גליון 2690 מתאריך 22 במרץ 1989

באדר ב׳ תשמ״ט22.3.1989 ,

מיסטר 2690

שנה 53

המחיר 5.00 :שקלים (כולל מע״מ< ,באילת 4.35 :שקלים

״העול הזה״ בודק
בפעם הראשונה
--תוכניות

אדי מור

נזי ב ח בי ם

כתבת השער הקדמי:

שאלה אכזרית
על תחושותיו של קורא המשרת ב מילואים.
בחודש
יוני , 1967 אחרי שזכיתי להיות בין
המאושרים הראשונים שנכנסו לחברון, עיר האבות,
הרגשתי את התענוג האדיר להיות חלק מצי
ה״ל, המשחרר את ארץ־ישראל ההיסטורית.
בשנות ה־ 70 הרגשתי פחות ופחות את הטעם.
המתוק של שיחדור החלק האבוד של המולדת
ובמקום זה הרגשתי יותר ויותר את הטעם המר
של חייל ישראלי כובש.
אירועי האינתיפאדה גרמו אצלי למהפך נוסף.
אל ההרגשה של חייל כובש, עם ותק של יותר
מ־ 20 שנות שרות חובה ומילואים, הצטרפה הרגשה
של חייל נכבש, הנכבש על־ידי כל מיני שאלות
אכזריות, כגון האם לא הגיע הזמן להחליף
את סדר האותיות של צה״ל לצל״ה — צבא לפייפלח
גולדין, נבעת״ם
זור הפגנות?

אין דהם קרניים
על נשים בשרות שרי ש״ס(״דוברות
לש״ס״ ,״תשקיף״ ,העולם הזה

אחרי שהעזים הזה גילה כי לליכוד אין קרניים,
הגיעה השעה שיגלה
עוד עוברת־חיים
אחת: גם לש״ס אין קרניים
(עובדה שקיבלה
חיזוק בשבועות האחרונים,
מעל מירקע הטלוויזיה,
בהופעותיו הנבונות
והענייניות של שר־הפנים,
איש ש״ס, הרב
אריה דרעי).
מדוע העולם הזה כל
כך מתפלא שראשי ש״ס,
שר־הקליטה, הרב יצחק
פרץ, ושר־הפנים, מעסידר

קים נשים כדוברות במישרדיהם? הרי אין שום
מקום לתמיהה. דווקא אנשים חרדים, ואפילו הם
אינם אשכנזים, מתייחסים לאשר, בכבוד ובהער־

מרגלית קרדו,

באו־שבע

חשבון פמיניסט׳
על שוויה של עבודת״הבית של נשים
(״פמיניזם״ ,״מה הם אומרים״ ,העו•

הזה .)8.3.89
פמיניסטיות, פמיניסטיות, אבל בחשבון הן
חלשות. או שהמרואיינת של העזים הזה או שהמ־ראיינת
של העזים הזה פישלה, כאשר, במישאל
לרגל יום האשה הבינלאומי, קבעו, כי מאחר ששווייה
(במונחים כלכליים) של עבודת־הבית של
50 מיליון נשים אמריקאיות הוא מיליארד דולר,
היתה צריכה כל אשה כזאת להשתכר 35 אלף
דולר לשנה ״וכמובן שהן לא משתכרות אף אחוז
קטן מזה״.
זה בהחלט מובן, כי אם באמת העריכו את עבודת
50 מיליון האמריקאיות במיליארד דולר, הרי
ששווייה של כל שנת־עבורה לאשה אמריקאית
הוא 20 דולר בדיוק — זה מה שיוצא כאשר
מחלקים מיליארד דולר ב־ 50 מיליון.
בני וולפסטל, תדאביב

עבודה בעינ״ם

מה שוות תובניות־ביטוח הבריאות המופעלות באחרונה בארץ!
עד כמה שוות הבטחות חברות־הביטוח! מה יכולות התוכניות
לתרום למערכת־הבריאות! האם הן עונות על דרישות הרפואה
_ המודרנית ועוזרות לפתור את המצוקה הבריאותית
הקיימת בארץ! ומה פירוש האותיות הקטנות!
התוצאות המדהימות בתחקיר שערך העול הזה.

כתבת השער האחורי

נפרד

טייח בדימוס פסולת ואלילים האונייה שוקעת

אחרי גלות־מרצון בת 22 שנה באירופה,
התגלה לפתע שימעון צבר, צייר, סופר
ועיתונאי בעל מעורבות פוליסית־סוציאלית
עמוקה, כשהוא יושב בקפה פראק בתל״
אביב. בתקופת שהותו בגלות עבד למחייתו
כסייח, עד שאצבעותיו התחילו לכאוב ואז
״נאלץ״ לחזור לציור. לישראל אינו יכול
לשוב. הוא מסתובב כאן כאילו לקח אסיד
(ס ם קשה) .למרות זאת אינו אדיש כלל
^ 9 ^ .לקורה בארץ ואף כתב מחזה
ם 9 / ,פוליטי. מעבודת״הבניין ל-
מד: לא לקחת יותר מדי ללב.

נפסל!

עורך-הדין מאיר זיו לא האמין למישמע
אוזניו. השופט אפריים דורון פסל את
רישיון־הנהיגה שלו ל״ 12 שנה. על דוגמות
דומות, פיסקי־דין מדן לים ו־מחמירים
ועצות לנאשמי ת־

נועה ולאלה שרישיונם נפסל.

על ביקורת ספרותית (״ה׳ עוז לעמו
יתן״ ,״דף חדש״ ,העולם הז ה .)8.3.89
לא הבנתי בדיוק לאן נתן זך רצה להגיע בדוח
המבריק והמשעשע שלו על מצב הספרות, הסופרים
והמו״לים בארץ, וכל זה בהקשר לסיפרו החדש
של עמוס עוז, לדעת אישה.
מה שכן הבנתי זה שזך גם ״הכניס״ לעוז וגם
(המשך בעסזד )4
העולם הזה 2690

על הקשר שבין פסולת, אלילים־דחלילים
ופוליטיקה בתערוכה של הפסל והצייר אורי
אליעז • על אליל נעוריו של אגטולי
שצ׳רנסקי • על קובה זילברינג שפרש לחולון
והמוצ׳אצ׳וס שהתנחלו בפינת בן־יהו-
דה-ז׳בוסינסקי • על מיפגש
בין הומו־סכסואל לסטרייט,
שהוליד קומדיה אנגלית.

י ל קו טהמביס
במחקר שיעורר סערה ואשר יתפרסם
בקרוב, מפריח אורי מילשסיין את הכזבים
סביב מילחמת-העצמאות, המכונה בפי
הערבים ״שואת .״1948 לטענתו, האינטרסים
של ישראל באותם ימים לא התמצו
בהגנה, אלא בהרחבת גבו-
לות המדינה היהודית מעבר

לאלה שהיקצה לה האו״ם.

תחר המרחלת מדווחת:

לההעוב או

׳מי־הביניים חוזרים

ציאנס לשלום

לירון נלסון חושב שמוקדם מדי לדבר,
לחרוץ דיעה. בינתיים הוא מנסה, מסתדר
עם המצרים, כועס על שר-התיירות ונותן
צ׳אנס לשלום. הגבול החדש קצת מפריע לו.
גם הנייר ת. על טאבה היום, אחרי ה־15
במארס. על נשות האח״מים,
על הטכס באמצע המידבר
ועל גן־עדן של אדיבות.

שרגא בירן מלווה את
טאבה -את הדיונים,
חילוקי״הדיעות, ה-
סיכסוכים וההסדרים
כבר מההסכמים הראשונים. בראיון ל-
העולם הז ה הוא מגלה טפח ממסכת ארוכה
ומייגעת של הסכמים והסדרים סביב החז-
רת טאבה, מספר את סיפורה
ן £ 9של אבן-הגבול המפורסמת
ונותן קרדיט לאלי פפושדו.

דירי דזד־עו

על התקנת מזוזה כמקדם־בטיחות
(״אנשים״ ,העולם הזה .)8.3.89
המעשה במישפחת התעשיינים, שבניה נפגעו
בזה אחר זה בגפיהם וגם אם־המישפחה שברה
אחת מצלעותיה, ואז הם הגיעו למסקנה שהמזוזה
הלקוייה בפתח ביתם אשמה בכל ויש להחליפה
במזוזה כשרה למהדרין, הזכירה לי את תגובת
אותו רב, אחרי תאונת־האימים של ילדי פתח־תיקווה
(בהתנגש האוטובוס שבו נסעו ברכבת)
— ״הכל בגלל מזוזות פגומות!״
בקיצור: ימי־הביניים חוזרים.
חזי שלו ,׳רזשלים

לקרוא כל מילה

איך משרתים גורמים פלסטיניים קיצוניים
את ממשלת ישראל? מדוע שמחה ממשלת
ישראל על כל פעולה של
אוייביה הקיצוניים? ומה ה-
קשר של חאפט׳ אל-אסד?

טאבה-
הסוו!

ביבי נתניהו הוא אמנם כוכב־תיקשו־רת,
וכל הצהרה שלו גוררת פולמוט,
אבל את חייו הפרטיים הוא מעדיף
להשאיר בצל. בשקט־בשקט, רחוק
מעץ הציבור, נפרדו הוא ואשתו השניה,
פלייר (בתמונה) .על טיפור
^ £ 1נישואיו ומה שהביא לפרידה
בחשיפה של העולם הזה.

עד אבסורדו

יאוהת עו ב
דניאלה שמי לא בדיוק מסכימה עם התיאוריה
של אדלר, המיושמת על-ידי
זיווית אב רמסון בבית-הספר להורים. היא
מספרת על מריבה קטנה ש־הפכה
לשדה־קטל מסוכן. 3 אברמסון לא נשארת חייבת.

הסגדורים הקבוו1ים:
שיחת-היום במושבה הדיפלומטית -השג ריר
והמחזרת העקשנית • מעשה באלוף
שהתרגל להיות רחוק מהבית • מידה לב
ודני מעוז -ביחד או לחוד! • הבעל,
המאהב והאשה המשותפת -דליה מזור

• ניקול הלפרין ורוני מאנה, ימית נוי

וקובי טרייביט ש -אולי חתונה משותפת
• סוזי מילר בדרך לרביעי • יש או
אין רומאן בין עדנה לב
1 1ז ^ לאלי פפו שדו!• ומי החבר
של גלי עטרי (בתמונה)?

מיבתבים — אין להם קרניים
איגרת העורך — דיסיון מתר 5 הנדון — אוניה ש 1קעח 6 תשקיך — ארנס מכיר באש״ף 7 במדינה — פרק שחור 13 אנשים — שיסשן סחכה לוז״ם 16 תמרורים — שוברי קופ 1ח 17 יומן אישי — אחסר 101 חם ד
מה הם אומרים ־י -אריה(.דקס״) דקל.
רובי ך יבלין. הד־ר שמואל בתר. הפר1פ־עם
1ס קזרציין. עתה שבתאי. אפרת

האונייה של מיפלגת-העבודה, מי שהיתה
פעם ספינת־הדגל של הצי הפוליטי היש־ראלי,
ש וקעת. שום התפוצצות לא זיעזעה
אותה. שום טורפדו לא הרס
אותה. ובשעה שהיא שוקעת,
רבים העסקנים על הפיקוד.

גם הוא ברוצחים

מדוע רצח יוסף ששון, חולה סרטן, אדם
קשיש, נמוך־קומה ושברירי, את אשתו
במ הלומ ות במכשיר מתכת כבד? מדוע חנק
אותה למוות ושרף את גופ״
0 [ 3תה! סיפורו, כפי שהוא מת־ברר
במישפט שנערך עתה.

סמן מוי

לדפוקו לז רו ק
המנוצלים של סוף־השבוע שהפכו לשופר
תעמולה • אין סיבה למסיבה בשמאל
הישראלי • על מונופול ההתיישבות ומו נופול
ההתפרקות • על שנקינאים מזן חדש
• על הג׳וב החדש של דן אל־
^ מגור ועל פניה החדשים ו-
העגומים של נהריה, דווקא.

בושת המיכנס״ם

ניקול בן־חמו ודליה פרץ, שתי סוהרות
בתי-הסוהר, לא תיארו לעצמן איזה
בשרות
זז; 1.1ג׳ 1
רעש יעוררו המיכנסיים שלקחו
באפסנאות. מה שהתחיל
כבדיחה, נגמר בפיטורן.

ביודתלס׳
מרים — הו 0רסכס1אל־1ת הורגת
לילות ישראל — הן רוקחת לבדן
דך חדש — ט״ח בפנסיה
הורוסקופ — לא תם־ד 1ח ד
איך לדדות הורה — האם להתערב?׳

קולנוע — הצהובים האדימו
זה וגם זה — חינם
מיבתבים לרותי -מסיבה לחת׳
רחל מרחלת — על כל השלם
סמן ימני — לדפוק ולזרוק

תשבץ

מי בחב עז
(המשך מעסזד )3
החמיא לעוז, גם ביקש לשכנע אותי שמן הראוי
לקרוא את הספר הזה וגם ביקש לרמוז שלא יקרה
אסון גדול אם לא אקרא את הספר הזה.
בסופו של דבר, סקרנותי גברה עלי ויצאתי
לסטימצק• ומצאתי שם עותק אחרון ובודד של
לדעת אישה (המוכרת :״הוא.נחטף והמסקנה
שלי, מהעמודים הספורים שהספקתי לקרוא, היא,
כי גם זך צודק וגם עוז צודק.
ומי שלא מבין למה אני מתכוון, אני מוכן להר־

.,מדוע אני אנוסה לנשום את הטינופת
הנפלטת ! 11 האקזוסטים של הפרייבטים?״

• ,בלי ב;־ שו א 7יניבן

חיב: מן הראוי לקרוא כל מילה שכותב נתן זך וגם
כל מילה שכותב עמוס עוז.
חנוך שחר, תדאביב

בארץ הם או חניכי השלם הזה או חניכי גלי
צה״ל.
אך הדימיון העיקרי בץ שני המוסדות טמון
רק הדימד יכול
בכך שהם בלתי־אפשריים.
בעולם כולו אין אח ורע לתחנת גלי־צה״ל. אין
על כושרו הגופני של ח״כ מן הליכוד
בכלל תחנות צבאיות במדינות דמוקרטיות, אלא
(״שובל של צרות״ ,״אנשים״ ,העולם
בימימילוזמד, ומעבר לים. מודאי אין תהנה
הזה .)8.3,89
צבאית בעולם כולו שהיא בלתי־תלויה למעשה,
זלמן שובל, ח׳׳כ הליכוד בן ה־ ,58 עדיין עוסק
המסוגלת למתוח ביקורת על הממשלה ועל
בסקי בהרי האלפים בשווייץ ויש להניח, שכשה־הצבא,
המזמינה לשידור חי אדם כמוני.
דבר מתאפשר לו, גם ברמת־הגולן.
ואין, כמובן, אח ורע לשבועון כמו השלם הזה
בבקשה לנקוב לי בשם של ח״כ אחד בן 58 מן
— שבועון אנטי־מימסדי, המטיף לדיעות המר־המערך
המסוגל לביצועים כאלה.
תיחות את הרוב הגדול, ושיש לו בכל זאת תפוצה
כדי לא לפגוע באף אחד, אינני נוקבת בשמות.
המונית. אץ גם בעולם כולו שבועץ בעל הרכב
המסקנה: רק הליכוד יכול.
של נושאים, מן הקל ביותר אל הכבד ביותר, כמו
רחל פרידמן, רמת־גן
שבועון מסויים זה.
לגלי־צה״ל יש בעייה שאץ לנו: ההקפדה על
השפה העברית. אנחנו מקדישים לזה מאמץ רב. בריאזת ודנז1לן1־טיה
התחנה הצבאית, שהיא בעלת היקף הרבה יותר
על מיפגעי״בריאות שונים (״מיכת־גדול,
מתקשה בזה מאוד. העברית מידרדרת שם,
בים״ ,העולם הזה .)8.3.89
ולא אחת קורה שהמרואיין בה דובר שפה טונה
יותר מאשר המראיין המיקצועי.
אני סובלת מנזקי־בריאות ישירים הרבה יותר
שאלתי את מפקד התחנה, נחמן שי, מה דרוש: גדולים מאשר הנזקים שמהם סובלים הלא־מעש־כדי
לשנות מצב זה. מצאתי אותו יושב בצהרי־ נים שבמחיצתי. כאשר אני הולכת ברגל, או נוסהיום
מול מסך הטלוויזיה, ומתבונן בשידור חי ; עת בתחבורה הציבורית, אני אנוסה לנשום את כל
בארצות־הברית. פילאי הצלחת. והנה, כל הדו הטינופת הנפלטת מן האקזוסטים של הפרייבטים
ברים בשידור האמריקאי דיברו בלי שגיאות, שעל הכבישים.
הדמוקרטיה, שבשמה התגדרה הקוראה ליבר־אנגלית
עסיסית אד טובה ונכונה. מדוע לא
בארץ?(ראינו תוכנית אמריקאית שהיתה העתקה ; מן (שתבעה לאסור על העישון הפוגע בציבור
מדוייקת, עד לפרט האחרץ, של התוכנית ס1פ־ הלא־מעשנים) טרם הזיזה אצבע למנוע את הפגיעה
הזאת בבריאות שלי.
סופ של גבי גזית).
האם הקוראה ליברמן מוכנה לפחות להימנע
בסך הכל דרוש אדם בתחנה, ממונה על השפה,
שיקרא מראש את כל התמלילים שבפי הקריינים ; מנסיעה בפרייבט ותטיף לכל בני מישפחתה, מכוהכתבים.
תקן לשני אנשים, שיעבדו במישמרות. ריה ואחרים שיפסיקו להשתמש בפרייבט?
אולי יקבל צה״ל על עצמו, גם בעידן זה של
גילה בליכפלד, רמת־גן
קיצוצים, לממן את זהי ואולי האקדמיה לשפה

העברית?
לגלי־צה״ל יש השפעה עצומה על מינהגי־ מה הפלא?
הדיבור של הציבור. לא זה בלבד שמאזינים
על חלומות־הנעורים של נשים
לתחנה זו יותר מאשר לכל שאר תחנות-הרדיו
(״טריפ״ ,העולם הזה .)8.3.89
כארץ גם יחד, אלא שהמאזינים לה הם בעיקר בני
זה משונה מאוד לבשר לנו, דווקא לקראת יום
הדור הצעיר, כאשר הם שומעים ברדיו עברית
האשה הבינלאומי, כי חלום־הנעורים של מי שכשגוייה
ורשלנית, נרמה להם שזה א ,1והם ידברו יום מחזאית מצליחה, היה להיות רובין הוד ולא
שפה גרועה עוד יותר.
סינדרלה וכי חלום־הנעורים של מי שכיום שחקאז
יאללה, לתקן את זה
י נית מצליחה, היה לשחק דווקא את מקבת ולא את
] ליידי מקבת במחזה השייקספירי.
אם דמויות־ההזדהות של הנשים הם גברים
דווקא, אז מה הפלא שהן אוכלות אותה(מהגברים.
שמואל ישראלי, תדאביב
הפידרה על בית-הספר להורים, שכותבת ן כמובן)?
האמא של שם בהדרכתה של זיוית אברמסון,
נהנית מפופולריות רבה בקרב הורים. היא גם
מעוררת ביניהם ויכוחים חריפים בץ חסידי 1שוקולדה של פרידה
האסכולה הזאת לנין מתנגדיה.
על שיבה של תגובה אחת(״אבי עוזב
ויכוח זה גלש גם לישיבות־המערכת, שהפכו
השבוע את הבית!״ ,העולם הזה
שדה־קרב קבוע בין ענת סרגוסטי המצדדת ובין

דניאלה שמי המתנגדת. לבסוף הצעתי פיתרון:
הזמרת שולה חן מכנה את העובר עליה בימים
שדניאלה תביע את דיעותיה נכתב, ושנעמיד את אלה — הפרידה מבעלה — פסק־זמן והשלם
הדברים לדיון.
הזה טוען שזה כמו בכדורסל, פסק־הזמן שנוטל
בעמוד 29 מתפרסמים חילופי־מיכתבים בין המאמן על־מנת להפיח רוח חדשה בשחקניו.
דניאלה שמי וזיוית אברמסון, על היבט אחד של
אבל אולי התכוונה שולה חן לפסק־זמן אחר,
הוויכוח: האם צריכים ההורים להתערב במריבות חטיף־השוקולדה הלא נורמלי, שאתה נוגס ממנו
של ילדיהם?
ונהנה כל כך שאתה שוכח עולם ומלואו ואחרי
אני מציע לקוראים שיש להם עניין בנושא זה שגמרת אותו, נגיסה מהנה אחת אחרי השנייה,
— היחס לילדים על פי שיטת אדלר
החיים נראים מתוקים הרבה יותר.
להשתתף בוויכוח. כל מי שירצה להביע את דעתו
אורי זיידל, חררה
או להביא מניסיונו — עמודי השלם הזה פתוחים

בעד מגד

אדלר

מפקד גל״ץ שי
דיס !!,סחר
האווירה היא צעירה, דינאמית, יוצרת. מצד שני,
אנשים מגיעים לתפקידים חשובים בגיל צעיר
מאוד, תה עלול.לסובב להם את הראש׳׳ ולהפכם
לשחצנים. השלם הזה מפורסם בתחלופה במערכת
שלו ובהכשרת כוחות צעירים.
כמו השלם הזה, גלי צה׳׳ל הוא ביודספר
לאנשי-תיקשורת. אלה הם שני בתי־הספר היחידים
בארץ, המחנכים אנשי-תיקשורת תוך כדי
עבורה. ואכן, כמעט כל העיתונאים המובילים

ה1דעה על־חושית
על מותו של משה קרוי(״ניקמת האל
הרע״ ,העולם הזה .)8..2.89

להתקף־לב. בדיעבד עתכן והחשד כן היה מבוסס.
כמו־כן בלתי־סביר להניח שאדם כקרוי, ששמר
על קשרים רצופים וחזקים עם אמו ועם אנשים
רבים אחרים, היה מרשה לעצמו, מבחינה מצפונית,
להיעלם סתם כך, פתאום, מבלי להשאיר
אחריו איזה שהוא הסבר.
זה פשוט לא מתאים לאישיות ברמה כשלו.
ולבסוף — במיסגרת הרצאה במועדון של אגודת
מורשת, סיפרה אביבה אילן, מרפאה הידועה
בשיטת־הריפוי באמצעות כוח על־חושי, שהיא
הצליחה ליצור קשר עם רוחו של קרוי וקיבלה
ממנו הודעה שלא היתה לו כל כוונה להתאבד וכי
מותו נגרם על־ידי התקף־לב.
גיל דגן, גיבעת״ם

מה הגזבה?
(תמונתו של הד״ר יולי נודלמן עם
השחקן הסובייטי דמיטרי מינאייב,
העולם הזה .)15.3.89
ציון צפריר, העול ם הז ה

הזדמן לי לבקר בגלי צה״ל, והתרשמתי שוב
מן הדימיון המחר שבין המוסד הזה ובין השבועון
המסויים.
התחנה שוכנת בבית עתיק־יומין — ממש כמו
מערכת השלם הזה. אץ בה שסיחים מקיר־אל־קיר.
אין לוקסוס. הכל פשוט, פונקציונלי, חסכני.
כמו אצלנו.
נדמה שבמקום חוגג הבלגאן, האילתור הישראלי
המפורסם. גם אצלנו. אבל זה מתפקד שם,
וגם אצלנו.
הארכיון הגדול של התחנה אינו ממוחשב,
והכל מבוסס על הזיכרון האישי של אנשי־התחנה.
זה מצליח בצורה מוזרה. כמו אצלנו.
כמעס כל האנשים בתחנה הם צעירים מאוד.
מכיוון שרובם חיילים במדים, ורבים מסיימים את
תפקידם בתחנה עם שיחרורם מצה׳׳ל, יש תחלופה
רבה מאוד. יש לזה מעלות ומיגרעות. מצד אחד,

מי שקרא באחרונה את הכתבות המעניינות
של העולם הזה על הד״ר משה קרוי המנוח, וכמובן
מי שקרא את ספריו ואת דיעותיו, שאחת מהן
דיברה על חוסר־הטעם שבחיים, יכול אולי להניח,
כי האיש הבלתי־רגיל הזה נואש מהחיים ואכן
התאבד.
אבל למרות זה אפשר להניח שהד״ר קרוי נפטר,
למעשה, מהתקף־לב רגיל.
העובדה היא כי באחת מהכתבות בהשלס הזה
סופר על כך שבעבר היה לקרוי חשד לא־מבוסס

נודלמן מאחורי מינאייב
האם ד״ר נודלמן הוא גמד?
דליה ברמן, רמת־גן
0גובהו של הדייר נודלסן 1.80 :מ׳.

מיבתבים למערכת
השלם הזה שומר לעצמו את הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות, מישפ-
טיות או טכניות.

בחובח המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
3*245242־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— !/1¥191 11. 341667 זמ.
העולם הזה 2690

ובסוףיעואררקהכובעצףעלפ 1יהמים

אוניה שוקעת

^ אוניה של מיפלגת־העבודה שוקעת.
1 1זהו מחזה מעציב מאוד. כי אוניה זו היתה פעם
ספינת-הדגל של הצי הפוליטי הישראלי.

אץ זו שקיעה דרמאתית. לא אירעה שום התפוצצות גדולה.
שום טורפדו לא חפר בה חור־ענק, שדרכו חודרים המים בנחשול
אדיר.
זוהי שקיעה איטית, כמעט בלתי־מורגשת, כפי ששקעה בשעתו
האוניה טיטאניק.

המים חודרים מבעד להרבה חורים קטנים. כל
דפנות האוניה כאילו סדוקות.

וגרוע מכל: לאיש לא איכפת. עריץ רוקדים בסאלונים. התיז־
.מורת העייפה עדיין מנגנת. על גשר־הפיקוד עומדים כמה קצינים
ומדברים על כך ש״צריכים לעשות משהו״ ,שאולי ״כדאי לבדוק
מה קורה שם למטה״.

ובינתיים, לאט־לאט, שוקעת האוניה.

^ חת לחפש את הסיבות לשקיעת מיפלגת־העבודה מחוצה
4 1לה, מוטב לאתרם בתוך המיפלגה עצמה.
הכל מדברים כיום על ״בדק־בית״ .צירוף־מילים נהדר. סיסמת-
קסם. מי אינו רוצה בבדק־בית? מי אינו מבין שהוא דרוש?

כן,בהחלט.אבל...סליחה, מהזהבדק ־ בית?
בדק־בית פירושו: לאתר את סיבות התבוסות, את הגורמים
העמוקים לשקיעת המיפלגה. ולא כדי לכתוב על כך דוח מרתק,
אלא כדי לשנות את הדברים מן היסוד.
האם יש אישזהו סימן, ולוא הקטן שבקטנים, המורה שהמיפלגה
מוכנה לכך, מסוגלת לכך?

באופן אובייקטיבי יש למיפלגת־העבודה מכשירי־כוח אדירים.
יש לה מאות מוסדות, קרנות, מעוזים פוליטיים וכלכליים, אשר
יכלו להיות בעלי־עוצמה. אך מיטב הטנקים והתותחים אינם
עוזרים לצבא, אשר קציניו וחייליו איבדו את הרצון להילחם.
אי־שם בשרון יש למיפלגה פיל לבן גדול ויפה, בית ברל,
שנועד לגידול דור חדש של מנהיגים. מישהו יודע שזה קיים?
מישהו יודע לשם מה זה קיים?
אין למיפלגה אף כלי־תיקשורת יעיל אחר. מכשיריה הכלכליים
נהרסו על־ידי חבורה גדולה של טפילים, מנכ״לים בעלי
משכורות־ענק, פרוטקציונרים מתנשאים ונעדרי־כישרון, ששמנו
ובעטו. העסקנים מיטיבים להכיר את רחובות לונדון וניו־יורק
יותר מאשר את רחובות קריית־שמונה וירוחם.

לא, אין זה גוף הלוחם על חייו. זהו גוף עייף, לאה,
תשוש. הוא לא הוכה על־ידי איש. הוא הובס על-ידי
עצמו.

זה אופייני למישטר ישן, ל־1£ע £011 £א 1€1£ערב
ירידה מן הבימה.

וכך הולד המצב ורע.

^ טבע אינו סובל חלל ריק, כך אומרים. ככל שמיפלגת־
1 1העבודה מצטמקת, כן מתקדמים כוחות אחרים, המבקשים
לתפוס את מקומה.

הכוח העיקרי הוא, כמובן, הליכוד. יש לו תיאבון,
הרבה תיאבץ.

כמה זמן יכול התהליך הזה להימשך? זה תלוי
בכמה גורמים.

הבחירות המוניציפליות, שלא היו כל־כך חשובות כשלעצמן,
היו ם ימן־דרר כזה.
לא קרה שום דבר דראמתי. הגותים לא עלו על רומא,ההונים
לא עלו על אירופה, התורכים לא הגיעו לשערי וינה. הליכוד לא
הסתער על מעוזי המערך וכבשם.

המערך פתח את השערים בעצמו. לא היה לו עוד
חשק להילחם על המעוזים. הוא לא היה מסוגל לגייס
בתוכו את כוחות־הנפש הדרושים למאבק.

הוא לא היה מסוגל למנוע פילוגים בסניפיו, והופעת אנשיו זה
נגד זה בכמה מקומות. הוא לא היה מסוגל להדיח מועמדים חסרי־סיכויים,
ולהציב במקומם מועמדים מוכשרים ומושכים. הוא לא
היה מסוגל להתגייס ברצינות.

במקומות המעטים שבהם היה מסוגל לעשות זאת,
הוא ניצח. במקומות שהפסיד, בצדק הפסיד.

ס בל כל העובדות העגומות האלה אינן אלא סימפטומים.
\ £לא הן המחלה. המחלה היא הרבה יותר עמוקה.
מיפלגה חיה, מיפלגה המאמינה בייעודה, מסוגלת להתגבר על
כל סימפטום פאתולוגי. היא יכולה לגייס מתוכה כוחות חדשים,
אנשים חדשים, מסרים חדשים.

אבל כאשר החולה נוטש את המאבק, כאשר הוא
מרפה מן החיים, איזו תיקווה יש לו?

הפונקציונרים של המישטר הקיים אינם נעלמים. להיפך. הם
קיימים ופעילים מאוד. הם עסוקים כולם באירגון קנוניות הדדיות,
בחרישת מזימות, במילחמות על עמדות־כוח אישיות. הם לוחמים
בשצף־קצף על פינה זו או אחרת על גשר־הפיקור, בשעה שהאוניה
כולה שוקעת מתחת לרגליהם.

נדמה שבאחרונה עברה המיפלגה את הנקודה
הקריטית, ואין עוד אפשרות לשנות את התהליך.

אינני רואה. אף לא אחד.

הרופאים נוהגים לומר לחולה במצב טרמינלי: הכל תלוי בך.
אתה צריך להילחם. כל עוד אתה רוצה לחיות, כל עוד אתה מוכן
להילחם, יש תיקווה.

אין לו מחסור באמצעי־כוח ובמכשירי־כפייה, אבל הוא מאבד
את הרצון להשתמש בהם.
יש זמנים חדשים, אתגרים חדשים. יש בעיות חדשות הדורשות
פיתרונות חדשים. בקרב המישטר הקיים יש הכוחות האינטלקטואליים
הדרושים כדי למצוא פיתרונות, אבל חסרה לו האנרגיה
לעשות זאת. המישטר יכול רק לחזור על עצמו, על פיתרונות
אתמול ושילשום, הפיתרונות שאבד זמנם ובטל קורבנם.

^ 1שוקעת זה מכבר.
השקיעה התחילה זמן רב לפני שאיבדה את השילטון ב״מהפך״,
והיא נמשכת מאז.

די בהצגת השאלה כדי לדעת את התשובה.
האם מישהו מעלה על דעתו כי מיפלגת־העבודה תגרוף ניצחון
סוחף כאשר יעמוד בראש־הרשימה משה שחל? כאשר יישא את
דיגלה מוטה גור? כאשר מועמדה לראשות־הממשלה יהיה גד
יעקובי?
ואם נתעלם מקבוצה זו, ונחפש בקרב הדור הבא של מנהיגי
מיפלגת־העבודה — האם שם התמונה מעודדת יותר? האם שם
נראה כיום המנהיג הכריזמטי של מחר או מחרתיים, האיש שיביא
בבוא היום את הגאולה?

אבל מיפלגת־העבודה אינה מיפלגה חיה. ואולי
נכץ יותר לומר: זוהי מיפלגה הגוססת לאיטה, המאבדת
את החשק לחיות.

הסיבה האמיתית, העמוקה יותר, של כל מהפכה
היא ההתפטרות הנפשית, התת־הכרתית, של בעלי

המישטר ד!י1ודם•
ף• שה להסביר את התופעה, אבל קל להבחין בה.
[ /המעמד השליט מתעייף. אץ לו עוד הכוח הפנימי
הדדוש כדי להתמודד עם אתגרים חדשים.

כפי שלימד טרוצקי: לא די בהתנוונותו של
המישטר הקיים, דרוש גם מישטר חדש המסוגל
לתפוס את מקומו^ .
*ץ יפלגת־העבודה, מיפלגת־השילטון מאז 1933 ועד ,1977

אבל בשורה? מסר חדש? ההרגשה שהכל מתחיל
מחדש, שיוצאים להרפתקה גדולה וחדשה?

אין לזה זכר!

הבעיות ידועות היטב. מבחינה סוציאלית״דמוגראפית מזוהה
המיפלגה עם מעמד שוקע, בעוד שיריבתה העיקרית רוכבת
בביסחה על המוני ישראל החדשה.
מיפלגת־העבודה היא מיפלגת הכוחות של אתמול, העייפים,

ס ומרים שהתנאי המוקדם לכל מהפכה מוצלחת הוא
התפטרותו הנפשית של המישטר הקיים.
בספרות ובקולנוע נראה תמיד כאילו מתחוללת המהפכה מפני
שכוח אדיר חדש מסתער על מיבצרי השילטון וכובש אותם.
המוני פאריס מסתערים על הבאסטיליה. חיילי פסרוגראד
עולים על ארמץ־החורף. הקלגסים החומים מתפרעים בחוצות
הרפובליקה הוויימארית.
אולם הדראמות האלה היו תמיד שוליות. כיבוש הבאסטיליה
היה מאורע של מה־בכך. ארמוך החורף לא היה אלא בנייך
מישרדים גדול וריק, שקומץ חיילים הגן עליו. הצבא הגרמני
המעולה והממושמע יכול היה לדכא את ההתפרעויות הנאציות
במחי־יד.

זה תלוי בנכסים שצבר המישטר הקיים בימי זוהרו. זה תלוי
ביכולתו להפעיל את שרידי כוחו הנפשי והמעשי. אבל זה תלוי
קודם כל בזמינותו של כוח חדש, תקיף, נמרץ, בעל מוטיבציה
חזקה, שיש בפיו פיתרונות חדשים לבעיות, תשובות חדשות לאתגרים.

לגבש
בשורה חדשה, מחשמלת, שתגרום להמוני צעירים להסתער
על סניפי־המיפלגה, להירשם ולהתגייס?
סיסמות — יש. הודעות־לעיתונות לשידור בשבת בבוקר,
כשאין חדשות — ועוד איך. נאומים בפורום של סוכני־ביטוח —
למה לא.

הצילו!
המצטמקים במיספרם, השבעים, חסרי המוטיביציה, השקועים
בעבר, מפני שכל זכויות־היתר שלהם נובעות מהמצב הקיים.
כדי לשנות את המצב, צריכה המיפלגה להיחלץ מן המילכוד
הזה ולהכות שורשים חדשים בשיכבה החדשה, העולה, המתרבה
במיספר, הדינאמית, הרעבה מכל הבחינות, החותרת לכיבוש
עמדות חברתיות וכלכליות, שפניה אל העתיד.

הכל מבינים זאת. אבל איש אינו יודע איך עושים
זאת. איש גם אינו מנסה. לאיש אין פיתרון לבעיות
המדינה. לאיש אץ בשורה חדשה. איש אינו מסוגל
להביא בשורה חדשה אל מקומוודהריכוז המתאימים.
בשורה המבטאת פיתרון לבעייה היסודית. ל־מיפלגה
אין מה להגיד.

^ אשר מדברים במיפלגת־העבודה על בדק־בית, מתכוונים
בדרך כלל למשהו אחר: להדחת חבורה של עסקנים על-ידי
חבורה אחרת של עסקנים.
מובן שהמיפלגה זקוקה לטיהור יסודי בצמרת. שימעון פרס
הוכיח סופית שאינו יכול להוביל מיפלגה לניצחון בבחירות. יש לו
הרבה תכונות, הוא בעל התמדה וחריצות, אבל אין הוא מסוגל
להלהיב המונים, לשאת בשורה ״מדליקה״ ,לנצח.
כך גם עמיתיו־יריביו, יצחק רבין ושאר הוותיקים.

אבל היכן המנהיגים החדשים?
האם מוטה גור יצית אש בלב ההמונים בדימונה? האם גד
יעקובי יעורר את הכיסופים הסמויים בנפש בני נתיבות ואופקים?
האם משה שחל יגרום להמונים לעלות על הבאריקדות?
ואם נתעלם מן התכונות האישיות — האם מישהו מהם מסוגל

1 x 7 3־ 1

קורה משהו מעניין: מכיוון שבמרכז מתפנה השטח, הליכוד
נספג אל תוך המרכז.
פעם היתה תנועת־החרות מיפלגת־שוליים, שהאידיאולוגיה
הקנאית שלה גזרה עליה מעמד של מיעוט.
לא עוד. היא מסרה תפקיד כפוי־טובה זה לתנועת־התחייה
ובנותיה(וגם אריאל שרון מתעקש, משום־מה, להישאר שם) .ואילו
המיפלגה הגדולה זזה אל המרכז, זזה אל הפיתרונות הפרגמטיים
הדרושים במרכז.
אומרים שהיא זזה ״שמאלה״ ,ששמיר וארנס ידברו עם אש״ף
כמיצוות האמריקאים. בוודאי.

אבל מוזות התהליך היא הפיכת הליכוד למיפלגת־שילטון
קבועה, למפא״י של שנות ה.90-

לא בשל כישרונה המופלג, לא בשל הזוהר הכריזמטי של
מנהיגיה, לא בשל האופי המלהיב של המסר אשר בפיה — אלא
להיפך, חרף כישרונה הדל, חרף חוסר־הכריזמה של מנהיגיה, חרף
הבשורה אשר בפיה. היא נספגת אל המרכז מפני ששם יש חלל
ריק. וכאשר תגיע למרכז, היא תצטרך להתנהג ולדבר כמו מרכז,
כמו מיפלגת־שילטון פלורליסטית, שעליה לספק פיתרונות לבעיות.

הראשון
מבין מנהיגי-הליכוד, שיתפוס מה קורה
למיפלגה, יוכל גם לתפוס את המנהיגות בה. אולי
יהיה זה יצחק שמיר עצמו.
ך* ינתיים ממשיכה האוניה לשקוע.

^ לאט-לאט. לאט־לאט.

רק מי שמודד את גובה המים בתחתית האוניה מרגיש בכך.
כל עוד נשאר גשר־הפיקוד מעל לפני המים, יימשך שם המאבק
על תפקיד רב־החובל, על הכובע בעל קישוטי־הזהב.

בסופו של דבר יישאר רק הכובע הזה צף על
פני המים.

א 11־ י

או 111 דיי

האוצר וגד זווידי
תגובות קשות במישרד-האוצר על הצעתו של
שר-האוצר, שימעון פרם, למנות את ניסים
זווילי לתפקיד מנכ״ל רשות־הדזברות.
באוצר טוענים כי זווילי חסר כל ניסיון מיקצועי בחברות
ממשלתיות. ואינו מיומן לתפקיד כזה. מנכ׳׳ל רשות־.
החברות הוא תפקיד האחראי למכירת חברות ממשלתיות
ומערכות של מיליארדים. לטענת גורמים באוצר דרוש
לתפקיד איש־מיקצוע בעל ניסיון ברמה הגבוהה ביותר.

השפן של מיפלגת־העבודה
היישובים
בגדה המערבית יהיו, ככל הנראה,
השפן בכובע של מיפלגת־העבודה בבחירות
הקרובות למרכז השילטון המקומי.
מיפלגת־העבודה תטיל את מלוא כובדה כדי שלא להעניק
ליישובים אלה חברות במרכז. בינתיים נמצאת מיפלגת־העבודה
ברוב במרכז השדלטון המקומי. ובעזרת ראשי
המועצות הערביות יש אפשרות סבירה שאפשר יהיה
לסכל את בחירתם של יישובים אלה למרכז.

מה יהיה ה הי טל?

סי־נו ע ר לוו ע ד

צוות בלישכת תאי-החשבון גילה שהיטל-
הרכב המוצע עליית מישרד-האוצר על
מלכ״רים(מוסדות-ללא-כוונת-רווח) גבוה בפעם
וחצי משיעור ההיטל שיוטל על חברות,
ושההיטל, שיוטל על רכב של חברות, גדול
כמעט פי שניים מההיטל שיוטל על יחידים.

בשכונת עץ־כרם בירושלים יצורפו, ככל
הנראה, בראשונה בארץ, בני-נוער לוועד-
השכונה.

גילויים אלה נחשפו על־ידי צוות של רואי־חשבון באחת
הישיבות האחרונות של ועדת־הכספיבג והם הביכו אח
ראשי נציבות מס־ההכנסה, שלא היו מוכנים לריח•
יושב־ראש הישיבה. אריאל ויינשמיין, הציע שנציבות״המס
ולישכת רואי־החשבון יקימו צוות משותף שיבדוק את
העניין, ויחזור כשבידיו המלצות לוועדה. הצעתו של
ויעשטיין התקבלה.
עד שסיכומי הצוות המשותף יוגשו לוועדה לאישור,
מתעכב לפי שעה אישור ההיטל.
בינתיים לא היה לפרשה כל ביטוי באמצעי״התיקשורת.

425

ביום השני, ה־ 20 במרס, מסר דובר
צה״ל על 320 התגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי
חיילי צה׳׳ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ ,הגיע מיספר
ההתגים ל־.425
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 527 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 359 התגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

71 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 44 התגים ממכות והתחשמלות.
• 53 הרוגים מסיבות אחרות.

תקציב בסכנה
בימים הקרובים ייפתחו הדיונים על תקציב הממשלה
ל־.80/90

מלחיצים את אמוראי

כבר עתה ברור כי דרכו של התקציב לא תהיה
קלת שבן,הליכוד יתנה את אישורו בקבלת 64
מיליון דולר עבור ההתנחלויות.

עדי אמוראי מתלונן על לחצים פוליטיים כבדים
המופעלים עליו, בעיקר מצד גורמים
הסתדרותיים, כדי שלא לשנות את זכויות־ההצבעה
של המוסדות הפיננסיים בבנקים.

קיסר דורש הסדר

סביר כי בין מפעילי הלחצים נמצאת גם חברת העובדים.
החוששת שתאבד את השליטה בבנק המעלים. אמוראי
מטפל בהשוואת זכויות־ההצבעה ובמכירת־הבנקים, כשלב
סופי לפיתרון משבר־הבנקאיות.

ארוס מכיר באש״ף
שמו של הפרופסור ארנם מתנוסס בראש
מודעה של 14 פרופסורים יהודיים-
אמריקאיים, שפנו לציבור האמריקאי בקריאה
להתרחק מישראל, לצמצם את הסיוע
לה ולאלץ אותה להידבר עם אש״ך.
החותם הוא הפרופסור יגאל ארנם, בנו
של שר־החוץ, המכהן באוניברסיטה של
קליפורניה הדרומית בלוס־אנג׳לם. המודעה
קובעת כי ישראל דומה לדרום־אם
ריקה, וכי מעשיה הברוטליים בשטחים
הכבושים, התמים לפוגרומים, מסכנים כל
יהודי בעולם.

מרד בסייר הליכוד
בהמשן־ לפעילות חברי הליכוד בפתח־תיקווה נגד ראש־העירייה
הנבחר, גיורא לב, מתכוונים נאמני הליכוד בעיר
לקיים במוצאי־השבת הקרובה שירותרום־־גאמני־הליכוד,
בהשתתפות 21 אמנים שיופיעו בהתנדבות.

זהו צעד נוסו) במילחמתה של קבוצה גדולה
בסניף! הליכוד בסתח-תיקווה, הרואה את עצמה
נפגעת מחוסר־מחוייבותו של ראש־העירייה
הנבחר להבטחות שהבטיח ושאינו עומד
לקיים.

אינתיפאדה בתל־אביב
התארגנה קבוצת חברי מיפלגת־העבודה בסני!י
תל*אביב להדחת אליהו שפייזר מראשות
הסנין ז.
הטענה נגד שפייזר היא שהוא שותף לכישלון הסניף
בבחירות לעיריית תל־אביב, וכי אינו ממלא את תפקידו
כראוי.

ישראל קיסר פוחד לעורו.
מזר׳ל ההסתדרות, ישראל קיסר, דורש למצוא הסדר.
שיתקבל על דעת כל הצדדים במשבר המאזן הלא־ברור
של חברת. שים! שבדים־.

קיסר לא יסכים שהעימות בין היו״ר לשעבר
של ״שיכון עובדים״ ,רפי אדרי, והמגכ״ל
הנוכחי, עוזי ורדיזר, יגרום למשבר נוסו!
ב״חברת העובדים״ ,שיטיל את צילו על
המנב״ל עצמו.

מי יחליף אח המישנה?
המישנה־לנציב שתת-המדינה, מיכאל צולר,
ייכנס בתחילת החודש הבא לתפקיד חדש
כסמנכ״ל ״בנק יהב״.
צולר, ששימש בתפקידו בארבע השנים האחרונות, הוא
איש־הליכור, ובתפקידו החדש יהיה כפוף לאחריותם של
בכירי מיפלגת־העבודה, שכן בנק יהב היא חברה־בת של
בנק הפשליס,

ניתן להניח שעם פרישתו מתפקידו כמישנה
לנציב שרות-המדינה, ימנה שימעון פרם
מישהו ממקורביו, במישקל־־נגד לנציב, מאיר
גבאי, שמונה על-ידי שר-האוצר הקודם, מיטה
ניסים.

האם תהרס הקסבה?
בחוצות שכם.שוררת דאגה. באחרונה
נפוצו שמועות, שלפיהן בכוונת שילטו־נות
צה״ל להרוס את כל הקסבה, ולגרש
את כל תושביה.
הוועדות המקומרת הוציאו הוראות לתושבים
איד להחזיק מעמד במיקרה כזה,
בדי שלא לאפשר את פינוי הקסבה.
בץ ההוראות שניתנו: שיפוץ בתים שניזוקו
מפיצוצים, הוראה למלא את הדירות
הריקות או הנטושות, והוראה לבעלי־הבתים
להוריד את מחירי ההשכרה של
הבתים.
גורמי־ביטחון טוענים שאין לשמועה כל
שחר.

ירו־ ועד עין־כרם, עורך־הדין עמיר אברהמי, קיבל את
ההצעה, והוא מבקש לצרף שני בני־נוער, שיהוו חלק
בלתי־נפרד מהוועד.
ההצעה כרוכה בקשיים, משום שעל פי החוק, פעולה
מישפטית של קטין טעונה הסכמת הוריו, אך בוועד־השכונה
מבטיחים כי גם לכך יימצא פיתרון.

ניצחון לא״זנברג
במאבק שבין הממשלה למילרנר שאול
אייזנברג, זכה איש-העסקים בניצחון.
חברת ספקו. חברה ממשלתית שהוקמה מתוך מטרה ליצור
קשרים כלכליים עם סין, נמצאת כרגע בבריקת מישרד־החוץ
וכל עיסקותיה הוקפאו. כך נותר המיליונר אייזנברג
הגורם היחידי המקיים עתה קשרים סדירים עם הסינים.
בזמנו זעם אייזנברג על הקמת התברר. הממשלתית. לפי
טענתו הובטח כי תינתן לו הבילעדיות לסחור עם הסינים.

.סי 3רי״ להסתדרות
למרות מאמצים מרובים לא הצלידזה חברת־העובדים
למכור את ״סיפרי״ ,רשת חנויות•
הפצה השייכת לחברת-העובדים.
חיפושים ממושכים אחרי קונה לא הניבו פרי, ולבסוף
נאלצה חברת־העובדים למכור את סיפר־ להסתדרות.

״מלבת־שבא״
מחפשת משקיע
המלץ ״מלכת-שבא״ באילת מחפש משקיע
למימון הגדלתו. כיום יש למלון 95 חדרים,
והכוונה היא להגיע ל־.600
המלון הוא היחידי באילת שיש לו שטח פרטי ( 16.7דונם),
והוא קיבל רשות להשתמש בשפת״הים הצמודה למלון.
לדעת מישפחת חי, בעלת המלון, עלה ערך המלון מאז
שסונסטה נמכרה ב־ 40 מיליון דולר, והוא צריך לעלות
כעת על 12 מיליון דולר.
הידיעה שפורסמה בהשלס הזה, כאילו נמכר המלון
לחברתו של בצלאל מיזרחי, אינה נכונה. השלם הזה
מצטער על הטעות.

דרוש: ירד
למועצת־ההימורים
מאבק מחודש על תפקיד יו״ר מועצת-
ההימורים.
לפני כמה חודשים, כשעזב אריה רייך,
היו״ר הקודם, את תפקידו, קיבל את המינוי
עדי אלדר. יועץ השר יצחק נבון.
אולם אלדר נבחר לפני שבועיים כראש•
מועצת כרמיאל, ובזה נפתח מחדש המא־בק
על התפקיד.
מינוי יו״ר מועצת-ההימורים צייד לקבל
את אישורם של נבון ושימעון פרם.
המאבק על המינוי לא יהיה מן הקלים, שכן
התפקיד חולש על תקציב של מאות מיליוני
שקלים.

דרי ס ת בבורסה ליהלומים דריכות בבורסה ליהלומים לקראת הבחירות, שיתקיימו
השבוע על תפקיד נשיא בורסת־היהלומים.

על התפקיד מתחרים הנשיא הנוכחי, משה
שניצר ודניאל לגזיאל, לשעבר יו״ר איגוד
תעשייני היהלומים.
לגזיאל, בעל מוניטין עולמי, מאיים על שניצר. מה גם
שלפני שנתיים, בסיבוב־בחירות קודם, הצליח תעשיין
אלמוני, אורי שוורץ, לקבל 40 אחוזים מהקולות.

חמ״ס נגד אלכוהול
התנפלות של פעילי חמ״ס על חנויות למימכר משקאות
חריפים בשטחים הכבושים.
בתקופה האחרונה נשרפו חנויות למימכר משקאות חריפים
ברצועת״עזה ובגדה המערבית.

נראה שפעילי החמ״ס רוצים לאסור על מכירת
משקאות חריפים.

בחרע גז

העם
״רתע השלום״

איך להעכיר את
שימחת השלום? השר
פת ן כדי־התיקשורוז
נתנו ה שסע רוגמה
נוספת.

במשך חודשים לחמה ישראל כלביאה
כדי לאפשר גישה חופשית לטאבה
המצרית וכדי לקיים ניהול ישראלי
של המלון.
לבסוף זה הושג. ניתן היה לקוות כי
טאבה תהיה לאי של שלום ודו־קיום.
עד שבא שר־התיירות, גירעון פת,
ואמר את ההיפך. הוא גינה את הישראלים
היוצאים לבלות בטאבה(״מ־אזוכיסטים׳׳)
,איים על המלון וקבע, למעשה,
שטאבה היא ארץ־אוייב.
טירוח־מערכות. לכאורה, זוהי
דוגמה של טירוף־מערכות. שר אחד
אינו יודע מה עושה השר השני, אף שהוא
חבר במיפלגתו. מישרד־התיירות
מצפצף על מישרד־החוץ, ומתנהג כאילו
הוא מהווה מדינה אחרת.
אבל התופעה עמוקה יותר.
פת הבחין בתופעה שאפשר לקרוא
לה ״רתע השלום״ — הרתיעה מפני
השלום כאשר הוא הופך ממשי. זוהי
תופעה ישראלית.
היא התבטאה בכך שישראל לא קיימה
טכס רישמי מכובד של הורדת־דגל
והעלאת״דגל, והסתלקה מן המקום
כגנב בלילה. היא התבטאה גם בדיווח
על הטכס המצרי הקטן והצנוע ביום
העברת הריבונות. קריאות רגילות של
״תחי מצריים״ ו״אלוהים גדול״ תוארו
בטלוויזיה הישראלית כאילו היו קריאות
מסמרות־שיער ומקפיאות־דם להשמדת
ישראל ולטבח היהודים.
לעומת זאת, תוארה ההפגנה המכוערת
של עובדי־המלון, שנועדה לסחיטת
כספים בלבד, באהדה, כאילו
היתה זאת הפגנה של כאב פטריוטי
שאינו ניתן לכיבוש.
להעכיר. כל פרשת טאבה באה
מלכתחילה כדי להעכיר את שימחת השלום
עם מצריים. השבוע נעשה ניסיון
להעכיר גם את הספיח הקטן של השלום
שהושג סוף־סוף בטאבה.
ההתקוממות סופה ש ל
אג ד ה
0מישמר־הגסד הובא
בתרועת־ניצחזן כדי
להצליח במקום
1שנבשרו אנשי הסדיר
| והמירואים.

השבוע מתה עוד אגדה.
האגדה היא של מישמר־הגבול. כפי
שביטא זאת קצין בכיר בצה״ל, בקינאה
גלוייה, לפני שנה :״אני לא יודע איך
הם עושים זאת. אנשי מישמר־הגבול
הם הרבה יותר אכזריים מאשר חיילי־צה״ל,
והם עושים בשטחים דברים
נוראים. אבל אצלם אין הרוגים, ואצלנו

השבוע הופעל מישמר״הגבול בר־צועת־עזה,
והיו הרוגים. הרבה הרוגים.
יריות במיסגד. נראה כי האינתיפאדה
שינתה את פני הדברים גם
לגבי מישמר־הגבול, חיל שכיר המורכב
מיהודים ומדרוזים.
ההצלחה של מג״ב בעבר היתה מבד
ססת, במידה רבה, על הפחד שעוררו
אנשיו בעצם הופעתם, מאז טבח כפר־קאסם
ב־ .1956 הם התפארו בהכרת
״המנטליות הערבית״ ,ונהגו בשיטות
המקובלות על מישטרה קולוניאלית.
נראה כי ההתקוממות שברה את מח־העולם
הזה 2690

סום־הפחר .״המנטליות הערבית״ השתנתה.
כאשר
פרצו השבוע אנשי מישמר־הגבול
לתוך מיסגד, ברדיפה אחרי מש־ליך־אבנים
בורח והרגו את האיש.,
החלה ההתלקחות החמורה ביותר ש־היתה
ברצועת־עזה מזה חודשים רבים.
הרוחות התלהטו, מתאבד פלסטיני
שלף סכין ודקר שלושה אנשי מג״ב
לפני שנורה ונהרג.
כאילו דבקה רוח המג״ב גם בחיילים
בגדה, נורו שני ילדים בתקרית אחת
בגדה המערבית. הקציר השבועי של
ההרוגים היה הגדול מזה זמן רב.
סדיר, מילואים, מג״ב. נראה
כי חוזר על עצמו אותו המחזה, שהוצג
שוב ושוב במשך 15 החודשים: שר־ה־ביטחון
וראשי צה״ל מכריזים בקולי־קולות
שנמצאה שיטה חדשה לשבירת
האינתיפאדה — בדרך כלל אמצעי
ברוטאלי יותר מקודמיו — וכלי־ה־תיקשורת
חוזרים על כך בהתלהבות.
כעבור כמה ימים מסתבר כי האמצעי
החרש גרם לתוצאה הפוכה.
אין ספק כי קציר־הדמים של השבוע
יגביר את האינתיפאדה ויכניס למעגל
צעירים וקשישים נוספים. כל הרוג מגביר
את תאוות־הנקמה, וגם מישמר־הגבול
עומד חסר־אונים מול התופעה.
בראשית האינתיפאדה הופעל נגדה
הצבא הסדיר. החיילים הצעירים לא
התאימו לתפקיד, וצה״ל חשש כי נגרם
לצבא נזק בלתי־הפיך. הוחלט להוציא
את הסדיר, ולהפעיל נגד האינתיפאדה
את אנשי־המילואים, שהם בוגרים ושקולים
יותר. גם יחידות אלה נהרסו,
ועל כן הוחלט להפעיל את מישמר־הגבול.
היו
בצמרת צה״ל מי שהתחרטו על
כך שמישמר־הגבול לא הופעל מלכתחילה,
במקום צה״ל. עוד לפני האינתיפאדה
הציע דן שומרון להרחיב
את מישמר־הגבול ולהטיל עליו לבדו
את הטיפול בשטחים הכבושים.
השבוע הסתבר כי גם מישמר־הגבול
אינו מוכשר לתפקיד זה. לא נותר על
מי להטיל את התפקיד.
לכו לאש כאילו כדי להדגיש
את הנקודה, מסר השבוע המוסד הביטחוני
העליון, המוסמך להערכות־מצב
אסטראטגיות, את חוות־דעתו לממשלה.
נאמר בה כי אין כל דרך להתגבר
על האינתיפאדה, וכי זו תימשך שנים
אם לא יימצא פיתרון מדיני. נאמר בה
גם כי אין שום גורם פלסטיני שאפשר
לנהל עימו משא־ומתן, מלבד אש״ף.
בכך השמיט המוסד הביטחוני המוסמך
ביותר את הקרקע מתחת ליומרתו
של שמיר למצוא פלסטינים ״שאינם
אנשי אש״ף״ ,כדי לנהל עימם משא־ומתן(ראה
יזמן אישי).
המוסד הביטחוני אינו מוסמך להציע
לממשלה מדיניות. אבל חוות־הדעת
שלו אמרה, למעשה, בלשון חד־משמעית:
לכו לנהל משא־ומתן עם
אש״ף, כי אין דרך אחרת.
אסד מכה
שוב
* וצר מצב מוזר: הגורמים הפלס־
*טיניים הקיצוניים ביותר, שונאי־ישראל,
משרתים את ממשלת־ישראל.
וגם להיפך: ממשלת־ישראל שמחה על
כל פעולה של אויביה הקיצוניים במחנה
הפלסטיני, ומנצלת אותה כראוי
למטרותיה.
לשני הצדדים יש אינטרס משותף:
להרוס את יאסר ערפאת ואת מדיניות־השלום
שלו.
על רקע זה קורה מה שקרה כמה
פעמים בזמן האחרון: אחד הפלגים הקיצוניים
מבצע פיגוע, ממשלת־ישראל
מנסה לייחס את הפיגוע לערפאת
ולאש״ף.
נירפה א׳ .שני נערים פלסטיניים
— האחד בן ,15 האחר בן 17 ומשהו
— ניסו לתקוף מחנה של צה״ל ליד
גבול הדרום. היתה זאת פעולה נועזת.
אך בניגוד לגלשן, האיש של אחמד
ג׳יבריל, שחדר למחנה צה״ל בגליל
ערב האינתיפאדה, היו שניים אלה בל־תי־מאומנים
וחסרי־נחישות. הם נכנעו
אחרי שנפתחה עליהם אש.
כעבור כמה שעות כבר היתה בפי
האלוף איציק מרדכי בשורה: השניים
שייכים לג׳יהאד המוסלמי, והפעולה
בוצעה בתיאום עם אש״ף, על פי
הוראתו האישית של יאסר ערפאת.

היא גם אמרה: נמאס למערכת־הביטחון
להתמודד עם האינתיפאדה,
כי בהתמודדות זו אפשר רק להפסיד.

טהר
פרק שחור
רצח דשם סתימת
פיזת שר השפויים
המכירים במציאות:
זוהי השיטה המזוהה
| עם הסיקריקים
הסיקריקים מסמלים את אחד הפר

היה אבסורד על גבי אבסורד.
אירגון הג׳יהאד המוסלמי שונא את
ערפאת ומתנגד למדיניות־השלום שלו
שבה רואה האירגון חטא כלפי אללה.
הם חפצים בהשמדת ישראל ובהקמת
מדינה איסלאמית — ולא מדינה לאומית
פלסטינית, כדרישת אש״ף.
יתר על כן: העניין כולו מגוחך.
ערפאת הוא האיש האחרון בעולם הנד
עוניין בפעולה כזאת בשעה זו, כשמית־קפת־השלום
שלו היא בשיא התנופה.
יותר מזה: בעל־בריתו העיקרי של ער־פאת
בשעה זו הוא חוסני מובארב, ולא
יעלה על הדעת שערפאת ״אישית״ יתן
הוראה שתעכיר בהכרח את יחסי
מצריים־אש״ף.
נירפה ב׳ .כעבור יום הבינה גם
ממשלת־ישראל שהסיפור על תיאום
ג׳יהאד־פת״ח דימיוני מדי. באה הודעה
חדשה, הפעם ישר מפי השבוי המפוחד:
הוא לא נשלח על־ידי הג׳יהאד, אלא
על־ידי פת״ח. ערפאת עצמו נתן את
הפקודה. ומדוע נאמר תחילה שהוא
שייך לג׳יהאד המוסלמי? אז ככה, המפקד
שלו בפת״ח שמו ג׳יהאד...
היה זה כאילו סיפר שבוי ישראלי בן
18 בלבנון כי ״שמיר בעצמו נתן את
הפקודה לפעולה שלי״...
רמז פירי. ימים מעטים אחרי
הפעולה בגבול המצרי באה פעולה יעילה
יותר בגבול הירדני, השקט מכל
גבולות ישראל. שניים חדרו, שכבו
במארב והרגו חייל צה״ל. הם נסוגו
לשטח ירדן, ושם נעצרו.
הפעם לא נותר ספק לגבי זהות
התוקפים. אירגונו של אבו־מוסא, פו־רש־פת״ח
ואוייב ערפאת, קיבל על
עצמו את האחריות.
זה סביר לגמרי. כל מבצעי הפיגועים
מעבר לגבול, בקודשים האחרונים,
שייכים לאירגונים הכפופים למרותו
של חאפט׳ אל־אסד. זוהי דרכה
של סוריה לרמוז שלא ייתכן הסדר בלעדיה,
ולפגוע ביוזמתו של יאסר ער-
פאת, השנוא על הסורים.
הפיגועים באים עתה מכל הגבולות
— לבנון, ירדן, מצריים — מלבד
אחד. אין אף פיגוע אחד מן הגבול

קים השחורים ביותר בתולדות העם היהודי.

היו אנשי־הטרור הפנימי, שגרמו
לחורבן ״הבית השני״ .שיטת־הפעולה
שלהם היתה הרצח, ונישקם הפיגיון
(״סיקה״ בלאטינית) .כשהם לבושים
בבגדי־נשים היו מתערבים בהמון הירושלמי
והורגים את אנשי־הציבור המתונים,
שהבינו כי המרד ברומא הוא
מעשה של התאבדות לאומית.
הפיגיון של הסיקריקים הוא חלק מן
הפיתרון לתעלומה הבלתי־נפתרת:
איך זה עלה על דעת היישוב היהודי
הקטן בארץ, שהיווה פחות משליש העם
היהודי דאז, למרוד כמעצמה העולמית
האחת והכל־יכולה, דבר שהביא בהכרח
להשמדת היישוב?
רבים הבינו אז שזהו שיגעון, והת־
אפד מכה לערפאת
הסורי. אסר הוא איש זהיר.
״ערפאת משקר״ .ההסברה הישראלית
ניצלה את המאורעות כדי
לטעון כי:
• אלה הן פעולות ״טרור״ ,בניגוד
להבטחת ערפאת להפסיק את הטרור.
• ערפאת משקר.
• אם אינו משקר, מוכיח הדבר
שאין לו שליטה על האירגונים הפלסטיניים,
ועל כן אין טעם לדבר איתו.
כל קווי־התעמולה האלה אינם מצליחים.
מקובל בעולם להניח כי
פעולות המכוונות נגד חיילים ומיתקנים
צבאיים אינם בגדר ״טרור״ ,אלא
״פעולות־גרילה״ .ברור כי כל הפעולות
מבוצעות על־ידי אירגונים המבקשים
לחסל את ערפאת ואת מדיניותו.
אשר לשליטת ערפאת על האיר־גונים
הכפופים לסוריה, לא היתה
לאמריקאים מראש כל אשליה. ברור כי
לא זה בלבד שאין לערפאת שליטה
עליהם, אלא שהם יעשו את הכל כדי
לחתור תחת ערפאת ולחבל במדיניותו.
ההנחה היא שככל שיוכיח ערפאת
לבני־עמו כי הקו שלו מצליח, כן תקטן
האהדה הפלסטינית לאירגוני־הרסיס,
הפועלים בחסות דמשק וטריפולי, וכך
יידלדלו וייעלמו.
זוהי גם העמדה האמריקאית. למחרת
הפיגועים הודיעו כי הדו־שיח עם
אש״ף יימשך.

נגדו. קולם הושתק על־ירי הטרור הפנימי.
פולחן
הקנאות. לא-לחינם נטלו
לעצמם את השם הזה מי שהחלו בשבועות
האחרונים במסע של טרור פנימי
במדינה.
השם מצביע לעבר הכתובת. רק מי
שחונך בימין הקיצוני יכול היה ליטול
לעצמו שם זה דווקא. כי רק בימין הקיצוני
נמשך עדיין פולחן הקנאים
הקיצוניים מימי סוף הבית השני.
גם המטרה דומה: להשתיק את קולם
של המתונים והשפויים, המבקשים להכיר
במציאות ולבנות עליה מדיניות
לאומית. כפי שאמר שר־החוץ האמריקאי:
יש צורך להידבר עם אש״ף.
המוסד הביטחוני העליון המוסמך למת
הערכות־מצב לאומיות קבע זאת גם ב־מיסמך
רישמי(ראה ם יסנרת).
תגובת המחתרת החדשה: ציור כתר
בות־השמצה נגד יצחק שמיר, שנחשד
בסטייה לעבר הפלסטינים. שריפת דלת
דירתה של מינה צמח, סוקרת דעת־קהל
ימנית דווקא, שגילתה כי רוב
אזרחי־המדינה היהודיים דוגלים עתה
בהידברות עם אש״ף. שריפת דלתו של
העיתונאי דן מרגלית, שריאיין בטלוויזיה
את פייצל אל־חוסייני. שריפת
דלת־הדירה של מישפחת יאיר צבן,
ח״כ מפ״ם, שהגיע באיחור־מה לידי ההכרה
שצריכים לדבר עם אש״ף.
גיהינום פנימי. עד כה הצטיינה
ישראל בתכונה שהפתיעה אתזזעולם:
בוויכוחים הפנימיים בציבור היהודי לא
הופעלה שום אלימות. ייחסו תופעה
חריגה זו לאופי היהודי ולפסיכולוגיה
של עם שנרדף במשך דורות.

דרושים שניים לטאנגו!

יתכן כי גם תכונה חיובית זו של
החיים בישראל עומדת להיעלם. אם כן,
יתווסף על האינתיפאדה והפיגועים גם
גיהינום פנימי.

חו סני מובארב הנד את דגל מצויים. דפנה
היתה שם. היא ואתה את הדברים אחות

סאגה: דגלם
ו בי 7ויני
#לירון נלסוו:
ך* כל שלהם!״ מודיע לירון
1 נלסון ״הבן של׳ ,המנסה להיכנס
לנעליו האגדתיות של האב. .עוד
לא גמרתי פרטים. אני לא יודע כמה
אני מרוויח, מהם התנאים. אני תחת המלון
(סמסטודאינטתשיתאל) — זה
מה שאני יודע׳.
אנחנו יושבים בפינה בפאב המפורסם
בכפר של רפי, בעצם בכפר של

המצרים. לא שנדחקנו הצידה בגלל
הדוחק(בין שמונה ל־ 11 אנשים באותה
שעה) .פשוט יש נושאים שהפינה יפה
להם .״מוקדם מדי לדבר. אספקה, למשל,
קניתי עוד מהספקים שלי בישראל.
הלאה? נראה. אני עובד בכפר במשכורת
מלאה מטעם סתסטה. אני לא
מרגיש שהכפר לא שלי, שאני לא בעל־הבית.
״המצרים
נחמדים. הם בסדר. ביום
הראשון שהם נכנסו לטאבה (יום ה

ני רו ס?

ש המגדירים זאת ב״דו-קיום״ .אחרים, הנז־
* דקדקים יותר בפרטים מעבר למשאת״הלג הלאומית,
יקטלגו את כל המתרחש בימים אלה
בטאבה תחת הכותרת :״אנומליה״.
• אנומליה היא לסעוד את סעודת ליל-השבת
במלון ״טאבה־סונסטה-אינטרנשיונאל״ (השם אביה,
שעל שמה היה קרוי המלון, נמחק) .הארוחה
כללה געפילטע־פיש, שנראו משכנעים למדי, וש-
בושלו על-ידי הטבח המצרי, שהגיע למקום שעות
ספורות קודם״לכן(״הדריכו אותו הרגיע אותי
אחד המלצרים) .באשר לשאר מרכיבי הארוחה -
אין לטעות בהם. הם מזכירים את המיזנון גט־לונות־הפאר
של קאהיר, כמו :״שרתון־גיזה׳ ו*
׳״הילטון־נייל״ ,הן בצורת הסידור, והן מבחינת
העומס שבמרכיבים. כמעט לא ניתן לנוע אחרי
כמה נגיסות. לעומת זאת, לא הירשו לי לקנח בקפה
וחלב אחרי המנה הבשרית (״לא כשר״ ,הוסבר לי)
ותלו עיניים די נוקבות בישראלי שחשק בסיגריה
בליל-שבת .״בכל זאת, יום שישי.״״ נאמר לנו.
לידינו חייך העובד הבכיר ביותר שהובא ממצריים
הסגן של סגן־מנהל המלון, ודיבר על ״ביס״(שלום באנגלית, במיבטא המצרי) ,״ביס אנד
לאב!״ (שלום ואהבה).
• להיכנס לכפר של(פעם רפי, כיום לירון) נלסון
ולהיעצר לצורך הזדהות ובדיקה בכניסה, עד שמגיע
האישור הנכסף באינטרקום -זוהי אנומליה.
אחרי הכניסה המפתיעה הזאת, ממתין כפר ריק:
שלוש חתיכות משתזפות בביקיני (לא, לא בלי),
קומץ־קמצוץ של ישראלים, ושירי ארץ־ישראל הי פה
ברקע. ליאור ייני, גבי ברלין, אריק איינשטיין,
אריק סיני -כולם מנעימים את השיזוף של מעט
הישראלים ושל מגיד המצרי (הסגן־של-הסגן)
המופיע בכפר, כשהוא לבוש בעניבה, במיקטורן
מישבצות, מביט סביבו, יושב לצידי כשהוא נוטף
זיעה וממלמל :״זוהי הפעם הראשונה שלי פה. יפה
פה, יפה מביט בביקינים מסביב ,״מה פתאום
נאסור על שיזוף בלי בגדי-ים! אנחנו מעוניינים
שזה יצליח, שיבואו תיירים! מהי תיירותי זה ים,
שמש, אהבה, סכס״.״ השמש נותנת לו, כפי
הנראה, השראה, והוא נסחף :״שלום -צריך להי

רביעי) קיבלתי 40 אנשים. הם עשו
ניקיון פה. רואים? הסתדרתי איתם יופי.
אין לי בינתיים עובדים מצריים, אבל
הזמנתי כמה מסונסטה.
״היתה לי ברירה לעזוב ב־ 15בחודש.
החלטתי לקחת תקופת־ניסיון.
אני לא חתום על שום נייר. אני יכול
לקום ולעזוב מחר בבוקר. השאלה היחידה
היא אם העסק פה יעבוד. העניין
הזה של כל הפיתקות בגבול...
״האנטי־מצריים בינינו בוודאי שלא
יגיעו. שר־התיירות גירעון פת! תנסחי
זאת בזהירות — הוא דיבר על הוצאת
כספים מהמדינה. יש דברים חשובים
יותר. כמו מה? כמו שלום.
״ביקרו כאן הרבה מצרים מאז יום
הרביעי. אתמול (יום השישי) פתחתי
את הכפר רישמית אחרי ה־ . 15 האיסור
על שיזוף בעירום? זה פלברות! בינתיים,
ממשיכים להשתזף כאן בעירום.
נכון שאמרו לי שהחל ב־ 15 עלי לדאוג
לזה, אבל גם בסזנסטה(במלון) משתזפים
בעירום, אז אם שם...
״אני לא מעיר על כך. אני אוהב את
זה. מוקדם מדי לדבר מה השתנה. אני
מבולבל. בעיקר מה שמפריע לי זה הגבול,
וכל הניירת. זה יעצור בעד המבקרים.
אם זה לא ייפתר — יהיה רע.
הבעיות הן אצלנו, לא אצל המצרים.
״אצלנו יושב במחסום אדם אחד,
ואילו במחסום שלהם — .30
״לא תיכננתי שיבואו מייד בהתחלה
מאות אנשים, אבל זה ניסיון שכדאי
לנסות אותו, ניסיון מעניין. כולם מרב־

עשות בין אנשים שונים. זה כמו ההבדלים בין גבר
לבין אשה, אבל אי״אפשר בלי אהבה, סכס״...
• אנומליה -זה להקשיב לדבריו הבוטחים של
היורש לבית נלסון, שהוא בכלל לא חייב לאף״
אחד, ומה לו ולמצרים, הוא בכלל כפוף ל״סו-
נסטה״ ,ומה הרעש ומה ...ופתאום, בעיקבות תני־עת-אצבע
מיזערית, ממש מיקרוסקופית, של חייל
מצרי, הוא מזנק ממקומו לעבר החייל (״זה
השומר!״ הוא מסביר לי במהירות) ונראה כסר
לפקודתו.
• לשמוע את הקונסול המצרי באילת מדבר
עברית רהוטה, עד שקשה להאמין שאינו צבר כשר
למהדרין, ולשמוע את ג׳ו סולטן האלגנטי, מנהל
״סונסטה״ ,שואל את מאהה מיחסי-הציבור של
רשת ״סונסטה״ המצרית :״את צריכה משהו! יש לך
הכלז״ ולשמוע את מאהה, בעלת המיבנה המוצק,
צוחקת לעברו :״הכל! אני צריכה גבר! אתה יכול
לסדר לי?״
• אנומליה -זה לרבוץ בניחותא, בביקיני, על
מירפסת במלון ולנסות לתפוס שלווה(בבריכה אין
הישראלים מעזים, לפי שעה, להתרחץ, בגלל הצ לפים
המצריים המכתרים אותה מכל גיבעה ומיני*
גיבעה) ,כשלפתע נשמעים ליחשושים קרובים ביותר
:״שוף, שוף!״(תביט -בערבית) .ארבעה חיי לים
מצריים חמושים מנופפים לי לשלום במרחק
של שלושה מטרים, אולי פחות, מעלי.
• אנומליה -זה כשכל זה מתרחש, וחסן-עיסא,
מי שהיה הקונסול המצרי הפופולרי באילת בפרט,
ובישראל בכלל, ומי שניהל את שיחות המשא־ומתן
על טאבה, מתבודד בביתו היפהפה בקאהיר(צמוד
לשגרירות־ישראל שם) ,לא עונה לטלפונים, לא
רוצה לדבר עם איש. עיסא הושעה לפתע פתאום
מתפקידו הבכיר כראש״דסק ישראל במישרד־החוץ.
הרכילות הגבוהה אומרת שהנה זה בהוראה
ישירה של הנשיא, וששר־החוץ עיצמת עבד-אל-
מגיד פועל בשקט לטובתו. מילת-המפתח כאן היא:
״שקט״ .״אצלנו,״ הסביר עיסא השבוע, בשיחה
פרטית ,״כשדבר כזה קורה, מסתגרים בשקט עד
יעבור זעם...״

קד ד ד 1 9 * 1 9 9 1 9 9 1 1 1 1 1 1

רים על שלום, שלום, אבל כשזה מגיע
לידי ביצוע...
״אני לא שמח שכל זה קורה כשאבא
שלי לא בחיים, מפני שאינני שמח שהוא
לא בחיים, אבל ...אבא שלי היה
אנטי״ערבי. הוא לא היה נשאר כאן

כמה צבעים כל גיחה לאוניה וממנה
דורשת מהם לעבור ממדינה למדינה,
החל בסוף־השבוע. הם לא אהבו את זה.
״בפעם הבאה נלך לנפטון!״ הודיע לי
מישהו במטוס, בררו חזרה.
במשך שלושת הימים ששהיתי ב״

מושב הכוכבים על הבימה*
בכל פעם, מזדקן אחר
במצב כזה. הוא הקים את הסיפור הזה
(הכפר) — לא אני. אני קיבלתי זאת
בירושה. לו היתה בעייה ריגשית חריפה
עם זה, השבי המצרי• וכל זה׳.
בנקודה רגישה זאת מסמן חייל
מצרי בנימוס לעברו של נלסון־הבן, וזה
מתרומם לעברו כחץ מקשת ומסתודד
עימו ועם מצרים אחרים בצד. לא, קשה
לי לדמיין את נלסון־האב נוהג כך.

• המהמרים:
^ שה, קשה לטעות בהם. יש להם
\ /מין מבט זגוגי כזה בעיניים, ז׳רגון
משלהם :״היום הלכה לי חמישיה
(חמשת־אלפים דולארים) ,אבל ל...
הלכה עשיריה (עשרת־אלפים דולא־רים)!״
פגשתי
בהם בחדר־האוכל(עקב סגירתן
הזמנית של מיסעדת מרחאבה
והמיסעדה האיטלקית, נותר חדר־האו־כל
כמקום־מיפגש הכרחי) בליל־שבת,
ועוד בהבזק ליד המעליות. את שאר
הזמן הם בילו באוניית־הקאזינו, הט־שייטת
ליד המלון.
הם לא התכוונו לחזות במו־עיניהם
בהיסטוריה, לא תיכננו ״לספר לנכדים״
.במיקרה הגיעו להמר אחרי שעברה
הבעלות בשטח לידי המצרים.
״וואללה, כמה ניירות מילאנו היום!״
התלוננו בקול רם ,״ורודים ולבנים,
* רפי ללסון עבר בסוף שטת
החמישים בתעלת-סואץ, בשליח הער
לס הזה, החללה, לעצר והוחוק רסן
ממושך בכלא החצר׳ .
1.1.1.1.1

9 9 1 1 1 1 1 9 9

טאבה, לא פגשתי ולוא במהמר־מרוויח
אחד. מוזר.
״לא מוזר!״ הסבירו לי המומחים ,״גם
מי שמרוויח — מתפאר בכמה שהפסיד!״
למה? ככה. יש, כמובן, המרוויחים,
שמזלם התהפך והרווח הקטן הפך
להפסד ענק.
״מרתק!״ צווחה לעברי אשה בחדר־האוכל,
אחרי דוח־ההפסדים של בעלה,
״כ־סף זה לא ה־כל!״
״ולא איכפת לך שבעלך הפסיד?״
שאלתי, שאלה מטופשת כנראה, לפי
המבט שבו זכיתי, עד שהבנתי: גם הגברת
מהמרת.
קשה, קשה לטעות בהם.

• נשות ה אח מים
^ את לראות את מובארכי״
שאלה אותי גברת מצרית בחביבות
מופלגת. הייתי מהופנטת ממשמניה,
שכוסו בגווני הסגול (בשלל
גוונים) .הצלחתי לשאול רק :״ואתן?״
״אנחנו?״ ציחקקה בטוב־לב אחרת,
בחומים, שהזכירה לי את אמא־אדמה,
״אנחנו מכירות אותו״.
״אישית?״ התעניינתי.
״המטופחות־המעוגלות מסביבי, בשלל
צבעים, שנראו כאילו ברחו מא־תר־הסרטה
של פדריקו פליני, הביטו זו
בזו ופרצו בצחוק.
״היא,״ הצביעו לעבר אשה שופעת,
בשלל ירוקים וסרט שחור (נוצץ) ב*
מימין: שאריה. מחמוד •אסין,
׳וסרה. האיש היושב משמאל לא זוהה.

* >*9*9 9 9 1 1 9

בוטרוכדע׳אלי עם דפנה ברק*
,תשאלי אותו! תשאלי א 1ת1ו

שיער ,״היא וי״איי־פי (אשה חשובה
מאוד)!״
כמה שניות אחרי־כן ניגשה אלי ־
אשה חייכנית, חביבה אף יותר, והסבירה
לי שהיא אירגנה 40 חברות —
״כולן נשות צמרת כדי לחזות
במו־עיניהן ב״טאבה שלנו!״ הירקרקת,
למשל, היא אלמנתו של ראש־ממשלת־מצריים
לשעבר, פואד מוחיי־אל־דין,
ששימש במישרה זאת עוד בימי אנוור
אל־סאדאת. משנרצח סאדאת, המשיך
שנתיים וחצי בתפקידו תחת חוסני
מובארב.
הגברת השנייה של מצריים לשעבר
היא אשה לבבית, הנוטה לצחקק. היא
סיפרה לי איך היא מרגישה ,״אבל אל
תכתבי!״
האדמדמת שהציגו לי היא אשתו
של מושל אל־עריש. הסגלגלה והחומה
ביקשו ממני לשלוח צלם שינציחן
בחדר״האוכל.
.זה אחרת להגיע הנה ולדעת שזה
שלנו!״ אמרו זו לזו בערבית, משסיימו
להתיידד באנגלית.
ביום השבת בלילה עזבו. הן לא
המתינו לנשיא.

• מו ב או־ כ:

5 0ס 4011£ 8 £ 0 0א ,״ זכורות
מילותיו ההיסטוריות של הנשיא
המנוח אנוור אל־סאדאת. מילים אלה
שימשו גם את הנשיא הנוכחי, חוסני
מובארב, בנאומו בטאבה. אולי בגלל זה
מכנים ישראלים רבים בטעות את
נשיא־מצריים — סאדאת.
הנשיא, אמר לי ראש־ממשלת מצריים
לשעבר, מוצטפה חליל, בטלפון,
יגיע לטאבה כמעט ישר מפאריס. הוא
יעבור דרך קאהיר, יהיה נוכח בטכסים
הקשורים בהשבת טאבה, ויטוס עם
פמליה ענקית — כל המי־ומי במצריים
— למה שכונה עד לפני כמה
ימים ״נקודת־המחלוקת״.
לקראת ביקור הראיס עבדו המצרים
״מסביב לשעון״ .המראה הראשון, כשעברתי
את הגבול, הזכיר לי את המיש־פט
״עבדים היינו לפרעה במצריים.״״
בדווים יחפים, הלבושים בלואי־סחבות,
בנו במרידיהם, בשיטות הפרימיטיביות
ביותר, מישטחים, קירות, בימות,
רחבות. תוך שעות מעטות קמה באמצע

המידבר עיר לתיפארת: תלו דגלים,
פרסו שטיחים, ליקקו מרצפות, הציבו
עציצים.
היה בזה משהו סוריאליסטי, לראות
איך כל זה קם באמצע המידבר, לשבת
רגל על רגל, בנימוס, בהידור, על
שטיח דמוי־פרסי (בעת הטכס הנשיאותי)
,כשמסביב מידבר, רק מידבר.
ביום הראשון בבוקר מלאה הרחבה,
שהוכנה למען נאומו של מובארכ, בעיתונאים,
בצלמים ובהמוני חיילים
מצוחצחים. כל שניים־שלושה מטרים,
הוצב חייל משני עברי הכביש, שזכה
לארח את הפמליה הנשיאותית. נוסף
על כל אלה: המוני צלפים, שהתמקמו
על כל גיבעונת, וחיילים וקצינים גבו־הים,
דוברי שפות, שעמדו ליד המחסומים
לרחבה.
מדוע דוברי שפות? מפני שהמצרים
כבר מכירים את המוח היהודי .״תיכנסי
למקום, ואחר־כך תני לי את האישור,״
ביקש ממני עיתונאי, שלא זכה באישור.
שבע דקות אחרי־כן שאל אותי
קצין נחמד בצרפתית :״אפשר לראות
את הדרכון שלח״
״מדוע?״ התעניינתי.
״כדי לבדוק שאותו השם מופיע בדרכיו
ובאישור ענה בחיוך עליון.
כל זה קרה בשעות־הצהריים הלוהטות.
הנשיא אמנם היה אמור להגיע
קודם־לכן, על פי חישובים שונים,
אולם בעת שהרחבה המתה בנציגי
התיקשורת, צפינו מתי־מעט בשידור
ישיר מקאהיר. נשיא מצריים עדיין ביקר
בקבר סאדאת, נשא זר־פרחים. ניתן
היה לצפות בו בניחותא באולם הממוזג,
ולהקשיב לדברי הקריין המצרי :״אנחנו
מודים לאלוהים״...
אחר־כך עזב את המקום, ועל ה־מירקע
קיפצו זמרים ורקדנים עליזים,
פירחוניים, ששרו :״אהלאן טאבה, שוב
בחיבוקה של המולדת...״
כל זה הושר בקצב־פופ מודרני,
והזכיר בצורה מדהימה את ״אבא־ני־בי
אובו־הבב״ שזיכה את יזהר כהן ולקקתו
באירוויזיון. גם השיר הבא — ״סיני
חזרה אלינו כולה, מצרים חוגגת...״
יכול היה לזכות בקלות באירוויזיון
השתא.
*מימין: ראש־הממשלה לשעבר
באסל חסן עלי .

עכ שיו ז ה וקי ותר!

ה מי לי ם וזבאוז* לא יאהבו ישראלים רבים ומתאבלים,
\ £אבל ״טאבה־סונסטה״איכטרנשיונאל״ (עד היום הרביעי:
״אביה־סמטטה״{ גקי יותר, מטופח יותר, מתוחזק יותר ובעל שרות
יעיל יותר, מאז שעבר לשילטון המצרי. נכון, הטתיימו ימי״הזוהר,
שכחם כיכבו כל היפים והיפות, הזרוקים והזרוקות. הסתיימו
הימים שבהם מי שהשתולל יותר, הסתלבט יותר (יש ביטויים
נוספים לכך) -הפך ל ״ א1״ יותר.
המצרים לא ראו בסיפוחגו א ת טאבה מעשה־שובבות, וזה לא
הפך אותנו ל״זוח״ ביניהם. הם מתייחסים לעצמם (ולעצמם
כתיירים פוטנציאליים) ברצינות גמורה, משתדלים, מחייכים,
הולכים לקראת.
העיכובים הם דווקא בצד הישראלי של הגבול. היחס המעליב
והסחבת המעצבנת הם דווקא מצידנו. בצד המצרי, זוכים בחיוכים,
והעיקר -בטיפול מהיר.
טאבה היא מצרית, מה לעשות, על כל הגינונים והמחוות. היא לא
תשוב להיות מה שהיתה -שטח שסיפחנו לעצמט במעשה-
קונדסות, הנחשב על פי הקודים שלנו ל״חבר׳מני׳׳ -היא שבה
להיות מצרית לטוב ולרע. הטזוכיזם שעליו דיבר שר־תיירותנו(לא
תיירותם!) גידעון פת הוא בצד שלט. מהעבר השני -גן־עדן של
אדיבות וחביבות.

עם תום השיר, אני יוצאת עם
אחרוני העצלנים לדרך, לחולות. את
הכתבים והצלמים מפנים לאיזור המגודר
בחבל אדום. אותי ועיתונאי נוסף,
המייצג עיתון צרפתי, וחזותו מכובדת
ביותר — מפנים אחר כבוד (״בליז,
בליז לעבר בימת־המכובדים. אולי
טמונה הסיבה בעורכי העיתונים
והפוליטיקאים הבכירים ממצריים,
שהגיעו בחבורה אחת עימנו, ואולי לא.
אני מתמקמת בשורה האחרונה, הגבוהה
מכולן, כדי שיהיה אפשר לצפות
בנעשה ולברוח, אם הנאום יתארך.
מהצד השני של הרחבה מנופפים רא־שי״הממשלה
לשעבר מוצספה ח׳ליל
וכמאל חסן עלי, השעון על מקל, השר
לענייני מדינה בוטרוס בוטרוס״ע׳אלי
וראש־לישכת־העיתונות המצרית. מש־

נשות הצמרת המצרית ב״סונסטה״*
.זה אחרת, להניע הנה ולדעת שזה שמור

מאלי יושבים מנהל הטלוויזיה המצרית,
סופר מפורסם, עורכי־עיתונים.
מפטפטים באנגלית. כולם חביבים אלי
להפליא, עד שמישהי צועקת לעברי
בעברית. שכני נראים מופתעים. אני
ממשיכה לחייך: בולעת חול ומחייכת.
לפתע אני מזהה סביבי פרצופים
יותר מדי מוכרים — יום שישי בערב!
שש בערב! שעת הסרטים המצריים
בטלוויזיה הכללית!
בשורה הראשונה ישב מחמוד יאסין,
המתמחה בתפקידי המאהב. כיאה לס־טאר,
הוא הסתתר מאחורי מישקפי־שמש.
היה שם גם הקומיקאי נור אל־שריף,
הזמרת שאריה (שכמה משיריה
עוסקים בהחזרת טאבה).
אבל את הזרקורים מיקדה אל עצמה,
בכל דרך אפשרית, הזמרת־שחקנית
יוסרה. בשימלה כחולה, שנ*חשופה
דמוי פרווה שחורה, צעיף בצבע חרדל,
שיער ארוך פזור וחיטובים שופעים,
עיכסה מדי פעם, כשהיא שעונה על
כתפו של גבר מזדקן — בכל פעם
מזדקן אחר.
עיני הגברים ברחבת־הכבוד שוטטו
אחריה, נזרקו הערות, עד ששבה למקומה
לצידו של ״המאהב״ .כך — עד
למופע הבא, וחוזר־חלילה.
מסוק שחג בשמיים היווה אזעקת־שווא.
כך גם קריאות־החימום ומחיאות־הכפיים.
הם מומחים, המצרים האלה,
בחימום האווירה. בשעה 13.00 הוא
הגיע.
חוסני מובארכ הוא גבר ממוצע־קומה,
רחב־כתפיים. הוא יוצא מתוך
מכונית שחורה נושאת דגלים, המוקפת
באינספור מכוניות דומות, עומד דום
למישמע ההימנון. אחרי נאום המכעיס
כמה מהישראלים (״הוא לא הזכיר
אותנו במילה! לא ציין איך עמדנו
בהבטחתנו והחזרנו את טאבה הוא
נושק לדגל, בחברתו של שר־ההגנה,
ומעלה אותו אל־על. אחר־כך — ואת
זה המצרים לא צפו, לא יכלו להעלות
בדימיונם הפרוע ביותר — מתחיל
הברדק: העיתונאים פורצים את הסימון
האדום ושועטים לעברו.
אני תופסת מקום למרגלות ראשי־הממשלה,
ליד מוצטפה ח׳ליל ומחכה
שמובארב יתקרב.
״תשאלי אותו,״ מעודד אותי ראש־הממשלה
לשעבר ,״תשאלי אותו!״ אז
הוא התקרב ללחוץ את ידי המכובדים,
ושאלתי אותו. כל מה שהצלחתי לש
ינוקא
עם מגיד
הסנן של הסגן

מוע בהמולה היה אין צורך לפחד
מהשלום ...שהישראלים יפסיקו לפחד...״
אנשי־הביטחון
לחוצים, מזיעים, דוחפים
לכל הצדדים. גם העיתונאים
דוחפים. ח׳ליל ממש מסוכך עלי, עד
שהוא מביא אותי לפינה בטוחה. עוד
כמה דחיפות, שאלות, הבזקי־מצלמות
וצעקות — ושיירת המכוניות נבלעת
במידבר.
במלון מאוכזבים על כך שהוא לא
בא לבקר, להסתכל. כל הבוקר סבבו
שם אנשי־ביטחון, בדקו, נטעו תיקוות
בקרב התיירים, העובדים.
אחד מיועצי הנשיא סימן עוד במהלך
הטכס, בתשובה לשאלתי, לשלילה,
לאמור: הנשיא לא יבקר במלון. אחרי
תום הטכס ״תפסתי״ את היועץ החייכן
בדרכו החוצה מהמלון :״לא יכולתי
להחמיץ,״ התנצל ,״שמעתי על המלון
כל־כך הרבה...״
״חבל,״ אמר לי עובד במלון שהצטייר
במצלמה ,״חבל שסאדאת לא
הגיע. התכוונתי לומר מובארכ״...

אינטתשיתאמסתסטה, או כשמו הקודם
— אב־ה־סונסטה, ימשיך להיות
מוקד״תיירות אטרקטיבי.
הוא מסתובב במלון בשעה שבץ־ה־ערביים
של היום הראשון, קצת מאוכזב
מכך שהראיס פסח על מלונו. לצידו
צועד סגנו הישראלי, והסגן־של־הסגן
המצרי(מגיד: ים, אהבה, סכס, זוכרים?).
השלושה מפטרלים במלון בצעדים
בטוחים, מהירים, ושוב חוזרים. תנועתם
מהווה ״אקשן״ עבור קומץ היושבים בלובי,
שהתרוקן במהירות עם תום אירו־עי־מובארכ.
ואיך
מתכוון ג׳ו לעודד את הישראלים
לעבור את הניירת המעצבנת ושאר
מחסומים פסיכולוגיים בדרך לטאבה?
״אערוך
פסטיבל־סרטים מצרי, תערוכה
ו.״ תחרות ברידג׳ עם עומר
שריף!״
״הוא כבר זקן אני מעירה.
״.״ לא, לא, לא ״,קוטעת אותי
מאהוק מיחסי־הציבור של סונסטה ב־קאהיר
,״הוא חתיך! עומר שריף,״ היא
נאנחת ושולחת את חזה קדימה ,״בכל
גיל הוא עומר שריף!״

ך, ו סולטן אומר :״לקחתי זאת
^ כאתגר אישי!״ זאת — שטאבה־

* חמישית משמאל: אל 10ח\ של
ראש־הממשלה שאר ס/חי־אל־ז־./,

• עו מ ר שריך:

— 9יי

עוורהדן שרגא בירן, האיש שמאחור הסנם־סאבה 1303 ,ער דוו ניהול המשא־והמתן,
מגיב בנעס על הצהחת גיושן 3ת ועל האווירה באוץ, הטוענת שכמשו! ואה וק
להרוויח. בידן טוען באות׳ ענ תסר גו ס ט׳ שננושדו הפסיד נדי למות משהו חיובי לעתיד
יירות, הצליחו להקפיץ אותו ממ קומו.
הסכומים
של עשרות מיליוני
הדולארים -שווי מלון סונסטה
בטאבה -שהועלו במהלך החו-

^ מהלך הראיון קם שרגא בירן
^ עשרות פעמים מכיסאו. לעיתים
היה זה כדי לענות לסלפון,
לעיתים כדי להחליף תקליט בקו-
מפקט, ובדרך״כלל מתוך מה שנר
.ההעברה
היחה
צריכה להיעשות
באופן פורמלי בן
שתי המתוח׳
אה כמו דחף פנימי לדבר בעמידה.
במשך המשא־והמתן(בסדר גודל
מיזערי) לקביעת מקום וזמן לראיון,
נאלצתי לעבור(דרך הטלפון)
כמה מזכירות במישרדו הגדול וה מהודר
של בירן בירושלים. הוא
היה עסוק, בישיבה, מחוץ למיש־רד,
בטאבה, נוסע היום, חוזר מחר
קצב מהיר, חד, מתוכנן. עורך־הדין בירן, האיש שמאחורי הסכם״
טאבה.
בסיום נקבעה הפגישה ליום
השבת אחרי״הצהריים בביתו של
בירן, בשכונת יפה־נוף בירושלים,
״בדיוק מול הבית של בגין ״,אמרה
לי המזכירה היעילה.
הבית האחרון בשורת בתים
ברחוב צר, שהחומה שלו, המקיפה
את המיבנה, נושקת ליער־ירו־שלים.
שער״חשמלי חום מסתיר
את החנייה המישפחתית. שער
ברזל מסורג מוביל אל גרם־מדר-
גות עשויות-אבן ירושלמית גסה.
היציאה מגרם־המדרגות מגלה בית
עצום־מימדים, בנוי על צלע ההר
התלול, מוקף בגינה מטופחת. הנוף
בשעת בין־הערביים מדהים. ביום
טוב, אמר לי, אפשר לראות למרחוק,
עד לקסטל. סבך של עצים
צפופים במורדות שטופים בגונים
אדמדמים של שקיעה בין עננים.
נכנסתי לתוך חלל ענק. מצידו
האחד סלון גדול, שחלקו רהיטי
עור וחלקו עץ כהה, משרה אווירה
חמה.
מעל השולחן הגדול בפינת-
האוכל תלוי ציור ענק של הפרופסור
שושנה בירן, רעייתו של שרגא,
שנפטרה לפני יותר מחודש מ-
מחלת-הסרטן. הפרופסור בירן הי-
תה ראש-המחלקה האונקולוגית
של בית-החולים הדסה בירושלים,
והיתה רופאה יוצאת־דופן ביחסה
לחוליה. רבים היו עולים אליה
לרגל, כדי לשאוב עידוד ותיקווה
ממאגריה הבלתי-נדלים.
זקן לבן קטן מעטר את פניו של
בירן, זקן שהוא הסימן החיצוני
בלבד לאבלו על מות אשתו.
הוא יליד-רוסיה, ועדיין דובר
רוסית רהוטה, דבר שעזר לו לא-
מעט בקשירת קשרים עם כמה מן
המצרים, שעשו את הלימודים האקדמיים
שלהם בברית-המועצות,
כאשר זו היתה הפטרונית של מצריים
בשנים של טרום מילחמת
ששת-הימים. הוא עלה לארץ לבדו
והצטרף עם רעייתו לקיבוץ מסי לות
של הקיבוץ הארצי. כשחל
הפילוג במפ״ם, סולקו בני-הזוג
בירן מן הקיבוץ ועברו לירושלים.
שם למד הוא מישפטים והיא
רפואה. אז גם נגע בפוליטיקה,
כאשר היה ראש תא״הסטודנטים
של המיפלגה הקומוניסטית.
מאוחר יותר הכיר את עורך-
הדין שמואל תמיר ועבד איתו
במישפט ישראל קסטנר, האיש
שנטען נגדו ששיתף פעולה עם
הנאצים. תמיר וביוץ היו שותפים

במשך שנים אחדות, ואחר־כך נפרדו.
עד היום יש לביוץ הרבה דב רים
טובים לומר על תמיר המנוח.
הוא איש״שיחה נעים, אינו
מרים את קולו, מנסח את דבריו
בבהירות ומסרב בכל תוקף לדבר
על דברים שיש להם איזושהי
נגיעה אישית. אין הוא מוכן לדבר
על עברו, ולא על אובזץ אשתו.
בירן נקשר לטאבה כבר מן
ההתחלה, כאשר נחתמו החוזים
הראשונים להקמת מלון סונסטה.

מאז ליווה את הדיונים, חילוקי״
הדיעות, הסיכסוכים, הפוליטיקות
וההסדרים שנעשו במהלך השנים
בין ישראל למצריים, בין אלי
(״פסו׳) פפושדו לבין שאר הגורמים
הנוגעים בדבר.
דיונים שנמשכו שנים, ושהגיעו
לסיומם ביום הרביעי האחרון, כא שר
הורד בחשכת-לילה דגל״יש-
ראל, והריבונות הועברה באופן רי־שמי
לממשלת מצריים.
הוא קשר, לדבריו, קשרים שו

גם תמוה וגם מחו

מטבע הדברים מהווים דבריו של שרגא גירן רק
צד אחד של המטבע הקרוייה טאבה. מטבע הדברים
בירן, כעורך־דינו של אלי פפושדו, הוא אינטרסנט
בשאלות השנויות במחלוקת.
בירן הסביר בראיון שפפושדו יכול היה לקבל 80
מיליון דולר מהממשלה, אך בחר לקבל דק 40
מיליון מהמצרים, כדי להמשיך ולנהל את המלון
וכדי לשמור על שמו הטוב. ביוץ מתבסס על חוק
מפוני־סיני, שהבטיח פיצויים לכל בעלי״הנכסים
הישראליים בסיני, שנכסיהם נבט באישור ועדות
ממשלתיות, כשהאישור אינו מתנה את הבנייה
בוויתור על הפיצויים, ושנאלצו לעזוב עקב הנסיגה
הישראלית והסכמי־השלום. מפתי־סיני שילמו מס
מופחת, בשיעור של * 7.5מהפיצויים.
כרגע עומדת לדיון שאלת גובה המס שישלמו
בעלי מלון סונסטה. מישרד-האוצר ביקש את אי שור
ועדת־הכספים של הכנסת כדי שהמס יהיה
מוקטן, כפי ששילמו מפוני״סיני. רבים מחברי הוו עדה
מתנגדים, בינתיים, ואחד המתנגדים הרא שיים
הוא ח״כ חיים רמון.

• ביוץ טוען שבעלי ״סונסטה״ נבללים
ב״חוק מסוני־סיני״ ,ולבן מגיעים להם אותם
תנאים במו למסוני־סיני.
תוך כדי הדיונים על בניית המלון בטאבה גאמר ש־בעלי-המלון
לא יקבלו פיצויים.

• הם אומרים שיכלו לקבל פיצויים בסד 80
מיליון דולר תמורת המלון מממשלת ישראל.

בים עם המצרים שניהלו את הפו-
שא״והמתן ועם האמריקאים, שהיו
שם על תקן של משקיפים,
דוחפים, מפקחים ופטרונים. קשה
לשמוע ממנו דברים ספציפיים על
דרך ניהול המשא-והמתן, שכל-כך
הרבה גורמים -כספיים, כלכליים,
תיירותיים, פוליטיים, פסיכולוגיים
וביגלאומיים -היו מעורבים
בו. הוא אינו נכנס להשמצות אי שיות,
וגם לא לסיפורי-הווי. רק
דבריו של גידעון פת, שר-הת-

ברור שהם לא היו מקבלים 80 מיליון דולר. המלון
נפתח ב־ , 1982 אחרי שהסכמי־השלום כבר היו חתומים,
כשהנסיגה בבר בוצעה בחלקת והעובדה היא שהם הקימו
את התבדה כחברת־חוץ.
בעת הדיונים על חוק מפתי־סיו׳ עמדה לנגד עיני
המחוקקים בניית מלת ס1נסטה. והמועדים נקבעו כך שהם
לא כלולים בחוק
אם הם חושבים שמגיע להם — אדרבא, שיתבעו
ויקבלו.

• בבית־מישפט?
כן. אבל אני חושב שגם הממשלה וגם הם לא רוצים
להגיע למישפט, מכיוון שברור לכולם שבמישפס תיפתח
תיבת־פנחדא, דודה ספק רב בתום־הלב שלהם.
כל משבר־טאבה נוצר בגלל המלון, אחרת הסיכסוך
הזה היה נגמר בשקט, במו שהסתיימו בשקט סיכסוכים על
14 נקורות־גבול אחרות.
עצם העובדה שהם נדרשים לאישור של ועדת־הכספים
מעיד שהדבר חריג, ולא על־פי חוק.

• למה האוצר נוטה לתת להם הקלות
במס?
אין לי הסבר לזה. זה גם תמוה וגם מוזר. לדעתי,
הממשלה לא רצתה לתת להם כסף, כי היא יודעת איזה
זעם ציבורי זה היה מעורר. אבל חושבים, בטעות, שפטור־ממם
זה לא כסף.

• לא רצו לעורר סערה?

לתת כסף זה יותר מסובך, והעובדה היא שלעובדים
במלת לא נותנים פטור. למה?
מישרד־האוצר רוצה לתת להם את אותו הפטור כמו
למפוגי־סיני, אבל שלא לפי החוק, וזה אי״אפשר לעשות.

דשים האחרונים, ושהיו אמורים
לזרום לכיטו של פפושדו, העלו
לא״אחת את חמתם של ישראלים
רבים. חלק מאזרחי מדינת״ישראל
לא הבין מדוע נציגים רישמיים של
ממשלת״ישראל ומדינת־ישראל
צריכים לנהל משא-ומתן, כדי
שאיש פרטי יזכה ב מו ח גדול יותר.
רבים אמרו שכל העניין מקורו
בתרגיל מתוחכם ומתוכנן, שנעשה
בזמן כהונתו של מנחם בגין כראש-
ממשלה, ושאין שום סיבה שב״
עיקבות התרגיל הזה יזכה פפושדו
ברווח כה גדול. מה גם שהיה ידוע
מראש שהשטח הוא בעייתי, וששאלת
הריבונות עליו אינה מוחלטת.
בירן
דוחה טענות אלה מכל וכל.
הוא מאמין בכנות המטרה הנעלה
של קיום ההסדרים בטאבה, כ מודל
ממעלה ראשונה להסדר-
שלום בריא בין ישראל למצריים.
הוא בטוח שפפושדו היה מוכן לוותר
על רווח גדול יותר, כדי לבנות
משהו חיובי לעתיד. וכשהוא מסביר
את הדברים האלה, עיניו בורקות
והוא מתמלא ברוח חזון ותיקווה.
קשה שלא להאמין לו, גם
כשיודעים שחשבון־הבנק שלו בוודאי
תפח בעיקבות העיסקה המוצלחת.

רבים שואלים את עצמם
מדוע ממשלת־ישראל היתה
צריכה לנהל את המשא ומתן
בשביל אלי פפושדו.
כי אחרת הממשלה היתה צריכה
לשלם. אם אתה מפנה שסח, אתה חייב
בתשלום עבור הנכסים שנמצאים בו,
ולא משנה אם זה לפי חוק מפתי־סיני,
או לפי החוק הכללי. המדינה אחראית
לחיים ולרכוש של האזרחים שלה
בתחום הריבונות שלה, ואם היא מוד
תרת על הריבונות, היא חייבת לפצות
את אזרחיה.
לא קרה ביחסי ישראל־ארצות־ערב
שהועבר שטח קרקע מתוך הסכמה,
ושזה מצורף להסדרים בפועל של
פיצדים והמשך שיתוף־פעולה לעתיד.
דבר נוסף: איפה עוד היה מיקרה של
ויתור או נסיגה בהסכמה, כשהצד הישראלי
ממשיך להיות גורם בהחזקת
הנכס? מדוע שלא לראות בזה אקט של
שיתוף־פעולה בין מדינות?

• אני לא מערערת על שי
תון דהפעולה...
לא, אבל צועקים שלום, ופה יש מד
דל של שלום על פיסת־קרקע קטנה,
וזה תמיד יהיה קשור בכסף ובאינטרסים.

אני שואלת מדוע המדינה
היתה צריכה לנהל משא־ומתן
לאדם פרטי?
להיפך, המדינה החליטה שהמשא־והמתן
הריאלי ייעשה בין האזרח למצריים,
שאנחנו נגיע איתם להסדרים.
האמריקאים, שליוו את המשא־וה־מתן,
היו מעוניינים שנגיע לנקודה הזו.
עניין אותם לראות שסביב אותם אל־

צהיר הצהרות, ויש משני הצדדים
קנאות אדירה.

• למה בכל זאת הוא בדור
להרוויח רק 40 ולא 80 מיליון
דולר?

שרגא ושושנה בירן ()1975
.היה משא־ומחן קשה, והיו נם נסיבות אישיות קשות׳...

כדי להישאר עם הניהול ועם השם
הטוב. וכל יום אנחנו חרדים, וכל יום
יש הצהרות מטופשות כמו ההצהרה של

צריך, להבין שכל התיירות הבינלאומית
מבוססת על תנועה. התיירות
העולמית היא בסדר־גודל של 400
מיליון, למיזרח־התיכון מגיעים רק
*,׳ 2.5מתוכם. ולא משום שזה לא
מעניין אותם, אלא משום שאין,רצף
גיאוגרפי. אתה מגיע לירדן ואתה לא
יכול להמשיך לישראל. עכשיו נוצר
רצף בין ישראל למצריים, ותחת לנצל
את זה, מצהירים אנשים אינטליגנטים
הצהרות מטופשות.
במקום ליצור לחץ כללי, להשתתף
בפסטיבל של השלום, הכל תופסים על
זה טרמפ כדי לתפוס כותרות.
איזו רדיפת־בצע יש בזה? אילו זאת
היתה רדיפת־בצע לא הייתי מטפל בזה.
הגענו פה למצב שממשלת שמיר
נתנה את ידה להסדר־פשרה שהוא
הסדר אמיתי של פשרת שלום. עובדה
שקודם לכן זה לא נעשה. שמיר נתן
לזה את אישורו, זה נעשה בזמן שיל־טונו.

אתה מאמין שההסדר יצליח?
אני
מתפלל שזה יצליח. התיירות
ניזונה גם מתחושות ומאווירה. אנשים
לא יוצאים לאיזורי־תיירות כדי לסבול.
אם המעברים יהיו קשים, אם האווירה
תהיה קשה, זה לא יילד, וכולם יידעו מי
הכשיל את זה, לא המצרים.

• במה זה תלוי?
בירן בטאבה ()1985
״איל 1היה בזה רדיפח־בצנ! ,לא הייתי מטפל מהו
פיים
קילומטר של גבול, שעוקפים את
ישראל, יש נקודה אחת של שיתוף-
פעולה ריאלי.
הרי הכסף איננו הופך לדבר מלוכלך.
זה הופך את זה לטהור אם זה
אמצעי לשיתוף־פעולה.

• אבל היחיד שהרוויח מזה
הוא פפושדו:
הוא הפסיד. הוא קיבל 40 מיליון
דולר. זה סכום גדול לעומת אפס,
וסכום קטן לעומת רווח של 6וחצי
מיליון לשנה. בכסף הזה אי־אפשר
לבנות מלון כזה מחדש.
היה אלמנט של סיכון. הוא יכול היה
לקחת את המקסימום לפי ח 1ק מפ1ני
סיני מממשלודישראל. החוק מפצה כל
אדם שפעל ובנה בסיני עד ספטמבר
, 1979 ושהשקעותיו אושרו על־ידי
ועדות ממשלתיות שלא התנו את האישור
בוויתור על פיצויים.

לפי חוק מפוני סיני הוא יכול היה
לקבל מהממשלה 80 מיליון דולר.

• קשה להאמץ שהוא עשה
שיקול פטריוטי וויתר ער 40
מיליון דולר.
קשה להרבה להאמין. חושבים שאלמנט
של רצון טוב ושם טוב לא שווים.
אבל אם זה יצליח, זה שווה פי כמה
מאשר כמה עשרות מיליונים שאפשר
היה לקבל לפי חוק־ם פוני־סינ־.
הרי הימין אמר לשרוף את המלון,
והשמאל אמר לוותר ולברוח. אף אחד
לא אמר שאפשר להפוך את זה למודל
של שיתוף־פעולה. למה? כי לא רגילים
לדבר על שלום כשזה קשור בכסף
ובעובדים, כי זה לא ועידות ופרחים
והצהרות. וכשזה מגיע לעשייה בשטח
זה קשה. יש שאלות של ביוב ומים
וחשמל ומעברים ועובדים ומתחים
ואיך לענות לטלפונים ובאיזה שפה
יהיו השלטים, ועל זה אי־אפשר לה־

ברצון טוב, באווירה טובה. אם האווירה
בארץ לא תשתנה לרעה זה
ימשיך להיות סיפור־הצלחה ואף
יתפתח.

• היית שם ביום הרביעי
שעבר, כשהמקום נמסר?

• •ואיך זה נראה לד?

היה קשה.

ססושדו(מימין) ושר־התיירות שריר בעת הקמת
.הישארות השם, אביה סונסטוד לא נדונה בצורה מפורטת ...זה דבר רגיש׳...

• מה עוד?
קריאות־הלהט של השבאב המצרי,
שלפי דיברי המצרים, היו לחלוטין
בלתי״מתוכננות. הם לא העלו בדעתם
שזה יקרה.

• למה?
כי זו היתה סיטואציה שהיא נחלת -
• איפה אתה היית באותו
המיזרח־התיכון. זה היה קשה ומעציב.
הזמן?
• למה, כי הם שמחו, המצבמלון.
רים?

ומה היה שם באותה ה*

חצי-שעה שהמצרים שמחו וה•
אלא?
ישראלים הפגינו?
זה היה צריך להיעשות באופן פורמלי
בין שתי המדינות. אני חושב שלא
מורידים את הדגל בלילה, מורידים
אותו ביום. כבר עשו ג׳סטה יפה לעם
המצרי ולנשיא, שיופיע שם נציג של
ממשלת־ישראל וימסור את השטח
בצורה גלוייה. הם עשו את זה לא נכון,
וזה חבל.

בדקתי שהעובדים יעזבו בשקט, ולא
יבזו את המדינה ואת המעמד, דבר
שהיה מיותר לגמרי. ישבתי עם הנציג
של מישרד־התיירות המצרי, כדי לעבד
פרטים למסירת המלון בשעה 12ב־15
במרס.

• זה מה שהיה קשה שם?

• איך היה המשא-והמתן
עם המצרים?

לא, זה רק אחד מהדברים.

• נגד מה?
כל המשא־והמתן התנהל על פרטים,
על מים וחשמל וביוב ואספקת תנובה
ושטראזס ומגורי״עובדים והעברת
רכנדחרום ועל ניסיון להשפיע על
הסדרים של מכס ומס־קנייה. זה מודל
נהדר של שיתוף־פעולה, שנמדד בדברים
הקטנים האלה וכל העיתונות
אמרה לנו ללכת הביתה.

• למה התעקשת?

כי ראיתי בזה דבר יפהפה.

האשוז עוהיתה
ההידרדרות במחלתה של הפרופסור שושנה בירן היתה מהירה.
היא חשה ברע, חשבה שלקתה בשפעת, ושבועיים אחר־כך נפטרה
בביתה.
בירן התפרסמה כאשר החליטה לאמץ שיטת־טיפול חדשנית
בסרטן־השד, שאינה מבריכה כריתה.
מאז שהתבססה עמדתה במחלקה האונקולוגית בבית־החולים
״הדסה״ בירושלים, ואף כאשר היתה מנהלת״המחלקה ועד למותה,
היתה דלתה פתוחה גם בביתה וגם בחדרה שבבית־החולים. היא
היתה יעד לעלייה־לרגל של רבים, שהלם הפגיעה במחלה הממאירה
פגע בהם. אצלה מצאו תמיד אוזן קשבת, חיוך, הסברים רפואיים
מפורטים ובעיקר -הרבה עידוד ותיקווה.
בראיון עיתונאי אמרה פעם :״הקשר עם חולה״הסרטן הוא קבוע
והדוק מאוד, ואין זה קשר פשוט. אני מאוד עסוקה בקשר הזה.
למרות שאני מכירה את החולים, אני משתדלת שלא להתמקד רק
בבעיות הרפואיות שלהם. ההתמודדות עם מותם של אגשים קרובים
אינה קלה. לפעמים זה קשה מאוד. רק הידיעה שעשיתי את כל מה
שהיה אפשר לעשותו מקלה עלי. אנחנו חיים את המוות במחלקה״.
חגיגות ה 40-של מדינת־ישראל הכניסו את הפרופסור בירן לרשי מת
11 הנשים המצטיינות של העשור.
לידידים ולמי שעבדו איתה, אמרה בימיה האחרונים שיש לה
דלקת״ריאות. אבל הם ידעו. ידעו ולא דיברו. איש מהם לא יכול היה
לתת לה, כנראה, את מה שנתנה היא לכל-כך הרבה חולים אחרים.

זה זכה לכיסוי יומיומי שעה־שעה,
ולכן היו בו כל האלמנטים של אינטראקציה
בין הקהל והעיתונות.
גם אצלנו זה זכה לכיסוי מתמיד,
ודעת־הקהל בישראל לא תמכה בהסדר
בכלל. התיקשורת היתה נגד המשא־והמתן.

מתוך אידיאולוגיה?

כן. יש לך הרבה הזדמנויות בחיים
להגיע לכך שאת ממצה את האמונה
בשלום בהסדרים ריאליים בשטח? זו
הזדמנות חד־פעמית.

• רצית להיכנס להיסטוריה?

לעשות משהו יפה.

• הרגשת במו מישהו שהולך
נגד כולם?
לא. קיבלנו תמיכה של מישרד
ראש־הממשלה-,וקיבלנו תמיכה וגיבוי
של מישרד־האוצר ומישרד־החוץ. הם
ליוו את המשא־והמתן. קיבלנו תמיכה
בלתי״מסוייגת של המישלחת האמריקאית,
שעודדה ועזרה כל הזמן.

• כמה זמן התנהל המשא־והמתן?

והיא
ידעה בדיוק מה טומנת לה המחלה בחובה, מהם סיכוייה ואיך
ייראו ימיה האחרונים.

הרבה זמן. החל מ־ . 1984 מאז הבאנו
לממשלה הסכמים שונים בתמיכת
הבנק העולמי, ואף אחד לא התקבל.
אין דבר יותר פרובינציאלי, מחליא,
מושחת, חסר־טעם מאשר לחשוב שמי
שמתחרה בטאבה זו אילת, ומי שמתחרה
באילת זו טאבה. זו התגלמות
הפרובינציאליות.
תיירים לא באים הנה כי זה קצה
העולם. ותיירות זו סימבוליקה של <!׳

תוף־פעולה. תיירות היום זו תנועה עמי
מית.
ראש־עיריית אילת, רפי הוכמן,

(המשך מעמוד ׳) 11
מצהיר שהוא מעוניין שיהיה גבול
פתוח, כי הוא יודע שתייר בא לאילת,
כי היא יפה ויש שם ים יפה ובתי־מלון
ומוקדי־משיכה י אחרים, שבין היתר
נמצאת שם גם טאבה, ואפשר לנסוע
משם לנואיבה, ואפשר להגיע משם
בכביש יפהפה עד לקהיר.

• המצרים היו נכונים יותר
מהישראלים להגיע להסדר?
זה היה כתוצאה מכד שהממשלה לא
דיברה בקול אחד.

• למה בעצם זה היה כל־־כך
חשוב? הרי זה שטח קטן ושולי.

התיירות ירים אלי טלפון באמצע הלילה,
כדי לשאול מה מצב־הרוח במלון?

• גם שר־התיירות שלנו
התעניין.

שמעת אותו. מנכ״ל מישרד־התיי-
רות היה שותף במישלחת, וכל ההסדרים
נעשו על דעת מישרד־התיירות,
זה לא יפה עכשיו לעשות כותרות.

• כשישראל נסוגה מסיני,
חשכו שהישראלים ימשיכו לנסוע
לנואיבה בהמוניהם וזה לא
קרה.
כי שם לא היה גורם של שיתוף-

האדמה הזו יכולה להיות מפלה
ביחסים שבין ישראל למצריים, ויכולה
להיות ניצחון ביחסים שבין ישראל
לארצות־ערב. אין לעשות דיאלקטיקה
בין קנאות ליחסי״שלום.

• למה, לדעתה הפכה טאבה
לדגל?
כי הקנאות חגגה, ואף אחת מן
המיפלגות לא רצתה לתת יד לנסיגה.
ומדובר ב־ 100 דונם, שהם שטח שיש
לשניים וחצי משקים בנהלל.
הדבר הזה ייבחן במעשה. התיירות
בישראל סובלת ממשבר עמוק. אילת
המשיכה בצמיחה, כי היא נמצאת מחוץ
למעגל האינתיפאדה. לישראל מגיעים
פחות ממיליון תיירים בשנה. למצריים
מגיעים יותר משני מיליון.
אצלנו התיירות היא בשפל, בין
היתר, משום שאנחנו סגורים ונעולים.
יש כניסה אחת ויציאה אחת. היום אפשר
להגיע לסיני, לראות את סנטה־קט־רינה,
לראות את פטרה ולחזור לטאבה,

פעולה. טאבה תישען על הצפון מבחינת
אווירה ותיירות, היא לא יכולה
להישען על הדרום.

הבריטים שלחו אוניית־מילחמה ל־מיפרץ
עקבה, שהתמקמה ליד אי־האל־מוגים,
ואיימו על העותומנים שיזוזו.
הם סירבו, והבריטים הודיעו שאם הם
לא זזים תוך 10 ימים, הם יתפסו איים
בדרדנלים ויראו בזה אקט מילחמה.
ואז, כתוצאה ממשא־ומתן בין הבריטים
לבין העותומנים, הוקמה ועדה כדי
לסמן את הגבול הבינלאומי בין פלסטין
לבין מצריים. הוקמה ועדה משותפת
שעסקה במדידות, ובהסכם שנחתם
נקבע שיהיה קו־גבול ישיר בין

רפיח לראס־טאבה.
מדדו, המכשירים לא היו ברורים,
והקו, שהיה צריך להיות ישר לחלוטין,
היו בו מובלעות, ואחרי מדידות הגיעו
למקום שעליו היה ויכוח איפה זה ראס־טאבה.
בסוף הגיעו להסכם ותקעו אבן.
ומושל סיני אז, פארקר, הצטלם ליד
האבן וכתב דוח על ההישג שלו.
את הצילום הזה שלח הביתה כמזכרת
ונכדתו מסרה אותו לבוררים. זו
אבן פארקר.
זה היה ב־ ,1906 וכבר מאז היו ויכוחים
מהו בדיוק הגבול הנכון. בפועל
הקו עבר צפונה לטאבה, וכך סומן במפות
המנדטוריות. אבל היתה מחלוקת,
וזה מעולם לא נחתך סופית. מחלקת־המדידות
של ישראל הכירה את ההיסטוריה
ואת המחלוקת ההיסטורית.

הפסידו אותו בבוררות ומסרו אותו
בהסכם, בלי כפייה מבחוץ.

• אתה חושב ששני הצדדים
מרוצים?

• כמה מהצוות הישראלי
נשאר במלון?

שני הצדדים יהיו מרוצים, רק אם זה
יצליח.

מתוך 350 עובדים נשארו בערך
.270 אבל זה לא חשוב. מה שחשוב הוא
שיהיה שיתוף פעולה פורה.

המישלחת המצרית מאוד קשוחה.

• אתה תיסע לשם לחופשות?

אני עושה את החופשות שלי
בבית.

• מה היה הקטע הכי קשה
במשא-ומתן?

ליצור את האמון בין שתי המיש־לחות,
ולאתר את האינטרס המשותף.

• משהו ספציפי?
ברגע שמוציאים משא״ומתן מדרגת
מיקוח לדרגת ויכוח, וברגע ששמים את
זהות האינטרסים על השולחן, אחר־כר
הדברים נובעים מזה.

• את מי היה הכי קשה
לשכנע?
זה תהליך שיכנוע של שני הצדדים
במקביל. משא־ומתן כזה מתחיל בהו־סר־אמון,
מתוך תחושה שכל צד רוצה
לזכות ביתרונות.

• היו רגעים שהרגשת שזה
לא יילך?

• איזה צד היה יותר קשוח?

• מההתחלה היה להם קלך
יותר חזק ביד.
עמדות־הפתיחה שלהם היו חזקות
יותר. היה ברור שהמלון עובר לידיהם.
הזמן היה מוקצב והמיסגרת היתה
כפוייה. יחד עם זה ניהלנו את המשא-
והמתן תוך כדי הצגת אלטרנטיבות
בתוך סיטואציה קשוחה, וזה דרש
עבודה קשה. הבהרתי להם מההתחלה
שיש לי אלטרנטיבות.

• מה הן היו?

הצלחתי לשכנע גם את מדינת־ישראל
וגם את ארצות־הברית שאנחנו
ננהל משא־ומתן בתום־לב ובצורה הוגנת,
שלא נסחוב את העניין, אבל לא
נהיה מוכנים לקבל גבול של זמן
כלולאה על הצוואר.
היתה החלטה של הקבינט שיהיה
ליווי של מישרד־החוץ, מישרד־האוצר
וכל זמן שהמשא־והמתן יהיה הוגן
נקבל גיבוי של הממשלה, וכל עוד
שהמשא־והמתן לא יסתיים הממשלה

• ואיפה עבר הגבול בין
1948ו־?1967

כמו הקו המנדטורי, צפונית לטאבה.
• ניהלת פעם משא־ומתן
• וכל ההסבר הזה לא פותר
בסדר־גודל כזה?
מבחינה כספית כן, מבחינת מורכ־ .את השאלה, אלא מצדיק אותה.
אם היה.ברור שיש מחלוקת,
בות בינלאומית. לא.
• הרי כל העניץ של מלון מה היה הטעם להקים שם מלון?
ב־ ,1982 כשנחתם הפרוטוקול, המ״סונסטה״
בטאבה התחיל כתרגיל
בזמן כהונתו של בגין, לון היה קיים. התחילו לבנות אותו ב
הדגם
של ״סונסטה״
.אני סתפלל שזה יצליח!־
לא תיסוג. גם האמריקאים קיבלו את
העיקרון הזה.

כמובן.

• למשל?

פפושדו עם נלסון

בי ת ()1975

.פפו בחר להרוויח 40 מיליון ולא ,80 כדי לשמור על ה1יה 1ל 1השם הטוב!־
ומשם אפשר לנסוע ולראות גם את
ירושלים. להם זה חשוב, ולנו זה לא
פחות חשוב.

•ואתה חושב שכאן לא
מבינים את זה?

מדוע גינו הישראלים יפי־הנפש את
ההסדר? כי הוא לא אבסטרקטי, ולא היו
בו לחיצות ידיים סטריליות של קדוש
מעונה שעושה ג׳סטה למען השלום,
ואחר־כך סובל.

• מי יספק את השרותים
במקום?

המים מנוקוחת, החשמל מחברת-
החשמל, בזק תמשיך לספק את שרותי־הטלפון,
גם האוכל יבוא מישראל.

• כל זה חתום?
כן. כל אלה הסדרים הקיימים בשטח.

מתי שוב תיסע לשם?

מחר.

• בשביל מה?

הזמינו אותי להשתתף בטכס עם
נשיא מצריים.

• יצרת קשרים עם המצרים
במהלך המשא־והמתן?
כן. יש לי המון ידידים שם. הם עם
מאוד חם וטוב ואינטליגנטי ופתוח. הם
התנהגו נהדר. איפה ראית אצלנו ששר־

מדוע היה צריך בכלל לפצות?
אני עשיתי את החוזה הראשון על
טאבה, והאמת היא שאז נסנח מיכחת
תמנע, והבעייה היתה מה לעשות עם
פליט׳ תמנע. כמה מהחברה, כחלק מהפיצויים,
קיבלו הקצאת שטח בטאבה,
שלימים הפכה סעסטה טאבה, והם לא
ידעו מה לעשות עם השטח. פפו היה
מנהל מלון באילת וחשבו להקים מלון
במיפרץ. ב־ 1976 נחתם ההסכם בין
פליטי תמנע לבין פפו, כדי להקים
מלון, ואני ערכתי את ההסכם. האנשים
האלה שותפים במלון עד היום.

• ומה הסיפור עם התרגיל
על בגין?
ב־ 1979 בגין האמין שהאיזור הזה
שייך לישראל מבחינת הגבול ההיסטורי,
וזו האמת. מה שקבע בבוררות זו
האבחנה בין הגבול המנדטורי וההיסטורי.

1905 הופיעה בטאבה פלוגה של
חיילים עותומניים והתחפרה שם. זה
ישנו בפסק־הבוררות. מישרד־המיל־חמה
הבריטי, ששלט במצריים, קיבל
ידיעות שהעותומנים מנסים להזיז את
הגבול בראס־טאבה. הם שאלו מה זה
ראס־טאבה: הצוק הדרומי, הצפוני או
האמצעי.

,1977 עוד לפני שחלמו על הסכם׳
שלום.

• במשך הדיונים עלתה השאלה
אם כדאי לפוצץ אותו?
בטח. ראש־עיריית אילת לשעבר
הציע את ההצעה. התיזה המרכזית של
הימין היתה שמצריים לוקחת את סיני,
מנקה אותה מיהודים והופכת אותה
לשדה־קרב עתידי, בלי שום דבר אזרחי.
מה אומר השמאל? שמצריים זקוקה
לשלום לא פחות מאיתנו, ולכן
תמשיך לפתח, ולכן כדאי לשתף פעולה.

הימין, הרס את ימית, פינה את
סיני ללא הסדרי־המשך. לא היתה
נקודה אחת של שיתוף־פעולה. הכל
היה ברוטלי.
עכשיו מדובר על 10 דונם של הכפר
של נלסון ו״ 40 דונם של סעסטה ובהם
350 חדרים, מלצריות מצריות ומלצרים
ישראלים. מה יותר מלבב מאינטרס
מצרי והשקעה של 40 מיליון
דולר? הם מוכיחים שהם מעוניינים
להמשיך ולפתח את סיני. אז מה זוכרים?
את סיפורי(אפריים) פורן.
הכל נולד בתום, בנו מיפעל יפה,

בשלבים הראשונים הושמעו איומים
מצד העיתונות והפוליטיקאים המצרים,
שאמרו שאם לא נוותר ונסכים
לעמדותיהם, זה יסכן את תהליר־הש־לום.
וזה מייד קיבל גיבוי בעיתונות
הישראלית. אבל במהירות הבהרנו
להם, בצורה חד־משמעית, שאם הם
מעוניינים בתהליר״השלום, טאבה לא
תשבור אותו, ואם הם לא מעוניינים,
טאבה לא תעשה את התהליך. לכן
כדאי שיעשו מאמץ, ולא יכופפו לנו
את הידיים, וגם אנחנו לא נכופף להם
את הידיים.
מהצד השני עמדו אנשים מאוד
אינטליגנטיים ומנוסים, וכולם הפכו
בסוף לידידים. כל ההסכמים נחתמו
באווירה טובה, כשכל צד הגיע למסקנה
שמיצה את המקסימום.

• היו דברים
טעם רע?

שהשאירו

לא. המהלר היה התנסות יוצאת־מן־

• נהנית מהמשא-והמתן?

בנסיבות אחרות הייתי נהנה יותר.
היה משא־ומתן קשה, והיו גם נסיבות
אישיות קשות.

• התייחסת אליו כאתגר.

נכון.

• ידעת מראש מה אתה
רוצה להשיג?
בקווים כלליים כן.

• והצלחת?

ההצלחה תימדד בעתיד. בנינו מערכת
יפה מבחינה מישפטית, כלכלית
ופוליטית בגיבוי אמריקאי.

• אתה חושש שזה יכשל?

למען האמת אני חושש. זה דורש
כל־כך הרבה רצון טוב.

• אבל זה כבר לא תלוי בך.

המערכת חיה, מקורית, יצירתית.
אי-אפשר להעתיק דגם שקיים כבר. זה
משהו חדשני. אני מתפלל שזה יצליח.

• מה פפושדו חושב?

הוא ויתר הרבה כדי ליצור את
המערכת הזאת, אבל זה טבע האדם.
אני לא מכיר הרבה אנשים שיהיו
מוכנים ללכת על דבר כל״כר קשה,
אקזוטי וניסויי.

• כעורך־דין שלו, לא היה
נכון יותר להציע לו לקחת את
80 מיליון הדולר מן הממשלה
וללכת?

ב־ 1984 הוזמנו על־ידי ממשלת מצ־ריים
שהציעה לנו 50 מיליון דולר אם
נצא, אבל מהרגע הראשון לא היה ספק
שזו לא הכוונה שלנו.

• השם ״אביה סונסטה״
יישאר?
הכלל מבחינת אנושית, מישפטית וכלכלית.
היה ויכוח על עקרונות, ולא
וכחנות. וברגע שהסכמנו על עיקרון
זה, היה דבר יפה.

• אתה זוכר רגע מסויים
קשה או טוב?

הרגעים הטובים היו כשקיבלנו תמיכה
מהמישלחת האמריקאית שליוותה
את המשא־והמתן.

זה לא נדון בצורה מפורטת.

• מדוע?

משום שזה היה דבר רגיש מאוד.

• לא היה חשוב לו שהשם
יישאר?
ברור שחשוב לו. נראה איר שזה
יסתדר. באופן טיבעי בדברים סנטימנטליים
כאלה צריך לתת לזמן לעשות
את שלו, זה לא עניין של הסכם.
העולם הזה 2690

ש ר־זז אוגר שי מעון סרם
היה אורח הכבוד במסיבה של נוד
גו דדים בורבה. מארגני ה־שימחה
ביקשו מפרס להמתץ עד
בואו של הזמר חיי ם משה,
ידירו. שר־האוצר המתין 40דקות,
ואז עזב את המקום. חמש
דקות לאחר מכן הגיע הזמר למקום,
והצטער לשמוע שפיספס
את מר פרם.
אדריכל הניצחת ברשויות
המקומיות, חבר־הכנסת מטעם הליכוד
דויד מגן, טען השבוע
שסוד הניצחת טמת בשמות האטרקטיביים
של המועמדים. כשנשאל
אם הליכוד יחליף את
יעקב שמאי, נציג הליכוד בהסתדרות,
השיב שהציעו לו להחליף
את שמאי, אך הוא דחה
זאת. כשאמרו לו שוה נוגד את
התיאוריה שלו, שכדי לנצח זקוקים
לכוכבים, הוא חזר ואמר שהמועמד
שלו היה ונשאר יעקב
שמאי.
מי שבאחרונה נראה עצבני
מתמיד הוא מתידוידוביץ,
סמנב׳ל מרכדההשקעות של מי״
שויו״ וזו זעשיה והמיסחר. השר
שלו, אריאל שחץ, עריץ מתלבט
בענית מינויו לראשות המישור.
עודד שמיר, המנכ׳ל
הקח־ם, עזב את תפקידו ועבר לחברת
ם יבני תעשיה, בתפקיד יו־שב־ראש
מועצת־המנהלים אמו
של דוידוביץ, שהיתה מאוד מקורבת
אליו, נפטרה לא־מכבר.
ראש עיריית בת־ים מלפני
שתי קדנציות, יצחק וולקר,
שרץ ברשימה עצמאית בבחירות
האחרונות, נקלע לקשיים תקציביים
אחרי כישלונו. וולקר עדיין
חייב עשרות אלפי שקלים לספקים
שונים כאשר באו אחדים
מהם למישרדו ולביתו, כדי לתבוע
את כספם היפנתה חיה
וולקר, רעייתו, את כל הנושים
למישרדי תנועת א1ם ץ של יגאל
הורביץ ולגיזברד, משה
ללקין, אשר לטענתה סיכם עי־מה
ועם בעלה שהוא רץ מסעם
תנועה זו ובגיבוייה כשהגיעו הספקים
למישרדי אום ץ, כשוד
חשבונות בידיהם, הכחישו שם
כל קשר לתשלומים ולהתחיי־בויות
כלפי וולקר. ראש־העיר־לשעבר
נאלץ להודות לספקים
שכרגע אין בידו אמצעים להחזרת
החובות, אך הבטיח לעשות
זאת בהקדם האפשרי.
בבחירות האחרונות היו לו
פניות מצד שתי מיפלגות, שביקשו
סמנו להצטרף לרשימותיהן.

יצחק רבץ. הפטם בערה רסז קר לבעיות
המישקל של רפי גינת דודו דותן ממיין מנות

אך רפי גינת סירב לשתיהן,
בטענה שדמות תיקשורתית אינה
ערובה לכך שההמונים יצביעו
עבורה. גינת הוסיף גם שכיום,
אחרי התחקיר השערורייתי שלו
על החומוס, שהוקרן בתוכנית־הטלוויזיה
כלבוטק, הוא אוכל
חומוס בכל מקום שאליו הוא נקלע,
למרות שהוא יודע שהחומום
של חמותו הוא האמין ביותר.
רק עתה ניאות המראיין
איתן דנציג לספר על האירוע
המחר שאירע לו ערב הבחירות
לרשויות המקומיות. רנציג הוזמן
לראיץ בערב של נעמת בקולנוע
ספיר בקריית־ביאליק. כשנכנס
לאולם ביחד עם הקהל, נדהמו
הכל לגלות שגורמים מסויימים
שפכו קצף ממטפי־הכיבוי על כל
הכסאות. הקהל לא יכול היה
לשבת, והסדרנים נאלצו לנקות
את הכסאות במשך שעה ארוכה.
לאחר־מכן, כשכבר הכל היו ישובים
על כסאותיהם ו ת ציג פתח
בראיון, קפצו מאחוריו שלושה
בריונים. אחד מהם תפס את המיקרופון
והורה לקהל להישאר
במקומות ולא לזוז. השלושה הזדהו
כשוטרים, והסבירו לקהל שכמה
דקות קודם לכן התקבלה ב־מישטרה
הודעה על מיטען חשוד.
השוטרים עברו בין השורות ובדקו
את כל המושבים. אחרי בדיקה
יסודית, כשהתברר שהיתה זאת
הודעת־שווא, נמשך הערב כמתוכנן.
ת ציג טוען שהוא מנע את
פירסום האירוע באמצעי־התיק־שורת
הארציים, מכיוון שלא רצה
לגלות כל מעורבות במילחמת־הבחירות
המקומית.
בעוד כמה שבועות ייצא
לאור ספרו החדש של אפן!
תבין, חיים בכל מחיר, ויעורר
סנסציה. הספר, המתאר את קר
רות־חייו של הקבלן־המיליונר
יעקב הרשקוביץ בן ה־,75
מכיל פרק שבו מתאר הרשקוביץ
כיצד נאלץ לאכול בשר־אדס
כדי להתקיים, בשעה שברח מהגרמנים
במילחמת־העולם השנייה
ונדד בערבות רוסיה. הרשקר
ביץ, שמישפחתו נכחדה בשואה,
נשא אשה שנייד, אסתר, שהי־תה
אחות־בכפייה אצל רופא-
המוות יוזן! מנגלה.
אופנה חדשה פשטה בפאבים
תל־אביביים. מגידי־עתידות
שונים מציעים את כישוריהם
ליושבים במקום. המפיק המצליח
תני בדאון ישב בפאב תל־אביבי
בחברת חברים, כשלפתע

רדחרךך י ך | 1אלמנתו של השחקן רפאל קלצ׳קין,
# 1 111/ 111ן | החליטה להתראיין אצל גיא פינס,
עורך־תוכניות בגלי צה׳׳ל, בערב שהוקדש לצאת סיפרו של מיכאל
העולם הזה 2690

הציג לו אחד מהם בחור צעיר,
הקורא בכף־יד. הכירומנט גילה
לבראון שעוד נכונו לו אתגרים
רבים בתחום המיקצועי, ושכבר
בימים הקרובים הוא עתיד לטוס
במפתיע לחדל בענייני־עבורה.
הזמר שימי ת בו ת מע־

הכניס את שלושת ילדיו למכר
נית. הם נסעו לתל־בדוך, ושם
הסביר להם את החלוקה בץ
העובדות והל קווזת, ועמד על
הסיכונים שבעניין, כולל המחלות.

שחקן ראובן בר־יר

בנידיורק ניתוח־לב־פתוח, ועכשיו
הוא משותק בחלק מגופו.
רבים שאלו למה הזמר
חיים משה לא הופיע באירוע
של אמ״י. התשובה פשוטת הוא
התבקש שלא להופיע, מאחר
שלא בא לאחת החזרות הגדולות.

ו * ן \ ךךך | 1יושבת־ראש אגודת אלו׳׳ס, האגזדה למען ילדים אוטיסטיים, היתה כוכבת״הערב
1 1 1 11\ #ן באירוע־התרמה למען האגודה. בעלה, שר״הביטחון, צעד מאחוריה, ונראה משועשע
מהעובדה שבאירוע זה התייחסו אליו הכל כאל, בעלה של״ .מאחורי השר רביו עולה שוטר-דאשו.
כשהופיע בחזרה הכללית הודיעו
ת ם, השוהה מזה תקופה ארוכה
ריף הופעה בפאריס על הופעה
לו המארגנים שהם מוותרים על
בלוס־אנג׳לס, יש, ככל הנראה,
בארץ, בעיקר בגלל סיבות כלשרותיו.
הזמר טען להגנתו שהוא
קשרים טובים בעיר־הסרסים ו/
כליות. תבורי, המופיע במופע
היה בחזרות למופע המשותף
משותף עם אביהו מדינה,
או סוכן טוב. אחרי שנראה בתפשלו
עם הזמר אביהו מדינד,
קיד בולט למדי בסידרה בלה
ביטל מופע בארץ. הוא טס לצראך
טיעוניו לא עמח לו.
לכחול׳ המדים. הוא הופיע לפני
פת, וכעבור כמה ימים חזר.
שבועיים בתפקיד חמה בסידרה השבוע הזמר אדם עבר
לכבוד הגדול ביותר בחהמאוד־פופולרית
פרקדם׳ א ד
לדירה חדשה. הוא נאלץ לעשות
תונת בנו של הבאבא ברוך
א״ כאמן רגיש, ועזשוד בהטרדה
זאת, מכיוון שדירתו השכורה,
זכה הרב יחיא שניאור, בן זד
מינית.
בבניין־מגורים מפואר, נמסרה
.80 שניאור, שהיה ידיד קרוב
הד ר אדוארד היון, שלמכירה.
הזמר לא הצטרך להתלבאבא
סאלי, עשה מאמץ וההתפרסם
בשנים האחרונות באאמץ
יותר מדי, מכיוון שהוא
גיע לשימחה. עם בואו התנפלו
רץ בזכות המכונים שלו לטיפועבר
לגור בדירה הסמוכה לשלו,
עליו עשרות מהאורחים ונישקו
לים בשיער וב עור־ הפנים, עזב
באותה הקומה.
את כף־ידו. הרב הישיש, שנראה
באחרונד, בהיחבא, את הארץ,
תשוש מהמאמץ, עזב את המקום
יוני 8בנו של ה כי ח
כשהוא משאיר אחריו חובות
בשעה מוקדמת.
דודו דותן, אמר השבוע באמגדולים
למס־הה בנסד, מזלו של
צע ארוחת־הערב: אבא, קח אותעליו.
שפר

ה־בן חיון טרגדיה

פגעה השבוע ב־נו
פעם לראות מה זה זונות. ח תן
האיש, הגרוש פעמיים, עבר
מישפתתו של יהושע שלוש,
בן למישפחת שלוש המפורסמת,
ממייסדי שכונת נווה־צדק. נכדו
בן שלושת החורשים נפטר בשנתו.
תחילה הועלו השעחת שהוא
נחנק ממזון שאכל כמה
שעות קודם לכן, אך בדיקות העלו
שהוא נפטר ממה שהרופאים
מכנים מות־עריסה.

אוהד על בעלה. מבין בני״מישפחתו של השחקן המנוח, נכחו באירוע
אחיו נתן (בצילום משמאל) ואחייניתו, העומדים בתצלום מתחת
לציור שמן של השחקן. לבני־הזוג קלצ׳קין לא היו ילדים.

הבו עושה עסקים, וגם מצייר
ציורי־שמן בזמנו החופשי,
והאב מוכר את יצירותיו של הבן
במישרדיו בז׳נווה. איש־העסקים
הצעיר מוני סולמי אינו אוהב
כל־כך למכור את פרי־מיכחולו.
לעזרתו בא אביו, בנקאי אסיד
ממוצא תורכי, המתגורר בדרך
קבע בז׳נווה, שהעמיד את כתלי
מישרדו לרשות בנו. בץ עיסקה
לעיסקה מצליח האב למכור יצירות.
השבוע מכר את אחת התמונות
ב־סו אלפים דולר. הבן,
המתגורר בישראל, הודיע במקביל
לאביו שבזמן שאביו מכר את
אחד מציורי־השמן שלו, הוא הספיק
לרכוש את הסופרמרקט הש״
לישי
שלו בארץ.

מי שהיה קציו־חקירות ביחידה
הארצית לחקירות־הונאה
נשאל השבוע מי האיש שהיה
הקשה ביותר לחקירה, מבחינת
רמתו האינטלקטואלית. מי מין
דגל, החוקר המפורסם, טען שהיה
זה מיכאל צור. זיגל שיחק
איתו במישחק־מילים, ואמר לו
שאם הוא ישים עליו עין, הוא
יהיה עצור. הוא הסביר שהתכונן
לכפל־משמעויות: האחת פשוטה
כמשמעה, והשניה האות עין,
שאותה הוא שם לפני השם צור,
חיבור היוצר את המילה,עצור״.
כשנשאל עם מי היה לו הכי קשה
להתמודד מבחינה אישית, השיב
זיגל שהחקירה של חבר־הכנסת
אהרון אבו־חצירא היתה הקשה
מכולן, בגלל התמיכה האדירה
שהח״כ זכה בה מצד בני־עדתו.
העיתון
מעריב הפסיד צילום
היסטורי, בגלל טעות במע־בדת־הצילום
שלו. צלם־מעריב
יוסי אלוני שהה ערב הפינוי
בטאבה, וצילם באישון־לילה כיצד
מסירים חיילי־צה״ל את דיג־לי
ישראל, כדי שלא יצטרכו לעשות
זאת לאור היום, בנוכחות
נציגי התיקשורת מהארץ ומחדל.
אלוני מסר את הסרט לפיתוח
במעבדה של עיתונו, ושם,
בגלל טעות טכנית, נשרף הנגטיב
ונהרס כליל. לשונות רעות
טוענות שמעריב עשה זאת בכוונה,
מתוף רגש פטריוטי.
באולם צוותא בתל־אביב
התקיים רב״שיח על שיוויון־זכו־יות
להומו־סכסואלים בישראל.
האירוע, שנערף בחסות העמותה
עוצמה. היה מעניין בגלל הרכב
משתתפי הדיון: חברי־הכנסת
חיים אורון ממפ״ם, אברהם
פורז משינוי ורובי ריבלין
מהליכוד, וכן עורכת־הדין שירה
דונביץ ועדה רבון מועמת.
אורון זכה במחיאות־כפ־יים
רמות כשאמר שמי שמופלה
בגלל העדפותיו המיניות מוזמן
לפנות אליו, אר אורון ביקש
שלא ימחאו לו כפיים והוסיף
בהתבדחות שאין צורף בכך עכשיו,
מכיוון שהבחירות לכנסת
הבאה יערכו רק בעוד ארבע
שנים. עדה רכון הצהירה שאינה
רוצה להיות חברת־כנסת במהלך
10 השנים הבאות, ולדעתה אין
צורף בחקיקת חוק נגד אפליית

ההבדל בין פודל לדוברמן מה
חשוב יותר -השם או התואר?
לא יהיו אנשים רבים במקום. וכך
תוכל לנוח. אך מאשה לוב*
לסקי, מזכ״ל נעמ׳ת, נדהמה לגלות
שלמרות הגשם הגיעו מאות
רבות של נשים לאירוע, בבית־התרבות
המקומי. לובלסקי נאלצה
לגייס את כל כוחותיה, כדי
שלא להתמוטט מהעייפות המצטברת.
זאת
הפעם הראשונה שזוכה
ישראלית בתואר סגנית מיס
העאין־טחפיק בתחרות העולמית.
עינת זמורה בת ה־,16
תלמידת תיכון מחיפה שזכתה
בתואר הארצי, העפילה לגמר
בתחרות העולמית, עובדה שמזכה
אותה בחוזה־עבודה בחו״ל,
וכן בפרסים יקרי־ערך. הפרט
המעניין בכל הסיפור הוא שמי
ארגני־התחרות בארץ לא רצו
לקבלה לתחרות המקומית, בטענה
שאין היא עומדת בקריטריונים
של התחרות. אך הצלם
עדי ברקן, שגילה אותה וש־המליץ
עליה, הפעיל סנקציות
והצליח להכניסה לתחרות.
בתוכנית סיבה למסיבה,
שתוקרן ביום השישי הקרוב, תר
פיע הזמרת ירדנה ארזי בשלושה
שירים מתקליטה החדש
דימיון סיזרח׳ ,ארזי הכינה שלושה
וידיאו־קליפים עם שיריה,
שיוצגו במיסגרת התוכנית. בן-
זוגה לריקודים בקליפים אלה
הוא הדוגמן מרטי ריין? ,אבל

צבי פרידמן?ל^־זג

מבעלי מישרד־הפידסום ״קשר בראל״.

פסוקי השבוע
• מנפרד מפרש*

ך 1 | 1מ 1אחותו של המיליארדר הישראלי משולם
\ 1ך1
1111 1 1 .1 - 11 ריקליס, נחשבת כאחת הנשים היפות
והאלגנטיות ביותר בארץ. לאירוע חברתי הגיעה עם בתה,
העיתונאית עידית ויסמן. בתצלום עומדת לידה (מימין) ידידה.
הומו־סכסואלים מכיוון שזה יביא
גם לחקיקת חוקים נגד השפלת־נשים,
ואי־אפשר לחוקק חוקים
נגד חוקים אחרים, כי זה מעגל
שלא ייסגר לעולם.
השר משה שחל הצהיר
השבוע שהוא מתכונן לרוץ לראשות
המיפלגה בשנת .1992 בישיבת
״שרינו״ שמע יצחק
רבין על הצהרתו של שחל, ואת

הביקורת שהשמיע על מערכת־הבחירות
של המערך לרשויות
המקומיות, והגיב במילה אחת:
בבל״ת. כששמע זאת שחל, הגיב:״רבץ חושב שאני פודל, אך אני
הבהרתי לו שאני דוברמן!״
אחרי שהסתובבה בין הסניפים
השונים של נעמ״ח, היא
היתה בטוחה שבהגיעה לסניף
נעמ״ת בנצרת, ביום גשם שוטף,

ד 1י | ווך 1ך ן (משמאל) הנחשן הפעיל ביותר בארץ, דבש לאחרונה נחש־פיתון באורך של ארבעה משר,
1 111 השוקל 50 קילוגרם. באחד מסיוריו פגש במלכת־היופי שירלי בן־מרדכי (במרכז),
והוציא את הגחש מתיקו נ די להתגאות בו. מרום סיפר שהגחש אמור להגיע לאורן של שיבעה מטרים.

בפעם הרא שונה, מאז קום דד
מדינה, נערכה תחרות ארצית
משותפת לשני איגודים בעלי
אינטרסים מנוגדים.
האיגוד הישראלי לפירסום,
גוץ! הכולל את הפירסומאים ,־*
והאיגוד של המפרסמים, שהם
הקליינטים שלהם, התאחדו יחד
לתחרות לשם בחירת מסע־דד*
פירסום המוצלח ביותר בשנה
האחרונה, במיסגרת פסטיבל
ניו־יורק.
יותר מאלף עבודות הוצגו,
ד 107 שופטים עברו עליהן בקפידה.
כל הנתונים נאספו והוד

מידט, עד לאחרונה ה־היססוריון
הצבאי הראשי
של צבא מערב-גרמגיה,
המבקר בימים אלה
״אידיאולוגיה
בארץ:
דומיננטית היא מסוכנת;
האלהת מנהיגים היא
מסוכנת• ,המעטת ערן
חיי־אדם היא מסוכנת!״
• גידי מאיר, נכד
של גולדה מאיר, נגן צ׳מ־בלו
בטיקצועו, ששב ארצה
אחרי כמה שנות לי־טודי־מוסיקה
בארצות־הברית
:״הרבה אנשים
לא יבולים להתמודד עם
הרעיון שנהגוך לחלק מ-
המיזרח התיכון. הם
חושבים שאנחנו במרכז-
אירופה!״
• הזמר שימי תבר רי,
על ההבדל בהשקפת־העולם
של יוצאי העדות
השונות :״הספרדים: פי־לוסופיית־החיים
שלהם
זה לחיות. האשכנזים:
לעשות רושם כאילו אתה

ההפתעה הגדולה תהיה הדוגמנית
אנבל טמיר, חברתו־לחיים
של רייף, שתופיע גם באחד
הקטעים ככפילה של ארזי.
קרוב לאלף איש באו לפתיחת
תערוכתו של הצייר המנוח
יצחק פרנקל, שנערכה בגלריה
של עמליה ארבל בראשון־
לציון. בין המוזמנים בלט דוק
מאירוביץ, יושב־ראש הפרלמנט
של ראשון, שסיפר למי שהיה
מוכן להקשיב שאביו היה
חבר־קרוב של חיים וייצמן,
הנשיא הראשון. אביו תמיד התרעם
על העיתונאים, שלא טרחו
לכתוב ליד שמו של וייצמן את
התואר פרופסור. וייצמן עצמו
היה אומר שהעיקר הוא שמאיי־תים
את שמו נכונה.

נעמי חץ דזדדד אוהליאב ₪

? ! 11*111ך ס ! עזב לפני כמה חודי
11/ 1 שים את מישרד
״בינג לינאל״ ,ופתח מישרד עצמאי.

ך | י ך ״ ףןו ^ ו ך מהוותיקים שבין
1 #111 אנשי הפ
הפירסום,
שזכה בקטגוריה של שמות־מוצרים.

? ה הי ה
נו למחשב. התוצאות הסופיות
נ שמת בסוד במשך חודש וחצי,
עד לערב הגדול המכונה
״אוסקר הפירסום הישראלי״.
מאות גברים בחליפות־ערב
כהות, מלווים בבנות־זוגן, באו
לאיתע. תב ם כבר ניחשו שהזוכה
יהיה מישרד-הפירסום
״פוגל לדך, שהנץ את מסע־הפירסום
של ״בנק חמיזדחי״.

תכל ס

אך גס מישרדיס אחתם זכו
במדליות־זהב על קטיגותות־פירסום
שונות, במו שלמי־חו־צות,
ג׳ינגלים ומודעות-צבע.
מעבר לפרס הראשון, פסל
שעוצב עבור האיתע, זכה
מישרד ״פוגל לדף׳ גס בכרטיס
טיסה לניו־יורק ואיתח במשך•
שבוע בפסטיבל סירטוני-זד

פירסומת של נידדרק.

3ל ה שי טחה,

לאיתע אקורד צורם. בעוד ש־ב
תחתת הקודמת תפיעו
עורכי-עיתונים רבים באיתע,
הרי הפעם נכח רק עידו דים־
נצ׳יק׳ עייר ״מעתב״ .בלט
בהיעדת גם בני גאון, שהיה
עד לשנה שעברה דשב־ראש
איגוד המפרסמים•.

11111
?1111ך 11ך ן 1ל| הפירסומאי שהתמחה בתחום
1| 7 1 1^ - 1 | 7 11 האופנה, ושהספיק גם לפתוח
ולסגור מיסעדת״דגים, נראה צוהל לקראת עמיתיו.

ך 11ך \ 1ד 1שנבחר למועצת העיר תל-אביב,
| 1/1 111 1 1 1אמור לקבל את תיק התברואה,
בניגוד לתיקוותו לקבל לידיו את תיק״התחבורה.

י 1ך 1ך 1ך 1ך 1ר 1\ 1ך ז המנכ״ל של חברת״הפירסום החדשה ״ערוצים״ ,המשותפת
1711111 11 1! 1 7117ל״קו־אופ״ ול״כור״ ,בחברת אשתו היפהפיה אירית, שהיא
עובדת בכירה בחברת״האשראי ״ויזה״ .השניים מוכרים היטב גם בחוגי הבליינים.

רבקה פלד

לק״ ,האשה החזקה בעולם הפירסום.

ךןןךן ! ן ( *11 מימין) ,הזוכה המאושר באוסקר הנכסף של עולם־
7111-1 1 1הפירסוס הישראלי, מחבק את שותפו״לעסקים,
צבי לוין. פוגל קיבל את הפסל שעוצב במיוחד עבור התחרות הזאת.

| 1ך ד | ך 1ממישרד״הפירסום החדש״יחסית ״באומן פרס בר״ .אף שחברת!
| 71111.1 11 הפירסום שלו לא זכתה באחת הקטגוריות, הוא הירבה להשתעשע
באירוע. נעדר מהאירוע שותפו של באומן, מיקי בר, שבעבר שימש כדוגמן צילום.

1| 11י 1ך 1 1ך המנכ״ל הנאה של חברת־הפירסום ״אריאלי״,
1 111 71 ^1 1717117 היה מאושר באירוע. חברת-הפירסום שלו
זכתה בשש קטגוריות. של״שיר היה בעבר הרחוק בעלה של ירז יה ארזי.

1X119111 1ד 1111״ ו 1ה 1שיש לו בענף־הפירסום מתחרה בעל
| 7 17 * 1117 11 711171117 שם זהה, עומד לצידה של צביה כהן,
עורכת ביטאון־הנשים של נעמ״ת, שניסתה לברוח מהמצלמה, אך לשווא.
-יייייי - -י י - -ייייייי — -י י י עי׳ן פ: אי!י דסד< — 1 5י

וסף ששוו,
מווה קשיש
(מימין, עם
ם־קריטו צבי
ווזנבוג) חורה
סוטן. גוונו שוסע
בניתוח. הוא אינו
נראה כווצה
וצבי הכהן ביקשו מהנאשם להתמקד
באירועים הרלוונטיים למישפט.

סיפר ששון:
בעשור הרביעי לנישואינו עברתי
ניתוח במיתרי־הקול, ב־ .1985 וכאן
קבור הכלב. כושר־הדיבור המוגבל שלי
השפיע על יחסיי עם אשתי.
משר 30 שנה התגברנו על כל
הבעיות בעזרת שיכנוע, הסברה ודיבור.
התיקשורת היתה העיקר. כאשר אבד לי
הקול, נותרתי בלי נשק. נתקלתי בקיר
אטום. אשתי לא רצתה לקרוא את מה
שכתבתי לה, לא רצתה להסתכל בי
כאשר ניסיתי לבטא מילים בשפתי.
היא רצתה רק להיפטר ממני, לסלק
אותי בכל מחיר.
יכולתי אז לנהל תיקשורת רק
בעזרת כתיבה, מכיוון שטרם למדתי
לדבר בעזרת הוושט. אבל היא סירבה

גזנז רי ם
אשה אחת בשרזן
נבחרה בסיבוב־הבחירות השני
לרשויות המקומיות, לראש מועצת
אבן־יהודה* שבשרון, זיווה בן־דרור
( ,)52 שהיתה בכך לאשה היחידה הער
מדת כיום בראש רשות מקומית בארץ.
בן־דרור, נציגת הליכוד, היא דור חמישי
לילידי הארץ, מורה במיקצועה, אם
לארבעה וסבתא לחמישה, הנשואה לישראל
בו־דרור, לשעבר שחקן נבחרת
הכדורגל הלאומית.

קצין בריטי בפולין
נ חוג בתל־אביב, יום־הולדתו ה־
85 של שימעון סאמט, זקן עיתונאי
ישראל. סאמט, יליד פולין(ואביו של
איש הארץ וירחון רץ, פוליטיקה, גירעון
סאמט) החל את דרכו העיתונאית
כעורך עיתון־תלמידים ואם כי כיום
הוא כותב בהארץ בלבד, הוא כתב
בעבר גם בדבר וגם בהשלם הזה(עוד
בגילגולו הראשון, עת נקרא 9בערב).
הוא נודע במיוחד בספריו, שבהם דיווח
על רישמי מסעותיו העיתונאיים ביותר
מ־ 20 ארצות, כדוגמת פוליו אחרי
השואה, שאליה הגיע, מיחופש כקצין

עיתונאי סאמט
הבן בעיקבות האב
בריטי, על סיפונה של אוניית־פחם,
ואת שראה העלה בספר שהיה לרב־מכה
בסא׳ למחרת.

מיגדד בתר־אביב
} ן ל פי כתב־האישום היה הרצח
^ 7של סוזאן ששון אחד האכזריים
ביותר שהיו אי״פעם במדינת״ישראל.
התובעת, יהודית אמסטרדאם, מפרטת
כי ביום הרצח, ה״ 7בפברואר , 1988
בטרם יצאה סוזאן לעבודתה כאחות
בקופת־חולים בכפר־סבא, ניסה בעלה,
יוסף, לשכנע אותה כי תחזור בה
מכוונתה להתגרש ממנו. היא סירבה.
אז גמלה בליבו ההחלטה לנקום בה
ולהרגה.
הבעל ידע כי אשתו מסיימת את
עבודתה בצהריים, ותחזור הביתה בשעה
12 וחצי. הוא נטל בקבוק סיפולוקס,
מילא אותו בבנזין, הכניס לתוכו מיכל־גאז,
והניחו מתחת לכיור במיטבח. חוץ
מזה נטל עלי כבד, עשוי מתכת, ששימש
כקישוט בסלון, ושם אותו בכיס
מעילו. אחר־כך הניח על השולחן
קופסת־גפרורים. אז ישב וכתב מיכתב,
שבו פירט את נימוקיו לרצח.
כאשר חזרה האשה בצהריים הביתה,
הודיעה לו סופית על כוונתה להתגרש
ממנו. הוא נעל את דלת־הכניסה מבפנים,
וכאשר היפנתה את גבה אליו כדי
לטלפן לעורן־־דינה, הלם בראשה תשע
פעמים בעלי־המתכת שהוציא מכיסו.
האשה נפלה לארץ, מתבוססת בדמה
ומחוסרת־הכרה. הבעל הביא חגורה של
חלוק־הרחצה שלו, ליפף את צווארה
וחנק אותה למוות.
אחרי כל זה הוציא את מכשיר
הסיפולוקס מתחת לכיור, התיז בנזין
על האשה והצית גפרור. על הגופה
השליך את ארנקה של האשה ואת
מיסמכיה. אז החזיר את הסיפולוקס
למקומו ויצא מהבית הבוער, דרך הדלת
האחורית.
הוא נעצר כאשר ישב בבית־החולים
מאיר, הקרוב לביתו, ורשם את מה
שעשה. את המיכתב מסר לאחות,
שהזעיקה את המישטרה. בינתיים כבר

הגיעו לדירה הבוערת מכבי־האש, שהוזעקו
על־ידי שכנים.

^ גלי־קול
מיקרז^תב־אישום נורא כזה
) מצטייר בדימיון גבר אלים, ביריון
גדל־מידות, שאש בורקת בעיניו. אולם

לבית־המישפט על חייו, הוא נשמע
כאיוב. כל־כך הרבה תחלואים ומצוקות,
בעיות בריאותיות ונפשיות עברו
על הגבר, שאין כל פלא שהוא נראה
זקן כל־כך.
משירות־המילואים בצה״ל שוחרר
בגיל ,40 בגלל בעיות־עצבים. מאז
התנדב לשרות. באותה תקופה לקה גם

הוא מירא בקבוק בבנזין, הנין
גפרורים, נטל מנשיו־מתנת נבו
וכך הוא המתיו לבוא אשתועל ספסל־הנאשמים ישב אדם קשיש,
נמוך־קומה ושברירי. שערו לבן ועיניו
מזילות דמעות. לעיתים קרובות החרידו
את אולם־המישפט קולות ציפצוף,
שיעול וכיחכוח העולים מהחור בצווארו,
שם נותח לפני שלוש שנים
בגלל סרטן. מיתרי־הקול שלו הוצאו.
כאשר הגיע תורו של הנאשם לעלות
ולהעיד, נוצרה בעייה. בגלל
הניתוח בגרונו, אין הקשיש יכול לדבר.
הוא אמנם עבר קורס לדיבור ושטי
(מתוך הוושט) ,אולם לא כל אדם
מסוגל להבין את הקולות הבוקעים
מגרונו. לכן הוזמנה לבית־המישפט
קלינאית־תיקשורת, פרידה קורנבלאו,
המכירה את הנאשם מאז הניתוח. היא
עמדה לידו ותירגמה לבית־המישפט
את דבריו של הנאשם.
יוסף ששון נראה קשיש בהרבה
מגילו 62 הוא אב לילדים וסב
לנכדים, והיה נשוי עם אשתו יותר מסג
שנה. הוא עבד כמורה בבית־ספר
והוא אדם משכיל. כאשר הוא מספר

במחלת־עור. פצעים קשים כיסו את
גופו, והוא פנה לרופא. הוא אושפז
בבית־חולים, מאחר שהיה חשש כי
ידביק את כל בני מישפחתו. אחר־כך
חלה בגסטריטיס (מחלת קיבה) ,והיה
לכוד בלחץ מישפחתי וסביבתי קשה.
ששון :״פתרתי את הבעייה, ביקשתי
מהמפקח לצאת לשנת מנוחה. אבל לא
יכולתי להישאר בלי עבודה. הלכתי
מיוזמתי למס־ההכנסה ועבדתי שם ארבע
שנים. אז ראיתי עצמי שוב כשיר
לחזור לעבודה כמורה, פניתי לוועדה
והם קיבלו אותי.
•אלא שבעיני ביורוקראט אחד ב־מישרד־החינוך
זה לא מצא חן, והוא
אמר לי שלא אוכל לחזור לעבוד בבית־הספר
בכפר־סבא, אלא רק להיות ממי
לא־מקום בכל מיני ישובים מרוחקים.
״ב־ 1978 היתד, תביעת־גירושין ביני
ובין אשתי. אני מצטער שאני לא הולך
בסדר כרונולוגי,״ אמר הנאשם לבית־׳
המישפט.
השופטים מנחם אילן, שושנה ברמן

לקרוא, ואני נכנעתי ונכנסתי לדיכאון.
הסיפור הפסיכיאטרי שלי מתחיל ב־
,1969 כאשר ביקשתי לשחרר אותי
מהעבודה. רופא־המישפחה המליץ שאשתתף
בשיחות, בבית־חולים שלור
תה. מכיוון שחשב שיש לי בעיות־בריאות
פסיכו־סומאטיות. לא ידעתי
אז מה זה שלוותה. אני אוהב לשוחח
והלכתי לי לתומי. הייתי בקבוצה, שר
חחנו על דא ועל הא, בסוף נכתב על כל
אחד דוח, והתברר לי, יותר מאוחר,
שנכתב עלי שאני כפייתי.
הייתי מטופל שם רק במשך כמה
חודשים, ומאז לא היה לי כל טיפול

אלרגיה
פם יכיאט יי•
לפסיפיאטרים
נה לפני המיקרה הטראגי קי־התקפת־עצבים
ראשונה.
ניערתי את אשתי. זו היתה התקפה
בלתי־רצונית. ההתקפה הראשונה הי־תה
בדצמבר . 1986
הבן שלי והמישפחה אמרו אז שאני
זקוק לפסיכיאטר. אבל יש לי אלרגיה
לפסיכיאטרים. מפגי שהמיסמך, שנכתב
עלי בבית־החולים שלחתה ושנש־לח
לרופא־המישפחה, נוצל לרעה על־ידי
המנוחה. היא עבדה באותה מרפאה
כאחות, והיא נטלה את המיסמך ועשתה
בו שימוש בתביעת־הגירושין שלנו.
על כן התנגדתי לטיפול בכל תוקף.
הצעתי שכל המישפחה תלך, שיהיה
לנו טיפול מישפחתי, ולא רק טיפול
עבורי. הרגשתי את עצמי שפוי לגמרי,
ולא ראיתי צורך בטיפול. חששתי
שבעיקבות טיפול כזה אמצא את עצמי
מאושפז בבית־חולים לחולי־נפש.
כן, במישפחתי היו מיקרים של
(הם שך בעמוד )31
אילנד, א לון ₪

נפטר בתל־אביב, בגיל ,65
רפי בלומנפלד אחד האדריכלים המבוקשים
בארץ. בלומנפלד, יליד גרמניה
ואחד משלושת ילדיו של מנהיג
ציוני גרמניה ערב עלות היטלר לשיל-
׳טון, יהודה קורט בלומנפלד, עלה ארצה
בגיל תשע, היה בנעוריו אלוף הארץ
בטניס, התנדב לצבא הבריטי של מיל־חמת״העולם,
ומשנפצע בחזית איטליה׳
ופונה ללונדון, החל לומד שם אדריכלות,
מיקצוע שאיפשר לו להשאיר את
חותמו על נוף הארץ. הוא עיצב בנייני-
ציבור רבים (בין השאר: בית״החולים
הדסה בירושלים: בניין העירייה ומגדל
שלום בתל־אביב) ,מה שלא מנע
ממנו לעסוק גם בעיצוב פרוייקטים
קטנים יותר, כחווילתו התל־אביבית
של התעשיין אברהם (שטיחי כרמל)
שפירא או אולם־המליאה של הכנסת
בירושלים.

ירושלמי באירופה
נפטר בתל־אביב, בגיל ,83
יהושע לוי, מי שהיה, בשנות ה־,60
גיזבר הסתדרות״העובדים. לוי, דור
שביעי לילידי ירושלים, יוצאי ליטא
שעלו ארצה ב־ 1806 במיסגרת עליית
תלמידיו של הגאון רבי אליהו מווילנה
(ההנר־א) ,היה עסקן מיפלגת־העבודה
עוד בגילגוליה הראשונים, וכבר בגיל
20 שימש מזכיר־המיפלגה(אז: הפועל
הצעיר) בירושלים. לכס גיזבר־ההס־תדרות
הגיע אחרי מיכלול תפקידים,
ביניהם זה של נציג הסוכנות היהודית
באירופה שאחרי השואה וזה של המזכיר
הכללי של הסתדרות הפקידים,
המסונפת להסתדרות הכללית.
* תושבת בת ;/7 6000 שביס, ש־
1וסדה לפר 57 שרם והקח״ העל שם
ם ח״ה הלשון, אלישר ב/־יה/דה:
א. בך יהודה.
העולם הזה 2690

x 1ם 1חםד x
(או: כך יושג
השלום המייוחל)
האמריקאים מאיימים שאם יצחק שמיר לא ימצא פלסטינים
כדי לנהל איתם משא־ומתן משמעותי, הוא ייאלץ לשאת ולתת
עם אש״ף, טפו־טפרטפו.
שמיר נענה לאתגר. הוא כבר מנהל משא־ומתן עם פלסטינים
אותנטיים. אולם, כפי שהודיע הדובר שלו, אין הוא יכול לזהות את
הפלסטינים האלה, שמא יירצחו על־ידי בני־עמם.
אם כן, זהו התסריט למשא־ומתן בדרר לשלום:
בבוא העת ייפתח המשא־והמתן הרישמי. המוני עיתונאים מכל
העולם יצבאו על בניין מישרד ראש־הממשלה.
בשעה היעודה תגיע המישלחת הפלסטינית במכונית אטומה,
בלי חלונות, שתועמד לרשותה על־ידי שרות בתי־הסוהר. מן
המכונית ייצאו הנציגים המוסמכים של העם הפלסטיני כאשר
ראשיהם ופניהם עטופים בכפיות. לעיתונאים לא יינתן להתקרב.
במישרד ראש־הממשלה יונהגו סידורי־ביטחון קפדניים. כל
הפקידים יורחקו מראש מן הבניין. השרותים המישרדיים יסופקו
על־ידי אנשי־שב״כ בכירים.
במהלך המשא־והמתן יינתן לטלוויזיה הישראלית לראיין את
דובר המישלחת הפלסטינית. הנציג יצולם מאחור, וקולו יוסווה
על־ידי מיתקן אלקטרוני, לבל יזוהה.
בתום המשא־ומתן ייחתם חוזה־השלום ההיסטורי בין מדינת־ישראל
וההנהגה האותנטית והמוסמכת של העם הפלסטיני. מטעם
ישראל יחתמו יצחק שמיר ומשה ארנס. מטעם המישלחת הפלסטינית
יחתמו שני אישים אותנטיים. אחד יחתום באיקס אחד(א)
ואחד בשני איקסים (אא) ,כדי שזהותם לא תיוודע לעולם, וכך
יינצלו חייהם.
כך יושג סוף־סוף השלום המייוחל, אש״ף יחוסל והאינתיפאדה
תגווע.

איר רהרוזיח 37 מידיו?
מישהו מעוניין להרוויח קצת כסף, נגיד 37 מיליון דולר?
הנה עצה:
פגה אל שר־התיירות וגלה לו שהחלטת ליישב את המולדת
על־ידי הקמת בית־מלון בלב ארץ־ישראל השלמה, בשומרון.
בחר לך מקום מתאים. נגי ה אריאל. אתה יכול לקרוא למלון
בשם המלאך אריאל, ואולי תזכה
גם בחסותו של שר־התעשייה־והמיסחר.
פנה
לראש־הממשלה ולשאר
שרי־הליכוד. הסבר להם שבניית
המלון תיצור עובדה בשטח, ועל
כן תבטיח את שליטת עם־ישראל
בארץ־ישראל לנצח־נצחים.
חפש לך ידיד במישרד ראש־הממשלה.
תמיד יימצא ידיד למי
שעומד להרוויח 37 מיליון דולר.
אין לך כסף להשקיע? אל
דאגה. אין צורך.
אהבת־ארץ־ישראל תעזור לך.
דרוש מהממשלה מענק, הלוואה, ססושדו שיחרור ממיסים, איזור־פיתוח
א׳ ,קרן־התנחלות, גוש־אמונים — לא חשוב מה. תמיד יש קרנות
גלויות וסודיות למען יישוב ארץ־ישראל. יש גם מיליונרים
יהודיים־אמריקאיים המוכנים לעזור לתוכנית לאומית כזאת.
בנה את המלון. קרא לראש־הממשלה לחנוך אותו, ולשר־ה־תיירות
לשאת את דברו. הטלוויזיה תבוא לסקר בהרחבה. אורי
פורת או יורשו ידאגו לכך.
אחר־כך חכה. אם התפוסה תהיה מלאה — מה טוב. אם יהיה
המלון ריק — גם טוב. תוכל תמיד לומר שזה בגלל האינתיפאדה,
ולהאשים את אוזלת־ידו של שר־הביטחון.
העיקר הוא לחכות. שנה, שנתיים, שלוש. בבוא היום המר והנמהר
ישלמו לך 37 מיליון דולר, חופשיים ממס, כדי שתסתלק
משם בשקט, ולא תקים מהומות.
אם תהיה חכם, תישאר במלאך אריאל גם אחרי הפינוי, ותזיל
דימעה חרישית כאשר הדגל הפלסטיני יעלה בתורן. תוכל לנהל
את מלאב אריאיל, כפי שזה ייקרא אז, ולארח את יאסר ערפאת
בכבודו ובעצמו בסוויטה המלכותית.

התחיימת בלתי־ווזזרת
אנשי גוש־אמונים אומרים שיש להם רשימה ארוכה של מתנחלים
(סליחה, מתיישבים) ,המוכנים לעלות על הקרקע ביהודה
שומרון ורצועת עזה.
ממש עומדים בתור.
כולם פטריוטים נאמנים, אידיאליסטים, שאש אהבת־המולדת
בוערת בעצמותיהם.
אני מציע לבחון את הדבר בצורה פשוטה ביותר. וזו הצעתי:
כל מתנחל/מתיישב, המבקש לעלות על הקרקע, לבנות בית או
להקים עסק בשטחים המשוחררים, יתבקש לחתום על הטופס הבא:
״אני הח״מ ...בדעה צלולה ובהכרה ברורה, מודיע בזה:
״אני מבקש להתיישב בשיטחי המולדת המשוחררת, מעבר לקו
הירוק, מתוך אהבת ארץ־ישראל ועם־ישראל, ורואה ׳בכך מילוי
חובה קדושה ומיצווה לאומית.
״אי לכך הריני מתחייב בזה שאם חלילה תחליט ממשלת-
ישראל לוותר על השטח הזה, לא אבקש ולא אקבל שום פיצויים
כספיים או אחרים, בכל צורה שהיא. הריני מוותר מראש על כל
תביעה שהיא, כספית או אחרת, בגין מילוי מיצוות ההתיישבות
בשטחים המשוחררים. שכר מיצווה מיצווה.

אזורי אומר

״התחייבות זו היא בלתי־חוזרת, ואינה ניתנת לביטול.
״היא ניתנת בשמי ובשם כל בני מישפחתי, יורשיי ועיזבוני.
״ולראייה באתי על החתום...״

איש דג 1ל לגמרי
את ג׳ו סיסקו פגשתי רק פעם אחת, ואז יצאתי מהפגישה
ברגשות מהולים.
זה היה בסוף שנות ה־ ,60 בימי הנשיא ריצ׳ארד ניכסון. ערכתי
סיור בארצות־הברית כדי לשכנע מדינאים בכך שלא יהיה שלום
בלי הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.
פגשתי את הלורד קאראדון, אבי ההחלטה ,242 את יוסט, ראש
מישלחת ארצות־הברית באו״ם, את הארולד סונדרס בבית־הלבן,
ואת האיש המוסמך במישרד־החוץ. זה היה סיסקו.
הפגישה נקבעה לשעה ז , 1ונאמר לי שמר סיסקו יוכל להקדיש
לי חצי שעה. הגעתי למקום כחמש דקות לפני המועד. הובילו
אותי לחדר־האורחים, ושם הצטרפו אלי כמה פקידים. שוחחנו על
הנושא. בשעה 11 בדיוק — על הדקה! — נכנם ג׳ו סיסקו הגדול.
הוא שאל אותי עלי ועל דיעותיי, ונתן לי הרצאה על עמדת
ארצות־הברית, השיב לשאלותיי. בשעה 11.30 בדיוק — על
הדקה! — קם, נפרד ויצא מהחדר. עוזריו נשארו איתי עוד כמה
דקות, ולבסוף ליוו אותי ברוב כבוד עד לשער הבניין.
כל זה היה קצת חשוד בעיניי. הכל היה מדוייק מדי, חלק מדי,
מבויים מדי. האיש נראה יותר מדי כמו בוס של המאפיה בסרט
הוליוודי.
מובן שלא שיכגעתי אותו. גם את שאר כעלי־שיחי לא שיכנ־עתי
אז( .בינתיים הגיעו כמעט כולם לריעות שהבעתי באוזניהם
אז ).אולם היה מקובל להניח שסיסקו פועל למען השלום, שהוא
בעל ריעות מאוזנות, שהוא פועל מאחורי הקלעים כדי לדחוף את
ממשלת־ישראל(ממשלת גולדה מאיר) לעמדות פשרניות יותר.
עכשיו נתקלתי בשמו של סיסקו שוב. הוא התנוסס תחת גילוי־דעת
שפורסם במודעה בניריורק ט״מס. הוא הופיע ברשימת ״14
מדינאים ומדענים דגולים״ ,כפי שהגדירו את עצמם, שהתכנסו
וחיברו גילוי״דעת משותף.
כדי לדעת׳ מי העורב, כדאי לזהות את הזרזירים. ובכן: ג׳וזף
צ׳ורבה (או חורבה) ,שותפו
הוותיק של מאיר כהנא, כששניהם
פעלו כסוכני האף־בי־איי
והקימו מכונים פיקטיביים
לצורך זה. האלוף (מיל׳) ג׳ורג׳
קיגן, לשעבר איש־המודיעין של
חיל־האוויר האמריקאי, איש
הימין הקיצוני־קיצוני •,מין גנרי
אמריקאי. שמואל כץ, הרוויז־יוגיסט
הוותיק שגינה את מנחם
בגין מפני שבגין היה מתון מדי
לטעמו. משה זק ממעריב
(מדינאי? מדען?) .תת־אלוף אהרון
לברן, האיש הבולט בחוג־הקצינים
של הימין הקיצוני. וכן סיסקו הלאה.
ומה אומרים הדגולים? שמדינות־ערב מסרבות להכיר בישראל.
שישראל כבר החזירה 919).מהשטחים שכבשה ב־ ,1967 ושנסיגה
נוספת תגרום לאסון. שהאינתיפאדה (״ההתפרעויות״) אינה מרי
אמיתי, אלא מזימה להשמדת ישראל. שישראל צודקת בכך שהיא
רוצה לנהל משא־ומתן עם תושבי ״יהודה, שומרון ועזה״(כך
באנגלית!) ושאש״ף עוסק ברציחות כדי למנוע זאת. וכו׳ וכר.
גנרי היה חותם על כל מילה. גם מאיר כהנא. גם ביבי נתניהו.
מותר לסיסקו לחתום על כל גילוי־דעת שהוא, בכל חברה
שהיא. אם אלה ידידיו, יבושם לו. אך אם הוא דוגל בריעות כאלה
כיום, יש להניח שהוא דגל בהן גם אז, כאשר התיימר לפעול למען
״תהליך־השלום״ .אל נתפלא אם יתגלה לנו, בעוד 20 שנה, כי
אלה הן גם דיעותיהם של הפועלים למען ״תהליך־השלום״
בוושינגטון כיום.

מיכתב לשר־התיחשזרת
לגד יעקובי, שלום,

הייתי שולח לך מיכתב זה בדואר, אבל אני חושש שמא יאבד
בדרך. לכן אני מעבירו בדרך זו.
אז ככה. יש לי בעייה.
היא לא התחילה מהיום, ולא בתקופת־הכהונה שלך. זה התחיל
לפני הרבה־הרבה זמן. עוד בימי כהונתו של מר איסר הראל
כממונה על ביטחון־המדינה, לפני שהחליף תפקיד בידיוני זה
בספרות בידיונית.
באותה עת התחלתי לשים לב לכך שחל עיכוב גדול וקבוע
במסירת המיכתבים לדירתי. העיכוב הממוצע היה חמישה ימים.
כאשר נבחרתי לכנסת, היה איחור זה מורגש במיוחד. את כל
הדואר שנשלח אלי מהכנסת קיבלתי באיחור של חמישה ימים,
בהשוואה לשאר חברי־הכנסת. זה כלל גם מיכתבים שנשאו את
חתימתו של נשיא־המדינה, הזמנות לישיבות הכנסת ולאירועים
ממלכתיים אחרים, שהגיעו לרוב אחרי שהאירוע כבר התקיים.
כדי לבדוק את הדברים, שיגרתי מיכתבים לעצמי ולאחד
השכנים שלי. השכן קיבל את המיכתב חמישה ימים לפניי.
כאשר זה נמאס לי, פניתי אל שר־הדואר דאז, אלימלך רימלט.
ביקשתי ממנו לחקור תופעה מוזרה זו. רימלט, איש הגון, אמר לי
בגילוי־לב: אין לך מה לפנות אלי. זה לא נוגע למישרד־הדואר. זה
נוגע למישהו אחר.
כששאלתי מי זה המישהדאחר, אמר :״השתמש בשכל שלך.״
כך זה נשאר עד היום. את רוב ההזמנות לאירועים אני מקבל
אחרי שהתקיימו, וזה פוטר אותי מן הצורך ללכת לחגיגות בר־מיצווה
ולחתונות, לפתיחות של תערוכות־תמונות ולהצגות־תיאטרון.
אבל
באחרונה, אדוני השר, ירדה עלי צרה נוספת. והיא נוגעת
במישרין למישרדך שלך.
אנשים מטלפנים אלי מכל רחבי הארץ, ולא־אחת גם מרחבי
העולם, ושואלים אותי מהי
כתובתי החדשה. כשאני משיב
להם שאני גר מזה 30 שנים
באותו המקום, ושאין לי כל
כוונה לעבור לדירה אחרת, הם
מגיבים בתמיהה. בפי כולם אותו
הסיפור: הם שלחו מיכתבים
לדירתי, והמיכתבים חזרו אליהם,
תוך ציון רישמי שהנמען
אינו גר שם.
זה לא הפריע לי כל עוד היו
אלה הודעות של הבנק על אוברדראפט
וחשבונות שונים. אבל
כשהודיעו לי אנשים בארצות-
הברית שהם שלחו לי חומר
חשוב, ושזה הוחזר להם על־ידי
דואר־ישראל, זה התחיל להרגיז אותי.
פניתי לדואר. ביקשו סליחה, הודיע שיש אי־הבנה, שהכוונה
היתה להעביר את המיכתבים מכתובתי הפרטית לתא־הדואר של
השבועון. הבטיחו שמעתה הכל יתוקן ויסתדר. אבל שום דבר לא
תוקן, שום דבר לא הסתדר, ומנהל סניף־הבנק שלי הודיע לי
בייאוש שאינו יודע מה לעשות. ההודעות הנשלחות לביתי חוזרות
אליו. הוא מבקש לשלוח מישהו שייקח את כל החבילה.
אז כבוד השר, אני פונה אליך. עשה משהו.
תודה.
נ.ב :.את התשובה אל־נא תשלח בדואר. המיכתב יחזור אליך.

פאטנט יהודי
יש לי שעון־שבת בבית.
לא חזרתי בתשובה. אבל יש שעון־שבת.
מכיוון שהרעיון לא היה שלי, אלא של רחל אבנרי, אני יכול
להגיד שהוא גאוני.
וזה העניין:
בתוקף תפקידי אני אמור לשמוע חדשות בכל שעה. בעיקר
בבית.
השעונים בביתי יודעים זאת. אבל יש להם חוש־הומור משלהם.
ההומור של השעונים מתבטא בכך שהם משחקים בי. אני נזכר
בעוד מועד שעוד מעט ישודרו החדשות. אני מביט בשעון, והנה
השעה היא שבע דקות לפני. שבע דקות, רומז לי השעון, זה המון
זמן. בשבע דקות אפשר לעשות כל מיני דברים. להוציא את המרק
מהמקרר ולשים אותו על האש. או להדיח את הכלים. או לחפש
בארון־הספרים את הספר הדרוש לי למאמר, ואני
מביט בשעון. השעון צוחק לי בפנים. השעה היא ארבע
דקות אחרי.
כך כמה פעמים ביום.
רחל מצאה את הפיתרון. יהלום חותך יהלום. שעון ידפוק שעון.
ולא סתם שעון, אלא שעון־שבת. שעון שהמציא המוח היהודי כדי
לרמות את אלוהים בכבודו ובעצמו.
עכשיו מחובר הרדיו לשעון־שבת. דקה אחת לפני כל שעה
שלמה מופעל הרדיו אוטומטית. אני שומע את החדשות. כל מהדד

הוא שנאמר: המוח היהודי ממציא לנו פאטנטים.

הומזר סובייטי
מוטי חייט, הספר שלי, עולה לא־חדש מליטא שבברית־המועצות,
סיפר לי את הבדיחה האחרונה המתהלכת במוסקווה.
כמה חבר׳ה גנבו משאית עמוסה בארגזים של וודקה. המישט־רה
הצליחה לתפוס אותם למחרת היום. המשאית היתה ריקה.
״איפה הוודקה?״ חקרו השוטרים.
״מכרנו!״
״אז איפה הכסף?״
״שתינו וודקה...״

ה הם אומדים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...מה הן אומרות...מה ה
אלי דסח, העולם חזח

אריה (.דקס״) דל!ל:

דו 3י ריבלין:

שמואל 3ר 1ר:

,אני מציע דודת משני. בגרושה יה חוו. נעשו הובה עביוות
ו31 יס אה הרסחים!״
הנואמים הגדורים הארה!״

למרות שדבריו של שר־התיירות גידעון פת על
״המאזוכיזם״ של הישראלים הנוסעים לטאבה, ועל
התוכנית שלו להטיל מיטים על הנוטעים למצריים בכלל,
נאמרו בסוף השבוע, הם עדיין מעוררים כעס גדול
ותימהון.
היחיד שהיה מוכן להגיב על דברי השר פת היה מנהל
מלון. סונסטה״ ,אלי פפושדו, שאמר כי מעולם לא שמע
משום שר״תיירות דיברי־הבל כל כף חמורים ומטומטמים.
שאלתי את יו״ר התאחדות בתי־המלון באילת, אריה
(דקס) דקל:

• מלחמה בשטח שלד?

באפריל יתקיים בבנייני־האומה ערב־הצדעה לפצוע*־
צה״ל.
התאחדות־הסטודנטים הארצית אירגנה את הערב ב מטרה
להביע את תמיכת הסטודנטים במאבק חממיוטי
של הפצועים. הסטודנטים ניסו למצוא אמנים שיופיעו בה־תנדבות,
ורצו לתרום את ההכנסות ממכירת־הברטיסים
לאגף־השיקום במישדד־הביטחון. התברר שאמני״ישראל
לא היו מוכנים להתנדב למטרה זו.
שרון ליפשיץ הסכימה להופיע במחיר מוזל של 1500
דולר, ומוטי גילעדי במחיר העלויות 2500 -דולר.
לעומת זאת 10 ,חברי״כנסת הסכימו להקים מקהלה
ולהופיע ללא כל תמורה. נבחרי העם שיבדרו את פצועי־צה״ל
והסטודנטים, הם אפריים גור, חני מרום, מיכה
גולדמן, עובדיה עלי, אוריאל לין, יהודה פרח, יוסי שריד,
רן כהן ואחרון חביב, רובי דיבלין.
שאלתי את רובי ריבלין אם לדעתו חבר־כנסת צריך
למלא גם תפקיד של ליצן־החצר.
מה שלא נגיד ומה שלא נעשה, תמיד יהיה מי שיחשוב שהיינו
צריכים להתנהג בדיוק להיפך.
כשהבעתי נכונות לשיר במקהלה בערב למען הפצועים, ידעתי
שיהיו מי שיאמרו שאני וחבריי ליצנים ורודפי־פירסום. אילו
הייתי מסרב היו אומרים שהאף שלי נישא ואני מנותק מהעם.
אני אשיר במקהלה, כי לדעתי — אם אנחנו גימיק שבסופו של
דבר עוזר לפצועי־צה״ל — לא רק שצריך להשתתף, אלא חייבים
להשתתף. אלכסנדר ינאי אמר לשלומציון המלכה. :לא מהפרושים
ולא מהצדוקים, אלא מהצבועים*.

• אתה שומע גם ביקורת מחבריך ככנסת?

התפוצצות חומרים כימיים באתר הפסולת הרעילה
ברמת־חובב דליפות בתם ממשאיות שהתהפכו, ועכשיו
גם תאונת״קריגה במיפעל בראשון״לציון.
ביקשתי מהד״ר שמואל ברגר, מנהל המכון לחקר
בריאות״הסביבה, הכפוף למישרד״הבריאות, שיתאר את
תאונת־הקרינה בשבוע שעבר.
יש בארץ 200 צרכנים של רדיו־איזוטופים — בתי־חולים,
מוסדות־מחקר, חברות״תעשייה — המחזיקים בחומרים רדיואקטיביים,
וכולם עובדים בהיתר. כל מי שמחזיקים חומרים רדיד
אקטיביים לצרכים שונים מקבלים היתר לשם כך.
יש סוג מסויים של פעילות הנקרא רדיו־גראפיה, לדוגמה,
בדיקת־ריתור בעזרת קרינה רדיראקטיבית. מה שידוע לנו בשלב
זה הוא שמנהל־מעבדה של חברה בעלת היתר השאיל, ללא רשות,
מקור רדיראקטיבי לביצוע צילום רדיו־גראפי לגורם שלישי
באיזור־התעשייה בראשון־לציון.
מי שלקח את האירידיום לא נמצא ברשומות כבעל-היתר.
לצורך הצילום צריך להוציא את המקור הרדיו־אקטיבי ממצובת־עופרת
הממסכת אותו. הדבר נעשה באמצעות שליטה מרחוק
על-ידי כבל.
אנחנו מניחים שהחיבור לא היה תקין. אי־אפשר היה לשלוט
במקור הרדיו־אקטיבי, והמפעיל התחיל לדאוג. הוא הודיע לבעל-
ההיתר, ובעיקבותיו הוזמנו אנשי הוועדה לאנרגיה אטומית ואנשי
המכון לבריאות־הסביבה. בפעולה שארכה שעתיים, הצלחנו
להחזיר את המקור למצובת־העופרת. מבחינה טכנית הסתיימה
הפרשה. לא היה סיכון, לא לעובדים ולא לסביבה, ומידת החשיפה
לא היתה משמעותית.

• ומהן ההשלכות?

צחי הנגבי, מיכה גולדמן, שימעון שיטרית ואני הופענו בפורים
בתוכנית הטלוויזיה לילדים קח סימן. עשינו בפורים מה שהילדים
עושים בכל השנה, כדי להראות מעורבות, וגם שכולנו בעצם
ילדים בנפשנו. בא יוסי שריד, שהופיע בכל תוכנית אפשרית,
ומצא לנכון להעביר ביקורת על הופעה זו.

בתור הממונה על הקרינה הוריתי לאנשי הוועדה לאנרגיה
אטומית להשלים את החקירה. מבלי להיכנס לעומק הדברים,
נעשו הרבה עבירות. כאשר נקבל את הדוח, נקיים דיון עם כל
הנוגעים בדבר, לשם הפקת לקחים.

יש ניסיון. בוודאי. שרתי במקהלת בית־הספר מיסנסיה

• האם נעשה די פדי למנוע הישנות מיקרים
פאלה?

• זאת חלטורה, או שיש לך ניסיון בשירה?

תיירות

כנסת

תאונות

אני מקווה שלא מילחמה, אלא שני אנשים המתרתחים מהר
ושבאותו הזמן הם גם מדברים.
אני פשוט מציע, לטובת כולנו, לרדת משני הנואמים הגדולים
האלה, ולדאוג לכך שהם יפגשו בארבע עיניים ויפתרו את הבעיות
ביניהם.
צריך להזכיר להם שתיירות זה לא עסק פרטי של אף אחר.

העברית בירושלים. גדלתי על בירכי תנועות־הנוער. הייתי חניך
בצופים וחניך בבית׳׳ר. עברתי בשירה הרבה זימריות, מחנות עבודה, קורסי־מרריכים ושעות של ריקודי-עם. אני מאוד מר
סיקלי. לכן גם חיזרתי אחרי בהורות בשירה. אפשר לסכם את
התקופה במישפט: בגרוש היה חור, ובפה היה שיר.

כל הנושא מטופל. התקלה הספציפית הזאת אירעה כתוצאה
מעבירה, אבל תודות לטיפול מהיר לא נשקפה כל סכנה.

• אתה חושב שעם־ישראל ייטמע לפת, ל א יסע
למצריים, ובעיקבות זה לא יתקיימו תוכניות רבות
שתוכננו?

• מתי הופעת באחרונה בזמר?
אני ועוזי ברעם שדנו בערב שאורגן לכבוד סדי קולי+

• אתם ערוכים לטיפול במיקרים כאלה?
יש נוהלים ברורים לטיפול במיקרים כאלה. אנחנו עובדים
בשיתוף־פעולה פורה עם הוועדה לאנרגיה אטומית, ומיקרה
צ׳רנוביל, למרות שאין מקום להשוואה, הביא למודעות גבוהה
לעניין.

• הריעה הפוליטית לא הפריעה להרמוניה הקולית?

איך היית מסביר את האירועים האחרים, דליפת
הכתם והתפוצצות החומרים הכימיים?

לא. הסתדרנו מצויין, התברר שאפשר להגיע להרמוניה קולית
אף אחד לא יגיד לעם־ישראל מה לעשות, ושום איומים לא
[ גם כשהזמרים הס משני קצוות הקשת הפוליטית. גם בהופעה
ישפיעו עליו.
אני באמת חושב שצריר לשכוח מה שיותר מהר את דיברי שני 1הקרובה יהיו זמרים בעלי ריעות פוליטיות שונות. אני מאמץ
5שהופעתנו תהיה מוצלחת, למרות שלא תהיה חזרה מוקדמת.
האדונים בסוף שבוע האחרון, לטובת כל הצדדים.
עגי ח ^ ח

הייתי מפריד בין האירועים הכימיים לנושא הקרינה. לגבי
חומרים רדיו־אקטיביים אני מרגיש שיש לנו יותר שליטה. יש
פיקוח. סילוק הפסולת מסודר. בנוגע לחומרים כימיים, היתה
התקדמות, אבל׳נשאר מקום לשיפור ולאירגון.
,י,י 1י 1י.ז.י,י ״י.י.י ״ז.ז.ז.ז ז.ז.ז.ז.ז.ז _ .ן א)ו^ח,זר 111.בל)ז

עמוס קורא יו:

עד1ה שבתאי:

אפרת ביח־תלמי:

..התחנה רא תמנע את, ועתי עישרה ־זו 0ס את, מיבצע׳ הרשתות רא
התסדמוח המחרה!״ מסומו בסנדות העולמית!״ קובעים ר׳ חינו רשת!״
המודעות למחלת אלצהיימר גוברת והולכת. באחרונה
הוקמה עמותה למען אלצהיימר, ובימים האחרונים פורסם
כי בבית״החולים ״איכילוב״ נבדקת תרופה בריטית חדשה
למחלה.
ביקשתי מהפרופסור עמוס קורצ׳ין מבית״החולים ״אי-
כילוב׳ ,העוסק בניסוי ביחד עם הד״ר תרז סרבס, להסביר
מהי מחלת אלצהיימר ומהן סיבותיה.
השיטיון הוא שם כללי לתופעה, והוא בא מלשון. שוטה״.
מדובר בירידה בתיפקודים השיכליים, והדבר יכול להיגרם מסיבות
רבות. אחת מהן היא מחלת אלצהיימר.
במיקרש רבים מתחילה מחלת אלצהיימר בהפרעות בזיכרח.
בשלב מתקדם מובחנות הפרעות ביכולת״החשיבה, בזיהוי הס־ביבה,
בזיהוי הסובבש, ובסופו של דבר כאיבוד האישיות והאנושיות.

יוה מחו זסה מו 3לו ^0ה לול)^1
מעל גיל 65 סובלש כשישה אחתים מהמחלה. המיספרים
עולש עם הגיל. באוכלוסיה המערבית, שבה מגיעים לממוצע גיל
גבוה, אנשים רבים מתקשש בתיפקוד יומיומי, בגלל שיטיון,
בדרגה זו או אחרת. חלק מהחולש יכולים להמשיך ולתפקד
בסביבתם הטיבעית, בתנאי שיש מסביבם בני־מישפחה תומכים.
אבל במצב שבו המחלה מחמירה, האפשרות היחידה היא אישפוז
במוסד סיעודי מתאים.

• האם הוכח הקשר שבץ כישורים אינטלקטואליים
קודמים להתפתחות המחלה?
מצאנו שאצל אנשש בעלי השכלה גבוהה הסכנה נמוכה יותר.

• ובאיזו תרופה מדובר?
יש כמה תרופות. התרופה העיקרית שבה אנו מטפלים כרגע
היא של חברה ברשית בשם ביצ׳ם. זהו תכשיר בשם ת ב1פילין,

סיפרו של הסופר המנוח יעקב שבתאי ״זיכרון דברים״
הפך אירוע תרבותי בארצות-הברית. העיתון ״ווילג׳ ווים״
הקדיש לו עמוד שלם, ובין שאר המחמאות משווה הביקורת
את יעקב שבתאי לדוסטוייבסקי. לא פחות.
שאלתי א ת עדנה שבתאי, אלמנתו של יעקב שבתאי
וסופרת בזכות עצמה (״והרי את״) ,מתי תורגם הספר
לאנגלית ומתי יצא לאור.
ח מירח היה יוזם רעיון התרגום. הוא פנהלינקלה, וביקש את
רשותו לתרגום. ינקלה היה עסוק מאוד באותו זמן, ומה שהיה
חשוב לו יותר מכל זה להספיק לגמור את סיפרו האחרון, סזף דבר.
ח מי מן הצליח לשכנע אותו, אבל כשתם התרגש ינקלה כבר לא
היה בחיים.
הספר יצא בכריכה קשה כבר בשנת 1985 בארצות־הברית,
קיבל ביקורות מצויינות, ואפילו פרס. אבל הוא לא הגיע לידיעת
הציבור הרחב.
אתרי שלוש שנש, כלומר בשנת , 1988 החליסה הוצאת שוקך
מודרך קלאסיק להוציא לאור את הספר, הפעם בכריכה רכה,
ופתאום קורה מה שקורה.

• יש לך אמה הסבר א ה שלפני שלוש שנים לא
קרה כלום מלבד ביקורות טובות, ועכשיו פתאום בוס
גדול?

לא. אין לי הסבר מדוע עכשיו הספר מעורר ענייו כל־כך גדול,
ולפני שלוש שנ ש לא.

מיבצעי-המתנות סל חברות־האסראי ורסתות־הסיווק
הסתות צוברות תאוצה.
מילחמת ה״ירוקים׳ ב״כחולים״ בוודאי מעניינת את
עקרת-הבית, חסבתי לעצמי, וחקרתי את אפרת בית־תלמי
אם סינו מיבצעי-המתנות במסהו מהרגלי־הצריכה
סלה.
אני מעדיפה את הקראופ. כי הוא נמצא ליד הבית. מעבר לזה
אני לא עושה שום חישובי כדאיות.

• את רוצה לומר שמיבצעי־המתנות לא יגרמו לך
לקנות יותר?
לא. אני באה עם רשימות מהבית, וקונה בדיוק את מה שאני
צריכה, כמו שנהגתי לפני המיבצעים.

רפואה

טיפוות

צרכנות

והוא תכשיר ניסיוני, שעדיץ לא נמצא בשימוש חופשי. חברת
סצ׳ם מנסה לבחון את יעילות התכשיר, ובאילו שלבים הוא עוזר.

• אולי ההבדל הוא במחיר של הספר — כריכה
קשה תמיד עולה כפאים מכריכה רכה.

• ואץ לך כוונות להחליף את הרשת, למשל?

• הוצאתם כבר מסקנות מהמחקר?
עדיין לא. שיטת הבדיקה היא שרבע מהחולים מקבלים תרופת־ !
דמה, ושלושת־ריבעי מהם מקבלים תרופה פעילה במנות שונות.
לא אנחנו ולא החולים יודעים מיהו מי. רק אחרי סיום המחקר נוכל
לזהות את הנבדקים. בינתיים הרושם שנוצר הוא שמצבם של חלק
גדול מהחולים משתפר.

• אתם רואים פיתרון באופק?
י לא מדובר בפיתרון ממש, שימנע את התקדמות המחלה ואיבוד
התאים, אלא בפיתרון שישפר את יכולת התיפקוד של התאים
הקיימים. תחת להגיע למצב המחייב אישפוז סיעודי והשגחה
מתמדת, יוכלו חולים להישאר בבית ולתפקד.
(אורית זחבבל)

אני באמת לא יודעת. זיבחן דברים הוא לא ספר קל. אולי
עכשיו הקהל יותר מוכן אליו.

• אחרי העידוד הזה, תעשי מאמצים לתרגם את
שאר ספריו של יעקב שבתאי?
זיכחן דברים יצא כבר בספרדית, ועכשיו עובדש על התרגום
שלו לצרפתית. מדברים על חתימת חוזה עם סו״ל גרמני,
ובעיקבות זה בוודאי יבואו עוד פניות.

•ואת שמחה?
לא היה לי ספק שינקלה יתפוס את מקומו בספרות העולמית,
וכל־כך כואב לי שהוא לא זכה לראות איך זה הולך וקורה.
(תיארה שם י)

כל עוד אני לא עוברת דירה, אני לא אשנה את הרשת. אם יש
הוזלה חודשית של מוצרש מסויימש אני אקנה יותר, אבל
המיבצעים הספציפיש האלה לא אומרים לי כלום.
בעיקרון, אם כבר נכנסים לזו־ ,הייתי מעדיפה חנויות יותר
מסודרות ונקיות, והיצע רב יותר. אבל שוב אנחנו חוזרים לנקודה
של קירבה לבית. אץ לי רכב. בסביבה הקרובה שלי יש רק חנויות־מכולת
וסניף של קרא 1פ. כך שלא נותר לי אלא להתפשר.

• זאת אומרת, שברמה האישית אץ למיבצעים
כל השפעה עליך?
אני לא אגיד שאני לא מנצלת את המיבצעש לטובתי, אבל לא
המיבצעים קובעים לי את ההחלטה היכן לקנות.
(אורית זרובבל)

! ווו

וי ייו ...

בנז ר עגז

דלי ה( מי מ ץ)
וני קו ד ביקשו
מיכנס״ם לעבודה.
התוצאות זיעזעו
אה אמות הסינים
בשרות בחי־הסוהו
מיפלגות גישה
ליברלי ת
ן ס־בה לבביוז למוחם
ן בגין. אבר סי ישרם
| 2ז החשבון?

ך יקול בךח מו( )28 ודליה פרץ ( 05
י או ל צו להתפטר משרותן בשרות
בתי־הסוהר למרות רצונן, בעיקבות מיקרה
שכונה בשרות -פרשת המיכג־סיים*.
ניקול
שרתה כסוהרת במשך שלוש
שנים ודליה היתה סמלת־חצר ומילאה,
במשך 5שנית תפקיד של קצינת
את שתיהן הכרתי כאשר הייתי אסירה
בשה־תירצה בשנה שעברת שתיהן
הצטיירו אז בעיני כסוהרות קשוחות ר נמרצות השבוע פנו אלי וביקשו לספר על
העוול שנעשה להן על־ידי שרות בתי־הסוהר.
שתיהן גרושות, אמהות לילדים
ומתגוררות ברמלה.
דליה עיקול טוענות כי נאלצו להתפטר
בגלל טינה אישית של המנהלת
חיה שוהם נגדן, ולא בגלל •תקרית וד
מיכנסיים׳.
הן סיפרו על דברים חמורים שנעשו
בכלא שה־תירצה על־ידי סוהרות וקצינות
הממשיכות לעבוד בכלא עד
היום.

וכך סיפרו:
ב־ 18 בעואר 1989 הוזמנו ליש־ספורט
של קרב־מגע בבית־ספר לשוטרים
נשרים.
מהשעה 9בבוקר קיבלנו תידרוך,
ולמדנו שלבים ראשונים של קרב־מגע.
לקראת הצהריים פגשנו קצין ושאלנו
אותו אם יש אפשרות לקבל מיכנסי־דגמ׳
ת שהם מיכנסי־עבודה של צה׳ל.
וצא הפנה אותנו לאפסנאי.
אחרי ארוחת־הצהריים ניגש אלינו
שוטר, אמר שהוא האפסנאי והזמץ אר
תנו לבוא איתו למחסן.
בדרך שאל לשמותעו, צחקנו והתב־דתנו
איתו, וכשהגענו למחסן הכין לנו
השוטר קפה.
הוא נתן לגו מיכנסי־דגמ׳ת וארז
אותם בשקיות־ניילון. המיכנסיים היו
מטולאים ומלוכלכים בכיתמי־ריו, אבל
התאימו לעבודה בכלא.
הוא ביקש שנחתום שקיבלנו מיכנ־

קרעה את הם־כתב
סיים, כי הוא צריך לדווח על כל דבר.
אמרנו לו שיכתוב מה שהוא רוצה. הוא
ביקש שנכתוב סתם שם, ובצחוק אמרנו
לה •תכתוב שרה אמזלג ורונית פינטו״.
הוא ידע את השמות שלנו, ואם הוא
חשב שזה לא בסרר, הוא יכול היה לומר
לנו, והיינו חותמות בשם נכון.

וזבל

^ ביד שוהם

מחרת הגענו לעבודה בשה־

| /תירצה 20 דקות לפני הזמן. חיה

ששם, מנהלת הכלא, קראה ל ט בנפרד
למישרדה.
שוהם רתחה מזעם. היא שאלה• :מה
קרה אתמולי׳ והמשיבה, בלי לחכות
לתשובה, ודיברה על המיכנסיים• אמרתי
שקיבלתי אותם מהאפסנאי. היא
צעקה שאגי רמאית, גנבת ומתחזה.
נשארתי פעורת־פה ואמרתי• :איזה
זיוף? איזה מירמהי׳ והסברתי מה שקרה
באפסנאות. אמרתי שלא באתי לשם
עם אקדח ולא איימתי על אחד. היא
סירבה לשמוע, ואמרה לי שהמיקרה
הועבר לנציב שרות בתי־הסוהר, ליועץ
המישפטי ולמנכ״ל כוח־אדע והם יעשו
מזה סיפור גדול.
נכנסתי להלם, ולא ידעתי איך להגיב.
אמרתי לה• :מה את עושה מזה
עניין כזה גדול? מדובר בסן־ הכל בזוג
מיכנסיים מסולאיע אין להם אפילו
ערך כספי׳.
יצאתי ופגשתי את ניקול. מפיה נר
דע לי ששוהם אמרה לה את אותם
הדברים. היינו מבולבלות לגמרי. לא
נראה לנו הגיוני שמגפחים דבר פעוט
לממדים כאלה.
כעבור יומיים קראה לנו שוהם ואמרה
לנו שהנציב הורה שנתפטר, ובמיק־רה
שלא נסכים — היא תפטר אותנו.
יום קודם לכן התקשרנו לכל פונקציה
שהכרנו, למנהלי־כלזק לסגני־מג-
הלים וגם לרפי סח׳יסד, הנציב הקודם.
רצינו להתייעץ מה לעשות. כולם, בלי
יוצא מן הכלל, אמרו לנו שאין לשוהם
זכות לעשות ל ט שום רבד, ודץ מאשר
לשפוט אותנו. היא גם יכולה לסגור את
העניין. הסבירו ל ט שהכל ביריד•
חזרו המיכגסייס
**ץ בו ע ל פני כן יצא חוק שלפיו
מה־ 27 בינואר 1989 עובר כל
מיקרה חריג ליועץ המישפסי. קיבלנו
תידרוך בקשר לזע׳ק ואף שמענו דוגמות
של קצינים בכלא אי־לזן שהיכו
אסירים בראש ופצעו אותם.
אמרו לט שהקצינים נשפטו על־ידי

מנהל בית״הסוהר במהירות, לפני ה־27
ביגואר, כדי שהמיקרה לא ייצא החוצה
ויגיע לגורמים זרים, וכדי שזה לא יעבור
ליועץ המישפטי.
בינתיים עשה הסיפור רעש וכל אחד
בשרות בתי־הסוהר ידע על המיקרה.
את המיכנסיים החזרנו, כמובן. אנשים
מהשרות אמרו לגו שהבריחה של הרצל
אביטן מהכלא לא עשתה רעש כמו
•מיקרה המיכנסיים׳ ,שנופח לממדים
אבסורדיים, ומהסיפורים שהופצו התקבל
הרושם שזהו הדבר החמור ביותר
שקרה בשרות בתי־הסוהר אי פעם.
אחרי יומיים שוב נקראנו, כל אחת
בנפרד, לשוהם, והסיפור שוב עלה. אמרנו
שנכתוב מיכתב־התנצלות, ושאנחנו
מוכנות לקבל עונש הכי חמור במיס־גרת
היחידה.
שוהם דרשה שנגיש התפטרות מחאו
שהיא תפטר אותנו. היינו מבולבלות
ולא ידענו מהן הזכויות שלנו. שוהם
אמרה שלא תרחיב את הדיבור, וזוהי
הוראה שקיבלה מהיועץ המישפטי. היא
גם הפחידה אותט כשאמרה שזה עניין
פלילי, ויפתחו לגו תיק במישטרה.
דליה אמרה לשוהם שאינה מתפטרת
לפני שתקבל ייעוץ מישפסי. למחרת
בבוקר נקראנו אליה שוב. היא דרשה
את מיכתב־ההתפטרות. אמרנו לה
שאנחנו רוצות להעביר ליועץ המיש־פטי
מיכתב בנתיבי פיקוד, ולהתייעץ
איתו מה עלינו לעשות. מסרנו לה את
המיכתב ליועץ המישפטי בנוכחות מזל
ערוסי, הפקידה שלה. שוהם קראה את
המיכתב ואמרה לנו• :אני לא אמרתי
לכן להתפטר ׳.היא קרעה את המיכתב
לגזרים. הייט המומות, כי זאת הזכות
היחידה שיש לנו לכתוב דרך־ נתיבי פיקוד,
כי אי־אפשר לעקוף את המנהלת.
אחרי קריעת המיכתב אמרה לנו שר
הם שהיא ייעצה לנו להתפטר ולא
ציוותה עלינו. וכל זאת היא אמרה
במצח נחושה, כשיום קודם איימה עלינו
להתפטר, ואף הביאה את הטפסים
בעצמה.
שאלנו אותה באיזו זכות היא קרעה
את המיכתב, שהיה מיועד ליועץ המי*
שפסי. כשהיא ראתה שאנחנו מסרבות
להתפטר, היא ביקשה מאיתנו לחתום

על טופס, שבו היא ממליצה לנציב
לפטר אותנו. היא אמרה שעל הטופס
אנחנו חייבות לחתום. קראנו מה שכתוב
שם ולא הבנו כלום. ביקשנו הסבר.
חתמנו על הטופס בלית ברירה, אחרי
ששוהם אמרה לנו שתוך 10 ימים
אנחנו רשאיות למסור את הגירסה של־

בלא

^ יום המישמרת קראה לגו אס*
תר ברנס, השלמת של הכלא, ר
מסרה לנו שעלינו לצאת לחופשה של
שבוע ימים. סירבנו והבנו שזוהי חופשה
מאולצת. רצינו לפנות לשוהם, אך היא
לא היתה בכלא.
למחרת דיברנו איתה בטלפון, ושאלנו
אותה בקשר לחופשה שנכפתה
עלינו. שוהם ענתה• :מאחר ששמעתי
שהשמצתן, גידפתן, וקיללתן אותי,
תצאו לחופשה.״ את עניין המיכנסיים
לא הזכירה בכלל.
אמרנו לה שאנחנו מקללות ומשמיצות
אותה במשך שנים. זה כלל לא
חדש, ואם תשלח את כל הסוהרות והק־צינות
שמשמיצות אותה לחופשה, הרי
שבית־הסוהר יישאר ריק. הזכרנו לה שהיא
זו שהחדירה לנו לראש לא לעבוד
לפי הרגש ולא להתייחם לרכילות, ר
הנה היא בעצמה פועלת לפי הרגש.
באותו רגע הבנו שהמילחמה היא לא
על המיכנסיים, אלא על רקע אישי. לא
הבנו מה יכול להיות לשוהם מ תו.
שתינו עבדנו במסירות. לפעמים, כשלא
היה כוודאדם, עבדנו שש סוהרות
בכל הכלא. לא היה לנו זמן לאכול
ארוחת־צהריים ולא לנוח, בלי מיקלחת
ובלי כוס־קפה. עבדט ברציפות 24
שעות ביממה ללא שינה או מנוחה, ועם
אוכלוסיה קשה ובעייתית.
יצאנו לחופשה בת שבוע בעל כורחנו.
חברה קצינה סיפרה לנו שהמנהלת
נזפה בהו על הקשרים עימנו, והאשימה
אותה בשיתוף־פעולה איתנו. היא נים־}
תה להסית את כולן נגדנו.
כשחזרנו מהחופשה ליחידה בישרה
(המשך בעמוד )32
ג ע טי א דוו ד ,

ג לי ת ד 3ר 0
מנחם בגין בוודאי שמח מאוד ביום
הולדתו ה־ ,75 ביולי האחרון, כשפתח
את מערב וקרא את מודעת־הברכה
שפירסמו חברי המיפלגה הליברלית.
הם כי ט אותו •מביא השלום״ ,ובירכוהו
בבריאות, באושר ובנחת.
׳איש לא סיפר לו שהם מתחמקים
מאז מלשלם עבור המודעה• הוא עלול
היה להיעלב אילו ידע. בקרוב יהיה בן
, ,76 ועדיין לא נמצא משלם למודעה.
לא ל מי ד לקדוש. חיים הוברמן,
מהמיפלגה הליברלית, העביר את נוסח
המודעה לחברת שיחק־ם שפי־פירסום,
כדי שתפרסם אותה במער־נ המודעה
פורסמה ביולי, ובאוטסס נשלחה ל־מיפלגה
הליברלית חשבונית לתשלש
על־סן־ 2875 שקליע
הכסף לא שולם. אחרי כמה שבועות
חגגו את טכס איחוד־הליבוד. אמנם היו
בין אנשי המיפלגה הליברלית כמה
שרים שלא הסכימו לשיד את הימגון
ביורד, אבל הסכם הרישמי לא נפגע,
ושתי המיפלטת אוחדו כדת וכדין.
אחרי האיחור, הסתיימו כל הניסיו־טת
של חברת שיעק־מוספי־פירסום
לגבות את הכסף המגיע לה בתשובה:
•המיפלגה הליברלית לא קיימת עוד.
פט לגיזברות הליכוד׳.
בגיזברות הליכוד לא היו מו מ ש
לשלם חשבונות של המיפלגה הליברלית.
באוקטובר
שלח עורד־הדץ ארנון
שוסלנד, המייצג את שיהק-טוספי־פירשם,
מיכתב למיפלגה הליברלית,
ובו הוא ביקש להעביר לו את החוב תוך
שבוע, והזהיר שאי־היעטת תגרום לתביעה
מישפטית.
הכסף לא שולש שוטלנד צילצל
למיפלגה הליברלית וביקש לדבר עם
איתן טלן, גיזבר המיפלגד -המזכירה
התחמקה. כשהצליח לדבר איתו בטלפון,
היפנה אותו טלן לאשר קדוש,
גיזבר הליכוד, וביקש משוטלנד שלא
להגיד לקדוש שהוא היפנה אותו אליו.
קדוש הבטיח שהכסף ישולם.
הכסף לא שולם. בנובמבר הגישה
חברת שי!!ק־ם1ספי־פירס 1תביעה ל־תשלש
הכסף בבית־מישפט השלש
בתל־אביב.
בדצמבר נתן בית־מישפט השלש
בתל־אביב פסק־דיו, שחייב את המיפ־לגה
הליברלית לשלם 3600 שקלש.
הסכום כלל את החוב, ריבית, הפרשי־הצמדה
ואגרות .
הכסף לא שולם.
לא קיים עוד. בפברואר כתב ער
רר־הדין שוסלנד מיכתב לשר יצחק
מודעי, ובו תיאר את השתלשלות האירועים
וביקש לקבל את הכסף באשו
השבוע.
אחרי שבועיים קיבל מיכתב־תשובה
מהשר — :הריני להסב את תשומת־ליבן
-כי המיפלגה הליברלית, הנתבעת
בכתב־התביעה שבנדון, התמזגה בליכוד,
ואינה קיימת יותר כגוף בפני עצמו׳.
איתן
גולן, גיזבר־הליכוד, טוען שמעולם
לא ראה את החשבונית הזאת
•אני לא יודע על מה מדובר. המיפלגה
הליברלש היא גוף גדול, שפקידו של
הגיזבר הוא רק להסתכל בדף החובה
שזכות לא לקבוע מרעי ש. אילו הייתי
מקבל הוראה לשלם את החשבונית,
הייתי משלם אותה׳.
השבוע, שמונה חודשים אחרי פיר־סום
מודעת־הברכה, הבטיח קדוש מש
ליכש שהכסף ישולם בשבועיש הקרר
בש. אולי ע ש לפני יום־הולדתו ש76
של מנחם בגין, שיאריך ימש.

תיאטרון

ההומו־סכסואליות הורגת

גברים הטררסכסואליים. אני ״יצאתי מהארון׳וי־ ?1

קומדיה אנגלית של גברים, על גברים. האוורד
לסטר ואנדרו אלטי, וההצגה היא 1116 80 80
אני שאני

בגיל .22 אחרי ההתמודדות עם העובדה
אוהב גברים, התחלתי להתרחק מגברים •סט־רייטים״
.חשבתי שהם גסי־רוח, חסרי־רגישות.
החברה תובעת מגברים להיות חזקים, ולכן הם
מתקשים להביע רגשות. כיום אני מתייחם לעניין
הזה אחרת. אני עדיין חושב שקשה להיות גבר
הטררסכסואל ולחשוף רגישות. אבל אני מבין את
הבעייתיות שלהם, ולכן אני יכול לקיים מיסגרת
ידידותית עם גבר •סטרייט״.

$ץ 0י. 1
פסזדת ואלילים

הפסטיבל

אורי אליעז :״אלילים דחלילים״
אורי אליעז עושה בהם שימוש, כשהם
מחוררים ומחוטפטים, אכולים ובלויים.
אפשר לתהות על הקשר שבין פסולת,
אלילים־דחלילים ופוליטיקה.

חו קבפיסיקה
אנטולי שצ׳רנטקי פגש את הבימאי הה
טי, יורי לובימוב, במיטדרונות מישרד־ה־חוץ.
הוא כרע על ברכיו וקרא לעברו :״אליל
נעורי!״
בינואר הבא יוכל גם הקהל בארץ לצפות
בהצגותיו של לובימוב, כשתיאטרון ״ טגאנ־קה״
יעשה את הדרך ממוטקווה לתל־אביב.
בפברואר ייצא תיאטרון ״הבימה״ לסיור־גומלין
במוטקווה, העיר שבה נוסד.
האם אלה הן סנוניות תרבותיות לחידוש
הקשר עם ברית־המועצותז
מנהל התיאטרון ״טגאנקה״ ,ניקולאי דו־פאק,
אמר על־כך בביקורו בארץ :״אתם
תעשו צעד אחד קדימה, אנחנו נעשה צעד,
,לבסוף ניפגש״.
חוק פשוט בפיסיקה.

האוורד לסטר ואנדרו אלטי:
תיאטרון של גברים
אחרי הצלחת ההצגה הראשונה יצרו הצגה
נוספת. שונה לחלוטין. הקומדיה 316׳\ת?
8ז 1>6מ161ז .1זהו מותחן קומי, בקצב מסחרר,
המתאר את סיפור הסתבכותם של שני מפיקים
תמימים וליברליים של הבי־בי־ס, ברשת תככים,
שערוריית־מין, קנוניות פוליטיות ורצח.
על ההצגה הזאת הם אומרים :״היא מרימה את
שולי השימלה הלבנה, המגוהצת, של בריטניה
הגאה, וחושפת את שיפולי־הבטן המטונפים של
חיי־התרבות הבריטיים״.
שיחה עם אנדרו אלטי על ההצגה:

• זה לא קשה להעלות ״את עצמך׳
על הבימה?
לא, זה לא קשה, זה כיף, זה משחרר. למשל,
לפני שפגשתי את האוורד לא היו לי קשרים עם

• אתם התחלתם להופיע ב־80 20
8ץ 0נ! לפני עידן האיידס. האם יש תגובה
שונה למחזה בעיקבות האיידם?
כן. המחזה יותר רלוונטי. שינינו את ההצגה
בעיקבות ״עירן האיידם״ .יש עכשיו בעיות חדשות,
שלא היו כשכתבנו את המחזה.
תמיד היתה בחברה התייחסות שלילית להומר
סכסואלים. היום יש הוכחות שזה מ״השטן״.
עובדה :״ההומו־סכסואליות הורגת״.
בתוך החברה ההומו־סכסואלית חלו שינויים.
בהתחלה פחדו מאוד מהאיידס. אבל היום יודעים
יותר על המחלה, ואיך להתגונן מפניה. בכל זאת,
האיידס הכתיב זהירות כללית ביחסים ביו גברים.

• אתה מאמץ שההצגה יכולה לשנות
את הגישה כלפי הומו־סכסואלים?
לא יודע כמה הצגה יכולה לשנות אנשים. אבל
זה יכול לגרום לפתיחות מסויימת. צריך לזכור
שאנשים הם רק בני־אדם.

יריית הפתיחה

על צילצול פעמוני פסטיבל־ישראל מעיב
השנה צליל חורק, שנשמע מאם״׳ ואיגוד־האמר־גנים.
עד כה לא הוסר עדיין האיום בפנייה לאיגו־די־האמנים
בחו״ל, כדי שיימנעו מהופעתם במיס־גרת
הפסטיבל. סביר להניח שבסיכומו של דבר
הבעיות ייפתרו או יושתקו, והעגלה תצא לדרר.
בינתיים נורתה יריית־הפתיחה. התוכניה של
הפסטיבל תוצג השבוע לעיונו של קהל רוכשי־הכרטיסים,
שבועיים לפני תחילת המכירה המוקדמת.
תחת
הכותרת •לא כל יום פסטיבל״ קוראים
לקהל לקרוא להנאתו את החוברת, לסמן מה
שרצוי לו, ולהזדרז להזמין כרטיסים. אך ידיעת
השפה העברית אין רי בה כדי לברור את הרצוי
מתור המצוי.
.השנה עומדות במרכז הפסטיבל כמה הופעות
תחת השם ״מיתוס ופולחן באמנויות הבימה״.
בתוכניה מבטיחים •פנורמה עשירה של עולם
רחוק וקסום, מפתיעה בשלל צבעים ומיקצבים״.
כבר קרה בעבר שנתקלנו ב״עולם רחוק וקסום״
.בהופעות כמו קבוצת הרקדניות היפאניות
ארידונה או המקבילה הגברית, סוקא׳ ח ק!
ההופעה של הרקדניות היפאניות היתה מרגשת
מאוד לאנשי־מיקצוע, העוסקים בתחום המחול,
אך היא חשפה בעייה לגבי התמודדות הקהל
עם חומר זר. מכיוון שמדובר בדפוסי־תרבות שר
נים, קיים מחסום תיקשורתי בין האירועים על
הבימה לבין הצופים. מיקרה קיצוני היה הבאתו
ארצה, במיסגרת הפסטיבל, של תיאטרון אותנטי
מבך$ן זיל_,ם ק1נאימה. רק אחרי ערב־הבכורה הסת
מקום

גם האוורד עבר תהליך דומה?
כן. להאוורד לא היה קשר עם הומואים.
מערכת־היחסים בינינו דרשה ממנו פתיחות רבה.
אני רציתי שהוא ידבר על דברים שהוא לא היה
רגיל לשוחח עליהם. הקשר בינינו היום פתוח
ורגיש. כל אחד מקבל את השני כמו שהוא.

התערוכה ״אליליס־דחלילים״ של הפסל
והצייר אורי אליעז, בבית ראשונים, גיב־ ;
עתיים.
בתערוכה ״אלילים־דחלילים״ ,הדחלי־ *
לים בנויים מלקט״חפצים כמו שברי־ :
רהיטים, כלי־מיטבח, ידיות, שאריות של |
נגרות־בניין ועוד.

ההצגה מעלה את סיפור מיפגשם של גבר
״סטרייט״ וגבר הומו־סכסואל. הפגישה היא מיק־רית,
ולכל אחד מהם יש רצון חזק לחזור לעולמו
שלו. המציאות מקרבת אותם זה לזה, ומחייבת
אותם להתבונן איש־איש בחייו מנקודת־מבט
שונה. במהלך ההצגה נרקמת ידידות, על־אף
החששות והריעות הקדומות.
האוורד לסטר ואנדרו אלטי, השחקנים, כתבו,
ביימו והפיקו את ההצגה.
המיפגש שהוליד את הפרוייקט הזה דומה
מאוד להשתלשלות האירועים בהצגה. לשניהם
היתה קאריירה עצמאית כשחקנים, והם הכירו זה
את זה לפני חמש שנים בהפקה, במיסגרת קבוצת־תיאטרון
בלונדון.
שניהם לא הסתדרו עם הבימאי, ואחרי תקופה
מסויימת הם החליטו לעזוב את התיאטרון
הממוסד ולעבוד יחד במיסגרת פרטית. הנושא
הראשון שאותו החליטו לעבד היה ה״גבריות״.
באותה תקופה דובר הרבה בתיאטרון האנגלי על
״פמיניזם״ ועל בעיות נשים. במקביל לתודעה
כללית לגבי מעמד־האשה, קם גם תיאטרון־נשים.
רוב המחזות שהועלו בתיאטראות הללו התייחסו
אל הגברים כאל גורם מרכזי לבעיות נשים.
השניים החליטו להרים את הכפפה וליצור
תיאטרון של גברים. ההנחה היתה שגם לגברים
בחברה פטריארכלית יש בעיות ״פמיניסטיות״.
השניים שמו במוקד את מושג ה״גבריות״ ואת
הבעיות היומיומיות שגברים נתקלים בהן.
במהלך העבודה הם השתדלו מאוד להצחיק זה
את זה, מכיוון שלדעתם קומדיה היא הדרך הטובה
ביותר להתמודד עם נושאים רציניים.

בר שאין לקהל המקומי הכלים להבין את פשר
הריצה ההיסטרית של השחקנים מצד אחד של
הבימה לצד השני, כשבדרר הם אוחזים בגזרי־עיתונים.
חוסר־התאמה
בין מה שמשתמע מתוך התוכי
ניה לבין המציאות הבימתית של המופעים, אינו
ייחודי לתחומים של תיאטרון אותנטי־פולחני.
בשנה שעברה הובא ארצה תיאטרון ראאם
מבלגיה. על התיאטרון כתבו ש״זהו אנסאמבל
נועז, מיקצועי לעולם וצעיר ברוחו, מופת לעבר
דת־תיאטרון מגוונת ״.על ההצגה חלום ליל קיץ,
שהוצגה על־ידי התיאטרון ראאם נכתב שזוהי
•גירסה מבריקה, מעובדת, לחלום־הבלהות האי־רוטי
של שייקספיר״.
בתום ההצגה אפשר היה לסכם בקיצור •חלום
בלהות״ .אי־אפשר היה להימלט מהמחשבה
שמקומה של הפקה מהסוג הזה הוא במסיבת־סיום
של בית־ספר, ולא דווקא בית״ספר לאמנויות
הבימה.
לעומת זאת, על הדרך לניצחיות — חלק שני
של קבוצת ווסטר נכתב• :עניינה המרכזי של
ההצגה הוא דמיסטיפיקציה של דור שנות ה־60
בארצות־הברית, על משורריו, הוגי־הדיעות ונבי־אי־הסמים
שלו, בבואה קליידוסקופית״.
התוצאה: בערב הראשון שבו הועלתה ההצגה
האולם היה ריק־למחצה. למחרת שיבחו מבקרי־התיאטרון
המקומיים, והקהל הגיב בחיוב. ההופעה
הזאת היתה אחד האירועים האמנותיים החשובים
והמעניינים ביותר בפסטיבל אשתקד.
גם השנה המצב דומה. הדבר ניבע בעיקר

ריש מתגלגלת

פעם זה היה המקום של קובה זילבריגג, אמרגן
תל־אביבי, דמות מיתולוגית בעולם־הבידור של
שנות ה־ .60 הרבה לפני שהפאבים •עלו״ על
העיר. כשכל מה שהבן־אדם יכול היה לבקש הוא
כסא גבוה במקום אפל ליד הבר.
קובה ידע את נפש לקוחותיו, והביא להם
אטרקציה מהייבשת, ייבוא אישי. בדרך־כלל
כשהן ירדו מכבש־האוניה, בשיער בהיר למדי.
לקובה היה תמיד פיתרון לטובת טעם הקהל,
שאהב לא רק שיער בלונדי נפוח, אלא גם מיגוון
נפיחויות נוספות.
מאז נעלם קובה בכיוון העיירה חולון, והבלונ־דיות
חזרו לייבשת. במשך שנים ארוכות עוד נותר
שריד מחלון־הראווה בחזית המוסד, ובו תמונה
אחת דהויה של ערב״חשפנות עברי.
הקהל, שמנה ברובו מתווכי־דירות קטנים
וסוחרי־מכוניות־משומשות, הזדקן ונפוץ לכל
רוח. שרידיו עוד מהלכים בוקר־בוקר אל כסאות
בתי־קפה של רחוב בן־יהודה. קואליציות של

יוצאי־רומניה ואיגוד־הייקים־המשוחררים הותירו
את פינת בן־יהודה-ז׳בוטינסקי ריקה.
במשך שנים נשאר המקום מיותם, ללא דורש.
גם פקחי״העירייה התגעגעו. לפני כסה שנים שוב
זרחה התיקווה על פינת־ז׳בוטינסקי, ומישהו שם
את מיטב כספו על קרן־הצבי. שברו קירות,
הוסיפו חלונות ובעיקר החליפו ידיים.
לפני שנה עוד היה שם מועדון, שהתכוון
לקלוט את אסופי־הלילה של גן־העצמאות,
שביקשו ללגום משהו חם בין פעולה לפעולה.
אלא שהתברר שתל־אביב, תהיה ליברלית ככל
שתהיה, לא קיבלה התכנסות־המונים מהמין
השלישי בפרהסיה.
זה כמה שבועות שוב דולקת מנורה פירחונית
בקצה רחוב ז׳בוטינסקי. הפעם על טהרת ה״מר
צ׳אצ׳וס״ :יוצאי דרום־אמריקה. המתכונת הפעם
סולידית. פאב־מיסעדה, פיקאדס, המגיש מאכלים
בסיומת •צ׳ום״ ,ומלצרים בעלי ריש
מתגלגלת.
בימי רביעי מייללים הסקסופונים בפינת בן־

מהעובדה, שהתוכניה נכתבת על־סמך חומר
כתוב, שנשלח להנהלת הפסטיבל על־ידי הלהקות
עצמן.
היה נוח יותר להתייחס לתוכניה, אילו ניתן בה
פירוט רחב יותר של תוכן המופעים, ולא הסופרלטיבים
שנכתבו עליהם.
במצב הנוכחי אין צורך להימנע מקניית כרטיסים.
היה רצוי לדרוש מידע נוסף כדי למנוע
עוגמת־נפש.

יהודה־שטראסה. להקה חדשה, בוגרים טריים של 1
בית־הספר לסמבה של עיריית תל־אביב. בית־ 1
הספר נסגר בינתיים, ולואיס קרלוס, המנהל, כבר 1
איננו בארץ.
רוחו מנשבת מתור המוסיקה המתגלגלת בפי־נת־הפאב.
חמישה בחורים צעירים, כולם עולים
חדשים, מנגנים בלהט דתי ראגי בראזילי. הקהל
מגיב במחיאות״כפיים סוערות ובשריקות.
בשלב הראשון מתחילים להתנועע על הכס־אות,
אחר־כך מנענעים את השולחנות. בשלב
הסופי יקומו ויתנו לגופם לחוש בעצמו את מיקצב
הזמן. הכל מותר, ובלבד להישאר בקצב הנכון,
למרות האווירה הביתית והשימחה, שזר לא יוכל
לרדת לעומקה.
לאט״לאט נופלות המחיצות, וגם הילידים,
הצברים של ג׳ונגל תל־אביב, מצטרפים לחגיגה.
בסוף ההופעה, הנמשכה הרבה לתיד הלילה,
הבטיח אחר הנגנים, שזוהי רק ההתחלה לאביב
הסמבה הבראזילית. אותו הרכב יחזור ויופיע בז
3במרס בצהריים בגן־שינקין.

1^ 1 21

הפאשלות באירגון מופע הענק שד אם*,

ו ו 1 111 1 1ישב בשולחן־הכבוד, כשמסביבו
נכבדים ובני״מישפחה שונים. כל הערב צבאו עליו רבים,

את האירוע ביד רמה, והכל סרו לפקודותיו. די היה^
ידו כדי שרצונו יתמלא בידי עשרות עושי־

און וררים
צורמים נאם׳

לאירוע הגדול של אם״י נלוו
אקורדים צורמים. ראשית, נפקד
מקומם של אמנים רבים, כמו שלמה

הדח 1ל 1יהח 111ד ה יהודית אבו-חצירא בת ה־ 18 מוקפת
11 111/1111 1 1 / 1 1 1 ^ 11 בחברותיה בעזרת הנשים. יהודית
לבשה שימלה מפוארת שהובאה מפאריס, ולראשה היה כתר יהלומים.

ארצי, ריקי גל, שלום הנוף,
אריק איינשטיין, יהודית רביץ
ונורית גלרון, הנחשבים לאנשי ה
אחווה
תימנית

השחקנית הוותיקה גאולה נוני (משמאל),
בלבוש מסורתי מהמחזמר סלאח שבתי,
מחבקת את ידידתה הזמרת מרגלית צנעני, בשימלת־ערב מפוארת.

שורה הראשונה בתחום המוסיקה והבידור.

שהסתובב מאחורי הקלעים הבחין
כנראה במפורסמים מתחום התי־אסרון
והמוסיקה של שנות ה־ 60 וה״70
ובעשרות צעירים, כוכבי מחזות־זמר
שונים, המועלים כיום ברחבי הארץ.
מילחמות היחצנים גם גרמו לכר שעורכי
מדורי־תרבות בעיתונים ובאם־
צעי־התיקשורת האחרים לא קיבלו
הזמנות לאירוע הגדול, ובכר נגרם קצר
בינם לבין מארגני האירוע. מוסקו
אלקלעי, יושב״ראש אם ,-שלח מיב־תב
התנצלות לכל מי שהיו אמורים
להיות מוזמנים, אר מסיבות שונות לא
הגיעו.

ךץןדך החתן הצעיר, משה אבו״חצירא בן ה־ ,20 נישא על
11.111111 כתפי אחד ממקורביו, שרקד עימו במשך דקות
ארוכות. חבריו האברכים עמדו ומחאו כפיים והשימחה היתה רבה.

חלק מהנשים, שהרגישו מקופחות בגלל המחיצה
שהפרידה ביניהן לבין הגברים, הצטופפו בפתח
1הצר, וצפו בשימחה הגדולה בעזרת הגברים, עד שנתבקשו לזוז.

עזות נשים

נ— 22

1111111 וטוקסידו, בך הגיע השחקן חיים טופול, ובלט על
| 1 ^1רקע התילבושות של שאר המשתתפים. גם השח-
קן ניטים עזיקרי ומוסקו אלקלעי עלו לבימה בטוקסידו.

ן ־ ך1 1ל | ך 11 1ח השחקנית ליאה קג
^ 11ן 11 1 /1 1רת ידידה, והשתיי

רומנית עסיסית. מדי פעם נוספו אליהן דוברי־רו

7 /<7־7/77־777
רברו מאות אברכים לבושי שחורים ומאות
מות ישראל חסודות רקדו בחתונתם
של משה אבו־חצירא (,)20
בנו של הבאבא ברוך מנתיבות ובחירת
ליבו יהודית אבו־חצירא,
בת דודו, בתו של הרב הראשי של רמלה,
הרב יחיאל אבו־־חצירא. אבל
בניגוד לחתונות חילוניות, הפרידה
מחיצת ענק בין הגברים לנשים, והם
רקדו בנפרד. השימחה האמיתיולהימה
בעזרת הגברים, ונשים רבות עמדו בפתח
הצר שבין הקיר למחיצה והציצו
בגברים השמחים. החתן הונף אל־על
על כתפיהם של חבריו שחוללו במרץ.
כמות האורחים האדירה, שמנתה
קרוב ל־ 3000 חוגגים, חייבה את הנהלת
נן א 1תים לנהל את החתונה כמיבצע
צבאי לכל דבר 125 .מלצרים היו מופקדים
על האורחים הרבים שכובדו במאכלים
שונים ובמנות הרבות החל משעה
8בערב ועד לשעות הלילה המאוחרות
1500 .עופות נשחטו לצורך
האירוע וגם כמות הבשרים והדגים הדהימה.
עוגת החתונה שקלה קרוב ל־
150 קילו. למרות כמות האורחים התנהלה
החתונה במכובדות ראויה לציון.

| | ך ך \ ך 1ח אשת החברה והעסקים פנינה רוזנבלום
( 111 ^ 11111 1111 #111 מימין) משוחחת עס רינה מור (במרכז),
מי שהיתה מיס עולם וכיום עוסקת בכתיבה עיתונאית, אחרי שהחליטה

לזנוח את עיסקי״העוגות שלה, וישראלה ששיר(משמאל) אשת-העסקים.
שלוש הבלונדיות ייצגו את הדור הבוגר של החתיכות באירוע, ומעל כולן
בלטה הרוזנבלום בשימלה סכסית בשחור. מור באה בחברת אחותה.

ס פ רי ת או
מ שך
יש מסיבות ויש מסיבות. יש ספריות

ויש ספריות. מסתבר שהספלית ג׳קליז
ליכטנשטיין היא לא רק ספרית, היא

־ ממצלמות

השחקנית חנה מרון באה בשימלת-ערב ארוכה
וקיצית, ולא כל כן אהבה שהמצלמות התמקדו בה
מרון העדיפה רוב הזמן לשהות בחדר״ההלבשה עד למועד הופעתה.

באה בחב־פיטפטו

זנית אחרים.

ך * י \ ך ן 11ףןך| ! השחקן צחי נוי, המופיע כיום בפיר-
\ 1 ! 1\ /ו 11 סומת ליוגורט, נמצא במישטר־די-
אטה. עליו להתמיד בה, כדי לא לפגום במסע־הפירסום.

פשוט מוסד, שאליו באים לא רק להסתפר
אלא גם לשפוך את הלב. אחת
שהחברה פשוט אוהבים. ערב אחד אמר
לה בעלה, אביגדור, שבאולם הוי־איי־פי
בסינרנוה יש מיפגש של נשים
הקוראות בקפה והמנחשות את העתיד.
ג׳קלין נדלקה על העניין ומיד עם סיום
עבודתה, בסביבות השעה ,10 היא
הגיעה לסינרסה, אלא ששם התברר לה
שהיא אורחת־הכבוד במסיבת יום הולדתה
ה־ 40 ומסיבת 20 שנות נישואיה.
במקום היא פגשה גדודים של יפהפיות
בוגרות תחרויות־יופי, מלכות ומועמדות
שעברו תחת ידיה ומיספריה,
ולצידן נשות־חברה, עיתונאיות, אנשי־עסקים,
בני־מישפחה וחברים.
על כל המלאכה ניצחה ג׳ודי ניר*
מיזם, שאירגנה את האירוע ביחד עם
אביגדור ליכטנשטיין. ג׳קליז
כמעט התעלפה מכמות האנשים ומגודל
ההפתעה, עברה מאחד לאחד כלא
מאמינה, ורק אחרי שעה התאוששה.

של הליכוד בכנסת, חברת-הכנסת שרה דורון, היא
לקוחה ותיקה של בני־הזוג ג׳קלין ואביגדור ליכטנשטיין
(מאחוריה) .שרה דורון ישבה כל הערב בחברת עורכת ״דבר״ חנה זמר.

היו״וית

חנה זמר (מימין) ,עורכת ״דבר״ ורחל
דיין (במרכז) מתגוררות במיג־דלי
דויד בשכנות למספרתה של ג׳קלין. הן נמנות על

השנות

הלקוחות הקבועים שלה. אורה הרצוג, אשת הנשיא,
היתה אמורה לבוא, אך בגלל אילוצים שונים לא
הגיעה, וג׳קלין הסתפקה באח״מיות האחרות במקום.

כתב: זזהר אנהדיאב. צידם: אדי דסה

0הערבים כתחו במילחמת העצמאות,,
5העוניםבוחומו ־צ ו נם״

^ ..היהודים קיבלו את החלטת האו־־ם
., $היהודים הסכימו וגבורות החלוקה,,

כל אלה הם כזבים -כך טוען אור מילשטיין, במחקר שיעורר סערה

השקרים
של :1948
מ רונה
במילחמה?
בן־יסוד בתרבות הישראלית היא שהע־רבים
תקפו את היישוב היהודי אחרי החלטת
האדם ב־ 29 בנובמבר , 1947 וכפו עליו את
המילחמה המכונה בפי היהודים ״מילחמת־העצ־מאות״
,ובפי הערבים ״שואת 1948״. .
ברב־שיח ביד בן־צבי ב־ 1976 אמר נתנאל
לורך, שהיה ראש מחלקת־היסטוריה של צה״ל,
ושספריו השפיעו יותר מכל על המיתוס של
מילחמת־העצמאות, ש״אין כל ספק שהיוזמה
לפתוח במילחמה באה מצד ערביי ארץ־ישראל.
ליישוב היהודי בארץ־ישראל לא היה כל אינטרס
שתהיה מילחמה. היפוכו של דבר. האינטרס הפו־ליטי־הצבאי
המובהק שלנו היה שהמדינה
היהודית תקום בלא שפיכות־דמים.״
את מסקנתו לא ביסס לורן־ על בדיקה
אמפירית, אלא על הנחה מיתית, המפרשת את
המימצאים. הקביעה שלא היה ליהודים אינטרס
במילחמה כמעט מובנת־מאליה, ולכן כמעט אין
לה משמעות. השאלה הרלוונטית היא: אם היו
ליהודים אינטרסים שהיה אפשר לקדם אותם
באמצעות מילחמה, והתשובה לשאלה זאת היא:

כו האינטרסים היו הרחבת גבולות המדינה
היהודית מעבר לאלה שהיקצה לה
או״ם, צימצום מיססר התושבים הערביים
במדינה היהודית ומניעת קשיים
דמוגרפיים שלה בעתיד, וכן מניעת
הקמתה של מדינה פלסטינית בץ
המדינה היהודית ובץ ירדן(שנקראה אז
עבר-הירדן).
על פי מימצאי מחקר על מילחמת־העצמאות,
ששלושת כרכיו הראשונים יראו אור בשבוע הבא,
אנסה להשיב על השאלה מה היו המטרות
האמיתיות של מנהיגי היישוב היהודי בתחילת
מילחמת־העצמאות.

• אוין־ישואל השלדה -
בשלנים
ס סטראטגיה כוללת לא נוסחה על־ידי מני
\ 1היגי היישוב ומפקדי־ההגנה, לא לקראת
המילחמה ולא בימי המילחמה. לכל היותר נוסחו
תוכניות מיבצעיות(כמו תוכנית ד׳ ,למשל) והיה
פער גדול ביניהן ובין ביצוען. חוקר בן זמננו יכול
לשחזר את המטרות של מנהיגי מילחמת־העצ-
מאות רק על־פי התבטאויותיהם ומעשיהם, ועל־פי
ניתוח האירועים. י
המטרה הלאומית של היהודים במילחמת־העצמאות
היתה הגשמת מטרות הציונות. לפני
שהחליטה עצרת־האו״ם על חלוקת ארץ־ישראל,
ביקשו ראשי־היישוב להבטיח שהחלק היהודי של
ההחלטה הצפויה הזאת ייושם באמצעות הכוחות
הצבאיים שסרו למישמעתם, וסברו שזאת מטרה

הגנתית. ראשי מרינות־המערב, לעומת זאת, לא
ראו בכפיית החלוקה משימת אילברירה. לכן
הבטיחו להם מנהיגי־היישוב שלא יהיה צורן
בהפעלת כוח צבאי למענה: אחרי שהחלוקה תהיה
לעובדה ישלימו איתה הערבים.
מהלך זה הזמין שתי מכשלות. :
• ראשי־היישוב האמינו בתעמולה של עצמם,
ולא התכוננו כראוי למילחמה הצפויה.
• המילחמה, שאכן פרצה, איכזבה את ראשי
מדינות־המערב, שחשו כי היהודים הונו אותם.

כדי להכשיל את החלק הערבי של הדד
לטת־האו״ם ולמנוע את הקמת המדינה
הפלסטינית, פיתחו דויד בן־גוריון ומני
היגי-היישוב האחרים את האוריינטציה
על עבר-הירדן, והסכימו שהמלך
עבדאללה ישתלט על השטחים שייעד
האו״ם למדינה הפלסטינית העצמאית.

ההסכם נוסח לפרטיו בפגישה בין גולדה מאיר
ויועציה עם המלך עבדאללה ויועציו בנהריים,
ב־ 17 בנובמבר , 1947 ובו נקבע כי עבדאללה
ישתלט על השטחים שנועדו למדינה הפלסטינית,
ובתמורה לא יפלוש למדינה היהודית. כפי
שכבר כתב ישראל בר בסיפרו ביטחון ישראל,
אתמול, היום ומחר, שני הצדדים עמדו בהסכם,
מחוץ לחיכוכים בירושלים ובלטרון, שנגמרו בהתאם
לאסטראטגיה־רבתי של בך גוריון.
בהסכם עם עבדאללה ביקש בן־גוריון

לא רק למנוע את הקמתה של מדינה
ערבית נוספת כץ המדינה היהודית
ובין עבר-הירדן, אלא גם לספח למדינה
היהודית שטחים נוספים על אלה ש-
היקצה האו״ם.
נראה שהוא ויועציו סברו כי עבדאללה יהיה

מוכן, בטווח הקצר, לפשרות טריטוריאליות יותר
מהחוסיינים, מנהיגיהם של הפלסטינים, ושבטווח
הארון יתכן שהממלכה ההאשמית תיפול, ואז
יהיה אפשר לקרוע ממנה שטחים לפחות ממערב
לנהר״הירדן.
רפיפותה של הממלכה ההאשמית היתה סוד
גלוי. היא נחשבה (ועדיין נחשבת) כיציר
מלאכותי של הקולוניאליזם הבריטי ,״האיש החולה
במיזרח התיכון״ ,אם מותר לעשות פרפראזה
להגדרה המפורסמת של תורכיה לפני מילחמת־העולם
הראשונה.
רמז להערכה זו אפשר למצוא בדיברי גולדה
מאיר, אז מנהלת המחלקה המדינית של הסוכנות
היהודית בירושלים. בישיבת הוועד־הפועל של
ההסתדרות, ב־ 29 באוקטובר ,1947 אמרה גולדה:
״עבדאללה אינו בעל־בית בארצו. אין לו בעלות
מלאה על צבאו ...אין לעבדאללה שליטה מלאה
באנשיו.״
מתיפקודם של רוב מנהיגי־ישראל במילחמת
ששת״הימים, ומקבלת ההחלטה לכבוש את
ירושלים ואת הגדה המערבית, וההחלטות להתנחל
שם, שנתקבלו בשנים שבהן היתה תנועת־העבודה
בשילטון בישראל — וברובן ללא
שותפות הרוויזיוניסטים וממשיכי דרכם, אנשי
חרות והליכוד — אפשר ללמוד שמטרות
טריטוריאליות אלה היו קיימות ברובד הנסתר של
תנועת־העבודה. לפחות ראשי־הממשלות, לוי
אשכול וגולדה מאיר, שקיבלו את ההחלטות בין
אמצע שנות ה־ 60 לאמצע שנות ה־ ,70 היו אישים
מרכזיים במפא״י גם בתקופת מילחמת־העצמאות.

אני טוען כי האוריינטציה על עבר-
הירדן, וההסכמים עם עבדאללה בתקו-
פה שקדמה למילחמת-העצמאות, מעידים
שהיתה למנהיגי־היישוב העברי
אסטראטגיה תוקפנית נגד הפלסטינים.
אסטראטגיה זו ודאי אינה מתיישבת עם האידיאולוגיה
המוסרית של תנועת־העבודה, וכנראה
היתה זאת אחת הסיבות לרצונם של החוסיינים
במילחמה. החוסיינים קיוו שמילחמה בארץ־
ישראל תסייע להם להחזיר את הגלגל או לפחות
למנוע את הירדניזציה של השטחים שייעד האו״ם
למדינה הערבית־פלסטינית.
וכאן אני מרשה לעצמי לשאול לעניין זה
מונחים מתקופה מאוחרת. גם אנשי תנועת־העבודה
וגם המיפלגה הרוויזיוניסטית רצו במדינה
יהודית בכל שטחי ארץ־ישראל(לפחות בכל
ארץ־ישראל המערבית) ,אך היה הבדל ביניהן.

הרוויזיוניסטים היו בעד ״ארץ-
ישראל-השלמדדעכשיו״ .אנשי תנו-
עת־העבודה אימצו בחשאי את תוכנית
ארץ־ישראל־השלמה־בשלביס.

זאת אחת הסיבות לכן שרוב המתנגדים
למחקר אמפירי ואובייקטיבי של מילחמת־העצ־מאות
משתייכים למה שקרוי תנועת־העבודה,
דהיינו מפא״י ומפ״ם. במשך יותר מ־ 40 שנה הם
מתייפייפים בגישה שפויה־כביכול, בנכונות לפשרות
ובהליכה לקראת הפלסטינים, בעוד שהם
ומנהיגיהם עשו בסתר כל מה שיכלו כדי שמדינה
פלסטינית לא תקום ב־ .1948/7קשה לאותם יפי-
נפש לעמוד היום פנים־אל־פנים מול המציאות,
ולהודות שבמשך יותר מ״ 40 שנה היתה סתירה
בין האידיאולוגיה שבה נופפו לבין המעשים
שאותם ביצעו.
בתחילת מארס 1948 סיכם אגף־המיבצעים

של ההגנה את ״תוכנית ר״ ,לקראת סיום המנדט
והקמת המדינה. זאת אחת ממטרות התוכנית:
״השתלטות ...על גושי ההתיישבות והאוכלוסיה
העברית שמחוץ לגבולות.״ וזה חלק מהפירוש
היהודי להסכם ^עם עבדאללה: אחד השלבים
ביישום התוכנית״החשאית, שהשלב הסופי שלה
יהיה ארץ־ישראל יהודית שלמה.

•״הקיים הוא נית־קלניס׳
ף ישיבת ועד־הביטחון ב־ 28 באוקטובר
1947 * 4אמר בן־גוריון :״תפקיד הביטחון(הוא)
לשמור על שלום היישוב. אם המשבר יבוא, הוא
יהיה חמור. אלה שיילחמו נגדנו, בשבילם תהיה זו
מילחמה לחיים ולמוות. צריו יהיה להגן ...הדיון
שלנו(מתנהל) מתוך אילוזיה (אשליה) שאיננו
יכולים להפסיד. אנחנו יכולים להפסיד!״
בישיבת הוועד־הפועל של ההסתדרות, ארבעה
ימים אחרי פרוץ המילחמה, אמר בן־גוריון שיש
לפעול למען שתי מטרות־הציונות, ההתיישבות
והעלייה, ונקב במיספר: עלייה של מיליון וחצי
יהודים לארץ־ישראל ב־ 10 שנים. באותה ישיבה
הגדיר בן־גוריון את מטרותיו, שהיו, לפי תפיסתו,
מטרות תנועת־העבודה: השתתפות כל היישוב
באחריות למאמץ המילחמה והקמת קואליציה
לאומית ל־ 10 שנים, שעקרונותיה יהיו הגשמת
הציונות, מישטר דמוקרטי המבוסס על חרות-
היחיד, חרות והכרעת הרוב, ידידות יהודית-
ערבית. מטרות־הפנים שהציב היו ההגמוניה של
תנועת־הפועלים במדינה היהודית, קביעת
ירושלים כמרכז העם היהודי — גם אם לא תהיה
בריבונות המדינה היהודית — ומניעת תעמולה
למען התפשטות וכיבוש שטחים מעבר לתוכנית־החלוקה,
דהיינו, הגבלת פעילותם של הר־וויזיוניסטים
ושל אצ״ל ולח״י. דרישה זאת
היתה מכוונת גם כלפי ״התנועה לאחדות־העבודה״
ומנהיגיה, יצחק טבנקין וישראל גלילי.

בן־גוריון סבר שמותר, ואה רצוי,
ליזום כיבוש שטחים מעבר לתוכנית
החלוקה, אך אסור לנהל תעמולה למען
מטרה זו.
במילים אחרות: כיבוש שטחים הוא מעשה
לגיטימי, אך יש לתכנן אותו בחשאי, בחוג
מצומצם וסגור, מפני שדיבורים בפומבי על
כיבושים, שיגיעו לאוזני הערבים, לאוזני מקבלי-
ההחלטות בעולם, לאוזני צאן־מרעיתו יפה־הנפש
בתנועת־העבודה, עלולים לסכל את תוכניות-
הכיבושים ואת תדמית המתינות והשפיות, שהוא
התאמץ להקרין, לעומת בגין וטבנקין הקיצוניים.
ב־ 11 בדצמבר 1947 אמר בן גוריון, בישיבת
ועד־הביטחון :״איננו צריכים לקבוע כל יום(את)
המדיניות שלנו. המדיניות שלנו ביסודה קיימת,
אך שום פורמולה (נוסחה) אינה ממצה את
המציאות המשתנה יום־יום.״

כלומר, גם ועד־הביטחון מנוע מדיונים
בבעיות הביטחוניות האמיתיות,
ורק בן־גוריון ועוזריו ראויים לדון בהן.

באותה ישיבה הגדיר בן־גוריון את מטרות־המילחמה
:״ביטחון החיים והרכוש ...שהמדינה
תוקם, שלא נפסיד אותה במערכה״ .שאיפה לירידות
יהודית־ערבית עד כמה שאפשר. איננו עומדים
לחסל ערבים״ .לא לתת לאנגלים ערב צאתם
(את) ההרגשה שאנחנו רוצחים. ההרגשה ישנה,
לצערי. ההרגשה(היא) לא לגמרי בלי יסוד.״

אויבינו, המפירים את החלטת־האו״ם
והנלחמים לשילטון בכל הארץ, כבר מחקו ממילא
את גבולות ה־ 29 בנובמבר, ועתה גבולות
מדינתנו ייקבעו על-ידי גבולות כוחנו. התוקפנות
הערבית מבקשת לדחוף אותנו אל מחוצה לגבולות
הארץ. שיעור כוחנו הוא שיקבע לאן נהדוף
את תוקפינו. אפילו על השטח המקוטע שנועד
למדנה היהודית, בהחלטת וד 29 בנובמבר,
אי־אפשר להגן בתוך גבולותיו; לא־כל־שכן על
השטח שאנו זכאים לו.

*111ח !1
*^ 4ן|>| ון|ן•{ *4ן*14 דן ן ת
הם ״ ״שסתוו הערניס לזמיי? גי
מקוגל

גהג א ת גיגמג החלטמ״וזיזלוקוז של וד

וננמיו גאה חו ק ר אורי סילשטמן, דאו
מד אמ מהי 6ך 1שהנהגת היישוג היהודי
יניא ש#י*ח 0גמילחמוי, כדי למנוע אוו
ניצוא החלמת-האו׳ם, להרחיב את גבו
לוו! המדמה היהודית שגקבעד בהחלמת
לגרש א ת הערבים ולמנוע א ת הקמתה שי
מדינה פליזסינית.
עד כה גמענו מענות מיזוג זה רק מבז

24 |4

ישראז
טו־• 1ן ן •4גמחקריס של הד ר
שמאל/
בר, שימחה פלאכו, יומי אמיתי ואחרים
עכשיו באה הביקורת מבד ימין.
ממלאות וילה כלולות במחקר על מיל׳
חמת־העבמאות והלאות המדינה, שיקי)
12 כרכים. שלושת הכרכים הראשונים יו
פיעו בשבוע הבא בהוצאת ״זמורה־ביתו״
בעמודים אלה תימצת הד״ר אודי טיל
שטיין כמה מן הממקמת שלי על נושא זה

לחברי ועד־הביטזזון שלא היו מרוצים
מהצהרת-מתינות זו, הודיע בן־
גוריון :״יש לנו תוכניות על שכם,
דמשק, קאהיר.״ האס אלה היו המטרות
הטריטוריאליות הנסתרות?
בישיבת ועד־הביטחון, שהתקיימה אחרי חודשיים
(ב־ 3בפברואר ,)1948 ניסח בו־גוריון שוב
מטרת־על לאומית; ״על מה אנחנו מגינים עכשיו?
י לא על המדינה, לא על הקיים. יש עכשיו ניסיון— ,וניסיון רציני, הכי רציני עד עכשיו — לחסל
את הציוגות. אנחנו נלחמים נגד זה, ואין לפי שעה
שני תפקידים. יש רק תפקיד אחד, תפקיד של
מילחמה על אפשרות הגשמת הציונות. אם יהיה
כיוון אחר, איש לא יישב בחדר הזה, איש לא יישב
במוסד הזד -כך חושב ויחשוב כל ציוני, אשר מוכן
למסור את נפשו רק על זאת.״ לא קיים שום דבר
בארץ. אם אנחנו מדברים על הקיים, הקיים
כביכול הוא בית־קלפים, ואינו קיים בכלל.׳׳

מסקנה: המילחמה אינה רק על הגנת
הקיים(שאינו אלא בניין־קלסים); מטרו^
תיה הן טריטוריאליות ודמוגרסידת.

״אנו נחרוג מהגבולות המדומים ככל
שנוכל. שיעור הכווץ הממשי הוא שיקבע
את התחומים הטריטוריאליים של
עצמאותנו בארץ־ישראל. הגבולות
המדיניים יהיו חופפים את גבולות
השטוזים שנשחרר מידי האויב, פרי
כיבושינו.״

״ההסכמה להחלטת העצרת אינה
השלמה עם החלוקה( ,ועם) הקיפוח הזה,
יסוז־ה בתיקווה כי הגבולות המלאכותיים
לא יעמדו לאורך ימים בפני תהליכי
התפתחות בימי שלום.
״יירקמו יחסי־גומלין ואחווה בין שתי המדינות
להעמקת האחדות הכלכלית, ויבוטל ההסגר על
ההתיישבות היהודית בארץ־ישראל לעם ישראל
השב למולדתו.״
.אולם הריאקציה(הערבית) פתחה במילחמה,
מפני התנגדותה לכל עובר של עצמאות יהודית
ואפילו בחלק קטן של ארץ־ישראל, ומטרת־מילחמתה
כיבוש הארץ וכפיפתה לשילטון ערבי.
ועתה השאלה היא אם נילחם אך בתחומים
הטריטוריאליים שהוקצו למדינה היהודית בהחלטת
29 בנובמבר? ומה יהיה גורלם של עשרות
יישובינו, שנשארו מחוץ לתחום זה (עשרות
יישובים שנכללו בשטח המדינה הערבית, לרבות
יישובי הגליל המערבי וגוש־עציון)?

גלילי ניסח בנאומו זה שתיים ממטרות־המילחמה:
כיבוש שטחים למען גבולות־ביטחון,
וכיבוש ״השטח שאנו זכאים לו׳׳ ,ואת הזכאות
קובעים הישגי ההתיישבות בכל שטחי ארץ־
ישראל, בלי להביא בחשבון זכויות כלשהן של
הפלסטינים. כלומר, הזכאות היא על כל ארץ־
ישראל. מבחינה זאת אין, איפוא, הבדל בין
עמדתו העקרונית של גלילי, שהיה אז אחד
ממנהיגי מפ׳׳ם, ובין העמדה הרוויזיוניסטית אז,
ועמדתם של אנשי ״ארץ־ישראל השלמה׳׳
(״גוש־אמונים׳) כיום. אם ־יש הבדלים, הרי הם
בניסוח ובטאקטיקת פירסום־הכוונות.
בנאום זה של גלילי התגלתה המחלוקת בינו
לבין בן־גוריוז, שבגינה הודח מתפקידו אחרי זמן
לא רב. אולי נתן דרור ללשונו משום שחש בהדחה
הקרובה, וזה היה חלק ממילחמת־המגן האישית
שלו. העמדת תפיסתו, ארץ־ישראל־השלמה־עכשיו,
מול תפיסת בדגוריון — ארץ־ישראל־השלמה־בשלבים
— שנראתה לו מתונה ופש־רנית.
בחודש
הראשון של המילחמה עדיין דובר על
שאיפה לידדו ת יהודית־ערבית.
החל בחודש השני היו אנשי המחלקה המדינית
והמדור הערבי בסוכנות היהודית כמעט היחידים

טראטגיודרבתי של בן־גוריון(ובוודאי
של גלילי ודזבריו) ,שמטרתה היתה למנוע
את הקמת המדינה הערבית בחלק
מארץ־ישראל.
בפומבי ובמוסדות רישמיים דיברו מנהיגי
היישוב על שיטות יותר ויותר התקפיות להשגת
מטרות צבאיות הגנתיות — לשבור את הכוח
הצבאי הערבי — כדי שלא יוכל לפגוע ביהודים
ולמנוע את הקמת המדינה היהודית.
אליעזר ליבנה, אחד מאנשי ההגות הביטחונית
במפא׳׳י, ואחרי מילחמת ששת־הימים מראשי
התנועה למען ארץ־ישראל השלמה, ניסח בעיתון
דבר(ב־ 12 בינואר) את תפקידי ההגנה להפריע
לערבים לגייס כוח, לשבש את הכנותיהם לפלוש
לארץ־ישראל בצבאות סדירים, ולפגוע באויב
בכל מקום. המטרה המיידית היא לבטל את רצון
הלחימה של האויב. על ההגנה להציג אלטרנטיבה,
שלום בכל מקום, או מילחמה טוטאלית.
ליבנה טבע אז את המונח ״שלום־אמת׳ .הוא
כתב; אם לא יהיה שלום, שמשמעותו הכרה מלאה
של כל הערבים בזכות קיומה של המדינה
היהודית והימנעותם ממעשי־איבה נגדה, יביאו
היהודים את המילחמה אל בתי הערבים.

ליבנה לא הכיר, איפוא, במילחמה
מוגבלת, וראה את המאבקים בין היהודים
לערביה כמילחמוז טוטאלית,
בניגוד לתפיסתם של אנשי המחלקה
המדינית. השקפה כממית זו צברה
תומכים רבים.
אחרי מילחמת־העצמאות היה למנהיגי מפא׳׳י
ומפ׳׳ם, שהיו מסוכסכים ביניהם, אינטרס משותף
להעלים את המטרות האמיתיות של מילחמת־העצמאות
מעיני הציבור ולהעמידן על מסרה
אחת: הנגה על המדינה היהודית מפני התוקפנות
הערבית, דהיינו, מילחמת־איו־ברירה.

את המטרוז הזאת הם השיגו בעזרת
סופרי-וזצר ומשוררי-וזצר, שהבולט
שבדזם הוא חיים חפר, והיסטוריוגים
מגוייסים שהיו תועמלנים של המיפל־גות
הפוליטיות.
״היסטוריונים׳׳ אלה היו ברובם אנשי־צבא
שוליים בתחום המיבצעי, שהועלו לדרגות בכי־

היה זה ניסוח רוויזיוניסטי של מטרות־

המילחסד -חבר ועד־הביטחון דויד רמז, שהיה
נאמן לרטורי קה האידיאולוגית של תנועת־העבודה,
הסתייג מדברים אלה וניסח את מטרות־המילחמה
במונחים הגנתיים; ״אנחנו לוחמים
להגנת החלטת האומות המאוחדות.׳׳ נראה שרמז
לא ידע על ההסכם עם עבדאללה, שנועד לסכל
את החלסות־האו׳׳ם או ידע ולא הבין את
משמעותו, ואולי ידע והבין ואמר מה שאמר רק
למען הפרוטוקול, אף שהיה זה דיון חסוי?
בגלית הראשון של שבועון־ההגנה במחנה, ב־

18 בפברואר , 1948 התפרסמו שתי רשימות על
מסרות־המילחמד -הרי קטע מאחת הרשימות;,
״לנצח במילחמה זה תפקידנו היום. למגר את
האדיב בשדה־המערכה זהו התפקיד הקונקרטי
(המוחשי) המיידי, תפקיד השעה. ישנם תפקידי
הרוה התיישבות, חלוציות, עלייה, הקמת המשק,
הקמת המדינה, תחיית התרבות. וישנו תפקיד
1מיידי אשר כרגע מתכנסת לתוכו כל משמעותו
של חזון־ישראל בדורנו, תפקיד מיידי אשר רק
בביצועו יובטחו קיומם ואפשרות הגשמתם של
התפקידים הגדולים המקובלים של דורגו, והתפקיד
הזה הוא לנצח במילחמה.׳׳
ודדי קטע מרשימה אחרת; ״מהי מטרת מיל־

חמתנו? לכל מילחמה יש מטרה, ובהתאם למטרה
זו נקבעים האמצעים ומותוות דרכי-הלחימה. מהי,
איפוא, מטרת מילחמתנת את מטרתנו אפשר
לנסח בפשטות: לשבור את כוח התוקפנות
הערבית, להגן על קיומנו, להגן על ביצוע
החלסת־האומות ולהקים את המדינה היהודית׳.
בשתי רשימות־מוראל אלה ניכר סיגנונו של
ראש־המיפקרה־הארצית, ישראל גלילי, שאמר
אחרי 11 יום ( 29 בפברואר) לכמה חיילים, לפני
צאתם לחזית, שתפקיד ההגנה הוא ״לשבור את
התקפת האויב ולגונן על תהליך הקמתה של
המדינה היהודית( ,למען) הגשמת הציונות, תוכנה
והיקפה: עם ישראל מקובץ, חופשי ועצמאי באר־יי

בכל לבות אדמה
ך* פיקוד העליון היה גלילי נציג האסכולה
הניצית והסיפוחיסטית. מבחינת היחס לערוי
בים,
קשה למצוא הבדל בינו לבין הרוויזיוניסטים.
בארבעת החודשים הראשונים של מילחמת־העצמאות
עדיין נזהר גלילי בהתבטאויותיו. אבל
אחר־כן־ הביע את דיעותיו בגלוי.
ב־ 8באפריל אמר למסיימי קורס־הקצינים
הראשון של ההגנה ״הסכמת היהודים להחלטת
העצרת נראתה בסיכוי יחיד למנוע מילחמה, כשם
שנראתה כבסיס בידלאומי בהתגוננות בפני אלימות
ערבית.

גירוש הערבים מרמלה למחרת הכיבוש
אותו הדבר, אבל בשלבים

״והתשובה היא: אנו נלחמים ונילדזם
על כל השטחים שנכבשו על־־ידי ההתיישבות
העברית עד היום, ולא נוותר
ולא נפקיר אפילו נקודת־יישוב אחת, גם
אם היא מעבר לגבולות החלוקה. דגל
העצמאות העברית יונח בבל כברת־אדמה
שפילחה אותה המחרשה
העברית, בין שהיא מעבר מזה ובץ
שהיא מעבר מזה של קו־החלוקה.

שראו בשלום את אחת ממטרות המילחמה, והם
אמנם הזכירו מטרה זאת בדיוניהם עם הפיקוד
העליון ובתזכירים ששלחו אליו.
ב־ 13 במרס 1948 הגישו אליהו ששון וחיים
ברמן לבן־גוריון תוכנית להקים מדינה ערבית
״בחלק השני של ארץ־ישראל׳׳ ,והציעו ״לנהוג
במדיניות שלנו כך שיישאר לערבים מוצא, ולנו
אפשרות של חיפוש נקודות־מגע״.

היה זה קול קורא במדבר, מנוגד לאס־

רות, ואחרי שהשתחררו קודמו באוניברסיטות
בלא שום יחם להישגיהם המדעיים.
מהבולטים שבהם הם אל״מ (מיל׳) הפרופ׳
יהודה ואלך, ראש הקתדרה להיסטוריה צבאית
באוניברסיטת תל־אביב, ואל״מ(מיל׳) הדד מאיר
פעיל, שעשה את הדוקטורט שלו באותה אד
ניברסיטה, והוא כיום הסמכות ״המדעית׳׳ של
הממן לחקר כוח המגן ביד טבנקין, מיסודם של
ותיקי ההגנה, ותיקי הפלמ״ח והתק״ם.

נתעב

דיוקנו של רבולוציזנר כטייח בפנסיה
ראיון בלעדי
שימעון צבר, לשעבר פירסט. צייר, סופר, עיתונאי, קריקאטוריסט. יליד תל־אביב,
בציר .1928 למד בבית־ספר הדתי ביל״ו, חבר בבית״ר ובאצ״ל, שרת אחר כך בגדוד
החמישי של הפלמ״ח. נפצע. תלמיד הסטודיה המפורסמת של שטרייכמן וסטימצקי.
בעל זיקה חזקה לריאליזם הסוציאליסטי וביחד עם נפתלי בזם, משה גת, גרשון
קניספל, דן קדר, דני קרוון, אברהם אופק ורות שלוס — חבר קבוצת התש עה
שהוקמה כמישקל־שכנגד ל או פ קי םחד שי ם הנוטה להפשטה שבהנהגת זריצקי.
כותב גירעון עפרת :״הלהט המהפכני שלו לא מנע בעדו מלרשום רישומים מצוייגים
ביותר. בדומה לחבריו, עסק ברישומים של פועלים ובתי־חרושת ...הוא גם צייר
הפגנות אלימות עם מישסרה וסוסים: על סוס של אוצ׳אלו, אמן הרנסאנס, הושיב
שוטר עברי ואלה בידו סי פו ר ה של א מנו ת י שר אל׳׳,ערך בנימין תמוז).
הומוריסט, סטיריקן בעל מעורבות פוליטית־סוציאלית עמוקה, עורך ומייסד ד פי ם
צ הו בי ם — קובץ ספרותי ואמנותי שיצא לאור, חדפעמית, ב־ , 1967 בהשתתפות
עמום קינן, דליה רביקוביץ, דויד פרלוב, מאיר וילזטיר, יגאל תומרקין, אורי ליפשיץ,
יונה פישר ונתן זך. מחבר ח רוזי ם ש חורי ם, מחברת שירי 56מ 3€ת 0ח שנונים בעלי
עוקץ סאטירי וסוציאלי, קרובים ברוחם לשירי ה־50מ 56 מסת הרציניים(שלא הולחנו)
של ג׳ון לנון.
בסוף שנות ה־ 50 וראשית שנות ה־ 60 שימש כקריקאטוריסט ובעל טור ב ה עול ם
הז ה, וכאן פירסם את פיתגמי טוסבראהינדי האלמותיים שלו, פרי החוכמה שבנטילת
פיתגם מוכר וחבוט והעמדתו על ראשו — או הושבתו על אחוריו. הפיתגמים היקנו
לו חסידים רבים ועד היום רבים זוכרים לו אותם לטובה. בהצטרפם לטורי ״עוזי״ של
בנימין תמוז ואחר־כך עמום קינן, לי ל קו ט ה כז בי ם הפלמ״חי, למיפעלם הפולקלורי־הומוריסטי
של דן בן־אמוץ, אפרים תלמי ואפרים קישון, ולתוכנית־הרדיו הפופולרית
שלו שה ב סי רהאחת, רשמו סופרים ועיתונאים מחוננים אלה את אחד הפרקים
המקוריים ביותר בתולדות הספרות הישראלית שלאחר מילחמת־העצמאות והכשירו
את הקרקע לספרות הומור, סאטירה ואבסורד בישראל. בכך פעלו, אולי בלי שידעו
זאת, יד ביד עם טובי היוצרים של ״דור המדינה׳ וסייעו לשינוי פניה של הספרות
(והעיתונות) בישראל.
בסוף שנות ה־ 60 השקיע צבר עבורה רבה בספרהמפ לו ת שהפרק הראשון שלו
ראה אור עוד באותם ד פי ם צ הו בי ם בצד שירים (שמעולם לא כונסו) של נתן זך
ו״עיונים״ דרמאתיים(שלא כונסו אף הם) של קינן. ספרהמפ לו ת תורגם לאנגלית
והופיע בראשונה בהוצאה היוקרתית של פנגווין — הצלחה ביקורתית ומפלה פינאנסית.
מהעולם
הז ה עבר שימעון צבר לה אר ץ, שבו נתפרסם בעיקר בזכות הרשימות
הסאטיריות שלי׳ יכן רישמי מסע ייחודיים שהופיעו בעיתון בלוויית איורים מעשי
ידיו. עד מילחמת ששת־הימים נתנה מערכת האר ץ, ובראשה העורך גרשום שוקן,
גיבוי מלא לסופר השנוי במחלוקת, מתעב המימסד ובעל העמדה הפוליטית הנחרצת.
לאחר מילחמת 1967 התרבה מיספר הקוראים שביטלו את חתימתם על העיתון
במחאה על הניסיון למסוך טיפות רעל באופוריה הכללית, מידי האיש שהיה בין
הראשונים שחזו את תוצאות הכיבוש הישראלי וקראו לפיתרון בעיית הפליטים
והקמת מדינה פלסטינית.
בשלהי 1967 יצא שימעון צבר לגלות פוליטית. כמוהו כמקסים גילן, כאורי דיויס
ואחרים. מאז, במשך 22 שנה, לא ביקר בישראל אלא פעם אחת בלבד בדצמבר , 1988
אף כי הוסיף, לעיתים רחוקות, לפרסם רשימות פה ושם. לפני מיספר שבועות נתגלה
פתאום יושב בקפה פראק בתל־אביב. עטור זקן צהבהב, מישקפיים שחורים לעיניו
הכחולות בהירות, בידו מקל לבן. התברר כי בא לביקור קצר מאנגליה שבה חי מרבית
שנות גלותו. כשביקשתי ממנו שיגדיר את מצבו הקיומי, השיב ברוח טוסבראהינדי
הבלתי־נשכח: טייח בדימוס. באותה הזדמנות נתן לי עותק של מחזה חדש שכתב, א ם
תרצו ואם ל א תר צו -אין זו אג ד ה, מ חז ה פו לי טי בחמשמער כו ת ו סו ףדבר,
אשר פרק ממנו יתפרסם במדור זה. אם ח ב רי םמספ רי ם על י שו לעמום קינן, מו של
י רי חו ו לי לו תפר אנ ק פו רסהע ליזי ם של יוסף מונדי, ג טו ו סי כ ד רו ם ירו שלי ם של
יהושע סובול, א פ רי ם חוז רלצבא של יצחק לאור חוללו שערוריות שבהן היו
הצנזורה, הכנסת ובית־הרין־הגבחדלצדק מעורבות — חכו עד שיוצג מחזהו של צבר,
אם אמנם יוצג כאן אי־פעם.
התוכנית -סילחסה
שאלה: אז מה התוכניתן שימעון?
צבר: התוכנית — מילחמד -דיקססורה צבאית.
מי צריו־ כאן ממשלה תראה, ליצחק שמיר
ולארנס אץ שום תוכנית פוליטית. פי שחושב
שיש להם — שוטה. התוכנית היחידה שיש להם
היא חיסול הערבים במסווה של מילחמה כסוריד-
זו תפרוץ תון־ כמה חודשיה פד, אתם לא מבינים
את זה? אני כבר רואה את ההכנות בעיתונים.
מכינים את דעת־הקהל. תן לי לספר לד עובדה
אחת בקשר עם זה. כשהייתי כאן בפעם האחרונד,
נפגשתי עם דן אלמגור יום אחרי הנאוס־השיר
המפורסם שלו. כשישבתי אצלו הגיעה אליו שי־חת־טלפון
מקצץ־חינוך ראשי של צה׳׳ל, שביקש
ממנו שיכתוב מחרוזת חדשה של שירי־מילחמר-
הישנים כבר נמאסו. לשם מה להם שירי־פילחמה
חדשים? זה כבר מתוכנן עד לפירטי הפרסים.
תשאל את אמרי, הוא בטח שם לב לזד -זאב שיף
כבר רמז על זה בחדשות.
שאלה: כששאלתי אותר מה התוכניות, לא
התכוונתי ליחסי ישראל־ערב.

צבר(בבוז) :מד, אתה שואל על התוכניות שלי.
מה זה חשוב. אני אבוא לעיתים קרובות יותר.
שאלוה דווקא עכשיו — על רקע המצב
שאתה מתאר?
צבר: תראד, אני קורבן של נסיבות.
שאלוה זזז
צבר: בדיוק כך. עד לפני שנתיים עבדתי כשי

פוצניק. לפני שנתיים הפסקתי עם עבודות הבניין.
בסוף זה כבר לקח לי שלושה ימים לטייח קיר.
האצבעות כואבות. משעמם לי. אז התחלתי שוב
לצייר. לא שאני צייר, כמובן. וככה התחלתי גם
לבקר בארץ. אני פשוט קורבן הנסיבות: טייח
בדימוס.
שאלה: מה תעשה בציורים, תקריב גם אותם

לנסיבות?
צבר: תתפלא לשמוע, מוסיאון ישראל הזמץ
אותי באוקטובר שעבר לעתן־ אצלם תערוכה.
כמובן שאין להם שום עניין בדברים החדשים שאני
עושה. כל מה שמעסיק אותם זה נוסטלגיה. מה
שעשיתי לפני ,20 לפני 30 שנה. תבוא ללונדון
ותראה מה אני עושה היום. דברים חדשים לגמרי.
פיתחתי סוג של ציור: לא פיגוראטיווי ולא לא־פיגוראטיווי.
כולל גם זה וגם זה. מוכרחים לר־
91 הכסף הראשון שהירווחתי בארץ מאז .1967
שאלה: מה פתאום מחזה? כתבת אותו בעברית
ואחר־כר תירגמת לאנגלית?
צבר: תראה, הדפסתי אותו בעצמי. יש לי
מעבד־תמלילים קטן. האמת שכתבתי קודם באנגלית,
כי לא היתה לי מכונת־כתיבה עברית. לקח
לי שלושה חודשים להשיג מכונת־כתיבה עברית.
מישהו כבר תירגם אותו לצרפתית. אני חושב
שאפשר יהיה להעלות אותו — אבל לא בארץ.
בלונדון כבר יש מי שמתעניין.
שאלה: ספר לי משהו על המחזה, אני עוד לא
קראתי אותו.
צבר: במרכז שלו — דמותו של היטלר. הב־עייה
של היטלר מעניינת אותי היום יותר מכל
בעייה אחרת. מדוע לא לומדים אצלנו לקח מהשואה?
תראה, נהוג לומר: היטלר לא בן־אדם,

שימעון צבר בתל-אביב: פה אני לא מועיל
אות. אי־אפשר לתאר במילים. התחלתי עם זה
בשנה שבה חייתי בפאריס.

אהבה נכזבת
שאלה: מה עשית בפאריס?
צבר: נמאסו עלי השיפוצים בלונדץ והחלטתי
לשפץ את פאריס. לא, ברצינות. הפסדתי את הדירה
שהיתה לי בלונדון — אתה זוכר? — מסרתי
אותה לאשתי לשעבר ולילדים שנשארו שם. האמת
היא שכל זה היה אחרי שהתאהבתי באיזו
אמריקאית, שני מטר וחמישה סנטימטר גובר-
אהבה נכזבת. החלטתי לברוח מה שיותר רחוק.
ומה הכי רחוק מלונדון? — פאריס.
שאלה: למה חזרת?
צבר: כי נגמלתי. כמה זה אפשר בגילי להיות
מאוהב. עד שלושה שבועות. חזרתי ללונדון. עכשיו
יש לי שוב דירה שם. כשעבדתי שמתי קצת
כסף בקרן פנסיה. את הבולים (לביטוח הלאומי
האנגלי) לא שילמתי, אז מהם לא אקבל דבר. אבל
אם אחיה בצימצום ולא אבוא לישראל — אוכל
לחיות מדמי־הפנסיה.
שאלה: מה עושים הילדים?
צבר: הבן הבכור שלי רופא. אני מחכה שהוא
ירוויח מספיק כדי שאוכל לשגורר ממנו. הכסף
הזה מהשלם הזה(הוא קיבל מיקדמה על חשבון
הפרק מתוך המחזה ודברים אחרים שישלח) הוא

הלבהדס ענ ט ה

דב איתן, כיום עורך־מישגה של העולם הזה ובאותם ימים מנב״לו, מספר את
הסיפור הבא על שימעון צבר שעימו שירת בגדוד החמישי של הפלמ״ח. בסוף שנות
ה* 50 הציע צבר את עצמו לעבודה בהעולם הזה. נקבע שיקבל משכורת של $00 לירות
לחודש. בעבור שבועיים הופיע צבר ואמר: אשתי נעמי אומרת ש״ $00 זה מעס מדי.
אולי אפשר להגדיל קצת. אבנר* אהב את כתיבתו של צבר והמשכורת הוגדלה. עובר
עוד חודש וצבר מופיע שוב אצל דב איתן: אשתו לא מסתדרת גם עם סססג. אולי
אפשר להגדיל עוד קצת. השיב לו איתן: אני מתפלא עליך, הדי אתה קומוניסט ...השיב
לו צבר״סוסבראהינדי תשובה שאותה לא שכח איתן עד עצם (עצמות) היום הזה:
שוטה שכמוך, אתה חושב שהקומוניסטים רוצים שכולם יהיו עגיים! הקומוניסטים
רוצים שכל בני־האדם יהיו עשירים...

היטלר שד. אחרת גם אני וגם אתה היינו מסוגלים
לעשות״מה שהוא עשה. אבל אם הוא בך אדם ולא
שד — אני מנסה לחשוב לעצמי, מה היה קורה
אילו התחרט. זאת אומרת, אם לא היה מתאבד
ונקבר שם בבונקר שלו בברלין אלא שורד ומגיע
לימינו אלה. הוא היה רואה בטלוויזיה סרטים על
השואה ועל זוועות הנאצים, היה רואה את עריסות
הגופות, את הגולגלות. פתאום חיה מבץ מה
הוא עשה, למה הוא אחראי. העיניים של הקורבנות
היו מבעתות אותו, רודפות אחריו. עכשיו
הוא יודע שאת המיליונים שהשמיד הוא לא מסר
גל להחזיר לחיים. אז הוא אומר בליבו: אסע לישראל
ואסגיר את עצמי בידי היהודים. שיעשו בי
מה שהם רוצים. אווה בראוו, פילגשו, לא מבינה
בדיוק מה מתרחש במוחו, אבל היא מצטרפת אליו
— מתוך נאמנות עיוורת. זהו סיפור המחזה.
שאלו אותי אם חשבתי על בגיו^שכתבתי על
נושא האיש החוזר בו. בלי שום כוונה לערוד
השוואות, כמובן. לא, אני לא מאמץ שפוחדים
כאן משואה שניה — בגרמניה או בכל מקום אחר.
זה הכל צביעות גדולה. את הכסף הרי לקחו מהגרמנים.
זה הכל מניפולאציה. פה גם אלוהים זה
מניפולאציה. ברגע שאורי זוהר מאמץ באלוהים,
הוא יכול להתג כמה ערבים שהוא רוצה. אולי
הוא לא חושב בצורה כזאת, אבל בתת־ההכרה
שלו זה מה שקורה.

מדוע לא אגי?
שאלוה ואם אתה חושב כך, מדוע אתה לא
חוזר הנה להילחם יחד איתנו נגד הסיקריקים שלנח
צבר:
מפני שאני יעיל יותר בלונדץ. כאן אץ
לי ראש לעבודה. אני מסתובב כאילו שלקחתי
אסיד(סם קשה) .תבוא ללונדון ותראה מה עשיתי
שם. אם אברהם מאפו, מנדלי, שלום עליכם יכלו
ליצור תרבות עברית בגולה — מדוע לא אני?
לחיות כאן פירושו להיות בן המעמד השליט וליהנות
מכל הפריבילגיות של המעמד השליט. לא
רציתי בזה וגם היום אני לא רוצה. מישהו הזמץ
אותי להיכל־התרבות. הלכתי ולא ראיתי שם

אפילו ערבי אחד. ואתה עוד רוצה שאשלם כאן
מיסים כדי לתמוך במרצחים האלה.
שאלה: אתה חושב שכל המאבק של השמאל
הישראלי הוא לשווא?
צבר: האמת היא שהוא לא אפקטיבי. תראה
את חנוך לוץ: הוא אמר דברים בוטים ביותר. לפני
20 שנה. היום אפילו הוא התמסד. עכשיו הוא
כותב על א ד אי־אפשר לחרבן, אי־אפשר להש־תץ.
אם הייתי נשאר פה כל השנים האלה, הייתי
כבר מזמן מקבל את פרס ישראל.״
ראיתי את זה במוסיאון. הם רוצים להציג
ציורים שלי כדי לחזק את התודעה הציונית, שלא
יגידו שיש אמנים שיצאו מכאן לגלות פוליטית.
כשהייתי כאן בדצמבר, ביקרתי במוסיאון ישראל.
ראיתי שהמוסיאון כולו מוקדש ליהדות. מעט
האמנות שיש שם היא רק קישוט כזה.
שאלה: איך אתה מתייחס היום לדברים שע־שית

צבוה לא מתייחס. עשיתי, אז עשיתי. אז היה
ראש אחר. אתה לא יכול תמיד לראות מה שהולך,
לאן הדברים פונים.

משלמים בעד עייפות
שאלה: אתה עוקב משם אחרי מה שקורה פה?
צבר: אני קורא שם עיתון עברי פעם בחודש,
פעם בחודשיים. אבל משם יש לי פרספקטיבה
ואני יודע מה הולך בארץ, מה הולך בעולם. לפני
חמישה שבועות קיבלתי מיכתב מקבוצת חיילים.
הם כתבו לי: אתה מדבר מתוך בורות. אתה יושב
באנגליה שמדכאת את האירים 400 שנה. עניתי
להם, אני חושב, תשובה טובה.

שאלה: בסיכום, בחשבון־נפש, אתה מצטער
על משהה
צבר: היו לי חיים טובים בתור בנאי. אני מצטער
שהייתי מוכרח להפסיק. תראה, אז שילמו לי
גם בעד שהייתי עייף. עכשיו אני עייף שבוע שלם
ואף אחד לא נותן לי גרוש.
העם הזה הולך לשבור את הראש. אבל בגדול.
אולי הוא צריך לשבור את הראש. זה בעצם לא
עם. אד 1את והסילחסה הבאה, קראתי את זה
עכשיו בפעם הראשונה. לפני 20 שנה לא קראתי.
אם הוא(חנון־ לוין) לא השפיע — מה הייתי אני
משפיע? פה הייתי מתנוון.
אם לא ה ד איכפת לי — לא הייתי כותב, לא
הייתי חי כמו שחייתי. אולי עכשיו מוכנים יותר

רות, לאמנות, להצלחה. אני פנסיונר. אתה לא
יודע איזה סיפוק זה להגיד למוסיאון ישראל: שקו
לי בתחת. נדמה לי שבשביל זה אני מצייר היום
יותר טוב, כותב יותר טוב.
הנה ייבי(ייבי הצטרף אלינו אותה שעה) .אין
כמו ייבי בספרות העולם. לא נעשה רע יותר, לא
השתפר, נשאר כמו שהוא, על אותה רמה, וזהו.
אני חושב שהוא צריך לקבל את פרס ישראל.
באמת הגיע הזמן. פרס ישראל לייבי!!

ריות. בידי שניהם קושאנים וקבלות. הרב ישראל
אריאל וסמיח אל־קאסם לא למדו שום דבר אחרי
כל־כך הרבה שנות סיכסוכים ושפיכות־דמים.

גבול הוא כורח היסטורי גם בימינו, ובמיוחד
] באיזורים כמו המיזרח התיכון, אשר טרם שירטט
} את הגבולות המוסכמים של מדינותיו. גבול הוא
י ביסודו מיתחם, ותפקידו ליצור תחושה של הגנה
ן וביטחון. גבול שנמתח בהסכמה, הופך לשער
י פתוח ומכניס־אורחים. גבול בלתי־מוסכם בונה
חומה וכורה תהום. גבול הנכפה בכוח נוסך
שיכרון מופרז, אך לזמן מוגבל, משום שבמהרה
הוא מעורר פחדים גדולים היוצרים אצל מקדשיו
נטייה להזיזו קדימה. גבול כפוי אינו יציב ומזמין
]רוואנש ופורענויות חדשות לבקרים. גבולות
מטושטשים ו״חלומיים״ אינם מבשרים אחווה
ערכו האמיתי של הספר הקשה והנפלא הזה
; אל־לאומית וביטול מחיצות — אלא מצביעים הוא בתיאור המדוקדק של אירועי המאה ה־ 6ז
:על שאיפת התפשטות חסרת־מעצורים והכחשת המשמשים רקע לייסורי איש הרנסאנס בבואו לחהזולת
וזכויותיו. אירופה המערבית הולכת ב־ קור ולדרוש במופלא ממנו. קיימת מידה לא־מבו־
. 1992 לבטל את גבולותיה״ מתוך הסכמה, משום טלת של שיטחיות ואטימות בראייה הפשטנית
שבתום מילחמת־העולם השנייה נקבע העיקרון הרווחת, הרואה את המעבר מ״חשכת״ ימי־הבי־בראיון
משותף עם המשוררים מחמוד דרוויש
של אי־שינויים של גבולות. כדי להפיל מחיצות ניים אל. אור״ ההשכלה כמהלך פשוט וטיבעי,
וסמיח אל־קאסם שהתפרסם תחילה ב־אל־סנסחר
— מרצון — חייבים קודם כל הגבולות — משחרר ופוקח עיניים. ההתפכחות, כפי שאנו
המוסכמים -י להתקיים.
והועתק במוסף הארץ 10.2.1989 אמר המשורר
תופשים אותה בתמימותנו, מן המסורת המחשבסמיח
אל־קאסם. :אף פעם לא קיבלתי את הקווים
סמיח אל־קאסם אמר עוד באותו ראיון. :עכ תית הדתית, לא היתה טיול משובב־נפש וחדור
המשורטטים על מפות ומכונים גבולות. אני לא
שיו, כשאני מביט על רבי״הקומות של קאהיר, אני חדוות יצירה. היה זה, כאמור, תהליך איטי, מכאיב
מכיר בזכותם של סייקס או של פיקו לצייר את מתקשה להאמין כי כל הדיירים בבניינים האלה ומפחיד לכל מי. שנתנסה בו במאות ה־ 15 וה־16
מפת מולדתי. מולדתי היא לפי המפה שציירתי ן הם ערבים, ומדברים ערבית. בעיניכם זה מובן — כדרך שעודו מפחיד ומכאיב לכלי מי שמתנסה
בליבי — מהאוקיינוס האטלנטי ועד המיפרץ. מאליו: מה בכלל מוזר בבניין שכל דייריו ערבים? בו בימינו אלה; למשל, לאותם חרדים הנוטשים
אמונת אבות ועוברים למחנה החילוני. אלה כאלה
אני מודה שאל־אנדלוס היא כיום ספרד, מבחינה אבל בשבילי זו חוויה מרגשת״.
מדינית, אבל היא נכללת במפת מולדתי הריג־נאלצו
לא רק לנטוש דרכי מחשבה ואמונה שגושית.
אלא שאני צריך ליצור איזון בין ה,אני מאבמילים
אחרות אם סמיח אל־קאסם היה מבקר רות ומקודשות וכן מאגר יידע שנצבר במשך אלף
מין׳ הרעיוני והרוחני שלי ובין המציאות.״
ן בבניין מגורי בעיר הולדתי אלכסנדריה שבמצ־ שנים — הם נאלצו ונאלצים לוותר גם׳על הביסמיח
אל־קאסם שירטט בפרוזה, המובנת לכל ן רים, בשנות ה־ 40 ותחילת ה־ ,50 ומגלה שדייריו טחון, הנחמה, התיקווה והמחילה שהדת אמורה או
בן־תמותה, את גבולות מפת מולדתו: מן האוק 1דיברו ביניהם. ערבית, יוונית, מלטזית, ספרדית, מתיימרת להעניק למאמיניה.
יינוס האטלנטי ועד המיפרץ, לא פחות ולא יותר. איטלקית, צרפתית, וחגגו יחד את חג הקורבן
לפיכך, זנון זה, המקדיש את כל חייו לחקר
המוסלמי, ואת חג הפסחא הנוצרי־אורתודוקסי,
זוהי המפה של אימפריה שאותה הקימו בדם וחרב ; ואת חג הפסח היהודי, ואת חג המולד הקתולי, היה האמת ב״מערומיה״ ,הוא יצור אנושי נרדף ומתה״ע׳זים״
,הכובשים, בשיא התפשטותה. כדי למענה,
לא רק מפני הכנסיה, כי אם — מה שקשה
! בוודאי נתקף מפודנפש כמו כל אתנוצנטריסט,
נוע אי־הבנות, הוא גם סירס את שמה של ספרד תהיה לאומיותו איזו שתהיה. בכרכי מצרים של לא פחות — גם מפני הספק. כשהוא מסיר מעליו
בכך שקרא לה בשם של חבל ארץ אחד בדרומה
במאמצים אדירים את שיריון המגן הדתי שהגן
פעם חי והתפתח הלבאנט. סוד יופיו וקיסמו של
של ארץ זו, היא אנדלוסיה.
על האדם האירופי במשך דורות והבטיח שכר
לבאנט זה היה בשלל צבעיו וגווניו האתניים. את
לסמיח אל־קאסם בני־דמות בנוף הישראלי,
| לסיבלותיו בעולם הבא — הוא מוצא עצמו חשוף
אלה הרגו הקולוניאליזם והלאומנות״.
כמו למשל הרב ישראל אריאל, אשר פירסם אשופגיע,
עירום ועריה, בעולם הזה.
אחרי 36 שנות חיים במדינת ישראל, החלום
תקד אטלס אר׳ך שראל לגבולותיה ערפי הסקר
שלי הוא לשוב לאלכסנדריה, ולתור אחר השכר
זנון הוא רופא, פילוסוף, פיסיקאי ואלכימאי
חת. הלה, אף הוא רואה בחלומו את גבולות מר
נות והבתים שבהם דיברו בבליל של שפות ולברוח
הימים ההם. הוא, חוקר ובודק את גוף הארס,
לדתו ב״ארץ־ישראל גדולה ורחבה מארץ מצבני- והתחככו אחת בכפיפה ררו שבהם שונות,

בעת ובעונה אחת מתחבט ומתלבט בבעיית
אדם מאץ־ספור לאומים, תרבויות וציוויליזציות,
מהותה, קיומה והשארתה של הנפש. הוא נותן
ושדיברו בשלל שפות. כך אני מבקש להחיות את
דעתו על מקבילות בין תכונות החומרים והתנזיכרונות
עיר הולדתי הקוסמופוליטית והלרוכה.
הגות היסודות הכימיים, לבין המערכת הביולוגית
הלאומנות היא קללה נוראה.
המסובכת שהיא האדם. הוא נודד ממקום למקום
בניסיונותיו ללמוד מרופאים כופרים, מאלכיכד
ד׳׳ר יוסח אלגזי
אים חשודים ומגוויותיהם של קורבנות הדבר כל
שניתן על המציאות ועל החיים.

תגובות
המשותף לסמיח אל־קאסם
ולרב ישראל אריאל

כבר אמרתי כי היצירה בשחור היא ספר מסובך
וקשה. יורסנאר מתארת את לבטיו הפילוסופיים
של זנון בעיניו שלו. פועל־יוצא מכך הוא
שאמות־המיז־ה של גיבור הספר, המושכלות הראאמנון
אחיגעמי
שונים שלו, אורח הסקת המסקנות שלו — כל
אלה זרים לנו לחלוטין. ואולם, אלה הם הכלים
היחידים העומדים לרשותו בתור בן זמנו שלו, לא
שלנו.
אבל יורסנאר אינה מסתפקת בדמות פשטנית
היצירה בשחור
ואופיינית לתקופתה בלבד. היא הצליחה להפיח
מאת מרגריט יורסנאר
באותו זנון שלה רוח־חיים, להקים לפנינו דמות
מצרפתית: אביטל ענבר
רב־ממדית סבוכה ומלאת חולשות וסתירות. זנון
טפריית פועלים וזמורה, ביתן
ממשיך בדרכו הקשה, רדוף על־ידי המימסד הרואה
בו סכנה לעצם קיומו, כמי שכפאו שד, כמו לא
מרצונו, כשהוא עבד לסקרנותו האינטלקטואלית
לכל מי שרואה עצמו שותף לנחלתה של תרשאינה
יודעת גבול.
בות המערב, המאה ה״ 16 היא צומת היסטורי־תר־מטבע
הדברים, אין זה ספר שקריאתו קלה,
בותי שאין חשוב ממנו. ניתן אולי להשוותה למאבל
תרגומו הנמלץ של אביטל ענבר הופך את
עמד הר סיני ודור המידבר במסורת ובתרבות
הקריאה לקשה עוד יותר. בצרפתית קיימת שפה
היהודית. שכן המדובר במאה שבלעדיה לא היה
.גבוהה״ שהיא, חרף זאת, מקובלת ומובנת לקורא
כל מה שאנו רואים כיום סביבנו מסוגל להתהוות
המשכיל. בנסותו לחקות רמה לשונית זו בעברית,
ולהתפתח. שם נולדה, תוך חבלי לידה קשים, התנזקק
כאן המתרגם לשפה מתחכמת ומליצית.
מורה האיטית והמכאיבה המכונה.הרנסאנס האימצאתי
עצמי חוזר וקורא שוב ושוב אותן פיסקות
רופי״ ,להבדיל מהרנסאנס האיטלקי, המוקדם יוכדי
להבין במה דברים אמורים. לעיתים קרובות
רים״; אף הוא אינו מכיר בכל הגבולות של ימינו תר.
ומשרטט 17 מערכות־גבול השאובות מן התורה,
הסתתרה הכוונה הבהירה מאחורי הפרוזה הפתל־היתה
זו המאה שזיעזעה לראשונה את הכנסיה
מדיברי הנביאים ומדיברי חדל, ולצידן הגבולות
תלה של המתרגם. סיפרה של יורסנאר עוסק ברעל־פי
שיטות הרמב״ן ורש״י; מפותיו משתרעות הקאתולית ששלטה שילטון בלי־מצרים במחשבה. בדים מחשבתיים וריגשיים מסובכים ואינו נקרא
מימת ון, ואדי חורן, מידבר פארן, אמצע הים האנושית במשך כאלף שנים ופילגה את ההגבשטף
וכלאחר־יד גם במקורו. בעברית הופכת
האדום, מיפרץ סואץ, פורט־סעיד ומיפרץ אנטול מוניה שלה. היתה זו המאה שהולידה את תנועת
הקריאה בו למירוץ מיכשולים.
יה; במילים אחרות: ארץ־ישראל הגדולה הכוללת הרפורמה בנצרות שגולת הכותרת שלה היא הב־אבל
מי שמשלים עם הלשון ואף מתרגל אליה
גם את כל סוריה, לבנון, עבר־הירדן, קפריסין, נסיה הפרוטסטאנטית. במאה זו נולד הרעיון
— מזומנת לו כאן יצירת־מופת המעלה ברגישות
וחלקים מכורדיסתאן, ארמניה, עיראק, ערב הס שבלעדיו לא ייתכנו לא מדע ולא דמוקרטיה:
ובעמקות את דמות דיוקנה של תקופה חשובה
1הפלוראליזם, הגישה המעניקה לגיטימיות וחד
עודית, מצרים ותורכיה.
בהיסטוריה האנושית, תקופה הזרה לנו כמעט לחמדהים
הדימיון בין סמיח אל״קאסם והרב יש פש־ביטוי להשקפות־עולם שונות ומשונות זו מזו
ראל אריאל. לשניהם תיאבון טריטוריאלי חסר־ | אשר תשכונה מעתה זו בצד זו. באותה מאה נולד ! לוטין — לא במעט בשל השינוי שהיא עצמה
מעצורים. שניהם מסתמכים על זכויות היסטו ] ועשה את צעדיו הראשונים ההומאניזם, המעמיד | חוללה במחשבה האנושית.

ספרים

היצירה השחורה

לשמוע. לפני 10 שנים 20 ,שנה, אף אחד לא רצה
לשמוע. תיקח את ספר המפלות: יצא בפנגודן,
יצא אצל סיימון אנד שוסטר(מדל אמריקאי מכובד)
,יצא אצל פומפיאנו במילאנו, יצא אצל דר
נואל בפאריס (שלוחה של ההוצאה היוקרתית
נאלימאר) .הספר היה הצלחה גדולה בפאריס. היה
בסט־סלר במשך שלושה שבועות ואז מת פומפידו
(נשיא צרפת המנוח) וכולם שכחו מספרים. אבל
בארץ לא טרחו להוציא. איש לא התעניין, אולי
חששו.
אבל מה אני מספר לך היסטוריה. אלה דברים
עתיקים 1973 1974 למדתי משהו מעבודת הבג־יץ:
לא לקחת יותר מדי ללב. אני מתכוון לספ

האדם ואת זכויותיו הטיבעיות במוקד ההתעניינות
האנושית, במקומו של האל.
מרגריט יורסנאר, הסופרת הצרפתית הנודעת,
נטלה על עצמה אתגר אדיר בנסותה לתאר את
המאה ה־ 16 מבפנים, כביכול. לא פלא שכתבה
וחזרה וכתבה את סיפרה זה בגירסות שונות במשך
תקופה של כ־ 40 שנה. הרומאן, שכן המדובר
ברומאן ולא במחקר היסטורי, מתאר את המעבר
מתמונת עולם אלוהית־כנסייתית מסודרת ומגוננת
לעולם מודרני שבו שולט הספק ומתאמתות
העובדות רק בעמל רב ובאמצעות ניסיונות איו־ספור
— תהליך איטי וכואב. זנון, גיבור היצירה
בשחור, בן המאה ה־ ,16 מקדיש את חייו לחקר
אמיתות שעד אז לא הורשה איש לדרוש אחריהן.

הוחסקוס מרים
בנימיג•

מזל החודש:

ה שנעח
המזלות
ער אוני הטרה מזל טלה הוא מזל ברור ובלתי-מסובך.
נהוג לחשוב שבגלל היותו ראשון בגלגל־המזלות
הוא עדיין לא הספיק להכיר ולא סוף
לו את כל המיכשולים, הקשיים והעי כובים
שבהם נתקלים אנשים במרוצת חיי הם.
מכיוון שנחשב לתינוק של גלגל-המז-
לות, לזה שיש לו זכות ראשונים על כל דבר,
מייחסים לו אופי קל להבנה. זה לא תמיד
כדמי
שמכיר את האסטרולוגיה מקרוב,יודע
שמפה מורכבת ממיספר מזלות, כוכבים,
מיקומם וההיבטים שהם יוצרים. כל אלה
מספרים על האינדיווידואל. אבל כאשר
מתייחסים למזל באופן כללי, אי-אפשר
להיכנס לדקויות מעין אלה, ועל כן אין
ברירה אלא לתת סקירה כללית על השמש,
כפי שהיא מופיעה במזל סלה.
אם מישהו חושב שהוא אינו מתאים לתי־

ה־ 22 וה־ 23 יחיו מאוד מתוחים. העומס,
שרובץ עליכם, רב מדי, והאווירה סביבכם
מתוחה. אתם טסים להגיב
בקיצוניות ומתק שים
לשמור על יחסים
טובים עם הסביבה. במחצית
הראשונה של
השמע צפויה הפתעה
נעימה. ס כוס -כ סף עשוי
להגיע. עיסקה שבה א21ב
מרס -
תם מעורבים, תהיה
20באפ רי ל
מוצלחת. יתכן שתגיע
ידיעה, שתכשר לבם על
שיפור במצבכם הכלכלי. נסיעות ב״ 28 אי
ב 29-בחודש רצויות. זה יאוודר אתכם.

שוב ומסתם לתקופה של אדישות. חוסר־סרץ
וקבלת הדין. אין חשק להילת. עכשיו צריך
ם 0ש להרגיז אתכם ולנפנף
בנדספתת אחסה ולר
הטת כד־ להזיז אתכס
סהלן־החת הכבד ש ס
שקעתם. אל תאכלו אח
עצמכם. בינתיים תנוחו. בין
כה וכה אינכם חזקים
כרנע. ולא כדא׳ שתת־אסצו
ותחל! .ה־1 25ה־26
*52*30
שוב מעמיד אתכם לפני
בעיות בתחום הוזמנס׳.
אולי הפעם תדעו לצאת מהענ״ן ללא מריבות
וללא פגיעות נפשיות. בכספים כדאי שתחסכו.

אתם נהנים מחיי-חברח עשירים ותוססים.
כבר הרבה זמן לא הייתם כל״כך מעורבים
בין הבריות. בכל מקום
מקיפים אתכם אגשים
מעניינים ומוסיפים עניין
לחייכם. עליכם
סופר-זחירים לחיות בכל מה שאונס אומ רים.
יש לכם נטייה
לדבר יותר מדי ולטעות
ו 2ב מ אי -
בחברים שלפניהם א 20
ביז ני
תם נפתחים. זה יופנה
נגדכם, ולכן היזהרו.
בתחום הרומנטי אתם מתכוננים לבצע שי-
טייס. בעבודה אתם עומדים לפני קידום.

תווותיס

אור, סימן שההשפעות שיש במפה־הלידה
שלו מהמזלות האחרים חזקות מאוד.
חשיבות רבה יש למיקום שבו נמצא כוכב
מרס. כוכב זה הוא השליש של מזל טלה. בן
טלה שמרס במפת־הלידה שלו יימצא לדוגמה
במזל תאומים, יהיה מושפע מאוד ממזל
זה. אם מרס יהיה בדגים זה יחליש אותו,
יהפוך אותו לרגיש ולמסונד מדי.
השלה ללא השפעות״לוואי הוא אמיץ,
בעל מרץ, תעוזה, דינמיות, מעוף ויוזמה.
הוא החלוץ האמיתי, המצטיין בגילוי לב,
נדיבות, עזרה ואחוות״אחים. הוא מלא הת להבות
מהחיים עצמם ואוהב חרות וחופש.
בעל יושר בסיסי וישיר ביחסיו עם בני״הא-

הוא בעל חשיבות עצמית גדולה. לוחם
למען הצדק, אופטימיסט ועושה הבל מכל

הוא יכול להיות חותך וסרקססי בדיבורו.
חוסר-הרגישות לרגשות הזולת אינו נובע
מאכזריות, אלא מתוך אגוצנטריות, חוסר־סובלנות
וסבלנות, חוסר יכולת להבין ולק לוט
את קיומן של השקפות שונות משלו.
הביטחון העצמי העצום בהשקפותיו
מביא אותו לכפות אותן על האחרים, מה
שיוצר לו אויבים ומתנגדים. כשהוא מוגזם
מתבטא הביטחון העצמי של הטלה בשח צנות
ובכפייתיות. הרצון להתבלט חזק
מאוד, ולכן הוא עשוי לנסות להיראות חשוב
יותר מכפי שהוא באמת. הכבוד שהסביבה
מעניקה לו חשוב לו מאוד. האגו שלו עלול
להיפגע בקלות, כאשר הוא מגלה שלא או הבים
אותו. הוא יכול להיכנס למאבקי-כוח.
בדרך כלל אינו נוטר איבה לאורך זמן,
בייחוד אם מפייסים אותו ומחניפים לו
קצת. חוסר״השקס יכול לעיתים להביא לג־סות-רוח,
ולמרות שהוא עצמו ישכח במהרה

• ד רן ־ חיים ומיקצוע
אוהב פרוייקטים נועזים, שיש בהם ממידת
הסיכון וההרפתקה. רצוי שיהיה הבוס
או לפחות עצמאי במיסגרת העבודה, וחו־פש״הפעולה
שלו יהיה מירבי. רצוי שלא יעבוד
במקום סגור או מוגבל, דוגמת מישרד
או מאחורי שולחן־כתיבה, אלא במקום שהפעילות
והדינמיות מודגשות. אסור לו לע בוד
במיסגרת הכופה עליו שיגרה נוקשה,
בלא אפשרות של פיתוח ויוזמה. דיכוי פסיכולוגי
כזה עלול לגרור תוצאות הרסניות.
מיקצועות המושכים את הסליים קשורים
במתכות, במכונות, בהנדסה, בעבודות
חלוציות ופסריוטיות למיניהן. הוא עשוי
להימשך לרפואה, בייחוד לכירורגיה. רבים
מהטליים אוהבים לעבוד עם אנשים ולעזור.
המזל העומד ממול, מזל מאזניים, משפיע
עליהם לעיתים קרובות. זהו המזל המתייחס

הטרה, מ׳ שנחשב נתינוק של גלגל־המזלות,
הוא, לחב, אמיץ, בעל מוץ, תעוזה, דינמיות
ומלא התלהבות. אבל לא תמיד הכל ורוד

הלב. ההתלהבות מלווה אותו בכל שטח שבו
הוא מתעניין. כמו ילד נדמה לו שהוא מגלה
עולם ומלואו, והוא מקדיש זמן וכוחות ומו כן
להניח הכל למען מטרה שבה הוא מאמין.
הוא אוהב ספורט, טיולים, ציד או עזרה לזו לת.
טיפוס גאה, נאמן וחרוץ.
אבל לא הכל תמיד כל־כך ורוד. במפות
רבות שבהן זוויות קשות מתגלה הטיפוס
השלילי או החלש של המזל, ודמותו תיראה
אחרת מזו המתוארת כאן. לא יהיה זה אותו
טלה סימפטי, ובוודאי שלא יהיה קל להסת דר
עימו. רצונו העז להשיג את מטרותיו
גורם לחוסר־התחשבות ברגשות הזולת.
ש״ני קר״רה מאוד מעסיקים אתכם ביסים אלה.
התוכנית היתר• לתת לכם קידום, סמכות או
עבודה מש״נת, יציבה והמבטיחה
חופש ועצמאות.
אולם משהו השתבש. לא
מקיימים אח מה שהובטח
לכם, והציפיות הנבוהות
שלכם מקשות עליכם ל־קבל
מיחסם ודחיות. השבוע
רצוי לא לפעול בעניין.
בשבוע הבא התנאים יהיו
טובים •ותר, וכדאי שלא
תקלקלו את האפשחיות
מל ל עיתוי לא־נכון. בתחום הרומנטי הפתעה —
פגישה עם ם־ שהיה אהזבכם לפני שנים.

אתם מתחילים לצאת מההרגשה החלשה
וחוזרים לעצמכם. בשבוע הקרוב צפויות
בעתת. מי שחושב על
נסיעה לחו׳׳ל עלול להיתקל
בקשיים לא־צפו-
יים. לימודים, השתלמויות
ובחינות עלולים
לגרום לבעיות. משהו
עלול להשתבש או לגרום
לאכזבה ולהרגשה
שאינכם יכולים להתמודד
עם העניין. אין זה
נכה. המתינו ימים טי•
ספר, והמצב ישתפר. ברומנטיקה טוב
לחדש קשרים מן העבר, ולנקות את השטח.

הבריאות שלבם או של בני־מישפחה נורמת לכם
לדאנה. יתק שתתבקש! לצאת לעזרתם של הסובלים.
אבל חשוב שתטפלו
קודם בל בעצמכם.
עמל להיות שדבר־מה
שהעדפתם לא להתייחס
ארו שב ומציק ועלול
להיות מסובן, בשורה קצת
מעציבה תגיע השבוע. זה
קשור למישהו מאוד

אהוד. ש״ו• כספים מאוד
32212*11
מדאיגים אתכם. משהו לא
מסתדר. תובעים מכם יותר
מד• ובעסקים העניינים איש מתפתחים לפי
המצופה. כדאי שתת״עצו עם אנשי־מיקצזע.

נתונה

את הפגיעות שפגע בזולתו, יתכן והזולת לא
ישכח. הוא מוכן להיכנס לוויכוח ממושך,
רק כדי להוכיח שהוא צודק.

לזולת, ויכול להביא את הטליים להזדהות
חזקה עם הסובלים ולבחירת מיקצוע שיע ן
זור
וישרת את הזולת.
השנתיים הקרובות אינן קלות לבני שלה.
מי שסובלים בימים אלה מבעיות כלשהן או
ממצב״רוח עכור וכבד, יכולים להתנחם בכך *
שזה יחלוף, אבל לא מיד. בתקופה זו יסיקו
הסליים מסקנות חשובות לגבי הקאריירה, ן
ויתכן שרבים מהם אף יחליפו מיקצוע* ,
תחום־עיסוק או שיעברו למקום אחר וינסו
שם את מזלם.
תחום נוסף שיהיה על הכוונת בשנים
הבאות הוא תחום המישפחה. התייחסות
שונה ומסקנות חשובות יביאו אותם לבצע
מיספר שינויים בדרך שבה הם חיים. ובינואר
1991 נראה אותם שלווים, מאושרים
ויותר־שלמים עם עצמם.

ה־ 22 וה״נג לא יחיו מן הימים הנוהים.
מתיחות ואכזבה מאנשים קרובים. אתם טסים
להניב בקיצוניות,
לכפות על אחרים א ת
רצונכם ולגרום בסופו
של דבר נזק לעצמכם.
התמזגות תוקסניזו וג
414144

מרחיקה* מכס
פייתית

את מי !/דדציס גקיד
בתכם. אתם מתלבטים
בקשר להמשך עבודתכם.
אולם אין זח הזמן
המתאים לעסוק בכך.
סכומ-כסף עשוי להגיע בתחילת השבוע,
אולם חשוב שלא תמחרו להוציא כספים.

סצנדוזח כבד סן וד 240 22 בחודש. אתם מתישים
כעין פתטת־דרסם, ואינכם יודעים לאן
לפנות. בעבודה ערכם ד
בצע עבודה שחורה ומשעממת,
אבל רק כך תוכר
להתקדם ולהשיג את
המטלה. תמצאו את עצמכם
עחרים, משרחים ולוא־נים
לאנשיס סביבכם, מה
שיעכב דרגיז, ואף יוסיף
חרדה בקשר לעתיד. אין
סה לדאע. הכל יסתדר.
צרך רק להסתין חודש.
ש״ני כסאות סח״סס התייחסות לצמית. אל
תזניחו. בני מזל תאשים וסרטן מנסים להתקרב.

אתם ממהרים להתרגז, להתפרץ ולריב. אבל
זה עובר לכם מיד. ובכל זאת הסביבה קצת
מובלת מהעניין. הבע יות
שחיו בחודש האחרון
מתחילות לחלוף
ואתם מתחזקים. הס פורטאים
שביניכם יצטרכו
להיות זהירים. יש
נסייה להיפצע ולהיפגע.
איזור העיניים רגיש
במיוחד. בתחום הרו-
} 2בנו במבר ־

20בדצמבר תקופה מנסי מ תזז ת
חדשה. הקשרים, שבהם
הייתם מעורבים, לא התאימו לכם.
קשרים מתהילים סביב ה־ 28 וח 9-ג בחודש.

קצת קשה בסת ובקרב המישפחה. בני־סישנד
תה שאיו מתישים טוב נזרמים לכם רשעת תוכניות.
יתק קילקול במכונת־כביסה
או בביוב. נראה
כאילו תסבלו משיטפון
בבית. כדאי אולי לנמר את
השטיח. בעבודה סעמד־בם
טוב משהיה. חובלו
לדבר עם המטונים, לבקש
תפקידים ולהוכיח שאתם
21בדצמבר ־
מוסס. ה־ 27 וה־ 28 קצת
19 בינו א ר
סע״פים, ובדאי שלא
תתכננו יסיט מאמצים מד*.
עדני בספים מדאיו־ם. אבל אין מה להיבהל, אלא
בדאי רק לודזת חסכנ״ם ותר בתקופה זו.

גמיעות יכולות לסכן אתכם השמע. הנהגים
מביניכם יצטרכו לחיות מאוד זהירים. יש
נטייה לסבול מקילקול
ברכב או ממעורבות ב תאונה.
פגישות, ראיו-
טת וישיבות שנקבעו
להשבוע כדאי שייעשו
בין ה־ 27ל־ ,29 גם כך
הלי מי !/תהיו מרוזגיס

מהתוצאות 1 4ק*4ק4 4ביותר.
בתהום הרומנטי קורים
דברים מעניינים. אתם
מכירים אנשים חד שים,
אולם אל תצפו שהרומנים יחזיקו
מעמד. הפעם מדובר בקשרים קיצרי״טווח.

ש״ני בספים ממסדים ומדאינים. זהו שמע שבו
אתם יכולים מסש להסתבך. כדאי שתימשו מ ד
בצעעיסקותאו להיכנס ר
הוצאות נחלות. אפילו
קניות שיוסיות כדאי שיהיו
תחת ביקורת קפדנית.
כדאי שתבדקו כל פעורה
הקשורה בכספים. בבית
מתרחשים דבסם סוזסם.
סתת רב עם בני הווו ססא
19בפב רו א ר
למריבות קשות, אבל התר
20במרס
צאה היא שינוי לטובה.
נדמה שכל סה שלא נאסר
בעבר — נאסר עכשיז. זה שזר ולא בשליטתכם.
סה שלא החלטתם בעצמכם •זחלט ס ד הגורל.

• מנטדיות
יש לו מחשבה מהירה, תפיסה מהירה כברק
ואינטואיציה מפתיעה. הוא אינו שוקל
את הבעייה על כל צדדיה ותוצאותיה האפ שריות.
אינו מתלבט, אלא פועל בצורה נמרצת
ומיידית. התוצאות יכולות להיות מסו כנות
מאוד. ההחלטה שלו מהירה, עם כל
החיוב והשלילה הכרוכים בתכונה זו. לגביו
נכון לומר ״נעשה ונשמע״ .למרות שהמח שבה
המופשטת אינה בהכרח מפותחת, הוא
מצטיין בכושר דיבור וביטוי עצמי נמרץ וב רור.
כל עולמו יוצא מן האני שלו, ולכן הוא
לוקח כל דבר באופן אישי.

ח^זנ״ס

עקת

וענת סרגוסט׳
ענת וזיוית יקרות,
מאז פירסום הפרק הראשון במדור
.איך להיות הורה״ ,אני קוראת אותו.
בהתחלה קראתי רק בריפרוף, מאחר
והפרקים הראשונים עסקו בבעיות של
ילדים קטנים, וילדי הפרטיים גדלו
קצת.
שני הפרקים האחרונים עסקו בבעיות
של ילדים יותר גדולים, ועל כן
קראתי אותם בעיון רב, במיוחד את.אל
תתערבו במריבות שלהם!״ (השלם הזה
.)22.2.89
אני מודה שבפסיכולוגיה אני חלשה,
אבל לעומת זאת במריבות בין ילדים
יש לי דוקטוראט 10 .שנים של
מריבות בין שני בניי כל-כך השכילו
אותי בנושא זה, עד שאני מרשה לעצמי
לתרום לכם מעט מידיעותי — לא התיאורטיות,
אלא המעשיות.
• .המריבות בץ ילדים באות בעיקר
כדי למשוך את תשומת ליבם של

ההורים,״ אתן אומרות. ואני אומרת: לא
נכון! המריבות בין הילדים באות כי כל
אחד מהם רוצה במשהו אחר, וכמינהג
הילדים הוא רוצה אותו עכשיו! משיכת
תשומת-לב ההורים היא רק נספח
של האירוע.
• .אילו היה להורים הכוח להסתכל
במריבות ילדיהם מן הצד, הם היו רר
אים שהילדים מפסיקים אחרי זמן את
המריבות,״ אתן אומרות. גם על זה אני
אומרת: לא נכון׳ המריבה תסתיים כשאחד
הצדדים ינצח בה — ועל פי רוב
ינצח בה הגדול והחזק.
• .הילדים רבים, וכך הם לומדים
להתמודד עם דברים. כך הם לומדים
מה זה כוח, שוחד, השפעה, איומים,
משא־ומתן, הסכם ופשרה. כך הם לומדים
מה הן הדרכים שלהם להשיג מה
שהם רוצים״.״ אתן אומרות, ומצדדות
בשיטת־הלימוד הזאת. אם זה כל־כך
טוב, למה לא להרחיב את הנושאים?

למשל חשבון — אני אתן לך ארבע
סטירות, אתה תיתן לי בוקס אחד, כמה
אתה חייב לי? ואולי תנ״ך — .רוצה
לראות איך היכה גירעון במדיינים?״
ולמה לא שיעור בפיסיקה — .אני
אכניס אותך למקרר.,ונראה אם הדם
הנוזלי שלך יהפוך למוצק״?
עם כל הכבוד, יש לי ההרגשה שילדים
יוכלו ללמוד מה זה שוחד, משא־ומתן,
השפעה וכו׳ גם אם ההורים לא
יתנו להם להרוג זה את זה או לצרוח
במשך שש שעות ביום.
אגב, איך לומדים את זה ילדים יחידים?

.מסתבר שלא קרה אף פעם
אח ת שילד הזיק לאחיו, כאשר ההורים
הפסיקו להתערב,״ אתן פוסקות. עם כל
הכבוד, לא נראה לי שאפשר היה
לבדוק את כל המיקרים בעולם. אבל גם
אם נניח שילדים רבים פחות, ומזיקים
פחות זה לזה, כשההורים אינם בסביבה,
הרי שהסיבה היא שהגדול והחזק מש

10 0 0 07

ליט את דעתו על הקטן והחלש, ואז
פשוט המריבה נגמרת.
לעומת זאת, כשההורים נמצאים
בבית, הקטן והחלש יודע שמכות־רצח
הוא לא יחטוף, כי ההורה יגן עליו, ואז
הוא מתעקש יותר.
• ל מ רו ת שלא הסכמתי עם חלק
מהדברים שנאמרו ב״אל תתערבו במריבות
שלהם״ ,החלטתי לעשות ניסיון
נוסף אחרי קריאת הכתבה. בין שני הילדים
התחילה מריבה — כזאת שאפשר
היה להפסיק על־ידי צעקה חדה
אחת והפרדת כוחות. אבל הפעם אטמתי
את אוזניי, הקשחתי את ליבי ולא
התערבתי. המריבה המילולית נמשכה
דקות אחדות בלבד, אם כי הדציבלים
היו ברמה גבוהה מאוד. לא זזתי מהמקום.
לפתע
התפרץ הבן הקטן מחדרו(שם
שהו שניהם בזמן המריבה) ורץ לעברי,
כשהגדול רודף אחריו. נגעתי בגליון
השלם הזה, שבו התפרסמה הכתבה,

כאילו לשאוב כוח מהדפים, ואמרתי
בקול קר. :תסתדרו בעצמכם, אני לא
מתערבת!״
זה היה, כנראה, האות להמשך הריצה
בין החדרים, כשהקטן בראש והגדול
בעיקבותיו.
כל העסק לקח אולי דקה, שבסיומה
נפל הקטן על המיטה ושבר את שתי
שיניו הקידמיות(כבר שיניים קבועות).
כל הריצפה התמלאה בדם, הילד הקטן
צרח מכאב ומפחד, והילד הגדול רק
צעק.אני לא נגעתי בח״
תוך כדי הטיפול בילד המבוהל והפצוע
חשבתי לעצמי: איזה שד הכריח
אותי לוותר לרגע על האינסטינקטים
הבריאים של אם, שאומרים לה להפסיק
כל מריבה בעודה קטנה!
כן, היינו כבר אצל רופא־השיניים.
שני הכתרים יעלו כ־ 2000 שקל.
לאיזה אסכולה פסיכולוגית להגיש

3ארי 3ה?/0
שלום דניאלה,
אין צורך לומר כמה הצטערתי לשמוע
על השיניים של בנך. בהחלט צרה
צרורה (ויקרה) .אבל לעניין המריבות
של הילדים לא אוכל להסכים איתך,
וחובה היא בעיניי להסביר את הנושא
קצת יותר, כדי שלא תהיה אי־הבנה גם
אצל הורים אחרים, שכן עיקרון אי־הת־ערבות
הורים במריבות הילדים נראה
לי חשוב מאוד וחד־משמעי.
אנסה להגיב על־פי הסעיפים שלך:
• מובן שאת צודקת. מריבות בין
ילדים באות גם מפני שכל אחד מגן על
האינטרסים שלו. אלא שחיש־מהר, בד־רך־כלל
באופן מיידי, מגלים הילדים
שהמריבות שלהם מהוות אמצעי אופטימלי
להשגת תשומת־לב ההורים.
האפשרות הזאת מהווה בשביל ילדים
פיתוי שמעטים עומדים בו. לכן,
נוסף על המריבות הממשיות סביב ני־גודי־אינטרסים,
מתפתחות אינסוף
מריבות על נושאים קטנטנים ובל־תי־חשובים,
שכל שני ילדים נבונים
יכולים בעצם להתמודד איתם בעצמם.
אם להשתמש בלשונך: ה.נספח של
האירוע״ הופך למוטיבציה מרכזית
ב־>*י 90 מן האירועים.
• את אומרת שבלי התערבות ההר
רים ינצח, בדרך כלל, הגדול והחזק.
לעומת זאת, בעיקבות התערבות ההורים
מנצח בדרך־כלל הקטן והחלש, הלומד
להשתמש בקטנותו ובחולשתו
כמנוף להשגת כוח עקיף ומאניפולטי־בי
רב יותר מזה של ה־גדול והחזק״.

הקטן והחלש צורח או בוכה, ובאופן
כזה מפעיל את חוש־הצדק של ההורים,
המתערבים, כפי שאת מציעה, להגנת
החלש, והמנצחים (כועסים, משפילים,
מענישים) בכוח עליונותם את ר״ג־רול״
,שהוא, בדרך־כלל, איננו גדול
כלל.
בדיקה מדוקדקת של התהליך מגלה
לעיתים קרובות מאוד שה.קטן והחלש״
מתגרה בגדול, כדי להתחיל את רצף
האירועים המוכר לו היטב, שממנו הוא
יוצא, בסופו של דבר, כשהוא מוגן ולעיתים
מרוחם ומפוצה, בעוד שאחיו יר
צא ננזף, ולעיתים נענש.
כשההורים אינם מתערבים מתברר
כמעט בכל המישפחות שהילדים מוצאים
דרך להסתדר יפה ולפתור בעיות,
ואינם נכנסים למריבות מיותרות.
• כשהילדים רבים לבדם, הם אמנם
לומדים ומתנסים בחווייה של איך יכולים
בני־אדם לחיות יחד גם כשיש ביניהם
ניגודי-איגטרסים(תמיד יש) .הם
יצירתיים מאוד במציאת פיתרונות
יפהפיים — תהליך שאיננו מתרחש
כשההורים משמשים שופט, ומחליטים
במקום הילדים מי אשם, מי ישחק בצעצוע,
ובכלל מי צודק.
הצרחות במשך. שש שעות ביום״,
או המריבות של 10 שנים, מתרחשות,
דניאלה, לצערי, רק בבתים שבהם יש
התערבות במריבות. כל עוד יש התערבות
כלשהי מצד ההורים — ישירה או
עקיפה — לא יפסיקו הילדים לריב.
• הניסיון שלנו עם אלפי מישפחות

מראה שילדים אינם מכים זה את זה, או
את אחיהם הקטנים, מכות־רצח כשההורים
אינם. ההסבר הוא פשוט בכך שהילד
הגדול והחזק יודע שאין מי שיעצור
אותו, ולכן מוטלת עליו האחריות להציב
לעצמו גבולות, והוא אמנם עושה
זאת. הרי אין אנו עוסקים בילדים שיש
להם בעייה קשה של אלימות, ושאין
להם שיפוט־מציאות.
ילדים נורמליים אינם פוגעים ברצינות
באחים הקטנים. עם זה יכולות,
כמובן, לקרות תאונות. אלה יכולות
לקרות — וקורות — גם, ובעיקר, ב־מישפחות
שבהן ההורים מתערבים בקביעות
במריבות — מה שמגביר ומנציח
אותן, כפי שכבר הסברתי. תאונות
קורות גם כשאין מריבות.
• על מה שקרה אצלך אני אמנם
חושבת שעלינו לקחת על עצמנו אחריות
חלקית. כוונתי לכך שלא הסברנו
או לא הדגשנו די הצורך, שאסור להורים
לעשות שינויים ללא הכנה מספקת
ומדוקדקת שלהם עצמם, וללא הסבר
מוקדם לילדים, ובלא שיהיו משוכנעים
לחלוטין בהגיון שמאחורי השינוי.
מריבה איננה הרגע המתאים להודיע
על שינוי. ההסבר צריך לבוא
מראש, ובאופן חיובי. :אני סומכת עליכם
שתוכלו להסתדר, ואני מבינה עכשיו
שאינני עוזרת לכם בכך שאני מתערבת.״
הצד ה״מרוויח״ בקביעות מן
ההתערבות יתנגד לשינוי באופן נמרץ
וינסה, בשלב הראשון, לבטל את
.רוע״־הגזירה. הילדים, תוך שיתוף־

אפף וגי א שמי: למהזהגרם!

פעולה ביניהם, יגבירו בדרך־כלל את
עוצמת המריבות בשלב הראשון, אולי
כדי לבדוק אם אמנם מתכוון ההורה
לבצע בעיקביות את השינוי שהודיע
עליו.
מובן שמה שקרה אצלך, דניאלה,
מדאיג ומרגיז מאוד. הרי את בעצמך
כותבת ש״כל העסק לקח אולי דקה״.
האם את חושבת שיש לך האפשרות
להבטיח את נוכחותך להרגעת הילדים
תמיד, ובכל מצב, תוך דקה?
האם לא כדאי לנסות לאפשר להם
ללמוד פיתרונות טובים יותר מן המריבות
האלימות?
הצעקה של הגדול. אני לא נגעתי
בה״ נוגעת ללב. הוא כבר יודע שהוא
ה.אשם״ .הוא לא למד שכדי לריב דרר
שים שניים, ושאחיו אחראי להתפתחות
המריבה לא פחות ממנו.
היחסים בין אחים הם הדרך הפשוטה
והטובה ביותר שזימן הטבע לילדים
כדי ללמוד יחסי־אנוש עם חברת־הש־ווים.
להורים יש — כמובן — אל הילדים
יחס מיוחד, ותרני, סלחני, אף מתנשא,
אולי מגונן, אולי מפנק, אולי מתבטל.
אבל לילדים אחרים אין סלחנות.
איתם צריך להסתדר כעם שווים, וזה
מה שעלינו לעשות אחר־כך במשך כל
ימי חיינו.
ילדים יחידים לומדים את זה — לא
תמיד — ביחסים עם חברים, שגם בהם
אנו מציעים שלא להתערב — לא
כשהילד שלך מכה, ולא כשהוא מוכה.

אני דווקא הייתי מציעה שתשתמשי
במה שקרה (אם כבר קרה, שלפחות
תצמח מזה תועלת) כדי לומר לילדים
שבוודאי התרשמו מן האירוע, כל אחד
בדרכו, שמעכשיו והלאה בהחלט לא
תתערבי עוד במריבות שלהם, מפני שסו
שנות־התערבות הביאו למצב שבו
קורה אסון ברגע שבו את לא מתערבת.
ומכיוון שאת אינך יכולה להבטיח את
נוכחותך המתמדת והניצחית, כדי להפריד
ביניהם, הרי החלטת לתת להם
מעכשיו את ההזדמנות למצוא דרכים
עצמאיות ומוצלחות יותר לפיתרון
סיכסוכים, כדי ששלומם הגופני לא יהיה
תלוי לעד בהתערבותך.
ולסיום, אם גם בעניין זה יש לך ולקוראים
רבים הסתייגויות, אשווה את
הסיפור לנושא השיעורים. כשהורים
מכינים את השיעורים עם ילדיהם במשך
שש־שבע שנים, ובאחד הימים הם
מפסיקים, מפסיקים כמובן גם הילדים,
ומייד יש ירידה דראסטית בלימודיהם.
האם המסקנה צריכה להיות שעל ההורים
להמשיך ולקחת על עצמם אחריות
על שיעורי־הבית של הילדים, או שמא
זהו סימן לכך שלילד לא היתה הזדמנות
להתאמן בלמידה ובעבודה עצמאית,
והוא הפך תלותי וחסר־אונים? וכמסקנה:
האם לא כדאי להניח בידיו את
המשימה עד שילמד, תוך עידוד ותמיכה,
לקחת על עצמו את משימות״החיים
שלו?

י — 2 9י

שי רתהתא ! ,זי(/טיפין, תם
שוטרת) רא האת !,רטשטת שזח-:
השופט פתר תת ,7ש׳7;/77/ו, ג7ו
ר 12 שנו!! איל 1ה אלון
טווותת תר שררת הוישיוטת
ן* סק־הדין, שאני מערער עליו,
* //ניתן על־ידי השופט דורון׳,
אמר עורך־הדין לשופטי העירעור ב־בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב.
״אדוני ׳,ענה לו השופט יוסף חאג׳־
יחיא, ראש ההרכב ,״כל העירעורים
שלפנינו הם על פיסקי־דין של השופט
דורון׳.
השבוע, איתרע מזלו של עורך־הדין
מאיר זיו, וגם הוא נידון לפני השופט
אפרים דורון על עבירת־דרכים, לא
חמורה במיוחד. דינו נגזר ל־ 500ש״ח
קנם, ובגלל 67 הרשעותיו הקודמות

,תל תשלול תת

₪1ן1ו1ווי1חשר!״
4ילי א ל רו אי 23 היא שחקנית מתחילה, יפה, מוכשרת ובת־מזל.
והיה לה גם עורך־דין מעולה.
באפריל 1987 נהגה גילי במכוניתה מביתה בהרצליה״פיתוח לבית־הספר
למישחק בית־צבי ברמת־גן. כאשר פנתה מרחוב שלונסקי,
ראתה רוכב־אופנוע, המאותת לה לעצור. היא היתה עדיין שקועה
בשרעפים, והבינה את כוונתו רק אחרי כמה מטרים. כאשר עצרה,
אמר לה השוטר כי עצרה אחריו בחריקת״בלמים, ושסיכנה אותו.
״לא ידעתי על מה הוא מדבר. לא זכרתי חריקת״בלמים או עצירת-
חרום.
״הוא רצה פרטים. לא היו ברשותי מיסמכים, והוא אמר לי כי עלי
להביאם למחרת לתחנת־המישטרה. הוא חקר אותי היכן אני גרה,

זוכתה בדין
ובחרה באופני ,
והיכן אני לומדת, ומה אני לומדת. סיפרתי לו שאני לומדת מישחק
בבית־צבי והרגשתי מפוחדת לגמרי. נדמה לי שכאשר שמע שאגי גרה
בהרצליה־פיתוח ולומדת מישחק, הוא עלה לטורים גבוהים.
״הוא דרש את מיספר״הטלפון בביתי וגם בבית־צבי ונתתי לו.
אמרתי שיש לי בחינה, ושאני ממהרת לבית-הספר.
״למחרת בבוקר הוא טילפן לביתי, וכאשר לא מצא אותי בבית
אמר לאמי שעלי להתייצב מיד במישטרה ולהציג את מיסמכיי. הוא
גם טילפן לבית־צבי, ושם הודיעו לי בהיסטריה כי המישטרה מחפשת
אותי.
״כאשר באתי לתחנת״המישטרה כדי להגיש את המיסמכים, הוא
הושיב אותי בחדר גדול וריק והסתלק. כאשר חזר, אחרי חצי שעה,
חקר אותי כאילו הייתי קרימינאלית גדולה.
״אבי, שהוא עורך־דין, שלח אותי לעמיקם לוייתן, המומחה״לת־עבורה.
נתב־האישום נגדי אמר שנסעתי ברכב בקלות־דעת, תוך
סיכון כלי־רכב בכביש, ושכמעט גרמתי לתאונה.
״סיפרתי מעל דוכן־העדים את האמת, וכל הזמן הרגשתי את עיניו
של השוטר, שישב באולם, נעוצות בי. היתה לי ההרגשה שהוא מחפש
את עיניי, וזה הביך אותי נורא. בסך הכל אני חושבת שהוא לא בחור
רע, סתם נתקע לו ג׳וק בראש׳.
השופט זאב פריד קיבל את טענותיו של הסניגור כי יתכן אמנם
שהשוטר שמע חריקת־בלמים וחשש מפגיעה, אך לא הוכח כי הנאש־מת
נהגה נהיגה מסוכנת .״החשש של השוטר היה סובייקטיבי בלבד,
ולא מעוגן בעובדות בשטח,״ כתב השופט. גילי זוכתה מהאשמה.
אחרי סיום לימודיה התחילה גילי לשחק בהצגה המלביש בוזבימה,
ועברה לגור בתל־אביב.
״בלי קשר לתוצאות המישפט, עוד קודם לכן, החלטתי להפסיק

שחקנית אלרוא
ומס לזק לשוטר

להשתמש במכונית. עברתי לגור בעיר, וכאן מכונית היא ממש מיט־רד.
אין ל* היכן להחנות אותה, פקקי־תנועה איומים. לכן החלטתי
לעבור לאופניים.״ סיפרה גילי לוזעולס הזה, כשהיא מלטפת בחיוך
א1,ד 0 .
את אופניה החדשים.

בעבירות־תנועה ני תן גם ל־ 12 שנים
של פסילת רישיון־נהיגה.
מאיר זיו הוא עורר־דין השש למיל־חמה,
ולכן עירער על העונש תוך שעה
אחרי מתן גזר־הדין. הוא ביקש את דחיית
הביצוע, וכתב כי את נימוקי העיר־עור
ימסור תוך ימים אחדים.
אחרי שישב ולמד את הלקח המר
מהמישפט, שכר מאיר זיו את שרותיו
של עורך־הדין עמיקם לוייתן, מומחה
לענייני־תעבורה, והוא אשר ינמק את
העירעור עבורו. בינתיים נדחה כבר ביצוע
גזר־הדין, ומאיר זיו ממשיך לנהוג
במכוניתו המפוארת.

שלוש עבירות ^
בשגה
ך* שופט דורון ( )65 נראה כמו
( 1סבא טוב. גבר נאה בעל שיער־שי־בה
שופע, חביב ודובר במתק־שפתיים.
הוא מאחל לכל נאשם שיסע לשלום
ושינהג בזהירות. הוא מברך אותו בבריאות
טובה, ומעניק לו את ההרגשה כי
הוא מבין אותו וכי המיקרה שלו נוגע
לליבו.
מספרים על נהג־משאית בן ,60 שנאשם
בכד שעבר צומת באור אדום. הוא
עמד על דוכדהעדים והסביר לשופט כי
אוטובוס, שעבר לפניו, הסתיר את הרמזור,
ולכן יתכן שעבר אמנם באור
אדום, אלא שהדבר קרה במיקרה, כמעט
שלא באשמתו.
השופט דיבר אליו בהבנה, התעניין
במצבו המישפחתי, שאל אם יש לו נכדים,
ואחר־כך הסביר לו כי דווקא למען
מישפחתו עליו להיזהר בכבישים. הנאשם
הביט בשופט במבט של חיבה
ואהבה. הוא ממש התרגש מריבוריו
הנעימים של השופט. כאשר הודיע לו
בית-המישפט כי הוא שולל את רישיונו
למשך שנתיים, התעלף הנאשם על
דוכדהעדים.
השופט דורון היה בעבר נשיא בית־המישפט
הצבאי בדרום, במשך שנים
רבות. אחר־כך פרש ומונה כשופט-
תעבורה בתל־אביב. מזה 15 שנים הוא
יושב באולם בקומת-הקרקע של בית-
מישפט השלום, ושומע את צרות התעבורה
הישראלית. הוא נחשב כמחמיר
ביותר מבין שופטי״התעבורה.
כאשר היה עריץ אשר ארבל שופט-
התעבורה, אמרו כי הוא מתחרה בחומרת
העונשים עם השופט דורון. אלא
שארבל הועמד לדין לפני בית־דין
מישמעתי של השופטים, והועבר
מתפקידו. כיום חזר ארבל למיקצועו
כעורך־דין, והוא מייצג נאשמים לפני
בית־הדין לתעבורה, שאת ספסליו חבש
עד לפני חודשים מעטים.
המוות בכבישים ותאונות־הדרכים,
שהפכו מכת־מדינה, גורמים להחמרת
העונשים על נהגים עבריינים. היו אנשים
רבים שהצדיקו את העונש החמור
שהטיל השופט דורון על מאיר זיו 67. .
הרשעות קודמות אומרות שאינו כשיר
לנהוג בכבישים!״ אמרו גם נהגים,
ששמעו על כך. אלא שאם מחלקים את
העבירות על פני 22 שנות־הנהיגה של
זיו, מגיעים לתוצאה הבלתי־מדהימה
של שלוש עבירות לשנה.
גיליוך ההאשמות של זיו נראה מרשים
מאור 20 ,עמודים צפופים, ובהם
הרשעות בעבירות שונות, החל בעבי־רות־חנייה
וכלה בתאונת־דרכים, אולי
קצת יותר משל הנהג התל־אביבי הממוצע,
אבל, לדברי מישפטנים, הבקיאים
בדיני־תעבורה, זה עדיץ לא מצדיק
עונש לדוגמה.
״כמה כבר יכול בית־מישפט לעיר־

ג קשישי רוצחי!
לפסילה של שנתיים. גם זאת, בגלל
הרשעותיו הקודמות המרובות.
הנאשם מבר
ך* מיקרה השלישי אירע לפני
1 1זמן לא רב. נהג־מונית היה מעורב
בתאונה, שהיה בה רק נזק לרכוש. הוא
נאשם על כי לא נתן את פרטיו לנהג
האוטובוס שנפגע.
כאשר הוזמן הנאשם לדית לפני
השופט דורון, הצהיר כי אינו זוכר כלל
מיקרה כזה, וכפר באשמה. אחרי שהובא
נהג־האוטובוס והעיד מעל דוכן־הע־דים,
חזר בו הנאשם מהכפירה ואמר כי
מראה פניו של העד הזכיר לו את כל
הפרשה, וכעת הוא זוכר כי אמנם היה
מיקרה כזה. הוא הודה באשמה, והסביר
שלא נתן פרטיו מכיוון שלא חשב
שהוא האשם.
* לנאשם, נהג־מונית מיקצועי, היו 40
עבירות קודמות. השופט דורון קבע כי
מכיוון שהנאשם ניסה לאחז את עיני
בית־המישפט בכפירתו, מגיע לו עונש
חמור, והוא פסל אותו מלהחזיק ברי־שיון־נהיגה
במשך 10 שנים.
בעירעור קיבל בית־המישפט המחוזי
שהנאשם אמנם נזכר במיקרה רק
כאשר ראה את פני העד, ולא ניסה
לתעתע בבית־המישפט. העונש הוקטן
מ־ 10 שנות פסילה לשישה חודשים בלבד.
שפן לפני
אריה

פרקליט לוייתן
.כל העירשרים הם על פיסקי־רין של השופט ח חן ו׳
עורים להתערב כדי להקטין את הער
נש?׳ שאל העולם הזה, ונענה בדוגמות

מיתות, והטיל על הנאשם פסילה של
שמונה חודשים בלבד.

— בדיד
_ לרישוי
הפוליסה שולמה

הבאות•

פני שנתיים הועמד קבלן לע־
/בודות־תאורה לדין, על כי נהג בד
מן פסילה. הנאשם 40 אדם אינטליגנטי,
הרגיש שהוא חף־מפשע, והיה
בטוח שיוכל להוכיח זאת בבית־המיש־פט•
לכן לא טרח לשכור עורן־־דיז, וסיפר
לשופט דורון את מסכת העובדות:
במישפט שבו נידון לפסילת רישיון,
הוא נאשם בכן־ שעבר בצומת באור
אדום. כאשר עצר אותו השוטר ליד הרמזור,
שלל את רישיונו מיגהלית, ולקח
את הרישיון איתו. עד המישפט, במשך
ארבעה חודשים, לא הוחזר הרישיון
לקבלן מסיבות שונות, והוא לא נהג
ברכב. בבית־המישפט נידון לארבעה
חודשי־שלילה. הוא הסביר לשופט בך
שחר חריפאי כי נמנע ממנו לנהוג מינ־הלית
וביקש לקזז זאת מגזר־הדץ.
השעה היתה 12 בצהריים, והשופט
נאות לחכות עד שהנאשם יביא את ההוכחה
לדבריו ממישרד״הרישוי.
הנאשם יצא בדרכו למישרד־הרי־שוי,
כשהוא נוהג בריכמע בדוד גרם
לתאונה, ולא הספיק לחזור לבית־ה־מישפט
ולקזז את הפסילה.
עקב התאונה בדרך למישרד־הרי-
שוי, הועמד הנהג בסופו של דבר לדין
רק בעבירה של נהיגה בזמן פסילה,
והיה בטוח כי יוכל להסביר זאת לבית־המישפט,
מה גם שהוא הצטייד באישור
מהשופט חריפאי על העובדות.
הריון בתיק הגיע לשופט דורון, הוא
שמע את דיברי הנאשם, קרא את מיכ־תבו
של שופט־התעבורה, ראה את גלית
הרשעותיו הקודמות של הנאשם,
שכלל 50 עבירות, אך בסופו של דבר
הרשיע את הנאשם, ופסל את רישיונו
לצמיתות.
הנאשם האומלל, שהרגיש כי נעשה
לו עוול נורא, פנה לעורך־הדין לוייתן
וביקש ממנו לייצגו בעירעור. כאשר
נידון העניין בבית־המישפט המחוזי,
הסביר עורך־הדין לבית־המישפט את
העובדות, ואמר שאילו היה עורך״הדיו
מופיע לפני בית־המישפט דלמטא, יתכן
שהיה מצליח לזכות את הנאשם
כליל. אך לפני הרכב העירעור ביקש
הסניגור רק הקלה בעונש. בית־המיש־פט
לעירעורים ביטל את הפסילה לצי

^ מיקרד! אייר, לפני שנה, נאשם
^ אדם בנהיגה ללא רישיון־נהיגה,
רישיון־רכב וביטוח תקף. הנאשם, בעל
חברה למשאיות ולטנדרים, הודה כי
נהג אמנם במשך כמה ימים אחרי שפג
תוקף רישיון־הרכב ורישיון־הנהיגה,
אבל הוכיח כי אחד מעובדי־החברה
שילם עבור פוליסת־הביטוח של הרכב
וחידש אותה שעות ספורות לפני שנתפס.
השופט
דורון שמע את הסיפור, דאה
כי לנאשם 50 הרשעות קודמות, ופסל
אן תו מלהחזיק רישיון־נהיגה לצמיתות.
גם נאשם זה, שנדהם מגזר־הדין, מיהר
אחרי־מעשה לעורך־הדין לוייתן,
כדי לתקן את הניתן לתיקון. בעירעור
זוכה הנאשם מנהיגה ללא־ביטוח, על-
סמך העובדות שהוכחו כבר לפני השופט
דורון. הפסילה לצמיתות בוטלה,
ועל שתי העבירות האחרות נידון האיש

^ שופט דורון הוא הדוגמה הקי-
1 1צונית לחומרת הענישה. בצידה
השני של הקשת עומד השופט זאב
פריד, הנחשב כמקל ביותר. כל יתר
שופטי־התעבורה נמצאים בין השניים.
רבות נכתב על בתי־המישפט לתעבורה,
השונים מיתר בתי־המישפט במדינה.
נאשם אינו זוכה בהם ל״יומו ב־בית־המישפט״
.הדיון הוא מהיר ועצבני:
השופט, בררו כלל, קצר־רוח, ואינו
מוכן לשמוע סיפורים ארוכים.
המיתוס אומר כי סיכוייו של נאשם
לצאת זכאי בבית־מישפט לתעבורה
קטנים מסיכוייו של השפן לפני האריה.
על כן בוחרים רוב הנאשמים בדרך הקלה,
מודים באשמה ומבקשים רחמים.
אם התמזל מזלם, והשופט היה במצב־רוח
טוב באותו בוקר, העבירה אינה
חמורה במיוחד וגליון־ההרשעות־הקוד־מות
של הנאשם אינו יוצא־דופן, מצדיקה
גישה זו את עצמה. הקנס המוטל על
הנאשם קטן מהשכר שהיה עליו לשלם
לעורך-דין כדי שייצג אותו.
אולם כאשר הנאשם מהמר וטועה,
קורים דברים כמו אלה שהובאו כאן.
נהג־מונית שרישיונו נפסל ל־ 10 שנים,
או נאשם שרישיונו נפסל לצמיתות,
אינם יודעים מה נפל עליהם. הרי אף
בביעותי־הלילה לא ציפו לעונש כל-
כך חמור. וכאשר הם מגיעים מתנשפים
למישרדו של עורך־הדין כדי לערער,
הם יכולים רק לתקן את המעוות.

מול?וכוח ה פ סי ל ה;
עצות לנאשמי
העבה הבאה באה מסי עורגי״הדין המתמחים געביתת״תצועוה
באעוד אתה מקבל בתב־אי שום על עבייות־זמועה, אתה יודע, בדרך
גלל, אס הוא חמוד או קל .״מי שאומר שהוא לא יודע, הוא מיתמם׳,
אומרים עודכי-הדין.
אס העבירה חמורה, ויש לך ג ס גיליון־הרשעות״קודמות מרשים,
׳ בד אי *יתייעץ עם עודך*דין. הייעוץ לא יעלה נממן רב,־ ויגלה לך את
נקודות־וזתורסה של גתגדהאי שום ושל ההגנה שלך. כך תקבל גם
מושג על העונש ההולם.
אס יראה עורך־חדין בי המיקרה שלך מצדיק הופעה של שניגוד,
הוא זמיר לך ז את. ואי תובל לשקול את מצבך על־פי הייעוץ
שקיבלת, ולהחליש באופן מודע ושקול על צעדיך.
עורני־הדין העושקים בתעבורה מדגישים דבר אחזת ג ל מזג
הנעצר על־־ידי שוטר צריך לזנור ני בל מילה שהוא אוסר לשוטר
נרשמת א חר־גך על־ידי ה שוטר, ומגיעה ל תי ק בית-המי שסט
בדאייה. לגן גד אי לחשוב על הנאמד, ולא להתחמם ולדבר בלי
ה שמן.
צריך לז מר נ י יש אמנם סישפר זעום של זינויי ם בבית־המישפש
לתעבורה. אם אתה נמנה עם מי שנוהגים לזכות בפרס הגדול בטוטו
ובלוטו, אתה יבול לנשות א ת מזלך גם לפני בית״המישפט לתעבורה.

(המשך ם עם 1ד )16
מחלת־נפש, אבל זה לא היה תורשתי.
אחי הגדול היה מאושפז במשך תקופה
קצרת ומאז הוא נתמך־ם עד. אני נתתי
לו דמי־כיס. המיקרה קרה לו בגלל
בגידתה של אשתו. גם לבן־אח שלי,
של אח אחר, היו בעיות פסיכיאטריות
כילד, למד בבית־ספר דתי, למרות שב-
השקפותיו היה אנסי־דתי. הוא הסתבך
עם עצמו, אבל לא אושפז. התחיל
להתנהג בצורה אדישה, ואז גוייס
לצבא. שם התאבד ביריית
במשך השבוע האחרון, לפני המיק-
רה, הגיעו מים עד נפש. החלטתי
לברוח מהבית ומכל הצרות בשלה
בראשי תוכני ת ראיתי בטלוויזיה את
התכנית על סיכללת ניצני שהקים
לובה אליאב, והחלטתי לנסות להתנדב
לעבודה שם. נזקקתי להמלצת ולכן
הלכתי למנהל בית־הספר ברעננת שם
עבדתי, וביקשתי מיכתב־המלצת הוא
הסכים וביקש שאחזור ביום הראשון
בבוקר, אז יהיה המיכתב מודפס עבורי.
חזרתי הביתה וארזתי את כל מה
שאזדקק לו. בשבת ציפיתי שבני ימת
הוא ידע על התוכנית בני ומישפחתו
אמנם באו בצהריים, אבל ת א עשה
איתי ברוגז ולא פנה אלי. הוא כעס עלי
בגלל התקיפה האחרונה שתקפתי את
אשתי. זו היתה התקיפה שבגללה התלוננה
עלי במישטרה.
במשך השנה האחרונה תקפתי את
אשתי שלוש פעמים.
ביום הראשון, וד 7בפברואר, הלכתי
בבוקר לקבל את המיכתב מבית־הספר; .
עד שעה 10 הכל היה מות. ואז רציתי
לכתוב מיכתב־פרידה, שיידעו היכן;
אני. התחלתי לכתוב והרגשתי מועקת
דמעות זלגו מעיני. היה יום גשום,
הייתי מקורר, הייתי בעצבים, ויצאו
מישפטים מדכאים, והסיגנון היה מדכא.
זה השפיע עלי ונכנסתי למצב
שקשה לתאר.
(כאשר נשאל הנאשם על מה שכתב
במיכתב־הפרידה שלו, התקשה לדבר
על כך. הוא ־בכד״ כשהוא מליט את
ראשו• בידיו והתייפח על רוכך העדים
בקולו המזעזע. השופטים ביקשו מהכד
ניגודים לוותר על החקירה בקטע ז ת
מתוח שמיכתב־הפרידה הוכנס ממילא
לתיק בית״המישפט, כחלק מהראיות,
והשופטים יוכלו לעיין בו ולהתרשם
ממנו בעצמם. אחרי שהנאשם נרגע
אמר לסניגורה, אתה יכול להמשיך
לשאול)׳.
את הפרק השני של המיכתב השלמתי
כבר בבית־החולים, בקפטריה,
כאשר אני ספוג כדורית לאחר מעשר״
קשה לי מאוד לתאר את המיקרת זו
היתה דראמה שאני לא יכול להביע
במילים. אני מעדיף לכתוב זאת כדי
להימנע מלחזור על הטראומה של
המיכתב ההוא.
בכל אופן, כתבתי אז מילה וקמתי,
הסתובבתי בבית כמו משוגע. רצתי
מחדר לחדר, ואז שוב כתבתי, וחוזר
חלילה״ אולי חמש־שש פעמים.

״הדגשתי
שאני אבוד״

ך יי אשר ראיתי מהחלת שאשתי
באה, קיפלתי את הנייר ושמתי
אותו בכים. לא רציתי שהיא תקרא
אותו. אינני יכול להסביר מדוע עשיתי
זאת, לא הייתי במצב של שיקול־דעת,
לא שלטתי בעצמי.
כדי לתאר את הרגעים הללו יש
לחזור למעשים שנעשו בזמן כתיבת
המיכתב, בהתרוצצות שלי. בכל פעם
נזכרתי במשהו אחר ששכחתי לקחת.
שמתי בכיס כל מה שהעיניים רואות,
ושוב חזרתי לכתוב. הכל נעשה באיפול
שלם.
כשהיא באה, התפתחה שיוזה בקשר
לשיחה עם עורך־הדיו. כי לפני שהלכה״
נתנה לי אולטימטום.
היא אמרה שאם עד השעה 12 לא
אתן הוראה לעודך־הדין שלי לפתוח
בהליך־גירושין, היא תתקשר עם עורך־
הדין שלד״ והוא יפתח תיק.
כשבאר״ ניסיתי לדבר עלליבד״ היא
שאלום.צילצלתז׳ אמרתם.עוד לא׳.
ביקשתי ממנה להבין שאני לא יכול
לסבול מצב מחוץ לבית. בגלל מצבי
הבריאותי אני זקוק לבית, למיסגרת.

ניסיתי לשכנע, אבל היא לא רצתה
בכלל להביט בי. היא רצה לטלפון
והתחילה לטלפן.
נכנסתי לזעם. טילטלתי אותה, זרקתי
את השפופרת, תפסתי אותה וניתקתי
אותה מהטלפון. הוצאתי מהכיס
את העלי והלמתי בראשה.
היו לי כמה תחושות. היתד, לי
אכזבה מכל החיים, הרגשתי שאני אבוד
ורציתי להתאבד.
בשיחה קודמת גיליתי לה את
תוכניתי להתאבד, והיא אמרה שלא
איכפת לה. שרבים עושים זאת. שאעשה
מה שאני רוצה. זה חרה לי מאוד,
והגעתי לאיבוד עשתונות.
ראיתי את עצמי זרוק ברחוב, ללא
תמיכד״ כי גם בניי נתנו לה גיבוי.
ידעתי שצפויים לי גירושין בכפייה או
אישפוז בבית־חולים לחולי־רוח. אלה
היו האיומים שתמיד איימה עלי.
החלטתי להתאבד יחד איתה. התאבדות
כפולה. אבל משום־מה עשיתי
טעות. הדלקתי את הגפרור לפני שה־צתתי
את עצמי. רציתי להיזרק על
המוקד, אבל משהו הרתיע אותי. אני
לא יכול להסביר מה.
במקום זה רצתי כמו משוגע, כי
העשן חנק אותי. ברחתי מהחדר ומצאתי את עצמי באמבטיה. שם ראיתי
׳ את התרופות ושמתי אותן בכיס.
י לקחתי מכל הבא ליד, את התרופות

תובעת אמסטרדאס
.בלעתי כדורים מכל הצבעים...״
שלי ואת התרופות שלה. לבשתי דובון
ויצאתי לחצר.
היש אני יודע שעשיתי טעות. הייתי
צריך לרסס את עצמי לפני שהי־צתתי
את הגפרור. אבל ככה זה קרה. אז
בלעתי את כל הכדורים מכל הצבעים
ומכל הגדלים, ורצתי לבית־החולים
איר. שם המשכתי לכתוב את המיכתב
ומסרתי אותו לאחות.
עד באן סיפורו של יוסף ששון.
סניגוריו, עורכי־הדין צבי רוזנברג ודן
אשכנזי, אינם מכחישים את העובדות
שבהן הודה הנאשם. אבל הם טוענים כי
הוא עשה את המעשה בגלל דחף שאינו
בר־כיבוש, ועל־כן לא היה אחראי למעשיו.
פסיכולוג
שבדק אותו במעצר הסביר
את עמדתו לבית־המישפט, ופסיכולוג
מטעם המדינה שלל גירסה זו.
השופטים הם שיחליטו מה יעשה יוסף
ששון ביתרת השנים שנותרו לו — אם
יורשע ברצח יהיה עליו לבלות אותן
בבית־הסוהר.
האומללים ביותר מכל הפרשה הם,
כמובן, ילדיו של ששון. הם איבדו את
אמם, ושומעים כעת על הסבל הנורא
שעבת הוריהם במשך השנים האח:תנות.
אולם הם לא זנחו את אביהם,
והם מטפלים בהגנתו המישפטית.

פרשת המיכוס״ם
(הסשך ם ע 10ד )20
לנו המנהלת, כי עבודתנו הופסקה.
שאלנו מה יהיה עט הזכויות שלנו. מה
בקשר לפיצויים?
המנהלת אמרה שהכל בסדר והיא
דיברה עם מחלקת כוודאדם. ניקול
שירתה בשרות שנתיים ו־ 11 חודש,
ומגיעים לה 30 ימי־חופשה המשלימים
שלוש שנים מלאות בשב״ס, ומי שעובר
שלוש שנים בשרות זכאי לפיצויים.
למחרת הודיעה שוהם לניקול שכוח-
אדם לא אישר את ימי־החופשה. במילים
אחרות, היא אינה זכאית לפיצויים.
ניקול התקשרה עם דויד זילברמן
מכוח־אדם, והוא אמר שאיש לא פנה
אליו בעניינה.
ניקול:
הבנתי ששוהם הוליכה אותי שולל
כשמנעה ממני את קבלת הפיצויים. אני
נמצאת היום במצב גרוע. התגרשתי
לפני שלושה חורשים וויתרתי על מזונות.
אני מפרנסת יחידה בבית ד ש לי
שתי בנות קטנות. לא מעט גרם שרותי
בשב׳ס להרס חיי־הנישואין שלי, כש־נעדרתי
מהבית ימים ולילות.
נתתי את נשמתי לעבודה. עכשיו,
כשאני פונה למקומות־עבודה, שואלים
מה אני יודעת לעשות, ואיזה ותק יש
לי. מה אני יכולה לענות? שיש לי ותק
וניסיון בפתיחת מנעולים ורלתות־בר־זל?
הרי סוהרת זה לא מיקצוע, זה תפקיד.
תפקיד ששוחק את הבן־אדם.

תשבץה עו בטגוה
. 1מערות במדבר יהודה (מ);
.5יצירת אבל מוסיקלית; . 10
מילת התראה; .11 מודה . 13
אחד התוים הקטנים של האותיות
לשם טי; .14 תולעת קטנה; . 15
מיו שרץ אדמה; . 16 עסיס ענבים
חיתים; . 18 מלת גוף לנסתרים;
.20 רקב; .21 מדינה באפריקה
המערבית; .22 אות בא״ב; .24
שם מופע של יגאל בשן; .25 אות
הנצחון; .26 זמן לקיטת הזיתים;
.28 שדה מוכן לזריעה; .30 מפקד
בצבא; .31 הקף, סבב; .32 העלים
עובדות; .34 כלי מיתרים; .35
כלי יריה עתיק; .38 נסע, עבר
ממקומו; .39 קול גברי עמוק; .41
בסולם התוים; .42 מידת מרחק;
.43 פר טיבטי; .45 פלטפורמה
לבחירות; .47 גוף; .48 ראש
הכישור(ח); .50 מתכת רכה; .51
עסץ; .52 קליפת פרי הגפן; .54
אל המלחמה הרומי; .57 שבועה
חמורה; .61 חג בדיר; .62 עם 74
מאוזן, ישוב ע״ש לילינבלום; .64
מילת זרח; .65 אויל; .66 צאצא;
.67 זקן; .69 צמח אדום הפרחים;
.70 גדע, חתר; .72 שחקן קולנוע
(האזרח קיץ)(ש״מ); .74 ראה 62
מאחן; .75 אחת מגבורות מגילת
אסתר; .77 צד המצח; .78 עיר
בשוויץ; .81 מלאה .83 אביון;
.85 מילת שאלה; .89 קמילה; .91
מייסד מדינת פנסילבניה באר־ה׳ב(ש״מ);
.93 תו מוסיקלי; .95
טאטא ונקה; .95 צעיר העדר; .98
רטוב; . 100 מסר קולנוע; . 102
סופר אירי; .103 שור צעיר; .104
קרבן מאוס; . 105 מקום המשפט.

^ ההנהלה
9מתעלמת
^ שכאלה אי־סדרים וחריגות ב־בכלא,
שלעומתם, פרשת המיכנ־סיים״
היא עניין פעוט. סוהרות שיתפו

שלנו יש גם אסירות המועסקות במלשינות,
והן עולות לשוהם למישרד לפחות
פעמיים בשבוע, ומדווחות לה על
הנעשה באגפים. הדיווחים לא תמיד
מדוייקים, אר אף אחד לא סורח לבדוק

^ ;,לא גנבתי,
• לא הדגמי״
^ סי טו רין ובעלבונות שספגנו מ*
שוהם לא נגמר העניין. שבוע אחרי
החופשה הופיעו אצלי בבית שני
שוטרים. הם אמרו שיש נגדי במישסרת
נתניה תלונה על מירמה וזיוף, וביקשו
שאמצא מישהו שיחתום עבורי על
ערבות, כדי שאגיע בתאריד הנקוב
לחקירה.
אמרתי להם שאני לא חותמת על
כלום, ואף אחד לא יחתום עבורי ערבות
כי לא שדדתי, לא גנבתי, לא זייפתי
ולא הרגתי אף אחד, ומדובר בסר הכל
בזוג־מיכנסיים שקיבלתי.
השוטר התעקש ופנה אל הבת שלי,
בת ה־ , 15 שהיתה נוכחת במקום, וביקש
שתחתום עבורי. שאלתי את השוטר אם
הוא לא יודע שקטין לא רשאי לחתום.
השוטר אמר שזה לא חשוק וצריד
לחתום סתם. ואני נזכרתי באותו רגע
שגם אני חתמתי,סתם׳ על המיכנסיים,
ומה קרה לי בעיקבות החתימה.
ניקול ואני הלכנו יחד למישטרת־נתניה.
כולם ידעו שם שאנחנו הסוה־רות
מפרשת־המיכנסיים. בפרוזדור פגשנו
אסירה מנחה־ת־רצה שהתפלאה
לפגוש אותנו שם. כששאלה מה אנחנו
עושות במישטרה, אמרנו לה שבאנו
לחפש עבודה. השוטר שהיה שם אמר;
״שלושתיכן מאותה חינגא?׳ אמרנו לו
שעדיין לא הגענו לאותה קסיגוריה.
החוקר לא היה ודחו את החקירה

מאוגד:
.1מול, נגד; .2הנהר הגדול
בדרום אפריקה; .3האבן העליונה
בריחים; .4אפס, אין; .6ידית; .7
כוכב שבת בהיר בקבוצת נבל; .8
הקלף הטוב; .9קצבה, כמות; .12
חיה ממש׳ הצבאים . 15 ,כנוי
מליצי להשתפכות הנפש; .16
שקט; . 17 כלי נגינה; .19 מוזז
ממקומו; .20 נופל; .21 משהו,
שמץ (מ); .23 קריאת צער; .24
אינו צלוי ואינו מבושל; .26 חוסר
מעש; .27 אויב; .29 יחידת עזר
בבתי חולים; .30 חסר צבע; .33
נגה פתאום; .24 כסוי ראש,
טורבן; .36 פרץ נחל; .37 לא

גלוי; .40 תרופה; .41 פתח; .44
קהלה קדושה — כנוי לקהלות
ישראל בגולה (ר״ת); .46 לוח
המחשב; .47 ארבה; .49 רקד,
קפץ; .50 כנוי לירח; .53 אסתר
לפני המלוכה; .54 שוט להלקאה;
.55 דבר נסתר; .56 מדף; .58
שבט בישראל; .59 רך, חלש; .60
בעל, המגילה׳; .62 מהימן; .63
דל; .66 חשוב, יקר (.68 :)3,3
משפחת מלוכה צרפתית (1589־

.71 ;)1830 זוג; .73 שקוי שמנות;
.76 נחלש; .77 זכר בעיזים; .79
עצל; .80 לבן, נקי; .82 גובה; .84
מין דג; .85 עיר בארץ המכונה
בפי הנוצרים גיאורגפוליס; .87
מזון שמים; .90 שבר עץ שניתז
מתחת לגרזן; .92 פרסת הבהמה;
.94 ריק; .96 דרדר(מ); .97 אחת
האצבעות; .99 יום טוב; . 101
מספיק; .102 חבר הממשלה;
.103 נהר באיטליק.

אביגיל מאי —י

חן טרמפ לחייל
איתן עמיחי
הדברת ניו־נדס

סוהרות פרץ ובן־חמו
.היה 01ר1ם אן בין קצינה זאסירה׳...
פעולה עם אסירות. קצינות היכו את
הבנות מדרך הניצוץ וההנהלה התעלמה
מהעניץ. היתה קצינה שנהגה לגנוב
בגדים מסוהרות וקצינות. הוגשו תלד
נות לשוהם, לא היה מישפט והסוהרת
הועברה לכלא של גברים.
היתה גם גניבה של סחורה מהקנטינה
בשווי אלפי שקלים. לקנטינה יש
גישה רק לקצינת־אפסנאות ולאסירה
העובדת בצמוד אליה. לא נעשה דבר,
והעניין נסגר ללא ועדת־חקירה וללא
מישפט.
או המיקרה של האסירות הביטחוניות
שחנקו את הסוהרת רותם סעדה.
הן טענו שקצינות היכו אותן, דבר
שהיה נכון. גם שם לא נעשה דבר.
היה גם רומאן בין קצינה לאסירה.
כולם בכלא ידעו על הרומאן. במשך
כמה חודשים היה הזוג הזה, האסירה
והקצינה, לשיחת־היום בכלא. שום דבר
לא נעשה, והקצינה משרתת שם עד
היום.
אץ סודות בכלא, ושום דבר לא נסתר
מעיני המנהלת, כי חוץ מהדיווחים

שמחים? 1הדנות תיקנים(נ׳וקים
חוקי ספרים זבנדיס,.״>
תולעי

׳ץ?׳ 01
עיוטל מי1וזד ואחעים למניעת
יתושים וחוקים מעופפים.
^ 2 ^ 12 רמת־גן רח׳ מודיעיו ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

בשמירה על בריאותך ורנו עוו

ביומיים. אמרנו שלא נוכל להגיע כי >
יש לנו ילדים בבית. השוטר איים שיזך |
צרו אותנו אם לא נגיע. חקרו אותנו י:
ולקחו מאיתנו טביעת־אצבעות.
הסתכלו עלינו שם כעל עברייניות 8
ותיקות והמצב היה משפיל ביותר. אנחנו
לא יודעות אם יעמידו אותנו למי־שפט.
בינתיים כבר קיבלנו עונש כבד |
שהתבטא בהתייחסות איומה אלינו, בפיטורין
ובטירטורים. קצץ־החקירות ״״
שאיתו דיברנו אמר שניפחו את הפרשה
לממדים כאלה שכבר אי־אפשר לסגת.

עד כאן סיפוח•

שאלתי את ג׳וני טסטר, דובר שרות
בתי־הסוהר, מדוע אולצו הסוהרות ני־קול
בן־חמו והסמלת דליה חץ להתפטר.
הוא אמר, :שתי הבנות קיבלו דבר
ממישטרת ישראל במירמה, ואחרי שהוברר
העניין עימן, אופשר להן להתפטר
ולא להיות מפוטרות, דבר אשר
קיבלו וביצעו ׳.הוא לא ידע לענות
לשאלתי: אם אכן עברו השתיים עבירה
כה חמורה, מדוע נתנה להן חיה שוהם
מיכתבי-המלצה?
העולם הזה 2690

תדריך
חובה לראות
תל־אביג: פלה המבש, אינטר־
1ויסטה, מלל הסילחמה ההיא, שחת
החיטה האדזנוים, אשה תחת השפעה,
קפה בנדר, חשד.
ירושלים: קפה בנדד,
ת ל -א בי ב:

אשה תחת השפעה
(אל1בי, ארצות־הברית) — אשה על
הגבול שבין השפיות לשיגעון, ורק
האהבה יכולה לגאול אותה. מסרטיו
המופלאים של ג׳ון קאסאבטס. מישחק

דמויותיו כך שכל רגע הוא בידור, שני•
נות, רומנטיקה ועוקץ. הצוות המיקצו־עי
לא מפגר אחריו: ג׳יימי־לי קרטיס
מתגלה כקומיקאית אירוטית. מייקל
פאלין כגמגמן תמים וקווין קליין כמאהב
המפסידן.
* * נשים נשים >לב 10 ,צנ נם
בירושלים, ספרד) — קומדיה מטורפת
על אוסף נשים על סף התקפת־עצבים,
בגלל הגברים הכושלים שבחייהן. הכימאי
פדרו אלמודובר מבקש להיות התשובה
הספרדית לבילי וילדר וכרמן
מאורה היא האלטרנטיבה שלו לשירלי
מקליין של פעם.
פלה הכובש(מוסיאון, דר
מרק) — עובד־אדמה שוודי ובנו נכד

סירט׳ קולנוע בטלוויזיה
ב רונ קו צ*לי(יום רביעי 22 ,במרס - )22.05 ,קלינט
איטטווד בסאטירה עצמית, כמוכר״נעליים־לשעבר המנסה, בלי
הצלחה, לזכות בתהילה כאקדוחן וירטואוז בקירקס. חסידי הטוב,
הרע והמכוער בוודאי יתאכזבו מן הלעג של הכוכב-בימאי לדמות
שפירסמה אותו.
* * מיב צע חץ מקשת(יו ם שישי 24 ,במרס - )22.30 ,צנחנים
של בנות־הברית נשלחים לפוצץ את בסיסי הטילים הגרמניים ב־מילחמת־העולם
השניה. מייקל אנדרסון מביים צוות עמוס כוכבים
ובראשם ג׳ורג׳ פפארד, סופיה לורן, טום קורטניי וג׳ון מילס בסרט־מילחמה
מסורתי משנת . 1965
ה מירדף(יו ם רביעי 29 ,במרס - )22.05 ,מערבון פסיכולוגי
( )1971 של רוברט מאליגן ואלן פאקולה, על אשה לבנה שנחטפה
על״ידי אינדיאנים, נאלצה להינשא לאחד מהם, ומוחזרת לבני עמה
אחרי שנים. ביבי אנדרסון וגרגורי פק בתפקידים הראשיים.
יחיד במינו ונדיר בעוצמתו של ג׳ינה
רולנדס בתפקיד הראשי.
* אינטרוויסטה (לב,
איטליה) — פדריקו פליני מסביר ל־צוות־טלוויזיה
יפאני מה זה קולנוע,
מפליג בזיכרונות ומפגיש את מרצ׳לו
מאסטרויאני עם אניטה אקברג אחרי
30 שנה בסרט חם ומופלא. מומלץ
ביותר.
דג ושמו ונדה (ט״לח,
חל־אביב, מוצג נם בירושלים, ובחיפה,
בריטניה) — ג׳ון(מלון פולטי, מעטי
פ״טון) קלת כתב תסריט והינדס את

לטים ממולדתם העניה, במאה הקודמת,
ומחפשים עתיד ורוד יותר בדנמרק
השכנה. קדרות החיים ואפרוריותם מוארת
בחום האנושי של הדמויות, ובאהבה
שיש לבימאי בילי אוגוסט אליהם.
מאכס פון סירוב בתפקיד הראשי.
* .מאדאם סוזאצקה (צפון.
תדאביב, מוצג נם בירושלים, בריטניה)
— שירלי מקליין כמורה לפסנתר הרואה
לעצמה כייעוד ללמד את תלמידיה
לא רק מוסיקה כי אם גם דרן־-חיים.

עדנה סיינדז ₪

בחו לו את ה״אוסקר׳ שלו
״העולם הזה״ מגיש את הרשימה המלאה של המועמדים לפרס ה״אוסקר״
בקסגריות העיקריות. מוצע לקוראים לדרג לעצמם את ה״אוסקר״ שלהם,
ולהשוות לתוצאות הסופיות שיתפרסמו ביום חלוקת ה״אוסקר״ ב־29
במרס.

1הסרט:
תייר מזדמן (וותר)
יחסים מסוכנים(לורים רוורנר)
מיסיסיפי כועדת(אוריון)
איש הגשם (׳ונ״טד ארטיסטס)
נערה עובדת (פוקס)

1הסרט הזר:
האנוסן(הונגריה)
המורה למוסיקה(בלניה)
פלה הכובש(דנמרק)
סלאם בומביי(הודו)

נשים על סן ז התמוטטות עצבים
(ספרד)
שחקן:
ג׳ין הקמן — מיסיסיפי מערת
תוסהאנקם — ביג
דאסטין הופכין — איש הנשם
אדוארד ג׳יימסאולמום — ד
סניור באהבה
מאכם פון סידוב — פלה הכר

שחקזית:
גלן קלוז — יחסים מסוכנים
ג׳ודי פוסטר — הנאשמים
מלאני גריפית — נערה עובדת
•מריל סטרים — זעקה באפלה
סיגורני וויבר — נורילות בעו־פל

1שחקן
מישנה:
אלק גינם — חריט הקטנה
קווין קליין — דג ושמו ונדה
מארטין לנדאו — טאקר

ריבו* פניקס — מנוסה על ריק
דין סטוקוול — נשואה למאפיה
מוסד חזס>
אר בעהרפת קו ת של רככו
ו מי ראבל (לד תל-אביב,
צרפת) -אריק רוחמד הוא
פנומן. האינטלקטואל האמיתי של הגל החדש בצרפת,
גס לדברי עמיתיו. הוא מתדענן ככל שהוא
מתבגר. מוחזר על כל יומרה ושפה מתנשאת, ומצליח,
בשפה פשוטה ובלי שום קישוטים מיותרים,
לחדור אל החוויות של הדור הצעיר ביותר, מי שהיו
יכולים להיות נכדיו.
טי ט זול, שהוא כבן שנתיים, מחולק לארבעה
פרקים, שבולם מעמת דווזמר את מושגי-העולם של
בת־כפר לאלה של נערה עירונית. בפרק הראשון,
המתרחש בכפר, הוא מניח את היטודות, כשה־שתיים
נפגשות בראשונה ומציגות את התייחסותן
השונה לחיים ולטבע. בחלק השני מגיעה בת הכפר
העירה, ונתקלת בראשונה בזהויות הכרז, בדמות
מלצר עצבני וחשדן, המאמין כי הלקוחות נועדו אך
ורק כדי לרדת לחייו. בוללק השלישי, עומדת ב־מיבחן
מערכת״וזמוטר שלה, כאשר חברתה, שעי־מה
היא מתגוררת, מספרת כיצד ראתה גנבת בחמ
ת כל-בו, וכיצד עזרה לח להינצל מאנשי-הביטחון
שכמעט לכדו אותה. ובחלק האחיון לומדת בת־הכפר
פרק בהתנשאות היומרנית של המומחים

אי ש הגשם(שחף, תל־אביד
ארצות־הגרית) -להיט-ה-
חורף האמריקאי האחרון, המרשים
בגלל הופעתו של דאסטין הופמן בתפקיד
הראשי. כאוטיסט, שירש שלושה מיליון דולר ונחטף
על-ידי אחיו הצעיד, המבקש את חלקו בירושה,
מציג הופמן מישחק מדוייק וקפדני להפליא, שאינו
טוטה לרגע מן הגבולות המוגדרים שקבע לעצמו.
הופמן תסס למעשה את מהות האוטיזם, בכך
שיצר דמות העסוקה עד כדי קיצוניות חולנית
בעצמה, ואין דבר בעולם היכול לחדור את תוך
התחום הנעול הזה. הוא אטום לפני כל דגש של
שימחה או פחד, חדווה או ציפייה. כל מה שהוא
מבקש זה לשמור על שיגרה שעליה הוא חוזר
בשקדנות ניצחית, כי השיגרה הזאת משרה עליו
הרגשת-ביטחון של מציאות המוכרת לו.
טום קדוז, מולו, מתקשה יותר, ולוא רק משום
שהתפקיד שהוא מגלם פחות מוגדר ויותר סתמי.
ברנש בעל אמות-מוסר מפוקפקות, משהו שבין
נער-שעשועים להרפתקן, זועם על אביו שלא העניק
לו די אהבה ומנסה לחיות במסלול המהיר של
החיים, אבל חסר את האמצעים ואת הכישרון כדי
להישרד שם.

ז׳ואל מיקל -סרט צעיר, בימאי קשיש
לאמנות, וכיצד לנצל א ת חולשותיהם לטובתה.
בקיצור, היא עובדת מטלול-התעוררות מן הקשיחות
המוסרית הקרובה לאדמה, אל הגמישות הרב-
משמעית שהיא תולדה של החיים המודרניים.
זה נשמע אולי מפחיד, אבל רוהמר עושה זאת ב חן
טיבעי בלתי-טתיימר לחלוטין. הוא מצלם ב16-
מ״מ, ושת* שחקניותיו הצעירות מדברות אל המצ למה
בחופשיות גמורה. המצבים המתוארים אמינים
ומוכרים והדילמות שהוא מעלה הן סן הסוג
שכל אחד עומד לפניהן. סרט מעניין ומלא קסם.

דאסטין הופמן -היזבה באוסקר?
שני האחים חוצים את היבשת האמריקאית במ כונית,
ותוך כד* כך נוצרת ביניהם התקרבות הדר גתית,
כאשר קרוז עושה את כיבדת הדרך הגדולה
המפרידה ביניהם, אבל הופמן, בתנועה אחת קטנה
מן הטצינה האחרונה, כאשד הוא משעין לרגע את
מיצחו על מצח האח, גונב ממנו את ההצגה כולה.
הבימאי בארי לווינסון משמש כאן כשוטר־תנו־עה
המוביל את השניים, ועיקר תרומתו שאינו מת פתה
לגלוש אל רגשנות מיותרת, או לניתוחים פסיכולוגיים
עקרים. מישחקם המצויין מסייע בידו.

שחקויח מישנה:
ג׳ואן קיוזאק — נערה עובדת
ג׳ינה דייוויס — ת״ר מזדמן
פראנסם מקדורמאנד -מיסיסיפי
בוערת
מישל פייפר — יחסים מסוכנים
סיגורני וויבר — נערה עובדת

בימאי:
צ׳ארלם קרייטון — דג ושמו ונדה בארי לווינסון — איש הגשם
מייק ניקולם — נערה עובדת
אלן פארקר — מיסיסיפי בוערת
מרטין סקורסיזה -ה פי תוי האחרון
של ישו

אילו:
פיטר ביזיו — מיסיסיפי בוערת
קונרד הול — טקילה סאנר״ז
ג׳ון סיל — איש הגשם
סודן ניקוויסט — הקלות הבד
תחסבלת של הקיום
דין קנדי — מי הפליל את רוניר
רבים?

תסריט:
ביג — נרי רוז ואני שפילבח
מעריצה צמודה — רון שלטון
דג ושמו ונדה — מן קליז
איש הגשם — רונאלד באס ר
ברי מורו
מנוסה על ריק — נעם׳ פונר

הצהוב > ם
ה אד >מו
ש דו ת ה חי טההא דו מים
(גורדון, תל־אביב, סין) -זהו
הסרט הראשון מסין העממית
המוצג בישראל. מבוא מבטיח ומפתה להמשך,
שצריך לקוות כי יבוא. יש בו חיוניות רבה, עוצמה
חזותית בלתי-רגילה ורגעים פיוטיים יפים, ודב
הזהב, שהוענק לו אשתקד בברלין, מוצדק בהחלט.
הסרט מתחלק לשלוש חטיבות המובילות אותו
בהדרגה מן ההומור הפולקלוריסטי אל טראגדיית
האימים. קול של מספר, בעזרתו נשמר מרחק מסו־יים
בין הצופה לעלילה, מציג סיפור כפרי על נערה
שהוריה העניים מוכרים אותה ליינן מזדקן חולה
צרעת, שאותו אין רואים כלל על הבד.
בחלק הראשון, ערוך בקצב ומבויים כמעט כמו
מחול, מובילים סבלים את אפיריונה של הנערה אל
בית החתן, תוך טלטלות נמרצות ומיזמורים רמים,
שבהם מובעת התרעומת מן העיסקה שעשו הורי
הנערה.
החלק השני מתחיל אחרי ליל-הכלולות, שבו
מוצא הבעל את מותו באורח מיסתורי. האלמנה
הטריה יורשת את היקב וניגשת במרץ לשיקומו,
תוך התגברות על מכשלות שונות, בסצינות המזכי רות
לעיתים את הקולנוע הסובייטי המוקדם.

הבעל מת בליל־הכלולות
בחלק האחרון משתנה הטון לחלוטין. היפאנים
פולשים לסין, והכיבוש מתואר בצבעים מחרידים
וחטרי-פשרות, כאשר הצבע האדום, השולט בבד
כבר מן הסצינות הראשונות, הולך ומתפשט, עד
שהכל טובל בים של דם. האימה והאכזריות תופסים
את מקום המרץ וההומור.
חזותית, הסרט הוא חווייה, הן בציבעוניות והן
בשימוש שהוא עושה במסך הרחב. ואילו הסיפור,
צורת הצגתו וגינוני השחקנים, מוכיחים שוב ושוב
עד כמה משותפת ובינלאומית היא שפת הקולנוע.

מאה ועשרים זוב, ביום?וו? האחו
הם השתגעו? זה הרי יותר טוב מכל
ההגרלות האלה שיש להם...

נם אתה משתתף
בהגרלה של
הכחולים?

בחייך. בתור כח 1ל אני
מל להעיד -שאצל
הכחולים אין שום טריק.
ושום שטיקים. אצל
הכח1לים אין חכמות ־
הם לא ירוקים! ב 1ל
כחול ברבוע הכחול
וכל אחד לזכות יכול!

כל הקניות
בקו־אופ ובאלקטווליין
יכולות להיות שלך בחינם!
אתה קונה -אתה זוכה!

נאי גטך ׳ 1

יןן:

איך? פ שוט מאוד: החל מ 12.3.89-נשלב א׳ן, ייערך מבצע
החזר יומי בכל אחד מסניפי הקו־ אופ.
הזוכה יקבל החזר מלא של סבו הקניה*
בל קונה -בבל סכום שהוא -ר שאי להשתתף במבצע!
קנית? עלית בהגרלה? זבית בקניה שע שית!
בטחו פר״אר מ׳ שלא
משחתף. אתה קונה
בק- 1א 1פ ממלא את
התלזש 1ה1פ...
אחה עשוי לזכות בכל
סמם הקניה שלך ־
על חשבונם!

סכום הקניה שלך -הוא המתנו
ב 1ל אחד נ ח 1ל ע 1ש ה הנ ר בקש מהקופאית
אח הבול הכחול. רש1ם אח פרטיך האישיים.הכנס אותו לתיבת
ההגרלות ואתה בהנרלהו
נדד׳ י1ם נערכת בכל סניף הגרלה. ככל יום תוכל לבדוק אם זכית
בקניה שעשית. אם זכית ...הקופה שלך ו
אצל הבתולים ־ כל סניפי הקו־אופ
משתתפים יום יום בהגרלה.
אצל הכחולים ־ זכית במקו שקנית!
אין צורך בקטלוג, לא צריך למלא אלבומים בבולי
אין צורך בחשבונאות ולא אוספים נקודות.

זניה

! עינו ה

בל;,יה;עימד!

ע ם הנ הו לי ם

* בתוי קניה של הקו-אופ

־ של קו־אן ושת

הרמע

תחול

המבצע י ת קיי ם בכל סניפי קו-אופ רשת הריבוע הכחול בולל סניפי הרצליה, רמת השרון ורעננה פולל סניפי אלק טרוליין • שלב א׳ של ה מ בצ ע יחל ביו ם?12.3.8
כל לקו ח שירכוש מוצרים בתקופת המבצע, בכל ס כו ם קנייה שהוא, יהא זכ אי להשתתף בהגרלות היו מיו ת • כל קניי ה נוספת מגדילה א ת סיכויי הזכייה.
המבצע בהתאם לתקנון הנ מצא במשרדי קו-אופ. קו-אופ תפרסם ברבים במודעות א ת שמות הזוכים. הה שתתפות אסורה על עובדי קו-אופ ובני מ שפ חותיהם

היפר קו־מופ• סופר קוסוופ

0110

0110

של רשת הריסע הכחול, קו-א 1פ רשנה, ק- 1א1פ הרצליה1רם ת-השרון

0110

0110
כו 0110

ם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...ו

כמה

בוי מי ם

זוג חברים נחמדים הלכו לקולנוע לראות את הסרט חשד של אלפרד
היצ׳קוק. לפני הכניסה לאולם־ההקרנה הם קנו קופסות־ענק של פופ-קורן,
וזללו אותו להנאתם כשנכנסו לאולם .״אסור לאכול באולם,״ אמר להם
הסדרן. החברים שלי, שנורא רצו לגמור את הפופ-קורן בזמן הסרט, אמרו
לו ״אנחנו נורא רעבים, לא הספקנו לאכול ארוחת־צהריים, תהיה נחמד ותן
לנו לגמור את הפופ-קורן בזמן הסרט״.
״אם אתם לא משאירים את הפופ־קורן בחוץ, אני מגלה לכם את סוף
הסרט ׳,ענה הסדרן.
היו המק צחוקים וטפיחות על הכתפיים, ובכלל, נוצרה חברות בין
החברים שלי לבין הסדרן. ואם כבר חברים, אז בטח שהוא ויתר להם בעניין
הפופ־קורן.

לא סיפור מתוקי
אחרי תלונות רבות של אנשים שאף פעם אי״אפשר להשיג אותנו
בטלפון, כי הוא תפוס, ואחרי ששמנו לב שחצי מהמריבות במישפחה
מתחילות ב״אל תיגע בטלפון, אני מחכה לשיחה!״ החלטנו שמה שיציל
אותנו זה קו־טלפון נוסף בבית.
עכשיו אתם בטח מתים מצחוק, ואומרים :״קו־טלפון בתל־אביב זה בטח
חמש שנים המתנה ״.ככה בדיוק גם אני אמרתי, ולכן אפילו לא טרחתי
ללכת למישרדי מ ק ולהגיש בקשה.
אבל ...תמיד יש אבל. לפני חודש וחצי ניתקו לנו את הטלפון, וטענו שלא
שילמנו את החשבון. אחרי שכמעט התעלפתי מהעלבון, לקחתי מונית

טו ס ת

ספיישל וטסתי למישרדי בזק. שם, כמובן התבררה הטעות והכל חזר על
מקומו בשלום. אבל אם כבר הגעתי למישרדי מק, ביקשתי טופס לקבלת
מכשיר־טלפון נוסף. קיבלתי את הטופס, מילאתי אותו, ראיתי שמבחינת
סדר־עדיפויות אנחנו נמצאים בתחתית, הלכתי הביתה ושכחתי מכל העניין.
הבנתי שעד שכל חולי־הלב, הנכים, חברי־הכנסת, הקופאים ושאר
החשובים יקבלו טלפון ועד שיגיע תורי, כבר בטח לא אזדקק לו.
עבר חודש והעניין נשכח לחלוטין. ואז פתאום מצאנו בתיבת־הדואר פתק
שבו היה כתוב כי עלינו לשלם בבנק את מחיר ההתקנה של המכשיר החדש,
כי תוך שישה חודשים מקסימום הוא יותקן. בהלם גמור צעדנו לדואר,
שילמנו את החשבון ולא האמנו.
עבר שבוע. היום קיבלנו פתק נוסף, ובו מיספר־הטלפון החדש שלנו,
והבטחה שתוך כמה ימים יבואו האנשים הטובים ויתקינו מכשיר נוסף.
טלפון בתל־אביב בחודש וחצי בלי פרוטקציה ובלי מחלות־לב? הייתם
מאמינים לדבר כזה?

מישהו צילצל בפעמון הדלת. פתחתי. לפני עמד בחור צעיר ויפה .״אולי
את יודעת איפה שכנה שלי)?״ לא — עניתי לו, אינני יודעת .״קבעתי
איתה, והיא לא בבית.״ הזמנתי אותו לדירה שלי שיחכה לשכנה. הגשתי לו
כוס־קפה, נתתי לו עיתון, ופרשתי לעיסוקי. אחרי רבע שעה הוא אמר תודה
רבה והלך. אחרי שעה הגיע זר־פרחים יפה שאליו היה מצורף פתק :״שוב
תודה על היחס החם.״ חתום: הבחור הצעיר והיפה.

הלו,
טלוויזיה! מנות
בוקר טוב

מישלוח

ארוחת בוקר, כפתיחה מרגשת ליום מוצלח,
איכשהו עוד לא נקלטה בארץ. זה נכון שארוחות־הבוקר
הישראליות, המוגשות בבתי־המלון הטובים,
כבר נעשו שם־דבר בכל העולם, אבל מי
מאיתנו הולך לארוחת בוקר במלון, אם אין לו
יום־הולדת או אורח מחו״ל המתאכסן במלון?
מי יכול להרשות לעצמו 35־ 40 שקלים לארו־חת־בוקר,
אפילו אט היא באמת נפלאה? שלא
לדבר כבר על המכה הזאת ששמה כשרות, וש־בגללה
אי־אפשר לאכול נקניק(מוצר בעל חשיבות
עליונה בארוחת״בוקר).
אני, באופן אישי, מוכנה לוותר על ארוחת-
צהריים וגם על ארוחת־ערב, בשביל התענוג של
האכילה בבוקר, וכאשר אני מכינה ארוחת־בוקר
לבני־מישפחתי או לידידי, אף אחד לא רעב עד
חצי הלילה. אבל ארוחת־בוקר שמכינים בבית
נופלת על שיכמה של האשה, ואל תספרו לי
סיפורים על שיוויון.
לפני חודש פתחו ממש ליד ביתי, בטיילת של
תל־אביב, מיסעדה חדשה בשם סיננון סול הים. על
ארוחת־הצהריים לא ארחיב את הדיבור, כי על זה
אפשר לכתוב ספר. רק אגיד שהיא רוצה להיות
— וגם מצליחה — כמו המיסעדה דאברוצ׳
ברומא. מי שמכיר, יודע על מה מדובר.
אני אספר על ארוחת־הבוקר בסישן מול הים,
שהיא ארוחה שעוד לא פגשתי בארץ־ישראל.
עבור 12 שקלים מקבלים מיץ טיבעי בלי הגבלה,
לחם חם, חמאה בלי הגבלה, צלחת־נקניקים,
צלחת־גבינות, ביצים מטוגנות ותוספות לפי בחי־

סליחה, יש לכם רגע זמן בשבילי?
אז ככה: יופי של תוכנית תן ק .1מהתוכניות
האלו שכולנו, אמא, אבא ושני הילדים מסתדרים
על הספה מול הטלוויזיה וצופים.
נו, עכשיו נגמרו המחמאות, אז אפשר להתלונן•
לקחתם
לנו, הצופים, את כל הכיף של הניחוש,
כי אתם מראים על המסך את הפיתגם. מה שאנחנו
עושים זה מסתירים את הכתובת ביד ומנסים
לנחש. אבל זה שיושב קרוב למכשיר, כדי להסתיר
את הכתובת, תמיד מתעצבן. מה הבעייה
לתת לצופים לנחש ביחד עם משתתפי־התוכנית,
ורק אחר כך להקרין את הפיתגם?
אנחנו מהצד שלכם, אז תחשבו על זה בבקשה.
ויש עוד דבר. בסוף התוכנית, כשמקרינים את
הקרדיטים, מציינים רק את השמות של המפורסמים.
מה קרה, שאר משתתפי־התוכנית הם לא
בני־אדם? לא יפה!

רה, סלט ירקות טרי־טרי, ריבות, דבש וקפה בלי
הגבלה.
בנוסף על כל זה — ים, שמש, חבר או חברה,
ונראה אתכם יוצאים משם פסימיים.
לא ברור לי כמה זמן הם יצליחו להגיש את
הארוחה הזאת במחיר הזה, ולא ברור לי מה יקרה
כשכל עם־ישראל יתחיל להגיע לשם.
בינתיים, בכל בוקר פנוי אני שם.

גם השנה, כמו בשנים רבות אחרות, נופל פורים
באמצע השבוע, ולכן נדחות כל המסיבות
בכמה ימים, עד לסוף השבוע.
אתם מוזמנים למסיבה? רוצים להביא מתנה?
נכון שבקבוק־יין זה יפה, אבל אם אתם רוצים
להביא יותר מבקבוק יין — אז תשמעו איזה
סיפרי־מתנה יצאו לאור בזמן האחרון.
הראשון הוא רק ביחשלים, מאת האגרונום,
כלכלן, מעצב גראפי, עיתונאי וצלם דנצ׳ו ארנון.
250 תמונות־צבע מרהיבות ביופיין, עובדות היסטוריות,
סיפורים פיקנטיים, תאורים מרגשים של
מקומות וטכסים מיסתוריים ומרתקים של כל
הדתות שהתחברו בעיר המיוחדת הזאת.
ספר שנכתב מתוך אהבה גדולה וחיטוט ותיעוד
וחיפוש הזווית הנכונה ביותר. ספר המצליח
להעביר ריח וטעם מהאווירה של העיר. יופי!
הוצאת א1רבך בשיתוף מישרד־הביטחון.
אגמילים, סיפרו החדש של האמן יעקב אגם,
שהצריך מסיבת־עיתונאים מיוחדת שבה הסביר
אגם מה הוא הספר. הוא דיבר על דו־מילים
המאפשרות קונוטציות, אסוסיאציות ואתגרי־חשיבה,
מהפך בשיטות ביטוי, כתיב וחשיבה.
אני לא בטוחה שהצלחתי להבץ למה התכוון
המשורר. בעיני הספר הוא עבודה גראפית יפה
מאוד. מישחקי־מילים מצד אחד, ומישחקי־ציורים

חיגם!
ארבע חברות־הגאז הפועלות בישראל התאגדו
לשם כתיבת והפצת עלון בשם עשה ולא תעשה
לצרכן הגאז הביתי.
כיצד להשתמש נכון, מה לבדוק ומתי, אין־
להתגונן. עלון־הגאז יחולק לכל האוכלוסיה חינם
אין כסף...במשן־ הזמן.
מי שרוצה לקבל את העלון בדואר יכתוב
למכון הגאז הישראלי, ת.ד ,16516 .תל־אביב
,61164 ויבקש.
בחדר• המגורים
יש לוודא שהמכשיר המחמם תקין וראו•
לשימוש וזאת באמצעות בקורת
תקופתית.
יש להקפיד ולשמור על מצבו התקין של
צנור הגומי המעביר את הגז מהברז בקיר
אל המכשיר. בכל מקרה אסור שצנור זה
יהיה ארוך מ־ 3מטר.
יש להפעיל את המ חמם רק בחדר
מאוורר היטב.
יש לכבות את המכשיר בלכתך לישון.
בחודשי הקיץ, יש לאחסן את המחמם
באריזה סגורה. בע ת הפעלתו מחד ש
בחורף, יש לנקותו ולוודא שצמר הגומי
הגמיש לא ניזק.
אם מצאת צנור דזלף, סגור מק־ או
הבטחון(ברז הקיר) ואוורר א ת החז
מקרה אל תדליק או תכבה א ת הח
תבעיר אש או תע שה כל פעולה ר.נ
ליצור ניצוץ ולגרום לה תלקחו ת הג
מקרה של תקלה, קרא מיד לשרות
(על פי הסדר) את: ברז המכשיר, ב
ברז ראשי של הדירה או ברז ראשי1
גז מרכזית, ברז המיכלים.
ה ת קנ ה: עבודה זו תע שה תמיד ביו
מקצוע מיומנים שהוכשרו לכך.

בכל ע ת -עם גמר השימוש בכל מכשיר גז,
סגור אתבח הבטחון(ברז הקיר) של
המכשיר.

ובמי מ קו בבית ובסביבתו
הגז, בצורתו הטבעית, נטול ריח. לכן הוספנו
לו חומר ריח חריף וברור, כד׳ שיהיה אפשר
לזהותו בנקל.
ה רחת גז? בדוק אם יש מכשירים דולפים .
אם המכשירים נמצאו תקינים, בדוק אם
מקור הריח הוא בצנרת או במיכלים דולפים.

מיגון: יש לדאוג שמיכל• הגז ימצאו
מוגן, רצוי במקום מיוחד, מאוורר ה
דאגה לנושא זה חשובה במיוחד בר
מיכלים בבתים רבי־קומות שבהם י
אספקת גז מרכזית.
מעתלעת -יש לנקות א ת סביבת1
מחומרים דליקים ולבדוק אם לא הו
חפצים חשודים לידם.

קטע מעלון ההסברה
הסברה למניעת אסשת

והרבה הומור מן הצד השני.
לדעתי זהו ספר־ילדים.
אולי אגם ירצה להרוג אותי עכשיו, אבל לפי
דעתי אני מחמיאה לספר.
הוצאת פלשט.

פינת בך יהה־ה

אנשי לישכת המיסחר והתעשייה שמו לב לכך שבקרב ציבור־החברים שלהם (ולדעתי הם לא
היחידים) יש קושי בהבחנה בין זכר ונקבה, בעת שהם נוקבים במיספרים. הם פנו לאקדמיה ללשון
העברית, וביקשו עזרה. הנה הדף שהוציאה האקדמיה בנושא זה, ומי שמאזין לרדיו ולטלוויזיה, ורואה

את נבחרי־הציבור אומרים ״יש שני דרכים״ ,יבין כמה זה חשוב.
קנג שכס־אדר הת שבת
כהוצאת המזכירות המדעית ע ל האקדמיה לל שון העברית.

ערכה שישגה נהס

את המספר הסתמי מזנירים בלשון נקבה:

אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חפש, שש,

שבש שפונה, תשע, עשר. מחז כל סממריס זזססוד־נים בחסש זלו כגודל; זז* זכה לעשו סזדנד-

ב. מוסיפים ליחידות ממין נקבה -עשית ולמין זכר -יעשר. לפיכך *י*ים ו*0
ש סו נ ודן שיהוש מונ >ד?0ר

בשהמספר אינו סתמי, מתאימים אותו לשם העצם הספור:
ג שמונה ילדים אלף ומש מאות וחמישה ילדים, אלף חמש מבת וחמש ילדות.

שמונה ־לחת,

תן רע תה שהמספר המונה אלפים ת א תמיד מכה תשעת אלפים. שמונה־עעד אלף, עשרים וחמישה אלף, בי! שהם כמים שמות בזכר.

ארוחת־הבוקר ב* 12ש״ח
ביצים מטזגנות 1ת 1ספ 1ת לפי בחירה

כיי שהס מונים שמות בנקנה: תשעת אלפים ספרים ותשעת אלפים מהכרות, המספר שלפני מאות תמיד הוא כנקבה המס מאות ספרים,
תשע פאות ילדים.

דניאלה שמי

סז ר עגז

לרות׳
גרושה טריה רפה
היא רק בת ,20 אבל כבר הספיקה
להיות נשואה זמן קצר ולהתגרש. אומרת
שהתחתנה צעירה מדי. היא גרושה
טריה, יפה, נראית ממש סוב1.70 ,
מטר, שיער שאטני ארוך.
אותך היא רוצה עם ראש על הכתפיים,
נאה מאוד, בוגר, מבין, יודע מה
שהוא רוצה, מעניין, עוסק בעבודה
מעניינת, בסביבות גיל .25 שאל אותי
על (.)1/2690

תינוק בלי חתונה
בשבוע שעבר התפרסם כאן מיכתב
של רווקה הרוצה תינוק. עם חתונה או
בלי, לא חשוב, העיקר התינוק. חשבתי
שהטלפון שלי יתפוצץ מרוב צילצו־לים,
אבל לאכזבתי, ולאכזבתה, צילצל
רק אחד, שנשמע כאילו הוא לא יודע
בדיוק על מה הוא מדבר, ותוך דקה ירד
מן הפרק.
אז השבוע משהו דומה, ואולי ל־
( )2/2690 יהיה יותר מזל מאשר לקודמתה.
מדובר בגרושה בת ,27 יפה,
נשית, חטובה 1.70 ,מטר, בהירת עור,
שאטנית, ירוקת עיניים, חברותית,
סימפטית.
״אני רוצה ללדת תינוק, אבל קשה
לי למצוא בן־זוג, כיוון שאני מאוד
בררנית,״ היא אמרה לי .״אני רוצה
שהאב יכיר בילד, שיהיה לו איכפת
ממני כאשר אהיה בהריון.״ היא רוצה
אותך אינטליגנטי, גבוה, יפודתואר,
בין 28 עד ,40 רומנטי, גברי, בעל
שיער יפה, לא קרחת, איש מצליח,
אמיד .״אני יודעת שצריך הרבה אומץ
להחליט לגדל ילד לבד ״,היא אומרת,
״כבר שנה אני חושבת על זה.״

טוביה צפיר ( )44 מספר שאחרי
שנולד בנו הקטן, יונתן, השלישי
במיטפר, אחרי יואב ושלומית,
הוא אמר לאשתו יעל, שהיא בת-
גילו בערך: בואי ננטה לעשות עוד
בת, שתהיה אחות לשלומית. יעל
אמרה שהיא תחשוב על זה, ותת־ייעץ
עם הגינקולוג שלה. היא חזרה
ואמרה שהגינקולוג המליץ על פסיכולוג
טוב בשביל טוביה.

דמדא את החלל
היתה לו מערכת־יחסים ממושכת
וטובה, זה נגמר, ועכשיו הוא מחפש
מישהי שתמלא את החלל, שיאהב אותה
כמו שהוא אהב את ההיא)3/2690( .
הוא רווק בן ,33 חיפאי לשעבר, כבר 12
שנים בתל־אביב, ואוהב את העיר הזאת,
עצמאי, מתעסק ביבוא 1.75 ,מטר,
נאה, רחב־כתפיים, טיפוס מאור רומנטי,
אוהב סרטים, טיולים, בילויים,
שחייה.
אותך הוא רוצה פיקחית, נאה, רזה,
מושכת, מעניינת, לא משנה לו מה
גילך. לא ראיתי אותו, אבל הקול שלו
בטלפון זה משהו־משהו.

שמעתם את ההיא, בסידרה החדשה
בטלוויזיה ורדים נועדו לעשירים,
אומרת לגיבורת הסיפור:
גבר נדלק כמו גפרור, אשה מתח ממת
כמו מגהץ!

רותי תשמח
לקוראים שפנו אליי, ועכשיו הם
מחפשים את המיכתב שלהם ולא מוצאים:
זה לא שאין לי מקום. הבעייה היא

שהמיכתבים שלכם משעממים, בלי
רגש, בלי דימיון. תעבדו על עצמכם,
תחשבו, תתעמקו, ותנסו שוב. ואם אתם
לא מבינים מה אני רוצה ממכם, לכו
לחפש את החברים שלכם במקום אחר.
כל האחרים מוזמנים להתקשר אל
רותי בטלפון, שתשמח לשמוע את
קולכם ב־ ,221017 כמעט בכל שעה.

משהו פראי
היא יפה, מקסימה, רזה, חתיכה,
חטובת־גוף 1.70 ,מטר, אוהבת חיים,
חוש־הומור אדיר, בעלת מיקצוע חופשי,
מצליחה מאוד בתחום עיסוקה. היא
רוצה קשר רציני וטוב עם גבר פנוי, חם,
בעל חוש־הומור, מצליח בתחום עיסוקו,
מעניין, נראה טוב, שיהיה בו משהו
פראי, כמו שיש לה, שרוצה לאהוב, כמו
שהיא רוצה, שיהיה בסביבות ה־.50
שאל אותי על (.)4/2690

הפיזמונאי אילן גולדהירש סי פר
השבוע באחד העיתונים על ה שמפו
לשיער שבו הוא משתמש,
שאמור לעצור נשירה, וטען שבמי-
קרה שלו נשירת השיער נעצרת.״
בריצפה.
מיפלגות סולידריו ת עם

שימשן פרס נכנס
שוב למלכודת. עוד
פאשלה שדו. הוא רא
הבין מהו טיב
המישחק.

זה קרה למיפלגת־העבודה שוב. היא
הפילה את עצמה בפח.
כשעלה הרעיון לקיים ועידה עולמית
של סולידריות יהודית עט המדינה,
מיהרה מיפלגת־העבודה לטפס
על העגלה. הוטל על מוטה גור לייצג
את המיפלגה במיבצע זה.
גור פעל נאמנה, יחד עם אנשי־ה־ליכוד.
כשהמיבצע קרם עור וגידים,
נוכחה מיפלגת־העבודה לפתע שהיא
נכנסה למלכודת.
אין זו ועידה סתם, אלא ועידה מטעם
יצחק שמיר, בשם יצחק שמיר ולמען
יצחק שמיר. היא נועדה להפגין
לעיני העולם והאמריקאים כי העם היהודי
כולו מתייצב מאחורי שמיר ומדיניותו,
ערב נסיעתו לוושינגטון.

רב, ושאינו רוצה לקום בבוקר, הוא
תופעה ידועה. הילד מסרב להיפרד מן
ההורים ולהיעזב לבדו בחדר חשוך.
בבוקר הוא עדיין עייף, ומסרב לצאת
מן המיטה.
הוויכוחים היומיומיים על כך הובילו
את הד״ר גירעון רון, אב לשלושה ילדים,
לנסות ולחפש פיתרון לבעייה.

אומר רון:

בטבע לא קיים מצב שבו בעל־חיים
שולח את הצאצא הרך שלו לישון לבדו
בחושך מפחיד, ואין אף בעל־חיים אחד
שקם בבוקר לפני שהוא משלים את
מיכסת״השינה שלו. השינה חשובה לגוף
יותר מאשר האכילה. היא נחוצה
לשימור תהליכים פיסיולוגיים.
ב־ 1953 גילה החוקר ג׳ים הורן את
״שינת החלום״ ,ומאז הבינו החוקרים
את חשיבות השינה. החלימה היא
״סדר״ שהמוח עושה בכל המידע והתחושות
שהוא אגר במשך היום.
כאשר מעירים ילד לפני תום מיב־סת־החלימה,
וזה קורה ברוב הבקרים,
פרט לשבת, המוח עוד לא הספיק
להתארגן. התוצאה עלולה להיות שהילד
יהיה פחות רגוע במשך היום, פחות
מרוכז. הוא עלול להפריע יותר למורים
בבית־הספר ולהתחצף יותר להוריו. יש
מחקרים המצביעים על קשר ישיר בין
עצבנות ואלימות לבין חוסר־שינה.
ילדים בגיל 3עד 7זקוקים ל־12
שעות שינה לפחות. בני 7עד 12

אין הוא רוצה לקום וללכת לבית־הספר.
הילד
צריך להבין שהוא נשלח למיטה,
מכיוון שכך צריך להיות, לטובתו,
ולא מפני שההורים אינם רוצים
יותר בחברתו.
עד כאן דבריו של הד״ר רון, תושב
כפר־הצימחונים אמירים, ששיכלל במשך
הזמן את הפיתרון שלו לבעיית
ילדים סרבני־שינה. הוא הצליח להרגיל
את יותם 11 עינב ( )9ויואש ()4
ללכת לישון בשעה מוקדמת. שני הילדים
הגדולים מתעוררים בסביבות 6
וחצי בבוקר, והקטן — כחצי שעה אחריהם.
להקליט
כערב. השניים ממהרים
להתלבש ולאכול, מכיוון שאז מחכה
להם התמריץ הגדול: עד השעה 7.30
הם צופים בתוכניות־הטלוויזיה שהוקלטו
עבורם בערב הקודם. החביבות
עליהם הן מ הסס, מישפוזת ק1סבי
וקשרי נוישפחה.
״הם לא סתם נהנים לראות את התוכניות,״
אומר ד״ר רון ,״זה גם חשוב
להם מבחינה חברתית. רק ככה הם יכובבית־הספר,
להיות
לים להיות
בעניינים כאשר הילדים מדברים על
שידורי־הטלוויזיה של אתמול בערב.
כאשר תפסתי עד כמה זה חשוב להם,
בא לי הרעיון לאפשר להם לראות את
*התוכניות רק אחרי שהם מוכנים לבית־הספר.

רוצים להתגרש
דיברתי בשבוע שעבר בטלפון עם
פרקליט רבני. השעה היתה 11 לפני-
הצהריים. הטלפון השני שלו צילצל,
והוא ביקש שאמתין רגע .״למה לא
הגעת ב־ 9לדיון? כל הדיינים חיכו לך!״
שמעתי אותו כועס. ההוא אמר שהוא
נתקע בפקק, בגלל מרתון הריצה.
״אתה רוצה גט או שאתך לא רוצה?!״
צעק עליו הפרקליט ,״אתה הרי מחכה
לזה כל־כך הרבה זמן! עכשיו תצטרך
לחכות עוד כמה חודשים!״ שאלתי את
הרבני אם האשה הגיעה, והוא אמר :״גם
היא לא הגיעה. אני כבר מתחיל לחשוב
שהם לא רוצים להתגרש״.

קטע של יואל ריפל, מישפטן,
הקשור לבחירות המקומיות: ביי שוב
אחד קיבל אחד המועמדים
רק שלושה קולות, והוא אמר
לאשתו: אני רואה שיש עוד גבר
בחייך.

ד״ר חץ עם עינב, יואש ויותם

רודף־שלום
הוא ( )5/2690 תושב אחד הכפרים
הערבים במרכז הארץ, בן ,41
משכיל, איש־עסקים, בעל הופעה נאה,
1.72 מטר, לא פנוי, מעוניין להכיר ישראלית
אינטלקטואלית בסביבות ,35
רודפת״שלום, לידידות בין שני העמים.

אתם לא חושבים שהגיע
הזמן להיפגש?
אתם איתי, אני איתכם,
ואתם זה עם זה.
העולם הזה מתבנן מסיבה
לקוראי המדוד, לסי שהבית
בן-זוג דרכו, למי שהתחתנו
בעזרתו, ולמי שעדיין מקווים
להכיר.
כל מי שמעוניין מתבקש לכ תוב
ולמסור את הפרשים שלו,
תוך ציון וממיר שלו למדור.

בלי חלזסת אין יקיצה
ואכן, הימין היהודי התייצב כאיש
אחד בוועידה שהתקיימה השבוע בירושלים.
אוהדי המערך התפלגו. אחדים
היו נאמנים לקריאת שימעון פרס
ובאו. אחרים הבינו את טיב המישחק
ונעדרו באופן הפגנתי או בלתי־הפג־נתי.
אנשי השמאל בכלל לא הוזמנו
ולא שותפו. השם הרישמי :״ועידת
ראש־הממשלה להזדהות העם היהודי״.
לא נעשה שום ניסיון להפריד בין
הסולידריות היהודית עם מדינת־ישראל,
שהיא כללית ואחידה, לבין הסולידריות
היהודית עם ראש־הממשלה
ומדיניותו, שהיא חלקית מאוד. תהיה
הודעת־הסיום כאשר תהיה, הרושם בעולם
הוא שזה ניצחון אישי גדול של
שמיר. שימעון פרס אינו אף כינור שני.
בריאות סרבו השינה

בערב הידד איע רזצה
ללכ ת דישון. בבוקר
איננו רוצה לקום
מה עושים?

הילד שאינו רוצה ללכת לישון בע־

זקוקים ל־ . 10 בני 12 ער 18 זקוקים ל־9
שעות.
בשעה 9בערב. לפני 1500 שנה
חקרו הסינים את תיפקודי הגוף, ומצאו
שלא רק מיספר שעות־השינה חשוב,
אלא גם זמן השינה, באילו שעות מש־עות־היממה.
התברר שחשוב שילדים
יירדמו לפחות שלוש שעות לפני חצות
הלילה.
כפי שלא נוציא סוללה נטענת מן
התקע, אלא רק בתום הטעינה, כך
חייבים ההורים לשאוף לכד שילדיהם
יתעוררו מן השינה בצורה טיבעית.
הבוקר, במישפחה מודרנית טיפוסית,
הוא בדרך־כלל הזמן הלחוץ במשך
היום. כולם ממהרים, ולא אחת עוזבים
את הבית, לבית־הספר או לעבודה,
במצב־רוח כעוס.
כדי ליצור אווירה טובה בבוקר, יש
׳ להכין את הבוקר כבר בערב, כלומר:
להתמודד עם ההשכמה כבר בערב,
לדאוג לכך שהילד יילך לישון בשעה
מוקדמת. כך אפשר לחסוך את ההתמודדות
איתו בבוקר.
למעשה, קל יותר להתמודד עם הילד
בערב, מכיוון שהוא כבר עייף מבחינה
פיסיולוגית. מבחינה גופנית הוא
רוצה לישון, ורק הצורך הפסיכולוגי
מחזיק אותו ער.
בבוקר המצב מסובך יותר: הילד
עייף פיסיולוגית, וגם באופן פסיכולוגי

״הקטן עוד לא מתעניין בטלוויזיה.
הוא מקבל כל בוקר סיפור חדש״.
מישפט יהלום בכלא
התביעה עשתה
תרגיל כדי לטרפד
את החלטת 1עדת־השיחרורים.
אלכד,
אלדן ₪
מזה זמן רב נונסה עורך־הדין הד״ר
חיים מישגב להקדים את הדיון בעיר-
עורו של משה יהלום לפני בית־המישפט
העליון. אלא שהדבר לא עלה
בידו.
יהלום, אמרגן־לשעבר, הורשע בכמה
מעשי־אונס, ונידון למאסר. הוא
עירער על הרשעתו, והתביעה, מצידה,
עירערה על קולת־העונש. מועד העיר-
עור נקבע ל־ 18 באפריל.
בינתיים הספיק יהלום לרצות שני
שלישים מעונשו ועמד להופיע לפני
ועדת־השיחרורים. מאחר שזה מאסרו
( .המשך בעמוד )39
העולם הזה 2690

יוסי צבקר, חדשות

ביבי ופלייר נתניהו:

ג מירה אחת: פרידה

^ יבי נתניהה כוכב־תיקשורת
^ לטוב ולרע: כל אבן הנזרקת על־ידו(נתן
שצ׳רנסקי — לאו״ם, אבא אבן
— אישיות בלתי־רצויה בארוחות־ערב
מסויימות) עושה מעגלים רחבים יותר
מאשר אבנים שזורקים אחרים. כל
הצהרה שלו על הנושא החביב עליו —
טרור — גורמת לפולמוס. כל תנועה
חבר׳המנית או חיוך שלו זוכים בהערות,
רשימות, הגיגים. וכל רכילות
הקשורה אליו נשמעת עסיסית יותר,
בינלאומית יותר.
אז הנה גילוי ראשון ובילעדי:
בנימין (״ביבי״) נתניהו ואשתו
פלייר(פרח, בצרפתית) ,נפרדים. בשיחות
עם חברים קרובים הגדיר נתניהו
אקט זה כ״פרידה ^דותית״.
הפרידה אירעה לפני חודש וחצי. אז
עזבו בני־הזוג נתניהו את דירתם בצפון
תל־אביב: פלייר טסה לניו־יורק, שם
מצאה עבודה כיועצת־השקעות. כיום
היא מתגוררת ועובדת שם.
נתניהו עבר לבית־הוריו בירושלים,
שם הוא לן, מדי פעם, כשהיה צריך
ללון בירושלים, וביכר את בית־הוריו
על פני בית־מלון. כך היה לפני שחלה
הפרידה בין בני־הזוג. בשבועות האחרונים
עבר נתניהו לשם לצמיתות —
לפי שעה. השניים טרם פתחו בהליכים
הרישמיים של גירושין, אד יפתחו בהם
בקרוב.
לקראת גירושיו

לייר ובנימין נתניהו נישאו
! לפני שש שנים. קדם לכך סיפור

עסיסי, שלא עשה כותרות במדורי־הרכילות,
מפני שגתניהו היה אז אזרח
מהשורה, ולא סופר־סטאר המפיץ סביבו
אור־כוכבים.
הרכילות (שהתפתחה מאוחר יותר,
עת התחיל נתניהו להתפרסם) מספרת
שנתניהו ופלייר נפגשו בארצות־הב־רית,
אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטה
בבוסטון. נתניהו היה אז נשוי,
ואילו פלייר היתה אנגליה נוצרית, ולא
נמנתה עם עם־הסגולה.
נתניהו שב ארצה והשתלב כאיש־שיווק
בחברת הרהיטים רים. בשקט־בשקט
נפרד מאשתו הראשונה. מנישואיו
הראשונים, יש לו בת בגיל ,11
שאותה לקח עימו כשביקר באחרונה
באנטבה.
אחרי שהתגרש הופיעה פלייר בישראל.
היא התגיירה כהלכה ונישאה
לנתניהו, שהיה אז לפני הזינוק ההתחלתי
שלו בדרך לפיסגה. אביה של
פלייר היה יהודי, פליט מגרמניה
הנאצית. הרכילות אינה שוכחת לקשר,
כמובן, בין גירושיו של נתניהו לבין
היכרותו עם פלייר, כשהיה עדיין נשוי.
מייד אחרי נישואיהם מונה נתניהו
על־ידי שר־החוץ יצחק שמיר, לבקשת
השגריר משה ארנס, כציר בשגרירות־ישראל
בוושינגטון. הזוג הטרי עבר
להתגורר במושבה הדיפלומטית הכפרית
ליד וושינגטון. אחרי־כן מונה
נתניהו כשגריר ישראל באו״ם ועבר עם
פלייר לניו־יורק.
זאת היתה תקופת־הפריחה של נתנ־יהו:
התיקשורת האמריקאית השתגעה
על הצעיר הישראלי בעל הגינונים הצ
בריים,
הקול העמוק, המלחש משהו,
והמיבטא האמריקאי( .נתניהו בילה
חלק משנותיו בארצות־הברית).
פלייר השתלבה בשורה הארוכה של
״הנשים של״ .חזותה הנאה ושפתה
האנגלית, סייעו בידה.
חדי־עין הבחינו בקצב־העישון שלה,
ובשאר סממני מתח ועצבנות. שמועות
הסבירו את נטייתה לעשן במאבקה הת
מידי
בהשמנה.
לקראת מירוץ־השביעיות בחרות
שב נתניהו ארצה, כדי להתחרות על
מקום בצמרת הליכוד. שיטות־העבודה
המסודרות שלו, שעל־פיהן חולקה הארץ
לגזרות וריבועים, הפתיעו את
הפוליטיקאי הישראלי המצוי, העובד
ב״שיטת החברה״ ,ושסיסמתו היא:
״יהיה בסדרי״

ביבי ביום הניצחון: בין שמיר ומרידור
זר־ורדים ביד

היסודיות של נתניהו, הגימיקים וההילה
שהביא איתו מאמריקה הגדולה
השפיעו. הוא הגיע לפיסגה. התיקשורת
פינקה אותו, בליכוד הריעו לו. היתה
סביבו מין אווירה של סגידה. אחר־כך,
מובן מאליו, נוצרה סביבו אווירה של
קינאה. אז התחילו העקיצות בתיק־שורת
וההתבטאויות בקרב המתחרים
בליכוד.
נתניהו, איש צעיר העובד מסביב
לשעון, שאינו סבור ששאפתנות היא
מילת־גנאי, לא נראה בהרבה אירועים
נוצצים. כאשר ״קפץ״ לאחד מהם, הגיע
לבד. נדיר מאוד היה להיתקל בו בחברת
אשתו. שלא כנשות־פוליטיקאים
אחרות, התרחקה פלייר מאמצעי־התיקשורת,
למרות שהיתה פעילה
בחיצ״ז, בארץ ישראל יפה ונאמה באירועים
שונים.
כך נולדה חרושת־השמועות. גם הופעתה
של פלייר לצד בעלה בעת טכס־ההשבעה
לכנסת ה־ 12 לא הורידה את
רמת־ההתעניינות בנעשה אצל בני-
הזוג.
לפלייר ולביבי אין ילדים משותפים.
בשיחות פרטיות התוודה נתניהו
שזוהי נקודה כאובה לגביו.
לעומת זאת, גם הרחוקים יותר דשו
באחרונה בעובדה שאין רואים את
פלייר בציבור וש״ביבי מסתובב לבד״.
היו שסברו שבניגוד להתאקלמותו המטאורית
של ביבי בארץ, לא הסתגלה
אשתו לאורח־החיים פה. היו שהרחיקו
לכת בהשערותיהם.
העובדות, כמו תמיד, קצרות יותר.
ניתן לתמצת אותן במילה אחת: פרידה.

.המט! 1מ מ מי
¥ה קרה כאילו בויים מראש.
( תחילה התפרסמו סיפוריהם של
הזקוקים להשתלת איברים בחו״ל. סיפורים
מזעזעים שסיפקו לעיתונים
עמודים על גבי עמודים של דיווחים
נוגעים־ללב. הציבור כולו עקב בחרדה
אחרי גורל החולים, בייחוד הילדים
שביניהם. נערכו מיבצעי־התרמה גרד
לים.
אחר־כך באה הגאולה — תוכניות־ביטוח
משכנעות, למיקרים של צורך
בטיפולים בחרל ובהשתלת־איברים.
התוכניות פורסמו בהרחבה רבה, אד
לם הביקורת הציבורית לא התייחסה
אליהן, משום מה. הדבר נעשה כאן
בראשונה. התוצאות מדהימות.

מה הן
שוות!
תוכניות-הביטוח האלה ש/מות
שונים: תוכנית כר״נו השתלות
(כיסוי־רפואי־משלים) ,המופעלת
על־ידי קבוצת ש. מדנס, תוכנית שתיל
— ביטוח רפואי משלים לטיפול
בחו״ל, ביטוח ניתוחים בחו״ל של
קופת־החולים מכבי, התוכנית של
קבוצת כלל (אררט חברה לביטוח,
אריה חברה לביטוח, איתן חברה לביטוח)
הנקראת רפואה 51 01355ז.? 1
כל התוכניות מבטיחות למבוטחיהן
ביצוע של השתלות כבד, לב, לב־ריאה
והשתלות מח־עצמות.
נוסף על הניתוחים והטיפולים הרפואיים
בחוץ־לארץ מבטיחות החברות
השונות, ובראשן קבוצת־הביטוח של
כלל ,״טיפול ללא המתנה במרכזי־הבריאות
הגדולים בארץ מרכזי־בריאות
עם רפואה 51 01355ז,?1״
״רופאים ברפואה .? 1051 01355״
י כניסת חברות־הביטוח למערכת־הב״
ריאות היא דבר חיובי כשלעצמו.
בעולם המערבי הולכים היום בדרך של
הפעלת ביטוח־בריאות על״ידי חברות־ביטוח
שונות או על־ידי הממשלות
(ביטוח בריאות ממשלתי) .חברות-
הביטוח האלה ״קונות״ את השרותים
הרפואיים מבתי־החולים, מהמרפאות,
מהרופאים הפרטיים.
תוכניות שונות של ביטוח בריאותי
מביאות לתחרות בין המערכות הרפואיות
השונות, וגורמות ליעילות ולשיפור
הטיפול ולהוזלת השרותים.
הלכתי לבדוק את התוכניות השונות
לביטוח־בריאות בארץ. מה הן
שוות? ומה הן יכולות לתרום למערכת־הבריאות
בארץ? האם הן עונות על
הדרישות של הרפואה המודרנית? האם
הן יכולות לספק קידום לרפואה, ולעזור
לפתור את המצוקה הבריאותית
הקיימת בארץ?
עד כמה שוות התוכניות בהקשר של
ביטוח השתלות וניתוחים בחוץ־לארץ?
עד כמה שוות הבטחות של חברות־ביטוח
לספק למבוטח ״טיפול ללא
המתנה במרכזי־הבריאות׳ וכו׳י

לאהד את
הרכבת
ף* חילה התקשרתי אל חברת
* 1אררט וביקשתי לברר פרטים.
הצגתי את עצמי כאדם הבודק את
התנאים לצורך הצטרפות לתוכנית.
הועברתי לנועם שריג, סוכן בכיר,
האחראי לתוכנית.
.ניתן לקנות,״ הסביר לי באדיבות
ובתכליתיות ,״ניתוחים ללא תורים,
כולל אישפוז ואחות פרטית, או אבחנה
וטיפול על־ידי רופאים מומחים מיק־