גליון 2689 מתאריך 15 במרץ 1989

ח׳ באדר ב׳ תשמ׳׳ט15.3.1989 ,

(כולל מע״מ< ,באילת 4.35 :שקלים

מיספר 2689
מאדה הטובות מתנדבוו
11רומי

הדתיות־־

^ • 1א *ל י 11י 11ו

אל השרות הלאומי המתנדב

האגודה

.וזז0!1

^ 08101^ 1ו\ 0 /ו ח ^ £ו\ז\/

1אק ס טר״ק
האטרקאיח ח או תינ ר ח

0X101X41א\10מ4**£א*

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות.

נזי ב ח בי ם
הליכים גלויים ופתוחים
על בחירת מנהיגות פוליטית(״הקנו ניה
ל הד ח ת פרס״ ,העולם הז ה

בהשלם הזה פורסמו
דברים על התרחשויות
במיפלגת־העבודה, תוך
שירבוב שמי אליהם. לא
נשאלתי עליהם והם אינם
נכונים.
ברצוני להבהיר: אינני
עוסק ולא אעסוק בהרחות
ובמינוי של מועמד־ביניים
לראשות מיפל-
גת־העבודה.
אני מאמין אך ורק ב־הליכים
דמוקרטיים גלויעקובי

יים ופתוחים לבחירת
מנהיגות פוליטית וכר אנהג.
גד יעקובי, שר־התיקשנרת ,׳רנשליס

הבעיות של ה שמאל
על ערכים ליברליים בעיני פונדמנט ליסטים
מוסלמיים (״חרב ה איס לאם״
,״יומן אישי״ ,העולם הז ה
.)22.2.89
חזרתי בימים אלה ממיספר חודשי־שהות בבריטניה
ואחת התופעות שהדהימו אותי היתה שהקהילה
המוסלמית, רובה ככולה סונית, הביעה
הזדהות עם קריאת חומייני בעניין הסופר רושדי.
כמה מתונים שהביעו ריעות נוגדות, קיבלו
מיכתבי־איום.
ואם כי אינני מוסמר לחוות דיעה על הפונדמנטליזם
המוסלמי, הרי מניסיוני למדתי שהחברה
המוסלמית — כולל התפוצה המוסלמית במערב
— איננה, ביסודה, קהילה ליברלית. ואם שם כך,
על אחת כמה וכמה המוסלמים בשכנותנו.
עניין זה גורם בעיות לשמאל הליברלי בארץ:
עליו לתרץ כיצד ניתן לנקוט בעמדה יונית(ובמידה
רבה — פרו־ערבית) על יסוד ערכים ליברליים
שדווקא הצד שכנגד אינו מכבד.
אלי באומן, פתח־תיקחה

מבדר, ם ר1.ה, משיי!

כתבת השער הקד־מ
השלישיה מתנדבות לאן?
הסודית

ל א גוף ממלכ תי הו א ש מפעיל אתהש רו תהל או מי של ה בנו ת
ה ד תיו ת, אלאע מו תהאל מוני תהמ תנ הלתעל־י די קו מ ץ אנ שי ם
העו שים בהכב תו ך של ה ם. מ אי פ ה מגיע הכסף! ל היכן
1 ^ 1הו א הול ך! ו אי ך מנו צ לו ת ה בנו ת ל צרכי ה ע מו ת ה הנו ט־פ
ת אי די או לוגי הצד קני ת, ב ח שי פ ה של ה עול הז ה.

עינו הפקוחה של האח
הגדול, שימעון פרס,
בפעולה. אבל זה אינו
מונע מיורשיו -או מי
שחושבים שהם מת אימים
להיות יורשיו
להתכונן לקראתה ה ת מודדות בוועי
כתבת
השער האחורי:
ד ת המיפלגה הבאה.
העולם הז ה דיבר עם
השלישיה על ההכנות
לקראת ההת מודדו ת
נהא״הידיעה. מוטה
גור(בתמונה משמאל)
מתכונן לקרב. את ה עבודה
בשטח הוא

של יוסי וידו
ביום הראשון בשבוע שעבר, בשעה 4
לפנות בוקר, הגיע יוסי רידר, איש־עסקים־מצליה
בעבר ויצוץ־אופנה־בצ־רות
בהווה, אל סוף הדרך. העיתונות
שמרה על קשר שתיקה, ואף מודעות־האבל
על מותו היו מוסוות. מי היה יוסי
רידר! מה הביא אותו להת־
> 1 *1אבדות! אשתו השניה, ליב־גת
(בתמונה) ,מגסה לענות.

בבר התחיל. משה
שחל (בתמונה מימין)
דווקא היה מס תפק
בתיק״המישפטים, א בל,
מה לעשות, הוא
נדחף להת מודדות. ו אילו
גד י ע קו בי( ב ת מונה
השמאלית ה
תחתונה) טוען שאינו פרשן
פוליטי, אבל הוא יכול לכתוב
סיפורים, מאמרים ושירים.

טר־פ

לצוד עור קנוא

תערוכת״יחיד ראשונה של הצלמת סיגל ששון
וצילום כציד של עוף קפוא • מי ומי הזוכים
בתחרות סירטי הסטודנטים •
ומשהו על נימוח האופי ש-
עשה ישראל לנניח״סתווית.

על הצעותיו של קורא בפנמה (״אי-
גרוז־העורך״ ,העולם הז ה .)1.2.89
...גם אני מודע לעובדה שכל גליון של השלם
הזה קוראים לפחות עשרה איש וההוכחה היא פה,
בפנמה: לכל גליון מחכים בתור.
בהזדמנות זאת ברצוני להציע לחדש מדורי
רפואה ומדע ובמיוחד הייתי מבקש מאורי אבנרי
להגדיל את יומן איש׳ המברר, המהנה והמעניין.
יצחק לניאדו, קולון, פנמה

איפה שדה־הקרב? לתלות או לא לתלות?
שלום עכשיו לא יכולה לנצח בקרב, מפני ש בלל
אינה מבינה היכן נמצא שדה־הקרב שלה.
שדה״הקרב האמיתי, שבו עליה לפעול, אינו
מצטמצם במיפגשים בינלאו-
מיים, פגישות עם פלסטיניים
והפגנות בביכר־מלכי״ישראל.
דךי

עדנה אוראדג׳(הממוצעת) -קוקסינל אוס ט
רלי -משגעת (משגע) א ת האינטליגנציה
הבריטית. אפילו יהודי מנו־
1 9 /חין נפל בקסמיה. צפריר
^ > 3גוטליב בוחן א ת התופעה.
להכניס שמיניה רשמיו
ס מן

על מישרד איכות״הסביבה, המופקד
בידיו של רוני מילוא.
יש כנראה, משהו בליכוד, בכל זאת. רק תפס
הליכוד חזק בשילטון והינה באנג־באנג: שוואר־נארזה
טורח ופוגש ב־ארגס
פעמיים תוך כמה
שבועות (זוכרים כמה
זמן זה לקח לשימעון

ועכשיו נתבשרנו(בעיתונות
הזרה) שרק
שמעו במוסקבה, כי יצחק
שמיר החליט להקים
בממשלתו מישרד לאי־כות־הסביבה
(ולהפקירו
בירי רוני מילוא) ,הם
החליטו ״קוף אחר בך
אדם״ .הם ריכזו מיספר
מחלקות ממשלתיות קיימות תחת גג אחד, נתנו
לעסק שם רב־רושם(ראשי התיבות הרוסיות של
ועדת המדינה להגנת־הסביבה) וכך קם לו הגוס־קומפרירודה
רב סמכויות הביצוע(וההענשה).
שימעון ירוסלבסקי, ירושלים

שישרי־בית, בבקשה
על מיספר המוסלמים באלג׳יריה
בעת קבל ת עצמאותה (״תרגיל ב חשבון
למתחילים״ ,״סמן ימני״ ,העולם
הז ה .)1.3.89
מעבר לעובדה שהמשל אינו דומה לנמשל —
(המשך בעמוד )4

כמעט־תקוית

מדוע ניסה שימעון מיזרחי לסלק את הד״ר
יולי נודלמן מספסל צסק״א במישחק ש ה
תקיי ם בינה לבין מכבי תל״אביב! אין נמ נעה
כמעט־תקרית בינלאומית! ומה ההבדל
בין הנלד יאטורים והספורטאים של ימינו!
וכמה מריגעי־המתח במהלך
^ 1 1המישחק המרגש, שהנציח
צלם העולם הז ה במצלמתו.

המדורים הקבועים:
מיבתביס — קוף אחרי בך אדם
איגרת העירך — עולם אשליזת

הנדון — 0״\! 131<0

במדינה — להוציא אח ה ש
תשקיף — הדם שלא נברא
יומן אישי — סיפור פמיניסטי
אנשים — ח״כיס משפפים
מה הם אומרים -יעל פישב״ן.
יוסף (״ט!מ•״) לפיד. מיכאל שני.
אוסנת מנסר׳ ,מרק טננבוים, שפר נבע

האם עונש־מוות בתלייה, כבי שהציע שלמה
להס, הוא פיתרון המשקף א ת הדיעות
ברחובו האם הציבור מעוניין בפיתרון כה
אבזרי! ובכלל מה יש לציבור להגיד על
הנושא. העולם הז ה יצא
השבוע לרחוב ושאל עוכרים 5 ושבים מיקריים לדיעותיהם.

הו ד עו

עדנה הממוצעת

ק 1ף אחר בז־אדם

העולם הז ה 2689

ודו ומוחו

מני

צעדיו הגדולים של ראש־הממשלה הקטן •
מה אפשר ללמוד מדוח יריב והחבר׳ה! •
ומה שעשתה הקואליציה בין
^ הרב שך לרב יוסף לדמוקר-
סיה היחידה במיזרח התיכון.

מייחמותאיו

איר מתעו רר כל בוקר לבד, מצחצח בעצמו
שיניים, מסתרק ועושה לא־בא
שלו קפה. אבל מדוע צריך
להזכיר לו להכין א ת שיעוריו!

מרים — ש ף קפוא
לילית ישראל — כדורסל מוננת
קולנוע — עבח ת סקנדינבית
דף חדש — עיר כספיגח רגל
הורוסקופ — קצת קשה לטלה
איך להיות ודרה — יאיר במילחסה

תשבצופו

מיבתבי לרותי — נם רוצה תיגוק
זה וגם זה -אמריקה
רחל מרחלת — על כל העולם
חשבון נפש — גילה אלסער
סמן ימני — להכניס שסיניה

משאול תחתיות
היום נמצאת גילה
אלמגור בפיסגת ה-
קאריירה שלה. ספר
מצליח, הצגה וסרט, שעכשיו גם זכה בפרס
בפסטיבל האחרון בברלין.
קצת קשה להאמין שלא מומן 11 היא גירדת א ת התח תי ת.

דורם זה הכל
א ם קיי ם מודל שהפמיניסטיות היו מוכנות
לחקות הרי הוא חיי״המין של החרקים. בני גוד
לנקבה האנושית, הנקבה החרקית היא
זו שבוחרת א ת הזכר, לפי
1 1 1הגודל, הכוח והחוזק. לזכר
לא נותר אלא לחזר אחריה.
רחל*
המרחלת
מ דוו ח ת:

כשאתה הבאבא ב׳
רוך גם ח תונה היא
מיבצע צבאי • ניצה

רוזנשליס ואילן לוי

מ מסדי ם י חסי ם ב־סימון
הוליוודי • ה־צירוף
החד ש -רוני בדאון ו אורלי!ו א רון
• השחקן והחתיכה שלא הסכימה • ה בייבי
של אייבי • הגברת והמיליונר, ה מז כירה
והפרופסור -והכל בחיפה • יהודה
אלוש, האקס של נ י קו ל
הלפרין • ומה בין אי ב

3פיאג׳ה ואילנה מרגלית!

בזי ב ח בי ם
(המשך מעמוד )3
באלג׳יריה טרונספרו לא תושבי המקום מדורי־דורות,
כתוכניתם של גנרי ושות׳ בארץ־ישראל,
אלא דווקא המתיישבים החדשים יחסית — גן
ליטני(סמן ׳ם ו׳) לא הכין שיעורי־בית.
מיספר המוסלמים באלג׳יריה, בעת נסיגת הצרפתים
ממנה וקבלת עצמאותה, לא היה שלושה
מיליון ו־ 156 אלף, כפי שליטני כתב, אלא היה
הרבה יותר קרוב לתישעה מיליון ואני מניח
שאילו היחס המיספרי בין ערביי ארץ־ישראל
ליהודיה היה כמו בין המתיישבים הצרפתיים
לאוכלוסיה המוסלמית באלג׳יריה, בערך אחד
לעשרה, היו פני הדברים אצלנו שונים לגמרי.
יואל פרץ, תל־אביב

עניין מישרדי־הגבייה

עומד עתה ברומו

של עולם-
כמה מן האחים אלפרון נעצרו באשמת סחיטה
ועברות אחרות, שבוצעו במיסגרת פעולות־הגב־ייה
שלהם. שני בעלי מישרד אחר נעצרו השבוע
באשמה אחרת. כל סט ק הקדיש לנושא זה כתבת־תחקיר
מעניינת ומזעזעת.
אולי היה כדאי להזכיר, בהקשר זה, שהיה זה
השלם הזה שהעלה בפעם הראשונה את הנושא
הזה על סדר־היום.
זה היה לפני חמישה חודשים. תחת הכותרת
״הגבייה השחורה״ הקדיש השלם הזה ()31.8-88
שלושה עמודים לנושא זה, שעליו דיברו עד אז
רק בלחש.
כאשר עלה הנושא בישיבת־המערכת שלנו,
אכן היה ברוד לנו כי אנחנו מתגרים באילי העולם

תס• ע-ן-ד1ר:
כאסור י-יזסיגתהסזקייז
מסקדבתד>חנם סאי סחגה ועמדה דהסר7
1דץ־״
-7הסיר״בוולקהאך וגובז־ח3 8 הבהחס וועדסת נגדיר*3 .

״העולם הזד 31.8.88
החשיפה הראשוזה
התחתון. זה לא הרתיע אותנו, כמובן. הטלנו את
החקירה על יוסי עין־דוד, וכעבור כמה שבועות
התגבשה דכתבה כפי שפורסמה.
עד לאותו הרגע התייחסו רכל בסלחנות, ואולי
אף באדישות, לתופעה זו. התייחסו אליה כאל
רעה בלתי־נמנעת. רק כאשר חשף העול הזה את
הסכנה החמורה, הכרוכה בהתפשטות הנגע הזה,
החלו לפתע המישטרה ושאר המוסדות לפעול.
בעיקבות הפעולה הזאת התעוררו גם כלי־התיק־שורת.

בנושא זה מילא העולם הזה את תפקידו
המסורתי: להעלות נושא על סדר״היום הציבורי,
ולהכריח את הרשויות לפעול. גם יחסם של כלי-
התיקשורת האחרים היה בהתאם למסורת. איש
מהם לא הזכיר, כמובן, שהעולם הזה הוא שפתח
במערכה זו, ושהוא קיבל על עצמו את הסיכון
שהיה כרוך בכך.
עולם אשליות

״לום־אנג׳לם טייימם״ ,אחד משלושת
העיתונים החשובים ביותר בארצות־הברית(לצד

זה לא היה מאמר חדש, אלא תמצית של שגי
מאמרים שהופיעו במדור הנדון בשבועון זה —
״עם משוגע״ (העולם הזה <21.12.88ו״תרגיל
שייקה״(השלם הזה .)28.12.88
לא היה צורך להזכיר זאת, אלמלא מצא הארץ
לנסץ לפרסם על כך ידיעה. ולא סתם ידיעה.
וכך נאמר, בחתימת בני לנדאו, כתב הארץ
בלוס־אנג׳לס :״אורי אבנרי, עורך העולם הזה.
מעצב עולם־אשליות משלו במאמר־התקפה מריר
על תוכנית־השלום של ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, שהתפרסם שילשום בעמוד האופ׳־אד של
הלוס־אנללס ט״סס...״
(אונדאד הוא קיצור של אופיניון־אדיסוריאל,
כלומד מאמרים של פרשנים המביעים ריעות
ומאמרים ראשיים מטעם העיתון).
יתכן שבני לנדאו יושב יותר מדי זמן בלום־
אנג׳לס, ושהגיע זמנו לחזור לזמן־מה למולדת
(אם זו עריץ המולדת שלו) .אולי יתברר לו אז
שדווקא הוא חי בעולם של אשליות.
הריעות שהובאו באותו מאמר בעיתון האמריקאי
הן כיום נחלת חלק גדול של הציבור הישראלי.
במאמר נאמר כי רעיון האוטונומיה הפך
בדיחה, אחרי חודשי האינתיפאדה, וכי האופציה
הירדנית ירדה מן הפרק. נאמר שאין מנוס ממשא־ומתן
עם אש״ף, שבעיקבותיו תקום מדינה פלסטינית.
נאמר כי כמשא־ומתן זה יידונו בעיות כמו
הגבולות, מעמר ירושלים, סידורי־ביטחון, בעיית־הפליטים
והיחסים בין מדינות ישראל ופלסטין.
נאמר כי במשא־ומתן זה גם ייבחנו כוונותיו של
יאסר ערפאת, ואם אינו כן, כפי שחוששים רבים,
הדבר יתגלה במהרה.
כאשר העולם הזה העלה רעיונות אלה לפני
30 שגה ויותר, זה נראה כטירוף. כאשר העלינו
אותם לפני 20 שנה, סברו רבים שזהו עולם של
אשליות. כיוס אמנם נטוש על כך ויכוה חריף
בארץ, אך הכל יודעים כבר שאשלייה היא לחשוב
שאלה הן אשליות. התברר כי דווקא האוטונומיה
והאופציה הירדנית הן אשליות.

האשליה
של האשליה

אם יכבד אותנו לנדאו ויחזור מגלותו לארץ,
יתברר לו שיש עכשיו רוב לדיעה שצריכים
להידבר עם אש״ף, והרוב הזה יודע שבסופו של
דבר תקום מדינה פלסטינית. כמעט כל אנשי-
המפתח במדינה מודים בכר בשיחות פרטיות.
כמעט בל אנשי־היצירה בתחומי-התרבות דוגלים
בכך. מחקר יוקרתי של המרכז למוזקריס אסט־ראטנ״ם
הגיש בעניין זה מסקנות נחרצות.
כל זה כתוב, אגב, בהארץ. אילו היה בני לנדאו
קורא את עיתונו, היו מתפזרות הרבה אשליות
שנותרו בליכו בלוס־אנג׳לס הרחוקה.
אגב, לא הבנתי את המילה ״מריר״ בידיעה
שלו. מה זה ״מאמר־התקפה מריר׳? מעולם לא
האשימו אותי שאני אדם מריר. להיפר, עלי ועל
העולם הזה נאמר בררך־כלל שאנחנו אופטימיים
מדי.
אז מניין המילה? פשוט מאוד, זה תירגום מאנגלית,
שבה יש למילה בהקשר זה משמעות של

״קיצוני״.

עוד על רא שי-תיבות (״מיכתביס״,
העולם הז ה 18.2.88 והלאה).
אנחנו, בני תימן, הקדמנו את צה״ל ואצל
אבותינו היו ראשי־תיבות לחם־חוק.
חוזים עיסקיים הם היו סוגרים בבינ״ו(בשם ה׳
נעשה ונצליח) :איגרות־ברכה — בתשרו״ט(תוסיף
שנים רבות ומועדים טובים) ועל קרובים שהגיעו
לפת־לחם, היו מודיעים בלשון נקייה —
עספ״א(עד סוף פרוטה אחרונה) ,וכמינהגם, הריני
חותם, בשי״ש טו״ב(בשים שלום, טובה וברכה).
אברהם כלב, ירושלים

תמימות־דעים
וזשיעטון פוסט וניריורק טייסס) פירסם בעמוד
מאמרי־המערכת מאמר בחתימתי, תחת הכותרת
״האשליה של תוכנית־השלוס של שמיר״.

בשי״ש טו״ב

על מינוי אפשרי של נתן שצ׳רנסקי
לשגריר ישראל באו״ם(״נתן החכם״,
״יומן אישי״ ,העולם הז ה .)8.2.89
לקחתי פסק״זמן מהארץ ואני מתגוררת באי
יווני נידח, עוסקת בכתיבת ספר על חוויותי במי-
גזר הערבי, אחרי שנות״עבודה רבות במרכזים
קהילתיים ערביים.

איזה טאוז שר גת־ג ()2
על מיקומה של עיר־הולדתם של שני
אמריקאים (״לילות ישראל״ ,העולם
הזה 15.2.89 והלאה).
אולי השניים האלה, בעלה של אילנה גור
ושירלי מקליין, בכלל לא נולדו בג׳ורג׳טאון
אמריקאית, אולי הם בכלל לא נולדו באחת מ־21

,אנחנו, בני־תימן, חקדמנ 1את צה״ל
ולאבותינו היו ראשי־תים ת לחם־חוקר
ביקשתי מחברה שתשלח לי את העולם הזה
מהארץ וכשהגיע אליי העיתון מהארץ, עם
התצלום של נתן שצ׳רנסקי והכתבה עליו ביומן
איש׳ ,נדהמתי לקרוא איזו תמימות־דעים יש בין
הרגשתי לבין המילים שכתב אורי אבנרי.
לנצ׳ה לוז, קיתירה. יוון

ארבע מי יודע
על זהותן של ארבע הנשים המשמ שות
כיום כראשי-ממשלה (״תמרו רים״
,העולם הזה 8.3.89
זה מתאים מאוד לספר, בשבוע שבו חל יום־
האשה הבינלאומי, על הצלחותיה של אשה אחת,
גרו הרלם ברונטלנד, ראש ממשלת נורבגיה. ויהיה
מתאים עוד יותר לפרט גם מי הן שלוש הנשים
האחרות המשמשות כיום כראשי־ממשלה.
בבקשה: לפי הוותק בתפקיד — מרגרט תאצ׳ר
בבריטניה; קוראסון אקינו בפיליפינים ובנאזיר
תמר עין־גל, חיפה
בהוטו בפאקיסתאן.

הוא לא רווק
על זיהוי של זוג אוהבים (״אושר על
המירקע״ ,״רחל המרחלת״ ,העולם
הזה .)1.3.89
כמעט דרינג־דרנגתי למרחלת, אבל אני מסתפקת
במיכתב. כיצד היא חושבת שאפשר לגלות
,״על־פי האושר שבפניו״ ,שעה שהוא מופיע
בטלוויזיה, את איש־הטלוויזיה הנשוי, שפגש,
במיסגרת לימודית, בחורה צעירה ממנו בכמה
שנים טובות?
הלא כל אלה המופיעים בטלוויזיה נראים כל
כך מאושרים, כנראה משום שהם עושים שם ככל
העולה על רוחם, שזה יכול להיות כל אחד מהם
(כמובן, להוציא את אנשי הטלוויזיה הרווקים).
שלומית בן־חמו, רחובות

נם חא וגם ח׳א
על התעתיק הנכון של שם מקום
(״נואיבה סיטי״ ,העולם הזה .)8.3.89
תפשתי אתכם! אתם, שכל כך מקפידים על
התעתיק הנכון של מילים ערביות, עד שאתם
אפילו מבחינים בין שתי החי״תים הסצויות
בערבית (חא וח׳א) ,נפלתם קורבן לשגיאה
שהשתרשה בקירבנו זה 22 שנה — איות לא נכון
של השם המקורי, הערבי, של נביעות שבסיני.
כל מי שעיניו בראשו יבחין, בוודאי, לפי הכתוב
על תמרור־הדרכים שהופיע בגליון האחרון
של העולם הזה, כי שם המקום בערבית הוא נויבע
אורן גולן, עכו
ולא נואיבה.
• ואבן, עובדה זו בר תק צרתה בכתבה הרא־שעה
שפורס מ ה על !ואיבה.

הערים הנושאות שם זה ברחבי ארצות־הברית,
אולי הם נולדו דווקא באחת מהג׳ורג׳טאונים
הרבות הפזורות על מפת־העולם, זכר לימים שהשמש
לא היתה שוקעת על האימפריה הבריטית,
שבראשה עמדו ב־ 200 השנים שקדמו לפירוקה
כמה וכמה ג׳ורג׳ים.
אולי הם נולדו בג׳ורג׳טאון, בירת גויאנה,
שכנתה המיזרחית של ונצואלה או אולי בג׳ורג׳־
טאון, הנמל הגדול במאלזיה, שהיום קוראים לו
פנאנג, או, אולי, בג׳ורג׳טאון האפריקאית(בגאמ־ביה)
או בג׳ורג׳טאון הקנדית או...

מיכל שולמן,

תל־אביב

הנחרז של המדינה
עוד על הגדרות הלקוחות מן הטבלה
המחזורית (״מיכתבים לרותי״ ,העו לם
הז ה 1.2.89 והלאה).
אינני יכולה להחליט מי הוא הזרחן של המדינה
— אולי זה אחד האישים שפניהם זורחות
מנחת ברגע שהם מופיעים על המירקע הקטן.
אבל אין לי כל בעייה להודיע לעם ישראל מיהו
יסוד כימי חשוב לא פחות — הנתרן של המדינה.
הנתרן של המדינה הוא הפקח של עיריית תל־אביב,
הרושם לי, בממוצע, שלושה דוחות לשבוע.
אני משוכנעת שיש לו, לפקח הזה, רק עיסוק
אחד בחיים והוא לנתר אחריי ממקום למקום. אם
אני שמה כרטיס־חנייה שתוקפו פג בשעה 2ז ואני
מאחרת לצאת מבית״הקפה ומגיעה למכונית ב־
12:05 הרי הוא, הוד מעלתו הפקח, כבר ניתר
למקום ורשם לי דוח של 22 שקלים: ואם, בגלל
הגשם, לא שמתי לב והצמדתי את כרטיס־החנייה
לשימשה הרחוקה מן המדרכה, אפשר לסמוך עליו
שהוא ינתר למכונית וירשום לי עוד דוח של 22
שקלים וכך הוא מנתר ממכונית למכונית ופולט
נחמד, וינר, תל־אביב
את הדוחות שלו•

מיכתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו א ת הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות, מישפ־טיות
או טכניות.

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בט־לפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 11. 341667 אץ אח.
העולם הז ה 2689

ונזר ! 1

זה לא טוב שקצינים ט וגנים ב שד ה־ ה ק

ס^ווז 1)£נ ז

ך* כל נראה כמו צילום שני של סצינה קולנו־

.כבר
* כמו שאומרים הצרפתים 11 :׳\
ראינו את זה.
ואכן, ראינו את זה. כמעט בדיוק את אותו
הדבר. לפני 10 שנים.

וזה קצת מדכא.

^ סתיו 1979 הוזמנתי להשתתף בכנס מט־
* ₪עם הירחון ניראאוטלוק בארצות־הברית, לדיון
בבעיות השלום.
הכנס, שנערך בבית־מלון בעיר וושינגטון, נמשך
כמה ימים.
מישראל באה מישלחת מטעם של״י, ובה לובה
1״אליאב, מתי פלד ואני.
באה שולמית אלוני מר״ץ, ורב זכין המנוח
ממפ״ם.
באו נציגי שלום עכשיו. שהיתה אז תנועה
טריה ורעננה, רק אתמול נולדה. דדי צוקר ויולי
תמיר.
יוסי שריד, אז חבר מיפלגת־העבודה, הבטיח
לבוא, התחרט ברגע האחרון, הודיע שלא ייסע
ותקף, כדרכו, את מי שנסעו.
באו הרבה אמריקאים, בעיקר יהודים טובים
מהשוליים הליברליים של הקהילה.
מהצד הפלסטיני באו כמה פרופסורים, אזרחי
ארצות־הברית, ובראשם אדוארר סעיד המבריק
והחכם.
באו כמה פלסטינים מהשטחים הכבושים.

מה שאמרנו אנחנו אז. כך גם אנשי של1ם עכשיו,
שהסתייגו מאיתנו אז באופן בוטה ומופגן.
סרטאווי נפל על מיזבח השלום. עכשיו אומרים
כל הנציגים הרישמיים של אש״ף את הדברים
שהוא אמר אז, והפעם הם יכולים להסתמך על
החלטות רישמיות של מוסדות הימימשל הפלסטיני.

וזה
הכל.
ניראאוטלוק דומה עכשיו למה שהיה לפני 10
שנים, וגם לפני 20ו־ 30 שנה. ר״ץ הפכה מיפלגה
ממוסדת, ככל מיפלגה אחרת בישראל. שלזם עכשיו
נשארה כפי שהיתה, ואף המנהיגים לא התחלפו.
הם רק התבגרו ב־ 10 שנים. היונים של
מיפלגת־העבודה מתנהגים כפי שהתנהגו אז.
כל אנשי־השלום הישראלים הכריזו מראש
שעל הפלסטינים לעשות כך וכך וכך וכך וכך
וכך, כתנאי מוקדם לכך שישראל תואיל לדבר
איתם.

אך בינתיים עברו 10 שנים ארוכות.
10 שנים שבהן השתנה העולם ללא־הכר.

הזוועות
היומיומיות, אחרי הזעזוע שעבר על כה
רבים וטובים בציבור הישראלי?

משהו אינו כשורה. מה?
^ פשר בוודאי להביא לכך סיבות רבות,
אובייקטיביות וסובייקטיביות, רעיוניות ואישיות.
הייתי
רוצה להצביע כאן על סיבה אחת, הנראית
לי מהותית.
תנועת שלום עכשיו לא הבינה היכן שדה־הקרב
שלה.

מכל מה שנאמר בכנס ומסביבו, נחרט
בזיכרוני דווקא פסוק זה.

ך* שבוע, כעבור 10 שנים(ואיזה 10 שנים!)
1 1כאילו חזר כנס זה על עצמו, כמעט בלי שי־ ׳
נויים.
הירחון 1י1־אא 1טל 1ק ערך כנס בניו־יורק.
מישראל נסעו לשם אנשי ר״ץ ומפ״ם. יוסי
שריך, שהוא עכשיו איש־ר״ץ, נסע גם נסע.

לא כן יורשיו במיסלגת-העבודה, אב־רום
בורג ושאר יונים מדופלמות, האומרים
כיום מה שהוא אמר אז.
אנשי שלום עכשי 1נסעו גם הפעם. אותם האנשים
עצמם.
מהצד הפלסטיני הוזמן שוב אדוארד סעיד
ושאר הפרופסורים החיים בארצות־הברית. הוזמנו
גם אנשי־אש״ף מהדרג השלישי. שלושה אנשים
טובים, שקיבלו הפעם אשרות־כניסה אמריקאיות,
אחרי משא־ומתן מייגע.
באו היהודים האמריקאיים הליברליים.

אם בן, מה השתנה?

השתנו כמה דברים. אנשי ר״ץ אומרים עכשיו

יש חשיבות להפגנות. בניגוד לדעת
רבים, המעדיפים להישאר בבית כאשר
אחיהם־לדיעה יוצאים לרחובות, הוכח
בארצות רבות, וגם בישראל, שיש להפגנות,
גדולות וקטנות, ערך והשפעה.
אולם
כאשר הפגנות אלה נערכות בכיכר־מל־כי־ישראל,
בין דירות־הפאר היקרות של תושבי
צפון תל־אביב, באיזור של פאבים ובתי־קולנוע,
ערכן מוגבל.

כי לא שם נמצא עם־ישראל.
כאשר מתאספים רבבות בני־טובים, כולם בע־לי־השכלה,
כולם אנשי העשירונים העליונים,
כמעט כולם בעלי חזות אשכנזית מובהקת, הם
יכולים ליהנות מההרגשה של ״ביחד״ ,מפני שהם
נשארים בחוג־המישפחה.

ואילו שדה-הקרב נמצא במקום אחר.

אין היא יכולה לנצח בקרב, מפני שכלל
אינה מבינה היכן שדה־הקרב שלה.
ראשי שלום עכשיו אוהבים להתגאות בשיי־כותיות
הצבאית, ולהזכיר בכל הזדמנות שהם
״קצינים״ .אבל הם לוקים במישגה אסטראטגי
בסיסי.

הם אינם קוראים את המפה הלאומית.
ואולי נכון יותר לומר: אין הם רוצים
לקרוא את המפה הלאומית.

ך* קרב הוא על ליבו ונפשו של עם ישראל.
1 1שדה־הקרב הוא במקום שבו נמצא עם־יש־ראל.

עס-ישראל
נמצא בשדרות ובנתיבות,
בשלומי ובבית-שאן. לא באפיקים,
כי אם באופקים. בדרום־תל-אביב
ובנחלאות של ירושלים.
מבחינת המוצא, עם־ישראל הוא ברובו מיזרחי.
מבחינה כלכלית, הוא חי בעולם שונה לגמרי
מעולמם של העשירונים העליונים.
זהו הרוב הגדול של העם. זהו הרוב של ציבור
הבוחרים.
זהו גם הרוב המעניק לליכוד תמיכה מאסיבית.

זהו הרוב המכריע מאז 1977 בבחירות
לכנסת, שביטא עכשיו את כוחו
בבחירות לרשויות המקומיות, שידו
שלוחה עכשיו אל ההסתדרות.
זהו הרוב שתנועת־השלום חייבת לכבוש אותו,
אם אינה רוצה להישאר בגדר שמורת־טבע, אנא־כרוניזם,
כמו מיפלגת־העבודה.

\ מטעם אש״ך תוזמן ידידי, עיצאם אל־י
סרטאווי. אולם האמריקאים סירבו לתת
אשרת־כניסה לאיש זה, גיבור־השלום,
ראש המחנה הסרו־אמריקאי באש״ך.
לא הועילו כל מאמציו של נחום גולדמן
להשיג לו אשרה.
בכנס עצמו נמצאה מייד שפה משותפת בין
^ אנשי של״י והפלסטינים. הסכמנו שדרוש משאומתן
בין ממשלת־ישראל ואש״ף, לשם כינון מדינה
פלסטינית לצד ישראל, במיסגרת של שלום.
שולמית אלוני ורב זכין לא הסכימו לזה, ואמרו
דברים סתמיים, וכך גם אנשי שלום עכשיו. היהודים
האמריקאיים התנגדו בתוקף, והדברים
הגיעו לריב גלוי ביני ובין סופר יהודי־אמריקאי
חשוב, אירווינג הו.
למחרת״היום הזמין אותנו ארתור הרצברג,
המנהיג הליברלי ביותר בצמרת היהודית האמריקאית,
לארוחת־בוקר, ואמר לנו, באופן פרטי:
״אתם צודקים, אבל אין אף חוג רציני אחר באר-
צות־הברית המוכן להסכים להידברות עם אש״ף.
הסכמה לכך היא התאבדות פוליטית.״

המפוצצים, המקישים כקת־הרובה. כשהם לובשים
את המדים, הם הופכים לאנשים אחרים).

בציבור הזה ״שלום עכשיו״ היא
באמת ״שוליים שבשוליים״ ,כפי שאמר
יצחק שמיר.
זהו שדה־הקרב. כפי שאמר ההוא אז 910 :
5, 1110ס ם .1^£10 כאן רודוס, כאן
קפוץ!

״אז בעוד 15 שנים
יש מהפיכה שקטה בגוש הסובייטי. יש התפייסות
אמריקאית־סובייטית. חלו שינויים כבירים
בעמדה הרישמית של אש״ף. יאסר ערפאת עצמו
נפגש באופן חופשי עם כל ישראלי החפץ בכך.
האינתיפאדה שינתה את פני הארץ והמרחב. סיקרי
דעת־הקהל מעידים על שינוי גדול בדעת־הק־הל
הישראלית.

והנה הכל נראה כמו 0ז ד.

*^פשר למקד את הבעייה בתנועת של1ם
\ £עכשיו. היא דורכת במקום כבר הרבה זמן.
מדוע?
העמדות הפוליטיות התקדמו במיקצת. לפני
10 שנים גימגמה התנועה בכל הנוגע לעניין
הפלסטיני. אסור היה להזכיר את אש״ף, אסור היה
להזמין ערבים להפגנות. כאשר מישהו הרים באחת
מהפגנותיה שלט פרטיזני מצוייר, ובו דיגלי
ישראל ופלסטין, פרצה שערורייה נוראה• ביום זה
כבר לא כל-כך נורא.
אבל הפגנת ה־ 400 אלף לא חזרה על עצמה,
וגם לא הפגנת וד 100 אלף. אותה קבוצה קטנה
של מנהיגים־פעילים שהיתה אז נשארה גס כיום.
האנשים לא התחלפו. המיפגשים עם פלסטינים
בשטחים הכבושים שתוכננו לפני שבועיים(ושלא
יצאו אל הפועל) אינם שונים מן המיפגשים שהיו
לפני 10 שנים.

הכל כאילו קפא, בעוד שבעולם וכארץ
חלו שינויים אדירים.
הרוב העצום של הציבור הישראלי מואס עכשיו
בהתנחלויות. כפי שמעידים הסקרים, רוב
ברור תומך בהידברות עם אש״ף. אין כמעט קצין
או איש־משק בכיר שאינו מודה, בשיחה פרטית,
שאין מנוס מהקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה.

כן, מדוע נראית תנועת־השלום כמו שהיא
נראית? אחרי 15 חודשים של אינתיפאדה, אחרי

הפעילות של של1ם עכשיז מתרכזת כיום בשלושה
מיגזרים: מיפגשים בינלאומיים עם אנשי
אש״ף וגורמים אחרים: פגישות עם פלסטינים
בשטחים הכבושים; הפגנות מעת״לעת בכיכר
מלכי״ישראל בתל־אביב ובמקומות דומים בערים
האחרות.

כרשימה זו חסרה פעילות אחת: פגישות
עם עם־ישראל.

^ ני בוודאי האיש האחרון בעולם שיזלזל
בפגישות עם אנשי־אש״ף. סבלתי בחיי לא־מעט
כדי לפלס את הדרך לפגישות כאלה.
כל פגישה כזאת חשובה ובעלת־ערך. היא
חשובה לחינוך העצמי של כל הנפגשים. הישראלים
לומדים הרבה על הפלסטינים, הפלסטינים
לומדים הרבה על הישראלים. כל צד מתחיל להבין
את הרגישויות, המאוויים, התיקוות, השנאות
והפחדים של הצד השני. זה חשוב מאוד.
אם אנשי שלום עכשי 1ילמדו, בפגישות כאלה,
שקודם כל עליהם להקשיב לרחשי־הלב של
הפלסטינים, תחת להטיף להם שהם צריכים לעשות
כך וכך וכך, הרי שהנסיעה הארוכה השתלמה.
ואם הפלסטינים יתחילו להבין את הפחדים
הישראליים, כנ״ל.
כל פגישה כזאת משפיעה גם על דעת־הקהל
בשני הצדדים. תצלומים של ישראלים ואנשי-
אש״ף היושבים ביחד, המשוחחים, המתווכחים,
המתיידדים — יש להם השפעה.

אכל לא זה שדה־הקרב האמיתי.
גם לפגישות עם הפלסטינים בשטחים הכבושים
יש חשיבות מסויימת. הם רואים את ישראל
בדמות החייל המרביץ, המשפיל, היורה, המפוצץ,
המקיש בחשכת־לילה על הדלת בקת־הרובה. טוב
שהם רואים גם ישראלים אחרים.
(אם כי פלסטינים רבים מתקשים להבחין בהבדל.
ולא במיקרה. כי רבים מן המפגינים של שלום
עכשיו הם אותם הקצינים והחיילים היורים,

אין צורך בכרטיסים יקרים ובטיסה
מייגעת כדי להגיע לשדרות.
אולי זה יותר מכובד ומרגש להיפגש עם אבו־איאד
ואבו־מאזן מאשר עם אבוטבול ובוזגלו. אבל
אבוטבול ובוזגלו יכריעו בבחירות הבאות, ובמילא
גם בממשלה הבאה.
זהו המחדל ההיסטורי של שלום עכשין ודומיה.
הוועידות והמיפגשים, ההפגנות והסימפוס־יונים,
ההידברויות והוויכוחים — מקומם ביבנה
ובעפולה־עילית. שם יש לעשות נפשות, לרכוש
לבבות. שם יש לטפח דור חדש של פעילי־שלוט,
להידבר עם יוצאי החברה המקומית, מנהיגים
אותנטיים שצמחו על הרקע המציאות.

אם תנועת־השלום לא תצליח בכך,
אין טעם בכל שאר פעולותיה. אלך סימ־פוסיונים
בין האג וניו־יורק אינם שווים
מאה פעילים חיים בין שדרות לקריית־מלאכי.

ימים האחרונים מפיץ יוסי שריד סיסמה
01 חדשה: צריכים לדבר עם הימין.

סיסמה יפה. אך מה עומד מאחוריה?
פגישה בין יוסי שריד ומשה ארנס תהיה
בוודאי תרבותית מאוד, חברותית מאוד, נעימה
מאוד. יוחלפו בה חידודי־לשון. זה בוודאי טוב,
אבל זה לא יזיז את ארנס אף במילימטר אחד. אם
בכלל ניתן להזיז את ארנס ושות׳ ,יוכלו לעשות
זאת רק האדונים אדוארד שוואראדנאדזה
וג׳יימס בייקר.
אין טעם ואין צורך בניסיון להזיז את ארנס. יש
טעם ויש צורך בניסיון להזיז את ההמונים, המצביעים
כיום בער ארנס. ההידברות אינה צריכה
להיות על כוס ויסקי עם ארנס, אלא עם המוני
המצביעים, המבטיחים את ההגמוניה של הימין.

זהו האתגר. זהו שדה-הקרב. הוא רחוק
מאוד־מאוד מאולם ממוזג־אוויר
כניו־יורק סיטי.

א 1די אבודי

מתולוג של גור, שחל ויעקוב,,
המתח רי םעל מקומו של פרסב הו ה גוו ! /פלגת־העבוו־ה

טמבש!סחו־בבתיו!״
למראית״עין היה הכל ברור למדי: תסריט שכלל שלושה מועמדים
רעננים, אולי בשילוב עם מנהיג ותיק. בגמר הראיונות האלה, הסתמנו
לפתע תסריטי ם רבים וחלקיקי״תסריטים.
בעירבוביה הרעיונית־אישית הנושאת את השם מערך, הכל הגיוני
כיום: אולי רק יעקובי, שחל וגור ייאבקו זה בזה בעוד שנה וחצי, כש־ת
תכנס ועידת־המיפלגה, ואז, יש להניח, יתנהל הקרב האמיתי בין שחל
לבין יעקובי. מצד שני, מוכנים רבים להתערב ש״שימון לא יוותר״.
למעשה, מהמרים רבים על כך שלמרות הרעש והמהומה, יתעלה פרס
על כולם ויוכיח שבמאניפולציות מיפלגתיות עדיין יש מה ללמוד ממנו.
כאן מתפצל התסריט: האם הוא יכשיל א ת ההת מודדו ת בטריק? או
שאולי יתמודד עם הצעירים וינצחו ומה עם יצחק רבעו רבים נוטים
למחוק אותו מכל תסריט עתידי. אך אגשי״רבין (מחנהו רחוק כיום
מלהיות מאורגן) רמזו באחרונה שאין לכלול את פרס ורביו בכפיפה אחת.
אבל יש לכלול אותם -מתעקשים בצמרת המיפלגה .״שניהם שותפים
למישגה האסטרטגי שנעשה בבחירות!״ מסכימים הרוב.
ומה עם נבון? הוא אינו שותף למישגה, ושמו הוזכר באחרונה כגורם.
ברגע זה מניותיהם של עוזי ברעם וישראל קיסר בירידה. קיסר טרוד
לקראת המערכה בהסתדרות. ואילו ברעם -״עוזי לא אמר עוד את
המילה האחרונה!״ הבטיח שר שאינו נמנה עם אוהדיו, אם כי גם זה נאמר
בנימה מסתייגת.
לאיש מהמרואיינים לא היה נוח לדבר בעיתוי רגיש זה -הם דיברו שוב
ושוב על הרגישות המיוחדת. איש ממה שמכונה ״השלישיה״ (יעקו־בי״שחל-גור)
לא שש לדבר על ההכנות הנעשות בחצרו לקראת ההתמוד דות
בהא״הידיעה. באורח כללי, כולם מדברים עם כולם, כולם נפגשים
מאחורי הקלעים, נעשות הכנות, קבוצות מתארגנות.
גם מערכות״היחסים בין הנפשות הפועלות מעניינות במיוחד. ניתן
להבין מי חושש ממי על פי צורת הפירגון. יותר מדי פירגון -משמעו: אין
חשש. גם הבעות זילזול לא נעלמו פה. הוטחו מישפטים כועסים כמו :״אני
מתפלא עליך! באמת! אני מחבב אותו, אבל יש גם התעניינות במה
שקורה במחנה השכן, אם כי טרם משתמשים במונח ״מחנה״ .לכן מהס סי
ם לספר, עובדים בשקט.
נדמה שההיסוסים אינם נובעים מהחששות של איש מרעהו, אלא מפני
עינו הפקוחה של האח הגדול שימעון פרס. אפילו מי שרצים, מכריזים,
מגייסים, מתכננים, מאמינים ביכולתם כמנהיגים, במדינאים! -אינם
מאמינים ביכולתם מול שימעון פרס.

^ ני יודע את הכל מסיפורים.
מה אני יודע? ששימעון רצה להדיח
אותי מהממשלה! אני זוכר איך
ריטה (אשתו של גור) ואני ישבנו לנו
בישיבת־המרכז, שבה הוכרז על מינוי
שרי הממשלה החדשה, שתינו קפה, ופתאום
התחילו לספר לי סיפורים...
שבוע קודם־לכו הייתי אצל שימעון
בבית. זה היה ביוזמתו. היתה אווירה
ביתית, ורוב השיחה, שארכה שעתיים,
התנהלה על ענייניו. כששימעון קיים
שיחות עם השרים באותה התקופה, ונשאלתי
כיצד אני מתרשם לגבי מעמדי
אחרי השיחה, עניתי :״על פי לבביות
השיחה, אם אני לא בפנים (בממשלה
הנוכחית) — זהו השקר הגס ביותר של
המאה!״
פתאום התחילו לספר לריטה ולי:
״אתם יודעים שמוטה לא היה בבוקר
ברשימת השרים?״
בכלל נכנסנו לאולם במיקרה. ריטה,
שהיא פעילה בנעמ״ת, רצתה להשתתף
בדיון על מקומה של אשה בממשלה.
אגב, עכשיו, תוך כדי שיחה, אני נזכר

איך שימעון שאל אותי באנגלית:
(״מהי מיש״
1511 זו 01ץ 1131 1$
אלתן?״) עניתי :״שום דבר מיוחד, שר־בלי־תיק״.
ניסיתי
לשכנע אותו שלא יהיה שר־אוצר,
ושיעסוק כיושב־ראש המיפלגה
בנושא הפלסטיני. הצעתי לו שמישהו
אחר יהיה שר־אוצר — לא, לא גד.
בגלל המתיחות עם גד, הצעתי לו דווקא
את שחל.
מנץ אני משוכנע כל־כך בדבר סיפור
ההדחה? אני יודע על־כך רק מסיפורים,
אבל אין שום ספק שזה נכון:
שחל סיפר לי שהוא דיבר איתו, עוזי
ברעם סיפר לי. אני יודע על כך ש־שימעון
טילפן בעניין זה ליצחק רבץ.
כתוצאה משיחות אלה שוכנע פרס
שעליו להכניס אותי בכל זאת לממשלה.
כולם
דיברו על כך באופן חופשי. הם
פשוט חשבו בטעות שהכל היה ידוע לי.
האם דיברתי על כך עם שימעץ? מה
פתאום! עד עצם היום הזה לא הזכרתי
זאת. מה, אנחנו בגרילדים?
אתמול (ביום השני שעבר) ,למשל,
הייתי אצלו במשך חצי שעה, ודיווחתי
לו בפרוטרוט״ .על מה? על סיורי באר־צות־הברית.״
זאת
היתה נקודת־הזינוק עבורי. מהרגע
שנודע לי על ניסיון־ההדחה, היו
לי שתי אפשרויות: או שאסתובב מקו־פל״זנב,
או שאשים דברים במקומם!

מה פירוש? פירושו שב־ 1992 תהיה
למיפלגת־העבודה הנהגה חדשה!

• ״ער נוס
ושאת בתוצאות!״
ך קודת־הזינוק היא רק פועל־יוצא
^ ש ל תהליך, שהתחיל קודם־לכן.
ההבדל הוא שאני בחרתי שלא לדבר
על־כך במשך תקופה מסויימת.
בעצם התחיל השינוי אחרי ״מיסמך

לונדון״(המיסמך שעליו הסכימו פרס
והמלך חוסיין בלונדון) וכישלונו.
מצב־הרוח של פרס השתנה. הוא הפסיק
לשוחח עם אנשים, התרחק מכולנו.
למשל, השיחה שבה חזרתי לממשלה,
אחרי שהתפטרתי: היא נמשכה דקה
וחצי בדיוק!
מפי שמונה עיתונאים, לפחות, שטי־לפנו
אלי, נודע לי על הכוונה שאחזור
לכהן בממשלה. עניתי להם :״חברה,
אין לי מושג על מה אתם מדברים, ברצינות!״

למחרת היום קיבלתי שיחת־טל־פון
משימעון. מייד פתחתי :״שימעון,
יש לך מה להוסיף על מה שהעיתונות
כבר הודיעה לי?״ הוא ביקש שאקפוץ
אליו.
כל השיחה כולה היתה :״מוטה, אר־נס
חוזר לממשלה. מה דעתך לחזור?״
עניתי :״טוב״.
אני מספר כל זאת בכאב, מפני ש־שימעון
ואני היינו מאוד קרובים.
פעם תפס אותנו יצחק נבון ואמר:
״שימעו, יש לי מצב־רוח נהדר. אני מסתובב
במשך שנה עם ההרגשה ששינד
עון מתעלם ממני. רק היום הסתבר לי
שאינני היחיד״...
בעצם, השיחות על החלפתו של פרס
התחילו כאשר לא שותפנו, שאר השרים,
באסטרטגיה לקראת הבחירות.
שימעון נימק את הקו שלו במילים :״לא
חשוב לדעת רק מה שהקהל רוצה
לקנות, אלא גם מה שאנחנו רוצים
למכור״.״ זו היתר, פאראפרזה על דבריו
של חי ך בן־גוריון :״לא חשוב מה הציבור
רוצה — חשוב מה טוב לו!׳׳
מדוע לא עירערנו אז על סמכותו
של פרס? קצת פסיכולוגיה בגרוש:
כשמנהיג בא עם אסטרטגיה מוכנה,
ברורה, מפורטת — אין כמעט מיפלגה
בעולם שתחלוק עליו. מאותו רגע: או
שזה מצליח בגדול, או שזה נכשל.
אני מדגיש — אץ לי כל טענה

גור
_ב־ 1992 תהיה למיפלגח־העסדה הנהגה חדשה!״
לאסטרטגיה של שימעון. אבל עליו,
כמנהיג, לשאת בתוצאות.

כשפרס מינה את וייצמן דווקא,
אמרתי לפרס, בצד השקט של מיזנון-
הח״כים :״אני מניח שאתה מעריך ש־ווייצמן
יכול לשאת את המסר שלך
בצורה הנכונה ביותר!״
את וייצמן הזהרתי שלא להרחיק־לכת
מרי בנושא הפלסטיני.

ך* ודשיים לפני הבחירות, כשעזר
1 1וייצמן מונה כראש־מטה הבחירות
— בפעם הקודמת שימשתי אני בתפקיד
זה — היה ברור שאנחנו(יעקובי,
נבון, שחל ואחרים) בחוץ.
כשאני תיפקרתי לפני ארבע שנים,
עידכנתי את צוות־ההיגוי, שכלל את
פרס, רבין, נבון ובר־לב, בכל פרט ופרט.
חשבתי שכך מחייבת ההגינות.
משה שחל אמר לפני הבחירות מיש־פט
שנחרט בזיכרוני :״מי שנוהג כך —
ישא באחריות אחרי!״
שחל היה אז ב״היי״ (מצב־רוח מרומם)
.אחד ממקורביו פנה למקורבי והציע
שאהיה שר־ביטחון בממשלתו...
(ראה מיסגרת).
אני זוכר פגישה ביני לבין שחל ב־מיסעדת
מ׳ 1פת 1ח(מיסעדה בנוף מרהיב,
בכניסה לירושלים).
זהו מקום יפהפה. אני בחרתי בו, מפני
שפחות חשוב לי האוכל — העיקר
המקום.
הפגישה נסבה על מה שיהיה אחרי
הבחירות. שחל דיבר. אני סירבתי לפתח
את הנושא. חשבתי שצריך לחכות
עד הבחירות, לפחות.

ביקשו ממני לנהל את מישחק״ה־מילחמה.
נרמז לי ששימעון לא כל־כך
מעוניין. ביררתי זאת עימו, ואכן הסתבר
לי שהוא לא התלהב. בכל זאת,
ביקשתי למסור לי את כל הסקרים והחומר
שנאסף.
היה ברור שיש להדגיש את נושא־הביטחון.
גיליתי עוברה מדהימה —
אותו מיספר של אנשים, הרוב, שהיו
מוכנים לוויתורים, לוועידה בינלאומית,
חששו שוועידה כזאת תגרום לסחף
בוויתורים ולא האמינו בה כבפית־רון.

פעמים במהלך מערכת־הבחי־רות,
התחננתי לפני שימעון שיחזק
נקודה זאת, שיבהיר את עמדותיו, שירגיע.
שלוש פעמים במהלך המערכה
אמר לי שימעון :״שמע, אני מקבל
הדים יוצאים־מן־הכלל מהופעותיו!״
עניתי לו :״שימעון, זה מה שאני מתחנן
לפניך מזה זמן — תעשה זאת אתה!
איש לא חושש ממני! אתה נושא את
דגל הוועידה הבינלאומית. הם חוששים
ממך!״
מסיבות המובנות רק לו, הוא לא
שמע לי.

• ..שחל ואנ
אנוס נמיסעדה...״

אני מרגיש כשותף למה שקרה בבחירות.
איזו שאלה! הוצאתי את הנשמה
בבחירות, אבל אינני שותף לאסטרטגיה.
אין לי ספק שאילו היה שימעון
מצליח — היינו מאמצים את עקרונותיו.
אבל אם הוא נכשל — הוא נכשל.
הגיע ליל־הבחירות. ב־ 11 בלילה
הגיע ניתוח־הקלפיות הראשון(אין המחבר
במידגם הטלוויזיוני, שפורסם
שעה קודם לכן) .בחצות כינס שימעון
את ״שרינו״ בחדרו במלון דן. ישבנו שם
אולי רבע שעה. מה היה כבר לדבר?
גד יעקובי ואני יצאנו. אחר־כך הצטרפו
שחל ויעקב צור. אמרתי להם:
״חברים, שני אילוצים קיימים בבחירות
האלה — אסור להסכים להקמת ממשלה
שתכיל את אריק שרון, רפול(רפאל
איתן) וגנדי(רחבעם זאבי) ,ושר־האוצר
חייב להיות שלנו!״
יעקובי אמר אז :״צריך להתחיל
מייד לדבר על ממשלת ליכוד־מערר,
בלי הדתיים!״
שחל העלה מייד את שאלת האחריות.
אמרתי לו :״עזוב זאת לעור חצי
שנה!״ שחל חשב אז שנלך לאופוזיציה.
למחרת בבוקר, בשעה ,9באתי למי־פלגה,
עברתי אצל וייצמן ובייגה(אברהם
שוחט, איש מחנה־רבין) והודעתי
להם :״חברים, אלה הם האילוצים! בשום
אופן ופנים לא הולכים לאופוזיציה!״
טילפנתי לדן מרידור וביקשתי :״אל
תמהרו!״ הוא טילפן אלי למחרת ודיבר
דברים כרוח דומה.
מאותו הבוקר היה לי ברור שתקופה
הסתיימה. התחלתי לנהל עשרות שיחות.
לרוב האנשים לא היה ספק שהסתיימה
תקופה, שמתחילה תקופה.
אחדים לא הבינו אותי אז :״מה פתאום
קואליציה? השתגעת? אתה רוצה
לעזור לפרס ולרבין להישאר?״
ואני חשבתי :״אז מה אם ננציח אותם
עוד שנה־שנתיים? מי אמר שהחיים
הם בלי בעיות?״
שבוע אחרי הבחירות טילפנתי לשחל,
והצעתי שניפגש. הוא היה עסוק
במכון הנפט(ברמת־אביב) .הזמנתי שיקפוץ
אלי הביתה(באפקה) .אמרתי לו:
״עכשיו אני יכול לדבר. אני אומר לך
— התחילה תקופה חדשה. ב־1992
תהיה מנהיגות חדשה!״
יזמתי גם שיחות עם יעקובי, ברעם
וצור, כן, צור. זאת אומרת: שחל זימן
אותו ללישכתו, ושם נערך המיפגש.
מטרת המיפגשים היתה להסכים בינינו
:״הבה לא נאכל זה את זה בשנה, שנה
וחצי הקרובות(עד למועד המשוער של
הוועידה) ״.לכולנו היה ברור שההנהגה
הנוכחית לא תעמוד בראש המיפלגה
בעוד ארבע שנים.
מצחיק, אנשי רבין טענו :״אל תשימו
את פרס ורבין בכפיפה אחת!״ אבל
לא ניתן להתעלם מכך שבשנתיים האחרונות
הם היו השניים היחידים שדיברו
זה עם זה.
שמעת שרצו להזעיק את חיים צדוק
או מישהו מזקני־המיפלגה? יצחק נבון?
אני שומע זאת ממך. בעצם קראתי על־כך
גם באחר העיתונים, בדרכי ארצה
מארצות־הברית. ישבתי במטוס וקראתי
:״נבון! שחל!״
רק הגעתי ארצה, טילפנתי למיכה
חריש ואמרתי :״אף־אחד! אתה נבחרת
לשקם את המיפלגה. רוצה עזרה? בבקשה,
אבל רק אתה!״
שאף־אחד לא יחפש לי פיתרונות־ביניים,
ויתחבא מאחורי הסינור של
השני!

..אני 013
והצבעה 3חו!״
זמןאמ רו לי חברים :״מוטה,
אתה חייב להקים מאחוריך קבוצה
קטנה של אנשים!״ אז זימנתי קבוצה
כזאת לא־מזמן, ערכתי כנם.
בעצם התחלתי להיערך מיום השישי
המפורסם — היום שבו כינס אותנו
שימעון לחתום על ההסכם עם אגודת־ישראל.

היה ברור אז לכולנו שלא הצלחנו
להקים ממשלה. היה לנו ברור גם שההסכם
הזה הוא דבר שלא־ייעשה.
קמתי ואמרתי :״שימעון, ארבע
שנים שירתנו אותך. מעכשיו — זה לא
יהיה כך. אתה חייב להבין שדברים

פולקלור 4הוא דרו על היבלת
באורח מיקרי או פחות־מיקרי, אין שלושת
המועמדים -יעקובי, שחל וגור -מכהנים בתפ קידים
בכירים בממשלה, זו הפעם השניה.
מספרים כי סמיד לסיום כהונתה של הממש לה
הקודמת, עוד העז פרס לדרוך על יבלת ולפ לוט
לעבר יעקובי :״בקדנציה הנוכחית לא הר אית
מי־יודע-מה כושר־ביצוע
במערך יש האומרים שפרס מן הסתם קילל
את עצמו לשמע תגובתו הזועמת של יעקובי:
״איך אתה מעז? נתת לי תפקיד ביצועי? איך אני
יכול להוכיח כושר-ביצועי ב תפקי ד לא־ביצועי?
אני מזהיר אותך שלא לחזור על זה שנית!״

31׳ השומר
״מה דעתך על רפי אדרי?״ נשאלו שני שרים
במיסגרת מלאכת הרכב ת הממשלה. השרים ל א
נשאלו לדע תם על החבר אד רי ב אופן כללי, אלא
על האפ שרות ״להעלות או תו כיתה״ ולמנות או תו
כשר בממשלה.
ק שה לומר שהשרים יצ או מגדרם. אחדהתבט
א ב אורח מ תו חכ ם שחייבת להיות א שה במ משלה,
א ח רי כהונ ת ה של שושנה ארבלי־אלמוזלי־נו
בממ שלה הקודמ ת. השני עשה העוויות שלא
היו בשליטתו.
סוף טוב, הכל טוב -אד רי הגיע לממשלה.
מי שאירגן א ת חגיגות ״השר המא רו ק אי
הראשון״ ל א שכח מי הי טי ב עימו. בישי בות
,,שרינו״ השבועיות הו א מ תח רה עם שר־ה
חקל או תאברהם (״כצליה״) כץ־עוז, שאף הו א
עלה כיתה. שניהם מ תחרים זה בזה בשמירה על
שימון מפני הז א בי ם הרעים (יעקובי, גור, קצ ת
שחל, לפעמים יצחק רבין) .גם יו סי ביילין אינו
מגיע לקרסוליהם.

מדבר בפטרוניות מהולה בחיבה על גור. וגם גור
מדבר בחיבה על גור.
בעת הרכבת הממשלה פירסם גור ששחל
הציע לו לכהן כשר-ביטחון ״אצלו״ .גור עשה
מזה חגיגה בתיק שורת.
הסיפור שמאחורי הקלעים: ירון רן, איש-
שחל המכונה ״שחל הקטן״ ,פנה לאבנר רגב,
איש-גור, והתעניין אם ייאות גור לכהן כשר״בי-
טחון בממשלה של שחל. גור התפוצץ מצחוק,
לדבריו, וענה באמצעות העיתונים. שחל קרא
את העיתונים והתפוצץ, לדבריו, מצחוק על ה ד רג
שבו התנהלו העניינים.
משנפגשו השניים, שאל שחל א ת גור בקרי צה
:״אז אתה רוצה, או לא רוצה, להיות שר-
ביטחון?״
גור פיספס א ת הקריצה וממשיך לצחוק עד
עצם היום הזה.

זהירות. שפן!
שלל התס רי טי םלקראת 1992מ ת עכבי ם ב־
- 1990 העיתוי ה מיועד של הוועידה בה א־הידי־עה.
בפורום
חגיגי זה תיערך ההת מוד דו ת בין יע־קובי
לבין שחל לבין גור. אולי ג ם פר סלא יוותר
ויסתער, אולי ינסו גם מי שסיכוייהם פחותים.
כל ה מ רו אייני ם העריכו ש״שימון ל א ירים ידיים!״
ועדיין אין ל ה קל ראש בכוחו ובניסיונו ה־פוליטי־מאניפולטיבי.
הנה
ת ס רי ט נוסף, שטרם פותח: פרס, המעונ־יין
למנוע ה ת מודדו ת בוועידה, ינ סהלה בי א למשבר
ממשלתי על רקע מדיני ״כבד״ ,יפוצץ א ת
הקו אלי צי ה על רקע עקרוני.

• ״אוהו, סבור!״
פרס פוחד מפני עצם הרעיון של גידול יור שים.
כל יורש פוטנציאלי הופך מייד אוייב. כש-
התפטר מוטה גור מהממשלה הקודמת, הציע
משה שחל להצעיר א ת צמרת המיפלגה. השמות
שהועלו לפני פרס כדי למלא א ת מקומו של גור
היו: ח״כ דויד לי ב אי( דוו ק א חביבו של פרס),
האלוף איציק מרדכי (אז היה האנדר-דוג של
פרשת השב״כ) ושלמה בן־עמי -שגריר ישראל
בספרד, הנחשב שם ככוכב״תיקשורת. איזכור
שמו של בן־עמי באוזני פרס אינו מומלץ מאז.
פרס אינו מתנגד לסיפורים של הצלחה, ב ת נאי
שיישארו בצבא, בספרד, הרחק ממנו.

#העונים ׳מדים וחנות!
אכן חל שינוי בי ח סו של שימעון פרס כלפי
״המועמדים״.
ה שיטה הי א עתיקת־יומין, עוד מי מי רומא:
״הפרד ומשול״.
אין הו א מעוניין בהצלח תאחד מהשלושה כר גע.
לגבי גור, המכ הן כשר־בלי־תיק, אין לו בע-
ייה. מיעקובי, ה מ מונ ה על התיקשורת, הו א חושש,
ועוד יותר משחל, ה מ מונ ה על מישרד־האנר־גיה,
שהוא מישרד ביצועי. שחל העלה א ת מחירי־הדלק
מבלי להיוועץ בו, ועורר, כמובן, סערה.
הסיפור הבא ממחי שאת המצב:
״שרינו״ דנו בני חו ת א בנו שא הערבי. סו כםש שחל
יטפל בנושא, ושיוסי גינת, המתמחה בו, יועבר
ממישרדו של כץ־עוז למישרדו של שחל.
עברה תקופה, ודבר ל א נעשה. חיי ם בר־לב
התעניין :״מדוע לאמ סיי מי םאת העניין הזה!״
גם עזר וייצמן הח רה אחריו, ו אז גילה פר סהת חשבות
נדירה וי ח ס חברי, ואמר :״לשחל יש בע יית

שחל דוו ק א התעק ש שימצא א ת הז מן הדרוש,
אך הוסיף :״אבל שימעון, א ם חזר ת בך...״
״כן!״ קפץ פרס על המציאה ,״נחכה עד שמיכה
(חריש) ייכנ ס ל תפ קידו(כמזכ״ל המיפלגה).״
חריש הו א אי ש חרוץ. חוץ מזה, הו א נמנה על
חביביו של פרס.

צחוק, צחוק!
היחסים בין השלישיה שחל־יעקובי־גור הם
מורכבים. מכיוון שמסתמן עימות עתידי בין
שחל לבין יעקובי, כשגור מפגר מאחוריהם(לפי
שעה) מדבר יעקובי במין חיבה על גור. שחל
אז, כנראה, הוא החליט שכדאי
להשאיר אותי מחוץ לממשלה, שאולי,
חלילה, אני מתכוון ברצינות. אז תני לי
לספר לך משהו: אני מתכוון ברצינות!
העובדה שלא הוכנסתי לקאבינט

״שימון,״ נאמר לי, בהקשר אחר, ייתר מפעם
אחת במהלך הראיונות האלה ,״מעוניין לסכסך
בינינו, ליצור מתח, חשדנות...״

• אהבת גד או שינאת...
האם -כך שאלתי תוך כדי התנצלות בלתי-
פוס ק ת על ה ת מי מו ת -יכול להיווצר מצב שבו
יעדיף פר סאתאחד מהשלושה, או מישהו אחר,
ויטפח יורשי
״פרס ל א ימליך אף־אחד!״ -נעניתי על־ידי כל
מי שיש לו יד ורגל בצמרת העבודה. פרס גם ל א
יוותר כל־כך מהר...
שר בכיר אחד צייר שני תסריטי ם: או שפרס
יגיע כאי ש מוכה למרכז־המיפלגה, שבו שתל
הי טבאת אנשיו, ושם יתלונן :״מה רוצים ממני!
אני מוכן בכלל ל ה תפטר מחר בבוקר, אך האם
זוהי ה ש אלה על הפרק?״ ויסחוף א ת המרכז בגל־א
הדה וב מחי או ת־כפיים סוערות, או שיגיע למר כז
פר ס קרבי, למוד־מילחמות, יכריז שעשו ממנו
השעיר לעזאזל, יתח שבן מעל הבימה, תוך כדי
השמעת הערות סרקאס טיו ת -ויסחוף א ת
המרכז בגל־ אהדה ו מחי אות־כפיי ם סוערות.
״שימון ל א מסוגל לבנות יורש!״ א מ רו כל הדרגים
במיפלגת־העבודה. בעבר לאהס תי רו הב כירים
א ת קינ אתם, כאשר שלח יצח ק שמיר א ת
דן מרידור לשליחויות לאומיות .״אצלנו זה ל א
יתכן!״ פרס, ב תיחכו ם רב, מבחינתו, מנע בכל
דרך אפ שרית מיעקובי, משחל ומגור להיות למ דינאים.
לשליחויות הו א השתמש בנעריו, יו סי
ביילין ונימרוד נוביק, שלא היוו איו ם עליו(ועל
אף־ אחד אחר) .הי ח ס לפרס, הן מב חינ ת ״השלי־שיה״
והן מ ציד ם של שרים א ח רי ם בעבודה, מורכב
ממרירות, מטינה, א ך גם מי ראה מהלא־נודע.
אח רי חודשיים־שלושה, שבהם פשטו הסיפורים
שבהם תו א ר פרס כאי ש מצוברח ומדופרס
בתפקידו כשר־האוצר, שהוא שפוף ממפלתו בבחירות,
אמר מישהו השבוע :״שימון ל א חוסל!
אני מכיר א ת האי ש. נכון שהוא מצוברח, א בל
כ שהוא מריח איום...״
כ שהוא מריח איום, הו אמק רב אליו לפתע־פ
ת או ם -נראה שכלו כל ה קיצי ם -א ת גד
יעקובי, ומ רחי קאת שחל.

• דיווחים על האץ תינארה...

מהאםלא יעלה הדב ר בידוי אי ך יגיבו המת מודדי
ם למיניהם, א ם -למשל, סתם בשביל התרגיל
ה מח שב תי -יבק ש פרס מ מי כ ה חריש לב טל
א ת תפקיד יושב־ראש המיפלגה ,״מפני שזהו
תפקיד מיותר״!
אםלאי הי ה קיי ם תפקיד היו״ר, ל א יהיה על
מ ה לה תמודד ב־.1990
ל א נעים, אבל מבריק. מי שהתחילו במירוץ
לקראת הוועידה יי תפסו כ ש מיכנסיה ם מופשלים
מטה. המאבק ייד ח ה אז ל־ ,1992 כשיהיה צורך
להח לי ט מי יעמוד ברא ש הר שימה לכנסת, ושימי
עון ירוויח עוד שנתיים.

• ויגול תעשייתי
״את יודעת ש שמו של א חד מהשלושה)
הזמין 300 אנשים, והגיעו בקושי ״?30 צהל לעב רי
א חד מ״שרינו״ לפני כמה שבועות.
אם זה המצב בין ״שרינו״ בכלל, לא כל שכן
בין שלושת המועמדים. שלושתם הבחינו באנ שים
שישבו ורשמו להם רשימות בכנסים שער כו
באחרונה: לא רשמו אתה סי ס מו ת שהופרחו
אל חלל האולם, כי א ת מי שהגיעו לשם, מי ומי
במחנה היריב.
אחד מהשלושה חושב שחלק מ״הרושמים״
הם מטעם פרס .״רק שימעון מאורגן כל-כך״...
לעיתים, ניתן למצוא א ת או ת ם הפרצופים -
בדיוק -בכנסים של יעקובי, שחל וגור.
״יום אחרי פורום שערכתי, קיבל א חד המש תתפים
שיחת״טלפון משר אחר (אחד מהשלו שה
התלונן א חד מהם ,״אני יודע! הוא מרגל
אצלי! הוא ממש מחזיק אצלי מודיעין! אני
אצלו? זה נגד הטבע שלי!״

הותירה בי טינה כלפי שימעון. זה
פשוט מצחיק. דווקא בירכתי את שחל
(שנכנס במקומי לקאבינט) ,אבל מה,
מכיוון שאני לא בקאבינט, יש לי פחות
ניסיון צבאי ומדיני? זה מוריד מסמ־

אז שחל, כולם יודעים ,״עלה כיתה״ והתמנה
על-ידי שימון כחבר הקבינט המדיני, שהיה
אמור להיות פעם מצומצם.
היו דיבורים, ניסוחי ם מניסוחים שונים .״אז
מה הוא מתרגש?״ שאלו השבוע ארבעה שרים
שונים. חלק מהם דווקא מכהנים בפורום ה אכסקלוסיבי
הזה.
א חד מהם הרחיק לכת :״נו, הוא נידנד לשי מון,
איים עליו, הגיש אולטימטום. מה הוא חו שב,
שאנחנו לא יודעים? וכל זה בשביל לשבת
במשך שעות ולשמוע דיווחים על האינתיפאדה:
מי זרק אבן פה, ומי זרק אבן שם...״
מי אמר :״לא מצפים לי בקרוב חיים קלים״?
דווקא מוטה.

#בריסה רחבה ומטוסים!
אז אי ךהם נערכים למירוץ! נכון, ני סו חי ה ם
יעידו שאינם רצים, שאינם ממהרים. בכל זאת,
מדובר על מועמדים שהתבשלו במשך זמן רב
מדי, מכדי להותיר משהו לידי המיקרה:
לשחל, למשל, כך הודלף, יש ממש תוכנית־אב
בעלת יעדים. הו ר או תיו שמות דגש על ״פריסה
רחבה!״ אין הו א מפעיל מיקצוענים, כשהם שפרס
הפעיל צוותים א מ רי ק איי ם, אבל אין זאת
אומ ר ת שאינו מתייעץ עם מיקצוענים.
ליעקובי יש ארבעה־חמי שה פורומים שונים,
שעם ח בריה ם הו א נפגש בקביעות. סדר־הגודל
של הפורומי םהאלה מוערך בכ־ 300 אנשים, שאינ
ם נפגשים ביחד. פעם נפגש יעקובי עם ,150
פעם -עם .50
ה מונחי ם ״מחנה יעקובי״ או ״מחנה שחל״ עדיין
אינ ם בשימוש יומיומי ועדיין קשה למתוח
גדרות ס בי ב המחנות. שניהם מ קבלי ם חברי־מיפלגה
לשיחות־נפש.
לגור, המ שתמ ש במונחי ם מ תחו ם ה טי ס לתיאור
המירוץ, יש בעייה חריפה בקרב המיזרחים.
״הוא לאמתק בל שם טוב!״

כותי בתחום זה?
הטינה שיש בי לא תגרום לי להפריע
בשנה וחצי הקרובים, אבל את העבודה
בשטח כבר התחלתי. מהרגע של
ניסיון־ההדחה. לא לוקח לי זמן רב כדי

להחליט.
את השלב הנוכחי שלי אפשר להגדיר
כ״התארגנות שקטה״ .היציאה
לקרב תהיה בוועידה. ער אז, אינני חושב
שיש מתיחות נוראית ביני לבין י׳יע־

אני הייתי מנצח!
(המשך מעמיד )7
קובי לבין שחל. הלוואי ונצליח ליצור
תיאום בינינו. אלא שיש כאן בעייה —
מי מבינינו יהיה הבכיר?
בשנה וחצי הקרובים אין צורך להתווכח
על כך.
מטבע הנפשות הפועלות? לאו דווקא.
אולי בכל זאת ניתן ליצור קבוצה
הומוגנית.
אומרים שאני מפגר, נכון לעכשיו,
אחרי שחל ויעקובי? אני מוכן ללכת
להצבעה מחר בבוקר, מחר! אז מה אם
פיגרתי אחריהם בעשיריות? אנחנו מרבדים
כרגע על הנהגת המיפלגה!

העובדה שב־ 1984 קמה ממשלה רו־טציונית
יצרה מצב שונה. התחוור לנו
שדרוש משהו נמרץ, חדש, חזק.
אילו היה פרס מחולל משבר ממשלתי
כאשר כיהן כראש־ממשלה, לולא
קיים את הרוטציה — הוא היה כיום
עדיין המועמד, ללא עוררין. בעצם הוא
היה גם המועמד בבחירות האחרונות,
אבל לא ניתן בו אמון מלא.
הוא התעלה על עצמו בביצוע, אולם
הותיר אחריו סימני־שאלה, שנוצרו
דווקא לקראת סוף כהונתו.
למשל, פיטורי אריק שרון. שימעון
פרס יכול היה לקנות את עולמו, אילו
עמד על שלו ופיטר אז את שרון. איך

היו שונים כיום פני הדברים!
הרוטציה — זוהי נקודת־הזינוק,
בעצם מימושה. כולנו ידענו על קיומה,
אך לא האמנו שלא יקרה משהו בדרך
לביצועה.
״מיסמך לונדון״? זה כבר היה ניסיון
מהיר להחזיר את התהליך המדיני, להעלות
את המניות. הרוטציה היא הנקודה
שקבעה.
לגבי דירי, קיימת פרשת השב״כ.
קשה לי שלא להשוות זאת להפרשה
בהא־הידיעה(העסק־ביש משנת .)1954
יש רגעים כשאדם חייב להוכיח את
מנהיגותו. קשה לי להשתחרר מהרושם,
כיצד דרש דויד בן־גוריון חקירה ממצה

של מה שאירע אז. אז והיום...
ממועד מסויים, נפסק הליך של התייעצות.
לגביי אישית — הגבול הוא
פרשת השב״ב( .שחל נקט עמדה בעד
בירור הפרשה, בניגוד לטיוח של פרס).

להשפיע על תהליכים. פתאום גיליתי
שאני .0117

..נאב נסו חמיו

^ אמת היא ששיא הציפיות שלי,־*
1 1כאיש פוליטי שעבד על עצמו כיתה
אחר כיתה, היה להיות שר־המישם־
טים. באמת! לא שאפתי ליותר!
תמיד האמנתי שיש לי מה לתרום
בתחום זה. מאוד רציתי להיות האיש
שיביא לגמר החוקה בישראל. זה היה
מין חלום.
מה השתנה? אני נדחף כיום להתמודדות,
מתוך קריאת המצב בשטח. אינני
כמוטה, שהצהיר ביום הראשון לכניסתו
לפוליטיקה על כוונותיו להיות ראש־ממשלה.
מהרגע שראיתי את רמת־הבי־צוע
של הממשלה, עם כל הצניעות, זה ״י
הביא אותי לראות את זה כדבר אפשרי,
ולרצות בזה. כן, בראשות־ממשלה.
אם נתייחס לחלק מהבעיות במישור
הלאומי והבעיות המיפלגתיות, יש לי
הכנה טובה יותר משל מועמדים אחרים.
לא זאת בלבד, אלא שבפועל —
חלק גדול מהפיתרונות שהצעתי התקבל
ובוצע.
אני לא הולך לספר על ״המונים״,
אבל באמת רבים כותבים, פונים :״הסיכוי
היחיד זה אתה!״ לכן התחלתי לחשוב.
לפעמים בא לי לזעוק על ההחמצות
הגדולות שנעשו!
זה מזכיר לי סיפור על חיים צדוק;*,
ב״ 1974 רציתי מאוד שהוא יהיה ראש־המיפלגה,
וכמובן ראש־הממשלה. הוא
אמר לי :״שמע, הראשון שיידע מה החלטתי,
תהיה אתה!״ כעבור זמן קצר הוא
שב אלי ואמר :״התייעצתי עם אדם
חכם — אני — והחלטנו שלא...״
אחרי ארבע שנים, היינו ביחד בפראג,
והוא התוודה :״היה לי פחד־גבהים
— אחרי בן־גוריון, גולדה ...כשאני
משקיף על היורשים, אני מרגיש פתאום
נהדר!״
איזה תכונות נדרשות ממנהיג? חייב
להיות אצלו כאב־בטן תמידי, האם בא־ ״
מת אתה מסוגל לענות על הציפיות,
ואנחנו מדברים על ראש־ממשלת־ישר-
אל! לא על מדינה בעלת בעיות רגילות.
אני מספר זאת כדי שיבינו עד
כמה היה הליך ההחלטה איטי אצלי.
אני לא הוצנחתי לשום תפקיד — עליתי
מלמטה. לכן קל לי לשבת בכל מיג־זר
וליצור תיקשורת מיידית, טיבעית.
״מחנה שחל״? אין דבר כזה, במובן
כוחני. אני נמצא,בקשר מתמיד, במשך
שנתיים, עם קבוצות גדולות של חברים
במרכז־המיפלגה. יש בימה בתחומים
כלכליים, מדיניים, חברתיים, אבל אינני
הסולן בפורומים אלה. אלה בימות
להבעת ריעות. האם כל אלה יתמכו בי?

לפני״כן היו לי שנה, שנה־וחצי של
שיתוף־פעולה עם שימעון. כן, גם נלחמתי
בעדו. הכנתי עצמי לתפקיד של
ניהול מערכת־הבחירות של . 1988 זה
היה ברור לכל: או שייבחר גד יעקובי
לניהול הבחירות, או שייבחר מוטה גור
או שאני אבחר!
מוטה פגוע מכך שלא נבחר? גם אני
פגוע! לשם מה אני פוליטיקאי? כדי

גד יעקובי ובתו
״אוי מוכרח לקרוא, לכתוב, להי 1ת עס המישפחה...־
כל תשובה נוספת שלי רק תפגע
באחרים.
ההכנה לקראת ההתמודדות אינה
עולה כלל בשיחות עם פרס ורבין, לא!
אנחנו לא ילדים. אני יוצא מתוך ההנחה
שהשניים האלה לא יעשו לי חיים
קלים. כלומר: אני צופה שתי מערכות
בוזמנית — שניהם או אחד מהם ממשיכים
לרוץ, ואז כולנו(שחל, יעקובי
וגור) נגדם, וזה נגד זה. אינני צופה רק
שלושה ויותר מועמדים, אלא בהחלט
לוקח בחשבון גם את פרס ורבץ.
אני גם מבוגר בכמה שנים משחל
ויעקובי. אולי לאחד מהם ישתלם להמתין
ולתמוך בפרס או ברבין. לי — לא.
אילו היתה הסכמה בינינו(שחל, יעקובי
וגור) מי ראשון, מי שני — מילא, אבל
לא, אני לא מניח שתהיה...
בסינית יש אותו הציור גם למשבר
וגם למהפך. מדוע? מפני׳שזה קשור זה
בזה: לא ניתן לעשות מהפך בלי משבר,
ולהיפך.

משה שחל

\!1 1 8 3

מון

? 1 1 1 1 1

״בתאום גירית•
שאני זטס!״
^ ץ כ אן יום, אין כאן שעה, אפילו
לא שנה. יש תהליכים.

שחל עם שימעון פרם (שר בוועידה)
״לרצות בזה, כן, בראשות־הממשלהר

אם מחר בבוקר תתקיים ההצבעה, ואני
קם ונואם נאום קצר בלבה — אני זוכה
ברוב.
היחסים עם יעקובי וגור? ביני לבין
מוטה יש יחסים די קורקטיים, נדמה לי
שיש אפילו הערכה הדדית. הוא לא
הרע לי עד כמה שידוע לי, פרט להתמודדות
המסתמנת בעתיד.
איך הגיב מוטה על כך שצורפתי
לקאבינט במקומו? רע, רע מאוד. הוא
הבין זאת כפגיעה מצד שימעון.
עם גד? זה מורכב יותר. קשה לפתח
עימו מערכת־יחסים הדוקה, קשה להתקרב
אליו, אבל גם לריב — קשה איתו.

9המאבק המקביל
י בדמו יביא לניוון־!

^ ל משבר ממשלתי לפני 1992
ישאיר את פרס בתמונה, ואני בהחלט
רואה אותו בתמונה. פרס הוא
יהודי מאוד־מאוד מנוסה, הנמצא בחיים
הפוליטיים זמן רב, ושהגיע לראש הפירמידה
תוך כדי מאבק עם יריב כל־כך
קשה. הוא מניח הנחה די סבירה שיש
אנשים שהיו רוצים למלא את מקומו.
אני מעריך שהוא רואה חלק מהדיבורים
כ״אוויר חם״.
לא הייתי מציע לאף־אחד להתרשם
מהפירסומים השונים ולהמעיט מערכו.
אני מגדיר את התקופה, שבה אנחנו
נמצאים, כ״תקופת פוסט־רבין־פרס״.
אני מביט לקראת . 1991 אינני עושה
זאת עם סטופר ביד, ואין זה נעשה ביוזמת
— ,אלא אני נדחף למירוץ.
דחיית המאבק(אם לא יתקיים בוועידה
הקרובה) איננה בהכרח לרעתי.
אין לשכוח מה צפוי בליכוד, במקביל.
כעת יש שם שקט תעשייתי בגלל
יצחק שמיר. אחרי־כן יתנהל שם מאבק
לחיים ולמוות, העלול להביא, להערכתי,
לפירוד.
שמיר מצמיח מנהיגים? הוא מטפח
דור שלישי, אבל האם דויד לוי יקבל
את מרותו של דן מרידור? של משה
קצב? של אריק שרון? של משה ארנס?
אצלנו יתנהל מאבק, אבל אחר.

ג ד יעקוב־

באמוק!״

ה שונה הפעם, לעומת מה שהיה
* 1לפני ארבע שנים? ודאי, חלפו
ארבע שנים ...אני לא פרשן פוליטי,
אבל אני יכול לכתוב סיפורים ומאמרים
נהדרים על כך, גם שירים.
איזו תקופה הסתיימה בבחירות?
ואולי היא תמשיך שנתיים נוספות? מי
שייבחר בוועידה — ייבחר! בוועידה
תסתיים תקופה.
אינני מייחס חשיבות לבחירות המוניציפליות
כאינדיקטור. לא ניצחנו בבחירות
אלה, פשוט מפני שהחלק מהמועמדים
לא היה טוב.
נכון, עוזי ברעם אחראי לבעייה ה־אירגונית,
אבל זה לא רלוונטי לשום־
דבר. מה שרלוונטי זה הבחירות לכנסת.
הן אינדיקציה למגמה: אנחנו נכשלנו,
אבל גם הליכוד נכשל!
במילים מפורשות? מערכת־הבחי־רות
של המערך נוהלה תוך כדי מישגה
אסטרטגי חמור. כך חשבתי גם אז, והת־רעתי
על־כך. קיימתי שיחות עם עזר
וייצמן, ניסים זווילי(ראש־מטה הבחירות
וראש־מטה ההסברה) .אז מה? אני
גם היחיד שהתריע ב״שרינו״ על מדיניות
כלכלית שגויה ב־ , 1988 אז מה?
איש לא עשה מאומה. היום כולם
נזכרים.
לפני שש שנים חשבתי שצריך להחזיר
את רצועת־עזה. אילו היו שומעים
לי — היתה כיום אינתיפאדה? אני
צוחק, מפני שיכולתי להתרפק על
העבר ולבדר בסיפורים נוסח: מי שלח
לי שליח באישון־לילה, למי כתבתי
פתק בבוקר. יכולתי לרתק אותך לא
פחות מעמיתיי...

השינוי אחרי הבחירות לכנסת, מבחינת
המיפלגה, הוא שמיפלגת־הע־בודה
חייבת לחולל שינוי, ומהר! אם
הממשלה הנוכחית תוביל למבוי מדיני
סתום — יש לעזוב אותה, ומייד. חוץ
מזה, עלינו לגבש מחדש את עמדותינו
בתחום המדיני והכלכלי. למשל, שמעתי
שיצחק רבץ מאיים שלא נשב למי
שא־ומתן, כל עוד יזרקו אבנים בשטחים.
השתגענו?
שניתן זכות־וטו לכל ילד
המרים אבן?
ברור שבעצם המילים ״צריך לגבש...״
אני מותח ביקורת על מערכת־הבחירות
והאחראים לה. בזאת אני אומר
שלא היינו מגובשים, שלא היינו
אקטואליים. כל זה היה צריך להיעשות
לפני הבחירות, ולא נעשה.
לא שאנחנו צריכים להתאים את
עצמנו לדעת־הקהל. איננו ״תוכנית
כבקשתך״ .חייבים לשנות את מיבנה
המיפלגה ונציגויותיה, ויש לתאם זאת
עם שינוי שיטת־הבחירות.
אני מכהן כיושב־ראש הוועדה בעניין
זה מטעם המערך והליכוד. בוועדה
יש ארבעה שרים וארבעה חברי־כנסת.
אני מדגיש שהמערך והליכוד נמצאים
באותה הסירה, ואני טוען זאת במשך
שנים. ניהול המשא־ומתן האחרון עם
הדתיים גרם לבחילה אצלי, ורק חיזק
הרגשה זאת.
הבחירות לכנסת היו אבן־דרך, נקו־דת־שינוי
— עדייו לא סוף תקופה.

ב מי ר עגז

העם
אי ד** מארס העכבר, שהפך לפיד,
ן חחר למקומז בחידות
| טאבה. יש בזה לקח.
ב״אידי מארס״ — היום ה־15
לחודש הראשון בלוח הרומאי העתיק,
שנקרא על שם אל־המילחמה — נרצח
יוליוס קיסר.
״היזהר מפני אידי מארס!״ קרא הנביא
התימהוני לקיסר במחזהו של וי־ליאם
שייקספיר, והמילים הפכו סיסמה
לדורות.
באידי מארס 1989 מחזירה ישראל
את מובלעת־טאבה למצריים. העכבר
שהפך לפיל לבן חוזר למקומו.
בכך מסתיים פרק, אחד האוויליים
ביותר בתולדות המדינה. הוא מסמל
את ההבדל העצום שבין מנחם בגין,
האיש שהסכים בדלילה להחזיר למצ־

מכירים את האיש הזה. אי־אפשר להאמין
לשום מילה שלו!״

פקת. שר־החוץ נראה ונשמע כטירון
נבוך.
כתוצאה מכך אין הממשלה האמריקאית
מסוגלת כעת לפתח שום יוזמה
רצינית בשום שטח. גם לא בשטח הזועק
ממש ליוזמה: הסיכסוך הערבי־ישראלי.

אריאל שרון :״מעולם לא היתה
ישראל נתונה בסכנה נוראה יותר.
סאדאת מאיים על עצם קיומנו!״

בדיחה יהודית. השבוע, לכבוד
ביקורו של משה ארנס בניו־יורק, הושמע
בוושינגטון משהו הדומה ליוזמה.
האמריקאים הציעו שישראל תשחרר
״כמה״ מעצירי האינתיפאדה, תפתח
מחדש את בתי־הספר בגרה המערבית
ותקל על הגזרות הכלכליות שהוטלו
שנ 1כעונש. תמורת זאת הוצע לפלסטינים
להפסיק את האינתיפאדה, ולחדול
מפירסום ההודעות, המשלהבות״.
היתה זאת הצעה מגוחכת. היא הוכיחה
שאת העניינים בוושינגטון קובעים
עכשיו טירונים שאינם יודעים בין
ימינם ושמאלם.
ההצעה עצמה דומה לבדיחה היהודית
על הרב, שייעץ כתרופה למצוקת־הצפיפות
של המישפחה להכניס עז לדירתה.
אחר־כך הציע להוציא את העז,
והכל הרגישו בהקלה רבה.
ההצעה האמריקאית אמרה: הפלסטינים
יפסיקו את האינתיפאדה, וכתמו־

• בנימין נתניהו :״סאדאת הוא אבי
הטרור הבינלאומי. יש לנו הוכחות
חותכות לקשרים שלו עם הטרוריסטים
באירלנד, בסלוואדור ובאיי־פיג׳י!״

• שימעון פרס :״מובן שאי־אפשר
לדבר עם האיש הזה, לפני שהוא מצהיר
בפה מלא על הכרתו במדינת־ישראל
ועל ביטול מצב־המילחמה איתנו. אז
אפשר יהיה לדבר על החזרת חלק
מסיני לריבונות מצרית־ירדנית משותפת.
אבל זה מחייב הכנה זהירה ומדוקדקת,
באמצעות המלך חוסיין. עד אז
אסור לתת לו לבוא לארץ.״
• מוטה גור :״זהו טכסיס של סא־דאת
כדי לכסות על ההכנות שלו להת־קפת־פתע
צבאית.״(גור אכן אמר את
הדבר גם אז, ערב בואו של סאדאת).
בת ושינאה. השבוע הציע יאסר
ערפאת לבוא לירושלים, בעיקבות סא־דאת.
הוא אמר שקודם לכן ישיג לכך

לא בדיצה
משוגעת...״
^ ל אדם שעיניו בראשו, מבין
^ שלקראת 1992 תהיה התמודדות
במיפלגה.
נכון! שגם ב־ 1974 היתה(פרם־רבין),
אבל זה היה שונה.
הצעתי למיכה חריש, מזכ״ל המיפ־לגה,
שיטת־התמודדות: אם יהיו שני
מועמדים — יזכה מי שיקבל יותר קולות.
והיה ויגשו יותר — אם יזכה מי
מהם ביותר מ 50 ינצח. אחרת —
יתקיים סיבוב שני בין המובילים.
שני הסיבובים יכולים להיערך בזה
אחר זה. ברור לחלוטין שהבחירה חייבת
להיערך בוועידת־המיפלגה, ולא בשום
פורום אחר. עד אז — בעוד שנה וחצי
— אין זה מעשי.
שמות המועמדים? לא, לא שלושה
בטוחים — ארבעה! רישמי בביטחון גם
את פרס.
אני אמנם הצעיר מבין המועמדים
(יעקובי צעיר בחצי שנה משחל, ובשש
שנים מגור) ,אך הניסיון הציבורי שלי
כולל 20 שנים בכנסת, תפקיד שר־התחבורה,
מישנה־למנכ״ל מישרר־החקלאות,
ועוד ועוד. תמיד נבחרתי בהצבעות
חשאיות. מעולם לא הוצנחתי.
נכון לעכשיו, אני נפגש עם כל חבר־מיפלגה
המעוניין בכך. אינני רוחה אף־
אחד. חלק רוצים לשמוע את דעתי,
חלק — לשוחח. הייתי השר שהופיע
מיספר הפעמים הרב ביותר, מלבד
פרס, בבחירות המוניציפליות.
אני מכהן כיושב־ראש הוועדה לגיבוש
העמדה הכוללת של מיפלגת־הע־בודה
לקראת הבחירות הבאות. אולי גם
שחל וגור רצו בתפקיד, אבל הוסכם
עלי עוד בתקופת ברעם.
אני לא בהסתערות, לא באמוק, לא
בריצה משוגעת. להיפך — אני בעד
קצב מבוקר, יסודי, ובעיקר — בעד
התמדה. אגב, כל המועמדים המוזכרים
ניחנו בכושר־התמדה. אולי מפני שאני
מושבניק (כפר־ויתקין) ,חונכתי לעבודה
קשה, לחריצות. נוסף על כל הצרות,
אני פרפקציוניסט. בעיקר צריך כאן
חוש־מידה וחוש־עיתוי.
כשאני משווה עצמי לפוליטיקאים
אחרים — אם רוצים, למועמדים אחרים
— יש לי חיסרון אחד גדול: אני
לא מסוגל להשקיע את כל־כולי במי-
רוץ הזה. אני מוכרח לקרוא, לכתוב,
להיות עם המישפחה, עם עצמי. אני
פשוט לא מסוגל אחרת. זוהי מיגבלה,
אבל כך אני בנוי.
נראה לי גם שאנשים מצפים לתכונות
אחרות ממנהיג מכפי שהם מצפים
מחבר־כנסת מהשורה.

ריים את כל מרחבי סיני תמורת שלום,
ובין הגמדים שירשו את מקומו, שהיו
מסוגלים לקלקל את הכל בגלל כמה
מאות מטרים של חול ובית־מלון פרטי.
אמנם היה זה בגין עצמו שהעניק
לאלי פאפושדו את ההיתר להקים את
המלון באיזור״המריבה. אך בגין כבר
היה אז בלתי־אחראי למעשיו. קל היה
למקורביו לעשות בו כאוות־נפשם. היה
זה אפריים (״פרויקה״) פורן, שלישו
הצבאי, ששיכנע אותו, אולי בעזרת
מקורבו השני, יחיאל קדישאי.
אין ספק שבגין לא היה מעלה על
דעתו הבלתי־מעורערת להקים את המלון,
אילו תפס שהדבר יעכב את פיתוח
השלום במשך שנים ויעביר את המיפ־על
הגדול, שבו הכתיר את מלאכת־חייו.
רודן
מגואל בדם. ממרחק של 12
שנים אפשר להתפעל כיום מתגובתו
של בגין על גישושיו של אנוור אל־סא־ראת.

היה קורה אילו היו אז, במקומו
של בגין, האנשים המנהלים כיום את
מדינת־ישראל?
קל לנחש:
• יצחק שמיר היה פוטר את השמועות
על כוונת סאדאת לטוס ארצה במילים
:״זהו תרגיל אופייני של הרודן
המגואל־בדם. אין בזה שום דבר חדש.
הכל יודעים שסאדאת זומם להשמיד
את ישראל!״
• משה ארנס, כשר־החוץ, היה חוזר
על כך באוזני האמריקאים .״אנחנו

את הסכמת המדינות הערביות, כדי
להימנע מן השגיאה שעשה סאדאת,
כאשר יצא ליוזמתו מבלי לקבל את
הסכמתם של מנהיגי המדינות הערביות
האחרות.
התגובות על הצעתו של ערפאת היו
ברוח הדברים דלעיל: בוז, זילזול, שיג־אה,
דחייה טוטאלית.

מדיניות
ד הו עי א
אתה עז
ההצעה האמריקאית
מג 1חב1ז. אך היתה בה
לפחות נימה
מציאותית אחת.
מעולם לא התחיל שילטונו של
נשיא חדש בארצות־הברית בצורה כל־כך
כושלת, כמו שילטונו של ג׳ורג׳
בוש. הוא שובר את כל השיאים.
ארבעה וחצי חודשים אחרי בחירתו,
כמעט חודשיים אחרי כניסתו הרישמית
לבית הלבן, עדיין לא היתה ממשלתו
על כנה. עמדות־מפתח רבות לא אויי־שו.
שר־ההגנה — האיש השני בחשיבותו
בממשלה — הושלך החוצה על־ידי
הסנאט, בבושת־פנים, ובמקומו התמנה
בחיפזון ארם בעל סמכות מפוק־

רה על כך יבטלו הישראלים כמה מן
הצעדים, שננקטו כדי להילחם באינתיפאדה.

מדוע פרצה האינתיפאדה? מה
היתה מטרתה? אילו יעדים ביקשה להשיג?
האמריקאים לא שאלו את עצמם
שאלות אלה, ובמילא גם לא ענו עליהן.
נאיביות. דרושה נאיביות מונומנטלית
— או היתממות — כדי להאמין
שאחרי 15 חודשים של אינתיפאדה,
אחרי סבלות ויסורים של עם
שלם, אחרי מאות הרוגים ורבבות פצועים
ועצירים, אחרי פיצוץ־בתים וגירושים,
יסכימו הפלסטינים להפסיק את
האינתיפאדה תמורת שיחרור כמה מהאסירים.
הדבר
מעיד על זילזול, הגובל בטיפשות.
אותו הזילזול שבו הצטיין יצחק
רבין, כאשר הכריז, למחרת פרוץ האינתיפאדה,
כי ״זה יכול לקחת יום, שבוע,
שבועיים עורך סאדיסטי בקול ישראל
השמיע השבוע את הפסוק הזה מחדש
באוזני הציבור.
היתה ביוזמת־הנפל האמריקאית רק
נימה מציאותית אחת: נאמר כי תוצע
לישראל ולאש״ף בעת ובעונה אחת.
אחרי שהוגשה לארנס, תוגש על־ידי
השגריר האמריקאי בתוניס באופן ריש־מי
לנציגי האירגון הפלסטיני.
בכך הצטרפו האמריקאים לתקדים
שקבע שר־החוץ הסובייטי, כאשר קיבל
בקאהיר ביום אחד ובאותו המקום את
שר־החוץ הישראלי ואת יו״ר אש״ף.
ארנס הרגיש אז רק באיחור שהוא
נכנס למלכודת. אך התקדים כבר יצר
מציאות בינלאומית.

הערתנו שלפניה באים קבלנים ויזמים לערער
על תשלומים שהמינהל גובה מהם.
ההליך החוקי היחידי שנותר היום לקבלנים כדי לערער
הוא פנייה לבית־מישפט. הבעייה היא שדיון בבית־מישפט
יכול להתארך זמן רב, ודורש שכירת עורך־דץ והוצאות
ניאות.
במצב זה לא יוכלו קבלנים קטנים להרשות לעצמם
לערער על החלטות המיגהל.

הואאה ל פו ע ל מקורית
ההוצאה לפועל בתל־אביב החליטה להתגבר על
בעיות עומס־התיקים בשיטה מקורית: היא
סוגרת תיקים ומוחקת אותם.

שר־הביטחון
לאראודד־הבריח
שר־הביטחון, יצחק רבץ, ייצא לארצות־הכרית אחדי שובם
של שר־החוץ, משה ארגס וראש־הממשלה, יצחק שמיר.
רבץ ייפגש. כנראה, עם שר־ההגנה שמונה השבוע, ועם
אישים אחרים בממשלה.

יהיה זה הביקור האחרון של שר״הביטחדן בזמן
כהונת עמום ירון כנספח צה׳׳ל בוושינגטון.
בסוף הקיץ מסיים ירון את תפקידו ודדזר
לישראל!

מפיקים לק חי ם
מיפלגת־העבודה לומדת במהירות את הלקח
מהבחירות לרשויות המקומיות.
לקראת הבחירות להסתדרות, שבהן יצטרכו לקבוע את
המועמדים למזכירות מועצות־הפועלים, תוקם ועדת־ארבעה,
בהרכב שימעון פרס, ישראל קיסר, מיכה חריש
ומאשה לובלסקי׳.
אלה אמורים לאשר את המועמדים הסופיים, כדי למנוע
כישלונות שהיו בבחירות לרשויות. בהרבה מיקרים
התמודדו בבחירות מועמדים לא־מתאימים.

ההוצאה לפועל ניצלה הוראה ישנה בתקנון, שלא נוצלה
עד כה, והמאפשרת לסגור תיקים, אשר במשך שנה לא
היתה בהם כל פעילות.

מדובר, כנראה, בעשרות אלפי תיקים.

418

ביום השני, ה־ 13 במרס, מסר דובר־צה׳׳ל
על 312 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי
* חיילי צה׳׳ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה׳׳ הגיע מיספר
ההרוגים הפלסטיניים ל־.418
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 519 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 352 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

71 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 45 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 51 הרוגים מסיבות אחרות.

הגיזבר ל א יודח
גיזבר״סועצה, שהורשע בגניבד* לא יודח מתפקידו

כהגא ב מקו ם
כ בו ד ביריד
במקום כבוד במדור ססרות־הקודש בי־ריד־הספרים
הבינלאומי, המתקיים בימים
אלה בירושלים, שוכן דוכן של סיפרי
מאיר כהנא, ובו כרוזים, חומר־הסתה וי־צירות
אחתת מפ ת עטו. מעל לתכן שלט
גתל, ובו נאמר ,,המכון לרעיון יהודי׳׳.

הללי יאטדף ל ע בו ד ה
אלי הללי, איש המיפלגה הליברלית, שרץ
בבחיתת לראשות עיתית תמונה ברשימה
עצמאית, חתם הסכם־תטציה עם מועמד
מיפלגת ־העבודה, ג׳ק אבוטבול.
מיפלגת־העבודה הודיעה לתומכיה לתמוך בהללי,
ובתמורה הצטרף הללי למיפלגת־העבורה.
זה היה אחד מצעדי מיפלגת-העבודה להבטיח את השליטה
במרכז השילטון המקומי.

מגביות פרטיות למועמדים כמה מהמתמודרים לבחירות ברשויות המקומיות, בייחוד
כאלה שהפסידו, מבקשים מהמיפלגות שלהם סיוע לכיסוי
גרעונות שצברו.

מתברר כי חלק מהמועמדים הוציאו במערכת-
הבחיתת סבומי־כפף נתלים, ובעת יהיה להם
קשה להחזיר אותם. יש גם מי שמדברים על
מגביות פרטיות.

הממו 1העלהא שפה
למתת מה שהובטח לו, קיבל תיד אדמון, חבר
מועצת עיתית תל־אביב, את תיק־ התברואר,
ולא את תיק התחבורה, כפי שציפדג
כעיקבות כניסתו למועצה הפסיד ארמון, ששימש עד היום
כפירסומאי של עיריית תל־אביב, את תקציב־הפירסום של
העירייה.

בו טלהועדתהער רי ם
מינהל־מקרקעי־ישראל ביטל בחשאי את ועדת־

בג׳׳ץ אסר על שר־הדתות, זבולון המר, להדיח
מתפקידו את אחד מחברי המועצדדהדתית
בראש־העין, אחרי שהתברר שהאיש הורשע
בגניבה בהיותו גיזבר־המועצה.
ממן ועינוי לא ידע המר על עברו של האיש. כשנודע לו,
ניסה המר להדיחו, אך בג״ץ קבע שאץ לו סמכות לעשות
זאת.

מפטרי ב״כור״
מנב״ל ״כור״ ,בני גאון, הודיע השבוע למנהלים
הבכירים בקונצרן שהחליט לאמץ מדיניות
חדשה, ולפיה מנהל שאינו מוכיח את עצמו —
יפרוש מתפקידו.
בכנס־מנהלים מצומצם אמר גאון שלא יתכן שבמצב
הקונצרן ימשיכו מנהלים שנכשלו לשאת בתפקידיהם.

הראשון ברשימת הפורשים הוא הד״ר עמי
דולב, מנכ׳׳ל ״ורד הגליל״ ,שלא הצליח להרחיב
את תחום שיווק השוקולד.

המתיז מ ט ריד
א ת אלימ 1ת השופט
ישראל יחזקאלי, הקשיש שהתיז חומצה
בעיניו של עורן-הדץ יורם שפטל,
ממשיך בתעלוליו. בשבוע שעבר, למרות
היותו נתץ עדיין במעצר־בית עד תום
מישפטו על הפגיעה בשפטל, התקשר
יחזקאלי עם אלמנתו של השופט דב איתן,
ודרש לשוחח איתה.
מרים איתן סירבה לפגוש אותו, ושאלה
מה הוא רוצה, אך הוא אמר כי יגלה
זאת אך ורק בפגישה אישית, ובי בכלא
הכיר עבריינים המעודדים אותו. היא לא
התלוננה במישטרה, מכיוון שלתלונותיה
הקודמות לא היתה אוזן קשבת.

מטיילים ב״הסנה
למרות מצבה העגום של חברת-הביטוח
ההסתדרותית ״הסנה״ ,מתכננים בה הוצאת
כמה סוכני־ביטוח לטיול בחו׳׳ל, על חשבון
החברה.
בחברה אומרים שקיימת מסורת של מתן מתנות של
נסיעה ל חדל לסוכני־ביטוח המגבירים באופן ניכר את
מכירותיהם, ולמרות המצב הקיים היום אי־אפשר להפסיק
את המסורת.

בימים אלה הוציאו כמה חברות־בימוח כמה עשרות סוכנים
לטיולים בחויל.

הפ ק חי ם
אורבים ב שוק
פקחי עיריית תל־אביב אינם מרפים מהשוק הסיטונאי,
למרות הבטחות ראש־העירייה. שלמה להט. כי ייפסקו
ההתנכלויות לעובדי השוק.

ביום הראשון שוב עברו פקחים עירוניים
ורשמו דוחות בשוק. הם ארבו ליד דלת
השרותים הציבוריים ב* 6אחרי־הצהרייב,
ורשמו דוחות לעובדים במקום.
לפני שלושה שבועות הבטיח להט שלא ידוע לו דבר על
מינהג מחלקת־הפיקוח העירונית, והוא מורה להפסיק את
ההטרדה לאלתר.

הבנקי ם
נבנסו ללחץ
הבנקים בודקים אפשרויות לגביית בספים
מאיש-העסקים יורם גיל, הנמצא בשווייץ.
גיל נמלט מישראל בעיקבות הסתבכות עם שילטונות־הסם
וחובות ככרים לבנקים. הוא תושב״קבע בשווייץ,
ובאחרונה ביקש גם אזרחות שווייצית.

הידיעה הכניסה ללהין בנקים, שגיל חייב להם
בספים, והם בודקים עתה אפשרויות לגבות
ממנו כספים בשווייץ או לנסות ולגבות את
הבספים לפני שתאושר אזרחותו.

משא־ומת! חשאי
חברת־אלקטרוניקה צבאית מנהלת מגעים לרכישת חברה
המייצרת ציוד צבאי.

בשלב זה הוזכרה הנרכשת אינה יודעת מי
מעוניין לרכוש אותה, והמשא-ומתן מתנהל
באופן חשאי על־ידי מתווכים.

ננורביס
ב״ידיעות אחרונות״
״ידיעות אחרונות״ החליט לחזק את מערך
ההפצה והמודעות בקרב היורדים בארצות־הברית.
הוא
מינה את מנהל מחלקת־המודעות, תנחום נורביץ,
כמנהל סניף העיתון מידיוד ק.
מדובר בפלח־שוק מכובד, שכן קהילת־היורדים בארצות־הברית
צורכת מדי שבוע עשרות אלפי עותקים של
העיתונים הישראליים ועיתוני־היורדים.

הווינ״ם של שפטל
למרות הטיפול שקיבל עורך־הדץ יורם שפטל בישראל
להצלת עינו שנפגעה מחומצה, לא היתה כל הטבה במצבו.
פרופסור מיכאל בלומנטל, שאליו פנה שפטל לעזרה,
הציע לו ניתוח חדשני, המבוצע אך ורק בבית-הספר
לרפואה של אוניברסיטת הרווארד ליד בוסטון.

שפטל, שנסע לאמריקה במילא, לצורכי עבודה,
התקבל בבית-החולים האוניברסיטאי ועבר את
הניתוח בהצלחה. בניתוח נלקחו תאי־ריקמה
מעינו הבריאה והושתלו בעין שנפגעה. הניתוח
הוא נדיר ביותר, ובוצע עד פה רק 30 פעם
בעולם. התאים המושתלים נקלטו היטב,
וניכרת כבר הטבה גדולה במצב העין.

הדם של אנברא בטכניון הטכניון נתן ידו לפירסום מוטעה על
המצאה מהפכנית של דם מלאכותי.
בעיתונות מדעית בחו״ל נפוצו באחרונה
פירפומים כי בטכניון המציאו דס
מלאכותי. מדובר, כביכול, בהמצאה מהפכנית
של דם, היכול להחליף דם בגוף־
האדם למשך 24 שעות.
אולם מתברר שהסיפור בדוי מיסודו.
אומנם קיים רעיון כזה, אך הוא נמצא
בשלבי-פיתוח ראשוניים.
בטכניון לא התנערו מרפירסומיס ומילאו
פיהם מים, כדי שלא לפגוע בתדמית
המוסד.

אוו— דו זר־ 11 כג1לי

1111111111!.

כשצה״ ל הגי ע! או ל טי מ טו
פתאום זה נמאס לצה״ל.
האלופים ידעו כי המילחמה באינתיפאדה הורסת את צה״ל
מבפנים. הם ידעו שאינם יכולים לנצח במילחמה עכורה זו.
הם קיוו שהממשלה תגיע סוף־סוף להסדר מדיני עם המתקוממים.
אולם הממשלה היתה משותקת. ראש־הממשלה פזל לעבר
הימין הקיצוני והדתיים, ועל כן התנגד לכל הידברות עם
אש״ף.
באחד הימים החליטו האלופים שהגיעו מים עד נפש. המטכ״ל
הגיש אולטימטום לראש־הממשלה: או שינקוט מייד צעדים כדי
להגיע להסדר לסיום האינתיפאדה, או שהצבא יתפוס את השיל־טון
במדינה --
סיפור דימיוני? לאו דווקא.
זה באמת קרה. אבל לא בישראל, אלא בסודאן.
בסודאן מתנהלת זה שנים מילחמה בין הצפון הערבי־מוסלמי
ובין מחוזות־בדרום, שתושביהם כושים, נוצרים ופגנים.
המדינה הענקית יושבת על קו־ההפרדה בין הצפון הערבי־מוסלמי
של אפריקה ובין המרכז השחור של היבשת, שהוא נוצרי
ופגני.
בצפון התגבר במשך השנים כוחם של הקנאים המוסלמיים. הם
גרמו להנהגת החוק הדתי המוסלמי במדינה. הדרום התקומם,
בעזרת אתיופיה ושאר השכנות. בעיתוני העולם נרמז מדי פעם
שגם ישראל אינה טומנת את ירה הארוכה בצלחת.
מילחמה זו עלתה במיליוני קורבנות. המדינה התרוששה,
מיליונים הפכו לפליטים, יש רעב ומחסור.
באחרונה נחלו כוחות הדרום ניצחונות. אבל שום צד אינו יכול
לנצח ממש. הצבא נואש. חסרים לו נשק ומזון. הממשלה חסרת־אונים.
ראש־הממשלה, צדיק אל־מהדי, הוא מוסלמי אדוק. הוא
עומד בראש מיפלגת אל־אומה (״אומה״ היא כלל מאמיני־האיסלאם)
,מעין מהדורה סודאנית של הליכוד, ובעל־בריתו
העיקרי הוא חתנו, ראש החזית המוסלמית הקנאית.
לרוב הסודאנים זה נמאס 30 .מיפלגות ופלגים מקומיים
התאגדו ותבעו הידברות עם הדרום והסכם, שיעניק לכל המחוזות
שילטון־עצמי. ראש־הממשלה התמהמה. ואז הגיש הצבא את
האולטימטום שלו.
גם בארץ יש אנשים המקווים שצמרת צה״ל תדפוק על שולחן
הממשלה, ותכפה על יצחק אל־מהדי(סליחה, סליחה) הסדר מדיני.
אבל אנחנו דמוקרטים, ואין אנחנו יכולים בשום פנים ואופן לדרוש
הפיכה צבאית — גם אם הדרג הצבאי הוא, בסך הכל, הגיוני
ושפוי יותר מאשר הדרג המדיני.

מתי נהרג בנימין?
מתי נהרג בנימין מייסנר ז״ל?
לכאורה התשובה ידועה: בתאריך זה־וזה, בשעה זו־וזו, במקום
זה־וזה בקסבה של שכם.
אך למעשה הוא נהרג כמה חודשים לפני כן.
הוא נהרג כאשר ירו חיילי צה״ל בשני צעירים ערביים, בהפגנות
שונות בשכם. האחד נפגע קשה בחזה, לשני הוצאה עין.
שניהם חזרו לקסבה, ושניהם היו פיצצות־זמן מהלכות. כי
שניהם הקדישו את חייהם לדבר אחד בלבד: נקמה. השניים הטמינו
מלכודת לחייל בנימין מייסנר
והשליכו עליו גוש־בטון.
אין דבר מסוכן יותר מאשר
אדם המוכן למות כדי לנקום את
ניקמתו. ואין דבר אווילי יותר
מאשר להקים דור של נוקמים.
חשבתי על כך כאשר ראיתי
בטלוויזיה את פיצוץ בתיהם של
השניים, ושמעתי את נהמת־הז־עם
הקיבוצית של תושבי הקסבה.
הפיצוץ היה אקט של נקמה. שתי
המישפחות נענשו (עונש מיש־פחתי)
,וכל מי שגר סביבם נענש
גם הוא על־־די הרס קירות ור־היטים(עונש
קולקטיבי).
גנימיןז ״ל
משמע: עוד כמה עשרות בני־אדם,
שמהיום והלאה יבקשו נקמה, נקמה, נקמה.
על כמה חיילים נוספים נגזר באותו רגע למות ולהיפצע?
בכלי־התיקשורת רואיינו השבוע שני קצינים, שעסקו —
בהזדמנויות שונות — בפיצוץ בתים. היו להם שמות כמו ״אל״מ
ש׳״ ו״אל״מ ג׳״ .הם אמרו משהו בנוסה ״זה ילמד את הערבים
לקח!״
מי שהיה מסוגל להגיד דבר כזה לפני 15 חודשים, העיד על
עצמו שהוא איש פרימיטיבי. מי שאומר דברים כאלה כיום מעיד
על עצמו שהוא טיפש חסר־תקנה. טיפש שאינו מסוגל ללמוד
לקח.
פיצוץ בית אכן מלמד את דייריו לקח. אבל אין זה הלקח
שאל״מ א׳ או ב׳ מתכוון אליו. הלקח הוא שפיצוץ בית מייצר
נוקמים, והנוקמים מבצעים פיגועים, והפיגועים יביאו לפיצוץ
בתים נוספים, וכן הלאה וכן הלאה, עד הסוף המר — כאשר
מישטר־הכיבוש — כל מישטר־כיבוש! — יתמוטט בענני שינאה.
ועוד דבר:
כאשר חייל קרבי נהרג בעת מילוי תפקידו, אין דבר מעליב
יותר מאשר לומר שהוא ״נרצח״.
חייל בשדה־הקרב אינו דומה ליהודי מיסכן בגטו, שנרצח בידי
קוזקים שיכורים. על חייל אומרים שהוא ״נפל״ ,או ״נהרג במילוי
תפקידו״.
בנימין מייסנר, חייל קרבי, נהרג בקסבה של שכם. הוא היה שם
במילוי תפקידו הקרבי, בסיור חמוש. זה היה מצב מילחמתי.
אולם כמעט כל כלי־התיקשורת דיברו שוב ושוב, יום אחרי יום,

על ״רצח״ החייל. גם על המישמר, יצא מן הכלל הארץ, שהקפיד
לכתוב על ״הריגת״ החייל.

חובמת הנסתר
לעולם לא אבין איך מארגנים ויכוח בטלוויזיה הישראלית. זה
שייך לחוכמת־הנסתר. אני רק יודע שהתוצאה היא תמיד־תמיד
אבסורדית.
הנה ערך המכון האסטרטגי של אוניברסיטת תל־אביב מחקר
מקיף על האופציות השונות להשגת השלום. זהו מחקר רציני. אני
יודע זאת מניסיוני האישי. בשעתו הוזמנתי לחוג מצומצם של
חוקרי המכון הזה, ונדרשתי, במשך חצי יום, לבסס את השקפותי,
להשיב על שאלות נוקבות ולהביא נתונים.
אפשר להתווכח על תוצאות המחקר. הרי לשם כך עורכים
מחקר. אין לי ריב עם המסקנה כי המדינה הפלסטינית היא האופציה
היחידה שנשארה בשטח. יש לי ריב עם המסקנה שדרושה
תקופת־ביניים של 15 שנים לפני הקמתה. לדעתי אין זה מציאותי.
אך אני מוכן בהחלט להתווכח על כך.
על כל פנים, אלוהי הטלוויזיה החליטו להקדיש למחקר זה
תוכנית במיסגרת מוקד. סביר היה להזמין לוויכוח זה את בעלי־המחקר,
יחד עם חוקרים שהגיעו
למסקנות אחרות, מימין ומשמאל,
כדי לנהל דיון ענייני ונוקב•
תחת
זאת הזמינה הטלוויזיה
את שני בעלי־המחקר יחד עם
שני פוליטיקאים מיקצועיים, שהם
גמדים בעולם המחשבה.
איני יודע על מה מבסס מוטה
גור את הביטחון העצמי העילאי
שלו, ואת תביעתו לראשות־ה־ממשלה.
זה סודו, סוד שמור ביותר.
לדיון מסויים זה לא הוסיף
אף שביב אחד של מחשבה. תרומתו
העיקרית לוויכוח היתה הקביעה
הגאה שהוא נמנה עם
״מקבלי ההחלטות״ ,מעמד נשגב ונעלה, לעומת האקדמאים העלובים.
לצידו
של גור הופיע, למען האיזון, אהוד אולמרט. אני מניח
שיש הבדלים בין השניים, ושבעזרת מיקרוסקופ טוב גם ניתן
לגלותם. אבל בדיון זה הם אמרו את אותו השום־דבר.
אבל אולמרט הוא הרבה יותר משופשף. אחרי כמה דקות של
ויכוח נטל לידיו את הרסן, ודיבר ודיבר ודיבר, מבלי להגיר רבר.
לחוקרים לא ניתן פיתחון־פה. הם ישבו פעורי־פה, כמו יורם רונן
המנחה, עשו תנועות־ידיים של חוסר־אונים, והניחו לאודי־חמודי
להתווכח עם עצמו.
אולי זהו טכסיס מחוכם של אורי פורת ועבדיו, כדי למנוע כל
ויכוח רציני על הנושא הזה. אבל המסקנה היא שאל לו לחוקר
רציני להופיע בטלוויזיה, ובוודאי לא כל עוד שולט בה אורי פורת.
אם הנושא הוא רציני — ואני יכול לתאר לעצמי שקיומנו
בארץ זו הוא נושא שיש בו מידה מסויימת של רצינות — אין זו
הבימה המתאימה.

זה הרגיז אותי ברגע הראשון, אבל אחרי מחשבה הגעתי למסקנה
שהיא צודקת. אם אשת־קאריירה עובדת כמוני — והיא
אמורה לעבוד כך, אם היא מנהלת בכירה במיפעל או במוסד
כלשהו, וצריכה להתחרות עם אחרים — ובבואה הביתה היא גם
מתפקדת כעקרת״בית, זה מצבה. אם נוסף על כך היא צריכה לטפל
גם בילדים, לא תוכל לעמוד במעמסה. משמע, אין היא יכולה
להתחרות עם הגברים, היכולים להתרכז כל־כולם בעבודתם.
ב״יום־האשה הבינלאומי״ ריאיין רם עברון בטלוויזיה אשת־קאריירה
מוצלחת, שנרשם לזכותה הישג מרשים: היא מנהלת
מיפעל גדול למנועים. שאלתי את עצמי איך הגיעה למעמד זה.
האם היא סנונית ראשונה המבשרת מהפכה חברתית אמיתית?
אבל אז, באי־רצון כלשהו, כך נדמה, היא גילתה איך הגיעה לאן
שהגיעה. הסתבר שהיתה עקרת־בית,
ילדה ילדים וגידלה אותם.
אחרי שהילדים כבר התבגרו
נפטר בעלה, בעל המיפעל, והיא
תפסה את מקומו.
כל הכבוד לה על הצלחתה
בניהול המיפעל, אך הדרך שעברה
כדי להגיע לשם איננו סיפור
פמיניסטי, דווקא. גם יקטרינה
הגדולה הגיעה למעמדה בדרך
של נישואין והתאלמנות.
בינתיים התלקח בארצות־הב־רית
ויכוח נזעם בעיקבות פירסום
׳מחקר של אשה בשם פליס שוויקתרינה

היא הציעה להבחין כבר
בשלב מוקדם בין שני סוגים של
נשים עובדות: אותן המוכנות לוותר לגמרי על עיסוק מישפחתי
ולהתחרות עם הגברים על המישרות הבכירות ביותר, ולעומתן —
אותן שאינן מוכנות לוותר על חיי־מישפחה וגידול ילדים. לאלה
יש לאפשר עבודה על־פי לוח־זמנים המתאים להן, על חשבון
הקידום. אין טעם לקחתן בחשבון למישרות בכירות.
הפמיניסטיות יצאו חוצץ נגד הגברת שוורץ. אך נדמה כי ראשי
החברות הגדולות בארצות־הברית — כולם גברים, אלא מה —
קיבלו את המסקנות האלה כמובנות מאליהן.

מוח מצומק
השבוע הקרינה הטלוויזיה סרט קצר של ישראלית צעירה החיה
בגרמניה. היא ביקשה להעלות את הלבטים של צעירים יהודיים
החיים בארץ ההיא.
בחלק הראשון של הסרט הוא הרגיז אותי. כל הצעירים האלה
— וביניהם ילידי ישראל — מקטרים על חייהם האומללים
בגרמניה, על האנטי־שמיות שהם נתקלים בה, על הזרות והניכור
שלהם בארץ של הנאצים ובניהם.
אז מדוע הם נשארים שם, לעזאזל?
שניים מן הדוברים סיפרו כי חיי הוריהם ניצלו תודות לנאצים
מסויימים. לא גרמנים סתם, אלא נאצים ממש. אביו של אחד
נתפס ליד הגבול. קצין־גסטאפו שיחרר אותו, הוביל אותו בלילה
ליער, ותחת לירות בו, כפי שחשש האב, הסביר לו כיצד לעבור
את הגבול לבלגיה. אביו של צעיר אחר הוזהר על־ירי קצין־ס״ס
בעיירה שלו שהוא ראה את שמו ברשימה. האב הספיק לברוח.
זה מעניין, אך לא היתה בכך תשובה לשאלה מדוע הם חיים
בגרמניה.
התשובה ניתנה על־ידי אחת הצעירות, שבאה לישראל .״זה
היה טוב לגוף שלי,״ אמרה ,״אבל הרגשתי שהראש שלי מתנוון!״
זו הבעייה. גרמניה היא ארץ בעלת חיי־תרבות תוססים. בתיאטרון,
בקולנוע, בספרות קורים שם דברים מרתקים. יש ניסויים,
אתגרים, אפשרויות. לצעיר בעל כוח־יצירה יש מה לעשות, יש
אופקים להתפתחות. ואילו בבואו לארץ יש לו ההרגשה שיש כאן
מידבר תרבותי, שאין כאן שום אתגרים יצירתיים. יש כאן תרבות
של חינמונים, והיצירה התרבותית מתרחשת בקסבה של שכם.
״הראש שלי הצטמק,״ אמרה היהודיה הצעירה, וחזרה לגרמניה.

אינתיפאדה ער הגג
כשאני קם בבוקר, אני פותח את התריסים, ובמבט אחד אני
סוקר את מזג־האוויר ומצב האינתיפאדה.
לא־הרחק מביתי בונים פועלי ארץ־ישראל (יעני ,״ערבים
מהשטחים״) בית חדש. הם כבר הגיעו לגג.
כשאני רואה את הפועלים עמלים שם, אני יורע שזהו יום ״שקט
יחסית״ .כשאינם, אני יודע שהאינתיפאדה נמצאת בעיצומה.

סיפור פמיניסטי

אחיה שד מורו

רחל אשתי, אדם יציב בדרך כלל, החליטה פתאום להחליף את
עורה. ליתר דיוק — למתוח אותו. הלכה ועשתה. כל הכבוד, אבל
זה מתח גם את סדר־היום שלי.
קמתי בבוקר והכנתי לה ארוחת־בוקר. אחר־כך התמסרתי במשך
כמה שעות לעבודה שלי. אחר־כך מיהרתי לסופר בדי לקנות
מיצרכים. אהר־כך הכנתי ארוחות־צהריים — אחת׳ לה ואחת לי.
אחרי מנוחה קצרצרה המשכתי לעבוד, עד אחרי חצות. אז מיהרתי
הביתה, הכנתי ארוחת־ערב. באמצע ניקיתי קצת את הבית. ביום
שבו באה העוזרת(אחת לשבוע) סידרתי אחריה.
בדרך־כלל אני עובד כ־ 12 שעות ביום בממוצע, שיבעה ימים
בשבוע. בימים אלה עבדתי הרבה יותר.
״עכשיו אתה עובד בערך כמו אשת־קאריירה, שאין לה ילדים,״
אמרה רחל.

סיפורה המחריד של הילדה מורן אינו יחיד במינו.
בארצות־הברית היה מיקרהו של יהושע דישאני, בן ה־ ,4שאביו
היכה אותו עד כדי עילפון. מאז הוא ילד מפגר.
אמו של יהושע הגישה תביעה נגד המחלקה לשרותים
סוציאליים של נפת־מגוריה, על שלא הגנה על הילד מפני אביו
הסאדיסט. המצב היה ידוע היטב לעובדי בית־החולים, לשוטרים
ולעובדים הסוציאליים. הם ראו פעמים רבות את סימני־האלימות
על גוף הילד, רשמו דוחות ולא עשו דבר.
בית־המישפט העליון שלי ארצות־הברית החליט ברוב־דיעות
שאין המדינה חייבת להגן על אזרחיה מפני אלימות של יחידים,
ועל כן אינה חייבת בתשלום פיצויים על המחדל.
מעניין — בארץ לא עלה על רעת איש להגיש תביעה לפיצויים
נגד כל המוסדות שידעו על מצבה של מורן האומללה.

מהיכן הדקלים בסוכה הלבנה? משה דייז
לא הדיח כלים חבו־י־בנסת מעופפים
שר־הביטחון יצחק רבין
חגג את יום־הולרתו ה־ 67 במסיבה
צנועה, שקיים בלישכתו אחרי
ישיבה נוקבת של שרי־ה־מערך,
שדנה בכישלון המערך
בבחירות המוניציפליות. מלבד
הפורום המצומצם של השרים
שנכחו בדיון, הגיעו גם חברי־כנסת
רבים. לאה רבץ, אשת
השר, לא נכחה. היא היתה באר
תה עת בקונצרט.
על דרכי־העבודה של
משה ארנם סיפר השבוע מי
שעבד איתו בשגרירות הישראלית
בוושינגטון. בישיבות־הצ־וות
נהג ארנס לקרוא באוזני
אנשיו את המיברקים הסודיים
שקיבל, ושהיו מסומנים ״לעיני
השגריר בלבד״ .כשהעירו לו על
כך, אמר אתם :״מכיוון שזה לעיניים
שלי בלבד, אני לא מראה
לכם את המיברקים. אבל אני
יכול לקרוא לכם אותם, כי לא
כתוב, לאוזני השגריר בלבד׳״.

איש קורישראל, שלום
קיטל, סיפר על הכנסת־האור־חים
של משה דיין. פעם בא קיטל
עם ציוותו לראיין את דיין בביתו.
דיין פישפש במקרר, הוציא
כמה בקבוקי־משקה ואמר
להם :״תצטרכו לשתות מהבקבוק,
כי רחל איננה בארץ, ואני
לא מדיח כלים״.

חבר־הכנסת יהודה פרח
הס^ים להיות חבר־הכנסת הראשון
בארץ שינסה את ספורט
הדאייה. אהרץ שגיא, טייס
אדעל, אלוף הארץ בדאייה,
המדורג במקום ה־ 14 בדירוג
העולמי, הגיע לכנסת ונפגש עם
יושב־ראש ועדת״הספורט, מיקי
בר־זוהר, כדי לקדם ספורט זה
בארץ. גם לצחי הנגבי הציע
לדאות, אך הנגבי הודה שהוא
פוחד. הוא מסתפק בצניחות שביצע
בזמן שרותו הצבאי, והוסיף
שחלק מחברי״הכנסת מרחפים
במילא, ואינם זקוקים לראייה.
שר־הפנים הצעיר אריה
דרעי חגג את יום־הולדתו ה־30
בלישכתו בירושלים, בנוכחות
בני־מישפחתו וחברים קרובים.

אשתו יפה באה בחברת שלושת
ילדיהם וקרוב־מישפחה מאר־צות־הברית,
שהביא עוגת יום־
הולדת ענקית. כשנשאל השר
איך הוא מרגיש ביום הזה, השיב:
״אני מרגיש גדול!״

עורך־דין אברהם פב־טר,
סגלהפרקליט בפרקליטות
מחודהמרכז, ערך בשבוע שעבר
מסיבה לכבוד הולדת נכדתו
הראשונה, אופיר. בתו של פב־טר,
מירב 26 היתה לפני
תשע שנים סגנית מלכת־היופי,
כאשר המלכה היתה אילנה
שושן. אל פאב השעון, שם
נערכה המסיבה, הגיעו מישפ־טנים
רבים. בין המוזמנים היתה
עורכת־הדין נירה לידסקי, אך
היא לא הגיעה. היא הלכה בטעות
לפאב הפעמון הסמוך, ראתה
שלא קורה שם שום דבר,
חשבה שטעתה בתאריך המסיבה,
וחזרה הביתה.
נאווה גינת, אשתו של
רפי גינת, מנהל מחלקת־הבי־דור
של הטלוויזיה, החליטה
לארגן לו מסיבת־הפתעה, לכבוד
יום־הולדתו ה־ .40 היא טרחה
ועמלה, יחד עם חברים טובים
של בני־הזוג, אבל את ההפתעה
קילקלו כמה מוזמנים, שצילצלו
לרפי והודיעו :״מצטערים, לא
נוכל להגיע ״.במסיבה קרא אבי
קורן שיר שכתב במיוחד לרגל
המאורע, ובו סיפר על רפי הגדול
והאימתני, שהוא בעצם רזה
ורגיש. בכל הרכישות המשותפות
שלהם בחו״ל הוא יוצא
פראייר, כי איש אינו מזהה אותו
שם כ״מר כלבוטק״.
אחרי זכייתה בפרס דוב
הכסף בפסטיבל־ברלין טסה השחקנית
גילה אלמגור לניר
יורק, שם היתה אורחתו של
נועם סמל, קונסול־התרבות
של ישראל בארצות־הברית, ש־אירגן
לה מסיבה גדולה בביתו
של הקונסול הכללי, אורי
סביר. במסיבה נכחו עשרות
אמנים יהודיים וישראליים, וביניהם
המפיק דניאל סלזניק,
בנו של המפיק הנודע דייוויד
סלזניק, שיצר את האפוס הקול
נועי
חלף עם הרוח. במהלך
הערב התבשרה גילה שסלזניק־הבן
מפיק 13 פרקים על התפתחות
הקולנוע בעולם, ואחת המדינות
שנבחרה היא ישראל. אל־מגור
נבחרה לתפקיד בסרט.
לאופנאית שרה מילר

טין הופמן. העיתון השתמש
בצילומים הלקוחים משבועון־ה־בידור
האמריקאי פרס״ר, שהוא
בבעלות קבוצת מורדוך. עורכי
המוסף של חדשות השתמשו
בצילומים מבלי לקבל רשות,
ואף רשמו בטעות את שמו של

רפאלי ובסטורנטית בשם ורד
שני.
לפרמיארה של לה טראוד־אטה,
שהועלתה באולם החדש
נוגה ביפו, הגיעו הרבה אח״מים,
שבניגוד לציפיות לבשו תילבו־שות
מאופקות, למעט אנט דו־

(מימין) ,אשתו של שר״האוצר, ממעטת להגיע לאירועים חברתיים. אך הפעם חרגה
ממינהגה ובאה למיבצע-התרמה עבור מעון לנערות במצוקה, שנערך בסביון,
באירגונם של אשת־החברה סוניה הררי ושלווה בן־גל. סוניה פגשה שם א ת המעצב עודד גרא (משמאל).

סוניה נו ס

נשברה יד בעת שעסקה בסקי
בהרי־האלפים בשווייץ. האופנ־אית
ובעלה טסו לחופשת־סקי
בת־שבועיים. יומיים לפני סיום
החופשה היא החליקה, עובדה
שלא מפריעה לה להופיע באירועים
חברתיים שונים.
עורכי־הדין של איל־התי־קשורת
הבינלאומי רופרט מו־רדוך
אמורים להגיע ארצה בימים
הקרובים, כדי לטפל בתביעה
נגד העיתון חדשות, שפירסס
בשבוע שעבר כתבת־ענק על
כוכב־הקולנוע האמריקאי דם־

אלכם גלעדי

(משמאל) המכהן ב תפקיד בכיר ביותר
ברשת הטלוויזיה אן־בי-סי, מנהל
רומאן ממושך עם המיליונרית הלגה גוטסדינר (מימין) ,הנוהגת
להתלוות אליו לאירועים שונים בארץ ובחו״ל. גילעדי הגיע ארצה
במיוחד לרגל מישחק״הכדורסל עם הקבוצה המוסקוואית.
הצלם יוסי צווקר מתחת לאחד
הצילומים, שצולם על־ידי צלם
אמריקאי.

ך ח \ 1 1ך ך( 1מימין) השר הטרי ואשתו אן קלוד(לצידו) ,אירחו מאות אנשי כלכלה ותעשיה, שבאו
\ 1 11 לברך א ת אדרי לרגל היבחרו. שני ילדיו, אורית בת ה־נ 2וגיל בן ה״ , 20 חייל בחיל״הים,

בני נישואיו עם אשתו הראשונה ג׳ואן, נכחו באירוע, אך ניסו לה תחמק מצילום משותף עם אמם החורגת.

הכימאי המהולל של הסרט
ש 1ם של מרטין נר הגיע ארצה
לכמה ימים, עובדה שעוררה ציפיות
בקרב אנשי־קולנוע, שקיוו
לפגוש בו. אך דניאל וינייה
בא ארצה כדי לצלם סרט־פיר־סומת
לממתק־שוקולד צרפתי.
עלות־ההפקה הדהימה את הישראלים,
הרגילים לתקציב נמוך
בהרבה. ההפתעה השניה היתה
בחירת השחקנים לסרט־הפירסו־מת.
הבימאי בחר בדוגמן עופר

לצ׳ין, היחידה שבאה לאירוע
במעיל־פרווה ארוך.
בחודשים האחרונים נפוצו
בתל־אביב שמועות שאמרו שאת
32 הדקלים, המעטרים את חצר
׳מיסעדת־הדגים הסנכה הלבנה,
קיבל הבעלים מופה כהן כמתנה
מידידו הטוב, חבר־הכנסת
רחבעם זאבי, הנוהג לפקוד
את המקום לעיתים מזומנות. כהן
הגיב על השמועות באומרו שלפי
מיטב ידיעתו אין משתלה לידידו
גנרי. חוץ מזה יש לו קבלות
על כל הדקלים, שאותם רכש
בעזה. כהן טוען שזה ניסיון של
העולם הזה 2689

פסוקי השבוע
• ״חד שות׳ /על ניצ חון
צגי ג ר (למישפחת
גרזני, יוצאת כורדיס־תאן)
,על אורי עמית, יו צא
עיראק, בבחירות
לראשות עיריית רמת־גן:
״זו הפעם הראשונה שה-
בורדים מנצחים את העי ראקים!״

דליה

המשוררת
רביקוביץ, על המיפגש
הטלוויזיוני גין שר״הפ־נים,
איש ש״ס אריה דר-
עי לוותיק תנועת-העגו-
דה, יצחק גן-אהרון :״זה
היה מיפגש נין הפונדמנ טליזם
העולה לנין הסוצ יאליזם
הנסוג!״
• מג״ד ג״גולני״ :״כש-
מילואימניק לונ שאת
המדים, הוא מ קנל, או טומטית,
שלוש תכונות:
הוא נעשה רעג, עייף
וחרמן!״
מתנגדי גנרי או מתחריו שלו
עצמו לפגוע בהם.
גיזבר הסוכנות היהודית,

ח | 1| 1ך ״| ך 1ה( 1מימין) אי ש־החגרה, מתגורר נ ש ¥1י

11 71111 נים האחרונות נניו-יורק ו עונ ד ב-
חנרת-הא שראי ״אמריקן אקספרס״ ,כממונה על ארצות-המרחג.
יומיים לפני בואו ארצה פגש כנשיא חנר ת-ה תעופ ה המצרית, שסיפר לו
שלמה מינץ, שהגיש קטע־סו־לו.
היא התחילה לצלמו. הכנר
הפסיק את נגינתו, ורדה הנבוכה
חזרה למקומה, כשעיני מאות המוזמנים
מופנות אליה. הכנר
המשיר בנגינתו. עם סיום הקונצרט
נערכה במקום מסיבת־קוק־טייל.
ראש־העיר, יואל אלרו־אי,
חש צורך להתנצל לפני הכנר,
ואמר לו שכך נוהגים עיתונ
שהחברה
המצרית רכשה מלון חדש נאיזור־סיני. הוא הזמין את
סטולוביצקי לסוף־שבוע. כששאל לשם המלון, התברר לו שמדובר
במלון ״סונסטה״ בטאבה. במסיבה פגש באלי פפושדו(שני משמאל),
מבעלי ״סונסטה״ ,ובחסיה ויאלו שניט( ,ראשון משמאל) ,שחיו באילת.
אים מהפרובינציה, בהצביעו לעבר
העיתונאית. למשמע הדברים
היא הסתלקה מהמקום, וסירבה
לדבר עם ראש־העיר. לפני ימים
אחדים התפייסו השניים, והידידות
חזרה לשרור ביניהם.
מלבד קניית מזכרות מ־ארץ־הקודש
ובגדים שונים, עסקו
חברי נבחרת־הכדורסל של

צסק־א־מוסקהה גם בקניית מחשבים.
סרגיי טרקנוב, קברניט
הקבוצה, נפגש עם נציגי חברת
נ! 1ח סחשבים ורכש מהם מחשב
פי־ס׳ ,עם תוכנה העוסקת
בהדמיית מישחקי־כדורסל. התוכנה
מאפשרת לשחקנים להתאמן
בכדורסל גם על המירקע
בבית.

כעמי דדן חדד,ד אודליאב ₪

טען שהוא המציא שיטה חד שה ללימוד
| | 1ךדך \ 1
^ 111\ . 1 | 7 11 שפות. לרגל הוצאת סיפרו על השיטה שלח לו
ידידו, הקריקטוריסט רענן לוריא, איור המציג אותו כנביא.

מאיר שיטרית, הצליח לגייס
בערב בז׳נווה סכום־כסף גדול.
באירועי־הפתיחה של המגבית היהודית
במלונו של גיסים גאון
נכחו כל המי־ומי של העולם היהודי,
אך שיטרית הופיע לבדו.
אשתו לא הצטרפה אליו, מכיוון
שהמיזוודות שלה לא הגיעו בטיסה,
וכל החנויות היו סגורות.
היא העדיפה להישאר בחדרה, ב־בגדי־הטיסה
שלה, מאשר לרדת
לנשף המהודר. למחרת היום
הגיעו המיזוודות.

אחת מבנות־השבט. בלית־ברירה
הסכים שיסל לתנאי, וחשב שאחרי
סיום ההסרטה הוא יצליח
להתחמק מההתחייבות. אך הוא
.לא שיער בנפשו עד כמה הסתבך.
בהמשך צילומי־הסצינה נודע
לשיסל שראש־השבט בירר
מתי שיסל מתכונן לעזוב את
דרום־אפריקה, בדרכו חזרה לארץ.
ביום־הטיסה הוא חיכה לו
בנמל־התעופה עם כמה מאנשי־השבט,
וניסה למנוע את יציאתו.
רק בהתערבות המישטרה הצליח
שיסל להשתחרר מהעניין.

מתיחות של צבי שיסל ובועז
דוידזון התמקם ביוהנסבורג,

בהיכל התרבות בנתניה
התקיים אירוע מוסיקלי, בהשתתפות
מוסיקאים מחו״ל ומהארץ.
העיתונאית ורדה שוורץ, העוסקת
בזמנה הפנוי בתמליל־נות,
ושחיברה בעבר את הימנון
העיר נתניה, אחזה במצלמתה
במהלך הקונצרט והתקרבה לכנר

צוות־ההסרטה של סרט הובאחד
הבקרים נפגש שיסל עם
ראש־שבט מקומי כדי לבחור ניצבים
לאחת הסצינות. ראש־ה־שבט,
שהיה לבוש בבגדים מערביים,
הבטיח להשיג את הניצבים,
בתנאי ששיסל יתחתן עם
העולם הזה 2689

תמונת השבוע

שלוש זרועות מתרוממות. הכדור הוא מעל לסל של קבוצת-הכדורסל
צסק״א-מוסקווה. האם ייכנסו ציון צפריר, צלם ״העולם הזה״ ,הנציח א ת
הרגע הדרמאתי. למי שייכות הזרועות! מתחת לסל עמדו ולדי גובורוב (בעל הזרוע הימנית) ,קווין מגי
הושיט א ת ידיו לעבר השחקן הרוסי, ששתי זרועותיו נראות משמאל. זרועותיו של מגי אינן נראות.

כתבה זו תושנח שבוה מדהימה: גיוס הבנות הדתיות לשוות לאומי ר!תנדבותי
הוא ו1סק נוט׳ לגמו׳ שו:־ חבורת אנשים. שרה ליבוב ׳ו חקרה

כתבה זו שוברת אגדה.
כתבה זו הושטת שערוריה.
האגדה היא השרות הלאומי של הבנות הדתיות.
השערוריה היא שהתנדבות הכנות היא ביזנס סרטי לגמרי.

מכאן הצטיירה התמונה כאילו קיים גוף) ממלכתי, המפעיל את
הבנות האלה. ציניקאים יבלו לחשוב בי אץ זה שרות ממלכתי,
אלא שתת מיסלגתי של המטד׳׳ל.
אבל המציאות חמורה הרבה יותר.
״העולם הזה׳׳ חקר את שתת הבנות הדתיות, וגילה תגלית
מדהימה: זהו עסק סרטי לגמת של קומץ אנשים, באמצעות
עמותה אלמונית.
האנשים האלה עושים בתתם זה כבתוך שלהם. הם שולטים
על כספים רבים בלא כל ביקורת אמיתית.
הסיפור במעט לא־ייאמן — אם בכלל יש עוד דבר במדינת•
ישראל שלא־ייאמן.

מזה שנים רבות מתהלכת בארץ אגדה. היא מושמעת ככנסת
בכל ויכוח על שיחדור הבנות הדתיות מגיוס בצה׳׳ל. עסקנים
דתיים חוזרים עליה בכל הזדמנות.
וזוהי האגדה: הבנות הדתיות אמנם אינן משרתות בצח׳׳ל,
אבל הן מתנדבות בהמוניהן לשרות בתחומים חיוניים: בתי־הסטר.
בתי־חחולים, ועוד ועוד.

לעצמה בלבד. הזיקה שלנו לאגודה הזו
היא חברתית־ציבורית. אנחנו עמדנו
בערש הקמתה, והבנות המשרתות באגודה
באות, בדרד־כלל, מבתים מס־ד״ליים.
גם בנותי משרתות במיסגרת
האגודה. מלבד זה אין כל קשר בינינו
לבינם. לא כלכלי ולא אחר.״
ב־ , 1981 אחרי שהתקבל בכנסת
ח 1ק־העמ1תות, הפכה האהדה להתנדבות
בעם שהיתה עד אז אגודה עות׳־
מאנית לעמותה ציבורית, שלא למטרות
רווח. ככזו אף אץ היא משלמת
מס־הכנסה.

למעשה אין העמותה שייכת
לציבור, אלא למייסדה, דב פרו־מן.
הוא עושה בה כבתוך שלו,
ככל העולה על רוחו.

מנהל סתמן
.זה לא מכובד לכתוב בעיתון כסה אדם סרחיחר
ף* ין עשרות החברות לשרותי
^ כוח־אדם הפועלות בארץ, יש אחת
שבחרה לעצמה גימיק מוצלח במיוחד.
את פעילותה היא עוטפת במעטה סכריני
של אידיאולוגיה חלוצית, ארץ-
ישראלית שורשית, בתוספת תבלין
דתי. הפועלות הרשאיות להירשם ולקבל
עבודה באמצעות חברה זו הן דתיות
בלבד, בוגרות־תיכון.

התבלין הדתי פועל כפעלול
מוצלח 3500 .מועסקות רשומות
במישרדי החברה.
אחרות משחרות לפיתחה, אך אינן
זוכות להירשם. כל זאת — למרות
השכר הירוד ותנאי־המגורים העלובים
שמציעה החברה למועסקות ררכה.
שמה של החברה: האגודה להתנד־בזת
בעם. היא מפעילה את בנות השרות
הלאומי, בנות דתיות המתנדבות
לעבודה במוסדות שונים תחת להתגייס

לצבא

^ אי־אפשר
לפטר!

^ בים סבורים כי האעדה לתת!
נדביח בעם שייכת למפד״ל או
למישרד ממשלתי כלשהו.
המציאות שונה.
ב־ 1953 התקבל בכנסת ח 1ק ה שח ת
הלאומי. זהו חוק עקר שלא הופעל
מעולם, בשל לחץ דתי כבד.

.ב־ 1971 נזכרו מפ״ם והליברלים־
העצמאיים בחוק הנשכח הזה, וביקשו
להפעילו, בטענה שכך תיפתר מצוקת
כוח־האדם בבתי־החולים.
המפד״ל נבהלה. כדי לחסום את
ההצעה הזדונית, החליטו ראשיה להקים
שרות לאומי התנדבותי. מיכאל
חזני, איש המפד״ל, שהיה אז שר־הסעד,
ביקש מעוזרו, רב פרומן, עורך־דין
ירושלמי שאפתן דרודף־שררה, כי יטול
על עצמו את אירגון השרות ההתנדבותי.
פרומן
נרתם למשימה בהתלהבות.
בפברואר 1972 הקים, ביחד עם עוד
שלושה חברי־מפד״ל (חברת־הכנסת
דאז טובה סנהדראי, שאול יהלום ומרים
מאיר) את האנזדה להתנדבות בעם.
כל־כך התלהבו מייסדי האגודה מהתפקידים
החדשים שנטלו על עצמם,
עד שקבעו בתקנונם כי חבר ההנהלה
יחדל מלשמש בתפקידו רק בעת פטירתו
או כאשר יתפטר מרצונו.

כלומר: חברי הנהלת האגודה
הם כמו נסיכים — איש אינו
יכול להדיחם מתפקידם המלכותי.
מאז
עברו 17 שנים. היום מתנערת
המפד״ל מהאגודה, מתרחקת ממנה בהיסטריה.

זבולץ המר. :האגודה לא
שייכת למפד״ל. היא עמותה ששייכת

באופן רישמי מנוהלת האגודה על-
ידי חמישה חברי-הנהלה. כל ההחלטות
מתקבלות בהנהלה 12 .חברי המועצה
הם, במיקרה הטוב, חותמת־גומי של
ההנהלה. לעיתים קרובות אף אין ההנהלה
טורחת לבקש את חתימתם.
חברי ההנהלה, חשדניים מאוד, שומרים
על סודיות החלטותיהם בקנאות
רבה. אין הם מוכנים לגלות דבר מהמתרחש
בישיבות ההנהלה.
חשוב לזכור: האעדה להתנדבות
היא עמותה ציבורית, החייבת, על־פי
חוק, להציג לפני כל חבריה את הפרוטוקולים
של האסיפות הכלליות.
בקושי רב הסכימה מרים מאיר, רכזת
ארצית, לתת לי דפי־מידע, המתא־

איה 1וז נוליד

לפני חוד שיים ערן. העולם
הזוז״ חקירה בעניין גיוס הבנות
לצה״ל.
בעיקבות החקירה הגיע ״העו לם
הזה״ לכלל מסקגה כי רבות
מן הבנות המגוייסות לצה״ל
מיותרות שם לחלוטין (״העולם
הזה״ .)11.1.89
לאור מימצאים אלה הציע
״העולם הזה״ לצמצם או לבטל
א ת חובת־הגיוס של הבנות לצ-
ה״ל ולהקים שרות חברתי ממ לכתי,
שאליו יגוייטו כל הבנות
המשוחררות מצה״ל מטעמים
דתיים או אחרים, וגם כל הבנים
המשוחררים מטעמים דומים.
הוצע שאורך תקופת-ה שרות
יהיה כאורך השרות בצח״ל, וש התנאים
יהיו דומים ככל האפ שר.
הוצע
שהשרות החברתי הממלכתי ישלח א ת המגוייטים לבתי-
החולים, לבתי-הטפר, ל מוסדו ת הסעד לזקנים, לילדים מוגבלים
ולכל שאר התחומים המשוועים לכוח -אדם.
תוך כדי חקיר ת הנושא הזה הגיעו לידי המערכת ידיעות על
עמותה מוזרה, העוסקת בה תנדבותן של הבנות הד תיו ת כיום.
המערכת החליטה לחקור א ת הפרשה, שלא פורסמה מעולם.
בעמודים אלה מ תפרסמות התוצאות המדהימות.

רים את פעילותה של האגודה. סטו־דנט־חוקר,
שביקש לעיין בתקנון האגודה,
נענה בסירוב מוחלט.
מרים מאיר, תושבת אלון־שבות,
מייסדת וחברת־הנהלה, אמו של אסיר
המחתרת היהודית אורי מאיר, מסרבת
לענות על שאלותיי, למרות שקבעה
עימי פגישה. היא חשדנית מאוד,
מסוייגת, ורק אחרי דין־ודברים מייגע
מאוד היתה מוכנה לספר איך פועלת

משא-ומרגן
מכועי
ך* חודש ינואר מבקרים פעילי ה־אגודה
בבתי־ספר דתיים, ומחלקים
שם דפי״מידע. בדפים האלה הם קוראים
לבנות שלא להתגייס לצבא. .השרות
הלאומי זאת האפשרות היחידה
לשרת במדינת־ישראל ללא מדים,
ללא מיסגרת צבאית וללא כפייה חוקית.״
הבנות
נרשמות לאגודה. בחודש אפריל
הן מתקבלות לראיון, שבו הן
רשאיות לבקש היכן הן רוצות לעבוד.
בדרך־כלל מתחשבים בבקשותיהן. באחד
בספטמבר הן מתייצבות במקומות־העבודה.
האגודה
עובדת עם כמה מישרדי־ממשלה
ומוסרות. במישרד״המישפטים
יש השנה 78 בנות השרות הלאומי.
במישרד־החינוך — 1700 בנות. ב־מישרד־הבריאות
— .300 בסנן־דויד־אדום
— .88 במישרד־המישטרה ובהתנחלויות
— המיספר אינו ידוע.
כנראה כמה מאות.
בכל מיקרה, הסיכום הסופי קטן
מהמיספר 3500 שעליו מצהירה האגודה.

מישרדי-הממשלה
משלמים
להנהלת חאגודה תשלום חודשי
עבור כל בת העובדת למענם.

לפני שלוש שנים שילם כל
מישרד סכום שונה. גובה התשלום היה
תלוי ברצונו הטוב של רב פרומן, בהיצע
הבנות, ובמידת הצורך של המיש־רדים
השונים במתנדבות.

״שיטת-התשלום הזאת יצרה
פתח למשא־ומתן מכוער,
ולאפשרויות של סחיטה מצד
סתמן,״ אומר פקיד ממשלתי
המצוי בנושא.
לפני שלוש שנים החליטה הכנסת
כי ועדה בינמישרדית, ובראשה תקציבן
של מישרד־החינוך, תקבע תעריף
קבוע.
המצב היום: התשלום כאילו קבוע
ומוסדר על־פי ארבע קטיגוריות: בנות
הגרות בביתן והמתכלכלות בכוחות
עצמן. בנות הגרות מחוץ לבית וה־מתכלכלות
בעצמן. בנות הגרות מחוץ
לבית, והאוכלות במקום־העבודה. בנות
הגרות בבית והאוכלות במקום־העבו־דה.

ו טובו ת מ תנדבו ת
11 רו )נ 0נ י €נ €נלי 1 1ח ו
אל ה ש רו תהל או מי ה מוונ ד ב

הרווח המשוער:
חמישה מיליון!
האגודה ל ה תנ דבו ת בעם, למרות היותה עמיתה וניבורית, מסר בת
בתוקף לחשוף א ת מאזנה השנתי. לכן נאלץ ״העולם הזה״ לערוך
בעצמו חשבון משוער של הכנסו ת והוצאות.
עבוד בל ב ת מקבל ת האגודה ממישרדי־הטמשלה השונים
בממוצע 350 שקלים בחודש. ב סכו ם זה כלולים נסיעות ודיור.
בהנחה שמיספר ה מ תנ דבו ת השנה הוא , 3000 הכנסותיה השנתיות
של האגודה, על״פי חשבון פשוט, הן:
350 * 1.050.000א 3000

12.600.000 שקלים
ההכנסות, בנראה, גבוהות יותר, הן מפני שבחשבון הזה הובא
הממוצע הנמוך ביותר האפשרי, והן מפני שלאגודה יש נכסי ם
נושאי־דווחים.
ההוצאות לבנות אינן כה גבוהות. כל ב ת מקבל ת 205 שקלים
בחודש. ובחשבון שנתי 7,380,000 :שקלים.
ההוצאות עבוד דיור מיזעריות. בדרך־כלל מקבל ת האגודה די רות
בחינם מהמועצות המקומיות, שבתחומן פועלות הבנות. פעו-
לות-ההדרכה לבנות ממומנות מתקציבים ממשלתיים מיוחדים.
ההוצאות לביטוח הרפואי מיזעריות: ב־ 15 אלף שקלים בשנה, בסך
הכל.
לאגודה אין כל הוצאות על בנות המ שרתות בהתנחלויות. על־פי
הסדר מיוחד בין האגודה להתנחלויות, כל הוצאותיהן של הבנות,
המ שרתות בהתנחלויות, חלות על ההתנחלות.
12,600,000
ס ך כל ההכנסות:
7,380,000
ס ך כל ההוצאות:
5,220,000
רווח משוער:
חמישה מיליון שקלים בשנה מרוויחה העמותה הזו, שהוקמה
שלא למטרות-רווח, ומשום כך אינה משלמת מס-הכנסה.
על סכו ם זה אין דוח פומבי, ושולטת בו הנהלה שמינתה א ת
עצמה, שאין עליה פיקוח ממשי.
תחומי־החינוך, הטיפול בנוערי, במיש־פחה,
בקשיש ובחולה״.
נראה כי מטרתה הבלתי־רישמית
היא אחת: צבירת נכסים וכספים. מרים
מאיר :״אנחנו אגודה עניה מאוד, בקושי
מתקיימים, מצליחים להסתדר איכשהו,
הכל למען הבנות.״
המציאות שונה. לאגודה יש נכסים
שונים ודירות בכל חלקי הארץ. הדירות,
שחלקן עלו בכסף רב, נקנו מכספי
האגודה.

למעשה גם היום התשלום אינו
קבוע. לדוגמה: מישרר־הבריאות משלם
עבור בת, הגרה בבית והאוכלת
במקום־העבודה 254.32 ,ש״ח לחודש.
מנן־דט־אחם משלם לאגודה עבור בת
כזו 276 שקלים, ומישרד־המישפטים
289.09 שקלים +הוצאות נסיעה.
דוגמה אחרת: בת הגרה מחוץ לבית

והמתכלכלת בעצמה: מישרד־המיש־פטים
משלם עבורה 474.82 שקלים.
מנן־דרד־אחם 455 :שקלים.

;,זו טענה

£שילודית!״
ך* נותהשרות־הלאומי מקבלות
^ את שכרן החודשי מידי רכזת האגודה
במקום־עבורתן. כל בת, ללא יו־צאת־מן־הכלל,
ואין זה חשוב היכן היא
גרה, מקבלת 205 שקלים חודשיים.
• ורדה בן״שחר, מנהלת היחי־
* דה להתנדבות במישרד־הבריאות :״אני
יודעת שלא כל הכסף שאנחנו משלמים
לאגודה מגיע לידי הבנות. לדעתי הדרו
הזו אינה תקינה.
״ועור דבר: האגודה מנסה להוציא
מאיתנו כמה שיותר כסף עבור כל בת.
באחרונה הודיעו לנו שעלינו לשלם
100 שקלים נוספים לכל בת, מכיוון
שכל הבנות העובדות במישרד־הב־ריאות
אינן מתכלכלות במקום־העבו־דה,
ועל האגודה לדאוג לכלכלתן.
״זו טענה שיקרית. הרי כל הבנות
עובדות בבתי־חולים, והן אוכלות שם
את כל ארוחותיהן, ביחד עם שאר אני
שי־הסגל.

״סירבנו להיענות לדרישה הזו.
מהנהלת האגודה הודיעו לנו שאם כך,
הם לא יעבירו אלינו בנות נוספות.״

השיטות של סרומן רבות
ומגוונות. הנפוצה שבהן היא
האיום שהמישרד העקשן, המסרב
להיענות לדרישותיו, לא
יזכה בבנות.

לפני חודש פירסם פרומן הורעה נרגשת:
החלטנו לצמצם ב־ 30 אחוזים את
השרות הלאומי. הנימוק: חלק ממיש־רדי־הממשלה
חייבים לאגודה מיליון
וחצי שקלים. ההצהרה, שעוררה סערה
קטנה, לא נועדה אלא כדי להאיץ
במישרד־החינוך לשלם לאגודה את
המגיע לה, לטענתה.
• עזרא ג׳אנו, מנהל היחידה
להתנדבות במישרד־הרווחה :״אני הפסקתי
לעבוד איתם. הסחטנות הזו שלהם
נמאסה עלי. איתי הם הפעילו שיטה
כזאת: אני ביקשתי 30 בנות. אחרי חורש
הגיעה חשבונית לתשלום, ואז התברר
לי שאני צריך לשלם עבור 50
בנות. מה פתאום אני צריו לשלם עבור
20 בנות נוספות, שלא אני דרשתי אותן?
העניין הזה מתברר עכשיו בבית־המישפט.
האגודה תובעת 200 אלף
שקלים. מישרד־הרווחה מוכן לשלם רק
50 אלף.
״או שאני מבקש בת לירוחם, והם
שולחים מישהי לדימונה. תשלם עבורה,
הם דוחקים בי, מה זה כבר משנה,
דימונה או ירוחם, הכל אותו דבר.
״יש להם עוד שיטת־סחיטה. בסכום־
הכסף שהם מקבלים ממישרדי־הממ־שלה
כלולים נסיעות ושכר־דירה. כלו

אני משלם עבור מגוריהן של הבנות.
אולם האגודה משתדלת להגיע
להסדרים עם ראשי מועצות מקומיות
שבהן פועלות הבנות, כך שהדיור הוא
על חשבון המועצה המקומית. מדוע
עלי לשלם עבור משהו שניתן, למעשה,
בחינם?״
בהודעתו העלה פרומן את עניין הנסיעות
.״כל פניותי לגורמים השונים
בכנסת ובממשלה לאפשר לבנות השרות
הלאומי נסיעות חינם באוטובוסים,
כנהוג לגבי חיילות, לא נשאו פרי״,
אמר בצדקנות נרגשת .״בנות השרות
הלאומי אמנם אינן לובשות מדים, אך
הן נותנות שרות לחברה הישראלית
במוסדות־חינוך, בבתי־חולים ובמער־כות־חברה־ורווחה,
ואין זה צודק שבד־מי־הכיס
שלהן יממנו את הנסיעות
באוטובוס״.

אכן אין זה צודק שבדמי־הכיס
שלהן יממנו הבנות את
הנסיעות. הרי האגודה מקבלת
ככן! ממישרדי-הממשלה השו
נים כדי לממן את הנסיעות.
ואת זאת אין היא עושה מסיבה

רכוש

9גדהגי האיץ
**טרתה הרישמית של האגודה
^ /ל ה תנ ד בו ת בעם, כפי שרשומה
בתקנון, היא ״לעודד ולארגן התנדבות
בעם לעזרת הזולת, וכן התנדבות בנות
דתיות משוחררות צה״ל לשרותים סוציאליים
קהילתיים במוקדי־מצוקה ב־

למשל: בישיבת-הנהלה בסוף
מאי 1977 החליטו דב פרו־מן,
מרים מאיר, אברהם רענן
ושאול יהלום לקנות שתי דירות.
האחת בבית־שמש ומחירה
150 אלף לירות, והאחרת
במירון בסכום של 500 אלף
לירות.
• שאול יהלום, היום המזכיר
המדיני של המפד״ל :״אני לא זוכר מה
החלטנו אז. מאז שמוניתי כיועץ מיוחד
לשר־החינור־והתרבות, לפני שבע שנים,
אין לי כל קשר לאגודה״.
באותו חודש החליטו אותם ארבעה
חברי־הנהלה להפיק סרט באורך של
10־ 12 דקות, בצבעים, המתאר את
עבודת המתנדבות. עלותו המשוערת
של הסרט 60 :אלף לירות.
התאווה לכסף חזקה כל־כך, עד
שהיא פוגעת בתנאי־שרותן של הבנות.

בספטמבר , 1977 בישיבת הנהלה, סיפרה
מאיר לשלושת חבריה — פרומן,
רענן ויהלום — על הצעה שבאה ממאיר
שוורץ, מאוניברסיטת בו־אילן.
שוורץ הציע לקיים בשלושה מקומות
בארץ לימודי־יסוד ביהדות. הוא ידאג,
כך הבטיח, כי הלימודים יקבלו הכרה
אקדמית, אם הבנות ירשמו לאחר־מכן
באוניברסיטה. שוורץ, שהכיר, כנראה,
היטב את פילוסופיית־החיים של האגודה,
הציע אף דרך לגיוס כספים מתקציבים
שונים ממישרד־החינוך, כדי לממן
את הלימודים.

אחרי דיון ושיקול החליטה
ההנהלה שלא לקבל את ההצעה.
הנימוק העיקרי :״כל פנייה
למישרד־החינוך בבקשה לממן
קורסים מהסוג המוצע, עלולה,
בסופו של דבר, לפגוע בהכנ-
סותינו ממישרד-החינוד, אפילו
שזה מתקציב אחר.״
את הנימוק הזה עטפו חברי־ההנהלה
בתוספת צדקנית מתחסדת. וכך נכתב
בפרוטוקול :״שגת השרות היא שנת-
עבודה, וכל לימוד, במטרה של הספק
אקדמי, יפגע בעבודה. הבנות בשנת
השרות אינן מתמידות בלימודים, וזאת
בעיקר מהסיבה של רצון ללמוד כל
מיני דברים שאינם מחייבים ושאינם
(המשך בעמגד )25

יקר לקולנו
שעות ספורות אחרי שנפגשתי עם דב פרומו, התקשר איתי חוקר
פרטי בשם יוסף אמיר.
במשך שעה ארוכה גיסה לברר מי ״הלשין״ על ברומן, לבסוף
העלה השערה -רחוקה מהמציאות -אך הוא היה בטוח כי הפעם
קלע למטרה.
אירגון הנוער החרדי ״עזרא״ מפעיל שרות התנדבו תי קטן,
״עמינדב״ .דב פרומו חושש כי ״עמינדב״ ינגוס באירגונו. אנשי
״עמינדב״ אינם אוהבים א ת פרומן. בבל הזד מנות הם אומרים
שאילו היו הם מנהלים שרות ה תנדבו תי בסדר־גודל כמו זה של
״האגודה להתנדבות״ ,היו מצליחים לעשות זאת טוב יותר.
ה מסקנה של אמיר: ב״עמינדב״ מנסי ם ללכלך על פרומן.
״יש לי חומר טוב על, עמינדב׳ ״,אומר אמיר בהתרגשות .״כבר
מחר אשלח לך דו חות על אי-סדרי ם כספיים ב,עזרא׳ ,וגם א ת
המאזן שלהם תקבלי. רק אל תגעי בפרומן! הוא יקר לכולנו״.
אפשר להבין מדוע פרומו כל״כך יקר לאמיר. מזה כמה שנים
עובד אמיר בחריצות כדי לגלות אי-סדרי ם כספיים ומינהליים
ב״עזרא״ וב״עמינדב״ .הוא עושה ז את על-פי בקשתה של ״האגודה
ל ה תנדבו ת בעם״.

1— 15

ת חוי ת

§ ל ו 0נ0ך
פרץ בצעקה. :מה, לזן נתנו לצסק״א
מספיק מתנות? מה עור?״ ביקשתי
שישקול את הנושא והלכתי.
בזה לא נגמר הסיפור. כעבור זמן
קצר, ליד חדר ההלבשה, בא אלי עוזרו
של שימעון מיזרחי, אלחנן הראל —
חבר־הנהלה של בזק דיסקונט — וביקש
ממני שלא אשב יחד עם שחקני
צסק־א. עניתי שאינני יכול שלא להצטרף
אליהם, מפני שזה לא יהיה מנומס
לסרב לבקשתם של אורחינו. תגובתו
היתה חד־משמעית. :עזוב את האולם!״
עוד שניים־שלושה שליחים של מיז־רחי,
וביניהם סדרנים, הגיעו ודרשו
שלא אצטרף לשחקני צסק־א. מסרתי
על כך לרופא צסק״א, והוא התפלא:
״מה הסיבה למילחמת־היהודים הזאת?״
בכל זאת מסר סנינסקי את דרישת מיז־רחי
לזכארוב, שהכריז. :לא נתחיל ב־מישחק,
אם לא יתנו לרופא לשבת אי־תנו!
יש לנו הזכות ל־סז מקומות מאחורי
ספסלינו, ואני דורש שיביאו ספסל
נוסף לאורחינו!״ אחרי שמיזרחי
הבין שהרוסים נחושים בדעתם, ואף
עלול להיות פיצוץ של המישחק, נכנע.
ישבתי מאחורי ספסל־הכדורסלנים של
צסק״א.
אינני מסוגל להבין בדיוק — כמו
שלא הבינו הרוסים — מה דחף את
שימעון מיזרחי להתנגד לצירופי לצוות
של צסק״א, תחת להיות גא על כך
שרופא ישראלי הוזמן לעזור לקבוצת־כדורסל
כה רצויה במדינת־ישראל.

איזו קטנוניות דחפה אותו לכמעט־תק־רית
בינלאומית?

^**/גלדיאטורים
של זממו
^ שבתי קרוב מאוד לספסל־השח־קנים.
עקבתי אחריהם, ראיתי אתי
פעולתם, והתחזקה בי התחושה שכל
מה שמתרחש היום במיגרשי־הספורט
רחוק מאוד מלהיות ספורט. זה מישחק,
הצגה, קרב של גלדיאטורים שאינם
מתים בקרב עצמו׳ אך ההורסים את עצמם
לאט־לאט, החותכים עצמם לחתיכות,
השוברים את גבם וההופכים במהרה
לנכים, וכל זה — לשימחת ההמון.
ההבדל בין תקופת הגלדיאטורים
ובין הספורט בימינו טמון בכך שבזמנו
היו השליטים, על־ידי תנועה באצבע,
קובעים את גורל המנוצח לחיים או למוות.
גם היום דנים עסקני־הספורט את
הספורטאים למוות, על־יד קצב לא
ספורטיבי שהם מכתיבים לשחקנים.
כוכב צסק־א לשעבר, איוון ארשקו,
כיום אחד המאמנים, בעל קול בס עמוק
מרגש, קם באחת המיסעדות ושר, לפי
צלילי ההימנון הרוסי בימי הצארים:
״שמור, אלוהים, את העם הרוסי ואת
היהודים שהגיעו למדינת־ישראל מרוסיה
״.אילו היתה לי האפשרות לשיר,
הייתי מזמר :״שמור, אלוהים, את הספורט
והספורטאים מעסקני־הספורט!״

ך 1ט 1ך | ולדימיר טקצ׳נקו מ !
1 /1 1מתין לכדור, הנמצא
בתוך הסל, במהלך החימום שלפני
פתיחת המישחק. למרות פציעתו
המתמשכת של הענק הרוסי (220
ס״מ) החליט מאמנו, סרגיי בלוב,
לשתפו במישחק. טקצ׳נקו זכה

ד״ד יולי נ1דלמ;

שחקנה הצעיר של צסק״א-מוסקווה,
קיבל טיפול מהד״ר יולי נודלמן לפני
המישחק. למרות הטיפול לא שותף במישחק. מינאייב פגוע במיניסקוס.

דימיטרי מינאייב

ך* בוקרו של יום המישחק ביקרו
במרכז הארצי לייעוץ רפואי שחקן
צסק״א, דימיטרי מינאייב והד״ר ולב־טין
סנינסקי, אלוף־מישנה בצבא הסובייטי
והרופא הראשי של מועדון־הס־פורט
צסק״א.
אינני רוצה להיכנס לפרטים הרפואיים
שהביאו את שני האנשים האלה
למרכזנו. בשיחה שארכה כמה שעות
למרתי, על קצה המזלג, על בעיותיהם
הרפואיות של השחקנים השונים ועל
הבעיות שיש לקבוצת־הכרורסל צס־ק־א
לגבי קבלת סיוע רפואי בבית.
מעולם לא הייתי מעורב בספורט,
אך הוזמנתי למישחק על־ירי מנהלה
של צסק־א, ולנטין אלכסנדרוביץ
זכארוב. איש זה, אף הוא אלוף־מישנה.
ממונה על יותר מ־ 30 קבוצות־ספורט.

הגעתי ליד־אליהו באוטובוס, יחד
עם קבוצת צסק־א. נכנסנו לאולם וישבנו
על הספסל המיועד לשחקני־הכדורסל
ולעוזריהם. ראיתי את עורר
הדין שימעון מיזרחי, ממנהלי קבוצת־הכדורסל
מכבי. בירכתי אותו לשלום,
ומסרתי רשימת תרופות הדרושות לשחקני
צסק״א. המלצת׳ לעשות מחחה
ולתת לצסק״א תרופות אלה כמתנה.

1ק ך 1ך | קווין מגי(משמאל),
1 1 /1 1 /1 1שקלע 29 נקודות
לסל צסק״א, מנסה לחסו ם את
סרגיי טרקנוב, הקפטן גבה״הקומה
של האלופה הרוסית. במיילד ה-
מישחק נפגע טרקנוב בעינו על״ידי
שחקן מכבי. טרקנוב קלע 30 נקו דות,
והיה ממצטייני המישחק. ל מטה:
מרסר (במרכז התמונה) מג* -
סה להפריע, תוך זעקות, לוולדי־מיר
טקצ׳נקו (משמאל) לקלוט
כדור חוזר. מתבונן בהם קווין מגי.

קורם לכן, בצהריים, כבר נתתי במרכז
הרפואי שלנו, סאל־ר, כמות קטנה
של התרופות המומלצות כמתנה,
אך לצערי לא היתה לי במרכז הכמות
הנדרשת לענקי צסק״א.
לא זכיתי בבירכתו של שימעון מיז־רחי,
וכאשר ראה את הרשימה המומלצת
על־ידי המומחים של מאל״ר, הת־

| * 1ז ד | 1א 1ךיף | ן 1י 1ן הסמל המיטחרי של צסק״א־מוסקווה,
1| / 1 4 11 חוזר לספסל אחרי שהספיק לשחק

ארבע דקו ת. מאחוריו יושב הד״ר יולי גודלמן, שטיפל בכמה משחקני
צסק״א, ובמחווה הוזמן על־ידי הקבוצה הרוסית לשבת על הספסל. אנשי
מכבי לא אהבו א ת הרעיון וניסו למנוע זאת. לידו יושב איש המישלחת
הקונסולרית הסובייטית בארץ, סרגיי בויקו. מימין: נודלמן מטפל במי״
נאייב במרכז הרפואי. באמצע: אל״מ ולנטין סנינסקי, הרופא הסובייטי.

המישחק ביו צסק״א־מוסקווה ומכבי תדאביב בידאליהו היה ייותר מתחרות כרורסל
וגילה. ו1וא היה דואמה בין שנ׳ עמים. ציון ןצפריר הנציח נמה הנעי־מתח

77/1777/777 77

קוויו מגי (מימין) וברז׳נוי תופסי ם בל
ן ןן ןין
אחד בחולצת יריבו, ומחכים לריבאונד,

אחרי שמוטי דניאל (באמצע) זרק את הכדור לסל. ברז׳נוי קלע 23

נקודות, וקווין מגי קלי• 29 נקודות. משמאל: לבן מרסר וולרי מבורוב
בעימות מתחת לסל. בעימות בין שני ענקי־הקומה גבר לבן מדסר,
בשיבעה כדורים חוזרים, על ולרי גובורוב, שקלט רק שישה ריבאונדים.

^ 11411׳! 141 11־ | 1 1 1114 14

^ ! 141 1 1 1 4 411 | 141י 11411־ • 4 11411 1 1 1 1 4 14

על פישפיין:

יוסן י(.טומני ) ל פי ד:

פי כאלש:1

..זה ינוד רהתבוש נחתות ״היטלר אינו דומה לחשד• :״זאת תהיה מסיבת הפתעה
דמם של כל הערבים!״ זוהי זסתה לרצח־עם!״ לבאר. הוא לא יודע!״
אחרי הפטקה של שנה, חודש ב״חמאם״ ביפו ״בוקר^ -
באך״ ,מיפגש דו״חודשי של אוהבי המלחין הנודע, הנפג שים
כדי ללמוד ולשיר מיצירותיו. עם תו ם השירה פגשתי
א ת המנהל המוטיקלי של הטידרה, המנחה והמנצח מיכאל
שני, ושאלתי אותו למה היתה הפטקה של שנה, בין ״הבו_ -
קר״ האחרון לבין הנוכחי.
לפני כחודש כתבה הכ תב ת לענייני חמוד של העיתון
״דבר״ כי למישרד״החינוך אין כל תוכנית להכנת בוגרי
כיתות י״ב לקראת השרות בשטחים הכבושים. דוכר מיש־רד״החינוך
הזדרז לפרסם הודעה שאמרה שיש כבר תוכ נית
כזאת, ואף שלח חוברת בשם ״תמורות -יד על הדו פק״
לכל כתבי-החינון.
ביקשתי מיעל פישביין, שעוררה את הבעייה, שתחווה
את דעתה על החוברת.
זו חוברת שראתה אור לפני כמעט שנה ומטרתה, בעת הוצאתה
לאור, היתה להנחות מורים כיצד לדון באירועים אקטואליים. אין
לה שום קשר להכנת בוגרי י״ב לקראת שרות צבאי בשטחים,
התובע הכנה מסוג אחר.

עיריית תל-אביב לא יכלה להפנות משאבים לפרוייקט הזה
בשנה שעברה, וגם ההנהלה של החמאם התחלפה. היום התאחדו
שני הגופים הללו עם המקהלה הקאמרית תל־אביב, ואנחנו בונים
תוכנית לכל השנה, אחת לשבועיים.

• ראיתי שב״בוקר־באך״ ,הראשון אחרי שנה״* ,
היתה תסוסה מלאה. האם אתם חושבים להעביר את
ה״בוקר׳׳ למקום גדול יותר?
לא. זה מקום מתאים מאוד, שבו נוצרת במהירות אווירה,
שבמקום גדול יותר קשה ליצור אותה.

• ראיתי שרוב הקהל ב״בוקר־באף׳ הוא קהל הלך
רא תווים והיודע לשיר. האם יש טעם בכלל שאדם
שאינו קורא תווים יבוא לבוקר הזה?

• בכל זאת, יש בחוברת סדקים העוסקים באירועים
הקשורים באינתיפאדה.
אני חושבת שחוברת כזאת היתה צריכה להתייחס להיבטים
מצפוניים, מוסריים, כגון אלה שעלו במישפט חיילי־גיבעתי ובערותו
של הרמטכ״ל במהלך מישפט זה. זה אין בחוברת. מה שיש
בה זה פרק ששמו ״ערכים במצבי־מילחמה״ ,שכל חלקו הראשון
מוקדש למובאות מן המקורות(רבנו מנחם המאירי, גמרא, רמב״ם,
הרב אונטרמן) ,והשיא הוא תת־פרק ״הבא להרגך השכם והרגהו״,
שיכול להתפרש כהתרת דמם של כל הערבים. בפרק אחר, העוסק

בשבוע האחרון התפרטם כי הטופר דן ירון מתכוון להו ציא
לאור תרגום עברי לטיפרו האגטי-שמי של אדולף היט-
לר ,״מיין קאמף״(״המאבק שלי״).
שאלתי א ת טומי לפיד, עיתונאי, שעבר א ת ימי-השואה
באירופה, מה דעתו על הפירטומים האחרונים.
אני נגד הפירסום.
חינוך במוסר־לוחמים, מובא אירוע מתקופת המירדפים, כשהאלטרנטי־בות
המוצעות הן להרוג במקום אשה ערבית שחיפתה על מחבלים,
או לקחתה לחקירה, או להניחה לנפשה. החמורה ביותר באירוע זה
היא כמובן האלטרנטיבה הראשונה, שכידוע מי שבוחרים בה
מוצאים את עצמם על ספסל־הנאשמים.

שואה
• מדו ע?
מפני שזו הסתה לרצח של העם היהודי. אני חושב שמה שדרוש
לצורר מחקר מדעי קיים בגרמנית ובאנגלית, ואץ חשש שמי
שירצה לחקור את הספר מבחינה מדעית לא יוכל לקרוא אותו.
אין כל סיבה בעולם שהעם היהודי יפיץ בשפתו ספר שגרם
לשואה.

לא כל הקהל קורא תווים, אלא רק חלק ממנו. אבל אנחנו
מפזרים בין הקהל את חברי המקהלה הקאמרית, ואלה עוזרים
לאלה מבין הקהל המהססים או המתקשים קצת. זה נכון שכל
הקהל שבא הוא קהל של אוהבי באך, המכירים את יצירותיו. אבל
בהחלט מגיעים גם אנשים שאינם קוראים תווים, ובסוף הבוקר הם
שרים.

• ססר למי שעוד לא היו ב״בוקר־באף׳ איך זה
מתנהל.
מוסיקה החלק הראשון הוא החלק שבו לומדים לשיר יצירות של באר,
קוראלים, פרקים קצרים של יצירות. בחלק השני יש תמיד אמו־אורח,
ובחלק השלישי שר כל הקהל את מה שלמד בהתחלה,
ואותי זה תמיד מרגש. כל הקהל קם על הרגליים, ונותן קונצרט
לעצמו.

• מה שאת אומרת, בעצם, הוא שהחוברת של
מישרד־החינוך לא רק שאינה עוזרת, אלא שהיא
יכולה להזיק?

•ואם מסרסמים את סלמאן רושדי, מדוע לא את
״מיץ קאמף ז״?

כי יש עליו קונסנזוס, וגם מיספר היצירות שהוא חיבר הוא
ענקי, יותר מ־ 200 קנטטות, יותר מ־ 370 קוראלים, וכולם יפים.

בהחלט. והראייה היא תוכנית־ההכנה לשרות בשטחים, שהפיק
קצין־חינוך־ראשי בצה״ל, הפוסלת אלימות ספונטנית, כגון זו
המוצעת בחוברת של מישרד־החינוך.

סיפרו של ת שרי הוא תמאן, הלקוח מדימיונו של הסופר. ס״ן
סאמף הוא ספר פרוגרמטי להשמדת־עם. פסוקי השטן שייך
לז׳אנר של ספרות יפר, ו א לו ס״ן קאסף הוא הסתה לרצח־עם.

• האם 16ש׳׳ח לכרטיכדכניסה זה לא קצת ילך?

• האם תיסני לשר־החינוך ותתריעי?
אין לי מה לפנות לשר. הוא
אבל לא יצא מהן דבר. אינני
יותר, בעניין זה, אלא אם כן
המבינים את חומרת הבעייה,
משלהם.

הודיע שיש לו כל מיני תוכניות,
מאמינה שמישרד־החינוך יעשה
צה״ל וכמה חברי־כנסת הגונים,
יפעילו לחצים או יזמו יוזמות
(דניאלה שמי)

• אתה צוסה מהומות אם ובאשר יסורסם המסר?
אני מניח שיהיו יהודים שיפגינו.

• תצטרף! אליהם?
אני לא מצטרף להפגנות. אני כותב את מה שאני חושב.
(אזרית זחבבל)

• למה דווקא באך?

אני לא מבין בזה כל־כך, אבל הסבירו לי שזו הפקה יקרה.
מקהלה, מנצח, אמן־אורח, הדפסת דפי־תווים, האולם.

• ב״בוקר־באך׳ הבא, ב־ 25 במארס, חל יום־הול•
דתו של באך. תעשו לו מסיבה?
בטח! עושים לו מסיבת־הפתעה. אפילו הוא עוד לא יודע את
זה. האמן־האורח יהיה יצחק שטיינר, ויותר מזה אני לא מגלה.
(דניאלה שמי)
מסיבת־הפתעה אי לא?

מרק טגנבוים:
עופר ג :1 0
,,לא כוכיםעלאיש ״הקווס לנימוסים מ״ושם
בארץ זמן ד ב ! ״

אסודו מוסר:,
03865514

לנסיעה בטוחה בטרמפים ר

בנסיעה בטרמפ יש סיכון מסויים. אמצעי״התיקשורת
מדווחים מרי פעם על מיקרים, שבהם נסיעה בטרמפ ה ס תיימה
באונס, בחטיפה ואף ברצח. סביר להניח שדיווחים
אלה גרמו לחששות אצל הנוהגים לנסוע בטרמפים, ואף
לירידה במיספר הנוסעים בטרמפים.
בשבועיים האחרונים העסיקה פרשת חטיפתו של החייל
אבי סספורטס אלפי אזרחים. יתכן שנחטף כשהמתין ל טרמפ,
או בזמן שנסע בו.
לכן התפלאתי לראות בליל־שבת את החיילת א סנ ת
מוסרי עוצרת טרמפ ביציאה מתל״אביב, ביחד עם חברתה
אסנת אבו-חצירה.
שאלתי את אסנ ת מוסרי מה צריך לקרות כדי שתפסיק
לנסוע בטרמפים.

ההומו-סכסואלים והלסביות יצאו מהארון. ביום השי־שי
האחרון הם מילאו בהמוניהם א ת מועדון,,צוותא״ לרגל
הק מ ת ״עוצמה״ ,הזרוע הפוליטית של האגודה למען שיוויון
זכויות להומו״סכסואלים וללסביות.
שאלתי א ת מרק טננבוים, פעיל ״עוצמה״ ,מהן דרישו תיה.
מרק ביקש שלא להצטלם, לפי ״החלטה עקרונית״ של
האגודה להצטלם רק כצוות.
הדרישות מחולקות לתחומים שונים. עיקר הדרישות הן במישור
התחיקתי, אבל יש גם דרישות בתחום המישפחתי, האישי
ובתחומי החינוך והתרבות. גם התייחסות הצבא והמישטרה אלינו
היא בעייתית.

• האם השתנה היחס לציבור הזה במשך השנים?

כלום לא יגרום לי להפסיק לנסוע בטרמפים. אני יודעת שזה
מסוכן, אבל זה נוח. לפעמים אין לי ברירה, ועומדת לפניי
הברירה: לא לנסוע או לנסוע בטרמפ, ואני כמעט תמיד מחליטה
לטובת הטרמפ.
ביום הרביעי נסענו מקריית־ביאליק לאילת, ועכשיו אנחנו
חוזרות מאילת ונוסעות לקיבוץ תל־יוסף. עצרו לנו תוך זמן קצר,
ובסך־הכל נסענו ב־ 11 טרמפים.

בשנים האחרונות יש שיפור בהתייחסות כלפינו. יש קצת יותר
סובלכות 1כייחוד נקרב הצעירים. אין שינוי מהפכני, אבל מרגישים
שינוי איטי עם הזמן. וזאת, למתת ההשפעה השלילית,
שבאה מהנטייה של החברה הישראלית ללכת לכיוון של פחות
סובלנות ויותר קיצוניות, מה שמשפיע בעקיפין גם עלינו.

רות, וביקשנו ממנו שאם חס־וחלילה ישמע ברדיו שמחפשים
אותנו, שייגש מיד למקום שבו הוריד אותנו, ויחפש את הפתק עם
פרטיו של הרכב הבא, שבו נסענו.

• יש לד חוקים באיזה רכב לנסוע, ובאיזה לא?
כשזאת נהגת, אין לי התלבטות. אני תמיר נוסעת איתה.
כשזה יותר מגבר אחד, אני אף פעם לא נוסעת.
כשזה גבר אחד, אני מפעילה את האינטואיציה. אם הוא נראה
לי מפחיד, אני לא נוסעת איתו. אם הוא נראה לי בסדר, אני
יושבת מאחור. לפעמים אני יושבת גם מקדימה.

• מתי? כשהוא חתיך?
כשהוא נראה לי ממש אמין. אני יודעת שזה לא כל־כך בסדר
להסתמך רק על אינטואיציות, אבל אין לי ברירה.

•ההורים שלך יודעים על הנסיעות הליליות
האלה?
אני משקרת אותם, כי הם היו מזדעזעים אילו שמעו שאני
מלית בר)
נוסעת לבדי, ובלילה, בטרמפים.

• אתה מציע ליישם את הקורם בישראל?

• האם פעל האיידם לרעתבם?

מפחיד, אבל בגלל זה אני לא אפסיק לנסוע בטרמפים. אסנת
ואני פיתחנו במהלך הנסיעה שיטה מעניינת של סימני-דרן־ .לפני
שעלינו לרכב, רשמנו על דף את מיספר־הרכב ושם הנהג. את הדף
השארנו בנקודה שבה עלינו לטרמפ. כל הנהגים הסכימו לתת לנו
את שמם ומיספר הרכב שלהם. אלמלא היו מסכימים, לא היינו
נוסעות איתם.
במהלך הנסיעה הסברנו לנהג שאנו עושות זאת ..מטעמי־זהי־

חיילות

• האם יש צורך בהפעלת פרוייקט כזה?
בהחלט! חשוב שנהגי רכב ציבורי יעברו קורס מסוג זה, שישפר
את רמתו של השרות.
זה כבר מייושם בארץ זמן רב. כל נהג של רכב ציבורי עובר
קורס בגיאוגרפיה, באנגלית מדוברת, ביחסי־ציבור ועוד. בסוף
הקורם נערכות בחינות. אחד התנאים לקבלת רישיון־נהיגה ברכב
ציבורי הוא הצלחה בבחינות.

האיידס חיזק את הרגשתי שיש צורך להיאבק על זכויותינו
באופן גלוי. היתה תקופה מסויימת כשהמידע, שהגיע לכלל
הציבור, לא הגיע ממקורות מהימנים, חה גרם להיסטריה ציבורית
ולהתייחסות הציבור לאיידס כמחלה של הומרסכסואלים. היש
ההתייחסות אלינו עדיין זהירה, אבל יותר ויותר אנשים מתחילים
להבין שאין קשר מיוחד בין הומו־סכסואליזם לאיידס.
יש בורות חריפה בציבור, וכל עוד לא תהיה מדיניות ברורה
של המוסדות, שום דבר לא יתקדם. סך־הכל מ תנ ת ישראל היתה
במצב טוב, כי ת ה איחור בהתפשטות המחלה, לעומת אירופה

• המיקרה של אבי ספסורטס לא מפחיד אותך?

ביוון נפתח באחרונה בית־ספר לנימוסים לנהגי התחבו רה
הציבורית. השיעורים מתקיימים בנושאים כמו ״תיק־שורת
עם הציבור״ ו״אנגלית לנהגים״ .השיעורים נועדו,
לדברי המארגנים, לרסן א ת המזג הים־תיכוני הסוער, כדי
לשפר א ת תד מי ת ה של התחבורה הציבורית ולהסביר פנים
לתייר.
ישראל היא א חת ממדינות הים־התיכון, ולכן שאלתי
את עופר גבע, נהג ״דן״ באיזור תל-אביב:

הומדסכסואלים וארצוודהברית. חבל שאנחנו לא מנצלים את היתרון. אילו היו
המוסדות פותחים בהסברה מאסיבית, זה היה פותר בעיות בעתיד.

• אתם מדברים היום על חשיפה ויציאה מהארון.
מדוע סידבתם להצטלם בכנס ב״צוותא׳׳?
זה עניין אישי. לא כופים על אנשש יציאה מהאדון, והעיתוי
של יציאה מהארון הוא החלטה אישית של כל אחד ואחד. המטרה
באותו הכנס תתה שהקהל וקהילת ההומדסכסואלים והלסביות
ירגישו נוח באירוע. לא רצינו בחוסר־הנוחות של חשיפה לתיקשו־רת.
כ ת לכבד את הרגישות, ביקשנו שלא לצלם באולם עצמו.
אנחנו יודע ש שכרי לקדם את המאבק שלנו יש צורך בחשיפה.
יש מי שמוכן לתחשף לצורר המאבק אבל זה לא אומר שכל מי
שרוצה לעזור צייר להיחשף. חלק מהפעילים מוכן. חלק לא,
ואנחנו מכבדים את רצונם.

• ומהו הצעד הבא שלכם?
ביוני אנחנו מתכוונים לעדור צעדת־מחאה של הומו־סכסוא־לי
ק במקביל. לצעדת ההומו־סכסואלים הבינלאומית( .ץ 03
(אורת זיזבבל)
3<(6ז3ק).

• האם אתם אדיבים כלפי ציבור־הנוסעים?
הנהגים בשרות הציבורי בישראל אדיבים, למרות התנאים
המיוחדים בארץ, המקשים על עבודתו של הנהג.

• איזה תנאים?

תחבורה

נהגי הרכב הפרטי אינם מתחשבים רי הצורך בתחבורה הציבורית.
קשה לנהג לבצע כמה פעולות בעת ובעונה אחת: לגבות
תשלום מהנוסע, להדריך את הנוסעים שאינם מתמצאים לגבי
מחוז־חפצם וגם לנהוג בצורה זהירה. מצב הכבישים בארץ אינו
מעודד. אין די נתיבים לתחבורה הציבורית. באיזור תל־אביב חלו
באחרונה שיפורים בעניין זה.

• איד מתנהג ציבור־הנוסעים הישראלי?
הציבור אדיב, אבל עדיין יש מקום לשיפורים, בהשוואה לצי־בור־הנוסעים
בערים גדולות וצפופות כמו לונדון, פאריס ומנהטן.

• למה אתה מתכוון?
יש נוסעים המרבים להתלונן על בעיות שוליות וחסרות־חשי־בות
בכלל. לעיתים חסר הנימוס האלמנטרי כלפי הנהג, כשנש־כחות
המילים בבקשה, תודה וסליחה. באותו העניין אני רוצה
להוסיף שרמת השרות בארץ מעולה, בהשוואה לאותן ערים גדולות
שהזכרתי. מחירי־הנסיעה.זולים, ותדירות האוטובוסים גבוהה.
התחבורה הציבורית מגיעה לכל ישוב ולכל מקום נידח.
(עודד רכטמן)

רכב מסחרי חדש
קל, מופר ומיד
תצה רכב מסחרי חרש?
גצל את האשראי המתגלגל והצטרף לשיטת קופל.
קח מבוגית מסחרית חדשה בתגאי החברה מיוחדים לטווח ארוך.
שלם סכום קטן והרכב לרשותך, את השאר תשלים בתשלומים חודשיים.
ובתום התקופה תובל להבגס פעם גוספת לרכב חרש.

קופל -כך נוהגי אנשי עסקים

צילום

לצוד שף קפוא

סיגל ששון. צלמת. תערוכת יחיד ראשונה,
במרכז הקונגרסים 1האירועים של כפר־המכביה.
סיגל היא בוגרת המידרשה־לאומנוח ברמת
השרון. צלמת ותיקה. התחילה לצלם בגיל . 10
סיפור כמו באגדות.
באחד הימים, כששכבה בשדה, הבחינה פתאום
בנמלה מטיילת לאיטה לאורך גיבעול של צמח.
אם מסתכלים בזה מקרוב, היא חשבה, הנמלה
נראית כל־כך גדולה, ממש כמו בג׳ונגל. למחרת
היא ביקשה מצלמה, יצאה שוב לשדה כדי לצוד
את אותו המעמד. היא הנציחה אותו, ומאז היא
מצלמת.
בניגוד לאגדות, הצילום אינו מהווה בשבילה
חיים קלים של עושר ואושר. היא צריכה להתמודד
בעולם אמנותי, שבו הצילום הוא בן־חורג.
על המאבק הזה היא מספרת :״יש בעייה עם
הצילום. מילדות היתה לי ההרגשה שאפשר
להביע בעזרת מצלמה. הייתי מופתעת שצריך
לשכנע אנשים שצילום זה כלי אמנותי.
״הבעייה המרכזית היא לגיטימציה. ברגע
שבן־אדם עושה קו על נייר, הוא נכנס מיד לתחום
של אמנות. אחר־כך אפשר להתווכח אם זה טוב או

היה חמור,
היה רע?
ליל״שבת בחצות. בתל״אביב של אחרי־
* הב חירו ת אין מקום־חניה. נאלצתי לנחות
על פיסת״מדרכה פנויה. בא מ ת לא היתה
ברירה.
עמוסה ברגשי־אשמה אני עולה הביתה.
ב ד רן תופס ת אותי אשה קשישה.
״גברת, למה א ת שמה אוטסמוביל שלן
כאן! את יודעת, אני נסעתי בחמור. היה רע,
לא. את שומעת, תוציאי א ת זה ממדרכה.
אני ממישמר אזרחי. בכלל, למה את צריכה
אוטסמוביל בגיל שלד, בשביל לעשות אק־
* סי דנ טי סי ת תני אוטסמוביל למגן״דויד
אדום. הכל בשבילכם זה הצגה. הצגה, נכון ך
מי אמר שאין מחזאות ישראלית מקו רית!

ג׳ורג
פלארי: אפקטים מוסיקליים מגוונים

פלארי

ג׳ורג׳ פלארי נגן אורגן שווייצי, הנחשב
באירופה כאמן בינלאומי ב תחו ם הנגינה
על אורגן וביכולת להפיק אפקטים מוסי קליים
מגוונים. עכשיו בסיבוב־הופעות
קצר בארץ.

צלמת סיגל ששון :״הצילום הוא בן־חורג!״

סרטים

רע. צילום, לעומת זה, זה קודם־כל לא־אמנות.
הטריטוריה מאוד רחבה. קיים צילום מישפחתי,
צילום בפירסום, צילום מדעי, צילום־חדשות,
ובסוף, בצעד כושל — הצילום האמנותי.
״במשך הלימודים עבדתי ברמה של פיתרונות.
ניסיתי לעשות צילומים שונים, לנסות להזכיר
שום־דבר. עבדתי על תמונות, שלקהל לא תהיה
איתן בעייה. אני מוכרחה להגיד שאפילו המורים
שלי לא הבינו מה אני רוצה.״
היום היא עובדת עם עצמה, לא מנסה לעזור
לקהל.
על התערוכה:
״התערוכה הזאת איננה ואריאציות על נושא
מסויים, המכנה המשותף הוא התחושה, העוברת
ריכוז ורגישות. אני לא יוצאת לבלות עם מצלמה.
הצילום הוא כלי. כמו ציד. מחכים, ואז ברגע אחד
תיקתוק — ואתה צד רגע של חיים. אחר־כך,
מרצף של תצלומים לצופה. דיאלוג עם הקהל.
בזמן העבודה זה רק דיאלוג ביני לבין עצמי.
בתערוכה נוצר הקשר, כשהקהל מקבל את התחושות,
שרציתי להעביר.
״אני לא עוסקת בדברים אקטואליים. הזמן לא
משחק תפקיד בעבודות שלי. לא רוצה, שהע־בודות
שלי יקבלו כוח מהאסוסיאציה של זמן
ומקום. השאיפה היא להגיע לשפה אנושית
בסיסית, שגם בן־אדם זר, ממקום אחר, בן גיל
אחר, אולי אף תקופה אחרת, יקבל אותה.
״המהות של הדברים לא נמצאת בזמן ובמקום.
מנסה להתחמק ממערכת האסוסיאציות המיידיות
של הצופה, ולהגיע לרובד יותר עמוק.
״ביצירה אני לא נותנת לדברים לגלוש. אני לא
מעבירה הומור. אולי אני לא מספיק משוחררת.
לא מעניין אותי לצלם דברים, שאפשר להעביר
במילים״.
צילום זה אורח־חיים?
״לא, זה סוג של הרפתקה׳.עבודה שדורשת
במעבדה, אתה לבד עם הטרף — הנגטיב. בחדר־החושך
פתאום מתגלים לך דברים חדשים.
״כתלמידה הייתי חייבת להוציא תוצאות

פסל בורמאי :״להגיע יותר עמוק!״

קם ופרסוקט, ו!4ו ׳,שקוף ; 114ו>,וף 11114,1טו;1ן
המדף. עבודת הצלם היא ההצבעה שלו על דבר
מסויים בדרך מסויימת. שני אנשים, שיראו את
אותו דבר, לעולם לא יקבלו את אותה התוצאה.
״אני מקשרת בצילום בין דברים שלא קשורים
זה לזה. פסל בבורמה וילד ביבנה, שניהם ישדרו
את אותו הדבר. מה שמקשר ביניהם זה האצבע
שלי שמצביעה״.
ומה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה?
״להמשיך לצלם!״

מחר במכולת

^ ום שני בערב. אודיטוריום חהל. בתוכניה
כתוב :״הערב מגיעה לסיומה התחרות המסורתית
של סירטי־גמר, שהופקו במיסגרת החוג
לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב —
תחרות מוגרבי.״
השלב הראשון בכל אירוע סטודנטיאלי מהסוג
הזה הוא שלב ההיכרות. הקהל מתוודע לעצמו.
כולם מצטופפים סביב הכניסה, וכל אחד עורך
היכרות אינטימית עם מי שדוחף מימין, משמאל,
מלפנים ומאחור. השעה 8וחצי, מחצית השעה
אחרי השעה המיועדת לתחילת הטכס, ובחוץ
עדיין מהומה.
לאט־לאט מושב הסדר על כנו, והקהל למקומו.
הוותיקים, שכבר מחממים את הכסא כשעה,
מתחילים למחוא כפיים. ואז...
אקשן. המסך נפתח והערב מתחיל. מנשה לוי,
אחד המנחים, נכנס לאולם ,״משחק אותה״ סדרן.
תופס מישהו שלא יושב במקום שלו — אין מקום
לדאגה, הקטע מבויים. באותו הזמן מבצעת
המנחה השניה, אסתי זקהיים, פירואטים על
הבימה, מצויירת בזוג־כנפיים.
הסדרן עולה לבימה. מתחיל לספר את סיפור
חייו: הדוד שלו אהרון, הדודה, הסבתא, הקרובים
והמכרים. מסתבר שהסדרן התמים מחזיק בחיקו
עלילה שלמה לסרט, עם כל האלמנטים הדרושים.
הדוד הומו, הדודה אוהבת את אבא, הגיס ערבי
וכו׳ — יש סרט. חסר רק המסר. דיון בין המנחים,
ובסיומו הסדרן מתוודה — המסר הוא שאין מסר.
״יופי, עכשיו גם לנו יש פליני משלנו,״ הם
העבירו את המסר. קאס.
אקשן. מתחילים לחלק את הפרסים לפי
הקטגוריות השונות. פרס התסריט, העיצוב האמ
אירועים
ואנשים

נות ,,המוסיקה, העריכה, עריכת פס־הקול, המי־שחק,
הצילום, ופרס ההפקה.
בין הנאומים הנרגשים של נציגי האיגודים
והגופים התורמים, עולים המנחים ומבצעים קטעים
בשילוב מישחק וידיאו. הם צוחקים בחן רב

אסתי זקהיים ומנשה לוי:
אוסקר מקומי משעשע
על תעשיית־הקולנוע הישראלית, על הבימאים
הצעירים, השחקנים, והעולם הפרטי של היושבים
בקהל.
הקהל מצירו מגיב בצחוק רם ובמחיאות־כפיים.
אווירה של בלוז לווזפש הנחל.

כולם מודעים לעובדה, שמעטים מהיושבים
באולם יזכו להשתתף בטכס א 1סקר אמיתי או
בהקרנת־בכורה של סרט בוגרים, כששמם יופיע
על המסך. בינתיים חוגגים, שוכחים שמחר בבוקר
הם יצטרכו להתייצב מול החנווני במכולת. אותו
לא מעניינים שיקולים אמנותיים. הוא ידרוש
מהם, קרוב לוודאי, לשלם את החשבון. קאט.
הסצינה הבאה — חלוקת הפרס לסרטים
הזוכים.
המקום השלישי — בארץ שם. דראמה טל־וויזיונית
על הדור השני. בנם של ניצולי־שואה
בונה לעצמו עולם דימיוני של חיות נאציות
״בארץ שם״.
במקום השני — שלם יעקב — מי צעק ״אני
דופק את הבת של הגיזבר״ בחצות על המיגדל.
במקום הראשון — חבצלת — דור שני
למישפחה מרוקאית בנהריה. החלומות לצאת
מהעוני. המגע עם העולם האחר והסוף.
אחרי צפייה בסרט, אי־אפשר שלא להזדהות
עם החלטת השופטים. סרט מרגש, עשוי היטב,
ומישחק יוצא־דופן של השחקנית ענת וקסמן.
הערב מסתיים. באוויר מרחפות מילותיו של
הד״ר ג׳אד נאמן, יו״ר חבר־השופטים, על הסרטים
שלא זכו :״אתם קרובים עכשיו יותר למטרה,
שלשמה הצטרפתם לקהילת הקולנוענים המיו־סרים.
לקיים את המישפט, שאמר אחד ממייסדי
הקולנוע: הקולנוע היא אמנות ללא עתיד״.
מילה טובה על העבודה של בימאי הערב,
ארנון גולדפינגר, שיצר ערב־אוסקר מקומי
מהוקצע ומשעשע. בתיקווה שהאופטימיות של
הערב הזה לא תתבזבז בעבודות־מלצרות בפאב
שכוודאל בתל־אביב.

100 שקל אן

אם מישהו עוצר אותך ברחוב בקביעה ״את
בטח מתעסקת באמנות!״ קחי בחשבון שהתעניינו
תו באמנות יכולה להיגמר בהצעה לשלם 100
שקלים תמורת ניתוח אישיות מקיף, כולל עבר,
הווה״ עתיד, ו/או קשר אינטימי עם המציע.
לישראל — קורא בכף־יד ובתווי־פרצוף —
יש לא רק מיקצוע, אלא גם קליינטים. ליתר דיוק:
קליינטיות, ולא מעטות.
מעקב של אחר־צהריים אחד בבית־קפה תל־אביבי
מעיד על הצלחה של כ־ 50 אחוזים. כל
גברת שנייה מגלה בעצמה גישה לאמנות, והיא
מלאת נכונות לשמוע פרטים נוספים על הנושא

המעניין והנכסף ביותר בעולם כולו: היא עצמה.
היא יושבת, והשיחה, החוזרת על עצמה לא־אחת,
מתנהלת כך:
ישראל :״אז איך קוראים ל ח ״ היא עונה. נניח,
לצורך העניין, שקוראים לה סתווית.
ישראל :״סתווית, אפשר לראות את יד־ימין,
בבקשה?״ היא מגישה לו את כף־ידה.
ישראל. :אני רואה, סתווית, שנולדת בחורש
ספטמבר.״ היא מנידה בראשה בשלילה.
הוא :״אה, ת ,את צודקת, אוקטובח״ היא
מסתכלת בו במבט מעריץ.

הוא :״סתווית, את מסתדרת טוב עם אבא״.
הפעם היא במבוכה. אביה נפטר לפני שנה.
הוא :״סתווית, אני רואה שעברת משבר קשה
בזמן האחרון. עדיין לא התגברת עליו״.
בשלב הזה היא כבר שלו, והוא ממשיך ומנתח
את המידע, שהיא מעבירה אליו.
אחרי חצי־שעה, לכל היותר 35 דקות, באה
ההצעה.
לגבי ההיענות אין סטאטיסטיקה מדוייקת.
אגב, לא צריך להשתתף בדראמה ממש. אפשר
גם לצפות מהצד. כל מה שנאמר על מישהי אחרת
יכול להיות נכון גם לגבייך. בחינם.

כדה מי 1מי ב א 1ד מ סי ב ת
אי ךאפשר
ה כ דנ רסד
דהא כי ד את אי ד! ד 1י ב דנ ק שי?

חבות הבנקאי

מי שהיתה נערת״זוהר
ודוגמנית בעבר, שרונה
מארש (מימין) ,העובדת במישרדו של עורך־הדין יגאל

שני בעלים

הדוגמנית הזוהרת אנאבל
טמיר(מימין) בחברת הזמרת
אילנית, החיה כיום עם אלי טמיר(משמאל) ,מי שהיה

ארנון, כבר
(משמאל)
יחדיו לפני
§ן ן*$ו

בעלה הראשון של הדוגמנית ועם הדוגמן מוטי רייף
(שני משמאל) העומד להיות בעלה השני. טמיר נוהגת
לבלות עם בעלה לשעבר וחברתו, המגדלים א ת בתה.
כמו בתסריט

^ 1 \ 11ר 1המיסעדן אילן לוי בן ה־ 42 מחייך בהנאה כשהח־
1\ 11 | /תיבה חשופת״החזה, המחופשת לגורילה, נצמדה

אליו כשעוגת יום־ההולדת בידה. החשפנית סירבה להסיר את המסיכה.

בתחילה סחבה אותו חברתו ניצה
לקפה דן בתל־אביב, המיסעדה החביבה
עליו, כדי שיעבירו את הערב בא-
רוחת־ערב אינטימית. לקראת השעה
11 היא הציעה לו לקפוץ לשש, בר
כדי לשתות דרינק קטן. אילן לוי, בן־
זוגה לחיים, אכל את הפיתיון עד סופו,
וכשהגיעו השניים לשש, בר התברר
לו שבמקום נמצאים עשרות חבריו
וירידותיו, שבאו לברכו ליום הולדתו
ה־ .42 אילן לוי, המיסעדן ואיש־החברה,
היה המום. וממש כמו בתסריט התנפלו
עליו כולם בנשיקות, בחיבוקים ובמתנות
שונות, ועוד לפני שהוא הספיק להתאושש
התנפלה עליו שפנפנה חשופת
חזה מחופשת לגורילה כשבידה עוגת
יום־הולרת וכולם הצטרפו לשירה.

ה ! 1 7 1 1 1יעייח מיקי ברקוביץ, שחקו״הכדור־
11 1 .111י * .ו> 1סל ואיש־העסקים ואשתו שלי,
קצוצת השיער, היו בין אורחי״הכבוד במישחק ובמסיבה.

1ן 1ך ך בזכות עברו כשחקן־כדורסל, היה טל
1^ 11111 #11 ברודי בין היחידים שהכירו אישית
חלק מהשחקנים או העסקנים מהקבוצה המוסקוואית.

העסל
(מימין) ,ור

ה 1 1 | 7התעשיין דויד מושביץ, לש־
1111X1
\ 1 / 1| ! 111! 1 1 11! 1עבר מבעלי,,עלית ׳ ואשתו,
מעצבת־האופנה פרחי, לא נראו יחדיו באירוע חברתי מזה

כמה חודשי
מושביץ, שו
רוח מרומם

כדורסר
בחמת

* מסתירה את אהבתה לבנקאי אודי רקנטי
זב א ת ביתו למענה. השניים עברו להתגורר
ודשיים, אן לא מדברים עדיין על נישואין.

מישחק־הכדורסל בין נבחרת מכבי
תל־אביב לקבוצת־הכדורסל המוסקוו־אית
צסק״א היווה מיפגש יוצא־דופן
לכל מי שהוא משהו בחברה הישראלית.
למסיבה הגדולה, שנערכה בעיק־בות
המישחק, במלון הילטון בתל־א־ביב,
הגיעו כל החשובים, שכמעט ואינם
נראים באירועים חברתיים, דמויות
ששמותיהן מתנוססים בעיתונים בהקשרים
שונים. והיו גם מי שהגדירו את
האירוע כמסיבת הזוגות. כל הצירופים
האפשריים היו שם.
על רקע ויסקי ושפע של מאכלים
ובליל שפות, ניתן היה לראות שם את
שחקני־הכדורסל הסובייטים, את עמיתיהם
הישראלים, שרבים מהם הם בעצם
שחקנים שחומי־עור מארצות־הב־רית.
ולאדימיר טקצ׳נקו, המתנשא
לגובה של שני מטר ו־ 20 סנטימטר,
היה האטרקציה של המסיבה, ורבים רצו
להצטלם עימו למזכרת. כצפוי, הוא
הסכים לעמוד מול המצלמה כשבחורות
לצידו. לעומת זאת, הגברים שרצו
ממנו מזכרת־נצח, קצת עיצבנו אותו,
אבל הוא נשאר אדיב.

\ 11 | 1ך 71111 | 1הוכיח הענק הרוסי טקצ׳נקו,
שכל מי שעמדו סביבו בחנו

כל א חד מצעדיו, והתעניינו לראות אילו כמויות-אוכל

״פויאטנוגו אנטיטה!״

קנים הבלונדים סרגי פו־פוב(מימין)
וואלרי גובורוב(משמאל) ,שמשכו תשומת־לב של כמה נשים,

הוא מסוגל לחסל. השחקן הענק גילה שהוא מתעייף
מהר בגלל המישקל האדיר שלו, המעמס על עמוד־השידרה
ומשום העובדה שכבר אינו צעיר ביותר.

נתקלו בבעיות מכיוון שהם לא מדברים אנגלית. הם התק שו להסביר
דברים פשוטים ונאלצו להיעזר בשרותיהם של מתורגמנים. השחקנים היו
מאוד פופולריים ונתבקשו על ידי מיספר נשות־זוהר להקדיש להן תמונה.

אמנון אבידן, איש״העסקים ומראשי מכבי,
עזב א ת ביתו לטובת חברתו החדשה עירית
נמצא בדיונים עם היהלומן אלברט סבאג.

שחוו ורבן

שחקו״הכדורסל איציק כהן וחברתו היפה מריה
האו שחומת״העור, השואפת להיות דוגמנית.
שחקני״הכדורסל קן בדלו (למטה מימין) וקווין מגי משתעשעים.

,מאז פרשת הקוקאין שהם היו מעורבים בה.
עלה באחרונה במישקלו, ואשתו היו במצב־ופגשו
חברים שאיתם לא התראו זמן רב.

ואשתו היו גאים 1
שחקן־הכדורסל מוטי דניאל ;שתו
הם יהיו הורים [
לבשר שבעוד חודשים מיספר זם
השחקנים בקבוצה1 .
ן נים
מאושרים לילד חדש. דניאל הוא בין צעירי

בקרוב אבא

כתב: זוהר אוהליאב. צילמו: ציון צפריר. ואבי ולדמן י 23 -ייי^

סגלן גגן
בימאים
אכספרס לדתם
מיסיסיפי

המבק רי ם
ה אי רו פי ם —
סנו בי ם!

גוערת

(בן־־יהודה וטיילת, ת ל׳
אביב, אור ירושלים,
עצמון־ חיפה, ארצות־הברית) -את השרש הזה ג דין
לקח ת כפי שהוא או לא לק ח ת בגלל. מי שמצפה
למצוא בו תמונה של המאבק לזכויות האזרח בא מריקה
בשנות ה״ ,60 מושב שיישאר בבית. לעומת
זאת, מי שמבקש לראות שרש מתח תפור הישב, על
פרשה אחת בודדו! מ תון המאבק הזה, יהנה.
אלן פארקר בחר ב תקרית מפורשמת אחת שהת רחשה
ב־ . 1964 שלושה פעילים, שני יהודים ושחור
אחד, נרצחו על*ידי גזענים בדתם, כשהיו בדרכם
חזרה לניו-יורק, אחרי הפגנה שנערכה במדינת מי סיסיפי.
המיששרה הפדרלית שיגרה שני סוכנים
לחקור א ת הפרשה. הם נתקלו באווירה העויינת של
מדינה דרומית, ואף השריף ועוזריו שענו תחילה
שכל פשע לא התבצע. השלושה נעלמו, אבל לא
קיימת הוכחה שנרצחו. שני הסוכנים מוצאים בסו פו
של דבר הוכחות מוצקות לפשע, מה שגורם
להסלמה מחירה ביחסים שבין נציגי-חחוק מן הצ פון,
לבני-המקום הקשורים ביניהם בקשר שתיקה
והעורכים פרעות בשחורים, כדי ללמדם שאין

לבן מכה שחור: קשר השתיקה
מקום לגזע הנחות לבקש זכויות כלשהן.
פארקר, מיקצוען היודע הישב כיצד לעבוד על
האיגסשיגקשים של צופיו, ואינו נמנה על ה מדקד קים
בא תיקה, מחלק א ת הדמויות לכמה סוגים
ברותם: הסוכנים הפדרליים השובים, בני המקום
הלבנים הרעים, והשחורים שהם הקורבנות. הוא
עושה זאת ביעילות רבה ובתמונות מרשימות. קשה
שלא להיסחף בנעשה על הבד ולא להתקומם נגד
מציאות שאכן קיימת, גם א ם יש לה יותר גוונים.
עבדות 7זק 3דעב>ת
פלה הכובש ( מו סי און ,־
תל־אביב, ממרק) -
פלה בן ה־ 11 ואביו
לאסה עוזבים, בשלהי המאה הקודמת, א ת שוו ת ה
העניה, ושמים פעמיהם לדנמרק העשירה יותר,
בתיקווה שיגיעו שם למנוחה ולנחלה. אלא שהדנים
האמידים מתייחסים לשכניהם מצפון כמעש כאילו
היו עבדים, שצתכים להיות מאושרים כאשר מספ קים
להם עבודה כלשהי, ועל שכד מושב שלא ידב רו.
לאסה ופלה מתגלגלים לחווה, מ תאכסני ם ב אורווה
ועובדים בפרך מבוקר ועד לילה. המציאות
סביב ם קודרת וחסרת תיקווה, ורק מי שחולם מצ ליח
לברוח, ולו לשבריר שניה, אל החופש.
הבימאי בילה אוגוסש חלם במשך שנים לעבד
את הרומאן רחב־הידיים של מרשין אנדרסן״נכסה,
שנכתב בתחילת המאה הזאת, אולם כאשר הניח
כבר א ת ידיו על הזכויות, גילה שחומר רב כל כך
שמון בו, שלא יוכל להתמודד עם הכל. הוא הס ת פק
בחלק הראשון, ילדותו של פלה, המתחיל עם בואו
לדנמרק ומס תיים עם יציאתו למרחב. גם כך הוא
נזקק לשעתיים וחצי כדי להכניס א ת כל מה שיש
בספר, החל מן הקשר ההדוק שבין ה אד ם לשבע,
דרך החלק המכריע שיש לעונות השנה באירועים

מאכס פון־סידוב וסלה הוונגארד
של הסיפור, ועד לאנושיות העמוקה, ה מס תתרת
מתחת למועקה, שבה נתונות רוב הדמויות. הקצב
האישי הוא בלתי־נמנע. הוא חלק מן החוויה של
חיי העובדים א ת האדמה שבהם משפל השרש.
מ אכס פון־סידוב מדהים ב תפקיד האב המז דקן,
המנסה לשמור על חזות של כבוד ועל זיק של
תיקווה כשהמציאות שופחת באכזריות בפניו, ופלה
הוונגארד הצעיר מישיב לגלם א ת תפקי ד הבן. ה שרש,
שזכה לדקל הז ה ב בפסשיבל קאן, מבויים
בסיגנון הריאליזם הרומאנשי והוא מצשיין בכך.

ליזה דוליטל: מזכירה נערה עובדת (דקל תל־אביב,
רון ירושלים, גת חיפה,
ארצות״הברית) -מייק ניקו-
לס ממשיך להילחם א ת מילחמת האשה העובדת,
גם אחרי סילקווד וצרבת. אלא שהפעם, היריב הג דול
של האשה אינו גבר, זה כבר נתון מובן מאליו,
אלא דווקא אשת-קאריירה אחרת, שהיא קשלנית
עוד יותר מן הגברים.
הסרש מוגדר כאגדה הוליוודית, ואין ס פק שזו
הדרך היחידה לקבל אותו. הגיבורה היא סינדרלה
מן הפרברים, שרכשה השכלה בשיעורי-ערב. היא
מבקשת לרכוש עמדה בעולם הבורסה, אבל כל מה
שמציעים לה, זה להיות מזכירה ולעשות קפה. יוז מות,
זה תפקיד צוות־ההגהלה, ושם צריך להיות
מבית שוב, ורצוי גם מטין זכר.
ההשרדות המיניות מאלצות את הגיבורה להח ליף
עמדת מזכירות בחברה מיספר פעמים, עד ש־מתמזל
מזלה, כך היא סבורה, והיא זוכה למנהל
ממין נקבה, אשה צעירה, משופחת ונמרצת השוענת
כי היא אינה מאמינה בניצול, אלא בשיתוף־פעולה.
ועוד לפני שהיא גומרת א ת המישפש, היא לבר
גונבת רעיון של המזכירה הקשנה, המציעה שחברה
כלכלית מצליחה תרכוש תחנות-רדיו, והיא רצה

האריסון פורד ומלאני גריפית: מוכשרת
למכור אותו כהמצאה פרשית שלה. בקיצור, בארא-
קודה אמיתית.
מאחר שזו אגדה, המנהלת יוצאת לחופש, שוב
דת רגל, המזכירה זוכה להזדמנות להעמיד פני מנ הלת
ולהגשים א ת התוכנית שהגתה, כאשר הפיות
הטובות מצילות אותה ברגע האחרון משיני הבא-
ראקודה החוזרת לאיתנה.
ניקולס מביים א ת הסרט הזה בזריזות רבה. הוא
משתמש בלי בושה בכל הדפוסים המוכרים של
המסורת ההוליוודית, ושומר על קצב מהיר ונכון.

אדן פארקר:
״השחורים שרי
סובלים מתסביך
קורב!״

מכל המוני התסריטים שהציעו לי
באמריקה, זה נראה לי כמתאים ביותר
להפקה במיסגרת הקולנוע המיסחרי.
יש כאן פרשת־רצח וחקירתה, אבל מעבר
לזה, יש כאן ערך מוסף. אפשר
להשתמש במיסגרת כדי להעביר גם
מסר. העלילה מתרחשת ב־ , 1964 ויש
לי רושם שהקהל האמריקאי זקוק לריחוק
מסויים, כדי לבחון אירועים, שהם
בדרך כלל דוחים בקולנוע, אם הם מוגשים
לו מוקדם מדי.
כאשר יצאתי לצלם את הסרט בדרום,
הוזהרתי מפני התנכלויות. אבל
המצב הכלכלי בסביבה שבה עבדתי
היה קשה כל כך שקיבלו אותנו בברכה,
בעיקר את הכסף שהשארנו שם. רי לגרד
קצת מעל פני השטח כדי לגלות
שהגזענות אינה כלל נחלת העבר.
אמנם השתמשתי בהרבה שחקנים מבני
המקום, אבל אף אחד מהם לא זכה לקרוא
את התסריט במלואו, ולא ידע איזה
סרט בדיוק עושים כאן. עם זאת, אני
מוכרח לציין שכאשר צילמנו סצינות
של הפגנות והתעללויות בשחורים, נראו
לי השחקנים החובבים הלבנים שלי
נלהבים באופן מיוחד ונהנים מן התפקידים
שלהם.
ג׳ין הקמן נבחר לתפקיד הראשי
לפני זמן רב. את ויליאם רפו ראיתי על
הבימה. יש לו ניסיון עשיר בתיאטרון
ניסיוני, והגישה שלו מצאה חן בעיני.
לא הייתי אומר שהם הפכו לידידים בנפש
בזמן הצילומים, אבל הם שניהם

עניין ריגשי בראש וראשונה. אם אתה
יושב באולם החשוך ונסחף בקסמי המתרחש
על הבד, אין דבר נפלא מזה.
כל מי שמתלונן כי הסרט עושה
עוול לשחורים, בכך שאינו מציג את
תרומתם במאבק לזכויות האזרח, אינו
מדבר על הסרט שאני עשיתי, אלא על
הסרט שהייתי צריך לעשות, לדעתם.
הסרט שלי דן בפרשת הרצח של שלושה
צעירים, שני יהודים ושחור אחד,
במדינת מיסיסיפי. שני הסוכנים ששלח

בימאי פארקר
לישראלי קל להבין
האפ״בי־איי כדי לחקור את הפרשה היו
לבנים, ועלילת הסרט עוסקת בחקירה
של הרצח. אילו היה זה סרס על מרטין
לותר קינג הייתי בוודאי משתמש בני
קודת־מבט שונה. חוץ מזה, כדאי לזכור
ששניים מן הקורבנות היו יהודים, זאת
לא היתה בעייה של האוכלוסיה השחורה
בלבד באמריקה, אלא של אמריקה.
תדריך חובה לראות
תל״אביב: הנסיכה הקסומה, איד
טרהיסטה, בגלל המילחמה ההיא,
שד 1ת החיטה האדומי, אשה תחת
השפעה, קפה בגדר, חשד.
ירושלים: בגלל המילחמה ההיא,
קפה בגדר.
חיפה: החגיגה של באבט.

ירט קולנוע בטלוויזיה
פונדק בטאהישי ( יום רביעי 15 ,במרס, בשעה ,22.05
ארצות־הברית) -מסרטיו האחרונים של ג׳ון פורד, על ידידו ת
גברית אמיצה, ה מ תב טאת לא פעם בהחלפת מהלומות בריאה, ועל
הנשים המפרות ת מיד א ת האידיליה הזאת. עם ג׳ון ויין, לי מארווין,
רורותי לאמור.
מה חדש, חתלתולה (יו ם שישי 17 ,במרס, בשעה 122.30
סאטירה מטורפת של וורי וולן על היפים והיפות של שנות ה״60 ועל שיגעון המתירנות. פישר או׳טול, פיטר שלרש, פולה פרנטיס
ואלן עצמו בתפקיד אורח.
ברתקו בילי (יום רביעי 22 ,במרס, בשעה - )22.05
קלינט אי ס טוו ר בסאטירה עצמית, כמוכר״נעליים לשעבר שמנסה,
בלי הצלחה, לזכות בתהילה באקרו חן וירטואוז בקירקס. חסידי
הטוב, הרע והמכוער בוודאי יתאכזבו מן הלעג של הכוכב-בימאי
לרמות שפירסמה אותו.
בעלי מיקצוע מושלמים.
מבקרי־קולנוע אינם המין החביב
עלי. במיוחד האירופים, שהם צרי־אופ־קים
ומוכנים לקבל רק סוג אחד של
קולנוע, זה שמתאים להשקפות העולם
האינטלקטואליות שלהם. מה גם שהם
סנובים, הסבורים שכל מה שעושים באמריקה
זה זבל, ואין טיפשות גדולה מזו,
כי האמריקאים המציאו את שפת הקולנוע.
עד כמה שזה נוגע לי, שיגידו כל
מה שעולה על רוחם. אני עושה סרטים,
ברור לי לחלוטין מה ואיך אני רוצה
לעשות אותם, ונראה לי שמסוכן להטות
אוזן ולשמוע עצות.
זה נכון שרוב הביקורות לסרט הזה,
באמריקה, היו טובות, אבל לכולנו יש
נטייה לשכוח את החיובי, ולזכור רק
את השלילי, וכאשר מישהו משקיע
שעה וחצי כדי להרוס, בחוסר־התחש־בות,
סרט שהשקעת בו שנה וחצי מחייך,
כמובן שזה מרגיז. חוץ מזה, הרבה
יותר קשה לכתוב ביקורת חיובית מאשר
לקטול. לדעתי. צפייה בסרטים היא

ת ל -א בי ג
שדות החיטה האדומים
(נורחן, סין) — דוב הזהב של
ברלין מן השנה שעברה מוצדק בהחלט.
מהמם בחלק הראשון וראוותני לקראת
הסוף. לאנשים רגישים — רצוי לצאת
עם הופעת היפאני הראשון.
נשואה למאפיה (לישר,
תדאביב, שצג גם באור , 1יחשל׳,
ארצזת־הברית) — הזדמנות מענגת
לחזות בשלושה כישרונות אופנתיים
אמריקאים מאוד: הבימאי יונתן(משהו
פראי) דמי אחוז התזזית, שופע רעיונות
קולנועיים מבעבעים; מאתיו מודין —
המסוגל לעבור מדראמה למצחיקון בהחלפת
כובע בלבד: ואחת היפות של
הבד, מישל פייפר, שעוד נראה אותה
בסרטים רבים בקרוב, כולל גירסה
מעודכנת ליחסים אסורים המבויימת
בידי הבריטי האופנתי סטיבן פרירס.

עדנה פיינדו
העולם הז ה 2689

71 17-1 1 11-1 111 1

(המשך מעם!ד ) 15
דורשים קביעות. לכן מקיימת האגודה
קורסים שונים, בנוסף לשיעורים ביהדות,
מבלי שהבנות תרגשנה בלחץ
ובהתחייבות״.

• יש לכם נכסים?

פרומן נבהל. מושך בכתפיו, מנענע
בראשו לשלילה .״לא. שום־דבר, אין
לנו נכסים בכלל, שום דבר.״

אז מהד
רומן, כמו שאר חברי־ההנהלה,
מקפיד לשמור על שתיקה כמעט
מוחלטת. בדרך־כלל הוא מסרב להיענות
לבקשות של ראיונות עיתונאיים.
לא־אחת קרה שטרק שפופרת־טלפון או
סילק ממישרדו עיתונאים. הפעם הסכים
להתראיין, כשהוא נחוש בדעתו
לספר לעם־ישראל כמה יעילה האגודה
ואיר מתעללים בה מישרדי־הממשלה.
רב פרומן, כבד־גוף, נהנתן. במיק־צועו
הוא עורך־דין. מזה שנים אחדות
אין הוא עוסק במיקצוע. במישרדו, הנמצא
בתור מישרדי־האגודה, עובד עו-
רך־דין שכיר.
המישרד מרווח, ויש בו בר־משקאות
גדוש. אומרים על פחמן שהוא אוהב
את החיים הטובים. מיסעדות, בתי־מלון,
מוניות — אלה הם חייו של רב
פרומן.
הראיון קצר. פרומן מסרב לענות על
רוב השאלות. על חלקן הוא עונה במ־שיכת־כתפיים
או בפרצוף מיתמם.

• כמה אתה מרוויח לחודש?

.לעמותה. לעצמה. זהו. היא שייכת
לעצמה. כל אחד מנסה לשים עלינו
תוויות, אבל אנחנו לא שייכים לאף
אחד. רק לעצמנו. המפד״ל רוצה את
האגודה לעצמה, הליכוד רוצה אותה,
נו, אז מהי״

• בעצם אתם פועלים כסוכנות
פרטית לשרותי כוח-אדם.

• יש לאפשר מקומות־מגורים נאותים
יותר, ותחזוקה יעילה יותר.
• לאגודה יהיו שלוש מיסגרות־ניהול
— מועצה בת 30 חברים, שחלקם
נציגי־הציבור; הנהלה בת 10 חברים,
שלושה מהם נציגי־הציבור; ומזכירות
בת שישה חברים — מנהל,
אחראי על החינוך, אחראי על בריאות
ורווחה, גיזבר, רב ופסיכולוגית.

ף* קי ץ 1987 פנו הרבנים הראשיים
לרב יצחק לוי, מזכ״ל המפד״ל,
וביקשו ממנו כי יקים ועדה לבדיקת
השרות הלאומי. הרב לוי מינה שיבעה
אנשי״מפד״ל, שבדקו את השרות. אחרי
ארבעה חודשים הגישה הוועדה דין־
וחשבון מפורט, התובע לשנות כליל

הסעיף האחרון בדוח קבע כי
צריך לסלק את ההנהלה
הנוכחית. פרומן הפעיל לחץ
אדיר על חברי־הוועדה. כסופו
של דכר בוטל הסעיף הזה.

^ לסלק את
״ ההגהלה

• דירות?

״אולי איזה דירה קטנה באיזה עיי-
רת־פיתוח. שום דבר״.

• למי שייכת העמותה?

״לא. יש לנו אידיאולוגיה שצריך
לעזור למדינה. יש לנו רעיון.״

שיעזרו להם במערכת־הבחירות.״
במפד״ל מכחישים מכל וכל את
הסיפור הזה. אולם מודים כי בדבר אחד
הצדק עם פרומן: הם אכן אינם אוהבים
אותו.

״לא מוכן לגלות. זה לא מכובד
לכתוב בעיתון כמה אדם מרוויח.״

• אפשר לראות את המאזן
שלכם?
״יש החלטת־הנהלה שהמאזן לא י ד

פרומן. :הדוח שלהם לא מעניין
אותי. הם לא שייכים אלי ולא קשורים

הסעיף האחרון בדוח קובע נ צויו דסלק את ההנהלה
הנובחית. וב ברומן הבעיל לחץ אדיו והסעיף בוטל
צא. אנחנו בקושי קיימים. משתדלים
לדחות תשלומים, לקחת הלוואות.״
פרומן נחשב כ״איש של בורג״ .במשך
רוב שנותיו של יוסף בורג בכנסת
ובממשלה היה פרומן מתומכיו הנלהבים.
לפתע, בעת השיחה, מתקשר בורג
עם פרומן. מהשיחה בין השניים אפשר
להבין כי בורג מבקש שפרומן יעסיק
מישהו ממכריו. פרומן מביט באנשי
העולם הזה בצדקנות רבה ואומר אל
תוך האפרכסת :״אי־אפשר, אנחנו
מצמצמים. אתקשר אליר אחר־כר.״
.בגלל זה שונאים אותי במפד״ל״,
הוא אומר. .והם שם, במפד״ל, נגדנו,
גם בגלל שסירבתי לתת להם בנות

את צורתו של השרות הלאומי.

הקביעות החשובות של הוועדה:

אין הכנה מספקת לקראת השרות.
יש לערוך קורסים וימי־עיון גם
בתוך תקופת־השרות, ולא להסתפק
במה שנעשה לפני תחילת השרות.
• המיון למיקצועות ולמקומות־שרות,
כפי שהוא נעשה היום, יוצר
אווירה של חוסר־אמינות.
• ממליצים להפסיק את השרות
במנך ז־ויד־אדום, בבתי־הסוהר, בבתי־המישפט
ובמישטרה.
• ראוי להציב לפני הבנות אתגר
לשרת שנה שניה.

אלי ואין להם שום זכות לכתוב עלי
דוחות. המועצה שלנו החליטה לא לקבל
את הדוח, ואני באמת לא קיבלתי
אותו. הם עשו דוח. נו, אז מה?״
• הרב יצחק לוי :״ככה הוא
אמר? שהרוח לא מעניין אותו? אנחנו
נביא אותו לידי-כך שזה כן יעניין,
אותו!״
גם רשם־העמותות לא מעניין את
רב פרומן.

כסוף ספטמבר 1988 פנה
רשם־העמותות אל ״האגודה
להתנדבות בעם״ וביקש דוחות
כספיים וכן הודעה חתומה על־ידי
שניים מחברי הוועד בי

הדוח הובא לפני האסיפה הכללית,
החל משנת 1983 ואילך.
״השר השחור הזה ממישרד־הפנים
שונא אותנו, מפני שהוא מתנגד באופן
עקרוני לשרות כלשהו של בנות. ומה
פתאום רוחות כספיים? על־פי חזק הע־מזתות,
עמותה לא חייבת להגיש דוח
כספי לרשם!״ אומר בכעס רב עורך־
הדין רב פרומן.
תהליך הקמתה של עמותה פשוט.
סעיפים 1ו־ 2לחזק העמותות אומרים
כי ״שני בני־אדם או יותר, החפצים
להתאגד כתאגיד למטרה חוקית שאינה
מכוונת לחלוקת רווחים בין חבריו,
רשאים לייסד עמותה. העמותה תיכון
עם רישומה בפינקם־העמותות.
״בקשה לרישום עמותה תוגש בידי
המייסדים לרשם־העמותות ויצויינו בה
שם העמותה, מטרותיה, מענה ושמות
המייסדים, מעניהם ומיספרי זהותם.״
אגרת״הרישום המעודכנת 14 :שקלים.
הרשם,
שכישוריו זהים לאלה של
שופט בית־מישפט שלום, הוא המפקח
על העמותה. בתוקף סמכותו, כפי
שמציין סעיף 38 לחוק העמותות. הוא
רשאי לבקש העתק מהדוח הכספי, תוך
שבועיים אחרי האסיפה הכללית שהדוח
הובא לפניה.
רשם העמותות, גוף מסורבל ואיטי,
אינו מתייחם, כנראה, לתפקידיו ברצינות.

מזה
שש שנים עוברת העמותה
על החוק ואינה מגישה
דוחות כספיים, ובסל זאת הרשם
אינו נוקט בצעד המתבקש:
מינוי חוקר שיחקור את עיסקי
העמותה ומצבה וימסור לו דין-
וחשבון עליהם, כפי שמורה
סעיף 40 לחוק.

הלוואה ד

בודקי ם מ שווים, חו שבים

המסקנה אחת -ע.נ.ת!
ריבית -הנמוכה ביותר בשוק

פרעון מוקדם -ללא קנסות
בלעדיות -עד 36 תשלומים לא צמודים
קלות ־ אפשרות קבלת הלוואה בשיחת

העולם הזה 2689

מנגד

דיוקנה של טיר בספינת דגל
ובכן, ההכרעה נפלה. אם לא יתערב בדבר
בית־המישפט, תוסיף חיפה — הנחשלת והמושחתת
מבין עריה הגדולות של ישראל — להישאר
עור חמש שנים(בישראל — נצח קטן) בשליטתו
המוניציפאלית של האיש שכבר הוזמן פעמיים
לחקירה במישטרה וממתין עתה לראות אם יוזמן
בשלישית; האיש האחראי לגילוח רבעים ואתרים
היסטוריים (ואדי סאליב) מעל פני האדמה ול־הזנחה
פושעת של רבעים אחרים(״המושבה הגרמנית״);
אהוב הקבלנים (הם תמכו בו כמעט עד
אחד) האחראי להרס קו־הרכס של הכרמל על־ידי
הקמת גורדי־שחקים דווקא על קו־הרכס — שיג־עון־הגדלות
של בן העיירה המיזרח־אירופית, ואולי
חלומו רב־הקומות של ההנדסאי(להבדיל מן
המהנדס); האיש האחראי לא רק לעבירות על טוהר
המידות שדוח מבקר(מבקרת) המדינה הצביע
עליהן, כי אם גם למילחמות־חורמה כנגד חושפי
השחיתות שבקרב תושביה היותר״אמיצים של עירו
(ראה צבי ינאי ופרשת ב־ת הל 1חם — וסיומה
המר של אותה פרשה).
כשבכיסו רוב דחוק של 42 אחוזים, לאחר ליל
קלון שאפילו חיפה אינה מורגלת בשכמותו(יוש־בי-ראש
של ועדות קלפי הנוטלים את תיבות־הקלפי
עימם לבתיהם או משליכים את תוכנן על
הריצפה בפתח או במיסררונות אולם ספירת הקולות,
אלפי קולות פסולים שראשי ועדות קלפי,
אנשי מערך ברובם, כמובן, לא טרחו לציין על גבי
הטופס המיועד לכך על שום מה נפסלו, גיזבר
העיר המושעה בגין עבירות על טוהר־המידות ה־יושב־כבוד
על בימת ועדת הבחירות המרכזית,
וכו׳ וכו׳ וכהנה וכהנה) ,נגלה לעינינו בכל אי־הדרו
האיש המייצג יותר מכל ארם אחר במדינה
את מפא״י ה״היסטורית״ בלבושה ב־ ;1989 מפא״י
זו שוברת העצמות ומרסקת האיברים בעת מרד
הימאים והתקוממות ואדי סאליב, אשר מנהיגה
יצחק רבין שומר על ״גחלתה״ ב״שטחים״; מפא״י
שלא למדה דבר ולא שכחה דבר והיא, כאותו
גיבור דרמאתי, נחושה בדעתה לשתות את כוס
התרעלה שהגיש לה הגורל עד תומה.

דים כיום: במקום הכי נמוך, לא-,לא בתל־אביב
בלבד, כי אם בכל הארץ כולה.

אם תרצו
במבט ראשון דומה כי צודקים אלה שכבר
הכריזו כי מכאן, מנקודת־שפל זו אפשר רק
להוסיף ולשקוע. ברור: האנשים אשר הציבו אישי
ציבור כאריה גוראל זה על גשר הפיקוד של
״ספינת הדגל״ שלהם לא יעצרו בעד הספינה
הגדולה מלטבוע. ואולי אף מוטב שתטבע. ממילא
אין לה עתיד בארץ הזאת.
לעומתם ניצבים כל אלה שאינם מסוגלים
לשום הפרדה או הבחנה. הבה נקרא להם ״עיוורי
צבעים״ .אלה שרואים מכונית אשפה עירונית
וצועקים ״שטחים״ ,רואים פועלי־בניין וצועקים
״ערפאת״ ,רואים את דן בן־אמוץ ברחוב וצועקים
לעברו — כך מפיו — ״לך תזדיין בתחת.״ הם
ומנהיגיהם שאינם שונים מהם כל־כך גם אם
האנגלית והצרפתית שגורה בפיהם.
גם מהם לא ניוושע. גם בהם לא תלינו מעולם
שום תיקווה.
אבל באותה חיפה שחזרה כביכול לשליטת

ואם תשכיל גם מיפלגת־העבודה, ואם תשכיל .
גם תנועת־העבודה בישראל ללמוד את הלקח הזה
— אולי עוד תחזור עיר הנמל הצפונית, היא
ועימה כל ״אנשי הרצון הטוב״ של הארץ הזאת,
אל אותה דרך שרק בה יש להם עתיד ויש להם
תקומה.
האנשים שבכוחם להביא לתמורה כזאת אינם
חסרים. הנה הם כבר כאן בעין. מעוזי ברעם וחיים
רמון ואורה נמיר עד שולמית אלוני ויוסי שריד
ורן כהן, מאמיר פרץ ומרדכי וירשובסקי ואברום
בורג ועד יאיר צבן וויקטור שם־טוב ואלי דיין
ועזר וייצמן וצ׳ארלי ביטון. כן, כולל אנשי חד״ש,
רק״ח והמתקדמת והרשימה הדמוקראטית. מכל
מקום, הטובים שבהם. הגיעה העת לחדול מן
החרמות.
והשאלה שמיפלגת־העבודה הישראלית חייבת
לשאול את עצמה כיום היא: האם אנחנו מוסיפים
להתבצר בקו ברלב־גוראל, הקו שנפרץ פעמים
כה רבות והכזיב כה הרבה בתריסר השנים האחרונות,
שאם כן — אבדנו.

המחזה שאנו מדברים בו אינו טראגי כמובן.
יותר מכל הוא מזכיר את תיאטרון האבסורד של
אז׳ן יונסקו ועמיתיו. ואכן לא בכל יום, ודאי
לא בימים כתיקונם, אתה נתקל בחיזיון מקורי
ומתמיה כל־כך; חיזיון המנצח המובס!
במילים אחרות; ראש־עירייה שרובם המכריע
של תושבי עירו לא רצה בו ואף על פי כן קיבל
אותו — מידי אותה מפא״י היסטורית, זו של
הקלפיות המטיילות הביתה והפתקים(של היריב)
המושלכים במיסדרונות.
שהרי אם נוסיף למיספר הקולות שקיבל מועמד
הליכוד לראשות העיר את אלה שקיבלו המתמודדים
האחרים על כס הכהונה הנכבדה, יתקבל
סך־כל של לא־פחות מ־ 57.7אחוזים. כלומר קרוב
ל־ 60 אחוזים מן המצביעים בחיפה לא רצו באותו
אריה גוראל כראש עירם. ועכשיו בואו והוסיפו
לכך את עשרות אלפי בעלי זכות הבחירה שהדירו
רגליהם מהקלפיות ואשר גם בהם מיספר לא מבוטל
כלל וכלל של מצביעי מחאה...
שוחרי ״חיפה האדומה״ ,בנוסח חיים חפר, וה־סיסמות
המגאלומאניות בלשון ״ספינת הדגל של
תנועת־העבודה״ יכולים, כמובן, להצביע בסיפוק
על כך ש״מר 65 אחוז״ ,כפי שנהג לכנות עצמו
בהסתמך על תוצאות הבחירות העירוניות הקודמות,
לא הלך בדרכו של רב תבורי, עמיתו וחבר
מיפלגתו הטוב ממנו בפתח״תיקווה. אחרי הכל,
גם ״מר 42 אחוז״ טוב מלא־כלום.
אבל פיקחים ומפוכחים שבהם קראו נכונה את
הכתובת שעל הקיר. והכתובת אינה מבשרת טובות
למה שמכונה בישראל, על דרך שיגרת לשון,
מחנה השמאל; הן השמאל האותנטי, המעורב והן
.שמאל״ ככשל לשון, כמיצוות אנשים מלומדה,
כאיצטלה מוזיאלית מן העבר נוסח אנשים כיצחק
רבץ ושימעון פרס, חיים ברלב ויצחק נבון ושושנה
אלמוזלינו ומדעיהם או צאן מרעיתם. בקיצור,
כל המימסד המאוס, המושחת, הכושל יליד
דימדומי מפא״י ואפילת רפ״י של ה״פרשה״ ורגעיו
האומללים ביותר של דויד בן־גוריון.
במילים אחרות: כל מה שהביא אותנו — לצערי,
את כולנו, ולא רק אותם, שהיו ראויים־גם־
ראויים לעונש ממין זה — למקום שבו אנו עומ

כאן
נתגלה שוב מה קומץ קטן של אנשים
חדורים תחושת שליחות, ולא נטולים רוח לחימה,
מסוגלים לחולל בעיר שכבר התרגלה למדוויה,
כולל רמת זיהום האוויר הגבוהה במדינה. כאן
נתגלה מה מקומון קטן ואמיץ, בהנהגת עורכו
יוסף בנטל וכתבו הראשי רמי רוזן, בשיתוף פעולה
עם כתבים־חוקרים( 5ז16־ז0ק6ז 6׳\!6511£31׳\ח)1
של עיתון ערב ארצי, אנשים כאריה קיזל, מרדכי
גילת ורני שדה, מסוגלים לתרום לחשיפת נגעיה
וחולייה של עיר, חשיפה שהיא תנאי־הכרחי, אם
גם לפעמים לא תנאי־מספיק, להחלמה. כאן נתגלה
גם מה קורה בעת שכתבים, עורכים געיתו־נאים
ממין זה משתפים פעולה עם חבורת סופרים,
אמנים ובעלי מיקצועות חופשיים — ביניהם אנשים
כגרשון קניספל (איש רק״ח אנשים
שעייפו מלשמוע את חבריהם ועמיתיהם מתארים
את עירם כעיר החולה ביותר במדינה. וכאן עוד
מסר וגם כאן תיקווה. תיקווה לחיים ולעתיד בארץ
הזאת.
לרגע, רק לרגע, לא היו עוד חילונים ומסורתיים,
שמאל וימין, אשכנזים וספרדים. לרגע הופיע
המשותף, לאו דווקא המפריד, בין אנשים.
והרגע הזה נדיר בארצנו, ולכן הוא היה מרגש
כל־כך בבואו.
נכון: הוא לא הספיק. כאמור, חסרו עוד 4000
קולות. אבל כל מי שקורא נכונה את הכתובת
שעל הקיר יודע אל־נכון כי הם יימצאו, אותם
קולות חסרים. אם לא על־ידי בית־המישפט או על
ריצפת מיסדרונות בית־העירייה של היום, כי אז
בקלפיות של מחר ומחרתיים, קלפיות שאותן כבר
לא ייקח איש עימו הביתה ...כי למדנו את הלקח.
עיני כל העם ראו את הקולות.

שולט בכיפה: אריה גוראל, מנצח מובס
המימסד המושחת בן 40 שנות המידבר נפל גם
דבר אחר. שכן חיפה זו שבה היפנו עשרות אלפי
אנשים את עורפם למיפלגתם, בעת שזו ניסתה
לשטות בהם עוד הפעם בהציבה שוב קשיש
חדל־אישים ועימו אותו מנגנון מאוס, שקרני,
בראש ספינת הדגל; חיפה זו שבה למדו אנשים
להבחין בין בעיות החולין והיומיום ודו־הקיום
בשלום של עיר מעורבת אוכלוסיה לבין הסיסמות
הגדולות והאלימות; חיפה זו שבה הצביעו אלפי
משכילים אשכנזים על הכרמל, ובשכונת דניה
האמידה, ובאחוזה, ובכרמל הצרפתי ובנווה שאנן,
בעד רחמים דבוש (זה שמו הקודם של תת־אלוף
מיל. רמי דותן, מועמד הליכוד) ,פשוט מפני
שהחליטו כי הוא האיש היותר טוב והיותר ראוי
לכהונה והיותר מוכשר לנהל את ענייני עירם
ולהבטיח להם מינהל מתוקן יותר ופחות
ביורוקראטי — ,אותה חיפה היא גם ששידרה את
המסר החשוב ביותר ששודר ממקום כלשהו
בישראל בבחירות האחרונות: אם תרצו — אין זו
אגדה.
והרי זוהי דווקא חיפה של הכישלון הצורב,
חיפה שלא הצליחה לשבור את העול אשר עליו
וכנגדו קמה, חיפה שבה חסרו לה כמה אלפי. קולות
כדי להשלים את המלאכה.
וכך, באורח פרדוכסאלי, כשם שניצחונו של
גוראל הוא לאמיתו של דבר תבוסה מחפירה, כך
תבוסת יריביו היא ניצחון שאיש לא העז לקוות לו
לפני שלושה חורשים.

רגע נדיר
כצפוי, לא היו אלה אדם אחד או שניים אשר
חוללו את המיפנה שכמעט היה, את המהפך
שדומה שהוחמץ רק באמצעות הפעלת ה״שיטות״
הידועות כאן יפה כל־כך מן ה״היסטוריה״ .לא
אדם אחד ולא שניים, אבל גם לא אלפים.

או שאנחנו מטילים למים את עסקני האתמול
וה״ביצועיסטים״ של שלשום ותגרני ההיסטוריה
והקולות וקואליציות השקר למיניהן, אותם ואת
דיגליהם הכוזבים ומליצות השקר שבפיהם ודבק

איתן קלינסקי

גי ב א לי ה
צהרי היום בג׳יבאליה מתכסים
בעלטה שאין לה בקר,
לוח זמנים אבוד הבא מן הסהר
מדרה על דקרני תיל
פורט נגוני מיתר קרוע
בעלטה שאין לה ציהר.
ז זז-

ז: ז 1־

עלטה מאהילה שמש סדוקה
גוהרת על שקט מרסק בסמטאות
קלוחי שופכין משקים
עקולי מדרגות במשעול מן הסף,
בביבים בינות קמור שחוח
ופתולי סמטא
נרדמו כל הגעגועים
פורחים רק אגרופים ואבנים
העולים בעלטה שרוחה
סיעה מסער(•)
בעלטה שאין לה ביקר
בעלטה שאין לה צהר.

דד י

(•) תהילים נ״ה 10
הכיסאות שאותו הם נוטלים עימם בדרכם מכהונה
לכהונה, מתפקיד־נפל אחד למישנהו. כל
זאת, כרי שאוניית הדגל האמיתית שלנו, תחת
קברניטים אחרים, קרובים ורגישים יותר למציאות
ולמצוקת הימים הקשים האלה, תוסיף לשוט
\ל א תטבע.

נתן זד

ברכה חברית
דף חד ש מברך בזה א ת עירך כלבו
חיפה, יוסי בנטל, על תרומתו לשיפור
האווירה הציבורית בעיר ומאחל לו
שיצליח בתפקידו הבא לא־פחות
משהצליח בזה שבו סיי ם בימים אלה.

צפריר מ ט רי ב

ספר 1ת כאמצעי תיקשורת,
אמצעי־תיקשח־ת כספרות
כאשר מישהו אומר ״אני אוהב ספרות״ או ״אני
אוהב ספר טוב״ ,אנו אוחזים בנשק. ובצדק. הרי
הספרות הובסה מזמן על״ידי אמצעי־תיקשורת
אחרים והיא בחזקת פגר מת. מי שמצהיר שהוא
אוהב פגרים חשוד באי״יושר, או, במיקרה הטוב
בנקרופיליה. אינני יודע מי היה הראשון שהבחין
בכך ובעצם אין זה חשוב. מכל מקום, בעידן הווידיאו
והטלוויזיה, ובעצם עוד קודם לכן, בימי הרדיו
והסרטים, הפך הספר למשהו מסוגנן ומלאכותי,
שולי במהותו, המתאים אולי לשעות־הפנאי,
לפני׳ השינה (כסם־הרגעה מובהק) ,המבטיח
עיכול טוב של ארוחת־הצהריים. נדמה לי
שבקונטקסט הישראלי, כאשר בתת״המורע שלנו,
חילונים בני חילונים שכמונו, קיים אולי רק ספר
אחר ,״ספר הספרים״ ,ועל כל השאר מוטבע חותם
הטאבו של מאות ואלפי שנים, יש לרתיעה מהספר
שורשים עמוקים יותר ממה שנהוג לחשוב.
אבל הספרות, או שמא, התרבות בכללה, הובסה
כאמור — בסיבוב הנוכחי — בעולם כולו.
תמים מי שסבור כי קיומם של מוסיאונים גדולים,

קונצרטים ואופרות של מלחינים שמתו לפני
מאות שנים, מעידים על קיומה של תרבות חיה
ותוססת. אירופה, שלא לדבר על אמריקה, מעלה־גירה
ולועסת שוב ושוב את אותם הדברים במין
טיכסיות מפחידה המעלה על הדעת את פולחן
המתים המצרי. מי כמונו יודע את כוחה המשתק,
המהפנט, הממית, של המסורת, את האירוניה
הפנימית הטמונה במושג כמו ״חיי נצח״.
מיומנות טכנית אינה מעידה על כלום. היא
מעידה — כמו החניטה המושלמת — כמו
דימעותיה של השחקנית — על היפוכם של
דברים. מי שמכיר את פניו העדינות, האמנותיות
כל־כך, של יהודי מנוחץ מעסיפות תקליטים ישנים
של הקונצרט לכינור של מנדלסון, יופתע
אולי לראות את אותם פנים ממש, את האיש כולו,
שבינתיים כבר הפך לאביר של הוד־מעלתה וזכה
בתואר ״סר״ ,בקהל־הצופים המוזמן של התוכנית
הוולגארית ביותר שמשווקת הטלוויזיה הבריטית
לצרכניה: תוכנית הראיונות של הקוקסינל האוסטרלי
המכנה עצמו ״עדנה אבראדג׳״ .אמנם, ל ד

כותו של מנוחין ייאמר, שאין הוא היחידי שנפל
בקסמיה של אותה עדנה. לבריטים המחוננים יש
כידוע יחס דו־משמעי למילה הגסה. בחברה המהוגנת
אסור לומר אפילו מילה תמה כמו ״בלאדי״
(ץ ,)5100<1ואיזכור של ״תחתונים״ מעורר מיד
רעמי־צחוק כבוש בפאב או במסיבה (במקביל,
אגב, אסור לומר ״יהודי״ שהרי אף זו מילה גסה,
שלילית מיסודה).
על המילה הגסה מוטל איסור מחמיר שרק תלמידי
הפנימיות פטורים ממנו(ההמונים, המתכלים
את שפתם באופן טיבעי כמעט בביטויים
גסים, הרי אינם נחשבים לבני־אדם במובן המלא
של המילה) .משום כר כנראה זכה אותו אוסטרלי,
אותה עדנה מבחילה, להצלחה עצומה כל־כך
ודווקא בין השכבות המשכילות יותר. נדמה לי
שגם בישראל יש לו כמה מעריצים מושבעים,
בקרב אנשי־תרבות מובהקים.
מלבד השימוש החופשי במילים וברימוזים מיניים,
שמורות באמתחתה, או שמא, בנרתיקה, של
אותה עדנה כמה תחבולות נוספות שהיא שיכללה
עד למדרגת מה שנתפש בעיני רבים וטובים
כאמנות. ראשית, זו דמות המוצגת כאילו היתה
סאטירה, פארודיה, קריקטורה של טיפוס נשי
מסויים. זו תחבולה מחוכמת במיוחד: אתם —
הקהל — יושבים ומתפקעים מצחוק בכורסותיכם
לא משום שאתם נהנים מבדיחותי הגסות וה־מבחילות,
מהערותי האנטישמיות״ והגזעניות המובהקות
והזולות ביותר. חס ושלום! לרגע לא
חשדנו בכם! אתם צוחקים מהפארודיה על דמות
החושבת או מתנהגת ומתבטאת כך!

במסווה סאטירה

מוסקורי או השחקן סר ג׳והן מילס, סופרים, פמיניסטיות,
מי לא, נזרקות כמה הערות מכוערות,
סאדיסטיות כלפי אותה מדג׳ עגומת־פנים הלובשת
תמיד משהו כהה ומטושטש, בעוד ש״עדנה״
לבושה תמיד במחלצות נוצצות ובוהקות, כולה
זוהרת ומטופחת, אמנם בחוסר־טעם מופגן. מה
התפקיד של אותה מדג׳? מה הפונקציה שלה?
מדוע כל־כך מצחיק ומשעשע ללעוג לדמות הזאת?
שהרי
הבדיחות כלל אינן מצחיקות: זה לא
הושש החיוור ואפילו לא דודו טופז או גדי יגיל.
זה משהו אחר. אבל הקהל מתפקע, נהנה. אולי, כך .
נראה, משום שהצמד־חמד הזה: עדנה־מדג׳ מסמל
משהו, מייצג משהו. אם עדנה מבטאת׳ את חזות
הבורגני המפורכס, על עניבת המשי ומעיל ה״בר־ברי״
,שכולו עליצות (מעושה) ונמרצות עניינית
של איש המעוגן בחברה ושקוע ב״עסקים״ ,אך
יחד עם זאת נעים־שיחה, אנושי, בעל הומור —
לעולם לא תראה אותו קודר או שקוע במרה־שחורה,
הרי מרג׳ היא מר הייד של אותו ד״ר
ג׳קיל: ה״אני״ האותנטי, מר־הנפש, המדולדל והמותש,
הזקן והמכוער, שאין לו מה לומר — מדג׳
לעולם אינה פוצה את פיה. לאור זאת ניתן להבין
את הפסיכודראמה המשונה, את הצורך הבורגני
ללעוג, להשפיל ולהכפיש את אותה דמות עלובה,
המסמלת כנראה את הפרצוף האמיתי, הסמוי,
המוצפן, המקנן בתחתית הנפש. מאליהן צצות,
בזו אחר זו, מחשבות שונות: מדוע מרבים כל־כך
להראות בטלוויזיה הבריטית יהודים במחנות־רי־כוז,
או בערימה, שבולדוזר דוחק אל תוך בור ענק.
האם זו אהבה לקורבן, מסוג ה״אהבה״ לאותה
מדג׳? מה בכלל מעמדו של הקורבן והחלש בחברה
הבורגנית־נוצרית? שפע ההערות המסוגננות

אמנות

רכל ארץ הק תה
קודחיץ שלה...
רות שלוס
עבודות חד שות
גלריה תירוש, תל־אביב
רות שלוס יכולה לרשום לזכותה הישג מרשים.
היא אחרונת המוהיקנים, שמעולם לא הפרה
את בריתה עם הדפוקים והמדוכאים בארץ הזאת.
ראשיתה של הברית בשנות ה־ ,50 בקבוצת
אמנים צעירים אז ובראשם נפתלי בזם, בן מחזורה
של רות שלום בבצלאל. השאר היו ״סטודנטים
חופשיים״ ,כלומר כאלה שלמדו באותו מוסד
תקופה מוגבלת בלבד. ביניהם דני קרוון, דן
קדר, שמואל בק ומשה גת, וכן בני מחזורים
מאוחרים יותר כניסן אנגל, יעקב פאפו וכותב
שורות אלה, וכן ״טרמפיסטים״ יוצאי קיבוצים של
אותם ימים: אברהם אופק ומאיר מוזס, ודד
אידיאולוג־הרבולוציונר הבלתי־מתפשר שימעון
צבר.
כל אלה הביאו לייסוד הקבוצה הריאליסטית
שזכתה לכינוי ״הקבוצה הריאליסטית החיפאית״,
שחבריה נפוצו אחר־כך לכל עבר. חלקם ודאי
יגיב בחיוך נבוך ומבוייש משהו, אחרים — בביטול
ובליגלוג בולט, על שהזכרנו להם מה שהיום
ודאי נראה בעיניהם כמשוגות נעורים: סטייה
בלתי־אפשרית שנבעה מהערכה מוטעית של
יחסי-הכוחות הפוליטיים בארץ. נזכיר בהקשר זה

כלומר, אותה ״עדנה״ מספקת את האליבי הנחוץ
כל־כד לשכבות מסויימות בחברה, עוטפת
את כל הארס במסווה של סאטירה חברתית, המתירה
כביכול לומר הכל ולצאת נקי. כך הופכות
הבדיחות התפלות ביותר, אשר לצידן נראות ההלצות
של ג׳ואן ריברם האמריקאית כהברקות
חינניות למדי, לאמירה אמנותית בעלת משמעות
טרנסצנדנטאלית.
הדו־משמעות כשלעצמה אינה חידוש, כמובן.
כמו כל יצרן יצירתי, שוקלים מראש מפיקי
הטלוויזיה שיקולים של שיווק, לא של אמנות.
כאשר מייצרים למשל סידרה על השילטון הקולוניאלי
הבריטי בהודו, אחת הפנינים בכתר הטלוויזיה
״האיכותית״ ,יש לבנות כל תוכנית ברמה
מסויימת של תיחכום וערמה על מנת שהשמאלן
הסטודנטיאלי יראה מבער לעדשותיו הלטושות
את האפלייה כלפי הילידים, הפמיניסטית, את
בעיית מעמד האשה (בחברה הבריטית, וגם,
ההגינות מחייבת, אצל האסיאתים) ,ואילו הקצין
הקולוניאלי בדימוס — את השיחזור המדוקדק
של אותו עולם קסום הזכור לו היטב ועליו הוא
מתרפק בנוסטאלגיה: עולם של משרתים ו״מנד
סאהיב״ שבו חיו הבריטים במועדוניהם כבני־אלים
ושלטו ברחבי העולם, בים וביבשה, ללא
הפרעה ממשית. דו־משמעות? כפל של משמעויות!
אמנות
שופרא דשופרא! לא רק שכל אחד, כל
ציבור וציבור מאלה המרכיבים יחד את ההצלחה,
זוכה בנתח שלו ומכריז שזו יצירת מופת, אתה
חושד במעמקי נפשך הנפתלת שאותו רדיקאל
מובהק מאוקספורד או קיימברידג׳ ,שאינו אלא
בנו של הפקיד הבכיר מהקולוניות של פעם,
שבעצמו יהפוך בעוד כמה שנים, עם תום אותה
פגרה־קבועה־מראש של חופש סטודנטיאלי בוהמי,
לפקיד בכיר, דיפלומט, מהנדס או מדען,
בקיצור, יצטרף למעמד שממנו בא, אתה חושד
אם־כן שגם הוא נהנה לא רק מהמסר הרדיקאלי־ליבראלי,
אלא אף מהשילטון הבריטי בעולם,
שהצטמצם לגביו לאותו מיפגן שנתי של פטריוטיות,
בערב האחרון של ה״פרומס׳״ (אותם
קונצרטים קיציים באלברט הול) ,כאשר כל הקהל
פוצח בשירה על בריטניה השולטת בים וביבשה,
בריטניה מעל לכל :״רול בריטניה!!״ ההימנון
הבריטי הסמוי. מתחת למעטה אנינון ז־הנפש והליבראליות
האנגלית רוחשים לעיתים כל מיני
רמשים המחכים לשעת־כושר.

צמד־חמד
אולם, הבה נשוב לאותה תוכנית מרתקת, לאותה
גברת עדנה. סממן מעניין אחר של אותם
ערבי־ראיונות היא נוכחות הקבע של דמות נוספת
העונה לשם מדג׳ .זוהי׳אשה זקנה ודהויה
היושבת לא הרחק מ״עדנה״ ומהוה מעין שק־אימונים,
או פח־אשפה, עבורה. בכל ראיון, עם
כוכב זה או אחר, עם אנשי מימסד וזונות, ננה

רות שלוס: עכשיו רחצו א ת ידיכם...
והמלוטשות נגד יהודים וכושים באותה תוכנית
אינן, מסתבר, מיקריות.
אנגליה, אירופה של ימינו, מזכירה במידה רבה
כפר, או עיירה שלווה על גדות הפיורדים, הנראית
מרחוק כאילו השכינה שורה עליה וכל־כולה
אנשים טובים והגונים ונערות בלונדיות חייכניות,
חטובות קרסול, שישיבו את נפשך עם־או־בלי
סלסילה של תותי־בר. אולם אם תרד מהספינה
ותישאר שם יותר מיומיים, קרוב לוודאי
שתגלה מציאות נוסח הדה נאבלר(שלא להזכיר
את סטרינדברג, השכן השוודי) :כל התסביכים
האנושיים המוכרים והידועים מפתח־תיקווה —
ובמנות גדושות, ברוחב־לב:

רק את נפתלי בזם אשר חרף כישרונו הגואה
הצליח למצוא את דרכו למחנה הריאקציוני ביותר
בישראל של היום, כשהוא מצרף אליו חברים
נוספים מאותה חבורה, כגון אברהם אופק.
האחרון עשה כיברת דרך בחברתו עד שייסד, ביחד
עם מיכאל גרובמן, את קבוצת לווייתן שבה
פנו לצופנים מגיים והיירוגליפים קמאיים.

ביקורת שנעלמה
חלקם המירו את הציור בפיסול סביבתי שהביא
להם מוניטין בינלאומיים — דני קרוון, למשל.
משה גת חזר ממכסיקו יותר מכסיקאי ממורו

ורבו, הצייר המכסיקאי הנודע דויד אלפארו סיק־ירום,
ודמויותיו אפופות היגון סחטו דמעות־שליש
מעיני בורגנים שעטו עליהן כמוצאים שלל
רב. כי גיבוריו הוצאו מהקשרם: לא עוד זוהו
כקורבנות המישטר הישראלי ותנאי־החיים בארץ
הזאת. לפתע הפכו כל החלכאים והמדוכאים
שבמקומנו להתרשמויות מרכז־אמריקאיות, כשהם
״מרחיקים את עדותם״ על הסביבה שמתוכה
יצאו. ילדי האשפתות לא נתקשרו עוד עם הצייר
יוצא ואדי סאליב החיפאי וההתקוממות העממית
שלו. בפתאום הפך הכל לתיעוד הואלט שמרץ
של העולם השלישי שאליו, כידוע׳,איננו משתייכים...

הביקורת הסוציאלית של אלה הנזכרים לא
נותר זכר.
וכך נותרה רות שלוס המטיפה היחידה בשער.
נושאיה התמקדו במעללי המימשל הצבאי במה
שכונה ״שטח תשע״ ,הציגו זונות שמכרו את גופן
ב״שטח הגדול״ ביפו (זוכרים?) .תערוכה רדפה

תערוכה: ציורי הגבול, הרס בתים שהותיר את
יושביהם בלא קורת־גג לראשם. מעמסה כברה,
לעיתים כבדה מדי, על שיכמה של ציירת שברירית
ומבודדת שלא ידעה מנוח לרגע. גם
חשבון־נפש לא ביקשה לערוך: פשוט לא היה לה
זמן לכך. מה שהדאיג אותה היתה ההקצנה שלא
פסחה גם על מיטב הנוער. מצפונה ה״ייקי״ לא
אבה להשלים עם זיכרונם הקצר של הישראלים
שהפכו במהלך שנות דור מקורבנות רדיפה לרודפים
ומדכאים בעצמם.
הציירת הנערית של ראשית שנות ה־ ,50 שהצטיינה
באיוריה הקלילים למשמר לילדים ופיר־סומה
בא לה בזכות סיפרי הילדים המצויירים
שהופיעו בספריית פועלים, באותן שנות 50 מוקדמות,
בעת שהיתה עדיין חברת קיבוץ להבות־הבשן.
עם מאות מחבריה פרשה גם היא בעקבותיו
של משה סנה — וגם שילמה את המחיר על כך.
אך סימלי הוא שגיבורה מאותם ימים הוא ״מור
החמור״ שכיכב בספר־הילדים המצוייר שיצא
לאור תחת אותו שם, ואשר עבר באחרונה גילגול-
דמות והפך לקרנף בן זמננו, זה החולש על ציוריה
החדשים שבגלריה תירוש. הכתובת המרוססת
בשאבלונות בציורים אלה — ״ועכשיו רחצו את
ידיכם״ — אופיינית אף היא. רות שלוס לא
השתנתה.
ילידת גרמניה, הגיעה לארץ עם הוריה כמעט
מייד לאחר עלותו של היטלר לשילטון. המיש־פחה
התיישבה במושבה ה״ייקית״ כפר־שמריהו.
כאן נולדה אמנותה וכאן היא עדיין עובדת כיום.
בשנים האחרונות קנתה לה שליטה בטכניקת
דפוס המשי. בתשתית בדיה היא ״משבשת״ צילומים
דוקומנטאריים, בהעניקה להם את הדופק
ואת הקצב המייחדים אותה. על גביהם היא משרבטת
את דמויותיה, מעניקה להם יתר חיות
ועוצמה, מזרימה בהם רוח תזזית בעזרת כיתמי
צבע שחדלו מזמן להיות דקוראטיביים.
את מקום ציוריה שהוקדשו לאנה פראנק ירשו
עתה חיילים מקורנפים הבועטים בקורבנותיהם
ומותירים את שיחי הצבר שוממים ועירומים.
והנה עוד ציור: פעוטה שתומת־עין, קורבן של
כרורי־הגומי הקשוחים, ראשה חבוש, ובפיה הפי
עור־מכאב תקוע לו מ1צץ לרפואה. על ידה ציללי
אדם, כבולים ומכוסי עיניים, מלווים בצלליות
של חיילים. הקו אקספרסיבי, בלתי־מתפשר, מתעד,
מגיב, מוחה. יותר ויותר מתקרב כפר־שמריהו
לברלין. מוצאה של רות שלוס מסגיר אותה. האין
היא קתה קולוויץ של זמננו, של הארץ הזאת?!
רות שלוס נותרה יחידה והיא מקיימת בעקשנות
נדר שנדרה לפני 40 שנות יצירה ושנה
גרשון קניספל
אחת של אינתיפאדה.

מרים

בנימיני

מז ל החוד ש:

מה צבו השנה לבני טלה1

ה״ 21 במרס הוא ראש־השנה האסטרו לוגי,
והיום שבו השמש נכנסת למזל סלה.
זה קורה השבוע ביום השלישי. מזל טלה
הוא הראשון בגלגל־המזלות. הוא מסמל
התחלה חדשה, רוח אופטימית, העזה, או״
מץ־לב, מרץ ונכונות להתנסות בחוויות חד שות,
לק ח ת סיכונים ולהשקיע. הוא נדרן
כלל חרוץ, וכשהוא רוצה דבר־מה הוא אינו
מוותר עד שמשיגו.
על בני מזל סלה עברה שנה לא קלה.
בתחילת החורף שעבר נכנסו הכוכבים שב תאי
ואוראנוס למזל גדי ויצרו זווית קשה
למזל סלה. אחר כן, משיצאו משם בקיץ,
נכנס כוכב מרס למזל טלה, ובעת שהותו
נמצא אף במהלך נסיגתי. כל זה גרם להם
מתח רב.
משיצא סוף״סוף כוכב מרס ממזל סלה,
חזר הצמד אוראנוס״שבתאי למזל גדי. כוכב
שבתאי ישהה שם שנתיים ואילו אוראנוס
שבע שנים. הקושי נובע מהימצאותו של
כוכב שבתאי במזל גדי. זה משפיע בעיקר על
בית הקאריירה והמישפחה. שני תחומים
עיקריים אלה מכבידים על בני המזל. הקושי
בתחום המישפחה מתב ט א על פי רוב

בקרובים או בהורים מבוגרים הזקוקים
לטיפול ולעזרה.
הזווית הקשה שיוצרים שני הכוכבים
וכוכב נפטון, השוהה בגדי מאז סוף , 1984
מקשים מאוד על בני מזל סלה. זו אינה
השנה הקלה ביותר עבור בני מזל סלה. כדאי
שיידעו זאת ויתכננו בהתאם. אולם נם
צדדים חיוביים מצפים להם השנה.
איך תיראה, אם כך, שנת 90/89 לבני מזל
טלהז

• עבודה. קאריירה
המצב אינו פשוט. בני סלה אינם מרוצים
מתפקידם או אף מהמיקצוע שבו הם עוס קים.
הם חשים שדרוש להם שינוי דרסטי.
הם מוכנים להתחיל בעיסוק חדש, לעבור
לתפקיד אחר, לק ח ת על עצמם יותר
אחריות, ולעבוד בסביבה שבה יוכלו להיות
מעורבים עם הרבה אנשים. העיקר הוא
השינוי. אם לא במיקצוע עצמו, אז לפחות
בעיסוק נוסף.
למרות הרצון החזק והצורך לבצע שינוי
קיימים יותר מדי הגבלות, מיכשולים ומח סומים
בדרך. בכל פעם צץ גורם מפריע אחר.
אולם בני סלה ידועים בחוסר הוויתור
שלהם. וגם כשהמאבק הוא בלתי־אפשרי
הם יבזבזו א ת כל כוחותיהם, לא רק כדי
להשיג א ת הדבר עצמו, אלא להוכיח לעצמם
שהם יכולים. לעיתים כאשר השיגו א ת מה
שכל כך רצו בו, הם מאבדים עניין, ומעדי פים
לחפש א ת האתגר הבא.
בעבודה עצמה לא רע להם. לא יורדים
לחייהם, והעבודה היא בהחלט נסבלת. אבל
הם אינם חשים בהתקדמות, אינם חופשיים
דיים לעשות כרצונם, והעניין שהיה להם
פעם, חלף. למעשה, אי-אפשר יהיה לבצע
את השינויים הדרסטיים שבהם הם מעוניי-
נים. השנה ילווה כל שינוי מסוג זה בכל כך
הרבה קשיים, שאולי עדיף לוותר, ולתכנן
צעד-צעד בצורה איטית ובטוחה.
אוראנוס, האחראי על השינוי הפתאומי
והדרסטי, נמצא בתחילת מזל טלה, ורק
מגרד ומגרה את הטליים, ואינו נותן להם
להשלים עם מה שהם עושים כעת. סטורן
נכנס בכל כוחו ועוצמתו לבית ( 10 בית
הקאריירה) ,והוא זה שמכריח אותם להת נהל
לאיטם. שום דבר לא י תקד ם בקצב
מהיר, שכן המהירות מנוגדת לאופיו של

הכוכב. הוא מלמד בדרכו, שכל דבר שבו
רוצים צריך להיות מושג בדרך איטית
וסבלנית. יתכן שחלק מהטליים יבצעו שינוי
ויקבלו על עצמם אחריות גדולה מבעבר,
אבל מצד שני יחושו שקשה להם מאוד
לעמוד בהתחייבויות שלקחו על עצמם. רק
בגמר התקופה יוכלו לקד ם את עצמם, ולה גיע
לתפקידים, למקומות ולמעמד שבהם
הם מעוניינים ושאליהם הם שואפים. בינ תיים
עליהם להתאזר בסבלנות.

• בריאות
מכיוון שהשנה אינה מן הקלות, הבריאות
עלולה להיות מושפעת מכך. רבים מהטליים

חודש יוני, המחצית השנייה של אוגוסט
ורובו של חודש נובמבר יהיו פחות נוחים.
לא מדובר בתקופות -מחסור, אלא שלא
כדאי לקחת סיכונים או לבצע עיסקו ת
גדולות.

• נסישת
די מבטיח. זה יתבט א בנסיעות קצרות
בארץ או בחו״ל. הטליים יטעו הרבה, יפגשו
אנשים חדשים, ויהיו חזקים בכל נושאי
התיקשורת. מכרים חדשים יהפכו להיות
ידידים ויעזרו להם. סביב ה חדשה תרענן
אותם ורבים מהם יבחרו לשנות סביבה, אם
בעבודה או במקום־המגורים. לא רצוי לב נות
או להתחייב, בבניית דירה, הנמצאת
בשלבים ראשוניים של בנייה. מעבר דירה
לא יתבצע בקלות. ואם להתחייב, עדיף
להתחייב למשהו מוחשי ולא דבר״מה
הנמצא על הנייר. כדאי להיזהר ולא ל הס תבך
בנושא המגורים.

• ימה שבינן לבינה

יבלו במרפאות, בבתי־חולים ובמוסדות
דומים, כדי לטפל בהורים או בקרובים
הזקוקים לעזרה. הבריאות שלהם אינה
בעייתית, אלא שצורת״חיים זו מכלה את
כוחותיהם, מה שגורם להם להיות חשופים
יותר למחלות. אין מקום לדאגה. צריך רק
להשתדל למצוא זמן לשינה ולמנוחה.
כספים נושא זה אינו נראה בעייתי השנה. דווקא
בתחו ם הכספי הם לא יסבלו, ויוכלו להס תדר
עם מה שיש או למצוא מקור-הכנסה
נוסף. במובן שזה ידרוש מהם השקעת
כוחות, זמן ואנרגיה, אבל בכל הקשור
לכספים לא מצפה להם שנה רעה. הם יוכלו
לקנות, לרכוש, להשקיע או לשבר את
מצבם. איש־איש לפי כיסו ושאיפותיו.

היכרויות חד שות הם הצד החזק השנה.
ובאמת, הגיע הזמן למצוא משהו רענן, חדש
ושונה ממה שהם הכירו עד עכשיו. גם
הסימון שבו הם מחזרים או מחוזרים יש תנה.
הכל יהיה יותר קל וספונטני. אצל
זוגות נשואים או כאלה שנהנו עד היום
מקשר קבוע יתכנו פרידות ואף גירושים.
אבל מדובר רק במי שחייהם אינם יציבים
והיחסים בין בני-הזוג מעורערים.
שינויים במיבנה המישפחה באים בחש בון.
אך לא נראה שהטליים יישארו לבד. גם
אם ההיכרויות לא יבטיחו קשר יציב, קבוע
וממושך, לפחות הם יוכלו ליהנות מפו״
פולאריות עצומה. מהבחינה הרומאנטית
אין זו שנה גרועה, אלא שצריך לשמור על
המיסגרת המי שפחתית, ולנסות למנוע
משברים מיותרים.
בסופו של דבר חבל לפרק מיסגרת
קיימת. לא ת מיד מצליחים לבנות חד שה
תחתיה, וגם אז לא בטוח שהחדשה תהיה
טובה מקודמתה. עדיף לשקם את המיסגרת
הקיימת, ו מבחינת מצב הכוכבים זה
אפשרי. שיקום עדיף על הרס. הרווקים
והפנויים יהנו מתחייה רומאנטית, ובזכותה
הם יהנו מהרבה טיולים, נסיעות, שינוי
ועניין חדש בחיים.
1 השבוע תתחילו להרגיש בהקלה במצב־ה־רוח
ובהרגשה הכללית. פגישות חד שות אז
מחוד שות יעודדו א ת כם
ויוסיפו לביטחון העצמי.
בינתיים יש צורך
להמשיך ולשמור על
סודיות. אין זה הזמן
להוציא הכל, אף לא עם
בן־הזוג. כל מה שיתגלה
יבול לגרום מאוחר יותר
לאכזבה. העיתוי לעי תים
קובע מאוד וכאן
הוא חשוב במיוחד. ה ס!
וה״ 21 יהיו די קשים ומעייפים. אתם
עלולים להרגיש לא טוב. השתדלו לנוח.

עבש׳! תוכלו לצאת יותר, להיפנש עם ידידים
ולהתחזק. לא רצר להישאר בבית. נם לא בדאי
להתעסק כבע־ 1ת שהציקו
לכם במחצית השנה שעברה.
תקיפה 11 טובה
לבילויים ולהתייחסות קלה
יותר לח״ם. ידידים יעזרו
לכם ויעודדו אחכם. אולם
•ש צד שחייבים לשים לב
אלי .1בעצת ידידים אתם
נסחפים להשקיע כספים
במטרות לא־נכועח א1
סתם לקנות דברים שאין
לכם צורך בהם. כדאי שתכנס! למישטר־חיססן.
הנטייה לאבד, לבז ולהפסיד בספים בולטת.

ענייני קאריירה תופסים מקום חשוב גם ה שבוע.
התלבטויות בקשר לעתיד המיקצועי.
ההרגשה היא שלפחות
שתי דרבים עומדות
לפניכם עכשיו. עליכם
למהר ולהחליט. בינת יים
הישארו במקומכם,
ותני לגורמים חיצוניים
לקבוע. בתקופה זו זה
עדיף. ענייני כסביש ע לולים
להטריד, בייחוד
ב 15-וב־ 16 בחודש.
יתכן שהגיע הזמן לת בוע
כספים שמגיעים לכם. אם מעבודה או
אולי מחברים שלוו כספים ואינם מחזירים.

הבריאות שוב מציקה. נחלצים מבע״ה אחת ר
כבר נכנסים לבעייה אחרת. תצטרב! להתאזר בסבלנות
ולהקפיד לטפל
בבעיות ברנע שהן מחעור־רות.
סצב־החח קצת יחד.
יש התשה של ח1סר־מרץ
ואף פסימיות. אבל לא הכל
כרבך נחע. ססנד 1 כסף עשוי להניע דזזקא
בזמן שיהיה מאוד דרוש
ה; ביוני -
לכם. נסיעה. שתתקיים ר
נ) 2ביו לי
21 או ר 22 בחודש .׳מלה
לעודד אתכם. אביזר או
קישוט לבית. שיתקבל במחנה. יהיה אמנם קשור
במשהו עצוב. אך בכל זאת ישמח אתכם

עייפות ותשישות ב 1*-עד ה״ 18 בחודש.
אתם זקוקים להרבה שינה ומנוחה. הברי אות
אינה טובה. אתם
סובלים מבעיות שהצי קו
לכם בעבר, והוזנחו.
אין מה לדאוג. לא נש קפת
סכנה. אלא שחו סר
טיפול ודחייתו גור מים
להרגשה לא-טובה.
בשבוע הבא אתם עשו יים
להרגיש הרבה יותר
טוב. ה־ 20 או ה־21
טובים לעיסקות, לקנ יות
ולטיפול בעניינים כספיים. סכוס״כסף
עשוי להגיע. בדאי לשמור עליו בזהירות.

בני־מישפחר. עדיין מציקים לכם 1ם מים ים אתכם
למתיחות מיותרת. יתכן שתובלו למצוא דרך ר
התרחק, לצאת לנסיעה,
לביקור־קחביס א 1לנופש,
כרי להתרענן ולעת. וד 17
עד ה־ !9קשים יותר, אבל
מה־ 20 תחושו בהקלה ע־צוניה.
ברומנטיקה עדיין
צפויה הרבה הצלחה.
ההופעה שלכם מפתיעה
22ב או גו ס ט -
ואף משררת את קינאחם
22בספטמבר
של הקרובים אליכם. בעבודה
מתחיל להיראות ט 1ב
יותר ובטוח יותר. תוכלו להיות אופטימיים 1 ,לר
הונ לפי שיפוטבם. מבלי להתייעץ באחרים.

0ו1ון

(10:1ו!

העבודה דורשת מכ ם גם השבוע להקדי ש
יותר זמן, מרץ וכוחות. יחד עם זאת ההרג שה
הכללית אינה שו בה.
אתם נושים לחלות
ולסבול מחולשה כל לית.
ה״ 20 עד ה 22-יה יו
קשים במיוחד. ב ת חום
הרומנטי מצבכם
לא כל בך ברור. על פני
השטח לא נראה שינוי
בולט, אבל כדאי שתה יו
עידנים בתקופה זו.
אל תלחצו על בני-הזוג.
קשה לבם להחליט בין שתי אהבות. אל
תמהרו לזרוק א ת הישן. עוד תיז ד ק קו לו.

המצב הכלכלי משתפר. כספים מגיעים ממקורות
שונים. אלה מביניכם הקשורים בעסקים ועיסקות
כספיות ׳הנו עכשיו מהצלחה.
גם בתחום הרומנטי
מצבכם טיב. אתם מבוקשים
1 ,עם קצת יותר ביטחון
ופחות הסתנחח תוכלו
ליהנות מיחסים יפים ומהנים.
הבריאות של אנשים
הקרובים לכם מהווה בעיה,
ויתכן שתצטרכו לשנות
ם ת!כני1תיכם כדי לער
דד, לעזור להם וללמוד להסתדר
בלעדיהם. נסיעה או פנישה שיתקיימו
ב־ 20א 1ב־ו 2תביא לתוצאות מוסת ומעודדות.

ענייני הבית והמישפחה מעסיקי םאתכם
מאוד בתקופה זו. זה נראה פחות מלחיץ
ומדאיג, אך עדיין קיי מות
מיספר בעיות ש־אי-אפשר
למצוא להן
פיתרון בטווח הקרוב.
חבו לת חילת חודש
אפריל אז יתבררו מיס-
פר עניינים, ובעיות, שנראות
חסרות־פיתרון,
ג 2בנו במבר -
יבואו על פיתרונן מעצ 20ב
דצמבר
מן. אצל בני המין השני
אתם מאוד מבוקשים.
יש לבם נטייה להתפרץ ולריב עם אנשים
הקרובים לכם, אך לא ת מי ד הצדק איתכם.

מאזניים
עחת 011

במקוברהשכודה יהיה עכשיו יותר נ1ח. יבואו לקראתכם
ויאפשרו לכם חופש־פעולה נחל יותר,
אתם צריכים להביט קצת
מסביב, ולהעריך את המאמצים
שעושים שבדים אחרים.
יתכן שאתם מקבלים
כמובן מאליו את מסירותם.
אבל הם איום חשים
ד־ בטוחים. זיכה ואח. נד
ענייני בריאות מצבכם מתחיל
להשתפר. נסיעה לחו ל עומדת על הפרק.
כדאי שתתחיל! להתארנן.
בתחום הרומנטי אתם ממשיכים ליהנוח מהיכרד
• 1ח חדשות ומשינויים בחברה שבה אתם מבלים.
התלבטויות בקשר לתחו ם המיקצוע* .אינ כם
בטוחים במה שאתם רוצים לעשות. מזה
זמן רב אתם מחפשים
את הדבר שמתאים ל כם
לעשות, ומתק שים
למצאו. שיחה, שתתק יים
ב־ 17 או ב 18-בחו דש,
יכולה להטעות. אל
תמהרו להתלהב. ב19-
בחודש, לעומת זאת,
תוכלו למצוא מי שמוכן
להציע, ואף לעזור ול בוא
לקרא תנ ם. סכום־
בסף עשוי להגיע, בלי שחשבתם על כך,
ויעזור לכם מאוד להגשים את תוכניותיבם.

לפתע שלוח הצעות לנסיעה לחו״ל א 1אולי לקשרים
עם אנשים הנוסעים אז באים משם. אתם
ממשיכים להיות מבוקשים
בחכרה. היחסים עם הקרובים
לכם משתפרים.
אך בבית תיתכן מתיחות.
בגלל מיזגו חסר־הסבלעת
של אחד מבני־הס־שפחה.
צריך להיזהר מתאונות נד
בית, ממכשירים חדשים
4ובפב רו א ר
או ממכשירים היסלים לנ20ב
מרס
ח ם לשריפות או לכווינח.
הופעתכם ממשיכה להיות
מיוחדת. בתחום הרומנטי מצפה לכם הצלחה.
אל תתבייש! 1אל תחששו מקשרים חרשים.

11 בבנב׳

//חסי & י ר?
ך* מישסחה שגיא (השמות בדויים) אין
להורים, בעצם, הרבה בעיות עם שני בניהם:
יאיר ( )9ושאול 5למעשה רבים מן הנוכחים
במרכז של בית־הספר להורים בהנחייתו של אחי
יותם היו מופתעים מעצמאותו הרבה של יאיר.
התיאור כאן הוא קיצור של השיחות שהתנהלו.
כרמלה, אמא של יאיר ושאול, סיפרה לאחי

יותם שיש לה בעיות־מישמעת עם השניים :״הם
לא עושים מה שאומרים להם, לא עושים דברים
שהם אמורים לעשות, למרות ההבטחות שהם
מבטיחים. הם אינם מקיימים אותן.״
היא תיארה מצב שכל אמא לילד מגיל 6ויותר
נתקלת בו: הכנת השיעורים .״התייעצתי עם
יאיר, וביחד הגענו למסקנה שהשעה הנוחה ביותר
להכנת השיעורים היא שעת־הצהריים. בשעה וו
שאול ואני ישנים, והוא הסכים להכין את השיעורים
בזמן הזה. אבל למעשה זה־ לא מתבצע.
״הילקוט, אומנם, נפתח. הספרים והמחברות

מוצאים מתוכו. אבל את השיעורים אינו מכין.״
״ואיך את יודעת?״ שאל המנחה.
״הוא אומר לי. וכשאני קמה מהשינה, אני רואה
שהכל מפוזר. אני שואלת אותו אם גמר להכין
שיעורים, והוא אומר שלא.״
אחי יותם :״ומה קורה כשהוא אומר לך שלא
גמר, מה את מרגישה? זה מרגיז אותך?״
אמא :״אם המטרה שלו היא להרגיז אותי, אני
לא מבינה למה. אני כועסת, ואני מנסה לשאול
אותו מתי הוא מתכוון לגמור להכין את השיעורים.
אני אומרת לו שיש עוד דברים לעשות
היום.
״הסיפור חוזר על עצמו יום־יום. מרגיז אותי
שכל הספרים והמחברות שלו פרושים על כל
הבית, לאורך כל היום. הבעייה היא שאנחנו משפצים
עכשיו את חדירה. לכן החדר שלו עדיין לא
מוכן, והוא נאלץ להכין את השיעורים בסלון. כך
שהבלגאן שם מפריע מאוד לכל בני־המישפחה.
״אני מבקשת ממנו שיפנה את דבריו, והוא
אומר,עוד רגע׳ ,וכך זה נמשך.״
אחי דתם :״כלומר, הוא אינו אומר שהוא לא
רוצה להכין שיעורים. אולי הוא רוצה שתעירי לו,
שתתעסקי איתו ועם השיעורים שלו. ואיך זה
מסתיים?״
אמא :״ב־ 9בערב הוא הולך לישון, משאיר
את הכל מפוזר בסלון, ואז הוא קם ב־ 5לפנות־בוקר,
מכנים לתיק את הדברים שדרושים לו
לאותו יום, ואת השאר עורם בערימה על השולחן.
ואני יודעת שהוא מסוגל לסדר, כי כשבא לו
לסדר, הוא יודע לעשות זאת יותר טוב ממני.
ובסופו של דבר מי שזוחלת ואוספת את הדברים
זו אני.״
האב סיפר שיאיר מסדר, אולי לא כמו שרוצים,
אבל הוא עושה.
יותם הסביר שבעתיד כדאי לעודד את יאיר
בדברים החיוביים שהוא עושה, למרות שאינו
עושה אותם בדיוק כמו שצריך. כדאי להראות לו
שגם על מאמץ קטן מצירו הוא זוכה להכרה
ולהערכה. במשך הזמן רצוי, אמר המנחה, להתעסק
כמה שפחות בהתנהגות השלילית של יאיר,
ויותר בהתנהגות החיובית, גם אם מדובר בדברים
קטנים.
אנחנו מאמינים, בטעות, שצריך להעיר לי
לדים
על הדברים השליליים, כי אחרת איך הם
יידעו וילמדו? וכשהורים אומרים לילד :״אבל
אמרתי לך אלף פעמים ואתה לא עושה!״ הם לא
שואלים את עצמם מדוע הם אומרים אלף פעמים.
ואולי הילד בכלל עושה מה שהוא עושה כדי
שיעירו לו שוב ושוב? ואם אני, ההורה, מעיר לו,
אולי אני מחזק את ההתנהגות השלילית שלו,
מכיוון שאני, בעצם, ממלא את מבוקשו, וכך יוצא
שאני מעורר אותו לעשות בדיוק את הדבר שאני
לא רוצה שהוא יעשה?
היחסים בין ההורים והילד חשובים יותר מאשר
הסדר בבית ובחדר.
אמא :״אני באמת שואלת אותו: לא נמאס
לך? לי כבר נמאס להגיד לך!״
אחי יותם :״זה יוצר שחיקה ביחסים. וזה הכי
חשוב, כי לסדר את השולחן זה בעצם לא חשוב.
הילד הרי מנהל את היחסים. הוא גורם לך להגיד
לו דברים קשים, לכעוס עליו. הוא משאיר לך

במילחמה וכמו במישברוה
•י * ילד אמו רוצה לסדראת השולחן, ואחי יו תם חציע לחו־
$ 1ריו ללכ ת לקראתו ולסדר א ת השולחן במקומו. כן, אמר,
ידגימו ההורים לילד שהם אוהבים אותו, ושהם מעוניינים
בשיפור הי חסי ם איתו. כך יבוא המיפנה ביחסים־ .ההורים לא
יכפו א ת רצונם על הילד כדי שיעשה מה שהם רוצים שיעשה,
אלא יבואו לקראתו. ההנחה היא שהילד יבוא גם הוא לקר אתם
בעתיד, ואז יוכלו בני־המישפחה לשוחח ביניהם ולהגיע להס*
כמים שיכובדו על״ידי כולם, ו הי חסי ם במישפחה ישופרו.
האם מצב זה אינו דומה לי חסי ם בין עמים ולי חסי ם בין
מדינות! האם עם א חד יכול לכפות א ת רצונו על עם אחדו האם
מדינה אחת יכולה להכריח מדינה שנייה לעשות מה שהיא
רוצה!
אחתהמסתת של התיאוריה של אלפרד אדלר היא החינוך
לדמוקרסיה. התיאוריה, הנל מד ת בקורסי ם בב תי־הספר להר־רים
של מכון אדלר ובקורסים אחרים של המכון, מדברת על
עקרונות הדמוקרסיה.
העקרונות המ ת אימים לי חסי ם ב תוך המישפחה מ ת אימי ם גם
ליחסים שבין אנשים שאינם בני־מישפחה, גם לי חסי ם בין חב־רות,
בין מדינות ובין עמים.
גם ההצעות ליישום העקרונות האלה מ ת אימי ם למישפחות -
למיקרו -ולמדינות ולעמים -למאקרו.
החלסנו לעשות מדי פעם א ת החיבור בין המיקרו -המיש־פחה
-לבין המאקרו -העמים והמדינות, כ די לנסו ת ולהרחיב
א ת התיאוריה. וכך, בבל פעם, ניקח עיקרון שעליו דובר בקבו*
צה, אז במרכז של בית־־הספד להורים, ונעשה השלכה שלו על
יחסים בין עמים ובין מ ד תו ת.
בבית־הספר־להורים מציעים להציב אתה מסרה של י ח סי ם
סובי ם בראש סולם־העדיפויות, ואף להשלים לשם השגת מסרה

זו עם כל מיני דג רי ם שאינם מס תדרי ם כמו שאנחנו רוצים.
כשיש אווירה של י חסי ם סוגי ם, עסוקים נגי-המישפחה ב־הגשמה
עצמית ובשיתוף־פעולה למילוי משימות החיים -
לימודים, עבודה והנאה -ולא במאבקים על השאלה מי יחליס
ומי יקבע.
בי ח סי ם של שלום ואחווה עסוקות מדינות בשיפור איכות־החיים
של האזרחים, ולא בייעול כלי־טילחמה.
הילד לא מצה שיגידו לו מה לעשות. א ם ינסו לכפות עליו,
תתפתח אצלו ״דווקאיות״.
גם עמים ומדינות אינם מוכנים לקבל תכתיבים, ואם מנסים
לכפות עליהם, ה ם מתקוממים. השאלה -מי קובע או לא קובע
לטי מה לעשות -הופכת למרכזית. בין בני־־מישפחה כמו בין
עמים, הסיכוי לי חסי ם סו בי ם או לשיתוף״פעולה הולד ומתרחק.
אחי יותם הציע להורים שלא לנסו ת לכפות על הילד מה שהם
רוצים, ושלא להמתין עד ש״ישפר א ת דרכיו״ ,אלא להתחיל
בעצמם בהדגמה, לשדר או תו ת של ה תקרבות ולוותר בעניינים
ה שנויים־במחלוקת.
האם אפשר לעשות כך גם במישור המדיני!
א חי יו מם הרגיע א ת החורים שלא יחששו מפני הליכה
ל קר א ת הילד, שמא הוא ינצל א ת זה וש״ככה זה יהיה תמיד״.
חוא ב סו ח שילד, שחווה י חסי ם סובי ם של כבוד ואהבה, לא
ירצה להפסיד או ת ם, ויהיה מוכן לחלק לשם־כך באופן שווה א ת
ה מסלו ת והוויתודים ולערוך הסכ מים.
אפשר להניח שגם במישור המדיני פוחדים ללכת לקר את
הצד השני, בגלל החשש שזה ינוצל לרעתנו. אבל יתכן שגם
במישור הזה תופס העיקרון, שההדגמה וההמחשה של י חסי ם
סובי ם ושל כבוד ה ד די יכולים להביא גם אצל הצד השני
לנכונות לי חסי ם סו בי ם של שלום ושכנות טובה.

אומר לך: אני לא מתחשב בך.
״ידוע שאי־סדר ורעש אינם מפריעים לילדים,
הם מפריעים למבוגרים. ילדים יכולים לשבת מול
מכשיר־הטלוויזיה המופעל, הרדיו המרעיש בקו־לי־קולות,
ובאותו הזמן להקשיב לקלטת בטייפ.
זה אינו מפריע להם.
״הסיכוי שלנו טמון ביחסים טובים. כשיש
יחסים טובים, יש סיכוי רב שהילד יסדר לבקשתך
את השולחן, גם אם הוא לא יבין מדוע זה חשוב,
כי הוא ירצה לשמור על היחסים הטובים.״
האם תיארה את הבקרים בבית, וכל ההורים
הוריקו מרוב קינאה. היא סיפרה שיאיר הוא
השעון המעורר של הבית. הוא מתעורר בעצמו,
קם ועושה הכל לבד. הוא מצחצח לבד את
השיניים בבוקר ובערב, מבלי שיהיה צורך להזכיר
לו זאת. הוא מסתרק לבד. היא סיפרה שיש בקרים
שבהם אין היא פוגשת בו כלל, מפני שהוא יוצא
מהבית כשהיא עוד ישנה. הוא רוצה להגיע ראשון
לבית־הספר. היא אמרה שהוא מכין לעצמו לבדו
את המשקה בבוקר, ולפעמים הוא מכין גם לאבא
שלו קפה. הוא במצב־רוח טוב, ויוצא כשימחה
מהבית.
היא סיפרה שהיא ושאול, הבן הקטן, קמים
ביחד. לפעמים מתלבש שאול בעצמו, ולפעמים
היא עוזרת לו, ואחר־כד היא לוקחת אותו לגן.
כשיאיר חוזר מבית־הספר בצהריים, אמו נמצאת
בבית. .אני שואלת אותו איך היה, ואז הוא
בדרך־כלל אומר שהיה כיף. אבל אחר־כך הוא
נזכר לספר לי שהיה קצת מיסכן, שהטרידו אותו,
או משהו כזה. אני לא מתייחסת לזה, ואומרת לו
שזה לא נורא״.
אחי יותם :״לך זה לא נורא. אולי לו זה
נורא?״
אמא :״נראה לי שהוא מחפש סיבה להיות
מיסכן, כדי לחפש תשומת־לב״.
אחי יותם :״כלומר, לפני שהוא מפזר את
הספרים ואת המחברות על השולחן בסלון, הוא
מנסה להשיג את תשומת־ליבך בדרך אחרת. הוא
כאילו אומר, :אני אנסה בטוב, ואם זה לא יילך,
אני אפזר את הספרים עד מחר בבוקר. נתתי לה
צ׳אנס והיא לא הבינה, אז היא תשלם על זה
ביוקר ׳.ברור שיאיר רוצה בהתייחסות, וברור שהתגובה
שלך לא מספקת אותו״.
אמא :״אחר־כך אנחנו אוכלים ארוחת־צהריים,
ואין לו בעיות עם אוכל. אם הוא לא רוצה
לאכול את מה שהכנתי באותו היום, הוא מבקש
לאכול סנדוויץ׳ ,ואני אומרת לו שיכין לבד, והוא
מכין בעצמו. אחרי־הצהריים הטלוויויה פועלת,
לפעמים מגיע חבר ואז הם משחקים ביחד במחשב.
שאול משחק עם עצמו״.
אחי יותם :״והוא לא מפריע לאחיו הגדול?״
(המשך בעמוד )31

ך• עקרב, בניגוד לגברים רבים,
( 1מבין שאי־אפשר לגשת ישר לעניינים.
צריך קצת לחזר.
הוא אוחז בידה של העקרבה, שואל
בנימוס לשלומה, ויחר הם יוצאים לט־יול־אוהבים
בטבע.
כשהם מגיעים לפינת־חמד מבודדת,
המוצאת חן בעיניהם, העקרב אוחז בידה
השנייה של העקרבה, ובאינטימיות
זו, זה מול זה, פותח הזוג בריקוד־העקר־בים.
ימינה שמאלה, אחורה קדימה,
סיבוב, וחוזר חלילה. כשראשם סחרחר
עליהם, העקרב בוחר במישטח־אבן.
הוא מנקה אותו ברגליו, וכשהוא די
נקי, מפנה מקום לגברת. היא פוסעת
למישטח, כשזנבה מורס. הוא שב ואוחז
בידיה, בחום, ואז היא ברוב תשוקתה
מרימה מעט את קידמת־גופה. הבחור
גם הוא מרים מעט את גופו, וברגע זה
נפתחות דלתות פיתחי־המין שלהם, והזוג
המאוהב נצמד זה לזה בלפיתת־או־הבים.
אברהם
חפץ מאוניברסיטת תל־אביב
הוא פרופסור כבר מזה שבוע. עוד
כשהיה בגיל־הגן היה ברור להורים ול־גננת
שהילד יגדל ויהיה לאנטמולוג.
אהבת־החרקים היתה בעלת חשיבות
מרכזית בחייו. כשכל הילדים בגן גידלו
״תולעי־משי״ ,ידע אברהם ששמם
הלא־עממי הוא ״תוואי־המשי״ .הוא גילה
שאת הפרפר זנבות־סנונית ניתן
למצוא בצורת זחלים על פרי של צמח

הפיגם. זה היה דווקא נוח לאמא ולאבא,
כי בבית צפון״תל־אביבי קצת קשה לגדל
פרות.
מתוואי־המשי וזנבות־סנונית הוא
המשיר ללימודי ביולוגיה. באוניברסי־

17| 1ך 1ך| ¥11X111 1שפריריות אלו צולמו
! | 11\ 1 . 111 1 111 בזמן הטלת הביצים.
השפריריות יכולות להזדווג שוב ושוב. מפני שה-

והחליט להמשיר וללמוד על חיי־החב־רה
של החרקים .״זהו נושא מאוד מעניין,
שבו יש שילוב מיוחד של עבודת־מעבדה
עם עבודת־שדה, כימיה והתנהגות.
חוץ מזה, הנושא היה בחיתוליו,

שפרירים רוצים להבטיח שצאצאיהם יהיו שלהם, הם
יושבים לאחר הזיווג מעליהן, ונשארים צמודים
לבנות־זוגן עד אחרי הטלת הביצים. כ ן הם בטוחים.

לג עליו. החרקים מחזרים במלוא המרץ
וזהו חלק נכבד ממהותם.
השפריריות יכולות להזדווג שוב ושוב,
ללא כל בעייה. הזכר נתקל במיב־שול.
מטרתו היא להעמיד כמה שיותר

העקובים משלבים זנבות מווערים ומתחים
בויקודאהבה המאנט׳ -לנל חוק שיטות
החיזוו שלו, ואין הם שונים בהונה מבני־אום
טת תל־אביב, בניגוד לאמא, הירשו לו
גם לחקור עקרבים, חיפושיות, נמלים
וצרות אחרות.
ב־ 1973 סיים את התואר הראשון

והבנתי שיש המוז מה לחקור״.
אצל בעלי צלם־האנוש, תהליך החיזור
הוא בעיקר נורמה חברתית. אצל
החרקים זהו שלב הכרחי, שלא ניתן לד־

צאצאים. לכן עליו לדאוג לכך שהוא
ולא אחר יזדווג עם השפרירית. יותר
מכך, לשפרירית שק־זרע, ואחרי זיווג
יכול לבוא זכר אחר, לרוקן את שק־הז־

רע ולהכניס לתוכו זרע חדש. ואז, אוי
ואבוי, למאהב הראשון לא יהיו צאצאים.

פטנטים לשמור עליה, שלא תג־

אף. השפרירים הזכרים יודעים שהנקבה
תגיע להטיל את ביציה ליד מיקווה־המים.
הם יוצרים שם טריטוריות. כאשר
הנקבה מגיעה לטריטוריה מסויי־מת,
מרוקן בעל הטריטוריה קודם כל
את שק־הזרע שלה, כי אינו יודע אם
היא בתולה או לא. מה שבטוח בטוח.
אחר־כך הוא מפרה אותה, ואז עליו
לשמור עליה אישית־לוחצת עד לרגע
הטלת־הביצים. השפריר פשוט מתיישב
על גבה עד לרגע ההטלה.
גם אצל החרקים יש מי שחיים טוב,
ויש מי שחיים בזבל. זבובי״הצואה מחזרים
בדיוק כמו השפריריות. כשמגיע
רגע־הזיווג הם עפים לכמה דקות אל
מחוץ לאיזור־מיחייתם המסריח, ואחרי
הזיווג חוזרים חיי־היומיום הלא־נעי־מים.
הזכר אינו עוזב את הנקבה אף
לשנייה, עד להטלת הביצים, כדי שלא
יבוא זבובון אחר ויציע לה לצאת לסיבוב
מחוץ לזבל.
יש חרקים הקונים את אהובתם במתנת
כלולות. הפיזוזיים הם אחד מסוגי
המתחנפים. כל זכר תופס טרף, שאותו
הוא מתכוון להציע לנקבה. הזכרים
עפים בלהקה. כשהנקבה רוצה שידור,
היא נכנסת ללהקה כזו, וכל שעליה
לעשות זה רק לבחור.
הפיזוזיות הן מאור רכושניות, ותמיד
יבחרו בחרק הנושא את הטרף הגדול
ביותר. אז נוחת הזוג על הקרקע,
ובזמן שהנקבה זוללת את הטרף, ממלא

הזכר את מיצוות־פרו־ורבו,
אם באמצע הזיווג מסיימת הנקבה
את הארוחה, היא תעזוב אותו, גם אם
לא סיים להפרותה. בפעם הבאה שיל־

מדוע הם פוליגמיים?

^ חדרו של הפרופסור חפץ יש תנועה ערה. סטודנטים באים, שואלים
* שאלות, מתעניינים, יוצאים. כולם נענים בסבר־פנים יפות. הפרופסור
אוהב את עבודתו, ונהנה לעזור לדוקטורנטים שהוא מנחה.

• האם יכולים גני־האדם ללמוד משהו על חיזור מהחרקים?
אני אשמע מאוד שוביניסט אם אומר כן. מצד אחד, המצ׳ואיזס הזיכרי
מושלם, ומצד שני הנקבה בוחרת בזכר רק לפי רמת המצ׳ואיזם שלו: גודל,
כוח, ריח סוב או חוזק.

• וכני־האדם אינם כך?

אנחנו מתיימרים לבחון גם אינטלקט. לנו מאוד ברור מהי אשה יפה, או
מהו גבר חתיך. זה מובז מאליו, ואיננו מנסים לבדוק למה דווקא אלה
הקריטריונים שלנו ליפה או לא־יפה. יכול להיות שיש תכונות מסויימות
העושות אשה ליפה, לדעתנו. סימטריה לדוגמה. יתכן שאלה בכלל תכונות
ביולוגיות מאוד חשובות, שהתפתחו כתוצאה מברירה מינית.
היום אנחנו נותנים לתופעות כאלה חשיבות פסיכולוגית, שבעבר אולי
היתה ביולוגית.

• אם כך, מדוע החרקים הם פוליגמיים, ואילו בני־האדם
אימצו לעצמם את מוסד הנישואץ?

המטרה היא להרבות בצאצאים. באסטרטגיה פוליגמית, הייחום מפורסם
על־ידי פרומנים (ריחות) .הזכר מגיע לנקבה בעזרת הריח, מזדווג איתר,
והולך. בני־האדם הוכרחו על־ידי האבולוציה להיות מונוגסיים. לנשים אין
ריח, הנישא למרחקים. אף גבר אחד לא יכול לנבא את מועד הביוץ של אשה,
וכך, לאורך השנים, הפכנו מונוגמיים.

• האם אשתך מרוצה מהמיקצוע שלך?
היום החרקים היחידים שאני מגדל הם עכבישים, על המירפסת בגג. אז
זה בסדר. היא יודעת שזה חלק מלוחמה נגד כנימות. יש אנשים המתפלאים
כששומעים במה אני עוסק.

• נכון. יש אינתיפאדה, מיתון, קרה, ואתה מסתכל כנמלים
הצועדות בשביל!
יש מחקר בסיסי, שבו לומדים את התנהגות החרקים. אחרי שיש הבסיס,
יש גם מחקר יישומי.
במחקר היישומי אנחנו מפתחים חומרים, שפיזורם בשדה חקלאי יביא
לשיבוש התיקשורת בין הזכר לנקבה. השיבוש יוריד את ההפרייה. זו פגיעה
סלקטיבי! /הפותרת נזקים חקלאיים קשים. היום תעשייה זו היא בעלת
מחזור של מיליוני דולארים.

• בבקבוק ״פרומוך מהמעבדה אתה יכול לשגע את החרקים?
נכון.
אצל דבורים, לדוגמה, המלכה שולטת על הפועלות בעזרת פחם1ן
סלכה. ריח זה משפיע על הדבורים כמו סם. אם נותנים להן כמות גדולה מדי,
הן ״תופסות ראש״.

• זאת עבודה קצת מסוכנת, לא?

אף פעם אחת לא נעקצתי. פעם, בטיול בארצות־הברית, ישבתי על שפת־הנהר
כדי להסתכל בציפורים. פתאום חשתי בצביטות נוראות. התברר
שישבתי על קן של נמלי־אש, סוג נמלים שממש אוכלות בני-ארם.

׳הריח את האשה:

]הפרופסור אב !
רהם חפץ הוא
ימחה לחרקים מגן־הילדים. הוא עוסק במחקר

מעבדתי ובמחקר יישומי בשדה. אחרי שנות־מחקר
רבות אימץ לעצמו תכונה, המאפיינת
חרקים רבים: היכולת להריח את אשתו מרחוק.

• במשך השנים, האם אימצת לעצמך איזו תכונה חרקית?
בטח! אני מריח את אשתי ממרחק של 100 מטר!

> — ע ל מה לו ח י איר?
מד לא להתקמצן, ויביא טרף גדול יותר.

הוא סיים להפרותה לפני שהיא
גמרה את הטרף, הוא יחטוף ממנה, בחוסר
נימוס מופגן, את השאריות.
לא ייאמן, אבל יש גם גילויי־עריות.
טפילים מסויימים אינם זזים במשך כל
חייהם מהבית. לכן הזיווגים הס רק עם
בני־המישפחה. יש המגזימים. אצל צרעות
טפיליות, הזכר מזדווג עם אחיותיו
הנקבות עוד בבטן־אמם! אחר־כך הוא
מת, ואף לא נולר.
לטבע יש, כמוקן, הסבר לאירוע מוזר
זה. שאיפת כל נקבה היא להעמיד
כמה שיותר צאצאים ובני־צאצאים. די
בזכר אחד כדי להפרות את כל הנקבות.
קיומו של יותר מזכר אחד יהיה בבחינת
ביזבוז.

מאבק כוח ז:

קים על הזכות להזדווג עם זבובה
הנמצאת בקירבתם. החוקרים
משערים שהניצחון בקרב ניתן
לזבוב שיש לו גיבעולי״העיניים
הארוכים יותר. גיבעולי״העיניים
הם, כנראה, מדד להערכת״כוח.
מה שיותר גדול, גם יותר טוב.

0 1 *11 *1 1 ״ 0 1 0 ^ 1הפיזוזית בוחרת א ת בן־זוגה לזיווג לפי
111 #1גודל המתנה שהוא הביא לה. המתנה היא
1 1 1 1 1 /1
טרף. היא מסכימה להזדווג רק בזמן שהיא אוכלת. אם תסיי ם את
הארוחה לפני שיסתיים הזיווג, תעזוב א ת בן־זוגה ותלך. אם הוא יסיים
את הזיווג לפני שהיא ת סיי ם לאכול, יחטוף לה את שארית הטרף.
הצרעות יכולות לשלוט על מינו של
הרך הנולד. אבל אמא־צרעה יודעת
שאם היא תביא רק זכר.אחד, והוא חס
וחלילה ימות, לא יהיה מי שיפרה את
צאצאיה הנקבות. לכן נוצר מצב, שכדי
שלא להסתכן — מפרה הזכר את
אחיותיו בבטן־אמם.

הכושי

^ צתקשה להבין את סידרי־
׳ א| החיים של החרקים. בני־אדם מתעניינים
בדרך־כלל בשאלה איזה תרסיס
כימי מיטיב לקטלם.
הפרופסור אברהם חפץ מסביר ש־חיי־החרקים
מונעים על״ידי ההתרבות.
והדרך להתרבות היא מאבק. מטרת הזכרים
והנקבות היא להעמיד כמה שיותר
צאצאים.
המשמעות של מטרה זו, אצל הזכר,
היא לחלק מנת־זרע לכמה שיותר נקבות.
המשמעות אצל הנקבה היא לבחור
במנת־הזרע הטובה מבין כל ההצעות.
׳ מכיוון שלזכרים יש הרבה זרע, שאותו
הם רוצים לחלק לכמה שיותר נקבות,
ולנקבות יש מיספר־אפשרויות
מוגבל להתעברות — הנקבות יכולות
לבחור. כך נוצר המאבק. החרקים תמיד
רוצים במין, לחרקיות די בפעם אחת
הטובה ביותר.
לנקבות החרקים יש כיס־זרע. הנקבה
יכולה לאגור את הזרע בכיס ולהשתמש
בו בכל שעה שתרצה. המלכה של
דבורות־הרבש מזדווגת ביומיים הרא
שונים
של חייה, ושומרת את הזרע עד
סוף חייה.
הזכרים מבינים שבעצם לא כל־כך
צריכים אותם, ואחרי שהכושי עשה את
שלו הכושי יכול כבר ללכת. נוצר תהליך
של התחרות כבדה בין הזכרים על
הנקבות. יש מי שהולכים־מכות. ברגע
שמופיעה נקבה, הזכרים שבסביבה
נאבקים, והחזק ביותר מסלק את השאר
ומזדווג עם הנקבה. אחרים משתלטים
על משאב שאותו צריכה הנקבה —
אוכל או מקום להטלת ביצים. זוהי הט
ריטוריה
שלהם. כשמגיעה הנקבה, לא
נותר לה אלא להסכים לזיווג.
הצרצרים מחזרים בעזרת צירצורים.
הוא קורא לה, היא עונה, הוא מתקרב
קצת, היא עושה צעד לקראתו, עד שהם
מגיעים לקירבה, המאפשרת זיווג.
הגחליל והגחלילית משוחחים ביניהם
באמצעות איתות. יש להם איבר־הארה.
הזכר מאותת, והנקבה באה אליו.
בין הגחליליט יש גס נצלנים. אלה
הם זכרים היודעים לחקות את אופן־ה־איתות
של הנקבות, ובפגישה מחכה
לזכר הפתעה — תחת למצוא נקבה
אוהבת הוא נטרף!
הפרשת ריח הנקרא פרומון, היא
דרך מאוד מקובלת לחיזור אצל חרקים.
לעש־הפירות יש סוגים אחדים של
אפטר־שייב: בריח יסמין, בריח קינמון
ובעוד כמה ריחות, המגרים מאוד את
הנקבה. הנקבה מעולם לא מסכימה
להזדווג עט זכר שאין לו אפטר־שייב.
כשהזכר מגיע אליה, הוא פותח בלו־טות־ריח
בקצה הבטן, היא מתקרבת ונוגעת
בו, ואז הם מזדווגים.
בין העשים יש מתגנבים. זהו זכר
היודע שבמקום שבו יש ריח, יש גם
נקבה. הוא מגיע לשם, נוגע בזכר כאילו
היה הנקבה, ואז המתגנב בעצמו מטפס
על הנקבה.
פרפרי־היום מתרשמים גם ממראה
חזותי וגם מריח. פרפר הרואה נקבה
והמתרשם מיופייה עף מעליה, ונוגע
בה במסרקיות ספוגות־ריח. אם הריח די
חזק, נוחתת הנקבה על הקרקע והזוג
מזדווג. הריח מסמן איכות זיכרית.
יש נקבות הבוחרות בבן־זוגן על־פי
אורך איבריו הנשלפים. כך אצל הדובר
ניים. לזכרים יש שני מחושים, שהם
בלוטות פרומונים. הזכרים מתאספים
בחבורה, והנקבות בוחרות בזיווג על פי
האורך של האיבר הנשלף. יותר ארוך
גלית כד
— יותר טוב•

(המשך מעמוד )29
אמא :״לפעמים הוא מפריע, ואז
יש כאסח״.
אחי ייתם :״ומה את עושה?״
אמא :״אמרו לי שצריך להתאפק
ולא להתערב במריבות. אחר־כך מגיעה
ארוחת־הערב. לפעמים אוכלים ביחד,
לפעמים לא. לפעמים אבא מגיע מוקדם,
לעיתים קרובות הוא מגיע מאוחר״.
אבא :״כשאני מגיע, אני שואל את
יאיר איך היה היום, והוא אומר לי לשאול
את אמא. אז אני שואל אותה, שלא
בנוכחותו, ואם היא מספרת לי שהיה
קשה, אני חוזר אליו ושואל אותו מדוע.
אבל הוא אומר שאינו יודע להסביר״.
אחי יותם :״אני חושב שכאשר
הוא שולח אותך לשאול את אמא, הוא
רוצה להכניס אותך לתוך העניין. איך
הם הולכים לישון?״
אבא :״יאיר אומר שהוא עייף והולך
לישון לבד. שאול הולך לישון ב־9
בערב״.
בשלב זה יצאו ההורים מחוץ לאולם,
והילדים תפסו את מקומם ליד המנחה
על הבימה.
אחי ייתם :״יאיר, אתה כועס לפעמים
על אמא?״
יאיר :״כן, כשהיא לא מרשה לי
לעשות דברים שאני רוצה, וכשהיא אומרת
לי לסדר את החדר״.
אחי יותם :״למה אתה כועס?״
יאיר :״כי אני לא אוהב״.
אחי יותם :״אבל למה אתה כועס?
היא לא מכריחה אותך?״
יאיר :״לא.״
אחי יותם :״אז למה אתה כועס?

איו הוא השעון המעווו שר הבית.
הוא עצמאי, מחשוד נעצמו, ועושה
הכל לבד. אבל מדוע צריו להזכיר
לו להכ י ן את שיעוריו?
אתה יודע שאתה יותר חזק ממנה, ושהיא
לא יכולה להכריח אותך!״
יאיר :״אני כועס עליה שהיא לא
מרשה לי הרבה דברים״.
אחי יותם :״אני חושב שיכול
להיות שאתה אוהב שאמא שמה לב לא־לירי״
יאיר
:״כן, מאוד מאוד״.
אחי יותם :״ויכול להיות שלפעמים
היא לא נותנת את היחס הזה?
אתה חושב שאס תסדר את החדר היא
תיתן לך יותר תשומת־לב, או פחות?״
יאיר :״אותו הדבר״.
אחי יותם :״קורה לפעמים שאתה
מסדר את החדר?״
יאיר :״לפעמים״.
אחי יותם :״ומה קורה אז?״
יאיר :״היא מתייחסת אלי רגיל״.
אחי ייתם :״אני מתפלא. למה
אתה עושה אי־סדר ומשאיר את
הדברים עד למחרת בבוקר, וגם אז אתה
לא תמיד מסדר?״
יאיר :״לא מתחשק לי תמיד״.
אחי יותם :״יכול להיות שאתה
מראה לאמא שאתה חזק, ואתה עושה
מה שאתה רוצה ולא מה שהיא אומרת

יאיר :״לפעמים זה מעצבן אותי
שהי^ז אומרת לי מה לעשות״.
י ייתם :״מה צריך לקרות, כדי
שיתחשק לך לסדר?״
יאיר :״לפעמים אנחנו עושים
הסכם, ולפעמים אני ממלא את כולו,
ולפעמים לא״.
אחי יותם :״אני חושב שגם
בהסכמים אתה מראה לה שלפעמים
אתה תעשה מה שאתה רוצה ולפעמים
לא. יש משהו שאתה רוצה שיהיה אחרת
בבית?״
יאיר :״שאני אעשה מה שאני רוצה
ושהיא תעשה מה שהיא תרצה.״
שאול, הבן הצעיר, סיפר שהוא ויאיר
לפעמים רבים, ואז הם מרביצים זה לזה,
והוא קורא לאמא.

בדיקת בתולין

אלה שפריר ושפרירית בזמן הזדווגות.
השפריר עושה לפני ההזדווגות פעולה קצ רה,
שבה הוא בודק אם השפרירית בתולה. אם אינה בתולה, הוא מרוקן
את פיס־הזרע שלה מזרעים שהשאירו קודמיו, ורק אז מזדווג איתה.

להרגיש שהוא גדול. הוא מדבר על
עצמאות, והוא מדבר על זה שהוא רוצה
שאמא לא תתערב בעניינים שלו. הוא
הציע לי להגיד לאמא שלו שתרד ממנו
בעניין הזה של הסדר. מצד שני הוא
מראה בהתנהגויות מסויימות שהוא
רוצה שאמו תקדיש לו תשומת־לב
ושתתייחס אליו הרבה, והוא אמר שהוא
עושה את זה.
אני חושב שיאיר הוא על הגבול:
הוא לא רוצה לוותר על זה שהוא ילד
ושאמא תחבק אותו ותשמע אותו
ותנדנד לו. אבל הוא מתחיל לתרגל את
העניין הזה שהוא יעשה מה שהוא רוצה
ולא מה שאומרים לו, והוא הציע לי
להגיד את זה לאמו.
אני חושב שצריך לשוחח איתו על
זה, ואפשר להסתמך על מה שנאמר
כאן, במרכז, ועד אז אני מציע פעולת־הכנה,
שאולי לא תמצא חן בעיניכם.
אני מציע בימים הקרובים להגיד לו:
״תראה, אני חושבת שאתה צריך לסדר
את השולחן, אבל היות וזה לא הולך
כל־כך, ואני אמא שלך, ואני אוהבת
אותך, אני אסדר״.
כך את משתמשת בשולחן כדי
להגיד לו שאת אמא שלו ושאת אוהבת
אותו, ואת גם מדגימה את זה במעשה.
וזה ישמש הכנה לשיחה ביניכם.
לא צריך לפחד מן המחשבה שאם
את תעשי את הסדר במקומו, הוא ינצל
את זה לעתיד.
זה לא אמור להיות מניפולציה, וזה
לא אמור להיות מינהג ל־ 20 השנים
הקרובות. הכוונה היא להעביר לו מסר
והדגמה.

אחי יותם קרא להורים, סיכם
את הפגישה ואמר:
לגבי יאיר, יש לי ההרגשה שהוא
מתנדנד בין להמשיך להיות ילד, לבין

אז את יכולה להציע לו דברים
אחרים שתעשו ביחד, ואז, כשהאבא
יבוא הביתה וישאל איך היה, ויאיר
ישלח אותו לשאול את אמא, את יכולה
להגיד שהיה מאוד נעים, והאבא יחזור
אליו ויגיד לו שאמא אמרה שהיה נעים.
אני מציע מיפנה ביחסים, וזו הדרך
לבצע את המיפנה הזה.
אחר־כך תבוא השיחה, ואת תגידי
שהבנת שהוא רוצה לעשות מה שהוא
רוצה, ושאת תעשי מה שאת רוצה,
ותשאלי אותו אם הוא רוצה שאת תהיי
המשרתת שלו ושתסדרי לו כל הזמן
את הדברים שלו.
אני מניח שהוא יגיד שהוא לא רוצה
שתהיי המשרתת שלו. ואם הוא יגיד
שכן, את יכולה לומר לו שאת לא
חושבת שזה צריך להיות כך, שאת לא
חושבת שהורים צריכים לשרת ילד בן

יש סיכויים רבים שהוא יגיד (לא
בדיוק במילים האלה) :״לא, אני אוהב
אותך ואני רוצה יחסים טובים איתך, אז
אני אסדר בעצמי את הדברים שלי״.
כי בעצם הוא קבע איך היו היחסים
עד עכשיו.
אני מציע להורים שהם יהיו נוו?ני־הטון,
כי זה התפקיד שלהם. שהאמא
תיתן את הטון. טון של אהבה והעברת
מסר שהיחסים חשובים יותר יחליפו את
הכוחניות והשאלה מי מנצח. יחד עם
זה אפשר לתת לו קרדיט על הדברים
החיוביים שהוא עושה, לעודד אותו,
הוא יהנה מזה,
כשהוא מתלונן על מה שהיה בבית־הספר,
אני מציע להקדיש לו תשומת־לב.
לא לנפח, אלא לשמוע באמפאטיה,
בסבלנות ובעניין, ולהגיד׳לו :״אני
מבינה שהיה לך קשה ״.או :״אני מבינה
שהיה לך שמח, וזה מאוד משמח אותי
שאתה משתף אותי במה שקורה בבית־הספר״.
בסך־הכל
הצעתי דרכים לשנות את
מערכת־היחסים כבסיס להגיע להסכמים.
תנצלי את זה ללמד אותו שהחיים
זה לא רק מילחמה של מי עושה מה
ומתי, אלא שהכל תורמים ואז היחסים
משתפרים.

ה עו לסגוה

לרו ת׳
נעמי

היא רוצה חמוק
היא רווקה בת ,27 נאה, חטובה,
שיער שאטני ארוך, עיניים כחולות,
1.69 מטר גובה, שלא מחפשת חתן,
אבל מאוד אוהבת ילדים, ורוצה ילד,
וככה היא אמרה לי :״ניסיתי למצוא
חבר־לחיים, אבל לא מצאתי מישהו
מתאים, ואפשר לומר שלהתחתן זה לא
בדיוק בראש שלי.
״אני רוצה ללדת ילד, וכרגע הילד
חשוב לי יותר מאשר שותף לחיים. אני
לא מתכוונת לבוא אל האב בדרישות,
אנחנו לא נצטרך להיות בקשר, אבל
לא אתנגד אם האב ירצה להיות בקשר.
״אני לא מחפשת שהוא יתמוך בי,
רק בילד, ורוצה שהוא יכיר בו וייתן לו
את שמו. אם יתר עם כל זה תבוא גם
אהבה בינינו, זה יכול להיות נהדר.
חשוב לי שהגבר יהיה בעל אישיות
מרשימה, בן 30 עד ,35 רגיש, חם,
איכפתי, בעל הופעה נאה מאוד, גבוה,
מבוסס. אני מעדיפה רווק או גרוש,
אבל גם נשוי יכול לבוא בחשבון ״.שאל
אותי על (.)1/2689

מאוזן:
)1עונה ומחרף (:)3
)3קבל לידיו אבן טובה בסין,
והחוב נפרע 5,4מ):
)9מה עשו לצבע 4
)10 יזהר ומזי באיציאטיבה משותפת

פתרון תשבצופן
2687

נודע (;)3
)4המפקד שחזר משוני (;)4
)5חקלאי בור הורס הכל במכה
אחת — זה מה ששומעים
תמיד (;)4,4
)6קשת נקט בסנקציות בגלל
החמין (;)3,3
)7הידד לאיטלקים (;)4
)8בקט גם סופר? ובאנגליה?

)9ארנב חפש בלויי לילה (;)4,3
)11 זבן עם דם (;)2
)12 המקופח היה מסמר הערב

)16 לזמרת יש כנראה חברת
תעופה ביון (;)8
)19 מרוב בלבול לא מצאו את
הבירה (;)4,2
)21 למי מורחים את הכסף של
הלוטו 5
)22 רץ עם שק (;)4
)23 זמרת אייזן בטון (;)2
)24 פורחת בקו הירוק 3ח);
)27 בקי ורהוט כהלל בשעתו (.)3

)13 דן שלי בצפון (;)3
)14 שלוב רב במועצה — סיבה
לדכאון 4,2
)15 דחיפתה של הדוגמנית מנקודת
נדגל (;)3,5
)17 בקר טוב אליהו, יצאנו בתיקו

)18 המחזה האנגלי הבלתי גמור

)20 המשקה מביא אסון לצל-
עותיו (;)8
)22 מנוסה לבורסה (;)3,2
)24 חזרו לתקופת האבן (;)3
)25 הסופר הלך בקרי באגודה

)26 מעתה כל שוטר יקבל הנחיה
— ״בתחבולות תעשה לך
מלחמה 4
)28 מעסה שד בחטא, אבל בסך
הכל עושה טובה (;)3,4
)29 עזר של רשע (.)3

מאוגד:
)2ירד בצעירותו ועלה כאמן

--אביגיל יגאי -

מיכתבים לרותי אפשר לשלוח
בדואר, למדור זה, העולם הזה,
גורדו! ,3תל״אביב, או להכתיב
בטלפון .221017 כנ״ל לגבי מידע
על מיכתבים המתפרסמים כאן -
קשר דרך הדואר או דרך ״רותי

בטלפיו״•

מעריצה יופי
״אני נשואה, משועממת ובודדה,״
היא אמרה לי .״אני מעריצה יופי, ואוהבת
כל מה שגורם לנעימות ולכיף
בחיים. מחפשת אותך, נשוי או פנוי, עד
גיל ,45 לקשר של אהבה. חשוב לי
שתהיה נאה מזעך, מושך, ממוצא אירופי
״.מיספרה אצלי הוא (.)2/2689

קטע של ריבקה מיכאלי: התגרשתי,
היא אומרת, כי נמאס לי
להיות ל בי•

סימפטיה למבוגרות
הוא בן ,31 רווק, שסיים זה עתה את
לימודי הרפואה ועומד להתחיל בשלב
ההתמחות. הוא תל־אביבי, אבל בחצי
השנה הקרובה הוא יהיה ירושלמי.
הוא נאה 1.75 ,מטר, אינטלקטואל,
מעוניין בקשר עם נאה, אינטליגנטית,
עדינה, פתוחה, חברותית, היודעת לאהוב.
זה יהיה נוח אם את ירושלמית,

אבל גם אם לא, תוכלו להסתדר. גילך
לא משנה לו — הוא מסתדר היטב עם
צעירות ממנו, אבל מצד שני יש לו
סימפטיה מיוחדת למבוגרות ממנו,
בסביבות 40 פלוס־פלוס. שאלי אותי
על (.)3/2689

חברות ואהבה
היא אקדמאית (מיקצוע טיפולי),
פנויה(אחרי שנות נישואין רבות) ,נאה
מאוד 1.69 ,מטר, בת ,47 נראית צעירה
מגילה, רזה. רוצה בקשר איכותי של
חברות ואהבה עם אינטליגנטי, רגיש,
פנוי, פתוח לקשר, נאה, לא נמוך. שאל
אותי על (.)4/2689

סיפור אישי: הוא היה אצלי
בדירה. לא הרשיתי לו לעשן, והוא
סבל קשות. בשלב כלשהו הוא
אמר: יש לי הצעה, את תצאי החוצה
ואני אשאר כאן לעשן.

גישה ליברלית
הוא גרוש בן ,38 נאה 1.78 ,מטר,
יועץ השקעות, מעורה בחיים, גם
בפוליטיקה (בשמאל) .הוא אוהב אמנות,
ציור, צילום, טיולים, ים.
עד כאן הוא, ועכשיו את: נאה,
אינטליגנטית, לא רזה מדי, לא שמנה
מדי, משהו באמצע, בעלת גישה ליברלית
לחיים, אינטלקטואלית, הרוצה
בקשר חם, רציני וטוב. כתבי לו לת״ד
, 10192 רמת־גן, או שאלי אותי על
(•)5/ 2689

היחסים נשחקו
הוא בן ,42 מיקצוע חופשי (תיק־שורת)
,נאה, בהיר־שיער, משופם, גובה
1.80 מסר, נשוי, אבל היחסים בבית
נשחקו, וחסרה לו ידירה, קשר טוב. הוא
רוצה אותך אינטליגנטית, רגישה, בעלת
חוש־הומור. מיספרו אצלי הוא

(•)6/ 2689

חטובה ועצמאית
היא בת ,28 נראית טוב, גובה 1.70
מטר על 54 קילוגרם, יפה, חטובה, עצמאית
באופייה, טיפוס קל, לא מהכבדים,
גננת במיקצועה.
אותך היא רוצה חמוד, גבוה, בעל
חוש־הומור, פנוי, לא שיגרתי, מעניין,
חם, גיזעי, אוהב לחיות, לטייל, בן 28
עד .32 שאל אותי על (.)7/2689

חן טרמפ לחייל ₪ל₪ה

של אותה

איתן עמיחי

הדברת נזדיקים

בעלן

מומחים להדברת תיק1ים(מקי,)0י
תולעי עץ, חוקי ספרים ומדים,
עיוטל מיוחד לאוועים למניעת
^ ^ יתושים וחוקים מעופפים.

רמת־גן רח׳ מודיעין ,1$ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

ב ש מי רהעזב רי או תו וי בו שו

נתונים: אורגה גלילי, 21 ,
דוגמנית־מטלול ב ת חיל ת הדרך,
1.76 מטר 52 ,קילו.
תוכניות: להיות דיילת־אוויר.
עברה כג ר שלב־קבלה ראשון מ תוך
שלושה.
שפות: אנגלית וצרפתית.
רקע: ילידת א שדוד, ה אב הוא
עודך העיתון המקומי והאם היא
מגהלת״המערכת.
חלום: להת חתן עד גיל 23 ול היות
א ם צעידה לארבעה ילדים.
החתן: חזק, טיפוט של מצלי חן,
אמין, ח ם, אוהב, גאה, גבוה.
ציטוט: אני רוצה נ סי ך כזה,
אבל אני לא יודעת א ם הו א קיי ם.

או ת ה גלילי
חצה (סיך שאזל׳ אינ 1ק״ס

איא מן
באחד הערבים, לא מזמן, יצאנו, כמה חברים, לאכול ארוחת־ערב
במיסעדה איטלקית נחמדה בשם פרגו. בין החברים היתה גם
נירה רוסו, הכותבת על מזון ומתכונים בעיתון הארץ.
ישבנו במיסעדה, אכלנו, נהנינו, פיטפטנו וצחקנו ואף התווכחנו
עם בעל־המיסעדה על איזו מנה איטלקית מסובכת.
אחרי כמה דקות ניגש אלינו בעל״המיסעדה, אשר נודע לו דקות
אחדות לפני כן כי נירה רוסו כותבת בעיתון הארץ, ואמר שהיום זה
כנראה היום של הארץ, כי עוד עיתונאי אחד, שכותב שם על מזון
ומתכונים, הזמין מקום בטלפון וביקש לשמור לו מקום טוב.
חברתי נירה מאוד התפלאה. היא מעולם לא שמעה על כף שעוד
מישהו כותב על הנושא שלה בעיתון שלה. היא שאלה לשמו של
שותפה.
אחרי דקות אחדות הגיע האיש, והציג את עצמו כעיתונאי
שהזמין מקום.
הוא היה גבר בגיל העמידה, לבוש באלגנטיות, ונלוותה אליו

יסנפר־ הס בז
אשה בבת ,60 שגם היא היתה לבושה בהידור.
הזוג קיבל מקום טוב, והמלצרים התחילו להגיש להם את
הארוחה.
בשולחן שלנו שכחו הכל מהאוכל, ועסקו בעניין העיתונאי
מהארץ שאף אחד אינו מכיר אותו ולא שמע את שמו. אבל אף אחד
מהגיבורים והגיבורות לא היה מוכן לגשת לשולחנו של האיש. אף
אחד, חוץ מעליזה, שפשוט קמה, ניגשה אליו ואמרה שנירה רוסו,
הכותבת בהארץ על אוכל, היתה מאוד מעוניינת לפגוש אותו,
מאחר וגם הוא כותב על אותו הנושא באותו העיתון.
האיש האלגנטי קם ממקומו, ניגש לנירה, לחץ את ידה ואמר
שהוא מאוד שמח להכיר אותה.
״אתה כותב בהארץד שאלה נירה .״לא, אני קורא את הארץ, ואני
מאוד אוהב לקרוא את הכתבות שלך ״,אמר, חיין בלי להניד עפעף,
שילם את החשבון ויצא.
לחשוב שיש אנשים המתחזים לעיתונאים בימים טרופים אלה!

ישראו

הודיה, ג׳ינג׳ית יפהפיה, שלפעמים עובדת
כמלצרית במנחה, ולפעמים עושה תיאטרון,
סיפרה לי שהיא רשומה בארץ כעמותה.
מה זאת אומרת? שאלתי אותה. את לא יודעת
מה זה עמותה? שאלה אותי ומייד הסבירה, עמותה
היא גוף ללא מטרת רווח.
תמצאו לי בחו״ל מלצרית שהיא גם יפה, גם
מוכשרת, גם חכמה וגם מצחיקה. נראה אתכם!

הבעל, האח והגיסה שלי נסעו להם לשבוע
מנוחה בחו״ל. רק שבוע. אמרו שהם צריכים שבוע
בלי לשמוע רדיו ישראלי ובלי לקרוא עיתונים
ישראלים ובלי לדעת מה קורה כאן. אבל לפני
שהם נסעו הם השאירו לי הוראות מדוייקות.
הגיסה ביקשה רק להקליט לה את הפרק של
שושלת. הבעל והאח ביקשו שאני ארשום מי
נבחר לראשות העיר בתל־אביב, בירושלים, בחיפה,
בפתח־תיקווה ובאילת, וכמובן לרשום מה היו
תוצאות מישחק־הכדורסל בין מכבי לאיטלקים.
ביום חמישי, ב־ 1בלילה, הם טילפנו וקיבלו את
כל האינפורמציה. לא רוצים לדעת מה קורה
בארץ, הם אמרו. הצחיקו אותי.

טוב, אז כרגיל אני נזכרת בחגים תיכף אחרי
שהם עוברים.
היה יום האשה הבינלאומי. יום של קוטריי
אמיתי בכל כלי־התיקשורת. כתבו לי וסיפרו לי
ואמרו לי כמה אני מיסכנה, כמה חיי קשים, כמה

א 1פ ד
1מחיר־1
מוצר חדש וטעים מאוד של תפוד יצא
למדפים, ומן המדפים ישר לבית שלנו, בעזרת
שני בני. כל יום הם קונים שקית או שתיים, ומאוד
נהנים ממנה מול הטלוויזיה.

אונסים אותי, כמה בעלי מכה אותי(ואם לא, אז
בטח הוא היה רוצה) ,כמה אני מקופחת, אומללה,
נרדפת, מותשת, מזולזלת וכר.
אף אחד לא אמר מילה על זה שכבר שנים אני
לא מכבסת שום דבר ביד, ולא מגהצת כמעט
כלום (קונה רק אל־גהץ) ולא מעמלנת ולא

ככה זה היה עד לפני שלושה ימים, כשבאה
חברה שלי, בחורה רצינית מאוד, וטעמה גם היא
מהקראנצ״פס הטעים.
כמה זה עולה? שאלה אותי. כלום, עניתי, איזה
שקל, שקל־וחצי.
החברה שלי לקחה את האריזה בידה וקראה
שהאריזה מכילה 50 גרם קראנצ״פס ומחירה
שקל וחצי. עשתה חשבון מהיר מאוד (שאני,
בטימטומי, אף פעם לא עושה) ,והגיעה למסקנה
המדהימה שקילו קראנצ״פס (שהוא, בסך הכל,
תפוח־אדמה) עולה לצרכן 30 שקלים.
ועם כל הכבוד לאריזה היפה, לטיב המוצר
ולכל השאר 30 ,שקלים עבור צ׳יפס נראה לי
נורא.

מבשלת 10 שעות ביום, ולא סורגת ולא תופרת
ולא עושה עוד המון דברים איומים וקשים, שרק
לפני 30 שנה נשים עשו כל יום.
תסתכלו על התמונה הזאת, ותראו איזה דרך
נפלאה עשינו — בגלל גברים שהמציאו לנו
מכונות־פלא.

בשעה 1לפנות בוקר צילצל הטלפון. על הקו
היתה בת־דודתי הנחמדה נאווה שגרה בוושינגטון
.״תגידי לי מזל טוב!״ היא אמרה. אמרתי ״מזל
טוב״ ,ושאלתי אותה למה בדיוק זה מגיע לה.

ב אי

הנה!
לגמרי במקרה התגלה לי שאנחנו מעצמה
תיירותית, ושכל הדיבורים שאין תיירים בארץ
הם לא אמת. טילפנתי למודיעין נמל־התעופה,
כדי לוודא מועד נחיתתו של מטוס מסויים, ותראו
מה התגלה לי. ביום ה״ 7במרס 1989 נחתו בנמל־התעופה
בן־גוריון הטיסות הבאות:
אד על מקאהיר.
אדריאה מלובליאנה וזאגרב.
פין־א״ר מהלסינקי.
אוסטר״ן א״רח״ס מווינה.
אד על מאתונה.
לזפטהנזה מפרנקפורט.
סטרלינג מקופנהגן.
אדעל מניו־יורק, מיאמי וטורונטו.
אדעל מאיסטנבול.
ט־זרא מניו־יורק ופאריס.
פאך אם מסאן פרנציסקו, ניו־יורק ופאריס,
ס־א־ס מבריסל.
ק־דנו מאמסטרדם.
ס״פרזס א״חו״ס מלרנקה.
א״ו־לד מפרנקפורט.
דך א״ר מלונדון.
אדעל מלוס־אנג׳לס, שיקגו ואמסטרדם.
אל־על מפאריס.
סחיסא״ר מציריך.
אד על מציריך.
בריטיש א״חו״ס מלונדון.
א 1לים פיק מאתונה.
אל־על מלונדון.
אל־על מפרנקפורט ואילת.
אד על מלונדון.
אד על מקהיר.
אל־על מאמסטרדם וז׳נווה.
אדעל מבוקרשט.
מה אתם אומרים על זה? כן, גם אני יודעת
שבנמל־התעופה אוהייר בשיקאגו יש נחיתה כל
45 שניות, אבל זה בכלל לא קשור לעניין הציוני.
בהיעדרה. היא הסבירה שאמנם היא עובדת כל
יום, אבל בעלה, שהוא מרצה באוניברסיטה, לא
עובד כל יום מחוץ לבית, ולכן הוא יוכל לבלות
עם הכלב. את צער בעלי ח״ם. סניף וושינגטון, זה
לא סיפק.
אבל נאווה מאוד רצתה כלב, ולכן פנתה
לשכנים ולידידים והתייעצה איתם מה לעשות.
אמרו לה שבמחוז מונטגומרי 20 ,דקות נסיעה
מוושינגטון, החוקים הם אחרים. נסעה לשם,
ראתה כלבים, בחרה אחר, מילאה טפסים, ואז

למחרת היום ממש שלחו לי מחברת טבעול את
המוצר החדש שלהם טבעות מן הצזמח. חטיף
עשוי חלבוני חיטה וסויה בתוספת ירקות. מייד
עשיתי את מה שהחברה לימדה אותי, והחשבון
יצא 23.25 שקלים לק״ג של חטיפי־טבעות. אז
לצימחונים ולטיבעונים אולי אין ברירה, אבל
לבן־אדם שאוכל הכל ורוצה לכבד את אורחיו,
נראה לי יותר נחמד נקניקיות קוקטייל קטנות
וטעימות ב־ 12 שקלים לק״ג. תחשבו על זה.

הקראנצ׳יפם
צייפס ב־ 30 שקלים לקילוגרם

סרג׳יו גרושקי, דני טרגמן ואלברטו מיזלס,
שלושה צעירים ילדי ארגנטינה פתחו מיפעל
לייצור ריבת־חלב(מעדן שהדרום־אמריקאים לא
יכולים בלעדיו, וגם שאר לקקני העולם כנראה).
למיפעל החדש קוראים קומידה, ומשעריו יוצאות
עכשיו למדפי־החנויות ריבת חלב, ריבת־חלב
שוקו, וריבת־חלב רום. ומלבד הריבות גם עוגות
ממולאות בריבת־חלב ומצופות בשוקולד, בקוקוס,
באגוזים ובשוקולד לבן.
את העוגה שהם שלחו לטעימה העברתי מייד
לחברי המערכת ומה שהם אמרו אחרי הטעימה
היה :״יש עוד פרוסה?״
מחיר לעוגה בת 500 גרם 9.95 שקלים.

״קיבלנו כלב,״ היא סיפרה לי. יופי, כלב זה תמיד
שימחה, ובכל זאת לא הבנתי אם קבלת כלב
מצדיקה שיחה טרנס־אטלנטית באמצע הלילה.
זה לא פשוט לקבל כלב, הסבירה לי הבת־דו־דה.
קודם כל היא ניסתה בצער בעלי־ח״ם בעיר
וושינגטון עצמה. הראו לה את הכלבים, היא בחרה
אחד יפה במיוחד, ואז הלכה למישרד למלא כמה
טפסים. אחרי מילוי הטפסים הסבירו לה שהיא לא
יכולה לקבל כלב, בגלל העובדה הפשוטה שהיא
אשה העובדת מחוץ לבית, והכלב יהיה לבד

אמרו לה ללכת הביתה ולחכות. אחרי שבוע באה
גברת מאוד מכובדת לבדוק את הבית. הציצה
לחדרים, בדקה את רמת־החיים, הניקיון, היחסים
בין בני־הזוג, שאלה שאלות, רצתה לראות בדיוק
איפה יישן הכלב, שתתה קפה, אכלה עוגה והלכה.
אחרי שבוע הגיע הטלפון המיוחל, והוריעו ש־המישפחה
עברה את הבחינה, ואפשר לבוא ולקבל
כלב.
כבר יומיים היא מטלפנת לכל מכריה וידידיה
בעולם כדי לבשר להם שהכל בסדר. יש כלב!

ע 0111111

(0/ כמו שעון שווייצי
איו בארץ הרבה נשים, היודעות לעשות חיים כמו שעושה אילנה
מרגלית, מנחת תצוגות־האופנה וגרושתו של הטייס נדב מרגלית.
אילנה, אשה מטופחת, אם לארבעה וסבתא זוהרת ביותר, מבלה בחו״ל
יותר מאשר בארץ. בכל פעם כשאני שואלת את אחת החברות המשותפות
שלנו איפה אילנה, היא אומרת לי שהיא בחו״ל.
היא הספיקה להיות בתקופה האחרונה בארצות־הברית, ולאחר־מכן היא
נסעה בענייני־עסקים לפולין, ועכשיו היא חזרה מסיור בדרום הלבן של
היבשת השחורה, שם ביקרה את בנה ונכדיה, וגם טיילה, אבל זה לא מה
שאני רוצה לספר לכם. בכל פעם, כשהיא נוסעת וחוזרת, היא נראית יותר
מאושרת מאשר בפעם הקודמת, ותאמינו לי: זה לא בגלל כל הבגדים
היפים שהיא קנתה, וגם לא בגלל התכשיטים, ולא הנוף. זה המחזרים
שהיא אוספת.
לא, אל תבינו אותי לא נכון, זה פשוט קורה לה גם בלי שהיא תיזום.
לפני שבועיים, כשהיא היתה ביוהנסבורג, היא נכנסה לחנות־התכ־שיטים
הכי־יוקרתית, ששם מוכרים טבעות, צמידים ועגילים, בסכומים
שיכולים להיות תקציבים של מועצה מקומית ממוצעת בארץ. אילנה
מרגלית נכנסה רק כדי להציץ ולראות מה קונים הסופר־עשירים.
בעוד היא בוחנת טבעת־יהלום, היא הבחינה בגבר אלגנטי, המתבונן
בה. אחרי כמה שניות של מבוכה ניגש אליה הגבר, הציג עצמו, החמיא
להופעתה האלגנטית והתעניין לזהותה.
מרגלית סיפרה לו, ועם סיום השיחה הוא נתן לה כרטיס־ביקור שלו
ואמר לה שבמיקרה ויזדמן לה להגיע לשווייץ, היא תהיה ברוכה־הבאה
אצלו.
כשאילנה הציצה בכרטיס־הביקור, היא כמעט התעלפה. כי לא היה זה
אלא איב פיאג׳ה, הבעלים של מיפעלי פיארה היוקרתיים, המייצרים
בין השאר את השעונים שעונדים העשירים־באמת. הפיאג׳ה הזה פשוט
נדלק על המנחה האלגנטית.
אני חושבת שלטיול הבא שלה אני אצטרף אליה, אולי גם לי יתמזל
המזל.
השחקן החשקן והשחקנית הסרבנית
את הסיפור הגא שמעתי מבחורה יפה,
ונעירה, חתיכה, מושכת. פגשתי אותה ב-
מיקרה, ולכן המחמאות הללו הן ממקור
ראשון. אגל לא רק אני חושכת שהיא מושכת.
עוד מישהו חשג כמוני, שחקן
ידוע. אני רק מקווה שאשתו לא תזהה או תו
כסיפור הזה.
וככה סיפרה לי החתיכה:
אני לא שחקנית, אגל מתה להיות. שמעתי
שמסריטים סרט, ומחפשים צעירות
יפות. נ א תי לנחינה. היו שם הרגה גחורות.
השחקן אמר לי, כפי שבוודאי הוא אמר
לכולן: מדובר בסצינת-אהבה ביני לבינך,
יראו קצת את הישבן שלך, קצת את החזה
שלך.
אמרתי שאם זה ככה, אני לא מעוניינת,
והלכתי הביתה. בערב מצלצל הטלפון, וה שחקן
על הקו. יש לי תפקיד אחר שיעניין
אותך, הוא אמר לי, אפשר לבוא אלייך עכשיו
ולדבר על זהו
הבנתי את הראש שלו. ראיתי איך הוא
הסתכל עליי בתאווה כשדיברנו. אמרתי) :
לא, תודה, זה לא מעניין אותי. התגובה שלו
היתה קצת מפתיעה, קצרה מאוד וכועסת
מאוד.
מי את חושבת שאת בכללו הוא צעק
עליי, וניתק.

אילנה מרגלית
כרטיס־ביקזר מפתיע
הבייבי רמי
שר אייבי זה
) מפריע?
כשמתחיל האביב בחוץ, אני מטלפנת לכמה
חברות טובות, ואני אומרת להן: יאללה, הולכים
לתפוס שמש וסיפורים טובים. אז אנחנו נכנסות
למכונית של אחת מהן, ועוברות במשך שלוש
שעות מבית־קפה ראשון לשני, וכך הלאה. אחרי
שעברנו חמישה מקומות לפחות אנחנו מרגישות
בהקלה.
ביום השישי האחרון עשינו את הסיבוב הידוע,

לפני כמה־שבועות דיווחתי לכם על הפרידה
של המפיק המצליח רוני בדאון, בן ה־ ,37 מא-
שת״נעוריו, חווה, אם שני ילדיו. בראון הנאה,
האחראי להצלחה האדירה של הזמרת ריטה
הליינשטיין, נשמע מבסוט מהחיים. הוא סיפר
לחברים שבמצב החדש הוקל לו, מכיוון שהוא
מסוגל לעבוד קשה, ללא לחצים, ודווקא כעת
הוא מסוגל להקדיש יותר זמן לילדיו.
בחודשיים האחרונים פגשתי בו כמה פעמים
בעיר הנופש והשעשועים, אילת, עיר־המיפלט
של כל מי שרוצים לאהוב בשקט, מבלי שיטרידו
אותם.
אבל אתם יודעים איך זה. כשאני יורדת לעיר
הדרומית הזאת, אני פשוט הופכת אותה על פיה
ומחפשת, כאחוזת־תזזית, אחרי כל הצירופים. אז
אתם מבינים שגיליתי משהו הקשור גם ברוני
בראון.
ובכן, בחודשיים האחרונים צמודה אליו בחורה

אייבי נתן
.אזל׳ תכירי לי אח הבחורה?״
ובכל מקום שאליו הגענו שאלו אותנו כולם:
״שמעתם על הסיפור של אייבי נתן?״
״איזה סיפור?״ שאלנו.
ואז אמרו לי שאני ממש לא בעניינים, אם אני
לא יודעת שאיש־השלום אייבי נתן, החי בנפרד
מאשתו קלריסד! ,מצפה לתינוק מאיזושהי בחורה,
שגם תובעת אותו על אבהות.

נורא נהניתי מהסיפור, אז החלטתי לדרנג־ררנג
לבעל השימחה.
״שלום, אייבי, זאת החברה שלך, המרחלת
מהעולם הזה״.
״שלום, שלום, מה קרה?״
״שמעתי שמגיע לך מזל טוב!״
״על מה?״
״נפוצו בעיר שמועות על בחורה צעירה, שנכנסה
להריון ממך, וכעת היא תובעת אותך על
אבהות.״
״אולי תכירי לי את הבחורה הזאת?״
״גם אני לא מכירה אותה. חשבתי שאתה תוכל
לעזור לי״.
״אולי תבררי לי את המידות שלה, ואם היא
תמצא חן בעיני אני אצור עימה קשר״.
״רעיון לא רע. כשאמצא אותה אני אברר זאת
בשבילך!״

אורלי בוארון ורוני בדאון
אוהבים לבלות ביחד

מאוד אלגנטית ואצילית בשם אורלי בוארון,
עובדת בחברת־ביטוח. היא והרוני שלה מאוד
אוהבים לבלות ביחד. הם עדיין לא גרים ביחד,

אבל זה לא מפריע להם ליהנות זה מחברת זה,
ואם להם זה לא מפריע, אז מי אני שאקלקל להם
את השימחה?

שמח בחיפה

בחיפה יש ג ב 1מ אחת מאוד אהודה, מה שמכנים בעברית של החבריה אשת־חברה,
והיא גם מאוד פעלתנית באירגוני״צדקה שונים. לגברת הזאת היתה אחות, שהיתה נשואה
למיליונר הולנדי. זו התגוררה עימו באמסטרדם.
לפני כמה חודשים נפטרה האחות ממחלת־הסרטן, ובעלה המיליונר הגיע ארצה. ונחשו
מה קרהו הוא התאהב באחות אשתו המנוחה, ועכשיו גילו לי שהם עומדים להינשא ולעזוב
את הארץ.
אך אל תחשבו שזה הדבר היחידי שקרה בחיפה. אחד הפרופסורים המכובדים
ביותר, נשוי פלוס ילדים גדולים, התאהב במזכירה שלו, שהפכה לפילגשו. לפני שבועיים
באה אליו המזכירה וגילתה לו שהיא בהריון ממנו. הפרופסור, שהוא, כנראה, מאוד גיבור
בלימודים, וקצת פחדן בעניינים אישיים, רץ הביתה לאשתו וגילה לה את כל האמת. הוא
אמר לה שהוא עשה טעות, ושהוא לא יודע איך לצאת מהעניין עכשיו. אך אשתו, שהיתה
המומה מגילוי־הלב שלו, לא סלחה לו, ושלחה אותו לעזאזל, כלומר העיפה אותו מהבית.
הפרופסור יצא קרח מכאן ומכאן. אשתו זרקה אותו, והמזכירה שלו תובעת אותו לאבהות.
אמרתי לכם ששמח בחיפה!

רוזכי! חריפות ערב
ובנדי־ים
הלוהט שב* ן

החברה הטובה שלי, הגרה במיגדל
שיכוך־בבלי, שאלה אותי אם אני מוזסנת לחתו־נת־השנה.
מובן ששאלתי אותה לאיזה חתונה היא
מתכוונת, כי כל שבוע אני שומעת או מחמנת
לחתונה הזוכה בכינוי חתונת־השנר, אבל היא
נורא התעקשה והיא אמרה לי שהפעם זאת באמת
חתונת־השנה.
אז עשיתי את כל הבירורים הנחוצים, ועוד
לפני שהספקתי לברר מי הם בעלי השימחד* כבר
הגיע אלי שליח עם ההזמנה, ואני מודה שהפעם
באמת הצליחו להפתיע אותי. בהזמנה היה כתוב
שהמיסעדן ואיש־החברה אילן לוי ישא לאשה
את בחירת״ליבו, ניצה רחנטליס, על סיפון
מדוע פחדה
לפגי שבועיים הייתי הראשוגה לבשר
לבם על הקשר שבין הבליין והפלייבוי רתי
מאנה ומלכת־היופי הטריה ניקול הלפ*
רין. למרות שהשניים הבחישו את הקשר
ביניהם, הם כבר נראו בטוף־השבוע האחרון
אוהבים ומאושרים בכל המטיבות ומוקדי־הפעילות
של חוג הבליינים בתל״אביב. הס
כבר לא יכלו להכחיש שהם ביחד, והמלכה
אן׳ הודתה שהיא מתגוררת בעת בביתו של
איש־העסקים הצעיר וחובב־מלבות־היופי־הכפייתי.
כשהתעניינתי
לדעת מדוע הם הכחישו
את הקשר ביניהם, נרמז לי שהם פחדו מפני
תגובתו של החבר־לשעבר של מלכת־היופי,
יהודה אלוש, השוער החילופי של הפועל
באר״שבע.
נזכרתי גם שהאבא של המלכה אמר דב רים
לא־כל־כך יפים על יהודה אלוש, החבר
של בתו.
תיבף הרחתי ריח של סיפור טוב בכל
העניין הזה, ואמרתי לעצמי שסוף־סוף יש
לנו מלבת־יופי היוצרת סביבה הרבה רעש.
כמה שעות אחרי שפגשתי בזוג המלכותי,
התקשר איתי יהודה אלוש, החבר הקודם
של ניקול הלפרין.
־שלום, זאת רחל המרחלת מ העול ם
הזרה״
*מה לעשות!״
*אני רוצה להגיב על דברים שהתפרסמו
עלי בעיתונות, בעיקר מפני שכואב לי מהדרך
שבה ניקול גמרה את טערכת״היחסים
בינינו.״
*אני טקשיבה!״
*ניקול ואני יצאנו שלוש שנים, ומתוכן
שנתיים שהיא גרה בדירה של הורי, והיתה
אצלנו כאחת מהמישפחה. שבוע לפני הת חרות
היא אמרה לי שאנשים מכוונים אותה
מה לעשות, ואומרים לה מה להגיד.״
,איך נפרדתם!״
*שלושה ימים לפני התחרות, ביום־שבת
בערב, היא התקשרה איתי מתל־אביב ואמרה
לי שאבקש מאחותי, דפנה, שתאסוף את
כל החפצים שלה. אז אמרתי לה שזאת לא
דרך להיפרד.״

ניקול הלפרץ ורוני מאנה
,היא חלשודאופ׳ ,והאגשים ש 1מצאים סביבה שיגעו אותה!

״ואיך היא הגיבה!״
״ביום שני, בשעה 6וחצי בבוקר, טילפן
אל* רוני מאנה, וניסה להרגיע אותי וסינגר
עליה. אני הבנתי מהדברים שלו שהיא אולי
פוחדת שאני אפגע בה. כל-כך קשה לי
להבין זאת! שלוש שנים היא היתה כמו בת־מישפחה!
למה שאנסה לפגוע בה! היא פוגעת
בדרך הזאת לא רק בי, אלא גם בהוריי,
שהיו לה כמו הורים ושטיפלו בה במסירות
בשנתיים האלה.
*בשעה 9וחצי היא התקשרה, ואמרתי
לה שהיא יכולה לבוא, אבל היא לא רצתה.
אז נסעתי לבית של אביה, והבאתי לשם את
הבגדים שלה, ונפרדנו באוטו, כי היא לא
רצתה לעלות לבית הוריי.״
״ומה קרה עם אביה!״
״שבוע לפני שהוא השמיץ אותי בעיתון,
היה כתוב עליה שהיא תלמידה טובה, ושיש
כסאות מוסיהריים
ניצה רוזנטלים ואילן לוי
חתונה על הסיפזן
אוניית־הפאר היוונית סמלה סולריס ב־ 30 באפריל,
אי־שם בלב־ים.
אל תחשבו שהם יהיו לבד על האונייה הזאת.
ילוו אותם מאות רבות של חברים ובני־מישפחד*
מהארץ ומהעולם.
אילן לוי 42 גרוש פלוס שניים. וניצה רוזג־טליס,
גרושתו של אבנר רחנטליס, בנו של
הצייר משה רוזנטלים, אף היא אם לשניים,
מאוהבים זה בזה כבר יותר משנה, ולפני שבוע
החליטו שהגיעה העת למסד את נישואיהם.
בני־הזוג, שהם מוכרים מאוד בקרב כל העשירים
והמפורסמים בתל־אביב־רבתי, החליטו שאת
החתונה הם יעשו בסיגנון הוליוודי. תארו לעצמכם,
ישראל מצטרפת בלילה אחד לחוג־הסילון
הבינלאומי, העורך נשפיות־פאר בארמונות,
במועדוני־יוקרה וביאכטות של עשירים!
ביום שלמחרת הטכס תגיע כל הפמליה הזאת
חזרה לארץ, להמשך החגיגות בייבשה.
רק להזכירכם: לאילן ל ד היה רומאן ארוך עם
חתיכה דרונדאפריקאית בשם קרול נובים, ר
הוא עזב אותה למען ניצה רחנסלים.
את אירוע־הענק, שיהיה מיבצע ל וגיסטי מור־כב,
עורך איש־ה עסקים משה בובליל, יריד
קרוב של בני־הזוג. אז מלבד חליפות־הערב אפשר
להכין גם את בגדי־הים וחליפות־הצלילה.

לה בגרות, ופתאום מפתיע אותי לקרוא
בשבועון לא שה את הדברים של אביה,
שאומר שאני דירדרתי אותה בלימודים. זה
הכל משונה, כי לי היא אמרה שהיא רוצה
לעזוב את הארץ בגלל אביה.״
*ומה היו התוכניות שלכם!״
״היה לנו בתיכנון להתחתן בעוד שנה,
אחרי סיום השרות הצבאי של שנינו, ואז
לטוס לחו״ל, לאמא שלה, המתגוררת באר-
צות־הברית״.
״איך אתה מסביר את השינוי הגדול שחל
ביחס שלה אליך!״
״היא חלשת״אופי, והאנשים שנמצאים
סביבה שיגעו אותה. היא אמרה לי בטלפון
שכבר חודש וחצי היא לא אוהבת אותי.
באחד הימים היא תסתכל לאחור. היא
תבין שהיא טעתה, והיא תתחרט. לגבי אמי
היא תישאר תמיד כמו הבת שלה.״
המתחרה(רייכר כותב קבוע בעיתון ידיעות אחרר

לאיש הרדיו והטלוויזיה גירעון רייבר יש
משבר־זהות בעיקבות השתתפותה של העיתונאית
עמית רייבר בתוכנית הטלוויזיה תן קו
שבהנחיית הבדרן דודו טופז.
המנחה הציג אותה כמי ש״איננה הבת של גיד־

עמית רייכר
— של (ידשן ר״כר
אית סימה קדמון ממעריב, וביקשה לראיין
אותו למען המוסף השבועי של עיתונה.
רייכר היה מופתע ביותר ושאל איך זה יתכן
שהעיתון מעריב יראיין עיתונאי של העיתון

קדמון הסבירה לו שבמערכת החליטו על־כך
בעיקבות ידיעה שהגיעה אליהם, שאמרה שהוא
עזב את הבית ואת רעייתו נילי, לטובת העיתונאית
אילנה דיץ, כוכבת התוכנית ערב חדש,
המשודרת מידי יום בשעה 5בטלוויזיה החינוכית.
רייכר ההמום אמר לקדמון שזה עתה הוא עבר
ביחד עם בני־מישפחתו לווילה חדשה בירושלים,
ושאין הוא מתכונן לעזוב את אשת־חיקו הניצ־חית.
מיד
אחרי השיחה עם העיתונאית הוא התקשר
עם אילנה דיין, וסיפר לה על הרומאן הדימיוני
שהצמידו להם. דיין פרצה בצחוק וסיפרה לו שרק
כמה ימים קודם לכן התקשרו עימה ובירכו אותה
על זה שהיא עברה, כביכול, להתגורר עם העיתונאי
ח מרגלית.
בקיצור, אתם מבינים, כנראה, מה זאת חרושת-
שמועות, ועד לאן היא יכולה להגיע.
בינתיים ממשיכה אילנה דיין להתגורר עם
חברה הצעיר, ורייכר חי באושר עם אשתו נילי.

בעזרת השם

גי־דעון רייכר
זה לא הבן —
ערן רייכר״ ,ומדברים אלה הבינו הכל שהיא הבת
:שלו, ומיד בתום התוכנית התחילו להתקשר אל
! ו־ייכר אנשים שונים ולברכו על הופעתה המוצל!
חת של בתו בתוכנית.
1אבל הבת של רייכר היא שרון, ולא עמית,
1והיא יותר צעירה מעמית רייכר העיתונאית. היא
1אמורה להיות לדיילת באל־על בחודשים הקרובים.

בטרם הספיק להתאושש מצירופה של
עמית רייכר למישפחתו, התקשרה עימו העיתונ־

פתאום קם אדם בבוקר, ורואה שיש לו בעייה אדירה. הוא צריך למצוא אולם־חתונות
ל־ 2500 מוזמנים. והאמינו לי -כאחת שכבר היתה בכל האולמות הקיימים בארץ, וכבר
ראתה את כל סוגי החתונות -זוהי באמת בעייה.
אבל כשאתה הצאצא ברוך, גם בעייה בזאת נפתרת בעזרת השם.
הבאבא ברוך, מנהיגם הרוחני של יוצאי-מארוקו, המתגורר בעיירה נתיבות, ישיא את בנו
.משה ברוך בן ה־ 20 ליהודית אצו־־חצירא, בתה־ 8ג, בתו של יחיאל אצו־חצירא,
הרב הראשי של רמלה.
את טכס-החתונה הענקי הזה הם עורכים ב או לםה קונג רסי ם שבגני־התערוכה, המקום
היחידי בתל״אביב, אולי מלבד האיצטדיון, היכול להכיל כל-כך הרבה אנשים.
אני רוצה לספר לכם שעל אירגון החתונה הזאת עמלו במו במיבצע צבאי. עשרות אנשים
הופקדו על אירגון רשימות המוזמנים, הקציית מקומות״חנייה, אוכל ומשקאות לכולם. אני
בטוחה שזה יהיה אחד האירועים הגדולים והשמחים של השנה. אני קיבלתי הזמנה. מה
קורה איתבם!

..ע! תחת עין ושן תחח שן!״
..האם נאנר אח הקניבדס
שלמה להט, ראש עיריית תל־אביב, אמר שצריך לגזור עונש־מוות
כתלייה על אנסים ופושעים השודדים זקנים והמתעללים
בהם.
בשבועות האחרונים היו כמה מיקרים מזעזעים שבהם התפרצו
שודדים לבתים של אנשים זקנים, התעללו בהם וגנבו את רכושם.
לגנבים נוח לגנוב מאוכלוסיית־הקשישים חסרת־ההגנה, והיו
תקיפות שהסתיימו במות הקורבן.
מיקרי־האונם מזעזעים לא פחות. נשים רבות מגבילות את
תנועתן, בגלל החשש שיותקפו ברחוב. לפעמים מותקפת האשה
גם בתוך ביתה על־ידי אנס אלים.
האם עונש־מוות בתלייה, כפי שהציע שלמה להט, הוא פיתרון
המשקף את הדיעות ברחוב? האם גברה הרגשת חוסר־האונים עד
לידי כך שהציבור רוצה בפיתרון קיצוני בל־כך? ״העולם הזה״
יצא השבוע לראיין מיספר גדול של עוברים ושבים, ולקבל מהם
תגובות ספונטניות.
כמה מהתשובות מתפרסמות בעמודים אלה. במפתיע, רוב
גדול של האזרחים מתונים יותר מאשר ראש־העירייה חמום־
המוח, ותומכים באמצעי־הענישה המקובלים הדם, בהגברת העי־רנות
ובטיפול בפושעים הפוטנציאליים .״העולם הזה״ לא בחר
את הנשאלים לפי דיעותיהם, והתשובות מפריכות דיעות קדומות
ג^ ת 3ר ₪
רבות על רוח הציבור הישראלי.

..איו מה לדבר, וק מוותר

• ניבה וינברן, קלינאית

• ח גי ת בהנוביץ׳ ,סטודנ
תיקשורת:
האנשים האלה חולים
בנפשם, וצריכים לעבור טיפול־נפשי.
הפיתרון אינו תלייה, ואני אומרת זאת
למרות שגם לי זה יכול לקרות. אני
גרה לבד, ואין לי כל ררך להתגונן אם
מישהו יתנפל עלי.

טית לסוציולוגיה: תלייה זה מאוד
קיצוני, אבל אפשר להעמיד את הפושעים
בלחץ נפשי חזק, שיגרום להם לטראומה,
והם לא יחזרו על הפשע. למשל:
להראות להם שוב ושוב סרט־וידי־או,
ובו נאנסת שתספר מה שעבר עליה.

• ערן שוצמן, קצין בחיל־הים:
אנסים צריך לסרס. אלה אנשים

• שרון רבינוביץ׳ ,חיילת ב־חיל־הים:
תלייה זה מאוד לא הומאני.

חולניים, שלא שולטים בדחף המיני
שלהם. אז צריך לבטל להם את הדחף
המיני. טכנית, צריך לחתוך להם בהרדמה,
ובלי להכאיב. כשיהיה עונש כזה,
הוא ירתיע!

מעשה ברברי׳.מי אנחנו שנקבע למי יש
זכות לחיות ולמי לאי-היום יש שיטות
של טיפולים פסיכיאטריים, שיכולים
לעזור הרבה יותר מתלייה במיקרים
כאלה.

יי 36

• נאווה שפיר, מורה לחינוך

מיוחד: אלה אנשים חולים, וצריך
לטפל בהם, ולא לתלות אותם. העירייה
יכולה לארגן פרוייקט, שבו תשכן סטר
דנטים עם קשישים עריריים. כך תיפתר
לסטודנטים בעיית־המגורים, ולקשישים
תהיה הגנה.

• אירים אגיר, פקידה בבנק:
צ׳יץ׳ בוודאי אמר זאת ברגע של רוגז,
ולא מתוך מחשבה. הרי ישראל היא
מדינה הומאנית, ואפילו למהבלים לא
נותנים עונש־מוות! האנסים והרוצחים
לא ייעלמו מהעולם, ויש למצוא דרך
הומאנית להתמודדות עם הבעיה.

• יוסח גרשטר, פנסיונר: הם
חולים, ועונש־מוות לא ירתיע אותם.
אני מתכוון לרכוש לעצמי איתורית המחוברת
למוקד. כשאהיה בסכנה, אלחץ
על הכפתור ומהמוקד ישלחו לי עזרה.
יש שרותים כאלה, וצריך להביא
אותם למודעות הציבור.

• יגאל כהן, פירסומאי: אנחנו
בתקופה מודרנית, ולא בתקופת הת־נ״ך.
אני נגד עונש־מוות. אדם הוא
אדם, ויכול לטעות. אם זו לא טעות, אז
הוא חולה וצריך לטפל בו. אולי כדאי
שיעשו פעם מישפט־ראווה מבויים, ואז
אנשים יראו וייראו.

• עדינה שבקוביץ׳ ,פנסיונ־רית:
צריך לפעול בשיטה של עין
תחת עץ ושן תחת שן. שש שנות־מאסר
לא מרתיעות את האנסים והגנבים, כי
הם יודעים ששליש יירד על התנהגות
טובה, ואחר־כך הם יוצאים מהכלא וחוזרים
על אותם הפשעים.

• אברהם צוקרמן, אינסטל׳

טור: אדם המכה קשישים הוא חיה,
שאיבדה צלם־אנוש. אם יעבירו בכנסת
חוק של עונש־מוות, זה יהיה דבר גדול.
מי שאנס צריך להיאנס כדי שירגיש מה
זה. צריך להביא כושי עם זין ענק, שידחוף
לו מאחורה!

• נאוי הרשקוביץ׳ ,פופנת־

תיווך: טוב מאוד, שיתלו את האנסים!
בגללם אני לעולם לא הולכת לבד כשמחשיך,
תמיד צריך ללוות אותי עד
לפתח הבית, ואני הופכת להיות תלותית
יותר ויותר אחרי כל מיקרה־אונס
שמתפרסם!

• הדר שוורץ, סטודנטית:
נכון שיש ברחוב סכנה של אונס, אבל
אי־אפשר לשבש את מהלך־החיים בגלל
המחשבה שמכל פינה מישהו יכול
לקפוץ עלי. אני הולכת לבד בלילה.
לא מתוך שאננות, אלא מפני שהחיים
חייבים להימשך. עונש־מוות זה מוגזם.

ההתבטאות של צ׳יץ׳ היא ביטוי ציורי
למצב בלתי־נסבל. המדינה צריכה
לארגן אחרת את מערכת השפיטה והענישה,
כדי שהתגובה על מיקרים אלה
תהיה חריפה ומרתיעה יותר מכפל שקיימת
כיום.

על תלייה אין בכלל מה לדבר. גם בית
סוהר זה לא בדיוק הפיתרון. תוקעים
אנשים לשנים בבית־סוהר, אבל לא
מטפלים בהם, והם יוצאים במצב יותר
גרוע. פיתרון הבעייה הוא רק על ידי
טיפול.

צריך לשנות את החקיקה, כך שיבלו
את מרבית חייהם מאחורי סורגים. מה
פתאום לתלות? ברור שאצל אנסים זו
בעייה מנטלית, ותלייה זהו פיתרון ברברי
לאנשים שהם, בסופו של דבר, חולים.

מירי סאגא, מוכרת: אנחנו
מרינה של רחמנים. לכן עונש־מוות לא
היה ולא יהיה. הזקנים המיסכנים מחכים
ל־ 28 בחודש כדי לקבל קצת כסף,
ואז שודדים אותם. אני מציעה מאסרים
ארוכים. זה כואב לשמוע בכל פעם סיפור
אחר.

•י רון כהן, סייר בחברת־שמירה:
יש דרכים למנוע אירועים

• אבנר ואנונו, עובד במו־קד־שמירה:
תלייה זה עונש שאדם

כאלה. בחברה שבה אני עובד מתקינים
לזקנים בבית לחצן־מצוקה, ויש גם לחצן
נייד, וברגע שיש בעייה הם לוחצים,
וסייר שלנו מגיע אליהם אחרי כמה
רקות.

לא יכול לתת לאדם. את בעיית החדירה
לבתים אפשר לפתור בהתחברות
לאחד המוקדים האזרחיים שיש בארץ.
מקבלים אבטחה של 24 שעות, ומרגישים
יותר בטוחים.

• טליה סקילי, עולה חדשה:

• נורית אדיב, מוכרת: אנשים
שפויים, גם שנה בכלא היתה מרתיעה
אותם. ואנשים חולים, גם עונש־מוות
לא ירתיע אותם. אם יתנו עונש־מוות,
הם ימותו, ואנחנו נהיה לא־מוס־ריים.
צריך למצוא להם פיתרון, כמו
לכל אדם חולה.

• מאיר קופרברג, שומר: לא
פעם אני נתקל במצבים שבהם אני מרגיש
מאוד חלש. בדרך־כלל אין בסביבה
מספיק שוטרים. למרות זאת, עונש־מוות
זה ממש חמור. גם הסנהדרין הגדולה
היתה נותנת עונש־מוות רק פעם
ב־ 70 שנה.

חרושת: הכל מתחיל בסמים. רק
מסוממים יכולים לשדוד זקנים מיסב־נים.
צריך לעשות בדיקה מעמיקה, מהן
הדרכים להיפטר מהסמים, וכך אולי
יפתרו עוד כמה בעיות. לתלות זה לא
פיתרון.

•י שר אל פינחסוב, מטפל
בקשישים: אני מכיר מקרוב את חו־

• רונית כריימן, עקרת־בית:
קראתי השבוע ידיעה על אשם

סר־האונים של קשישים. לכלא נכנסים
ויוצאים ושוב נכנסים. הבעיות לא נפתרות,
ואפילו מתגברות. יחד עם זאת,
לאף אחד מאיתנו אין זכות לקחת חיים
של אדם אחר.

באונס פעוטה, שקיבל מאסר של שנה,
ועל מוכר־ביגלה שקיבל מאסר של
שמונה שנים. איפה הפרופורציות? אני
נגר תלייה, כמובן, אבל צריך לתת עונשים
הרבה יותר חמורים!

• חייב סבו, בודק ביטחוני:

• שמוליק נייגר, נהג־מו־

מוות זה עונש חמור מדי. קשה לשפוט
אנשים שעברו עבירות כאלה, המוח
שלהם שונה משלנו. אבל גם במיקרה
החמור ביותר אנחנו בני־ארם, ואין לנו
שום זכות שבעולם לקבוע מי יחיה ומי
ימות.

נית: נגיד שקבוצת אנשים תיקלע ל-
ג׳ונגל, וקניבלים יאכלו אותם. האם הם
יאכלו אותם בחזרה? גם אנחנו לא יכולים
בשום אופן לפעול כברברים ברוטליים,
ולתלות אנשים, כי אז נהיה בדיוק
כמוהם.

• שרית בוברוב, מהנדסת:

• לילך רון, קיבוצניקית: אני
מסתובבת בלילה בלי פחד. כשאני חושבת
על זה אז בעצם זו פזיזות. אני
מתנהגת בעיר כאילו שזה הקיבוץ, וזו
טעות. תלייה זהו מעשה ברברי. צריך
אולי לחשוב יותר בכיוון של סירוס
אנסים.
1 מוניות: עונש־מוות הוא טוב, כי הוא
מרתיע, אבל לא עונש בתלייה, כי זה
ראוותני מדי. אמנם אנחנו חיים במיזרח
התיכון, אבל לא צריך לעשות חגיגות־תלייה
כמו בדמשק. אפשר להמית באופן
אחר.

• עיטסאם בישארת, מלצר:
בקוראן כתוב שאם האנס נשוי, צריר
להרוג אותו, ואם הוא רווק, צריך להכות
אותו 80 פעמים. אני חושב שבימינו
צריך להסתפק בבית־סוהר, שזה אמי
צעי־הענישה המקובל בחברה של ימינו.

דן סתר, פסיכולוג: עונש-
מוות לא יפתור בעיות, ובטח שלא
צריך לעשות הצגה של תלייה. דיעה זו
היא אומללה, כי פירושה הודאה בפשי־טת־רגל
של אמצעי־הענישה המקובלים
היום בחברה. יש למצוא דרכים אחרות
לפיתרוו הבעייה.

אני מתנגדת לעונש־מוות, כי תמיד
קיים הסיכוי שהאדם חף־מפשע. היו
מיקרים כאלה בהיסטוריה. יתכן גס שזו
מעידה חד־פעמית, שלא תחזור. אבל
אני בעד סירוס אנסים שחוזרים על
מעשיהם.

- 37 יי1

13־ נדאו וסו וליבנת וידו
בואשית נישואיהם. השבוע
הסתיימו הנישואין שר איש־העסקים
ושונת־הדין בטואגדיה.
באמצע: חובות שר מיליון וויו,
השמצות מחרדות, ממוז
ף* יום הראשון בשבוע שעבר, בש־
4עה 4לפנות בוקר, הגיע יוסי רידר,
איש־עסקים־מצליח בענר ויצרן־אופ־נה־בצרות
בהווה, אל סוף הדרך.
הגבר המשופם בן וד 44 שהה בסוף•
השבוע בבית אשתו הראשונה, נורית,
ושלושת ילדיהם.
בבית היה רובה, שהיה שייר לחיילת,
חברה של הבת, שהתארחה שם
גם היא.
רידר, שסבל מדיכאון מתמשך ומבעיות
קשות בעסקים, שהגיעו עד כדי
חובות של מיליון דולר, ירה בעצמו

כדור בראש ומת במקום.
כמעט כל ההתאבדויות זוכות בסיקור
מפורט יותר או מפורט פחות, בעיתונים
היומיים. על התאבדותו של יוסי
רידר, משום־מה, היה קשר של שתיקה.
אשתו השניה של רידר, ליבנת, עור-
כת־דין במיקצועה, העוסקת כיום ב־מישפט
מיסחרי :״אני בהלם! למה שהדברים
הגיעו! הוא כבר דיבר בעבר על
התאבדות. הוא היה בטיפול, קיבל גם
טיפול תרופתי. חבל עליו, בחור יפה,
עם הרבה פוטנציאל, שלא מיצה את
עצמו, מבוזבז.
.אני מרחמת עליו. הוא יכול היה
ליהנות מן החיים, מכל רגע, ולא נהנה.
הכוחות לא עמדו לו יותר. הוא הבין את
גודל ההתמוטטות הכלכלית האדירה,
שמננה אין מוצא.״
שמה ליבנת, אבל הכל מכנים אותה

בשם־חיבה וני. שם־מישפחתה היה
פרחי .״מישפחה סולידית, בולגרית מרובעת
״,כדבריה. ,מישפחה חמה, תומכת.
הוריי הולכים ברחוב יד ביד, עד
היום״.
היא בת ,38 מטופחת, אלגנטית, יש
לה שיער בהיר, עיניים ירוקות, אף סולד.
דירתה, בבניין־דירות יוקרתי בצפון
תל־אביב, יפה להפליא, מעוצבת
בטוב־טעם, נוצצת מניקיון.
לבלות ברביעיה

^ גיל 17 היא הכירה את עמי וי־
4ז׳נסקי. כיום רופא־שיניים תל-
אביבי ידוע, הנשוי בשניה עם ענת
זמיר, בעלת תואר־יופי ודוגמנית־צי־לום
מבוקשת. בגיל 21 וני נישאה לו.
בנם הוא כיום בן . 13 כעבור שמונה
שנים התגרשו.

סיפרה וני רידד:
לעמי ולי היו שנים נהדרות, היינו
זוג לתיפארת. מאוד אהבנו זה את זה,
היינו צמודים זה לזה, הכל עשינו ביחד.
היינו יותר חברים־עם־רישיון, מאשר
בעל ואשה.
מה שקרה היה שעברנו מסביבה של
זוג סטודנטים בירושלים לסביבה התחרותית
של תל־אביב, לחברים־מילדות
•של עמי, שברובם לא היו נשואים. היינו
הזוג הנשוי היחידי, והיתה לזה השפעה

^!8(31,י י*י״י>ו*>4.ז יו-114

עירומה בבית
לפני ארבעה חודשים פורסמה במדורה של ,,רחל המרחלת״
(העולם הז ה )16.11.88ה כ תב ההבאה.

כשקראתי את כ תג תביעת־הגירושין שהגיש יצרן״החזיות יוסי
רידד נגד אשתו ואם שני ילדיו, עורכת־הדין ליבנת רידד, ככיתי
וצחקתי לחילופין.
בכיתי מפני שלא הבנתי אין שני אנשים בוגרים, שהתחתנו
מרצון ובהסכמה הדדית, ואולי מאהבה, הגיעו למצב כזה, וצחקתי
מפני שחשבתי שאם אלכסיס מהסידרה שושלת היתה קוראת את
התביעה הזאת, היא היתה מקבלת רגשי״נחיתות איומים.
עוככת״הדין ליבנת רידד היתה נשואה לפני שמונה שנים לרופא־השיניים
ואיש״החברה עמי ויז׳נסקי, שהתפרסם כמאהבה של
הרוזנת המנוחה כריסטינה פאולוצ׳י. לאחר גירושיהם הוא התחתן
עם ענת זמיר, דוגמנית, שהיתה גם סגנית מי ס עולם לבני כמה
שנים. במקביל התחתנה גרושתו, ליבנת, עם תעשיין־החזיות רידר,
שהתגרש מאשתו, אשת״האופנה נורית רידר.
בכתב״התביעה טוען הבעל שאשתו, עורכת״הדין, מסרבת לקיים
איתו יחסי-מין, שהיא בוגדת בו עם גבר זר, שהיא מחזרת אחרי
גברים באופן פומבי, וזאת היא עושה במסיבות ובאירועים חבר תיים
שונים, שהיא שותה לשברה במסיבות, ובתוצאה מכן היא
משפילה אותו ואת הילדים, שהיא יוצאת למסיבות״ניאוף־והוללות,
וחוזרת מהן בשעות הקטנות של הלילה, שהיא מסתובבת בביתם
כשהיא עירומה כביום היוולדה, שהיא צועקת ללא הרף על בל
בני־הבית, שהיא מבזבזת כספים על מאהביה, ללא כל הגבלה,
ושכתוצאה מגן הילדים.מוזנחים כלכלית ואישית.
בקיצור, זה ממשיך עוד ועוד ועוד ועוד, ולי כבר לא היה כוח לכל
הסעיפים המפחידים האלה. אז אני משאירה את המשך הטיפול
בתיק הזה לאנשי הרבנות, ואני רק מחכה לכתב־ההגנה של האשה.

לא־בריאה על חיי־הנישואין שלנו.
מצאתי את עצמי מארחת אצלי בבית
רווקיה עליזה. עמי די נסחף לאווירת
הרווקיה, והדברים נראו לי כנוש־בים
לכיוונים לא־רציניים. אילו היינו
מבוגרים יותר, היינו אולי פותרים את
הבעייה, מחכים. אבל היינו ילדים, והתאים
לנו להתגרש.
אנחנו ביחסים טובים — אם כי, צר
לי לומר, בעלי השני דאג לקטוע כל
קשר עם עמי, הוא ראה בו איום, כפי
שראה איום כמעט בכל דבר שהיה
קשור בי. למען שלום־בית נמנע קשר
הגיוני ביני לבין האבא של הילד שלי.
את יוסי רידר היכרתי באמצעות חברה
משותפת, שהציעה לצאת לבלות
ברביעיה. מאותו ערב היינו יחד. התאהבתי
בו. בניגוד לסיגנון־חיי הקודם,
ראיתי אדם שקט מאור, שעשה רושם
רציני, יצר תדמית שמאוד מצאה־חן
בעיניי, איש־בית.
רק מאוחר יותר הבנתי כמה מעט
ידעתי עליו. אחרי מותו ישבתי עם
בנותיו, דיברנו עליו, הבנו שגס אני וגם
הן לא יודעות שום דבר על תקופת־הילדות
שלו. הוא היה מסוגר מאוד, לא
סיפר כלום. בדיעבד אני יודעת שהיו
לו בעיות אדירות, שהעיקו עליו, והוא
לא מצא להן פיתרון.
ממנו לא שמעתי כלום, ומפליא איך
לא ייחסתי די חשיבות ומישקל לסיפורים
שאנשים, שהיו בקשר קרוב איתו,

בצער רם אנו מודיעים על פטירתו ללא עת של

יוסף רידר
ב״ר חנוך

ההלויה תתקיים ד!יום יום שני כ״ט אדר א׳ תשמ״ט 6.3.89
בשעה 2.00 אחה״צ בבית העלמין בקרית שאול.
נפגשים ליר השער.

נא להמנע מביקורי תנחומים.

המשפחה המתאבלת
מודעת־האבל
אמא !מיכה ר״סר
סיפרו לי ולהוריי. הם סיפרו שהוא התמוטט
בעיקבות גירושיו מנורית, ששקע
בדיכאון, שלא תיפקד באופן טוטאלי
במשך שנה וחצי.
אמו סיפרה לי שהיא נאלצה לסגור
את העסק שלה, של לבני־נשים, כדי
שתוכל לטפל בו. במשך שנה הוא שכב
במיטה, באפאטיה מוחלטת, איבד את
כל שימחת־החיים שלו, טופל על־ידי
מטפלים מיקצועיים.
בזמן הזה התמוטט המיפעל שלו ל-

לבני־נשים, הנר׳ ה־ .8הוא לקח הלוו־אות
גדולות מבנקים, החובות הלכו
ותפחו, העובדים התפזרו.

;,האמגתי
באהבה״
ך* יכרתי אותו שנה אחרי שהוא
1 1חזר לתפקד. נודע לי מאנשים שהוא
חייב כספים רבים, אבל הוא נראה

כמו ג׳נטלמן נעים־הליכות. נטיתי להאמין
בהגינות ובחריצות המדהימה
שלו.
הוא נהג לקום לעבודה ב־ 5בבוקר,
והיה חוזר הביתה ב־ 10 בערב.
האמנתי ביכולת האישית שלו לצאת
מן הסבך. הוא יצר הפרדה גמורה
בין חיי החדשים איתו לבין חייו בעבר.
למרות שידעתי על החובות האדירים
שלו, לא חששתי להינשא לו. האמנתי
שבכוחות מחודשים, משותפים, נצא מן
הבעיות. האמנתי בכושרו. ידעתי שהוא
רוצה להקים מישפחה.
חשבתי שהדיכאון והמרירות שייכים
לסיפור־גירושיו הראשון. קיוויתי
שהמצב הכלכלי בארץ, בשטח הטקסטיל,
ישתפר. ובעיקר, הכי חשוב, האמנתי
באהבה. יום־החתונה שלנו היה
היום הכי מאושר בחיי.
הוא נכנס לדירה שלי, אז בכיכר־המדינה,
בלי כלום, היתה לו רק מיז־וודה
של בגדים. המיפעל והציוד היו
משועבדים לבנקים.
היו לנו ארבע שנים יפהפיות, אבל
שנים של בת־יענה. יוסי החזיק את
העסק על־ידי גילגול חובות מכיס
לכיס, ניווטים שונים.
במשך שנתיים ישבתי בעסק, רצתי
מנושה לנושה, התרוצצתי בבית־הדין
לעבודה. היו בעיות עם צ׳קים חוזרים,
נפתחו תיקים פליליים על צ׳קים שחזרו.
עשיתי סדר, פתחתי במיפעל חנות
למכירה, שנשאה רווחים.
כתוצאה מזה הוא התחיל להיות
תוקפן, רצה להראות לי מי הבוס, כמעט
ולא דיבר איתי בבית. הפסקתי את עבודתי
במיפעל, אבל הבעייה נשארה ברקע.
שלוש
שנים הוא גילגל כספים, מימש
נכסים, עד כמה שהיה יכול, אבל
הנושים התחילו לסגור עליו. נסתמו כל
הברזים. הבנקים התחילו לממש את
הביטחונות שלהם. הייתי חוזרת הביתה
בצהריים מהעבודה, ומוצאת שחפצי־ה־בית
נלקחו על־ידי אנשי ההוצאה־לפו־על.
הייתי צריכה להוכיח שאלה הם
החפצים שלי, שלי אין קשר לחובות.
לא־פעם באו שוטרים באמצע הלילה
לעצור את יוסי על חובות. בדרך־כלל
הייתי מונעת את המעצר. כאשר היו
אצלנו אורחים, הייתי בחרדה — מה

י רי ד ר

-הסוף

אחרי באסח של חוד שים ארוגים, גסגשו יוסי ואשתו ^ 7גנת
במיזגון גית־המי שפט גתל״אביב, אחרי דיון בבק שת־מזונות ש־התנהל
לפני ה שופטת עדנה ארבל. הם ישבו בפינה, שוחחו בשקט,
והיה נראה כי האווירה ביניהם ממש אינטימית. אלא שיוסי איים
בהת אבדו ת.
ליבנת פנתה מייד לחבר קרוב של בעלה, וביקשה ממנו לבוא.
מאז, במשך ארבעה ימים, היה יוסי בפיקוחם של חברים ופסיכו־לונים.
הוא נראה מתאושש, והחברים חשבו שהכל מס תדר.
שתי בעיות ק שות הטרידו א ת רידר לקר את הסוף: הגירושין
מאשתו וחלוקת הרכוש, והחובות העיסקיים המעיקים.
א ת הפרשה עם אשתו עמד לסיים בהסכמה, אחרי פגישה שנע רכה
בין השניים ביום החמישי בערב. הוא ביקש שיוחזרו לו רק
פסנתר-הכנף האהוב שלו ומכשיר־טלוויזיה שהיה שייך לאמו.
ליבנת הסכימה להחזיר א ת הפסנתר תמורת פסנתר חדש, בצבע
לבן, ואת מכשיר״חטלוויזיה תמורת מכשיר אחר.
את החובות הכספיים עמד רידר לפתור על־ידי הכרזה על פשי־טת־רגל.
הוא ראה כי אין לו מוצא אחר. הוא הסכי ם להשאיר
יפוי״כוח לעורך־דיו כדי לפעול, ולצאת לאוסטרליה, שם היה לו
חבר טוב, שעסק גם הוא באופנה.
ביום השישי, כאשר נפרד מחבריו ויצא לבלות א ת סוף־השבוע
אצל גרושתו, נורית, חשבו כולם שיוסי ״יצא מזה״.
רק ביום הראשון, השכם בבוקר, כאשר נודע כי יוסי התאבד
בירייה בביתה של גרושתו, נזכר ידיד, עורך־דין, כי יוסי שכח אצלו
את תי ק הג׳יימס־בונד המבריק שלו. ב תיק נמצאה צוואה, שיוסי
חיבר עוד בינואר. היה שם גם מיכתב־פרידה ללא תאריך, שבו
סיפר כי הוא אינו יכול עוד להילחם בחובו ת ובנושים. הוא כ תב כי
אינו רוצה לסיי םאת חייו בכלא, וכי בגידת אשתו שברה אותו. הוא
ביקש סלי ח ה מהחברים ואמר כי אינו ראוי לידידותם, והוא מבקש
שלא ישפטו אותו.
שתי נשים הלכו אחרי ארונו, וחמישה ילדים. אם הן אהבו אותו
אי״פעם -הרי זה סימן שהיה בו משהו.
יהיה אם השוטרים יבואו בדיוק אז.
ראיתי שרוח־הלחימה שלו מקבלת
אפיקים חדשים, לכיוון של ״איך לעשות
מכה״ ,או ״חבילה גדולה״ ,הרבה־הרבה
כסף. בעיניי היו אלה חלומות
באספמיה, לא־הגיוניים.
אני העדפתי פשיטת־רגל על התמוטטות
נפשית. היה טוב יותר, לדעתי,
אילו היה נעשה שכיר, פותח דף חדש.

^ ז התחלתי להיות מודאגת בא־מת.
הג׳נטלמניות שלו נעלמה, גם

נקמה מסוכנת
פוף דצמבר 1988 ביקש ממגי ידיד, עורך־
| י 4דין, להיפגש עם יוסי רידד, מכיוון שהוא מב קש
שיקדיש לו כתבה בהעולם הזה.
נפגשנו ביום השישי בבוקר בלובי של מלון בהר צליה.
רידד,
כמינהגו, היה לבוש בהידור. חליפה מחו־ייטת
היטב, תיק־ג׳יימס״בונד מבריק ותיספור ת
אלגנטית.
פגשתי אותו פעמים א חדו ת בעבר, לבני יותר
מ־סג שנים, ס מוך לגירושיו הראשונים. ידעתי כי
מאז נשא לאשה א ת עורכת-הדין היפה ליבנת
ויז׳נסקי, וכי לזוג נולדו שני ילדים. שמעתי שהם
מאוהבים מאוד זה בזה, וחיים באושר ובעושר.
הפעם נראה רידר באדם מיואש, שנסחף בס חר חורת
של קינאה ונקמה. עיניו היו מופנמות, וכל
מעייניו היו נתונים לחיפוש דרכים לפגוע בא שתו,
ליבנת.
הוא סיפר על הידרדרות חיי-הנישואין שלו,
הסביר בי עומדת נגדו עורכת־דין חכמה וממולחת,
ושעליו ל היאבק איתה בכל האמצעים. הוא אמנם
אמר כי מטרת מילחמתו היא להשיג אתה חז ק ת
ילדיו, אבל כאשר אמרתי לו כי במילחמה שהוא
עומד לפתוח, הראשונים שייפגעו יהיו הילדים,
הוא לא נראה מוטרד מכך.
רידר סיפר לי סיפור ארוך, רצוף השמצות על
מאהביה של אשתו, כביכול, ועל בגידותיה בו. הוא
אמר כי יש בידיו קל טו ת שהשיגו חוקרים פרטיים
שהעסיק, ובהן ראיות חו תכו ת לבגידתה. לדבריו
היו לו הוצאות גדולות על הבלשים, והוא שילם
יותר מ־ס 10 אלף דולר עבוד שרותיהם.
רידר ניסה לשכנע אותי שיש עניין ציבורי בפיר-
סו ם העניין, מכיוון שהוא אישיות ציבורית, חבר
מועצת סניף תנועת-החרות ב שכונת-התיקווה. כא שר
שאלת* מה לפולני-אשכנזי כמוהו ולשכונת־התיקווה
ענה לי :״אני שחור מבפנים!״
רידר לא היה מוכן לקבל סירוב על דרישתו
לפרסם א ת השמצותיו. הוא אמר כי ישלח למערכת
העולם הזוז א ת הקל טות שבידיו, והעורך יחליט
אחרי שיראה אותן.

ההגינות, גם השקט הזה, שכל־כך אהבתי,
הפך לבעייה. האיש לא דיבר במשך
שבועות, כמעט ולא יצר קשר איתי ועם
הילדים.

רק על הרגע, אפילו לא על מהלך אחד
קדימה.
על רקע הדרישות שלו, שלא נענו,
נוצר ניכור בינינו.
תדמית המצליחן, שאותה הצליח
ליצור, היתה רק בחוץ. בבית היה האוויר
יוצא מן הבלח הנפוח. בבית היתה
אשה, אשר היתד, שנתיים בעסק, וש־ראתה
את גודל השואה שבה הוא נמצא.
הייתי הראי שהראה לו את המציאות,
הביקורת שלו.
נוצר אנטגוניזם כזה, שבכל מילה או
בדיחה שלי הוא היה מחפש את המשל
או הנמשל לעצמו. הוא הרגיש מושפל.
אני הייתי האמת. בחוץ היה הבלוף.
לפני ההתמוטטות הוא היה איש
עשיר מאוד. אחרי שהוא התמוטט, הוא
חיפש לו חברים חדשים. הוא בא אליי,
לחוג החברים שלי, לחתך החברתי
שלי. הוא הרגיש נשלט. אני די דומיננטית
מסיבעי, ומאחר והוא זה שהצטרף
לחוג הקיים, הוא הרגיש לחוץ.
במקום לנסות לפתור בעייה, הוא
נהג, אחת לכמה חודשים, לארוז מיז־וודה
ולבחח לכמה ימים מן הבית. אבל
זה לא עזר. הוא היה שרוי בדיכאון
כרוני. לא רק שהוא לא התחזק בימים
האלה, הוא עוד ראה כמה הוא תלוי בי,
זקוק לכל הטוב בבית.

בית

ן— פני שנה התניתי את המשך היו/תנו
ביחד בכך שהוא יקבל טיפול
מאדם מוסמך. ראיתי שאם לא יעשה
כך, עלולים להתרחש דברים חמורים,
אם כי לא תיארתי לעצמי עד כמה. הוא

מסת־רצח

הוא דרש שאמשכן את הדירה שלי,
לטובת החברה, ואיים שאם לא אעשה
זאת, הוא יעזוב את הבית. הוא גם דרש
שאקח הלוואות על שמי, ולא הסכמתי.
מישפחתי ואני גם לא הסכמנו לחתום
לו על ערבות.
הוא התחיל להתלונן שהוא חי עם
עורכת־דין, ולא עט אשה. טען שאני
חושבת תמיד שמונה מהלכים קדימה.
טענתי שהבעייה שלו היא שהוא חושב

כאשר נפרדנו, היו בליבי רחמים גדולים על אש תו
וגם עליו. ח שבתי בי אהבה ההופכת לשינאה
גדולה כל כך יכולה להרוס א ת שני הצדדים. לא
חשבתי שהוא מסוגל להת אבד. הנקמה היתה כל•
כך חשובה לו, שהייתי בטוחה כ* ימשיך לחיות,
ולוא רק כדי לממשה.
ואמנם, אחרי ימים אחדי ם הגיעו למערכת העו לם
הז ה כמה קופסו ת ומיבתב מצורף אליהן.
בקופסות היו מוצרים מבית״החרושת של רידר,
כותגות-לילה ופיג׳מות בייבי-דול. כל הקופסות
הוחזרו אחר כבוד לכ תובתו של רידר, וכאשר
שאלתי אותו אחר־כך בטלפון כיצד העז לשלוח א ת
״המתנות״ ענה :״שיהיה משהו למיידלאך!״
המיכתב שצורף לחבילה היה דוחה ועצוב מאוד.
הוא נכ ת ב בתגובה על תמונת-נישואין של בני-
הזוג, שעליה שירבטה ליבנת רידר, מעל דמותו של
בעלה ,״אפס מאופס״ .הוא ניסה להוכיח נ מי כתב
כי הוא עולה על אשתו בכל התחומים, למרות
שהיא בעלת תואר אקדמי, והוא לא. המיכתב היה
רצוף השמצות מיניות בוטות. המילים שבהן הש תמש
לא היו מילים הרגילות בעיתונות הישראלית,
אף בעיתונות המתירנית ביותר.
טילפנתי להודיע לו כי אין כל אפשרות להדפיס
מיכתב־דיבה כזה, וכי אינני חו שבת שעיתון כלשהו
יהיה מוכן לעשות זאת. רידר ניסה לשכנע אותי,
ובאשר התייאש ביקש ממני להעביר א ת השיחה
אל מנהל מחלקת״המודעות של העולם חז ה כדי
לפרסם א ת המיכתב במודעה בתשלום. העולם הז ה
לא עשה זא ת.
בפעם האחר תה ראיתי א ת רידר ואשתו יושבים
ליד שולחן במיזנון בית־המישפט. הם נראו שקו עים
בשיחה, והיתה לי ההרגשה שהתפייסו. אבל
חברים סיפרו לי לפני כמה ימים שלא היתה ה ת פייסות
בין בגי-הזוג, ושמיפעלו של רידר נהרס
בגלל ההזנחה ומשיכת המ שאבים ממנו למען מע-
רכת-הגירושין. אחר סיפר כי רידד חשש מפגי
אשתו, שאיימה להשתמש בחומר מפליל נגדו.
כאשר סיפרו לי את הדברים הללו, כבר היה
רידר מ ת. אלא שמודעות-האבל היו מוסתרות ואף

מכריו ל א שמעו על-כך.

נורית רידר

ליבנת רידד
.אני ר׳ חמיעטיוז מטיבע
הפסיק להתמודד. לפעמים היה שוקע
בשינה ממושכת של 48 שעות רצופות.
שני אסונות עירערו אותו עוד יותר:
פטירת אמו, לפני שנתיים, ומותו של
מיכה רייסר, שהיה חבר טוב שלו, בת״
אונת־דרכים. בעיקבות שני מיקרים
אלה הוא הפך תוקפן יותר ויותר, ירד
לגמרי מן הפסים.
הוא התחיל לפתח רגשי קינאה חולניים
אליי. קינאה בעצם קיומי. איך זה
שהוא כל־כך סובל, ואני נראית טוב,
ממשיכה לחייך, מגדלת את הילדים,
מגלה כוח ומרץ.
הוא שוב עזב את הבית, חזר כעבור
יומיים, ואמר: את צודקת. את היא ההגשמה
של כל מה שהייתי רוצה לעצמי.
אני מסכים לטיפול.
נתתי לו מיספר־טלפון, כדי שייקבע
תור, אבל הוא משך את העניין במשך
חודשים, עם כל מיני תירוצים, מפברואר
עד נובמבר.
ואז היה הסיפור של ריקון תכולת
הבית. יוסי הציע שלכבוד בר־המיצווה
של ליאור נבלה שלושתנו שלושה
ימים בסתסטה בטאבה. יום לפני הנסיעה
קיבלתי שיחת־טלפון מוזרה מה־סיפעל,
שיש בעיות באחת המתפרות,
ושמחפשים את יוסי. זה היה סיפור־רקע
שהוא תיכנן.
עמדנו לנסוע, הגיעה שיחת־טלפון
שיוסי צריך להיות במתפרה. חשבתי

לבטל את הנסיעה, אבל לא רציתי
לאכזב את הילד. חוץ מזה, יוסי עמד
על־כך שהוא זקוק ליומיים האלה באילת.
היה ברור, כמובן, שהוא מצטרף
אלינו תוך יום.
הוא הגיע לאילת, והתנהג בצורה
מוזרה. במשך יומיים הוא לא יצא מהחדר
במלון, ישן כל הזמן. חשבתי שזה
בגלל בעייה חדשה בעסק.
כאשר חזרנו, מצאתי בית ריק. לשו־מר־הבניין
הוא אמר שהוא לוקח הכל,
מכיוון שהוא רוצה להפתיע את אשתו
ולהחליף את הריהוט. השומר סיפר שסו
אנשים עבדו כל הלילה. את תכולת
הדירה הוא לקח לדירה שהוא הכין
לעצמו, ברעננה.
הוא לקח הכל — רהיטים, פסנתר-
כנף, שלושה מכשירי־טלוויזיה, שטיחים,
תמונות, מקרר, כלי־מיטבח, תרופות,
כל האוכל שהיה בבית, כל הבגדים
שלי, התכשיטים שלי. הוא גם החליף
את מנעולי הדירה.
המילים הראשונות שלי היו: יוסי,
חפש איזה פתק של עיקול, מישהו עיקל
לנו הכל. ואחר״כך אמרתי: איזה עיקול
מוזר, לקחו לנו גם את האוכל׳
השלב הבא שאני זוכרת זה מכות-
רצח. איבדתי את ההכרה. כאשר התעוררתי,
חשבתי ששדדו אותי, כי הורידו
ממני את התכשיטים. אחי וחברה
לקחו אותי לחדר־המיון של איכילזב.
היו לי שיטפי־דם וחתכים בפנים.
כעסתי על עצמי. כעסתי על זה
שכל האורות האדומים לא היו רי
אדומים, כעסתי שהגעתי למצב הזה,
שחשבתי על כולם, על יוסי ועל הילדים,
ורק לא על עצמי.

1נננ

ן* יתקתי מגע איתו, למעט דיונים
*4בבתי־המישפט. התברר שהוא זייף
צ׳ק שלי על 350 אלף שקלים, והייתי
צריכה להתמודד גם עם זה. חפצי־הבית
הוחזרו אלי בצו של שופט. הוא לא הספיק
למכור אותם, מכר רק את התכשיטים.
בגדיי לא חזרו אליי, הארונות
נשארו ריקים. עוד לא קניתי חדשים,
אין לי כסף לזה.
יומיים לפני שהוא התאבד, הוא ביקש
לדבר איתי. משהו דחף אותי לשיחה
הזאת, והפרתי את קשר־השתיקה,
שהיה מלווה בפחד פיסי ממנו. נפגשנו

נעמי מן ₪
(המשך בעמוד )42

39י

אחו׳ שובה מחרר וקברה הבוס השני בפסטיבל בורין, חשבה גילה
אלמגור את ריבה בואיון עם ד13ה ברק. היו בפיה דברם מרם מאוד ״

,וגעת׳
גתחעית!
וצ־תי
למות!־
זה היה מרגש.
שעות אחדות לפני כן שבה גילה
אלמגור משהייה של חודש בחו״ל,
ממסע־הצלחה חסר״תקדים שבמ הלכו
זכה סירטה ״הקיץ של אביה״
בפרס השני בפסטיבל־ברלין. צי פיתי
לבוקר קליל, עם שחקנית ש היא
בפיסגת״ההצלחה.
גילה, בצבעים חומים־חמים,
איפור מינימלי -נראתה יותר מר גשת
מתמיד. המונח ״יופי״ אינו
משקף את הקרינה הזאת מבפנים,
את השלווה, את ההשלמה עם כא בים,
פגיעות, עליות ומורדות.
היא התלוננה על הניגוד שבין
התואר ״אשת־קאריירה״ ,הנוסעת
לה ברחבי״העולם, לבין הביתיות.
״חודש לא הייתי בבית ״,רטנה גי לה
,״אני לא מוצאת שום־דבר. אני
שונאת״שונאת להיעדר תקופות
ארוכות. זוהי התקופה הארוכה ב יותר
שנעדרתי, מאז שהגר הגיעה
אלינו״...

השיחה התגלגלה לתלונות על

הצורך לשדר תד מי ת זוהרת-מצלי-
חנית־עיסקית כשהכאבים והפגי עות
שוכנים עמוק״עמוק. לפתע
הפתיעה אותי גילה :״,הקיץ של
אביה׳ הוא תוצאה של התמוטטות.
נגעתי בתח תי ת, רציתי למות...״
״הקיץ של אביה״ -ספר־הצגה-
סרט שהם סיפור-הצלחה מהמם -
מתאר את ילדותה של גילה אלכ־סנדרוביץ׳
(אלמגור גזור מאלב-
סנדרוביץ׳ וגורליצקי, שם־מישפח-
תו של השחקן אילי גורליצקי, שה יה
בעלה הראשון) ,לצידה של אם
הסובלת מבעיות נפשיות, מצוקה
כלכלית, והגילוי לגבי זהות אביה,
שנרצח.
הפער בין ה שחקנית הזוהרת וה מצליחה
לבין נקודת״הזינוק שלה
הפתיע רבים. כנותה של גילה וכא בה,
יצרו התרגשות, והביאו להצל חה
מסחררת.
גילה אלמגור, גם בשעותיה הי פות,
היא אשה כנה, רבת־כאבים,
מרגשת.

• מהו ״הקיץ של אביה״ לגבייך?
פיסגת ההצלחה?
הקיץ של אביה —זוהי תוצאה של
התמוטטות. זה נולד מתקופה ...נגעתי
אז בתחתית, רציתי למות.
חטפתי פגיעה פה, פגיעה שם. היתה
לי תקופה איומה. קשה לי להסביר: לא
עבדתי, לא הגיעו שיחות־טלפון:
באחד הימים הציעו לי מטעם תיאט־חן־חיפה
לעשות את התפקיד הראשי
באיזיחרה(הצגה על חייה של הרקדנית
איזידורה דאנקן).
מייד.כשקראתי את המחזה, ידעתי
שזה יהיה פלופ. אבל אני חייבת לעבוד,
להתפתח. ידעתי מראש שאני הולכת
לכישלון!
אחר־כן־ שוב לא היתה לי עבודה.
פתאום הופיע עודד קוטלר, והציע
לי לעשות את מרטן בם׳ מפחד שדר־לילה
זולף. תארי לעצמך! מרטה!
עבר זמן. הוא נעלם לי. פתאום
שמעתי שהוא עובד על זה בכלל עם
חנה מרון — לא טלפון, לא כלום.
במיקרה שמעתי.
עודד קוטלר היה החבר הראשון שלי
כשהגעתי לתל־אביב, אהובי במשך
שנתיים. שלחתי לו מסר עד כמה זה
פגע בי.
אחרי זמן־מה הוא טילפן לי ואמר:
״גילוש, אני רוצה לבוא לדבר איתך.
במקום פרחים, אני מביא איתי משהו״...
הוא הגיע וזרק לידי את התסריט
רומאן זעיר. אמר :״מה שהיה — היה,
אני מציע לך את התפקיד הנשי הראשי.
זה שלך!״
ביטלתי תפקידים והתחייבויות אחרות.
נסעתי לחו״ל, ככה להתרענן.
בכל־זאת, תפקיד נשי ראשי בסרט...
בנמל־התעופה פתחתי עיתון ומה
ראיתי? ״טופול, אשתו ובתו בסרט!״
בו במקום פרצתי בבכי. הגעתי הביתה
וקרעתי שנה שלמה בלוח־השנה.
לא היה לי יותר למה לחכות. סרט
והצגה — זאת שנת־עבודה!

•הרג ש ת כאילו הקאריירה
שלך מחליפה ביוון? מלמעלה
— למטה?

האדם שבי נפגע. לפחות היה מרים
טלפון — הייתי קונה לו אסימון! —
והיה אומר :״גילה״ — או איך שהוא
קורא לי: גילוש — ״טופול חשוב יותר
ממך, מפורסם יותר ״.מה, אני לא הייתי
מבינה?
אני נפלתי לתחתית.

• מה פירוש ,״תחתית״?
חמישה ימים בכיתי ללא הפסקה. לא
תיפקדתי בכלל.
זאת היתה פגיעה נוראה: שתי פגיעות
מאותו האיש.
הגר(בתה) חזרה בכל יום מבית־הס־פר
ומצאה אותי בוכה.
אני אשד. חזקה, אבל יש גבול. כמה,
כמה פגיעות אפשר לקבל?
הגר שלי הצילה אותי. באחד הימים
יצאה לבית־הספר, נכנסה למעלית.
אחרי כמה שניות שמעתי דפיקה בדלת.
זאת היתה הגר. היא פשוט ביקשה:
״אמא, כשאחזור היום מבית־הספר, את
לא תבכי יותר״.
אז תפסתי מה אני עושה לילדה. רק
נסגרה הדלת, תפסתי מחברת והתחלתי
לכתוב.

• זאת היתה מלאכת־הכתי־בה
הראשונה שלך?
אני אשה שלא כתבה מימיה, פרם
למיכתבים בשם אם צריך לשלם
פה, צריך לשלם עבור זה״...
הכתיבה כולה ארכה עשרה ימים.
ינקל׳ה(בעלה, יעקב אגמון) אפילו לא
ידע מכר• הסתרתי זאת מפניו. כתבתי
כי הייתי בהתפוצצות, כדי שלא לצאת
מהדעת.

• איך הפכה הכתיבה־למגי־רה
לספר?
ינקל׳ה אגמון והגר
.אז מה. אסא. הכל היה אצלך כל־כך שסח?״

י י -י

״הקיץ של אביה״ — בתיאטרון
׳ .ס בם ק1ם פרצת׳ בבכי ...בכיתי חמישה ימים בלי הפסקה!

באחד הלילות, ב״ז לפנות בוקר, ינ־קל׳ה
נתקל בערימת־הניירות. הוא

״הקיץ של אביה״ — בקולנוע
.כתבתי כדי שלא לצאת מהרעת!״
שאל אותי :״גילה, מה זה? כתבת משהו?״
עניתי
:״עזוב, זה סתם״.
הוא התעקש :״תקריאי לי. אני רוצה
לשמוע מה כתבת״.
אמרתי לו :״השתגעת? עכשיו ז
בלילה!״ בכל זאת, קראתי לו את החומר.
זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי
בקול את מה שכתבתי בהתקפה.
ינקל׳ה התרגש נורא. זה (הקיץ של
אביה) הרי גם הסיפור שלו. גם הוא לא
הכיר את אביו.
יש בספר קטע, כיצר האמא חותכת
חצי עגבניה ומסדרת עלים מסביבה,
כדי שהצלחת לא תיראה ריקה. אבל זה
שאול מאמא של ינקל׳ה, לא שלי.
משסיימתי לקרוא, הוא הריח את
ערימת הניירות ואמר :״או, זה מריח
מנפט! תטלפני מחר לנירה הראל בעס־שבד
(אשתו של יושב־ראש הוועד־המנהל
של רשות־השידור, ארל׳ה הראל)
.לא זרקת את כרטיס־הביקור שלה,
אני מקווה״...
נבהלתי. פעם הציעה לי נירה לכתוב
ספר־ילדים. נדהמתי אז: אני —
לכתוב?
למחרת טילפנתי לה, והתחלתי
לגמגם :״יש לי משהו, איזו סקיצה.״״
היא הפסיקה אותי באמצע :״אני יכולה
לבוא אליך?״
נדהמתי :״מתי?״
״עכשיו!״ היא ענתה.
עד לבואה בלעתי 10 מיליגרם —
שני כדורים! — של ואליום, וחשבתי

מאמינה!
את רואה א ת הבובו ת ליד
דלת־הכניסה! זהו רק זכר לכך
שפעם היה לי אוסף של 500ג
בובות.
בילדותי לא היו לי -אז
אספתי מאוחר יותר.
ב א חד הימים קרא תי לילדים
של השכנים וביקשתי מהם:
״תביאו אלי א ת הילדים הכי
מיסכנים שאתם מכירים, היל דים
שאין להם צעצועים״.
הם שאלו :״למה!״
עניתי :״כך אני מבקשת״.
פיזרתי את 1500 הבובות ב סלון,
והם הביאו אלי ילדים
שלא היו להם בובות משלהם.
אמרתי להם,, :תבחרו לכם איזו
בובה שתרצו. רק עשו לי טובה
אחת -אל תריבו!״
אני מאמינה בשכר ועונש. נ ־
שקט־בשקט, אני עושה את ה פעולות
שלי. אני ממש מאמינה
בזה.
למחרת ״יוס-הבובות קיבל תי
טלפון משרות־האימוץ: הו דיעו
לי שקיבלתי א ת הגר.

שרצתה לצאת. היה צריך רק גירוי. הפגיעה
העמוקה הזאת היתה הגירוי.

• גם הגר (בתם המאומצת
של גילה וינקל׳ה) לא הכירה את
הוריה. כיצד התייחסה לחשיפתן•
בסיפור דומה בסרט, בהצגה,
בספר?
אני מייחסת הרבה גם לסקרנות של
הגר. כשהיתה קטנה, תמיד ביקשה שאספר
לה סיפורים מהילדות. תמיד סיפרתי
לה סיפורים מצחיקים, איך היה
לי קול של בן, כמה הייתי שובבה.
חשבתי שצריכה להיות לה ילדות מאושרת.
באחד
הימים שאלה :״אז מה, אמא,
הכל היה אצלך כל־כך שמח?״
קראתי להגר קטעים, תוך כדי כתי־

.הוא פגע באדם שבי. אדם שהיה אה1בי במשך שות״ם!״
איך אקריא את מה שכתבתי. אני הרי
שחקנית. אני יכולה להקריא באופן פנטסטי
כל דבר. את זה התחלתי לדקלם
במהירות, באותו הטון. לא העזתי להרים
את העיניים. פתאום היא הפסיקה
אותי :״תגידי, את נורמלית? זאת סקיצה?
זה נהדר״...

• הבנת שהתקופה הגרועה
הסתיימה לפתע-פתאום?
לא: לא האמנתי למה שקורה. איבדתי
כל ביטחון עצמי. חשבתי שזאת
מזימה: שינקל׳ה ראה באיזה מצב הייתי,
רצה לעודד אותי ודיבר עם ארל׳ה
הראל, עם אשתו :״צריך לעודד את גילה,
לומר לה שמה שכתבה זה נהדר״...
אחר״כך היה נועם סמל צריך ממש
לדחוף אותי להפוך את זה להצגה. לא
רציתי בהצגת־יחיד. פחדתי. פחדתי
להתחייב. פחדתי להאמין.
אבל תמיד ידעתי שאעשה מכל זה
סרט. כשקראתי את מה שיצא ממני,
ראיתי שזה דומה לתסריט.
שוב, פחדתי לפנות לידידים, לא
רציתי יותר להיפגע. ינקל׳ה אמר לי:
״את יודעת מי יפיק לך אותת״
שאלתי בתיקווה :״מי?״
״את! רק את! האמיני לי, את יכולה!״
זה נתן לי המון כוח. לינקל׳ה היה
כל־כך איכפת, הוא כל־כך ליווה אותי
בתקופה הזאת. הרגשתי כאילו אני מתחילה
לפרוח.
באמת, זה קרה אחרי תקופה כל־כך
רעה, התקופה הכי רעה בכל חיי. מבחי

מיקצועית, מבחינה אישית — הכל
היה רע.
מהרגע שהפסקתי לחלוטין לבטוח
באנשים, לצפות מהם, ולעשות הכל
לבד, השתנה הכל. יש לי פתאום ההרגשה
שהשמיים מתחילים לחייך אלי.

• א־פרופו ציפיות מאנשים,
איך סגרת את המעגל עם קוט־לר?
אוהו!
הוא פגש אותי באחת הפתיחות
ואמר :״גילוש, מה יהיה? לא נדבר?״
עניתי
לו :״להיפך — אני חייבת לך
כל־כך הרבה״...
הוא נדהם. המשכתי :״אני מוציאה
בזכותך ספר!״ במסיבה שערכו בבית־לסין
לכבוד הוצאת הספר לאור, אמרתי
נרגשת :״תודה לכל אלה שגרמו לי
להוציא את הספר: לנירה הראל, לעודד
קוטלר״...
יש אנשים שלא הבינו את הסארקא־זם,
ובטח סבורים עד עצם היום הזה
שהוא שיכתב לי את הספר, או משהו.

• אני מתרשמת שעוד לא
סגרת את המעגל הזה (עם
קוטלח סופית.
אבל העיקר זה להיות בן־אדם, לא?
אני קודם כל אדם, ואחר־כך שחקנית.
פגעו באדם שבי. ועוד מי פגע? אדם
שהיה אהובי במשך שנתיים. לעזאזל
בן־אדם, אני אשלח לך אסימון, רק
תרים טלפון!
סחבתי כל חיי סיפור קשה, מועקה

ביולי אהיה ג ת !50
אין לי בעייה עם זה. אני לא
חשה בצייד להסתיר. לא כלבד
נוגע לי יותר מה אומרים
עלי, מה חו שבים עלי, מה מצ פים
ממני. ה שתניתי.
אפשר להפתיע אותי רק לטו בה.
מ* שנקודת-הזינוק שלה
לחיים נמוכה כמו שלי, יכולה
להיות בטוחה ש...
אני לא ילדת״שמנת. שוס־דבר
לא היה ב טוח בשבילי
בחיים. הייתי צריכה לעבוד
קשה על דברים שהיו מובנים
מאליהם בשביל אחרים.
מושגים כמו מישפחה. מה זה
מישפחה! לילדים אחרים היו
אבא, אמא, מישהו לבוא לספר
לו א ם פגעו בהם בבית״הספר,
לשתף.
לי לא היה. הייתי צריכה
להילחם בעצמי, לבד.
זה יצר קשיחות, אני יודעת.
יש מי ששומעים א ת שמי ומגי בים
:״גילה אלמגור! אויש׳,
היא מיפלצת!״
אז אחרי כל הפגיעות והמ כות,
האכזבות, אני חיה עם
עצמי בשלווה. פחות איכפת לי
מ״מה יגידו״.
עשיתי סינון רציני בין החב רים
שלי. השארתי לעצמי רק
את הקרובים ביותר, האמי תיים.
אותי אפשר רק להפתיע
לטובה!

כנערת-פיתוי 1963 ,
,ראיתי איך אמא שלך ׳!צאת מהדעת!״
בה, וביקשתי ממנה ״אל תספרי לאבא!״
היא לא התייחסה ממש לעובדה שזה
דומה, שגם היא לא הכירה את הוריה;
אבל בסוף פלטה דבר נהדר :״לפחות
עכשיו אני מכירה את סבתא!״
הגר הכירה את אמא שלי רק לקראת
הסוף, כשכבר היתה מאושפזת במוסד.
מלבד כל הסיפורים, לאמא שלי היה
יופי פיסי. כשהגר הכירה אותה, היא
כבר היתה חורבת־אדם. הספר־סרט סגר
עבורה את כל הסיפור.
לפני־כן הרגשתי עד כמה היא מקנאת
בחברות שלה. להן היתה סבתא
שאפשר היה לישון אצלה, להתפנק,
״סבתא של כיף״ .להגר לא היתה סבתא
מצד אבא שלה, ומצירי — היתה זאת
סבתא הנמצאת במין מוסד כזה שכולם
מסתובבים שם כמו צללים.
אני התעקשתי שהגר תלך לשם מדי
פעם, מפני שזאת הסבתא שיש.
אמא שלי היתה אשה חכמה. אפילו

במצב שבו נמצאה לקראת הסוף, היו
לה פנינים

מתי נפטרה?

לפני שנה. כן, באמצע תהליך הס־פר־סרט.
אני זוכרת עוד איך הבאתי לה
עותק של הספר. אמרתי לה :״אמא,
כתבתי ספר. הנה כתוב פה — מאת
גילה אלמגור״.
היא שאלה :״מה, באמת?״
״כן ״,עניתי לה ,״כתבתי ספר עלינו,
על החיים שלנו ״.היא לקחה את הספר
ליד ואמרה :״זה? זה דק מדי״...

• היית לצידה, בשנפטרה?

לא. טילפנו לי בבוקר ראש־השנה
מהמוסד בנתניה והתחילו להתפתל.
אמא שלי הלכה לעולמה כמו צדיקה.
תמיד פחדתי איך יהיה הסוף שלה,
מה יהיה הסוף. מגיל צעיר מאוד כתבתי
צוואות. מאז ומתמיד היתה לי אחריות
כבדה מאוד כלפיה. פחדתי איך ייראו
כעמזד )42

שלושה שלבים בקאריירה 1963 ,1960 :ו4-ד19
,סגרתי מעגל. אלה חומרים שבחיים שלי לא אגע בהם ׳זתרר

— נגעת בתחתית! — ב דו ר בראש

• להכניס שמיניה לשמיר
הסדקי ם שנבקעו באחדו ת ״הליכוד״ פרצו מעבר
לחומות ״מצודת זאב״ ויצאו לרחוב.
בהפגנת גוש אמונים, שנערכה בשבוע שעבר בכי-
כר״מלכי־ישראל, תחת הסיסמה ״להכניס שמיניה
לאש״ף״ ,הכניסו חברי־ליכוד ב ד רן גם שמיגיה לש מיר.
מסביב
לכיכר ניצבו ״צעירי הליכוד״ וחילקו, ללא
מורא, לכל נאמן ארץ־ישראל מזדמן, כרוזונים צנו עים,
שבהם הופיעה התביעה הפחות״צנועה מראש-
ממשלתנו ל״הפסקת הכירסום בעמדות הליכוד ב נושאים
מדיניים והבאת כל תוכנית מדינית לאישור
התנועה לפני הצגתה לפני גורמי־חוץ״.
שמיר עצמו לא סבב בכיכר, ומן הסתם לא קיפל
את הכרוז לכיס מיכנסיו.
להס ההפגנה חיפה על חולשתם של מנהיגי המימ-
ס ד הגוש־אמוני, השומרים עדיין אמונים לאותו מנ היג
ליכודי, שאף צעירי תנועתו כבר הבינו שהוא יפנה
ויחזיר.
צעדי-הלחץ האחרונים, וביניהם כינוס״חרום של
מאות מחברי-הליכוד הצעירים, שהזהירו פומבית
מפני צעדיו הגדולים של ראש־הממשלה הקשו, מה ווים
אות״פתיחה למאבק-רבתי, שעוד צפוי להתעצם
בעתיד.

נקודות למחשבה
• ־ 167 מתו שביה הי הודיי ם של רצועת־עזה נפצעו

עם הפוים לפרסום
סוף־סוף ה תחיל שר־הפנים החדש, א רי ה דרעי, לנ קו
ט צעדים לביטול ה חו ק ה אינפנ טילי של הצנזורה על
מחזות.

לאור

הראל

יריב

בוכה

נווזפתל

סנרש

במהלך האינתיפדה, ו או ת ם מא שימי ם חדשות לבק רים.

א ם התגובה הי תהזהה אילו נפצעו 700 אלף נפש
בתוך ה קו הירוק ( 16 אחוז
• דן אלמגור ל א נכנ סלסטא טי ס טי ק ת הפצועים.
לדן שרפו רק א ת המכוני ת המשומשת, לאאת הפנים
או הילדים. א בל אני ב טוח שדן ל א התרגז על כך, הרי
הו א בעד עבריינות פוליטית ממניעים אידיאולוגיים.
• פרצופה ה א מי תי של ארצות־הברית נחשף עתה
כשהודיעה רישמית, שהתקפה על ישובים אזרחיים
ישראליים, למטרות־רצח ילדים ונשים -אינ ה בגדר
טרור.
ולמי שציפה לערובות לביטחוננו במיסגרת הסכם
עתידי, נ א להכיר: זוהי ה טו ב ה שבידידותינו.
• דעאת היקום: האם הנסיעות ההמוניות של
ח״כי־השמאל ונ שותיהם למיפגשים אכס קלו סי ביי ם
עם אנשי אש״ף בחו״ל, ונסיעו תיהם של הקיבוצניקים
שביניהם בפרט, אינ ם מ סוו ה צדקני למסעות־עינוגים
סביב העולם כולו, תוך ניטרול מוחל ט של ביקורת
ציבורית, על ביזבוז כ ספי המיפלגה/הקיבוץ/המדי־נה...ז

לדבר עם
אש״ף — טרוספר
אירוע השבוע, לפחות בתיקשורת, היה פירסוס
דוח יריב והחבר׳ה מהאוניברסיטה.
למרות שידוע שהדוח נכתב על-ידי שמאלנים,
וככזה הקשר שלו למדע הוא אקראי, וזיקתו לאו בייקטיביות
אינה קיימת כלל -הרי ניתן היה ללמוד
ממנו, מעבר לבילבול שיצר, כמה דברים חשובים,
ואף למצוא בו חיזוק לטענות הימין הישראלי דווקא.
החשיבות המרכזית היא קביעת מחברי״הדוח,
שמדינה אש״פית בלב מדינת-ישראל היא סכנה קיו מית,
ואינה מעשית!
פסילת אפשרות זו, דווקא על-ידי אנשי השמאל,

מבהירה מהו הגבול האדום מבחינתה של מדינת־יש-
ראל, וקובעת למעשה שגבולה הביטחוני של ישראל
הוא הנהר. כידוע, היום בעולם גבול מדיני וגבול ביט חוני
ח ד המה, וכל עוד לא ישתנה העולם -כנראה
יישאר הירדן קו-הגבול, והקו האדום לנטיגה ישרא לית.
מחברי
הדוח הצביעו על סכנות גדולות נוספות,
מעבר לאסטרטגיה, שבעצם הק מ ת המדינה הא-
ש״פית על גב ההר, היושבת מעל לשפלת״ישראל המ צומקת.
אן מכאן לא ברורה ס טיי ת ם מן הפסילה
העקרונית של אפשרות זו בהווה, ועד למסקנה שב עוד
15 שנה זה יהיה פיתרון אפשרי.
מכיוון שאין ביכולתו של איש לצפות בוודאות
לשינוי דראסטי בנתונים באיזורנו, ברי בשלב זה של
פירסום הדוח כי מסקנות עתידיות צריכות להיות
זהות לאלה שבהווה, ופסילת האפשרות של מדינת-
אש״ף היום מחייבת גם בעתיד.
נקודה תמוהה נוספ ת היא ההמלצה לדבר עם
אש״ף, ובו בזמן לפסול אפשרות של הק מ ת מדינה
אש״פית בשטחים. ובכן, על מה הם ממליצים לדבר
עם אש״ף -על טרנספרז
זריקת-עידוד לימין הישראלי נתנו מחברי-הדוח
בפסילת שש האפשרויות, תוך מתן ציון ״מעשי״ ל ס
ט א טוס קוו, סיפוח ואף גירוש, ומתן ציון ״לא מע שי״
ל״פדרציה ירדנית-פלסטינית״ ו״מדינה פלסטי נית״.
מגוחכת
מ ס קנ ת ם -האפשרות השביעית, הבנויה
משש קודמותיה, ובה נאספו להם יחדיו כל המרכי בים
הלא-מעשיים והלא-רצויים, והתוצאה -האפש רות
הלא-מעשית והלא-רצויה ביותר לישראל.
מחברי הדוח מעוררים למחשבה בקבעם שהגירוש
מעשי. אף במולד ת בחרו באפשרויות מתונות״יותר
של עידוד הגירה, ולחילופין, העברה בהסכ מ ת מנהי גות
ערבית כלשהי. ליד קביעת יריב וחבריו, מ די
נראה מתון וצימחוני.

חדמוקרטיה־היחידה־במיזרח-ה תיכון הי ת ה זקוק
ה לקואליציה בין הרב אלעזר ש״ך לרב עובדיה יו סף,
כדי שיוקרץ ה סופ רס ט ר דרעי ויחלץ א ת עמנו
מכבלי הצנזור הבריטי.
ואילו היחידי םהמ בכי ם בס תר א ת הברק תו של
דרעי ה ם יצחק לאור, גדליה בסר, שמואל הספרי
וגרועים מהם, שהפסידו אתה סיכוי להרוויח כסף
ולקצור תהילה מ מחזו ת כושלים אך פרובוקטיביים.
סוכנות־הפירסום הממ שלתית, או בשמה האחר
״הצנזורה״ ,ה סי רהח סו ת ה מניסיונו תיהם ה א מנו תיי ם
של פולי טיק אי־בי מ ה כושלים, ושמה קץ לפשרות ה איכותיות
שעם־ישראל ו מב קרי־ ה תיא ט רון יוצאי־חלציו
נאלצו לעשות, על כל ריטו אל פוליטי בזבזני שנערך
מעל קרשי הבימה, על־חשבון משלם ה מי סי ם בכלל,
ועיירות־הפיתוח בפרט.

#פינוי דמוקרטי
במיסגרת העימות הנצחי בארץ, בין גוש א מוני ם
לשלום עכשיו, התעמתו בשבוע שעבר מעל מירקענו
במיסגרת זה הזמן של רם עברון -צלי רשף מה״עב־שיו״
עם ישראל הראל מה״גוש״.
להראל הופנתה, כרגיל, השאלה הניצחית: מה יע שה
כאשר מדינת״ישראל תחליט, ברוב דמוקרטי,
לפנות את היהודים מיהודה ושומרון. והלז, בתשובה
צדקנית ואופיינית לאנשי ״הגוש״ ,טען שעל-פי אמו נתו,
פיתרון שכזה ״לא יעלה על הדעת״ ,אך א ם יתק בל,
הוא עצמו יקבל א ת החל טת הרוב, יטול מטלט ליו,
וינוע מערבה. וזו כמובן, דעתו האישית בלבד,
תוך מתן רמז מאיים לגבי השאר.
איני מבין את אנשי הימין הנבוכים הללו, שתחת
לתהות על קנקנו של המראיין, שהעלה על דל״שפתיו
רעיון טרנספר ליהודים ללא מורא, בלי התנצלות ו מחשבה
שנייה, עונים הם בתשובה מתפלפלת ובלתי-
ברורה. במיקרה כזה, היה צריך ישראל הראל לשאול
את מיודענו רם עברון, וחברו צלי רשף, מה הם יעשו
כאשר מדינת״ישראל תקבל ברוב דמוקרטי החלטה
לפנות א ת הישובים הערביים מיהודה ושומרון.

(המשך מעמוד <41
שנותיה האחרונות. חרדתי שיקרה לי
משהו לפני כן.
היא הלכה לישון בערב ראש־השנה,
התעוררה ב־ 4לפנות־בוקר, קראה לאחות,
צחקה איתה והלכה לעולמה.
בשנים האחרונות לחייה חזרה בתשובה.
היא אהבה מאוד את הרב ישראל
לאו (הרב הראשי של תל־אביב) .לא
אשכח איך ביקשתי ממנו סידור עבורה,
כששימש כרב הראשי של נתניה, והוא
רץ והביא לה את הסידור בעצמו.
אמא שלי היתה צדקת גמורה. תמיד
הסתובבו אצלה שקים מלאי בגדים,
שאותם היתה אוספת עבור עניים.
דווקא היתה לה הלווייה גדולה. כן,
יחסית, באו הרבה אנשים.

• חשת גם מעט הקלה? שהוסרה
אחריות מעליך?
לא! אני נורא מתגעגעת לאמא, אני
נורא מתגעגעת אליה. את יודעת, יש
איזו חנות שהייתי מטלפנת לשם כמה
פעמים בשנה ומזמינה בגדים עבור
אמא. ביום־כיפור 10 ,ימים אחרי מותה,
עברתי שם. מתוך הרגל, רציתי להיכנס.
פתאום ראיתי שהחנות סגורה. טיל-
פנתי בבהלה לבעלת־החנות, והתחלתי
להזמין :״שלוש חצאיות, ארבע חולצות
— אחת יפה כזאת ליום־כיפור...״
היתה שתיקה מעברו השני של הקו.
לבסוף אמרה לי בעלת־החנות :״אבל
גילה, אמא מתה״.
זה היה מוזר, זה נשמע בלתי־אפש־רי.
אמא שלי היתה כמו הילדה שלי.
אני תיפקדתי כאמא שלה. היא מעולם
לא העבירה אותי את הכביש. אבל היא
היתה אשה נפלאה. היה לה קול של
זמיר.

• אחרי הצלחת הסרט, את
חשופה לגמרי. נוח לן• עם זה?
מעולם לא התביישתי בכך שהיתה
לי אמא עם בעייה. כשיצא הספר,
הבנתי שאין לי יותר תחת מה להתחבא.
בפעם הראשונה אמרתי בטלוויזיה,
שלוש פעמים במשך ראיון אחד :״קוראים
לי גילה אלכסנדרוביץ׳ ,קוראים

בעיקבות ההופעה הזאת שלח לי
מישהו קטע־עיתונות ישן על רצח אבי.
אשה אחת טילפנה וסיפרה איך היתה
עם אמא, כשנקראה לזהות את גופתו
של אבי. אמא, על פי אותה עדות, הסתכלה
בניכור ואמרה. :זה לא הוא! אני
שלחתי בבוקר בחור יפה לעבודה.״״
האשה אמרה לי מישפט שנשאר טרי
בזיכרוני :״ראיתי איך אמא שלך יוצאת
מדעתה״.
היא ידעה שאמי היתה בהריון, אבל
לא ידעה מה קרה לילדה.
מישהי, איזו אשה מרעננה, הביאה
לי תמונה. היא סיפרה לי שחיפשה במי י
שך השבת תמונה שעליה הצביעה אמה,
ואמרה לה :״את רואה את האיש הזה?
נדמה לי שהבת שלו היא גילה אלמי
גור.״ את מתארת לעצמך, מה זה היה
בשבילי? כל חיי אספתי פירורים! איש
לא סיפר לי דבר.

• אביך היה ממוצא גרמני.
יש משמעות בעיניך לעובדה
שקצרת דווקא בגרמניה הצלחה
כזאת תודות לסרט המבוסם
על חייך?
ראשית, זהו הפסטיבל היוקרתי ביר
תר מבחינת הביקורת. הסרט שלי מדבר
על השואה, מבלי להזכיר — ולוא
במילה — את המונח המפורש. היה לי
חשוב להביא אותו לגרמניה.
כן, אני חצי־גרמניה. אבא שלי ברח
מגרמניה.
האם אני מרגישה גרמניה? לא שמעתי
גרמנית בבית, מפני שלא היכרתי
את אבא, אבל אני מוצאת בעצמי כל
מיני תכונות כמדייקיות, מזהה בעצמי...

אולי את רוצה לזהות?
אולי, אבל אני באמת מזהוב כל אחד
מאיתנו הוא מוצר של אביו ואמו, גם
אם לא הכיר אחד מהם.

• סרט-ספר-הצגה על הסיפור
הסבוך של חייך — מעם-
להצלחה הגדולה, איך זה השפיע
עליך?
אני מרגישה שסגרתי מעגל. מצד
שני — זאת פרידה. אלה חומרים שבחיים
לא אגע בהם יותר, בחיים לא!
יצאתי מזה, נפרדתי מזה!

(המשך מעמוד )39
בבית־קפה, כשאני עם שמי
חסויה, מרחוק.
במשך ארבע שעות הוא דיקלם כל
מה שתמיד אמרתי לו. הוא ביקש להח־זיר
את הגלגל לאחור, לשכוח שהוא
ליכלך אותי בכל דרך אפשרית, שהשפיל
אותי, שרצה שאהיה בלי שום־דבר,
כמוהו. הפעם הוא היה מפוכח, הביע
חרטה, ביקש סליחה ומחילה.
הוא אמר: אני אשלם ביוקר על מעשיי,
ובזה אטהר את שמך. אמרתי: אני
לא מאמינה בך. והוא אמר: אני אוכיח
לך. נראה שההתאבדות היתה ההוכחה.
הוא אמר גם: האהבה שלי אלייך העבירה
אותי על דעתי.
באותו לילה, כמה שעות לפני מותו,
הוא התקשר עם חבר באוסטרליה, אמר
לו שכל הגשרים כאן נשרפו, ושהוא
רוצה להיות שכיר שלו שם. בארץ הוא
לא היה מוכן להיות שכיר.
זה הכאב הגדול שלי — האיש התפכח,
אבל מאוחר מדי. הוא הגיע לפת־לחם,
לא היה לו מה לאכול. חברים
התרחקו ממנו. לפי שיחות־הטלפון
שאני מקבלת מנושים — והטלפון לא
מפסיק לצלצל — אני מעריכה את
החובות שלו במיליון דולר בערך.
אני חושבת הרבה על הילדים, איך
זה ישפיע עליהם בחיים. אני חושבת על
ההתמודדות. דבר כזה יכול לערער.
צריך להיות חזקים כדי שזה לא ישפיע
לאורך זמן.
הצלחתי לתפקד, ואני ממשיכה, בזכות
שני עורכי־הדין שלי, אלכסנדר זק
ויוסף מנדלסון. זק טיפל בענייני הרכוש,
והוא ממש אימץ אותי בחודשי
המאבק. מלבד הצד המישפטי הוא ניסה
לדחוס לי לראש את כל ניסיון־החיים
שלו. מנדלסון טיפל בנושאי האישות,
ונתן לי המון אנושיות וחום.
אני נמצאת בקשר עם נורית, אשתו
הראשונה, קשר שיוסי ניסה למנוע במשך
כל השנים.
הבנתי שהסיפור שלי איתו חזר על
עצמו, שגם לה היה סיפור דומה איתו.
גם אליה הוא היה אגרסיבי, גם שם היו
מכות, גם ממנה הוא הוציא את התכשיטים
שלה, ניסה להיבנות מהגירושין
שלהם.
למרות הניסיון הקשה שעבר עלי,
אני לא שוללת מיסגרת של נישואין.
אני חושבת שקשר של נישואין יכול
להיות מדהים ביופיו. יצאתי יותר מחושלת,
יותר תובענית.
אני בהחלט רואה את עצמי נשואה
שוב, לאיש המתאים. אבל גם כשחושבים
שהאיש הוא מתאים, אץ לזה
תעודת־ביטוח. בינתיים המשימה הכי
חשובה שלי, הגוזלת ממני את כל
שעות היום, היא להיות גם אבא וגם
אמא. לעצמי אני מתפנה רק אחרי
חצות.
עד באן סיפורה של ליבנת רידר.
הזמגה לבר־מיצווה

ך ץ עלול של יוסי רידר: הוא התנדב
( *לטפל במישלוח ההזמנות לבר־המיצווה
של הבן. לכל הזמנה הוא צירף
עותק של כתב־התביעה שלו נגד ליבנת,
שנפתח במילים :״מהותהתביעה:
תביעת גירושץ וכן מורדת״ .הוא שלח
כ־ 150 עותקים כאלה לעורכי־דין שונים
באיזור תל־אביב, ולכל השכנים
בבניין, ובבניינים הסמוכים, כ־ 70ב־מיספר.
הפרקליט
הרבני שלו, ישעיהו וינט־נר,
אמר השבוע :״הוא רצה נקמה. הוא
אמר שהיא סידרה אותו, השפילה אותו,
והוא פג1ע. אמרתי לו שמבחינה מיש־פטית
יש בכך טעם־לפגם, אבל הוא
אמר שהוא חייב לנקום בה. הוא אמר:
לא איכפת לי! ענייני מישפט — אתה,
ענייני נקמות — אני״.
הפיסקה האחרונה בצוואתו של יוסי
רידר:
״כדי למנוע אי־הבנות, הריני מדגיש
שאין לתת לעורכת־הדין ליבנת
רידר שום אפשרות לערער על הצוואה.
במפורש איני רוצה שיהיו לה חלק או
נחלה בעיזבוני. במפורש הריני מצביע
עליה כגורם שהביא אותי לשרשרת של
הסתבכויות, שבעיקבותיהן אני שם קץ
לחיי, מתוך ריעה צלולה לחלוטין.״
העולם הז ה 2689