכם בחודשים
הקרובים יותר יעירתי מתמיד, תבינו של־ליהי
חנון, אשתו״לשעבר, יש חלק בזה.
אגב, הדוקטור אנדרה ז׳אק, בעלה ה-
מכחי של ליחי, עדיין מתגורר ועובד בניו-
יורק במחלקה ההמאסולוגית של בית-
חולים אוניברסיטאי שם, אך אני לא יודעת
מה מצב היחסים ביניהם.

אליו. אבל מאז מסיבת־הענק שהוא ערך בליל

הסילבסטר, ראיתי שהדוגמנית הצעירה טלי
קורן מככבת לידו.

תחילה זה עוד היה חסוי, והם השתדלו לשמור
על פרופיל נמוך, אולי בגלל התחייבויות תמאני

עד לפני שבועיים זה היה הרומאן של השנה.
כל העיר דיברה על סיפור־האהבה הדראמתי,
שהתחולל בין מלכת־היופי והדוגמנית אילנה
שושן לבין מגדל־התנינים והיהלומן אלון
תבור, שהגיע לדירתה של שושן כדי לשכור
אותה(את הדירה) ,ואחרי שיחה בת שעה כבר עפו
שם גיצים וניצוצות והשניים, אחוזי־תזזית, החליפו
הצהרות־אהבה.
קצת נדלזמתי, כי אני מכירה את אלון, שהוא
בחור עדין ושקט מאוד, המתרחק מחיי־זוהר ורכילות,
מה שמכנים החברים נשמה טובה, איך הוא
מוצא עצמו לפתע גיבור בדראמה לוהטת, שלא

אלון תבור
נשמה טובה

אילנה שושן
חברה טובה

כל־כך מתאימה לו? והעזר־כנגדו, מלכת־יופי,
שהיא יפהפיה אמיתית, שהתיקשורת יושבת לה
על הזנב ושעוד לא החליטה אם היא מוותרת על
התהילה והפירסום לטובת בניית מישפחה — גם
היא לא היתה בדיוק לפי התסריט הרגיל.
בשבועות האחרונים כבר לא שמעתי דבר על
בני־הזוג. והנה, בכמה אירועים חברתיים, פגשתי
במלכה־הדוגמנית, כשהיא מלווה בחברה טובה
שלה. אז בפעם הראשונה חשבתי שזה במיקרה,
אבל אחרי שנתקלתי בה ארבע פעמים עם אותה
ידידה, התגנב לליבי החשש שחל איזשהו שיבוש
בתוכניות של אילנה ואלון.
חברים דאגו לספר לי שהם כבר לא ביחד,
ושאהבה דעכה שם באותה המהירות שבה היא
התלקחה.
מה תעשה המלכה בלי איש־התנינים אני לא
יודעת, אבל מגדל־התנינים תמיד יוכל לחזור
לזרועותיה של הדוגמנית־סטודנטית שלו, רינת
אלדד.

טלי קורן ומשה בובליל
סנף שסע משנתף באילת
החתיכה הפרטית שלו, העושה לו טוב על הנשמה.
בובליל בן ה־ 36 התפרסם במסיבות־הענק שהוא
מארגן במלון שבבעלותו. עכשיו גם נודע לי
שהוא שכר את ספינת־האהבה המפורסמת, והוא
מתכנן עליה מסיבת־ענק, שתימשך שיבעה ימים
ולילות.
במשך כל התקופה האחרונה — זאת אומרת
חמישה חודשים — ראיתי אותו באירועים חברתיים
נוצצים כשבכל פעם יפהפיה אחרת צמודה

טיות לא־גמורות של טלי בת זד ,24 שחזרה ארצה
אחרי שהות של כמה שנים בארצות־הברית.
אני לא יודעת עדיין אם יש להם תוכניות
ארוכות־טוות, אך נראה שזה הולך לקראת קשר
רציני.
בסוף השבוע הם בילו יחדיו בבית־מלון בעיר־השעשועים־והתענוגות,
אילת, כשהם מתכננים
בין השאר עוד כמה מסיבות־ענק.

שו להח!

מסבות
לד פנ הברק
מדוע החליטה להיפרד
מבעלה,
אב קור!
^ בי ואני החלטנו לקחת פסק־זמן,
\ £החלטנו להיפרד.
האמת היא שכבר החלטנו לעשות
זאת לפני חצי״שנה, אבל אנחנו מאוד
קשורים זה לזה, אנחנו מאוד תלותיים
זה בזה.
זה לא פשוט לי להיפרד. איו לי
בכלל בעייה להודות בזאת. זה דווקא
מוצא חן בעיני, כמה שזה קשה לי.
אחרי הכל, אבי ואני היינו 20 שנים
ביחד — זה יותר מחצי חיים, יותר
שנים מכפי שהייתי אצל הורי.
התחתנתי עם אבי כשהייתי בת .20
היכרתי אותו בלהקת־הנח״ל. הוא היה
החבר שלי בלהקה. כן, הוא היה גם
מפקד־הלהקה, ודאי ...אבי בלט בשטח.
הוא היה האהבה הראשונה שלי. הייתי
ממש תמימה כשפגשתי אותו, בתולית
מנהלל...
אני יודעת שמסתובבות במשך
שנים רכילויות על מערכת־היחסים בינינו.
זה נובע, קרוב לוודאי, מכך ששנינו
מפורסמים, שנינו מעורים בתיק־שורת.
אולי גם לא תמיד נזהרנו בלשוננו,
והחברים שלנו סיפרו ירק״ לחברים
שלהם...
הפירסומים האחרונים עלינו, כאילו

.אבי שזג השבו/ו

תת הביתי־

אבי ושולה בחתונתם
״התחתנתי עם אבי כשה״ת׳ בת ...20־

אנחנו מתגרשים, גרמו לי ממש לצרוח.
יש לי ילדים! זה נורא פוגע בשני
הילדים שלי.
יש לי בת בגיל ,17 ובן בגיל . 11 כל
הפירוד הזה, ועוד כל הפירסומים והר־כילויות
האיומות האלה
פירסמו עלינו סיפורים ככה סתם,
מבלי לטרוח אפילו לטלפן ולשאול.
החיטוט בחיים הפרטיים מפריע לי,
אבל ברור לי שבמיקצוע שלי לא ניתן
לברוח מזה. לא ניתן להיפרד, מבלי
שיהיה לכך סיקור.
ברור לי שתפקידה של התיקשורת
הוא לפרסם, והעיתונות כיום מקדישה
חלקים גדולים לבידור. אבל לפרסם
מבלי לשאול?

ניתן לבדוק שאין עדיין תיק על
שמנו ברבנות! עוד לא שכרנו עורכי־דין!
לא התחלנו לריב על רכוש, ילדים
— כלום!
ההחלטה הזאת להיפרד היא לתקן״
פת־ניסיון. .אחר־כך נראה מה יקרה. זה
מתבשל אצלנו במשך זמן־מה. החלטה
כזאת תמיד נולדת בעיקבות מתח, עייפות,
לחצים.
עד כמה שידוע לי, לשנינו אין
כרגע אהבות אחרות. מה שמתרחש לא
קשור לכך.
אבי עוזב השבוע את הבית. בינתיים,
הוא יגור בדירה של קרובת־מיש־פחה.
אני?
אין לי מושג אם מדובר על
התחלה חדשה, אולי על מיפנה בקאר-
יירה, לא יודעת. אני כרגע מאוד מבולבלת.

״צוינים ודחוף
אות!״

אבי ושולה לפני שנה
״ה״ח׳ ממש תמיסה כשהיכרת׳ אותו, בחולית מנהלל״...

-יייי 3 6

^ שהייתי קטנה, ממש קטנה,
^ רציתי להיות רקדנית, נורא רציתי.
אחר׳־כך, כשגדלתי — הייתי בת
— !16 חלום־חיי היה להיות נערת־מקהלה
אצל גיורא גודיק. כמה שנים
אחרי־כן הייתי הכוכבת בהא־הידיעה
שלו.
זימרה? האמת היא שעבדתי בכיוון
הזה מאז ילדותי: למדתי פיתוח־קול,
לקחתי שיעורי נגינה בגיטרה. אבל
בנהלל, שם גדלתי, לא היה נהוג
לרצות להיות זמרת. לא היה שם מודל
של זמרות לחיקוי, כמו בעיר.
בכל אופן, בכיתה שלי זה לא היה
הגיוני לדבר על כך בקול רם. זה לא
שכולם מיהרו ללמוד חקלאות, אבל

״אל מסרבלת!״

_ מונולוג ע צבי ב ר
(המשך סעמח־ )8
מהכל, הפריעה לי העובדה שאני צריך
למכור את עצמי: כמה אני נחמד, כמה
אני כזה. הציניות של האזרחים מאוד
פגעה בי, אם כי אני מבין אותם לחלוטין.
בכל זאת זה הביך אותי נוראות.
בכל מקום נתקלתי בתגובות נוסח:
״אה, בחירות? בטח שהגעתם! איפה

מהבחינות האלה, זאת היתה התקופה
הקשה ביותר בחיי. הצורך להיחשף,
לחשוף, לצאת החוצה. אני חיה
ביתית אמיתית. בכל רגע פנוי, אני
כמה יפית...
אין דבר מעליב יותר עבור
אמן מאשר כשמבלבלים אותו,
בגוונה טהורה, באמן אחר.
לשולה חן יש הומור בריא,
ובניגוד לרבים שבורכו במעלה
זאת, היא מסוגלת גם ללגלג על
עגמה. בעצם, בנושאים אלה
היא במיטבה.
״פעם,״ סיפרה אגב בדיקת
מצב-הקאריירה שלה, שהבטי חה
בצעירותה נעורות וגדולות,
״הזמינו אותי להופיע בנהריה.
טי שאירגן את ההופעה לא הפ סיק
להתפעל ממני, :כמה יפית,
כמה יפית אמרתי, :תודה,
אבל דווקא לא. אני אותו הדבר,
באמת!׳ ההוא התעקש:
,לא, לא, מה יפית, כמה יפית׳...
בסוף פלט, :את תשירי הערב
ירושלים של זהב׳.״־
את ירושלים של זהב שרה
שולי נתן, לא שולה חן.
רבים המשיכו ללמוד באוניברסיטה.
לא חשבתי לכיוון של בידור, לא
תיכננתי. ממש לא היה לי כל תיכנון.
למעשה הגעתי ללהקת־הנח״ל כמעט
במיקרה. היה לי פטור מהצבא,
והלכתי ללמוד להיות גננת. ככה ההורים
אמרו לי :״לפחות שיהיה לך מיק־צוע
ביד!״
במהלך ״לימודי הגננת״ שמע אותי
מישהו שרה — קודם־לכן הייתי סולנית
בהצגות־סיום, מקהלות, חגים
וכד׳ — ומצאתי עצמי מקבלת זימון
לבחינות ללהקת־הנח״ל.
כך קרה הכל: ספונטאנית, ללא
תיכנון, ללא ניווט.
כיום הכל שונה. בעידן המהיר של
הטלוויזיה, הדברים מיקצועיים יותר.
אז היה הכל נאיבי, או שאולי אני הייתי
נאיבית. עד עצם היום הזה, אני נאיבית.
התקבלתי
ללהקת־הנח״ל, ומייד
התפרסמתי בלהיטים כמו הוא לא
כדכך חכם, ישנן בנ!ת. חלס להננח
הצומח ועוד.
אלה שנים? ככה, שיהיה אפשר לעשות
חשבון מהיר של גילאים, אה?
1965־. 1967

הפחד הזה שנשקף בעיניהם

רגעי כיף :״אשתי לא
חושבת כמוני״.״
כשהייתי מפקד בית־הספר לקצינים
בצה״ל, הייתי היחיד שהעביר את
מישפחתו להתגורר במיצפה־רמון. גרנו
שם שנתיים וחצי. זאת היתה תקופת
כיף•
אשתי? לא, היא לא חושבת כמוני.
כשתראי אותה — תביני. היא ממש
פאריסאית.

• ״ ה בו ק ר שאחרי״ :״דאו־

..מצע הוימד? יא זוכו!״

• מקום הולדתן, כפר-יונה(ליד נתניה) ,אינו מסתדר לי
כדיוק עם הליכוד...

נכון! גדלתי בבית מערכניקי, מישפחה עם מורשת של מיפלגת־העבודה.
עכשיו בטח יהיו לי בעיות עם הדודות שלי ועם המישפחה
של אשתי. מישפחתה מרמת-הבובש.

• אני מזכירה לעצמי שאני משוחחת עם מועמד הליכוד,
שככש את רמת״גן מידי המערך!

לזכותם של אנשי-הליבוד ייאמר, שהם אינם שואלים שאלות, לא
מבקשים מטך להזדהות עם השקפות. משה ארנס מביר אותי במשך
שנים. לכן הוא פנה אלי.
לאנשי-הליבוד יש מדיניות חדשה בכל הקשור לבחירות מוניצי פליות.
הם אינם מחפשים דווקא אנשי-ליכוד, אנשים המזדהים
עימם פוליטית, אלא מחפשים אנשים טובים ליישובים, אנשים
שיצביעו בעדם.

שולה חן בשיא הקאריירה
.מהלל לא היה נהוג לרצות להיות זמרת...״
עזבתי את נהלל ועברתי לגור בתל־אביב.
מייד נחטפתי לשוק. הופעתי ב־
1 £11<.£של גודיק, הוצאתי
תקליט...
מה קרה אחר־כך? האמביציות שלי
התקהו. צריך להיות מאוד־מאוד־מאוד
אמביציוזי, כדי להצליח בשטח־הבי־דור.
במבט
לאחור, אולי הייתי צריכה
להחליט שאני רוצה להיות אך ורק
זמרת ולהתמסר לכך, להיות זמרת. אני
גם שיחקתי, גם רקדתי, התפזרתי לכל
מיני כיוונים.
אבל חשוב יותר מכל: אני צריכה,
זקוקה למישהו שיילד מאחוריי וידחוף
אותי כל העת. כנראה לא היה מישהו
כזה. עכשיו יהיה מי שיפיל זאת על
אבי, ובמשך שנים זה בוודאי הצטייר

מאוד חסרה לי הדחיפה. זה לא שאני
עצלנית. כשאני עובדת, יש לי מיש-
מעת־עבודה, אבל. צריך להיות כל־כך

פסק־זמן
ן י • כל המחיל אצל חיים הספר: שולה חן גגנסה,
$ 1לפני כמה שבועות, נרגשת וגרגזת, ממש נדהמת,
ממה שכתבו עליה בעיתונות, ממה שמרכלים
עליה ועל מישפחתה -היא לא שיערה, לא פיללה,
לא האמינה!
ריכלו שהם מתגרשים, הפיצו שמועות פחות
סימפאטיות, הגובלות בהוצאת לשון״הרע. מדי
פעם, בין חפיפה לנין סירוק, הרעישה שולה א ת
אוזגיי ברכילויות הבאות, עד שהודיעה לי בסוף
השבוע :״טוב, אבי ואני החלשנו להיפרד״ .זה יקרה
בשבוע הבא.״״ היא נראתה מבולבלת, חסרת־ביטחון,
קצת חוששת, קצת מהססת, מאוד כנה.
אחר-כך הוסיפה מישפט שהקפיץ אותי מכסא-
הספר :״נראה, זה פסק-זמן כזה, מה את אומרת!
עוד לא מוסכם על גלום ...לנסות תקופהז חיים
חדשים! השתגעת! מי ירצח אותיז מי יקח אחת

מנקודה זאת נולד המונולוג הזה: ביקשתי לב דוק
מה מתרחש אצל אשה שהגיעה ל״אמצע הדרך״
ושהקאריירה שלה, שהתחילה כמטאור, נתקעה
אי״שם, אפילו לא התרסקה לרסיסי-רסיסים, אלא
עדיין מרחפת באיזה מסלול מעגלי, מתוף אינרציה.
רציתי לדעת, איך זה לחיות בלי סופים, התחלות,
ירידות ועליות, אלא במין אי״בהירות מתמשכת,
לפעמים בילבול, שאין מדעים לאן הוא
מוביל.
שולה חן מבנה את בל העובר עליה בשני התחומים
-קאריירה ומישפחה -״פסק״זמן״ .בכדורסל
זהו פרק-זמן שבו נוטל לידיו המאמן יוזמה ומנ סה להפיח רוח חדשה בשחקניו, להמריצם, לשנות
ניוון, אסטרטגיה, דרד־חשינה. בהקשר הנוכחי,

אמביציוזית, ולהקדיש את כולך כדי
להצליח!
אני רציתי גם בחיי־מישפחה. זה היה
חשוב לי. לא התמקדתי בקאריירה
שלי. אני בהחלט לא מאלה שקמים מדי
בוקר ומתחילים לייצר לכיוונים שונים,
להרגיש אי־נוחות אם משהו לא מתקדם.
אותי צריך להפעיל, חייבים להפעיל.

הייתי רוצה להישמע מיסכנה
כזאת, כמו שציירו אותי פה ושם בעיתונות.
אני מופיעה כיום ברחבי המדינה
בשירים שהקלטתי מיום שיחרורי
ובשירים נוספים. אני עושה חזרות
להצגה שתעלה בפורים — שירי־שלס
לילדים. אני עובדת על־כך עם שלושה
עוברים — ילדים בני ,22 זה נחשב
לעוברים לידי, לא?
חוץ מזה? אני מדברת כבר המון זמן
על תקליט. מי יודע, אולי יבוא יום וגם
אעשה. זאת אומרת, אם אמצא מממן.
לא יודעת, נראה, אני מבולבלת.

יש לי הרושם, זהו יותר פועל-יוצא של אירועים, של

החיים.
שולה חן ו אני קורן הם זוג מוכר בבוהמה. הם
הכירו זה את זה כששירתו בלהקת־הנח״ל, ונישאו

בגיל צעיר.
שולה היתה אז בוכבת־הלהקה. הקול האדיר ש בקע
מהמושבניקית(נהלל) החמודה הרשים רבים.
ניבאו לה עתיד ורוד. מייד עם שיחרורה מהצבא
אכן נחטפה בשוק האזרחי.
אט-אט דען כוכבה. כל-כך לאט, עד כי לא רבים
הבחיט שדעך.
אבי קורן מוכר יותר בתמלילן. בשנים האחרונות
עסק ניחסי-צינור ובדוברות. במיוחד זכורה תקופתו
כאיש יחסי-הציבור של יעקב לווינסון המנוח
בבנק״הפועלים. לא מכבר הסתיימה עבודתו ב־מיפעל־הפיס,
לצידו של חנר-הכנסת גידעון גדות.
סיום הקשר גדות-קורן מלווה במישקעים. קורן
מוכר כאדם חביב, כישרוני. בכל זאת, לא כמצלי-
חן. גם הקאדיירה שלו תפסה תנועה סיבובית.
הרכילויות אודות הזוג חן־קורן מהלכות כבר זה
שנים. יש בהן מגמות של עליות וירידות. באחרונה
שטף שוב גל-רנילויות בזה את העיר, ואף מצא
ביטוי בטורי-הרנילויות בעיתונות. הטון היה: הפעם
זה סופי!
שולה חן -אשה נאה, דוגרית, בעלת טונות של
שובבות -נזהרת מפני העיתונות במו מאש, ואין זה
סתם בשביל הדימוי. היא נכוותה מהתיקשורת הן
בתחום הרכילות, הן בתחום הבידור, עת התפתתה
לשתף פעולה והוצגה כמיסכנת־השנה, שגפלה מ־קודקוד־הפירמידה
של הבידור לאלוהיס״יודע-
לאן.
הפעם החליטה לספר מה מתרחש בחייה הפר טיים
והפחות״פרטיים, מ תון תיקווה ״להפסיק את
זה כבר!״

• ולא עלה על דע תן -סתם בשביל הסקרנות -לעבור על
מצע הליכוד, לפני שהשבת לאנשיו בחיוב!
מי אמר שאני מזדהה עם הליכוד! אני בכלל פעיל עם אוריאל
רייכמן למען חקיקת חוקה בישראל. הייתי פעיל במיסגרות אחרות
שאינן קשורות כלל וכלל לליכוד. שאלת ההשתייכות הפוליטית שלי
לא עלתה בדיוני עם הליכוד.
לא זוכר אם עבדתי על המצע, לא זוכר ...מה, לרמת-גן יש גבולות!
מה הקשר! וצ׳יץ׳ לא מאכיל את הליכוד, מדי פעם, בכל מיני
הצהרות!

ממהר הביתה, מטפח את הגינה, מקשיב
למוסיקה, יושב בית. אני לא רק חיית־בית,
אלא ממש מיפלצת בנושא הזה.
לאריק איינשטיין יש שיר כזה, לא?
המישפחה שלי עברה חודש קשה:
תחילה הם היו אדישים למירוץ. לאט־לאט
התחיל הבן שלי להעיר לי על
תוכן המודעות, המסר.

• הרגע הקשה ביותר :״הפחד
בעיני הקשישים...״
קשה לי לשכוח רגע זה: ישבתי עם
קבוצת קשישים ברמת־גן ושוחחתי

ניס — ספורט נורא מסוכן...״
אוהו! טלפונים, פרחים, מיברקים.
צילצלו אלי אפילו מוורשה. מין ביל־בול
כזה.
כמו שאת רואה, אין לי עדיין מקום
מאורגן מניין לפעול. כולם נכנסים
לברך, לבקש. צריו להקים קואליציה,
ואני מתכוון להפתיע. רק שלא תכתבי
ותקלקלי לי את ההפתעה!
הצהרת כוונות? אני רוצה לפתח את
החינוך והתרבות בעיר כבר שמעת

צבי בר ()1983
,אשתי נומש פאריסאיתו׳
איתם. הרי אי־אפשר ליפול על׳אנשים
ולומר להם :״הצביעו בעדי!״ אתה חייב
ליצור שיחה.
פתאום הופיע בחדר עובד־עירייה
ואמר בקול :״אין מה לדבר — אורי
עמית הוא הטוב ביותר!״
קשה לי, קשה לי להשתחרר מהפחה
שבעיני הקשישים. זה מול עיניי כעת.
לגבי הקשישים האלה — לאלה אין
ביטחון כמו שיש לך ולי — העירייה,
המימסד, זהו מקור־חיים.
למחרת יכולים לומר להם, בתגובה
לאיזו תלונה :״אבל ישבת לפני הבחירות
עם ההוא...״

את זה? אז ביתר פירוט: אני מתכוון
להקים בית־ספר למדעי־הטבע־והאמ־נויות,
כמו בתל־אביב, לשים דגש על
תנועות־הנוער, על פעילויות־ספורט,
לייעל מעט את הבירוקרטיה...
באמת! בואי בעוד כמה חודשים,
לבדוק מה נשתנה מאז שנבחרתי
לראש־עיר.
כשהייתי קטן? מה פתאום פוליטיקאי
— רציתי להיות טייס! איזה ילד
לא רוצה בכך? ואני כמעט הייתי.
עסקתי בדאייה. לא בדאונים של היום,
אלא בדאונים של אז. ספורט נורא
מסוכן. חוץ מזה, עפתי מקורס־טיס.

זה ה ם אומר...ה הן או מרו ת...
ציון צפריר, העולם הז ה

ענת סרגוסטי, העולם הז ה

רחל אוסטרוב*!:

ד גי אלה די ־וו ר:

מר חאס:

.,הנדנדה מבוססת על. הגיע תוו הזהב .,בלי הנשים לא היתה
עבודת־חינם של נשים!״ להשתחרר מן השיחדור!״ האינתיפאדה מצליחה!״
הפמיניסטיות הישראליות מתכוונות להבליט את ה־8
במרס, יום האשה הבינלאומי. ברשימת״הפעילות העמוסה
שלהן אפשר למצוא הפגנות, מישמרות, מיבצעים ואף שי•
תוף־פעולה עם ה״סיצמטק״.
שאלתי את רחל אוססרוביץ, פמיניסטית, מעורכות יד*
חון הפמיניסטיות ״נגה׳ ,אם קיים בכלל פמיניזם תוצרת
הארץ.
איזו שאלה! קיים גם קיים! לקח לנו זמן לקבל לגיטימציה 15 .
שנים אנחנו פועלות, ומה שזרענו אז מתחיל עכשיו לנבוט.

• איך זה בא לידי ביטוי?
הקמנו אירגונים שיש להם לגיטימציה, כמו מרכזי סיוע לקור-
בנות־אונס, מיקלטים לנשים מוכות, מרכזי ייעוץ ותמיכה, התנועה
הפמיניסטית בתל־אביב, שדולת־נשים בירושלים. קיימת
התעוררות של נשים, ולראייה 27 :נשים רצו לראשות העיריות.
התעוררות כזאת אינה מתרחשת ביום אחד. זוהי תוצאת עבודה של
שנים. אנחנו מנסות להעלות את רמת המודעות לחשיבותן של
נשים במוקדי־הכרעה במוסדות־השילטון, במישרד־החינוך. בכל
מוקד־הכרעה צריכות להיות נשים. היום הנשים מודעות לכך
ומתחילות להשמיע קול.

• מדברים רבות על הצורך בשיוויון. נעמ׳׳ת לא
יושבת בחיבוק־ידיים, אבל השיוויון עדיין מאיתנו
והלאה. איך את מסבירה את זה?

החודש יצאה לאור מהדירה עגרית של הספר האמ ריקאי
,,להיות אשה״ ,שהוא מעין התקפלות מהפמיניזם
המוצהר, ומתן לגיטימציה לחזרה לנשיות.
שאלתי את דניאלה די־נור, המו״לית של הספר גארץ
ובתו של יחיאל די־נור, מדוע, לדעתה, זבח הספד בהצלחה
גדולה כל־כך בארצות״הברית ובאירופה.

פמיניזם

פמיניזם

המחזקים הישגי גברים ויופי נשי. לא קל לחסל את כל התופעות,
אבל בכל זאת רואים שמה שפמיניסטיות אקטיביסטיות אמרו
בתחילת שנות ה־ ,70 היום אומרים אירגונים כמו נעמ״ת היצ״ן.
לקח זמן לגרום לנשים להיות מודעות לקיפוח, ואני מקווה שבעשור
הבא נראה תוצאות בשטח, כמו למשל בנושאי שכר וקידום

שווה בעבודה.
חברת ראנד האמריקאית חקרה כמה שווהיעבודת־הבית במונחים
כלכליים. התוצאה היתה מיליארד דולר בשנה. כאשר מחלקים
את הסכום ל־ 50 מיליון נשים, יוצא שכל אשה צריכה להשתכר
35 אלף דולר בשנה, וכמובן שהן לא משתכרות אף אחוז קטן
מזה. יוצא מכאן שהכלכלה מבוססת על עבודת־חינם של נשים.

פשוט הגיע תור־הזהב של המאבק להשתחרר מן השיחרור,
ופתאום שומעים כמעט אח אנחות־הרווחה של הנשים ושל הגברים
כאחד.
מעכשיו כבר יש לגיטימציה לחוש חוסר-אונים מול גודש •המטלות
שלקחנו על עצמנו, אנחנו הנשים, באותו ניסיון נואל להצליח
בכל. גם להיות אם נפלאה, גם להיות מאהבת סוערת וחושנית
(בכל זמן נדרש) ,גם׳להיות עליזה ובעלת־חיות, גם יעילה ובעלת
הספקים(בכל תחום שהוא) ,גם לפתח קאריירה מזהירה, ובתנאי
שלא על חשבון משהו מהדברים הקודמים.

15 שנים לא מחפות על 2000 שנה של קיפוח וריעות קדומות
מושרשות, של ראיית האשה כאובייקט מיני, כנחותה, של השרשרת
האמונה שאשה היא רק רעייה ואם, של סטריאוטיפים

• מדוע מוקצה הפמיניזם בארץ? הרתיעה של
גברים ידועה, אבל מדוע מפנות הנשים עורך לפמיניזם?
לאור
הפניות הרבות שהגיעו אלי בחודש האחרון, יש הרגשה .
שהפמיניזם קיבל לגיטימציה. להגיד ״אני פמיניסטית״ היה פעם
דבר איום ונורא. המושג מפחיד מכמה סיבות. נשים פמיניסטיות,
שלא מתנהגות לפי סטריאוטיפ מיני המוגדר על־ידי גברים,
מאיימות על הכוח הגברי. התיקשורת דאגה להכפיש, ללגלג
(אורית זחבבל)
ולזלזל בהישגי הנשים הפמיניסטיות.

וווו

• ואת, אישית, חושבת שאי-אפשר?
כמו רובנו, נסחפתי גם אני בשלב מסויים אחרי הרצון להוכיח
לעצמי(ובעיקר לאחרים) שאוכל להיות כל אלה. אבל כבר מזמן
הבנתי שזו משימה בלתי־אפשרית. אין ברירה, צריך לקבל החלטות
איפה צריך להשקיע יותר ואיפה פחות, ומה לנטוש לגמרי.

• כלומר, עברה לך הפמיניסטיות?
עברה כבר מזמן, אבל עכשיו אני גם מוכנה להודות בזה.

• ואיך מקבלת החברה אשה לא־פמיניסטית?
הנשים מקבלות את זה לאט־לאט, והגברים מקבלים את זה
(דניאלה שמי)
בשימחה. וגברים, כסוכן, זה מה שקובע.

המאבק לשיחרור האשה לא פסח גם על החברה הפלסטינית. ממיסגרת פטריארכלית ושוביניסטית, שבה
נשמרת דרכה של האשה בקפדנות, הפכה האשה
הפלסטינית למי שלוקחת חלק פעיל במאבק.
שאלתי את מרי חאס, לשעבר אזרחית ישראלית שהפכה
תושבת עזה, מנהלת תוכניות לגיל הרך במחנות-הפ-
ליטים ופמיניסטית מוצהרת, אם השינוי במעמד האשה
ברחוב הפלסטיני הוא תוצאה ישירה של האינתיפאדה.
כן, בהחלט. נשים לוקחות חלק פעיל בחיי הקהילה מאז תחילת
האינתיפאדה. הן אחראיות לפרוייקטים רבים. עוזרות לפצועים— ,
לאסירים ולמישפחותיהם: עוזרות בבתי־חולים.
מאז תחילת האינתיפאדה פיתחנו גידול עצמי, ואנחנו מספקות
את כל צרכינו ומחסורנו מבחינה חקלאית, כדי שנוכל לעמוד
בחרם שהכרזנו על סחורה ישראלית. לכל התחום הזה אחראיות
נשים. הנשים קיבלו על עצמן תפקידי אירגון במיסגרת הקהילה
ובמיסגרת מחנה־הפליטים כולו, והן מצטרפות למאבק גם באופן
פיסי, בהפגנות.
האינתיפאדה גרמד* לשינוי דראמתי בתפקיד האשה בחברה
הפלסטינית, והוכיחה את חשיבותה. ללא.שיתופה של האשה,
האינתיפאדה לא היתה מצליחה. נשים ״^-אמהות, בנות, סטודנטיות
— כולן לוקחות חלק במאבק.

• מה צפוי עכשיו, עם עליית ברחם של האחים
המוסלמיים, שבוודאי ירצו להשיב את המצב לקדמותו?
אנחנו
מקוות שהקהילה תכיר בחשיבותנו, ומתכוונות ללמוד
פמיניזם מלקח האכזבה באלג׳יריה. במאבק באלג׳יריה שותפו הנשים, אבל
בגדו בהן בתום המאבק. הפקנו מכך לקחים. אנחנו מודעות לסכנה,
ועושות את הכל כדי שמיקרה אלג׳יריה לא יחזור על עצמו.

• האם האשה הפלסטינית תתנגד לשינויים במעמדה,
כתוצאה מהתגברות הפונדמנטליסטים, או
שתקבל עליה את הדין במידת הצורך?
האשה הפלסטינית לא נמצאת היום במצב שבו היא יכולה
לסגת. להיפך. המיסגרות הקהילתיות והאירגוניות שהקמנו תלויות
בנשים, והמיסגרת לא תאפשר להן לחזור הביתה.

• את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?
כן. בוודאי.

• ויש עוד הרבה כמוך בקרב הפלסטיניות?
הרבה מאוד, והן עומדות עכשיו על דעתן ודורשות את זכויותיהן
גם בבית וגם בחוץ. אנחנו עובדות בשקט, אבל בתקיפות,
ועוזרות לנשים לדרוש את זכויותיהן. החברה שלנו, במיוחד במ־חנות־הפליטים,
היא סגורה מאוד, מיסגרתית, רבקה באמונות ובמסורת,
וקשה מאוד לשנות הילכי־רוח. אנחנו עובדות על שינוי
האווירה, שינוי הדרך שבה נתפסת האשה והתהליך הוא איטי
(אורית זחבבל)
וזהיר.

חווה חלד :

11111

!ו־ שט״ן:

ד ני אלהו״ ם:

״דרגת הוגישות של, מסופח וק מ׳ ,.אסור רוווש משהו
האשה גבוהה ׳ותור שחצה להיות מקופח!״ על מישור מיני!״

הפוליטיקה והעטקנות הישראליות אינן משופעות בנ־שים.
להיפן. הכל נבר נאמר על מיעוט הייצוג הנשי במוס דות
השילטון. לאור מיעוט זה מפתיע מיספרם הרב של
אירגוני־הנשים, שיש להם נגיעה לנושאים פוליטיים.
ביקשתי מחווה קלר -מחנכת, פעילה ב״נשים בשחור״
וב״וועד נשים למען אסירות פוליטיות״( ,וגם אמו של אדם
קלר, פעיל השמאל) ,לספר על אירגונים אלה.
קיימים כמה אימונים על טהרת הנשים. הוועד למען אסירות
פוליטיות, נשים בשחור, תודי(תנועת נשים דמוקרטיות) .בירושלים
יש שתי תנועות, וקיימות עוד תנועות ברחבי הארץ. כמסונף
לשוה ה־ו 2קיים גם אירגון בשם עדות השטחים.

• ומהו תחום הפעילות?
המישמרות של נשים בשחור מתכנסות בימים קבועים בערים
הגדולות, ועכשיו גם בחו״ל. תחום הפעילות הוא פוליטי, והן
קוראות להידברות עם אש״ף.
ועד נשים עוסק בעבודה מעשית של איתור אסירות פוליטיות.
זו עבודה לא־פשוטה, שכן אין שום פירסום למעצרים. משתמשים
בידיעה בעיתונות או במידע שנאסף בקרב מישפחות בימי־ביקו־רים
בבתי־הכלא. דואגים לייצוג על־ידי עורך־דין. מבררים מידע
על המעצר, התנאים, ובמיקרה הצורר פועלים להקל עד כמה
שאפשר על אסירה ולשפר את תגאי־מאסרה, לדאוג לעזרה רפואית,
וכר.

• אתן רואות תוצאות?
במיקרה של נאילה עייש זכות, הצלחנו לצרף אליה לכלא את
תינוקה, ודאגנו למישלוח מזון־תינוקות ולשיפור התנאים. גרמנו
להנהלת כלא השרון לתקן חלונות שבורים, להוסיף שמיכות,
פמיניזם לספק בגדים חמים לחורף. השינויים הם קטנטנים, והמאמץ הוא
עילאי.

• את לא רואה סתירה בין חוסר־הייצוג במוסדות
השילטון ובין הפעילות האינטנסיבית שאת מדברת
עליה?

קשה להסביר. אנחנו עדיין חיים בחברה פטריארכלית, שבה
התפיסה השלטת היא שלעמדות־כוח דרוש גבר. לנשים יש פחות
נטייה להידחק. הן מקבלות על עצמן למלא תפקידים בבית. זה
מסביר את חוסר״הייצוג. אבל מצד שני, דרגת הרגישות של האשה
גבוהה יותר, וזה מה שגורם לה לצאת ולמחות.

• אתן מסתפקות בהבעת עמדה, או שיש לכן
כוונות לשנות דברים במערכת?
הרעיון הוא להיאבק בכיבוש. כל התנועות, ללא יוצאת־מן-
הכלל, יוצאות נגד הכיבוש באופן זה או אחר.

• אבל את המסר שלכן אתן מצליחות להעביר
לחוג מקורב מצומצם ביותר?
רוב התנועות פועלות ללא אמצעים. אין לנו אפשרות כספית
להתמקד בפירסום, ולכן אנחנו מתמקדות בעשייה.
(אורית זחבבל)

ענת נוישטיין היא כיום ילדה יפה בת . 14 ונוך במה שנים
תהיה אשה. אשה בתון עולם שבו שולטים גברים. שאלתי
אותה אם היא שמחה שנולדה אשה או שהיתה שמחה,
אולי, אילו היתה גבר.
אף פעם לא חשבתי על זה.

• תהשבי על זה עכשיו. מה נראה לך־ יותר טוב,
להיות אשה או להיות גבר?
אם אני חושבת על זה, אז נדמה לי שיותר כיף להיות אשה.

•למה?
אני חושבת שיותר קל לנשים בעולם.

• רוב האנשים חושבים שיותר קשה לאשה בעולם.
יותר קשה להגיע.
תלוי לאן רוצים להגיע. אם אשה תצה להיות עורכת־דץ או
רופאה או שופטת, היא יבולה

אבל אם היא רוצה להיות נשיאת ארצות־־הב־רית?
למה
שהיא תרצה דבר כזה?

פמיניזם
• במה יותר טוב לאשה מאשר לגבר?
בחוסר הצורך להוכיח את עצמה כל הזמן. אם היא רוצה להצליח
בקאריירה, היא יכולה. אבל אם היא לא רוצה, אף אחד לא יסתכל
בה עקום. גבר חייב להצליח, חייב לפרנס, אחרת הוא נחשב
ככישלון.
בעוד כמה שנים אני אסיים את בית־הספר, ובוודאי אמשיך
ללמוד משהו. מותר לי לבחור לעצמי מיקצוע המעניין אותי מאוד,
בלי לחשוב הרבה על פרנסת כעלי, לעומת זאת, יצטרך, אולי,
לוותר על משהו שהכי מעניץ אותו, כי-הוא יודע שקודם־כל הוא
צריך לפרנס מישפחה.

• אם גבר ראשה, בעלי השכלה דומה, יתמודדו על
אותה המישרה — למי מהם, לפי דעתך, יש יותר
סיכויים להתקבל לעבודה?
אם היא יפה מאוד, אז יש לה יותר סיכויים. אם היא לא יפה, אז
יש להם אותם הסיכויים.

• אז את בכלל חושבת שדווקא הגברים מקום־
חים?
אני חושבת שמקופח רק מי שרוצה להיות מקופח.
(תיארה שמי)

הפסוק,,בבודה של בת מלך פנימה״ אינו תופט, כנראה,
כשמדובר בדניאלה וייס, פעילה בולטת בגוש-אמונים
ולשעבר מזכ״ל הגוש. גם מי שאינו מחזיק באמונותיה, אינו
יכול שלא להעריך את המרץ שהיא משקיעה, או לפחות
השקיעה, בפעילות למען ארץ־ישראל השלמה.
לאיפה נעלמתן שאלתי את וייס. הזמנים קשים. ארץ-
ישראל השלמה מראה סימנים של התפוררות, ואת נעלמתן
אני פעילה באותם הנושאים בדיוק: התיישבות, קליטה, הכוונה,
ומתעסקת בנושא היישובים החדשים. השינוי היחידי הוא שקיבלתי
החלטה לפעול מתוך הבית. גיליתי שיש סתירה בין גידול
ילדים לתפקיד סוחף. הגעתי למסקנה שאין אפשרות לקיים בית
— לא במובן של משק־בית בלבד — תוך כדי פעילות ענפה. את
החשיבות אני לא מייחסת לבית עצמו, אלא לעיצוב הדור הבא,
שזקוק להתערבותי למען עיצובו. הכנסתי את עצמי למיסגרת,
ואני לא מקדישה זמן לעצמי. דחיתי את ענייני האישיים הצידה.

• את אשד, דתית. איד זה מסתדר עם פעילות
פוליטית?
נושא היותי אשה מעולם לא עלה על הפרק, גם כשעבדתי מחוץ
לבית ושימשתי כמזכ״ל הגוש. בחברה הדתית נושא נשים
בקאריירה בכלל לא נדון. זה מובן מאליו שאם אשה מתאימה
לתפקיד מסויים, היא תמלא אותו. להיפך — במיקרה שלי
הדחיפה באה מצד הבעל, שחשב שאני מבוזבזת בבית, ואני מכירה
פמיניזם רבות במצבי. הבעייה מתעוררת כאשר יש סתירה בין נקודה
הילכתית לרצון להשתלב בתפקיד. מה שהוא בניגוד להלכה
מפסיק להיות אתגר לגבי.

• הדת לא מגבילה את פעילותו?
בכלל לא. במשך 15 שנה של פעילות מעולם לא נתקלתי
בבעייה כזאת. מעולם לא הרגשתי נחותה כאשה. כואב לי הלב על
נשים המרגישות מקופחות. הן עושות עוול לעצמן. נשים כמו
מאשה לובלסקי מזיקות לתדמית האשה, כי מי שדורשת ש״יקצו
לי״ לא מתאימה לנהל מאבק פמיניסטי.

• אז מה היית מציעה לנשים?
.בפוליטיקה תמיד יש סכנה של עריפת ראשים. צריך פשוט
להיאבק באכזריות, לפי כללי־המישחק הפוליטי, בלי אמוציות,
בלי כפפות־משי, ובמשך כל השנה. מי שמכתיבות את השוני בין
גברים ונשים הן במיקרים רבים הנשים. הגרוע מכל הוא הביטוי
״יקצו לי״ .מי שמשתמשת בביטוי כזה מנפחת את האגו למי
שאמור להקצות. צריך להגיע לתפקידים לבד, ולא להסתמר על
רחמים.

• את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?
לא. המושג רק מזיק לנשים. ברגע שדורשים משהו על מישור
מיני פוגעים בסיכויים להתקדם. נשים צריכות להתקדם לפי
(אורית זרובבל)
כישוריהן האישיים.

רבעה ימים אחרי ששוחרר
מבית־הסוהר, חזר יוסף יצחק לפתח
דיזשף־סוטר. לאותו המקום שבו
מכר במשך שבע שנים כעכים. שוב היה
בידו כעך. אבל הפעם לא מכר. הוא קנה
את הכעך בחנות.
היו בפיו סיפורים רבים, כולם מרים.
למשל: שכשחזר לכלא, אחרי שבע
שנים שבהן התרחק מהפשע, היו חבריו־לשעבר
בטוחים שנשבר :״אף אחד לא
האמין לי שנאסרתי לשמונה שנים בגלל
מכירת כעכים! הם רצו לדעת מה
הסיבה האמיתית שבגללה נאסרת !,״
גם הציבור בחוץ התקשה להאמין
שיצחק נשלח לכלא לשמונה שנים
בגלל מכירת כעכים בלי רישיון עירוני.
רוכלות
היא עבודה המנוגדת לחוק

למרות המצב הכלכלי הקשה שבו
נמצאת המישפחה, יוסף ומזל נראים
קורנים מאושר.
יוסף :״היום עוד אפשר לשמוח, כי
יצאתי מהכלא אחרי חמישה חודשים,
במקום אחרי שמונה שנים. ואני נמצא
עם אורית, אחרי שלא ראיתי אותה
המון זמן. ההרגשה הנהדרת הזאת
עוברת לי כשאני חושב מה יהיה מחר,
ממה אתפרנס ואיך לא לחזור לפשע.״
כשנולדה אורית היה ליוסף ברור
שבתו האהובה לא תגדל באווירה של
פשע, ולה, בניגוד לו, תהיה ילדות
מאושרת.
״החלטתי שאני אהיה בן־אדם בשביל
הילדה שלי. היא האור בחיים שלי.
אני אתן לה רק כסף טהור, כסף שבא
בכבוד.״

במש ו שבע שנים
עמד בפני הפיתוי
יחזור לפשע. אבד
הוא חזו יניא

מחע אסור דממו
בעבים במקום שיש
בו דובן של לבי״
ודונו של עיתונים?

בתל־אביב. יוסף קיבל בכל יום דוח
בסכום של 300 שקלים. אחרי חודש
הסכום הוכפל. ניתן היה להמיר את
התשלום ב״ 10 ימי־מעצר.
הוא לא שילם את הדוחות .״אני
הרווחתי ביום טוב 70 שקל, אז איך
יכולתי לשלם את הדוחות?״
לפעמים החרימו הפקחים את סחורתו,
ובאותו היום לא זה בלבד שלא
הרוויח, אלא שהפסיד.

כשעזב את הפשע, התברר לו
שהרבה יותר קל לגנוב מאשר למכור
כעכים. כשעומדים מול בן־אדם
ומכוונים אליו אקדח, הוא לא שואל
הרבה שאלות, אלא נותן מיד את הכסף.
״כשהיתה לי מכה אחת טובה, יכולתי
לחיות עם הכסף במשך שנתיים!״
הרצון לחזור לפשע היה חזק, אבל
בכל פעם, כשחשב על חזרה לפשע,
הזכיר לעצמו את ילדותו העגומה,
וחשב שזה יהיה גם דינה של אורית
הקטנה, ושבשבילה עליו להמשיך למכור
כעכים.
יוסף הגיע לארץ מבולגריה, כשהיה
בן .5הוריו נדדו בארץ ממקום למקום,
בניסיון למצוא פרנסה.
המצב הכלכלי בבית היה קשה. בגיל
12 הכניסו אותו הוריו למוסד לילדים.
הוא ברח מהמוסד והתחבר עם ילדים
שהסתובבו בשוק וגנבו. בגיל 15 הוכנס

50 שקליס
ביום
^ רם!? ,אשתו מזל ואורית, בתם בת
ה־ ,6גרים בדירה עלובה ובה שלושה
חדרים בקריית־שלום. במרכז חדר-
האורחים עומד שולחן זול, ולידו ספה
מתפוררת. על הקירות תמונות של
קרובי־מישפחה.

מצבם הכלכלי מעולם לא היה טוב.
בתקופה האחרונה החמיר המצב, בגלל
שהותו של יוסף בכלא. מזל קיבלה
מהביטוח הלאומי קיצבה של 400
שקלים בכל חודש. מסכום זה היתה
צריכה לשלם שכר״דירה, חשבונות
חשמל, מים וטלפון, ולקנות מיצרכים
במכולת. זה לא הספיק.
במכולת קנתה בהקפה. את שכר־

הדירה לא שילמה, ואת זרם־החשמל
ניתקו מפני שפיגרה בתשלומים.
״היו ימים שלא היה לי אוכל לתת
לילדה. הייתי משפילה את עצמי ומבקשת
משכנה אחת קצת לחם ותפוחי־אדמה,
ומשכנה אחרת קצת בצל
וסוכר.״
השכנים, שריחמו על מזל, נתנו לה
לנקות את חדר־המדרגות, וכך הוסיפה

לקיצבה החודשית עוד 150 שקלים.
ניסיונותיה למצוא עבודה כעוזרת־בית
עלו בתוהו.
לפני שבע שנים השתחרר יוסף, אחרי
ריצוי עונש־מאסר של חמש שנים
בעוון שוד. הוא החליט לעזוב את
עולם־הפשע, ולפרנס את מישפחתו
בכבוד.
תחילה מכר כעכים בשוק־הכרמל.

באחר הימים עבר ליד ריזנגוף־סנטר.
האנשים הרבים שעברו שם העלו בו את
הרעיון שזהו המקום למכור בו את כע-
כיו.
כשהתחיל למכור שם, התברר שב־דיזשף
סנטר אפשר למכור בשעתיים
כמות של כעכים כפי שמכר ביום שלם
בשוק־הכרמל. הכנסתו היומית עלתה
מ־ 30 שקלים ל־ 50 שקלים.

לבית־סוהר לצעירים בתל־מונד.
יוסף, בצער :״זה היה כבוד. מי
ש,נכנס׳ היה גבר.״
בתל־מונד התחילו חייו כעבריין
אמיתי. אחרי הפעם הראשונה בבית־סוהר,
היה נכנס לשם, יוצא, ושוב נכנס.
הוא לא ניסה לעזוב את הפשע. הפשע
היה קל ונוח וזה היה גם עיסוקם של כל
חבריו.

יוסף, אורית ומזל השבוע בביתם
הפושעים בכלא לא האמינו

במרען ז
מישפט

רומא!
למשרתות
ן שרן־־דץ. פידגשר
1מזכירתו. והגבר שאודי
| אנס אותה.
אילנה אלו₪ ;,

״ידעתי איפה לגנוב. בהרצליה־פיתוח
וברמת־השרון יש הרבה עשירים.
חוץ מהכלב הקטן, שמסתובב בין
הרגליים ונראה כמו צעצוע, יש שם גם
הרבה כסף וזהב. ירייה באוויר, והבן־
אדם נותן הכל!״
בפשע האחרון תפסו אותו ״על־חם״.
בשבע השנים בכלא החליט שזהו הזמן
לשנות את חייו.
״בבית־הסוהר אומרים כולם שזה
המאסר האחרון שלהם, וכשייצאו יש־תקמו.
הרוב יוצאים מהכלא וממשיכים
לגנוב. אני ידעתי שאם לא אחזור
למוטב, אני עלול להיכנס למאסר־עולם.
החלטתי שכאשר אצא אמצא
אשה, אתחתן, אלד ילד, ואז לא תהיה
ברירה, אי־אפשר יהיה לחזור לפשע
בגלל הילד.״
אחרי השיחרור הכיר יוסף את מזל.
מזל באה ממישפחה הרוסה. אחיה היה
נרקומן והתעלל בה. היא רצתה להתחתן,
כדי לעזוב את הבית. יוסף ראה
שהיא אשה כלבבו, והשניים נישאו.
היום הוא שמח שבחר דווקא במזל:
״אשה כזו לא אמצא בחיים! היא חזקה,
תומכת בי ועוזרת לי. אני יודע שאם
אגנוב אפילו דבר קטן, היא תעזוב
אותי, וזה מחזק את ההחלטה שלי.
אנחנו חיים טוב בינינו, למרות כל
הצרות.״
אבא במילואים

ף* אוקטובר באו ליוסף הביתה
שוטרים ובידם פקודת־מאסר.
יוסף היה בהלם. הוא ניסה לשקם את
עצמו כבר שבע שנים, ופתאום עוצרים
אותו בגלל דוחות עירייה שהצטברו?
נודע לו שהקנסות שהוטלו עליו תפחו,

ושתמורתם עליו לרצות שמונה שנים.
אחרי שהתמודד במשך שבע שנים
עם הפיתוי שבפשע, הכניסו אותו שוב
לכלא — בגלל דוחות.
למזל לא היה כסף לעורך־דץ. יוסף
אמר לה, לפני חודש, שתפנה לעורר-
הדין מנחם רובינשטיין. הוא ידע
שרובינשטיין לוקח הרבה כסף, אבל
היה בטוח שיוציא אותו לחופש.
מזל :״בינתיים עורך־הדין רובינשטיין
עשה את העבודה כמעט בהתנדבות.
שילמתי לו רק 400 שקלים, כי
אין לי יותר.״
רובינשטיין הגיע לידי הסכם עם
העירייה: יוסף יצחק שוחרר תמורת
תשלום של 250 שקלים והתחייבות
שלא לעסוק עוד ברוכלות. עונשו הומר
במאסר־על־תנאי של שמונה שנים,
לתקופה של שנתיים.
מזל נאלצה לספר לאורית שאביה
במילואים. היא שיקרה, כי הם לא רצו
אווירת־פשע בבית.
עכשיו יושב יוסף בבית, מחוסר-
עבודה. אין הוא מסוגל לסבול שמישהו
יהיה ממונה עליו. לכן אינו יכול להיות
פועל. כל מה שהוא יודע זה להיות
רוכל. עיריית תל־אביב לא נותנת
לאיש רישיון לרוכלות. הוא מקווה
שיתייחסו למיקרה הפרטי שלו ויעזרו

יוסף מבקש משלמה להט, ראש־העירייה,
שיעזור לו :״בעירייה יש מדיניות
שלא לתת רישיונות לרוכלות.
אני מבקש שיתנו לי להתפרנס בכבוד.
עבריינים אחרים כבר מזמן היו חוזרים
לפשע, ואני לא רוצה להיות שוב גנב.
היזקתי מספיק לאנשים. אני רוצה
שיתנו לי אישור לעשות מה שאני
יודע: למכור ביגלה״.

היה זה מוזר ועצוב לראות את עורו־הדין
אליהו בן-הרואה יושב מצירו
השני של המיתרס. הגבר נמוך־הקומה
בעל העיניים העצובות, פשט את
גלימת עורך־הדין שהוא לובש כאשר
הוא מגן על נאשמים, וירד לספסל־הנאשמים.
ההאשמות נגדו היו חמורות
מאוד, בעיקר לגבי עורד־דין. הוא נאשם
בסחיטה ובאיומים.
רק אחרי הטיעון הנוגע־ללב של
הסניגורית, נירה לידסקי, ניתן היה
להבין מה גרם לעורך־הדין השקט
והרגשני להגיע למצבו העגום.

בגלל סיבות שונות, בעיקר בגלל
אופיו הרומאנטי של עורר־הדין, נרקם
רומאן בינו לבין המזכירה והיו גם
יחסים אינטימיים בין השניים. אבל
הקשר היה בעיקרו ריגשי ותומך.
במישרד, באותו בניין ברחוב אלנבי,
שוכן גם מישרדו של סוכן־הביטוח
שלום פרגן. עורך־הדין וסוכן־הביטוח
התיידדו ובילו זמן רב יחדיו. סוכר
הביטוח הכיר, כמובן, גם את המזכירה־המאהבת.
באחד
הימים, בדצמבר , 1988 סיפרה
לאה לבן־הרואה כי סוכו־הביטוח השכן
כלא אותה במישרדו ואנס אותה. היא
בכתה והתייפחה ואיימה להתאבד.
בן־הרואה נפגע עד עומק נישמתו.
הוא הרגיש נבגד ומרומה. הוא גם
השתתף בסיבלה של לאה, אחרי האונס
שפגע בה נפשית וגופנית.
הוא כעם מאוד על חברו פרגן, שבגד
בו ופגע במזכירתו־אהובתו. מיד אחרי
ששמע את סיפורה, הציע עורך־הדין
למזכירה שתיגש למישטרה ותגיש
תלונה על אונס, אבל היא סירבה. היא
חששה שמא יתגלה העניין לבעלה
ולמישפחתה, וסירבה להתלונן.

את המישטרה בכל הראיות שהיו
דרושות לה למישפט.
אלא שעורך־הדיו, למרות שלא ידע
מאומה על ההקלטה והתערבות המי-
שטרה, התחרט בעצמו על מעשיו. עוד
בטרם נעצר, הזמין אליו את פרגן, קרע
לפניו את המיסמכים החתומים על־ידו
ואמר לו :״ישנתי בלילה ונרגעתי קצת.
עדיין כואב לי על הבגידה שלך, כחבר.
אני מעולם לא הייתי עושה לך דבר
כזה. אני יודע שאין לך כסף, נעזוב את
זה, רק תסתלק לי מלפני העיניים, שלא
אראה אותך יותר!״
עונש משולש. בעיקבות האיומים
נעצר בן־הרואה ונעצרה גם מזכירתו.
תוך זמן קצר הוגש נגדם כתב־אישוק
על־ידי התובעת, דבורה חן.
ביום השני השבוע התייצבו הנאשמים
לפני השופט נתן עמית, בבית-
המישפט המחוזי בתל־אביב. הסניגורית
הפתיעה את בית־המישפט, כאשר אמרה
כי נערכה עיסקת־טיעון, ובן־הרואה
עומד להודות בהאשמות נגדו.
התובעת הדגישה עד כמה חמורות
עבירות מסוג זה כשהן נעשות על־ידי
עורך־דין אבל, על פי הסיכום עם

גלית בר,צילם עיו; צפריר ₪

״זה לאבגדאד! ״
תגובת שרה אדמון, שמית הדובר של עיריית
תל״אביב:

בעיריית תל״אגיב יש מדיניות שלא לתת רישימות לריגלות.
תל״אביב היא עיר מטרופוליטנית, ואם נרשה רוכלות בעיר היא
תיהפך לבגדאד השנייה. אסור להגיע למצב שרובלים וקבצנים
יכבשו את כל רחובות העיר. כל אדם יכול למצוא לעצמו פרנסה בלי
לעשות זאת דווקא על המידרכה בתנאי תברואה גרועים.
לפקחים יש הוראות ברורות למי לתת דו״ח, והם עושים את
מלאכתם. מי שרוצה למכור, שיילד לשוק, או לכל מקום שבו מותר
למכור בבססות.
יוסף יצחק עשה מעשה המנוגד לחוק. הוא תיכנו מראש
שבמיקרה ויכניסו אותו לכלא ישתמש בתיקשורת, כדי להראות את
עצמו כמיסכן, ובעיקבות כך העירייה תיכנע לבקשתו ותיתן לו
אישור לרוכלות. עיריית תל״אביב ניסתה ותנסה לעזור לו. הוא
ומישפחתו מטופלים בלישכת״הרווחה כבר חרבה זמן. מישפחתו
קיבלה ותקבל עזרה חומרית מהלישכה. השבוע תהיה לו פגישה עם
עובדת סוציאלית, ונציע לו להירשם בלישכת־העבודה, כדי לקבל
קיצבת־אבטלה.
אנחנו ניתן לו אפשרות ללכת למכון לאיבחון מיקצועי על חשבוננו.
במכון יעזרו לו לגלות מה הוא יכול ורוצה לעשות. אם יהיה צורך
להעבירו קורס להכשרה מיקצועית, העירייה תשתתף במימון
הקורס.
מציאת מקום עבודה חוקי תלויה במידה רבה במידת הנכונות
שלו לשתף פעולה. לנו אין כותה לשבור אותו, רק לעזור.
(הדוברת לא היתח מוכנה להגיב בו במקום על השאלה מדוע
מותרים באותו המקום דוכנים של לב״י והעיתון ״הארך״).

א בי ולדמן, העולם הז ה

נאשם בן־משד! ואשתו
.מלל אופיו הרומאנטי נרקם רומאן עם המזכירה.

״זה סיפור־אהבה למשרתות,״ אמרה
הסניגורית, והביטה לעבר ספסל־הג־אשמים,
שעליו ישבה גם מזכירתו
הצעירה של בן־הרואה, לאה הכימי
מראשון־לציון.
לא קל היה לנירה לידסקי לטעון את
טענותיה, מכיוון שאשתו של הנאשם,
רינה, ישבה בקהל באולם, ועיניה נקבו
חור בגבו של בעלה. היה זה רגע מביך
לכולם
״הוא כלא ואנס!״ בן־הרואה
( ,)56 יליד בולגריה, אינו מהגדולים
שבעורכי־הדין. הוא עבד במישרד קטן
ברחוב אלנבי, ייצג עבריינים קטנים
וכתב חוזים קטנים. מי שליוותה אותו
בכל הרגעים השמחים והקשים של
עבודתו היתה מזכירתו הנאמנה, לאה

״הפינה החמה היחידה שהיתה לו בחייו
היתה מישרדו, והמזכירה שלו
לאה,״ סיפרה הסניגורית לבית״המיש־פט.
בן־הרואה נשוי כבר זה 30 שנה
לרינה, שאותה הוא מכיר מילדות. לזוג
ילדים ונכדים.

מצבה הנפשי גרם לעורך־הדין לחשוב
כי מגיע לה פיצוי על סיכלה. הוא
טילפן לסוכן־הביטוח, ובפרץ־רגשות
הטיח בו עלבונות ומילים בוטות, אמר
לו כי יחסל אותו ויגרום לעבריינים
מלקוחותיו לחסל אותו. הוא אמר
לסוכן־הביטוח שאילו הסכימה לאה
להתלונן במישטרה, היה נעצר מייד
ועורך־הדין היה דואג לכך שעצירים
אחרים בכלא יעשו בו מעשי־סדום. הוא
דרש פיצוי למזכירה בסך 25 אלף
דולר.
כדי להפחיד את סוכן־הביטוח בא
עורך־הדין למישרדו, למחרת, עם אחד
מלקוחותיו, גבר גדל־מידות ובעל חזות
מאיימת. הוא החתים את ה״אנס״ על
מיסמך שבו הוא מתחייב לפצות את
האשה בסכום גדול.
אלא שסוכן־הביטוח לא היה טיפש.
הוא פנה מייד למישטרה, סיפר על
האיומים וביקש עזרה. המישטרה ציידה
אותו במכשיר־הקלטה וייעצה לו כיצד
לפעול. הוא ערך שיחות אחדות עם בן־
הרואה ומזכירתו, והקליטן. בכך צייד

הסניגוריה, השאירה את העונש לשיקול
דעתו של בית־המישפט.
נירה לידסקי נשאה את נאום־
הסניגוריה, והדגישה שכאשר עבר בן־
הרואה את העבירה לא נהג כעורך־דין,
אלא כאדם פרטי ופגוע. היא הסבירה
לשופט כי בעיקבות ההרשעה בדין
ייענש בן־הרואה שלוש פעמים. ראשית:
בלישכת עורכי־הדין, שם יישלל
ממנו בוודאי רישיונו לזמן ארוך מאוד.
שנית: על־ידי בני־מישפחתו, אשתו
והסביבה. יהיה לו קשה מאוד להתמודד
עם סביבתו אחרי שהתגלתה בגידתו
באשתו ואיומיו הפליליים. ושלישית:
על־ידי בית־המישפט, היושב בדין.
הסניגורית ביקשה כי בית־המישפט
יתחשב בכל אלה ויטיל על בן־הרואה
עונש של מאסר על תנאי בלבד.
בן־הרואה הורשע על פי הודאתו
ונידון לשישה חודשי מאסר בפועל,
שנתיים מאסר־על־תנאי וקנס של 25
אלף שקל.
לאה הכימי, המזכירה, כפרה באשמתה.
סניגורה, עורך־הדין בני נהרי,
ביקש לדחות את המשך מישפטה.