גליון 2692 מתאריך 5 באפריל 1989

ב״ט באדר ב׳ תשמ״ט5.4.1989 ,

מיספר 2692

שנה 53

המחיר 5.00 :שקלים (כולל מט״מ< .באילת 4.35 :שקלים

הראש לישראל
האשה 1111111^111
מיכל לויחס

עמוס עוז

מפעם לפעם
מגיע לי...
מפעם לפעם אני מרשה לעצמי משהו מיוחד.
כמו קנט למשל.
אני מדליק לי קנט ונהנה מהשילוב הנפלא
של רעננות וטעם עדין, נקי ורך.

הטעם המיוחד של תערובת הטבק האמריקאית
ופילטר המיקרונייט המפורסם. קנט.
מפעם לפעם מגיע לי.

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי -העישון מזיק לבריאות

סי מז בי ם
דח״ ,והאינתיפאדה
על דימיון מדהים בין 1944ל״.1989
.מי שמבקשים להפעיל כוח כנגד בחורים שמסוגלים
לחרף את נפשם בשביל מחווה פוליטית
שאין לה שחר, טועים טעות מרה. אם יראו את
עצמם לכודים במצב שאין ממנו מוצא, יהיו מסר
גלים למעשים נוראים׳.
האם אלה הם דברי יפה־נפש שמאלני מאחת
מארצות סקנדינביה בזכותם של צעיר׳־האינתי־פארה?
לא ולא!
אלה הם דבריו של אליהו גולומב, מצביא איר־גון־ההננה,
בקיץ , 1944 על צעירי מחתרת הלח״י
(שראש־הממשלה, יצחק שמיר, היה אותם ימים
אחד מראשיה) ,כפי שמביא אותם נתן שחם, הסר
פר מבית־אלפא, בסיפרו האוטוביוגראפי, ספר
חתזם, שראה באחרונה אור.
שחם שימש, באותם ימים, כמקשר בין אירגוך
ההגנה למחתרת לח״י.
מיכאל פלדינגר, תל־אביב

רא לכבוש שטחים
על דיעות דויד בן־גוריון ערב מילה־מת־העצמאות(״השקרים
של 1948״,
העולם הזה .)22.3.89
אורי מילשטיין קובע, כי דויד בן־גוריון סבר
שמותר ואף רצוי ליזום כיבוש שטחים מעבר
*לתוכנית־החלוקה, אך אסור לנהל תעמולה למען
מטרה זו.
מהיכן שאב מילשטיין מסקנה זו? הרי מהקטעים
שהוא מצטט מדברי בן־גוריון(בישיבת וע־דת־הביטחון
היישובית קביעת ירושלים
כמרכז העם היהודי, גם אם לא תהיה בריבונות
מדינית יהודית ומניעת תעמולה למען התפשטות
וכיבוש שטחים מעבר לתוכנית־החלוקה
בדיוק ההיפך הוא הנכון!
אלי שימעוני, תל־אב-ב

.דמה כובע
על עתידה של מיפלגת״העבודה
(״אונייה שוקעת״ ,העולם הזה
.)22.3.89
לדעתי, אפילו ״כובע צף על פני המים״ ,כלשון
כותרת־המישנה של השלם הזה. לא יישאר, בסופו
של דבר, ממיפלגת־העבודה, ההולכת ומתפשטת
מכל מחלצותיה.
הסיכוי היחיד שיישאר כובע ממיפלגת־העבד
דה בכל זאת, הוא, אם בימיה האחרונים תבצע,
כפי שהיא עושה עתה — בהשתדלותה להיותיותר ליכוד מהליכוד — עוד תפנית נואשת
ותצטרף לגוש הדתי־החרדי העולה וגואה, דבר
שיכריח אותה לחבוש כובע. ומכיוון שגם זה לא
יעזור לה, אז, באמת, בסוף, רק יישאר ממנה כובע
ריבקה גונן, רחוסת
צף על פני המים•

אין פרטיות בצנדדת
על שרות״חובה לבנות (״שרות אחר״
,העולם הזה 11.1.89 והלאה).
בניתוחו הענייני על שרות־הבנות בצה״ל
התעלם השלם הזה מנקודה אחת חשובה מאוד.
לנקודה הזאת, הכואבת מאוד, ובמיוחד בזמן
האחרון, לאנשים רבים, קוראים: חלוקת-הנטל.
אם נשות ישראל דורשות שיוויון־זכויות מלא,
הן חייבות גם בשיוויון־חובות, כולל שרות בצה״ל
(ואפילו בחילות הקרביים).
אם כל הנשים הכשרות לשרות תשרתנה בצי
ה״ל, תתחלק מעמסת השרות הצבאי בין הרבה
יותר משרתים וייתכן מאוד ויהיה אפשר לקצר
בצורה דראסטית את תקופת שרות־החובה הארוכה
מאוד של הגברים.
אשר לשרות בחילות הקרביים, מן הראוי להד
ו כיר כי רק לאחרונה הוחלט בקנדה, שהיא מדינה
מתקדמת לכל הריעות, לאפשר לנשים(המהוות,
על בסיס התנדבותי אמנם, כמעט עשירית מכלל
כוח־האדם של צבא קנדה) לשרת גם בכל החילות
הקרביים, להוציא שרות בצוללות, שבהן, כדברי
הוועדה שהחליטה על שיוויון־השרות ,״אין מס.
פיק
מקום לפרטיות הדרושה״.
צבי שטיינברג, תל־אביב

דרך דו־מינית
על מילים שהן גם זכר וגם נקבה
(״פינת בן־יהודה״ ,״גם זה וגם זה״,
העולם הזה .)22.3.89
מותר לחלוק שבחים לאקדמיה ללשון העברית
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2692

המישטוה הצבאית
חוקות

כתבתהשער הקד מי:

הרה הרא שי
שווה 100רסיס

בעיקבות 327 מיקרי-מוות של פלסטינים
מידי צה״ל באינתיפאדה נסגרו 102 תיקי־חקירה
-שבהם פותחת המישטרה הצבאית
החוקרת (מצ״ח) אוטומאטית -ללא נקי־טת״אמצעים.
ב״ 15 מיקרים קיבלו חיילים
נזיפה מינהלית. ב 11-מיקרים הובאו הח־יי
לים ל דין מישמעתי ותישעה הועברו ל-
בית-דין צבאי. קטעים מ־קוריים
מדו״חות מצ״ח והח־לטות
הפרקליטות הצבאית.

מיכל (בתצלום) נישאה לד״ר שימעון לויתם
לפני שבע שנים. עכשיו נתנה הרבנות היתר
לבעל לשאת אשה על פניה. הבעל נשוי לשתי
נשים באישורו הסופי של הרב הראשי לישראל,
הרב אברהם כהנא שפירא. ההל-
1 : 1כה, כפי שנקבעה לפני כאלף שנים,
דורשת היתר של 100 רבנים.

שיחות מישפחתיות

כתבתהשער האחורי:

לא להנחית החלטות על ראשי הילדים, בין
אם המדובר במקום־הבילוי של חופשת-
הפסח ובין אם המדובר בתורנות שטיפת-
הכלים במיטבח. במקום תכתיבי־הורים
ממליצה זיהית אברמסון, מ״מכון אדלר״
בפ רק נוסף בסידרת ״איך להיות הורים״ ,על
שיחות מישפחתיות (אפילו
9 ^ 1בנוכחות התינוק בסל-קל)
^ ^ 2לליבון בעיות ולהחלטות.

בחור ב״שן, סגלמיליאו מונולוג של גיבור־השבוע, אורי מלמיליאן. על
הכדורגל (״פורקן על הנשים בחייו (״למה
לאן״) ,על דתיותו(״מניח תפילין כל יום״) ,על
בית״ר־ירושלים(״חייבת לעבור שינוי שאותה
הוא עוזב לטובת מכבי תל-אביב ועל כמה
שהוא מתבייש על ההשמצות ההולכות בין ה-
כדורגלנים. אבל ביטחון עצמי אי־
^ ! 1נו חסר -יגידו לו ״שחק נגד דייגו
מרדונה בנאפולי!״ ,הוא יילך.

ד־ף חדש עשק עוז:
מצב קיומי ׳שואל׳

עין לעירייה צופייה ומבו הפאתט׳
לחברת־האוטובוסים אין כסף, אבל כאשר
פונים אליה בשם ראש-העירייה לסיוע
כביכול למקומון הנוסה חסד לאותה עירייה,
יש לחברה 5000 דולר. השבוע, ארבע שנים
אחרי ש״העולם הזה״ פירסם את הסקופ על
פרשת התשלום של קואופרסיב ״דן״ לעוזרי
אורי עמית, אז ראש עיריית רמת-גן, הגישה
הפרקליסות כתב־אישום, שביקש לראות
קשר בין 5000 הדולר לעובדה
ש ש״דן״ זכתה בחכירה חניון-
אוטובוסים שעליו שמה עין.

טריפ נרקומן
של פילוסופיה
הבדיחות של סנדרסון • התהיות בתיאטרון
• השפתיים הארגמניות מפלסטיק
שקוף בתערוכה במרתף ותלמיד-הישיבה,
שהיה לנרקומן של פילוסו-

9 1 8פיה, בתרבות-הרחוב התל־
3אביבית, המצוייה בחיתוליה .

פחדן אמיץ

אין הורה בארץ שאינו מוטרד, מודאג,
מפחד וחרד מתופעת הילדים המזנקים
לכבישים הסואנים, כדי ״לעצור מכוניות״.
הפסיכולוגית זיווית אברמסון על המניעים
של ״הרו לטה הישראלית״ ועל הדרכים ה
שונות להתגבר עליה: אולי
^ * ללמד את הילדים שהאומץ
הכי גדול זה להיות פחדנים.
תחל המרחלת
מדווחת:
על הידיד האפלטוני
של מלכת״היופי לשעבר,
שירלי בן מר דכי
(בתצלום) ,שנפל
קורבן להתפוצצות־אוכלוסין(ארבע
בחורות
בחדר שלו) • על הרומאן בין מלכת״
יופי לשעבר (אחרת) לאיש הקרוקודילים,
שהתחיל בבום היסטרי ונדם בדמעות-
תנין, ועל מה שפרשת״אהב-
^ 9תו של סוחר-הנשק עושה ל־שמונה
ילדים(מכל הצדדים).

אורי פורת, או-טו-טו כבר לא מנכ״ל רשות־הדיבור
(או אולי כן) ,יוצא למיתקפת־נגד
ואומר דברים בוטים, במיוחד על יצחק נבון,
השר הממונה, הדורש את סיום כהונתו:
״הוא מנסה להיות רמבו! זה
פאתטי! יש לו, בסך הכל,
תפקיד של שליח, בלדר!״
סויג וסולידריות

שום דבו מיוחד

הרופא החוקר בדק עוד אחת מהתוכניות
לביטוח-בריאות, הצצות חדשות לבקרים,
הפעם זאת של קופת־החולים המאוחדת,
ופ סח: ש ום דבר מיוחד, או בלשון מנכ״ל
אותה הקופה (בהקשר ל-
י תוכנית־ביטוחאחרת):״עוב־דים
על הציבור בעיניים!״

אמא יש רק אחת

בירושלים הפגינו רא שי
יהדות־העולם סו לידריות
עם ישראל. במיכללת ובחולון,
״שנקר״ ,הפגינה יהו דיה
לונדונית סולי דריות
עם עולם־האופנה הישראלי ועם תלמידי
המיכללה. על ביקורה בארץ של קרול
גרברה (בתצלום) ,מעצבת האופנה
ששמה הולך לפניה,

3במיוחד בשטח הסריגים.

העיקו: ההנחה!

מה יקרה כאשר פאהד יבקר באחד״העם 54
ומדוע לא כדאי להיות חבר רשום במיפלגה
• מזגן־אוויר בסירה פתוחה וזמן־אוויר
בפלאפון במכונית ולבסוף -
9 4מחיר המכשיר לא חשוב, ה־עיקר
ההנחה הניתנת עבורו.

ה מדודי ם הקבוע•:
מיבתכים — לטה מבע
איגרת־העורך — .דע ס ה( א ה
הנדון — ם ן אללה
במדינה — רימע המשל
בלי הרדמה — חטישה שקלים
לנאנסת
ת ש קי ף — העיר הענייה ביותר
יומן אישי — חשיבות האף
אנשים — אידיש לסיזרח״ם
מה הם אומרים — ״רק פ 1פ וחקו־קולנוע
— קלישאות ח־ערות

מצער לומר זאת, אבל רב־המכר האחרון של
עמוס עוז ,״לדעת אשה״ ,אינו טפר טוב.
הוא גם איה מעניין. גודש של מאניירות
וסמלים נדושים עושים שמות בכאב
האמיתי המבצבץ בין דפי ה-
1 9 /ספר -כאבו של אדם מנוכר,
מבודד וחדור ריגשי אשמה.

עיניו של שמואל פלאטו״שרון היו אדומות
ונפוחות, פניו היו מוקפות ספיחי-זקן והוא
מעולם לא נראה כל כך רע בציבור. הוא עמד
ליד קבר אמו, אסתרה שייביץ, שגידלה
אותו ללא אב, עברה עימו את השואה,
עמדה לצידו בשעת צרה
4 4א £ותמכה בו בכל עת .״העולם
הזה״ היה בהלווייה בסביון.

וצח הזונה בבווס בגיל 23 היא היתה
ציפורה כהן, בעלת
שיער שחור ומבריק,
בשימלת״מיני וסנד־לי-עקב
גבוהים. בגיל
26 כבר היתה ״ציפי
ינשוף״ :עיניים חסרות־הבעה, שיער מ-
דו בלל וסוודר מהוה וחסר־צורה(בתצלום).
בגיל 27 היא מצאה את מו-
1 1ז תה בפרדסי־הדרום. מי רצח
4 4את הזונה מצומת-פלמחים!
מרים — סבס ממכר
לילות ישראל — טעס של שד
חלוך־ראווה — פח״קס עם כיף
דף חדש — ספר :13 סיסן לסזלד
הורוסקופ — אצבע אלנקים
תשבץ — אנטילופה ( 3אנת־נת)
מיבתבים לרותי — ״שלא
יהיה ת פ קד
גם זה וגם זה — ארוחה עם צ׳ופר
רחל המרחלת -״ברטר פסי
תמרורים — רב־סק ב! !9
אתה והשקל — מפלא הפלאפון
סמן ימני — איל איל איסראיל

מיבחבים
(המשך מעשר )3
על שהיא מצאה לנכון, במיסגרת פירסומי למד
לשונך, להדריך את עם ישראל מתי יש להשתמש
במיספרים בלשון נקבה ומתי בלשון זכר.
אבל מכאן ועד למסקנה של העול הזה, כי יש
פגם בכך שנבחרי ציבור אומרים ברדיו ובטלוויד
יה ־יש שני דרכים׳ ,הדרך עדיין רחוק.
מן הראוי לו להשלם הזה לזכור כי דרך היא
דו־מינית (מבחינה דיקדוקית, לפחות) ומי גדול
לנו מאחד״העם, שכתב, בשעתו, את כתב־הקיט־דוג
שלו נגד הציונות המעשית והכתיר אותו בכד
רחל עקביה, חולון
תרת.לא זה הדח

•בלי נ טו א עני בן•

מה קורה כאשר השלם הזה מפרסם תלונה
על מישרד ממשלתי?
זה תלוי, כמובן, במישרד הממשלתי.
הנה מה שקרה כאשר פירסמתי, במדור יזמן
אישי, סיפור על קבר מחר שקרה לי. מיכתבים
שנשלחו אלי, לכתובתי הפרסית, הוחזרו על־ידי
הדואר למוען, כאילו לא הייתי קיים. כך קרה לא
רק למיכתבי הכני* שרצה לספר לי סיפורים
מרתקים על האובר־דראפס שלי, אלא גם לחומר
תשוב שנשלח לי מארצות״הברית.
תוך 24 שעות אחרי פירסום הסיפור קרו הדברים
הבאים:
• מנכ׳׳ל מישרד־התיקשורת התקשר איתי
והודיע לי שהעניין נמסר לבדיקה.
• מנהל שרותי־הדואר בתל־אביב, אלי לי־

.אשר לעיכובים במסירת־הדואר: במהלך רוב
שנות העשור האחרון, היה טיב השתת להעברת
דואר בשפל־המדרגה, ולצערנו, עד לפני כשנתיים,
ארכה העברת מיכתב זמן רב לכל התושבים.
מעת
הקמת רשות־הדואר, לפני כשנתיים, חל
שיפור דדמאתי במהירות ובאמינות של העברת
הדואר. המשך הממוצע של הגעת מיכתב בארץ
ירד מארבעה ימים ל־.7ז ימים, למשל.
אני מקווה שכל הציבור יחוש בשיפור השרד
תים וגיוונם בהתמדה. כאמור, בעניין זה, מטפלת
כעת רשות-הדואר באורח נמרץ.
בברכה,
גד יעקובי.
עד כאן מיכתבו של שר־התיקשורת.
אני מקווה שסתם אזרח בשם אבוטבול או רוזד
צווייג יזכה באותה תגובה מהירה, אם תהיה בפיו
תלונה מוצדקת.
אני גם מקווה שכל המפרסמים הפוטנציאליים,
השואלים את עצמם אם כדאי לפרסם בוזשלם
הזה, ימצאו בסיפור זה תשובה לשאלה.
הדולטה והפירטום

השר יעקובי
כדאי לפרסם
אור, הודיע לי בכתב ובעל״פה על התקדמות הבדיקה.

שליח מיוחד של הדואר בא לסניף־הבנק
שלי וקיבל את המיכתב הסגור שנשלח אלי ושחזר
למוען.
התעלומה עצמה לא נפתרה. אבל ננקסו אמצעים
כדי שזה לא יקרה עוד בעתיד.
אחרי כל אלה קיבלתי, באמצעות שליח מיוחד,
מיכתב מאת שר־התיקשורת, גד יעקובי. מן הראוי
להביאו כאן במלואו, ולוא רק מפני שזוהי דוגמה
נאה של סיפול בתלונודהציבור.

וזו לשמו:

בעיקבות המיכתב הפומבי שהפנית אלי(העולם
הזה )22.3.89 הטלתי על רשות־הדואר לבחון
את דבריך בדבר עיכוב שיטתי ומתמשך של הדר
אר המיועד אליך, ולאחרונה אף את החזרתו לשולח
בלא הצדקה.
להלן תשובת רשות־הדואר:
רשות־הדואר פנתה לסניף הבנק שלך(לאחר
שביררה את מענו עם מזכירותך) ומצאה שם מיב־תב
שהיה מיועד אליך, ושאכן הוחזר לשולח בי^1
הצדקה.
מנהל מרחב תל־אביב ברשות הדואר שוחח
עיסך על כך ואף שלח אליך את המיכתב מהבנק,
בצירוף מיכתב־התנצלות, ובו הבטחה לבדוק את
הגורמים להחזרה ולשוב ולדווח לך על הפעולות
שנקט למניעת הישנות המיקרה.
תשומת־לב העובדים הנוגעים־בדבר הופנתה
לטעות זו, והם התבקשו להקפיד על זיהוי וניתוב
נכונים של דיכרי־הדואר שלך.

בדבריה של זיווית אברמסון על ־הרולטה
הישראלית׳(ראה עמודים 14־ )15 יש הערה אחת,
המעוררת למחשבה.
בין השאר רומזת אברמסון שהפירסום הרב שניתן
לתופעת ושגרר אחריו שיחות־מחנכים בב־תי־הספר,
עלול היה להגביר את מימדי־התופעה.
ילדים שלא חשבו קודם לכן על. מישחק״ זה
התחילו לחשוב עליו. במילים אחרות: שהיתה
לפירסום השפעה מדבקת, שהיתר, תופעה של
חיקוי.
זה מעמיד אותי, כעורך עיתון, לפני דילמה.
אותה דילמה ניצחית, המופיעה מדי פעם לגבי
תופעות שונות: התאבדויות, מעשי־אונס, פשעים
בכלל.
אם אכן יש חשש שמא תופעה שלילית עלולה
להתפשט בעיקבות פירסומה ברבים, האם המסקנה
היא שיש להימנע מפירסומה?
אין תשובה קלת וגל הרולטה הישראלית
יוכיח.
נאמר לנו מפי זיווית אבדמסון, אשה שאת
רעתה אני מכבד מאוד, שהיתה בפירסוס השפעה
של הדבקה. אבל אלמלא הפירסום, ההורים ברחבי
הארץ כלל לא היו יודעים על התופעת ולא היו
נותנים את דעתם עליה.
מה עדיף? למנוע מידע חיוני זה מן ההורית
ובכך למנוע מהם את האפשרות לפקוח עין, להשפיע
על ילדיהם, לנקוט אמצעים של מניעה? או
להיפר, לפרסת להאיר את עיני ההורים והמורים,
גם במחיר ההשפעה השלילית על הילדים?
מה מועיל יותרז מה מסוכן יותר? מהי חובתנו
המצפונית והמיקצועית?
שאלתי את עצמי את השאלה הזאת עוד לפגי
שהגיעו לידיי דבריה של זיודת, והכרעתי כפי
שהכרעתי: לפרסם.
אני מקווה שצדקתי.

טהוס
* מאוחר

יש סקופים הגורמים להתפוצצות מיידית.
כמו הגילויים של השלם הזה על אשר ידלין,
למשל, או על יעקב לוינסון דל.
לסקופ שלנו על מאיר עמית היו דרושות ארבע
שנים(ראה עסזר .)37

הזדהות!תועלת
על סיבה של כתבה (״אסור לכם ל היפגש!״
,העולם הזה .)22.2.89
״.המרגיז בכל הסילופים שפירסם השלם הזה
בכתבה אודות הצו שניתן על־ידי בית־הדין הרבני
בתל־אביב, האוסר על בן
זוגי, אמנון ז׳קונט, להתראות
או להתגורר איתי,
נוגע בכתבה שהתפרסמה
אודותי ואודות אמנון
ז׳קונט בידיעות אחחעת
ואשר לכאורה שימשה
לבית־הדין עילה למתן
הצו הנ״ל.
לא זו בלבד שלא
אמרתי להשלם הזה שהכתבה
הנ״ל הדקה לי,
אלא להיפך: הצהרתי
•באופן מפורש שאני מזדהה
עם כל הדברים שנאמרו באותו ראיון ולא
הייתי מהססת לחזור על כך.
אפילו טרחתי לפרט חלק מן התועלת שצמחה
מן הכתבה, כגון מכירה מצויינת של ספרי ,׳מהפקר,
ועלייה במיספר המטופלים הפונים אליי
מן הסיבות שהן בעיניי הסיבות הנכונות.
המרכיבים היחידים בכתבת ידיעות אחרונות
שמהם הסתייגתי באוזני השלם הזה היו הכותרות
הבוטות והעירבוב שנוצר בין הדברים שנאמרו
בגוף הראיון וקטעים שצוטטו מן הספר.
ורדה רזיאל, תל־אביב

בגיריורק זה הודר
על סימון המחירים ברשתות השי ווק.
בביקורי
האחרון בארץ נזדקקתי מדי פעם לקופסת
טישיו, כתחליף למיטפחות בעונת-החורף.
בכל מקום שקניתי קופסה רק הופיע עליה קוד
רב-סיפרתי ומעולם לא ידעתי כמה יהיה עלי לשלם
בקופה.עבור אותה קופסה.
ואכן, פעם שילמתי משהו כמו 2.86ש״ח, פעם
,2.59 פעם 2.16 ופעם 1.99 בדיוק.
כל אי־הבהירות ואי־הנעימות האלה היו נמנעות
לוא היו הרשתות טורחות ומקיימות את החד
בה האלמנטרית כלפי לקוחותיהן: מסמנות את
המחיר על כל פריט ופריט המוצע למכירה.
ושלא יגידו שזאת משימה שאי־אפשר לעמוד

רק השבוע החליטה כאן רשת״הענק סירס, רד
באק ( 800 חנויות 50 ,אלף מוצרים 1500 ,מיליון
פריטים) לצאת במיבצע־הנחות אדיר (עד )5096
ולשם כך נאלצה לשים תוויות״מחירים חדשות
על כל פריט ופריט.
מה היא עשתה? היא לא אמרה ־נא להתייחס
לקודד או ־נא לעיין בטבלת־המחירים המוצגת
אי־שם!׳ היא עשתה אחרת. היא ביקשה סליחה מן
הלקוחות, סגרה את כל 800 חנויותיה ל־ 42 שעות
ודאגה לכך שעל כל פריט ופריט יוטבע המחיר
החדש, בדולארים ובסנטים!
ברכה גוטליב, נידורק

שיעור צרפתי
על מתכון להצלחה בבחירות לרשו יות
מקומיות(־פרס -הסוף״ ,העולם
הזה )8.3.89
זה לא פלא שמיפלגת־העבודה נכשלה בבחירות
לרשויות המקומיות ואפילו האשה היחידה
שזכתה בראשות רשות מקומית, זכתה מטעם
הליכוד.
אולי כדאי לה למיפלגת־העבודה ללמוד מ־מיפלגות־אחיות
ולהציג אנשים חדשים, צעירים
ולעניין ואז אולי גם יראו תוצאות.
כך עשתה המיפלגה הסוציאליסטית בצרפת,
כאשר בין שאר הצלחותיה בבחירות לרשויות המ
קומיות,
שנערכו החודש, כבשה גם את ראשות
העיר שטרסבורג, העיר הרביעית בגודלה בצרפז7
(כ־ 300 אלף תושבים) ,עט מועמדת צעירה ()38
ומשכילה(חוקרת דתות).
רפי יעקבסוץ, ליון, צרפת ממניח)

תעסוקה למובטלים
על איוש מחסום־המעבר לטאבה
(־טאבה: דגלים וביקיני״ ,העולם הזה
.)22.3.89
יכול להיות כי מעז ייצא מתוק. אם אכן יושב
במחסום־המעבר לטאבה, מן הצד שלנו, רק אדם
אחד, ומן הצד המצרי יושבים ,30 הרי תחח*ן
עובדה זאת, במוקדם או במאוחר, לתודעתם של
קברניטי־המדינה, האוהבים כל כך לשאת את דגלנו
ברמה והם יורו, שלמען הרושם, הכבוד
ולתיפארת מדינת ישראל, יאוייש גם המחסום מן
הצד שלנו ב־ 30 איש.
ובכך הם יתרמו תרומה של ממש לבעיית האבטלה
ההולכת יגובי ת• אלי ליבולי, תדאביב

מאגדות ההגנה העברית
על פעילותו של בדל רפטור המנוח
באירגון־ההגנה (״תמרורים״ ,העולם

הזה .)29.3.89
אחת הפרשות הנשכחות הקשורות בשמו של
ברל רפטור, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, היא
המעשה שארע לו בקיץ 1946 בעת גל המאסרים
שערכו הבריטים בין אנשי ההננה(־השבת השחורה״).
ערב
אותה שבת(ה־ 29 ביוני )1946 הכין רפי
טור, אז מן המוציאים והמביאים באירגוך ההננה
חבילת צ׳קים לפקודת גיזבר הפלמ״ח. בעת החיפוש
שערכו הבריטים במישרדו של רפטור(בבניין
הוועד הפועל הישן של ההסתדרות, באותב
ימים ברחוב אלנבי בתל־אביס נטל קצין בריטי
אלמוני את הצ׳קים לידיו ואחר קום המרינה טרו

להחזירם לרפטור בדואר !.חיים מקוב, רמת נ

אץ השוואה
על ייחודו של משורר ערבי ( תגובות״
,״דף חדש״ ,העולם הזר
.)22.3.89
לדעתי, כתבתו של ד״ר יוסף אלגזי בגגוח
המשורר סמיח אל־קאסם היא השמצה.
מה הפשע שמשורר ערבי חש צורך. ליצח
איזון בין האני המאמין
הרעיוני והרוחני שלו לבין
המציאות״? כשהמדובר
בעולם הערבי והיקפו
בעבר ובהווה — בין
זה לבין הרעיון הפסול
של סיפוח, המרחק כמו
בין מיזרח למערב.
אולם חמור מאוד לכתוב
שכמו ־הרב ישראל
אריאל׳ כך ־סמיח אל-
קאסם לא למדו שום דבר
בדר שטרי,
אחרי כל כר הרבה שנות 1 סיכסוכים ושפיכות־דמיבר.
כיצד בכלל אפשר להשוות בין שניהם? בזט
שהרב אריאל רוצה בארץ־ישראל הגדולה, איל
נוש־אמונים מהימין הקיצוני והשוביני, הרי אל
קאסם ידוע כשוחר־שלום, הנאבק לפיתתן ש?
שתי מדינות לשני העמים — ישראל ופלסטין.
עוזי בורשטיין, תדאבינ

מיכ תבי םלמערכת
השלם הזה שומר לעצמו את הזכות לערד
מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות, מישפ
טיות או טכניות.

כ תוב תהמע רכ ת
• קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גודדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
,בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 111.341667 עוץ יועומ.
העולם הזה !692

מבפנים

זוהי דוגמה מ ח רי דהלמה שצפוי ל מדינה

׳ .בנון, לבג11

ך* שחיטה ההדדית בלבנון הולכת ומתמשכת לסירוגין.
\ 1העולם כבר התרגל. אחרי קרוב ל־ 15 שנים, קשה להתרגש.
ייטבח בלבנון הוא כמו שיטפון בבנגלה־דש, רעש־אדמה ביפאן, רעב
במרכז אפריקה והפיכה צבאית בדרום־אמריקה. מן אללה.
אבל לא כר זה נראה למי שהיה בלבנון, למי שהכיר את תושביה,
למי שזוכר את הרחובות והשכונות שבהם קורים הדברים.

אני אוהב את לבנון, את נופיה המשגעים, ואת
אנשיה המטורפים. כל ידיעה כזאת קורעת את ליבי. י
^ בנץ היא דוגמה מחרידה למה שצפוי למדינה, כאשר היא
/מתפרקת מבפנים.
המדינה היא מיסגרת לחיים־בצוותא. היא קיימת כדי להגן על
תושביה מפני אויבים מבחוץ, לקיים את הסדר הציבורי מבפנים
על־ידי חקיקת חוקים ויישומם, לבנות כלכלה בת־קיימא ומיסגרת
של רווחה חברתית.

כ״לבנונים״ ,ועל כן הפכה הלאומיות הלבנונית הסוואה ושם־צופן
לעדתיות המארונית.
אילו ניתן ללבנון להתפתח בשקט במשר 100 שנים נוספות,
יתכן שבהדרגה אכן היתה נוצרת הכרה לאומית לבנונית, תור
התגברות על הנאמנות המקומית והעדתית. כפי שקרה, למשל,
בשווייץ. אבל לא היה זמן.

מילחמת־האזרחים שמה קץ לחלום.

ריבים להבץ שכל שלב במילחמת־האזרחים בלבנון התחיל
1בהתקפה של המארונים על שאר העדות.
המארונים הפכו מזמן למיעוט בלבנון. מיעוט המנסה לשלוט
ברוב חושף את עצמו לסכנות.

בכל פעם בשהמארוניס נוכחו לדעת שזכויות־הי•

בלבנץ אירע אסץ נדיר: האומה התפרקה. המדינה
הלבנונית נותרה לפתע בלי בסיס. במו בית בלי יסד
דות, היא התמוטטה.

דיברו על ״אומה לבנונית״ .אולם זה היה שקר.

המציאות היתה שלא היה בלבנון כמעט אף אדם
אחד שנאמנותו ללבנץ קדמה לנאמנותו לעדתו. כל
אחד היה קודם כל דרוזי או מארוני או שיעי, ורק
אחרי־כן לבנוני. עצם מיבנה השילטון הבטיח זאת.
במדינה שלטו המארונים. להם היה נוח להגדיר את עצמם

^/י תכן שהלבנונים יטחנו את מדינתם עד דק, עד
שלא תישאר בה אבן על אבן. כדוגמה למה שעלול
לקרות באשר החישוקים הלאומיים והממלכתיים
פוקעים.

גם איטליה היתה זקוקה למאות שנים של מאבקים פנימיים, עד
שהצליחה להתאחד. היתה שם מילחמה פנימית מתמדת, בעזרת
אויבים מבחוץ. זאת — למרות שכל האיטלקים שותפים לדת
אחת, לשפה אחת, לתרבות אחת.

אולם גרמניה ואיטליה הן ארצות גדולות, וזה קרה
בתקופה אחרת. ואילו לבנון היא כולה ארץ זעירה,
וזה קורה בימינו, תוך הפעלת טנקים, תותחים, ומ-
כונות־תופת.

בעבר הרחוק, בטרם נולדה המדינה הלאומית
המודרנית, היתה לבנץ ארץ־מיפלט של מיעוטים
דתיים נרדפים. המיבנה ההררי של הנוף הלבנוני,
המעניק לה יופי בה מיוחד, היה אידיאלי כארץ־מים־
לט רעדות קטנות ומיוחדות, שרצו לשמור על ייחודן
הדתי־עדתי מול פני מרחב מוסלמי־סוני גדול.

כי למעשה לא היו, לבנונים״, .האמנה הלאומית״ הבלתי־כתובה
קבעה שכל אדם שייך לעדתו. הקידום של כל אדם במיק־צועו,
האיוש של כל המישרות במדינה, בצבא ובחברה היו תלויים
אך ורק בהשתייכותו של הפרט לעדתו הדתית. מוסלמי לא יכול
היה להיות נשיא־המרינה, דרוזי לא יכול היה להיות רמטכ״ל,
מארוני לא יכול היה להיות יו״ר בית־הנבחרים, סוני לא יכול היה
להיות שגריר במקומות רבים, וכן הלאה.

** ה יהיה הסוף? יתכן מאוד שלא יהיה סוף.

כל זה, למרות שבגרמניה יש רק שתי דתות־אח־יות
— הנצרות הקאתולית בדרום והפרוטסטנטית
בצפץ, והכל מאוחדים בתרבות ובשפה.

^ תבן שאין זה נכון. יתכן שהאומה הלבנונית לא התפרקה,
.אלא שלא היתה קיימת כלל. או שהיתה זאת אומה בשלב של
התהוות, ותהליר־ההתהוות שלה נעצר וסוכל.
הדבר נובע מנסיבות לבנוניות מיוחדות. כמו כל היסטוריה, גם
ההיסטוריה הלבנונית היא עניין של גיאוגראפיה.

^ משך זמן רב היה נדמה שניסיון זה הצליח להפליא. ללבנון
₪1יצא שם של מדינה שלווה ומשגשגת, שווייץ של המרחב
* השמי, מרכז בנקאי וכלכלי גדול. גבולה עם ישראל היה גבול של
שלום.

התוצאה? כפי שהיה צפוי ובטוח מראש: לא כלום. איש אינו
יכול לנצח בלבנון. הכל חזר לקדמותו.

אין דוגמה לטראגדיה הלבנונית בעולם של היום. אבל בתקופות
קודמות כבר היו דברים מעולם.
במשך מאות בשנים לא היתה גרמניה מסוגלת להתאחד. היו בה
עשרות מיני־מדינות, שלחמו זו בזו השכם והערב, הכל נגד הכל.
הן קראו לאויבים זרים לעזור להן זו נגד זו, וגרמו לשואה הגרמנית,
הקרוייה מילחמת־שלושים־השנה. אומרים שעד עצם היום
הזה, כעבור 350 שנה, עוד לא החלימה גרמניה מן הפצעים של אז,
ושהרבה חוליים גרמניים — כמו המיליטריזם הפרוסי והטירוף
הנאצי — נבעו מטראומה זו.

המדינה מבוססת על הנאמנות הלאומית — הנאמנות של הפרט
לאומה שהוא שייר אליה, העומדת מעל לנאמנות לכל מיסגרת
אחרת.
במרינה נורמלית, זה מובן מאליו. בריטי או צרפתי אינו צריר
לדבר על זה, ואף לא לחשוב על זה, מפני שזה חלק מיישותו.

מן הלבנים האלה היה צורך לבנות את בניין האומה
הלבנונית, המדינה הלבנונית.

כך התלקחה המערכה האחרונה, שהביאה שוב
לטבח הדדי נורא.
לספר מיצעד־האיוולת של לבנון נוספו עוד כמה
שורות כתובות בדם. זה הכל.

.המדינה המודרנית היא מדינה לאומית. קיומה
תלוי בלהט הלאומי של אזרחיה, בתחושה חזקה של
שייכות לאומית, של סולידריות לאומית.

באה ללבנון כת של כופרים מוסלמיים, הקרויים דרוזים, ותפסה
י לה פינה משלה. באו בני סיעת־המיעוט באיסלאם ,״הסיעתיים״
(שיעים) .התבצרו בה עדות נוצריות קטנות, ששרדו מוויכוחים
כנסייתיים קדומים, כמו חסידיו של הכומר מארון, ה״מארונים״,
לצד ה״אורתודוכסים היווניים״ והיוונים הנוטים לאפיפיור, ועוד
ועוד.
כל עדה כזאת היתה מוכנה בכל עת להילחם בחירוף־נפש על
קיומה הנפרד וגם על כל מילימטר של ארמה. כל עדה השליכה
את יהבה על מעצמה זרה, וכל מעצמה זרה חיפשה לה עדה מקומית
כדי להטיל עליה ״חסות״.
הצאר הרוסי תמך כאורתודוכסים. הבריטים בדרוזים. הצרפתים
במארונים. כשהשילטון התורכי הסוני נוכח לדעת שנותר בלי
תומכים, הביא לערי־החוף מוסלמים־סוניים, המהווים עדה נפרדת.
השיעים בררום, שהיו עניים ומדוכאים, נשאו את עיניהם לעבראחיהם באיראן ובעיראק. העלאווים בצפון, חסידיו של עלי, חתן־
הנביא, היו קשורים באחיהם בצפון, בחוף הסורי.
בוני לבנון החדשה היו נוצרים־מארונים, והם פעלו תחת חסות
צרפתית. תחת להקים מדינה מארונית־נוצרית קטנה, סיפחו אליה
את איזורי הדרוזים והמוסלמים. זה היה סביר מבחינה כלכלית
וגיאוגראפית, אבל זאת היתה פיצצת־זמן.

העדות לא קיבלו את מרות ה״ממשלה״ הזאת, ודבקו בממשלה
החוקית הקודמת, בראשות המוסלמים.
אחר־כן־ עשה אעון שטות אופיינית: הוא ניסה לשלול מכל
המיני־מדינות האחרות את-נימלי״הים ז&להן, כדי להפקיע לעצמו
את כל המיסחר של המדינה, ובעיקר את המיסחר־בסמים. בכר
נעזר על־ידי עיראק, התומכת בו נגד סוריה, ומן הסתם גם על־ידי
ישראל.
כנגד ניסיון זה קמו, כמובן, כל העדות האחרות, הנתמכות
ברובן על־ידי סוריה.

^ בים אצלנו אוהבים להשתמש בלבנון לצורכי השוואות,
1כדי להוכיח תיאוריה זו או אחרת.
עוזי אורנן, כנעני ותיק, אחיו של יונתן דטוש, אבי האסכולה
הכנענית, טען כי הישראלים, המעמידים את הסולידריות היהודית
מעל ללאומיות הישראלית, מובילים את ישראל ללבנוניזציה.
(ועל דרך ההיקש: כך גם האזרחים הערביים, המעמידים את הסולידריות
הערבית־פלסטינית מעל לישראליותם).

תר שלהם נתונות בסכנה, הם פתחו בהתקפה אלימה,
שהביאה לשורה ארוכה של מעשי־טבח.
כך היה ב־ , 1975 כאשר ערכו טבח בנוסעי אוטובוס פלסטיני
בביירות. באותו יום החלה מילחמת־האזרחים. כך היה כאשר ניסו
לגרור את מנחם בגין להתערבות ליד זחלה. כך היה כאשר עשו עם
אריאל שרון את הקנוניה שהביאה לפלישה הישראלית. כך היה
הרבה פעמים. כך זה קרה שוב בימים האחרונים.
במשך זמן־מה שרר שקט יחסי — מאוד יחסי —,בלבנון.
המדינה התפרקה למעשה. היא התחלקה בין מיני־מדינות עד־תיות־דתיות
— מדינה מארונית, מדינה דרוזית, מדינה שיעית,
מובלעות סוניות, מובלעת עלאווית, ועוד. בדרוכדלבנון הקימה
לעצמה ישראל מיני״מדינה משלה, ,רצועת־הביטחוך.

לכל מיני־מדינה צבא משלה, בלבלה משלה, מע־רכת-חיים
אוטונומית.

(לכל מיני־מדינה, כך אומרים, גם סחר־סמים משלה, שבו היא
מממנת את קיומה. לשם כך יש לכל מיני־מדינה גם נמל משלה).
בתוך כל מיני־מדינה נערכו קרבות בין פלגים שונים, ולרוב בין
מנהיגים פיאודליים שונים, על השילטון בה.

וכדי שלא יהיה טבח מתמיד בץ כולם. נקרא ללבנון
הכוח הצבאי היחידי המסוגל איכשהו לקיים את הסדר
— הצבא הסורי.
^ יך הופרה אידיאליה יחסית זת מי הפר אותה? מדוע?
\ 1מי אשם בשחיטה החדשה, ששוב גרמה להרס, להרג, לנכות
ולאומללות של כה רבים?

כרגל, פתח בה המנהיג המארוני התורני.

כאשר הסתיימה תקופת״הכהונה של הנשיא האחרון, אמין אל־ג׳ומייל
העלוב, לא יכלו העדות לבחור בנשיא חדש(שהיה אמור,
בכל מיקרה, להיות מארוני) .השילטון עבר לרמטכ״ל(כמו תמיד,
מארוני) ,אחד מישל אעון, המפקד למעשה רק על היחידות הנוצריות
בצבא ה״ממלכתי״ .הגנרל ניגש מיד לחסל בכוח את מתחריו
בתוך העדה המארונית, בשורה של קרבות עקובים־מדם. שאר

11א מ

אך הדימיון הוא תיאורטי בלבד. בניגוד למארו־נים,
שהם מיעוט בלבנץ, היהודים מהווים רוב מוחץ
בישראל(שבתוך הקו הירוק) ,וזהו הבדל מהותי.
אנשי אמ״ן, המתנגדים להקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה,
מזהירים שזו עלולה ליהפך ללבנון שנייה, מפני שיש בקרב
הפלסטינים סיעות רבות, הנתמכות על־ידי מדינות ערביות שונות,
ולכן לא יקום בה שילטון מרכזי חזק ויציב.

אך גם דימיון זה אינו תופס. לפלסטינים יש הכרה
לאומית מפותחת מאוד. אמנם יש ביניהם דיעות
שונות ומיפלגות שונות, ו תבן חמושות, אך כבר
תכ ה במצבי-חתם כי האחדות הלאומית הפלסטינית
מבוססת על יסודות איתנים של פטריוטיזם פלסטיני.

אפשר
להשתמש בדוגמה הלבנונית כדי להראות מה קורה
כאשר עם קטן ומגובש מנסה לספח למדינתו עמים אחרים, כדי
לנצלם ולשעבדם. אילו הסתפקו הלבנונים לפני כמה דורות
במדינה מארונית קטנה והומוגנית, יכלה לבנון שלהם להיות כיום
מדינה משגשגת ופורחת, מין הונג־קונג או סינגאפור, ואולי אף
מץ יפאן.

תחת זאת התפתו לעלות על דרך של ״לבנץ השלמה״
,ומאז הם משקיעים את כל מירצם וכוחם
במילחמה בלתי־פוסקת, שתוביל לחורבן, או, לכל
הסחות, לשיעבוד זר.
ל ם הלקח האמיתי, העיקרי, שעל כולנו ללמוד מן הטרא־גדיה
הלבנונית, הוא: אין תחליף למיסגרת הלאומית.

רק אומה מאוחדת, שבל בניה ובנותיה מעמידים
את הנאמנות שלהם לאומתם ולמדינתם מעל לכל
נאמנות למיסגרת קבוצתית אחרת, יבולה להתקיים.
אץ לזה קשר עם נאמנות האדם לערכיו האישיים.
אומה מודרנית צריכה להיות דמוקרטית, פלורליסטית, פתוחה
למיסגרות פוליטיות, רעיוניות, חברתיות, עדתיות ודתיות שונות.
אך הכל צריכים להסכים לכך שקיום המיסגרות האלה לא יפגע
בחיים בצוותא.

כאשר אידיאל זה נשבר, קורה מה שקורה ללבנץ.

חגורוסחה בחקירה

^ ידיעה מתחילה, בדרך־כלל, כך. :נתק
1 1רית אלימה בשטחים נהרג אתמול תושב...״
והיא מסתיימת במישפט, שהפך כמעט לשיגרה:
.וצה״ל פתח בחקירה לבירור נסיבות־המוות.״
קל להאמין שהמישפט. וצה״ל פתח בחקירה
הוא דרכו של הצבא לטייח, להעלים ולהשכיח
את האירוע ונסיבותיו, ובעיקר את המוות
שנגרם נו.
לעיתים רחוקות מופיעה בעיתונים ידיעה, כמו
זו שהופיעה ביום הראשון השבוע. :מג״ד, שחייליו
היכו ערבי שמת אחר־כך, יועמד לדין( ״.מתוך
כותרת של העיתון מעריב) .ואז נראה כאילו מתוך
ים החקירות שצה״ל פתח בהן, מסיימים מדי פעם
אחדות, כדי שלא יווצר בתיקשורת ובציבור הרושם
כאילו כל החקירות נזרקות לפח.
דובר־צה״ל מסר השבוע להשלם הזה נתונים
מיספריים מדוייקים על החקירות של מיקרי המוות
בשטחים הכבושים.
בכל מיקרה של מה שמכונה בשפה הצה״לית
.מוות בלתי־טיבעי״ נפתחת חקירה באופן אוטומאטי.
את החקירה מבצע מצ״ח — .מישטרה
צבאית חוקרת״ .מצ׳ח הוא הגוף הצבאי המקביל
למישטרה האזרחית. הוא חוקר ומעביר את מימצ־

ניחד ! 2מ מ ^
<1מ *\ד*11

וחריגות — תוגבר כוח־האדם של היחידה, הן
בחיילים סדירים, הן באנשי־מילואים.
מטבע הדברים אין חקירת־מצ״ח יכולה להיות
שלמה, והחוקרים נתקלים בקשיים רבים בדרכם
למציאת האמת.
הנסיבות, כפי שהן קורות ונראות בשטח, בעת
הפגנה או אירוע, איא דומות זו לזו, וקשה להסביר
אותן כשבאים לבחון את הדברים במישרד,
בחדר שקט, מאחורי שולחך הכתיבה. הן החוקרים,
הן הפרקליטים הצבאיים, בבואם להחליט על המסקנות
מאירוע מסויים, בוחנים את העובדות
לאור התקנות וההוראות החלים על כל חיילי־צה״ל,
ובעיקר על החיילים העוסקים, מאז דצמבר
,1987 בתפקידי שיטור ופיזור־הפגנות בגדה־ה־מערבית
ובעזה.
לעיתים קשה מאוד לחוקרי מצ״ח לאתר את
היחידה, או את החיילים המסויימים שהשתתפו
בפיזור הפגנה מסויימת, שהסתיימה במותו של
אחד המפגינים, או בפציעתם של אחדים מהם,
משום שלעיתים קרובות לוקחים באירוע כזה חלק
חיילים מיחידות שונות. גם אם אותרה היחידה
קשה, לעיתים, לאתר את החייל המסויים שנישקו
גרם למוות או לפציעה.

שבו יש צבא שולט ועם כבוש, אין לחקירות מצ״ח
כמעט אפשרות להגיע לשורש האמת ולבירור
עד־הסוף של העובדות בשטח.
החיילים בשטח
^ חידוודצה״ל הנשלחות למשימות שונות
בשטחים הכבושים עומדות במצב לא־נורמלי,
שבו קשה להעמיד חוקים, כללים והוראות נוקשים•
בחודשי־האינתיפאדה הארוכים הגיעו הדברים
לא פעם לידי אבסורד.
שר־הביטחון, הרמטכ״ל והמטכ״ל קובעים הוראות,
שלפיהן צריכים החיילים להתנהג בשטח.
ההוראות יורדות דרך אלופי־הפיקודים, אלופי-
האוגדות, אל הדרגים היותר נמוכים. החייל הקטן
בשטח, גם אם ילמד אותן בעל״פה, קשה יהיה לו
למלא אחריהן בדייקנות.
רוב האירועים הם בלתי־צפויים לחלוטין.
ההתפתחות שלהם גם היא בלתי־צפוייה לחלוטין.
אולי קשה לדרוש מחייל להיצמד למילים הכתובות.
ולא לחרוג מהן כאשר הדברים מתרחשים
במהירות רבה, ובעיקר כאשר החיילים עומדים

את ההוראות לפי ראות־עיניהם ומנצלים מצביג
שבהם ניתנה ההוראה להכות, למשל, כדי להתנ
קם ולהוציא את כעסם על התושבים הפלסטינייב
שגררו אותם למצב בלתי־אפשרי זה.
כך או כך — ברור שמצב החיילים הוא בלתי
אפשרי.
סגירח תיקי5

^ אתיים ושמונים תיקים ומתוך 27
* 1מיקרי־מוות, שבעטיים נפתחה חקירת־מצ״ו
הגיעו לפרקליטות הצבאית.
מתוך התיקים האלה נסגרו 102 ללא נקיטת
אמצעים — חלקם משום שהחקירה הגיעה למס
קנה שהאירועים בשטח הצדיקו את התנהגוו
החיילים, חלקם משום שלא היו די הוכחות לה
עמיד מישהו מן החיילים לדץ, חלקם משום שאי
אפשר היה לאתר את היחידה או החיילים שהשת
תפו באירועים, חלקם משום שהחקירה גילתז
שהמוות לא נגרם כתוצאה מפעולה של חייל
צה׳ל.
למשל:
ב־ 26 באוקטובר 1988 התקבלה במצ״ח הודעז
על מותה של ילדה בשם נאצרין ג׳יהאד חסא
נוואג׳חה מחאן־יונס(כל השמות המובאים בכתבו
נתקבלו מדובר־צה״ל, ולכן יתכן שחלקם אינ
מתייק) .ההודעה סיפרה כי הילדה, בת ה־ 3וחצי
מתה בגלל שאיפת־גאז לריאותיה, כאשר שהתז
בביתה. היא הובאה על־ידי סבתה לבית־החוליב
כשהיא גוססת, ונפטרה בבית־החולים: הגופז
הועברה לניתוודשלאחר־המוות.
מצ״ח חקר את החיילים שנכחו באירוע. הקצי
סיפר שהגיע למקום מכיוון שהיו בו הפגנות
החיילים, שבאו לרחוב, מצאו אותו חסום באבנים
׳ מאת׳

ענוזסרגוסטי

מא! ת חי לתה אינ תיפ אד ה נפ ת חו 600 תיקים ע ל מיקרים חריגים מכל הסוגים והמ*1י
אי-החקירה לפרקליטות הצבאית. הפרקליטות
מחליטה, בהתאם לחומר שיש בידיה, מה לעשות
בתיק.
האפשרויות:
• לסגור את התיק — אם בגלל חוסר־הוכחות,
אם משום שלפי המימצאים פעלו החיילים בהתאם
לנוהלים.
• להמליץ על רישום הערה או נזיפה מינהלית
בתיקו, או בתיקיהם האישיים של הנאשמים.
• להמליץ על העמדת האחראים לדין מישמע־תי.

להגיש כתב־אישום לבית־דץ צבאי.
ביום השני השבוע הגיע מניץ הרוגי האינתיפאדה
ל־ 327 לפי מניין צה״ל. צה״ל מונה רק
הרוגים מירי חיילי־צה׳ל(ראה תשקיף).

חקירת
מצ״ח
*ץ אז תחילת האינתיפאדה וריבוי מיקרי
המוות של הפלסטינים מירי חיילי צה״ל, מאז
ריבוי החקירות של ״מוות בלתי־טיבעי״ ,שמצ״ח
צריך לעסוק בהן, וחקירות אחרות — שוטפות

חוקרי־מצ״ח אינם מסוגלים, ברוב המיקרים,
לגבות עדויות מן הפלסטינים שנכחו באירועים
הללו. גם משום שהפלסטינים אינם נוטים, בלשון
המעטה, לשתף פעולה עם כוחות־הכיבוש למיניהם,
גם משום שהחוקרים אינם דוברי־ערבית.
חלק מהותי בבירור העובדות הוא הדו״ח הפא-
תולוגי, שניתן בעיקבות ניתוח־שלאחר־המוות.
ברוב המיקרים, שבהם נהרגים פלסטינים בעת
פיזור אלים של הפגנה, אין הגופה מגיעה כלל
למכון הפאתולוגי, אלא. נחטפת״ מבית־חולים
מייד אחרי האירוע ומובאת לקבורה מהירה.
בעבר נהג צה״ל להוציא את הגופות מן הקבר,
כדי לערוך להן ניתוח־שלאחר״המוות. אחר־כך
הגיעו בצה״ל למסקנה שהוצאת גופות מן הקברים
מעוררת זעם גדול יותר מאשר התועלת שתתקבל
אם החוקרים יגיעו לאמת. יש להניח שלקרוביו
של ההרוג, לבני־מישפחתו ואף לבני־עמו, אין זה
חשוב בעצם אם הוא נהרג משום שחיילי צה״ל
פעלו לפי ההוראות, משום שסיכן באופן ממשי
את חייהם של החיילים או משום שמישהו מן
החיילים פעל באופן חריג, ואולי יועמד מישהו
לדין אם יתבצע ניתוח־שלאחר־המוות.
מסיבות אובייקטיביות אלה, האופייניות למצב

חמושים ומצויירים בכל האמצעים הצה״ליים
הדרושים מול אזרחים, לעיתים קרובות נשים
וילדים, שכל הנשק העומד לרשותם הוא אבנים,
ברוב המיקרים, או בקבוקי־תבערה במיקרים מעטים.
קשה לקבוע כללים ברורים — מתי נמצאת
יחידת־חיילים בסכנת*חיים ממשית, שאז, לפי
ההוראות, מותר, בהלין־ מסויים, לפתוח באש חיה
לעבר המפגינים.
המפקדים בשטח, לעיתים קצינים זוטרים,
לעיתים אף פחות מזה, אמורים להחליט את ההחלטה
הנכונה, שתצטרך אחר־כך לעמוד אולי
במיבחן של חקירת־מצ״ח, בדיקת־פרקליטות ולעיתים
גם יותר מזה.
יש לא־מעטים הטוענים שבמצב הבלתי־אפש־רי,
שבו נמצאים חיילי־צה״ל מאז תחילת הכיבוש
ב־ 1967 בכלל, ומאז תחילת האינתיפאדה בפרט,
הם שומרים על.מילחמה הוגנת״ ביותר, בנסיבות
הקיימות. יש המביאים לשם השוואה דוגמות מ־צבאות־כיבוש
אחרים בעולם, כגון הצרפתים
באלג׳יריה בשעתו, ששם מיספר־ההרוגים עלה
בהרבה על מיספר ההרוגים הפלסטיניים בשטחים
הכבושים.
יש הטוענים כי חלק מחיילי־צה״ל מפרשים

הם ירדו לפנות את מחסום־האבנים, ואז, לג
דו״ח־מצ״ת, התחילו התושבים ליידות בהם אג
נים. הקצין ירה גאז מדמיע לרחוב, אך לא לתו
הבתים. היחידה שהיתה בשטח ביקשה סיוז
יחידת־חילוץ הגיעה, וגם חייליה ירו גאז מרט!
חרקו רימוני־גאז: גם חיילים אלה טענו בהודעו
תיהם כי ירו גאז לרחוב בלבד, ולא לבתים.
לתיק החקירה מצורף גם דו״ח של הפאתולו:
הד״ר הים, שניתח את גופתה של הילדה. הוא קב
כי התינוקת סבלה מתיסמונת־דאון, שהיה לה ל
מוגדל, ריאות לא־תקינות ותולעים במעיים.
הד״ר הים קבע כי הילדה מתה בגלל כישלו
במערכת לב־ריאות בגלל מום מלידה, השכי
אצל ילדים בעלי תיסמונת־דאון. המוות, לס
הדו״ח הפאתולוגי, היה טיבעי, ולא נמצאו בגוש
סימנים לשאיפת־גאז.
.לכן ״,מסיים דו״ח החקירה. ,נסגר התיק לל:
נקיטת הליכים.״
לא נגבו עדויות מפלסטינים שנכחו באירוע
מיקרה אחר, כפי שמופיע בחוות־דעתו ש>
פרקליט צבאי:
.הירי שממנו נהרגו שני התושבים המקומית
היה מוצדק וכדין, נוכח הסכנה שנשקפה לחיילים
שהותקפו על״ידי בני־המישפחה בכלי־עבודה ול
אחר שאחד החיילים, סמל א׳ ,נפגע בראש
מפגיעת־מכוש בידי אחד מבני־המישפחה, ואיבו
את הכרתו.
.לעניין מיקום הפגיעות בבני־הזוג זהראן —
כעולה מעדויות החיילים — הם ציינו את איזור
הפגיעות(ברך, ירך) על־פי מראה־עיניהם והבדי׳
קות שעלה בירם לבצע בשטח. אם לא דייקו באי
הרי שלא ניתן לבוא אליהם בטרוניה בהתחשב
בנסיבות האירוע, הלחץ שבו היו שרויים, והעובי
דה כי הנוכחים במקום לא איפשרו לחובש
למשל, לאבחן את המקומות שבהם נפגעה האשה
.לא נמצאו ראיות או עדויות חדשות שיש בהן
כדי לתמוך בגירסה שהוצגה על״ידי הצלב־הא
חם במיכתב שהופנה לרמטכ״ל. גם בני מישפחח
זהראן, שנחקרו לראשונה בעת השלמת החקירה
לא סתרו את גירסת-החיילים בדבר נסיבות התקרית,
בין בשל כך שלא היו עדים לכל מהלך
השתלשלות האירוע, ובין בשל הצגת גירסה מיתממת,
שבה ניסו להרחיק עצמם מהשתתפות באירוע
ומתקיפת החיילים.
.נוכח האמור הנני מורה על סגירה סופית של
התיק, ללא נקיטת הליכים מישפסיים כלשהם.״

נתי שוחט, סקופ 80׳

בעיסבות 327 מיסוי־מוות של פלסטינים באינתיפאדה מיו׳ חייל צהי׳ל, נסגוו
2ם ו תיסים ררא!קיטו! אמצעים. ב־5ן מיקויס קיברו ח״רים!זיבה מינהרית.
ב־ח מיקרים הובאו חיילים לדיו מישמעת 9 .,מיקוים הועבוו רבית־דץ צבא
מיקרה נוסף, בחווודדעתו של הפרקליט הצבאי
(כלשונה):
״מחומר־הראיות שבתיק החקירה עולה כי בתאריך
22 באפריל 1988 בשעה 21.00 לערך
נתקל כוח־צה״ל במחסום בכביש שבכפר בית־רוש
א־חתפא. הכוח נעצר, ואז הומטרו עליו
אבנים על־ידי פורעים ערביים, ובנוסף הושלך
בקבוק־תבערה לעבר הכוח.
״החיילים הגיבו בירי לכיוון משליך בקבוק־התבערה,
ואחר־כך פתחו במירדף אחר הפורעים.
׳במהלך המירדף נורו יריות באוויר ומיספר יריות
נורו לכיוון שני מקומיים, שנמלטו מהמקום וסירבו
להיענות לקריאת החיילים לעצור, גם לאחר
הירי באוויר.
״במהלך האירוע נתפסו חשודים, ולא נתגלו
מימצאים על פציעת מאן־דהוא מירי החיילים.
למחרת היום אושפז בבית־חולים מקומי תושב
הכפר, אחמד חסן סלאח עמר, שנפטר אחר־כך
מפצעיו. מקורביו טענו כי נפצע מירי חיילי צה״ל
בבוקר ה־ 23 באפריל . 1988
״במיסגרת החקירה נחקרו מפקדים, אשר הב־
!זזירו כי החיילים פעלו בהתאם להוראות המחייבות.
ואכן, חומר החקירה אינו מצביע על קיומה
של חריגה מהוראות הפתיחה־באש.
״לאור האמור לעיל הריני מורה על סגירת
התיק ללא נקיטת צעדים מישפטיים.״

אזהרה בערבית, ולאחריהן לירות ירי־אזהרה בזווית
של .60 מעלות כלפי מעלה. רק לאחר כל
אלה ניתן לירות על־מנת לפגוע ברגליים בלבד,
וכנגד תוקף ספציפי, שזוהה כמסכן חיי־אדם.
״על־פי עדותו של סרן ש׳ ,הוא פתח באש מבלי
למלא אחר שני השלבים המוקדמים — קריאות-
אזהרה וירי באוויר. בכך הוא עבר, לכאורה,
עבירה של שימוש בלתי־חוקי בנשק, לפי סעיף
85 לחוק השיפוט הצבאי. 1955 ,
״סגן ב׳ ירה ארבע יריות. לדבריו היה הירי
לעבר תוקף ספציפי, לעבר הגפיים התחתונות,
כאשר חשש לגורל חייליו שהותקפו על־ידי

תושבים מקומיים רבים. מדבריו ניתן ללמוד כי
לכאורה בוצע הירי עקב סכנה שנשקפה לחיי כוח-
צה״ל.
״לכאורה עולה כי סגן ב׳ לא מילא אחר נוהל
הפתיחה־באש הקבוע בהוראות הפתיחה־באש,
כמפורט לעיל, בכך שלא קרא קריאות־אזהרה
ולא ירה באוויר טרם הירי המכוון.
״בכך, לכאורה, עבר סגן ב׳ עבירה של שימוש
בלתי־חוקי בנשק, לפי סעיף 85 לחזק השיפוט
הצבאי.1955 ,
״מאחר וחלפו למעלה מ־ 90 יום מאז סיימו
הקצינים את שרות־המילואים שלהם, ואין עוד

אפשרות חוקית להעמידם לדין מישמעתי, הנני
ממליצה כי תזמן אליך את הקצינים סרן ש׳ וסגן
ב׳ ותנזוף בהם נזיפה אדמיניסטרטיבית על־פי
פקודות־מטכ״ל, בגין העבירות המיוחסות להם.״

דיומישמעתי
או בי ת-דע
^ ־ 11 מיקרים הובאו האחראים לדין מישו
• מעתי, לפני קצין־שיפוט.
לעיתים מעדיף הצבא להעמיד אחראים לדין
(המשך בעמוד )42

המלצות להערה
או לגזיפה
ף* ־ 15 מיקרים המליצה הפרקליטות הצב־אית
לכלול הערה או נזיפה מינהלית בתי־קיהם
האישיים של המעורבים באירוע, וזה היה
*סוף הטיפול בתיק.
למשל•.
״ב״ 9במרס , 1988 במהלך התפרעויות בכפר
סילוואד, ירה סרן (מיל׳) ש׳ ברובדדטוטו שני
כדורים. הכדור האחד נורה לעבר מתפרע ספציפי,
לכיוון רגליו, ברגלו השמאלית, והכדור השני לא
פגע באיש.
״סרן ש׳ טען כי ירה, לאחר שכוח צה״ל הותקף
באבנים על־ידי תושבים רבים שאיגפו את הכוח
וסיכנו את חיי החיילים.
״על־פי הוראות הפתיחה־באש, מותר השימוש
בנשק כאשר נשקפת סכנה ממשית ומיידית לחיי
כוחות־צה׳׳ל. על־פי עדותו של סרן ש׳ ,תנאי זה
התמלא, לכאורה.
״ההוראות קובעות מהו נוהל הפתיחה־באש,
ולפיהן טרם הפעלת־הנשק יש לקרוא קריאות־

בכל מי קרה של הרג 31תחת אוטומאטית ח קי רהשלה מי ש טר ה־ הוגב אי ח־ ה חוק ר ח

סזרעגז
אור פורת
לדפנה
העם ריבוע המעגל
יש מטאטא חדש.
1האם הוא יישבר. בנז1
| כר ק 1דמי?1

לעוות לפני־זונות!

.הם גיבורם בתחתונים י
• * עוד הכל מהמרים על זהות
^ האיש שיישב בכס מנכ״ל
רשות־השידור ביום הראשון, ה־9
באפריל, ברור מעל לכל ספק מי לא
יישב שם: אורי פורת, המגכ״ל הנו-

ולא אלבש שק ואשים אפר על ראשי
— אם לא. זה כל־כך לא משנה לי! יש
חיים לפני ויש חיים אחרי.״ מה פתאום
ציפורניים? בשביל מה? בשביל 2000
שקלים בחודש? אני שואל אותך!

מר שזה מחמיא, להתעורר בבוקר ולמצוא
את כל זה בעיתונים. בפיסיקה יש
חוק האומר שכל לחץ מפעיל לחץ
נגדי. אני מניח שהביטויים של נבון,
כמו ״על גופתי...״

•נדמה לי שבשלל הסיר־סומים
בעניינך שכחו לשאול
אותך מדוע יש לך עניין כתפקיד,
ובפרט בסיטואציה הסבוכה
שנוצרה?

״נבון מנסה להיות | ״לנבון יש נת בסו ן..במיוחד שוות הנגרים
ומבו. זה נאחט הבל תנקיד של בלדו שאניהשאוחמאחוו׳״
כחי.
זוהי התפתחות קצת מפתיעה,
לאור העובדה שהליכוד אמור למ נות
את המנכ״ל הבא, ולאור
הפירסומים האומרים שפורת הוא
מועמדו של ראש״הליכוד יצחק
שמיר, ויותר מכל של מקורבו, רוני
מילוא. אבל איך אמר בהקשר אחר
יצחק גבון ( ה עול ם הזה,)29.3.89 ,
מי ששם רגל בדרכו של פורת לק דנציה
שנייה :״החיים מלאי הפת עות...״
ביום
השבת, בעיצומה של חגיגה
ציבעונית של פירסומים נגד פורת
ומודעות יקרות בעדו, יום של פר שנויות,
הערכות-מצב ופעולות-
שתדלנות מטעם מועמדים להחליפו,
שוחחתי עם חתן-השימחה.
פורת לא היה עריו עדיין להתחשבנות
כוללת ולחשבון־נפש נוקב.
מדברים שאמר לי באורח פרטי,
אני מעריכה שהוא נערך לכך,
ועל פי הסנוניות הראשונות שאני
מביאה בזאת, קשה להניח שב־7
באפריל החגיגה נגמרת -היא רק
מתחילה.

• מה קורה בסוך־השבוע?
מה זאת אומרת, מה קורה? בכל
מיקרה אני הולך!
גם אילו היה נבון מחליט פתאום שהוא
רוצה אותי — הייתי חייב ללכת, מפני
שהוא צריך להודיע זאת שלושה
שבועות מראש.״
אני מסיים חמש שנים, וזהו. מה
קרה? אני הולך עד יום החמישי לעבודה,
וזהו. כך קורה בכל מינוי. כאן לא
מדובר על בחירות, אלא על חוזה.

• בתיקשורת הצטייר כאילו
אתה נלחם על קדנציה שנייה
בתפקיד בציפורניו, ואילו
אתה נשמע לי שוודדנפש

אני לא אערוך מסיבות או חינגות
ונישפי־ניצחון אם אמשיך בתפקיד,

• הרו שם נוצר בעיקבות
כל מיני פעילויות חריגות, כמו
המודעות שהתפרסמו כזכותך.
אני לא עומד מאחורי המודעות
האלה, אבל מצד שני — אני חייב לו

נבון מעולם לא אמר זאת.
אלה ביטויים שיוחסו לו!
אז הביטויים שיוחסו לנבון — זה
באמת לא אופייני לו לדבר כך — יצרו
את תוכן המודעות האלה.

ה מו ע מדי ם
מי, סי יתייסב בגניין ״פלל״
(שם מסוקסת לישכת מנג״ל
דשות״השידור) בשלושת החודשים
הגאים, ואולי יותין
מבין שלל השמות המקשטים
את התיקשורת בימים טו־ופי-
ספקולציות אלה, נשמעים השמות
נחמן שי ויעקב לורברבוים
בבעלי־־סיכוייס יותר מדן שילון
וארנון צוקרמן.
• לורברבוים, מנהל הטלווי זיה
החינוכית, כך נהוג בטעות
לחשוב, הוא ״איש של נבון״,
עושה-דברו של השר המופקד
עליו, ולכן מהמרים רבים שיהיה
ח שילח
לנבון עניין להציבו בראש רשות־באופנה
השידור.

מפקד גלי-צה״ל, נחמן שי, הוזכר כבר כמועמד לניהול הערוץ
השני הגוסס בטרם נולד, כמועמד לטישרתו של דובר-צה״ל (אפ ריים
לפיד, שבושש לפרוש) .הוא התחרה על מישרת מנהל-הרדיו,
אך המינוי עבר לאמנון נדב. הוא נחשב כמקובל הן על הליכוד, הן
על המערך, מפני ששימש כדוברם של יצחק רביו ומשה ארנס
במישרד-הביסחון.
בכל זאת, אני מהמרת, יפתיע יצחק נבון שוב. השר, שהפתיע
רבים בעמדתו הבלתי-מתפשרת נגד המשך כהונתו של אורי פורת,
ושסירב להתכופף על אף הפיתויים שהיו כרוכים בכל הצעת-פשרה,
ידלג על החישובים המקובלים ויבחר, קרוב לוודאי, במי ששימשו
כבר בסישרות בכירות ביותר ברשות״השידור.
• ארנון צוקרמן כיהן כמנהל-הטלוויזיה. בתקופתו נחשבה
הטלוויזיה כ״נקיה״ מפוליטיזציה.
• דן שילון כיהן כמנהל מחלקת־החדשות.
לשניהם תדמית של ״אנשים חזקים״ .צוקרמן קרוב יותר אידי-
אולוגית לנבון, איש-המערך. שילון נחשב בעבר כאיש-המערך, ואף
הוצע מטעמו למישרת מנהל-הטלוויזיה(הוא נפסל מכיוון שלא היה
ברשותו תואר אקדמי) .בינתיים, זכה ב״הכשר״ מטעם הליכוד,
כשהנחה את העימות בהא-הידיעה -יצחק שמיר נגד שימעון פרס.
מאז שילון באופנה.

נבון מעולם לא שאל אותי אם אני
רוצה להמשיך. הוא מעולם לא שוחח
איתי על־כך, ולא הודיע לי מה עמדתו.
לי נודע מה שנבון רוצה מהעיתונות.
נכון הוא שבמשך חצי מהקדנציה הראשונה
עדיין למדתי את התפקיד, ויש
דברים שהייתי עוד רוצה לעשות,
אבל ...יש פה דבר שרירותי בתאריך
הזה. הפכו את ה־ 7באפריל לתאריו
היסטורי!
בסך־הכל, כשנכנסתי לתפקיד, קידשו
עלי רבים מילחמה. מי זוכר אותם
כיום? אותי — זוכרים ועוד יזכרו
הרבה זמן, במיוחד שורת הפגרים
שהשארתי מאחורי.״

• אז מה קורה בשבוע הבא?
אתה חוזר לעיתונות?

הדברים עוד לא ברורים. בשבוע
הבא אדע יותר. בינתיים צברתי כל״כך
הרבה ימי״חופש ...אבל באיזשהו מקום
אני נורא מתגעגע לכתיבה — לחזור
לכתיבה, לענות לכל הבני־זונות שכתבו
עלי כאשר פי היה סתום וידיי
כבולות. אלה גיבורים בתחתונים. חלק
מהדברים שכתבו עלי עוררו בי היר־הורים
נוגים, לאן העיתונות הידרדרה
— לזנות.

• אני מתרשמת שאתה
מבין את ההתפתחויות על רקע
יותר מדי פרסונלי, בעוד שהתנגדותו
של נבון להמשך
תפקידך מעולם לא הוצגה כך.

הסיפוק הגדול ביותר שיש לי הוא
שהאיש שמינה אותי(יצחק שמיר) רוצה
שאמשיך בתפקידי. אדון־נבון לא מינה
אותי, ולעולם לא היה ממנה אותי.
בכלל לא הוא ממנה את מנכ״ל רשות־השידור
— הממשלה ממנה. בסך־הכל,
יש לו תפקיד של בלדר פה. הוא מביא
את המינוי מהמליאה — לממשלה.
החוק נתן לו סמכות, להיות מר־שליח.
כמה לחמתי למען תיקון החוק הזה, מאז
שהתמניתי כמנכ״ל!
המהלך של נבון הוא שקוף. הוא היה
בשיא גדולתו כשהיה איש עממי, הוגן,
הגון, איש שוחר״שלום. זהו נבון האמיתי.
פתאום הוא מנסה להיות רמבו.
זה פאתטי!

כאשר דורך יצחק שמיר על אדמו
ארצות־הברית, עומדת לפניו משים
הדומה לריבוע המעגל.
המשימה: איך להגיד. כן׳ כא?ן
הכוונה היא ״לא״ .כיצד להציג ״רן
יונות חדשים לגמרי״ ,מבלי להציג א
רעיון חדש אחד. איך לצאת מכל הש
ליחות בלי שום תוצאות מעשיות, ול
עורר את הרושם שהושגה התקדמו!
אדירה.
שמיר רגיל למיבצעים מסוג זה. א
הפעם זה קשה במיוחד, מכיוון שהמיב
של החדש של ג׳ורג׳ בוש מעוניין, ככ
מימשל אמריקאי חדש, להוכיח שהו
ברים ״זזים״.
הצגה ישנה. שמיר יכול להיוו
אופטימי. כבר היו דברים מעולם•
בראשית מימשלו של ריצ׳א*
ניכסון הציג שר־החוץ שלו, ויליאב
רוג׳רס, תוכנית־שלום מרשימה, שעל|
פיה היתה ישראל צריכה להחזיר או
כל השטחים הכבושים ,״מלבד תיקוני|
גבול מיזעריים״ .שום דבר לא יצא מזח
• בראשית מימשלו של הנשיא ג׳י
מי קארטר, הושגה הסכמה אמריקאית
סובייטית מרחיקת־לכת, שסתרה לח
לוטין את מדיניות ישראל. היא התמו
טטה מיד. קארטר התחיל לדבר עי
״מולדת לפלסטינים״ ,וחדל מיד.
• בראשית מימשלו של רונלד ר^
פורסמה ״תוכנית רגן״ ,שנגדה גם הי?
לחלוטין את הקו של ממשלת־בגין. הי*
נעלמה כלא־היתה.
האם תחזור הצגה זו הפעם? אמנם
המצב הבינלאומי השתנה לחלוטין. ה
אינתיפאדה שינתה את פגי הבעייה
יחסי מוסקווה־וושינגטון, ציר מצריים ן
ירדן-אש״ף והמצב בשטחים הכבושים
יוצרים מצב שלא היה כדוגמתו בעבר[
אולם איש אחד לא השתנה: יצח?
שמיר. הוא בוטח בשדולה היהודייח
בקונגרס, ברושם שעשתה ועידת הסו׳
לידריות היהודית העולמית, בתמיכד
המאסיבית הניתנת לו על־ידי יצחי
רבץ, בחידלונה של מיפלגת־העבודה|.
מכל שליחויותיו של שמיר, זוהי או|
לי המכרעת ביותר. אך איש אינו יכול
להינבא מי ינצח: הדחף האדיר לשינו!
או ההחלטה הנחושה שלו שלא לשנוו|
דבר.

מתיות
כן, אטד דא

איך דר1ץ קדימה
מבדי דחז אף
מילימטר אחד? יצחק
שמיר גיבש שיטה.
יש דז ניסיון.

״הרעיונות החדשים״ של יצחל
שמיר(ראה לעיל) הם מלאכת־מחשע
של לוליינות.
• ייצוג סלסטיני: שמיר יוד;
כי האמריקאים תובעים תשובה על שאלה
זו. ב־ 1989 שוב אי־אפשר להציג
תוכנית כלשהי, מבלי להעניק לפלסטינים
ייצוג. הצעות שמיר: הנציגיב
הפלסטיניים ימונו על״ידי מצריים ויו־חזה

מגוחך בעליל. באותו ההגיץ אפשר
היה לתבוע כי האמריקאים ימנו את
נציגי ישראל. אולם שמיר מנסה לעורר
את הרושם כאילו בדרך זו ניתן יהיה
להביא למשא־ומתן נציגים בלתי־ריש־מיים
של אש״ף — הם ימונו על-ידי
חוסני מובארכ והמלך חוסיין.
אין כל סכנה כזאת, כי יאסר ערפאת
העולם הזה 2692

;א יסכים להתחבא אחרי גבם של אחים.
לחילופין
מציע שמיר בחירות מוני־ניפליות,
או בחירות איזוריות, בתנאי
8לא ייבחרו אנשי־אש״ף. אין שום סי־נוי
שאש״ף יסכים לכך.
בכל מיקרה, ייקבע מראש כי וע-
דגים אשר ימונו או ייבחרו כך לא
יוכלו לדון בהסדר הסופי, אלא רק
:הסדר־ביניים.
כל זה, כמובן, רק אחרי שתופסק
;אינתיפאדה, ואחרי תקופה של. רגי־גיר.
שמיר
סבור כי אפשר להציע הצעות
*לה בלי כל סיכון, מכיוון שאין להן כל
זיכוי להתקבל. שום פלסטיני לא יסדם
להפסיק את האינתיפאדה תמורת
זישג עלוב כזה.
• הסכם־ביניים: שמיר יציע ל-
זמשיו במקום שנפסקו שיחות־האוטו־ומיה
בין ישראל ומצריים. הן הופסקו
?פני שישראל התנגדה לכל מימשל־יצמי
אמיתי, והציעה לערבים שליטה
נל הביוב בלבד. ישראל לא התכוונה
׳הניח מידה את כל הנושאים החשד
:ים: יחסי״חוץ, הביטחון (צבא, מיש־זרה,
שב״ס, הקרקעות ומקורות״המים.
הו המשך הכיבוש תחת שלט אחר.
* אין שום סיכוי שהפלסטינים יקבלו
׳עיון זה, אחרי 16 חודשים של אינתי־
!אדה מוצלחת, מה גם שגם לדעת צמית
צה״ל יכולה האינתיפאדה להימשך
גור שנים.
• הסדר סוסי: רק בעוד שלוש
זנים, או ״אחרי שיוכח כי הסכם־הבי־יים
פועל היטב״ ,יתחילו הדיונים על
:הסדר הסופי.
שמיר יסרב לקבוע מראש שהבסיס
׳הסדר יהיה ״שטחים תמורת שלום״
החלטות מועצת־הביטחון 242ו־338
לדעת שמיר, אין אלה חלות על הש־מחים
הכבושים) .הוא גם יתנגד לכך
זאש״ף יהיה שותף למשא־ומתן, כפי
!זדורשים האמריקאים.
מיפלגות הפעם מפ״ם
1זה 1הימור גדוד. אך
8יתכן כי כדאי
| להפסיד כרי להרוויח.
ברוב זעיר החליטה מפ״ם החלטה
מרחיקה־לכת: להינתק סופית מן המערך
ולהתייצב לבחירות בהסתדרות לבדה.
בעבר,
כאשר פרשה מפ״ם מן המערך
במישור הכנסת, היא הקפידה(גם
אז ברוב קטן) לשמור על המערך בהסתדרות.
היתה
לכך סיבה. בכנסת ״הכל דיבורים״
.בהסתדרות הכל ממשי מאוד.
האימפריה הכלכלית הגדולה של מפ״ם
— הקיבוצים על תעשיותיהם ושאך
המיפעלים — תלוייה בהסתדרות. יש
לאנשי מפ״ם עמדות־מפתח בכל רחבי
הממלכה העצומה של חברת־העובדים,
האיגוד המיקצועי, קופת־החולים ושאר
זרועות ההסתדרות.
אונייה שוקעת. כנגד האינטרס
הכלכלי הזה עמדו הפעם כמה נימוקים
חדשים:
• ההרגשה שמיפלגת־העבודה שוקעת.
אין למפ״ם חשק לשקוע יחד אי־תה.

ירידת מיפעלי חברת״העובדים,
המהווים עתה פרם פחות מושך.
• קיומו של מתחרה צעיר ובעל־תיאבון
בדמות ר״ץ. מפ״ם ור״ץ מתחרים
במידה רבה על אותו הקהל הלי-
ברלי־שמאלי, ואם מפ״ם לא תהיה בשטח
עשוי כל הקהל הזה לעבור לר״ץ.
• בעבר היה למפ״ם כוח רב ברחוב
הערבי. שם מופיעים עתה כוחות חדשים,
גם הם צעירים ונמרצים, כמו התנועה
האיסלאמית, מיפלגתו של עבד־

^ א מכבר התייחס עוזי סלנט, מנכ״ל קופת־החולים־
/המאוחדת, לתוכניות־הביטוח לטיפולים בחוץ־לארץ,
בצורה ביקורתית ביותר :״עובדים על הציבור בעיניים. תוכי
ניות״הביטוח להשתלות למיניהן מיועדות לאחוז אפסי של
האוכלוסיה״...
ביקר והבטיח :״בקופת־החולים־המאוחדת אנו מכינים תוכנית
מהפכנית, שתהיה שונה לחלוטין מתוכניות־הביטוח
האחרות:״
אחרי פירסום שני המאמרים הראשונים, שבהם ניתחתי את

תוכניות־ביטוח־הבריאות השונות (השלם הזה ,22.3.89
,)29.3.89 טילפנה לי גילה הראל והציגה את עצמה כפירסופד
אית המייצגת את קופת־החולים־המאוחדת.
״קראתי את המאמרים שלך ״,אמרה הגב׳ הראל ,״התרשמתי
מאוד, ואני שמחה להודיע לך שבקופת־החולים־המאוח-
דת המצב שונה, ואנו מוציאים עכשיו את התוכנית המהפכנית
שלנו״.
ביקשתי פרטים, אך לא הצלחתי להשיגם מפני שהגב׳
הראל היפנתה אותי לדויד סומך, מבקר קופת־החולים־
המאוחדת .״הוא יודע את הכל, הוא בקיא בעניינים אלה,״
אמרה.
ביקשתי בכל־זאת להעביר אלי את פוליסת־הביטוח של
קופת־החולים־המאוחדת, כדי להשוותה עם פוליסות־הביטוח
האחרות.
למחרת השיחה קיבלתי במכשיר־הפקסימיליה מיסמך. שנשא
את הכותרת ״קופת־החולים־המאוחדת תעניק לחבריה
ביטוח רפואי משלים ייחודי, בשם,מאוחדת עדיף׳ ,החל ב־1
במאי ״.1989
קראתי בעיון רב את שניים וחצי העמודים, שעליהם משתרעת
התוכנית.

אין סיכוי שרעיונות אלה יתקבלו.
אין גורם ערבי שיסכים לכך, וגם לא
גורם בינלאומי.

• ה רג ע ת השטחיס הכבו־שים:
שמיר יתנגד לכל רעיון להוציא
את צה״ל מאיזורים מסויימים בגדה
וברצועה, מכיוון שכל איזור כזה יהפוך
מייד ״שטח פלסטיני משוחרר״ ,שעליו
יתנופף ״דגל אש״ף״ .הוא יציג כתנאי
את הפסקתה המוחלטת של האינתיפאדה
מראש — דבר שאיש לא יסכים

•ו עי ד ה בינלאומית: שמיר
יתנגד לכל ועידה כזאת, אך ילביש את
הסירוב בלבוש חיובי: הוא יציע ועידה
בינלאומית ליישוב בעיית־הפליטים
(לא בארץ, כמובן).
כל הרעיונות האלה נועדו למנוע כל
תזוזה שהיא בכיוון הנדרש על״ידי אר־צות־הברית,
דעת״הקהל העולמית והעולם
הערבי. אולם הם בכל זאת מסוכנים
לשמיר, מפני שאויביו בתנועת־החרות
אורבים לפיתחו ומתכוננים לתפוס
אותו בכל מילה, גם אם היא נאמרת
מטעמים טכסיסיים בלבד.
־ אסור לשמיר לזוז אף מילימטר אחד
— בה בשעה שהוא צריך להיראות
כרץ מאראתון.
העולם הזה 2692

שאלתי שאלה זו לא רק את עצמי, אלא גם את המבקר
המסביר. תשובתו:

״אל תהיה נאיבי. ראשית כל עלינו לדאוג לחברי קופת־החולים
שלנו״.
ביקשתי לראות את הפוליסה של הביטוח.
״אין לנו פוליסה של הביטוח, מפני שאנו, בניגוד לחברות
אחרות, איננו משתמשים בשרותי חברות־הביטוח. הביטוח
המשלים,מאוחדת עדיף׳ יהיה בבעלותה ובהנהלתה של קופת־החולים־המאוחדת,
וינוהל באמצעות קרן. הקרן תנוהל כיחידה
כלכלית נפרדת וסגורה, בלי קשר לתקציבה השוטף של
קופת־החולים המאוחדת״.

ך* כל מעורפל בתוכנית הזאת: הניסוח, הרמזים וחצאי!
1הרמזים, הפריצות בהבטחות והיכולת להתחמק מהן, כמו
המינוח שמשתמשים בו :״במיקרים מיוחדים״(איזה מיוחדים?

להפתעתי הרבה, לא מצאתי בה שום דבר
מיוחד, המאפיץ אותה כביטוח מהפכני או מיוחד.

ך* עיף מיוחד קיים בתוך התוכנית הזאת: מימון הפסקת
^ הריון באישור ועדה רפואית שלא מסיבות רפואיות —
אונס.
התקשרתי עם דויד סומר, הבקיא בעניינים יותר מכולם,
ושאלתי מה פירושו של המימון במיקרה אונם.
אל־והאב דראושה ועוד. אם תדבק
מפ״ם במיפלגת־העבודה השנואה, היא
תישא בתוצאות מעשיו של יצחק רבץ.
?טל אך עצמאי. יתכן מאוד
שכוחה של מפ״ם בהסתדרות יירד ב־עיקבות
הופעתה העצמאית. עד כה זכתה,
תודות להסכם עם מיפלגת־הע־בודה,
לייצוג העולה בהרבה על כוחה
הממשי.
אולם רבים במפ״ם סבורים שכוח
קטן יותר של מפ״ם, שיהיה עצמאי, יוכל
לזכות בהישגים גדולים יותר. אחרי
הבחירות תהיה מיפלגת־העבודה זקוקה
לקואליציה עם מפ״ם, כדי לעמוד מול
הכוח העולה של הליכוד. אז תוכל
מפ״ם להציג תנאים ולנהל משא־ומתן
נוקשה, ולזכות במירב ההישגים.
יתכן שההחלטה לא היתה מתקבלת,
אילו חששה מפ״ם שמא צפוייה בהסתדרות
מהפיכה, והליכוד עלול להגיע
בה לשילטון. אולם מכיוון שהליכוד
אינו מתכונן להציג נבחרת מרשימה
בהסתדרות, אין סכנה זו נראית ממשית
בעיני מפ״ם.
אחד הגורמים לאופטימיות של
מפ״ם: יאיר צבן, לשעבר ראש סיעת
של״י בהסתדרות, ולפני־כן ראש סיעת
מק״י — אדם ותיק מאוד בזירה זו,
הנהנה עתה ממעמד ציבורי איתן.

עבור מימון הפסקת־הריון לנאנסת ומימון רפואה
שחורה?

.עובדים ע ד
ה עי בו ר בעיני!״

למרות שהביטוח עצמו נקרא ״מאוחדת עדיף״ ,אין בו שום
דבר שיכול לגרום לאזרח, חבר קופת־חולים כלשהי, להעדיפו
על פני ביטוחים אחרים.
למעשה, כל מה שמגיע למבוטח בקופת־החולים־המאוחדת
ישנו בפירוט השרותים היהודיים, שמעניק הביטוח המשלים
״מאוחדת עדיף״ לחבריה: צינתורי־לב, ניתוח־לב פתוח, כריתת
בלוטת־הערמונית אצל גברים (טוב שלא מעניקים את
הזכות ל״כריתת בלוטת־הערמונית״ לנשים) ,ניתוחי־קטרקט
ועוד.
הוכנס פה מינוח מיוחד: אישפוז זמין.

״הבאתי לך משהו חדש לגמרי!״

או לא?״ שאל דויד סומך.
ביחד עם דויד סומך ערכתי חישוב, שלפיו אני אצטרך
לשלם בכל חודש, נוסף על מס־החבר הרגיל, הגבוה גם עתה,
עוד 12ש״ח בחורש — כלומר 144ש״ח בשנה.
עבור מה?

לא מהפכני, לא מיוחד
מי יקבע מה זה מיוחדים?) ״ניתוחים שלא ניתנים לביצוע
בארץ״ ,״מומחים בעלי־שם לקבלת חוות־דעת שנייה״ וכר.
״אנחנו מבטיחים״ — כך דויד סומך —בדיקות־שיניים
תקופתיות חינם״.
עד כמה שאני יודע, ברוב המירפאות נעשות היום בדיקות
כאלה בחינם.
״מה חדש בכל זאת?״ לחצתי ,״מה המהפכני כל־כך

הוובא החוקר בדק חונרת לניסוח בראות -זו שר
״סונת־החודים המאוחרת״ ובוסס: שום דנו מיוחד
כמה חברות של קופת־החולים־המאוחדת נאנסו,
ולא רק נאנסו, אלא גם נכנסו להריון?
התשובה היתה כי ידוע לו על ארבע נאנסות בחודש,
כלומר, כ־ 48 נאנסות בשנה, ועבורן צריכה קופת־החולים־
המאוחדת לשלם בערך כ״ 35 אלף ש״ח.
שאלתי את מבקר־הקופה: מה יעשו בעודף של כשישה-
שיבעה מיליון ש״ח, שיצטברו בקרן, מהגבייה מחבריה של
קופת־החולים? ״אנחנו, קופת־החולים־המאוחדת, איננו חב־רות־הביטוח,
ואיננו זקוקים לרווחים. ניתן לחברים שרותים
נוספים״.
״אלו שרותים נוספים?״
״ניתן לחברים אישפוז זמין,״ חזר על ההכרזה שבתוכנית.
״מה זה זמין במיקרה של אישפוז?״ ביקשתי הסבר.
״חברי־הקופה יבקרו אצל רופאים פרטיים בעלי־שם, יסכמו
איתם את המחיר, והקופה תשתתף בתשלום,״ ניסה לשכנע
אותי דויד סומך.
.מה זה יתן לחברי קופת־החולים־המאוחדת?״ שאלתי.
״מה, אתה לא יודע?״ תמה מבקר קופת־החולינדהמאוחדת,
״הם יקבלו טיפול ללא תור, מהר יותר מחולים אחרים המאושפזים
בבתי־החולים הציבוריים, שבהם עובדים רופאים בעלי־שם.
מה, אתה לא יודע את זה?״ התפלא מבקר הקופה.
״האם זה לא ייראה כמתן גושפנקה מגוף ציבורי לרפואה
השחורה?״ שאלתי.
״אינני יודע איך זה ייראה, אבל לחברי־הקופה יהיה זה טוב

בתוכנית שלכם?״
התוכנית של קופת־החוליבדהמאוחדת יוצרת את הרושם
של תוכנית חובבנית, ללא לימוד נתונים, שאינה מבוססת על
עבודה מעמיקה בשטח — לימוד המצב הבריאותי של המבוטחים
בקופה, ומישאל בין״ החברים כדי לוודא מה באמת
ההערכות האמיתיות בין חברי-הקופה.

התוכנית יוצרת בי את הרושם שבקופת-החו-
ליס־המאוחדת רצו לעלות על גל תוכניות-הבי-
טוח הבריאותיות האחרות, כדי להגדיל את מם-
החבר, וחיפשו דרך נאותה לעשות זאת, כדי למנוע
התקוממות של החברים.

ניתן היה לקרוא לתוכנית הזאת אולי תוכנית להגברת
השרותים הרפואיים לחברי קופת־החולים.
״אנחנו גם רצינו לתת כדור־הרגעה לחברי־הקופה, המקנאים
בתוכניות של קופות־החולים האחרות,״ הוסיף בשיחה
איתי מבקר״הקופה.
הנהלת קופת־החולים המאוחדת החליטה, קרוב לוודאי, לנצל
את אופנת הביטוחיכדהמשלימים, ובמקום להודיע ישירות
לחברים על הגדלת המס, חיפתה על עצמה על־ידי הכרזה על
ביטוח רפואי משלים ייחודי בשם ״מאוחדת עדיף״.
אין בתוכנית זו שום שוני מתוכניות אחרות.

התוכנית של קופת-החולים המאוחדת — אם
להשתמש בהגדרתו של מנכ״ל הקופה עתי סלנט
־־־ היא עבודה בעיניים אמיתית.

מוסיאון במטרדיהודה

עידית ראשודלציון ויצחק ולד, ראש עיריית כפר־סבא.

ולד הסביר השבוע כי אם ייבחר כמועמד
המיפלגה, הוא צופה שכמה ראשי־ערים •
מהליכוד יתמכו במועמדותו ולא בזו של אלי
לנדאו, ראש־עיריית הרצליה, מועמד הליכוד
לתפקיד.

מועצת מטה־יהודה מתחלה בהקמתו •טל
מוסיאון חדש במושבה הר-טוב שליד בית-
שמש.

הוא גם אמר שבגלל קשריו הטובים עם כמה מראשי
המועצות הערביות, הוא יקבל את קולותיהם.

ישראליס מקשיס
על ישראלים
0303 של האסירים געלס האסירים הפוליסיים בכלא דמון שבתו ביום החמישי
שביתת־דעב סימלית, לאות הזדהות עם יום־האדמה.

הנהלת־הבלא החליטה להעניש את האסירים.
כעונש נשללו מהם ביקורי־המישפחות באותו
שבוע, וכמקביל הוחרמו מהם 50 מתוך 100
השקלים שרשאית מישסחתו של כל אסיר
להפקיד בקופה לצרבי קנטינה של האסיר.
פרקליטיהם של חלק סהאסירים פנו להנהלת־הכלא
וביקשו לדעת על־פי איזה סעיף הוחרם הכסף, ולאן הוא

הלך. הנהלת־הכלא מרם השיבה.

בדיל לתחבורה
משה קצב. שר־זזתחבורד״ עומד למנות מנכ׳׳ל חדש
למישרדו.

השר ימנה לתפקיד, כנראה, אלון! מאנשי
הליכוד, ואחד מאותם ששמם הוזכר בהקשר זה
הוא האלון! משה בר־בובבא(״בריל״).

מישפחת דמיאויוק לארץ מישפחת דמיאניוק — אשתו ובנו של
ג׳ון(״איוואך) דמיאניוק — עומדת להגיע
לארץ ביום החמישי הקרוב, לשהות של 10
ימים.
דמיאניור* הממתץ לשמיעת עירעורו
בבית־המישפט העליון בתחילת חודש נ ד
במבר, ראה את בני מישפחתו באחרונה
ב־ 26 באפריל , 1988 יום לאחר מתן גזר־הדין.
בגלל
הביקור הקצר, יאפשרו שילטו־נות־הכלא
ביקורים יומיים של בני־המיש־פחה
אצל האסיר בתקופת שהותם בארץ.

לישכת־הפידסום
לאיגוד לסירסום
צוות כלכלנים ומומחים של ״האיגוד הישראלי
לפירסום״ מנהל בשבועות האחרונים משא-
ומתן סודי עם בכירים באוצר, ובודק אפשרות
שהאיגוד ירכוש את לישכת־הפירסום
הממשלתית ויפעיל אותה.
הרעיון הוא שהאיגזר הישראלי לפ־רסוס. המאחד בתוכו
יותר מ־ 30 מישרדי־פירסום מהגדולים בארץ, יפעיל את
הלישכה כך שבפועל יחלק את העבודה ואת התקציבים
הממשלתיים בץ המישרדים השונים, חברי־האיגוד.
המשא״והמתן נערך בהתאם למדיניות הממשלה למכור
חברות ממשלתיות, ויש סיכוי שהסכם בץ הצדדים רשג
בתוך זמן קצר.

גיווסר לא לעיתונות
בניגוד לפירסומים השבוע בעיתונות היומית, לא מתכוון
יוסי(.גימל׳׳) גינוסר לנהל את חברת־העיתונות של איש־העסקים
אריה גנגר בארץ.

ערבים־אזרחי־ישראל, העובדים בשטח טאבה,
נתקלים מדי יום ביומו בקשיים, בעת הבדיקות
במסון! הישראלי, במעבר-הגבול לשטח טאבה.
הם מוטרדים ובדיקותיהם אורכות זמן רב,
בניגוד לאלה של הישראלים היהודיים, שהן
קצרות בהרבה.

437

ביום השני, ה־ 3באפריל, מסר דובר-
צה׳׳ל על 327 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי
חיילי־צה׳׳ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיספר
ההרוגים ל-ז.43
לעומת זאת מוסרים מקורות פלסטיניים
על 547 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 371 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

72 הרוגים כתוצאה משאיפת-גאז.
• 45 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 59 הרוגים מסיבות אחרות.

מוכ״ל חדש למישבטים
במישרד־המישסטים נפוצו שמועות כי השר,
ח מרידוד, מחפש מנכ״ל חדש למישרדו.
מדדור ידוע כמי שמתנגד בתקיפות למינויים פוליטיים,
או בינתיים נודע כי הוא מחפש מישפטן מחוץ למישרד
המישפטים, כדי לאייש את המישרה.

וועדים עלו
מפרית־המועעות
שלוש מישפחות נוצריות נמצאו בתוך קבוצה
של עולים יהודים מבדית־המועצות, שהגיעה
בשבוע שעבר לישראל.
המקומון ידישח הנליל, שפירסם ידיעה זו, מסר כי
המישפחות שוהות במלון נוף־העמק במיגדל־העמק, וכי
אלה אנשים המשתייכים לכת שומרי־השבת.
בינתיים ממתינים אנשי מישרד־הקליטה, המממנים את
שהייתם של העולים במלח, להוראות מישרד־הפנים,
שיקבעו את מעמה החוקי של מישפחות אלה.

רשות־השידור משותקת בגלל המאבק בין הליכוד למערך על איוש
מישרת מנכ״ל רשות-השידור, אין הרשות
מתפקדת באופן שיגרתי כבר שבועות אחדים.
דברים רבים ממתינים למנכ״ל החרש. חלק מהדברים
נעצרו ולא הסתיימו, כמו הדיון על התקציב, שאמור
להביא לאישור תקציב־הרשות לשנת־הכספים, שהתחילה
בראשית חודש אפריל. גס איוש תפקידים מתעכב עד
למינוי המנכ״ל החדש (או הישן).

בינתיים, בגלל חוסר־ידיעה, יש ברשות התרת•
מוסרות מוחלטת, ויש חשש שמצב בלתי־נסבל
זה יימשך עוד זמן רב, אם ימונה
נד 7באפריל מנב״ל זמני ולא־קבוע, כפי שנראה
כרגע.

גינוסר מתכוון לפנות לעסקים פרטיים, אחרי
סיום תפקידו כמנהל מבון־היצוא־־הממשלתי.

מזכיר האגודה לדין
המועמד יביא ודוויה
ביום החמישי הקרוב תבחר מיפלגת־העבודה את המועמד
שלה לתפקיד יו׳ר מרכז־השילסודהמקומי.
כרגע ישנם במיפלגה שני מועמדים: מאיר ניצן, ראש

היועץ־יהמישפטי־לממשלה דחה השבוע בקשה
לעיכוב הליכים שהגיש יונה שימשי, מי שהיה
מזכיר-אגודת־העיתונאים.
נגד שימשי הוגש כתב־אישום על עבירות מירמה וגניבה.
סישפטו ייפתח בקרוב לפני השופט ארי זיו־אב בתל־אביב.

הכוונה היא להציג במוסיאון פריטים שיתארו את תולדות
היישוב מהעבר הרחוק — כולל עתיקות ארכיאולוגיות
— והקרוב, כדי שהדור הצעיר יכיר את תולדות היישובים
שבהם הוא מתגורר.

תעודת״מעבר בכל זאת
פואד סולטאן, שר־התיירות המצרי, יבקר השבוע במלון
סז 1סט1ז בטאבה.

בין השאר יבדוק השר אפשרית להקל עוד יותר
על כניסת ישראלים — תיירים ועובדים —
לשטח טאבה. אחת ההצעות שתיבדק היא
ויתור על הצורך בדרכונים, והנפקת תעודות•
מעבר במקומם.
תעודות־מעבר אלה יהיו טובות לישראלים בלבד, ורק
לשטח טאבה.

שיטה חדשה
למילחמה בסמים
בארצוודהברית ניסו באחרונה בהצלחה שיטה
חדשה לטיפול במתמכרים לסמים קשים.
לפי השיטה משלמים הורי הנרקומן 25 אלף דולר לאירגון,
החוטף את הנרקומנים מבתיהם ושולח אותם לתוכנית־גמילה
מיוחדת במידבר נבאדה, הרחק מכל יישוב. במשך
שישה שבועות נמצא הנגמל לגמרי לבדו, וצריך להסתדר
בעצמו במידבר. בשאר הזמן הוא מוחזק, ביחד עם נגמלים
אחרים, במחנה מיוחד.

השיטה מעוררת ויכוחים בארצות־הברית,
למתת שתוצאותיה טובות. הדיה הגיעו גם
לישראל, וכרגע בוחנים אותה ושוקלים אם יש
אפשרות ליישמה גם באתן.

ירושלים: העיר
העו״ה ביותר
תושבי יתשלים נחשבים כתושבים העניים
ביותר במתנה, ביחס לתושבי ערים אחתת
בישראל.
נתון זה נמסר נכנס פרלמנטרי למען ירושלים, שנעוץ•
בשבוע שעבר בבירה, בהשתתפות יו״ר־הכנסת וח״כים
ירושלמיים נוספים.
הכינוס החליט על קיום פורום פרלמנטרי קבוע למען
ירושלים, שבראשו יעמדו ח״כ יהושע מצא (ליכוד) וח״כ
עימנואל זיסמן(מיפלגת־הענודה).

המימסד היהודי
וגד ה״גיאפס״
המימסד היהודי בארצות-הברית עומד לצאת
במיבצע־פירסום מקין? — בעיקר בקמפוסים
של האוניברסיטות והקולג׳ים — בדי לשנות
את התדמית האנטי־־שמית שצויידה בעת
האחתנה לכינוי ״ג׳אפם״(ג׳ואיש אמריקאן
פתנסס) ,המודבק לצעיתת יהודיות.
הכינוי הפר לשם־גגאי, ומשתמשים בו בעיקר קבוצות
שונות של אנטי־שמים בקמפוסים.

קוד לבל סיעה
בכנסת התחילו בימים האחרונים לחלק מחשבים לכל
הסיעות.
המחשבים יספקו לסיעות השונות מידע על סדר־היום,
ההצבעות, הדיונים ועוד עניינים הנוגעים לעבודה
השוטפת במישכן.

נוסן? על־כך יהיה לכל סיעה קוד־גישה משלה
למחשב, שבעזרתו תוכל להזין אותו בחומר
ספציפי שלה.

יטי־קויות ופרדיס
קבוצה של משקיעים חרדים שוקלת
להקים קניון חדש בבני-ברק. הקניון יקום
על שטח של 13 דונם בעיר.
ייחודו של הקניון יהיה בכך שיהיו בו
ימי־קניות נפרדים לנשים ולגברים.

עג ת ס רגז ס מי

אחד המאורעות הגדולים של המאה ה־ 20 מתרחש עכשיו
בברית־המועצות.
היו בחירות חופשיות, וזהו כבר דבר מדהים. אילייה ארנבורג,
הסופר היהודי־הסובייטי בימי סטאלין, אמר פעם :״אם יכסו את
העולם כולו באספאלט, גיבעול ירוק אחר יצמח ויבקיע את
האספאלט.״
עכשיו זה קורה. אחרי 70 שנה, בפעם הראשונה, ניתן לאזרחי
ברית־המועצות לבחור באופן חופשי.
(כך עברה לה מהעולם אחת הבדיחות שהיו הכי אהובות עלי.
אזרח נכנס לחדר־הקלפי במוסק־ווה,
ושם נמסרת לו מעטפה סגורה
ונאמר לו לשים אותה בתיבה.
״מה, אסור לי לראות מה יש בפנים?״
שאל .״טוואריטש, אצלנו
הבחירות הן חשאיות!״ באה התשובה).
עצם
קיום הבחירות החופשיות
הוא דבר מדהים. התוצאות מדהימות
עוד יותר.
בכמה מקומות נחלו אויבי המנגנון
המיפלגתי ניצחון טוטאלי.
על כך כבר נכתב הרבה. אבל חשוב
יותר, בעיניי, מה שקרה בר־פובליקות
הסובייטיות הבאל־סטאלין
טיות.
בלטוויה,
בליטא ובאסטוניה הובסו כל המנהיגים הקומוניסטיים,
שהתנגדו לגל הלאומני. המועמדים שעליהם המליצו התנועות
הלאומיות בשלוש הארצות נחלו ניצחון כביר.
כדאי לחשוב על משמעות הדבר.
רפובליקות אלה סופחו לברית־המועצות ב־ ,1939 ואחרי שלוש
שנים של כיבוש נאצי ושואה נכבשו מחדש ב־ .1944 כלומר, במשך
44 שנים לפחות היתה שם למיפלגה הקומוניסטית הסובייטית כל
האפשרות לחנך, לשכנע ולנהל תעמולה בכל האמצעים העומדים
לרשות מדינה טוטאליטרית מודרנית, כשהיא נעזרת על־ידי
מנגנון אדיר של טרור פנימי.
והנה, כעבור שני דורות, הלאומנות חוגגת. בעימות החופשי
הראשון בין הלאומנות והקומוניזם, מוכה הקומוניזם שוק על ירך.
אותו התהליך מתרחש גם בכמה מן הרפובליקות הסובייטיות
המשתייכות לברית־המועצות מזה קרוב ל־ 70 שנה. כלומר, הדור
השלישי והדור הרביעי של חניכי הקומוניזם הסובייטי מעדיפים
את הלאומנות על הקומוניזם. וזה במדינה שהקדישה הרבה מאוד
מחשבה ל״בעייה הלאומית״(תרומתו היחידה של סטאלין, גרוזי
ששמו האמיתי היה דז׳וגאשווילי, לתיאוריה הקומוניסטית היתה
בתחום זה דווקא) .המדינה הסובייטית השתדלה מאוד לספק
לרגשות הלאומיים של עמיה אפיקים חיוביים שונים בתחום
השפה, התרבות והסמלים הפוליטיים. שום דבר לא עזר.
גם הרוסים לא השתנו. קמה אצלם תנועה לאומנית קיצונית,
בעל טעם־לוואי אנטי־שמי חריף. אחרי 70 שנה!
כשביקר כאן לא־מכבר פרופסור סובייטי, מעמודי־התווך של
השילטון הקומוניסטי, שמתי לב לכמה פליטות־פה שלו. הוא אמר
״רוסי״ במקום ״סובייטי״ ,כאילו זה היינו-הך. הוא סיפר שהממשלה
הסובייטית מתחילה לארגן פעולות תרבותיות בפזורה
הרוסית, להושיט יד למהגרים הצמאים לתרבות רוסית. הוא לא
דיבר על המהגרים האוקראיניים, למשל, הצמאים לתרבות האוקראינית.
הלאומנות הרוסית חוגגת.
אולי עוד יותר מעניין מה שקורה ביוגוסלביה. זוהי פדרציה
קומוניסטית של שישה לאומים שונים. הם חיים ביחד במישטר של
שיוויון לאומי מאז מילחמת־העולם השנייה. והנה הלאומנות
מרימה את ראשה, והורסת במחי־יד כל מה שנבנה בסבלנות כה
רבה. הלאומנות של עם־הרוב הסרבי 42 מדכאה את הזכויות
של המיעוט האלבני הקטן 4.5גם במקום שבו מהווים אלה את
הרוב המקומי. יש הרוגים, פצועים.
היכן הדגל האדום? ״פועלי כל הארצות התאחדו״? ״לפרולטריון
אין מולדת״?
הסיכום הוא חד־משמעי: אם הקומוניזם, בעל כוח־המחץ האידיאולוגי
העצום, הנעזר בכל כלי השיכנוע והלחץ של המרינה
המודרנית, אינו מסוגל להתגבר על הלאומנות, שום כוח אינו
מסוגל לכך. האם ישראל הקטנה, הדמוקרטית, שהיא עצמה תוצר
מופלא של הלאומנות הציונית, תהיה מסוגלת להתגבר על
הלאומנות של עם אחר?

הגדול נזכור
יש כל מיני חיות־טרף בטבע. יש הצונחים על טרפם מלמעלה.
יש הזונקים עליו בחטף. יש שאינם זזים כלל, הממתינים שהטרף
ייכנס להם לפה מעצמו.
יצחק שמיר שייך לסוג האחרון. נדמה כאילו אינו עושה דבר.
אבל בסוף מסתבר תמיד שהוא בלע את כולם.
הוועידה העולמית לסולידריות יהודית, למשל.
מה עשה שמיר? לא כלום.
למישהו היה רעיון לערוך כינוס עולמי של אישים יהודיים, כדי
שיתייצבו לימין ישראל בימי האינתיפאדה. איך לקרוא לה? טיבעי
לקרוא לה ״ועידת ראש־הממשלה״ ,כדי שיוקרת המישרה של
ראש־הממשלה תמשוך את מירב היהודים תאבי־הכבוד.
כשמדובר על אחדות לאומית, אין מיפלגת־העבודה יכולה
לעמוד מנגד. היא גם לא רוצה להישאר בחוץ. אז היא מתגייסת
בכל כוחה, והגאון התורני — מוטה גור — אף הופר למגייס.
כמה יהודים חשובים נעדרו, מפני שלא רצו לעזור לשמיר. אבל
האחרים באו. ומי שרצה להביע דיעה נגדית, שתק, כדי שלא
לקלקל את הצגת האחדות הלאומית. פה ושם השמיעו שאלה
נוקבת, פה ושם העירו הערה חריגה. אך בסך הכל הבינו שעליהם
להתייצב לימין ממשלת־ישראל, שהיא ממשלת שמיר.

אודי אסרי

הסוף? הפגנה אדירה למען יצחק שמיר. הוא הפך את פרס
לכינור שני, ואת גור לנער־שליח. הוא העמיד בצל את כל עמיתיו
בליכוד. הוא הוכיח שהוא הגדול מכולם — גם כשעמד לפני
הכותל בין שלושת הגברים הגבוהים ממנו בהרבה.
(מספרים שנפוליון רצה לתלות תמונה על קיר .״הנח לי, סיר,
לעשות זאת במקומך. אני גדול ממך!״ אמר השליש .״לא, אתה
גבוה ממני,״ תיקן אומו נפוליון).
יש נטייה לזלזל בשמיר. אולי מסתתר ביחס זה זילזול תת״ י
הכרתי בנמוכי־קומה. אבל אין טעות גדולה מזו. בלי מאמץ נראה־לעין
גובר שמיר שוב ושוב על אריאל שרון מימין ושימעון פרס
משמאל. נדמה שאינו עושה דבר, שאינו זז כלל. אבל בסוף מסתבר
שוב ושוב — תמיד — שהוא ניצח. יש חיות כאלה בטבע.

יצוו רביו, למעוד
אין צדק בעולם.
קחו את יצחק רבין. אילו היה אריאל שרון מכהן במקומו
ועושה רבע ממה שעושה רבין, היו מאות אלפים יוצאים להפגין
נגרו. אילו היה במקומו שימעון פרס, היו מגרשים אותו אחרי
חודש של אינתיפאדה, כמי שנכשל כישלון מוחלט.
ואילו רבין — הפופולריות שלו הולכת וגוברת. שום רבב של
כישלון אינו דבק בו. סומכים עליו.
מדוע? אין לזה שום הסבר רציונלי־ .הוא פשוט ״אמין״ .זה תלוי
במראהו החיצוני, בקולו, בצורת דיבורו, בעברו. הכל כאילו אומר:
סמוך עלי.
ואילו שימעון פרס, אדם שהשתדל כל ימי חייו באופן נואש
לרכוש אמון, אינו משיג אותו. שום דבר אינו עוזר. הוא הקריב
קורבנות רבים כדי לרכוש אמינות. אבל הציבור מסרב להאמין
לו. מדוע? שוב: מראה חיצוני, צורת־דיבור, שפת־הגוף.
ראיתי תופעות כאלה פעמים רבות. למשל, ההתחרות בין
יגאל אלון ומשה דיין, מאמצע שנות ה־ 50 והלאה. דיין סתר את
עצמו פעמיים בשבוע, והדבר התקבל כהוכחה לכך שהוא איש
אינטליגנטי, פרגמאטי, המתאים את דיעותיו לנסיבות המשתנות.
כאשר אלון סתר את עצמו, היתה זאת הוכחה לכך שהוא איש
בלתי־עיקבי, חלש, הססן.
דויד בן־גוריון היסס עשרים פעם לפני מילחמת־סיני, וכמעט
ויתר על כל הרעיון מפני שלא הובטחה לו בעוד מועד מיטריה
אווירית צרפתית. אשכול גימגם פעם אחת לפני מילחמת ששת־הימים,
והעם הזועם נטל ממנו את מישרד־הביטחון. אילו גימגם
בן־גוריון באותו הנאום, היו מחייכים בהערצה.
ככה זה. הבעת״פנים, צורת־דיבור, חיתוך־העיניים יכולים
לקבוע לעיתים קרובות יותר מאשר תוכן הדברים והמעשים.
לעיתים קרובות לא חשוב בכלל מה נאמר, אלא מי אומר זאת.
מה שמתקבל כאמת צרופה מפי אחד, נשמע כשטות בפי אחר.
לא צודק? ומי אמר שיש צדק בעולם? מדוע צעירה אחת,
בעלת אף סולד, משיגה כל דבר בקלות, ואילו חברתה, הדומה לה
בכל, אך שיש לה אף ארוך, נאלצת להתאמץ ולתחמן כדי להשיג
חלק קטן מזה?

האיש המרגיז ההוא
אורי מילשטיין מעורר זעם. זהו טיבעו, ונדמה לי שהוא נהנה
מזה.

שמיר ליד סימור רייך ופרס, לפני הכותל

עוד לפני שהופיעו עשרת הכרכים של מחקרו על מילחמת־העצמאות,
נשפכים עליו קיתונות של השמצות וחרפות. די היה
במאמר שפירסם לפני שבועיים בהשלם הזה, ובקטעים שפורסמו
בעיתונים אחרים, כדי לקרוא ״עליהום בנוסח שהיכרנו
ב־. 1948
מכל זה תצמח ברכה גדולה. כי המחקר של מילשטיין יגרום
לוויכוח ציבורי, שהיה צריך להיפתח מזמן, ולא רק בין היסטוריונים
מיקצועיים (אם יש בכלל דבר כזה).
רוב מחקרו של מילשטיין מוקדש לניתוחים צבאיים, ועליהם
אפשר להתקוטט הרבה. איזה פאשלות היו, ומי אשם בהן? אך לי
נראה כי חשוב יותר מה שהוא אומר על עצם מהות המילחמה.
האגדה מספרת כי האו״ם החליט על חלוקת הארץ לשתי
מדינות. היהודים הסכימו, והערבים התנגדו. לכן התנפלו הערבים
על היהודים, היהודים עמדו על נפשט, מעטים מול רבים, וניצחו
תודות לגבורתם העילאית. כתוצאה מכך לא נולדה המדינה
הפלסטינית, שהיתה אמורה לקום לצד המדינה היהודית. ישראל
כבשה שטחים רבים נוספים, והמוני האוכלוסיה הערבית ברחו
משטחים אלה.
זאת היתה אגדה יפה, והיא החזיקה מעמד 40 שנה. חוששני
שהיא עומדת למות.
החלק הראשון של הסיפור
נכון. הערבים כפרו בתוכנית
החלוקה, מפני שלא הסכימו
לעצם קיומה של מדינה יהודית.
לדעתם היתה ארץ זו, פלסטין,
כולה ארץ ערבית, נחלת העם
שישב כאן במשך 1300 .שנים.
היהודים היו בעיניהם פולשים
זרים, שנשתלו כאן על־ידי המדינות
הקולוניאליות. לכן התכוננו
למילחמה, פתחו במאבק
אלים ושלחו לארץ את הצבאות
של המדינות השכנות. מילשטיין החלק השני של הסיפור הוא
מלאכת־מחשבה של תעמולה פיקחית.
ההנהגה הציונית אמנם קיבלה רישמית את תוכנית־החלוקה,
מפני שהיא סיפקה בסיס מינימלי לבניית כוח עברי. אך היא לא
חלמה אף לרגע להסתפק בגבולות שנקבעו לה. היא לא חלמה אף
לרגע להשאיר במדינה היהודית אוכלוסיה ערבית גדולה. ובעיקר:
היא לא חלמה לאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית,
שתמנע את התפשטות המדינה היהודית בעתיד.
עוד לפני שעת־האפס, כרת דויר בן־גוריון ברית סודית עם
עבדאללה, אז מלך עבר־הירדן, שעל פיה היה עבדאללה אמור
לספח את כל, השטחים שלא ייכבשו על־ידי ישראל. שני הצבאות
— העברי והירדני — עמדו למחוץ ביניהם את הישות הלאומית
הפלסטינית לצמיתות.
לדויד בן־גוריון, המצביא העליון והמנהיג הבלעדי של היישוב
בימי המילחמה, היתה אסטראטגיה ברורה לגמרי. היא נועדה
לכבוש שטחים רבים ככל האפשר — אבל מבלי להתגרות
בעבדאללה — ובבריטים, שעמדו מאחוריו. הגבולות של
תוכנית־החלוקה עניינו אותו כקליפת־השום. וברגע שהכוח
העברי היה די חזק כדי לעבור למיתקפה, בחודשים אפריל־מאי
,1948 אחרי כמה חודשים של מיגננה, החלה מערכה יזומה
ועיקבית לגירוש הערבים מכל השטחים שנכבשו.
כל זה מוכח בפרוטוקולים הסוריים, שהתגלו בינתיים. לנו,
הלוחמים של אז, שעיניהם היו פקוחות, היו הדברים ברורים כבר
אז, אם כי לא בבהירות כה רבה. כשאתה נמצא בליבם של
מאורעות סוערים, רוויי־רגשות, אינך יכול לנתח את המתרחש
בצורה שקטה.
חלק מן הדברים האלה פורסם בשעתו בסיפרו החשוב של
ישראל בר. אבל בר היה איש שמאלי, והוא כתב את הדברים
בשעה שישב בכלא בעוון ריגול למען ברית־המועצות. קל היה
להתעלם מניתוחיו.
אחר־כך כתב על כך שימחה פלאפן. אבל גם פלאפן היה
שמלאני, ודבריו פורסמו רק באנגלית. הוא עצמו מת. הדברים לא
עוררו ויכוח כלל. גם מחקרים אחרים, שהטילו אור על חלק זה או
אחר של המאורעות. לא עוררו ויכוח.
אורי מילשטיין הוא איש הימין, ויש לו יכולת נדירה להרגיז
ולקומם. לכן יעורר המחקר שלו ויכוח סוער יותר.
השאלה שהוא מעורר היא: האם היתה מילחמת־העצמאות
מילחמת אין־ברירה, כפי שמקובל להניח, או מילחמת־ברירה?
מילשטיין מבקש, כמובן, להוכיח שהיתה זאת מילחמת־ברירה,
כמו מילחמת־הלבנון. אך הדברים אינם פשוטים כל־כך.
בעינינו, לוחמי תש״ח, היתה זאת מילחמת אין־ברירה. האם
טעינו?
אינני סבור כך. כי בלי כל קשר לכוונותיו הסמויות של
בן־גוריון, הכוונות של הצד השני היו ברורות. הוא התכוון
להשמיד את המדינה. מבחינה זו היתה זאת אכן מילחמת אין־
ברירה לגבינו.
מאידך, יתכן שניתן היה לסיים את המילחמה הרבה יותר מהר,
ובצורה לגמרי אחרת, אילו הסכים בן־גוריון להקמת המדינה
הפלסטינית, כפי שקבעה החלטת האו״ם, ואלמלא חתר להרחבת
הגבולות ולגירוש הערבים. ובעיקר — יתכן שניתן היה אחרי
המילחמה להגיע לשלום — אותו השלום החומק עדיין מידינו
כיום, אחרי שני דורות ושש מילחמות נוספות.
התגובה הנזעמת על דברי מילשטיין מוכיחה כי מנוי וגמור עם
הרוב העצום של הוגי־הריעות בארץ להשתמט מן העימות עם
שאלות אלה. הרבה יותר נוח לחיות בחממה של המיתום, כמו
ברחם של אמא, ולהשמיץ כל מי שמפריע למנוחה. אך איך
נתמודד עם העתיד, אס נעצום את עינינו מלראות את העבר, שבו
נזרע זרע העתיד?

בכניסה ללישכת־הרמט־כ״ל
יש קיר, הנושא את דיוקניהם
של כל 12 הרמטכ״לים שכיהנו
בתפקיד זה מאז קום המדינה.
כשנשאל הרמטכ״ל דן שומרון,
בהלצה, היכן יימצא מקום
לתצלומו בבוא יומו להתחלף,

הציורים על קיר לישכת־הרמטכ״ל העברית של
שגריר צרפת וההצלחה העולמית של דוגמנית ישראלית

עברית, אך בניגוד לבעלה היא
הראתה בקיאות רבה יותר בשפה
וגילתה שהיא שוקדת מזה כמה
חודשים על לימוד השפה והיא
מקווה לדבר בעברית רהוטה בעוד
שנה. במהלך האירוע נערכה
התרמה באולם הגדול וההפתעה

אלימות בתוך המישפחה
הפכה נושא מאוד חם. רונית
לב־ארי מנעמ״ת, המטפלת בנושא
האלימות נגד נשים, סיפרה
שבין הגברים המכים יש עורכי־דין,
רופאים, קציני־צבא ומישט־רה.
בין המכים המפורסמים יש,
לטענתה, רופא־כירורג ידוע, המכה
באופן קבוע את אשתו, אך
בגלל הידע שלו במיבנה גוף־
האדם הוא יודע להכאיב לאשתו
מבלי להשאיר סימנים על גופה.
רות גילעדי, אשתו של המנתח
הפלסטי עמי גילעדי, פעילה
מתנדבת במרכז־לנשים־מוכות
בהרצליה, טוענת שהמצב חמור
ביותר, וכעת היא בין היוזמות
של מיפגש עם ראשי־ערים מר-
חבי־הארץ, כדי להשיג מהם תקציבים
להפעלת המעונות והגדלתם.
היא
ממשיכה לזכות בהצלחה
עולמית חסרת־תקדים. דוג־מנית־הצמרת
הישראלית מיב־אלה
ברקו בת ה־ 18 נבחרה
על־ידי איגוד־צלמי־האופנה הבינלאומי
כמיס 111 העולמית לשנה
זו. מלבד זאת מתחרים עליה
כמה מגדולי המעצבים בפאריס.
בין השאר דיגמנה את יצירותיהם
של האופנאים טיירי מוגלר
ואנריהו קוברי. גם הדוגמנית
הישראלית דנה סטיניה בת הו
2עושה חיל באירופה, וכעת
היא מככבת בקטלוג הגרמני של
יצרנית־האופנה מיס למט.
בערב הקדם־אירוויזיון ני

ןךי| ך 11 בן ה ,32-ראש עיריית טבריה, היה מאורחי ו
1.1 ! /ן הכבוד במסיבה השנתית של סניף אקי״ם בעירו.
לחוגגים, שהתפלאו על זקנו, התברר שפרץ מתאבל על מות אביו.
השיב :״הקיר הזה הוא כמו גאז.
הוא מתפשט לפי הצורך.״ בינתיים
ממלא הרמטכ״ל את ליש־כתו
בציורים שופעי־צבעים של
אשתו, דליה .״אין לי זמן להיות
הרבה עם אשתי בבית,״ הוא מסביר
לאורחיו ,״אז אני מביא את
היצירות של אשתי הנה״.
שגריר צרפת בישראל,
אלן סיירה, עלה על בימת־הנו־אמים
בנשף השנתי של סניף
אק״ים בטבריה ואז אמר בעברית:
״כבוד ראש העיר, אורחים נכבדים
״.הכל היו בטוחים שפיירה
ימשיך את נאומו בעברית, אף
הוא הודיע לקהל שאלה המילים
היחידות שהוא יודע בעברית.
במסיבת־הקוקטייל שנערכה לאחר
מכן הפתיעה רעיית השגריר,
ז׳קלץ סיירה, כשבשיחה פרטית
פנתה אל נאווה ביבי, מנהלת
מלון נלי־כינרת. שאירחה
את השגריר ואשתו, ודיברה ב־

היתר, ששניים מאלה שתרמו פרסים
לזוכים זכו בהגרלות של
עצמם. האחת, בעלת מיסעדה
בטבריה והשני, בעל חוף פרטי

גש שחקן ממוצא מיזרחי לשמואל
עצמון, אביה של השחק־נית־זמרת
ענת עצמון, המכהן
בתפקיד המנהל האמנותי של
תיאטרון־האידיש בארץ, ואמר
לו שהוא מעוניין להופיע באחת
ההצגות הדוברות אידיש. עצמון
לא היה מופתע מכך, וסיפר
לשחקן שבתו, ענת, שאינה דוברת
אידיש, הופיעה בכמה הצגות
כאלה, מבלי להבין את הטקסט.

פסוקי השבוע
• ״חדשות״ :״שלום
קפוא יותר סוב ממיל־חמה
חמה: משלום נכה
יוצאים בריאים; ממילח־מה
בריאה יוצאים נכים!״
• השדו־ו״עיתונאי ד ן
(״ערב חדש״) מרגלית:
״אני תומך בחזרה למדינה
יהודית קסנה עם רוב
יהודי גדול!״
• ״ידיעות אחרונות״:
״הנודם העיקרי להחמרת
מצב־התעסוקה במשק:
העדר ביקושים לעובדים!״

ן ך * ךךןך 1ך ך עורכת-הדיו שבעלה, איש-הטקסטיל יוסי
1 1 1 1 1 1 ^ #רידר התאבד לפני שלושה שבועות, מנסה
לחזור לחיים נורמליים. השבוע נראתה כאחד הברים של תל־אביב.
ומלון. האירוע עצמו היה מרגש
מאוד מכיוון שבמהלכו עלתה
לבימה אחת מהמטופלות של
סניף אק״ים המקומי וביקשה מהקהל
לתרום והקהל נענה לקריאה
בהתלהבות.

רקדנית־הבטן הדרום־אמ־ריקאית
מואר, הנמצאת בארץ
זה חודש ימים, זכתה בכבוד רב
כשהוזמנה להופיע בתוכנית של
הטלוויזיה בערבית. רקדנית־הב־טן
הוותיקה, ברי סימון, לא

כל־כך אהבה את הבחירה של
מפיקי־התוכנית. היא התקשרה
עם אחד מהם וטענה שהיא הרקדנית
החשובה ביותר בארץ, ולה

האימרה שילדים וכלבים
גונבים תמיד את ההצגה נכונה.
עם סיום הצגת־הבכורה של מח־זה־הילדים
ש 1דד ומלך לוליין

דיצו

1 0־ ( 0עומדת) המתקרבת לשנתה ה־ 50 נחשבת
^ 111 כאחת הנשים האלגנטיות בעולם, וחברתה,
מארגנת-התצוגות בתיה דיסנצ׳יק (יושבת) ,היו בין האורחות ״
בטכס הענקת הפרסים לתלמידים המצטיינים של מיכללת־שנקר.
מגיע להופיע בטלוויזיה במקום
האורחת.
הזמרת אילנה אביטל
ובן־זוגה שי טוכמאייר רכשו
זוג כרטיסי־טיסה לאילת, כדי
לבלות שם את סוף־השבוע. אך
איתרע מזלה ומכוניתה נגנבה,
ובה תיקה האישי, שהכיל בין
השאר את כרטיסי־הטיסה. אביטל
ובן־זוגה החליטו שלא להרים
ידיים, והם ירדו לאילת במכוניתו
של טוכמאייר.
הבדרן אבי קושניר בא
כאורח לאחד הפאבים הפופולריים
בתל־אביב. במקום היתה
הופעה של הבדרן מנחס זילברמן.
כשזיהה זילברמן את
קושניר בין היושבים במקום׳,הוא
קרא לו לעלות לבימה ולתת
הופעה מאולתרת. קושניר הגיע
לבימה והחל משמיע דבריו. לפתע
לכדו את עינו יושבי שני
שולחנות לפניו. קושניר החליט
לרדת עליהם. את יושבי השולחן
האחד הוא כינה חולונים ובת־ימים,
ודיבר אליהם בלעג, ואת
יושבי השולחן השני כינה יורמים
משינקין, ואיתם דיבר בלשון מהוקצעת.
המזל
לא האיר פנים לא־דיבה
גפן, היחצנית של תיאטרון
הבימה. גפן נסעה במכוניתה
לאירוע בירושלים. בדרך נתקעת
כשירדה לבדוק מה קרה למכוניתה,
היא גילתה תקר באחד
הצמיגים. נהגים עצרו לעזור לה,
והחליפו את הצמיג הפגום בגלגל
הרזרבי, שהיה בתא־המיטען
של המכונית. גפן הודתה לנהגים
שעזרו לה והמשיכה בדרכה. אחרי
קילומטרים אחדים היא שוב
נאלצה לעצור בצד הדרך, כי אירע
תקר בצמיג שזה עתה הוחלף.
היא נאלצה להשבית את ריכבה
ולהמשיך בטרמפ.

1פ 1שטת יד עלתה לבימה חניתה
דביר, מפיקת־ההצגה, והציגה
ילד בן סזבשס בן טאו״
בר. לילד, שהוא בנו של התיפ־אורן
אדריאן טאובר, יש כי־שרון
לציור, וכשהוא שמע מאביו
על המחזה הוא ביקש לעשות
סקיצה של התיפאורה. הרשות ־־
ניתנה לו, והתוצאה היתה כל־כך
טובה, שאיפשרו לו לעשות את
כל התיפאורה להצגה .־
במשך חמישה חודשים
ערך הצייר גד אולמן מחקר על
תולדות גן־החיות העירוני עבור
ציור־קיר ענקי שהוא מכין. ב־מיסגרת
התחקיר הוא עלה על
עיקבותיו של השומר הזקן של
גן־החיות, שכונה בפי־כל ״השמן״
.אולמן חיפש אחריו והגיע
לבית־מירקחת בקירבת־מקום* ,
שם אמרה לו הרוקחת שהשומר
השמן נמצא בבית־אבות בגליל
העליון. הצייר החרוץ נסע לכתובת
שקיבל, ולא גילה דבר. בהמשך
חקירותיו גילה שהשומר נפטר
לפני כמה שנים, אך איש לא
ידע היכן קיברו.
התיזמורת הפילהרמונית
הצעירה ערכה קונצרט לטובת
אגודת ניצ״ן. באירוע, שנערך
במוסיאון ארץ־ישראל, בלט חס־ ,,
רונם הבולט של כמה אישים
חשובים, שהוזמנו. השר יצחק
נבון נעדר בגלל ישיבת־״שרי־נו״
,שהתקיימה באותה עת בירושלים.
גם השר גד יעקובי,
שאשתו נלה היא נשיאת האגודה,
לא נכח בגלל אותה הסיבה.
הפירסומאי משה תאומים
מגיתם, שאשתו עירית יזמה את
האירוע, לא היה נוכח אף הוא, אך
זה לא הפריע לאחרים ליהנות
ולתרום כספים.

נעמי מן דזוחד אדחליאב ₪
העולם הזה 2692

אמא שרק אחת
ך * 1ך | 1ך 1ךךל אנט פלאטו־שרון, בחולצת־תחרה לבנה וחליפה
1 1 1 1 1 1 1שחורה, עמדה ליד הקבר בחברת ידידתה, אשת
החברה מיכל בקר. השתיים עמדו יחדיו בשורה השנייה של האבלים. את
ראשה של אנט כיסה צעיף שחור שקוף ולאוזניה היו עגילים גדולים.

44 יניד של שמואל פלאטו־שרון
^ היו אדומות ונפוחות, פניו היו
מוקפות ספיחי״זקן, והוא מעולם לא
נראה כל־כך רע בציבור. ניכר היה
שהוא מתאבל אבל כבד.על מות אמו,
אסתרה שייביץ.
פלאטו־שרון גדל ללא אב, ואמו
היתה עבורו כל מישפחתו. הם עברו
ביחד את מילחמת־העולם בצרפת, והיא
גידלה את בתו מאשתו הראשונה, כאשר
הוא ואשתו עבדו שעות ארוכות
והצליחו להפוך לעשירים גדולים בצרפת.

1ך ך ! כאשר נעצר פלאטו־שרון באיטליה, ערכה מישפח־
1\ 1ע \ 1
\ 11 ^ 1.1 1\ / 11 תו הפגנה לשיחרורו.אמו הישישה של פלאטו באה
במיוחד לשם כך מצרפת ועמדה ליד בני־המישפחה כאשר עיניה דומעות
מדאגה לגורל בנה. היא זכתה לראות בשיחרורו ובשובו לישראל.
כאשר עלה הבן לישראל, נשארה
האם בצרפת, אף היתה מבקרת בישראל
לעיתים קרובות. באחת הפעמים, כאשר
הגיעה ארצה, ראתה כי פניו של
בנה אינם כתמול־שילשום. היא הפצירה
בו שיספר לה מה קרה, ולבסוף

ך 1 1ךךךך שמואל פלאטו־שרון, בלתי־מגולח,
1 1 1 141 1שערו פרוע ועיניו נפוחות, נראה
עצוב מאוד כאשר עמד ליד הקבר, לצידה של בתו
הילך ה. הילדה, שהיא עצמה כבר אם לילדים גדולים,

לא הסירה את מישקפיה מכיוון שעיניה היו אדומות
ונפוחות מבכי. היא היתה קשורה לסבתה במיוחד,
מכיוון שהיא גידלה אותה בילדותה. מאחוריהם
אפשר לראות את האשה -אנט, וחברתה מיכל בקר.

ו ן |1י 1ךיך 1ד קלרה חורי, מזכירתו הוותיקה של
11 1 .4 1 4 1 1 1פלאטו־שרון, עמדה בצד, לבושה
חליפה שחורה בעלת קישוט נוצץ התלוי ליד הצוואר.

רודד יואב פלאטו־שרון, בנם של אנט ושמואל,
1.4411 נכדה הקטן של המנוחה ליווה את אביו
כשעיניו מביעות עצב. אף הוא היה קשור לסבתו.

אנט פלאטרשרון, שהניחה פרח על
הקבר הרענן. והיו כמה צעירות בלוד
דיות בחצאיות־מיני ובמיכנסיים צמודים,
חברותיה של הנכדה, הילדה גוזלן.
גם הנינה, במבי, ילדה יפהפיה בת ,11
התייפחה ליד הקבר. היא ואמה היו

ידיד המישפחה

הפתיע בנוכחותו בהלוויה -בצלאל
מיזרחי, שעמד בין האבלים. מיזרחי אינו
ידוע כחבר מיוחד של פלאטו־שרון, אך חלק כבוד אחרון למנוחה.

הוציאה מפיו כי הוא זקוק באופן דחוף
לסכום־כסף גדול לצורך עיסקה מסו־יימת.
האם לא היססה, הסירה מאצבעה
טבעת־יהלום גדולה ומסרה לו. פלאטו
היה גא מאוד כאשר החזיר לה, אחרי
ביצוע העיסקה, טבעת בעלת יהלום
גדול עוד יותר.
בהלווייתה, בבית־הקברות הקטן בסביון,
לא השתתפו אנשים רבים. לא
היה בהלווייה אף שר או חבר־כנסת
אחד. היה שם רפי סוויסה, מי שהיה
נציב שרות־בתי־הסוהר, שהכיר את
פלאטו־שרון כאשר זה ריצה את עונשו,
לאחר שהורשע בשוחד־בחירות. היה
שם בצלאל מיזרחי, שנודע ממישפטו
נגד העיתון הארץ. היתה שם אשת־החברה
מיכל בקר, חברתה הטובה של

קשורות מאוד לסבתא מצרפת, שנתנה
להן הרבה חום ואהבה בימי חייה.
יעקב חלפון, קבלן־הבחירות המפורסם
סיפר ליד הקבר כיצד היתה המנוחה
מכבדת אותו תמיד בכריכים
ומשקה כאשר עבד עבור בנה במערכת־הבחירות.
הנעלם
הגדול אחרי מותה של האם
הוא שאלת צוואתה. הווילה המפוארת,
שבה מתגורר פלאטו־שרון בסביון,
ורכוש נכבד נוסף רשומים על שם
המנוחה. בזמנו התפרסם, כי בצוואתה
הותירה את מחצית הווילה לאנט
פלאטרשרון ובנה יואב, ואת מחציתה
השנייה לנכדתה, הילדה, ולבתה אמבר.
אם לא שונתה צוואה זו, הרי שלפלאטו־שרון
לא תהיה בעלות בווילה שלו.
— עי ל פ; אלי דסד — ,י — 1 3

הפסיכולוגית זיווית א ס־ מ סון מסביוה ל עו ת סרגוסט מדוע דדים משחקים
במישחק החרטה תישואלית בעישים ואיזו גישה חינונית שמדת מאחוו* זה, מנסה -
להסביר מה מרגישים הילדים הששים זאת, ומשיאה עצות דמש־נת התימנית ולהווים בבית
ף• שביל להשתעשע מעט
* //חציתי את הכביש לפני מכוניות
והפחדתי אותן. אנשים מפ חדים
לדרוס ילד, והיחס המתחשב
גרם לי עונג. הם בולמים בחריקות
איומות כדי שלא לפגוע בן
וזה, למרות הכל, עדיף מלא-כלום.
רציתי להפחיד אותם עוד יותר,
אבל לא היו לי האמצעים...
,,כשרצתי בין המכוניות כדי
להפחיד אותן -כי ילד דרוס, אני
נשבע לכם, לא גורם תענוג לאיש -
הייתי חשוב מאוד, הרגשתי שאני
יכול לעשות להם צרות צרורות. לא
עלה בדעתי להידרס רק בשביל
לעשות להם בעיות, אבל מה שעשיתי
הרשים אותם מאוד״...
כך אמר מומו בספר כל החיים
לפניו מאת אמיל אז׳אר.
כשביקשתי מהפסיכולוגית זי־ווית
אברמסון להתייחס לתופעת
ילדי הרולטה הישראלית, היא הל כה
ושלפה ממין הסיפרייה שלה
את הספר כל החיים לפניו וביקשה
לצטט את הקטע הזה.
קשה להאמין שיש כיום בארץ
הורה אחד -אבות ואמהות -
שאינו מוטרד, מודאג, מפחד, נמ צא
בחרדה וחושב באופן עמוק
ואינטנסיבי על בעיית הילדים המ זנקים
לכבישים הסואנים כדי ״לעצור
מכוניות״ ,כדיבריהם.
קשה להאמין שיש בארץ הורה

אחד שאינו מחפש פיתרונות, עצות
ודרכים כדי לשכנע את ילדיו
הפרטיים שלא להיכנס לתוך המערבולת
המסוכנת והטיפשית הזאת,
שפשטה כמגיפה.
גם מערכת־החינוך נזעקה לנושא,
באיחור ר^ ומנסה לעשות
מאמץ כדי לעקור את הנגע המת פשט.
מישרד-החינוך
החליט לקיים
שעת״מחנד מיוחדת, שבה יסבירו
המחנכים לילדי בתי-הספר מה
משמעות המישחק. ינסו להעביר
להם מסר שזה מסוכן, שזה עלול
לפגוע בחייהם באופן מוחשי ביותר,
ואולי סופי ביותר.
אך ראה זה פלא: בבתי־ספר
רבים, שבהם דיברו המחנכים עם
הילדים על ה״מישחק״ ,הם דווקא
נתנו לילדים רעיון, ומייד עם תום
הלימודים הלכו הילדים לנסות
את מזלם בכבישים.
מזה שבועיים ויותר עוסקת כל
המדינה -ילדים, בתי־ספר, המערכת
החינוכית, הורים והתיקשו-
רת -בנושא זה. כמעט ולא עובר
יום שבו אין מדווחים על עוד מיקרה
של ילדים ששיחקו במישחק-
המוות, ובכל פעם הם מנסים תרגילים
יותר ויותר מסוכנים ומפ חידים,
כמו שני הנערים שהחליטו
להיות יוצאי״דופן ושניסו את מז לם
דווקא על פסי״הרכבת. נהג ה קטר
הצליח, למזלם הטוב, לעצור

שלך לרווחודהכלל — אם זאת ה־מישפחה,
או קבוצת חברים, או החברה.
אלא כל המישקל הוא על ההשוואה
בינך לבין האחרים. אתה צריך להיות
יותר טוב מאחיך, או שהילד מרגיש
שהוא צריך להיות יותר טוב מאחיו,
כדי לזכות בהערכה. כשהוא מביא הבי־תה
ציון שקיבל בבחינה, שואלים אותו
כמה קיבלו האחרים. או ליתר דיוק,
האם היו מי שקיבלו ציון יותר גבוה
ממנו. או כמו שאמרה נערה אחת :״כשאני
מביאה ,9אמא שואלת למה זה לא

• אבל מה רע בזה?
המון דברים. קודם כל, הדבר הפשוט:
שבתנאים כאלה הפרט כמעט אף
פעם לא יכול להיות רגוע וליהנות מהחיים,
ולהרגיש שווה. אם הוא נמוך, אז
הוא לא שווה. אם הוא גבוה בסולם, אז
הוא חרד כל הזמן למעמדו הגבוה. מלבד
זאת, אף אחד אינו יכול להיות גבוה
בכל התחומים.
שנית, הגישה התחרותית גורמת
לאדם להתייחס אל הצלחתו כאל דבר
המנוגד להצלחת הזולת. או במילים
אחרות: כדי להעלות את עצמו, האינטרס
שלו הוא להוריד את האחרים.
הורים רבים חושבים, בטעות, שרק ילד
שאפתן ותחרותי יצליח. והיות והם עצמם
מעמידים את ״ההצלחה״ בראש סר
לם־העדיפויות, וחשוב להם שילדיהם
״יצליחו״ ,הם מעודדים אצל הילד את
הגישה הזאת לחיים.

את הרכבת ברגע האחרון, ואסון
נוסף נמנע.

התופעה מתרחבת ומתפשטת
לכל חלקי הארץ, סוחפת אחריה
ילדים בכל הגילים, גם ילדים קט
כדי
לנסות ולהקטין את מימדי
התופעה, ולמנוע אסונות בעתיד.
איד לשמור על הילדים, איד להס ביר
להם שמה שהם עושים הוא
מסוכן, רע וטיפשיי

מדינת־ישראל. ומשהו רקוב מכל
הבחינות הקשורות בערכים ובחינוך.
האווירה הכללית היא כל־כך תחרותית,
שהילדים גדלים בהרגשה שהעבירו
להם הוריהם, שהדבר החשוב ביו
״הילויס
קרע-ם שזה משנן, אנו חש־ לוש נושו־ההפשטה הדרוש
לארס נרי לתאו לשנמו הסתברות נממשית־
״הילדים חושבים סל הרושם ש״ווצר, וחסו להם הנושר לחזות נאומן
מוחשי את האסון האפשרי
.בדורנול הילד רואה בוימזם אח תשומת־הוב ומזהילה שיבואו
נעיקבות המעשה״
נים, שטרם סיימו את העשור הראשון
לחייהם.
ניסיתי לבדוק עם הפסיכולוגית
זיווית אברמסון מה מניע את הילדים
לעשות מה שהם עושים, ומה
יכולה המערכת החינוכית והמערכת
המישפחתית לעשות כרגע,

• מדוע בעצם הילדים עושים
זאת?
בעיניי, ההתרחשויות האלה של
המישחקים הן איזה מין סימן לכר
ש״משהו רקוב בממלכת דנמרק״.

• ומהי, במיקרה הזה ,״ממלכת
דנמרק״?

תר הוא להיות המנצח, להיות מיספר , 1
להיות ״הכי״ ,להתבלט, להצטיין. שאם
לא כן, אתה אפם. כמו שאמרה לי
אתמול ילדה בת :9״אתה כאילו
אוויר.״
על־פי הגישה הזאת לא חשוב מה
אתה עושה, אין כאן מישקל לתרומה

ילד הגדל בהשקפה כזאת על החיים,
מרגיש, לעיתים קרובות, שהוא כשלעצמו,
כמו שהוא, לא שווה הרבה. אין
לו ערך אלא אם יתבלט, או ינצח במשהו.

אבל למה זה שלילי?

כאן נכנס הגורם השני: תחת לעודד
את ההשקעה, את המאמץ, את התהליך
ואת הטעויות, מעודדים רק תוצאות ז והצלחות.
הילד לומד שהעשייה צריכה להיות
מושלמת והתוצאה מיידית, ושהשגי־אות
אסורות. כל שגיאה מקבלת תגובה י
ביקורתית ומשפילה.
גם הפינוק, והנטייה של ההורים
לתת חסות״יתר, מונעים מהילד להתאמן
בלשאת תיסכול, בלהזיע ולהש־ י
קיע לטווח ארוך. מונעים ממנו את
הידיעה שהוא יכול לעמוד בקשיים
ובסבל, ונוטעים בו את ההרגשה שצריך
תמיד להיות לו קל, נעים ונוח.

• אבל מה זה קשור לכביש?
השילוב הזה של הרגשה שמוכרחים
להצטיין, בלי הנכונות להשקיע מאמץ,
מביאה את הילדים לחיפוש אחרי ניצחונות
שלא מושקעת בהם עבודה. לכן
זה צריך להיות משהו שאת קוראת לו
שלילי.
הילד לא מתכוון לשלילי. הוא היה
מוכן, מצירו, שזה יהיה חיובי, ובלבד
שיהיה מיידי.

למרבה הצער אין, בדרך־כלל, בחיים
הצטיינות חיובית ללא השקעה. גם
ספורט יכול להיות שטח לתחרות הו גנת ומועילה, אבל ההצטיינות בו דורשת
השקעה גדולה, סבלנות ונכונות
לשאת תיסכולים אין־ספור וליהנות
מהעשייה עצמה, גם אם אינך מנצח.

• את חושבת שהילדים יודעים
שמה שהם עושים זה מסוכן,
ושזה דבר שלא ייעשה?

הם יודעים שזה מסוכן, אבל חסר
להם כושר־ההפשטה הדרוש לאדם כדי
לתאר לעצמו הסתברות כממשית.

• יכול להיות שהם לא מבינים
את מלוא משמעות המוות?
הם מבינים מה זה מוות, אבל הם
י חושבים על הרושם שייווצר בעיקבות
״ ההעזה. זוהי תמונה מוכרת ומוחשית
להם. חסר להם הכושר לחזות באופן
מוחשי את האסון האפשרי. .
זה מביא אותנו לחיסרון מרכזי אחר
של החינוך: ילדים אינם מקבלים את
ההזדמנות לשאת בתוצאות מעשיהם.
אני לא מתכוונת, כמובן, שצריך
לתת לילד לשאת בתוצאותיו של מעשה
המסכן את חייו, אלא שכדי לפתח
אחריות — ואחריות פירושה לקחת
בחשבון את התוצאות האפשריות —
יש צורך לאפשר לילד להתנסות בקביעות,
החל בגיל הצעיר ביותר, בתוצאות
מעשיו. רק כך הוא יכול לפתח את
* הכושר לקשור מעשה לתוצאה.
לעומת זאת, אם ניסיון־החיים שלו
הראה לו שהוא יכול לעשות מה שהוא
רוצה, ואז יבוא מבוגר כלשהו, יכעס

אבד, ולא רוצה בעצם בהתאבדות,
אלא רק במה שנלווה לזה
— תשומת־לב?
בדיוק. הוא רואה יותר את ההשפעה
שתהיה לזה על אחרים מאשר את מותו
שלו או את פציעתו.

• גם הילד שזורק את עצמו
לכביש ״זוכה״ במשהו?
כן. קראתי שהילד החוזר מן הכביש
זוכה בחיבוקים נאהבים מכל חבורת
הבנים. רגע כזה יכול להיות משאת־נפש
לילד, שאינו מאמין כי יוכל אי־פעם
לזכות בהערכה בשל כישוריו או

בשלב מוקדם מאוד כבר ראה הילד
את כל המופעים, כבר קילקל את כל
הצעצועים והמישחקים, כבר ערך טיסה
בשמי־הארץ, ואולי גם בחו׳׳ל. ומלבד
טיסה לחלל, כבר לא נשאר לו ממה
להתרגש.
כל האירועים המבדרים והמרגשים
הללו הוגשו לו כשהוא פאסיבי, ומישהו
אחר עובד. כשלא מגישים לו משהו
מיוחד, הוא אומר :״אמא, משעמם ליד
ואמא, שבילדותה בילתה את שלושת
השבועות של חופשת־הפסח במישחקי
אבנים, מקלות, חול, טיפוס על עצים

..אני((צינות שבניתוח יתנדבו ילדים,
שתנקידם ידלה ה.מודיעי או ה,מזהיר׳ ,שיודיעו
על ילדים המשחקים בכביש״
הצלחותיו באיזשהו תחום חיובי של
החיים.

• את חושבת שיש לילדים
״חלשים״ נטייה גדולה יותר
לעשות מעשים כאלה?
לא, לא בדיוק החלשים. יש עוד
מרכיב: הרבה מאוד ילדים, שהיו במשך
תקופה מסויימת בחייהם מרכז תשומת־הלב
במישפחה, מפתחים תלות בלהיות
מרכז תשומת־הלב בכל קבוצה שבה הם
נמצאים. הם מרגישים שהם משמעותיים
רק כשהם מיוחדים ובולטים.

ומעללים דימיוניים של חבורות בשכונה,
חושבת שאיננה ממלאה את תפקידה
כראוי אם היא לא אומרת :״היום
נלך ללתה־פארק״.
לחגיגות יום ההולדת מוזמן קוסם,
או בדרן. לילדים אין הזדמנות ללמוד
לארגן לעצמם תוכנית, מה שדורש,
שוב, עבודה.
אז הולכת לה ברחוב אסיפת־כיתה
שבועית משועממת, שלא יודעת מה
לעשות כדי ש״יהיה כיף״ ,שיהיה ריגוש.
ואז מופיע אלמנט ההסתכנות,

ילדים שיש להם המטרות הללו —
להצטיין, להרשים, להתרגש — והם
מחפשים את הדרכים הקלות להשיג
אותן, פשוט קונים את הרעיון.

• האס ההסתכנות לא יכולה
להיות חיובית?
ההסתכנות של הילדים הפלסטיניים,
למשל, המתקרבים לחיילי צה״ל
וזורקים עליהם אבנים, נתפסת על־ידם
כחיובית, ויש לה גיבוי אידיאולוגי
מצד ההורים והחברה. אני חושבת שבאיזשהו
אופן לילדים שלנו, שחסר להם
היום כיוון אידיאולוגי של טובת־הכלל,
ושחסרה להם הרגשת־משמעות, נשארת
רק ההסתכנות המטופשת.
לילד הפלסטיני יש היום מקום
מאוד מרכזי ומשמעותי בחברה שלו.
הוא נשלח לעשות את המלאכה, הוא
נחוץ ומרגיש חשוב. אני תוהה אם הילד
הישראלי אינו מוחה באיזשהו אופן על
זה שהוא כל־כך בלתי־נחוץ, בלתי־מו־עיל,
ולכן הוא מרגיש עצמו חסר־ערך
ולא־שייך.

• אז מילחמה זה הפיתרון?
חס וחלילה! אלא שאדם, כל אדם,
זקוק להרגשה של משמעות, והדרך
הטובה ביותר לזכות בה היא לחוש
שהוא יכול לתת יד למאמץ הכללי,
למען מטרה חברתית.
לילדים שלנו לא ניתנת היום הזדמנות
כזאת.

להוציא לעצמי שם של פחדן וזה, כידוע
לך, שם שמאוד קשה להסתובב
איתו בגיל הזה.״
הילדות התיכונה — השנים שבין
ילד קטן לבין גיל ההתבגרות — היא
הגיל שבו מגיעה הקונפורמיות לשיאה.
תפקיד המחנך יהיה ליצור את הכוח
ואת האומץ האינטלקטואלי והריגשי
הדרושים לאדם כדי להיות נון־קונפור-
מיסס.

• בצורת סרסים?

לא, רק את הרעיון. הילד, או הילדים,
שיתנדבו, צריכים להתחייב לעשות
את המעשה הפחות־מקובל, ומייד,
כאשר מישהו מתחיל במישחק מסוכן,
להתריע, להזהיר ולדווח למבוגר הקרוב
ביותר.
אני מציעה שיהיה למתנדבים אסימון
בכיסם, ושבמיקרה הצורך יוכלו
לטלפן להורים, או למישטרה.

לי לדי שלנו חסר כיו כיוון אי די או לוג׳ שלטובת ־ הכלל, הרגשתמשמ עו ת. נשארתההסתכנותהמ טו פשת
עליו מאוד, אבל ימנע ממנו מלשאת
בתוצאות מעשהו, הוא לא יפתח אחריות.

יכול להיות שערך־החיים
פחות חשוב לילדים, שקשה
להם להבין את סופיות המוות?
ילדים בגיל־העשרה מבינים את המשמעות.
הם רק לא מתארים לעצמם
שימותו כתוצאה ממישחק. הילד רואה
״את המשמעויות האחרות.

• גם כשזה כבר קרה?
אני לא חושבת שהחברים של הילד
שנהרג ישחקו בזה שוב, כי בשבילם
המוות עכשיו מוחשי. אבל בדרך־כלל,
הילד רואה בדימיונו את תשומת־הלבוהתהילה שיבואו בעיקבות המעשה.
אני לא רואה בזה קשר לגיל. גם
הרבה אנשים מבוגרים המתאבדים, למשל,
רואים בדימיונם את ההשפעות שיהיו
להתאבדות הזאת על האנשים סביבם,
ולא כל־כך את מותם או פציעתם
שלהט, או את התירגול האינסופי במחלקה
הפיסיו־תיראפית, עד שהם יוכלו
להזיז אצבע.

• זאת אומרת שהילדים האלה
הם כמו אדם המנכה להת־

ילדים בעלי צורך כזה יהיו נוטים
יותר להתנדב למישחק זה. לחילופץ,
יכולים להתנדב גם ילדים הזוכים למעט
מדי תשומת־לב והתייחסות, כמו
הילד של אמיל אז׳אר, בקטע שציטטתי
בהתחלה.

• זאת אומרת שכל ילד עלול
לעשות מעשה כזה? יש ילדים
שלא יעשו את זה?

אני חושבת שיש ילדים שלא יעשו.
ככל שההערכה העצמית ותחושת־הבי־טחון
והשייכות של הילד גדולים יותר,
והפכו כבר לחלק ממנו, ואינם תלדים
באישור מבחוץ, כן יהיה הילד זקוק
פחות להערצה של חבריו. במיקרה כזה,
ובעיקר אם הוא ילד אחראי, הוא יוכל
לשים את שיקולי־הזהירות לפני השיקולים
של לנצח, להרשים וכוי.
יש עוד דבר, וגם הוא קשור בחינוך:
זה תחושת הצורך בכיף ובריגוש, ההר
לכת וגוברת. הרבה הורים חושבים, בטעות,
שאחד מתפקידיהם הוא להיות
קציני־בידור. הם מתחילים באספקת
שעשועים בלתי־פוסקת לתינוק, וממשיכים
בחיפוש בהול אחרי כרטיסים
לאירוע הכי־מרשים שיתקיים בחופשה
הבאה.

שראינו אותו כל־כך יפה בזמנו במרד
הנשרים.

• א ז מה עושים במישור
הפרטי?

• ברגע זה נראה גם כמו
מגיפה מדבקת.

כרגע ההצעה שלי היא כזאת: שכל
מחנך־כיתה, או מישהו אחר — גם ההד
רים יכולים ליזום את זה — יעלה הצעה
שבה יתבקש מישהו או מישהם מהילדים
להתנדב לתפקיד שאפשר לקרוא
לו ״המתריע״ או ״המזהיר״ או ״המד

הפירסום פשוט נותן את הרעיון למי
שלא חשב על זה קודם.

..׳ש ודיס שנשוב מוקום ואו אח מ־המופעים,
ששיחקו מ ל המישחקיס, שטסו
באוץ או בחרו, וחוץ מטיסה לחלל ע ו
לא נשאו ל ש ממה להתרגש־
• אחרי שהיתה בכל הכיתות
בכתי־הכפר שיחת־מחנן־
על הנושא, היו הרבה ילדים
שיצאו באותו היום מהכיתה
והלכו לשחק בכביש.
נכון.

• זה מנותק ממה שאמרת
קודם?

דיע״ .תפקיד המחנך, או כל מי שינהל
את המיבצע הזה, יהיה להעביר לילדים
את הרעיון שהאומץ הכי גדול הוא
להיחשב פחדן. כמו שאמר אסף שמי
לאמו, בראיון שהתפרסם בשבוע שעבר
בהשלם הזה :״אני לא רואה את עצמי
משפיע על אחרים לא לעשות את ז1ז...
כל מה שהייתי מצליח לעשות זה

ההורים, המורים והתיקשורת צריכים
להשתדל להעביר את ההערכה,
התהילה והפירסום אל המתנדבים המונעים,
ולעסוק מעט ככל האפשר
במסתכנים.

• ואץ חשש שחבורות־הי־לדים
יקיאו את המתנדבים מהחברה?
אני
לא רואה אפשרות טכנית למבוגרים
להיות בכל מקום שבו מתאספים
ילדים, ולמנוע אסונות. אנחנו
מדברים פה בעניין של פציעות קשות
ומוות. מעשית, היחידים היכולים לפעול
בשטח הם ילדים.
אני מקווה ומאמינה שזה אפשרי,
בהדרכה נכונה של המבוגרים, שההער־צה
והמנהיגות יעברו אל החזקים באמת,
הלוקחים על עצמם את התפקיד
הלא־פופולרי.
את שואלת שאלה שהיא בעלת משמעות
כללית. האומנם הולכת הקבוצה
החברתית אחרי המנהיג החיובי והנבון,
או אחרי מי שמבטא את הנטיות השליליות
וההרסניות שלה.
אני לא בטוחה שזה רעיון טוב, אבל
(המשך בעמוד <30

מה הם אומרים...מה הן אומרות...נזה הם *ומדים...מה הן אונ)רות״.נזר.

ח״ם שוהם:

לאהודבר:

,.קובת־חורים עוד רא
נתחה סניו בסיני!,,

התאונה שהיתה בשבוע שעבר בדתם־סיני, שבה נפצע
ישראלי ואחר״כן מת, בנראה בגלל חוטר״טיפול, מדגישה
מחדש את הבעייה של חוטר עזרה רפואית רצינית בכל
מרחב טיני. המצרים הגרים באחור, ישראלים הנוטעים
לטיני וגם תיירים זרים, שאולי יבואו, לוקחים על עצמם
סיכון גדול בנוטעם לטיני.
פניתי אל מנהל בית־החולים ״יוטפטל״ באילת, הד״ר
חיים שוהם, שאליו, בסופו של דבר, מגיעים הפצועים מסי ני,
ושאלתי אותו האם יש איזה תובניות משותפות של
מצריים וישראל לפיתרון הבעייה הזאת.
עד עתה לא היתה שום יוזמה משני הצדדים לדון מושא זה. אני
חושב שהרעיון לשבת עם המצרים הוא רעיון נכון, וצריך לעשות
משהו. אני חושב שאפילו לא צריד הסכמים בין ממשלות, אלא
הסכמים יותר לוקאליים, וברור לי שאנשי מישרד־החוץ שלנו
יודעים כיצד לעשות זאת.

• ואם אכן יהיו מגעים בין ישראל לבין המצרים,
מה ניתן לעשות? האם מוצדק להקים שם בית־חדלים?
לפחות מירפאה גדולה עם אמצעי־החייאה. אבל אני לא רואה
שהמצרים עושים את זה בקרוב, ואנחנו, מציתו, לא יכולים להקים
אצלם בית־חולים או מירפאה גדולה. קופת־החולים הכללית עוד
לא פתחה סניף בסיני.

ס מי
• אם כך. מה תציע, במיקרה שתתקיים פגישה
בין ישראל למצריים בנושא זה?
הייתי מציע להם להיעזר בכוח הרב־לאומי הנמצא באיזור. יש
להם מסוקים, והם תמיד מוכנים לעזור. עוד לא קרה פעם אחת
שהכוח הרב־לאומי התבקש להטיס פצוע או חולה, והוא סירב.
הבעייה היא שהמצרים צריכים להחליט לפנות אליהם ולבצע
מייד. אי־אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו העורף הרפואי של כל

האיזור, וצריך להשתמש בנו.

• ובינתיים, יש לך עצה למי שנוסע לטייל בסיני?
שיהיו זהירים פי אלף ממה שהם זהירים בדרן־־כלל, ואם אפשר
שישתדלו לנסוע בקבוצות, ושייקחו איתם חובש אינטליגנטי או
רופא. כדאי להצטייד בעזרה ראשונה, ואפילו באינפוזיה. ואם, חם
וחלילה, קורה משהו, צריו לבקש, לדרוש, להתחנן כדי שהרופא
המצרי יתקשר עם הכוח הרב־לאומי, שיטים את הפצוע לאילת. זה
בינתיים, ואני אשמח מאוד אם מישרד־החוץ יתחיל לגשש בכיוון
(דניאלה שסי)
פגישה בנושא זה.

נזשה וילוסק: ,

״אפילו ער הדשא בננו
שומעים וס פוב וחס!,,,
צה״ל פירטם השבוע נתון מזעזע: שממה חיילי־צח״ל
התאבדו בחודשיים האחרונים. זהו מיטפר-שיא בתקופה
כה קצרה.
בין החיילים שהתאבדו היו רט״ר בצבא־הקבע, איש-
מילואים, חניך בחוות-השומר, שידיוגר, חייל בהנדסה קרבית,
נח״לאי, חייל מיחידה מובחרת וחיילת.
לאה ודבר היא אמא של גיר, חייל בתותחנים. שאלתי
אותה מה היא הרגישה אחרי קריאת הידיעה.
זה מאוד מפחיד אותי!
חיילים בני 19 וחצי מפקדים בצבא על חיילים בני .19 כדור לי
שהם צעירים מדי מכדי לחוש בסימנים מוקדמים וקריאות״לעזרה
אמיתיות.
לפני הגיוס של ניר חשבתי המון על ההסתגלות שלו לצבא,
ומאוד פחדתי מהתאבדות. ניר הוא ילד מאוד יציב וחזק בנפשו,
אבל לא ידעתי איך הוא יסתדר בצבא, כשכבר בבית-הספר היו לו
בעיות קשות של קכלת־מרות.
כשביקרתי אותו בפעם הראשונה במחנה, וראיתי שהוא מסתדר
סוב ושהוא אפילו מאוד מרוצת לא היתה מאושרת ממני. עכשיו
הוא כבר שמונה חודשים בצבא והכל בסדר, אבל אני תמיד עם
האצבע על הדופק.
בכל פעם שאנחנו מדברים, אני מבררת אם הכל כשורה. אף
מש״קית ת׳ש (תנאי־שרות).לא מכירה את בני כמוני, לכן אני
מאוד עירנית לניואנסים דקים במצביהרוח שלו.
אני יודעת שאחר הדברים הכי קשים לחיילים זה היציאות
המועטות הביתה. פעם בשלושה שבועות. כששוללים מהם את
החופשה הזאת בתור עונש, זה לא קל. בעלי אומר שזה עונש
לאמהות.
כל המצב של הקשיים הפיסיים, יחד עם הקשיים הנפשיים, יכול

בחודש הבא ייצג אותנו בארוויזיון הילד גילי נתנאל,
ואנחנו כולנו בוודאי נחזיק לו אצבעות. אלא שלדעת רבים
הילד ייצג את רשות״השידור הישראלית או את המדינה,
אבל לא את הזמר העברי המקורי, שכבר מזמן נפקד מקומו
מתחרות הקדם־ארוויזיון.
שאלתי את המלחין והמנצח משה וילנטקי, מי שאחראי
לחלק נכבד של הזמר העברי, מה דעתו על הקדס-ארוויזיון
ועל השיר הזוכה.
אני חושב שכבר מזמן שכחנו את המונח הזה. ,זמר עברי״ .היום
שיר המושר בשפה העברית נקרא זמר עברי, ובעיקר בתחרות
הקדם־ארוויזיון, שבה ממש משתדלים שלא להדגיש שום דבר
מקורי, אלא להיות מה שיותר בינלאומיים. השיר שנבחר הוא
לדעתי שיר ארוטי, שאמנם מתאים למיסגרת הארוויזיון, אבל בינו
לבין שיר עברי אין מאומה.

צבא

ארוויזיון

• מ ה את עדשה?

לשבור חייל. הם עד לפני כמה חודשים היו ילדים מפונקים

• מה תעשי אם גיר יגיד לך שיש לד בעייה קשה,
רלא עדזרים לד?
ניר סיפר לי שיש חיילים שיש להם בעיות והם פונים למש׳׳קית
הת׳ש, שגם היא ילדה בת ,19 והיא לא פעם מתעלמת מהתלונות.
אילו הייתי רואה שיש לו כעייה, ושהוא באמת סובל, הייתי
פונה מיד לראש־אכ׳א ולקצינת פניות־ציבור. הייתי פונה לכל מי
שאפשר עד שהיו מתייחסים לבעיית

• עד שהמיבתב שלך היה מגיע לשדלחנד של
ראש־הלישכה של ראש־־אכ״א, היה עדבר שכדע, וב־צבא
שבדע זה המדן זמן.
אם הדברים לא היו חים מהר, הייתי נוסעת לבסיס ודורשת
לשוחח עם מפקד־היחידת מובן שגם הייתי מרגיעה את בני,
ואומרת לו שעליו להחזיק מעמד, כי בצבא העניינים לא מסתדרים
ביום אחד. יש גופים שתפקידם לפתור בעיות, אבל זה לוקח זמן.
אני חושבת שאסונות קורים מפני שההורים, כאשר הם קוראים
( 1ד ת בו־)
את הסימנים, לא כל-כך יודעים למי לפגות.

• מד! צריך, לדעתך, לעשרת על־מנת לעדדד יצי־״
רת זמר עברי מקררי?
אני לא יודע אם אפשר לעשות משהו. אני רואה שהקהל נסחף
אחרי הפופ והרוק ושאר יצירות כאילדבינלאומיות. זה לא רק
אצלנו, זו תנועה בינלאומית. יש כוח עצום, הנתמך על־ידי הוך
עתק, ואי־אפשר לעמוד נגדו. איפה שרים היום זמר עברי? אפילו .
על הדשא בכפר אתה שומע רק פופ ורוק!

• נגמר הזמר המקורי בכל העולם?
ביוון הוא מצליח להישמר, אולי גם בספרד.

• למה שם כן, ואצלנו לא?
להם יש מסורת ארוכת־שנים, שעדיין מחזיקה מעמד.

• לדעתך, פשוט בעוד כמה שנים בכל העולם
י שית את אותו הדבר, וחסל סדר זמר עברי מקורי?
לצערי אני מאוד פסימי. בעניין הזה אנחנו היום ככל העמים.
(דניאלה שם 0

ג ל לב־ו־ן:

1ועה ארבה:

״האמויקא, עדייו אוהבים ,.אנחנו ווצות להיכנס להריון זהו סמום שירגיע את
מלמרוח. פנינים ונוצצים! ,,אבל בלי לשקוע בחובות! ,,הישראלי חסרהמנוחה!,,

טקס חלוקת״האוסקר נערך בהוליווד בשבוע שעבר. אירוע
שאליו מתבוננים שחקני ועושי הקולנוע במשך כל הש נה.
הפרסים חולקו, דמעות שימחה ועצב נשפכו. אבל מע בר
לפרסים ולהישגים בקולנוע, טקס חלוקת-האוסקר הוא
תצוגת״אופנה מיוחדת במינה. מי שהיתה בין הקהל הפעם
היא עיתונאית־האופנה והמעצבת נועה ארבר, שממנה בי קשתי
סקירה קצרה על חידושי״האופנה.
לא היו שום חידושי־אופנה. באירועים הרבה פחות חגיגיים —
בלה־סקאלה במילאנו, למשל — מתלבשים הרבה יותר יפה
ומעניין, ואפילו זוהר, מאשר בטקס האוסקר.
לפי מה שראיתי, אני חושבת שרוב התילבושות היו של מעצבי־אופנה
אמריקאיים, וזאת אופנה שונה מזו המוצגת במילאנו או
בפאריס כל שנה. האמריקאים עדיין מאוד אוהבים מלמלות ופנינים ושאר נוצצים.

אולי אין בזה עניין ציבור* רהב, אבל כמה עשרות נשים
בתל־אביב מרגישות שסידרו אותן בגדול. אלה הן נשים,
תושבות תל־אביב, המנסות להיכנס להריון בעזרת
הפריית־מבחנח. עד היום הן קיבלו את הטיפולים בבית-
החולים,הקריה״ בתל-אביב, הנחשב כמקום מצויין לעניין
זה, ללא תשלום, בלומר, על חשבון קופת־החולים שבה הן
חברות. לאחרונה הופסק הטיפול לחברות קופת-חולים
ונאמר להן או לפנות לבית״חולים אחר, בפתח-תיקווה, או
לשלם בעצמך עבוד כל טיפול כ״ 2500 שקלים,
פגשתי את אחת הגשים והיא היתה מאוד ממורמרת על
כי טילחמות בין בתי״חולים וקופות-חולים אולי יפגעו ב סיכויים
שלה להגשים א ת החלום וללדת ילד.
מה בדיוק תבעייה, למה פתאום אתן צריכות לשלם
סכומים עצומים כאלה עבור הטיפול!
מה שאמרו לנו זה שפשוט קופת־חולים לא מעבידה את הכסף
ולכן אנחנו •נענשנו״.

• אבל מזן עדיין יכולות להמשיך את הטיפול
בחיגם בבתי״־חולים אחרים?

גל לב״רן וג׳וני אגדס שאפו להיכנס לספר-השיאים של
גינס. הם החליטו לחבוש את כדור־הסקווש לארבעת קי רות
האולם במשך 134 שעות (שעה אחת מעל השיא
הקיים) .במרתון״סקווש כזה זכאי צמד־השחקנים לחמש
דקות של הפסקה אחרי כל שעת-מישחק.
ג׳וני החליט להפסיק את המיבצע אחרי 87 שעות.
שאלתי את גל לב-רן:

• האם בכך תם עבורך הניסיון להיכלל בספר-דד
שיאים של גינם?
עדיין לא גיבשתי דיעה לגבי ניסיוני השלישי. בתחילת השנה
שחלפה ביצענו את הניסיון הראשון, שהיה מוצלח יותר. חבסנו
בכדור־הסקווש במשר 106 שעות, כששיא־העולם היה 126 שעות.

• יש אנשים האומרים שסקווש הוא מישחק לבעלי
הרמה הבלכלית-חברתית הגבוהה.
במציאות הישראלית כיום, זה נכון. למעשה המישחק מתאים
לכל בעלי רמות־ההכנסה השונות.

• מה המחירים של האמצעים והעזרים החשובים,
שבהם משתמש שהקן הסקווש?
נעלי־סקווש עולות בעיר 100 שקל, ורקטה בין 50־ 250 שקלים.
אדם השוכר אולם לשעת־מישחק במועדון שאני שייר אליו
בהרצליה ישלם שמונה שקלים, ואילו חבר במועדון ישלם מחצית
מסכום זה. זה רק מחזק את מה שכבר אמרתי, שהמישחק מתאים
לכולם ללא כל קשר למצב הכלכלי שלהם.

דווקא התילבושת של מריל סטרים, שהיתה פשוטה להדהים,
ועל כן יפה במיוחד.

מ, זה נכון, אבל כסיסולים האלה, החפא שלד הוא האלוהים,
ואחרי שרופא מסויים מטפל בך שלוש שנים והוא יודע עלייך כל
מה שצריד לדעת, ויודע איד הגוף שלר מגיב, וראה את כל
הבדיקות שלך, את לא תעזבי את הרופא הזה ותעברי לאחר, כי זה
נראה לך כאילו את מתחילה הכל מחדש, ונשים, כידוע לד, לא
נעשות יותר צעירות וכשהן רוצות להימס להריון גס עניץ הגיל
קובע.

האופקי

נשים

סקווש

• כמה פעמים צריך לעבור טיפול כזה עד שנכ־נסים
להריון?

שהסקווש הוא בחיתוליו. חוסר־המודעות לענף־ספורט זה נובע
מבעייה אובייקטיבית של אי־חשיפה תיקשורתית. קשה לצוות־טלוויזיה
לסקר שעת״מישחק באולם קטן, סגור, כשאופן המישחק
מהיר מאוד.

• האם היתה תילבושת אחת מיוחדת, שצדה את
עינך?

• היו גם תילבושות מגוחכות?
בוודאי. הרבה. למשל ג׳ודי פוסטר, מי שזכתה בפרס השחקנית

המצטיינת, לבשה שימלה בצבע תכלת עם משהו מאוד מצחיק על
הישבן. בכלל, הכוכבות כנראה מאוד אוהבות תילבושות עם השפעה
של תחילת המאה.

• מה לבשו הגברים?
כולם נראו כאילו קנו את אותו טוקסידו, באותה החנות. ההבדל
היחידי, אם היה, היה בצבע הפפיון. ממש שטאנץ.

• מה שאת אומרת זה שכתצוגת־אוסנה זו לא
היתה הצלחה גדולה?
בפירוש לא.

• ומה את לבשת?
מיכנסי־משי שחורים וחולצת־משי של א 1פנח איילת, בתוספת
תכשיט יפה מתוצרת הארץ, ואני מוכרחה להגיד שהרגשתי מאוד
(דניאלה שסי)
נוח בתילבושת שלי, בין כל הנוצצים.

זה כמובן מאוד אינדיבידואלי. אחוזי ההצלחה עדיין קטנים. אני
אישית כבר עברתי חמש פעמים הסריית־מבחנה, ואילו כל טיפול
כזה היה עולה לי 2500 שקלים, אני מניחה שהייתי חושבת חמש
פעמים על כל פעם, ואולי לא מנסה כל־כד הרבה פעמים.

• ואת תמשיכי ותשלמי עכשיו את הסכום המבוקש?
אני
אישית אנסה רק עוד פעם אחת, ועבור הפעם הזאת אני
אשלם. אין לי ברירת אבל נשים הנמצאות עכשיו בטיפולים
הראשונים מודאגות מאוד.

• אז למה לא הלכתן לקופת-חולים ועשיתן צעקות?
דווקא
כן הלמו, אבל אמרו לנו, פחות או יותר• ,זה מה יש״,
ואין לנו כוח ע ר קופת־חולים, אנחנו בסך הכל רוצות להיכנס
להריון, בלי לשקוע בחובות. ואנחנו׳,אגב, משלמות קופת־חולים
(דניאלה שסי)
בזמן, כבר שנים•

• מדוע הסקווש בישראל אינו פופולרי?
הספורט בישראל אינו מפותח מספיק, וזו אחת הסיבות לכך

• האם זה יכול להצליח בישראל?
בוודאי! זה מישחק נוח מאור, כי במשך שעה אחת בלבד עוסק
המתאמן בספורט, מתקלח וכבר הוא פנוי לעיסוקיו. ניתן לקבוע
שעת־מישחק במשך כל שעות־היום ללא תלות במזג־האוויר.

• האם סקווש מתאים לאופיו של הישראלי הממוצע?
בהחלט!
אנו עם מתוח ולא־שקט בגלל בעיות כלכליות, חברתיות
וביטחוניות קשות. זה ענף־ספורט שבאמצעותו ניתן להגיע
לשיחרור ולפורקדממתחים. למעשה מקור המישחק היה בבית־סוהר
אנגלי, שבו איפשרו לאסירים להשתחרר ממתחים על-ידי
חבטות בכדור־עץ. מאותה תקופה הוכנסו שינויים רבים, שיב*
לולים ותיחכומים, עד שקשה למצוא דימיון בין המקור לקיים
(שדד רכטמן)
כיום.

— 17י

״הריני מאשר בזה היתר ני שואין
למר לויתם שימעון, ל שאת
אשה על פני אשתו לויתם
מיכל, בהתאם להחלטת בית־הדין
הרבני האיזורי בירושלים
מיום י״א ביטלו, תשמ״ח.״
על החתום: הרב אברהם כה־נא
שפירא, הרב הראשי לישראל
ונשיא בית-הדין הרבני הגדול.
יסת־נייו* קטנה זו התירה לד״ר
^שימעון לויתם, רופא ירושלמי,
לשאת אשה נוספת, למרות שנותר
עריץ נשוי לאשתו הראשונה, מיכל.
שימעון נשא מאז אשה חדשה, מורה
ירושלמית, שממנה נולדה לו בת. אין
לויתם מרוצה כלל ממצבו המוזר. הוא
ממשיך להיאבק כדי להשיג גט ממיכל.
״אינני רוצה להיות נשוי לה,״ הוא אומר.
סיפורם
של שימעון ומיכל מתחיל
בבית־החולים סורוקה בבאר־שבע, בסוף
שנת . 1981
סיפרה מיכל:
״שמרתי על חולה פרטי בבית־החו־לים.
נכנס לחדר רופא חדש. הוא היה
עדיין מתמחה. הוא בא לקחת דם
מהחולה. זה היה הקשר הראשוני בינינו.

לזה. אני מניח שהוא החתים גם אותה.״
מיכל מספרת כי חיתה עם בעלה
במשך שלוש שנים לפני שנפרדו סופית.
הד״ר לויתם מכחיש זאת בתוקף*.
״חיינו ביחד אולי שלושה חורשים-.מ־תוך
כל שבע שנות־נישואינו לא היינו
תחת קורת גג אחת יותר משלושה
חודשים. חלק מהזמן בבאר־שבע, ואחר־כך
עברתי לבית־החולים באילת. עבדתי.שם
שלושה חודשים. היא נכנסה
לבית באילת, אבל כבר לא היתה
איתי״.
כאן מסתבך סיפורה של מיכל ומגלה
פירטי־פרטים של חיי־נישואין
אומללים, והתעללות מינית וגופנית.
לדבריה בגד בה בעלה עם נשים אחרות
וזנח אותה לנפשה. היא טוענת כי פעם,״
כאשר חזר ממילואים ורצה לשכב
איתה, סירבה לו בטענה שיש לו נשים
אחרות. הוא תקף אותה והיכה באגרוף
בסנטרה, עד ששתתה דם. על־כך התלוננה
במישטרה.
״זה נכון, היא התלוננה במישטרה
שהיכיתי אותה. זה קרה פעם אחת, ואני
מצטער על־כך ״,הגיב הבעל .״אמא
שלה תמיד היתה אומרת לה שתתגרה
בי כדי שאכה אותה, ואז תוכל לסחוט

הוא לא מצא חן בעיניי, יש לו צורה
דוחה. הסתכסכנו תוך כדי עבודה, כי
הוא לא ידע את נוהלי בית־החולים,
ושלח אותי לרגע החוצה. הוא לא ידע
שאסור לעזוב את החולה לבדו.״
ההיכרות ,־שהחלה ברגל שמאל, תוקנה
כעבור כמה ימים בקולנוע המקומי.
״במיקרה
נפגשנו בקולנוע. הוא ישב
לידי, שוחחנו, הלכנו לריקודי־עם, ומאז
לא נפרדנו. הוא ביקש לבקר בבית
ולפגוש את הוריי. הוא לא מצא חן
בעיניהם. אמי ביקשה לראות את תעו־דת־הזהות
שלו, כי היא חשבה שהוא
ערבי, בגלל מראהו. למרות שלא מצא
חן בעיניי, אמרתי שאין לשלול אפשרות
להכירו״.
הם יצאו יחד לסרטים ולריקודי־עם,
ואחרי שבועיים ביקש שימעון את מיכל
להינשא לו. לדבריה :״הוא תמיד לחץ
לקיים יחסי־מין, ואמר לי שחלם עלי
בלילה ומוכרח להתחתן איתי. לא הסכמתי,
אבל נכנסתי להריון אחרי שבועיים
של היכרות שיטחית, והוא לא
רצה שאעשה הפלה״.
הד״ר לויתם טוען כי הדברים התרחשו
אחרת. לדבריו :״היא אמרה לי
שהיא בהריון ממני, ואם לא אתחתן
איתה תעשה דברים לפגוע בי. נישאתי

ממני. היא היתה שוברת לי את המיש־קפיים,
מכה אותי וקורעת את בגדיי.
באותו יום היא לא נתנה לי לישון כל
הלילה, ורצתה שאכשל בעבורה. לא
יכולתי יותר, נתתי לה סטירה וירד לה
רם מהשפתיים. היא רצה מיד למי-יי
שטרה. הודיתי שאמנם נתתי לה סטירה,
אבל לא הוגש נגדי מישפט פלילי.״
לויתם טוען שהיה זה דווקא הוא
שהתלונן פעמים רבות במישטרה על
שהטרידו אותו ואת הוריו בטלפון במשך
לילות ארוכים. לדבריו איימה
מיכל עליו ועל הוריו.

ן ״אג> אכשף
אותד!״״
** יכל מספרת על יחסי־מין תכו־
1* 1פים, שפגעו בה ושגרמו לה בחילה
וכאבים, על השפלה ועל פחד מתמיד.
המיקרה ששבר אותה ושגרם לה׳ ,לדבריה,
להתמוטטות־עצבים, היה כאשר
באחד הלילות, בעת שישנה בסלון שינה
עמוקה, התעוררה וראתה את בעלה
עומד לידה .״הוא נתן לי צעקה חזקה
באוזן. נשימתי קפאה והרגשתי סחרחורת
...בעלי עמד בחושך, הצמיד את
שתי ידיו לפניי ואמר בקול מפחיד,אני -

מינו נישאה ו רו שימשו רויתס לס שנע שניס. ענשיו
נתנה חובטת חיתו לבער לשאת אשח שנייה על פניו
הבעל נשו עכשיו לשת נשים, ומינד.,יוצאת מדעתה״

מיכל כחיילת
שלחה כנז! ים

לה תחת לחץ״.
גם מיכל טוענת כי נישאה תחת
לחץ .״הייתי כמו בת־ערובה בידיו, בגלל
ההריון. לא רציתי בתינוק, אבל
הוא לא רצה שאעשה הפלה. פחדתי מהוריי
ומהחברה, סבלתי מהקאות ום־
כאבי־בטן. לא התחתנתי מאהבה, אלא
מאילוץ ״.הבעל אומר כי אינו בטוח עד
היום שהתינוק היה שלו.
מיכל טוענת כי החל ביום הראשון
הסתיר ממנה בעלה סודות חשובים.
לדבריה, לא גילה לה שהיה נשוי כבר
קודם לכן והתגרש. בתעודת־הזהות
שלו היה רשום כרווק. העובדה הזו התגלתה
לה, לדבריה, רק אחרי שנתיים,
ממיסמכים בבית־הוריו בירושלים.

לדתם אומר כי מעולם לא ניסה
להסתיר את עובדת היותו גרוש .״הדבר
היה ידוע, ולא הסתרתי ממיכל דבר״.

מי היכה
את מיו
ף דצמבר 1981 כאשר נישאו היתה
מיכל בת 23 ושימעון בן .33
הם נישאו בבית־הוריה בבאר־שבע.
״היתה חתונה ביתית, בחצר הווילה של
הוריי.״
הזוג הצעיר התגורר ברווקייה של
הרופאים בבאר־שבע. מיכל המשיכה
לעבוד״וסבלה מהריון קשה. היא אוש
פזה,
לדבריה, כמה פעמים, בשל זיהומים,
דלקות וכאבים.
בחודש השישי ילרה בת, שנפטרה
אחרי שעות מעטות .״הייתי מטושטשת,
ובעלי החתים אותי על מיסמכים
לנתיחת הגופה. נפגעתי קשות. אילו
הייתי בהכרה לא הייתי חותמת, בגלל
שיקולים אישיים. התינוק שנולד היה
חלק מדמי ומבשרי, ואין לו זכות להחליט
לגביו״.
לדתם, להעולם הזה :״אחד הרופאים
פנה אלי ושאל אם אנחנו מוכנים
לאפשר לבדוק את סיבת המוות של
העובר, אם היה בו מום. אמרתי לרופא
שאני מסכים. אם הרופא לא שאל
אותה, זו הבעייה שלו, אינני אחראי

מיכל בשעת החתונה
חתונה מאזלצת

אכשף אותן!׳ מאז נתקפתי בפחדים
קשים.״
הבעל מכחיש בכל תוקף את הסיפור,
וטוען שזה דימיון חולני של אשתו.
מיכל
איננה מכחישה כי אחרי תקופה
של חיי נישואין מעורערים עם
בעלה, הרופא, היא התמוטטה, נזקקה
לתרופות חזקות ולא יכלה לתפקד.
״בעלי הוא אדם אכזר ביותר. אני
אוהבת את בעלי, אך התקשיתי לחיות
חיים נורמליים, בגלל המוזרויות שבו.
כן סיכנתי את חיי במשך הזמן שהייתי
במחיצתו. אני פוחדת מבעלי פחד
מוות ...למרות ניסיונות נואשים, אני
מתקשה לחזור למסלול־חיים תקין. אני
חיה על ואליום. ללא ואליום אינני
יכולה לחיות.״
אחרי שנפרדה מבעלה, התגוררה
מיכל בבית־הוריה במשך שנתיים תמי־

מות. ולא תיפקדה כראוי. לדבריה,
שכבה במיטה, סתה־חיה, ללא רצון
וללא כוח לחיות.
את כל ישותה מילאו אז רימיונות
ומישאלות־נקם בבעלה. היא ביקשה
להתאבד, אך הוריה תמכו בה וטיפלו
בה כבתינוק .״במשך שנתיים הייתי
באפיסת כוחות נפשיים ופיסיים. התקשיתי
להירדם בלילה. העיניים שלי
שקעו והפכתי מכוערת ורזה ...תמיד
חשבתי שיש לי מחלה ממארת .,אך
תמיד זה היה על רקע נפשי.
״אני מרגישה תמיד כמו סיר־לחץ,
העומר להתפוצץ. אני חיה במתחים נפשיים.
לא הייתי כזאת לפני הנישואין.
הייתי שלווה כמו ים רגוע ...נגרם לי
נזק נפשי בלתי־הפיך. אני מתפללת
לאלוהים שיעשה לי איזה נס, ושאחזור
להיות כמו שהייתי לפני הנישואין. אני
אוהבת את החיים, אך אני אדם חי־מת.
אני מקנאה באנשים הבריאים.״
מיכל טוענת שלפני פרידתה מבעלה,
כאשר גילתה כי הקשיים ביניהם
מתגברים, קנתה סיפרי־פסיכולוגיה
כרי לעזור לעצמה ולבעלה .״ניסיתי
להבין מה פשר התנהגותו של בעלי.
נלחמתי כדי לשנות את המצב בבית.
הייתי אשה למופת. בישלתי אוכל
איטלקי מספרים שהיו בבית. הבית
תמיר היה מצוחצח ונקי, בגדיו של בע־

לי היו תמיד נקיים ומגוהצים. התנהגתי
בכבוד ובנימוס רב לבעלי. עשיתי כל
מה שביקש, מכיוון שאהבתי אותו
מאוד. הלכתי אחריו כמו עיוור. אבל
נתקלתי בקיר אטום. לא הבנתי מדוע
הוא מחזיר רעה למישהו שעושה לו רק
טוב!״

;,פחדתי
שיאשפזו אותי״

ן • שלב מסויים של נישואיהם ני־
^ סו בני הזוג להיעזר ביועץ־נישו־אין,
אלא שמגירסותיהם המנוגדות קשה
להבין מה קרה ומדוע לא הצליח
הטיפול. ב־ 1984 הרגישה מיכל שהיא
אדם גמור. היא פנתה לטיפול נפשי,
ונשלחה לבית־החולים הפסיכיאטרי ב־באר־שבע
.״פחדו* ,שיאשפזו אותי, אז
הלכתי רק לחדר־המיון וקיבלתי שם
כדורי־הרגעה. כך חייתי שלוש שנים״.

מאז 1985 לא נפגשו עוד בני הזוג,
אלא ברבנות. לויתם עבד כרופא בכמה
בתי־חולים בארץ, וכיום הוא עובר בירושלים.
מיכל עברה לגור בבית־הו־ריה,
כיום בבת״ים. הקשר ביניהם היה
רק באמצעות מיכתבים והטלפון. מיכל
הרגישה שיש לה הרבה דברים שהיא
רוצה לספר, אבל לא היה לה למי לספרם.
על כן שלחה ״ים של מיכתבים״
לבעלה, שבהם סיפרה לו את כל הקורה
לה. הוא, מצירו, השיב בשני מיכתבים
בלבד, לדבריה.
מיכל פתחה תיק ברבנות בתל־אביב,
אבל לא התמידה, מכיוון שחשה
ברע, והתיק נסגר.
לפני שלוש שנים פתח הבעל תיק
ברבנות בירושלים, וביקש גט. הטיפול
בתיק נמשך זמן רב. מיכל הוזמנה
לישיבות רבות ולא הגיעה. לבסוף
קיבלה הודעה כי בית־הדין עומד לתת
לבעלה היתר לשאת אשה שנייה.
חרס דרבגו גרשום
ך* דת היהודית התירה במקור
\ 1לגבר לשאת יותר מאשה אחת.
רבנו גרשום, בימי הביניים, שלל זאת
והטיל חרם על מי שנשא יותר מאשה
אחת. הוא השאיר רק פתח צר, שנקרא

רופא מוסמך שמיכל היא חולת־נפש,
ומאחר שבני־הזוג נשואים רק שבע
שנים, ומיכל ילדה במשך התקופה בת
שנפטרה, לא קיימת במיקרה זה אף
אחת מהעילות הרגילות למתן היתר-
נישואין. ההיתר עצמו אינו מפרט את
הסיבה, אלא קובע באופן כללי ביותר
״בגלל החומר שבתיק״ .החומר שבתיק
הוא עב־כרס ומרובה עד מאוד, ואין
לדעת למה בדיוק התכוונו הרבנים
הנכבדים.

״היתר של 100 רבנים״.
אם 100 רבנים החליטו שיש מקום
לאפשר לגבר לשאת אשה על פני
אשתו, היה הדבר מותר. הסיבות העיקריות
שבגללן מתירים לשאת אשה
נוספת הן:
• ע ק רו ת מוחלטת וחסרת־תיקווה
של האשה, שאיננה מאפשרת לבעל
לזכות ביורש. אם הדבר נמשך יותר מס!
שנים, והאשה אינה מסכימה לתת
לבעלה גט, מתירים בדרך כלל הרבנים
לבעל לשאת אשה נוספת.
• כאשר האשה חולת־נפש, ואינה
מסוגלת לקבל גט בגלל מחלתה, מתירים
בדרך כלל הרבנים לבעל לשאת
אשה שנייה.
גם החוק הפלילי של מדינת־ישראל,
האוסר ביגמיה, והמטיל על העבריין
חמש שנות־מאסר, מתחשב בהיתר של
100 רבנים. וכך אומר סעיף 179 לחוק־

סל ורך־הדין יעקב חובב, שייצג את
^ הבעל ברבנות, אמר להשלם הזה
כי היה חומר רב שהצדיק את ההיתר.
לדבריו, הרבנים נמנעו מלכתוב בפירוש
את סיבת ההיתר, כדי שלא

העונשין:
״היה הדין, החל על הנישואין החדשים,
רין־התורה. לא יורשע אדם על
עבירה לפי סעיף ( 176 הסעיף האוסר
ריבוי נישואין) אם הנישואין החדשים
נערכו לאחר שניתן לו היתר נישואין
לפי פסק־דין סופי של בית־דין רבני,
ופסק־הדין אושר בידי שני הרבנים
הראשיים לישראל...״
מאחר שמעולם לא נקבע על־ידי

לפגוע עוד יותר באשה.
הבעל מספר כי לפני בית־הדין הופיע
עד שסיפר כי חי עם מיכל בתקופה
שבה״ נפרדה מבעלה, וכי היא הבטיחה
להינשא לו. הבעל משער כי ל״בגידה״
זו היה מישקל רב בעיני הרבנים. הוא
גם סבור שאשתו חולה מאוד, ושגם
הרבנים התרשמו כך.
מיכל מכחישה בכל תוקף כי בגדה
בבעלה, או שהיה לה קשר עם גבר אחר,

״תיכנגתי
לרצוח אומו!״

חרם דרבנו גרשום

גרשום נדב יהודה ,״מאור הגולה״ ,נולד בצרפת
בשנת .965 הוא היה מגדולי חכמי צרפת ואשכנז,
מפרש התלמוד, פוסק, פייטן וידוע בתקנותיו.
גרשום היה ראש ישיבת ממצא(מיינץ) ,שהתפר סמה
בזכותו ושמשכה אליה הרבה תלמידים מכל
קצוות אירופה. מספרים בי נסייתו לדיוק היתה
גדולה כל־־נד, עד שהעתיק במו־ידיו את ״המסורה
הגדולה׳ ואת הטישנה והגמרא המוגהות. מסורת
היא שהוא כתב פירוש לכל התלמוד, אלא שלא
נשארו ממנו בימינו אלא קיסעי״פירוש למסכתות
אחדות בלבד.
חשיבות מיוחדת נודעת לחרמותיו ולתקנותיו,
שנתקבלו ברוב ארצות-אירופה. בזכותן כונה ״ט־אור-הגולה״
,על שבתקנותיו האיר את הגולה ל יהודים.
רש״י היה אחד מתלמידי-תלמידיו.

פרקליט סרלמוטר
לבטל אח ההיתר!
אבל היא לא הביאה ראיות לפני בית־הדין.
מיכל
:״קיבלתי לפני שגה הודעה
מלישכת הרב הראשי, שרוצים לתת
לבעלי היתר לשאת אשה. קניתי ספרים
כדי להתעניין במצבי החוקי. הבנתי
שמדובר רק באשה חולת־נפש או במי
שתפסו עם גבר, ולא הבנתי מדוע הרבנים
רוצים לתת לו היתר כזה״.
מיכל טוענת כי לא הגיעה לרבנות
בגלל סיבות של מחלה ופגישה אחרת
שנקבעה לה באותו היום, וכי לא התכוונה
לזלזל ברבנים. כאשר הגיעה סוף
סוף לבית־הדין הסתיים כבר הדיון,
ובעלה לא היה שם. הרבנים אמרו לה
שהיא חייבת לחתום על גט .״אמרו לי
שבעלי כבר נשוי, ושיש לו ילד. אז
פניתי לעורך־הדין פרלמוטר, כדי שיעשה
משהו.״
נ(יכל אינה מאמינה שאפשר עדיין
לתקן את חיי־הנישואין שלה עם שימי
עון .״אולי לפני ארבע שנים, בעזרה
וייעוץ ורצון טוב, אפשר היה עדיין
לעשות משהו. אבל כעת, אחרי פרידה
של ארבע שנים, זה בלתי־אפשרי.״
בכל זאת היא מסרבת לתת גט. כל
מעייניה כעת הם בנקמה .״כאשר עזבתי
אותו, הרגשתי שאני גמורה. לא
ידעתי מי אני ומה אני. ממש השתגעתי.
בלילות תיכננתי לרצוח אותו.
חשבתי על כל מיני דרכים ושיטות. רק
מי שעבר את מה שאני עברתי יכול
לחשוב כך. רציתי שלא יהיה בחיים.
הפריע לי שהוא חי ואני׳חי־מת.״
כל אחד מהצדדים מאשים את השני
במופרעות נפשית. לא הבעל ולא ה־אשה
מרוצים מהמצב המוזר של משולש
חוקי, שאליו נקלעו. מיכל אינה
רוצה להתגרש, כנקמה. הבעל אינו
מוכן להישאר נשוי לה, ומתכוון להמשיך
בהליכי־הגט.
״אני אמנם לא משלם לה מזונות,
אבל זה בכל זאת מפריע לי שאני נשוי
איתה. אני לא רוצה להיות קשור אליה
והיא כופה זאת עלי.
״אם באחד הימים יקרה לי משהו,
ואני אהיה מת היא תוכל לדרוש סכום
מהפיצויים שמגיעים בעצם למישהו
אחר. אני אמשיך להיאבק כל עוד אני
חי כדי לקבל גט ממנה ״,סיכם הד״ר
לויתם.
מיכל ביקשה מעורך־הדין פרלמוטר
לחפש דרכים חוקיות כדי לבטל את
ההיתר שניתן לבעלה, ואת נישואיו
השניים. בשלב זה נובר פרלמוטר
בארכיון הגדול של אוניברסיטת ב ר
אילן כדי למצוא שם את החומר המיש־פטי
הדרוש לכך. אילנה אלד;

על חייו הפרסיים ידוע מעס מאוד. מספרים כי
בנו היחיד המיר את דתו, ומת לפני שהצליח לחזור
ליהדות.
התקנות של רבנו גרשום נדפסו לראשונה ב-
״ליקוטי הפרדס״ שנדפס בוונציה, בשנת רע״ט.
מיקצתן היו קיימות מדודי-דורות ורק נתאשרו על
ידיו, ואחרות נתקנו על״ידו והיו פרי התקופה הק שה
שעברה אז על יהודי-אירופה.
החשובות בתקנותיו: שלא ישא גבר שתי נשים.
שלא יתן גבר נס לאשתו בעל-כורחה, ושלא יקרא
אדם מתוך איגרת חברו בלי ידיעתו. היתר 100
רבנים לשאת אשה שנייה, שהותקן על ידו, נכנס
לחוק הפלילי בישראל, ומהווה הגנה טובה כנגד
העבירה של ביגמיה.
שנת פטירתו של גרשום אינה ידועה בבירור. יש
אומרים בי מת בשנת ,1028 ויש אומרים ב־.1040
מצבת־קנורתו נמצאת בבית־הקברות של קהילת
ממצא.

— 19י

אל העולם
הזזדעז

כוכבים
גט הונע!־
הופך לכוכ ב

ראגלס נוסע לאמריקה
(לב, תל־אביב, ארצות־הב־ריי־נ)
-קומדיה בת * 5בנוסח
הוליווד הישנה והסובה, עשויה אולי לקהל קצת
יותר תמים שהיה זקוק באורח דחוף להצחקות
רועמות כדי לשכוח את המשבר הכלכלי באמריקה,
וכדי לחזק את אמונתו במולדת.
לורד בריטי פוחז ושתיין העושה חיים בפאריס,
מפסיד את השרת המושלם שלו, ראגלס, במישחק־בוקר,
למיליונר אמריקאי המוני. רעייתו של המיליונר
מאושרת על האוצר שנפל בחלקה ואשר עתיד
לעורר את קינאתן הבוערת של כל ידידותיה.
ראגלט עצמו מבוהל לחלוטין מן הרעיון של נסיעה
לארץ שבה עדיין סוחרים בעבדים ושוכח שהוא
עצמו נמסר מיד ליד כאילו היה עבד.
באמריקה, ערש־הדמוקדטיה, אין איש מעלה על
הדעת שראגלס המתורבת, בעל הגינונים המושלמים,
יכול להיות שרת ומיד סבורים שהוא קולונל
בדימוס. עד אשר הוא מספיק להעמיד אותם על
טעותם, הוא משתכר מבושס-החרות של היבשת
החדשה, מתאהב בהצהרות השיוויון והאחווה של
לינקולן ובסופו של דבר תופס את החן והחיוניות
שבאומה הצעירה והנמרצת הזאת ואת היתרון שיש

צ׳ארלס ראגלס, ציארלס לוהטון ולורי בולנד
בהמוניות, המוותרת על הצורן בצביעות ובמוסכ מות
הפסולות של התרצות האירופית.
כתוב ומבויים במיקצועיות שהוליווד אינה
משקיעה עוד במוצריה היום, הסרט הזה של ליאו
מקארי נושא את כל סממני תקופת״המשבר באמ ריקה.
הוא משתדל להצחיק, לעיתים באמצעים
בוטים למדי, עם טפיחות רועמות על הבטן ויללות
אינדיאניות של חדווה, אבל יש בו גם הרבה מאוד
הברקות בדיאלוגים, ומעל הכל יש בו הופעה מהממת
של צ׳ארלס לוהטון המככב בתפקיד הראשי.

אחד היורשים
העשירים ביותר
בשלם. מרשה
דעצמו מותרות
חדשות:
לככב בסרט
את הסרט הזה כבר ראינו: היורש
הצעיר ביותר של מישפחת גטי, שר
שלת־הנפם האגדית, ג׳ון פול גטי
תמאן למשרתות
קאמי קלודל (צפון, תל־אביב.
צרפת) -עטור בחמישה
פרסי ״ סזאר׳( ,האוסקר
הצרפתי) ושועט בניצחון על פני קופות פאריס, לא
יעזרו נגדו כל נאצות של מבקרי־קולנוע.
הסיפור, העוסק בקשר הרומנטי שארן בפועל
חמש־עשרה שנים, בין הפסלת קאמי קלודל לפסל
אוגיסט רודן, אינו חורג ממיסגרת הרומאן הרומנטי
למשרתות. למרות שהיתה זו תקופה הרת־גורל
לאמנות -המעבר מן הרומנטיקה למודרניזם -אין
במעט סימנים משמעותיים לתהפוכה תרבותית זו.
ועוד גרוע מזה: אין ספק שהדמויות הראשיות בדראמה,
הפסל רו ת, הפסלת קאמי קלודל, שלמעשה
הועמדה בצילו באותה עת, אחיה, המחזאי הקתולי
הידוע בכל הזמנים, פול קלודל, והמוסיקאי קלוד
דביסי, כולם היו מרתקים ובעלי שיעור-קומה גבוה
הרבה יותר, כל אחד בשיטחו, מאשר התסריט
מציע אי־פעם בטיסגרתו. ובסרט, שאורכו כמעט
שלוש שעות, אפשר לפחות לדרוש העמקת-יתר
במיבנה הדמויות או ניסיון לניתוח כלשהו של
המקום שתפסו כאמנים שהשפיעו על תולדות ה אמנות
כל אחד בתחומו. אבל ברונו נויטן, הבימאי,
מעדיף לשרטט אותם בקלישאות חיוורות. אדג׳-

שחקן גטי
מכב־יורש

איזבל אדג׳אגי: משעממת ומייגעת
אני, שעמדה מאחורי הפרוייקט כולו, אינה משתנה
ואינה מזדקנת. למרות שהיא משחקת היסטריה
לעולם אינה היסטרית ממש, כמו שהיא יכולה
להיות. ד׳פארדייה מרפרף מעל דמותו הגמלונית,
האנוכית והפאתטית של רודן, בלי שאפשר יהיה
להסיק מכאן על צורת עבודתו וערבה. פול קלודל
נראה אומלל וסתום באהבתו הבלתי-אפשרית
לאחותו, דביסי הוא צל חיוור של קוריוז והוריהם
של קאמי ופול נושאים את חותם החטא הקדמון
של הורים שלא הצליחו לממש את יחסיהם.

פלח הכובש (ם1סיאון.

סיר טי קולנו עבט לוויזי ה

אמיליו אסטבס וטרנס סטמפ: פיטפוטים
וחסרי-רסן. עד-מהרה הם מסתבכים בשרשרת
מעשי-נקם עקובה מדם כשמנהיגם האלים, המתו אר
כאן כחצי פסיכופט ומהיר-שליפה מאין־כמותו
הוא, כמובן, בילי הנער.
עמוס בדיאלוגים מפוטפטים, איטיים ולא-מש-
כנעים, המעכבים את התפתחות העלילה ופוגמים
בקצב. זהו ניסיון מגמגם של הכימאי כריסטופר
קיין, שדווקא סירטו הראשון, שלא הוצג אף פעם
בארץ, נער האבן (תרגום מילולי של השם) ,היה
מרתק ביותר, אבל קיץ לא עמד הפעם בהבטחה.

הבימאי הוא הארי הוק, שזכה בפסטיבל
טוקיו בפרס הבימוי על סירסו
הראשון, המשרת. אבל מסע יחסי־הצי־בור
בוודאי יתבסס לא על הבמאי, כי
אם על השחקן שלו, שכבר מפורסם בזכות
אבותיו בבורסה העולמית.
תדויו חובר. לראות
תל־אביב: אינטרוויסטה. בגלל ה־מילחמה
ההיא, שדות החיטה האדר
מים, אשה תחח השפעה, קפה בנדר,
חשד.
חיפה: בגלל הם־לחמה ההיא.

תל~אב*ב:
אשה תחת השפעה

יחסים מסוכנים(רב־חן.
מוצג נם בירושלים ובחיפה) — שחיתות
וניוון של האצולה הצרפתית
המשתעשעת במישחקי־כוח על חשבון
החלשים שביניהם. גלן קלח, שכמעט
זכתה באוסקר, ג׳ון מלקוביץ ומישל
פייפר הם כולם בסדר, אבל הדקורציה
משכנעת יותר מהם. והיא אכן קיבלה
פרס.
נשים נשים (לב. ם 1צנ נם
בירושלים, ספרד) — קומדיהמסורפת
על אוסף נשים שכולן על סף התקפת־עצבים
בגלל הגברים הכושלים שב־חייהן.
הבמאי פדרו אלמודובר מבקש
להיות התשובה הספרדית לבילי וילדר
וכרמז מאורה היא האלטרנטיבה שלו
לשירלי מקליין של פעם.

שילשו! הפחד (יום רביעי 5 ,באפריל - )22.05 ,סרט
ריגול קלאסי של פריץ לאנג על-פי רומאן של גרהם גרץ. איש
ששוחרר ממוסד לחולי־נפש מוצא עצמו בלב פרשת״ריגול סבוכה,
באנגליה של מילחמת־העולם השנייה. אווירת מיסתורין ומתח
דחוסה, לפי מיטב המסורת של לאנג, מאבות האכספרסיוניזם
בקולנוע, עם ריי מילאנד בתפקיד הראשי( .שנת הפקה)1944 :
* * הגנב (יום שישי 7 ,באפריל - )22.30 ,מייקל מאן, ההוגה של
״מיאמי וייס״ ,זכה לפירסום רב עבור סרט זה, סיפור על גנב
מיקצועי בעל אתיקה מיקצועית פרטית משלו, שהוא קנאי במיוחד
לעצמאותו. ג׳יימס קאן בתפקיד ראשי, טיוזדי וולד לצידו.
*** המהמרים (יום רביעי 12 ,לאפריל - )22.05 ,מסרטיו
הקלילים יותר של רוברט אלטמן, העומד בו על התמכרות להימור
נוסח אמריקה. עיתונאי ומהמר נודדים בין לאס״וגאס ורינו. עם
ג׳ורג׳ סיגל ואליוט גולד
במם גדולים מהחיים והוד, תל־אביב,
ארצות־הברית) -ניס יון
לחזור על מיתוס בעזרת
מיתוס חדש: בניהם המתפרסמים והולכים של
שתקנים מפורסמים מאוד. בקיצור, אלילי״העתיד.
וזו בעצם הנקודה העיקרית המעניינת בסרט הזה.
מעניין לעקוב אחרי שני בניו של מרטין שין, הדומים
לו להפליא, וכל אחד מהם עושה קאריירה
מפתיעה משל עצמו. האחד, צ׳ארלי שין, שהצטיין
בפלאטון ובוול סטריט, השני, אמיליו אסטבס, ש כבר
כותב ומביים בעצמו והתבלט במועדון ארו־חת־בוקר,
מעקב צמוד והמעקלים. ועוד משעשע
להתבונן בפניו של קיפד סאתרלנד, הדומה דימיון
מהמם לאביו דונאלד, ונשמע בחתן-הדיבור ב דיוק
כמו אביו- .
אבל עם הקוריוז הבולט הזה כמעט ומסתיים
העניין שבסרט. הנושא: לידתה של אגדה. בילי
הנער, מיתוס שנולד בניו״מכסיקו, ב ,1878-והחל
עם קבוצת נערים חסרי־בית וחסרי־חינון, שנאספה
על-ידי סוחר בריטי יוצא-דופן(טרנס סטמפ)
בכוונה לחנכם ולהופכם לאזרחים מכובדים. הסוחר
נרצח על-ידי כנופיית מתחרים שלטת בעיירה
והנערים מוצאים את עצמם חסרי-אב, חסרי״מגן

ג׳וניור בן ה־ ,14 מככב בסרט. וגם את
הסרט הזה כבר ראינו. בעל זסב, לפי
הרומאן הידוע של ויליאם גולדינג, היה
כבר סרט בשנת ,1963 הרבה פחות
מוצלח מן המקור הספרותי, בבימויו
של פטר ברוק.
בגירסה הקודמת כיכבו ג׳יימם אד
ברי ותום שאפין. הפעם מנהיג גטי
הצעיר קבוצה של 24 נערים בני״גילו
בתפקיד הנערים. הנקלעים לאי בודד
והופכים לפראים בהדרגה, כשחלק
מהם, ובראשם גטי הצעיר, נצמדים ל־ציודליזציה
בשארית כוחותיהם.

(אל1בי, ארצות־הברית) — אשה על
הגבול בין שפיות לשיגעון ורק האהבה
יכולה לגאול אותה. מסרטיו המופלאים
של ג׳ון קאסאבטס, עם מיבצ ע־מישחק
יחיד במינו ונדיר בעוצמתו, ג׳ינה רו־לנדם
בתפקיד הראשי.
אינ ט רו די סטה (לב.
איטליה) — פליני מסביר לצוות טלוויזיה
יפאני מה זה קולנוע, מפליג
בזיכרונות ומפגיש את מאסטרויאני עם
אניסה אקברג אחרי 30 שנה בסרט חם
ומופלא. מומלץ ביותר. למרות שיש בו
עצב־נבואת־חורבן על כיבוש־העולם
בידי צבאות האנטנות של מקלסי־הט־לוויזיה
— יש בו רגעי־שימחה תחת
לא מעטים.
דג ושמו ונדה(טיילת.
תדאביב, מוצג נם בירושלים ובחיפה.
אנגליה) — אחד הדגים הנדירים באקו־ואריום
הקולנועי שיודע לשתות
בקומדיה ואינו מתקהה. ג׳ון (ם ל1ן
שלטי. סונט׳ פ״טון) קליז כתב תסריט
והינדס את דמויותיו כך שכל רגע הוא
בידור, שנינות, רומנטיקה ועוקץ. צוות
מיקצועי לא מפגר אחריו: ג׳יימי לי
קרטיס מתגלה כקומיקאית אירוסית.
לידה מייקל פאלין כגמגמן תמים
וקווין קליין כמאהב המפסידן
(אוסקו־מישנה).
איש הגשם (שחף0 .וצנ
נם בירושלים ובחיפה, ארצות־הבר־ת)
—אלוף האוסקרים של השנה. דאסטין
הופמן הוא אוטיסט היורש 3מיליון
דולר וטום קרוז הוא אחיו, המבקש
לגזול ממנו את הירושה. בארי לוינסון
ביים במיומנות רבה.

דנמרק) — עובד־אדמה שוודי ובנו
נמלטים ממולדתם הענייה, במאה הקודמת,
ומחפשים עתיד ורוד יותר בדנמרק
השכנה. קדרות החיים ואפרו־ריותם
מוארת בחום האנושי של
הדמויות ובאהבה שיש לבימאי בילי
אוגוסט אליהן. מאכס פודסידוב בתפקיד
הראשי(אוסקר הסרט הזר).
פלאם בומביי(פריז. חוד
אביב, אימפריה ירושלים. הח־— )1
סיפורו של קרישנה, נער שגורש מכפר
עני, ההולך העירה להחזיר לעצמו כסף
אבוד ולומד את האמת העגומה של החיים
בארצו. ילדות ענייה אינה מאר
שרת ואלפי ילדים מיסכנים כמותו
אינם נחמה. סרט־מחאה של הבימאית
מירה נאיר, הודית שהיה לה מזל
ללמוד בהארווארד• עתד, פייגדז ₪
העולם הזה 2692

ה צג ה

תמו־ה־ א 1דיו־ה?

ף* אחד הימים, אחרי שתגמור לארוז לילדים
^ את הכריכים, אתה תשלח אותם לבייבי־סיטר
הקבוע שלהם, בין 8בבוקר ל־ 2אחרי־הצהריים.
שם, מאחורי הדוכן, יחכה להם המורה
— צעיר וחינני. הם, מצידם, יתייצבו בצד הנכון
של השולחן, ובקול ילדותי ישמיעו תפילת־שח־רית.
אחרי
דף־גמרא אחד, ייכנס לכיתה המורה
לטבע. הם יעמדו כהרגלם, אך לפני שיישבו לשיעור
נוסף, הוא יאסוף אותם וייקח אותם החוצה.
שם, בשדה, הוא יספר להם, בסודי־סודות, שמוצאם
האמיתי, השורשי, הוא מהקוף. הם יגחכו קלות
ממבוכה, והוא, נישא על כנפי האקסטזה, יוסיף
ויתאר להם את התפתחות האבולוציה. כך יוודע
לצאצאיו הרכים, שבין הקוף לאדם המודרני, עוטה
הגלימה השחורה, היו גם שלבי־ביניים. היה
אדם אחר, חילוני, היתה טלוויזיה, הקרינו סרטים,
היה תיאטרון, והיתה מוסיקה אחרת, לא רק זו של
בתי־התפילה.
הם, הילדים, יחזרו הביתה ויספרו לך את
החדשות, וכמוהם יעשו גם חבריהם לכיתה.
למחרת יתאספו ההורים בחצר בבית־הספר,
וידרשו להוקיע את המסית-- .
האם ראית כבר בדימיונך תסריט דומה? האם
השתלטות החומייניזם והדתיות הקנאית על המדינה
והעולם מפחידה אותך? האם העסקת את
עצמך בשאלה לאן ואיך ייראה החינוך, שינוהל
בידי המיפלגות הדתיות?
האם האזנת בחרדה לתשדירי־הבחירות של
ש״ס בטלוויזיה? --
בתיאטרון חיפה בטוחים שלא. ולכן, כדי להבהיר
לך את גודל הסכנה הצפויה, הם מעלים עכשיו
הצגה חדשה בשם מישפט הקופים.
המחזה נכתב על־ידי גרוס לורנס ורוברט א׳ לי,
והוא משחזר מישפט שנערך בארצות־הברית ב־

ת ע רו כ ה
היא רוצה להתחתן!
מוטג מאוחר מאשר אף־פעם לא. עכשיו
גם לדני סנדרסון יש ״מועדון מעריצות״ .הן
מגיעות להופעות כמעט קבוע. את זה אפשר
היה להבין מהעובדה שבשעת״ההופעה הן
החליפו חוויות על ההופעות הקודמות.
אחת מהן אף ציינה, שהפעם הוא דילג על
1 איזה קטע. הן ניהלו ביניהן חיי״קהילה
ערים, ציחקקו ציחקוקים דקים מהבדיחות
; עוד לפני שהוא הגיע לפואנטות.
סנדרטון מספק להן ולקהל שפע של בדי ״
חות ומערכונים. הוא מחקה דמויות ישראליות
טיפוסיות, מהטייט המאצ׳ו ועד לנ גר.
לקראת האמצע הוא מביט בצוותא הע מוסה
באדם ואומר״ :אולי הגיע הזמן שנ עשה
הכרה! אני אספר על עצמי, ואתם
תספרו לי על עצמכם. כל אחד יקום לפי
התור ויספר משהו אישי ״.הקהל מגיב בשאגות
צחוק. אבל המעריצות תופסות את זה
ברצינות .״אני רוצה להתחתן איתך,״ אומרת
צעירונת 15 ,גג .״אתה אמנם לא חתין,
אבל העיקר שתהיה תמיד כל־כך מצחיק.״

שחקנים אבו־ורדה והרפזי, ב״מישפט הקופים״
הסבר רגשי או פילוסופי, עמוק מזה שאנו שומעים,
קוראים ורואים באמצעי־התיקשורת?
מכיוון שלכל השאלות קיבלנו תשובות שליליות,
תהינו עד כמה יש צידוק למחזה כזה, שהוא
״אקטואלי״ ,אך מאורעותיו נותרים חיוורים לעומת
הדראמות האמיתיות המתרחשות בחיים, שעליהן
הוא אמור לרמז.
אין זה ברור שיש תשובה חד־משמעית לתהיות
אלה.
התיאטרון נראה במציאות של ימינו כמו משהו
המנסה לרדוף ולהשיג את ההתרחשויות האמיתיות,
תחת להסביר, להתריע, להבהיר אותן.

ע 1ספס אחר

** דרגות־הבטון היצוקות, מוארות באור
^ /ש ל מנורה חשופה אחת, מובילות אל מרתף
של אולם תעשייתי גדול. למרות שעל קיר־הבטון
כתוב בכתב־יד פזור ״לתערוכה״ ,אתה יורד לאט,
בחשש, מתלבט האם זה יכול להיות במקום כזה,
שואל את עצמך אם יימצא שם מישהו מלבדך,
שואל את עצמך אם אין זו איזו שהיא תרמית, ושם
למטה מ^כיס לך אנשי העולם התחתון, עורכים
לעצמם איזו בדיחה פרטית.
בסוף המדרגות משתרע מיסדרון אפל, וקרן־
אור אדומה מהבהבת בקצהו, מראה את הדרך, כמו
במשל של אפלטון. אתה נכנס לאולם התעשייתי
האפל-למחצה ועומד משתאה.
האולם מחולק בניילון שחור לחללים קטנים.
אתה עדיין אינך יודע מה יש בהם, אבל ברור לך
שיש שם משהו, מפני שקומץ אנשים מציצים מבעד
לסדקים ומשמיעים קולות־התפעלות וצע־קות־קרב
משונות.
״תראה, תראה, איזה מגניב!״ צוחקת מחומצנת
שמנמנה במיני צמוד, שירדה לראות את התערוכה
ולשאוף קצת אוויר באמצע ריקוד בפאב הזמן
האמיתי הנמצא מעליד.

אירועים ואנ שים

דני סנדרסון: שפע של בדיחות

.1925 מורה הועמד לדין על שלימד בכיתתו את
תורת־האבולוציה של צ׳ארלס דארווין, בניגוד
לחוקת־המדינה, שאסרה על הוראת תורות הסותרות
את גירסת התנ״ך לבריאה, והמלמדות שמוצא
האדם מהקוף.
המחזה הוא עיבוד חופשי לאותה פרשה. הוא
מתרחש בעיירה דימיונית. שני פרקליטים נודעים,
האחד סגן־הנשיא השמרן, והשני עורך־דין
הידוע במאבקיו למען חרות־המחשבה, מתעמתים
במישור המישפטי. במקביל חושפים אנשי־הע־יירה,
ובראשותם הכומר, את פרשת אהבתו של
המורה־הנאשם לבתו של המטיף הקנאי.
הקהל בהצגה ״משחק״ את חבר־המושבעים.
בסוף מורשע המורה ונקנס בקנס סימלי של 100
דולר. אך כאשר הוא מנסה לעזוב את העיירה
צרים עליו תושביה, והמסך יורד --
בדפי־ההסבר, שניתנו על־ידי תיאטרון חיפה,
כתוב :״פרטי הוויכוח על חרות־המחשבה והיריבות
בין קידמה לשמרנות מפתיעים באקטואליה
שלהם, ומשמשים תמרור־אזהרה גם כאן ועכשיו.״
תמרור־אזהרה שכזה, בלב חיפה החילונית,
בהצגה שהוצגה במוצאי־שבת, היה עשוי לזרוע
פחד ואימה. אבל תחת אלה מצאנו קהל מנומס,
מגיב באיפוק מרוחק, באנינות פסבדו־אינטלק־טואלית.
שוב
מוכח עד כמה קשה לתיאטרון אקטואלי,
במרומז, לעורר פחד במציאות זרועת־אימה כמו
זו שלנו.
אחרי ששמענו את המישפט ״אשה ספרדיה,
המנשקת ספר־תורה, שווה 40 פרופסורים באוניברסיטה,
הטוענים שמוצא האדם מהקוף,״ ואנו
יודעים אותו בעל פה, האם יכול הרעיון של איסור
לימוד האבולציה באיזו ארץ דמיונית ב־1925
לזעזע אותנו?
האם הסביר המחזה את התופעה של ההקצנה,

״וואלה, האיש הזה זקוק לפסיכולוג דחוף,״
עוגה לה הגבר שלה, לבוש במיכנסי־המראה־ה־רטוב
שחורים, ומרים את כתפיו אל עבר אוזניו,
כדי שיתקבל הרושם של גבר־לעניין.
עיניך מתרגלות לאט־לאט לחלל, אתה נוטש
את האנשים, שכל־כך אינך רגיל לראותם בתערוכות,
ומתהפנט על־ידי המיזבח, המזרקה, ה ...שבמרכז
האולם.
זה איזה מיבנה שחור, ועליו קעורות שפתיים
ארגמניות מפלסטיק שקוף. טיפות״מים, המטפטפות
מהתיקרה, מתנפצות על השפתיים הארגמניות
בקול מונוטוני, ומתפזרות לאלפי רסיסים
קטנים. מנורה אדומה אחת מאירה את המוצג בקו־אור
החודר אליו מלמטה, צובעת ומדגישה את
טיפות־המים הזעירות, העפות בחלל השחור.
זה נראה כמו ״זה״ .אבל אתה לא בטוח, ש״זה״
הוא מה שהם מתכוונים להראות. אתה מפחד שזה
רק הראש־הכחול שלך, שראה ב״זה״ את ״זה״.
אתה מרים את העיניים אל הקיר הגדול מולך.
שם ״זה״ מוצג שוב. בוזמנית, תיאור פיסיולוגי
מדוייק מאוד, ובכל זאת לא הדבר עצמו.

זה נראה כמו פסל במיקדש דתי, אבל לא
לבודהה סוגדים שם אלא ל ...של האשה.
אתה מפחד שהכל פרי דימיונך החולה. אתה
מחליט להציץ באחד החורים השחורים בניילונים,
שעיני־כל דבוקות בהם. אתה נדבק לפתח הראשון
שמישהו ויתר עליו, ושם ...איזה אגרוף ענק עשוי
מעור־חום, מוקף באורות נדלקים ונכבים, פולט
זרעונים קטנים, הרצים בתחרות לעבר התיקרה,
ורק הראשונים שבהם זוכים להגיע אל הצבע הזרחני

זוהי תערוכתו של נועם ברסלבסקי, המוצגת
בימים אלה בהזמו האמיתי ביפו. אמנות שמכוונת
לא רק לקהל עיליתני, אלא גם לבאי הדיסקוטק
הסמוך. המוצגים (תיארנו רק חלק קטן מהם)
עשויים מחומרים שנלקחו מהסביבה הטבעית של
הזמן האמיתי, חומרים תעשייתיים. הנושאים
קשורים כולם, בדרך זו או אחרת, לסכס המנוכר,
האחר, המעסיק כל־כך את החברה המודרנית.
מישחקי ״אור וחושך״ מתוחכמים הם חלק
מהיצירה עצמה.
תערוכה שונה, מיקום שונה, קהל שונה והרבה
תגובות.

פיק 1ל 1ה סו־גני

>\ילו תל־אביב היתה פאריס, אז בכיכר^
דיזנגוף היו יורקי־אש, אקרובטים, קוסמים,
רקדני־ברייקדאנס, קוראי כף־יד ולהטוטנים למי!
גיהם.
אבל תל־אביב היא לא פאריס, ולנו יש פיקולו.
פיקולו מעטר כבר זה זמן רב את רחוב־דיזנגוף.
במקום שבו תרבות־הרחוב היא בחיתוליה, הוא
תופעה. לפעמים עוצרים לידו. מסתכלים בסקרנות,
לפעמים בבוז, האומר ״ילד, תלך לעבוד
במקום רציני!״ ולפעמים פשוט עוצרים כדי
למדוד עגיל. אם יש מזל, יוצאת מזה פרנסה.
פייקולו :״כן, אני עובד ברחוב, כמו פקיד שעובד
בבנק. מה שיש לי נמצא בכיסים. תנערי אותי,
כמה שקלים שיפלו, זה כל הרכוש שלי, ומזה אני

לפני 17 שנה הגיע פיקולו ארצה מגרוזיה.
הוריו התיישבו בלוד והוא, כיאה לילד מבית דתי,
נשלח לישיבה, תומכי־תמימים.
״חמש שנים הייתי בת1ם כי תמימים. אני חושב
שהשם מתאים. י לד דתי הוא באמת תמים, תמים
מאוד. אני זוכר כשבפעם הראשונה, בגיל , 12
ראיתי ילדה עירומה, נבהלתי. חשבתי שמשהו
אצלי לא בסדר. שמה שיש לי שם בין הרגליים, זה
גידול.
״רק יותר מאוחר הבנתי שיש דברים שלא
מספרים לנו עליהם, שם ביציבה. היתה לי ההרגשה
שאני רוצה לשנות משהו בחיים. אבל לא

פיקולו :״מה שיש לי בין הרגליים, זה גידול!״
רציתי להכאיב להורים שלי. ידעתי שאני הולך
,להתקלקל׳ ,וביקשתי לעבור לפנימייה״.
את הפנימייה הוא עזב בגיל 17 ומאז, בעצם,
הוא מסתובב. עד הצבא הוא הצטרף לחבורה
בלוד. מיפגש ראשון עם עולם־הפשע.
״זאת היתה תקופה קשה, הרבה דברים קרו אז,
את רובם אני מעדיף לשכוח. אבל עד היום אני
יודע שיש לי משיכה לעולם־הפשע. אני אף פעם
לא אגנוב שום־דבר, אפילו לא קופסת־סיגריות,
כי אני צריך לשמור על עצמי״.
אחרי התקופה בלוד, פיקולו התגייס לצבא.
הוא השתחרר אחרי שנתיים .״לא התאים לי הקטע

הזה של הצבא. בכל פעם היו מעבירים אותי
ממקום למקום, מתפקיד לתפקיד, כמעט בכל יום
הייתי חוטף תלונה״.
עם השיחרור מהצבא, הוא גם השתחרר סופית׳
מהשריר האחרון שהיה לו מהבית, הכיפה. הוא
הסתובב בארץ עם שק־שינה וחבורה קטנה של
אנשים. עברו מפסטיבל לפסטיבל, חיו את חיי־הרגע,
חיים של אידיאולוגיות נאיביות, סכס
ומוסיקה.
תוך כדי סיבובים הוא מצא את עצמו עם ידידה
במאהל בדווי ליד באר־שבע, מצטרפים ל״חמו־לה״
ויוצאים כל יומיים לרעות את העדר .״הבדווים
הם הפריקים הכי אמיתיים שיש!״ התקופה
הזאת נגמרה כשהוא חזר לתל־אביב.
כיום הוא ״בורגני״ .שכר חדר בעיר, עם עוד
כמה שותפים. כל יום יוצא לעבודה, ובלילה מבלה
במועדונים.
כשניגשתי אליו ואמרתי שאני רוצה לדבר אי־תו,
הוא הסתכל עליי בחשדנות .״את מהעיתון?
אני לא יודע לדבר. באיזה עיתון את?״
״העולם הזה.״ עניתי.
״לא מכיר. אני לא חזק בעיתונים. אני נרקומן
של פילוסופיה, לא קורא עיתונים״.
אחרי שיחה ארוכה פגה החשדנות. בסיום
שאלתי :״מה תעשה, פיקולו, כשתהיה גדול?״
״אולי אני אעזוב את הבורגנות, ואחזור לטייל
עם החברים שלי, אנשי־המערות״.

בד יסקוטק, בבריכ ה
1ב דו בי, ומצרים השלום האמיתי החל בשבת האחרונה
במלון סונסטה שבטאבה. לא
שלום כפוי של אי-לוחמה ושביתת־נשק,
אלא אחוות״דודנים בסיגנון שבת
אחים נם יחד. מצרים וישראלים רקדו
ושרו בצוותא, החליפו כתובות ומיס-
פרי־טלפון והתבדחו על נושאים שונים.
הכל מלבד פוליטיקה.
הישראלים והמצרים הסירו את המחיצות
וחגגו בשירה וריקודים בסוף-
שבוע ארוך, יוזמה משותפת של אלי
פפושדו מהנהלת המלון, המאמין בדו־

בירן י שר אלי ם

סוף־שבוע

בטאבה

קיום הנוכחי ומארגנת התצוגות והאירועים
שלווה בן־גל.
על השימחה ואווירת־החופש העיבו
העיכובים במעבר״הגבול, אך לאחר
שהייה של שעה במלון השתנתה האווירה
לטובה והכל הרגישו שהקורבן
כדאי.
שושי אלקיים, ממחלקת־המכירות
של ארקיע, לקחה יוזמה פרטית והחלה
לארגן ירידות קבוצתיות לטאבה במטרה
לפשט את תהליך־המעבר שב־מיקרה
הגרוע אורך שעה. בשעות־הלי־
11י ל 1ה ^ 1ר 1| 1י הזמרת (במרכז) שבאה
\ ו #11 >1 1 \ 111 #בהברת בן־זוגה, שי
טוכמאייר, נתנה הופעה וקצרה תשואות. המצרים

מיסכו מצוי

מכונית מרצדס לבנה, נושאת לוחית־זיהוי
בערבית, חנתה בפתח המלון וממנה יצא גבר
מצרי. מטרים ספורים מאחוריה חנתה מכונית עם מיספר-זיהוי ישראלי.

חבו הפרלמנטר:

אישוו־משכו לתינוק

נזקק לאישור־מעבר מיוחד בטאבה. התיירים כולם חייבים בדרכונים.

רה) ,הוא חבר הבית העליון של הפרלמנט המצרי,
לה המאוחרות התהליך אורן פחות
מרבע שעה.
המלון היה גדוש מצרים, חלקם
בגלביות ומרביתם בלבוש מערבי־שמ־רני.
הנשים בשמלות פשוטות, הגברים
בג׳ינס או במיכנסי־גברדין ומיעוטם
במיכנסיים קצרים. וביניהם נראו ישראלים
המככבים בטורי־הרכילות —
דוגמניות, נערות־זוהר, אמנים, אנ־שי־עסקים
ובנים למישפחות עשירות.
בכפיפה אחת ניתן היה לראות
חתיכה ישראלית במיני צועדת בלובי

טון, שאליו יש כעת גישה ישירה מהמלון. זאת היתה
השבת הראשונה מאז ההסכם שהמקום היה מלא. רוב
האורחים היו ישראלים והיו גם תיירים מצריים.

התלהבו משירתה וביקשו להצטלם עימה. לצידה אנ־שי־עסקים
צעירים מקאהיר ונשותיהם, שכל־כך
התפעלו מהופעתה שהחלו לצלמה במהלך ההופעה.

מועצת ״אל־שורה״ .לצידו: אני אביטל ומעצבת־השי־ער
ונדה קרן(בשימלה לבנה)( .בתצלום למטה, מימין)
רוקדת הדוגמנית אנבל טמיר, בחברתם של זוג מצרי^ .

שבת רודנים גם יחד

הדוגמנית־שחקנית חלי גולדנברג בשימלת
ערב חושפת כתפיים לצידה של אחת מאורחות
המלון, שירדה אף היא למועדון בשלראשה חבוש כיסוי-ראש.

מיפגש נשים

שיחת־עסקים

פדרמן, נשיא ההתאחדות הבינלאומית של המלונאים,

העובדת כנציגת״מכירות של הרשת, פתחה במגעי־עבו-
דה עם היבואן המצרי אנואר מחמוד. במלון שהה מלונאי
מצרי ידוע הבונה מלון 400 חדרים בקירבת טאבה.
ומטרים ספורים ממנה ערבי בגלביה,
מוקף חברים.
מחוץ למלון התגודדו מצרים רבים,
שידם אינה משגת לשהות במלון. הם
עשו את כל הדרו במכונית כדי לראות
את המלון, וחלקם אף הורשה להיכנס
ללובי, אך לא לבריכה.
האקשן התחיל בערב. תחילה המי־פגש
בחדר־האוכל, ליד השולחנות
עמוסי כל־טוב, ולאחר מכן בלובי או
בדיסקוטק ועם המוסיקה והשתיה נשברו
כל המחיצות. התחילו ההיכרויות,
החליפו כרטיסי־ביקור, גברים מצרים
שבאו בגפם התעניינו בבחורות היפות
ובמיוחד במלכות־היופי, ניקול הלפרין
ובחברתה, מלכת־היופי לשעבר שירלי
בן־מרדכי, הכל בנימוס ובשיא
הקורקטיות.
ברקע נשמעה נגינתו ושירתו של
ג׳קי, זמר המלון. הישראלים התחילו
ללוות אותו בשירה וחלק מהמצרים
פתחו בריקודים בסיגנון ההורה. מאוחר
יותר, במועדון שבמלון, ביקשו המצרים
מהתקליטן שישים מוסיקה ברזילאית,
והם התחילו לרקוד במעגלים כשה־

ישראלים מצטרפים אליהם. מארגנת
התצוגות שלווה בן־גל אחזה במיקרופון
ועודדה את כולם. הזמרת אילנה אביטל
נתנה הופעה, שעם סיומה ביקשו אחדים
מהמצרים להצטלם עימה, ולאחר
מכן הם ביקשו להצטלם גם עם מלכות־היופי.
הכל נעשה בעדינות ובשיא
הנימוס.
~גם למחרת, בבריכודהמלון ועל
שפת־הים, חזרה לה האחווה הזאת.
שלווה בן־גל הוזמנה לקאהיר, כדי
לארגן תצוגות־אופנה, והעובדה שלא
כל המצרים מדברים אנגלית ולא כל
הישראלים יודעים ערבית, אילצה את

רוני מאנה, מבעלי הסינרמה, ואת
הספרית ג׳קלין ליכטנשטיין לעזור
בתירגום.
ובערב, שוב בלובי ובדיסקוטק, המצרים
השמרניים המשיכו לשמור על
פרופיל נמוך אך האחרים, המודרניים
יותר, חשו כבר כחברים ותיקים של
אלה שהכירו רק אתמול, שרו בצוותא,
רקדו ביחד ונראה כאילו הכירו כבר
שנים רבות והכל בטיבעיות, בלי שאף
אחד ינסה להרשים את הצד שכנגד. זה
היה כל כך טיבעי, שאפילו התבדחו
אחד על השני. שלושה ימים ולילות
שהשאירו טעם של עוד.

\ 1¥1ך 11יךך 11ד אנואר מחמוד, סוחר־כימיקלים ויבואן כלי־
| 1 / 1 #1עבודה, היה חביב הישראלים. בפאב המלון

רקד בחברתן של שלווה בן־גל (משמאל) והאופנאית״זמרת לאה תורן.

\ 1ץךל זועמת שועה, ואיש־העסקים רוני מאנה.
ך 11ךיך *11111
111 11 #1 111 #1 11111/למטה: פרופטור חאמד חאמד, ארכיטקט
ומנהל אוניברסיטת חילואן, רעייתו(יושבת) וורד מיארה, מיוזמות המיפגש.

זוג תיירים מצרפת
משתזפים בעירום
חלקי על שפת״הים בסונסטה. המצרים לא מגלים

עירום בסונסטה

התעניינות מיוחדת בנעשה על החוף.
מובלעת ישראלית בניגוד ללובי, המאוכלסעל-ידי מצרים. תחושת החופש במקום1

כתב 1צימ 11ר־.ר־ א ח־־י רי א ב

מלונדון
קרוי גרביה

עומדת ליד דוגמיות שסרט
הסטודנטים במיכ-
ללת ״שנקר״ על מכונות״סריגה ביתיות. הרעיונות הם

ך* אמצע החודש שעבר, כאשר
*4ירושלים רעשה וגעשה ממנהיגים
יהודיים שבאו להפגין סולידריות עם
ישראל לאור הזרקורים, התקיים מיפגן
קטן של סולידריות מסוג אחר במי־כללת
שנקר. זאת היתה הצגת־יחיד
של קרול גרברה, מעצבת־אופנה של
סריגים באנגליה, שהגיעה לארץ לבי-
קור־עבודה של שלושה שבועות.

^ פרוייקט
של פיף
ך דברה איננה מנהיגה יהודית.
היא אפילו לא יהודיה, אף בתחומה
— עיצוב־סריגים — היא נחשבת
לרוטשילד לפחות. מאז שסיימה את

של הסטודנטים, שיצטרכו לבחור, ממיבחר זה, בדוג-
מית אחת או כמה כדי לעצב מערכת לבוש אחת. מער-
כות״הלבוש יהוו אתגר לאופנאים ולמעצבים לעתיד.

צריכים לעצב דוגמיות של סריגים.
למטרה זו יכול הסטודנט לעבוד בחוטים
שונים כמו חוטי ויסקוזה, צמר,
כותנד״ או חוטים מעורבים. הפרוייקט
מאוד אינדיבידואלי ולא חייב להיות
מיסחרי. בזמן הפרוייקט יעבדו הסטודנטים
על מכונות״סריגה ביתיות ב־מיכללה
עצמה, ובסופו יצטרכו לעצב
ולסרוג מערכת־לבוש כשהם משת־

לימודיה בקולג׳ הממלכותי לאמנות
בלונדון, לפני כ־ 10 שנים, הפכה הגברת
לבעלת מוניטין בינלאומי במי-
קצועה.
מה הביא אותה לארץ?
ורה ולרשטיין, ראש מגמת עיצוב
הטכסטיל בשנקר, חשבה שחשוב לחשוף
את הסטודנטים במגמה למעצבים
בחו״ל ובכלל לכל מה שקורה
בשטח הסריגים באירופה. במגמת הטכסטיל
לא ביקרו אנשים הקשורים
ועוסקים בשטח, והחשיפה מאוד חשובה
להתפתחות המיקצועית של הסטודנטים.
אגודת ידידי שנקר באנגליה
פנתה אל גרברה והיא מאוד שמחה
לקבל את הצעתם.

| 1ך ך 11ך י 1־ \ 1ך 1ך סודר קצר מכותנה עם
11\ # 11 1יי 4דוגמת פרחים גדולים
מפוזרים. רקע הסודר לבן והפרחים בוורוד, צהוב

איווי אוטה

רישומים של קרול גרברה בשביל עבודת-הגמר
11 שלה בשנת .1979 מערכת לבוש משלושה חל־אי..

קים: סודר, מיכנס/גרב ומעיל, מצמר ואנגורה, בצבעים של שחור ולבן.

סוטורות וצלליות, את העתיד ב־אופנת־הסריגים.
הפרוייקט
השני הוא עבודה עם
סטודנטים משנה שנייה. זה פרוייקט
של כיף. הסטודנטים יצטרכו ליצור
בעצמם את החוטים, עם שילוב של
חוטים קיימים, ולסרוג ביד את הטכ־סטורות
השונות. בסוף הפרוייקט חייבים
הסטודנטים לבנות קולקציה של

על מה התכוונה לעבוד עם הסטודנטים?
בשלושה
פרוייקטים נפרדים. הפרוייקט
הראשון והמורכב יותר הוא
עם הסטודנטים מהשנה השלישית. הם

ובורדו, עם עלים ירוקים. נשים האוהבות להיראות
ספורטיביות ירבו ללבוש אותו. נותן אווירה אביבית
ועליזה. ניתן להוסיף קישוט״שיער בצבעים תואמים.

משים בדוגמיות שעיצבו. בזמן הפרוייקט
חייב כל סטודנט לערוד מחקר
כדי לקבל השראה ורעיונות. המטרה
היא שהסטודנט יחשוב תוך כדי עיצוב
איר הוא רואה, מבחינה ציבעונית, טכ־

סריגים, כשאלמנט עיצובי אחיד מקשר
את הקולקציה.
בפרוייקט השלישי תעבוד גרברה
יותר כיועצת. הפרוייקט הוא עמדת־הגמר
של הסטודנטים משנה רביעית,

חזרה אר הטבע 3 :־גד;3

גרברה עשויים מפקקים, עץ, חימר וגלעינים צבועים.

המסיימים את המיכללה. הם יציגו
לפני גרברה את רעיונותיהם והיא תייעץ
להם על האופנה האחרונה בסריגים,
צבעים, טכסטורות, חוטים וצלליות. כל
סטודנט חייב לעצב שש מערכות־לבוש
מסריגים שייצרו מיני קולקציה שאותה
הם יציגו בתצוגת־האופנה שתתקיים
בסוף שנת־הלימודים.

ך 14 1ך 1ן 1ך \ 1עשויה מצמר וממוהר, ומן
11/ 11 #1111ח שלבת בתוכה ריקמה. נמכרת
למעצבי־האופנה המשלבים סריגים בקולקציה.

עצמאי והחלה לייצר סריגים ומערכות־לבוש
העשויות מסריג ובתערוכות השנתיות,
הנערכות פעמיים בשנה ב
עיצוב

חשיפה
^ רול גרם־ה, אשה דקה וגבוהה,
] /סיי מ ה את לימודיה ב־ 1979 וההצלחה
ליוותה אותה מאותו הרגע. את
עבודת־הסיום שלה מכרה מייד ל־חנויות־היוקרה
הלונדוניות בדאון ר
נ׳וסף, ובנוסף קיבלה חשיפה תיקשו־דתית
בשני הירחונים החשובים ביותר
באופנה, ווו והארפרס באזאר.
זאת היתה כמובן התחלה שכל
סטודנט המסיים בית־ספר לאופנה מקווה
וחולם עליה.
אחרי הלימודים פתחה גרברה עסק -

פאריס ובלונדון, הציגה קולקציה הבנויה
מ־ 40 מערכות.
עם השנים השתנה העסק והתרחב.
אחרי שנתיים הוסיפה גרברה מערכות־לבוש
מבדים ארוגים, אשר הותאמו
לסריגים. לבגדים עיצבה תכשיטים

| ״ ך 1\ 1ד ך 11ך 1סודר קארדיגאן מסריגת־יד. לאורך
הכפתורים סרוגות צמות, עם מיכנסי

קורדרוי וחולצה תואמים. מעל צעיף פירחוני מצמר שאלי.

ואביזרי־אופנה אחרים, כך שהיא יכלה
למכור ללקוחותיה מראה כולל.
בשלוש השנים האחרונות החלה
גרברה ללמד אופנה בסנט מארטינס
בלונדון, וגם גלשה לתעשית־הנעליים,
כשהיא מעצבת נעליים בשביל חברת
קלאתז.
אבל נראה שהיא עדיין נשארה עם
זמן פנוי, ולכן החליטה לעבוד כפרי־לאנס.
בחלק זה של עבודתה מייצרת
גרברה דוגמיות־סריגים, שאותן היא
מוכרת למעצבים שונים, יצרנים ומיפ־עלים
המתמחים בסריגים.
עבודתה כפרי־לאנס מעסיקה אותה
מאוד ולכן החליטה להפסיק לייצר
קולקציות עם שמה. לדבריה ,״לא
חשוב לי כל כך ששמי יתנוסס על־גבי
הבגדים.״
עבודה זו מאפשרת לה להיות מעורבת
בעבודות שונות ומגוונות, כשהיא
היחידה המכתיבה לעצמה מתי תעשה
מה, איפה, ועם מי, וגם ״זו הסיבה
שיכולתי להתארגן לבוא לכאן.״
עיצובה בסריגים מאוד מגוון, מעי־

מרובעים

11111111141 מערכת בת שיי חלקים שהיתה חלק מעבודת הגמר של
11 # 111 #1גרברה. שימלת צמר סרוגה במכונת סריגה עס מעו יינים
נושקים, ומעליה ג׳קט/סודד מסריגת יד בעל דוגמה דומה.
צוב מינימליסטי, המבוסס על צורות
גיאומטריות ועד פרחים המזכירים את
תקופת־הבארוק, או עבודות־סריגה האופייניות
מאוד לאנגליה, במיוחד בב־גדי־גברים.

כנם־הסולידריות לא שמעד -פוליטיקה
זה לא התחום שלה. אך בשעה

שימלת״סריג בעלת צווארון-ענק, סרוגה במכו נה.
ג׳קט״סודר מצמר סרוג ביד. עיצוב: קרול
גרברה. בדוגמית צבעים בהירים האומרים פשטות ואלגנטיות.

שאחינר בתפוצות דיברו גבוה על מה
צריך לעשות (ושהם לא יעשו) למען
המולדת, ישבה קרול גרברה עם תלמידי
שנקר והקנתה להם מניסיונה העצום.
תרומה צנועה, בלי הרצאות ומסי־בות־עיתונאים,
רק סריגה והרבה סולידריות.

ו ת ענ

הפיעמח, הפיצוח והשר
בשולי ״לדעת אשה׳ לעמוס ע11
עמוס עוז
לדעת אשה
הוצאת כתר 200 ,ע׳

במקום פתיח
אחת הבעיות בארץ קטנה כשלנו היא שאחרי
שנות היכרות עם סופר /משורר /מבקר כלשהו,
שנים שבהן נקבע פחות או יותר היחס גם אל
האיש (האשה) ,גם אל יצירתו(יצירתה) ,קשה,
קשה מאוד לקרוא ספר, שיר, מאמר משלו(משלה)
קריאה תמה. הכוונה לא רק לכך שכולנו מלאים
דעות קדומות כרימון; הכוונה גם אינה רק לכך
שבמרוצת השנים גיבשנו לעצמנו יחס ועמדה
מסויימים לכל עמיתינו — לחיוב ולשלילה; הכ־

ההנאה היתירה שבגילוי סופר /משורר בלתי־מו־כר
לך, שאותו אתה קורא קריאה תמה. תמה באמת.
כמו שקראת דרך קבע לפני שנים וכמו שאתה
קורא יצירה בשפה זרה וכמו שכבר אינך
מסוגל לקרוא את דיברי שכנך הגר במרחק שלושה
רחובות ממך, ואשר יחסיך עימו גתקבעו עוד
לפני שנים — במרחק שלוש-אכזבות וחמש־עש־רה.היתקלויות״
,מארבים והשמצות.
מובן שתמונת מצב זו שאני מצייר כאן —
ואינני מאמין שהיא נחלתי שלי בלבד, שאם לא
כן לא הייתי מעלה אותה — טומנת בחובה סכנות
רבות. הסכנה העיקרית היא שבעת ששיבעים
ושיבעת העיתונים, המקומונים, השבועונים, ה־פיסחונים
והחיגרונים יתופפו בתופיהם, יכו באגרופיהם
ויחרקו בשיניהם של מבקרים שאין להם
ומעולם לא היה להם מה לומר; שאין להם ומעולם
לא היה להם צל רגישות אמנותית ליצירה שאותה
הם ״מנתחים״ מיקצועית ותמורת תשלום; שהם
חסרים את המידע והכלים הדרושים כדי לראות
דבר בתוך הקשרו וללמוד דבר מתוך דבר; שאין
להם ומעולם לא היו להם ספקות ופיקפוקים כלשהם
ביחס לדעותיהם הקדומות ולחשבונותיהם
האישיים שלהם; בעת שכל זה וכל אלה קורים
ומתרחשים, מעשה יום־יום ושבוע־שבוע, ו״הפוג־רומים
של יום שישי״ (בביטויו הקולע של אדם
ברוך) נמשכים ללא הפוגה, תוך שרמתם הולכת
ומתדרדרת אל פחי האשפה — גוזרים על עצמם

לדעתאשה הוא ספר לא טוב של טופר עתיר כישרין. אפשר
אפילו לומר שהוא ספר רע -אבל לא מן הסיבות שמנו בו כמה
ממבקריו. סמליות שחוקה, דמויות לא אמינות, חזרות
מייגעות של ״מושיבים״ ויומרה שאין לה כיסוי מסלפים,
מגחיכים את מה שעשויה היתה להיות ״מנגינת לילה זעירה״
של צער החסד וההעדר.
מאחור: שתי נשים מתחבקות ומרגיעות זו את זו.
לסביות?
הכל צועק: מצב קיומי, מצב קיומי!
מצב קיומי בנוף ישראלי מאוד. היותו של גיבור
הספר איש מוסד לשעבר שרירותית אבל גם
סימלית ורלבאנטית. המוסד, השב״כ הם סחורות
יצוא מבוקשות זה שנים בעיני סוכני הרכש של
הוצאות ספרים זרות בירידים בינלאומיים. אבל
סוכני שב״כ, מוסד מדוברים גם אצלנו, אין שבוע
שאינם בחדשות. הם 10ו־זסס לסירוגין. אבל הם
גם המשך ״טיבעי״ כביכול לאותם אלופים ומפקדי
צה״ל הבכירים שהקדימו אותם בספרות,
לאחר שנסתלקו ממנה מרבית ה״אליקים״ ,ה״או־ך
ים״ וה״אפרימים״ שסתם הלכו בשדות לתומם.
איש מוסד הוא כמובן בראש וראשונה איש
שותק, איש מחריש, איש הנושא את בשרו
בשיניו. בהיבט זה, הוא ממשיך טיבעי למיתוס
המוכר לכולנו :״בני גדול ושתקן ...הוא נושא
בליבו כדור עופרת ״.שתיקתו של אלתרמן הפכה
ל״שתיקתם״ של חיים גורי ושל ס. יזהר. מורים
לספרות ידעו להצביע לאחור אל מגילת היוחסין
שלה: השתיקה והגימגום אצל גיבוריו של ברנר,
״שתיקת הים״ של ורקור הצרפתי האנטי־נאצי
הנשכח. מרחיקי־ראות שביניהם אף יזכירו את
הרומנטיקה — מנובאליס הגרמני ועד מסתו של
מטרלינק על דבר יתרון השתיקה על פני הדיבור.

עמוס עוז; מצב קיומי
וונה היא, בין השאר, גם לכך, שבמהלך הזמן ועל
סמר היצירות שקראנו גיבשנו ואף קיבענו לעצמנו
את הציפיות שלנו מכל אחד מן היוצרים
המוכרים לנו.
וכך אנחנו מדמים לדעת בדיוק מה תהיה דמד
תה של הצגתו הבאה של הניד לוין(ולרוב גם
איננו טועים) ,יש לנו מושג כלשהו על השיר הבא
שיכתוב יהודה עמיחי ואנחנו מסוגלים לשער מה
יאמר דוד אבירן בסוגיה משורר־משוררת או על
עמיתיו המשוררים. כלומר, הרבה מרחב לבלתי־צפוי
לא הותרנו לעצמנו — בגבולותיו של מה
שנראה בעינינו כצפוי. הוסף לכך את היחס, ולעיתים
גם השיפוט, מראש כלפי כל אחד מן
היוצרים /היצירות הנזכרים /הנזכרות והרי לך
תמונת־מצב בלתי־בריאה, אבל כמעט בלתי־ננד
נעת בתנאים שלנו. אותה קריאה תמה שבה אני
מסוגל לקרוא, למשל, את סיפרה של סביון לי־ברכס
שאינה מוכרת לי — בלתי־אפשרית ביחס
לסיפרם החמישי או העשירי של אהרן אפלפלד,
משה שמיר, יצחק בדנו־ או יצחק אורפז.
מצער. אבל, מה לעשות, עובדה. עובדה המתחייבת
כמדומה מאופיו של מקום קסן, תרבות
מוגדרת ומגודרת, שבה הכל מכירים את הכל,
הכל פוגשים את הכל, מתחככים בהם, אוהבים
אותם, שונאים אותם, מסכימים עם עמדתם הפוליטית,
חולקים עליה. כל אלה דברים שאינם
רלוואנטיים ביותר להערכתה של יצירת האמנות
— ,אולי חוץ מהנקודה האחרונה. וגם זו: יש וחי־לוקי־דעות
פוליטיים מסתירים דווקא את השנ־אות
/הקנאות העזות ביותר. כלומר, אינם חילו־קי־דעות
עקרוניים(או פוליטיים) כלל.
זוהי, לעניות דעתי, הסיבה לכך, שלא מעט
מטובי המבקרים שלנו, מכל מקום ההגונים אבל
גם החששנים שבהם, פרשו ממלאכת הביקורת.
זוהי הסיבה שאלה שלא פרשו מעדיפים, לרוב,
לכתוב על סופרים שכבר אינם בין החיים, ששם
אינם צריכים להתגבר על ייצרם — ,או על סופרים
מקובלים עליהם, שאז אין חשש שיסתבכו
בקטטות ובהתכתשויות. אסור גם להתעלם מן

,מקור השראה, שאר־רוח ובשר לסיפרו של עוז —
מוטב ללכת לבתו זה של קניוק, ספר שממנו הושפע
ללא ספק, מאשר לג׳ון לה קארא.
אבל השתיקה היא כמובן רק מאפיין אחד, ולאו
דווקא המרכזי, במפת הנפש ובמפח הנפש של
גיבור סיפורנו. מעניין, גם המאפיין השני, הפי־ענוח,
קשור במיקצועו של ה״בדימוס״ שלנו כאן.
והרי, שתיקה׳ ו׳פיענוח כל מורה משכיל
לספרות יאמר לכם זאת — הם מושגי־מפתח בכל
פואטיקה סימבוליסטית, וגם בזו הרומנטית שקדמה
לה. החידוש הוא רק בזה, שמה שיוחס בעבר
לרוב לדמות המשורר או הסופר ביצירה,
עבר עתה תהליך עידכון והרחקה והוא ״נש-
תל״ -גם כאן כפל״משמעות חקלאי־שב״כי
בקרקע נפשו של סוכן חשאי. שניהם, חימשורר והסוכן, שותקים ומפענחים, מפענחים
ושותקים. והכל פנימה — כמובן. מה פלא שהסוכן
שלנו מהרהר באפשרות של כתיבת ״סיפור־מרגלים
קטן כאשר ייצא לפנסיה 30
אשר לפיענוח, נדמה לי שהיא ונרדפיה ונג־זרותיה
הן המילים הנפוצות ביותר בספר. אל נשכח,
פיענוח מניח את קיומו של צופן, קיומה של
חידה, של מיסתורין שאותו צריך — ולפעמים
לא ניתן — לפצח.
אמרנו נרדפיה ונגזרותיה, כי אנו משייכים
לכאן גם את התהייה והניסיון להבנה ולהגדרה
ולאיבחון ולתפיסה ולידיעה ולהשגה ולזיהוי.
הכל שייך לשדה הסמאנטי־סימלי הזה של
הפיענוח. וכך ״מתעמק״ יואל — הוא גיבור סיפורנו
— ב״תבנית״ כלשהי(אור מוטל בעד חלון
אל חצר ונופל על הדשא) אבל לא מצליח ״להגדירה״
26 והוא מגלה ״תעלומות״ ביצירות צ־כוב
ובאלזאק 30 והוא מזהה בכל מקום ״סימנים
של סדר״ ״שאני(הוא) לא מצליח לתפוס״ ()32
ומזהה (על גבי הטאפט — עוז קרא את הנרי
ג׳יימס) ״מין איים של תבנית סדירה״ וחושד
לעצמו ש״אולי יש איזה דבר אבל לא נועדת

אוגיסס רודין: לדעת אשה (״המטמורפוזות״ של אובידיוס)
המשכילים שבינינו לשבת ולידום.
אם כן, קריאה שאינה תמה, מצד אחד, ולעומתה
שתיקה והתנזרות המותירות את הזירה התרבותית
כשטח הפקר לחידלי אישים ולחסרי יושר
אינטלקטואלי, מן הצד השני.
ובאמת, סכנתם של מי רבה יותר?
ועכשיו לעניין.

שתיקתן 1פיטפוט1
של סוכן חרש
לדעת אשה הוא ספר לא טוב. אפשר אפילו
לומר שהוא ספר רע של סופר עתיר כישרון. אבל
הוא לא ספר רע מפני שתיאור איש־המוסד־בדי־מוס
הנמצא במרכזו אינו אמין. כאן החטיאה רשימתו
השנונה, האינטליגנטית של אביגדור פלדמן
את המטרה. כי בסיפורו של עוז לא ניכרת שום
כוונה להתמודד עם ג׳ון לה קארא או אליסטר
מקלין. יומרתו או שאפתנותו של הספר שלפנינו
גדולה הרבה יותר והיא באה לידי ביטוי, כבר
בציור העטיפה שלו: פיקאסו, התקופה הכחולה
— תקופת העצב, גבר ואשה מעורטלים בסיטואציה
שלאחר אכילת תפוח הדעת, על סף הגירוש
מן הגן. אשה מחזיקה בזרועה תינוק3 ,ז1ת־61ז,\ 13

כולם שתקו, שתיקה קשה, עיקשת, אחראית,
ממלכתית, לירית, חסרת־שחר. כולם עלו לרגל
אל ״הר הדומיות״ האלתרמני, כשהם שומעים
״מסביב דומייה של הרבה אגמים /והרבה ארצות
בהירות ״.והיה גם שייקספיר. תמיד יש שייקספיר:
.7116 8.681 18 8116066
וכך שתקו כולם — ופיטפטו ...פיטפטו בלי
קץ, בלי גבול, בלי תיכלה ותכלית. והצירוף של
השתיקה והפיטפוט הוליד את הגיבור המפטפט
פנימה. שתיקה מבחוץ ובפגים — מונולוג שאין
לו התחלה ואין לו סוף. ומי ייטיב לייצג שתיקה
פטפטנית כזאת כאיש מוסד לשעבר. הרי שתיקתו
כפולת פנים: גם משום שתפקידו מחייב אותו לשתוק
וגם מפני שכבר יצא בדימום ולכן אין לו עם
מי לדבר. ובתו, חולת־נופלים לעת מצוא (סמל,
סמל!) ,אף היא שתקנית שבשתקנית. אבל כשהיא
כבר פותחת את פיה — שום יאכנע מהשוק לא
תשווה לה.
אבל על כך בהמשך.

הקשר הישראלי
ובכן, בראשית היתה השתיקה. מבחינה זו
עדיף, כמדומה, איש המוסד אפילו על הקצין הבכיר
מיל׳(כלומר, בדימוס אף הוא) של יורם קניוק
ברומאן שלו, בת .1ואגב, אם כבר מחפשים הקשר,

ספר :13 סימן למזלן
לפענח(אותו) ,ואולי יש רק תעתוע ״.״אפשר לכל
היותר לנחש.״ והסוכן־בדימוס שלנו מסכם את
ניסיון חייו במסקנה האופיינית, בכל זאת, יותר
למשורר מבולבל מעט מאשר לסוכן חרש ממולח
ומפוכח :״יוצא שהייתי כאן ארבעים וכמה שנים
ועדיין לא התחלתי אפילו לתפוס מה הולך כאן״.
כמה פילוסופי — וכמה ישראלי (״מה הולך
כאן״) .אולי בכל זאת לא ״מצב קיומי״ במידה
כזאת — ואולי אפילו חומר למחשבה לוועדת
חקירה על כישלונותיהם האחרונים של המוסד
והשב״ב שלנו.

יכולנו להמשיך בציטוט תריסר מובאות נוספות
של פיצוחים ופיענוחים — שכולם סופם
תוהו. נכון, יש גם כמה דברים שגיבור לרעת
אשה מצליח ״לפענח״ .כך הוא ״מפענח בקלות
כמה שיקר לו המתווך״(מתווך הדירות, עמוד
,)196 והוא ״כמעט שקפץ אל מכוניתו ודהר לירושלים״
״כדי לפענח כל דקה, כל שנייה, כל
כאן, לפחות, אין לצפנת שלנו מה לפענח. והוא
תנועה בבוקר ההוא 120 וניטל עליו להקשיב
אכן.חזר בו ושוב השתתק״.)67( .
בריכוז עליון לנגינת מאדריגאל כדי ״לאתר(בה)
קול אחד מזוייף 133 אבל בעיקרו של דבר הוא
אולי חשב, בהזדמנות זאת, על הקשר שבין תפענח משלים עט העובדה ״שיש סדר, ושלא
״לפענח״ ו״לפצח״ בעברית המדוברת של ימינו.
אותו״ .וכי ״כוחותיו לא יספיקו למציאת תשובה
הרי אריק קראנץ, ידידו מתווך הדירות, הוא עצמו
על שאלה שאותה בעצם לא עלה בידו לנסח. או
נדר נדר שלא ירפה מן המתנדבת הבלונדית העואף
להבין. ומפני כן מאומה לא פיענח עד כה,
בדת יחד עימו באותו בית־חולים ״עד אשר יפצח
וכנראה שלא יפענח אף פעם 101
אותה מימין לשמאל, מלמעלה למטה, ובאלכסון
אולי משום כך הוא נחרד כל־כך למחשבה כי גם״.)129( .
ייתכן שקיימים ״לא צופן אחד כי אם צפנים
״ברובד סמוי יותר״ — כך על עטיפת הספר
רבים? איש איש והצופן שלו 72 וכי הוא, האיש
אשר ״הדהים את כל המישרד כאשר הצליח לפ לדעת אשה הוא ספר של אדם־מרגל המנסה
ענח מה באמת הניע את איל־הקפה העיוור מקו לפענח את חידת החיים. זהו רישום מדוקדק של
לומביה לחפש ביוזמתו שלו את השרות החשאי תצפית בלתי נלאית בחשיכה האופפת אותנו.״
היהודי 72 לא יצליח לפצח /לפענח את
לפענח ולפצח — באפילה האופפת אותנו
הצופן האישי של כל אדם, ואף לא ילמד להבחין ; ובאורו המלא של פיוט דברני — ״מימין לשמאל,
— בעייה קשה באמת בין גיטרה לצ׳לו, בין מלמעלה למטה, ובאלכסון גם״.
קצר להפסקת חשמל. בין מחלה לגעגועים. בין
ברדלס לצלוב ביזאנטיני.)72( ״.
(המשך יבוא)

שעל כך באה תשובה ניצחת המזכירה בסיג-
נונה את הצהרות הבחירות של הליכוד. וכך
משמיעה כאן בת רגישה־כאובה לאביה האוהב
המתייסר :״תגיד, יואל, מה הקטע שלך? מה אתה
מתפתל שמיניות? מה כל״כך משנה לך אם אני
מתגייסת או לא.)135( ״.

מישקפ״ס קאתנל״ם
איש אשכולות אמיתי, היואל השתקן שלנו,
שתאוות ההגדרה שלו נעה כל הזמן בין אילי־קפה
דרום־אמריקניים לבין ״ציור־צליבה ביזנטי הסותר
את השכל הישר 131 וכמובן — מדריגא־לים,
ואשר מישקפיו(שימו לב!) ממש מזכירים
״מישקפי אינטלקטואל קאתולי״ והם ״משווים לו
ארשת של פרישות ולמדנות סגפנית 118
כאותה ארשת אופיינית לכל שאר אנשי המוסד
והשב״כ, כמובן.
אבל איך בעצם — אדם עשוי לתהות —
נראים ״מישקפי אינטלקטואל קאתולי״?
מה פלא שבתו היחידה של המפענח הפרוש
שלנו, נטע שמה בישראל, אותה מושתלת שנייה
שברומאן, תולה על קיר חדרה את תמונתו של
המשורר האהוב עליה — יעקב שטיינברג ...לא
פחות ולא יותר! איך אמר דן בן־אמוץ: עלא עיני״״
וכך
הפך מה שבשימוש חסכוני וזהיר יותר
עשוי היה להיות סמל פיוטי חבוט ונדוש — לפטיש
שבו מכה בנו הסופר, שוב ושוב, אחת לכמה
עמודים, משל היינו פעמונו של אורלוגין, או
מטומטמים גמורים. והקורא שאינו נכד ואף לא
נין ל״צפנת פענח״ זה שבסיפורנו, הולך סחרחר
במסלול המיכשולים שבין פיענוחים ותעתועים,
תעתועים ופיענוחים, כשבתווך מרחפת לה כאן
צברית שתקנית וגסת־רוח־ולשון(כשהיא מואילה
לדבר) ,במיכנסי הרמון נפוחים(אלה דווקא יפים
לה!) ,האמורה אף היא לייצג כאן איזו חידה נעלמה
באין־פותר. שהרי יוצרה הוא לא פסיכואנ ליטיקן
בעל־כורחו כי אם מיסטיקן לתיאבון.
ואילו אביה, אותו ״אינטלקטואל קאתולי״
בדימוס, שפיון בלע״ז, הנכשל במאמציו להבחין
בין גיטרה לצ׳לו, בין ברדלס לבין צלוב ביזנטיני
— נאמן בהחלט לעצמו כשהוא מתאר את בתו
— כיד הפייט הטובה עליו — כ״בן־אצולה(כך!)
שחפני ממאה אחרת המופיע בנשף־מסכות ומשתעמם

מה תמה — אומר לעצמו, בשלב זה, אפילו
הקורא הבלתי־מרושע, זה שעודו מסוגל לקריאה
תמה — ,שגיבורנו זוכה מאותה בת־אצילים שחפנית
ומשועממת למענה היחיד, בנוסח הישן והטוב׳
שהוא ראוי לו :״אז מה הבעייה שלה 66
ושיחה דומה, ברוח דומה, בין אב־מרגל לבין
בת שהיא בהחלט לא שפיונית, תחזור כאן, באורח
צפוי(הכל חוזר כאן לפחות ארבע פעמים!) ,כמה
עשרות עמודים מאוחר יותר.
השיחה מתחילה בהערה עמוקה של האב המעמיק
דמוי־האינטלקטואל־הקאתולי :״את לא
חושבת׳נטע שהמדינה הזאת מתפרקת?״

והיא ממשיכה במדווים שהם לא נחלת המולדת
בלבד:
״אתה זוכר את מה שאמרת לי מתי שהפטרון
(הבוס של השפיונים — נ״ז) לחץ עליך שתסכים
לנסוע לכמה ימים להציל את המולדת?״
״אמרתי משהו. כן. נדמה לי שאמרתי שירדה
לי היכולת להתרכז. משהו כזה. אבל מה זה שייך
לעניין?״

להיות שותף לכמה סודות הקשורים באישיותה.
בייחוד התעכב על החשדנות היתירה כלפי העולם,
ובעיקר כלפי מפא״י, שהתפתחה אצלה בשנותיה
האחרונות.
ובאמת, יותר משהיה זה ערב ספרותי, היה זה
מיפגש יוצרים שניסו לחשוף טפח מחייה של
משוררת זנוחה ותוך כדי כך גילו משהו על עצמם.
הסופר דן צלקה נראה קצת נבוך כשעמד
וסיפר על פגישתו היחידה עם המשוררת בתל-
אביב. פירטי הפגישה שנשארו מעורפלים במיק־צת
הותירו רושם של סימפטיה הדדית בין המשוררת
הזקנה לסופר. מי שקרא משיריה היה בני
הנדל, מטובי קרייני השירה בארץ. הסייג היחילי
שאפשר להעלות כנגדו הוא נטייתו לכפות על
השיר נוסח קריאה ״הנדלי״ .אולם מעלותיו כקורא
מחפות על חולשה בודדת זו. הערב הסתיים
בהחלטה לרכוש את ספר השירים כדי שלפעמים,
כשנרצה להתבשם מניחוח הארץ כפי שחשה אותו
אסתר ראב, נוכל לקרוא שורות כמו:
...ריח סמדר ופרדסים פורחים
עם חלב אם השקיתי;
כפות רגלים
רכות כידים
בחול לוהט ממששות;
ואקליפטוסים פרועים
סעתי צרעות ודבורים
שרד! כץ
שיר ערש לי דובבו...

אמנות

ערבים בתל־אביב
ערב
עם משוררת
אווירה של שיעמום שלו נחה בחלל האולם
הגדול של בית הסופר כאשר התאספו כמה סופרים
וקהל כדי לכבד את זכרה של המשוררת אסתר
ראב. מה הבאנו איתנו׳ אל הערב הזה ועם איזה
מיטען שבנו ממנו? יותר מכל קיבלנו אישור
לכמה אמיתות שאנו נושאים עימנו זה שנים. מפי
המשוררת ש. שפרה נודע לנו שהיוצר — אדם
בודד הוא. גם אם חי במקום שבו נולד, הרי הוא
מהגר פנימי שנידון להשלים עם׳ חוסר הכרה
והערכה. בבטאה את כאב הבדידות הזאת, הקשה,
חשפה שפרה את הקשר שלה אל אסתר ראב, קשר
של הזדהות ואהבה. על שפרה הוטל גם להנחות
את הערב והיא עשתה זאת בטון סמכותי, נרגש
ודידקטי. בלי משים הפך האולם, שקהל מבוגר
ברובו ישב על׳ספסליו בשקט, לכיתת בית־ספר.
כעבור זמן לא רב נפרדנו ממנה, לא בלי חמדה,
והתיישבנו על כיסאות אוניברסיטאיס. המרצה
הבא, פרופ׳ דן מירון, הכין היטב את השיעור. הוא
מיקם את המשוררת בתוך התהליך הספרותי־היס־טורי,
הכתיר אותה כאשה הראשונה שכתבה שירים
בשפה העברית, ופתר כמה חידות בערפל
שירתה כאשר הראה שהשימוש של המשוררת
בלשון היה לא־מקובל וחדשני לזמנה. אלא שמירון
האריך מאוד בדבריו וכבר צפה הקהל בפתק
גדול שנרשם והועבר מיד ליד בשולחן הארוך של
היושבים המכובדים וכמעט שנמסר לידיו של
המרצה. ברגע האחרון הודיע מירון, שכמו חש
בקנוניה הנרקמת לימינו, שעוד מילים ספורות
והוא מסיים. מילותיו הספורות התארכו אף הן.
מירון לא עמד בפיתוי והחל לערוך השוואה בין
אסתר ראב לבין משוררת אחרת בת זמנה, המשוררת
רחל. במשך דקות ארוכות נדמה היה
שמירון זנח את אסתר מרוב אהבתו לרחל ואנו,
הזוכרים לרחל את המתיקות שנסכה בנו שירתה
בימים שהיינו צעירים וסובלים, שמחנו לרגע.
הדוברים שבאו אחריו הובילו אותנו בשבילי
זיכרונם הפרטי. עורך אפיח!! סיפר בשפתו המתנגנת
על ילדותו. הנטייה לדבר על עצמך בשעה
שאתה בא לספר על המת איננה דבר מגונה. אדרבא,
שפתו השירית והענוגה של ארז ביטון היתה
כמשב רוח אביבית ביום חמסין. ברצון הייתי
מאזינה לו עוד זמן רב. אחרי שחתם בשיר משלו,
חזר אל כיסאו, רציני ועטוף חג. גם דרך דיבורו
של המשורר משה דור נעימה היתה ומשובבת
נפש. דור העלה זיכרונות מפגישתו עם אסתר
ראב בחצר ביתה. הוא תיאר את עיניה הירוקות
אפורות(״כחולות!״ ,נזעק איש מן היושבים באולם
והפר באחת את הרושם האדיש שהותירו הצופים
עד אז) וביקש שנשכח את השירים הגרועים
שכתבה המשוררת. אהוד בן־עזר, שעצתו של
משה דור הגיעה אליו באיחור, תאר לפנינו את
מאמציו הבלתי־נלאים, וכיצד הצליח להוציא
לאור את מיכלול שיריה. אחר־כך הזמין את הקהל

יגאל עוזרי: מבין היותר מוכשרים
אוסרה אמצע הדרך
חגייגה של ממש היתה באחרונה לאוהבי האופרה.
באולם המחודש של ע1ה ביפו נערכה הצגת
הבכורה ללה טחויאטה של ורדי. צוות מגובש,
ישראלי ברובו, הרשים את הקהל בשירה מיק־צועית
שאיננה נופלת באיכותה ממה שמושר
בבתי אופרה ברחבי העולם. איילת אמיתי הצליחה
לעמוד בכבוד בתפקיד התובעני של ויולטה,
תפקיד שיש בו הרבה טונים גבוהים והרבה
קולראטורה. גם שירתו של גבי שדה (אלפרדו)
נשמעה בוגרת מתמיד, בלי שהפחיתה מקיסמו.
מקהלת האופרה וזמרי קמרן השלימו את הרושם,
שיש לנו בארץ כוחות טובים.
ובכל זאת, כוכב הערב היה זמר הבריטון האמריקאני
ריצ׳רד קלרק שגילם את ג׳רמונט האב.
הוא היה אכזרי כשנדרש ואוהב כשהיה צורך בכך
ומנחם וגוער ודמותו מילאה את האולם ושבתה
את ליבותינו. איך הוא עושה זאת?
״הכל טכניקה ״,עונה לי אחד מזמרי מקהלת
האופרה ,״הוא יודע טוב מכולנו איך מתפקד גופו,
שולט על ה,תנועות׳ בכל הרגיסטרים, האוויר
נכנס ויוצא מפיו באופן מושלם.״ רק טכניקה?,
אני תמהה .״כן,״ עונה לי זמרנו המקומי ,״זה כל
הסוד״.
ברגעים שבהם ניגנה התיזמורת את קיטעי
הסולו שלה נחשפה חולשתה. כלי הקשת ניסרו
את האוויר באדישות ובמקומות שהיה צריך ללחוש,
ניגנו ״פיאנו״ בלבד. ההתרגשות שהיתה על
הבימה לא עברה אל התיזמורת פרט לשני
מיקרים: נגן הקלרינט ונגן האבוב, כל אחד מהם
בתורו, חוללו נס קטן והדגימו לחבריהם נגינה
מעולה מהי.
עיצוב התילבושות והבמה היה סביר, אם כי
היתה הליכה רק עד אמצע הדרך. הרעיון של
ציבעי שחור־לבן מהודרים הוא טוב, אך לא בוצע
עד תום(בעיות של תקציב?) ,דבר שהתברר בייחוד
ברגעים שהמקהלה נעלמה מאחורי הקלעים
והותירה את הבמה בכל מערומיה.
דבר דומה קרה לבימוי שהיה טוב בדרך־כלל.
הבמה שקקה חיים ונשתתקה לסירוגין, הכל לפי
מצב הרוח שהכתיב הליברית. אולם על הבימאי
היה להיזהר. קל מאוד לגלוש אל הגיחוך בסיפור
אופראי סוחט דמעות. הבימאי(או שמא היתה זו
מעצבת התנועה?) עשו זאת פעמיים: בסצינת
הנשף הספרדי, כשנערך מעין דרקרב מביך בין
הגברים לנשים ומיד אחר־כך — ״סטירות הלחי״
שמעניק הבאתן לאלפרדו. מוטב היה לוותר
עליהן.
.ובכן, יש לגו אופרה. האם נוכל לשמור עליה?
מה עלינו לעשות כדי שזמרינו הטובים לא יברחו
החוצה? התשובה ברורה: יש להעניק להם תמורה
הולמת. שמועה גונבה לאזני שזמרי המקהלה
ה״מיובאים״ מקבלים תנאים טובים מאלה של

עמיתיהם שצמחו פה. מדוע?

יגאל עוזרי, במיטב
המסורת הישראלית
יגאל עוזרי הוא אחד מבין האמנים הצעירים
היותר מוכשרים הפועלים כיום במקומותינו. בימים
אלה מוצגת תערוכתו בגלריה בינט התל-
אביבית. רישומי הבניינים והכיסאות שבתערוכה
עשויים בתרשימי זרימה של מיבנים שהופכים
למשהו יותר אורגאני, ומקנים לעבודות חיוניות
רבה. שימת לב לפרטים, כמו הטיפול בהם בצורה
אישית, והמשיכות הארוכות והאנינות העשויות
ביד חופשית, מצליחים לשמר את המגע הראשוני
ורעננותן של העבודות, כך שבכל פעם שמתבוננים
בהן מחדש, הן מתעוררות שוב לחיים. להבדלים
שבין חללים חיצוניים ופנימיים אין כמעט
משמעות. עוזרי מנסה ליצור מעין אינטגרציה של
האור בכל שטח הציור, כך שלר־גע אין לדעת אם
האובייקטים הם שמקרינים את האור או שמתוך
מישחקי השקיפויות שברקע מוארת התמונה כולה.
הציבעוניות
השלטת, בגוני חום ואדמדם ולעיתים
גם בצהוב ובאוקר ,״מחממת״ את העבודות,
ומנעימה את השהייה במחיצתן.
עוזרי הושפע הרבה מאמני המופשט הישראלי
כמו זריצקי ואפילו מאירוביץ׳ עוד בתחילת דרכו,
ועדיין ניתן לעמוד על השפעותיהם ביצירותיו.
אבל הנגיעה הלירית שלו — כולה שלו.

נעמי הר־ירדק
שירה שבוע השירה
גלריה בוגרשוב, בשיתוף עם בית לסין והוצאת
כתר, יזמה שבוע של אירועי שירה בתל־אביב,
הכוללים ערבי קריאה, מיפגשי משוררים עם
קהל, רב־שיח בנושאי שירה ותירגום שירה. עורך
ה״שבוע״ הוא המשורר והמבקר חזי לסקלי, איש
העיר.
השבוע נפתח בערב קריאה במרתף חנות הספרים
החדשה של כתר בדיזנגוף, שבו השתתפו
אבות ישורון, יצחק לאור ודויד אבירן. מיפגשים
נוספים עם משוררים נערכו בחנות כתר ובגלריה
בוגרשוב. הערב, יום רביעי וד 5באפריל, יתקיים
בבית לסין ערב שבו מארח נתן זך חבורה נכבדה
של יוצרים ערביים. בץ המשתתפים: אמיל חביבי,
סיהאם דאוד וסלמאן נאטור, המשורר העממי
ראג׳יד אל־סאלפיתי, בן הכפר סאלפית, זקן משר
ררי ישראל הערבים, מישל חדד מנצרת, הזמרת
אמל מורקוס, השחקנים מוחמר בכרי, סלים דאו
ויוסף שילוח (שיקרא מן האנתולוגיה של שירי
הגלות הערביים שלו) ,וכן תיזמורת ערבית בת 20
נגנים, בניצוחו של תייסיר אליאס.

הורוסהוס

ומרים

^ 131 יר׳1׳1

מזלה חו ד ש:

וחץ הנונבים
על הטלאים
מצב הכוכבים בתקופה הנוכחית מעניין,
מוזר ובלתי״רגיל. למרות שלא קורים דב רים
דרמאתיים וכבר היו תקופות הרבה
יותר קשות, ההדגשה היא כמו השקט שלפני
הסערה, כשמדי פעם מקבלים אזהרה, אות
או סימן למה שעומד להיות.
היום, ה־ 5באפריל ,1989 הוא יום מיוחד
ומוזר. למי שמתמצא מעט באסטרולוגיה
מעניין יהיה לדעת שהשמש, הירח, כוכב
מרקורי וכוכב ונוס יהיו כולם במזל טלה
ומלבד הירח, העובר במהירות, כולם יימצ או
במעלה ה״ 15 במזל סלה. כוכב מרס שליט
מזל טלה, יהיה במזל תאומים והיכן אם לא
במעלה ה־ !15 כוכב פלוטו בעקרב וגם הוא
נמצא קרוב למעלה ה־ . 15 זה מדליק אור
אדום, בגלל מיקומם של הכוכבים סטורן
ונפטון בגדי ובמעלות ה 12-וה״ 13 שיוצרות
אספקט מרובע, לקבוצת הכוכבים השוכנת
במזל טלה. כוכב פלוטו שולח זוויות של 150
מעלות לכוכב מרס בתאומים ולקבוצת הכו כבים
המרוכזת בסלה. האספקט שנוצר נק רא.
אצבע אלוקים״ וזה אולי ההיבט שיש מור
שיום זה והיום שלאחריו יהיו בכל זאת
נסבלים.
אי״אפשר לעבור לסדר-היום מבלי לציין
את ה 5-וה״ 6באפריל, שבהם יכולים להת רחש
אירועים מאוד בלתי-רגילים. מי ש מתכונן
לקחת סיכונים באותם ימים ולחרוג
מהשיגרה כשזה לא נחוץ, כדאי שימתין כיו

מיים. לא כדאי דווקא אז לצאת לטיולים,
אמורה לסבול מעוני. אם היתה זו מפה של סק״זמן ומשיפור זמני במצב, צריך בהחלט
מסעות, נסיעות או להזדמן למקומות שאיאדם
פרטי, היה אפשר לצפות שהוא יקבל להתכונן לשבע השנים הרזות. אם זהו המצב
נם בטוחים, מוגנים ומוכרים. ה״ 6באפריל
כספים מדודים ב״אמריקה״ או טירושות, בעולם זה ישפיע עלינו, כפי שישפיע על
השנה הוא גם ראש חודש ניסן. יום כמו זה
או שעשה עיסקה טובה והצליח או שמישהו האחרים.
שבא מרחוק עזר לו לשנות את תפיסתו לגבי
יכול להצביע על נקודת-מיפנה במדינה, בג כוכב
אוראנוס, שיתחיל השבוע בנסיגה,
לל אירוע יוצא-דופן או אולי מזעזע. זה יכול
הדרך שבה ינהל את ענייניו הכספיים, מה יחזור להילוך ישיר ב 10-בספטמבר .1989
שיעזור לו לשפר את מצבו.
להורות על סיום דרך או אורח־חיים מסויים
הוא יימצא מול כוכב ונוס במפת המדינה.
והליכה לקראת עתיד שונה.
כוכב יופיטר, שיימצא בבית השמיני של כוכב ונוס הוא שליט המפה של המדינה והי-
מצאותו של אוראנוס בפעם השנייה מול כוכב
זה, יכולה להביא לאירועים בלתי-צפו-
יים. הכוכבים הנמצאים בגדי ממוקמים ב בית
השלישי של מפת״המדינה. בית שלישי
קשור בשכנים, אחים, תיקשורת וצורת־ח-
שיבה. כוכב ונוס, שליט מפת־המדינה, נמ צא
ממול, בבית התשיעי, המסמל חוק ו-
מישפט, מדינות זרות, דת ומוסדות אק דמיים.
צריך לקוות שלא נגיע למצב שבו
יפתיע אותנו אוראנוס בסיכסוך בינינו לבין
מדינה או מדינות שכנות, או חלילה ל-

שקם שלם הסערה:
שבע השנים הוזות
וסטטוס־קוו חוש!

ובאשר לטווח הרחוק יותר: בימים אלה
רבים עסוקים במצב הכלכלי במשק, עם
תחילת שנת״הכספים החדשה. מה קורה
למעשה! המיתון והאבטלה מדאיגים, ומה צד
השני המפה מראה שכספים יגיעו ממקורות
שונים. זו לא שנה שבה המדינה

המדינה, מלמד על כך שהמדינה תקבל כס פים
ממקורות שונים ותשפר את מצבה הכל כלי.
כל זה אמנם לא לטווח רחוק כי הימצ אותם
של הכוכבים סטורן, נפטון ואוראנוס
בגדי מצביעה על מגמה של מיתון לאו דווקא
בארץ, אלא בעולם כולו. גם אם ניהנה מפ-

סיכסוך או מאבק בין אחים. כשגם הדת
והאמונה, החוק והמישפט, אחים ושכנים
ותיקשורת מעורבים׳ ,זה נותן כיוון־מחשבה
לא כל״כך סימפאטי.
במפה המקודמת של המדינה, נמצאת
השמש בצמידות לכוכב ונוס הקבוע במפה.
גם אם כרגע זה לא מתקבל על הדעת, ישראל
תתרכך וכמעט בצורה מפתיעה תסכים
לפשרות. יתכן שזה כרוך בוויתור על חלק
מהשטחים, מה שיכול להביא להתלקחות ן
או כמעט למילחמת־אחים. יש לשים לב גם
לכוכבים אוראנוט וכידון שיעמדו האחד
מול השני בגדי ובטרטן. שני אלה כוכבים
המבטאים מצד אחד יצירתיות גדולה ומצד
שני מרד בכל המוסכמות. כמו כן הם
מסמלים מציאת דרכים חדשות, דרכי-
התנהגות שונות, סטטוס״קוו חדש בעולם,
תגליות והמצאות או גם תרופות למחלות
המחרידות את כולם. אלה ישנו לא רק את
התפיסה, אלא את כל צורת־החיים הקיימת
היום.

ריכוז-כוכבים במזלכם מביא לכם תקופה
מאוד לא רגילה. אתם מתמלאים במרץ
מחודש, נעשים עוד יותר
מבוקשים בחברה,
בעבודה וגם במקומות
אחרים. אי״אפשר להתעלם
מנוכחותכם.
אתם מושכים אליכם
את המין השני, אך
מטים לשפוט בפזיזות
21במרס ־
ומתוך התלהבות, מה
20באפ רי ל
שיכול להביא לאכזבה
מאוחר יותר. נטייה
להוציא ולבזבז כספים ללא חשבון. מכונית
חדשה, או נסיעה לחופשה, ישמחו אתכם.

הבעיות שהי 1לכם בם ק1ם־העבודה כבר אינן
מציקות כקודם. עכשיו מתברר שיש לכם ידיד־המוכנים
לעזור. ובכל זאת
נם אם דברים מתחילים
להסתדר, חש 1ב שלא
תמהר! לבטזח בבל אחר.
עדיין יש מי שמנסים לפמע
בכם מאחורי נבכם 1כל
תוכנית עתידית חייבת ד
הישמר בסזד. זהירות ביח21
ביוני -
סים עם הממונים. אתם
20 ביו לי
עטים להסתבך בנלל מילה
שאינה במקומה. וד 9עד
ה־ 11 מעייפים זד• קשים. שימח על הבריאות
והשתדלו לנוח* אולי כדאי שתצאו לחופשה.

אתם ממשיכים להקסים את בני המין השני.
אל תזלזלו בכוח שיש לכם עליהם. זו אתה
תקופה קלה, אבל בתוך
אותה תקופה נצלו לפ חות
את הזמנים שבהם
אפשר ליהנות. הרומנטיקה,
זהו התחום
שלכם ושם אתם ממש
יכולים להצליח. זה
כרוך בוויתורים ובהתנהגות
קצת נועזת, אבל
שווה לנסות. הפיצוי
יהיה מלא. ה 7-וה8-
מתסכלים בגלל תוכניות שאינן יכולות
להתממש. אל תקחו סיכון, זה לא כדאי.

במקום־העמדה מתחיל להיות לכם יותר קל.
עכשיו שכלו לבקש הטבה בתנאים ובשכר.
מרוצים מעמדתכם ול-
פתע נראה שמה שהלך
כל כך בקושי מסתדר
מעצמו. במת, האווירה
משתפרת. מתישים קצת
י 1תר קל. אבל עדיין יכולות
להיות בעיות להורים מ מורים
א! דאנזת בקשר ד
דירה שאמה חשבתם
לעבור. ה־ז 1בחודש יפרש
אתכם עס מישהו
אהנב. אבל ההתנהגות שלכם צריכה להיזת מאוד
מבוקרת. יש נטייה לקלקל לכם סלל דרישות.

וד 5ווד 6יר,־ 1מעייפים, משהו ישתבש. לפתע לא
תבינו איך זה קורה שסה שהיה כאילז מזב! ם אלי1
סשתנה. אל דאנה. בבר
מה־ 8או ה־ 9בחודש תוכלו
לשלוט בעניינים. הבריאות
אינה ם 1בה ושוב
תסצא! את עצנובס נאלצם
לשנות תוכניות. הד
ס״ה לבזבז כספים ם סוכ־נח.
כספים הסניעים סב־
1 21נאפ רי ל -
סים נרשנות. אך הם לא
0׳נבמ אי
מי1תרים. בתחום הסמנטי
טוב להמשיך לשס1ר על
שתיקה וסודיות מירבית. נם מבני־הזע כדאי
לשמור מרחק ולספר להם סר. שפתות.

נסיעות לחו״ל עולות על הפרק. השבוע
אפשר יהיה אפילו לבצע וליהנות מהן. גם
נסיעה! בתוך הארץ
יפתיעו לטובה. אתם
מאוד נהנים מחיי-
החברה, לא משעמם.
זה הימן לבצע שינויים.
לחשוב אפילו על מעבר
לעיר אחרת לצורך מגורים.
אולי גם על תפקיד
חדש בעבודה. צריך
להעז. ה־ 9בחודש יפתיע
לטובה. הכרויות
עם בני תאומים או טלה מלהיבות ומרגשות
ויכולות להיות משמעותיות לעתידכם.

מצב הבריאות לא כל בך ט1ב. אתם סובלים מכל
סיני מחלות או בעיות שלא שמתם לב אליהן. אל
ראנה, עם ם־פזל נב1ן זה
יחל!ף. אבל אי־אפשר י
לעחר על בדיקזת וביצוע
ההוראות של החפאים.
בעבודה יש לכם שמס לא
תיל ומשזנדמה אינכם
מספיקים לעמוד בקצב.
בדרך כלל, כשמתכננים
תוכנית. עומדים בה ועכשיו
זה פ ש 1ט לא יוצא.
הפתעה משמחת בתחום
הכספי נד 9או ב־סז בחודש. נסיעה ב־ו 1׳ מל ה
להיות מסוכנת. עירעת יכולה להציל אתכם.

עיסקות שאתם חושבים לבצע, יצליחו
עכשיו. יום רביעי פחות מתאים. ה״ 6וה7-
בחודש מבטיחים הצל חה.
הפעילו את הידי דים
שלכם, שיעזרו לכם
במציאת-פיתרון ל-
בעייה שאפשר למצוא
לה פיתרון, אך כרגע
אינכם מסוגלים לראותו.
בתחום הרומנטי
אתם ממשיכים לחגוג.
הכרויות חדשות גור מות
לכם להיות מופתעים,
כל מה שקודה אינו מתוכנן ומי
כמוכם נהנה ומצפה כל השנה לבלתי-צפוי!

א 1הנורם להרעה
אתם מוקפים בידידים ונהנים מאוד מההבריאות ם א 1ד מציקה. הסיבה,
הצלחה החברתית. זו לא תקופה משעממת הזמנית בבריאזת. הוא ערם נפשי. מישהו מבני
המישפחה מביא מתח רב
וכדאי לנצלה היטב. ה-
לחיים ומשפיע מאזד על
7וה 8-בחודש שזב מע ההת
שה. קיימת התשת
מידים אתכם לפני
איך אונים וחולשה. ח ש 1ב
בעיות עם הבריאות
שחארנע אח חייכם בצורה
שלכם או של מבוגרים
בריאה יוחד. אי־אפשר
מכם, אבל זה ישנה את
להמשיך בשרה זו, כ׳
מצב״הדוח בפתאומיות
הסבל רב מדי. למתח
ובקיצוניות. כבר ב9-
22ב או גו ס ט -
שאינכם שתלטנים מטבע־
21ב מ אי ־
הכל ייראה אחרת. בע22ב
ספטמבר
20 בי ו ני
כס, הגיע הזמן שתפעילו
בודה אין גבול לשבחים
ססבזת״ זתאמת דברים
ולדעה הטובה שיש
עליכם. עכשיו מתגלים הכישרונות ומסתבר בצזרה ברורה !חסרת־פשרות. הפתעה משמחת
תהיה לכם נד 9או ב־סו במקום־העבזדה.
* שמה שעשיתם עד עכשיו הוכיח א ת עצמו.

אתם בעצם חומים. יותר קל לכם. אוהבים
אתכם ואתם מרגישים מלאי חיים, מרץ
ונכונות להתחיל בדב רים
חדשים. בתחום
הרומנטיקה העניינים
מתחילים להסתדר. למדתם
להתייחס בצורה
יותר נכונה תבונה לצד
השני וחזרתם לשלוט
במצב. פחות נוח ב־7
וב־ ,8שאז מישהו מגני־
} 2בנו במבר -
20בדצמבר
המישפחה, או אתם
עצמכם, עלולים להר גיש
לא טוב, אבל זה יחלוף. אל תתפתו
להיכנס למריבה ב 9-או ב״ 10 בחודש.

ענייני כספים מתחילים להסתדר. עכשיו אל תתלהב!
מדי. כ׳ הנט־ה לבזבז ולהיות אזפטיס״ם מדי
׳מלה לפעע בכם. זה
בולט במיוחד ב־ 5זנד6
בחודש. שאז לא בראי
לח שם ולסכם עיסקות. זה
״ראה אחרת מה־ .7בבית
האשרה •ותר ט!בה. נוח
יותר בכל הקשור לתנא׳־
מערים וכבית י 1תר ידידים.
19בפב רו א ר
אבל עם בני־המישפחה
20במרס
לא חסרות מריטת והתפרצויות
שאפשר למעע
אותן. ידידים מלים לסבך אחכם בבעיות
ולהאשים אתכם במה שכלל אינו קשור אליכם.

שוו

]אוהיו[

**י 2 8

!סת!1

11(10:1

עקת

^ וריס רבים אינם שמים־לב שהימים חול(
1פים והפגישות המישפחתיות, שבהן יושבים
כל בני־המישפחה ומשוחחים על נושאים הנוגעים
לכולם, מתמעטות והולכות. גם אם יש הזדמנויות
כאלה בארוחות סוף־השבוע, או במיקרים אחרים,
*אין מנהלים בדרן־-כלל שיחות של ממש על
ענייני המישפחה.
יש הורים המתייעצים לעיתים עם ילדיהם בעניינים
הנוגעים לילדים בלבד. יש הורים המוכנים
מפעם לפעם לשמוע על הבעיות שמטרידות
את בנם או את בתם, אבל דברים אלה לא נעשים
באופן מסודר וקבוע, אלא מדי פעם, לפעמים
כלאחר־יד, לפעמים תוך כדי עיסוק אחר,
לפעמים מידת ההקשבה וההתייחסות של ההורה
היא מינימלית. הכל מיקרי.
אבא עומד ושוטף כלים במיטבה. הבת הקטנה
באה אליו, נעמדת לידו, מספרת לו מיקרה שקרה
לה בבית־הספר, או אצל חברים, ומבקשת את
התערבותו. הוא עסוק. הוא משתדל להקשיב, אבל
תשומת־הלב שלו נתונה באותו הרגע לכוסות
הקריסטל היקרות שהיו בשימוש ערב קודם,
וחשוב לו יותר לשמור שהן לא יישברו, מאשר
להקשיב במאה אחוז לבתו.
אמא מבשלת במיטבה, ובנה בא לספר לה שה

המישפחה ביחד ודנה, באופן דמוקרטי, בנושאים
המטרידים את כל בני־המישפחה, או מישהו
מהם, או בנושאים כלליים שונים. זו הזדמנות
לשבת, ללבן בעיות, לדבר אחד עם השני, לשמוע
האחד את השני בלי גורמים חיצוניים מפריעים.
המטרה היא ליצור אווירה מישפחתית כזאת
שכולם ירגישו בה טוב. המטרה היא לאפשר לכל
אחד מבני־המישפחה לדבר ולהתבטא. זו הזדמנות
ליצור קשר בין כל בני־המישפחה, ללא גורם חיצוני.
בשיחה
המישפחתית יש לכל אחד מבני־המיש־פחה
זכות להביע את דעתו בלי שיעבירו עליו
ביקורת. ובלי שישפטו אותו. הילד יכול להביע
דעתו על הוריו או על אחיו, בלי שזה ייצור מריבה
או התנגדות, אלא פשוט יזכה להקשבה.
המישפחה מחליטה על מועד השיחה המיש־פחתית,
שיתאים לכל בני־המישפחה, שאף אחד
לא יצטרך לוותר על עיסוקים החשובים לו —
עבודה, חוגים, תוכנית־טלוויזיה, שיעורי־בית —
ושיהיה נוח לכולם. המישפחה מחליטה כמה זמן
תארך השיחה המישפחתית.
רבים שואלים מדוע צריך לקבוע זמן לשיחה
המישפחתית, למה לא לעשות זאת באופן ספונטני,
כשזה מסתדר, כשזה בא לכולם, להחליט על
המקום ולבצע.
אלא שאנחנו חיים במציאות שבה הכל רצים
כל הזמן. הילדים מתרוצצים בין בית־הספר, שי־עורי-הבית,
חוגים ופעילויות חברתיות. ההורים
עסוקים במרוץ אחר הקריירה, התחייבויות מיש־פחתיות,
חברתיות ותרבותיות, וכך נוצר מעט
מאוד זמן שבו הכל פנויים. לכן רצוי מאוד לקבוע

חבר שלו נוסע עם מישפחתו לחופשת־פסח באילת,
ושגם הוא היה רוצה לנסוע לשם. היא מקשיבה
רק באוזן אחת, כי השנייה כחייה לקול
טיגון הבצל במחבת ומחשבותיה נתונות לצרות
שלה בעבודה. היא מהנהנת בראשה, אבל אחר־כך
לא כל״כך זוכרת מה הוא רצה לומר, ומה שאל,
אם שאל.
כך מתנהלים להם הדברים בדרך־כלל כלאחר
יד ובחוסר־סבלנות. גם ההורים וגם הילדים מסתובבים
לכן בהרגשה שזה לא זה.
ההצעה שהועלתה בבית־הספר להורים היתה
לקיים באופן קבוע שיחה מישפחתית, שבה יושבת

מועד מסויים לשיחה, שיהיה מקובל על כולם
ושכולם יוכלו להתכונן לשיחה זו.
זו דרך מצויינת ללמד את הילדים אחריות.
הילד, הרוצה להשתתף בשיחה, יידע שביום מסר
יים ובשעה מסויימת הוא צריך להתפנות מכל
עיסוקיו ולהיות בבית לשיחה המישפחתית. הוא
יצטרך לתת עדיפות למישפחה, שהיא הדבר הכי
קרוב והכי יקר לו. כך לומד הילד שהמישפחה היא
ערך. הוא ילמד לעמוד בזמנים שנקבעו ולדייק,
וכך יתאמן בלקיחת אחריות על עצמו וילמד מהי
מחוייבות כלפי אחרים.
כדאי מאוד שההורים ישמרו בהקפדה על הזמ־

על ראשם של הילדים, כשהתוכנית כבר מגובשת
לפרטיה. לילדים לא נותר, ברוב המיקרים, אלא
להסכים. לעיתים הם מנסים ל״התמרר״ או לערער
על ההחלטה, לעיתים גם זה לא,

^ בא. :עוד מעט מגיעה חופשת־הפסח ואנחנו
יוצאים לחופשה בטבריה. ניסע לארבעה
ימים״.
שלומית :״אבל אני רוצה לנסוע לאילת״.
אמא :״מה פתאום אילת, אנחנו נוסעים לטבריה!״
אור
:״אבל אני רוצה לנסוע ללונה־פארק,
הבטחתם לי!״

אבא. :אנחנו נוסעים לטבריה, כבר החלטנו״.
אור :״אבל אבא״...
אבא :״טוב, אם אתם לא רוצים, אז נישאר
בבית ולא ניסע לשום מקום״.
שלומית :״אוף, למה תמיד צריכים לעשות
מה שאתם אומרים?״
אמא :״אני לא מבינה מה התלונות. זה טיול
לכל המישפחה ואתם תראו שאתם נורא תיהנו
ויהיה לכם נורא כיף, אז למה אתם מקטרים עכשיו?״
אור
:״כי הבטחתם לקחת אותי ללונה־פארק,
ואני רוצה ללכת ללונודפארק ולא לשום טבריה.״
שלומית :״כי תמיד אתם מחליטים, ואולי
אנחנו רוצים לנסוע למקום אחר?״
אבא :״תראו, אני כבר ביקשתי חופש מהעבודה
וכבר הזמנו מקומות בטבריה. אנחנו נצא
למחרת ליל־הסדר ונחזור אחרי ארבעה ימים. אין
לי ספק שאתם תיהנו, ואם יהיה חם, נוכל ללכת
גם ללונה־גל.״
שיחה מיקרית במישפחה מיקרית מגלה שברוב
המיקריט ההורים הם שקובעים מה יהיו התוכניות,
במיקרה זה לאן תיסע המישפחה לחופשה, מתי
ולכמה ימים. הילדים אמורים לקבל זאת כמו פקר
דה מלמעלה, ללא ויכוחים וללא הסתייגויות, כשנאמר
להט באופן מפורש שאם יתלוננו יותר
מדי תבוטל הנסיעה וכל המישפחה תישאר בבית.
ההורים אינם מתייעצים עם הילדים, אינם מוכנים
לשמוע את דעתם ואינם מוכנים לשתף אותם
בהחלטה המישפחתית.
השיחה יצרה רוגז וכעס אצל ההורים כלפי
הילדים, הילדים יצאו מן השיחה מתוסכלים, הבינו
ממנה שדעתם אינה נחשבת ואינה נלקחת
בחשבון, ושהם צריכים תמיד לקבל את תכתיבי־ההורים
ואת החלטותיהם. זה עלול ליצור אצלם
התנגדות פנימית להחלטה, גם אם היא מכוונת
לבילוי מישפחתי משותף. כך זה נעשה גם בדברים
פחות חריגים מאשר חופשה משותפת. ההורים
הם, בדרך־כלל, אלה שהוגים את הרעיון, יוזמים,
מחליטים, מתכננים ומנחיתים את ההודעה

2יל

טיגון הבצל

0 (1כל ההמסתח ות מל הציוויליזציה, המכניקה והאלקמדמיקה, מרם הומצאה
שימה מוכה יותר לפיתרון מניות מאשר ל דגי.
הניסיון האנושי מצביע על כך שהצדדים השונים, המעורבים גסיכסוך, אינם
יכולים לפתור אותו כאשר כל אחד מהם עושה זאת בינו לבין עצמו, או בינו לבין
תומכיו וידידיו.
פיתרון מציאותי צריך שיחיה מקובל על כל הצדדים ומוסכם על״ידיהס ומתאים
למשרות שלהם. דק כך יהיה לו סיכוי להתקיים בשמח.
לפיתרון כזה אביא* להגיע רק בדרך של הידברות ישירה, כאשר כל צד מציג את
עמדותיו ומקשיב בכבוד, ללא שיסוס, לעמדותיו של הצד השני.
דק כך אפשר לסתור א ת בעיות רחיצת־הכלים של ארוחת־חצהריים, ורק כך אפשר
לסתור את הבעייה של הקתסליקש ביו שני עמים.
מישסהה אינה יכולה להגיע **יתרון בעיית הכלים, כאשר ההורים קובעים באופן
חד״צדדי מי מהילדים ירוקי אותם, וסתי. הדבר סשוש אינו מתבצע. הילדים אינם
רואים את עצמם שותפים ואחראים להחלמה הזאת, ולכן הס אינם מבצעים אותה.
לאיש מבני״המישפחה אין במה לאכול את ארוחת״הערב.
אם צד אחד קובע בעצמו׳את סדרי השילמון בשטחים השנויים־־במחלוקת, אין
הצד השני רואה עצמו שותף לקביעה זו, הוא אינו מקבל את השדרים הל א ואף אחד
מן הצדדים אינו יגול לחיות בשקט*
רק ״שיחה מישפחתית״ (הלא כולנו מיו של שם) ,שבה יהיו כולם שותפים שהים,
יכולה להוביל לסיתרון של ממש, שיהיה מקובל על כל הצדדים ולכן יהיו מעוניינים
לשמור עליו.

נים ולא יאחרו, כי הורה אינו יכול לדרוש מילד
לדייק, אם אינו עושה זאת בעצמו.

תפקיד
יו״ר הפגסת
^ ת הפגישה הראשונה יוזמים ההורים בתי־אום
עם הילדים. הם יכולים גם לתלות מודעה
(אם הילדים מסוגלים כבר לקרוא) כדי שהכל
יזכרו, או להזכיר לילדים כדי שלא ישכחו.
רצוי שהפגישה הראשונה תהיה עם כיבוד קל
ואווירה טובה, שתיתן נופך חגיגי לעניין. אחד
ההורים יפתח ויאמר שהם החליטו שכדאי שה־מישפחה
תשב פעם בשבוע ביחד ותדבר על בעיות
של כולם. בתחילה לא כדאי שההורים יזמו
שיחה על בעיות, או יעלו תלונות וביקורת על
הילדים כמו,למה אתם לא מורידים את הזבל?׳
אלא עדיף שהנושאים הראשונים יבואו מהילדים
עצמם. ואם הילדים אינם מעלים שום נושא, כדאי
שההורים יעלו נושאים נעימים, כמו: השאלה כיצד
תבלה המישפחה את השבת הקרובה.
המטרה היא גם שהמישפחה תתאמן לשבת
ביחד, לשמוע האחד את השני, לערוך הסכמים
ולקבל החלטות ומחוייבויות.
ההורים יסבירו בפגישה הראשונה את המטרות
ואת הכוונה להפוך את הפגישות לעניין של קבע.
אפשר לדון בפגישה הראשונה על המועד השבועי
המתאים לכל בני־המישפחה לערוך שיחה כזאת.
השיחה הראשונה קובעת במידה־רבה את
הצלחת הרעיון. השיחה הראשונה יכולה להיות

מהותית לגבי רצונם של הילדים להשתתף בפגישות
הבאות.
אם בשיחה הראשונה יש כעם וביקורת של
ההורים כלפי הילדים, לא יהיה לילדים חשק
לבוא שוב. כדאי, לכן, לעשות •מאמץ רב כדי
שלילדים יהיה כדאי לבוא. אפשר בהתחלה ליזום
פעולות שימשכו את הילדים, עד שהם יבינו את
חשיבות וכדאיות הפגישות גם להם עצמם.
אחרי שנקבע המועד לפגישה הראשונה, מגיעים
ההורים בדיוק בזמן ומתיישבים — אם זה
בסלון, או ליד שולחן־האוכל הגדול — ומתחילים
לנהל את השיחה. לא כדאי שהם יקראו לילדים,
או יזכירו להם. הילדים ירגישו, קרוב לוודאי,
בעצמם בשינוי האווירה בבית. הם ירגישו שההורים
פתאום יושבים בסלון ואינם צופים בטלוויד
יה, אינם קוראים עיתון, אינם עסוקים בשום דבר
אחר. הם יסתקרנו ויבואו לראות ולשמוע.
ההורים מנהלים שיחה ביניהם גם אט הילדים
לא הגיעו, וימשיכו כך כל שבוע, עד שהילדים
יגיעו.
במיקרה של הורה יחיד, כדאי שיתיישב בשעה
היעודה במקום הקבוע וימתין כ־ 10 דקות. אם
הילדים בבית, הוא יכול לומר מישפט אחד קצר,
כמו :״אני באתי לשיחה המישפחתית ״.אם הילדים
אינם, הוא יכול לספר להם אחר־כך :״אני
באתי לשיחה המישפחתית״.
שיחה מישפחתית יכולה להתקיים עם כל
מיספר של משתתפים העולה על אחד. כדאי
לקיים אותה גם למי שיש להם ילד(ה) יחיד(ה) וגם
למישפחה חד־הורית, שבה יש הורה אחד עם ילד
אחד או יותר.
כדאי בשיחה הראשונה לקבוע את הכללים
לשיחות האלה. כדאי להסביר שהשיחה היא דמוקרטית,
שלכל אחד מבני־המישפחה יש זכות־די־בור.
בכל שבוע יהיה יושב־ראש אחר לישיבה,
כאשר בפגישות הראשונות ישמשו ההורים
יושבי־ראש, כדי להדגים את אופן ניהול־הישיבה,
ואחר־כך הילדים, לפי תור. יושב־הראש נותן את
זכות־הדיבור, והוא אחראי שהמדבר יוכל לסיים

לקיים שיחה מי שפחתית
(המשך מעמזד )29
את דבריו ללא הפרעות, אבל גם שהדו.בר
לא יחרוג מהזמן המוקצב לו. אפשר
לשחק את המישחק עד הסוף ולמנות
לכל ישיבה גם מזכיר, שירשום את
פרוטוקול הישיבה, את הנושאים שגרונו
בה, ההצעות שהועלו וההסכמים שעליהם
הוחלט.
הילדים יהיו גם הם, בתורם, יושבי־ראש
ויהיו אחראים להצלחת־השיחה
ולכך שהיא תהיה דמוקרטית. כך הם
ילמדו מגיל צעיר לקחת אחריות, תפקידים
ולנהל ישיבות( .כך אפשר להכשיר
אותם מגיל צעיר להיות יו״ר הכנסת,
תפקיד רב־כיבודים).
הילדים מרגישים נהדר שמקשיבים
להם, הילד יוכל להביע את דעתו ולומר
מה מוצא חן בעיניו ומה לא, בלי
שיכניסו אותו לעימות בנושא.
הסיכוי להידברות תלוי במידה רבה
בצורת הדיבור. במקום להטיל אשמה
על אחרים, להעביר עליהם ביקורת
ולבוא אליהם בדרישות, מוטב שכל
אחד ידבר על עצמו, על רגשותיו, מיש־אלותיו
והדברים שהוא מוכן, או לא מוכן,
לעשות.
במקום לומה ״נמאס לי שאתם לא
רוחצים את הכלים!״ מוטב לומר :״אני
מוצאת את עצמי נורא כעוסה כל יום
כשאני נכנסת למיטבח אחרי־הצהריים
והכיור עדיין מלא כלים. אני מעדיפה
שלא לרחוץ את הכלים של ארוחת־הצהריים,
מפני שכשאני חוזרת מהעבודה
אני ממש נופלת מעייפות.״ כך מציגה
אמא את מצבה ואת עמדתה.
הצגה כזאת מאפשרת ליתר בני־המישפחה
להתייחם לבעייה מתוך רצון
טוב להגיע לפיתרון. מה שאין כן כשהם
מותקפים. מי שמותקף, עסוק תמיד
בלהתגונן, ואף פעם לא בחיפוש פית־

פסק•
רוז *יי/
זמן במירוא
ן * שיחה היא מקום לעריכת הס!
\ כמים ולקביעת חוקים ונוהגים.
שם אפשר לברר קושי שקיים בבית,
לדון בבעייה ולהגיע להסכם ולהסדר
בכבוד הדדי. הילדים יקבלו ויכבדו
הסכם כזה, שהתקבל באופן דמוקרטי
ובאווירה נעימה, הרבה יותר מאשר
הוראה שהונחתה על־ידי ההורים.

הכל מכל כל
מה עושים כילד שאמו אוכלו
אין מזהים אבעבועות-
רוחו כיצד מצמצמים אכילת
ממתקים אצל ילדים! איך מת עים
תאונות בבית, ומה עושים
כשהן קורות!
כל אלה, ועוד המון עצות,
מידע, עובדות, סיפורים, תי אורים
ואינפורמציה רפואית ו־אחרת,
אפשר למצוא בספר
״הודים מאלף עד תו -מדריך
למישפחה על בריאות הילדים,
התפתחותם ואושרם״.
את הספר כתבה הד״ר פג-
לופי ליץ׳ ,פסיכולוגית אמרי קאית,
חברה בוועדות ממלכתיות
העוסקות ברווחת הילד
בארצות־הברית.
את הספר התאים למציאות
הישראלית הפרופסור יעקב רותם,
רופא״ילדים ולשונאי.
הספר, בעל שני הכרכים, כתוב
בצורה פשוסה ובהירה ובאותיות
גדולות, והוא נוח לקריאה.
הבעייה
הגדולה שלו היא
שאין בו אינדכס. אבל הנושאים
ערוכים לפי סדר הא׳׳ב -
כך הוא נפתח באבעבועות-דוח
ועובד לנושאים אחרים: אבי-
לה, אנורקסיה נרוחה, בסיחות,
בתי-חולים ועוד. גם התת־משאים
ערוכים בסדר אלפ ביתי.
הספר
יצא בהוצאת זמורה
ביתן, והוא יכול להיות מתנה
יפה להורים שדיים, וגם להודים
מנוסים יותר, מכיוון שהוא
מספל גם בבעיות של גיל-ההת-
בגרות.

״הם לאמתא 3ד•!״

הילד ירגיש שותף מלא להחלטה
וירצה לשמור עליה מתוך עצמו, ולא
מתוך מורא ההורים.

(המשך מעמוד )15
אולי אפשר לתת למתנדבים איזשהם
סימלי־סטאטוס שיחזקו את מעמדם.

כשילד מעלה בעייה ומבקש התייחסות,
או מתלונן על סדרי־בית שלא
נראים לו, אפשר לומר לו :״כדאי באמת
שנדבר על זה, תעלה את זה בשיחה
המישפחתית ״.או :״כרגע אני עסוק,
אבל נוכל לדבר על זה בשיחה המישפ־חתית.״
רעיון
השיחה המישפחתית הוא
חדש, ולכן קשה מאוד להבנה ולביצוע.
יתכן שבתחילה יהיו חריקות רבות. לא
כדאי לבוא לשיחות הראשונות עם
ציפיות. כדאי לתת לעניין הזדמנות
ולתרגל אותו מדי שבוע, בלי לצפות
לתוצאות. כדאי שהמטרה בתחילה
תהיה עצם הישיבה והשיחה המשותפת,
ולא מעבר לזה, כי הנושא של הישיבה
ביחד והשיחה ברמה אחרת חדש הן
להורים והן לילדים.
לא רצוי לפתח ציפיות שדרך השיחה
הזאת נפתור את בעיית הבלגאן
המתמיד בחדרי־הילדים, או את נושא
אי־הכנת השיעורים.
אפשר בשיחות הראשונות לומר
שאנחנו יושבים ביחד, כי אנחנו רוצים
לשבת ולדבר. אם הילדים מתחילים
להפריע ולהתנצח באמצע השיחה,
ההורים יישבו בשקט ויסתכלו עליהם.
אם הילדים אינם חדלים, ההורים יקומו
מהמקום בלי לומר מילה, בלי לכעוס,
בלי להטיף מוסר ש״אי־אפשר לעשות
איתכם שום דבר!״ ו״אתם לא מבינים
שזה גם לטובתכם,״ או ״אתם לא יכולים
לשבת רגע אחד בשקט ולנהל שיחה
כמו בני־אדם, אתם מוכרחים להפריע
כל הזמן?״ אלא פשוט לקום וללכת
וכעבור שבוע לחזור פעם נוספת על
הניסיון. כך שבוע אחרי שבוע, עד
שהדברים ייכנסו לשיגרה ולתלם הרצוי
גם להורים וגם לילדים.
רבים שואלים מאיזה גיל של הילדים
אפשר להתחיל את השיחה המיש־פחתית.
יש מישפחות היושבות לשיחה
המישפחתית ובה משתתף באופן פא־סיבי
גם התינוק שיושב בסל־קל ליד
השולחן. מרגע שהילד יכול לדבר, הוא
הופך לשותף פעיל בעל זכויות בשיחה
המישפחתית.
אם הילדים משתלטים על השיחה,
ההורים יכולים לשבת ולהקשיב, ואם
זה לא מפסיק, הם יכולים לקום ולעזוב
את המקום. כשהילד ייאבד את הקהל
ולא יהיה הד לפרובוקציות שלו, הוא
יפסיק אותן.
כדאי להכין את הילדים לשיחה
הראשונה. אפשר לומר להם שהיינו
מאוד שמחים לשבת יחד ולשוחח. שס־דר־היום
של כל בני־הבית אינו מאפשר
שיחה שקטה, שבה יש אפשרות לכל
אחד להביע את דעתו ולהעלות לסדר־היום
בעיות המציקות לו, שבה יש
אפשרות לכולם להקשיב זה לזה.
שאנחנו חושבים שזה יתרום ליחסים
הטובים בבית ולאווירה הנעימה.
אם הילדים אינם מגיעים לשיחה,
ההורים יושבים ומקיימים אותה כפי
שנקבע מראש, שבוע אחרי שבוע.
השיחה היא גם מקום לקבוע תוכניות
ולהחליט החלטות. מי שלא יגיע,
לא יידע מה הוחלט. וכאן יש אפשרות
להשתמש בתוצאות טיבעיות והגיוניות.
למשל: היתה שיחה, ההורים הגיעו,
הילדים לא טרחו לבוא. ההורים החליטו
שאת חופשת־הפסח תבלה המיש־פחה
בטבריה והם יבצעו את ההחלטה.
הילדים לא יידעו מה התוכניות ולא
תהיה להם זכות להביע את דעתם, כי
הדברים כבר נקבעו. לאט־לאט הם
יבינו שיש להם אינטרס להשתתף
בשיחות אלה, שבהן נקבעים דברים
הקשורים גם אליהם, ושם, בשיחה, יש
להם מקום להביע את דעתם ואולי גם
להשפיע על בני־המישפחה האחרים.
בסך־הכל זה אמור להיות מיפגש
נעים ומועיל לכולם, בעיקר בקצב-
החיים המטורף שלנו היום. פסק־זמן מן
המירוץ, המוקדש לאנשים האהובים
והקרובים אלינו ביותר. הילדים ירגישו
שותפים מלאים בחיים המישפחתיים,
הם ילמדו להקשיב לאחרים, ילמדו את
עקרונות הדמוקרטיה בתוך חברה קטנה
ומצומצמת ויקחו איתם את העקרונות
האלה החוצה, לחייהם בהווה כילדים,
ולעתיד כמבוגרים.

• מה ההורים בבית צריכים
לעשות בילד הפרטי שלהם?
ההורים בבית צריכים לשכנע את
הילד שלהם שיש להם כלפיו הערכה,
ושהם מקבלים אותו כמו שהוא. שבשבילם
הוא לא צריך לעשות שום דבר
בולט, או להצטיין, או להצליח כדי
להיות שווה. שהם פשוט שמחים בקיומו,
ושזה הכי חשוב להם, ולכן הם מבקשים
ממנו מאוד לשמור על עצמו.

והצח

• כדאי בכלל שהורים ידברו
על זה עם ילדיהם?

כן, הם בטח מדברים איתם בין כה
וכה. אבל את הדברים האלה לא די
לומר, צריך גם לשדר אותם באמצעות
כל מה שמתרחש בחיי היום־יום. דברים
אחרים הם לא מעשיים. אי־אפשר ללוות
ילד לכל מקום.

• למה? אפשר לקחת אותו
אל בית־הספר וממנו, ולאסור
עליו כל פעילות אחרת.
עד מתיי
אני רוצה להוסיף שאם כל מה שאמרתי
נשמע מאוד בוטה, זה מפני שהסיפור
הזה הוא מחריד. ואני לא חושבת
שהוא מיקרי.

¥ונה אומללה, מי יידע חייך?״
היה המשורר כותב בוודאי, אילו
היה שומע על נסיבות חייה ומותה של
ציפורה(״ציפי ינשוף״) כהן, בת ה־.27
תמונתה הראשונה של ציפי ינשוף,
באלבום המישטרה, מגלה צעירה מפו־

מונות: אפה הנשרי המעוקל, שהיקנה
לה את כינויה :״ציפי ינשוף״.
מה שקרה לציפי בין שתי התמונות
זה הסמים. בתחתית הכתובת, המופיעה
תחת תמונתה של ציפי באלבום־הפוש־עים,
הוסיף מישהו בכתב־יד :״נרקום.״

• אבל את מדברת על שינוי
מהותי שצריך להיעשות בחברה,
ואת זה אי־אפשר לעשות
מהיום למחר.
אבל אפשר להתחיל בקטנות.

• א ת חושבת שיש בזה
יצר־התאבדות?

• ז ה דומה למי שאוהבים

״הרבה ילדים, שהיו
בתקופה מסו״מת
בחייהם מרכז
תשומת־הלב
במישפחה, שואפים
להיות מרס
תשומת־הלב בכל
קבוצה שבה הם
נמצאים״

נאשמים פאכרי האדר וג׳לאל דאפי
לקנות טלזחיה מהבעל של הזונה

לעשות תרגילים מסוכנים על
גבי אופנוע, או למי שרוצים
לנסוע לג׳ונגלים נידחים בד-
רום־אמריקה?
בדיוק אותו הדבר, אבל זה לא יצר־התאבדות.
זה חיפוש אחרי ריגוש, הס־תקרנות.
זה רצון להרשים.

• בסך-הכל מה שאת אומרת
זה מאוד פסימי, כי את אומרת
שכל הדוברה, כל הערכים
חולים.
זה לא פסימי. אם יש למישהו תחושה
חברתית, והוא עסוק בעשייה ורואה
את הצרכים האמיתיים שלו ושל אחרים,
אז הוא לא יעשה דברים כאלה.
בסך־הכל אסור לשכוח שרוב הילדים
לא עושים את זה.

• אבל נראה כאילו התופעה
מתפשטת.

כן, אבל אם מסתכלים כמותית, בסופו
של דבר אני מאמינה שזה בכל״זאת
מיעוט מבוטל מבחינה מיספרית.

• היו שאמרו שהם עושים
את זה כדי להרשים את הבנות.
אני לא יודעת עד כמה זה מרשים
את הבנות. אני חושבת שהבנים יותר
עסוקים בלהרשים את הבנים, והבנות
בלהרשים את הבנות.

• אבל בנות לא עושות מעשים
כאלה. מדוע?

בגלל הסטריאוטיפ הישן. זה אומר
שבת יכולה להרשים בבגדים. לא זה
בלבד שמותר לה, אלא שהיא צריכה
להיות עדינה ופחדנית, ומתרשמת יותר
ממרשימה במובנים האלה.

הציון על גב תמונתה של ציפי באלבופ-המישטרה
לחטוף. חפוז״ בין עצי־התפוז.

חדת, שעיניה השחורות מביעות צער
וכאב. בשנת ,1984 כאשר היתה ציפי
בת 23 בלבד, צולמה בראשונה לאל־בום־הפושעים
של המישטרה. בתמונה
נראית צעירה בעלת שיער שחור מבריק,
שימלת־מיני וסנדלי־עקב גבוהים.

^ מוות לבן
מעזה

^ תמונה שצולמה שלוש שנים
מאוחר יותר, ב־ , 1987 גם היא
לאלבום־המישסרה, נראית כבר ציפי
שונה לחלוטץ. עיניה כבר אינן מביעות
אף פחד או צער, הן נראות אדישות
וחסרות־הבעה. היא כבר לא טורחת
להיראות נאה, שערה היפה מדובלל
ועמום בפסי־בלונד רשלניים, סנדליה
חסרי־עקב, והיא לובשת מיכנסיים
ארוכים. ציפי מתכסה בסוודר חסר־צורה
ונראית כאילו קר לה מאוד. רק
דבר אחד לא השתנה בציפי בשתי חת־

בפרטים שנמסרים עליה באלבום
כתוב, כי קומתה 163ם״מ, כי העבירות
שלה הן בשטח זנות ומירמה, וכי יש
צלקות על ידיה. הצלקות יכולות לנבוע
מניסיונות־התאבדות שלא צלחו,
מחיתוכים של נרקומנית בקריז, או
מהזרקות״סמים תכופות ורשלניות.
ביום ראשון של סוף חודש יוני שעבר
הגיעה בנימינה עמר, זונה בלונדית
העובדת גם היא בפרדסי־הדרום,
למקום־עבודתה וגילתה את גופתה של
ציפי בפרדס שליד כפר־גבירול. הגופה
לא היתה נאה למראה. היא היתה כבר
בשלבים ראשונים של ריקבון, ונראה
היה כי הרוצחים היכו את הנערה בחפץ
קשה, מעכו אותה וחתכו את גופה במקומות
שונים.
המישטרה חקרה בשני כיוונים —
לקוחות של הזונה וסוחרי־סמים שסיפקו
לה את המוות הלבן. חברותיה הזונות
שנחקרו ידעו לספר כי שבועיים

מים את כספם.
על ספסל־הנאשמים יושבים ג׳לאל
(״ג׳ימי״) דאפי, גבר משופם בעל עיניים
חודרות, וחברו, פאכרי האדר,
צעיר בעל פנים עגולות ושיער מתולתל.
עד־המדינה בתיק הוא עזיז חאדר,
אחיו של הנאשם השני. האחים דומים
עד כדי־כן־ ,שבית־המישפט שאל אם
הם תאומים.
עזיז ופאכרי הם בניו של מוכתר
ג׳יבליה שברצועת־עזה. הם בחורים
ממישפחה טובה, שנהגו לנסוע ליש־

שתי הסדרות של
צ יפ יבאלבום ־
המי שטוה 1984 :

לפני מותה הותקפה ציפי והוכתה קשה
על־ידי ג׳לאל(.ג׳ימי״) דאפי, צעיר מעזה,
שנהג למכור סמים לזונות בפרדסים.
בכתב־האישום
מסופר כי ציפי נשארה
חייבת סכום של 400ש״ח לסוחר־הסמים,
והוא בא לגבות את החוב. בתחילת
יוני הופיע באיזור וראה את ציפי
יושבת במכוניתו של מקסים דנינו בב־

ואז הפשיטה אותה סוניה מבגדיה,
היכתה אותה, והוציאה מתוך תיקה 90
ש״ח ומסרה לג׳ימי. ציפי היתה חייבת
כסף גם לסוניה, מכיוון שהתגוררה זמן־
מה בביתה, ולא שילמה את דמי־הש־כירות.
הכביש,
שבשוליו נהגו הזונות לעמוד,
היה על דרר-המלר מעזה למרכז
הארץ. בכל יום היו מאות מכוניות של

ראל לעיתים קרובות. לדברי התביעה,
לצורך סחר־בסמים.
ביום השישי, ה־ 24 ביוני שעבר, קשרו,
לפי כתב־האישום ג׳ימי, פאכרי וע-
זיז קשר לרצוח את ציפי ינשוף. הם
חיפשו אותה במקום־עבודתה הרגיל,
כביש־יבנה, אבל לא מצאוה שם. הם
המשיכו בדרכם לסידורים בישראל, וכאשר
חזרו לעזה בשעות אחר־הצהריים
מצאו את ציפי עומדת מסוממת ליד
תחנת־האוטובוס שבצומת־פלמחים. הם
העלו אותה למכוניתו של ג׳ימי ונסעו
לפרדס ליד כפר־גבירול. שם ירד עזיז
לתצפית, וג׳ימי ופאכרי נכנסו עם ציפי
לפרדס. הם היכו אותה בחפץ קשה,
דרכו עליה עד שמעכו אותה וגרמו לה
לשברים בגולגולת ובצלעות, וחתכים
בחלקי־גופה השונים. מהמכות הללו

ויישאר במעצר הגנתי עד תום המיש־פט.
אלא שעזיז החל מיד להתכחש לעדותו
המפלילה את אחיו ואת ג׳ימי. הוא
טען כי אמנם סיפר באחת הגירסות על
סחר־בסמים ועל רצח ציפי, אך עשה
זאת רק מפני שהוכה בידי השוטרים.
הוא גם טען כי אינו יודע כלל מה כתבו
השוטרים בעדויות שנגבו כביכול
מפיו, מכיוון שהוא אינו יודע קרוא

הסניגורים, עורכי־הדין מנחם רובינשטיין,
גילה רייך ואליהו גת מאשקלון,
טוענים כי לנאשמים אין כל קשר
לרצח הפרוצה. לדבריהם, נגבתה עדותו
של עזיז באמצעים פסולים, והאמת
היא כפי שמסר בגירסתו הראשונה, המתכחשת
לכל עניין הרצח.
המשך המישפט נדחה ליוני, ובינתיים
יושבים הנאשמים במעצר עד תום

..זונה אומללה, מ׳ ידע ח כול היה המשורר ל כ תו ב על חייה ומותה
של ..ציפי יושוף״ ,שגופתה 1מצאה בפרד סי כפר־גבירול. מדוע ורצחה?
ביש־פלמחים. ג׳ימי ביקש ממנה כסף
ואמר לה :״אם לא הייתה באוטו של
הבן־אדם, הייתי מכניס אותך לפרדס
ושוחט אותך!״ הוא נסע לדרכו.
אחרי ימים אחדים חזר ג׳ימי למקום,
ויחד עם זונה בשם שרה (״סוניה״)
אסייאג נסע במכוניתו בין הפרדסים,
כרי למצוא את ציפי. כאשר גילו אותה
לבסוף, היססה ציפי לעלות למכונית.
אבל סוניה שיכנעה אותה. ציפי עלתה,

וכתוב, לא בעברית ואף לא בערבית.
על דוכן״העדים חזר עזיז על גירסתו
הראשונה במישטרה, ואמר כי נסעו לישראל
ביום הרצח כדי לקנות טלוויזיה
מחיים עמר, בעלה של הזונה בנימינה,
שגילתה את הגופה. אחר־כך בילו באו־לם־שמחות
בראשון־לציון, שם יש ל־ג׳ימי
חבר טוב. ובשעות־הערב חזרו
לעזה בכביש אחר, ולא עברו כלל ליד
המקום שבו נמצאה הגופה.

פועלים ערביים עוברות במקום, ורבים
היו נעצרים כדי לחטוף,חפוז׳ בין עצי
התפוזים עם אחת הזונות שעל אם־
הדרך. לדברי כתב־התביעה היו ג׳ימי
וחברו, פאכרי חאדר, סוחרי־סמים, מוכרים
את מרכולתם לזונות בפרדסים. מפעם
לפעם היו מקבלים תמורה לסחו־רתם
גם בשרותים אישיים של הזונות,
אבל במיקרה של ציפי ינשוף לא רצו
להסתפק בשרותים, אלא דרשו באיו־

ההליכים, ועד־המדינה במעצר מונע.
הסניגורית גילה רייך פנתה השבוע
לבית־המישפט בבקשה לשחרר את מכוניתו
של ג׳ימי, שנלקחה בידי המיש־טרה,
מפני שעל פי כתב־האישום שימשה
לצורך הרצח. מאחר שהמישפט
עלול להתנהל זמן ממושך, ביקשה הסניגורית
שבית־המישפט ישחרר את
המכונית ויחזיר אותה לבני־המישפחה.
אי לגהאל 1ן ₪

עד־מדינה עזיז חאדר
לא בעברית ולא בערבית

בנימינה עמר
(מימין) שגיל ת ה
את הגונה ותמונה
ש שימ שה לזיהו
מתה ציפי. אחר־כך חזרו הרוצחים לג׳י־בליה.
קשייה
של התובעת, רחל גולד־שמידט,
ניכרו כבר בשבוע שעבר, כאשר
עלה עד־המדינה, עזיז, על דוכן־
העדים. עם מעצרו, שבוע אחרי גילוי
הגופה, נחקר עזיז חקירה ממושכת ומסר
מיספר רב של גירסות. בשלב מסו־יים
הוסכם כי הוא יהפוך לעד־מדינה

שבץ

א׳ עממ׳ ק/

0111151

לרות•

מאתן:
)1דברי־ערך, אוצרות <5 :ספר
של יגאל מוסנזון; )10 מרחן? )11
אל־היערות; )13 שמח)14 :
בסולם התווים )15 :הכלה של
צייד־הפרפרים; )16 אחד ממיני
העורבים )18 :סופר רום׳
רחשלים >ש״מ) )20 :גס, לא דק;
)21 ציפור־שיר; )22 מערבל קמח
במים; )24 בינוני(לטינית); )25
שובב; )26 קו המחבר את קצות
הקשת במעגל; )28 פסל, אליל;
)30 סופר עברי(במישעול הצר)
(ש״מ); )31 פסול לכהונה; )32
אנטילופה; )34 סירה; )35 מתקן
שקבועים בו ווים לתליה(ח); )38
בירה אירופית; )39 אנא; )41
כלי־ריתמה; )42 סרח עודף; )43
אנקול; )45 כוכב־שביט נדיר; )47
בצוותא; )48 יצק מים רותחים;
)50 אחד משנים־עשר המזלות;
)51 מידה קטנה לנוזלים; )52
מתנפל; )54 תשוש; )57 בשביל;
)61 חיית־טרף; )62 עיגול, היקף;
)64 מתגורר; )65 מס־עקיפץ; )66
חרון; )67 משקה שמוצאו מסץ;
)69 נחל אכזב; )70 שק של עור;
)72 רעידת־אדמה; )74 מיתר
שרירי; )75 צד אחד של
החלציים; )77 מלך שושן; )78
יתו״לולאות; )81 ספר של אבא
אבן; )83 ילקה; )85 כיוון, דרך־
התנהגות; )86 דם החי; )88 יחידה
למדידת עוצמת־האור; )89 שיר־תהילה
במיקרא; )91 אויה; )93
מילת־הסכמה; )95 בית־דין גבוה
לצדק(ר׳׳ת); )96 מכשיר־עבודה;
)98 פנה לאחור; )100 פת־לחם;
)102 סטה מן הדרך; )103 חומה;
)104 ברכה יהודית מקובלת
( )105 ;)3,3צעירים.

בעיות בבית
היא אשה יפה, חטובה 1.60 ,מטר,
בת ,39 אבל נותנים לה מכסימום ,30
מרגישה צעירה. היא נשואה, אבל עם
בעיות בבית, ולכן היא מחפשת קשר
עם מישהו שאפשר לדבר איתו, לידידות
יפה. לא הרפתקה, לא פלירט.
אתה מתאים לה, אם אתה נאה, חם,
טוב״לב, מבין, בעל חוש־הומור, משכיל,
אינטליגנטי, בסביבות ה־ ,40 גובה
1.70 מטר ומעלה. שאל אותי על

י26,2׳״

עמוק ללב
היא בת ,35 גרושה בלי, עיסוק בשטח
עיצוב אמנותי, נאה, רזה 1.64 ,מטר,
אוהבת מוסיקה, אמנות, טיולים, ים,
שיחות־נפש, שנכנסות עמוק ללב. אוהבת
חברה, אבל גם להיות בבית. מחפשת
אותך — ליברלי בראש, עם הרבה
כנות, אינטליגנטי, בין 30ל־ .40 מיס-
פרה אצלי הוא (.)2/2692

וודי אלן מספר בקומדיה החדשה
שלו אדיפוס על אמו הסרטנית
:״את יודעת,״ אומרת האם
לחברתו החדשה ,״גם האבא שלו
עליו-השלום היה קירח לחלוסין״.
״אבל אני לא קירח,״ מוחה אלן.
״עוד תהיה,״ אומרת האם.

מאוגד:
)1להק־מטוסים; )2מרחם; )3
קלס, מגרעת; )4מטבע זר
מהמיזרח; )6אביון; )7התכסה
בחלב ושומן; )8מילת־שלילה; )9
ירא, היסס; )12 צורה, רמות; )15
מעיין; )16 תנועה בניקוד; )17
רוצח אחיו; )19 מקום מחבוא; )20
אילן; )21 צמח בעל מיץ חלבי;
)23 אחוריים; )24 מכס לצורכי
הממשלה; )26 זרם רב, שפע; )27
מרף; )29 באשה; )30 סבכה, סורג;
)33 לבירינת; )34 ניגוב, ניקוי;
)36 בת״שלמה(מלכים א; ד); )37
עיוות, סירוס; )40 אלוהים; )41
מן הערים שכבש יהושע; )44 נהר

מעתה 1עד שלם
בדרוט־אפריקה; )46 פתחו של
הר־געש; )47 פרפר־לילה; )49
קבוצת כוכבי־שבת; )50 קצה
הציה )53 הקרבה עצמית לטובת
משהה )54 האטה בפעילות
העיסקית; )55 מין; )56 פקודה;
)58 נצו? )59 נאום, קריאה בפני
קהל ועדו 60 מיטפחת גדולה
לכיסוי־ראש; )62 נקי מעוון; )§3
בור חצוב לדריכת ענבי־יין; )66
שווי־נפש; )68 הר בגליל

התחתון; )71 אסף; )73 מבעלי־בריתו
של אברהם; )76 ידיד; )77
תנור לבישול; )79 מושב
בביקעת־אונו; )80 בן דור־המבול;
)82 סופר גרמני; )84
שקר; )85 דרדר; )87 שייטת; )90
כלי־עבודה בחקלאות; )92 מחסן
לתבואות; )94 התחיל לצמוח;
)90 ברונזה; )97 בחור צעיר; )99
עוף טרף; )101 תוך; )102 כועס;
)103 עוד רוח באפיו.

--א כיגי ל יגאי -

תן טר מ 3ל חייל
עמיחי איתן
הדברת בזויכף ם

בעמ

מומחים(הדברת תיקנים(מקים),ו
תולעי עץ. חרק׳ ספרים ובנוים ח״

עירפול מיוחד לאחעים למניעת
^ ..יתושים וחרקים מעופפים.
^ 0 2 1 1רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

בשמירה 711 בויאותך ורכושו־

״אני בעניין חברה טובה שלי ״,היא
אמרה לי ,״די, נמאס לי לראות את ה־ביזבוז.
החברה שלי היא נהדרת, חכמה,
אינטליגנטית, מצחיקה, נאה, גדולה
(גם במישקל) ,בת ,33 גובה 1.73 מטר.
היא מאגר אין־סופי של אנרגיה חיובית
ואהבת־ארם. אם יש לך ילדים, הם
עתידים לחייך מעתה ועד עולם ״.היא
מעוניינת בקשר רציני. מיספרה אצלי
הוא (.)3/2692

בפורים נסעתי עם אמרגן אחד.
פתאום הוא הפסיק את השיחה,
אמר שהוא מוכרח לשמוע חדשות,
כדי ״לוודא שאף אישיות חשובה
לא מתה היום״ .לפני שנים הוא
עבד באירגון מופעים ליום־העב־מאות,
הוא הסביר לי, סמוך לחג
מת הנשיא יצחק בן־צבי, כל המופעים
בוטלו, וחודשיים של עבודה
קשה הלכו לאיבוד.

חסר ידיד
יש לה מיקצוע נהדר, דירה, לא חסר
לה כלום, רק ידיד טוב, לשוחח, לצאת
יחד, שיהיה טוב אליה והיא אליו. היא
גרושה בת ,44 נראית צעירה מגילה,
נאה, רזה 1.65 ,מטר, אם, לשלושה
גדולים, עובדת בתחום התיירות. אותך
היא רוצה בן־אדם, מבין, אינטליגנטי,
בין 45ל־ .50 שאל אותי על (.)4/2692

שמואל וילוז׳ני, איש חס-
טאנד-אפ קומדי ומועצת־העיר,
נוהג לפתוח עיתון בהופעותיו,
בעמוד מודעות־האבל, ולקרוא את
שמות האנשים ״שלא יגיעו להו-

פעה״•

להדליק את החושים
היא גרושה, עוד מעט ,39 אם לשני
מתבגרים, צחת־פנים, כחולת־עיניים,
1.65 מטר, מלאה במקומות הנכונים,
דברנית, ספונטנית, בוגרת אוניברסיטה
(מדעי־החברה) .היא מחפשת מישהו

שידליק לה את החושים, שיהיה לה טוב
איתו, פנוי בלבד, בין 40ל־ ,50 הופעה
נאה, משכיל, ישראלי שורשי, טמפרמנט
,,לא כבד, לא מעשן ו״שלא יהיה
תפרן, מספיק שאני תפרנית ״.מיספרה
אצלי הוא (.)5/2692

קשר מהיר דרך ״רומי בטלפון״
— טלפון ,221017 העומד
לשרותכם גם להכתבת מיכתבים.

שותפות וחברות
בת ,41 אינטליגנטית, גבוהה, נאה,
רוצה ליצור את פרק ב; שהעיקר בו
שותפות וחברות, עם ארם בעל נתונים
דומים, עד גיל )6/2692( .55 מתגוררת
בצפון־הארץ, בצפון הקרוב, ליתר דיוק,
אבל מדגישה שאפשר יהיה להסתדר
גם אם אתה מאיזור המרכז.

מני פאר, בתוכנית־הרדיו יתוש
בראש: שמעתם שדודו טופז מצ טלם
בטלוויזיה בלי להתאפרז כל
פעם שהוא מתאפר, זה עולה לו
מזונות לכל החיים.

בעיית עם נשים
הגבר היחיד במדור הנשי השבוע
הוא אלמן בן ,51 גובה 1.90 מטר,
עצמאי, רגיש, שסיפר לי שהוא התרו-
שש ממחלתה של אשתו, ויש לו בעייה
עם נשים שהוא פוגש; הן רוצות שהוא
יוציא עליהן כסף .״פעם יכולתי,״ הוא
אומר ,״כיום לא.״
( )7/2692 מחפש אשה בסביבות גיל
,45 עדינה, נאה, לא שמנה, אינטליגנטית,
בסביבות 1.70 מטר, אשר
תוכל להיות חברה. רצוי אוהבת טבע,
טיולים, מוסיקה, ובכלל לא יזיק אם
תהייה מסודרת בחיים, כיוון שהוא,
כאמור, כרגע לא.

חמודה מבאר־שבע
היא רווקה בת ,37 חמודה, חברותית,
עם הרבה שימחת־חיים, מלאה במקומות
הנכונים, עוסקת בחשבונאות,
מסיימת לימודי מינהל־עסקים, תושבת
באר־שבע, מסודרת בחיים)8/2692( .
מעוניינית בקשר רציני וטוב. היא
אוהבת ילדים, ולא יפריע לה אם לך

בצילומי תוכנית״הטלוויזיה חיים
שכאלה על יעקב חודורוב, בלט
בהיעדרו שייע גלזר. כאשר נשאל
למה לא הגיע, אמר: למה עשיתם
תוכנית על חודורוב ולא עלייי

אינפלציה

שמתם־לב שכמעט בכל הפניות למדור
הזה חוזרת המילה אינטליגנטי, או
אינטליגנטית? ממש אינפלציה. יש
לכם רעיון למילה אחרת, בעלת משמעות
דומה? בעלי הרעיונות המוצלחים
יזכו במיכתב־תודה אינטליגנטי.

נראית יופי
היא רווקה בת ,33 אקדמאית1.70 ,
מטר, נראית יופי, מרגישה טוב מאוד
עם עצמה ועם מה שקורה איתה.
במילים אחרות: לא מהמתוסכלות.
היא מחפשת קשר רציני עם אקדמאי,
מעניין, רגיש, בגובה שלה לפחות,
שרוצה חיי־מישפחה, ואוהב, כמוה, ילדים.
הגיל; עד תחילת ה־ .40 בהחלט
יתכן גרוש עם ילדים. היא יכולה
לאהוב ילדים גם של מישהו אחר, בתנאי
שכל הסיפור לא יהיה מלווה
בבעיות כלכליות. שאל אותי על
(.)9/2692

נם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם 1ה 1...גם זה...ונם זה...וגם זה...וגנ

^ םאתם מוזמנים לסדר אצל מישהו
ד אחר, או אם הסדר נערן בבי מנס אבל
כבר ברור לבם מה תבשלו ואין -אנא עברו
לעמוד אחר בגליון ותקראו משהו אחר.
העמוד הזה כולו שיין הפעם למיסבגים
שהסדר נעיד בביתם (ידע אישי) ,ושעדיין
לא ברור להם מה יבשלו לאורחיהם וכיצד
לבשל את זה.
כדי למנוע מכם פתיחת שישה ספרי-
בישול שונים ועוד כמה טלפונים לאמא ול-
דודה, הנה כל הארוחה המסורתית. אגב, כל
הארוחה, מלבד הגפילשע פיש, ניתנת לא כילה
גם על־ידי ספרדים טהורים. את הג-
פילטע פיש (שיש לו טעם של מנה אחרונה
אצל האשכנזים) אפשר להחליף במנת״דג
אחרת, חריפה למשל.

תפריט
דג ממולא
מרק עוף עם כופתאות קמח־מצה
הודיה ממולאה
סלט־ירקות מהמרק וסלט־חסה
ליפתן מסורתי
חרוסת
כל המתכונים ל־ 10 סועדים

דג ממולא
1.5קילו דג קרפיון טחון 3 ,בצלים בינוניים3 ,

אווזות מסורתית
רחב, מוזגים מעליהם כ־ 2כוסות־מים ומביאים
לרתיחה. מנמיכים את האש, צרים מתערובת הדגים
קציצות שטוחות בגודל אחיד ומניחים אותן
בזהירות בתוך הציר. מבשלים על אש נמוכה כש־עה־וחצי־שעתיים,
כשהסיר מכוסה. מגישים קר
בתוספת חזרת.

מרק עוף
3כנפי הודו מחולקות ל־ 2חלקים, גרגרת הודו
אחת 1 .ראש סלרי 1 ,שורש פטרוזיליה 1 ,סלק
קטן 2 ,בצלים יבשים 4 ,גזרים, חופן עלי סלרי,
חופן פטרוזיליה, חופן שמיר 9 ,כוסות מים2 ,
כפות אבקת מרק־עוף.
אופף ההבנה: שמים את כל החומרים מלבד
אבקת מרק־העוף בתוך סיר. מביאים לרתיחה. אט
נוצר קצף, מורידים אותו ושמים את אבקת־המרק.
מנמיכים את האש ומבשלים כשעה וחצי. באמצע
הבישול מוציאים את הסלרי, הגזר והסלק (כדי
להכין מהם סלט).
קניידלך: הכי טוב לקנות מוכן בשקיות של
אחת החברות הגדולות ולהכין בדיוק לפי ההוראות.

הודיה
ממולאה
הודיה היא הנקבה של תרנגול ההודו. היא טובה
יותר, כי היא שמנה פחות ועסיסית יותר. מיש-
קלה צריך להיות עד 4.5קילו מכסימום.
המיצרבים: לתיבול — 2כפות שמן, מלח,
פילפל אדום חריף, פפריקה, אבקת־שום 3 ,כפות

לרוטב: כוס מיץ־תפוזים טרי3 ,־ 4כפות סר

אופן ההכנה: מפשירים ומנקים היטב את
ההודיה מבפנים ומבחוץ. מערבבים את מיצרכי
התיבול ובמיברשת רחבה מורחים היטב את
ההודיה מבפנים ומבחוץ. משהים למשר הלילה
במקרר. מכניסים את הבצל וממלאים את ההודיה
בתפוחים, שזיפים ושקדים .׳מניחים את ההודיה
במרכז.התבנית על החזה וקושרים. בחוט־קשירה
את קצות השוקיים. מפזרים על ההודיה פתיתי
מרגרינה מוקפאת ויוצקים לתבנית 2כוסות מים.
מכסים בנייר־אלומיניום בצורת אוהל, מנקבים
נקב נייר לשיחרור האדים. אופים בחום גבוה
כשעה וחצי, מסירים את נייר־האלומיניום ומניחים
את כל הירקות מסביב להודיה ויוצקיש מפעם
לפעם את הרוטב של התפוזים והסויה. מפעם
לפעם יש לצקת מהרוטב שבתבנית על גבי
ההודיה עד להשחמה מלאה.
הערה: על כל קילו הודיה יש לחשב שעת־אפייה
אחת.

לות 20 ,שזיפים שחורים יבשים 100 ,גרם צימוקים
100 ,גרם אגוזי־לוז קלופים, סוכר, לימון לפי
הטעם 5 ,מסמרי־ציפורן, אבקת־קינמון 7 ,כוסות
מים.
אום ן־ההכנה: מכניסים את כל החומרים ביחד
לסיר, מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה
כשעה. מקררים היטב.

חרוסת
יש כמובן עשרות סוגים של חרוסת. הפעם —
אחת שהגיעה אלינו ישר מקרקוב. אתם יודעים
איפה זהי
החומרים 1 :בננה מעוכה 1 ,תפוח־עץ מקולף
ומגורד על פומפיה, כוס אגוזי־מלך קצוצים, חצי
כוס צימוקים ו־3־ 4תאנים מושרות במים. חצי כוס
יין מתוק. מכניסים את כל המיצרכים לתוך מעבד
מזון עם להב־מתכת ומפעילים לדקה.

סלט ירקות מהמרק זגיופר שורש הסלרי, הסלק והגזר שבושלו במרק והוצאו
באמצע6 ,־ 7גבעולי סלרי אמריקאי חי,
2־ 3מלפפונים חמוצים פרוסים לפרוסות דקות.
לרוטב 2 :כפות מיונית, כפית סוכר, מלח לפי
הטעם 5 ,כפות מיץ־לימון1 ,־ 2כפות חזרת לבנה
מוכנה.
אופן־ההבנה: חותכים את הירקות המבושלים
לפרוסות דקות. מוסיפים אליהם את שאר

אם הגעתם עד כאן, אין ספק שמגיע לכם
צ׳ופר. זהו א״ריש קרים מעשה־בית. החומרים
הדרושים 2 :כוסות ויסקי או קוניאק (מה
שאוהבים) ,מיכל אחד ( 500 גרם) של ריבת־חלב
של קומידה (בכל חנויות המזון) 2 ,כפיות קפה
נמס.

סדר
.למיסכנים שהסדר נערך בביתם...־
ביצים6 ,־ 7כפות קמח־מצה, פילפל, מלח וסוכר
לפי הטעם.
לציר 2 :בצלים פרוסים 3 ,גזרים פרוסים, מעט
שמן, מלח, פילפל, סוכר לפי הטעם.
אום ן־דזהבנה: טוחנים את הבצל ומוסיפים
אותו לדגים הטחונים, מוסיפים ביצים, תבלינים
וקמח־מצה. מניחים את התערובות בצד. בינתיים
מכינים את הציר: שמים את כל חומרי הציר בסיר

רוטב סויה.
למלית 1 — :בצל חתוך לרבעים,
20 רבעים של תפוח־עץ קלופים ומושרים
בלימון 20 ,שזיפים יבשים או 30
מישמשים יבשים 20 ,שקדים חלוטים
וקלופים 30 ,גרם מרגרינה 2 ,כוסות מים.
תוססת 2 :בצלים פרוסים 2 ,קופסות
תפוחי־אדמה קטנים.

הירקות. מכינים רוטב מחומרי הרוטב ויוצקים על
הירקות. לפני ההגשה מפזרים פטרוזיליה.

סלט חסה:

כמו שאתם אוהבים בדרך כלל.

ליפתן מסורת•
4תפוחי־עץ קלופים וחתוכים לחתיכות גדר

אוסן־ההכנה: מערבבים את כל החומרים
במערבל (בלנדר) במשך 3דקות ומאחסנים
בבקבוק. משהו־משהו.

תודה מיוחדת לשובה ארן ממרכז ההדרכה
של תנובה שעזרה, בדקה, המליצה
ושיפרה.

כמה
בחורות
ז אפשר?
שרירים בבית־המישפם

מלכת־היופי לשעבר שירלי בן־מרדכי
ירדה לאילת לצורכי עבורה, בחברתו של ידידה
הקרוב ביותר, עיתונאי צעיר ומוכשר, שהידידות
ביניהם היא אפלטונית בלבד, כלומר אין
סכם, רק חברות. הם הצטרפו לעוד קבוצה גדולה
של נופשים תל־אביביים, והשתכנו באחד המלר
נות היוקרתיים שבעיר הדרומית. הם קיבלו חדר
גדול, שבו היו מיטה זוגית, מיטת״יחיד ומיטה
מתקפלת.
כבר באותו הערב התחוור לעיתונאי שבגלל
בעיות של חוסר־מקום במלון הם מתבקשים לצרף
לחדרם את אחת הבחורות שהגיעו למלון ביחד
איתם, והם כבר מצאו עצמם שלושה בחדר אחד.
השלישיה העליזה הזאת מצאה שפה משותפת,
וכל אחד מצא את הפינה שלו בחדר הגדול והשתדל
שלא לדרור על רעהו, אך הם שמחו במה
שקיבלו.

במשך שנה ומחצה הם היו זוג יוצא־דופן. הוא — חייל צעיר ויפה־תואר
בשם אדי האנה, שזכה בתואר מר ישראל. גבה־קומה, מרשים ושקט. היא
— עטרה רסני, נמוכה באופן יחסי, מוצקה ושרירית, גם היא נושאת
תואר. היא מרת ישראל. שניהם ייצגו את ישראל בתחרויות לשרירנים. אני
לא יודעת במה הם זכו, אבל אותי הם תמיד הפחידו בכל השרירים האלה.
הפרש הגילים ביניהם לא מנע התפתחות של רומאן ביניהם. היא בסביבות
שנות ה־ 30 לחייה, והוא בשנות וד 20 המוקדמות לחייו. הם אף התגוררו
יחדיו, והיו זוג לכל דבר. היא עזרה לו להתקדם, הוא עזר לה בתחומים
אחרים, וזאת היתה ממש אידיליה.
לפני פחות משנה הם נפרדו. הוא הכיר צעירה ואמירה בשם שביט,
ולאחר רומאן של כמה חודשים הם נישאו בטקס מרשים.
השבוע שמעתי שהקשר בינו לבין השרירנית של! לשעבר הסתיים בבית־מישפט,
שם הם התדיינו על כסף, כמובן. היא תבעה אותו על כספים שהוא
היה חייב לה, לדבריה. הוא התכחש והיא זכתה במישפט.
דרינג־דרנגתי לגיבורת הפרשה, ושאלתי אותה.
.איך זכית במישפט?״
״אלי האנה לא הגיע למישפט, ולא נתן כתב־הגנה.״
״אז איך זה שזכית?״
״השופט שמע את עדותי ואת ההוכחות שהיו לי, ופסק לזכותי את כל
סכום־התביעה, פלוס ריבית והוצאות. אחרי כמה שעות, כשכבר ניתן פסק־הדין,
הגיע אלי לבית־המישפט, אך זה היה מאוחר מדי לגביו״.
״מה קורה איתן כיום?״
״אני מללודת מחול אירובי והתעמלות באוניברסיטת תל־אביב.״ ־
״ומה עם אהבה?״
״אני כעת בקשר רומנטי, אך אני לא מעוניינת לגלות כעת עם מי״.
״טוב, אני רואה שאגי אצטרך לעבוד קשה כדי לגלות זאת!״
״בהצלחה!״

אהבה
נו, מה אמרתי לכם? שהרומאן בין מלכת־היופי
לשעבר אילנה שושן לבין אלון תמיר נגמר
עוד הרבה לפני שזה היה אמור להיגמר.
הרומאן שהתחיל בבום היסטרי, נדם בשקט.

הופיעה עם פרצוף חדש, גבר צרפתי מתולתל־שיער
בשם לווץ, בסוש׳ בר והם נראו מאוד־מאוד
מיודדים, ידידות מרשימה ביותר.
כשנשאלה הגברת שושן לפשר הקשר החדש,

אילנה שושן הוסיפה לעצמה עוד כיבוש אחד
ועוד לב שבור.
כבר לפני שבועיים, אולי שלושה, שמעתי
מהחברים הקרובים של מלכת־היופי שהיא לא
יודעת איך לסיים את הסיפור הזה. בן־זוגה, איש
הקרוקודילים, ניסה לשכנע אותי שהם עדיין
מאוהבים כמו בתחילת הרומאן, אבל אני חדת־עין,
והבחנתי בהתנהגותה של אילנה שושן וראיתי
שלכל מיני מסיבות ואירועים היא מגיעה
בחברתה של ידידתה הטובה, לסלי קיי, שעבדה
עד לאחרונה בסוש׳ בר של אילן לוי.
השבוע היא, כמובן, הגדילה לעשות. היא כבר

היא השיבה שהוא ידיד קרוב שלה. באירוע אחר
היא נראתה בחברתה של לסלי קיי, ואמרה בהתבדחות
שכבר מפיצים בעיר שמועות שהיא והגברת
קיי הן זוג, והיא אף ביקשה ממני שאכתוב
את הבדיחה הזאת.
אני כבר לא יודעת מה לומר. הבחורה הזאת
תמיד מצליחה להפתיע אותי. יש לה הכישרון
האדיר הזה להתחדש כל הזמן. אני חושבת
שבנוסף למישחק בסרטים היא יכולה גם לכתוב
תסריטים יוצאי־דופן.
אז הידיד העכשווי של אילנה שושן הוא לורן
הצרפתי. אני מחכה להתפתחויות חדשות.

למצוא אהבה אפשר במקומות הצפויים —
במסיבה, באמצעות מודעה בעיתון — או בלא־צפויים
— ברחוב, באוטובוס, בהמתנה לרמזור,
בסופר. יש אין־ספור אפשרויות, תודה לאל.
לדורון מזר זה קרה במועדון־הבריאות של
נימרוד דרייסום. הזמר יפה־התואר, בעל התו־

שירלי בן־מרדכי
שלוש חתיכות ועיתונאי ביישן

העיתונאי הנמרץ היה משוכנע שהצרות הדמוגרפיות
שלו כבר תמו, והוא יכול לנשום
לרווחה, ואולי הוא גם ימצא קצת זמן פנוי כדי
שהוא יוכל לשוחח שיחת־נפש עם ידידתו הדוגמנית
והאקס״מלכת־יופי, אך, כידוע, דרכי האל
נפתלות, וביום המחרת ביקשו ממנו לצרף עוד
בחורה לחדר.
אתם מתארים לעצמכם: עיתונאי צעיר אחד
ישן בחדר אחד עם שלוש חתיכות צעירות, והוא
לא יכול לעשות דבר! הרי זה מתכון אידיאלי
להתמוטטות־עצבים.
אך דבר לא קרה. הרביעיה הזאת הסתדרה על
הצד הטוב ביותר. ביום השלישי, כך שמעתי,
ניגשה אליו מישהי, שלא ידעה על התפוצצות
האוכלוסין בחדר, ושאלה אותו אם הוא מוכן
לעשות לה טובה ולהעביר לחדרו חתיכה שלא
מצאה את מקומה במלון. העיתונאי, שכבר לא
ידע אם לבכות או לצחוק, החליט שהגיע הזמן
לחזור הביתה. הוא ארז את חפציו ומלכתו, וחזר
לתל-אביב השפויה והלא־צפופה.

דורון מזר
לא רחוק מהבית
דעה של כושר ושרירים, הגיע למכון, ומצא שם
את אירית הרמז, בת ,22 העובדת במישרד־פירסום,
ושגם לה יש תודעה לכושר וכל השאר.
בהתחלה הם התיידדו, סתם־כו. הוא גם התפעל
מאוד־מאוד מאיר שהיא נראית בטייטס צמודים.
לזה יש לו הגדרה בת מילה אחת :״פגז״.
אחרי כמה חודשים התהדק הקשר, עד לשלב שבו

הם החליטו שמאותו הרגע הם ביחד.
אירית קיבלה הצעה רצינית, כולל חוזה־עבודה
לשנה, להיות דוגמגית־צילום בפאריס.
היא רצתה לעשות את זה, אבל היא לא רצתה
להיפרד מדורון. מכיוון שהיא לא קארייריסטית,
היה לה די קל לוותר.
מזר אומר שזה טוב בשבילו. כאשר שואלים
אותו אם, לדעתו, מקום האשה הוא במיטבח, הוא
אומר: לא במיטבה, אבל לא יותר מדי רחוק
מהבית.
הפמיניסטיות יאהבו אותו.

לפני חודש ימים החליטו הבנקאי ליאון
רקנטי ואשתו, הפסלת מידה, להיפרד.
כיאה למעמדם, הם עשו זאת בדרך מכובדת,

דפנה שכנר
— תסיד זקוק לעצה נשית

ליאון רקנטי
נבר ככל שיהיה עצמאי —

בלי מהומות ובלי האשמות הדדיות, משהו כמו
פסק-זמן.
ליאון המזוקן וחובב־האמנות עזב את הבית
ליעד בלתי־ידוע, לפחות לא בחלק הראשון במערכה.
אך גבר, ככל שיהיה עצמאי, תמיד זקוק
לעצה נשית, לעיתים גם לתמיכה רגשית. ואת זה
הוא מצא אצל דפנה שכנר, אחת הדמויות
הידועות ביותר בעשירונים העליונים.
שכנר, אשה משכילה ואלגנטית, בת־בית בחוג

רונית סי־טון ועופר אליאז
החבר הנא חנבנדקבוע של ׳פהפיזת

ברטו
זה היה אחד הסיפורים העצובים של השנה.
השחקן אלברט כהן התאלמן בנסיבות טראגיות
מאשתו, הפסנתרנית הנודעת רות מנזה,
שנפטרה ממחלה קשה ושהותירה אותו ואת שני
ילדיהם, עדי ושרון, המומים, ואת כל עם ישראל
עצוב.

השחקן, המכונה בפי ידידיו ״ברטו״ ,מצא עצמו
מחוזר על־ידי נשים שונות, שאותן הכיר במיס־גרת
עבודתו, ולעיתים בנסיבות אחרות. היו אלה
צעירות מהתיאטרון, מעריצות וגם ידידות, אך
מכולן הוא בחר בעורכת־הדץ ישראלה גט־ליץ,
בלונדית עגלגלה, רווקה בת ,42 אחת היודעת
מה היא רוצה מהחיים.
אך אני חושבת שהיא לא ידעה בדיוק מה היא

אחות תא 1מה
הדוגמנית וסגנית מלכת־היופי לשנה הזאת,
איריס שפירא, מאוהבת בחבר החדש שלה. לא
ידעתי בדיוק למי הכוונה, כי לאיריס שפירא יש
עשרות מחזרים, ועוד יותר גדודי־מעריצים. ההזדמנות
לגלות מי הוא הבן־זוג הנוכחי נפלה בחלקי
כשהוזמנתי למסיבת יום־הולדתו של ירון
טיבט, בנם של ראובן ורחל טיבט, זוג מוכר
בחוגי הבליינים בתל־אביב.

רוצה מהברטו שלה.
הרומאן בין השניים נמשך כמעט ארבעה חודשים,
וכעת שמעתי שהם נפרדו. דיברו שם על
קשר ארוך, וגם על ילד משותף, ומה בעצם לא
הועלה שם — לפחות על-ידי חבריהם המשותפים.
אך הקשר הסתיים.
אני לא יודעת כמה זה סופי, אך כעת השחקן
אלברט כהן הוא בחזקת פנוי.

נזכרתי שלירון היה רומאן ארוך, בן כמה שנים,
עם הדוגמנית ההולנדית מראיקה דדדיונג
ושמעתי שהם נפרדו בדרך לא־הכי־דיפלומטית,
ותקופה קצרה אחרי פרידתם הוא נסע למיזרח
הרחוק כדי להתאוור ולנקות את הראש. אז
חשבתי שנמאס לו מהדוגמניות ומהבלונדיות
היפות. אך נתברר שהתבדיתי, הוא עדיין אוהב
אותן בהירות־שיער״ועיניים ודוגמניות.
לאיריס יש אחות בשם סיגלית, שאמנם היא
תאומה זהה, אך שונה ממנה באופיה. היא מופנמת
ושקטה, ולא כל־כך מתלהבת מחיי־חברה ומסיבות
כמו אחותה, וגם לה יש חבר, אבל היא לא
כל־כך אוהבת לעשות לעניין יחסי־ציבור, ואפילו
אני לא יודעת מה שמו, או איך הוא נראה, ומה
הוא עושה.
אבל זה באמת לא חשוב, כי שתיהן חמודות,
וכולם אוהבים אותן.
השתיים הן דוגמניות מאוד פופולריות, אך
הדוגמנות היא לא משאת־נפשן היחידה, והן
החליטו גם לנצל את הכסף שחסכו, ובעוד חודש
הן טסות לארצות־הברית לטיול בן חודשיים
מחוף־אל־חוף.
החברים שלהן מאוד יתגעגעו אליהן, אבל את
זה ניתן לפתור בעזרת כרטים־טיסה. אך מה תעשה
כל עדת־המעריצים?

ידידי התיזמורת הפילהרמונית, מיודדת מזה
שנים עם איש־העסקים עתיר־ההון יוסי סרך, בן
למישפחת תעשייני־הפלדה. היא התיידדה ביותר
עם הבנקאי, והשניים מצאו שפה משותפת. באחרונה
הם נראו ביחד.
שכנר מבוגרת בכמה שנים ממירה רקנטי, אך
כשמדובר בידידות — עובדה כזאת לא צריכה
להפריע.
מידה רקנטי עדיין שומרת על חשאיות בתחום
האישי. מעניין לאן יובילו הדברים בקצב זה.

האגדה מספרת שלפני חודש הגיעה
דליוז רשף, אשתו של סוחר־הנשק אמנון
ר שף למסיבה, בשהיא בגפה ללא הבעל. אז
כל הוזבריב שאלו איפה הבעל, והיא השיבה
שהוא עזב א ת הבית לסובת מישהי אחרת.
הייתי בהלם. אמרתי לעצמי: כיבד קרה
דבר כזה, שאדם מכובד שכמותו יעשה דבר
כזה לאשתו ולמישפחתון אז לאחר סידרה
של תחקירים ובירורים שונים, גיליתי שה סוחר
עזב א ת ביתו לסוכתה של מיקי נק־דימין,
סוכגת-צסיעות נמרצת בת ,47 אם
לשלושה ילדים, דמות מוכרת בתל-אביב,
מהנשים האוהבות להיראות טוב, וזה כולל
סיפוח הגוף והפנים, שיזוף תמידי גם בחורף,
וכו׳.
וכדי שתבינו: לאמנון רשף, המתקרב
לשנתו ה ,60-יש כבד חמישה ילדים מאסת-
נעוריו, ולמיקי יש שלושה ילדים ובעל בשם
יו מי, שהוא טורה־נהיגה.
לפג* שבוע עשו שני הזוגות מיפגש, כדי
ללבן א ת העניינים ביניהם. היוזם היה יוסי
נקדימון, הבעל ״הנבגד׳׳ ,אך דבר לא עזר.
אמנון ומיקי, המתגוררים כעת בצוותא,
נחושים בדעתם לחיות ביחד ולשלם את
המחיר. מי שסובלים הם, כמובן, הילדים,
שהם אמנם גדולים, אבל לגביהם זאת היתה
פגיעה רצינית.
אבל לפגעי חלב אין תרופה. זה מעל לכל.

איריס שפירא עם ירון טיבט והוריו, רחל וראובן
טיול מחוף אל חוף

אל תקראו לו
גמד נתי במכונית בעלת המכשיר המיוחד לנמוכי־קומה
ם!תר לדבר כמעט על הכל

^ ולס בשבונת־התיקווה יח-
^ עים איפה גר נתי אברהמי.
.תסעי ישר עד הרמזור ואחר־כך
שמאלה וימינה עד הקצה. בקצה תראי
מכונית אמריקאית גדולה, בצבע כחול.
זאת המכונית שלו ושם הוא גר.״
ברחוב תמוז הרבה בתים נמוכים וצפופים
שמכולם התקלף הטיח. החצרות
מלוכלכות והעזובה שולטת.
בקצה הרחוב, ליד שער ביתו של
נתי, חונה מכונית הדודג׳ הענקית שלו.
מכונית הדומה לאונייה.
המכונית הזאת עלתה 2000 דולר
יותר מכל מכונית אחרת, מפני שיש בה
דוושת־דלק המופעלת בעזרת יד־ימין.
המכונית צוידה במכשיר המיוחד
כדי שנתי, שגובהו 110 סנטימטר, יוכל
לנהוג בה.
בבית של נתי מותר לדבר כמעט על
הכל. מישפחתו היא מכניסת־אורחים,
חמה ולבבית. הבית מסודר ונקי. לנתי
תישעה אחים, אבל סביר להניח שכשהיו
קטנים לא הקריאו להם את שילגיה
ושיבעת הנמרים.
כי את המילה האחרונה אסור להד
כיר.
לפני שבועיים נשלח נתי אברהמי
לכלא לחמישה חודשי־מאסר בגלל
גניבת־אופניים בפעם החמישית. אנשים
טובי־לב שקראו על מאסרו בעיתונים
סברו שהאיש נמור־הקומה בן ה־
28 סבל בילדותו ממחסור באמצעים
ולכן גנב האופניים. הם רצו לתרום לו
אופניים. שיהיה גם לו.
אלי, אחיו הצעיר של גתי, פרץ בצחוק
כששמע על התרומה שרוצים לתת

מת־לב.
גואל אברהמי, אביו של נתי, מכיר
אותו הכי טוב בעולם. הוא גידל אותו
לבד, כי אמו נפטרה עוד כשהיה ילד.
גואל יודע שנתי לקח את האופניים
בגלל שאין לו עבודה והוא משועמם.
כל האחים של נתי מאוד אוהבים
אותו. הם מספרים עליו רק דברים טו־

נתי לבש בגדים חדשים שהוזמנו עבורו
במיוחד ולקח חברים במכוניתו הענקית.
גואל
לא נרדם כל הלילה, כי לא
שמע את נתי חוזר.
בבוקר נתי הגיע שמח וטוב־לב וסיפר
שכולם נסעו איתו לירושלים והיה
כל־כך נחמד שנשארו לישון שם. יש לו
המון חברים.
אלי אומר שהוא הכי חכם במישפחה.
ממש פילוסוף.
גואל :״נתי הוא כמו כולם. הוא
עצמאי לגמרי, יש לו הרבה שכל, ידיים
טובות, חברים שאוהבים אותו, הבעייה
היחידה היא שאין לו עבודה.״
הגובה זאת לא בעייה, לדעתם. הוא
יודע להסתדר.

תימצא לו עבודה אז הכל יהיה נהדר.
אם גתי היה מיוצג על־ידי עורן~דיו
אז אולי היה נכנס לכלא לפחות זמן.
עורכת־הדין שירה דונביץ׳ מהאגודה
לזכויות־האזרח בתל־אביב שלחה
מיכתב לשרות בתי־הסוהר ובו ביקשה
שיקבל תנאי־מאסר מתאימים למצבו
הגופני והחברתי המיוחד.
דונביץ׳ :״בארץ אין חוקה והגבולות
של זכויות־האזרח בהצהרת־העצמאות
הם מאוד כוללניים. המיקרה של אברה-
מי הוא מיקרה מאוד אנושי ועצוב. אני
לא יכולה לבוא בטענות על כך שנכנס
לכלא, כי הוא, למרות הכל, בכל זאת
עשה מה שעשה, אבל הייתי רוצה
לעזור לו במה שאפשר ומגיע לו.״
ר״ד קרביץ :״יש נמוכי־קומה הלומי

מינהל־עסקים. אל־סאלח הוא אחיו הצעיר
של מוחמר אל־סאלח, איש צבא
ירדני, אשר נשא לאשה, לפני שנה, את
הנסיכה עליה, אחותה הבכורה של
הנסיכה זיין.

האמריקאית, איש־עסקים רב־השקעות
(כולל קבוצת הוקיי־קרח) ועסקן ציבורי
(תמיכה בתיאטראות ניסויים ונשיא המכון
היהודי־אמריקאי לענייני ביטחון
לאומי) .גילברט, יליד אוסטריה שגדל
בארץ, התנדב בגיל צעיר לצבא הבריטי
של מילחמת־העולם השנייה,
שרות אותו סיים בגיל 19 בדרגת מיי-
ג׳ור(רב־סרן) .הוא ירד לארצות־הברית
אחר מילחמת־העצמאות, שבה השתתף
כטייס בחיל־האוויר.

מכוניתו של כתי
לתקן מסנודכביסה מקולקלת, רדיו עם רעשים נמיקלחת שנסתמה

בים. לנתי יש ידי־זהב. הוא יודע לתקן
מכונת־כביסה מקולקלת, רדיו עם רעשים
ומיקלחת שנסתמה.
נתי שונא שאומרים עליו מיסכן,
לכן גם את המילה הזאת הם לא אמרו

אוסניו של נתי

התארסו ברבת־עמון, הנסיכה
זיין ,22 ,סטודנטית למחשבים
ואחת מבנות המלך חוסיין, ומג׳די
אנוואר אל־סאלח ,24 ,סטודנט ל־

נפטר בגיו־יורק, בגיל 62 נוהר

הם־שאלה הנדולה: רשיון למכור שלמנים

^ ד׳׳ר שלמד! קרביץ, פסיכולוג
1 1שיקומי, מסביר שיש שני סוגים
של נמוכי־קומה: בעלי ראש, חזה ומותניים
כמו של אדם מבוגר, וגפיים כמו
של ילד שלא התפתח. גופם חסר־פרו־פורציה.
לבני הסוג השני גוף שכולו לא
מפותח.
ד״ר קרביץ משער שנתי אברהמי
גנב חמש פעמים אופניים, למרות המאסר
על־תנאי שקיבל, כדי למשוך תשו־

ברבת־עמון:
אירוסין בנזישפחה

בא לקבורה בירושלים) ,ח(״סיטר״)
גילכרט, חלוץ הטלוויזיה בכבלים

אם העירייה תיתן לו למכור
שלגונים בים זה יהיה מצויץ.. .
ד״ר קרביץ :״לנמוכי־קומה יש ב־עייה
קונקרטית של עבודה. יש אנשים
רבים שלא ירצו להעסיק נמוכים. פעם
הכרתי בחורה נמוכה שלמדה ספרנות.
כשחיפשה עבודה לא רצו להעסיק
אותו -טענה שלא תגיע למדפים. זה
הרי מגוחך, גם אדם גבוה משתמש
בסולם כדי להגיע למדף האחרון, אז
היא תשתמש בסולם מהמדף השני.״

דים להסתדר יפה מאוד, אבל בטוח שלאיש
מהם לא קל להסתדר עם החברה.
״ליוצאי־דופן תמיד יש בעייה בחברה.
דוחים אותם, מרגישים לא נוח
בקירבתם, מקניטים אותם ולגמדים
באופן מיוחד מייחסים כוחות על־טיבעיים
בגלל מסורת ארוכה של אגדות״.
נתי
מצלצל לגואל מדי פעם מהכלא.
להפתעתם של בני־המישפחה הוא
מרוצה מתנאי״מעצרו ומספר שמתייח־

לנתי בו 1ד :28 שגובהו 111.1
יש הכל — ובכל ואת נשלח
לכלא בעוון גניבת אופניי ילד

א מד ת

נחוג בניו־יורק, יום־הולדתו הסס
של קלאס כזורה אולדנכורג,
אחד מגדולי אמני הפופ-ארט, המרבה
להשתמש בפסליו בחפצים של יום־יום,
ואשר זכה, בראשית החודש שעבר, בפרס
קרן חלף ( 100 אלף דולר)* לאמנות.
אולדנבורג, בנו של דיפלומט שבדי,
גדל בארצות־הברית, ובה חי, משך
שנים, בשיקאגו ובלוס״אנג׳לס, לפני
שעבר מיזרחה, לניו־יורק, שבה עסק
בראשית דרכו, לקיומו, כספרן בסיס־רייה
מדעית.

בירושלים:
רב־סרן בז 19

לאחיו. כשעוברים את המכונית הענקית,
רואים מה היא הסתירה ומבינים
למה צחק אלי.
בחצר־הבית חונים קטנוע, אופנוע

בניריורק:
100 אלף דודו־

עליו. אבל לעומת זאת סיפרו שהוא
סבל לא מעט בילדותו. מי שלא הכיר
אותו מהשכונה או מבית־הספר המיוחד
שבו למד, הצביע עליו ברחוב וצעק את
המילה הכי נוראית, יותר מעליבה מהמילה
מיסכן.
ד״ר קרביץ :״זה נכון שנמוכים וסביבתם
נמנעים מלומר את המילה גמד.
נעשה ניסיון להקים אגודה לנמוכי־קומה
ושמה היה, למרבית הפלא, אנ״ק
(אגודת נמוכי־קומה) .זה כמו שהחדשים
קראו לאגודתם: שמע״.
בעייה קוגקיטית

^ ש לו הרבה חברים. גואל זוכר שבחורף
האחרון היה לילה גשום וסוער.

גואל כבר לא מאמין שנתי יקבל
רישיון. יש לו ניסיון רע מאוד עם
עיריית תל־אביב.
לפני 28 שנים כמעט רצח את ראש־העירייה
דאז, מרדכי נמיר.
בגלל מרדכי נמיר ועיריית תל-
אביב נתי נולד נמוך. אמו של נתי
היתה בהריון עם נתי והמישפחה
הרחיבה את הבית ללא רישיון מהעירייה.
יום אחד באו להרוס להם את
הבית. אמא של נתי לא רצתה להתפנות,
היא נפגעה בזמן ההריסה, וכך נתי

ניליפג י ע ^ ^

די ש מן

^ ^ לשל גו גי ם
ך* ואב להם להיזכר במיקרה. אבל
^ גואל חינך את ילדיו לא לשמור
טיגה ולא להיות מרירים. הם כולם
שמחים בחלקם. כל יום סופרים כמה
ימים עוד נשארו עד שנתי ייצא ואם

סים אליו בכבוד, נותנים לו תעסוקות
שונות ולא מקניטים אותו.
ד״ר קרביץ :״הם אנשים כמו כולנו.
כל אחד מהם מחפש את הדרד הנכונה
בשבילו להתמודד עם הבעייה. אישיות
האדם היא שתכתיב את הדרו. יש כאלה
המדברים על הבעיות, יש המרחיקים
ויש המתבודדים״.
לא משנה באיזה דרך בחר נתי להתמודד,
ברור שאינה סוגה בשושנים.
מישפחתו תומכת ואוהבת, אבל עם
הכאבים, הפגיעות וקשיי היום־יום מתמודד
החריג בסופו של דבר לבדו.
במישפחה של נתי יודעים שלא היה לו
מעולם קל, אבל הוא לא דיבר על הקשיים
שלו והם כיבדו את רצונו. בעור
כמה חודשים ייצא מהכלא ואולי יקבל
רישיון למכור שלגונים. זה יהיה עבורו
מילוי של מישאלה גדולה, אבל גם
התחלה של התמודדות חדשה.

גלית 3ד ₪

בבארי:
תאונה ליצאנית
נפצעה בבאלי, אי־התיירות ה־אכזוטי
באינדונסיה, בתאונת־אופנוע,
סאמלה כורדם ,26 ,יצאנית־הצמרת
ילידת הודו, היפהפיה שעלתה לכותרות
בבריטניה, משהתגלה, כי לא הסתפקה
במישרת תחקירנית־עוזרת לחב־רי־הפרלמנט,
אלא עסקה גם במיקצוע
העתיק (תמורת מינימום של 2000
שקל למיפגש) .בורדס, שיצאה לאינדו־נסיה
מאימת כלי־התיקשורת, נפצעה
מתחת לעיניה ומעל לשפתה עת התהפך
האופנוע שעליו רכבה עם חברתה,
כשהן אינן חובשות קסדות, משסונוורו
ממכונית שהגיחה ממולן.

בפאריס:
1710 מדרגות
נחוג בפאריס, יום־הולרתו הסס
1של מיגדל אייסל, שהפך, מאז
הקים אותו המהנדס אלכסנדר גוסטאב
אייפל, שנודע גם בגשרים הרבים שבנה
ובחלקו בשלבי החפירה הראשונים
של תעלת־פנמה, לסימלה של בירת
צרפת. אל שיאו של המיגדל, המתנשא
ל־ 310 מסר, והשוקל 7000 טון, ומורכב
מ־ 25 מיליון חלקי פלדה ומ״ 15 חלקי-
מתכת מולחמים, ניתן להגיע(למי שמעדיף
זאת על המעליות המותקנות בו)
גם בטיפוס ברגל — על 1710 מדרגות.

ש הו קמה מעירבעו ש ל שנריר
קו בההא חרון בי שראל0 ,י7־י;/ד יהוד•
שעשהאתכס פו בהמצ או תבשטח
ה כי מי הוש בי ק ש, בצוו א תו,ב• ממשלת
ישר אל תבחר, מ רי ש 1ה.בזוב• הפר סי ם
ב שיטתי־יציר ה שונים.

העולם הזה 2692

\זג־\\מז *\ 6ו\וזדד
ה0קו 3של

01111111

בהנהלת החשבונות נערך החישוב,
ומישהו הוסיף בכתב־ידו על הפתק של
סטוצינר :״מענק (תרומות)״ .סטוצינר
הוסיף :״את ההמחאה יש לכתוב לפקודת
חברת פורז״.

3 1 9

אבי אבנית ביקש מסטוצינר
להסב את הצ׳ק לפקודת חברת
״פורז״ .סטוצינר לא התעניץ
למה ומדוע. הוא עשה כמיצוות
פקידו־נאמנו של ראש־העי־דייה
עמית, למרות שלא ידע
מה היא חברת ״פורז״.

לפני ארבע שנים סירסם ״העולם הזה״ סקופ.
הוא נגע לראש־העירייה החדש של רמת-גן, אורי

עמית•
הסקום, טרי חקירתו של יאיר קוטלי, גילה
שאנשי עמית קיבלו תתמה בסך 5000 דולר,
בצורה מוזרה ביותר, מידי קואופרטיב ״ח״.
נסיבות התתמה, לאורך כל הדרך, היו חשודות

הצ׳ק לפקודת פ1רז/הקרן לפיתוח
רנוודנן נמסר ביד לאבי אבנית, בצירוף
מיכתבו של סטוצינר לקרן.

לסקום זה לא היתה תוצאה מיידית. שאר כלי-
התיקשורת לא אימצו לעצמם את הגילויים, והיה
נדמה כאילו העניין יושתק.
השבוע הגישה הפרקליטות פתב-אישוס נגד
או ת עמית, ואחדים משאר הנוגעים לפרשה,
בעוון קבלת שוחד ומתן שוחד.
להלן מפרסם ״העולם הזה״ כלשונה את הכתבה
של יאיר קוטלר, כסי שהופיעה ב״העולם הזה״
( ,)21.8.85 בתוספת ההתפתחות החדשה.

ך* אחד מימי דצמבר ,1984 כשנה
אחרי הבחירות לעיריות וניצחונו
של אורי עמית בבחירות ברמת־גן, נועד
אבי אבנית, מנהל לישכתו של ראש

אגף־אירגון־ותיכנון, הקובע. אבי אבנית
הובא לעיריית רמת־גן על־ידי
הבוס הקודם שלו במועצת־הפועלים
של עיר־הגניס, אורי עמית, שהיה מד

״גם אילו היה אבנית מבקש להסב
את הצ׳ק לפקודת תיאטרון הבימה, או
ליאיר קוטלר, הייתי עושה כרצונו!״
התגונן סטוצינר והוסיף:
״קואופרטיב דן בתור שכזה לא עבד
עם פורז. לא זכור לי שלה היה קשר
לפוח. אני נגד מתן תרומות, כי אין
לדן כסף, אך המציאות באיזור שונה,
תל־אביב, דמת־גן או בני־ברק פונים
אלינו לקבלת תרומות, וגם מוסדות
אחרים. חברים שלנו גרים במקומות
אלה קשה להתעלם מן הפונים.
יוסי הורביץ, והבקשה אושרה כנדרש
במוסדות המיבצעים של דן.

״דן פועל בתום־לב. אבנית ביקש
צ׳ק לפורז, ונתתי לו.״

הוחלט לאשר לאבנית, שליחו
המיוחד של ראש-העירייה

אבי אבנית נטל מ״דן״ תרו-

שונות, שיפרסמו בעיתון כדי שיחזיל
מעמד.

״העיתון מפרסם כתבות חיוביות
על רמת־גן בחינם. לכן
ביקשתי מ,דן׳ שיתרום ל,פורז׳,
ובתמורה יפרסם מודעות במקומון,
.דן׳ קיבל ויקבל אח
התמורה מ,פורז׳ במודעות.

״את כל חומר־המערכת שאנו מעבירים
לעיתון מפרסם פורז בחינם
מינואר עד היום יצאו שלושה עיתוני:
של רמת־זן שלח, ובסוף החודש ייצ<
הרביעי. לא נכון שהעיתון שירת אח
ראש־העירייה בבחירות האחרונות.
״מושקה שליו ביקש את עזרתי
בשביל חברתו פורז, כדי שהעיתון יתקיים.
זה אינטרס שלנו שהעיתון
יתקיים. הוא משרת את העירייה. זה לא
דבר מגונה, שעיתון משרת אח
העירייה.״

^ ״ אני מקבל
^ מיליונים!,,
ורז״ היא חברה להוצאה
* //לאור ברמת־גן. הבעלים שלה
הם צמד עיתונאים: משה ״מושקה״
שליו ומנחם פורטוגלי.
שליו היה דוברו של משה דיין
במישרד-החקלאות. זמן־מה ערך את
המדור הכלכלי של ׳דישה אחחנזת
ונאלץ להתפטר. השניים הוציאו בהו-

ארבע שדם אחר ש״העולם הזה״ פירסם את הסקום על פרשת התשלום
ששילם קואופרטיב. דן״ לעוזר׳ אור׳ עמית, הגישה הפרקליטות כתב־אישום
העירייה החדש, עם שני חברים בכירים
בדן — אלי היימן, מנהל אגף כוח־האדם,
ודני סטוצינר, חבר מועצת דן
וסגנו של היו״ר יוסי הורביץ באגף־
החוץ של הקואופרטיב.
הנושא, אשר לובן בבית־קפה מחוץ
לבית דן: תרומה לקרן לפיתוח רמת־נן.
דני סטוצינר היה אז, בתפקידו כיו״ר

כיר המועצה. אבנית היה הגיזבר.

אבנית ביקש תרומה ״הרבה
מעל 5000 דולר!״
סטוצינר השיב כי עליו להביא את
הבקשה לדיון ולאישור מוסדות דן. הוא
לא התעניין מה היא קרן לפיתוח רמת(!
,ואם אומנם קרן כזאת קיימת בפועל.
במהירות מפתיעה ״עודכן״ יו״ר דן. ,

עמית ,״תרומה״ על סך 5000
דולר ל״קרן לפיתוח רמת־גן״.
עברו רק כמה ימים מאז נועד אבנית

מה לקרן שלא היתהי היימת
בינואר 1985 לאיזה מטרה
הופנו הכספים לחברת ״פורז״?

* 111 הנו ע לי ס;

אגודה ׳*תוגית לחחנווה ציבוו׳מ גינ־נז

048156

צאת עצמם(פורז) שני ספרים: השיטה,
״הספר הראשון שחשף את הפרשיות
הכלכליות שהסעירו מאוחר יותר את

4 *.יוו 0 * 1ק * א
הסניף המרכזי 600 שד רוטשילד סל, ת״א
סז ז ח׳

סלסו יפקווח

מ0£א>

שגי 0ל *זו חסע סאות שלדשי

פאס ייסיגציפוסשי * >9גלגו .
תאריד

8 .1 .8 5

וז*ס

א*וור .׳*חופית לתחנויד. ני נווי ח רס־ס

•> 0048*86 12*60011* >64268
העתק ההמחאה המקורית של ״דן״ ל״פורז״
הקרן לא היתה קיימת

עם שני בכירי דן, וב־ 8בינואר 1985
כתב סטוצינר את המיכתב הבא: לכבוד הקרן לפיתוח רמת־גן
ע״י חברת פורז,
8.1.85

במצורף נא למצוא המחאה
מס׳ 048156 על סך 3,264,750
(שלושה מיליון מאתיים שישים
וארבע אלף שבע מאות וחמישים
שקל בלבד) בתרומתנו לקרן
לפיתוח רמת״גן.
במיכתב פנימי הורה סטוצינר להנ־הלת־החשבונות
להנפיק את ההמחאה
על סך 5000 דולר לפי השער היציג
לדולר, שהיה אז 652.95 שקלים ,״לטובת
קרן לפיתוח רמח־(| בהתאם להחלטת
ההנהלה.״

אבי אבנית הציג עצמו כעוזר ראש־העירייה
אורי עמית. בפיו סיפור מדהים,
הממחיש את שהתרחש בממלכתו
החדשה של ראש־העירייה הרמת״גני.

״לא זוכר שביקשתי להסב
את הצ׳ק לפקודת חברת,פורז׳.
לא זוכר גם שבאתי בעצמי
ליטול את הצ׳ק.
״קרן רמת גן לפיתוח היא בשלב של
היווסדות, וטרם נרשמה אצל רשם־
החברות. ביקשתי כסף בשביל פורז,
ולא בשביל הקרן. רן טעה ברישום
הדברים אצלו. ביקשתי תרומה של 15
אלף דולר בשביל הקרן, ואחרי שתקום
הקרן נקבל את התרומה מדן. הם לא
הבינו את העניין.
״ 5000 הדולר היו מיועדים לפזרז.
אנחנו מעודדים את העיתון רמת־נן
שלנו, שמפיקה החברה. פנינו לחברות

מדינת ישראל,״ ואת הצל על יהושן
רבינוביץ :״הסיפור שמאחורי המחדק
הכלכלי ...סיפור עלייתו הבלתי״יאומ
(!) של האיש המנווט מחדל זה —
יהושע רבינוביץ.״
פ1רז מנפיקה את העיתון הכלכל
של מיפלגת־העבודה שער, וגם או
ביטאון חב״ד, והיא הבעלים ש?
המקומון רמת־גן שלנ .1היא מוציאו
לאור ״לכל דורש״ ירחונים מיקצועיינ
וכתבי־עת לסוגיהם.
משה שליו :״דרכי לא עברה שונ
תרומה לקרן כלשהי של עיריית רמתי
גן. מדן קיבלתי הרבה צ׳קים, תמורו
מודעות שמפרסמת החברה בעיתונע
שלי. לא שימשתי שליח להעברו
תרומות מדן לעיריית רמת־גן״.
יוסי הורביץ, היו״ר של דן, מיהו
(המשך בעמ 1ד 39

—י - 37

ה בו רסה
מ** ד תז־מוד

חום ת אבודים
וחובות שלא משלמים
שה, עוזרו של הנתבע השלישי, יו״ר
מטה־הבחירות ניסים זווילי.
מה ביקשה התובעת? שיטילו עיקול
על משכורות שני אלה( .לצורכי השכלה
כללית, מן הראוי להסביר שאם
עמותה — ומיפלגת העבודה היא כזו
— חייבת כסף, אפשר בהחלט לתבוע
אותו מכל אחד מחברי־העמותה. הנה
עוד סיבה למה לא כדאי להיות חבר
רשום במיפלגה, למשל).
ובכן, השופט פסק להטיל עיקול על
המשכורות. עדיין לא קרה דבר. אז פנו

יש כל מיני סוגים של חובות.
קודם כל, לא מדובר בסתם אנשים.
יש חובות לבנקים: של קונצרנים ואף
קיבוצים לבנקים; יש חובות שלא ישולמו
לעולם, ויש גם חובות של מיפלגות
אחרי הבחירות.
מה עושה סתם־אחד, או אחת, שמיפ־לגה
חייבת לו/לה כסף? קודם כל מנדנדים,
אחר־כך בוכים, אחר־כן־ נתלים
בהבטחות, וכאשר כל אלה לא עוזרים,
מה עושים?
הנה מה שעשתה אחת, שלאחר
א. בקשה לחיוב ב ת שלו מי ם ל שעירים

תיק הוצל-פ סס־

ראש ההיעאה לפועל

13134

,כ05 (-
מסמזמנמה

י׳י 3׳׳״ס

י3 .׳ י

אני מצתיד גזי* .יתר ת החוג ה מזי ק גיו ס הי א לא סוזיח ם ־ _

בקשת החיוב של ההוצאה לפועל
אפשר לעקל משמרות חברי המיפלנה
למי שמשלם את משכורתו של זווילי,
ארבעה חודשים לא קיבלה את כספה.
שיעכב את הסכום. גם שם לא קרה
מיפלגת־העבודה נשארה חייבת להרבה.
ואז פנו להוצאה־לפועל על־פי
דליה חוברס 4800ש״ח. היא עברה את
פסק־הדין, וצירפו לסכום המקורי ריהתהליך
הרגיל, ואחרי שכל אלה לא
בית, הצמדה, אגרה, שכר־טירחת־עו־הועילו,
פנתה לחברה העוסקת בגביית
רך־דין, והנה יותר מ־סססז ש״ח.
צ׳קים חוזרים, ביצוע פיסקי־דין, פקו־יש
גם הודעה לחייב, האומרת שתודות־מעצר,
עיקולים ואיתור־נכסים(לצא
נגדו פקודת־מאסר, וכר.
שם הקיצור תיקרא החברה צ״ק־צ׳ק).
עכשיו נראה מה יקרה. ישלמו, יישהחברה
שלחה תחילה מיכתב מנומס
בו במעצר, או אולי יספיקו להעביר חוק
למיפלגה. לא עזר. הגישה תביעה ב־חדש,
האוסר על גביית חובות של מיפ־סדר־דין־מקוצר.
לא עזר. הנתבעים הם
לגות, למפרע מה־ 31 באוקטובר?1988
מיפלגת־העבודה, אחד בשם קזולה מ־

פראי הפלאפון

הפעם לא טענות על המחיר. מי שרוצה
ויכול, על חשבונו או על חשבון
הכלל, למה לא?
פלאפון, או יותר נכון מ1ט1ר1לה בע־לת־הזיכיון,
מגישה למנוייה שרות
נוסף: מזכירה פלאפונית.
נניח שאתה לא במכונית, ונתקבלה
שיחה למכונית. מה קורה? בדרך כלל
הלכה שיחה, וההודעה עימה. וכמו שידוע,
כל הודעה בפלאפון סוגרת עיס־קה
חשובה עד חשובה־מאוד, ולכן יש
פיתרון.
אתה לא במכונית, אינך עונה, השיחה
עוברת למזכירה הפלאפונית, המקבלת
את ההודעה ורושמת אותה. כל
מה שעליך לעשות הוא להתקשר
למרכז הפלאפוני הממוחשב, וכל העי־סקות
סגורות.
לצורכי המזכירה הפלאפונית התקשרה
ם1ט 1חלה עם חברה בשם טל־מסר.
תמורת הסכום המיזערי שלי׳26
שקל לחודש, אתה מנוי. אגב, למי שאינו
בקי בענייני פלאפון, חוץ מהמכשיר
והתקנתו גובה החברה עבור ״זמן־
אוויר״ ,כלומר כל עוד אתה משוחח
בטלפון, אתה משלם, ולא חשוב אס
אתה טילפנת, או טילפנו אליך. וזה
כמובן חוץ מהחיוב של בזק. וכאן יש
פתח להפתעות.
אגב, חברת פלאפון נהנית מהשיחות
למזכירה האלקטרונית הממוחשבת, המופעלת
על־ידי חברת טלמסר, בעצם
השיחות. זוכרים :״זמן־אוויר״.
תמיד, ביום הראשון והשני, כשאתה
פונה(באמצעות הפלאפון כמובן) למזכירה
הפלאפונית, לקבל את ההודעות
בשבילך, אתה מקבל דברים. אחרים״.
מסתבר שאותו מחשב פלאפוני ממוחשב
משמש גם, בעיקר בימי־שישי, כמרכז
ממוחשב לקשרים אינטימיים. בקיצור
ולעניין, המחשב.משתגע״ בכל
ראשיתו של שבוע, ובמקום לקבל הוד
עות
שהושארו עבורך, אתה מקבל גניחות,
במיקרה הטוב. אתה מנסה להגיע
להודעה ״שלך״ ומגיע ל״אחרות״ ,וכל
זה על חשבונך. זוכרים. :זמן אוויר״.
סיפרתי לחבר והוא הגיב :״נו, צרות
של עשירים!״

מיזוג־מיווץ ימי

אין־סוף להמצאות. מי שסבור שרק
בארצותיהברית יש משוגעים, עשירים,
רודפי נוחיות ופטנטים, טעה.
הנה מוצר חדש, המיועד למי שיש
להם כבר הכל, גם סירת״מירוץ פרטית
(יש כמה אלפים בארץ) .ועל הכל:
תוצרת הארץ.
אני חייב להזכיר את שם החברה המפתחת
של הייצור החדש, הם שלחו לי
תצלום. ובכן, מה דעתכם על מזגן-
אוויר בסירה פתוחה? יש כזה, והוא פרי
פיתוחה של חברה בשם פילקר.
התכונות של המזגן: מותקן בלוח־השעונים
של הסירה, מספק זרימת־אוויר
קר בעוצמה חזקה משלושה פת-

הפעם כמעט־מונולוג של אחד מוזכדיטיס זזוותי־קים
סל ה מי ט ה, אופטימיסט חסר־תקנח, הרואה
את העבים וגס אוו היער. לא כל מה שאמר מובא
כלשונו, אבל רוח־הדגרים מתקיימת:
אני אומר לך, המקום הראשון שאליו יבוא פאהד
(מלך סעודיה) ,יהיה אחד*העם ( *4בית הבורטה
בתל-אביב) .בכל העולם יש צרות, אבל הכיוון הוא
של פשרות(קומפרומיט, בלשונו) .תשמע, אין ברירה.
יהיה שלום עם הערבים. למרות הכל. ,פרס איש הון
והוון, ויוציא אותנו מכל דיכאון״.
אנה הבורסה רואה א ת הקומפרומיס לפגי שה״
עולם רואה!
חביבי, הוא אומר, אין בעולם דבר יותר חכם
מהבורסה. אלוהים גזר עליה לראות את הדברים. זה
שוק חכם, תשים לב, חכם מי שרואה את הנולד,
נכון!
פה תהיה מעצמה כלכלית, במקום צבאית. יהיה
גם צבא חזק. אנחנו נספק שדותים לכל מדיגות״ערב.
כך נרדים אותם. החומר ירדים אותם. כמה שתי״
לחם, לא יעזור, יותר טוב שיהיו רדומים, מאשר
מתעוררים בטילחמה. לכן הקומפרומיט יניע לאיזור
הזה. לא יעזור לך שום דבר.
מה יקרה עד שיגיע הקומפדומיס, אני שואל.
מה אתה רוצה, שנקפוץ! יגיע, אל תדאג, הוא
משיב. אתה שואל מה קורה היום בבורסה. תראה,
הבורסה עשתה חתיכת־דרך 1982 .היתה בנויה יותר
טוב, היתה בנויה כד* להחזיק רמה של בורסה. היו
.גנגסטרים״ בסדר גודל של יותר מבנקים. לא נזכיר
שמות. ביום כזה למשל(יום חמישי בשבוע שעבר),
קצת חלש, היו באים Xו־ ¥והופ, קונים והשוק
עולה. מה יש לנו היום! יש לנו קופות-גמל, עובדים

ויבית וצחנית
וצחה את
הסר״נטים
ביום השישי האחרון השתתפתי ב־מסיבת־עיתונאים
עם ראשי הבנק ה־בינלאומי,
הנוהג מזה שנים לפרסם את
מאזן הבנק ראשון(מחמשת הגדולים),
ובחודש מרס.
התרשמתי משני דברים.

טוב, קונים בזול, מוכרים ביוקר -לא מעוגייגים
להחזיק שוק. ויש קרנות״נאמנות. אלה בנויות בצורה
לא־טובה. מה קורה! הם קונים איתך ומוכרים איתך
במקום להחזיק מעמד, א מו לשוק תשתית; הם
עושים כמוני.
עד עכשיו מי שנכנס פה, מכסימום סגני״אלופים,
אבל אלה לא עושים את הבורסה. חסדים החיילים,
חיילים עושים את הבורסה. שיבואו, שיבואו דדך
הקרנות, לא חשוב, העיקר שיבואו.
תראה מה קרה השבוע: ביום הראשון הקרנות
קיבלו כסך, אבל לא קם, כי הם חשבו שהמחירים
גבוהים. ביום השני גם כן הגיע כסך, כי השוק עלה.
ביום השני השוק התחיל להיחלש. אז ביום השלישי
אנשים לא באו לקנות קרנות. ביום הרביעי באו
למכור. לא מכרו את הכל, אתה מבין אותי! אילו היו
.גנגסטרים״ ,לדוגמה. ב ביום חלש כזה, היה
*סמר.טוב״ וכולם חיו הולכים אחריו.
אז שוב היו קונים דרך הקרנות! אני שואל.
תראה, הוא אזמר, כושר־הניידות של הקרנות הוא
לפעמים לרועץ, לרעתך, אתה מבין. אבל מקדמ-הב-
הילות הפסיכולוגי של הקרנות הוא הרבה פחות.
מה יהיה! אתה שואל. משמע, חביבי, תשמע טוב.
אני אומד לך שהשוק פח השגה עוד לא התחיל. כמו
חתונה מפוארת, איך עושים! קודם קוקטייל,
אחר־כך הסעודה האמיתית. מה שהיה מינואר עד
עכשיו, זה הקוקטייל.
הוא היה מוכרח לחזור למיטהר, הרעש מסביב
באולם היה נוראי. פגשתי אחד ממכרי הוותיקים
ושאלתי דוגרת מה קונים!
התחיל אומר, מה שהצלחתי לקלוט, זה נכסים,
קירור, הספקה. על אחריותכם.

האחד: שבראשונה קורא יו״ר של
בנק, יגאל ארנון, הפרקליט הנודע,
לריבית שהבנקים לוקחים.ריבית רצחנית״
.זה חשוב.
האחר: שמנכ״ל הבנק, שלום זינגר,
מעריך את הפרשות הבנקים לחובות
מסופקים בשנת 1988 בסכום של שני
מיליארד ש״ח. סכום עצום.
יש תמיהה. מה ההיגיון בכך שלוקחים
ריבית רצחנית מהקליינטים,
כאשר היא גורמת לכך שאותם קליינטים
לא יוכלו לעמוד בהחזר־החובות,
בגלל הריבית הרצחנית, ועכשיו צריך
למחוק, לשמוט, לאבד ובעיקר להפ־

גם מיטה וגם בדיחה בצידה
ושוב הכלבו המפורסם, האמאכר
של״מר. לא חידוש גדול, אבל מעניין
וגם מועיל.
נניח שבא אורח נוטה ללון. הספה
המתקפלת התפרקה, והיא מתקפלת לצד
אחד בלבד. בקיצור, לא בשביל
אורחים. מה עושים? הנה מה שמציע
הכלבו.
המיטה המתקפלת הקטנה ביותר.
והנה התיאור: מיזרון מתנפח בעל
מיסגרת־מתכת מתקפלת. משלבים את
הנוחיות של מיזרון־קפיצים מעולה ונוחיות
של איחסון קומפקטי.
שלא כמו ספות מתקפלות, מעניקה
המיטה תמיכה לשינה נוחה על־ידי
מיבנה תעלות של תאי־אוויר, המאזנת
את התמיכה בגוף — כדברי ההסבר.

המיטה מתקפלת במהירות למי־מדים
של 121ס״מ על 97ס״מ על 14
ס״מ. המנפח החשמלי(כלול במחיר),
שאת התקע שלו ניתן להכניס לשקע
שבקיר, גורם לניפוח המיזרון תוך 60
שניות. מיסגרת המתכת מתחברת על־ידי
מחברי־קפיץ, והמיזרון מחוזק למיטה
באמצעות רצועות העשויות מחומר
פלסטי מיוחד. המיזרון עמיד נגד אש,

ריש לחובות מסופקים סכומי־עתק, וחוזר
חלילה?
הרי התחזית, וההפרשות עיקרן:
• יש לנו חמישה בנקים גדולים.
• במהלך החודש יפרסמו ארבעה
את המאזן לשנת . 1988
• מי הפסיד, מי בקושי על הגבול
ומי הרוויח.
• הבינלאומי כבר פירסם את המאזן.
הרוויח, אבל פחות מאשר ב־.1987
הנה הבנקים והתוצאות האפשריות
ל־.1988
• הנק הפועלים, הפסד בעיק-
בות הפרשות־שיא לחובות מסופקים
(חקלאות, מר ועוד).
• בנק לאומי, ראה הבנק הקודם,
אבל בהיקף קטן יותר. הרווח — קרוב
לאפס.
• בנ ק ה מיזר חי, הפסד.
• בנק דיסקונט, רווח בסיוע
חברות הבת (ברקליס, דיסקזנט ניר
יורק, חלקן בריווחי הבינלאומי).
אני בטוח שעם פירסום התחזית הפרטית
שלי יבואו ויגיעו שיחות־טלפון
מהנ״ל. יש לי.כבר תשובה מן המוכן:
הלוואי ואתבדה, בעיקר בנוגע לבנקים
המפסידים.

חים. והעיקר: למזגן מצורף מקררון
קטן, המופעל על־ידי המזגן, והמשמש
לקירור של משקה קר, למשל.
וכל זה במחיר שווה לכל בעל סירת־מירוץ
3000 :שקל חדש.

מיטה מתקפלת מתנפחת
ניפוח המיזרון תוך 60 שניות

סירת מידוץ ממוזגת־אוויר
א11 יר קר ב־סססג ש־ח

עשוי מפי־וי־סי רחיץ (שאפשר לרחוץ
,אותו) ומצופה בשיכבת חומר פלאסטי
(שלא הצלחתי לעמוד על טיבס. המיס־גרות
עשויות מצינורות־מתכת בקוטר
של 2.5ס״מ. כאשר כל היחידה מנופחת
ומורכבת יהיו מימדיה: גובה —
55ס״מ, רוחב — 102.5ס״מ, אורך —
185ס״מ. המישקל — 17.25ק״ג. ה
מחיר
— 130 דולר, ובכלל זה המיש־לוח
ואחריות בלתי־מוגבלת.
ועכשיו לבדיחה. גם בענייני ספות.
פרקליט, או אם תרצו רואה־חשבון,
לא חשוב, הכניס ספה למישרדו.
בא חבר ושאל: בשביל מה אתה
צריך ספה במישרד?
השיב לו: בשביל הפאקס!

_ תרומה או שוחדי־

הו חודו,
הו חודו
אפשר להשתגע מהצרכן הישראלי.
לא רק מה הוא קונה ובכמה, אלא בעיקר
איר מוכרים לו. והמעניין הוא שהשיטה
תמיד עובדת.
תפתחו את המגזינים של סוף־הש־בוע,
המצורפים ליומונים. הכל מוכרים
בהנחות, בתשלומים, ושוב בהנחות.
המחיר לא חשוב, משום שעל־פי־רוב
הוא גם לא מצויין, העיקר ההנחה.
הנה המצאה, בתחום ההנחה, חידוש
בקנה־מידה עולמי, משהו שגם בסרטים
לא רואים: צ׳ק־בק. לא רק שמבטיחים
לך הנחה, בזה אין חידוש, מבטיחים לר
צ׳ק־בק. אבל, לא נקדים מאוחר למר
קדם.
חברת אלקטרה ״גאה לפתוח את
שנת 89 במיבצע צ׳ק־בק. קנה אלק־טרה
והצ׳ק בדרך אליך.״ בקיצור, אתה
קונה אחד ממכשירי־החשמל של החברה,
תולש ושולח תלוש בצרוף החשבר
נית לחברה, והצ׳ק, כאמור, בדרך-אליר.
בחוברת הציבעונית שצורפה לאחד
מעיתוני־הבוקר, יש הכל: צילומים
ציבעוניים של מוצרי־החשמל, תיאור
תכונותיו הנאצלות של כל מכשיר,
וכמובן תלוש הצ׳ק־בק, שבו נקוב הסכום
שיוחזר לך, על־ידי החברה, בצ׳ק.
בגב החוברת יש גם רשימה של הסוחרים
המומלצים. זהו. זה מה שיש.
מה שחסר זה פרט בלתי־נחשב:
המחיר! ת, המחיר של כל מכשיר! אני
מניח שהנחה שנעה סביב * 5ממחיר
המכשיר, שמחירו לא צויין, אינה ראד
ייה לציון, ומכאן הצ׳ק־בק. כל הכבוד.
באנגליה, מי שהיה מפרסם חוברת
,כזו, היה נתבע לדין, וככל הידוע משלם
קנס הגון. שם, וגט במדינות־אירופה
אחרות ובארצות״הברית, לא רק שאסור
לפרסם מוצר ללא מחיר, אלא מי שנותן
הנחה, ומתברר שההנחה אינה הנחה,
למשל ערב ראש־השנה האזרחית או
במעבר מעונה לעונה, מתחייב בקנס,
ובמיקרים אחרים בסגירת החנות. על
פי רוב, יהיה צמוד למוצר המחיר המקורי,
שיעור ההנחה והמחיר החדש.
עכשיו אתם אולי מבינים את גודל
החידוש של אלקטרה. לא רק שאין
מחיר, אלא שגם מבטיחים להחזיר לך
סכום נקוב, שאינך יכול לדעת מה הוא
מייצג וכמה. ולא עוד, תקבל צ׳ק הביתה.
תחת לקבל הנחה במקום, בשעת
הקנייה.
ועוד תופעה ישראלית טיפוסית: אך
יצא המוצר החדש לשוק, כבר מזומנת
לקונה הנחה שאסור להחמיצה. הוא שאמרנו,
קונים הנחות.
כמה שווה
הדולוט״פ
חבר שלי קנה טייפ״מנהלים לקטטות
קטנות של ג׳נרל אלקטריק עם כל
השיכלולים, כולל הפטנט של הפעלה
באמצעות הקול. שילם 200 שקל לפני
מע״מ. מכשיר נחמד, מחיר מתקבל על
הדעת.
הלכתי לבדוק, אולי אפשר למצוא
יותר זול. לא מצאתי. אבל מצאתי יותר
יקר — 270 לפני מע׳־מ.
טילפנתי למפיץ, שהוא לא בהכרח
הייבואן. הוא מוכר לחנויות ב־130
שקל, לפני מע״מ. בכמה קונה הייבואן?
לא ברור.
ביקשתי מחבר אחר, הנוסע בקו תל־אביב־ניריורק־תל־אביב,
לבדוק ב־
.דאון־טאון״ בניו־יורק. התוצאה 35 :
דולר לצרכן, כולל 895,מס. הייבואן
בארץ משלם, במיקרה הגרוע 25 ,דולר,
שבסופו של עניין הופכים בארץ ל־150
דולר.
זה מה שקרוי דולרטייפ.

הטשך ם עם 1ד )37
להתגונן, כשראה מיסמכים בפרשה.
במישרדו אמר חד־משמעית. :שילמנו
לפוח תמורת פירסום חוברת שהוציאה
החברה בשבילנו.׳׳ הוא לא יכול היה
להציג את החוברת, כשהתבקש לעשות
כן. אחר כך הוסיף בהדגשה. :לא תרמנו
דבר לעיריית רמת־גן!׳׳
למה כתבו מיכתב לקרן לפיתוח
רטת־נן על התרומה?

הוא השיב תשובה מבולבלת
:״,דף פירסם משהו דיד
,פות׳ .תחילה ניהלנו משא־ומתן
עם עיריית רמת־נן. הם
ביקשו תרומה, ולא שילמנו
להם.״
שוב הוצגו לפניו המיסמכים. הפעם
החוויר. .בעוד כמה שעות אשיב!״
בשבת בבוקר צילצל ואמר. :באמת
תרמנו לקרן לפיתוח רמודגן״ .הוא חזר
על סיפורו של דני סטוצינר.

התעלומה נותרה בעינה: למי
באמת היו מיועדים אותם
5000 דולר ,״תרומת״ חברת

^ איו אפילי
פרוטה!

ך* אש העירייה, אורי עמית, לא
1ידע — כך אמר — במה מדובר.
הוא הפתיע — או שמא הדהים —
כשהרגיש כי קרן רמת־נן(זה השם, ולא
קרן לפיתוח רמת גן) — הוקמה. רק
לפני כמה שבועות״.

נקלטו בדן כ־ 800 אוטובוסים חדשים
מתוצרת מאן. באותה שנה הפקידו
מנהלי מאן בחשבון־בנק בגרמניה יותר
מ־ 300 אלף מארקים גרמניים, עודפים
מעיסקות רכישה קודמות.
במשך חמש שנים לא נגע איש בכספים
האלה. חברי דן, שביקשו מההנהלה
לחקור את מקורם של המארקים
האלה, לא נענו. ההנהלה הטילה על
.פרשת המארקים השחורים״ ,כפי שכונתה
בהעולם הזה, איפול מלא.
פרשת המארקים השחורים פורסמה
בהעולם הזה בצמוד לפרשת עמית. ההקשר
ברור והגיוני. הדולארים שסייעו
לעמית ולעיתונו, מקורם, כנראה, באותם
כספים שחורים.
שבוע אחרי פירסום הכתבות הפיצה
הנהלת דן איגרת בשם: חבר, מה עשו
לך? לא היתה באיגרת אף הכחשה אחת
לגילויים שהתפרסמו.
לאבי אבנית, שנטל מדן תרומה
כאילו לקרן עירונית שלא היתה קיימת,
כדי להעבירה למו׳לים פרטיים,
כתב דן. :בדיעבד מתברר לנו שהכסף
לא הגיע לקרן רמודגן לפיתוח ועוד
יותר מזה — שהקרן לפי שעה טרם
קמה. אנו זכאים להסבר מלא מדוע
הורית להעביר את הסכום לפוח, ונתת
לנו להבין שהוא יגיע בדרך זו לקרן
רמת־נן לפיתוח.״

לשון אחר: כאשר התייצב
שליחו, אבי אבנית, ב״דן״ לקבלת
5000 הדולר בשביל ״קרן
לפיתוח רמת-גף׳ בינואר ,1985
לא היתה ל ח כזאת קיימת במציאות,
לדברי ראש העירייה!
צילום מצב עכשווי ב״קרן
רמת-גן״ ,כדברי ראש העירייה

8979

אל המו׳לים של פו ח כתב דן. :כסף
זה הגיע אליכם בטעות, ואנו דורשים
לתקן טעות זו ללא דיחוי, ולהחזירו לנו
מיד בשקלים, לפי השער היציג של
הדולר״.
מישפט באיחוד
^ תחסדות תמימה זו לא סיי-
1 1עה בסופו של דבר לדן או לאורי

קבלתי פטם זה

נאשם עמית
,לא היה ל׳ שום קשר״

.— .הג״-מדבשיק

ס״ה לתשלום

8קודת-ת

תאריך בסכום

מספר חשבון

מספר חשבון

--בשמם

ל 1ס

מזמר

0צ ־ ז, ס ,.2ג

פקודת־התשלום על שלושה ורבע מיליון שקל(ישן)
.בעוד כמה שעות אשיב!.״

עמית :״אין אפילו פרוטה אחת

עמית. השבוע הוגש לבית־המישפט
המחוזי בתל-אביב כתב־אישום נגד
אורי עמית ואברהם אבנית. הם מואשמים
בלקיחת שוחד מחברי המזכירות
וההנהלה של דו. יו״ר מזכירות דן, יוסי
הורוביץ, ומנהל אגף־התיכנון־והאירגון
של הקואופרטיב, דניאל סטוצינר,
וחבר המזכירות וההנהלה אלי היימן,
מואשמים בעבירה על מתן שוחד.

עמית :״חברה המוציאה לאור כל
מיני ביטאונים. היא לא קשורה
בעירייה. היא מפרסמת כל מיני דברים,
כמו העיתון המקומי רמח־נן שלנו. הם
מגייסים מודעות. לא היה לי שום קשר
לעיתון הזה. הליכון טוען כאילו פורז
עבדה בשבילי במערכת־הבחירות לעירייה,
ואני דאגתי לה למודעות
באותה תקופה. השמצות. לא ידוע לי
על שום תרומה שניתנה לקרן רמת־גן
דרר פוח. הקרן שלא קיבלה אגורה!״

הסיבה למתן השוחד, כמפורט בכי
תב־האישום: רצונו של דן לזכות במי־גרש
חדש, שישמש כחניון לאוטובוסים,
אחרי שבית־המישפט הוציא צו־סגירה
על החניון הישן, הסמוך לבור־סת־היהלומים.
כדי לזרז את הליכי הטיפול
במיגרש החדש העניק דן לאורי
עמית תרומה של 5000 דולארים. ואכן,
שלושה חודשים אחר־כך נחתם הסכם
בין דן לעיריית רמת־גן, והמיגרש הסמוך
לקניון־איילון הוחכר לקואופרטיב
דן לתקופה של 10 שנים.

בירה״

כעבור דקה חזר והדגיש. :לא קיבלנו
עד כה שום תרומה לקרן!״ הוא
מבקש לאסוף כספים כדי להקים בעירו
מוסדות תרבות ומוסיאונים, אולמות
לקונצרטים ולתיאטרון.
,מה ידוע למר עמית על חברת פוח?

עד באן הכתבה של העולם הזה

שאלה אחת נותרה בכל אופן בלתי־פתורה.
מדוע המתינו הפרקליטות וה־מישטרה
ארבע שנים, עד שהגישו את
כתב־האישום? הרי הכתבה של העולם
הזה פורסמה באוגוסט . 1985 שלוש
וחצי שנות שילטון ומנוחה עברו על
עמית, ורק עכשיו, אחרי שכשל בבחירות,
טרחו להגיש נגלו כתב־אישום.

שוחד -
לשם מהן
** ניץ היה לדן, קואופרטיב כושל,
^ /סכו ם כסף כזה, שניתן כתרומה
מיידית, דחופה?
במאי 1977 חתם דן על חוזה־הצטיי־רות
גדול עם יצרנית האוטובוסים והמשאיות
הגרמנית מאן. עד 1978

.זה לא דבר מגונה...״

אילו היה נבחר לקדנציה נוספת,
האם היה זוכה לתקופת־חסינות
שנייה?

ב 11 נז?ד 1ג

ש ל או רי מ ל מי די אן

יך לא אזכור את הפעם הראשונה
ששיחקתי בבית׳׳ר(ירושלים)?
הייתי אז בן , 10 אולי — .11 היינו
משחקים ככה בשכונה.
המאמן של קבוצת־הילדים של בי־ודר
בחר בכמה ילדים.
אני זוכר את הרגע שהוא בחר אותי,
בטח זוכר, מפני שבתון־־תוכי ידעתי
שיום אחד זה יגיע. תמיד־תמיד רציתי
להיות כדורגלן!
מדוע רציתי? מפני שאהבתי את
המישחק הזה. קשה לי להסביר: אם את
לא בתוכו — קשה לך לתפוס מבחוץ.

אני אומר לך: זה פורקן!
לא רק המתח במישחק. זה פורקן
גופני.
גם באימון אני מתפרק. כשמגיעה
הפגרה אני מרגיש אחרי שבוע־שבו־עיים.
:די, נמאס ליד
אני יודע שלכדורגלן יש בארץ
תדמית של אדם לא־משכיל. אם נשווה
בין הכדורגל לבין הכדורסל: הכדור
סלנים מעריכים את עצמם יותר מאשר
מעריכים את עצמם שחקני־הכדורגל.
אני קורא לפעמים בעיתונים איך שח־

לך זה בטח נראה כאילו רצים לפה,
רצים לשם. אם את לא ממש אוהבת את
זה, אז את בטח חושבת לך. :מה פתאום
הם רצים בגשם, בקור״

קני־כדורגל מבזים זה את זה ומשמיצים.
אני
אומר לך: אני מתבייש!
חוץ מזה, שחקני־כדורסל מתאמנים

• דמודיס.. :נמות
וס נית־סנר סוד...־
^ ציתי להיות תלמיד טוב. בכדו־
1רגל ...הייתי מרגיש נהדר בכיתה
ר, כששיחקתי עם שחקנים מכיתה ח׳.
גמרתי רק בית־ספר יסודי. מה קרה?
לא קרה שום־דבר. בחרתי במיקצוע
ושמו כדורגל.
עוד כשהייתי בכיתה ו׳ ידעתי שלא
אמשיך ללמוד. ההורים דווקא ניסו

בערבים. זה נותן להם להתפתח יותר
מאשר לנו. אנחנו מתאמנים בבוקר,
בצהריים. כדורגל — זה מישחק אחר.
אבל לי הדימוי הנחות הזה לא מפריע.

ללחוץ עלי להמשיך ללמוד, אבל ידעו
שבחרתי בכדורגל, ואין מה לעשות. הם
נורא מאוכזבים מזה. הם רצו שאלמד
תורה, אהיה תלמיד־חכם. אבל כדורגל?
לא, אני לא מתחרט על־כך שלא
המשכתי ללמוד.
אם אני מרגיש לפעמים שחסר לי
משהו? לכל בן־אדם חסר משהו. אני לא
יודע על שאר השחקנים בבית״ר, אם
למדו, כמה גמרו. לא יודע. זה בכלל לא
נושא שמדברים עליו אצלנו.
אין לי שום חלום להמשיך ללמוד
פעם. יכולתי לשקר לך ולנסות להרשים
אותך, אבל באמת אין לי תוכניות
כאלה.

• רת..:זה נורא
בשניו ההווים שד!״
^ נ י בא ממישפחה דתית־דתית־
> 1דתית. אנחנו שומרים שבת, שומרים
על כשרות.
אני אמנם רק מניח תפילין כל בוקר,
אבל אבא שלי מתפלל בצהריים ובערב.
הבעייה היא שאני משחק כדורגל
בשבת — זהו חילול־שבת! בהתחלה,
כשהייתי קטן, היתה עם זה בעייה.
הייתי בורח להורים שלי מאחורי הגב.
זה נורא בשבילם, העניין הזה. עד
עצם היום הזה, הם אומרים לי. :די כבר,
תפסיק עם זה!״
כמה שזה יישמע לך מוזר, אם אני
משחק בירושלים בשבת — אני מקפיד
לישון במלון פלאז־ה בערב־שבת. המלון
קרוב למיגרש, ואני הולך ברגל
למישחק. אם מדובר במישחק־חוץ? אני
נוסע בשבת, מה לעשות.
כל האחים והאחיות שלי דתיים,
אבל פרט לקטע הכדורגל אני דתי
כמותם. ההורים שלי לא ראו אותי
משחק במיגרש. יצא להם לראות אותי
משחק רק בטלוויזיה, בשידורי־הספורט
במוצאי־שבת.
אבא שלי בכלל לא אוהב כדורגל.
רק שני האחים שלי חובבים.

נשים אבל אני
גו עס ההווים..״

מלמיליאן בעת הראיון
,אין ל׳ שום חל!ם להמשיך ללמוד פעם.

^ ש, יש, לא חסר. זה לא יעזור. אני
מוכר. זה פותח דלתות.
אבל מה? אם תכתבי על זה שיש לי
חברה — אולי זה ייפסק?
אם יש לי? כולם יודעים שאני בחור
סולידי, שלא מדבר על זה.
אני יוצא עם מישהי, לא מפורסמת,
חודש, חודש״וחצי.
כן, אני בן 32 ועדיין לא התחתנתי.
יש לי אמנם דירה, אבל אני גר עם
ההורים.
למה? זה הכיף של המישפחה.

היינו תישעה ילדים בבית. עכשיו
נשארנו שניים. השאר התחתנו. אני
נהנה לגור בבית.
חתונה? איזו אמא לא לוחצת על הבן
שלה שיתחתן עם האשה הנכונה,
שיהיה לו טוב?
עד עצם היום הזה לא עמדתי על
סף־חתונה, ואצלי.סף־חתונה״ זה להגיע
לרבנות.
התאהבתי? מי לא? למה לא? אבל זה
לא הגיע לזה.
לעולם אי־אפשר לדעת. כשזה בא
— אז זה בא.

• המענו מנית־ו
׳וושלים ל8נני
תל־אניג:
• מדוע כעצם כולם מתרגשים?
העניין
הוא ששחקן שנולד בקבוצה
וגדל שם 16 שנים — ואלה רק השנים
ששיחקתי בקבוצה הבוגרת של בית״ר
— עובר לקבוצה אחרת. ועוד עובר
מבית״ר! אף־אחד לא האמין שבאמת
אעשה זאת. אבל עשו מזה רעש גדול
מדי, כזה רעש.

• אני מכינה שכעכר לא ניתן
היה ״לקנות״ אותך מבי-

נכון, תמיד הייתי שייך לאגודה.
אמנם רצו אותי קבוצות אחרות, אבל
זאת לא היתה החלטה שלי.
הפעם זה שונה. לפני שלוש שנים
חתמתי עם בית״ר על חוזה, שהמעבר
משם יהיה תלוי בי. הם(מנהלי הקבוצה)
לא חשדו שזה יקרה. אולי הם חשבו
לעצמם :״גו, הוא יהיה אז בן ...32״

• זהו גיל הנחשם ככדורגל
כגיל מתקדם...

את מתכוונת שאני הולך לקראת
סוף הקאריירה? בינתיים, אני לא מרגיש
שום־דבר. אני מרגיש טוב.

• ל א פוחד קצת לקראת
העתיד ״בגילך׳?

בינתיים — לא. אני מסתכל קדימה.
אני לא מרגיש שאני מתפקד פחות
טוב. אני מרגיש טוב עם עצמי.

• מהו הפחד הגדול ביותר
שלך?

יש, יש בי פחד, שיום אחד לא אוכל
לתפקד יותר. כלומר: מבחינת כושר גופני.
אבל זה עור לא הגיע. יש לי עוד
חמש״שש שנים במיגרש.

• י ש לך מסלול-קאריירה
מתוכנן?
הבעייה היא שאני לא יכול לתכנן
את הקאריירה שלי. אני רואה עצמי
שחקן־כדורגל עוד כמה שנים. יש לי
חוזה עם מכבי תל־אביב לשנתיים הבאות
ו ...אני לא מאלה שאוהבים לתכנן.
כן, אני ספונטני.

• המעבר למכבי תל־אביב
כרוך בשינויי-מגורים?

אני עוד לא יודע במה זה כרוך. אם
ארגיש שהנסיעות מקשות עלי — אשן
שם (בתל־אביבו פעם־פעמיים בבית-
מלון. לא, לא בדירה, אל תשתגעי. בכל
מיקרה, אחזור לירושלים.

• בית״ר־ירושלים
עם הליכוד. גם אתה?

מזוהה

בוודאי שהאנשים המנהלים את בי־ת״ר
הם ליכודניקים. אבל אני לא זוכר
שניסו להחדיר בנו, בשחקנים, את תורת
ז׳בוטינסקי. רוב השחקנים מזדהים
עם הליכוד, אבל לא מפני שהם
משחקים בבית״ר. ככה זה.

• ומה בנוגע אליך?

אני אומר בקול רם שאני בוחר ליכוד,
אבל לא הייתי מוכן להסתובב ברחובות
וללחוץ למענם ידיים, או לשים
את שמי ברשימות...

• כמו משה סיני(כדורגלן
הפועל תל-אביב, שהופיע אישם
ברשימת המערך)...

לא הייתי עושה מה שהוא עשה! אני
לא פוליטיקאי! אפילו אם הקבוצה
תרוויח מזה — לא אעשה זאת.

• פרט להצעה של מככי תל־אביב,
היו לך הצעות נוספות?

״עזוב, בגלל זה אתה כועס? באמת״...

• מ דו ע כעצם עזבת את
בית״ר?

בית״ר־ירושלים חייבת לעבור שינוי.
הקבוצה חייבת להתרענן. אי־אפשר
לבנות קבוצה בזמן שאני משחק.

• מדו ע?

מפני שממני יש ציפיות גבוהות! כל
עוד אני שם, מצפים שהקבוצה תרוץ
למעלה. בכלל, אסור להם לדבר שנה־שנתיים
על אליפות. הם צריכים לבנות
קבוצה, ורק אז לרוץ למעלה.

• כין השורות, אני מכינה
שלא נותרו שם שחקנים בר־מתך.

הייתי
רוצה לשחק עם עוד שלושה־ארבעה
שחקנים, שיסחבו אותי למעלה,
וביחד לרוץ למעלה. בבית״ר — הכל
היה בנוי עלי. נמאס לי.

• מתי אירעה החתימה ההיסטורית?
עוד
לא חתמנו.

•סליחה?

זאת ודתה לחיצת־יד ביני לבין דגי
לאופר(מכבי תל־אביב) .זה קרה ביום
הרביעי. ישבנו פה, איפה שאנחנו יושבים
עכשיו(במלון פלאדודיחשלים)
באותה השעה(בצהריים).

מלמיליאן כמדי כית״ר ()1986
.יש ל׳ שד חמש־שש שנים בנזיגרש!־

•כ שהג עתם ללחיצת־היד,
התרגשת?
עברה בי צמרמורת. נורא התרגשתי
כשהגענו לסיכומים ולחצנו יד. הרגשתי
שאני עושה שינוי קיצוני.

•לחיצת-יד מספקת אותך?

מתכוונת לזה שהם עלולים
להתחרט? אז אכבד זאת. יכול להיות
שהם יתחרטו...

רוכש לאופר
,אף אחד לא האמין!״

היו לי הצעות, אבל אני מספיק זמן
בכדורגל, ותמיד־תמיד רציתי לשחק
במכבי תל־אביב.

• הרצח הזה קשור כתנאים
הכספיים שהוצעו לך?
את יודעת משהו? אילו הייתי רוצה
לעשות יותר כסף — אז הייתי מחכה
שיותר קבוצות היו נכנסות לתמונה. אז
הייתי יכול לדרוש יותר כסף. עשיתי
משא־ומתן קצר ביותר. מה זה אומר

7י •״ 1בביח״ר ירושלים הוסתעו
מצעדך?
כן! הם לא האמינו שזה יקרה. הם
חשבו שאפילו שיש לי את הכרטיס ביד
(האופציה ללכת) ,אני סתם עושה רד
שם. אפילו כתבו באיזה עיתון שאני
בכלל לא מנהל משא־ומתן עם אף-
אחד, אלא סתם מפיץ שמועות, כדי
לסחוט יותר כסף מבית״ר. כתבו שזה
מפי ״מקור בכיר באתי להנהלה ושאלתי
:״מי זה המקור הבכיר?״ ענו לי:

• אתה לא חושש קצת מה־מעכר
לקבוצה מרובת-כום־
ביס?

קודם־כל, אני סומך על עצמי. זה,
אגב, כדורגל: כל אחד יכול לסמוך על
עצמו. אני עוד לא מרגיש את השינוי.
עדיין לא פוחד ממנו.

• מתי מתבצע המעבר הלכה
למעשה?

אני חושב שבאחד ביולי. ביני לבין
לאופר סוכם רק שנפרסם שיש בינינו
הסכם. לא האמנו שיהיה כזה רעש בעיתונים.
לכן אני עוד לא יודע פרטים
(לאופר שוהה בימים אלה בחו״ל).

• אינך חושש שיחכו לך
בפינה, אחרי צעד כזה?

מלמיליאן השבוע כרחוכ כירושלים

יחכו, בטוח יחכו. את חושבת שאוהדים
בבית״ר לא חיכו לי בפינה? רק
הייתי קצת לא טוב — כבר ירדו עלי.
תמיד יש קינאה!

,לפני שנים ה״חי פוחד לצאח לרחוב.

• אוהדי בית״ר גם המליכו
אותך במעמדך הנוכחי.

זה לא יחסר לי! באמת! כל הטפיחות
האלה, ההערצה. תשאלי כתבי־ספורט
איך אני בכלל לא רוצה שיתקשרו איתי
במשך כל העונה, מעדיף שלא ישאלו
שאלות.

• איד עיכלו עמיתיך־לק-

היום הרביעי ההיסטורי

^ יו ם הרביעי מנהריים, וז 29-במרק, הרגשתי את משק גגפי-
* ההיסטוריה, מין תחושה עמומה ש״משהו קורה״ .וזה קרה.
אורי מלמיליאן -שם נרדף לירושלים בכלל ולנית״ר ירושלים נפרש
הודיע שהוא עובר למכבי, ועוד למכבי תל״אביב! מדורי-השפודטממש השתוללו והתחרו ניניהם מי יפרסם את האירוע הזה באותיות
גדולות וכותרות מפוצצות יותר. לשווא -שום פירשום בעולם
לא יכול היה להתחרות עם הפיצוץ עצמו.
חתן־השימחה המתין לי בפינה, כאילו התחבא, במלון פלאז׳ה־ירושלים,
מיבצרו השני, אחר* בית-הוריו. הוא ישב בשקט, לבוש
בחולצה אדומה (הפועל?) וביקש בטלפון רשות שלא להתגלח:
״נמאס לי להתגלח בכל יום...״
הוא הזמין שוקו ועוגת-קצפת ענקית(״נכון שטפורטאים צריכים
לשמור, אבל לפעמים בא הכיף לאכול עונה ונראה די נבוך

מההילולח שנינו.
בחור ביישן, טלמיליאן. בשפתו הוא :״שולידי״.
בשך־הכל שתה שוקו עם או בלי עוגת־קצפת באותו המקום,
נאותה השעה, בשבוע שעבר, עם דני לאופר ממכבי תל-אביב.
שיימו לשתות, גמרו לדבר, קמו ולחצו ידיים. אז התחילו הנותרות,
הפירשומים, הפרשנויות.
אורי ליגלד מעט את שפתיו בשוקו, הצטנף עוד יותר בפינה,
ולפתע מאוד התאים לו לומר, בגיל :32״אני גר עם ההורים ...אני
נהנה לגור בבית...״

מלמיליאן נח ()1987
,אני בא ממישפחה דתית־דתית־ז־תית.

בוצה את הידיעה שאתה עוזב?
זהו, שבהתחלה הם לא עיכלו. מצד
שני — הם לא מרגישים טוב עם זה.

• והאוהדים?

שיחקתי בשבת, ולא שמעתי אף
קריאה ״בוגד!״ אלה המצאות של כל
מיני עיתונים.
הקהל של בית״ר התבגר כיום. זהו
קהל פחות פנאטי מכפי שהיה. לפני
שמונה־תשע שנים — לא הייתי מעז
לעשות צעד כזה. הייתי מפחד לצאת
לרחוב. כיום? אילו הייתי באמת פוחד
— הייתי חותם בפגרה ונעלם. עובדה
שחתמתי באמצע העונה.

•י יש פניות אליך?
מדברים איתי אנשים. יש כאלה שמדברים
איתי בטון של כאב, ויש כאלה
שלא מאמינים. יש כאלה שמברכים.

אין לי ראש לחשוב על זה כל היום. אני
אומר :״חתמתי, וזהו!״

• לולא הייתי כדורגלן, כמה
היית מתעסק?
אין דבר כזה! אני אוהב את זה, לא
מתחרט לשנייה על שהגעתי למיקצוע.

• מ מי שחקי הכדורגל שראיתי
בימי חיי, זכור לי איך
השחקנים עטים זה על זה אחרי
הכקעת־שער — זה משקו?
לאו־דווקא פירגון...
יש, יש קינאה, אבל לא מראים את

מה קורה? יש שחקנים שעושים עבודה
טובה במיגרש ויש מפורסמים שלוקחים
את התהילה. את מבינה? שחקן
יכול להילחם שעה במיגרש, ופתאום

בא כוכב ומכנים את הגול ו ...זוכה
בפירסום. ומה עם השחקן שעבד קשה?
אפילו לא מזכירים את שמו! זה כואב

ככה זה בחיים. בכל שטח יש כוכבים.

מה מכדיל כץ כוכב לבין
שחקן?
צריך הרבה ביטחון. לי יש הרבה
ביטחון עצמי, גם בחיים. תגידי לי:
״אורי, לך לשחק נגד דייגו מאררונה
בנאפולי אין לי עם זה בעייה.
אני אלך.

• ואתה קורצת מחומר של
כוכבים?
ואני קורצתי מחומר של שחקן,
שיכול לגמור מישחק: גול, פס לגול,
הברקות...

—י 41י