גליון 2691 מתאריך 29 במרץ 1989

6פ ז _ 1ה

סטר״ ק
חאארקאיח חאותיהייח

0X101441א£11101א 4א 4

<£וו*וז$ץ<ו0ט1

בזיבחבעז
לקראת ספלה כבדה
על המשך דרכו המדינית של שימעון
פרס (״פרס — הסוף״ ,העולם הזה

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

האמת המצערת היא שמעמדו של פרס כלל לא
הוחלש, למרות כישלונותיו בהנהגת המערך
בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות. יתר־על־כן,
גם ההחלשה הבלתי״נמנעת של המערך
בבחירות להסתדרות לא תשפיע על כוחו.
עוצמתו של פרס נובעת ממעמדו האיסטרטגי
בין הקבוצות האידיאולוגיות השונות במיפלגה
והיותו מעץ לשון־מאז־ניים
בין ניצים ויונים.
פרס לא ילך מרצונו.
רק מאבק קשה, שבו תתגבש
נגדו חזית רחבה ומלוכדת,
יכול לערער את
מעמדו. במאבק זה לא
יהיה פרס בררן באמצעים
ולא יבחול גם באיום
לפלג את המערך, כפי
שעשה בן־גוריון בשנות
וד.60
הבעייה החמורה, שפרם

כל מתנגדי הליכוד
לחשוש ממנה, היא אם הליכוד ינצל את המצב
הפנימי במיפלגת־העבורה לשם הקדמת הבחירות
לכנסת במועד ובנסיבות הפוליטיות הנוחות לו.
בנסיבות אלה, המערך, עם פרס או בלי פרס,
ינחל מפלה כבדה והליכוד יוכל להקים ממשלה
ללא צורך בתמיכת המערך.
(עקב היותי פעיל בסניף מיפלגת־העבודה,
אבקש להימנע מציון שמי).

מוטרד מאוד,

רסת־השחן

התייוונות
על מיספר השרים בממשלה (״יש
ממשלה!״ ,העולם הזה 28.12.88
והלאה).
עכשיו, משהודיע פפנדריאו היווני על פיטורי
כל אחד מ־( 54 חמישים וארבעה!) שרי ממשלתו
ביום אחד, אני מבין למה התכוונו אנשי הימין
כאשר דיב ח באחרונה על ההתייוונות שפשתה
במדינה.
הם התכוונו לעובדה שבממשלת האחדות
הלאומית ליכוד־מערך, שהיא בוודאי לא לטעמם,
יש 26 שרים וזה כבר רי מתקרב למיספר השרים
שמואל כהנמן, תל־אביב
בממשלת יייז•

דל א סיוע־רונץ
על השימוש בלשונות זרות(״הנדון״,
העולם הזה .)15.3.89
אנגלית עליך, ישראל. אחרי רם עברון וריבקה
מיכאלי בטלוויזיה, שאינם מחמיצים שום הזדמנות
להפגיש אותנו עם מרואיינים על טהרת
הלשון האנגלית, הגיע
גם תורו של אהוד מנור,
שנתן לנו שעה על טה־רת
האנגלית עם שירלי
מקליין.
ועכשיו, שומו שמיים,
הצטרף למתאנגלזים גם
מגן הלשון העברית הוד
תיק, אורי אבנרי. הנדון
האחרון אפילו נושא
כותרת אנגלית (״טייק
טו״) .ובהמשך אף מתברר
כי עורך השלם הזה מיכאלי אינו מסתפק בלשון זרה
אחת. יש שם גם צרפתית ואפילו לטינית.
ואני תמיד סברתי שאורי אבנרי, אמן הלשון,
ימצא מספיק מובאות מן הלשון העברית להוכחת
דיעותיו, מבלי להזדקק לסיוע־חוץ.
אלי בן־רון, חשדם

אין ד 31 ם ה קונקרטית
על שאיפתו של מוטה גור לראשות־הממשלה
(״חובמת הנסתר״ ,״יומן
אישי״ ,העולם הזה .)15.3.89
גם לי לא ברור על מה מבסס מוטה גור את
(המשך בעם 1ד )4
העולם הזה 2691

מ׳ נגד ג׳
״אני גת רמות!״
ומדוע?
כתבת השער הקדמי

כל מה שלא רצית לדעת על המאבק על
ראשות רשות״השידור ושלא רצית בכלל
לשאול. האם יזכה או לא יזכה אורי פורת
בקדנציה נוספת. האם, כדברי המערך, הוא
דירדר את הרשות או, כדברי
הליכוד, הוא הוציא אותה מן
הבוץ ואם לא הוא, אז מי!

זהלאהתחילהש בו ע. מישחק ״ ה רו לטההי
שרא לי ת ״ קייםכבר שני םרבותו הו שתק.
אי ש אינו יו דעכמהילדיםנה רגו ב ך. בחברה
הי שרא לי ת, המצואיסטיתוהמיליטריסטית,
שבה אין עו ד תנו עו ת-נו ערהמספ ־
קותאתגריםל גי טי מיי ם, מרגי ש
הילד צו רךלהוכיחכךש הו אגבר.
איננו כדורסל
סדט כחול וחדד׳ כדורגל כתבת השער האחורי:

בראיון נדיר וחושפני מנתח יצחק נבון את
סיבות כישלונות מיפלגתו, מיפלגת־העבו־דה,
בבחירות לכנס ת ולרשויות המקומיות;
מתווה דרך חד שה למיפלגה; איננו פוסל
אפשרות שיתמודד על ראשות־המיפלגה ו משווה,
במידה לא מבוטלת של נוסטלגיה,
את המעבר מהנשיאות לפו-
^ 9 9ליטיקה כמעבר ממישחק-
למיגרש־כדורגל.
כדורסל

כאשרהדברים מגי עי ם לי צ רי םבסיסיים, כ מו
מין, אין הבדל בין דתייםלחילו ני יםות שו קו ת
י ו של מ ש גי ח ־ הכש רו ת, בנו של ראש ־י שי ב ה,
לאנעצ רו במיטבח. וכךמתארתאותואש תו,
בתביעת ־ המזונותש הגי שהנג דו, א ח רי, שבין
השאר, אנסאותה בי מי ני דתה :
״רודף ש מ לו ת, זונו תופ רו צו ת ו-
ב קי צו ר -אוהבהרבהיח סי -מין! ״

דף חדש

נעם בכלא, סימוי
תמיד בכלא מספרה
אילנה אלון מדווחת על קורותיו של גבריאל
בוזגלו, א חד משמונת האסירים שברחו,
לפני עשר שנים, בבריחה הגדולה מכלא
רמלה. ה מסקנה המתבקשת: פעם בכלא,
תמיד בכלא. כמעט כל ה־
£בורחים, כולל בוזגלו, מצויים 111 כיום שוב בין כותלי הכלא.
רעשיווו העליון
בלבד
ים, בית״בושת, רו מא,
עונת־האביב או
נערות חשופות חזה ועטורות בלונים -כל
אחד מאלה יכול לשמש כנושא ורקע ל־מסיבת־עשירים,
שכמותה יכול לאפשר
לעצמו רק העשירון העליון. ב ה תא ם לנושא
עו צב כל פריט ופריט -ממלצרים לובשי
טוגות רומאיות ועד פרחים
^ בשרותים. כל מה שרצית לד־עת
על האמנות שבמסיבנות.

מעות ודמעות

ככל שיספקו יותר א ת מבוקשיו של ילד
צרכן וצרחו, כן ידרוש יותר. ד מי-כיס הם
אמצעי ה נתון בידי ההורים, היכולים בדרך
זאת לחנך א ת ילדיהם לי חס
} 9 £ 9 9אחראי ושקול לכסף. שיעור
נוסף בבית״הספר להורים.

המדורים הקבועים:
מיכתבים — התייזשת
איגרת־העורן• -חילזפי־סיכתבים
הנדון — מרוע!חרבה סדום
במדינה — החנינה שי א היתר.
ת ש קי ף — הנובה פחד סהכלב
יומן אישי — פרויד בם וסק 11ה
אנשים — התיאבון של דן בן־אסוץ
אתה והשקל — הישראלי הסק1טי
תמרורים — ם לכת־היופי והפרדסן
מריס — ננירזם בשלם החסיד־לילות
ישראל — סיסעדה על נלנלים

יהודים בחלל עובי

הנכדה של הרב (רות
האוזר, בתמונה) חז רה
בת שובה וגילתה א ת הציור, כולל
העירום • מהי דעתן של המלבישות בתי״
א טרון הב ימה על ה שחקנים • המיספרה ה-
עברית כמקור מידע אכסק-
9 9 9לוסיבי היודע, בין השאר, כי
אש״ף הוא סוכן ישראלי!

רא לעניים,
ולא לחולים
ד״ר יורי נודלמן קרא את האותיות הקטנות
בהצעות החד שות לביטוח רפואי וגילה בהן
חסרונות רבים: לד תיי ם יהיו בעיות עם
הצורך בניתוח הגופה אחר המוות -כדי
לזכות בדמי-הביטוח; העניים אינם יכולים
להצטרף אליהן; החולים אי־

9 9 x ^ 9נם יכולים להפיק מהן תועלת
והעשירים אינם זקוקים להן.

סמן ימני

דם, אדם ואדמה

מימד חד ש למציאות בחצר״הבית במדינת
תל־אביב • נגועי״השיגעון בפזורה הפלס־טינית
• תיבלון מיזרחי • ה-
^ 1 9 £משותף לדם, אד ם ואדמה ו־בדיחת־השבוע
של מוטה גור.

קולנוע — סרטי יה 1ד״ם בטבריה
בלי הרדמה — לסהסרים בלבד
דף חדש — .אתה רואה אות׳
שק 1ף שק1ף־
הורוסקום — שלזשה מכבים
בהיחך לאחזר
תשבצוסן — קורבן־סתיחזח ( 4אזתיזת)
נם זה וגם זה — החבדב! ביפאן
רחל המרחלת — שאגוח־קרב
במשולש־הבילז׳

מפחד סכלזם!״
סמן ימני — קך הקוקיה

מה הם אומרים — .אל לא

רק מעטים יודעים כי סופרים ומשוררים יהו דים
יוצאי עיראק סייעו למלא את החלל התרבותי
שנתהווה בעולמם של ערביי ישראל
לאחר הקמת המדינה ב־.1948
9 9המיזרחן ד״ר ראובן שניר סוקר
בהרחבה את התופעה החריגה.

קירקוע הקברניט
תחילה הוא לחם על חייו. אחר־כך הוא לחם
ע ל רישיון־הטיס שלו. כעת הוא נלחם על כספי
הביטוח. סיפורו של טייס אל־על
שקורקע למרות שנמצא
כשיר לאחוז בהגאי המטוס.

אתה והשקל

צוות של עשירים
מאיר תדמור מדווח על אופטימיות ב בורסה,
על תעריפי שרברבים, על מ תנות
למ יליונר ים משועממים ועל משקיעי־חוץ,
וגם מביא הגדרה מעודכנת
* ן 9לסוציאליזם: הדרך הקשה
^ ^ 9ביותר להגיע לקפיטליזם.

אסוו לבעוט
באשכים

תאי־בוקס, האיגרוף התאילנדי, אמנות״הל־הימה
החזקה באומנויות״הלחימה של המיזרח
רוכבה במעט בהגיעה למערב -אסור להשת מש
במרפקים ולבעוט באשכים -ושוקי רון,
ששם אותה בארץ על המפה,
^ 9 ^ .בוודאי איננו קוטל־קנים. ח-
עובדות מדברות בעד עצמן.

מי דהלב (בתמונה)
איננה פאטה מורגנה
• ליפה של הקולנוע
הישראלי עדיין אין
חבר • אי ש ־ העס ־
קים בן ה״ 40 בכל זאת איננו מתמסר •
ומה מאחורי הנסיעה העיט ^
מ 9 9קית של מנכ״ל אל־על, רפי
ה ר ־ ל ב, ומזכירתו, רו תי.

מיסזבים
(המשך מעמוד )3
שאיפתו לראשות־הממשלה וזה באמת סודו, או
כדברי השלם הזה. ,סוד שמור ביותר״.
מאידך ייתכן וגור סבור שאם הוא יחזור מספיק
פעמים על הבעת השאיפה הזאת, ישתכנעו
מספיק אנשים באפשרות הזאת.
וכבר היו דברים מעולם. כבר היו מיקרים
כאלה בהיסטוריה האנושית, אם כי בעת כתיבת
מיכתבי זה קשה לי להיזכר בדוגמה קונקרטית.
דב קומר, רח1ב!ת

הק־ג־ב והכלנית
עוד על ר א שי -תי בו ת (״מיכתבים״,
העולם הז ה 18.2.88 והלאה).
מדוע לעסוק כל כך הרבה בנושא ראשי־התי־בות?
הלא זה פטנט המתבקש מעצמו. האם יעלה

המילה הכתובה חונקת עולם. לעולם אין
לדעת לידי מי תגיע, ומה תהיה התוצאה.
הנה, למשל, סיפור על שירו של דן אלמגור,
.אנחנו יורים גם בילדים׳״ שהתפרסם מעל עמודי
העולם הזה 4.12.88

מספר אלכם מסים, איש-הסרטים הישראלי
המתגורר בניו־יורק:

אלדד בנארי נולד בתל־אביב, סיים בית״ספר
תיכון, התגייס לצבא, השתחרר מחיל־הים, גמר
את חוק־לימודיו בטכניון כמהנדס, עבד בחברת
אי־בי־אם, עד שהתיישב לפני 14 שנים בוודסטוק,
ליד ניריורק והחל עוסק בהקלטות־קול.
ראש־הממשלה, שו״הביטחון ושרים אחרים לא
ידעו כלל על קיומו של אלדד בנארי. הם לא
הזמינו אותו לקבלות־הפנים שנערכו לכבודם
בניו־יורק(לקבלות פנים כאלה מוזמנים.יורדים״
או ״נמושות״ המשתייכים למיפלגות־השילטון,
פעם מערך, פעם ליכוד, פעם אחדות לאומית),
והוא לא הטריד אותם בקיומו העצמאי.
בסוף ינואר קרא אלדד בנארי את שירו של דן
אלמגור. מהנדסת ישראלית, חברתו שולה קניג,
עוזי קיו

מנהל־לישכה אחימאיר
״תחו 0הנשייה־הפיצה
מאות עותקים של עמוד העולם הזה, שבו
התפרסם השיר.
הוא הטריד את מנוחתו של אלדד, והוא כתב
על־כן־ שני מיכתבים זהים ליצחק שמיר וליצחק
רבין הדברים מעיקים על ליבי זה זמן רב,״
כתב האזרח הישראלי, הגר במדינת ניו־יורק,
.שידו של אלמגור נגע לליבי. אבקשך להתפנות
ולהשיב לי על עמדתך בקשר לדברים שכתב
המשורר...״

״מהרסייך
ומהריבייד״

נראה ששירי של אלמגור הציק לשני האישים,
יותר מכפי שהסכימו להודות ברבים.
המיכתב הראשון שהגיע לוודסטוק, עיירת־אמנים
קטנה, הרחוקה כמאה קילומטר מניו־יורק,
שהתפרסמה לפני 20 שנים ב״קונצרט וודסטוק״
הנודע, היה מיכתבו של ראש־הממשלה. הוא הפקיד
את תשובתו בידיו הנאמנות של מנהל־ליש־כתו,
יוסף אחימאיר, מחבר הספר הסיקריקים.
במיקרה זהו גם שמה של קבוצת־הטרור שהציתה
את מכוניתו של ח אלמגור, ימים אחדים אחרי ׳
שנשלח המיכתב.
כתב אחימאיר לאלדד מארי, ביום ה־ 2בפברואר
;1989
״ראש הממשלה, מר יצחק שמיר, ביקשני להר
רות לך על מיכתבך מיום ,22.1.89 ולהניע צערו
על תו מו.
.יושב אתה בגולה הדווייה של ארה״ב, ומשם .
אתה שולח קטע משבועון ישראלי — שכל כולו
עיוות וסילוף של מה שבאמת קורה ומתרחש
בארץ־ישראל. דן אלמגור הצטרף אל שונאי־ישר־אל,
ותרם את עטו לשרות מכתימי־שמה של ישר

וחיילי־צה״ל. הודות לכך זכה זה לעלות מת-
חום־הנשייה, לעשות כותרות, להתפרסם מחדש
ולהתקבל למועדת של.מהרסייר ומחריבייר׳.
.העם היושב בציון — ואתה אלדד אינך נמנה
משובדמה עליו — מתגונן מול שיטת־לחימה חדשה
שנכפתה עלינו. לחימה הנעזרת ביפי־נפש
בתיקשורת בארץ ובחו״ל. איננו צריכים להתנצל
לפני שום איש ולפני שום מדינה על שאגו מגינים
על עצמנו — גם לא לפניך. .
.בברכה,
״יוסף אחימאיר, מנהל לישכת ראש־הממש־לה.״
(אגב,
מדברים בדרך כלל על ״תהום הנשייה״,
ולא על. תחוס הנשייה״ .אבל מילא.

רגל אחת״

הזה (״סיפור פ מיני ס טי יומן אי־שי״
,העולם הז ה .)15.3.89
שוב נוכחתי לדעת שסיסמת השלם הזה,
״ללא מורא, ללא משוא־פנים ״,באמת מתקיימת,
אפילו כאשר המדובר בחיים הפרטיים של העורך
הראשי.
אפילו כשהמדובר בפניה של אשתו של העורך,
שבהם היא ערכה לאחרונה, כפי שסיפר לנו
העורך ביומן אישי, מתיחת־פנים, אין משוא־פנים.
העורך מדווח על כך ושכולם יידעו.
אריח רוזנקרנץ, תדאביב

הגירסה היהודית
על כוחה של תפילה (״יומן אי שי׳/
העולם הז ה )22.2.89
העורך כותב ביומן איש׳ על התפילה כאמונה

,.תימנע היתח כרתו של עשיו. והיא
גם היתה אמו של עמלה. אז מהד
על הדעת שהרוסי המצוי יאמר קומיטט גוזודרס־טוונוי
בזופזנוסטי (הוועדה לביטחון־המדינה). ,
כאשר הרבה יותר קל להסתפק בראשי־התיבות:

עובדה שגם כאשר ההסתדרות החליטה על
פרוייקט להקניית השכלה היא לא יצאה בשם
המפורש — כיתות להשכלה נוספת, יידע ותואר
— אלא הסתפקה בראשי־התיבות: כלנית.
יעקב כהן, תדאביב

מיכתבו של יצחק רבין לא היה שונה בהרבה.
הוא נשא את התאריך , 16.2.89 ואמר;
השפיונים בפעולה
״אני מאשר קבלת מיכתבר מיום .22.1.89
״לא אתייחס לשירו של מר דן אלמגור, כי את
על זכו ת־הר א שוניס לבחי ר ת סייעני-
אשר היה לי להגיד אמרתי במליאת־הכנסת.
עי תונו ת.
״לגופו של עניין, הוטל על צה״ל להתמודד עם
העולם הזה תמיד רץ קדימה, ממציא פעלולים
ההתקוממות בשטחים כשמולו באים, בין היתר, וגיוונים חדשים לבקרים וכל התיקשורת בעיקבו־ילדים
ונשים המשליכים לעבר חיילינו בקבוקי -תיו. כך לפחות נראים לי, קורא ותיק של העולם
הזה, הדברים.
תבערה ואבנים, ומסכנים את חייהם.
״כידוע לך הושטנו יד לפלשתינאים והצענו
באחרונה גיליתי כי מדור הרכילות־המידע של
להם לשבת יחד ליד שולחן־הדיונים. הם לא מעריב (״ביסים״) מפעיל סייעני־עיתונות ממין
הסכימו לכך, לפחות עד עכשיו, ובמקום זה אש״ף מיוחד, אך מוכר: שפיונים.
ואירגוני״הטרור המרידו את האוכלוסיה נגד
הם שלחו שפיון בעיקבות זוג רקדנים ישראלי
צה״ל.
באירופה, הם שלחו שפיון בעיקבות פסנתרנית ג׳ז
.כשר־ביטחון הנני מופקד על שמירת החוק וה אורחת וכו׳ וכו׳.
שפיון? שפיון?
סדר בשטחים. בכוח לא יאלצונו לפנות שטחים.
הלא זה מושג המוכר לי, ולקוראי העולם הזה,
״לצערי, כלי־התיקשורת הציגו תמונה מעוותת
על הרוגים ופצועים מבין תושבי השטחים, זה ימים רבים. הלא זה אותו סייען המביא אינפורוהתעלמו
מפגיעות בחיילינו(ומאות חיילים נפצ מציה כמוסה לרחל המרחלת!
עו) ומהעובדה שכל פעולה צה״לית באה כתגובה
חיים שניידר, רמת־נן
על התגרות וסיכון חיי חיילינו.
״זו התורה על רגל אחת, וזה המצב העובדתי.
איו חדש תחת השמש
.בברכה, יצחק רבץ, שר־הביטחון.״
המשותף לשני המיכתבים הוא שפתם הנמלצת
על ני שואי אלמן לגי ס תו(״ שמחב (״גולה
דווייה״ ,״תחום הנשייה״ — שתי פנינים
חי פ ה׳ /״רחל המרחלת״ ,העולם הזה
ממיכתב־השיטנה של יוסף אחימאיה ״זו התורה
.)15.3.89
כולה במיכתבו של יצחק רבץ) וגם ריגשי־ה•
המיליונר ההולנדי, שהתאלמן מאשתו ובא לאשמה
המבצבצים בתשובות הארוכות של שני
ביקור ארצה וראה זה פלא, פגש בגיסתו(אחות
אנשים עסוקים.
אשתו המנוחה) ,התאהב בה ונשא אותה לאשה,
יוסף אחימאיר, איש הימץ בתנועת״החרות ואיננו
בדיוק חדשה ארצישראלית.
יצחק רבין, איש תנועת־העבודה, יש להם אוייב
אין חדש תחת השמש (של ארץ־ישראל, לפאחד,
בעל שני ראשים: הפלסטינים בשטחים הכחות)
.מי לא זוכר שבדיוק כך עשה, בראשית הבושים
וב״גולה הדווייה״ ,וישראלים שאינם חיים
מאה, אליעזר בן־יהודה הגדול. משנפטרה אשתו,
בישראל. את הישראלים, שעדיץ חיים בישראל
פגש באחותה, התאהב בה ונשא אותה לאשה.
׳והמשתייכים ל״מהרסינו ומחריבינו״ או אל ״יפי•
יפ ה גליק, גבעת״ ם
הנפש״ רחמנא ליצלן, אפשר להבריח מן הארץ
בעזרת פצצות ורימונים.
״אני גאה להיות במועדון שאליו הם משייכים
אותי,״ אמר השבוע אלדד בנארי .״עד עתה לא תימנע. אם עמלק
הייתי פעיל במאבק למען ישראל אחרת. עכשיו
על טי ב מיכ ת בי ה קו ר אי ם למערכת
אעשה יותר כדי שלא יירו בילדים, בשמי״.
העולם הזה.
עד כאן דבריו של אלכס מסיס. מבחינת
מה יש להם לעמיתיי, קוראי העולם הזה,
הסולם הזה. מעניין לציין את כוחו של פירסום,
שמביא אותם להציג במיכתביהם למערכת את כל
שיש בו כדי לעורר תגובות בלב אנשים בייבשות
היידע האנציקלופדי שלהם. למי, למשל, איכפת,
רחוקות.
כמה ג׳ורג׳טאונים (לילות ישראל, העולם הזה

צאתה 1.3.89 והלאה) יש בעולם והיכן הן מצויות.
אני, למשל, יודע(כפי שכל אדם המעיין מדי
פעם בספר בראשית, יודע) כי תימנע היתה לא רק
כלתו של עשיו, אלא גם אמו של עמלק. אז מה?
כסי שתיווכח בעמוד , 16 עבר המחר שוב
נו ע ם אילון, חיפה
מידי יגאל לביב לקודמו, מאיר תדמור.

ץ* והשקל״

ללא משוא־פנים

טפלה(שבכוחה כביכול) לשנות ולשפר תוצאות.
בניגוד לדעת העורך אין היהדות רואה בתפילה
אמצעי לשנות אירועים, שהרי לא ייתכן ש־בני־אנוש
ישנו את רצון האלוקים או, שחלילה,
שאין האלוקים יודע את צורכי המתפלל.
היהדות גורסת (לפי רבי בחיי בספרו, תורת
האדם) ,שהתפילה רק מבליטה את תלות האדם
באל ומטרתה שהמתפלל ישנה (בתפילתו) את
עצמו ואת דרכו וכך יהיה ראוי לקבלת הטוב מאת
הרב שמואל כהן, תל־אביב
האלוקים.

נא להעיף מבט!
על גבו לו ת־בי ט חון(״ ס מן י מני׳ /העו לם
הזה .)15.3.89
גן ליטני כותב :״כידוע, היות בעולם גבול
מדיני וגבול ביטחוני חד המה, וכל עוד לא ישתנה
העולם — כנראה יישאר הירדן קו־הגבול״.
רצוי שגן ליטני יעיף מבט — ולוא קצר —
על מפת־העולם. יש בו בעולם הגדול גבולות
אינסוף, שאין בינם ובין מה שהביטחוניסטים
מכנים ״גבול־ביטחון״ שום כלום, ובכל ואת אלה
הם גבולות־שלום מזה מאות בשנים. למשל: גבול
שבדיה־פינלנד; גבול ארצות־הברית־קנדה: גבול
צרפת־איטליה. מיכאל נתן, הסבות, גרמניה

חתונת־הפניני
עוד על יובלות של זוגות נ שואי ם
(״מיכתבים׳ /העולם הז ה 22.2.89
והלאה).
על־מנת להרחיב את השכלתה של הקוראה
אלה זהבי מפתח־תיקווה, מן הראוי שתדע שחברה
האמריקאי גילה לה רק את אפס קצהו של טירוף
חתונות־היובל האמריקאי. אמנם זה נכון שהיוב־לות
המקובלים הם שמונה, מחתונת־הנייר עד
חתונת־היהלום, אבל מכיוון שהאמריקאי המצוי
תמיד שמח לערוך עוד מסיבה אחת, המציאו שם
עוד המון יובלות־ביניים, עם שמות שלא ברור על
מה בדיוק הם מעידים.
כך, למשל, יכולים בני־זוג הנשואים שש שנים
לחוג את חתונת־הברזל שלהם, והנשואים 14 שנה
— את חתונת השנהב שלהם והנשואים 30 שנה
— את חתונת־הפנינים. ג׳רי מלמד, רעננה

מיכתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו א ת הזכו ת לערוד
מיכ ת בי קוראים מ סי בו ת ל שוניות, מי שפ-
טיו ת או טכניו ת.

כתובת המערכת
קוראים המבק שים ל כ תו בלמע רכ ת
העולם הזה מ תב ק שי ם לדייק ב כ תו ב ת
המערכת: ר חו ב גורדון , 3תל־ אביב,
מיקוד 63458
בשעת הצורך ני תן גםל פנו ת ב טלפון
03 ( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ . 972 מנוי , 2009 ובטלקס
— |91 11. 341667ץ 51ח.

על חוסר־הפניו ת של עו רן העולם
העולם הזה 2691

כאשרה רו ב פוכ ה סנוורים, רו בצת חופ העד הפיקחים

ץ^דוע נחרבה סדום?
*/לכאורה, מפני ששלטו בה בני־בליעל ,״וחטאתם
כי כבדה מאוד״.

י אך ספר-הססריס מקפיד מאוד לומר
לנו שלא כך הדבר. לא בגלל חטאי הרוב
נחרבה סדום, אלא בגלל מחדלי המיעוט.
ליתר דיוק: בגלל אי־קיומו של מיעוט
מתנגד ומוחה.
רק על רקע זה ניתן להסביר את הוויכוח המוזר
בין אברהם אבינו ובין ה׳.
״וייגש אברהם ויאמר: האם תיספה צדיק עם
רשע? אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר: האף
תיספה ולא תישא למקום למען חמישים הצדיקים
אשר בקירבה? חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית
צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע! חלילה
לך, השופט כל הארץ לא יעשה מישפט!
״ויאמר ה׳ :אם אמצא בסדום חמישים צדיקים

י בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם.
״ויען אברהם ויאמר: הנה נא הואלתי לדבר אל
אדוניי ואנוכי עפר ואפר. אולי יחסרון חמישים
הצדיקים חמישה, התשחית בחמישה את כל העיר?
״ויאמר: לא אשחית אם אמצא שם ארבעים
וחמישה.
״ויוסף עוד לדבר אליו ויאמר: אולי ימצאון שם
ארבעים?
״ויאמר: לא אעשה בעבור הארבעים.
״ויאמר: אל נא ייחר לאדוניי וארברה. אולי
ימצאון שם שלושים? י
״ויאמר: לא אעשה אם אמצא שם שלושים.
״ויאמר: הנה נא הואלתי לדבר אל אדוניי, אולי
ימצאון שם עשרים?
״ויאמר: לא אשחית בעבור העשרים.
״ויאמר: אל נא ייחר לאדוניי ואדברה אך הפעם.
אולי ימצאון שם עשרה?
״ויאמר: לא אשחית בעבור העשרה״.
(לחובבי־כתיבה: כדאי לשים לב גם לסימון
הנהדר של הקטע. אין בו ולוא מילה מיותרת
אחת. אף לא צויין בפירוש בכל פסוק מי אמר מה,
מפני שאין צורך בכך. ברור מתי מדבר אברהם,
מתי אלוהים, למרות שבמקור הפסוקים רצופים,
בלי סעיפים שהכנסתי).
סיכום הוויכוח בין האיש והאל: סדום לא תושמד
אם יימצאו בה עשרה אנשים הגונים. עשרה
בעיר גדולה.

סי טיי

״לדעת״ אותם, הרי חובתו הדמוקרטית של לוט
היתה למלא אחר ההוראה. מה גם שהוא עצמו לא
היה אלא תושב זמני בעיר.

התנ״ך לא קיבל תפיסה מעוותת זו.
לא זה בלבד שהכיר בזכותו של המיעוט
למחות ולהתנגד, אלא שגם הטיל על
המיעוט את החובה לעשות כן.
עד כדי כך שמחדל המיעוט הוא שגרם, על־פי
התיאור, לחורבן העיר.

ץ ץ ובן שסיפור־סדום

אינו אלא משל. משל

*/קיצוני.

במציאות יש תמיד מיעוט הגון, הרואה
את הנולד, המוחה על מעשי הרוב,
המזהיר את הרוב מפני התוצאות הצפויות
של מעשיו.
גם במיקרה הקיצוני ביותר שידעה המאה ה־20
— הזוועה הנאצית — היה מיעוט שהתנגד,
מעטים שהעזו לקום ולמחות, חוגים שאירגנו ניס״
יונות־הפיכה, אנשים שהזהירו את העולם מפני
המתרחש, תוך סיכון חייהם.
אילו היה זה סיפור תנ״כי, היה נאמר: בעבור
אלה ניצלה גרמניה. אחרי חיסול המישטר הנאצי,

אלא מאי? כאשר מיפגשים אלה
באים כתוספת למעשים, להפגנות של
מחאה, ל,,פעולה בשטח״ — יש בהם
תועלת רבה. כאשר הם באים במקום
פעולות, נודף מהם לא-אחת ריח של
יציאה-כדי-חובה מבלי לסכן דבר, של
מחאה דה־לוקם.
על כך התריע אותו עיתונאי. הוא קרא לכו־חות־השלום
הישראלים לבוא לערים הנצורות
בשטחים הכבושים, להושיט עזרה מעשית לאוב־לוסיה
הנצורה. אם זה לא יקרה, כך הזהיר, יאבדו
הפלסטינים את העניין במיפגשים ובערבי־הדיון
בישראל.

אני מבין לנפשו.

^ חודש ה״ 16 של האינתיפאדה, ליבנו גס.
^ אנחנו קוראים את הידיעות בעיתונים,
שומעים אותן בטלוויזיה, והן
כאילו הפכו חלק מן השיגרה.
ילד נהרג כמעט מדי יום. בן .9בן . 14 נהרג
על־ידי חייל שהיה נתון ״בסכנה לחייו״.
האם יכול ילד בן 9לסכן את חייו של חייל
מאומן, החמוש בחצי־תריסר כלי־נשק?

שהרי כשיש מיעוט מוחה ומתנגד,
יש סיכוי לשינוי, לתיקון. בהעדר מיעוט
כזה, ולוא קומץ הטן, אין סיכוי.
אם יש מישהו אצלנו המפקפק בחשיבות מעשיו
של המיעוט, גם אם זה מיעוט קטנטן ואף
זעיר, יקרא נא שוב בפרקים אלה.

אילו היו עשרה אנשים בסדום קמים
ומכריזים :״לא, יש גבול!״ לא היתה
עתה תעשיית-אשלג בישראל.
^ כאורה, כל הסיפור הזה אינו דמוקרטי.
€הרי אנשי־סדום היו עם ריבוני. אם הם החליטו
ברוב־דיעות — ולמעשה פה אחד! —
להורות ללוט להוציא אליהם את שני הזרים, כדי

זהו באמת מעשה מחפיר, מכמה
בחינות. אך האם זה חשוב יותר מאשר
ההתעללות האכזרית בילדה?
הרי ברור שזהו עניין שבשיגרה. מעשה אחד זה
הונצח במיקרה על־ידי צוות־טלוויזיה(כל הכבוד
לו אך המעשה עצמו רגיל לגמרי. עניין של
יום־יום, בכל מקום.

מעשה שיגרתי. כמעט איש אינו
מתפלץ עוד. גם לא העיתונאים. הם רק
מבקשים שהקלגסים לא יתחזו כעיתונאים,
כדי שהעיתונאים האמיתיים לא
יסתכנו בהתקרבם למיטווחי־אבן של
הפגנה.

ך ולא גם ליבנו, היינו מתפלצים מדי יום
/למיקרא הידיעות ה״שיגרתיות״.
מה יגיד יהודי, שהתחנך בבית־ספר עברי,
למיקרא הידיעה ששילטונות־הכיבוש אסרו על
מורי סוכנות־האו״ס ללמד ילדים בבתיהם, אחרי
שבתי־הספר נסגרו בפקודת המושל הצבאי?

הרי כל אחד מאיתנו למד בבית־הם־
פר על הרומאים הרשעים, שאסרו על
ילדי-ישראל ללמוד. המערה של שימעון
בר־יוחאי היא חלק מן המסורת הלאומית
שלנו, סמל מסימלי האומה.
מה מידת גסותו של שר־ביטחון, המסוגל לתת
פקודה כזאת? ומה מידת גסותנו שלנו, המסוגלים
לקרוא ידיעה כזאת ולהמשיך בסדר־חיינו?
וכן הלאה וכן הלאה, ידיעות יומיות. על הילד
שזרק אבנים אחרי שנהרג אחיו, ושנהרג גם הוא.
ועל האיש ששתי ידיו נקטעו כתוצאה מהתחשמלות,
אחרי שנאלץ להוריד דגל לאומי פלסטיני
מחוט של מתח גבוה (ויש אומרים, אחרי שניסה
לתלות את הדגל).

קוראים ומתרגלים. קוראים ושותקים.
קוראים ומשלימים. וגם מפסיקים
לקרוא.

^ פלסטינים המוזמנים להיפגש עם חוגי(
1שלום ישראליים באים מן ההווי הזה. הם חיים

הילד שנהרג הוא בן השכן, הבית
שפוצץ הוא בית של בן־דוד. האיש
שגורש הוא ידיד ועמית.

כאשר יש יותר מ־ 400 הרוגים, רבבות פצועים,
אלפים רבים של נכים לכל החיים — יש להניח
כי אין כמעט מישפחה פלסטינית שאין בה מת,
נכה, פצוע, אסיר, מגורש או מפוצץ־בית.
לבוא מן ההווי הזה ולהיפגש באולם יפה של
אוניברסיטה עם קהל מנומס של ישראלים שוחרי־שלום
— זה דורש תעצומות־נפש. הרבה־הרבה
סבלנות.

פדדם לא נחרבה מפני שנמצאו בה
אלפי רשעים, ואולי רבבות, אלא מפני
של א נמצאו בה עשרה אנשים ישרים
שהתנגדו לעוול, שמחו, שהיה להם העוז
לקום ולומר לבני־עירם: לא!

גם בהמשך, כשמסופר על ביקור שני המלאכים
בעיר ועל ניסיונם של בני־סדום להתעלל
בהם, מקפיד הספר מאוד להבליט את הנקודה
הזאת :״ואנשי העיר, אנשי־סדום, נסבו על הבית
(של לוט, שבו התאכסנו הזרים) מנער ועד זקן, כל
העם מקצה. ויקראו אל לוס ויאמרו לו: איה
האנשים אשר באו אליך הלילה? הוציאם אלינו
ונדעה אותם!״
׳הציון ״מנער ועד זקן, כל העם מקצה״ בא
להדגיש כי לא היה בסדום אף אדם הגון אחד,
צעיר או זקן — אף לא אחד שמחה, אף לא אחד
שהתנגד, אף לא אחד שסירב. היה חשוב לקבוע
זאת, לא רק כדי להוכיח שה׳ לא הפר את הבטחתו
לאברהם, אלא גם כדי להראות שסדום היתה ראויה
לגורלה.

בארץ היתה טיפ־טיפה של התרגשות. על מה?
על שהשוטרים התחזו ככתבי״טלוויזיה.

סבלנות זו עלולה לפקוע.

קמה המדינה לתחייה, ועתה היא פורחת ומשגשגת.
בסיפרי
הנביאים נאמר כי אלוהים הטיל על
הנביאים את החובה להעמיד את הציבור על
תוצאות מעשיו. הוא גייס אותם בכוח. כאשר ניסו
להתחמק, תפס אותם. כאשר ברח יונה הנביא
באוניה, כלא אותו ה׳ בתוך הדג הגדול.
מי שרואה את הסכנה ואינו מזהיר את הציבור,
נחשב כנבל. מי שרואה באולם־הקולנוע התחלה
של שריפה, אסור לו למלט את עצמו מבלי להזהיר
את הזולת. עליו להזהיר.

אין זאת זבות. זאת חובה.

^ אם תנועת״השלום

הישראלית ממלאה

1 1את החובה הזאת?

השבוע אמר עיתונאי פלסטיני חשוב,
איש פעיל במאמצי־השלום, שנמאס
לאישי־הציבור בגדה וברצועה
להיפגש עם אנשי־השלוס הישראליים.
יש באחרונה עשרות יוזמות להידברות, לעריכת
סימפוסיונים, למיפגשים. ישראלים נוסעים
לקצה העולם כדי להיפגש עם פלסטינים הגרים
במרחק של כמה דקות־נסיעה מהם בירושלים
המיזרחית. בארץ עצמה יש מיפגשים רבים. יושבים,
דנים, מתווכחים.
אין ספק שכל מיפגש תורם משהו לאווירת
השלום, לשינוי ההדרגתי של דעת־הקהל למען
השאם. כל היוזמים ראויים לברכה.

יאמרו: כן. אם הילד זורק אבן, יש סיכון של 1
ל״ססססו שחייל ייפגע אנושות.
אבל גם זה נכון רק אס החייל אינו מוגן, אם
אינו חובש קסדה בעלת מגך פנים. אם יחבוש,
יהיה הסיכון אחד למיליון. איך זה נשלחים חיילים
לאיזורי־סכנה, בחודש ה־ 16 של האינתיפאדה,
בלי ציוד אלמנטרי וזול זה?

והאם מותר להרוג ילד או ילדה כאשר
זהו שיעור־הסיכון?
או שמא סבורים מישהם שהריגת ילד ליום היא
שיטה יעילה כדי להתיש את הפלסטינים?(מחשבה
שאינה רק מרושעת, אלא גם מטופשת מאין־
כמוה, שהרי התוצאה היא בהכרח הפוכה).

כמעט הכל קוראים את הידיעות האלה
מדי יום, כחלק מן השיגרה. הקריינית
הנחמדה בטלוויזיה קוראת את
הידיעה מבלי להניד עפעף. למעט מתי־מיסטר,
איש אינו מתרגש עוד.
ף* כל העולם הציגו תחנות־הטלוויזיה כתבה
^ שבה נראים שוטרי היהירה המיוחדת בירושלים
כשהם מפילים ילדת־בית־ספר על הארץ,
דורכים עליה ומניפים עליה אלה כבדה.

מאות מיליונים בעולם ראו זאת.
עשר ועידות של סולידריות יהודית,
בתוספת שמיר-פרם על רקע הכותל
המערבי, לא יתקנו את הנזק שבכתבה
קטנה זו.

ץ*זה כמה זמן

יש בליבי חשש כבד מפני

*והנולד.

מסתובבים כעת בארץ הזאת אלפי
אנשים, שתאוות־הנקם בוערת בליבם.
הפצועים והנכים, השכולים והיתומים,
בני-המישפחה הקרובים והרחוקים. נוצר
מישקע נורא, ומדי יום אנחנו מוסיפים
למישקע הזה.
האיש ש״רץ אמוק״ ברחובות תל־אביב טען
שלא יכול היה לסבול את מראה הישראלים החוגגים
בפורים, כאשר בעיר מולדתו קורים דברים
נוראים. הוא לקח סכין ודקר אנשים בלא־אבחנה.

משוגע? שיגעון זה עלול להתפשט.
המחסום הפלסטיני של אי־השימוש בנשק
חם עלול לפתע להיפרץ. אנחנו עלולים
למצוא את עצמנו פתאום במצב
נורא עוד הרבה יותר, כשהדם יזרום
במים.
יש בישראל אנשים הרואים את הסכנה, שעיניהם
פקוחות. על כל אחד מהם רובצת אחריות
אישית — החובה לקום, להזהיר, להתריע. להעיר
את הלב הגס, לשבור את קשר־השיגרה, לדבר
בשפה התואמת את חומרת המתרחש יום־יום
בארצנו.

זהו הצו התנ״כי. החוכמה העתיקה
של עמנו. שאם לא, יהיה המיעוט הפיקח
אשם אף מן הרוב המוכה-סנוורים.

בנך 1

סזרעגז
העם

ה חגיג ה
שלא הי ת ה
בישראל שולטים
האנשים שהתנגדו
לחוזה־השלום.
תומכיו נעלמו.
מאמצים גדולים נעשו השבוע כדי
להפוך את יוס״השנה העשירי לחוזה-
השלום עם מצריים לחגיגה. אמצעי־ה־תיקשורת
גוייסו כולם. אבל החגיגה לא
היתה.
הדבר לא יכול היה להצליח, מפני
שלא היה אמיתי. יוצרי החוזה ותומכיו
לא היו בשילטון בישראל. נכון ההיפך.
השלושה והשניים. מדיניות
ישראל נתונה עתה באופן כמעט־בל־עדי
בידי שני האישים הבולטים ביותר
שהתנגדו לחוזה עם מצריים: יצחק
שמיר ומשה ארנס.
הדבר נראה כמיקרה, אך אינו יכול
להיות מיקרי. מי שהתנגד לשלום עם
מצריים, בוודאי מתנגד לכל שלום נר
סף, שעבורו יש לשלם מחיר גבוה עוד
יותר. חגיגת־שלום, שעליה אמורים לנצח
מתנגדי״השלום, היא בבחינת בדיחה.

קרה לאבות־המולידים של החוזה
בישראל?
• מנחם בגין, אבי החוזה מצד ישראל,
לקה בדיכאון פסיכוטי וסגור בדירתו
ברחוב צמח. המילים שנסחטו ממנו
השבוע היו חסרי־משמעות.
• משה ריין נפטר, אחרי שלקה ב־מפח־נפש
כרוני. יתכן שמצבו הנפשי

אנוור אל־סאדאת נרצח, עוזריו וקרוביו
הורחקו מעמדות־המפתח. יורשו
וממשיר״דרכו הוא ארם זהיר.
ההבטחה הכלולה בחוזה״השלום התקיימה
כולה. יש שלום בין ישראל ומצריים.
אין אבירות ואין סכנות בגבול
הדרומי של ישראל.
אולם ההבטחה הגדולה יותר, שהי־תה
טמונה בביקורו ההיסטורי של סא־דאת,
לא התקיימה. השלום הגדול, שאמור
היה לתת טעם ומשמעות לשלום
הקטן, לא קם. כי שלום זה יתכן רק עם
הפלסטינים.
סאדאת ידע זאת. חוסני מובראכ ׳יודע
זאת. עזר וייצמן יודע זאת. אולם
בישראל שולטת כיום קבוצת המתנגדים
לחוזה־השלום.

מיפלגות
עי סקה
צינית

הדמוקרטיה הישראלית הופכת
דקאריקטורה. שום
דבר אינו נדון לגופו.
העסקגים שולטים

| בבנ
ישראל היא פדרציה של מיפלגות.
להלכה שולטות בה הכנסת והממשלה.
למעשה נחתכים הדברים בין מוקדי-
הכוח המיפלגתיים והפנים־מיפלגתיים.

כאשר זה המצב, אין הדתיים מפגרים
לעולם. הם תבעו מעמד של צד
שלישי לעיסקה: כסף למוסדות שלהם,
המהווים למעשה מוקדי־כוח מים־
לגתיים בהסוואה של מוסדות־חינוך.
אסימונים במישחק. שיטה זו
היא השחיתות בהתגלמותה. פירושה
ששום בעייה לאומית או חברתית אינה
יכולה עור להידון לגופה, לטובת המדינה,
וכל בעייה הופכת אסימון במיש־חק־הפוקר
של המיפלגות.
הדבר בא לידי גילוי נוסף, מאוס עוד
יותר, בוויכוח על מינוי מנכ״ל רשות־השידור.
גוף מונופוליסטי זה חולש על
אחת מעמדות־המפתח של החברה
המודרנית: המידע. האינטרס הלאומי
מחייב להפקיד עמדה זו בידי אישיות
שהיא מעל לריב המיפלגות, אישיות
לאומית שהיא משיכמה ומעלה, ושלכל
חלקי הציבור יכול להיות אמון בה.
באווירה הצינית הקיימת, מישאלה
כזו יכולה לעורר רק צחוק. על המישרה
התנהלה השבוע התמקחות צינית(ראה
כתבה) ,מלווה במאבקי־כוח בין מיפל־גות
ועסקנים.
שיטה זו אינה מביאה רק לירידה
מתמדת של כל השרותים הלאומיים
והחברתיים, אלא גם לציניות של הציבור.
המישטר הדמוקרטי הופך לנגד
עיניו לקאריקטורה מאוסה. בכך כרוכה
סכנה ממאירה לעתיד החברה הישראלית.
הבגנות יום
זיכרון

..יום הארנזה״ הזא יום
של תיוכורת לאחד
ממעשי־האיוולת
חגדולים בתולדות
המדינה.

יום־האדמה הוא יום־הזיכרון לכמה
אזרחים ערביים, שנהרגו ב־ 30 במארס
1976 כאשר הפגינו נגד הפקעת אדמות.
בדיעבד
הפך יום־האדמה ליום הלאומי
של הציבור הערבי בישראל, היום
שבו התבגר ועמר על דעתו כציבור
בעל צביון וגאווה עצמית.

״אני מוכן לדבר רק איתם!״
החמיר את מצבו הגופני ותרם להתמוטטות
הפיסית.
• עזר וייצמן, האדם המזוהה עם
החוזה יותר מכל ישראלי אחר, נשאר
פעיל בחיים המדיניים. אך הוא נדחק
הצידה. אין הוא נמנה עם צמרת מיפי
לגתו. בוויכוחים על החלפת ההנהגה
אין שמו מוזכר כלל.
וייצמן היה נץ קיצוני לפני ביקורו
המהמם של אנוור אל־סאדאת בארץ.
הוא דגל בארץ־ישראל השלמה. בעת
הביקור שינה בח־גע את כל השקפתו.
בכל צמרת ישראל היה היחיד שהבין
את גודל ההזדמנות?ונפתחה לפני ישראל,
שהאמין כי נפתחו שערי־שמיים.
העובדה שאיש זה כמעט נעלם מן הנוף
הפוליטי, ונראה כרוח־רפאים מן העבר,
מלמדת על התהליך כולו.
שלום קטן וגדול. בצד המצרי
המצב פחות דרמאתי, אך גם שם נעלמו
אבות החוזה. מכולם נותר רק אחד: שר־המדינה
לענייני״חוץ, בוטרוס בוטרוס־ע׳אלי,
הקופטי הממולח שופע־החוכ־מה,
המתאים את עצמו לכל מצב.

הדבר בא השבוע לידי ביטוי חותך
בדיון על התקציב.
מה הקשר בין ההתנחלויות בשטחים
הכבושים ובין ביקוודהבריאות? בין
אלה ומוסדות־חינור דתיים?
לכאורה, אין שום קשר. הקמתן או
אי״הקמתן של התנחלויות בגדה וברצועה
היא בעייה פוליטית ממדרגה ראשונה,
בעלת היבטים והשלכות מרחי־קי־לכת.
היא צריכה להידון לגופה.
המחלות של מערכת״הבריאות הישראלית,
שהיתה פעם פאר־היצירה של
האומה הישראלית, הן נושא בפני עצמו.
הוא מעורר שאלות נוקבות. יש לכך
השלכות חברתיות עמוקות.
הקשר בין שתי המערכות הוא הקואליציה.
קופת־החולים.שייכת״ למים־
לגת־העבורה. ההתנחלויות. שייכות״
לליכוד. השבוע התגבשה עיסקה: זה
תמורת זה. המערך יצביע בעד ההתנחלויות,
הליכוד יצביע בעד הזרמת־כס
פים לקופת־החולים.

נר מה שלא וצית לדעת ער
המאבק ער ושות־השידור -
ושלא רצית גם לשאור

אבל יום־האדמה הוא גם יום התיז־כורת
לאחד ממעשי״האיוולת הגדולים
בתולדות המדינה. האיש הנושא באחריות
אישית לאיוולת זו הוא יצחק
רבץ.
גם ומחוספס. ה־ 30 במארס 1976
יכול היה להיות יום של הפגנות שקטות.
הציבור הערבי חשש מפני הפקעה
גדולה של אדמות בגליל, ורצה להפגין
נגדה.
היו שהבחינו בהצטברות חומר־הג־פץ,
ושטרחו להזהיר מראש את ראש־הממשלה,
יצחק רבין. אולם רבץ נשאר
אטום. הוא נתן הוראה לדכא כל התפרעות
אפשרית בכוח.
הוראה זו נפלה על אוזן קשבת. האוזן
היתה אתנו של אלוף פיקוד־הצפון,
רפאל(.רפול״) איתן, אדם גס ומחוספס
המאמין רק בשפה אחת: שפת־הכוח.
בהשראתו היו הכוחות מוכנים להפעיל
כוח מאסיבי. הדבר הביא למרחץ־דמים
מיותר לגמרי.
שלמה הילל, מי שהיה אז שר־המיש־טרה,
הביע בדיעבד, לפחות בחצי פה,
את צערו על המישגה. לא כן רבץ ור־פול.
מאז
אותו יום הפך הציבור הערבי
בישראל לכוח. הוא גיבש את מוסדותיו
הלאומיים העצמאיים, כשפניו אל אחיו
הפלסטיניים שמעבר לגבול. אלה אימצו
לעצמם את יום־האדמה כסמל פלסטיני
כלל־לאומי ,״משני עברי הקו הירוק״
,כפי שנאמר השבוע בכרוז של
הנהגת האינתיפאדה.
כל זה היה נמנע אילו נתן אז יצחק
רבין הוראה חד־משמעית: לא לירות.

^ ין ספק שהנושא הראשון שיעלה
על סדר־היום בפגישה שבץ יצחק
שמיר, ראש ממשלת־ישראל, לבץ ג׳ו־רג׳
בוש, נשיא ארצות־הברית, יהיה מינויו
של מנכ״ל רשות־השידור.
גורמים המקורבים לראש־הממשלה
ידעו לספר כי הנושא כבר נדון בשיחותיו
של משה ארנם, שר־החוץ, בביקורו
בוושינגטון עם אנשי־ממשלה
בכירים.
ראש־הממשלה נוטה להסכים לקיום
ועידה בינלאומית שתדון במינוי הב־

ענת סרגוסט׳
כיר, והוא יסביר לבוש כי המשא־ומתן
הישיר בין הליכוד והמערך בנושא זה
נכשל עד כה. שמיר יבקש מן האמריקאים
לפעול אצל הרוסים כדי שאלה
יתנו את תמיכתם לקידום התהליך.
בכירים בלישכת שמיר אמרו, שלא
לציטוט, כי זוהי הסיבה העיקרית לנסיעתו
של שמיר לוושינגטון דווקא
בעיתוי זה, וכי נושא השלום הוא רק
הסוואה תיקשורתית.
הוויכוחים על שלמות ארץ־ישראל,
האינתיפאדה, תהליך השלום, נסיעתו
של שמיר לוושינגטון, מאורעות טאבה,
המצב הכלכלי המעורער, תאונות־הד־רכים
— הכל נרחק לשוליים, והוויכוח
על מינוי מנכ״ל חדש לרשות־השידור
תפס את המקום המרכזי. על עניץ זה
יקום או יפול דבר.
השבוע נדהמו קוראי העיתונים לגלות
שהלובי למען אורי פורת הרחיב
את תחום פעילותו מעבר למוסדות
רשות־השיחד — הוועד־המנהל והנד
ליאה — מעבר לידיעות אינפורמטיביות
בעיתונים, וגלש למודעות־ענק,
שקראו לאזרחים להתגייס למען המטרה
הנעלה, האידיאולוגית, העקרונית
והמיקצועית :״אורי פורת לקדנציה נוספת!״
המודעה,
בגודל של יותר מחצי
עמוד, שהופיעה ביום הראשון בבוקר

בעיתון הארץ, נראתה כאילו היא לקוחה
מסרט אחר לגמרי. היא נראתה
כאילו היא לקוחה מתוך מסע־בחירות
מתוחכם לראש מועצה מקומית, או
לראשות־הממשלה.
״אל תתן להם לכבוש את המסך!״
פתחה המודעה .״אם אתה רוצה רדיו ״•
הוגן וטלוויזיה הוגנת — אורי פורת
הוא האיש! אורי פורת חייב להמשיך
במשימה כדי שגם קולך יישמע! הצטרפו
אלינו לדרישה לאפשר לאורי
פורת להשלים את המלאכה!״ איזו
מלאכה? האם זה איום או הבטחה?
קשה להאמין שעל מיזבח מישרת
מנכ״ל רשות־השידור יקריב המערך או
הליכוד את הקואליציה. קשה להאמין
שדבקותו של כל צד בעמדותיו באופן
עיקש ובלתי־מתפשר תוביל בסופו של
דבר למשבר ממשלתי. קשה להאמין
שמישרת מנכ׳ל רשות־השידור תהיה ״״
הדגל העקרוני והאידיאולוגי שעליו
לא יהיה שום צד מוכן לוותר, ושעליו
יהיו שני הצדדים מוכנים להילחם עד
המישרה האחרונה. קשה להאמין.
אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור,
יסיים את כהונתו — קדנציה בת חמש
שנים — ב־ 7באפריל. לפי ההסכם
הקואליציוני חייב המנכ״ל הבא להיות
איש־הליכוד, כשיו״ר הרשות הוא איש
המערך.
כאשר הציע המערך, לפני חודשים
אחדים, את אהרון הראל, ח״כ לשעבר,
לתפקיד יו״ר הרשות, הצביעה הממש־ ־״י
לה פה־אחד בעד המינוי. איש מאנשי־הליכוד
לא עירער על הבחירה. אולם
כיום, כאשר עומדת בחירתו של מנכ״ל
חדש על הפרק, עושה איש־המערך, יצחק
נבון ,״שריר״ ומודיע באופן פסקני
וחד־משמעי :״רק לא פורת!״
יתכן שהודעתו זו של נבון, לפני
שבועות אחדים, היא שפרצה את הסכר
והיוותה את אות־הפתיחה למהלכים
שבאו אחר־כך, והמתקדמים מאז מידיעות
קטנות בעמודים האחוריים, לידיעות
גדולות בעמודים הראשונים של
העיתונים היומיים.
ככל שנבון נראה נחרץ והחלטי יותר
בדעתו, כך מאמץ גם הליכוד את שרי־

ריו מנגד ומודיע :״רק פורתד ככל
שנבון עלה וטיפס גבוה יותר על העץ
הנדיר ששמו מנכ״ל רשות־השידור, כך
הוכיח גם הליכוד שהוא יכול לטפס
גבוה יותר.
כרגע נראה המצב כאילו שתי המיפ־לגות
הגדולות — הליכוד מזה והמערך
מזה — יושבים על צמרות שני
עצים ומחפשים, כל אחד מכיוונו, חבל
שייאפשר לו ירידה נוחה וחלקה יותר
למטה.
במערכה סביב מינויו של מנכ״ל
חדש לרשות־השידור משחקים כמה
גורמים — מיקצועיים (שוליים) ופוליטיים
(עיקריים) .כל גורם מושך את
החבל לכיוון שלו, וכרגע נראה שביום
המיועד — ה־ 7באפריל — החבל
פשוט ייקרע.

יצחק נבון

ץ* צחק נבון הוא, כידוע, שר״החינוך.
שר החינוך הוא השר הממונה. ממונה
על מה? רבים מאמינים שהוא השר
הממונה על רשות־השידור, אבל הוא
בעצם ״חבר הממשלה, שהממשלה הסמיכה
אותו לבצע חוק זה״ .כך נאמר
במפורש בפרק הראשון — הוראות־הי־סוד
— בסעיף הראשון לחוק רשות־השיחר
. 1965
מעמדו של נבון, שנרכש תוך כדי
כהונתו כנשיא החמישי של מדינת־ישראל,
ושהביא לו אוהדים רבים מכל
שכבות הציבור ומכל רחבי הקשת הפוליטית,
התערער באופן חמור מאז חזרתו
לבימה הפוליטית וכניסתו לממשלת
האחדות הראשונה, לפני קצת
יותר מארבע שנים.

ממלאי התפקידים נבחרים על־פי חוק
על־ידי הממשלה.
הליכוד כבר שילם את חלקו למערך
בסעיף ספציפי זה של ההסכם, כאשר
כל חבריו בממשלה הצביעו פה־אחר,
ביחד עם אנשי־המערך, בעד בחירתו
של אהרון הראל למישרת יו״ר־הרשות.
עכשיו רוצים אנשי־הליכוד לקבל את
התמורה ההוגנת, לדעתם, והם מצפים
שאנשי־המערך יקבלו את מועמד הליכוד
— אורי פורת — ללא עוררין.
אך ההסכם הקואליציוני הנכבד
יכול לעמוד ׳,בנסיבות מסויימות, בסתירה
לחוק רשות־השיחר.
חוק רשות־הש־דור — שנחקק ב־
, 1965 טרום־ימי־הטלוויזיה, ועבר מאז
כמה תיקונים ושינויים — הוא חוק
מיושן, מסורבל וניתן לעיתים קרובות
לפירושים שונים.
בסעיף 23 לחוק, בפרק הרביעי, הדן
במנהל ובעובדים, נאמר שהקדנציה של
המנכ״ל היא לחמש שנים, אלא אם כן
התפטר, פוטר על־ידי הממשלה, או נבצר
ממנו להמשיך ולמלא את תפקידו.
דרך בחירת המנכ״ל החדש, לפי
החוק, היא שעם סיום כהונת המנכ״ל
מכנס יו״ר הרשות את המליאה לפי
בקשת השר, לדיון במועמדים לתפקיד.
הדיון יתקיים בתוך 30 יום. אחרי תום
הדיון במליאה יציע השר לממשלה
מועמד מבץ המועמדים שהוצעו בדיון.
הממשלה, לפי אותו החוק, רשאית לבחור
במועמד שהציע השר, או במועמד
שרוב חברי המליאה, שנכחו בדיון, תמכו
בו. ואם לא בחרה הממשלה באחד
מאלה, מתחיל התהליך מחדש.
עם פינוי תפקיד ה^נכ״ל יכול השר,
בהתייעצות עם יו״ר הרשות, למנות
מנהל זמני לתקופה של שלושה חו־

חוק ושות־השידוו
ך ן עין? בהסכם הקואליציוני, שהו־
^ עתק במדוייק מן ההסכם הקואליציוני
הקודם, קובע שמנכ״ל רשות-
השידור יהיה איש־הליכוד, בעוד ש־יו״ר־הרשות
יהיה איש־המערך. שני

אנשי־הליכוד במליאה טוענים שעוד
לא קרה בהיסטוריה של רשות־השידור
שלא התחילו בהליכי מינוי
מנכ״ל חדש לפני תום כהונתו של
המנכ״ל היוצא.
יש אומרים שהיבט אחר של הקרב
על מינוי המנכ״ל הוא גם יוקרתו הפוליטית
ומעמדו של רוני מילוא. מילוא,
שמאז כינון הממשלה החדשה
נאבק כדי להקים את מישרד־איכות־הסביבה,
והנתקל בעמיתים־לשולחן־ה־ממשלה
שאינם מוכנים לוותר על נית־

דשים. הוא רשאי גם להאריך את המינוי
הזמני הזה בשלושה חודשים נוספים.

כה היו המועמדים שנבחרו
למישרת המנכ״ל מקובלים הן על השר
והן על המיפלגה, והמעבר ממנכ״ל
למנכ״ל היה חלק. המינוי החדש בא
עוד לפני תום תקופת־הכהונה של הקודם.

חי העוגה התקציבית, נאבק גם על
מינויו של פורת כמנכ״ל הבא.

אורי פורח

הליכוד -רוני מילוא
ך* ליכוד, מבחינתו, צמוד להס1כם
הקואליציוני. שמיר מינה את
השר רוני מילוא לטפל בנושא רשות־השידור,
ומילוא הודיע באופן חד־מש־מעי
שמועמד הליכוד לתפקיד הוא אורי
פורת.
גם שמיר הודיע לא פעם, בדרך־כלל
באמצעות דובריו במישרר ראש־הממ־שלה,
כי הוא תומך במינוי פורת לקדנציה
נוספת. הוא הודיע זאת שוב
בהחלטיות בפגישה עם שלושה מחברי־המליאה
— אמנון מנדה, שלמה קור
ורחל קרמרמן, אנשי־הליכוד.
בתחילה, כשהמאבק נבון־שמיר היה
עוד בחיתוליו, נשמעו דעות כאילו לא
כל בכירי הליכוד תומכים בפורת, והיו
שאמרו כי המתנגד העיקרי למינויו
מחדש הוא השר אהוד אולמרט. אך עם
חלוף הימים, וככל שנבון התבסס יותר
בעמדתו הנחרצת נגד פורת, הלך הליכוד
והתלכד מאחורי פורת. יתכן שנבון
עשה לליכוד מה ששום אידיאולוגיה
של ארץ־ישראל לא הצליחה לעשות
למיפלגה זה הוא ליכד אותו.

לורברבוים

בסופו של דבר ניצח פורת. יבין מונה
לתפקיד, אך הסכרים בץ העובדים
המיקצועיים של הטלוויזיה לבין המערכת
הפוליטית נפרצו וקשה היה לסגור
אותם שוב.
קרב אחר היה השביתה הגדולה —
בת 50 הימים — של עובדי רשות־השידור.
גם אז לא נשבר פורת וזכה.
תוצאותיה של השביתה היו התקפלותם
הזריזה של העובדים בחזרה לעמדות־הפתיחה,
והתפטרותו של גירעון לבאר
,,מנהל הרדיו, מתפקידו, כנספח-
לוואי, זמן־מה אחרי השביתה. זה גרר
גם התפטרות גדולה של אנשי־מיקצוע
ברשות, בעיקר ברדיו.
המיקרה השלישי לא היה קרב, אך
בהחלט היה מסעיר. הימים ימי האינתיפאדה
הסוערים, וימי כינוס המועצה
הלאומית הפלסטינית באלג׳יר. האירוע:
הכרזת־העצמאות של המדינה הפלסטינית.
פורת נתן הנחיות לכל עובדי
הרשות — רדיו וטלוויזיה — כיצד יש
לסקר את כינוס המועצה, ובעיקר הק־

מילוא

פורח

במצב שבו נמצאת כיום מיפלגת־העבודה,
כשברור ששימעון פרס סייס
בעצם את תפקידו כיו״ר המיפלגה, פועלים
כמה שרים בכירים במרץ כדי
לתפוס את המקום המתפנה. הקרב על
ראשות המיפלגה מצופף לתוכו כמה
טוענים לכתר. מוטה גור, משה שחל
וגד יעקובי. לאחרונה הצטרף אליהם
גם יצחק נבון.
נבון החליט, כך נראה, לחזק את
כוחו בתוך המיפלגה ולהוכיח את מנהיגותו
ונחישותו דווקא בקרב חיצוני,
שיחזיר, כך הוא מקווה, את הכבוד האבוד
של המיפלגה(ראה ראיון).
רבים, מתוחכמים וחזקים, ניסו לכופף
ולשבור את יצחק שמיר, בעיקר
בעת המשא-ומתן הקואליציוני. המיס־לגות
הדתיות ניסו, כל אחת בתורה,
לעשות שריר, לשחק מישחק של כוח,
אך לשווא. גם מיפלגת־העבודה ניסתה
לכופף את יצחק שמיר במהלך המשא־ומתן
הקואליציוני אחרי הבחירות, אך
שמיר יכול גם להן.
נבון, כך אומרים מתנגדיו, החליט .
לכופף את שמיר דווקא בעניין פעוט.ערך,
כביכול, מישרת מנכ״ל רשות־ה־שידור,
כדי לזכות ביוקרה המיפלגתית
שלו.

פתאום נעלמו כל המחנות. פתאום
נשברו כל חילוקי־הדעות. פתאום אין
חרות וליברלים. הכל התלכדו בחזית
אחת, מאוחדת ואיתנה. זה נראה בבחינת
״אם הם כל־כך נגדו, סימן שהוא
טוב בשבילנו.״
הליכוד עומד על זכותו, המעוגנת
בהסכם שבין שתי המיפלגות הגדולות:
.זו זכותנו, ואנחנו חושבים שפורת הוא
מנכ״ל מצויץ,״ אמר השבוע אחד מאנ־שי־הליכוד,
חבר במליאה ,״הוא הצליח
להוציא את רשות״השידור מן הגרעון
התקציבי שהיתה שקועה בו. הגרעון
הכריח את הרשות להיות תלוייה על
צוואר מישרד־האוצר. כרגע הרשות
עצמאית באופן טוטאלי מבחינה תקציבית,
והיא אינה תלוייה עוד בממשלה.
.הוא הצליח להוציא את הרשות
משליטת הוועדים, שהיו מאיימים בשביתות
בכל שני וחמישי. הוא הכניס
סדר ברשות והביא לאיזון. לדעתנו הוא
מנהל טוב״.
תחת דגל הזכות ניסו חברי הליכוד
במליאה לקיים דיון שלא מן המניין
בנושא זה. הדיון, כך קבע היועץ ה־מישפטי
לממשלה, היה בלתי־חוקי.

אולי בנאיביות, שאם יצטרך לעבוד עם
המנהל במשך תקופה ארוכה, טיבעי
למנות לתפקיד זה איש המקובל על
המנכ״ל. אבל אז באו פוליטיקאים זוטרים
בבכירים וערמו מיכשולים שונים
ומשונים על בחירת מנהל־הטלוויזיה.
איש־איש הציג את מועמדו שלו.
המאבק היה קשה ומתיש, ארך חודשים
רבים, גרר את עובדי־הרשות, בעיקר
את עובדי־הטלוויזיה, לתוך מיל-
חמה פוליטית. כל אחד הרגיש שהוא
חייב לתפוס צד, כל אחד עשה. לובי״
נמרץ למועמד שלו, לכל אחד היתה
דעה נחרצת, בעוד שרעתו של המנכ״ל
נשארה בשוליים, כאילו אינה חשובה.

^ ורי פורת הוא מנכ״ל שנוי־במח־
\ £לו ק ת, אולי הכי שנוי במחלוקת
מכל המנכ״לים שהיו עד כה לרשות.
מינויו היה מינוי פוליטי מובהק, והוא
בא לרשות־השירור הישר מתפקידו
כיועץ־תיקשורת לראש־הממשלה דאז,
מנחם בגין, כאשר זה פרש מכהונתו.
פורת היה אז חבר מרכז תנועת־החרות,
אך עם מינויו לתפקיד־המנכ״ל פינה
את מקומו במרכז־התנועה. הוא עיתונאי
ותיק, חבר מערכת ידיעות אחרשת,
ונמצא בחופשה ללא־תשלום מן העיתון.
הקדנציה
בת־חמש־השנים של פורת
ברשות־השידור רצופה מאבקים, מילח־מות
וקרבות עם כל מי שרק אפשר:
הוועדים, שהיו מאיימים בשביתות וב־האפלת־המירקע
השכם והערב: העובדים,
שלא טמנו את ידם בצלחת והיו
(ועדיין) משחרים לפיתחם של פוליטיקאים
תחת הסיסמה :״יד רוחצת יד״;
פוליטיקאים מן הימין ומן השמאל,
שהתלוננו כל שני וחמישי על החל־טותיו
המיקצועיות: חברי הוועד־המ־נהל,
שקיוו והמקווים לתפוס בדרך זו
כותרת בעיתונים היומיים, כי ״אם כותבים
עלי, משמע אני קיים״.
אפשר להזכיר כמה מן הקרבות הרבים
האלה. האחד היה המערכה סביב
מינויו של מנהל הטלוויזיה. פורת הציע
לתפקיד את חיים יבין. הוא האמין אז,

פיר שלא יובאו דברים בשם אומרם —
אנשי אש״ף — אלא בקולו ובפרשנותו
של הכתב או הקריין בלבד( .פרשת
דויד גרוסמן היתה ספיח של החלטה זו).
אין ספק שזו היתה החלטה פוליטית
ממדרגה ראשונה, שנעשתה אז גם לפי
בקשתו של יצחק רבץ, שר־הביטחון.
פורת טען אז, וטוען עד היום, שהרדיו
והטלוויזיה הממלכתיים סיקרו את כינוס
המועצה הלאומית הפלסטינית יותר
(בכמות) מאשר כל עיתון יומי עברי
בארץ.
גם ברשות־השידור עצמה חלוקות
הדעות בקשר לפורת. יש הטוענים בלהט
נגדו, ואף שולחים מישלחות לנבון
ולפוליטיקאים בכירים אחרים ומבקשים
מהם שיצילו אותם מעולו של זה.
אלה אומרים שפורת רע ביחסי־עבו־דה,
שהוא שולף דברים מהמותן, שאינו
מנהל מיקצועי, אלא מתעסק בפוליטיקה,
וכי בחודשים האחרונים דאג יותר
לקדנציה נוספת של עצמו מאשר למה
שקורה ברשות־השידור.
תומכיו ברשות טוענים שהוא הצליח
להוציא את הרשות מהבוץ התקציבי
ושהצליח להשליט שקט תעשייתי.
אלה אומרים שהוא עבד קשה במשך
חמש שנים כדי להעמיד דברים על
מקומם, חרף המיכשולים השונים שהוצבו
בזדון בדרכו, ועתה הגיע זמנו
לקטוף את הפירות של מאמציו, ולכן
מגיעה לו קדנציה נוספת.
אך אלה גם אלה אינם קובעים באופן
ישיר את מינויו של המנכ״ל הבא.
לפני חודשיים פנה פורת בצעד י ד
צא־דופן אל היועץ־המישפטי לממשלה
(המשך בעמוד )8

(המשך נוענוזד )7
וביקש ממנו חוות־דעת, אחרי שחברי
הוועד־המנהל החליטו באופן חד־צדדי
כי הם זכאים להשתתף בישיבות של כל
פורום שהוא ברדיו ובטלוויזיה.
חריש, אחרי שבדק את הסוגייה עם
צוות מישפטניס ממישרדו, קבע כי אין
לחברי הוועד־המנהל גישה אל עובדי־הרשות,
וכי הוועד־המנהל הוא גוף בעל
משמעות רק כגוף ולא כיחידים. חבר־יחיד
בוועד־המנהל אינו מנהל בפני
עצמו ואין לו, בעצם, שום סמכות וז־כויות־יתר.

המעוך

מערך אומרים כי אינם כופרים
^ בהסכם הקואליציוני, האומר שמני
כ״ל רשות־השידור יהיה איש־ליכוד,
אך הם חושבים שפורת אינו מתאים
להיות מנכ״ל .״בחמש שנות כהונתו,״
אמר חבר־המליאה מטעם המערך,

השר בדעה שפורת נכשל בשלושה
מישורים•.
הוא חסר כישורים ניהוליים הדרושים
לתפקיד.
הוא לא ידע לקיים שיתוף־פעולה,
כפי שנדרש, עם השר הממונה, נבחרי
הציבור — ועד־מנהל ומליאה — ועם
העובדים.
הוא לא דאג לבצע את חוק רשות־השידור
כרוחו וכלשונו.

• במה, למשל?

החוק קובע שהרשות תשקף את חיי־המדינה
בתחומי החינוך, התרבות והמדע,
שתטפח אזרחות טובה, תרחיב את
ההשכלה, תשקף את חיי היהודים, ואין
תוכניות כאלה.

• אבל השר כפוך להסכם הקואליציוני.

אנחנו
לא כופרים לו. על־פי ההסכם,
הליכוד צריך להציע מועמד. אילו היו
מציעים מועמד חדש, השר לא היה מתנגד,
אם המועמד היה מתאים. אבל פה
הליכוד מציע מנכ״ל שביצע את התפקיד
חמש שנים, ולפי דעת השר אינו

ג בי טל, ה עו ל ם הז ה

מנכ״ל פורת
אין למחזה הלימד איש אחר
״דירדר פורת את הרשות. הוא השתלט
על הרשות, היה גרוע ביחסיו עם העובדים
ולעיתים קרובות קיבל החלטות
פוליטיות ולא־מיקצועיות. האחרונה
שבהן היא ההחלטה שלא לצלם
את פגישתו של השר עזר וייצמן עם
חוסני מובראכ, נשיא־מצריים.
״הוא, אמנם, חסך בתקציב, אבל מה
יצא מזה תאכל׳ס? הטלוויזיה התקדמה
בכמה שנים? הוא פתר את בעיית האבטלה
הסמוייה? הוא פתר את בעיות השכר
הנמוך של העובדים? מישהו צריך
לנהל, לא לעסוק בפוליטיקה!״
החלטתו של נבון ״רק לא פורת״ לא
הובאה לדיון בשום פורום מיפלגתי
פתוח, אלא רק לדיון בפורום שרינו,
וכל שרי המערך החליטו לתמוך בשר־החינוך
במאבקו נגר פורת.

רמה גנון ]גד נוות?
¥ו אולי שאלת השאלות. יתכן שאין
( לה תשובה חד־משמעית ברורה
ומיסתורית, אלא כמה תשובות אפשריות
וכמה תשובות רישמיות.
לצורך בירור הנקודה הזאת צילצל־תי
לישראל כהן, דובר מישרד־החינוד.

• מדוע מתנגד נבון לפורת?
פורת מסיים קדנציה של חמש שנים,
ועד היום לא היה קיים נוהג שמנכ״ל
ממשיך קדנציה שנייה באופן אוטומאטי.
אין
לראות בהחלטת השר הדחה,
אלא שלפי דעתו של השר, פורת אינו
ממלא את תפקידו כהלכה, למרות שיש
לו כמה הישגים.

ראוי לשמש בתפקידו. לכן, למרות ההסכם
הקואליציוני, טובת הרשות קודמת.
השר לא יקבל כל מועמד באופן
אוטומאטי.

• אבל אתם מודעים לזה שזה
עלול ליצור משבר קואליציוני?
אנחנו
מקווים שלא יהיה משבר. עמדת
השר היא סופית ומוחלטת. הוא לא
יביא לממשלה את מועמדותו של פו־רת.

ומה יהיה בינתיים, עד שיהיה
מועמד חדש?
החוק מסמיך את שר־החינוך למנות
מנכ״ל זמני לשלושה חודשים, עד שישה
חודשים. עד כאן העמדה הרישמית.
אך מאחוריה מסתתרים איסטרטגיות
ושיקולים שונים. לאורי פורת היו לא
מעט מאבקים, בלשון המעטה, עם חברי
הוועד־המנהל, בעיקר עם חברי המערך
בוועד־המנהל. שניהם — רוני פיינ־שטיין
ודליה איציק — הם מקורבי השר
נבון. ויתכן שהם, ובעיקר פייג־שטיין,
היו מי שהובילו את נבון לתוך
המהלך הזה, מתוך ידיעה, או הנחה, שהליכוד
לא ייאחז בפורת עד לכדי משבר
ממשלתי, או מתוך הנחה שגם בתוך
הליכוד אין תמימות־דעים בקשר לפו־רת.
יתכן
שמקורביו של נבון, התומכים
בו גם בריצתו לראשות מיפלגת־העבד
דה, חושבים שירכוש את כוחו בכך שיצליח
להשליט את רצונו ויכריח את
שמיר ואת הליכוד להתקפל בשקט.
גס עובדי-הרשות מצאו אצל נבון
אוזן קשבת והתלוננו אצלו על רודנותו
של המנכ״ל ועל דרך־ניהולו שאינה
נראית להם. נבון התחזק במהלכו גם
מכיוונם של אלה.

המועמדים האחרים
במהלך השבועות האחרונים נזרקו
לאוויר שמות של מועמדים כחול אשר
על שפת־הים. חיים יבין, נחמן שי, דן
שילון, יעקב לורברבוים, יוסף בראל,
אריה מקל, ארנון צוקרמן. רשימה חלקית,
זמנית. חלקם אנשי מיקצוע. איש
מהם, חוץ מאריה מקל, אינו מזוהה באופן
ברור עם הליכוד. יש האומרים כי זו
נקודת־התורפה העיקרית של הליכוד:
אין למחנה הזה איש־מיקצוע בעל שי־עור־קומה,
היכול למלא את התפקיד
הממלכתי הזה, חוץ מפורת.
כהונתו של פורת מסתיימת באופן
רישמי ב־ 7באפריל, ולפי חוק רשות־השידזר
אין אפשרות להאריך אותה בכמה
חודשים נוספים.
בתאריך זה ישהה ראש־הממשלה ב־ארצות־הברית.
שימעון פרס יהיה אז
ממלא־מקום־ראש־הממשלה.

• שימעון פרס, בתוקף תפקידו בנד
מלא־מקום־ראש־הממשלה, ובהיעדרו
של שמיר מן הארץ, יעלה את הנושא
לדיון בממשלה וייווצר רוב למועמד
אחר שיביא השר נבון. אך זה יהיה ניצחון
טכני, שיגרום בוודאי למשבר ממשלתי,
ולכן הוא בלתי־אפשרי.
• ש מי ר, בתפקידו כראש־הממש־לה,
יפטר את השר נבון מתפקידו, או
יעביר את רשות־השידור מכפיפותה ל־מישרד־החינוך,
לכפיפות מישרד ראש־הממשלה,
או מישרד ממשלתי אחר
בשליטת הליכוד. גם זה ייצור משבר
ממשלתי, והוא אינו סביר.
• הליכוד ישלוף ברגע האחרון מועמד
אחר. כרגע נראית אפשרות זו בל-
תי־סבירה, בעיקר בגלל הלובי האדיר
שמארגנים חברי־הליכוד למען פורת.
לובי שהוציא את מודעת־הענק, שאיר־גן
החתמה המונית בכינוס לחגיגות ניצחון
הליכוד בבחירות לרשויות המקומיות,
שנערך ביום השני בתל־אביב.
לובי שמארגן החתמה של שחקני כדורגל
וספורטאים אחרים בעד מועמדותו
של פורת לתפקיד.
• יתכן שכל המילחמה הסוערת הזאת
תסתיים בקול דממה דקה, כאשר
הליכוד, מתוך הסכמה שבשתיקה, יקבל
מועמד זמני לתפקיד. אך נראה שרבים
מן המועמדים הנזכרים ברשימה
לא יסכימו להיכנס לתפקיד זמני, בגלל
כמה סיבות. מועמד שמציע השר
נבון מיוזמתו ״שרוף״ מבחינת הליכוד,
ונחשב באופן אוטומאטי כאיש־המערך.
זה יפסול אותו מלהפוך את המינוי הזמני
למינוי של קבע. לכן יתנה, בוודאי,
כל אחד מהמועמדים האלה את כניסתו
לתפקיד בהסכמה של שתי המיפלגות,
כדי שהמינוי לא יהיה רק זמני.
• מקורבי נבון נוטים להאמין שמינוי
זמני ישכך את הסערה ויהפוך בבוא
היום למינוי של קבע, בבחינת קביעת
״עובדה בשטח״ ,שקשה אחר־כך לשנות
אותה, וכל שינוי פותח את הקרב מחדש.

ימונה מועמד של פשרה. מועמד
כזה יכול להיות יעקב לורברבוים,
משום שהוא איש־המפד״ל. הליכוד, ש־איכזב
קשות את המפד״ל במהלך המ־שא־ומתן
הקואליציוני, לא יעז, אולי,
שלא לסמוך את ידיו על המינוי, כדי
שלא לגרום לקרע סופי בין שתי המיפ־לגות.
המערך יקבל את מועמדותו,
מכיוון שהוא נחשב גם כמקורב לנבון,
וכך תוכל הבעייה הסבוכה לבוא על
פיתרונה.
• נבון יסוג מעמדתו החד־משמעית
ויבלע את פורת, כרי שלא ליצור משבר
ממשלתי שיעכיר את היחסים בין שתי
המיפלגות הגדולות.
כך או כך, מינוי מנכ״ל רשות־השי־דור
איבד כבר מזמן את הצד המיקצועי
שלו — שהיה פעם מרכזי, עיקרי וקובע,
ושנעשה שולי וחסר־חשיבות. העניין
הפך פוליטי לחלוטין.
איש אינו מדבר, בעצם, על דמוקרטיה,
חופש־העיתונות ועוד מושגים בל־תי־רלוונטיים
כאלה.

השו צחק ו סן,
בראיון עם דפנה

פוו ת

בקלחת״הרותחת סביב כסאו
של שימעון פרס, וחיפוש השעיר״
לעזאזל לכישלון הרביעי ברציפות
של המערך בבחירות, עלה שמו של
הנשיא־לשעבר, יצחק נבון, שר־ה-
חינוך־והתרבות. התיקשורת חוג גת
גם סביב עמדתו האיתנה, ה מפתיעה
רבים, בעניין אי־המשך
כהונתו של אורי פורת כמנכ״ל
רשות־השידור. לקר את ה״ 7באפ ריל
אוזל החול בשעון״החול, וב מקביל
להתעקשותו של נבון מתח זק
דימויו הציבורי.
יצחק נבון לא ה שתוקק להתר איין.
מאז פרש מהנשיאות, מיעט
במתן ראיונות, ושמר על פרופיל
נמוך. העיתוי הרגיש מבחינת מיפ-
לגתו והמאבק על המנהיגות לא
הגבירו אצלו א ת החשק להתבטא,
אלא רק א ת הזהירות.
בתוהו״ובוהו המתחולל במערך,
אין לדעת מה יילד יום, לא כל שכן
מה תל ד שנה (עד קיום ועידת-
המיפלגה) .גם נבון, שדימויו משת נה
בימים אלה, ושהפניות אליו
מתרבות -שבועות מעטים בלב ד
אחרי שהיו ס פקו ת לגבי עצם המ שך
כהונתו בממשלה -מסכי ם ש-
״החיים מלאי הפתעות״...

• מהי עמדתך בנושא הכל-
כך רגיש — ההתמודדות הצי
פויה על כסאו של שימעון פרם?
יש חברים שונים, שהודיעו על רצונם
להתמודד על ההנהגה. השאלה הגדולה
היא, אם כל אלה שהודיעו מסוגלים
לבחור מתוכם במועמד אחד. אם
לא יגיעו להסכמה על אדם אחד ויחיד
— תחול התפצלות נוספת במיפלגה.

•נראה לך שגד יעקובי,
משה שחל ומוטה גור מסוגלים
להסכים על הבכיר משלושתם?
את מונה את השלישיה הזאת. יש
המוסיפים גם את ישראל קיסר, עוזי
ברעם.
אין לי מושג אם השלושה מסוגלים
לכך. תבדקי זאת איתם. אני רק מנתח
מה יקרה למיפלגה.

• אני שומעת בדבריך הסתייגות
מההתמודדות הצפויה?

רק מפריע לי העיתוי. מדברים
על תכונה — בבקשה, שיתכוננו.
רוצים להתכונן? אין לי כל בעייה עם
זה. אבל שום הכרזה׳אינה מעשית כרגע.
אין שום־דבר אופרטיבי עד הוועידה.
זה לא עומד על הפרק כרגע.
הוועידה תתקיים בעוד שנה, שנה־וחצי.
את יודעת מה זה שנה־וחצי?
מפריע לי שבכל הפרחת־הסיסמות
הזאת על ״בדק־בית״ או ״ביקורת עצ

מית״
וכמובן ״חשבון־נפש״ לא שמעתי
דבר שיש בו מסר אידיאולוגי. הכל —
זה רק עניין של להזיז את פלוני מכסא
אחד ואת אלמוני לכסא אחר. ממש לוח
שח־מת: תזיז את זה, תזיז את זה.

• איך אתה משתלב בתמונה
שאתה מצייר?
מה פירוש?

• האם אתה מצטער על בך
שוויתרת על המועמדות לרא-
שות-הממשלה אחרי תקופת-
נשיאותך? (ארוחת-הצהריים
שסעדו אז נבון ושימעון פרם
במיסעדה הירושלמית ״שמש״
כבר נכנסה לפולקלור).
בנסיבות שנוצרו אז, לא היתה לי כל
אפשרות אחרת. האם אני חש כיום צביטות?
שאחרים ירגישו צביטות ...הרי
פרס ויצחק רבין רבו, וכולם אמרו:
״יבוא השלישי ויעשה סרה״
השניים הגיעו ביניהם להסכמים ואילו
אני התחלתי לקבל שיחות־טלפון
נוסח ״במצב שנוצר, איננו יכולים לתמוך

אני, הגורם שהיה אמור ללכד, הפכתי
פתאום לגורם מפצל.
מה לעשות, אין לי רגשי־חרטה על
שתי החלטותי מאותה תקופה: אינני
מתחרט על־כך שוויתרתי על תקופת־נשיאות
נוספת — הרגשתי שמיציתי
זאת — ואינני מצטער על כך שלא
״רצתי״ אז. אין גם לשכוח שהבחירות
הוקדמו אז. לא נותר לי זמן להתכונן.

• נוהגים לומר שעשית טעות
גדולה באותה התקופה,
כששבת מהנשיאות לעולם הפוליטיקה.

במבט
לאחור, יכול להי,ות שטעיתי
כאשר חזרתי מהנשיאות לפוליטיקה.
חשבתי על־כך פעמים רבות. פשוט
רציתי לסייע בידי המיפלגה נגד הליכוד.
אז הסכמתי שיציבו אותי במקום
מיספר 2ברשימה. אבל מה? זה כאילו
ליפול ממישחק־כדורסל למיגרש־כדו־רגל
ולהמשיך לשחק בכללי הכדורסל.
בנשיאות יש סיגנון אחר. אתה מפ־תח
לעצמך דרך־ריבור, התנהגות, התנסחות.
אתה די מגביל את עצמך. ופתאום
— אתה נופל לתוך המניפולציות,
התבטאויות מסוג אחר, ה...
במשך הקדנציה הראשונה שלי כ־שר־החינוך־והתרבות
נמנעתי מלהשתתף
במאבקי־הכוח במיפלגה, לא טיפלתי
בכלל במעמדי. לא רציתי. היתה
עוד מורשת הנשיאות.

• הנשיאות — זוהי פיסגת-
הקאריירה שלך?
עד עכשיו! כן, זוהי הפיסגה. יש עליות
ומורדות בכל מסלול־קאריירה.

• כלומר?
הבעייההיא שאני עוסק בנושא שעליו
אני מופקד — החינוך — ויש כל-

כך הרבה מה לעשות בתחום זה. זוהי
בעייה, בהקשר הזה.

• שמך מוזכר כמי שמצפים
ממנו לעשית משהו, לאור מצבה
של הריפלגה.

נכון שבי. ם פונים אלי לא מעט אנשים
שצריך לשקם את המיפלגה. מבקשים
ממני שאפעל. אבל אני שואל: האם
איש אחד יכול לשקם מיפלגה? אני
מעדיף לראות כרגע מה תהיינה ההתפתחויות.
אינני רואה טעם להתעסק בכך
עד הוועידה. הייתי מקורב בימי־חיי
למנהיגים גדולים, ויש לי גם ניסיון
אישי לא מועט. שמתי לב שאין טעם
להחליט מראש. כשזה בא — אתה
מחליט. מכל ההכרזות והדיבורים, אני
מהמר על תסריט מסויים. אבל בחיים
יש תמיד הפתעות.

הסכמתי, לא מההתחלה. אבל מי יכול
היה לרעת לאן זה יתפתח? לאט־לאט,
במשך הזמן, הרגשתי שאין לי שליטה
על מה שקורה שם.
אז פעם בשבוע התכנס איזה צוות.
ומה אם אתה בדיוק אז באסיפת־בחי־רות?
אנשים מסתובבים עד עצם היום
הזה, כשהם מלאי טענות כלפי אופן
ניהול מערכת־הבחירות.

•ואתה ביניהם.
כן, יש לי טענות קשות.

• א־פרופו תאריכים, הכישלון
בבחירות לכנסת — זהו
תאריך משמעותי לקראת ההתמודדות
הצפויה על הנהגת
המיפלגה?
ראשית, יש לי קצת בעייה עם זה
שמישהו, הנמנה עם ההנהגה, יקום וית־קוף
אותה. אני קורא, בלי הרף, כותרות
בנוסח ״חשבון־נפש!״ או ״בדק־בית!״
אני מסכים עם זה, אבל כשקופציס וצועקים
— זה לא נראה רציני.
מערכת־הבחירות לכנסת התמקדה
סביב שימעון פרס ויצחק רבין. היועצים
במערכה זאת לא רק שקבעו את הצורה,
אלא גם את התכנים. זה היה מישגה
חמור. חוץ מזה מיקדו יועצים אלה את
המערכה רק בנושא הביטחוני. הופענו

כמיפלגה שהנושאים החברתיים כלל
וכלל לא מעניינים אותה. נעשה כאן
מישגה כבד.

• בך אתה סבור כיום, או ש־התרעת
על כך כבר אז?
אמרתי זאת אז לניסים זווילי
(ראש־מטה־ההסברה בבחירות לכנסת).
אמרתי שאין זה נכון להתמקד רק בר־בץ
ובפרס. הרי חלק מהציבור יכול לאהוב
את פלוני וחלק אחר — את אלמוני.
עכשיו באים ושולפים ריעות של
מומחים האומרים :״לולא נהגנו כפי שנהגנו
— היה קורה משהו גרוע יותר!״
לך תתווכח עם זה...
האמת היא שרק משלב מסויים לא

• איזה סיבות נוספות אתה
מונה לירידת המערך?

חייבים להוסיף את נכסי המערך,
הנמצאים כיום במשבר חמור: הקיבוצים,
חברת־העובדים, קופת־חולים ...זה
נשמע כמו ״עולם שהיה״.

• כבר אז צפית את ההידרדרות?

וי להגיד:
אני יפה,
אני נחמד!״
• אתה מרגיש שרתך לכישלון
בבחירות לכנסת?
לא! איני מרגיש שותף! השותפות
שלי התבטאה במידה זעומה מאוד. מילא,
אם מדברים על הבחירות המוניציפליות
— שם לא היתה מערכה טלוויזיונית.
שם האשם גם בנו. אנשים
ראו סניפים מתפוררים ברחבי הארץ,
לא נקטו יוזמה, לא התריעו. גם אני
נהגתי כך. כך שהאשמה רובצת לפחות
במעט גם בנו.
היתה גם חלוקה לא־טובה של העבודה:
פתאום קיבלנו קריאות בהולות,
היכן להופיע.

• מעבר לבעיות ההנהגה ד
אי־האירגון, מה קרה למיפלגת־העבודה?

״מאוד
רצית
להיות
שו־חוץ!״

דווקא כן! אני דווקא מנסה! הוצאנו,
לפני שנה, חוברת המעודדת יחס לעבודה,
לכל עבורה שהיא.

אחרי מילחמת יום־הכיפורים. המערך
היה מזוהה תמיד עם ביטחון! בך
גוריון, דיין, אלון, גולדה — אלה נתנו
תמיד תחושה של ביטחון. הדבר הראשון
המעסיק אזרח הוא ביטחון פיסי,
קיומי. פתאום, ביום־כיפור, הסתבר
ש״לא שמרו עלינו״ .אם מוסיפים על
כך את השחיתויות שהתגלו אז —
אשר ידלין...

אני מקיים קשר עם אנשים שונים
במיפלגה, אבל אני לא עושה זאת לקראת
איזה תאריך.

כן, זהו תאריך חשוב, בהחלט, לגבי
המיפלגה ולגבי כמה חברים בה.

•כ שר־החינוך, אתה מנכה
לקדם את ערך ההתיישבות
אצל ת ר העתיד?

• היכן אתה מאתר את תחילת
המידרון?

• אמרת שאינך מתנגד להכנות
שקטות. הפניות אליך
מקרב אנשים במיפלגה, והשיחות
עם הפונים, הן במיכגרת
זאת?

• אבל אתה מסכים שהוועידה
הבאה היא תאריך חשוב
בהיסטוריה של מיפלגת־העבו־דה.

לעבוד
בקיבוץ. הייתי עוזר לחבר שלי
שהיה לו פרדס.

ראשית, היינו מיפלגת־שמאל־מר־כז.
כעת, לאור הכרזות של חברים בעניין
הידברות עם אש״ף, אנחנו עלולים
להידחק שמאלה, ולאבד את מצביעי
המרכז. הליכוד, מצירו, אינו חוסך מאמצים
כרי להדגיש את מרכזיותו, לעומת
גנרי והתחיה מימין. כך נהיה ר״ץ.
אולי ר״ץ גדולה יותר.
נוסף על כך, הליכוד הופיע, חודשים
אחרים לפני הבחירות, כשהוא מאוחד
מבחינה אידיאולוגית. נכון, הוא נראה
מפוצל מבחינת המנהיגות — שרון,
לוי, ארנס — אבל מבחינה אידיאולוגית
לא ניתן היה להכניס סיכה ביניהם.
המערך,
לעומתו, היה מאוחד מבחינת
ההנהגה — ואני מדבר על התקופה
שקדמה לבחירות — אבל היה פיצול
רעיוני. עכשיו, אחרי הבחירות, נסתיימה
גם אחדות ההנהגה, והתחילו כל
מיני התחברויות ומחנות על פי אישים.
הוסיפי על כך תהליך נוסף, תהליך
איטי: בעבר היתה ההתיישבות — הנזר
שבראש המערך. לאט־לאט זה נלקח
ממנה. אפילו מי שהתנגדו לנו העריצו
את המיפלגה איכשהו, בזכות זה.
ומה קורה עכשיו?
קשה לי לשכוח כיצד הופיע יעקב
חזן, מנהיג מפ״ם, בטלוויזיה, ואמר על
החבר׳ה מגוש־אמונים :״אני מתנגד
להשקפותיהם, אבל הם מזכירים לי את
נעורי הם ולא הצעירים שלנו —
הכל מתהפך!

• אתה, אישית, היית שותף
להתיישבות?

בצעירותי, הייתי הולך בחופשים

ועוד איר שקראתי את המפה! הציעו
לי אז להצטרף לד״ש. אפילו התייעצו
איתי לגבי ניסוח המצע. אחרי יומיים
אמרתי להם :״אנחנו עוזרים להעלות
את הליכוד!״
בסופו של דבר לא הצטרפתי לד״ש,
אבל צפיתי את ירידת המערך. הופעתי
אז ארבע־חמש פעמים בשבוע בתעמו־לת־הבחירות,
והייתי מפנה קריאות
למי שהלכו עם ד״ש :״חברים יקרים,
אתם תעלו את בגין לשילטון!״
מיפלגת־העבודה צריכה לייצג פועלים.
היו תקופות כשהיה קשר׳טוב בין
המיפלגה לבין עמך. בינתיים הפכנו
למיפלגה של המעמד הבינוני־גבוה. יש
נתק בין המיפלגה ובין הפועלים.
בעוד המסר של הליכוד הוא שיטחי,
פשטני — ״רוצים להרוג אותנו! להשמיד
אותנו דורש מצע המערך
תיחכום. אנחנו מדברים על פשרה טריטוריאלית.
הליכוד מנגן על נימת הפחד.
המילה ״מערכניק״ הפכה למילת־גנאי.
כשהסתובבתי
עכשיו, במיסגרת הבחירות
המוניציפליות, עצרה מכונית באחת
העיירות ורמקול השמיע :״המערך
בעד אש״ף! אלה תומכי אש״ף!״ זה דבק
בנו.
המערכה המקומית לא התנהלה על
חינוך, ביוב, חשמל. הליכוד דיבר איתם
על אש״ף. היות והיו אצלנו הכרזות של
חברי־מיפלגה בעד הידברות עם אש״ף,
זה תפס.

• למרות שאינך שש לדבר
על הנושא הפרסונלי, אולי כל
התוהו־ובוהו הזה הוא פועל־יוצא
של חוכר-מנהיגות במי־פלגתך?
האמת
היא שלא ניתן להתעלם מהוועידה
של אש״ף באלג׳יר ומהעובדה
שאמריקה החליטה לפתוח עימו בהידברות.
אבל חייב להיערך על כך דיון
מסודר. אני נשמע בוודאי פורמליסט...

• שמרן...
אני לא חושב שגר יעקובי מתנגד
לפורום כמו המרכז. אינני חושב שמשה
שחל מתנגד לכך. בבקשה, שיתארגנו,
שיאספו חתימות ושידונו במרכז. אחרת,
כל אחד קופץ ומכריז הכרזה. זה
מזמן חוג, וזה מזמן קבוצה ...הליכוד,
לעומתנו, הוא מיפלגה מונוליטית. היה
אחר, משה עמירב, שקם נגד הקו הכללי
וסולק. בתקופת בן־גוריון, אני זוכר,
התנהלו ויכוחים מרים עם משה שרת,
אבל כשהתקבלו החלטות — אז זהו-

• מה שמחזיר אותנו לבעיית
המנהיגות: למיפלגת־הע-
בודה יש כיום הנהגה?
לא, לא. יש יותר מדי יוזמות. גם
בנעשה בכנסת אין כל תיאום: כל אחד
מציע. יצחק רביו, כך קראתי, אמר :״אין
שולחן להכרעות״...

• הפיתרון לבעיות המיפל־

ע ל גופתו!
יצחק גבון לא אמר :״אורי פורת ימשיך על גופתי וזוא גם לא אמר:

״אפילו אני אמלא את מקומו״...
אמר -לא אמר -ביטויים אלה, שאינם שגורים בשפתו של האיש
העדין הזה, כבר הפכו למציאות. למעשה הם מבטאים א ת עמדתו הנחושה
של שר־החינוך-והתרבות, שלא לאפשר למנכ״ל רשות״השידור להמשיך
בתפקידו אחרי היום השישי הבא, ה״ 7באפריל.
רבים הרימו גבה לנוכח עקשנותו של נבון בנקודה זאת, נחישות״דעתו.
מאז שב מהנשיאות לעולם־הפוליטיקה, דבק ה בנבון תד מי ת רכה, הס סני
ת. במציאות הישראלית, שבה סוגדים לגילויים כוחניים, לא הוסיפה
תד מי ת ז את לפופולריות שלו. להיפך -מאז הגיע לפופולריות-שיא
כנשיא-המדינח, שנהג בעממיות ממרומי התואר וההדר, חל פיחות עיקבי
בדימויו.
לכן מפתיעה כל-כך התנהגותו בפרשת פורת. המקורבים יותר הבחינו
בכלל בהתנהגות החלטית יותר מצידו בחוד שים האחרונים, בסימון
פסקני יותר. שאלתי א ת נבון, האם הוא יודע עד כמה הפתיע:
״זה מתברר לי כעת, שאני מפתיע. ידוע לי שנהגו לחשוב שאיתי ניתן
להגיע לידי הסכם, שאפשר להגיע איתי לידי הבנה. נוצרה לי תד מי ת של
פשרן, אולי מפני שאינני נוהג בצורה בוטה של זבנג וגמרנו! האמת היא
שבדברים החשובים עמדתי כל הזמן על שלי, אבל כשמדובר על נושאים
לא-פרסונליים, כשאין המדובר בריב אישי -פחות שמים לב. אנשים
אוהבים התנצחויות אישיות.״
אנשים אוהבים גם את תד מי תו החד שה של נבון־העומד-על-שלו, נבון
אשר לפיו, שופע הפסוקי ם והמליצות בשלל שפות, מיי חסים ביטויים
מהרחוב. עמדתו הנחרצת של נבון גורמת לא רק לסיום ״עידן פורת״
ברשות״השידור, כי א ם לתחילת עידן חד ש בדימויו הציבורי של נבון. כל
זאת -בעת הבילבול וסחף־הרגשות בצמרת מיפלגת-העבודה.
לפני כמה ימים כמעט והיה לפורת צ׳אנס להמשיך בקדנציה נוספת ״על
גופתו״ ,בעיקבות ניסיון של הליכוד לדרוש א ת כינוס מליא ת רשות־השידור
לפני ה 7-באפריל. כפורום זה יש רוב לליכוד, וגם אילו היה נבון
מציע מועמד משלו, היה עליו להביא לפני הממשלה א ת המועמד שהרוב
במליאה ממליץ עליו. לנציגי הליכוד במליאה לא היה נוח שלא לתמוך
בפורת, גם אם אינם נמנים על חסידיו. מישפטנים מושחזים, כמו השר
המתעסי^באיכות־הסביבה, רוני מילוא, כבר עלזו על האפשרות לדחוק
את נבון לפינה, וניסו לעגן ניסיון זה בחוק. בהיעדר חוקה, ניתן לסובב את
החוק הישראלי. כל מה שנדרש לכך הוא כושר־אילתור, כושר־התמדה,
הרבה קור-רוח ויוזמה. לנבון, הס תב ר השבוע למילוא, יש מכל אלה.
נבון טרח ומצא בדברי״הכנסת, שאין לעסוק במינויים חד שים עד
שמנכ״ל רשות-השידור סיי םאת תפקידו. חד, אנושי וחלק.

״אריק 1ז!גיע לי להאטרך אליו״.״
״כשאריאל שרון חיפש אנשים לשלומציון, הוא הציע לי להצטרף אליו.
עניתי למקורבו :״אבל דיעותי כל-כך רחוקות מדיעותיו!״
נאמר לי :״אתה בעד שלוסג אריק מוכן להחזיר א ת הכל בעד שלום!״
עניתי :״אבל אני לא מוכן להחזיר א ת הכל...״

הנ שיא החמישי...
בכל מדינה היה נושא תואר זה מ ס תוב ב בגאון עד אחרית ימיו. ביש ראל,
שבה הופך כל מצליחן -ויצחק נבון, כנשיא, היה סיפור גדול של
הצלחה -מטרה ניידת של חיצי״קינאה, הערות עוקצניות ושפע של
רכילות, אין נבון חש נוח לגבי התואר שהודבק לו, ולאו־דווקא מתוך
טוב*לב.
כל אימת שהעליתי א ת התואר ״נשיא״ הוא התכווץ וחש במבוכה, ניסה
לדלג לשאלה אחרת.
״כשחשבתי על המישרה,״ סיפר באי-רצון בולט ,״כבר היה לי תפריט
מפורט לגבי מה שאעשה.
״הרעיון להעלות אותי לנשיאות נולד על־ידי זאב שרף, שהיה יד־ימינה
של גולדה. הוא אמר לי, :ראה, זלמן שז״ר מ סיי ם את תפקידו, ואני חושב
שעליך להיות נשיא.׳ עניתי ל ה, אתה מבהיל אותי!׳ הוא ענה לי, :בקיטוב
הנוכחי שיש בעם, יש רק שני אנשים שיכולים ל א חד א ת העם הזה -
הסופר הזז ואתה. מכיוון שהוא קשיש הכל דיברו על סמכויות. אלה
סמכויות! העיקר הוא מה שאתה מס מל -ס מל המא חד א ת כולם -ומה
אתה עושה עם זה.״
ברחוב מ תקבלי ם נבון ואשתו אופירה בחמימות, ומכונים לעיתים,
בטעות או מתוך הרגל :״הנשיא״ או ״אשת-הנשיא״ .בקרב העסקונה
הפוליטית נדחק נבון, בשל היותו גשיא־לשעבר, לעמדת-מיגננה.
טוענים שהוא נמנע מלנקוט ביוזמות מסויימות, או להעלות את
הפרופיל שלו במיפלגה, בגלל אותה חטוטרת שהוא סו חב על גבו -
הנשיאות.

נער בן־גוריון
בקרב ה מסת מן סבי ב מנהיגות מיפלגת-העבודה, מדבר נבון בערגה על
מנהיגים שפסו מהעולם -אישים שהאמינו בכל מ אוד ם בדרכם,
ב שליחותם.
נבון התחיל א ת מסלולו הפוליטי בצילו של א חד כזה, דויד בן-גוריון.

• נוהגים לכנות אותך ״מנעריו של בן־גוריון״ .מה זד! אומד
לגביך?
זהו כבוד גדול עבורי. אני מבין שמי שמשתמשים בכן־ מתכוונים להביע אולי
מידה של זילזול. אולי נעבר רצו לתקוף אותו.

• לם ני־כן, עבדת דווקא עבור יריבו, משה שרת.
ההיכרות שלי עם בן־גוריון נולדה כשהייתי אצל שרת. בך גוריון קיבל ארבעה
ספרים של ברוך שפינוזה בספרדית. הוא העריץ את שפינוזה. הוא היה סקרן לגביו.
לכן ביקש שמישהו ילמד אותו ספרדית, כדי שיוכל לקרוא את שפינוזה. אמרו לו:
״נבון, שעובד עם שרת, יודע ספרדית.״״ הוא קרא לי.
אחו״כך נאלץ אפריים עברון, שעבד עם בדגוריון, לעזוב את מישרתו. אשתו
לא יכולה היתה להתמודד עם השעות הרבות שדרש התפקיד, ונתנה לו
אולטימטום :״או אני או הוא!״ הוא בחר בה, במישפוזה.
התפקיד הוצע לי. בתחילה לא רציתי. רציתי לרוץ לכנסת. משה שרת, שיחסיו.
עם בדגוריון לא היו טובים, אמר לי :״חשוב שיהיה בתפקיד מישהו שלא יחריף את
היחסים ביני לבינו. לכנסת עוד יהיה לך זמן, עוד תגיע...״
הייתי אז בן . 31

(המשך בעמזד )39

פסיכיאטרים רוסיים
לאר ץ
בסוף חודש יוני ייעדר הקונגרס ה־ 15 של האקדמיה
הבינלאומית למישפט ובריאות־הנפש במלון לחם
בירושלים.

בץ המשתתפים שנרשמו לכינוס גם חמישה
פסיכיאטרים רוסים, אחד מהם מנהל המכון
לפסיכיאטריה מישפטית במוסקווה.

429

סיורים מוקדמים לנושריס
שר הקליטה, יצחק פרץ, עומד להביא לפני הממשלה
בישיבתה ביום הראשון הקרוב, הצעה לנסות ולשכנע את
יוצאי רוסיה, הנושרים לכיוון ארצות־הברית, לעלות
לישראל.

ההצעה היא לאפשר לקבוצות-השפעה מבין
הנושרים לבוא ולערוד סיורים מוקדמים
בישראל.
אחת הבעיות העומרות כרגע כמיכשול בפני ההצעה, היא
מעמדם של היוצאים. אלה נחשבים פליטים אם הם
נושרים באירופה. ואם יגיעו לישראל יישלל מהם מעמד
זר״ המקנה להם קליטה בארצות־הברית.

פרס נגד
החלטתהממ של ה
שימעון ם רם, ממלא-מהום ראש־הממשלה,
שיגר השבוע מיכתב ליצחק שמיר, ובו הוא
מערער על ההחלטה שהתקבלה בממשלה
בעניין המישרד לאיכות־הסביבה. סרס טוען
שההחלטה היא בניגוד להסכם הקואליציוני.
לפי ההסכם, אמורה הממשלה להקים צוות שידון בהקמת
המישרד, והצוות שהוקם כלל שני שרים — דן מרידור
מהליכוד ומשה שחל סהמערד.
החלטת הממשלה קבעה שצוות של מומתים יבדוק את
הנושא. ההחלטה התקבלה בחב של , 12 מול 11 מתנגדים,
כאשד השר יצחק רבץ מצביע עם אנשי הליכוד.

פרשתס בי רלאתמה
העוברים המיקצועיים של מישרר־החוץ עוד לא השלימו
עם מינויו של אורי סביר לתפקיד הקונסול בניו־יורק. הם
טוענים שהוא הוקפץ מהר מרי לתפקיד בכיר מרי, ושצעד
זה נעשה על גבם של העובדים הוותיקים.

עובדי מישרד־החוץ תובעים להחזיר את סביר
ארצה, למרות הצלחתו באירגון הכנס
לסולידאריות.
כרגע לא נראה שהלחצים יובילו לפעולה ממשית, למרות
שהם נתמכים בלחצים פוליטיים.

שני דיווחים ע ל
הכאת הי לדה
כתבת־הטלוויזיה שזיעזעה השבוע את העולם,
ושבה נראו שוטרים ישראליים מתחזים
כעיתונאים ומכים ילדה ערביה באלה, מורכב
משני סרטים שונים.
האירוע התחיל בכד שצלם־הסלוויזיה המצטיין, אלי פסמן,
הבחין בשוטרים שמכוניתם נשאה את ה שלט.עיתונות׳,
והדבר הרגיז אותו. הוא לא התכוץ כלל לעשות על זה
כתבה, ורק מאוחר יותר עלה על דעתו שזהו חומר לדיווח
עיתונאי.
בינתיים הפכו השוטרים את השלט, על פי פקודה שקיבלו
באלחוט, והשתמשו בשלט שאמר •טלוויזיה״ .כך ראה
אותם פסמן שנית, במקום שבו הוכתה הילדה. את האירוע
הזה הנציח גם צוות שגי. שני הדיווחים אוחדו לכתבה
אחת.

ע 1רך־דין שהורשע
ב ס חי ט ה מופיע עדיי!
עורך־הדין אליהו בן־הרואה, שהורשע לפני
שבועיים בעבירה של סחיטה באיומים ושנידון
לשישה חודשי מאסר בפועל וקנס כבד, ממשיך
להופיע בבית-המישפט.
נראה כי עורך־הדין קיבל דחיית־ביצוע לעונש־המאסר עד
לעירעורו, והוא מנצל את הזמן בהופעות בבית־המישפט, ג
כשהוא מייצג נאשמים כעורר״דין לכל דבר.

ביום השני, ה־ד 2במרס, מסר דובר
צה״ל על 325 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי
חיילי־צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ ,הגיע מיספר
ההרוגים ל־.429
לעומת זאת, מוסרים מקותת פלסטיניים
על 536 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 364 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

72 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 44 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 56 הרוגים מסיבות אחרות.

יום אשה פרט
במי שרד־הפנים
כל סניפי מישרד־הפנים בארץ היו סגורים
השבוע ביום הראשון, כאשר על דלתם כתוב
״סגור בגלל יום האשה במישדד־־הפנים.״
אזרחים שנזקקים לשרותי־המישרד נדהמו נדום־החופש
הבלעדי הזה, השייך אך ודק לנשות מישרד־הפנים.

האעירים נגד קיסר
במיסגרת היערכותה של מיפלגודהעבודה
לבחירות להסתדרות העובדים, החליטו צעירי
המיפלגה להקים בה ״שולחן הסתדרותי״ .זה
יהיה פורום כלשהו — לישכה, מרכז, או אחו—
שידון באופן שוט!? בעניינים הקיטורים
להסתדרות.
עד כה מסרב ישראל קיסר, מזב״ל ההסתדרות,
לקיים דיונים כאלה בכל פורום שהוא.
הצעירים מאמינים שהדבר חשוב דווקא בשנת־בחירות
להסתדרות.

רבי ם רואים בתפ קי ד
בימים האחרונים יש עלייז־דלרגל מאסיבית
ללישכתו של פרם, של אנשי מערך המתמחים
בתחום הכלכלי. אלה רוצים לזכות בתפקידהציר הכלכלי בניר־יורל״ מתיד תיקווה שעורך־
הדין גבי לוי, המחזיק עתה בתפקיד, יפנה את
מקומו. לוי הוא מאנשי משה ניסים.
לתפקיד הציר הכלכלי בוושינגטץ, שנחשב למישרה
הכלכלית הגבוהה ביותר בארצות־הברית, מוזכר שמו של
אמנון נדבך.

דמון וזווילי חורו לפרס
חבר-הכנסת חיים רמון, יו״ר סיעת המערך
בכנסת, וניסים זווילי, איש הסוכנות, חזרו
באחרונה לחצרו של יו״ר המיפלגה, שימעון
פרם.
בחודשים האחרונים, בעיקר אחרי הבחירות, חל קרע בינם
לבין פרס, בעיקר בגלל העובדה שזווילי לא קיבל תפקיד
בממשלה.
השניים חושבים כיום שלפרס אץ מתחרים רציניים על
תפקיד יו״ר־המיפלגה, והם החליטו לחזור ולתמיד בו.

הגובה פחדמהכלב
חומר הראיות, הקשור לבתב-האישום
נגד האחים אלפרון ועובדיהם בחברת
הגבייה, שהוגש השבוע לבית-המישפט,
מגלה סיפור משעשע.
עובד, שהועסק בחברה כגובה, נשלח
לגבות כסף מחייב מסויים. בהגיעו למקום
קידמו את פניו נביחות רמות של כלב.
הגובה הקשוח נמלט משם בבהלה.

השרים שבו הב״תה
בימים האחרונים התמלאו שוב מיסדרונות
הבית ברחוב הירקון — 110 בניין מיפלגת•
העבודה בתל־אביב — בשרי המיפלגה.
השרים, בעיקר הבכירים שבהם, הטוענים לכתר ירר־המיפלגוק
החליטו שההתמודדות מחייבת אותם לקשר
הדוק יותר עם המוסדות והפעילים, והם עובדים במרץ
בכיות זיק אחרי שהדירו את דגליהם מבניידהמיפלגה מאז
מערכת הבחירות.

מיפגשים בין מחנכים
המחלקה הרעיונית־פוליטית בקיבוץ הארצי
מנסה לארגן סידרה של מיפגשים בין נוער
ומחנכים ישראליים לנוער ומחנכים פלסטיניים.
הכוונה היא לארגן כמה מיפגשים גדולים, ובהמשך
להיפגש בקבוצות קטנות יותר ולחץ בנושאים פוליטיים
וחינוכיים.

המשתתפים הפלסטיניים חוששים שייעצרו אם
ישתתפו בסידרת המיפגשים המתוכננת.
כשיחליטו שהם מובנים לקחת סיכון, או
לחילופץ כשיחליטו במדינת־ישראל שמיפגשים
כאלה הם רצויים, יתקיים המיפגש הדישמי
הראשון.

סק ישראל עלהמפה
ארבעה בני-נוער ישראליים ישתתפו השבוע
לראשונה בתחרות־הסקי הבינלאומית, הנערכת
אחת לעמה באיטליה, על״ידי התאחדוודהסקי
הבינלאומית.
התחרות מיועדת לילדים בני 11־ , 14 והמתחרים
הישראליים יתחרו במשתתפים ממדינות לא־אלפיניווק
כמו מצריים, יוון, תורכיה, אלג׳יר, הולנד, לוכסמבורג ומונאקו.
שלושה מארבעת המתחרים הישראליים הם תוישבי נווה* י
אטיב, המושב שעל הר־החרמץ.

אקרם נגד
רשות־השידור
ב־ 31 במרס יפוג החוזה בן שלוש השנים
בין אקו״ם(אגודת הקומפוזיטורים ודד
מלחינים) ובין רשות־השידור.
רשות־השידור מתחמקת מזה חודשים
ארוכים מלגשת למשא־ומתן עם אקו״ם
לחתימה על חוזה חדש.
מנכ״ל אקו״ם, ח קידר, הודיע שהאגודה
לא תהסס לנקוט בצעדים מ שפטיים
חריפים נגד רשות-השידור על שימוש ביצירות
ללא א שור, ולבן צפויות תביעות
מ שפטיות יומיות או שבועיות החל מזד1
באפריל, נגד רשות-השידור.

מ־שרד־הב־טחון
רכ שסקס
איש־עסקים, שהחליט לייבא ארצה מכשירי־פקסימיליה
קטניבדניידינק המסוגלים להתחבר גם לטלפונים ציבוריים,
לא הצליח למצוא להם שוק גדול.

מי שהחליט לנצל את המכשירים המסויימים
האלה היה דווקא משרך־הביטחון, שרכש כמה
מאות מכעדרי-פקסימיליה ניידים.

מיל חמת המתנות
מחריפה מילחמת ההטבות של חברות־האשראי.
במיסגרת המילחמה על כיסו של
הלקוח, החלו חברות־האשראי להתחרות במתן
הטבות לבעלי־כרמיסים ולמצטרפים חדשים.
לא מכבר הציעה חברת ויזה מתנות עד נסיעה לחו׳ל, למי
שיצבור כמות מסויימת של נקודות.
השבוע הציעה ׳שרבארס לצרכגיה כרסיס־טיסה חינם
ליעדים פופולריים שארסל טסה אליהם, לכל מי שיקנה
במשך חצי השנה הקרובה בסכום של 7,000 שקלים.
חברת ד״1רס מציעה ללקוחותיה מתנות בחו׳ל, בעיקר
בבתי־מלון.

ל א ישתפו פ עו ל ה
קבוצת מדענים ממישרדי ממשלה שונים —
חקלאות, אנרגיה ובריאות — הודיעו שלא
ש תפו פעולה עם מי שמתוכנן להיות מנכ״ל
המשרד-לאיכות-הסביבה, הד״ר אורי מרינוב.
מרינוב היה מנהל היחידה לאיכות־הסביבה במישח״הפנים,
ובתקופת כהונתו היו לו חילוקי־רעות ומאבקים רבים עם
המדענים במישרדי־הממשלה השונים על שיטות ודרכי־עבודה.

ענת
סו־גנסמי

הלם ההגירה

לפני שבועיים הקרינה הטלוויזיה תוכנית מאלפת על קליטת
העולים מאתיופיה.
זאת היתה תוכנית מעציבה מאוד, ולא רק מפני שהיא הוכיחה
שבפרשה זו חזרו אנשי־הקליטה המיקצועיים על כל השגיאות
שעשו בשנות ה־ ,50 בשעה ש״קלטו״ את העולים ממארוקו, מעיראק
ומשאר הארצות הערביות.
אר מעבר לביקורת זו, היה בתוכנית הרבה חומר למחשבה. גם
למחשבה על גורל הורינו, העולים לפני 50ו־ 60 שנה.
אחת הטענות שבפי האתיופים היתה שנשברה מסורתם בת
אלפי השנים, שזיקני־העדה הוצגו בארץ ככלי ריק, שאבדה
סמכותם של האבות כלפי הבנים, שנשברה המישפחה.
אף שאנחנו ארץ של עלייה, נדמה לי שלא נכתב עדיין אף ספר
ממצה אחד על התופעה הזאת, שהייתי קורא לה ״הלם ההגירה״.
לאתיופים קרה מה שקרה להורי כולנו, בצורה זו או אחרת.
מבחינה זו אין הבדל בין ייקים ומארוקאים, רוסים ואתיופים.
המהגר מארץ לארץ אינו משנה רק מקום. הוא משנה את הכל.
הוא עובר מתרבות לתרבות, משפה לשפה, מאקלים לאקלים,
מאורח־חיים לאורח־חיים, ממוסכמות חברתיות למוסכמות חברתיות,
ולרוב גם ממעמד למעמד. הוא כאילו נולד מחדש.
זה קל יחסית לילר, שלא היכה עדיין שורשים עמוקים בארץ
ובתרבות, והמסוגל להכות במהרה שורשים חדשים בארץ אחרת
ובתרבות אחרת. אולם לאנשים מבוגרים זה קשה כקריעת ים־סוף.
אבי היה בן 45 בבואו לארץ, ואמי בת .39 כשאני חושב כיום על
עלייתם, אני מעריץ אותם. הם עברו במכה אחת מחיים בורגניים
נוחים, בתרבות אירופית עשירה ופורחת, באקלים הקריר של
צפון־גרמניה, לארץ אסיאתית סוב־טרופית, ליישוב פרימיטיבי
בעל תרבות ושפה ודרכי־חיים זרות להם לחלוטין, לחיי עוני
ודוחק שהכריחו את שניהם לעבוד עבודה גופנית מפרכת במשך
12 שעות ביממה. ויש לזכור: אז לא היו מוסדות־קליטה, ולא
זכאות לדירה, ולא עזרה כלשהי אחרת. אילו משאבים של עוז־רוח
ואומץ־לב היו דרושים לאנשים אלה! הם לא התלוננו. הס לא חשבו
שמישהו חייב להם משהו.
כל זה ידוע, וכבר נאמר לא־אחת. אך נדמה לי שהיה להלם־
העלייה צד שלא עמדו עליו עדיין די-הצורך.
אנחנו, שבאנו לארץ כילדים ,״התאקלמנו״ .רצינו להתאקלם.

אודי א מ די

זאת היתה משאת־נפשנו. להשתייך. להיות צברים, להיות צברים־
שבצברים. לדבר את שפת־האוץ, להשתתף במעשי־הארץ, לבנות
את תרבות־הארץ. לא רצינו להיות שונים מבני־הארץ, רצינו
להיות בני־הארץ יותר מאשר בני־הארץ עצמם.
אין זה פלא שכל הכנענים הראשונים היו בני־חו״ל, וכך גם
מייסרי האסכולות האחרות שדיברו (כמוני) על הקמת אומה
עברית חדשה. אין זה מיקרה שהטיפוס הארצישראלי המובהק
ביותר בכל הדור, הצבר בהתגלמותו, היה צעיר יליד־פולין, דן
בו״אמוץ.
מובן שככל שהפכנו ארצישראליים יותר, כן התרחקנו מהווי־החיים
של ההורים. ההורים דיברו בשפתם, שפה זרה, ואנחנו
סירבנו לדבר שפה זו בפומבי. לא זה בלבד שלא הלכנו עם הורינו
לתיאטרון, שהרי הם לא יכלו להבין את המדובר, אלא שגם
התביישנו ללכת איתם לקולנוע, שמא יתחילו לדבר שם בשפתם.
הלכנו למחתרות, ושם נפתח לפנינו עולם אחר, מנותק לגמרי
מההורים. ומכיוון שעולמנו היה כה שונה מעולם הורינו, איבדו
ההורים את הסמכות עלינו ובעינינו. במידה מסויימת היינו ההורים
של הורינו. הם היו זקוקים לעזרתנו. היחסים בין הדורות
התהפכו.
זה קרה להורינו, זה קורה לעולים מאתיופיה, זה קורה לכל
המהגרים בכל הארצות.
אינני מעלה את הנקודה הזאת רק כניסיון להבין את תהליך
העלייה של הורינו, את הלם ההגירה. אני בא כאן לספק מזון
למחשבה לכל מי שחושב על ירידה, וגם למי שחלומות של ירידה
אך מתגנבים לליבו.
כדאי להם לחשוב על המחיר. לא רק על ההיבטים הגלויים של
הלם־הירידה, אלא גם על ההיבט האחד הזה.
בארץ־הירידה — נגיד ארצות־הברית — הם יהיו זרים, דוברי
שפה זרה, ובמיקרה הטוב ביותר דוברי אנגלית משובשת, זרה.
בניהם ובנותיהם, שיגדלו שם, יתביישו בהם. הם לא ירצו להופיע
איתם ברחוב. הם ירצו להיות אמריקאים, סופר־אמריקאים, דומים
לחבריהם בבית־הספר וברחוב. הם ירצו ״להשתייך״.
הדור הראשון של היורדים יאבד את ילדיו. נוסף על כל שאר
המחירים, ישלמו מחיר כבד זה. כדאי להרהר על כך היטב.

הבניינים של סר ציאו־רס
יש בטלוויזיה תוכנית קצרה, די דוחה בעיניי, המספרת על
מקומות בארץ. לי נדמה שאין בה אהבה לארץ. רק אהבה לסי״
פורי־המיקרא ולאגדות.
השבוע סיפר שם מישהו על מקום מסויים, שבקירבתו נמצא
״מיבצר טיגריט״ .רק אחרי מחשבה רבה הבנתי למה הוא מתכוון.
האדון שעל שמו נקרא המיבצר הוא סר צ׳רלס טגארט, שהטביע
את חותמו על נוף הארץ. טגארט זה היה קצין־מישטרה בריטי,
שרכש ניסיון במילחמה בלוחמי־שיחרור (״טרוריסטים״) בהודו
ובמקומות אחרים. ב־ 1936 בא ארצה כדי להעמיד את ניסיונו
לרשות השילטון הקולוניאלי הבריטי, שעמד אז מול המרד הערבי
(״המאורעות״) ותגובות המחתרת העברית.
היה זה טגארט שהציע להקים את גדר־המערכת לאורך הגבול
הצפוני, אמה של ״הגדר הטובה״ ,כדי למנוע את חדירתם של
לוחמים ערביים מצפון. הרבה יהודים מצאו אז עבודה בהקמתה.
במילחמת־העולם השנייה חששו הבריטים מפני ניסיונות גרמניים
להצניח בארץ יחידות של צנחנים, כפי שעשו בכריתים,
כהכנה לפלישה גרמנית. טגארט היה ממונה על הקמת מיבצרי־מישטרה
בכל הצמתים בארץ. מיבצרים אלה היו רב־תכליתיים. הם
שימשו כתחנות־מישטרה תיקניות, נועדו לשליטה בשטח (בר־רך־כלל
הוקמו במקומות שולטים) ובמיקרה הצורך יכלו לשמש
למילחמה בצנחנים גרמניים( .אגב, באותה עת הוסרו גם כל שיל־טי־המקומות
ושילטי־הכיוון ברחבי הארץ, כדי שהצנחנים לא
יידעו עם צניחתם היכן הם נמצאים).
כל מיבצרי־טגארט הוקמו על־פי תוכנית אחידה, וכולם דומים
זה לזה. כולם צבועים בצבע חום. רבים מהם משמשים ע דיין
כתחנות״מישסרה, אחדים הפכו בתי־סוהר(כמו כלא רמלה) ,אחדים
הפכו אתרי־זיכרון(כמו המיבצרים בלטרון ובעיראק־סווידאן).
אלה מאיתנו שהזדמן להם להסתער על מיבצרי־טגארט במיל־חמת־העצמאות,
למדו להעריך את כישרונו של סר צ׳ארלס. האיש
עצמו מת שנתיים לפני כן, ב־. 1946
אז אנא, מיבצרי־טגארט, לא טיגריס — גם אם אין בניינים
אלה קשורים באגדות הטפלות שבהן עוסקת התוכנית.

ברוב השפות האירופיות, יש קשר כלשהו בין המילים ימין,
צדק, זכות וחוק.
מכיוון שאצל רוב בני״אדם הזרוע הימנית היא החזקה ,״הנכונה״
,הרי ״ימיך פירושו נכון, ו״שמאל״ פירושו לא־נכון.
בצרפתית ,״גוש״ הוא שמאל, וגם מישגה בתחום הנימוסין.
״דרואט״ הוא ימין, וגם זכות.
בגרמנית ,״רכס״ הוא ימין, וגם זכות, גם חוק וגם נכונות.
כך גם באנגלית .״רייט״ הוא ימין, וגם זכות, וגם נכונות. זה
הכריח בשעתו את מיפלגת־העבודה הבריטית לאמץ לעצמה את
הסיסמה ״ 11£ 7£77 18 £101-17ז ־ .השמאל הוא ימין, כלומר:
השמאל צודק.
לא ידעתי שכך זה גם בשפה הרוסית. עד שסיפרו לי על מיקרה
מביך מאוד שקרה לא־מכבר לראש עיריית מוסקווה, ושדווח בעיתון
סובייטי.
ברוסיה יש דמוקרטיה, וגם ראש־העיר צריך להתייצב לבחירות.
מולו עמד פועל בלתי״ידוע. לראש־העיר היתה בבחירות
מלאכה קלה. הוא ניצל את התקציב העירוני והכלים העירוניים
כדי לנהל את תעמולתו. כמו בחיפה.
ראש־העיר הפיץ מיליון עותקים של כרוז־בחירות, ובו הבטיח
להקים בעירו ״מדינת־חוק״ :פראבוייה גוסודרסטבו. אולם בגלל
טעות (פרוידיאנית?) של המדפיס, נאמר בכרוז שראש־העיר מתכונן
להקים פראבובוייה גוסודרסטבו. הפירוש: מדינה ימנית.

א 1ר ליהודים (וגם לגויים)
אחת המעלות הגדולות של הממשלה הנוכחית טמונה בעוברה
שנפטרנו משר־התחבורה חיים קורפו. יש שר חדש, המסוגל
להסתכל בבעיות גדולות וקטנות ב״עיניים חדשות״.
אז אני ממהר לחזור על טרוניה ישנה. כשאני עומד ברחוב
ומבקש לעצור מונית, אין לי כל אפשרות לדעת אם היא תפוסה
או פנוייה.
בארצות רבות בעולם, זה די פשוט: על גג המונית יש שלט
גדול. כשהמונה אינו מופעל, נדלק אוטומטית האור בשלט זה,
׳ומכריז למרחקים שהמונית פנוייה. כשמופעל המונה, כבה האור
שעל הגג.
זה פשוט. יותר מדי פשוט בשבילנו. אצלנו צריכים לנחש.
כשמתקרבת מונית, הנוסעים הפוטנציאליים מנפנפים כמשוגעים.
אין הם יכולים לדעת אם יש נוסע במונית, בגלל מישענות־הגב
הגבוהות, הסינוור ביום־קיץ והמרחק. לפעמים מודלק אור
קטנטן בפינת השימשה הקדמית כשהמונית פנויה, אך במוניות
רבות גם זה אינו פועל.
אז כבוד השר — זה לא עולה כסף. אפשר לבצע מייד. אנא.

הוא יאמר אתמול
יש לי בקשה לדן מרגלית, מנחה מ 1סף הם 1ספים: אנא, אל תגיד
שקורה עכשיו מה שקרה לפני דור.
כשאני קזומע בשידור חי :״אדולף היטלר עולה לשילטון, ואתה
מחליט לעלות לארץ־ישראל״...
זה עלול להבהיל אותי. גופתו
של אדולף היטלר נרקבה מזמן,
ברוך השם, אם לא נשרפה.
השפה המציאה צורות ריקדו־קיות
נפרדות לעבר, להווה ולעתיד,
והן דרושות מאוד. במיוחד
כאשר המטרה היא למסור מידע
מדוייק.
המינהג המוזר לדבר על העבר
בלשון הווה, ועל ההווה בלשון
עתיד, התפשט בכל כלי-
התיקשורת האלקטרוניים, ומשם
הוא פושט לעיתונות הכתובה.
כתבים צעירים, בעלי חתימות
גדולות אחרי חודשיים במיקצוע,
מצטעצעים בכתיבה זו, הנחשבת משום־מה למאוד־מאוד מתוחכמת
ו-א.1
״הפלמ״ח תוקף את הקסטל ראש־הממשלה, שביקר אתמול
בפאריס, יאמר למארחיו ש מתי תקף? מתי יאמר? אתמול? מחר?
אמר — אמר. יאמר — יאמר. ואת בילבולי הזמנים נשאיר, אם
בכלל, לסופרים דגולים, היודעים איך להשתמש בשפה.

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

מה זאת גישה פראגמאטית?
ההומוריסט האמריקאי החביב עלי יותר מכל, ראסל בייקר,
הסביר זאת פעם כך: בימי הריניסאנס באיטליה חי בפירנצה איש
בשם פראגמה. הוא טען שאין לדגול בריעות מופשטות, אלא שיש
לנסות כל דבר באופן מעשי.
למשל, מה יקרה לאדם שיקפוץ מראש המיגדל של הפאלאצז
וקיו(הארמון הישן)? אין לדעת. אין להאמין לתיאוריות. צריכים
לנסות.
מכיוון שאותו פראגמה היה עיקבי בגישתו, הוא עלה בעצמו
לראש המיגדל וקפץ. למרבה הצער התרסק על מירצפות כיכר־הסיניוריה,
ושבק חיים לכל חי.
מאז נקראת גישה זו ״פראגמאטיזם״.
נזכרתי בהסבר זה כאשר שמעתי ברדיו ראיון של יצחק ליבני
עם הד״ר נתן ינאי, חוקר פוליטי ומעריץ גדול של משה דיין
המנוח. הוא סיפר על הגישה
ה״פראגמאטית״ של דיין, שבחל
ב״דוגמאטיות״ ושהיה מוכן לנסות
כל דבר.
(מי שמאמין כי הפראגמאטי־זם
הוא השער לגן־עדן, רואה
בדוגמאסיזם את השער לגיהינום.
פראגמאטיקוס, ביוונית, בא
מלשון מעש. ד1גמה, ביוונית, פירושה
דיעה, והכוונה היא לדיעה
נוקשה ובלתי־משתנית).
דיין היה שליט כל־יכול בשטחים
הכבושים במשך שבע
שנים. הוא יכול היה לנסות את
כל הפיתרונות האפשריים. הוא
לא עשה דבר. הוא ״הרוויח זמן״.
הוא קבע את השיטה, שיורשיו ממשיכים בה עד עצם היום הזה.
אילמלא סולק דיין מתפקידו אחרי יום־הכיפורים, ואילמלא נפטר,
היה הוא — ולא יצחק רבץ — מתרסק כיום על מירצפות כיכר־הסיניוריה
לרגלי המיגדל.
ינאי נשאל על־ידי ליבני מה היה דיין עושה עכשיו, אילו היה
במקומו של רבין. ינאי השיב כי דיין היה מוציא את צה״ל מהקסבה,
ושומר רק על הכבישים. הוא היה מסיג את צה״ל מן הכפרים
הנידחים ומניח לוועדים העממיים לשלוט בהם, בתנאי שלא
יעסקו בטרור.
אין בכך כל ממש — בגלל אותן הסיבות שהניאו את דיין
מלבצע את הדיבורים על ״אוטונומיה חד־צדדית״.
אם צה״ל ייסוג מהכפרים הנידחים, תקום בהם המדינה הפלסטינית
הלכה״למעשה. הדגל הפלסטיני יונף בהם מעל לכל בית,
אש״ף יהווה בהם את השילטון. אחר־כך זה יקרה בקסבה, ואחר־כך
בכל הערים. אולי יצליח צה״ל לשמור על הכבישים הראשיים, אך
הכבישים האלה יעברו בשטח פלסטיני משוחרר.
שאלתי פעם את דיין בכנסת מדוע אינו מניח לפלסטינים
להניף את דיגלם הלאומי כאוות־נפשם. דיין השיב שהדגל מסמל
את הריבונות, ועל כן אין להתירו.
מי שמוכן למסור את השטחים הכבושים לשילטון פלסטיני,
מוטב שיפתח במשא־ומתן עם אש״ף וידאג להעברה מסודרת,
במיסגרת חוזה־שלום מפורט. זוהי גישתי ה״חגמאטית״ .ואילו
הגישה הפראגמאטית, המייוחסת על־ידי ינאי לדיין, היתה מביאה
למסירת השטחים האלה לידי אש״ף בלי תנאים, בלי חוזה־שלום,
בלי שלום.

יד ימין היא החולמת

רק בישראל
ידירי לקה באירוע מוחי קל. הוא מאושפז בבית־החולים הדסה
שעל הר־הצופים בירושלים, ומשתקם להפליא.
יש לו מישפחה גדולה חמה ותומכת, שעמדה על־כך שבסופי־השבוע
יבוא הביתה. במילא אין בימי שישי־שבת טיפול שיקומי
בבית־החולים, ולכן אין סיבה לכך שלא ישהה בביתו, עם אשתו,
בניו ונכדיו.
אבל יש בעייה. בעייה ישראלית טיפוסית, משגעת ומשעשעת.
בית־החולים לא היה מוכן לשחרר את ידידי למשך יומיים.
מדוע? אז ככה: אילו שיחררו אותו, לא היתה קופת־החולים
משלמת לבית־החולים עבור ימי״אישפוז אלה. ובית״החולים אינו
יכול לנצל את המיטה ביומיים אלה בצורה אחרת.
אז אם אתה רוצה לבלות יומיים בשבוע בירושלים, ואין לך
היכן לגור, הנה הצעה: אתה יכול לתפוס את מיטתו של ידידי,
והוא ישהה בביתו. אולי זה פיתרון לתייר כלשהו, או למחוסר־בית.
צחוק בצד — אחרי דין־ודברים הניחו לידידי לצאת בסופי־השבוע,
ולא שלחו שוטרים כדי ללכדו בחוץ. אבל תמהני אם עצם
הבעייה היתה יכולה להתעורר בארץ אחרת.

מי לי איין את מי בפלא פון 1ל מי תהיה

זו הפעם הראשונה בקאר־יירה
שלו שהוא ריאיין אדם ללא
הכנה מוקדמת. איתן דנציג,
המראיין מזה שנה וחצי בקול השלום,
קיבל הודעה דחופה מ־אייבי
נתן שהוא מעוניין ש־דנציג
יראיין את השר עז ר
וייצמן, שעות מעטות אחרי חזרתו
מפגישת־עבודה עם נשיא־מצריים,
חוסני מובארב. תציג,
הנוהג להכין חומר־רקע על
מרואייניו, שאל את נתן היכן
יתקיים הראיון. להפתעתו מסר
לו נתן את מיספר־הפלאפון של

הממשלה וועדות־הכנסת מציק
לנבחרי־העם. חבר־הכנסת הטרי
אלי בן־מנחם, הידוע בדיעו־תיו
הניציות, אמר שהוא מתנגד
בעיקרון להדלפות, אך במיקרה
שייוודע לו שהממשלה הולכת
לנהל משא־ומתן עם אש״ף, הוא
ימצא עצמו בדילמה, ויתכן והוא
ידליף את הידיעה לעיתונות.
חבר-הכנסת מיכאל איתן
אינו מדבר מזה שלושה חודשים
עם הכתב הפוליטי של חד שות,
מנחם שיזף, אחרי שהכתב
ביקר אותו בחריפות. אך

להד לי ה

מ דיוני

מה, הקבלן אריאל סגלוביץ,
מוכן לכסות מכוסו את כל החוב,
בתנאי ששטרן יפנה לו את מקומו
במועצת־העיר, כפי שסוכם
ביניהם מראש. בינתיים עוקלו
כל חשבונות־הבנק של שטרן, ונושיו
מתקשים ליצור עימו קשר,
מפני שאינם יודעים היכן להשיגו.
אחרי
הצלחה אדירה כשופט
בינלאומי בניו־יורק ליצירת־האמנות
היפה ביותר בעולם,
הזמין המוסיאון לאמנות מודרנית
בניו״יורק כמה אלפי לוחות־שנה

1 1 \ 1 | 1ך (משמאל) הבדרן־פסנתרן, ישב ב חבר ת ידידו ה !
\ 1111 / 1טוב, המעבד המוסיקלי ננסי ברנדס (מימין) ,ב אחד
מבתי-הקפה ב״גן־העיר״ בתל-אביב, והזמין משקה. בעלי
המקום, שרצו להפתיעו, הגישו לו קערת-קצפת. שר וברנדס התנפלו
על הקערה הגדושה, ובחיפזון הזלילה נדבקה הקצפת לאפיהם.
גד, שהוא יליד יוגוסלביה, ועבודותיו.

111ך
41 בת השנתיים, ילדת־המבחנה המפורסמת ביותר בארץ, בתם של חבר-הכנסת חיים רמון
( | 1#1 1 14 מימין) ורעייתו פנינה, גנבה א ת הצגה בבית־הקפה ב א חד מימי-השמש השבוע. נוי
ה תו ססת לא נבהלה מהצלם, והוכיחה שכמו אביה גם היא יודעת כיצד לנהוג באמצעי״התיקשורת.
וייצמן, וכך, במשך חצי שעה,
שבה נהג השר במכוניתו מבניין
ראש־הממשלה בירושלים לביתו
בקיסריה, התקיים הראיון הטלפוני
הזה.
השחקן יוסי גרבר, שהגיש
בעבר את תוכנית־הרדיו כל
צבעי רשת, גילה שלפני כמה
שבועות הוא פנה לחבר־הכנסת
לשעבר אבא אבן, וביקש ממנו
להשתתף בתוכניתו. אבן השיב
לו בשלילה ואמר שאינו מכיר
את התוכנית. גרבר לא נכנע
ושאל את אבן האם הוא יכול
לתת לו את מיספר־הטלפון של
יוסף תקוע, מי שהיה שגריר
ישראל באדם. אבן, שהבין את
הרמז העבה, התרצה ונענה לבקשתו
של גרבר.
נושא ההדלפות מישיבות

פסוקי השבוע
• פנינה רוזנגלוס:
״אני ל א חיה בשביל
אחר-כך. אגי חיה בשביל
עכשיו!״

• המקומון

ר׳ /בצטטו גסטרונום
צרפתי :־מנה אחרונה ל לא
גבינה היא כמו אשה
יפה עם עין אחתד

• הבד רן אלכסנ דר
יהלומי; בצטטו

חמש ־אשתי ב ת 50
פלוס, וזה הפלוס היחיד
שיש ל הד

למרות אזהרות הרופאים,
ממשיך דן בן־אמוץ לחיות
כפי שחי עד לניתוח האחרון, וזה
כולל אכילת ארוחות עתירי
קלוריות ושומן. השבוע הוא נראה
שלוש פעמים במיסעדה צרפתית,
כשהוא סועד את ליבו

כשבאירוע השתתפה גם הזמרת
יפה ירקוני. היחצנית רובי
דמלין ביקשה מדולב להצטרף
לצילומים של משתתפי האירוע.
דולב ניגשה למקום הצילום, דרקוני,
שלא זיהתה אותה, אמרה
לה: מה לך ולתמונה, הרי אין לך
תחפושת! הזמרת חשבה, אולי,
שדולב, בעלת ההופעה הצעירה,
שלבשה באותו יום חצאית־מיני,

באירוע תיקשורתי נפגשו השניים,
ואיש־תיקשורת פופולרי,
שהיה נוכח במקום, ערך התפייסות
בין השניים, שאף לחצו ידיים.
התמודדות
שרי־המערו
על ראשות המיפלגה, לקראת
ועידת המיפלגה שתיערך רק
בעוד זמן רב, צברה תאוצה עם
עליית הליכוד בבחירות לרשויות
המקומיות. השר משה שחל,
הרואה את עצמו כאחד המועמדים
לתפקיד, הגדיר את עצמו
כ״שר היחיד המייצג את
מפא״י ההיסטורית״ .השר ג ד
יעהובי התרעם על דבריו של
שחל, ואמר שמלבד שחל גם שר־החקלאות,
אברהם כץ־עוז,
הוא נציג מפא״י, ואף יעקובי
רואה את עצמו לצורך העניין
כמפא״ניק, למרות שהיה זמן־מה
חבר רפ״י, אחרי הפילוג.
הבחירות לרשויות המקומיות
אמנם הסתיימו, אך רבים
מהמובסים במערכה עדיין לא
התאוששו מההיבט הכלכלי של
ההפסד. שימעון שטרן, מי
שהיה יושב־ראש התאחדות ב־תי־המלון
בנתניה, שהתמודד
ברשימה עצמאית על ראשות־העיר,
מצא עצמו מסובך בחוב
כבד. נושיו, ביניהם בעלי מקומון,
הגישו תביעה נגדו בבית־מישפט
השלום בנתניה על סכום
של 150 אלף שקל, שהוא חייב
להם לטענתם במיסגרת מסע-
הבחירות שלו. המעניין בפרשה
הוא שרשימתו זכתה במנדט אחד
במועצת-העיר, ומיספר 2ברשי־

111111171 1*1*1המשורר הוותיק, שעבר א ת גיל הגבורות, הוזמן למסיבה ב חבר ת רעייתו דבורה
( 11 1 ^ 1 1 #מימין) .במהלך הערב הוא ישב על כורסה ובהה בחלל החדר. אשתו, לעומתו,
היתה עירנית יותר, ואף פגשה באחת האורחות, שזיהתה אותה כמי שהיתה מורתה לפני שלושים שנה.
אצל האמן דן רייזינגר. הלוח
של האמן זכה במקום השלישי
בעולם. עכשיו מגיע ארצה צוות
הטלוויזיה היוגוסלבית, כדי לצלם
תוכנית בת־שעה על רייזינ־

במיטב המטעמים והמאכלים שהוגשו

השדרנית ענת דולב הי-
נחתה תצוגה של תחפושות פורים
בכלבו שלום בתל־אביב

היא אחת מהילדים שהגיעו לצפות
בתצוגה. דולב ההמומה מיהרה
להתרחק מהבזקי־המצלמות.
8דולב הנ״ל אינה מנחה רק
תצוגות של תחפושות ותצוגות־העולם
הזה 2691

אופנה. השבוע, למשל, היא מנחה
אירוע מכובה במיוחר: התחרות
הבינלאומית לפסנתרנים
על־ש ארתור רובינשטיין.
היא איני. חוששת מפני שמות
מסובכים של מלחינים — מוסיקה
קלאסית היא אחד התחביבים
העיקריים שלה.

גג׳ניפר; השומעת אותו משוחח בטלפון,
שואלת :״מה זה, עוד
מסיבה?״ על המירקע הופיע הפסוק
:״מה זה, עור מיפלגה?״ המילה
״פארטי״ ,באנגלית, פירושה
גם מסיבה וגם מיפלגה. באחד
מקטעי ההומור הבריטי ששודר
בפורים בערוץ ,2נאמר ״להינשא
במישרד־הרישום״ ,כשהכוונה
היא לטקס־נישואין אזרחי צנוע.
התרגום שהופיע על המסך היה
״להינשא ברבנות״.
הקריקטוריסט רענן לי־ריא,
אשתו תמר ובתם דניאל
הגיעו השבוע לארץ, ויבלו כאן
את חג־הפסח. לוריא, מי שהיה
בשנות ה־ 50 הקאריקטוריסט של
העולם הזה ושעבודותיו מתפר־

לפני קרוב לשנתיים, כאשר
עשה סרט על התיזמורת
הפילהרמונית, עבר דן שילון
דיאטה חריפה והוריד 30 קילו
ממישקא. המנצח זובין מה־טד
אמר לו אז :״למה לך להתאמץ
כל־כן? הרי מייד תעלה
בחזרה את הקילוגרמים האלה״:
שילון היה אופטימי יותר, והוא
התערב עם מהטה שאם הוא לא

לחם ! קי ר־ ק ס
ן ןין ך! ן ך 1ד 1ו 1ערכה בבי תה מסיבה צנועה לרגל הוצאת קלטות שירי־הילדים בביצועה. במהלך
המסיבה היא לא פסקה מלהלל א ת שחקן מאיר סוויסה (לצידה) ,הנשוי עם בתה
1 1 1 .1
הצעירה רו תי( ב ת צלו ם למטה, מימין) .במסיבה גם נכחו שתי בנותיה האחרות, תמי צרפתי (בתצלום
למטה, במרכז) העוסקת בהוראה, ואורית שוחט (למטה, משמאל) עורכת מוסף העיתון ״הארץ״.

לאה עוז
לסער עניין
לאה עוז, עד לא״מזמן שדרנית פופולרית בגלי צוזי׳ל וכיום
מנהלת מיסעדה-פאב, נדהמה לקרוא השבוע באחד העיתונים
את הסיפור הבא:
״ממישרד האמרגנות של פשנל התק שרו השבוע והביעו
לרווית פדרה וליעל אלמוג להגחות א ת הקירקס הבולגרי.
פררה ואלמוג לא ידעו כמה לדרוש ממארגני המופע. מה עשו!
סילפנו לחברתן, לאה עוז, ושאלו על איזה מחיר כדאי להן
לסגור. עוז ענתה מה שענתה, וה שתיים טיהרו וסילפגו למיש־רדו
של פשנל כדי לסגור על מחיר. תודה, ענו להן שם, אבל
כבר סגרנו עם לאה עוז״.
עוז נעלבה מן הסיפור .״זאת המצאה!״ היא אומרת ,״סיפור
בלי ביסוס! יעל ורווית לא התק שרו איתי. הוזמנתי לפגישה
עם פשנל, והוא אמר לי שגם יעל ורווית הוזמנו לפגישה. רעיון
ההנחייה מצא חן בעיניי, אני מצאתי חן בעיני פשנל, והעניין
נסגר באותה פגישה. חבל שעיתונים מ אבדי םאת אמינותם.
פעם היו מבקשים תגובות, מ אמ תי ם דברים״.
תגובת מישרדו של אברהם (פשנל) דשא:
״השארנו הודעה לרווית, ואת יעל לא הישגנו. גיא פיגס
המליץ על לאה, השארנו גם לה הודעה, היא התקשרה וקבענו
פגישה איתה. אחר־כד התקשרה רווית, והזמנו אותה ואת יעל
לבוא שעה אחר לאה.
״סגרנו עניין עם לאה, ואז התק שרה רווית, ואמרה שהיא
לא יכולה להגיע. אמרנו לה: תודה, אין כבר צורן. אילו יעל
ורווית היו באות לפגישה לפני לאה, והן היו משגעות, מתאי מות
יותר ממנה, אולי היינו לוקחים אותן.״

יעלה במישקל כעבור שנתיים,
יתן לו מהטה לנצח במקומו על
הפילהרמונית. בעוד חודשים
אחרים ימלאו שנתיים להתער־בות,
ושילון, שכנראה ניצח בהתערבות,
ינצח על התיזמורת
בפארק־הירקון.
דודו אלהרר, מפיק וא־מרגן,
פתח השבוע מיסעדה בסיגנון
מארוקאי ליד שוק־הכרמל,
ובה המאכלים שהוא אהב לאכול
אצל אמו בבית. המיוחד במיס־עדה
הוא שאין לה שם. אלהרר
טוען שאין צורך בשם, וכל אחד
יכול לקרוא לה כפי שהוא רוצה.
בעיקבות הצלחת אריך־
הנגן של שושנה דמארי,
אור, מתכוון אלהרר, מפיק התקליט,
להוציא לה בקרוב תקליט
שני של שיריה.
מדי פעם אפשר לגלות
בטלוויזיה פאשלות בתרגום. בשבוע
שעבר, למשל, בסידרה
קשר־־מישפחה, מוזמן אלכס ל־מישחק
פוקר עם ידידיו. אחותו
העולם הזה 2691

סמות כיום ב־ 500 עיתונים ברחבי
העולם, יערוך בארץ ראיונות
עם מיספר אישים.
במלון הר־צי1ן נערכה מסיבת
הבר־מיצווה של ברק בן־
יוחנן, בנו של תת־אלוף יוסי
בן־יוחנן, שיועלה בקרוב לדרגת
אלוף ושיתמנה לתפקיד מפקד
המיכללה לביטחון לאומי.
150 איש נכחו באירוע, ביניהם
תא״ל ומיל׳) אביגדור קהלני,
שסיפר שזה־עתה סיים לכתוב
את סיפרו, שייצא לאור בעוד
ארבעה חודשים. קהלני גם גילה
שהוא אמור לקבל תפקיד בכיר
במישרד־החינוך ויטפל בחינוך
הנוער.
בין מאות הטירונים המשרתים
כעת בבסיסי־צה״ל ברחבי
הארץ, יש אחד יוצא־דופן. זהו
שחקן־הכדורעל גרג קורנל־יום,
הנחשב כאפולו שבין השחקנים.
הוא עלה לארץ, וכעת הוא
חוייב בגיוס. אך בגלל גילו, וב־

של היותו עולה חדש, הוא יעשה
שרות צבאי מקוצר של ארבעה.
חודשים.

איש הלהטוטים יוריני
זכה בהכרה בלונדון, שם הוא
מתגורר בחודשים האחרונים לצורכי
לימודים. יוריני, הלומד
עיצוב״פנים, הוזמן על־ידי הטלוויזיה
הבריטית, כדי להופיע בתוכנית
העוסקת בפארא־פסיכו־לוגיה.
יוריני רואה בכך הישג
גדול, מפני שכעת אין רואים בו
רק קוסם, אלא בעל כישורים
על־טיבעיים.
רוני שכנאי, קוסם, מי
שהיה במשך תקופה ארוכה נשיא
אגודת־הקוסמים הישראלית, עד
שעזב את הארץ, חי כיום עם
מישפחתו בעיר סקארבורו שבצפון
אנגליה. באחרונה התלבט
בנו של שכנאי, אביב בן ה־17
וחצי, בין שרות צבאי בישראל
לבין שרות בצבא הבריטי. הוא
התגייס בסופו של דבר לצבא
הבריטי, חתם על חוזה לשש
שנים, והוא משרת כנהג־משאית,
כשמשכורתו החודשית היא 400
לירות שטרלינג. שכנאי, שהוא
אב גם לאמנדה בת ה־ ,8הוא
גם אביה של תמי 22 מנישואיו
לבוטיקאית נילי שרפש־טיין,
שהיתה נשואה, אחרי רוני,
לאיש־הסרטים מיכה שרפש־טיין.
תמי עובדת עם אמה
בבוטיק.

מוניקה פולק, המזכירה
הבינלאומית של הדור הצעיר ב־מפ״ם,
התרגשה מאוד כשקיבלה
כרטיס־ברכה מוולנטין יקוגין,
מזכיר המחלקה הבינלאומית של
הקומסומול(הדור הצעיר של ה־מיפלגה
הקומוניסטית הסובייטית)
.בכרטיס, המעוטר נרקי
סים,
היתה ברכה לכבוד יום־
האשה הבינלאומי. יקוגין ברר
את פולק בבריאות, באושר ובהצלחה
במאבק האצילי למען
השלום, הדמוקרטיה והסוציאליזם.
הברכה נכתבה בספרדית
— שפת־האם של פולק.

נעמי דל; ומודד אדהליאב

אני

י הו ר ם!
עם ת חיל ת החזרות לערב
הגדול ס ל איגוד־אמני־ישר-
אל, לפני חוד שים אחדים,
יהודה אליאם
פנו המארגנים לזטר״שחקו
לא חיקזי!
יהודה אלי אס וביקשו
שהוא ישיר א ת כל הכבוד, שירו הידוע של יהורם גאון מתוך
המחזמר קזבלן.
אליאס, המופיע בימים אלה במחזמר אחר, סאלח שבתי,
ב תפקיד בנו של זאב רווח, ה תפרס ם בראשונה לפני ארבע
שנים, כאשר שר, במיסגרת להקת־פיקוד״הצפון, א ת הלהיט
הגדול קו םוהת הלך בארץ. קולו, המזכיר מאוד א ת זה של
גאון, בילבל א ת המאזינים, שהיו משוכנעים שלגאון יש להיט
חדש.
להפתעת מארגני הערב, סירב אלי אס להצעה, בטענה ש״א־גי
לא רוצה שיחשבו שאני מחקה א ת יהורם גאון״ .ההצעה
הועברה אל הזמר אד ם, שהסכים להופיע בשיר ז ה.

מחיר מסיבה
רם ם2
מוזמנים

קבלת תפקיד חדש, אורחים חשובים
שהגיעו מחוץ־לארץ, חנוכת־בית ועוד
עשרות סיבות.
במסיבות־העשירים יש מעגל מצומצם
של אנשים, המוזמנים שוב ושוב
אחר אל רעהו. הם שקובעים איזה
קייטרינג הוא הטעים ביותר, איזו חב־רת־מוסיקה
היא הטובה ביותר, מי
עושה את סידורי־הפרחים היפים ביותר,
ומה תהיה האווירה. נורמות אלה
הפכו לחוקים, שכמעט ואין חורגים
מהם. הגיוון היחידי נותר בידם של
אנשי־המיקצוע המכינים את המסיבה.
הם צריכים להיות בעלי דימיון עשיר
כדי שלא יחזרו על עצמם.

בנו־עדו

דיך1
1^ / הנושא בעלים

ה ע 1ן 1למלצרים הוא חלק מההצגה הכללית. ה ^
11 1\ 1 1 /1 1לבוש חייב להתאים לנושא המסיבה. כש הוא
רומא ילבשו טוגות, כשהנושא הוא אי בגן־העדן יתכסו
וכשהנושא מסיבת־רווקים תיראה המלצרית כמו בתמונה.

שבוע היתה מסיבת־הפתעה
1 1צנועה לאחד מעשירי הארץ, לכבוד
יום־הולדתו ה־ .50 המסיבה עלתה
10,500 דולר.

ברית־מילה, מחיר המסיבה יכול להגיע
גם ל־ססו אלף דולר.
סיבות למסיבות אינן חסרות, גם אם
אין חתונה. כל תאריך יכול להתאים

** ייקל שטרן נחשב כמיספר 1בין
* 1חברות־הקייטרינג. הוא צעיר נאה,
בתחילת שנות ה־ 30 לחייו, שעלה
לארץ לפני כמה שנים. הוא בן למי־שפחה
עשירה, וראה הרבה אירועים
בימי־חייו. לכן בחר לעצמו מיקצוע
שאותו הוא מכיר מקרוב ואוהב.
הוא נראה יותר כאמן מאשר כאיש-
עסקים או טבח. לקוחותיו יודעים לספר
שמייקל הוא באמת אמן. אמן־אירועים.
אצלו מסיבה היא לא ׳רק קייטרינג
ומוסיקה. הוא בוחר בנושא, וכל האירוע
מתהווה מסביבו. הנושא נבחר עם
בעלי״המסיבה בהתאם לתחביביהם,
ולמקום שבו נערכת המסיבה. הנושא
יכול להיות ים, בית־זונות, רומא, אביב,
גלשנים, סוסים, או כל דבר אחר הנראה
למייקל ולבעל־המסיבה.

לואי סומכים על מיקצועיותו ושיקול־דעתו.
הם נותנים לו יד חופשית בבחירת
התאורה והצבעים.
הוא מתייעץ רק עם מייקל כדי
שהנושא שנבחר יבלוט בטוב־טעם,
וההרמוניה לא תיפגע.
לואי אחראי גם לכל מערכת־החשמל.
הוא מביא איתו גנרטור חרישי
לגיבוי, במיקרה של הפסקת־חשמל.
המחירים שלו מתחילים ב־ 800 דולר
לאירוע פשוט, ויכולים להגיע לכמה
אלפי דולארים, כשהשטח פתוח ודורש
תאורה מסובכת.
לואי :״עשיתי תאורה לאירוע, שהיה
על שפת״הים, והנושא שלו היה, כמובן,
ים. הים הואר בפרוז׳קטורים ענקיים,
החול הואר בשלל צבעים, ונוצרה
הרגשה שפרוש לרגלינו מרבד מרהיב.
באוויר יצרתי כוכב ציבעוני ענקי. זו
תאורה שתיחמה את האיזור הפתוח,
והיא קצת יותר מסובכת. מחיר עבודה
כזאת מגיע לכמה אלפי דולארים.״
אחד הלקוחות של לואי היה כל־כך
מרוצה, שהזמין אותו לאירוע בלונדון.
הוא נסע פעם אחת כדי לראות את
השטח, ופעם נוספת כדי להכין את
האירוע.

קומם
את הראש

תפריט נקבע בין מייקל לל־
\ 1קוח. רוב הלקוחות לא רוצים מנות
שהיו באירועים אחרים.
מייקל :״הם סומכים עלי שאגוון,
ושבכל פעם אתן מנות חדשות וטעימות.
חלק מתפקידי הוא להיות איש־

סינת־בית
בהוצליה־פיתוח
18,000ש״ח
קייטרינג:
1800ש״ח
תאורה:
1800ש״ח
תפאורה:
1550ש״ח
מוסיקה:
1800ש״ח
פרחים:

שרות״חנייזד
000
ש־ח 200 גייוייח
שפנפנה +

שמפנייה 100
סך הבל:

27,750ש״ח

את הלקוחות שאכלו מיצירותיהם בהרבה
אירועים אחרים.
המחירים של מייקל הם בין 30 ליס5
דולר למנה. מחיר התפאורה שהוא מכין
משתנה בהתאם למחיר החומרים שמהם
היא עשויה. מחירה יכול להגיע ל־
3000ו־ 4000 דולר.
מייקל :״האנשים לא משלמים עבור
התפאורה. הם קונים את הראש שלי,
הידיים שלי, הידע שלי, ואת החומרים
שאני קונה עבורם.

רמקולים -
מפוזריס
^ בארצות הברית עושים תפאו־
* //רות לערב אחד בעשרות אלפי
דולארים. למשל, ציפוי כל השולחנות
והקירות במראות. אני מתאים את
עצמי לאווירה בארץ, ולא עושה דברים
ראוותניים מדי. אני חושב שאין סיבה
שהתפאורה תעלה יותר מהכל. לכן אני ^
משתמש בחומרים זולים יחסית, והתו־

באוץ צמח סיגטן חדש שר מסיבות העשירו! העליון -ער מסיבה אחת
אפשו להוציא סכום השווה רמשכוות שר מישפחה ממוצעת במשן־
שנתיים. איך זה מתארגן? מי אחוא• למה? כמה עולה כל פריט?
בקרב האוכלוסיה השייכת לעשירון
העליון מקובל לעשות מסיבות יקרות.
כשהאירוע הוא חתונה, בר־מיצווה אן

כשמחליטים לעשות מסיבה: יום־הו־לדת,
יום־נישואין, תחילת האביב,
תחילת הקיץ, סוף החורף, קבלת תואר,

71111 האורחים באו ליהנות, ועל המארח לחסוך מהם

11 111 111 1111 1את טרדות החנייה. אנשי שרות החנייה יקחו
1א ת המכונית ויחנו אותה ברחוב הסמוך. העשירים מתרגלים לפינוק.

מייקל :״הבית מציג את אופיו של
בעל־הבית. לכן כדאי, בבחירת הנושא,
ללכת עם הבית. לפעמים בוחרים בנושא
שאינו מתאים לבית, כמו, למשל,
הנושא, צוענים׳ בבית מודרני. אז אני
מבטל לגמרי את אופי הבית, ובונה
דקורציה חדשה.״
במסיבת־חצר נבחר הנושא אי בגן1
עדן. בעלי המסיבה בחרו בו כדי לתת
למוזמנים הרגשה של חלומיות וקסם.
משהו שמיימי. החצר עוצבה כאי סגור,
המיזנונים נבנו כאיים ציבעוניים, והמלצרים
לבשו תילבושת מעלים.
כדי להדגיש את אווירת־הקסם, השתמשו
בתאורה מתאימה. אריה לואי,
בעל חברה, הוא היחיד בארץ העושה
תאורה לאירועים כאלה.
לואי :״בעזרת תאורה מתאימה מנצלים
עצמים בשטח ליצירת מקום מוגבל,
מוגן ויפה. צבעים נכונים ואור
במידה הרצויה נותנים לאדם תחושה
של משהו קסום, וקביעת הגבולות
גורמת להרגשה פיסית נעימה.״
לואי משתדל להאיר את המקומות
היפים בכל חצר בגוונים נעימים. תאורן
לא־מיקצועי, שישתמש בשלל־צבעים,
יכול ליצור מראה קיטשי. לקוחותיו של

מכירות של תפריטים״.
מייקל עובד עם השף שימעון בן־
דויד. דימיונם פורה, והם לא משעממים

צאה היא עשירה והרמונית.״
״מוסיקה פלוס״ היא החברה של
עמית ואילן רונאל. שני הצעירים הת־

י 1111ך 1י ץ 1נושא ה מסיבה קובע א ת סוג האוכל, התפ-
11י ) 1\ #11 1 | 1/אורה, אופי המוסיקה, סיגנון סידורי״הפרחים
ואף את תוצרת כלי-ההגשה. כשהנושא הוא רומא יתנהגו כולם כרומאים.

תפריט
למסיבת
אי בגך העדן
• ייייייי • יי •

• מצות קבלה:
פיקחי פירזת אכזוטיים ברו-
טב רוקפור; פיטדיות עם גבינה
בולגרית וזעתר; תפוח־אדמה
עם שמנת וקוויאר• ,שיפודי״עוף
פולינזיים; יין לבן.

• מצות ראשונות:
עלי־גפן ממולאים; גבינת
קממבר מוקצפת עם רוטב תו תים;
טבעות-מלון עם אי גבינה
ורוטב אגסים; דג הרינג מוקפץ
עם שמנת ושמיר על באגט.

• מצות עיקריות:
קונכיות פ אס טה עם רוטב
נאפוליטנה או אלפרדו; בקר
ו שקדים בנו ס ח סרי״לנקה; עוף
ללא עצמות, ממולא בבשרים
מעושנים ורוטב לימון.

• תופפות:
סל ט יווני; עגבניות ממול אות
בבזיליקום ובצנובר; צרו רות
גזר מאודה; לחם־ שום עם
אנשובי.

• מצת ביציים:

סידור פרחים צף

כ שהמסיבה נערכת בגינת־הבית,
מק שטים גם א ת הבריכה המישפח-
תי ת לכבוד האירוע. שמים בבריכה שניים או שלושה סידורים שמחיר כל

אחד מהם 650 דולר. בסידור -צימחי קנגרו ואגפנטוס ונרות מיוחדים
שגובהם 80 סנטימטר, כשביניהם מפוזרים פירות העונה, מה שמזמין,
ב מסיבו ת עליזות במיוחד, אמיצים לקפוץ לבריכה ולזכות לאכול מהפרי.
ביותר. הערב בנוי כך שבסופו כולם
רוקדים.
עמית :״מסיבה טובה נעשית בזכות
האנשים שבה. מוסיקה טובה תעזור
לאנשים לבטא את מה שבתוכם. אם אין
בהם כלום, גם המוסיקה הכי־מוצלחת
לא תעזור״.
אלגנטי צנוע

ין, עמית ואילן רונאל
(ואריה לואי עובדים צמוד־צמוד.
כמעט בכל מסיבה מסוג זה אפשר
למצוא את שלושתם. ברור להם שמסיבה
היא הפקה, וכדי שתהיה ברמה
הגבוהה ביותר, ושהאנשים יזכו בהנאה
מושלמת, עליהם לתאם ביניהם כל
צעד וצעד.
מייקל מספר שיש אנשים שאינם

רוצים בו, למרות שיש להם אמצעים
לשלם לו.
מייקל :״יש לי תדמית של מדיה, של
אמנות. הם רוצים באירוע אלגנטי
וצנוע, וחוששים שהנוכחות שלי תהיה
דומיננטית. אפשר לעשות גם אירועים
אלגנטיים בטוב־טעם ובמיקצועיות.
בכלל, אני חושב שבמסיבת־קוקטייל
לכל אחד יש תפקיד: לאנשי־השרות,
למארחים ולאורחים. במכוון אין מקר
מות־ישיבה, כדי שהאורחים יסתובבו
ויפגשו כמה שיותר אנשים, ולא רק
יישבו ויאכלו. תפקידי הוא ליצור את
האווירה המתאימה לכך״.
פרחים בשדותים
פרחים תופסים חלק נכבד
\ ברקע המסיבה. ניצן ורד מחנות

סורבה מנגו; שמפניה.

• מצות אחרונות:
איי-שוקולד על ים-תפוזים;
אי-צף; איי מרנג עם מוס-לי-
מון; קפה ותה.
הפרחים דרה עשה סידורי־פרחים אצל
עשירי הארץ.
ניצן :״אנשים רוצים מסה של פרחים.
אין להם בראש קונספציה מסו־יימת.
אני מכין את הסידורים בהתאם
לשטח ולמחיר שהם מוכנים לשלם.״
לניצן אין מחיר מינימום. אם יזמינו,
הוא יעשה סידורים ב־ 100 שקלים
למסיבה, והוא עשה כבר סידורים ב־
3000 וב־ 4000 שקלים למסיבה.
את המלאכה למד מאמו, שרה,
והשתלם במשר שנה ביפאן. הוא אוהב
להשתמש בכלים של הלקוח, כי כד
נשמרת האווירה. הפרחים עצמם חיי־

גלית כד *
(המשך בעמוד 08

\ 1י * 11ד י !*]1 * 1 1 * 1111 הפתעה אנושית שתפקידה להעלות
1 1 1 ^ 4 ^ 111 . 1^ 11 4חיוך על שפתי האורחים שראו כבר הכל:
בעל השימחה פותח קופסה מקו שטת ומתוכה קופצת נערה חשופת״חזה.
חילו את דרכם בתיכון במסיבוית של
חברים. היום מזמינים אותם למסיבות
הכי יקרות בארץ.
עמית :״אנחנו לא מנחים אירועים.
אנחנו אחראים למוסיקה. אנשים אוהבים
אותנו, כי אנחנו מתכננים כל צליל
בבית. אחרי שעות ארוכות של שמיעת
הדיסקים בבית, המוסיקה באירוע היא
טובה״.
בדרך־כלל יש שני רמקולים בעוצמה
גבוהה, והיושבים לידם סובלים.
אצל עמית ואילן רונאל זה נשמע
אחרת. הם מפזרים בשטח כמה רמקולים
בעוצמה נמוכה יותר. המחיר

שהם גובים עבור אירוע הוא 450 דולר
ותוספת של 50 דולר עבור כל שני
רמקולים נוספים. כשיש 10 רמקולים,
המחיר עולה ל־ 750 דולר.
המוסיקה נבחרת עם הלקוחות ועם
מייקל שטרן, בהתאם לנושא.
עמית :״כשהנושא הוא איטליה, המלצרים
לבושים באיטלקים, התפאורה
איטלקית, והאוכל איטלקי. אז אנחנו
יכולים להתחיל את הערב באופרות
איטלקיות״.
עמית מספר שהם כבר פיתחו שיטה
איך להרקיד גם את האנשים המרובעים

זה המחיר של סידור ממוצע. הסידור מור-

כב משושן צחור, ליליות והרבה פירות
ביניהם. גובהו שלושה מטר והוא צף במימי הבריכה.

זה המחיר של שלוש חמניות קצוצות גיב-

^ 1 11 עול וכמה ענפים. מיועד לשולחנות
הסועדים המנומסים, שלא מעזים לק ח ת אותו.

וחשמל
א תו,
1תו1י־כ 1יסה
משקיעייחוץ מישראל:
כמה עצות
תאירתד 1/1ר

בורסה

טובי

אני או הג א ת הן נרכה עול בעלי־הטורים ומחברי-הטקירות מטעם
הבנקים ומטעם עצמם. הערבה בנוייה מחומרים קבועים, עם הרגה סי״
מני־שאלה הנאמרים, א ן לא מודפסים. מה שחשוב יותר, תמיד מעותנה
הסדר של האריזה הפנימית.

קל יותר לתת עצות מה לעשות
בכסף בחו״ל. לא משקיעי־חוץ הבאים
להשקיע בארץ, אלא משקיע־חוץ הנמצא
בישראל; אף תושב ישראל ואף
אזרח ישראלי שיושב פה. אומרים שיש
לפחות 100 אלף איש הרשאים להשקיע
כספם בחו״ל, ועוד כמה מאות אלפים
הרוצים וגם יכולים, נניח, להיות
משקיעי־חוץ במוסדות פיננסיים של
איי־התעלה (ולעניינו, לא חשוב איפה
זה) ,או בבנקים שווייציים, בבאנהוף־
שטראסה(זה באמת שם).
בא שבועון כמו ט״ם ושואל מומחים
במה כדאי להשקיע. יש להם תשובות.
עם קבלות. מומחים שכבר הספיקו לגלגל
השקעות של מאות ואלפי מיליוני
דולארים, וגם להרוויח. עובדה: המשקיעים
ממשיכים להגיע לשעריהם.

חזרנו אליך האמאכר שליימר
למי שלא הכירו, או סתם שכחו:
האמאכר־שליימר הוא שמו של כלבו
ניו־יורקי ותיק(נוסד , 1848״מאז לפני
מילחמת־האזרחים״) ומפורסם, המוכר
את מרכולתו באמצעות הדואר, בעיקר.
המרכולת: חפצים, מכשירים, מיתקנים,
וסתם דברים משוגעים, שהכלבו מתמחה
במכירתם, וחלקם הגדול מצוי רק
בו, מיוצר במיוחד עבורו ונבדק במעב־דותיו.
המחירים
יקרים, או לפחות לא זולים.

מקלח
ירקות וסירות אוטומטי
תשודעץ, ב־ 17 שניות!
יש שם כובע־גולף מאוורר על־ידי
אנרגיית־השמש, במחיר של 29.95 דולר,
וגם מערכת מיזוג־אוויר פתוחה לבריכה,
במחיר של 8900 דולר, או רכב
ממונע־אוויר, במחיר של 30 אלף דולר.
הכל מיועד למשוגעים־לדבר, לסתם
סקרנים המחפשים והאוהבים חפצים
יוצאי־דופן ומיליונרים משועממים.
הנה
המתנה שאי־אפשר בלעדיה:
מה יותר משגע וענייני וחכם — וזוכה
בתשואות מהאשר, מהרעיה, מהחברה
ומהסתם־מזדמנת — כמו המקלף האוטומטי
של ירקות ופירות? משהו!
הנה תאורו של המכשיר: אוטומטי,
מקלף בקלות יתירה את קליפת הפרי
או הירק בצורה אחידה, תוך שניות.
הוא מסוגל לקלף תפוח״עץ בינוני בזז
שניות, קילוף דק ואחיד, ללא ביז־בוז
של התפוח עצמו. הקליפה בלבד.
דרו־הפעולה: התפוח(למשל) מוכנס
בין שתי זרועות רוטטות, למעלה
ולמטה, וסכין־הקילוף מוצמדת לחלקו

מה הם אומרים על שנת?1989
שכדאי להשקיע ב:
• מניות של חברות כימיה גדולות
בגרמניה.
• איגרות־חוב של האוצר האמריקאי.

,101 קבוצת הכימיה הבריטית.
• י 1ח ב1נד, המניב הכנסה קבועה,
שפרעונו ער ארבע שנים.
• מניות של חברות־מתכת בסיסיות,
בעיקר מניות נחושת.
• מניות של חברות יפאניות מקומיות.

כסף בבנק, אך בנק גדול.
• או, מה שיותר טוב, חשבון נושא-
ריבית־גבוהה בסניף של בנק גדול —
באיי־התעלה, למשל.
עד כאן למי שמבקשים ללכת על
בטוח.
מכאן, מי שרוצים ביותר׳״אקשן״,
יותר סיכון, אבל גם סיכוי יותר גדול.
הנה הרשימה:
• מניות של חברות־נכסים מסו-
יימות בהונג־קונג.
• מניות של חברות אוסטרליות ל־כריית״זהב.

עיסקות עתידיות בדולארים, נגד
המגמה.
• מניות של קבוצת £ 9 0הגרמנית.

מניות של קבוצת־הבינוי 9 0 ?-
\£1£¥ .מהונג־קונג.
• מניות תורכיות.
• מניות של חברות־מתכת ומכוניות
בארצות־הברית.
• מניות של רשת המרכולים

המשק הלאומי:
חולצה
ב־ם 8ש״ח
בשבוע שעבר עשיתי סיור־ביקורת
אצל ידידי משכבר, כדי לרענן מעט
ימים עברו. יצאתי מרוצה. מיטען חדש
של אמיתות שונות במה שהכלכלנים
מכנים מאקרו: הדברים הגדולים במשק.
לפני
הכל, ברשותו של הידיד, הגדרה
מעודכנת לסוציאליזם: הדרר הקשה
ביותר להגיע אל הקפיטליזם.
והנה עוד כמה אמיתות• :אין בכל
העולם מדינה שבה בכל שנה יש תוכנית
כלכלית חדשה, מלבד, כמובן, ישראל.
והסיבה? המדינה לא מתנהלת
מבחינה כלכלית כהלכה. כל שנה מהפכה.
למה? כי הקודם טעה.
אנחנו המדינה הכמעט־יחידה בעולם
המעודדים תעסוקה נחשלת, שעבר
זמנה. חולצה תוצרת־הארץ, העולה 80
ש״ח, תימכר בשווה־ערך של 30ש״ח,
כשהיא מיוצרת בבנקוק. אז למה לייצר
אותה פה? אולי נתחיל לייצר מה שכדאי
וראוי לייצר?
מי היא המדינה היחידה בעולם, שיש
לה עודף מיסחרי(מכרנו יותר מש־קנינו)
עם יפאן? מי היא המדינה היחידה
בעולם שיש לה עודף מיסחרי עם
דרום־קוריאה? ישראל. השאלה היא אם
יש להתברך בעובדות אלה. הוא אומר
שכלל לא, והוא צודק( .התשובה המלאה
בשבוע הבא).
העליון של התפוח. הסכינים, העשויות
מפלדת אל־חלד, מחליקות על גבי התפוח,
כשהן עושות דרכן צמודות לצורת
גופו(של התפוח) בדיוק נמרץ, תוך
קילוף אחיד.
כל הרוכש מכשיר־קילוף מקבל גם
שש סכיני־קילוף, וכמובן סיפרון־מת־כונים
(ולא רק לתפוחים קלופים).
המכשיר עשוי מפלסטיק מיוחד־קשיח.

עכשיו תורה של האופטימיות, אבל הזהירה, על כל מיק רה
שלא יבוא. או מנם השוק עלה מנקודת־ה שפל של השגה
הקוד מת, גניה ב־ ,407 אבל העלייה מהירה מדי, ברין להי זהר.
עד כאן גירטה של ערכה א. והנה גירסה ב׳ של ערכה
ראשונה: השוק עלה ב4-ל 25מ ת חיל ת השנה (לא מזכירים
א ת הירידות של השנה הקודמת) ,יעשה א תנ חתה קצרה,
נניח לצורכי מימוש רווחים, אך אלה יפגשו בדרכם משקי עים
חד שים וי שנים. והתוצאה! ניח שתם: שוב עליות!
אבל, כן אבל, צריך להיזהר, כל ידיעה עלולה לפגוע בשוק. למשל,
שמדד הניקי׳־דאו״ג׳ונס, מדד המניות הכללי של בורסת־טוקיו, ירד.
מה זה שיין: שייך מאוד, א ם ובאשר ה מדד אצלנו יירד. אצל עוללים
זה נקרא תירוץ, אצלנו הערכה, ובמיקרים אחרים, ת חזי ת.
נו, אז מה אתה מייעץ, שואל אותי א חד מדורשי״טובתי הניצחיים. אני
לא מייעץ, אני משיב; אבל רמז אני יכול לתת לך. הנה, ברור לכל שהשוק
היום טוב מזה שלפני חצי שנה. עובדה: הוא עלה. אתה שואל א ם ימשיך
לעלות. אני לא יודע, אך מקווה שכן. יש לו נתוני־פתיחה שובים לעלייה
נוספת, וכאן אני מצטט מה שאומרים בעלי הטור והסקירות.
הוא, השואל, נראה בלתי״מרוצה.

עצח אחת אני מוכן בכל זא ת ללחוש לאוזנו. תשמע, אני
אומר לו, א ם עד עכשיו לא נכנ ס ת לבורסה, ב מניות אני
מתכוון, תיכנס. נני ח ־ 57 או 1055,מ תי ק החיסכון שלך יכו לים
לעשות סיבוב בכמה מניו ת כבדו ת. יעשו בכל מיקרה
יותר מצ מודי -מדד ודולר.

שרברב:
ג ם הו א
כול!
מתברר שלא רק ארנסט יפת (מ־בל״ל)
יכול, גם השרברב השכונתי
יכול. וזהו סיפור המעשה•.
בבית השכנים (ארבע קומות) ב־תל־יאביב,
יצא מכלל שימוש הצינור
המוביל מים חמים מדוד-ההסקה. אין
מנוס, צריך להחליף את הצינור, העולה
מן הדוד, דרך פיר הצמוד לחדר״המר־רגות,
עד לקומה ר. כמיצוות ועד־הבית,
הוזמנו ארבעה שרברבים להגיש
הצעות־מחיר. .
הראשון ביקש מחיר אסטרונומי,
וכנראה לא הבין בעניין. נפסל על הסף.
השני ביקש מחיר סביר, עם הרבה
הסתייגויות ותוספות של ״אם״.
השלישי הוא הסיפור עצמו. בא,
בדק, הסביר מה יש לעשות, טרח גם
ליידע קרוב של שכן מה גדולה מומחיותו.
משהתבקש, טרח להגיש במהירות
הצעת־מחיר, עוד באותו הערב, על טופס
מתאים, כמעט בלי שגיאות־כתיב.
המחיר 3000 :ש״ח. השכן נבהל
מעט, ושאל: איך זה? כמה עולים הצינורות
(בלי תפר) והאביזרים האחרים?
חישב וחשב ואמר: בערך 800ש״ח. וה־

,,ויבוק,,
במחיו מצחיק
יש לי חבר שהוזמן להרצות בכנס
בינלאומי, שנערך בסין. הסתובב שם
שלושה שבועות, עשה סרט־וידיאו יפה
מאוד וחזר ארצה.
בדרך לשם הכל היה בסדר. גם בדרך
חזרה. אבל, המטוס, שבו חזר, חנה
חניית־תידלוק בנסיכות דובאי, בקצה
הדרומי של חצי־האי ערב.
הוא קצת נבהל, גם אשתו. אמרו
ניתן לחברו לזרם החשמל בקיר (110
וולט) .המימדים: גובה — 29ס״מ;
עומק — 10ס״מ. מישקל — 1ק״ג
ו־ 44 גרם.
והמחיר, בחצי חינם, מציאה של
ממש 44.50 :דולר, כולל מישלוח ברחבי
ארצות״הברית. מחיר של מציאה,
שניים, ועוד לא גמרנו את ההקצבה
( 100 דולר, למי ששכח).

\ זבז ריב\
מחזמרים ומחוכים
נחוג בניו־יורק, יום־הולדתו ה־
70 של ג׳רום רובינם, רקדן, מ רי א ד
גראף ובימאי, בבכורת המחזמר החדש
שלו, בחדחיי, שבו קטעים נבחרים מס
מחזמרים שוברי־קופות, שאותם
ביים רובינס בעבר, כשמחיר כרטיסי־הכניסה
הטובים נקבע ל־ 55 דולר הכרטיס
(כנראה, בהתחשב בעלות הפקת
בר1דו 1״ — שמונה מיליון דולר).
רובינם, שנולד כג׳רום רבינוביץ, בנו
של בעל מעדנייה וחנות״מחוכים יוצא־רוסיה,
ביקר מיספר פעמים בארץ, על־מנת
להדריך להקות־ריקוד מקומיות
ונודע במיוחד בהפקותיו רבות־המש־תתפים
כהסלך 1אני ומר על הגג.

יופי ופרדסים
נחוג בתל־אביב, יום־הולדתה הסע
של חנה פולני, אחת ממלכות־היופי
הראשונות בתולדות ארץ־יש־ראל.
פולני, שזכתה בכתר כשהיא כבר
נשואה ואם לבת שלוש, עשתה זאת
במיסגרת חגיגות העדלאידע , 1928
והיא ילידת ירושלים (בת לאחת המי־שפחות
הספרדיות הוותיקות בבירה,
מישפחת מיוחס, יוצאת תורכיה) ואלמנתו
של אברהם פולני, חייל בגדוד
נהגי-הפרדות של יוסף טרומפלדור
במילחמת־העולם הראשונה, שנפצע
בקרבות גליפולי, מהם פונה ללונדון,
בה התפרנס ממתן שיעורים לעברית.
לימים נודע פולני יותר כפרדסן מצליח
(מנכ״ל פרדס־סינדיקט שבטיפולו היו
כ־ 70 אלף דונם פרדסים) וכמשווק
הדרי ארץ־ישראל בבריטניה, תפקיד
אותו מילא, משך שנים, גם בנו, יורם,
כיום בעל דיסקוטק ומועדוו־ביליארד
בצפון־הארץ.

סוכריות ותהילים
בנקאי יפת
מס־הכנסוז, מנדנו ושעות נ 1ספ 1ת
יתר? מע״מ ועבודה. עשה השכן חשבון
מהיר ואמר לו: כמה זמן תעבוד? השיב
לו: אל תדאג, נתחיל ב־ 7בבוקר וכבר
ב־ 7בערב יהיו לכם מים חמים. אני
צריך לקבל את התשובה מחר, כדי להתחיל
בעבודה מחרתיים, אחרת לא
יהיה זמן בשבוע הזה.
שאל השכן: אני לא מבין, בשביל
עבודה של יום אחד אתה רוצה 1000
דולר?
השיב לו: כן, אני עובד שעות נוספות
וגם משלם מס־הכנסה.
אבל אלף דולר ליום עבודה?
זה המחיר. אתה רוצה, סוב; לא רוצה,
גם כן טוב.
את העבודה ביצע השרברב הרביעי
במחיר של 2000 שקל, ביום וחצי.
להם שזו חניית״ביניים קצרה, אפשר
וצריך לרדת למסוף־הנוסעים במעבר,
מה גם שיש חנויות פטורות־ממכס, ידועות
במחיריהן הזולים דווקא.
יורדים, נכנסים ישר לאיזור־החנו־יות.
המחירים זולים, אבל המזומנים נגמרו
כבר בסין, מה עושים? מה שעושים
אחרים. שולפים את כרטיס״האשראי הבינלאומי.
הכרטיס שלו הוצא בישראל.
בקיצור, קנו שלושה זוגות של נעלי
ריסק במחיר מצחיק של 90 דולר,

פחות ממחיר זוג אחד בארץ.
אבל זה לא קרה לפני שהמוכר שאל
אותו. אדוני, מאיזה ארץ? אלפית השנייה
והוא תפס מה קרה :״איי אם פרום
סקוטלנד,״ השיב באנגלית תוצרת־יש־ראל
.״מזל שהמוכר לא הסתכל במה
שכתוב על הכרטיס, אחרת היינו בברוך
רציני,״ הוא אומר. ועוד משהו: עד היום
לא הגיע החיוב. רואים אתם: גם שליש
מהמחיר וגם אשראי לשלושה חודשים,
ומי יודע עוד כמה.
למה ריסק עולה פי שלושה וארבעה
בארץ? על כך נדון בהזדמנות אחרת
במדור זה.

נחוג בבית־אבות ברעננה, יום-
הולדתו ה־ 103ש ל אליעזר קורנ־פלד,
הנחשב לאחד האנשים הקשישים
בארץ. קורנפלד, שאיבד את מישפחתו
הראשונה בשואה, היה עד לפני שנים
מיספר בעל מכולת בכפר־סבא ומייחס
את אריכות־ימיו, בין השאר, למיזמורי־התהילים,
שאותם הוא קורא מדי בוקר
ולאכילת הסוכריות המקובלת עליו
מאוד מאז נגמל, לפני שנות־דור, מן
העישון.

רכבות ופרחים
נקבע כמתנדב הזר הקשיש ביותר
בקיבוצי הארץ, ולטר אשוונ־דן
,74 ,אזרח שווייץ ולשעבר מנהל
תחנת־הרכבת בעיר־הקייט השווייצית
לוצרן(כ־ 90 אלף תושבים) .אשוונדן,
שהתנדב לעבוד בקיבוץ רביבים שבנגב,
מועסק שם, בחודש האחרון, בחכד
מת־הפרחים המקומית.

שחייה וחציבה
נפטר בחיפה, בגיל ,86 דב
ברל רפטור, מוותיקי תנועת־העבו-
רה, אחד מחותמי מגילת־העצמאות ומשך
שנים ח״כ. רפטור, יליד רוסיה
ובנו של סוחר, ברח בגיל 18 ממולדתו
בדרכו ארצה, בחצותו את גהר־הגבול,
הדנייסטר, שבין ברית־המועצות ורומניה,
בשחייה, תחת אש מישמרות־הג־בול
משני הצדדים. בארץ היה רפטור
חוצב וסוואר בנמל ועד מהרה לאיש־ציבור:
ממייסדי הסתדרות־העובדים,
נואם מלהיב, ואיש אירגון ההגנה* ,שהקפיד
על נוהל״חיים מצניע־לכת.
* שרבחר רחי 1ת חברם שר אלפי
עציר• אירעך ההעה. עת אלה נברא!
ערירי הבריטים, בקיץ , 1946 בסחנרר
סעצר ברפיח.

העולם הזה 2691

יעקב ברדוגו
ליכוד

אפי מחלב

מעיד

ך* יגל בך־ישי, בחורה שחורת־שי־ער
ונחושת־מבט, פעילה מרכזית
בתא־הסטודנטים של צוותא ובר״ץ,
חלמה על ישיבתה הבאה של מועצת
ר״ץ. איך מברך אותה פטרונה הפוליטי,
ח״כ דרי צוקר, מעל בימת־המועצה,
לקול תרועותיהם המאופקות של חברי-
המועצה, על כיבוש אגודת הסטודנטים
בראשונה על־ידי תא של השמאל, ולא
על־ידי אחת משתי המיפלגות הגדולות.
ערן לב, חברה למיפלגה ולתא, אך
אוייבה הפוליטי בנפש, יתקמר כקיפוד
במושבו, כאשר שמו לא יוזכר כאחראי
למהפך, ושנואת־נפשו תעלה לסקור
לפני מועצת־התנועה את הניצחון
הגדול.

117ש7
נ 7א7ן יא 11 די

כדי לדחוק
החוצה את קמפוס וועד־הסטודנטים
הערבי. הוא שם טאבו על החלטות
פוליטיות (״נגד הכיבוש״) מהסוג שהידר
הקודם — עדי הדר — לא היסס
לקבלן, בתמורה להישארותו בשילטון,
או כדי לקבל פירסום בתיקשורת ובאקדמיה.
כשקרא
הפרופסור ישראל בורו־ביץ׳
,יו״ר ועדת־הבחירות, במוצאי יום־
הבחירות את התוצאות באולם הדחוס
והמתוח, שהיה מלא בעסקנים עייפים
מכדי לשנוא זה את זה, היה ברור לכל
שהימין יצא מהבחירות כשפחות מחצי־תאוותו
בידו.
הימין ירד בכוחו(מ־ 18ל־ 11 נציגים

הנסיך של מאקיאוול׳ יבול וקבל שיעורים מעסקני הסטודנטים של אוניברסיטת תדאביב
כך, אין ספק, היא תתחיל ב״בליץ־
קריג״ הפוליטי המזהיר שלה, שייס־תיים
תוך 10־ 12 שנים, להערכתה, בכנסת,
כחברת סיעת־השמאל — השנייה
בגודלה במדינה(המערך זה מכבר
נטמע בליכוד, ושאריותיו נקלטו אל

איו

קמה

נגר זה — כדי שלא לתת לימין ליהנות
מההפקר.
אך גם מן העבר השני התארגן סטר
תטי1ן — תא הסטודנטים של הימין,
בצורה חסרת־תקדים. אחרי שנים של
פלגנות אמבית, רץ הפעם גוף ימני

לי והוגים אחרים, בקומות היותר עליונות
של בניין(פתל׳.
את זמנו הפנוי מהעול האקדמי, הלא
מתיש במיוחד, חילק ברדוגו בין בניין
עיריית־לוד — מעוזו של פטרונו, מקסים
לוי — ובין מישרד־הבינוי״והשי־

שמטרתו היא אגודה בלתי־פוליטית,
שתאחד את כל התאים ״הסטודנטיא־ליים־הציוניים״
כדי לפעול לרווחתו
של ציבור־הסטודנטים. הוא הירבה לנגח
את תא־העבודה על־כך שנתמך במה
שכינה ״השמאל הקיצוני״ ,ועל כך

קואליציה

במועצה) .העבודה עלתה קצת (מ־23
ל־ .<25 מעוון ושאר העצמאים קיבלו 7
מנדטים — הישג יפה לכל הריעות
ל״עצמאים״ ,שעשו את התיאומים עם
נציגי מצ 1ד1ז זאב. אבל המנצחים האמיתיים
היו בשמאל: קמפוס (הכוללת

^ אץ־ הניאו אנש הריבוד והחרטה

( 83ו 1ט) שר ו״ץוה רינוו

^ איו הצריח! אנשי הדינור

^ הקוראת דהיוגוות עם א שיו

א,ך ]אלץ ה]ץ של המעוך

* • י לזרוק את עצמם החוצה

_ הנ ר חוו נמה שעות רוויו ת

לאמץ לעצמו קו שמאל• קיצוני

זרועות חזית־השמאל של מפ״ס״ר״ץ־
שינוי).
תוך 10־ 12 שנים נוספות היא
תעמוד בראש המיפלגה שתכבוש את
לב העם, ותסיים 30 שנות שילטון
הימין במדינה. מאותו הרגע ״שלום
כולל במיזרח התיכון״ יהיה כסף קטן
עבור הבחורה הנמרצת מרעננה.
זה התחיל בליל ה־ 26 בדצמבר
, 1988 שבו נודעו תוצאות הבחירות
לאגודת הסטודנטים באוניברסיטת
תל־אביב. זו היתה אחת ממערכות־הב־חירות
המותחות בקמפוס התל־אביבי.
בבחירות בשנה הקודמת הפסיד תא־העבודה
מחצית מכוחו. הימין הכפיל
את כוחו כמעט פי־שלושה ובפעם הראשונה,
זה זמן רב, היתה תחושת איום על
ההגמוניה השמאלית באגודת־הסטודג־טים
התל״אביבית.
הפעם עשו כל הצדדים את הכנותיהם
לבחירות בקפדנות יתרה ומחושבת.
שלושת תאי־השמאל (העבודה, צוותא
וקספזס) דאגו להתקזז, ולא לרוץ זה

מאוחד וחזק, הכולל את הליכוד, התחייה,
צומת, מולדת והמפד״ל.
תא הימין, המתקשה בדרך־כלל כבר
בשלב איתור המועמדים להתמודדויות
בחוגים השונים ,״כיסה״ השנה 65מתוך
71 איזורי־הבחירה.
התא, מתוגבר על״ידי אנשי הימין
הקיצוני ומובל על־ידי עסקן חרותניק
משופשף — יעקב ברדוגו, ממקורבי
השר דויד לוי — הלך לבחירות בתיק־ווה
להגביר את כוחו. בכיריו אף העזו,
מפעם לפעם, להזות בחלומות מהפך,
בנוסח ימי מילוא־רייסר־קליינר.
ברדוגו עצמו ( )23 עמד לסיים את
לימודי התואר הראשון שלו במדע-
המדינה, אחרי שבילה באוניברסיטה
זמן רב יותר בקפיטריות (שם נרקמים
״הדילים״ הפוליטיים הסטודנטיאליים)
מאשר בשיעורי החוג הפוליטי ביותר
באוניברסיטה. הוא היווה הוכחה נוספת
לכך שמאקיאווליזם פוליטי נרכש יותר
בקומת־המרתף של הבניין מאשר בשיעורים,
העוסקים בהגותו של מאקיאוו־

״ מתח ודואמה במהדוות־ניס
כון, שם נמצא זה זמן רב אחיו של מקסים.
מובן שגם מצודת זאב אינה יוצאת
מקופחת.
המניפולציות הברדוגאיות לפני הבחירות
לא היו מביישות את פטרונו
הפוליטי, שהיה, עד לא מזמן, מלך־
ישראל.
ראשית, גיבה ברדוגו תא עצמאי, ש־התקרא
מישן. בראש התא עמדו אבי
שטריקר, סטודנט לרפואה ואיש״סוד
דת, וחברו הטוב איתן שמיר, תומך
ר״ץ. הם הבטיחו לזרוק את העסקנים
הפוליטיים מהאגודה.
שטריקר את שמיר, שניהם בליינים
צפון תל־אביביים טיפוסיים, השתעשעו
במהלך החודשים האחרונים בנפתולי
הפוליטיקה הסטודנטיאלית, מבלי
להזניח את אורות־הניאון של מועדוני
סטפס, זמן אמיתי ודומיהם.
ברדוגו תמך במימון באיזורים שבהם
רצה.
הוא אימץ לעצמו את הסיסמה ״להוציא
את הפוליטיקה מהאגודה״ ,והצהיר

שבקולותיו נבחר נאדר מאסרווה, יו״ר
ועד הסטודנטים הערבי, כסגן־נשיא
מועצת־האגודה, כדי להבטיח המשך
שליטת העבודה באגורה.
ברדוגו חזר והדגיש, לאורך כל מע־רכת־הבחירות,
שהוא מוכן ל״שותפות
קואליציונית עם העבודה״ ,באגודה
״כמו בממשלה״ .בשיחות הדגיש שיש
להבטיח תוצאה שתאלץ את העבודה
לפחות בקואליציה, כדי שהוא ותאו
יקבלו לגיטימציה בקמפוס התל־אביבי,
בעל האוריינטציה השמאלית הידועה.
במהלך מערכת־הבחירות קשר בר־דוגו
קשרי־ידידות עם יו״ר האגודה —
אפי מחלב. אנשיו של מחלב מתארים
אותו כ״נץ״ במושגי העבודה. בלימודי
המתמטיקה מדדה מחלב במעלה התואר
הראשון כבר זמן לא־מועט, ולא נראים
סימנים לסיום הקרוב. מיקרה אחד
מני רבים של השהיית לימודיו של עסקן
סטודנטיאלי כדי לאפשר פעילות
פוליטית בקמפוס.
על כל פנים, עור בטרם הבחירות

את ועד הסטודנטים הערביים) השלימה
עלייה של 35051,תוך שנתיים, והתייצבה
על 7נציגים. צוותא (מפ״ם +
ר״ץ) עלתה מ־ 15ל־ ,23 והפכה תא־סטודנטיאלי
שני בכוחו באוניברסיטה.
״האיום הימני״ הוסר, אך את חגי-
גות־הניצחון המאופקות החליפו עד
מהרה אגלי־הזיעה הקואליציוניים על
מיצחו של אפי מחלב.
למחלב התחילו לזרום דרישות השמאל,
שהזכירו לא״במעט את דרישות
המיפלגות החרדיות אחרי הבחירות לכנסת.
נציגי צחתא דרשו שיתוף קס־פ
1ס בקואליציה החדשה, שינוי שיטת־הבחירות
לאגודה והקצנה פוליטית של
האגודה בהצהרות ובמעשים.
המשא־והמתן הקואליציוני, שנמשך
שלושה שבועות, ידע עליות וירידות,
אך למרות שינוי יחסי־הכוחות בתוך
השמאל, הרגישו עדיין הכל שהמישחק
״מכור״.
ברדוגו, מוכה וחבול אחרי שגם בחוג

מדעו; סעד ₪

— מסיבות המיליונרים

•לדיו של מאקיאוולי
(המשך מעמוד ) 17
שלו(מדע־המדינה) חסרו לו רק שלושה
קולות כדי להיבחר, חזר, הפעם כקול
רפה, על הצעתו לקואליציה רחבה
באגודה. מחלב, מדושן ושאנן, נתן לו
להבין שיוכל לחלום על־כן־.
במהלך המשא־והמתן הצליח מחלב
לקפל בקלות יחסית את צחתא מדרי־שתה
לשתף את קמשס בקואליציה. כך
נותרו צחתא והעבודה מתדיינים ,״בלי
חרות ומק״י״ ,על פרטי ההסכם הקואליציוני,
כשברור לכולם שהפשרה המיוחלת
תימצא לבסוף, ומחלב יישאר
על כסאו גם אחרי ה־ 15 בינואר, תאריך
ישיבתה הראשונה של מועצת־האגודה
החדשה, שבו היא היתה אמורה לבחור
ביו״ר וביתר נושאי־התפקידים.

מאקיאוולי א:,
ד״ץ-לי!וד

ך* אווירה הנינוחה התפזרה במפ־
1 1תיע בצהרי היום המכריע, יום א׳,
ה־ 15 בינואר, בשעה . 14.30 חמש וחצי
שעות לפני פתיחת הישיבה המכרעת
איתרו ראשי צחתא בבהילות את יו״ר
סטזדנטינן בקפיטריה של בניין נפתל.,
כדי לשמור על דיסקרטיות, הועברה
הפגישה המפתיעה למועדון־הסטודנ־טים
בבניין הפקולטה־למישפטים.

ירוק למהלך, ושהוא נאמן לסיכומם
מהצהריים. הוא לא ביקש שותפות
בשילטון עם השמאל, המוקצה־מחמת־מיאוס
מבחינתו, אבל הציע לצוותא
לשתף את מימון העצמאית, בת״חסותו,
כדי לזכות בקואליציה סבירה בגודלה.
ראשי צוותא עדיין אינם מאמינים
למישמע אזניהם. הם ביקשו מברדוגו
לעדכנם אם לא יחול שינוי בעמדתו
אחרי פגישתו עם מחלב. לפניהם עמד
עדיין הקושי: לשכנע בכינוס, שנקבע
ל־ , 19.30 את 22 חברי־סיעתם באגודה
למהלך ההשתלטות על האגודה, תוך
יריקה בפני השותף המפא״יניקי הנאמן
מאתמול, ובתמיכת כידוני הימין.
:19.15 בעשר שניות בלבד עבר בר־דוגו
את המרחק מאולם־הישיבות של
האגודה, שבו נועד עם אנשי צוותא,
למישרד יו״ר האגודה, שבו המתין לו
מחלב, עצבני, מוקף בכמה מנאמניו.
הוא ביקש מכולם לצאת את החדר,
מלבד שני מקורבי היו״רים.
מחלב, שכבר הספיק להבין שכיסאו
רועד, הציע לברדוגו, תמורת תמיכה
בעבודה, תפקיד של סגן־נשיא לאחד
מאנשי־הימין, וג׳וב של חבר־ועד(אחד
משיבעה) לאיש מעוון העצמאית.
ברדוגו, שבנסיבות אחרות היה מסכים
לדיל, לא הסכים עתה להציל את
מחלב במחיר סימלי כל־כך. הוא דרש

עסקני־סטודנטים מחלב, ברדוגו ובן־ישי
.תביעוחיך ועמרותיך מובנות, אך אנחנו איננו יכולים להיענות להן...־
בפגישה גילו אנשי צוותא לסטודו־טען
שהמשא־והמתן הקואליציוני פוצץ.
הרקע לפיצוץ: דרישתה האולטימטיבית
של צוותא שמועצת־האגודה
תקבל מיד בתחילת הישיבה הראשונה,
אחרי בחירת נושאי־התפקידים, החלטה
הקוראת לממשלת־ישראל לדבר עם
אש״ף. מחלב, שכבר הסכים בעל־כורחו
לתוכן ההחלטה, התנגד דווקא לעיתוי
האולטימטיבי בסדר־היום.
אז זרקה סיגל בן־ישי את הפצצה:
לצוותא ולקמפוס יחדיו 29 נציגים,
ולעבודה רק .25 אם.הבלוק השלישי״
של הימין והעצמאיים, המונה 18 נציגים,
יציב מועמדים משלו לנושאי־התפקידים,
ויתן גיבוי לצוותא ולקנו־פוס,
יתחולל מהפך באגודה, ואנשי
ר״ץ ישתלטו עליה.
ברדוגו נדלק על הרעיון.
ראשית: הוא רצה ללמד לקח את
מחלב, שהתייחס בזילזול אליו ולה־צעתו
לקואליציה משותפת, במיוחד
מאז שהרגיש שכסאו בטוח. ושנית:
שילטון של השמאל הרדיקלי באגודה,
שישליט קו פוליטי שמאלי־קיצוני
בשותפות רק״ח והוועד הערבי, יהווה
קרקע נוחה לעליית הימין בשנה הבאה.
ברדוגו נתן לאנשי צוותא תשובה
חיובית עקרונית. הוא נסע למצודת־זאב,
להרים טלפונים ולערוך גיוס מלא
של חברי המועצה מטעם הימין, וגם
לשמוע את דעת חבריו למהלך. עם
אנשי צוותא קבע לשוב ולהיפגש
במישרדי האגודה ב־ , 19.00 שעה לפני
שעת ה־״ש״.

ן מאקיאוולי !׳:
ן מערד-ליפוד

^ שעה : 19.00 ברדוגו מגיע למין
1שרדי״האגודה. לא רק ראשי צור
תא נמצאים שם. גם בכירי־העבודה עטו
על אנשי סטודנטיון.
ברדוגו מנסה להוכיח שהוא נאמן ל־דיברתו,
והודיע שיישב ראשית עם אנשי
צוותא. הוא הותיר את יו״ר־האגודה
מתופף באצבעותיו בעצבנות על שולחן
מישרדו. לאנשי צוותא הודיע בר־הוגו
שהתייעץ עם חבריו וקיבל אור

מקום אחד בוועד לסטודנטיון עצמה,
מקום נוסף בוועד לחבר ממינוון, וסגן־
נשיא ימני.
חילופי הדברים הבאים נאמרו בטונים
גבוהים:
ב ר דונו :״סגן־נשיא זהו תואר ריק
מתוכן. אנו רוצים להיות שותף אמיתי
לעשייה, ותקבל את מלוא התמיכה״.
מחלב :״אתה מאלץ אותי ללכת
לקראת צוותא בעניין ההכרזה עם
אש״ף. זה מה שאתה רוצה?״
ברדזגו, בקור רוח :״כרגע צוותא
לא תסתפק בהכרזה הזאת. לשנינו
ברור שעכשיו הם הולכים על כל הקופה.״
ברדוגו
הצמית את מחלב לכסאו
כשרמז שאם לא יתן לו את מבוקשו
״הצנוע״ ,הוא יצפה בשלווה בנפילתו,
ובהשתלטות השמאל על האגודה.
מחלב התחיל לנוע על כסאו ולצעוק
:״מה אתה ממהר? אתה רוצה הכל
עכשיו! בעוד שגה אוכל לתת לך גם
חבר ועד ...היום זה בלתי־אפשרי. זה לא
יעבור בתא! לא איכפת לי לשלם בכסא
שלי עבור עקרונות ...זה מה שאתה
רוצה, שצוותא ישלטו באגורה ויהפכו
אותה למוקד של הכרזות ופעילות
פוליטית שמאלנית קיצונית?״
מחלב ירע ששותפות עם סטודנטיון
לא תתקבל בתא שלו. ברדוגו לא הסכים
לרפד למחלב את הדרך ליו״רות,
אחרי שבמשך כל שלושת השבועות,
מעת היוודע תוצאות הבחירות, התייחס
אליו מחלב בזילזול. הוא נהנה לראות
את תאי השמאל מתכתשים ומתנגשים
זה בזה.
מקורבו של מחלב האיץ לסיים את
הפגישה :״תביעותיו ועמדותיך מובנות,
אך אנחנו פשוט איננו יכולים להיענות
להן. זה לא יעבור אצלנו בתא״.
לפני צאתו מהחדר הודיע ברדוגו שמבחינתו
דבר לא סגור, ואם מחלב ישנה
את דעתו עד השעה — 20.00 הרי
שהוא עדיין נמצא במישרדי־האגודה...
בשעה 19.30 נדמה היה שדבר לא
יוכל עוד למנוע את נפילתה של
אגודת־הסטודנטים באוניברסיטת תל־אביב,
בפעם הראשונה בהיסטוריה, לי

מפ״ם ור״ץ, ולא לידי אחת המיפ־לגות
הגדולות.
מאקיאוולי מערך-ד״ץ

ף• שעה 19.30 אירעו שני אירו־עים
שהפכו, כמו שקורה פעמים
רבות, את הגלגל הפוליטי ב־ 180 מעלות.
ישיבת
הפורום של נציגי צוותא באגודה
התכנסה 22 .חברי־האגודה מטעם
צוותא שמעו, רובם בראשונה, לא־מא־מינים,
את פירטי תוכנית ההשתלטות
מפי סיגל בן־ישי, ואחר־כך שיפשפו
עיניים ואוזניים, כשדיברו לפניהם נציגי
הימין והבטיחו להם שיעמדו מן הצד
ויביטו כיצד השמאל משתלט על האגודה.
בניגוד
לעמדתם של רוב ראשי־התא,
התייחסו פעילי צוותא בחוסר־אמון
לדיל המפוקפק. הם היו בטוחים
שנציגי הימין טומנים להם פח, ומרחיבים
בכוונה זדונית את הקרע בינם לבין
אנשי־העבודה, כשכל מטרתם היא להתחבר
ברגע המתאים לעבודה, לקוא־ליציית
״אחדות לאומית״ באגודה.
נשמעו שלושה־ארבעה דוברים, והכיוון
היה ברור. לא נערכה אף הצבעה.
תוך כדי הישיבה נכנסו כמה מבכירי
התא, שישבו באותה העת עם מחלב,
ובישרו לפורום שמחלב ״התקפל״ ויעלה
את הצעתם, הקוראת לממשלת־ישראל
לדבר עם אש״ף, בעיתוי שרצו.
הפור נפל. דווקא כשהיו קרובים
מתמיד להגיש את אגודת הסטודנטים
בתל־אביב על מגש של כסף לדדי צוקר
— משכו אנשי צוותא את ידיהם מה-
עיסקה.
אנשי סטודנטיון. שחשו ששני הצדדים,
ובעיקר צוותא, השתמשו בהם כדי
לשפר עמדות, הרגישו נבגדים וזועמים.
חמש דקות קודם לכן יכלו לקבל
את הצעות מחלב ולפתוח פתח לשותפות
ימין־מערך, אם גם בערבון־מוגבל.
כעת, כשניסו להיכנס למישרד יו״ר־האגודה,
הפטירו לעברם כמה מאנשי־העבודה
שכבר ״מאוחר מדי״.
אנשי סטודנטיון ביקשו להופיע פעם
נוספת לפני חברי צוותא, ולהפיל את
מסך החשדות. כעת ממש ייחלו לנפילתו
של מחלב, שלא היה מוכן לעשות
עוד צעד קטנטן לקראתם.
הפורום של צוותא כונס שוב, נציגי
סטודנטיון דיברו לפניו בלהט, ואחרי
20 דקות של דיון אושרה מחדש ההחלטה:
הולכים לקואליציה בראשות העבודה.
התמורה: סגן־יו״ר 2 ,סגני״נשי־אים(
3 ,מתוך )7הברי־ועד ואישור
להעברת ההחלטה הקוראת למשא־ומתן
עם אש״ף.

הגסיפים
| של מחי

ך דן? דבר: יותר לא היו הפתעות
באותו לילה.
אפי מחלב נבחר ברוב גדול כיו״ר
האגודה. כל שאר נושאי־התפקידים
נבחרו לפי ההסכם. מי שביקשו לראות
את השמאל משתלט על אגודת הסטודנטים,
והופך אותה לאגודה פוליטית־מיליטנטית,
ומי שפיללו לראות קואליציית
מערך־ימין — אלה גם אלה
ייאלצו להמתין לפחות עוד שנה.
לקוראי העיתונות היומית למחרת
לא היה אף רמז על הדראמה הגדולה;
שהתרחשה באותו ערב, שבו ויתרה בפעם
השנייה השנה תנועה פוליטית בישראל
על השילטון שהיה ממש בכף־
ידה.
לרוני מילוא, מיכאל קליינר, דדי
צוקר, עוזי ברעם וחבריהם נמצאו יורשים
לא פחות מוכשרים, לפחות בכל
הנוגע לרמת התכסיסנות הפוליטית.
ומכיוון שהיכולת המניפולטיבית של
העסקנים הסטודנטיאליים מכל גווני
הקשת הפוליטית יכולה בקלות ובטי־בעיות
למלא פרק בנסיך של מאקיא־וולי,
אני מציע לכם, קוראים נכבדים,
לגזור ולשמור את הכתבה הזאת. בעור
10־ 15 שנה תפגשו את המאקיאווליס־טים
הצעירים בכנסת, ועד אז יכולים
הח״כים הנוכחיים ללמוד עור כמה
תרגילים שימושיים בפוליטיקה לקראת
המשא־והמתן הקואליציוני הבא.
סיגל בן־ישי יכולה להמשיך לחלום.

(המשך מעמוד ) 15
בים להתאים למפות שעל השולחנות
ולאופי המסיבה.
ניצן :״נורא חשוב לי שתהיה ואזה
עם פרח בשרותים. לא חושבים על זה,
אבל כשנכנסים זה נהדר לראות פרח.
״הסידורים הם כרטיס־הביקור שלי.
אחרי מסיבה מוצלחת, הרבה אנשים
מבקשים את שרותי. אני עובד הרבה
בקיץ, ובעיקר בכפר־שמריהו, בהרצל־יה־פיתוח
ובסביון. לפעמים גם בדי־רות־גג
בתל־אביב.״
הסידור הכי גדול שניצן עשה עלה
650 דולר. בדרך כלל יש בכל מסיבה
סידורים קטנים על השולחנות, סידורים
גדולים על המיזנון(מחיר כל אחד:
100־ 500 דולר) ,ואם יש עוד תקציב, אז
גם סידורי־ענק הצפים על פני הבריכה
(מחיר כל אחד 400 :־ 600 דולר).
ניצן משתמש הרבה בנרות, בשורשים,
בפרחים חנוטים, בסחלבים, בפחיות,
בציבעונים ובשושן צחור. לדעתו
אסור להגזים בכמות הפרחים .״למסיבה
מסויימת נתתי הצעת מחיר של
1800 דולר. לדעתי זה היה מעל ומעבר.
בעלת המסיבה לא הסכימה איתי,
ובסופו של רבר הוציאה 2800 דולר״.
יש גם בקשות מטורפות.
ניצן :״ביקשו ממני לעשות סידור־פרחים
שיחובר לבלון המלא בהליום,
שיעוף באוויר. אני לא פיסיקאי, וזאת
היתה בעיה — איזה סידור לעשות
שלא יוריד את הבלון לארץ. בסוף היו
להם באוויר 50 בלונים מחוברים
לסידורים מקסימים.״
מייקל שטרן רוצה לשמור על החגיגיות,
האסתטיקה והמראה המרנין.
לכן צריך להתייעץ איתו גם בנושא
סידורי הפרחים. הוא מרכז את הכל.
מייקל :״האירועים שלי צריכים
להיראות יותר מאירוע שהכינו אותו
לבד. הכל צריך להיות מתוכנן ומתאים.
אני יורע שאנשים מרוצים, כי הם
חוזרים אלי שוב ושוב. יש אנשים
שאוהבים לחגוג והם עושים מסיבות
לחברים ארבע-חמש פעמים בשנה. יש
גם אנשים מהמעמד הבינוני, הרוצים
לעשות אירוע חלומי פעם בחיים, והם
באים אלי. אני רוצה לומר שכסף וטוב־טעם
לא דבוקים זה לזה״.

שכירת כמה חניונים הקרובים למלון
ומיניבוס מפואר, שיסיע את המוזמנים
שירצו מפתח המלון אל מכוניתם שב־חניון•
לחברת
ולט פלוס יש הפתעה לעשירים,
שכבר טעמו מכל מעדני־החיים.
בעל הרוצה להפתיע את אשתו
יזמין לימודן ונהג לכמה שעות. בידי
הנהג יפקיד פתק לאשתו האומר:
״אשתי היקרה, תעשי כל מה שהבחור
אומר לך. אל תדאגי, בעלך האוהב״.
הנהג יקח את האשה ללימוזין. במכונית
ישקה אותה בקוקטייל האהוב
עליה, ויתן לה זר־פרחים. אחר־כך יקח
אותה למקום שבו היא נוהגת לעבור
טיפולי־יופי, אחר־כך יקח אותה למיס־עדה,
שם יחכה לה בעלה. בני־הזוג
ישתו קוקטייל נוסף, וימהרו לביתם.
בזמן שהאשה טיילה בלימוזץ, יכינו
לה בביתה מסיבת־הפתעה לכבוד יום־
הולדתה. היא תיכנס ולא תאמין למראה
עיניה: שולחנות עמוסים כל־טוב,
המלצרים לבושים בטוגות רומאיות,
האוכל רומאי, המוסיקה מתאימה, וכל
חבריה מנשקים אותה בשימחה.

שפנפנה
!קופסה
בעל אפשר לעשות הפתעה
) אחרת: בזמן המסיבה לכבוד קבלת
התפקיד החדש יביאו קופסה ענקית,
עטופה בנייר ציבעוני. הוא יפתח את
הקופסה וממנה תקפוץ שפנפנה חשו־פת־חזה.
מנחם
מושכל, מחברת הבלון השמח.
שולח למסיבות ליצנים ובלונים,
חשפניות, שפנפנות ואף שוטרות, הרושמות
דוחות על רעש באמצע הלילה.
מחיר הפתעה כזו נע בין 50ל־250

^ הפתעה
לאשה

ף* אורחים צריכים להגיע למסי!
1בה נינוחים, ולא מתנשפים ומזיעים
אחרי שצעדו חצי שעה מהמקום
שהחנו את מכוניתם ועד לבית.
חברת ולט פלוס בבעלותו של זיו
ספקטור מספקת שרותי־חנייה. בפתח
הבית עומדת שורה של נהגים, לבושים
במדים המתאימים לנושא המסיבה. האורחים
עוצרים לידם ומפקידים בידיהם
את מפתחות המכונית.
זיו :״בחו״ל השרות הזה מאוד מקובל.
בארץ מסתכלים בשרות כסטייל.
זאת לא הצגה. בהרצליה־פיתוח, בכפר־שמריהו
ובסביון יש רחובות צרים. לכן
המכונית ה־ 50 שמגיעה צריכה לחנות
במרחק שני קילומטר מהמסיבה.״
אורח שמסר את מכוניתו, מקבל
לוחית קטנה ועליה מיספר. המפתח של
המכונית נתלה על לוודעץ גדול
במקום שבו מופיע המיספר המתאים.
כשהאדם יעזוב את המסיבה, הוא ייתן
לנהג העומד ביציאה את לוחית־ה-
מיספר שלו, ותוך דקות אחדות תעצור
מכוניתו לידו.
מיספר הנהגים המועסקים במסיבה
תלוי במיספר המוזמנים ובמקום־האי-
רוע. כשכל המוזמנים צפויים להגיע
באותה השעה, צוות־הנהגים הוא כפול
מהמיספר באירועים שבהם המוזמנים
מגיעים טיפין־טיפין. כשהלחץ הוא
ממש רציני, עומדים לרשות הנהגים
קטנועים, המחזירים אותם מהמקום
שבו החנו את המכונית לפתח הבית,
כדי שיקחו לחנייה את המכונית הבאה.
מחיר השרות נקבע בהתאם למקום,
היום, מיספר אנשי־הצוות הדרושים
ומקומות החנייה שבאיזור.
שרות״חנייה למסיבה בסביון, בערב־שבת,
ל־ 400 מוזמנים, יעלה 600 דולר,
ויכלול שמונה אנשי־צוות.
שרות־חנייה לחתונה בדזילטון תל־אביב,
ל־ 400 מוזמנים, יעלה 1350
דולר. המחיר כולל 16 אנשי־צוות,

¥ 1 *1ף 1ך סידור־פרחיס ה 1
1 .1 1 1 /1 /מורכב מכוס של
חלב, כלי־בישול, חמניות וירק.

יחסית, ולא שייכים רק להנאות אנשי
העשירון העליון. מנחם אומר שדווקא ־*י
אלה אינם מרבים להזמינו, וכשמז־מינים
— בדרך־כלל רוצים רקדנית-
בטן או שפנפנה חשופת־חזה.
אחרי כל השימחה, מישהו צריך
לנקות את הבית. יש חברות שתמורת
סכום של 200־ 400 שקל ינקו עד
הפירור האחרון. חברת ממו, השייכת
לצביקה ונורית פרייס, תעשה עבור
העשירים את כל הפקת המסיבה, מה־קייטרינג
ועד הניקיון. לחברה יש
הסכמים של מחירים מוזלים עם
הספקים, כך שהלקוח משלם את אותו
המחיר וחוסך מעצמו את טירדת הה־ *-
כנות.
מגיע הרגע הגדול של המסיבה.
האורחים מתחילים להיכנס, מחליפים
מילות־נימוסין ואחר־כך מסתובבים
בחצר בין העצים המוארים, טועמים
מהאוכל לאניני־הטעם, מביטים במלצרים
הלבושים באיטלקים, יושבים על -
שפת־הבריכה כשכוס־המשקה ביד, מאזינים
למוסיקה הנהדרת, מתלהבים מ•
סידורי־הפרחים המהממים, מדברים
קצת על הביזנס, ומשום־מה, למרות
ההכנסות המרובות והכסף שהושקע,
נראה לא״אחת שעיניהם כבויות. ואילו
בסתם מסיבה על הדשא, עם דיסק־ג׳וקי
זול, קורה שהאנשים רוקדים והעיניים
שלהם בורקות. לא הכל תלוי בכסף.
העולם הזה 2691

טובה רשף

גבדיאל בוזגלו. שוב בכלא. במלאת ש שנים לבדיחה הגדולה בדקה אי לנ ה
אלון מה קדה מאז לבודחים. במעט מלם ש ת האם יש שיקום לאסירים?

*הווו חבווחיס

פני חודש חזר גבריאל בוזגלו
/אל הכלא. הוא הצליח לשהות
בחוץ שלוש שנים לפני שהופקע השליש
שלו, והוא חזר להשלים את חמש
השנים הנותרות בכלא.
ב־ 1979 היה בוזגלו אחרון בורחי

חשבו אז כי הבריחה תוכננה היטב, כי
לבורחים היו עוזרים מבחוץ שהכינו
להם מערכת־מילוט מתוחכמת, וכי הם
יעברו את הגבול מיד לאחר הבריחה.
שישה מהבורחים היו יהודים, ושניים
ערבים. הערבים נתפסו מיד, והיהודים

()1979

ריקי עם אמו
היא נעלמה מח״ו
כלא־רמלה, שנתפס והוחזר לכלא. במשך
כמעט חצי שנה ערכה המישטרה
מצוד אחריו, עקבה אחרי בני־מישפחתו
וידידיו, ערכה לו מארבים ולא הצליחה
ללכדו.
בעולם התחתון כבר החלו עפות
שמועות כי בוזגלו עשה עיסקה עם
המישטרה, ושהסגיר את חבריו־לבריחה
תמורת הרותו. אלא שאז, לגמרי במפתיע,
נתפס בוזגלו והוחזר לכלא. זה
היה בתחילת יוני . 1979
10 שנים עברו מאז, ובוזגלו הספיק
להשתחרר מהכלא, לחיות בגרמניה,
לחזור לישראל ולהסתבן מחדש. כעת
נאבקים עורכי־הדין דויד יפתח ואבי
עמירם על הרותו של בוזגלו לפני וע-
דת־השיחרורים.

ורד

בלי כטף

ף• אשר ברחו שמונה אסירים מסו־כנים
מכלא רמלה, בינואר , 1979
גרם הדבר להיסטריה בציבור. רוב
הבורחים היו רוצחים קשוחים,
עבריינים שלא היה. להם מה להפסיד,
והיה חשש כי הם יילחמו בכל אמצעי
כדי שלא לחזור לכלא. רבים

חזרו כולם לכלא תוך חמישה חודשים.
רק כאשר נתפסו הראשונים ונחקרו,
התברר כי היתה זו בריחה מאולתרת,
חסרת־תיחכום וחסרת־תיקווה. בעזרת
אסיר ערבי, שעבד בחדר־האוכל, הצליחו
האסירים לפרוץ קיר ולעבור חומה,
ומצאו את עצמם בחוץ. מזג־האוויר
היה קר וגשום, לבורחים לא היה כסף,
מזון או אמצעי־תחבורה, והם נתפסו
בזה אחר זה. רק בוזגלו הצליח לחמוק
מידי מחפשיו.
אביו, מיכאל כספי(בוזגלו) פנה אז
אל בנו באמצעות השלם הזה ()17.1.79
וביקש ממנו להיזהר ולא להיפגע.
כאשר ברח מהכלא היה בוזגלו
צעיר, שנידון שלוש שנים קודם לכן
ל־ 18 שנות מאסר על 11 מיקרי־שוד.
כאשר נידון למאסר• הממושך הודיע
מיד כי לא יסיים את ריצוי עונשו,
ויברח.
שלוש פעמים ניסה לברוח לפני הבריחה
הגדולה, ובכל פעם נתפס מיד.
אך הוא לא התייאש. כאשר גילה כי
מתוכננת בריחה מכלא־רמלה — אז
הכלא השמור ביותר במדינה — הצטרף
מיד לבורחים.
מנערותו ודתה לגבריאל בוזגלו

חולשה לנשים, והן ליווו אותו בכל דרכיו.
אביו סיפר אז כי אשה היא שהביאה
להסתבכותו הראשונה של בנו. .כשהגיע
לגיל־גיוס, עבר להתגורר בדירת
אחיו ברעננה,״ סיפר האב ב־, 1979
״הזדמנתי לשם וראיתי איתו בחורה,
קצת יותר מבוגרת ממנו. התברר לי
שהיא גרושה, אם לבת, אמה ערביה
ואביה שיכור...
.הבחורה הזאת כבר תפסה אותו
ברשת. הוא לא חזר עוד לצבא עד שפוטר,
והמשיך לחיות איתה. כל הסבריי,
שהבחורה הזאת הורסת אותו, לא עזרו.
גם קצינים בכירים במישטרה טענו
לפניי כי הבחורה הפילה את גברי.

סלומון אבו
חופשי
טרמפ לבחורה

היכן הם כיו?
בגריחה הגדולה מכלא רמ לה,
ביגואר , 1979 ברחו שמונה
אסירים. שניים היו ערבים,
ושישה יהודים.
• סלומון אגו -שוחרר
מהכלא באוגוסט , 1987 והוא
חופשי.

• יצחק (״טומי״) קיש

יסיים א ת ריבוי עונשו ב־. 1995
• אורי מיזרחי -יסיים
ריצוי עונשו .1997-3
• משה דנינו -יסיים
ריצוי עונשו . 1996-3
• מ אי ר מגו ר ש -שוחרר
אחרי הבריחה, אך חזר לכלא
, 1986-3ואז נידון לשמונה
שנות מאסר.

• גבריאל גוזגלו

פעם, בפורים, נכנס אליה גבריאל
הביתה והיא דרשה מתנות. הוא אמר
שאין לו כסף, והיא שלחה אותו ללכת
לגנוב. כך זה התחיל״.
המישטרה חיפשה אחרי בוזגלו בכל
מקום. המדינה, נדמה, עצרה אז את
נשימתה ועקבה אחרי כל תנועה של
האסיר הנמלט. ואילו בוזגלו התגורר
כל אותה תקופה עם צעירה נאה שהכיר
אחרי בריחתו, ותיכנן לעזוב את הארץ
בעזרת מישפחתו. .אילו היו לו 1000
לירות באותו ערב גורלי, כדי לשכור
מונית, לא היו השוטרים תופסים אותו.
הוא היה מבצע את תוכניתו ועוזב את
הארץ, ואנחנו היינו מצטרפים אליו,״
סיפרה אז מרים, אמו של בוזגלו.

שוחרר ב״ ,1985 שהה בחוץ
שלוש שנים, א ן חזר לכלא
בנובמבר 1988 אחרי שהורשע
בגניבה ונידון לשלושה חודשי
מאסר. כתוצאה מגד הופקע
השליש שבו זכה, ועליו לרצות
עוד חמש שנים.
״העולם הזה״ לא הצליח
לברר מה קרה לשני האסירים
הערביים, שהשתתפו בבריחה.

ס חרי בריחתו מהכלא היה בוזג־
\ 1לו נע ונד משך תקופה ארוכה. הוא
נסע ממקום למקום במוניות, וערב
אחד, בדרך לנהריה, עצר את המונית
שבה נסע למען צעירה נאה שביקשה
טרמפ. ריבקה (.ריקי״) אלמדו בת ה־
, 19 שחרחורת חטובה, ברחה מביתה
בפתח־תיקווה. שלוש וחצי שנים יצאה
עם בחור בעל־מוסך, אבל סירבה להתחתן
איתו, כרצון בני־מישפחתה. היא
חששה מהמחזר, שהיה קנאי גדול, וש־היכה
אותה בכל הזדמנות.
כאשר ברחה ממנו אל דודה שב־קריית־אתא,
עצר לה בוזגלו ולקח אותה
טרמפ.
בשיחה שהתגלגלה הציג את עצמו
כתייר מנורווגיה. הוא הציע להחזירה
לבית־הוריה ולדבר על ליבם, אבל ריקי
סירבה. היא התחננה לפני התייר האצילי
שירשה לה להישאר איתו, והוא נעתר

באותה תקופה התגורר בוזגלו בבוני
גלו על שפת־הים בקיסריה. ריקי הצטרפה
אליו והשניים נקשרו זה לזה.
ריקי סיפרה אז להשלם הזה ()27.6.79
כי בוזגלו נתן לה חום ואהבה, והיה טוב
אליה יותר מכל מי שהכירה עד אז. היא
לא ידעה מאומה על זהותו האמיתית,
והאמינה כי הוא תייר מנורווגיה שחזר
לישראל. בוזגלו בחר בתחפושת של
תייר נורווגי מכיוון שאחת מאחיותיו
היתה נשואה לנורווגי, ובוזגלו ידע
מעט על החיים שם.
אחרי שבוע בבונגלו עזב בוזגלו את
הבית לחצי שעה וחזר כשבידו מפתחות.
.שכרתי לנו בית גדול ונוח יותר
(המשך בעם 1ד )20

משה דנינו
עד 1996

יצחק קיש
עד 1995

0 9 0956*.

אחרון הבורחים
(המשך מעמ 1ד 09
בנהריה,״ אמר, והשניים נסעו במונית
לדירה השכורה החדשה.
אמו אמרה אז כי לא היתה מסגירה
את בנה למישסרה .״הוא נכנס לכלא
בגיל , 18 בן טיפש־עשרה בסר הכל.
האם זה צודק שיבלה את כל חייו
בכלאי׳
ריקי בכתה כאשר נעצר בוזגלו
והוחזר לכלא. היא נשבעה שתחכה לו
והתחילה אף לעבוד בבוטיק של מיש־פחת
בוזגלו בנתניה.
השנים עברו, בוזגלו נשאר בכלא
עד מרס 1985 וריצה מאסר של 14 שנה
ושמונה חודשים. אז שוחרר ברישיון,
אחרי ריצוי שני שלישים מעונשו. חמש
שנות השליש נותרו תלויות מעליו כמ־אסר־על־תנאי,
שאם יעבור עבירות נו־ספות-יוחזר
לכלא לריצוי השליש האחרון.
חודשיים
אחרי שיחרורו נתפס בו־זגלו
שוב בגניבה, ונידון למאסר על־תנאי
של שלוש שנים. החל דיון בעניינו
בוועדת־השיחרורים, אם להחזירו
לכלא או לתת לו עוד הזדמנות. בינתיים
עזב בוזגלו את הארץ ונסע לגרמניה,
שם יש לו בני״מישפחה. ריקי
נעלמה מחייו.
סיפר בוזגלו :״מאז שיחרורי ב־1985
התגלגלתי ככדור. העבר שלי שימש לי
לרועץ ולא הצלחתי למצוא מיסגרת...
בעבר סבלתי רבות. ניסיתי לעשות
הכל לשיקומי, אפילו בחו״ל, בגרמניה,
אצל האחים שלי. היכרתי שם בחורה,
אבל לא מצאתי את עצמי שם כיהודי.
חזרתי לארץ׳.
בנובמבר 1988 הורשע בוזגלו שוב,
על סמך הודאתו, בבית־מישפט השלום

בנתניה, בעבירה של גניבה מרכב. הוא
נידון לשלושה חודשי מאסר בפועל.
יעדה ועוד ועדה
ך* פעם ד!ובא שוב לפני ועדת!
1השיחרורים, כדי שתחליט אם יש
להפקיע את השליש שלו. הוועדה שמעה
את דברי התובע ואת דבריו של

היחיד שרא ננגש עם גבריאל בוזגרו בכלא היה סלומון אבו,
שטען גם אחו׳ ההושעה במישפט השני, שהוא חף מפשע
בוזגלו, שאמר :״מה שקרה בפעם האחרונה׳
אני מביע חרטה על כך, וזה לא
יחזור לעולם. יש לי מישפחה חמה. הידידה
שלי בגרמניה מוכנה לשקם אותי
ולהתחתן איתי. היא יהודיה גרמניה,
אחות בבית־חולים. אל תראו בי מיקרה
אבוד. מה שהיה, היה חריג, בהיותי
במצב נואש. ארבעה חודשים סבלתי
מכאב־שיניים, ולא היה לי כסף לרופא.
כשאצא, אמי תמכור את הבית וניסע
יחד לגרמניה. אני אתחתן עם הבחורה
ואעבוד עם האחים שלי בגלריה.״
הוועדה שוכנעה, החליטה שאם כי
מבחינה מישפטית נכון אולי להפקיע
את השליש, הרי שאין זה מן הצדק
לעשות זאת, מכיוון שהפקעת השליש
תשלח את בוזגלו לכלא למשך חמש
שנים, על עבירה שעליה נידון לשלושה
חודשי מאסר בלבד .״וזה לאחר
שהאסיר הספיק כבר לעבור שלוש
שנים של רישיון ללא כל מעידה. נראה

לנו גם כי היו סיבות מיוחדות למיקרה
העבירה הנוכחית.״ בוזגלו אמור היה
להשתחרר מהכלא ב־ 7בפברואר . 1989
אלא שהתביעה הכללית נזכרה מיד
בעבירה הקודמת של בוזגלו, משנת
, 1985 אשר נעלמה מעיני ועדת־ה־שיחרורים
וביקשה דיון חוזר בעניינו.
שבוע לפני שיחרורו, הוזמן בוזגלו
שוב לוועדת־שיחרורים אחרת. זו שמעה
את כל הנימוקים, והחליטה להפקיע

דנינו חלש״האופי נמשך אחרי אורי,
המנהיג, וניסה להתמודד איתו בסי-
פורי־הגבורה שלו.
אורי ו תינו נעצרו באשמת רצח
משה איפרגן. השניים הורשעו ונידונו
למאסר־עולם. גם אורי מיזרחי נמצא
עדיין בכלא, ויסיים את ריצוי עונשו
בשנת . 1997
יצחק (.טומי*) קיש נמצא גם הוא
עדיין בכלא. הוא נשפט למאסר־עולם

פירה בקר ביחידה

30.00

את השליש .״נראה לנו כי אכן נפלה
שגגה לפני הוועדה הקודמת, ואנו מחליטים
לשנות את ההחלטה ולהפקיע
את הרישיון לאלתר׳ בוזגלו נותר בכלא,
כשסניגוריו נאבקים עדיין למענו.
יתכן שבכלא יפגוש בוזגלו שוב את
חבריו הוותיקים מהבריחה הגדולה.
שכן רבים מהם עדיין נמצאים בכלא.

האתיים
ך* וא יפגוש את משה דנינו (,)46
1 1היושב עדיין בכלא באשמת־רצח.
דנינו יסיים את ריצוי עונשו רק ב־
. 1996 החיפאי יפה־התואר נולד בארץ
לאם גרושה, אחות במיקצועה. משה
נשלח אל אביו לצרפת, ושם למד
לימודים תיכוניים. באחד מביקוריו
בארץ התיידד עם אורי מיזרחי, גם הוא
יליד־חיפה. המישטרה סברה כי משה

קונים

״ חיים

צור ״

על רצח יפת נגר בכלא־שטה. הוא יסיים
את ריצוי עונשו ב־. 1995
קיש היה האשכנזי היחידי בבריחה
הגדולה. כילד היה תלמיד טוב, ואחרי
בית־הספר העממי למד מלצרות בשר
תון. הוא סירב להתגייס לצבא ושוחרר
כנראה בגלל בעיות נפשיות. מגיל 16
היה מוכר למישטרה. הוא היה יוצא
ונכנס לכלא, ומישפטו האחרון היה על
פריצות, והוא נידון לארבע שנים.
בכלא הסתבר ברצח ונידון למאסר-
עולם.
מאיר מכורש, שגם הוא היה בין
הבורחים, הספיק להשתחרר מהכלא
אחרי הבריחה, אך חזר לשם ב״, 1986
כאשר נידון לשמונה שנים. הוא ישתחרר
מהכלא בשנת . 1994
חבריו של מכורש בראש־העין הביעו,
בזמן הבריחה הגדולה, את אהבתם
אליו .״אילו היה בא אלי, הייתי מחביא
אותו בלי בעיות. הוא חבר טוב שלי,״

אמר שכנו, איתמר משה. בני־מישפחתו
של מכורש שלחו לו איחולי־הצלחה.
הם קיוו כי יצליח לחמוק לחו״ל, והתפללו
שלא יפגע באיש.
כאשר השתחרר מהכלא לא הצליח ״
מכורש להחזיק מעמד בחוץ. חיש־מהר
הסתבך שוב עם החוק, וחזר לכלא לתקופה
ארוכה.
היחיד שבו לא יפגוש בוזגלו בכלא
הוא סלומון אבו, גבר קשוח ויפה־תואר,
שהורשע פעמיים ברצח כפול בתל׳
אביב. הוא נחשד בזמנו כי היה רוצח
שכיר, שרצח את שמטוב מיזרחי ונהגו
ברחוב אלנבי בתל־אביב, על רקע סיב־סוך
בעולם התחתון.
אחרי שהורשע ונידון למאסר־עולם
כפול, המשיך אבו לטעון כי הוא חף-
מפשע, וכי לא הוא שירה בשניים .־*
בשקדנות ובסבלנות עצומה גייס לעצמו
אוהדים ותומכים, אסף ראיות והצליח
לפתוח במישפט־־חוזר — מיקרה ,
נדיר ביותר בהיסטוריה המישפטית
בישראל. מישפטו החדש נפתח בבית-
המישפט המחוזי בתל־אביב, והראייה
החדשה היתה עדות כי האקדח, שהיה
כביכול כלי־הרצח, נמצא נקי שלא ירו

במישפט מרתק, שבו העידו עדים
מומחים רבים, הורשע סלומון אבו
שנית. הוא נידון שוב למאסר־עולם.
הבריחה מכלא רמלה היתה בין
הרשעתו הראשונה לבין השנייה, ובגללה
נדחה הדיון בעניינו בוועדת־השיחרורים.
סלומון אבו סיים את ריצוי
עונשו, ויצא לחופשי באוגוסט . 1987
מאז לא שמעו עליו עוד. יתכן כי מכל
הבורחים, סלומון אבו הוא סיפור־ההצ־לחה
היחיד.

• בשרים • מעדני בשר • נקניקים • ממרחים • סלטים
• אנו מ קבלים ומכבדים כרטיסי אשראי
• מתקבלות הזמנות לבית הלקו ח
• פתוח יום יום מ־סס — 19:00 — 9 :יום א׳ ,ו׳ עד 14:00

סטייק אמריקאי

10. 80

שי לכל קונה בקניה סעל 150.-ש״ח

פריי ריב
רנסמביף

חנות המפעל:

אשור התעשייה החדש רח׳ חרושת

רמת השרון מורשה טל׳ 03-5400554 :

03-49$402 , 490799

רות האוזר. אשה ואם. נכדתו של רב שחזרה
בתשובה, נשואה לגבר שחזר בשאלה. בניה —
האחד לומד בישיבת״הסדר, האחר בישיבה־חרדית
בירושלים.
רות האוזר. אמנית, ציירת.
באחת מתמונותיה, הנושאת את השם אהבה
— גבר ואשה עירומים בתנוחה ארוטית. בתמונה
אחרת שולמית אלוני. רות האוזר מנסה לגלות
את הצד הנשי, הרך והלא־מוכר שלה. גם בפורטרטים
האחרים של אישי־ציבור מנסה רות
לחשוף צדדים לא־מוכרים.
איך היא מיישבת את הקונפליקט? היא עונה
בחיוך :״אני יוצרת מתוך קונפליקט. אני הרי
נולדתי למישפחה דתית, סבא וסבתא שלי חיו
במאה־שערים. אבל הציור הוא חלק ממני, שלא
יכולתי להתכחש לו. בגיל , 14 במחנה לנוער שו־חר־אמנות,
הבנתי שזהו הייעוד שלי״.
על הנושאים, הנראים במבט הראשון כנועזים,
היא אומרת :״עירום — עולם של יצרים, דחפים
ותשוקות, קיים גם בעולם החסידי. האהבה היא
אידיאל לא־מושג, גם בחברה החילונית, גם
בחברה הדתית. הציור מאפשר לי לכבוש אותה.
ליצור את השלמות שאינה קיימת. לגעת בחלומות,
בפסגות. באמצעות הציורים אני נוגעת גם

עלי כינור
זוכרים א ת הסיפור ״עלי״כמור״ מבית״
הספר היסודין
סיפורו של שלום עליכם. צער צעיר, אשר
בשל אהבתו לכינור איבד א ת הסיכוי לשי־

הקהל משתולל מהתלהבות, מחיאות־הכפיים
בלתי־פוסקות. נשים צעירות מתרגשות למראה
כוכב ההצגה. הכוכב הוא איש זקן, עייף, שברח
לפני שעתיים מבית־חולים. אדם שקץ בחיים.
זיכרונו בוגד בו. אשתו לועגת לו, ואין הוא
מפסיק למרר בבכי. אבל הוא ממשיך בהצגה
בזכות אדם אחד: המלביש שלו, התומך בו, הסועד
אותו, המעודד אותו, השמח בהצלחותיו והנלחם
בשיניו בכישלונותיו.
והכוכב? הוא עסוק בנשים שאהב, בנשים שאהבו
אותו, בתפקידים שכיכב בהם, בתפקידים
שלא יספיק כבר לככב בהם, במה שכתבו עליו
בעיתונים, במה שיכתבו עליו, ובניסיון להנציח
בכתב את תולדות־חייו. על המלביש אין הוא
מספיק, או אין הוא יכול, לחשוב. המלביש הוא
עוד חפץ נוסף בהצגה.
זוהי, פחות או יותר, מערכת־היחסים שמאחורי
הקלעים, כפי שהיא באה לידי ביטוי במחזה המד
ביש, המועלה בהבימה.
האם כך גם מתרחשים הדברים בתיאטרון?
האם מנסה הבימה לחשוף משהו מהמתרחש אצלה
מאחורי־הקלעים, או מתחת לקרשי הבימה?
בשיחת־בוקר עם המלבישות של הבימה, חיפשנו
תשובה לשאלות אלה.
חנה חסין 18 ,שנה בתיאטרון, התחילה במתפרה,
היום היא מנהלת מחלקת־התילבושות:
״באופן כללי, מי שעובד עם ההצגה צריך לדאוג
שכל האביזרים בתיאטרון יעמדו במקומם לפני
תחילת ההצגה. בזמן ההצגה עוזרים המלבישים
לשחקנים בחילופי־התילבושות מאחורי־הקלעים.
אנו פוגשים את השחקנים בריגעי־המתח שלהם,

אירועים ואנשים

על הזמר העברי
שחקנים דגן, גורנשטיין ואוריה: חזרות

״הכוכב״ שימעון פינקל: מלבישים אותו
ולכן באופן טיבעי אנחנו יודעים בדיוק מי זה מי,
ומה באמת קורה״.
ומה באמת קורה?

רות האוזר: הרב הסתכל בעירום
אוניברסלית של סופר. דמות עתיקה, גדולה
מהחיים עצמם. כמו גלילאו גלילי.
תערוכה של ציוריה הוצגה במוסיאון רמת־גן.

צחוק של מבוכה בחדר. מסתבר שיש הרבה
בלגאן. מבחינה אנושית הקשרים בין האנשים
מורכבים. הצחוק מעיד שהן יודעות יותר ממה
שהן מוכנות לחשוף. בתיאטרון כמו במאפיה, יש
קשר של שתיקה .״אצלנו לא מכבסים את הכביסה
המלוכלכת בחוץ״.
האם הזדהו סיבי בק ושולי כרמי, שתיהן מלבישות
צעירות, כשנה בתיאטרון, עם המלביש
בהצגה? הן צוחקות.
האם היו מעדיפות להיות על הבימה?
שולי :״לא! השחקנים באופן כללי הם אנשים
בוררים ואומללים. כשאתה עומד מאחורי־הקל־עים,
אתה מסתכל בעניינים מהצד. זה לא עושה
חשק להיות שחקן. להיות בתיאטרון, כן, אבל לא
על הבימה.״
סיבי :״אני אוהבת את חיי־התיאטרון. אף פעם
לא רציתי להיות שחקנית. התגלגלתי לעבודה
במיקרה, ומה שראיתי לא גרם לי לשנות את
רעתי״.
מה היא מערכת־היחסים בינן ובין השחקנים?
חנה :״הם באים לבכות אצלנו״.
שולי :״היחסים טובים, באופן כללי. יש כאלה
שהם יותר נודניקים, אבל במשך הזמן לומדים
להסתדר גם איתם״.
סיבי :״יש יותר קשר עם הצעירים. עם הוותיקים
היחסים יותר רישמיים״.
הן מסרבות לענות ישירות על השאלות,
ובתשובותיהן המתחמקות מרמזות שעל מערכות־יחסים
כאלה אפשר לדבר רק באופן עקיף, רק דרך
התיאטרון. אז ההצגה עדיין נמשכת, כדרכו של
הצגות.

ישר מהנ שמה

השבוע, באופן מיקרי, באה לי ההארה. הבנתי
שלכל עם, כחלק מהתרבות, יש המקום שבו נופל
דבר. לאנגלים יש הפאבים, לצרפתים בתי־הקפה,
לרומאים היו בתי־המרחץ, ואצלנו המספרות.
הפאן, הרולים, המיספריים והשמפו הם רק תירוץ.
הפוליטיקה, האמנות והארות פסיכולוגיות
על האנשים החשובים באים פה ״הישר מהנשמה״.
תוך כדי מאניקור, בליווי צלילי השעווה התולשת
שערות, עוסקות נשות־ישראל גם בשאלות פילוסופיות
עמוקות.
אינני יכולה לסכם במרור מצומצם כזה את כל
מה שמתרחש בעיר בימי חמישי־שישי, אבל בשביל
הנשים שבינינו, הנאלצות לוותר על אירוע
חברתי־תרבותי יוקרתי זה, ובשביל הגברים המאבדים
אט־אט את כוחם, סיכמתי את עיקרי הדברים:

דוך
מכובד. בשל אופיה השמרני המסוגר
של העיירה היהודית ויתר, לבסוף, גם על
אהבתו זו.
החל בחודש הבא תוכלו לראות א ת
העיבוד של הסיפור לבימה ב״הבימה״ .מש תתפי
ם דב רייזר, אבי שמר, עזרא דגן, אלי
גורנשטיין, אבי אוריה, חנה רוט ואחרים.
בימוי חנן שניר.

בבדידות וסבל״.
החיים בשני העולמות הולידו מאבקים יומיומיים.
הבן שלה, הלומד בישיבה חרדית, ניסה
לשכנע אותה להסתיר, או לפחות לכסות, את
ציורי־העירום בסדין. בעניין הזה החליטה להתעקש.
הבן לא הביא הביתה חברים מחמת הבושה.
עד שבאחד הימים פקד את ביתם רב. אחרי
שהתבונן בציורים, אמר :״זהו כוח״יצירה שאי־אפשר
ולא כדאי להילחם בור
רות ציירה מיגוון פורטרטים של אישי-ציבור.
ביניהם הנשיא חיים הרצוג, ירון לונדון, דן בן־
אמוץ, נתן יונתן, גילה אלמגור.
״ציורי־הפורטרט ענו על הצורך שלי לפרוץ
אל העולם הגדול, לצאת מהעולם הפרטי של
הבעל, הכלב, הילדים והמיכחול״.
האישיות הראשונה שאותה היא ציירה היה
ראש־העיר שלה, בת־ים. ממנו המשיכה אל אנשים
מהפוליטיקה והתיאטרון. עם חלקם יצרה
ידידות, שנמשכה גם אחרי שהציור הושלם.
המיפגש איתם איפשר לה ללמוד דברים חדשים.
היא ניסתה לחשוף בכל אחד פן משמעותי באישיותו:
את חנה מרון ציירה כאשת־מישפחה. את
שמואל רודנסקי בכנר על הנג.
בציור של נתן יונתן ניסתה ליצור דמות

אני ביליתי במיספרה ״צפונית״ מיוחסת. הספרית
הראשית הכירה כמעט אישית את טובי
וגדולי אמני־ישראל. יום שישי האחרון הוקדש
לאחת מהזמרות היותר״מפורסמות בארצנו. אחרי
שהובהר לי מה עושה בעלה, וכמה שהוא נחמד,
גיליתי שהזמרת הזאת איננה נראית ״בחיים״ כמו
שהיא על הבימה.
עור־פניה מוזנח, ושערותיה לעולם אינן מסודרות.
״כואב
הלב,״ אמרה דודה סוניה. והוסיפה :״אין

מה לעשות, אשה חייבת לטפל בעור־פניה. אם
לא, סופה להיראות כמו הזמרת הזו. היא נראית
ב־ 10 שנים מעל לגילה. ומה יועילו לה כל
הישגיה בשירה עם עור־פנים שכזה?
״בושה, בושה, פשוט בושה. היא מסתובבת לה
ברחוב, זרוקה בלי איפור, ואוי לו לעם־ישראל
שאלה הם אליליו.״

• עד אהבה
אחרי שקיבלתי הסבר מקיף על מי בוגד עם מי,
וכמה, הגיע שלב ההגות:
״בינינו, נישואין זה לא גן־עדן,״ אמרה הספרית
הראשית .״ואני מבינה כל מי שבסופו של
דבר בוגד״.
״אבל גם להיות לבד זה לא תענוג,״ מיהרה
להבהיר החופפת, הרווקה היחידה במיספרה.
״אם אשה תופסת את בעלה, היא צריכה לגלגל
אותו מכל המדרגות. אבל אם לבעל יש כסף, אז
עדיף לה להישאר איתו״.
״כן, ישנן כאלה שעושות את עצמן לא-
יודעות.״
״לאלה אני בזה. אם היא נשארת איתו, שתמצא
לה מאהב צעיר, שלא תצא פראיירית. בסך הכל
לא חסרים גברים בעיר״.

• על השלום
התגלגל לידה של הספרית הראשית עיתון,
ובו כתוב שארצות־הברית לוחצת על ישראל
לדבר עם אש״ף. היא הניחה את העיתון על הכיור

בשאט־נפש, ואמרה :״לדבר עם אש״ף זה שיגעון!
למרות שאני מצביעה ר״ץ, יש גבול!״
״אש״ף הוא חולה־מין,״ ניענעה דודה סוניה את
ראשה בזהירות, מפני שהחלים נצבו עליו מחוברים
בסיכות־סבתא בלבד.
״חולה״מין, שמאבד את שפיות־הדעת, כמו
אידי אמין ״,צעקה אשה גבוהה ורזה, שישבה מקופלת
מתחת למכונת־הייבוש.
״הומו, אני שמעתי שאש״ף הוא הומו,״ הרחיבה
דודה סוניה את התיזה שלה.
״רק מטורפים מדברים איתו,״ הסכימה הספרית.
״הוא
מתפורר. אין על מי לסמוך,״ צעקה הגבוהה
והמקופלת.
״זה שלא הרגו אותו עדיין, זה האסון שלנו״,
אמרה דודה סוניה.
ואז הספרית סרקה את המיספרה בעיון, מוודאת
שאין באיזור אף מרגל אחד, העלול למסור
את סודות־המדינה, ולחשה לנו ברצינות:
״זה שלא הרגו אותו, מוכיח שהוא סוכן ישראלי.״
שקט
כבד נפל על המיספרה. למשך כמה דקות
נשמע רק צליל הפאן.
היינו עם־הספר. בזמן האחרון נדמה היה, שההגות
העמוקה והמחשבה המופשטת אינן חלקנו
עוד, שתרבותנו מאבדת את חיותה. ביקור בכמה
מיספרות בעיר עשוי, בעזרת השם, להסיר דאגה
מלבבכם. עם ישראל חי.

כרי 01

קת ׳•לייזר בין תנחת־הרהיטים
* שימחה אמיתית
במועדון נריאות 1קש״־דש1ן ביפאנית

ששתת בדרש תר

מי שנקלע ביום חמישי האחרון לרחוב אוריאל אקוסטה שבדרום תל־אביב
חשב אולי שהוא נקלע לצילומי סרט חדש. הרחוב המוזנח, עם הבתים הישנים
וחנויות־הרהיטים, לבש צורה. בקטע מסויים חיברו מארגני המסיבה יריעת־בד
ענקית והניחו שולחנות עמוסים כל טוב בצמוד לאחד הקירות, כשקרני לייזר
פיזזו להן בעליצות על קירות הבתים הסמוכים והמקום כולו לבש אווירת־חג
משולבת כשימחה ובמיסתורין.
היתה זאת מסיבתו של מעצב־הרהיטים המדובר ביותר בעיר, אלון דרורי,
בוגר בצלאל. שהקים את הסטודיו לעיצוב סווג.
מוסיקת דיסקו רעשנית הקפיצה את הצעירים שבאורחים ואילו המבוגרים
הסתובבו עם כוסות־משקה ומפעם לפעם נחו על אחת הכורסות שהוצבו במקום.
המעצב הצעיר ובת זוגו האקזוטית, ויויאן קרממה, לחצו את ידי האורחים.

ףוויוףוווח 1יןךךן ויויאן קרדומה (מימין) ,סטודנטית
] 1 1 1111\ 1 1 1 ^ 1וחברתו של המעצב אלון דרורי, היא
בת לדיפלומט פיליפיני ישראלית. לצידה עגת דולב, גם סטודנטית.

ך | 1ך ך 1האמן יעקב אגם (משמאל) ישב לצידו של המעצב
1^ 11 1 11/1אלון דרורי ולא פסק מלהתפעל מכישוריו של דרורי.
היו כאלה שאמרו שאגם נשמע כמו איש־יחסי-הציבור של דרורי.

פורים אחרון 5532

מוצלחת שנערכה במועדון־הבריאות

שתי ועלות

פטריסיה אטלן (מימין) ,מי שהיתה חברתו
של הזמר שמוליק קראוס, וידידתה, המעצבת
ליזה בוקר, שהחלה לעצב מחדש מאז הניתוק העיסקי מאנרי צימנד.

אומרים שהיה זה חג־פורים העצוב
ביותר מאז חורבן בית שני. שימחה לא
היתה לא ברחובות ולא במסיבות והחוגגים
השקיעו בתחפושות שונות במאמץ
נואש להסתיר את חוסר־השימחה
שבליבם, למעט אולי המסיבה שערך
מ 1עחך הבריא 1ח של בריכת גורדון ב־תל־אביב
שידע בעבר כישלונות מסי־בתיים
אך הפעם העפיל על כל המסי־בנים
בעיר והצליח לעורר את כל תאבי
הריקודים לשעות אחדות של אווירה
קרניבלית עם שימחה אמיתית.

ך 1 1־ 1| | 1ח 1ך | 1האופנאית ציונה טוכטרמן (מימין) ,הנשואה ל ן
11 11 111.11 איש־התכשיטים בני פדני, שוחחה עם ידיד.
הידועה בהופעותיה יוצאות״הדופן, היתה בלבוש סולידי.

שלום זינגר (משמאל) ,מנכ״ל ״הבנק הבינלאומי
הראשון״ ,בשיחה עם ידידו אלכס גלעדי(מימין),
שבא בחברת בת״זוגו לחיים הלגה גוטסדינר.

^ \ 1ה 1| | 1ח ה שחקנית טליה שפירא(מימין) ב•
\ 1/ 1111# / 1פוזה לצידה של יחצנית המועדון
מיקה. בתצלום משמאל: הדוגמניות חני פרי ופינצ׳י

מור, מחופשות לאינדיאניות. מור ומיקה תרמו רבות
להצלחת המסיבה, וגם הספורטאית זוהר זוהר עשתה
נפשות והשילוב של כל אלה עשה את הערב.

היפה והסוכנת בדזצ£־ע
פות״ ,שבו הופיעה לצידו של איקה זוהר, נחשבת ליפה

התורנית של הקולנוע הישראלי, והיא אחת השחק ניות
הפוטוגניות ביותר. הסוכנ ת שלה, פרי כפרי
(מימין) ,היתה גאה בה כאם הגאה בבתה המצליחה.

מיסעדה
ער גרגרים

מי בן־עמי (מש־זלדר
במסיבה ה־צל
בריכת גורדון

בתל-אביב. אלדר הגיעה חולה בשפעת ובן־עמי באה עם
החבר קובי זר. בן־עמי היתה במצב־רוח מרומם ובמהלך
הערב החליפה תחפו שות ביחד עם חברותיה הדוגמניות.

באי מיסעדת הסושי־בר של אילן
לוי הם בדרן־ כלל מה שהוגדר בלקסיקון
התל־אביבי של שנות השיבעים
כאנשי החוג הנוצץ ומה שמוגדר היום
תחת ההגדרה הכוללנית בליינים. הפעם,
לשם גיוון, הם לא נראו במקום
ואת מקומם תפסו אנשי קולנוע על כל
גוניהם — שחקנים, בימאים, תסריטאים,
צלמים, אנשי״תפאורה, הרבה חברה
של ג׳ינס. היה צפוף וכולם עסקו
בלהעביר חוויות שונות.
לקראת חצות הגיע אחד מאנשי הסרטים
לס1שי־בר, ולא היה בטוח שהוא
הגיע למקום הנכון. הוא ניגש לאחד
הבחורים בכניסה ושאל ברצינות תהומית
האם מישהו יודע היכן נמצא הבר
נויצימש׳ ,הנשאל קלט, כמובן, שהכוונה
לס 1שי בר, אך החליט למתוח את
איש הסרטים והיתמם. השואל חשב
שלא הבינו אותו וחזר על השם בשינוי
כמה אותיות ולבסוף התייאש והודיע
שהוא מחפש בר עם שם יפאני.

הכל באידיש

ה\יבוו והמאהבת

עמית לאור, הכוכב הראשי של הס רט
העוסק באינתיפאדה מנקודת-
מבט ישראלית, משחק בסרט תפקיד של חייל המסיים טירונות. השח קנית
רות חרלפ(משמאל) מ שחקת בתפקיד אשת אביו, המתגורר בחו״ל.

ליה דוליציקה (במרכז)
שוחחה בלהט בשפה ה אירי
ת עם העיתונאי עמית לוינסון. במסיבה היא

ישבה ב חבר תם של השחקן שמואל שילה (משמאל),
המופיע בתפקיד בעלה, בסבו של החייל ליאור, ועם
בימאי הסרט וכותב״התסריט יצחק (״צפל״) ישורון.

כתב: ז 1הר אחזריאב, צילם: ארי דסה

נז\ ל\גגו
פסטיבל
מ ה יהיה
ומי יהיה
בטב רי ה
שושלת יחסים מסוכנים (גת, תל־אביב,
ארצות־הברית) -סרט
מעוצב היטב, טשוחק ומבו-
יים בקפד ט ת, מבו סס על מחזה מצליח שהוא עצמו
עיבוד של ספר קלאסי. בהחלט סר ט שהכל יילכו
וייאנחו בו מרוב הנאה.
ובעצם מדוע לאו הסיפור על הטרקיזה המוש ח
ת ת שמבקשת מרוזן שהיה מאהבה בעבר להכ תים
א ת כבודה של בתולה אשד גזלה א ת מעריצה
האחרון של הטרקיזה, ועל הרוזן שבחר לעצמו א ת גר
עוד יותר קשה להציע לפתות א ת האשת הצדק נית
ביותר בפאריס, נשמע לכאורה כמו שושלת
טס ח המאה ה . 18-גם זה שהרוזן הנואף מתא הב
באמת מתאים לנוסחות הטלוויזיה, אלא שהתיל-
בושות כאן הרבה יותר מסוגננות ועשירות מכל מה
שאלכסיס חלמה עליו, והתפאורה באמת מסנוורת
עיניים.
אבל כדאי אולי לזכור שי ח סי ם מ סו כני ם זה
הרבה יותר מסיפור על צביעות וזימה. ספת של
שורדרלו דה-לאקלו תיאר מצב של גייון מתקדם
אשר חייב היה, במוקד ם או במאוחר, להפיל א ת
האצולה הצרפתית. הוא ה תיי חס בעיקר להס תיי-
ת ת המוסרית המוחלטת שבילבלה לחלוטין בין

ג׳ון מלקוביץ׳ וגלן קלוז: צביעות וזימה
טוב לרע והפכה א ת החיים למישחק פרוורטי
שעיקרו לבדוק עד כמה אפשר לדכ א רגשות.
הבימאי הבריטי ס טיבן פרירס בחר דווקא לע סוק
במישחקי-הכוח שמציע לו הסיפור. השאיפה
של גיבוריו זו השליטה בזולת, החלשים פחות לוט-
ת ם להסתגל לחוקים והופכים אטומים כמו החז קים,
החלשים הם קורבנות חסרי-ישע. בחירת
צוות שחקנים אמריקאי, ש מסתדר טוב יותר עם
נוס חו ת של כוח מאשר עם דקויות של ניוון, מסיי עת
בידיו. בסך הכל, עשוי היטב, יפה ולא מרגש.
פטפטת מסובנת
שיחות לילה (דימגוף, תל־א
בי ב ארצות־הברית) -כוכב
הסרט תזוז, אריק בוגו-
טיאן כ תב א ת המחזה הזה שבו גם כיכב, בה שראת
רצח השדרן היהודי אלן ברב שגורה למוות על־ידי
קבוצת ניאו״נאצים שבהם התגרה בשידוריו. בעי בוד
המחזה לתסריט, הוא אף השתמש בביוגראפיה
של ברג כדי להרחיב א ת היריעה.
התוצאה היא סרט פטפטני עד איטה על שדרן
מן האסכולה החדשה המתגרה במאזיגים שמצל צלים
לתוכניתו, מעליב אותם ומנצל א ת חול שתם
כאמצעי-בידוד ט ח וזול. כמחצית השעה אפשר
לשבת ולהתפעל מן המרץ הבלתי-נדלה של בוגו־סיאן
בתפקיד הראשי, מזרם הדיבורים הבלתי-פו-
ס ק שלו, מן ההתגרות וההתחנפות לסירוגין, שבהן
הוא משתמש כדי לפתות א ת מאזיניו להמשיך ול צלצל
למרות הכל, בקיצור, מבישרון דיטודי בלתי־מבוטל.
אחרי מחצית השעה הראשונה, כאשר ה סרט
ממשיך להישאר בתוך אולפן־הרדיו ולהראות
את השדרן בעבודתו, זח מתחיל לחזור על עצמו,
גם שטף הדיבורים, גם גוסח פניות המאזינים
שעימם הוא משוחח. ניסיונות-שווא לפתח א ת
הסיפור על-ידי המצאת ד מו ת שלא היתה במחזה,

אריק בוגוסיאן: כישרון המוביל לאבדון
אשתו לשעבר שבאה לבקר אותו, אתם משנים א ת
העובדה שלסרט חסר ה עלילה.
אמנם בוגוסיאן מצליח לשכנע שמאחורי ז סו ת-
הרוח התהומית והמופגנת הוא בעצם איש חסד-
ביטחון, ומבעד לשחצטת הגיהיליסטית מתגנבת
נימה של דמוקרט מושבע הנלחם על זכויות-האדם,
אולם כל ההצהרות האלה זקוקו ת לסיפור שיתן
לחן תוקף והוא איעו. אוליבד סטון מביים את הכל
באלימות האופיתית לו, שום דבר פחות מצעקה
אי ט בר״תוקף, ולאורך 90ד קו ת, זה מאוד מעייף.
טקילה מדוללת
טקילה סאגרייז (רב־חן,
תל־אביב, ארצות־הברית) -
קשה להאמין שרוברט טאון,
התסריטאי שכתב א ת ״צ׳יינה סאון״ ,מסוגל
להוציא מתחת ידיו דבר מבולבל שכזה, ועוד יותר
קשה להניח שבימאי קצת יותר מנוסה מטאון
עצמי, היה מוכן לקבל אתה תסרי ט הזה ללא שימי.
סוחר-סטים יפה־תואר מחליט לצאת לגיטלאות
אחרי 15 שנים פוריות. המישטרה הפדראלית אינה
מאמינה וטומנת לו פחים, אבל י ת דו, מפקד מיס־לג״הסמים
בלוס״אנגילס, מושיע אותו מצרה. בשביל
זה יש ידידים. בין השניים ניצבת מיסעדנית
יפהפיח המת אהבת פעם באחד ופעם בשני, אבל,
כגברים אמיתיים, הם אינם יכולים להניח לאהביז
להפריע לנאמנותם ה הדדי ת זה לזה.
אם זה נשמע מפוקפק, ההמשך הרבה יותר גרוע.
המישטרה רוצה ללכוד א ת קארלוס המיסתורי,
המכניס טונות של קוקאין לאמריקה והוא שותפו
המסורתי של הסוחר בדימוס.
מכאן והלאה, כל מה שמתרחש על הבד הו א
מיקרי בהחלט, חסר־היגיון לחלוטין אבל יפה
מאוד לעין. ראשית, משום שקונראד הול הוא אחד
הצלמים הגדולים של הוליווד, שנית משום

ששלושת ה שחקנים הראשיים, מל גיבסון, מישל
פייפר וקורט דאסל, נראים בדיוק כמו דוגמגים
המטיילים מול המצלמה כ ת להציג איזושהי אופנה
חדשה ובלתי מזוהה באופיה.
לא רק הסר ט ככלל אינו משכנע, גם הפרטים
בתוכו אינם טובים יותר. סצינות־הפעילות מגו שמות,
סצינות־האהבה ש ת פו ת עד מ צ חיקו ת(ל א
בכוונה) ,וראסל המיסבן, ללא הדרכת בימאי, נר אה
עוד יותר מיסכן משני עמיתיו. גם ראול ג׳וליה
בסרט, סתם מטייל להנאתו ואתו מתאמץ כלל.

הפסטיבל הבינלאומי
לסרטים יהודיים
בטבריה רוצה להיות
מפיק ״אבל לא
לסירטי־שואה בלבדר
כבר היה ניסיון אחד לעשות פסטי־בל־קולנוע
בנושאים יהודיים בטבריה,
אבל מוטב לשכוח אותו. הפעם, עם אבי
יפרח כמפיק, ומבקר־הקולנוע גידי
אורשר(גלי־צה״ל) כמנהל אמנותי, עם
קרן קרב כאחד המממנים(בשיתוף עוד
כמה מוסדות ציבור) מצהיר הפסטיבל
מה נשתנה הפסטיבל הזה מכל האחרים:
״רוצים להראות את היהודים כחלק
מן הקהילה העולמית. אין כוונה להתרכז
בסירטי־שואה דווקא. יש רצון מודגש
בהחלט להפוך את הפסטיבל למפיק
מצד אחד ולשוק־קניות מצד שני.״
עד כאן הצהרת אורשר. איך זה מתבטא
בתוכנית? ראשית כל יוצגו, בין
ה־ 15ל־ 18 באפריל, בארבעה אולמות,
בטבריה 54 ,סרטים( ,מהם 31 סירטי־עלילה
באורך מלא) ,כשחלק מן הסרטים
מוצג בווידיאו. כולם, כמובן, נוגעים
בדרך זו או אחרת בנושאים יהודיים
או ישראליים.
הזדמנות לשאלה. בקבוצת הסרטים
הראשונה, שנתמכה על־ידי קרן
קרב, בסך כולל של 200 אלף דולר,
סרטים שהעזרה הכספית שניתנה להם
הותנתה בעובדה שיוקרנו (אפילו לא
גמורים) בטבריה. כזה הוא שחח ירר
קים של יצחק(צפל) ישורון, ניטו, סירטו
התיעודי־למחצה של חיים תכלת (מסביב
להצגת ניטו של יהושע סובול) או
לדוגמה, סרט תיעודי של לורנצו זלצי
מן על 500 שנות חייה של הקהילה
הספרדית בתורכיה.
כבסיס לחשיפתם הראשונה של סרטים
ישראלים יוצגו נקודח־מבט, סיר־טו
של נועם יבור(עבודת בימוי ראשו־

פשט ורייריו השונים ומה קורה להם
לפני, בזמן ואחרי מילחמת־העולם השנייה)
.צפויים גם פיליפ ליאוטר ומיק־לוש
יאנצ׳ו עם ה שחר(לפי אלי ויזל);
אמיל וייס, שיביא איתו מיקבץ סרטים
בנושא עקורים ואף ירצה על כך;
שימעון ויזנטל, שילווה סרט־טלוויזיה
שנעשה עליו בכיכובו של בן קינגסלי;
הארגנטיני חואן חוזה חוסיד וסרט משלו
ומבקר־הקולנוע ניל גאבלר, המתמחה
בגורלם של יהודים בעיסקי־השע־

״שלום לכם״ של שאנדור שימו
הבימא׳ יבוא
שועים, שאכן מתכונן להגיש תוכנית
בשם ״היהודים במייסרי הוליווד״ .וזו
תהיה הזרמנות מעניינת לשאלה, איך
זה שהם יסדו את הוליוור בלוס־אנג׳לס
ולא בטבריה?
תדריו חובה לראות
תל־אכיב: איגטחויסטה, בגלל המ לחמה ההיא, שחת החיטה האדר
מים, אשה תחת השפעה, קפה בנדר.
חשד.

תל-אביב:
אשה תחת השפעה
(אלנב׳ ,ארצות־הברית) — אשה על
הגבול ביו שפיות לשיגעון ורק האהבה

סירט• קולנוע בטלוויזיה
המירדף (יו ם רביעי 29 ,במארס - )22.05 ,מערבון פסיכו לוגי
של רוברש מאליגן ואלן פאקולה, על אשה לבנה שנחטפה על-
ידי אינדיאנים ונאלצה להינשא לאחד מהם, ומוחזרת אל בני עמה
אחרי שנים. גשש מחזיר אותה הביתה כאשר הבעל האינדיאני
שואף־הנקם בעיקבותיהם. אווה-מאריה סיינ ט וגרגורי פק בתפקי דים
הראשיים( .שנת הפקה)1971 :
מעולם לא שרתי לאבי (יו ם שישי 31 ,במ א רס- )22.30 ,
דראמה מעובדת ממחזה מצליח של רוברט אנדרסון. אב ישיש
וקשה-עורף מתנגש עם בנו המבוגר, העובר משבר בחיי-המישפחה.
מישחק מרשים ביותר של מלווין דאגלס וגיין הקמן שהיו מועמדים
לפרסי־אוסקר( .שנת הפקה)1969 :
שילטון הפחד (יום רביעי 5 ,באפריל - )22.05 ,סרט-
ריגול קל אסי של פריץ לאנג על-פי רומאן של גרהם גרין. איש
ששוחרר מ מוסד לחולי-נפש מוצא עצמו בלה פרשת-ריגול סבוכה,
באנגליה של מילחמת-העולם השגייה. אווירת מיסתורין ומתח
דחוסה לפי מיטב ה מסורת של לאנג, מאבו ת האכספרסיוניזם
בקולנוע. עם ריי מילאנד בתפקיד הראשי( .שנת הפקה)1944 :
נה) עם ג׳ון סאבאג׳ בתפקיד הראשי
ואש צ1לבת, סירטו של גדעון גנני(גם
הוא נעזר בקרן קרס: על רסיסים של
יוסי זומר(שהוקרן בהצגת־בכורה בפסטיבל
ברלין) ועל צמות של יצחק חלוצי
(הפקת הטלוויזיה הלימודית) עדיין
נטוש ויכוח.
יהיו, כמובן, חמישה סרטים קצרים
בנושא הגליל וסירטיהם השניים (דווקא
— משום שלדעת הוגי הרעיון קל
יותר לעשות בישראל את הסרט הראשון
מאשר את השני) של בימאים ישראליים.
בין
האורחים שיבואו עם סירטיהם:
הכימאי יז׳י קאבאלרוביץ׳ מפולין
(אוסטריה) ,שאנדור שימו מהונגריה
(שלום לכם, על בית־דירות בבורא־

יכולה לגאול אותה. מסרטיו המופלאים
של ג׳ון קאסאבטס עם מיבצע־מישחק
יחיד במינו ונדיר בעוצמתו. ג׳ינה רו־לנדס
בתפקיד הראשי.
דג ושמו ונדה (טיילת,
תל־אביב, מוצג גם בירושלים ובחיפה,
אנגליה) — אחד הדגים הנדירים באק־וואריום
הקולנועי היודע לשחות
בקומדיה ואינו מתקהה. ג׳ון (מלון
פולטי, סונט׳ פ״טון) קליז כתב תסריט
והינדס את דמויותיו כך שכל רגע הוא
בידור, שנינות, רומנטיקה ועוקץ. צוות
מיקצועי לא מפגר אחריו: ג׳יימי לי
קרטים מתגלה כקומיקאית אירוטית.
לידה מייקל פאלין כגמגמן תמים ו־קווין
קליין כמאהב המפסידן.

עדנה סיינדז ₪
העולם הזה 2691

ג7יהודמה

01*38

דר יולי נודלמן

בעיות כאלה. כאשר הרופאים מרשימת
51 0355־ ? 11 עובדים כולם, בלי יוצא
מהכלל, במישרה מלאה בבתי־החולים
הציבוריים, האם טיפולם בחולים המבוטחים
מסוגל להיות באמת טיפול

״ 51 0355ז!?״?

נוצר הרושם שדרך תוכנית-
הביטוח, מנסים למסד באופן
חוקי רפואה שחורה, ובמקום
שם־הגנאי ״רפואה שחורה״.
נותנים לה שם יפה ומצלצל
״רפואה 81038$ז1<׳1״.

** ודעות ענקיות בעיתונים, תש־דירי־פירסומת
ברדיו ומיכתבים
אישיים מבטיחים לאזרחי־ישראל את
בוא הגאולה — ״רפואה פרטית מקיפה
וייחודית לכל המישפחה״.
הביטוח נקרא ״רפואה 01355ז 5ז?1״
(משום־מה בלועזית) .ממציאי התוכנית
הגיעו למסקנה שאזרחי-ישראל, המותקפים
על־ידי דיזנטריה וטיפוס בצפון־
הארץ, פוליומיליטיס במרכז־הארץ ודלקת
קרום־המוח בדרום־הארץ — מה
שדרוש להם זה רפ 1אה 51 01355ז.? 1
תוכנית־הביטוח הנקראת כך היא
פרי כלל — חברת ביטוח. הכוללת
קבוצה של חברות־ביטוח אחרות שבתוכן
אררט, אריה, איתן.
בעזרתו של ברוך גרמיזה, סוכל
ביטוח של חברת אררט, ניתחתי את
התוכנית ואת פוליסת רפואה 51־? 11

.0355

מי לא מתאימה התוכנית?
לדתייים. בפרק ג׳ של בי־טוח־נוסף
לסיעוד, למיקרה של גילוי
מחלות קשות, נאמה ״החברה זכאית
במיקרה־מוות לערוך בריקה של גופת
המבוטח לצורך בירור חבותה לפי נספח
זה, הכל כפי שייקבע על־ידה, וכפי
שתמצא לנכון.״
כפי שמלמדת המציאות, ההסכמה

גדרים, כאשר מתעוררת מחלוקת על
נושא מסויים.
• לקשישים. לתוכנית מותר
להצטרף עד גיל .55 חלק גדול מאוכלוסייתה
של מדינת־ישראל שייכת
למישפחות שראשיהן הם מעל לגיל
,55 כך שהתוכנית סגורה מראש מפני
חלק זה.
• מי שאיננו בריא. תנאי הכרחי
להצטרפות לתוכנית הוא היות המבוטח
במצב־בריאות תקין. הפוליסה
אינה מכסה אנשים הסובלים ממחלות
כלשהן בזמן הצטרפותם לתוכנית, אף־
על־פי שהם נמצאים עדיין בגיל המקובל
לגבי הפוליסה.
• במודעות, הקוראות להצטרף
לתוכנית, נאמר בין היתר :״אתה בוחר
ברופא המומחה ומקבל את הייעוץ ללא
דיחוי.״
בדקנו את הסעיף הזה. אריאלה התקשרה.
עם חברת־ביטוח אריה ושוחחה
עם אביגדור אבירם, סוכן של ישראלית
סוכנות לביטוח.
״אני מתעניינת בחלק של תוכנית־בם
הקשור בבחירת הרופאים לייעוץ
פרטי. האם אני יכולה לבחור ברופא
שאני מאמינה בו ושרוצה לקבל את
הייעוץ שלו? לאמי, שהיא בת ,51 יש
רופא מסויים שהיא מעוניינת בייעוצו
הפרטי. האם היא יכולה לגשת אליו
ולקבל כיסוי עבור ביקור זה?״

ישלם, לפי התעריף של היום 2508.96 ,
ש״ח בשנה.
אותו יחיד, עד גיל ,55 יחד עם בן או
בת זוג, משלם 1406.52ש״ח בשנה.
מישפחה בעלת שני ילדיס^משלמת
1608.36ש״ח בשנה. כל זה״רק עבור
פרק א׳ של הביטוח, המכסה ניתוח אחד
בשנה אצל רופא פרטי בבית־חולים פרטי,
בתנאי שבוחרים באחד מהרופאים
מתוך הרשימה הנקראת ״הרופאים מבצעי
הפעולות״.

בן־אריה ופרופסור ארווין יעקב מבית־החולים
שיבא בתל־השומר, ועוד שנ־יים־שלושה
רופאים־פרופסורים.
בהתאם למידע שנמסר על־ידי הסוכן,
הרופאים ״מבצעי הפעולות״ עובדים
באופן פרטי במרכז הרשאי ה ר
צליה. נניח שחולה מסכם עם הפרופסור
אילן חרוזי מבאר־שבע שהפרופסור ינ תח
אותו — ניתוח לא־גדול — כריתת
טחורים או כריתת שד, למשל. הפרופסור
בא מבאר־שבע ומבצע את הם־

הפרמיה עולה
על ההחזר

ך* מה, כסופו של דבר, צריכים
^ לשלם עבור ההצטרפות ל־! 5ז? 1
?01355
לפרק ב׳ בפוליסה לא ניתן להצטרף
מבלי להצטרף לפרק א׳ .פרק ב׳ נותן
כיסוי, לפי הפוליסה ,״להצעות בגין
ייעוץ ואבחנה של רופאים מומחים
מיקצועיים וכן הצעות בגין בדיקות
רפואיות הקשורות באבחנה הנ״ל.״
בעברית פשוטה: ייעוץ ואבחנה.

יפזאח 018155 -

ביסוחרפואה 1851 01.858 פר קאניתוחים
פרחיה חודוווית (ביו)־ח)

גיד רומו !

(ממבחה החב וגרו

8 -2 9

י חיד

3 0 .6 1

35-39

יי 1
1 3 2 .5 7

40-44

30-34

בתשובה :״לנו יש רשימות

! יחיד +ג ו /נ ה: חימפחה 1 +משפחה ו ! משפחה +
יל ד ! 2ידדיס ! 3ידדיס
! זוג -חמפח הו

45-50

4 1 .9 4

1 4 8 .4 6

1 8 9 .1 2

1 5 2 .2 9

73.2 1

0 1 .6 2

7 4 .9 3

8 3 .3 4

1 6 6 .5 2

7 6 .0 6
1 6 8 .4 5

*1 7 6 .9 7
8 5 .3 8

1 8 5 .5 6

8 5 .2 7

9 3 .7 9

1 0 2 .3 8
1 9 3 .9 7

! 1 0 5 .9 4

1 1 4 .3 5

) 1 1 2 .9 4
! 1 0 4 .5 3

! 1 1 1 .3 0

1 2 1 .3 5

! 1 02.89

! 1 1 0 .0 8

! 117.21

1 1 2 6 .9 0 1 1 1 8 .4 9

1 1 3 4 .0 3
! 1 2 5 .6 2

פרק א׳ :טבלת תשלומים לדוגמה
עד גיל 55 בלבד אפשר להצטרף

פרופסור חרוזי(עם ידידות)
בין באר־שבע להרצליה
מראש לנתיחת־הגופה מונעת מאנשים
דתיים להצטרף לתוכנית.

• לאנשים בעלי דיעות ליב
רליות.
בהצהרה על מצב־הבריאות,
חותם המצטרף לתוכנית בשמו ובשמם
של ילדיו, כאפוטרופוס, על כך שהוא
״נותן בזה רשות לקופת־חולים ו/או
לעובדיה הרפואיים ואחרים ו/או למוסדותיה
הרפואיים או לסניפיה, לרופא
המטפל בעיקביות וכל רופא אחר שנמצאתי
או אימצא בטיפולו, וכן כל הרופאים,
המוסדות הרפואיים ובתי־החולים
אחרים, למסור לאררט — חברת הביטוח
בע״נו את כל הפרטים, ללא יוצא
מן הכלל, ובצורה שתידרש על־ידי
המבקש, על מצב בריאות או כל מחלה
...ובזה החותם משחרר את המבקשים
ואת כל רופא או כל עובד רפואי
או כל מוסד ...מחובת שמירה על סר
דיות־רפואית...״
סעיף זה צריך לקומם כל לוחם זכו־יות־האדם,
וימנע מהם להצטרף לתוכנית.
זהו
ויתור כוללני, שאין לו כל הצדקה.
אפשר לצמצם אותו למיקרים מו

המומחים שלנו, וכאשר
תצטרפו לתוכנית תקבלו את
הרשימה ותבחרו מבין הרופאים
מהרשימה למי לפנות.״

התעניינתי ברשימת הכירורגים
לדוגמה. ברשימה זו נמצאים הפרופסור
חיים חיימוב מבית־חולים השרון של
קופת־החולים הכללית בפתח־תיקווה,
הפרופסור אילן חרוזי מבית־החולים
שחקה שבבאר־שבע, הפרופסור גור

עולה, ויחזור הביתה. איך יפקח על המנותחים
הפרטיים ועל החולים במחלקתו
הציבורית?
למרות המרחק הקטן יותר בין פתח־תיקווה
ותל״השומר להרצליה, גם לפני
הפרופסורים חיימוב ויעקב תעמודנה

״אז איפה הבחירה.החופשית שאתם
אריאלה.
התפלאה
רו אן
מבטיחים?״ ה ת 7 9א
רפואה שחורה

^ יטוח רכב זול ומעשי יותר מא־
^ שר רפואה 5101355־,? 11
ראשית כל, מה נותנת התוכנית למי
שימצאו עצמם מתאימים לה?
היא מחולקת לשלושה חלקים.
פרק א׳ בפוליסה מיועד לכיסוי הוצאות
הכרוכות בניתוח, באישפוז ובהצעות
לניתוח ואישפוז.
״מה קורה כשצריך ניתוח?״ נשאל
במודעות. התשובה :״לא צריך לחכות.
אתה בוחר את המנתח הפרטי ואת המרכז
הרפואי, ומקבל את השרות בהתאם״.
קודם כל, כמה משלמים?
יחיד, עד גיל ,55 חייב לשלם
765.72ש״ח בשנה. בהגיעו לגיל 75

בפוליסה נאמר שההפנייה לרופא
מומחה תיעשה על־ידי רופא־המישפחה
הכללי. זאת אומרת, ללא הפנייה של
רופא־המישפחה לא ניתן להגיע לייעוץ
אצל רופא־מומחה.
אבל אותו הדבר נעשה גם כיום. כל
הקושי להגיע לייעוץ אצל רופא־מונד
הה מתבטא בכך שרופא־המישפחה אינו־מוכן
ואינו רוצה לתת הפנייה לרופא־מומחה.
אם המבוטח ב־51 01355־ ? 11 לא
יהיה בקשרים טובים עם רופא־המיש־פחה,
מימוש הביטוח אינו בר־ביצוע.
עבור הצטרפות לפרק ב׳ — פרק
שמימושו הוא בסימן־שאלה, חייב יחיד
לשלם 91.16ש״ח לחודש, שהם פרמיה
שנתית 1093.92ש״ח.

לזוג, הפרמיה החודשית היא 167.44
ש״ח, והפרמיה השנתית היא 2009.28
ש״ח. לזוג בעל שני ילדים 191.48 ,
ש״ח לחודש ו־ 2297.76ש״ח לשנה.

מנכ״ל לם
מיטריה ל״שתיל״

הכיסוי המובטח בפוליסה עבור הוצאות
ייעוץ ואבחנה על־ידי רופא־מומ־חה
לשנה הוא כדלקמן:
למישפחה בעלת שני ילדים — עד
2,300ש״ח לשנה, והסכום הזה חייב
בהשתתפות עצמית בשיעור של 204
על־ידי המבוטח עצמו. כלומר, הסכום
המכסימלי שיקבל המבוטח עבור הפי
(המשך בעמוד )42

ראובן שניר

בדפור חקק
מתוך מחזור השירים לתרזה די״מון
תרזה די״מון היתה אשה נשואה מן האצולה
הצרפתית שחייתה בסוף המאה ה־ט״ז בסביבות
אביניון שבפרובאנס. בהיותה כבת 40
התאהבה באיטלקי צעיר, ועם פרידתם שרפה
כל הסונטות שכתבה לו. לאה גולדברג העלתה
על הכתב את שיריה של תרזה, וכאן
״שוחזרו״ השירים אל תרזה.
התגלות ידעתי את משב הרוח
בטרם באה.
שלה

זו ד

ובבוא הסופה שולי אדרתה

היו מלאים אותי בעלטה.

שבועות רקובמות רקום גופה
נדרים ואסרים לוטות עיניה.
כל אסורי קרסו לעמתה
נצי

זו וזו ד •

מלאתי גאיתי שחתי

בסופתה.

קדושה קדושה קדושה.
את עיניה כסתה בבושה.

פקעת

יהודים עח־אק״ס מילאו את
החוו נספחת הערנית באח
טעות נפוצה היא הטענה שהספרות הפלסטינית
צמחה רק אחרי הקמת מדינת ישראל ובעיק־בות
הקמתה. ארץ ישראל המנדטורית היווה שר
קקת מבחינת חיי־התרבות הערבית ושימשה זירה
לפעילות ספרותית ענפה, שלא כולה התייחסה
לסיכסון־ הערבי״יהודי. לא בכדי מוצאים עצמם
יוצרים פלסטינים בני־זמננו נעלבים כאשר מועלית
לפניהם טענה זו, ובעיקר כאשר היא באה
מחוקרים ומלומדים ישראליים. המשורר סמיח
אל־קאסם(יליד )1939 נוהג לומר שארץ ישראל
המנדטורית היתה מרכז שני בחשיבותו בעולם
הערבי אחרי מצריים. כך גם אמיל חביבי(יליד
,)1921 המזכיר, בכל הזדמנות אפשרית, שהספרות
הפלסטינית לא נולדה מ״אצבע יופיטר״.
אחת התכליות של כתיבתו הספרותית, לדבריו,
היא לבסס אצל הנוער הפלסטיני את המודעות
שיש לו שורשים תרבותיים עמוקים. לכן מעלה
חביבי על נס את התגבשות התנועה הספרותית
בארץ ישראל, לפני קום מדינת ישראל, במטרה
״להיאבק באימפריאליזם ולהאיץ את העם לחתור
לחרות.״ הוא מציין במיוחד את תרומתם של
שלושת המשוררים הפלסטינים אבראהים טי-
קאן ( 1905־ ,)1941 עגד אל־רחים מחמוד
(1913־ )1948 ועבד אל־כרים אל״פרמי, הידוע
בכינויו אבו סלמא (יליד .)1911

אתה רואה אותי, היא אומרת

חדל ריק

אתה רואה אותי את הבגד והגוף

מאורעות 1948 יצרו חלל ריק בזירה התרבותית
הערבית במדינה היהודית, שזה עתה נולדה.
האינטליגנציה הערבית, בחלקה הגדול, נטשה את
הארץ. הערים הערביות או המעורבות נותרו חרבות
מבחינה אינטלקטואלית, והנותרים היו בד־רו־כלל
מדלת־העם ומן האוכלוסיה הכפרית וזד
בלתי־משכילה.

אתה רואה אותי שקוף שקוף
אתה רואה אותי לגעת

אתה
רואה אותי לדעת

אתה
חותך אותי כמו פקעת.
כמו פקעת הטווה בי חוטים חוטים

אתה מעל לבי פקעת סבוכה.
שרשים ענפים משתרגים מתלבטים

בי צפוף
חותכים בי את עורי
הבגד והגוף.
אני רואה אותך אחרת, אני אומר בכפותי שערך צלבוט :־
:צי -י
שערך בסבך עץ ופרי וענפים קלועים שערך מטיף ריחות פקעת דודאים
אני רוצה אותך לגעת
אני רוצה אותך לרעת
להתיר כל גופך להתיר ענפיך
להתיר הפקעת.
כדי לראות לבך הרך שקוף שקוף
אגע בו חושק עד בכי
אך ע אותך חשוף חשוף.
עד שדים ורחם

צ זו זו

עד אזלת הפחות
עד כלות.
גוף בגוף.

הקמת מדינת ישראל, שזכתה אצל הפלסטינים
לכינוי, נכבה׳ (שואה) ,היתה אירוע טראומתי
לגבי ערביי הארץ הזאת, הן מן הבחינה החומרית
והן מן הבחינה הרוחנית. אותם ״ניצוצות בליל
עלטה״ ,כדברי חביבי בראשית שנות ה־ ,50 של
התנועה הספרותית, שהחלה להתגבש בפלסטין
בימי המנדט כבועת
התפרצו הרי הגעש בארץ הזאת ועקרו
את העם הערבי משורשיו, והותירו מיעוט,
הנבחן במבחן הדמוקרטיה בישראל -מג דלור
הדיכוי הלאומי -כמו שגם נבחן בב דידות
הגטו המדכאת.
לאחר יותר מ־ 30 שנה הצליח חביבי להעניק
למאורעות 1948 מימד ספרותי ומטפורי. והוא
עשה זאת בסיפורו,אח׳טיה״ ,באחד הקטעים המצמררים
שנכתבו בשנות ה־ 80 בספרות הפלסטינית
(בתירגומו של אנטון שמאס):
התפרצות הר״געש שהפכה עלינו א ת עולמנו,
בייחוד בחיפה ובשאר הערים. ולא נותרה
כאן אלא גחלת עוממת וכמה פיות נושפים
ברמץ ורוח זלעפות מנשבת במדבר שממה
וזורה לכל עבר רוחות רפאים של אפר...
עולם שלם } -מ תו קרסה תח תיו ותהום
פעורה בלעה אותו; עולם בדמי ימיו ובמלוא
חיותו, מלא על כל גדותיו בחדוות
ההצטרפות אל הקומדיה האנושית. ולפתע
פתאום קרסו התפאורות במערבולת של
צבעים, וחבלים נשמטו והצליפו על רגליים
וידיים וצווארים. והאנשים נשארו תלויים
ומתגודדים. זה תלוי ברגלו, וזה תלוי
בצווארו, וזה אחז בידו בחבל. ושחקן זקן
כבד גוף נתלה בשארית כוחותיו בקצה
קורת עץ, שנשברה ועומדת על בלימה.
הצופים מוחאים כפיים. האולם מתמלא
קהל נלהב. והצופים, מרוב התלהבות,
נעמדים עכשיו על רגליהם ומחיאות הכפיים
שלהם מרעידות א ת התיקרה. ואחד
השחקנים משתלשל מחבל שנקשר לרגלו,

ראשו שמוט מטה, מביט בצופים בעיניים
שזיק של תקווה דלוק בהן...
החורבן התרבותי פתח את הדרו לפני גורמים
שונים, שניסו למלא את החלל הריק, וראש וראשון
להם המיפלגה הקומוניסטית, שהצליחה להתעשת
עוד בתקופת הדימדומים של הקמת המדינה,
ולהתחיל בפעילות תרבותית נמרצת, שכללה
מאז 1951 את הירחון אל־נ־דיד. כל זאת
למרות ההגבלות וההטרדות של המימסד הישראלי,
שנתפסו על־ידי האינטלקטואלים הערבים
כמדיניות ממשלתית מכוונת, שמטרתה, כדיברי
אמיל חביבי, במאמר שפירסם בשנות ה־:50
לעטות על המיעוט הערבי בארצנו גלימה של
בורות מתוך ניסיון לחנוק אותו. מדיניות זו
חותרת לעקור מן השורש את אהבת הלשון
הערבית וספרותה מלבבות הנוער כדי
לשרש מתוכם א ת אהבת המולדת, שהרי
אהבה זו הפכה בבתי־הטפר הממשלתיים
לפעולה עויינת כנגד ביטחון המדינה.
אל תוך החלל התרבותי הזה, ובעיקר בתחום
הספרותי, חדרו המשוררים היהודים הכותבים ערבית,
שעלו מעיראק בסוף שנות ה־ 40 ובתחילת
שנות ה־ ,50 ובעיקר במיסגרת העלייה ההמונית
של יהדות בבל.
תרומתם היתה צנועה, אך חשובה, בהפריית
חיי הספרות הערבית במהלך שנות ה־ . 50 סופרים
ומשוררים ברוכי־כישרון אלה היוו את העלית
הספרותית היהודית בארץ הפרת והחידקל עד סוף
שנות ה־ 40 ותחילת שנות ה־ 50 עת עלו לישראל.
יחד עם זאת היו יוצרים יהודים, הגם מעטים,
שהחליטו להוסיף ולקשור גורלם עם עיראק, למרות
הקמת המדינה היהודית. כך, לדוגמה, אנור
שאול ( 1904־ ,)1984 היוצר הבולט בקרב יהדות
בבל, בחר להישאר בעיראק יחד עם אנשי־עט
יהודים נוספים כמו טלמאן דרויש (1910־)1982
ומאיר בצרי ( נ׳ ,)1911 שמיאנו להאמין שעם
הקמת מדינת ישראל, ובשל האקלים הפוליטי
במיזרח התיכון, נסתם הגולל על יהדות בבל. גם
הם הגיעו למסקנה העגומה הזאת אחרי כשני
עשורים נוספים.

פתיחות והינתקות
עלייתם ארצה של היוצרים היהודים בני יהדות
בבל הביאה לשינוי באופי יצירתם. ממצב של
מיעוט יהודי בקרב רוב ערבי, הפכו, לפתע, לחלק
מרוב יהודי, שלצידו מיעוט ערבי. בעיראק היתה
סיסמתם :״הדת לאלוהים והמולדת לכולם ״.כלומר,
המולדת, עיראק, היא גם של היהודים. יש מי
שציפה שגם במולדת החדשה יאחזו כולם בסיסמה
זו, וץ שמו אותה לגבי המיעוט הערבי היושב
בקירבם. לא כולם עמדו במיבחן. אך לפחות אצל
חלק מהם לא הביאה ההגירה למולדת החדשה
שינוי מהותי בתפיסות עולמם ולא טישטשה את
השקפותיהם הייחודיות, שאותן גיבשו לעצמם
בעיראק.
חשוב לציין שהיוצרים היהודים שעלו לישראל
היו פתוחים מאוד בהיותם בעיראק לתרבות
המערבית, אך גם למורשת הערבית והמוסלמית.
תהליך החילון וההתמערבות, שעבר עלי יהדות
בבל מאז סוף המאה ה־ , 19 הביא עימו, בצמוד
להינתקות החלקית המודעת מתחום השפעת הדת
והתרבות היהודית, גם פתיחות לתרבויות זרות,
ובעיקר לתרבות האירופית, אך גם למורשת המוסלמית
והערבית. רבים מהם אף הטמיעו יסודות
מן המורשת הערבית והמוסלמית ביצירותיהם.
אין המדובר כהיסחפות לעבר התבוללות,
אלא במגע סימביוטי עם האוכלוסיה הערבית.
המודרניזאציה וההתמערבות הביאו להתגבשות
זרם אינטלקטואלי יהודי הדוגל בהשתלבות
תרבותית בחברה הערבית והפיכת היהודים לעיראקים
בני דת משה. כך צמחה היצירה היהודית
בלשון הערבית בעיראק החל בשנות ה־ 20 של
המאה. אף הרעת היחס כלפי היהודים בעיקבות
התעצמות הציונות בראשית שנות ה־ 40 לא הצ־

ליחה למחות את אהבת הלשון הערבית והיצירה
בה מלב אותם יוצרים.
חלק מן היוצרים היהודים שעלו מעיראק, אחרי
שנכזבה תיקוותם להיטמע בחברה העיראקית,
״התמסדו״ ,ויישרו קו עם הרוב היהודי ביחסו
למיעוט הערבי. אך, כאמור, לא כולם. היו גם
כאלה שלא חששו לשמור על השקפות עולמם
העקרוניות, גם במחיר הסתכנות בוויתור על
נזיד״העדשים המימסדי. הללו ניסו להילחם על
יישום דעותיהם גם במולדת החדשה, תוך שהם
ממקדים את תשומת־ליבם בגילויי אי־השוויון בין
אזרחי ישראל היהודים והערבים. דומה שבמובלע
ניסו הללו לומר: הבה לא נעשה לערביי הארץ,
הגם שהם מיעוט בקרב הרוב היהודי, מה שהמוסלמים
עשו לנו, למיעוט היהודי בארץ הפרת
והחידקל( .זכר פרעות המוסלמים ביהודי עיראק
ב״ 1941 היה עדיין טרי בזיכרונם) .כל זאת מבלי
לחשוש שמאבק זה עלול לחבל בסיכויי השתלבותם
שלהם בחברה היהודית החדשה. הדבר
אמור במיוחד לגבי אותם יוצרים, שאימצו לעצמם
השקפת־עולם קומוניסטית.

גורם מפתח
היהודים היוו גורם־מפתח במחתרת הקומוניסטית
שפעלה בעיראק בשנות ה־ .40 מחתרת זו, על
חבריה היהודים, התנגדה למחתרת הציונית ואף
פעלה כנגדה. כמה מחבריה היהודים של המחתרת
הקומוניסטית אף יסדו בבגדאד בשנת 1946 את
הביטאון אל־עצבה(האגודה) ,שהיה ביטאונה של
״אגודת המילחמה בציונות״ ,אשר שמה חושף את
תכליתה.
עלייתם של הפעילים הקומוניסטים לישראל
לא ציננה את התלהבותם לאידיאולוגיה זו, והם
הוסיפו גם במולדת החדשה לפעול למענה. כך,
לדוגמה, סמי מיכאל (יליד ,)1926 שהשתייך
למחתרת הקומוניסטית שפעלה כנגד השילטון
העיראקי, ובעיקבות כך נרדף ונאלץ לברוח לאיראן
ומשם לישראל. כאן הצטרף למיפלגה הקומוניסטית,
וחבר למערכת הביטאון הקומוניסטי
אדאתוזאר.
תפיסת עולמו הקומוניסטית באה לביטוי גם
ביצירתו הספרותית בלשון הערבית בשנות ה־.50
ואמנם סיפוריו, שנתפרסמו אז בירחון אל־נ׳דיד,
תחת שם־העט פמיר מארד, מבליטים את אמונתו
באחוות העמים, ואת דאגתו למעמר־הפוע־לים
במאבקו כנגד הבורגנות. יצירתו מדגישה את
יכולתה של האידיאולוגיה הקומוניסטית, על״פי
דעתו, להפיח רוח חדשה בקרב ההמונים. כך גם
שימעון בלס (יליד ,)1930 שהצטרף אחדי עלותו
לישראל למיפלגה הקומוניסטית המקומית והשתתף
בביטאוניה, שבהם לא היסס מלגלות ברבים
את תפיסות עולמו. אף הוא פירסם בירחון הקומוניסטי
אל־ג׳דיד, בין השנים 1953־ , 1960 תחת
שם־העם אדיב אל-לן אץ.
שני יו״צרים אלה הבינו שהמעבר למולדת
חדשה אינו צריך, בהכרח, לשנות תפיסות־עולם
יסודיות, רק מפני שבארצם החדשה נמנו עם
הרוב. עיקביותם והתרחקותם מכל אופורטוניזם
בלטו מאוחר יותר גם ביצירתם בלשון העברית,
והיא ראויה להערכה כפולה ומכופלת, על רקע
היחס המימסדי לקומוניסטים בישראל בשנות ה־
,50 שהגיע עד סף הצמדת תווית הבוגדנות לכל
יהודי שליבו נטה אחריהם. כל זאת עשרות שנים
לפני שהשתייכות לשמאל הפכה בקרב חוגים
נרחבים לאופנה רצויה.
בלס ומיכאל לא היו בודדים בעיקביותם. מסקרנת
מאוד ממרחק השנים שירת המחאה שנכתבה
בידי יהודים עולי עיראק בשנותיה הראשונות של
המרינה. יצירתם של שני משוררים מתבלטת בנו־עזותה.באותן
שנים. הכוונה לדויד צמח (יליד
)1933 וששון סומך (יליד ,)1933 שרק מעטים
יודעים שכניסתם למיגדל־השן האקדמי כרוכה
היתה בהפסד שני כישרונות פיוטיים מבטיחים.
שניהם פירסמו משיריהם בעיתונות הערבית בארץ,
ובעיקר בירחון הקומוניסטי אדנידיד, ומאוחר
יותר נטשו את עיסוקם היצירתי לטובת הקתדרה.
צמח וסומך היו קרובים בהשקפותיהם ובתפיסות
עולמם למיפלגה הקומוניסטית, ופעילים מאוד
בתחום הספרות הערבית בשנים הראשונות לקיום
המדינה. עוד בהיותם כבני 20 יסדו את ״חוג
שוחרי הספרות הערבית בישראל״ ,שהפך מאוחר
יותר ל״חוג הספרותי העברי־ערבי״.
יצירתם של צמח וסומך התאפיינה במחאה כנגד
המימסד היהודי, ובמילחמתה למען שיוויון־
זכויות וצדק חברתי, על־פי עקרונות האידיאולוגיה
הקומוניסטית. יש לזכור ששניהם, כמו מיכאל
ובלס, בילו את נעוריהם בעיראק בשנות
ה־ ,40 כלומר, בתקופה שבה קנה לו הקומוניזם
שביתה בקרב המשכילים העיראקים באופן כללי,

ומשוררים צעירים בולטים, שהיו קרובים לליבם,
כמו בדר שאפר אל״סיאב ( 1924־ ,)1964 עבד
אל־והאב אל־ביאמי (יליד )1926 ובלנד אל-
חידרי (י לי ד )1926 היו, בראשית דרכם, בעלי
תפיסת־עולס קומוניסטית.
כך, לדוגמה, השיר הראשון שנכתב בארץ
בערבית במחאה על הטבח הנורא בכפר קאסם לא
נכתב על־ידי משורר ערבי, אלא דווקא על־ידי
משורר יהודי, הלא הוא דויד צמח! תחת הכותרת
״סופ יעוד״ (,הוא עוד ישוב׳) ,הקדיש דויד צמח,
פחות מחודש אחרי הטבח, שיר זה ל״קורבנות כפר
קאסם״ .להלן קטעים ממנו בעברית הגם שהתיר־גום
גורע הרבה מן הרושם הפיוטי שלו:
אמי אמי: איה אבי?
מדוע אינן עונה?
ך ממתך האימה מחרידה
איה אבי?

— אמי, אמי, לי אינך משלן ו־ת
מדוע, איפוא, ל א תדברי אמת?
ן לדי השכנים מתלחשים:
,הרגוהו!
שם, ליד הגבול׳.
אבי, יודעת אני, לעולם ל א ישוב!
— פן, בתי, הוא לעולם ל א ישוב

! תרבותי. זאת, למרות קהל־הקוראים הרחב הן
י בקרב האוכלוסיה הערבית שנותרה בישראל והן
׳ בקרב יהודי ארצות ערב שעלו ארצה. התוצאה
הטיבעית היתה שמשוררים יהודים אלה מצאו כר
י פורה להמשך יצירתם בלשון הערבית. וכך צמחה
כאן תופעה תרבותית מיוחדת במינה: יוצרים
יהודים, השולטים שליטה ללא מצרים בלשון
הערבית, וכותבים כנגד המימסד היהודי, תוך
שהם משמשים לפה למיעוט הערבי הדומם בכורח
הנסיבות ובכורח ההגבלות* .
רובה של פעילות המחאה היהודית הזאת נכי
לל, כאמור, במיסגרת הפעילות התרבותית של
המיפלגה הקומוניסטית בישראל, ששמה לה. למי
טרה לשקם את ההריסות בתחום חיי־הרוח בעיק־בות
מילחמת . 1948 כל זאת תוך כדי הדגשת קו
האחווה היהודית־ערבית. הסופר אמיל חביבי, מן
הדברים הראשיים של המיפלגה הקומוניסטית
מאז שנות ה־ ,50 אמר על כך בשנים ההן דברים
.שיפים גם לימינו אנו:
מחובתה של הספרות הערבית הלאומית
בארצנו לנהל מערכה ללא פשרות כנגד
הדיכוי הלאומי, לשאת אל ההמונים
הערבים, כאן ובמדינות ערב, א ת דגל
האחווה היהודית־ערבית, ולבטא את גילויי
המאבק המשותף היהודי-ערבי בישראל,
שהוא ב סי ס ה של האחווה הזאת ושל עתיד
היחסים היהודים־ערביים בחלק זה של
העולם. שומה עלינו להבליט א ת האחווה בין
הקומוניסטים היהודים והערביים ולשבח
אותה ולהראות א ת סגולותיה הנעלות, את
כבודה ומסירותה. החייאת תיפארת
שיתוף־הפעולה הערבי־עברי לאורך ההיס־

אמנות

הגוף, הפר
והסמרטוט האדום
מחלתו הממושכת ופטירתו של מנהלו האמנות,
של מוסיאון חיפה, גבריאל תדמור, הותירה
את רישומה כהוגן בפעילותו של המוסד. אחרי
תערוכת הליתוגראפיות הנדושה שהוקדשה
לסלוואדור ראלי והדגישה דווקא את תקופת
השפל ביצירתו של האמן המנוח, באה עתה תערוכת
מיסגרות דקוראטיביות, מיסגרות פשוטו
כמשמעו, מעשה ידי האמן הירושלמי דויד(דודו)
גרשטיין: תערוכה של אמן שאינו נטול כישרון
המתאימה אולי לאווירת חג הפורים, אך לא
לאולמו המרכזי של מוסיאון עירוני שאיבד זה לא
מכבר את מנהלו האמנותי, ועוד זמן רב קודם לכן
— ג ם את דרכו האמנותית.
מה באמת עושים כאשר מאבדים את הקברניט,
את המצפן ואת הרוח — בעת ובעונה אחת?!
לא. כאן לא יושיע אפילו המכון האוקיאנר
גראפי שבמבואות חיפה.
לעומת זאת, כשאין שום מוצא אחר וכל עצה
אברה מזמן, אפשר תמיד לסמוך על הדתיים. אלה
לעולם לא יכזיבו. שהרי האיוולת — עץ חיים היא
למחזיקים בה.
מטעמים אלה, מותר לשער, באה לעולם תערוכת
הגוף בגלריית הצילום החדשה של
המוסיאון, בא1צרותו של הצייר־הצלם החיפאי

אך מדוע אינך נרדמת?
הישועה קרובה
־־ ייי
...האינך זוכרת?
בקר דוזרמו ז־המונים
עם זי ובראשם דגל אדם
שורות שורות צערו
ובפיהם המנון:
,יום המאבק האחרון לן ךב
הפער כבר נשב
על העולם והוא זועף וגורף
והולם בעשק ובעושקים...
ואז עוד ישובו,
אב, וחבר נלבב
ובידו זר של ורדים
שאת נשימותינו בבשמים יסוך.

פעילות קומוניסטית
כמו בדו־שיח שבין האם לבתה בשירו של
שאול טשרניחובסקי ״בת הרב ואמה׳ ,ואולי אף
בהשפעתו, בנה צמח את שירו על דו״שיח דומה:
הוא בחר להציג את הטרגדיה של מאורעות כפר
קאסם ב־ 29 באוקטובר , 1956 שבהם נהרגו 43
מתושבי הכפר, כפי שהיא משתקפת מבעד לשיחה
בין אם ובתה על הבעל והאב שמצא את מותו
בין הרוגי הטבח. ברקע השיר — תפיסת עולמו
של המשורר: השאיפה לצדק חברתי, ונשיאת
העיניים לעבר העתיד, לעבר חברה שאין בה
מעמדות, ולמען השלום בין העמים.
בשל קוצר היריעה לא אביא כאן דוגמות
נוספות. אך ניתן לסכם כדלקמן: בשנות ה־50
נוצרה בישראל סיטואציה תרבותית מיוחדת,
בעיקבות התרוקנות הארץ מן העלית הערבית
הפלסטינית, ועקב היעלמותה הגמורה כמעט של
הספרות הערבית הפלסטינית בחלק זה של המיז־רה
התיכון. בעת ובעונה אחת עם מאמצי השיקום
של הספרות שפסקה, מאמצים שנעשו בעיקר על־ידי
חוגי המיפלגה הקומוניסטית, באה העלייה
ההמונית של יהדות בבל, שהביאה עימה כיש־רונות
לא־מבוטלים בתחום היצירה בלשון הערבית.
יוצרים יהודים אלה היו נטועים עמוק־עמוק
במורשת הערבית, ואף המוסלמית, בעיקבות תהליכים
חשובים של תמורה והתחדשות, שעברו על
יהדות בבל במשך מאת השנים שקדמה לעלייתה
ארצה.
עם העלייה ההמונית של יהדות בבל עלו גם
מרבית יוצריה היהודים, ולעיניהם התגלה חלל

גרשון קניססל

תערוכה

כיסא, פינה של נוף

באנחות...
בשאלות- ,די

ואפלו אביך, אולי, ישוב

רוצה לשמוע שוב, ב־ 1989 למניינם של הערלים,
שגופו של אדם ״הוא הספינה שבאמצעותה חוצה
האדם את נהר החיים״?
ומי עוד יופתע לשמוע כי דויד קולט ״גילח
את שער גופו בהדרגה, ותער בכל שלב את
המציאות שנגלתה לפניו״?
אילו גילח לפחות — ואפילו רק בהדרגה —
את שער גופם של כמה מפרנסי עירו, ובכללם
פרנסי המוסיאונים שלה — ניחא. המציאות ש־היתה
מתגלית אז לעינינו היתה בהחלט ראויה
לתיעוד על הקיר.
בכלל, בהגדרת כוונות הם טובים מאוד,
הצלמים הצעירים שלנו. הלוואי והיו טובים כל
כך גם בצילומיהם (אלא אם כן גם כאן ידו של
האוצר שנטל על עצמו גם את הניסוחים) .שימו
לב״ :״ענת גורל מארגנת צילום אולפן כביכול
תיקני, אך מבטלת אותו באירוניה״...
אבל השאלה שהצופה יוצא ממנה, לאחר
הצפייה הלא־מהנה במיסגרות נטולות הגוף ובגופים
חסרי המיסגרת, אינה קשורה דווקא
באירגון ״צילום אולפן כביכול תיקני״ של הגברת
גורל, כי אם רק בזה: האמנם תביא האירוניה
המרה של האדון גורל לידי כך, שלאחר מות
מנהלו והשתלטותה של העסקונה המקומית גם
על מוסיאון חיפה, יילך אף הוא בדרכו של
התיאטרון העירוני אל האין התיקני כביכול.
הגופים לכך כבר קיימים וכמדומה —גם
המיסגרות.
ושאלה מבהילה עוד יותר: אולי צודקים בכל
זאת הפרים?...

שימחה שירמן: גוף ועוד גוף בתערוכת הגוף
טוריה היא מחובתה של הספרות הערבית
הלאומית בישראל ותרומתה העיקרית למען
האחווה היהודית־ערבית. שתי התרבויות,
הערבית והעברית, באו במגע פעמים מיספר
לאורך ההיסטוריה ומגע זה היה תמיד
מיפגש של שיתוף־פעולה ואחווה: כך בימי
אל־ג׳אהליה, וכך באנדלוסיה שבספרד, וכך
פעמים נוספו ת בזמנים אחרים.
אין בכוונתנו לטעון, בשום פנים ואופן, שהספרות
הפלסטינית בתחומי ישראל חבה שמץ כלשהו
מהתעוררותה מאוחר יותר לאותם יוצרים
יהודים יוצאי עיראק. לטענה ממין זה אין בסיס
עובדתי, מה גם שהיא מדיפה נימה של התנשאות
לאומית, שכבר זכתה לביקורת ולגלגנות חריפה
של האינטלקטואלים הפלסטיניים. הספרות הפלסטינית
בישראל היתה עוברת אותה התפתחות
ותמורה גם לולא זכתה ב״תיגבורת״ יהודית. תרומתה
של הספרות היהודית בלשון הערבית, בשנות
ה־ 50 בישראל, ובעיקר תרומתה של שירת־המחאה,
היא, לעניות דעתי, בשמירה, ולו גם
מעטה, על כבודו של האדם היהודי בשנים הראשונות
לקום המדינה. כל תנועה לאומית המתבססת
במדינה משלה, תוך מילחמות ומאבקים,
עלולה לפגוע באחרים. יתר־על־כן: אותה פגיעה
היא לעיתים הכרחית ומחוייבת המציאות. חשוב
ביותר שתיחשף ואף תרוכך, ככל הניתן, על״ידי
אותם יוצרים ואנשי־רוח בודדים, היוצאים בכל
מקום ובכל זמן כנגד העוול. בדרך זו אותתו
יוצרים כצמח וכסומך, כמו גם מיכאל ובלס,
לפלסטינים עצמם, ובשפתם הערבית, שלא כל
היהודית שווי־נפש כלפי העוולות הנגרמים להם.
בכך עוררו אותם זרמים שחרתו על דיגלם את
סיסמת דו־הקיום היהודי־ערבי.

אברהם אילת, שאך זה נתמנה אוצר מדור הצילום
במוסיאון, בשכר הסימלי של שקל לשנה (כאן,
אגב, ניסיון ברור לעקוף את חוק המוסיאונים
הכולל קני־מידה מחמירים לגבי בחירת אוצרים,
ובהם מיכרדחובה).
ואכן, תעלול הסמרטוט או המטלית האדומה
לא הכזיב גם הפעם והדתיים, ובראשם סגן ראש־העירייה
משה שטטמן (החזית הדתית) ,עטו
כפרים משולחי־רסן לעשות לתערוכה נפשות —
בעיתונות, ברדיו ובקרוב (אי״ה) גם בטלוויזיה.
וכך נתקיים שוב הפתגם העתיל האומר כי בעת
מצוקה, כשעטיני הפרה יבשים, כל התיקווה תלויה
בפר.
על מה יצא הקצף הפעם? הלא אין כאן לא
דגדגן, לא בית־קברות שהיה לאתר ארכיאולוגי
ואף לא רצועות של תפילין או שטיחים של גביר?
ובכן, על הגוף, גוף בגימל רבתי. להראות גוף,
ועוד על כתלים שאוזניים להם, ועוד גוף נשים
עירומות, רחמנא ליצלן, ועוד בק״ק חיפה — הלא
כל השומע יישום וישרוק. ואם לא יישום —

לפחות ישרוק.
וכך הפך האוצר־בשקל, בדלילה׳,לאוצר המדובר
ביותר במדינה׳ וגם לצדיק שמלאכתו
נעשית, כידוע, בידי אחרים. וצירוף מיקרי, לא
מרשים ולא הרפתקני במיוחד, של צילומים שכל
המשותף להם הוא שפע זוויות צילום של גופות
מעורטלים היה לתערוכה המדוברת ביותר
במדינה.
לא שאין כאן כמה צילומים בעלי איכות וערך,
כגון אלה של דורית וסרשטרום. אלא שאלה בטלים
כאן בשישים בנוף השומם־קודר אשר מסביב.
לרוע המזל, גם הקטלוג היומרני והיקר אינו
מוסיף, במיקרה זה, כי אם דווקא גורע. ובאמת מי

״איך אני מצייר? אני מתבונן סביבי. אני רואה
שמיים, אני רואה עץ, בית, ציפור, אני רואה
שהכל בסדר ואם הכל בסדר — למה לשנות? אני
מצייר את מה שאני רואה ״.כך, בערך, שמעתי את
רוברט בזה מדבר על האקוורלים שלו. הדברים
הללו, הנשמעים פשוטים משום כנותם ומשעשעים
כמו שרק רוברט בזה יודע לבטא, אינם
פשוטים כלל כאשר יושב״הצייר מול נייר לבן
ובעזרת מיכחול וכמה עיגולי צבע מנסה לברוא
מחדש את העולם.
בזה מצייר בנוף, אך איננו מעתיק אותו. אולי
הוא מחקה איזו רוח אידיאית שלו, נוטל ממנו את
מה שנפשו מבקשת למצוא בו. התוצאה: ציור
צלול, מלא יופי ואור. להביט בעולם ולגלות את
יופיו, זו תכונה של אופטימיסטים. כל מי שפגש
את בזה לא יכול שלא להבחין בתכונה נדירה זו
המצויה בדרך־כלל בבני־אדם שלא איבדו את
תמימותם.
גם לציוריו האחרים מצליח בזה להעניק איכויות
דומות. ציורים אלה שנעשו באטלייה ולא
בטבע, טבולים באותה ציבעוניות שמחה, רעננים
מאוד. דומה שכל ציור נוצר מתוך אותה תחושה
של התעלות, באותה התרגשות של הפעם הראשונה.
אין נגיעות מיותרות, אין עייפות, אין חזרה
מייגעת על אותו ציור. והרי כבר ידענו מזמן
שכדי ליצור אמנות טובה אין צורך להמציא נושאים
חדשים. כיסא, פיסה של נוף, דמויות — זה
מספיק. כמו שזה הספיק לגדולי הציור בכל הדורות.
כדאי ואפשר לראות את תערוכת הציורים
בגלריה טאץ׳ 11ד, תערוכה של רב־אמן, צעיר

סקר באך
מה עושים קרוב ל־ 300 בני־אדם בשבת, בין
הבוקר לצהריים? חישבו על אפשרו כזו: שרים.
ולא סתם שירים, שרים באך. ולא סתם על פי
הזיכרון, אלא מתוך תווים. ולא באמבטיה
הביתית, אלא בחמאם ביפו. הזמרים החובבים
הללו, תל־אביבים ואחרים, נענו לניצוחו של
מיכאל שני ושרו כוראלים מתוך קנטטות ומתוך
מתיא!ס י פאס׳1ן וקטע מתוך המנניפיקט והיו
מרוצים. המקהלה הקאמרית של תל־אביב, ששני
אחראי על הקמתה וטיפוחה, פוזרה בקהל, תמכה
בו וניתבה את הקולות המהוססים אל דרך המלך.
שני מקווה להעצים את החוויה השירית ולהזמין
בעתיד, נוסף לפסנתרנית המלווה, גם נגני
כלי־נשיפה וכלי״קשת. האירוע הלא־מכופתר ועל
כן סימפטי ייערך אחת לשבועיים. לאחריו אפשר
היה לצאת אל השמש והים ואל המראות של יפו
המשוחזרת ולקנח את הבוקר באחת המיסעדות.

מה דעתכם?

דרציה ההולנדית לאיגרוף תאילנדי,
המסונפת להתאחדות האירופית. בתאילנד
עצמה איו חלים איסורים אלה.
שם דבקים בעיקרון שללא שימוש במרפקים
וללא בעיטות באשכים זה לא
תאי־בוקס.
שוקי, בכנות :״אני מלמד את השימוש
במרפקים והבעיטות באשכים
לצורך ידיעה, אך אוסר את השימוש
בהם באימון ובזירה. אני נוהג כך כדי
להיות נאמן למקור התאילנדי. אני
מאמין שהידע הזה יועיל לתלמידיי
במיקרי־חירום בחיים. למשל, כשפושע
מנסה לרצוח אותך או מטורף מנסה
לאנוס בכוח — המצב מצדיק את השימוש
באמצעים האסורים, שהוכיחו
את יעילותם.״

ט פין

באמתחת
ן* שיטורדהלחימות הידועות,
כמו הג׳ודו או הקאראטה, יש
כללים מסויימים או תגובה על התנהגותו
הצפויה של היריב. ציפיותיו
של התאי־בוקסר מותאמות לכל מצב
אשר יהיה. לדברי שוקי, כשאדם מותקף
על־ידי פושע אלים, שאולי סכין
באמתחתו, קשה יהיה לו לנהוג על־פי
מערכת ציפיות מסויימת.
את מילחמת־ההישרדות בסיגנון
התאי־בוקס עושים שלוש פעמים בשבוע
מתלמדים, שמרביתם בשנות ה־20
לחייהם. יש שם בעלי־עסקים, סטודנטים,
אנשי־צבא, עורכי־דין ומוב־

מבין אמנויות־הלחימה של המיזרח הרחוק:
ג׳ודו, קאראטה, קונג־פו(איגרוף
סיני) ,טקוון־דו(איגרוף קוריאי) ועוד.
תאי־בוקסר נלחם ללא כללי־קרב
ידועים מראש. מטרתו היא לנצח,
להביס עד תום את היריב, ולשם־כך
הוא מפעיל כמעט כל אמצעי קיים. אין
מנוחה ללוחם, עד שיריבו מורד סופית
לקרשים. הוא גם ידאג לבטל סיכוי
קלוש ביותר להמשך הקרב. לכן משתמשים
בטכניקות שונות ורבות. לא
צמודים למילון־מכות מסויים.
בהתלהבות רבה, כשדיבורו מלווה
בתנועות־ידיים, מסביר שוקי את אמי
נותו .״אני רוצה לתקן אחת ולתמיד את
התדמית הלא־נכונה שיוצרים לנו אנ־

בעיטה באשכים

חץ(משמאל) בקרב עם אלון ז־ישראל אהרון יעקבשז־וילי*

,לא לשחק! להרביץ חזקו^
שהיה בן ,24 התחיל שוקי רון
^ לייבא מיני תחרות עתיקות: וילונות,
מפות״שולחן וכיסויי־מיטה. הוא
נסע לעיתים קרובות לחו״ל, ובמיוחד
להולנד-,שם המחירים זולים.
״בעת שהותי בחו״ל התאמנתי בכמה
מכונים באמסטרדאם, ובין היתר
הופניתי למכון ששמו מליררלים שנחשב
כמכון מעולה לשיטות הקאראטה.
באקראי שמעתי שהם גם מתמחים
באיגרוף תאילנדי. התעניינתי בזה. לא
הייתי מודע לסוג זה של ספורט.
״בערב הראשון הופעתי, כהרגלי,
בחליפת קאראטה. לא אשכח ערב זה
לעולם.
״נזרקתי לים סוער ורוגש, כשאיני
יודע לשחות. לא לימדו, לא הדריכו,
לא הינחו. נלחמתי בכלוב של אריות
טורפים, באולם של מתאגרפים בתאי־בוקס,
מן השורה הראשונה באס־סטרדאם.
״הסתובבתי
בתוכם כטרף קל. אני
זוכר כמות אדירה של מכות־אגרופים,

חבלות, בעיטות בכל גופי. אף איבר
אחד לא ניצל מפגע רע או מחבלה.
באותו לילה ובלילות שאחריו הפכתי
מומחה לקומפרסים.
״לא נכנעתי, לא ברחתי, וכבר
יומיים לאחר מכן הופעתי לאימון
כשאני חבול, חבוש, מנופח ושרוט.
״באימונים הבאים נמשכה קבלת־הפנים
הממלכתית. הפכתי אט־אט
לתאי־בוקסר מן השורה.
״נשארתי שם במשך שלוש השנים
הבאות, כשכולי מכור לרעיון האיגרוף
התאילנדי.״
כך שוקי רון, המנהל כיום את מסן
מליח ריס ישראל, הראשון מסוגו ב־
בעיטות באשכים
^ יגרוך תאילנדי — תאי־
\ £בוקס — הוא אחד מאמנויות־הלחימה,
ומקורו, כמובן, בתאילנד. זוהי
שיטת־הקרב החריפה והחזקה ביותר

לפני הביבוב: עגת מגנזי
לא ם ילחם ה

אין מנ 1חה ללוחם
סלים. הם מחפשים תשובה הולמת
שים מסויימים, מתוך בורות. האימון
לצורכי הגנה עצמית ופיתוח כושרם
הוא ככל אימון, שבו שומרים על
הגופני.
כללים מסויימים, כדי שהמתלמדים
הכל יכולים ללמוד את התורה. אין
יסיימו אותו בריאים ושלמים כפי
הגבלה פיסית. זה טוב לרזים ולשמנים,
שהגיעו. אין פה מילחמה, כפי שקיימת
לנמוכים ולגבוהים. כל אדם יסגל
בזירה התאילנדית״.
לעצמו את הצורה והאמצעים המתהוא
מלמד את כל הטכניקות הקיימות,
כדי להכשיר את תלמידיו לאימים

התמודד עם הסכנות הצפויות בחייהם.
מליח לים ישראל שוכן בקומה
הפשיעה הפכה בישראל בעייה רצינית,
שלישית, בכניין מישרדים ותעשייה
בדרומה של תל־אביב. אולם רחב־כדי
להתגונן, נלמדת עבודת־ידיים של
מתאגרף ושימוש במרפקים, שהם איזור
מימדים, שרוב שיטח) מכוסה במיזרון־
אימונים אדום. מעליו ומצדדיו תלויים
קשיח כמכה. נלמדים הטלות, זריקות
שקי״אימון רבים. אפשר לנחש שזה
וסוגי בעיטות, שימוש בברכיים, שגם
מכון־איגרוף, על פי הכמות הרבה של
הן איזור קשיח.
מגיני־רגליים, מגיני־ידיים, מגיני־אש־שוקי
חוזר ומדגיש שהקרב נעשה
כים, כפפות לאימון וכפפות לזירה,
כמעט בכל אמצעי קיים.
המפוזרים במקום.
במערב חל על האיגרוף התאילנדי
שוקי וחבריו מקווים שצה״ל יאמץ
איסור של שימוש במרפקים, המסכנים
לעצמו את שיטות האיגרוף התאילנדי.
את הראש, המיפרקת והלסת, וכן בעיטות
באשכים במכוון. הסיבה: הסכנה
* אלוף ישראל לאערוף, סי שקל
הגדולה הכרוכה בסוג זה של מכות.
בישי 75ל,״ל
שוקי אימץ לעצמו את חוקי הפ

בתחוות
בתאי־בוקסשואדהונגויה
גבו אגוובם

.הישוארים.
שוק* וון, חרוץ
הסכווט באוץ,
מסבו עדיו
ו עו ד ד
־ רכט 8ן

,בתקופת האינתיפאדה קיימים יותר
ויותר מיפגשים פנים־אל־פנים. ההת־גוששות
הקרובה מקבלת חשיבות לעומת
ירי ולחימה באמצעות כלי־נשק
חמים. אנו שומעים יותר ויותר על יידוי
אבנים, חטיפת חיילינ^י־על התקלויות
באנשים המצויירים באלות ובסכינים.
גשואה לתאי־בוקס
ן* ל זה מחייב לאמץ את תורת
האיגרוף התאילנדי. צה׳׳ל ער
בד כבר שנים רבות לפי שיטת קרב־מגע,
שבו יש אלמנטים רבים הקיימים
בתאי־בוקס. יש טכניקות שקיימות בק־רב־מגע
ולא בתאי־בוקס, בגלל האופי
הצבאי, הנעזר בכלי״נשק״.

בין הסיבובים: גדי אפריאט ומאמנו
ריקוד אסרי
מיקרי־אונם של נשים, המשמשות
קורבן קל לסוטי־מין, מעניינים את שר
קי לא־פחות. חיילת המאומנת בתאי־בוקס
תהווה אגוז קשה לפיצוח לאותם
פושעים אלימים. שוקי שמח לקבל
נשים לאימונים, אך לפי ניסיונו כבר
בהתחלה ח לא עמדו בתנאי האימונים,
ופרשו.
בחו״ל מצליחות הנשים, ואף עולות
לזירה, .אני בטוח שהימצאותן של
נשים באימון היתה מעלה את המוראל
ורוח־הלחימה אצל הגברים ״,נאנח
שוקי. .זה דרך הטבע, ועובדה זו יכלה
לתרום״.
ריטה רון ( )24 היא נאה, חטובה

ובעלת תווי־פנים עדינים. שיערה
מסולסל, והיא מאופרת בקו מאוזן.
התנהגותה נשית ועדינה. אדיבותה
והחיוך הנסוך על פניה משרים אווירה
נעימה על מי שמגיע למכון. היא
מכירה את כולם, משוחחת עם כולם
ומודעת היטב להתקדמות ולקשיים של
כל מתאמן.
ריטה נשואה לשוקי מזה שנה, אך
הם מכירים זה את זה תקופה ארוכה.
היא משמשת מזכירה במכון, וכדבריה
היא נשואה לשוקי כשם שהיא נשואה
לתאי־בוקס.
,בישראל יש תדמית שלילית לא־שה
המתאגרפת. מתייחסים אליה כאל

מירון צדקילוב בועט בסיטר סמססון, המחזיר בעיטה
.הסתובבתי בתוכם כטרף קל!״

תופעה לא־טיבעית, לא־נורמלית ולא־מכובדת.
המאצ׳ו הישראלי רגיל
לראות את אשתו בבית, כנועה ועוסקת
בעבודות, נשיות׳ .הוא יתקשה לעכל
את העובדה שנשים יעסקו באמנויות־הלחימה׳.
תבוסה מוחלטת

עברית שבסי שוקי אינה מבן
1יישת את אביו, שהיה מרצה ללשון
העברית. .במשך 34 שנות־חיי לא
היו לי תקריות אלימות, שבהן נאלצתי
להשתמש בכוח פיסי. הביטחון העצמי

שלי נובע גם משליטתי בשיטות-
לחימה רבות. לתת מכה או אגרוף ברחוב
— זה דבר קל ופשוט. החוכמה
והחוזק הם לדעת להבליג ולהעביר את
הבעיות לפסים של הידברות ופית־רונות,
ללא שימוש בכוח פיסי.
,היו לי מצבים לא־מעטים שיכלו
להסתיים בצורה אלימה. אך דיברתי
ושוחחתי עם האנשים. פניתי אליהם
בצורה מכובדת של שיחת־רעים. לא
להאמין! הבעיות נפתרו כשהיריבים
הפכו לחברים, וחלקם נעשו תלמידיי.
,בדרך־כלל, האנשים שרבים ומכים
ברחוב הם חלשים וחסרי ביטחון עצמי.
הם מתנהגים כך מתוך פחד. אני משנן
זאת לתלמידיי באופן קבוע. התאי־בוקס
לא נועד לפיתתן בעיות. זהו
ספורט יפה, שיש להשתמש בו ברחוב
רק במצב של סכנת״חיים ממשית״.
הוא משנן לתלמידיו מישפט־מפתח
נוסף, :לא לשחק, אלא להכות ולהרביץ
חזק, מהר ומתייק. זה נשמע פשוט, אך
זה קשה לביצוע. המהירות חשובה, כי
ככל שאתה תשתק את היריב בזמן קצר,
עוד לפני שהוא יספיק להגיב, הרי
שקצרת הצלחה. בזה לא תמה המלאכה.
יש להמשיך ולפגוע בו, במהירות
המירבית, עד לתבוסתו המוחלטת.
אצלי זה לא המקום להשתעשע בזריקות
ידיים ורגליים לכל עבר. יש
לדייק ולפגוע באיברים הנכונים
במדוייק. בעיטת־ברך רצינית בדיוק
למפתח הלב או לצלעות תשיג תוצאות
חיוביות יותר ממכה באיזור הבטן. מובן
שיש גם חשיבות לחוזק המכה.״
שוקי הוא בחור נאה, בן ,34 לא־גבוה
ולא־חסון. הוא נולד ברחובות, כבן־
זקונים במישפחה בת ארבע נפשות.
אביו היה מרצה ללשון עברית ואמו
יועצת פסיכולוגית. בצבא שירת ביחידה
קרבית. הוא הספיק לעבור את נוראות
מילחמת יובדהכיפורים.
התחרות בין ישראל להונגריה נערכה
בסינרסה במימדים די נרחבים בהשוואה
לתחרויות בינלאומיות אחרות
בספורט זה. בניגוד לתחרויות קודמות,
התמודדו בצד הישראלי שלושה מכונים,
דבר המעיד על התפתחות מואצת
בשטח זה בארץ. המתחרים מישראל
חששו תחילה, מפני שההונגרים נחשבים
חזקים באיגרוף התאילנדי.
אולם ישראל ניצחה את הונגריה בכל
הקרבות מלבד אחד. ישראל ממוקמת
במפה העולמית. שוקי רון ועמיתיו
מאמינים שהתחרות הזאת היא חלק
מתהליך של הפשרת היחסים בין ישראל
למיזרח־אירופה.

צילם: אלי דסד ,

האחרון במערכת כוכבי-הלכת המוכרים
לנו, בהילוך אחורי. תקופת העצירה, עוד
לפני שהתחיל בנסיגה, היתה תקופה שבה
החרידו א ת העולם כולו תאונות-דרכים,
תאונות־אוויר ותאונות־רכבות.
כוכב פלוטו משפיע על אסונו ת בקנה־מידה
גדול. פברואר 1989 היה קשה במיוחד
בגלל ריבוי תאונות. בארץ, שבה מכת הת אונות
קיימת תמיד, זה בלט במיוחד. פלוטו
יימצא בנסיגה עד ה״ 23 ביולי, ואז שוב
עלולים לפקוד א ת העולם אסונות ותאונות.
ראשון הנסוגים הפעם הוא כוכב אורא-
נוס, שיתחיל בנסיגה ב־ 9באפריל. כוכב
אוראנוס נמצא חצי שנה בנסיגה וחצי שנה

בהילוך ישיר, וזה קורה מדי שנה. כש-
אוראנוס נמצא בנסיגה הכל יכול לקרות,
שכן זהו הכוכב הבלתי-צפוי ביותר. לעולם
אינו מזהיר או נותן רמז למה שעומד לקרות.
השפעתו פתאומית, מפתיעה ומדהימה.
טוב לסגל גמישות ולהתכונן לאירועים
בלתי״רגילים בחיים הפרטיים והכלליים.
עדיף שלא לתכנן יותר מדי תוכניות, כי
התוצאה יכולה להיות הפוכה מהמצופה.
המזל שבו הוא נמצא מצביע על אופי
השינויים ועל אופי ההתרחשות.
עצם הימצאותם של שלושת הכוכבים
שבהם מדובר במזל גדי מלמדת על אפשרות
שהשינויים יהיו בלתי מקובלים, דווקא

ענייני קאר״רה עומדים עכשיו במרכז מחשבותיכם.
יש אפשרות למצוא דרך לשינוי או שיפור
העמדה, המקום והעיסוק,
אך חשוב לשמור על יחסי
טובים עם הממונים.
אתם צריכים להיזהר מאוד
במחצית הראשונה של
השבוע. במקום־העסדה 1 תוכלו למצוא אהבה חדשה.
יש ם׳ ששם לב אליה;
ביוני -
כם, והביישנות הטיבעית
נ) 2ביו לי
שלכם אינה מאפשרת
לכם לצאת מהקליפה.
ולשדר איתות חיובי או שלילי. אבל מובטחות
לכם, בכר זאת, חוויות מרגשות בשטח הרומנטי.

ב 30-וב 31-אתם עלולים לסבול מבעיות
בריאות. יש דברים שאי-אפשד שלא לטפל
בהם. דחייה והזנחה
יביאו לחרטה מאוחר
יותר. ה 1-וה־ 2באפריל
מגבירים א ת הפופולר יות
שלכם. קשר חד ש,
שיש בו תוכן שונה,
מתחיל בצורה מוזרה.
ה 3-וה 4-בחוד ש יהיו

מדכאים וקשים, אך זה
מנ צ עי טי
יחלוף, אינכ ם נכנסים
לתקופה קשה. ענייני
כספים עלולים לגרום ל תיסבוכ ת מוזרה.
בידקו היטב מה שנעשה סביבכ ם בעניין זה.

נראה שרק עכשיו התאוששתם והצלחתם להתגבר
על כל הקשיים, ולפתע שוב צנח עליכם
מצנבחח כבד. אולם זה
מאור זמני. בקרוב תצאו
מזה, ושוב •היה קל •ותר.
ענייני כספים מטרידים
אתכם. סדובר בכספים או
ברכוש מישפחת׳ שעדו
יהיה עליכם להיאבק. יש
לכם נטייה לרדת מהעניין
גגם ג:ן ווג^ 1-
ולוותר, אבל זו תהיה שנ63393513

כ׳ הסיכוי להצליח נמ
ה למדי. קשרים רוסנ־טייס
חדשים עשויים להתחיל בסביבות 3071 או
3171 בחודש, אך אלה יהיו על בסיס גופני בלבד.

חיי־האהבה שלכם מקבלים דגש חז ק מאוד
בימים אלה. אתם מוקפים במחזרים. יש
סביבכ ם רבים ששמים
לב אליכם, אבל אתם
שקועים בפרשיה לא
הגיונית, שלא רק מסכ נת
לכם א ת מהלך ה חיים
הנורמלי, אלא גו רמת
לכם להתלבטויות
קשות. קשה לשלוט בר גשות.
הם מאוד עזים
ובלתי-נשלטים בימים
אלה. זה מה שצריך ל הדליק
טרה אדומה. אל תאב דו א ת
הזהירות בכל קשר שבו אתם מעורבים.

ענייני בריאות מציקים לכם. רבים מכם שוב סובלים
מאלרניות ואסטמה המופיעות בתקופת האביב.
אפשר וכדאי לטפל
מ ה. זה לא •עבור מעצמו,
וחבל שחסבלו אם אפשר
להקל עליכם. בעבודה אתם
כמעט נאנקים תחת
העול וההתחייבויות הרבות
שלקחתם על עצמ כם.
עליכם להקדיש ימים
ולילות כ ד לסיים ולעמוד
בלוורזמנים. ו 7ו באפריל
יהיה מאוד מתוח. המתיחות
תחלוף 3־ 2בחודש מהצהר״ם. ה־47113
מביאים לכם סיפור מיוחד במינו בתחום החם נטי.

החודש הזה אתםט טי םלקחת סיכונים הי כן
שרק אפשר. זה מתחיל בהגרלות, בהת ערבויות
ובהימורים ל מיניהם,
וממשיך אף ב נהיגה
חסדת-זהידות,
בדיבורים מיותרים ו עוד
כהנה וכהנה דברים
העלולים להזיק לכם.
בעניין ההגרלות, הסי כויים
הופכים להיות יו-
תר טובים מה־ 5בחו >
2בנו במבר ־
20בדצמבר
דש. נםה 2-הו א לא
תאריך חסר״מזל. בענ ייני
כספים, אתם נאלצים ל הד קאת הח גורה,
כי המצב ממשיך להיות לחוץ וקשה.

ענייני עבודה דורשים מכם עירנות מיוחדת. יש
לכם אפשרות להתקדם ולהשיג מקום, תפקיד או
חלטורה חד־פעמיח טובה.
כל זה מצריך ׳חסי־ציבור
טובים. אם תתחילו לריב,
להתווכח ולהתעקש שרק
אתם צודק׳ ,תגרמו לעצמכם
נזק, ולא תשיגו דבר,
וחבל. בבית קצת מתוח.
ענ״וים. שחשבתם שלא
21בדצמבר ־
יגרמו לבעיות, דורשים מ19
בינו א ר
כם להקדיש ומן לבית. ד
׳שפחה ואף לבריאות שלכם.
פגישה או ישיבה 33 באפריל יהיו כל כך
בלתי־צפויות שתיאלצו להסתגל לסצב שנוצר.

עיסקות, שאתם מבצעים בימים אלה, עלו לות
לאכזב, אל אאם כן יתבצעו ממוצאי-
שבת, ה״ 1באפריל. ה3-
וה״ 4בחודש מחזקי ם
אתכ ם ומאפשרים לכם
לצאת ברווח בדרך מ אוד
לא־ מקובלת. ב ת חום
הרומנטי אתםמ אוד
מבוק שים. שמים
לב אליכם, והשבוע
תוכלו להתפנות לעיסוקי
ם רומנטיים, מבלי
להרגיש ביזבוז זמן. זה
הזמן לסיי ם פרשיות לא-בריאות, כדי
להתחיל בקשר חדש, בריא, חז ק ועמוק.

עדין מודאגים מסצבבם הכספי. מאמצע השבוע
ישתפר מצבכם חורזת לפעולה סחוכמח שתסד
עו. ובכל זאת, אין זה הזמן
לבזבז או להיכנס להתח״-
בויות נוספות. בעבודה
תוכלו לדבר על העלאה
או תנאי־שכר טובים יותר
רק 3710 בחודש. בתחום
החמנט׳ סשה! משתנה.
לפתע, כל מה שנראה כל
19בפב רו א ר
כך ורוד מ מן האחרון3 ,
20במרס
שנה צבע ונהיה קצת עכור.
לא לדאוג. ם׳ שמת־אמבים
יפוצו בעוד חודש. שיפוצים א 1מעבר
לדירה חדשה מרחיבים את הדעת ומרגיעים.

אוואגוס, נפטון
וסטורן בנסיגה

מצב-הרוח יהיה קל יותר. זה קורה בעיקר
מה 3-באפריל, והנהנים העיקריים הם מי
שחוגגים או שחגגו א ת
יום־הולדתם. אך גם
שאר הטליים ירגישו ש-
המועקה והעייפות מת חילים
לחלוף. ענייני
עבודה וקאריירה גור מים
למתיחות רבה ב סביבות
ה 30-וה 31-
21במרס -
בחודש. זה לאו דווקא
20באפ רי ל
שלילי. ימים אלה ידר שו
התנהגות שקטה,
שקולה ושליטה עצמית חזקה. זה יבול
להביא הצלחה בכל מה שקשור לקידום.

כספים עשויים להגיע 1לש!ר לבם להתגבר על
הבעיות המיידיות. אבל לפתע תברר שאתם
חייבי כספים לידידים או
לקרובי הזקוקים לכספם
עכשיו. אין ברירה אלא
לנסות ולחסוך בהוצאות.
הבריאות דורשת התייחסות.
אולי כדאי לגשת ד
בדיקות שיגרתיות. מצב־הרוח
ד׳ כבד. אח פרש־
׳!ת־האהבה המתחילות 3
ים ים אלה כדא׳ מאוד
לשמור בסוד. הדיבורים
עלולים להזיק לקשר. ודו באפריל יהיה קשה,
אך 2710 בחודש תהיה ההרגשה קלה יותר.

פגישות, נסיעות, ראיונות ועיסקות שאתם
מבצעים לפני ה 2-באפריל יכולות לגרום
לכם לאכזבה. כדאי
לדחות ולהתאים א ת לתאריכים עצמכם
מוצלחים. פרט לזאת
אתם נהנים מפופולר יות
רבה בקרב ידידים
ועמיתים לעבודה או ל לימודים.
חברויות ח ד 21ב
מ אי -
שות יתחילו עכשיו.
20 ביו ני
נסיעות לחו׳׳ל עולות על
הפרק ב* 1או ב 2-ב אפריל.
טיולים וביקורים ישחררו אתכם
מהעול שליווה א תכ ם כל השנה האחרונה.

ו₪ווי0

תי, השונא כל שינוי.
כשאוראנוס נמצא בגדי הוא יכול לגרום
לדבר היציב ביותר שאנחנו מכירים, הא-
דמה, למשל, לנוע. אוראנוס אחראי ל תחו ם
התעופה, כך שהסיכויים לפגיעות באוויר
רבים יותר. כשאוראנוס נמצא בנסיגה אנ-
שים נוהגים להבטיח הבטחות, אך אינם
מקיימים. אדם יכול לסמוך רק על עצמו.
כוכב נפטון יתחיל בנסיגה ב 14-באפריל.
על פי רוב קשור כוכב זה לעירפול המציאות.
הגוף יהיה רגיש בצורה קיצונית לכל מיני
הרעלות למיניהן. חיי הרגש מבולבלים ולא
ברורים. העבודה תתאפיין במבוכה, בחו-
סר־מעש, באי־סדר, ברשלנות, בחולמנות,
בשיכחה ובפיזור. יש סיכוי שבתקופה כזו
האינפלציה בעולם תגבר, במיוחד במדינות
המועדות לכך. ב 21-בספטמבר יחזור נפטון
שוב להילוך ישיר.
ב־ 23 באפריל יתחיל כוכב סטורן בנסיגה
עד ה־ 12 בספטמבר. שלושה שבועות לפני
תחילת הנסיגה ושלושה שבועות אחריה
כבר מורגשת ההשפעה. סטורן עלול לגרום
לעיכובים גורליים בבי ת או במזל שבו הוא
נמצא. נטל האחריות נעשה כבד יותר,
בעיקר בב תי ם הזוויתיים (כלומר - 1 -ה־אני,
האישיות, ההשפעה הישירה על החיים
עצמם - 4 .ו*ית, מישפחה - 7 .שותפויות,
נישואין - 10 .קאריירה).
נסיגתו של סטורן מטילה על רבים א ת
החובה לטפל בקשישים חולים או לקח ת על
עצמם עבודה נוספת ולסייע למי שאינו
מסוגל להת מו דד עם הקושי בכוחות עצמו.
חשוב להסדיר עניינים פורמליים -ענייני
קרקעות, מיסי ם וירושות. זקנים מרגישים
מבודדי ם יותר. אנשים נוטים לרחם על
עצמם ול ה תנ ת ק מאחרים, נאנקים תחת עול
ההתחייבויות. ה אוויר ה, הכללית רצינית
ומכבידה. הכל מתנהל לאט.
לעיתים זה ל טובת העניין. זה מאפשר
לבדוק, לבקר, להתבונן בצורה אובייק-
טיבית ולהתעמק במה שצריך.
כשסטורן חוזר להילוך העול נעשה קל
יותר. סטורן דורש הרבה, אך מפצה בהי-
שגים אמיתיים ובהטבות. המעבר לנסיגה
ומהנסיגה להילוך הישיר הן נקודו ת מסו-
כנות, וכדאי לק חתזאת בחשבון. הפעם זה
יקרה באפריל ובספטמבר . 1989

מזל החודש:

בחודש אפריל השנה בולטת תופעה
מעניינת: שלושה כוכבים מתחילים בהילוך
לאחור. הכוונה לכוכבים אוראנוס, נפטון
וסטורן. שלושה כוכבים רחוקים, המש פיעים
על הדור, על התקופה ועל האנושות
בכלל.
מרקורי, ונוס ומרס שייכים לקבוצת־הכוכבים
המתייחסים לחיי־הפרט, ומשפי עים
על כל אחד בתחו ם הרגיש שעליו מצ ביעה
המפה האישית שלו. לא כן הכוכבים
הגדולים והרחוקים, שהילוכם איטי. ה ת קופה
שבה הם נמצאים בנסיגה היא ארוכה־יחסית.
למזל שבו הם נמצאים ולזוויות
שהם יוצרים עם כוכבים אחרים יש חשיבות
גדולה.
נסיגה של כוכב מרקורי משפיעה על חיי
היומיום ומצביעה על בעיות תיקשורת. ונוס
בנסיגה מלמד על בעיות בתחו ם שבינו לבי נה.
מרס בנסיגה מאותת, לא פעם, על סכנה
ביטחונית או על אווירה של אלימות ותוק פנות.
הכוכבים
הגדולים יופיטר, סטורן, אורא־נוס,
נפטון ופלוסו משפיעים על הדור כולו,
וזה לא מתב ט א דווקא בחיי הפרט. אולם,
בכל זאת, חשוב לבדוק א ת המפה האישית,
ולראות א ם יש לכוכבים אלה השפעה חזקה
על בעל המפה. אם כן, הוא יחוש זאת על
בשרו.
ב־ 16 בפברואר התחיל כוכב פלוטו,

סוס

נתונה

חאז]״0

עקוב

ך* חייו של כל ילד יש נקודות־ציון, שכל
אחת מהן היא מעין ״יום גדול״.
אחד האירועים האלה הוא הרגע שבו מחליטים
הוריו לתת לו דמי־כיס. המטרות לנתינה זו
יכולות להיות רבות ושונות: שיפסיק לבקש בכל
רגע כסף למשהו אחר, שילמד סוף־סוף מה זה כסף
ואיך מסתדרים איתו, שילמד חשבון באמצעות
המציאות היומיומית, שילמד להסתדר בעצמו,
לקבל על עצמו אחריות, ועוד.
הדבר מתרחש אצל מישפחות שונות בגילים
שונים של הילדים, בדרך־כלל סמוך לאירוע
חשוב אחר בחייו של הילד: כניסתו לכיתה אלף
בבית הספר.
בשש השנים שעוברות על הילד עד אז, הוא
תלוי באופן מוחלט בטוב־ליבם, או לחילופין

כמה פעמים בשבוע שומעת אמא את הבקשה:
״אמא, תקני לי משהו״? וכמה פעמים, כשאמא
יורדת רגע למכולת, מהדהדת אחריה במדרגות
הצעקה :״אמא, תביאי לי מסטיק /סוכריה /
קרמבו /ארטיק״?
כל הורה מנסה להתמודד עם בעייה זו בשנות־חייו
הראשונות של ילדו בדרכיו שלו, דרכים
שונות ומשונות. לעיתים קרובות מאמינים ההורים
שהיענות לבקשותיו של הילד תשתיק אותו
ותספק להם שקט נפשי, לפחות לזמן קצר. יש
הורים האומרים :״אין לי כסף!״ ושתי דקות אחר־כך
פותחים את הארנק ומשלמים לנהג־האוטובוס
/לבעל־המכולת /לירקן, או לכל אחד אחר.
יש הורים הפותחים בהסבר מיקצועי־כלכלי
על מהותו של הכסף, על חשיבותו, על הקושי
שבהשגתו, על כך שאבא ואמא עובדים קשה כדי
להשיג את הכסף, וגם כך בקושי גומרים את
החודש.

״אמא,
תקני לי.

^ ני משתדלת לערוך את הקניות לבדי ולא
\ £ע ם שם, פשוט כדי למנוע את הוויכוחים
שאין להם סוף. אם אני לוקחת אותו איתי לקניות
ב״סופר״ ,אני אומרת לו מראש שבכוונתי לקנות
את הדברים האלה והאלה, וזהו. זה עוזר כמעט
תמיד. יותר.מכך: לעיתים הוא מזכיר לי מה חסר
בבית, ומה כדאי לקנות.
זה התחיל כשהיינו הולכים ביחד למכולת. אני
הייתי עסוקה באיסוף המיצרכים מעל המדפים
השונים, וכשהעפתי מבט כדי לראות מה עושה
הילד, נדהמתי לגלות שהוא כמעט מתמוטט תחת

בכושר־עמידתם של הוריו, מול ניג׳וסיו הבלתי־פוסקים
של ״תקני לי״ ו״תקנה לי״.
לעיתים קרובות נתקלים בסופר־מארקט באמא
הדוחפת עגלת־מיצרכים שבה — בין הירקות,
הגבינות ובקבוקי־המשקה — יושב גם ילד קטן,
שעיניו המאירות מתרוצצות לכל הכיוונים והאצבע
המורה השמנמנה שלו מצביעה לכל עבר.
פיו מלא בבנובה, על בירכיו מונחת קופסת שוקו,
בחיקו הוא אוחז בחוזקה בשקית סוכריות, על
ערימת המיצרכים שמאחוריו זרוק תפוח נגוס,
והוא רוצה עוד ועוד.
אמו המיואשת, המנסה, כמעט בלא הצלחה,
להיזכר מה בעצם היא צריכה לקנות לבית,
נאבקת ברצונותיו הבלתי־נדלים, וברגעים לא־מעטים
של חולשה נכנעת לו כדי להשתיקו,
בתיקווה לכמה דקות של שקט, כשהפה המפיק
בקשות עסוק בלעיסה.
אחר־כך, כשהם מגיעים לקופה, היא משלמת
לא רק עבור ערימות המזון והמיצרכים לבית,
אלא גם עבור שקית בסבה ריקה, קופסת־שוקו
שפוכה, חבילת סוכריות מפוזרות, ועוד.
לעיתים קרובות רואים ברחובות הראשיים
מאבק משיכת־ידיים בין אם, המנסה לעמוד בהחלטתה,
לבין פעוט, המצמיד את פניו ואת עיניו
הסקרניות לחלון־ראווה של חנות־צעצועים מפתה,
והוא רוצה הכל: גם בבובה של אלף, וגם
במנוף הענקי, גם בתילבושת חדשה לברבי, או
״אז רק הבובות של כוח־המחץ.״

כשאני מנהל א ת ״משק ההגצאווג״
של הילד שלי, ומחליש מה כדאי לק מ
ת לו ומה לא, מה נחוץ לו יותר ומה
פחות, מהם סידרי-העדיפויות, נוצרת
קרקע פוריה לסיכסוכי ם בינינו, כאשר
הוא מ תמרד כנגד חחחלנוות שלי,
תובע ממני לשנות אותן ואיננו מקבל
א ת נימוקיי לקנות או לא לקנות.
יש לנו סיכויים ל הס תדר בינינו הר בה
יותר סוב, כאשר ה״משק הכספי״
שלו הו א בידיו, כאשד אנו מכבדי ם
א ת שיקוליו והוא מחליס בעצמו איך
לתכנן א ת התקציב שלו.
עמים, כמו אנשים, כמו מישפחות,
כמו ילדים, רוצים לנהל א ת ענייניהם
בעצמם. וכשמישהו אחר שולט, למ של,
על תקציבם, זה מכעיס אותם וגו רם
להם להתקומם.
כל אדם החי בתקופתנו מודע לז-
י בותו להפעיל א ת מעדכת־השיקולים
העצמאית שלו, לספל בעצמו בענייניו
ולעשות א ת הטעויות שלו. אף א חד,
גם לא ילד קטן, איננו מוכן לקבל היום
עליונות וזכויות־יתר של מישהו אחר.
מי שמנסה לתבוע לעצמו מעמד כזה
מועד לפורענות.

שם עדייו אינו מקבל דמי־כיס. מת להתחיל? ,איח
המשא הכבד שהעמיס על עצמו. בידו האחת אחז
בקושי בחבילת מקלות מלוחים, הכי גדולה שיש,
בידו השנייה החזיק בשקית בסבה, שהחטיפים
בתוכה הפכו לאבק דק מעוצמת האחיזה, והוא
עדיין ניסה לשלוח יד אל שקית סוכריות שהיתה
מונחת הרבה מעל לראשו הקטן, ועם כל המיטען
הזה היתה בפיו בקשה :״אמא, תקני לי קופסת־שוקו!״
בזיק
של הארה פתאומית אמרתי לו שהוא
יכול לבחור רק דבר אחד מכל הדברים האלה,
ושיחזיר את השאר למקומו. ההחלטיות והתקיפות
שלי עשו את שלהן, והוא נענה ללא מחאות.
מאז, כשקורה שהוא הולך איתי לקניות, אנחנו
מסכמים מראש שהוא יכול לבחור רק בדבר אחד.
לעיתים אני מסבירה לו שאנחנו הולכים רק כדי
לקנות חלב או לחם, וזהו. שום ממתק או חטיף.
אצלנו זה עובד. למרבה המזל אין הוא ילד
תובעני, ולא תמיד הוא מבקש שאקנה לו משהו.
כך זה בשנים הראשונות. אז מגיע אותו יום
חשוב, שבו יושבים אבא ואמא עם ילדם ומודיעים
לו בחגיגיות ובשימחה שהם החליטו לתת לו דמי־כיס
שבועיים, שבהם יוכל לקנות את כל הדברים
הקטנים שאותם הוא מבקש מאבא ומאמא. הם
מסבירים לו שבכסף הזה יצטרך להסתדר במשך
כל השבוע, עד ליום־התשלום הבא, ושהם מקווים
שצעד זה יסיים את ויכוחי ה״תקני־לי״ ו״תקנה־לי״
.ככל שהילד גדל, גדלים גם דמי־הכיס
שמשלמים לו, ומשמשים אותו, בכל גיל, למטרות
שונות.
בדיון בקבוצה על דמי־הכים סיפר אב אחד
שקיבל דמי־כיס כילד, וזה זכור לו כדבר טוב. הוא
אמר שהבן הגדול שלו קיבל את דמי־הכיס
הראשונים כאשר היה בכיתה אלף, ואז קיבל שקל
אחד בשבוע. מאז עולה הסכום בשקל אחד בכל
שנה. היום הבן הגדול בכיתה הא, והוא מקבל
חמישה שקלים בשבוע, והבת השנייה, בכיתה
גימל, מקבלת שלושה שקלים. הוא אמר שהילדים
משתמשים בדמי־הכיס לרכישות שונות, ושאין
עניין סביב הכסף.
״קרה פעם אחת שהבת ביקשה 10 שקלים, כדי
לקנות לאחיה מתנה ליום־ההולדת. נתתי לה בלי
לומר כלום, ואחרי שבועיים היא הזכירה לי שלא
קיבלה דמי־כיס כבר שבועיים. אמרתי לה שהיא
קיבלה 10 שקלים, ולכן אינה מקבלת. אז הבינה
שזו היתה הלוואה, ולא עשתה מזה עניין.״
אם אחת סיפרה שהילדים שלה התחילו לקבל
דמי״כיס כשהגיעו לכיתה אלף, וששניהם מקב
לים
סכום שווה, כי הבדל הגילים ביניהם קטן.
היא אמרה שפעם קרה שאחד הילדים העלה
רעיון לקנות את התמונות של חבורת־הזבל. היא
אמרה שהם יכולים לקנות את זה מדמי־הכיס
שלהם, ואז כל הרעיון נפל כלעומת שצף.
לעומת זאת, סיפרה, לעיתים, אחרי פעולה
בתנועת־הנוער, הם הולכים עם כל הקבוצה
לאכול המבורגר, ואת זה אינם יכולים לממן
מדמי־הכיס. לכן הגיעה איתם להסכם שפעם
בחודשיים היא מוכנה לממן את הארוחה, ואת
השאר הם צריכים לשלם מכספם. הם קיבלו זאת
ללא ויכוחים. היא אמרה שלא קורה שילדיה
מבקשים הלוואה או מקדמה על־חשבון דמי-הכיס,
וכי כל הנושא אינו מהווה עניין מיוחד בבית.
אס אחרת סיפרה שגם בנה מקבל דמי־כיס. היא
אמרה שקרה פעם שהוא שיחק בבית בכדור ושבר
זכוכית של תמונה. אחר־כך שילם מכספו עבור
הזכוכית החדשה.
אב אחר סיפר שבנו הקטן התעקש לקחת
משקה לחבריו בתרמוס גדול. הוא הוזהר שהכלי
עלול להישבר, אך הבטיח לשמור עליו. הכלי,
אכן, נשבר, והילד שילם את תמורתו בתשלומים
שבועיים מתוך דמי־הכיס שלו.
מיכל, המנחה, אמרה שלפי התיאוריה של
אדלר, דמי־כיס הם אמצעי חינוכי, כשהכלי הוא

כסף

״מוציאי
מהקיד!״

^ מי־הכים מחנכים לאחריות. הם מחנכים
1לחשיבה מחודשת, אם הילד עשה טעות. ילד
המקבל דמי־כיס מבין שסומכים עליו, שמעניקים
לו עצמאות, שמאפשרים לו לקחת על עצמו
אחריות, שמאפשרים לו לשגות וללמוד מה־שגיאות
של עצמו, בלי הטפות־מוסר, מבלי
שיגידו לו :״איך אתה רוצה שיהיה לך כסף, אם
ביזבזת הכל על מדבקות של כוח־המחץ?״
לילדים, כמו למבוגרים, אורבים יום־יום פיתויים.
העולם מלא בפירסומות שובות־עין, שילד
אינו מצליח תמיד לעמוד בפניהן. בתקופה שבה
היתה חבורורהזבל פופולרית, היו מחלקים בבתי־הספר
חוברות להדבקה בחינם, והילדים היו
נכנסים להתחרות כדי למלא את החוברות
בתמונות. קשה היה לעמוד בפני זה, וקשה היה
לעמוד בזה, כי בכל פעם, כשהילד כמעט מילא
(המשך בעמוד )32

מה לעשות בדמי־הכיס

1׳ / 7ו ו

2691

(המשך מעמוד )31
את כל החוברת בתמונות, היתה נופלת
לידיו חוברת חדשה, שגם אותה רצה
למלא, ולדברים לא היו סייג וגבול.
אצל הילדים, המעצורים המאפשרים
להם לעמוד בפני הפיתויים בתחילה
אינם מפותחים דיים, ולכן הכושר
שלהם לעמוד בפיתויים הוא קטן מאוד.
גם ההתחרות בין הילדים מגרה, לרכישת
דברים.
השאלה היא איזה ערכים אנחנו מקנים
לילד, שיעזרו לו לעמוד בפיתויים,
ואיר נעזור לו ללמוד להתאפק ולעשות
את השיקול הנכון.
נתינת דמי־כיס היא דבר חיוב־,
שמאחוריו ערך של עצמאות, רכישת

מה לעשות, אבל אי־אפשר לכפות עליו

שיבצע את הצעתנו).
לילד קטן, שעוד אינו מקבל רמי-
כים והדורש שיקנו לו משהו בכל פעם
כשיוצאים מן הבית, אפשר לומר, לפני
היציאה, שהולכים לסופר ו״אני קונה
לך רק דבר אחד, ולא יותר. אני מקווה
שיהיה לנו נעים ללכת ביחד.״ כשמגיעים
לסופר אפשר לשאול אותו מה הוא
רוצה.
יכול להיות שילד כזה, שהיה רגיל
לבקש ולקבל, ופתאום הציבו לפניו
גבולות, ינסה למרוד בהם. יכול להיות
שהוא יתחיל לצעוק ולבכות, ולדרוש
שיקנו לו עוד ועוד. אפשר לומר לו:
״אני נורא׳מצטערת, היה מאוד לא־

ננר שקונים רהם ותו, נו גדר ־
חיאבונם. נשאומוים להם.. :אין
נסו! ,,עונה הירד ולא היסוס :״מה
הבעיה, תוציא מהמנשיו בקיו!״

מאוזן:
)1נבל — שמעו יצא למרחקים

)3הלל ושילנסקי ממצים את
הדין (;)6,3
)9קורבן מתיחות (;)4

פתרו! תשבצופן
2689

)10 קודש הקודשים ביריד-
הספרים (;)4
)13 נחש את התוצאה במישחקי
החוץ, פעם אחר פעם (;)3
)14 יש דברים בגו אמר ועצר (;)6
)15 עוף פרוידיאני (;)4,4
)17 ההסכם ״מביא״ לו את
הסעיף (;)4
)18 המצרי בחסול (;)4
)20 מעקב הגון הופך לו להרגל

)22 פתאם בן־ישי התעורר
באפריקה (;)5
)24 מסוריה ברח לביירות (;)3
)25 לא מוקדם מדי לרוץ 4
)26 חולם על שדה הקרב (;)4
)28 המילחמה על רהוט יבוא

)29 צדיק נעזב וזרעו מבקש
לחם? — רק בימי יוסף (.)3

מאוגד:
)2חבל לו בקיבוץ (;)3
)4תפריע במצח נחושה (;)4

)5לעת עתה יום לימודים קצר

)6בעבר בהוה ובעתיד בבניין

)7אם ידביק עוד ניחוש לטוטו,
יקה את כל הקופה (;)4
)8נסיכה וקיסר במחנה (;)5
)9הכפר הערבי שמענו, מאוכלס
מדי (;)4,3
)11 שותים מחוץ לפאב (;)2
)12 מה צעק הצופה של
קולומבוס בהתקרבם ליבשה

)16 נחום מונח, אמרו לעמי (;)4,4
)19 פופיק בטלוויזיה עוסק
בבריאות הנפש (;)5
)21 פס הייצור הסודי של
המתכת (;)5
)22 עלים קלים לשעת התה (;)4
)23 מותר לקרוא לה פרה (;)2
)24 הרוח שעלתה ליונתן
במכנסיו (;)3
)27 המשורר כן שם זין, אבל בחן

--אביגיל יי״אי

איתן

הדברת מזי קי ם

בעס

מומחים להדברת תיקנים(ג׳וקים)^^,
\ תו יעי עץ״ חוקי ספרם ובגוים׳

ץ עירפול מיוחד לאוועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
רמת־גן וחי מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

ב ש מי רהעלב רי או תו ו ר בווווו

ניסיון ושימוש בתוצאות טיבעיות. כל
אלה מומלצים מאוד.
יש ילדים הסוחטים את הוריהם בכל
פעם שהם יוצאים איתם מן הבית. ככל
שקונים להם יותר, התיאבון שלהם
גדל, והם מאבדים את קנה־המירה.
כשמנסים להגיד לילד :״אין לי כסף!״
עונה הילד ללא היסוס :״מה הבעייה,
תוציאי מהמכשיר בקיר ״.במיקרה כזה
דרושים הסברים מציאותיים, על־פי
רמת הבנתו של הילד, בקשר לכך
ש״הבנק שומר על הכסף שלנו״ ,ואיך
אנחנו מתכננים תקציב — הוצאות
הכרחיות הוצאות אפשריות ופינוקים.
נוסף על כך צריכים להיות חוקים
מאוד ברורים. ההורה הוא הקובע את
גובה דמי־הכיס, והוא הקובע איזה דברים
יקנה הילד מכספו ואיזה דברים
יקבל מהוריו.
אפשר להתייעץ עם הילד באיזה יום
בשבוע הוא רוצה לקבל את דמי־הכים,
ובעניין זה אפשר בהחלט לקבל את רעתו.
אסור שיקרה שביום התשלום יגלו
אבא או אמא שאין להם כסף קטן בארנק.
אם מחליטים על יום־תשלום מסו־יים,
זה צריך להיהפך לחוק בל־יעבור.
כדאי להורים לדעת שלילד יש זכות
מלאה לעשות בכסף מה שהוא רוצה,
איך שהוא רוצה, ובזמן שהוא רוצה
לעשות זאת. ההגבלה היחידה המוטלת
עליו היא קבלת הכסף פעם בשבוע
בלבד.
אם הילד מחליט להוציא את כל
הכסף השבועי ביום אחד, לא יישאר לו
כסף להמשך השבוע, והוא יחליט לאט־לאט
איך לכלכל את דרכיו.
כשנותנים לו את הכסף השבועי,
כדאי לומר לו שביום השישי הבא יקבל
שוב, ושאם יבזבז הכל ביום אחד, יצטרך
לחכות שבוע שלם עד שיקבל שוב
כסף, ולכן כדאי שיחשוב היטב.
אם בכל זאת יבזבז את הכסף ביום
אחד, הוא ייווכח באופן מוחשי שבהמשך
השבוע כבר אין לו כסף.
אם הוא מצליח להוציא כספים מהאח,
או האחות שלו, הרי זה עניין שביניהם,
ולא כדאי להורים להתערב. כך
ילמדו האחים להסתדר ביניהם והאח
הנותן, שהפסיד את כספו, ילמד, אולי,
לא לתת, אם לא ירצה בכך.

;,היה
לא3-עי 0

^ שי לדמקבל בבת־אחת סכום־
כסף גחל — זה קורה בדרך־כלל
בחגים, כשהילדים מקבלים דמי־פורים
או רמי־חנוכה — אפשר לייעץ לו,
בתיקווה שיישמע לעצה. אפשר לומר
לו :״זה כסף שלך, ואתה יכול לעשות
בזה מה שאתה רוצה. אבל אולי כדאי
שתחסוך, כדי שתוכל לקנות את מנו־רת־הקריאה
שכל־כך רצית?״ יש לדבר
איתו כמו עם חבר, אבל להשאיר את
ההחלטה בידיו( .אותו העיקרון תופס,
אגב, גם לכל עניין אחר: אפשר
להציע לילדים (או לזולת בכלל)

נעים בסופר.״
זוהי הזדמנות־פז להציב לילד כזה
גבולות ולעמוד בהחלטה. זוהי הזדמנות
לומר לו באופן חד־משמעי מה
אנחנו החלטנו לעשות, ולא חשוב איך
הוא יגיב.
כדאי מאוד לעודד אותו, אם הוא

שהילד יחליט בעצמו

עומד בגבול של קניית דבר אחד בלבד,
ולומר לו :״היה מאוד נעים היום בסופר.״

מאוד להורה להתפתות ולקנות
לילד מה שהוא רוצה, להשתיק אותו,
כדי שאפשר יהיה לערוך את הקניות
בשקט, אבל אז מתרגל הילר לקבל את
מה שהוא רוצה, תביעותיו גדלות, וכשאין
מספקים אותן הוא אינו מבין
מדוע, ומתחיל לבכות ולהשתולל. סיפוק
הצרכים המיידיים נותן שקט לטווח
הקצר, אך הופך עם הזמן לבעייה
גדלה והולכת לטווח הארוך. לכן כראי
להציב גבולות ברורים, וחשוב להיות
עיקביים בהחלטה.
אם הילד אינו תובעני ואינו דורש
שיקנו לו משהו בכל פעם כשיוצאים מן
הבית לקניות, אין צורך להציע לו
תמיד לקנות לו משהו.
כשהילדים גדלים, הם מתחילים לה־פש
עבודה בחופשות שלהם. אם הילד
עובד בחודש־החופשה שלו, מקבל על
עצמו אחריות, מביא תועלת, מתייחס
ברצינות לעבודה ואומר שהוא הולך
לעבוד, אפשר בהחלט לתת לו שכר
עבור עבודתו, גם אם בא לעבוד במיש־רד
של אבא או אמא שלו.
אבל אין שום הגיון במתן שכר לילד
עבור עבודות שהוא עושה בבית, ועבוד
העזרה שלו במטלות המישפחתיות.
הרי גם ההורים אינם מקבלים שכר
עבור תפקידיהם בבית.
העולם הזה 2691

וגם זה...וגם זה1...גם זה1...גם זה...וגם זה1...גם 7ה 1...ננ

גם זה..

לא ברגע האדור־1ן
הכנות ל קי ץ 1לרוג
אמרתי לכם שכל מה שצריך זה טיפיטיפה
סבלנות? אז צדקתי או לאי
השבוע כבר היו איזה 23 מעלות, ובטלוויזיה
אמרו שהטמפרטורות עוד יעלו. ומה זה אומר? זה
אומר שאנחנו באביב, שזה הדבר הנפלא הזה,
המבשר את הקיץ. אבל כדי שלא תשמחו יותר
מדי, תקעו לכם גם פסח. אתם יודעים, הדבר הזה
עם ה״בשנה שעברה היינו אצל ההורים שלך, אז
אני לא הולכת אליהם שוב,״ או ״לא איכפת לי
ליל־סדר עם ההורים שלך, אבל הדודות שלך
והילדים המגעילים שלהן זה הורס אותי״.
כל מה שצריך זה שהאביב, הקיץ והפסח לא
יתפסו אותנו עם המיכנסיים למסה. אם אתה יודע
מראש שהם מגיעים, אפשר להספיק להתכונן.
הנה כמה הצעות:
( )1אל תנקו את הבית עכשיו, כי עד ליל-
הסדר הוא יתלכלך עוד שלוש פעמים. כדאי
לנקות — מדובר במי שהבית שלהם לא נקי
בדרך כלל — שלושה ימים לפני החג, ואז יש
סיכויים שמישהו בכלל ישים לב להשקעה ול-
עבודת־הכפיים, .

אוכל,
אם׳אתם, כמוני, חולים על סיפרי־בישול, הנה
; שיצא כאן בשבועיים האחרונים:

( )2זה הזמן להחליט איפה תבלו את ליל־הסדר,
ומצד שני זה הזמן גם להמציא תירוצים
למי שאתם לא רוצים לבלות איתם את ליל-
הסדר. מה הבעייה, למשל, להגיד להורים שאתם
מאוד מבקשים לשחרר אתכם הפעם מליל־הסדר
בחברתם, כי במיקרה הצלחתם לקבל הזמנה
לבלות את ליל־הסדר בחברת איזה אדמו״ר
במאה״שערים, ואתם חייבים, פשוט חייבים,
לראות פעם אחת בחיים איך זה שם. נראה את
ההורים שלכם מתנגדים לדבר כזה, ונראה אותם
גם מוכיחים שבעצם שום אדמו״ר לא הזמין
אתכם, אלא דווקא החברים הטובים מאשדוד.
( )3ואם קרה — וזה קורה, אין מה לעשות —
שליל־הסדר נערך דווקא אצלכם, אז זה הזמן
לעשות את רשימת־האורחים, ולידה את רשימת־המאכלים
וגם רשימה אחת של המצרכים שצריך
לקנות, ואגב, חלק מהם באמת אפשר לקנות
עכשיו, כשהחנויות עוד לא נראות כמו מיגרשי־כדורגל
בארגנטינה. כדאי לברר גם אצל השכנים
כמה כסאות הם יכולים להשאיל לכם, ואם הם
יהיו בבית באותו ערב או שכדאי שישאירו לכם
מפתח של דירתם.
( )4יש לכם דודים ודודות בחו״ל? זה הזמן
לשלוח להם איזה ברכה. בחו״ל משתגעים על
ברכות מארץ הקודש, ובמחיר של בול אתם תהיו
נחמדים בכל העולם.
( )5אם יש לכם ילדים קטנים — שלושה
שבועות חופש! — כדאי כבר לתכנן איפה הם
יבלו שבוע או שבועיים מהחופש. סבתות זה טוב,
ואחים ואחיות בקיבוץ, וחברים במושב גם כן
הולך. כן, זה נכון שגם אתם תצטרכו לארח את
הילדים שלהם, אבל אפילו זה כדאי, כדי להיפטר
מהצאצאים שלכם לכמה ימים שקטים.
( )6כן, כדאי לעשות רשימה למי מחבריכם
צריך לשלוח מתנה או פרחים, וכדאי מאוד לדאוג
לדברים האלה עכשיו, כשמחיר הפרחים עוד לא
הגיע למחיר חבית־נפט. נכון שאי־אפשר לקנות
פרחים לעוד שלושה שבועות — אבל עציצים
במשתלה דווקא אפשר. אם במקום חמישה זרי־פרחים
בחנות־פרחים, יום לפני הפסח, תקנו
חמישה עציצים במשתלה עכשיו, חסכתם 80
שקל. אז תחשבו על זה.
עד כאן ההכנות לפסח — בשבוע הבא נציע
מתכונים לחג. עכשיו נעבור להכנות לאביב
ולקיץ.
זה נכון שאף אחד לא הבטיח לנו שלא יהיה

פתאום איזה יום גשום וקריר בשבוע הבא, אבל
ברור שאת התנורים אפשר כבר לאפסן. אז הנה
עבודה חשובה שאפשר לעשות עכשיו. לנקות את

כל תנורי החימום היטב, למרוח במעט שמן את
החלקים המתכתיים, לשים את התנורים בניילון
ולאחסן במקום גבוה לשמונה חורשים לפחות.
בעניין החלפת הבגדים בין ארונות הקיץ

לארונות החורף — לא יודעת למה לכל עקרת־בית
זה יום סיוט, כדאי פשוט לעשות את זה
בתשלומים. עכשיו כבר ברור ׳שאת מעילי
הפרווה או סתם מעילי החוץ־לארץ לא נצטרך.
אפשר כבר לנער אותם להעלות למעלה, ויחד עם
זאת כבר אפשר להוריד כמה חולצות, ואיזה
חצאית דקה בשביל יום חם נורא שיכול להגיע
מחר בבוקר(אינשאללה!) .כדאי, אגב, לבדוק מה
מצבם של ביגדי־הים וביגדי־החוף ואם המצב

אינו טוב, אפשר אולי להתחיל לחפש ביגדי־ים
במחירים סבירים. עכשיו אולי תמצאו. באמצע
הקיץ היצרנים ובעלי החנויות משתוללים.
( )3זה הזמן גם לדיאטה קצרה. אני לא מדברת
על השמנים, שצריכים להוריד 25ק״ג. לאלה רק
אלוהים לבדו יכול לעזור. אני מדברת על האנשים
הרגילים, שהצ׳ולנטים למיניהם סידרו להם
שני ק״ג במותניים. אז עכשיו, איזה שלושה ימי
מיץ וסלט והלכו שני הקילו עד החורף הבא.
( )4ואולי מחר יהיה כבר כל־כך חם שנצטרך
ללבוש חולצה ללא שרוול וסנדלים בלי גרביים?
אז כדאי כבר היום לעשות טיפול רגליים — מה
שנקרא פדיקור, ואף איזה אמבטיית שמן טובה
לעור שהיה מכוסה במשך חודשים רבים. וכדאי
לקנות כבר איזה קרם דוחה שמש ליום־יום.
רופאי־העור החליטו שאפילו ההליכה ברחוב
בשמש הישראלית זה משהו שמתקרב לאסון
לאומי.
אני חושבת שנתתי לכם מספיק עבודה לשבוע.
אמא שלי תהיה כל־כך גאה בי שפעם אחת
בחיים עשיתי תוכניות ליותר מאשר לחמש
הדקות הקרובות. אולי זה הגיל שמביא את
הרצינות והאחריות, ואולי לא.

בישזל !הקפאה לאני! ,הטעם מאת אריקה
עוזרמן — ספר קטן־מידות ובו צילומים בשחור־לבן.
אולי לא מתאים כמתנה לחתונה, אבל כדאי
שיהיה בבית, אם מתכוונים להתחיל לחסוך קצת
בהוצאות המזון.
עוזרמן מציעה שלא לקנות יר^ות ופירות
קפואים, אלא לקנות אותם טריים בשוק ולהקפיא
בבית. בספר שיטות־הקפאה שונות, של פרי וירק
וגם של תבשילים. המחברת טוענת שעל־ידי
הקפאה בבית — לא הרבה מדי עבודה — אפשר
לחסוך כ־ 40 אחוזים מההוצאות.
הוצאת כל א1ת, מחיר 18 שקלים. קצת יקר
בשביל ספרון בגודל הזה, אבל אולי חוסך אחר־כיסידן

מנ ה א 1ו 1ך הוא ספר־בישול למי שגילו
שיש להם בריחת סידן מן העצמות או למי שלא
רוצים שימצאו להם 170 .מתכונים עתירי־סידן,
דלי־קלוריות ודלי־כולסטרול, והסברים מפורטים
על מה שקורה לנו בעצמות.
ספר שנכתב בארצות־הברית, שם ממציאים
את כל המחלות ואת התרופות שלהן, ותורגם
לעברית, בהוצאת סודן.

ת ענוגו ת הקווי אר ב״ג ם־ טדוגו מיה״
ללא תוספות ר

והספר השלישי זה משהו שעוד לא ראיתם.
מתערבים?
קוראים לו גס־טחנומיה, ויש בו צילומים של
אוכל וגופות של נשים עירומות מפותלים זה בזה
בתנוחות שאני, מישפחתי, מכרי וידידי עוד לא
ראינו כאלה. משהו שהוא על גבול הפורנוגרפיה,
אבל לא עובר אותו(אולי לפעמים טיפ־טיפה),
אבל, מצד שני, הצילומים עצמם מרהיבים ביופיים.

בחג
הפורים שודרה בטלוויזיה תוכנית־החי־דונים
ההיתולית הח סיכון, אלא שהפעם המתמודדים
לא היו תלמידי בתי־ספר עממיים, אלא
נבחרי״העם. מצד אחד ישבה קואליציה של ח״כ
צחי הנגבי וח״כ־פרופסור שימעון שטרית, ומן
הצד הקזני ישבו ח״כ רובי ריבלין וח״כ מיכה
גולדמן.
מתוך השאלות שנשאלו נבחרי־העם הם ידעו
לענות על שלוש, וגם עליהן אחרי מחשבה רבה
והתייעצות קדחתנית. השאלה היחידה שעליה
ענו ממש מן המותן, היתה השאלה ״מי דפק את
קבוצת־הכדורגל של רמת־עמידר בירושלים?״
״מאיזה ירק עשויה הכרכרה של סינדרלה?״ אף
אחד מהמכובדים לא ידע. האם הארבה כשר
לאכילה, הם לא ידעו, הסיקורה — חג יפאני
המסמן את פריחת ה הם לא ידעו. וכמה
עולה לחם אחיר הם בוודאי ובוודאי שלא ידעו.
עכשיו אני מבקשת לדעת, אם בני בן ה־ 10 ידע
את התשובות, האם זה אומר עזבני לעולם לא יהיה
חבר־כנסת או שזה אומר שלחברי־הכנסת יש
השכלה פחותה מאשר לילד בן?10
כאן מתאימה המילה ״תמהתני״ ,נכון?

פלא

מיקי ושאול אברמוביץ גרים להם כבר שנים
בבית קטן של קומה אחת ברמת־גן. במשך השנים
נעשה הבית קטן, כי נולדו ילדים. החליטו מיקי
ושאול להגדיל את הבית. חסכו כסף, השיגו
רישיונות ו...דחו את הבנייה, רק בגלל המחשבה
שיבנו להם מעל הראש חצי שנה, בלי האיחור של
חודשיים מפני שהפועל לא בא, והאבא של הקבלן
נפטר. התקשרו עם קבלנים, ביררו מחירים, הזמינו
תוכנית אצל ארכיטקט, וכשהכל היה מוכן
שוב דחו את הבנייה.
אבל אז בא מישהו, וסיפר להם על שיטה

הבית המוכן תוך חמישה שבועות

מה יכול
לפרוח ביפאן,
אם לא
הדובדבן?

נקניקיה מבית טוב
.כמ 1של הגדולים ך
כן, יש בין התמונות גם אי־אלו מתכונים של
שיקויי־אהבה, אספרגוסים, צדפות למיניהן, קוויאר
וסטייק טרטר. אבל, נדמה לי שאחרי שהקורא
ידפדף בספר, הוא לא ירוץ למיטבח להכין אוכל,
אלא דווקא לחדר השינה.
כדאי לכם להיכנס לחנות־ספרים, ולראות
במה מדובר.
הוצאת דניאלה ד ת1ר, מחיר 42 שקלים.

הכל מוכן, מאסריקה
אמריקאית, שלפיה מזמינים את הקירות, ומעמידים
את כל הקומה השנייה תוך זמן קצר
מאוד. פיקפקו מיקי,ושאול בפלא הזה, אבל
הזמינו את נציג חברת אמקזן. ביררו את המחיר,
והסתבר שזה בדיוק כמו לבנות באופן קונבנציונאלי.
שאלו אותו תוך כמה זמן הכל יהיה מוכן,
אמר להם שתוך חמישה שבועות.
הם היו בטוחים שיש פה איזה טריק, אבל מצד
שני לא יכלו להרשות לעצמם לסרב להצעה כל
כך מפתה. בסוף התפתו והזמינו.
לקח חודש ימים מהיום שהוזמן הבית ונחתם
החוזה ועד שכל החומרים הגיעו מחדל, אבל
מהיום שהתחילו להרכיב את הקומה השנייה של
הבית — 4חדרים 2 ,חדרי־אמבטיה וחדר־מישפחה,
כולל אינסטלציה וחשמל וחלונות
וסיוד ושפריץ מבחוץ — ועד שהבית נראה כמו
שהוא נראה בצילום עברו חמישה שבועות! מבלי
שאף פועל נכנס הביתה. כל העבודה נעשתה
בחוץ.
כן, גם אני לא האמנתי, והלכתי לראות במו
עיני. ראיתי וידעתי שאתם לא תאמינו, אז ביקשתי
צילום.
מיקי ושאול מאושרים. מאחר ומיקי היא טיפוס
שנותן מתכונים שכוללים את כל המרכיבים, היא
גם מוכנה ללכת יותר רחוק מזה, ולעזור למי
שדוחים את בניית ביתם מפחד היסורים.
אח — איריי יליד 8יוו

0111111 1110 011110101 דראמה במשורש
בזמן האחרון אני לא ישנה טוב, כי אני כל הזמן חושבת שאולי אני
אפסיד איזושהי סצינה במערכת־היחסים הסוערת בין מידה לג, הלשעב־רית
של הבאבא ברוך, לבין רואה־החשבון האמיד דני מעוז, הלשעבר
של אשת־החברה ניצה מעוז.
בכל בוקר מתקשרות איתי החברות שלי ומספרות לי שדני אמר ככה
ועשה אחרת, ומירה השיבה לו ככה ולאחר מכן קרה אחרת, וחוזר חלילה.
אך ביום־השישי שעבר, מערכת־היחסים שלהם צברה תאוצה וכמעט כל
עם־ישראל היה עד למריבה הענקית שלהם במשולש־הבילוי של תל־אביב
ביורדי־הסירה.
מהלך העניינים הוא כזה: דני מעוז אינו מתגורר בשבועות האחרונים עם
מירה, אשתו ואם־בתו. הוא עבר להתגורר במלון דיפלגנוט. ביום השישי
הרראמתי הלך מעוז לבקר את החברים שלו בסגשי־בר, הנמצא בפינת
הרחובות יורדי־הסירה והירקון.
מירה לב, היודעת נפש בעלה, נכנסה למקום במפתיע. רואה־החשבון
ההמום ניסה להתחמק, אך לא הצליח, ויצא לרחוב כדי להתאושש מההלם,
כי לרגע הוא חשב שזאת פאטה־מורגנה. אך כשראה את מבטה הנוקב של
הגברת לב, הוא הבין לפתע שהיא בכבודה ובעצמה נמצאת מולו.
לב יצאה בעיקבותיו, ופתחה בסידרת שאגות־קרב לעברו. מעוז ניסה
להתגונן, ואני חידדתי את חוש־השמיעה שלי. ומה שקלטתי היה בערך כך:
היא צעקה עליו שהוא מזניח את חובותיו הכספיים כלפי הילדה, ושהוא
לא משלם את הוצאות הפיסיו־תראפיה שלה. ושבמקום להוציא כספים על
חברים במיסעדות, מוטב שיוציא את הכספים על בני־מישפחתו. ושהוא
עושה לה בעיות בנושא החשבונות האישיים שלה.
אילו הייתי נשארת שם עוד חמש דקות, הייתי גם מגלה אם הוא אוהב
לחם־קימל או חלה מתוקה, ואם הילדה עשתה קקי ופיפי בשעה 6בבוקר.
וכך, במשך.רקות ארוכות, עמדה האשה היפה והסוערת, ועשתה שמות
בבעלה המבוגר לעיני העוברים והשבים.
אני כבר מחכה לפרק הבא בסיררה הזאת, לכל המישפחה.

סתם חבר

בשבוע שעבר סיפרתי לכם על הרומן החשאי
של הזמרת גלי עטרי. ידעתי רק שהוא גבוה,
נאה, התיר, ובעל מיקצוע חופשי. פרטים נוספים
לא היו לי.
אז עשיתי חושבים ואמרתי לעצמי שלמרות
שאני מעריכה את רצונה של גלי בדיסקרטיות
בחייה האישיים, אני חייבת להתפרנס, ולפעמים
זה קצת מתנגש.
אני חושבת שלאחר שגיליתי מי הגבר של
חייה, מגיעות לה כבר שתי מדליות.
האחת על שיא במכירת־תקליטים, ועל זה
שהיא מצליחה בצורה היסטרית גם בלי צבא של
יחצניות ומנהלים אישיים, וזאת אומרת שהיא
פשוט זמרת טובה נטו. והמדליה השנייה על
הגברים הכי יפים והכי חתיכים שהיו החברים
שלה. ודי להזכיר כמה, כמו.הפליי־בוי לשעבר
גדי רוזנשטוק, המיסעדן ושחקן־הכדוריד אודי
דורון וכוכב־קולנוע אמריקאי, שכרגע
אני לא זוכרת את שמו ממניעים לוקאל־פטריו־טייס.
וכעת
אני מגיעה לדובדבן שבקצפת. לחבר
הנוכחי קוראים אודי הרשקוביץ, חתיך בן
,37 גרוש פלוס שתי בנות.

שאנגת־קרב באמצע הרחוב

שמח באופנה

אני חושבת שאחרי 2000 שנה בגלות גם לנו
מגיע שיהיה לנו כוכב־קולנוע, גם לנו מגיע חתיך
קולנועי, גבר הבנוי לתלפיות, גם מוכשר וגם
מושך. אז יש לנו כזה, וקוראים לו דן תורג׳מן,
והוא החבר הפרטי מזה־הרבה־זמן של השחקנית
וכעת גם הזמרת ענת תורג׳מן.
החתיך הזה מככב בסרט חדש שייצא למסכים
בעוד כמה שבועות. הסרט מספר על סיפור־אהבה
בין ערבי לבין יהודיה, שהתרחש שנה לפני קום־
המדינה. ומי משחקת לצידו, אם לא היפה של
הקולנוע הישראלי, השחקנית שרון כהן?
אז אתם בטח שואלים את עצמכם: למה אני
מספרת לכם את כל הסיפור הזה? אז זה משום
שבסרט יש כמה סצינות־אהבה מאוד מרשימות
ומאוד אירוטיות. והרבה אנשים אמרו שלבטח
הזוג הקולנועי הזה התאהב במהלך הצילומים, כי
אני מכירה כמה נשים המאוהבות בדן רק מלהסתכל

גלי עטרי
פגישה מיקרית ב״אקסוחס״

ז׳ק פיזנטי ודוגמנית, בתצוגה

שרון הכהן ודן תורג׳מן
.הוא נבר מושך. הוא מאוד חתיך..

והחוקר

אז מה עשיתי? דרינג־דרנגתי לביתה של
הכוכבת ושאלתי אותה.
״מי החבר שלך?״
״אץ לי חבר כעת״.
״בת כמה את?״
״בת .24״
״למה אין לך חבר?״
״כי הוא פשוט עוד לא הגיע עדיין.״
״איך זה לעשות אהבה קולנועית עם רן תור־ג׳מן?״
״עבדנו
מיקצועית. היה נעים מאוד לעבוד
לצידו.״
״הוא מוצא חן בעינייך?״
״הוא גבר מאוד מושך. הוא מאוד חתיך. אבל
יש לו חברה כבר הרבה זמן. לא גלשנו ליחסים
אישיים. אנחנו חברים טובים, אבל לא היה בינינו
רומאן״.

באחד הבקרים לפני שלושה או אולי ארבעה
חודשים, באה גלי לקפה אלכסנדרס ברחוב יהו־רה־המכבי
בתל־אביב, מקום המיפגש של כל
היאפים התל־אביביים, ושם קלטה עינה את הגבר
הנאה הזה.
האגדה מספרת שהזמרת הסכסית לא יכלה
לגמור את העוגה שהזמינה, והגבר שממולה
הפסיק בשתיית הקפה שלו, מאז הם ביחד, וכל
השאר אני מקווה יהיה כתוב בספר דיברי הימים ני.
שכחתי רק לספר לכם שהגבר שלה הוא חוקר
פרטי במיקצועו, וממש בימים אלה הוא פותח
מישרד־חקירות. אם הוא יחקור קצת על גלי,־<זוא
לבטח יגלה שהיא יכולה להיות הרעייה האידיאלית
לגביו.

יש ל 1חברים בכל השלם
איך שאני מתה על הסיפור הזה, שיש בו הכל:
הרבה כסף, עוצמה, אופנה, אנשים יפים, פאריס,
תל־אביב, ניו־יורק, ובעצם — מה לא?
אז זה הולך ככה:
בפאריס מתגורר איש־אופנה מאוד מפורסם
ועשיר בשם ז׳ק פיזנטי, שהוא בעצם האיש
שגילה את קלוד מונטנה והפך את קמו לאחד
השמות המובילים בעולם כולו.
לפיזנטי הזה, יהודי חם, יש אשה בשם אודט
ויש להם גם ילדים, והם חיים טוב, ויש להם חברים
בכל העולם, והם גם מגיעים ארצה בכל כמה
חודשים. לפעמים בענייני-עבודה, לפעמים ל וויק אנד כדי לפגוש בחברים שלהם, שרובם
עשירים, יפים ומפורסמים.
ויש להם חבר טוב בשם דויד ביטון, איש־עסקים
מצליח, המתגורר לסירוגין בישראל,

בצרפת ובמארוקו, וגם לו יש הרבה חברים והרבה
כסף, והוא חבר טוב של הפיזנטים — וכמה טוב
עוד תגלו בהמשך.
לדויד ביטון הזה יש חברה ישראלית בשם חני
אסולין, יחצנית מוכרת, בחורה נאה ושקטה.
והחיים של כל הארבעה התנהלו בשקט, ובהרבה
סטייל חוצלארצי.
לפני חודש נפתחה מיסעדה צרפתית מאוד
מיוחדת על גג המיבנה של גלריה שלגש עשרה
1חצי, וכולם אמרו שדויד ביטון, גבר בסביבות
ה־ ,40 מתחיל להתמסד. אבל מסתבר שהחיים זה
כבר לא מה שהיה פעם, והתפניות יותר מהירות
ממה שאני ואתם מסוגלים לעכל. פתאום הוא
נפרד מחברתו חני, וכעת הוא צמוד חזק־חזק...
נחשו למי? לאודט פיזנטי, אשתו של ז׳ק. אמרתי
לכם ששמח בעולם־האופנה!

הן רא סורגות פעם שאלה אותי אחת החברות שלי מה עושים
הכדורסלנים בזמן הפנוי שלהם. לא ידעתי מה
להגיד לה.
תחשבו על זה. אולי הם קוראים ספרים, ואולי
הם לומדים באוניברסיטה. ויש שהם בוודאי עושים
עסקים.
השבוע מצאתי לה תשובה, לפחות לגבי אחד
מהם.
למשל, גיליתי שהכדורסלן מאיר מלול, שהוא
גם איש צבא־הקבע, ניהל רומאן עם אשה
נסיעה עיסו־ן י1ח
נשות החברים מתוקות יותר

איך שקינאה יכולה להעביר אגשים על
דעתם! זה באמת כבר עובר כל גבול.
קחו, לדוגמה, את המנכ״ל המוכשר של
אל־על, רפי הר־לב, הפועל יומם ולילה
למען החברה. אז באים כל״מיני אנשים
רעים, וממציאים סיפורים על מערכת״היח־סי
ם שלו עם מזכירתו הוותיקה, רותי ארבל.

השבוע
קראתי במוסף של׳ריעות אחרונות את

הסיפור על הגירושין של ארווי* אייזנברג,
הבן של המיליארדר המעופף שאול אייזנברג,
ואשתו אנג׳לה. אז נזכרתי שאת כל הסיפור הזה
סיפרתי לכם בחודש אוגוסט , 1988 לפני יותר
מחצי שגה.
אך אני רציתי לספר לכם על עוד כמה גיבורים
רומנטיים, הקשורים לאנג׳לה ולקובי אל־נתן.
אז זה הולך ככה: לקובי יש אח, שהוא צעיר
יותר בכמה שנים, משהו כמו , 31 בשם גי ל אל־נתן,
המתגורר בניו־יורק.
הגיל הזה הכיר לפני כמה שנים חתיכה ישראלית
מהממת בשם דפנה אברמוביץ, שהי־תה
נשואה לבחור ישראלי בשם ברוך סטיר,
בנקאי במיקצועו.
הנישואין של ברוך ודפנה לא עלו יפה, בגלל
הניגודים ביניהם. דפנה אוהבת־החיים מצאה
ניחומים אצל גיל אל־נתן. הם התאהבו והתחתנו
לפני שנה, וגם נולדה להם בת.
לדפנה יש בארץ אחות בשם עדנה, הנשואה

מאיר מלול(עם ידידה במסיבה)
אשה בשלה, בעלת העזה

נשואה, שבעלה הוא איש מאוד מפורסם
וחשוב לביטחון־המרינה.
הבעל, הנמצא דרו־קבע בחו״ל, לצורכי עבודתו
הביטחונית, לא כל־כך שם לב לעובדה שאשתו
צמאה לאהבה ולסכס, כי הוא היה כל היום
והלילה בקניות ביטחוניות עבור המדינה. ותאמינו
לי, עם צורכי־ביטחון כמו שלנו גם 24 שעות
ביממה לא הספיקו לו.
האשה המשועממת, שהיא אס לילדים בוגרים
למדי, לפחות ב־סו שנים יותר ממאיר מלול,
היתה מגיעה ארצה לגיחות של שבועיים־שלושה,
וחוזרת לחו״ל.
באחת הפעמים היא היתה בחתונת־עשירים
בהרצליה־פיתוח, ושם הכירה את הכדורסלן המרשים.
אני, שהייתי נוכחת בשעת ההיכרות, נדהמתי
מההעזה של האשה. היא פשוט ניגשה אליו
ושאלה אותו מה הוא עושה אחרי החתונה, ואם
הוא רוצה לבוא לדירתה.
מלול בן ה־ ,23 שעד להיכרות הזאת חשב שנשים
בגיל הזה רק סורגות וצופות בטלוויזיה,
נענה לאתגר, וכך החל קשר־סכס, שנמשך כמה
חודשים. לבסוף זה כנראה נשבר לשניהם. מלול
חזר לבנות־העשרה החביבות עליו, והאשה הסו־ י
ררת חזרה לבעלה הביטחוני.

דפנה וגיל אל־נתן
הרבה חברים! ,הרבה כסף
לזמר אושיק לוי. לדפנה יש בארץ גם חברה
טובה, בשם עליזה זאנה, שהיא אשתו של
כוכב־הכדורגל יוסי זאנה.
עליזה זו פתחה בית־אופנה לאביזרים מיוב־

המזכירה הז א ת החלה עבודתה כפקידה
רגילה, התקדמה מאוד במשך השנים האח רונות
והגיעה לתפקיד הבכיר של מזכירת
חבר ת אל־על, ת פקי ד בעל חוזה מיוחד, רכב
צמוד והרבה הסבו ת, והכל בזכות כישוריה.
אז יש טי שלא כל-כך אוהבים א ת מער־כת־היחסי
ם המיקצועית בין הבוס ומזכיר-
תו, והשפיון שלי, שכיום הוא דייל בכיר
באל־על, סיפר לי שאחד העובדים כ תב
מיכתב למבקרת־המדינה, השופטת מרים
ב ן ־ פורת, ובו הוא סוען שהבוס ומזכירתו
נסעו לארצות־הברית במיסגרת תפקיד וגם
בילוי, והכל, לטענתו, על חשבון משלס״ה־מיסיס
הישראלי. ראיתי ישר שהבחור הזה
המריא גבוה מדי, ולפני שהוא י תרסק
דרינג-דרנגתי לדובר החברה, נחמןק ־
ל י ינ מ ן, וחקרתי אותו.
״מר קליינמן, שלום. אני מתק שרת אלייך
בקשר לרינונים ולמיכתב שנשלח למבקרת-
המדינה בעניין הנסיעה של רפי הר״לב ורו-
תי ארבל״.
״נראה לי שלא מסרו לך א ת האינפורמציה
במלואה. מישלחת ב ת ארבעה אנשים (
יצאה לארצות״הברית. הארבעה הם רפי
הר־לב, מנכ״ל החברה; ליאון חסד אי, מוט -ן
תה לענייני-הנדסה; רות* ארבל, מזכירת ה חברה,
שהיא ס מ כו ת בעניין חוזים־ ,ואריה1
שוורץ, איש-כלכלה בכיר.״
״למה מיועדת הנסיע הד
״חברת אל־על נ כנ ס ת לשנות ה״ ,90 ומ-
עוניינת לרכוש מ טוסי ם מ חברת בואינג !
מדובר בעיסקוז ששווייה מיליארד וחצי דולר.״
״אני
גמדה לך על שיתוך־הפעולה״.
אים, כמו תיקים וחגורות ומישקפיים, מרביתם׳!
בעיצוב של דפנה וגיל, המתגוררים בניו־יורק.
אז בינתיים האח הגדול, קובי, חי בלונדון עם
אהובתו אנג׳לה אייזנברג. אשתו־בנפרד, דליה,
מתגוררת עם ארווין אייזנברג, והאח הצעיר, גיל! ,
מתגורר בניו־יורק עם אשתו דפנה, והם עושים
הרבה כסף.
אני מקווה ששמתם לב לעובדה ששני האחים
התאהבו בנשות חבריהם, אך למי זה בכלל אינד ,
פת? העיקר שיש לי סיפור מכל העניץ הזה!

אחרי טאבה

או בעניין הרכילות המרושעת, הטוענת שלמ־לונאי
הכי־מדובר במיזרח התיכון אלי פפושא־דו,
מבעלי מלון סעסטה בטאבה לשעבר, יש
כביכול רומאן עם הזמרת עדנה לב, יש כמובן
התפתחויות.
המלונאי, החי מזה שנתיים עם שימעונה
שוורץ, מי שהיתה מנערות־הזוהר של ישראל
בשנות ה־ 60 המוקדמות, היה ממש מופתע וכעוס
לגלות שבארץ מפיצים עליו שמועות כאלה מאז
חתימת ההסכם על החזרת טאבה לידי המצרים.
שימעונה, האשה שלצידו, גילתה רוח ספורטיבית
והגיבה בהומור על השמועות האלה.
אני מצטטת דברים מפיו של פאפו :״מאז
ההסכם בטאבה, אנשים שונים מנסים להתנכל
לי. עכשיו אני רואה שזה גם בתחום האישי.
״אין לי קשר לזמרת עדנה לב. במשך כל
התקופה האחרונה הייתי עסוק, יומם ולילה,
בעניין ההסכם, הייתי גם בלונדון. נסעתי לשם

שימעונה שוורץ ואלי פפושאדו
,זאת רכילווז ז 1להר
כדי להיות נוכח במסיבת בית־סיפרה של קא־מי
ל ה בת ה־ , 11 בתה של שימעונה שוורץ.
״זאת רכילות זולה.״
התקשרה עימי גם אשת־החברה יו נהל חו בי**
,שהיא החברה הקרובה ביותר של בני־הזוג,

והיא זעמה :״איך אפשר לעשות לפאפו דבר כזה?
הרי הוא חי בהרמוניה עם שימעונה, ואני רואה
שהקשר הזה יוביל לנישואין. אני לא מבינה למה
אנשים בארץ מפיצים עליו שמועות כאלה. מה
המטרה שלהם?״

רפי הו״לב
עמדה יזם ולירה

אחרי ששמעתי א ת הסכום הדימימי
הזה, שאני אפילו לא יודעת איך כותבים
אותו בספרות, עם כל האפסים האלה,
אמרתי לעצמי מה כבר עושים עניין מעוד
איזה אלף דולר בנסיעה הזאת.
אבל אל תח שבו שזה הכל. אני על אל־על
לא מוותרת. אז אחרי שנרגעתי בפרשת הר-
לב נורא שמחתי לגלות שהסגן שלו, סיי ס
חיל־האוויר לשעבר עמוס אמיר, מי שה יה
מועמד לתפקיד מפקד חיל-האוויר, ש הוא
כבר ס ב לנכדה קטנה, וגרוש מאשת־נעוריו,
מצא אהבה חדשה בשחקים. הוא
חזר לאהבתו הישנה, דיילת נאה וחרוצה
בשם זיווה.

ר א רומנטי
תוד ה
אתמול׳ ,כשישבתי במיספרה, שאלה אותי
הספרית שלי למה אני לא כותבת על הרומאן
שבין הרקדן־פנסומימאי ג׳וקי ארקין ולידיה
אופיר, אלמנתו של שייקה אופיר. היא גם
הסתכלה בי בעיניים רחמניות והוסיפה :״אל
תגידי לי שלא ידעת
מזה! זה כבר נמשך הרבה
זמך׳
נזכרתי שאני באמת
ראיתי אותם ביחד בהרבה
מסיבות, ושנראה
שהם מיודדים, אבל אני
לא בטוחה שזה קשר
אופיר רומנטי, אבל אי־אפשר
לדעת, והדבר הכי נכון
שנראה לי זה לעשות ללידיה דרינג־דרינג
היפה.
שני צילצולים, ולידיה ארקין ענתה.
״שלום לידיה, מה שלומך?״
״שלום, אני עסוקה מאוד בעניין הקלטות
הווידיאו של שייקה. זאת עבודה מתמשכת.
קוויתי שאני אגמור בפסח, אבל נראה לי שזה
יידחה למועד מאוחר יותר.״
״תראי, אני מתקשרת איתר בעניין אחר.
החברים המשותפים שלנו מספרים שאת וג׳וקי
ברומאן״.
״מה פתאום! אנחנו ידירי־נפש. ג׳וקי תמך בי .
נפשית מאז מותו של שייקה. לא מזמן הוא סיפר
לי על ההיכרות בינינו, שלא זכרתי אותה. בשנות
ה־ 60 המוקדמות הוריי שלחו אותי לניו־יורק.
הייתי צעירה ויפה, והתגוררתי אצל בני־מישפחה.
יום אחד חבר של ג׳וקי, שגם הוא היה אז בניו־יורק,
אמר לו שיש יפהפיה אחת בשם לידיה
שומכר, ושכדאי להכיר אותה. הם באו לבית
הקרובים שלי שהיו מיודדים איתם. אני נכנסתי,
לא שמתי לב אליהם, הלכתי ישר לחדרי ולא
ראיתי אותם מאז.״
״אז מתי נוצר קשר?״
״תקופה קצרה אחרי שאני ושייקה התחתנו,
הוא וג׳וקי עבדו על תוכנית־פנטומימה משותפת,
שהיתה אמורה להיות מוצגת בחו״ל. זה לא יצא
לפועל, אבל ג׳וקי הפך לבן־בית אצלנו״.
״טוב, אני מאחלת לך שבכל זאת תמצאי לך
מישהו נחמד״.
עם סיום השיחה נזכרתי שאמנם לידיה יפה
וחטובה, אך ג׳וקי אוהב אותן צעירות מאוד.

^ ערב״שבת נפגשו ליד הסופר
#כל החברה הטובים מכיתה ה׳ ׳.2
שוב ערב שישי, ואין מה לעשות.
מישהו הציע ללכת לים. רוח חמה
נשבה, וממש הרגישו שהקיץ מתקרב.
הבנים — חיים, אמיר, ליאור, ברוך,
ויוסי — צעדו בראש החבורה, כשהם
מדברים ביניהם בקול מחריש־אוזניים.
הבנות — טל, ענת, מיכל, אורלי ולימור
— פיגרו מאחור, עסוקות בלי־חשושים
ובציחקוקים.
ענת היתה בטוחה שהיום יציע לה
ברוך חברות. היא התייעצה עם החברות
מה להגיד לו כשיגיע הרגע.
כשנפער פער גדול בין הבנים לבנות,
הבנים עצרו וחיכו להן.
הבנים שיחקו בלעצור מכוניות. זורקים
משהו על הכביש ואז, כשמגיעה
מכונית, צריך לרוץ ולקחת.
כולם עמדו בצד, ובכל פעם רץ בן
אחר. ענת ידעה שברוך הוא הכי גיבור
ועוצר כל מכונית שהוא רוצה.
המישחק הזה לא עיניין אותה. היא
היתה מעדיפה לשבת על הדשא במרכז
המיסחרי, ושם ברוך אולי היה מדבר
איתה. אבל עכשיו הבנים לחוד והבנות
לחוד. הם השוויצו בקפיצות דביליות
לכביש לפני מכוניות נוסעות.
פתאום צרחה ענת. נשימתה נעתקה.
ברוך לא הספיק לברוח.
הוא שכב ליד המכונית, והנהג יצא
אליו. טל נצמדה אליה רועדת, ולחשה
באוזנה :״אני חושבת שהוא מת!״
אחרי שברוך מת, הכל השתנה. החברים
לא יכלו להתרכז בלימודים, וכל

י — 36

הזמן חשבו על התאונה. הביאו להם
פסיכולוג, שיעזור להם להתמודד עם
מות חברם. את המתח הרב יכלו לפרוק
רק ביניהם. בהפסקות דיברו על זה שוב
ושוב. ענת וטל, חברות הכי טובות, התווכחו
בלי סוף אם צריך לספר להורים
או לא.

בשיטת הרצליה צריך לשלוף ילקוט
מתחת לגלגלי המכונית.
בשיטת הקריות הילד עצמו משתרע
על הכביש, וחבריו מתחילים לספור.
המנצח הוא זה הנשאר יותר זמן.
בשיטת הקרמבו מחלצים קרם ב1
טעים מדריסה.

אישיות, ובעיקר רקע של סממנים חברתיים.
החברה דורשת מהפרט להוכיח
את עצמו, להראות שהוא גיבור ולהשתתף
בתחרות הכללית.
אנשים רבים הם הרפתקנים. יש להם
רמה גבוהה של נטילת־סיכון וצורך בריגושים.
התבטאות ההרפתקנות היא

זה רא התחיל השסע. מישחק זה ק״ם עו
שנים ובות, והושתק עדיו הילדים והמודים.
איש אינו יודע כמה ילדים נהרגו בדיד !1
ענת לא העזה להגיד לחברות אחרות
שהיא חושבת שצריך לספר.

ה צי ע

3רי>וש> 0

**חנפים ותיקים מספרים שה־
^ /תו פעה אינה חדשה כלל וכלל.
כבר לפני הרבה שנים שיחקו ילדים
במישחק שבו החוקים הם שצריכים
לחלץ חפץ מהכביש, שנייה לפני שהמכונית
עוברת עליו. עתה התברר לציבור
שבכל רחבי הארץ משחקים את
המישחק הקטלני, ולכל איזור שיטות
משלו.

הפרופסור שמואל טיאנו, פסיכיאטר
של ילדים, סבור שהילדים יודעים שה־מישחק
מסוכן ואסור. הם לא היו משחקים
אותו, אלמלא היו בו אלמנטים
אלה.
פסיכולוג חינוכי אומר שהמישחק
הפך לפיקנטי בגלל נטילת־הסיכון שבו.
יש בו אלמנט של התאבדות ושל
עשיית־רושם. ההשווצה היא יותר דומיננטית.
הפסיכולוג
מאיר סייכמן משוכנע
שהמישחק הומצא כתוצאה מחיפוש
אחרי סיכון. הילדים מצאו סיכון גדול,
.העלול להביא לאובדן־חיים. לדעתו,
יש להסתכנות כזו רקע של מאפייני־

בהתאם לתקופה ולגיל.
פעם היו הגיבורים הולכים לראות
את פטרה, והסתכנו בהיתקלות קטלנית
בלגיון הירדני. היום הם מסתובבים
בג׳ונגלים מסוכנים בדרום־אמריקה,
ומסתכנים בעקיצות קטלניות.
רוביההרפתקות נחשבות בחברה כלגיטימיות.
קפיצה לכביש לפני מכונית
נוסעת בהחלט אינה לגיטימית.
הילדים הולכים לתנועה ב־ 4אחרי־הצהריים,
וב־ 5הם כבר בקיוסק במרכז
המיסחרי. כבר לא משחקים בגניבת־דגלים
באמצע הלילה. יש להם ריסק
כחולות ונ״ק ירוקות, אבל תחרויות־ספורט
זה לא מעניין. יותר טוב לראות

נינג׳ה אמריקאי בווידיאו. טיולי בית־ספר
הס לשמורת־האירוסים בפולג, וכבר
אין הרים קשים לטיפוס ומורדות
מסוכנים. האפשרויות של הילדים הצטמצמו,
והם בחרו להראות שהם גיבורים
בכביש שמתחת לבית.
למעשים יש מוטיבציות שונות, הזוכות
בתגמול. הילדים המשחקים ב״רו־לטה
הישראלית״ רוצים לקבל תגמול
בצורת הערכה חברתית והערצה.

רושם
על הבנות

לילדים בגיל , 11 בני־גילו של
/ברוך אורן ז״ל, יש דעות שונות על
המעשה שלו ועל המישחק ״רולטת־כביש״.

:״הוא רצה להראות שהוא אמיץ
ולעשות רושם״.
מאיה :״אבל זה ממש דבילי לקפוץ
לכביש בשביל קרמבו הוא יכול היה
לקנות בחנות בחצי שקל״.
דן :״אני לא יחושב שהוא חשב שזה
יסתיים באסון״.
עומר :״הם עושים את זה דווקא
בגלל שזה מסוכן, הם רוצים לעשות
רושם על הבנות״.
דן :״אני חושב שהייתי עושה את זה,
כי כולם עושים. אז הייתי עושה בשביל
הדאווין, ולהיות אחד מהחברה.
הייתי מתפתה״.
דרור :״אני לא חושב שהייתי עושה
את זה. אם אתה רוצה להרשים את
הבנות, זה לא אומר שאתה צריך לסכן

את החיים שלך בשביל זה. אפשר להרשים
את הבנות בדרכים אחרות. חוץ
מזה, מי הן בכלל?״
מאיה :״אני גם חושבת שזה להראות
לבנות״.
שירלי :״אני לא יודעת אם הייתי
עושה את זה או לא. תלוי״.
בנות לא לוקחות סיכונים כאלה, ושירלי
לא היתה קופצת לפני מכונית
נוסעת.
הד״ר עמיה ליבליך, פסיכולוגית
המומחית בהבדלים שבין המינים, אומרת
שמבחינה מחקרית אין הוכחה שילדים
לוקחים יותר סיכונים מילדות.
בכל המחקרים שבהם נבדקו הבדלים
בין ילדים לילדות בתכונות־אופי באומץ,
סיכון ופחדנות לא היה הבדל.
למעשה, יש הבדלים. זה נדיר לשמוע
על ילדה שעשתה מעשה הדורש
אומץ באופן קיצוני.
ליבליר :״נראה שבקצוות ההתפלגות
הסטטיסטית, אצל החריגים יש בעיקר
בנים.״
ליבליך משערת שהסיבה לכך שרק
בנים הם חריגים, כשמדובר בהסתכנות
ובאומץ, קשורה לגורמים ביולוגיים
הורמונליים ולמסר תרבותי.
ליבליך :״במחקרים שנעשו על ההבדלים
בין ילדים לילדות בתוקפנות,
התברר שילדים הרבה יותר תוקפניים.
קפיצה לכביש היא סוג של תוקפנות
כלפי עצמם וכלפי הנהג, אבל אין ספק
שזה ביטוי לסוג של תוקפנות״.
לדעתה, המסר התרבותי נובע מהאווירה
הכללית שהחיים הם זולים, הגברים
צריכים להוכיח את עצמם, ומי
שבעתיד יילחם צריך כבר בגיל צעיר
להראות שהוא גבר.
במקום אמתיפאדה

ך* פרופסור גירעון רהב מתאר
1 1את התופעה כשיקוף של ההווייה
הישראלית. הוא מדגיש שכלום לא נחקר,
ולא ברור האם באמת זו תופעה.
רהב :״חברתנו היא חברה שבה גברים
צריכים להוכיח את עצמם. כדי
לעשות זאת, הם לוקחים סיכונים, מפגינים
יכולת ומראים תעוזה. האפיקים
הקיימים היום לילדים להפגנת היכולות
הפיסיות שלהם מצומצמים יחסית.
״בארצות אחרות ילדים מטפסים על
צוקים מסוכנים, שוחים בים סוער, נלחמים
בשבט הקרוב או זורקים אבנים
על חיילי־צה״ל. במדינה שלנו המכונית
היא סמל. בארץ מתעסקים הרבה
בנושא תאונות־דרכים. מכוניות הן זמינות
ומסוכנות. יש אלמנט של סיכון,
ויחד עם זאת החשש ממוות אינו מוחשי.
״המישחק
של המכוניות משתלב
בצורה סבירה, או אולי קצת קיצונית,
בהסתכנויות שלוקחים ילדים בתרבויות
אחרות.
״כשהרפתקנות היא לא־ממוסדת,
היא עלולה להיות מאוד מסוכנת.״
הפרופסור יואל שנן, מומחה להתפתחות
האישיות, מגדיר חלק מתופעות
ההסתכנות של ילדים כמקובלות. למשל:
צעידה על מעקה גבוה, הליכה על
סף הכביש וניסיון לשמור על שיווי־מישקל.
לפי
התאוריה ההתפתחוית־פסיכו־אנליטית
מסבירים זאת כניסיון של
הילד להראות לעצמו שהוא מסוגל
להתגבר על הפחד.
הצורך של הילד להוכיח לעצמו
שאינו מפחד נובע ממערכת־היחסים
שלו עם ההורים. הוא רוצה להיות כמו
אבא: חזק, גדול, כל־יכול ובלתי־פגיע.
יחד עם זאת הוא גם מנסה להתחרות
באבא.
מוצא עדתי, מעמד כלכלי, השכלה
ושיכבה חברתית של הורי הילד הם
גורמים שיקבעו מהו סוג הסיכון שהילד
יקח על עצמו.
הד״ר מאיר טייכמן סבור שהלחץ
החברתי הוא גורם מכריע.
טייכמן :״זו מגיפה מדבקת של שליטים
ונשלטים, מסתכנים ונגררים״.
הד״ר שימחה לנדאו, מהמכון לקרימינולוגיה
באוניברסיטת בר־אילן, סבור
שמצבי מתח כלכלי, חברתי וביטחוני
גורמים לזילזול בערך חיי־אדם.
האלימות בארץ נגד האינתיפאדה
מחלחלת להברה ההופכת יותר אלימה.

ברוך רצה להוכיח לבנות שהוא
אמיץ. גם בטבע, אצל כל החיות, יש
הסתכנות עצמית. החיה מסתכנת כדי
להוכיח לעצמה ולחברותיה שהיא לא
מפחדת.
בשבטים מסויימים יש טכסים של
קבלה לשבט. הילד מגיע לגיל שבו הוא
חייב ללכת לבדו ולצוד חיה, כדי
להתקבל לקהילת־הגברים בשבט.
בארץ ובעולם, ילדים בגיל 11־10
אינם מבינים את משמעות המוות כמו

לבדוק בדיוק איפה ילדיהם משחקים
ובמה.
התופעה עלתה לכותרות דווקא ב־חודש־הבטיחות־בדרכים.
בקר מתריע
על כמה טעויות שבמסע־הפירסום.
בקר :״הסיסמה, אני מת לחיות׳
מכילה את האלמנט של,על החיים ועל
המוות׳ .ניגוד בוטה בין האחריות שצריכה
להיות, לסיסמה שהיא בעלת מסר
של הימור.
״הסיסמה, עצור ותן לעבור׳ ,ביחד

המורים תלמידי כיתה ה׳ ואמרו לה שמשחקים
על הכביש בכדור.
אחת המורות אמרה שכדאי לבדוק,
אולי זאת לא סתם הלשנה. השתיים
הניחו את כוסות־התה שלהן ויצאו
לבדוק.
המנהלת עברה בחצר־המישחקים
שוקקת־החיים וחשבה לעצמה: מה יש
להם לחפש ברחוב הסואן? הרי רק הבוקר
הוקדש השיעור הראשון בכל הכי־

ומיליטדיסטית, ושבה צוין שד תנושת־נוער
היוצחת אתגרים לגיטימיים .,מדגיש הילד
בצורך להוכיח שהוא גבר על ידי שילת סיכון
מבוגרים. הם יודעים מהו מוות, אך הוא
נתפס בצורה מצומצמת.

שתי מישפחות

ף וריס אליגושווילי הוא כבר
בכיתה ה׳ .הוא בן .25 אבל גם הוא
נפגע ממישחק ״הרולטה הישראלית״.
ביום השישי בערב הוא נכנס למכונית
הב־נותו היפה שלו, הפעיל את הרדיו
והתחיל לנסוע. אחרי שבוע־עבו־רה
קשה שמח שהגיע יום השישי. ביציאה
מחיפה לכיוון תל־אביב פתח את
החלונות, כדי שייכנס אוויר נעים.
פתאום, ללא כל סימן מוקדם, זינק
ילד לפני המכונית. את מבט העיניים
של הילד לא ישכח לעולם.
בורים לא הספיק לבלום בזמן.
בוריס :״כל הילדים האלה, שמשחקים
בהתאבדויות, לא מבינים שהם
הורסים שתי מישפחות — את שלהם
ואת זו של הנהג שיפגע בהם״.
עמיקם לויתן, עורך־דין לענייני־תעבורה,
יודע שקשה לשכנע את בית־המישפט
שהילד קפץ לכביש. יש
בעייה להוכיח, כמו בכל מישפט. השופט
תמיד אומר שילד אינו קופץ לכביש,
כי הוא לא מתאבד, והכל חושבים
שהנהג שקרן.
איש לא יחשוב שבורים שקרן, כי
היום הבעייה עלתה למודעות של הציבור.
אבל גם הוא יצטרך לענות על
מאות שאלות של התביעה.
לויתן :״אם חבריו של הילד שקפץ
לכביש יספרו זאת לבית־המישפט, אז
הנהג סלל 50 אחוז מדרכו לזיכוי״.
הד״ר אליעזר לדרמן, ראש המכון
לקרימינולוגיה באוניברסיטת תל־א־ביב,
מסביר שאין הבדל בין מישפט כזה
למישפט אחר. התביעה חייבת להוכיח
שהנהג התרשל כדי שיורשע. אם הנהג
לא נהג ברשלנות, אי־אפשר להגיד שהתנהגותו
גרמה למוות במתכוון. הבדיקה
היא מנקודת־ראותו של הנהג.
התנהגות הילד יכולה לשמש לחיזוק
אי־הרשלנות של הנהג. הד״ר משה
בקר, מומחה לתאונות, מצטער שרק
עכשיו מתחילים להתייחס לבעייה.
בקר :״בשנת 1988 נהרגו 37 ילדים
בכבישים. רק אחד נהרג בזמן חציית־הכביש
במעבר־חצייה. כל השאר היו
ילדים ששיחקו ליד הכביש״.
יתכן שהילדים שיחקו במישחק
״הרולטה הישראלית״ .איש לא בדק.
בקר :״בדרר־כלל מאשימים את הנהג,
והוא שעיר־לעזאזל של החברה.
הנהג צריך לשאת בתוכו את תחושת־האשמה,
וכשהוא אומר שהילד קפץ
לכביש עונים לו שהוא נסע מהר מדי.
״למעשה חלק ניכר מתאונות־הד־רכים,
שבהן מעורבים ילדים, הוא
בלתי־נמנע. התאונות הקטלניות הן
תוצאה של התנהגות אימפולסיבית של
הילד, המביאה להתפרצותו לכביש.
סיכויי הנהג למנוע את התאונה הם
קלושים״.
בקר חושב שאחרי שהנושא נחשף,
האחריות מוטלת על ההורים, ועליהם

עם מעברי־חצייה בטלוויזיה, זה מסר
הנותן להבין שהנהג צריך לעצור, והכל
באחריותו. וכשקורה משהו, מיד מטילים
את האשמה על הנהג. הילד מבין
שגם אם יתפרץ לכביש, זו אחריות הנהג
לעצור״.
הפיתרון של הד״ר בקר הוא בשלושה
מישורים:
• יותר השגחה של ההורים.
• שגוף כמו המישמר האזרחי יקיים
סיורים לצורכי בטיחות־בדרכים.
הרבה ילדים משחקים ליר כבישים, ר
מיספר הילדים שנהרגו ממישחקים
אלה הוא גדול ממיספר הילדים שנהרגו
ממיטעני־נפץ, שהמישמר האזרחי
מחפש.
• שהרשויות המקומיות יבדקו ליד
איזה כבישים משחקים, והאם זה לא
כתוצאה ממחסור במיגרשי־מישחקים
אטרקטיביים

ל מ חי ת

** נהלת בבית־הספר בחיפה לא
^ /ה א מינ ה לילדים, כשבאו לחדר־

תות לשיחה עם התלמידים על הסכנה
בכבישים!
המורה הפריעה למחשבותיה ואמרה
שזה בטח מישחק תמים בכדור על
שפת־הכביש.
כשהתקרבו ראו לתדהמתן שפירחחי
כיתה ה׳ זורקים כדור לכביש, ושנייה
לפני שמגיעה המכונית רצים להשיבו.

ההורים
אהר אי ס
ך* פרופסור שמואל טיאנו :״מ!
\ אוד מטריד אותי שזרקו על המורים
בכל רחבי המדינה להעביר שיעור-
הסבר, ובעצם הם לא הונחו. זה חמור״.
שר־החינוך יצחק נבון :״כשלא
עושים כלום, באים בטענות. כשעושים,
שואלים למה עושים. אפשר להסביר
לילדים באופן פשוט את הבעייה, ואת
הטרגדיה לאמא ואבא של הילד שיסתכן
וימות.
״תלמידים שיימצאו עוסקים במיש־חק
הזה יידרשו לתת את הדין, והוריהם
יוזמנו לבית־הספר״.

עדנה פרימן היא כיום יועצת חינוכית
בבית־הספר, אך זכור לה שהיו משחקים
במישחק הקטלני גם בימי־ילדו־תה.
בין
אנשי־החינוך יש שתי אסכולות.
האחת אומרת שאסור לדבר על
הבעייה, כי כך היא הופכת יותר אסורה
ויותר מפתה. השנייה אומרת שחייבים
לדבר.
עדנה :״אני בדעה שחייבים להעלות
את הבעייה ולרון בה. ילר בכיתה ה׳
כבר מבין את פירוש המוות. צריך
להגיד לו שבעיקבות המישחק, חייו
עלולים להסתיים. כדי להעלות לו
למודעות את המשמעות של מוות,
אפשר לדבר על אנשים קרובים שמתו,
כמו סבא או שכן.
״כדאי לנסות לכוון את מנהיגות
הכיתה לכיוונים חיוביים, כדי שכל הכיתה
תיגרר אחריהם״.
השבוע עלה בראשונה הנושא לכותרות.
לא ברור מה בדיוק מימדי התופעה,
ויש גירסות שונות לגבי המניעים
ודרכי־הטיפול.
בחיפה יש מישפחה שעד לפני שבוע
היתה אנונימית. השבוע ההורים של
ברוך אורן ז״ל התראיינו בכל העיתונים.
אמו, דוריס, אשה צנועה ונעימה,
מסבירה שהיא חייבת לצעוק את כאבה,
כדי שהורים אחרים יידעו וינסו למנוע
מעצמם את הצער הנורא.
״אני קוראת לכל ציבור ההורים
שיקשיבו לי. אני הקרבתי קורבן ללא
מחיר. את היקר מכל. תמיד חשבתי
שאם יקרה משהו לילדי, לא יהיה עוד
טעם בחיי. היזהרו! שימרו על ילדכם:
אל תאמינו להם!
״ילדי היה ילד נבון, אחראי, פיקח,
מנהיג, יפה־תואר. לא האמנתי שהוא
מסוגל לעשות דבר כזה.
״אילו היה רואה כמה עצוב בבית,
וכמה שאני בוכה וכואבת, היה קם
לרגע מקיברו, מחבק אותי ואומר, :אמא
אל תבכי, תפסיקי, זה היה בצחוק׳.
״אני מדברת עכשיו רק בשביל הורים
אחרים. הילר שלי כבר מת. תקשיבו
לי ותהיו ערניים! אי־אפשר לדעת
מה ההפתעה שתבוא. ככל שהילד פיקח
יותר, הוא מחפש סיכונים גדולים יותר.
תזהרו מהמישחק הבא!
״אנא, בשבילכם, פיקחו עין!״

צילם: אל׳ ד 0ה ₪