גליון 2693 מתאריך 12 באפריל 1989

ב זי ב ח בי ם
כ תב ת השער הקדמי:

הנאה אקדמית
על שיפור הסביב ה הלשונית (״זי הום
השפה׳ /העולם הז ה .)22.2.89
קראנו פה, במזכירות המדעית, את מאמרו
המשובח של אורי א מ רי ונהנינו למצוא עיתונאי
וסופר בשיעור קומתו אדם שאינו מסתפק בקינה
בלבד, אלא עושה בתחומו ופונה בקול קורא לשיפור
סביבתנו הלשונית.
.תחזקנה ידיו! דבריו כדברינו ממש, וכמוהו
תובעים אף אנו.
הלוואי שתוצענה עתה דרכים ושיטות מעשיות
להשגת המטרה הנכספת, כאמור בשאלתו
הסופית של אבנרי(״היכן גדוד מגיני־השפה?״).
ד״ר יגאל ינאי, המזכיר המדעי.
האקדמיה ללשון העברית, ירושלים

חפיפות וחלחל
על ביזיון השפה העברית (״איגרת
העור העולם הז ה .)22.3.89
אני מודה לעורך העולם הזה על התייחסותו, זו
הפעם השנייה במשך כמה שבועות, לביזיון השפה
העברית, בכתיבה ובדיבור,
בחסות החבר׳המ־ניות
וההתרסה גגד המי־מסד.
אכן,
אלה החייבים לשמש
דוגמה ודגם —
כשלו בתפקידם. חוסר
הבהירות בהתבטאויות
מוכיח חוסר־בהירות במחשבות;
זילזול בשפה כ־כלי־ביטוי
של תרבות
ורמה — הוא זילזול
עצמי, התבזות מיותרת.
רסוסורט
מי שאינו רגיש לדר־גות־עוצמה
של מילים בתקלה, אסון או תאונה
וכל דבר הופך אצלו לשואה; מי שאינו מבחין בין
משמעות צריך וחייב — אינו צריך לדבר או
לכתוב, או לערוך. למען האמוק הוא חייב להפסיק
לדבר, לכתוב או לערוך.
החפיפות, החיפזון והרמה של כתבים ועורכי־הם
בעיתונות הכתובה פשתה (לא פשטה) בכל
הדרגים ...באחד היומונים הופיעה ידיעה על המגיפה
של דיזנטריה בגליל. סימניה — בכותרת
ובגוף הידיעה — ״הילדים סובלים מחום גבוה,
הכאות ושילשולים ׳.גם נותן־הכותרת חוזר על
הכאות, במקום הקאנת.
באחד הצהרונים, ביומן־המערכת, מדובר על
מנכ׳׳ל מישרד ראש־הממשלה, יצחק בן־אהרון
(במקום יוסי המפורסם!).
זילזולים בודדים מתוך רבים, שניתן לגלותם
מדי יום בשידורים ובדפוס. גם בשפה וגם בקור־עזריה
רסוסורט, תדאביב
אים/מאזינים.

מוטיבציה רח״בים
על שיטה לעידוד פעילותם של
חברי-הכנסת.
במוסדות רבים, במיפעלים וברשויות מקומיות
מקיימים, בחסות כלי־ה־תיקשורת,
מיבצעים נו־שאי־פרסים
לבחירת עובדים
מצטיינים.
אולי יארגן העולם
הזה את מיבצע העובד
המצטיין בכנסת והדבר
יביא למוטיבציה יותר
גבוהה בשרות חברי״ה־כנסת
לאזרחים.
הקריטריונים לבחירת
חבר־הכנסת המצטיין
יהיו —
פרסמי
• מיספר ההופעות ה ׳
רב ביותר בכנסת.
• מיספר החוקים הרבים ביותר שיצליח להעביר.

הליכותיו ונימוסיו של חבר־הכנסת.
אני רק מקווה שלא יצטרכו להעניק את הפרס
משה פרסקי, נתניה
למחלק־התה.

רולטה לכר
על תופעת הרולטה הישראלית
(״הם לא מ ת אבדי ם -הם מחפשים
ריגוש!״ ,העולם הז ה .)5.9.89
את הרולטה הישראלית לא המציאו הילדים.
קדמו להם, בהרבה, המבוגרים. רק שהם לא משחקים
אותה לפני המכוניות, כי אם בתוך המכו־ניות

העול ם הז ה 2693

(המשך בעמנד )4

ח גן־אמוץ. על מקומו ג ת רגו ת הארצישראלית והישראלית. על התופעה.
על האיש, על מי שגרא את עצמו מחרש מחומר־גלם אידישי. על התרמית
החיצונית. על דן בן־אמוץ אחר -רן האמיתי. ועל
מעמדים מרגשים ומצמררים במסיבת-הפרידה
שערכו לו יריריו ואוהביו ביום השגת האחרון.

לחן הגוות

״שימחותי היחידות הן השמחות״לאיד,״ בך
יגאל תומרקץ. על גילויי העריות של גלי צה״ל,
פולחן המת־על״המת ופולחן אני״מת״לחיות.
על הניוון, שנמצא איפה שהוא על הסקאלה
שבין הרב שך והרב פרץ למוש־
9 9כים בעט אפ״טו״דייט וגירסה
אחרת לפולחן המוות של דן.

ד ף רו ד־ ע1

כ תב ת השער האחורי

החטא ועונשו
י ח פי םחר־ פ ע מיי ם אינ ם מ חיי בי םבהכרח גם הריון והפלה. אבל
זה ב דיו קמה שקרה ל דני אל ה, ב עי ק בו ת ה רפ תקה
מי קרי ת עם בדרן מ סויי ם. הי אמספרת על המיפגש,
ה הי ס ח פו ת, ועל ה תו צ או ת, ההריון, ה הפל הוה סיו ט.

עמוס עוז ־ שאלות פתוחות חתונה
פרק ב׳
מיסבד שתיים
סוליפסיזם נפשי ועולם מפחיד בריקנותו
ובעקרותו מאפיינים א ת יואל, גיבורו
המנובר של עמוס עוז, בסיפרו האחרון
לד עת אשה. האם הספר משקף א ת עולמו
^ של עוז, או שמא א ת עולמה

של הספרות הישראלית ה־עכשווית,
שואל ועונה נתן זך.

אתהוה שקל

זה שעולה

על הריבית היקרה שמוכרים לנו הבנקים •
על הירידה הפתאומית של הבורסה ומה
שי בו א בע יקבותיה • על כאבי״גב ומניעתם
^ ^ 9בקל ט ת הנמכרת בארצות-
ם ן § /הברית • יום־הולדת לשטר •
ומעשה בארבעה צמיגים.

האויסטים

על רוכבים מטיפוס מיוחד, על הרושם
שהו א שם המישחק, על תחושת הכוח,
4 ^ 9 ^ .החופש, על ניתוח מעמיק של
^ 0מי שמרגיש נטול ללא הכלי
שלו ועל השכבות ביום שבת.

טרם צאתו של יצחק שמיר לארצות״הברית
חגגו העיתונים בנבואות שחורות. שמיר
פרש לפני האמריקאים א ת תוכניתו ויצא
מנצח. אולם כמה שאלות
חשובות, שיקבעו את ההמ-
שך, עדיין נשארו פתוחות.

החרטה
שר החיים

ט רי פ

ז׳אן פייר וייל לא מתק שה להגדיר. א ת
עצמו. א ת מיגוון העיסוקים הסותרים
שבהם עס ק במרוצת חייו הוא מסביר
בחוסר שליטה ובחוסר תיכנון. זה אולי
מסביר איך נע בין שני קצוות
עזרה לחוסי ם ולנרד פים וניהול בתי״קאזינו.

המדורים הקסעיס:
מיכתבים — ר1,אה אקדנוית
איגרת העורך — דיעוז אחרת
תשקיף — נזחשב חבר אידיש
במדינה —החזדש ור 17
הנדון — נבול הכוח
אנשים — מסיבת פרידה
יומן אישי — מכבי הארלם
אתה והשקל — סעשה בצמיגים
מה הס אומרים — יולי נודלסן,
ניסים קלדחן, שרי ציסרמן,
לו־ יצחק. ישראל אורבך.

הנה המו

על ברדק, שהוא לא תיאור״מצב, אלא שם, ועל
תערוכה של תמונות הפוכות • קפה בראזילי
חזק שהוא גם שגריר מוסיקאלי • על המצב
המשה בש טחים הכבושים ועל האינתיפאדה
^ ^ 9 ^ .בשני טטריפטיזים במעט מל־
9 9אים • ועל הקשר שבין אסי־רים
אוטטרליים לאנצאר .3
צאנה צאנה,
גיל׳ בדרך לשווייץ

איזכור מיקרי של השיר צאנה, צ אנ ה גרם
לקורא ניו״יורקי של העולם הז ה לספר א ת
סיפורו של יששכר מירון 69 מחברו של
אחד השירים הפופולריים ביותר בתולדות
הארץ. רק הוותיקים זוכרים
9 1 1 1את השיר ואת האיש רב-
הפעלים שחי היום בניו-יורק.

ועפולה
סן מ החיים כסירה

דאי וונג ציינה לא מכבר 10 שנים למסע־האימים
שלה מוויאט־נאם. וונג, שמישפח-
תה היתה מהראשונות שנעתרו להזמנתו של
מנחם בגין לבוא לישראל, מספרת על סייגו!
של מילחמה, על נתיב־הת־לאות
של הפליטים ועל תה־לין
הקליטה שלהם בארץ.

אריק אייגשסיין ואורי זוהר בבר מתורגלים
ב ח תונו ת מי שפחתיות כאלו. האורחים ה־חילוניים
שלהם כנראה קצת שכחז, אבל זה
לא מנע מה ם לוותר על מי שחק־הכדורסל
שנערך ב אותן שעות ממש, ולעלות לרגל
לירושלים, כדי להשתתף
בסכס״הנישואין שבין יסמין
ושלום

על עיקרון החיים בסירה אחת, שאינו מוגבל
לצ בא, ל טירונות, דווקא, וניתן ליישום בתא
המישפחתי. ועל הרצון של ה-
9 2 1ילד והדרכים לנווט אותו בשי־
^ ^ 2עור נוסף בבית״הספר להורים.
רזי פרנקל
קולנוע — פסטיבל ציפלין
טרים — קפה בראדל׳
לילות ישראל — אריק ואורי
דף חדש — ב שו ד ענזוס שז
הורוסקופ — אסטרולוגיה סינית
איד להיות הורה — לא להכריח סתם

תשבצופן

מיכתסים לרותי — שעות של ביף
זה וגם זה — הוכחה חותכת
רחל מרחלת — על כל השלם
חשבון נפש — נילי נתנאל
סמן ימני — לאומנות אירופית

ילדי ם גונבים כל הצגה. זוהי עובדה ידועה,
וזה מה שקרה במיקרה של גילי נתנאל,
שזכה ב ת חרו ת הקדם-אירוויזיון, ושייצג
א ת ישראל באיתויזיון השנה. גילי הוא
^ מיקצוען הבוטח בעצמו. למ-

עשה, רק דבר א חד מפחיד
אותו -להגיע למקום אחרון.

ת דו ר
המרחלת
מ דוו ח ת:
איריס בר־שילטון
ושלמה וייס -הח תונה
המישפטית של
השנה • אשת המלוג-
אי נתפטה בקלקלתה.
לא קשה לנחש מה
יהיה הסוף • על חיי האהבה של הרווק
המבוקש מייק פילדרבאום • סיפור אה בה
כב מה פרקים של איל־הטקסטיל משה
שהר • לסמדר צדוק (כתמונה) ול אילן
יצחק קצת קשה להחליט • על פלייבוי
וא שת-חברה שמפחדת מהבעל • על ורד
מיארה וחברה המאפיונר •
וברכות מהעיתונאית הק-

סנה לאריק איינשטיין.

מי ב ח בי ם
(המשך מעמוד )3
כמה הקילומטרים שאני נוהג מדי יום, מביתי
ברעננה למקום־עבודתי בבת־ים ובחזרה, שיכנעו
אותי מזמן שכמעט כל נהג בארץ עושה רולטה,
ומחפש ריגושים, לא רק על חייו שלו עצמו, אלא
גם על החיים של הזולת.
אין איתות, אין שמירת־מרחק, אין עקיפה
ציון ברייאר, רשנה
סבירה•

הדוגמה הקפריסאית

• בלי ב 1א 7זניב•7
מדור זה יחזק בוודאי את תוקף סיסמתנו הישנה.
:כלי מורת בלי משוא פנים״.

אתה מחזיק בידך את דיגילימ האחרון של
השלם הזה מו ר תו הנוכחית.
החל כגיליון הבא, גיליון ערב־פסת יתחילו
להתבטא בשבועון השינויים שאותם הכסחתי לך
לפני כמד, שבועות.
לא אפרט אותם כאן, כדי שלא לקלקל אס
ההפתעה.
כוונתנו ודא להתאים את העולם הזה לשנות
וד ,90 לעדכן אותו מכל הבחינות, להפכו לשנו־עון־חדשות
שאזרח ישראלי אינטליגנטי לא יוכל
להיות בלעדיו.
הרבה השתנה בארץ, מאז שאורי קיסרי יסד את
העזלם הזה עדב־פסח . 1937
הרבה השתנה במדינה מאז שקיבלתי לידי את
השבועון הזה, ערב־פסח . 1950
העיתונות הכללית השתנתה, לא־מעט בעיק־בות
המהפכה העיתונאית שחולל העזלס הזה.
כלי־התיקשורת האלקטרוניים, ובעיקר הטלוויזיה,
שינו במידה רבה את תפקידה של העיתונות
הכתובת היומית והשבועית.
השלם הזה לא היה מעולם סתם. אז ר העיתונים׳
.הוא מילא תמיד תפקיד מיוחד ובלעדי
— הן בתחום העיתונאי, הן בתחום הציבורי. התפקיד
הזה לא השתנה ולא י שוע ת אך בכל תקופה
משתנות הנסיבות שבהן הוא מופעל, ועל כן

בדווזיס
^ ואמיגות

אני נאלץ להגיד כאן כמה מילים בלתי־נעימות
על כמה מעמיתינו.
בשבועות האחרונים התפרסמו בכמה עיתונים
ידיעות על העומד להתרחש בר,שלם הזה. הובאו
שמות של אנשים שוגים, שהיו אמורים, כביכול,
לקבל אצלנו תפקידים מרכזיית
כמעט בל הידיעות האלה היו בלתי-מדוייקות,
ואחדות מהן היו מצוצות ממש מן האצבע. כמעט
בכל המיקרים לא פנה איש מהכותבים אלינו, או
אל האנשים ששמותיהם הוזכרו, כדי לוודא את
אמיתות הדברים. ככל המיקרים לא פורסמו הדברים
כשמועות, כהשערות, אלא כידיעות בדוקות.

טרחתי להכחיש את הדברים, שהרי האמת
תתברר במהרה במילא.
.הדבר מטיל צל די כבד על אמינות בעלי הידיעות
האלה ועורכיהם, ואולי על רמת חלק מן
העיתונות בכלל.
תמהני על כך. דדי עיתון כמו העולם הזר, אינו
מופיע בסתר. כל מה ששדה בו משתקף בהכרח
בעמודיו. אם מישהו מפרסם ידיעת־שקר על כך
שפלוניהדה מנהל העיתון ואלמוני יהיה בו עורו,
רדי יתגלה השקר תוך ימים או שבועות לעיני כל.

על שרידותה של הלאומנות במדי נות
דו־לאומיות (״יומן אישי״ ,העולם
הז ה .)5.9.89
בשביל מה היה צריך לחכות עד שהסרבים
והאלבנים ביוגוסלביה, או הארמנים והאסתונים
בברית־המועצות, יביעו באלימות ובמחאה את
רצונם במיסגרת לאומית משל עצמם, כדי לשוב
ולהזכיר לנו כי הלאומנות היהודית והלאומנות
הפלסטינית לא יכולים לדור, לאורך ימים, בכפיפה
אחת, ומוטב שיחיו זאת בצד זאת ולא זאת
בתוך זאתי
הרי כבר היו דברים מעולם. קנדה הצרפתית

גם דרכי הביצוע, השיטות העיתונאיות, הסיגנון
והצורה הגראפית.
השינוי רק מתחיל. יעברו גוודאי כמה חודשים
עד שנגיע לביצוע המירבי של רעיונותינו. בין
השאר אנחנו משתדלים עדיין לגייס את הכוחות
העיתונאיים הדרושים לנו. על כן עומדת בעינה
קריאתי לבעלי־כישרון, החשים בייעוד העיתונאי,
להצטרף אלינו.
;/זי ע ה
אחדת ״
ע ל אחד השינויים אני יכול לבשר מראש.
הבטחתי לך לפני כמה חודשים שמנוי וגמור
עימי לפתוח את השלם הזה לדיעות השונות
הרווחות בציבור, מכל גווני הקשת הפוליטית חד
ציבורית. מי סיון ראשון הכנסתי לשבועון את
המדור סמן מל.
החל בשבוע הבא יופיע בשביעת מדור חדש,
ששמו מסביר את יעודה דיער, אחרת. .אחרת*
מדעתו של העורך, הנאה לידי ביטוי במדור הר

מדור זה יכלול ארבעה עמודים, ומתן בו חד
פש־דיעות גמור. אני מקווה שעורבו יצליח, במשך
הזמן, להביא לכך שבעלי כל הריעות במדינה
ירצו להתבטא בו, וכי הוויכוח בו יתנהל בצורה
הוגנת ואינטליגנטית, שתעורר למחשבה רציונלית,
ושתקרב את כל חוגי הציבור לשבועון זד-

האם סומכים הכותבים על זיכרונו הקצר של
הציבור? או שמא נדמה להם שלציבור לא איכפת
אם הידיעות בעיתונים — ובהם עיתונים מכובדים
— הן אמת או שקה
ריג

^ שהקמם
מי ששוגה בתום־לב, צריך להתנצל. אני
מתכוון לבעלי הידיעות הנ״ל. ומכיוון שנאה
דורש, נאה מקיים — הנה מין התנצלות משלנו.
לפני חודשיים פירסם השלם הזה ()22.2.89
במדור במדיזה כתבה קצרה על ריב בין כסה שחקנים.
אחד השחקנים, ע׳סאן עבאס, אמר דברים
פוגעים על ח׳ליל אל־ח׳לדי.
בכתבה עצמה כבר הוכחשו הדברים על-ידי
חברו של ח׳לדי, ג׳ק כהן. ומכיוון שהכחשתו של
כהן כללה גם את הכחשת הדברים שנאמרו על
ח׳לדי, היינו׳ סבורים בי יצאנו כדי חובתנו מבחינת
האיזון והבאת כל הריעות.
ח׳לדי לא סבר כך. לדעתו היינו צריכים לפנות
גם אליו, ולצטט בגוף הידיעה גם את דבריו בגנות
ההאשמות שהוטחו נגדו. אני מוכן לקבל טענה זו,
ועל כן אני מתנצל לפניו על שלא נהגנו כך.

על מצאי כלי־התיק שורת
חדש״ ,העולם הז ה .)5.9.89
נתן זך כותב על 77.העיתונים, המקומונים,
השבועונים, הפיסחונים והחיגרונים״ המצויים
בארץ.
האם זה היה צריך להיות שעשוע־לשון, סתם
כפל־לשון או שהיתה למשורר כוונה עמוקה יותר,
בהתחשב בכך שיש כמה וכמה פירסומים שהם גם
פ*ם חונים וגם חיגרונים, שלא לדבר על כאלה
שהם חוגרונים, מלשון ״אל יתהלל חוגר כמפתחי
חנוך ל ב, גיבעת״ם

חזר בהשכלה
על המקום ה מתאים לעשיית־אהבה
(״אוכל, ושאר ההנאות״ ,״גם זה
וגם זה״ ,העולם הזה .)29.3.89
אט גסויות, אז גסויות עד הסוף.
ההערה בהשלם הזה האומרת, כי הקורא
שירפדף בספר גס־טחעמיה (שהוא תערובת של
מתכונים ותצלומים כמעט פורנוגראפיים) עשוי
לשים הרבה פחות לב למתכונים מאשר לרמזים

3 ,א מו שאי־אב שו לעשות במיטבח,
מה שעושים, בדו־רנלל, בחדרה שינ הד
וקנדה האנגלית. ואם לא רוצים להרחיק עד שם,
מספיק להעיף מבט מעבר לים — קפריסין על
אליהו סגל, תל־אביב
יווניה ותורכיה!

בת המה! ובז הבאבא
עוד על מועמדת מצליחנית בבחי רות
לרשויות המקומיות בצרפת
(״מיכתבים״ ,העולם הז ה .)5.9.89
אינני בטוחה שתחת ידיו של הקורא יעקובסון
היו כל העובדות בעת שהוא כתב את מיכתבו,
שבו הוא המליץ למי שרוצה להצליח בבחירות
העירוניות להציג מועמדים ״חדשים, צעירים
ולענייך, ולאישוש המלצתו הוא הביא את
הצלחתה של קתרין טרוטמן הצעירה בבחירות
לראשות עיריית שטראסבורג.
הקורא יעקובסון שכח לציין, או שלא ידע, כי
הגב׳ טרוטמן היא בתו של כוהן־דת פרוטסטנטי
מקומי המקובל מאוד ברחבי אלזאס, שבו מצוייה
שטראסבורג.
אני מניחה שאילו היה הבן של הבאבא סאלי
מציג את מועמדותו לראשות אחת הערים בררום,
הוא היה מצליח גם כן.
ריסקה ^ ימל ^ סקי, תדאב-ב

רבע חבית לשבת
הכחשה אחרי הכחשה

חיגרתים אז חוגר 11 ים

על מחירי הפרחים (״גם זה וגם
זה״ ,העולם הזה .)29.3.89
ההשוואה בין מחיר חבית־נפט למחיר זר של
פרחים — במיסגרת העצות לקראת חג הפסח —
מעולם לא עלתה על דעתי, למרות שאני עוסק זה
שנים בנושא (בחברה המייבאת נפט ארצה).
במחיר חבית־נפט (המכילה משהו כמו פלוס
מינוס 150 ליטר) של היום, בסביבות ה־ 18 דולר
לחבית, המרחק בין מחירה למחיר זר־פרחים
באמת אינו רחוק.
מעולם לא עלה על דעתי שכאשר אני עוצר
ביום השישי בצהריים בשולי הדרך הביתה וקונה
לאשתי תריסר ורדים, אני משלם תמורתם איזה
חיים זייצ׳ק, רמת־השחן
רבע חבית נפט!

הארוטיים בתצלומים ו״הוא לא ירוץ למיטבח
להכין אוכל, אלא (ירוץ) דווקא לחדר־השינה״,
מראה על חור בהשכלה של העולם הזה.
מי אמר שאי־אפשר לעשות במיטבה, מה שעושים,
בדרך כלל, בחדר־השינה?
ישראל קרליץ, חשדם

עלבו! לכלבים

על מטבעות לשון השגורים בצמרת
מיפלגת־העבודה (״אנשים״ ,העולם
הזה .)22.3.89
אני לא חבר בצער בעלי־חיים. אבל אני סבור
כי יש לשמור על כבודם של בעלי־החיים. וכאשר
יצחק רבץ משווה סגן־שר מטעם מיפלגתו לפודל
ומשה שחל מגדיר עצמו כדוברמן, עושים עוול
לכלבים.
גרשון צוק, חיפה
עוול? עלבון!

יום שישי, חמש וחצי
על שעת השידור של הסרטים המצ ריים
בטלוויזיה הישראלית (דפנה
ברק בדיווח על אורחי-הכבוד ביום
מסירת טאבה למצריים, העולם הז ה
.)22.3.89
המרצע יצא מן השק. גם דפנה ברק, העיתונאית
רבת־הכישרון, היא פמיניסטית. היא רק יודעת
על קיומם של הסרטים המצריים, המאוכלסים
בנשים כבדות־חזה ועבות־מותניים, אבל היא איננה
צופה בסרטים אלה.
אחרת היא לא היתה שוגה ומודיעה, כי אור־חות־הכבוד
בטאבה, שחקניות־הקולנוע המצריות,
הן גיבורות הסרטים המצריים בטלוויזיה הישראלית
ב״יום שישי, בערב! שש בערב!״
לתשומת־ליבה של דפנה ברק: הבידור היחיד
בטלוויזיה הישראלית, הסרט המצרי של יום
שישי, מתחיל, מדי שבוע, בשעה חמש וחצי בערב
עובדיה זמיר, רמת־נן
בדיוק•

מיבתבים למערכת
אר1ר, אבד מוצלח
על הקשר בין צורת האף להצלחה
האישית (״יומן אישי״ ,העולם הזה

אני מבקשת להימנע מהכללות. אני צעירה,
אמנם עם אף די ארוך, אך בכל זאת ״השגתי
בקלות״ ולגמרי לא רע: בעל חתיך, מישפחה
נהדרת וג׳וב משגע.
זאת תגובתי על הקטע בי1נון אישי המדבר על
חשיבות ההופעה האישית בזו הלשון :״מדוע
צעירה אחת, בעלת אף סולד, משיגה כל דבר
בקלות ואילו חברתה, הדומה לה בכל, אך שיש לה
אף ארוך, נאלצת להתאמץ ולתחמן כדי להשיג
שיפרה כחנן, תל־אביב
חלק קטו מזה?״

העולם הזה שומר לעצמו את הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות, מישפ־טיות
או טכניות.

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גודדון ,3תל־אביב,

מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בט*
לפון 03( 232262 בפקסימיליה —
245242־ .972*3מנוי ,2009 ובטלקס
— 1911). 341667ץ!19ח.
העול ם הז ה 2693

המכס בארץ אינו מכבד את המחיר הנקוב בתעודות־מקור
המלוות סתורה המיובאת מארצות־הברית, וגובה מכסים
גבוהים יותר, בעוד שהאמריקאים מכבדים את תעודות־המקור
הישראליות.
כמו כן משתתפת התעשייה הביטחונית והאלקטרוניקה
בארץ במיכרזים ממשלתיים רבים בארצות־הברית בהיקף
של מיליונים רבים בשנה. ואילו האמריקאים מתלוננים
שחברות אמריקאיות נתקלות בקשיים בהשתתפות
במיכרזים של מערכת־הביטחון בישראל, כי מסתירים מהם
את המיכרזים, ומידע עליהם אינו מועבר אליהם באופן
שוטף.

מטה ל ה חלפ תפרס
בירושלים התארגן באחרונה, נצורה חשאית. מטה להחלפת
שימעון פרם בראשות מיפלגת־העבודה.

את המטה מרכז ימה בצלאלי, יו׳׳ר ועד־העובדים
כסוכנות היהודית, איש מחכה-דבין.
יד ימינו הוא אריה הס. גם הוא איש הסוכנות
היהודית.
במטה יש חברים מדוו״ההמשן־ במיפלגת־העבודה
ומצעירי־המיפלגה.
עצם הידיעה על הקמת המטה עוררה תסיסה במיפלגה,
והכחשות מצד הנוגעים בדבר.

עוזר ה שר לניריורק
ממי בובר, עוזרו הבכיר ש? 1שר־התעשיידד
והמיסחר אריאל שדון, מוזכר כמועמד לתפקיד
הנציב הכלכלי של ישראל בניו־יורק.
זאת במקומו של דייוויד ליטכק, הנציב הנוכחי, שיסיים
את תפקידו בקיץ הקרוב.
בינתיים אומרים בץ התעשיינים שסיכוייו של ליטבק
להתמנות לתפקיד מנכ״ל מסך היצוא, במקומו של יוסי
(״גימל״) גינוסר, פחתו מאוד, בץ השאר בגלל התנגדות
של תעשיינים מסויימים, הדורשים כי לתפקיד ימונה
מישהו המקורב להם.

ב אוויר ממשיכ בהוצאות למרות כל הרעש סביב עניין המגהצת
ממשיכות ההוצאות הגדולות במישרד־האוצר.
מיספר העוזרים בלישכת שר״האוצר הולך ותופח למיספר
שאינו זכור כמותו בעבר.
באחרונה צורפו ללישבה שני עוזרים נוספים על אלו שהיו
קיימים, והמיספר כעת הוא כפול ממיספר העוזרים של
השר הקודם.

זהב שרף את
,.העול הזה
נתן זהבי, כיום חבר בכיר במערכת
״חדשות״ ,הודה השבוע פומבית, בערב־הפרידה
של דן בן־אמוץ, שהוא האיש ש־שרן?
את מערכת העולם הזה לפני 17
שנים.
בשריפה הושמדו רוב חדרי המערכת,
ואבד ארכיון של חצי מיליון תשלילים,
מהם רבים שאין להם תחליף, מהשנים
הראשונות של המדינה.
זהבי נמנה אז עם חסידיו של שלום כהן,
שפרש זמן קצר לפני־כן ממערכת העולם
הזה, ונחקר על־ידי המישטרה אחרי
השריפה.

גור כוח ב ע בו ד ה
דור ההמשך של מיסלגתי־העבודה הוסך להיות
גורם כוח במיפלגה.

לפגי שבוע התכנסו 19 ראשי רשויות מחברי דור־ההמשו
והחליטו לבחור במאיר ניצן כמועמד לתפקיד יו״ר
השילטון המקומי.
בסוף השבוע נבחר ניצן בבחירות חשאיות ברוב של יותר
משני־שלישים.

התמרמרות אמריקאית
במיש!דד־האוצד האמריקאי
בכירים
פקידים

מתכוונים לקרוא את ישראל לסדר בהקשר
להסכמי הסחר החופשי בין ישראל לארצות*
הברית.
יש התמרמרות על כך שבאופן ביורוקרטי ישראל עריץ
מנסה להתחמק מכל המתחייב בהסכמי הסחר החופשי.

443

ביום השני, ה־ 10 באפריל, מסר דובר
צה״ל על 333 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הככושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי
חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיספר
ההרוגים ל־.443
לעומת זאת. מוסרים מקורות פלסטיניים
על ,553 לפי הפירוט הבא:
• 375 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

45 הרוגים כתוצאה ממכות ומהתחש
מלות.
• 74 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 59 הרוגים מסיבות אחרות.

תפק כור לאדר
אן־קלוד אדרי, רעייתו של השר־ללא-תיק, רפי
אדרי, קיבלה עליה בימים האחרונים תפקיד
ציבורי.
היא תעמור בראש אגודת ידידי המרכז לעיוזר.
מדובר בגוף חדש. שמטרתו היא לגייס כסף בארץ ובעולם,
למען הקמת בית לעיוורים.
בחודשים האחרונים קיבלה אדרי מיספר רב של הצעות
לתפקידים ציבוריים יוקרתיים, ומבין כולם בחרה דווקא
בנושא העיוורים.
היא התחילה ללמוד עברית בקצב מהיר יותר, כדי
להתחיל במשימה כבר אחרי הפסח.

חשש מפרי שתמ^שניס
ערב ההחלטה על מינוי מחליף לנציב מס־ההכנסה,
יאיר רבינוביץ, קיים חשש בנציבות
מפני מצב שכתוצאה ממינוי חיצוני יפרשו
חלק מהבכירים בנציבות, ביניהם מישנים
לנציב.
נראה כי עד סוף החודש יודיע שר־האוצר, שימעון פרס,
על החלטתו. בינתיים לוחצים עליו למנות מועמד חיצוני
המקורב למיפלגת־העבודה.

מונע פול בכלא
שילטונות כלא ״השתן״ לא מאפשרים לחורייה
אל־דתויש, אסירה פלסטינית הנמצאת בחודש
השישי להריונה, להיבדק על־ידי רופא סרטי.
חורייה מטופלת על־ידי רופא הכלא שהמליץ לה לבצע
הפלה. היא לא הסכימה לקביעתו וביקשה להיבדק על-ידי
רופא פרטי, אולם שילטונות הכלא לא איפשרו לה זאת.
משרות בתי־הסוהר טוענים שהאישור ניתן, אולם בפועל
לא אופשר לה להיבדק על־ידי רופא פרטי.
מישפטה של חורייה, שהיה אמור להתקיים ביום השני,
ה־ 10 באפריל, נדחה שוב מסיבות בלתי ידועות.

ג1נ למ*אמ?
ביו עובדי מישרד־התיירות נפוצה שמועה,
שלפיה דוברת מישרד״התיירות, דבורה גנני,
תשוגר בקיץ הקרוב לשמש כמנהלת של
נציגות מישרד־התיירות בפלורידה, בדרום
ארצות־הברית.
מאז שנכנס גירעון פת לתפקידו בשר־התיירות, יודעים
במישרד לספר כי גנני עצמה ומקורבי פת מנסים למצוא
לה מינוי הולם, כדי שתפרוש ממישרת הדוברת.
גנני היתה מקורבת מאור לשר הקודם, אברהם(.אברשה״)
שריר. היא שימשה בעבר כדוברת לשרים יורם ארידור,
אליעזר שוסטק ואחרים.

מתחרה ל ה תא חדות המול קבוצה של מוציאיבדלאור שוקלת להקים איגוד
מו״לים עצמאי שיתחרה בהתאחדות המו״לים.
הסיבה היא קשיי קבלה להתאחדות. בין התנאים רמי־חבר
השווים לחמישה טון נייר.
כתוצאה מכד חברים בהתאחדות המו״לים רק 90 מו״לים
ואילו עשרות אחדים מתדפקים על הדלתות.

גגוות בהפ לג ת פ אר
גננות מוסמכות ייצאו להפלגת פאר
בים־התיכון.
יותר מ־ 300 ישראלים ייצאו בשבוע
הבא לשיט־חלומות על אוניית־הפאר
״סטלה סולאריס״.
כדי לפתור את בעיית השמירה על
הילדים, החליטו מארגני־השיט להוציא
עם האונייה גם גננות מוסמכות, שיטפלו
בילדים, תחת שירוצו על סיפוני האונייה.
האונייה נחשבת כאחת המפוארות המפליגות
בים־התיכון, וההפלגה תימשך
שיבעה ימים.

סובני־ביטוח
מקימים חכר ה
סובגי־הביטוח הקימו באחרונה חברה כלכלית,
כצעד ראשון לקראת רכישת חברת־ביטוח
ישראלית או זרה.
הסוכנים מעריכים כי חברה כזאת, שתפעל בשוק
הישראלי, תוכל להבטיח להם, הן כבעלים והן כסוכנים,
רווחים גדולים יותר.

ט מתג
לש״נויחוק
איגוד הטייסים הישראלי עושה לשינוי חוק
הטרור האווירי.
מישלחת של איגוד־הטייסים הישראלי, בראשות הקברניט
יצחק גונן, יוצאת בתחילת השבוע הבא להשתתף נכנס
בינלאומי של טייסים שיתקיים השנה בהלסינקי.
בכנס יעלה האיגוד הישראלי הצעה לאישור איגודי
הטייסים בעולם, שלפיה לא יימלט מעונש מי שפגע
בתעופה אזרחית ושוחרר כתוצאה מפעילות טרוריסטית
אחרת. נכון להיום אסור מבחינת החוק לערוד מישפט
נוסף למי שנתפס בפעילות טרור.

כתי־שימוש כחי

שמן קנה וישכיר

עיריית־חיפה מתחשבת, כנראה, בצר־כיהם
הפרטיים של תושביה.
לראייה, באחרונה הוציאה העירייה
מפה של כל בתי-השימוש הציבוריים
בעיר.
המפה היא בקנה־מידה של אחד ל־20
אלף והיא תחולק, כנראה, לציבור הרחב.

איש־העסקים אליעזר פישמן עומד לקנות
השבוע את המיגרש שעליו נמצא מיסעל
״מרכבים״ בסתודתיקווה.

מזון מ קול קל
ככל א ,,ה שרוך
מזה חודשיים חלה הידרדרות משמעותית
בתנאי האסיתת הפלסטיניות בכלא ״השתן״.
לפי עדות עורכת-הדין יוספה פיק, בפנייה שלה לאגודה
לזכויות האזרח, מדובר בהרעה של תנאי המזון וחלוקת
עיתונים.
היא מדווחת כי כמות האוכל אינה מספיקה, האיכות
ירודה, ולא פעם מוגש לאסירות מזק מקולקל או מזוהם.

המיגרש והמיפעל יושכרו למיפעל סרכביס, מקבוצת
הפלדה של סר.
מדובר בעיסקה של שישה מיליון דולר.

הגליון הבא של
ה עוו !

גוכ

יוקדם לרגל חג־הפסח ביום אחד. הגליון
יופיע ברחובות תל־אביב ביום השני לס-
נות-ערב, ויהיה מצוי במקומות־המכירה
ברחבי הארץ ביום השלישי בבוקר.
יהיה זה הגליון הראשון במתכונת המחודשת
של השבועון.

אור־ •דו ורובבל

עוסדו־ :עוד־וי
צ חון שכזה
מי ריצא מנצח. הבעות־הדאגה
וכיווצי־הגבות, שהדביקו לו עיתונאי
ישראל, נעלמו במהירות עם
תחילת פגישותיו הרישמיות בוושינגטון.
האמריקאים, לפי הדיווחים, היו
מעודדים, מסכימים, תומכים ומרוצים
מתוכניתו.
טרם צאתו של שמיר לארצות־הברית,
חגגו עיתוני־ישראל בנבואות

ממשלה, בעוד פחות מארבע שנים, ואז
״אחריי המבול״? או שהתוכנית היא
מעשית ונוערה להתחיל בתהליך מדיני
אמיתי? מי מכל הצדדים המעורבים
יהיה מוכן להיכנס לשלב מעשי של
התוכנית, ובאלו תנאים? מה עלול כל
אחר מהצדדים להפסיר? מה עשוי כל
אחר מהצדדים להרוויח? מי ינצח, בסופו
של דבר, במאבק־הכוח הבינלאומי
הזה שמרכזו כאן?

מאת

ענת סרגוסט
שחורות ומאיימות. אמרו שהאמריקאים
יעמידו אותו במקומו, אמרו שהאמריקאים
יכפו עליו להיכנס לתוך תהליך
מדיני שייקבע על־ידם, אמרו שמחכה
לו מסע קשה ופגישות חמורות. אמרו
ואמרו ואמרו. אבל אף אחת מכל
הנבואות האלה לא התקיימה.
שמיר, בהחלטיות המאפיינת אותו,
בנחישותו, בסגירותו ובכוחו הרב, הישיר
אל בכירי הממשלה האמריקאית
מבט, פרש לפניהם את תוכניתו, ויצא
משם כמנצח, כולו חיוכים ולחיצות־

הדיווחים שהגיעו מוושינגטון הירבו
להלל את מיצער החשובים שבאו לקב־לות־הפנים
שנערכו בבירה האמריקאית
לכבוד ראש־ממשלת ישראל.
ועכשיו, עם שובו לישראל, יוכלו
הוא וכל העם היושב בציון להמשיך
לישון בשקט בלילות. תוכנית יש, אינתיפאדה
יש, שטחים יש, ועולם כמי־נהגו
נוהג. האמנם?
כרגע נשארו כמה שאלות פתוחות,
המתמקדות בתהייה ״ומה הלאה?״ האס
נועדו תוכניתו של שמיר וכל המהלך
הזה כדי למזמז את הזמן היקר, למשוך
אותו עד שהתהליך והתוכנית יתמוססו
מבין האצבעות? האם מתכוון שמיר
לכך ששום דבר לא יקרה ער שיסיים
את הקדנציה הנוכחית שלו כראש׳

• האוזויסאים
^ רגע נהנית הממשלה האמרים
קאית החרשה מפופולריות כפו־ייה,
שלא זכתה בה בעבר בעוצמה כה
גדולה, אולי מאז ימי״הזוהר של קמפ־דייוויד
והמשא־ומתן בין ישראל למצריים.
וושינגטון מהווה מוקה לעלייה
לרגל של מנהיגי המרחב. עוד זה ממריא
וזה נוחת. חוסני מובארכ, יצחק
שמיר, חוסיין מלך יררן, הפלסטינים
ועוד.
המירוץ הזה למיסררונות הבית הלבן
נותן לג׳ורג׳ בוש ולממשלתו את
ההרגשה שהם השליטים במצב, ומניעים
את גלגלי ״התהליך המדיני״ ,ולא

מיכאיל גורבאצ׳וב, נשיא הפרסטרויקה
והגלסנוסט.
לכן יכול להיות שהאמריקאים ייהנו
כל־כך ממצבם זה, שינסו למשוך אותו
כל עור יוכלו. יתכן שכל העניין אינו
אלא תרגיל למשיכת־זמן. אפשר וושינגטון
תמשיך להציג מצג של המדינה
המושכת בחוטים, אך למעשה שום הבר
מעשי לא יתרחש.
באופן תיאורטי, וגם מעשי, אחרי
שיוסכם בין הצדדים על עריכת בחירות,
אפשר למשוך את המשא־ומתן
לאורך שנים, עד שימוג מעצמו בערפילי
הריבורים, השיחות, הפגישות
וחילוקי־הרעות.
אפשר להמציא מחלוקות שונות
ומשונות, שעליהן יתווכחו הצדדים:
אופן ניהול הבחירות, מי המועמרים

שיוכלו לעמוד לבחירה — תושבי השטחים
הכבושים בלבד, או גם פלסטינים
מהפזורה; מי יוכלו לבחור — תושבי
השטחים, עם או בלי ירושלים, או
הגולים בחוץ; האם יהיה פיקוח על
הבחירות, מי יפקח על הבחירות, מתי
ייערכו הבחירות, האם יהיו אלה בחירות
מוניציפאליות, כפי שהציע שמיר,
או בחירת הנציגות הפלסטינית למשא״
ומתן, כפי שהציע רבין, וכפי שנאמר
בהסכמי קמפ״רייוויד? האם הסובייטים
יקחו חלק בפיקוח על הבחירות ובמשא־ומתן
בכלל? מה יקרה לאינתיפאדה
בבחירות? וכר, וכר, וכר.
י כך יוכלו הצדדים ליצור אשליה
שיש ״תהליך מדיני״ ,אבל בעצם לא
יקרה שום דבר מעשי.
אבל יתכן שכוונותיו של בוש כנות,
ושהוא מתכוון ברצינות להכניס את
הצהרים למשא־ומתן מעשי. יתכן שהוא
מעוניין להשיג הישג מריני משמעותי
ובעל־חשיבות כבר בתחילת
כהונתו כנשיא ארצות־הברית.
יתכן שהוא מבין שאם לא ישלם איזשהו
תשלום מעשי לאש״ף, ידחק את
הפלסטינים לחיבוק־הדוב של סוריה
וברית־המועצות, שממנו קשה יהיה בשלב
מאוחר יותר לשחררם.

יתכן ובוש ואנשיו מבינים שאם
התהליך המדיני לא יקבל תוכן מעשי
של משא־ומתן והתקדמות, יקרה הבל־תי־נמנע:
התפוצצות האינתיפאדה. ואז
איש כבר לא יוכל לשלוט במה שקורה,
המילחמה תהיה בלתי־נמנעת ותכתיב
את הדברים מעצמה.
יתכן שהאמריקאים רוצים להוכיח
לברית־המועצות בפרט, ולעולם כולו
בכלל, שהם מסוגלים להביא את הצדדים
להידברות ולהסרר, ללא שותפותן
של ארצות הגוש־המיזרחי.

היעוואדם
ך* מו בכל עניין פעוט־ערך, גם
בעניין בעל־חשיבות ומשמעות זה

חלוקים הישראלים בריעותיהם, כמו
שאומרת הבדיחה: לכל שני ישראלים
יש שלוש ריעות.
מיפלגת־העבודה היא שהטיפה במהלך
מסע־הבחירות האחרון לעריכת
בחירות בשטחים הכבושים. במיפלגה זו
נשמעו לא מעט ריעות המסתכמות ב־מישפט
רב־המשמעויות :״שטחים תמורת
שלום״( .איזה שטחים, כמה שטחים,
איפה שטחים, שלום עם מי, וכו׳).
הליכור המשיך לדבוק בעמרות הלאווים:
לא למרינה פלסטינית, לא למשא
ומתן עם אש״ף, לא לנסיגה לגבולות
. 1967
הימין הקיצוני, מיעוט שולי, צעק
וממשיך לצעוק בעד סיפוח על גווניו
השונים: עם או בלי טרנספר.
השמאל הקיצוני צעק וממשיך לצעוק:
כן למרינה פלסטינית, כן למשא־ומתן
עם אש״ף, כן נסיגה לגבולות
. 1967 בחורשים האחרונים הצטרפו גם
המיפלגות והגופים המכונים ״השמאל
הציוני״ לחלק מריעות אלה.
עד ה־ 9בדצמבר 1987 רבק כל צר
בעמדותיו, ושלום על ישראל. פרוץ
האינתיפארה הכריח את כל המעורבים
בדבר להקדיש יותר ממחשבה שיטחית
למציאת פיתרון ממשי למצב.
ער כה המתינו הכל לעריכת הבחירות
בישראל, לבחירת נשיא וממשלה
חרשים בארצות־הברית. כל אלה עברו,
ועכשיו הגיע רגע האמת.
האינתיפאדה, שהכל צפו את דעיכתה,
נמשכת, גואה ותובעת קורבנות
חדשים מרי יום.
צה״ל, מצירו, ממשיך לשלם מחיר
יקר, הן בשעות אימונים, הן במוסר
החיילים, והן בכסף ובמשאבים.
שימעון פרס אמר השבוע הבר

ששמיר, הליכור והימין יודעים אותו,
כמו שיודע גם השמאל: ישראל מנהלת,
בעצם, משא־ומתן עם אש״ף. ואין זה
משנה אם משא־ומתן זה מתנהל באמצעות
פייצל אל־חוסייני, ששוחרר ממעצר
מינהלי, באמצעות חנא סיורה,
עורך אל־פג׳ר, או באמצעות השגריר
האמריקאי בתוניס.
ואין זו הפעם הראשונה שישראל
מנהלת משא־ומתן עם אש״ף. קדם לו
משא־ומתן בשנה שלפני פרוץ מילח־מת־הלבנון,
קדם לו משא־ומתן להפס־קת־אש
בזמן מילחמת־הלבנון, וקדמו
לו המגעים בענייני עיסקות־השבויים
השונות.
לכל הצדדים בארץ ברור שמשא־ומתן
זה יוביל בסופו של רבר רק לפי־
(המשך בעמוד )42

ב מידעגז העם פסוק השסע
1השבוע הארוך
| ביותר.
פסוק־השבוע בא מפיו של פקיד אמריקאי
בכיר, שהיה שותף למשא־ומתן
עם יצחק שמיר, בעת ביקורו של ראש־הממשלה
בבירה האמריקאית (ראה
מיסנרת).
הפקיד אמר את הדברים לתומאס
פרידמן, עיתונאי אמריקאי בכיר, שזכה
בפרס־פוליצר על סיקור הסיכסוך היש־ראלי־פלסטיני.
וכך
אמר :״אתמול ביליתי שבוע
ארוך בדיונים עם שמיר״.

האינתיפאדה
ה חוד ש ה־17
ן הירדים נהרג .,
| וגם קשישים.
| עניינים שבשיגרה.
וההרג נמשך. החודש ה־ 17 של האינתיפאדה
החל.
אחמר האוד, בן ,60 נהרג בחברון.
לפי התיאור הרישמי, תקף את חיילי
צה״ל בקילשון, נורה ומת בו במקום.
ההודעה הרישמית לא אמרה מדוע
נתקף ארם בן 60 לפתע בחמת־זעם
ותקף חיילים חמושים, כשהנשק הקטלני
מוכן בידיהם.
על כך סיפרו התושבים. החיילים
הכריחו נשים פלסטיניות לכסות בצבע
סיסמות של האינתיפאדה על הקירות.
קל לתאר איך ״הכריחו״ החיילים
את הנשים. בשביל גבר פלסטיני, הפגיעה
באשתו היא החמורה שבעלבונות.
עלבון די חמור, כרי להביא איש בן 60
להרים קילשון ולהסתער על צעיר
חמוש.
נער בן , 13 מחמור נבחן, נורה למוות,
ויוסוף אל־חיסי, בן , 11 נפצע קשה
בג׳באליה. לפי גירסת צה״ל, אירעה התקרית
כאשר צעירים ניסו לזרוק בק־בוקי־תבערה
לעבר החיילים.
נער בן 10 נורה בגבו בתובאס,
כאשר הסתערו מפגינים על מיישרד
המינהל האזרחי שנפתח במקום.
דגלים ואבנים. גם התקרית בהר־הבית
לא היתה ברורה. התיאורים הקפידו
שלא לספר ברצף הגיוני מה קרה
אחרי מה.
וזהו מה שקרה:
17 אלפים התפללו במיסגר אל-אק-
צה, השלישי בקדושתו באיסלאם. כאשר
התפזרו בגמר התפילה, פתחו כמה
מאות מהם בהפגנה שקטה במקום, הניפו
דגלים לאומיים פלסטיניים וקרעו
— לטענת המישטרה — דגל ישראלי.
העלבון הרגיז את השוטרים, מישהו
מהם ירה כרור, היתה התלקחות, המיש־טרה
ירתה גאז מדמיע, המפגינים יידו
אבנים בבניין המישטרה, שם הצטופפו
שוטרים, עיתונאים וצלמי־מישטרה, שהתחזו
כעיתונאים.
לאחר מכן נפלו אבנים ברחבת הכותל.
לא ברור אם היתה זאת זריקה מכוונת,
או תוצאה מיקרית של התקרית.
ערבי מלוכלך. למחרת היום מיהר
סגן־המופתי לגנות את הפגיעה במתפללים
היהוריים (ראה הנדזן) .ה־מישטרה
החליטה לסגור את הרחבה ה־מקודשת
לפני תושבי הגדה וצעירים
חשודים.
עלה על כולם שר־הקליטה, הרב •צחק
פרץ. בישיבת הממשלה אמר ש״לא
כל ערבי מלוכלך״ יפריע ליהודים להתפלל.
אחר־כך ביקש או לא ביקש
לחזור בו מן הביטוי.
הרב החרדי לא ידע אף להגדיר את
קדשי האיסלאם. הוא דיבר על ״מיסגד
עומר״ — דבר שאינו קייס. הבניין ה־מייוחס
בטעות לח׳ליף עומר הוא כי־פת־הסלע,
שאינו מיסגד, ואילו המיס־גד
שבו התפללו הוא מיסגד אל־אקצה
(״המרוחק״ ממכה).
העול ם הז ה 2693

המאבק יסתיים ר ק פעו עוני ה

ירגי שו שמ-צו א ת פוח

גסד הסרו

די בכך שקצין זוטר ילקה בהתקף של טירוף,
יורה לחייליו לפתוח באש קטלנית, ויהיה מרחץ־
דמים.
או שקבוצה קטנה של צעירים פלסטינים, אחוזי
תאוות־נקם, יבצעו מעשה־זוועה מחריד.

דה ״נסבלת״ .יש מילחמה, יש מיבחן־
כוח, יש מיבחן של התמדה וסבילות, אך
אין מרחץ-דמים, אין מילחמה טוטאלית.

מילחמה
היא ממלכת האלימות. והאלימות
אינה ניתנת לעולם לשליטה גמורה.

מילחמה היא המשך המדיניות באמצעים
1 1אחרים — כך אומרת ההגדרה המפורסמת
של קארל פון־קלאוזביץ, הגנרל הפרוסי.
הבה נחזור לכמה אמיתות־יסור:
כאשר שני צדדים אינם יכולים או אינם רוצים
ליישב את המחלוקת ביניהם בדרכי־שלום, הם
מנסים להביא להכרעה בכוח.
לעיתים רחוקות מאוד מסתיימת מילחמה בה־בסה
טוטאלית של צד אחד על־ידי הצד השני.
בדרך כלל מסתיימת מילחמה כאשר שני הצדדים
משתכנעים במהלן־ המילחמה שהם מיצו את כוחם.

בלומר:
שני הצדדים מגיעים לכלל
מסקנה בי המילחמה קבעה את יחסי־־דד
כוחות הקיימים ביניהם, ומשתדלים לבסס
את השלום על יחסי־כוחות אלה.

ן* אינתיפאדה היא

יכול אחר לבוא ולטעון כי בעזרת גימיק כלשהו
ניתן לפתור את הבעייה. אבל אין פותרים
בעיות היסטוריות באמצעות גימיק.

התגובה של הערכת-המודיעין מוכיחה
שעדיין לא הגענו לשלב שבו אומר
עם: די. עדיין אץ הנכונות לסיים את ה־מילחמה
ולמצוא הסדר, בהתאם ליחסי־הכוחות
שכבר נקבעו.
אנחנו מתקרבים לנקודה זו. חלק גדול של הציבור
— ואולי הרוב — כבר השלים עם העובדה
שלא ניתן לדכא את האינתיפאדה, שאין מנוס
מהידברות עם אש״ף. נדמה כי המימסד הצבאי
כבר הגיע להכרה זו. אך המימסד הפוליטי רחוק
עדיין מלפעול על פי הנחות אלה.
הצד השני רחוק מלהמיר את הישגי האינתיפאדה
בנזיד־העדשים, שמציעה לו ממשלת־ישר־אל
כיום. לכן מנוי וגמור עימו להמשיך במאבק.

משום כך תימשך האינתיפאדה. תימשך
שפיכות־הדמיס, יימשכו היסו-
רים, עם כל התוצאות הכרוכות בכד

כפי שאמר איש־ביטחון בשיחה פרטית :״אם
נדרג את האלימות של האינתיפאדה בסולם של 1
עד , 10 אנחנו יכולים אולי להוריד את האלימות
מ־ 7ל״ ,5במיקרה הטוב ביותר, או להחזיק אותה
ב־ ,7במיקרה הרע״.

בך זה עכשיו.

**ד מתי?
} וינסטון צ׳רצ׳יל אמר פעם, :לפני המילחמה,
כל צד מפריז בכוחו שלו ומזלזל בכוחו של ה־אוייב.
בתוך כל מילחמה מפריז כל צד בכוחו של
האוייב, ומזלזל בכוחו של עצמו.״

על אימרה הבמה זו אפשר להוסיך:
״המילחמה באה אל סופה כאשר כל צד

! 1רים.

המילחמה הישראלית־פלסטינית(או
היהודית-סלסטינית או הציונית-פלם-
טינית) נמשכת כבר יותר מ־ 100 שנה.
היא עברה שלבים רבים, שלבים של
מאבק מדיני ושלבים של מאבק אלים.
האינתיפאדה אינה אלא שלב נוסף.

זוהי אשלייה.

בארץ ובעולם. עד ששני הצדדים יגיעו
לנקודת-הרווייה.

אז יגיעו לידי הסדר מדיני, שיתאים
ליחסי־הכוחות שנקבעו בשטח.

^ ינתיים נדמה לשני הצדדים שהאינתיפא־
^ דה יכולה להימשך עוד זמן רב, בצורתה הנוכחית.
יתכן
שזוהי אשליה.

^ ערבת אמ״ן, שעוררה סערה כה רבה,
1 1מבוססת פחות או יותר על הכרה זו.
היא אומרת שאין כל אפשרות להתגבר על
האינתיפאדה באמצעים צבאיים. ההתקוממות תימשך
עד שיימצא פיתרון מדיני, שהעם הפלסטיני
יוכל לחיות עימו.
לא יימצא פיתרון בלי אש״ף, מפני שאש״ף
הוא ההנהגה הלאומית של העם הפלסטיני.

בכל מילחמה יש הסכמות אילמות כאלה. למשל:
במילחמת־העולם השנייה, שהיתה אכזרית
מאין כמוה, היתה קיימת הסכמה אילמת בין
היטלר ואויביו שלא להשתמש בגאזים רעילים.
במילחמות של עמי״תרבות יש הסכמות לגבי
הטיפול בשבויים ובפצועים, וכר.

עד כאן אץ ההערכה אומרת אלא מה
שהוא כמעט מובן מאליו.
על פי עוצמת הסערה שקמה, נראה שגם דברים
שהם מובנים מאליהם יכולים לעורר התרגשות
עזה. איש אינו אוהב להסתכל בפני מציאות
בלתי־נעימה, מציאות הסותרת את תפיסותיו המקובלות.
יכול
מישהו לבוא ולטעון כי ניתן לשים קץ
לאינתיפאדה, אם אך נשתמש באמצעים אכזריים
פי כמה — גירוש המוני, הרג המוני, מעצרים
המוניים.

אבל זוהי הצעת־סרק. ככל שיגבר הדיכוי,
כן תגבר האינתיפאדה. זהו חוק-
ברזל, חוק הבלים השלובים של כל התקוממות
עממית.

אש״ף אינו רוצה בכך. צה״ל אינו רוצה בכך.
אך יש די גורמים בשטח, משני הצדדים, החפצים בכר אשלייה
נוחה, הפוטרת מן האחריות. אך אש־לייה.
קודם
כל, מפני שהאמריקאים פועלים על פי
האינטרסים האמריקאיים. הם דואגים לעצמם.
קשה לדעת איך רואים השליטים החרשים של
ארצות־הברית את האינטרסים של מדינתם.

אחרי 16 חודשים, אץ הכרעה.

מה יהיה הם ון ז?

האינתיפאדה היא סיר־לחץ. סיר-לחץ
כולא את האדים בתוכו. אם יתקלקל,
יתפוצץ.

ך* שבועות האחרונים פשטה אופנה חד*
שה־ישנה בישראל, ואולי גם בקרב הפלסטינים.
אומרים:
סימכו על האמריקאים. רק להם הכוח
לכפות פיתרון. הם יעשו את המלאכה. הם יכפו
על ממשלת־ישראל את דרך השלום.

מטרת הרוב הפלסטיני בהתקוממות היא להביא
לנסיגת צה״ל מן השטחים הכבושים ולהקמת
מדינה פלסטינית בהם.
מטרת הרוב הישראלי היא לקיים את הכיבוש
הישראלי כמות שהוא, ולמנוע בעד העם הפלסטיני
מלהגשים את מאוויו הלאומיים. זוהי המדיניות
המוצהרת של ממשלת־ישראל.
ברגע שהחלה האינתיפאדה, מדבר הכוח. כל
צד משתדל להפעיל את מירב כוחו, כדי לכפות
את רצונו על הצד האחר.

דיברתי עם קצין נבון, והוא אמר, בנימה פא־טאליסטית:
זה יימשך עד ששני הצדדים יגיעו
למסקנה שהם הגיעו למיצוי כוחם.

השבוע, לפתע פתאום, התלקחה האלימות ב־הר־הבית.
שוטר פתח באש. מתפללים מוסלמיים
יידו אבנים במתפללים יהודיים. היצרים התלהטו.
אלמלא ריסנו שני הצדדים את עצמם, יכול
היה לקרות אסון גדול. אילו חוללו המיקדשים,
אילו נערך טבח במתפללים, עלול היה העולם
המוסלמי להתפוצץ.
פרשת־רושדי רק מרמזת על עוצמת הרגשות
הכלואים כמו ג׳ין בבקבוק. מי שיחלץ את הפקק,
עלול לגרום לתוצאות נוראות.

זה עלול לקרות. בכל רגע. ואז יהיו
למישחק בולו כללים אחרים.

מילחמה באמצעים אח
האינתיפאדה
לא הצליחה לגרש את ישראל
מהשטחים הכבושים, ולהכריח אותה להסכים לה־קמת.מחנה
פלסטינית.
ישראל לא הצליחה לדכא את האינתיפאדה,
וזו חזקה ומגובשת כיום כמו ביומה הראשון.

יכול לקרות שלפתע פתאום יעבור
אחד משני הצדדים את הקו האדום הסמוי.

אמנם,
נדמה שיש הסכמה אילמת בין
שני הצדדים שלא לעבור קווים אדומים
מסויימים, סמויים, שהציבו לעצמם.

עד כה היו כמה הסכמות כאלה גם
במילחמת-האינתיפאדה.

הפלסטינים מתאפקים מלהשתמש בנשק חם,
אף שזה מצוי בשפע בסליקים. יש לחץ ציבורי חזק
על האירגונים הקיצוניים שלא לבצע פעולות כמו
פרשת־האוטובוס בנגב. אם אין כמעט הרוגים מקרב
חיילי צה״ל והמתנחלים, נובע הדבר גם מהסכמה
אילמת זו.

גם צמרת צה״ל משתדלת שהמילה-
מה באינתיפאדה לא תגלוש מעבר
לתחומים מסויימים.
כאשר מיספר האבירות גדל מעבר לממוצע
״המקובל״ ,נעשות פעולות מהירות כדי להחזיר
את הדברים לקדמותם. מעשי־אכזריות בוטים מדי
מעוררים תגובה מגבוה.

כך נוצר, כאילו, מצב של אינתיפא
מגיע
להערכה נכונה של כוחו שלו ושל
כוח האדיב.״
זה קרה לסובייטים באפגניסתאן. זה קרה אף
באיראן המטורפת של האיית־אללה חומייני.
זה יגיע בצד שלנו, כאשר ישתכנעו רוב הישראלים
כי מחיר המאבק באינתיפאדה עולה על
התועלת הצפוייה ממנו.
המחיר הוא רב ומגוון. מעמדנו הבינלאומי.
יוקרתנו בעולם. החוסן של צה״ל. הקורבן הכלכלי(
.המחיר כבר עבר את גבול שני המיליארדים.
הוא ביטל את אפשרות הצמיחה של המשק הישראלי,
פוגע ביכולת החימוש של צה״ל ותורם להרס
השרותים החברתיים במדינה).
באחר הבקרים יתעורר עם ישראל ויבין שאי־אפשר
להמשיך כך, וכי אין מנוס מהסדר מדיני
עם אש״ף.
באחד הבקרים יתעורר גם העם הפלסטיני ויבין
כי האינתיפאדה לבדה לא תביא לגירוש
מדינת־ישראל מן השטחים הכבושים בעל־כורחה,
שהקרב על דעת־הקהל בישראל הוא זירה חשובה
שנייה.

מה זה ״אחד הבקרים״?
אין לדעת. איש לא המציא עדיין מכשיר מדעי
למדידת ההתשה של עמים במילחמה.

בדרך כלל זה קורה לפתע. שבוע לפניכן
זה נראה רחוק מאוד. ולפתע זה
ישנו: ההרגשה משני עברי החזית האומרת:
די! עד באן!

ך* רוב לוודאי שזה יקרה. אבל יש גם אפש־
[ /רות אחרת, מפחידה מאוד.

שנית, המדיניות של וושינגטון מתנהלת על
פי המציאות הפוליטית בוושינגטון. מה שטוב
לפוליטיקאי אמריקאי מצוי, הרוצה להיבחר
מחדש, אינו בהכרח טוב לישראלים ו/או
לפלסטינים ו/או לשלום במרחב השמי.

ובעיקר: למילחמה שני צדדים, ושני
צדדים בלבד. רק הם יכולים להחליט לסיימה.

שלישי יכול לעזור, לתווך, לפשר, להפעיל
לחצים בהתאם לאינטרסים שלו. אבל שום צד
שלישי אינו יכול לכפות על מיליוני־אדם, הנתונים
במצב של מילחמה, את ההכרה שכדאי לשים
לה קץ ולהעדיף את מחיר השלום.

ומכיוון שהמילחמה היא בין שני העמים,
רק מה שקורה בתוכם הוא שיקבע
בסופו של דבר.
לא האמריקאים. לא הסובייטים. לא המצרים.
לא הירדנים. לא הסורים. איש לא יפתור את בעייתם
של שני העמים, הכלואים בחיבוק של מתאבקים.
רק הם עצמם יכולים לפתור את בעייתם. ,
להגיע לשלום ביניהם.

באשר מיבחן־הכוח יגיע לרגע־הא־מת.

*1בינתיים:
הבה נשמור על הקווים האדומים.
1הקווים האדומים של מוסר־המילחמה, של חוב־מת־החיים.

עוד נשמור עליהם, כישראלים, בפלסטינים,
יש תיקווה. יום יבוא. יתכן
שהוא הרבה יותר קרוב מכפי שנדמה
לנו.

111

בחר בעצמו בכל השירים שהושמעו במהלך הערב. בין
האהובים עליו היה השיר ,,נועה׳ /בביצוע של אריק
לביא. לדן יש ב ת בשם גועה -וגם לאריק לביא.

ל ע *1 1 1 1לחדןלןיי איצ׳ה ממבוש ,״המוח׳תאר של עין־
! הוד״ ,מליט את פניו כאשר הרופא

מסביר בפרוטרוט את מחלתו של דן. ממבוש טען כי דן ״המציא אותי״.
הוא לא ביקר בבית״החולים ,״מפני שאני רוצה לר או ת.או תך בריא!״

יי\ #י #1.4

בתיה אפולו, העיתונאי נתן זהבי וגילה אלמגור
| # 1 1 1 4מגיבים בצחוק גדול, על קטע של דן בסרט ״חור
אורי זוהר. במשך הערב התגלגל הקהל מצחוק פעמים רבות.

ך | ןיך 11ק | י י בתיה אפולו, רעייתו של דן, המטפלת בו, מרימה
יי # 1 1ן; אצבע מזהירה כלפי איצ׳ה ממבוש, שקרא ״לא רוצים
לשמוע!״ כאשר הזמין דן לבימה א ת רופאו, הד״ר הארי ברנר. למטה: דן
יושב בקהל וקורא קריאות־ביניים למנחה, יעקוב אגמון, כדרכו ת מיד.

ולא תה
למוות ממשלה
ץ ח מעמד של ברטולט ברכט,״ לחש חיים מוסול.
ברכט דגל בניכור בתיאטרון. והניכור היה, כאילו,
סיסמת הערב. ניכור מרגשות. שליטה עצמית. הסתכלות
מבחוץ, מן הצד.
במשך שבע שעות השתדלו הכל לשמור על קור־רוח. גם
כאשר עמדה ההתרגשות באולם כעשן סמיך, גם כאשר עלו
הדמעות בעיני הנשים, וגם הגברים, ידעו הכל שהם צריכים
לשלוט בעצמם, כפי שעשה דן בן־אמוץ עצמו.
וכך התחלפו, במהלך השעות, קולות־צחוק ודברי־הגות,
ניתוחים רפואיים ובדיחות, עד שלפעמים היה קשה לדעת
אם פלוני בוכה מרוב צחוק או מרוב כאב, או משניהם גם
יחד.
ורק בסוף, בדקות האחרונות ממש, התפוצצה המתיחות,
ההתרגשות עלתה על גדותיה, וקולות של בכי עלו באולם
ועל הבימה. הניכור של ברכט פינה את מקומו לקאתארזיס
של טרגדיה יוונית.
* * מום קינן לא רצה לשאת דברים על ח בן־אמוץ,
} ידידו־יריבו במשך שנים רבות. הוא רצה שרן יציג לו
שאלות. דן לא רצה לשאול. על כן הציע עמוס לשיר לדן
שיר.
הוא נטל לידיו את הגיטרה של אחד האמנים, ושר:
״חיילים אלמונים הננו בלי מדים /מסביבנו אימה וצלמוות
/ .כולנו גוייסנו לכל החיים /משורה ישחרר רק
המוות״...
הכל הבינו את המשמעות. קינן לא שר את שירו של
יאיר במובנו הפשוט. הוא התכוון לכל בני־האדם. הרי כל
אלה החיים הם חיילים אלמונים, ללא מדים, המנסים להחזיק
מעמד בעולם של אימה וצלמוות, עד שמשחרר אותם
המוות.
דן בן־אמוץ הבין היטב.

ך* ל השירים שינו את משמעותם באותן השעות. כל
שיר כאילו נכתב למען דן בן־אמוץ, למען הערב הזה.
כאשר שרה רימה ״הכניסיני תחת כנפך.״״ זה חדל
להיות שיר של ביאליק, שנכתב לפני שני דורות. זה הפך
לשיר שנכתב במיוחד לערב זה.
כאשר שרה חווה אלברשטיין שיר על ההורים
הפולנים, זה היה שיר לדן. הוריה היו מיודדים עם דן, והוא
נעשה חלק מהמישפחה. סיפרה חווה: כאשר דן עשה משהו
טוב, דיברו הוריה על ״דן שלנו״ .כאשר עשה משהו שלא
מצא חן בעיניהם, כמו לכתוב זיונים זה לא הכל, דיברו על
.דן שלך״.

^ שסיפר הפרופסור מיכאל פלדמן על הצורה שבה
^ מתפשט הסרטן בגוף, באובייקטיביות הקרירה של
פרשן צבאי המתאר את המהלך של קרב, היה קשה לשאת
זאת. וכאשר קרא דן לבימה את רופאו, הפרופ׳ הארי
ברנר, הזדעקו אחדים .״לא רוצים לשמוע! מי צריך את
זה!״ קרא איצ׳ה ממבוש, ודן איים לזרוק אותו מהאולם.
בעזרת צילום רנטגן תיאר הרופא כיצד עברו גרורות־הסרטן
של דן מן המעי הגס אל הכבד. בדברים יבשים ענה
לשאלותיו של דן על הדרכים לעצירת המחלה, על הסיכויים
שיש לכר, על תחזית־החיים הממוצעת לאדם במצב
כזה( .״שמונה חודשים,״ אמר .״מקסימום שנה וחצי, מינימום
שלושה חודשים.״)
הרופא גם שם את הדגש על חשיבות הערב מבחינתו:
להביא לאנשים את המודעות למחלה. .הנה, אפילו כאן
עישנו, למרות שהכול יודעים שהעישון גורם לסרטן. אתם
לא רוצים לדעת. אתם מדחיקים ״.ולעומת זאת, על דן:
״מעולם לא פגשתי אדם כמוהו, הרוצה לדעת את כל האמת
על מצבו, לפרטי־הפרסים״.
כשירד הרופא, התפרץ אריק לביא. הוא רצה לחקור
אותו על כל מיני המצאות רפואיות. גם אותו איים דן לסלק
מהאולם .״אני לא רוצה לשמוע!״ אמר .״לא רוצה באשליות!
אני רוצה להתכונן לגרוע ביותר, ואם יהיו הפתעות — אני
מוכן להיות מופתע לטובה״...

1א היה עוד ערב כזה. לא בארץ. לא בארץ אחרת. לא
) בסיפרות, מאז ימי רומא העתיקה.
זה יכול היה לגלוש בקלות להצגה מזוייפת, לקיטש
מורבידי, לבדיחה מאקאברית, לערב של נוסטלגיה רטובה
או חשיפה עצמית מביכה.
אבל זה היה ערב של כנות טוטאלית. ערב שלא התגנב
אליו אף צליל מזוייף אחד, ערב של אהבת־אמת, שבו
קשוחים ומסוגרים פתחו לרגע את סגור־ליבם ואמרו מה
שאולי רצו להגיד מזמן, ולא העזו.
על הכל ריחף הקסם האישי המיוחד של דן בן־אמוץ

עצמו, קסם שהגיע בערב הזה לשיא. עזר לידו יענקל׳ה
אגמון, שהנהיג את מחצית הערב ביד בטוחה. הכל הוכן
היטב מראש במשך שבועות, על־ידי ועדה של חברים —
ובכל זאת היה הכל ספונטאני לגמרי, מפני שאי־אפשר היה
שלא לדבר מן הלב.
* תיקי השלם הזה זוכרים את הקטע שכתב דן בן־אמוץ
1בשבועון זה בשנות ה־ 50 על הופעתו בסצנה בת כמה
שניות בסרט חשמלית 1שמה תש 1קה. שתי המילים שאמר
בסרט (״היי מיטש!״< הפכו סיסמה, מאז אותה רשימה
משעשעת.
מוטי קירשנבוים בנה על כמה שניות אלו סרט קצר,
משעשע עד כדי כך שהקהל כולו התגלגל מצחוק. זוהי
פנינה שתישמר.
אם דן יילך, מי יהיה המנגן בבית־הזונות? שאלה של
עמום עוז. ואחריה בדיחה של הנשיא הארי טרומן: לשפ־שט
את הרגל בצעירותו, הוצעו לו שני תפקידים: להיבחר
כשריף בעירו או לנגן בבית־זונות. טרומן בחר בתפקיד
השריף, ומשם עלה בשלבי הסולם הפוליטי עד שהגיע
לבית הלבן.
.עשיתי לי חשבון,״ אמר טרומן ,״אם אכשל כשריף,
אוכל לנגן בבית־הזונות. אבל אם אכשל בבית־הזונות, לא
אוכל להיבחר כשריף. אבל בעצם זה לא היה כל־כך חשוב,
כי בסוף למדתי שאין כל הבדל בין הפוליטיקה ובית־זו־נות״.

הפרופסור
מיכאל פלדמן מסביר לקהל, בעזרת
תרשימים, אתהתקד מו ת תאי־הסרטן בגופו של
דן. בציור זה סימן א ת המקום שבו לקה דן בראשונה במחלה, במעי הגס.

דוו הסרטן

ן * ן קרא קטעים מספריו. מיכתב שכתב כאילו מעולם־
נ האמת לחיים חפר, אחרי שלקה במחלת״לב. וקטע ארוך
על המוות, שכתב כאשר היה רחוק ממוות.
אם ימות, כתב, ירגישו בכך רק על פי הריח, מפני
שגופתו תשכב לבדה בדירה. השכנים יריחו ויקראו למיש־טרה,
שתפרוץ את החדר.
לו לא איכפת מה יעשו בגופה. הגוף הוא בסך־הכל
מיזוודה ישנה, שבה גרה הנשמה. אפשר לעשות מעצמותיי
אהיל, או כפתורים. אם אכן תהיה תחיית־המתים, יוכל
המשיח גם להחיות את הכפתור.

* קודת־השבירד! באה לגמרי בסוף, קרוב לחצות, כא־
^ ש ר קרא דן קטע מסיפרו. קטע מזעזע על פגישתו האחרונה
עם אמו, שליוותה אותו לעיר־המחוז, שמשם יצאה
הרכבת בדרך לארץ. דן הקטן, בן ה־ , 13 רצה לצאת לדרך
במהירות האפשרית, כדי להגיע לארץ החדשה, לארץ של
חולות ותמרים ושמיים כחולים. הוא לא הבין את פשר
דמעותיה.
במשך כל השנים האלה, שבהן טען דן בן־אמוץ שהוא
צבר יליד תל־אביב, שבהן התכחש להוריו בפולין, בוודאי
רדפה אותו התמונה הזאת.
עכשיו, כשקרא את הקטע, נחנק לפתע מדמעות. קרא
ונחנק, קרא ונחנק.
מדוע דווקא ברגע זה? רחל אבנרי: אולי מפני שכל
המעמד חזר על עצמו. שוב פרידה. במקום עיני האם, אשר
ירעה כי לא תראה עוד את בנה, תלויות בו עתה עיני כל
ידידיו ואוהביו, מנסות לחרות בזיכרון כל תו מפניו. וגם הם
יודעים שהוא יוצא לארץ רחוקה ולא״נודעת.
לפני קטע זה עלתה לבימה יהודית רביץ ושרה את
השיר סליחות ואחרי הקטע עלתה נורית גלרון, שהתחילה
לשיר ״כי האדם עץ־שדה אחרי השורה השניה, לא
יכלה להמשיך. היא פרצה בבכי. יהודית, שליוותה אותה
בגיטרה, סיימה את השיר.
ואז פרצו כל הרגשות העצורים החוצה, ואי־אפשר היה
עוד לשלוט בהם.
ך ין אמינו לי, כמה שקשה לכם להיפרד ממני, לי
^ 1/ /קשה יותר להיפרד מכם ״,אמר דן בן־אמוץ, בסיום
הערב, ולגם מבקבוק־הוויסקי שעמר לידו. בבקבוק היה תה.
לפני היציאה נזכר לפתע :״אוי, שכחתי את המתנות!
הכנתי לכם מתנות!״
בחוץ, במיסדרון, מסודרות לפי אלף־בית, היו המתנות
— מתנה לכל אחד מן המוזמנים. חפצים מאוספו של דן,
פלאקאטים, אובייקטים אחרים, ולכל אחד תוספת של כמה
מילות־מזכרת, בכתב־ידו של דן.
״ערב מצמרר!״ אמר קינן עוד בראשית הערב. מצמרר.
מתוח, מרגש. חווייה שכמותה יש רק אחת בחיים. לעולם לא
יעז איש לחזור על כך.
כאשר יצאו הידידים — והם שני שלישים של חיי־התר־בות
בארץ — היה נדמה לכל אחד מהם כאילו נטחן עד דק

במטחנה של רגשות.

צילמה: רחל אמרי ₪

| 1ץ 1 \ 11ר בגמר הערב, בחצות, אחרי שבע שעות מתוחות, יוצא דן מן
1 11\ 1האולם, כשהוא מחייך. דן לבש, נ ד רנו, גלביה לבנה ונעל
סנדלים. לפני כן קרא מאיר שלו שיר של אביו, יצחק, שאמר שיש להגיד
את שיבחם של אנשים בעודם בחייהם, ולא לחכות עד אחרי מותם.

סליחה! טעות בריאה בעתת
קי 1מיו ת לרוזנבר! חסר
לגוראד שחקן בעיריית חיפה
השחקנית שושיק שני

והציע במקום זה לשיר לו שיר. דודו אלהרר (מאחו ריו)
השאיל לו גיטרה, ודן שר א ת ההיטנון של לח״י,

״חיילים אלמונים״ ,יצירתו של אברהם (״יאיר״)
שטרן. דן הקשיב בהתרגשות לשירת קינן, שהיה ה־צ׳ילבה
שלו במשך תקופה ארובה. אלהרר שר אילתור
לשיר ״בין הרים ובין טלעים״ ,וכל הקהל הצטרף.

חיים לבקוב, אחת הד־מויות
האגדתיות של

הפלמ״ח מספר מעשייה לחיים טופול. מאחור, מש־

מאל: הפרופטור פינחט אביבי. הקהל התגלגל מצחוק
כשלבקוב עלה לבימה וטיפר מעשייה מפולפלת. טו-
פול מגדל זקן, לכבוד הופעה מחוד שת ב״כנר על הגג״.

חיילים אלמונים 3ע 55מ!

הסבים 11 ילקוט

ביום חמישי האחרון נערכה
הישיבה הראשונה של מועצת
עיריית חיפה מאז הבחירות. הישיבה
היתה נעדרת כל תחושת
התלהבות, גרמה לכך שבסיומה
אמר ראש העירייה, אריה
גוראל, שלמועצת־העיר חיפה
חסר שמואל וילוז׳ני, חבר
מועצת עיריית תל־אביב, שהוא,
ללא ספק, הדמות הציורית
ביותר במועצה.
היא אמנם נכנסה לדירת
הפנטהאוז החדשה שלה, אך המעבר
היה קשה. אשת העסקים והחברה
פנינה רוזנבלוכ קיבלה
את דירתה כפי שנקבע בחוזה,
אך מעלית הבניין עדיין לא פועלת,
והיא נאלצת לעלות ברגל
12 קומות מדי יום, לעיתים בתוספת
סלי־קניות. נוסף על כך
עדיין לא חובר קרהטלפון, והרד
זנבלום נאלצת להעלות את מכשיר
הפלאפון, שרכשה באחרונה,
לדירתה.

ה ן ) 1יחה יענקלה אגמון היג-
1 1 1 1^ # 1 1 1חה א ת מחצית ה ערב.
למטה: אריה זקט קורא שיר.

ך * ך ך * שימשון מרקוס, חוזר בתשובה, מקבל בטוף ה־
1 ^ 1ערב א ת המתנה המיועדת לו. דן הודה לו על
בואו. מרקוס הגיע באיחור ניכר, מפני שלא רצה לנסוע בשבת.

גילתה שהיא נמנעת מלבקר
אצל רופאים קונבנציונליים בגלל
האסון שנגרם לאביה. האב
הזקן היה מאושפז בבית״החולים
לצורך כריתת ריאה הנגועה
בגידול ממאיר. בגלל רשלנות
של הרופאים נכרתה ריאתו הבריאה.
בבירור, שנערך לאחר מכן,
הסתבר שאיש הרנטגן החזיק
את צילום החזה במהופך, ואף
אחד מהרופאים לא שם לב לכך.

בביקורה בארץ גילתה ה־פרימדונה
מאיה פליסצקייה
שיש לה קרובי״מישפחה החיים
בארץ. הרקדנית, הרוקדת לסירוגין
בבולשז׳ בלט במוסקבה וב־בלט
המלכותי של מדריד, שבו
היא מכהנת גם כמנהלת אמנו־תית,
התגוררה בחיפה במלון
ברחוב יפה־נוף. באחד הימים
התקשרו עימה אלכם ופני
מסדר, המתגוררים באותו הרחוב.
הרקדנית נפגשה עימם
והחליפה חוויות מישפחתיות עם
אלכס מסרר, שבת־דודתו, רחל
מסרר, כוכבת־סרטים ידועה
במוסקבה, היא אמא של
הרקדנית המהוללת.
השחקן יענקל׳ה בן־כי־רא
סיפר שגדול השחקנים בשפת
האידיש, שימעון דז׳יגאן,
הופיע לפני קהל, והבחין שיושבי
השורות הראשונות מתגלגלים
מצחוק, ללא קשר לקורה על הבימה,
והדבר עורר את סקרנותו.
אחד הצופים הצביע על רוכסן
מיכנסיו, שלא היה רכוס, אך
השחקן עדיין לא קלט את המסר,
ואז צעק לו אחד הצופים שביום־
השבת החנויות אמורות להיות
סגורות. דז׳יגאן השפיל את מבטו,
והבין מדוע צחקו כולם. הוא
חייך ופנה לצופה ואמר לו שחנויות
המעדנים פתוחות גם בשבת.
לפני שנתיים זכה השחקן
זאב רווח בפרס המבקרים בפסטיבל
הסרטים בריו דה־ז׳אנרו
על סירטו בזבה. אחר השופטים
בתחרות התיידד עימו, והשניים
שמרו על קשר מאז התחרות.
לפני כמה ימים התקשר השופט
עם רווח, ואמר לרווח שנותרו לו
48 שעות להגיע לצרפת, כדי
להירשם לפסטיבל הסרטים

בקאן. רווח עשה את כל הסידורים
וטס לצרפת, שם הוא
נרשם לפסטיבל שבו הוא יציג
את סירטו החדש תלזזה לי את
אשתך. השחקן זאב רווח גילה
גם שאביו היה המורה לעברית
של השר דוי ד לוי.
בשבועיים האחרונים הוא
כמעט ולא נראה באירועים חברתיים.
למי שהתעניין, גילה
איש־הביטוח יוכי חכמי שהוא
שכר את שרותיו של מורה למי-
שחק השח־מת, וכעת הוא שוקד
על לימוד רזי המישחק.

רקדנית־הבטן ברי פי־מון
היתה מוזמנת למסיבה גדולה
בנתניה. עם הגיעה למקום
היא לא שמה לב שצמיד־זהב
מעוטר יהלומים, שענדה על
ידה, נפל על המדרכה. אחד
האורחים, אמן? רובין, שבא
למסיבה דקות אחדות אחריה,
מצא את הצמיד וזיהה אותו. הוא
עלה למסיבה ושם העניק אותו
לרקדנית, שאף לא חשה בחסרונו.
סימון סיפרה שהיא רכשה את
הצמיד באחד מביקוריה במצריים.

לידיה
אופיר,
של השחקן שייקה אופיר,

אלמנתו

מצאה לעצמה מקור־הכנסה. היא
עוסקת בהפצת מוצר חדש להורדת
מישקל, וזאת היא עושה על־ידי
שיכנוע חברים קרובים וקבלת
מיספרי־טלפון של חברים
אחרים.
סוף־סוף ניתן לגלות מי
הם השחקנים המופיעים כתאומים
במחזה תאומים של כמי
מיכאל. השניים הם בן ואפף
לוין, בניו של הבימאי דויד
לוין ואחייניו של המחזאי חנוך
לוין. השחקנית ענת עצמון
תשחק את אהובתם של האחים.
לצורך הופעתה בהצגה קיצצה
עצמון את שערה. שני האחים, בן
ואסף אינם תאומים, אך הם דומים דימיון מדהים זה לזה.
מועדון התיאטרון בחיפה
נפתח באחרונה במתכונת חדשה
של מועדון־זמר, בניהולו של
אפי נצר, אבי השירה־בציבור
בארץ. בין החוגגים היה הזמר
בועז שרעבי, שאמר שהטעות
הגדולה ביותר בחייו היתה שהוא
התחתן עם הלן תמיר החיפאית,
אך למרות זאת אין הוא
שומר טינה לחיפאים.

נעמי דד; חודד אודליאב

פסוקי השבוע
• סבר פלוצקר, ה-
עורך הכלכלי של ״ידיעות
אחרונות״ :״הבנקים הם
כמו כרישים, פו תחים א ת
הפה רק כדי לחשוף שי ניים•״

בעלת-הטור י הו דית
אוריין :״איזה
חיים דפוקים יש לפרפר!
אשתו -פרפרית ובנו -
גולם!״

• איצ׳ה ממבוש,

שנודע כמוח׳תאר כפר־האמנים
עין־הוד :״למה
לטפט על הרים, א ם אפ שר
לעלות על גבעות!״

העול ם הז ה 2693

כמה גד 1ל הדיקטטה־?

את הדיקטטזר הנחל של צ׳רלי צ׳פלין ראיתי, כראשונה, עם
הקרנתו הראשונה בתל־אביב. נדמה לי שזה היה בקולנוע איפיר
ברחוב גרוזנברג.
הסרט בא באיחור, מפני שארצות־הברית לא רצתה להרגיז את
אדולף היטלר. רק כאשר ארצות־הברית עצמה התחילה להיות
מעורבת במילחמה, ניתן לסרט לצאת למסעו.

הרושם היה כביר. הסצנות נחרתו בזיכרוני, לפרטי־הפרטים.
יכולתי תמיד לשחזר את רוב הסצנות של הסרט בעל־פה, מבלי
להחסיר פרט.
(כך, אגב, לגבי כל הסרטים של צ׳פלין. כשהייתי ילד סיפר לי
אבי את הסצנות של הבהלה לזהב. שמעתי אותן כל כך הרבה
פעמים, ובפירוט כה רב, עד שהיה נדמה לי שראיתי את הסרט.
כאשר ראיתיו לבסוף, כעבור
שנים, הרגשתי כאילו אני רואה
אותו שנית).
לכן, כאשר הלכתי השבוע
לצפות בהדיקטטור הנחל שוב,
הייתי די סקרן. הוא הוקרן לרגל
יום־ההולדת ה״ססו שלו (של
צ׳פלין, אבל גם של היטלר. השניים
נולדו ברווח של כמה
ימים זה מזה בלבד).
העלילה מבוססת על הדימיון
בין צ׳פלין להיטלר (במציאות),
ובין ספר יהודי קטן לדיקטטור
הינקל (בסרט) .הספר נפצע ב־מילחמת־העולם
הראשונה ומאצ׳פלין

את זיכרונו. כשזה חוזר אליו,
כעבור הרבה שנים, הוא יהודי בגטו בגרמניה הנאצית. הוא נכלא,
בורח ובעיקבות בילבול משעשע הוא תופס את מקומו של
הדיקטטור.
איך זה נראה כיום?
ובכן, מה שהיה גאוני, נשאר גאוני. כל הסצנות שבהן משחק
צ׳פלין את היטלר מבריקות. אלה הסצנות שזכרתי, עד לפרט
האחרון, ובכל זאת הדהימו אותי שוב בגאוניותן.
אלה הן הסצנות הנהדרות של צ׳פלין כחייל קרבי.
הנאום של היטלר, בשפה שהמציא צ׳פלין, והמצלצלת בגרמנית.
מישחקו של היטלר בבלון של כדור־הארץ. העימות בין
היטלר ומוסוליני ערב הפלישה הנאצית לאוסטריה — אלה הם
כמה מן הקטעים האנטי־פאשיסיטיים המבריקים ביותר שצולמו
אי־פעם.
אולם — וכאן באה האכזבה — כל הקטעים שבהם משחק
צ׳פלין את הספר היהודי הקטן, נראים כיום כפארודיה עילגת. הם
מביכים. קאריקטורה של הקרבנות.
קטעים אלה אמורים לתאר את אכזריות הנאצים כלפי
היהודים, אולם לאור מה שקרה באמת, קטעים אלה נראים כמעט
באידיליה. דימיונו של צ׳פלין, בראשית מילחמת־העולם השניה,
היה מוגבל מאוד. וכמעט כל היהודים נראים כקאריקטורות.
(גירעון סאמט טוען שבתיאור הזה יש נימה אנטי־שמית בלתי־מודעת
של צ׳פלין, ואולי זה נכון. ).
פולט גודאר, הזכורה לי לטובה, נראית כיום מגוחכת. קשה
להאמין שפעם העלו על הבד שחקניות כל־כך חסרות־כישרון.
בסוף הסרט מתחזה הספר היהודי כדיקטטור, ונואם לאומה. זהו
נאום פשטני ונאיבי. כשנדלק האור באולם, הייתי נבוך.
החלקים הטובים של הסרט מחפים, כמובן, על החלקים הדלים.
זה נשאר סרט־חובה. ובכל זאת, היתה לי הרגשה מוזרה בצאתי
מן האולם. אכזבה כלשהי. לא כך זכרתי את היצירה הזאת.

מס 1
אולי אני צריך להסביר מדוע האכזבה (החלקית) שלי מסרטו
של צ׳פלין היא כה מפתיעה.
כשהייתי ילד, היתה לי הנטייה לדרג בל דבר. אולי זוהי תכונה
של כל ילד. היה חשוב לי לדעת מיהו מס׳ 1בכל תחום.
הנה רשימה חלקית, כפי שנראו לי הדברים כשהייתי בן : 10
הסופר החי הגדול ביותר — תומאס מן.
המחזאי הגדול ביותר — ויליאם שייקספיר.
הסופר המת הגדול ביותר — לב טולסטוי.
המלחין הגדול ביותר — לודוויג ואן־בטהובן.
הצייר הגדול ביותר — מיכאל אנ^לו( .לא לגמרי בטוח. אולי
ליאונרדו דה־וינצ׳י).
וכן הלאה וכן הלאה. עד לתחום הקולנוע.
השחקנית הגדולה ביותר — גרטה גארבו.
השחקן הגדול ביותר — צ׳רלי צ׳פלין.
(שמעתי השבוע את מיכאל אוהד, בשיחה עם אהוד מנור, בוחר
גם הוא בשניים אלה באותה הצורה).
מכאן ההערצה שלי לצ׳פלין. היא תישאר בעינה גם אחרי סרט
זה. אני מכיר את כל הסרטים שלו בעל־פה. אף שלא ראיתי את
זסנים מודת״ם זה עשרות בשנים, אני יכול לחזור עכשיו בלי
מחשבה שניה על כל תמונה שבו.
דומני שסרטיו האחרונים, מאז הדיקטט1ר הגדול, מלהיבים
פחות. אבל מי יכול להיות גאון כל הזמן?

העולם שלפני
יום אחרי שצפיתי בסרט של צ׳פלין הוזמנתי לחזות בסרט
צרפתי בן ארבע שעות, במלאת 200 שנה למהפכה הצרפתית.

הסרט ר 1פא המא1ר 1ת הוצג בחסות השגריר הצרפתי, ומיהרתי
להיכנס לאולם מחשש פן ייתפסו כל המקומות לפני בואי.
לא היה מקום לדאגה. באותה השעה עצמה לחמה מכבי תל־אביב
בקבוצה היוגוסלבית. בעיר שרר עוצר, והאולם שבו הוקרן

או די אסרי

הסרט היה חצי ריק. עשרות הצופים שטרחו לבוא היו ברובם הגדול
צופות. הבעלים שלהן העדיפו את מינכן 1989 על כפר צרפתי
ב־. 1779
אני מקווה שתהיה גם הקרנה מיסחרית של הסרט, כדי שחובבי־הכדורסל
יוכלו לראותו.
הסרט מתאר כפר צרפתי ערב המהפכה הצרפתית. חיי הכפר
מתוארים עד לפרטי־הפרטים, בצילומים מרהיבים. איך האנשים
חיים, עובדים, ישנים, אוכלים, עושים את צרכיהם. איך הם
מדברים ומה הם לובשים — כל אחד לפי מעמדו.
הרוזנת התרבותית מנגנת לאורחיה מוסיקה קאמרית. ואחר־כך
מארחת אותם על המירפסת של הסירה, בעוד שבמרחק 20 מטרים
עוסק בעלה בסירוס סוס. אשה עניה יולדת בעזרת קמע של
הבתולה הקדושה, מיילדת מלוכלכת והרבה תפילות. המכשף
המקומי מוכר כישופים. הכומר החכם משתמש באמונות הטפלות
של האיכרים כדי להקל עליהם את מר גורלם. חפותה של נאשמת
בהרעלה מוכחת רק אחרי שהיא כבר הודתה בפשע בעיקבות
חקירה בעינויים. האצילים מספרים בדיחות על לואי ה״ , 16 המלך
הכושל, וחיי־המין שלו עם המלכה מארי אנטואנט. הרוזנת
מתעלסת עם הרופא. היתומה היפה נושכת את אפו של הרוזן
המנסה לאנוס אותה. אנשים חולים, אנשים מתים.
הגיבור הוא רופא צעיר, בעל רעיונות מודרניים, הנקלע לכפר
בעיקבות מות דודו. הוא מייצג את הרוח החדשה, זו העומדת
להוליד בקרוב את המהפכה. את האידיאליזם הליברלי, את הרציונליות
המוחלטת, את ה״ווירטו״ — המידות־הטובות המטילות על
אדם להקריב את עצמו למען שיפור מנת־חלקם של העניים.
הרופא מאמין באמונה גמורה בקידמה, ביכולת לשחרר את
האדם מעוני וממחלות ולהביאו לגן־עדן של שפע ורווחה, אם אך
יינתן להגיון המדעי למשול בעולם. הוא פוסל את האמונות הטפלות,
הוא מלמד את הכפריים להתרחץ, להניח לתינוקות להתנועע
בחופשיות, תחת לקשור אותם כחבילות. כאשר באה המגיפה, הוא
לוחם בה כארי, פותח בית־חולים כפרי, עוקב אחרי כל חולה, רושם
כל סימפטום, מנתח כל גווייה, משווה את ניסיונו עם זה של
רופאים בכפרים סמוכים, וכך מניח את היסור למחקר מדעי. בפאריס
הרחוקה נרשמים הדברים על־ידי האקדמיה החדשה לרפואה.
עידן ההשכלה התחיל.
מול הרופא, סמל ההשכלה והקידמה הרציונלית, עומד הרוזן,
איש הסמכות, סמל ״המישטר הישן״ ,המאמין בטימטום האדם
הפשוט ובצורך הניצחי של מיעוט קטן של אצילים לשלוט בחברה.
הוא בז לספרים, למוסיקה, לאינטלקטואלים. הוא אוהב ציד, חיות,
ובעיקר סוסים.
בין השניים עומדת הרוזנת, שהרומאן שלה עם הרופא מספק
לסרט את השלד.
לאורך כל ארבע השעות של הסרט אין מילה על פוליטיקה, על
המהפכה המתקרבת, העומדת לשים קץ לעולם רדום זה. על הצופה
להשלים בעצמו את התמונה.
הצופה יודע כי בעוד כמה שנים תערוף המצאתו של הדוקטור
גילוטין את ראשיהם של הרוזן ובני־מעמדו. הוא יודע כי השקפת־עולמו
של הרופא, תערובת ברוכה של אידיאליזם טהור והגיון
צרוף, תוליד את הטרור הנורא של רובספייר. שאלתי את עצמי
שוב ושוב: האם הכפר של אז, על בורותו, עונייו ואומללותו, לא
היה עדיף על העולם המודרני שלאחר המפכה, המדע שהוליד את
הפצצה הגרעינית והשואה, ההשכלה שהולידה את מילחמות־העולם
ואת היטלר?
הסרט אינו מחדד את השאלות. הרופא בכפר לומד להבין שיש
מקום גס לאמונות טפלות, מכיוון שנפש האדם משפיעה על
בריאות גופו. נדמה כי בסוף הסרט מתקרבים הכומר והרופא זה
לזה, באהבה משותפת לאדם.
כל זה התנפץ, כמובן, במהפכה. היא שחטה את האצילים,
קידשה מילחמה על הכנסיה, שיחררה כוחות חברתיים אדירים.

הספרים שעל מדפו של הרופא חוללו את ההתפוצצות, שתוצאותיה
שולטות בחיינו עד היום.

מהפכה שלמה
בתשע שנים
לכבוד הסרט הזה חולק דף על האירועים בישראל לציון 200
שנה למהפכה הצרפתית. בדף זה הודפסה גם כרונולוגיה קצרה של
המהפכה.
העפתי מבט ברשימה של המאורעות הידועים והמוכרים,
ופיתאום שמתי לב לעובדה קטנה שהדהימה אותי: לוח־הזמנים.
אף שקראתי הרבה ספרים על המהפכה, נרשמו הדברים במוחי
תמיד כאילו השתרעו על פני תקופה ארוכה׳ .והנה בא לוח זה
להזכיר כי בסך הכל, כל המהפכה העצומה ארכה תשע שנים וחצי,
מתחילתה ועד סופה.
מפתיחת ״מועצת המעמדות״(הפרלמנט) ב־ 5במאי , 1789 שבה
נפתחה המהפכה, עברו רק חודשיים עד לכיבוש הבאסטיליה על-
ידי ההמונים. תוך שנה בוטלה האצולה, תוך שנה נוספת נלכד
המלך בעת מנוסתו.
ארבע שנים אחרי פרוץ המהפכה הוצא המלך להורג, וכעבור
כמה חודשים הוצאה להורג גם אשתו, מארי אנטואנט.
הטרור הגדול(במובנו המקורי: שילטון־אימים לשם הטלת פחד
על אויבי המהפכה) החל בספטמבר , 1793 בשנה הרביעית של
המהפכה. כעבור שיבעה חודשים הוצא דאנטון להורג, וכעבור
שלושה חודשים נוספים, בסך הכל, הוצא להורג גם רובספייר.
משמע: הטרור כולו, הטבח ההמוני של האצילים ושאר אויבי
המהפכה, ארך פחות משנה:
בדצמבר 1789 הכתיב נפוליון את החוקה החדשה, ששמה קץ
למהפכה. חיבר אותה הכומר עמנואל סייה, היחיד מבין מחוללי־המהפכה
המקוריים שנשא עדיין את ראשו על כתפיו כעבור תשע
שנים.
כשנשאל מה עשה במשך כל השנים האלה, השיב קצרות:
״חייתי!״

מכבי הארלם
כפי שציינתי, הייתי בקולנוע בשעה שהמוני בית־ישראל חזו
במישחק הגורלי בין מכבי ויוגופלאסטיק. זה עלול להראות כבגידה
לאומית. על כן אני ממהר להסביר.
לא חזיתי במישחק, מפני שעצם המעמד מרגיז אותי. גרוע
יותר: הוא מעליב אותי.
זה מעליב אותי לראות קבוצת־ייצוג של ישראל, במישחקים
בינלאומיים של מחזיקות־גביעים, כשארבעה שכירי־כדור זרים
עושים את עיקר העבודה השחורה, תרתי־משמע.
זה מעליב אותי לראות ולשמוע בטלוויזיה כיצד מאמן הקבוצה
פונה אל נציגי־ישראל באנגלית, כדי שאנשי־המפתח בקבוצה
יבינו את דבריו.
אני יודע שמחזיקת״גביע אינה נבחרת לאומית. אך איני סבור
שיש בכך הבדל. מכבי תל־אביב, מחזיקת־הגביע, באה למישחקים
אלה כנציגת המדינה, כקבוצה האחת המייצגת את ישראל, כשם
שהקבוצה מהעיר ספליט מייצגת את יוגוסלביה.
לא ראיתי שכירי־כדור, שחורים או אחרים, בקבוצה היוגוסלבית.
בגי-יוגוסלביה שיחקו בשם ארצם. הם דיברו ביניהם
בשפתם, סרבו־קרואטית, לא רוסית.
מישחקים מסוג זה אינם סתם מישחקים בין קבוצות־ספורט,
שרק הספורט הטוב מעניין אותן ואת אוהדיהם. האוהדים מניפים
את דגל המרינה, העם כולו עוקב אחרי שחקניו בנשימה עצורה,
כאילו קיום המדינה היה מונח על כף־המאזנייס.
אין ספק: זהו מאורע לאומי, וכך מתייחסים אליו הכל. לכן זה
מרגיז אותי כאשר אנחנו מציגים לראווה, לעיני העולם, קבוצה
של זרים.
אחד מידידיי קרא לזה ״מכבי הארלם״ ,וזה די קולע.

אבשל1ם, יסמין ומיקי
מה משותף להם?
בירושלים התחתנו אבשלום
זוהר ויסמין איינשטיין. שניהם
למדו בכיתה א׳ וב׳ אצל המורה
רחל אבנרי בבית־הספר תדנ1ר־רא
1בתל־אביב, אם כי לא ביחד.
על המירקע הופיע באותו
היום גם מיקי ברקוביץ, כשהוא
עוקב אחרי מישחק קבוצתו
במינכן. מיקי ברקוביץ היה גם
הוא תלמידה של רחל אבנרי
בכיתה א׳ וב׳.
וגם נועה לביא הנחמדה, שהסתבכה
בפרשת־הסמים של להקת
פיקוד־המרכז שנופחה ללא כל
פרופורציה, היתה תלמידה של המורה אבנרי.
נתיבים שונים. אבל הם התחילו באותו המקום.
ציניות ההומוריסט האמריקאי ראסל בייקר הזכיר השבוע אימרה של
הומוריסט אמריקאי אחר, אמברוז בירס, בן ראשית המאה:
״הציונות היא ליקוי של ראייה, הגורם לכך שרואים את העולם
כמו שהוא, ולא כמו שהיה צריך להיות״.

או ר

אסר :,

חבו־אמוץ
האיש שיצר את עצמו

ך* יצירה הגדולה

ביותר של דן בן־אמוץ היא דן בן־

1 1אמוץ.
יותר מכל אדם אחר בארץ, האיש יצר את עצמו, פשוטו
כמשמעו.
הוא לא יצר לעצמו״תדמית״ חדשה״ ,דימוי ציבורי״
חדש. הוא יצר את עצ מו מחדש.

את ישותו. את מהותו. את אופיו. גם את
צורתו החיצונית.
דן בן־אמוץ, הצבר בהא־הידיעה.
דן בן־אמוץ, הטיפוס הארצישראלי המושלם. סמל דור

כלי הוריו. נער המהגר יחד עם הוריו מכיא עימו
לפחות חלק מסכיכתו הקודמת, ומשתחרר
ממנה רק בהדרגה. נער שכא לכדו נתלש לגמרי
מן הקרקע הקודמת, ונשתל לכדו, בלי מישענת,
בקרקע החדשה. הוא עובר משכר חמור
שבעתיים.
בכל ארץ־הגירה, הדמות האידיאלית המקובלת בחברה
היא דמותו של בן־המקום. האנגלדסכסי־הלבן־הפרוטסטנטי
בארצות־הברית, האוסי־מלירה באוסטרליה. הצבר בארץ־
ישראל של שנות ה־.30

דן בן־אמוץ ()1966
צבר תמל־עינ״ם, שופע־קסם, חסר־תסביכים?

במכירה פומבית ()1960

מראיין את עמום קינן ב״הילטון״

ילד עולה רוצה להיות מקומי

הנער מפולין הפך חומר־גלם

דן בן־אמוץ, הגבר האמיתי, הצעיר הניצחי,
הדמות האידיאלית בעיני רבים וטובים.

בן הארץ החדשה הוא תמיד דמות אידיאלית, ולמיצחו
נקשרים כתרים שונים, אמיתיים ומדומים. הוא נחשב
כבריא, כחסר־תסביכים, כגיבור, כזקוף־קומה, כפאר־היצירה
של המולדת החדשה.

הפלמ״ח.

כמעט וניתן לומר: יצר אותו יש מאין. כי חומר־הגלם
ליצירה זו היה שונה לגמרי.
נער בבן־שמן. עולה חדש בלי הורים. נער שנשא שם
אידישי בעל צליל מצחיק באוזני הצברים: תהילימזייגר.
את חומר־הגלם הזה לקח דן בן־אמוץ ויצר את יצירתו:

את עצמו.

ן בן־אמוץ לא היה האדם היחידי שיצר את עצמו
1בארץ־ישראל באותן השנים.
מבחינה מסויימת, כל אדם יוצר את עצמו. בגיל
ההתבגרות הוא יוצר לעצמו תדמית־עצמית. אולי הוא כבר
עושה זאת כשהוא ילד.
נער לוקח לעצמו מודל, ומנסה לעצב את עצמו בהתאם
לכך. הוא עומר פעמים רבות לפני הראי, ובהדרגה הוא
מעצב גם את צורתו החיצונית( .כל זה נכון, כמובן, באותה
המירה גם לגבי נערה).
נער בעל הכרה עצמית מפותחת, עושה זאת במלוא
ההכרה. מי שחסרה לו הכרה כזאת, עושה זאת באופן בלתי־מודע.

נכון לגבי כל אדם. אבל זה נכון שבעתיים
לגבי נער זר בארץ־הגירה.

בץ מרלון ברנדו ושלי וינטרס ( )1950 בהסרטת ״חשמלית ושמה תשוקה׳
השולחן העגול של המלך ארתור והמערב הפר 1ע

נער רוצה ״להשתייך״ .זהו צורך נפשי עמוק. אין הוא
רוצה להיות שונה משאר הנערים. לא בהופעתו, לא
בדיבורו, לא בהשקפתו. הוא רוצה להיות ״כמו כולם״.
נער שבא מחו״ל לארץ־הגירה סובל מן השוני הטבוע בו.
הוא בולט. הוא מדבר אחרת. הוא נראה אחרת. מגוחך. נחות.
הוא נושא בקירבו ועל פניו את סימני־ההיכר של תרבות
אחרת, אקלים אחר, חינוך אחר, נימוסים אחרים. הוא רוצה
להיפטר מכל אלה, מייד.

זה נבון פי כמה וכמה לגבי נער שבא לבדו,

בל התכונות האלה ייוחסו אן? יותר לצבר. לא
עוד יהודי כפון? ,חיוור פחדן, בורח מאלימות. לא -
עוד אינטלקטואל תלוש, הנובר בספרים. לא עוד
בן־בלי־מולדת, קוסמופוליטי, מתוחכם, רדוף
תסביכים.
איש זקוף, שזוף, פשוט, מעשי, אמיץ, ישיר. ומכיוון
שבתת־הכרתם הביאו העולים עימם גם את האידיאליזציה
של הגוי הטבטוני — אמור היה הצבר להיות גם גבה־קומה,
תכול־עיניים ובהיר־שיער.
כל הנערים־העולים שבאו ארצה בשנות ה־ 30 רצו להיות
כאלה, להידמות לטיפוס הזה. כולם רצו להיות צברים
אמיתיים, יוו^ר צברים מאשר הצברים עצמם. הם יצרו
אסכולות שונות, שבמרכזן עמד פולחן הצבר החדש, יליד־הארץ,
העברי שאינו עוד יהודי, האנטי־תיזה לטיפוס
ה״גלותי״ הבזוי. דמות המתנחל האמיץ, דמות הלוחם, איש ״
ההגנה או אצ״ל. הקיצוניים ביותר היו ״הכנענים״ ,ששללו
כל קשר לעבר היהודי. אוריאל הלפרין, יליד רומניה, הפך
אורי שלח, ואחר־כך יונתן רטוש. אהרון ליפץ, יליד פולין,
הפך אהרון אמיר. בנימין קאמרשטיין, יליד רוסיה, הפך
בנימין תמוז. כולם יחד יצרו את דמות העברי החדש, העברי
הביולוגי, יליד־הארץ.

משה תהילימזייגר לא יצר אסכולה. הוא המחיש
אותה. הוא יצר את עצמו, הדמות החיה של
יליד־הארץ המושלם: דן בן־אמוץ, הצבר תבול־העיניים,
שופע-הקסם, חכר־התסביכים.
ך יי יצירה־העצמית של דן בן־אמוץ היתה יותר מאשר
\ 1סמל של דור. היא היתה משל לאומי.

כשם שדן בן־אמוץ יצר את עצמו, וזרק את
חומר־הגלם המייובא(ישותו הקודמת) האומה
העברית החדשה כולה יצרה את עצמה, תוך
שימוש בחומר כזה ופסילתו החלקית.
במידה מסויימת זה נכון לגבי כל אומה חדשה, הנוצרת
בעיקבות תהליך של הגירה.
האומה האמריקאית החדשה יצרה את עצמה, תוך שימוש
בחומרים תרבותיים שהובאו מבריטניה. היא יצרה את
המיתוס של המערב הפרוע, את החווייה החדשה של כובשי
המרחבים, תוך הדחקת הפשע של רצח־עם. כך האוסטרלים.
כך הניו־זילנדים. כך הקנדים. כך האומות של אמריקה
הלטינית. כך הבורים בדרום־אפריקה.

האומה העברית החדשה בארץ־ישראל
נאלצה לעשות זאת בצורה הרבה יותר
דראמתית, הרבה יותר מהירה, כי לא היה לה
זמן להתפתחות הדרגתית, איטית, לאורך מאות
בשנים.
היא נולדה באיחור רב, בשלהי התקופה הקולוניאלית,
בסוף תקופת ההתפשטות של הגזע הלבן, בראשית
ההתעוררות האדירה של עמי העולם השלישי.
לכן היתה לידתה של האומה העברית החדשה אקט
סינתטי יותר, צמיחה ללא שורשים עמוקים, על בסיס
אידיאולוגי שיטחי. כוח־המשיכה של האתמול היהודי, של
ההווה היהודי בפזורה, של מועקות השואה חיבל ביצירה
האותנטית החדשה.

באחרונה התלקח ויכוח על גוף זה. יצא הקצף על מי
שאמר כי הפלמ״ח לא היה כלל צבא, אלא רק תנועת־נוער.
ותיקי־הפלמ״ח הגיבו על כך בחימה שפוכה.
תמהני על כך. על פעולת הפלמ״ח במילחמת־העצמאות
אפשר להתווכח, וזה עניין לדיון רציונלי בין חוקרים. אך
חשובה מכל תרומה צבאית היתה הישות של הפלמ״ח עצמו,
החווייה הלאומית־תרבותית הגלומה בו. זאת היתה
התפוצצות כוח־הנעורים של דור שלם, התפוצצות גדולה
ומרהיבה, שהפלמ״ח היה בית־הקיבול שלה מכל הבחינות.
יתכן שהתפוצצות זו לא הולידה ספרות גדולה, שירה
גדולה, מוסיקה גדולה. יתכן שיצירותיה בתחומים אלה לא
עמדו במיבחן הזה. אך היא הולידה נכסים אחרים — דור
שעמד במשימה היסטורית חד־פעמית, דור שהוליד שפה
חדשה, סיגנון חדש, פיזמונים ולחנים וסיפורים וצ׳יזבאת.
מי שלועג כיום לצ׳יזבאת אינו מבין את -מקומו
בהתפתחות התרבותית, בתרבות־הטרומית. הסיפורים של
״השולחן העגול של המלך ארתור״ ,סיפורי המערב הפרוע
וגילויים דומים בעמים אחרים — כל אלה היו צ׳יזבאת. זהו
מיתוס לאומי גולמי, המתעדן במרוצת הדורות ומשמש יסוד
ליצירה התרבותית הגדולה.
מכל יצירותיו של דן בן־אמוץ הייתי שם את הדגש דווקא
על ילקוט הכזבים. יתכן שהסיפורים שאולים ממקורות
שונים, יתכן שהספר הקטן הזה רק מבטא ומגבש את רוחם
של רבים. אך דווקא בכך חשיבותו.

חייו ויצירתו של חםן־אמוץ — שהם היינו
הך — מסמלים את כל התהליך הזה של יצירה־עצמית
של אומה.

זהו מרכז המיתום של הדור, המיתום של
התרבות העברית שפרשה אז כנפיים. ההומור
הוא חלק חשוב של כל תרבות. דן כן־אמוץ עזר
לגבש את ההומור של התקופה. היה זה חלק
חשוב של רוח־התקופה.

על דן בן־אמוץ כמשל. מכאן על דן בן־אמוץ

כיום קל לזלזל ברוח הזאת ולמתוח עליה ביקורת
קטלנית. ביקורת בכלים של היום, מנקודת־הראות של היום.
אך זוהי ביקורת עקרה. הביקורת הנכונה היא זו הרואה את

ך * ד באן
האיש.

דן עם בתיה אפולו
הרעייה שחזרה בשעת מיבחן

בהפגנה נגד משה דיין (*)1969

בהפגנה נגד הפקעת אדמות ערבים ()1965

מתחת לצעיפים אופנתיים, דמ 1ח אחרת

האיש המצפצף על תשמר ה1א מוסרי

הרבה סופר ועוד יסופר על תולדות־חייו, על הנער״
העולה מפולין, חניך בן־שמן, על ההתגייסות לחיל־הים
הבריטי והצרות שהיו לו שם בייבשה, על הבריחה לפלמ״ח,
על תהילימזייגר שהפך בטעות ל שעוני(זייגר הוא שעון
באידיש, אך תהילימזייגר פירושו אומר־תהילים) ,על שעוני
שהפר לבן־אמוץ, על הפעילות למען עליה ב׳ ,על סיפוריו
וספריו ומאמריו ומדוריו.
מהי תרומתו של דן בן־אמוץ לתרבות הישראלית?

היצירה במקומה ובזמנה, כחוליה בשרשרת של יצירה
קולקטיבית.

הייתי הופר את השאלה על פיה: מהי התרבות
הישראלית אשר דן בן־אמוץ תרם לה את
תרומתו?

בשנות ה־ ,30 כאשר דן בן־אמוץ למד בבן־שמן והתחיל
ליצור את עצמו, נוצרו הניצנים הראשונים של תרבות
עברית אותנטית חדשה.
תרבות אינה רק ספרות ושירה, מוסיקה ובאלט. תרבות
היא מיכלול היצירה של קיבוץ אנושי — סיגנון חייו וצורת
התארגנותו החברתית: שפתו ודתו, לבושו ומיטבחו, שיריו
העממיים ומיסגרותיו הכלכליות והצבאיות. כל אלה
מבטאים את רוחו והווייתו. כל אלה הם יצירתו.
החל בשנות ה־ 30 החל נוצר כאן בארץ דבר חדש, ישות
חדשה ומהות חדשה .״היישוב העברי״(אף פעם לא קראו לו
״היישוב היהודי״) התחיל ליצור משק חדש, לבסס אירגונים
צבאיים ולגבש סיגנון־חיים חדש.

.תרבות־טרומית זו, מין טרום־תרבות, הלכה
והתחזקה בשנות ה־ ,40 והגיעה לשיא בשנה־שנתיים
שקדמו למילחמת־העצמאות ובמיל־חמה
עצמה. אחד הגילויים המובהקים ביותר
של תרבות זו היה הפלמ״ח.
* בצורת חפירה בלתי-ך חקית באתר אהביאולת• ביקש
רן בן־אסוץ להפלן תר היחס הרישם• הסלח1י בלפי ₪ן-
,7ע/7יל,ן ת שך ך ״ן

^ תרבות העברית, שדן בן־אמוץ שימש לה דובר
( 1ותועמלן, מתה אחרי מילחמת־העצמאות.
אפשר להתווכח על הסיבות לכן. אפשר לאמה גרמה
לכך הקזת־הדם הנוראה של מילחמת־העצמאות, שעל
מיזבחה הועלה דור שלם. בין 6000 הרוגי המילחמה —
מקרב יישוב של 600 אלף — היו מיטב היוצרים העבריים
בכל התחומים. מעטים תפסו ג׳ובים בעורף ושרדו. רבים
אחרים התגייסו, לחמו, נפלו.
אפשר גם לטעון כי למותה של רוח־תש״ח גרמה העליה
ההמונית שבאה ארצה, וששינתה בן־לילה, באופן דראסטי,
את הרכב האוכלוסיה. היישוב הקטן נדרש לקלוט תוך שנים
מעטות אוכלוסיה שעלתה עליו פי שניים ושלושה במיספר.
שום עם אינו יכול לבצע קליטה כזאת, מבלי שתרבותו
תשתנה כליל.
אפשר גם לטעון כי התרבות ההיא לא היתה חזקה די־צורכה,
ששורשיה היו קצרים ועדינים מדי.

בד או אחרת — התרבות העברית החדשה,
שהחלה להיווצר בשנות ה־ 30 ודד ,40 מתה
בשנות ה־ .50 ערכים חדשים חדרו לארץ, סיגנון
חדש, אורחות־חיים חדשים.
בניגוד לרבים אחרים, דן בן־אמוץ היה אחד המעטים
שהתאימו את עצמם גם לתרבות חדשה זו, התרבות
״הישראלית״ שבאה במקום התרבות ״הארצישראלית״.
גם בשלב זה של יצירת בן־אמוץ הייתי שם את הדגש
יותר על מילון השפה העברית המדוברת, שעזר לעצב
ולשמר את הסלנג( שגם הוא חלק מתרבות) ,מאשר על
יצירות אחרות.
אינני רואה את עצמי מוסמך לדון בערכם הספרותי של

ח עם שייקה אופיר
אין בלי אזפיר, בלי קינן, בלי הנשש

האיין־ראנד שלו( .ואכן, היה זה דן שהפציר בי להיפגש עם
העילוי החדש, כאשר כמעט איש לא שמע עדיין את שמו).
דן נהנה מן השם הזה שיצא לו, ועשה את הכל כדי לטפח
אותו. זה היה חלק מן התדמית שעיצב ב־ 20 השנים
האחרונות — דן בן־אמוץ האגואיסט, הרציונליסט, הנהנתן,
שלא שם זין על שום דבר.

אני ידעתי שמאחורי תדמית חיצונית זו
התחבא — ממש התחבא — דן אחר לגמרי.

• 13ה אי שי ת
•*אל תו מ ר קין:

נתקלתי בו אחרי הטבח של כפר־קאסם(אוקטובר .)1956
היינו אז קבוצה קטנטנה, שהתקוממה נגד הפשע המחריד,
ושהיה מנוי וגמור עימה להביא לפירסום הזוועה ולהרים
קול־זעקה, גם במחיר של הפרת־חוק.
בין אלה היה דן בן־אמוץ. הוא הביא קורבן גדול,
מבחינתו: בפעם הראשונה רמז כי תולדות־החיים של הצבר
יליד־הארץ אימן אמיתיות. בפעם הראשונה גילה טפח של
מוצאו.

מאז ועד היום, פגשתי את דן בן־אמוץ שוב
ושוב, בבל מיבחן אמיתי של אידיאליזם, של
מחאה מוסרית. בי מאחורי החזות החיצונית של
האיש המצפצף על המוסר המקובל, דן בן־אמוץ
הוא אדם מוסרי.
הוא היה בהפגנות הגדולות נגד הפקעת אדמות הערביות
בגליל(״שטח 9״) באמצע שנות ה־ .60 הוא השתתף בפעולה
נגד שוד־העתיקות של משה דיין, כאשר רק אנשים אמיצים
מאוד העזו לפגוע באליל־ההמונים דאז, בין ששת־הימים
ויום הכיפורים.

וכך שוב ושוב. בכל מיבחן אמיתי. תמיד,
לשעה קלה, נפלו הצעיפים האופנתיים של
ציניות ואגואיזם, והתגלה דן אחר, שהוא —
לדעתי — דן האמיתי.

דן בן־אמוץ ()1957
אין תחליף
(המשך מעמוד 03
ספריו. יתכן כי במיבחן הזמן, במבט לאחור, יזכו בתשומת-
לב הרבה יותר גדולה מאשר בעת הופעתם, כאשר נחשבו
כספרות קלה.

אולם במיכלול התרבות הישראלית של 40
השנים האחרונות, תופס דן בן־אמוץ את
מקומו. אי־אפשר לתאר את התרבות הזאת
בלעדיו, כשם שאי־אפשר לתאר אותה בלי
שייקה אופיר, בלי עמום קינן, בלי נתן זך, בלי
״הגשש החיוור״ — אם להזכיר רק כמה שמות
בתחומים שונים.
* 4ד באן על דן בן־אמוץ התופעה. כמה מילים על דן
> בן־אמוץ האיש.

כך גם במיבחן הנוכחי, השונה מכולם — דן בן־אמוץ
מול מחלתו, מול המוות. כמו מיבחנו של חייל קרבי בקרב
נואש וחסר־תוחלת, כמו בכל מיבחן של סכנת חיים עליונה,
זהו המיבחן לאדם האמיתי, הצרוף, הגולמי.
אפשר להתווכח על פרט זה או אחר בהתמודדותו של דן
בן־אמוץ עם׳המוות. אבל אני מלא הערצה על עצם
ההתמודדות הזאת. אינני מכיר אנשים שהיו מסוגלים
להילחם כך. ואני חושב שהוא תורם תרומה אנושית חשובה
לדה־מיסטיפקציה של המוות. אומץ־הלב שלו יעזור לרבים
בעתיד.
יתכן שאחת מאמות־המידה להערכת אדם היא טיב
האנשים המתלכדים סביבו במיבחן עליון כזה. לפי אמת־מידה
זו, דן זכה.

לא זה בלבד שבמיבחן זה חזרה אליו רעייתו,
בתיה אפולו הנהדרת, אלא שהתגלה גם טיבה
של קבוצה של ידידי־אמת.
לפני כמה ימים התקבצה, די במיקרה, קבוצה של אנשים

דן ובתו נעמי
משה! מתחבא מאח1רי האגואיזם
לא נמניתי עם החוג הקרוב ביותר של ידידיו. גם לא
כאשר כתב את מדורו בהעולם הזה.

אבל יש לי חיבה מיוחדת לדן בן־אמוץ האיש.
מפני שכאשר נפגשנו, היתה לפגישה משמעות.
במהלך
השנים נאמרו על דן הרבה דברים שליליים.
שהוא אגואיסט בחסד. שהוא דואג רק לעצמו. שהפך את
האגואיזם לתורת־חיים, עד כדי הערצת משה קרוי בתקופת

מסביב לשולחן בכסית. דיברו על דן בן־אמוץ, על מקומו
בתרבות העברית. נשמעו ריעות שונות על חלק זה או אחר
של יצירתו ושל אישיותו. אך מסביב לשולחן שרר קונסנזוס,
שיחזיק מעמד: שדן בן־אמוץ הוא אחד היוצרים החשובים
ב־ 40 השנים האחרונות, שנוף הארץ בתקופה זו לא יתואר
בלעדיו, שאם יילד מאיתנו הוא ישאיר אחריו חור גדול —
חור בנוף התרבותי של ישראל, חור בליבם של אנשים רבים.

אין לו תחליף. לא קם לו שני.

״הוא משחק א ת חייו, לפי שנב צר
ממנו לחיותם. הוא משחק או תם
עד מותו, להוציא א ת הרגעים
שבהם הוא לבדו, ללא מראה. לה יות
לבדו, פירושו אצל הד אנדי
להיות לא-כלום.״ (אלבר קאמי,
״לחיות ולמות לפני מראה״ ,מתוך
״האדם המורד״).
^ צער רואה אני את תהליך הני־
^ וון התרבותי והרוחני של ישראל.
את מות האידיאלים, את מות המודרניזם
המחשבתי. את קצה החיים של
הסוציאליזם הקצר של אותה ציונות
במרכאות ובלי מרכאות. אתיהסיאוב
החברתי, והתרבות ההופכת למירמם
פיליסטרים.
לא מיזרח ולא מערב. לא סינתזה,
אלא התגודדות. לא אסתטית, לא חברית,
לא בריאה. יהודים נשארנו לעצמנו.
ובעבורי
כל זה מסמל את מות ה־תיקווה.
שימחותיי היחידות הן השמ־חות״לאיד,
מן הסוג ״אמרתי לכם״ ,וא־הבותיי
הולכות ומתמקדות יותר ויותר
בשינאותיי. הם המודלים השליליים,
הם המטרה לאמנותי. בלעדיהם אינני
יכול, ואיתם אוחזת בי הבחילה.
יש ימים ואני חושב על מה שכתב
אחד־העם :״וכה תעבור העת הראשונה,
הנביא מורה מחנך סובל וסולח ובסתר
תנחמו התיקווה, כי לא יאריכו הימים,
וחינוכו יישא פרי, ובעיניו עוד יראה
את עמו מגיע לסוף תעודתו בארץ
נחלתו.״ .
לא דובים ולא יער.
בעיניים עצומות אני יכול לשים
אצבע על הניוון, על הדוגמה של הפרט
על הכלל, ואיך הפרט מתחנחן ומת־מזמז
עם סביבתו_ .
משל קטן ואופייני: כל בוקר אלכס
אנסקי בגלי־צה״ל ,007 ואימרות של
פרוטה, בציטוט הבאנאליה, שמגיע
לשיאו בק1לוז של אמא ביום ו׳ בצי
הריים, האקט האדיפלי המיזרחי, פורנוגראפיה
וגילוי־העריות של גלי־צה״ל.
ואם לא די בכך, גם אותו אנסקי
מעסה את מוחנו ופונה אלינו בשם
הבנקים, ומזרים לנו חמצן שיקלי ודו־לארי
דרך המחשב המדבר.
עוד משל קטן: ירון לונדון כזה. אינטלקטואל
התיקשורת, שתמיד הולך
בלהוריד ידיים, משסה ללא רחם וללא
דרך־ארץ את היוצר, להראותו קבל עם
ועדה בצבעים ובשחור־לבן, ללמדו
מאיפה משתין הדג. כי זהו הפיליסטר
התרבותי.
ואחר־כך, בתור קינוח, הוא שוטף
את מוחנו דרך הבנקים ודרך ירדנה
ארזי.
וחלום, אם היה כזה, הם הופכים אותו
לסיוט של בוקר. אך אלה הן זוטות.
וישנם זוטרים וישנם שליחים וישנם
טבחים וישנם מתגודדים וישנם המוח־אים
כפיים ועושים באותה נקרופיליה
לאומית של צילום הלוויות: את העם
הזועק נקם, את קריאות האינדיאנים,
את נאומי־ההספד הרדודים של המפקדים.
יש ימי שואה וזיכרון, ומעל לכל
— הנקרופיליה וההתגודדות הן סימלי
תקופה ועם. פולחן המת־על־המת ופולחן
אני־מת־לחיות. זאת הסיסמה.
בצער אני רואה את שני הסמנים
הקיצוניים של הניוון. הצד הפרימיטיבי
של החזרה בתשובה, כי אכן כבוד הרב
הוכיח, ולא באותות ולא במופתים,
אלא על דרך ההגיון הצרוף לאורי זוהר
שיש אלוהים.

אורי זוהר, בדרן כריזמטי, דמות של ־
ישראלי משנות ה־ ,60 הפך לזקן מיסטי
חשוך ואגרסיבי בשנות ה־.80
לאורי זוהר יש התשובה, המפתח
לבריאה ולשכינה ולאושר. החיבור הנכון
בין העם ואלוהים, בין עבר לעתיד,
ללא היסוס והירהור. בעבור אורי זוהר
לא קיימת שאלה, לא הרמב״ם ורחמנא־ליצלן
לא בן־תקופתו, תומאס מאקווי־נח,
המנסה גם הוא לשאול שאלות ולחבר
דת ומדע כרמב״ם עצמו. לא שפי-
נוזה, חלילה, ולא קאמי האכסיסטנציא־ליסט,
לא מרקוזה, ואפילו לא נוצריותו
המתלבטת של׳אלפרד נורת וייטהר.
התשובה נמצאת בין הרב שך לרב פרץ^ .
אין צורך בשאלות, כשיש תשובות.
הצד השני של הניוון, החמור לא-
פחות^מתגלם בדן בן־אמוץ ועדת אנ־שי־רוח,
דווקא יפי־נפש, ואנשים אפי
טו־ך ייט, מושכים בעט והוגים, שואלים
שאלות ומשיבים תשובות. פרהסיה של
אינטימיות, של גסות רדודה ושל רדידות
מחשבתית.
אכן, זיונים זה לא הכל. יפה דרש.
אך האם התכוון גם לזיוני־מוח?
ובצער אני מסתכל בחברים של
פעם, קולגות וראשים לכוסית, שנכנסו
לאמוק של טריוויאליות, של קיטש *
ושל רחמים־עצמיים המבשרים מוות.
שיידעו, כואב לי כמו להם, ואני
פוחד כמותם, אך אני לא יכול להחריש,
ובשם היושר האינטלקטואלי אני מוכרח
לומר דברים.
איני מאמין בחברות שכזאת, בקריאות
הנהי בתוך העדר היהודי החילוני
הזה. כי שוב אין מותר האדם מן הבהמה.
צר לי, בטוח שוב יכתוב מישהו שאני
טבטוני מתנשא להכעיס, או סתם _
פחח שאינו מבין באמנות, יבושם לנק -״
רופילים זוללי גוויית המדינה, הצבר
והמשורר. זוהי פארסה עלובה של סא־טיריקון
הפלמ״ח. ימי־פומפיאה השאירו
לתרבות המערב הרבה יותר מלילות
תל־אביב. ועם כל הרצון הטוב, דן בן־
אמוץ אינו סנקה. ובכל זאת...

מו ען*׳ ם
• נקרופיליה( :מלשון נקרוס
ביוונית -גווייה) א הב ת-
מתים.
• טבטוני: בן שבם גרמני
קרום, שעל שמו נקר א ת גרמ ניה
רהיום(טויט שלנד־דויט ש־לנר).

סנקה: לוקיוט אנ אוס
סנקה, פילוסוף רומאי מן ה־אסכולה
הס טו אי ת, המחנך של
ניון קיסר, אולץ להתאברב שנת
65 לספירה, שנה לבני
פטרוניוס(להלן).
• פ ט רוניו ס: פטרוניוס א-
רביטר, בן־חסותו של נדון
קיסר, התאברב שנת 66 לספ ירה
(ערב המרר ביחורה) ,כ תב
א ת ״סאטיריקון״ ,תמונת־מצב
של רומא באות ה תקופה.
• קורנט: רגלן* בחיל־הפד-
שים. הרמז הוא ליצירתו של
המשורר הגרמני ריינר מאריה
רילקה ,״שיר על א הב תו ומותו
של׳הקורנס כריסטוף רילקה״.
• אובז׳ ה טריברה בצרפ תית,
חפצים שנמצאו, שנלקטו
מכל הב א ליר.

הוא הג׳וני חקר של המיזרח התיכון,
הצועד ואינו עייף לעולם.

• החבויה
** סע התאהבותו של הקורנס בן־
^ /אמוץ לא נערך בחלל ריק, אלא
בעדר הצפוף המתגודד. תמיד התגודדו
סביבו. הנה חיים חפר והפלמ״ח. פלמ״ח
המזדקן. ימי חמאם והסלנג. ואחר־כך
מסעות־הצלב של הילדים והקטינות
ליפו. והיום אל חגיגות הפרידה, ברוח
של אותה פרהסיה מחליאה, של אנשי־רוח
הנאחזים זה בזה, כל אחד קש צף
לשני.
מסע בתי־הקפה, משוררים־עיתונ־אים,
מחזאים־עיתונאים, ואפילו עיתוני
אים־עיתונאים. ומעל לכל הגרופים.
לקיטש ולמוות יש הגרופים הכי יפים
ויפות. פעם כסית, היום תמר. היום גם
ארוחת־בוקר במיזנון של מוסיאון תל־אביב.
יש אוצרים ויש אוצרות, יש אורחים
ויש מה לראות. פעם כסית, היום
הסיפריה, אחר״כר בית ס 1ק 1ל1ב. אחר־כך
בוננזה, קאריקטורה של הגיהינום
של דאנטה היהודי.
הבוהמיין של הטורים, כמלך־עכב־רים,
אותה ערימת עכברים הנמחצת
במחסנים על־ידי ארגזים או שקי־תבו־אה,
וכך חיה סביב ריקבונה, בלי יכולת
לזוז, שורה מחוברת בסימביוזה נפלאה
עד המוות.
אין כמו הבדידות ליצירה, אך.אין
קשה ממנה .״מדוע גדולים כל־כך הא־ליזבטנים
״,שאל גתה את מזכירו, אקר־מן
.״לא היתה להם חשיפה כזאת. הפר־הסיה
וההדדיות הורסות את היצירה.״

ח בן־אמוץ במסיבה ()1958
.הוא אינו זקוק לאינטיסיות-
מסע התאהבותו העצמית ומותו של
הקורנט בן־אמוץ, מסעות של הספדים־
עצמיים והמיתוס של יצירת הצבר.
כלומר, המטהמורפוזיס של משה תהי־לימזייגר״,נער
מתבגר ושמנמן, ממולח
ויתום מיקצועי, מהגולה הגיע אלינו.
ובוקר אחד הרגיש שהוא מיתוס, והתחיל
ללכת.
דן בן־אמוץ, שם חדש, עברית חדשה.
שם האב: ישראל. שם האם: מדינה.
פלמ׳׳ח, פולקלור עצמי, עוד צ׳יזבאת
ועוד צ׳יזבאת, יחף, עגיל באוזן, יפה־עין,
שיטחי ומרתק. יודע ברוב חן להפוך
את קמצנותו ושיטחיותו קרדום
לחפור בו. אנחנו שבי אחריך, דן בן־
אמוץ.

• אישי

ך ין אטיריקון״ של פטרוניוס,
שלב א׳ .המשורר אוכל את
בשר עצמו, לחדוות הצופים. הם שותפים
רק ברוח, רק ברסיסי הפולקלור,
הצ׳יזבאת והגבורה. עלמות־החן מפסקות
רגליים, והוא קופץ ותוקע, וממנה
בעברית של יום־יום את כל האקטים.
דן בן־אמוץ, איש אמיץ שאינו זקוק
לאינטימיות. הבנות מתות עליו, ואנחנו
מקנאים. ליום ההולדת ה־ 40 הוא
מקבל מכונית טריומפף פתוחה מאשתו
הלן, ילדיו מנשקים אותו, הוא בטוח
שהעולם בזרועותיו. הבשלן הנפלא, הגורמה,
שחושב שכמה פיצ׳בקס, ויניא־טות
ושיחות של טעם טוב הם שיא
תרבות־ישראל.
הוא באמת לא אוהב צרות, ויכוחים
וסימני־שאלה. הוא לא אוהב חברים עם
צרות וכאב־לב. תומרקין השתכר פעם
בביתו, ואורי זוהר של פעם השתכר
בביתו. דב״א זרק אותם מהבית. איני
אוהב חזירים בביתי, אמר לי אחרי זמן,
כשנפגשנו. לא היה לי השכל אז לשאול:
אז מה אתה עושה בבית? לא הייתי
צריך לשאול.
האיש החינני לא אהב את הבית, לא
אהב שוב את הבית. הוא נפרד מאשתו
וילדיו, שחזרו לארצות־הברית. דב״א
רווק מבוקש, ומלא סיפורים כרימון.
״אז, כשלא רצתה להזדיין, שאלתי
אותה איפה את גרה. היא אמרה רמת־גן.
שאלתי אותה איזה אוטובוס נוסע
לשם. לקחתי אותה בטריוספף עד לתחנה.״

נסית ידעה איך לעשות מה, ומה

הוא מזיין. הוא גם המציא את ארמניוס
חביב ומזיין. ותמיד זכה מן ההפקר.
כששם יד בכיס, היה זה רק להוציא
מיטפחת לקנח את אפו. כך החל גם
ליצור את התיאוריה הקרדאנית, לפני
וביחד ואחרי ילד־הפלא משה ז״ל.
פעם היה הטוב שבמראיינים, ובדרן
חסר־מעצורים, מלא חן, כריזמה ונוכחות.
הוא הבין באוכל, זוטות, פולקלור
וחיים. הוא רצה להיות סופר, פילוסוף,
הוגה־דיעות, להיות איש־רנסאנס וליצור
את הקאפלה סיסטינה שלו. מה־א1בז׳ה
טרובה תרתי משמע: מן הקטינות״שבחייו״
ומן האביזרים שמצא סביבו.
הוא
היה המכה של הקטינים והק־טינות.
קהלו בא להכין שיעורים במיטתו,
ולא היה גא ממנו בכל הארץ. הוא
היה אובייקט אמיתי של התגודדות.
בעבורי דן בן־אמוץ הוא מודל מרתק
ודוחה. בעיניי הוא כמדינת־ישראל.
הוא להקת־עינבל וריקודי־העם של דליה.
הוא ילקוט הכזבים ועברית הרחוב.

אני מסכים בכל הלב. הרבה ימי־יצירה
ושעות־קריאה ולילות־אהבה
הוקרבו על־ידי מיזבח ההתגודרות. ואין
לך התמכרות פרועה מן ההתמכרות
להתגודדות. אתה הופך למירמס העדר
והניוון.
שוב, סאטיריקון של פטרוניוס. המשורר
החי, ברוב נדיבותו מוריש את
מוזתו לקהלו. עדיין חם הבשר, והחגיגה
נמשכת. ימי־פומפיאה־האחרונים נמשכים
אל תוך הלילות הארוכים, ולא
רואים את הסוף, לא של המשורר ולא
של המדינה.

• העם
ן* יברנו על הצבר, על דעתו ד,עצ־
( מית הטובה, על ההתגודדות, על
הגרופים, על הגיבור, על היצור המלאכותי
הזה, ההולך ומתנוון, ועל החגיגה
ההולכת ונמשכת. משל שהוא
העם, כפי שאמר המשורר: פתאום קם
אדם בבוקר, ומחליט שהוא עם, ומתחיל
ללכת.
כשאני מדבר על מסע התאהבותו
העצמית, איני יכול שלא לחשוב על
אותה ועידת־הסולידריות הכלל־יהו־דית
העולמית למען ישראל. וגם שם

דן בן־אמוץ בתערוכה של יצירותיו
.אסנזת של \/£5ו 01ח־ו £75ל ״0 8
חברו אלי מילות המשורר :״ראיתיכם
שוב בקוצר ידכם, ולבבי סף דימעה.
איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם
ישע. איכה נעזבתם בדד אובדי עצה
ונתיבה, ללא מחונן ומשיב נפש, וללא
מכונן צעד.״
ראינו ערימת עסקנים־מטעם, בכיפה
ובעניבה, ונאדות של גבורה צברית,
בינוניות מתגוררת סביב עצמה, קונסנזוס
של מילים נבובות, עזות־מצח
ללא גימגום, ללא היסוס, ללא סימן-
שאלה, ללא דרישה, ללא עומק. משל
של נאמנות בעל החוזר הביתה לאשה
מבית־הזונות וזר־פרחים ביד.
כולם יודעים את השקר. כולם. אפילו
לא מדחיקים אותו, ומהללים: מי־לים־מיליס־מיליס.
מוטה גור, גיבור
עברי משומש, נושא עיניו בחוצפה לכתר,
לידו אולמרט התם, החכם שאינו
יודע לשאול, ופרס המפסיד הניצחי
שאינו מסתכל בעיניים, ושמיר בפוזת
נפוליון כפרי, ורבין אדום־חוטם וסנטימנטלי
שלא כדרכו.
ואיך, לעזאזל, קוראים לכל הפרצו

בן־אמוץ בתצלום סירסום לסיסרו ״זיונים זה לא הכל״
״איני א 1הב חזירים בביתי!״

פים האלה מן החוץ, הרצברג בכיפה,
קצת שמאלה לבינוני, ומאקסוול על
מיליונים, יותר ימינה לבינוני, ואותה
גברת, תותבת שיניים ושיער. והפיאות
הנוכריות והחליפות המחוייטות מוש־לות
בכיפה.
ושוב איני זוכר, כולם דומים, הפרצופים,
המילים, הרדידות, הצביעות,
כולם חוגגים את הסולידריות, את הבלוף,
וריח הריקבון עולה שוב באפי.
סאטיריקון, אני חוזר שוב אל הצו
של פטרוניוס. ואל המתגודדים, ואל
מסע התאהבותו העצמית.
פטרוניוס ציווה לכם: איכלו את בשרו
של המשורר. איכלו, יהודי העולם,
את המדינה. ואתם, אנשי־הרוח, איכלו
את מה שהיה פעם צבר עוקצן וחמוד,
מהרו לפני שיגיעו התולעים.
אין לי ספק שגם דן בן־אמוץ וגם
מדינת־ישראל הפכו את הנקרופיליה
וההתגודדות מסתם־חלטורה לפולחן
עמוק ומתמשך.
ויחד עם זאת אני מאחל לשניהם —
עד !120

ששחל אתה המקים: עיסקות
אפורות בכסף לגן

זה נושא מסובך קצת, אך לעומת זה
מעניין, ולכן נצעד צעד בצד אגודל.
מה מוכרים הבנקים? כסף, וליתר
דיוק אשראי, ובשפה פשוטה הלוואות.
הבנק מוכר ללקוח כסף. זו הסחורה
שניתן להשתמש בה, אבל צריך להחזיר
אותה עם תוספת. לתוספת קוראים ריבית.
הלאה:
מאיפה יש לבנק כסף, אם אין
לו רישיון להדפיס כסף? התשובה: ממקורות
עצמיים, כמו למשל הון הבנק,
הרווחים שצבר במשך השנים, הכספים
שאני ואתה מפקידים בבנק; ואם כל

נגיד ברונו
להוריד אח הריבית
אלה אינם מספיקים — לוקח הבנק הלוואה
מהבנק המרכזי, הוא בנק ישראל,
שלו יש רישיון להדפיס כסף. אבל כמו
בחיים, אין דבר בחינם, וגם הבנק משלם
לבנק ישראל ריבית. עד כאן, אני
מקווה, העניין ברור.
השאלה המרכזית היא: איזה ריבית
לוקח הבנק ממני? כמו בכל שוק, אם יש
ביקוש רב, מחיר הכסף עולה, יש ביקוש
מועט, המחיר — הריבית, צריכה לרדת
(הדגש הוא על ״צריכה״).
בארץ, לא תמיד חוקי־הכלכלה פועלים
כמו במדינות אחרות. לבנקים יש

ג עבודה
וגם בדיחה
מקצרים את שבוע־העבודה. חמישה
ימים במקום שישה ימי־עבודה בשבוע.
כלומר, יום־העבודה יהיה יותר ארוך.
אתם אמרתם. בעניין זה פגשתי מתלוצץ
בעל־שם, והנה ההלצה:
אנגלי, צרפתי וישראלי נפגשו. אחרי
זמן קצר התחילו להתפאר בנשותיהם.
אמר
האנגלי: לאשתי יש רגליים
כל־כך ארוכות — כשהיא רוכבת על
סוס, מגיעות הרגליים עד לקרקע.
אמר הצרפתי: לאשתי יש מותן כלבך
צרה, שביד אחת אני מקיף אותה.
אמר הישראלי: כשאני הולך בבוקר
לעבודה, אני נותן מכה בישבנה של
אשתי, וכשאני חוזר עדיין הישבן רועד.
שאלו האנגלי והצרפתי ביחד: מה,
הישבן כזה גדול?
אמר להם: לא, יום־העבודה קצר.
(מכל הפמיניסטיות, סליחה!)

כסף, מה שקרוי בעגה הבנקאית ״עוד־פי־נזילות״
,כלומר — הם מוכנים להלוות
את הסחורה, אך אין הרבה קופצים.
בסחורה רגילה, מורידים מחירים.
כלומר, במיקרה זה, מפחיתים ריבית.
זה פועל בתיאוריה, אך במציאות
שלנו לא.
עכשיו נעבור לפרק ג׳:
בכל שבוע מוכר בנק ישראל כסף
לבנקים, באמצעות מיכרז. המרבה
במחיר ובכמות קובע את מחיר הכסף
(הריבית) שאינה יכולה, לפי שעה,
להיות פחות מ־* 13לשנה .
בשבוע שעבר העמיד בנק ישראל
למכירה מיליארד שקל. רק כמה בנקים
(ולא הגדולים) קנו, בסך הכל 90 מיליון
שקל, בריבית המינימום של 13 מסתבר,
ולא חשוב כרגע למה, שלבנקים
יש המון כסף, ואין הם זקוקים לחסדי
בנק ישראל.
מתברר עוד משהו: שהבנקים, שהיו
להם עודפי״כספים גדולים, מכרו כסף
לבנקים האחרים שהיו זקוקים לכסף,
בריבית קטנה מזו של בנק ישראל
(פחות מ 13 אלה עסקים אפורים של
הבנקים. לא שאסור להם, אבל.
ורק עכשיו אנחנו מגיעים לעיקר.
השאלה היא: אם יש לך כסף זול, למה
אתה מוכר אותו ביוקר לצרכנים?
נחזור על השאלה. לבנק יש כסף
משלו, יש לו משלנו(נותן לנו *,)10
וקצת מבנק ישראל ב 13 ולפעמים
קצת מבנק אחר בפחות מ 13 אז למה
אנחנו משלמים, במיקרה הטוב, כפול ,
ובמיקרה הנפוץ יותר פישלושה עד
א רבע ה?
תשאלו את מיכאל ברונו, נגיד
בנק ישראל. מיום כניסתו לתפקיד הוא
מבקש שהבנקים יורידו את הריבית. הם
מורידים לאט־לאט ומאוחר. לעומת
זאת, הריבית שהם משלמים לנו על הפקדות
יורדת מהר ומוקדם.
ועוד הערה. אתם בוודאי יודעים מי
הוא בעל-הבית האמיתי של רוב הבנקים.
חברת מ.׳ .נכסים (מ.י.־מדי־נת־ישראל)
המחזיקה ברוב המניות של
הבנקים, שאותן רכשה אחרי המפולת
של אוקטובר 1983 בשיבעה מיליארד
דולר. נו, אז יש להם מה להגיד, או לא?
בינתיים לא הרבה.

אמור שלו
לכאבי־גב
הכותרת לקוחה מהכותרת על גבי
קלטת־וידיאו, הנמכרת על־ידי הכלבו
האמריקאי הנודע, האנואכר של״מר.
כדי שתתייחסו לעניין ברצינות, אני
כבר מודיע, שאסור להעתיק את הקלטת.
לא רק החוק מגן מפני העתקה,
אלא כל ניסיון להעתיק מוחק את
המקור. היזמים בארץ, המריחים עסק,
צודקים. והם גם יעזרו לכואבי־הגב
(כ־ 20 אחוזים מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל).
ובכן,
אנחנו עוסקים בקלטת־וידיאו
העוסקת בתרגילים(התעמלות) לשיח-

׳ 1הולדת בן 20ש״ח
ביום זד 12 באפריל מלאה שנה בדיוק להכנסתו למחזור של השטר בן 20ש״ח
הנושא את דיוקנו של משה שרת, ראש־הממשלה השני של ישראל. מעניין.
מבין ראשי־הממשלה שהלכו לעולמם, ושדיוקנם הופיע או מופיע על שטר, שרת
מופיע על השטר בערך הגבוה ביותר.
אגב, את השטר כבר ניסו לזייף. שטרות(טובים) של 20ש״ח במחזור, מגיעים
לסכום של 7.8מיליון.
עצה: התחילו לאסוף שטרות של 5ש״ח (אשכול) .הם יוצאו מהמחזור עוד
השנה. במקומם יהיה מטבע־מתכת משושה, בקוטר גדול מחצי שקל. הסיבה: לפי
טענת בנק ישראל הרבה יותר יקר להדפיס שטרות מלהטביע מטבעות.
עוד משהו: ישראלי ממוצע מחזיק בכיסו 103 שקלים, בשטרות ובמטבעות.

חוק הטבע:
מה ששרה גם יורד ולהיכן־
הבורסה

השבוע שאלו דורשי־טובתי, מה פתאום ירדה הבורסה( שימו לב ללשון
עבר).
ובכן, בין יתר חוקי-הבריאה, ולא מהאחרונים בדרוג, ישנו חוק-הטבע,
כזה שלא צריך להצביע עליו בכנס ת, למשל. הוא נתון, וקיים מאז שירדו
בורסות לעולם: מה שעולה -יורד.
לחוק זה יש גם כמה סעיפי״מישנה: יש ירידה שהיא לצורך עלייה, ויש
ירידה לצורך ירידה נוספת, ויש ירידה שהיא תיקון טכני.
הסעיף האחרון מ ת חלק לשניים. הראשון: תיקון טכני גדול, הקרוי
תיקון טכני. השני: תיקון טכני קטן, הקרוי תיקן. וזה מה שקרה בשבוע
שעבר.
אחרי ההקדמה הארוכה וגם המחכימה, הנה הבשורה: יהיו עוד
עליות־שערים, ואף לפני שגיליון זה מתפרסם. כדי להסביר מדוע, אין טוב
מדברים שאמר לי יואב (שם אמיתי) ,מוותיקי הברוקרים בשרותו של
בנק נחבא״אל־הכלים.
הנה הדברים:
״המגמה ה ב סי סי ת עדיין קיימת, זו ההערכה של מרבית הסוחרים
בבורסה.״
מה זאת הערכה בסיסי ת!
״חיובית, כמובן/״ הוא משיב .״אחרי עליות־שערים מתמ שכות ועלייה
של 90 אחוזים, באה עייפות מסויימת, נסיגה בשערים, נוצרה רמה
חדשה, המחייבת תיקון. אוספים סחורה, גופים מוסדיי ם בעיקר, קונים
מניות בחזרה, ואחר־כך בונים שוב תיק.
״המגמות הבסיסיו ת במשק לא השתנו. שיפור בכלכלה ב 1989-כמעט
ודאי.״
ודאי!
״במאקרו״כלכלה יהיה שיפור. הבורסה מחפשת תמיד א ת שני ה אלמנטים:
יציבות ודיבורים על צניחה. שני האלמנטים האלה קיימים,
ולכן השוק לא אמר א ת המילה האחרונה שלו״.
כלומר, יש לו עוד דרך לעלות!
״כלומר, יכול להיות שבשבוע הבא (השבוע) עוד אפשר יהיה לקנות
יותר בזול. יכול להיות שהבטן עוד לא נגמרה״.
הבטן! למה הכוונה! לכאבי־בטן!
״גם לזה. שבא באופן טיבעי אחרי עליות־שערים( .הירידות, ה מצויירות
כקו בטן הפוכה בגראפים).״
הבאזי. אז מה!
״שוק־המניות עומד לפני עלייה מחודשת.
״אנשים מממשים רווחים. המגמה היא חיובית. יהיו עליות־שערים,
אם לא יקרה משהו מיוחד״.
הבינותי.
אני עדיין מעמיד פני אחד שלא מרוצה. עדיין מחכה לתשובות ש ישאירו
אותי פעור־פה. הוא מרגיש בזה.
״השנה בא מ ת יש יציבות יחסי ת, אחרי הפיחות וכל זה. נוצרו תנאים.
אני אומר שהשוק באופן בסיסי צריך להתנהג, ומתנהג, כשוק יפה
ונורמלי. מה אתה רוצה, הוא עלה ג״ .408 עלה ל״( 145 נקודות) וירד
ל־ , 135 אז מה! טיבעי, לגיטימי ורצוי. מגמה חיובית חייבת לבוא עם
מימוש רווחים. כמו מעטפת שיש לה מעטפת נוספת.
״אנחנו נמצאים כרגע בירידות־שערים, שלפי דעתי, ולפי דעת רוב
הסוחרים בשוק, היא תיגמר. אני לא יודע מתי. אף אחד לא יודע. אלה
שייכנסו יוכלו לצאת עם אפיקומן״.
עכשיו אני מנסה לאתר מישהו המבין בהלכות סדר״פסח. אני תופס
אחד שעושה רושם טוב לענייננו, ושואל: תן איזה רמז, כיוון, קצה־חוט.
מה קונים לפסח!
״רק כבדות ״,הוא אומר, ולא מוכן לפרט. והוא צודק.
אגב, מישהו תפס אותי במיסדרון אולם־המיסחר בבורסה, ושאל
אותי :״תגיד, למה קלאב הו טל של אילת לא בונה, ואיפה ה״ 10 מיליון
שגייסו והבטיחו לבנות!״
אמרתי לו :״בחייך, מה אתה רוצה ממני, כבר שבע שנים לא הייתי
באילת

כסא ״שובר כאב־גב
סים. מתברר שאגד פיתחה כיסא היד

כאב גב־בכלל, שבו טופל במקום
אחר במדור זה, אלא זה המיוחד לנהגים.
ולא סתם נהגים, אלא של אוטובו־דור
מכאבי־גב. קלטת זו מייצגת את
הניסיון הרחב שנרכש על־ידי מועדוני
׳מק״א בכל רחבי ארצות־הברית במיס־גרת
תוכנית הקרויה ״תוכנית גב
בריא״ .תוכנית זו שימשה לצורכי מחקר
רחב־ממדים, הגדול מסוגו שנערך
אי־פעם באמריקה, על כאבי־גב ומניעתם,
התוכנית הוכחה כיעילה להק־לתם
או מניעתם של כאבי־גב ביותר
מ־ 80 אחוזים מבין 12 אלף משתתפים.
הקלטת מיועדת לתוכנית־תירגול
בת שישה שבועות. כדי לשמור ולמנוע
כאבי־גב, מומלץ לתרגל על פיה תמיד.
הקלטת פותחת בשיחה על הגורמים
לכאבי־גב, שישה מיבחנים שעל פיהם
ניתן לגלות איזורים בעייתיים, והדרכים
למניעתם.
ארבעה מתרגלים מדריכים אותך בשיעור
יומי של 15 עד 30 דקות, בשלושה
שלבים, כל אחד בן־שבועיים. הקלטת
מומלצת על־ידי האעדה לבא־בי־גב
וזכתה בפרס המצויינות של המועצה
המייעצת לסרטים.
המחיר 43 :דולר, כולל מישלוח
ואחריות.

ראולי מיוחד לנהגים מיקצועיים. אם
מרצדס רוכשת לכל האוטובוסים שהיא
מייצרת כיסא הידראולי, המיוצר
בסדנאות של אגד בארץ, סימן שהכיסא
מעולה ,״יחיד ומיוחד בסוגו בעולם״,

מתאים עצמו ליושב בו, ומאפשר לנהג
ישיבה נוחה בלי תופעות־לוואי. זה
שמראהו החיצוני דומה יותר לסד־עינויים
מאשר לכורסה נוחה — זה
פשוט עניין של אשליה אופטית.

ב מ רי\ ה
עיריות
כ ת־ ה מוזג
ובן־הזקוג,
אימן מחומן לא ראה
| את ר 1ם בחלום.
עד ללידתו של בן־הזקונים ליחזקאל
צוקר, מוכר מערכות־סכו״ם בעיירה
הפולנית אופוצ׳נה(ש־ 3000 מבין
10 אלפי תושביה בראשית המאה היו
יהודים) ,בא לעיירה עיקר פירסומה בד
כות אסתר היהודיה, בתו של מוזג מקומי.
היא היתה, באמצע המאה ה־, 14
אהובתו של מלך פולין באותם ימים,
קאזימיר, שגילה אותה משבא לרוות
את צימאונו במיסבאת אביה, אחרי
מסע־צייד מוצלח בסביבה.
הדברים השתנו משנולד פינחס צו־קר,
לימים פינחס אילון, שנפטר לפני
כשנה וחצי בגיל ,78 אחרי שהיה במשך
36 שנים רצופות ראש־עיריית חולון.
זה, לפחות, הרושם שאפשר לקבל מש־קוראים
את ספר־ההלל שהעיתונאי אריה
קרישק חיבר לזכר אילון(אזרח העיר;
הוצאח רשפים; 272 עמ!דים) ,ושראה
אור דווקא כמה ימים לפני שיורשו
של אילון לראשות עיריית חולון, חיים
שרון, איבד את שילטון מיפלגת־הע־בודה
בעיר, בראשונה מאז היות חולון•
לעיר, לטובת איש־הליכוד משה רום.
אילון היה נהנה מהספר. הוא היה
יכול לקרוא בו כיצד התגלה פינחס
צוקר נמוך־הקומה ושחום־הפנים כבר
בגיל צעיר כנואם משלהב ומבריק,
וכאדם שאצה לו הדרך. בגיל 16 אירגן
חוות־הכשרה חקלאית באיזור, כדי להכין
את חבריו ואת עצמו לעלייה ארצה.
ומשנישא בגיל 21 למניה(אחרי חיזור
של ארבע שנים) ,אכן מימש תוכנית
זאת תוך שבועות אחדים.
בארץ התגלה כי מניה רגישה מדי
לשמש הלוהטת של עמק הירדן וכוונתו
הראשונה של הזוג הצעיר להתיישב
בקבוצת כינרת ירדה מן הפרק. הוא
נאלץ להסתפק בהרצליה, שהיתה באר
תם ימים מושבה קטנה ומבודדת. שם
התחיל צוקר לעבוד בפרדסים, אך נטש
אותם במהרה לטובת תפקיד במועצת־הפועלים
המקומית, שבה דאג לחלוקת־עבודה
למידפקים על שעריה ( 20 גרוש
ליום־עבודה בפרדס 30 :גרוש ליום־
עבודה בבניין).
ואז קראה לו תל־אביב. יותר נכון:
הירחון החקלאי השרה. שבו היה צוקר,
במשך 18 השנים הבאות, לכל־בויניק
(כותב, מגיה, מנהל־חשבונות, מגייס־מנויים)
של עורך השדה ,״העורך עם
האקדח״ שימעון רויד יפה האגדתי.
האגדתי היה מבכירי אירגון־ההגנה
בתל־אביב. הוא הקפיד להחזיק, דרד
קבע, אקדח טעון במגירת שולחן־הע־בודה
שלו, ונודע גם כשי״ן דל״ת, על
שם ראשי־התיבות של שמותיו הפרטיים.
הוא מצא גם זמן כדי לחבר את
שיר״הילדים בין הרים ובין גבעות טסה
הרכבת. וכעורכו של ירחון חקלאי המציא
את המילה ממטרה.
״טורבו אנושי״ .ב־ 1937 החליטו
הצוקרים (פינחס אילון עיברת את
שמו רק עם הקמת המרינה) ,כי הגיעה
השעה לשים קץ למגורים בחדרים
שכורים בתל־אביב. הזוג רכש, תמורת
98 לירות ארצישראליות — משכורתו
של צוקר היתה אז שמונה לא״י ו־75
גרוש בחודש — דירת שני חדרים
ומיטבח, להם ולשני ילדיהם (בן ובת),
בבית משותף באחת השכונות של הפרבר
הדרום תל־אביבי. מאז המריא
צוקר — שלימים הגדיר אותו מזכ״ל
מיפלגת־העבודה לשעבר, עוזי ברעם,
כ״טורבו אנושי״ — בעסקנות המוניציפאלית,
תחילה כסגן־ראש־המועצה־המקומית
חולון, שהיתה לעיר ב־, 1950
עת הגיע מיספר תושביה ל־.4212
* ש שמה 1לקח מספר יהושע, ש ם
מופיעה חולון באחח סעדי שבט •הודה.
העול ם הז ה 2693

מישפחת וונג היתה המישפחה הואשוש של
פליטי ויאט־נאם שהסכימה לבוא לישראל
בעיקבות הזמנתו של מנחם בגין.
איו מוגישת הבת כיו?
היכן היא1
ן יין ייגון 30 ,באפי
^ ריל . 1975 בוקר.
יושבי העיר התעוררו
לשמע שא־גות״שימחה
של אנשי
צבא צפון ויאט־נאם
שנכנסו לעיר. הדרום
הובס. מה שהיה שטח חסות
צרפתי עבר דרך מעורבות
אמריקאית טראומטית לחסות
קומוניסטית נוקשה שב-
נוקשים.
מהר מאוד תפסו הצפון־ויאט־נאמים
את השליטה. בפקודתו הישירה של
הו־צ׳י־מין הוחרמו כל חשבונות הבנקים
של העשירים. מנהיגי־הדרום המושחתים
ברחו עם כל אוצרם.
בתקופת הזוהר הקאפיטאליסטית
שלה הפכה סייגון עיר מוזרה.
בחלקם הגרול סינים שהיגרו לוויאט״נאם. בעלי־מיקצוע
רבים חיפשו מזלם בארץ שהיתה כמעט
מפגרת עד בואם. ההצלחה הכלכלית שלהם היתה
אדירה.
בראשית שנות ה־ 30 של המאה היגר סבא וונג
לוויאט־נאם, ומונה שם כשגריר מטעם סין. עם
הזמן פרש ממישרתו והתחיל בקאריירה עיסקית
פורחת.
באותו יום, באפריל , 1975 עמד נכדו על ה־מירפסת
והבין שימים קשים באו עליו. עד אז היה
כימאי, בעל בית״מלאכה לייצור צבע־מאכל, איש
תרבות וחברה. עוד באותו יום ניגש לבנק וביקש
את כספו. הוא קיבל רק כמה פרוטות עלובות.

שזה
טיאגדיה אודיסאית
ך* עיר התחתית בחיפה, לפני שבוע. שקט
1 1תהומי. רק שתי זונות משועממות הפרו את
הבדידות שמסביב. רחוב יפו הלך לישון מוקדם.
משקוף אדום ציין את הכניסה למיסעדה של
מישפחת וונג. ניגוד חריף לסביבה. הכל סיני.
מדברים סינית, אוכלים אוכל סיני, ובעיקר —
נראים סינים.
דאי וונג מציינת בימים אלה 10 שנים למסע־האימים
שלה מוויאט־נאם. קווי פנים עדינים
מאוד, ממש כמו רישום בעיפרון רך. מדברת
בשקט, ברגיעה, מחייכת המון, משתדלת שלא
להישמע כמי שעברה טראגדיה אודיסאית.
״הייתי בת 6כשהם נכנסו לסייגון, אבל
בהחלט הייתי מודעת למה שקורה מסביב. כל
העניין הזה גרם לי להתבגר.
״אחרי שהם נכנסו פנימה, כבר לא היה טעם
ללכת לבית־הספר. שפת־הלימוד הפכה מסינית
לוויאט־נאמית. אנחנו סינים ולא ויאט־נאמים,
הכל — החינוך שלי, התרבות שלי, המוסיקה
שאני מנגנת בחליל צד — הכל סיני.
״למורים כבר לא היה חשק ללמד. הכתיבו
להם מגבוה שצריך לשטוף לנו את המוח כמה
שהו־צ׳י־מין טוב וכמה שהקומוניזם טוב.
״אנשים התחילו להיעלם ברחובות. חיינו
בפחד. היו חוטפים את העשירים ושולחים אותם
למחנות־כפייה או למחנות, חינוך מחדש׳ .לא
ראינו אותם עוד.
״אני זוכרת שבשלב מסויים חדרה לי למוח
ההכרה שאני והמישפחה שלי עומדים לעזוב
לחו״ל. פשוט לא יכולנו להישאר בסיוט הזה.״
כמו בכל מקום אחר בעולם, גם בוויאט־נאם
היו מי שידעו להפיק תועלת מהמצב החדש
שנוצר. וונג החביא כמה מטילים, ובהם השתמש
כרי לשלם למבריחים.
חבורות סוחרים ממולחים התארגנו כדי להבריח
את העשירים אל מחוץ לארץ השוקעת. ככל
שהיו משלמים להם יותר כסף, כך גברו הסיכויים
לצאת מזה בחיים. בדצמבר 1978 הם יצאו
באישון־לילה למחנה סודי, שהוקם כדי לקלוט
את הבורחים. המבריחים, אגב, לא לקחו על עצמם

אחריות לגורל הפליטים מהרגע שאלה יצאו את
גבולות המים הטריטוריאליים של ויאט־נאם.
ספיגת הקמח
^ קבוצה של מישפחת וונג שברה שיא חדש
1 1במסעות־פליטים 2300 .איש נדחסו לבטן
אונייה שהספיקה בקושי ל־.200
״הצפיפות היתה נוראה,״ מספרת דאי ,״פשוט
לא היינו יכולים לזוז מהמקום. ישבנו שיבעה —
שני ההורים, ארבעה ילדים ודודה — בשטח
בגודל זעיר. כל היום ברגליים כפופות. כל מיספר
שעות היינו קמים, כדי שהרגליים לא יתנוונו.
״בהתחלה זה עוד היה איכשהו סביר, למרות
שהיינו צריכים לחכות ארבע שעות בתור לכוס
מים, ועוד ארבע שעות בתור לשרותים.
״לכל אחד היה רק תיק קטן אחד. אי־אפשר
היה לקחת יותר. אחרי שבוע נגמר לנו האוכל,
והשתמשנו בקמח שהאונייה הובילה. עירבבנו
מים וקמח, ואכלנו כמו שזה. היה לזה טעם של
דבק, אבל אדם רעב וחלש לא בוחל בכלום.
״בהתחלה עוד היתה תחושה של שיתוף־גורל.
כולם היו אחים זה לזה. כמעט כולם היו סינים, כי
כמעט כל הסינים היו עשירים, ורק עשירים יכלו
לצאת. אבל ככל שנקפו הימים, כל אחד הפך
ליותר ויותר אגואיסט, והתחילו תככים בתוך
האונייה.
״אנשים איבדו את הסבלנות שלהם והתחילו
לריב על כל סנטימטר, על כל אפשרות ליישר
את הרגליים. התנאים נעשו ממש בלתי־נסבלים.
מחלות התחילו להתפשט, אנשים התחילו לגסוס.״
ניכר
עליה שקשה לה להיזכר. מסע־האימים
נשאר חרוט עמוק בזיכרונה. האונייה הפליגה
מוויאט־נאם לעבר הונג־קונג. לפני חופי האי

ביקשו רשות לעלות ונדחו על הסף. וכאילו כדי
להוסיף לייאושם התחילה סידרה של סערות,
שטילטלו את יושבי הספינה מצד אל צד.
״האוויר היה מסריח מאוד. הכל היה מלא
מחלות וחיידקים. חלק מהזמן הייתי שרויה במין
חצי עילפון כזה, כף שאני לא זוכרת הרבה״.
בהרצאה שנתנה במתנ״ס באחת הקריות,
השלימה אחותה של דאי, סי, את הדברים :״תינוק
אחד, בן כמה חודשים, סבל מקוצר נשימה חמור
מאוד. הוא גסס. בקהל הדחוס מאוד של עשירים
היו גם רופאים, אך לא היו תרופות, והם פשוט לא
יכלו לעזור. הם הודיעו שאם התינוק ימות בתוך
האונייה נשקפת סכנת מגיפה לשאר 2299 הנוסעים.
ההורים היו מזועזעים לשמוע על קבורה בים.
בינתיים הוא גסס.
״מבעד לצוהר הקטן ראינו אונייה מרחוק, והחלטנו
שאין ברירה. הכנו רפסודה קטנה ומרופדת
מכרית הצלה עם דגל אס־או־אס, ושלחנו אותו
לעבר האונייה. עד היום איננו יודעים מה קרה

האונייה שטה מדחי אל דחי. הנוסעים היו
מורעבים ורטובים עד לשד עצמותיהם. איים קטנים,
שאליהם פנו, רחו אותם והגבירו את ייאושם.
דאי :״אני זוכרת תמונה נוראה של אנשים
קופצים למים מתוך ייאוש, ומנסים לשחות לאיים
האלה. חלק טבעו, כל אלה שלא מתו הוחזרו
לאונייה.״
דאי: בהחלט מסכימה לקביעה, הקושרת את
גורלה של האונייה עם גורל הסנט לזאיס, אוניית
הפליטים היהודיים שחיפשה, לשווא, מיפלט
מאימת הנאצים. בנתיב־התלאות של ספינת־

הקמח לא נמצאה אף מדינה שתסכים לקלוט את
מזי־הרעב שאיכלסו את ביטנה.

חג-המילד

^ ערב חג־המולד שוב התערב י הגורל,
4והפעם לטובתם. אנשי מישמר־החופים של
הפיליפינים היו עסוקים במסיבות־שתייה של
כריסטמס, ולא גילו עירנות כתוצאה מכך.
כשגילו את אוניית־הפליטים היה כבר מאוחר מדי
לסלקה. עיתונאים זריזים עלו על סיפונה והנציחו
בעשרות סירטי־צילום את הטראגדיה. התמונות
נראו בכל בית ברחבי העולם, והעולם ההומאני
החל מתעורר.
האו״ם שלח מנות־אוכל, וטיפין־טיפין הסכימו
ממשלות־העולם לקלוט את הפליטים.
מנחם בגין, שהבין שזו הזדמנות לעשות מעשה
טוב ולהרשים את העולם, החליט לקלוט 600 מהפליטים.
קבוצה
ראשונה נלקחה מסיפון אוניית־פליטים
אחרת, ומישפחת וונג הצטרפה לקבוצה השנייה.
״אבא שלי חשב שהוא הולך לפגישה עם
השגריר הצרפתי. היו לנו קרובים בצרפת, ורצינו
להגיע אליהם.
״כשהגיע לפגישה, התברר לו שזה בעצם
שגריר־ישראל, ושאין מקומות פנויים בצרפת.
שאלו אותו אם הוא מסכים לנסוע לישראל,
ובאימפולסיביות ריגעית הוא ענה, :למה לאי׳
״בדיעבד נודע לנו שהיינו הראשונים להסכים

דדז״; כד
(המשך בעמוד )30

! 0*0קלז־רו!:

וד1ודלמן:

שר צ,ו/רנלן:

..אין זה טיבע ׳ בימינו. לאאשבעםמשודד
שהתבטא בזנות הפאשיזס!״ נגדהמדיניותשלנו ! ״
.אני

בהלם !

שני האחראים לביטולו של ״פסטיבל השירה״ בשנה
שעברה היו המשורר נתן זך והמרצה לספרות הד״ר ניסים
קלדרון. אחת הסיבו ת לביטולו של הפסטיבל, אם לא
העיקרית, היתה שאי־אפשר לעסוק בשידה, כשבשטחים
הכבושים נהרגים אנשים על״ידי כוחות צה״ל.
השבוע נפתח פסטיבל״שירה, וגם פגשתי א ת הד״ד
ציסים קלדרון.

• העתה אתה מסכים לקיומו של הפסטיבל. מדוע?
הרי לא הפסיקו להיהרג אנשים.
באופן עקרוני אני מאוד בעד קיום פסטיבל־שירה. מה שהפריע
לנו בשנה שעברה היה שזה צריך היה להיות פסטיבל המאורגן
על־ידי ממשלת־ישראל, וכד המשוררים, שהיו משתתפים בו, היו
נותנים, למעשה, לגיטימציה ליצחק רבץ להמשיך ולשבור עצמות.

עם כל הכבוד לשירה, קיומו של פסטיבל־שירה
או לא זה מה שישנה את דעתו של רבץ, או מישהו
אחר כממשלת־ישראל?

מותו של מחמוד אל־מצרי ( )32 מהתפרצות כיב־קיבה
ב מי תקן־כלי א ה של שרות־הביטחון־הכללי בעזה, היה

תתפלאי, אבל אני חושב שמצבו של רבץ כל־כך רע, שכל מתן
לגיטימציה חשוב בעיניו מאוד.

מוות טיבעי. כן קבע השבוע דרק פאונדלר, פאתולוג סקו טי,
שהוזמן לארץ לבצע חקירה של שצי מיקרי״מוות של

פלסטינים.
פאוגדלר קבע שהאיש אמנם נפטר כתוצאה מהתפרצות
הכיב, אך שניתן היה למנוע את מותו.
ביקשתי מהד״ר יולי צודלמן להסביר את קביעת
הפאתולוג.

• ולכן משתתפים בו רק משוררים ישראליים,
ואין שום אורחים חשוכים מחו״ל, במו שהיה צריך
להיות בשנה שעברה?

אין זה טיבעי היום למות מכיב־קיבה, במיוחד בגיל צעיר. בפעם
האחרונה שמעתי על מישהו, שמת מכיב־קיבה, כאשר יורי

נכון, זה מפני שאין לנו כסף לארח אותם כאן, ואין לנו גם כוח
אירגוני כל־כך גדול.

•ועכ שיו?
עכשיו אנחנו אירגנו את הפסטיבל בעצמנו.

רפואה

פסטיבלים
• למי טוב הפסטיבל הזה? לכותבים או לקוראים?

גלנסקוב, אסיר־מצפון בכלא הרוסי, מת כך. זה היה לפני 20 שנה,
וכל העולם עמד אז על הרגליים והאשים את שילטונות ברית־המועצות
בהזנחה. במשך 20 השנים שעברו התקדמה הרפואה
באופן משמעותי.

אני חושב שלשני הצהרים. זוהי הזדמנות לקוראים לבוא
ולפגוש את הכותבים, ולהיפך, וגם הזדמנות למשוררים עצמם
להיפגש, להקשיב לאחרים, להשפיע.

• איך אפשר למנוע, אם כך, מוות מכיב־קיבה?
גם במיקרה של פריצת כיב או סיבוכים הנובעים מזיהום כללי
או דימום לא מתים מיד. מוות במיקרה כזה הוא אפשרי רק כאשר
לא מוגשת כל עזרה רפואית, כאשר מתעלמים מהחולה במשך
שעות או ימים.
לא ראיתי את תוצאות הניתוח הפאתולוגי או את התיק הרפואי
של הנפטר, אבל יש להסכים עם מי שטוען שאין זה מוות טיבעי; .
הסימנים של הסיבוכים הנגרמים מכיב־קיבה הם כל־כך ברורים
ובולטים לעין, שצריך להיות עיוור כדי לא להבחין בהם.
במשך שנים רבות אני חוקר מיקרי־מוות ולא נתקלתי בתמותה
(אורית זרובבל) 1
כתוצאה מכיב־קיבה.

מי אמר שאין מה לראות בטלוויזיה שלנוו סרטים,
סדרות, חדשות, תשדירי־שרות ושקופיות של ח סו ת.
למי שטורח וקורא א ת השקופיות של הח סו ת, היתה
השבוע הפתעה. אחת מהשקופיות היתה של חברת גבייה
בשם ״ברמן א ת רפי״ .א ם חייבים לך כסף ולא רוצים
לשלם, פנה אל ״ברמן א ת רפי״ ו ...מה איכפת לך איך.
פניתי אל שרי צימרמן, דוברת רשות״השידור, ושאלתי

• אני שומעת שעם כל זאת אתה לא משתתף ב,פועל
בפסטיבל. מדוע?
במיסגרת הפסטיבל משתתף גם המשורר אהרץ שבתאי,
שהתבטא לא פעם בזכות הפאשיזם. אני, אישית, עם איש כזה לא
מובן לשבת בשום פורום.

• לדעתך משורר נבחן לא בשיריו אלא בדיעותיו
הפוליטיות? אתה לא מגזים?
בתקופה כמו זאת, כשיש קשר הדוק בין דברים שנאמרים או
נכתבים לבץ מותם של 500 איש, אני לא אשב איתו.
(דניאלה שמי)
שידור אותה א ם יש להם גם הזמנה של חברת הגבייה של ה אחי ם
אלפרון.
מה זאת אומרת?

• אתם מקרינים שקופיות־חסות של חברות
גבייה, במו ״ברמן את רפי״?
מה? אני בהלם!

• למה את בהלם?
כי לפי מיטב ידיעתי, זה בניגוד למדיניות שלנו.

• אז מה קרה?
לא יודעת. אני רק יכולה להבטיח לך שמייד אני פונה ומבקשת
לבדוק באופן יסודי מה קרה פה ולמה, וכשתהיה בידי התוצאה של
החקירה אודיע לך.

• אנחנו מחכים.

(תיאלה שמס

שראל אור 3ך:

לו י3חק:

״ האחריות לד י ו וח נכון
חלה על ב על הרכב!״

״ המישחסהואביטוי ״חיוח הנושיםותה
להרס הלאומי שלגוף לקלוט דווקא נשים!״

דן ארבל, שופט בבית״מישפט השלום ב תל-אביב, קבע
שאין איסור ״לתקן״ א ת רישום הקילומטרים במד״המרחק
ברכב.
הנאשם היה מפחית את מיטפר הקילומטרים בשעון,
ותמורת השרות גבה מלקוחותיו 100 שקלים. הוא זוכה,
והשופט ציין כי שעון״הקילומטרים במכונית אינו מיסמך,
אלא מכשיר המיועד לנוחיותו של בעל״המכונית.
שאלתי את השמאי לוי יצחק מה דעתו על פסיקה זו.

בשבועות האחרוגים התפרסמו הרבה כ תבו ת על הרול טה
הישראלית, וגבדקו היבטים פסיכולוגיים, חבר תיים
וחיגוכיים.
על תפיסת-המוו ת אצל ילדי ם נשמעו דיעות שונות מה מומחים
השונים.
פניתי לפרופסור ישראל אורבך מאוניברסי ט ת בר-אילן,
פסיכולוג שהוא מומחה לתפיסת״המוות ולמניעת״התאב-
דות בקרב ילדים, ושאלתי אותו איך ילדים תופסי םאת
המוות.

אני מקבל את פסיקתו של השופט. זה בדיוק כמו שאי־אפשר
להאשים בעל־מוסך בכך שעשה פחחות וצבע למכונית שעברה
תאונה קשה, ואחר־כר לא ניתן להבחין שהמכונית עברה תאונה.
האחריות לדיווח המצב המדוייק של המכונית חלה על בעל-
הרכב.

• למיספר הקילומטרים שהמכונית נסעה יש השפעה
על מחירה?

שתי נשים בלונריות באותו הגיל לא שוות אותו הדבר, נכון?
כך גם שתי מכוניות מאותה שנת״ייצור, שיש ביניהן הבדל במים־
פר״הקילומטרים.
מיספר־הקילומטרים הוא אינדיקציה חשובה מאוד לגבי מצב
הרכב, ואני בהחלט חושב שאדם המשנה את מיספר־הקילומטרים
מעלים מידע חשוב.
ההבדל במחיר שבין מכונית, שנסעה 60 קילומטר, למכונית
שנסעה 100 אלף קילומטר, ינוע בין 556ל״. 15*.

• אז למה במחירון לרכב, שאתה מוציא, לא כתום
ליד המחיר המומלץ מיספר הקילומטרים?
הערכתנו מתייחסת־ למכוניות שעברו 20 אלף קילומטר בממוצע
למכונית פרטית ו־ 40 אלף למיסחרית.
באחרונה לוחצים עלי שאפרט יותר, ואכתוב מהו המחיר המומלץ
לפי קילומטרים. יש ארצות שבהן מקובל לעשות זאת.

רז* 3ר 1קל:

• קונה שרומה במיספר־הקילומטרים יכול לגלות
זאת?
כשקונים מחברת־השכרה, תמיד אפשר לבדוק בספרים שלהם,
כי שם עושים מעקב מאוד מדוייק.
יש נהגים המטפלים בריכבם במוסך קבוע, ואז אפשר לדעת
באמצעות המוסך. לא־אחת הגיעו אלי אנשים שרומו, ושגילו זאת
באמצעות המוסך. הם הגישו תביעה מישפטית נגד המוכר, ואני
הערכתי את מחיר המכונית כפי שהוא באמת.
אני מבין את החלטת השופט, אבל צריך לחוקק חוק שיגן על
הקונה מפני מסירת מידע כוזב על מיספר־הקילומטרים.

• יש לי ההרגשה שמחיר המכונית יורד אס נסעה
יותר מהממוצע השנתי המקובל. אבל הוא אף פעם
לא עולה כשהיא נסעה הרבה מתחת לממוצע
המקובל.
אהה. לא אמרתי דבר כזה.

(גלית בר)

לילדים בני 11 יש תפיסת־מוות מציאותית בדיוק כמו למבוגר.
הם יודעים כל מה שמבוגר יודע.
ההבדל הוא ברמת־חשיבה נמוכה יותר, וקונקרטית יותר.

• במה זה מתבטא?
לשאלה מסה מתים, ילד בן 12 יענה: מפגיעה באיבר חיוני של
האדם. ילד בן 6יענה: ממחלהימסוכנת.
למעשה כבר בגיל 3מזהה ילד את המוות, אלא שאז הוא יטעה
בהיבטים מסויימים של המוות, כמו מחשבה שהמוות הפיך.

• אם הילדים מנדנים מה המשמעות של מוות,
למה הם ממשיכים לשחק במישחק המסוכן גם אחרי
שקרה אסון?
כשאדם חושב על המוות שלו, הוא תמיד משאיר אלמנט של
חיים. מוות של אחר תמיד יותר ריאלי ומדוייק.
כשישאלו ילד מה יקרה כאשר ימות, הוא יענה שההורים שלו
יהיו מאוד עצובים דבכו. ולשאלה מה יקרה כשחבר שלו ימות, הוא
יענה שישימו אותו בארון ויקברו אותו.
אצל ילד זה מתבטא בחוסר־שיפוס לגבי התנהגות בסישחק
מוות. הוא יודע שאפשר למות, אבל לא מודע לכך בזמן הסישחק.

• יש במישחק אלמנט של התאבדות?
הרבה ילדים משחקים במישחק הזה. הם נוטלים סיכון, כי כך הם
בורקים את עצמם ואת המציאות.

בכל הפגנה, הפנינג, צעדה או אירוע המוני אחר רואים
את שוטרי מישטרת־ישראל הרוכבים על סוסי ם.
השבוע ראיתי שמישטרת״ישראל פירסמה בכמה עיתו נים
מודעה, ובה היא מזמינה הצעות-מיכרז למיספוא לסו סים.
מיכרז
למיספוא ל סו סי ם מרמז על כך שלמרות שאנחנו
בסוג שנות ה , 80-ולמרות שסוסים הם כלי־רכב מלפני
מאה שגה, חיל-הפר״שים של המישטרה בא מת גדל.
צילצלתי לרזי פרנקל, מפקד יחידות-הפרשים, וביקשתי
ממנו שיספר לי על חיל־הפרשים.
נכון שבשנה האחרו 5ה הגדלנו את חיל־הפרשים. היחידה אמנם
קיימת מאז ימי־המנדאט, אבל אז לא היו כמעט סוסים, והשימושים
היו מעטים.
עכשיו יש 50 סוסים. לצערי יש הרבה התקהלויות שצריך לפזר.

• איזה תכונות דרושות לסוס מפזר־התקהלויות?
הסוס צריך להיות אדיש לכל הגירויים שבשטח, כמו תחבורה,
רעש של ניילונים, חצוצרות.
הוא צריך להיות שקט ורגוע, כרי שלא יסכן את הרוכב
והסובבים אותו.
ככל שהסוס יותר גדול, זה יותר טוב. מסוס גבוה יש תצפית
טובה, ונוכחותו יוצרת יראת־כבוד. זה טוב לאירועים המוניים ללא
הפרעות, שבהם הפרש צריך רק להפגין נוכחות בשטח.
בהפרעות, סוס גדול דוחף יותר טוב ומפזר מהר יותר את
ההתקהלויות.

• לאיזה תבונות זקוק שוטר־פרש?

יולטה

מישטוה

בין המשחקים יש ילדים הלוקחים יותר סיכון, ויש ילדים
הלוקחים פחות סיכון.
חשוב לבדוק אצל הילדים הלוקחים סיכון גדול מה עומד
מאחורי זד״ יתכן שזו התנהגות של הרם־עצמי מכוון, למרות שהוא
לא מודע. צריך לבדוק, זה לא בטוח.
יתכן שהילדים המסתמים יתר־על־המידה ניתנים להשפעה
במידה המנוגדת לשיפוט של עצמם.

האווירה אצלנו ביחידה היא מאור מיוחדת. צריך מאוד לאהוב
חיות, כדי שהטיפול בהן יהיה הכי טוב.
כמו ששוטר, שיש לו מכונית, אחראי למכוניתו, כך הפרש
אחראי לסוס. היחסים בין הפרשים למפקדים הרבה יותר חבריים
מאשר.בכל יחידה מישטרתית אחרת.
להיות פרש היה פעם סטאטוס נמוך. היום יש שינוי בתדמית,
והרבה שוטרים רוצים להגיע אלינו. אנחנו רוצים לקלוט דווקא
נשים, כדי שגם אצלנו יהיה שיוויון בין הנשים לגברים.

• יש דיד למנוע את המישחק המסוכן?
הפירסום הרב בכלי-התקישורת אינו טוב. ידוע שפירסום
אמצעים של הרס עצמי מגביר את התופעה.
הפיתרון אינו מיידי. צריך להקנות לילדים כלים להתמודד עם
,הלחץ החברתי, ובמקביל לגנות את הנורמה של המישחק.
לדעתי, המישחק הוא ביטוי להרס הלאומי שלנו. תאונות-
דרכים הן, באופן הפילוסופי־מטאפורי, ביטוי להדם זה, והילדים
(גל־ח בר)
מבטאים את ההרס העצמי של החברה הישראלית.

• סוס זה לא קצת מיושן?
בישראל חושבים שמה שיותר דיגיטלי ואלקטרוני יותר טוב. זו
טעות.
ברור שלסוס יש יתרונות בפיזור התקהלויות שאין לשום
חצצית. התקדמות האדם למאדים אינה צריכה להיות בניגוד לכך
שאנו חיים בטבע, ויכולים להשתמש במה שיש בו. אסור לאבד את
(גלית בר)
הקשר עם בעלי־החיים.

וגן החושות
ציאפלין
וד״ויו־ לץ

מי שרוצה להסתכל
בראי, שיראה את
״לוע הזאב״,
יקח ללב, יתעצבן
ויתנחם בציארלי

• גם אוהבי הקולנוע המושבעים
יהפכו לסכיזופרנים בחודש הקרוב, שהרי
איך יוכלו לבלוע את כל הטובין
שמציעים להם בחג המצות הזה? חוץ
מכמה קומדיות ישראליות חדשות
(שלא ברור אם קוני הכרטיסים יצחקו
או יבכו בסופו של דבר) ,אפשר לעשות
סדר יהודי קולנועי כשר בטבריה או
להוקיע את הפגיעה בזכויות האזרח המצטיירת
מרוב סירטי הגויים האחרים,
שיוצגו במיסגרת האירוע הסינמטקי
הכלל־ארצי של ״רוח החופש״ .אבל מי

שרוצה להרגיש רע מאוד, שילך לראות
את אל תוך לוע הזאב של פראנסיסקו
לומבארדי. מי שלא יספיק לראות את
הסרט הפרואני הזה במיסגרת האירוע,
שירדוף אחריו לכשיוצג בקרוב בהקרנה
מיסחרית.
לא צריך להתאמץ כדי להעתיק את
הסרט הזה מפרו לישראל, והרי לנו
סרט מקומי על האינתיפאדה וצה״ל.
מפקדים לוקחים את החוק לידיהם,
מתוך אמונה שהאוכלוסיה מסתירה
טרוריסטים, ושהדרך היחידה לשלוט
בה היא להשליט יותר טרור מאשר מטילים
עליה הטרוריסטים. זילזול בחיי
אדם הנובע מאוזלת־יד של הכוח השולט
ושיכרון המדיניות של היד החזקה.
רישמית זהו סרט על מילחמת־האזרחים
בפרו, אז למה על הראש בוער הכובע?
• ופסטיבל קאן השנה (מזמן לא
היו פסטיבלים — .אבל זה האירוע
שהמציא את כולם) חוגג עוד לפני
פתיחתו הרישמית בהקרנה חגיגית של
הגירסה המלאה באמת של לורנס איש
ערב 1962 מה זה מלאה? הסרט נמשך
במקור כמעט 4שעות(ליתר דיוק 222
דקות) .כשיצא הסרט לאור, לחצה
חברת קולומביה על דייויד לין, והוא

שחקן צ׳אפלין ב״הדיקטטור הגדול״
הצחוק בשרות המחאה הפוליטית

הגיגה
של קולנוע
מי הפליל את רוג׳ר ר־

ביט! (רב־חן, תל־אביב, אר־צות־הברית)
-זאת ההצלחה
הקופתית הגדולה ביותר של הקולנוע האמריקאי
בשנה שעברה, ואין זה פלא. הרעיון לשתף דמויות
מצויירות ושחקנים חיים יחד בסרט אינו חד ש, אך
המיזוג המושלם שלהם בעלילה רציפה מ ת חיל ת
הסרט ועד סופו הוא בהחלט חוויה.
לא העלילה היא העיקר כאן, אלא הצגתה. הסי פור
פשוט למדי, ושאול מן המסורת של הקולנוע
האפל: בלש פרטי חוקר חשד שכוכב״קולנוע רצח
א ת המאהב של אשתו. שיגרתי להפליא. אלא
שה־ בוב הוסקינס ובייבי הרמן: מציאות מטורפת
בלש הוא שחקן חי( בו ב הוסקינס) ואילו הכוכב,
הגדולים להרשות לדמויות מצויירות מהוללות כמו
רוג׳ר רביט, הוא מצוייר. נתוני-יסוד אלה פותחים
אפשרויות בלתי-מוגבלות לפני הסרט עצמו, שמ דאפי
ד אק ודונאלד דאק, שזכויותיהם לא היו אף
פעם באותו כיס, להופיע יחד על אותו המסך. יותר
ערבב בעליצות רבה א ת הגיבורים משני הסוגים,
ומשליך או ת ם אלה באלה בתיחכו ם טכני כזה, עד ־ מזה, יש כאן חגיגה מתמדת של המצאות מטורפות
בזו אחר זו. קרוב לוודאי שהסנובים יאמרו שזה
שהצופה, אחרי ההלם הראשון, אינו מתפלא לראות
כיצד הם חובטים, או לחליפין, מתמזמזים, כאילו
מעייף עד מתיש, ואולי בא מ ת אין זה סר ט לסנו-
בים. מי שבעיניו התכונה העיקרית של הקולנוע
היו כולם בריות מאותו הסוג.
היא עדיין התנועה המת מד ת וההנאה החזותית,
לאוהבי האנימציה זו חגיגה של ממש, כי סטיבן
ודאי יתענג.
שפילברג, המפיק, הצליח לשכנע כמה מן האולפנים
מעוף נתיב הפאוואו (לב, תל־אביב,
ארצות־הברית) -אג־דת״מחאה
הנראית כשריד
מדור אחר, לא משוס שהמשא שלה -בעיות האינ־דיאנים
באמריקה -התיישן או בא בינתיים על
פיתרונו, אלא מפני שכל העשייה נודפת ריח קצת
מיושן של תמימות, שיש בה כוונות טובות, אבל
אין בה מחשבה עד ה 0וף.
העלילה מספרת על שני חבריס, פילברט ובאדי.
הראשון, שמן וקצת ילדותי, חולם להיות לוחם
אינדיאני גדול כמו אבו ת אבותיו שלחמו בגנרל
קאססר. השני לוחם של ממש שזכה לעיטור״גבורה
בוויאס־נאם, ומאז שחזר מן ה תופ ת פועל ללא
לאות בחזית הלחימה לזכויות בני עמו המקופחים.
השניים יוצאים יחד להושיע את אחותו של אחד
מהם מן הכלא, לשם הושלכה בתואנות״שווא על־ידי
המישסרה הפדרלית, כדי להסיח אתת שומת-
הלב של אחיה מניסיונו של המימשל לגזול עוד נתח
מן הרכוש שנותר לאינדיאניס.
זהו בעצם סרס מסע, המתרחש כולו בדרך מן
השמורה האינדיאנית לעיר סאנ טה פה, שם כלואה
האחות. בדרך זו זוכה פילברס לכל האותו ת והמופ תים
המבטיחים לו מקום בשדות-הצייד הציצחיים

גארי פארמר ואיי מארטינזי: תמימים
ואילו באדי, שאינו מאמין בשטויות, גם הוא נכנע
לבסוף לקסם המסורת המפוארת. ומה יכולה מיש-
טרה פדרלית שלומיאלית ומו שחתת לעשות נגד
אמירת אמת!
משהו בין מציאות ואגדה, שחסר אתהקסם של
האגדה ואת הבסי ס של המציאות. הסרט חוטא
במבט מלא חיבה וסלחני, המציג א ת האינדיאנים
כפרימיטיבים באמת, ואת יריביהם כחלמאים
מושלמים, שרק אינדיאנים מסוגלים, עדיין, לח שוש
מפניהם. הרבה מוסיקה.

הסכים להוריד 20 דקות. תשע שנים
לאחר מכן, כשיצא בהקרנה חוזרת,
קיצצה החברה, הפעם בלי להתייעץ
בלין, עוד 15 דקות. במאמצים גדולים
ובתמיכתם של משוגעי הקולנוע
הקבועים של הוליווד, בראשם סטיבן
שפילברג, נמצא כל החומר החסר. כל
השחקנים שחיים עדיין תרמו מחדש את
קולותיהם, כדי להשלים את פס הקול
שהיה לוקה בחסר. הספונסורים הנלהבים
שפילברג ושות׳ הפכו את העניין
לאירוע, וההצגה החגיגית, שנערכה
לסרט בגירסה זו בארצות־הברית היתה
הצלחה גדולה. בתחילת חודש מאי

צ׳אפלין את התקופה הפוסט־אמריק־אית
שלו, את הרטרוספקטיבה המפורטת
ביותר שלו.
אגב, כל שנה, בפסטיבל שנערך
כמחווה לזיכרו, מארחת ליידי אונה
צ׳אפלין את באי הפסטיבל באחוזתו
של המאסטרו. מי שאולי יבוא לישראל
עם רעייתו להצגה חגיגית נוספת של
הדיקטטגר הגדול הוא יוג׳ין, בנו של
צ׳אפלין הנקרא על שם אבי אשתו,
יוג׳ין או׳ניל.
• ומה מתבשל? פטריק (ריקוד
מושחת) סוויזי רוכב שוב. הסרט קרובי
סישפחה מציג אותו כשוטר, ששורשיו
מוליכים להרי האפלשים. כשאחיו
הצעיר נרצח על־ידי אספסוף באים בני
שיבטו לחפש נקם בעיר. הגיבור נקרע
בין המסורת שלו ושל התרבות שממנה
בא לבין החוק שעתה הוא שליחו. את
אחיו מעצב שחקן מבטיח אחר ממוצא
אירי לוהט, ליאם ניסון, שנראה לא
מזמן בסרטו של קלינט איסטווד הימור
גורל׳ ,ולצד דיאן קיטון באם במיבחן.
מה שמעניין ביותר, במבט חטוף
בדיוקניהם של השניים, אף שאין
ביניהם קירבת־דם, הם ממש דומים.
תדריר חובה לראות
תל־אסים בגלל המילחמה ההיא,
שדות החיטה האדומים, אשה תחת
השפעה, קפה בגדד, חשד, ארבע הו־פתקות
של רנט ומיראבל.
חיפה: בגלל המילחמה ההיא, או ׳
בע הרפחקוח של רנט ומיראבל.

תל-אב*ב:
* * אשה תחת השפעה
(אלנב׳ ,ארצות־הברית) — אשה על
הגבול שבין שפיות לשיגעון, ורק האוד

סירט קולנוע בטלוויזיה
המהמרים (יו ם רביעי 12 ,באפריל, בשעה - )22.05 מסר טיו
הקלילים יותר של רוברט אלטמן, מי שעשה א ת נא שוויל ובאפלו
ביל, ועוסק בדרך כלל ב מיתוסי ם אמריקאים. הפעם הוא מ ת מקד
בהתמכרות להימור נוס ח אמריקה. עיתונאי ומהמר נודדים בין
לאס-וגאס ורינו. עם ג׳ורג׳ סיגל ואליוט גולד.
איש הציפורים מאלקטרז ( יום שישי 14 ,באפריל,
בשעה - )22.30 מהופעותיו המרשימות ביותר של ברט לאנקסטר,
כאסיר שבילה 53 שנים בתא בו ד ד בכלא. הציפורים שהפיגו תחילה
את בדידותו, הפכו נושא למחקר שפירסם אותו בכל העולם. שחור-
לבן, בימוי יעיל של ג׳ון פראנקנהיימר, המשכיל לנצל עד המאכסי-
מום א ת המרחב המוגבל העומד לרשותו.
* עשרת הדיברות (יו ם רביעי 19 ,באפריל, ערב פסח, בשעה
- ) 22.00 סרט״הענק של ס סי ל דה־מיל, לא בדיוק הה שתקפות
הראויה ליציאת־מצרים, אבל מופת למושגי הראווה הניצחיים של
הוליווד ולכל מה שמקובל כבידור עממי. צ׳רלטון הסטון הוא משה
רבנו, אבל א ת ההצגה גונבת מ חלק ת ה אפקטי ם המיוחדים. הסרט
משודר בשני חלקים, חלק ב׳ בערב השביעי לפסח. שנת הייצור:
. 1956
תגיע כל הכבורה לקאן להקרנה
שנקבעה יום לפני פתיחת הפסטיבל
כחגיגה לפני עצמה. דייויד לין, פיטר
או׳טול ושאון סטיל, מנהלת קולומביה,
שבבירכתה נערך המיבצע, ודאי יהיו.
ייעדרו, מסיבות שאינן תלויות בהם:
ג׳ק הוקינס וקלוד ריינס.
• העולם חוגג מאה שנה להולדת
צ׳אפלין, ובישראל כבר הקדימו בהצגה
חגיגית של הדיקטטור הגדול. הסרט
יופץ מן השבוע הבא ויהיה ראשון
בסידרת יצירות־המופת שלו, שנרכשו
להפצה על־ירי סרטי שחיל׳ בסכומים
שמורים בסוד, ושילוו אותנו במשך
השנה כולה.
בין הסרטים: אורות הבמה, אורות
הכרך, הנער, הבהלה לזהב, מלך בניר
יורק, מס״ה ורדו, זמנים מנדרנ״ם וכ־30
סרטים קצרים.
אבל יום ההולדת האמיתי של
צ׳פלין היה ה״ 16 באפריל, אז תציין
לונדון, בהצגת גאלה מלכותית, את יום
הולדתו של יליד הכבוד שלה בנוכחות
עשרות בניו ונכדיו של הנווד הניצחי,
המפוזרים על פני כל קצות תבל.
מאוחר יותר בקיץ, ב־ 21 באוגוסט, יציג
פסטיבל הקומדיה בוואווי, עיירת
הנופש והמרפא השווייצית, שם חי

בה יכולה לגאול אותה. מסרטיו המופלאים
של ג׳ון קאסאבטס עם מיבצע
מישחק יחיד במינו ונדיר בעוצמתו של
ג׳ינה רולנדס בתפקיד הראשי.

ארבע הרסתקות של
רנט ומיראבל (לב, מוצג גם בחיפה,

צרפת) — אריק רוהמר בארבעה
סיפורים קצרים ומבריקים על שתי נערות,
אחת עירונית ואחת כפרית, המלמדות
זו את זו פרקי מוסר ומינהגי־ח־יים.

* איש הגשם ( שחף, מוצג
גם בירושלים ובחיפה, ארצות־הברית)
— אלוף האוסקרים של השנה. דאסטין
הופמן הוא אוטיסט היורש שלושה מיליון
דולר וטום קרח הוא אחיו המבקש
לגזול ממנו את הירושה. בארי לווינסון
ביים במיומנות רבה.
יחסים מסוכנים (רנדח!,
מוצג גם בירושלים ובחיפה) — שחיתות
וניוון של האצולה הצרפתית המשתעשעת
במישחקי־כוח על חשבון
החלשים. גלן קלוז, שכמעט זכתה ב־אזסקר,
ג׳ון מלקוביץ ומישל פייפר הם
בסדר, אבל הדקורציה משכנעת יותר
מהם. והיא אכן קיבלה אוסקר.

עדכד׳ שימרו
העול ם הז ה 2693

הצגה

טובת המולדת...

המחזה פותח במכה ה־ . 167 זרועותיה המורמות
של ליז מורטון, האשה הקשה והקשוחה ביותר
במחנה, קשורות לעמוד־עץ. שלושה קצינים,
במצב־רוח משועמם, משועשע, מסתובבים סביב
גבה זב־דם.
אחד מצליף בשוט, שני מונה בקול מונוטוני
את מניין המכות ורושם אותן במחברת, והשלישי
מכריז את מיספר המכות בקול רם יותר, למען
ישמעו גם יתר האסירים בשידור ישיר.
מורטון לא משמיעה הגה. גופה מתפתל אחרי
כל הצלפה כמו זיקית, אך לא נשמעת ממנה אף
לא גניחה כבושה אחת.
המקום — מחנה־אסירים באוסטרליה.
אוסטרליה עדיין ארץ בלתי־מיושבת. האסירים
והסוהרים הובאו לסיביר של הממלכה הבריטית
באוניות רעועות, בתנאים מחפירים של רעב
וצמא.
המחנה הוא גיהינום לכלואים ולכולאים. הכל
מתגעגעים הביתה, אל ערש התרבות, אל אנגליה.
על הכל שולט בשילטון בלעדי ובלתי ניתן
לעירעור — המושל.
אנו פוגשים אותו בראשונה בעיקבות ויכוח
סוער. שלושת קציניו מנסים לשכנע אותו ליישם
את עונש־המוות בתלייה. העונש מגיע, לדעתם,
לארבעה אסירים שנתפסו בעוונות קשים באמת,
כמו גניבת כיכר־לחם מהמחסנים. המושל מפחד
ששימוש באמצעי ברוטאלי כל־כן־ ידרדר את
רוחם של האסירים וידכא את תיקוותם. הוא היה
מעדיף להשתמש בעונש קל יותר. אולי להגדיל
את מיספר המכות. זוהי הצעה לא ריאלית
מסבירים לו קציניו, מכיוון שאחרי המכה ה־,200
לערך, צפוי מוות.

שני סטריפטיזים
כמעט מלאים
כנראה שהלל מיטלפונקט לא היה בטוח
שלקהל הישראלי תהיה סבלנו ת לשמוע
ס א טירות פוליטיות על המצב הקשה בש טחי
ם הכבושים ועל האינתיפאדה.
לכן הוא משלב את השילוב המבטיח, א ת
נוכחות הקהל מחד, ואת ה שקטת נקיפות
המצפון מ אידן, ומתבל א ת המסרים הפולי טיים
הקשים במסרים טכטואלים מגרים.
שני טטריפטיזים כמעט מלאים. שיחה
בין חייל לשעבר ובין הזין שלו, שגדל למיט־

המטורפים לא פסו, כנראה, מן הארץ. השיגרה
והאפרוריות עדיין לא השתלטו. הברדק הגיע.
לא, אין זה תיאור־מצב. ברדק הוא שם. שם
נבחר.

מספר מי שמסתתר תחת הכותרת
הזאת:

״מה רצית? שאגי אגיד לך שקוראים לי שמעון
פרם? לא קוראים לי ככה. נולדתי עם שם אחר,
שאיתו אני קם בבוקר, ויוצא למישרד. אני לא
מתכוון אפילו להגיד לך מה שאני עושה, מכיוון
שאנשים, שאני עושה את זה איתם במישרד, יתעלפו
אם הם יכירו את הצד הזה של החיים שלי.
השעה 8.30 בבוקר, עד אחרי־הצהריים בסביבות 5
— גמיש, כי משלמים לי שעות נוספות — אני
סטרייט, אחר־כך אני ברדק״.
אני יושבת בחדר קטן. הריהוט, כמו הקירות,
לבן. מסביב תמונות הפוכות. על הדלת כתוב:
״אותו דבר אבל הפוך.״ מי שאחראי למונולוג
אחראי גם לכל ״הברדק הזה״.
התערוכה בביתו — תמונות ופוסטרים
הפוכים — פתוחה לחברים בלבד! הגעתי אליו
אחרי שידיד משותף המליץ לו עלי בתור קהל.
״כן, מה יש? אני בוחר את הקהל שלי, כי אני
מציג לפני חברים, והרי זכותו של אדם לבחור את
חבריו, לא?״
האם הוא באמת רציני בכל העניין הזה? ״ואת?״
סליחה? ״את הרי הגעת אלי, כי חיפשת קטע
טוב לכתוב עליו בעיתון. אני מוכן לספק את מה
שאת רוצה. אבל לכתוב בעיתון קטעים זה עוד
פחות רציני מאשר להפוך תמונות. לי יש סיבה
לעשות את מה שאני עושה, לך אין״.
ומה הסיבה לערוך ״תערוכה״ כזאת?

ראלף קלארק, קצין בדרגה נמוכה, אנגלי צעיר
ופיוטי, נרתם לרעיון. מרבית הקצינים האחרים
מתנגדים. אחד הקצינים מתפרץ בלהט, ההצגה
מאיימת להרוס את מערכת מושגיו, את מערכת
ההגנה, המאפשרת לבצע מעשי אכזריות נוראים.
היא מנסה להזכיר לו שגם האסירים שלו הם בני־אדם,
אולי אף דומים לו.

שחקנים שמואלוב ושזר ב״טובת המולדת״
המוות במכות הוא איטי יותר, לכן גם פחות
דראמתי, ופחות מאיים.
לאחר ויכוח סוער נכנע המושל ומאשר את
עונש המוות. אבל הוא מחליט לעשות משהו
למען חינוכם של האסירים — אולי הצגה.

הוא נלחם בהצגה הרוקמת עור וגידים בכל
כוחותיו. ההצגה תערער את המשמעת. תגרור
הפסד כלכלי של שעות״עבודה. האסירים נמצאים
שם כדי להיענש ולא לשחק. אין הם שייכים לבני־תרבות,
ולכן אינם מסוגלים להתרגש מתיאטרון,
הוא טוען.
באחד הקטעים החזקים יותר בהצגה, הוא נכנס
לאוהל־החזרות שבו מנסה הקצין הצעיר, קלארק,
להחיות את הזיק האנושי שדוכא בעריצות רבה,
ולועג לאסירים. קלארק מבקש ממנו לצאת מפני
ש״יצירת האמנות בזמן התהוותה זקוקה
לצניעות.״ הקצין משתולל באלימות .״אני ראיתי
את החיות האלה על האוניה, כשהיו מוכנים
למכור את בשרם בשביל חתיכת בשר״.
הוא לוקח את אחת ה״שחקניות״ ,ומכריח אותה
לחזור ולשחזר כיצד הלכה על ארבע, נבחה כמו
כלב, כישכשה ב״זנבה״ ,תמורת פרוסת־לחם .״עם
אנשים כאלה אתה מבקש ממני להתנהג
בצניעות?״ הוא שואל.
אבל ההצגה עולה.
כשהקהל באולם בבאר־שבע מריע לשחקנים
בהתלהבות רבה, לרגע נדמה שהגבולות
מיטשטשים, והם מריעים לאסירים שהעלו את
המחזה באנצאר .3

״שנים אני מצייר, מצלם וכותב. הכל תלוי
אצלי על הקירות. אנשים נכנסים ויוצאים. אף־
אחד לא ממש מסתכל על מה שתלוי על הקירות.
בעצם, פעם אחת מישהי נכנסה, הסתכלה על אחת
התמונות, ואמרה משהו. אני לא זוכר מה, אבל
אחר כך חיינו יחד שנתיים. אבל זה כבר שייך
לאופרה אחרת. איך שלא יהיה עכשיו כל אחד
שנכנס הביתה, קודם כל מסתכל, הרוב לא זוכרים
מה היה שם על הקיר קודם לכן. אם אני עושה
למישהו טובה, והופך את אחת התמונות חזרה,
הוא לא ישכח אותה.״
זעקה לתשומת־לב? ״גם כשלא הפכתי תמונות,
אי־אפשר היה להתעלם ממני. במיוחד לא מי
שנכנס אלי הביתה. אבל בתערוכה אני אומר
משהו. לפני כמה שנים היתה לי שיחת־נפש עם
החבר הכי טוב שלי. דיברנו עלינו. פתאום אמרתי
לו, ,אתה יודע מה, אתה אידיוט.׳ לקח לי חודשיים
לפייס אותו. עכשיו בעצם אני אומר לחברים את
אותו הדבר, בדרך אחרת. אף־אחד לא נעלב,
להיפך״.
אולי תעביר את התערוכה שלך לגלריה?
״בואי לא נעשה מזה סיפור. אני עושה את זה
בשביל החברים שלי. הקטע שלי הוא לא אמנותי,
אלא סוציאלי. אין לי שום רצון ליצור תיקשורת
עם אנשים זרים. במיוחד לא עם קהל של גלריות.
חוץ מזה עדיין לא פנו אלי מהלזבר״.
המשכנו לשוחח אל תוך הלילה. תוך כרי
נימגום, הודיתי לו, לברדק, ואז בדראמתיות, כמעט
קיטשית, הוא אמר:
״אם פעם תרצי להגיע למישהו, אולי כדאי לך
לנסות להפוך לו משהו״.
ב־ 3לפנות־בוקר זה נשמע הגיוני.

בדאזילי חזק
ליאורה ריבלין ב״הסטריפטיז האחרון״
דים מבטיחים, ומסמל א ת השטחים הכבו שים.
תאור של זונה בעגידה עם נער משלום
עכשיו, שבו משובצים שמות מיפלגות ואיר־גונים
פוליטיים. שיר־מחאה של זונה על
הילדה בת השנה שאיבדה עין מירי
ב שטחים הכבושים, מושר על-ידי טטריפ־טיזאית
מרחוב הירקון. שיר״הלל בתיאורים
פלאטטים שנושאו הזין, כמובן.
מי שלא יגיע לאורגזמה בזמן ההופעה, לא
צריך לרוץ לטכטולוג.

ביום שישי, אחרי״הצהריים, בשיינקין, צפו בו
2000 איש. בהתחלה הם ישבו בשקט, לאט־לאט
נסחפו כולם לקצב הבראזילי. הוא, קפה, מוסיקאי
בראזילי, יליד ריו דודז׳אנרו. את השם קפה הדביק
לו אחד השכנים בילדותו. בהתחלה זה לא
כל כך מצא חן בעיניו, אבל הוא התרגל. היום הוא
בקושי זוכר שפעם היה לו שם אחר.
קפה יוצר מוסיקה בראזילית עממית, מוסיקה
שהוא גרל איתה. זה התחיל אצלו בבית 12 ,אחים,
כולם עוסקים במוסיקה. כל סוף־שבוע יש בבית
פסטיבל, פיאסטה. ההורים, האחים ושאר הקרובים
מתכנסים, מנגנים, שרים, ורוקדים עד כלות,
והעיקר שיהיה שמח.
שימחה זה המוטו, המוסיקה של קפה היא
הפאוגדה, בתרגום לעברית — שירת־החצר, את
הפאוגדה לומדים ברחוב, תוך כדי נגינה. אחר־כך
אפשר להמשיך ללמוד בבית־הספר למוסיקה.
הדיפלומה, בסופו של דבר, ניתנת לנגנים ולד

קפה :״אנחנו עושים פולקלורי

מרים בבית־הספר של החיים.
חשוב להתייחס לתכנים של שירת הפאוגדה.
זה לא רק הקצב. השירה היא פילוסופיה, דרו־החיים,
הם שרים את מה שכתבו האכסיסטנ־ציאליסטים
האירופים .״החיים זה לא מה שרואים,
זה טיפה יותר,״ שר פאוליאלנו דה־ויולה. קפה
מסכים :״בעצם אנחנו פוסט־אכסיסטנציאליסטים
עממיים, אנחנו מתייחסים בשירה לא רק להישרדות
אלא לחיים״.
האם זוהי תרבות, שנוצרה מתוך עוני? ״אנחנו
לא עניים, אנחנו חסרי־אמצעים. מה שאנחנו
עושים זה לא תרבות, זה פולקלור״.
קפה הוא בודהיסט. הוא הגיע לארץ מכיוון
שהוזמן לביקור על־ידי לואיס קרלוס. הוא מקווה
ללמוד משהו מתוך המוסיקה הנעשית בארץ, ולשמש
שגריר של הפאוגדה, כאן. הוא רוצה
להעביר לא רק את המוסיקה, אלא גם את
השימחה ואורח־החיים.

1/1) 0־ 7
חתונה של יהודים חרדים אינה דבר
קל לחילונים. הסצנות שאירעו בכניסה
לאולם נזף יחשל׳ ,שבו נערכה חתונתם
של שלום זוהר, בנו של אורי
זוהר ויסמין איינשטיין, בתו של
אריק איינשטיין, נראו כלקוחות
מסרט שביים אורי זוהר. רבים מהזוגות
שהגיעו למקום שכחו, כנראה,
את ההפרדה המקובלת על החרדים, בין
נשים וגברים, שהחלה כבר בכניסה
לאולם.
מישפחות שלמות נאלצו להתפצל.
הבעל נכנס בליווית הבן, והאשה פנתה
לכניסה השניה. הבעל נתן לאשה
מפתח נוסף למכונית, ואמר לה שבשעה
מסוימת הם יפגשו ברכב. מיש־פחה
אחרת נתקלה בבעייה, מכיוון שהם

1117111111 114111־ 1הכלה יסמין איינשטיין, כשראשה מכוסה
11111111111 1\ /בהינומה, מובלת לחופה על״ידי אמה החו זרת
בתשובה, אלונה איינשטיין(משמאל) ,והחותנת אליה זוהר(מימין).
באו בחברת ילדיהם הצעירים, והילדים
העדיפו את חברת האב. אשה, שבאה
עם ילדים גדולים, נאלצה להיכנס בגפה
לעזרת הנשים ולשלוח את בניה
לעזרת הגברים. סצינות קורעות לב לא
אירעו שם, אך מי שעמד מהצד קצת
נהנה מהקומיות שבעניין.

לאחר שהכל הסתדר, וכל המוזמנים
הגיעו, הכריזו על טכס הנישואין, שנערך
ברחבת המלון, שממנו נשקף נוף
יפהפה של העיר. המקום לבש אווירה
מיסטית, בעיקר ברגע שהחתן ירד
מלווה באביו וחותנו שבידיהם החזיקו
גביעים ובהם נרות. אחריהם צעדו

זה היה רגע שיא בטכס, בעיקר בגלל התחושה המיסטית שנוצרה בעזרת
פמוטי״הזכוכית הענקיים שזהרו על רקע החשיכה. הטכס עצמו נערך
ברחבה, מחוץ לבית-המלון, וממנה ניתן להשקיף על נוף ירושלים היפה.
במורד המדרגות הכלה החסודה, אמה
וחמתה. מסביבם המה קהל רב של חובשי
מגבעות ושל חילונים לובשי כיפות.
בין האורחים הסתובבו כמה נשים
עטורות שביס, שעסקו בניחושים לגבי
זהותם של האורחים החילוניים.
הטכס ארך 20 דקות, ואז עלו הכל

*11111111 חיים, השחקן, בא בחברת אשתו, גליה,
^ # 1 -1 1ופגש מכרים שלא ראה זמן רב, ביניהם ה־שחקן
הוותיק זאב ברלינסקי ואשתו (בצילום למטה).

41ך 111 | 11ך 1מ שני הילדים הצעירים העדיפו לעמוד על הבימה
111 1111 1 4 1שעליה הופיעה התיזמורת, כדי לתפוס מבט טוב
יותר על החוגגים. הם נהנו ממראה עיניהם והגיבו בחיוב לקריאת הצלם.

לאולם הגדול, כדי להתכבד במזון
ובשתיה שהונחו על שולחנות ארוכים.
האווירה באולם היתה חמה ומישפח;
תית. כבר לא פישפשו בציציות. נשים
הסתובבו בעזרת הגברים וגברים נכנסו
ויצאו מעזרת הנשים, כאילו היה זה
מינהג העולם.

ז 1לךך | 41 מנחם, הבדרן, ובנו דין רכשו במיו-
| / 1 1-1 # 1ח ד עבור האירוע מיגבעות. השדרן
אלי ישראלי ואשתו בתיה נראים כאן בצילום למטה.

בקהל נראו נציגי הבוהמה, חברים
של אורי זוהר ואריק איינשטיין מימים
עברו. סידרת המיפגשים החלה בחיבוקים
ובנשיקות של מי שכבר לא התראו
זמן רב. חוזרים בתשובה פגשו במי
שעדיין מחפשים תשובה. זמרים ובד־רנים
החליפו חוויות עם ותיקים וערכו
השוואות. אברכים צעירים התעניינו מי
המפורסמים, וביקשו עידכון לגבי עיסוקו
של זמר זה או אחר. הם לא זיהו
איש׳ אר לפי הסתערות הצלמים הבינו
מי חשוב, ולא היססו לברר זאת.

נינה ונובע

אחת מהאורחות, שחבשה כובע, נכנסה לעזרת
הגברים ועמדה שם כדי לצפות בחוגגים הגב רים.
הילד שימעון(לצידה) ,הלומד, כדרך חרד, בחדר, דיבר באידיש.

ומה הגישו לאכול? אוכל אידישי
מיזרח־אירופי בתוספת פירות ושתיה
קלה. כשהחתן נכנס פנימה• התנפלו
עליו חבריו האברכים. אחד מהם העלה
־אותו על כתפיו והחבורה כולה פתחה
בריקוד חסידי. השימחה נמשכה עד
שעה 9.20 ואז נפסקה בגלל קצר חשמלי,
שתוקן כעבור זמן. את העלטה
שהשתררה על האולם ניצלו כמה אורחים
כדי לעזוב.

ןעךן 1ן11ץ | ך 1ךאחת הדמויות הססגוניות באירוע היה המתו־
^ 1111 פף בעל הפיאות הארוכות, שתופף במרץ ונר|

אה קצת חריג על רקע התמונה כולה. התיזמורת מנתה חמישה אנשים.

| 1ך 11ך 1ך ך 1אחת מהאורחות אחזה בידה מצלמת וידיאו
משוכללת וצילמה א ת החתונה. היא גם לא היס 1
111 111 1
סה וצילמה גם בעזרת הגברים. היא השתדלה מאוד לברוח מהצלם.

1 1 1־ 11111*1711 1 1החתן הצעיר שלום זוהר 1 1111111 1\ ^ 1במרכז) ,עטוף בגלימה לג נה,
עומד כשמצידיו אביו, הרב אורי זוהר (משמאל),

שות ואדנסיס

חובש מגבעת שחורה, והחותן שלו, הזמר אריק אייג־שטיין(מימין)
.החתן היה נרגש ביותר, והדבר הורגש
בקולו, כשהתבק ש לחזור, כמקובל, על דיברי הרב.

שרה מור, מי שהיתה אחת מנערות הבו המה
המפורסמות של תל״אביב (מימין)
וחזרה בתשובה, פגשה ב שחקנית טליה שפירא המכונה עתה אלכסיס.

זוג מהשמיים

יסמין איינשטיין 1 ין החתן שלום זוהר והכלה
;כוס המסור1 -
דקו ת ספורות אחרי שבירת הכוס
כשסיגריה בפיו1 . סיגריה תית. האב, אריק איינשטיין (מחייך בצילום מימין)

223 יי^

אולי זוהי רולטה
בצורה אחרו .1אולי
סמ:ל המאציו
הישראלי. ואולי זהו
סלחו דחי מסוג
אחו. מרווחת

נוע כמו ה־מ, אינו מסוגל לשלוט בו.
גרוע מזה, אין הוא מודע לסכנה
הטמונה בו. הוא מנסה להרשים ונופל
בפח שטומן לו הצד האפל של ה־ .8
התוצאה, במיקרה הטוב, היא נפילר או
החלקה, וזה יכול להסתיים גם בדורה
גרועה יותר.
כדוגמה מביאים האופנוענים את
דיגמי ה־ 8היפר־ספורט של שנ ת 88׳.
רובם, כך מספרים, הפכו לטוטאל־לוס
(אבירה גמורה) תוך שבועות מעטים,
מפאת ההרגשה הבטוחה, אך המטעה,
שהם מקנים.
בין אלפי האופנועים הנעים בכבישי
הארץ יש בערך כ־ 200 ארים ,״ו״210
טוטאל־לוס,״ מתבדח אחד הליצנים.
חלקם מתייחסים אל ה־ 8ככלי־תח־בורה
בלבד. הרוב עוסקים גם ברכיבה
ספורטיבית, בנוסף על העירונית.
קבוצות״קבוצות הם נאספים מדי
שבת ויוצאים לטיולים ברחבי הארץ.
תחושת־העדר של הנסיעות ההמוניות
תובעת לעיתים קורבנות.
לעיתים מיועדים ה״טיולים״ למטרה
אחת ויחידה: פורקן, מיצוי האופנוע
עד תומו, מחקר מעמיק על מיגבלות
האופנוע. ובעיקר: השכבות, שהן הטיית
האופנוע על צירו תוך כדי סיבוב
ווילי.
לקבוצה כזאת הצטרפתי ביום שבת
אביבי אחד.

אורית
ז רו בבל
^ תם יום רביעי 12.30 .בלילה.
רמזור. המיקום אינו חשוב.
מתשני
אופנועי ס1ז1קי 11
קרבים במהירות סילונית. אחד עובר
את הצומת בגבול האדום. השני נעצר,
עומד בפישוט״רגליים, מעיף מבס בוחן
מסביב, מודיע על קיומו. מימינו מכר
נית קטנה, נהגת אחת וסיגריה ביד.
שאלה :״יש לו מקום בשבילי?׳׳
הנהגת לא בדיוק עונה לעניין, אבל
מתאמצת להפגין ידע; ״מה קורה לכל
הארים בזמן האחרון?(מכאן ואילו יכונה
הסוזוק* 0 5 \ 11 בשמו המקוצר
והעממי יותר — אר, או, ברבים, ארים).
איפה הפיירינג(מגן־הרוח) שלה׳׳
האופנוען מתעלם מהבעייה הקיר
מית, וממשיך בדרשיודחרשים •.״רוצה
לבוא למסיבה?׳
בשלב זה נפסק דרשיח״החרשים
באופן מפתיע, וביעילות מתמאטית נרקמות
תוכניות להמשך הערב. הכל תוך
כרי המתנה לאור הירוק. משמתחלף
האור ברמזור, נעלם האופנוען באופק,
והנהגת ממשיכה שמחה וטובת־לב
לביתה. קאט.
תמונה מחיי אופנוען.
אם לא תפסו אותם עד היום — וגם
אם תפסו — ממשיכים הרוכבים להשתולל
בחוצות, ולהדהים נערות במכוניות
קטנות ובלעדיהן.
שם־המישחק — רושם, והרבה. מובן
שלצורך העניין צריך להצטייד בכלי
המתאים, בעל נפח מנוע של 750 סי״סי
ויותר. המומלץ ביותר הוא סוזוק• .11
כמו אצל בעלי־החיים, גם כאן ה־מילחמה
היא לחיים ולמוות. הווספות
שונאות את הארים. האריס מזלזלים
בכל השאר, אבל איש אינו מתעלם
מהאנדורו, שהם אופנועי שטח וכביש.
לאבי ולדמן, צלם־מערכת, יש כזה.
קוראים לו . 600 מס. הוא מהיר. טוב
בווילי(נסיעה על גלגל אחד) ,ובעיקר:
את הדרך מתל־אביב לנתניה אפשר
לעשות בו דרך החולות. אבל איך אפשר
בלי פאשלות?
בנסיעה האחרונה, לנתניה כמובן,
נפלו הרוכב פלוס אופנועו לתעלת־ביוב.
החברים — ככה קוראים להם —

מי ד ה
מו שגי
• כלי -בסלנג האופנועי
הבלי הוא רק דג ראחד -ה אופנוע.
גס אסהה תייחסות אליו
היא אישית, בנוס ח ״הכלי
שלי׳׳ ,אין באך גוונה לאיבר ט״
איברי״הגוף.
• מזון -לתת גאז.
• ברווז -סי שקול ת שנוע-
דה לייבב א ת האופנוע. כינוי
שוניניססי לבחורה.
• ברבור -ברווז קבוע.
• גזזת -אופנועו שלא נותן
גאז.
• ווילי -נסיעה על הגלגל
האחורי בלבד(מל שון תיל, גל גל
באנגלית).

מהפביש

עמדו בצד ושאגו בקולי־קולות, בעוד
ולדמן מנסה להיחלץ, וקודם כל לחלץ
את אופנועו. הפי־אנד לא היה שם. הרוכב
פלוס אופנועו הצליחו אומנם להיחלץ,
אבל הפגיעה באגו היתה טרמי־נאלית.
מכת־מוות ממש.
את הדרך חזרה הביתה עשה איש־התעלות
בכביש דווקא. שכניו לרמזורים
לעולם לא ישכחו את ריח־הניחוח
שנדף ממנו. גם מיקלחת של חמש
שעות, כך הוא מספר, וקירצוף דומה
לכלי, לא ריככו את המכה.
בתענוג, מקום־המיפגש של צלמי״וד
עיתונות בעלי כלי־רכב דו־גלגליים,
לא יהיה לו קל מעתה.
שליט בלתי־מעורער
^ בל אף אחד, לא האנחרו ולא
דיגמי וד? החדשים, מבית־היוצר
של סוזוקי, ולא ההארר דח־דסון האמריקאיים,
אינם מגיעים לרמת ה־מ, כך
לטענת רוכביהם לפחות. הוא שליט
בלתי־מעורער בממלכה. את הקונסנזוס
סביב ה־א מפר מאירקה, אופנוען־
לשעבר, שברזומה שלו מופיע גם השם
המפורש :״לא נוח,״ הוא פוסל אותו,
״גם למי שנוהג, וגם למי שיושב
מאחור״.
ה־ ,8כך מעידים עליו רבים, אחראי
למהפך בתחום האופנועים בארץ. היום
יכול כל מי שליבו חפץ להפקיד 30
אלף שקלים ויותר, ולקבל בתמורה 8 .

חדש, נוצץ 750 ,־סי־סי 112 ,כוחות־סוס.
אבל אלייה וקוץ בה. לא כל רוכב,
ובוודאי שלא כל צעיר בן , 18 חסר כל
ניסיון, שרישיון טרי בידו, ושאביו ציידו
במנת־המזומנים המתאימה, יכול
לעלות על ז.1

יכול כן. השאלה היא מה יקרה אחר-

החוקים במדינת־ישראל אינם מגבילים
את גיל הרוכב לפי גודל הסמ״ק.
וזוהי, בין היתר, הסיבה לתאונות. רוכב
צעיר ובלתי־מיומן הלוקח לידיו אופי

הכל מין!

הד״ר דויד דודי, פסיכולוג, דווקא מפרגן לאופנועניס ומנסה
לסבור מיתוסים:

• האם אפשר לאפיין את האופנוען!
כן. בהחלט. סיועה לו מכונה המוסיפה לו כוח. סיבעי שהוא בחר
במכונה שהוא היחיד המשתמש בה, כי הוא טיפוס אינדיבי-
דואליססי. יש לו צורך ב תו ספת של כוח, אבל בגבולות עצמו. מלבד
זאת, האופנוע מפצה על פ ח די ס במו סירוס. האופנוע הופך אותו
לגבר. הוא יותר מהיר, יותר חזק. הוא מפצה על רגשות-נחיתות. הוא
יכול יותר, והוא נשאר הבעלים של עצמו.
מדובר לרוב באנשים סימפאטיים, שהאינדיבידואליזם שלהם
מאוד מודגש.

• אפשר להשוות את הנהיגה באופנוע לסוגי סיכון
אחרים!

^ וס שבת 8.00 ,בבוקר. צומת
תל־השומר. ה 11-הראשון כבר עומד
ומחכה. השאר 10 ,בערך, מודיעים על
בואם ממרחק רב, בהשמעת הרעש
האופייני כל־כך לאריס. מין צריחה
בתדר גבוה, הנגרמת על־ידי שילוב של
מהירות גבוהה ומהלך נמוך בטורים
גבוהים.
אחד־אחד הם מצטרפים, ואז, כאילו
לפי אות, הם מזנקים, יוצאים כגוף אחד
ליעד באי־שם לפורקן השבועי שלהסי
מחזה מרהיב, אין מי שלא מציץ נרגש
מחלונות המכונית. המבינים גם מנסים
לברר את סוג האופנוע והדגם. לא
תמיד זה אפשרי. באופנועים, הרי, הדגש
הוא על המהירות.
10.00 בבוקר. בית־קפה צמוד לתח־נת־דלק.
זה וגם זה חיוניים. הראשונים
כבר יורדים לבדוק את השטח. שני
ארים חדשים מצטרפים לנירוואנה הכללית
בשמש. השיחה, איך לא, סובבת
סביב אופנועים, קסדות, בלמים, תערי־פי־ביטוח
ומחירי־צביעה, וגם כיסוחים
קטנים.
שלב המנוחה מסתיים. מעכשיו, במשך
השעתיים הקרובות לפחות, הם יזדקקו
לכל מאגרי־האנרגיה שלהם. ושוב,
בגוש אחד, הם בוחרים בכביש, בסיבוב,
עושים כמה סיבובים ומתיישבים
בנקודת״תצפית על גיבעת־כורכר בצד
הכביש. רק פיצוחים חסרים שם.
צלם־המערכת מחלק הוראות־בימוי,
והרוכבים יוצאים בזוגות לדרך, ומעלים
עשן מהכביש. הרבה אנרגיה יוצאת
שם בסיבובים .״גם היפאנים לא חלמו,
בדימיונם הפרוע ביותר, על הביצועים
של האריסטים בציון,״ זורק מישהו.
השאר יושבים, צופים ומותחים ביקורת
על הביצועים, ההשכבות והווילי,
מי לקח את הסיבוב חזק ומי לא. מקומה
של התחרותיות לא נפקד. כך, במשך
שעתיים, הם מנידים את ראשיהם לימין
ולשמאל, כמו במישחק־טניס. מנתחים
כל השכבה לפרטיה, יורדים, מכסחים,
אבל גם מפרגנים. מדי כמה דקות מתחלפים
השחקנים, הופכים לצופים וחוזר
חלילה.
חגי אינו מתנגד לתחרות, אבל אין
הוא מוכן לקחת בה חלק .״אני לא צריך
להוכיח שום דבר לאף אחד. אני רוכב
לבד בשביל הכיף, ומעדיף לנסוע לאט
ולהגיע בשלום. בגלל זה אני מתרחק
מכולם. תמיד אני נוסע בסוף״.

אני, למשל, קניתי לבן שלי אופנוע בבר בגיל צעיר. האופנוען זהיר
יותר מאשר בעל-מכונית. הוא צריך לקחת הכל בחשבון. הוא לומד
להיות זהיר בכביש יותר ממי שנוהגים במכונית. לפי דעתי, מי
שהתחיל לנהוג באופנוע הוא נהג טוב יותר. האופנוע דורש מיומנות,
הבנת התנועה והכביש והראייה קדימה.

;;כמו
חצי זמן!״

יש סיפוקים עצומים מאופנוע. אבל תחו שות דומות אפשר לה רגיש
גם כשעושים סקי. זה סיפוק שאפשר לתרגם לשפה מינית,
אבל לא מדובר בחווייה מינית. יש גם סיפוקי ם אחרים מלבד מין.

*ץ המכוניות המועטות העוב־רות
בכביש ננעצות עיניים מופתעות.
אבל גם זה חלק מהמישחק.
לנתח אפשר, אבל קשה להעביר את
החוויה במילים. על זה נאמר ״טוב מר-

• ומה לגבי הקשר המיני שנוהגים לייחס לאופנוע!

..תחושת הכוח, הרושם, הכל ש בץ הרגל ל ה שכיב את האופנוע ב סי בו ב חד
אה־עיניים״ .מראה ה־ £גוגע״לא־נוגע
בכביש בהשכבות כמעט־בלתי־אפש־דיות
מעלה את הטורים בקרב המשוגעים
לדבר, אבל לא רק אצלם.
רון(בפעם הראשונה על הטריבונה):
״בתור מי שמעולם לא חזה בתצוגה
כזאת, קשה לי להאמין שאפשר להגיע
לביצועים כאלה. זה בכלל לא נראה לי
אנושי. זאת תצוגה מדהימה של כוח,
וחוויה עוצרת־נשימה. מעולם לא הייתי
אופנוען, אבל הסיטואציות מביאה לי
חשק.״
ואפשר להבין אותו .״כמו חצי זיון!״
מתארים כמה מהנוכחים או{ הרכיבה
הספורטיבית, להבדיל מהנסיעה העירונית.

קונוטאציות המיניות יש חלק
/חשוב בסלנג שלהם: כלי, השכבות,
ביצועים ,״לזיין את האופנוע״ הם
מושגים בסיסיים בעולמם.
״ההרגשה, אחרי שמסיימים את הירידות
והעליות, היא כמו אחרי זיון.
הלב דופק בצורה פראית, הרגליים
רועדות. אתה נמצא במצב של אקסטזה.
כשאני רוכב טוב, בתיאום של הגוף

והאופנוע, ההנאה היא מטריפה ״,מספר
מי שמעדיף בעילום־שמו.
לדני, למשל, משמש האופנוע כחלק
בלתי־נפרד מהאגו. הוא מרגיש נטול
בלי הכלי שלו. נטול מה? ״כשאני יורד
מה־א, אני מרגיש מתוסכל. זה כמו שלוקחים
לבן־אדם את הגבריות שלו.
כאילו שחסר משהו באישיות. התרגלתי
לריגושים שהוא מספק לי, וקשה לי
להסתדר בלעדיו. אני לא רוצה לחזור
להיות כאחד האדם. מכאן שאני תלוי

״אני רואה את עצמי כבן־אדם רציונאלי,
והמחשבה שאני תלוי באופנוע
ולא מממש את עצמי בזכות עצמי בלבד
מטרידה אותי. אני מקנא בכל מי
שלא זקוקים לתוספות. מקנא באנשי־בוהמה,
שמסתפקים באופניים, כי הם
לא צריכים כלים כדי להצדיק את
קיומם.
״כל אחד, בסתר ליבו, צריף משהו
מהסוג הזה, כדי לחזק את האגו. אני
מרגיש בטוח יותר על אופנוע״.
ולמה דווקא אופנוע? ״מכונית, אפילו
אם היא בודאם־ 11 חדשה או מכו־נית־ספורט,
לא מספקת לי את אותן
התחושות. על אופנוע אני חזק יותר
מכולם. אני מהיר, אני זריז. אני שד
משחת, ואילו בבה־אם־ו! אני תקוע

בפקקים כמו בפרינס .69 באופנוע אני
מסתכל על כולם מלמעלה. עומד ראשון
ברמזור, נותן גאז ו?נף כמו טיל.
״כל אחד מוצא את סיפוקו מדברים
אחרים. אני חי בצל הסכנה. חייב להרגיש
את הסכנה.
״במונחים פסיכולוגיים בוודאי קוראים
לזה הרס עצמי. אני מאמין שאני
מפחד מהמהירות ומהסיכונים, אבל זה
לא מרתיע אותי. אני מוציא על האופנוע
את כל הסטיות שלי. אם זה הכיף
שבסכנה, ההרגשה שאני מיוחד, שאני
כל־יכול. אלמלא כאב לי הלב על
הדלק שנשרף, הייתי ממצה את האופנוע
עד קצה גבול־היכולת שלו.
״לפעמים, בלילה, אני מגיע למהירויות
גבוהות. נשכב על המיכל, תופס
פוזה נוחה והופך להיות יחידה אחת עם
האופנוע. גוש אווירודינאמי אחד. קורה
לי שאני נכנס למצבים קיצוניים בנהיגה
ולוקח סיכונים, אבל זה לא גורם לי
לחשוב על מוות, למרות שהוא אופף
אותי. אני מבין שאני מסכן את עצמי,
.אבל אני פועל כך למרות הכל.״
אחר־כך הוא נסוג. מבקש להתעלם
ממה שאמר זה עתה .״אנשים לא יבינו,״
הוא פוסק.
לא מעט נכתב ונאמר על הדימוי
העצמי המצ׳ואיסטי של הזכר־האופ־נוען,
וההזדקקות להשלמות בדמות

האופנוע. אופנוענים רבים מדווחים על
מניעים שונים לרכיבה, אבל תחושת־הכוח,
הרושם, הכלי שבין הרגליים בוו־
2דאי אינה פוסחת, עליהם, אלא שהרוב
״ מעדיפים להתבטא במונחים של חופש,
£דרור, טעם לחיים, דרך לפורקן, ספורט
־׳ מרתק, אורח־חיים, מרחקים מתקצרים
£וכלי־תחבורה נוח המונע פקקים, בעיות
״ חנייה, סנדלים ושאר תלאות עירוניות,
6הידועות כל־כך לנוהגים ברכב.
ניסים רואה את הרכיבה על
,,כאתגר תחרותי, הגורם לרוכב מיצוי
עצמי. גיורא מדבר על ספונטאניות,
הכרוכה באורח״חיים של אופנוען. כמעט
כולם מדווחים, כי ההנאה לא נגרמת
דווקא מהמהירות, אלא דווקא
ממירווודההטייה בסיבובים.
אבל כולם, כמעט כאחד, מודים גם
בשיגעון, באובססיה. והם באמת צריכים
להיות משוגעים. הנהג הישראלי
עויין אותם, ולפעמים אף מתנכל להם
במודע. מחיר של אחזקת האופנוע
.גבוה, כמעט 1000 שקלים בחודש, כך
הם מספרים. הציוד הבטיחותי הנדרש
להם יקר. המיסוי על האופנועיס דרא־קוני,
ומגיע ל־!,ל .234 גבוה לכל הריעות.

מודעים היסב לפחד ולסכנה,
אבל מתגברים עליהם. האדרנלין בדם.
המילחמה ברוח וההרגשה של קירבה
אינטימית לכלי רק מוסיפים מתח ועניין•
בן־אנוש
רגיל, המשרך את דרכו
בפקקים תל־אביביים, חיפאיים ואחרים,
לא יבין אותם.

ו-זוו 0
לא ברור מי מכתיב אוו
מקומות-המיפגש של האופנוע-
ניס, ומי משנה או ת ם מדי פעם
המישטרה, עיריית תל־אביבאו קומץ אופנוענים. דבר. אחד
במוח -נ די ד ת האופנוענים
נמשכת בבד שנים.
בתל-אביב זה ה ת חיל בכי־כר״מלכי־ישראל.
ב־ 1973ה ת חילו
להת כנ ס בביבר האופ נועים
הגדולים. כאשר אילחגי
המישסרה והעירייה גרמו להם
לחפש אלטרנטיבה אחרת, הם
פנו לקפה שלי בדיזנגוף, ובמה רה
החליפו אותו במילקי־שופ
בלונדון־״מיניסטור.
אבל גס בזק לא הסתיימו
התלאות. באחד הימים, לפי
אות משמיים, הוחלף המילקי
בקומקום, ומשם נדד למטרו.
לפי שעה מצאו להם האופנו ענים
אתהממחה והנחלה במוטו
פאב, באיזור הבורסה ב-
רמת־גן. גם שם אין השוטרים
מניחים להם.

נתן זך

נגיפי המחרה ! -הכפפות
בשולי סיפרו של עמוס שז ״לדעת אשוד
(חלק שני)
מציאות או תעתוע? מהי האמת ומהם צעיפי
האשלייה של המאיה בדת המיסתורין ההודית, או
הצללים הלא״ריאליים על כותל מערת הכלא של
אפלטון? ״מה יש לנו?״ למה אנו רשאים לקוות?
מהי אותה דעת — ״עמומה ומצועפת בשכבות
של אחריות והסתייגות 198 שבה ניתן לגיבור
סיפרו של עוז לזכות, אפילו במחיר אובדנה
של אשתו, בתו ואולי אפילו במחיר אובדנו הוא?
— שאלות נכבדות כולן. אולי מן השאלות
הנכבדות ביותר שבכוחה של ספרות להציג.
מדוע, אם כך, הן כל־כד בלתי משכנעות כאן. מן
השפה ולחוץ. מדוע הרצינות שבה הן נשאלות,
שוב ושוב, פעם אחר פעם, על־ידי יואל זה שאינו
מסוגל לגעת בדבר בלי ״לחקור אותו בעיניו ובאצבעותיו״
(ע 5כמו מכחישה את עצמה,
נהפכת לקריקאטורה של עצמה, לפארסה על מאבקו
של אדם למשמעות? וגם זה: מדוע הספר
מהלך שיממון כזה?
דומה שמיספר התשובות על השאלות שהעלינו
הוא כמיספר עמודי הספר. אבל יש מהן חשובות
יותר ויש חשובות פחות.
קחו את יואל זה, למשל. הבה נבדוק רק פן אחד
באישיותו כפי שהוא מתגלה לעינינו במהלך העלילה:
סבילות לעומת עשייה, תצפית לעומת מושאיה
של אותה תצפית.
נכון, הוא ״סוכן חשאי בדימוס״ ,כלומר, פנסיונר,
ולכן אל לנו לצפות ממנו לגדולות ולנצורות.
אבל הרי איש מעשה(לשעבר) הוא המוצג לפנינו
כאן. איש מעשה לעת משבר בחייו. משבר הגימ־לאות,
אם תרצו. שהרי באמת מתואר כאן משבר
או מבוי־סתום קשה הרבה יותר מזה של סתם
יציאה בדימוס.
ומה עושה אותו איש־מעשודלשעבר שלנו
לאורך כל 200 עמודי הספר ואת מה ומי הוא
בעצם רואה ב״תצפיות״ החשובות לו כל־כך? ובכן,
בראש וראשונה, כבר אמרנו זאת, הוא חוקר
ואינו מבין. כבר בעמודו הראשון של הספר הוא
״חוקר״ בדקדקנות פדאנטית ״פסל קטן״ שהוא
מרגיש בו כי ״לא עלה יפה״ ,אבל אינו יודע ״היכן
הפגם״? ״מה היתה הטעות לא הצליח יואל לגלות״
6באמצע הספר הוא ״מרים משולחן־הקפה
את הצלחת עם העוגה של ציפי״ .כצפוי, הוא ״בחן
אותה מקרוב״ ואף ״ראה(בה) הרים ועמקים ומכתשים״
.אבל לעולם לא תנחשו מה הזכירה לו
הצלחת עם העוגה של ציפי — את ״גן המקדש
בבאנגקוק לפני שלוש שנים 95 לא פחות ולא
יותר.

צבע נחבהק
לקראת סוף הספר הוא שוב עוקב ״במבט עיוני״
אחר מעופה של ציפור אחת שיואל לא
ידע מה שמה אבל הוקסם מציבעה הכחול המובהק״
,והוא מגיע למסקנה ״שאין דף חדש. אולי
רק לידה מתמשכת, ולידה היא היפרדות ולהיפרד
קשה, ומי בכלל יכול להיפרד עד הסוף״.
( 169־.)170
״הוקסם מציבעה הכחול המובהק״ .בכלל יש לו
לסוכן החשאי שלנו בעייה עם המילה הזאת,
״מובהק״ ,כפי שיש לו בעייה עם מילים אחרות
ועם קיסמן המרתק של מילים (כך הוא שותה
ליקר דיבונא ״בגלל צליל השם, שהעלה במחשבותיו
דובים״ — ע׳ ,)83 ועם מישפט־מפתח
החוזר פה פעם אחר פעם חזרה שיש להניח כי מי
שאינו יודע פיוט מהו יחשוב שהיא פיוטית :״הים
לא בורח״.
אבל מיהו אותו סוכן־חשאי־בדימוס החוקר
ותוהה וצופה ומפענח ולא מבין ומתעסק עם
המילה ״מובהק״ ו״עומד על מישמרתו ואורב לכל
סימן, לרבות סימנים דקים, כדי לתפוס ולסמן
לעצמו את נקודת ההתחלפות״ של עונות השנה
( .)107 מיהי אותה זיקית המשתמשת ״לסירוגין
במישקפי האינטלקטואל הקאתולי ובמישקפי רו־פא־המישפחה״
109 מיהו פילוסוף־בדימוס זה
שיודע — הו, כמה שהוא יודע שאין שום
דרך לדעת 151
מיהו איש מיסתורין זה שפרט להירהוריו הפילוסופיים,
לשיפוצים קלים בבית ולוויעודים עם

מתווך דירות מזדמן, כמעט שאינו עושה כלום
ואינו רואה שום דבר בעל חשיבות במשך 200
עמודי הספר?!
נכון. הוא זוכר קצת. והוא גם פוקח את עיניו
וחושב ש״אולי באמת הגיע הזמן לשבת לכתוב
את שירי פושקין או להמציא חשמל 50 ובינתיים
הוא ״ממשיך לרבוץ ...על הספה בסלון״ ()42
כאותו אובלומוב והוא קורא בסיפרי האחיות
בחנטה ושוכב עם אחותו, הבתולה המשומרת
היטב׳; של שכנו(אבל גם זה רק ״כמו חובש גוף
נכאב כמו משקיט נפש רצוצה כמו מרפא ילדה
מסיבלותיה 88 כלומר, כמין ״שומרוני טוב״.
ואולי כמי שמדמה לעצמו שהוא מרפא במיבצע
זה את בתו החולה שלו, הלא היא — כבר אמרנו
זאת — בת ״בתו״ הספרותית של יורם קניוק.
וכי מדוע יטרח ויעשה את כל אלה? ציניקנים׳
יאמרו: מפני שגם ספר ריק חייבים למלא איכשהו.
אבל אני מבקש למצוא לו צד זכות. הוא עושה את
כל אלה דווקא מפני שאינו יואל כי אם עמוס
(עוז) .כלומר, מסיכה מדברת לסופר אשר רק לו
ולשכמותו יאות כל אותן הסתכלויות ותהיות וספקות
והיסוסים ורק אותו הולמים אותם פיענו־

״לדעת אשה״ מ תיי מר ל ע טו ק ב״תצפיות״ של גבר בגיל
העמיד ה -בעולם; ב חיי ם; ב אנ שי ם א שר ס בי בו. אבלמה הו א
בעצם רו א ה, יו אל זה שלפנינו כאן! א ם ״הצופה ל בי ת ישראל״
של הספ רו ת ה עברי ת ב דו רו ת ה קו ד מי םראה יותר מדי, גיבורו
ה מבו דד; ה מנוכר של ע מו ס עוז אינו רו א ה כלום; מלבד
רגישויותיו ה ע מו מו תוה לי טרא טיו ת שלו. התוצאה: סו לי פ סיז ם
(התי אוריה הגו רסת שרק ה אני קיים) נפשי ועולם מ פ חי ד
ב רי קנו תו וב ע קרו תו. האם ״לדעת אשה״ משקף א ת עולמה של
הספ רו ת הי שראלית בתה שנים האח רונו תז
״סוכן חשאי״ הודבקה לה בדיעבד בדבק נגרים גס
והיא הולכת ומתקלפת, משל היתה איפור של
שחקן תיאטרון הנשטף על־ידי אגלי זיעה; הוסף
לחוסר אמינות זה של סופר המתחזה לאיש מוסד
המתחזה, בתורו, לפילוסוף ומוקד של רגישויות
המתקיים באיזור הגבול ״בין מחלה לגעגועים״,
שביניהם ״נבצר ממנו להבחין״ (ע׳ :)72 ובכן,
הוסף לכל אלה את הפחד לגעת בדברים, לג עת
באנשים, לגעת במשהו. פחד המבקש להסתתר
מתחת למסווה הלא־מוצלח של חשש מפני
השקר :״שקרים נראו לו בנגיפים של מחלה חשד
כת מרפא שאפילו בין כותלי מעבדת־מחקר מוגנת
ראוי לנהוג בהם רצינות עמוקה וזהירות. לגעת
רק בכפפות 33 צרף את כל אלה וקיבלת
מירשם בדוק לכישלון וסימפטום של מחלה ספרותית.

ספר שרצינותו מזוייפת, מלאכותית, לא
משכנעת: ספר ש״תצפיותיו״ לא תצפיות ודמויותיו
לא דמויות — אף הוא בבחינת נגיף של

גוף בין גבר ואשה היא ״עדינה ומדוייקת״ .ומעל
לכל: בכל פועל רוע ״דייקן ועמוק״.
צריך להביא עוד דוגמאות? אפשר: יש דיריש
שהם ״פשוטים, שגורים, באנאליים״ .כמו, למשל,
כפותיו ״הוורודות, המנומשות בפראות״ של גיסו
של הגיבור, אחי אשתו המנוחה. ואילו כפות ידיו
של יואל עצמו, ממש אותן כפות ידיים שהיו קודם
״עדינות מוסיקליות״ ,הנה הן ״רחבות ומכוערות
וציבען חום כמו לחם״.
וכך הלאה והלאה והלאה. ניסיון לצרף הפתעה
(כפות ידיים ״מנומשות בפראות״) עם דיוק שכולו
אחיזת־עיניים. שהרי החיפוש אחר שס״התואר ה־בלתי־נדוש,
יותר משהוא בא לדייק בתיאור דבר
מן הדברים שבעולם, או בבני אדם החיים בו, מטרתו
להפגין את אנינותו של הכותב; של הכותב,
ושוב — לא של הגיבור שאנינות מסוג זה אף היא
אינה עשוייה להלום אותו.
והרי לפנינו מחלה, חולי אמיתי שעושה שמות
בכל הספר. חולי שהוא ה״תבנית״ ,ה״צופן״ ,ה־
״סדר״ היחידים שגיבורנו(או מוטב: יוצרו) צריך
היה לשים לב אליהם כאן. אובייקט־לתצפית החשוב
אלף־מונים יותר מפיסלו של אותו ״טורף
ממישפחת החתוליים״ העובר אף הוא כאן, לאורך
כל הספר, במיקצב חזרה כפיוני.
כי דבר אחד הוא לתאר את גיבור סיפרו כאיש
״מרוכז, קשה, מחופר עמוק בחדרים הפנימיים של
עצמו, עקשן, אבל גם פזור־דעת 7

ליאו רוט: אינטימיות (שמן)1987 ,

חים־לא־פיענוחים וריגושים־לא־ריגושים לזכר
״הים לא בורח״.
מסיכה מדברת. אבל את את סודה שלה אינה
מסגירה, כי אז היתה חייבת לגלות את ״סודו״ של
הסופר המסתתר מאחוריה: או לחשוף את העובדה
שאין לה שום תוך משל עצמה. מכאן: חיצונות
בלא תוך. כמו כל שאר״ גיבוריו של רומאן זה. שכן
עמוס עוז לא הצליח להעמיד כאן לפנינו אפילו
דמות אחת אשר תנשום את רוח החיים של עצמה,
ולא את אווירו הדליל, הקלוש, המתפייט של יוצרה.
לדעת אשה אין כאן דמות נשית אחת
שמחבר מיכאל שלי מתחיל ״לדעת״ אותה, להעניק
לה ״עולם״ ופרצוף משלה.

הים סרח
״הים לא בורח״?!
טעות. הוא בורח — ועוד איך! כאשר לא מטפלים
בו כבים, כי אם כמשהו שמסמל עוד משהו,
שאותו כבר לא ניתן לפענח, מפני ש״הכל סודי״

נושאים לשיר, אפילו לשירה. ואכן כל החומרים
הפיוטיים כבר כאן: הסמלים, הטון האלגי,
האווירה, דיוקנו של המשורר כצופה פאסיבי׳ המתחבט
חיבוטים מיטאפיסיים ופיסיים בבעיות
לשון. גם ״הים לא בורח״ שלו מתאים הרבה יותר
לשיר מאשר לרומאן. שהרי בשירה מוחלים על
חטאים ממין זה ויש אפילו הרואים בהם מעלות.
הוסף לחוסר אמינות ״מובהק״ זה של בל הדמויות,
בלי יוצא מן הכלל, ולא רק של הפרוטא-
גוניסט — המסיבה המדברת, שהביוגראפיה של

מחלה. אין צורך בדרמטיזציה יתירה: המחלה אינה
״חשוכת־מרפא״ ואדרבה — צריך, לעניות
דעתי, לגעת גם בה, ודווקא בלי כפפות.
אם רוצים להחלים, כמובן.

מישגל עדיו ומדוייח
כי באיזה שם, אם לא בשם מחלה, נקרא לשימוש
הדוחה, הבלתי־נסבל שסופר מחונן עושה
כאן בצמדים ובשלשות של שמות־תואר. מה באמת
נאמר על ״כפפות״ אלה וכיוצא באלה שבלעדיהן
אין עמוס עוז מסוגל לגעת אף באובייקט
אחד, אף לא בתמונה אחת, בתצפית אחת,
בדבר א חד שבעולם.
בולמוס תארים עבר בעולם, בעולם זה של
לדעת אשה, וכאותו נחיל ארבה לא הותיר אחריו
אלא אדמה חרוכה. וכך, בתו של גיבור הסיפור
היא ״מחודדת, צנומה, שערותיה גזוזות באכזריות״
ובמקום אחר גם ״זוויתית, דקיקה.״ לסבתה
ארשת ״קשה. נעלבת״(תמיד?) .פני דודתה מפיקים
(ללא הרף?) ״טוב־לב נמרץ וחסר פשרות״.
אצבעותיו של גיבורנו ״עדינות, מוסיקליות״.
עניבותיו ״שמרניות שקטות״ .מראהו של ה״פט־רון״
(הבוס שמנמן וציבילי״ והוא פגע ביואל
שלנו ״פגיעות מיקצועיות צורבות״ ,ואילו אכזריותו
— ״מנומנת, רכה״ .אשתו של יואל, לעומת
זאת, מתאפרת ״באיפוק ובטעם״ .הים (זה
שלעולם אינו בורח ירקרק־אפור, סמיך, כמעט
דייסתי״ (והנה כבר ברח!) .ההכרה הפוקדת את
הסוכן בדימוס ״חריפה, מסנוורת״ .בעירת כימיקלים
מפיקה צבע ״חולני, מורעל״ ,ואילו אחוות

האידיאליזציה, כבר ראינו זאת, של הבן הגדול
והשתקן של דור הפלמ״ח — ואחר־כך לסתור את
עצמך, מחמת סנטימנטליות וספרותיות יתירה,
ביחסך לו תכונות וסגולות (וכך גם את חומר
הקריאה והרגלי ההסתכלות) שעשויים היו להלום
את גתה או את שופנהאואר.
אבל ללכת ולחבוט ב״כפפות״ אלה שבידך
בכל אובייקט מזדמן או מצוי בסביבה, ולהניח כי
גם זה יתפרש על ידי קוראים תמימים כחלק מן
ה״רגישות״ המרחפת כאן באווירו של הספר כמו
נפט צף על גבי חלקת מים — כאן לפנינו פגימה
חמורה עוד הרבה יותר.
וגם זה: מדריגאלים וצלובים ביזאנטיים, פוש־קין
והאחיות ברונטה, חורבות רומאנסקיות וסיפורי
ריגול — מדהים מה דל מטענו התרבותי ה-
ישראלי־העברי־היהודי של הרומאן. האם גם זה
ממאפייניו של ״המצב הישראלי״ המוצג כאן או
שהוא מסממניו של ספר המיועד בין השאר גם
ליצוא?!

ואכן, הכל מפוברק כאן, הכל בוסרי ולא בשל,
הכל עצוב יתר על המידה (כלומר, למעלה יממה
שהסיפור מצדיק) ,הכל אנין אנינות־יתר, מסתגר
ושותק אבל פטפטני להפליא, מסוייג וזהיר אך
חסר אחריות לשימוש במילים ,״קשה״ ו״עקשך
אבל רכרוכי ומתמרח. מה פלא ש״אם עדיין נותרה
לו(ליואל) תיקווה לפענח משהו, להבין, או
לפחות לנסח את השאלה בבהירות, עליו לצאת
מתוך הערפל העמוק הזה. להתעורר בכל מחיר
מתרדמתו. ולו באסון. שיבוא משהו וינפץ במכת
פיגיון את הקרום השמנוני הרך הסוגר עליו מכל
עבר וחונק אותו כמו רחם 361

קרום שממני רך

לשם שינוי :״תצפית״ אמת של עמוס עוז —
ביחס לעצמו, לא ביחס לגיבורו־לא־גיבורו, כמובן.
לא ביחס לזה המרכיב לסירוגין מישקפיים
קאתוליים ומישקפיים של רופא המישפחה.
אבל עוז תמיד דרמאתי יתר על המידה בדימוייו.
אין שום צורך להרחיק לכת עד כדי אסון או
מכת פיגיון. אבל את הקרום השמנוני הרך הסוגר
עליו מכל עבר וחונק אותו כמו רחם — הוא
באמת חייב לנפץ. בכל מחיר.
אולי אז יתחיל לכתוב כמו בן־תמותה רגיל.
לא כמו נביא השבט, המכשף, רופא האליל או
המתופף שלו. לא כמי שכורע, חליפות, תחת משא
הייאוש והאחריות המדומה. לא כמי שנגזר עליו
לשאול מחדש את שאלות קוהלת באמצעות דמויות
קרטון כמו יואל, אביגיל, נטע או מתווך הדירות
שבכאן. לא כמי שרצינותו העמוקה ועמקותו
הרצינית, וכן מעמדו, גילו ומוניטיו מחייבים אותו
למשהו עמוק וסודי וחשאי עד אין קץ וגבול ותיכ־לה
ותכלית. כי אם כסתם אדם״סופר, בשר ודם,
אדם מוכשר, וירטואוזי אפילו — ,כבר אמרתי
זאת — שאינו מניח למאנייריזמים שלו לכפות
עצמם על ״תצפיותיו״ ואינו מחליף בין תצפיות
למאנייריזמים.
זהו בעצם הסוד היחיד, החשוב ביותר, המצפה
פה לפותר .״חידה״ זו ניטל עליו באמת לפתור אם
רצונו לצאת סוף סוף מתוך ״הערפל העמוק״
שהוא שרוי בו ולהיחלץ מן ״הקרום השמנוני
הרך״ המכסה עליו כמיכסה.
ולסיום: כיוון שבדרך מיקרה קראתי אחרי לד־עת
אשה את סיפוריו של ליאונארדו שאשא האיטלקי,
י 1מה של הלילית (מאיטלקית: עמנואל
בארי, מירון רפופורט) ,ארשה לעצמי גם עזות־מצח
קטנה, עזות־מצח בדמות המלצה. אדרבה,
עמוס עוז, קרא את סיפוריו של שאשא. דווקא
מתוך ניסיון ״לפענח״ :לפענח כיצד סופר נאמן
לזמנו ולמקומו(אם תרצה: דבר השבט אבל לא
הקוסם שלו) כותב, כיצד הוא מצייר דמויות
ומפיח בהן רוח חיים לנגד עינינו ממש, כיצד
סופר המעוניין בדיוק ובתימצות אמיתיים —
מדייק ומתמצת: כיצד הוא ״מתמצת״ ארץ (את
ארצו סיציליה) לדימוי של אהבה־רתיעה־השלמה,
ואת אהבתו — לאכזבה ולפיכחון ולוויתור. וזאת,
מבלי לגרוע ממוחשיותם ומרצינותם של אלו
ואלו. כן, ממש כמו שיואל של עוז אמור היה
לעשות.
וצא וראה את ההבדל:
אמת: לא הכל חייבים לכתוב סיפורים הקרויים
״ריאליסטיים״ .מי כעמוס עוז יודע זאת. אבל סופר
שכבר גמר אומר לכתוב סיפור ריאליסטי, על
כל ההשלכות האישיות והליריות והאלגוריות
והסימליות והדימיוניות שעשויות להיות לז׳אנר
זה בימינו — טוב יעשה אם יילך קצת אצל סיפורים
כגון אלה של ליאונארדו שאשא.
ולוא רק כדי לחזור וללמוד, כי כשם שלא די
לחזור תריסר פעמים על התואר ״מדוייק״ כדי
להיות מדוייק, כך אין רי, בספרות, לדבר על
״תערובת מדוייקת של רחמים ותוקף, אהדה ותוגה
וסמכות״ — כדי להמחיש תערובת ״מדוייקת*
ומסובכת כזאת.
לא, לא כך קורים הדברים בספרות. כאן לא די
לדבר על דבר ולחזור עליו שוב ושוב כדי
להביא אותו לעולם, או להקים אותו לתחייה. כי
ספרות — והכוונה לספרות טובה, לא לגרועה,
כמובן — ,אינה מסתפקת ב״איזו נימה של דעת,
אכן עמומה ומצועפת בשכבות של אחריות והסתייגות״.
ואם
באמת ״יש צורך למקד את המבט ולהישאר
בתצפית במשך שעות וימים, ואף במשך
שנים 199 כדאי רק לעשות זאת כאשר
התוצאה אינה סוליפסיזם (התורה הגורסת שרק
האני קיים) נפשי ורחמים עצמיים ״עמומים״ המצועפים
ב״שכבות של אחריות והסתייגות״.
לא, לא הכל סודי(״סודי וחזק״) בעולם. סודותיהם
של כל בני־האדם אינם שווים, ולא די
במישקפי קריאה קאתוליים או ״רפואיים״ כדי
״לפענח עכשיו דבר־מה״.

ספרים

חשבון נפש וסיבום
סול בלו
הפה הגדול
מאנגלית: משה זיגגר
זמורה, ביתן
הפה הגדול הוא יותר מאשר אסופה של חמישה
סיפורים קצרים שנכתבו בידי חתן פרס הנובל
בין השנים 1974ל־ . 1984 זהו חשבון נפש וסיכום
של אדם מזדקן על התמורות שהוא רואה סביבו.
סול בלו נולד בקנדה בשנת 1915 אך.חי רוב ימיו
בשיקגו. בדצמבר של חייו בוחן הסופר היהודי
האמריקני את השינויים שחלו בארצות־הבדית,
ובפרט ביהדות אמריקה, בחמישים השנים האחרונות.
הסיפור
הראשון מתאר אדם קשיש המשלם את
מחיר ״הפה הגדול״ שלו: הדחף שלו להבריק
באימרות שפר המעליבות אנשים שמוטב היה לו
לקנות את רצונם הטוב. כל חייו הוא נדחף לוותר
על ידידים ועל קירבתם של אנשים בעלי השפעה
שיכלו לעזור לו. כך, כשהוא מרגיע אשה יפה
המתנצלת על זה שהירבתה לדבר במשך הערב,
במילים ״אין דבר — לא אמרת כלום״ .או כשהוא
שואל פילנטרופית עשירה המספרת לו שהיא עומדת
לכתוב אוטוביוגראפיה :״האם את מתכוונת
להשתמש במכונת חישוב או במכונת כתיבה?״.
החרות שאותה הוא נוטל לעצמו לפתוח את פיו
הגדול מקבילה ויקרה לא פחות מן הזכות שנטל
לעצמו כל חייו לבוז לכסף; בוז וזילזול שהניעו
אותו להפקיד את ממונו בידי קרוב מישפחה נוכל
המסבך אותו בפלילים.
גם הסיפור ״זטלנד: מפי עד אופי״ עוסק בחופש.
המתירנות החדשה מאפשרת לגאון הצעיר
לזנוח את המדע ואת שיקגו לטובת הספרות וחיי
בוהמה בניו יורק .״איזה מין יום היה לך״ מתאר
דמות מזדקנת של אישיות דגולה, ענק הביקורת
האמנותית, וקשריו עם אשה קרתנית ו״רגילה״
מאוד. האשה קושרת אותו, למרות חולשתו הפיסית,
אל החיים וממנה הוא יונק עדנה וכוודחיות
באנוכיות גראנדיוזית.
ב״כלי כסף״ בורק בלן את התמורה בחייו של
נער בן מהגרים והפיכתו לאיש עסקים אמריקני
מצליח. האיש קרוע בין אהבתו לאביו, הנוכל היהודי
הזעיר, לבין אמו הצידקגית שהתנצרה וראשה
ורובה נתונים לחיי הכנסייה.
״בני דודים״ הוא הסיכום, אולי האישי ביותר
בספר זה. סול בלו רואה מתח עצום בארצות־הברית
בין הניהיליזם המתירני המודרני לבין
הסדר המוסרי של העולם שבו גדל. המתח הזה
גורם את התמוטטות המיבנה החברתי כולו .״התפרים
של ההיסטוריה נפתחים ...מיגבלות ומעצורים
של דורות הולכים ונעלמים ״.דור המהגרים
היהודי ובניהם, שניסו בכל כוחם ליהפך לאמריקנים,
הצליחו בכך בדרך־כלל. ואולם האינטגראציה
שלהם מתבטאת על רמה נמוכה, תוך
אובדן מיטענם הרוחני והמוסרי, כולל המסורת
היהודית.

שוו נלד: לפני שיעשו מהם ניקאסו
אני יודע שהנושא הזה כבר יצא לכם מכל החרירים, אבל מה לעשות, האינתיפאדה
נמשכת, הצמיגים מתעופפים, האבנים בוערות ושום כלום לא עוזר. אפילו לא תרגיל
ההסחה הידוע של הדיבורים על מילחמה אפשרית עם סוריה. נכון ש״מצפון תיפתח
הרעה״ ,כדבר הפסוק, אבל נכון לעכשיו, כשכל תת־קמב״ץ מה אפסנאות זורק תחזיות
לגבי מועד האקשן המשוער, אפשר רק להבין מזה שהזדים מדמ שק ייצאו לקרב
בתאריך שיתואם מראש עם צמרת מטכ״ל השק״ם הציוני.
אז נעזוב סוריה ונחזור לעניין ה מב אס של המהומות בקולוניות הכבושות. אם
תשאלו אותי, האינתיפאדולוגיה הולכת להיות מיקצוע העתיד. לא אורט, לא
טכנולוגיה ולא בטיח. עבדכם הנאמן, החותר ללא ליאות לקר את תואר דוקטור כבוד
בתחו ם הנ״ל, עוקב בפליאה זקורת־עפעפיים אחר החידושים והפעלולים של מוח
החאקי היהודי, החל בחצצית, באספלטית ובזיפזיפית, וכלה בהצעה המהפכנית לארגן
באנצאר 92 אולימפיאדה לעצירים מינהליים. וחבל שלא מאמצים א ת שיטת ההרדמה
המקומית. הצטערתי לקרוא בהארץ לא מזמן ש״בצה״ל הוחלט סופית, מחשש מפני
אסוציאציות קשות, לא להכניס לשימוש כלבי ציד מישטרתיים ורובי ציד למיניהם,
כולל כאלה היורים חיצי הרדמה או כל אמצעי ציד אחר.״ אז למה לא להפוך א ת יש״ע
לסאפארי ולהרדים א ת הפלישתיסו
מה שכן מוצע במאמר ממנו ציטטתי לעיל הוא כדורי צבע .״הכדורים ישמשו לזיהוי
ודאי של מ שתתפים בהפגנות. את כמוסות הצבע נגד המפגינים יירו מתוך רובה מיוחד
ו/או אק ד ח שיועמד לרשות מפקד הסיור או החייל בעל כושר הקליעה הטוב ביותר״.
המגמה המוצהרת מאחורי גימיק ציבעוני חדש זה היא פיזור מהומות תוך מינמול
מיספר ההרוגים והפצועים. אבל הבעייה היא שקשה לסמוך על הצלפים שלנו. עובדה,
98.1355 מהרוגי המהומות מצאו א ת מותם במהלך ירי לרגליים או מעל לראש. אז אולי
יקום סוף סוף איזה אינתיפאדולוג ויסביר לנו מהו, לעזאזל, גובהם הממוצע של
הערלים*
טוב, אז לפני שהחיילים ״יעשו מהם פיקאסו״ ,צריך לפצח א ת הקושיה האיג־תיפאדולוגית
אחת ולתמיד. ואולי הכי טוב ללכת ולהתייעץ עם גאוני העבר.
לה שתטח על קבר החז״ל האלמוני. ויפה שעת עוצר אחת קודם.
למטורף ואין סיכוי שיימצא מישהו שיעיין ביצירתו
ברצינות.
׳אם נותר עוד דבר מן התרבות היהודית בתנאים
אלה, הרי הם קישרי המישפחה .״בני דודים״,
בניגוד להיגיון הקר, הם עדיין קרובים שעוזרים
ונעזרים בהם, אפילו הם זרים, משונים ואפילו
שליליים בעיניך. אבל גם קשר אחרון זה הולך
ונעלם.
לקורא הישראלי ייראו הדברים מוכרים. דורו
של סול בלו בארץ מרגיש ניכור דומה ביחס לבנים
ולנכדים המסרבים לנהוג על־פי הערכים הישנים
הנקראים כיום, על דרך הזילזול ,״ציונות״.
כמו בארצות־הברית, מי שרואה בתרבות המתוארת
ב״דאלאם״ או ב״שושלת״ רק קריקאטורה
מגוחכת ודוחה של חיי פלאסטיק מפחידים —
נחשב בעיני רבים כ״פראייר״ שעבר זמנו.

אמנון אחינעמי

אמנות

ישראל מושינזון:
המחושב והאנושי
לכאורה, עושים הפסלים של ישראל מושינזון

ישראל מושינזון: מחושב ואנושי
אם נמצא ביניהם מי שסרב להיסחף בזרם האופנתי
— כמו שולם הגאון, נהג המונית המקדיש
את חייו לפיתרון בעיות היקום בכתביו, לא
יזכה בהצלחה שהיא תכליתו המאווה ביותר של
״החלום האמריקני״ :כתביו של שולם זה מעולם
לא ראו אור. האיש נחשב, כמעט אוטומאטית,

רושם כבד ומגושם משהו. אבל רק לכאורה. למעשה,
הם שונים זה מזה בצורניותם, בחומריותם,
בדרך עיבודם, ובדרך חדירתם זה לזה (רק במקומות
שהאמן יעד אותם לכך) .כל אלה מקנים
לפסלים את אופיים הקל, ההגיוני, המחושב, אך
יחד עם זאת האנושי.

על אף היותם עשויים מחומרים שונים כמו עץ,
ברזל או אלומיניום, מצליח מושינזון לשמור על
איזון עדין במעברים שבין גוף לגוף. עד שדומה
כי מה שנשאר הוא קווי הקונסטרוקציה, במקומות
שבהם התערב האמן ביצירתם, ובמקומות שכך
מצאם ערוכים מראש. נותרת גם מעטפת החלל
החיצוני(הנגטיבי) שלפעמים היא מצוייה בתוך
הפסל, ולפעמים מחוצה לו, על־פי מיבנהו.
לפני כחודשיים הציג מושינזון 2מפסליו בגלריית
טובה אוסמן בתל־אביב. בתערוכה הנוכחית
בגלרייה קלישר(בתוך מיבנה בית־הספר הגבוה
לציור, ברחוב קלישר ,)5בחלל גדול שמותיר
מירווח נשימה יפה לפסלים, מציג ישראל מושינ־זון
שש עבודות.
בשלוש השנים האחרונות, קיבלה עבודתו של
מושינזון תאוצה רבה, בתהליכי חשיפת האישי,
הייחודי וטעון המשמעות שבפסליו.

נעמי הר־ירוק

תערוכות

שרה דרברשטיץ:
ארץ הצבי
בדף הקטן הנלווה לתערוכה נכתבו מילות
הסבר לשני מונחים: צבי — מקורו בארמית, סורית,
ערבית ואשורית ופירושו: רצון, חשק, אהבה
וחמדה. ארץ הצבי — ארץ חמדה; כינוי לארץ-
ישראל.
בתחתית הדף מוצגת לפני הקורא תמיהה של
הציירת: ארץ הצבין
״אחד הציורים,״ מספרת שרה זילברשטיין ,״זה
התלוי על הקיר שמול הכניסה, נעשה לאחר
שנודעו לי תוצאות הבחירות. כל הזעם, הכעס
ותחושת אין האונים התרכזו במעשה הציור ״.אנו
מוזמנים, אם כן, לתערוכת מחאה, תערוכה פוליטית.
אולם,
למרבה המזל, רחוקות התמונות מלבטא
סיסמות פלקאטיות ופשטניות. אפשר ליהנות
מיופיין בלי כל קשר לנושאן או לאירועים ששימשו
להן ״השראה״ .במרבית הציורים נראים צבאים
על רקע נוף שמאות קווקווים עצבניים מעניקים
לו רכות מעודנת המשתנה בהדרגה לכתם כהה
ומעיק. מאחורי הצבאים המשוטטים לאורכו ולרוחבו.
של הנייר מסתתרות צלליות של זאבים.
המהומה, הסכנות — מרומזות. חיפשתי עקבות
של זעם בציורים ומצאתי כאב. הרגשה הדומה לזו
הקיימת בקריאת שיר. חלק מהציורים טבולים
בסוג של כישוף. ציור של שדה פרחים ניצל
מגורל מתקתק ומקרין חרדה עמומה.
זילברשטיין שולטת בחומרים שבהם היא משתמשת
(״יש לי בבית אולי מאתיים גוונים של
גירי פסטל בדרגות שונות של קושי,״ היא מגלה)
ומצליחה, לראשונה מזה זמן רב, להפוך ביקור
ב״בית האמנים״ התל־אביבי לאירוע אמנותי.

שרה כץ

מזל החודש:
האסטרולוגיה באסטרולוגיה הסינית יש 12 מזלות ה נקראים
בשמות של חיות שונות. אף אחד
לא יודע בדיוק איד המזלות קיבלו א ת
שמם׳ אן ישנה אגדה המציעה הסבר. לפיה
באיזשהו ראש״שנה סיני אחד, הזמין אליו
בודהה את כל החיות אשר בממלכתו לבוא
לפניו. לרוע המזל ומסיבות שרק החיות יוד עות
אותן, הגיעו רק 12 חיות.
הראשון שהגיע היה העכבר, אחריו הגיעו,
לפי הסדר, השור, הנמר, הארנב, הדרקון,
הנחש, הסוס, התיש, הקוף, התרנגול, הכלב
והחזיר. לאות-תודה החליט בודהה לקרוא
שנה על שם כל אחת מהחיות האלה. אלה
שנולדו באותה שנה יקבלו בירושה חלק
מהתכונות של החיה שעל שמה נקראת
שנת־לידתם. לכן אלה שנולדו, למשל, בש״
נת-השור, יהיו חרוצים, עקשנים ומתמידים
בדיוק כמו השור. אלה שנולדו ב שנת-הכלב
יהיו נאמנים כמו הכלב לבעליו. מכיוון שלא
כל א חד יכול להיות בעל כל התכונות של
מזל מסויים.
בנוסף ל 12-המזלות של גלגל-המזלות ה סיני,
קיימים חמישה י סודו ת שיש להם
השפעה ממתנת או מ חזק ת על המזל. השנה
הסינית היא שנת״ירח ונמשכת מסוף ינואר
עד תחילת פברואר בערד. שנת 1989 היא
שנת־הנחש והתחילה ב״ 6בפברואר ונמש כת
עד ה־ 26 בינואר . 1990 לאחר שחלפה לה
שנת־הדרקון, שהיתה עשירה במאורעות,

שנת-הנחש תאפשר לנו לבחון א ת המצב.
כאמור, תחילתה ב־ 6בפברואר והיא תהיה
שנה של עבודה קשה, יוזמה וחריצות
שיבואו על גמולן. לכל אורך הספקטרום של
הפעילות האנושית תהיה ה תקד מו ת משמ עותית,
במיוחד בשטח התיקשורת, שימור
האנרגיה והרפואה. כמו-כן שנת-הנחש
תהיה שנה עשירה באירועים תרבותיים,
אופנות חד שות ושונות יצוצו במשך השנה
והאמנות, המוסיקה, התיאטרון והקולנוע
יקבלו תמיכה ופופולריות רבה. זאת שנה
טובה לכל מיני תערוכות גדולות וועידות
שרבות מהן יזכו להצלחה יוצאת־דופן. דבר
נוסף שיקרה בשנה הזו, מחירים מרקיעי־שחקים
לציורים ועתיקות מסויימים. בנוסף

ה 12-וה 13-יהיו עדיין די רגישים. מצב ה רוח
לא יהיה על הגובה ובעיות הקשורות
למישפחה או להורים
מבוגרים יטרידו וידאי-
גו• אך מה 14-מתחילה
תקופה יותר נוחה. ב רוב
התחומים תרגישו
בהקלה. יותר בידור, נ סיעות,
טיולים, חופ שות
ופגישות עם קרו 21ב
מרס -
בים וידידים יעלו לכם
20באפ רי ל
את המורל. למרות שזה
השבוע שלקראת ה ס דר,
לא נראה שזה מה שיוסיף קושי. בכל
זאת, ה־פג עד ה״ 18 בחודש -ימים רגישים.

נם סי נזזל שור יתחיל! להתי ש בהקלה 11 .ד״ן
חשים לא ט!ב 1ם צב־החח קצת יחד. אבל סבב
מוס. העומד להימס לס־ולכם
ב־ 17 בחודש. יביא
לכם המון אהבה ויעלה
לכם את הפופולריות אצל
ס׳ הסין השני. הופעתבם
תהיה סושכת יוחד ותוכלו
לחשוב על שיווי וחידוש
המלתחה. צבעים חדשים
והופעה שווה יעשו לכם
הרבה: בתחום הפיננסי
המצב פחות זוהר. כספים
יניעו אמנם, אך ההוצאות עדיין גדולות מאור
וכדאי שתצמצם! בהן עד כמה שרק אפשר.

ה 12-וה־ 13 בחודש מזמינים א תכ ם לצאת
למסע של ביזבוזים. חשוב שתרסגו א ת
היצר שכן ב תחומים
רבים מורגשת •עכשיו
הקלה, אך דווק א במה
שקשור לכספים מצב כם
מאוד לא מעודד.
אתם ממהרים להתפ-

רץ, להתרגז ולריב. יית-

כן שאתם נוטים לנפח
1 1111111
21ב מ אי -
דברים מעבר לפרופור 20
בי 1נ י
ציות. הבעייה היא ש־אי-אפשר
לשוחח אי ת-
כם בהגיון. צריך, כנראה, להמתין לסוף
החודש, שאז תחזרו להיות יותר רגועים.

271ו בחודש יזם מאוד רניש, מישהו עלול לפנוע
בבם באותו יזם, והתגובה שלכם, במקום שתהיה
מופנית החוצה תהיה מופנית
כלפי עצמכם. זה לא
בריא ולא כדאי. קל יותר
ודגו, שאז אתם נהנים
משיתוף־פשלה ומ הצד
חה בתחום הרומנט׳ .בם־ מעמדכם קום־העבודה
מתחזק. עכשיו יתחילו ד
;21 ביוני -
הכיר במאמצים שעשיתם
כ) 2ביול*
ואף לומר לכס מה שעודד
ויוסיף ביטחון. בתחום
הכספי צפויה הצלחה ב־4ו וברצו בחודש.
נסיעה. ביקור או ש־חת־טלפון יפתיעו רטובה.

ה־ 12 וה־ 13 מעייפים ודי קשים, אל תתעק שו
לעשות מה שלא הולד. מה־ 14 יהיה הר בה
יותר פשוט. אופטי מיות
ומרץ יאפיינו א ת
התקופה הקרובה. במ-
קום־העבודה תעלה ה פופולריות
שלכם, תזכו
לשבחים על עבודתכם.
אמנם תעבדו קשה, אך
יש מי ששם לב למה
שאתם עושים ובקרוב
תוכלו לבצע שינוי. ה 3331210
פג וה־ 17 סו חפי םאת כם
לביזבוז-כסף מיותר, א ם כי לא נראה
שאתם נכנסים לתקופה בעייתית בכספים.

13711 1271 יביא! לכם הקלה. בע״ה שהציקה
מאור בחודשים האחרונים תמצא לה פיתרזן.
סוף־סוף תהיו אדונים ד
עצמכם ולחייבם, חובלו
לנוח ולאת! אח החיים
כרצווכם 1501140 .אתם
עלולים לא להרניש טוב
וחשוב שתנוחו ולא תתכננו
תוכדות מעייפות. פשוט
לא תעמדו בהן. קל יותר
22ב או גו ס ט ־
מה־ 6ז, שאז תתבשרו בק22ב
ספטמבר
שר לאפשרויות חדשות
בעבודה. בתחום הרזמנט׳
מתחילה תקופה יפה. תהיו עכשיו יוחד מבוקשים
ותיהנו סח״־חברה סוערים, עשירים ומחמיאים.

סוען

:תנו

לתשומת״הלב שתינתן לאמנות, זו תהיה
שנה טובה ללימודים.
תחום נוסף שצפוי להתעניינות ציבורית
הוא הסביבה. קבוצות שונות יפעלו נגד
ההרס של האיזורים הכפריים, זיהום־הס-
ביבה וכו׳ .ארכיטקטים ומתכנני־ערים יהיו
נושא לביקורת, כאשר תשומת״לב נוספת
תינתן לבעיות של הערים המודרניות.
בכל מה שקשור לפוליטיקה, שנת-הנחש
תהיה שנה של חוסר־ביטחון. ממשלות ו-
מישטרים שהתקיימו משד שנים רבות, יפלו
לפתע, א ם באמצעות הקלפי או באמצעות
פעולה פתאומית, כלומר מהפכה. היו אלה
שנות-הנחש הסיניות, שבהן התרחשה, או
התחילה, המהפכה הקומוניסטית. כשנת-
ה 12-וה־ 13 מתאפיינים באי-נעימות הקשו רה
להמשך הקריירה. תצטרכו לעשות מע שה
העלול לפגוע במיש-
הו שהיה קרוב ויקר. אד
אין ברירה. כדי להט-
שיך ולה תקד ם לא תוכ לו
להרשות לעצמכם
א ת המותרות של לא
להעליב. ה ת חו ם הכספי
מאזנ״ס
מאוד מרגיע. אתםמת חילים
לראות גירות.
כספים יגיעו ממקורות
שונים ותוכלו להחזיר
חובות וליישר א ת כל ההדורים, ובעיקר
להרגיש ביטחון באשר לעתידכם הכלכלי.

חיי־החברה שלבם מתחילים להיות יותר משמעו־ת״ם.
לא תצליחו להסחנר מפני העולם ולהרחיק
מכם אח כולם. עכשיו יבר
או אליכם ויטלפנו וממש
יכריחו אתכם להשתלב ס
חברה, ולמרות ההתנגדות
זה יהיה טוב. הבריאות
מתחילה להשתפר והעבר
דה נעשית יותר סעו״ות.
בקרוב תקבלו הצעות שלהן
קשה יהיה לסרב.
בשטח האהבה אתם נ ס $81ג16£63£
נסים לתקופה חדשה
שבה תהיו מוקד־מש־בה לבני או בנות הם ין השני.
צפו בקרוב לפרשיות אהבה חדשות ומרנשות.

אחד הדברים הח שובים הקורים השבוע
קשור בכספים. שוב נפ תחת תקופה קצרה
שבה תוכלו לשפר א ת
מצבכם. אפילו הימורים
והגרלות יכולים לעזור.
יחד עם זאת אין כאן
המלצה לקחת סיכונים
בגדול, אלא לבסס ולמ צוא
דרכים איד לבנות
א ת עצמכם בצורה שת (
2בנו במבר ־
עזור לכם לעבור א ת
20בדצמבר
התקופה שעוד נותרה
עד לשיפור מוחלט של
מצבכם הכלכלי. ב ת חו ם הרומנטי אתם
מוקפים בחיזורים, קחו יוזמה וצאו לדרך.

111

הנחש הגיע המישטר של הצאר לסיומו} .
בשנת״הנחש מיפלגת־העבודה הישראלית ן
הפסידה מיספר רב של קולות בוחרים *
ולאחר שהיתה בשילטון כ 29-שנים נאלצה 1
לוותר על השילטון לטובת הליכוד (שנת }
.)1977 זו היתה השנה שבה התחיל מהפך *
באותה מיפלגה ובשנה הנוכחית היא *
תצטרך למצוא דרכים חד שות וגישות *
שונות, א ם תרצה לשמור על מה שיש לה *
ועוד יותר א ם תרצה להתחזק. שנת־הנחש *
יכולה להיות שנה גורלית למיפלגת״ה״ *
עבודה, שכן מתחיל מחזור חדש של 12 שנה *
שבו יצטרכו לדעת לקרוא ולקבל א ת *
האותות והסימנים המאוד ברורים שקיבלו *
כבר במחזור הקודם, שהחל בשנת-הנחש *

והסתיים בשנת-הדרקון.
אגב, באות ה שנה, שנת־נחש, המיפלגה *
ההודית שהיתה בשילטון בהודו כ״ 30 שנה* ,
הפסידה גם היא מיספר עצום של קולות ו־ * ן שילטונה הגיע לקיצו.
מיפלגות רבות אחרות ששלטו במשך ה־ *
שנים זמן רב, נפלו גם הן בשנת-הנחש. יתכן *
מאוד ש־ 1989 תראה שינויים משמעותיים *
במנהיגות הפוליטית בארצות השונות ב־ ;
עולם וכן יכולים לקרות שינויים תחוק תיים* .
למרות חוסר״הביטחון הפוליטי בשנת *
1989 יכולות להיות פגישות היטטוריות *
חשובות בין מנהיגים עולמיים והסכמים *
בינלאומיים חשובים צפויים להיחתם ב־ ן
עיקבות הפגישות האלה. הנשיא האמריקאי *
החדש יהיה מעוניין במיוחד להשאיר את *
חותמו על בימת-העולם וייתכן שיהיה כלי *
או אמצעי להפעלת-לחץ שיביא להסכמים *
מסויימים, בייחוד בנוגע לפיקוח על הנשק* ,
סחר בינלאומי ויצירת תוכניות חדשות הק־ *
שורות לחלל. אבל בעוד שהדיפלומטים וה* -
פוליטיקאים יהיו עסוקים, שנת״הנחש ת־ *
צויין ב תככי ם ושערוריות ודמויות ציבוריות *
מסויימות יהיו במבוכה בגלל חשיפות וגי* -

לויים של דברים שהשתיקה יפה להם.
לפירסום ולתעשיה תהיה הצלחה מיוח* -
ד ת בשנת־הנחש וליוזמה ולכושר-ההמצאה }
יהיה גמול רב. משקיעים צריכים לעמוד על *
המישמר. א ם הם משגשגים, אזי המצב הכל־ *
כלי קצת מטוכן. הנפילה הגדולה של הבור* -
סה בשנת 1929 בניו־יורק קרתה בשנת־ *
נחש, כמובן. זו תיזכורת טובה למשקיעים *
והמלצה לבחון מקרוב א ת השוק. לא כדאי }

לק ח ת סיכונים גדולים מדי.
13711 1271 בחודש מאוד רגישים בבל מה שקשור
ליחסים עם בני־הזע. אלה אמנם באים בתביעות
ודרישות די מעצבנות,
אבל כרנע אינכם נמצאים
במצב שתוכלו להרשות
לעצמכם לפגוע בהם. ה־
1571114 לא כל כך עתים,
״תכן שתרנישו לא טוב או
שמישהו מבני־המישפחה
יחלה. ויכוח על ענייני בספים
ורכוש ירתיח וירניז
אבל כבר מו 167 בחודש
תשחנה האווירה והכל ״ ס
אה טוב יותר. ידיעה משמחת שתניע או תוכנית
לנסיעה לחוץ־לארץ ישפרו מאוד את ההת שה.

ה 12-וה 13-בחוד ש יהיו קצת קשים. בעבו דה
ידרשו מכם להוסיף שעות ולמלא מקום
של מי שנעדר. זו לא
תהיה העבודה המעניי נת
ביותר. ההרגשה ה כללית
תהיה של חול שה
ומושב שתמצאו ל כם
זמן לשינה. מה 14-
הרבה יותר טוב, הרו מנטיקה
חוגגת, אתם
מתחילים בקשרים ח ד שים,
מ הדקי ם קשרים
שהתחילו לא מזמן או
אפילו מסיימים י חסי ם שרק גורמים לכם
לאכזבה. ה־ 16 עד ה־ - 18 ימים רגישים.

וד 13711 !2בחודש יהיו מאוד ממ שים, משהו
מפתיע בתחום הרוסנט׳ וכן שבחים על עבודה
שאתם מבצעים, מתפעלים
מכם נם בגלל היציס
חיות והרעיונות המקוריים
שאותם אתם מציעים ונם
בגלל הופעתכם המושכת
בתקופה זו. חשוב שתח־ליטז
בקשר לעחיד המיש־פחח׳
,נראה שאתם שרר
19בפב רו א ר
״ם במתח רב בתוך בית20ב
מרס
כם, וזה תלוי רק בתקיפות
ובהחלטיות שלבם. כספים
עדיין מתבזבזים, בכל מיקרה זיכרו שזה לא
הזמן לקנות ללא חשבון. יהיה קשה לצאת מזה.

עד היום, למרות שהמצב השתפר
בהרבה, אני מרגישה שהיא מחפשת
הזדמנויות ודרכים כדי להיכנס איתי
לוויכוחים. אני בטוחה שהיא יודעת
איזה בגדים מתאימים לכל מזג־אוויר,
אבל אני חושבת שלפעמים היא בוחרת
דווקא את הבגד הלא־נכון כדי להיכנס
איתי לעימות.
האמת היא שלא כל־כן־ חשוב לי
איר היא מתלבשת, ומצירי שתלבש מה
שהיא רוצה, שיהיה לה קר ואז היא
תלמד הכי־טוב. אבל קשה לי להתעלם
מההערות בחוץ. ההתמודדות עם הסביבה
מכבידה עלי. אם היא יוצאת מהבית
בבגדים קלים ביום־חורף זועף וגשום,
מייד באות ההערות :״ככה את מוציאה
ילדה מהבית?״ או ״ככה מתלבשים בחורף?״
או ״מיסכנה הילדה, תראו מה
אמא שלה הלבישה לה, היא עוד תחלה״.

עניין הבגדים הפך אצלה ל־בעייה.
היא, למשל, לא מוכנה ללבוש
מיכנסיים שיש בהם רוכסן, או כפתורים.
היא מוכנה ללבוש רק מיכנסיים
שיש להם גומי למעלה.
לכן אי־אפשר לקנות לה בגדים בהפתעה,
כי אז היא שואלת :״מה פתאום
קנית לי את זה?״ או ״אני בכלל לא
צריכה את הבגד הזה.״
בזמן האחרון התחלנו לשתף אותה
בעזרה בבית: לרוקן ולמלא את מדיח־הכלים,
לעזור בתליית הכביסה על הוד

ליהיורו מאת

ענת סוגוסט
ועצת

!יווית אבומסון
^ מא של שרית ( 5וחצי) ואריאל
( )3תיארה באוזני זיווית אברמסון
והקהל את שני ילדיה, ואת המצב שהיה
בבית לפני שהתחילה בקורס בבית־ה־ספר
להורים, ואת השינויים שחלו מאז.

וכד סיפרה:
כשהגעתי לקורס — ילד אחד, אריאל,
כונה המלאך ושרית היתה הילדה

שגרמה עוגמת״נפש. היה קשה להסתדר
איתה. לכל בקשה ענתה בלא, והכל
עשתה דווקא, כדי להרגיז.
הכי קשים היו הבקרים, כשהיא
היתה צריכה להתלבש כדי ללכת לגן.
היא היתה משנה כמה פעמים את דעתה
על הבגדים שרצתה ללבוש לגן. זה
נעשה באופן קבוע, בכל בוקר. הייתי
מבלה איתה שעה מייגעת בכל יום, וזה
תמיד היה נגמר בכעס רציני ובטריקת-
דלת. לא ידעתי איך לצאת מתוך המעגל
הזה. כל מה שניסיתי לא הועיל.
לבסוף• ,בעצת המנחה בקורס, החלטתי
פשוט לא להיכנס לזה יותר. אמרתי
לה שיש לי ההרגשה שהיא יכולה
להתארגן לבד בבוקר, ללא עזרתי.
דאגנו להוריד את בגדיה למדפים נמוכים
יותר בארון, כדי שתהיה לה גישה
נוחה יותר אליהם. השתדלתי לא להיות
לידה בבוקר, ולאט־לאט המצב השתפר,
למרות שהמעבר היה קשה מאוד.
היום המצב הוא שהיא מתלבשת בבוקר
במהירות. הכל, ובכלל זה הגרביים,
הנעליים, קשירת־השרוכים.
היא בוחרת את בגדיה בעצמה, ולכן
קורה לעיתים שביום חורף גשום ומקפיא
היא מחליטה דווקא ללבוש שימלה
דקה וקיצרת־שרוולים, וסנדלים בלי
גרביים לרגליה.
יש פעמים שאני מסבירה לה שבחוץ
קר, ושאם תצא לבושה כך מהבית היא
תקפא, יש פעמים שאני מאפשרת לה
לצאת בתילבושת כזו מהבית, ויש פעמים
שאני מטילה וטו, ואז אנחנו יוצאות
מהבית באיחור, כשלשתינו יש
מצב־רוח רע.

היתה בת ראשונה ונכדה ראשונה וכולם
העריצו אותה.
אנחנו לא הצבנו בפניה גבולות בכלל.
הכל היה מותר לה. אני קראתי לזה
התנסות. חשבתי שכדאי ושהיא יכולה
להתנסות בכל מיני דברים. לא חשבתי
שצריך לעצור אותה, או להציב בפניה
גבולות.
אז נולד אריאל, ושרית התחילה להתמרד.
האמת היא שהינקתי אותו במשך
תקופה ארוכה מאוד ובאופן אובייקטיבי
היה לי פחות זמן להקדיש לשרית
והכדור התגלגל וגדל.
על הרקע הזה אריאל גרל כמלאך
משמיים. וזה היה לה עוד יותר קשה, כי
כל המישפחה התפעלה מהמלאכיות
שלו, ושרית כבר לא היתה הכוכב במרכז
העניינים.
עכשיו, כמו שאמרתי, המצב השתפר
בהרבה, למרות זאת היא ממשיכה
להעמיד אותי מדי פעם במיבחנים, מנסה
לגרור אותי לעימות.
למשל: כשהיא מחליטה לנעול סנדלים
ביום של גשם זועף. או כשהיא אומרת
:״אני אעשה מה שאני רוצה, ואתם
לא תגידו לי מה לעשות!״

חדש, אני מציגה אותו בצורה הכי משכנעת,
ורק כך היא תהיה מוכנה לקבל
אותו.
שום דבר איתה לא הולך חלק, כל
הזמן אני צריכה להמציא פטנטים.
דבר נוסף המכעיס את כולם זו העובדה
שהיא מדברת בחוצפה, גם לאנשים
קרובים, כמו מישפחה, וגם לאנשים
אחרים, וזה מאוד מביך אותי.
לקחתי אותה לבריקת־עיניים בבית-
חולים והיא אמרה לרופא :״אתה מטומטם
ואתה אידיוט!״
כשהיא חולה ואני רוצה לקחת אותה
לרופא, היא אומרת לי שאם אקח אותה
לרופא שאדע לי שהיא תגיד לו שהוא
מטומטם ואידיוט.
אבל יש לשרית המון תכונות יפות:
היא מאוד אוהבת ליצור, לצייר, לגזור,
להדביק. היא עסוקה במלאכה מהבוקר,
מהרגע שהיא קמה. בזמן האחרון, כשהתפנה
לה זמן בבוקר, שקודם היה מוקדש
למילחמות סביב הבגדים וההתלב־שות,
היא מקדישה אותו לעבודה יצירתית.
היא ילדה מאוד חברותית, אבל
בסיס החברויות שלה הוא להישען על
אחרים, לבחור חברים חזקים ממנה, כא־

קודם הם היו רבים ללא הפסקה, אני
הפסקתי להתערב לחלוטין ועכשיו הם
משחקים ביחד שזה ממש תענוג.
למרות זאת, יש ביניהם קטעים
מאוד קשים. הוא מרביץ לה לפעמים
חזק מאוד, וחובט בה עם חפצים גדולים,
והיא יושבת ומתמסרת למכות
כמו קדוש מעונה.
היא פשוט לא מגיבה. הוא יכול
לקחת, למשל, משאית־צעצוע ממתכת,
ולהכות איתה על ראשה והיא נשארת
לשבת, לא זזה. אחר־כך היא באה אלי
ואומרת לי :״אמא, אריאל הרביץ לי!״
אני אומרת לה שזה באמת כואב, ונותנת
לה נשיקה ובזה נגמר העניין.
לפעמים היא מגיעה איתו להסכמים
שונים ומשונים. למשל, היא אומרת לו:
״אני אתן לך שני מסטיקים והיום לא
תרביץ לי ״.וזה עובד.
יש ביניהם מאבק כל בוקר כשהם
יורדים לגן, כי הוא רוצה תמיד להיות
ראשון. הוא אומר :״אני לא קטן, אני
בינוני ״.והיא מוותרת לו בדרך־כלל.
אריאל הוא ילד מאוד נוח, אבל לפעמים
הוא לומד ממנה, ומתחיל גם הוא
בוויכוחים סביב הבגדים.

בל, בקיפול הכביסה היבשה, שטיפת־הרצפות.
לפעמים היא עוזרת בשימחה
ולפעמים היא אומרת לי :״אני לא אעשה
את זה בשבילך!״ בכעס. בעבר, כש־היתה
חוזרת מהגן, תמיד היה בכי, ולא
חשוב מה הסיבה.
היום הדברים השתנו מאוד. גס הבקרים
קלים יותר, היא גם חוזרת בשימחה
מהגן, וגם אחרי־הצהריים בבית הרבה
יותר נעים. חל בה שינוי מאוד קיצוני
בזמן האחרון.

הכל היה
מותר

^ בל האמת היא שהיא לא תמיד
היתה ילרה כזאת קשה. מאז שהיא
היתה תינוקת ועד שאריאל, אחיה, נולד,
היא היתה ילדה מאוד שמחה. היא

״מצירי, שתלבש מה שהיא רוצה. שיהיה לה קר, אז תלמד.
היא עושה המון פרובוקציות ומתעקשת.
רוב הפרובוקציות הן סביב הבגדים,
אבל גם בעניינים אחרים.
למשל: אני רוצה לקרוא לה ספר
חדש, או להראות לה מישחק חדש, והיא
מייד אומרת :״זה לא בשבילי!״ או ״זה
לא נראה לי.״ אז אני צריכה להמציא
אלף המצאות והצגות איר לפתות אותה
לתוך זה.
כל פעולה הקשורה אליה, אני צריכה
לחשוב כמה מהלכים קדימה, כדי
לנסות ולמנוע עימותים איתה.
וכשהיא אינה רוצה לשמוע סיפור

לה שמשתלטים עליה ואומרים לה מה
לעשות.
החיים כסולם

^ יא ילדה אהודה בחברה, אבל
1 1העקשנות שלה והחוצפה שבה היא
מדברת, גרמו לכך שבני־המישפחה הקרובה
והרחוקה מתנהגים אליה בפחות
סימפטיה מקודם.
מאז שחל שינוי אצל שרית, חל גם
שינוי אצל אריאל.

הבאנו להם את הקידמה!
כשאמא תעה לספר לעירית שיפור חדס, ועירית
לא רוצה לעימוע, אז אמא מוצאת דרך״מעוכגעת״
פדי עיעורית בכל־זאת תעימע או תו.
בעימעיהו לא הולך חלק, אמ א מוצאת פטנטים.
שתלטנות אינה מופרחה לעיאת אופי תוקפני.
היא יבולה גס להיעשות בעדינות רבה, ובדרכים
עקיפות. הרי במהלך ההיסטוריה היו הרבה מאוד
שליטים נאורים. שליט נאור, במו הודח ״טוב״ ,יודע
מה טוב ומה דרוש לנתיניו/ילדיו הבלתי״טפות״
חים, והוא דואג לספק להם א ת הצרכים שלהם בפי
שהוא מביו או תם, א ם ירצו, א ס לא ירצו.

אבל גס בתחפו שת נאורה מ ת חב א ת השליטה.
שדית הקטנה מרגישה בזח ו מת מרדת.
אף אחד אינו מ ס כי ם לכך שמישהו אחר יכפה
עליו -אפילו בידוד והתפת חות. קו ד ם כל רוצה
שרית, ותצה כל אדם וכל עם, בהרגשה שהוא מ חליט
בעצמו על סי ד רי העדיפויות שלו בכל ה תחו מים.
ג ס השליטה הנאורה כבר אינה באופנה, לא
אצל ילדי ם ולא אצל עטים.
״מוז ה ם מתלוגניסז בזמן הירדנים היה להם יותר
סובז אנחנו הרי הבאנו להם א ת הקידמה, ואנחנו
גס נמשיך לפ ת ח אותם!״

עד כאן סיפורה של האם.
הגננת, שבאה גם היא למרכז הייעוץ,
סיפרה שקליטתה של שרית בגן
היתה קלה באופן יחסי, למרות שהיא
הגיעה באמצע השנה. היא אמרה שהיא
ילדה מאוד חברותית, מאוד לא שתלטנית,
מאוד יצירתית, לא מתבלטת,
אבל נעים לה כשמשבחים אותה ברברים
שהיא חזקה בהם.
היא סיפרה עוד, שבוקר אחד שרית
באה לגן כשהיא לבושה בסוודר לבן
חדש, ולאמא שלה הפריע מאוד שהיא
תסתובב עם הסוודר הלבן בגן, מפני
שידעה שיתלכלך. הגננת אמרה לשרית
שהיא יכולה להראות את הסוודר
לילדים בגן, ואחר־כך, כשיתחילו לעבוד,
היא תצטרך להוריד אותו. והיא
הסכימה. רגע לפני שאמא שלה באה
לקחת אותה, היא לבשה שוב את הסוודר.
בדרר״כלל,
אמרה הגננת, שרית מקבלת
את המיסגרת בגן, אבל רוצה שיתחשבו
גם בה.
שרית לא רצתה לדבר עם אברמסון
לפני הקהל, ורק אריאל, אחיה הקטן
נענה לבקשה ובא.
זיווית אברמסון^ שהינחתה במרכז,
סיכמה את השיחה עם האם, ואמרה;

הקושי, עם השינוי שחל כשנוסף אח, נולד מוכרח היה לבוא, גם לולא היה לד

!4! 11/

(המשך נזעם!ד )29
אח. אי־אפשר לגדל ילדים תמיד על
הבסיס שהכל מותר ושאין גבולות. באיזשהו
רגע זה משתנה. לעיתים זה
משתנה כשנולד אח, לעיתים זה משתנה
כשהילד הולך לגן, לעיתים כשהוא
הולד לבית־הספר.
מי שעושה כל מה שמתחשק לו כל
הזמן, עולה לאחרים על העצבים וכולם
אומרים לו :״אתה מפריע, אתה מרגיז,
זה נמאס!״ ואז הילד מתחיל להרגיש
שהוא לא נחמד, לא נעים לאחרים. זה
מרגיז אותו והוא נעשה עוד יותר כעוס.
הוא לא יודע איר לצאת מהמצב שבו
הוא נמצא.
שרית קמה בבוקר, והבגדים זה הדבר
הראשון שמזדמן לה, ושדרכו היא
יכולה להרגיז ולהראות לאמא שלה:
״אני אכריח אותך להיות עסוקה איתי,
ואם זה לא יילד בטוב, זה יילד ברע!״
ברור ששרית היתה במצב של חוסר-
אונים, היא לא ירעה מה לעשות כדי

שמחים על תוספת כוח־אדם, שתקל על
כולם מעט מהנטל.
לכן, לילדים מפונקים קשה לקבל
אחים חדשים, בעוד שלילד מועיל ותורם
הם מהווים ברכה.
אם רחיצת־הכלים היא תפקיד של
הילדים כקבוצה, אז ככל שיש יותר ילדים,
כך יוצא לכל אחד מהם לרחוץ
פחות.
חשוב להוציא את הבכור מתוך המעגל
השלילי שלתוכו נכנס. והדבר
הראשון הוא להפסיק להתערב במריבות
בין הילדים, מכיוון שאם מתערבים,
הילדים מפרשים את זה כך שההורים
לוקחים מאחד ונותנים לשני.
כדאי להכניס את שניהם ל״סירה
אחת״ ,להתייחס אליהם כאל קבוצה.
להתייחס לעניין, ולא משנה מי מהם
הוציא את הכלים הרחוצים מן המדיח,
לומר :״אני נורא שמחה שהמדיה ריק״.
או :״אני נורא שמחה שהשולחן ערוד״.

להחזיר לעצמה את הזכויות האבודות
ש״נלקחר ממנה כשנולד אריאל.
לכן כדאי לאפשר כבר לילד הראשון,
כשהוא עוד יחיד, להבין שיש גבולות.
למרות שעד שנולד עוד ילד, לא
מרגישים שיש קושי עם הבכור. הוא,
אמנם, קצת מנדנד וקצת מכביד, אבל
אמא חושבת שזה המצב עם ילדים.
שילדים זה עבודה קשה, שצריך כל
היום לרוץ אחריהם ולטפל בהם והיא
חושבת שלא נורא, עוד מעט הילד
יגדל וזה יעבור ויהיה יותר קל.
בולט מאוד אצל שרית ואריאל שהם
חושבים, בטעות, שיש מקום טוב רק
לאחד מהם. זו אחת הטעויות הנפוצות
ביותר אצל ילדים, שנגזרת באופן לוגי
וברור מגישה תחרותית.
הם רואים את החיים כסולם, ואם זה
סולם, אז בראש הסולם יש מקום רק
לאחד. וילד שאינו בראש הסולם, חושב
שאס אינו יכול להגיע למעלה, זה לא
חשוב איפה יהיה, והוא בוחר להיות
מחוץ לסולם, לעלות על סולם אחר,
שבו יוכל להיות בשלב העליון ולהיות
מיוחד בתחום אחר והוא דורש הרבה
התעסקות איתו.
במשך שנתיים וחצי שרית היתה ילדה
יחידה וקיבלה את ההרגשה שרק היא
קיימת וזהו. אחר־כך, כשנולד אריאל,
היא קיבלה את התחושה שהוא לקח לה

הורים רבים מתפלאים על הרעיון
של ״סירה אחת״ ,אבל החיים הם כאלה
שכולנו בסירה אחת, ואין אפשרות
לתת לכל אחד מה שמגיע לו — לא
כפרס ולא כעונש. החברה האנושית
בנוייה על שיתוף־פעולה, שבו כל אחד
תורם לריווחת״הכלל. כל אחד מאיתנו
נושא כל הזמן בתוצאות המעשים הטובים
והרעים של מישהו אחר. אם הסנדלר
לא תיקן כהלכה את הנעל שלי, אני
היא זו שאדרוך על מסמרים, לא הוא.
ואם הכביש לא עשוי כהלכה, ישקעו
כל המכוניות החולפות בבור, ולא רק זו
של בונה־הכביש.
בצבא, בטירונות, מיושם הרעיון החינוכי
של ״סירה אחת״ בצורה קיצונית:
אם חייל אחד מתוך המחלקה לא
היה מוכן במיסדר־הבוקר, כל המחלקה
צריכה לרוץ סביב המחנה. זה גורם לכך
שכולם עוזרים לאיטיים והאיטיים משתדלים
ומתאמצים יותר.
כדאי לתת לילדים לקחת אחריות
משותפת ולא להיכנס לשאלה מי היה
טוב ומי היה רע, אחרת הם חושבים,
בטעות, שרק אחד מהם יכול להיות
טוב. לא כדאי להיתפס למלכודת הצדק.
חיפוש הצדק הוא דרר־המלר
למריבות במישפחה.
ברור גם שהאם מחפשת עשרות דרכים
כדי להגיע לשרית עם סיפור, או
מישחק חדש. המטרה היא מועילה, אבל
כשהילדים אינם רוצים, היא מוצאת כל
מיני שיטות ודרכים להשיג בכל ואת
את מטרתה באופן כלשהו.
השאלה היא איפה אפשר לע£ור ולכבד
את הרצון של הילד. אם שרית
איננה רוצה לשמוע סיפור חדש, אז
אולי לא צריך.
אמא שלה משקיעה המון מאמץ ב־להמציא
שיטות ודרכים חדשות.
אולי אפשר לומר: אם הילדה לא
רוצה, אני לא אכריח אותה, אלא אם כן
זה מגיע לסכנת־חייס, לבריאות של
הילדה ושל אחרים, לסכנה לרכוש.
הכל לפי השיקול של ההורה.
אם הילדה רוצה ללבוש שימלה
קצרה דווקא ביום חורף קר וגשום, ויש
סכנה שאם תצא כך מהבית תחטוף

שניים
את ^ם•
^ בטירה אחת
בל זה לא הכרחי שהילד הבכור
ירגיש שהאח שנולד לקח את מקומו.
כדאי להעביר לו מסר שהמישפחה
היא קבוצה, ביחד, ושכל אחד עושה את
חלקו. מנקודת־מבט זו הילד החדש איננו
מתחרה על אותו מקום, אלא מהווה
תוספת של תרומה, חיזוק והרחבה לקבוצה.
במקום
שבו שותים נקטר ואוכלים
ממתקים, שם לא ישמחו על תוספת אנשים,
שהרי צייד יהיה לחלק איתם את
הכמות הנתונה והסופית של האספקה
המפנקת. לעומת זאת, במקום שבו נושאים
יחד בעול, עובדים ומשליעים, שם

דלקת־ריאות, אז אפשר לומר לה:
״אנחנו לא רוצים דלקת־ריאות, ואם
את מתעקשת להתלבש כך, אז לא נוכל
לצאת החוצה, כי שם קר״.
חשוב להתמקד תמיד בעניין ולא
בילד. ההורה ישאל את עצמו: על מה
אני מתווכח איתו? על מה אני מדבר?
לעיתים קרובות מתברר שהוויכוח הוא
אם הילדה תעשה או לא תעשה מה
שאני אומרת לה, או אם היא תעשה
בסוף מה שהיא רוצה, ועל זה לא
כדאי מראש להתווכח.
אם ניתן לה לצאת עם הבגדים שהיא
החליטה ללבוש, שתצא איתם ושתישא
בעצמה בתוצאות, כשיהיה לה קר.
בלי תוכניות
**ץ רית מנסה להיות מיוחדת, במ־קום
להיות יחידה. להיות מיוחדת
זה יכול להיות ללבוש בגדי-קיץ בחורף.
אם מחליטים לאפשר לה את זה, אין
פירוש הדבר שצריך להסתיר ממנה
שזה לא נראה הגיוני.
אם היא יוצאת בלבוש קל ביום חורף
וקר לה, לא כדאי להגיב את התגובה
הספונטנית הראשונה :״את רואה?
אמרתי לך!״ כי אז ממשיכים את המאבק
וזה יוביל אותה, בוודאי, לסגירות
ולקשיחות. אפשר להשתתף בצערה,
לנסות ולהכניס אותה מתחת למעיל
של אמא.
אם היא מקללת את הסבא ואת הסבתא
שלה, וזה יוצר אי״נעימות לאמא
שלה, אפשר לומר לה :״אנחנו לא הולכים
לסבא ולסבתא, כי לא נעים להיות
איתך שם, כי את מדברת אליהם לא
יפה. אז בינתיים לא נלך לשם, עד שתחליטי
להפסיק.״ מאידך, לרופא צריך
ללכת גם אם היא מתחצפת אליו, וכדאי
לומר לה זאת.
כדאי להבהיר לה דברים, ולא להיכנס
איתה להתמקחויות, כי היא מרגישה
כשמתחכמים איתה.
״ כשהיחסים בנויים סביב מי יקבע,
משלמים מחיר כבד, מכיוון שאז עסוקים
במאבק ולא בעניין עצמו. כשיש
יחסים טובים, אפשר להזכיר לילד
דברים, כמו לצחצח שיניים, בלי להכריח
אותו לעשות זאת. במיקרה של
השיניים, התוצאות הטיבעיות וההגיו־ניות
— החורים והכאבים בשיניים —
הן מאוד רחוקות ומופשטות וקשה
לילד להבין את הקשר. אפשר, לכן, לא
להחזיק ממתקים בבית, אם הילד אינו
מצחצח את שיניו באופן סדיר, ולומר
לו זאת.
מכיוון שכשהילד אומר :״אני אעשה
מה שאני רוצה ואתם לא תגידו לי מה
לעשות!״ הוא בעצם צודק. כולם עושים
מה שהם רוצים. לשום ילד אי־אפשר
להגיד מה לעשות. אם ילד עושה מה
שמבקשים ממנו, זזזמפני שהוא החליט
כך, לא מפני שהכריחו אותו. זה מפני
שהיחסים חשובים לו והוא רוצה לשמור
על יחסים טובים. הוא מרגיש אם מנסים
להתחכם איתו ואם מפתים אותו לעשות
מה שמבקשים ממנו בכל מיני
דרכים עקיפות.
לגבי אריאל: כדאי להתעלם מזה שהוא
רוצה תמיד להיות ראשון. כשהוא
מבשר שהגיע ראשון במדרגות, אפשר
להגיב בצורה פושרת.
הוא זקוק לעידוד רב, מכיוון שגם
אצלו קרה מהפך. קודם הוא היה המלאך
הטוב, שכולם התפעלו ממנו, והוא לא
היה צריך להתאמץ. הוא תפס את המקום
הראשון בלי לנקוף אצבע. ופתאום
זה לא עובד. פתאום אחותו, שהיתה
הילדה הרעה, כבר לא כל־כך רעה
ופולשת לתחום שלו, של הילד ה״טוב״.
היא כבר הרבה פחות רבה ופחות
נלחמת, והוא מרגיש שהוא מפספס את
המקום של הילד ה״טוב״ ,כי הוא חושב
ששם יש מקום רק לילד אחד. אז הוא
כבר לא כל־כך בטוח איפה מקומו.
לא כדאי להיכנס איתו למאבקים,
כדאי לעודד אותו, ובעיקר: להתייחס
אל שניהם כאל קבוצה אחת. לעודד את
שניהם ולשתף אותם ולבקש מהם
עזרה. זה יטשטש את התחרותיות
ביניהם.
אי־אפשר לעשות תוכניות על ילדים.
אפשר לתכנן, אבל אי־אפשר לבצע,
כי גם מהצד השני יש בן־אדם, וגם
לו יש תוכניות שאותן הוא רוצה לבצע.

(המשך מעמוד ) 17
לנסוע לישראל. עד אז אף אחד לא הסכים.
האנשים היו כולם משכילים, וקראו
הרבה עיתונים. מתוך העיתונים
נוצר הרושם שישראל זה רק מילחמות.
לכולם כבר נמאס ממילחמות, אז הם
סירבו.
״אבי הציל את השגריר הישראלי
ממצב של כמעט ייאוש, כי רק כשהראשון
חסכים, הלכו היתר אחריו, ומהר
מאוד נרשמו רבים לישראל.״
מה השם ישראל אמר לה אז? ״אנחנו
קאתולים מאמינים, כך שהיכרתי את
ישראל מהתנ״ר, וכך היא גם הצטיירה
לי. גמלים ועיזים ואוהלים. זה היה
ממש הלם להגיע לארץ מערבית לגמרי,
אפילו יותר מערבית מסייגון״.
אייבי נתן מימן את הטיסות לארץ.
מלוד הם הועברו מיד לעפולה. עד היום
דאי זוכרת בפרוטרוט את קבלת־הפנים
שערכו להם שם התושבים המקומיים.
ילדים אחזו דגלים בידיהם, הטלוויזיה
סיקרה, ארוחת־צהריים בחברת ראש־העירייה.
בכיתה
שאליה נכנסה בוקר לאחר
מכן העניקו לה ספר־ציורים שהכינו
חבריה ללימודים.
״היו מבטי־תדהמה ראשונים. הייתי
משהו זר להם לחלוטין, פשוט אחרת.
העיניים המלוכסנות וכל זה.״

הייד
של הרסיגה
ף מהו הדבר הכי מוזר שהיא פגשה
1בארץ? ״כשפגשנו את השליח מישראל
הוא הראה לנו את הכתב העברי,
וזה ממש נראה לי כמו תולעים.
״אחר כך, בארץ, ראיתי פעם ראשונה
בחיי סופרמרקט, וזה באמת היה
משהו. בסייגון פשוט לא היו כאלה. היו
שוקים ענקיים, שהיו פתוחים במשך כל
היום.
״יומיים אחרי שהגענו לארץ אמא
שלי רצתה מים חמים כדי לרחוץ את
האחות הקטנה. בסייגון אפשר היה לקנות
מים חמים אם לא התחשק לך להרתיח,
וכאן התרוצצנו יום שלם עד
שאמרו לנו שזה בלתי־אפשרי.״
דאי צחקה בחיוך של חרסינה. השם
דאי, אגב, פירושו המילולי הוא כד
חרסינה.
ואיר היתה השפה למישפחת ותג?
״לי לא היתה בעייה. הכל הסתדר נהדר.

ערכי אנוש ודת.
״הרבה גיסו להשוות את הגורל שלי
לגורל העם היהודי, אבל זה לא ממש
נכון. אנחנו אף פעם לא סבלנו מאנטישמיות.
אני מאמינה בגורל ומאמינה
בהכוונה עליונה. זה עוזר לי לקבל״.
החוצפה הישראלית
ף מה לגבי חברים? נוער? בית־ספר?
1״הלימו־דים בסדר. אני לומדת במגמה
ביולוגית־כימית, ריאלית בקיצור.
למדתי בבית שצריך להקדיש הרבה
זמן ללימודים, אפילו אם זה בא על
חשבון חיי־חברה. בבית־הספר למדתי
על ההיסטוריה של העם היהודי, וכך
חיזקתי את הקשר שלי עם הארץ.
״כמעט שאין הבדלים בין בני־הנוער
שם וכאן, בן־אדם הוא בן־אדם. שם
אולי דיברנו קצת יותר על הפרדה בין
בנים לבנות. המסורת 1הסינית עדיין גורסת
שבנות צריכות להיות יותר שקטות
וצנועות. אולי בתחום הזה ההורים
שלי היו צריכים להסתגל. אולי כאן הם
קצת התפשרו, והיום אני יכולה לחזור
הביתה מאוחר או ללכת לאן שאני רוצה״.
וחבר?
דאי מצחקקת בבושה״ היא
מגמגמת משהו לא״ברור על יש לה ואין
לה ונותנת בסופו של דבר תשובה לא-
ברורה, שה״נושא אישי מדי״.
דאי מתארת מציאות יפה, הסתגלות
מהירה וכמעט טיבעית לדבר שהיא הכי
אוהבת בארץ, וזו ה״חוצפה הישראלית״
,הפתיחות והאיכפתיות של.האנשים.
תהליך קליטה חלק. לאחותה סי
יש משהו להוסיף בעניין. טימטום
בירוקרטי.
״במשך שנים ניסיתי להתקבל ללימודים
גבוהים. בכל פעם לא נכנסתי
בגלל תירוץ אחר. פעם איבדו את הבחינה
שלי. פעם לא הייתי ברשימה
הנכונה, ודברים כאלה. רציתי ללמוד
חיניר מיוחד או מוסיקה. בפעם האחרונה,
לפני שנתיים, הלכתי לבחינות
באורנים. קודם לכן למדתי שם שנה
כסטודנטית שלא־מן־המניין. המרצה
הבטיח לי שיביא בחשבון את הניקוד
שלי לשנה שאחרי כן. הלכתי להיבחן
וידעתי שעברתי. שבוע לפני תחילת
השנה התבשרתי שאני לא יכולה להתחיל.
שוב איבדו את הבחינה שלי. אחר־כר,
בדצמבר, הודיעו לי שמצאו אותה,

..נמעט או אחד וא נשאו נעמוה. מרם
עזבו! הם למדו לעשות כסו מאוכל סיני!״
הלכתי בכל יום לאולפן, ותפסתי את
השפה מהר. להורים נתנו רק חודש
אחד, וישר שלחו אותם לעבוד. אמא
נשלחה למיפעל־תפירה, ואבא למיס־על־מכוניות
בנצרת. את רוב העברית
שלהם — וזה לא הרבה — קיבלו כבר

הסיפור של עפולה היה קצר מאוד,
לא מציאותי לדידם של הוונגים. חיפה,
משום מה, קרצה להם יותר, והם עברו
לשכונת נווה־שאנן.
״כמעט אף אחד לא נשאר בעפולה,
כולם עזבו ״.הם התחילו להתחבר עם
ההונג־קונגים והסינים שכבר היו בארץ
ולימדו אותם איר עושים כסף מאוכל
סיני.
ממש מצחיק, אבל מסתבר שהוונגים
היו בורים מאוד בבישול, ובעיקר בבישול
סיני, קודם שהגיעו לכאן.
״תראה, אנחנו מרוצים, כלומר, די
בסדר לנו בשלוש השנים האחרונות
מאז שפתחנו את המיסעדה, אבל להגיד
שזה החופש המוחלט שלנו? בתחילה
קבע מישרד־הקליטה לאן נלר ואיפה
נעבוד, עכשיו מיכשול השפה מונע
מאבא לחזור להיות כימאי, והוא באמת
רוצה בזה״.
מה חסר להם כאן?
״אני מסתדרת לא רע, אבל את אבא
ואמא הביאו למקום חדש. כמה שהם
מסתגלים אליו, עדיין אין להם חיי-
התרבות העשירים של קהילת הסינים
בסייגון. הנפש שלהם חסרה.
״אולם יש בהם איזושהי השלמה. הם
מקבלים את הכל מתוך השקפה של
נוצרים, המאמינים בגורל וברוח־הקו-
דש. המנטאליות הסינית משתלבת ב
אבל
כבר היה מאוחר מרי. השנה כבר
לא ניגשתי.״
אבל הוונגים קיבלו גם את זה, בסובלנות
אין קץ.
אילו היו מציעים לראי 10 אלפים
דולר כדי לחזור לוויאט־נאם, האם
היתה חוזרת? ״לא. כלומר, בטח שארצה
לבקר שם יום אחד, ברור. אבל אם לא
היתה לי שם מישפחה שהיינו מאוד
קשורים אליה, בכלל לא היה משנה לי.
יש בינינו קשר מיכתבים, אבל מיכתב
לוויאט־נאם לוקח לפחות חודשיים.
פעם זה היה חצי שנה.
״אם כבר, אז הייתי רוצה לנסוע לסין,
לראות את הארץ שגדלתי על המורשת
שלה, על ההיסטוריה שלה. אני
יודעת שזה קצת קשה להבין איך זד
להרגיש כל־כך קשור לארץ שמעולם
לא הייתי בה. תראה את היהודים.״
10 שנים מאז, קצת אחר• תחילת
שנת הדרקון הסינית, מתגייסת דאי
לצבא. למה? למה היא כופה על עצמה
שנתיים של עבודה, לאו דווקא
מעניינת, חול, אבק? ״אני חושבת שזה
התחיל אז, כשנחתנו בנמל־התעופה בישראל.
ידעתי שאני חייבת הרבה
לארץ הזאת. עם הזמן זה התחזק. הארץ
נתנה לי המון דברים חשובים בחיי,
ואני מרגישה צורך להחזיר לה במעט
שאני יכולה. אחותי הגדולה לא התגייסה.
אז לא נתנו לה. הפעם בירכו
בלישכת־הגיוס על היוזמה שלי, גם
ההורים לא מתנגדים.״
ומה היתה אומרת אילו היתה פוגשת
את מנחם בגין היום? ״תודה,״ היא לוחשת
ומשפילה ריסים ארוכים על עיניים
מלוכסנות.
העולם הז ה 2695

ף* א לי להזדיין איתו, ואז כאילו
* //נסגר לי איזה סוויץ׳ במוח.
הסוויץ׳ של ההגיון. ההריון וההפלה,
וכל הכאב והתקופה הדיכאונית, היו
יכולים להימנע, אלמלא הייתי כל־כך
מטומטמת!״
דניאלה נכנסה להריון. היא לא תיארה
לעצמה שהתהליך, עד להפלה,
יהיה כל־כך מכאיב. מהרגע שגילתה
שהיא בהריון ועד אחרי ההפלה עבר
חודש. החודש הכי קשה ב־ 23 שנות
חייה, הכי ארור, והכי לבד.
דניאלה היא בחורה יפה מאוד. יש
לה הרבה מחזרים, נוכחותה מעוררת
תשומת־לב בכל מקום, ומי שמכיר אותה
מגלה בה גם הרבה רגישות וחוכמה.
דניאלה :״בדרך־כלל אני לא הולכת
למסיבות, אבל באותו הערב פתאום
נורא התחשק לי לצאת.
״היתה מסיבה בדיוק כמו שציפיתי
— מגעילה. כולם לבשו בגדים שחורים.
הבנות — חתיכות בלונדיות, שנראות
אותו הדבר. והבנים — מצ׳ואים
בעלי עיניים מתרוצצות בחיפושים.
״כולם מתחככים בכולם: העיתונאים
והבימאים והפירסומאים והספיקות
והצלמים והתקציבאיות. פוזה
תל־אביבית רגילה.
״הבחור התחיל איתי. גם זה היה
צפוי, כי נראיתי ממש טוב, ורוב הבחורות
האחרות שהיו שם כבר היו חברות
שלו בעבר. נתתי לו את מיספר־הטלפון
שלי, ונפרדנו.״
.הבחור״ הוא בדרן ידוע מאוד. הוא
חיזר אחרי דניאלה במרץ. שלח לה
פרחים וטילפן אליה כמה פעמים ביום.
אחרי שבוע הם נפגשו.
״הוא היה מקסים. נורא מצא חן
בעיניי. לא יודעת למה. בתור בדרן לא
אהבתי אותו, מלוקק מדי לטעמי, ויש
לו גם תדמית שלילית בתיקשורת.
״הלכנו למיסעדה ליד הים, והכל
היה נורא רומנטי. אבל תל־אביב היא
עיר קטנה, וכל הזמן חששתי שמישהו
שאני מכירה יראה אותנו. הוא ידוע
כפליי־בוי ששוכב עם הרבה בחורות,
ולא רציתי ששמי ידבק אליו״.
אחר־כך נסעו לביתו.
״נורא רציתי לשכב איתו. הייתי
קצת שתויה, ולא יכולתי שלא לשכב
איתו. אמרתי לו שאני לא לוקחת
גלולות, והוא צריך לגמור בחוץ. הוא
הרגיע אותי והבטיח שיהיה בסדר. היה
נורא כיף והוא גמר בתוכי. אחרי זה לא
חשבתי בכלל על הריון״.
למחרת בבוקר היה לדניאלה ברור
שזה היה חד־פעמי, והיא לא רוצה לפגוש
את הבחור עוד פעם.
״הקסם שלו פג. אולי מפני שחלק
מהקסם היה חצי־בקבוק היין ששתיתי״.
כשצילצל אליה, אמרה לו שאינה
מעוניינת עוד לראות אותו.
עבר זמן, ודניאלה לא קיבלה את
המחזור החודשי. היא התחילה לחשוש
שמא היא בהריון. היא ניסתה לשכנע
את עצמה שאין נכנסים להריון מיחסי־מין
חד״פעמיים, ושלפי חישוב ימי־המ־חזור
לא היו אלה ימי הביוץ.
פתאום נזכרה שבלילה שהבחור ישן
איתה היא אמרה לו בצחוק שהיא מקווה
שלא יהיה להם איזה ילד קטן.
״פתאום הוא נזכר שאמרתי לו לגמור
בחוץ. הוא התחיל כאילו לבכות
ואמר לי שיש סיכוי שנכנסתי להריון,

או1:1הייתי מטומטמת

לאיש על ההריון. היא תעשה הפלה
במהירות האפשרית, ותחזור לחיי־ה־שיגרה.

החברות שלי ידעו שהוא חיזר
אחרי. הן לא ידעו ששכבתי איתו. לפניו
לא שכבתי עם אף אחד במשר חמישה
חודשים. נורא פחדתי שאם מישהו
יידע שאני בהריון, יקשרו שזה ממנו.
פתאום התחלתי לחשוב שאולי נדבקתי
באיידס. הרי הוא הזדיין עם כל דבר
שזז.
״שיכנעתי את עצמי שאם אני רוצה
שאיש לא יידע מה קרה, עלי להתנהג
כרגיל. להמשיך ללמוד ולהיות נורא
חזקה. מה העניין, הרי בכל שנה מיליון
בנות עושות הפלה״.
דניאלה הלכה שוב לרופא בקופת־חולים,
כדי שיסביר לה מה ההליכים
להפלה. היה עליה לעבור שלוש בדי־קות־דם
שונות, ולתאם לעצמה מועד
להפלה.
״פתאום נהייתי נורא רגישה. שאלתי
את האחות מה הטלפון של ועדת־ההפלות,
והיא לא ענתה לי. הרגשתי
מין איחס כזה בתוכי. מה, היא לא מבינה
שגם ככה קשה לי? שאלתי אותה
שוב, והיא ענתה לי בעצבנות שהמיס־פר
תלוי על הקיר. שאלתי אותה אם
היא לא יכולה להיות קצת יותר סימ־פאטית,
בייחוד כשהיא יודעת את מצבי.
היא סגרה את העניין במילים, :את
כבר ילדה גדולה, ולא אני הכנסתי אותך
לסיפור הזה.׳״
שלוש בדיקות־הדם נעשו, והיא העבירה
אותן בעצמה לשלוש מעבדות
שונות. הכל כדי לחסוך זמן. דרך קופת־חולים
זה היה אורך שבוע ימים, והיא
קיצרה את התהליך ליומיים.
״מחוץ לבית תיפקדתי פיקס. נראיתי
טוב כרגיל, ואיש לא היה יכול להעלות
על דעתו מה עבר עלי. אבל בבית
זה היה ממש קשה. לבשתי חצאית־מיני,
.ופתאום היה נדמה לי שהבטן נורא
בולטת. שיכנעתי את עצמי שזה לא
יכול להיות, כי בשבוע השמיני להריון
הבטן לא בולטת.
״כל הזמן פחדתי שאני אמות בהפלה,
ובמיקרה הטוב לא אוכל ללדת ילדים
בעתיד. ניסיתי להדחיק את המחשבות,
אבל אחרי הוועדה לא יכולתי
להדחיק עוד״.
דניאלה הגיעה לוועדה־לאישור־הפלה,
והיה לה ברור שהיא תצליח בה.
הבעייה היחידה היתה אי־הנעימות
הכרוכה בהליך הרישמי.
״יש לי ידיד טוב, שחברה שלו עברה
הפלה. דיברתי איתו והצלחתי לסובב
את השיחה כך שנדבר על ההפלה
ההיא. אחרי השיחה איתו הבנתי שכדי
להיות כמה שפחות זמן מול הוועדה,
אני צריכה להגיד להם שאני לא־נשו־אה,
היחסים עם הבחור היו חד־פעמיים,
אני לא מתכוונת לראות אותו שוב, ובטח
שאין מה לנסות לשכנע אותי להתחתן
איתו. סך הכל זאת היתה האמת.״
ישיבת הוועדה מתקיימת בבית־חו־לים
בילינשן, בכל יום. ישבו בה עובדת
סוציאלית ורופאים. הם שאלו את דניאלה
אם היא נשואה, אם היא יודעת מי
אבי העובר, מה היחסים שלה איתו ואם
יש סיכוי שיתחתנו.
״זה קטע לא־נעים, אבל היה ברור
שהם מבינים את המצב, ולא ניסו להקשות
עלי״.

היתה לה הרפתקה מיקריח עם ה בדרן המפורסם. מה שקרה לאחר־מכן היה סי
כי הוא יודע על שש בחורות שנכנסו
ממנו להריון. הוא ממש כעס והאשים
אותי שלא אמרתי לו לצאת מתוכי. אני
צחקתי עליו ואמרתי לו שלא כל־כך
מהר נכנסים להריון״.
אחרי חודש של איחור במחזור הלכה
דניאלה לקופת־חולים, לעשות בדיקת־הריון.
״נכנסתי
לרופא והרגשתי כמו ילדה
בת , 14 פרימיטיבית, שלא הסבירו לה
אף פעם איך נולדים ילדים. הרופא
דיבר בקול שקט, שבמקום להרגיע אותי
עיצבן. עניתי לו על שאלות טכניות
מביכות, ואחרי שהוא בדק אותי הוא
הסביר לי, כמו למטומטמת, איד נולדים
ילדים, ואמר שהוא חושש שאני
בהריון. קיבלתי ממנו מירשם לבדיקת־הריון״.

דניאלה
חזרה לביתה, ומאותו הרגע
לא יכלה להתרכז בכלום. היא קיוותה
שהבדיקה תהיה שלילית.
״אני לומדת פסיכולוגיה באוניברסיטה.
השתדלתי להקשיב למה שנאמר
בשיעורים, אבל לא כל־כך הצלחתי.
כל הזמן נזכרתי במילים שלו, :אני
מאוד פורה, ושש בחורות נכנסו ממני
להריון.׳ שנאתי אותו על כך שהוא
יודע שהוא פורה, ולא נזהר. הרגשתי
טמאה, כי שכבתי איתו והוא מזדיין עם
כל פריחה שמוכנה להרים את השימ־לה.
כעסתי על עצמי שהתנהגתי כמו
פרימיטיבית, שחושבת שהסירה מביאה
ילדים. דיפדפתי עשרות פעמים ביומן,
ספרתי את הימים מהווסת האחרונה,
ועשיתי ספקולציות וסטאטיסטיקות לגבי
האפשרות שאני בהריון.״

למחרת עשתה דניאלה בדיקה. האחות
היתה מאוד לא סימפאטית, ואמרה
לה לבוא בעוד שבוע לקבל את תוצאות
הבדיקה.
״לא יכולתי לחכות שבוע. הייתי
הגיונית, ואמרתי לעצמי שאם אני בהריון
צריך להיפטר מזה, ואם לא — אז
אני צריכה לדעת כדי להירגע״.
דניאלה חיפשה בספר־הטלפונים
את מיספר־הטלפון של מעבדת־ההור־מונים,
שם נעשית הבדיקה. כשלא מצאה,
הלכה לקופת״חולים ולקחה את
הכתובת של המעבדה. כשהגיעה למעבדה
לא רצו לתת לה את התשובה של
הבדיקה. אמרו לה שהתשובה תהיה
אצל הרופא בעוד שלושה ימים.
״התחלתי לבכות. הרגשתי חסרת־אונים.
האחות כל־כך אטומה. היא לא

מבינה את הלחץ הנוראי של חוסר־הוודאות.
עדיף כבר לדעת שאני בהריון
מאשר לא לדעת. אמרתי לה שאני
חייבת לקבל את התשובה עכשיו. אחרי
הרבה שיכנועים ודמעות היא אמרה לי
שהתשובה חיובית.״
אחרי שדניאלה קיבלה את התשובה
החיובית היא לא מצאה את המכונית
שלה. היא רעדה כולה.
״כשמצאתי את האוטו, נכנסתי, ובדיוק
היה ברדיו שיר ששמעתי יחד
איתו באותו הלילה. בכיתי בהיסטריה.
הידיעה שכל שנה עשרות אלפי בחורות
בארץ עושות הפלה לא הרגיעה
אותי. הרגשתי מיסכנה, ריחמתי על
עצמי ולא היה לי את מי להאשים חוץ
מאשר את עצמי.״
דניאלה החליטה שהיא לא תספר

הסבירו לדניאלה שאפשר לעשות
את ההפלה בביודהחפאים, בבית־חולים
הקר״ה או בבית־חולים אסותא.
״אחרי הוועדה הכל היה נורא קרוב.
כל הזמן דימיינתי לעצמי איך אני מתיישבת
על כיסא הגינקולוג, מפסקים
את רגלי, ליבי מפרפר ואז מרדימים
אותי, מכניסים לי כל מיני דברים לגוף,
ובסוף אני מתה.
״היום אני יודעת שזה נורא מטומטם
לחשוב שאני אמות מהפלה, אבל הרי
היו גם מיקרים מעטים שהסתיימו במוות.
ראיתי בעיני־רוחי את ההורים
שלי המיסכנים יושבים שיבעה, וכל
החברים שלי מגיעים המומים.
״החלטתי שאני אכתוב מיכתב־פרי־

גלית בר ₪
(המשך בעמוד )42

4 4 7

^ # 9 1ה עוו ! סהוי

לרות•
( :)1/2693״אט זה יידלק בינינו, אני
יכולה להעניק המון.״

ששת של כיף
״אני נשוי רישמית, אולם פנוי ריג־שית,״
הוא כותב .״אני בן ,40 גובה
1.80 מטר, יליד הארץ, ממוצא אירופי,
אקדמאי, בעל חוש־הומור ומבין עניין,
אוהב לעשות טוב לאשה שאיתי.
״מחפש ידידה עם ראש טוב —
להעביר ביחד שעות של כיף, לאהוב,
להעריץ וגם לשוחח. כן, גם זה חשוב
להשלמת הקשר ״.והוא מסיים :״רותי,
מבטיח לספר לך מה היתה ההיענות
ואם מצאתי את מבוקשי.״ נחמד מצידך
לשתף אותי, ואני מצפה לדיווח. אפשר
לכתוב אליו: חיים, ת״ר ,422 ראשון־
לציון .75106

אחד ניסה להכיר למישהי חבר
שלו .״הוא קצת שמן,״ הוא אמר
לה ,״אבל נורא נחמד ״.והיא
אמרה :״נו, בטח שהוא נחמד. אף
א חד לא יכול להרשות לעצמו לה יות
גם שמן וגם אנטיפט.״

להעניק המון
מאוזן:
)1יש הסכמה מאחד האגפים (;)3
)3אין צורך להציגו, טבעת לא
תצא ממנו (;)5,4
)9מה היה קורה אם היה כובש

פ ת חן תשבצופן
2691

את קפריסין (;)4
קשוח מתאווה (;)4
פינה יוצאת־דופן (;)3
קיבלו תגמול על שעבדו על
הדג (;)6
ראיון טרי אין בו אף פעם (;)8
שיים ביושר (:)4
אם אתה גיבור, תמרוד לה את
הגיזרה (;)4
השכונה שניצחה בתוצאת־שיא,
אבל לא בשבת (;)5,3
קודים של קיסר (;)5
כאשר קולומבו יורד בדרגה

אתמול קיבלו את התפקיד, אך
מדברים אחד, אחד (;)4
רותחת ומטווחת (;)4
לי גוף, לו לשון (;)7
נתן גיבוי לחתן (.)3

מאוגד:
)2מעשה־הניסים של אשת־הב־

רזל (;)3
)4בתקופתה, האכילה בהמות

)5עוזר, כתינוק מלטף (;)4,4
)6מצעקותיה ניתן לחשוב שהיא
רוכשת (;)6
)7אם יש בור, הוא מוחה (;)4
)8מחמם את ידיו בים נטול־גשם

)9בלע את הגלולה המרה (;)4,3
)11 רואה שש־שש (;)2
.)12 צפונית מתומנת (;)5,4
)16 שמרו באדם ציטטה של בי־ג׳י

)19 צליל בפיו של החלילן (;)6
)21 לשון־תפילה (;)5
)22 בשמו ריססו סחוג בכיתה (;)4
)23 בין כסף לכסף (;)2
)24 הראש בעצם נורמלי (;)3
)27 צלי על האש בפיקניק של
של1ם עכשי.)3( 1

1יויתן עמיחי

סיפר לי מדריך־ירי: כאשר אני
רוצה להגביר א ת ההישגים של ה תלמידי
ם שלי במיטווח״האימו-
נים, לתת להם יותר מוטיווציה,
אני מבקש מהם להביא תמונה
גדולה של מישהו שהם לא סובלים,
כדי לירות עליו. הרוב מביאים א ת
התמונה של החותנת. נשים נשו אות
שיש להן רומאן מן הצד,
מביאות אתת מונת אשתו של
המאהב.

להיצמד

ראה 1ב בלי
היא גרושה, נאה מאוד, נשית1.73 ,
מטר, מזכירה בכירה במישרד עורכי־דין,
בת ,45 מעוניינת בקוקטייל של
גבריות, גובה, חוש״הומור סימפטיה
ונדיבות. גבר שיודע לקבל ולהעניק,
לאהוב בלי להיצמד, להתקרב בלי
לפלוש. בקיצור — נשמה. .והיא מסיימת
:״אל תדאג, אני בערך באותה
המתכונת.״ כתוב אליה לת״ד , 1047
גבעתיים.

סיפר לי נהג־מונית: לקח תי
חתיכה אחת, עם המון איפור על
הפנים, לאיזה מקום מחוץ לתל-
אביב. שאלתי מה המיקצוע שלה,
והיא אמרה: אני בפירסום. כאשר
הגענו, היא ביקשה שאמתין לה
במשך שעה. הייתי ב טוח שהיא
נערת־טלפון, בדרך־כלל זה לוקח
אצלן שעה. בנסיעה חזרה שאלתי
אותה: למה אמרת שאת בפירסוסן
והיא אמרה: בטח שאני בפירסום,
אני מפרס מ ת מודעות בעיתונים.

שרי אדרון

הדברת בזדיקיס ^ ך ^

מומחים והדברת תיקנים(ג׳[71ו ם ) ,ק ^

תולעי עץ, חוקי ספרים ונגדים.
׳יץ עמי׳
עירפול מיוחד וארועים למניעת
!״-י-ע יתושים וחרקים מעופפים.
^ ^ 0 3רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

בשמירה ער בריאותך ור 3ו שך

היא יפה, בת ,36 חיה בנפרד, בדרום
הארץ, אינטליגנטית, חוש־הומור .״אני
לא רוצה־ להיות לבד,״ היא אמרה לי.
״רוצה להכיר מישהו שיעשה לי טוב,
שיפנק אותי, איש־שיחה, נאה מאוד,
בלי זקן ושפם, עם שיער על הראש, גבר
מושך, המצב המישפחתי לא חשוב. מה
שכן חשוב לי, זה שלא יהיו בעיות
כספיות ומועקות מישפחתיות, כי יש
לי מספיק משלי ״.ובסוף מבטיחה

חוש הומור ושירים במגירה

לאהוב ; ל היו ת נאהבת
נתונים: שרי אורון ,28 ,אשת-מכירות בשטח הקשור לבתי-עסק,
יפה, חטובה 1.70 ,מטר, עיניים בצבע דבש.
אוהבת: חיות (יש לה חתול פרסי לבן משגע) ,לבוש אלגנטי או
ספורט״אלגנט, טיפוח טיפ-טופ(״גם כשאני הולכת למכולת. אף פעם
אי-אפשר לדעת את מי פוגשים. אתה אהבה הגדולה שלי פגשתי
בסופר-מארקט.״)
יש לוט חוש־הומור, שירים רומנטיים במגירה.
חושבת שיש לה: כישרון מישחק. היא לא מתאמצת בכיוון, אבל
אם יציעו לה, היא לא תגיד לא.
הכי חשוב: לאהוב ולהיות נאהבת.

הוי ארצי מולדתי -אני מתה עלייך! התנצרויזת
(או רק בישראל)

מה יש לומר, ארץ מלאה גויים מדינת־היהודים

הזאת

איש סימפטי אחד, מנהל־חברה, קבע איתי
פגישה ואיחר אליה בחמש דקות שלמות. הערתי
לו על האיחור בסבר־פנים חמור והוא ענה לי:
״אני לא איחרתי. מנהלים לעולם אינם מאחרים,
מנהלים רק מתעכבים.״
אז הלך לי סבר״הפנים החמור, צחקתי וסלחתי

מוסר־השכל: אם יש לך חוש־הומור, אתה יכול
לעשות כל מיני חזיתיות.

הלכתי לבקר חברה שפירסמה יומיים קודם
לביקורי מודעה בעיתון על מכירת מכונית.
כשאני הגעתי אליה כבר היתה המכונית שלה

בשעה תשע בערב הלכנו לנו ברחוב בן־יהודה.
כשעברנו על פניו של טלפון ציבורי, שמענו אותו
מצלצל. רגע אחד הסתכלנו אחד על השנייה
ומייד ניגשנו לטלפון.
הלו,
שלום, תעשה לי טובה ותצעק בבקשה בקול
גדול חנה!
סליחה?
כן, תצעק חנה!
אתה יודע עם מי אתה מדבר?
כן, בטח, עם טלפון ציבורי ברחוב בדיהודה.

אז תצעק חנה.
לא בדיוק הבנו מה אנחנו עושים, אבל נעמדנו
באמצע המדרכה וצעקנו בקול חזק מאוד חנה!!!
ממש מעל הראש שלנו נפתח חלון, ראש של
אשה יצא ממנו והיא שאלה :״יש לי טלפון? כבר
אני יורדת.״
חיכינו רגע. חנה ירדה, ניגשה אל הטלפון
והתחילה לשוחח.
ממש פיצוץ של רעיון, אלא שרק בארץ משוגעת
כמו שלנו הוא עובד. תאר לך אנגלי שיגש
לטלפון ציבורי מצלצל בלי שנתבקש, ותאר לך
אנגלי שיעמוד באמצע הרחוב במנצ׳סטר, למשל,
ויצעק בקולי־קולות מרנרט!!!
דיברתי על ביעור־חמץ לפני הפסח. איש אחד
מאוד משכיל ואינטליגנטי אמר לי שהוא ראה
פעם איך שורפים חמץ — לוקחים כלים ומכניסים
אותם לתוך מים. איש אחר, גם כן מוצלח,
אמר לי שלדעתו ביעור־חמץ זה משהו שכבר לא
משתמשים בו מאות שנים, ואשה אחת שאלה
אותי מה זה ביעור־חמץ.

אפיקומנים

למיקרה שהילדים ו/או הנכדים שלכם טרם
שמעו על תואם(פי. ס׳ ,א״־בי־אם) ,או טלוויזיה
ציבעונית עם שלט־רחוק לחדר־הילדים, או
סאמר־סקול על אגם ז׳נבה, למיקרה שיש לכם
ילדים נחמדים שימצאו את האפיקומן ואז יגידו
״מה כדאי לי לבקש?״ הנה כמה הצעות נחמדות

תפוד מאחלת לכם
צפייה טעימה במשחק
הערב ...ושנגיע לגביע!

איחולי־ניצחון מקראנצ׳יפם
ד 1נמה בחינם

זה לא מספיק שאשה כמוך נראית תמיד נפלא?
אני אהרוג את בן־הכלבה הזה שלקח ממני
5000 שקל ומתח אותי ואף אחד לא רואה.
שעתיים לפני התחלת שידור־הטלוויזיה של
מישחק גביע־אירופה או איך שזה נקרא, מתחילה
העצבנות בביתנו להרקיע שחקים. הגברים של
המישפחה מתפזרים לסידורים אחרונים, הבן
הקטן הולך לקנות ארגזים של תירס לתעשיית
הפופ־קורן הביתית, הבן הגדול נשלח למקום אחר
לקנות קולה, בירה ושאר חטיפים ואבי המישפחה
מתיישב ליד הטלפון כדי להזמין את חבריו הצעקניים
כדי שיישבו לירו בזמן המישחק ויעזרו לו
לצעוק ״זונה! אנטישמי!״ ועוד פניני־לשון כאלה.
הנשים של המישפחה — כלומר אני — הופכות
שקופות, מיותרות ואפילו נשימתן — שלא לדבר
על שיעול קצר — מעצבנת עד מוות.
אז כשדפקו בדלת חצי שעה לפני המישחק
ועמדה שם בחורה צעירה ונחמדה ובידה חבילת
קראנצ״פס ופתק — שהיא חילקה לכל דיירי־הבית
י— התנפלו הגברים על השקית וגם על
הפתק ואמרו :״זה שייך למישחק־הכדורסל, תעזבי
את זה ולכי לישון.״ הנה הפתק שהיה מצורף
לשקית, ואת דעתכם על הגברים הישראלים
כשהם מחכים לגביע־אירופה — אתם תגבשו
בעצמכם.

שעבר, עירזרז
רמזדוזז מזרדדר
הם ח או חו־י
מה ה
במדורר ח ה
ד מ דו ציטטתי אומרים ח בשבוע
את המלחין משה וילנסקי וכתבתי, כי הוא אמר
על השיר הזוכה בקדם־ארוויזיון שהוא שיר ארוטי•
מר וילנסקי התקשר אלי ואמר שכנראה לא
שמעתי אותו היטב והוא אמר שזה שיר אירופי.
לא נעים להיווכח שאני כבר לא שומעת כמו
פעם. עם מר וילנסקי הסליחה.
ושבוע לפני זה, בפי 1ת בן־יהודה עשיתי טעות
איומה. כתבתי שצריך להגיד שתי דרכים. קיבלתי
חמישה מיכתבים מאנשים טובים וחכמים
שהעירו לי, כי דרך היא גם זכרית וגם נקבית, זאת
אומרת — אפשר שתי דרכים ואפשר גם שני
דרכים.
לא צריך להאשים את העורך שלי, לא את
המשכתבת ולא את המגיהה. זו אני שטעיתי, ואני
מתנצלת לפני השפה העברית וכל מוקיריה.

הוכחה
חו תכ ת
צלם המערכת, אבי ולדמן, אומר לי כל
הזמן שהעולם הפוך. השבוע הוא גם הביא לי
הוכחה חו תכ ת מחוף ימה של תל״אביב.
מי יודע, אולי הוא צודק.

מכורה, אבל הטלפונים עוד המשיכו להגיע.
כשהחברה יצאה למיטבח להכין לנו קפה עניתי
אני לטלפון, והשיחה נשמעה כך:
הלו, פירסמתם מודעה על מכירת מכונית?
כן, אבל המכונית כבר נמכרה.
אפשר לשאול בכמה?
כן, ב־ 22 אלף שקל.
מה? את השתגעת? עשרים ושתיים אלף שקל,
זו מכונית מזהב? ממש חוצפה!
ובאותו מקום.
חברה שלישית הגיעה. שמחנו לקראתה ושאלנו
אם היא רוצה קפה.
כן, אבל קודם כל תסתכלו עלי!
כן, את נחמדה כרגיל.
אבל עוד משהו.
מה? תיסרוקת חדשה?
לא! איך אני נראית?
את נראית יופי.
וזה הכל?
הרבה יותר מסובך. הכרטיסיות מכילות צירופים
של אותיות ומהן צריך להרכיב מילים, וזה לגמרי
לא־כל־כך פשוט כמו שזה נראה. לילדים הכותבים
היטב והמכירים מילים רבות, וגם להורים
שלהם. נחמד מאוד. א 1רדע 20 .שקל.

יצורים — סידרה בת שש מיפלצות־פלסטיק
להרכבה הדורשות קואורדינציה וריכוז,
והתוצאה — יצורים ציבעוניים המפחידים את

מישחק׳ שפיר, יצירת תאו ואורה קוסטר.
מחיר 18 :שקל.

המזכיר את תוכנית הטלוויזיה תן קן. אחר מצייר
כמו שהוא יודע ושאר המשתתפים מנסים לנחש,
ולהתקדם, תוך כדי הניחוש על לוח המישחק

פאזל שוקולד — מישחק הנראה כמו
טבלת־שוקולד וגם יש לו ריח של שוקולד. נראה
כאילו אין שום בעייה להרכיב את הטבלה מהחתיכות
של השוקולד־פלסטיק — אבל אני עדיין
לא הצלחתי. לבעלי סבלנות וכאלה שהצליחו עם
הקוביות ההונגריות למיניהן. יצירה של תאו
ואורה קוסטר שנמכרה ליפאנים ויוצרה על ידם.
33 שקל.

ביד הדימיון — מישחק בגודל שעושה
רושם. אפשר להביא לבן של הבוס במתנה. משהו

מיסלצות מפלסטיק

מי המוקיון?

קואורדינציה !ריכוז — 20 שקלים
שלא יכניסו אתכם לחובות, יגרמו שימחה לילד
ותיפארת למדינת ישראל.

בינגו פרצופים — הוא מישחק המורכב
משניים שאנחנו כבר מכירים, קלפים להתאמה
והמישחק ששיחקנו בילדותנו, שבו הפרצוף או
הגוף מחולק לשלושה כרטיסים וצריך להתאים
ביניהם או להיפר. האפשרויות רבות והתוצאה
מצחיקה הרבה פעמים.
לקטנים — למרות שכתוב על הקופסה לכל
הגילים. תוצרת אורדע. מחיר 10 :שקלים.

תשבץ חי — נראה כמו שבץ־וא. אבל

ההורים, אבל גורמים שימחה לילדים. תוצרת
מילטו! בר״דל׳ האמריקאית. מחיר 20 :שקל.

בראש אחד — מישחק טלפתיה לכל
המישפחה וגם לשכנים שנכנסים. המישחק מכיל
297 קלפי־מישחק וגם דפי־רישום. כל שחקן
מקבל עשרה קלפים ורושם על דף־הרישום את
האסוסיאציה העולה בראשו למראה התמונה
שבקלף. מי שמקבל נקודות הוא זה שהצליח
לנחש כמו האחרים ולא זה שהיה מקורי ומיוחד.
כשמשתדלים בכוונה לא להיות מקוריים, יוצאים
דברים מאוד בלתי־שיגרתיים. מישחק מלווה
בשאגות.

להיפטר מהקלף הצובע
הכללי. לארבעה משתתפים. ק1ד־קוד. מחיר 60 :
שקל.

תשבץ־חי
י 1תר מסובך משבץ־נא — 20 שקל

מי המוקיון — מישחק־קלפים שמטרת כל
משתתף בו להיפטר מה שיותר מהר מקלף־
המוקיון. כל אחד הנתפס עם הקלף ביד, זוכה
לצביעת פניו (בעזרת ציבעי־איפור הנמצאים
בקופסה ).על כל סיבוב מקבל המפסיד עוד
שיכבה של איפור מוקיוני עד שהוא נראה כמו
הקלף שממנו בורחים. מצחיק מאוד את הילדים
הקטנים(ידע אישי).
המחיר 13.80 :שקל.

101 חוסות 0111111 11101 מזבירר בהרווי׳יד!
חבר במאפיה
לכל עשור יש נערות־הזוהר שלו.
בין כל היפהפיות שהסתובבו בעיר בשנות ה־
70 היתה בחורה חיפאית גבוהת־קומה, מאוד
סכסית, שכולם קראו לה ורד הרקדנית, כי ורד
הזאת היתה הרוח החיה בכל המסיבות, ובגלל זה
הזמינו אותה לכל המסיבות המשגעות.
היא היתה ידידה קרובה של איש־העסקים
שלום פנסטר, מבעלי הסינרסה, וגם ידידה של
רפי שאולי וכל החשובים בתקופה מסויימת.
היא גם עבדה במועדון של רפי שאולי. לפתע היא
נעלמה מהארץ, וכולם שאלו אותי להיכן נעלמה
ורד מיארד! הסכסית זאת, שהיתה עושה שמח
לכולם.
אז לפני כמה ימים פגשתי אותה במסיבה של
חברים משותפים. למחרת דרינג־דרנגתי, וכמובן
חקרתי אותה.
״ורד, לאן נעלמת כל השנים האלה?״

אם אתם חושבים שהנוכחות של קלרח חורי, מזכירתו של איש־העסקים
שמואל פלאטד־שרון, בהלווייה של אמו אסתרה שייביץ עברה
בשלום, אז אתם טועים.
השפיונים שלי גילו שבני־המישפחה עלו לטורים גבוהים ביותר, ושגם
אנט, אשתו של פלאטו־שרון, כעסה ואף הגיבה בהתאם. בקיצור, מה אגיד
לכם, עוד לפני שידעתי מה עומד לקרות כבר הרחתי סיפור טוב, ודרינג־דרנגתי
לאנט פלאטו־שרון.

אנט פלאטו־שרון
סמרטוטי־ריצפה עם מגסת־אמבטיה!׳

קלרה חורי
״בכביסה שאני ששה אני לא מערבבת -י-
״אנט, שלום. עכשיו, כשנגמרו ימי השיבעה, יש לי כמה שאלות, תאמרי
לי, מה עשתה המזכירה קלרה חורי בהלווייה?״
״תראי, היא לא קרובת־מישפחה, היא חלק מצוות״העוברים שלנו. היא
באה כאחת מהצוות של דיזע1ף־סנטר.״
״את לא חושבת שהיא קצת יותר ממזכירה?״

רק_רא
פאריס!
לפני שלושה חודשים סיפרתי לכם על איש־האופנה
הצרפתי ג׳וליאן דויד, שהגיע ארצה
למסיבת־הענק שנערכה בטבריה, ביחד עם ידידתו
מאירה בן־עטר, ושם הם בילו יחדיו שלושה
ימים, ובין השאר היא גם הועפה לבריכה והיו
לה כמה פאשלות בגלל זה.
אבל הכל עבר. לפני כמה ימים התקשרה איתי

מאירה בן־עטר ואופיר תון
בחורה טובה, ם בית טוב

״אם את תכירי את הבן־אדם, אז תביני במה מדובר. אני מכירה טוב מאוד
את בעלי, יותר מכל אדם אחר. הוא תמיד סיפר לי שהוא נותן לעובדים׳שלו
את הרושם שהם חשובים מאוד. הוא נותן להם אחריות גדולה, ומקבל
תוצאות חיוביות בהתאם. היא נכנסה למישחק הזה כמו שצריך, אך נוסף על
כך יש לה חלום אחר, שידוע לכולם. מיסכנה, מותר לה לחלום אבל לא הכל
בחיים מתגשם״.
״האם זה גרם לסיכסוך בינך לבין בעלך?״
״לא, זה לא היה שווה, היא לא שווה את זה. בכביסה שאני עושה אני לא
מערבת סמרטוטי־ריצפה עם מגבות־אמבטיה. העיקר שאת החובה שלי
עשיתי כלפי חמותי. זה היה מגיע לה, וזה חשוב לי יותר מהכל״.
״האם קלרה חורי, המזכירה, באה לשיבעה?״
״מה פתאום! היא. לא שייכת למישפחה, לא לחברים. אין לה סימפאטיה
בחוגים שלנו. זה מאוד נדיר אצלי, שאני סוגרת את הדלת לפני מישהו.
לפעמים אני יודעת גם לסגור את הדלת לתמיד. תראי, יתכן שכל העניין
זה פרובוקציה מצידה, אבל באמת, מה זה חשוב? בהלווייה היא הסתתרה
שלא יראו אותה. אני שואלת את עצמי למה היא רצתה להיראות. בתור
עובדת זה נורמלי שהיא הגיעה, ונתנה כבוד לבוס שלה. מה זה חשוב בכלל?
גם הגנן שלי היה בהלווייה. אז למה שהיא לא תהיה?״

עדיין מוקרם מר

הם אחד הזוגות הפופולריים ביותר בחברה
התל־אביבית הצעירה(כן, גם לצעירים יש זכות־קיום)
.היא — פמדר צדוק, פצצת־מיויבת ,25
סטודנטית לתואר שני במדעי־המדינה, שילוב
נדיר של ראש טוב על הכתפיים וחיטובים מרשימים.
הוא — בן ,26 אילן יצחק, עובד השגרירות
האמריקאית.
עכשיו מגיעה הפואנטה: הם ביחד כבר שש
שנים, ועדיין לא נשואים. לא שהם לא אוהבים זה
את זה. פשוט קשה להם להחליט. הם רוצים לנסוע
לדרום־אפריקה, שם יש לסמדר אח מצליח מאוד,
ושם היא גם עשתה קאריירה כדוגמנית־צילום.
אבל כזוגות רבים הם פוחדים מכל ההוצאות
הגדולות הכרוכות בחיי־מישפחה.
בינתיים הם מקשטים אירועים חברתיים רבים.
אז כמובן שדרינג־דרנגתי לאילן ושאלתי אותו.
״נו, מה עם חתונה?״
״אנחנו רוצים, אבל עדיין לא החלטנו אם אנחנו
נשארים בארץ או עוזבים לדרום־אפריקה״.
״ולמה שלא תישארו פה?״
״רוצים לראות עולם ולנסות קצת בחו״ל״.
האהבה של הזוג הזה היא שם דבר בתל־אביב.
חברה טובה, ואמרה לי שעשיתי עוול למאירה
בן־עטר, בתו של העיתונאי לשעבר שאול בן־
עטר, העוסק כיום בפירסום. החברה אמרה לי
שמאירה היא בחורה נחמדה, ואין לה כל קשר
לג׳וליאן דויד.
אתמול נודע לי שג׳וליאן דויד נעלם, והשאיר
חובות במיליוני דולארים, ושכל פאריס מחפשת
אחריו.
למאירה החיילת יש חבר נחמד בשם אופיר
מון 23 הוא הבן של יקותיאל מון, דוקטור
לפילוסופיה. האופיר הזה עוסק ביהלומים.
בקיצור, מה שאתם אמורים להבין מהסיפור
הזה הוא שמאירה היא בחורה טובה מבית טוב,
ושעם סיום הצבא היא נוסעת לחו״ל ללימודי־יחצנות
— והיא לבטח לא תלמד בפאריס.

סמדר צמק ואילן יצחק
אוהבים נטו
בעיר, שבה כל גבר רוצה לדעת מה חשבון־הבנק
של הורי בת־זוגו, ושבה כמעט כל בחורה דורשת
מבן־הזוג שלה שירכוש רכב מודל ,׳89 הם באמת
זוג חריג. כי הם פשוט אוהבים נטו.

ורד מיארה
״רכשתי דירה קט 1ה בתדאביבד
״בשנים האחרונות, בערך שבע שנים, אני מתגוררת
בניו־יורק.״
״ומה בדיוק את עושה שם?״
״אני מייצגת כמה חברות־אופנה איטלקיות.״
״ואת עושה כסף מהעבודה שלך?״
״כן, וגם כסף טוב. רכשתי דירה קטנה בתל־אביב
מהכספים שעשיתי בניו־יורק.״
״ומה עם אהבה?״
״יש לי חבר מהמם, אמריקאי ממוצא איטלקי,
נראה כמו כוכב־קולנוע״.
״ומה הוא עושה למחייתו?״
״הוא חבר במאפיה בניו־יורק״.
״ורד, תהיי רצינית!״
״אני רצינית ביותר. אני לא מתערבת בעסקים
שלו״.
״והקשר ביניכם רציני?״
״מאוד. אני מאוהבת, וטוב לי איתו״.
קוראיי היקרים, זה לא סרט, זאת המציאות. אני
חושבת שהסיפור שלהם שווה תסריט. מה אתם
אומרים?
לפני שנתיים הם נפרדו לתקופת־ניסיון קצרה.
אילן הכיר אשה נשואה שנפרדה מבעלה, והוא
נסע בעיקבותיה לניו־יורק. ואילו סמדר נסעה
לדרוכדאפריקה וזכתה בחיזורים ובהצלחה אצל
גברי ארץ־האפארטהייד. אך האהבה היא אצלם
מעל הכל, ואחרי פרירה של כמה חודשים הם חזרו
זה לזרועות זה.
אז החלטתי לעשות ררינג־דרינג לסמדר.
״נו, מה עם חתונה?״
״עדיין לא. מוקדם מדי״.

״כי יש לי תוכניות אחרות בינתיים, בעיקר
בתחום הלימודים.״
מה אגיד לכם? הנשים של היום הן מזן אחר
לגמרי. הן הרבה יותר החלטיות ועצמאיות מאשר
הגברים.

ארוך ל חז ך ה לי ל ה

פלייבוי תל״אביבי ידוע, רווק בשנות ה־ 40 לחייו, שהיה בעבר החבר הצמוד של
שדרנית״סלוויזיה ושל זמרת מוכרת, והעוסק בס חר במכוניות, מנהל רומאן מילולי עם
אשת־חברה נוצצת ביותר, שבעלה נמצא הרבה בחו״ל לצורכי־עסקים.
הוא מטלפן לא שת־החברה בשעות״לילה מאוחרות, כשבעלה אינו בארץ, כמובן, ומנהל
איתה שיחות טלפוניות ארוכות לתיד הלילה. הם כמעט ואינם נפגשים בפומבי, מכיוון שהם
פוחדים מפני עינו הבולשת של הבעל.
אני לא יודעת למה, כי הרבה לא קורה, מלבד חיזורים. ואולי קורה הרבה ואני פשוט
לא יודעת.
השבוע הם נפגשו בהלווייה של חבר משותף, והמבטים שעפו ביניהם כמעט העירו א ת
המתים.
אני מתה מסקרנות לגלות א ם יש המשך לסיפור הזה. אני מבטיחה לכם שאני אשתף
א תכ ם בעניין.

אריה שוב אבא
עי1 סעעת
בעיר

אפשר לקרוא לסיפור הזה ״עלייתו ונפילתו
של איל־טקסטיל״ ,או ״סיפור־אהבה בכמה פרקים״.
מדובר
באיש־העסקים מהמדוברים ביותר בש
מירח
שחר
20 קילז פחות

משה שחר וחברתו הסינית
מאנהבים כזנג תיכוניסט,
נתיים האחרונות, משה שחר, מי שהיה הבעלים
של חברת־האופנה סיף נליקז שפשטה את הרגל,
ולאחר־מכן הוגשו נגדו כתבי-אישום על הונאת־המכס
והוא גם ישב זמן־מה בבית־הסוהר. לפני
שבועיים היה כתוב בעיתון שיש לו מישפט נוסף
באותו העניין, אבל זה באמת לא מעניין אותי. מה
שמעסיק אותי זה חיי־האהבה שלו.
משה שחר נשוי במשך שנים רבות עם אשה
נחמדה בשם מירח, בת למישפחת תעשייני־טק־

אנימציה
אם היה בעיתונות הישראלית טור שנתי, שבו
מציינים את רשימת 10 הרווקים המבוקשים ביותר,
הוא היה תופס מקום גבוה ברשימה.
זהו מייק פילדרבאום, בעל חברה בינלאומית
לייצור סרטי־אנימציה, ובנו של איל־ההון

ג׳ק פילדרבאום.
מייק הנאה, בן השלושים־פלוס, הוא יעד
מבוקש ביותר. אביו איש־עסקים בקנה־מידה של

שאול אייזנגרג.
מייק ניהל רומאנים קצרים עם כמה בחורות
מתחום האמנות והקולנוע. בניגוד לגברים במע־

סטיל מבלגיה. דודה, תיאו גליקסברג, פעיל
במגבית־היהודית, ונוהג להגיע ארצה פעמים
רבות בשנה לצרכי־עסקים.
למשה ולמירה שחר נולדו עם השנים שלוש
בנות מתוקות, אך הקשר בין משה לאשתו לא היה
חזק במיוחד. היו ל 1כל מיני סיפורים מהצד,
ביניהם עם בחורה ישראלית שעזבה את הארץ
בגללו, והמצליחה כיום כאשת״עסקים בפאריס,
בתחום האופנה, כמובן.
משה ואשתו נפרדו לפני שנתיים וחצי, והוא
עזב את הארץ לטובת המיזרח הרחוק, שם הכיר
אשה ממוצא אסיאתי, אחת כזאת בעלת עיניים
מלוכסנות, והוא התאהב בה.
מאז הם ביחד. הם התגוררו אי־שם באסיה,
אומרים שבהונג־קונג, אבל זה באמת פרט שולי.
משה שחר התגעגע מאוד לבנות שלו, והתחיל
לפקוד את הארץ אחת לחודש. השפיון שלי, שנפש
השבוע בדרום־הארץ, גילה אותו ואת אהובתו
הסינית באחד מבתי־המלון כשהם רוקדים ומאוהבים
כזוג־תיכוניסטים/ .
כשהוא חזר העירה, לציוויליזציה, וסיפר לי
על־כך, ביקשתי ממנו שיברר מה קורה לאשה,
מירה, אז הוא גילה לי שהיא הורידה כ־ 20 קילו
ממישקלה, ושהיא נראית נהדר, ולפעמים אפשר
לפגוש בה באחד הדיסקוטקים הפופולריים בתל־אביב
כשהיא מלווה בידידים, ושבסך הכל היא די
מרוצה מחייה.
מדו, אין הוא לוקח חלק במסיבות של העשירים,
ואין הוא מסתובב עם דוגמניות ונערות־זוהר. הוא
מעדיף אותן צנועות ושקטות. אחת ששמה נקשר
בשמו היא השחקנית ריבקח נוימן. מאז לא
ידעתי מה קורה איתו, כי הוא שוהה הרבה בחו״ל.
אבל השבוע פגשתי אותו בחברת האשה החדשה
בחייו — בחורה ישראלית בשם שושי, העובדת
עימו בהפקת קלטות־הווידיאו של סירטי־אנימצ־יה,
והם אף בילו סוף־שבוע ארוך באילת. אני
מקווה שהפעם זה יימשך, ושיהיה לזה הפי־אנד.

מייל! פילדרבאום וחברתו שושי
אוהב אותן שקטנת וצנועות

אריק איינשגדין(מימין /סימה אליהו ומם אמיר(משמאל)
בחזדש השלישי
אגי במוחה שאתם ל א יודעים זאת, אג ל הזמר הפופולרי אריק אימשטיין מאוד
מאושר באחרונה. זה לא רק מפני שהוא חיתן אתג תו יטמין עם שלום, הבן של חברו
הטוב אודי זוהר. זה גם מפני שחברתו־לחיים, סימה אליהו, א ם גנו גן ה־ 6אמיר,
היא בהריון בחודש השלישי. כלומר, בעוד במה חודשים יהיה הזמר הלאומי אב א לילד
שיהיה יותר כעיר מנכדיו.
אני מ תארת לעצמי שבולם סקרני ם לדעת א ם זה יהיה בן או בת. זה עדיין מו קדם לדעת,
אבל זה בוודאי י תב טאבאחד השירים שלו בעתיד הקרוב.
אז שיהיה במזל טוב, ממני העיתונאית הקטנה.

חתונה מישפטית
עוד חתונה נוצצת, עם כוכבים רבים והרבה
אוכל ומשקאות, נערכה השבוע.
עורר־הדיז מנשה בר־שילטון השיא את
בתו אירים ( )24 לשלמה וייס בטכס שנערך
במלון הילטון בתל־אביב. רבים מהאורחים שהיו
שם הגדירו את האירוע כחתונת־השנה בעולם
המישפט.
דרינג־דרנגתי לגיבורת השימחה:
״שלום איריס. מדברת רחל המרחלת. קודם כל,
מזל טוב. ועכשיו, אחרי שהתחתנתם, מה תעשו
לפרנסה?״
״אני מתמחה בדיני-אישות במישרד של אבי,

ושלמה מהנדס־אווירוגאוטיקה, אך הוא בצבא
קבע•׳
״מתי הכרתם זה את זהי״
״לפני שנה׳.
מכובדת ותרבותית
זה הנושא המדובר ביותר במאיון העליון, אך
בגלל רגישות העניין כולם מתהלכים סביבו על
קצות אצבעות.
גיבורי הפרשה הם מלונאי עשיר וידוע וא־שת־חיקו
החוקית, שנתפסה בקלקלתה, וכעת
הם מתגרשים — לא בגלל זה, אבל זה היה אחד
השיאים במערכת־היחסים ביניהם.
מספרים שהאשה החליטה להתגרש ודרשה
דמי־מזונות אסטרונומיים, ועוד הרבה־הרבה הטבות
וצ׳ופרים. הבעל קצת נבהל, והוא החליט
שלמרות שהוא עשיר גדול, הוא לא פראייר, אז
הוא הצמיד לאשתו בלשים צמודים, שעקבו אחריה
יומם וליל, וכל פיפם שהיא עשתה תועד
במצלמות ובקלטות. באחד הימים נתפסה האשה
היפה והסוערת ״על חם״ עם המאהב שלה.
שניהם צולמו כשהם באקשן.
הבעל הביא את המימצאים לאשתו והסביר לה
שכאשר יש כאלה קלפים, הסיכויים שלה להשיג
את מבוקשה בבית־המישפט קטנים. האשה הסכימה
לתנאים שהציב לה הבעל, ובקרוב הם יתגרשו
בצורה נקייה ותרבותית. מלבד כמה מעורבים בפרשה,
ועוד כמה חטטניות כמוני, אף אחד לא יידע
מזה.
לאחר מכן יכתבו עליהם בעיתונים, שהם נפרדו
בדרך מכובדת, כיאה למעמדם.

אירים ושלמה בחתונתם
׳רודהדבש נדחה
״ומה לגבי ירח־דבש?״
״אנחנו חוזרים ישר לעבודה, ובשלב מאוחר
יותר ניסע לירודדבש בלונדון.״
״איך ההרגשה?״
״אנחנו מאוהבים ומאושרים. החתונה היתה
מקסימה ועליזה. כבר למחרת היום דיברו על זה
בבית־המישפט.״
״אני מקווה שזה יצליח, ושלא תזדקקי לעולם
לשרותים של אבא.״

כ11נ 1ל 1ג נטל גי לי נתנאל
^ ני שר מגיל .4תחילה שרתי
בבית. אחר־כך — התחלתי לשיר
בחוץ. הייתי אז בן .7אבל זה רק תחביב.
בכיתה אני ידוע בתור אחד שיודע
לשיר וגם לחקות.
לא חשבתי ללכת לקדם־אירוויזיון.
חשבנו להפיץ את השיר, שכתב שייקה
פייקוב, ברדיו. פתאום זה התקבל לק־דם־אירוויזיון.

הופתעתי. בעצם אף־אחד לא הר
דיע לי על כך שהשיר התקבל לתחרות.
אבא ואמא שמעו על״כך, אבל לא היו
בטוחים. הם לא רצו כנראה שאתאכזב.

הזכייה? רגע הזכייה היה מ ה מבולבל.
התחלתי לבכות. אני לא מתבייש כיום
שבכיתי. אחר־כך התנפלו עלי עיתונאים,
ולפני שהספקתי להתאושש —
כולם התפזרו.
לא, גם איש מהמתחרים לא סילפן
לברן.
קראתי על הרוגז איך ״ילד גנב את
ההצגה!׳ לא נעלבתי. נו, מה רצית שיגידה
ידעתי שכך יגיבו. אנשים מבוגרים
עובדים, עובדים ועובדים, ופתאום
בא איזה ילד וגונב את ההצגה.
קחי, למשל, את אבי טולדנו. הוא

היה ממש קרוב אלי ופתאום ...אבל אני
לא זכיתי מפני שאני ילד, בכלל לא!
מדוע? מפני שהשיר טוב. זה באמת שיר
טוב. אומרים גם שיש לי קול. המעריצות
אומרות שאני חתיך. מה אני אומר?
אני לא יודע, לא רוצה להתגאות. את
לא חושבת שאני חופשי על הבימה?
בכיתה דווקא נורא פירגנו לי. קנו
לי שרשרת־זהב, שעליה כתוב ״דרך ה־מלו״
.לפני הזכייה? בזמן החזרות, כולם
היו בטוחים שאני כבר טס. התחילו
לריב ביניהם :״אנחנו באים איתך ל-
שווייץ במיזוודה...״

בבית? אנחנו שלושה אחים ואחיות:
אחות בת ,22 אח בן 20 ואני בן . 12 אבא
עובד כמנהל־חשבונות ויועץ־מס, תכתבי
— מורשה. אמא עוזרת לו. מאז
הזכייה הם מתייחסים אלי כרגיל, רק
מסננים לי את הטלפונים. אין ברירה.
חוץ מזה, לא השתניתי. רק הטלפונים,
אבל זה יירגע.
ברחוב מזהים אותי: גם בראשון־לצ־יון(מקום
מגוריו) ,אבל גם בתל״אביב.
אני מקבל הרבה טלפונים מילדות. חלק
נחמדות, אבל חלק סתם עושות את זה
בשביל לצחוק, לעצבן.

,דא נבון ש7ביחי

יום אחד הלכתי לחברים, והם סיפרו
לי שקראו בעיתון על זה שהשיר שלי
בתוכו.
לא האמנתי. חשבתי שהם עובדים
עלי. התקשרתי ישר עם אבא שלי. אז
נודע לי.
עשינו חזרות בערך חודש לפני התחרות.
החזרות היו בסדר, לא לחוצות.
כמה פעמים בשבוע? אה ...ארבע פעמים(
.ויכוח עם האבא, שקוטע אותו:
״מה פתאום? הגזמת! אולי פעמיים׳...
גילי לא נכנע :״היה איזה שבוע של
ארבע!״)
לא פגשתי את המתחרים שלי ער
התחרות. כמה מהם חייכו לעברי, אבל
אחרים בכלל לא ניגשו. לא הרגשתי
שהם חושבים שיש לי צ׳אנס.
גם אני לא חשבתי שאזכה. הימרתי
על האחיות יוספי (האחייניות של

עופרה חזה).
האם המתחרים שלי ניגשו אלי אחרי

אנחנו לא הורים דוחפים ר

4 1 1ושגה, אמא של גילי, עומדת ומגהצת תוך
כדי ה שתתפות עיונית בראיון עם הגן*
הכוכב. מדי פעם קוטעים אתה שיחה(ואת הגיהוץ)
צילצולי־שלפון, שתדירותם מעצבנת א ת בני-ה-
בית:
״מאז התחרות ״,היא מתלוננת בנימה הרחוקה
מלהזכיר תלונה ,״הורדנו בכלל שפופרת של טלפון
אחד וחיברנו רק א ת השני. חשבנו שמנייון שזה
מיספר־טלפון חדש -לא יידעו״ .אנ ח ט לא עומ דים
בזה. לפעמים אנחנו נשברים ומחברים בחזרה.
אולי, בכל זאת, מישהו צריך גם אותי ואת בעלי...״
האם מאז התחרות נתקלה גם בביקורת, המופ נית
תמיד אל הורים של״ילדי-פלא״ז
״האמת היא שלא חשבנו שזה יגיע כל״כך רחוק.
שייקה פייקוב כ תב לו שיר, והיה מ סוכ ם שאם זה
יישמע טוב -חברת הד־ארצי תפיק עם גילי ת ק
ליט.
כל העניין נועד להיות מין בדיקה. בעלי ואני
מאוד רחוקים מההורים הדוחפים, שאת מדברת
עליהם. אנחנו לא דוחפים. אנחנו בכלל לא בכיוון
הזה. אי־אפשר לבלום לאנשים א ת הפיות, או לה גיב
על כל מה שאנשים אומרים.
״ידענו שידברו. ידעתי שלמחרת התחרות -לא
האמנתי שהוא יזכה! זה נשמע לי דימיתי! -אבל
ידעתי שיצביעו עליו ברחוב ויגידו, :הנה הילד
שהוריו דחפו אותו ...מה את חושבת, שלא לקחתי
את זה בחשבון! כ שקראתי בעיתונים מה שאמרו
אבי טולדנו, אהוד מנור ואחרים -מאוד ה ת רגזתי״.
בכל
זאת, למרות שלא צפתה עד היכן יתגלגלו
הדברים, היא כיוונה א ת גילי לעבר הפקת תקליט.
״כל מה שרצינו הוא להפיק לו תקליט לפני
שיתחלף לו הקול, שיישאר לו למזכרת״.

גילי עם חברתו איילת

כיף לי מאז הזכייה, אבל אני קצת
עייף.

• סאו״וה:
..רהסלים? זה מע״ו...״
^ מיד החלום שלי היה להופיע
( 4בסיבה״למסיבה. זה היה החלום
הכי גדול שלי, ופתאום הגעתי לדבר
גדול יותר — האירוויזיון.
כן, אני מייצג את מרינת־ישראל!
אני מקווה לייצג את המדינה בכבוד.
האם זהו אירוע חשוב? לישראלים —
זה חשוב, ואני מרגיש כאילו אני מייצג
את כל הישראלים.
כן, אני יודע שאומרים על התחרות
הזאת שהיא מיסחרית, אבל הפעם היו
כמה שירים על רמה; השיר של להקת
חלמודבש. השיר של אבי טולדנו. לא
היו שירים תת־רמה, דווקא לא.

מיקצוען
ודה וגם אבוש: לא צפיתי ב תחרו ת הלן דם-אירוויזיון, אף
לא בקצה זנבו של שיר מהשירים המתחרים.
בכל זאת, למחרת בבוקר ק ם שם בישראל -גילי, כוכב נולד!
מכיוון שהכוכב הוא בן , 12 עוררה זכייתו רגשות מעורבים: מצד
אחד המים קול־הפעמונים שלו לבבות ועורר רגשות אימהיים, או לם
מצד שני -רתחו כמה מהמתחרים הבוגרים בטענה הישגה-
נושנה, שילדים גונבים כל הצגה, נקודה.
עבור גילי נתנאל היתה זאת אמנם החשיפה הראשונה בק־נה״מידה
לאומי, אולם פגישה איתו גרמה לי לציין לעצמי, מדי כמה
שניות :״מיקצוען!״
גילי הוא ילד נאה, משוחרר, בוטח בעצמו. פרט לתיקון־תיקונון
של אברהם, אביו, שנכח ב ת חיל ת השיחה, הוא ירה א ת כל התשו בות
הנכונות, מבלי להתבלבל ואף שאל אותי בחזרה, מבלי ל הס מיק.
כמוסיקת-רקע
שימש הצילצול המטריד של הטלפון בדירת מיש-
פחת נתנאל בראשון-לציון.
״גילי עסוק כרגע,״ ענו האם והאחות ,״הוא לא יכול לגשת לטל פון.
מתי הוא יתפנה! כרגע לא ניתן להפריע לו!״
גילי נראה פחות מוטרד ממני מהתכונה. למעשה היה שלוו למדי.
גם הגיחוכים והציפצופים של עלמות-חן מקומיות, עת הצטלם מחוץ
לדירת-הוריו, לא הוציאו אותו משלוותו. הוא הביט בי בהשלמה,
כשאמר :״אוף, עכשיו תראי איד ירדפו אחרי״.״
והם רדפו. גילי הצטלם, הילדו ת ציחקקו ברקע וניסו לזכות
בתשומת־לב. אני התעצבנתי, אף גילי, כאילו ה תנס ה ב כן במשך
שנים, שם פס והתעלם.
גם להצטלם הוא יודע, הזמר הצעיר. וכמיקצוען משופשף, מה
יאמר! שהוא שואף להיות זמר! חלילה־וחס, עורך-דין. הילד יהיה
עורד־דין!

הטלפון בבית
.אני בליעה של שסיר ונם של פרס!״
קאריירה כזמר? אני אמשיך סתם לשיר.
אני לא חושב להקליט. בעצם,
אולי. מדברים עכשיו על הוצאת תקליט,
אבל אני לא אוהב כל־כך אולפני-
הקלטה.
הקלטת פעם? לא? זה מין חדר סגור.
זה אולי כיף לשמוע תקליט מוכן, אבל
להקליט? זה מעייף!

ר־מורים:
להיות עוורדיו!״
^ ש לי ממוצע בסהר. בעצם כיתבי:
ממוצע טוב. אני הכי טוב באנגלית.
מה בעייתי אצלי? כלום, אין ״בעייתי״.
הכל .8,9,10 אין לי אף 7אחר. זה לא
בא לי בקלות, אבל אני גם לא יושב
שעות וקורא ספרים.
אני בכלל לא רוצה להיות זמר. לא
זוכר מה רציתי להיות כשהייתי קטן,
אבל עכשיו אני רוצה להיות עורך־דין.
לכן אני לומד ברצינות. זמר — זה
לרוץ ממקום למקום. זאת ארץ כל־כך

נולי0י3ה:
.,אם העונים
לא יתנהגו ינה...״
^ נילא חושבי שאזכה באירוויזיון,
לא חושב 509 זה פוליטיקה
בתחרות הזאת.
יש מדינות שבכלל ידלגו עלי, לא
יתנו לי נקודות. לא אוהבים אותנו
עכשיו. גם לקראת תחרות הקרם הכנתי
עצמי שלא אזכה — כרי שלא אתאכזב.
ברור
לי שישאלו אותי בשווייץ שאלות
פוליטיות. כן, אני מייצג את המרינה!
לא, לא מכינים אותי מה לענות שם
— אני שולף בלי בעיות.
מה אשלוף על הסיכסוך במיזרח־ה־תיכון?
אגיד שצריך לדבר עם הערבים
לאט־לאט: קודם־כל עם המקומיים וא־חר־כך
— לצאת החוצה, אבל לאט־

,,לעשות ואט־ואט, אבר
אס העונים רא תנהגו
יפה-נזרוק אותם ליש״
קטנה, עם כל־כך הרבה בילבול־מוח. מי
צריך את זה?
מרוע עורך־דין? לא מפני שזה מיק־צוע
מכובה, לא בגלל החליפות האלה...
זה נורא מעניין ככה. אני יורע גם ממה
שאני רואה בטלוויזיה.

0נשים., :יעו ר׳
חבוה מיום שני...״
¥את החברה שלי. קוראים לה
( איילת. ממתי אנחנו חברים? מ ...מ...
יום שני. כלומר: היינו חברים שנה, כשהיינו
בכיתה ר. כן, איילת לומדת איתי.
מאז היו לי חברות אחרות, ולה —
חברים אחרים. היא תחגוג בת־מיצווה
בדיוק כשאהיה בשווייץ, באירוויזיון.
כן, חזרנו להיות חברים אחרי שזכיתי
בקדם־אירוויזיון. זה עזר...
הרבה בנות באות עכשיו לראות אותי,
מצביעות עלי. אה, אני לא מתייחס.
אילו לפחות היו יפות כמו החברה שלי.
כן, אני גאה בזה שהיא יפה.

לאט. אבל אם הם לא יתנהגו יפה —
נזרוק אותם לים!
את מבינה, אני גם בדיעה של יצחק
שמיר, וגם בדיעה של שימעון פרס.
העיקר הוא שלא צריך לעשות צעדים
חפוזים.

סיוט.. :רא
במקום ה־!22״
*^שתדל שלא לחשוב על האי־
] 1₪רוויזיון. פשוט לא חושב על זה. זה
שזה יהיה בשידור חי — זה קצת מרגש.
בכל מיקרה לא תהיה בושה לחזור הביתה.
עצם העובדה שהגעתי לאירוויז־יון
...אבל לא הייתי רוצה להגיע למקום
ה־ .22 לא, לא הייתי רוצה בכך. אמא,
לאיזה מקום לא היית רוצה שאגיע?
אין לי סיוט, מה יקרה כשיתחלף לי
הקול. זה גם לא מסקרן אותי. אני אוהב
לשיר, אבל זה רק תחביב. מעניין מתי

יתחלף לי׳״

צילם: אלי רסה₪

*ר*יי*3

בארץ עבד לפרנסתו בעבודות מזדמנות.
קצת בפירסוס, בציור, בכתיבת־תווים,
ובעבודה בכסית.
לפעמים היה נוסע לבקר בצרפת.
פעם חזר מהביקור כשבידו הפתעה. רולטה.
חבריו בארץ התלהבו מהמישחק,
והם העבירו את הרולטה ממקום למקום.
אחרי
כמה שנים החליט שהוא עוזב
את הארץ וחוזר לצרפת. הוא אומר
שחזר למקום שממנו ברח, כי ברח מהאהבה
שהיתה לו פה. הוא מאור אהב
אותה, והיא מאוד אהבה אותו, אבל
לדעתו היא לא אהבה אותו די.
היא רצתה שיהיה עורך־דיו או רופא,
והוא לא הצליח להוכיח את עצמו
בעבודותיו המזדמנות.
״יותר משלוש שנים הייתי פה כמו
אחד מהכסאות בכסית. כל הזמן, כל
הזמן יושב בכסית. היא הציקה לי, ואני
כבר עברתי את גיל־הבגרות בצרפת,
ויכולתי לחזור לשם כאדון לעצמי.״

כ סי ת
ל כ סי ס
ן ישימתו של אורי זוהר נעתקה,
4כשראה את ז׳אן־פייר וייל. הוא לא
ציפה לו בחתונת בנו אבשלום עם
יסמין איינשטיין.
אחרי 23 שנים חזר ז׳אן־פייר לבקר
את אורי. הוא לא הכיר את אבשלום
ויסמין, אבל החתונה היתה תירוץ טוב
עבורו.
השבוע הוא ישב בכסית, כמו פעם,
בפינה. אבל התפאורה היתה אחרת.
אז הוא היה בתחילת שנות ה־20
לחייו, בחור יפה בעל עיניים צוחקות,
לבוש ברישול, ולראשו רעמת־שיער•
אז הביא לחברה גלגל־רולטה. מצרפת
לכסית. שישחקו קצת הנערים. קצת
בשביל הכסף והרבה בשביל המתח
והצחוק. הכל היה אז מצחיק.
היום הוא כבר בן .47 רעמת־השיער
הפרועה התחלפה בקרחת מבהיקה. הבגדים
המרושלים הוחלפו בחליפה יקרה.
החברים, אורי זוהר ואיקה ישראלי,
נמצאים בישיבה, וכבר לא משתעשעים
ממישחקי־רולטה.
ז׳אן־פייר עבר דרך ארוכה בהימורים.
הרוויח
הרבה והפסיד הרבה. אחרי
שנים רבות הפך את מישחקי־הרולטה,
שהתחיל בהם עם אורי ואיקה בכסית,
למיקצוע.
היום הוא מנהל־כללי של קאזינו
בצרפת, בעיירה כסיס ליד מרסיי, והוא
חבר בהנהלה של עור שיבעה בתי־
מהפכת הסטודגטיס
^ צרפת פתח, במעט הכסף שע־
** מד לרשותו, בית־ספר לפיסול.
כשנמאס לו הפיסול, ניסה ללמוד באוניברסיטה,
התחתן, לימד קרמיקה, וכשהכל
נמאס בא שוב לישראל ב־. 196 7
הוא הביא איתו את בנו, שהיה אז בן
שנתיים, ושנשאר אצלו אחרי הגירושין.
ז׳אן־פייר
חשב שהפיתרון הטוב ביותר
הוא שבנו יחיה בקיבוץ, והוא ימצא
לעצמו תעסוקה בתל־אביב.
החברים קיבלו אותו כשימחה. הוא
מסתכל בתמונות התלויות בכסית ונזכר
בתקופה.
״אני הייתי נחמד, ואהבו אותי. לאנשים
היו ערכים, היה כבוד, היתה דרך.
ראו את זה על הפנים שלהם. היום האנשים
בתל־אביב נראים אחרת. פחות
טוב. פחות ערכים.
״אז הסתדרתי עם כולם, אבל לצערי
אחרי מילחמת ששת־הימים לא יכולתי,
מבחינה מוסרית, להישאר כאן.״
בצרפת הצטרף לתנועות־המחאה
שקמו אז נגד המימסד הצרפתי. כראש

;,שקי
קאייני•
^ אחד גדול!״

אן־פייר הגיע לארץ כשהיה בן
, 17ב־. 1959

\ מי בו ש 1וו\וי \ *י 1מז
\ ¥5£1111י\1
הוא לא מוכן לספר מה היו חייו לפני
גיל . 17 שוב ושוב הוא מבהיר שהתמ־צית
של חייו היתה בנערותו, עד גיל
. 17 וכל מה שהוא היום הוא תוצאה
ממה שעבר אז.
הוא אומר שאת סיפורדחייו האמיתי
לא יוכל לספר גם בשבוע ימים וכל
השאר אולי מעניין, אבל לא שלם בלי
17 השנים הראשונות, עטופות־המיס־תורין.
ז׳אן־פול מציג לחלקיק־שנייה
תמונה שלו מגיל , 17 לבוש כדתי
אדוק. הוא מיד חוטף את התמונה, מבלי
שאפשר יהיה לקלוט אם זו תחפושת־פורים
או בחור־ישיבה בזמן תפילה.
הוא מספר על אירוע בחייו, אבל
מיר מתחרט ומתחיל לדבר על משהו
אחר. מגרה את הסקרנות בסיפוריו המוזרים,
כשעל פניו ארשת של רצינות,
ומיד פורץ בצחוק ועובר לסיפור הבא.
מצרפת, שבה נולד, היה חייב לברוח.
האפשרות היחידה שלו לצאת מצרפת
היתה להתחזות כאדם דתי, ובבוא
היום לעלות לישראל. הוא לא
מסביר מי עצר בעדו מלעזוב את צרפת
מבלי להתחזות כאדם דתי.
הוא מדבר בעברית עילגת, במיבטא

צרפתי כבד. על הימים שלפני גיל 17
הוא מדבר בגוף שלישי, כאילו זה היה

״אסור היה לו לעזוב את צרפת לפני
גיל ,21 שזה גיל־הבגרות שם. אז הוא
התחזה כדתי וכאילו ברח. בגלל זה אני
לא רוצה להראות לך את התמונה, כי
היא שקר אחד גדול ואני לא שקרו...
הוא לא היה דתי באמת, אלא מתחזה.״

^ כמו כסא
^ ב״כסית״
ף ארץ הופנה ללישכת״הגיוס.
₪1שם עוות שמו של ז׳אן־פויר לפיר־זאן.
״קראו
בשם פירזאן, ולא ידעתי
שמדובר בי. בינתיים כל האורי והאבנר
והיורם הלכו, ורק אני נשארתי. בגלל
גילי הצעיר שאלו אותי מה אני רוצה
לעשות בצבא, ואני אמרתי: גנרל!״
אחרי כמה שעות הודיעו לו שהוא
משוחרר מצה״ל. הסיבה :״בלתי־כשיר
לשרות״.
״זה מאוד אידיוטי לשאול שאלה

כזאת אדם שנמצא שבוע בארץ, ולא
יודע את השפה. אז עניתי להם תשובה
אידיוטית.״
גם אחרי הרבה שנים, כשהיה מהמר
באלפי פרנקים ונכנס לחובות עצומים,
כששאלו אותו מה הוא רוצה להיות
כשיסיים להחזיר את חובותיו, הוא ענה
— מנהל־קאזינו.
אורי אפנצהלר, ארכיטקט ידוע, היה
האפוטרופוס שלו בארץ. ז׳אן־פייר מלא
הערכה ויראת־כבוד, כשהוא מדבר
עליו.
״אני מוריד לפניו את הכובע. כשאני
הייתי תינוק קטן, הוא כבר היה גבר
והרג נאצים. אחר־כך היה בלח׳׳י ונכנס
לכלא. בזכותו היכרתי את שייקה
בן־פורת, שהסתובב קצת בחוגי־הבוה־מה,
ואחר״כך את כל האחרים.״
הוא הכיר את אורי זוהר וחבריו והשתלב
בחבורה הבוהמית התל־אביבית.
״בישראל הצלחתי בפעם הראשונה
לברוח מהעבר הקשה שלי. פה הייתי
בראשונה חופשי. פה היתה אהבה ראשונה.
פה הייתי בפעם הראשונה חי
וקיים. לפני זה חיי היו ניסיון־הישרדות.״

ז׳אן־פייר ובנו לפני 22 שנים
17 שנים עטופות מיסשרין

יש אלוהים. בזמן ההימור שכח שהוא
אדם לא־מאמין, והתפלל לאלוהים שיעזור
לו. אם זכה — האמין באלוהים.
אחרי כמה ימים אלוהים היה צריך שוב
להוכיח את עצמו.
כמנהל־קאזינו הוא צריך לתת כבוד
לבעלי־הכסף. הם המשלמים, והכסף
מגיע אליו. הוא אוהב את האווירה
ושמח שמצא דרך להתגבר על הפיתוי.
ז׳אן־פייר אינו שואל את עצמו למה
הם מהמרים בקאזינו, ולא תורמים
לעניי־עירם, כי הוא יודע — מי שבא
לקאזינו, יש לו בעיות, והוא בא כדי
לשכוח אותן. המהמרים האמיתיים,
מהרגע שנכנסו לקאזינו — אין הם
שולטים בעצמם.

^ קאזיגו

איקה ישראלי(לפני חזרתו בתשובה) עם ז׳אן־פייר ב״בסית״
איקה ואורי שיחקו רולטה

ג אי א

וא לא בא לבקר בישראל במשך
231 1שנים, כי הוא לא מוכן לקבל
את העובדה שישראל כבשה שטחים
לא־לה. היום המצב גרוע יותר, בגלל
האינתיפארה, אבל הוא מצא לעצמו
תחפושת לבוא איתה והצגה לשחק בה.
הוא ואיש־עסקים ישראלי, המגיע
באופן קבוע להמר בקאזינו שלו בכסיס,
מנסים ליזום פתיחה של קאזינו בישראל.
ז׳אן־פייר בטוח שכשיבינו כמה
כסף זורם לארצות זרות מפני שאין כאן
קאזינו, יאשרו פתיחת קאזינו בארץ.
כשאיש העסקים היה באחרונה אצל
ז׳אן־פייר, נתקף ז׳אן־פייר בגעגועים,
ובהחלטה ריגעית טילפן לכסית להגיד
שלום. הוא שמע שאורי זוהר מחתן את
בנו.
״פתאום שוב התעורר בי הרצון לבוא
ולבקר בישראל. בגלל האינתיפאדה
אני לא יכול לבוא כז׳אן־פייר, אבל
מצאתי לי מוצא. אני יכול לבוא כמנ־הל־הקאזינו
לביקור עיסקי״.
ז׳אן־פייר שואל כל הזמן אם הוא
נראה רציני.
הוא נראה אדם שמח. אדם האוהב
את החיים, והיודע גם איך לשטות בהם.
משום־מה חשוב לו להיראות רציני.
הוא מוציא ערימה של עיתונים, שבהם
כתבות עליו, ותיק שבו מיכתבים של

ז׳אן־פייד בילדותו ()1949
לברוח — מפו׳ נזה?
מושל מחוז ז׳ירונד. שם מתייחסים אליו
מאוד ברצינות. הוא פרופסור ומנהל־קאזינו.
איש חשוב.
ז׳אן־פייר מסביר שבעסקים הוא
חייב להיות שקוף. שקוף פירושו —
להראות הכל. כדי שלא יחשדו בו, חס־וחלילה,
ושיראו שהוא ישר ואמין.
בחיים הוא לא שקוף, כי אם יגלה
הכל על עצמו הוא עלול להיפגע.
בביקור בארץ הוא היה ״קצת שקוף״,
כי הוא אוהב את האנשים. קצת גילה
על עצמו, ומיד חזר לרבר בהצהרות
שהכין מראש. ושוב הציץ וסיפר סיפור
אישי, אך תפס את עצמו בזמן וחזר
לקיטעי־העיתונות הרציניים.
לדעתו אין בו הפכפכות וחוסר־יצי־בות.
אין בו סתירות. פשוט חסרות 17
שנה, שעליהן לא סיפר. רק מי שיודע
מה היה בהתחלה, יכול גם להבין את

ההמשי•

איקה ישראלי עם ז׳אן־פייר השבוע בחתונת בנו של אורי זוהר
דאך פ״ר שיחק רולטה עם אלזהים
הסטורנטים היהודיים בעיר בורדו הצטרף
לתנועת־המהפכה השמאלנית של
הסטודנטים. זה לא מצא חן בעיני היהודים.
״ביאליק
אמר, אם אני זוכר נכון,
,בעולם יש אהבה — מה זאת אהבה?׳
אני תמיד שאלתי את עצמי מה זאת
אהבה, וכל אחד חייב לשאול את עצמו.
כדי שתהיה תשובה שתתאים לכולם,
צריך להשתנות בהתאם למצב. אנחנו
רצינו שישתנו דברים בעם הצרפתי
ובממשלה!״
ז׳אן־פייר הבין שיש בו צורך לתת
ולעזור לאנשים. הוא למד פסיכולוגיה
וסוציולוגיה. במהלך לימודיו למד פסיכואנליזה,
ואז הבין שהוא ימצא מרגוע
לנפשו רק כשיעזור לאנשים.
״יש פיתגם סיני האומר שאם אתה
רוצה לעזור לעני, אל תיתן לו רג אלא
תלמד אותו לדוג דגים.״

העיקר
זה ההומור
^ יא התחיל לעבוד למחייתו ב!
\ בית־חולים לחולי־נפש, ובזמנו הפנוי
לימד את החולים קרמיקה.
״הרגשתי שהקשרים בין בני־אדם
הם כמו קשרים בין חוליות בשרשרת.
לי עזרו, ואני צריך לעזור למי שאני
יכול, וכמה שאני יכול. אני יודע שיותר
עזרתי בחיי מאשר עזרו לי, אבל אני
בכלל לא יכול לעשות את החשבון הזה,
כי כשאני לא נותן מעצמי אני מרגיש
חרא.״
ז׳אן־פייר מצא זמן, בין העבודה ב־

בית־החולים לחוגי־הקרמיקה, לערוך
סדנות העוסקות בתחום הסוציו־פסי־כולוגי,
שהמבוקשת ביניהם היתה על
ההומור.
״הומור זה לא רק אופי. יש גם טכניקות
נלמדות. אפשר ללמד אדם לצאת
מהמצב שבו הוא נמצא, כדי שיסתכל
בו מהצד, ואז יהיה לו קל יותר להתמודד
איתו. האנשים שהגיעו לסדנות
היו בעלי בסיס טוב. הם הבינו את חשיבות
ההומור בחיים.״
ז׳אן־פייר הוא ארם בעל הרבה הומור.
הוא אומר שרע לו בחיים, אבל כמו
כל אדם בריא בנפשו הוא לא קם בבוקר
וסופר כמה ימים יש לו ער המוות.
המהות שהוא מצא לעצמו זה לעזור
לאנשים. זה מקל עליו את תלאות־החיים.
הקושי שלו הוא לא רק בחייו
האישיים. הכאב הוא לחשוב שבני״ה־אדם
הם רעים, לא עוזרים זה לזה, הורגים,
רודפים אחרי כסף, צבועים ועוסקים
בשטויות.
בהמשך הדרך הקים בית־מחסה לעניים
ולאנשים רדופים. את המיבנה
קיבל, שיפץ ובנה תוכנית שיקומית
לכל אחד מהחוסים.
מהמוסד שבו למד קיבל תואר־כבוד
של פרופסור.
החיים כקאזמו
^ אוד קשה לו להסביר איך עבר
)/מתחום הפסיכולוגיה והסוציולוגיה
לניהול קאזינו.
הוא היה מהמר מאז שהוא זוכר את

עצמו. מהמר בקאזינו על כסף, ומהמר
בחיים על אופי־החיים.
מעולם לא תיכנן מהלך אחד קדימה
בחייו. אל הכל הוא נשאב ברעיונות
ריגעיים, שהלהיבו אותו. הוא מתאר
את עצמו כחץ שיורים אותו, ולו אין כל
שליטה על המרחק והמקום שבו ייתקע.
המחשבות על החיים עוררו אצלו
רחמים על עצמו ועל בני־מינו. כדי
לשכוח את הבעיות, הלך להמר. ככל
שהימר יותר, שקע בחובות כבדים יותר.
ככל שגברו החובות, הוא לקח על
עצמו סיכונים בסכומים גבוהים יותר,
כדי שיוכל להחזיר את החובות.
כשהיה שקוע בחובות, הבעיות הפרטיות
שלו ושל אלפי אתיופים רעבים
הפסיקו להטרידו. הרבר החשוב ביותר
היה להמר על המיספר הנכון, שיוציא
אותו מחובותיו הנוראים.
לבסוף נאסר עליו להיכנס לקאזינו
במשך חמש שנים.
במשך חמש שנים הוא חשב איך
יכסה על החובות הנוראים. עשרות משכורות
של פסיכולוג לא היו מספיקות.
ואז הסתבר שהקאזינו לקח והקאזינו
יחזיר.
מנהל של קאזינו, שראה אותו מהמר,
הציע לו עבורה כמנהל־הימורים.
לא בדיוק ברור לו מה הוא אוהב
בקאזינו, ומה הוא שונא. כשהיה מהמר,
שנא את היחס המיוחד שקיבלו העשירים,
המהמרים הכבדים. שנא את הכוח
של הכסף.
כדי שתהיה הצדקה להימוריו, שיב־נע
את עצמו שהוא בודק בקאזינו אס

ז׳אן־פייר ב״בסית״
מדזע לא קאזינו בישראל?

גלית 3ד

ב בז ר ע גז
שואלים בחוי׳ל
ונא1ה; ,גאנה

מחבר השיר הפופולרי
חי וקיים בנמהטן,
ומחכה לאמן הישראלי
שיגאל את שיריו.

מחברו של אחד השירים הפופולריים
ביותר בתולדות הארץ גר מזה 38
שנה בניו־יורק. רק הוותיקים זוכרים
את השיר ואת האיש.
השיר הוא צאנה, צאנה, שעשה לו
כנפיים בארץ ובעולם בסוף מילחמת־העולם.
המחבר הוא יששכר מירון, כיום
בן .69
לפני כמה חודשים הוזכר השיר על־ידי
אחד הקוראים, שהגיב על דבריו של
קורא אחר ואמר כי צאנה, צאנה לא
חובר על־ידי אבשלום כהן, מחבר עגלה
עם סוסה. משום־מה לא צויין מי חיבר
את השיר.
זה המריץ את צבי קופר, תושב ברו־קלין,
להריץ להעזלם הזה מיכתב גדוש
במידע.

הנה דבריו:
מחבר צאנה, צאנה הוא יששכר
מירון(מיכרובסקי) ,המתגורר מזה 38
שנה, יחד עם אשתו ציפורה, במנהטן,
ניו־יורק. עובדה זו נשתכחה מכם, למרות
שאורי אבנרי בכבודו ובעצמו
ראיין בחודש אפריל 1951 את מירון
ובגליון העולם הזה 3.5.51 הודפס
סיפורם של מירון והשיר.
השיר, שזכה עד היום ביותר מ־600
עיבודים והקלטות שונות, זיכה את מירון
בתגמולים מועטים, מכיוון שלהצ־לחה
יש הרבה אבות. רבים לטשו עיניהם,
לנגוס בעוגת התמלוגים.
מירון, שהיה זר וירוק באמריקה בז
, 195 ויתר על מרבית זכויותיו, בעצתו
של עורך־דיו מקומי, שרצה לסיים את
הוויכוח ופרשת התביעות סביב השיר
כמה שיותר מהר.

תפשיטי קדן־אור
רמת גן ־ אבא הלל ,17 טלפון 7518930 :־03
טבריה ־ המידרחוב, טלפון 06-720362 :
באר שבע ־ ההסתדרות ,67 טלפון 434698 :־057

תוך שעתיים. השיר צאנה, צאנה
אינו השיר המוכר היחידי שחיבר יששכר
מירון. שירים נוספים כמו אנרי, ענפי
חח, שיר הבאר, שרה ציר, מנדה אני,
הנה מה טוב, מושרים עד היום בהזדמנויות
שונות.
את השיר ענפי רנה שידר רדיו־קאהיר
כשיר הישראלי היחידי, בטרם
בואו של אנוור אל״סאדאת לישראל.
השיר אורי, שנכתב לזיכרו של אורי
גוסטין, בעלה הראשון של הזמרת יפה
ירקוני, שהיה ידידם האישי של המירו־נים,
גרם לקרב אישי, שנמשך 35 שנה
בין יפה לזוג מירון. יפה כעסה על
השיר, שחובר והוקלט ללא ידיעתה
ואישורה. רק לפני חצי שנה התפייסו
שני הצדדים בפגישה בתל־אביב.
השיר המפורסם ביותר שחיבר יששכר
מירון הוא צאנה, צאנה, והוא חובר
במחנה הצבאי הבריטי בבת־גלים ליד
חיפה, מול בית־החולים רמב״ם.
טוראי מירון, אז עולה חדש מפולין,
שהתנדב לגדור הארצישראלי הראשון
בצבא הבריטי, היה המחצצר של פלוגה
ב׳ .הוא בוגר אקדמיה למוסיקה בפולין
ופסנתרן מוכשר, ונהג לנגן בערבים
בקנטינה ולדבר עם החיילים. במחנה
סמוך שירת משורר־תמלילן בשם יחיאל
חגיז, שגם הוא, כמירון, תרם רבות
לנכסי־צאן־ברזל של.השירה העממית
הארצישראלית, המושרת עד היום במסיבות,
בפאבים ובפונדקים ישראליים.
חבר משותף של השניים, בשם
שלום, הביא למירון את המילים של
צאנה, צאנה, שחגיז חיבר ימים אחדים
קודם לכן, ותוך שעתיים השיר היה
מוכן. השיר הושר בפלוגה ובגדודים,
הגיע לאירופה ולצפון־אפריקה עם החיילים
מהארץ, הושר בפלמ״ח ובכלא־עכו,
ואומץ על־ידי חטיבת גיבעתי
במילחמת־העצמאות.
מכל חלון במנהטן. בדרכים בל-
ת^ברורות הגיע השיר לארצות־הב־

רית, והוקלט שם על־ידי חברות־תקלי־טים
שונות.
מירון שטיפס לדרגת סרן ורב־סרן
בצה״ל, התמנה כקצין־ההווי־והבירור
הראשון של צה״ל, היה אחראי להפעלת
השידורים מתיבה נזה ברחוב הירקון
בגלי־צה־ל והיה המתאם בין הלהקות
הצבאיות והאמנים לבין יחידות צה״ל.
כשפרש מצה״ל, הפך מנהל מחלקת־המוסיקה
במישרד־החינוך, ולסגן מנהל
מחלקת המוסיקה הקלאסית בקול ישראל,
בראשותו של מרק לברי.
זוג השחקנים טובה וחיים פרדו,
שחזרו מביקור באמריקה בתחילת
, 1951 סיפרו למירון שצאנה, צאנה
־ הפך שם ללהיט, ושבכל פינה ובכל
׳הזדמנות משמיעים את השיר. מירון,
שעד אז לא קיבל פרוטה אחת מזכויות
השיר, החליט לנסוע לשם כדי לעמוד
על זכויותיו.
במנהטן שמע מירון את השיר בוקע
מכל חנות־תקליטים שעמד לידה. אנשים
זימזמו את השיר ברחובות. בתדר
נות־הרדיו לא פסקו מלהשמיע אותו.
כשהתגלה מחבר השיר באמריקה,
החלה פרשה ארוכה של ראיונות וקב־לות־פנים.
חברה
ניו־יורקית בשם ננילס רכשה
ממירון את זכויות צאנה, צאנה. חברה
מתחרה טענה כי אדם בשם ספנסר רוס,
הוא ולא מירון, חיבר את השיר. היה גם
יהודי בשם יוליוס גרוסמן, שטען שהוא
חיבר חלק מן המנגינה. במישפט ארוך

מלחין מירון
•הורם גאון הבטיח
ומתיש קבע בית־המישפט כי מילס
ומירון הם בעלי הזכויות הבלעדיים על
צאנה, צאנה׳ אר בידי מירון נשארו,
בשל המאבקים וההוצאות, אחוזים מעטים
בלבד מתמלוגי השיר.
פחד־בימה. בסוף 1951 החליטה
מישפחת מירון לעקור לארצות־הברית.
הפעם בשל מירה, אחת הבנות נלמיש־פחת
מירון יש כיום שלוש בנות נשואות
ושמונה נכדים ונכרות).
מירה, שזכתה במילגה על שם שרת
בנגינה בפסנתר, זכתה בהמלצה להמשך
לימודיה בחליארד, ומאז נשארה
מישפחת מירון באמריקה. מירה סיימה
בהצטיינות את לימודיה, אך לא הופיעה
בקונצרטים בשל פחד־בימה.
יששכר מירון, שאשתו ציפורה קוראת
לו עד היום סטפאן, סיים בימים
אלה שרות בן שנים ארוכות במגבית־היהודית־המאוחדת,
שם הועסק כמנהל
מדור־האירועים וכמפיק הסרטים של
המגבית. הוא הפיק וביים עשרות רבות
של מופעים ופסטיבלים למען המגבית,
גם במדינת־ישראל. עיקר עיסוקו כיום
הוא המוסיקה, ובשטח זה הוא מחבר כל
סוגי המוסיקה, משירי־עם ישראליים
ועד למוסיקה חסידית וקלאסית.
יש למירון גם כישרון־צילום נדיר,
ותמונות הנוף והפרחים שלו זכו באחרונה
להצגה בתערוכה מיוחדת בניו־יורק.
הוא
גם משורר, ושיריו פורסמו בנד־תבי־עת
שונים.
העולם הז ה 2693

ב ת 1ש ד

רו פ א
ס סירים בכלא רמלה נדהמו כש־ראו
את גונדר־מישנה צבי יעקב
זיגלבוים מטייל עם יפהפיה צעירה
בשבילי הכלא.
לשאלת אחד האסירים מי היא אותה
צעירה, סיפר הרופא כי זוהי בתו, איננה,
שבאה לבקרו.
איננה, צעירה מיוחדת ויפה, מתגר
ררת יחד עם אמה ברחובות ועובדת
בחברה כלכלית בתל־אביב. איננה
פעילה יחד עם כמה מידידיה בחוג
שהתארגן באחרונה ולוחם נגד עינויים
והשמדתם של בעלי־חיים. פגשתי את
אינגה בחוג, רציתי לשוחח איתה, אך
היא היתה עסוקה והציעה שניפגש למחרת,
ואז תספר לי כל שארצה לדעת
עליה.
לפגישה איתי הגיעה אינגה כשהיא
לבושה בביגדי־ספורט. היא סיפרה לי
שחזרה מריצה ארוכה, והיא מותשת
מהחום הכבד.
אינגה לגמה בקבוק שלם של מים
מינרליים והתיישבה על הריצפה הקרה.

הייתי
נוכחת פעמים רבות כשקיבל
קריאה הביתה באמצע הלילה, ומסרו לו
שאסיר דקר אסיר אחר או שאסיר
התאבד, ואז היה אבי יוצא למקום מיד
או שולח רופא אחר.
בשעות־הפנאי המועטות שהיו לו
לקח אבא אותי ואת אחי לטיולים בארץ.
אני אהבתי ללכת איתו לתיאטרון.
אמי, שעובדת כאחות בקופת־חולים,
עסוקה גם בשבתות. היא יוצאת לביקו־רי־בית,
כדי לתת זריקות לחולים והיא
מאוד אהובה.
למרות שאמי כל״כך עסוקה היא

היא סיפרה:

ב־ 1972 עליתי מברית־המועצות
יחד עם בני־מישפחתי. הייתי אז בת
ארבע וחצי.
שלחו אותנו למרכז־קליטה בדימונה,
ומשם עברנו לגור ברחובות. הייתי
ילדה חברותית מאוד, ולמרות שלא
דיברתי טוב עברית התיידדו איתי כל
הילדים מהסביבה.
בימי לימודי בבית־הספר התיכון נרשמתי
לקורס לצילום ולדפוס יחד עם
עוד חברה. לחברה היה משעמם, והיא
עזבה באמצע הקורס, ואני עזבתי בעיק־בותיה,
ולמדתי פקידות ומזכירות.
אחרי בית־הספר התיכון עבדתי תקופה
כמזכירה ב״נחל שורק״ ,הכור הגרעיני
ביבנה. העבודה היתה מעניינת
מאוד. התגייסתי לצבא ושירתתי כ־פקידת־שלישות
במשך כל השרות שלי
בצה״ל. הייתי בחיל־האוויר והיו לי חוויות
נהדרות, מאוד אהבתי את תקופת
הצבא, .
אחרי השיחרור נסעתי לבלות שבועיים
באילת, וכשחזרתי התחלתי לעבוד
בחברה פיננסית כמזכירה.

הצגת במרה

על סיבלם, ואני מעריצה אותה בשל
פרו ורגו
^ שהייתי סצסא ביקשתי מאבי
לארגן לחברים שלי החיילים סיור
מודרך בכלא, כדי שהחבר׳ה יראו איך
אסירים חיים. אבי סידר לנו ביקור
מאורגן בכלא רמלה, וכשעברנו באגפים
היו הרבה אסירים שהתנפלו על
אבי בחיבוקים ובנשיקות, והיו כאלה
שנישקו לו את הידיים, והודו לו על מה
שעשה עבורם. אז הבנתי שהם מאוד
אוהבים את אבי.
אבי תמך ברעיון של התייחדות האסירים
עם נשותיהם. הוא איפשר להרבה
אסירים לצאת לחופשות מיוחדות,
כדי שייקיימו מצוות פרו ורבו, ובאמת
באותה התקופה נולדו מיספר ילדים
לאסירים שהיו שפוטים לתקופות מאסר
ארוכות.
אני מכירה אנשים שעובדים בשרות,
ויש כאלו שאני ממש מעריצה,
כמו את סיד, עובדת סוציאלית שעובדת
בכלא שודתירצה ומטפלת שם ב־נרקומניות.
סיד הבטיחה לי לקחת אותי
לביקור בשודתירצה. לא הייתי שם
מעולם, למרות שאני פוגשת את מנהלת
שה־חירצה. חיה שוהם, בכל מיני
אירועים.
חיה שוהם היא אשה נהדרת ורגישה.
היא סיפרה לנו פעם באיזה אירוע
שנולדה לה תינוקת באותו יום. אני
הבנתי שנולדה לה ילדה או נכדה, אבל
בסוף הבנתי שנולד תינוק בשה־תיר־צה,
וחיה שוהם היתה כל־כך נרגשת.
אני מכירה עובדים אחרים בשרות

פולה עברה ניתוח של כריתת רגל
בגלל גידול סרטני. אחרי שהתעוררה
מהניתוח ביקשה החולה לראות את
אמי. היא לא ביקשה לראות את קרוביה.
היא רצתה רק שאמא תבוא אליה.
אמי יצאה לבית־החולים באמצע הלילה,
וישבה עם החולה עד לשעות הבוקר,
ומשם הלכה ישר לעבודה.
בשביל אמי להיות אחות זה לא רק
מיקצוע, זה גם לעזור לאנשים ולהקל

שלוקחים את העבודה ללב, והם חיים
את העבודה גם כשהם חוזרים הביתה,
למישפחות שלהם.
אבי מספר לי תמיד על התלבטויות
שיש לו בקשר לבעיות של אסירים,
והוא מנסה לעזור כמה שיותר. אני
תמיד מתפלאה מאיפה לאבי יש כל כך
הרבה סבלנות וכוח לחיות את כל
הסבל של האנשים שבהם הוא מטפל.
וכשהוא מגיע הביתה עייף ותשוש הוא

אוריגינלים של ראובן ראובן, עם הקדשה
אישית, וכן של שימשון הולצמן,
יעקב אגם ואחרים.
בחדר־האורחים תמונות־שמן, דיוקנו
של משה דיין עם הקדשה של דיין
עצמו.

למירון אוצר שירים עממיים ישראלים,
שחיבר והלחין לזמרים המתאימים.
כמה משיריו האחרונים בוצעו לא
מזמן על־ידי צמד הפרברים וג׳וזי כץ.
מירון טוען שבישראל מחרימים את
האמנים שאינם חיים בישראל.

לענות בטלפון, כשניסה מירון לשוחח
איתו.
מירון עדיין אופטימי. הוא ממתין
לאמנים הישראליים שיגאלו את שיריו.
ובינתיים, ליתר ביטחון, הוא מלחין
בעיקר מוסיקה קלאסית.

גונדר־מישנה זיגלבוים ובתו
לצאת תקנפה קצרה נלהחחתן
תמיד מטופחת ויפה, ונראית כמו אחת
מגיבורות הסידרה שושלת.
לפני כמה שבועות טילפנו לאמי בלילה
ומסרו לה כי חולה שהיתה בטי־

לא רק
אחות
^ ת הורי לא ראיתי כל־כך הרבה.
\ 4הם תמיד היו עסוקים. הייתי מאוד
קשורה לאחי, ובילינו הרבה שעות ביחד
עם אחרי שרותי בצה״ל, כשהתחיל
להתעניין בנושאים הקשורים לדת,
השתתף בחוגים ובהרצאות, ובסופו של
דבר הצטרף לחב״ד. בימים אלה לומד
אחי הנהלת־חשבונות ועובד כאחראי
בבית־כנסת ברחובות.
במישפחה לא שמרנו על מסורת,
אבל מאז שאחי בחב״ד אנחנו שומרים
על כשרות בבית. בחוץ, במיסעדות,
אנחנו אנחנו אוכלים טרף.
כשעברנו לגור ברחובות התקבל
אבי לעבודה בבית־החולים שמואל הרופא,
ואז פנו אליו מהשב״ס והציעו לו
מישרה כרופא ראשי של שרות־בתי־הסוהר.
העבודה בשרות־בתי־הסוהר ג ד
לה את רוב זמנו של אבי, ובכל שעות
היממה מתקשרים אליו באיתורית, ומודיעים
לו על מיקרים חריגים בבתי־הסוהר.
הפרכרים
וג׳וזי כ ץ. דירתם של
המירונים (ציפורה היא גם פסנתרנית
ואורגניסטית, שהופיעה בקונצרטים
רבים) נמצאת במנהטן־עילית, והיא
מפוארת ביותר. הרירה עמוסה בחפצי־אמנות
ובתמונות מקוריות. על הקירות
העולם הז ה 2693
אינגה ונם ריטה ויהודי ת רביץ
מטפל בילד הקטן שיש לו מאשתו
היה לי חבר במשך ארבע שנים,
השניה.
בחור רוסי שאמו גויה. מישפחתו עלתה
ארצה, והוא שירת בצבא. רצינו להתחתן,
אך היו קשיים ברבנות בעניין
הגיור. לי היה חשוב שיתגייר, אבל הוא
לא התאמץ מספיק, ונפרדנו.
ך* ורי התגרשו ואני, יחר עם אחי,
אחר כך היו לי כל מיני רומאנים
\ 1גרים עם אמי וסבתי. אני נפגשת
לא־משמעותיים. דווקא חיפשתי מישהו
עם אבי, ואנחנו הולכים ביחד להצגות־רציני,
ולמדתי שזה דבר שמאוד קשה
תיאטרון. שנינו חובבי־תיאטרון מושלמצוא.
בעים.
אני
מאוד רוצה להכיר מישהו נחמד,
אני גם הולכת להופעות של מוסיקת
לצאת תקופה קצרה ולהתחתן, ולא
רוק. הלהקות האהובות עלי הן לד 1פ־למשוך
את היחסים במשך שנים. אני
רוצה להקים מישפחה וללדת הרבה
ילדים.
אהבתי ילדים כבר מגיל צעיר,
וכשהייתי בכיתה ו׳ נהגתי לאסוף כל
מיני ילדים קטנים מהסביבה והבאתי
אותם אלי הביתה. בבית היה לי לוח
גדול, ולימדתי את הילדים דברים
שעוד לא למדו בבית־הספר, וזה גרם לי
סיפוק. הילדים האלו קראו לי ״אמא
אינגה״ ,למרות שהייתי אז בגיל . 12
כמו ילדים, אספתי גם בעלי־חיים,
ותמיד, כשמצאתי חתול קטן או כלב
עזוב, לקחתי אותו והסתובבתי שעות
בין המכרים שלנו, עד שהצלחתי למצוא
לו בית. יש לי כלבה קטנה נהדרת,
ואני לוקחת אותה לכל מקום שאני
הולכת.
מפריע לי היחס האיום של אנשים
מסויימים לבעלי חיים, והעובדה שמפזרים
רעל והורגים סתם. זה איום. לפעמים,
כשאני נתקלת באנשים שמענים
חיות, אני מתנפלת עליהם בצעקות.
חבל שאני לא יכולה לעשות יותר מזה.
תמיד אני חולמת שאם אהיה עשירה
פעם, אאסוף את כל החיות האומללות
אלי הביתה ואטפל בהן. בשבילי אדם
שלא אוהב בעלי־חיים הוא אדם רע
וחסר רגש.
לין, סגול כהה ונחש לבו.
מהזמרים הישראלים אני אוהבת את עד כאן סיפורה.
אינגה אוהבת את הים. גם בימים
שלמה ארצי, שלום חנוך, אריק איינ־של
קור, כשרוב האנשים יושבים בבית
שטיין, שמוליק קראוס ומהזמרות את
ריטה ויהודית רביץ.
ומתחממים בחום תנורים, יוצאת אינגה
בכל יום, אחרי העבודה, אני הולכת
לשפת־הים. היא מתחילה בתרגילי־לים
ושוחה שעות, ובערב אני מתאמהתעמלות,
ריצה קלה ואחר כך שוחה
נת בריצה, באופני־כושר ובמישקולות,
כחצי שעה במים הקרים. זה לא הרגל
כדי לשמור על גוף מוצק ושרירי. כמחדש,
כך במשך שנים.
עט ולא נשאר לי זמן למחזרים.
דעפי אדזדה

אינגה סחצר סיתה
האח חזר בתשובה

לא מזמן ביקר יהורם גאון בביתו של
מירון. הוא שמע כמה משיריו החדשים
והישנים של מירון, התלהב מאוד והבטיח
לכלול אותם בתוכניותיו הבאות.
הבטחה זו לא קוימה, וכשמירון ביקר
באחרונה בישראל, גאון אף לא טרח

—— הפלה

• ירדן היא פלסטין
זהו זה. העסק מתחיל לזוז. אמנם לקח לו הרבה
שנים, הרבה יותר מדי, אבל נראה שטוב מאוחר מא שר
בכלל לא.
בפעם הראשונה, באופן רישמי לפחות, יצאו אנשי
ימין ושמאל בתוכנית מדינית משותפת לפיתרון ה־סיכסון
באיזורנו.
החידוש אינו במה שעד היום היה נחלת גורמים
בימין הישראלי בלבד, אלא אימוץ הרעיונות על-ידי
אנשי-השמאל וחשיפתם הפומבית הראשונה בתוכ נית
מדינית כוללת, שעיקרה ״ירדן היא פלסטין״.
הריאל-פוליטיק הכריע את הכף גם אצל אנשי
מפ״ם והעבודה, שהבינו, עם עמיתיהם מהליכוד וי מינה,
כי תהליך הפלסטיניזציה של ירדן הינו בלתי*
נמנע, כאשר רוב האוכלוסיה בירדן הינו, למעשה,
פלסטיני.
חברי העמותה החדשה, דווקא מתוך חיפוש פית־רון
של שלום לאורך זמן, הסיקו כי המטרה תושג רק
תוך כדי הסכ ם עם רוב האוכלוסיה בירדן, ולא עם
המיעוט ששולט בה באופן זמני.
וכך, זו רק שאלה של זמן עד שקברניטי המדינה
ישנו את תפיס ת ם הארכאית, שאינה תוא מתאת
המציאות המיזרח-תיכונית, ויראו בהפיכת ירדן לפ לסטין
תהליך בלתי-נמנע, שאף רצוי למדינת־ישראל,
והמהווה תנאי הכרחי להשגת הסדר של שלום בחזית
המיזרחית לאורך זמן.

#מו מ מעל לכל
א ת הביטוי המוחשי האח רון למ הו ת ה סי כ סו ך ה־ערבי־יהודי
מצאנו השבוע בדיברי ג׳ורג׳ בוש, שקבע
בנחרצות רגניסטית כי ״יש ל הפ סי קאת הכיבו ש היש ראלי״
ו״להבטיח א ת ביטחון־ישראל״ ב או ת ה נשימה,
ולתת לפלסטיני ם ״יותר זכויות מאוטונומיה״ ,ובד בבד
״לא למדינה פלסטינית״.
איך מבצעים א ת כל הנ״לי לבוש הפיתרונים. ולנו
מתברר, מבליל הסתירות, של א מ רי ק אי ם אין כלל

דצוי שכולם
יידעו וייזהרו

#טובלי ה
לפעמים מרגיעה אותי המחשבה מיהם אחרוני
השמאלנים שנשארו איתנו, כאן בארץ.
קחו, למשל, א ת טובל׳ה טובת״הלב, שבניגוד לב תו
של דן אלמגור נשארה איתנו כאן בארץ, ואפילו
פתחה בית מימכר ל שמאטס בתל-אביב ״הבירה״,
יעני ״בוטיק״ בלעז.
טובל׳ה מהקונפקציה יודעת שלהצהיר הצהרות פו ליטיות
זהו מתכון המאושש מיסחרית וכלכלית אצל
החבר׳ה בשמאל (ראו מיקרה אלמגור הנשכח) .ועם
רקע קיבוצניקי כשלה, הירשתה לעצמה להתוודות
מעל דפי ״התוספת״ של חדשות, ש״אני הייתי גרופי

בוש

טוב׳לה

גורבאצ׳וב

במה הוא נושנ״ן?

מה ה־א מוכרת?

מה זה שווה?

עניין ב סיו ם ה סיכ סוך וב מצי א ת פיתרון, אלא בעצם
קיום מצב של מ שא־ומתן ב ח סו תםה״אדיבה״ .אין
לאמ רי קאי ם אינ טרס יותר חשוב מאשר השפעה על
מכסימום מדינות ואיזורים. ואתזאת הרי ה ם משיגים
בצורה ה טו ב ה ביותר על־ידי ניהול מ שא־ומתן בין
צדדים מ סוכ סכי םבח סו ת ם הבלעדית.
מציא ת הפיתרון הי א ה אינ טרס המישני שם בוו שינגטון.
כך גם ה אינ טרס הישראלי. והעיקר -משא־ומתן
מעל לכל.

טירוץ הפירוק
הוויכוחים הקשים בין ברית־המועצות ומדינות
מערב״אירופה, ובאחרונה במיוחד בין גורבאצ׳וב
לתאצ׳ר, על צימצום מאגרי־הנשק באירופה, מעמי דים
באור מגוחך א ת המירוץ המטורף של השמאל
הישראלי להתפרק מהנכס האסטרטגי החיוני ביותר
של מדינת־ישראל: גוש ההרים החוסמים את החזית
המיזרחית, יו״ש -כאילו זהו רק נטל.
אז איך הם שם, במערב״אירופה, השליו, אחרי 45
שנים של שלום מוחלט, עוד מתעמתים עם בעלת-
בריתם מהמילחמה ההיא על נשק וביטחון! הם עדיין
לא הבינו ש״הסכם־שלום עדיף על כל נכס אסטר־טגי״י
היכן האינטלקט האירופי! איזו קיצוניות לאו מנית!

לא לפירסוס
יש שני דברים שאינם זוכים בסיקו ר התיק שורתי

המ ת אים, ואף מ תעלמי םמהם לחלוטין. האחד -
ההפגנות המוצלחו ת של הימין, והאחר -הכישלונות
הצורבים של ה שמאל.
כישלון כז ה התרח ש לפני שבועיים בכפר־ביתא. וכ די
לק רוא עליו, נאלצ תי להרחיק ולפשפש בדפיו המצהיבי
ם של על־המישמר, המתה חי הזה, שלדאבוני זו
לא הפעם הרא שונה שהוא זוכה בפירסומת־חינם ב מדור
זה. אול ם רק שם יכולנו לק רוא כיצד ״הוועד למען
ביתא״ ני ס ה לקיי ם מיפגן־הזדהות עם תושבי הכפר
שוחרי־השלום ואוהבי־הילדים, ב מל א ת שנה לטכס
הכנ ס ת־ ה אורחי ם הי הודי ם שהיה בכפר.
וכיצד ״כדי ל הטעו תאת הצבא, תו כ ע האירוע
ל ה תקיים מיספר י מי ם לפני יום־השנה, וקיומו נשמר
בסוד עד לרגע האחרון.״
עוד דווח בעל־המישמר שאורחי־הכבוד, חברי־הכ־נסת
חיי ם(ג׳ומס) אורון, דדי צוקר ומלוויהם היהודים,
הגיעו לזירת־האירוע במוניות, אולי מחשש לשלום
גולגלותיהם ושמשות מכוניותיהם, רחמנ א ליצלן. הרי
א בני ם המתעופפות ב בי ת א חובבות, משום־מה, ר אשים
יהודיים, וצוקר א ת גיומס עדיין רואים עצמם
שייכים א תני ת ל מוצא המרגיז הזה.
הכנ ס עצמו פוצץ עוד לפני שהחל, כאשר אנשי הח זית
ה אי סלא מי ת (חמ״ס) בכפר החלו ״להנחות״ א ת
האירוע ו איי מו לעשות שפטים ב אור חי ה ם הי הודיים
המתרפסים. צוקר וגיומס ה ס תל קו מהמקום, ל א לפני
שהמונית שבה נסעו נרגמה באבנים.
״החופש הו א כלה, ו אד ם הו א מוהר״ -זה היה
המו טו בכפר־ביתא. צוקר הלך להיות החתן, בה אמינו
שהמוהר הו א הד ם של המתנחלים, ול א של שמאלנים,
חלילה. כשהתגלה לו שהערבים אינ ם מפלים בין יהודון
ליהודון, טרקאת דלת־המונית ונ ס על נפשו.
אני מקווה שהכסף שיוזרם לקופת ם הרי ק ה של
קיבוצי השומר־הצעיר, ימנע אתהת מו ט טו ת על״ה־מישמר.
אחרת אי פ ה נוכל לק רוא על א בני ם שזרקו על
צוקרז

יי י

1111,1

(המשך מעמוד )31
דה לפני ההפלה, כדי שאם חס־וחלילה
יקרה משהו רע, יישאר ממני מיכתב
אחרון להוריי.
״פתאום הייתי צריכה לקחת החלטה
נורא קשה — באיזה בית־חולים
לעשות את ההפלה. בבית־החפאים
הייתי פעם בטיפול, ונורא סימפאטי
שם, אבל מצד שני זה לא בית־חולים
ממש, ואין שם טיפול נמרץ אם חס־וחלילה
יקרה משהו. והקר״ה ידוע
כבית־חולים שהוא סרט־נע של הפלות,
ובטח אין בו יחס אישי. לא ידעתי מה
לבחור. הרגשתי שהכל גורלי.״
בשלב הזה נשברה דניאלה וצילצלה
שוב לידידה הטוב. היא סיפרה לו שהיא
בהריון, ושאלה לעצתו.
״סמכתי עליו. הוא אמר לי לבחור
בהקר״ה. סוף־סוף יכולתי גם לדבר עם
מישהו, ולא להחזיק הכל בתוכי. אני
יודעת שאנשים שלא עברו הפלה לא
מבינים מה הביג־דיל. העניין הוא
שלמרות שזה ניתוח שכיח, זה בכל־זאת
ניתוח, וזה כבר לא נחמד. שנית, כל
הזמן הולכים בהרגשה שהכל היה יכול
להימנע, אלמלא הייתי מטומטמת.
שלישית, יש פרוצדורה לא־נעימה, המעוררת
רחמים עצמיים. אני גם החלטתי
לשמור על סודיות, לכן כל ההתמודדות
היתה שלי עם עצמי. לתפקד
כרגיל, למצוא זמן גם לאירגון ההפלה,
להסתיר ולהתמודד לבד. בפעם הראשונה
התמודדתי לבד, כי אני אדם המספר
הכל. אני נורא פתוחה, וכל צעד
בחיי מדווח לחברות שלי ולאמא.״

של פרס, אבל זה נגמר ...כשיצא האוטובוס לדהיישה,
נורא רציתי להצטרף ולעשות להם תצוגת-אופנה...
החיים הם הרי מעגל אכזרי ועגול, לא הייתי רוצה
להיות במקום הערבים ...פייר, אני נורא אוהבת ער בים.
כשאני עוברת בנצרת, מתח שק לי להיות ערביה
כזאת, עם בעל מאצ׳ו והמון ילדים ...אני מזדהה עם
אדם שנותן כל מה שיש לו בשביל שימלה״.
בחוכמת״חיים שמאלנית שכזו לא נתקלתי מזה
זמן רב. חוששני שאם מישהו מהימין היה מפליא
חלילה בפניני״לשון שכאלה מעל דפי העיתון, הוא לא
היה מעז להראות א ת פרצופו בציבור למשך ימים
רבים.
ועם נאיביות אופנתית שכזו, המשתוללת בפרי־פריות
השמאלניות -לא פלא שמסקנותיהם הפולי טיות
אפופות סכאריניות אמוציונלית, המקד שת את
הרצוי, ולא מתעכבת חלילה על המצוי.

#ההבדל
בפר ספק טיב ה של מיספר שנים מ תבהרים דברים.
בעת פינוי סיני הי ת ה קבוצ ה של חיילי־צה״ל שהתנגדה
אידיאולוגי ת לנסיגה ולעקירת ישובים, אך כולם מיל או
א ת פקוד ת ממ שלתם החוקית.
עברו שנים, ו החלה תופעה של סירוב ל מלא פקודה
חוקי ת מצד ה קבוצ ה ה אידי אולוגי ת הנגדית -ה שמאלנית.
איך
שהזמן מבהיר א ת גודל ה הבדל בין שתי ה ק בוצות
האידי אולוגיו ת בעם!

ף* יום שלפני ההפלה כתבה דני*
אלה מיכתב להוריה. את המיכתב
כתבה כדי שימצאו אותו אם תמות
בהפלה. היא ביקשה מהם לפרסם את
שמו של הבדרן שממנו נכנסה להריון.
״אם אני השביעית שנכנסתי ממנו
להריון, אז הוא חסר־אחריות אפילו י ד
תר ממני, ורצוי שכולן יידעו וייזהרו.״
במיכתב תיארה את החששות, יסו־רי־המצפון,
הביורוקרטיה, הבדידות והעצבות
שעברו עליה עד ליום ההפלה.
״אני אדם רציונלי וחזק, ובכל זאת
הריון לא־רצוי זה מין מצב מוזר,
שעירער אותי לגמרי. נסעתי באוטובוס
מחוץ לעיר, וכל הזמן בכיתי. באוניברסיטה
אני לא יכולה לבכות, אבל אז,
באוטובוס, ריחמתי על עצמי, זילזלתי
בעצמי, כעסתי עליו וכל המועקה יצאה
בבכי׳.
ביום־ההפלה לקחה דניאלה בבוקר
כדור־הרגעה, ונסעה לבית־חולים.
״הכל היה בדיוק כמו שדימיינתי
לעצמי עשרות פעמים באותו השבוע.
קצת רישומים, החלפת בגדים, הכניסו
אותי לחדר־ניתוח, ישבתי על הכיסא
המאיים ויותר מזה אני לא זוכרת״.

זיע

• /ו לא שווה
ף* ערב חזרה דניאלה לביתה.
״חיה. יצאתי מזה חיה. קצת כאב,
קצת דימם אבל ממש לא רציני. הרגשתי
בהקלה עצומה. ניתקתי את הטלפון,
סגרתי את התריסים ובהיתי בתיק־רה.
הרגשתי ריקה, עייפה נפשית
וגופנית, ונורא רגועה״.
דניאלה מספרת שהחביאה את מיכ־תב־הפרידה
במגירת־הגרביים, למזכרת.
ואת הלקח היא למדה.
״אני רוצה להגיד שני דברים, נורא
חשובים לדעתי.
״הדבר הראשון: שהפלה זה קטע
נפשי לא־קל, אבל באמת שזה לא סוף
העולם.
״הדבר השני הוא החשוב יותר: אפשר
למנוע את ההפלה! אסור, ולא כדאי
ולא צריך, לסמוך על שום גבר! אני לא
רוצה להגיד את כל הקלישאות כמו,יש
אמצעי־מניעה, צריך להיזהר,׳ וכל זה.
כולם מכירים את הפיזמונים האלה. גם
אני שמעתי אותם לפני שנכנסתי להריון.
חשבתי שהם נכונים, ובכל זאת
לא נזהרתי. אני רוצה להגיד שלהיזהר
זה לא להגיד לו לגמור בחוץ. זה בפירוש
לקחת גלולות. והכי חשוב: אף זיון
לא שווה את הכאבים שאני עברתי!״

— שמירי
(המשך מעמוד )6
תרון אחד: מדינה פלסטינית ונסיגה
משטחים.
המדינה הפלסטינית קיימת באופן
מעשי בשטח. הארץ מחולקת בדיוק על
הקו הירוק, כך גם ״ירושלים־המאוח־דת״
.שמיר רואה ומבין זאת, פרס מבין
זאת, רבץ מבין זאת, הכל מבינים זאת.
לכן, אולי, אין שמיר מעוניין כרגע
לפתוח בתהליך מדיני מעשי, מכיוון
שהוא מבין לאן יוביל התהליך. לכן,
אולי, שמיר מעוניין למשוך את התהליך
כמה שיותר, לפחות עד שתסתיים
הקדנציה שלו. בינתיים הצליח שמיר
במהלך זה בוושינגטון לעשות את הב־לתי־צפוי.
הוא עשה מהלך שיאפשר לו,
ככל שהדבר תלוי בו, למשוך את הזמן.
אלא שזה תלוי גם בגורם נוסף: האמריקאים
ומידת רצינותם ומעשיותם.
יצחק רבין, שר־הביטחון, הוא, אולי,
היחידי בכל הממשלה שמבין שאין
לישראל עוד זמן למשוך. רבין הוא
השר היחידי המתמודד באופן יומיומי
עם האינתיפאדה הבלתי־דועכת. הוא
אולי השר היחידי המבין את המחיר
הגבוה שמשלמת ישראל על כל יום של
אינתיפאדה, הוא מבין את הדחיפות
במציאת פיתרון.

•א שיו והפרססיניס
ין ספק שאש״ף מחזיק בחורשים
\ £האחרונים את הקלף החזק ביותר
מבין כל המעורבים: האינתיפאדה.
האינתיפאדה היא שהביאה לפלסטינים
ולאש״ף את ההישגים המדיניים
החשובים ביותר בכל תולדות הסיכסוך.
האינתיפאדה הצליחה לאחד את כל
האירגונים הפלסטיניים החשובים תחת
קורת גגו של אש״ף, היא שהצליחה
להביא להכרה של כמעט כל מדינות
העולם באש״ף. היא שהצליחה להביא
את אמריקה הגדולה לשבת למשא-
ומתן עם נציגי אש״ף בתוניס. האינתיפאדה
היא שהצליחה להגריל לאיד
שיעור את גודלו ותוכנו של מחנה-
השלום הישראלי. האינתיפאדה היא •
שהבהירה באופן חד־משמעי שאש״ף
הוא כרגע הנציג היחידי של העם
הפלסטיני בשטחים הכבושים ובפזורה.
את רשימת־ההישגים החשובה הזאת
לא ירצו אש״ף והפלסטינים לאבד במחי
תרגיל ישראלי־אמריקאי.
ברור לכל — הן לישראלים, ח לאמריקאים
— ששום מהלך לא ייעשה
ללא הסכמתו המוחלטת של אש״ף.
ברור שבמיקרה של מציאת דרך להסדר .
לא תספיק הסכמה שבשתיקה מצד
תוניס, אלא הסכמה ברורה ומחייבת.
כרגע יכול אש״ף לכוון את עוצמת
האינתיפאדה. כרגע יש באפשרות המנהיגות
החיצונית, היושבת בתוניס,
לשלוט, למתן ולהסלים את האירועים
בשטחים הכבושים. וזה קלף חזק, שאין
הצדדים יכולים להתעלם ממנו.
אש״ף דבק כרגע בעמדתו הרישמית:
לא יהיו בחירות, עד שלא תהיה נסיגה
ישראלית מן השטחים הכבושים.
קשה להאמין שעמדתו זו תתקבל
על דעת האמריקאים, בוודאי שלא על 9
דעת הישראלים.
אך אש״ף יהיה מוכן, אולי, להיכנס
לתהליך מדיני אם יתבררו לו כמה
דברים•
שאש״ף ייצג את הצד הפלסטיני,
בצורה זו או אחרת.
• שהתהליך יהיה מעשי, ולא סתם
תרגיל לסחיבת זמן.
• שהתהליך לא יזניח את חציו של
העם הפלסטיני היושב בגולה, מחוץ
לשטחים הכבושים.
• שיהיה ברור מה היעד, מה המט־*
רה שאחרי הסדר־ביניים כזה או אחו
אם יכנס אש״ף לתוך מלכודת שתו־צב
על־ידי הישראלים והאמריקאים,
בצורת בחירות לא־ברורות בשטחים,
תוך הפסקת האינתיפאדה, הוא עלול
להפסיד את כל עולמו במחי צעד אחד.
קשה יהיה אחר־כך להתחיל את האינתיפאדה
מחדש. קשה יהיה להחזיר
את הגלגל אחורה ולהשיב את כל
ההישגים שיאבדו.
אין ספק שכרגע תלוי הכל במידת
רצינותם של האמריקאים ובמידת נחישותם
להגיע לפיתרון של ממש, שיוביל
להסדר־ביניים, שיוביל להסדר של
קבע, ובתשלום ובהבטחות שיתנו ל־אש״ף
ולפלסטינים^ .
העולם הז ה 2693