גליון 2695 מתאריך 24 באפריל 1989

י״ט בניסן תשמ״ט24.4.1989 ,

מיסטר 2695

באילת:ון! 5.20 שקלים
שקלים(כולל^..,מע״פס,
המחיר6.00 :

אינתיפאדה

תו מ ר קין
מ שיב לדנקנר

סיפור אהבה

מת• לאחרונה היה לך זמן
לעזור לאשתך?

?1 1 8

בילוי אחרי הצהר״ם משותף בחיק המשפחה,
פינוק סוף שבוע,מתי לאחרונה התפנית לנושאים
הקשורים לבית? לאשתך? לילדים? הבעיה
התמידית: אין זמן...
בנק דיסקונט בא לקראתך ועוזר לך ליצור קשר
ישיר וחי עם העולם, אך נם מסייע לך לשכוח
מהעולם לפעמים, ומותיר לך זמן גם לאשתך.
אם אתה עוסק ביבוא-יצוא אתה צריך להיות עם
היד על הדופק של העולם ובחסקונס נותנים לך
את הכלים לכך: מערכות מקוונות המאפשרות
הוצאת מכתבי אשראי במקום, קבלת מידע
תשלומים לחרל וקשר ישיר עם הבנקים בעולם,
במהירות האור ובזמן אמיתי.
פתאום תשוב להיות גם בעל, פתאום תגלה כ׳ יש
ח״ם אחרי העסקים.

לקבלת׳אוגדן העסקים׳ שלחו א ת התלוש ל בג קחסקאע
היחידה לסיתות ע ס קי ת יהודה הלו• 27ת׳ א .65136
כתובת

כדי שיהיה לך זמן לחיות

ח״ם אחו׳ העסקים!

בזיבחבים
לבנה ב
על פלסטיניזציה אפשרית של ממ לכת
ירדן (״ירדן היא פלסטין״,
״טמן ימני״ ,העולם הז ה .)12.4.89
כבר אמרו על הימין ועל בני מינם שלעולם
הם אינם שוכחים דבר ולעולם הם אינם
לומדים דבר.
במיקרה של סמן ימני נראה לי שהוא אמנם
אינו למד, אבל, בהחלט, שוכח.
האם הרעיון ״הגאוני׳ הזה, לטרנספר את
הבעייה הפלסטינית לחצרו של חוסיין, ובלשון
יותר פשוטה, לעשות סדר חדש מיזרחה
לירדן, איננו מזכיר לסמן משהו?
ועוד איר זה צריך להזכיר! זה מזכיר רעיון
״גאוני׳ קורם — לעשות סדר חדש בלבנון.
והתוצאות של אותו רעיון הרי ידועות.
לכן מספיק לנו ניסיון אחד.
עם הפלסטינים צריך להסתדר בארץ־ישר״
אל ומה שיהיה בירדן, שיהיה.
בכל מיקרה, ידנו לא צריכה להיות בדבר.

גד שרף, תל־אביב

הברירה היהודית

על מניעיה של מילחמת״העצמאות
(״השקרים של 1948״ ,העולם הז ה
.)22.3.89
ד׳ר אורי מילשטיין מתעלם לחלוטין 1
מעניין מרכזי: מה חשבו ועשו הערבים בזמן
החלטת האו״ם מס׳ ( 181 חלוקת ארץ־ישראל),
ב־ . 1947 העובדות הן: הערבים התנגדו לתונד
נית־החלוקה, כי לדעתם הארץ כולה היתה
ארץ ערבית והם פתחו בתוקפנות כנגד היהודים,
שלדעתם היו פולשים זרים.
...פעילות זו נמשכה 40 שנה, עד ל־15
בנובמבר , 1988 היום שבו הכיר אש״ף, נציג
הפלסטינים, בראשונה בהחלטת האדם מס׳
. 181
הברירה היחידה של היהודים, שהסכימו ב־
1947 לתוכנית־החלוקה, היתה להתנגד לתוקפנות
הערבית. זו לא היתה אז תוכנית כב־קשתנו
— איזו מילחמה לבחור — הברירה
היחידה אז היתה: להתנגד לתוקפנות הערבית
ולהישרד, במחיר של 6000 הרוגים, או לא
להתנגד ולהיעלם מן העולם.
ברנרד קו מו, רמת־נן

״ סיר הסירים

שקט, מדבר
שקט היתה מילת־המפתח בכינוס מרכז
מיפלגת-העבודה. שום דיון רציני לא נע-
רך. חשבון־הנפש הנוקב

1שהובטח היה סמוי מעין
כל. ואף א חד לא קם.

ח. אובן, חזלון

9ה קו ר א אל בן שזעה. ה תו אר הצר פתי
81*£הו א צו ר תי הפניי ה למלך ולקי•

על מסיב ת דן בן־אמוץ (״נקרופי-
לים״ ,העולם הז ה .)12.4.89
אני מבינה מה קומם את יגאל תומרקין
בפסטיבל בן־אמוץ.
הפומביות של העניין.
הכל טוב ויפה(אם כי הציפייה למוות היא
דבר רע ומכוער) ,אבל הרי המוות, ובמיקרה
זה, הציפייה לו, איננו בדיוק חווייה מרנינה
מי־יודע־מה, ועוד פחות מזה הוא חווייה שבה
יש לשתף את כל עם ישראל.

זמירה מלר, תל־אביב

העולם הזה 2695

כ ל אנשי ה מלך
בשעה שפרצו המהומות בירדן שהו
המלך חוסיין, רעייתו ובני פמלייתו ב-
ארצות״הברית. דפנה ברק דילגה בעיק־בות
אנשי המלך מוושינגטון לניו־יורק,
הוציאה את ראש הפרוטוקול היר דני
לווילג׳ והיתה
)מעורבת בתקרית
קטנה עם המלבה.

יקה
מדוע תעלומה
]!ומרומי התהילה
הארט כ שם היטלר ריקה?
לפני שנתיים בדיוק היה גרי
המועמד המועדף של הדמוקרטים
מדוע הס מיקה ריקה זראי בשידור חי
לנשיאות ארצות-הברית. מה שקרה בינו
לבין הדוגמנית דונה רייס שינה בא ח ת
את תוכניותיו והחזיר אותו מפיטגת
לאלמוניות.
הפירטום
^ > 8 1 8היום הוא עייף, מובס
ושונא את וושינגטון.

אין אדם במאה הז את שהיתה לו
השפעה כה עמוקה וישירה על חיי כה
רבים, כמו אדולף היטלר. האם היה
תופעה גרמנית, אירופית, סימפטום של
משבר־תרבות או ביטוי מחריד לצד
האפל של הטבע האנושי
בכללותו, ומדוע הגיע

לאן שהגיע בגרמניה!

מה שהתחיל כסיפור-אהבה בין שני
ילדים, ה פן במשך השנים למערכת
אהבה־שינאה. אורי מילשטיין, הילד
הרע של המי מסד ההיסטוריוני, מספר
את סיפור אהבתו לפרופ׳
* 0אניטה שפירא, המתע-
ד ת של תנועת״העבודה.

דףחד111

אור׳ ואניטה

אב סו ל מרחו
מעשה בהסת בכו ת צפויה מאוד של
מערכת-יחסים חסרת בל מחוייבויות,
שהסתיימה בהריון רצוי
8 1 1 * 4מאוד מצד האם, אבל
מאוד לא רצוי מצד האב.
רחלי המרחלח

על צורת הפנייה לקיסר צרפת(״ה גדול
מכולם״ ,״יומן אישי״ ,העולם
הזה .)5.4.89
קצת קשה לי להאמין כי שלישו של
נפוליאון דיבר אנגלית (כאשר נפוליאון
ביקש לתלות תמונה, ביקש השליש לעשות
זאת במקומו ואמר ״הנח לי, סיר!״) במקום
לפנות אליו על טהרוד הצרפתית.
גם האפשרות, כי השליש דיבר עברית,
שיניחו לו סיר, שעליו יעמוד ויתלה את
התמונה, אינה נראית לי, במיוחד שארמונות
נפוליאון היו בוודאי משופעים בכיסאות,
בשרפרפים ובתיבות שונות, שעליהם היה
יכול השליש, או נפוליאון עצמו, לעלות
ולעמוד בביטחה בעת תליית התמונה.

לא חווייה

הסדרי ביטחון
האם הק מ תה של מדינה פלסטינית לצד
ישראל מהווה בעייה ביטחונית שאינה
ניתנת לפיתרון! האם תד מה המדינה
הפ לס טי ני ת ללבנון שניה! ואלו סידורי-
ביטחון דרושים כדי לה-
בטיח את ביטחון ישראל
מדינת-פלסטין ו
מפני

כתבת השער:

מדווחת:
הצרכים האנושיים
של חבר־המועצה

שמוליק וילוז׳ני •
גורדנה וון ספירי

בארונית א מי תי ת•
בעיר־הפועלים
הפצצה האטומית של אילן ליי וניצה
ריזנטליס • על כישוריו של שחקן־
הכדורגל ירוו כהן • הסגה בהמשכים
של עמי וילנסקי וענת זמיר • דן
תורן וסמדר גנזי ( ב ת מונ ה) -ח תונה
במיקצב הפופ • מעשה בשלווה בן־גל
ובהעדפות של הגברים המצריים •
הפתאומית
* והחתונה
והלא צפוייה של יצחק

^ ^ 3 4 0שסיינר וגילי רקפת.
המדודים הקבועים:
מיכתגים -לבנון ב
איגרת העורן־י — קודם אדומים
מ ד דן — צה־ל ופלסטין
תשקיף — החר הצעיר לקובה
במדינה — צ׳ 1פר לסקנדל
חשבון נפש — פאוואז אברטיא
תמרורים -מס־ 2
יומן אישי — אלמנה נאמנה
אנשים — באורנג!קרסול נקוו!
אתה והשקל — הטלפון מת
קולנוע — תאונה ננטית

סיפורו של שיר
סלמאן נאסור אינו משורר, כך הוא
מעיד על עצמו. כדי להצדיק א ת הצ-
טרפותו לפסטיבל השירה

\ | 7ו ^ הוא נזכר בסיפור השיר
^ הא חד והיחידי שכתב 111 בחייו, כשהיה תלמיד.

לנשום דרך האף

בטלוויזיה הצרפתית! מדוע כועס יצחק
יצחקי על שאול ביבר! ומהי הא מ ת
בסינור נסיעתו של ביבר לתוכנית
שערבה הטלוויזיה הצר-
0י ^ 4פתית לכבודה של ריקה
זראיו הדיעות חלוקות.

ניסיון אישי
על שם, שדווקא לא איכפת לו ללכת לגן
מינוס גרב ונעל, ועל מס קנו ת שצריכים
להסיק מכך הורים מסו-
יימים שדווקא לא כל-כך
ממהרים לקום בבוקר.

איו גירושיו
בשוטים

יגאל תומרקין לא נשאר חייב למיקרא
תשובתו של אמנון דנקנר לדברים
שכתב לפני שבועיים. הוא מציע לדנקנר
לרחוץ א ת עצמו מהפולנ-
יות של בית-אמא, ולהת-

חיל לנשום דרך האף.

שנתיים וחצי אחרי שנסת ם הגולל על
נישואיה משחזרת שרית רום אתה רגעים
הראשונים לגילוי, א ת \זהכרה
המחלחלת שמשהו השתבש ואתה שנתיים
וחצי שעברו -ההיכרויות,
הפגישות העיוורות, ו-
1 1 ^ 1הביטחון העצמי שהיה לה
פעם, ושגלקח ממנה.

נקיפות מצפון

אתה והשקל

אחרי ארבע שנים בכלא התעורר מצפונו
.של שלמה זרגרוף, שהואשם ברצח נחמה
קליינרמן. במישפט ה-
עירעור הוא הודה באש־מה
ואף הביע א ת צערו.

עונש ס בי ר

כך הגיב רונאלד רוט, עורד־הדין
הישראלי של ויליאם נקש, על גזר-הדין
הצרפתי שניתן השבוע. הוא רק מצטער
על הנימוק שבחר בו שר־
* • המישפטיס דאז, אברהם
שריר, ב מ אבק ההסגרה.

לילות ישראל — ד״וח שוודית
דף הדש — סיפור על שיר
הורוסקום — השפעת ונוס
איד להיות הורה -שפן ניסיון
מיבתבים לרותי -נשו־ למלון
זה וגם זה — הלהביור של יוסי
רחל מרחלת — על כל העולם
דיעה אחרת — איזון תחר
מה הם אומרים — רחל דיסנצ״ק,
עמי חרון, לירון ולסון, מנחם ד״סן,
נילי פר״בת, נ־סים(״סימיקל) שלם 44 50 תשבצוסן

טלפון ב ת
מעשה שיגרתי בטלפון מקולקל • נשים
משתלטות על המחשב • מה קורה לסניף
בנק הפועלים בלוקסמבורג! • אילו
^ סי מנים עושה הבורסה! •
> 8 / 1ועל שעון מעורר מסוג
חדש, הנודם בהינף יד.

די ע ה אחרת

מאיר ליפשיץ -על אווירה של בגידה
והשינאה העצמית היהודית • דניאלה
אשכנזי -על פטורים מתשלום האגרה
והבעייה המרכזית של מיפלגת-העבודה
• גידעון חסיד -משגרירות ישראל
בסיביר לבניין האו״ם בניו־יורק •
קטעים ממאמר ראשי ב״וול סטריט
ג׳ורנאל״ -אפשר גם אחרת • הד״ר
חיים מישגב -לאיזה מחנה אני שייך!
• אריה ס תיו -איך הצטרף המלאך
גבריאל לשלום עכשיו! • משה שחל -
מכה על חטא, מנתח ומציע רעיונות
י לריענון • שמואל סלבין -מה יביא
את הצמיחה • אורי דן
^ -הצורך להשתחרר מה- 11 קונספציה ומהאופציה.

אך עם כל הכבוד להם, ועם כל ההערכה
לרבים מן הכותבים בהם, אינני בטוח איך
יתנהגו עיתונים אלה במשבר הלאומי הבא
(ואני יכול לתאר לעצמי כמה משברים מסוגים
שונים) .אני סומך על השלם הזה ואם
ישימו כמה מיריבינו את ידם על ליבם, הם
יודו שגם הם סומכים, בסופו של דבר, על
השלם הזה.
אורי אבנרי יכול לפרסם מדורים בעיתונים
אחרים. אבל רק עיתון אחד — השלם
הזה — יכול לעמוד, כעיתון, כסלע איתן,
במשבר לאומי — לחקור, לתאר, לתעד. רק
הוא חוזה בעיות לאומיות וחברתיות זמן רב
לפני שהן מתגלות לעיני רבים אחרים.
מבחינה זו לא השתנו הדברים.
חיפוש שיטתי

בשבוע שעבר הופיע הגיליון הראשון
של השלם הזה במתכונתו החדשה. זוהי רק
ההתחלה של השינויים, אשר יחולו בחודשים
הקרובים, ושבעיקבותיהם יהיה השלם הזה
שבועון־חדשות מודרני, המתאים לשנות ה־

התגובות הראשונות על השינויים הן
ברובן המכריע חיוביות. יש גם תגובות שליליות,
בעיקר על רקע פוליטי. בסן־״הכל,
התגובה הראשונית, מעודדת מאוד, ואני,
כמובן, שמח על־כך.
בכלי־התיקשורת האחרים הופיע מבול של
תגובות, ביניהם בעיתונים שהתעלמו מעצם
קיום השלם הזה במשך שנים. כמה מן התגובות
היו ענייניות, כמה מברכות, כמה מודאגות
בכנות. אבל היו לא-מעט תגובות מרושעות,
ואחדות מגוחכות ממש. כמה כותבים,
שהשמיצו את השלם הזה בכל השנים על כך
שהייתי בעליו היחיד, משמיצים אותי עכשיו
על כי לקחתי שותפים.
אני לא רואה חובה לעצמי להשיב על כל
התגובות האלה. אין דבר יותר גלוי מאשר
עיתון. טיבו של השלם הזה מתבטא מעל
עמודיו, כל אדם יכול לקרוא, להתרשם ולהביע
דיעה.
אולם אני חושב שיש מקום להסביר לקוראים
את התהליך שהביא לשינויים אלה. אעשה
זאת כאן בקצרה.
קווים אדומים
לפני כשנה הגעתי לכלל מסקנה
שהשלם הזה אינו יכול להתפתח, וכי אף
קיומו יהיה נתון בסכנה, אם לא יחול בו שינוי
כלכלי.
גרמו למצב זה כמה תהליכים. דיברתי
עליהם לא־אחת במדור זה.
למשל: המפרסמים הטילו חרם על העולם
הזה, שהתבטא בדילדול ההכנסה החיונית
ממודעות. בחרם זה שימשו מניעים פוליטיים
וכלכליים בעירבוביה. ראוי לציין שאף גורם
כלכלי אחד במחנה־השלום או במחנה ״השמאל״
לא חרג מחרם זה.
במצב זה היתה חשיבות מכרעת להכנסות
מתפוצת השבועון. אילו כל קורא חמישי של
העולם הזה היה גם קונה את העותק שהוא
קורא, היה מצבנו מזהיר. למרבה הצער יש
רבבות קוראים, ובהם חסידים מושבעים,
שראו את עצמם פטורים מן החובה לשלם
עבור הגיליון. קהל־הקוראים הגדול (ומותר
לומר: המובחר) של העולם הזה לא מצא את
ביטויו המלא בכרטיסיית־המנוייס וליד הקיוסקים.
מהרגע
שהגעתי למסקנה שיש למצוא
לשבועון משאבים כלכליים שיאפשרו את
ביצורו, שיפורו והתאמתו לתקופה החדשה,
ניגשתי לביצועה.
אם מותר לי כאן הערה אישית: אולי בגלל
חוויות״ילדות, אני מוכן בכל עת לשינויים

דראסטיים. אינני אדם הדבק בעבר, חסר לי
החוש לנוסטלגיה. אני מתייחס לעתיד, מנסה
לחזות את העומד להתרחש בשנים הקרובות
ולגבש תשובות לאתגרים חדשים. כך בעניינים
פוליטיים, כך בעניינים אחרים.
כשאני מגיע למסקנה שדרוש שינוי, אני
ניגש לעניין.באופן שיטתי. כך גם הפעם.
הגדרתי את צורכי השלם הזה, מבחינת המשאבים
הכלכליים הדרושים. הגדרתי את
עיקרי התוכניות לשינויים. קבעתי את הקווים
האדומים, שמעבר להם אינני יכול/רוצה
לוותר לשותפים הפוטנציאליים.
במילים פשוטות זה נראה כך: היתה דרושה
לנו השקעה גדולה, בסכום מינימלי מסו־יים,
כדי להגשים את משימותינו. קבעתי
לעצמי שלא אמכור מניות שלי, כי לא היה לי
כל רצון לשלשל אף אגורה אחת לכיסי שלי.
ההשקעה היתה צריכה להתבטא בהקצאת
מניות חדשות, כך שכל דולר של ההשקעה
יימסר לעיתון עצמו.
הייתי מוכן למסור למשקיעים 501 מן השליטה
בעיתון, מתוך הנחה שאחוז קטן יותר
לא יביא לנו את ההשקעה הדרושה.
הכנתי תוכנית כללית לשינויים, ובה כמה
וכמה יסודות — עניינים טכניים, עניינים
של כמות, והצורך בשינויים תוכניים. בין
השאר: הצורך לפתוח את עמודי העיתון לפני
מיגוון הריעות במדינה, לבל יזוהה העיתון
באופן בלעדי עם דיעותיו של איש אחד(אני).
היה מנוי וגמור, כקו אדום שאין לעבור
עליו, שהשליטה הבלעדית על ענייני־המע־רכת
תהיה בידי, כדי שנוכל לשמור לחלוטין
על עצמאות המערכת. הודעתי בגילוי־לב
ובכנות לכל המעוניינים, שאני מעדיף את
חיסול השלם הזה על פני הפרת הכלל הזה.
בשעת משבר
אני חייב לענות כאן על שאלה, שנשאלתי
כמה פעמים :״למה לך בכלל לקיים את
השלם הזה?״
אמר לי ידיד :״הרי אתה יכול לכתוב בכל
מקום. תוכל להביע את דיעותיך מעל עמודי
כל עיתון בארץ. מבחינה כלכלית, זה יהיה
בוודאי הרבה יותר כדאי לך.״
אמרתי לו שהשאלה אינה אישית. השאלה
היא: האם העולם הזה, כמכשיר של תיקשורת
וגיבוש ריעות, כעיתון חוץ־מימסדי, לוחם
וחושף ,״בלי מורא, בלי משוא־פנים״ ,דרוש
למדינה ולחברה הישראלית?
אני משוכנע לחלוטין שאין תחליף להש־לם
הזה — לא היום, לא מחר — כשם שלא
היה אתמול. כשם שהשלם הזה היה הראשון
שהעז לקום נגד שילטון־היחיד של דויד בן־
גוריון ונערי־חצרו בשנות ה־ ,50 כשם שחשף
את פרשות־השחיתות הגדולות במדינה
בשנות ה־ ,70 כשם שהיה העיתון היחידי
במדינה שהתנגד למילחמת־הלבנון מהרגע
הראשון, וכשם שהביא לפיצוץ פרשת השב״ב
בשנות ה״ ,80 כך יצטרך למלא את תפקידו
בשנות ה־ 90 והלאה, אל תוך המאה הבאה.
עיתונים אחרים מעזים עתה לכתוב הרבה
דברים, שפעם רק השלם הזה העז לפרסמם.

על סמך ההנחות האלה פעלתי.
גיבשתי הצעה למשקיעים פוטנציאליים,
ובמשך כמעט שנה שלמה חיפשתי —
בסבלנות ובשיטתיות — משקיעים כאלה
בארץ ואחר־כך בחו״ל.
מובן שפניתי תחילה לגורמים, שנראו לי
קרובים יותר לעמדות השלם הזה. צר לי
לקבוע שהתגובה היתה אדישה או שלילית.
כמה מן השופכים כעת דמעות־תניז על
חדירת אנשים בעלי ריעות ״ימניות״ לתיק-
שורת הישראלית לא מצאו אף לנכון להשיב
על הצעותיי.
אולי אקדיש בהזדמנות אחרת כמה מילים
לחוסר״היכולת של גורמים מסויימים במה
שנקרא אצלנו ״שמאל״ להעריך כוחות ולשמור
על כוחות. זהו נושא מעניין לפני עצמו.
כאן די בציון העובדה: שום גורם במחנה־השלום
הישראלי או ידידיו בחו״ל לא היה
מוכן לתת יד לבניין שבועון־חדשות ישראלי.
(סגירת כותרת ראשית, אחרי שצבר בכמה
שנים הפסדים של יותר משני מיליון דולר,
מעידה על עצמה).
לא הצלחתי גם למצוא בסיס כלכלי
משותף עם כמה מן העיתונים הגדולים. אחד
מראשיהם אמר לי, בגילוי־לב :״אתה מציע
לנו הצעה מושכת מאוד. אולם השלם הזה
מוחזק כעיתון אנטי־מימסדי, ואיננו יכולים
להרשות לעצמנו להתחבר עימו״.
בסופו של דבר, בתהליך של בדיקה ואלי-
מינציה, נותרו לי שלוש אופציות. לכל אחת
מהן היו, כמובן, מעלות ומיגרעות. שקלתי
את השלוש, כאשר האינטרס של ה שי ם הזה
עמד לנגד עיניי.
כך החלטתי, בסופו של דבר, ולא בלי לבטים,
להעדיף את ההצעה של חברה אמריקאית,
בראשותו של אריה גנגר, אדם שגדל
בישראל ועבר, אחרי ששירת בצה״ל, לאר־צות־הברית.

כמו
כל עיסקה כלכלית — וגם אחרת
— בחיים, גם עיסקה זו מבוססת על פשרה.
אני מניח שלא קל היה לאריה גנגר לתת
יד לאורי אבנרי, ולא קל היה לאורי אבנרי
לתת יד לאריה גנגר. דיעותינו הפוליטיות
שונות בתחומים רבים. אבל יש בינינו דימיון
אחד, לפחות: אני חושב את עצמי לעיתונאי
לא־רע, ואני יודע שהוא איש־כלכלה לא־רע.
מובן מאליו ששום אדם אינו רוכש חלק
בעיתון מתוך מניעים כלכליים גרידא. מנוי
וגמור עימנו להפוך את השלם הזה לעסק
מיסחרי דיווחי, כתנאי לפעולתו העיתונאית
המוצלחת. אבל יש עסקים ריווחיים יותר
להשקעת־כספים.
כאשר נפתחו השיחות בין אריה גנגר וביני,
דיברנו על הדברים האלה בגילוי־לב. לשנינו
אין זמן לדיבורים סחור־סחור. הסברתי
היכן הקו האדום שלי, ושאלתי מה הוא מבקש.
לא היה בינינו ויכוח על העיקרון הבסיסי:
שהמערכת תהיה עצמאית לחלוטין, וכי השליטה
על כך תהיה באמצעות מניית־מערכת,
שתימסר לידי.
הסכמנו בנקל על העיקרון שהעולם הזה
ייפתח לריעות מכל מיגוון הקשת, בצורת

מאמרים חתומים, במתכונת של הנדון, שיתפסו
ארבעה עמודים בגיליון המורחב.
הקושי התעורר לגבי בקשתו של אריה
גנגר כי מדור זה ייערך בידי אדם, אשר ימונה
על־ידו. לא היה לי קל להסכים לכך, כי
לכאורה יש בכך הגבלה מסויימת של סמכות
העורך, אם כי במדור מצומצם ומהדר.
בסופו של דבר החלטתי לקבל תנאי זה,
מכיוון שבמילא מדובר על ריעות שונות
מדיעותיי שלי. יש הגיון מסויים בכך שלא
אני אהיה השליט הבלעדי במדור שתפקידו
לכלול ריעות הנוגדות את שלי.
ויתור זה מצירי איפשר את השלמת ההסכם.
נדמה לי שזהו ויתור קטן יחסית, אם לוקחים
בחשבון שמצד שני קיבל על עצמו אריה
גנגר להשקיע סכום גדול של כסף בקיומו
ובפיתוחו של שבועון ותיק ובעל תדמית
ברורה, המזוהה עם ריעות השונות מאוד
מדיעותיו־שלו.
בכל שותפות — ובייחוד שותפות המבוססת
על חלוקה של 50־ ,50 עשויות להתעורר
בעיות, חילוקי״דיעות. אני מניח שלא נהיה
מחוסנים בפני זה. בוודאי יעבור זמן עד
שהמדור דיעה אחרת, למשל, ייכנס למסלולו
הרצוי. אבל הפאראמטרים נקבעו היטב, ואנ־שים
רציונליים יתגברו על חילוקי־דיעות.
אריה גנגר ואני הננו אנשים רציונליים.

קריאת הוגה
מבחינה אחת היה לי קל יותר לוותר
על השליטה הכלכלית הבלעדית על העיתון.
מעולם לא התייחסתי אל העולם הזה כאל
רכושי. בעיניי, השלם הזה הוא נכס ציבורי,
שהופקד בידי. היו לי בעבר שותפים שונים,
ולא נבהלתי מפני הצורך בשותפים חדשים.
החשוב הוא האינטרס של העולם הזה,
בשבועון חופשי, לוחם, חושף ומביע־דיעות.
מעתה והלאה, כל מחשבותינו תהיינה
נתונות להתפתחות השבועון כשבועון־חד־שות
מודרני, המשך נאמן למה שהיינו עד
היום, תוך שיפור, שיכלול, הרחבה והתאמה
לצרכים של החברה הישראלית המתפתחת.
מבחינה זו, המלאכה רבה. שינוי הפורמאט,
הזינוק המחודש של מחלקת־המודעות, הכנסת
המדור דיעה אחרת ומדורים אחרים, ביטול
השער האחורי, הרחבת מיספר העמודים
— כל אלה הם ההתחלה. ברצוננו להפוך את
השלם הזה לשבועון ששום אדם אינטליגנטי,
צעיר או קשיש, גבר או אשה, תושב גוש־דן
או תושב עיירת־פיתוח, בארץ או בפזורה
הישראלית, לא יוכל לוותר על קריאתו.
כל זה, בלי מורא, בלי משוא־פנים.

9 1 3 0911171
שבועון החדשות הישראלי
העורד הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מי ט תי
המערבת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלסון 232262/3/4 03
6קס 245242 .־972*3
מגוי 2009
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפקת צבע: ת.מ.א.
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים ד
טלפון 377056 03
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הזה 2695

סגה חושבים נ>ו / 1ח ,־ה *3טחון באמת ( 1ל הבע הביטחווית?

ן נה״ל ופלסטיו
^ הערכה המוסמכת של קהילת־המודיעין >״דוח
( 1אמ״ן״) קובעת שלא יתכן לשים קץ לאינתיפאדה בלא
הסדר מדיני, ושלא יהיה הסדר מדיני בלי אש״ף.
האגדה מספרת שיש בדוח המלצה לממשלה, שבשום פנים
ואופן אסור להסכים להקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית
וברצועת־עזה.

אין שחר לאגדה זו. המלצה כזו אינה קיימת.

^ זדמן לי בימים אלה לשוחח עם כמה מן המומחים
1 1הביטחוניים החשובים ביותר במדינת־ישראל (עם כל
אחד מהם בנפרד).

זהותם העדתית־מקומית־דתית מעל לנאמנותם למדינה
הלבנונית. הניסיון החוזר של עדת״מיעוט אחת — המארונית
— להשתלט על כל האחרות גורם מדי פעם להתלקחות

רצחנית.

שום דבר דומה לזה אינו קיים בפלסטין. לעם
הפלסטיני יש הכרה לאומית נחושה ומלוכדת. גם
במצבים הקשים ביותר הוכיח שאיפה עזה לאחדות,
שאינה נופלת מזו של העם הישראלי.
הפילוגים הקיימים באש״ף אינם שונים מן הפילוגים
הקיימים בכל עם נורמלי, וגם שלנו. אין כמעט תנועת״שיח־

ך* אם המדינה
11 זוהי סיסמה יפה, אבל אץ בכך צורך.

הפלסטינית צריכה להיות מפורזת?

גם אנשי־אקדמיה אמורים להיות מסוגלים לבנות מחשבה
הגיונית, לפחות בתחום התמחותם המסויימת. אבל הפרופסורים
חיים בעולם התיאוריה, ולא תמיד מתחככים עם המציאות.
מבחינה
זו יש לאנשי״צבא יתרון. אם איש־הצבא הוא גם
איש־חושב, המסנגל לתרגם את הניסיון שלו לשפת־התיאו־ריה,
הרי זה אדם שראוי להקשיב למחשבותיו. לא־אחת יש
הבדל רב בין מעשיו של האיש, על פי הוראות הדרג המדיני,
ובין מחשבותיו.

אט יהיו למדינה זו חטיבה אחת או שתיים של צבא, בעל
אמצעי״לחימה מוגבלים, לא תהיה בכך סכנה לישראל. מול
העוצמה הכבירה של צה״ל, יהיה זה כוח מבוטל. צה״ל יוכל
לכבוש את השטח שוב תוך שעות, כל אימת שתהיה צפוייה
סכנה של ממש.

אם כן, אילו סידורי־ביטחון דרושים באמת?
הצגתי לכמה אנשי־ביטחון שאלה פשוטה: נניח שהדרג
המדיני יחליט, בבוא היום, שיש לקבל את הקמתה של מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה. הממשלה תציג אז למטכ״ל את
השאלה: על אילו סידורי־ביטחון לעמוד במשא״ומתן לשלום?
מה תהיה התשובה?
בעלי־שיחי לא שלפו מן המגירה תוכנית מוכנה( .אילו
הייתי הרמטכ״ל, הייתי מטיל על המוסד המתאים לגשת
להכנת תוכניות כאלה, אם עדיין אינן קיימות. זה עשוי
לקרות יותר מהר מכפי שרגילים לחשוב).

הצגתי לכמה אנשים כאלה את השאלה הפשוטה:
האם הקמתה של מדינה פלסטינית לצד
ישראל מהווה בעייה ביטחונית שאינה ניתנת
לפיתרון?
עיוור יכול לראות שההתפתחות ההיסטורית הולכת לכיוון
זה. במוקדם או במאוחר תקום מדינה פלסטינית, כפי שניבאנו
תמיד.

ובכן, מה דרוש באמת?

השאלה היא: האם ביטחון־ישראל יכול להס
תיר
עם זה?
בחינה ביטחונית, הסכנות הכרוכות בקיומה של

ם לתמצת את הריעות ששמעתי, ניתן להרכיב רשימה
מעין זו:

• א סו ר להסכים בשום פנים ואופן לכניסת
כוחות זרים כלשהם למדינה הפלסטינית.

מדינה פלסטינית לצד ישראל מתחלקות לשני סוגים:
האפשרות של טרור והאפשרות של מילחמה.
אחד מאנשי־הביטחון שדיברתי איתם שם את הדגש הבלעדי
על עניין הטרור.

עד כאן דעתו של האיש. יש להתווכח עימה, ולוא רק מפני
שהאיש הוא בעל עמדה בכירה.

אין היא נראית לי.
סור לדבר על ״לבנון שניה״ ,מפני שלא תיתכן לבנון
\ £שני ה. המצב בלבנון הוא ייחודי, יחיד־במינו במרחב
ובעולם.
בלבנון חסרה הכרה לאומית משותפת. יש בה מילחמת־אחים
ניצחית, מייאשת, מפני שהארץ מורכבת מחצי־תריסר
חבלים עצמאיים־למעשה, ותושבי כל אחד מהם מעמידים את

ך עיני חייל אמיתי, חשובה הרבה יותר הסכנה השניה,
^ הצבאית הטהורה.
מרינה פלסטינית בלב הארץ עלולה להוות סכנה קיומית
לישראל, אם יהיו בה כוחות ומערכות־נשק מסוכנות.

זה נכח, אבל זה לא מעשי. האופציה הירדנית
מתה לצמיתות, ועל כך יש למעשה הסכמה כללית
גם בקהילה המודיעינית.

אנשי־הביטחון, לעומת זאת, רגילים לטפל בעובדות,
במצבים מוחשיים, במאזני־כוח, בבניין
שיטתי של מיבצעים. זה מחייב מחשבה שיטתית_

״מכאן: המדינה לא תהיה יציבה, הטרור
ישתפך ממנה אלינו. לא נוכל להקים גדר־מערכת
לאורך הקו הירוק. זה יהיה מצב בלתי-נסבל.״

אני שמח שרוב אנשי־הביטחון, שדיברתי איתם, תמימי
דיעים איתי בנקודה זו.

יש אנשי־ביטחון המעדיפים את האופציה הירדנית (ז״ל)
מתוך המחשבה הבאה: אם תהיה המדינה הפלסטינית מפורזת,
היא לא תהיה ריבונית באמת. היא לא תשלים עם מצב זה
לאורך ימים. אך אם תהיה חלק ממדינה ירדנית, תוכל המדינה
להחזיק את כוחותיה ממיזרח לירדן, ולהסכים לפירוז
הגדה המערבית.

רוב הפוליטיקאים חושבים (אם אפשר לקרוא לזה ״חושבים״)
במליצות, בסיסמות, בצורה מבולבלת. הם ניזונים
מכותרות בעיתונים, מסיקרי״דעת״קהל. אין הם אמונים על
מחשבה הגיונית ושיטתית. אין אצלם הבדל ברור בין המצוי
והרצוי, בין האידיאולוגיה והנתונים בשטח.

״אפשר להניח כי יאסר ערפאת יהיה מנהיג המדינה,
ושהוא באמת יהיה מעוניין בשלום. אולם יהיו במדינה
אירגונים חמושים מסוגים שונים׳ ,שיקבלו את תמיכתם
ממדינות ערביות אחרות, כגון סוריה, עיראק ולוב. ערפאת
לא יוכל לשלוט בהם.

פלסטין ל א תהיה לבנון שניה.

אולם איש אינו חולם על כך ־— לא בצד שלנו,
לא בצד הפלסטיני.

אני מחשיב שיחות מסוג זה, בגלל עובדה
המאפיינת את החיים כישראל: הרמה האנושית
והמחשבתית של אנשי־ביטחוז בכירים עולה
בהרבה על זו של הפוליטיקאים המצויים.

וזו דעתו :״מדינה פלסטינית כזאת עלולה
להפוך ללבנון שניה.

טימית, כדי למנוע את עירעור היציבות במרחב.
גם אם תיווצר בעייה כזאת, ניתן יהיה להתגבר עליה —
בניגוד גמור לאינתיפאדה הנוכחית, שעליה אי־אפשר להתגבר.
כי זהו ההבדל: כיום אנחנו לוחמים בכל העם הפלסטיני.
אך אם תקום מדינה פלסטינית, יהיה לרוב העצום של העם
הפלסטיני אינטרס מוחשי לחיות עימנו בשלום, לסחור עימנו,
לנוע בשיטחנו ולאפשר לנו לנוע בשיטחם.

קו ירוק
רור מודרנית שלא היו לה פילוגים כאלה. כאשר קמה מדינה
חדשה, משתלט בררו כלל פלג אחד על האחרים, ומכונן
מישטר חדש.
מעמדו של יאסר ערפאת הוא כה דומיננטי, כיום, עד כי
אין ספק שהוא ותנועתו, פת״ח, ישלטו במדינה החדשה. יש
סיכוי סביר לכך שרוב שאר הפלגים יהפכו למיפלגות פוליטיות
לגיטימיות.
מובן שהדברים עלולים גם להתפתח אחרת. יתכן כי
עיראק, סוריה, לוב וכו׳ ימשיכו לסבסד ולחמש רסיסים טרד
ריסטיים, שישרתו את מטרותיהם. רסיסים אלה עלולים לפתח
טרור גם נגד ישראל וגם נגד ממשלת־פלסטין.
אינני סבור כי סכנה זו חמורה. כי במיקרה מ ה ייווצר
אוטומטית אינטרס משותף בין ממשלת־פלסטין וממשלת־ישראל
לדכא את האירגונים.

שרותי־הביטחון של שתי המדינות יפעלו אז
זה בצד זה, וכוחם יהיה עימם. רוב המדינות
הערביות יתמבו בממשלה הפלסטינית הלגי

ישראל צריכה לשמור על היכולת לקדם את פני הסכנה
הזאת, בכל עת, ובין השאר על היכולת המודיעינית לדעת
עליה רי זמן. מראש.
• יש להסכים על אי־הימצאות אמצעי־לחימה התקפיים
בשטח המדינה הפלסטינית, כגון סוגים של טילים, ארטילריה,
כוחות־אוויר, טנקים וכו׳.

• ייאמר בפירוש בהסכם כי — נוסף על שאר
הערובות — הפרת תנאים אלה תעניק לישראל
את הרשות להבטיח את ביצוע התנאים האלה
בעצמה.
עד כמה שאפשר, יש לעצב את תנאי־ההסכם האלה על
בסיס של הרריות. למשל: ישראל יכולה להסכים בהחלט לכך
שכוחות זרים לא ייכנסו גם לשיטחה, שאיזורים מסויימים בה
יפורזו, שתהיה התרעה הדדית, וכר.

בניגוד לסיסמות ריקות ורגשניות של פוליטיקאים,
אלה הם עניינים מעשיים, מוחשיים, מדידים,
שניתן לנהל עליהם משא־ומתן.
^ ל אחת מן

הנקודות האלה מעוררת, כמובן, שאלות

^ רכות.

האם ניתן למנוע כניסת כוחות זרים לגדה?
(המשך בעמה־ )8

מאתן 1 1 1וי 301י ריי רי ריי־ר

לערואי־פירסומח
האיגוד הישראלי לפירסום מתחיל בראשונה לערוד
מחקרים בלתייתלויים על חשיפה של ערוצי־פירסומת
לציבור.
את המחקרים עבור האיגוד יבצע מכון־המחקר טלסקר.
המחקר יעסוק בעיתונים יומיים, שבועונים, ירחונים,
עיתונייילרים, סירטי־פירסומת בקולנוע ושילוטיחוצות.

מ״לחמח צעירי חרות
במצודת-זאב בבר מתבוננים לקראת ועידת־הצעירים.
עדיין לא ברור מתי תתכנס
הוועידה, אולם שמועות מספרות שמדובר אן!
בקיץ הקרום.
שלושה מועמדים כבר הצהירו על כוונתם להתמודד על
תפקיד ירד צעירי הליכוד, שאותו ממלא היום מיכאל
(״מיכי״ו רצון.
השלושה: גיל סמסונוב. איש ארנס. שמונה באחרונה
לתפקיד דובר הליטר: מיכאל פרינץ, יו״ר צ עי רי
הלי מד בסניף תל־אביב ומאנשי דויד לוי; וחיים בשארי,
הנחשב לתומך בשר אריאל שרון.
פרינץ ובשארי נחשבים לקיצוניים יותר בהשקפותיהם
סמסונוב, לעומתם, משתייר לזרם המרכזי בליכוד. יש מי
שטוענים שהקרב האמיתי יתנהל בין סמסונוב לפרינץ
וצופים להסכמה בין בשארי לפרינץ.

ועידת הצעירים תשמש, בין השאר, נם חזרה
גנרלית לקראת ועידת־האיחוד של הליכוד.

465

דובר צה׳׳ל לא מסר השבוע את מניץ
ההרוגים השבועי בשטחים הכבושים.
לסי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיססר
ההרוגים בשטחים הכבושים, עד ל־ 23באפריל,
ל־.465
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 578 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 393 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

46 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 75 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 64 התגים כתוצאה מסיבות אחרות.

בתק״ מפטרי
הנהלת מישקי התק׳׳ם מפטרת שליש מן המועסקים
שלה במינהלה, ובהנהלת״החשבונות שלה בתל־אביב.

הדור הצעיר התבקש במיברק לשלוח פרטים על שני
האנשים שישתתפו במישלחת.
אץ זו הפעם הראשונה שהדור הצעיר של מפ״ם מקיים
קשרים עם אירגונים מקבילים בארצות קומוניסטיות.
רק באחרונה ביקרה בארץ מישלחת ממיזרודגרמניה,
ובעתיד הקרוב צפוייה נסיעה של מישלחת הדור הצעיר
לפולין.

המציע האלמוני:
איל־העיחונוח בל ק
המציע האלמוני, שהגיש הצעה מדהימה
לרכישת מניות העיתון ״ג׳רוסלם
פוסט״ ,הוא איל־העיתונות הקנדי קונרד
בלק.
בלק הוא בעל כמה עיתונים בקנדה ובבריטניה.
מכיוון
שבלק אינו יהודי, לא ברור מה
העניין שלו בעיתון ישראלי דווקא. יש הסבורים
כי עומדים מאחוריו אינטרסים נוספים,
מבץ יהודי קנדה.
ההצעה של בלק עולה פי כמה על שאר
ההצעות, שגם הן עולות במידה רבה מאוד
על הערך המאזני של העיתון.

מפ״ם לגרמניה
מישלחת של חמישה יהודים וערבים מהדור הצעיר •של
מפ׳׳ם תשתתף באירועי האירופסטיבל שיתקיים בין הב!
־ 15 במאי ליד פרנקפורט שבגרמניה.
באידופסטיבל, המתקיים בחסות הדור הצעיר של
המיפלגה הסוציאליסטית הגרמנית, יהיו אירועי ספורט,
אירועים מוסיקאליים וסדנות־עבודזז בנושאים שונים.

לפסטיבל מגיעים אידגוני צעירים מרחבי
אירופה ומכל גווני הקשת הפוליטית. הכינוס
השנה נערך בסימן איחוד אירופה, שייערך ב־
,1992 המאבק נגד מדיניות האפרטהייד,
נשים ושיוויון, נושאי אקולוגיה והמיזרח
התיכון.

מלוך דירות
ב מד כז־ ה בר מל
איש־העסקים הרי שר, המייצג קבוצת־משקיעים
מחו״ל, ישקיע בקרוב 7.5מיליון
דולר בהקמת מלוך־דירות במרכז-הכרמל.
נציג מישרד־התיירות הודיע כי הוא תומר בפרוייקט,
שיהיה כפוף לדרישות המישרד, וכי יפעל להענקת
מעמד של מיפעל מאושר למלת החדש.
המלון החדש ישתרע על שטח של 15 אלף מ׳׳ר. יהיו בו
54 יחידות־נופש, בריכוודשחיד״-מיסעדות, מועדוני־בידור
ואולם־אירועים.

במקום יוקם גם חניון תת-קרקעי ל־ 300 כלי-
רכב, שאמור להקל על מצוקת־החנייה באמור
מרכד־הברמל.

ת ב המפוטרים הם שבירים, ולא שליחים מן
הקיבוצים.

הדור הצעיר לקובה
בימים אלה קיבל הדור הצעיר במפ״ם הזמנה
רישמית לביקורה של מישלחת בקובה,
באורוות הדור הצעיר הקומוניסטי.

עד היום ביצע את המחקר איגרד-המפרסמים
בעצמו. בראשונה יתבצע מחקר על חשיפת
הפירסום לציבור על-ידי מכון עצמאי ובלתי-
תלוי, שאינו ממומן על-ידי המדיה.

חברח־החשמל
משקיעה בדרו ש׳
חברת־החשמל נאלצה להשקיע ב*88׳ 350 אלף שקלים
לפירסום מודעות ,,דרושים׳׳ בעיתונות היומית.

הדבר נובע מקשיים שהיו לחברה בגיוס כוח־אדם,
בעיקר בתתם הטכנולוגי.

א״זנברג תיווך
פיתוח רפואי של אסקור אלקסחרקה נוחל הצלחה
במדינות שישראל אינה מקיימת איתן קשרים.
מדובר במכשיר קריזטס . 100 שמחית 40 אלף דולר
ליחידה. הוא מבוסס על מחשב ומגלה פגמים גנטיים
במי־שפיר של נשים במהירות רבה מאוד.

כתשובה לחוזר שהועבר לע שתת מכוני־מחקר
ואוניברסיטות בעולם הגיעו גם
מבית-הססר
לרפואההיש ל

תשובות

אוניברסיטת טהראן, בית-ספר בנסיכות
כוויית ומוסדות רפואיים במיזרח־גרמניה.
שלושה מוסדות אוניברסיטאיים ביפאן רכשו כבר את
המכשיר, ומי שתיוון׳׳ בעיסקה הוא איש־העסקים שאול
אייזנברג, שלו ולבני־מישפחתו קשרים אישיים ועיסקיים
ביפאן.
הונגריה ודכב ת-הפרברים
ממשלת תנגריה מתעניינת ברכבת־פרבתם
בקריות.
שדיהתחנורה ההונגרי, אונדרי דרז׳י, גילה התעניינות
בנושא, בפגישה שהתקיימה בבודפשט עם שר־התחבורה
הישראלי, משה קצב.
הוא הציע לשתף את חברת־הרכבות הממלכתית של
הונגריה בבניית הרכבת המתוכננת, לספק ידע וניסית
ולמכור לישראל ציוד מתאים.
ממישרד־התחבורה נמסר כי מדינות אחרות מתעניינות
בפרוייקט, ובינתיים נמשכת מלאכת התיכנון של
הרכבת.

הסיקריקי מרחיבים פעילות הסיקריקים מרחיבים באחרונה את תחומי התעניינותם.

מתנדבי עמותת ״אור אדום״ ,להגשת עזרה
לנפגעי אלימות-שוטרים, התלוננו באחרונה
כי מטלפנים אלמונים, שהציגו את עצמם
כסיקריקים, השמיעו באוזניהם איומים
וגידופים.
למרות זאת ממשיך המוקד הטלפוני, שמיספרו
5612062־ ,03 לפעול כרגיל.

אלמגור מוריד פרופיל
ח אלמגור מוריד פרופיל בעצת המישטרה.
בעיקבות איומים שקיבל בטלפון, מיכתבי־איום ושריפת
מכוניתו, ביקשה מישטרת־ישראל מאלמגור למעט
בהופעותיו הפומביות.
אלמגור נענה להצעה וביטל הופעות שתוכננו לעתיד
הקרוב, ביניהן הופעה בכפר ערבי בחסות עמותת יחדיו.
הוא שלח מיכתב־ביטול והתנצל על שאינו יכול להגיע.
מקורבץ של אלמגור מספרים כי הוראת המישטרה
תאמה את מצב־רוחו בעיקבות האיומים.

גמר חתימה טובה
״הבנק הבינלאומי הראשון״ הקדים השנה
במיקצת את הימים הנוראים.
טל טופסי הבנק, מתון• כוונה לאחל ל-
קהל-הלקוחות ״פסח בשר״ ,היה מוטבע
דווקא המישפט ״גמר חתימה טובה״.

הגדה חד שה
לשלל ההגדות העצמאיות, שבינן לבין המקור אין הרבה
קשר, הצטרפה באחרונה גם ההגרה של ״האגודה
הישראלית למעץ יהדות הומניסטית חילונית׳׳.

בהגדה המשופצת אין הקפדה גמורה על
הסדר המסורתי. היא מכילה תוספות
מאוחרות, ציטוטים מדיברי המשודרת רחל,
מרטין בובר, חנה סנש וא״ד גורדון, שתי
נוסחות לשיר המסיים, חד־גדיא ושינויים
רבים אחרים.
^ נוור ׳ ייס יי 1 *1י ׳

במרע\ז
העם

מ דו ע
דוו ק א אנחנו?
ן כשיש טבח בביירות
1ומהומות בירדן, מדוע
| נטפלים דישראד?

״מה רוצים מאיתנו?״ אמרו השבוע מנהיגי
ישראל, בגירסות שונות ,״בביירות נערך מר־חץ־דמים,
בירדן יורה הצבא באזרחים, ודווקא
אלינו נטפלים?״
היו לכך סיבות תיקשורתיות ופוליטיות.
העולם לא היה אדיש לסיבלות לבנון.
התיקשורת העול׳מית גם לא התעלמה מהם.
להיפר, היא הקדישה להם כתבות אינספור,
יחד עם תצלומי־עיתונות וכתבות־טלוויזיה
מחרידות.
אולם העולם לא התערב, מפני שהוא התייאש
מלבנון. אין בר־דעת בעולם המאמין כי
ניתן להפיח חיים חדשים במדינה הלבנונית.
הסורים אינם נתפסים ככובשים, אלא כמי
שמנסים לשווא לקיים סדר כלשהו, ולוא
בשיטות אכזריות. אין שום ספק שאילו נסוגו
הסורים מלבנון, היה נערך שם טבח הדדי
במימדים מחרידים הרבה יותר.
המהומות בירדן זכו אף הן בסיקור נרחב.
אולם הן נראו כעניין פנימי, מוגבל וחולף
(ראה מיסנרוז) שאינו שונה במהותו ממהו־מות־הרעב
שהיו בתקופות שונות במצריים,
באלג׳יריה ובמקומות אחרים, וגם בשכונות
מסויימות בלונדון ובערי ארצות־הברית.
אף אחד מן המאורעות האלה אינו דומה
לאינתיפאדה, המעוררת את התרגשות העולם
בגלל הידיעות היומיומיות על הריגתם
ופציעתם של ילדים בני 10 , 12ו־ .9מכיוון
שזהו מאבק של אוכלוסיה כבושה במישטר
של כיבוש, הוא מעורר בעולם רגשות שונים
לגמרי מאשר מילחמת־האחים המתמדת בלבנון
או המהומות הכלכליות בירדן.
כמה זה יעלה? הטענות של הפוליטיקאים
הישראליים בתחום זה לא ישנו את יחם
התיקשורת העולמית, אבל יש להן תוצאה
אחרת: הן גורמות לפוליטיקאים הישראליים
עצמם להתעלם ממה שקורה לישראל בעולם.
הידיעות היומיות בכל העיתונים, וביניהם
עיתונים אמריקאיים המפורסמים באהדתם
לישראל, על הרג הילדים, משנות את היחס
לישראל. זהו שינוי איטי, הדרגתי מאוד, אבל
עמוק ובר־קיימא.
פוליטיקאים אמריקאיים, שלא היו מעזים
בעבר להשמיע אף מילה קלה אחת של ביקורת
כלפי ישראל, מתבטאים עתה בצורה
בוטה, ואף מאיימים בפעם הראשונה בקיצוץ
הסיוע לישראל בעתיד. סיוע זה, שאין לו אח
ורע בהיסטוריה כתרומה של מדינה אחת
למדינה אחרת, מבחינת השיעור של רולארים
לנפש, תלוי כולו בהזדהות הטוטאלית של
הציבור האמריקאי עם ישראל. ברגע שהזדהות
זו מתערערת, עלול הסיוע להיראות
לאמריקאים רבים כסחיטה בלתי־נסבלת.
כדאי למנהיגי ישראל לתת את דעתם ל־תהליר
זה. הביקורת השיגרתית על התיקשו־רת
היא עקרה, והמחשבה על גימיקים נגדיים
לא תועיל. רק שינוי המדיניות עצמה יביא
לשינוי התדמית.

האינתיפאדה
מ ע רו ת
בי רו ש לי ם
^ מיליון שרות־קרב חרשים:
| בל קיר בבד בפר ערבי.
שום צבא בעולם לא הצליח עדיין להפעיל
שיטות חכמות נגד התקוממות עממית־לאו־העולם
הז ה 2695

רעיון מטורף לגסגר:

שמיר נפגש ע
ערפאת

האמינה שהגורם השלישי הוא סובייטי. אך
האם זה בלתי־סביר להניח שהגורם השלישי
הוא אחד מבכירי אש״ף?
• לא חוסיין. לא סביר ששמיר נפגש
עם חוסיין, משום שבאותן השעות שבהן שהה
שמיר על אדמת הונגריה, היה המלך חוסיין
בדרכו מפאריס לוושינגטון.
• ערפאת בפראג. ביום הרביעי נפגש
יאסר ערפאת, מנהיג אש״ף, עם חברי-
הכנסת מאיר וילנר ותופיק זיאד מחד״ש.
הפגישות בין ראש אש״ף לבין אנשי חד״ש
אינן דבר יוצא־דופן, ואלה פגישות כמו בין
חברים ותיקים. קשה להאמין שכיום, כאשר
לאש״ף דלת כמעט פתוחה למיפלגות ולתנועות
השמאל הציוני הישראלי, יסע ערפאת
באופן מיוחד לפראג, כדי לפגוש את וילנר
וזיאד — אלא אם כן שימשה הפגישה כהסוואה,
והיה בסביבה עניין אחר.
• מרחק קצר. המרחק בין פראג, שם
שהו ערפאת ואנשיו, לבין בוקרשט, שם שהה
שמיר, הוא מרחק־נסיעה של כמה שעות
מעטות בלבד.
• לא ניתן הסבר. גם יצחק שמיר וגם
דן מרידור לא סיפקו הסבר מניח את הדעת
לנסיעה הפתאומית והקצרה.
• קידום תוכנית שמיר. ראש-הממ-
שלה, כך נראה, מעוניין לקדם את תוכנית
הבחירות שהציע בארצות״הברית, ומעוניין
לאסוף לה כמה שיותר תומכים מבין מדינות-

^ עלי דימיון מפותח נוטים לייחס לכל
^ מאורע שיגרתי נופך של מיסתורין. הם
נוטים לחשוב שלכל אירוע יומיומי יש מא־חורי־הקלעים
שלו, שבהם, בעצם, נקבעים
גורלות.
בעלי דימיון מפותח נוטים לקשור קצוות,
לשער השערות ולהאמין שהאמת תצא לאור
רק בעוד 10 שנים, או יותר. בעלי דימיון
מפותח משרטטים תסריט בלתי־אפשרי, וככל
שהוא מוזר יותר ובלתי־מתקבל על הדעת, כן
הם נוטים להאמין בו יותר.
בעלי דימיון מפותח יכלו בקלות לשרטט
תסריט, שלפיו נפגש יצחק שמיר השבוע
בהונגריה עם גורם שלישי. מרחיקים־לכת
עוד יותר ואומרים שהגורם השלישי אינו
אלא אחד מבכירי אש״ף, ואולי אף הבכיר
שבכולם: יאסר ערפאת.
התסריט הבלתי־אפשרי הזה מבוסס על
כמה עובדות חשובות:
•נ סי ע ה חפוזה. נסיעתו של שמיר
להונגריה היתה חפוזה הן מבחינת העיתוי
שלה — ערב חג־הפסח — והן מבחינת אורכה
— 24 שעות בלבד.
מלישכת שמיר מיהרו להסביר שנסיעתו
להונגריה היתה מתוכננת ״מזה זמן־מה״.
״זמן־מה״ יכול להיות כמה שעות, כמה ימים,
כמה שבועות.
עובדה: שמיר נסע יומיים וחצי בלבד אחרי
שובו מארצות־הברית, בתפר הדק והלחוץ שבין
חזרתו משם לבין חג־הפסח.
עובדה: שמיר נסע ל־ 24 שעות בלבד. חפוז
לכל הריעות.
עובדה: שמיר הודיע על נסיעתו רק לממ־לא־מקומו,
שימעון פרס, שאמור היה לתפוס
את הרסו בהיעדרו, ולמשה ארנס, שר־החוץ
מקורבו.
• ללא מלווים. שמיר, הידוע כראש־ממשלה
שאינו נוטה לגרור אחריו שובל של
פמליה מרובת־מלווים, החליט הפעם שלא
לקחת אף איש אחד מן המלווים הקבועים שלו
— מנכ״ל־המישרד, יועץ־התיקשורת, ראש־הלישכה.
הוא שלח את שלישו הצבאי, תא״ל
עזריאל נבו, לבירה ההונגרית ביום הראשון,
ונסע ביום השני בחברתו של רן מרידור, שר־המישפטים,
בלבד. עובדה תמוהה כשלעצמה.
• ללא רווח מיידי. שמיר חזר מהונגריה,
למראית־עין, בידיים ריקות. ההונגרים
לא הכריזו על חידוש היחסים עם ישראל.
להיפר, הם הודיעו כי חידוש היחסים עם ישראל
מותנה בקידום משמעותי של תהליך-
השלום, תנאי שאינו חדש לכל ארצות הגוש־המיזרחי.

לא נסיעה ראשונה. זו אינה נסיעתו
הראשונה של ראש־הממשלה להונגריה.
הוא כבר ביקר שם לפני שמונה חודשים. גם
מרידור ביקר בהונגריה כבר פעמים אחדות,
וכמותו שרים אחרים — משה קצב, למשל
— ואישים בכירים נוספים. כך שעצם הביקור
בהונגריה אין בו כל חדש.
• דן מרידוד. שמו של מרידור נקשר

ההונגרי בארץ, כדי לקדם תהליך כלשהו בין
שתי המדינות. אלא אם כן היתה דרושה
נוכחותו של שמיר בהונגריה לצורך אחר
לחלוטין.
• פגישה עם גורם שלישי. אבי פז־נר,
יועץ ראש־הממשלה לתיקשורת, ענה לשאלת
עיתונאי :״אינני מוציא מכלל אפשרות
שראש־הממשלה נפגש גם עם גורם
שלישי, בעת שהותו בהונגריה.״ העיתונות

העולם. הוא מעוניין שהתוכנית תהיה מקובלת
על הפלסטינים, גם אם אינו אומר את
השם המפורש ״אש״ף״ .בלעדי אש״ף לא יהיה
אפשר לבצע אותה, ושמיר יודע זאת.
לאור כל אלה, האם יהיה זה לגמרי בלתי־סביר
להניח שנסיעתו של שמיר להונגריה
אינה קשורה להונגרים, או לסובייטים, אלא
קשורה דווקא למשהו הקרוב יותר במרחב?

מית. על כל צבא נגזר. ,במצב כזה, להפעיל
שיטות אוויליות. הדבר טמון בעצם מצבו של
שילטון־הכיבוש והניסיון להפעיל צבא כ־מישטרה.
השבוע
נודעו שתי שיטות לדיכוי האינתיפאדה,
שהדגימו מצב זה היטב.
• בירושלים נודע כי השילטונות הצליחו
לגלות שלושה מוסדות פרטיים להש
כלה,
ששימשו מחסה חשאי ללימודים מטעם
אוניברסיטות שנסגרו על־ידי השילטונות.
כל ילד ישראלי לומד בבית־הספר על
שימעון בר־יוחאי, שלימד את נערי־ישראל
תורה במערה, אחרי שהרומאים הרשעים אסרו
את הלימודים. שלושת המוסדות היו
״מערות״ כאלה.
אין דבר אווילי יותר מהניסיון למנוע לי
מודים,
גם בתנאים של כיבוש. הדבר אינו
ניתן. כאשר יש מורים הרוצים ללמד, ותלמידים
הרוצים ללמוד, הלימודים יתקיימו
איכשהו — בייחוד כאשר הדבר הופך ל־מיצווה
לאומית ובניצחון על הכובש.
• צה״ל הודיע כי מעתה יפתח במערכה
נרחבת למניעת ציור של סיסמות על
(המשך בעמוד )8

בעבר לשיחות שקיים משה עמירב, אז איש
תנועת־החרות, עם פייצל אל־חוסייני ועם
הד״ר סרי נוסייבה, מתוך כוונה לנסח מיסמך
משותף שיהיה מקובל הן על ישראל, הן על
אש״ף.
• קשר לסובייטים. בעיתונות היומית
העברית, שהיתה המומה מן הנסיעה הפתאומית,
נכתב כי קרולי גרוס, מנהיג המיפלגה
הקומוניסטית ההונגרית, הוא אחד המקורבים
ביותר למיכאיל גורבאצ׳וב, מנהיג ברית־המועצות.
אבל קשה להאמין שהמנהיגים
הישראלים זקוקים בשלב זה במתווכים בינם
לבין מנהיג ברית־המועצות. בין שתי המדינות
יש ערוצי־תיקשורת ישירים פתוחים,
שהופעלו לא־אחת. שמיר, פרס וארנס נפגשו
עם אדוארד שוורדנדזה, שר־החוץ הסובייטי.
• ביקור סגן־שר הונגרי. יום לפני
נסיעתו של שמיר להונגריה סיים את ביקורו
בארץ לאסלו קובץ׳ ,סגן שר־החוץ ההונגרי.
הוא שהה בישראל במשך שבוע, ונפגש פה
עם ראשי־המדינה. קשה להאמין שאי־אפשר
היה בשום אופן לנצל את ביקורו של הבכיר

שמיר בבודפשט עם x
חידה בח 1ך תעלומה

ענת פדו״וסטי ₪

הודון

בנזרעגז

(המשר מעמוד )5
בוודאי שאפשר. מערכת מודיעינית יעילה
תגלה כוחות זרים זמן רב לפני שייכנסו
אף לשטח ירדן, הרבה־הרבה זמן (במונחים
צבאיים) לפני שיתקרבו לירדן.

צה״ל — גם צבא סתנאי־שלום,
שיהיה קטן, זול וקומפאקטי יותר —
יוכל לקדם את פני הרעה הרבה זמן
לפני שיטבול חייל זר אחד את רגליו
במי הירדן.
אנשי־צבא יצטרכו להחליט, בבוא העת,
לאור האמצעים הטכניים של אז, אם דרושות
תחנות־התרעה, כמה והיכן. אם הן דרושות,
יהיה צורך לעמוד על כך במשא־ומתן(ושוב
— אם אפשר, על בסיס של הדדיות, כדי
לשמור על כבוד בעל־ הברית החדש).

אילו סוגים של אמל״ח (אמצעי-
לחימה) יש למנוע, או להגביל?
גס על כך יהיה צורך לנהל דיון רציני.
כאשר טילים מאיימים על ישראל משטח סו־

ריה, עיראק וסעודיה, ומטוסים משטח לוב,
כאשר יהיו מצויים במרחב ראשי־חץ כימיים
ו/או גרעיניים — מימדים רבים ישתנו.
השטח הפלסטיני יהיה פחות חשוב בחשבון
האסטראטגי.

אך לא זה העיקר כשלם זה.

זה הוא:

^ עיקר בשלב
\ 1השאלה של הסכמה או אי־הם־
כמה להקמת מדינה פלסטינית בגדה
וברצועה אינה, במהותה, שאלה
צבאית־ביטחונית. זוהי שאלה פוליטית,
אידיאולוגית.
אם תתקבל בסופו של דבר ההחלטה שיש
להסכים לאופציה זו — ולוא רק מפני שאין
שום אופציה אחרת, מלבד מילחמה — לא
תתעורר שום בעייה ביטחונית אשר צה״ל
ושרותי־הביטחון אינם יכולים להתמודד עי־מה.
כדי
לברר את הדברים, דרוש משא־ומתן
עם אש״ף, מפני שהוא לבדו יוכל להתחייב
ולבצע, ומפני שהוא יהיה המנהיגות במדינה
שתקום.

לא זה בלבד שישראל אינה צריבה
לדחות את הרעיון של משא-
ומתן ישיר, פנים-אל-פנים, עם הדרג
הבכיר ביותר של אש״ף, אלא שישראל
צריכה לדרו ש משא־ומתן
כזה, כדי לגבש את הפיתרונות
הדרושים לביטחוננו.
אני מדבר בשם עצמי בלבד. אך ניתן
לומר כי הולך ונוצר קונסנזוס של אנשי־ביטחון
ברוח זו.

(המשך מעמוד )7
הקירות. ציור הסיסמות, כך נאמר רישמית,
מוביל להפגנות. לכן כדאי להחניק את התהליך
בעודו באיבו ולמנוע את הציור.
האיוולת של החלטה זו מעמידה בצל אף
את האיוולת של מניעת־הלימודים בכוח.
הדבר הופך כל קיר בכל כפר לשרה־קרב,
לשטח־התמודדות בין הכובש והנכבש. מיליוני
שדות־קרב קטנים, ששום כוח בעולם אינו
יכול להשתלט עליהם.
מישטר־הכיבוש האכזרי ביותר שידע העולם
עד כה, המישטר הנאצי באירופה הכבושה,
לא הצליח למנוע בעד העמים הכבושים
לצייר את האות ״וי״ על הקירות. לא הועילו
עונשים מאסיביים, הוצאה־להורג של בני-
ערובה, מחנות־ריכוז ומרתפי־עינויים — שי
שים
לא יכולים להגיע בכלל לטיפול שלנו,
בגלל העוצר, ומגיעים מאוחר מדי. יש לנו רק
צמד אחיות בכל האיזור הזה 10 ,מיקרים ביום
של נפגעים, רובם מכדורים. רבים מכדורים
חיים.
אתמול יצאה ילדה מהבית, בת , 11 ונפגעה
מכדור מתפזר כזה, שעשה לה חור ברגל.
כשבאתי לכאן היתה לי דיעה מסויימת על
הישראלים. צר לי, אבל היא השתנתה מהקצה
אל הקצה. אני מאוד כועסת עכשיו.
יש לנו מיקרים חמורים באמת ואנחנו, עם
המלאי הקטן של תחבושות, לא יודעים בדיוק
איר לרפא פצע של כדור־עופרת בראש.
פעם, לפני האינתיפאדה, האנשים היו עושים
ביטוח רפואי והולכים להצגה בירושלים.
עכשיו השילטונות ביטלו את כל הביטוחים,

טות שאיש בישראל אף אינו מעז לחשוב
עליהן.
את הסיסמות מציירים נערים ונערות. אם
יגשים צה״ל את איומו, תהיה התוצאה הריגה
ופציעה נוספת של המוני ילדים — הדבר
האחרון בעולם שישראל זקוקה לו ברגע זה
(ראה לעיל).
אם אלה הם הפירות האחרונים של המחשבה
הביטחונית על דיכוי האינתיפאדה, המצב
חמור אף יותר מכפי שהוא נראה.

ואין לאנשים כאן כסף לשלם עבור ניתוח. יש
נכים רבים הזקוקים לטיפול, והם פשוט
שוכבים בבית עם הפנים למעלה, כי אין כוח־אדם.
הצבא
מפזר חבילות קטנות שמתפוצצות
כשנוגעים בהן, והגורמות כוויות. אין לי במה
לטפל בהן.
עוצרים אותי הרבה פעמים ולוקחים אותי
למיפקרה של המימשל, למעלה. אני תמיד
באה, כי אחרת הם(החיילים) באים למירפאה
ומפחידים חולים, ואז אף אחד לא יבוא לכאן
עוד.
אני לא יודעת מתי זה ייגמר.
זיכרון שלי? מיספר ימים אחרי שהגעתי
הנה, ראיתי זקנה יוצאת מפתח ביתה, ונהרגת
בו במקום מכדור תועה של חייל ישראלי.

צעץ־ ה
ב טו באס

מה שמעה מישדחת
ישראלית מחיפה
בעת ביקור בכפר
שממיזרח דשבם.
מגן בד ₪

באחת המירפאות בכפר טובאס עובדת ג׳ו־זה
מהולנד. היא נוצריה, ובאה לארץ בשליחות
אירגון־הצלה הולנדי.
היא נראית עייפה, כמעט כורעת תחת העומס.

וכך
סיפרה למישלחת ישראלית:
אני, בעצם, פיסיו״תראפית. זה לא בדיוק
הייעוד שלי, לתת עזרה רפואית. אבל הרופא
הכי קרוב לטובאס גר בשכם, והרבה פעמים
אינו יכול להגיע, בגלל העוצר.
בכלל, זה פשוט נורא מה שקורה כאן. אנ־

עד כאן.
ג׳וזה היא בחורה צעירה, פנים יפות, שתלמי
עייפות ותשישות חרוצים בהם. יש לה
הרבה מה לספר על חייה 24 ,שעות ביממה,
נון־סטופ, בכפר טובאם.

׳חסי־חוץ

;גיוסו־ לסקודל*
ישראל משרבת איכשהו
גם בשערוריה שד ידו־בית־הנבחרים
האמריקאי
האם נגזר על ישראל להיות מעורבת בכל
שערוריה גדולה בעולם?

בימים האחרונים היתה שערוריה אחת,
שישראל היתה רחוקה ממנה. ג׳ים רייט, יו־שב״ראש
בית־הנבחרים של ארצות־הברית ־
(אחד משני בתי־הקונגרס) ,הואשם בפרשות־שחיתות
רבות. דוח־החקירה עליהן ממלא
279 עמודים, וכולל 116 מיקרים שונים של
שחיתות. בהצבעה של רוב מול מיעוט, על פי
קווים מיפלגתיים מובהקים, נמצא כי ב־ 69 מן
המיקרים האלה היתה הפרה של כללי־האתי־קה.
השאר היו שחיתות סתם.
רק עיון מדוקדק בדוח מראה כי גם בפרשה
זו השתרבב איכשהו שמה של ישראל.
5מילק דולר. המיקרה נוגע לחברת־נפט
בשם נפטון. בימי הכיבוש הישראלי בסיני,
קיבלה חברה זו זיכיון מידי שילטון־הכי־בוש
לקידוח במיפרץ־סואץ, מול החוף שהיה
בידי ישראל.
בעלי חברה זו היו בני מן שפחת־נפט מטב־סאס,
מישפחת ״טכס״ מונקריף, שתמכה בג׳ין
רייט מאז שנבחר בראשונה לבית־הנבחרים.
כאשר נחתם הסכם קמפידייוויד, ראה רי־

צ׳ארד מונקריף, הבעל הנוכחי, כי הזיכיון
שלו נתון בסכנה. המצרים נתנו עוד קודם לכן
את הזיכיון על אותו השטח לחברה אמריקאית
אחרת, אמ 1ק.1
מונקריף הפעיל את רייט. זה לא הסתפק
בהפעלת לחצים על מישרד־החוץ האמריקאי,
כדי שיפעל למען בעל־חסותו. רייט תפס את
אנוור אל־סאדאת, פשוטו כמשמעו. כאשר
סאדאת ביקר בוושינגטון, תפס אותו איש־ה־קונגרס
רב־העוצמה בזרוע, בעת קבלת־פנים
בבית הלבן, ותחב לידו מיכת^
המצרים אמנם לא החזירו לנפטון את זכו־יות־הקידוח,
אבל הם שילמו לה פיצויים בסך
חמישה מיליון דולר.
נורת׳ ישות׳ .כרגע סוערת וושינגטון
סביב מישפטו של סגן־אלוף של חיל־הנחתים
אוליבר נורת׳ ,שותפו־ידידו של עמירם ניר.
במישפט הוזכר שמה של ישראל לאורכו
ולרוחבו.
הוכח שישראל שירתה את הסי״איי״אי בצורות
בלתי־כשרות רבות, כדי לרמות את
הקונגרס. היא סיפקה לקונטראס כמויות גדולות
של נשק, שנלקח ממחסני אש״ף בלבנון,
והסי־איי־אי שילם עבורו בדרכים עקיפות ו־בלתי־כשרות.
פרשת
רייט היא רק מעין צ׳ופר לסקנדלים
אלה.

מישפט
״גורוד״ש רימה!״
0עד במישפטו שד עמרמי
נגד גורודיש: הגנרד רימה
| את שותפיו והשילטונות.
אילנה אלדן ₪
אחד מעשרת עדי־התביעה, שהעיד ערב
פסח במישפטו של היהלומן דויד עמרמי נגד
שמואל (״גורודיש״) גונן, היה מהנדס־המכו־נות
שימעון הוכמן. הוא עבד אצל גורודיש
באפריקה מ־ 1980 ועד . 1986 בחלק מהזמן
היה מנהל־העבודה במיכרה, ואיש־אמונו של
גורודיש.
בחקירתו בבית־המישפט סיפר הוכמן כי
גורודיש נתן לו הוראה אישית לצאת העירה
ולמכור יהלומים. הוא הורה לו לרשום חשבוניות
רק על מחצית המחיר שקיבל עבור היהלומים,
ואת המחצית השנייה לתת לגורודיש
במזומן.
עוד התברר בחקירה כי גורודיש נהג לרשום
סכום נמוך ב־ 10 אחוזים ממה ששילם
עבור היהלומים, ואחו״כך רשם מחיר נמוך
במחצית כאשר מכר אותם. לתרגיל זה יכולות
היו להיות השלכות גם על המיסוי באפריקה
וגם על התשלום לשותפיו־לעסקים.
עמרמי, הטוען כי גורודיש הונה אותו ונישל
אותו מעסקיו, מסתמך על עדות זו כתומכת
בעדותו שלו.
העולם הזה 2695

חוס״ן:
הוא מחזיק
מעמד
¥ח מוכרח היה לקרות.
( כאשר פרצה האינתיפאדה בגרה וברצועה,
אחזה חרדה בכל המישטרים במרחב. מכיוון
שאף אחד מהם לא נקף אי־פעם אצבע למען
העם הפלסטיני מטעמים אלטרואיסטיים, היו
לפחד הזה סיבות אינטרסנטיות. בעיקר שתיים:

המוני העמים הערביים, הרואים את הפלסטינים
לוחמים וסובלים, עשויים להפעיל
על ממשלותיהם לחץ חזק לעשות משהו למען
הפלסטינים ונגד ישראל, בניגוד לרצון
הממשלות, הזקוקות לסיוע אמריקאי והחוש־שות
מפני הסתבכות.
• ה דו גמה הפלסטינית יכולה להשפיע
על ההמונים גם במאבקים פנימיים.

לסכן את חייהם כר, מול הצבא החזק ביותר
במיזרח התיכון, שהוא ברוטאלי וחסר־מעצו־רים,
מדוע שנפחד אנחנו להתעמת עם הצבא
והמישטרה בארץ שלנו?״

מאז פרצו מהומות בכמה מדינות
ערביות. השבוע, כאשר זה קרה בירדן,
רעדו אמות-הסיפיס במרחב

כולו.

נ\ד מיי

ך* אב היתה זאת ״אינתיפאדה 2״?
1 1היה זה הרבה יותר מאשר מהומה מקומית
בעיר־שדה קטנה בדרום, מעאן. זה התחיל
ללבוש צורה של הפגנות כלל־ארציות. אך
נראה שזה לא הגיע למימדים של התקוממות
— אינתיפאדה.

לא נשמעה הקריאה להתנער מ
מישטר המלוכה ההאשמית. הקריאה
היתה לתיקונים ב תו ך המיש-

הפלסטינים לא לקחו כל חלק במאורעות.
הם נהגו כנאה לאורחים בארץ זרה: הם עמדו
מן הצד ושתקו. המפגינים היו בכל מקום ירדניים
אמיתיים — בני העם השוכן מדורי־דורות
במיזרח״הירדן, רובם בדווים. .
בישראל אין תופסים נכונה את ההגדרה
הזאת. ישראלי, החושב על בדווים ׳,רואה לנגד
עיניו בני־שבטים בנגב, בעלי־גמלים, שהפכו,
במיקרה הטוב ביותר, תושבי״עיירות

מישמר במצב כוננות בעמאן
חוס״ן מוכיח הישרדזת

• שתיקה נדסטינית
* ¥טעמים טכסיסיים, טוענים פוליטי־
^ /ק אי ם ישראליים רבים שירדן היא בעצם
פלסטין, וכי המדינה הפלסטינית כבר קמה
— או צריכה לקום — ממיזרח לנהר. ולראייה:
רוב האוכלוסייה שם היא פלסטינית, והשאר
אינם אלא ״בדווים״.
השבוע הוכח כי טענה זו אין לה אחיזה
במציאות.

הירדנים התמרדו, ערכו מהומות,
התעמתו עם צבאם — ואילו הפלסטינים
עמדו מנגד. לא זה בלבד שלא

של הבדווים יודעים כי היציבות של
מדינתם תלוייה באישיותו של ״הרודן
הנאור״ ,המחזיק ברסן־השיל־טון
ביד חזקה, אך בלי הגזמות, בלי
אכזריות ובלי שיגיונות אישיים.

• רחץ מסונן

ה שקרה השבוע עשוי לשמש לקח ב־
^/רא ש־ורא שונה לארצות־הברית.
ירדן מהווה עמוד־תווך במערכת האמריקאית
במרחב. היא החוליה המחברת בין. המדינות
הערביות ״המתונות״ — מצריים, סעודיה,
ובאחרונה גם עיראק.
המשבר שפקד את ירדן, ושגרם למהומות,

זאתדא )ו1תי)9ודהו
במיוחד היה קיים חשש זה בירדן.
הוא לא הופנה לעבר הפלסטינים. מאז
״ספטמבר השחור 1970 חיים הפלסטינים
בירדן בפחד, תחת פיקוח הדוק של המישטרה
החשאית. בייחוד נכון הדבר לגבי מחנות״הם־
ליטים ליד עמאן. התקוממות של הפלסטינים
נגד המישטר ההאשמי כמעט ואינה אפשרית,
מה גם שאין לאש״ף שום אינטרס בכך. בין
אש״ף והמלוכה הירדנית קיימת כעת מערכת
של שיתוף־פעולה.

הפחד האמיתי היה מופנה דווקא
לעבר ההמונים הירדניים עצמם.
הכתבות המופיעות מדי יום בתחנות״הטל־וויזיה
הערביות מראות כיצד נערים פלסטיניים
מתעמתים באבנים עם החיילים החמושים
של צה״ל, נופלים ונפצעים, וממשיכים
במאבק.
המסקנה, המתבקשת כמעט מעצמה :״אם
הצעירים האלה בשטחים הכבושים יכולים

ופועלי־יום.
ישראלי כזה יופתע להיפגש בירדן עם שר
בממשלה, פרופסור באוניברסיטה ואיש־עס־קים
עתיר־מיליונים, המגדירים את עצמם בגאווה
כ״בדווים״ ,והמצביעים על הייחוס שלהם
כבני שבט זה או אחר .״הבדווים״ הם
קציני־הצבא, אנשי־האקדמיה, אנשי־המינהל.
גם עירוניים מושבעים טוענים למוצאם ה־שיבטי.

עיוות
התמונה בעיני הישראלים
אינו מיקרי. לישראלים, שלא היו מעולם
בירדן, אין מושג מה דמות הארץ
ועמה, ועל כן קל להם לבנות
תילי־תיליס של תיאוריות, שאין להן
כל קשר עם המציאות.
לכן הופיעו השבוע בכלי-התיקשורת הישראליים
הרבה פרשנויות, שנראו סבירות —
למי שאינו יודע מה זאת ירדן.

קמו כדי להפיל את מישטר המלך ולהשליט
בארצם את אש״ף, אלא שיצאו
מגדרם כדי להוכיח את נאמנותם
למישטר.
מדוע? בהיותם זרים בירדן, הם נוהגים
כזרים בכל מקום: הם זקוקים לביטחון־יתר,
והם חוששים מכל עירעור של היציבות.
מכיוון שמאווייהם הפוליטיים נוגעים לגדה
המערבית, שם חיות מישפחותיהם, הם גם
מקווים כי המלך, כבעל־ברית של אש״ף, יסייע
למאבק הפלסטיני.

זאת ועוד: הפלסטינים בירדן רואים
את חובתם העיקרית בתמיכה
באחיהם, אנשי האינתיפאדה בגדה
וברצועה. הם חששו מאוד כי המהומות
בירדן יסיחו את דעת העולם מן
האינתיפאדה.
ואילו הירדנים המקוריים היו משוחררים
מדאגות אלה. אותם עניין מה שקורה בירדן
עצמה: עניינים פרוזאיים כמו רמת־מחייה,
מחירים והכנסות. על כך יצא קיצפם. הם דרשו
לסלק את הממשלה שגרמה, לדעתם, למצב
הכלכלי הירוד.
גם אילו נפל השבוע שילסונו של המלך,
לא היה הדבר מקדם את מטרותיהם של החולמים
על ״פלסטיניזציה״ של ירדן. שום כוח
פלסטיני לא היה תופס את השילטון, אלא
הצבא הירדני.

במקום המישטר המלוכני היה קם,
לכל היותר, מישטר של דיקטטורה
צבאית, כפי שהוא מקובל במדינות
ערביות רבות, וברוב מדינות העולם
השלישי.
גם אפשרות זו היתה השבוע רחוקה מאוד־מאוד.
במשך
יותר מ־ 30 שנה הוכיח המלך חוסיין
כוח־הישרדות שאין דומה לו. כמעט ואין כיום
בעולם כולו שליט־יחיר שהחזיק מעמד כל־כך
הרבה זמן.
אחת הסיבות לכך, מלבד כישרונו הבל־תי־רגיל
של חוסיין, היא המיבנה של ירדן.
דווקא חולשתה של המדינה — מדינת־חיץ
קטנה ודלה בין סוריה וסעודיה, עיראק וישראל
— ,מחייבת מישטר חזק, כדי להבטיח
את היציבות.

מראה־רחוב בעמאן
הפלסטינים נהנו כאורחי

המעמד הבינוני הירדני, המעמד
השליט וגם המישפחות המכובדות

בא לא־מעט בגלל האמריקאים.
במיקרה הטוב היתה זאת אדישות אמריקאית
שמנעה סיוע לירדן, אדישות של האח
הגדול המזלזל באח הקטן ,״המונח בכיס״.

במיקרה הרע היה זה אמצעי של
לחץ, כדי לכפות על המלך מדיניות
פרו-ישראלית מסוכנת.
יתכן כי לקח הימים האחרונים לימד את
האמריקאים שזהו מישחק באש. מי שזילזלו
במשך שנים באזהרותיו של המלך, שניבא את
הידרדרות המצב במרחב אם לא יופעל לחץ
על ישראל ויושג הסדר, עשויים עתה להרהר
מחדש באזהרות אלה.

מבחינה זו לא תצא ישראל נשכרת
מן הזעזועים בירדן. נכון ההיפך.
יש להניח כי עתה יזרום הסיוע הכלכלי
לירדן — הן מידי ארצות־הברית, הן מידי
המדינות הערביות השכנות, שאינן יכולות
להרשות לעצמם את התמוטטות המישטר הירדני.
למרבה
האירוניה, דווקא הסעודים הם המ־עוניינים
ביותר ביציבות השושלת ההאשמית
בירדן. לפני שלושה דורות גירש מייסד השושלת
הסעודית, איבן־סעוד, את חוסיין, אבי־סבו
של חוסיין, ממכה, שם שלטה השושלת
ההאשמית מדורי־דורות. בין שתי השושלות
היתה קיימת איבת־דם. אבל הפוליטיקה אינה
מתחשבת בסנטימנטים, ושני הבתים קשורים
זה בזה כבר זמן רב.

אונציה שאינש
ה אומרים מאורעות אלה על תורתה
^ /ש ל האסכולה הישראלית, המזוהה עם
אריאל שרון, האומרת שיש לעזור לפלסטינים
להשתלט על ירדן, להמליך בה את אש״ף,
וכך לתת לפלסטינים מדינה משלהם, שעימה
ניתן יהיה לנהל משא־ומתן ולהגיע לפשרה
על שאר הנושאים?
מאורעות השבוע לא אוששו תורה זו. חולשתו
(הזמנית) של המישטר ההאשמי לא הביאה
להתמוטטותו, וגם לא הפיחה בקרב הפלסטינים
את החשק להשתלט במדינה.

בצורה מוזרה, הוכיחו דווקא מאורעות
השבוע כי ירדן היא ירדנית
״האופציה הירדנית-פלסטינית״ ,על
כל צורותיה השונות והמנוגדות, לא
צברה השבוע תאוצה.

פתולוג של ראש־הפרוטוקול הירדני, פאוואז אבו־טיא

,גוז ^ -ווט־>יג1
\<1ו ך\ד צ יון
^ ני משרת כאיש הקרוב ל
> £מלך זה 19 שנים. התחלתי
בגיל צעיר מאוד 23 אבל
הרי המלך התחיל למשול בגיל

צעיר אף יותר 16
זה עובר אצלנו בירושה במישפ־חה:
אבא שלי עבד עם עבדאללה,
המלך שנרצח (סבו של חוסיין),

ואילו סבי עבד עם ענף אחר של
מישפחת־המלוכה. התפקיד שלי
משול למעין ״ראש־מטה״ ,במושגים
האמריקאיים( .אחד התפקידים

א ח רי ח צו ת בוויל אג״

ף * ש ה, מ תי ש וכמעט גלתי״אפשרי היה
להתחבר לירדנים. כל אד ם שני ששו חחתי
עימו, החל בג טי ג׳קטון, מנוזיג-
חשחורים־והדכוקים, ועד בכלל, הכריז שהוא
״חבר של המלך ובוודאי אפגש עימו!״ כעבור
זמן קצר הטתבר לי שלא דובים ולא מלכים.
אחרי חיפוש מתיש ומייאש אצל כל מי
שעלה על דעתי, החלטת* להמר על הגישה
הפחות מ תקבל ת על הדעת. אחדי כמה שי חו
ת שהיו בגדר טירוף, מצאתי א ת עצמי
באווירה ידידו תי ת בחוט־ -מה זה, ידי דותית!
-בחברתו של ראש״הפרוטוקול היר דני,
פאוואז אבו-טיא, האיש הקרוב למלך.
השעה היתה שעת-בוקר מוקדמת, אחרי
הארוחה החגיגית שערך ג׳ודג׳ בוש לכבוד ם
של חוטיין ופמלייתו. הירדנים הטתובבו במי טב
מחלצותיהם ב לו בי(1£ז-אכ 81 זהו ה לבוש
המוכתב באירועים כאלה ב בי ת הלבח
טוקסידו לגברים, שמלות ארוכות לנשים( .רק
הישראלים, בהנהגתו של יצחק שמיר, ל א
צייתו לבללי-הטכט ועודרו רכילות בוושינג טון).
אחותה
של טר היתה בחברתו של מפיק-
הסרטים ג׳ורג׳ לוקאס, והיו שם כל מיני
אנשים שדם כחול זורם, כנראה, בעורקיהם.
מרגע זה ואילך, כולם־כולם חייכו אלי והיו
נחמדים להפליא: החל מהצלם המלכותי מאג־טודוט
-איש חביב ממוצא ארמני, שרך ועשה
שליחויות למעני, עבור בפואד איוב -דובר־המלך,
שכל הזמן ק ד לעברי קיד ה והתנצל
אני-לא-זוכרת״על-מה, עבוד במזכירה של
המלכה, בטל מופתי, שאמנם גרם ל תקרי ת
איתי, אך שניטה להתנצל, וכלה באנשי-
הביטחון, שצווחו לעברי בשימחה א מי תי ת
במלון וולדורף־אסטוריה בניו״יורנך ״אוי,
אבל ראינו אותך בארבע העונות בוושינגטון.
איך א ת לא זוכרת או תנוד
למלך חוסיין יש ראש-ממשלה, שדים,
ראש־פרוטוקול, דובר ועוזרים, אך ברוד, מעל
לכל ספק, שהוא המחליט הבלעדי בכל.
תפקידו של פואד איוב, למשל, הוא להמליץ
על רעיונות, בס ך הכל, להעביד הלאה. המלך
הוא המחליט, ולא כמו בל שכותיהם של מנ היגים
מערביים, שבהן למקורבים יש ס מכו ת
ניכרת.
הפמליה של המלך כללה גם שני קברניטים
גבר צעיר וחביב-טבר, ואשה, שאגב,נראתה לגמרי לא דע. שניהם מ סי סי ם לסירו גין
אתמ טוסו הפרטי, המאוכלס בצפיפות.
בשני בתי״המלון שבהם שהה המלך -
ארבע העונות בוושינגטון ובוולדורף אס טוריה
בניו״יורק -התלוננו התיירים על אנשי-
הביטחון הרבים, המגבילים א ת תנועותיהם
ובאמת, לולא הייתי מוזמנת על-ידי הפמליה,
ספקאם הייתי יכולה לפטרל שם בחופשיות.

בכל זאת, לא ח שתי שם בנוחיות גמורה.
למשל, איני זוכרת אםב שיחתי הראשונה עם
ראש״הפרוטוקול אמרתי א ת שם־מישפחתי
בטלפון. בוודאי לא אייתת* אותו, ובוודאי-
וודאי שלא תיארתי א ת צורתי החיצונית. לכן
חטפתי כמעט שיתוק, כ שפקיד-הקבלה במלון
ארבע העונות (איש־ביטחון גם-כן ן) ניגש
היישר אלי בבר של המלון, מבלי להסס ומבלי
להתלבט, למרות שהייתי בחבר ת ידידים,
ואמר בחביבות :״מיס ברק, יש לך סירות־טלפון
בלוגי״...
כל זה קרה במהירות, אחרי ששלחתי א ת
״הצלם המלכותי״ לבקש מראש־הפרוטוקול
שיירד לפגוש אותי. לצלם בוודאי ל א אמרתי
א ת שס-מישפחתי, זהותי, או מוצאי.
מוזר. א חד מבכירי הפמליה זרק לפתע
לעבדי א ת מיספר חדרי בבית-המלון שלי -
מידע שאסור לבית-מלון לספק. פרטים נו טפים
מעין אלה הטרידו א ת שלוות*.
כדי להיפטר מההרגשה של ״האח הגדול
עינו פקוחה״ החלטתי לראיין א ת ראש-
הפרוטוקול מחוץ לחיבוק־הדוב הירדני. ביום
השישי בלילה, הלילה האחרון שבו שהו
הירדנים בארצות״הברית, ערכתי לאבו־טיא
גבה-קומה, שחור־שיער, נאה־למראה -סיור ראשון בחייו בגריניץ׳-ווילג׳ .השומרים
כמעט התעלפו כשראו אותנו יוצאים מהמלון
ב-ג לפנות-בוקר, א ם כי נאבקו לשמור על
הבעה מאופקת.
האיש שיפשף א ת עיניו כלא-מאמין, כש דאה
א ת המוני האנשים ה סובבי ם ברחובות
הציבעתיים של הווילג׳ בשעות אלה. הוא היה
המום .״הייתי עם הוד־מלכותו פעמים רבות
בניו-יורק, אך מעולם לא הייתי פה. איך קור אים
למקום! תגידי פעם נוספת״ .אני אספר
לו מחר. הוא לא יאמין.״״
בחרנו במיסעדה איטלקית. משסיימנו א ת
הראיון ב־ 3לפנות-בוקד, והרחוב עדיין המה
ורעש, כל-כך התרגש הירדני עד שהשאיר טיפ
בס ד ר גודל של סכו ם כפול או משולש ממחיר
הארוחה ביד* המלצרית, שפרצה בבכי ומיל־מלה
:״אני לא מאמינה, תבואו כל יום ...אני
לא מאמינה.״
הירדני עייף, מותש, מילמל :״המלך לא
יאמץ לי.״ אני לא מאמין מה שקורה פה...
אני לא מאמץ״...
גם אנשי-הביטחון הירדניים לא ממש הא מינו,
כשראו אותו חומק לקומה המלכותית
בשעה כה מאוחרת -כך סיפר לי למחרת.
אחרי כמה ד קו ת של פרידות מהפמליה וכל
מיני הב ט חו ת, עשו הירדנים דרכם לנמל-
התעופה קנדי. משם חזרו לארצם לטפל במ הומות:
מנפלאות ניו-יודק -לקרקע הבוערת
של המציאות.

הבכירים ביותר בבית־הלבן, שבו
מכהן כיום ג׳ון סנונו. במערכת הישראלית
אין תפקיד מקביל. זהו
מעין מקשר בין האיש מיספר 1במדינה
למערכת כולה).
יש לי סדר־יום מטורף. המלך
עובר, לעיתים, עד חצות. לכן אני
עובד מסביב לשעון. במשך שבועות
איני רואה את ילדיי: או שאגי
עם המלך במסעות, או שאנחנו בעמאן,
ואז אני חוזר מאוחר בלילה,
כשהם כבר ישנים. בבוקר אני קם
-לפניהם וממהר לעבודה.

,,#היא הבוסית״
^ מישרדים שלנו הם באר!
1מון בעמאן. חלק אחד מוקדש
למגורים למלן, למלכה ולילדיהם,

אני קופץ, לא מתווכח.״
כן, אני בעצם אוהב אותה, מאוד
אוהב אותה. היא מאוד יפה, ומה
שיותר מסוכן מכך — היא מאוד
חכמה. זה מפחיד, כמה שהיא חכמה.
מכיוון
שאני נעדר כל־כך הרבה
מהבית, אני מרגיש שאני צריך לפצות
אותה.
איך התחתנו? ערכו בינינו היכרות,
ואחרי הנישואין התחלנו לאהוב
זה את זה. אצל הילדים שלי,
אני מניח, זה כבר יהיה שונה. הם
פחתי נמצאת עדיין שם.
אני קצת מודאג, מפני שקורה
שם משהו. לפני כמה שעות קיבלנו
את הידיעות שיש שם הפגנות.
רצינו מייד לחזור, אבל יש למלך

חוסיין השבוע בוושינגטון
.לפעמים ה 1א מתחפש מהרנוודח׳...
שתי פגישות חשובות, עם ג׳ים
ואילו השאר מוקדש למישרדים.
יחליטו עם מי יתחתנו.
אץ פרטיות בחיים האלה. לראני
גדלתי בסביבה פחות מודרשותי
עומדים עוזרים, שלוש מד
נית. נולדתי במעאן, עיירה קטנה,
כירות ונהג. אחרי שהנהג מביא אולוהטת,
ממש מידבר. רוב מיש־תי
לעבודה בבוקר, אני משחרר
בייקר ודיק צ׳ייני(שרי החוץ והה־אותו
לרשות אשתי והילדים במשך
גנה) .חוץ מזה הוא צריך להופיע
רוב הימים: שיעזור לאשתי בקלפני
פורום שגם יצחק שמיר הופיע
ניות, יביא את הילדים למסיבות,
בו, ועל זה אי־אפשר לוותר. אבל
לחוגים.
נוותר על אנגליה.
יש לי שישה ילדים: ארבע בנות
גדולות ושני בנים קטנים. הקטן, בן
, 11 הוא בליגה הלאומית לרכיבה
מכיוון שהחומר של
על סוסים. הוא למד לרכוב כשדפנה
ברק הועבר בהייתי
עם מישפחתי שנה באנגליה.
אופן דחוף בפאקסי־הגדולה
למדה בשווייץ.
מיליה, לא הספיקו הלי
אין מושג מה קורה לילדים.
תצלומים של הפגיאני
משאיר הכל לאשתי.
שות להגיע למערכת.
אל תזכירי אותה — אני פוחד
הם יפורסמו בגליון הממנה
פחד־מוות. היא הבוסית

בבית. היא רק אומרת משהו —

וגי־ס ציס
^ ז עכשיו יש לנו מין א ינ־תיפאדה
שלנו, אבל אצלנו זה
לא יקח 17 חודשים, כמו אצלכם.
הוד־מלכותו ירגיע את המצב צ׳יק־צ׳ק.
אנחנו
לא מופתעים. זה יכול
לקרות.
נכון שזה קרה כאשר המלך שוהה
בחו״ל, כאילו היינו איזו רפוב־ליקת־בננות.
אבל זה כבר קרה גם
בעבר.
היחסים שלי עם המלך? אני
מאוד קשור אליו. הוא חכם, אמיץ,
נחמר. כן, אוהב־נשים ...אני משתף
אותו לפעמים בבעיותי הפרטיות.
הוא — אותי? לפעמים. בכל זאת,
19 שנים יחד.
את יודעת, ביקשתי לנסוע לש־נת־לימודים
באנגליה, כרי לשפר
את האנגלית שלי. הוא אישר זאת,

אבל כל־כך התגעגע אלי עד שהגיע
לבקר אותי שם...
מאוד מעניין לשהות במחיצתו.
הוא מאוד לא שיגרתי, לא צפוי.
למשל? איך שהוא מנהל את
הממשלה.
שמעי סיפור: פעם הילכו שמועות
על אחד השרים הירדניים,
שהוא מתרשל בעבודתו, אינו מגיע
בזמן למישרדו, כמעט אינו נמצא

המלך הגיע במפתיע לביקור
במישרד של השר, וכמובן לא מצא
אותו שם. הוא ביקש שישיגו לו את
השר, ושוחח איתו בניחותא. אחרי
שיחה ממושכת, שאל כאילו אגב
אורחא :״היכן מצאו אותך עבורי
— במישרדך?״
השר לא התבלבל והשיב :״כמובן,
אלא היכן?״
ואז ענה הוד־מלכותו :״אבל אני
מדבר כעת ממישרדך, אפילו יושב
על כסאך!״
מה קרה אחר־כך? לא, המלך לא
פיטר אותו מייד. הוא מאוד מאוד
סובלני. אבל מה? בממשלה הבאה
אותו השר כבר לא כיהן.
חוץ מזה, לפעמים הוא מתחפש
לנהג־מונית. הוא לובש כובע קסקט
כזה, נמלט מהשרות־החשאי
ומתחיל להסיע אנשים. כך, תוך
כדי שיחות עימם, הוא לומד אלה
בעיות מטרידות את העם. אנשי־הביטחון
המופקדים עליו מקבלים
מהקטע הזה פלצות.
בעיקר הם מוטרדים מ״התקפי־האופנוע״
שלו. פתאום הוא חובש
קסדה, עולה על אופנוע ונעלם
להם. הוא מאוד אוהב לעשות זאת,
להפתיע את כולם.

הוד ממוחו חזון
*ץ ה׳ באמת אומרים שהוא נם־
צא כרגע בעמדת־חולשה בפד
שא-ומתן במיזרח־התיכון? את רצינית?
באמת? התקבלנו מאוד יפה
ביום הרביעי בבית־הלבן על־ירי
הנשיא ג׳ורג׳ בוש.
הוד־מלכותו מאוד חזק, וכל־כך
חריף. מעמדו במרחב לא נחלש.
מה דעתי על בחירות ברצועת־

ת ק רי ת
מצער ת
ץ ברת ברק ״,הודיעו לי ביום החמישי, השכם בבוקר, בשמו של
/ /ל * ראש־הפרוטוקול הירדני ,״את מוזמנת להצטרף אל הוד״מלכותה
(לקח לי כמה שניות להבין שהמדובר במלכת־ירדן, נוח. היא מסיירת
בבית־ספר, בית־חולים ...את מעדיפה בית־ספר?״
הירדנים טילפנו כדי למסור לי את היעד והשעה המדוייקים.
צלם מטעמי אמנם המתין לפמליה המלכותית בבית־הספר בוושינגטון,
ואילו אני, שהגעתי באיחור, נפלתי היישר אל שיירת־הלימוזינות
השחורות.
בטרם הספקתי להתאושש, התקרבה אלי אשה צעירה, בעלת שיער
בלונדי ארוך פזור, סדור בדיוק רב: שליש על כתף ימין, שליש על גווה
ושליש על כתף שמאל.
האשה אחזה בכל יד בילדה. שתי הילדות נראו בובתיות במיוחד,
לבושות בשמלות זהות והילכו בחן, בקצב אחיה, ובשקט מופתי שפשוט
הפריע לעין.
המלכה חייכה לעברי, בירכה אותי והיתה חביבה וידידותית להפליא.
היא נראתה נבוכה מעט וחסרת־ביטחון — רושם שהסתבר לי, מאוחר
יותר, כמטעה ביותר.
היא לבשה חצאית וחולצה, שניכר בהן שעוצבו בידי מעצב־צמרת.
אביה, נג׳יב חאלבי, אמריקאי ממוצא ערבי — מנהל פאן־אם בעבר,
המתגורר ליד וושינגטון, סיפר לי שמאז היום השני, שבו הגיעו בתו
ובעלה, המלך תוסיין, לוושינגטון, הוא טרוד, וסדר־יומו השתבש לחלוטין
.״כל מה שאני רוצה זה לבלות עם בתי ונכדי,״ התלונן באוזניי.
כך הסתבר לי ששתי הבובות־המהלכות, שאחזה נור בידיה, הן שתי
בנותיה קטנות: אחת בת שלוש וחצי, והאחרת בת שנתיים וחצי. בחוג-
הסילון העולמי זוהי המילה האחרונה באופנה — להלביש אם ובת, או
שתי אחיות קטנות, בשמלות זהות.
בית־הספר על־שם סטיבנס, כך סיפרה לי המלכה, הוא בעל יחוס:
איימי, הבת של הנשיא־לשעבר ג׳ימי קארטר, למדה שם! חוץ מזה, הוא
נחשב כאחד מבתי־הספר היוקרתיים ביותר בוושינגטון.
נור מאוד חביבה. היא שאלה את התלמידים :״האם שמעתם על ירדן?
האם אתם יודעים מהי ירדן?״ התלמידים עטו עליה, כרי לזכות
בחתימות. כל־כך הרבה חתימות, שלנור ודתה הצעה לסדר־היום :״אולי
תתנו לי פיסות־נייר, ואני אשב הערב ואחתום עליהן?״ ההצעה, כמובן,
לא התקבלה.
אנשי״הביטחון היו דרוכים מאוד בשלב זה של בלגאן.
הסיור כלל, כמובן, גם קטעים משעממים כמו: נור בירכה איזו מורה
לבנת־שיער על ״המיפעל המבורך שנעשה בבית־הספר״...
נור הובלה לסיפריה, שם ישבו התלמידים על הריצפה, ושם הורשו
נציגי־תיקשורת, שלא הוזמנו במיוחד על־ירי הירדנים, להצטרף לכמה
דקות. אחר־כך הם התבקשו לצאת. הייתי העיתונאית היחידה שליוותה
את המלכה לאורך כל הסיור.
בשלב הזה גילתה המלכה, בעלת החזות הצעירה יותר (אולי בגלל
ה״בייבי־פייס״ שלה) ,מעט קוצר־רוח. אחת מבנותיה התחילה להתעייף
ולהילחץ מהצפיפות וכללי־הטכס.
ואז אירעה התקרית. כבר קודם לכן, על פי יחסה של הוד־מלכותה
אלי, גברה בי ההרגשה שאינה יודעת כלל שאני ישראלית. היא חשבה

המלכה נור ואחת מבנותיה
.מה אמרת? אני לא מבין!״
משניה לשניה. לפתע הייתי בטוחה שגם אנשי־הביטחון שהקיפו אותנו
שומעים אותן, שכל העולם שומע.
תוך כדי ״שיחה״ עם האיש, תיכננתי בשקט נסיגה אלגנטית
מהמקום. סימנתי בעין לצלם שיישאר, ולפני שמישהו הספיק להבין מה
אירע — נמוגתי.
כעבור כמה דקות מצאתי את עצמי יושבת עם ראש־הפרוטוקול
הירדני בלובי של מלון ארבע השנות. בנו של המלך, פואד איוב, הפריע
לנו מדי כמה דקות ונכנס לשיחתנו, תוך כדי חיוכים ענקיים לעברי.
איש לא נראה נרגש מלבדי :״העניין ייבדק ...מעניין מי היה האיש...
איך, איך הוא נראה מעניין״...
התעניינתי בזה פחות, ומיהרתי לניו־יורק.
בערב, כך הסתבר לי למחרת, חיפשו אותי הירדנים בקדחתנות,
ביקשו להתנצל .״האיש״ ,בסל מופתי, מזכירה האישי של המלכה, לא
ירע מי אני. פשוט שכחו להודיע לו, לתאם עימו מראש, הוא פשוט
נבהל.
הירדנים היו מאוד חביבים וניסו להפחית מחשיבות העניין, לפייס.
בין השורות רמזו לי שוב ושוב עד כמה שהם בוטחים בי שאדע
להשתמש במידע ובפגישות שקיימתי בצורה הולמת, במיוחד בכל
הכרוך במלך ובמלכה.
הפרש השנים שבין נור לבין חוסיין הוא 17 שנים. חוסיין הוא בן ,53
ואילו נור בת .36 הם נישאו לפני 10 שנים, אחרי מותה של עלייה,
המלכה הקודמת, בהתרסקות מטוס.
״המלך חייב להיות נשוי!״ הוסבר לי ,״אחרת זה לא בריא, לא נראה
טוב, וכמובן יש לו מוניטין של אוהב־נשים ...זה לא טוב!״ לכן מיהר
חוסיין להתחתן אחרי מותה של עלייה.
שמה של עלייה עדיין מעורר התרפקות בקרב בכירי הירדנים, והרבה
גאווה על ״יופיה הירדני״ .לנור יש יופי מערבי. היא נראית כבתו

דפנה ברק הוזמנה ללוות אח המלכה מר במשך סיור, ורו ז
אח רי זמן הסתבר ששכחו למסור למלכה שהיא שראל־ו[
שאני סתם עיתונאית אמריקאית. מישהו פישל ושכח להודיע לה
שמתלווה אליה עיתונאית מישראל.
אחרי שהמלכה ניגשה אלי כל־כך בטיבעיות, החלטתי להזרהות לפני
אדם בעל חזות מבוגרת, מכובדת, מתוך הנחה שהוא הבכיר בחבורה
ושבוודאי נמסר לו על נוכחותי.
האיש שהיה משוכנע גם הוא שאני אמריקאית, ליווה אותי כמה
צעדים בהדר רב, ופתאום, למישמע דברי, האט, עצר והביט בי כלא-
מאמין.
״מה אמרת? אני לא מבין!״
נתקפתי פחד והבטתי באנשי־הביטחון סביבי. המבט המעריץ בעיני
האיש, וסבר־הפנים הסימפאטי שלו הפכו, תוך עשיריות השניה,
לשינאה אימתנית.
הוא נתקף בהיסטריה, עויינות עד כדי ברוטליות, והתחיל לתחקר:
״את בטוחה, שכאשר הוזמנת להצטרף למלכה, הבהרת בדיוק מי את?״
״בדיוק נמרץ!״ ניסיתי להיראות בטוחה בעצמי, והתפללתי לאלוהים
ולאללה גם יחד, שהאיש אינו שומע את פעימות־הלב שלי, המתחזקות
עזה ובגדה המערבית? ובכן, אני
מאמין רק בדבר אחד: בשביל להשיג
שלום במרחב צריך לדבר זה
עם זה, לתקשר, להכיר, לנסות להתיידד.
אחרת, איך נתקדם?
הנה חוסיין ושימעון פרם נפגשו
בלונדון(מה שמכונה אצלנו ״מים־

מך לונדון״) .לא, אני לא נכחתי
בפגישה זו. לפגישה הזאת הגיע
הוד־מלכותו לבדו. חבל שהדברים
לא יצאו לפועל.
לי, אישית, יש דווקא תיקוות
מיצחק שמיר. דווקא מפני שהוא
ימני יותר, לא יהיה מי שיתנגד לו.

המתוקה של השכן. איש אינו מבין את התעניינותי בשאלה מדוע בחרה
נור, צעירה אמריקאית משכילה, בוגרת המגמה לארכיטקטורה, בת
למישפחה מכובדת, להינשא לחוסיין נמוך־הקומה, המבוגר ממנה
בשנים כה רבות.
״מה זאת אומרת? מובן שהם אוהבים זה את זה!״
נור, הסתבר לי במשך שהייתי עם הירדנים, אינה מתוקה ותמימה כפי
שהיא נראית. היא אשה מאוד עצמאית. היא יודעת היטב מה מתרחש
בירדן מבחינה מדינית ופנימית. במיקרים מסויימים גילתה את תמיכתה
בפלסטינים.
למקורבי־המל׳ך ברור מאוד עד כמה שהיא בעניינים. היא שולחת לו
סנדוויצ׳ים. במשך העבודה, מפקחת על כך שינוח.
לנור ולחוסיין ארבעה ילדים: שני בנים ושתי הבנות שפגשתי.
נישואיהם נחשבים כ״נישואין אידיאליים״ .המוניטין שלו כ״שובב״
בענייני־נשים אינו גורע שינה מעיניה, מפני ש״זה שייך לעבר,״ הסבירו
לי ,״בשנים האחרונות הוא נרגע...״
אם כך, גם אני נרגעתי.
האמת היא שלפני כמה שנים עלה
— אם יחליט לבצע משהו — לא
בדעתי לשנות.
יעמדו בדרכו. כך קרה עם מנחם
מה קרה? המישפחה שלי שירתה

בגין בהסכמי קמפ־דייוויד.
את מישפחתו של המלך: סבי, אבי,
היו הרבה תיקוות אצלנו מהפבוודאי
אחד מבניי. לכן אמשיך
גישה עם פרם. אחר־כך באה האכלעבוד
צמוד עימו עוד שנים רבות־זבה.
רבות.
כמה
שנים אמשיך בתפקידי?

הי ה

בדק־בית
נוקב. כו ל ם
השתעממו
ע ד מוות

חשבון

^ כניסה לאולם־הקונגרסים ב־
(!׳־התערוכה, בכניסה לכינוס
מרכז מיפלגת־העבודה, היה זרוק
על הארץ שלט גדול. רקעו היה
לבן, ועליו היה כתוב באותיות אדומות
עבות: אמת. אותיות מיפלגת־העבודה
לבחירות.
.מיפלגת־העבודה עומדת לערוך
חשבון־נפש נוקב,״ זעקו כות־רות־העיתונים.
שם יבררו חברי
מרכז־המיפלגה עד תום את הכישלון
בבחירות לכנסת, ואת הכישלון
בבחירות לרשויות־המקומיות.
היה משהו סימלי בשלט הזרוק
שם. מונח על הארץ, כמו משהו שסיים
את תפקידו, ועם זאת איש
מבין האנשים הרבים, שהלכו ובאו
על פניו, לא העז לדרוך עליו.
היו שעמדו ודיברו לידו, סמוך
מאוד אליו, כמעט נוגעים בו בקצות
הנעליים המצוחצחות והמבריקות
(נעליים של אנשי תנועת־העבודה)
.היו שדילגו בגמישות מעליו,
בזהירות, שלא לגעת בו, שלא
ללכלך את הלבן־הלבן. היו ששלחו
בו מבט משועשע. היו שהביטו
לעברו בצער, ברחמים. היו שלא
שלחו אליו מבט כלל.
לידו עמדו מכוניות הפאר של
השרים. נהגי״השרים ישבו לידן ושיחקו
שש־בש, בחומה של שמש
אביבית נעימה.

נפששש...
חברי־המרכז העייפים נמלטו החוצה
אל האביב הפורח, לרענן את
נפשם מחשבון־הנפש שלא נערד
בפנים. הרוחות היו שקטות בחוץ
ובפנים. גם במיזנון שררה אווירה
של שיעמום. לא נערכו שם שיחות
נלהבות, לא היו ויכוחים, לא הורם
קול. לא בחוץ, ואף לא בפנים.
מישהו מהעיתונאים הרבים, שבאו
לסקר את ״חשבון־הנפש״ ,אמר
בגעגועים :״אח, אילו היו אלה אג־

מאד!

ענת סרגוסטי

שימעון פרס החניק פיהוק

שי־הליכוד — איזה ויכוחים, איזה
מריבות, איזה צעקות היינו רואים
ושומעים כאן!״
אבל אלה לא היו אנשי־הליכוד,
אלה היו אנשי תנועת־העבודה. בכותנות,
שציבען בהיר וששרווליהן
מופשלים. במיכנסיים כהים, שכרס
קטנה משתפלת מעל החגורה שלהם.
צעדו בנינוחות אל עבר אולם־
הדיונים ותפסו את מקומותיהם בשקט.
שקט
היתה אולי מילת־המפתח
באותו היום הארוך. והוא היה ארוך.
12 שעות הוא נמשר 2 .ז שעות שבהן
לא נאמר כלום.
אולי גם הפעם אשמה העיתו־

צ דו ה נימנם
נות. אולי העיתונות היא זו שציפתה
ליותר מדי, ושציפיותיה לא
התגשמו. העיתונים הירבו לספר
על בדק־בית, שעומדת מיפלגת־העבודה
לבצע. בכירי המיפלגה
סיפקו כותרות שמנות, ובהן סופרו
שפרס סיים את תפקידו כיו״ר־המיפלגה,
שהגיעה העת להחליף
אותו, שהגיעה שעתם של צעירים
ממנו, שהוא נכשל, גמר, והביא
אסון אלקטורלי על המיפלגה המפוארת.
אמרו ואמרו ואמרו, אך
איש מכל אלה לא קם ואמר את
הדברים במקום שבו היו צריכים
להיאמר. איש מהם לא קם ואמר
את כל הטענות והמענות נגד פרס
שם, במרכז־הקונגרסים.
היתה מין הרגשה מוזרה, שהכל
יודעים שהמצב אבוד, ואיש אינו
עושה דבר כדי לתקנו, כדי לשנותו.
היתה הרגשה שהשרים חוששים
לאבד את כיסאם הנוח והמרופד,
את מכוניות־הפאר שלהם, את הכבוד
והיקר שמקנה התפקיד.
אמרו שזה זמן רב שלא נערך
במיפלגה דיון מדיני רציני, אך
איש לא דרש לקיים כזה. אמרו
שלא נערך במיפלגה דיון רציני על

מדיניותו של רבין בשטחים הכבושים,
אך איש לא דרש דיון כזה.
כאילו פחדו הכל לפגוע ברבין, לאור
סיקרי דעת־הקהל, המראים פופולריות
רבה כל״כך לשר־הביט־חון.
מדוע לפגוע במעמדו של האיש
המוביל הרחק מעבר לשאר
חבריו במיפלגה בסקרים אלה? מדוע
לקלקל את הקלף הטוב ביותר
שיש למיפלגת־העבודה ביד?
ופרס? פרס ישב במקומו, בדיוק
בשורה הראשונה באמצע, מביט אל
הדוברים העולים בזה אחר זה אל
דוכן־הנואמים ואינם אומרים דבר.
אינם מטיחים בו את ההאשמות
שצפו, אינם מצביעים על כישלונו,
אינם דורשים להחליפו.
רק השלט הלבן, עם אותיות
ה״אמת״ ,היה מונח לו שעה ארוכה,
עד שבא נער, מצעירי מיפלגת־העבודה,
וגאל׳אותו מתנוחתו.
ואולי יכול השלט לסמל את
מצבה של מיפלגת־העבודה. זרוק
אל הארץ, איש אינו דורך עליו,
איש גם אינו נוגע בו. ומי שגאל
אותו לבסוף היה נער, הנמצא ב־חופשת־פסח
מבית־הספר.

צילם: עיד; צפריר

קיסר עצם את עיניו

גז בז ר ג רי ם

רינ ה

רבי־נובו־שוברי־קזפזת

חז ר ה
**ורן״הדין הירושלמי, רונאלד רוט,
ז ^ מי שהיה סניגורו של ויליאס נקש בישראל,
אינו רואה כל סתירה בין הנימוקים
שהועלו בישראל נגד הסגרתו לבין הגנתו
במישפס בבזאנסון. .צריך להבין שהשיטה
המישפטית שונה לחלוטין בצרפת. שם יש
חבר״מושבעים, שאינו מתייחס כלל לנימוקים
מישפטיים. ואם יש סתירה, זוהי רק סתירה
לכאורה.״
רוט להשלם הזה :״המושבעים קובעים את
הדין על פי רגישותם האישית, והסניגורים
בצרפת בחרו את הנימוקים הטובים ביותר,
לדעתם, עבור חבר־המושבעים. נראה שה־מושבעים
אינם יכולים להיות אוהדים לצד זה
או אחר, כשיש שתי קבוצות אתניות בעיר,
המסוכסכות ביניהן.״
עורו־הו־ין רוט עומד עריץ על כל העובדות
שנטענו על־ידו ועל־ידי תומכי־נקש בישראל,
כאשר נלחמו מילחמה עיקשת בהס־גרתו
לצרפת. .כל העובדות שעליהן התבססנו
הן מתוך התיק המישפטי. יש שם
אפילו דו״ח של פסיכיאטר בשם בוזואה, שבדק
את נקש לפני שברח לישראל, והוא קבע

לצרפת. רוט זוכר את הרב חיים דרוקמן, ח״כ
לשעבר, כאחד התומכים הנמרצים בנקש.
דרוקמן אמר השבוע כי עשה זאת מטעמים
הומניים בלבד, ולא חשב מעולם שנקש הוא
טלית שכולה תכלת. הסניגור זוכר כי היה גם
אחד מאסירי־ציון שתמך בנקש, אך בגלל
הזמן שעבר מאז כבר שכח את שמו.
לשאלה מדוע התייחסו עורכי־הדץ הצרפתיים
בליגלוג לשר־המישפטים דאז אברהם
שריר והזכירו את שמו תוך כדי הערות־זיל־זול,
אמר רוט :״צריד להבין כי במישפט בצרפת
סדרי-הדין הם שונים מאשר אצלנו. יש
שם עורכי־דין שהם נציגי התביעה הכללית,
ויש גם עורכי־דין המייצגים את מישפחת
הקורבן. אני בטוח שעורכי־הדין של המדינה
לא אמרו מילה נגד השר שריר. מי שטרחו
והזכירו אותו היו בוודאי רק נציגי הקורבן.
״אני מכיר את התובע הכללי של בזאנסון,
הוא היה בישראל לפני כמה חודשים והתארח
בביתי. פגשתי אותו מתור סקרנות, אפשר
לומר. הוא אמר לי כי התביעה תתייחס
לפרשה כאל אירוע פלילי, ולא תתייחס לכל
עניין שאין לו קשר ממשי למישפט״.

היא חזרה לארץ לקראת מיש-
פשו של בעלה. רינה נקש, שנלחמה
במו לביאה פדי שבעלה, ויליאם,
לא יוסגר לצרפת, לא זנחה אותו.
במשך כל זמן מעצרו בצרפת
ישבה שם אשתו וגידלה א ת בנם
הקסן, רוני, כיום בן שנה ושלושה
חודשים. אבל לקראת הטישפס
חששה פן יתלהסו הרוחות מחדש,
וחבריו ובני״מישפחתו של הקורבן
הערבי יחפשו נק ם במישפחתו של
נקש. על כן ארזה א ת חפציה וחזרה
לירושלים.
האשה אינה מתכוונת לנתק
קשר עם בעלה. האהבה עדיין לו-
הסת, ורינה מתכוונת להיות נאמ נה
לו עד תו ם ריצוי עונשו. בינ תיי
ם יש לה עוד תיקווה מתוצאות
העירעור.
השבוע סירבה לדבר עם איש.
כל מי שצילצל אל מקום מחבואה
נענה בסריקת״הסלפון.
מו, מתוך כל סל הנימוקים, דווקא את הנימוק
הזה, שהוא הכי־פחות הגיוני. לא יכולתי
ללכת אליו ולהתנגד לכך.
.אני הסתמכתי על־כן־ שאמנת״ההסגרה
איפשרה לסרב להסגיר, על סמך רקע של

נפטרה באחוזתה הכפרית שבקורנ־וול,
דרום־מערב אנגליה, בגיל ,81 דפנה
דה־מירייה* ,מחברת רבי־מכר רומאנטיים
(המפורסם שבהם: רבקה) ,שרבים מהם הפכו
לסרטים שוברי־קופות.

ליהח־ים נרדפי

נפטר בשטוקהולם, בגיל ,82 אל־ברט
בונייר, איל־העיתונות (אכספרסן)
השבדי, שמישפחתו היהודית שלטת זה 150
שנה בתיקשורת השבדית: מיפעלים לייצור־נייר,
בתי־דפוס, הוצאות־ספרים, יומון וצהרון
רבי־תפוצה. למישפחה קרן שפירותיה קודש
לסיוע ליהודים נרדפים ברחבי־תבל.
גיבעה במקום מובלעת
נפטר בירושלים, בגיל ,85 פרופסור
(לבוטניקה) מיכאל אבן־ארי, שנודע
במיוחד בחקר חקלאות־המידבר, שאותו ערך,
במשך שנים, בחשתי החוות שהקים בשבטה
ובעבדת שבנגב. אבן־ארי, יליד גרמניה, שעלה
ארצה מייד עם עלות היטלר לשילטון,
התנדב במילחמת״העולם ליחידת נ״מ של הצבא
הבריטי והיה, אחרי מילחמת־העצמאות,
כסגן נשיא האוניברסיטה העברית, בין יוזמי
ומקימי הקמפוס במערב העיר, בגבעת־רם,
משנמנעה הגישה לקמפוס האוניברסיטה על
הר־הצופים, שהיה באותם ימים מובלעת בשטח
הכיבוש הירדני.

מס־נ
אחר 1התנ״ר

ייאם ורינה נקש(בארץ)
טריקת טלפון
שמדובר ברצח על רקע אתני, בגלל נימוקים
לאומניים. אני מוכן להעמיד את הדו״ח הזה
לרשותכם. אולי הנימוקים הללו לא היו
נכונים אובייקטיבית, אבל נקש האמין בהם,
וזה מה שקובע*.
רוט היה מופתע מכך שדווקא הימץ וזד

בגזר״הדין הצרפתי רואה הסניגור הישראלי
עונש סביר .״כשהורשע ברצח, למעשה
לקח גזר־הדין בחשבון נסיבות מקילות, כי
העונש הרגיל עבור רצח הוא מאסר־עולם.
נכון ששני השותפים האחרים בפרשה נידונו
ל־ 12־ 14 שנות־מאסר בלבד, אבל נראה ש־

התנכלות לאומנית. אילו היה מתקיים הדיון
בבג״ץ, הרי שעמדת ההגנה היתה הרבה יותר
קלה אילו הושתתה על הנימוק הזה״.
׳ נקודת מבטו של עורד־הדין רוט מובנת
יותר למישפטנים מאשר לבני־תמותה רגילים.
מישפטנים רגילים לכך שיש לנצל כל

סניגורו של ויליאם 1קש, שנדון השבוע סנרפת
ל־ 20 שנוח־מאסר, טוען ששר־המישפטים ל שעבר
ב חר בנימוק הפחווז־מתאים למאבקבה סגר ה
חוגים הדתיים הם שהתאגדו בישראל נגד
הסגרתו של נקש. .בדרן־ כלל, בעולם, השמאל
הוא התומך באי־הסגרה. זהו אחד העיוותים
בישראל, שהימין והשמאל אינם משחקים
את התפקיד המסורתי שלהם.״
רוט אומר כי היתה אמנם התארגנות ממשית
אחת שתמכה בנקש, אבל הצטרפו אליה
תומכים אינדיווידואליים וציבוריים, שלא
הכירו זה את זה, וכולם נלחמו בהסגרתו

בית־המישפט קבע כי הם היו זוטרים.״
לשאלה, אם יש משהו שעליו רוט מצטער
כיום, הוא אומר :״זו שאלה פילוסופית, אבל
אני מצטער על כך שמכל הנימוקים המישפ־טיים
הטובים, בחרו דווקא בנימוק הכי־פחות־חזק
כדי להיתלות בו נגד ההסגרה. המאבק
המישפטי שניהלתי לא הושתת על סכנה
לחייו של נקש בכלא הצרפתי. הזכרתי זאת
רק כדרך אגב. אבל שר־המישפטים בחר לעצי

חולשה מישפטית או טיעון, ויהיה חריג ככל
שיהיה, כדי לנסות לזכות במישפט. זוהי
טאקטיקה מישפטית מקובלת, שממנה נסוג
הסניגור בהתאם לנסיבות ולרוח המנשבת
בבית־המישפט. ברור כי הטאקטיקה הנדרשת
בבית־מישפט בישראל שונה מזו הדרושה לפני
חבר־מושבעים בבזאנסון. המטרה נשארת
אחת — להשיג תוצאות מכסימליות בדיון.

אילנה אלו; ₪

הופיעה באוכספורד, אנגליה, מהדר
רה מחודשת של מילון אוכספורד השלם
לאנגלית, הנחשב כמילון המוסמך והיוקרתי
ביותר לשפה האנגלית. הפקת המילון בן
20 הכרכים, המכיל חצי מיליון ערכים, עלתה
14 מיליון דולר וחצי, ומחירה של מערכת־מילונים
אחת הוא 2400 דולר. ממילון זה,
שהודפס ב־ 4000 עותקים בלבד, יופקו מחדש
גם מילוני״המישנה, בעלי ההיקף המצומצם
יותר(בדרך כלל, בני כרך אחד בלבד) ,המבטיחים
להפוך רבי־מכר עולמיים. אחד מהם,
סילון אוכספורד לתלמיד, נחשב, מאז ומתמיד,
לרב־מכר מס׳ 2בעולם, אחרי התנ״ך.

ברוזזז

נ מיי
התחדשה בקופנהאגן, המחלוקת על
מוצאו של האנס כריסטיאן (הבחוזן הנד
מער) אנדרסן, סופר־הילדים הדני המהולל,
שנפטר לפני 114 שנה בגיל .70 רשמית היה
אנדרסן בנם של סנדלר וכובסת, אך עתה
סבורים מיספר היסטוריונים, כי באפשרותם
להוכיח שאנדרסן לא היה אלא בנו הבלתי־חוקי
של מי שהיה לימים מלך דנמרק, כריס־טיאן
השמיני, מפרשת־אהבים, בהיותו בן 19
ועדיין יורש־עצר בלבד, עם רוזנת דנית.
* דה־ מו רייה, אל מנ תו של מפ קד גדוד
צנ חני ם, וזי תהנכד תו של ג׳ורג, לו אי ס
פלסלה בי סון ד הי מו ריי ה, בן מי שפחה
צרפ תי ת שברחה, בימי המהפכה תצרפי
תי ת, ל אנגלי ה, ושה תפר סם בסוף המאה
ה קו דמתבקא רי ק טו רו ת ה שבועיו ת שלו
ב שבועון יההומור ה אנג לי, סאנץ׳
העולם הזה 2695

ה מ אפי ה שגר

הרבה ישראלים מתלוננים בצדק על חוסר־ההגינות של
העיתונים האמריקאיים. בכל פעם שחייל יהודי יורה בילד
פלסטיני, מתיר הגנה עצמית וכדי להציל את חייו, כותבים
על זה בהרחבה. אבל כאשר נער פלסטיני זורק אבן על חייל
יהודי ומסכן את חייו, לא כותבים על זה בכלל.
אין ספק שבעיתונות האמריקאית שולטת מאפיה שמאלנית
אנטי־שמית, המעניקה פרסי־פוליצר לכל מי שמשמיץ
את ישראל. אבל עכשיו הסתבר לי כי אין זו המאפיה היחידה
המנצלת את העיתונות האמריקאית למטרותיה הנלוזות.
האיר את עיניי ידיד אמריקאי בשם דוג קילר, שסיים זה .
עתה מחקר מקיף. הוא הגיע לידי מסקנות סנסציוניות.
״המחקר המדעי שלי גילה,״ הוא כותב לי ,״שבשנת 1988
בלבד ננשכו 1,173,471 בני־אדם בארצות־הברית על־ידי
כלבים. כלומר: אחד מכל 20 אמריקאים, גבר, אשה וילד,
ננשך על־ידי חיות־הטרף האלה.
״באותה השנה ננשכו בסך הכל ( 4ארבעה!) כלבים באר־צות־הברית
על־ידי בני־אדם. כלומר, רק אחד מבין כל
328,274 כלבים ננשך על־ידי בן־אדם, וגם זה רק אחרי
פרובוקציה קיצונית.
״לפי כללי ההגינות האלמנטרית, היתה העיתונות האמריקאית
צריכה להקדיש חצי מיליון מילים למיקרים שבהם
ננשכו בני־אדם על־ידי כלבים, לעומת כל מילה על המיקרים
שבהם ננשכו כלבים על־ידי בני־אדם.
״האם הם עשו זאת? 1־ !\1¥ ? 0 0העיתונות השתיקה
כמעט את כל המיקרים שבהם נשכו כלבים בני־אדם. לעומת
זאת, כל מיקרה שבו נשך בן־אדם כלב הובלט בעיתונות
בכותרות שמנות ובכתבות ארוכות ועסיסיות. וזאת למרות
שכל הנשיכות האלה היו שיטחיות, ואף כלב אחד שננשן־
על־ידי אדם לא היה זקוק לאישפוז או לזריקת־כלבת.
״זוהי הוכחה חותכת לעיוות ולסילוף, שקנו להם אחיזה
בעיתונות האמריקאית. היחס לחיילים היהודיים, המתגוננים
בפני הילדים הפלסטיניים אינו אלא דוגמה נוספת לפר-
ברסיות זו של המדיה.״

לינקי ב אד אבא מה
השגרירים הערביים בעצרת האו״ם האשימו את ישראל
בתקרית העקובה־מדם בכפר נחאלין. בתשובתו התמרמר
שגריר־ישראל על כך שהעצרת אינה מטפלת בשפיכות־הדמים
בביירות.
זה מזכיר לי סיפור ישן :־
קבוצה של תיירים אמריקאיים נלקחה לסיור בתחנת־תחתית
במוסקווה. המדרין־ הסובייטי דיבר בהתלהבות על
שרות התחתית, על עמודי־השיש של התחנה, על הדייקנות
של הרכבות, המגיעות כל ארבע דקות, ועוד.
״סלח לי,״ שיסע אותו אחד האמריקאים ,״אבל אנחנו
עומדים כאן כבר 12 דקות, ואף רכבת אחת לא הגיעה!״
״באמת?״ קרא המדריך ,״ומה עם מעשי״הלינץ׳ שלכם
בכושים באלאבאמה?״

מעה בת 18
את נועה אני זוכר מאז שהיתה תינוקת. אריק לביא
ושושיק שני הס השכנים שלי.
אחר־כך ראיתי את נועה בכיתה א׳ .היא היתה תלמידה של
רחל אבנרי. פעם־פעמיים בשנה
היה הבעל של המורה צריך
לבוא למסיבת־הכיתה כדי
להתפעל ממעשי־ידיה של
אשתו. כך היכרתי את הנסיכה
לבית גליצין, כשהיתה עדיין
שלומציון קינן, ואת אבשלום
זוהר, בנו של מי שהיה אז בררן
משגע, ואת יסמין איינשטיין,
בתה של אלונה היפהפיה ובעלה
אריק, והרבה ילדים וילדות
שהוריהם היו פחות מפורסמים,
אך שלא היו פחות מוכשרים
ופחות נחמדים. רבים מהם זכורים
לי בשמותיהם, ותמהני מה קרה להם מאז.
את נועה אני זוכר כילדה שקטה וממושמעת במיוחד.
המורה רחל אומרת שבכל השנתיים שלמדה אצלה, לא עשתה
נועה לביא אף פעם אחת משהו שלא היה כשורה. נועה הקטנה
והבלונדית, שדמתה לילדה גרמניה, היתה תמיד ״בסדר״,
שקטה, מסודרת, מנומסת.
בכל זאת לא נדהמתי כאשר שמעתי שנועה הודתה בכך
שעישנה כמה פעמים חשיש. התגובה האינסטינקטיבית שלי
?80 היתה ידעתי שנועה התקבלה ללהקה צנאית. הרבה אמנים
מעשנים חשיש. אולי כדי להקל על המתח שלפני ההופעה על
בימה. אולי מפני שזה א .1ביג דיל. קפטן שיכור או נהג
מסומם יכול לגרום לאסון. אמן מסומם אינו מזיק לאיש.

מעולם לא הבנתי מדוע זה עניינו של מישהו. מה ההבדל,,
לכל הרוחות, בין עישון חשיש ובין שתיית אלכוהול? ובעצם,
בין עישון חשיש ובין עישון סתם? כמה מן המינהגים האלה
רעים לבריאות, לפחות בהפרזה. כולם מעניקים לבעליהם
מידה של הקלה ופורקן־המתח. ואם עושה זאת אדם מבוגר —
מדוע שלא נניח לו להחליט בעצמו מה חשוב לו יותר?
יש מוסדות המנהלים תעמולה אינטנסיבית נגד העישון.
וגם נגד השתייה המופרזת של אלכוהול. מדוע שלא נסמוך
על אותם המכשירים לגבי החשיש(להבדיל מסמי־רצח כמו

<יוודי *בנדי

האמריקאי יש 8־ ,£1£££שהם ציים, יחידות של מיספר
אוניות־מילחמה מסוגים שונים, כשם שלחיל־האוויר יש טייסות
ולחיל־הייבשה יש אוגדות וגייסות. יחידות הצי השישי
נוהגות לבקר בנמל־חיפה.
אבל מכיוון שהחליטו אצלנו שארצות־הברית היא מדינה
מיוחדת, שכל זרועותיה צריכות להיות מיוחדות, נאמר
השבוע כי ״דובר הצי האמריקאי הודיע כי באסון שקרה
באוניית־המערכה...״
ואשר ל״מימשל״ — בעברית, מימשל הוא שיטה של
שילטון. יש מימשל דמוקרטי, מימשל דיקטטורי, מימשל
צבאי, וכו׳ .ואילו הזרוע המבצעת במערכת־השילטון היא
״ממשלה״.
האמריקאים אינם אוהבים לקרוא לממשלה שלהם בשם
המפורש, ץ א 1^ £זו £10ז\ .0 0אבות הרפובליקה רצו ליצור
את הרושם(או האשלייה) כאילו הממשלה אינה גוף שילטוני,
אלא רק גוף מינהלי, שעליה מנצח הנשיא. לכן קראו
לממשלתם א 0ך ד £.4־ד 1$א ^ 11ס ^ ,שפירושו ״מינהל״.
אז מניין צץ המונח ״מימשל״?

אלמנה נאמנה

הרואין)? נכון שמי שמזריק הרואין עישן קודם חשיש, אך כל
מי ששותה ויסקי שתה לפני כן מים.
המישטרה שלנו אינה מסוגלת להגן על זקנות, הנשדדות
ונרצחות כמעט מדי יום. אין היא מסוגלת להגן על צעירות
מפני אונס. אין לה כוח־אדם. אז איך יש לה כוח־האדם הדרוש
כדי לעסוק בשטויות כמו עישון חשיש של אנשי־בוהמה, או
כמו הזנות במקומות נידחים?
אני בטוח שאיש לא היה מנפח את הפרשה של להקת
פיקוד־המרכז אלמלא היו מעורבים בזה בנים ובנות של
מפורסמים, וכך ניתן היה לזרוק כמה צעירים לאריות־התיקשורת
הרעבים בקירקס.
א ך מבין שיש כאן בעייה לצבא. הלהקות שייכות למיס־גרת
צה״ל. אם מותר לאנשי־הלהקות לעשן חשיש, קשה
לאסור זאת על חיילים קרביים. יש כאן בעייה של מישמעת.
בסדר. אבל ה׳ אלוהי״צבאות נתן למפקדים שכל. ומפקד
בעל־שכל היה מוצא פיתרון לבעייה זו מבלי להרעיש שמיים
וארץ ועיתונים.
נועה הקטנה נדונה למאסר של חודשיים. ליבנו איתה.

דובר הצי הודיע
ארצות־הברית היא מדינה מיוחדת מאוד. לפחות בכלי־התיקשורת
הישראליים.
למשל:
לכל המדינות יש ממשלה. לארצות־הברית יש מימשל.
למה? ככה.
לכל המדינות יש שר־חוץ. לארצות־הברית יש מזכיר־מדינה.
למה? ככה.
לכל המדינות יש חיל־הים. לארצות־הברית יש צי. למה?
ככה.
במיקרה זה, זהו סתם תרגום קלוקל. לארצות־הברית יש
שהוא חיל־הים, בדיוק כמו חיל־הים שלנו. לחיל־הים

כאשר ראיתי את אלמנתו של אורי צבי גרינברג בתוכנית-
הטלוויזיה של רם עברון, עלו בזיכרוני כל מיני תמונות.
אני זוכר את האשה הנאה הזאת כאשר היתה אשתו
הצעירה של המשורר הקשיש. הגרינברגים היו שכנים של
שמואל תמיר בשיכון־הוותי־קים
ברמת־גן. תמיר היה אז
שותפי בכמה מאבקים ציבוריים,
ובביתו הייתי נתקל לא־אחת
במשורר הג׳ינג׳י ואשתו.
היא מצאה חן בעיניי אז, כפי
שמצאה חן בעיניי השבוע! זה
ממש תענוג לשמוע בכלי־תיקשורת
ישראלי אדם תרבותי,
הדובר שפה יפה ומדוייקת.
זכרתי גם תמונה אחרת. לפני
הרבה שנים סיפר לי מישהו
(אינני זוכר מי) שבימי מיל־חמת־העצמאות
היה אורי צבי
גרינברג מתהלך עימו בטיילת של תל״אביב, מניף את
זרועותיו׳ואומר :״כל זה ייחרב! אבן לא תישאר על גבי אבן!
הערבים יבואו וישמידו את הכל! הם יאנסו את הנשים ויהרגו
את הגברים!״
יש משהו מגוחך בנביא־זעם שנבואתו אינה מתגשמת.
היטב חרה לו ליונה הנביא בנסיבות דומות.
אני נזכר בסיפור זה לעיתים קרובות בימינו, כאשר דוברים
שונים של הימין הקיצוני מנבאים שוב כל מיני שואות
והשמדות. אינני יודע מדוע דווקא הנשמה הימנית נוטה
לראות את האפוקאליפסה מאחורי כל פינה, חורבן והשמדה
מאחורי כל גיבעה.
האם יש קשר בין ראיית־שחורות והשקפת־עולם ימנית?
ואם כן, מהו? האם השקפת־העולם השמאלית, המאמינה
בתיקון האדם והחברה, כובשת את ליבם של אנשים בעלי
נטייה אופטימית(גם אני אופטימי חשוך־מרפא) ,ואילו ההשקפה
הימנית, שאינה מאמינה בתיקון האדם, מכה שורשים
בליבם של מפוחדים, פסימיים מטיבעם?
איני יודע. כאשר היכרתי את אורי צבי גרינברג —
ההכרה היתה שיטחית מאוד — הוא עשה עלי רושם של אדם
מר״נפש, חסר־הומור.
עם כל הכבוד לאלמנה הנאמנה, וחרף הכחשתה, אין ספק
שאורי צבי גרינברג תיעב את הדמוקרטיה. מאמרו בעלון של
עיריית רמת־גן, שקרא להחליף את ״שילטון־הבחירים״
ב״שילטון של בכירים״ ,היה בלי כל ספק קריאה לדיקטטורה.
אילו הושמעה דיעה זו בשפה אירופית, היו קוראים לה ניאו-
פאשיסטית.
אורי צבי גרינברג היה משורר גדול. כשהייתי נער, קראתי
בלהט את ספר הקיטרוג והאמונה. אבל גם משורר גדול ראוי
לכך שיישמר בזיכרון כפי שהיה באמת, ולא כפי שהיה, אולי,
צריך להיות.

תנועת העבודה

נועה ואביה ערב הגיוס

אינני יודע מה הזכיר לי השבוע את הבדיחה הבאה:
וינסטון צ׳רצ׳יל, מנהיג המיפלגה השמרנית, וארנסט בווין,
ממנהיגי מיפלגת־העבודה, נסבו ליד שולחן אחד בנשף־צד־קה.
לפתע
קם בווין, ניגש לגברת והתחיל לרקוד איתה.
״מהו הריקוד הזה שמר בווין רוקד?״ שאל אחד המסובים
את צ׳רצ׳יל.
״זה לא ריקוד,״ תיקן אותו צ׳רצ׳יל ,״זאת תנו ע ת העבו־ -

על כישרון הבאולינג ועל קרסול נקוע של
נתן דטנר !תשבצים באנגלית במלון אילוזי

לא חגגה את סעודת ליל־הסדר
בחברת בני־מישפחתה
דליה פילוסוף בתם בת ה־38
של שר״הביטחון יצחק רגין
ורעייתו לאה, שאושפזה במרכז
הרפואי בתל־השומר בגלל מיחושים
בלב.

ר״ט׳ בישראל, לקחה פסק־זמן
מעיסוקיה ונסעה לחוות־הברי־אות
היוקרתית קיברון בצרפת.
השחקנית שרי צוריאל
וידידה, המעצב יובל כבפין,

עימות חריף פרץ בין מורי
מור, מנהלת רשת אן־בי־ס׳
בארץ, לבין יורם אטינגר, מנהל
לישכת־העיתונות־הממשל־תית.
מור פנתה בבקשה לספק

שות, היא תחזיר גם את התעודה
שלה.
מי שהיה הבעלים של שתיים
מהיפות בנשות בישראל,
יגאל רוזנברג, שהיה נשוי עם

השחקן־בדרן נתן דטנר

400 מעשירי לוס־אנג׳לס
שילמו 250 דולר כל אחד, כדי
להיות נוכחים בערב־גאלה מפואר,
שהתקיים באולם־הנשפים
שליד בית־הכנסת הספרדי ויל־שיר
בלוס־אנג׳לס. האירוע אורגן
על־ידי אלכם סנדל, נשיא
אגודת יד ביד בלוס־אנג׳לס. בין
הנואמים היתה שלי חושן, הנשיאה
העולמית של האגודה, שבעזרתו
של סנדל הצליחה לגייס
40 אלף דולר לאגודה. הם־
תעת־הערב היתה הזמרת וכוב־בת־הטלוויזיה
הריאט שוק,
שהלחינה שיר חדש לאגודה.

לפני שבועיים הופיעה במעריב
כתבה על עמיר מקוב,
מנכ״ל חברת־הדלק סומל, ובעלה
של מעצבת-האופנה עדנה
מקוב. הכתבה עסקה בפרופיל
הכלכלי של מקוב, והיו בה גם
כמה התייחסויות לאהרון דוברת,
מנכ״ל כלל. מקוב זעם
על הכתבה, וטען שלא אמר חללן
מהדברים שיוחסו לו. לדבריו
הוא סיכם עם העיתונאית שהוא
יראה את הכתבה לפני פירסומה,
אך זה לא נעשה. מעריב פירסם

התנצלות.
ך ך( 1 | 1מימין) שר־הפנים הצעיר, פגש בחבר״הכנסת לשעבר מטעם הליכוד, חיים
11 1 1קופמן, ולחץ א ת ידו, מאחורי גבו של השר משה ניטים (במרכז) .קופמן חזר
לעסקים פרטיים. השניים נפגשו בנמל־התעופה, עם שובו של יצחק שמיר מביקורו בארצות־הברית.
לעובדי־הרשת הערביים תעו־דות־עיתונות
ממשלתיות, כדי
שיוכלו להסתובב באין־מפריע
במקומות שונים. אטינגר התנגד,
בטענה שמתן תעודות כאלה לערבים
בשטחים הכבושים עלולה
ליצור בעייה ביטחונית. מור מחתה
על תגובתו, ואיימה שאם לא
ינפיק לה את התעודות המבוק־

הדוגמנית חני פרי ועם נערת־ישראל
מירי בן־דויד, עזב את
הארץ לפני כמה חודשים לטובת
לונדון, שם הוא עושה חיל בעסקים.
רוזנברג פתח שם מיפעל
לייצור סלטים.
איל־ההון היהודי דויד
לו אי ס בעל כמה מלונות באילת,
הגיע למיסעדה תל־אביבית

אי ךבוטלההנ סי ע ה

ךלך 1ד ך 1111 אשת השגריר האמריקאי בישראל, פגשה
| 11\ 1 .1 1באירוע ממלכתי בשר״החוץ משה ארנס. ה שניים
הפגינו חמימות שמעבר לנדרש, והשר אף העניק לה נשיקה.
מלכת־היופי של ישראל בשנת
, 1956 הנשואה כיום לאיל־ההון
הניו־יורקי ביל ליס, התקשרה
מניו־יורק עם ידידה, המיסעדן
אריק לביא, וביקשה ממנו
שיפתיע את הוריה, המתגוררים
בתל־אביב, וישלח להם כמה
ארוחות מלאות לחג.
העיתונאית מירה אברה
המכהנת גם כנשיאת וא

הצייר־משורר
עודד פיי־נגרש
החליט להפתיע את ידידיו,
הרקדן משה אפרתי מייסד
ומנהל להקת קול ודממה,
ואשתו, הכוריאוגרפית אסתי
נדלר, והעניק להם ציור־ענק,
שבו מופיעים שניהם במחול. אפרתי
תלה את היצירה בפתח הסטודיו
שלהם.

חגג את יום־הולדתו בארוחת־ערב
באחת המיסעדות בחברת
אשתו סמדר. אחרי הארוחה
הלכו בני־הזוג לאחד ממועדוני-
הבאולינג שנפתחו באחרונה.
דטנר, שרצה להרשים את אשתו,
אחז בכדור וניסה לגלגלו בעוצמה
על המסלול. ניסיונו לא עלה
יפה, והוא נקע את קרסולו.

יש מי שדואגים לקיבתם
של הוריהם׳גם כשהם נמצאים
בתדל. שרה טל־ליס, שהיתה

בחברת אשתו. הזוג סעד את ליבו
ובילה את המשך הערב ב־מיסעדה,
בפתירת תשבצים באנגלית.

פתהו
במיבצע פרטי להורדת
מישקלם, באחד מהמכונים המפורסמים
בארץ. כספיו כבר הוריד
18 קילוגרמים ממישקלו,
ושרי, שהתחילה אחריו, כבר הורידה
שמונה. בעלי־המכון, שהתרשמו
מירידת המישקל של המעצב,
הציעו לו להופיע במור־עות־הפירסומת
שהם מפרסמים
בעיתונות המקומית.

שני אילוצים מונעים מה מעבד
המוסיקלי ננסי בר>-
ד 0להשתתף ב תחרו ת האי-
תויזיון בלוזאן שבשווייץ.
האחד: ה שתתפותו כמע בד
בתוכנית-הבידור המרכ זית
של יום־העצמאות, שם
ינצח על תיזמורת חיל-הא-
וויר. האחר: צעדו חסר-ח-
ת ק די ם של המלחין שיי ק ה
פייקוג, שביחד עם ברנדס
זבה במקום הראשון ב ת חרו ת
הקדם־אירוויזיון בשיר ״דרד
המלך, ברנדס לדברי ברנדס, התנפל ע-
לא ינצח
ליו בשימחה המלחין פייקוב, ד קו ת ספורות אחרי סיו ם
התחרות, ואמר לו ששניהם נוסעים בי חד לשווייץ, והוסיף
עוד נמה סופרלטיבים. יום לאחר־מכן התקשר עם ברנדס
המפיק שלמהצח ומסר הודעה מפייקוב, המבטלת את
נסיעתו לחו״ל של ברנדס, כמנצח על התיזמודת בתחרות.
א ת מקומו ימלא שייקח פייקוב, המלחין. עוד הוסיף שזה
חלוס-נעורים שלו להיות על דונן-המנצחים בתחרו ת האי-
רוויזיון.
מאחר והזכויות לקבוע מי יסע שמורות בידיו של פייקוב,
קיבל עליו ברנדס א ת הדיו׳ אד שלח מיכתב באמצעות
עודך דינו, ובו הוא דורש מפייקוב לבטל א ת השימוש בעי בוד
המוסיקלי שהוא הנין לשיר.
א ת תגובתו של פייקוב לעניין אי-אפשר להשיג, מכיוון
שהוא מסרב לדבר עם נציגי התיקשורת,

רק כעת מתחילה אשת•
החברה גליח ארקין להתאושש
מפטירתה הטרגית של בתה,
דניאל. ארקין מכרה את רכושה
בצרפת, שכלל בין השאר וילה
מהודרת, והיא שבה ארצה לצמיתות.
מישרד־הבריאות,
דובר

בן־ארי, התייצב לעבודה
ביום הרביעי האחרון, ערב החג,
מכיוון שהוא חשב שעלולות להיות
בעיות כשרות, עקב העיצומים
של עובדי המינהל והמשק.
כאשר הגיע בבוקר לבניין בן
שמונה הקומות, הוא מצא שער
נעול, והיה צריך לאתר את השומר,
כדי שיפתח לו את השער. זו
היתה לגביו הפתעה, מכיוון שהוא
לא ידע שמישרדי־ממשלה
אינם עובדים ביום של ערב־פסה.
מה נותנים במתנה לגבר
שיש לו (כמעט) הכל? מנהלי־מחלקות
ברשת־מלונות דן עשו
מסיבה לכבוד עמי פדרמן,
לרגל פרישתו מתפקיד המנכ״ל,
והם נתנו לו שתי מתנות: שעון־
מעורר מדבר ועט־נובע מצופה
זהב. פדרמן נראה מתפעל בעיקר
מהשעון.
מישרד־הפירסום טנויר־כהן
שלח לידידי המישרד שי
לפסח — מיזרון־התעמלות בצבע
כחול־כהה, שעליו רשומות,
באותיות לבנות, הוראות לתרגילי
התעמלות. על המיזרון כתוב
בגדול ״כושר לפסח״ .צד אחד
שלו מיועד להתעמלות נשים,
והשני לגברים.
מי מתרגם שם בטלוויזיה?
בפרק הראשון בסידרה מוות בקליפורניה
יושבת לה הבלונדית
היפה לבד בבית־קפה. הרוצח־ה־אנס
ניגש ושואל: איכפת לך אם
אשב לידך? היא עונה, בקול מזמין:
לא, בהחלט לא. על המסך
היה כתוב שהוא שואל אותה:
״אפשר לשבת לידך?״ והיא עונה
:״לא, בהחלט לא!״
העולם הזה 2695

למשתתפי המחזמר סאלח
שבת; כ־ 35 במיספר, היה נוח
מאוד כאשר ההצגות התקיימו
בתיאטרון הבימה. שם היו להם
חדרי־הלבשה, ושלושה־ארבעה
שחקנים התחלקו בחדר. לא־מכ־בר
התחיל המחזמר לנדוד בארץ,
והתנאים הורעו. בשבוע שעבר,
למשל, התקיימו ההצגות במשך
שבוע ימים באולם נילת בבאר־

שבע, והמשתתפים נאלצו להידחס
בשני חדרים קטנים, אחד
לגברים והשני לנשים. מזיעים
יחד, מתחככים זה בזה, כי רק
ככה אפשר לזוז, אבל מקבלים
את זה ברוח טובה. הם יודעים
שזה מצב זמני, ותמיד יש תיקווה
שהאולם הבא יהיה נוח יותר.
הפתעה רבה ציפתה למע־צבת-הסריגים
שרד! מילר. ידי־

רענן לוריא

(במרכז) ,הקריקטוריסט הבינלאומי, הגיע ארצה לחג״הפטח ובא לקפה
״כסית״ בתל-אביב כדי לפגוש בחבריו. בין הנוכחים היה איש־הפלמ״ח שאול
ביבר. לוריא לקח דף-נייר ועט, הורה לביבר להישאר בתנוחה קבועה וצייר קריקטורה שלו(למטה).
דתה וסוכנתה בארצות־הברית,
נערת־הזוהר לשעבר זיוה רודן
בישרה לה טלפונית שדגם שלה,

פסוקי השבוע
• אברהם (״אבר־

אלוף
שה״) טמיר,
(מיל ),ולשעבר מנכ״ל מי-
שרד-החוץ :״הגנרלים רו צים
בשלום. כי ה ם יוד עים
מהי מילחמהו״

• י ה1נמן גפן עלשח-

דויד שוויצו

מי שהיה מאמן נבחרת ישראל, מעיין
בברכת יום־ההולדת שקיבל רועי איי-
זנברג, בנו של השדרן שאול אייזנברג, שנשלחה ישירות בפק סימיליה
מאוסטרליה ל מסיב ת הבר-מיצווה שנערכה לרועי.

קני־התיגבור השחורים
של מכבי תל־אביב :״מי
היה מאמין שיבוא יזם ו היהודי
הגלותי, הנמיד ו החיוור,
ייהפף ליהודי ח דש,
גבוה ו שחורד
• וילי צנטור, סוחר•
יהלומים יהודי חרדי מ-
ניו-יורק, שהציע 250 מי ליון
דולר עבור חברת -ה- האמריקאית תעופה
״איסטרן איירליינס״ (ו הודיע
כי ינהיג בה מיט-
בח כשר) :״אינני טייס,
אבל גם כדי לקנות בנק
אינך חייב להיות פקידו״

1ח ך | 1ך מימין) אשתו של מאמן נבחרת ישראל יעקב גרונדמן, וב ת ם ענת,
111 111 111 | #11 /החיילת (במרכז) ,מפגינות שימחה על הניצחון של נבחרת־ישראל
באוסטרליה. גרונדמן הראתה בקיאות בכדורגל, ושוחחה עם משה לרר (משמאל) ,כתב״הספורט.
העולם הזה 2695

שנרכש על־ידי אחת מכוכבות
ש 1שלח, נראה על המסך בתוכנית
האחרונה. מילר ביקשה מרו־

דן שתשלח לה ארצה את הקלטת.

כעמי
דו; חודר אדדליאב ₪

פרשת אורלי חידה עד יין
מוטיפה להכות הדי ם
בחוף המערבי של ארצות-
ה גיי ת, אחרי המערכה האח רונה,
שבה הפסידה מלכת-
המים־לשעבר א ת החזקה על
ילדיה, ל טובת בעלה־לשע־בר,
ה מנת ח רון לפין. בינ תיים
נכנסה לתמונה ה או מנ ת
ה מקסיק אי ת, אלמה מוחי־קה,
שהגישה תביעת-אב-
הות מ ד בדוקסור לפין.
לטענתה היא נ אנס ה על־מרחיקה
ולינט
ידי לפין ב איו מי -אקדח, וכ אין
הוכחות לאונס
תוצאה מאונס זה נולדה,
לטענתה, הבתלמש. לגבי האונס הוד ה התובע המחוזי
שאין די הוכחות לתביעה, וכעת הדיון נטוש על האבהות.
בימים אלה נידון ה תי ק בבית-המי שפט העליון. הוא עלול
לפעול כבומרנג מ ד התובעת. א ם תוכ ח אבהותו של
הדוקטור לפין, הו א עלול לדרוש אפוטרופסות על הילדה,
בטענה שרק אדם במעמדו, בעל-אמצעים, מסוגל לספקאת
צרכיה הבסי סיי ם של הילדה, בעוד שאמה, כפי שמציג או ת ה
סניגורו, היא שקרנית ובורה, שבקושי סיי מה א ת לימודי
בית-הספר היסודי.
במקביל עו סקת אורלי חי ד ה בהבנת העירעור לבי ת
המישפט, והדיון בו י ת קיים בחוד ש נובטכר.
במילחמה המשולשת הז א ת היו עד עתה שתי מערכות,
ובשתיהן זכה הדוקטור רון לפין.

עכשיו אוכלים לטק׳ס כל השנה

לביבות מתפוחי אדמה טריים וטבעיים
רק לחמם או לטגן ולהגיש --

והעיקר זה לא העיקר
עד עכשיו נהנינו מלטק׳ס • בעיקר בחנוכה. עכשיו אפשר
להנות מלטק׳ס כל השנה. העיקר שלא צריך לטרוח אלא פשוט
לחמם או לטגן-ולהגיש.

העיקר זה התוספת
עד עכשיו נהנינו מלטק׳ס בעיקר כתוספת. עכשיו אפשר
להנות מלטק׳ס כמנה עיקרית. העיקר, אפשר להוסיף סלט ירקות
או ירק מבושל ולקבל ארוחה טעימה להפליא וקלה להכנה.

(והעיקר שזה לטק׳ס תפור
עד עכשיו ארוחת לטק׳ס היתה בעיקר טרחה גדולה. עכשיו
מישהו בתפוד טרח, קילף, גרד, הכין והוסיף את התבלינים
המתאימים כך שהטעם הוא טעם של לטק׳ס ביתי אמיתי -

מבחוץ פריך ומבפנים רך ו טעי ם __
#מל לחן

כשר לפסח

התוספת עותופסת!

זראי, נבוכה(שידור חי!) ,ניסתה
לצאת מהעניין.
״תזכיר לי מי אתה,״ היא אמרה.
הוא הזכיר לה, והיא אמרה :״אה,
שאול ביבר!״ ואז הוא נתן לה
במתנה מדליון.
מה בדיוק קרה שם? על כך יש
לפחות שתי גירסות מנוגדות.

סיפר יצחק יצחקי:
אנשי הטלוויזיה הצרפתית לא
יכלו לפנות אל ריקה, ולקבל ממנה
שמות, מכיוון שזו היתה אמורה להיות
הפתעה. אז הם פנו לשגרירות
ישראל בפאריס, בוודאי הועברו אל
הנספח התרבותי, ואמרו לו שהם

¥ה ביזיון, לדעתי, זאת הר1
/ /פה!״ אמר השבוע סגן־אלוף
(מיל׳) יצחק יצחקי 66״מה לא
עושים בשביל נסיעה לפאריס!״
איש־הצבא הוותיק, קצין־החי־נוף
של פיקוד־המרכז במשך 10
שנים, מפקד בית־הספר להינוך של
צה״ל וראש ענף־השכלה, עד פרישתו
מן הצבא, לפני 20 שנה, התייחס
במילים חריפות אלה למיקרה
שקרה לפני כחודש וחצי, כאשר
ערוץ אנטנה 1של הטלוויזיה הצרפתית
אירח את ריקה זראי בתוכנית
הפופולרית ( 18 מיליון צופים)
סוחת בחיוכיס.
אל הבימה זומנו ידידים, מן העבר
ומן ההווה, של הזמרת הישראלית
שהיתה לכוכבת גדולה בצרפת,
ושבשנים האחרונות הצליחה
מאוד גם ככותבת ספרים על
איר־להיות-בריאים־יותר־ויפים־יו־תר
בשיטה הטיבעונית־צימחונית.
ריקה, שהיתה בתחילת דרכה
מדריכה מוסיקלית של להקת־פי־קוד־המרכז,
התרגשה לפגוש כמה
מחברי הלהקה של פעם,,שאותם
לא ראתה שנים רבות: משה טימור,
איש־הרדיו, דויד(״בבה״) גלזר, אחיו
של כדורגלן־העבר שייע גלזר,
יונה גרשפלד, אקורדיוניסט הלהקה
ואהובה הרשקוביץ, סולנית הלהקה.

״היית
בצבאו״

רגע מסויים בתוכנית, ש־
* 1שודרה בשידור חי, שאל המראיין
את ריקה :״היית בצבא?״
״לא ״,היא אמרה ,״אבל הייתי
מדריכה מוסיקלית של להקה צבאית.״

זוכרת את המפקד?״ המשיך
המראיין לשאול.
״כן, בוודאי,״ אמרה ריקה ,״זה
היה יצחק יצחק .,״

ואז נפתח המסך, וחברי הלהקה
שרו את נן השיקנוים הידוע, שאת
מילותיו כתב יצחק. יצחקי, ואת
הלחן יוחנן זראי, מי שהיה בעלה
של ריקה. שיר זה של הלהקה הפך
מאוחר יותר להיטה הגדול של ריקה
זראי.
ריקה זיהתה את חברי הלהקה,
אבל — כפי שנראה בבירור בקל־

רוצים להזמין לתוכנית את הקצין
שגילה את ריקה וכמה חבר׳ה מהלהקה.
איש־השגרירות
אמר שהוא לא
יודע מי היה המפקד של ריקה, אבל
הוא מכיר את שאול ביבר, איש הלהקות
הצבאיות, שהיה ראש ענף־
הווי־ובידור בצה״ל, והמפיקים פנו
לביבר.

צרפת. שמעתי שהחבריה שאלו את
ביבר במטוס ״למה יצחקי לא נוסע?״
וביבר ענה :״הצעתי לו, אבל
הוא אמר לי שהוא עסוק ״.או ב־גירסה
אחרת, כפי ששמעתי מחבר
להקה שני :״פניתי אליו, והוא לא
רצה לנסוע״.
כשהוא צילצל אלי, הוא אמר:
מבקשים אינפורמציה על ריקה,

ריקה זראי(באמצע) על בימת הטלוויזיה הצרפתית*
המחשוף העסוק בילבל את הקצינים
סת־הווידיאו שקיבל כל אחד מחברי
הלהקה למזכרת — היא לא זיהתה
את האדם החמישי שעמד על
הבימה. זה היה שאול ביבר הידוע
כ״אבא של הלהקות הצבאיות״
ריקה הסמיקה במבוכה.
״תזכיר לי מי אתה ״,אמרה ריקה.
והמראיין שאל :״את לא זוכרת
אותו?״

ביבר צילצל אלי, אמר שמהטל־וויזיה
הצרפתית רוצים להזמין שניים
מהלהקה, ושאל על מי אני ממליץ.
נתתי לו את השמות. הוא לא
אמר לי שרוצים להזמין את הקצין.
אני משער שהוא נתן לצרפתים
להבין שהקצין זה הוא. אז הוא נסע,
וזו היתה בושה על הבימה, כאשר
ריקה לא ידעה מי זה, לעיני כל

ומסרתי לו. מה הוא יודע על ריקה
ולהקת פיקור־מרכז? הוא בכלל לא
מכיר אותה! אני נוסע הרבה, ולא
צריך את הנסיעה הזאת. אילו היה

* סיסין: נושה טים ור, בבה (לזר,
אחר ם׳אנשי הצוות שיל ריקה,
ריקה, שאול ביבר• ,תה נרשפלר,
אהובה סלהקת-פיקורהסרבז.

מבקש לנסוע, הייתי אומר לו:
״סע״ ,ומדריך אותו.
אני לא מבין את הסיפור הזה.
אילו היו מספרים לי שזה קרה למישהו
אחר, לא הייתי מאמין.
גרושים מפעמוגים
^ יסדתי את הלהקה ב, 1952-
כשהייתי קצין־החינוך הפיקודי.
אספתי מהגדודים חיילים שידעו
לשיר, וכתבתי פיזמונים, יחד עם
דירי מנוסי, את שיר הנו״צ. למשל.
רירי סיפר לי על בחור חדש
בירושלים, שהוא גאון מוסיקלי,
יוחנן זראי קוראים לו, שבדיוק אז
התחתן. נסעתי אליו. לזראי לא היה
אז מה לאכול, והוא בקושי הרוויח
כמה גרושים מצילצול בפעמוני
׳מק־א, אחת לשעה.
זראי אמר לי: תן לי לכתוב 10
פיזמונים, הכסף לא חשוב כל־כך,
העיקר שתיתן לריקה להיות המדריכה
המוסיקלית של הלהקה. ריקה
היתה לנה אצלי בבית ברמלה,
לפעמים. אחר־כך היא הקליטה את
גן השיקנוים והתפרסמה.
היא שמרה איתי על קשר, היתה
שולחת לי מפאריס מיכתבים ותמונות.
היה לי מה לספר בתוכנית,
לביבר לא היה. סתם החזיקו אותו
שבוע במלון.
עד כאן סיפורו של יצחק יצחק

שלושת חברי הלהקה שנסעו
לפריס, שאליהם פנה השלם הזה,
סיפרו שהם שאלו את ביבר מה עם
יצחקי, והוא אמר שיצחקי לא רצה
לנסוע. השלושה, כל אחד מהם
בנפרד, ביקשו שלא לצטט אותם
בשמם ,״בגלל הכבוד שאני רוחש
לשאול ביבר.״ אחד מהם אף הוסיף:

נעמי דז; ₪
(המשך בעמוד )21

מ אי רתדמור

הטל פון מ ת, בזק
ח(אולי)
אני חסיד גדול של בזק.
בכל פעם יש מישהו המנסה
לערער את אמונתי הבלתי־מעורע־דת
במוסד זה. בכל פעם יש מישהו
המאמין ש״אם יכתבו בעיתון״ יקרה
מה שלא ייאמן, והטלפון המת
כבר יותר משלושה שבועות יקום
לתחייה. לקראת הפסח, כמובן.
האמונה המוצקה הזו ביכולתו
של העיתון היא שאינה מותירה
ברירה. אבל זוהי אמונת־שווא. אין
דבר כזה, שום עיתון — ויהיה החשוב
והנפוץ ביותר — אינו יכול
לתקן טלפון מת. רק בזק יכול.
ביום השישי, ה־ 31 במרס, חדל
הטלפון של חברו של החבר, המתגורר
בקריית־אונו, לפעול. קורה.
טילפן ל־ . 16 כאן הודיע התקליט
הידוע: אנא פנה לטלפון .623311
פנה. התקליט אמר: בהישמע הצליל
...כאילו דיברת עם הטלפנית...
בעייתך תסודר.
פעמיים ביום, במשך שבוע, די־ י
בר עם התקליט, שהוא כאילו טל־פנית.
הטלפון עדיין מת.
עבר שבוע. שלח מיברק למנהל
בזק. מחוז תל־אביב. דבר לא קרה.
כעבור 11 יום, שלח מיברק
לשר־התיקשורת. כנ״ל.
ביום החמישי האחרון הלך
למישרד בזק ברחוב ביאליק בר־מת־גן.
שם אמרו לו לגשת למיש־רד
בזק ברחוב ז׳בוטינסקי , 1רמת־גן.
שם מטפלים בתיקונים.
הלך. מצא הודעה שביום ה׳ לפני
הצהריים אין קבלת־קהל. אבל,
לעומת זה, בכל ימות־השבוע, ובכללם
יום השישי, יש קבלת־קהל בין
8.30ל־. 12.30
ביום השישי בבוקר(״יש קבלת-
קהל״) מיהר למישרד האמור. בכניסה
עמד איש־ביטחון(חגור אקדח)
ואמר שהוא מטפל בעניינים. האיש
הסביר את ״הבעייה״ .אמר לו חגור־הנשק:
אולי לא שילמת וסגרו לך?
השיב לו בעל־הטלפון־יהמת: ראית
בחשבונות, הכל שולם.
אמר לו: תשמע אדוני, אני לא
יכול לטפל בעניין.
אמר לו בעל־הטלפון: אני רוצה

לדבר עם המנהל.
השיב לו: איננו.
אז עם סגן־המנהל.
אמר לו: איננו.
אז עם הפקיד האחראי.
גם הוא איננו.
יש רק שתי פקידות, אבל הן לא
מטפלות בבעייה שלך.
וכאן אני נמס לתמונה, מכוח
האמונה שהעיתון הוא כל־יכול.
אני מקווה, כי כאשר יגיע העיתון
לידי קוראיו ביום השלישי השבוע,
הטלפון יתוקן. ואז אוכל להתפאר
לפני כל: אתם רואים, סידרתי לו
את עניין־הטלפון. רק שלא יתקנו
לפני הופעת העיתון.
אני חסיד של בזק. יחד עם זאת
אני מציע שתוקם חברת בזק ב:
שתתחרה בבזק. התחרות, כידוע,
בריאה לעיכול ולשרות. אז למה
לאי גם באמריקה פירקו את חברת־הבזק
הגדולה לשש חברות קטנות
יותר. והדבר הצליח.
אז אם באמריקה, למה לא אצלנו?

השבוע
שעבר היה קצר, והשבוע הזה גס כן.
בפרק זמן זה, למדתי משהו מפיו של מי שלמד
א ת תלמודו הבורמאי בבורמה עצמה, כעובד מן
המניין, ועתה הוא מיישם א ת הגיסיון שרכש,
כנציגו של ברוקר ותיק.
א ת הסימנים האלה, אני נותן, כי הוא ביקש
שלא לזהות אותו. בק שות כאלה אני תמיד מכ בד.
התייצבות
-זו הכותרת, אומר בן־שיחי. רוב
החברות הן כבר אחרי הדו חו ת השנתיים. אין
הפתעות. השוק מחפש כיוון למעלה.
תראה א ת הביקוש לשופרסל, ולטבע המקפי*
צים א ת השוק. הנה, השוק כבר מגיע לשיא של
לפני שבועיים ( 145 נקודות).
מה עם הקרנות! פועלות בצודה שקמה. לא
יוזמות. אווירה חיובית. זה שלא מוכרים מעלה
א ת השוק.
אבל, אני אומד, פטרוכימיים, ים־המלח וטבע
ירדו.
אבל תראה מי עלה: הכשרת היישוב, דיסקוכט
השקעות, דלק, נכ סי ם ומיין.
מורגשת כניס ה של גופים מיקצועיים, קופות-
גמל. יש פעילות של אפריקה ישראל, השלוחות
של בל׳־ל. ציון ני״ע, יש פעילות אינטנסיבית.
ומה דעתך על המדד, יש לו מה לומר!
יש. מדד של פחות מאחוז א חד יביא בוס נו סף.
א ס גם יידדו הציפיות למדד גבוה של אפריל,
של אחד וחצי אחוזים, תתפתח מגמה חיובית.

בום. עד כאן השבוע החולף.
בחג יש רגיעה. בערב-החג הגדיר אחד מבאיה
הוותיקים של הבורסה א ת מצבה כ״מעורב מדש דש״
.ומיהר לחזור על דיברי קודמו: חשוק עוד
לא אמר א ת המילה האחרונה. דוב המומחים
אומרים וכו׳.
ואז לפתע הוא נזכר ואומר: ההודעה של בנק
ישראל על המשך ההאטה במשק גורמת לריפיון,
אך במחצית השנייה של השנה בוודאי ייצא המ שק
מהשפל. הבורסה מקדי מה כרגיל א ת מה
שיקרה.
כלל הפסידה ב . 1988-האשם (לדיברי מנכ״ל
כלל, אהרון דוגרת) ,בפיחות שבא באיחור.
שימעון פרס, שר-האוצר וגיזבר-בפועל של צד־ההכנסות
ומחיקת״החובות בתנועת-העבודה,
הבטיח שהפיחותים השגה יבואו בזמן. הנה סיב ה
טובה לאופטימיות של דוברת שב־ , 1969 יהיו
רווחים (לכלל).
ועוד הערה. פרס גס אמר שלא י ה סס לפחת א ת
השקל ביותר מ־־ ,37 שאותם ניתן לפ חת במיסג-
רת התאמות״המטבע היומיומיות הנעשות על*
ידי בנ ק ישראל. והרי לכ ם עוד סיבה מדוע עם-
ישראל לא צריך להיות מודאג. בניגוד לשר-האו-
צר הקו ד ם, משה גיסים, שלא פיחת גס -כפי
שהתברר כשהיה צורך בפיחות, הוא, שימעון
פרס, יפחת כשצריך.
אני מקווה שזה לא יקרה כאשר אין צורך בפי חות.

1£ו10ו
64 הפועלים: סניף דוקסמבודג
מצבה של חברת־האם לא כל־כך
מזהיר. בשבוע הבא יתפרסם המאזן
של בנק הפועלים (חברת־האם).
קצת עגום.
לעומת זאת, הסניף בשווייץ
עשה בשנה שעברה חיל. אבל, לפי
השבועון ניתזויק, העסקים של
11£ל)א 8 /\.הפועלים, שלוחת
לוקסמבורג, טובים.
לוקסמבורג נאבקת על מעמדה

ששן משוד הנרדם בתנועת־יד

הרבה נשים, בך אומד שלמה טירן. הוא אמור לדעת. הוא
מגייס אותן בתוקף היותו מנהלה של חברת אלעד, העוסקת ב הספקת
כוח-אדם להפעלת מיתקני-מח שב.
עד לפני שלוש שנים היו הגברים כמעט 100 אחוז מעובדי״המח-
שבים, אבל היום הנשים הן כבר ־׳לסי /והגברים הולכים ונעלמים.
מיקצוע גברי הנכבש על־ידי המין השני.
אחת הסיבו ת לתופעה היא שצה״ל התחיל להכשיר בנות כמפ-
עילות״טחשב. הבנות מ שתחררות וכובשות א ת חלק ם של הגברים.
מה יהיה! לא, כבר יש נשים בכל היחידות והדרגים, והן כובשות
בסערה גם א ת תפקידי הניהול. הסיבה, אני מצטט: נשים יותד
יציבות בעבודה, מוכנות לעבוד בתנאי־שכר נמוכים יותר (משל
הגברים) .הנשים הן יותר אמינות, יציבות, בעלות כושר-התמדה
והיגיון בריא.
לעומת זה, התיאור של הגברים אינו מחמיא: קופצניים ואמביצ־יוניים
יותר. מחליפים מקומות״עבודה לעיתים תכופות יותר.
ויש כבר רשימה ארוכה של מנהלות של יחידות־מח שב בחברות
וב מוסדות, הדואגות לבנות״מינן, ככל הנראה. מי, אתם סבורים,
עומדים בראש יחידות־המח שב במישרד״התעשייה והמיסחר, בא גף
מערכות״המידע, במי שרד-התחבורה, בבורסה, במישרד-החי-
נוך, במינהל־מקרקעי־ישראל, ואפילו ביב״ם! נשים כמובן. הן כבר
מקימות חברו ת לייעוץ ב תחו ם המיחשוב.
מה יהיה!

י 20

בום, סבלנות, בו נוסף

בורסה

שמעתי וראיתי כבר פאטנטים
שונים ומשונים של שעונים מעוררים.
כאלה שצועקים עליהם והם
מפסיקים לנדנ ה כאלה שצריך למחוא
כף והם משתתקים, וסתם כאלה
המחייבים הושטת היד ולחיצה
על המפסק.
יש חדש בתחום השעונים המעוררים.
הנה תיאורו.
בשעון החדש, היחידי מסוגו, יש
מערכת־אזעקה, שניתן להפסיקה
על־ידי תנועת־יד פשוטה באוויר.
בשעון מותקנת מערכת״חישה
אינפרא־אדומה, המגלה את החום
הנפלט מכף־היד עד למרחק של 75
סנטימטר, והמשתקת את אות הקימה,
הצילצול המעורר, או את ה־טירטור
המנדנד.
אם נמאס למתעורר העניין, יש
לו שתי אפשרויות: ללחוץ על
המפסק, ובזה נגמרו הטירטורים.
או, אם נמאס לו, להושיט את ידו
ולסטור לשעון. אז מובטח לו שזו
היתה הפעם האחרונה שהשעון
הטריד את שנת־הבוקר שלו״.

הפאטנט פועל כמו בשעונים
מעוררים אחרים, על־ידי מפסק.
אבל זה מפסיק בחושו את תנועת־היד.
האיום
הידני די בו לארבע דקות
בדיוק. אז הוא שוב מתעורר, ודרושה
תנועת־יד נוספת להשתקתו,
וחוזר חלילה.
אשר לשעון המיוחד שלנו: השעון
משגר, או — ליתר דיוק —
פולט ללא הפסק אור, כאשר האזעקה
פועלת. השעון עצמו מצוייר
בגביש קווארץ, השומר על רמת
הדיוק והתנועה של המחוגים. המחוגים
מאירים. השעון עשוי מחומר
פלאסטי קשיח. מופעל על־ידי שתי
סוללות רגילות נכלול במחיר).
המידות0 9.5 :״מ גובה8.75 :
ס״מ אורך; 5ס״מ עובי. מישקל —
130 גרם. המחיר 40 :דולר, הכוללים
מישלוח ואחריות בלתי־מוג־בלת.

גירסה נוספת לשעון. שעון
המיועד לנסיעות, למטיילים בתפקיד
או על חשבונם. הוא דומה לשעון
הנזכר, אלא שזה מצוייר במיקרופון
מעבה־מרכז, המפסיק את
פעולת־האזעקה בהישמע קולו של
המבקש להמשיך לישון, או רעש
מחיאת־כפיים (כאן דרושות שתי
ידיים, במקום האחת) .בתוך השעון
בנוייה מערכת־תאורה זעירה, ול־שעון
עצמו מיכסה מתקפל, שבו
מוטבע לוח־זמנים עולמי.
מופעל על־ידי סוללה קטנה
אחת ׳(כלולה במחיר).
המידות — 6.5ס״מ רוחב8.5 ,
ס״מ אורד 2.2 ,ס״מ עובי. המחיר גם
הוא 40 דולר.

כמיקלט־מס ראשי בקהילה האירופית.
בכתבה מובאים פרטים מעניינים,
וביניהם התצלום שבכותרתו
נאמר :״חשבונות בשפע:

זרים מתקבלים בברכה״.

אז מה הבעייה? אני מניח שהיא
עשוייה לגעת גם בכמה נושאי דרכון
ישראלי: אף כי לא לרעה. מי
שמגיע לדוכסות של לוקסמבורג
מגיע בהכרח לבולבר־רויאל, הוא
רחוב הבנקים. בכספות של אלה,
אומרים יודעי־דבר, מונחים יותר
מ־ 150 מיליארד דולר. כל 20הבנקים
נמצאים באותו רחוב.
עוד לפני מילחמת־העולם השנ ייה,
היתה שווייץ אב״טיפום למדינה
של מיקלט־מס. היום יש לה
הרבה מתחרות, כמו המרכזים הפיננסיים
״מעבר לחוף 7ס
40££ז )8באיי־התעלה (של בריטניה)
,ליכטנשטיין, אנדורה, ברמודה,
נסאו, סינגפור, וכמובן לוקסמבורג,
שהפכה לגן־עדן פיננסי
של משקיעים מכל רחבי־אירופה.
על־פי הנחיות נציבות השוק המשותף,
יחויבו בדצמבר 1992 כל
הבנקים, ב־ 12 מדינות השוק, לנכות
במקור 1551,מכל הכנסת־הש־קעה.
ואם זה יקרה, לא יהיה כדאי
להשקיע בבנקים שבדוכסות, אם
בכלל. ועל כך לוקסמבורג נלחמת.
שהרי פרנסתה עלולה להתקפה.
הדוכסות הזעירה זוכה זה שנים
בשיגשוג שאין דוגמתו בכל אירופה.
שיגשוג, שאותו היא חבה
לעובדה שאינה גובה מס על ההכנסות
מהשקעות של מפקידים
זרים, וגם הסודיות הבנקאית הנשמרת
שם בקנאות, גדולה הרבה
יותר משל אחותה הבכירה —
שווייץ.
אז מה עושה שם בנק הפועל?,
משתתף בחגיגה.
סיפור: באחרונה העתיק אחד הבנקים
החביבים על הישראלים,
בבאנהופשטראסה (רחוב־תחנת־ה־רכבת)
בציריך, את המחלקה המטפלת
בהפקדות של ישראלים. יש
דבר כזה. אתה יכול לפגוש ברחוב
דוברי־עברית השואלים: איפה הסניף
החדש?

ריקה הסמיקה

(המשך נ!ענו 1ד ) 19
״אני בטוח שריקה מכירה את ביבר
היטב. הרי הוא פירמה! והם נפגשו
.בעבר. אבל באותו רגע, על הבימה,
היא לא זיהתה אותו״.

תגובתו של שאול ביבר:

צילצלו אלי ממישרד־החוץ, ואמרו
שפנו אליהם מהשגרירות בפאריס
בעניין להקה צבאית. הם לא
עשו מחקרים בעניין — כאשר מדברים
על להקות, פונים אלי.
נכון שיצחקי היה קציו־החינון־
הפיקודי באותה התקופה, ואני אמרתי
להם את זה, אבל הם אמרו: זה
בסדר, לא מעניינים אותנו המחקרים
ההיסטוריים, אנחנו רוצים שאתה
תהיה שם.
כאשר ריקה עבדה עם הלהקה,
הייתי רחוק מענייני־חינון־ .הייתי
אז סמג״ד או מדריך בקורס מ״פים.
אבל מאוחר יותר כתבתי לריקה
שיר, צביקה א. היה מחזמר, שאותו
כתבתי יחד עם אורי סלע ואלכס
מסים. רירי מנוסי כתב את הפיז־מונים,
יוחנן זראי את הלחנים וריקה
היתה הכוכבת•.
היו עוד אין־ספור מיפגשים ביני
לבין ריקה, בתוקף התפקידים שלי
כראש ענף־הווי־ובידור וקצץ־החי־נוף
של השיריון. לאנשי הטלוויזיה
הצרפתית היה מידע על ריקה, והיה
מידע עליי. הם קראו לי ״קולונל
ביבר״.
בעצם, הם רצו להזמין רק אותי.
אבל אמרתי שאם הם רוצים לעשות
משהו עוד יותר מוצלח, שיזמינו
חברים מהלהקה, והם שמחו לרעיון.
שיכנו אותנו במלון של שלושה
כוכבים, סטלה. הייתי שמח
אילו יצחקי היה נוסע, אבל ביקשו
אותי, לא אותו.
ריקה לא זיהתה אותי על הבימה,
כי הייתי רחוק ממנה, אולי 25
או 30 מטר. כאשר התקרבתי אליה,
היא נפלה על צווארי. יש דוקומנטים,
יש קלטגדוידיאו. חוץ מזה,
איך יכלה לזהות אותי? הרי אף
פעם היא לא ראתה אותי כפי
שהייתי לבוש באותו ערב, בחליפה!
למה לא סיפרתי שום דבר בתוכנית?
כי ככה סיכמנו מראש.
״עשינו חזרות. הוחלט שטימור יספר,
כי הוא קריין מיקצועי, ויודע
מה לעשות במיקרופון. החלטנו
מראש גם מה הוא יספר — שלא
הירשו לריקה להיכנס לחדר־האו־כל
של הקצינים, מכיוון שהאח־ראית
טענה שהמחשוף העמוק שלה
מבלבל את הקצינים.
לגבי התפקיד שלי — סוכם
שאני אגיש לריקה את המתנה,
מדליון.

מה פתאוס
גילהו
^ ני מצטער לשמוע שיצחקי
מרגיש את עצמו מקופח. אבל
מה אני יכול לעשות? הרבה קצינים
אחרים בפיקוד יכולים להרגיש את
עצמם מקופחים.
אני מאוד מכבד את יצחקי, אבל
כשאומרים — תנו שם של אדם
השייך ללהקות הצבאיות, אומרים
שאול ביבר. חושבים גם שהייתי
קצין־חינוך ראשי, וזה, כמובן, לא
נכון.
לא היה לי שום רצון לפגוע באדם
הנחמד הזה. לא גזלתי ולא

* כאותה התקופה כיד 0,׳/ח;/
וריקה זרא• 01 בכתבים שר העולם
הזד, רעו״ר סוסיקה1 .ם אור׳ סר 11
וארכס ססיס היו אז חבר• מערכת
העולם הזה.
העולם הזה 2695

גאל תומו־קין משיג: לאמנון דוקור:

גוום אינו ידיד!

לפני שבועיים ם ירסם יגאל תומרקין מעל עמודי ״העולם
הזה 12.4.89 כתבה בשם ״נקרופילים״ ,ובה התקפה
חריפה על מסיבת־הפרידה שעיד ח בן־אמוץ. בשבוע
שעבר השיב לו אמנון דנקנר, ידידו של בן־אמוץ, תשובה
הכותרת 4״׳׳ן׳ י*1
תחת1 1411^ ) 1 4
חריפה 1114 1
111׳ 1
״קיאה 1של קינאה״ .להלן תשובה
ששיגר תומרקין ל״העולם הזה״.

ולא־יוצלחים זקנים בודדים. משהגיע מישהו למשהו, נשאר בבית לעבוד.
ראה פיקאסו, ראלי. ראה בקט. ראה מישל טורנייה ועוד.
ועוד: ברלין ופאריס זה לא תל־אביב. שם נפגשו אנשים משום שלא
נפגשו בבית כמו כאן, נקודה.
התגודדות איננה חברות. גם לא אותה גרופיות של דנקנר על מחלתו
של רב״א. היא יותר 59001 ). 79£10 של היפוכונדרים.

לפני נסיעתי טרחו חברים להקריא לי את דיברי־הבלע של אמנון
דנקנר ביחס אלי.
אמנון מציג את עצמו כביוגראף של דן בן־אמוץ. אני מאחל לו יתר
הצלחה מאשר זאת שזכה בה בביוגראפיות של תמר גולן ולאה נודלמן.
לא צריך למכור לי את דן בן־אמוץ. אני מכיר אותו היטב זה 34 שנים.
הוא היה גם הקליינט הישראלי הראשון למצלמתי המיזרח־גרמנית מסוג
קונטאקס, וגם לאמנותי.
הייתי גם אחד המאיירים של סיפרו האחרון בגילגולו הראשון הצברי
— איך לעש 1ת מה. כפי שהיה לי הכבוד הלא־מפוקפק לעבוד עימו
בציפור הנפש דלי, ולהיות אחד הראשונים לשמוע פרקים מתוך הרומאן

דנקנר(לידו: אלכם אנסקי)
,קיא של קינאה״
תומרקין נקחפילים
הראשון האדולסנטי שלו. הוא גם הכיר לי את אורי דייוויס. דב״א היה
בעבורי משל׳,ותו לא.
אכן -,בין חבריי היו גנרלים, ארכיטקטים, פוליטיקאים, אנשי עולם
תחתון ואפילו אמנים. איני מכחיש — התגוררתי. אך איני רואה בזאת
גבורה וחברותא, אלא עקב־אכילס וחולשת־הבשר.
באשר להתגודדויות בבתי־הקפה של ברלין ופאריס — לא דנקנר
האיש שיספר לי עליהן. היו אלה תמיד־תמיד מקומות לאנשים צעירים

* שבועון הומוריסטי שהופיע במשך זסן־סה.

גנבתי ממנו. יש לי מיכתב — אם
לא זרקתי אותו עדיין — מהטלוויזיה
הצרפתית, שבו מבקשים ממני
לבוא, באופן אישי. אמרו להם שאני
אדם מאוד עסוק, ולכן הם כותבים
״אנחנו מאוד מבקשים שתבוא.״

כאן שאול ביבר.
כאשר הוא שומע שמתייחסים
אל יצחק יצחקי כאל זה שגילה את
ריקה זראי, אומר ביבר :״מה פתאום
הוא גילה אותה? היא היתה
מפורסמת בירושלים שלוש שנים
לפני שהיא הגיעה ללהקה, וגם

אני מציע לדנקנר להתכתב עם שכמותו. כל אותם ילדים של אמא
פולניה(ראה י. פולני) ,הנושמים מן הפה ולא מן האף, ולהם תמיד שומן
וריח דג־מול מאחורי האוזניים.
לאמנון יש בעייה עם האינטגריטי והלויאליות החברית. הוא גרופי
מעריץ. ראה יגאל אלון, הדה בושם, עמוס קינן ואחרים. אחר־כך בועט,
אחר־כך שוב מתנצל ומכה־על־חטא. ואחר״כר קורה ההיפך: ראה הספרדים
(״אין לי אחות״) ,ראה הדתיים, ראה עורכי־העיתונים. בועט, ואחר־כך
הולך לקאנוסה וחוזר חלילה.
ולא שאיננו מוכשר. אך נתקיימה בו בירכת יעקוב לדן :״נחש עלי דרך
ושפיפון עלי אורח״ ,אשר ישופנו עקב בכל הזדמנות( .השם הנכון הוא דן
ק׳ נר).
לטענתו, שכל מה שכתבתי הוא קינאתי על שלא הוזמנתי — שטויות.
גם דן וגם דנקנר מכירים אותי בכדי לדעת שלא הייתי בא. איני הולך
ללוויות ולא לחתונות, כך שמהם נמנע ביזיון הסירוב הזה.
אני רוצה להציע: אם דנקנר רוצה לבוא בין אנשי־תרבות, לרחוץ
מעצמו את הפולניות של אמא ולהתחיל לנשום דרך האף, ולא דרך הפה,
אז שיתחיל לתרגל ידידות וחברות, במקום גרופיות, בעיטות והתגודדות
בהמות. ושלום על ישראל.

אני נום ע•
יוחנן זראי היה מאוד ידוע בקרב
המוסיקאים.״
על השאלה מדוע לא טילפן לביבר
בעניין, אומר יצחקי, המשמש
כיום כמרצה לתנ״ך ולארכיאולוג־יה
בארץ ובחו״ל :״קודם כל, אני
חושב שאין עם מי לדבר. ושנית, זה

יגאל תומרקין ₪
למטה מכבודי להרים אליו טלפון.
אבל אני שואל — איפה ההגינות?
מה עם כל הסיפורים והצ׳יזבטים
של ביבר על חברות ועל רעות? החברות,
נשארה בתקופת הפלמ״ח,
והרעות — אני מבין שכאשר
מדובר בנסיעה לחדל, אין רעות.״

6ע£33 01א31ט/158מ/
כל חברה צריכה בכירה

שרות מהיר בכל סניפי אוויס -איש׳ וטלפוני.
ימי בונוס -תוכנית ״בונוסע״ להשכחת יומיות
במחירים מיוחדים, יום בונוס על כל 10 ימי
השכרה ועוד יום בונוס נוסף על כל 50 ימי
השכרה,בארץ בלבד.
מגוון תוכניות השכרה לטווח ארון.
החכרת רכב חדש מכל הסוגים.
פלאפון.
תוכניות רכישה והחכרה של רכב מוחלף.
השכרת רכב בחו״ל בתנאים מועדפים.
כרטיס ם ח*2שע -כרטיס הנחות בינלאומי.

השורה התחתונה ברורה. גם אתה צריך משכירה
בנירה בזמינות גבוהה. והכתובת הנכונה בישראל
ובעולם כולו היא אוויס. טלפן עכשיו 384242־,03
מועדון העסקים של אוויס.
מחלקת מכירות: לפנות למזל.
רח׳ המסגר 12 תל־אביב 67774
טל׳ 384242־ ,03 טלקס,341372 :
פק 371169 :0־03

גולדפ״ן/גרי

נמה פעמים בשנה אתה צריו להוסיף רכב שנור לצי הרכב של החברה? מכונית מנהלים לאורח חשוב
מחו״ל, תחליף לרכב מושבת, מיניבוס להסעה, רנב מסחרי להובלה. נל חברה זקוקה מפעם לפעם
לשרות׳ השכרת רנב. לפעמים באופן בלתי צפוי.
מועדון העסקים של אוויס מציע שורה של יתרונות חשובים לחברות, מוסדות, מנהלים ואנשי עסקים.

אנחנו משתדלים יותר
בונוסע אלי
נא לשלוח אלי את תיק המידע על ״מועדון העסקים של אוויס״ ,על תוכנית
״בונוסע״ ועל תוכניות ההשכרה והחכירה המיועדות לחברי המועדון.

חברה .
תפקיד _
כתובת .
טלפון _

מונפונו של שלמה
זרגרור (המזוקן
על ספסל
ה1אשמי )0
התעורר בכל א.
אחרי ארבע
עו1י .0הוא הודה
¥ה לא דדה תיק קל לתביעה. כאשר עמד
( שלמה זרגרוף לדין לפני בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב לפני שלוש שנים, באשמת
רצח המארחת נחמה קליינרמן, הוא הכחיש
כל קשר אליה, וטען כי לא הכיר אותה כלל.
בידיה של התובעת, דבורה חן, היו רק שתי
ראיות נסיבתיות. איש לא ראה את המנוחה
והנאשם יחדיו, ולא היו עדי־ראיה לרצח. נחמה,
אשה שמנמונת בעלת־פגים יפים מאוד,
נמצאה מתה בדירתה, במרכז תל־אביב, אחרי
ששמים שמעו קול־נפץ וראו עשן עולה מדי-

חיר זול, והוא ניסה לשכנע את אשתו שתסכים
לקניית המכשיר. תוך כדי בדיקת המכשיר
השאיר עליו את טביעות־אצבעו.
שתי טביעות־האצבע הללו עמדו לבדן,
נגד הכחשותיו הנמרצות של זרגרוף. סניגורו,
עורך הרץ טוביה נבנצאל, העלה כמה אפשרויות
לחשודים אחרים ברצח. למארחת היו
מיספר רב של מכרים וידידים, ביניהם גם שני
שוטרים.

מסוממים, ששאלו על המארחת. הסניגור ניסה
להפנות את החשדות נגד גברים אלמונים
ולזכות את שולחו. אולם להפתעת הכל, כאשר
שאלה התובעת את העדה אם היא מכירה
את הנאשם, הציצה בו בעלת הבר ואמרה :״כן,
הוא אחד מהבחורים המסוממים שחיפשו את
נחמה.״ מילים מפתיעות אלה הותירו רושם
רב על השופטים, ובהצטרפן לטביעות־האצ־בע,
גרמו להרשעתו של זרגרוף ברצח.

בוגדות בבעליהן? אחותי היתה כל כך חביבה,
היא עזרה לכולם.״
דורית לא פגשה את זרגרוף ולא הכירה
אותו. אבל היא התפעלה מקולו המלטף והעברית
הצחה שבפיו, כפי ששמעה בבית־המישפט,
ואמרה :״אחותי היתה רצינית כזאת.
היא קראה ספרים רציניים וראתה סרטים.
היא רצתה לעזוב את המיקצוע. הנאשם
עושה רושם כל כך טוב. הוא מדבר עברית

9 X11נ ע 119X117
רתה. המישטרה ומכבי־האש גילו את גופתה
עירומה וחבוטה במוט־ברזל גדול שנמצא
לידה. על השטיח, בצד המיטה, נערמו מיספר
חפצים שהרוצח הצית כנראה, כדי לשרוף את
כל העיקבות שהותיר. אך האש הציתה מיכל
תרסיס לשיער שהתפוצץ, והזעיק את השכנים
בטרם הצליחה האש לכלות הכל. מומחי
המישטרה מצאו כתם־דם מעל למיטה, ועליו
טביעת כף־ידו של אדם.
מאחר שאיש לא קישר את זרגרוף למנוחה,
לא הגיעה אליו המישטרה אלא אחרי חודש
ימים. הקשר איתו נוצר דרך מכשיר־הווידיאו
של המנוחה, שנגנב מדירתה בזמן הרצח. המכשיר
התגלה אחרי חודש, מוסתר ליד בית־דנ׳
בשכונת־התיקווה, קרוב למקום־מגוריו
של הנאשם. היתה עליו טביעת־אצבעו של
זרגרוף. אבל היה לו הסבר גם לכך. הוא סיפר
לשוטרים כי שכן הציע לו את המכשיר כמ
אחד
מהשוטרים הללו הפר, בידי הסניגור,
לחשוד מיספר אחד בתיק. הסניגור טען כי
בידיה של המנוחה היו תמונות של השוטר,
והיא התכוונה להציגן לפני מפקדיו, וגם טענה
כי היא בהריון ממנו. השוטר סולק מתפקידו
במישטרה עקב קשריו הסודיים עם המארחת.

ארבעה

מסוממים

ין עדי־ההגנה הביא הסניגור גם צעי-
רה שניהלה בר בתל־אביב, שם עבדה
המנוחה לעיתים. העדה נחקרה על גבר צעיר,
בלונדי, שבא לבר ביום הרצח ושאל על המארחת.
לפני שהלך אמר :״את יכולה להגיד
לנחמה שהחשבון בינינו ייסגר, ואחר־כך אני
נוסע לחדל.״
באותו הערב הגיעו גם ארבעה בחורים

קורבן נחמה קליינרמן
סונדברזל בראש

שלוש שנים עברו מאז נידון זרגרוף למא־סר־עולם
ועד לשמיעת עירעורו לפני בית-
המישפט העליון, בשבוע שעבר. השנים עשו
בנאשם את שלהן. בעוד שלפני מעצרו היה
אדם צעיר, חילוני ומגולח למישעי, הרי שכבר
בתחילת מישפטו החל מגדל זקן. המנוחה
הטרידה בוודאי רבות את מנוחתו בכלא.
לדברי כל מכריה וחברותיה המארחות,
שפקדו את כל ישיבות בית־המישפט, היתה
נחמה אשה סובה ונעימת־שיחה. רכים אהבוה,
ונהנו לשוחח איתה שיחות ארוכות.
מגיל צעיר עבדה כמארחת, ואחרי כמה
שנים הצטרפה אליה גם אחותה הצעירה, דורית,
שהתגוררה איתה בדירתה ועסקה באותו
מיקצוע. סיפרה עליה אחותה :״היא כל כך
רצתה ילד! למה זה היה צריך לקרות לה? היא
מעולם לא עשתה רע לאיש, אז מה אם היתה
מארחת של ברים? חסרות נשים נשואות ה
יפה
בקול שקט כזה. הוא נשמע כל כך
אינטליגנטי. אחותי אהבה אנשים כאלה. הוא
בטח עשה עליה רושם בדיבורים שלו״.

^ מרגיש
היה

^ פרקליטות והמישטרה חסכו מדו!
1רית את מראה אחותה המתה, ולא הראו
לה את התמונות שצילמה המישטרה. הגופה
העירומה והרצוצה, כתמי הדם והפיח שנראו
בתמונות היו מראה נורא. מראה זה רדף בוודאי
את זרגרוף ושימש חומר דלק למצפונו.
הזיכרונות והמחשבות שיכנעו, כנראה, את
הצעיר השחרחר כי עשה מעשה נורא, שאין
עליו כפרה, אלא במאסר־עולם.
כאשר הגיע לפני בית־המישפט העליון,
ושמע את סניגורו משמיע שוב את ההכחשות,
ומצהיר על חפותו חש זרגרוף כי אינו. יכול
לעמוד בכך. הוא ביקש מבית־המישפט לפטר
את הסניגור ולהרשות לו לחזור בו מהעיר־עור
.״אני נמצא בכלא יותר משלוש שנים.
שוחחתי עם אנשי־מיקצוע והבנתי את גודל
הטעות שעשיתי. אם הייתי ממשיר להכחיש
את הרצח הייתי רואה את עצמי כחיה, כפי
שהייתי. אינני יכול להתכחש לעצמי ולאמת.
אני מצטער מאוד על מה שעשיתי״.
בראשונה מאז מעצרו סיפר זרגרוף כיצד
קרה הרצח, ומדוע ביצע אותו :״הכרתי אותה
לא הרבה זמן. פעם, כשהייתי אצלה בדירה,
נוצר בינינו ויכוח. היה בידי מוט״ברזל. אני
מסגר, והייתי בדרכי לעבודה עם חומר־גלם
ללקוח. בתיגרה שהתפתחה הרגשתי צורך
להגן על עצמי. תקפתי אותה במוט וברחתי
החוצה״.
הסיוטים והפחדים החלו מיד אחרי הרצח.
עד למעצרו, אחרי חודש, היה הצעיר חסר-
מרגוע. הוא לא ישן ולא אכל, ובני ביתו
הרגישו בשינוי שחל בו. המעצר הביא לו
מעין מרגוע, וההודאה באשמה בבית־המיש־פט
העליון הביאה לו את הפורקן הנפשי.
ההודאה המפתיעה לא שינתה, כנראה,
בהרבה את מצבו המישפטי של זרגרוף. פסק־הדין,
שהרשיעו, היה מבוסס היטב על ראיות
בלתי־ניתנות־להפרכה, כמו טביעות־אצבע,
י*נל ת היה העירעור נדחה כנראה במילא.
בהודאתו השיג הנאשם גם את הפורקן הנפשי
וגם את התפעלות הציבור ממעשהו הנדיר.
את נחמה קליינרמן אי־אפשר כבר להשיב
אילנהא לון ₪
לחיים•

ירט• קולנועבט לו ויזיה
* * עשרו* הדיברות

יומן החדשות
מיפגש של גאונים הניחושים והזזמתנות הגיעו
לקיצם במסיבת־עיתונאים פארי-
סאית, שבה חשף ז׳יל ז׳אקוב, מנהל
פסטיבל־הסרטים המבוקש ביותר
בעולם את מכמני המהדורה ה״42
שלו. הצגת־הפתיחה תהיה הסרט
שהוא כבר אירוע בביתו, סיפורי 1י1
יורק, שלושה סיפורים נפרדים של
וודי אלן, מארטין סקורסזה ופרא־נסיס
פורר קופולה.
בתחרות הרישמית יככבו פרסי
אדלון(קפה בגדר) ,בסירטו החדש
רוזאל׳ יוצאת לקניות, שוב עם מרי־אנה
סגברכט בתפקיד הראשי, תי־קוות
הקולנוע האמריקאי, ג׳ים
ג׳רמוש וספייק לי בסירטיהם החדשים,
וסירטו החדש של אמיר

קוסטוריצה (נוסע העסקים של
אנא) בשם עת הצוענים. שני סרטים
מאיטליה עוסקים שניהם
בנוסטלגיה קולנועית. האחד, מקסם,
של אטורה סקולה, שזכה
לביקורות נלהבות באיטליה, שם
הוא כבר מוצג, והאחר ביוז־הקזל־נוע
פרארדיזו של ג׳יוזפה טורנא־טורה.
זעקה באפלה, סרט שהופק
על־ידי קאנון באוסטרליה עם מריל
סטריפ בתפקיד הראשי (היתה
מועמדת לאוסקר) וסרט חדש של
יז׳י סקולימובסקי, נחשולי אביב.
סרט אחר שמעורר סקרנות הוא
לוסט אנללס, מישחק־מילים שפירושו
למעשה מלאכים אבודים,
הוא של יו האדסון, שעשה את
מרכבות האלים ואת גר״סטוק.
סרט שאינו מעורר ציפיות הוא
פראנציסקו של ליליאנה קאוואני.
נשיא חבר־השופטים הפעם, הפנינה
שבכתר, וים ונדרס.

תנו כ בוד למפיק המפיק הצרפתי מארין קרמיץ
זכה לכבוד ולהכרה חסרת־תקדים
כאשר המוסיאון לאמנות מודרנית
בניו־יורק ערך לכבודו רטרוספקטיבה,
מחווה שנעשתה עד היום רק
לכימאים או לשחקנים בעלי שי־עור־קומה.
קרמיץ,
שהפיק בין השאר את
להתראות ילדים של לואי מאל,
חושב את עצמו לא רק למפיק־יוצר,
כי אם גם לסוחר בדברי־אמנות
בדיוק כמו מו״ל של ספרי־מופת.
קרמ^ץ, שהתחיל את דרכו
כעוזר־בימאי של ז׳אן מורו ב־
, 1959 הפך לבימאי של סרטים מיליטנטיים,
ומצא את עצמו ברשימה
השחורה בגלל נטיותיו השמאליות
הקיצוניות.
עיקר גאוותו היום על סירטו

וווווווווווווווווווייוו
תאונה גנג\>ת
קומדיה לפי מירשם, מומר!
למפירה, מצחיקה בזמן שרואים אומה ונש־נ
ח ת במהירות הבזק, חמש דקות לאחר מגן.
דני דה״ומוו וארנולד שווארצנאגר צדינים
להיות תאומים. זה נבר נשמע מגוחך. ההסבות
תאונה ננסית שהעניקה לשווארצנאגר את פל
הסוב המרונז של שישה גברים אשר תרמו את
זרעם, והותירו לדה־ויסו רק את הפסולת התעשייתית.
התוצאה: שווארצנאגר גם גיבור, גם
חנ ם, גם משפיל, אבל נורא תמים, ני גדל באיי
פיג׳י. דה-ויטו גמד מנוער, בור ורמאי, אבל
יודע להסתדר, בי גדל ברחובות לוס־אגג׳לס.
שוואדצנאגר בא העירה לפגוש את התאום רו*
דך־הבצע. אל השניים נדבקות גם שתי התי בות,
וביחד הם זוני ם גם לאושר וגם לעושר.
יחי החלום האמריקאי. בקולנוע לפחות, הוא
ניתן להשגת בקלות.
.איוון רייטמן, שהסיק את בית החיות וביים

דני דה־ויטו וארנולד שווארצנאגר
את מכסחי השדים, המציא את הגלולה הסינתטית
הזאת, והוא סוחט ממנה את נ ל המיץ.
שווארצגאגר לא היה מעולם שחקן, אבל גם אין
לו יומרות. הוא מלגלג על התפקיד בלי שום
מאמץ. דני דה״ויטו, נ ד רנו, משחק על הידיים,
הרגליים, העיניים ונל השאר האביזרים הקט נים,
שבהם התברך ושורך קלוריות בקבלנות.
סיפור אין, אגל במקום זאת יש מסע ברחבי
היבשת האמריקאית. במקום עלילה, נופים.
סליחה, על איזה סרט דיברנו! נבר שנחנו.

מפזז>דו1
בקוע\>
נשיכות קטנות(אלנבי,
תל־אביב,

ארצות־הב־

רית) -מפחידון נעורים
מצוץ מן האצבע, על עיירת־קייט שבה אופנוענים
צעירים הופנים לערפדים. למקום מגיעה
גרושה עם שני בניה המתבגרים, שאחד מהם
מתפתה לערפדות והשני מצטרף לציידים של
מוצצי-הדם.
הסרט, באבחנה דקה ונבונה, עושה הפרדה
ביו סוגים שונים של עופות-לילה אנושיים. יש
מי שנהנים מן תעניין, ויש מי שמתחדטים על נ ל
העניין. ענוד האחרונים יש במובן גם דדך נסי גה,
אחרת לא היה זה סרט הוליוודי. חוץ מזה,
אפשר למצוא נ אן את נ ל האביזרים הדרושים
בנסיבות קריטיות שכאלה, מיתדות־עץ ושיני-
שום ועד לאפקטים מיוחדים של התפוצצות
רבתי, בנל פעם שערפד מתרסק תוך מילוי
תפקידו.
ג ואל שטואנד, שהיה נ בר מעורב בבמה
אפוסים,לזבי-חוטם, מתנוון באן, ננל הנראה,
לפרק נוסף בעולם התעתועים של אמריקה

** האדמה השוגה

קיפר סאתרלנד: ערפד מודרני
התיכונה, זו של הרוב השקט, בעל המחשבות
האפלות, שבה מוצא גם סטיבן שפילברג את
פרנסתו. אם אבן לא התנוון לעניין ברצינות, יש
לעבור לסדר היום ול שנוח. רק אם באמת חשב
שיש לו מה לומר, הוא ראוי לגינוי. נ יש בסרט
הזה זרע ברור של פאשיזם. נ ל הילדים הטובים
של אמא יזנו לגיהינום, כל הפאנקיסטים המ•
לוכלנים עם התיסרוקות המשתות שרונבים
נ מו חיות על האופנועים, הם הערפדים המוצעים
את דמם. ויש דק דדך אחת להיפטר מהם:
חיסולם עד אחד. נשמע קצת מונר. נחמד, לא!

(יום שישי 28 ,באפריל, בשעה

- )22.30 עוד טרם הוליוודי מפואר במו שידעו לעשות פעם.
טיפרה של פרל בוק על עלייתו ונפילתו של איכר טיני. זוהר
הוליוודי, מעמדי ענק וטעינה של פלישת ארבה, שלא נראתה
כמוה בקולנוע. הטרט זכה בפרטי ,,אוסקר׳׳ מרובים, בראש
וראשונה ללואיזה דיינו־ ,כאשתו הכנועה של האיכר המלווה
אותו כל חייו. מולח בסרט פאול מוני. בימאי* .טידני
פדאנקלין( .שנת הפקוד 1937
החדש עם אלן רנה, בשם אני רוצה
לחזור הביתה, קומדיה בכיכובו של
אדולף גרץ, המגלם אמריקאי שנתקע
בפאריס ושואף לחזור ל־קליבלנד.
גרין הישיש היה אחת הדמויות
הבולטות ביותר בתיאטרון
המוסיקלי של ברודווי ובסרט המוסיקלי
של הוליווד בשנות ה־ 40 וה־
.50 לצד גרץ מופיעים לינדה לוין,
ג׳ראר דפארדיה ומישלין פרל. הסרט
מדבר ברובו אנגלית, בגלל
התסריט שנכתב על־ידי הסאטירי־קן
והקריקטוריסט האמריקאי הנודע
ג׳ולס פייפר (רציחות קטנות).

פראנקו זפירלי, שמתעקש לעבד
את שייקספיר לבד, עומד לטפל
בהמלט, כשבתפקיד הראשי מל
גיבסון. בחירה תמוהה, אבל קשה
להאשים את זפירלי בהגיון צרוף.
האמריקאים ממשיכים להשתמש
במקורות צרפתיים כבסיס לקומדיות
אופנתיות. אחרי ההצלחה
הקופתית האדירה של שלושה גב־רים
ותינוקת, המצחיקון של קולין
סרו, שנדד לאמריקה, זוכה תרניל
בנישואין, במקור סירטו של ז׳אן
שרל טאקלה, להצלחה גדולה. את
מקומן של מארי קריסטין בארו ומארי
פראנס פיזיה תופסות שתי
שחקניות ידועות בעלות מבנה פיסי
המזכיר את המקור: איזבלה רו־סליני
רחבת־הגרם ושון יאנג החטובה
כבובת־חרסינה. את מקומם
של ויקטור לאנו וגי מארשן ממלאים
טד דאנסון וויליאם פיטרסן.
מייקל דאגלס חוזר לשחק בסרט
חדש של רידלי דקוט(בל״ד ראנר)
ושמו נשם שחור. זהו מותחן על
שוטר ניו־יורקי המסתבך עם העולם
התחתון היפאני. לצידו של
דאגלס מופיע צוות יפאני-אמרי-
קאי מעורב ובו אנדי גארסיה, קייט
קאפשו וקן טאקאקורה. את הסרט
הפיקו שריל לנסינג וסטאנלי ז׳ו־פה,
שעשו את חיזור גורלי והנאשמים.

תדריך

וו!וויוווייווויווווווווו

שביעי פסח, בשעה - )22.00 חלק ב׳ של סרט־הענק של ססיל
דה-מיל. לא בדיוק הה שתקפות הראויה ליציאת־מצרייס,
אבל מופת למושגי הראווה הניצחיים של הוליווד ולכל מה
שמקובל בבידור עממי. צ׳רלסטון הסטון הוא משת ד מו,
אבל את היזמה גונבת מחלקת האפקטים המיוחדים
בחציית יס״סוף. שנת הייעוד*.1956 .

מה הולך
באפריקה

תאומים (תל־אביב, תל־אביב,
ארצות־וזברית) -

(יום שלישי 25 ,באפריל, ערב

חובה לראות:
תל־אביב: בגלל המילחמה
ההיא, פלה הכובש, קפה בנדר,
ארבע הרפחקות של רנט ומירא־בל,
מ׳ הפליל את רולר רביט?,
בל״ד ראנר, הדיקטטור הנדול.
חיפה: בגלל המילחמה ההיא.
ירושלים: שדות החיטה האדומים,
פלה הכובש, ארבע הרפת־קות
של רנט ומירבל.
מ ל -א בי ב:

ארבע הרפתקות

שלרנטומיראבל(לב,מ1צננם
בחיפה, צרפת) — אריק תהמר,
צעיר מתמיד, בארבעה סיפורים
קצרים ומבריקים על שתי.נערות,
אחת עירונית ואחת כפרית,
המלמדות זו את זו פירקי־מוסר
ומינהגי״חיים.

דג ושמו ונדה
(טיילת, תל־אביב, מוצג גם בירושלים,
ובחיפה, אנגליה) — ג׳ון
(מלון פולטי, מונט׳ פ״טון) קליז
כתב תסריט והינדס את דמויותיו
כך שכל רגע הוא בידור, שנינות,
רומנטיקה ועוקץ. צוות מיקצועי
לא מפגר אחריו. ג׳יימי־לי קרטיס
מתגלה כקומיקאית אירוטית.
מייקל פאלין כגמגמן תמים וקווין
קליין כמאהב המפסידן (אוסקר
משנה).
* * פלה הכובש (מוסיאון,
דנמרק) — עובד־אדמה שוודי
ובנו נמלטים ממולדתם הענייה,
במאה הקודמת, ומחפשים עתיד
ורוד יותר בדנמרק השכנה. קדרות־החיים
מוארת בחום האנושי של
הדמויות ובאהבה שיש לבימאי כילי
אוגוסט אליהן. עם מאכס פון־
סירוב(אוסקר הסרט הזר).
* * איש הגשם (שחף,
מוצג נם בירושלים ובחיפה, אר־צות־הברית)
— אלוף פרסי האוסקר
של השנה. דאסטין הופמן הוא
אוטיסט היורש שלושה מיליון דולר,
וטום קרוזיהוא אחיו המבקש
לגזול ממנו את הירושה. בארי
לווינסון ביים במיומנות רבה.

*** יחסים מסוכנים

(חדתן. מוצג גם בירושלים ובחיפה)
— שחיתות וניוון של האצולה
הצרפתית המשתעשעת במיש־חקי
כוח על חשבון החלשים שביניהם.
גלן קלוז, שכמעט זכתה
באוסקר, ג׳ון מלקוביץ ומישל פיי־פר
הם כולם בסדר, אבל הדקורציה
משכנעת יותר מהם. והיא אכן
קיבלה אוסקר.
סלאם בומביי (פריז
תדאביב. אימפריה ירושלים, הודו)
— סיפורו של קרישנה, נער שגורש
מכפר עני, ההולך העירה להחזיר
לעצמו כסף אבוד ולומד את
האמת העגומה של החיים בארצו.
סרט־מחאה של הבימאית מירה
נאיר, הודית שהיה לה מזל ללמוד
בהארווארד.

* *נשואה למאפיה(לי
מור,
תל־אביב, מוצג נם בירושלים,
ארצות־הברית) — הזדמנות מענגת
לחזות בשלישיית כישרונות באופנה:
הבימאי יונתן(משהו פראי)
דמי אחוז התזזית, שופע רעיונות
קולנועיים, מאתיו מוריו עובר מד־ראמה
למצחיקון בהחלפת כובע
בלבד ואחת היפות של הבד, מישל
פייפר, שלהבדיל מיחסים מסוכנים
מרגישה כאן חופשית ומשוחררת.

ערגה פיינדד ₪
העולם הזה 2695

1/11ה
111111/71
נרדים וחצי מלאו לגירושיי. כל־כך
* /הרבה זמן, וכאילו הזמן עצר מלכת.
בלווה בשקיקה כתבות עיתונאיות על
גרושות ולבטיהן. עוברת בהיסטריה בין השורות.
מחכה לשורה התחתונה: אה, רגע! אז היא
חיה עם מישהו. היא שוב נאהבת ...אז מה
אית״? איפה אני בסרט הזה? שנתיים וחצי של
לבד, של פחד מליצור קשר.
ואיר כל זה התחיל בעצם? כמו תמיד, הכל
התחיל כשפגשתי בחור נחמד וחתיך, מיקצוע
טוב ביד, מסודר, חלום חייה של אמא פולניה.
מפה לשם, בהתלהבות נטולת מעצורים, התחתנו.
ולא עזרו השיחות האלגנטיות של
המישפחה, שזה לא בדיוק נראה להם שידוך
המאה. אני החלטתי — אני מתחתנת, וזהו.
מתחתנים. פותחים מתנות. חלק מעריכים.
על אחרים כועסים. הצד של החתן אף עושה
רשימת־מתנות מעודכנת — להחזיר מתנה
באותה המטבע(תרתי משמע) .כמה נפלא.
מר וגברת איקס יוצאים אל עתיר בטוח.

שבת הראשונה שאחרי נישואינו
קמתי ב״ 10 בבוקר. מר איקס כבר
היה על הסולם בשיפוץ קטן של התיק
רה, ואני, האשה הרכה והמפנקת, ניגש תי
לסלון ושאלתי א ם חשקה נפשו בק פה.
בום.
טראח. פתאום נפלו השמים.
בעל-הבית השתגע. תחת להגיד כמה
סוכר, הוא עמד על הסול ם וצעק כמו
מטורף :״איך העזת לקום רק ב־ ,10 כש-

גרושה, חופשיה — כל העולם לפני, רק
לקטוף ולקחת...
בדתי בתל״אביב וגרתי במה ש-
קוראים מחוץ לעיר, כחצי שעה
נסיעה. יום אחד הגעתי הביתה מאוחר.
מר אי ק ס הגיע ולא היה אוכל. מר איקס
מאוד רצה שאשת-חיקו תהיה גם אשת
קאריירה מצליחה, אבל -ופה בא אבל
גדול מאוד -שלא על חשבון מטלות
הבית, וכשהוא חוזר מהעבודה, אשתו
הרכה והמפנקת צריכה לדאוג לארוחה
חמה ולכל הפינוקים. זה לא היה.
מר איקס התנפל בצעקות, ובא בטע נות
אל אמא שלי, אל המחנכת שלי מכי תה
א׳ ואל ראש־הגדוד שלי בצופים,
שלא השכילו לחנך אותי, ולהסביר לי
מהם תפקידיה האמיתיים של האשה
בחיי הגבר שלה.
נשברתי וירדתי למכונית כשפניי ל בית
אמא -אולי היא יודעת מהם תפ קידיה
האמיתיים של האשה, אולי שם
תחכה לי ארוחת-ערב. מר איקס לא
התעצל, ובריצה, בסי מון קארל לואיס,
רץ אחריי ברחוב כשהוא צועק. אבוי
לבושה ואיזו שימחה לשכנים. נסעתי.
לא להרבה זמן. התפייסנו. היו חיבוקים,
היו הבטחות, ובא שלום על ישראל. עד
הפעם הבאה.
רציתי לשמח אותו. ראיתי חולצה
משגעת, גברית ונעימה. כמו שצריך.
קניתי מתנה למר איקס. ארזו לי יפה,
כ תב תי פ תק אוהב ו טס תי הביתה. לפני

הביחד הרסו בי כל חלקה טובה, העמיקו את
הפחדים, חידדו את הלבטים, סירסו אותי. ואז
אני מבינה — השנתיים האלה של הביחד לא
נגמרות ביציאה משערי הרבנות, בקבלת גט.
השנתיים האלה של הביחד, עם הכאב ואובדן
הביטחון, נמשכות הרכה־הרבה זמן אחר כך.
לחיות ביחד בבית אחד עם איש — שפעם,
בתקופת חיזוריו ״לפני״ ,היה זוכה בתואר
המחזר הלטיני של העשור — שבאופן קבוע
משפיל אותך, שבאופן קבוע מספר לך כמה

החד, העמוק, המפלח.
ואם חשתי כמו כלב מוכה בפינה בתקופת
הביחד, קשה לתת לתכונה הכלבית האחרת,
של אסירות־תודה לכל יד מושטת, ללוות
אותי בהמשך. אז נסגרים. חוששים מכל קשר
חדש.
ושוב חולפים להם הימים. הרבה ימים.
ואלה הם בדיוק הימים שבהם אני שואלת
חברות במצב דומה ״אז איפה מכירים?״ אנחנו
הרי כבר לא בצבא ולא באוניברסיטה. ובסו־

״זה נר אהאחרתכשרק צאת לחופ שי — רק לק טו ףולקחת
אך הגירוש־ןלא נגמרים כשיוצאים משוגרי ה ר סו ח...אני כבר מ״ 7בבוקר על הסולם?״ נב הלתי,
נסוגתי, רגע, רגע, מה קורה פהו
משהו השתבש! ושוב שאלתי על הקפה.
בשלב הזה ה תחל תי לתפוס שמשהו
פה מאוד לא בסדר. ביק שתי שיפסיק
לצעוק, שנדבר. בפעם הראשונה שמעתי
שאני אפס. הס תכל תי לאחור לחפש את
האפס. אני! לא יתכן, אני, מלכת״הכי-
תה, המצליחנית, בעלת עסק משגשג,
כישורים, קבלות ...אני! אפס!

**ץ נתיים וחצי של לבד, של פחד מלי*
/צור קשר. עברתי בדלת הרבנות ומילת
מלתי לעצמי :״וואו, הוא לא התחרט, יש לי
גט, אני גרושה, חופשיה.״ אם הטכס המופלא
הזה היה מוקרן כקטע מסרט של מונטי
פייטון, אפשר היה אפילו להתפקע מצחוק.
אבל לא, הטכס הפגאני נערך לו בישראל
, 1987 ואני הייתי כלת האוסקר.
וכך צעדתי אל מחוץ לרבנות, אפילו כבר
לא נבוכה ולא מושפלת, כי מה זה חשוב? אני

שנישאנו נורא קנינו מתנות זה לזה.
נתתי את המתנה בחיוך. החיוך נמחק
כעבור שניה, כששמעתי :״אין לך מה
לעשות עם הכסף! מה א ת מבזבזת! מי
צריך א ת זה!״ והיה לנו כסף. היה לו כסף
שלו ולי כסף שלי, ואת המתנה הרי קני תי
בכסף שלי, שאולי הפך לשלו! וכבר
אסור אפילו לקנות מתנות.

^ ימים חולפים והחרדות מתחילות
1 1לחלחל פנימה, עמוק לנשמה. וקיטעי־זיכרונות
מחיים משותפים, שכה היטבתי
להדחיק, צפים ועולים ביתר כוח, בעוצמה
שלא נותנת מנוח.
הימים חולפים ואני בבית. מנסה לאסוף
את עצמי, להתארגן. חברים טובים, אוהבים
ודואגים, מזמינים אותי לצאת. בהתחלה אני
לא נענית להזמנות, כי הרי יש לי ילד קטן
בבית, וקשה ולא נוח. ולאט־לאט אני פשוט
אומרת שלא מתחשק לי לצאת, כי פשוט לא
מתחשק.
ואז אני מבינה — השנתיים האלה של

את לא אשה, כמה את לא מוצלחת, כמה את
לא שווה. לחיות ביחד בבית אחד עם איש
שמושג החברות ממנו והלאה.
^ מ רו ת הכל, רציתי מאוד בילד.
7הריתי. לנשים בהריון יש תכונה
מוזרה, שעדיין נב דקת -הן משמינות.
כבר לא אותה חתיכונת בעלת גוף של
בת . 18
כל־כך צריכה חיזוקים, כל־כך צריכה
ליטוף על ירכיי המתעגלות. כעת אני
כבר אפס קטן ולא מגרה, לא נשית ולא
מושכת. עזבתי לתמיד. בסוף גם הת גרשנו.

מה טוב להיות לבד, גרושה וחופשיה,
^ רק לקטוף ולקחת.
ואז, אחרי הגירושין, כשאני לבד עם עצמי,
מתחיל העלבון לתפוס את מקומו בכל ישותי.
מתחילות תחושות העצב וההשפלה ואיבוד
הביטחון העצמי לתפוס את מקומן במלוא
העוצמה. ואת מקום הכעס תופס הכאב

פרמרקט זה קורה רק לשכנה מקומה חמש, אז
איפה מכירים? לקחתי נשימה עמוקה, נאנחתי
קלות — נלך על בליינד דייט. שהרי אני
צריכה להתחיל למכור את עצמי מחדש. אבל
מה אומרים? ואיך? איזה בלאגאן. זה נראה
אחרת כשרק יצאתי לחופשי — רק לקטוף
ולקחת.
בליינד דייט ראשון? — זוועה. ושני? —
איום. ואני כבר מוכנה לתת סיכוי לכאלה
ש״פעם״ — כן, פעם, כשהכל היה אחרת,
כשהכל היה קל כל־כך, כשהייתי בטוחה
יותר, חזקה יותר, וזה היה בדיוק מה ששידרתי,
כן, לתת סיכוי גם למישהו שהוא לא
בדיוק. אבל הוא לא מתקשר. הכעס נורא —
הוא, שבכלל לא מצא חן בעיני, עוד מעז שלא
להתקשר.
מעייף. קצת מייאש.
ושוב חולפים להם הימים. והיום אני יודעת.
עדיין מלקקת את פצעיי, עדיין מחלימה,
אוספת את השברים. עדיין משדרת לצד השני
פחד וחוסר־ביטחון, מרתיעה.
זה בסדר. זה לוקח המון, המון זמן. הרבה,
הרבה ימים. ולמעשה לרוב האנשים הרי זה
לא מסתדר בצ׳יק־ובצ׳אק. ובסוף יהיה בסדר.

דייגת שוודית משגעת
תל־אביבים דוגמנית תל־אביבית
שמשגעת את השלם

מי ס ״וו נ״ חוז ר ת
מילחמת הדיסקוטקים בעיצו־מה,
וכל מועדון נלחם בשיניים על

תיים יוסי הלי, והגיבה כשימחה
ובהתנפלות של חיבוקים ונישוקים

11111 הזמר יהודה אליאס, שאומרים עליו שבקולו
11 מזכיר א ת הזמר יהורם גאון, מתרעם על כן
בחברתה של לימור פישל, מלכת־החן. שניהם בני העיר נתניה.
אותו פלח של קהל. בין תופסי הבכורה
כיום נמצא מועדון ליקחיד
התל־אביבי, בניהולם של שניהאחים
החתיכים דיני ומאיר לביא,
שרבות מהבחורות המגיעות
לדיסקוטק שבניהולם היו או יהיו
חברות של בעלי־הבית. לכן גם לא
מפליא שכל הדיסקוטקים רצו לארגן
את מסיבת־ההפתעה שערכו
החברים לדוגמגית־הצמרת הבינלאומית
מיכאלה בדקו. ומי שזכה
הוא דווקא הליקחיד. בערב המיועד
התאספו כל החברים והמעריצים
בדיסקוטק, ומיכאלה, שלא חשדה
בכלום, נכנסה פנימה במלוא הדרה,
מלווה בחבר הקבוע מזה שנ־

||1י העדרי
ראוהבייים ברבך
גם לנו, אחרי 2000 שנים בגלות,
יש אילודספנות. אולי התואר
קצת מוגזם, אבל זה די קרוב.
מחבר בדליה סטרוסוליאדיס,
אלמנה של איש־ספנות יווני, ששנתיים
אחרי שגמרה להתאבל על
בעלה לקחה עצמה בידיים והחליטה
שהיא מסוגלת לעשות מה
שעשה בעלה. לחברה שלה קוראים
דזלפין, ויש לה קו־אוניות־נוסעים

יונה קלימוביצקי (מ־
1•! 1 1 1 1 4111 שמאל) מראשי ״וארי-
טי״ בארץ, ריבקה גוראל (שניה משמאל) אשת
ראש״העיר, אחותה לאה גולן (שניה מימין)

1 1 1 1*11^ 1מיכאלה ברקו(ב מרכז) דוגמנית-
(משמאל) ומלכת־היופי ניקול הלפרין (מימין)
1111 11 #1על מופתעת מכמות הידידים
הנוסעת השבוע לתחרות העולמית. ברקו הגיעה
שהגיעו למסיבה, ביניהם הדוגמן מוטי ריין
לארץ לחג הפס ח וגם השתתפה בתצוגת״אופגה.
על ידידיה שאותם לא ראתה חומתחרים
על הזכות לצלם אותה או
טות כיום עשרות שערים של ירחודשים
ארוכים.
להציג עליה את ביגדיהם בתצו־נים
שונים כמו חג. אל הארפדס
בדקו היא הישראלית הראשונה,
גות־האופנה, אך מיכאלה בת ה־19
בזאר ואחרים. היא משתכרת סכו־מאז
הדוגמנית חני סדי, הזוכה
מי־עתק .,ונבחרה לפני זמן קצר
נשארה אותה בחורה נחמדה וצנד
להצלחה כה גדולה. פניה שהן תעכמיס
(11 העולמית על־ידי איגוד
עה מנווה־שרת.
רובת של נשיות וילדותיות, מקשההצלחה
לא עלתה לה לראש.
צלמי האופנה. גדולי המעצבים
המשייטות בים התיכון.
פטרופוליאדים ערכה מסיבה
משעשעת לאורחיה על סיפון המעבורת
פרינססה מריסה, העוגנת
בחיפה, ושם התאספו להם אוה־בי״ים
מיקצועיים יותר ופחות. היה
קצת בידור, בדמות רקדניות שקיפצו
מול פניהם של האורחים, והיה
גם קוסם, שהפליא בקסמיו, והיתה
ארוחת־צהריים מלאה וסיורים באוניה,
ולמרות החום העז, ששרר בחוץ,
היה ממוזג וקריר בפנים. היו
גם מי שחשו לא בטוב, למרות שה־אוניה
עגנה בנמל. ללמדכם ששיט
זה דבר שלא רק צריך לאהוב אותו,
אלא גם להיות בנוי בשבילו.

וריבקה דוי ד ס (מימין) ,אשת״חברה פעילה
בחיפה, צופות בהופעתה של הרקדנית, שלבשה
תילבושת חושפנית ביותר והיוותה ניגוד בולט
להופעתן הסולידית של ארבע הנשים שצפו בה.

שירה בציבור ושקם יחסי
עוד פתיחה בעיר תל־אביב. אחרי
שנפתחו בעיר שני דיסקוטקים
היתה השבוע פתיחה גדולה, נוצצת
ועליזה של מיסעדה־פאב בשם ה־מירפסת.
למקום הזה היה כבר גיל-
גול קודם בשם הגזוזטרה, שהיה
בבעלותם של שני צעירים אילן
קיביקו, אחיין של מיליונר יהודי
גרמני ו מי אלון, האח הצעיר של
עורן־־העיתונים משה אלון. המקום,
המשקיף על הים, ממוקם באי-
זור מבטיח, ויש לו גם שפע של
חניה, אך למרות זאת לא הצליחו
השניים. ללמדכם שכוח משיכה
של מקום בעיר הזאת תלוי רבות
בעומדים בראשו, וכמובן במי שמנהלים
אותו. הפעם לקחו את המקום
שלושה אנשי־עסקים, שהמוכר שבהם
הוא עודד בלומנסלד, מי
שהיה החבר של תיאלה דנצל,
אלופת אירופה בבוקס תאילנדי. הקהל
החל לנהור למקום אחרי חצות
והתחלק למי שאוהבים שירה בציבור,
שהעדיפו להתרכז דווקא בפנים,
ומי שאוהבים אוויר צח ושקט

לדן מידה לב, הלשעבר של הבאב א ברון, זוהרת מתמיד,
1 .1 #באה למסיבה בגפה ופגשה בשולחן ט מון בידידים
ותיקים. למרות הפרידה מהבעל היא שומרת על הופעה מצודדת.
יחסי, שהתרכזו במירפסת הגדולה.
מרבית החוגגים נמנים על מי שנ־הגו
לפקוד בעבר את משולש הפא־

י בים הגדול שמאחורי הבורסה בר
מת־גן פלוס ידידים וקרובי־מישפ־חה
של בעלי־הבית.

הפצצה השוודית פטרה קילס טד, העו־
1111 / 1^ 1111טקת גס בדיג בזמנה הפנוי, מונפת

אל-על בזרועותיו של עודד בלומנפלד. השוודית החטובה התגוררה
בשנים האחרונות בתל־אביב, שם היא נישאה לבן המקום.

ה ¥11י ה | 11 הווארד בוזגן (עם מישקפיים),
1 מחשובי בדרני הטטנד־אפ״קו־מדי
בקנדה, ב א ארצה באורחו של הבדרן שלמה

גולדברג(לצידו) .שרי חן ובעלה, איש־העטקים
צביקה טמלר(מימין) ,הצטלמו בחברת רקדנית־הבטן
כוכב פרי. בצילום מימין: בקי פריי שטדט.

כתב: זוהר אוהליאב. צילם: אלי דסה

ך* שהיא טילסנה לי להגיד לי שהיא
* //בהריון, זה היה כמו ברק שחדר לי
למוח. ברגע שהמילים יצאו מפיה השתנו חיי
מהקצה לקצה.
״היא דיברה, ואחרי המישפט הראשון בעצם
לא הקשבתי עוד. בהיתי בקיר הלבן, וחיכיתי
שתסתום את הפה.
״אחר־כך שכבתי על המיטה. עד לשיחה
הגורלית כל־כך השתוקקתי להיכנס אל בין
סדיניה הנקיים, ולקרוא את עיתוני סוף־
השבוע. הבנתי שבשישבת הזה אני מתכסה
עד מעל לאוזניים, ולא מוציא את קצה־האף!״
אוכלים ומזדיינים

כעל

כו ר חו

^ לון הוא בן ,28 וענת בת .37 הם מכירים
> £זה את זה כבר 10 שנים. שניהם גדלו
באותו הקיבוץ,
״כשהייתי חייל, החברה הכי טובה שלה
שלחה אותי אליה לחדר, כדי לתת לה חתיכה
של חשיש. היא ביישנית אפילו יותר ממני.
נתתי לה והלכתי.״
מערכת״היחסים בין השניים היתה ברורה
ומוגדרת. מערכת־יחסים ללא כל מחוייבות,
שהיתה נוחה מאוד לאלון. יתכן שענת לא
היתה מרוצה מהקשר הלא־מחייב, אך מעולם
לא אמרה זאת באופן מפורש.
״ 10 שנים אני בא אליה פעם בשבוע־שבו־עיים,
ואנחנו אוכלים משהו ואחר־כן־ נכנסים
למיטה. היא טובה בתחום הזה וחברה טובה,
שאפשר לדבר איתה על הכל. אבל אף פעם
לא היתה יותר מזה.
״זה קודם־כל נוח. דבר שני, יחסי־המין
איתה הם הכי טובים שהיו לי בחיים. לכן אני
תמיר חוזר. אבל יותר מיום אחד אני לא יכול
להיות איתה״.
ענת היא בחורה עצמאית. היא גרה בתל-
אביב מאז שגמרה את לימודי הרפואה.
אלון גר בירושלים, ועובד שם בחברת־תקליטים.
״היא
בחורה מוזרה. אץ לה חברים. רק שתי
חברות הכי־טובות, והן כל היום אחת בתחת
של השנייה.
״לי יש המון חברים וחברות. אני יוצא ומבלה,
והיא בכלל לא בראש שלי. בתקופות
שהיתה לי חברה, בכלל לא נפגשתי איתה.
אבל תמיד שמרנו על קשר טלפוני. אני הייתי
מספר לה בדיוק על כל פיפס בחיי, ומבקש
ממנה עצות מיקצועיות.
״היא בחורה מאוד סגורה, ומעולם לא

שהיא הולכת לעשות לי תרגיל, והזהירה אותי
שלא להתקרב לביתה, כדי שלא אצטרך
לעמוד בפיתוי. אבל כשנהייתי חרמן, נסעתי
אליה.
״היא פתחה לי את הדלת לבושה בטריי-
נינג, משהו לא־מלהיב, כרגיל. אחר־כך חיממה
אוכל שההורים שלה הביאו לה מהקיבוץ.
אני התנדבתי להכין פסטה, כי אני לא מסוגל
לאכול את האוכל המגעיל של הקיבוץ. קיש־קשנו
קצת ואז, הופ, למיטה.
״בראייה לאחור אני יודע שהבחורה תיב־ננה
את הכל.
״היא אף פעם לא לקחה גלולות, ולא הסתירה
זאת ממני. היא נזהרה בשיטת הימים־
הבטוחים, ואני לא נזהרתי בכלל.
״פתאום היא קמה מהמיטה ואמרה לי
שהיא הולכת לבדוק ביומן אם היום זה יום
בטוח, כי היא לא זוכרת. חזרה ואמרה שבסדר.
״הזיון היה גרוע. היא כל הזמן רצתה
שאגמור. לא נתנה לי לזוז. ממש תפסה אותי.
״הבנתי הכל באותה שיחת־טלפון מרגשת,
שבה בישרה לי שטעתה בחישוב ואני אהיה

אלון ניסה לשכנע אותה שתעשה הפלה,
אבל תוצאות הוויכוחים היו ידועות מראש.
אחר־כך הודיע לה שאינו מתכוון להכיר
בילד, ושמעתה כל קשריהם יהיו באמצעות
עורכי־דין.
״ניסיתי לתת לה הרגשה שהיא תצטרך
להתמודד עם הילד לבדה, אבל זה לא השפיע
עליה.
״אני מניח שאמא שלי תדע מהסיפור בשלב
מסויים, מרכילויות. אם יש מישהי שמאוד
תיפגע, זאת היא. אני לא מספר לה כלום. היא
כל־כך רצתה שחיי ייראו אחרת מחייה! ״
.כשענת נכנסה לחודש הרביעי, ואי-
אפשר היה לעשות הפלה, נשברתי, ואמרתי
לה שאכיר בילד. אני לא יכול להתעלם ממנו.
לא רוצה שיחיה כמוני.
״ביקשתי ממנה שכל העניינים ייפתרו בינינו
מתוך הסכמה, ושהיא לא תציג דרישות
דרך בתי־מישפט. היא הסכימה״.

לגג׳ס על
התוגה
^ לין העריך את ענת, מאז שהכיר אותה,
> £בגלל היותה בחורה עצמאית. זאת אחת
הסיבות לכך שהקשר ביניהם נמשך הרבה
זמן.
״להפתעתי, יום אחד היא מתקשרת ואומי

״פתאום היא אמרה ל׳ שהיא כהריון, וכל ח״ השתנו...
מספרת ביוזמתה משהו על עצמה, אלא אם
אשאל אותה על נושא מסויים״.
תרגיל צפוי
^ לץ מאוד מבולבל היום. הוא לא יודע
\ £אם לכעוס עליה או להאשים את עצמו.
לפעמים הוא גם משכנע את עצמו שהכל
בסדר.
״לי יש בעייה ביצירת קשר. כל מי שאני
רוצה בה לא רוצה בי, ומי שרוצה בי אני לא
רוצה בה.
״עכשיו אני יכול להיות רגוע שיהיה לי
ילד. היא בחודש החמישי, וכבר יודעים שזה
יהיה בן. אני יכול להכיר בו ולהיות אבא
נהדר, ויחד עם זאת גם רחוק וחופשי. אני לא
צריך להיות בלחץ של להקים מישפחה וללדת
ילדים, כי יש לי כבר ילד״.
בימים שאלון מסוגל להדחיק ולחשוב כך,
הוא במצב־רוח מרומם. אבל המחשבה שניקרה
במוחו היתה מה יהיה כשהוא יכיר מישהי
שתמצא חן בעיניו. האם עליו לספר לה? ואס
כן, באיזה שלב?
״הכל לא צפוי, ואף פעם לא יודעים
* מאיפה תבוא ההפתעה.
״אני תמיד רציתי בחורה בלונדית נמוכה,
שתהיה חמה ואוהבת ומשקיענית. היה גם

יי 28י

ברור שהיא תהיה צעירה ממני. פתאום, בערך
חודש אחרי שנודע לי שאני עומד להיות
אבא, היכרתי במסיבה מישהי מרוקאית, לא
נראית משהו, ובגילי. התאהבתי בה.
״יש לי תחושה פנימית, שאני לא יודע
להסביר אותה, שההתאהבות שלי באה דווקא
בעיתוי הזה בגלל המצב שאני נמצא בו.״
כבר בשבוע השני להיכרותם סיפר אלון

לארץ, היא מתחילה לחפש בעל ברצינות.
הזמן שעובר הוא לא לטובתה. היא אמרה
שאם לא תמצא בעל, אז היא תחפש מישהו
שיעשה לה ילד.
״אמרתי לה שאני מוכן לעשות לה טובה״.
ענת חזרה לארץ ואלון חזר כמה חודשים
אחריה. לאלון היתה אז חברה, ועם ענת נשמר
רק קשר טלפוני.

ומרות מעונת־יחסים חסוח מחו״בות, הטו
בקווב אלון לאבא. הוא וא חינזן את זה כך.
לחברתו ההורשה על התרגיל שעשו לו. היא
לא היתה מרוצה, והסבירה שהיא חוששת
להכניס ראש בריא למיטה חולה.
״היא בת ,28 וזאת הגישה שלה. בחורה
צעירה יותר לא היתה מסוגלת בכלל להתמודד
עם המשמעות של זה.״
חיטוט ביחסים בין אלון לענת מבהיר שהוא
היה טיפש. התרגיל שענת עשתה לו היה
צפוי.
״כשהזין עומד, הראש לא חושב. הייתי
בטיול בדרום־אמריקה, ונפגשנו שם. זה היה
לפני שנתיים. היא אמרה לי שכשהיא חוזרת

״יום אחרי שסיפרתי לה שנפרדתי מהחברה
שלי, היא הופיעה בביתי ואמרה לי שהיא
רוצה ילד.
״אמרתי לה שאין בכלל על מה לדבר.״
הוריו של אלון התגרשו כשהיה בן .3לאלון
אין קשר עם אביו, ובעצם גדל בלי אב.
הוא לא רצה שגם לו יהיה ילד שיגדל במיש־פחה
חד־הורית.
ענת ניסתה לשכנע אותו שהיא לא רוצה
ממנו כלום, רק את זרעו. אלון הסביר לה
שאת זרעו בוודאי שלא ייתן, כי אינו מסוגל
לחיות בידיעה שילד שלו חי בעולם בלי אב.
״אחות שלי אמרה לי שיש די סימנים

רת לי שהיא כבר בחמישי, וקשה לה ואני
צריך לבוא לעזור לה לסדר כמה דברים
בבית.
״שוב נכנסתי לדיכאון. זאת מועקה יותר
מדיכאון. מצב חסר־מוצא. אי־אפשר להתעלם
ממנה ולהגיד לה שהמחוייבות שלי היא רק
לילד מרגע היוולדו. גם אי־אפשר להחליט
עד כמה מתערבים ריגשית.״
בימים אלה עבר אלון לגור עם חברתו
החדשה.
ענת אינה ממש מציקה, אבל מנקרת. היא
מצלצלת פעם בכל כמה ימים, להזכיר את
קיומה. שיחות־טלפון המשנות בשנייה את
האווירה, המכניסות מועקה ומתח.
״החברה שיש לי היום היא בת .28 אני
אוהב אותה מאוד, אבל חי קצת בסכיזופרניה.
אסור להיות בקשר עם בחורות מעל גיל
26־.27
״יש לכך שתי סיבות. הראשונה: בגיל כזה
הן יכולות לעשות לכל אחד תרגיל ולהכניס
אותו להריון. זה מפחיד. מניסיון. השנייה:
שכשנמצאים עם בחורה בגיל כזה, היחסים
מהר מאוד הופכים להיות מתוחים, כי זה רק
עניין של זמן עד שהיא תתחיל לנג׳ס על
חתונה.
״מהרגע שהנושא עלה, כל הזמן נותנים
לך תחושה שאתה מבזבז לה את הזמן.״

גלית 3ד ₪

הנפשי

שלד
^ עכשיו בתשלובת הביטוח הותיקה בישראל

הואל 82 הנזנטחו של1ח
חבר ה לביטוח
בעם

פוחת לבוווח
בעת

חברה לביטוח
בע״ם