גליון 2694 מתאריך 18 באפריל 1989

=ולל מע״מ) ,באילת 5.20 :ש לי ם

ייי

אבאאבוי
-פי ם

!נדיד
דהא־ע
להתפטר!״

בענ״ן
-!3אמוץ:
דנקנר נגד
תומדקיו

\זיב\זבי ם
שיבה למקורות

ציון צפריר, ה עולם הז ה

על שחקני מכבי תל־אביב(״מכ בי
הארלם״ ,״יומן אישי׳ /העולם
הזה.)12.4.89 ,
אני תמים־דעים עם דברי השלם הזה. ולמרות
שכל מחשבה גזענית רחוקה ממני, הרי
לראות את מכבי תל-
אביב, במישחקי־הא־ליפות
האחרונים במינכן,
כשההרכב הוא
כמעט על טהרת אמריקאים
שחורים, זה
היה לי, בכל זאת, משונה
מאוד.
אם כבר צריכים שחקנים
אמריקאיים ל-
תיגבור הקבוצה הזאת,
,למה לא לשוב למי
קורות ולחפש כדור־
_ ~3ו ד
סלני־צמרת אמריקאיים יהודיים?
למי ששם עין על כוכב הקולג׳ של אילינוי
בשנת , 1965 אחד טאלבוט ברודי, והביא אותו
ארצה והוא היה פה לטל ברודי, האיש ששם
אותנו על המפה, יש בוודאי ממשיכים. אז
שיואילו להתאמץ, לחפש, לשים עין ולהביא
ארצה את מי שצריך.
כרמל חדש, הרצליה

היצע !ביקוש

על יוקר הריבית בארץ (״אתה
והשקל״ ,העולם הזה .)12.4.89
כתלמיד שנה ראשונה בכלכלה אני מרשה
לעצמי לשאול את מאיר תדמור מה הוא רוצה
מנגיד מלך־שראל. הלא זה, מעצם הגדרת
תפקידו, חייב לנווט את המדיניות המוניטארית
של המשק. ואם הוא יורה להוריד את
הריבית, יגדל הביקוש לאשראי והתוצאה
תהיה יותר כסף בידי הציבור, שפירושו הוא
הזנקת האינפלציה מחדש וזה הדבר האחרון
הרצוי לכולנו, כולל לאלה המשלמים עכשיו
את הריבית הגבוהה.
ובנוסף — אם יורידו את הריבית והדרישה
לאשראי תגדל, הרי מטבע הדברים שעד
מהרה תעלה הריבית שוב(היצע וביקוש !).
אז בשביל מה לעשות את כל התרגיל?
יואל אוברמן, חדאביב

אמריקאי מן ה תדר

על חפיפות ורשלנות בדיווחי
(״מיכתביס״,
כלי־התיקשורת
העולם הזה .)12.4.89
עזריה רפופורט לא יורע עד כמה הוא
צודק כאשר הוא מתריס נגד החפיפות
והזילזול שפשו בכלי־התיקשורת.
בשבוע שעבר, למשל, פורסמה באחד
היומונים כתבה מעניינת על מיפגשים בין
ראשי־ממשלה ישראליים ונשיאים אמריקאיים
ובאותה כתבה אוזכרה גם פגישת דויד
בך גוריון עם מי שהיה, בשנות ה־ ,60 שגריר
ארצות־הברית ליד האו״ם, ששמו אויית באותו
יומון אדליי(כך!) סטיבנסון.
צריך לזכור כי סטיבנסון, אישיות אמריקאית
ידועה, שנכשל במירוץ למועמדות
לנשיאות ארצות־הברית ושמונה לשגריר
באו״ם כפרס״תנחומים, היה גאה מאוד על כך
ששמו הפרטי הוא תנ״כי למהדרין — עדליי
(חורז עם אוליי) ,ועובדה זאת פורסמה במשך
אותן שנים פעמים רבות גם בעיתונות
רזי מונדול, תדאביב
העברית.
• עזליי היה אביו של הממונה, מ טעם
המלך דויד ,״על הבקר בעמקים״ ,א חד
שפט בן־עדליי.

שאלה רמרחרת
על תחומי הסיקור של המרחלת
מהמעוך 0ום 1י )4
העולם הזה 2694

צה״ל חוקר
ב״ 16 חודשי האינתיפאדה אירעו ב שטחים
34,001 אירועים. בעיקבות חלק
מהם פתחה מישטרה״צבאית־חוקרת
637 תיקי-חקירה. מדוע נפתחו כה מעט
חקירות יחטית, מהן הטיבות לחקירות
ומהן מיגבלותיו של חוק
השיפוט הצבאי בתחקיר

מיוחד של העולם הזה.

אב א אבן,
ניו־יורק
בניו־יורק, מרחק של מילין ומילים, לא
דואג אבא אבן מה יגידו. הוא עסוק
בכתיבת טפרים, בהפקת סידרת־טל־וויזיה,
מודה שהחופש מהמיפלגה מי״
טיב עימו ושהצורך להט-
תייג אינו חסר לו, ומג-
תח את שקיעת מיפלגתו.
נניח נניח לרגע שאדולף היטלר לא התאבד
ולא נקבר בין חריטות הבונקר בברלין.
נניח שהוא שרד, הבין את מיפלצתיות
מעשיי והיא מבקש להסגיר עצמו ולתת
את הדין עליהם. ההג־חות
ותוצאומיהן במחזה

חדש של שימעון צבר.
רחל
המרדולדו מדווחת:
חתול שחור עבר בין
רחלוע מי פדרמן
• מה הקשר בין
מזג־האוויר ל שי מי
וג׳ני פרתבורי ! •
איתןכ הן ו ענ ת
מרג לי ת חוזרים בתשובה • איריס
ש מי (בתמונה) אשת-חיל • חי פני
כ הן וסימה בן־ ע מי -מתחתנים או
לאז • אסי דיין וזו הרהסנש -
אהדה על גבול האהבה • רו נית בן״
בסטואליאוחנה עדיין ביחד למרות
הכל • ומי יקדש בלב־ים
את ני צ ה רוזג-
לויי
5 ^ 4 ! /טליסו אי לן

אהבת נשי

עד גיל 28 היו לסמדר מערכות־יחסים
נורמליות עם גברים. היא לא העלתה
בדעתה שיש בה נטייה לאהבת נשים.
^ ץ > היא מספרת על הקשיים,
ההתמודדות, הבעיות ב-
יצירת קשר והחיים כזוג.

ה מדור• הקבוע:
מיכתגים — שאלה לסרוזלוז
איגרת העורך־ — עולם חדש
תשקיף — סילחסת הכשרים
במדינה — ת ל שח1ר
הנדון — סיוטי שמיר
מה הם אומרים -דב שילנסק׳,
אלכם ליבק. דן •חן, נחסן שי,
רלף הרלי״ר. אורל׳ קסטן
יומן אישי — ל1רד חודחה־חה
אנשים — לא־זשאח לאכול
טרים — פוט 1שים־
זה וגם זה — להפסיק את הניקיון
הורוסקום — מזל שזר

כתבתהשער:

מיוחמות גודודיש

לא ברור עדיין מי הרוויח ומי הפסיד
בעיסקה שבין שמואל (״גורודיש״)
גונן, גנרל בדימוס, לבין דויד עמרמי,
יהלומן ישראלי. במישפט, המתנהל
בימים אלה, סוען עמרמי בי גורוריש,
שותפו בכריית יהלומים,
רימה אותו, ותובע ממנו
יותר ממיליון וחצי דולר.

מדורים חדשים
ב־ העולם גו ה
דיעה אחרת
פירטום של רעיונות יצחק שמיר, כפי
שהושמעו לפני פורום קובעי מדיניות־החוץ
של ארצות־הברית • או רידן -
מדוע לא חוסל יאטר ערפאתו •
האפאציי -המסוק החדש שישראל
מתכוונת לרכוש. על יתרונות וחסרונות
ועל צרכנות נבונה • אריקפט מן -על
דרך כמעט בטוחה לזכות בפרס הפו־ליצר
• מרדכי הו ר בי ץ -היחצנות של
הפוליטיקה האמריקאית והשפעתה על
ישראל • מאיר ליפ שי ץ -טוד קיט־מה
של הדמוקרטיה העברית • הרב
יונ ה מ צג ר -על הקשר
^ הישיר שבין רולטת־כביש
לחזרה למקורות.

חוג הסילון

ל א לרזות
על הדימוי העצמי החדש של האשה
השמנה • מה קרה, למי, ועם מי, בפר קים
האחרונים של שושלת המוקרנים
בארצות״הברית • על מיטעדה כלנית
שאי־אפשר ליפול בה •
^ ועל בית-האופרה בקא-
היר המציג באלט רוסי.

על חוש״ההומור של נהג מיניבוס בקו 4
• מעשה בזוג ידיות וב־סרבן
צ׳קים • המיררף ם הנואש אחרי הטלפון.

דף חדש — אין ז! אגדה
לילות ישראל — נתניה נול המפה 38
מיכתביסלרותי — רות׳
סתבאסת
תשבץ קולנוע — על אש קטנה
איך להיות הורה — בפינימה לנן
חוג הסילון — .ש1שלת־לסתקדסים
דיעה
אחרת — התימה על
ה״אפאצ-
עצבים — סיחץ אחרי טלפון
רחל מרחלת — על כל השלם
תמרורים — ם ישפמ בם־שפחה

סיוט שמיר

שלושה מישורים שונים שבהם מתנהל
היום המאבק הפלסטיני בעת ובעונה
א חת. על סיוטי הלילה של שמיר ועל
מגש־הכסף של הפלסטי-
נים שאיש מהם אינו מת־כוון
למכור בנזיד עדשים.

קינאה

בשבוע שעבר פירטם יגאל תומרקין
דיעה אחרת על מסיבמ״הפרידה שנער כה
לדן בן״אמוץ. קינאה וריגשי־נחיתות
היו, אליבא ד׳אמנון דנק-
0נר, חלק מהסיבות ל״קל-

לה הארורה והפאתטית״.

מ־שאד
מוות
מה היית עושה אילו שמעת שנותרו לך
כמה חודשים לחיות, היתה השאלה
שהוצגה לטיספר גדול של אנשים מכל
> תחומי החיים. היו שענו
0 1 1 1 1בספונטאניות. היו שהי-
^ > 41 סטו. היו שלא הגיבו.

היא או הוא?
הרכב חדש בתקליט״שדרים ראשון •
שבוצת עג׳מי דרך מצלמתה של אריאלה
אושפיז • על אריאל לוי, שחקנית
ה מצליח ה מאוד בגן־העצמאות, בתור
הומו מהוסס • ועל
שיגעון חדש שכבש את
העיר -ערבי מישחקים.

מחלוח־לב
מסובסדות
מי קבע מהם מיצרבי״היסודי מי קבע
מה לסבטדז האם הורסת מדינת-
ישראל את בריאות אזרחיה בשיטתיות,
מתוך תיכנון קפדנין ומי
ניצב בראש מעייני המי
טבסדו העולם הזה בודק

ב פיג מ ה

על מישחקי״הכוח של רותם שהביאו את
אמה לכלל ייאוש, ועל פיתרונות פחות
שיגרתיים לבעייה, שה*
^ ? 4 5 1ציעו בבית-הטפר להו־ריס.
פרק נוסף בסידרה,

—ייי 3 ^^-י

בזיבחבעז
(המשך מעמוד )3
(״רחל המרחלת״,

העולם הזה

.)12.4.89

תמיד זה היה ברור על מה המרחלת מר־חלת.
על כל העולם. והכוונה, כמובן, על כל
העולם הזה(בלי מרכאות).
בגליון האחרון גיליתי, כי היא גם מרחלת
על העולם הבא. ממש גילתה תחום־סיקור
חדש. מעשה במזכירה הבאה להלווייה של
אם־מעסיקה, מעשה בפלייבוי המעיף, בשעת
הלווייה, מבטים באשת־חברה שהוא מחזר
אחריה.
שיהיה.
יש לי רק שאלה אחת למרחלת. האם
בסיבוב הבא היא מתכננת למרר את הדיווחים

אתה מחזיק בידיך את הגליון הראשון
של העולם הזה במתכונתו החרשה.
זהי גליון ערב־פסח. ולא במיקרה.
בערב־פסח 1937 הופיע הגליון הראשון
של שבועון זה, בעריכת קודמי, אורי קיסרי.
הוא נקרא אז 9בערב, והשתתפו בו מגדולי
הסופרים, המשוררים והעיתונאים של אז.
בערב־פסח 1950 קיבלתי לידי את השבועון
כעורך ראשי. רכשתי אותו יחד עם שלושה
שותפים. שפרשו במשך הזמן.
מאז עבר השלם הזה כמה וכמה שינויים.
ב־ נ 195 שעיתי את הפורמאס שלו, וקבעתי
את הפורמאט שהיה קייס עד הגליון האחרון.
ב״ 1959 הנהגתי את השער האחורי, חידוש
עולמי בלעדי, שהיה גם אמירה לגבי תוכן
השבועון והרכבו.
בערב־פסח 1989 חל החידוש המונח לפ־

עו ל ם
חדש המגמה העיקרית של החידוש הזה
היא להתאים את העולם הזה לקראת שנות
ה־.90
בשנים האחרונות עברו כל השבועונים
כעולם שינויים יסודייס. הדבר היה דרוש,
מפני שהיה צורך להגדיר מחדש את תפקידו
של שבועון־חדשות בעולם המודרני.
מאז נוצרה המתכונת הראשונה של שבו־עון־חדשות
(על־ידי השבועון האמריקאי
ט״ם< השתנה העולם ללא־היכר, ועימו גס
עולם התיקשורת. הרדיו מביא את החדשות
תוך דקות, מכל רחבי העולם, אל ביתו או
מכוניתו של המאזין. רדידהסרנזיסטור מאפשר
לכל אדם לקלוט, ועד כדי הליכתו ברחוב,
מה אירע לפני כמה דקות בסע ובארגנטינה,
בניו־יורק ובנחאלין. הטלוויזיה חוללה
שינוי מהפכני נוסף.
גם בארץ חל שינוי עמוק בעולם־הוזיקשד
רת. העיתונות הכתובה גדלה ותפחה בכמות.
מוספים, חינמונים ומקומונים הוסיפו לעיתונים
יותר מאלף עמודים בשבוע. הקורא טובע
במבול של נייר. חלק גדול מזה הוא עיתונות
קלוקלת, אך יש גם הרבה עיתונות די־טובה,
ומעט עיתונות סובה מאוד.
להשלם הזה היה חלק מכריע בהתפתחות
זו. עזרנו לשנות את הסיגנון העיתונאי
בארץ. שיטות השלם הזה וסיגנונו התקבלו
על־ידי הרוב המכריע של העיתונות. כמה
עיתונים נערכים כיום כל־כולם על־ידי
חניכי העולם הזה. גם אויבי השלם הזה
מודים בכך.
בעולם תיקשורתי זה, טעון תפקירו של
שבועון־תדשות הי, לוחם וחושף הגדרה חרשה.
הדבר נוגע למתכונתו, לצורתו ולתוכנו.
החל בגליון הזה אנחנו מתחילים בתהליך
זה. מתחילים — כי הדרך ארוכה לפנינו.
בוודאי יעברו חודשים של ניסיונות עד שנגיע
לצורה החדשה העומדת לנגד עינינו. לך,
הקורא, יש תפקיד רב בכך. הערותיה תלד
נותיר, המלצותיך — כל אלה דרושים לנו,
כדי לגבש את השבועון בשלב הבא.

•הצבא צועד על קיבתו,״ אמר נפוליון, וזה
נכון גם לגבי עיתון. עיתון טוב חייב לכלכל
את עצמו. כדי להתקיים ולמלא את תפקידו,
בלי מורא ובלי משוא־פנים, צריך עיתון
להוות גם עסק מיסחרי בריא. מכיוון שהעולם
הזה לא היה מ ה בשנים האחרונות, נעצרה
התפתחותו העיתונאית.
צורך זה הצריך חלק מן השינויים, שהתחלנו
בהם השבוע.
הדבר הראשון הבולט לעיניך הוא ביטול
השער האחורי. נעלם החידוש העולמי הזה,
שהיה מיוחד לנו, ושהכניס מושג לשפה העברית.
המטרה
העיקרית היא לפנות מקום לפיר־סומת
מיסוזרית חיונית, אד גם לסמן שלב
בהתפתחות השלם הזה. נמשיך לעסוק בנושאים
שהתבטאו עד כה בשער האחורי, אך
הם ימצאו עתה את ביטויים במיסגרת השער
האחד — כמו בכל השבועונים המודרניים.
גס שינוי הפורמאם בא להתאים את השלם
הזה לעולם המודרני. הוא נוח יותר להחזקה
ולקריאה. הוא דומה לפורמאט של שבועונים
כמוידר שסיגל הגרמני ושבועונים אמך

ריקאיים ואירופיים.
אחרת לגבי תוכן העיתון אנחנו עומדים רק
בהתחלת השינויים. נרצה שהשלם הזה יסקר
שטחים רבים שאותם הוא נאלץ להזניח עד
כה, וכן נגביר את התפקיד שבו קנה את
ייחודו: תחקירים חושפניים לעומק.
אחד השינויים החשובים שכבר דיברתי
עליו בחודשים האחרונים במרור זה הוא רצוננו
שיהיה בהשלס הזה מדור להשמעה חופשית
של ריעות, כדי שהוויכוח על הנושאים
החשובים של המדינה יתנהל מעל עמודיו.
גם בעבר פירסמנו בשבועון זה פעמים
בלא־ספור ריעות הנוגדות את ריעותי. אין
כמעט מנהיג לאומי, מן המרכז והימין, שלא
ביטא את ריעותיו מעל עמודי השלם הזה
במיסגרת של ראיונות גדולים וקטנים, בכתבות
על אנשייהשנה, במתר פוחם ובמדד
רים אחרים(כמו, בחצי השנה האחרונה, המח
ר סמן מד, שהיה ניסיון חשוב בכיוון זה).
מעתה נפרסם מדור שכולו יהיה מוקדש
להבעת דיעות כאלה, מדור של מאמרים
חתומים. הוא נקרא דיעה אחרח ז.אחרת׳
מהדיעות של העורך) ,ויכלול ארבעה
עמודים. המטרה היא שישתקפו בו כל
הריעות של הקשת הפוליטית.
גם לגיבוש מדור זה יהיה דרוש זמן. הניסיון
הראשון בגליון זה, שמיגוון הריעות בו
הוא עדיין צר מדי, הוא צעד ראשון. גס לגבי
מדור זה היינו רוצים לשמוע הערות, המלצות,
שבחים ותלונות.
אנחנו עומדים לשפר, לשכלל, לעדכן. יש
להניח שנעשה גם שגיאות. עזרתך חשובת
נגבש שבועון־חדשות טוב עוד יותר — הער
לם הזה המוכר ,״בלי מורא, בלי משוא־פנים,״
מותאם לתקופה החדשה, לדור חדש

בוהקת /אין׳ היום ממך יותר נחשקת /אני כבר
מת לשבת עלייך בכייף /שנה שלמה כרעתי
ואני מאוד עייף /לא האמנתי שאפגוש אותך,
כאן בפינה /את חלומי הגדול — האסלה של
ג׳ ,תדמעד
המדינה!

מסי 135 לשירותך
על השרות של וזברת״שרותים.
אתם חייבים לפרסם את המיכתב שלי,
אפילו שהוא נשמע כפירסומת טהורה. אני
מודה ומתוודה — זה שיר־הלל לחברת־שרותים,
הנותנת שרותים ברמה ובטיב שלדאבוננו
לא הורגלנו אליהם.
וזה העניין: באחד מימי השבוע שעבר

״מדוע הם חושבים את חזותיהם
השעירים ומציגים שרשות כבדה?״
שלה מהעולם הבא בין הגיהינום לגן־העדן?
רינה צמרת, חיפה

נשים ב שר שרת
על תופעה ישראלית.
אני לא יכולה יותר. אני פשוט חייבת
לשתף )!ת קוראי השלם הזה בהירהורי־ליבי.
ובמה שאני מהרהרת הוא מה היא הסיבה
המניעה את כל הגברים האלה לחשוף את
חזותיהם השעירים ולהציג לראווה שרשרת
כבדה שבקציה מתנוסס ח״י.
לא יכול להיות שזה רק מתוך האסוסיאציה
לחיים (חי!) ולא יכול להיות שכולם דתיים
(תפילה שמונת־עשרה, שמניין ברכותיה ח״י).
הגעתי למסקנה שהואיל ועונדי השרשרות
הם בעיקר כאלה הנראים, או החושבים שהם
נראים, גברים־של־ממש — יש לחפש את
הסיבה בתחום שונה. אולי לעובדה שלרחבעם
בן־שלמה היו ח״י נשים או אולי, סליחה על
הרעיון, שעמודי בית־המיקדש נישאו לח״י
אמות כל אחד• גלית רובין, באר־שבע י

חיפה על הקו
על המצאותיו של דן בן־אמוץ
העולם
(״נקרופיליה״,

הזה

.)12.4.89

אם כבר מצאתם לנכון לצרף לכתבה התוקפנית,
והמציגה ירע כמעט אוניברסאלי,
של יגאל תומרקין על דן בן־אמוץ מילון
לפשוטי־עם(״מושגים״) ,שבו הואלתם להסביר
מה זאת נקרופיליה ומי היה סנקה, מדוע
לא הסברתם את הערך ״ארמניוס חביב
ומדיר?
אז הרשו נא לי לעשות ואת.
קודם כל שגה תומרקין. בן־אמוץ לא המציא
את המושג הזה. הוא רק דיווח על עובדה.
ושנית, זה לא היה ארמניוס חביב ומזיין אלא
ארמני חביב ומזיין. והמדובר בזוג תושבי
חיפה, בשנות ה־ ,60 ששם מישפחתם היה
ארמני; שם הבעל היה חביב ושם האשה היה
מזיין ואכן כך הם הופיעו ברישום בספר־הט־לפונים:
ארמני חביב ומזיין.
אברהם פוגל, חיפה

האסלה של המדינה
על ההפתעה שהמתינה לאסיר
שהועבר לכלא תל־מונד.
...אחרי שגה בכלא ניצן הועברתי לכלא
תל־מונד ...שש מיטות, תישעה אנשים, שולחן
קטן, כיסא אחד ובאנג! — כל הספקות
נעלמו — זה לא סונסטה.
דלת־ברזל מובילה לשרותים ואני הולך
לבדוק ...הפתעה! אני פוגש מישהי שלא
ראיתי כבר שנה שלמה ...מגיע לה שיר קטן:
אני מת עלייך, חולם ומתגעגע /חטובה
שלי, עם גוף משגע /מותניים צרות, לבנה

גיליתי, כאשר ירדתי לחניון ביתי, כדי לנסוע
במכוניתי לעבודה, שהלך לי הקלאץ׳ .במכונית.
קורה. נזכרתי במנוי שיש לי אצל שד
ריר, החברה הנותנת שרותי־גרירה. צילצלתי
אליהם. מייד ענו לטלפון. באדיבות. שאלו
כמה פרטים אלמנטריים, הבטיחו לצלצל
בחזרה תוך שעתיים, ולהודיע לי על מישלוח
הגרר שיגרור אותי למוסך.
לא עברו יותר מעשר דקות והם צילצלו.
״נא לגשת למכונית!״ ירדתי לחניון. הגרר
כבר המתין לי. באדיבות ובמהימנות קשר נהג
הגרר את המכונית לגרר ותוך רבע שעה
נוספת היינו במוסף. הכל ביחד, מהצילצול
הראשון שלי, לקח בקושי שלושת־ריבעי
שעה.
והתודה מגיעה לא רק לשגריר. גם לנהג
הגרר — רוי גורדון, הנוהג בגרר מס׳ 135 של
דויד איתן, חל־אביב
שני׳י

אנשי חח?
על איפיוגם של ראש־הממשלה ונד
מלא־מקומו (״העם״ ,העולם הזה
.)12.4.89

מדוע רק להביא ציטטה אחת ממה שאמרי־קאים
אמרו על יצחק שמיר בעת ביקורו באר־צות־הברית?

כבר, אז כבר.
מה, למשל, אמר הניריורק ט״נזס על יצחק
שמיר?
וכך הוא אמר על ראש ממשלת ישראל:
״החזון שלו על המחר, הוא יום אתמול!״
ומעניין, שבאותו שבוע מצאה ח״כ גאולה
כהן הגדרה חזונית גם לממלא־מקום ראש־הממשלה
וכך היא אמרה על שימעון פרס:
״הוא איש עם חזון, רק חבל שחזון עקום!״
יונתן אילן, רנות־נן

05111:1גור
שבועון החדשות הישראלי
העורך הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סיטון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טל0מ232262/3/4 03
המו׳׳ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש•
הפקת צבע: ת.מ.א.
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים ד
טלפון 056 :ד37־()03
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הזה 2694

לקראת הפסח צרכניה מיוחדת לתג. המחירים זול ש יותר
והמוצרים נמצאים בהשגחה מיוחדת.

ש״ס, שיאו שאצל אגודת־ישראל הנושא מאוד
מפותח, החליטו לפתוח רשת־צרבניות משלהם.
בסוף השבוע הודיע הרב עובדיה יוסף שיאסור
ליהודי דתי לקנות במפולת של חילוני, וכתוצאה
מכד יפנו אנשי ש׳׳ם אל צרכניות מיוחדות
שפתחה ש׳׳ס.
מדובר בגורם כלכלי משמעותי, שלשה על נותני
הכשרש ושליטה על היצרנים.

איסור״סיסה
עוברים דיר ה באוצר
שוב ״עוברים דירה׳׳ במישרד-האוצד.
לישכת־הרובר, שמוקמה עד כה, מאז כניסתו של שימעון
פרס ללישכתו, בצמוד ללישכת־השר, חחרת למקומה
הישן, והעוזרים לדובר לא יישבו עוד בסמור ללישכת־

פרם.

הסיבה: כניסתו של עוזר חדש לענייני-תיקשודת,
שיישב ביחד עם הדובר הנוכחי בחדר הסמוז*
ללישכה.

כתוצאה מכף לא יהיה מקום לשני העוזרים לדובר, ואלה
ייאלצו לעבור לחדד מרוחק, מק ש שבו ישבה בעבר
הדוברת.

ציופרים לנהגים
תרעומת קשה נשמעת בימים האחרונים בעת ישיבות־הממשלה,
המתקיימות ביום הראשון, בין נהגי השרים,
הסיבה: מיבסת שעות נוספות מופרזת המאושרת לנהגו
של שר־האוצר. שימעון פרס, ולנהגו של סגן שר־האוצר,
יוסי ביילין.

בץ הנזמים נפוצו שמועות כי בלישכת שר•
האוצר מאושרים מדי חודש לנהג השר ולנהג
סגדהשר יותר מ־ 200 שעות, ושהיו אף מיקרים
שמיבסת השעות היתה קרובה ל*.300
אומנם גם במישרדי־הממשלה האחרש מקובל שנהגי
השרים מקבל ש מיכסות גבוהות, אולם נטעו כי נהגי
לישכת שר־האוצר שוברים את השיא.
אגב כך התברר השבוע שנהג שר־האוצר, חיים בורבר״ אף
נהנה מתוספת ייחודיות שממנה נהניבנ בדרר כלל, עוזרי
שרים. מדובר ב־ 500 שיחות־טלפון מאושרות. המשולמות
עליידי קופת־המדינה, בטענה שהוא עובד בביתו.

שיוו כיבוד בצה״ל
ועדת אורחות־חיים של צה״ל בדקה את
הרכבי־המזון בצבא, והמליצה לשנות
את אופי הכיבוד המוגש לקצינים בישיבות.
בין השאר הציעה הוועדה להוסיף
לכיבוד סי ת ת וירקות, ולרכוש מוצרי•
חלב דלי־שומן.
הוועדה, שבראשה עומד ראש ענף
בריאות הצבא בחיל־הרפואה, המליצה
עוד על מניעת עישון, ועל עידוד הקצינים
לפעילות ספורטיבית.

במישרד־הפישפטים
מחפשי מוצא
במישרד־המישסטים מחפשים מוצא איך לסיים
את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, יוסף
חרי״ט.
יש במישרד המכנים את חריש ״הנדוניה השחורה״ .מינויו
נעשה בתקופה הקצרה, שבה כיהן יצחק מודעי כשר־המישפטים.

מילחמת
הכשרים
אגודה־שס
החמרות החוגים הדתיים על מוצרי מזון כשר לקראת
הפסח שברו השנה שיאים חדשים.
מאחר והחנויות הרגילות אינן מספקות מזון המצוייר
בהכשרים מיוחדים לפסח, פותחת בל חצר חסידית

למישלחח שוו״צית?
ביטאון יהודי בשווייץ הפיץ את הידיעה
ששילטונות־הביטחון כישראל לא ירשו
למישלחת שווייצית להיכנס לארץ, כגלל כוונתה
לבדוק את מצב האובלוסיה בשיטחי
האינתיפאדה. בראש המישלחת עומד פעיל־שלום
ישראלי, שרגא עילם, החי בשווייץ.
השגרירות הישראלית לא הכחישה את הידיעה, המעוררת
סערה בשווייץ, אך רמזה שלא התקבלה שום החלמה
כזאת.

455

השבוע היה עקוב־מדם. מיספר ההרוגים.

ביום הראשון, ה־ 16 באפריל, מסר דובר
צה׳׳ל על 341 התגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל התגים
מי ת חיילי-צה׳׳ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה׳׳ ,הגיע מיספר
ההתגים ל־.455
לעומת זאת, מוסרים מקו ת ת פלסטיניים
על 567 התגים, לפי הפית ט הבא:
• 386 התגים מי ת חיילי צה׳׳ל ומתנחלים.

74 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 45 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 62 התגים כתוצאה מסיבות אח•

מיסעדות נגד עת א
המיסעדות בתל־אביב יצאו למערכה נגד עיריית תל־אביב.

אליעזר
בדאון ושבתאי בכר הגישו עתידה לבג״ץ
נגד העירייה, על־בד שמחייבים אותם בסכומים
גבוהים להיתרים, כגון העמדת שולחנות על
המידרכה, סגירת חורף, הפעלה טל שעה נופפת
בלילה והיתרים נוספים.

נוס:מסוש־׳ח!

פרם של 1000ש׳׳ח יוגרל בין פותרי
התשבצים ב״העולם הזה״ .פרטים על כך
צמודים לתשבץ המתפרפם בגליון זה,
בעמוד .40

הוא גם הודיע כי הוא מתכוון להפעיל לחץ על עיריית
תליאביב, שתאפשר ליזמים להתחיל גם בשלב השני
בבנייה. כך שתחת 54 חודשים, לשני השלבים, תצטמצם
הבנייה ל־ 40 חודש.

קורס קציני מינהל
השבוע הסתיים בצה׳׳ל הקורם הראשון של קציני
המינהל־האזרחי.
הקורס ארך חודשיים, והשתתפו בו קצינים בשרזת־וזובד״
בדרגת סגדמישנה.

פפושדו התפטר
אלי פסושדו התפטר מניהול רשת־מלונות
״סונסטה״ בארץ.
הוא עוזב את הארץ לטובת לונדון. שם יגור עם שימעונה
שוורץ. את מקומו ימלא בנו, יואב, שיהיה מנכ״ל
המלונאות הצעיר ביותר בארץ.

3ך שחר מעריך
הפרופסור חיים בן־שחר, שהוא בעל חברה לייעוץ
כלכלי, עוסק בימים אלה בהערכת שוויה הכלכלי
של חברת ״יכץ הקל״ ,על־סי הזמנתו של
המיליונר הבריטי סמי שמעון, המתעניין
ברכישתה.
מלבר המיפעלש מחזיקה החברה גם בעשרות אלפי
דונמים ברחבי הארץ.

אולפנוע נוסף ל*ל״ץ
בעיקבות הצלחת האולפנוע, אולפן השידורים
הנייד של גלי־־צה״ל, מתכוונת התחנה להכניס
לשימוש גיידת-שידור נוספת.
הכנסת אולפנוע נוסף לשימוש תאפשר לגלי־צה״ל
לפרוש את הניידות בשני מקומות שונים.

רולטת תחפושת
בסיס צבאי נטוש מזה שש שנים באיזור הקריות, שיש בו
נפלים של פצצות ומרגמות, עריץ מהווה סכנה לציבור.

רק לפני שנה גודד המקום, אך למרות שהמקום
הוכרז כאיזור סגור, עדיין נבנסיס ילדים ומשחקים
בתחמושת חיה.

מדובר בהעלאה של 400 אחוזים של התעריפים של
השנה הקודמת. המיסעדנים רורשש שעליית ההיטל
תושווה לעליית המדד.
בג-ץ הוציא צדמגיעה נגד העירייה. המונע ממנה לרשום
דו״חות לסיסעדות.

עוניי הקרן הקיימת לישראל. בשיתוף חבלני־מישטרד-
התחילו באחרונה לפנות את השטח, ואף •ערכו בו חריש
עמוק, כדי לוודא ששום תחמושת חיה לא תיוותר
במקום.

מצב העצירה מי דרדר

דליק וולויץ -התקד־ני ב?

מצבה של טרי בולטה, עצירה פלסטינית בכלא־השתן
הסובלת ממחלת־כבד, ממשיך להידרדר.

דליק וולניץ חש במיחושים בליבו.
אחרי שהסתיימה הצגת־בכורה של אפריים ח1זר לצבא.
שבה משתתף וולניץ, ושנערכה ביום השישי בערב.
אושפז וולניץ בבית־חולש תל־אביבי.

היא מטופלת בנית־החולים הדסה ועדיין אין איבחון
סופי למחלתה. עצומות מכל העולם נשלחות בתביעה
לשיחרורה. אמנסטי מנסה גם הוא לעשות למען

שיחרורה.
בולטה נעצרה ב* 8במרס, יום האשה הבינלאומי.

התחנה המרכזית בדרך
לא רחוק היום. ושר־התהבורה, משה קצב, יגזור את הסרט
בתחנה המרכזית החדשה בתל־אביב.

קצב, שהיה השבוע בביקור במקום, ושגבה
בהתקדמות בבנייד״ הודיע בי ידאג באופן אישי
שמישרד־־התחבודה ילווה את הפרוייקט מקרוב,
כדי שתוך 18 חודשים יתחיל השלב הבא בבנייה.

הגליון הבא של
0511171

ג 1ר

יוקדם אף הוא ביום אחד, כמו הגליון הזה,
לרגל האחרון לפסח.
הגליץ יהיה מצוי במקומות־המבירה
בתל-אביב ביום השני לפנות-ערב, ובכל
מקומוודהמכירה בארץ ביום השלישי בבוקר.

רי דו

זרזבבל

במרעגז
העם

צל שחור. יש אירועים הנחרתים בזיכרון
הקולקטיבי יותר מאחרים. אין ספק כי מה
שקרה השבוע בנחאלין הוא מאורע כזה —
בדיוק כמו הטבח הקודם בנחאלין, לפני 35
שנה(ראה לעיל) .הוא יקבע את היחסים בין
הציבור הפלסטיני ומישמר־הגבול. הוא יטיל
גם צל שחור על היחסים בין מישמר־הגבול
וצה״ל.
שופט צבאי ישראלי קבע פעם, כי על
פקודה מסויימת של מישמר״הגבול, שגרמה
לטבח, התנופף ״הדגל השחור של אי־החו־קיות״
.השבוע התנופף הדגל הזה שוב.

כעבדה״1ז!
מיתוס לאומי חברתי? דתי?
הסיפור הכביר שד יציאת
מצריים עדיין משפיע ער
תודעת העם ודימיון העולם
איו הוכחות ממשיות לכך שיציאת־מצ־ריים
אכן היתה מאורע היסטורי.
היסטוריונים, ארכיאולוגים, פרשנים וסופרים
יכולים, על כן, להתווכח על כך
בלי־סוף: האם היתה היציאה בכלל, ואם היתה
— האם יצא שבט קטן אחד או קבוצה של 60
מישפחות (כפי שהאמין דויד בן־גוריון) ,או
עם גדול ורב, שהתפרנס באורח־פלא במידבר
הצחיח שאין בו דבר.
אולם אין לכך.חשיבות רבה. חשיבותה
העצומה של יציאת־מצריים אינה כאירוע
היסטורי, אלא כמיתוס שיש לו גם כיום,
כעבור יותר מ־ 3000 שנה, השפעה אדירה על
הדימיון האנושי ועל ההכרה הלאומית ו/או
הדתית של עם־ישראל.
עם סגולה? כמו כל מיתוס גדול, יש לו
רבדים רבים, וכל ארם יכול לתפוס אותו
כרוחו.
בצורה פשוטה, זהו מיתוס של שיחרור
לאומי. עם משועבד יצא מעבדות לחרות.,
ואחרי יסורים ותלאות אין־ספור הגיע אל
הנחלה, אם כי לא אל המנוחה.
בתפיסה אחרת, זהו מיתוס גדול של ניצחון
החרות האנושית. מול עריץ אכזר עמד עם
קטן של עבדים, מדוכאים ומנוצלים. הוא
העדיף את המידבר החופשי על פני סיר־הבשר,
והושיע את עצמו בכוחות עצמו,
בהנהגת מנהיג שהיה מחוקק ואיש־רוח.
במיטבו, זהו מיתוס משולב ורב־צדדים,
לאומי ואנושי כאחד. הוא אמור היה לגבש
תודעה בעלת תוכן לאומי וסוציאלי עמוק.
לא תודעה לאומית של ״גוי ככל הגויים״,
אלא של עם־סגולה, בעל רמה מוסרית גבוהה
יותר ,״כי עבד היית במצריים״ .עם המצווה
להעניק שיוויון לזרים הגרים בתוכו, לשקוד
י־ על רווחת האיש העובד, להישמר מפני ההתנשאות
הלאומית והאישית, ולזכור בכל עת
כי בא מבית־עבדים.
פולחן מת? מעט מאוד מכל זה קיים
בתודעת הציבור הישראלי בפסח . 1989
האינתיפאדה יוצרת בקרב הפלסטינים מיתוס
דומה לזה של יציאת־מצריים — מיל־חמתו
של עם קטן וחלש על חרותו, מול עריץ
אדיר וכל־יכול. בצמרת המדינה שולטת
הפסיכולוגיה של פרעה. בתוך המדינה עצמה
גובר הפולחן של עגל־הזהב על הכבוד לאיש
העובד. בחוגים המתיימרים לשמור על גחלת
הדת הצטמק החג והפך לפולחן מת.
אולם כל עוד קיים המיתוס הכביר של
יציאת־מצריים, גנוז בו הכוח להביא להתחדשות,
להתנערות .״כי עבד היית במצריים!״
— מילים אלה עדיין מהדהדות כאזהרה
ובתביעה מוסרית גדולה.

האינתיפאדה
מ קץ 35 שני
נחאדין1סמוע, שני שמות
הרשומים ברם בתולרות
הסיבס1ן־ הישראדי־פלסטיני,
חורז שזב לתודעה
שמותיהם של שני כפרים עלו השבוע שוב
מתוך רפי־ההיסטוריה, כתיזכורת לסיפור־היסורים
הארוך של המאבק הישראלי־פלס־טיני.
הכפר
נחאלין, ממערב לבית־לחם, התפרסם
בעולם כולו לפני 35 שנים. אז נערך בו
טבח, שזיעזע את העולם.
שרשרת הזוועות. בסוף 1953 עיר

ההסתדרות
ל ח סו ם, ל ח סו ם
מי שפוחד מפני רוחות שד
שינוי, סוגר את הדלתות
במסמרים.

/ 5 5 4 :מי/

סיקריקים
צה״ל טבח בכפר קיביא, מצפון לירושלים.
הנסיבות לא התבהרו מעולם.
דויד בן־גוריון הכחיש תחילה בכלל שצי
ה״ל היה מעורב, וטען במצח נחושה שהיתה
זאת פעולת־נקמה של מתיישבים ישראליים
זועמים, אחרי פיגועים של פידאיון. אריאל
שרון, מפקד היחידה שביצעה את הפעולה,
טען כי עשרות הקורבנות — גברים, נשים
וילדים — נהרגו בטעות, בעת שפוצצו בתי
הכפר מבלי שנבדק תחילה מי נמצא בתוכם.
הזעזוע של קיביא היה אדיר, והוא הזכיר
לערבים את טבח דיר־יאסין ב־ . 1948 כתגובה
על כך תקפו הפלסטינים אוטובוס יהודי
במעלה־העקרבים, בדרך לאילת, וערכו טבח
בנוסעיו. מעשה־זוועה זה החריד אף הוא את
העולם.
הטבח של נחאלין נערך באישורו של
ראש־הממשלה משה שרת. הוא נועד כנקמה
על טבח מעלה־העקרבים.
זה היה במרס . 1954 תצלומי הטבח פורסמו
אז ברחבי העולם, והונחו על שולחן מועצת־הביטחון
של האו״ם בידי נציג־לבנון, שהיה אז
דובר העולם הערבי.
כסר שבוח־אל. הכפר סמוע, השוכן
מדרום לחברון, הוא בדרך כלל כפר שקט
ושכוודאל. הוא עלה לכותרות בארץ ובעולם
כאשר פקד ראש־הממשלה ושר־הביטחון לוי
אשכול לערוך בו פעולת־נקמה, אחרי חדירה
של פידאיון.
היתה זאת אז החלטה תמוהה ביותר, מכיוון
שהיה ידוע כי הפיגועים מבוצעים עלפי
יוזמה סורית, בחסות סוריה. לירדן לא היה
כל חלק בזה. אולם אשכול, אדם זהיר, העדיף
לפגוע בכפר שהיה נתון תחת שילטון ירדני,
מאשר להתגרות בסורים.
השבוע נהרג ילד בסמוע, בעת ״פיזור
התפרעות״ ,ואילו השם נחאלין הופיע שוב
בכותרות ברחבי־העולם, והונח על שולחן
מועצת־הביטחון.

דגלש חו ר

היחסים בץ צה״ד ומישמר־הגבול
חזרו ה שס ע דמה
שהיז לפני 32 שנים, כאשר
צה ל לחם ומישמר־הגסל
ערך טבח.

למישמר־הגבול יש שתי תדמיות, הסותרות
זו את זו לחלוטין.

התדמית האחת עוצבה בלילה של ה־29
באוקטובר , 1956 כאשר ביצעו אנשי מישמר־הגבול
את פשע־המילחמה המחריד ביותר
בתולדות ישראל. הם העמידו אל הקיר עובדים
חפים־מפשע שחזרו מן השדות, וקצרו
אותם במיקלעים — גברים, נשים, ילדים וילדות.
מאז
יש הרואים את מישמר־הגבול כצבא
שכיר, המסוגל לכל מעשה־אכזריות, בניגוד
גמור לצה״ל, צבא־העם. לפי תמונה זו, זהו
גייס קולוניאלי מובהק, מן הסוג שהופעל על-
ידי מדינות קולוניאליות במושבותיהן, שבהן
גוייסו בני־המקום כדי לדכא באכזריות בני־מקום
אחרים.
התדמית האחרת של מישמר־הגבול היא
כמעט הפוכה: חיל מיקצועי, מאומן היטב,
ממושמע, שעצם מיקצועיותו מאפשר לו לפעול
בקרב אוכלוסיה עויינת מבלי להיגרר
לפרובוקציות ולאבד את השליטה העצמית,
כפי שיכול לקרות ליחידה בלתי־מאומנת של
צה״ל.
תדמית שנייה זו היתה מקובלת זמן רב
בצה״ל. כמה חודשים לפני האינתיפאדה
הציע הרמטכ״ל, דן שומרון, להרחיב בהרבה
את מישמר־הגבול, וכך לשחרר את צה״ל
מהתפקיד של שיטור בשטחים הכבושים. גם
אחרי פרוץ האינתיפאדה, הצטערו קצינים
רבים בצה״ל על כך שהצעה זו לא התקבלה.
העובדות דיברו שפה פשוטה: יחידות־צה״ל
שהוכנסו לשטחים הכבושים, גרמו להרג
בלתי־מבוקר, ואילו בפעולות מישמר־הג־בול
לא נהרג אף איש אחד.
זיכרונות כפר־קאסם. אגדה זו של
מישמר־הגבול הממושמע, המאופק, נהרסה
כבר ביום הראשון, כאשר הוכנס מישמר־הג־בול
לעזה לפני ארבעה שבועות. כבר בו ביום
נפלו הרוגים.
השבוע נשברה אגדה זו סופית, וצפו מחדש
זיכרונות של כפר־קאסם.
יתכן שיעבור זמן רב עד אשר יתברר מה .
באמת קרה בכפר נחאלין, כאשר מישמר־הגבול
חדר בלילה של חג־הרמדאן לכפר
הנידח, במה שקרוי ״פעולה יזומה״.
תוך כמה דקות הרגו ופצעו אנשי־היחידה
כמעט 50 מאנשי־הכפר באש חיה — מעשה
נדיר גם בעידן האינתיפאדה.
צה״ל הזדעזע, ושלא-לציטוט הושמעו דברים
חמורים ביותר נגד מישמר־הגבול. עד
כדי כך, שהרמטכ״ל נאלץ כעבור שלושה
ימים להשמיע דברים מרגיעים, ולשבח את
המג״ב.

ההסתדרות לא הצטיינה מעולם בעודף של
דמוקרטיה.
בימים שקדמו להקמת המדינה, היא היתה
מכשיר של שילטון. באמצעות השליטה המוחלטת
של ההסתדרות על שוק־העבודה
כפתה הנהגת היישוב את מרותה על הציבור
גם בעניינים לאומיים. העוצמה הכלכלית של
ההסתדרות, השפעתה על אירגון־ההגנה ועל
מכשירי־כוח אחרים נתנו לשליטה זו תוקף
כמעט מוחלט.
הנהגת־היישוב היתה, מאז ראשית שנות
ה־ ,30 בידי מפא״י (קודמתה של מיפלגת־העבודה
כיום) .שילטון ״המוסדות הלאומיים״
ושילטון מפא״י היו היינו הך. המאבק הלאומי,
המאבק הסוציאלי והמאבק של מפא״י היו גם
הם היינו הך.
כבתוך שלהם. הקמת המדינה לא שינתה
את המצב בהרבה. במדינה חלו שינויים,
נערכו בחירות, התחלפו הנהגות. לא כן בהסתדרות.

לכך סיבה פשוטה: בהסתדרות זורם כל
הכוח מלמעלה למטה, ולא מלמטה למעלה.
לחבר אין כמעט שום השפעה על מעשי ההנהגה.
הוא רק נדרש אחת לכמה שנים לבחור
במנגנון המיפלגתי. מכאן והלאה נתון השיל־טון
— בהסתדרות עצמה ובכל האימפריה
הכלכלית־חברתית שלה — בידי הפונקציונרים
המיפלגתיים.
התוצאה: העסקנים, השולטים בהסתדרות,
עושים בה כבתוך שלהם: קובעים בחירות ודוחים
אותן, קובעים אחוזי״חסימה ומשנים אותם,
קובעים סעיפי־חוקה ומשנים אותם. הכל
לפי האינטרס הריגעי של המיפלגה השלטת:
מיפלגת־העבודה.
פאניקה. השבוע עשו זאת העסקנים
שוב. בהחלטה שרירותית פשוטה הם העלו
את אחוז־החסימה ל־ ,396 בעוד שבבחירות לכנסת
יש אחוז־חסימה של אחוז אחד בלבד.
המטרה השקופה: למנוע ממיפלגות קטנות
לנגוס מן הכוח האלקטורלי של מיפלגת־הע־בודה,
לסגור את ההסתדרות בפני רוחות־הפ־רצים
הפוליטיות העוברות על המדינה, למנוע
ייצוג ממיפלגות קטנות וחדשות משמאל,
מימין ומהמחנה הדתי.
המניע מאחורי ניסיון עקר זה: עסקני ההסתדרות
שרויים בפאניקה. אחרי כישלונות
מיפלגת־העבודה בבחירות לכנסת ולרשויות
המקומיות, הם חרדים מפני כישלון שלישי,
חמור עוד יותר.
יש, כמובן, דרר אחרת למנוע מפלה בהסתדרות:
לחדש את פני מיפלגת־העבודה, לגבש
מצע חדש שילהיב את העובדים, לגבש
גישות מהפכניות חדשות בענייני רווחה, בריאות
וניהול משק־העובדים, לשים בראש מנהיגים
חדשים ורעננים. אך לכך אין העסקנים
הוותיקים והעייפים של מיפלגת־העבודה
מסוגלים.
הרבה יותר קל לקחת פטיש ומסמרים,
ולנסות לסגור את הדלתות והחלונות מפני
כל רוח חדשה.
העולם הזה 2694

7 1 1 1־ 1 1

אלמלא היה ערפאת ק״ ,היו צריכים להמציא אותו

סיו טי ש היו

^ למלא היה יאסר ערפאת קיים, היו צריכים להמציא
אותו.
האינתיפאדה היתה פורצת גם בלי יאסר ערפאת. אבל רק
יאסר ערפאת יכול להפסיק אותה.

יצחק שמיר הציע בחירות בשטחים הכבושים.
אבל רק יאמר ערסאת יכול להתיר אותן.
השאלה היא: האם הרעיון הזה הוא רציני? האם שמיר
באמת רוצה בבחירות? האם האמריקאים באמת רוצים בזה?

האם יש סיכוי שערפאת יתן לכד אור ירוק?

* *ל השאלה הראשונה קל להשיב:

^ בוו ד אי שלא.
שמיר הוא שומר־החומות של ארץ־ישראל השלמה. הוא
רוצה שהכל יישאר כפי שהוא, ששום דבר לא יזוז. אבל כדי
ששום דבר לא יזוז, צריכים ליצור אשלייה של תזוזה.
הוא מוכרח היה לבוא לאמריקה כאשר באמתחתו ״רעיונות
חדשים״ .אחרי הרבה לבטים, בחר ברעיון הבחירות.

לאמריקאים יצטרך ערפאת לתת תשובה ממשית יותר
מאשר התשובה התעמולתית. איש אינו מעלה על דעתו כי
ישראל תיסוג מהשטחים הכבושים לפני ההסדר הכולל.
אבל ישראל יכולה לסגת מאזורים מסויימים, מערים מסו־יימות.
אש״ף יכול להציע לאמריקאים הצעות ממשיות.
למשל, אש״ף יכול להגיד לאמריקאים: נסכים לבחירות,
בתנאי שמועמדי אש״ף יוכלו להיבחר. ובתנאי שיובטח מראש
כי במשא־ומתן שיבוא אחריהן ייצג אש״ף את הצד הפלסטיני.

במיקרה כזה יכולים האמריקאים לבוא אל
שמיר, כשבידיהם הצעות אש ולתבוע ממנו
להתקרב, צעד אחר צעד, אל הפיתרון הממשי.

ך * עיקר הוא, כמובן, המישור המהותי. כאשר מדובר בגו!
1רלו של עם, אין מקריבים מהות על מיזבח של תעמולה
ודיפלומטיה. כך אמר שמיר, וכך אומר ערפאת.
האם יכול אש״ף להסכים לבחירות בשטחים הכבושים?

מבחינת שמיר יש לרעיון זה הרבה מעלות. בין
השאר: באוזניים מערביות, למילה ״בחירות״ יש
צליל יפה, דמוקרטי, ליברלי, מרגיע. והרי אפשר
לדבר בלי בו!? על שאלות מוקדמות במו: בחירות
של מי? למה? מתי? כיצד? לשב איזו מטרה?

י י;ועתאדה

* * ה יגיד יאסר ערפאת? איר יגונן על השער שלו מול
הכדור של שמיר?

צריכים להבחין בין שלושה מישורים שונים,
שבהם מתנהל המאבק: המישור התעמולתי, המישור
הדיפלומטי והמישור המהותי.
מנהיג פוליטי צריך לקחת בחשבון את כל המישורים
האלה בעת ובעונה אחת, ולגבש תשובה אחת המתאימה
לכולם — וכל זה במיסגרת הבעיות הפוליטיות הפנימיות
של אירגוגו, תוך גיבוש קונסנזוס.
זה נכון לגבי שמיר, לגבי בוש, וגם לגבי ערפאת.

אם כן, מה תהיה ת שובת ערפאת?

כן, אבל.
בחירות? כן, בהחלט ׳.בחירות זה דבר טוב.

אבל: לא יכולות להיות בחירות תחת כיבוש.
הרי לא מדובר הפעם על בעיות של ביוב, אלא על
בעיות של מימשל, אינתיפאדה, עתיד מדיני.
על כן: בחירות אחרי נסיגת הכוחות הישראליים, ותחת
פיקוח בינלאומי.
לאדם מן הצד, אזרח אמריקאי או צרפתי, זה נשמע הגיוני.
כאשר נוספות על כן הידיעות על הטבח בנחאלין, ועל ההרג
היומיומי המתמשך, הרי ההצלחה של שמיר במישור התעמולתי
תהיה קיצרת־מועד מאוד.

*ץ ה תהיה התשובה של ערפאת במישור הדיפלומטי?
* 1כלומר, ביחסים החדשים בין ארצות־הברית ואש״ף?
אש״ף מעוניין במשא־ומתן זה, כי בלי ארצות־הברית אין
הסדר. ארצות־הברית מעוניינת במשא״ומתן זה, כי בלעדיו
אין לה תפקיד של ממש בתהליך־השלום במרחב.

רק מי שמדבר עם שני הצדדים, יכול להשפיע.

את זאת למדו הסובייטים, שפתחו בדו־שיח עם ישראל,
בגלל אותה הסיבה עצמה. מחדל אמריקאי יתן יתרון לסובייטים,
ולכן יחזקו האמריקאים את הקשר עם אש״ף.

במילים אחרות: דרושה הסכמת סוריה לכל הסדר,
ולוא רק מפני שסוריה יכולה להפריע. דרושה
גם הסכמת הפלג האיסלאמי והקומוניסטים, הת־

לויים במדם יויוה•
ס כן, האם יכול ערפאת להסכים לבחירות?
זה תלוי לגמרי בטיב הבחירות.
אני יכול לתאר לעצמי הסכמה פלסטינית לעריכת בחירות,
בתנאים הבאים:
• יובטח בצורה חד־משמעית שמיד אחרי הבחירות יתחיל
המשא־והמתן להסדר־קבע (כלומר: מדינה פלסטינית בצורה
זו או אחרת) ,ובה ישתתף אש״ף כנציג הפלסטיני הבילעדי.

• לכל המועמדים בבחירות בגדה וברצועה
תינתן הזכות הבלתי־מוגבלת להיפגש עם ראשי
אש להתייעץ עימם ולתאם עימם עמדות.
ברור כי בכל רחבי הגדה והרצועה ייבחרו אנשי אש״ף
(חברי פת״ח, החזית העממית, החזית הדמוקרטית, המיפלגה
הקומוניסטית וחמ״ס) ,ואלה יהוו את הנציגות המקומית של
אש״ף לפיתרון בעיות מקומיות.

• האינתיפאדה תיפסק בפרוס מערכת״הבחירות, ולא לפני
כן. כל האסירים ישוחררו, וצה״ל ייסוג מן הערים והכפרים,
מלבד צירי־תנועה חיוניים ומוצבים בעלי חשיבות ביטחונית,
יהיה פיקוח בינלאומי.
• ברית־המועצות תשותף בצורה כלשהי בתהליך, אולי
כחלק ממנגנון־הפיקוח של האו״ם על הבחירות. מוסקווה
ודמשק ישותפו בתהליך־השלום, שיכלול גם את רמת־הגולן.

אבל בסיוטי־הלילה שלו, גם שמיר שואל את
עצמו: ומה אם האמריקאים מתכוונים לזה ברצינות?
ומה אס אש״!? יגיד, חם־וחלילה, כן?

ף* שטח זלתעמולתי, כבר ניתנה התשובה. אחרי התגו־
^ בה הראשונה — שלילה אוטומטית — באה תגובה
מתוחכמת יותר של הדיפלומטיה הפלסטינית:

רביעית: דרוש קונסנזוס פלסטיני. ערפאת יכול לצפצף על
״הסוכנים״ של סוריה, אבו־נידאל הרצחני, אחמד ג׳בריל הטרוריסט
ורסיסים אחרים. אך לא על מיפלגות לגיטימיות,
כמו החזית העממית והחזית הדמוקרטית, שמרכזן בדמשק.

זה יהיה דומה לחלוקת־העבודה שהיתה קיימת
בין ״הסוכנות היהודית״ ו״הוועד הלאומי״ ,בשלב
המקביל במאבק שלנו. שניהם היו היינו הך,
מבחינה פוליטית ואישית, אך הם נבחרו בצורות
שונות ופעלו בגזרות שונות.

חוץ מזה קיווה שמיר שהאמריקאים אינם מתכוונים לכל
העניין ברצינות, שהם רוצים בסך הכל ברעיון כלשהו שאפשר
לגלגל אותו אנה ואנה, כפי שחתול מגלגל כדור.
ובמיקרה הרע ביותר, כך קיווה שמיר, הפלסטינים יגידו
לא. העולם הערבי יגיד לא. הרי הם תמיד אמרו ״לא״.

ומתן לפיתרון כולל.

מה בוערן
מבחינת האינטרס הלאומי הפלסטיני, הנימוקים
נגד הבחירות הם רבים וכיבדי-מישקל. יצחק
שמיר סומך עליהם.
ראשית: לעם הנמצא בשלב של ״מדינה בררו״ ,אין נכס
יקר יותר מאשר הנהגה לאומית מאוחדת, מוכרת, שזכתה
בהכרה רישמית של רוב הממשלות. אש״ף מהווה הנהגה
כזאת, ובימים אלה הולך ערפאת מחיל אל חיל.

אם רעיון הבחירות יפגע בבלעדיות של הנהגת
אש כי אז אין הפלסטינים יבולים לקבלו. לא
תקום הנהגה חלופית.
שנית: יותר ממחצית העם הפלסטיני חי מחוץ לגבולות
הארץ. שום הנהגה פלסטינית לא תסכים שייתקע טריז בין
שני חלקי העם.

לא יתקבל פיתרון אשר יציע פיתרון למחצית
העם, וישאיר את המחצית השנייה בחלל ריק.
שלישית: האינתיפאדה היא מאורע היסטורי. היא פרצה
מלב העם הפלסטיני. אי־אפשר להפסיק ולחדש אותה, כראות
עיניה של ההנהגה. אין ברז כזה.
את האינתיפאדה ניתן להפסיק רק תמורת הישג גדול
ומרשים, שייראה כך להמוני העם בגדה וברצועה, אשר הביאו
במהלך 16 החודשים קורבנות עצומים, והממשיכים להביאם.

זהו ״מגש הכסף״ של הפלסטינים, ואיש מהם
לא ימכור אותו בנזיד־עדשים. ההישג המינימלי

¥הו התסריט האופטימי ביותר, וגם הוא יתכן רק אם
( יצליח ערפאת לגבש קונסנזוס פלסטיני סביב גישה זו.

הדבר תלוי במידה רבה באמריקאים, בנחישותם
להביא את שמיר וערפאת לידי הסכם —
הסכם שיהיה, למעשה, הסכם ישראל-אש״!?.
האם האמריקאים בכלל מעוניינים בזה?

זוהי שאלת 64 מיליון הדולר.
גירסה א׳ :לאמריקאים אין שום עניין בשלום. יש להם
עניין רק ב״תהליך השלום״ ,שיימשך בלי סוף. ראשי המדינות
ירוצו לארצות־הברית, כולם יהיו תלויים בוושינגטון, ארצות-
הברית תמכור נשק לכולם, שום דבר לא ישתנה. ידונו במשך
שנים על טיב הבחירות, מי יבחר(גם תושבי ירושלים?) ,למה
יבחרו, מה תהיה סמכות הגוף הנבחר, וכו׳ וכר.
גירסה ב׳ :המצב הנוכחי מסוכן מדי לאמריקאים. האינתיפאדה
יכולה לגרום בכל רגע להתפוצצות כלל־ערבית ולנפילת
המישטרים הפרו־אמריקאיים. אווירת־השלום הבינלאומית
והיחסים החדשים עם ברית־המועצות מחייבים הסדר.
יתכן שה״ה בוש, בייקר ושות׳ אינם יודעים בעצמם מה הם
רוצים. אבל ההתפתחות תדחוף, לדעתי, אל גירסה ב׳.

זהו התסריט הטוב ביותר.

^ ין פלא שיש לשמיר סיוטי־לילה, בחשבו על תסריט זה.
\ £הוא עשה תרגיל מחוכם מאוד בוושינגטון, אך הוא עלול
ליפול קורבן לתרגיל שלו עצמו. בור כרה לערפאת, אך שמיר
עלול ליפול בו בעצמו.
אין פלא שהמתנחלים משקשקים, ומגיבים מתוך פאניקה.

אך מי שרוצה בשלום; מי שרוצה למנוע את
המילחמה הבאה, שבה יופעל נשק להשמדה ההמונית;
מי שנמאסה עליו האינתיפאדה וכל הכרוך
בה משני הצדדים — צריך לקוות(או להתפלל)
להתפתחות אפשרית זו.

ף•• ל זה תלוי עתה באישיותו ובמעמדו של יאסר ערפאת.

^ רק הוא יכול ליצור את הקונסנזוס הפלסטיני,
שהוא התנאי המוקדם להגשמת הצעה זו.
איו לו תחליף בשעה זו.

אלמלא היה קיים, היו צריכים להמציא אותו.

ראיון שד דפו ה ס־ל! עם אבא אגו

״פרס היה ו1ריר
להציע לפרוש מתפקידו!
• מה מעשיך בניו־יורק?
הגעתי לפני כמה שבועות. בזמנו
חתמתי על כתיבתם ועריכתם
של שני ספרים, אבל כל הבחירות
הללו, השטויות, עיכבו את הכתיבה.
עוד הייתי מפסיד את החוזים...
המדובר בספר על יחסים בינלאומיים,
ובספר קליל יותר, המספר
על 30 מיפגשים עם בני־אדם שעימם
נפגשתי.
אני פותח בפגישות איתם, ומנתח
את סוד מנהיגותם. ביניהם:
שארל דה־גול, דווייט אייזנהאור,
מנהיגי העולם השלישי ועוד. יש
יותר מדי אנשים הישנים בשקט
בימים אלה. אילו ידעו מה אני כותב...
חוץ
מזה, אני מכין סידרת־המ־שר
לסידרה מורשת (תשע שעות
על תולדות העם היהודי) .על־פי
הסקרים, צפו בזה 50 מיליון אמריקאים.
בסניף המיפלגה במערך עוד
לא זכיתי ב־ 50 מיליון תומכים...
אני המנחה של הסידרה על ״40
שנותיה של ישראל — עדות אישית
של אבא אבן.״ השבוע חתמתי
על חוזה עם ערוץ מיספר 13
8-8התוכנית היא להתקדם
עם הסידרה עד . 1988
אמרתי למפיקים — בחרו לצורך
זה מפיקים מאוד מפורסמים —
שלי אישית קשה לגלות הפי־אג־

של הפלסטינים!״ אבל זה באמת
מצחיק. אסור לי להיפגש איתו בארבע
עיניים, אבל אם יש 100 איש
מסביבנו — זה מותר. מצחיק!

• הנשמות הטובות מל-
עיזות שהקצנת שמאלה מאז
קיבלת בעייטה ממיפלג•

אין כל שינוי בעמדות שלי...

• בכל זאת...

דינג(סוף שמח) בסוף ( 1988 הת־קופה
שבה לא נבחר אבן לכנסת

״למילה סגן יש מיו מיותרות
״יש מאמר בניו״יורק מאגאזין ״,סיפר לי אבן בגאווה ,״שם
כותבים שאני מתאים יותר להיות ראש-ממשלה מיצחק
שמיר, ואם לא אני -אז לפחות ביבי נתניהו!״
• א -פ רו פו בי בי -הו ר א תו לבטלא רו ח ת -ערב
ל כ בו ד ך פג עהבך !
את יודעת, המילה ״סגן״ היא מילה פאטאלית. יש בכך מין
מיותרות. עובדה היא שרוב שרי״החוץ הסתדרו בלעדי זאת!
• מ דו ע! היו לפניו: דוגי מי לו א, י הו דהבךמאיר.
כן, אבל מי זוכר! משה ארנס ה תבס א באוזני מקור ביי שזה
היה מיותר.
המעשה של ביבי הזכיר שאול* איננו רפובליקה של בננות,
אלא רפובליקה של קליפות״בננות: כל הזמן מחליקים אצלנו
על קליפות-בננות...״
• אמרתגםל בי בי אתדעתךו
לא דיברתי עם ביבי מאז הארוחה המפורסמת. לא, לא.
שמעתי שהוא די נבוך מזה, שקיבל על״כך עיתונות כל-כך
שלילית.
שני האירועים -ההצעה למנות את (נתן) שצ׳רנסקי
והעניין איתי -הזדמנו בשבוע אחד. השגריר אירגן את זה.
אני מוזמן לכל״כך הרבה ארוחות!
תארי לעצמך, השגריר היה צריך לטלפן לכל המוזמנים
המכובדים ולומר להם :״בקשר לארוחה שהוזטנת אליה, בב קשה
אל תבוא.״״
בכלל, שמעתי שלסגן-שר אין סמכות לתת הוראה כזאת -
דק למנכ״ל.
בעצם, גס השגריר יכול היה להודיע שמאוחר מדי, שה הזמנות
נשלחו...
מה איכפת לין יום לפני׳כן נפגשתי עם שר״החוץ ההולנדי.
זה מצחיק!

התחלנו להסריט לפני חודש בארץ,
המשכנו בלונדון, כעת אנחנו
פה. נבקר גם במצריים, מפני שהתחייבתי
לפני המפיקים על מה שקוראים
״אובייקטיביות״ .לא חתמתי
על חוזה לעשות סרט של הקרן־
הקיימת־לישראל.
קיימת כאן התלהבות גדולה של
היהודים למיפעל הזה. יש פה ״תסביך
הדימוי״ :לא כל־כך איכפת לי
המצב בארץ, אלא איך אנחנו נראים,
הדימוי שלנו.״

• אתה נשמע נלהב.
זה מאוד מרתק אותי, לעסוק
בסידרה הזאת. לעומת ההתרוצצות
במיזנון־הכנסת על ״מיהו יהודי״...
מה מרגש אותי יותר מכל? הרלוונטיות.
למשל, אנחנו מנציחים
את הוויכוח באו״ם ב־ 1947 על הקמת
המדינה היהודית. איך הגענו
לפריצת־דרך בנושא? על־ידי מתן
הבטחה שנתפשר על שטחים, ולא
נרחיב את הריבונות, שנתחלק עם
הפלסטינים.
בתחילה התחייבו לכך דויד בן־
גוריון, משה שרת, חיים וייצמן.
אחר־כך אני.
אילו היינו אומרים אז שנתרחב
— התמיכה בנו, אני מבטיח לך,
היתה שואפת לאפס.
מה שהשפיע עוד אז — זה מעניין
— היה שיתוף־הפעולה האס״
ריקאי־סובייטי. ראי איך שהגלגל
ההיסטורי חוזר!

• א־פרופו הנושא הפלס
טיני,
נפגשת כאן עם נביל
שעת׳?
היו מאמצים שניפגש, אבל החלטתי
שחוק הוא חוק.
אני כל־כך מסתייג מהחוק הזה!
אין כמוהו בעידן התחיקה העולמית.
הייתי פה (באמריקה) בעידן
מק־קארתי. הוא לא היה מעז לחוקק
חוק כמו החוק נגד המיפגשים עם
אש״ף!
זה מצחיק. אז אני עוקב אחרי
נביל שעת׳ ,והוא עוקב כאן אחריי.
מישהו אמר לו :״אתה האבא אבן

עכשיו ברור שאני יותר חופשי.
כשאתה בתוך מחנה — אתה צריך
לחתור לתוך קונסנזוס. החופש הזה
שיש לי פתאום — זה בהחלט נכס.
אני משמיע דברים, בחודשים האחרונים,
בצורה יותר קולעת, חריפה•
.כחבר־הממשלה, או כחבר־סי-
עה בכנסת, שמעתי עצמי אומר יותר
מדי פעמים :״מצד אחד ...מצד
שני ...מאידך...״
עכשיו גם המצב שונה. דברים
שהיו פעם היפותטיים, הם כיום
אקטואליים. בפעם הראשונה מזה
שנים חל מהפך!
במשך שנים נאמר :״אני דויד
בן־גוריון /גולדה /אחרים מוכן
להיפגש עט הערבים בכל אי נידח,
תחת כל עץ רענן פתאום הם
מוכנים לפגוש אותנו, ואילו אנחנו
לא מוכנים להיפגש עם חוסיין בוו־עידה־הבינלאומית,
ואילו עם הפלסטינים
בכלל לא!

• אתה עוקב מכאן אחר
הנעשה במיפלגת-העבו-

כן, אני בקשר אם אהרל׳ה הראל
וחברים אחרים במיפלגה. כולם מדברים
בייאוש.
זוהי מיפלגה שירדה מנכסיה. .
בעצם לא נחלנו תבוסה בבוזי־

ממשטן קל ותו לכוון...
מה השתנה הסדר הזה עבור אבא אבן!
שאת הסדר השתא יחגוג בניו־יורק. לפני שנה, כיהן עדיין
כדובר מיספר 1בכנסת, וחגג את הסדר בחברת גיסו, הנשיא
חיים הרצוג והמישפחה בישראל.
כעת הוא עסוק כולו בכתיבה, בהפקת סידדת־טלוויזיה,
בפגישות. הוא ממוקם כבר כמה חוד שים(עם הפסקות) ב מלון
נחמד בשדירת״מדיסון, משם ירה לעבר מטרות במיפ-
לגת״העבודה, נמו: שימעון פרס, יצחק רבין, יצחק נבון, גד
יעקובי, משה שחל, מוטה גור. לעבר בנימין(״ביבי״) נתניהו,
שמנע בשעתו ארוחת-ערב לכבודו בהאג.
״שלא לציטוט״ היה אבן במיטבו: מושחז, חריף, שנון, מלא
הומור. במשך ריב השיחה, התגלגלתי מצחוק.
גם אחרי הסינון, נותרו לציטוט ביטויים חריפים ביותר.
ממנהטן, ניו-יורק, קל יותר לכוון. הפמיליאריות, האופ יינית
כל״כך לישראל, והחשבונות נוסח ״כולם מכירים את
כולם״ /״אני חייב לו״ /״עלול מחר לפגוש בו!״ -מתרחקים
אלפי מילין ומילים.
לקראת סוף השיחה עידננתי אח אבן היכן קורים מה, ומי
מגיע ומתי. אבן החזיר לי ברכילות עסיסית תוצדת-הארץ.

איו מטבל צ היי ל ב״חויגווו? ,,את מ׳ מעמידים רדיו? מה
העונשים? ממי \ובים עדויות? מ מתלונות מת סוגרים תיקים?

שדת
ש גיוז
** תוך 34,011 אירועים, שהיו בשט־
1*1חים הכבושים מאז תחילת האינתיפאדה
(ראה מיסגרת) ,נפתחו 637 תיקי חקירה
במצ״ח (מישטרה־צבאית־חוקרת) .אר דובר־צה״ל,
שמסר את הנתונים, הסביר כי במיקרים
רבים מחליט המפקד בשטח לערוך תחקיר
משלו, מעמיד לרין חייל, או חיילים, שהתנהגותם
היתה חריגה או מטפל בהם טיפול
מישמעתי. מיקרים אלה אינם מגיעים לסטטיסטיקה.

34,001
אירועי הסטאטיסטיקה
של צה״ל מספקת
את הנתינים הבאים:
ב־ 16 חודשי התקוממות היו
34,001 אירועים(במילים: שלושים
וארבעה אלף אירועים ועוד אחד).
הממוצע החודשי הוא . 2125
מצ״ח פתח 637 תיקי״חקירה.
280 מתוכם בגלל מיקרי־מיות,
357 תיקים נפתחו בגלל התנהגות
חריגה.
24 מיקרים הובאו לבית־דין
צבאי, לפי הפירוט הבא:
• 9בגלל התעללות ותקיפה (8
מקומיים ו״ 1תקיפת״כתב).
• 1בגלל החתמה בכוח על תצ היר.

9בגלל גניבה מ״מקומיים״.
• 5בגלל ירי בנסיבות לא־מוצ״
דקות.
במהלך חודשי האינתיפאדה
נורו 10,000 כדורי גומי, מהם נהרגו
5איש.
הך 63 איש נהרגו מכדורי״פלסטיק,
,י י 341 הרוגים לפי מניין צה״ל
אר״יו תשקיף).

במיקרים רבים, אחרי פתיחת חקירת מצ״ח
באירוע חריג, יש בתיק החלטה לנזוף נזיפה
מינהלית. נזיפה כזאת היא הערה הנרשמת
בתיק האישי. אין לה משמעות מעשית
מיידית, אך היא עלולה, במיקרה ונזיפות כאלה
חוזרות על עצמן, לעכב קידום דרגות
של קצין.
לעיתים קצרה ידו של חוק־השיפוט־הצ־בא,
ואין אפשרות לאכוף אותו על חייל
מילואים שהשתחרר מן השרות, גם אם היה
מעורב באירוע חריג.
משך ההתיישנות לפי חוק השיפוט הצבאי
הוא שלושה חודשים. כלומר: חייל מילואים
או חייל סדיר שהשתחרר כפופים לחזק השיפוט
הצבאי רק במשך שלושה חודשים
אחרי השיחרור. חוקרי מצ״ח רשאים לחקור
חייל כזה בביתו, גם אחרי שיחרורו משרות
פעיל, אך אם הסתיימה החקירה אחרי יותר
משלושה חודשים, התיק נסגר.
מצ׳׳ח פותח בחקירה באופן אוטומאטי
במיקרה שיש הרוגים. במיקרים אחרי נותן
הדבר לשיקול דעתו של פרקליט צבאי או של
מפקד בכיר, והם יכולים להורות למצ״ח
לפתוח בחקירה במקירה של אירוע חריג, גם
אם לא היו בו קורבנות אדם.

^ ובר צה״ל סיפק כמה דוגמות למיקרים
( חריגים שנחקרו.
ב״ 18 בדצמבר 1987 צילם צוות של רשת־הטלוויזיה
האמריקאית סי־בי־אס עציר מובל
על פגוש של רכב צבאי. הכתבה שודרה בטלוויזיה
הגרמנית, ובעיקבות השידור נפתחה
חקירה.
מסקנות החקירה, כפי שהן מופיעות בתיק:
•בחומר החקירה, כמפורט לעיל, לא נמצאה
כל ראייה לכן שהסעתו של הצעיר, תושב
עזה, על הכנף הקידמית של הרכב, נעשתה
מתוך כוונה או במטרה לסוכך, או להגן על
חיילי הסיור מפני זריקת אבנים לעברם, או
מתוך כוונה להשפיל את הצעיר ולבזותו.
״בחינת מיכלול חומר הראיות שבתיק־החקירה,
לרבות הצפייה בסירטי־הסלוויזיה
המתעדים את האירוע, מעלה כי מפקד הסיור,
סגן(מיל׳) פעל שלא כדין, משאישר הסעתו

של הצעיר (אשר נלכד לאחר שירה אבנים
לעבר חיילי צה״ל) על כנף הרכב, בהתעלמו
מהסכנה הבטיחותית הכרוכה בדבר.
•שקילת כלל נסיבות העניין: מעשה העבירה
(הגם שלא לווה במניע פסול או
בכוונת זדון) מזה, והנסיבות בשטח בתחילת
ימי ההתפרעויות באיזור יהודה, שומרון ועזה,
שעה שטרם נמצאו הוראות ברורות לביצוע
מעצרים מזה, הביאוני למסקנה כי ראוי היה
לקיים הליכי דין מישמעתי בעניינו של הסגן.
״מאחר שחלפו יותר משלושה חודשים
מתום שרות המילואים של הסגן, אץ ניתן
לנקוט בעניינו הליכי דין־מישמעתי.
•לפיכך הנני מורה כי הסגן יזומן לפניך,
וכי תנזוף בו נזיפה אדמיניסטרטיבית.
•הנני ממליץ כי תופץ בפקודת־הקבע
הנחייה לכל הכוחות הפועלים באיזור עזה, כי
אין להסיע או להרכיב מקומיים על גבי
מיכסה מנוע, כנפי הרכב, פגוש וכיוצא באלה
חלקי־רכב, אשר אינם משמשים כרגיל למטרת
ישיבה והסעה. כל זאת אם עדיין לא
הופצה הוראה כזאת״.
ך* מיקרים רבים אין באפשרות החוקרים
*1לאתר את היחידה שביצעה את האירוע
החריג. יש פעולות מיבצעיות בשטחים הכבושים
שבהן משתתפים חיילי יחידות שונות.

מאת

ענת סרגוסט׳
ברוב המיקרים אין לחוקרי מצ״ח אפשרות
לגבות עדויות מן התושבים הפלסטיניים
עצמם, אם משום שאלה מסרבים לשתף פעולה
עם כוחות הכיבוש, אם משום שהחוקרים
אינם דוכרי־ערבית, אם משום שכלל אינם
טורחים לברר עם הנפגעים את גירסתם לאירוע.
למשל:
•מחומר
החקירה, ובמיוחד מן הרשום
ביומן־המיבצעים, עולה כי מוחמר נמנם הוכה
קשות על-ידי חיילי צה״ל, ובשל פציעתו
הקשה הועבר לטיפול בבית־החולים סורוקה
בבאר־שבע.
•בשל אובדן הכרתו, לא יכול היה הנפגע
למסור פרטים על עצמו. נראה כי הוא נרשם
על־פי פרטים לא נכונים משום כך, וגם מסיבה
נוספת לא אותרו בבית־החולים סורוקה
פרטים אודות אישפוזו שם. הסיבה הנוספת
היא מסירת יומני־הרישום לכריכה.
•היחידה שעליה נמנו החייליסיהמעורבים
באירוע לא אותרה, בשל ריבוי הכוחות שפע׳
לו באיזור באותה תקופה, ובשל היעדר רישום

מדוייק של הכוחות שפעלו בכל גיזרה.
•לאור העובדה שהמעורבים באירוע לא
אותרו, חרף המאמצים שהושקעו בחקירה,
הנני מורה לסגור התיק ללא נקיטת הליכים
מישפסיים כלשהם.
•הואיל והוכח למעלה מכל ספק, כי הנפגע
הוכה על־ידי חיילי צה״ל, אשר גרמו לו פגיעות
קשות שעיקבותיהן לא נעלמו במשך זמן
רב, הנני ממליץ לשקול אפשרות לפצות את
נמנם בגובה דמי הטיפול הרפואי שעבר ושעליו
לעבור עוד, וכן הפסד השתכרות של
שישה חודשים.״
יש מיקרים שבהם, לאחר חקירת האיחעים
בשטח, החליט הפרקליט הצבאי להקל בדינם ־־
של הנאשמים או האשמים, בגלל סיבות מקילות
כמו קושי האירוע, או חוסר הוראות מתאימות.
למשל:
•הגם
שחומר הראיות בתיק־החקירה אינו
שלם ולא נגבו עדויות מכל המעורבים, הרי
שמחומר החקירה עולה, לכאורה, כי במהלך
התעסוקה המיבצעית של הגדוד בחודש יוני־יולי
1988 ברפיח, אירעו שני אירועים חריגים,
שבהם היו מעורבים שני מפקדי פלוגות
מהגדוד.
•מחומר החקירה עולה, לכאורה, כי כוח. ץ
בפיקודו של סרן ו׳ עצר ב־ 6ביולי 1988
ארבעה תושבים מקומיים, שעוררו חשד כי
ציירו סיסמות הסתה. הכוח תיחקר את התושבים
המקומיים, תוך הפעלת כוח כלפיהם,
שכלל מכות וסטירות על מנת ׳לדרבן׳ את
המקומיים למסור פרטים.
•מחומר החקירה עלה, לכאורה, כי התחקיר
בוצע בדרך בלתי־מיקצועית, ואשר כתוצאה
מכך נגררו חיילי הכוח לשימוש באמצעים
אלימים ופסולים כלפי המקומיים שהיו
במישמרתם.
•בכך עבר, לכאורה, סרן ו׳ עבירה של
התעללות.
•עוד עלה, לכאורה, מחומר החקירה כי
כוח בפיקודו של סגן מ׳ עצר צעיר מקומי
שזרק אבנים ותיחקר אותו, תוך הכאתו באמצעות
אלות ובידיים. בתום ה,חקירה׳ הוטל,
לכאורה, הנער במתכוון לתוך שיח צבר.
במעשיו אלה עבר, לכאורה, סגן מ׳ עבירה של
התעללות כלפי אדם שהיה נתון אותה עת ^
במישמרת שעליה הופקד.
•המעשים המיוחסים לשני הקצינים, בתוקף
היותם מפקדי הכוחות, אשר הפעילו
אלימות ואמצעים פסולים כלפי מקומיים,
חמורים ביותר. אולם, בהתחשב במצב הקשה
בשטח, בחוסר־הניסיון של הגדוד בטיפול
במיקרים דומים, בעובדה שלא ניתנו לקצינים
הנחיות מפורשות שלפיהן אסור להם
לנקוט באלימות כלפי מקומיים, ובעיקבות

רות. הגענו במנדאט אחד פחות
פה גונזלס וכל מי שהוא פגש. הם
מהליכוד. התבוסה האמיתית ודתה״ הבינו שאם הוא ייבלם על־ידי
במשא־ומתן עם הדתיים.
שמיר — הוא יפזר את הכנסת, לא
היינו צריכים לפרוש לאופוזיציוותר!

לדעתי, יצחק שמיר לא היה
שמיר אמר :״לא אז שימון
מרכיב אז ממשלה. הוא היה בדרכו
אמר :״טוב, אז לא״...
לנשיא, להודיע שאינו יכול להראת
מבינה? אחרי כל הרעש, הוא
כיב ממשלה. אז יכולנו לפחות
התקפל.
להתמקח. לא היינו מוסרים להם
מנהיגי־העולם שהוא גייס התאת
מישרד־החוץ ומדיניות־החוץ
אכזבו. נוצר היעדר־אמון כלפי
כולה.
מיפלגת־העבודה. יש מין חוסר־
• אומרים שספינה טובבהירות.

— נוטשים, בך אתה
לעומת זאת, כששמיר, משה

ארנס ואריק שרון אומרים :״לא
טוב, אני לא קפצתי — אני
נדבר עם אש״ף זה נשמע
הוקפצתי! איש לא יכול להאשים
אמין. כשאנשים במערך אומרים:
אותי, בארץ, שנטשתי מרצון. אין
״אנחנו בעד עצמאות לפלסטינים
לי סיבה להצטער, כי אני מצוי בתובעד,
ובעד ...אבל לא נדבר עם
הליך של יצירה, אבל אני לא רואה
אלה ואלה זה אבסורד! זה לא
מפה שמישהו מרכז את האגף היוני.
נשמע אמין!
אז חשבתי :״אולי וחיים) רמון, אולי
בן־גוריון תמיד עמד על כך שצ-
עוזי וברעם)( ,יוסי) ביילין ״.לא
ך יך לדבר דווקא עם הגורמים הקיעלה
על דעתי שכל העניין יגסוס.
צוניים ביותר.

•״גסיסה״ — זהו גם תיאור
מצבה של מיפלגת-הע-
בודה?

לא יודע אם גוססת — שוקעת!
יש רושם כזה. במישאלים נותנים
לנו פתאום רק 32 מנדאטים!

• מ ה חלקו של שימעון
פרם בכך?
יש לי טענה כבדה נגדו, על כך
שהשלים עם הפקרת הנושא המדיני.
השוני החברתי בין המערך לבין
הליכוד במילא היטשטש. זהו תה־

• מ ה דעתך על ״היורשים״
הפוטנציאליים לפרס?

אני בטוח שאם תפקידו של פרם
יתפנה — המקום לא יישאר פנוי.
הנה, גם בגין לא רצה, בשימון,
להשאיר יורש. הסתובב איזה
שמיר, שהיה יושב־ראש הכנסת או
משהו כזה. הוא כל־כך לא בלט, עד
שלא הפחיד את שרוו ודויד לוי.

• מ י מקביל לשמיר —
גד יעקובי? משה שחל? מוטה
גור?

״צחק נבון מעודו
באוץ גל שד
אדישות.״״
ליו הקורה בכל העולם. אבל מה
שאיפיין את המערך היה צלילותו
בנושא המדיני.

• אתה מסכים עם האווירה
במיפלגה :״שימון —
הביתה״?
אני לא חושב שזה נבון, אבל את
צודקת: האיש נכשל ארבע פעמים
במערכות־בחירות!
זה מזכיר לי איך יצחק נבון ויוסי
שריד ניהלו פעם את ההסברה בבחירות.
הם הציגו מכונית מרופטת
ושאלו :״האם היית נוסע עם נהג
שנכשל בטסט שמונה פעמים?״ הם
התכוונו אז למנחם בגין!
הוא דווקא זכה בפעם התשיעית...

אחד
מהם ייבחר! אנשים חושבים
שהסמכות היא אישית — לא!
היא באה עם התואר. מישהו מאלה
יהיה, ויתרגלו אליו. אחרי זמן־מה,
זה הופך ל״אדוני, ראש־הממשלה!״

•ול מי, להערכתך, יקראו

הבעייה היא שכל אחד מהשלושה
מנתח מצויין את המיגרעות
של האחרים, וכשמגיע לעצמו —
הוא, לפתע־פתאום, נעצר!
על הנייר, אולי למוטה יש עדיפות,
אבל הנייר, את יודעת...

אבן עם פרם
,המיפלגה לא גוססת. היא שוקעת!׳
מאוד הפריע לי שהוא פרש מהממשלה
הקודמת בטענה שאינו
יכול לשבת עם שמיר, ופתאום הוא
חזר ולא סתם חזר — אלא ב־
. 12091,

• מ ה הפריע לך אצל
שחל?

,נר אחד מהשלושה
מנתח מצו״! את
המיגועות של האחדים״.
הוא הרי ניהל את כל הדבר המביש
הזה עם הדתיים.

• בוודאי שמעת שיצחק
נבון צובר כוח.
אני מסופק אם יש מישהו המתהלך
כמוהו בארץ ומעורר גלים של
אדישות. היה לנבון קלסתר־פנים
מאוד יוני, וזה איכשהו היטשטש.
אם ינהיג את המחאה האנטי־רוויז־יוניסטית
— בוודאי מעמדו יתחזק!
כשהיה
נשיא, דווקא מילא תפקיד
מאוד חשוב בפרשת צברה

• אי ך היית נוהג במקומו
שלפרט?

אני חושב שאחרי ארבע פעמים,
שבהן נכשל, הוא היה צריך לפחות
להציע שיפרוש. הוא יכול לטעון
שהוא לא אשם, אבל בפוליטיקה
אין דבר כזה — ״אשמה״ .אצלנו
מבלבלים בץ שני מושגים :״אשמה״
ו״אחריות״.

• מ ה יש בפרס, האיש,
שהוא מושך כל-כך הרבה
אש כלפיו?

אולי זה לא כל־כך מה שיש בו.
לפעמים עם קובע תדמית של מישהו.
יש עליו אגדות, כמו תדיראן
ואבסורדים אחרים. אבל כשאדם
מוחזק כבעל תדמית מסויימת —
המצחיק הוא שהוא עושה הכל כדי
לשמר תדמית זאת...
י׳הוא עשה כזה מאמץ להפיח
חיים בגווייה המפרפרת של ״האופציה
הירדנית״ .הוא גייס לכך את
מרגרט תאצ׳ר, ג׳ורג׳ שולץ, פילי־

ושאתילה. ציפיתי ממנו להרבה יותר
התבטאויות.
פעם אמר, באומץ־לב, לרבין:
״אנחנו מחנכים חיילים כדי להרביץ
לילדים אפילו לגד(יעקובי)
יש קלסתר ברור יותר, לפחות מתועד•

באינתיפאדה.
קשה לי לשכוח את
הסיסמה :״כוח, עוצמה ומכות!״ הבטיחו
•לנו :״זה דועך, זה דועך״...
איזה דועך! כבר 17 חודשים זה
דועך...
מה קרה שם השבוע!
לפרס — יש מזל פחות ממה

,,מה, גד יעקוב׳
הוא עכשיו
שרהתיקשוותד

• כלומר: משר־התיקשו•
רת אינך מאוכזב...

שמגיע לו, ולרבין יש מזל יותר
ממה שמגיע לו.

מה, גד הוא שר־התיקשורת עכשיו?
חשבתי שהוא היה שר לתיב־נון
...לתיכנון כלכלי...

אבן מרשימת המיפלגה)?

• ידוע לך שרבין מארגן
את המחנה שלו?
אני כל־כך חסר אובייקטיביות
בנושא של רבין(רבץ לא כלל את
אבן בממשלתו, ומאז שורה האיבה
בין השניים)...
הכישלון שלו היה הטיפול

זה קרה ביולי . 1988 אילו, לפחות,
אחרי כל המכאובים וההדחות,
היינו מעמידים גלריה מרשימה...
אבל לא ראיתי שהציבור התרשם
מהגלריה הזאת, עם כל הכבוד
לאפריים גור ואחרים.

• כואב לך להיזכר ביום
הזה?
אני קצת נושם לרווחה. יכולתי
להימצא במצב של ״האצילות מחייבת״
,ואז הייתי תקוע בסיעה
בעוד ש״השמנת״ הלכה לממשלה.
שערי לעצמך, ורפי) אדרי מול
ודן) מרידוד ...אני חושב שהם והליכוד)
הצליחו קצת יותר מאיתנו.
אני זוכר את היום הזה ברמת־אפעל.
זה היה טראומטי. אחר־כך
הגיע השיחרור.
ההיסטוריה לא חייבת להיות צודקת.
בדיעבד, ולאור המצב, לא
נפגעתי. נפגעתי ריגשית, אבל

את הסדר תערוך השנה
כאן בניו-יורק?
כן, יש לי ידידים יהודיים שהזמינו
אותנו. סוזי תצטרף אליי מחר.

• עצוב לך?
לאו־דווקא. זה קצת ביזבוז־זמן
להיות בארץ, בזמן שהכל משותק.

• לפני שנה חגגת את הסדר
בארץ.

אבן בביתו בהרצליה-פיתוח
.בסיפלנה מלם מדברים ב״א1ש...״

כן, הייתי אז חבר־כנסת. בינתיים
הסתבר לי שהיעדר התואר הזה
לא משפיע על מעמד ויוקרה.

כך האווירה ששררה במהלך התעסוקה המיב־צעית,
החלטתי להסתפק בהעמדת שני הקצינים
לדין מישמעתי.
״הנני ממליץ כי סרן ו׳ וסגן מ׳ יישפטו
בדין מישמעתי בגין העבירות המיוחסות
להם, כל אחד בנפרד.
״יש להשלים הליך שיפוטם של השניים
בדחיפות, ולא יאוחר מה־ 6באוקטובר , 1988
מאחר ושני הקצינים השתחררו משרות מילו־אים
פעיל ב־ 7ביולי , 1988 ולאחר תאריך זה
ייצאו השניים מתחולת חוק־השיפוט־הצבא.,
״מעיון בתיק־החקירה עולה, כי שורש הרע
והגורם לחריגות היה אי־בהירות ההוראות
באשר להפעלת כוח כלפי מקומיים בכלל,
ובפרט בכל הנוגע לניהול תחקירים על־ידי
הכוחות בשטח.
״הנני מצטרף להמלצותיו של הקצין החוקר,
שלפיהן יש להוציא הוראות כתובות
וברורות לכוחות התעסוקה המיבצעית, שבהן
יובהר חד־משמעית באילו נסיבות מותר להפעיל
כוח סביר ומהו אותו כוח סביר.
״מומלץ גם לאסור על כוחות התעסוקה
המיבצעית לערוך תחקיריים למקומיים, למעט
בנסיבות מיוחדות שיוגדרו בבירור,
בהוראות כתובות. כוחות התעסוקה המיבצ־עית
אינם מיומנים ואינם מוכשרים לתפקיד
זה, והדבר,מזמין׳ שימוש באלימות מיוחדת.
יש להבהיר חד־משמעית לכוחות, כי בכל
מיקרה של תפיסת חשוד, עליהם להעבירו
לגורמים המוסמכים(שב״ב, מיתקן־כליאה).
״מומלץ גם לאמץ המלצה שלפיה יש להימנע
מיצירת,לחץ מפקדים׳ על כוחות התעסוקה
המיבצעית, כגון הערות המציגות את
הכוח כ,עדינים׳ או,צימחוניים׳ והערות שמהן
ניתן להבין כי חלוקת סטירות ומכות למקומיים
הינה דבר של מה בכך, שכן הדבר עלול
להביא לפגיעות גופניות מיותרות ולתוצאות
חמורות.״

^ סי הניסיון הצה״לי יש ריבוי אירועים
/בימים של חילופי יחידות, בעיקר כשמדובר
ביחידות־מילואים שזו להן הפעם הראשונה
לפעילות מיבצעית בשטחים הכבושים
בתפקידי שיטור.
ליחידה כזאת לוקח ימים אחדים עד שחייליה
נכנסים לתלם המאורעות ולדינמיקה
המיוחדת של האינתיפאדה. במשך ימים אלה,
עד שהם לומדים את השטח, לומדים איזה
כלי־נשק להפעיל ובאילו מיקרים, יש ריבוי
נפגעים.
דוגמות נוספות לאירועים חריגים:
• ב־ 26 באוגוסט 1988 זיהמו חיילים מיו,׳־
שתייה בעת פעילות מיבצעית. הם נשפטו
בבית־דין צבאי.
• באוגוסט 1988 נשפטו שני חיילים
בבית־דין צבאי, אחרי שנמצאו אשמים בשבירת
מכשיר־טלוויזיה במהלך חיפוש.
• בינואר 1988 נשפט סמל בבית־דין
מישמעתי, אחרי שהואשם בשבירת שמשה
קידמית של רכב.
• בפברואר 1989 נדון חייל לארבעה
חודשי מאסר בפועל, אחרי שהורשע בגניבת
100 שקלים בעת חיפוש בבית־חנון.
• חייל נדון לארבעה וחצי חורשי מאסר
בפועל ולשיבעה חודשי מאסר על־תנאי,
אחרי שהורשע בגניבה.
• קצין בדרגת סרן(מיל׳) נדון לחמישה
חודשי מאסר־על־תנאי ולהורדה לדרגת
סג״ם. הוא הורשע בכך שב־ 8ביולי 1988
הגיע לביתו של תושב השטחים הכבושים
והחתים אותו באיומי נשק על הצהרה בעניין
כלכלי.• חייל קיבל 12 חודשי מאסר, מהם
ארבעה בפועל, אחרי שהורשע בגניבת 140
שקלים במהלך חיפוש בג׳יבליה, ב־ 29 ביולי
. 1988
התלונות, שבעיקבותיהן נפתחות חקירות
מצ״ח, באות בעיקר מחיילים או ממפקדים
בשטח. חלק קטן מן התלונות מגיע מן התושבים
הפלסטינים עצמם, קורבנות המעשים
החריגים, חלק מן התלונות מגיע מגורמים
אחרים — הצלב האדום, גופים ישראליים מן
השמאל ואחרים — חלק מהתיקים נפתח
בעיקבות כתבה באחד העיתונים, או צילומים
המשודרים בטלוויזיה בארץ או בעולם.

למי

מג״ב?
} 4רגע מטמינים הכל לתוצאותיה
•₪של ועדת-החקידה שהקים צה״ל
לבדיק ת האירועים בכפר נחאלין.
ועדת־החקידה -בראשותו של ת ת•
אלוף, שחברים ב ה אלוף־מישנה ותת-
ניצב של מישמר־הגבול -הוקמה למח רת
ליל־הדמים בכפר, אחרי שהתושבים
סיימו למנות א ת הגופות ואת הפצועים.
זו הפעם השנייה בלבד, מאז ת חיל ת
האינתיפאדה ב 9-בדצמבר ,1987ש־צה״ל
ממנה ועדת-חקירה כזא ת. שאר
החקירות -במיקרים שבהם יש הרוגים,
פצועים, או אירועים חריגים אחרים -
מתבצעות על-ידי מצ״ח(מי שסרה -צב-
אית״חוקרת) בפיקוח של הפרקליטות
הצבאית. זו גם מחליטה, לאור הראיות
בתיקי־החקירה, מה לעשות -האם
להעמיד לדין כלשהו, או לסגור את ה תיק.
ועדת-החקירה
הקוד מ ת, גם היא
בראשותו של תת-אלוף, הוקמה ביום ה שישי,
ה״ 16 בדצמבר , 1988 בגלל אירו עים
חריגים וסוערים במיוחד, שאירעו
באותו היום בשכם, ושבהם נהרגו חמי שה
פלסטינים, נפצעו ,17 ששלושה מהם
מתו מפצעיהם במהלך השבוע שאחר-
כך. בסך־הכל שמונה חריגים.
״מסקנות הבדיקה,׳׳ נאמר ב מיסמך
הצה״לי ,״מסתמכות על תחקיר שערך
תא״ל מ׳ עם החיילים וה מפקדי ם שה
שתתפו באירועים, עם מפקדי־הבוחות
בשטח, אנשי המינהל האזרחי ומקומיים
שנפצעו באירועים.״
בפרק הדן ברקע לאירועים, מספר
הדו״ח שבחוד שיים שקדמו לאותו יום
השישי היתה העיר רגועה יחסי ת, ולא
היה בה אירוע בסדר־גודל דומה לפחות
חודש קודם.
תא״ל מ׳ חשב שהיו שני גורמים, שה שפיעו
על הדברים באו תו היום. האחד
היה הכרה של ארצות״הברית באש״ף
ביום שקדם לאירועים. הכרה זו, לדיברי
הקצין הבודק, עוררה ת סי ס ה בקרב
מתנגדי-ערפאת, ועוד באותו הלילה הו פצו
חמישה כרוזים שונים נגד ערפאת,
במטרה להת סי סאת הרוחות.
הדבר השני שהשפיע, לדעת תא״ל מ׳,
חלק מן התיקים שנפתחו, נסגרו בגלל
עדויות כוזבות שנתגלו במהלך החקירה.
למשל:
״תלונת מוחמר עפאנה אודות גניבת
32,000 שקלים ממנו על־ידי חיילי צה״ל:
״בגין תלונה זו נפתחו במקביל חקירות של
מישטרת־ישראל ושל מצ״ח. לאחר חקירה
ארוכה וממצה ומתן חוות־דעת של פרקליט,
התברר כי עפאנה התלונן תלונת־שווא על
החרמת כסף, היות וחלק מהכסף היה שייך
לחברו, והוא חפץ לקחת לרשותו אף את חלקו
של חברו( .נוכח זאת הועמד עפאנה לרין
בבית־המישפט הצבאי בעזה).״
י מיקרה אחה, מותו׳ של עייר עלי אחמדאבו נאדי ממחנה־פליטים ג׳יבליה :״במיקרה
זה דובר בשמועה אודות מותו של עציר ב־מיכלאות־החוף.
נפתחה חקירת מצ״ח, שבה
נחקרו העצירים והרופאים. מהחקירה עלה כי
אבו נאדי נפל תוך כדי מישחק במיסגרת הפעילות
הספורטיבית היומית בכלא, ונפגע,
לאחר שביצע קפיצות. עם חובש-ורופא שהוזמנו,
לא שיתו* אבו נאדי פעולה, וכך גם עם
רופא נוסף שבדקו למחרת. לאחר שהשתפר
מצבו, הודה אבו־נאדי, כי בעת שעשה תרגילי

היה מותו של עבד אל-צריף אל״חוסייני,
צעיר תושב שכם, בן למישפחה ידועה
בעיר. הצעיר נפצע חודש קוד ם לכן בעת
פיזור הפגנה, אושפז בבית־החולים ה אנגליקני
בעיר, שוחרר אחרי שמצבו הו טב,
ואושפז שוב שבוע לפני האירועים,
כאשר חלה הרעה במצבו. מותו הוסיף
ל תסיס ה.
דו״ח הקצין מפרט א ת הכוחות שהיו
באותו היום בעיר שכם :״כוח סדיר ו מילואים,
שעבר א ת האימון לקראת
תעסוקה בשטחים. לכולם לא היתה זו
תעסוקה ראשונה שביצעו בשטחים. לא
היה תיגבור כוחות לקראת ההלווייה של
אל־חוסייני, מכיוון שבית-החולים לא
דיווח על מותו.״
ואז מתאר הדו״חאת מה שאירע ב אותו
היום השישי. הוא מציין, כי בניגוד
למה שפורסם בכלי־התיקשורת, לא הח לו
ההתנגשויות בין התושבים לבין
החיילים בהלווייה, אלא רק אחרי שזו

הסתיימה. טכס-הקבורה, לדיברי ה•
דו״ח, ה ס תיי ם בשעה 7בבוקר, נכחו בו
500 איש, ורובם התפזרו לבתיהם מייד
עם תו ם ה טכס.
״כ־ססג איש מהם נעו לכיוון הקסבה,
שכונת יסמינה, שם אירעה ההיתקלות
הראשונה, שגרמה לתגובה ספונטנית
בעיר כולה.״
הדו״ח רשם וב דק 10 אירועים בין
השעות 7.30ו־ 10.30 באותו בוקר, ופירט
אותם.
ב־ 7.45 הותקף כוח־צה״ל, בעת סיור
שערך בקסב ה, על-ידי 200 איש שחזרו
מן ההלווייה. הם נשאו דיגלי אש״ף,
נינג׳ות (אביזרי-מתכת חדים) וכלים
אחרים. הם עמדו על הגגות וזרקו אבנים
לעבר החיילים. הכוח פיזר או ת ם בעזרת
גאז־מדמיע, כדורי־גומי וירי. התוצאה:
15 נפגעים, מהם שני הרוגים. בין הנפ געים
לא היו זקנים וילדים. כל האירוע
ארך 20 עד 30 דקות, וגרם לתגובת-
גילגול במיתקן מחנה־החוף, נפל על יתד של
אוהל ונפגע בעורפו, וכתוצאה מכך נגרם לו
שכר בשתי חוליות בעמוד־השידרה ושיתוק

זמני בארבע הגפיים״.

ה׳׳ל איני ממהר להעביר קצינים מתפ־
>1קידם, כפעולת ענישה על אירוע חריג.
גם משום שלעיתים מדובר בקציני־מילואים,
גם משום שקשה לצבא לקבוע מי, בעצם,
הקצין האחראי. האם זה המפקד הישיר בשטח?
האם זה המפקד מעליו שתידרך את הכוח
לקראת יציאתו לשטח? האם זה המפקד
שמעליו, הנושא באחריות ״מיניסטריאלית״?
או המפקד שמעליו, היבול במיקרה להיות
אלוף־הפיקור, שסיפק את ההוראות שלפיהן
פעל הכוח בשטח?
שרשרת זו יכולה, לעיתים קרובות, להגיע
עד הרמטכ״ל. דוגמה חיה לכך נראתה במיש־פט
חיילי גיבעתי המפורסם, שבו נאלץ ה־רמטכ״ל
לבוא לדוכן־העדים, צעד נדיר ביותר,
ולהסביר לבית־המישפט מי נותן את
ההוראות, מהן ההוראות, וכיצד יש לבצען
בשטח. אך לעיתים קרובות המפקדים שנותנים
את ההוראות, אינם המפקדים בשטח,

שרשרת של אירועים בעיר כולה.
- 9.15 נשלח כוח לפיזור הפגנה, נתקל
במטר אבנים. קצין הבחין ב,.מקומי״
שעמד להשליך בלוק על החיילים.
ה״מקומי״ נפגע ונהרג.
- 10.00 כוח של צה״ל הותקף על-ידי
המון. בפיזור נהרג א חד.
- 10.30״מקומי״ זוהה על גג כשבלוק
בידו, נורה ונהרג.
סיכו ם האירועים 8 :הרוגים 17 ,פצו עים.

ס קנ ת הדו״ח :״האירועים קרו כ תוצאה
מ ת סי ס ה בגלל ההלווייה וסיבה
אקטואלית.
״החיילים לא חרגו מנורמות״ההתנה־גות
המקובלות, ואף גילו התאפקות ולא
פתחו בירי במיספר מיקרים שבהם יכלו
לפתוח בירי על״פי הנוחלים.״
עד כאן דו״ח הקצין הבודק מן האירו עים
בשכם.
לבדיק ת אירוע הדמים בנחאלין הוק

ועדה ב ת שלושה איש, א חד מהם
קצין מישמר-הגבול.
מישמר-הגבול הוא גוף מישטרתי,
הפועל כרגע ב שטחים הכבושים בפיקודו
של צה״ל. מעשים חריגים, הנעשים על-
ידי שוטרי מג״ב, אינם מטופלים בדרך
הרגילה על-ידי מצ״ת, אלא מועברים
ישירות למישטרת־ישראל.
מבחינה מיבצעית כפוף מג״ב, העוסק
בפעילות בשטחים הכבושים, לצה״ל,
לפיקודים. מבחינת חוק־השיפוט־הצב־אי
ואכיפתו, אין הדברים ברודים כל-
כך. בנחאלין נעשו חלק מהפעולות תוך
שיתוף־פעולה בין חיילי־צה״ל לבין שוט רי
מג״ב. וכשיגיעו מס קנו ת הוועדה,
בימים הקרובים, יצטרכו מפקדי-מג״ב
להחליט איך ליישם אותן.
בניגוד לחקירת מצ׳׳ח, היכולה להימ שך
זמן רב (חודשים) ,אמורה ועדת-
חקירה, או קצין בודק, לסיים א ת הח קירה
תוך ימים אחדים.
והאירוע אינו דומה בשום צורה להוראות
בכתב, המנוסחות בשקט בתוך חדר מסודר.
אבל גם מחוץ לימי האינתיפאדה, לא ממהר
צה׳׳ל להדיח, או בלשון הצבאית ״להעביר״
,מפקדים מתפקידם.
עם זאת, רשומים בצה״ל שני קצינים שהועברו
מתפקידם בגללי מעורבותם באירוע
חריג. האחד הוא אל״מ מ׳ ,מפקד גיזרת שכם
בתחילת ההתקוממות. נטען נגד הקצין שהתנהגותו
בשטח לא היתה בסדר. הוא הועבר
מתפקידו ובימים אלה הוא מסיים את שרותו
בצה״ל.
השני הוא קצין שירה לעבר מיסגד. מפקד
החטיבה ערך חקירה, תוצאותיה הועברו
לאלוף הפיקוד, וזה החליט להעביר אותו

מתפקידו.
הסמכות להעביר מתפקידי • כדרגת
אלוף־מישנה -רעיה, נתונה רככ״ ל.
יש מיקרים שבהם הוחלט 0 ? 7קצינים
בדרגות נמוכות יותר מתפקידי־ אך אלה
אינם רשומים בסטטיסטיקות. הדברים נעשים
בשטח, בתוך היחידות עצמן, על״ידי המפקדים
הישירים או על־ידי אלופי הפיקוד או
קציני החייל.

ווו 1 1-111 יוו 4ו ו ׳ 1114 14ווןכוונון 1 1 1 1 4 111 וו_ו \ ו ו 4ו ו * 1 1 1 4 1-1וון ^ 11411יוני

ד ג שידנסק:,

אלפס ד־ :;73

,.הגיע הזמו לווסת, באותו וגע לא הצלחתי, את הסבו של היטלו
את נסיעות הח״כים!״ להוים את המצלמה!״ צוינים לפוסם ומוחא!״

עוד רבות ידובר, יספור וייכתב על המסיבה עול דן
בן־אמוץ. עיתוני השבוע היו גדושים בתיאורי האירוע,
בציטוטים ובחוות־דעת.
התמונה שבה יהודית רביץ שרה ודן בן־אמוץ ונורית
נלרון עומדים בפינה מחובקי ם אמרה יותר מהרבה
מילים.

ב־ 20 באפריל, כשעם ישראל יחגוג א ת הפסח, יחגגו
כמה אלפי נאצים וניאו״נאצים בגרמניה, ואולי בעולם
כולו, א ת יום־הולדתו ה־ססג של אדולף היטלר.
קשה להאמין שיש מישהו בעולם שאינו יודע מי היה
היטלר, ומה עשה. אבל אם תשאל מה היתה האי דיאולוגיה
של היטלר, תקבל תשובות מגומגמות ולא
שלמות, א ם בכלל.
לפני שנה וחצי ראיינתי את מר דן ירון, מי שהיה
בעבר מזכיר מינהל״החינוך־והתרבות בעיריית תל״
אביב, שהחליט לתרגם את סיפרו של היטלר ״מיין
קאמפף״ לעברית. התקשרתי עם ירון עכשיו, ושאלתי
אותו איך מתקדם התרגום.
גמרתי את תרגומו של הכרך הראשון — כ־ 350 עמודים
בעברית, ואני עומד להתחיל את תרגום החלק השני.

הכנסת

צילום

נאצים

כאשר שר רוצה לצאת לחו״ל, הממשלה צריכה לאשר את
נסיעתו. הוא אינו יכול לקום ולנסוע. בכל מקום מסודר, אדם
צריך לקבל את אישור הממונה עליו.
קורה שמתקשר איתי שגריר שלנו במדינה מסויימת,
בקשר לח״ב הנמצא באותה מדינה, ואני כלל לא ידעתי שהוא
נסע.

מארגני הערב בחת בשניים מטובי הצלמים בארץ
לתעד אתה אי ת ע. אלכס ליבק ומיפה ברעם.
פניתי לאלפס ליבק, ושאלתי אותו לחוויותיו באותו
הערב.

דב שילנסקי, יו״ר הכנס ת, שלף בימים האחרונים
שפן חד ש מכובעו. הצעתו האחרונה היתה להגביל א ת
נסיעות הח״בים לחו״ל, ולאלץ או ת ם לבקש אישור לכל
נסיעה. ביק שתי מכבוד היו׳׳ר להסביר לי א ת הרעיון
החדש.
הסמכות לקבל החלטה מסוג זה אינה שלי, אלא של ועדת־הכנסת.
ביקשתי לתקן תקנה שעל פיה ח״כ הרוצה לנסוע
לחו״ל יצטרך לבקש אישור מהיו״ר. יו״ר ועדת־הכנסת תומך
בהצעה, ואני מקווה שאוכל לשכנע את חברי־הוועדה.

• מה ההגיון שמאחורי ההחלטה?

• ומה לגבי ביקור פרטי?
אינני מתכוון לאשר ביקורים פרטיים בתקופת פעילות
הכנסת. ובאשר לביקורים ציבוריים, אינני יודע איך אנהג.
בכל אופן, אני מתכוון לווסת את הנסיעות. לא יתכן ששליש
מהכנסת ייצא מהארץ בעת ובעונה אחת.

• ומה לגבי פגישות עס אנשי אש׳׳ף? הרי
בוודאי לא תאשר?
אם מישהו ירצה לנסוע למטרה בלתי־חוקית, בוודאי שלא
אאשר. בכל אופן, אני אתייחס לדברים בצורה ממלכתית,
ואתעלה מעל להשקפותי.
יחד עם זאת, אין לי כל כוונות להחליט לבד, אלא להקים
ועדה שתייעץ לי מתי לאשר או לא לאשר. בוועדה יהיה
מיכלול כ^שפמלות•

• אין ז מתכוון לאכוף את ההוראה? האם
בכוונתך דהטיל עונשים על ח׳׳כים סוררים?
אם תהיה החלטה כזאת, יש לנקוט סנקציות נגד מי שלא
יפעלו בהתאם לקביעה. אבל קודם־כל אני רוצה להצליח
(אורית זרובבל)
בעיקרון. אחר־כך נחשוב הלאה.

• מצאת ככר מו״ל שיפרסם את הספר?
לא, וזה, כנראה, לא יהיה קל. זה ברור שהנושא רגיש
ודוחה, ומעורר זיכרונות־זוועה. האנשים היושבים בהנהלות
בתי־ההוצאה־לאור הם, בדרך כלל, בגיל שהם קרובים לאותם
האירועים המכריעים, והדור הצעיר, שדווקא הוא מתעניין
בספר, עוד אין לו האומץ או אין לו הכסף, או שניהם ביחד.

בהתחלה צילמתי את ח וסביבתו. בשלב מסויים הוא אמר
לי. או לי תלך קצת מפה ותסתובב. יש הרבה דברים אחרים.׳׳
אז הבנתי שגם לו התיעוד מאוד חשוב. אף פעם לא הייתי
באירוע שהאנשים נראו כך והתנהגו כך.

• האם הזכויות של ״מיין קאמפף״ שייכות
למישהו?

• התמונות המיקצועיות מעידות על־כד
שהתגברת על רגשותיך. איך?

לא. ולכן גם ההוצאה על הדפסת הספר לא תהיה רבה, ואני
באמת חושב שאין כאן עניין של כסף. אנשים מהססים• .

מכיוון שאני מכיר את דן ואני חבר של בתיה אפולו, היה
קשה מאוד להיות רק בקטע המיקצועי. מעולם לא הייתי
באירוע עם כזאת עוצמה, במשך כל־כך הרבה שעות.
כשכולם נשברו, מהרגע שהוא קרא את הקטע על הפרידה
מאמו — אלה היו הדקות הכי קשות. לא נעים להגיד, אבל
ידעתי שישבתי שם מארבע וחצי אחרי הצהריים כדי לצלם
את השיא, ולא כדי לבכות.

•ואתה חושם שהשום שהספר יראה אור
בעברית. מדוע?

• מ ה פי ספסת?
האמת היא שאת רגע השיא לא צילמתי.
התמונה של נורית ודן זה שניה אחרי השיא, כשהיא כבר
עברה לצד השני של הבימה. השיא היה כשהיא עמדה מול
המיקרופון ולא יכלה לשיר. אני לא יודע להסביר, אבל
איכשהו זה היה חזק מדי, ולא הצלחתי להרים את המצלמה
(גלית בר<
ולכוון פוקוס.

כי זה ספר שאי־אפשר להתעלם ממנו, ולבטח לא אנחנו.
זהו מיסמך היסטורי, שקבע יותר מכל את גורלו של העם
היהודי, ולדעתי אנחנו חייבים את זה לעצמנו ולכל מי
שניספו בשואה.

• מה אנחנו חייבים, לקרוא את הספר ולדעת
מאין צמחה הרעה?
בהחלט כן. המסקנות הנובעות מהספר הזה חשובות לא רק
כלפי העבר, אלא גם כלפי ההווה, ואפילו העתיד. אי־אפשר
ואסור להתעלם מהדברים הכתובים בספר הזה, שנכתב ב־
(דניאלה שמי)
•1923
* •חן טונה. הזנחת הופקש עריד׳ ססשלתתרסזיה.
ושייכות לה.

*יי י ׳ 1 ו ייי-י ^יי*יו ־י-ו.י.נווו וון \ וונוו

״לנו נותנים חצי וסח
להגיע לאזזו כעולה! נאוץ, אממו לגויים! ,,בטלוויזיה. בעם נשגה!״
יושבים במכונית, פו תחים א ת הרדיו, לוחצים על
כפתור -גלי צה״ל. לוחצים על עוד כפתור -גלי צה״ל
שתיים. לוחצים על כפתור שלישי -גלי צה״ל שלוש.
אני כשלעצמי מאוד בעד גלי צה״ל, אבל ה שתלטות
כזאת על גלי־האתר ,.שאלתי א ת נחמן שי, מפקד גלי
צה״ל, ממתי זה הצה״ל שלוש.
זה לא דבר כל־כן־ חדש, אבל הוא לא פועל תמיד.

• אולי תסביר למי שלא יודע, כלומר — לי.
לפני כמעט שנתיים השלמנו ״אולפנוע״ כלומר אולפן על
גלגלים, המסוגל לעשות שידור מלא מכל מקום במדינה. זהו
אולפן יחידי־מסוגו בארץ, ואנחנו מנסים, בעזרתו, לפתח
קונספציה של רדיו מקומי, ולא רק כרשת ארצית.

• מה זה רדיו מקומי?
אנחנו משדרים יום מרמת־הגולן, יום מהכינרת, יומיים
מחיפה, עמק בית־שאן, באר־שבע וכו׳ ,ועכשיו אנחנו משדרים
חמישה ימים מתל־אביב.

לפני שבועיים, בתוכנית הטלוויזיה ״טיף סיף״ ,סיפר
רלף הרלינגר כי הוא מעוניין למכור לגורם ישראלי א ת
ההקלטות המקוריות של הכרזת המדינה בפיו של
דויד״בן־גוריון. עוד סיפר כי כל הפניות שנעשו אליו
בעניין זה עד היום הן מגורמים זרים המעוניינים
להוציא א ת המוצג המוסיאוגי החשוב הזה אל מחוץ
לגבולות המדינה. הוא מתעקש שלא למכור את ההק לטות
לזרים ומעדיף למכור אותן כך שיישארו בארץ.
השבוע פניתי להרלינגר ושאלתי אותו מה קרה

כדורסל

שידוד
•וכשאתם משדרים ממקום אחד, מה אתם

משדרים?
קודם כל עושים קו פתוח לתושבי האיזור, מדברים עם
ראש־העיר, שומעים מה מעניין את אנשי האיזור, מתעסקים
בדברים מקומיים.

• זה משהו כמו המקומונים של העיתונים?
כן, אבל מקומון בן יונדיומיים.

•וכש כי ל זה אתם מחזיקים את האולסנוע,
שבוודאי עלה הרכה כסף?
האולפנוע משמש כאולפן נוסף, כשהוא חונה ליד התחנה
הקבועה, ובעיקר זו היערכות לשעת־חירום. אם, חלילה,
תפרוץ מילחמה, זה האולפן היחידי שיוכל להיות קרוב
לאיזור״הפעולה. בעיתות שלום, כאמור, אנחנו משתמשים בו
כאולפן נוסף, וגם כרדיו מקומי.

• שלו ש ה ערוצים של גלי צה״ל — אתם
מתחרים בעצמכם?
לפעמים כן, וזה לא מפריע לי. שכל אחד ישמע את מה
שהוא אוהב.

•ו ב״ קול ישראל״ בוודאי שונאים אותן*.
הם לא אמרו לי את זה. מה שהם אמרו לי הוא שהם רוצים
לבדוק איך פועל האולפנוע. ובאמת, השבוע בא נציג של קול
ישראל לביקור. אני מניח שבסוף יבינו כאן שיש ערך לרדיו
(דניאלה שמי)
מקומי, כמו שכבר מזמן הבינו בחרל.

ביום חמישי האחרון ניצח אליצור תל״אביב את
מכבי תל״אביב, וזכה באליפות״המדינה בפעם ה־.13
המישחק נערך באולם אוניברסיטת תל״אביב, וצפו
בו 400 אנשים. אבל פרט להם, מעט אנשים שמעו על
המישחק. הסיבה: מדובר בליגת״הנשים.
ל שחקניות־הכדורסל בליגה יש הרבה טענות נגד
אמצעי-התיקשורת.
אורלי קסטן, ממכבי תל״אביב, היתה ה שחקנית
המצטיינת במישחק, והיא סיפרה לי מה מפריע להן.
במשך שנה שלמה היו בטלוויזיה שתי התייחסויות בלבד
לכדורסל־נשים. הראשונה היתה כשלא היה מישחק בליגת־הגברים,
והשנייה היתה במישחק מרכזי בין אליצור תל־אביב
לבני־יהודה.
גם את השניות המועטות הללו, שמצאו לנכון להראות,
שידרו בתוכנית חצי פינה, המשודרון אחרי חצות.

אחרי שהופיע בתוכנית הטלוויזיה. האם נסגרה העי• סקהז פגו כמה אנשים, כולם אנשים פרטיים.

• אף מוסד ישראלי אחד לא פנה?
פנו מהמוסיאון הטכני אבל ביקשו אם אפשר לקבל העתקים,
והרי לא בזה מדובר. כלומר, שום תכ׳לס לא קרה.

• מה עם הקונה הזר אשר סיפרת שיש ל ח
הוא ישנו, והוא לא מתחרט. אבל מכר תי לו מה הבעייה,
והגוי הנחמד הזה אמר לי: קח לך זמן ותנסה למכור בארץ. אם
לא תצליח, אני אקנה את זה. רק גוי יכול להיות כל־כך פייר.

• או לי הבעייה היא שאתה רוצה 200 אל!ז
דולר. זה הרבה כסף.
המישפרצה הזאת בכיכר־דיזנגוף עלתה 500 אלף דולר,
ומעניין שבשביל זה מצאו כסף די מהר. מה שאני חצה זה
כסף שיהיה הפנסיה שלי. כל חיי עבדתי והתנדבתי, ומעולם
לא ביקשתי שום דבר מהמדינה, ולא לקחתי הלוואות ולא
פשטתי את הרגל. אז למה אני צריך להתבייש לרצות להתקיים
בכבוד לעת זיקנה? ההקלטות הן רכושי, ואני לא מבין
מה לא בסדר שאני רוצה למכור אותן.

• אתה חושב שתצליח למכור לבסוף לגורם
ישראלי?
אני לא יודע, אבל אם לא אצליח, אמכור לגויים. הם,
(דניאלה שם י<
כנראה, מבינים את ערך ההקלטות.

• עם כל הכבוד לכדורסל נשים, אולי זה לא
מעניין די אנשים, ובייחוד השבוע, בצל מישחק־הכדורגל
נגד אוסטרליה?
אני בטוחה שיותר אנשים מתעניינים בכדורסל־גברים,
אבל למה שם הסיקור הוא היסטרי, עם כותרות בומבסטיות,
ולנו נותנים חצי דקה בטלוויזיה? כדי שנשתוק?
יש אוכלוסיה די רחבה, המתעניינת בליגת־הנשים. נכון,
פחות מהמתעניינים בליגת־הגברים. אבל יש, ומגיע גם להם
לראות יותר מ־ 40 שניות בטלוויזיה בשנה שלמה, ולקרוא
יותר מאינטש בפינת מדור־הספורט.
זה נורא מרגיז, ונורא מעליב.

• מה את רוצה שיהיה?
שיהיו בעיתונים טבלה׳ של הליגה, דירוג של מלכת״
הסלים, דירוג של מלכת־הריבאונדים, וקצת יותר דיווח על
מישחקים. גם בטלוויזיה.

• אתן הערתן את תשומת־ליבם של עורכי
מדורי־הספורט לאפליה?
יש עמותה הנקראת לכן — לקידום כדורסל נשים. העמותה,
כשמה כן היא — פועלת לקידום כדורסל־נשים,
ובמיסגרת זו נעשו גם ניסיונות להרחיב את הסיקור באמצעי־התיקשורת.
המעט
שהיה בעונה הזו זה. יותר מבעונות קודמות, אבל
(גלית בר)
רחוק מאוד מלהשביע רצון•

היפר קוסוופ • סופר סוסוופ

0וו ס

של רשת הריבוע הכחול,
קו־אופ רעננה. קו־ אופ הרצליה ורמת־השרון

0110

1909

בונבונ

מכבסת אני מרססת
עם ״סנו קל רסס וכבס׳
אני פותרת את בעיית
הכ ת מי ם והליכלון
בריסוס

׳ 0 1 0 1ו) 8 3
1ז6X0650¥65*1^6<11 ות6י
—״^ 101180)1ז10 זק
9ח}ן?#8$ו6ח1ו801 יז׳ ז0

אחד

מאז שאני מרססת לפני כל כביסה, ביד או במכונה, ב״סנו קל
רסס וכבס״ ־ הכתמים והלכלוך, בעיקר בחפתים בצווארונים,
בכיסים ובמרפקים -נעלמים במהירות, והבגדים -נקיים מתמיד.
״סנו קל רסס וכבס״ מתאים לכל סוגי הבדים הכביסים ויעיל
לשימוש במים חמים, פושרים או קרים.
״סנו קל״ מתאים במיוחד להורדת כתמי שומן, זיעה, ולכלוך
קשה.
״סנו קל״ מוריד כתמים גם ללא צורך בכביסה. מרססים סנו קל על
הכתם, ממתינים 10 דקות ומנגבים במטלית לחה.
בקיצור, מאז שגיליתי את ״סנו קל רסס וכבס״ אני מרססת לפני
שאני מכבסת.

״סנו קל׳ תכשיר מיוחד להורדת כתמים
לפני הכביסה לבחירתן גם בנוזל למריחה.

למי נ חוץ תו צרת חוץ* קחו 71111ז ל

אנו, ח בו רתהא חי ם

א בי ולדמן, ה עו ל ם הז ה

שבוע ימים אחרי מסיבת־הפרידה של דן בן־אמוץ, עדיין
לא חזרו המשתתפים לקדמותם. יתכן שלא יחזרו לקדמותם. .
יתכן שהאירוע הזה שינה אותם, או לפחות חלק מהם, ושה־שינוי
הזה הוא בלתי־הפין־.
כל אחד מ־ 300 המשתתפים יודע שהוא עבר חווייה שאין
דומה לה. אבל איש מהם אינו יכול להגדיר אותה בדיוק. הוא
יודע שקרה לו משהו, אבל אינו יודע מה. השתמשתי בסוף
אותו ערב במילה ״קאתארזיס״ (מ״קאתארוס״ ,שפירושו
ביוונית נקי) ,כלומר לזעזוע הריגשי של הצופה בטראגריה
יוונית, המביא לטיהור פנימי על־ידי פורקן הרגשות. אך גם
הגדרה זו לוקה בחסר.
במשף שבע שעות הציפו את הנוכחים כל כך הרבה גלים
ריגשיים שונים, עד כי דמו לבסוף למתאגרפים שהשתכרו מן
המהלומות שירדו עליהם. ריגושים של צער ושל צחוק, של
התרוממות־הרוח ושל דיכאון, של אהבה(לאיש) ושל שינאה
(למחלה) ,שלי זעם אין־אונים (על אלוהים, אם יש) ,של פא־טאליזם
ושל אחווה גדולה.
כשיצאתי משם התנגן בראשי הנאום של המלר הנרי ה־,5
אחד הקטעים האהובים עלי ביותר ביצירתו של ויליאם
שייקספיר. לפני התחלת הקרב של אז׳ינקור 1415 שבו
עמד צבא בריטי קטן ומנותק מול עוצמה צרפתית אדירה,
נשא המלר את דבריו באוזני החיילים מוכי־האימה :״אנו
המעטים, אנו המעטים המאושרים,
אנו חבורת האחים...
הג׳נטלמנים באנגליה השוכבים
עתה במיטותיהם, יהיו
מקוללים בעיני עצמם על כי
לא היו כאן היום. הם ירכינו
את ראשיהם בעתיד כאשר
ידבר מישהו שלחם כאן...״
מי שהיה בערב זה, לא יוכל
להסביר לזולתו מה היה שם
בדיוק, ומי שלא היה שם לא
יוכל לקבל אלא מושג קלוש י
ממה שהתרחש שם באמת.
יש בזה, כמובן, אי־צדק רב.
דן בן־אמוץ היה מודע לזה
מאוד. עוד שבוע לאחר מכן
הביע צער על שלא יכול היה
להזמין הרבה אנשים שהיה חפץ בנוכחותם — ביניהם
הגראז׳ניק שלו, נגרים, המכולתניק, הרבה אנשים שעימם בא
במגע בחייו היומיומיים. אר אילו הזמינם, היה צריף לשכור
את היכל־התרסת.
הרבה אנשים נעלבו על שלא הוזמנו, וביניהם שועים
ושרים. אבל דן הפעיל אמת־מידה פשוטה מאוד: הוא הזמין
את מי שבאו לבקרו בבית־החולים, נוסף על ידידיו האינטימיים.
זוהי אמת־מידה צודקת מאוד.
זה לא היה ערב לפחדנים. כמו שאמר הנרי ה־ ,5בראשית
אותו נאום: מי שאין לו דם לקרב הזה, שיילד הביתה. אין לי
חשק למות בחברתו של אחד כזה.

0 1\/1081־ו1ו| 1\/1£ 1\/1£

אמנון דנקנר אמר שהיתה כל־כר הרבה אהבה במקום, ער
שעודפים נשפכו לצדדים. האנשים התמלאו במידה כזו של
אהבה, עד כי התחילו לסלוח גם זה לזה. אנשים שלא דיברו זה
עם זה במשף שנים, ושכבר שכחו מרוע, התחילו להושיט ידיים
זה לזה, להתחבק ולפתוח דף חרש. זה קרה לעמוס קינן עם רן.
זה קרה ליעקוב אגמון וטומי לפיד ואמנון דנקנר, לשלמה בר
ודודו אלהרר. נתן זהבי, מי שהיה פעם עובד העולם הזה, ניגש
אלי, הודה ששרף בשעתו את המערכת וביקש סליחה.
דבר המסיבה פשט בעולם כולו. אנשים שאין להם מושג מי
זה דן בן־אמוץ כתבו על זה. מריו דה־ז׳ניירו טילפן מכר וסיפר
כי קרא על המסיבה בעיתון מקומי.
מה גרם לכל זה? האם רק אישיותו של דן ויחסנו אליו?
ואולי דברים מופשטים יותר?
נדמה לי שדן הצליח, באירוע חסר־תקדים זה, לשבור את
הטאבו העמוק ביותר, היחס אל המוות. הוא עשה מה שעשה
הלחשן במירכבת״הניצחון של קיסרי רומא: הוא לחש לנו
^ 10x1סז א שז א שזא, זכור כי אתה בן־מוות. כאשר שבר
מחסום זה, את אי־הרצון שלנו להתמודד עם מה שצפוי לנו,
במוקדם או במאוחר, עם הדבר האחד שהוא סוף הכל, שאין
מפניו מנוס — הוא שיחרר בתוכנו כוחות רגשיים אדירים.
פצצה אטומית של רגשות.

לורד חה־חה־חה
ובינתיים, ישבנו אצל דן בן־אמוץ, כמה אנשי־עט, ודיברנו.
על מה? על השפה, בין השאר.
על עברית תקנית, על סלנג, על הגבול ביניהם, על השאלה
אם בכלל צריד להיות גבול ביניהם. נושאים שלגביהם יש
לכל אחד מאיתנו, אנשי האות הכתובה, ריעות חזקות.

דיעותיו של דן ודיעותי שלי כמעט מנוגדות זו לזו בתחום זה.
בין השאר דיברנו על קולות, הבאים במקום מילים. או.
אה. איי. קולות שיש להם משמעות שונה בכל שפה, והיכולים
להביע יותר מאשר מישפט שלם.
בימינו, ימי המדיה האלקטרוניים, אולי הגיע הזמן לרשום
מילון של קולות בקלטת של רדיו או טלוויזיה?
בהיעדר מילון כזה, יש הרבה אי־הבנות.
למשל, מדברים אצלנו על לורד הארהאו. בייחוד אנשי־הימין
אוהבים להטיח מושג זה בפני אנשי-השמאל. הם בטוחים

** 11 בנדי
יומן אישי
כי האו־האו הוא קול הנביחה של כלב, וכי האנגלים קראו כך
לבוגד, שהיה משול בעיניהם לכלב.
לא כלבים ולא יער, .
הצלילים ״הדהד הם קולות־הצחוק האופייניים של אנגלי
בן המעמד העליון, חניד אוכספורד או קמברידג׳ .במילחמת־העולם
השנייה הופיע ברדיו הנאצי אדם שהתיימר להיות
בריטי וששפף קיתונות של בוז על וינסטון צ׳רצ׳יל ורעיו. הוא
דיבר בנוסח לגלגני, כגון :״מיסטר צ׳רצ׳יל מאיים להפציץ את
ערי גרמניה. הדהוד בעברית היה אומר: חה־חודחה!
הבריטים, שהמוראל שלהם היה גבוה, ושחוש־ההומור
הנהדר שלהם הגיע באותן שעות קשות לשיאים חדשים,
הדביקו לדובר האלמוני את ה כינוי. לו רד הרהר .״לורד״
מפני שדיבר כאיש המעמד העליון. ,הרהר בגלל הצחוק
הלגלגני שלו.
(אגב, לורד הרהו לא היה בוגד. שמו האמיתי היה ויליאם
ג׳ויס, והוא היה לוחם־שיחרור אירי, שלחם בצורה זו את
מילחמת עמו. אמנם הוצא להורג אחרי המילחמה על-ידי
הבריטים, בהתקפה של נקמנות, בטענה שהיה אי־פעם אזרח
בריטי, ושעל כן היה חייב נאמנות לכתר. אף כיום יש קונסנזוס
בבריטניה שהיה זה פסק־דין בלתי־הוגן).
אשר לכוח־ההבעה של קולות מסוג זה, אין לי ספק שדן
צודק. הם יכולים להביע הרבה. שהרי בימי האדם הקדמון,
בטרם לידת השפה, היתה התיקשורת בין קופי־האדם כמו בץ
שאר הקופים באמצעות קולות שהביעו שימחה, יגון, אזהרה,
איום, כניעה והרבודהרבה דברים אחרים, בשפע של צורות־הבעה,
המובנות היטב לכל אנשי־השבט.
שפת״הקולות, כמו שפת־הגוף ושפת שרירי־הפנים, לא
נעלמה כאשר נוצרה התרבות האנושית, המבוססת על מילים
ומישפטים. היא נשארה, ואנו קולטים אותה כל העת בתת־הכרתנו,
בשעה שאנחנו מקשיבים למילים. קולטים ומתרשמים,
אולי יותר מכפי שאנחנו מתרשמים מן המילים עצמן.

האבירים השודדים
בימים האחרונים הזכרתי כמה פעמים את שמו של אמברוז
בירס בכל מיני שיחות.
נתקלתי בבירס זה לגמרי במיקרה. כשהייתי נער ראיתי
ספר שלו בדוכן של ספרים ישנים ברחוב אלנבי. הצצתי,
צחקתי, קניתי. זה היה המילון של השטן(להבדיל מפסוקי
השטן) שנכתב לפני 80 שנה. הספר נגנב ממני(במשל השנים
נגנבו ממני מאות ספרים) ,אף אני זוכר בעל־פה רבות מן
ההגדרות.
למשל, הערך ״קואליציה״ :״קואליציה היא שיתוף־פעולה
בין שני שודדים, המחזיקים את ידיהם זה בכיסו של זה, כר
שאינם יכולים לשדוד אדם שלישי אלא ביחד.״
האם תיתכן הגדרה קולעת מזו למה שהתרחש השבוע
בכנסת?
שני השודדים — הליכוד והמערך — מחזיקים את ידיהם
זה בכיסו של זה, והם שודדים ביחד את עם־ישראל, תוך שהם
מקללים זה את זה. מקללים ושודדים, קלל ושדוד. השודדים

הקטנים, הדתיים, טומנים גם הם את ידיהם בצלחת (צלחת
פירושה גם כים).
בחברה דמוקרטית, אדם חייב לשלם מיסים. אדם מקלל
ומשלם, לא רק מפני שאחרת יישלח לכלא, אלא גם מפני
שהוא מבין, בסופו של דבר, שזה דרוש. הוא רוצה שהממשלה
תספק לו הרבה שרותים — הגנה מפני אוייב זר: ביטחון
ברחוב ובבית: טיפול לעת מחלה, נכות וזיקנה: חינוך לילדים,
ועוד ועוד. לכן הוא משלם, והממשלה הנבחרת, שהוא בחר בה,
אמורה להחליט איך בדיוק לחלק את הכסף בין כל הצרכים,
לטובת הכלל.
שיטה זו הולכת ומתמוטטת בישראל. הממשלה והכנסת
מורכבות משודדים ציניים. מיליארדים מכספינו נשדדים
לאור־היום( .איך אמר הנזיר לחיילים במחזהו של פרידריך
שילר, המחנה של ואלנשט״ן?.בתנ״ך כתוב: לא תגנוב. אתם
ממלאים אחר דיבר זה בדייקנות, כי אתם לוקחים את הכל
בגלוי.״)
לוקחים לאור היום. לא מיליונים, לא עשרות מיליונים, לא
מאות מיליונים. מיליארדים. הרבה מיליארדים.
כספים למוסדות ייחודיים (שוד לאור היום) .שוחד גלוי
למיפלגות קטנות וגדולות. שיגור עסקנים מיפלגתיים לאלף
ואחת מישרות ציבוריות, שבהן הם עושים שמות, שודדים
למען עצמם ולמען מיפלגותיהם. ובינתיים מתמוטטים
השרותים הציבוריים, ואני חרד לחשוב מה קורה לעניינים
חיוניים.
בימי־הביניים, בשיא התקופה הפיאודלית, היתה קיימת
התופעה של ״האבירים השודדים״ 5א 8 0 8 8 8 8 8 ,\ 8 0
באנגלית 88117£8 ,ט 8/1בגרמנית. כל אציל קטן, ששלט
בשטח״אדמה כלשהו, הטיל ״מס״ על עוברי־אורח שביקשו
לעבור בדרכים. שלו״ ,ובעיקר על שיירות של סוחרים
שהובילו סחורות. האבירים־השודדים לא סיפקו שום שרות.
הם גבו את הכסף תמורת עצם הזכות לעבור בשיטחם.
מיפלגות ישראל דומות לאבירים־שודדים אלה. במישטר
הפיאודלי שלנו, נמסר לכל מיפלגה שטח ציבורי כלשהו
(מישרד ממשלתי, שרות ממלכתי) .מי שרוצה לעבור בו, צריר
לשלם.

לא דצחזק!
על משה סנה סיפרו שנשאל פעם איר הוא מרגיש כרמ״א
(ראש המיפקדה הארצית, הפוליטית) של ההגנה. הוא השיב
במשל: שאלו עילוי מדוע אינו רוצה להיות רב. אמר: אני בקיא
בהלכה, אני יכול לעשות את
כל הדברים שרב צריך לעשות,
אבל איך עושים את זה מבלי.
לצחוק?
נזכרתי בסיפור זה כאשר
הסתכלתי בפניו של משה קצב
— ובפני שאר השרים והפקידים
הבכירים — בשידור
הארוך על תאונות־הדרכים.
איך הם הצליחו לשמור על הב־עת־פנים
רצינית כזאת?
קצב מכהן בתפקיד שר־הת-
חבורה במשך כמה חודשים.
הוא נשאל לגבי סוגיות שהמו־מחיות
להן דורשת שנים ארוכות
של לימוד וניסיון. אבל
הוא לא היסס לרגע. הוא השיב בצורה שוטפת, בצורה הכי
רצינית. וכך גם שר־הפנים, שזה מקרוב התמנה, והעוסק באלף
ואחד עניינים אחרים, חשובים יותר מבחינתו.
אבל לכולם היו כל התשובות, כל הרוחות, כל המסקנות
של כל הוועדות, והם ענו בצורה סבירה, הגיונית, עניינית• ,
משכנעת. וכולם — שרים, פקידים, שדרנים, מראיינים
ומרואיינים ידעו, כמובן, שמכל זה לא ייצא דבר וחצי דבר
ורבע דבר.
יס, מיניסטר!

אוד מוצל
אחד העיתונים גילה, מרוב התרגשות, דימיון בין דן בך
אמוץ וביני. גם אני, כמוהו, אוד מוצל מהשואה, שבא הנה בלי
הורים.
מצטער. אשראי לא יתום אני.
באתי ארצה כילד בן , 10 יחד עם שני הוריי, שתי אחיותי
ואחי. זה היה ב־ , 1933 הרבה שנים לפני השואה.
ועוד אי־דיוק: נאמר באחד העיתונים כאילו רחל אבנרי
צילמה במקום בניגוד למוסכם. לא דובים ולא יער. הוחלט
שלא להזמין עיתונאים וצלמים (מלבד שני צלמים: אלכס
ליבק ומיכה בר״עם) ,אלא רק את ידידיו של בן־אמוץ, וביניהם
עיתונאים. רחל אבנרי הוזמנה. לכל הנוכחים ניתנה הרשות
לכתוב ולצלם כאוות״נפשם. רחל צילמה כדין, ואנחנו
פירסמנו כדין, הכל כמוסכם.

לביבות מתפוחי אדמה טריים וטבעי* 0
יהליחחם או לטגן ולהגיש

העיקר זה לא העיקר
עד עכשיו נהנינו מלטק׳ס • בעיקר בחנוכה. עכשיו אפשר
להנות מלטק׳ס כל השנה. העיקר שלא צריך לטרוח אלא פשוט
לחמם או לטגן ולהגיש.

העיקר זה התוספת
עד עכשיו נהנינו מלטק׳ס בעיקר כתוספת. עכשיו אפשר
להנות מלטק׳ס כמנה עיקרית. העיקר, אפשר להוסיף סלט ירקות
או ירק מבושל ולקבל ארוחה טעימה להפליא וקלה להכנה.

והעיקר שזה לטק׳ס תפור
עד עכשיו ארוחת לטק׳ס היתה בעיקר טרחה גדולה. עכשיו
מישהו בתפוד טרח, קילף, גרד, הכין והוסיף את התבלינים
המתאימים כך שהטעם הוא טעם של לטק׳ס ביתי אמיתי -
מבחוץ פריך ומבפנים רך וטעים.
סזגל לוין

כשר לפסח

התוספת עותופסת

בשבוע שעבו פידסם העו &סומה את דבריו של
יגאל תומרקין (משמאל) נגד דן ב:ן־אמוץ, תחת
הנותרת ״נקרופיליוך. ידידו והביוגוף של דן, משיב
^ אגדה על הנסיכה הנמה, מתחיל כל העניין בשלוש
^ מכשפות אשר לא הוזמנו למסיבת־הלידה של הנסיכה,
ובזעמן על כך הן מקללות אותה בשינה ממושכת.
יגאל תומרקין לא הוזמן למסיבת־הפרידה של דן בן־אמוץ,
וכמו מכשפה זקנה התיישב לכתוב בהשלם הזה קללה ארוכה
ופאתטית.
הבעייה היא שתומרקין אינו מכשף, לא בפיסול ולא בכתב,
וכמו שקורה לו לעיתים קרובות מדי, יצא לו בליל מגומגם,
המעלה מבוכה בלב כל הקורא אותו, מבוכה של ראות אדם
בהיחשפות מצפוניו.
תומרקין מניח על השולחן, בחבטת־שיכורים, את כל מרר־תו,
קינאתו, ריגשי־הנחיתות־והדחייה שלו.
אכן, את הכאב הקטן, אך העז שלו, על היותו מי שהוא. הוא
אף אינו טורח, או שמא אינו יכול להסתיר את מניעיו האמיתיים
— הוא מספר על הצריבה המעליבה שצרב בו דן בך
אמוץ לפני שנים הרבה, על שהשליך אותו מביתו כשתומרקין
השתכר שם ואף הקיא על השטיח — א ת תומרקין לא שוכח
ולא סולח.
הוא גם כותב,הבנות מתות עליו(על ד.ב.א ).ואנחנו מקנאים.״
״הוא
באמת לא אוהב צרות, ויכוחים וסימני־שאלה,״ כותב
תומרקין על בן־אמוץ. ,הוא לא אוהב חברים עם צרות וכאבי־

בעיקרו של דבר, נגד ההתגודדות, החברות, הפרהסיה, המאפיינות
לדעתו את חייו של דן בן־אמוץ .״אין כמו הבדידות
ליצירה הוא כותב ,״הרבה ימי־יצירה ושעות־קריאה טלי־לות־אהבה
הוקרבו על מיזבח ההתגודדות, ואין לך התמכרות
פרועה מן ההתמכרות להתגודדות, אתה הופך למירמס העדר
והניוון.״
כבר נשמטו מזיכרונו של אביר־תרבות־אירופה זה כל ההתגודדויות
הנפלאות, החל מהאקדמיה של יוון, התגודדויות־החכמים
במינזרי ימי־הביניים, ההתגודדויות של יוצרים, סופרים
ואמנים בבתי־הקפה הנפלאים של פאריס, ובאלה של וינה
וברלין. כל אותן היאספויות־יחד, שבהן אתה מחליף ריעות,
מתענג על מוחם של רעיך, בוחן עליו את רעיונותיך החדשים.
אבוי! סכנת ההתגודדות, מדוע זה היא מחרידה כל־כך את
נפשו של תומרקין? והרי אילו היה חי בימיו של מוצארט,
למשל, כלום לא היה כותב פתשגן מריר ונוקב נגד קלות־הדעת
של המלחין הילדותי, המשתעשע לו במזמוטי־חברה
ושעשועי־אהבהבים, במקום לרתק עצמו, קודר ומיוסר, אל
דפי־התווים?
העניין הוא בכך שתומרקין — וכאן אכן המקום להגשים
את ציפיותיו ולכתוב — הוי נשמה טבטונית שכמותו —
מאוהב במודל הכל־כך טבטוני של היוצר כאיש בודד, זעוף-
עפעפיים, שונא־חברותא, מהלך מרה עם הבריות, וכולו עטוף
בשרעפיו ומסור בידיהם, ובכך היו, אכן כאלה, והיו גם אחרים
— פרחי־חברה צחקניים, אנשי רעים להתרועע. לא כל יוצר

חי א ח

שר חינאח

לב.״ אכן, מאוד ייתכן שדן בך אמוץ לא אוהב את תומרקין,
אולם אין לאדם זכות מוקנית לתבוע אהבה ממישהו, רק על
שום שיש לו צרות וכאבי־לב. גם אני יודע שלתומרקין יש
הרבה צרות, ובכל זאת אין הדבר מניע אותי לאהוב אותו. זה
לא תנאי מספיק לאהבה.
אה, כן, אהבתו הנכזבת של יגאל תומרקין לדן בדאמוץ, מה
נעשה איתה ואנה נוליך את לבבו השבור של תומרקין?
יציאתו הנחרצת, בשם היושר האינטלקטואלי, כביכול, נגד
המסיבה של בן־אמוץ מעלה על הדעת את הקטע הנפלא מתוך
פרנסואה ראש־נזר: הילד הדחוי, הלא־חשוב, מגלה בחדר־השינה
של הפנימיה כי המדריך הנערץ מתגפף עם ילד יפה,
שלחייו האדומות מושכות לב, ורץ להלשין לשילטונות, המגרשים
את המדריך.
״טיפשון שכמותך,״ אומר המדריך, ,עכשיו ודאי אתה
מרוצה!״ ״לעזאזל!״ צועק ראש־גזר, ובחמתו נותץ במכת־אגרוף
שימשת־חלון ,״למה אתה מנשק אותו ולמה אותי לא?״
ובטנפו פניו בדם הנוטף מידו הפצועה, מוסיף ואומר:
״גם לי, כשמתחשק לי, לחיי אדומות!״
סנטימנטליות היא המעטה הדק שתחתיו רובצת הברד
טליות, אומר מילוך הציניקן, ודומני כי גם ההיפך הוא הנכון,
ואין כמו שתי הנשמות המתרוצצות האלה, כדי לאפיין את
כתיבתו — אכן את רוחו — של תומרקין.
הבעייה היא ששתי הנפשות האלה מרקדות ריקוד פרוע
בתוך רשימתו, עד שמאוד קשה לתפוש מה הוא בעצם רוצה
מהחיים שלנו. לעקוב אחרי איזה טיעון עקיב, רציף והגיוני
בתוך איבחות־החרב הכבדות ושומן־הרחמים־העצמיים הנוטף.
י מה שאני הצלחתי להבין הוא שתומרקין יוצא חוצץ,

מאת

אמנו! דנקנו־

חייב להיראות זוויתני, עויין, קודר ומאיים כמו פסל של תו-
מרקיז•
תומרקין עושה חשבון עם החברים של בן־אמוץ, שעשו את
המסיבה ונכחו בה. הוא מאשים אותם ב״אמוק של טריוויאליות,
של קיטש ושל רחמים־עצמיים המבשרים מוות ...איני
מאמין בחברות שכזאת, בקריאות־הנהי בתוך העדר היהודי־חילוני
הזה, כי שוב אין מותר האדם מן הבהמה.״
מה רוצה אלוהים? לא היו שם לא אמוק ולא טריוויאליות,
לא גראם אחד של קיטש ושום רחמים עצמיים, ואפילו לא
קריאות־נהי. דברי אלה יתפרסמו אחרי שכבר יופיעו דיווחים
ארוכים ושלמים על המסיבה, ולכן אני פטור מלתאר את
הרצינות והחן, העמקות והיפעה שהיו שם. אומר רק כי כל אחד
מבאיה חש כי היו אלה שעות של חסד. האפשרות היחידה
להתבהמות נמנעה כשיגאל תומרקין לא הוזמן, ונמנע ממנו
להשתכר שם ולבוסס בקיאו על הבימה, כאשר אהב.
.כמה מגוחך שיגאל תומרקין, איש פולחנות־המוות, המצבות
והגלעדים שהוא נוטע למתים תחת כל עץ רענן, מסכת־המוות
שהוא עושה לעגנון, מצבת־השואה ועוד, הוא שקם
לצאת פתאום נגד נקרופיליה, נגד ״פולחן המוות״ ,בהקשר
של בן־אמוץ.
והרי ההיפך הוא הנכון. לא פולחן־מוות כאן, לא מקצתו,
אלא דווקא מאבק במוות, התמודדות איתו.
כשתומרקין היה נוהג להתגודד עם גנראלים, הוא שמע
בוודאי את אימרתו של חברו גורודיש בדבר הלוחמים,
שהישירו מבטם אל המוות, והמוות השפיל את עיניו.
המוות לא ישפיל עיניו מול דן בן־אמוץ, אבל בן־אמוץ,
יחיד ומיוחד, מישיר עיניו בהחלט אל מול המוות, בהתרסה
ובאומץ, ביושר ובניקיון, בלי זיוף ובלי פאתטיות, בלי רחמים
עצמיים, בלי להשתכר, בלי להתגולל בקיא, בלי להתייפח על
עצמו — אכן, בלי כל אותם דברים שתומרקין עושה כל העת
אל מול חייו, ויעשה אל מול מותו.

דן בן־אמוץ שבו טאבו, אפשו
לחשוב ער המוות הקווב. אבר איו?
דן בן־אמוץ ערך לפני שבוע מסיבת־פרידה מחכריו
(בתמונה מימין: עם בתיה אפולו) .זאת היתה הפעם הראשונה
שאדם נפרד מחבריו במסיבה, בערב מיוחד ומרגש,
באומץ־לב וללא התחמקות. מהאמת הקשה.
אנשים היודעים שנותר להם זמן מוקצב לחיות מתנהגים
בדרכים שונות. חלקם ממשיכים בחיי-השיגרה. אחרים לוקים
בדיכאון ובחום ר־רצון להמשיך להיאבק. המוות הוא
טאבו חברתי, שלא בקלות דנים בו.
יתכן שהמעשה של ח היה שבירת הטאבו, שבירת
איסור חברתי, התמודדות הגיונית, אם כי ספוגת-רגשות,
עם הסוף.
מהן ההשערות של אנשים בריאים לגבי הדרך שבה היו
מתנהגים, א לו ידעו שנותרו להם עוד כמה חודשים לחיות?
האם אנשים בכלל יכלים לחשוב על השאלה? האס ההתמודדות
תהיה החזקה או החצנה?
״העולם הזה״ ריאיץ מיספר גדול של אנשים, וקיבל מהם
תשובות ספונטניות ותשובות שלאחר מחשבה.
גלית בד

.אילו שמעת שמתה רו נמה
חודשים לחיות, מה היית ששה ד
• יאיר גרבוז, צייר: אין
לי תשובה. תתקשרי בעוד שעה,
אני צריו לחשוב על רעיון( .אחרי
שעה) :הערב של דן העלה את השאלה,
ועכשיו מדברים וחושבים על
מה שהיה שם, אבל אין לי חשק
להתבטא. אני רוצה להשאיר לעצמי
את המחשבות והחוויות.

• ששי גז, עורך־דץ: אני
מעריך את עצמי כאדם חזק, אבל
ספק אם הייתי מסוגל להתמודד עם
המוות באומץ כמו דן. אני נוטה
לענות שהייתי מטייל בעולם, אבל
למעשה אי־אפשר ליהנות כשיודעים
שזה הולך להיגמר. במחשבה
עמוקה יותר, הייתי ממשיך כרגיל.

• אמנץ אברמוביץ, עי

שירה דונביץ, עורכת•
דץ: אני מאמינה שהייתי מנסה

• הרצל ליפשיץ, אסטרולוג:
ברגע הראשון הייתי נכנס

• דויד טרטקובר, מעצם

להתמודד עם המחלה עד הרגע האחרון.
פרידה פירושה השלמה, ואני
לא משלימה בקלות. זו שאלה נורא
קשה, אבל באופן כללי הייתי נאבקת,
ולא מפגינה את המחלה כלפי
חוץ.

לדיכאון. הייתי רוצה לנסוע בעולם
ולראות כמה שיותר. הייתי לוקח
איתי את כל בני־המישפחה, כדי
שנוכל לבלות את שארית הזמן
שנותר ביחד, במקומות מקסימים
ומיוחדים.

תונאי: הייתי מגיש עירעור. ובא־ ,
מת — אני לא יודע. זאת שאלה
נורא קשה. זאת שאלה מאוד מעניינת,
אבל אני מופתע ולא יודע מה
לענות.

גראפי: להרבה אנשים קשה
לצאת מהאירוע של דן, בגלל החוזק
הטראומתי שלו. אני לא מסוגל
בימים אלה לחשוב על שאלה
כזאת.

• נעמי גיבעון, אספנית־אמנות:
הייתי מעסיקה את עצמי
במחשבה למי לחלק את אוסף־הת־מונות
שלי. הקריטריון לחלוקה
היה למי מידידי ומכרי זה יגרום
הכי הרבה אושר. הייתי מנסה, עד
כמה שאני יכולה, להטביע את חותמי
בתחום שלי.

• אפרים קישון, סאטירי-
קן: הייתי עושה את כל הדברים
האסורים, לוקח סמים ואומר את
האמת לאנשים. הייתי מקווה שאולי
יקרה נס, אבל קרוב לוודאי
שהייתי חוסך מעצמי את המערכה
השלישית, ומתאבד לפני איבוד
צלם־אנוש.

• יונתן גפן, הומוריסט:
נראה לי טריוויאלי. אני לא חושב
על זה בכלל. יש לנו מנגנון־הד־חקה.
כמו שנאמר — ״החיים הם
חיים, והמוות הוא מוות״ .אני לא
רוצה להישמע חכם אלא להיות כן,
ואני מצטער, אני לא רוצה לחשוב
על המוות.

• ד״ר דויד רודי, פסיכולוג:
פעם היתה לי בעייה בריאותית,
והתעלמתי ממנה לגמרי,
אבל הוצאתי יותר כסף על חופשות.
כשהתברר שזו טעות, ושאני
בריא, הייתי בדיכאון, כי שוב היה
צריך לחסוך בכסף. אילו היה צריך,
הייתי עוזר לעצמי לנוח לפני הזמן.

• צבי ינאי, עורך ״מח

יורם שפטל, עורד־דין:

• מרגלית צנעני, זמרת:

קשה להתייחס למלאך־המוות, כשהוא
לא בסביבה. דן עשה מעשה
אמיץ ולא־שיגרתי. אני הייתי מתמודד
עד הרגע האחרון, ולא נכנע.
הייתי נלחם במחלה על־ידי המשך
שיגרת־החיים היומיומית, בלי להרים
ידיים.

שאלה איומה. כל תוגת־העולם
היתה נופלת עלי. הייתי מיד עושה
צוואות וכל מיני הוראות־קבע,
ומשביעה את מישפחתי שידאגו
לבני. מכיוון שאני ליצנית, הייתי
מתמודדת עם המוות בצחוק, כי זו
צורה של הסתכלות מהצד.

שבות״ :זה כמו לשאול חייל איך
תתנהג במיקרה שטנק יעמוד
מולד. קשה לנבא איר ינהג במיק־רה
זה. הכל היפוטזות, שסביר להניח
שלא יתגשמו. לכן אני שומר
לעצמי, מטעמים של פרטיות, את
השערותיי.

הייתי כותב שירים. המוות זה עניין
מאוד אישי. לכן הייתי רוצה לעשות
אותו בקול דממה דקה. אני לא
דואג לנצח, והנצח לא דואג לי. לכן
אין לי כוונות לעשות דברים, כדי
שישארו אחרי.

• חיים באר, סופר: הייתי
מצטנף בצד, כמו חתול, ועושה את
הדברים הכי אינטימיים שלי: מסיים
שיחות שלא הספקתי לעשות,
מסיים לכתוב דברים שרציתי לכתוב,
פוגש עוד כמה אנשים, ובעיקר
הייתי רוצה להיות עם עצמי.

• יוסי שריד, חבר־בנ־סת:
נורא מעניין לי בחיים, לכן

• אוהד זמורה, מוציא־לאור:
אני עברתי משהו דומה, אז

• קרוליין לנגפורד, שחקנית:
הייתי נוסעת בכל העולם

יש לי מושג מהי ההרגשה. מחשבה
כזו לא מבהילה אותי. הייתי מספר
לסובבים אותי, אבל לא עושה חינגות.
חיי היו ממשיכים כרגיל, עד
כמה שאפשר, כי זו דרכי להתמודד.

לחפש
רופא טיבעוני, שיציל אותי.
אם זה לא היה עוזר, הייתי מסתגרת
בבית בדיכאון עד הסוף.

• ייגאל מוסנזון, סופר:

• יאיר צבן, חבר־סנסת:
מותו של אדם הוא הדבר האינטימי
ביותר שיש לו. אני לא הייתי רוצה
להיות מעורב כשמדובר באחרים,
ולא לחשוף את עצמי כשמדובר בי.

הייתי ממשיד הכל כרגיל. לא
עסקתי בדברים בטלים, והידיעה
על המוות לא תגרום לי לעזוב הכל
ולצאת לטיול בעולם. עולמי הוא
פנימי, ואת מעשיי הייתי ממשיר,
כדי לראות עוד קצת ברכה בעמלי.

• ד ״ ר אבי עוז, מרצה
לספרות: הפילוסופים והאמנים
מלמדים שהדבר המרכזי שאנו יכולים
ללמוד בחיים זה ללמוד למות.
הלוואי שהיה לי האומץ להתמודד
כמו דן. המעשה שלו שבר איסור
הברתי, וההחצנה מקלה על ההתמודדות.

אורנה פורת, שחקנית:
קודם כל הייתי סוגרת כל מיני
עניינים בעבודה ועניינים אישיים.
בזמן שנותר הייתי בודקת את מצבי,
וברגע הנכון עוזרת לעצמי לא
להגיע למצב נוראי.

• דבורה עומר, סופרת:

• לאה שקדיאל, מחנסת:

הייתי אוכלת את כל הממתקים
שעכשיו אני לא אוכלת כדי לא
להשמין. אבל אם הייתי יודעת שהעסק
אבוד, לא היה איכפת לי להשמין.
אני לא יודעת אם הייתי משתפת
את המישפחה. כל מה שעולה
לי בראש עכשיו זה המון שוקולד.

הייתי עושה חשבון־נפש מוסרי
ושואלת את עצמי האם חטאתי,
האם היה מחדל, והאם אפשר לתקן
את המעשה. בזמן שנותר הייתי
דואגת שהקרובים לי יחיו כמו
שצריך אחרי מותי, ושמה שאני
משאירה בעולם הזה יהיה הכי טוב.

• פרופסור דבל נאמן,

• שוש עטרי, שדרנית:

חבר״סנסת: הייתי מנסה להשיג
תוצאות שאני חותר להן כל חיי.
בשני תחומי עיסוקי, המדעי והלאומי,
קשה להגיע להישגים מיידיים,
אבל אולי דווקא כשאין לך
סיבה לדאוג לחייו, כי העסק אבוד
ממילא, אז תצליח לעשות דברים.

לא.מוכנה לחשוב על זה. לא! לא!
אני מספיק מדוכאת מהסיפור של
דן, הוא יקר לי וזה כואב. אני רוצה
לחיות בלי לחשוב על המוות עד
לרגע האחרון.

• דוקטור קובי זר, גינקו
לוג:
האינסטינקט הראשון הוא
לתפוס את כל העולם, אבל הייתי
מעדיף לסיים עבודות שאני כותב.
המוטו שלי הוא דבריו של ברטולט
ברכט: כאשר יבוא יומך לעזוב את
העולם, תדע לפחות שניסית לשפר
אותו.

• ריבקה מיסאלי, מנחה:
זה הדבר היחידי שעוד לא תיכ־ננתי.
אני מחכה להודעה. וברצינות
— אני לא יודעת!

• יפה ירקוני, זמרת: אני
מעריצה את אומץ־ליבו של דן. אני
הייתי נוהגת בדיוק להיפך. מסתגרת,
מסתירה ככל האפשר, לא
מספרת לאיש, אפילו לא למיש־פחה,
ולא נותנת לאיש לכאוב איתי
את כאבי.

• יעל דיין, סופרת: ברור
שהייתי כותבת עוד ספר. ההנחה
שלי היא שכל הזמן יש צורך להתבטא,
וכשהזמן קצר אז הרצון המיידי
הוא להוציא את המיטען הקיים.

בועז אפלבאום, פקיד

בביר: הייתי מתיישב, וכל הזמן
כותב שירים, כמו למשל :״קינאתי
בחיות /שיש להן חרות /לבחור
להן/חיים מאושרים / .קינאתי בחיות
/שגם הציידים /המבקשים בן
זעם לכלות /אינם ממהרים.״

ביוזיבו ארה ממש, תו פו רסחמאמ. המכונית
החדשה חבית תו. מחוללת את המהפכה
הג דורה בעולם הרכב המשפחתי
רא נווד חפיסה סולידית ושקטה, ארא תפיסה
סהפבויתאוזיתית -סבוויתבמוחה ויציבה סווד
ווזהירה וספורטיבית מאידך.
אם דם וועו וורם בעורקיך והרצו\ רחידוש פוסם
בליבך, תו פו דסותאמ וו הטבחית שחיבית רה.
1ז \ זפמ \ 1ז -ץסמ ^ 0
תו פו רסחמאם טציגה תפיסה חדשה לחלוטין-
טווס ץ ב<חמא £שמרם היה בחותר
פטם ראשווה שרטווע 0פ 5וםם״ק יש סם בוטות
סוסרבריטה.
והו הישג אדיר רטתנווים ויתרם עצום רנהג.
תו פ ו דסחמאמ היא טסבתיתטאוד, היא גוטעת
פו ק״ם ררימר אטד סטוץ רעיר ובמהירות
טיוצבתשלספ קמ״ש! ומגיעה למהירות של 77ו
קמ״ש.
במשפט אחד -ב תו פו ץ 5ו 3אמ, תמצא צירוף
מעולה שלביצועים טרשיטים וטסבם ויברבדלק.
א ר רו ד ע סיגז, נז חז־וזוזו סזז ה

80 בוזזוגז סג־סבמותו
וזחייח ש גזש־לסוי

390ו

הוהיגה ב תו פ ו צמחטאם רבה וההיגוי קל.
והו היגוי מדוייק ומתקדם, המעניק לנהג מידה
רבה ומיידית שלבטטו\ ואחיות בביש טובה.
תו פו ץ סוזמאם מעוצבת בצורה אוירודיומית
מודרנית והיא יציבה מאודעלהבביש.
בפנים היא מרווחת ביותר וכל אטד מן הממעיט
יבול לשבת בנוחיות מירבית. המושבים גדולים,
רבים וטובים מבחינת הנדמת אמש ויש הרבה
מקום לרגליים.
תו פו צסחמאס מצויידת בפתחי אויר רבים,
היא מכונית שקמה ונעימה גמבנהיגה מהירה.
ציג ־ן ־ ס ר
היה בדאי לחבות׳ תו פו ץ 0וזמאמ היא מכונית
הדגל למכוניות מסוגה, רק פעם בדור מחוללים
מהפבהבואת.
ל תו פ ו רבזממאמ גימור מעולה. תו בודקים בל
מכונית ומכונית לפני שהיא יוצאת לדרך ובך
אתה יודע שאתה מקבלמבונית מושלמת.
תו פוצ&וסאממהירה, אלגנטית ונוחה.
אם אתה מחפש לא סתם מכונית משפחתית, אלא
מכונית שחתן לך יותר מוה -ביצועים מעולים
ונ היג ה חוקה, מצאת.׳ רנו פו ץ סחמאם
עבשיובמחיר היכרות•

החלגז• 1 9 ,4 9 5ננו״חבורדמע״נז•.

המחיר אינו כולל אביזרי רישוי.
עפ״י מחירו! ו 92 מיום .3/4/89

80מתות מו ם מו טדםאתההבדל
ירושלים טל 02-226491 .נאו שבע טל 057-70911 .נתניה ט ל 053-40404
חיפה טל 04-723294 .
תל 4אבינ -ויבל26
עמיגל, רח־ הפלדה, אזור התעשיה אזור התעשיה,וחי פנקס
טל 03-627151,627157 צומת וולקן שדרות ההסתדרות 63ו ח. לוי, חדהס 4 ענזקשוה רכב חיפה טל 04-510296

ק. גת 051-8885300
אשדוד 08-521723
אילת 059-78025

מי קבע מהם מיצרני יסודי
מי קבע מה לסבסד!
מומחה ותזונה מציג
שאוה מהנננית:
להפסיק לסבסד
מזון מזיק.

שרה ליבובי**
מדווחת:
^ אם מדינת-ישראל היא מדינה אכז־
1 1רית, ההורסת את בריאות אזרחיה בשיטתיות,
ומתיר תיכנון קפדני ומחושב?
״מוצרי־היסוד, למשל,״ אומר יצחק בן־או־רי,
מרפא טיבעוני .״המדינה מסבסדת שורה
של מוצרים: לחם, חלב, עוף וביצים. אלה נקראים
מוצרי־יסוד. כלומר: הם מיסודות תזונתו
של האדם. בלעדיהם אין הוא יכול
להתקיים.
״לכאורה זוהי מטרה טובה. המדינה דואגת
לתושביה, מקפידה על־כך שהם יאכלו מזון
בריא וטוב. אבל המציאות שונה לגמרי.
דווקא המוצרים האלה מזיקים לבריאות־האדם,
מסיבות שונות, אך בעיקר מפני שהם
רוויים בכולסטרול!״
מתוך טבלת הרכב המזונות שהוציאו
מישרד־הבריאות ובית־המידרש הממלכתי
לתזונה ולכלכלת־בית בירושלים: במאה גרם
של חלמון ביצה ( 5חלמונים) יש 1600
מיליגרם כולסטרול. ביצה אחת מכילה כ־320
מיליגרם. ב־ 100 גרם כבד־עוף יש 475 מיליגרם.
ב־ 100 גרם של בשר־עוף יש 80

טרול: שומן־מרה. זהו חומר אורגני, הנמצא
בכל התאים של כל בעלי־החיים. הוא מסייע
בבניית דפנות-התאים, ובמיוחד בבנייתו של
המעטה המבודד את סיבי־העצבים. בגוף האדם
מתרכז הכולסטרול בכבד, במרה, בטחול
ובדם. הוא נחשב למלוום הקבוע של השומנים
מן החי. ככל שרמת השומנים הרוויים עולה,
כך עולה רמת הכולסטרול.
כיום נחשבת כמות נורמלית של כולסטרול
בדם 280־ 150 מיליגרם. לפני 40 שנה
נחשבה כמות כזו של כולסטרול כלא־תקינה.
אז סברו שרמת הכולסטרול בדם צריכה לנוע
בין 200־ 100 מיליגרם.
״בימינו, הרפואה צריכה להתאים את
עצמה לציבור הרחב. היום רוב האנשים
שמנים מאוד, זוללים ללא־הרף. לכן כמות
הכולסטרול בדמם גבוהה. הרופאים אינם
יכולים להגיד לכל מי שפונה אליהם שהוא
חולה ושחייו בסכנה, לכן התחכמו והעלו את

לחולים שלנו אנחנו אומרים שלא יאכלו
ביצים, מוצרי־חלב ובשן. אבל הישראלים אוהבים
ביצים. ישראל נמצאת במקום הראשון
בעולם בצריכת ביצים. הישראלי אוכל כשתי
ביצים בממוצע ליום.

•והמ דינ ה מסבסדת בדיוק את
מה שמזיק!
יש לה, כנראה, סיבות אחרות, לא בריאו״
בי צ ה
תיות, לעשות את ז ה _
ליו ם! ״
לום דויד, מנהל מחלקת־עיבוד־נתו־נים
במועצת־הלול :״אנחנו מייצרים

וועדת־השרותים של הכנסת,״ אומר בן־אורי.
״ניסיתי לברר שם מי קבע שדווקא אלה יהיו
המוצרים המסובסדים. האם סל המוצרים הזה
נקבע על־פי טובת האזרחים, או טובתה של
המדינה? התשובות שקיבלתי היו מעורפלות.
״באותה תקופה, מישרד־הבריאות ניסה לצמצם
את מיכסת־הביצים לשתי ביצים לנפש
בשבוע. מועצת־הלול התנגדה, בטענה שמושכים
רבים, בגליל ובפרוזדור ירושלים, מתפרנסים
מהלולים.

״ ח חדי1חתס 01ד ת
מנוד! תלב!״
מיספריהם של הערכים הנחשבים כתקינים.
וזה, כמובן, מגוחך,״ אומר יצחק בן־אורי.
עודף כולסטרול שוקע בדפנות העורקים,
גורם לכך שהם נעשים צרים יותר, מנוונים,
נוקשים. השלב הבא הוא מחלת טרשת־העור־קים.
נפגעים העורקים הכליליים של הלב.
מתפתחת באופן הדרגתי מחלת־לב כלילית.
״זהלא

מומחה בן־אורי
320 מיליגרם כולסטרול בביצה

מיליגרם כולסטרול. ב־ססז גרם שמרים,
המשמשים לאפיית־לחם, יש 680 מיליגרם
נ־ל ייל

בי דיגו! ״
^ פרופסור מוריס לוי, מנתח־לב :״אין
( 1ויכוח שהכולסטרול מזיק לבריאות. זו
מוסכמה ברורה ומקובלת על כל הרופאים!״

• אם כך, מדוע אינכם יוצאים נגד
סיבסוד מוצרים עתירי־כולסטרול?

״ ה רו פ אי ם

התחכ מו

אנחנו, הרופאים, צריכים להתריע? זה תפקידו
של מישרד־הבריאות! הרי במילא זה לא
נתון בידינו. כל התחום הזה הוא כלכלי.

י ^ ת הכולסטרול גילה בתחילת שנות
ה־40׳ סטודנט אנגלי, שחקר את אבני־המרה.
פירושו המילולי של המונח כולס־

• ובכל זאת, הרי אתה יודע, יותר
מכל פקיד ממשלתי, עד כמה הכולסטרול
מזיק.

מיליארד ו־ 300 מיליון ביצים לשנה. אין לנו
שום עניין בהגדלת מיכסת־הייצור או בהקטנתה.
אנחנו פשוט מספקים צריכה.״

• ואם פתאום אנשים יפסיקו לאכול
ביצים, מה יקרה?
(דויד צוחק ).זה לא יקרה אף־פעם. אולי
תהיה ירידה בצריכה, אבל נפילה גדולה לא
תהיה. ואם בכל אופן, באופן 1תיאורטי, תהיה
נפילה, המושבים, המתפרנסים מהלולים, בגליל
ובפרוזדור ירושלים, יצטרכו למצוא פרנסה
אחרת.

• אתה יודע שביצים אינן בריאות?

כל מאכל אפשר להגיד שהוא לא
בריא.

• אתה אוכל ביצים?

בטח. ביצה אחת ליום!

ל ה רוג
גהתקף ־ לג

פני 10 שנים השתתפתי בדיון על
המוצרים המסובסדים, שהתקיים ב־

״לפני שלוש שנים הגיע הענף הזה למצב
אבסורדי. היו 150 מיליון ביצים מיותרות.
מועצת־הלול מכרה אותן, באמצעות מתווך,
למדינה ן לרבית, וזה כאילו שהמדינה החליטה
להרוג את הערבים לא במילחמה, אלא בעזרת
התקפי־לב•״

ה עי ק ר:
ה מי פגון

ך* ניסיון לגלות מי החליט מהם המוצרים
1 1המסובסדים, ולמה, אכן מייגע מאוד.
במישרד״הבריאות נאמר לי כי אין כל קשר
בין המוצרים האלה לבריאות. מה זה שייך
בכלל לבריאות? — התפלאו שם. תפני ל־מישרד־התעשיה־והמיסחר!
במישרד־התעשיה־והמיסחר
היפנו אותי
למישרד־החקלאות, למרות שהוא המסבסד
את הלחם מטעמים כאילו־הומניטריים, כדי
שלא יהיו במדינה רעבים ללחם.
דליה הראל, סגנית־מנהל־כללי לייצור ב־

שדד, לי בז בי•;
(המשך בעמוד )42

מד1ע הוחדר מנכ״ ד, כדר״ אהרון דוברת?
תגובה מיידית לבדיחה שר יהודית רביץ
ציון צפריר, ה עול ם הז ה

משהחלה מסיבת־העיתו־

נאים הכלכליים עם אהרון
דוברת, מנכ״ל כלל, ביום החמישי,
התבקש כל אחד מהכתבים
להציג את עצמו. כשהגיע תורו
של הכתב הכלכלי של ידישת
אחרושז, בני ברק, הוא קם
והציג עצמו כיואב יצחק, ואז
אמה ״הופס, סליחה, טעיתי,״
באותו הרגע נפתחה הדלת ויואב
יצחק, הכתב הכלכלי של. מעריב,
שפירסם את סידרת־התחקידים
על כלל, והצביע על חשדות למעשים
פליליים, נכנס פנימה,
והכל פרצו בצחוק. מי שעמדו
ליד מנכ״ל כלל, דוברת, טענו
שהוא החוויר.
תת אלוף אבי אלפסי,
מי שהיה קצין־תותחנים ראשי,
לא היה מובטל זמן רב אחרי
שיחרורו מצה״ל. ידידו, איש־האופנה
אורי רביבו, אף הוא
קצין גבוה במילואים, מינה אותו
כמנכ״ל רשת חנויות־האופנה שבבעלותו.
איש־הביטוח
יוסי חכמי
סעד בחברת ידידים במיסעדה
תל־אביבית, ועם סיום הארוחה
ביקש את החשבון. כשקיבל אותו
הוא הושיט יד לכיסו, להוציא
את הארנק, ולמבוכתו הרבה
הסתבר לו שהוא איבד אותו.
חכמי לא נואש, וביקש הלוואה
מחבר שהיה עימו.
תצוגת־האופנה של מעצב־העילית
עודד גרא העלתה סומק
וגרמה מבוכה לכל הנשים
החשובות שישבו בשורות הראשונות.
על הבימה הופיעו בקיט־עי-קישור
זוג רקדנים מלהקת
בודשבע, שהיו עטויים פיסות־בד
זעירות, שהסתירו את איזור
החלציים בלבד. בשורות הראשונות
ישבו זיוה להט, מיכל

מודעי, נלה יעקובי, ראו־מה
וייצמן, מוריאל ארנם

ואחרות, שהרגישו לא בנוח למר־

\ | 1ך| ק 14ך ראש״הממשלה, מ חבק א ת נכדתו, ש״
*• 1 #1111 | 11 1חיכתה לו בנמל-התעופה עם שובו מבי קורו
בארצות-הברית. מצב רוחו של ראש״הממשלה היה מרומם
אה הרקדנים העירומים.
אן־קלוד אדרי, אשתו
של השר בלי־תיק, רפי אדרי
וג׳ואן אדרי, גרושתו, ישבו באותה
השורה והתעלמו זו מזו.

הדוגמנית ענת גרץ עלתה
על המסלול פעם אחת בלבד.
היא לבשה בגד בסיגנון הודי שעטף
את בטנה התפוחה. גרץ נמצאת
בימים אלה בחודש השמיני

ך 11ן ^ 1הזמר הישראלי המתגורר בפאריס מזה שנים רבות, שם הוא מופיע במועדונים
/ 1 1שונים, הגיע ארצה לחג״הפסח. טל ה תפרס ם לפני שנים רבות, כחבי מהבמד חדווה 111 ודויד, שהיה בזמנו צמד מאוד פופולרי בארץ. הם זכו בפסטיבל-ה שירים בשוקיו בשיר ״נעמי״.

והרבה להתבדח. בפינה אחרת עמד הח״כ לשעבר מיכאל דקל,
שנאשם בעבירות חמורות של לקיחת שוחד, ושוחח בידידות
עם מפכ״ל המישטרה, דויד קראוס והרמטכ״ל, דן שומרון.

הלוחלדר,הגדול בעישון
טוביה

יושב-
חד״ר
ראש האגודה הישראלית למניעת
עישון, עלה לפני שבו עיים
במעלית של עיריית תל־אביב.
לפני שנסגרה הדלת,
נבנס למעלית שלמה להט.
הוא בירך א ת לדר לשלום ו לדר
חשב שהוא מברך לשלום
נם אנשים שאותם אינו מכיר.
אבל מייד התברר שב׳יץ׳
אכן נ עי ר אותו.
להס התעניין בשלומו של
גץ שיין, המיליונר האמרי קאי
הקשיש (ג ,<8שתרם ל אגודה
עד היום כמיליון דו .אחה
יודע ס׳ נמצא כ אן ד
לר, ושבוכותו קיימים תשדי-
רי-השרות בסלוויזיח, ו ה עי ד ללרר מתי שניהם נפגשו באח־רתה
-יחד עם שיין, לפני ארבע שנים, בכנס-רופאים.
לרר סיפר ללהט ששיין שאל מה עושה ראש־העיר בעניין
העישון, והוסיף שהוא אמר, כתשובה, לשיין :״הבעייה מאוד
מטרידה אותו, והיא בראש דאגותיו.״ ב׳יץ׳ חייך לשמע
ההגזמה.
בקומה השמינית נפתחה דל ת המעלית, וגבר בעיר רבה
להיכנס בשסיגריה בידו. להט אמר ל ה. אתה רובה להיכנס
למעלית עם סיגדיהז אתה יודע מי אני ד
״כן,״ אמר הבחור , ,אתה מר ב׳יך׳.״
״זה לא חשוב מי אני,״ אמר לו ראש-העיר ,״אתה יודע מי
נמבא כאן איתי! הלוחם הגדול בעישון!״
הבחור מיהר להס תלק משם.
להריונה. מאחורי הקלעים איפרה
המיסערנית ההודית רינה
ם ושל!ורנה את הדוגמניות.
הזמר שימי תסירי ה
גיע
למסקנה שעבודתו כזמר אינה
מספקת אותו מבחינה כלכלית,
והוא נכנס כשותף במיש־רד־הפקות
ביחד עם יהודה
העולם הזה 2694

קיסר. בתוקף היותו שותף הוא
החליט לקחת על עצמו את הניהול
בפועל של המישו־ד, והוא
עורך את המשא־והמתן עם הלקוחות.
רוני
שטרן הוא אחד מבעלי
הפאבים הכי פופולריים
בעיר. הוא עובד שישה ימים בשבוע,
ורק יום אחד הוא נח בחברת
בני־מישפחתו. באחד מימי השבוע
הוא התפנה מעבודתו ולקח
עימו את רעייתו, כדי לבלות באחד
מאולמות־הבאולינג החדשים
שנפתחו בעיר. אשתו קיוותה
שיהיה להם ערב אינטימי,
אך תיקוותיה התבדו. דקות מועטות
אחרי הגיעם למקום ניגשו
אליו בעלי המקום כדי לברכו,
ותוך כמה דקות הפכו חילופי״
הברכות לשיחת־עבודה, שהסתיימה
בשעת לילה מאוחרת.
שני הצדדים סיכמו על הפעלת
מיסעדה ופאב במקום בניהולו
של שטרן.

אופירה נבון הגיעה
לפני שבועיים, לבדה, למלון נל׳
״ כינרת בטבריה. היא לבשה חלי־פת־טריינינג,
לא היתה מאופרת,
שיערה היה בצבע חום־בהיר, והבנות
בקבלה לא זיהו אותה. היא
שהתה במלון יומיים, והשתתפה
שם בסדנה לשיזור־פרחים, במשך
שלוש שעות ביום.
ימים אחדים אחרי נבון,
הגיע למלון הבעלים שלו, יעקב
נימרודי, עם פמליה שכללה
את בנו עופר, חתנו(בעלה
של בתו רותי) ,נהג ועוד כמה.
החבורה ישבה סביב שולחן על
המירפסת, וכל המלצרים הסתובבו
סביבם והגישו להם משקה
וכיבוד. זוג־ליצנים שהיה במלון
עשה להם הצגות, וליצן שלישי,
על קביים גבוהים, שהיתמר לגובה
של שלושה מטר, עורר את

המלונאי בו ה( , 27-ראשון משמאל) התחיל

\ 1ו 111\ 1 9 11ב הק מ ת הת שתית של מלון־פאר בטאבה,
שיקרא ״טיאג טאבה״ .בצילום הוא אוחז בציור של דגם המלון,
התעניינותו של נימרודי, אשר
מישש את הרגליים הארוכות,
וביקש לדעת כיצד והיכן הן
מתחברות לקביים.
ענת טופרל ובעלה,
איש־הסרטים יורם ברזילי,
עזבו את לוס־אנג׳לס, אחרי
שהות ממושכת. הם שוהים עתה
בלונדון, עם בתם. ענת היא בהריון.

נולד, אחרי שלוש
בנות, לפלמח זאבי, בנו של
רחבעסוגנדי) זאבי ולאשתו
ג׳יין. המישפחה מתגוררת בכפר
תבור, ופלמח עובד כמנהל במי־פעל
לציוד צבאי בבית־שאן. לתינוק
קוראים פלג, ולשלוש
אחיותיו — כינרת, מעיין
וירדן. לחגיגת ברית־המילה
הגיעו משה לוי, הרמטכ״ל לשעבר,
ראומה ועזר וייצמן,
רות דיין, וכמובן גנרי ואשתו

יעל.

לראש מועצת כפר־תבור,
חבר הכנסת מיכה גולדמן, יש
באחרונה בעיות של אמינות, ב־

כמו דסטין ה 1פם!
בעיר״הסרטים שוהה, מזה

שנים אחדו ת, מימי וייג־בדג,
מאלמנות־מינכן, ש־הית
ה אשתו של מוגי וייג-
מאמן־המתאבקים.
בדג,
מ ה היחיד של ויינברג, גורי
(8ג) ,טיי ס בשבוע שעבר א ח
לימודיו בבית־טפר למישחק,
והוא שואף להיות שחקן.
לגורי כחול-העיניים ויפה-
התואר יש מדריך למישחק,
המכין אותו לקר את מיבחני־ה
ב ד שאליהם הוא ניגש. ה מדריך
הוא ברייאן או*
גורי ויינברג
בראיין, שחקן ומדריד״שח־כבר
חצי שנה
קנים ותיק, שעם תלמידיו
נימנים כמה מפורטמים, כמו כוכב-הטרטים והטלוויזיה ניק
(עני ועשיר) נולטה, שאותו גילן? אובראיין לפני 2$שנה.
כאשר התלוננה מימי באוזני המדריך על-כך שגורי רץ
למיבחני-בד כבר חצי שנה, ועוד לא יצא מזה שום דבר, הוא
צחק ונתן ל ה הרצאה ארוכה על הוליווד, העיד המשוגעת
והקשה, על דאס טין הופמן, שרץ למיבחנים במשך סג
שנים, ועל מארלון ברנדי, שעימו מיודד אובראיין, שרץ
למיבחנים במשך חמש שנים, לפני שזכה בהצלחה. גורי צריך
להיות חזק ומתמיד, טיכם המדריך, אני מאמין שבסוף זה
ישתלם לו.
העולם הז ה 2694

כשלצידו טמיר תוסיק (שני משמאל) ,טגן עורן העיתון ״אל
אח׳באר״ .לצידם שלווה בן״גל, מפיקת אירועים, הנמצאת עימו
בקישרי עבודה, מלכת היופי שירלי בן־מרדבי וידידו, אטד.

כל הנוגע להשכלתו, לדרגתו ב־צה״ל,
לנהיגה ללא־רישיון ועוד,
אבל מרבית אנשי הכפר מרוצים
ממנו ומתשומת־ליבו לכל פרט.
כל פינה בכפר נוצצת מניקיון,
ולדברי אחד התושבים :״חסר שיום
אחד לא יאספו את פחי־הזבל
או לא ינקו את הרחובות! מיכה
בודק הכל בעצמו.״
אי־דיוקים קלים ברשת ג:,
ביום הראשון, ה־ 9באפריל, בתוכנית
אדנם עתיק, השמיע הקריין
דן עופרי את שירה של להקת
הנח״ל, עננים, וכהקדמה לשיר
קרא מעטיפת התקליט את שמות
חברי הלהקה, כפי שנקראו אז,
ושמותיהם כיום: שלום חנון,,

א לי דסה, ה עול ם הז ה

יעל קולומביה, אשתו
של המלחין הנודע, מישל קולומביה,
הגיעה ארצה לחג הפסח,
וכבר הספיקה להיפגש עם
חבריה הרבים. קולומביה סיפרה
שבתה בת ה־ ,21 אגת, הקימה
חברת־הפקות בשיתוף עם הבת
של כוכבת־הקולנוע מרי לפו

טוביה צפיר, שולה חן,

ששי קשת. עד כאן הכל בסדר,
אבל כאשר הגיע לשמו של
חבר להקה. פחות ידוע, יוסי
טוויה, כיום איש־קולנוע, קרא
לו׳עופרי :״יוסי סויה״ .לפני השמעת
שירו של הזמר פרנק איי־פילר,
הקיץ חלף, אמר הקריין:
אייפילד הוא זמר אוסטרלי, אבל
חושבים שהוא אוסטרי, כי הוא
שר הרבה שירי יוך ל. הפנינה האחרונה
של עופרי באותו ערב:
את שירו של ג׳ון לנון, ילד יפה,
הוא תירגם ל״הילד היפה ביותר״.
אפי
דיין הופתע למצוא
בשבוע שעבר בתיבת־הדואר שלו,
בדירתו ברמת־גן, מעטפה
ובה חצי חפיסת־שוקולד, בצירוף
פתק, שאמר בערך כך :״הסיפור
שלך בעיתון, על בדידות וצרות
אחרות, נגע מאוד לליבי. אל
תהיה עצוב — האביב הגיע והשמש
זורחת. אכלתי חצי חפיסה,
וחצי אני נותנת לך, שיהיה לך
קצת מתוק. על החתום: נילי,
שכנה שלך, שקיבלה את כתובתך
ממוכרת״העיתונים שלך״.
באחת מהופעותיה האחרונות
סיפרה יהודית רכיץ, ב־קטע־קישור
בין שיר לשיר, את
הבדיחה הידועה על הנמלה שביקשה
מן הפיל שיעביר אותה
את הנהר. בסוף הדרך היא אמרה
לו תודה, והוא אמר :״מה תודה׳
תתפשטי!״ בסוף ההופעה, אחרי
מחיאות־הכפיים, אמרה ירביץ:
תודה, וקבוצה גדולה בקהל צעקה
אליה :״מה תודה! תתפשטי!״

אברהם בינדר

ולצייר הקשיש ערך תערוכה רטרו-
טפקטיבית של יצירותיו. בתו יעל
מרן, המתגוררת בארצות־הברית, באה במיוחד. בתו, זיוה בינדר,
מי שהיתה מלכת״המים ונערת-זוהר בשנות ה־ ,60 נעדרה.
במשך שנה ושלושה חודשים,
כאשר הופיע ב־ 250 הצגות
של המחזמר עלנב׳ החיים, הוציא
אכי טולדנו הרבה אנרגיה על
הבימה, בעליה על באריקדות,
קפיצות והתרוצצויות, ולכן יכול
היה להרשות לעצמו לאכול ולזלול
ככל שרצה, בלי לעלות ב־מישקל.
אחרי שפרש מן ההצגה
המשיך הזמר לאכול בכמויות,
אבל מכיוון שלא שרף קלוריות
הוא שמן בחמישה קילו. לקראת
הקדם־אירוויזיון הוא רצה להיראות
במיטבו, החליט על דיאטה
חריפה, והוריד את המישקל המיותר.

נולד לבעל מוערוני-
הלילה איציק אכנרי ולאשתו
רעיה. השניים הכירו זה את זה
לפני שנה, דרך המדור מיכתבים
לרנתי. בזמן שהאם התאוששה ב־בית־החולים
סישנב לדך בירושלים,
הגיע איציק למועדונים
שלו כשבידו משקאות וכיבוד,
לכבוד המאורע. צירוף־מיקרים
מעניין: התינוק נולד בדיוק ב־יום־הולדתה
של עורכת־המדור,
ששידך בין בני־הזוג(ה־ 2באפריל).

נעמי
דז; דלזדד אדדליאם

פסוקי השסע
• חיים בר-לב שד-

המיששרה, מצוטט על-
ידי הטופר נתן שחם:
״כמעט כל דבר בעל ערך
בארץ הזאת נוצר על״ידי ׳
אנשיט שאינם מתאימים
לתפקידם!״
• פקיד״שומה, המ בקש
להישאר בעילום־
שם, על השומות המוגז מות
שמט״ההכנסה מו ציא,
לפעמים, לנישומים
שבספריהם מתגלים פג מים,
או שאינם מנהלים
טפרים כלל :״לא אחת
שומה האמורה ל היו ת,כ מיטב
השפיטה׳ (של פ-
קיד-השומה) היא, כמי טב
השחיטה!״

• שבועון צה״ל ״ב
מחנה״
,בשם חייל בח טיב
ת גולני :״מוליכים
אותנו בשבילי-עיזים, מ אכילים
אותנו כמו ציפו רים,
מתנהגים אלינו כמו
אל כלבים, ומתפלאים
למה גולני חיות!״

דירת יוקרה ־ בתנאים שלן !
שלם 250/0עם חתימת החוזה והשאר -כפי שנוח לד עד הכניסה לדירה
חולם על דירת יוקרה!
שינון עובדים יוצאת במבצע במספר
אתרי יוקרה ומאפשרת לך לרכוש א ת
דירת החלומות שלן בתנאים
שנוחים לן.
בעת חתי מת החוזה אתהמ שלם רק
/0ס , 10 עוד /0י< 15 תוך 30 יום והשאר
מתי שתרצה עד הכניסה לדירת
היוקרה שלך.
זה הזמן להגשים חלו ם־
בשיכון עובדים אתה קובע א ת התנאים.

רמת אביב-מגדלי אביב
מגדלי אביב ממוקמים בנקודה הגבוהה
ביותר בכל רמת אביב.לפרוייקט שישה
בנינים יוקרתיים הכוללים את כל השיפורים
האפשריים ודייריו נהנים מפיתוח סביבתי
מלא, הכולל בין היתר: מרכז ספורט בלעדי.
לבחירתכם :
דירות 4חדרים +חדר משק 1350מ״ר.
דירות 5חדרי +חדר משק 1550מ״ר.
נציגי החברה יחכו לכם בימי ב׳ ו-ד׳
בשעות 8:00-13:00 ובימים א׳,ד׳,ה׳
בשעות -18:00ש16:
ניתן לבקר באתר בשבת בשעות ש11:00-13:
לפרטים נוספים
שיכון עובדים, לה גרדיה 58 יד אליהו
תל אביב, טל 03-390721 .
פרוייקט משותף עם:

גבעתיים־ גבעת העיר
בגבעת העיר הולך ונבנה המגדל הראשון -
מגדל העיר -המגדל הגבוה ביותר בעיר 14 .
קומות של יוקרה משקיפות לים ולאזור
המרכז כולו.
לבחירתכם:
דירות 4חדרים 1270מ״ר.
דירות 5חדרים 1430מ״ר.
ודירות גג 4חדרים +חדר משפחה +חדר
נוסף על הגג +גג מרוצף 80מ״ר.
לפרטים טספיס:
שינון עובדים, לה גרדיה 58 יד אליהו
תל אגיב טל 03-390721 .

באר שבע
בשדרות יעלים בסמוך לפארק באזור שופע
ירק בנין נוסף בפרוייקט היוקרתי ביותר בעיר
באיכות בניה מעולה ועכשיו בהנחה מיוחדת.
לבחירתכם :
דירות 4חדרים 120מ״ר.
דירות 5חדרים 140מ״ר.
ודירות פנטהאוז.
לפרטים נוספים :
שינון עובדים, דרך מצדה מרכז הנגב ב״ש.
טל 057-495811,057-495540 .

ן־ 1 בצפון מערב הכרמל, דירות גן מרהיבות
הצופות לים. בכל קומה דירה אחת ע
כניסה נפרדת.
לבחירתכם :
דירות גן בנות 5חדרים 120מ״ר +מרפסת
גו 23מ״ר או גינה צמודה.
לפרטים נוספים :
שינון עובדים, רח׳ החלוץ 43 חיפה
טל 04-660915 .
נתניה באזור היוקרתי של העיר, ברחי שלמה
המלך 2 -מגדלי פאר.
לבחירתכם :
דירות 3חדרים 88מ״ר
דירות 4חדרים 109מ״רו 116-מ״ר.
דירות 5חדרים 132מ״ר
ודירות פנטהאוז.
לפרטי נוספים :
שינון עובדים, לה גרדיה 58 יד אליהו
תל-אביב טל 03-390721 .
פרוייקט משותף עם:
ממה שקד ובגין בע״וז
בהנהלת י ש עי הו ש קו

דורו ת של אמינות ואיכו ת בבניה

חיפה-חנהסנ ש
ברחי חנה סנש, בנין יוקרתי מצופה אבן
הצופה לטף מרהיב.
לבחירתכם:
דירת 4חדרים 87מ״ר -אחרונה.
דירות 4חדרים 107מ״ר.
דירות 5חדרים 120מ״ר.
לפרטים טספים :
שיכון עובדים, החלוץ 43 חיפה
טל 04-660915 .
פרויקט משותף עם: דיור ב.פ. בע״מ.

חיפה־ גני דוממה
בנוף של שמורות טבע, בתים בני 3קומות
במקום מעולה ברוממה הישנה.
ארכיטקטוני מעולה. סטנדרט בניה
גבוה, כל השרותים הקהילתיים משלימים
את איכות החיים מני רוממה.
לבחירתכם:
דירות 4חדרים 123מ״ר.
דירות 5חדרים 129מ״ר.
ניתן לבקר באתר ביום ג׳
בשעות 15:30-17:30
וביום שבת בשעות .10:00-13:00
לפרטים נוספים:
שינון עובדים, רח׳ החלוץ 43 חיפה
04-660915

פרוייקט משותף עם :״מם

שעות פתיחת משרדי המכירות בימי החג :
יום די 8:30-11:00,19.4
יו ה׳־ו׳ ,20-21.4סגור
יוסא׳-ה׳ 8:30-12:30,23-24.4
יוסגי-ד׳ 26.4־,25 סגור.

יוון לך׳כתובת.

שיכון עו בדי

ספר

רפסודה
על המים
״השעם מוזר, עבר שנגמר, מתפתל אל
הטוף /מ תנ דנ ד בטירוף על ריצפה רעו עה,
מתי נגיע לחוף.״
שתי שורות מ תון שיר חדש, כל יכול.
החוף הוא, אולי, תחנת־הרדיו שתשמיע
אותם, או אולי הבימה, ש תטחוב א ת
ההופעה, או אולי החברה, שתחבק. א ת
השיר כ תב ליהוד. הוא מבצע אותו עם
איתי הבר, קלידים ובט, דודי לוין, תו פים
וכלי-הקשה, ונועם שמאי, גיטרות.
ההרכב הזה עומד להוציא, עכשיו,
את תקליט״השדרים הראשון שלו לרד יו.
השלושה מתכוננים ל״קשע״ הזה כבר
שש שנים, שבהן הם ניגנו ויצרו בי חד.
מחוץ לעניין האמנותי הם ״קטטה״,
זאת אומרת חבורה. צורת״העבודה של הם
לא ה שתנתה במשך השנים. בהתח לה
הם יוצרים סקיצה של ה מוסיקה וה-
מלודיה, אחר־כך ליהוד כותב אתה תמליל.
בשיש לו התמליל הוא חוזר
ל״קטטה״ ,מנסי ם עד שהשיר נראה להם
נבון.
מבחינה מוסיקלי ת הם מ מקדי םאת
עצמם בין רוק למוסיקה שחורה. הגדרה

״בתור יהודיה ישראלית, שחייה כל חייה
בתל־אביב, מבלי שיהיה לה מושג על המתרחש
מתחת לאפה, ועל קיומו של גטו ערבי,
החי במנותק מסביבתו, והנמצא בתהליך הריסה
ושחיקה מתמידים, אני רואה חשיבות מיר־בית
בהכנתו של מיסמך דוקומנטרי, שיתאר
את מירקם השכונה, שכונת עג׳מי.״ כך אריאלה
אושפיז.
במשך שלוש השנים האחרונות הקדישה
את עצמה לאיסוף חומר מצולם וכתוב, שיתאר
את הווי־החיים בשכונה זו.
ספר״הצילומים המתוכנן מסתייע בסיד־רת־ראיונות
שהוקלטו ושנערכו. הראיונות
כוללים סיפורים אישיים בלשונם של המרואיינים,
התייחסויות של תושבי המקום, דרו־ראייתם
וחוויותיהם האישיות בעניינים כגון
דת, פוליטיקה ומצב השכונה.
הדמויות המרואיינות, שסיפרו את סיפוריהן
האישיים בספר, מייצגות מיגוון רחב של
טיפוסים: נשים של נרקומנים, דייגים, צעירים
שירדו לקנדה ושחזרו, נשים שהפכו דתיות,
אשה יהודיה שנשארה גרה בעג׳מי, צעירים
מהוועד השכונתי, רופא־שיניים חבר בר־ק״ח
שלמד ברוסיה, שחקן צעיר, ועוד.
על תהליך העבודה :״במשך עבודתי בשכונה
יצרתי קשרים חזקים עם תושבי-המקום,
הפכתי בת־בית בחלק מהבתים, ורק דרך

תיאטרון־רחוב

קירבה זו התאפשר לי להגיע לקבוצות אנשים
כמו נשות נרקומנים ונשים דתיות, ולשכנע
אותם לדבר בגילוי־לב. ליוויתי בצילומים את
פעילותיהם של הוועד הערבי למען ערביי־יפו,
וראיינתי חלק מחבריהם.
״באמצעות מיבחר־צילומים קפדני, המלווה
בסיפורים אישיים, תוך שימור הרובד הלשוני
של המרואיינים, ניתן, לרעתי, להעביר
בעוצמה את התחושה של אווירת השכונה
והקורה בה, והעובר על תושביה.״
אחד הסיפורים, שאותו מוכנה אריאלה לחשוף,
למרות שהספר נמצא עדיין בשלבי־עריכה,
הוא סיפורה של תושבת השכונה, ילידת
חאן־יונס:
״אני לא מיפו. אני מחאדיוגס. התחתנתי
עם קרוב שלי. התחתנתי בת . 14 הוא היה
בגיל . 16 לא היה סומך על עצמו. היה תמיד
סומך על אבא שלו ...אמא שלי היתה מוכרחה
לחתן אותי, אחרי שאבא שלי נפטר. לא הייתי
מבינה כלום. היום הילדה שלי בת 12 מבינה
כאילו שהיא בת .20 אבל בזמני לא היינו
יודעים מה זה אנשים. מה זה. בחוץ הראש
שלי היה סגור לגמרי. מה אני יודעת. ללכת
לבית־הספר. לחזור, לאכול, להכין שיעורים.
זה מה שהייתי יודעת כל החיים שלי. פתאום
התחתנתי. הם ביקשו אותי, הוא היה בא לבקר
אחרי המילחמה של 67 כשהיכרתי אותו

צלמת אושפיז: מיבחר צילומים קפדני
היה בגיל . 14 אני הייתי בגיל הילדה שלי
עכשיו. הייתי קטנה, הייתי. ולא הייתי בכלל
מבינה מה זה חתונה. מה זה אירוסים. בכלל
לא הייתי יודעת מה זה חתונה. בהתחלה
לקחתי אותו כמו אח. לכן בהתחלה סבלתי
הרבה.״
וזוהי רק ההתחלה.
כבר היום יש התעניינות רחבה בספר בשכונת
עג׳מי ובמקומות אחרים, הן מן ההיבט
הסיפורי, הן מן ההיבט האמנותי. למרות זאת
חסר המימון להשלמת הספר.

כמעט שחקנית

שעת־דימדומים בגן־העצמאות. זוהי הפעם
הראשונה שהוא שם .״מה לעשות, למי
לגשת, מה להגיד,״ הוא חושב.
״סליחה, אפשר לשאול אותך משהו?״
״עזוב, ילד, אני לא בקטע של מתחילים.
לך לחפש חברים בגיל שלך״.
הוא ממשיך לצעוד בגן. שולח מבטים מהוססים
לצדדים. זה לא הולך. הוא מחליט לוותר
על הרעיון. אולי בפעם אחרת, אולי בכלל

אז, כמעט ביציאה מהגן, הוא נתקל במישהו.
ניסיון אחרון ודי.
״סליחה, אפשר לשאול אותך משהו?״
״אפשר.״
״אתה מבין, זאת הפעם הראשונה, ואני לא
יודע מה עושים.״
״אתה פשוט מסתובב. אם מישהו מוצא חן
בעיניך, אתה ניגש ומתחיל לדבר איתו״.
״מה אני אומר לו?״
״מה שאמרת לי, למשל.״
״אה, לא התכוונתי, אבל...״
״זה בסדר, אל תילחץ. רוצה לבוא איתי?״
״לא יודע, לא, בעצם. לא.״
הוא לא הלך איתו. איזה פיספוס, היא
חושבת לעצמה. דווקא בחור נחמד, אילו הוא
רק היה יודע...
אילו רק היה יודע ש״הוא״ אינו אלא
״היא״ ,שחקנית שהתחפשה כדי לאסוף חוויות.
מישחק רחבה,
והתוצר שלהם הוא יותר אינטו איטיבי
מאשר שייך לאסכולה מוסיק לית
כזו או אחרת.
המילים מב טאו ת מצבים ריגשיים
מיידים, רצונות וחלומות של גיל-ההת-
בגרות, במו למשל השיר מותק:
״בן מותק, אני לא מיואש /פותח דף
חדש /אז אולי תעשי טובה /בואי אלי
בחזרה.״
שאלתי א ת ליהוד א ם הוא חולם לה יות
טטאר, כוכב.
״אני מוסיקאי, ואני עושה מוסיקה.
אני מקווה להצליח, כי זה יאפשר לי
לעשות עוד מוסיקה.
״זה הכל. לא חולם להיות, סטאר׳.
חולם לעשות הופעה על המים, בחוף
הילטון, רפסודה על המים. זה באמת
מגניב אותי.״
הם צעירים, יפים וחולמים.

פוטו עג״מי

אריאל לוי: הומו מ הו ס ס
דמות ה״הומו המהוסס״ היא רק אחת מן
הדמויות, שהיא לובשת ופושטת מעצמה.
בשבילה זה תיאטרון־רחוב פרטי. אין קהל,
אין בימה, אין תאורה, והתיפאורה טיבעית.
״אני מחכה ליום שבו הקהל יהיה טיבעי,
והתיפאורה לא,״ אומרת אריאל לוי.
אריאל, בת .25 היום היא כמעט שחקנית.
הספיקה לעבור בבית צבי, שנה באוניברסיטה
במגמת־מישחק. על זה היא מגיבה :״כולם
מתפארים בזה, שגמרו משהו, את בית צבי או
הסטודיו של ניסן נתיב או האוניברסיטה. אני
מתפארת בזה שלא גמרתי. יש לי בעייה,
להסתגל למיסגרת. שונאת הגדרות, לא מסוגלת
לתייק דברים לתוך מגירות מסודרות. אז

מה אם אני בת?25״
עכשיו היא פוסעת, לאט אבל בביטחון,
בשולי התיאטרון הממוסד. תיאטרון־רחוב,
פנטומימה וליצנות, הפקות פרטיות, פסטיבל
עכו, ועוד.
״הצורך ללבוש מסיכות ולהיכנס לדמויות
בא מתוך הרצון ליצור סיטואציות לא־רגי־לות,
מוגזמות, כדי לקבל תגובות מיידיות.
זאת הדרך שלי ללמוד, לקחת חומרים, שגם
אם אין להם שימוש מיידי, יהיה להם שימוש
פעם.״
״את חושבת להשתלב פעם בתיאטרון הממוסד?״
״שאיפת־חיי
היא לא בעל, ילדים, וידיאו
ווולם. אין לי צורך בביטחון הזה. לכן אני לא
רואה את עצמי משתלבת במשהו שיש לו
הקשר ממוסד. לגבי התיאטרון, לא חושבת
שעל1בי החיים זאת הצגה, ולא רואה את עצמי
עושה צ׳כוב בהביסה.
״אני רוצה להגיד את הדברים שלי, בדרך
שלי, ומאוד יכול להיות שככה לא אגיד אותם
בכלל.״
״לא מתסכל, לחיות בצורה כזאת?״
״תיסכול זאת בחירה. ברור לי שללכת נגד
הזרם הרבה יותר קשה. בחירה מראש במסלול
צדדי מחייבת אותך להיות הכי טוב, בלי פשרות.
עכשיו אני לומדת, בדרך שלי. כשה־ 5
חומר שלי יהיה מגובש, אפרוץ קדימה. אם זה
יצליח — יופי. אם לא, נעבור לתחנה הבאה.״

זה כאן?״

בארץ שמישחקי הרמי על הבלקון, ביום
השישי, הפכו חלק מהמסורת, עדיין אין תר־בות־מישחק.
באירופה
ובארצות־הברית זה להיט. לפעמים
יוצאים לראות הצגת־תיאטרון, לפעמים
קונצרט, ולפעמים, באותה רמה של לגיטימיות,
פותחים לוח ומשחקים. הם קוראים לזה:
״תרבות־פנאי״.
זה חלק מאורח־החיים בכל שיכבות־האוכ־לוסיה.
לא נדיר למצוא מנהלים בכירים סוגרים
עיסקות ברצינות רבה על גבי לוודמונר
פ1ל.
אצלנו מנסים להכניס את זה לתרבות.
ביום הראשון בקנטרי־קלאב של בבלי נערך
ערב־מישחקים .״פתחו״ ארבעה שולחנות. על
כל שולחן הציבו מישחק וחיכו.
מדובר במישחק חלש, כיד הדימיון. החוקים
דומים מאוד לכללים של מישחק הטלוויזיה

תן ק .1מתחלקים לשניים־ארבעה צוותים.
בכל צוות שני משתתפים או יותר. כל המטרה
היא להתקדם לעבר נקודת־הסיום.
אחד מחברי־הצוות, ה״צייר״ ,צריך להעביר
לשותפיו מילה, לפי קטגוריות המצויירות
בכרטיס שלו. הוא יכול להיעזר רק בדף
ובעט, והזמן מוגבל. אם הצליחו חברי־הצוות
לנחש את המילה — הם מתקדמים צעד אחד
במסלול שלהם. אם לא, עליהם להשאיר את
כלי־המישחק במקומו. הצוות מסיים את תורו,
והתור עובר לצוות הבא.
מנצח אחד הצוותים, שכלי־המישחק שלו
הגיע לעיגול האחרון שעל המסלול שלו.
לאט־לאט התחילו להגיע אנשים .״סליחה!
זה כאן?״ הם שאלו במבט חשדני, שהתבקש
מההופעה המכופתרת.
המקום התמלא, פתחו שולחן נוסף, והמיש־חק
התחיל. האווירה מתחממת, הרישרוש ה־

קל, שנשמע בהתחלה, הופך בהדרגה לסימפוניה
של קולות. כמה מהגברים אף התחילו
להתיר עניבות.
אחד ה״ציירים״ ,רואה־חשבון במיקצועו,
מתבקש לצייר ״כדור־שלג״ ,תוך דקה. על־גבי
שני עמודים הוא פורס תותחים, רובים
וחיילים. מסתבר ש״מילחמת־שלג״ אינה קיימת
בתת־מודע הקולקטיבי. התור עובר לצוות
הבא.
הם ממשיכים לשחק עוד כשעתיים, ב־11
מישהי נזכרת שהיא שכחה להקליט את ד״ר
סטי בווידיאו, בשביל הילדים, כמובן. לא נורא,
ביום הראשון, בעוד שבועיים, היא תבקש
מהתאילנדית להזכיר לה.
הערב, בכללותו, מוכיח בעליל שלמבוגרים
יש עניין ב״לשחק״.
רק תנו להם.

— ^ 2 7יי

ם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה

חשבתי לעצמי

מאז סידרת־הטלוויזיה מ׳ ישלם לאיש המעבורת? כל מה שאני
רוצה בחיים זה לנסוע לאיזה חודש לכרתים. אתם ראיתם את היופי
שם? את השלווה, את הנופים, את האנשים המשגעים?
חברה שלי ביקשה ממני שלא לכתוב שהסידרה גרמה לי לרצות
לנסוע, כי בטח יימצא כאן איזה גאון שיחליט כי הסדרות מחו״ל
מעוררות ירידה או סתם הוצאת מטבע זר מן הארץ, ואז נראה רק
סדרות תוצרת הארץ. כמעט שיכנעה אותי החברה, אבל הרי זה לא
יכול להיות שיימצא כאן טיפש כזה.
בכלל, הסתבר שיש כאן על כל טיפש לפחות חכם אחד. הטיפש
החזיר לטלוויזיה שלנו את התוכנית המגעילה הוולגרית בני היל. אבל
מייד הזדרז החכם ותקע אותה אחרי חצות, שזה הזמן שכל השפויים
פורשים לחדר־המיטות או לחדר־העבודה.

תודה לחכם•

כתמול שילשום. כשראה המלצר שהשארנו חצאי מנות בצלחת שאק
מה קרה, ואמרנו לו שהאוכל פשוט לא טעים לנו הפעם, ואנחנו ל<
מבינים מה קרה, כי תמיד אנחנו נהנים אצלם.
״האוכל לא טעים,׳׳ ענה לנו המלצר ״כי אנחנו לא טועמים אותו
אצלנו עכשיו רמאדאן, ואסור לנו לאכול במשך היום. אז אנחנו
מבשלים, אבל אף אחד לא טועם. תבואו פעם אחרת ושוב תהנו׳.
חשבתי להציע לו לשכור לחודש הרמאדאן משהו מקביל ל״שבס־גוי׳׳
,מעין ״יהודי־טועם׳׳ ,אבל לא הייתי בטוחה שהוא יבין אותי.
ביום השישי אחרי־הצהריים, לפי מיצוות הרופא, אמא שלי
הפסיכיאטר והשילטונות, אני ישנה ארבע שעות. כשקמתי מהשינד
אמר לי בני הצעיר. :חבל שישנת, בטלוויזיה הראו את אנטיגונה.׳׳
.מה, אנטיגונה, מה זה היה?׳׳
״משהו כזה בין אופרה לבין דיכאון.״
בעיתון היה כתוב:

ואגב, טלוויזיה, אם יש לכם תוכניות שינויים — אנא השאירו את
כן, אדוני ראש־וזממשלוז ואת פרקליטי אל־א׳׳ לפחות עונה נוספת.
בחייכם, העם מבקש!

עונו׳ מינהד ומשק נבתי־התולים
מנסיקים הכשות המטבחים לנסח

הלכנו השבוע לאכול במיסעדה ערבית נהדרת, שבה אנחנו אוכלים
כבר שנים רבות. הזמנו את האוכל. ,והופתענו לרעו״_האוכל לא היה

וידידי הלצונאי, יחיאל ספרא, אמר לי שלא צריך לבוא אליהם
בטענות, כי הם נוהגים כמו שנוהגים לפני פסח: הם מגעילים. ספרא
מבין דברים כאלה.

חד שות בריאות לפני חמש שנים נסעתי לארצות־הברית1
עם מיזוודה ועם רשימת־קניות של חברותי; .
אחת החברות ביקשה ממני להיכנס לבית־מר־קחת
ולקנות עבורה משהו חדשני במיוחד1:
ספוגית למניעת הריון. נכנסתי לבית־המר־קחת
הראשון, ושאלתי אם יש להם א תי
החידוש האחרון בענייני מניעה, והם אמרו לי
שיש, אלא שהמוצר נמצא בשוק כבר שנה
לפחות. קניתי והבאתי ארצה לשביעות־רצון
כל המעוניינים בדבר.
עברו חמש שנים, ועכשיו אני שומעת!
שהגיע ארצה פיתרון חדשני למניעת הריון>.
נו? החדשני כאן זה מה שהיה חדשני בארצות-
הברית לפגי חמש־שש שנים.
ספוגית פרנוטקס מתאימה במיוחד לנשים ׳
שאינן רוצות או יכולות להשתמש בגלולה או
בהתקדתוך־רחמי 18.26 .שקלים לאריזה של :
שש ספוגיות.

להפסיק את הניקיון
פתאום חשבתי לעצמי שזה נורא מעליב,
הניקיון הכללי הזה שגזרו עלינו אבותינו
לקראת הפסח. שלושה שבועות לפני החג
תלויות נשות היהודים על אדני החלונות,
כשיד אחת אוחזת במעקה, והאחרת משפשפת
את הקיר החיצוני של הבית. הסולמות עוברים
מדירה לדירה, כשבכל פעם עולה עליהם
אשה אחרת, המנקה את הווילונות מעל
ומתחת, ובמעמקי הארונות פתאום משפשפים

אתם לא חושבים שיש גבול למה שצריר
לעשות למען מסורת, שנקבעה על־ידי בני־אדם
שחיו לפני אלפי שנים, בלי שואבי־אבק,
בלי נוזלי־ניקוי, בלי מטאטא חשמלי ושואב
פירורים אלקטרוני? אני באמת לא יודעת איך
נראו הבתים שלהם אז, אבל ברור לי שנקיים
.מדי הם לא היו. הרי חלונות זכוכית לא היו
להם, וכל זבל מבחוץ ישר נכנס לבית, וגם
מכונות־כביסה לא היו להם, ואת הפיתות הם

שואב ארס פועל על עיקרון משאבת הוו־ (
אקום, השואבת ללא כאב את הארס המוחדר י•

משקה ״נוביסל״
.הו, י 1תר ט 1ב מאלקודזלצר״
לעור בעת הכשות ועקיצות. נראה כמו מזרק,
ויש לו תוספות שונות.
חשוב במיוחד עכשיו, עם פתיחת עונת־הטיולים.
שזאב
ארס מתוצרת ס!1יאר ארצות־הברית
— 50 שקלים לערכה(לשימוש חוזר).

מקומות שעין השמש והליכלוך במילא לא
שוזפת לעולם. זה מבלי להזכיר כבר את
מיצוות שיפשוף הפנלים שבכל הדירה.
מה זה העניין הזה?

היו מכינים בבית, וחיתולי־נייר לא היו אז,
והילדים הקטנים היו עושים את ...וכמובן
בתי־שימוש לא היו להם, ובעצם מה כן היה
למיסכנים האלו?

ואם אכלתם יותר מדי, ויש לכם כובד
בקיבה או צרבת או סתם הרגשה לא נעימה
— יש פיתרון מתוצרת הארץ — נוביסל.
במיקרה היתה לי קופסה בבית כשבאה אלי •
במיקרה בת־מישפחה שבמיקרה תמיד סובלת
ממשהו.
נתתי לה שקית אחת של נזביסל, עירבבנו
במים והיא שתתה. אחרי השתייה עשתה פרצוף
כאילו אכלה סטיק פילה ברוטב, ואמרה:
״הו, יותר טוב מאלקה־זלצר״ .ותאמינו לי,
האשה הזאת מבינה בתרופות.

אז פעם בשנה, לפי סימן מוסכם מראש, הם
היו מנקים את הבתים המלוכלכים שלהם, כדי
שלא יתפסו איזה בקצילים נוראים, שכמובן
לא ידעו איר לטפל בהם.
אבל היום?
מה זה השקר הזה של הניקיון? הרי בכל
בית מתקבל על הדעת מנקים קצת כל יום.
ומה הבעייה לנקות את הריצפה בשואב־אבק,
ואחר־כך במטלית״ריצפה טבולה בחומר שגם
משפשף, גם מנקה וגם מחטא. בכל בית שבו
האשה לא יוצאת לעבודה, עבודת־ניקיון
לוקחת שעה ביום. בבתים שבהם הנשים
יוצאות לעבודה יש עוזרת, שבאה פעם או

ספו־זת ואמנות חשבתי דווקא לא להודות בזה בפומבי,
אבל הרופא שלי, כידוע, לא מרשה לי לשמור
אף סוד בבטן.
אחרי הטראומה שעברתי בעצם הגילוי,
כבר שום דבר לא יכול לשבור אותי. אתם
זוכרים, קוראים יקרים, שאני הייתי אלופת
השושלת בארץ. לא היה אף פרק אחר
שהפסדתי. בימי ראשון כבר שלוש שנים אני
לא יוצאת מן הבית, ואם חס־וחלילה אני
צריכה לצאת, אני מקליטה את הפרק, ודואגת
גם שעוד שתי חברות שלי יקליטו, כדי
שחלילה לא תהיה הפסקת־חשמל או קילקול
בווידיאו ואני לא אראה את המראות.
וכמה ויכוחים התווכחתי עם קרובים, ידידים
וסתם אינטלקטואלים שבזים לי עמוקות
כבר שלוש שנים ( 150 פרקים) ,ושאני בזה
להם בדיוק אותו פרק הזמן. כמה התענגתי על
כל פרק, כמה דאגתי לסטיבן, שהתפוצץ עם
מיגדל־הקידוח, כמה ציפורניים אכלתי מדאגה
לכל אחד מבני המישפחות קרינגטון
וקולבי, שלא לדבר על כמה דמעות שפכתי
בהלוויה של פאלון המיסכנה.
כל דבר בלתי־הגיוני, מטומטם ולא מתקבל
על הדעת שקרה בסידרה הזאת רק
הגביר את מעורבותי האישית בה. היום אפשר
להעיר אותי באמצע הלילה ולשאול אותי,
למשל, כמה פעמים היתה קריסטל בבית-
החולים, לעומת כל אחד אחר מבני המיש־פחה,
וישר אני יורה את התשובה הנכונה.
הלוואי שככה הייתי יודעת את לוח־הכפל.
טוב, בקיצור, זה ברור שאני בכלל לא
רואה את עצמי חיה שבוע שלם מבלי לצפות
בעוד פרק אחד בסידרה, וכשנודע לי שצילומי
הסידרה הופסקו, מייד חטפתי צרבת
שהיא, כנראה, התחלה של אולקוס, ויודעי־דבר
אמרו לי שזה מעצבים.

ואז זה קרה לי. כלומר השבוע. ב־ 9:40 הכנתי
לעצמי קפה, סגרתי את דלתות חדרי־הי־לדים,
שלא אשמע את הנחירות שלהם. הבעל
הלר לשתות בירה עם חבר, מתוך מחאה, שמתי
מאפרה, סיגריות ומצית על השולחן, נעלתי
את הדלת, ניתקתי את הטלפון והתרווחתי
לי בכורסה, בציפיה דרוכה לבאות.
ומי בא? אלכסיס המעצבנת, קריסטל הבכיינית,
קרינגטון השועל הזקן, אמנדה ממי,
החתן הנסיך המגעיל, דקס הפרברט, אדם
הנוכל, ריטה הבתולה, קלוריה ההיסטרית.
פשוט חבורה של דבילים, שמוציאה מהפה את
הטכסטים הכי מטומטמים והכי בנאליים
שמישהו יכול להמציא. פוי! ממש להקיא.
ואני הייתי מכורה לזבל הזה שלוש שנים?
איזו בושה!
וזה ברור, כמובן, שיותר אני לא מסתכלת
על זה אפילו דקה אחת מחיי. אבל בלי קצת
זבל בחיים, הרי אי־אפשר. אז השבוע התחלתי
לקרוא את סיפרה האחרון של ג׳ודית קרנץ
עד שניפגש שנית, איזה חמש דרגות מעל
שושלת, אבל עם תאורי־סכס. איזה תענוג!
וזה לפחות לא יקח לי שעה כל שבוע במשך
שלוש שנים.
טוב, ברור לי שאירגון צופי שושלת מסלק
אותי עכשיו משורותיו, אבל למי זה איכפת
כשאני כבר מבלה עם איב, פול דה־לנסל,
פרדי ודלפין? שיתפוצצו כולם!
פעמיים בשבוע, ומרביצה ניקיון שאבותינו
אפילו לא חלמו עליו.
הבתים שלנו — כידוע לכולכם — הם
בתים נקיים עד נקיים מאוד. אז למה צריך
פעם בשנה להיכנס להיסטריה כללית ולנקות
את הנקי ולשפשף את המשופשף? כל זה רק
בשביל להגיד את המישפט הנפלא, שממלא
לב כל אשה יהודיה :״אני הרוסה מהניקיון
לפסח.״ אז תפסיקו לנקות, תפסיקו להתלונן
ויהיה לכם חג שמח באמת. מתחילים?

0״יי-י^יזיי־

.5 ט מ1^13016 1
אזהרה: משרד הבריאות קובע כי ־ העישון מזיק לבריאות

)30001 1x181:6. 1)601: 515/16.

01 < 0110103כ13<2<21

^ ^ וזזי1

׳ 00£1*1ס*
31 וח ^ 3תו
**8*410**7441.8X10*00X8/8*8

ע 0׳/ז 0 ׳/ 0 / 0ון ד

^ 11 )!!081מ0

*ס 0 \3מ

?0נ 0 ¥010 ^ 0 1) 0

ניניז

אקסטרה

י<נור נ עויו נ ק הנ עלהבע ־ מ

? ייי* 1

שח רשת או ל מו ת נ עליים

1נ וי

המחירים הכי טובים בישראל
רשת ״שוד׳ החדשה מביאה אליכם את סגנון המכירה
האמריקני-אולמות נעליים עם כל המגוון וכל השמות
הגדולים במחירים שאי אפשר לעמוד בפניהם.
מעכשיו, גם אתם יכולים לקנות את הנעליים הטובות
בעולם, מבלי להכביד על תקציב המשפחה.
הכנסו לאולמות הנעליים של שוז ותראו. נעלי הספורט
היוקרתיות ביותר בעולם, נעליים אלגנטיות של מיטב היצרנים
מאיטליה ועוד, נעלי נשים בעיצובים המובילים בעולם,נעלי ילדים
מתוצרת הארץ ומתוצרת חוץ והכל באיכות הגבוהה ביותר...
המדפים מלאים והמחירים מפתיעים ומפתים. ברשת ״שוד״
אפשר לעשות קניה מ שפחתית מבלי להכנס ללחץ.
בוא עוד היום!

גם מידות גחלות במחירים תטרם:
נעל• גברים במידות עד 46
נעלי נשים במידות עד 42
נעל• ספורט במידות עד 47

מכבדי ם כרטיסי

פתוח במוצאי שבת
מצאת השבת עד 22.00
בימי חול פתוח רצוף 09.00 - 20.00

מה כבר אפשר לשפר
במקרר הטוב ביותר

ט מי רכהן (׳ עקנסון )

זו לא משימה קלה לשפר מקרר
מושלם. אבל עמדנו גם במשימה
הזאת, ונתנו לכם דגם חדש של
מקרר אמקור עם כמה חידושים
בלעדיים: דלת בעלת שטח איחסון
גדול יותר8 8 ,ט 0£ 0ו(מתקן
לקוביות קרח) ,מקרר שומר שבת,
וצבע אופנתי חדש -שנהב!

אז מה הפלא שקוראים כאמקור
המקרר הטוב ביותר בישראל? זאת
לא רק אנחנו אומרים. זאת גם אתם
אומרים. עובדה שבמחקרי דעת
קהל זכה אמקור השנה, בפעם
העשרים ברציפות, בשני הכתרים:
ה קני ה הטובה ביותר והמוצר
הנבחר.

* א מ קו ר

שרות

אססא

1שרית ללא תחר 1ת

רהש•:2
בכר ח סיו ת א הפ א.
אצר סו חרים הור שיס.
ר שת שקם; 7 .השביר ר צרכן.
ור שת • ארבס רו -ר ״ ר( בו -או בן

מסרואמ סו ר .10.מ סי י. ללאמת חוי ם.

הורוסחוס
מ רי ם
בניכזינ׳

מזר החודש:

מה צט׳
השנה לשוורים
אם רוצים לסכ ם את השנה שחלפה
אפשר לומר שהיא היתה מאוד מעורבת.
הטוב והרע התערבו זה בזה ואי״אפשר
לומר שהיתה זו שנה קשה או שנה קלה,
מאוד תלוי על איזה ת חו ם מדברים.
בלטו מאוד בשנה הקוד מ ת בעיות ברי אות
וחוסר אנרגיה.
הימצאותו הממושכת של כוכב מרס
במזל שלה, שהוא הבי ת ה״ 12 של מזל
שור, עשה להם לשוורים משהו. קשה
מאוד לשמור על הכוחות, על הבריאות
ועל אופטימיות וחוסר״דאגה כשמרס
מחליט להתיי שב במקום כל כך בעייתי.
לעומת זאת, כוכב יופיטר נמצא ב חלק
מהשנה במזל שור, והוא גרם לשוורים
לשינויים משמעותיים, שבחלקם היו טו בים
מאוד. רבים מבני המזל שינו מקום״

* עניינים כספיים י עסיקו אמכם השבוע.
4ההוצאות גדולות מדי, ואתם נכנסי ם
?111
לגרעיו שלא קל יהיה
לצאת ממנו. נ סו לה *
יות
קצת יותר הסב- י ניים. חג ה פס ח מביא

עימו א ת הרצון לסייל

ולהוציא כספים. הש גה
צריך לחשוב פע ימיים
על כל הוצאה.

ה״ 26 וה 27-מתוחים,
21 :׳4במרס -
וכדאי ל ה תר חק ק צת
20 באפריל
מהמישפחה ולחפש

¥סביבה רגועה ושקטה יותר. ב ת חו ם
¥הקאדיירה -צפויה הפתעה נעימה.

¥תתחילו להתיש סזב יזתר. ונ 1ס יביא עים1
¥הזדם וויות רכזת לאהבה. עכשיו תצטרכו
¥לדא1נ להופעה. ק1רן סכם
משהו סיזחד המושך
¥אליכם אח בני המין ה¥¥שני.
ה־ 21 עד הע2
#ו ממש מחייבים אתכם
¥׳ לעשות דבר־סה למען
. ¥¥האהבה. לפח!ת אל
¥תשבו בבית. נושא הכ¥ספים
עדיין בעייתי. לצד
| ¥י 1כספים המניעים לכס
¥ההוצאות ענקיות ועלד
¥¥ל!ח לנחם לכם לבע״ה לטווח הארוך. קשר
¥עם אדם מחדל יביא לכם הפתעה נעימה.

¥אתם מאוד עייפים ולא מרוצים. לא
¥¥יוניה קל בליל־הטדר, שכן חמישפחה
באה בתביעות שקשה

לעמוד בהן. אינכם
אדונים לזמגכם ולר־

צונכם, ואין לכ ם ברי ¥

אל א לוותר לרצו-

נותיהם של האחרים.

ה 24-וה־ 25 מעוררים

אתכם להתפרצויות-

כעט. נטו לה ת אפק.

אהבה, המתחילה עכ ¥
שיו,
חייב ת להישמר

¥.׳ בסוד. גם אהבות אחרות מוטב להן

¥להישמר כרגע מבלי שידברו עליהן.

ט111

את השנה הקרובה אפשר לחלק לשתי **
עבודה או תפקיד. אחרים החליפו א ת מאיד השנה. הם יצטרכו לעשות עבודות
תקופות עיקריות. עד אוגוסט הדברים *
בני זוגם או א ת המיטגרת.
שלא בדיוק אהובות עליהם, וכן הרבה

הנטייה הטיבעית שלהם להוסיף במי -שרות לאחרים. כל זה אינו נורא, אלא
קצת עומדים במקום. מאוגוסט השוו *
רים יטעו יותר וייעשו ניידים יותר. כך *
שקל קיבלה חיזוק רב מיופיטר. שוורים שבוודאי היו מעדיפים לעבוד פחות ו *
שגם
א ם העבודה עצמה לא כל כך מע * הם רבים מוצאים א ת עצמם היום בבעייה, ליהנות יותר מעצם העבודה. השנה

שמקורה ב תוספ ת קילוגרמים. לא קל יצטרכו לגייס א ת כל כוח־הרצון, ול ניינת,
עצם הניידות, הפגישות עם אנ **
להיפטר מהם, ובטח שלא עבור בני מזל התרכז ולמלא תפ קידי ם שלא יהיו ב ד שים
חד שים ודגש על תיק שורת יוסיפו **

שור, שללא ״משהו טוב״ להכניס לפה יוק לפי רוחם. מעטים מביניהם יוכלו
עניין וצבע לחיים.
החיים נראים להם קצת עצובים. שהרי
• בריאנת
אצל מזל שור נהוג לשאול א ם החיים
טעימים, ולא א ם החיים הם טובים.
בהשוואה לשנה הקוד מ ת השוורים
איך תיראה, א ם כך, השנה הבאה
יהיו הרבה יותר בריאים וחזקים. המח לשווריסז
צית
השנייה של חודש יוני יכולה לעורר
בעיות בריאות בייחוד אצל מי שטובלים
עבודה, קאריירה
מבעיות לב, לחץ־דם או מחזור-הדם
בכלל. ספטמבר ואוקטובר יהיו גם הם
לא נראה ששנה זו מכינה להם
קצת בעייתיים מבחינה בריאותית. ואז
שינויים גדולים במסלול הקאריירה או
איזור הכליות או הבטן יהיה רגיש יותר.
בשיטת העבודה. צריך להפריד בין שני
בסך הכל, אין ספק שיהיה הרבה יותר
קל ופשוט ואפשר לומר שהשוורים יהיו |
בריאים השנה, ולא יבזבזו יותר מדי זמן
על רופאים, מחלות וכדומה. כדאי להם
לעבור לתפקיד או לעבודה מעניינת יו לחשוב
על די אטת הרזייה ועל יותר

פעילות ספורטיבית, מה שיוסיף הרגשה
בקאריירה עצמה לא נראה שמשהו
טובה לגוף ולנפש.
יקפיץ או ת ם למעלה. השנה הם יצטרכו
להשקיע הרבה זמן וכוחות כדי ללמוד, כספים להשתלם ולהוסיף על הידע ב ת חו ם שבו
זהו נושא מעניין מאוד. עד חודש
הם עוסקים. מלבד זאת, יתכן שיצטרכו
אוגוסט כנראה שיגיעו כספים ממקורות
לחשוב על שינוי הגישה או השיטה.
שונים, כמו חובות, כספים שהתעכבו,
אין ספק שזוהי שנה שבה חשוב
וכספים מ מוסדות, גופים או רשויות. גם
להשקיע הרבה מחשבה ולנטות לשנות
מי שמצפה לתקציב גבוה יותר עבור פרו הרגלים
ותפיטת-עולם. טוב להם שית ייקט
מטויים יזכה לתשובה שובה מש התחומים,
כיוון שכל אחד מהם מספר חברו עם אנשים שראייתם מקורית,
ציפה. תקופה זו תעזור לשוורים לאזן את
סיפור שונה. בעבודה עצמה לא יהיה כל חד שנית ומהפכנית. זה עשוי להביא ל תקציבם,
ולחזור למצב שבו יש להם
ה תקד מו ת בשלב מאוחר יותר, ובוודאי
כדקל.
(המשך בעמ 1ד )42
נראה שהשוורים יצטרכו לעבוד קשה יוסיף עניין.

שינויים גדורים
בקאו״וה רא צס״ס,
אנו זה הזמו לשנות
את תפיסות־העולם

ידידים יבוא! לביקור וישרת אחכם. אינכם
שחיים בתקופה קלה, והסדר בעצמ 1מביא
עימו זיכרונות לא קלים.
עכשיו חשוב שתרבו
לשתף ידידים קרובים 1 ומכרים בחייכם. רק לא
להסחנר. הבריאות עדיין
דורשת התייחסות. יש
נטייה לשברים כנפיים,
ומכך צריכים להיזהר
ב״ח1ד הילדים. בתחום
הרוסנט־ יקרה משהו
חשוב. ידידות הופכת
לפתע לקשר עמוק. זה הזמן לתכנן טיול
ארזך, שאות! רציתם לבצע כבר מזמן.

למרות שזהו שבוע של חגים, והעבודה
בוודאי אינה מתנהלת כרגיל, בכל זאת
חשוב מאוד לשמור
על י חסי ם טובים עם
הממונים. עכשיו תוכ לו
להתקדם ולצעוד
לקראת המטרות ש לעצמכם הצבתם מזמן,
אלא שיש מי
שמנסה לקלקל א ת
שמכם הטוב. חשוב
שלא תתעלמו מכך.
ה 27-וה 28-רגישים
במיוחד, ונראה שבעיות בריאות או
פגיעה בתאונה יכולות לסכן א תכם.

עניינים כספיים קצת סדאינים אתכם. יתכן
שהדבר כרוך בהוצאות הרבות שהי! לכם
לחו. אבל יתכן נם שבך
מישפחה זקוק לתמיכה
כספית. מוד 2ו עד ה־ 3ו
תהנ 1מביקורים של
חברים. בדי למנוע חנו
!כעס על התנהגות של
בר־מישפחה ועל אביד
רים המתקלקלים בבית
כדאי לצאת לטיולים
22 בספס
בחיק־הטבע. ער•]־ עבר
דה נראים עכשיו בטווח
הנשמה. ובקרוב תוכלו חסת בתפקיד
שמאוד רציתם!ששאפתם להניע אלי! מזמן.

מצב־הרוח בליל-הטדר לא יהיה מן
הקלים. נטו שלא להיכנס לוויכוח או
לעימות עם הסביבה.
אתם רוצים להיות
במקום אחר ועם
מישהו אחר, אך כרגע
אין ברירה. ענייני
רכוש וכספים עלולים
לגרום לכ ם לדאגה.
אבל אל ת כנ סו ללחץ.
יימצא פתרון. גם א ם
* 1 8 ; :כרגע אינכם רואים
מוצא. נטיעה לחו״ל
או ביקור יעודדו אתכם ויחזירו לכם
כוחות מחוד שים ואת האמונה בעצמכם.

הרומנטיקה חונות. לפתע תמצא! אח עצמכם
מוקפים באנשים הסעונ״ניס ליצור קשר
קרוב יותר. עכשיו תתחילו
להרניש הקלה.
הכבדות, העייפות והייאוש
שחשתם בחודש
האחרון יחלפו ותתחיל
תקופה נוחה הרבה יותר.
נם בעבורה תזכו להצעה
מושכת ומעודדת.
בקיצור. חשוב שתדש
שאתם !בנסים לתקופה
קלה. בכספים צפרה
התקדמות מפתיעה. זה הזמן להתחיל
בפרנ״קטים חדשים ולתת דחר לרעיונות.

ה 21-עד ה-ג 2בחוד ש יהיו מעייפים.
במקום־העבודה יהיה לחץ. תצטרכו
להחליף כנראה א ת מי
שלקחו חופשה, וגם
א ם יצאתם לחופש,
יוטלו עליכם מטלות,
שאינן קשורות ישירות
לעבודה, ובקושי
יימצא זמן למנוחה.
נטייה חזקה להוסיף
במישקל השבוע. נטו
להוריד מכמויות ה אוכל,
כ די שלא ת ת קשו
אחר כך לחזור למישקל הרצוי.
ב ת חו ם הרומנטי משהו משתנה לפתע.

מאז]״0

עקת

ה־ 9ו 20711 אינם נוחים. רגשות של בדידות
1של מועקה יכבידו עליכם. מוד! 2סתח־ל
לדדות הרבה יותר נוח.
לא תהיז לבד. ידידים
יבואו לעזור לכם. הא־יראו והיוצרים מנים
תוצאות
מרשימות ויצמשה! לעשות ליחו
מקורי.
אהבות חדשות.
מחודשות אז אחרות.
יתפסו מקום חשוב. יתכן
21 בדצמבר ־
19 בינואר
רתוק לצורך התחלה
בריאה זתר. ואולי נם
אובייקט חדש. עכשיו טוב שתדבר! ולא
תתבייש! לומר בפומבי כל מה שיש לכם.

עניינים מי שפחתיים מעסיקים א תכ ם
לפתע. יתכן שמישהו אינו חש בטוב
וזקוק לעזרתכם. ב בית
עצמו מבצעים
שינויים באופן פ ת אומי.
ידידי ם יוכיחו א ת
עצמם בסביבו ת ה24-
או ה 25-בחודש. ה ם
יעשו הרבה מעבר
למצופה מהם, ויעזרו
לכם להתגבר על קושי
:1 20 ינואר ־
18ג;פברואר
מתותי. באהבה אתם לעשות ממשיכים
חיל, אבל מעדיפים להתרחק ממרכזים
חברתיים ולבלות יותר באופן פרטי.

וני

ה ש מע מתאפיין בהרבה נסיעות. ביקורים.
מיפנשים חדשים ומחזדשים וריענון שפה
שבה לא השתמשתם
כבר זמן רב. בליל־הסדר
צפרה אווירה קצת מחניקה,
אולם למחרת בבר
משתנה מצמהרוח. בת־חום
החמנט׳ מצפה ד
כס פרשיה מעניינת ומי־סתזרית.
תצטרכו לקבל
החרטה. והפעם לא תר
--כל 1לרקוד בשתי חתרנ!ת, כי מצב בזה ישאיר
אתכם ריקים מכל מה שהיה כר כך מובן
מאליו. יריעה משמחת מחדר תגיע אליכם.

שימשן צבר

אסתרצוואסלאתרצו -
אין צאגרה
מערכה שלישית
תמונה שנייה
מישרד קצין־החקירות הראשי של ה־שב״ב.
על הקיר תלויים צילומי פורטרט
של ראשי השב״ג נעבר ובהווה. מ סיגו ת
ביטחוניות מובנות מאליהן, כל הפרטים
האישיים במו עיניים, אפים, ושפתיים,
נמחקו על״ידי הצנזורה. הריהוט מהודר,
אך לא מוגזם. בין הרהיטים ארון־מש*
קאו ת בעל דל ת זכוכית ובורסות מרו פדות.
קצין־החקירות הראשי מתהלך
אנה ואנה בעצבנות ו מבוסס א ת ראשי
ציפורניו. מדי פעם בפעם הוא מזיז רהיט
או א ת כד״הפרחים כדי שהחדר יעשה
רושם טוב יותר על מי שייכנס. נשמעת
דפיקה בדל ת.

קצין:

יבוא!
(הדלת נפתחת !החנקן־ נמס עם
אדולף, הלבזש חליפת שבח נדר
לה ממידתו נתלו״ה עליז כשק. פני!
נפנחים, עין אחת כחזלה זרטיות
דסקנת לו פה נשם. הקצין פונה
לאחלף):
אני נורא מצטער( .נד בראש!
לחוקר שיסתלק. החוקר מסתלק
בשקט, בלי לעורר תשומת לב)
פתחתי כבר בחקירה ואני מבטיח
לך שהאשמים יבואו על עונשם
בכל חומר הדין. למה אתה עומד?
שב בבקשה( .מזיז לאדולף כורסה.
אדולף מתיישב).

קצין: אני לא מבין על מה אתה מדבר.
אדולף: אני יכול לתאר לעצמי שאתה באמת
לא יודע על מה אני מדבר. אז
שמע: אני אספר לך הכל אבל, אנא,
אל תפסיק אותי באמצע. שמע אוי

תי עד הסוף.
אתה לא יודע מי אני. אגיד לך מי
אני. אני אדולף היטלר. אדולף
היטלר בכבודו ובעצמו. אני אדולף
היטלר שניסה להשמיד את היהודים.
אני לא איבדתי את עצמי
לדעת בבונקר בברלין, כמו שהיה
כתוב בכל העיתונים. זה היה הכל
מבויים ובהצלחה. כולם האמינו
בזה, אפילו הבולשביקים. אני
ואווה אשתי ברחנו לדרום-
אמריקה, ושם חיינו במחתרת.
חיינו חיים שקטים ותיכננו כיצד
לחזור לשילטון. במשך הזמן הזה
קראתי את הספרים שנכתבו על
השואה וראיתי את הסרטים בטלוויזיה.
אין לך מושג איך זה השפיע
עלי. פתאום תפסתי איזה דברים
מחרידים עשיתי.
המישרפות והגאזים. איום ונורא.
מחריר זו לא מילה. לך, בתור יהודי,
אני לא צריך להסביר. המצפון
היכה אותי. לא היה לי מנוס ממנו

משחק ב11,יח׳
לא. איש לא יחשוד בשימעון צבר נסי מפ טי ה לדמותו של אדולף היטלר
ובל מה שייצג והוא עדיין מייצג. לא הוא היה מבקש להסב עימו לשולחן
בשיחת״רעים בבית״קפה וינאי או ברליני (פינחס שדה) ,ולא הוא הבריז
כאותו שוטה בי ״צריך לגלות א ת הפאשיסט שבנו ולהשתמש בו כמו אוצר״,
שבן הוא(הפא שיסט שבנו) הינו״האוצר היחידי האמיתי שלנו״ (אהרן שב תאי).

שימעון צבר מיטיב לדעת מיהו היטלר ומהו פאשיזם מכדי שירשה
לעצמו תעלולי פרובוקאציה אינפאנטיליים ממין אלה.
במקוס זאת, במחזה שנ תב לאחר שנות שתיקה רבות, א ם תרצו ואםלא
תרצו -אין זו אגדה, הוא משחק ב,נניח׳.
נניח לרגע שהיטלר המיפלצת לא ה ת אבד ולא נקבר שם בהריסות הבונקר
שלו בברלין, ביחד עם פילגשו ואחר־בך אשתו אווה בראון. ונניח גם
שצודקים אלה הטוענים כי הוא לא שד ולא שליח דמוני של השטן עלי
אדמות, בי אםסתם אדם. סתם פסיבופאט ורוצח שההיסטוריה זימנה
לידיו, בדרכה המרושעת, את הכלים למימוש מאווייו החולים במציאות.
ונניח שאותו טבח עמים ופסיכופאט שרד אחרי מפלתו והוא קורא א ת
הספרים ורואה את הסרטים העוסקים בזוועה שהביא לעולם, והוא מתחיל
להבין -בראשונה -מה בעצם עולל. ונניח שהוא חוזר בתשובה ומבקש
להסגיר את עצמו למדינת היהודים כדי שייתן בה את הדין על פשעיו. ונניח
שהוא אבן בא לישראל, ביחד עם אווה בראון, למטרה זו.
נניח ונניח ונניח.
ובל ההנחות ותוצאותיהן המשוערות הרי הן רשומות ומתועדות במחזהו
של שימעון צבר -הראשון שכתב אחרי שנים רבות של אלם. ונניח שהיו
מציגים א ת המחזה בישראל זו של סינדרום ירושלים.
לא! עד כדי כך עוד לא הגענו. את זה אסור אפילו להניח.
נתן זך ₪
להלן: תמונות מתוך המחזה.

מערכה רביעית
חדר״ישיבות הממשלה. ריהוט יקר
ועשיר מעץ מהגוני. על הקיר המרכזי
תמונה גדולה של תיאודור הרצל. משני

אדולף 816 06111811?:ח60(10־1ק8
קצין 11611! :ז 3111א
אדולף( :אנחת רווחה) סוף סוף יש עם מי
לדבר.
קצץ: אפשר להציע לך משהו לשתות?
ויסקי, קוניאק, שנאפס, מה שאתה
רוצה.
אדולף: מה פתאום השינוי הזה?
קצץ: איזה שינוי?
אדולף: קודם כל אתם מענים אותי; מכים,
מרביצים ...אל תבין את זה כאילו
אני מתלונן. אני באמת לא מתלונן
מפני שזה מגיע לי בצדק. אבל פתאום
אתם מתחילים לפנק אותי.
קצין: המכות הן טעות והאחראי יבוא על
ענשו. אני מתנצל לפניך מעומק
ליבי.
אדולף: איזו טעות?
קצץ: אתה לא ערבי אתה?
אדולף: לא.
קצין: איך הצלחת לחדור למרכז־החקי-
רות שלנו?
אדולף: התחפשתי לערבי.
קצין: בשביל מה?
אדולף: בשביל לדרוש צדק.
קצץ: איזה צדק?
אדולף: צדק היסטורי.
קצין: אז אתה מרגל?
אדולף( :בהפתעה גדולה) מרגל?!
קצין: תפסיק לשחק ותודה.
אדולף: מה פתאום מרגל? הסגרתי את עצמי
מרצוני החופשי כדי לתת לכם
את ההזדמנות להעמיד אותי לדין
על הפשעים הנוראים שפשעתי
כלפי העם היהודי.

קצץ:

לא ביום ולא בלילה. חודשים לא
יכולתי לעצום עין. המיליונים שהשמדתי
רדפו אחרי בסיוטים נוראים.
הניסיון שלי להשמיד את
היהודים ואת הצוענים זה פשע
שאין לו כפרה.
אני יודע שעם כל הכוונות הטובות
שיש לי עכשיו, אינני יכול להחזיר
לחיים אפילו נפש אחת. הדבר היחידי
שנותר לי לעשות, זה להסגיר
את עצמי ליהודים ולתת להם את
ההזדמנות לשפוט אותי לפי ראות
עיניהם. בשביל זה באתי לכאן. ניסיתי
להסגיר את עצמי במישטרה,
אבל כשאמרתי להם שאני היטלר,
הם לא האמינו לי וגרשו אותי.
הייתי מוכרח להתחפש לערבי כדי
שתאסרו אותי. אני מבקש סליחה
על הרמאות, אבל לא היתה לי
ברירה. אם יש לכם טביעת־אצ־בעות
של אדולף היטלר, אתם יכולים
להיווכח שאני לא משקר.
(אדולף מושיט לקצין אח הבוהן
כדי שייקח את טביעת־האצבע
שלו בו במקום).
לא יאמן כי יסופר. עלי לדווח לממונים
עלי ללא דיחוי( .מרים את
שפופרת־הטלפון ומחייג).
מסך

צדדיו תמונות קטנות יותר של ויצמן
ובן״גוריון. במרכז החדר שולחן־דיונים
רחב ידיים. בראש השולחן יושב ראש־הממשלה,
ולצידי השולחן חברי־הממ-
שלה. ליד דלת״הכניסה ניצב שומר״סף
במדים מתקופת לואי ה״( 18 רוקוקו),
כולל פאה נוכרית לבנה לראשו. השרים
לבושים חליפות-ערב שחורות עם זנבות
סנונית, חולצות לבנות ועניבות פרפר.
בראש כל שר מיגבעת״צילינדר גבוהה
שעליה מודפס, באותיות לבנות, תפקי דו
:״ראש-הממשלה״ ,״שר-החוץ״• ,שר-
הביטחון״ וכו׳.
כאשר המסך נפתח, כל השרים יוש בים
במקומם. לפני כל שר מונח תיק,
מחוץ לשר־בלי״תיק. שר־הניסים־והנפ־לאות
תופס תנומה, והוא ישן כשראשו
מונח על מרפקיו. ראש״הממשלה דופק
בשולחן בפטיש-עץ קטן. הכל מ שתת קים
ומאזינים.
ראש״הממשלה: קראתי לכם, ביום שבת
קודש, לישיבה מיוחדת ודחופה
שלא מן המניין, מפני שמשהו מיוחד
ונפלא התרחש, שאינו סובל
דיחוי.
(שתיקה עמוקה, כל העיניים סופנות
אל ראש־הממשלה, מחוץ
לשר־הניסים־והנפלאות הממשיך
לישון. פתאום מצלצל הטלפון.

שומר־הסף מרים את השפופרת,
מאזין. מרים את המכשיר, שיש לו
כבל ארוך, ונושא אותו אל שר־הביטחון)
שר״הביטחץ(
:לתוך השפופרת) התקי־י
פו! ללא היסוס( .מניח את השפופרת.
מוסר את המכשיר לידיו של
שומו־הסף, החוזר אל מקומו ליד
דלת־הכניסה)
ראש״הממשלה: זהו רגע היסטורי. יותר
חשוב אולי מרגע הקמת מדינת ישראל.
סוף סוף הוא בידינו.
כולם ביחד: ערפאת!
ראש״הממשלה: לא. אדולף היטלר!
שר״הניסים־והנפלאות( :מתעורר לפתע.
מרים את ראשו) ניסים ונפלאות!
(חוזר לישון)
שר״הבריאות: אבל הוא מת. התאבד
בבונקר, בברלין.
ראש״הממשלה: גם אני חשבתי כך, אבל
הוא חי וקיים ובידינו הבטוחות.
שר״הדתות: השבח לאל אלוהי ישראל,
אל בורא עולם!
שר״הביטחץ: השבח לשרותי־הביטחון!
שר״החוץ: איך תפסנו אותו?
ראש״הממשלה: לא תפסנו אותו. הוא בא
לכאן מרצונו והסגיר את עצמו בידינו.
כולם
ביחד: מה?!
ראש״הממשלה: כמו שאמרתי. הוא בא
לכאן מרצונו החופשי והסגיר את
עצמו בידינו.
שר״החוץ: מה פתאום?
ראש״הממשלה: הוא מתחרט על מה שעשה.
מודה על פשעיו ורוצה שנעמיד
אותו למישפט על כל מה שעולל
לנו.
שר*החוץ: ככה סתם. בא והסגיר את עצמו
גלי להתייעץ איתי או עם מישהו
ממישרד־החוץ?
ראש*הממשלה: מסתבר.
שר״החוץ: זה לא יכול להיות רציני. מישהו
מותח אותנו.
ראש־הממשלה: זו לא מתיחה. זה רציני
מאוד. בדקנו הכל ביסודיות. הוא
באמת אדולף היטלר.
שר־המישפטים: והוא מודה באשמתו?
ראש־הממשלה: על כל אשמה ואשמה
ועל כל סעיף וסעיף. אינו מכחיש

דבר( .הטלפון מצלצל ש1ב. שומר־הסף
מביא אח המכשיר לשו־הב׳־
טחון).
שר־הביטחון( :לתוך שפופרת־הטלפון)
בלי רחמנות. זרוק פצצה או שתיים.
אם זה לא עוזר, שבור להם את העצמות(
.סמר את המכשיר. מוסר
אותו לשומר־הסף החוזר למקומו)
שר־המישפטים: אם הוא מודה באשמתו,
זה לא טוב.
יראש־הממשלה: מדוע זה לא טוב?
שר־המישפטים: אם הוא מודה באשמתו,
זה רע מאוד.
ראש־הממשלה: איך זה יכול להיות רע?
שר״המישפטים: אם הוא מתחרט ומודה
באשמתו, המישפט יהיה קצר ולא
ייתן לנו את ההזדמנות להוכיח
לעולם איזו מיפלצת הוא היטלר

ראש־הממשלה: אני לא מבין.
שר־המישפטים: אם נאשם טוען שהוא
חף מפשע, מביאים עדויות שהוא
לא חף מפשע. אם הנאשם מודה,
אין צורר בעדויות. אם היסלר מודה,
המישפט יהיה קצר ולא נוכל
להביא את כל חומר הראיות. מה
נעשה עם כל העדויות שיש לנו?
ש ר ־ ה חו ץ: מה איכפת לך מישפט ארוך או
קצר? העיקר שיהיה מישפט ונראה
לכל העולם מה עולל לנו המנוול
הזה.
שר־המישפטים: מה תראה? אם הוא
מודה, אין מה להראות. עורך־הדין
יטען שזה מיותר ולא רלבנטי.
ראש־הממשלה: לא יהיה לוי עורך־דין.
שר־המישפטים: מדוע לא?
ראש״הממשלה: הוא לא רוצה עורך־דין.
הוא חושש שעורך־דין ממולח עוד
ישכנע את בית־המישפט שהוא חף
מפשע. הוא לא רוצה לצאת זכאי.
שר״בלי־תיק: אני יכול להגיד משהו?
שר־הבריאות: לאו
שר־בלי־תיק: מדוע לא?
שר־הבריאות: מפני שאין לך תיק.
(הטלפון מצלצל שוב. שומר־הסף
מביא את המכשיר לשר־הביטחון)
שר״הביטחון( :לתוך הטלפון) תתחיל
בגאז מדמיע. אם זה לא יעזור, תירה
תחמושת חיה. אם זה לא יעזור,
תכה, אבל חזק. אס זה לא יעזור,
אני מרשה לך לקלל אותם. בערבית
כמובן( .סוגר את הטלפון ומחזיר
אותו לשומר־הסף החוזר למקומו)
שר״הדתות:
אני לא מאמין שהוא היטלר.
ראש־הממשלה: כבר אמרתי לכם. בדקנו
הכל עד פירטי הפרטים. הוא
היטלר ללא צל של ספק.
שר־הדתות: לא יכול להיות. היטלר לא
יכול לחזור למוטב. אם הוא חוזר
למוטב, זה לא היטלר.
שר־החוץ: אם הוא לא היטלר, אז מי הוא
יכול להיות?
שר־הדתות: לא יודע, אבל היטלר הוא
בטח לא.
שר״גלי״וניק: מותר לי לומר משהו?

שר״הבריאות: לא!

שר־בלי־תיק: מדוע לא?
שר־הגריאות: נודניק! כבר אמרו לך
מדוע לא. אין לך תיק.
שר״בלי״תיק: אבל אני רוצה להגיד משהה
־־ראש־הממשלה:
ננהג הפעם לפנים משר
רת הדין. אחרי הכל, זו ישיבה מיוחדת
במינה שלא מן המניין. אבל
לא הייתי רוצה לעשות מזה תקדים.
מה יש לך לומר?
שר־בלי״תיק: גם אני לא מאמין שהוא
היטלר.
ראש־הממשלה: כבר אמרתי לכם כמה
פעמים ולא אחזור על זה שוב. בדק

אותו היטב. נכון שהוא לא דומה
להיטלר שבתמונות מפני שהוא הזדקן
בינתיים. שערותיו הלבינו,
פניו מלאי קמטים, אבל החתימה
שלו היא אותנטית וכתב־היד לא
דומה בכלל לכתב־היד של היומנים
המזוייפים. הוא מסר לנו פרטים
מדוייקים על השיחות שניהל
עם צ׳מברלין ומדינאים חשובים

הוא מופיע. מתחרט וחוזר למוטב.
מכה על חטא וסובל ייסורי־מצפון.
רוצה מישפט פומבי, שכל העולם
יראה וישמע איך היטלר מכפר על
פשעיו. אני אגיד לכם מה הכוונות
שלו: לא מספיק שהוא הרג אותנו.
.הוא גם רוצה לגזול מאיתנו את
עטרת השואה ולשים אותה על
ראשו שלו!

אחרים. הוא גם סיפק לנו מידע על
תחיקה אנטי־יהודית, והכל תואם
את החומר הארכיוני המצוי בידינו.
מצאנו גם טביעת־אצבעות שלו וזה
מתאים. הוא היטלר ללא ספק.
שר־בלי״תיק: אני לא מאמין להיטלר,
אפילו אם הוא היטלר. במיוחד
שהוא היטלר. מה שהוא יותר היט־לר,
פחות אני מאמין לו.
שר״החוץ: אתה מדבר שטויות. לא היינו
צריכים לתת לד לדבר.
(הטלפון מצלצל. שומו־הסף
מביא אותו לשו־הביטחון)
שר״הביטחון( :לטלפון) אם הקללות לא
עוזרות, שלח בהם את הכלבים...
מה? יש לך חתולים? נסה חתולים.
(מחזיר את הטלפון לשומתהסף)
שר־המישפטים: אם הוא באמת היסלר,
אנחנו לא יכולים להעמיד אותו
למישפט. מחוץ למה שכבר אמרתי
קודם, יש עוד נימוקים חשובים. אם
נעמיד אותו למישפט, ניתן לו הד
דמנות לחזור בתשובה. זה ישים אותנו
לצחוק בעיני הבריות. הנחש
הזה רוצה לנצל לטובתו את העיקרון
היהודי הנאצל שבמקום שב־עלי־תשובה
עומדים, אין צדיק
גמור יכול לעמוד. זוהי חוצפה
שאין לה אח ודוגמה. הוא גם רוצה
שנעניש אותו. שמעתם? לא אנחנו
רוצים. הוא רוצה. אם נעניש אותו,
אנחנו רק נמלא את מישאלת ליבו.
אילו לפחות היה טוען, כמו אייכמן,
שהוא חף מפשע. אילו היה טוען
שהוא חף מפשע היינו מוצאים אותו
אשם ומענישים אותו. אבל אם
הוא מבקש עונש, אנחנו לא יכולים
להעניש אותו. מה פתאום נמלא
את מישאלות ליבו של היטלר?
שר״וזחוץ: אני גם רואה סכנה נוספת. אם
מיפלצת כמו היטלר יכולה לחזור
למוטב, כל אחד יכול לחזור למוטב.
אתה משמיד ורוצח יהודים וא־חר־כך
אתה חוזר בתשובה. זה רק
יעודד את ההשמדה של יהודים.
שר־הדתות ושר־הבריאות( :ביחד.
כמו מקהלה מדקלמת) הקמנו את
המדינה מנדבכי הסבל שהוא עולל
לנו. הקרבנו את מיטב בנינו להקים
מיקלט לכל היהודים היושבים בגולה,
בצילו של היטלר חדש. פתאום

שר״הניסיכז״והנפלאות( :מתעורר לפתע)
ניסים ונפלאות! ניסים ונפלאות!
(חוזר לישון)
ראש־הממשלה: מספיק. שמעתי מה
שיש לכם לומר ואני מסכים ששום
טובה לא תצמח לנו מזה שנעמיד
אותו למישפט. עד כאן הכל ברור
ויש הסכמה הדדית. מה שלא ברור
לי, זה מה לעשות איתו אם לא

ערבים בתל־אביב

ק רי אהקאמ רי תמס 3
באחד מגניה היפים של פאריס הוקם לפני
כמה חודשים מיגדל גבוה ומופלא, פרי
דימיונו היוצר של הפסל והצייר דובופה.
מוזרותו של המיגדל מפתיעה ומענגת. מפתיעה
לא פחות היא הכניסה אליו. בבת אחת
מדמה המבקר שהוא מצוי במעמקי האדמה.
מדרגות שכאילו נחצבו באבן מעלות אותו
בדרך עקלקלה ונפתלת. לעיתים הוא
מתכופף כדי לא להיפגע מקיר ולעיתים
נפער מעליו חלל גדול. לבסוף הוא מגיע
לרחבה צבועה לבן. רגש נעים מתעורר בו.
תחושה של בית ומיקדש. זה המקום האידיאלי
למיפגש של אנשים אשר אהבה משותפת
מקשרת אותם יחדיו. אהבת השירה, למשל?
לנו אין גנים יפים, גם לא מיגדלים מטורפים.
לפעמים אנחנו נפגשים מתחת לאדמה
כדי לקרוא שירים, או לשמוע אנשים אחרים
קוראים אותם באוזנינו בקול רם.
חנות הספרים כתר שבדיזנגוף אינה דומה
כלל לאותו מיגדל. בכל זאת התקבצו ובאו
למרתף־מיסעדה שלה משוררים, סופרים,
סתם אוהבי שירה ועשן של סיגריות ומילאו
אותו עד אפס מקום.
בחלקו הראשון של הערב, שבו נכחתי,
קראו משיריהם שלושה משוררים: רובי שונ־ברגר,
יצחק לאור ויוחאי אופנהיימר. הקריאה
המרשימה ביותר לטעמי ודתה זו של יצחק
לאור, שהבהיר לכולנו שהוא איננו רק משורר
פוליטי, הוא בעיקר משורר טוב. לאור הפתיע
בקריאה נכונה של שיריו. הוא הדגים כיצד
ניתן לבחור בקריאה, מעורבת״ ,לא
•מאופקת״ ו,מרווזקת׳ ואיך, אם ניחנת בחוש
מיוחד, אפ שר,להיכנס׳ לתוך השירים מבלי
לגלוש לפאתוס. השירים האלה והנוכחות החזקה
הזאת הצדיקו עריכת ערב שכזה.

מעמידים אותו למישפט. יש לכם
מה להציע?
שר״הביטחון: תשאיר את זה לי. אני אחסל
אותו במו ידי!
שר־החוץ: טא, טא, טא (מחקה את קולו
של״שר־הביטחון) אחסל אותו במו
ידי! אם רק ייוודע לכתבי־החוץ
שחיסלנו את היטלר ללא מישפט
וללא דין צדק, אתם כבר יכולים
לתאר לעצמכם איזה צימס יעשו
מזה. כל הניאו־נאצים יתעוררו ויצעקו
שלאי היו לנו הוכחות, ולכן
חיסלנו אותו בשקט.
שר״הבריאות: תשאירו את זה לי. אני
אכניס אותו לבית־משוגעים, ושם
הוא יוכל לצעוק שהוא היטלר כמה
שהוא רוצה.
שר־הדתות( :בחשדנות) ולאיזה בית־משוגעים
אתה מתכוון להכניס אותו?
שר״הבריאות:
לבית־המשוגעיס הכי
בטוח, זה שבכלא עכו לשעבר.
מוקף חומות בצורות וגידרי־תיל.
משם הוא לא יברח. גם לחטוף אותו
לא יהיה קל.
שר״וידתות: חששתי שתציע את זה. כלא
עכו הוא בית־משוגעים יהודי עם
בית־כנסת, מקווה ואוכל כשר למהדרין.
אני לא ארשה לשום גוי,
ובמיוחד למנוול המתועב הזה, להשתכן

שר״החוץ: ואני גם לא מתכוון להציע
שנשלח אותו בחזרה למקום שממנו
בא. אנחנו היהודים חייבים להיות
זהירים מאוד שלא להשתמש בנימוק
הזה אפילו נגד הגרועים באויבינו.
ראש״הממשלה(
:מנעזע את שר־הניסים־
והנפלאות) קום! עורה! אנחנו זקוקים
לך. תן לנו עצה ותושייה!

נתן זך מארח
מ שוררים ויוצרים
פלס טיני ם
מעל הכל היו בערב זה ביטויים של ידידות,
של רצון כן, של תיקווה, כיסופים, זיכרונות
משעשעים ומרים, גילויים של כאב,

שימחה, געגועים לעתיד, מימוש של אפשרות
וגם שירה אמינה וטובה.
.במדינה מתוקנת היה ערב שכזה עניין
שבשיגרה,״ אמר זך והינחה את הערב ברגישות,
נינוחות וחן, נישא, כמו הקהל כולו, על
גלי הסימפטיה ההדדית שזרמו באולם ביח
ליסין.
הלוואי שתהיה לנו מדינה מתוקנת.

שרה פץ ₪

ייייייייייי|

(המשך מעמוד )35
ראש״הממשלה( :לשרים) זה היה דיון
פורה, אבל לא לגמרי. על דבר אחד
לפחות יש בינינו הסכמה כללית:
אסור לנו להעמיד למישפט את
היטלר, כי בנפשנו הוא. ואם אנחנו
לא מעמידים אותו למישפט, מה
עושים איתו? על זה אין לנו תשובה.
אף אחד לא הציע שום דבר
ממשי. שר־הניסים־והנפלאות אמנם
הבטיח לישון על זה, אבל אנחנו
לא יודעים כמה זמן ייקח לו עד
שיתעורר.
הבאתי בחשבון שמצב כזה עלול
להיווצר ולכן הזמנתי את ראש
שרותי־הביטחון שיהיה מוכן, ב־מיקרה
הצורך, לתת לנו עצה. אני
חושב שהצורך הזה הגיע. ברשות כם
האדיבה אזמין אותו להצטרף

נעות) בוקר טוב רבותי השרים. אני
מודה לכם על הכבוד שעשיתם לי
בהזמנה זו ואני עומד לשרותכם.
ראש״הממשלה: כאשר חיכית מאחורי
הדלת, הקשבת בוודאי לדיונים
שניהלנו כאן. האם יש לך איזה
שהוא רעיון כיצד להיפטר מהמיפ־
.לצת הזאת הקוראת לעצמה אדולף
היטלר?
שר־הציטים־והנפלאות( :מתעורר) כן.
עצה ותושייה. מצב קשה מאוד. דורש
מחשבה מעמיקה. תן לי לישון
על זה. וחוזר לישון)
ראש שרותי־הביטחון: כן, רבותי השרים.
יש לי רעיון. אולם, לפני
שאפרוש אותו לפניכם, עלי לתת
לכם מידע רקע שאולי אינו ידוע
לכם. לפני שנים רבות, בשנת תש־כ׳׳ר,
נתבקשנו על־ידי ראש־הממ־

לשחרר אותו. אם נשחרר אותו
והוא ירוץ ברחובות ויצעק שהוא
היטלר, הציבור ידרוש, ובצדק, שנ־י
אסור אותו ונעמיד אותו למישפט.
זה מצב הידוע בשם 021011 22
.5111121100 אנחנו חייבים ליצור
תנאים תרבותיים, חברתיים ולשוניים
כאלה, שהשם אדולף היטלר
לא יעורר הד בלב הציבור. לא הד,
לא רגשות ולא זיכרונות. השם
אדולף היטלר יהיה שם עברי נורמאלי
כמו רחבעם זאבי, כמו מאיר
הר־ציון, כמו שימעון צבר.
שר־החוץ: ואיך תצליח לעשות את זה?
ראש שרותי־הביטחוו: פשוט מאוד.
נייצר המון היטלרים. נחנך דור
שלם של היטלרים. ניתן להם להשתולל
כאוות נפשם. נלמד אותם
להרוג, להרוס, לשדוד ולרצוח. נעקור
כל רגש אנושי מליבם. נשריש

חברי הכנסת בויכוח על ...קריקטורה של שימעון צבר ()1950

ראש

אלינו.
(ראש־הממשלה עתן שתי דפיקות
בפטיש־העץ שלו על השן לחן.
שומו־הסף פותח את דלת-הכר־סה
לרווחה וראש שרותי־הביטחון
מתגלגל פנימה כשהוא יושב בכי־סא־נלנלים.
ראש שרוחי־הביטחון
לבוש שחורים ועל ראשו מסכת־ברזל
שחורה כמו המסיבה של
ז 2£10ע 021111 בסרט ההוליבוד׳
5ז2׳\ץ ־ .8121 על ברכיו מונחת מיד
עדה קטנה)
הרשו לי להציג לפניכם את ראש
שרותי־הביטחון: שין בית, מוסד,
שב׳׳ב, ככ׳׳ק ואחרים. אינני יכול
להציג אותו בשמו, מפני שהשם
שלו חסוי וסודי ביותר מסיבות
ביטחוניות מובנות מאליהן. לומר
את האמת, אפילו אני בעצמי אינני
יודע אותו. אתם יודעים איך זה:
ראשי־ממשלה באים והולכים, אבל
ראש שרותי״הביטחון לעולם עומד.
תואר פניו וקולו גם הם חסויים. עד
כמה שידוע לי, אף אחד, אפילו לא
אמו הורתו, לא ראו את פניו ולא
שמעו את קולו. כדי שנוכל, למרות
כל ההגבלות הביטחוניות, לשמוע
מה שיש לו לומר, הוא ידבר אלינו
באמצעות מכשיר מיוחד, גם כן
סודי, שפותח לצורך זה במכון וי־צמן
למדע.
(ראש שרותי־הביטחון פותח את
המיזעדה שעל ברכיו ומוציא ממנה
בובה של ן נטף ק1ליסטים. תוחב
את ידו לתוך׳ הבובה ומפנה את
פניה כלפי הקהל).
שרותי״הביטחון( :שיפתי הבובה

שלה דאז, דויד בן־גוריון זיכרונו
לברכה, לערוך סקר על כל הסכנות
הצפויות והאפשריות למדינת ישראל.
כל סכנה אפשרית, אפילו הקלושה
ביותר, היתה חייבת להיכלל
בסקר. בין הסכנות הקלושות, אבל
האפשריות היתה הסכנה שהיטלר
אולי חי, ויכול לקבל נקיפות־מצ־פון
ועלול להסגיר את עצמו לידינו
כדי לעמוד למישפט. הסכנה הזאת
מתוייקת ומיספרה . 11,652
ראש״הממשלה: האם תיכננת אמצעי־נגד
למיקרה כזה?
ראש שרותי־הביטחון: כמובן. זה היה
תפקידי.
ראש״הממשלה: אני מקווה שזה עדיין
רלבנטי.
ראש שרומי״הביטחץ: בטח רלבנטי.
כל מה שאנחנו עושים זה רלבנטי.
ראש״הממשלה( :בקוצר רוח) נו?
ראש שרותי־־הביטחץ: אפילו לקחנו
בחשבון ששר־הדתות יתנגד להכניס
אותו לבית־משוגעים. ואז
אמרנו לעצמנו, שאם אי־אפשר
להכניס את היטלר לבית־משוג־עים,
אין כל מניעה, לא דתית ולא
חברתית, להביא את בית־המשוג־עים
אל היטלר.

שר־הבריאות:
ראש

(בחשדנות) למה אתה

מתכוון?
שרותי-הביטחון: היטלר יושב
כרגע במאסר. אי־אפשר להחזיק
אותו שם לנצח. ברגע שייוודע
לציבור שהוא בידינו, הדרישה להעמיד
אותו לדין תהיה כל-כך חזקה
שלא נוכל לעמוד בה.
באיזה שהוא שלב נהיה מוכרחים

להגיד. אבל הזמן לא עומד לצידנו.
כמה זמן ייקח לך לייצר מספיק
היטלרים כדי שנוכל לשחרר את זה
שלנו?
ראש שרותי־הביטחון: אין מה לדאוג. ,
אדוני ראש־הממשלה. לקחתי בחשבון
את תוצאות ישיבת־הממ־שלה
הנוכחית עוד לפני כמה
שנים, ולמרות שלא קיבלתי סמ כות
חוקית, לקחתי עלי את האחריות
לבצע בעבר את מה שיוטל
עלי, בתוקף הנסיבות, לבצע בעתיד.
אם אתה סבור, אדוני ראש־הממשלה,
שהרגתי מתפקידי ומכללי
הנוהג הדמוקראטי שעליהם
המדינה מושתתת, אתה חופשי
כמובן להעמידני לדין...
ראש־הממשלה: תפסיק לדבר שטויות,
זה לא מתאים לך. מה פתאום לרין?
דמוקרטיה שממוקרטיה. הצלת את
מיפעל חיינו, ועל כך מגיעה לך .
תודת כולנו. אני רק רוצה לדעת
מתי אפשר לשחרר את היטלר ולהיפטר
ממנו?
ראש״שרותי״הביטחון: מחר בבוקר
(מסתכל בששן־היד) בתשע וחצי
בדיוק.
(ראש כל שחתי־הביטחון מוציא
את ידו מהסבה, מקפל אותה מהירות
ומכניס אותה למיזוודה. מסובב
את כיסא־הנלגלים ויוצא, כש־שומר־הסף
פותח לו את הרלת.
ראש־הממשלה תופס את מקומו
הקבוע בראש שולחן־הדיונים)
ראש־הממשלה: אבן נגולה מעל ליבי.
הגיע הזמן להמציא אות־הצטיינות .
יותר גבוה ויותר נאצל מ,גיבור
ישראל׳ ולהעניק אותו לראש שרו־תי־הביטחון.
אינני יודע מה היינו
עושים בלעדיו.
לפני שאנעל את הישיבה שלא מן
המניין, אני רוצה להזכיר׳לכולם
שסודיות הדיונים היום היא חיונית

קריקטורה של שימעון צבר ()1950
מתודעת הציבור כל רגש של אדיבות,
עדינות או התחשבות בזולת.
מי שירחם על יתום, אלמנה או
אשה הרה, ייהפך ללעג ולקלס
בעיני הבריות .״יורם״ יקראו לו:
״יפהפה נפש״ יקראו לו :״סבון״
יקראו לו. אלה יהיו שמות־הגנאי
החדשים. יש לנו, ברוך השם, מיליון
וחצי פלסטינים שאפשר להתאמן
עליהם ...מה אני אומר פלסטינים?
אין כאן פלסטינים. יש מיליון
וחצי ערבים שאפשר להתאמן
עליהם. ברגע שהרחובות יהיו מלאים
בהיטלרים, נוכל לשחרר את
היטלר שלנו. הוא כבר לא יעשה
רושם על אף אחד.
ראש״הממשלה: מתוחכם מאוד, אין מה

ביותר לביטחוננו ולא אסבול הדלפות
בשום פנים ואופן. הסיכון היחידי
הוא שומר־הסף(מצביע בבוהן
ידו לעבר שומר־הסף) אבל הסכנה
הצפוייה ממנו היא קלושה ביותר
כיוון שהוא כבר התנדב למישלחת־מתאבדים
לאיראן.,.
(הטלפון מצלצל. שומר־הסף מעביר
את המכשיר לשו־הביטחון)
שו״הביטחון( :לתוך השפופרת) מה?
עדיין זורקים? שמע. קפוץ לדימונה,
קח פצצה קטנה ...קטנה, אמרתי.
לא יותר מעשרה קילוטרון...
מה כבר זרקת הם עוד ממשיכים?
...או קי! חכה לי בצומת
מחלול ...אני בא מיד.

מסך

השקט
הנפשי

חג חרות שמח

* עכשיו בתשלובת הביטוח הותיקה בישראל

הראל ₪

חברה לביטוח
בעם

המש הו ש יו ח

טחנו לגוווח
נפנו

חברה לביטוח
בע״מ

כמה דוגמניות,
ואיך אפשר בלי
מ ר כו ת־יו פי?

100 דולר לתקליט מזמן כבר לא היתה כזאת מסיבה
בארץ. זמר מצליח עורך מסיבה
לרגל הוצאת תקליט חדש שלו,
ומאות המוזמנים משלמים מאה דולר
לזוג כדי להיות נוכחים במסיבה,
שנערכה במתכונת של מסי־בות־סילבסטר
עם הרבה אוכל,
תצוגת״אופנה ותוכנית־בידור.
בני אלבז, זמר פופולרי ביותר
בחוגים נרחבים, ערר באולם היכל
שלמה ברמלה מסיבה כזאת. מלבד
בני־מישפחתו, ידידיו ועדת המעריצים
שלו באו גם הרבה קולגות
ואנשי־מוסיקה, שעובדים עימו.

* ״11111ך רקדנית־הבטן כוכב פרי (מי י

! 1 111911 11 ! 1 1מין) מרימה רגל עטופה במיכ-
גט מחורר, הדומה לבגד שלבשה רקדנית־הבטן ברי סימון( שניה

משמאל) .שתי הרקדניות, שהיו ביחסים לא טובים בעבר, הש לימו,
ואף הסכימו להצטלם ביחד. הזמר נזום אורגול (שני מימין)
הצטלם עימן. הוא בא בחברת ידידה בעלת עבר גברי(משמאל).

ק 1ך 1ח 1ה ל הזמרת מרגלית צנעני באה למסיבה
1 /1כשהיא מלווה באמרגנה אשר ראובני
| 111 | 7
ואשתו. הזמרת הפופולרית מבלה הרבה בחברת הזוג ראובני.

ך|| 1*|!-ך 1| \ 1ך הדוגמנית ההולנדית
ן 11 11 ^ /מריולן סיין(במרכז),
חברתו של הדוגמן עופר רפאלי(שני משמאל),

נתרה
ער המפה

שני חבוים

הזמר שימי תבורי (מימין) ,בז׳קט העור
הניצחי שלו, בחברת ידידו הטוב, הזמר
בדרן שמוליק ספן, חברה־לחיים של רקדנית״הבטן כוכב פרי.

העיר נתניה עולה על מפת המ סיבות
הארצית. וזה קורה פעם בשנה,
כאשר איש־החברה עמוס
כהן, מי שמכונה ראש־העיר־בפו־על־של־נתניה,
עורך את מסיבת
יום־הולדתו. לפני שלוש שנים הוא
עשה זאת במועדון נמכר . 1בשנה
שעברה התקיימה המסיבה בפנטהאוז
הענק של הארכיטקט שמו־ליק
שפירא, והשנה חגג עמוס

החליטה שהיא רוצה לחיות בארץ, ולשם כן
היא החלה בהליכי־גיור. יחד איתה אני אביטל
(מתחתיה) ,ראובן אידל (מימינה) ומוטי רייף.

את יום הולדתו ה־ 33 במועדון הביליארד
המהודר חיאל קלאב שבבעלותו
של שדלי אבוטבול,
דודה של הזמרת אילנה אביטל,
שהיא נתניתית במקורה.
המועדון האכסקלוסיבי הזה, שכמוהו
רואים רק בלונדון, היווה
תפאורה מתאימה לכל היפים והיפות
שהגיעו למקום, רבים מהם מ־תל־אביב.
הבולטים שבהם היו כמובן
הזמרת גלי עטרי, שבאה בחברת
אחותה שרט עטרי, שתיהן
ידידות קרובות של כהן, עוד מהתקופה
שהוא ניהל את מועדון
המקום, וכן הזמר יהודה אליאס.
את עולם הזוהר ייצגה אשת־העם־
קים־והחברה פנינה רוזנבלום,

שבאה בחברת בן־זוגה יובל לוי,
כשהיא עטופה בשל מהמם מעור
וזנבות שועל. היפות האחרות היו
מלכות היופי של השנה שבאו בהרכב
מלא. ניקול הלפרין עם בן־
הזוג רוני מאנה. לימור פישל
עם החבר, וכנ״ל גם נערת־ישראל
רונית סיטון, שבאה עם בן־הזוג
הנוכחי. אך מי שגנבה את ההצגה
היתה מלכת״היופי של השנה הקודמת,
שירלי כן־מרדכי, שמאז
בחירתה היא אחת ממלכות היופי
הפופולריות ביותר שהיו בארץ אי
פעם. כהן הסתובב בין האורחים וחילק
פקודות לכל המלצרים, שדאגו
להאכיל ולהשקות את כל
החוגגים, שבאו מרחוק כדי לחגוג.

הבלתי משודרים

הזמרים ה־בדרנים

שלמה גולדברג ושמו־פני
כהן(מימין) ,אבנר דן, שי

יומולדת שנה
ילסוש׳ בר מלאה שנה, וזאת
בהחלט סיבה למסיבה. את הרעיון
להקמתו הגו רפי שאולי ואחיו
טדי, שצרפו אליהם את המיסעדן
אילן לוי ואת איש־הברים הוותיק
אברהם ארכיב. המקום ירע
עליות ומורדות ושינויים פנימיים
רבים. לפני כמה חודשים החליטו

ליק ספן מתבד חי ם ביניהם. הם מאוד ממור-
מרים וטוענים שהם מקופחים על־ידי הטלווי־זיה
הנמנעת מלשתף או ת ם בתוכניות״בידור.

דעה 7 1 1רקדנית־הבטן סוהיר׳ דרוס־א־
11¥1חיה
^ \ 1 1 - 1 1 11 מריקאית ממוצא רוסי, נחשבת

לתגלית לוהטת. יפה הרוש (למטה) מפגינה א ת אופנת הג׳ינס.

האחים שאולי לפרוש מהמקום, והשכירו
את חלקם ללוי ולארביב,
שהחליטו להפעיל במקום יוזמות
חדשות. הם לקחו את יהודית
נגר כאשת־יחסי־ציבור קבועה במקום,
והחלו להריץ אותו. התוצאה י
לא אחרה לבוא, והמקום החל להיות
פופולרי, ביותר.
במסיבה נכחו כל הקבועים של
הסושי, ביניהם צעירים רבים, שבאים
בזכות היוזמה של אילן לוי
ויהודית נגר. מסמר־הערב היתה
רקדנית־הבטן סוהיר, הנמצאת
בארץ רק שלושה חודשים, אך כבר י
הפילה חללים רבים בקרב הגברים.

1 7 11 ץ ך 1לרקדנית־הבטן ברי סימון מסגן אלוף
^ 1\> 4קובי ס מסונוב. בעל״השימחה עמוס כהן

(למטה מימיו) בחבר ת ידיד תו מלכת־היופי הטרייה ניקול הלפרין.

כתב: זוהר אוהליאב, צירם: אלי דס ה

מאח

לרות1

א בי גי ל ינא

מאוזן:
. 1מוזה ( .5 :)4,2קנס כסף
המוטל על החוטא תמורת שחרור
מעונש 10 ;)3,3כינויו של רבי
יעקב מן מאיר נכד רש״י; . 11
זמם, עוול; . 13 אחד השוואים;
. 14 טהור; . 15 בהשאלה — מלא
תנועה וחיים; . 16 חוג השמים
במקום שהוא מגיע אל הארץ לפי
ראות העין; . 18 מקובל כמספר
גוזמא במסורת היהודית (גימט־ריה);
.20 צונן; .21 נסוח; .22 פוגה
לאחור; .24 עגול, הקף; .25
תנוקות; .26 כינוי לתפילה שאחרי
תפילת שחרית במועדים;
.28 גאון בפומבדיתא במאה הסו;
.30 שכל, הגיון; .31 עצם; .32
ענבל .34 ,אחד מכנויי עם
ישראל במקרא; .35 גאווה; .38
סבב וחזר; .39 זעיה .41 דגן
שמים; .42 שלילה מוחלטת; .43
קריאת צער; .45 שבט בישראל;
.47 הוראה לעזוב; .48 זחל הארבה;
.50 כישלון, מכשול (תהלים
ס״ו ט 51 רקב; .52 כתב כריתות;
.54 אבי אברהם; .57 קובץ
ספורים של ד׳אמיציס; .61 ממהר;
.62 כינוי למושל מחוז
בארצות המזרח; .64 סוג של
מנעול; .65 כלי־כתישה; .66
שבק חיים; .67 אבק פורח; .69
מחיצה, כותל; .70 בהמת־בית;
.72 קבוצת אנשים נבחרת לטפול
בענייני הכלל; .74 נגע ממאיר;
.75 מייסד כת הקראים בבבל; . 77
קשר, כרך יחד; .78 כסה, חיפה;
.81 עפוש; .83 מטבע במזרח
הרחוק; .85 בן־בקר; .86 לקוי
במעגל חשמלי; .88 תאורה
חילופית; .89 אל הים במיתולוגיה
הרומית; .91 רוח תזזית;
.93 מילת קריאה; .95 תך; .96
תבואה; .98 סוד; . 100 כלי קבול;
. 102 מספיק; . 103 תוך; . 104
אשת אודיסאוס הנאמנה; . 105
אנשים פשוטים(רומאים).

מאוגד:
. 1נתח, חתיכה; .2שלם, ללא
פגע; .3אחד מנשיאי ישראל; .4
חלק, מנה; .6שמא; .7רקטת
טניס .8 :זהב; .9אבן תחתונה
באבני הריחים; . 12 רעב; . 15
כסופים; . 16 כנף, אבר; . 17 מגלה
ניו־זילנד ואיי סנדוויץ׳(על־שם
מפרץ באלסקה, ש״מ 19 מכושף;
.20 פס; .21 בני־לוויה של
אל היין והעליזות — דיוניסוס;
נעמי כיף רהסת כל
״פעם חיפשו יופי, אישיות
וכסף, בסדר הזה,״ הוא אמר לי.
״היום זה קודם־כל כסף. ההורים
שלנו באו לארץ, חיו בצריף, היו
מאושרים. לא התגרשו, כמו היום.
אני בן ,30 רווק, עובד־יצור
במיפעל, ואצלי אי־אפשר לחפש
את הכסף. אני נאה מאוד1.80 ,
מטר, מחפש קשר ריגשי עם
אחת שיהיה כיף איתה, שיהיה
כיף להסתכל עליה.״ קוראים לו
שמואל, ואפשר למצוא אותו בטלפון
720182־.03

חיים משותפים
היא אקדמאית נאה, נראית
ממש טוב, פנויה, גובה 1.60מטר,
אם לבן חמש ובן שבע, רוצה
להכיר בן־זוג לחיים, לחיים משותפים,
שיהיה בסביבות .40 מיס-
פרה אצלי הוא (.)1/2694

רותיבטל פון -ותודה
לבזק שתיקן לי א ת הקו במ הירות
מפתיעה -להכתבת
מיכתבים ולבקשת מידע -
כתמיד ב־ . 221017

טורקת טלפעיס

.23 כלי נגינה; .24 שדרות בתל-
אבוב על־שם המשורר הלאומי
שלנו; .26 יתרון; .27 איבר אכילה;
.29 לא בכוונה מיוחדת; .30
מיצר בים סוף .33 :מניפסט; .34
עתיד להתרחש; .36 בשקט; .37
פרי שלא גמל; .40 רסיסי־בקר;
.41 מילת שאלה; .44 מיכללה ב־ארצות־הברית;
.46 אות באלף-
בית; .47 הוראה; .49 לחם, מזון;
.50 שבט, בית־אב; .53 בעל חיים
ממישפחת הכלבים; .54 צוללוזה;
.55 שליח; .56 כפוף; .58 עבורי;
.59 אחד משלושת רעי איוב.60 :

טרמין; .62 מזון; .63 בת״קול; .66
הקורא את המוסלמים לתפילה;
.68 התאחדות של מפעלי תעשיה;
.71 בן יעקב; .73 בד.76 :
ידיד; .77 ויזה; .79 קונטכסט; .80
מסייר; .82 צאצא .84 :דבש נוזל;
.85 גורל; .87 עבר; .90 צמח
ממישפחת הקטניות; .92 מאחורי
קוי החזית; .94 עיר חוף בארץ;
.96 תעלה למי שפכין; .97 ראשי־תיבות
של שלש קהילות יהודיות
בחבל הריינוס; .99 מין; . 101 כלי
אכילה; . 102 אביון; . 103 עמק

1000ש דו
יוגרלו מ די חו ד ש בין ה פו ת רי ם נבונה ארבעה
תשב צי ( בו ללתשב צו פני ם) רצופי ש ל. העול
הזה״ וגס ישלימו אתה סי סמה:

״מא^פה אתה

ודע? קראת

את הפתרונות יש לשלוח אל ״העולם הזה״ ,תל־אביב, ת.ד , 136 .מיקוד־ 61001

הודעה לאוסנת ״הפסיכולוגית
התעשייתית״ :אם אשמע
עוד פעם שאת לא מתנהגת יפה
וטורקת טלפונים לבחורים נחמדים,
אפרסם את מיספד־הטלפון
שלך בצירוף הודעה שבלונדית
יפה(מה שאת בוודאי לא) מחפשת
רומאן עם גבר נשוי, ונראה
למי יבלבלו אז את המוח בטל־

רותי מ תב אסת
באסה א׳ :היא צילצלה אליי,
אמרה שקוראים לה יעל, והיא
נאה, רצינית, אירופית, גרושה
בת ,42 מעוניינת להכיר גבר
פנוי עד גיל 50 למטרה רצינית.
אמרתי לה שחסרה קצת נשמה
במיכתב שלה, ושתוסיף משהו,
אז היא אמרה :״תכתבי גבר עם
תמיכה״.
באסה ב׳ :״קוראים לי מני ואני
סטודנט וקצין במילואים,״
הוא אמר לי בקול שאינו ניתן
להגדרה. לא אמרתי שאני חושבת
שהוא לא סטודנט ולא קצין,
אמרתי רק; אני לא רוצה לפרסם
את המיכתב שלך בעיתון. אז
הוא אמר, בשקט ובהשלמה: טוב,
והתעופף מהקו. למה זה מגיע

עם הרגליים ל מעלה
בתור צימחונית ותיקה, אני
מוכרחה לצטט את השורות של
גבי ניצן, בעיקבות תשדיר־ה־פירסומת
לעגל רך. וזה הולך
ככה: מושבניק עייף מגיע לרפת,
פותח השער, איזו עצבת, כל הפרות
מתו משחפת. הילד :״אבא,
אבא, תראה, יא אללה, כל הפרות
עם הרגליים למעלה ואנחנו
על הפנים.״ האשה :״נצטרך למכור
שוב פגר לח!״ לוקחת גוויה,
טובלת בכלור ,״תשים חותמת,
אפשר למכור; פגר לח, ישר מהפח,
לא צריך לשחוט, מיליארד
תולעים לא יכולות לטעות״.
פירחי האהבה
שר ברוריה
היא מס תובב ת בפא בים,
בבתי״קפה, בבתי-
מלון ובמיסעדות יקרות בברוריה
אלי
שבריה, עם סל סל ת קש
סה שחסר לה זה חבר
ובה ורדים אדומים, שאי־ת
ם היא מגדירה כ״פירחי
אהבה״ .זאת פרנסתה, ביגתיים, עד שהיא תצבור די כסף
כדי לפתוח חצות-פרחים קשנה.
ברוריה אלי היא גרושה ב ת ,28 אם לבת שממה, דק ת-
גו, עדינה 1.73 ,משר גובה ושיער בצבע בלונד״דבש. לפי
הגדרתה היא ״מאוד פנויה״ .היא שיפוס רומנשי, התחתנה
צעירה מדי, חשבה שזה יהיה כמו בספרים, או בסרטים
רומנשיים, אבל המציאות היתה שונה לגמרי.
מוכרת״הפרחים ילידת שבריה רצתה להתפתח, ולמדה
אמנות, פיסול ורישום. אחר-כך היא בילתה שלוש שנים
בהולנד, שם עבדה במשתלות ולמדה כל מה שאפשר

לדעת על פרחים.
היא נשמעת מבסוטה מהחיים, נראה שמה שחסר לה זה
רק ״חבר, מישהו להישען עליו״.

כבים

ע ס קי ם
מ סוכני ם
.הכלכלה המודרנית הצמיחה
קאובוי מסוג חדש: זה שרוכב לבדו
בין מיצרי הבורסה, לוקח סיכונים
ענקיים, ומוכן לשלוף ולהמר בריג־עי
לחץ ומול מוחות פיננסיים כבדים,
לפעמים של יחידים. לפעמים
של ממשלות.
על רקע זה מתרחש סירסו החדש
של קולין באקסלי, שעשה

שחקנים דה־מורניי ומק־גאן
חלפנ״ס נועזים
בעבר סרט נוסף על עולם הממון
־ בשם כסף כח1ל, שהוצג גם בטלוויזיה
הישראלית. אתר־הצילומים
הוא הסיטי של לונדון, והחברות
העיסקיות שמסביב לה. מפיקיו של
הסרט כבר העלו שני סרטים בריטיים
מצליחים. האחד, ביל קאר־טליג׳
,הפיק את לחנך את ריטה.
השני, אנדריו בראון, הפיק את
זקוף ת׳אוזן. והשניים מבינים כנראה
ללב הקופה.
את שני הגיבורים בסרט החדש

יחסים ססנכנים, נשים נשים.
חיפה: בגלל הנוילועוה ההיא,
ארבע הרפתקות של תט נמירא־בל.

הדיקטטור

ל ־ אביג:

אשה תחת השפעה
(אלנב׳ ,ארצזת־הברית) —
אשה על הגבול שבין שפיות לשיגעון,
ורק האהבה יכולה לגאול
אותה. מסרטיו המופלאים של ג׳ון
קאסאבטס ומיבצע מישחק יחיד
במינו ונדיר בעוצמתו של ג׳ינה רו־לנדס
בתפקיד הראשי.

ארבע הרפתקות
של רנטומיראבל(לב,ם1צנ נם
בחיפה, צרפת) — אריק רוהמר,
צעיר מתמיד, בארבעה סיפורים
קצרים ומבריקים על שתי נערות,
אחת עירונית ואחת כפרית, המלמדות
זו את זו פרקי־מוסר ומינהגי־חיים.

פלה הכובש (מוסיאון.דנמרק)
— עובד־אדמה שוודי
ובנו נמלטים ממולדתם הענייה,
במאה הקודמת, ומחפשים עתיד
ורוד יותר בדנמרק השכנה. קדרות
החיים מוארת בחום האנושי של
הדמויות ובאהבה שיש לבימאי
בילי אוגוסט אליהן. עם מאכס פון
סירוב(אוסקר הסרט הזר).
* * איש הגשם (שחף,
מוצג נם בירושלים ובחיפה, אר־צות־הברית)
— אלוף האוסקרים
של השנה, דאסטין הופמן, הוא או-
טיסט היורש שלושה מיליון דולר
וטום קרוז הוא אחיו המבקש לגזול
ממנו את הירושה. בארי לווינסון
ביים במיומנות רבה.

יחסים מסוכניס

(רב־חן, מוצג נם בירושלים עד
חיפה) — שחיתות וניוון של
האצולה הצרפתית המשתעשעת
במישחקי־כוח על חשבון החלשים
שביניהם. גלן קלוז, ג׳ון מלקוביץ
ומישל פייפר הם כולם בסדר, אבל
הדקורציה משכנעת יותר מהם.
* * נשים נשים (לב,
מוצג נם בירושלים, ספרד) —

סי ר ט׳ קו ל נו עבט לווי זי ה

הגדול

(פאר, תל־אביב, ארצות־

הברית) -זה הראשון ב טידר ת טירטי צ׳ארלי
צ פלין שיוצגו מחדש לדגל יובל ה־ 100 להולד תו.
א ת הסרט הזה הכין צ׳פלין מ־ 8נ 19 והוא
יצא לאור ב־ , 1940 כמה חודשים לפני פרוץ מי־לחמת־העולם
השנייה.
חשוב לציין זאת, משום שמדובר בסר ט מי ליטנטי,
שבו חרג צ׳פלין מן המיסגרת של הנווד
הקטן, כדי לצאת ולגייס עולם ומלואו מגד מה
שנראה לו, ובצדק, כסכנה הגדולה ביותר שנש קפת
לאנושות. ככל סר ט מיליטנטי, שצריך
לדבר בלשון ברורה ובוטה אל המכנה המשותף
הרחב ביותר, גם הסר ט הזה משאיר את הד קויות
למישור מישני. עיקר מטרתו להציג א ת
היטלר, פמלייתו, מישטרו ובני בריתו כיצורים
מסוכנים, אך מעוררי גיחוך, שאיש שפוי אינו
יכול לעמוד לצידם. עם זאת, הודה צ׳פלין,
שאילו ידע א ת גודל הזוועות שהתחוללו באותו

צ׳ארלי ציפלין: תמימות לפני המילחמה
הזמן, לא יכול היה לעשות א ת הסרט הזה.
מעבר לסיפור על רודן דימיוני מטורף הדומה
כשתי טיפות מים להיטלר, וספר יהודי קטן
הדומה כשתי טיפות מים לרודן, מציג צ׳פלין
מסה הומניסטית אנטי־מילחמתית הנשמעת
כיום תמימה ביותר. אבל, כמו בכל סרטיו של
צ׳פלין, לא העלילה היא העיקר, אלא הדרך
שבה הוא מוביל אותה, וכמה מן הסצנות בסרט
הזה שייכות בפירוש לקל אסיק ה של הקולנוע.

אש צולבת (גורדו!־ ,תל
אביב, ישראל) -נושא

שיכול היה להיות בוער ואקטואלי במיוחד, אך
מוחמץ על־ידי תסריט, בימוי ומי שחק לק חים.
עצם העובדה שפרשת האשה הצעירה, שהוצאה
להורג בידי הלח״י משום שהתאהבה בערבי,
ערב מילחמת-העצמאות, מ ר תק ת ומעניינת
הרבה יותר במאמרים העיתונאיים שפורסמו
באחרונה, מצביע על גודל ההחמצה של הגירסה
הקולנועית.
ראשית, משום שיש הרגשה לכל אורך ה סרט,
שהדמויות בו נעות בתוך חלל ריק. הרקע
מאחוריהם בלתי-אמין לחלוטין, והמישחק הנ בוך
שלהם מעיד כי אינם חשים בו בנוח. שנית,
משום שהמתח באוויר, שצריך להיות הגורם
המרכזי בסיפור כולו, כי בלעדיו אין בעצם
דראמה, מתמסמס בדיאלוגים בלבד, וכך מת קבל
הרושם שהלחץ המופעל על הנערה לנ ת ק
א ת עצמה מאהובה, הוא לחץ סביר בהחלט,

שרון הכהן ודני תורגימן: בלי להט
שאין לה בעייה לעמוד בפניו. שלישית, הבימוי
רפה ו חסר מתח פנימי, ובהרבה מיקרים חסרה
יד מכוונת וחזקה שתכפה א ת עצמה על
השחקנים ועל המצלמה. רביעית, המישחק הוא
חיוור, בעיקר בכל מה שנוגע לשתי הדמויות
המרכזיות. שרון הכהן ודן תורג׳מן נראים
מבוהלים למדי, לא בשל מה שקורה לדמויות
שהם מגלמים, אלא בשל נוכחות מצלמה המת בוננת
בהם ללא הרף ו תופס ת או ת ם בקלקלתם.

* עשרת הדיברות (יו ם רביעי 19 ,באפריל, ערב פסח,
בשעה ,22.00 ויו ם שלישי 25 ,באפריל, ערב שביעי פסח, בשעה

- )22.00 סרט״הענק של ס סי ל דה־מיל. לא בדיוק הה שתק פות
הראויה ליציאת־מצרים, אבל מופת למושגי הראווה
הניצחיים של הוליווד ולכל מה שמקובל כבידור עממי. צ׳ר־לסון
הסשון הוא משה רבנו, אבל א ת ההצגה גונבת מחלקת
האפקטים המיוחדים בחציית יס״סוף. שנת הייצור. 1956 :

** סיפורו של אלוף

(יו ם שישי 21 ,באפריל, בשעה

- )22.30 הכינו א ת הממחטות. טוחט־דמעות שאין אם יהו דיה
אשר תעמוד בפניו. מתאגרף שפרש חוזר לזירה כאשר
נשקפת סכנה שאשתו לשעבר תגזול ממנו את בנו. ג וו וויש,
פיי דאנאווי וריקי שרדר ב תפקיד חייו, בהדרכת פראנקו
זפירלי, שנת הפקה. 1979 :
ששמו דילרס, והכוונה לעושי עיס־קות,
כאלה שמגלגלים כספים כדי
-להרוויח מהר והרבה, מעצבים פולמק־גאן(מי ששיחק בניתנ״ל ואני)
ורבקה דה־מורניי(שהופיעה בעסקים
מסוכנים וברכבת לחופש).
תדויו חובה לראות:
תל־אביב: בגלל המילהמה
ההיא, שדות החיטה האדומים,
אשה תחח השפעה, פלה הכובש,
קפה בנדר, חשד, ארבע הרפתקות
של רנט ומיראבל, איש הנשם,
העולם הזה 2694

קומדיה מטורפת על אוסף נשים
על סף התקפת־עצבים בגלל הגברים
הכושלים שבחייהן. הבימאי
פדרו אלמודובר מבקש להיות הת שובה
הספרדית לבילי וילדר וברמן
מאורה היא האלטרנטיבה שלו
לשירלי מקליין של פעם.
* הנאשמים (בך הודה,
מוצג גם בירושלים ובחיפה) —
פריחה שנאנסת על־ידי בריונים
מבקשת את ניקמתה וזוכה בה. גם
הצופים הנלהבים במעשה הנימי
באים על עונשם. על מישחקה הנד
צויין זכתה ג׳ודי פוסטר באוסקר.
להתעבז ולהתפרנס
הלווה לי א ת אשתך
(בן־יהודה, תל־אביב, ישר

-עם כל הרצון הטוב שבעולם, קשה להבין
מה בדיוק רוצה הסר ט הזה מן הצופים בו. זאת
אינה קומדיה, למרות יומרות הפירסומת, אבל
קשה לומר שזה משהו אחר. זאב רווח, שבין
קומדיה עממית אחת לאחרת מרשה לעצמו
לעשות גם דר אמות א תניו ת ( שרגא קטן, בובה)
נפל הפעם בין הכס או ת, ומן הסתם, נפל קשה.
פועל, שפוטר מן העבודה, עקב צימצומים
והתייעלות -בהחלט נושא אקטואלי -קונה
בכספי הפיצויים מיסעדה בדרוס-הארץ. אלא
שכל הלקוחות מעדיפים ללכת למיסעדה שכ נה,
בבעלות אלמנה שמחשופיה השופעים וחצ־איותיה
הקצרצרות, מהווים תוכנית״בידור
קבועה לסועדים במחיצתה. הדרך היחידה לע מוד
בתחרו ת היא להלביש את אשתו באותו
הסיננון, ולהציג א ת עצמו כאחיה, כדי שהק ליינטים
לא יירתעו לשלוח בה מבטיהם תוך

זאב רווח ודני מוסקונה: לא קומדיה
כדי לגימת בירה וזלילת מטעמים למיניהם. ה עסקים
אמנם פורחים, אבל האיש מת מקיגאה.
אילו ה תיי ח ס רווח לכל העניין בקלות-ראש,
היה אולי מוציא קומדיית־טעויות מן הסוג
שעשה כבר פעמים רבות בעבר. אלא שהפעם
נראה שהוא ממש משתתף בכאב ובצער של
הזוג המתחזה. הטיפול בשתי הדמויות הללו
ובכל השאר הוא טיפול בקריקטורות שטוחות
ומוגזמות, שבמילא גוזל מהן כל עניין דראמתי.

ער:ה פיינדז ₪

המדינה מסבסדת
(המשך מעמוד )23
במישרד־החקלאות :״את אופי הסי-
בסוד ועלותו הכלכלית קובעים
מישרד־האוצר ומישרד־החקלאות.
״המטרה הראשונית, העומדת
לנגד עיני המדינה, היא המשק
הלאומי ושמירה על מיסגרת ת יכ־נונית.
לכן ענפי בעלי־החיים —
עוף, לול, חלב — שבהם ההשקעות
הן לטווח־ארוך — מסובסדים.
הסובסידיה, בעצם, מיועדת
למגדל, והיא מהווה תמריץ וגם עונש.
ימי שחורג ממיכסת־הייצור שנקבעה
לו, אינו מקבל סובסידיה״.
בהתאם למדיניות זו, החלב
מסובסד רק בארבעה אחוזים .״כל
תוצרת החלב עוברת דרד מחלבות,
ושם אפשר להטיל קנסות ולהשתלט
על התיכנון. לכן אין צורך
בסיבסוד גבוה ׳,אומרת הראל.
הביצים והעופות החיים מסובסדים
ב־ 30 אחוזים, מפני שאין עליהם כל
אמצעי שליטה אחר.

• ומה על הבריאות?
מדוע שלא תסבסדו ירקות
וסירות?
האזרחים נהנים מהסיבסוד כב־

ל גו *

_ הורוסקופ

(המשר מעמוד )33
שליטה על מה שקורה בתחום
הכלכלי.
חודש אפריל קצת בעייתי.
שהותו של מרס בבית השני
שלהם גורמת להם להוצאות
בלתי-צפויות. זה הצד שבו אי־אפשר
לשלוט, בינתיים, אן
מאוחר יותר הדברים יסתדרו.
מספטמבר מתחילה תקופה
שבה רבים מביניהם ינסו לבצע
עיסקות או אף להיכנס לעס קים.
מומלץ להיזהר מכן. יתכן
שזה יילד, א ן מאוד לא מומלץ
להיכנס להשקעות גדולות או
לסיכונים כספיים. מכל מקום
זו נראית שנה שבה לא יהווה
הכסף בעייה.
שוורים רבים יחליפו א ת
המכונית אף אם כרגע בכלל
אינם חושבים על כן.

לימודים.
נסיעות לחרל, מישפטים
הכותרת מ תיי חס ת אמנם
לשלושה תחומים שונים, אן:
באסטרולוגיה כולם בחפיפה
אחת. הבית התשיעי, שמתיי חס
לחוק, לצדק, ללימודים
גבוהים, לנסיעות ולהרחבת
הדעת, יהיה מאוכלס בשלושה
כוכבים. כוכבים אלה יכולים
לגרום לעניין לא״צפוי באות ם
תחומים שבהם מדובר. למשל,
מישהו יכול למצוא א ת עצמו
מסובך עם החוק בצורה פת אומית,
ועל דבר שכלל לא הע לה
בדעתו.
נסיעה לחו״ל עלולה להת בטל
או להיפך, להתקיים,
מבלי כל הכנה. כך גם לגבי קש;
רים עם ארצות אחרות ולעבו דה
הקשורה בחו״ל. חשוב לד עת
שאי״אפשר לתכנן, כי
התוכניות המדוקדקות ביותר
יכולות להשתנות בצורה מיי דית
ומוזרה ביותר.

ומה שבינו לבינה
סרוססור לוי

מעת מסובסד

דרך־אגב. לא הם ניצבים בראש
מעייני המסבסד. לכן גם לא מסבסדים
ירקות. מגדלי־הירקות מוגנים
בצורה טובה ומקיפה. מועצת־הירקות
קולטת את העודפים. אנחנו
לא מתערבים בזה. ובאשר לבריאות,
הרי אפילו בביצה יש מרכיבים
חיוביים. לא הכל שלילי במוצרים
המסובסדים.

^ לצחוק,
^ לבכו ת

תכשיטי קוץ־אוד
רמת גן ־ אבא הלל ,17 טלפון 7518930 :־03
טבריה ־ המידרחוב, טלפון 720362 :־06
באר שבע ־ ההסתדרות ,67 טלפון 434698 :־057

ף* ן־אורי, לוחם טיבעוני עקשן,
₪1מעין דון־קישוט של גזר וחסה,
אינו יודע אם לצחוק או לבכות.
״בנפט יש חלבון. אז בגלל זה
מישהו שותה אותו? ובנייר יש
פחמימות, אז מה? מכינים ממנו
לחם ועוגות?
״נכון, בלחם יש עמילן, בעוף יש
חלבון. אבל יש בהם גם כל־כך
הרבה דברים מזיקים: הבשר מזוהם,
גורם לעודף חלבונים ולהזדקנות
מוקדמת. אכילתו מזרזת התפתחות
אבנים בכליות, התרבות חייד־קי-ריקבון
במעיים. שתיית החלב
יוצרת גבישים, הגורמים לאבנים
בכליות. וזו רק רשימה חלקית
וקצרה מאוד.
״ואת כל השפע הזה, בתוספת
הכולסטרול הגורם למחלות־לב,
המדינה מסבסדת בנדיבות רבה!״

בעניין זה עברו השוורים שינויים
גדולים ב״ 988ג. אך אי-
אפשר להסתפק בזה, שהרי
בוודאי נשארו שוורים רבים
שהקשר לא בדיוק התאים
להם, או שלא מצאו את מה
שביקשו. הרי בנושא שבינו
לבינה הבעיות הן יותר מסוב כות
מאשר בכל תחום אחר.
השוורים, שלא מצאו לעצ מם
בני-זוג קבועים או שנשארו
בגפם, בוודאי ירצו לדעת אם
יש להם סיכוי להתחיל בקש רים
חדשים. כניסתו של כוכב
יופיטר למזל סרטן, לקראת
סוף הקיץ, תביא לשוורים היכ״״
רויות חדשות, מיפגשים חברתיים
רבים וחיי חברה עשירים.
השוורים די סגורים מטיב-
עם ומוגדרים כיושבי־בית.
השנה הקרובה תוציא אותם
החוצה, ותכריח אותם להתע רב
בחברה. זה יביא להם הז דמנות
להכיר אנשים ולפתוח״
בקשרים חדשים.
לקשרים קיימים שאופיים
יציב זו תהיה שנה שבה אפשר
יהיה לבסס, לבנות ולפתח את
הקשר וליהנות מיחסים טו בים.
מי שחיים ב תון קשר
מעורער ימצאו את האומץ
ו ה דין לצאת מזה, ולמצוא
לעצמם סביבה חדשה, סוג אנ שים
שונה ואולי אף בן זוג,
ידיד או אוזן ק שבת, שיתנו
עידוד ודחיפה לבצע שינויים.
העולם הזה 2699

מקבלת חלב בבקבוק. בימים האחרונים היא
פתאום מבקשת שוקו דווקא בבוקר. ואז אני
לא יודעת מה לעשות. אם אני מתעקשת
ורוצה לתת לה חלב, אז היא כועסת, ואני
חושבת לעצמי :״מה איכפת לי, בעצם, שתשתה
שוקו בבוקר?״
אחרי שהיא מקבלת את השתייה שלה היא
מבקשת עוגייה, מקבלת, אחר־כן־ היא מבקשת
עוד עוגייה ומקבלת, והכל, בטרם הספקתי
לשתות את הקפה שלי.

**ץ לומית ואורי, הוריהם של רותם ()3
ושחר 1תיארו במרכז לייעוץ של
סמן־אדלר את סדר־היום שלהם עם ילדיהם.
אחי יותם הנחה את המרכז ויי עץ להורים.

וכך סיסרה שלומית, האם:
הבעיות מתמקדות ברותם. הקושי שלי אי־תה
קשור בעיקר במאבקי־כוח ביני לבינה.
בעבר זה היה מאוד חריף, אבל מאז שהתחלתי
ליישם בבית את העקרונות שלמדתי בבית־

הספר להורים, המצב השתפר מאוד.
ניסיתי להימנע ממאבקים איתה, וזה עבד.
ופתאום, בזמן האחרון, היתה נסיגה במצב,
והיום יש לי איתה מאבקים מהבוקר.
היום מתחיל כך שלפעמים אני מתעוררת
קודם לכן ומעירה אותה, ולפעמים היא מתעוררת
לפני ובאה אלי למיטה. אורי, בעלי, אינו
נמצא בבית בשעה הזו. כשהיא באה אלי, אני
אומרת לה :״בוקר טוב!״ והיא.עונה ב״בוקר
טוב״ ,ונכנסת אלי למיטה ומבקשת שאני אכסה
אותה.
אני מבינה שהיא רוצה שאעשה בשבילה
דברים, ואני לא רוצה לטרוח למענה כל הזמן.
אני אומרת לעצמי שאני לא אתן לה להפעיל
אותי. אולם, מצד שני, אני לא רוצה להילחם.
אני יודעת שאם אני אגיד לה שאני לא רוצה
לכסות אותה, היא תכעס. אז בדרך־כלל אני
מכסה אותה.
אם היא מתעוררת מוקדם, אנחנו שוכבות
ביחד במיטה עד שמגיעה השעה לקום. אז
אנחנו קמות והיא מבקשת לשתות. אני ניגשת
למיטבח להכין לשתינו שתייה.
הנוהג אצלנו הוא שבערב, לפני השינה,
היא מקבלת שוקו ובבוקר, כשהיא קמה, היא

בשעה הזאת, בערך, שחר מתעורר ואני
מוציאה אותו מהמיטה ומכינה לו את בקבוק
השתייה שלו. רותם אוהבת להגיש לו את
השתייה בבוקר.
אחר־כך מגיעה שעת ההלבשה, שהיא מיל-
חמה מחודשת בכל בוקר. ברגע שאני מתקרבת
לרותם עם הבגדים, היא מתחילה להשתולל
ולצעוק ולהתמרד.
בוקר אחד הצעתי לה להתלבש לבד, ולהפתעתי
היא הסכימה, אחר־כך התחרטה וא־חר־כך
שוב הסכימה, ובסוף התלבשה לבד. זה
מאוד שימח אותי ושיבחתי אותה על כך, וסיפרתי
לכולם, גם לסבים ולסבתות, והיא הרגישה
טוב מאוד, והבטיחה שגם למחרת תתלבש
לבד.
אבל זה היה מיקרה חד־פעמי. בדרך־כלל
היא מבקשת שאני לא אלביש אותה בכוח.
אני מבטיחה, אבל ברגע שאני מתקרבת אליה
עם הבגדים, היא מתחילה להילחם. אני נעשית
עצבנית, צועקת, מתרגזת, מחזיקה אותה
בכוח ומלבישה אותה. היא מפעילה כוח נגדי,
וזה מסתיים, בדרן־־כלל, במכה בישבן ואז היא
נרגעת, ואפשר להמשיך להלביש אותה.

ניסיתי לומר לה בבוקר :״כשתהיי מוכנה
להתלבש, תגידי לי ״.והחלטתי לעלות לגג
ולתלות כביסה. אמרתי לה שהיא לבושה ב־פיג׳מה,
ולכן לא תוכל לעלות איתי לגג.
השארתי את דלת הדירה פתוחה, כדי שאוכל
לשמוע מה קורה ועליתי לגג. היא ישבה ליד
הדלת, ולא העזה לצאת החוצה. כשחזרתי,
היא אמרה לי שלא נעים היה לה להיות לבד
בבית, ומאז היא לא מוכנה להישאר לבד אף
לרגע אחד.
אחרי המילחמה על הבגדים אנחנו עוזבים
את הבית, והיא עולה להסעה לגן. אנחנו נפרדות
בנשיקה והיא עוזבת במצב־רוח טוב.
אבל אני מרגישה מותשת, עייפה ועצבנית,
כמו אחרי עבודת־פרך.

ממש
ל ס חו ט או ת ה
ף צהריים אני לוקחת אותה מהגן הבי־תה.
היא כבר עייפה ורוצה לישון. ככל
שהיא עייפה יותר, היא עצבנית יותר. וככל
שהיא עצבנית יותר, היא עושה יותר
פרובוקציות. למשל, כבר באוטו היא מבקשת

את הבקבוק ואת המוצץ שלה, למרות שהיא
יודעת שאני לא מביאה אותם איתי, וכשאני
אומרת לה שהם אינם, היא מתחילה לבכות
ולצרוח.
כשאנחנו מגיעים הביתה היא יודעת שצריך
לנער את הנעליים מהחול לפני שנכנסים
הביתה. אם היא במצב־רוח טוב, היא מנערת
בחוץ את הנעליים ואת הגרביים. אם היא במי
צב״רוח כעוס, היא נכנסת הביתה ומנערת את
החול דווקא על השטיח.
בבית אנחנו יושבים יחד לאכול ארוחת־צהריים.
ניסיתי לבקש את עזרתה בעריכת
השולחן בצהריים. היא עזרה בשימחה, אבל
אחרי כמה ימים היא פתאום אמרה לי שהיא
לא יכולה, כי היא מרגישה לא טוב. אמרתי
לה :״לא נורא, תעזרי לי מחר.״ אבל לאט־לאט
היא הפסיקה לגמרי לעזור.
בזמן שאני מכינה את האוכל, שחר מגיע
הביתה ורותם מתנפלת עליו בחיבוקים,
ואומרת לו בקול מתקתק :״שלום מותק, מה

שלומך מותק?״ נראה לי שהיא עושה הצגה
בשבילי, ,ולא שמחה באמת לראות אותו.
כשאני מכינה את האוכל, אם היא עצבנית,
היא דורשת לאכול מייד, ועושה סצנות כשאני
אומרת לה שזה יקח קצת זמן עד שהארוחה
תהיה מוכנה. ובינתיים היא מתחילה
להציק לשחר. היא פשוט לא מניחה לו. מנשקת
אותו, נשכבת עליו, סוחבת לו את הצעצועים
מהיד, מפריעה לו לשחק, מטרידה אותו.
אחר־כך אנחנו מתיישבים לאכול. בעבר
היא היתה מבקשת כל מיני בקשות שונות
ומשונות כשהיינו מתיישבים, ואני הייתי מוצאת
את עצמי קמה בכל רגע מהכיסא. נגמלתי
מהמינהג הזה, ועכשיו היא יודעת שאני

לא קמה עד שאני מסיימת את הארוחה. אם
היא רוצה תוספת, היא יודעת שהיא צריכה
לחכות עד שאני אסיים.
בסר־הכל הארוחה עוברת בנועם. אני מנסה
לשוחח איתה, אבל מפריע לי שהיא לא
מספרת לי בכלל מה קורה בגן, ואני צריכה
ממש לסחוט אותה, כדי להוציא ממנה משהו.
הייתי נורא רוצה שתספר לי קצת סיפורים,
רכילויות, כל מיני דברים. אבל היא לא
מוכנה.
אחר־כך אני משכיבה את שניהם לישון.
רותם הולכת לישון בלי בעיות. לפעמים
שניהם משתוללים, כל אחד במיטה שלו.
אחרי־הצהריים, כשהיא מתעוררת מהשינה,
היא קמה ומתיישבת על הספה בסלון,
ומבקשת לראות טלוויזיה. בינתיים אני מכינה
לשחר את הפירות שלו, ורותם מתחילה
להריץ אותי. בתור התחלה היא רוצה בננה.
אחרי שהיא גומרת את הבננה, היא רוצה
תפוח, ואחר־כך עוד תפוח, ואחר־כך מים,

אבל כשהיא מקבלת מים, היא אומרת שהיא
רוצה מים בבקבוק ולא בכוס, ולי אין רגע
אחד של שקט. כל הזמן יש שורה של
נידנודים ודרישות.
עד כאן דבריה של שלומית, האם.

בק שית

איג סופ מ ת
ורי, האב, מגיע הביתה כשהילדים
ישנים את שנת־הצהריים. הוא סיפר ש־אחרי־הצהריים,
כשמזג־האוויר נעים, הוא יוצא
עם רותם החוצה לגינה־הציבורית או

לקחת אות ;1ב״עיג ו7ז 7ע״^י
(וזמשך מעמוד )43
לפארק, ושם היא רצה ומשחקת, יוצרת קשרים
עם ילדים, ומעסיקה את עצמה.
בחורף, כשאי־אפשר לצאת מהבית, היא
אינה מסוגלת להעסיק את עצמה, ורוצה שישחקו
איתה כל הזמן. כך קורה גם בשבתות
בבוקר. ההורים אינם מסוגלים לעשות שום
דבר, אפילו לא לקרוא עיתון בשקט, כי רותם
דורשת דברים כל הזמן.
האב אמר שבדרן־־כלל הוא מסתרר עם
רותם מצויין, שאם הם לא יוצאים החוצה, הוא
משחק איתה בבית או קורא לה סיפורים. למרות
שיש פעמים שהיה רוצה וצריך.לעשות
דברים אחרים, אבל אינו יכול.
״אני כועס עליה לפעמים ״,יאמר האב,
״כשהיא מגזימה עם שחר או כשהיא מתחילה
לזרוק צעצועים. אז אני אומר לה שזה לא
נעים מה שהיא עושה או שאני צועק עליה
שתפסיק מייד, או שאני לוקח אותה ושם אותה
בחדר שלה, ושם היא ממשיכה לבכות.
״היא יודעת שהיא לא יוצאת מהחדר עד
שהיא מפסיקה לבכות. וכשהיא קוראת לי,
אני אומר לה שאני אענה לה רק כשתפסיק
לבכות. ואז, לאט״לאט, היא נרגעת.
״מיקרים כאלה קורים בממוצע שלוש פעמים
בשבוע. אני לא שולח אותה לחדר על כל
דבר, כי אני משתדל שזה יהיה מכובד. שהיא
תבין שהיא באמת לא היתה בסדר.״
שלומית :״פעמיים בשבוע אחרי־הצוד
ריים אני הולכת לחוגים, ואז אורי נשאר לבד
עם הילדים. כשאנחנו איתם ביחד, אנחנו משתדלים
שאיש מאיתנו לא יתערב במה שהאחר
אומר, עושה או מחליט עם הילדים. בדברים
העקרוניים אנחנו תמימי־דעים, אבל הדרך
לפעמים שונה, כי לי יש הרבה פחות סבלנות
מאשר לאורי. אני מתעצבנת הרבה יותר
ממנו, ומרגיז אותי שרותם כל הזמן מפעילה
אותי.
״אז מגיע הערב והיא צריכה להיכנס לאמבטיה.
ומתחיל סיפור חדש, אבל האמבטיה זה
כבר עניין של האבא״.
אורי :״היא לא רוצה להיכנס לאמבטיה.
קודם כל היא מבררת אם צריך לחפוף את
הראש, ואני שולח אותה לשאול את אמא. אם
מתברר לה שהיא צריכה לחפוף את הראש,
היא מתחילה לעשות סצנות, ובזמן חפיפת-
הראש היא בוכה וצועקת. אבל גם אם לא
צריך לחפוף את הראש, היא לא מוכנה
להיכנס לאמבטיה, והיא ממציאה אלף תירוצים
למה לא להיכנס להתרחץ. בסוף אני
מכניס אותה בכוח או במישחק. כשהיא כבר
באמבטיה, קשה מאוד להוציא אותה משם.
״אחרי האמבטיה אנחנו מנסים לעשות
איתה הסכם. אנחנו אומרים לה שתסתכל על
השעון, וכשהמחוג יגיע לשעה מסויימת, היא
תלך לישון, ואם לא, נצטרך לקחת אותה
בכוח. אז היא מבטיחה, אבל כשמגיעה השעה,
היא לא רוצה ללכת לישון.
״כשהיא כבר במיטה, היא מתחילה בסיד־רת־בקשות:
מים, פיפי, לכסות אותה, המוצץ
נפל. אחר־כך היא מתפשטת, ובאה להראות
לנו שהיא התפשטה. אחר־כך היא קוראת לנו,
ואם מישהו מאיתנו לא בא, היא מתחילה לצרוח.
אם אנחנו סוגרים את דלת החרד שלה
היא נבהלת ומתחילה לבכות וקמה לפתוח את
הדלת, ומבקשת שלא נסגור אותה שוב״.

״אמא מרביצה
לפעמים״
^ שלב הזד! עזבו ההורים את האולם, ואת
מקומם על הבימה תפסה רותם, בת ה־.3
אחי יותש :״רותם, את כועסת לפעמים
על אמא?״
רותם :״אני כועסת על אמא שהיא עושה
דבר רע ומרביצה לי כל היום.״
אחי יותם :״מה את עושה שהיא מרביצה
לך בטוסיק?״
רותם :״אני עושה לה חץ וקשת״.
אחי יותם :״ואת פוגעת בה?״
רותם :״לא, אני עומדת רחוק ממנה, כי
אני לא רוצה שהיא תרביץ לי.״
אחי יותם :״גם על אבא את כועסת לפ־עמים?״

רותם :״אבא לא כועס, לפעמים הוא אוהב
אותי כשהוא כועס״.
אחי יותם :״ואמא לא אוהבת אותך כשהיא
כועסת?״
רותם :״גם כשהיא כועסת.״
אחי יותם :״ואת לפעמים לא אוהבת את
אמא?״

רותם. :לא.״
אחי יותש :״לפעמים את יותר חזקה ממנה?״
רותם

אחי יותם :״ואם תהיי יותר חזקה ממנה,
את תרביצי לה?״

רותם :״לא.״
ההורים חזרו לאולם, ואחי דתם סיכם:
שלומית סיפרה שהדברים התחילו להסתדר,
ואז פתאום חלה נסיגה בחזרה למאבקי-
הכוח. אני חושב שמה שקרה הוא ששלומית
לא ודתה די עיקבית. מאבקי־כוח אינם נובעים
מזה שההורים מתחילים בכוח, הם
נובעים מזה שההורים מתחילים בחולשה.

למשך זמן רב. אלא שהבעייה היא שההורים
רואים שהמצב השתפר, והם מרפים קצת,
והילדים חוזרים לסורם.
רותם מתחילה בבוקר. כשהיא קמה ובאה
למיטה של אמא, היא כאילו אומרת לעצמה:
״עכשיו אני אתן לאמא שלי הוראות, והיא
תעשה מה שאני אומר לה ״.לכן הדבר
הראשון שהיא מבקשת זה שאמא שלה תכסה
אותה.
אפשר לומר לה כשהיא באה בבוקר :״בוקר
טוב רותם, בואי תכסי אותי ״.שתלמד לתת,
תחת לקבל. אם היא לא רוצה, אפשר לומר לה
שזה יהיה מאוד נעים לך אם היא תכסה אותך.
רותם היא ילדה מאוד חזקה, ורוצה להראות
לאמא שלה שהיא תגיד לה מה לעשות.
היא רוצה שאמא שלה תתעסק רק איתה, תטפל
רק בה, ותשים־לב אליה ותעשה בשבילה
כל מיני דברים. וכשהיא לא רוצה לעזור לא־מא
שלה לערוך את השולחן, היא אומרת שהיא
לא מרגישה טוב.
נכון שכוח חשוב לרותם, אבל היא נראית
יותר כילדה הדורשת תשומת־לב בלתי־פוס־

איך לצאת ממאבק־כוח
שביל מאבק־כוח דרושים שניים. בשביל לצאת ממאבק-כוח מספיק
₪₪אחד, שהחליט שלא ל היאבק עוד.
הצד המחליט שלא להיאבק צריך לבדוק מה הם מרכיבי־הסינסוד הנמ צאים
בשליטתו. ביחט למרכיבים אלה, הוא מחליט מה הוא יכול לעשות.
הוא מחליט עד כמה הוא רוצה ללכת לקראת הצד השני, היכן הגבולות שלו
ומה אינו מוכן לעשות.
לעולם אין טעם להחליט מה צריד לעשות הצד השני, שהרי על״כך אין
לנו שליטה.
בשלב הב א צריך הצד היוצא מהמילחמה להודיע בבהירות ובאדיבות על
כוונותיו, ובשלב האחרון לא נותר לו אלא לבצע אותן בעיקביות.
מי שרוצה לטייס א ת המ אבק ינטה לשדר או תות של חיבה וידידות
בנושאים שאינם שנויים במחלוקת.
ניקח, למשל, א ת השעה שבה קמה רותם משנת אחר-הצהריים. אין כל
טעם שאמא תאמר לה :״את לא תבק שי יותר מדבר אחד!״ שהרי רותם היא
המחליטה מה היא מבק שת, ולא אמא. אין גם טעם לכעוט על רותם, כשהיא
מבק שת בכל רגע משהו אחר, להיכנע לה ול ת ת לה. מוטב שאמא תחליט כמה
דברים היא מוכנה לתת, ותודיע על־כך לרותם בחביבות.
אם רותם תבק ש יותר ממה שאמא מוכנה לתת, אמא פשוט לא תיתן לה,
אבל היא תישאר ידידו תי ת.
אין כל טעם שאנחנו נחליט מה צריכים הפלסטינים לרצות, או לעשות.
אנחנו יכולים להחליט רק מה אנחנו מוכנים לתת, או לעשות. אנחנו גם
יכולים להודיע על כך ב אדיבות, ולבצע.
ההחלטות שלנו תושפענה, בוודאי, מן השאלה עד כמה חשוב לנו לצאת

ממאבק־כוח.
הד״ר ספוק המפורסם, שפירסם את סיפרו
לטיפול בתינוקות ובילדים לפני יותר מ־30
שנה, הציע אז הצעה שנראית לנו כטעות. הוא
הציע שלא להגביל ילדים עד גיל שנתיים.
לתת להם חופש מוחלט. אנחנו חושבים שקורם
כל כדאי להציב גבולות, ורק אחר־כך לתת
חופש.
מי שיודע מהם הגבולות, מה מותר ומה
אסור, אפשר לסמוך עליו. אם אין לך גבולות
ואתה לא יודע, אי־אפשר לסמוך עליך. ילד,
שיש לו גבולות, יודע שאי־אפשר לחצות לבד
את הכביש. ואז הוא יכול לשאול, למשל:
״אמא, נכון שאסור לחצות לבד את הכביש?״
זה סימן שהוא יודע, שיש לו גבולות.
אצל חלק הארי של הנוער, שמגיע אלינו
להתייעצות ולטיפול, אין אחריות ואין גבולות.
הם עושים ״מה שבראש שלהם״ וזו הסיסמה
שלהם. הם לא התאמנו בגבולות.
לכן מאבקי־כוח הם מאוד נפוצים, כי בשנים
הראשונות של הילד, ההורים מראים חולשה
מתוך כוונות טובות, והם רוצים שהילד
יהיה מאושר, שיהיה לו קל. לעיתים קרובות
מדובר בילד הבכור. כשיש שני ילדים זה כבר
יותר קשה שלא להציב גבולות, ואז פתאום
מגבילים את הגדול.

^ ה עי קגיו ת
ח שובה

^ ם רותם חזרה למאבקי״כוח, סימן ש־שלומית
היתה פחות עיקבית. כשהילד
רואה שההורה נעשה רך יותר, זה פיתוי גדול
בשבילו. לכן ההורים צריכים להיות עיקביים

קת, ומשחקת עם זה. היא תמיד נמצאת גם על
הסף של מיבחני־כוח. היא רואה את שלומית
כאמא המרביצה לפעמים בטוסיק, ושלפעמים
אין לה סבלנות. היא מרגישה את זה, ויודעת
שיש הבדל בין שני ההורים, שהיחס שונה.
וזה טוב, כי ילדים צריכים ללמוד להסתדר
עם אנשים שונים. כדאי, והיא יכולה לדעת,
להסתדר גם עם אמא וגם עם אבא וגם עם
סבתות וסבים שונים. זה טוב שהיא תלמד
שיש טיפוסים שונים, ועם כל אחד צריך
לדעת להסתדר.
העניין של הבוקר הוא סימלי. ילדים, שכבר
משעות הבוקר נאבקים וזוכים בתשומת־לב,
ממשיכים עם זה אחר־כך במשך היום.
ילדים שאינם משיגים תשומת־לב בבוקר, קל
לטפל בהם אחר־כך. לכן כדאי להתחיל את
השינוי בבוקר, וכאן העיקביות מאוד חשובה,
כי אם אין עיקביות, הילד מנסה כל הזמן.
כשאין עיקביות, הילד אף פעם אינו יודע מה
תהיה התגובה, אז הוא מנסה. פעם הוא מצליח
ופעם הוא נכשל. אם זה הולך, טוב, אם לא
הולך, הוא בוכה ומתלונן. והוא לומד לעבוד
להתאמץ יותר, וזה שוחק יותר.
למשל, רותם מבקשת מאמא שתכסה אותה
בבוקר. אפשר לעשות איתה סידור שפעם
אמא תכסה אותה, ופעם היא תכסה את אמא.
אבל מוטב להיות עיקביים בסידור. אם היא
לא רוצה לכסות את אמא, אז לא. אבל באותו
הבוקר אמא לא מכסה אותה. למחרת אמא
מכסה אותה, כי זה הסידור, וכך הלאה.
דבר חשוב נוסף: ההורים הם שקובעים את
הסדר. אם אמא החליטה שרותם תשתה בבוקר
חלב ובערב שוקו, אז זהו, אין וימוזים על כך.

אפשר לשים לה בצלחת עוגייה אחת או
שתיים, וזהו. האמא קובעת מה תהיה המנה
שלה בבוקר, וזהו. אם היא מבקשת עוד, אפשר
לומר לה פעם אחת :״אני מצטערת ״.להיכנס
איתה לוויכוחים ולהסברים יהיה מתן תשו־מת־לב
מיותרת. כדאי שהשיחות עם הילדים
יהיו מוגבלות לשעות נעימות ולנושאים נעימים.
חשוב
שהאמא תקבע את הסדר ותתחיל

בבוקי

בפיג׳מה

^ חר־כך ההלבשה: אפשר לשאול או־תה
פעם אחת אם היא רוצה להתלבש. אם
היא עונה בחיוב, יופי. אם לא, אז היא תלך
לגן בפיג׳מה, ואת כל הבגדים תיקח איתה
בשקית. לא להיכנס איתה למילחמות ולא
לתת תשומת־לב מיותרת. אם היא לא רוצה
להתלבש, שום ויכוח. אפשר להכין מראש
שקית של בגדים, ולשלוח אותה בפיג׳מה לגן.
כדאי להכין לפני כן את הגננת, שזה לא יבוא
עליה בהפתעה.
אי־אפשר להשאיר אותה לבד בבית, לכן
לא כדאי לומר לה :״אם את לא מתלבשת, את
לא באה״.
אם היא יכולה להישאר בבית עם מישהו,
אז אפשר לומר לה, ואם היא אינה רוצה להתלבש,
אפשר ללכת ולהשאיר אותה. יכול להיות
שהיא תבכה, וזה בסדר. כך היא תתלונן
שהיא לא הצליחה, ואנחנו מעוניינים שהיא
לא תצליח במניפולציות שלה.
כך יכולה להיפתר המילחמה על ההלבשה
בבוקר. בהזדמנות מתאימה, ולא בבוקר, אפשר
לומר לה :״אני אמא שלך, ואני אוהבת
אותך, ואני לא רוצה לריב איתך״.
וכך, אם היא לא רוצה להתלבש, לקחת
אותה בפיג׳מה ועם שקית הבגדים ביד, ולא
לומר לה על כך מילה. אם היא לא רוצה
ללכת כך, אפשר לקחת אותה על הידיים.
אבל להרים אותה בצורה נכונה, לא בכוח.
להרים אותה מתחת לבתי־השחי ולחבק אותה
וללטף אותה כשהיא בוכה ולקחת אותה, אבל
שזה לא ייראה כוח. לא למשוך אותה ולא
לסחוב אותה.
זה יהיה שימוש נכון בתוצאה הגיונית ש־האמא
יוזמת. האמא מוכנה לזה, היא אינה
מופתעת, ולכן אינה מתרגזת. מראש היא מונעת
את כל המאבקים והמילחמות. את תדעי
מה לפנייך, את תהיי היוזמת, את החלטת, יש
לפנייך תוכנית, ולכן תהיי סבלנית.
את עניין ההלבשה פשוט תורידי מסדר-
היום, אל תיכנסי לזה. תשאלי אותה פעם
אחת אם היא רוצה להתלבש. אם היא רוצה,
טוב. אם היא לא רוצה, אין צורך לומר מילה.
לא להגיד לה :״אם לא תתלבשי, אז כי היא
יודעת שצריך להתלבש. חשוב שלא להיכנס
איתה למאבקי־כוח.
ילדים לומדים שככל שהם מפריעים יותר,
הם מקבלים יותר תשומת־לב. אז צריך לתת
לה תשומת־לב, אבל לא כשהיא מפריעה.
בצהריים, אם היא לא רוצה שידברו איתה
על הגן, אז לא צריך לדבר איתה. אפשר לשאול
אותה :״רוצה לספר לי על הגן?״ יכול
להיות שהיא תגיד שהיא לא רוצה לספר, ויכול
להיות שהיא תגיד שהיא רוצה לספר,
ומותר לה לבחור.
אחר־כך אפשר לטפל בשעה שהיא קמה
משנת־הצהריים ומבקשת אלף דברים. אפשר
להגיד לה :״את יכולה לבקש דבר אחד: בננה,
תפוח, שני תפוחים.״ וזהו.
התרומה של אורי, האבא, תהיה לעודד
אותה לשחק לבד בחוץ, ולומר לה שגם בבית
היא יכולה לשחק לבד, כמו בחוץ, ולעודד
אותה. כי אם היא משחקת לבד בחוץ, זה אומר
שהיא כן יכולה להסתדר לבד, אבל לא בבית.
זה מראה שאין מה לדאוג שהיא לא יכולה
להסתדר לבד.
בבית זה יותר חשוב מהכל, כי בהתפתחות
של הילדים הדבר המשפיע והקובע ביותר
הוא היחסים בבית. ואם בבית היא לא יכולה
להסתדר לבד, העניין הזה יכול להביא בקלות
לכעסים, לחוסר־סבלנות ואפילו לדחייה. לכן
כדאי לעזור לה, במיוחד שהיא הראתה שהיא
כן יכולה.

( * 0 1זי >י

מ עז?

לבנה.
רכיבים:גבינה
יוגדרט׳סוכר׳שמנת.
מייצבים.חומרי
וריח.
טעם

׳׳נים־ תיל לשחזר
בחלוררעד

)דבהשגזותהרבנות 10 מחלבות שטראוסמיוצר נהייה.
נג-י.11 נחריה.
הרצל3

5/שומן 120.

טמיר כ הן(יעק בסון)

שיהיה לכם לבריאו

ה בנ7ן א• שא• תך
2 4ש עו ת בי ממה

טמיר כהן ]׳ 11 קג 10ן)

טלו־פון ־ מקשיב ומשיב

מכל מקום 24 -שעות ביממה
מהבית, מהמשרד, מטלפון
ציבורי, ממכוניתך וגם מחו״ל -
מכל מקום בו יש קשר טלפוני
תוכל להתקשר לטלר־פון, חיוג
אחד והטלר־פון משרת אותן.

יש בנקאי חדש בעיר! צעיר,
מהיר, אדיב ויעיל. הוא לא
מתעייף וגם לא כועס ותמיד
עומד לשרותן. בנקאי משונה
שאינו אובל, אינו שותה ואף
פעם לא הולך לישון! קוראים לו
טלר־פון.
טלר־פון כשמו כן הוא -שרות
טלר בנ ק אי ה מו ענ ק לן
טלר־פון -שומע ומבצע
באמצעות הטלפון 24 שעות
אתה נותן לו הוראות לרכישה
ביממה.
או מכירה של פ ק דונו ת
הודות ל פי תו ח טכנולוגי
שקליים: פח״ק, פק״מ ופק״מ
משוכלל, הכולל מחשב המדבר
משופר, והוא מבצע הכל
בקול אד ם, יכול ה בנ ק
בנאמנות ובדייקנות. תוכל גם
ה בינ ל או מי ל ה עני ק לן
להשאיר באמצעותו הודעות
שרות בנקאי חדיש ומתקדם.
שונות לסניף שלן,כגון הזמנת
פנקסי שיקים, וזאת בכל
שעות היממה גם
כשהסניף סגור
אתה מבקש מידע על היתרות
שלן בחשבון הערש, יתרות
מט״ח, שיערוך ניירות ערן,
פרוט הפעולות האחרונות שלן
בחשבון ועוד. הוא ישיב לן על
כל שאלה במדויק ומיד.

טלר־פון -פ שוט ומהיר
השימוש בטלר־פון הוא פשוט
וגם השרות אינו יקר. תמורת 3
שקלים בלבד לחודש אתה
נהנה משרות׳ הטלרפון בזמן
הנוח לן.
הכנס עוד היום לאחד מסניפי
הבנק הבינלאומי הראשון
והצטרף למנו״ הטלר־פון.
פרטים נוספים בסניפים.

ש ון.

קאהיר ניו־יורק

שושלת למתקרמים
לכל מי שעדיין לא יודע: הסיד־רה
שושלת מוקרנת אצלנו בפיגור
קל של שלוש שנים בערך. באר־צות־הברית
היא עדיין פופולרית,
ובערים הקטנות יש עוצר מוחלט,
ממש כמו אצלנו, בשעה שהדבר
הזה מוקרן.
העיקרון ממשיך כמו בסרט תורכי
אינסופי, מלא בטרגדיות ובמחלות,
אובדן זיכרון, עיוורון ופזילה.
כל 22 דקות בערך מתגלה
איזו קוזינה נשכחת, שצצה פתאום.
בן מאומץ מופיע ודורש שיכירו בו
כחלק מהמישפחה, וכולם ממשיכים
לשנוא את כולם. המפיקים
כבר לא יודעים מה עוד לדחוף
לסידרה, כדי לשמור על הפופולריות
שלה.
בשושלת, כמו שהיא היום, בשלב
המתקדמים, יש המון חידושים
והמצאות.
נתחיל כקריסטל. נראה שהמפי־קים
רוצים להיפטר ממנה, או שהיא

אלכסים־קולינם
עוצר כמו אצלו!

מהם. אז הוחלט שמרוב טוב־לב ו־מיסכנות
כרונית, היא מקבלת גידול
ממאיר במוח. שולחים אותה
לשווייץ לניתוח־ראש, ושם היא
מונחת לה כמו צמח־בר, ואינה מפריעה
לאיש.
קריסטינה(הבת של קריסטל וב־לייק)
היא כבר בת 3ורבע, ומגלה
סימנים מדאיגים של דימיון לאמא
הבכיינית שלה.
אלקסיס הספיקה בינתיים להתגרש
מדקס, להתחתן עם מישהו
אחר שמת לה בתאונה (היא, כנראה,
משוגעת על עוגות־חתונה, ונראית
נהדר בהלוויות) ולהישאר
שותפה לעסקים עם דקס.
ועכשיו אליך, ג׳ף. ג׳ף עמד להתחתן
עם סמי־ג׳ו(זו הקוזינה הפריחה
של קריסטל) .הם דוחים את
החתונה, אבל זה לא מפריע להם
להזדעזע מדי פעם באורווה.
הג׳ף הזה כבר התחתן כמעט עם
כל דבר שחלף בסידרה. לפי החישוב
שלי, נשארו לו רק בלייק ואדם
להתחתן איתם, וזהו.
פאלון, שכבר מזמן יודעת מי
היא, מה היא, ומתי, ממשיכה להשכיב
את כל דנוור והסביבה, כך
שלא זוכרים איך היא נראית בעמידה.
תודתי
נתונה בזה למועצת־קט־ני־התלמוד,
שבעזרתם נופנפה א־מנדה
קרינגטון מהסיפור. זה כבר
היה בלתי־נסבל, לראות אותה מתרוצצת
על המירקע וצורחת כל
הזמן ״מאמי! מאמי!״ אני מבטיח לה
חגיגית שכאשר יעלו בארץ בפעם
השלישית את אופרת־הרוק הישראלית
מאמי חוזרת, אמליץ שתקבל
את התפקיד של אהוד בנאי.
גם את מולדביה סילקו מהסיר־רה.
מכיוון שלא יכלו להרוג אותה,

1מרוב התרגשות

* לא־מכבר נפתח בקאהיר, ברוב פאר והדר, בית־האופרה המצרי.
הבניין המפואר הוקם במימון משקיעים יפאניים, והוא נמצא ברובע
גזירה היוקרתי, בין מועדון־הלילה אל אהל׳ ומועדון אל קאה־רה, ובמרחק
הליכה מהמלונות מריוט, הילטון נילוס ושרתו! קאהיר.
בערב־הפתיחה הועלתה יצירה מוסיקלית מקורית של המלחין הלאומי
של מצריים, מוחמר עבד־אל ואהב, בשם שיר האומה, בהשתתפות
תיזמורת, שני סולנים וכ־ססו משתתפים אחרים.
בית־האופרה המצרי מיועד להעלאת אופרות מיובאות, ואולי אף מקוריות
בעתיד, וכן למופעי מחול ותרבות אחרים.
מרבית אנשי הקהילה הישראלית בקאהיר כבר ביקרו בהופעות שונות
שהתקיימו בבניין.
הפתעה גדולה ציפתה לאחדים מאנשי השגרירות שלנו שם, אשר הגיעו
להופעה בבית־האופרה וגילו שבמרחק לא רב מהם יושבים, זה לצד זה,
הנשיא חוסני מובארכ וצדאם חוסיין, נשיא עיראק, שהיה בביקור־פתע
בקאהיר. מרוב התרגשות לא הצליחו אנשינו להבחין אם השניים מחזיקים
ידיים.
רק בסוף הערב גילו כוחותינו שהמופע, שהם צפו בו, לא היה אופרה,
אלא מופע של להקת הבאלט העממי הרוסי.

בריסל

מיסעוהחופשיחופשי

הישראלי המטייל באירופה נוטה להתעלם מהימצאה של בלגיה על י
מפת היבשת.
נכון שכאשר אתה מצטרף לטיול מאורגן מסוג ״אירופה הקלאסית״,
ואתה צריך לדהור על 17 ארצות בתישעה ימים. קשה לדחוס לזה גם את
בלגיה.
ברם, אולם, אם כבר נתקעתם בבריסל, יש לעיר הזו המון מה להציע,
בעיקר מבחינה קולינרית.
מביני־דבר טוענים שהמיסעדות הטובות ביותר באירופה נמצאות
בבריסל, ושבעצם אתה לא יכול ליפול גם ׳׳#ם תתאמץ.
על מיסעדה אחת אני רוצה לספר הפעם. לא שהיא הכי טובה בעיר.
נהפוך הוא( ,אניני־טעם ועדיני־נפש, שלא יעזו להתקרב לאיזור!) אבל היא
שווה סיפור.

למקום לקוראים דדז ^י ס

והטלפונים 05 :־38־ 375 או 70־05־375
זה לא בדיוק מרכז העיר, ורצוי לקחת מונית. לקמצנים ביניכם, שהם גם
ספורטיבים: המיסעדה נמצאת בטווח הליכה של חמישה ימים מהמרכז.
העיקרון במיסעדה זו הוא שהמחיר קבוע והוא כ־ 700 פרנק בלגי לאדם
בוגר, וכחצי מזה לילד, והמזון, שהוא סביר למדי, עומר חופשי לרשותך,
ואתה הוא גם מי שמכין אותו. יש מרקים ומנות ראשונות וסלטים, ויש 16
סוגי בשרים ונקניקים שאתה מעמיס על שיפודים, וצולה אותם על הגריל
הענקי שבמרכז החדר.
אפשר להשתולל חופשי ולאכול כמה שרוצים.
המקום בנוי על מישפחות שלמות הבאות ביחד, וליד כל שולחן גדול
יש מקום מיוחד להניח בו את הסבתא.
יש גם מנות אחרונות, משקאות קלים, יין, קפה — והכל חופשי, חופשי.
המקום הוא אידיאלי למי מביניכם שהפרידה מהמנגל הביתי ליותר
מיום־יומיים היא בלתי־נסבלת עבורו. המכורים ממש מתבקשים להביא
מניפות־קרטון אישיות. את זה לא מקבליטפה.
להשלמת ההנאה: ניתן להקליט בארץ, לפני שיוצאים, על קלטת קטנה,
קולות־רקע ופעלולים מהמימונה, להכניס לווקמאן ולחגוג עד אור הבוקר.

פנים המיסעדה ״*_וח־ד*יס א1£130 עו **1.
מחיר קבוע וסביר
סידרו לה בטח איזו רעידת־אדמה.
בלייק קשישא ממשיך לעשות
גלים. מתברר שלפני 30 שנה הוא
רצח מישהו שניהל רומאן עם אלק־סיס,
והטביע אותו באגם. גופת
הנרצח הואילה בטובה לצוף, בדיוק
בפרק שאני ראיתי, ולהזכיר לב־לייק
את עברו הסוער. כל זה בפרק
אחד של 50 דקות.

בפרקים החדשים של הסידרה
מראים לנו לא רק מה שהיה בשבוע
שעבר, אלא גם קטעים נבחרים מהפרק
הבא, ב״בקרוב״ שאני ראיתי,
היה ניסיון־הצתה אחד, מעצר אחד,
ניסיון־התאבדות אחד, שניים וחצי
זיונים והמון פעילות.
צריך סבלנות, ילדים. יש למה
לחכות.

להיות אשה שמנה זה ^לא קלי, זה לעיתים כבד עד מאוד. את הנשים
השמנות ניתן לסווג לשתי קטגוריות. האחת: מי שסובלות מזה. האחרת: מי
שחוגגות עם זה.
נשים השייכות לקבוצה הראשונה, קבוצת הסובלות, בדרך כלל לא
מפסיקות לדבר על זה, מתנפלות על כל דיאטה חדשה כאילו היא המצאת
הדור, סופרות קלוריות של עצמן ושל אחרים, מספרות לכולם שהן ממש
צמות, וכל כמה ימים, כשהן עולות על המאזניים, מתברר להן, לזוועתן,
שהן הוסיפו 17ק״ג, והן לא יודעות איך.
האמריקאים, אשר המציאו את הוואפל האמריקאי והחסה האמריקאית,
הם גם שהמציאו וטיפחו את הזן המיוחד הזה, הנקרא האשה השמנה
האמריקאית.
בשום מקום בעולם לא ראיתי נשים כה אדירות־ממדים כפי שניתן
לראות בארצות־הברית. השמנה הארצישראלית המצויה נראית, בהשוואה
לאחותה הניו־יורקית, למשל, כמשהו שקוף, אוורירי וקליל, ואפילו שביר
משהו.
בניו״יורק לא רק שניתן לראות נשים ענקיות מהלכות ברחוב, אלא אף
מסתבר שמיספרן, יחסית לאוכלוסייה, הוא גדול למדי. עובדה זו גרמה
ליצרנים להפסיק להתעלם מקבוצת־אוכלוסייה זו, וחנויות רבות החלו
להיפתח בעיר, כשקהל־היעד שלהן הוא הנשים בעלות הבסיס ההתיישבותי
הרחב.
בשתי חנויות של רשת אחת, המתמחות בעניין, ערכתי ביקור ויצאתי
כשאני מלא־רשמים. לשתי החנויות קוראים האשה הנשכחת(באנגלית זה
נשמע לא פחות טוב, א ^׳ ס י ^ י א £ז ז .)7 9 0 8 0 0הראשונה
נמצאת בשדרות לקסינגטון 888 פינת רחוב ,66 והשנייה במערב רחוב ,49
בית מס׳ .60 בחנויות אלה ניתן למצוא בגדים יפים ואופנתיים לאשה
הענקית, שעוצבו על־ידי בעלת המקום ועל־ידי מעצבי־עילית אמריקאיים,
כדיאן פון־־פירסטנברג ואחרים.
שלוש נפילות היו בחנות כשנכנסתי. האחת מדדה, ללא כל בושה,
מיכנסי־ברמודה, שכמות הבד בהם היתה מספיקה להלבשת מישפחה
מרובת־ילדים־וצרות מבני־ברק. שתי האחרות מדדו בגדים שבהחלט
החמיאו להן.
אין דבר כזה שאין בגד במיספר שלך. כל בגד שאת מודדת ניתן גם
להשיג בשמונה מיספרים גדול יותר. כיף אמיתי.
השמנות של ניו־יורק הקימו לעצמן גם אגודה, הדואגת לכך שהבנות
ישמרו על מוראל גבוה וגם לכך שאף אחת מהן, חס וחלילה, לא תרזה.
אחרת, מה החוכמה?
באגודה רשומות אלפי חברות(וגם כמה חברים) .אחת לתקופה עורכת
האגודה כנס שנמשך ימים אחדים.
הכנס האחרון נערך לא־מזמן במרכדהקונגרסים הגדול, מרכז ג׳אביץ,
שבפינת רחוב 33 והשדרה ה־. 12
המיבנה הענקי, המיועד לכנסים ולאירועים, התאים בדיוק לאירוע זה.
מאות נשים שמנות ועליזות ־פקדו את המקום, שמעו הרצאות, ביקרו
בדוכני־מכירה של תכשיטים, בגדים, פרוות, קוסמטיקה, ואכלו. בעיקר
אכלו. במשך שלושה ימים לא נאמרה כמעט אף מילה אחת על דיאטה ולא
נראתה שם אף אשה מורעבת אחת. הכל היה ציבעוני, קולני, גדול ושמח.
את תצוגות־האופנה, שנערכו שם, צריך היה לראות כדי להאמין. נשים
בגדלים בלתי־אפשריים טופפו בקלילות על מסלולים, כשהן מדגמנות
בגדים שחלקם נראו כמו אוהלים וכיסויי״מיטה, וחלקם היו יפים ממש.
ההרגשה הכללית היתד״ שה־.£8א 01 נהנות מהחיים, ואינן מוטרדות
כלל מעודף־המישקל שלהן.
אני מוכרח לציין שהיו שם המון נשים יפות ממש, וגם הפחות־יפות היו
מטופחות. בסך הכל הן הוכיחו לנו ולעצמן שיש חיים גם אחרי ה־ 170ק״ג.

עיתונות חופ שית:

סע לי שר אל חכה ב״פוליצר
^ םאתה בריא ואינטליגנטי, אם אתה
1 אוהב את הזוהר של שרות ביחידת־מחץ
בארץ של דיונות, חול ופרדסים, ערים
היסטוריות ויישובים מודרניים, הצטרף ל־מישטרת
פלשתינה.״
כרזות נושאות הזמנה זו קישטו את
הקירות ברחבי בריטניה באמצע שנות ה־.40
כיום אתה צפוי לראות כרזות דומות בפרוזדורי
בתי־הספר לעיתונות האמריקאית.
אלא שהפעם הם יאמרו :״הצטרף לגייסות
העיתונות במיזרח־התיכון, ותזכה בפרס פר
ליצר — הגינות אינה הכרחית, צריך רק
גישה פוליטית נכונה.״
למרות — וייתכן שבגלל — קובלנו־תיהם
המתגברות של תומכי־ישראל, שנציגי-
העיתונות שם הכריזו מילחמה על המדינה
היהודית, פרס טליצר, שהוא אות־הכבוד
העיתונאי האמריקאי הגדול ביותר, הוענק
בכל אחת משלוש השנים האחרונות לכתב
מיזרח״תיכוני.
יש להודות שהנטייה האנטי״ישראלית
בסיקור העיתונאי האמריקאי אינה חדשה.
כבר ב־ , 1974 בעיקבות מילחמת יום־הכיפו־רים,
שאל עיתונאי אמריקאי נכבד, סול
שטרן, במאמר שפירסם בכתב־עת :״האם
העיתונות האמריקאית זנחה את ישראל?״

ן * זו כההרא שון בפוליצר הוא תומאס
1 1פרידמן, אשר סיים באחרונה חמש שנות
שרות כראש מישרד ניריורק ט״מס בירו
שלים.
פרידמן הוא מיקרה נדיר של עיתונאי
שזכה פעמיים בפוליצר: את הקודם קיבל על
סיקור מילחמת־הלבנון.
במהלך אותם מאורעות בביירות, ניהל
פרידמן עם דסק־החוץ של ט״מס מאבק
שהתגלגל לעמודיהם של כמה כיתבי־עת.
פרידמן שיגר מיברק נזעם לעורכיו, בהתלר
ננו שהם מחקו את המילה ״ללא אבחנה״ מדיווחו
על ההפצצה הישראלית בביירות. עיקר
תלונתו של פרידמן היה :״כאשר אני אומר
שהישראלים מפציצים איזורים אלה ללא-אב־חנה,
אני מתכוון,ללא אבחנה׳ ,ואני יודע על
מה אני מדבר.״
למען ההגינות, פרידמן כתב כמה סיפורים,
מאמרים וניתוחים בלתי־רגילים על
הפוליטיקה והחברה הישראליות, למרות נטייתו
לחזור ולצטט שוב ושוב את אותם
האנשים, כמו מירון בנבנישתי ודויד הארטמן.
אבל סיקורו היומיומי נראה מוגבל לכל סיפור
ששימעון פרס, יוסי ביילין ונמרוד נוביק בחרו
להדליף.לו באותו יום.

ץ וכה אחר בשליצר היה קודמו של
( פרידמן בתפקיד, דייוויד שיפלר. הוא
קיבל אותו על סיפרו ערבי ויהודי — נשנזזת
פגועות בארץ המובטחת.
שיפלר היה חלוץ גם בתיאור, מה שהפך
התחביב של הכתבים הזרים היושבים בתל־אביב:
כיצד ישראל מאבדת לא רק את
נישמתה, אלא אף את יסודותיה המוסריים.

שיפלר משתמש במיוחד בשואה כבנשק.
במיקרה אחר הוא מספר סיפור על ניצולת-
שואה שבחברתה ביקר אסירים פלסטיניים
בלבנון, ואשר סירבה לענות לצעקתו של
אחד מהם ש״אנצאר הוא אושוויץ״ ,מפני
ש״הוא מאחורי־סורגים, ואני חופשייה״.

*1לאן פרנקל מוושינגטון פוסט הוא
^ הזוכה האחרון בפרס, עבור סיקור האינתיפאדה.
נראה שהוא קיבל את הפרס מכיוון
שסבל מהשעייה זמנית של תעודת־העיתונאי
שלו, בגלל סיפוריו שקישרו את צה״ל עם
הרצח של אבו־ג׳יהאד.
מעניין למדי שבשעה שהשעייתם של
פרנקל וכתב האן־בי־ס׳ ,מרטין פלטשר, גרמו
לזעקה גדולה כאן, כמעט איש בארצות־הברית
לא שם לב כאשר ירדן, באפריל
שעבר, עשתה מעשה חמור הרבה יותר, עת
גירשה את ריק דייוויס מאן־בי־ס׳ ,כתב־הטלוויזיה
האמריקאי היחידי היושב בעמאן.
נוסף על כך שללה ממשלת־יררן את התעודות
משני עיתונאים ערביים, העובדים שם
עבור וושינגטון פוסט וניו־יורק ט״מס. גם אם
מישהו הבחין בכן, איש לא אמר מילה.
הזכוכית המגדלת פועלת בצורה הרבה
יותר יעילה כאשר בוחנים את ישראל ולא את
שכניה. קבוצת קאמרה, כלב־השמירה לגבי-
התיקשורת, ציינה שבין מאי ויולי שעבר, ניר
יורק ט״נוס דיווח על מותם של 198 פלס
טינים
47 ,כתוצאה מהאינתיפאדה ו־ 151 בידי
ערבים אחרים בלבנון.
47 חללי האינתיפאדה זכו בסיקור עיתונאי
של 417 אינצ׳ים, כלומר עשרה אינצ׳ים
לחלל. ואילו המתים בלבנון זבו בסך הכל
ב־ 87 אינצ׳ים — כלומר פחות מחצי אינץ׳
כל אחד.
המכון למדיה ולענייני״ציבור מדווח שבמשך
חמשת החודשים הראשונים של האינתיפאדה,
הקדישו רשתות־הטלוויזיה האמריקאיות
375 סיפורים שאורכם 590 דקות.
במשך 1985 כולה, מילחמת איראן־עיראק,
שבה היו יותר ממיליון נפגעים — קיבלה סך
הכל 52 דקות ברשתות־הטלוויזיה.
כפי שמציין השבוע ניו רפאבליק, המדיה
האמריקאית התעלמה לחלוטין מהמאורעות
האחרונים בלבנון, שסוכנות רויטרס תיארה
אותם מ״החמורים ביותר ב־ 14 שנות מיל-
חמת־האזרחים שם.״
הסיבה לכך, מסכם העיתון :״מכיוון שלא
יהודים הם המבצעים את ההרג.״ ולמרות
שיותר אנשים נהרגו בביירות בחודש האחרון
מאשר ב־ 16 חודשי האינתיפאדה, לא נאמר
דבר על כך בחדשות־הערב המרכזיות, השומרות
מקום ל״חייל הישראלי הברוטאלי, שיירה
בחזרה על המון פלסטיני המנסה להרגו
באבנים ובבקבוקי־תבערה.״
לאחר הכל, זוהי הדרך לזכות בפרסים

בימים אלה

א ר־ קפט מן

(הכותב הוא עיתונאי אמריקאי)

אפאעיי״ 1ה לא בהכרח אינדיאני
^ נוכח אלפי הטנקים ואלפי קני־האר־
/טילריה של מדינות־ערב, עלתה חשיבותם
של מסוקי־הקרב לדרגה עליונה של אמי
צעי־הלחימה החיוניים. לפי פירסומים באר-
צות־הברית, ישראל תרכוש 25 מסוק־קרב
מסוג אפאצ־׳ .עוד לפני שהמסוק הראשון יעשה
רוח בשמינו, אפשר לומר בביטחה כי מדובר
במסק״ר(מסוקי־קרב) הטוב ביותר בעולם
המערבי(כנראה שגם בחלק המיזרחי, אם כי
כיום אין לנו אופציית־קנייה משם) .אין ספק
כי כניסת האפאצי׳ לשרות פעיל תפתח לפני
צה״ל אפשרויות בעלות ערך מיבצעי רב.
אם מסכימים הכל על איכותו והתועלת
הטמונה בו, הרי הכל גם יודעים שמדובר פה
בכסף גדול. מחירו הכבד מעורר מחשבה לגבי
היחס עלות/תועלת. כמו בהקשר כל רכש
אחר, צריך ״לעשות חושבים״ לגבי אפשרויות
וצרכים שונים לניצול אותם הדולארים ברכישת
אמצעים ויתרונות אחרים. שהרי אפשר
לומר דברים טובים ביחס לאמצעי־לחימה
אחרים. חלקם יכולים למלא במידה זו או אחרת
גם כמה מתיפקודי האפאצי׳ הנכבד.

האם החבר ה, שם ל מעלה,
יודעים מה הם רואים?
ן* דור שרכישת 25 מסוקי אפאצ־׳ מיו*
• ערת לתת מענה למערך מסויים של בעיות,
או דרישות מיבצעיות. מאוד לא־ברור
אם מקבלי ההחלטות בכלל מבינים כיאות את
סט הבעיות הללו. אם לא, הרי קשה להאמין
שהמחליטים מסוגלים להציע תשובה נכונה
לשאלה בלתי־ברורה.
הפיקפוקים לגבי הבנת מקבלי־ההחלטות,
יש להם על מה לסמוך. את השיריון ולוחמת־השיריון
גילה צה״ל באיחור של יותר מעשור.

ננטי בכל הנוגע להקמת המערך ולתיפעולו.
בכל הצבאות המערביים, לעומת זאת, המסוקים,
ובייחוד המסק״רים, אינם מטוסים.
מתייחסים אליהם כחלק מעוצמת כוחות־היב־שה,
ורואים בהם אמצעי־לחימה יבשתיים
הפועלים במימד האנכי. כלומר, הם מופעלים
במיסגרת עוצבות־השדה, יחד עם החי״ר,
הטנקים, הארטילריה וההנדסה.
מעצם שיוך המסוקים בצה״ל לחיל־הא־וויר,
נגזר גם אופי פעילותם בלוחמת־היבשה.
הם משתתפים כגורם ״מסייע״ ,ואינם חלק
אורגאני מעוצבות־היבשה. כאלמנט חיצוני
לצוות־הקרב היבשתי, לעולם לא יוכל המס־ק״ר
לבוא לידי ניצול ויעילות מכסימום הפוטנציאל
הגלום בו.

רעיונות ופיתרונות רוגו״ס

ומעו״ם, ומתן וניוויס
מסוק במילחמת יום־הכיפורים
יותר, ויותר זולים
את המסוק, כאמצעי לניוד כוחות וכפלט־פורמה
לוחמת בצורת המסק״ר, נדמה שצה״ל
לא גילה עד היום.
עבור צה״ל, שדה־הקרב המשולב הוא עדיין
בגדר סיסמה ריקה מתוכן. מין אליל
שמשלמים לו מס־שפתיים, אף בנוגע לחי״ר
ולטנקים. על אחת כמה וכמה בהקשר המסוק
והמסק״ר, ושיתופם בצוות־הקרב המשולב.
הפיגור המהותי של צה״ל בנושא זה מומחש
על־ידי העובדה שאצלנו(ורק בעוד כמה
צבאות ערביים) המסוקים למיניהם שייכים
לחיל־האוויר. הם מופעלים כ״מטוסים״ ,וחיל-
האוויר מהווה את הגורם המיקצועי הדומי

מה עושים בכל הנושא החיוני הזה
\ £של המסק״רים?
הפיתרון הפשוט והטיבעי של העברתם
לצבא־היבשה אינו מעשי. משום־מה, הצעה
כזו לא עלתה, וכנראה גם שלא תועלה. מה
שטוב עבור כל צבא־יבשה מודרני בעולם,
אינו די טוב עבור ״הצבא הירוק״ של ישראל.
בהתמשך האנומליה העקרונית של הישארות
המסוקים תחת כנפי זרוע־האוויר, צריך לפחות
להבטיח שבקרב היבשתי ישותפו מסוקי־הקרב
בעוצמה מספקת ובשילוב מירבי.
מבטיחים את זה באמצעות רכישת מיספר
מספיק של מסוקים, כך שיוכל הרמטכ״ל בכל
מצב להקצות לכל אוגדה כמות נאותה של
כלים. אין צורך להתפרע בכמויות, כמו שיש
לאמריקאים. אצלם לכל אוגדה מוצמדים
אורגאנית יותר מ־ 50 אפאצי׳ או קוברות.

אפשר להשתמש במודל של הצבאות ״העניים״
(גרמניה, בריטניה וכי) שבהם יש לאוגדה
כ־ 20 מסוקים. על־פי נתוני מכוני־מחקר
איסטרטגיים, המיספר הכולל של מסוקי-
הקרב בצה״ל מגיע לכמה עשרות. לפי אותם
נתונים יש למדינת־ישראל 12 אוגדות
אם מיספרים אלה מדוייקים, אנחנו ״על
הפנים״ ,מבחינת החוסר העצום במסק״רים.
את הפער המיספרי הזה בין הרצוי למצוי,
ובהתחשב בבעיות כספיות חמורות של מע־רכת־הביטחון
וקופת־האוצר, אפשר לפתור
רק בצרכנות נבונה. יש בשוק מסק״רים קלים
וזולים מסוג דיפנדר. נאזל וכיום גם קוברה.
ברור שיכולתם פחותה מהאפאצי׳ — הרי אין
מציאות משוגעות במחסני־הנשק של המעצמות.
לעומת זאת, אפשר לציין את העובדה
שאף צבא מערבי אחד לא טרח לרכוש את
האפאצ״ .אף המארינס העדיפו לקנות מסק״ר
קוברה משופר, בגלל חיסרון־כיס.
רק תפרנים כמונו שופכים ממון רב על 25
אפאצ״ם. לא שלא צריך שיהיו לנו כמה כאלה,
אבל חובה היא להתרכז בקנייה של כמות
גדולה מהמסק״רים הזולים. רק את הכסף שבקופה
הקטנה צריך להשקיע ברכישת האפא־צ״
.העיקר יילך לאחיו הקטנים והלא־יקרנים.
בראיית התפיסה שהוצגה כאן, ובהנחת
נכונות הנתונים המיספריים כפי שהופיעו
בפירסומי המכונים השונים, ברור שרכישת
25 אפאצ״ היא החלטה די גרועה. לא בגלל
התווספות האפאצ׳׳ לצה״ל, שכן מדובר בכלי
מעולה, אבל בגלל העובדה שרכישתם תמנע
הצטיידות בכמות גרולה בהרבה של מס־ק״רים
פשוטים וזולים יותר.
מכיוון שבעל המאמר הוא איש מע־רכת־הביטחון,
הוא חתום בשם ח״ץ —
ראשי תיבות ל״חייל צה״ל״.

מדוע לא חוסל ערפאת?
** מדתי בקירבתו של יאסר ערפאת. יכולתי לי(
1 / /רות בו מטווח קצר. הייתי מסוגל להוציא אותו
להורג גם בדרכים אחרות. המפקדים שלי ידעו על־כך. אבל
אף אחד לא נתן לי את האישור לעשות זאת,״ סיפר לי,
בשעתו, אדם שנמנה שנים רבות עם השרותים החשאיים של
ישראל.
האיש, המטפח עד היום את מישפחתו בישראל, הרחק
מא!ר הזרקורים והרחק משרות־המדינה, דיבר ברוגזה. היו
אלה הימים של הטרור הפלסטיני, שהלר וגאה נגד ישראל
בתחילת שנות ה־ .70 ואילו האיש דיבר על חוויותיו החשאיות
משנות ה־ :60״יכולנו לחסל את ערפאת כשהיה קטן,״ אמר
האיש ,״אנשים רבים היו אולי חיים היום...״
אלא שבאותן השנים זילזלה קהילת־המודיעין הישראלית
בפת״ח של ערפאת. הערכת־אמ״ן היתה שלא צפוייה מילחמהלפחות חמש שנים — והמילחמה פרצה כעבור שנה, ב־. 1967
הערכת־אמ״ן זילזלה ביכולת־הטרור של ערפאת ואנשיו,
וחטיפות המטוסים ופיצוציהם רק התגברו. דיווחים ממדינות־ערב
ומחלקי־עולם אחרים דיברו עליהם בביטול .״הם לא
מסכנים את ישראל,״ אמרו.

ן• זכרתי בכל אלה כאשר יאסר ערפאת חדר לסלון בתינו
^ב אחד מלילות השבת האחרונים, ובפטרונות נינוחה אמר
לעיתונאים הישראליים שהקיפוהו בשקיקה :״,המוסד׳ רודף
אחריי.״
אם יש אמת במה שאומר ערפאת, חשבתי לעצמי, אז איר
זה קורה שעוד אבינו הטרוריסטי חי? מה עוד שראש אש״ף
חוזר וטוען, לפחות במשר 20 השנים האחרונות, שהישראלים
מנסים, בחוסר־הצלחה, לחסל אותו.
כלומר השאלה היא אם היתה אי־פעם מדיניות מוכתבת

ישראלית להוציא להורג את ערפאת, ואם כן — מדוע היא
לא בוצעה, ומהם הנזקים האנושיים, הביטחוניים, הכלכליים
והמדיניים שנגרמו עקב־כך?
מובן שבמיסגרת זו קשה גם היום להשיב בפרטי־פרטים
עובדתיים על שאלות אלה.
אבל נגד יאסר ערפאת נצטברו במשך כ־ 25 השנים האחרונות
בתיקי ממשלת־ישראל הוכחות מכריעות למעורבותו
הישירה במתן פקודות ובתיכנון של מעשי־טרור, שבהם נהרגו
ונפצעו יהודים (ולא-יהודים) חפים־מפשע, בישראל ומחוצה
לה .״התיקים מתפוצצים מחומר מרשיע נגד ערפאת,״ נאמר
לי. די היה בחומר דומה כדי שג׳ורג׳ שולץ ימנע בשנה
שעברה את כניסתו לארצות־הברית, משום שאמריקה היא
מדינת חוק וחוקה.מה עשו שילסונותינו בחומר המפליל נגד ערפאת?
בתקופתו של משה דיץ כשר־הביטחון, הוא היה מוכן
ליירט מטוס־נוסעים אזרחי(בקיץ )1973 משום שהאמין כי

״מונו לחסל את עונאת
נשהיח קטן״..אנשים ובים
היו אולי חיים היום
בתוכו נמצא ג׳ורג׳ חבש, אך התברר שהיה זה יירוט כושל.
ואילו גולדה מאיר, כראש־ממשלה, שיגרה לפני־כן, באותה
השנה, את סוכני־ה,מוסד׳ לחסל את ראש ״ספטמבר
השחור״ של ערפאת, חסן סלאמה, בנורווגיה, רק כדי לגלות
* שהם רצחו בטעות מלצר מרוקאי מיסכן, אחמד בושיקי.
לפני כן, בעיקבות רצח הספורטאים הישראליים באולימפיאדת
מינכן, ייחסו הפירסומים הזרים לגולדה את ההוראה
שלפיה חוסלו הקשורים לכך, ואהיל זועיתר ברומא, מוחמר
המשארי בפאריס.
אלה ואחרים, שהוצאו־להורג, היו דגי־רקק מליגה ב׳ וג׳,
׳בהשוואה למפקדי־הסרור העיקריים ובראשם ערפאת, ג׳ורג׳

חבש, נאיף חוותמה, וכמובן אברנידאל.
לכן המסקנה המתבקשת מאליה היא שישראל פשוט לא
היתה מסוגלת לחסל אותם. כי לפי הגיונם הבסיסי הבריא
^ ין כמעט ספק שאילו ישראל היתה משכילה
הנ״ל של גולדה ודיין, הרי שאילו היו מביאים לפניהם
ומקדימה לחסל את ערפאת כבר לפני שנים רבות• ,
תוכניות לחיסול ערפאת ומרעיו, הם היו מאשרים זאת, ולא
היינו עדים להתפתחות שונה לחלוטין ביחסיה עם הפלסמסתפקים
בשיגור צנחנים לביירות באפריל ,1973 כדי להרוג
טינים. לא ניתן להתעלם מכוחו, מכישרונו ומיכולתו של
בבתיהם רק אנשי אש״ף מהדרג השני.
ערפאת לשמש כדבק בין האירגונים והפלגים הפלסטיניים

^ גיו נ ם הלא־בריא של גולדה ודיין גרם לכף שאלה ־
1 1אשר נכשלו כישלון טוטאלי במילחמה בראשי הטרור
הפלסטיני לא הודחו ולא הוחלפו. איסר הראל, מפקדו הגדול
הראשון של המוסד, ולפני שאיבד מכושרו, בא אליהם
בהצעות קונקרטיות להכנסת מהפכה בלוחמה נגד הטרור,
אבל איש לא רצה לשמוע אותו.
בכל רבע-המאה האחרון, שבו גרם הטרור הפלסטיני
נזקים כה כבדים לישראל, התפרסם בח״ול רק על מעטים
ממפקדיו העיקריים שהוצאו להורג, כמו חסן סלאמה
בביירות ואבו־ג׳יהאד, בשנה שעברה, בתוניס.
במיוחד מאז חיסולו של סלאמה, כפי שעולה ונשנה
מתיאורים עיתונאיים של מיפגשים עם ערפאת, לא רק השונים, תחת גג אירגון־טרור אחד. אילו ערפאת היה עובר
שראש״אש״ף שומר על תנועותיו בסוד, אלא שהוא משתדל מן העולם כרגע, קיים עדיין סיכוי שאש״ף היה מתפורר.
בלי כל השוואה אישית: מותו של אברהם שטרן מידי
ללון במקום אחר בכל לילה.
דומה היה שעליית מנחם בגין לשילטון, כמי שממונה כדורי הבולשת הבריטית הנחית כמעט מהלומת־מוות על
לח״י. וגם יצחק שמיר, הלוחם ״מיכאל״ ,עם כל תעוזתו
האישית, לא הצליח להחזיר את האירגון הזה לרמה שקבע לו
המנהיג ״יאיר״ ,האחד בדורו.
אלמלא לא היה צ׳ה גווארה מחוסל — מפת דרום־
אמריקה היתה כנראה שונה. היא היתה הופכת ברובה למין
קובה, לניקאראגואה אחת גדולה.
יש הרגילים לספר היום שערפאת כבר ״התברגן״ ,״שוכן
בווילות ובבתי־מלון מפוארים״ ,״נהיה מדינאי״ ,ולכן אם
יילד, מי יודע מי יהיה יורשו: אולי גרוע יותר לישראל?
טחו העיניים מראות שערפאת הוא על תקן של ארכי־רוצח
עם קבלות. הוא בר־דין על המעשים שעשה. לא רק
שיש למדינה דמוקרטית כישראל הזכות הלגיטימית והמוסרית
לחסלו. אלא מעבר למוסר, יש הכרח להוציאו
להורג: עד היום הזה הוא עומד מאחורי ניסיונות לפעולות־טרור
מגבול לבנון, ובתור ישראל.

^ יתה עוד הזדמנות פומבית אחת לישראל לחסל את
1 1יאסר ערפאת: בדצמבר , 1983 כאשר אש״ף קלע את
עצמו למצור טריפולי.
לראש הממשלה, יצחק שמיר, ולשר״הביטחון משה ארנס,
היה זה מיבחנם המדיני הראשון. הם שמעו אז דברים ברורים: ערפאת שאת אשר ישראל נכשלה לעשות לערפאת בביירות — היא
ההבדל בין א 1״ב לרוצח
מסוגלת וחייבת לעשות בטריפולי, שעליה צרו בין השאר
סטי״לים של חיל־הים, אשר הפגיזו את מחנה ערפאת. היו
ישירות על, המוסר תביא את קיצו של ערפאת. זה מה
קיימים באותה שעה כל הנתונים המיבצעיים להצלחת
שעושים ל״חיה דו־רגלית״ ,כהגדרתו של בגין.
מיבצע חיסולו של ערפאת.
במילחמת־לבנון התגלו חלק מאנשי,המוסד׳ בכל כישאבל
שוב התערבו האמריקאים, וההתקפלות הישראלית
לונם. למרות שישבו שם שנים ליד הפלאנגות, לא הצליחו
היתה מהירה.
לייצר מערכת שתביא לחיסול ערפאת וחבריו עם פרוץ
אחר־כך באה ממשלת־האחדות־הלאומית. וושינגטון פ 1סט
המילחמק. אחרת, מדוע הרביתם לקרוא בעיתונות שחיל-
ידע לטעון לגילוי הסוד, למען פרם־פוליצר, שלחיסולו של
האוויר הפציץ בביירות מטרות, ובתוכן בניינים רבי־קומות,
אבו־ג׳יהאד התנגדו שני שרים בכירים מראשי ה״עבודה״.
מתוך מה שתואר כניסיון נואש לפגוע בערפאת ולקצר את
מספרים שלאחר שישראל נכשלה בכוונותיה ותוכניותיה
המצור על ביירות? בדיעבד נתברר שפלאנגיסטים, ידידי
לחסל את נשיא״מצריים, גמאל עבד־אל־נאצר, כשזה נלחם
,המוסד׳ ,מסרו לעיתים מידע לא נכון על תנועותיו־כביכול
בה מילחמת־חורמה, פיתחו ראשי ישראל בשנות ה־60
של ערפאת — רק כדי להרוס את בתיהם של יריביהם
תיאוריה: מוטב שנאצר יישאר חי — כי אם יילד, ייתכן ומי
במערב״העיר.
שיבוא במקומו יהיה הרבה יותר גרוע.
קצין צה״ל שבינתיים עלה בדרגה, ושנהג בששון להעביר
תירוץ מימי הגטו והפריץ.
את דיווחי־השקר הללו של הפלאנגיסטים על ״מחבואי
זוהי לא רק תיאוריה שבאה לכסות על מחדל. היא
ערפאת״ ,רק בקושי ניתן היה לעצור בעדו, אם בכלל,
התבררה גם כלא־נכונה. עובדה — יורשו של נאצר, אנוור
להמשיך ב״שימחת ההפצצה״ שלו, כל עוד יכול היה.
אל־סאדאת, הוא שהיה מסוגל לעשות את השלום עם
כאשר גורש לבסוף ערפאת, בראש אנשיו, מביירות,
ישראל. אמנם לאחר מילחמה •נוספת. אבל בראשות נאצר
הוחמצה ההזדמנות, אף שלפני עלותו על אוניית־הגירוש
היו שתיים.
נכנס לכוונת צלפי־צה״ל: משום ההבטחה שנתנה ישראל
כן, עם אוייב עושים שלום. עם אוייב, ולא עם רוצח. וזהו
לפילים חביב, שלא לנגוע לרעה בערפאת.
שם החלו האמריקאים, על גבי מחדל השרותים החשאיים ההבדל בין סאדאת לערפאת.
של ישראל, לסלול את דרכו של ערפאת חזרה למרכז הזירה
האיזורית והבינלאומית

ערכאת משמש כדבק

בין האירגונים השונים.

ביעדיו אש״ו היה מתמה־

מרו־כ׳ הורב:^,

׳חצוות ארצות־הברית דיקטטוות המיעוט וזכויות החב
מול גורל ישראל
ך• זה אחר זד! נעלמים מבימת ההיסטוריה
^ ידידיה הטובים של ארצות־הברית באסיה
ובאפריקה.
קיסר חבש, השאה הפרסי ודרום ויאט־נאם
הם דוגמה בולטת לתופעה כללית, המאפיינת
את הזירה המדינית הבינלאומית בשני העשורים
האחרונים.
מתעורר חשש כבד כי בעצם היות מדינה
ידידה ובעלת־ברית לארצות־הברית מציב
אותה בסטאטוס קיומי מסוכן. שכן, יש מכניזם
פנימי משותף לכל שרשרת האסונות
הללו: בכל המיקרים נוצר פער־ענק בין צורכי
יחסי־הציבור של מעצמת־העל לבין האינטרס
הגורלי של המדינה הקטנה. לתוך פער זה
ממש, נשאבו ידידיה של אמריקה בדרכם אל
תהום־הנשייה.
הרוח המעצמתית של ארצות־הברית נשברה
בסוף שנות ה־ .60 מאז אין היא פועלת
כמעצמה של ממש, בעלת מדיניות של ממש.
האינטרסים הלכו ונעשו יותר ויותר אישיים,
קיצרי־טווח וקיצרי־מועד. החיים הציבוריים
בוושינגטון הפכו זירת־הפעולה הטיבעית של
יחסי־הציבור.

היום כבר בונים שם מלכתחילה את המדיניות
על בסיס יחסי־הציבור, ומוכרים קו
מדיני מסויים באותן הטכניקות כמו לשיווק
סבון חדש או דגם משוכלל של מחשב.
כל העובדות הפוליטיות החשובות נקבעות
במישור יחסי־הציבור. הנשיא האמריקאי
הנוכחי נבחר בעזרה מסיבית של מומחים
ליחסי־ציבור וממון רב, שהושקע בטיפוח תדמיתו.
כשזו המיסגרת, גם כישלון אינו אסון.
אפשר לראות איך המועמד־לנשיאות חוזר
למישרת־המושל, והמיועד לתפקיד שר־ההגנה
נשאר בסנאט, ואף ממשיך לשתות
לשכרה ולנאוף את נישמתו מקירבו.
בארצות הברית הם עוסקים ביחסי־ציבור,
בעוד שביבשת אסיה מכה הגורל. גורל, לצורר
הדיון הנוכחי, פירושו כי מי שמפסיד
במערכה חדל להתקיים, לפחות פוליטית, אך
לעיתים קרובות גם פיסית. השלב הסופי של
מילחמת ויאס־נאם סיפק דוגמה דראמתית
לפער הקטלני שבין יחסי־ציבור אמריקאיים
לבין גורליות הסיטואציה באסיה הרחוקה.
בעת המערכה המכרעת על סייגון ביקשו
הגנרלים לצאת להתקפת־נגד, מול כוחות ה־

ונשמרתם רננשותיכם מאוד
רולסת־הכביש נובעת מהתרבות האמריקאית. מנוגדת למסורת
היהודית. שם המישחק הוא חינוך. חזרה למקורות. פס ח בפתח.
בהיפוך גמור לכל מה שקדוש ביהדות,
משחקים ילדינו בכבישים את שיגעון הרולטה
הרוסית־ישראלית. נשכח הכלל של
״פיקוח נפש דוחה שבת״ (ואף את יום־
כיפור) .מתעלמים מהקביעה כי כל המאבד
נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא.
זו תקופת תרבות הקולנוע והטלוויזיה,
שבה שולטים גיבורים על־אנושיים, שתמיד
מנצחים בכל הקרבות ויוצאים בשלום
מכל הסכנות, לקראת ההפי־^נד הצפוי־מ־ראש.
והצעירים
הצופים במירקע אינם מבחינים
בין מציאות לפיקציה גמורה. גיבורי
המסך הפכו מודלים לחיקוי עבור הנערים.
זכורים המיקרים שבהם קפצו ילדים מחלון
גבוה, בראותם עצמם כחסינים מכל פגע,
הרב מצגר
כסופרמן וכספיידרמן.
ר׳ סלנט במקום סטלונה
עכשיו יש לנו עסק־ביש בדמות מגיפת
רולטת־הכביש. הסבים והסבתות שלנו, לדוגמה, כלל לא חלמו על זינוק מטורף מתחת
לגלגלים, וגם היום לא חדרה התופעה המחרידה לבתי־הספר הדתיים.
כי היהדות מבחינה היטב אף בהבדלים דקים. מצה וחמץ דומים בכל האותיות, מלבד
ה׳ וח׳(ביניהם מפריד רק צ׳ופצ׳יק קטן, שחסר לה׳ להשלמת הח׳< ,אך שונים לחלוטין.
החמץ נפרד מהמצה רק מפני שנוצרה שהות קצרה במלאכת לישת־העיסה. די באותו
פסק־זמן קצר, כדי להחמיץ את כל הבצק ולפוסלו למאכל בפסח. כך גם בחיים הממשיים:
יש להשגיח על לישה רצופה של נישמת הדור הצעיר. זה שם המישחק: חינוך, חינוך ועוד
פעם חינוך. עבודה רצופה בהכוונת התודעה, ללא כל הפסקה, מחשש פן תוחמץ הדרך.
ואפשר, ואף רצוי, לנצל את המדיה לטובת העניין. העולם הרי מלא בעושר תרבותי
ובכל־טוב יהודי מסורתי. ניתן לתעל את סקרנות ופתיחות הזאטוטים לכיוון החיובי. לתת
לשפע של ישראל סבא — ביטוי ויזואלי מושך ומשפיע. אולי, אם יופקו סרטים ברוח
רבי ישראל סלנט במקום סילווסטר סטלונה, נקבל פחות רמבואים קטנים, המהמרים על
חייהם בכבישים ובמסילות־הברזל. מוטב לחזור לשורשים, שבהם היינו אור לגויים, אחרת
יהיה לנו חושך בעיניים.
ונשמרתם לנפשכם מאוד, ילדים כהורים, וברכת חג־פסח כשר, שמח ונעים.

הרב יונה מ!גגר
(הכותב הוא רבה של צפון ת״א)

המחנה הלאומי ניצח בבחירות. השמאל מאמין בסקרים. תנו לממשלה
לנהל א ת המדינה. כבה זה בדמוקרטיה.
סובבתם לנו את הראש במשך חודשים ארוכים. סיפרתם לנו איך בפעם הראשונה
בהיסטוריה של המדינה ההכרעה תהיה חד־משמעית ובוטה. כן, הייה היו זמנים, לפני פחות
מחצי שנה, בתקופת מערכת־הבחירות לכנסת ה־ , 12 שהוצבה אלטרנטיבה ברורה. מצד
אחר היה מחנה ארץ־ישראל השלמה, וממול התייצבה חזית הפשרה הטריטוריאלית,
הוויתור והנסיגה.
קו־פרשת״המים הפוליטי עבר בין שני הגושים הגדולים, בצורה שחייבה כל מיפלגה
להזרהו-ת ולהשתייכות למחנה זה או אחר. אף המיפלגות החרדיות טרחו להדגיש,
בתעמולת־הבחירות, את הפן הלאומי במצען. למרות שהזיכרון הציבורי הוא קצר ואכזר,
אי־אפשר למחוק את התייצבות אגות־ישראל וש״ס(שלא לדבר על המפד״ל) בצד הימני
של המיתרס.
אז היו בחירות וקיבלנו את התוצאות, ושמחנו לראות את המחנה הלאומי מנצח
בנוק־אאוט, לא בנקודות 65 .מנדאטים לעומת ( 55 הכוללים בתוכם כ־8־ 9שעברו
בקולות הערבים) זה הישג יותר ממכובד. זה גם מערער את השקר הישן, כי העם חצוי
בדיעותיו. מסתבר כי העם היהודי החי בציון מקיים יחסי רוב־מיעוט בריאים. כ־6096
מיהודי ישראל חושבים ומצביעים ימינה מהמרכז, כולל החברים הנכבדים בעלי כיפות
סרוגות או שחורות על הראש. מנגד עומדת קבוצת־מיעוט מהשמאל, צעקנית קימעה,
נפוחה מחשיבות עצמית, צדקנית עד כדי גועל, אבל עדיין בחזקת מיעוט בלבד.
הקמת הממשלה הרחבה טישטשה במידת־מה את עובדת ניצחון הימין. באו הבחירות
המוניציפליות, ונתנו תוקף מחודש לשליטת הזרם הלאומי בתודעה הציבורית. יש לציין
לזכות השמאל הישראלי שהוא מתאושש בצורה נאה אחרי כל תבוסה ומפלה. האסונות
שעברו עליו בשנים האחרונות כנראה חיסנו אותו, ויצרו לו מנגנוני־הדחקה מפותחים.
כשלא הולך כל־כך טוב בקלפיות, כשקשה לשכנע את ההמונים, הולכים שמאלנינו
המתוסכלים לשאול בעצת הסקרים.
והסוקרים עושים מלאכתם נאמנה. תגידו להם מה אתם רוצים לקבל, והם כבר ינסחו
את השאלה הנכונה. המישחק הזה די ותיק בעיר, וכבר נאכלו בו כל הלוקשים האפשריים.
בסדר 7496 ,מהציבור מוכנים לדבר עם אש״ף, ו־ 31296 מוכנים לנסיגה מהשטחים(בתנאי
שירושלים תישאר מאוחדת, ולא נוותר על אף שעל) .שמענו אתכם, תפסנו את
הפרינציפ, תנו לנו שקט איזה שבוע־שבועיים לכבוד החג.
ותנו גם לממשלה הנבחרת ועחוקית לנהל קצת את ענייני־המדינה. בסך הכל מגיע
לשמיר ליהנות טיפה מהתפקיד של ראש־הממשלה. האיש הרי עבד קשה, והתרוצץ כמו
בחור בן 18 ברחבי־הארץ, כדי לשבת על הכסא. לא מוכרחים להציף אותו ברעיונות על
ועידה בינלאומית, כאשר הוא הולך לבחירות בדיוק עם הדגל ההפוך. אין צורך להטיף
לו מוסר בנושא שיחות עם אש״ף, בזמן שרק עצם הזכרת שם אירגון־החבלה מעוררת
אצלו בחילה עזה. תבינו, חברה, ראש־הממשלה, כמו רבים אחרים וטובים, לא מעוניין
בהקמת המדינה הפלסטינית השניה. אתם יכולים לבחור לכם איזה דגם של סניקרס
שיעלה בדעתכם, ולקפוץ מפה ועד הודעה חדשה.
כי זה סוד קיסמה של הדמוקרטיה. ככה מתנהלים החיים בחברה חופשית ופתוחה.
הולכים מפעם לפעם לבחירות, מרכיבים קואליציות וממשלות ומתחילים לעבוד. מותר
למיעוט לצאת להפגנות(במיסגרת החוק, כמובן) .האופוזיציה רשאית להעלות רעיונות
שונים ומשונים, אפילו אם הם בלתי־קבילים לחלוטין. הכל כשר, חוץ ממעשים הפוגעים
בביטחון־המדינה, או הבאים לערער את הסדר החברתי הקיים. אסור, לעומת זאת, שקבו־צת־מיעוט
שולית תקום בבוקר ותחליט כי היא העם, ועוד תסתום לרוב את הפה.
לכן, יובעו ריעות שונות ומשונות מעל עמודי מדור זה בהשלס הזה, כדי שיישמע
הקול וגם ייראה. ללא מורא וללא משוא־פנים יטופלו גם שמאלנים. שיהיה מעניין,

שיהיהאיזוזי והכיחשובש?1א יהיה משעמם בחיים י
וויאט־קונג שצרו על העיר. בשגרירות אר־צות־הברית,
לעומת זאת, ניסו לשכנע את
ממשלת־ויאט־נאם כי צריך לעכב את המית־קפה
הצבאית, כדי לשפר את הסיכוי לקבלת
מענק בסך 600 מיליון דולר, שנדון באותה
עת בקונגרס. עד שהתקבלה החלטה בגיבעת־הקפיטול,
תקף הוויאט־קונג את העיר, סייגון
נכבשה, ודרום־ויאט־נאם נמחתה מהמפה.
עתה עומדת מדינת־ישראל לפני הסכנה
לחלוק בגורלה של דרום־ויאט־נאם. הממשלה
האמריקאית דורשת מאיתנו לנהל משא־ומתן
לשלום עם פלסטינים, תוך כדי האינתיפאדה.
לדבר עם אש״ף תוך כדי המשך פיגועי־הטרור
״ולסיים את הכיבוש״ .אם נענה לתביעות
אלה, תדמיתנו בארצות־הברית תשתפר
ללא־היכר, אך אנחנו נחדל מלהתקיים,
פוליטית וגם פיסית.
משימתו של יצחק שמיר, בביקורו האחרון
בוושינגטון, היתה למנוע את סכנת הידרדרות
מדינת־ישראל לתוך הבור אשר כרו לנו
האמריקאים. ראש־הממשלה הצליח במשימתו
הקשה, ואף היטה את כל דעת־הקהל
לטובתנו, תוך דחייה מנומסת, אך תקיפה, של
הצעות מסוכנות לקיומנו.
בבוא שמיר לארצות־הברית הוא זכר היטב

מאיר ליפשיץ

מה שאירע לשאה הפרסי. בימי־שילטונו
האחרונים בטהראן כבר השתוללה ברחובות
המהפכה האיסלאמית. השאה רצה לטפל
בבעייה בדרך האסיאתית הישנה והטובה: הוא
תיכנן להציב כמה תותחים מול המפגינים,
ולגמור את המהפכה בעודה באיבה. ידידיו
בארצות־הברית תבעו ממנו לשמור על זכו־יות־האדם,
ואיימו עליו לבל יפגע בחולי־גאנים
של חומייני. האמריקאים תירגמו מצב
אסיאתי מובהק, הנשלט על־ידי הגורל,
למונח מערבי של יחסי־ציבור.
השאה נפל, יחד עם רבים מבעלי־בריתם
של האמריקאים, כתוצאה מכפיית מסקנה
מערבית על מציאות שונה בתכלית.
יצחק שמיר, לעומת זאת, קורא היטב את
המפה. כשאמר בפומבי כי לא נסכן את
עתידנו כדי לזכות בעיתונות טובה, הוא פגע
בדיוק בנקודה הנכונה. סוב לדעת שיש מי
שעומד בפרץ הזה, יותר נכון בפירצה הזאת,
שדרכה נשאבים ידידי ארצות־הברית אל גורלם
המר. כושר־העמידה בפני לחץ אמריקאי
(שמקורו נעוץ במישור יחסי־הציבור שם)
מהווה כיום את המיבחן העליון להנהגת־ישראל.
יצחק
שמיר עמד במיבחן זה בהצטיינות
יתרה.

אמר

^ רצות־הברית וישראל הן בעלות־
\ 1ברית על בסיס אינטרסים משותפים, כדוגמת
ההסכמים לשיתוף אסטרטגי ואיזור־
,הסחר־החופשי, המוסיפים לתועלת שתי הארצות.
סיוע ארצות־הברית עוזר לנו להמשיך
בקיום הדמוקרטיה השמורה במיזרח־ה־תיכון.
ביחד מנענו התפתחויות, שהיו עשויות
לגרום לאסונות.
מעבר לאינטרסים, יש זהות בערכים ובאידיאלים
של הציווליזציה המערבית. המוסר
היהודי־נוצרי והמחוייבות לאמת ולצדק. כדמוקרטיות,
אנו רוחשים כבוד לדעת־הקהל
ולרצון־הציבור. אבל ידוע לנו מהניסיון המר
כי מישטרים בלתי־דמוקרטיים יכולים לעשות
מניפולציה על דעת־הקהל, בדרכים
מסוכנות. שפיכות־הדמים הגדולה ביותר במאה
זו באה אחרי מיתקפת־שלום. יהיה זה
טראגי לשתי הארצות אם נרשה לתעמולה
זולה להביס את סיכויי שלום־האמת. יש
עתיד לשלום, והוא עשוי להתגשם, רק אם
.נסתכל למציאות היישר בעיניים, ולא נרשה
למילים ריקות ולחזיונות שווא להטות את
העובדות.
עובדת־יסוד בהיסטוריה הישראלית מראה
כי מהיום שבו הוכרזה עצמאותנו, לפני 41
שנה, אנחנו מנסים ללא הרף, ללא לאות
ובהתמדה, להביא את שכנינו הערבים, ביחד
או לחוד, לשולחן־הדיונים. רק לאחר מאמצים
של 30 שנה, כשנחשולי־המילחמה נגדנו הולמים
כמעט ללא־הרף, קם מנהיג ערבי אחד
גדול, נשיא מצריים, הנשיא סאדאת, קיבל
את הזמנתנו ובא לירושלים. וכך התחלנו
לדבר שלום.
אז פשוט ישבנו ודיברנו, ללא תנאים
מוקדמים, וכאשר לכל צד אין ביטחון לגבי
התוצאה הסופית. שיחות ישירות, כנות וגלויות,
זו הדרך. זו הדרך היחידה שבה אנשים
יכולים ליישב חילוקי־דיעות. השיחות לא היו
קלות, גם לא חלקות, ולפעמים חישבו להישבר.
אבל התמדנו, ולמען השגת השלום
עשינו ויתורים לא מתוכננים וכואבים. ולבסוף
השגנו שלום.

ר א עו־ הממ עו ל ה

ביוסום ראשון בישואר שר רעיונות
צחק שמיר, נכי שהובעו רבני סדום
קובעי מדיניות־החוץ של ארצות־הברית
למילחמה. בזמן שאעשה הכל למען השלום,
איני מוכן לצעוד בנתיב שמוביל למילחמה
הבאה.
צריך שיהיה ברור מאליו כי שיחות עם
אש״ף הן בבחינת טעות. לא זו בלבד שאש״ף
הינו אירגון־טרור, אלא שהוא אבי־הטרור.
המאמן, התומר, ומקור־ההשראה לטרור הבינלאומי.
אש״ף הוא המקור לחטיפת מטוסים,
לזדון ההתקפות על אוטובוסים של תלמידי
בית־ספר, להתרברבות ברצח אזרחים בערים.
כמה ממעשי־הפשע המחרידים ביותר מאז
מילחמת־העולם השניה בוצעו על ידיו. אש״ף
אינו אירגון־שיחרור, המתכוון לשחרר שטחים
כבושים. הוא נוסד לפני שנכבשו איזה
שהם שטחים, בהצהירו מפורשות על מטרתו:
לחסל את ישראל. האמנה הפלסטינית, שמנהיגי
האירגון בקביעות ובעיקשות מסרבים
לשנותה, קוראת במפורש להרס ישראל. הטענות
כאילו שונתה האמנה מופרכות מיסו
מיוצגים
בכל פורום שיקבע את עתידם. אין
ביכולתנו, וגם אין ברצוננו, לבחור עבורם את
מנהיגותם. אנו שומעים כי הערבים הפלסטינים
רוצים באש׳׳ף כבמייצגם, אך מעולם
לא נבחר אש״ף בידי אף אחד.
הוא נוצר לא על־ידי ערבים פלסטיניים,
אלא ביוזמת ממשלות ערביות זרות, כחוד-
החנית במילחמה נגד ישראל. ידוע לנו כי יש
בנמצא מנהיגים אחרים, מקובלים על בני-
עמם, שיוכלו לדון איתנו ולהגיע לידי הבנה.
ידוע, כי ברגע שיביעו נכונות לעשות כך,
חייהם בסכנה. מתור 2880 תקריות חמורות
שהיו מאז דצמבר — 960 , 1987 כשליש
מהמיקרים, הופנו כלפי ערבים. אש״ף גרם
לרצח 26 ערבים, פציעתם של 63 וחטיפת
אחרים. ראש־אש״ף עצמו אמר כי הוא יירה
בכל מי שייכנס לשיחות איתנו.
אם העולם באמת מעוניין בשלום במיזרוד
התיכון, אסור לו להתעלם ולזנוח אנשים

ן * אז כן עתה. דבר לא הניע אותנו ביתר
^ עוצמה, דבר לא נתן לנו השראה חזקה
כל״כך, כמו חזון הוצאת ילדינו מחפירות המילחמה
אל ספסלי־הלימוד. רצינו לראות את
צעירינו חמושים במיקרוסקופים ובמחשבים,
מזויינים בספרים ובכינורות. רצינו לפגוש
את שכנינו הערבים על מיגרש־הכדורגל, לא
בשדה־הקרב. רצינו להחליף איתם ידע וסחורות,
לא כדורים וטילים.
כשהנשיא סאדאת נאם בטכס על מידשאת
הבית הלבן, לכבוד חתימת הסכם־השלום,
לפני 10 שנים, הוא דיבר על החזרת החרבות
לנדנן. היה זה הנביא ישעיהו שדיבר באותן
המילים לפני 2500 שנה בירושלים. מאז אנו
מבטאים תיקווה זו בתפילותינו, ונתייחס באותה
הרוח לכל מיפגש עם מנהיג ערבי
שירצה בכך. אני משוכנע, כי אם מי מהם יגיע
אלינו, או יזמן אותנו אליו, נצליח לקיים
משא־ומתן פורה ונגיע לשלום.
אבל*: ,ומרים לנו, כי כל מה שאנו זקוקים
לו להשגת השלום הסופי הוא משא־ומתן עם
אש״ף, ולא עם מרינות־ערב, שעדיין נמצאות
במצב־מילחמה איתנו. אנחנו נשאלים :״מה
רע בדיבור איתם(אש״ף)?״ ונאמר לנו :״שלום
עושים עם אויבים, לא עם ידידים.״
הרשו נא לי לומר זאת: הייתי יושב עם
כולם, אילו הייתי משוכנע אפילו לרגע אחד
כי זה יביא שלום צודק ובר־קיימא למדינתנו
ולאיזורנו. הייתי עושה זאת היום, תוך שעה,
ואפילו ממש ברגע זה. אבל אני יודע, כמו כל
אחד המצוי בענייני האיזור, שמשא־ומתן עם
אש״ף לא יביא שלום. זה המתכון הבטוח

שמיר עם בוש(מימין: אודרי הפבווץ)
דן בכל יום: למרות כל הצהרותיהם בפומבי
הם ממשיכים, אפילו עתה, לשלוח טרוריסטים
להרוג אזרחים ולקחת בני־ערובה.

ף* מה מראשי אש״!? מדברים על קיום
מדינה פלסטינית בצד ישראל. דיבורים
אלה ערבים לאוזניים מערביות, משום שכולנו
כל־כך מעוניינים בהשגת־שלום, עד שבנקל
אנו מתפתים להאמין להם. אך בינם לבין
עצמם אין הם מסתירים את כוונותיהם האמיתיות.
לאחר שנכשלו בהבסת ישראל בשדה־הקרב,
בחרם הכלכלי ובטרור, הם נחושים
עתה בדעתם להצליח בתוכנית השלבים, שאותה
פיתחו בראשונה ב־ . 1974 תוכנית זו
כוללת שלושה חלקים: כינון מדינה אש״פ־יסטית
בכל טריטוריה שתפנה ישראל.
שימוש בשטח זה כבסיס להמשך ״המאבק
המזויין״ .גרימת מילחמה בין מדינות״ערב
לישראל הקטנה והפגיעה, עד להשלמת
חיסולה.
שיחות עם אש״ף, לאחר הצהרת־כוונות זו,
רק יספקו לגיטימציה לכינון המדינה הפלסטינית
על חורבות ישראל. ארצות־הברית וישראל
מסכימות כי מדינה כזאת תיצור סכנה
קיומית לא רק עבור ישראל, אלא גם עבור
ירדו.
אמונתנו כי שיחות עם אש״ף הן מתכון
למילחמה אינה פוסלת את שאיפתנו למשא־ומתן
עם התושבים המקומיים מיהודה, שוכר
רוז וחבל־עזה. ברור שהם צריכים להיות

בעלי־הגיון. העולם חייב לעזור לנו להבטיח
את ביטחונם. זאת תהיה טרגדיה, אם אלה
המהווים פוטנציאל להשתתפות במשא־ומתן
יובלו למסקנה כי הטרור משתלם, מנהיגים
שבוחרים במתינות ובפשרה הם מקוללים. בו
בזמן שהקהילה הבינלאומית ממשיכה לתת
את תמיכתה במי שרוצים להשתיק אותם.

ך* בים אומרים כי עשינו שגיאה, בכך
1שלא היכרנו בהתעוררות הלאומיות הפלסטינית.
ללא ספק עשינו שגיאות, כפי שכל
אומה עושה. אך הסיבה לכך שישראל שרדה,
הסיבה לעוצמתה ולביטחונה כיום, נעוצה בעובדה
שמעולם לא עשינו את השגיאה הגדולה.
מעולם לא שכחנו איפה אנחנו חיים.
לא התעלמנו מאופיו של האיזור שבו אנו
נמצאים. איננו זקוקים לפרשת הסופר סלמאן
רושדי, התרסקות מטוס פן־אם בטיסה 103
מעל לסקוטלנד, ואפילו לא למעשי־הזוועה
היומיומיים בלבנון, כדי שישמשו לנו כתיז־כורת.
אנו
חיים באיזור מוכה הסכמים שהופרו.
אנו חיים בחלק־העולם שבו שולטת הפנאטיות.
המילחמה היא מצב קבוע, והטרור נמשך
ללא סוף. אנו נמצאים באיזור שבו מעשי
התנקשות ורצח נתפסים ככלים נאותים,
ושבירת חוזים היא דרך־חיים. למרות הכל,
הדמוקרטיה היחידה המתקיימת כאן, היא
שלנו.
איננו יכולים ואיננו מעזים לשכוח זאת.

כמו שאיננו יכולים לשכוח את העובדה כי
הקונפליקט איננו רק בינינו לבין הערבים
הפלסטינים. סביב־סביב מתקהלים נגדנו הכוחות.
סוריה לבדה יכולה לשלוח לשדה־המערכה
700 אלף חיילים, יותר מ־ 4000 טנקים
ו־ 650 מטוסי־קרב. בימים אלה ממש היא
מנהלת משא־ומתן על רכישת כמות עצומה
נוספת של אמצעי־לחימה, ובכללם מטוסי״
תקיפה משוכללים. לעיראק יש 45 אוגדות
פעילות 6000 ,טנקים ו־ 700 מטוסים. לוב
מצויירת במפציצים בעלי כושר הגעה לישראל.
למדינות אלה יש גם טילי קרקע־קרקע
לטווח בינוני, המסוגלים לפגוע בערינו ללא
כל קושי. לכל המדינות הללו יש גם יכולת
כימית מילחמתית.
הכוח האדיר הזה שייך למדינות המחויי־בות
לחורבנה של ישראל. אם ניסוג וניתן
לאש״ף את חגורת־ההרים השולטת על מרב־זי״האוכלוסיה
שלנו, כוחות אלה יקבלו דרי־סת־רגל
בדרך המובילה ללב־ליבה של המדינה.
איני
מאמין שמישהו מכם מצפה להישרדות
מדינה שרוחבה, במרכזה, שווה למרחק
שבין האמפ״ר סט״ט בילדיננ ולגשר מ תי
וזשינגטון. מדינה, ששכניה הם ערפאת, חבש,
ג׳יבריל ואבו־נידאל, כשהם מגובים בכוחות
בסדר גודל של נאט״ו. הברירה העומדת לפנינו
אינה בין שטחים לשלום. זו סיסמה ריקה
ומעשה־מירמה. שכן, ויתור טריטוריאלי ביהודה,
שומרון ועזה יבטיח את המילחמה. כ־שהאמנו
כי נסיגה טריטוריאלית תביא שלום,
כמו במיקרה סיני, אכן ויתרנו. השטח שניתן
למצריים מהווה, בגודלו 90* ,מכל השטחים
שלקחנו במילחמת־ההגנה של . 1967 אך ביהודה,
שומרון ועזה, אין מידבר, שיפריד בין
יהודים וערבים.

ך* ברירה היא פשוטה: או שתימצא הדרך
1 1לחיים משותפים ;שלום ובביטחון, או
שנמשיך בשפיכות־הדמים ללא־הרף וללא
תכלית. איננו מעוניינים בסטאטוס־קוו ובדיכוי
ההתפרעויות, כפי שאיננו רוצים להביא
למותם של אנשים אחרים. אנו מאמינים
בהגדרה עצמית ובלאומיות לכולם. אך יחד
עם זאת אנו ערים לעובדה, כי לערבים הפלסטינים
יש כבר מרינה משלהם. היא מתפרשת
על פני שלושת רבעי השטח, שהיה
תחת שילטון המנדט הבריטי על פלשתינה,
וכיום ידועה בשמה — ממלכת־ירדן. השאיפות
הלאומיות של הערבים הפלסטינים
ממערב לנהר־הירדן הובעו מאז ומתמיד בהקשר
למיסגרת אותה המדינה.
בינתיים אנו מציעים תוכנית אוטונומיה,
שבסיסה נעוץ בהסכם המוצלח היחיד שהושג
באיזורנו. הסכם שארצות־הברית, מצריים וישראל
חתמו עליו בקמפ-דייוויר. הוא מאפשר
קיום תקופת־ביניים, שבה ייהנו תושבי
יהודה, שומרון ועזה מאוטונומיה מלאה. רק
לאחר מכן תעלה לדיון שאלת הריבונות בינינו
לבין הערבים הפלסטינים ומצריים. לומר
לנו עתה כי הסכם זה, בן 10 השנים, אינו
תקף, כי הוא מת כתוצאה משינויי־נסיבות,
משמעו לומר לנו כי לעולם לא נוכל לשים
את יהבנו על כל הסכם אחרי שיושג.
אנו מאמינים כי מורכבות הסיכסוך ה־ערבי־ישראלי
והסכנה הפנימית הקיימת בו
אינם מאפשרים פיתרון קל ומהיר. יתכן ש־הסטאטוס־קוו
הוא בלתי״נסבל, אבל איננו
יכולים, ואסור לנו, להרשות ללחצים לדחוק
אותנו לכיוון מצב מסוכן הרבה יותר. חובה
היא לזכור את הלקח של לבנון ושל איראן,
מקומות שבהם מה שנחשב כבלתי־נסבל אתמול
הפר לשולי לעומת זוועות המציאות העכשווית.

^ ובת 1ועו;ט ג נ/׳ט

ויוטה ! 1׳]| 1.11/׳!

אוחיט ווהן לי

אנרגיה
מאח גליה שבי ט

אלופת העולם בסקי-מים
ליז הובס, כוכב הכדורגל
הבינלאומי הדני רוד גוליט,
מטפס ההרים המופלא
ריינולד מסנר, אלוף העולם
בטניס איוון לנדל ועוד
אתלטים מובילים רבים בכל
רחבי העולם -אימצו את
הדיאטה המיוחדת, העובדת
על השומנים בגוף והופכת
אותם לאנרגיה זמינה.
אנרויט הוא המוצר
הדיאטטי היחיד, שאינו גורם
לתחושה של עייפות ועוזר
לשמור על מראה מצויין
והרגשה נהדרת.

הבעייה הנצחית של די א טו ת מכל הסוגים היא
הרגשת החולשה וחוסר האנרגיה המלווה אותנו
כשאנחנו נכנסים למשטר. קיי מ ת נם תחו ש ת
הדכאון שבוויתור על מאכלים אהובים.
האתגר, שעמדו בפניו האיטלקים, אוהבי
הפסטות ואוהבי החיים, היה לפתח מוצר,
ש״יעבוד על״ עודפי השומן בגוף מחד, שיישמר
ואפילו יוסיף אנרגיה מאידך והכל תוך כדי ניהול
אורח חיים נורמלי ואכילה כ מעט כרגיל.

אנרויס:
להפוך שומן לאנרגיה
לאחר שנים של מחקר ופיתוח הגיעו מדעני
באיטליה למוצר המוגמר, שייצורו חברת מבוסס על חומרים טבעיים: אנרויט. חברת
^ 1.80מ ת מחה במוצרי בריאות לספורטאים
ואנשים המקפידים להיראות ולהרגיש במיטבם.
התרכובת של האנרויט יוצרת מנגנון, המאפשר
להיפטר משומן עודף ולהרוויח אנרגיה על
חשבונו. במילים אחרות: ניתן לרזות ולהתחזק.
אנוויט נרשם כפטנ ט עולמי.
בעיתונים זרים, המגיעים לידינו בקביעות עקב
עיסוקנו, נתקלנו בסיפורים חוזרים ונשנים על
ספורטאים מהשורה הראשונה, נשות עסקים
וחברה, אומנים ורקדניות, שעבורם להיות רזה זו
תפיסת עולם. הם שומרים על כושרם, בריאותם
ומשקלם בעזרת אנדדט. וזאת •,מבלי לצום
ולהתענות.

חג הפסח:
לזלול ללא דאגה

ה שתכנעתי לנסות. שמחתי לגלות, שהמוצר
זמין -על סטנדים נאים בכל רשתות השיווק -
בשופרסל, בקואופ, בהיפרשוק, בשק״ם, במשכיר
לצרכן, וכן בבתי־מרקחת ובחנויות טבע. הוא
מופיע בשלושה טעמים: וניל, שוקו ותפוחים,
באריזה של 7ארוחות (המספיקה לשבוע ימים
של די אט ה בכיף) +שייקר. כדאי, אגב, להקפיד
ולרכוש את השייקר, שכן בעזרתו ניתן להגיע
לתמהיל הנכון ולטעם האידיאלי. הפתיע אותי גם
מחירו הנמוך יח סי ת של המשקה: עלות די אטה
שבועית אינה עולה על 30ש״ח!
על הסטנדים בנקודות המכירה מצ א תי קטלוג
צבעוני נאה, המסביר א ת אופן השימוש באנדויט.
עיינתי בו בקפידה ולמדתי המון.
אני אי שית מעדיפה טע ם וניל, ואני חייבת
לציין שנהניתי מהמשקה; הוספתי קוביות קרח
בימים החמים שהיו לנו לאחרונה, וקיבלתי
נזילק־שייק מרענן וטעים. זכרתי להקפיד לא
לאכול שעתיים לפני שתיית משקה האנדויט
ושעתיים לאחר מכן, שכן רק כך פועל המכניזם
הייחודי של המוצר: הוא ״עובד על״ השומן
העודף והופך אותו לאנרגיה זמינה לגוף. מעניין,
אך אין צורך להקפיד על תירגול פיזי במהלך
הדיאטה.
בחרתי באנווי ט כתחליף לארוחת הצהריים
במשך שבועיים. זה גם הקל על חיי: הזמן
שחסכתי כשויתרתי על ארוחות הצהריים
הממושכות במסעדות בעיר. ההרגשה בסך הכל
הייתה מצויינת -שום תחו שה של חולשה או
סחרחורת, לה אני רגילה בדיאטות אחרות, לא
נתלוותה לעניין הפעם. והכי חשוב: עוד לפני
שעליתי על המשקל, הרגשתי שינוי מ שמעותי
בהיקפים. הבגדים התחילו להיות רפויים מה. אני
רוצה להזכיר, בהקשר זה, למי שאינו מודע
לעובדה שהמ שקל לעיתים מטעה, ששומן שוקל
הרבה פחות משרירים. ואם אנחנו מדברים כאן על
פירוק שומנים בלבד (ולא שריפת שרירים, כמו
במקרים רבים של די א טו ת מסוגים שונים) ,הרי
שהסביבה תשים לב ש הי ת הרבה לפני שהמשקל
יראה זאת. וזה בעצם מה שחשוב: להיראות
נ מי טננו.
בפסח הזה אני כבר לא דואגת. אני מתכוננת
ה מטעמים ומכל הארוחות
ליהנות מכל
והאירותים. כבר הכנתי לי מלאי של אנוויט,
שמיד אחרי הפסח אני מתכוננת לה שתמ ש בו
כתחליף לארוחה אתת ביום. אני מתכננת לרדת
8־ 7ק״ג תוך חודש ימים. הקיץ הזה בטוח ייראה
אחרת.