גליון 2696 מתאריך 3 במאי 1989

המחיר 6.00 :שקלים(כולל מע״מ< ,באלת 5.20 :שקלים

עמה 53

מ ה קו ר ה
ד מי עו פחה *
ש״ע גלור לא
בא לחודורוב

מה קרה?

בזי ב ח בי ם
אהבת החיים
על תגובות נוכח מוות צפוי(״אילו
שמעת שנותרו לן כמה חוד שים
לחיות, מה היית עושהד, העול ם
הזה .)18.4.89
בין תשובותיהם של אנשים נבונים כחיים
(מצות) באר, יאיר(נזפ״ם) צבן וריבקה(״סיבה
למסיבה״) מיכאלי למישאל השלם הזה על
התגובה לנוכח מוות קרב, תשובתו של איש
מעריב, אמנון אברמוביץ, הכי מתקבלת על
דעתי :״הייתי מגיש עירעוו!״
כך צליר לעשות. אסור להיכנע. החיים
יפים ויש לאהוב אותם. להילחם עליהם. לא
ישראל פנקס, תל־אביב
לוותה

שתי פרספקטיבות
על נחאלין 1954 ונחאלין 1989
(״האינתיפאדה״ ,העולם הז ה
.)18.4.89
תחת הכותרת ״מקץ 35 שנים״ הזכיר הער
לם הזה (בקשר לפעילות מישמר־הגבול בנד
חאלין) את פעולת צה״ל בנחאלין בשנת
: 1954״...הטבח של נחאלין נערך באישורו
של ראש־הממשלה, משה שרת. הוא נועד כנקמה
על טבח מעלה־העקרבים״.
כשבדקתי, גיליתי, להפתעתי, בהשלם הזה
משנת 1954 נימה מעט שונה בדיווח על
אותה הפעולה ובעיקר בפרשנות הנלווית.
וכך כתב אז העולם הזה 1.4.54״...לא היה
זה, לפי המשוער, פעולת־תגמול על מעלה־העקרבים,
אלא חולייה נוספת בשרשרת
המילחמה הזעירה בקטע זה של חזית־הגבול,
שבו היו כמה התקפות מן הצד השני בשבוע
האחרון.״
מכאן אך טיבעי לשאול: מה נשתנה? האם
35 השנים שעברו גרמו להקצנה בריעות העולם
הזה, או שמא הזמן שחלף יצר פרספקטי־בת־פרשנות
שונה? דני גספר, באו־שבע
• אץס תי ר ה. העולם הז ה ט ען אז -
והדבר אושר בינ תיי םבמחק רי ם הי ס טו ריים
-שממ שלת בן־גוריון הי ת ה מעוני
יינ ת ב חי מו ם הגבול, ושהדבר נמשך בי
מי ה של ממשלת־שרת. ב מי סג ר ת זו, פ עו׳
לתנחא לין 1954 הי ת ה פעולת־נק מ ה על
טבחמעל הי העקר בי ם, שהיה נקמה על
פעולת־קיביא, שהית הנקמה על...

היה או ל א היה?
כותרות השבוע, שדנו באונס מי ש נחשדו
בשיתוף־פעולה עם ישראל,
עוררו הד נרחב מימין ומשמאל. אילו
בדקו הכותבים את ה-
ידיעות, היו מגלים כי
בסיפורים אין ממש.

נק שמדברת
העולם הז ה הצליח לסחו ט כמה תגובות
מרינה נקש, אשתו״עדיין של ויליאם
נקש, שבימים אלה נגזר דינו. נקש לא
משתפת פעולה בקלות.
^ £היא לא זקוקה לפירסו־מת.
מזה יש לה מספיק.

יפאני׳ א ן יותר מכל הוא מזוהה עם
ישראל והיהדות. הוא ט־ספר
להעולם הז ה על הק-
שר שבין ישראל לפרשה.

מ חי ר

״אין על מי לס מוך. לא מגלים־בקפה,
לא קו ר איס־ ב קלפי ם וגם לא מישט־רה
״,או מר ת קטי, אמו של הילד אורן
ברהאמי. כבר שבוע היא חיה בעולם
של די מיונות ר חוקי ם ומשוועת לרגע
שבו ידפוק אורן על ה־
£ 1 1דלת. בינ תיי ם אין למיש־טרה
קצה־קצהו של חוט.
ד ף רו דעו

מי שמצפה למצוא בזיכרונותיו של
דמיטרי שוסטקוביץ, שיצאו עכשיו
בתרגום עברי, פתח לעולמו המוסיקאלי
של המלחין הרוסי או עולמה המו-
^ ץ > סיקאלי של ארצו -נכונה
לו אכזבה. זהו מיסמך 1 מזעזע על שינאה ודיכוי.

זיכרונו ת ש־יע

על שתי בנות, אחת, פתוחה וחברותית,
והאחרת, סגורה ובייש-
^ ? 9 1נית ועל התעסקות־יתר
של הורים מודאגים.

הסא די ס ט

על טיב מימינו ומזונותינו(״המדי נה
מסבסדת מחלות״לב!׳ /העולם
הזה .)18.4.89
כתבתה של שרה ליבוביץ נגעה באפס קצהו
של הקרחון והאירה פן אחד של הבעייה.
בעיית איכות מימינו ומזונותינו רחבה ועמוקה
לאין שיעור:
• מקורות מים זמינים מידלדלים ואיכותם
נפגמת(עקב הזרמת ביוב, שופכין וקולחין
תעשייתיים, המתמזגים עם מי־התהום) ,כך
שמימינו שוב אינם ראויים לשתייה.
• מזונו תינו נגועים כתוצאה מהאדרת
תנובה חקלאית באמצעות ריסוס ודישון כימיים,
מאסיביים ורעלניים, הורמונים ואנטי־ביוטיקה
בבשר העוף והבקר, כספית בדגה
וכר.
...מדובר אמנם בבעייה גלובאלית, אבל
אצלנו היא צברה תאוצה מכורח הנסיבות
המיוחדות של עלייה, עיור ותיעוש.
גדעון מישניבסקי, ירושלים

המדורים הקבועים:

על הטבות לנהגי השרים(״צ׳ופרים
לנהגים״ ,״תשקיף העול ם הזה
.)18.4.89
מה יש לרבר. ממש ביג דיל. נהגו של ש ימ־עון
פרס זוכה בתשלום חודשי של 500 שי־חות־טלפון!
למי
שלא יודע במה מדובר, מן הראוי להז־
(המשך בעסזד )4

מיכתבים — צחת עין
איגרת העדרך -כמדהדד
הנדון — זב־ש סי?
תשקיף — מכבלים לאלח 1ם
במדינה — שואה בהס תדחח
מה הם אומרים — מרחה ר10ן.
יונתן בך דזיד. יוסף חריאל, ד.פ,.
יהודית. אפי מחלב
יומן אישי — אנגליה האחרת
אנשים — ם׳ היא מי?
אתה והשקל — ארבעה נלנלים

ד מי ח כי
מ מתי
מעשה בארבעה צמיגים • ממתי
משלמים דמי חכירה על חלקת״קברן
למינהל מלורקעי ישראל הפיתרונים •
הכל ועוד קצת על המא-
1 1 1כער שלימר • בנקים ה־מוחקים
עצמם לדעת.

ר־חל
מ דוו דו דו:

שייע גלזר לא היה באולפן חיים שכאלה
כאשר הוקלטו התוכניות עם יעקב
חו דורוב. הוא מספר להעולם הזה מדוע
לא הופיע בתוכנית זו הטובות השנים
^ ועל

של הכדורגל הישראלי.

אתה והשקל

המיפגש בין שולה לדרור היה יכול
להתרחש בתיאטרון האבסורד או בתל־ברוך.
לא היה להם כל
מכנה משותף מלבד מין.

אך זה קרה בכל זאת.

קצה הקרחון

העולם הזה 2696

חוסר ודאות

היהודי ל א לאוהב
סנאטור דניאל אינווה, חוקר פרשת
מוס ,׳ 1
איר אך קונסר אס, הוא אמנם ממוצא

דז מ ר ־ ח ל רו

צרות־עץ

כתבתהש ער:

פרופיל נמוד לע־

מליה בידרמן •
דנה שאולי ופיר-

ע צ בי

סו מת מהלכת ל מוצר
ספורט • ה-
נידנודים של החברים עזרו -גילי
גמליאלי ומאי בריט מ מס די ם י חסי ם
• אחרי כל הצרות -גם מוטי רייף
ואנבל טמיר מתח תני ם • ירון פינק
וביאטריט גייר (בתמונה) -מדברים
באמצעות עורכי-דין • ומעשה במנכ״ל
מו ס ד מכו ב ד ובמזכירתו הנשואה • נחי
לאור כבר תפוס, אבל
אמנון אורבך עדיין
מציאה סובה.

לחר מן
הי שרא לי
מצא את ההבדלים המיניים ועצמת
התשוקה בין הגבר הישראלי ועמיתו
האנגלי • על בזק שהיא
י • גם נזק וגם גן-עדן
למתלוננים • והגיון חג־הפסח
של חבר ת דן.
קולנוע — פזסט פמיניזם

זה וגם זה — בת אחת
לילות ישראל — מסיבת אשכבה 28

דף חדש — לשונאי מזסיקה 32 הורוסקופ — מתנות ממחלות
איך להיות הורה — לרה סחרה 33 36 תשבץ 37 עצבים — האביר המוכסף 38 רחל מרחלת — .על כל השלם
דיעה אחרת — אין ל׳ סימפטיה 40
מיבתבים לרותי -לחזור הביתה 48 48 תמרורים — הבן של אבא 50 חוג הסילון — יודל!אובל
עיתונות חופ ש
קיומה של עיתונות חופשית בארץ עומד
הי ום ב ס כנה. מי שמעוניין לשמר את בישראל הדמוקרטיה
צריך לעשות גס להצלת
הישראלית.
העיתונות

סיור ב מ קו אחר הדברים, דרך עיניהם של המפקדים
הבכירים בעזה, נראים אחרת מאשר
בסיור עצמאי של עיתונאים באותו
האיזור עצמו, באותן הש-
עות. יום ברצועת-עזה
עם האלוף יצחק מרדכי.

ו טרינרים
לה שכרה
לא קל להתקבל לבית-הספר לרפואה
וטרינארית, השייך לפקולטה לחקלאו ת
בר חובות, גם לא קל ללמוד בו. אבל
במיוחד קשה לחשוב על
£ 9 £ £מה שצופן העתיד לבוג־רים
ב ת חו ם מוצף זה.

חוג הסילון

דו ר שינה
מה אפשר להספיק בשבע שניות ברחוב
החלונות האדומים בפרנקפורט! •
לר אות א ת ציריך ולהתעלף מהיודל •
ועל הפלסטיק המוכשר
^ ! 1 1מלוס״אנג׳לס והבעיות
שיש לו עם שתי אחיותיו.

הרסעצ מי
לא ברור מה דוחף נשים לזרועות גברים
המזיקים להן, הממררים א ת חייהן. שלי
נש ארה ע ם אחד כזה במשך שנה וכמעט
שאיבדה במהלכה את
^ שפיותה. היא מספרת את
סיפורה להעולם הזה.

דיעה אחרת
מאיר ליפשיץ -אוויר-רע של בגידה

לקט נבחר מהעיתונות הערבית -פייצל
אל-חוסייני, סעיד כמאל, חוסני
מובארב • יצחק רועה -על קלישות,
היפנוזה ורגיעדה • אורי דן -ידידי ם
בפאריס • לימור ליבנת -אין לי
סימפטיה לנורית גלרון • מרדכי
הורוביץ -מה השתנה! דניאלה
אשכנזי -לתפוס אמריקה • הד״ר
חיים משגב -על הדם
^ הסמיך במיוחד של שוב־

ני החצרות למיניהן.

בזי מז בי ם
(המשך מעמיד )3
כיר שמדובר בכמה עשרות שקלים (כ־67
ש״ח, כולל מע״מ, לפי התעריף הנכון להיום)
שמהם נגבה מס־הכנסה כחוק, כך שבידיו של
הנהג נשארים, במיקרה הטוב 40 ,ש״ח לחודש.
וכל
התרעומת הזאת על ההטבות הכבירות
האלה לאנשים העובדים ללא שעות ובלחץ
מתמיד, היא, בסך הכל, פן נוסף של צרות
העין הפרובינציאלית שפשתה במדינה בשנים
האחרונות ואין בינה ובין ביקורת עניינית
חיים כדיחי, יחשל־ולא
כלום.

הדת והמדינה

אני מאמין בדו־שית הקדשתי שנים מ־חיי
לדו־שיח עם אנשי־אש״ף, כאשר זה נחשב
.עדיין בבחינת בגידה. על אחת כמה וכמה
שאני מאמין בדרשיח בין ישראלים.
מזה שנים אני עוקב בחרדה גוברת אחרי
תופעה המתגבשת בישראל: חלוקת הציבור
הישראלי־היהודי לשני מחנות, שהגשרים ביניהם
הולכים ומתמעטים.
מהצד האחד: מחנה ״ימני״ ,לאומני־קיצו־ני,
דתי או נוטה לדת, היונק את כוחו במידה
רבה מן הציבור היהודי הסיזרחי.
מהצר האחר: מחנה ״שמאלי״ ,ליברלי,
לאומי־מתון, חילוני, היונק את כוחו במידה
רבה מן הציבור היהודי האשכנזי.
מובן מאליו כי אלה הן הכללות גסות. כמעט
כל המנהיגים של הציבור הלאומני-
הקיצוני הם ממוצא מערבי. מאיר כהנא, רחב־עם
זאבי, יובל נאמן ודומיהם הם אשכנזים
דווקא. יש מיזרחים רבים הדוגלים בשלום,
והרואים את עצמם שותפים גאים לתרבות
הערבית. יש דתיים המטיפים לוויתור על
שטחי ארץ־ישראל למען השלום, וליחס הומאני
לאוייב. שנברא בצלם״.
אולם התמונה הכללית ברורה למדי. כל
אחד מאיתנו מכיר אותה.
השאלה היא: האם עלינו להשלים עם הקיטוב
המחמיר והולך, עם שריפת כל הגשרים,
עם אווירה של שינאה הדדית?
האם בכלל יתכן דו־שיח בין שני המחנות,
כאשר.הימין״ מאמין כי.השמאל״ הוא מחנה
של בוגדים ועוכדי־ישראל, ו״השמאל״ מאמין
כי.הימין׳הוא מחנה של בלתי־שפויים ועד

כיישראל?
מוגולמיס ודו-שיח

אני מהרהר זה זמן רב על הצורך לפעול
נגד מגמה זו.
הדו־שיח אינו קל. לפני כמה שבועות
קיימתי על כך שיחה עם ח״ב עוזי לנדאו, אחד
מאנשי-הליכוד היותר-קיצוניים והיותר־תר-
בותיים. לא רדשיח על ריעות, אלא דו־שיח
על הדו־שיח. על עצם האפשרות של דו־שית.
רו־שיה יתכן רק כאשר יש מינימום של
בסיס משותף: השאיפה לקיום מרינת־ישראל
ולקיום המישטר הדמוקרטי בה. הוא יתכן רק
כאשר יש בין המחנות נכונות לכבד את הזולת.
הוא יתכן רק אם כל הצדדים מסכימים
לנהל אותו בסיגנון תרבותי.
מתוך גישה זו הגעתי מזמן למסקנה שיש
לעשות משהו למען הרו־שיח גם מעל עמודי
העולם הזה. ביקשתי לכלול בעיתון מדור שבו
יבואו לידי ביטוי בעלי ריעות שונות ומנוגדות,
שיתווכחו זה עם זה בצורה נוקבת, ואף
נחרצת, אך בסיגנון תרבותי, באופן רציונלי.
אני שש לקראת דו־שיח כזה.
רעיון זה תפס מקום מרכזי בכל מחשבותי
על השינויים הדרושים להעולם הזה. הצגתי
אותו לכל הגורמים, שעימם באתי במגע בני-
סיונותי לבצר את הבסיס הכלכלי של העיתון,
תוך ניהול משא־ומתן עם גורמים מימין
ומשמאל.
״ עוד לפני שנכנסו שותפים חדשים לחברה

המוציאה לאור את העולם הזה, עשיתי בעיתון
את הניסיון הראשון. הכנסתי לשבועת
מדור בשם סמן ־מל. שנכתב בידי צעיר, איש
הימין הקיצוני. אף ששמעתי דברי־ביקורת
חריפים על כך, לא התחרטתי על הניסיון.
הצטערתי רק שהקיצוניות של הכותב לא
השאירה הרבה מקום לוויכוח אמיתי.
בינתיים נכנסו השותפים החדשים לחנרוק
והוסכם בינינו למסד את מדור הריעות האחרות.
כפי שכבר הסברתי, הסכמתי — כמחיר
עבור העצמאות המוחלטת של המערכת בכל
שאר העמודים — לוותר על השליטה באר־בעת
עמודיו של מדור זד-

אחרת״
אני מקווה שהמרור אכן ישרת את
המטרה שהצבנו לו: לפתוח את העיתון
לביטוי ריעות שונות מכל הגוונים, לאפשר
ויכוח חופשי מעל עמודי העיתון, בסיגנון תרבותי,
מאופק, ותוך כבור הדדי בין בעלי כל
הריעות — דתיים וחילוניים, אנשי ימין ושמאל,
יהודים וערבים, וכו׳ וכו׳.
אני כשלעצמי שופט את המדור על פי
הנחות אלה, ונראה לי כי עריץ לא נכנס למסלולו
הנכון. יש בו ריכוז גדול מדי של דיעה
אחת ויחידה, תוך קיפוח משווע של בעלי
ריעות אחרות. ובעיקר: חסר בחלקים ממנו,
לטעמי, אותו סיגנון של כבוד הדדי, שבלעדיו
לא יתכן ויכוח בין בגי־תרבות. ואם לא
יהיה ויכוח מה, אלא כל אחד ידבר רק אל
עצמו — מה השגנו? נמה עזרנו לגיבוש ציבור
ישראלי דמוקרטי, שבו מתנגשות ריעות
שונות תוך שמירת הבסיס המשותף?
בעייה זו חורגת בהרבה מתחומי העולם
הזה, והיא נוגעת למדינה מלה. מי שמשתמש
בהשמצות, תחת לדבוק בוויכוח רציונלי, אינו
מעיר על חוסן דיעותיו. ההשמצה היא דרך
של בריחה מוויכוח אמיתי.
אנחנו צריכים לחיות ביחד במדינה הזאת.
אנחנו רוצים לקיים את המדינה, ואת המי־שסר
הדמולרטי בה. אנחנו רוצים לבנות חברה
שנעים לחיות בה, שתמשוך אנשים מבחוץ
— לא קומץ של קנאים מפה ומשם, אלא
אנשים המחפשים את איכוודהחיים בחברה
פתוחה, דמולרסית והומאנית בת-זמננו.
המרינה?:זאת עמוסה בעיות קשות. האינתיפאדה,
המאבק הישראלי־פלסטיני, העימות
בין שלמות־הארץ לבין שלום — כל אלה
אינן אלא בעייה אחת מיני רבות: אף כי זוהי
הבעייה המכרעת היום. יש בעייה של דת
ומדינה. יש בעייה של עיצוב החברה, ויכוח
על חלוקת המשאבים בין עשירים ועניים,
וויכוח בין שיוויון מירבי והתחרות בלתי־מוגבלת.
טועה מי שסבור כי הבעייה העדתית
נפתרה. היא מחכה לנו מעבר לפינה.
כל עוד אנחנו יכולים להתווכח בינינו כב־גי־תרבות,
נוכל לצפות לעתיד בלי פחד. הבעיות
ישנן, נתווכח עליהן ונפתור אותן. אך
אם תיפער בינינו תהום של שינאה הררית —
עתידה של מדינה זו עלול להזכיר פרקים
חשוכים בעבר,

על פטירתו של רוגה״דיעות.
דווקא בשבוע שבו נפטר פינחס הכהן
פילאי לא הופיע מדור תמרורים בהשלם הזה
וחבל. פילאי, שנפטר בגיל ,58 היה איש
מעניין ביותר. לא רק פרופסור למחשבת־יש־

אשר לא נמסר לה והיא יכולה היתה לדעת
על כך•
זאת אומרת שאם מבוטח נותן לחברה
ויתור על סודיות רפואית ובהצהרת־הבריאות
שהוא מילא, לשאלה ״האם נותחת בעבר?״,
למשל, ענה המבוטח ״לא״ ,מפני שהוא פשוט
שכח שבשנת תרפפ״ו הוא עבר ניתוח, החברה
לא תוכל להתנער מאחריות כתוצאה מתשובה
זו, וזאת מאחר שהיתה בידי החברה האפשרות
לדעת על מצבו הבריאותי של המבוטח
בעבר ובהווה.
למעשה אומרת החברה, מבוטח יקר, חתום
על ויתור־סודיות וברגע שקיבלנוך לביטוח
יהיה ליבו סמוך ובטוח כי בקרות אירוע־ה־ביטוח
תקבל מייד את כספך (אם תתגלה,
חלילה, מחלת־סרסן, למשל, עד 180 אלף
ש״ח) ,ללא שהיות ושאלות כל שהן, ובעיקר
— מייד.
ולבסוף — הד״ר נודלמן כותב ״ביטוח
רכב זול ומעשי יותר״ ,כן, אבל רק באם הנך

״לחברת־הביטווח איו 1נ ר תענוג
מניחוחיאחרהמוות של המבוטח״
ראל באוניברסיטת בן־גוריון, אלא גם צאצא
למישפחה ירושלמית ותיקה ויוצאת־דופן.
הוא היה אחד משיבעת ילדיו של הרב מרדכי
הכהן, שערך, עוד לפני כיובל שנים,
שבועון דתי נאור מרזח שבת) ,והיה אחיהם
של רב הטלוויזיה שמואל הכהן־אבידור וח״כ
המערך ורב־המושבים לשעבר, מנחם הכהן.
אבל מעבר לכל זה נודע פילאי, שהיה אדם
דתי, בדיעותיו הנבונות, עת הציע, למשל,
להפריד את הדת מן המדינה.
חנוד פלג, באר־שבע

שוויץ אינטלקטואלי
על הגדרה נוספת של ציניות(״יומן
אישי׳ /העולם הזה .)12.4.89
לתופעה הלא־סימפאתית הקרויה ציניות
(שמקורה לא לחינם ביוונית, שבה פירוש
המילה קוניקוס הוא כלב) ,יש הרבה הגדרות
ולא רק זאת של אותו הומוריסט אמריקאי,
שראה בה ליקוי־ראייה.
כך, למשל, הגדיר, בראשית המאה, הסופר
האנגלי ג׳ורג׳ מרדית, איש האסכולה הפסיכולוגית
בספרות, את הציניות במילים הבאות
:״הציניות היא השוויץ של האינטלקדן
בסון, חיפה
טואלים!״

לא קונטסר 1940 .
על יתרונות ביטוח־בריאות(״סקו־נד
קלאס בלי הרדמה״ ,העולם
הזה .)29.3.89
כסוכן, אשר גאה להיות חלק ממערכת־הביטוח
של חברת־ביטוח, אני מבקש להגיב
על מיספר נקודות בכתבתו של הד״ר יולי
נודלמן:
• אם יידרש ביטול סעיף ניתוחי־מתים
על־ידי מבוטח ספציפי, כעיקרון אין כל סיבה
סבירה שחברת־הביטוח לא תסכים לכך ואם
בתעודת־הפטירה תהיה כתובה סיבת מותו
של המבוטח לא תבקש חברת־הביטוח את
ניתוח־המת(אין לה כל תענוג מזה).
ואגב, סעיף זה קיים בכל סוגי ביטוחי־החיים
או תוכניות־הבריאות הקיימים, ומן
הראוי גם לציין שבמשך 40 שנות קיומה של
החברה שעימה אני קשור לא דרשה החברה
מימוש סעיף זה, אלא באם דרשה זאת המיש־טרה.

ויתור על סודיות רפואית קיים גם הוא
לגבי כל פוליסות ביטוחי החיים והבריאות
וסעיף זה דווקא מגן על הצרכן, כי בחוק
חזזה־ב־טזח תשמ״א־ 1981 מצויין, כי חברה
לא תוכל להתנער מחבותה עקב פרט כלשהו

נוהג בקתטסה או בסוסיתא משנת , 1940
אחרת, לצערי, העובדות אינן מסכימות עם
דב יצדוקי, ראשוך לציון
הד״ר נודלמז•

גבר לעניין
על ה פסק ת הצפייה בסידר ת שוש לת
(״גם זה וגס זה״ ,העולם הז ה
.)18.4.89
אני.ממש מוחאה כפיים לדניאלה שמי.
היא לא יודעת כמה אני מבינה אותה בנושא
הסם הזה, הנקרא שושלת.
גם אני הייתי מכורה, כמוה, אבל לפני
כמה ימי־ראשון החלטתי מספיק ודי!
אז, כמובן, לא מפליא שאני מסכימה על
כל מילה בנדון, אבל מה? דקס! היא כותבת
שדקס פרברט.
מה פתאום? דקס זה הדבר היחיד בשושלת
שהיה שווה את שעות־החורף שביליתי במחיצת
הסיררה הזאת. ממש גבר לעניין.
א ס תר רוזנ ב רג, תל־אביב

מיכתבים למערכת
״העולם הזה״ שומר לעצמו א ת הזכות
לערוך מיכתבי־קוראים, מסיבו ת לשו ניות,
מישפטיות או טכניות.

העווגס מ ה
שבועון החדשות הישראלי
העויד הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סיטון
מנהלת מחלקת״מודעות:
רינה מי ט תי
המערבת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפון)03(*232262/3/4 :
פקס 245242 .־3־972
מנוי 2009
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפקת צבע: ת.מ.א.
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים ז
טלפון 377056 03
ן המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
__ העולם הז ה?696

העיתונות

נתונה

שבועון אחר (כותרת ראשית, שמאחוריו
עמדו קונצרן־הענק כלל, ידיעות אחרשת ודבר)
נסגר, אחרי שצבר הפסדים בסכום־עתק.

יתונאי ישראל

חיו בגדעדן של

( 1שוטים.
אותה קבוצה של אנשים סקרניים וחקרניים,
המתגאים בכן־ שהם יודעים כל פיפס
הנשמע בוועדת־השרים לענייני־ביטחון וכל
רחשוש בסניפי המיפלגות, לא ידעו מה מתרחש
אצלם בבית.

לא ידעו, או לא רצו לדעת. כשם
שחולה־סרטן(לפני עי־ח ח בן־א־מוץ)
לא רצה לדעת שהמחלה מכרסמת
בקרביו.
התרעתי על כך כמה פעמים בשנים האחרונות,
אך לאיש לא היה איכפת. כל עוד זרמו
המשכורות בזמן, בתוספת צ׳ופרים, עצמו הכל
את העיניים.
מי שידע, שתק. המו״לים של העיתונים
הפיצו סביבם אווירה של אופטימיות כוזבת,
והעלימו את העובדות.

זוהי אמת פשוטה ופרוזאית.
בעבר היו רוב העיתונים בארץ שייכים ל־מיפלגות.
המיפלגות שילמו את החשבון, והעיתון
שירת את המיפלגה. לכל מיפלגה ח שד
בה היה עיתון יומי משלה.
הציבור מאס בשיטה זו. הוא לא רצה בעיתון
המייצג פלג אחד וכותב רק עליו. העיתר
נים המיפלגתיים קמלו, ורובם נעלמו. רק בשוליים
עוד נותרו כמה עיתונים מיפלגתיים
קטנים, המתקיימים על תקציבים מיפלגתיים
(והמרימים לא־אחת אף צדקני על עיתונים
אחרים, שאין להם מותרות כאלה).
יש עיתונים המתקיימים על״חשבון גופים
ציבוריים,־מיפלגתיים־למחצה. כזה היה נ־רר

בחוגי־המיקצוע מדברים על סגירתם
הקרובה של כמה כלי־תיקשו-
רת נוספים.
עוד מציף את המדינה. מדינה של ארבעה
מיליון בני־אדם (כעיר אמריקאית בינונית),
שרק חלקם קוראים עברית — נדרשת לקיים
עיתונות שדי בה למדינה הגדולה פי עשרה.
באותה התקופה התרחבו הטלוויזיה והרדיו,
הן ככלי־מידע, הן ככלי־בידור, והעיתונות
המנופחת נאלצה להתחרות בה בנסיבות
קשות והולכות.
גידול הנפח גרס בהכרח לניפוח המיקצוע
העיתונאי. הרמה ירדה. התחקירים הלכו והידלדלו.
הדגש הושם יותר ויותר על הבידור.
בכמה עיתונים שואפת רמת־הדיוק לאפס.
נפח המודעות־בתשלום אינו מסוגל לכלכל
כמות אדירה זו של עיתונים, מוספים,

במעריב, שהיה פעם הגדול והעשיר שבעי־תעי
ישראל, נמכרה חבילה גדולה של מניות
לאיל־עיתונות זר, אם כי יהודי.
(מעריב היה מסוגל להבטיח את עצמאות
המערכת שלו, מפני שקיימת אצלו — כמו
בהשלם הזה — מנייה השולטת בעריכה,
והמסורה בידי העורכים. זה היה אפשרי רק
במעריב ובהשלם הזה, מפני שבשני כלי־תי־קשורת
אלה העורכים הם בעצמם בעלי־מ־ניות).
נ׳רוסלם
פוסט נמכר לחברה זרה. עצמאות
המערכת תהיה תלוייה ברצונם הטוב של הבעלים
החדשים.
באימפריה הגדולה של מישפחת שוקן

עכשיו, לפתע, הכל מתעוררים.
גרם לכך הזעזוע בשל מכירת ״ג׳רו־סלם
פוסט׳׳ לקונצרן זר, שדמות-הנד
פתח בו היא איש־מיסתורץ קאתולי
שדבר לא ידוע עליו.
ן* מה עובדות בסיסיות: שום
^ דמוקרטיה אינה יסולה לפעול
בלי עיתונות חופשית, חוקרת, חושפת,
לוחמת.
בלי עיתונות כזאת אין הממשלה, הכנסת
ובתי־המישפט יכולים לתפקר באורח דמוקר־טי.
הרורנות, השחיתות והניוון מוכרחים
להרוס את כל שלוש הזרועות האלה של ה־שילטון,
באין העין הפקוחה של התיקשורת.
הזרם החופשי של המירע בגוף הציבורי הד־מוקרטי
הוא כמחזור הרם בגוף הארם.
מבחינה זו אפשר להגריר את התיקשורת
כזרוע הרביעית של הדמוקרטיה, לצד הרשות
המבצעת (הממשלה) ,המחוקקת (הכנסת) והשופטת
(מערכת־השיפוט).

אולם יש הבדל אחד עצום בין ה־זרוע
התיקשורתית ובין שלוש הזרועות
האלה. השלוש מתקיימות על
כספי משלם־המיסים. ואילו אמצעי-
התיקשורת חייבים מטבע מהותם
להיות עסקים מיסחריים, המפרנסים
את עצמם.
שהרי לולא היו כאלה, לא יכלו להיות
חופשיים, לא יכלו להילחם, לחשוף, לחקור.

^ מה מאמצעי־התיקשורת החשו^
בים ביותר סמוכים כיום על שולחן הממשלה
וכפופים לה, בצורה זו או אחרת, ועל כן
אינם אמצעי־תיקשורת חופשיים.

הטלוויזיה והרדיו הם גופים ״ציבוריים״
(ובמציאות, גופים ממשלתיים)
,הממומנים על-ידי מם. החופש
שלהם מצטמק והולך לנגד עינינו.
גם השרידים שנותרו תלויים כל-
כולם בחסדי השילטון.
מצב זה אופייני למישטרים בלתי־חופ־שיים.
רק באחרונה תקפה ממשלת ארצות־ה־ברית
את ניקאראגואה, על כך שהיא רוצה
להנהיג שם שיטה הדומה מאוד לזו הקיימת
בישראל. נאמר שזוהי שיטה טוטאליטרית.

נותרה רק העיתונות הכתובה, כ־מיבצר
התיקשורת החופשית.
ך} ופש זה קיים כל עור העיתונות
1 1מסוגלת לפרנס את עצמה.

על כרעי תרנגולת
סלם פוסט. כזה הוא דבר. אולם במציאות
הישראלית, כאשר כמעט כל המיפעלים הציבוריים
סובלים מהפסדים גדולים, התערער
גם הביטחון של שיטה זו.

נותרה האמת הפשוטה: העיתונים
צריכים לפרנס את עצמם.
משמע: ציבור הקוראים צריך לפרנס את
העיתון, בתוספת הפירסוס המיסחרי.

*ץ זה כמה שנים מתקבצים עננים כבדים
* 1בשמי העיתונות הישראלית.

במעט כל העיתונים היומיים
מפסידים כסף — כסר כבד.
מצב זה הועלם מעיני הציבור, וגם מעיני
העיתונאים עצמם, מחשש של עין־הרע.

מה גרם לכך?
יש כאן תערובת של סיבות. לפחות בחלקן
אשמה העיתונות בעצמה.
העיתונות גדלה בלי כל פרופורציה. מיס־פר
העיתונים גדל, והכמות תפחה ותפחה. מבול
של מוספים, מקומונים, חינמונים ומה־

חינמונים ומקומונים, מה גם שהמפרסמים
פוזלים יותר ויותר לעבר אמצעים אחרים,
ובראשם הטלוויזיה. כדי להתחרות ביניהם,
שומרים העיתונים על מחירים נמוכים של
העותקים, וההכנסות מן התפוצה רחוקות מלכסות
את ההוצאות. החינמונים תלויים בגלוי
בהכנסות מן המודעות, ושאר העיתונים אינם
רחוקים מכך — כל זה במדינה שאין בה צמיחה
כלכלית של ממש.

העתיד צופן בחובו סכנות גדולות
עוד יותר. עם עליית הטלוויזיה ה־מיסחרית
— ערוצים נוספים וכבלים
— עומד חלק גדל והולך של ה־פירסום
המיסחרי המצומצם לעבור
לשם.
הזהרתי הרבה פעמים, מעל עמודי שבועון ׳
זה ובעדויות בוועדות הכנסת, שמצב חדש זה
עלול להנחית מכת־מוות על עצם קיומה של
עיתונות חופשית בארץ.

^ מצב הנוכחי הוא בכי־רע. אין זה עוד
1 1בגדר סוד שמור־היטב.

תלויים חיי העיתונים היומיים ברווחים של
המקומונים. המקומונים הם סיפור־הצלחה, אך
סיפור זה תלוי כולו בשוק־המודעות. אם יחול
בו שינוי משמעותי לרעה, תהיה גם למישפ־חת־שוקן
בעייה קשה.
רבר צובר הפסדים. צוות־ניהול שהובא מבחוץ,
במחיר גבוה, הרים את הידיים והסתלק.
עתה תלוי עצם קיום העיתון ביכולתה וברצונה
של הנהגת ההסתדרות לשאת בהפסדים.
אפשר להמשיך ברשימה זו.

היא מוכיחה שמבחינה כלכלית
עומדת העיתונות הישראלית כולה
על כרעי-תרנגולת.
ן• אשר עיתון מפסיד כסף, פתוחות
^ לפניו רק כמה אפשרויות.
אחת האפשרויות היא לשנות ולשפר את
העיתון עצמו, כך שאנשים רבים יותר ירצו
לרכוש את גליונותיו ולפרסם בו מודעות
מיסחייות. לשם כך דרושה, בדרך כלל, השק־
(המשך בעמזד ) 14

יום זה נקבע על־ידי כרוז מיספר 39 של ההנהגה
הלאומית המאוחדת כיום של הפגנות, שייצאו מכל
המיסגדיס ומכל בתי־הקברות.

בדיקת אסירה הרה
א־תון נשים למען אס־חת פוליטיות הצליח, סוף־סוף,
אחרי מאמצים קדחתניים, לאפשר את בדיקתה של
האסירה חורייה אל־דרוויש על־ידי גינקולוג פרטי.

גינקולוג ערבי בדק אותה וקבע שההריון אינו
מתקדם כיאות.

לפטר את זכאי
תרעומת במיסלגת־העבודה על כסילות התפקידים
מל יחזקאל זכאי, מזכיר מחוז-המושבים.
במיכתב שנשלח לשימעון פרס, יו״ר המיפלגה, מתרעמים
חברי מיפלגה על ריבוי התפקידים של זכאי, המשמש גם
כמנכ׳׳ל מישרר־החקלאות, כמנכ׳׳ל הפדרציה הציונית,
כירר אנרקסקו וכחבר בהנהלת הסוכנות היהודית.

המיכתב קובל על כך שמזכיר־מיפלגה, בתחום כה
בעייתי, עובד למעשה גם כפקיד־מדינה בכיר.
הכותבים תובעים את התפטרותו מתפקידו כעובו״מדינה,
או, לחליפין, כמזכיר המיפלגה במושבים.

475

ביום השני, דד 1במאי, מסר דובר צה׳׳ל על
358 הרוגים פלסטינים בשטחים הכבושים.
המיספר כולל הרוגים מירי חיילי־צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ ,הגיע מיספר
ההרוגים ל־ 5ז.4
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על
586 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 402 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 46 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 75 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 63 הרוגים מסיבות אחרות.

להשאיר כ פל
תפקידים

אלות ישראליות
לתאילנד

לחץ בבד מופעל מצד ראשי הסוכנות על שרי
מיסלגת־העבודה, ובראשם שר־האוצר, שימעון
פרם, לביטול ההחלטה כי באפריל 1990 יעבור
נדטא הקליטה מידי הסוכנות לידי מישרד־הקליטה.

חברה ישראלית קיבלה באחרונה פנייה ממישטרת
תאילנד למכור לה מגיני־זכובית שקופים ואלפי
אלות־גומי.

בסוכנות חוששים מאוברן עוצמה וכוח.

החברה, סופתום. קיבלה לפני שבועיים הצעה מחברה
בלנית לספק אלות לדרום־אפריקה, אך היא דחתה את
ההצעה.

פזו! ישראל לסוריה
צה״ל מספק ליווי
להברחות מזון לסוריה וללבנון.
זה שש ש;ים פועל בנהריה אמין אל־חאג׳.
מוסלמי שיעי מלבנון, המנהל רשת שלמה של
הברחות מזון מישראל ללבנון. בתחילה שיתפו
איתו פעולה הנוצרים, והוא העביר את
סחורתו דרך נמל ביירות, אולם כאשר אלה
התחילו לדרוש מיסים גבוהים יותר, הוא העביר
את סחורתו לנמל נקודה.

שני קולות בש״ס
בש׳ס נשמעים באחרונה טונים גבוהים בישיבות־הנהלה
ובקרב פעילי התנועה, על כך שהרשימה מדברת בשני
קולות.

בעוד שיו״ר התנועה, יצחק פרץ, פוסל משא-ומתן
עם אש״ך, אריה דחף ויאיר לוי אינם פוסלים זאת
על הסך, בניגוד למצע המדיני •טל ש״ם.

לא באשמת הדרוזים
בניגוד לשמועות שנפוצו, לא מילאו הדרוזים
תפקיד בולט בהשתוללות אנשי מישמר־הגבול
בכפר נחאלין.
הדרוזים חיו במיעוט ביחידה שהיתה מעורבת בתקרית,
ורק אחד מהם יועמד לדין.

צפוייה הסקת מסקנות כלפי מפקד בכיר בצה״ל.

כוננות בעיר אל־פיטר
כוננות לקראת ה־ 6במאי, היום הראשון של חג עיד־אל•
פיטר.

מינויים מיקאועיים
י •יי ן ן*יו ״
!יעז 1וויי

גובר הלחץ הציבורי למינויים מיקצועיים
ב״דובק״.
בשבועות האחרונים היה בחבק_גל גדול של התפטרויות.
הנימוק הלא־פורמלי היה שהחברה מנוהלת בשלט־רחוק
מלונדון על־ידי המגכ״ל־לשעבר, זורח גהל, וכי אין
אפשרות לפעול ולשקם את החברה בעיקבות משברים
שעברה באחרונה.

״אליל מכה שנית
כנם־היסוד של ״חזית ארץ ישראל״ נערך ב שבוע
שעבר ביישוב בית׳־אריה בשומרון.
לגוף החדש יש לובי של 30 חברייכנסת, והוא מגדיר
עצמו כגוף שיהיה תשובה לשלום עכשיו. בתנועת־המחאה
החדשה תפסו מקומות בוגרי תנועת צלי׳ל,
צעירים למען ישראל, שפעלה בתקופת מילחמת־הלבנון,
בראשות ישראל כץ. עורך־הדין סיני קהת, מוותיקי
צל־־ל. הוא איש האירגון של החזית, ונמרוד גרנית, שהיה
דובר הליכוד בבחירות המוניציפליות, מונה לדובר
החזית.

מכבלים לאלחוט
קצה נפשם של אנשי הכבלים בקריות ב־מירדפים,
שערכה אחריהם חברת ״בזק״,
ובימים האחרונים הם עברו לשידוד אלחוטי.
הם איחדו את 35 התחנות באיזור הקריות
בלבד לתחנה אחת, קנו משדר מ שותך ובימים
אלה הם עוברים, מנתקים את הכבלים הפזורים
על גגות הקריות, ותחתם מספקים לכל בית
מפענח־אותות, שרק באמצעותו אפשר
לקלוט את שידורי הכבלים.
מה שנותר ל״בזק״ לעשות, מחוסר־יכולת
לאתר את המפענחים, הוא לנסות ולאתר את
המשדר, אך אנשי הכבלים התחכמו, והם
מניידים את המשדר למניעת גילויו.
שיטת השידור האלחוטית כבר פשטה,
מסתבר, בכל הארץ. מזה כמה חודשים היא
קיימת בשיכון ל׳ בתל־אביב. באיזורים שונים
של בת־ים, חולון וראשון לציון וברמת־אביב

רבין מרגיש טוב
שוטרים ישראליים בגרמניה ישראלי שהתלונן בנמל־התעופה של ברלין על גניבת
הארנק שלו נחקר ארוכות על־ידי קציני־מישטרה
גרמניים, שחשדו בו, כנראה.
במהלך החקירה נמסר המתלונן לירי איש בעל חזות
גרמנית, שלבש את מדי המישטרה הגרמנית ודרגות של
תת־ניצב, ושפנה אליו בעברית. הוא התגלה כקצין
מישטרת־ישראל, המשתף פעולה עם המישטרה המקומית
נגד פושעים ישראליים. אלה מדברים חופשית בעברית,
ואינם מעלים על דעתם כי קצין־המישטרה.הגרמני״
מבין את דבריהם.

וייס התגלה בניריורק
השבוע התגלה בניו־יורק במפתיע חיים וייס, בעל
מיפעל־הקפוטות ״למען אחי״ בנתיבות, שהגיע
לפשיטת-רגל והשאיר חובות של 16 מליון דולר.
הוא נראה כאשר נכנס למישרד עורכי־דיז, לטפל בעסקיו.

נמל אילת זז
בקרוב יוצא מיכרז על העתקת נמל-הת-
עופה באילת לכיוון עברונה 15 ,ק״מ צפונית
לאילת.
מדובר בפרוייקט גדול-מימדים, שבעיקבו־תיו
יהפוך איזור הנמל הקיים לאיזור מיסחרי
ותיירותי. יבנו בו בתי-מלון, בתי-קולנוע, מרכז
מיסחרי ואך מדברים על הרחבת הלגונה.
במשך זמן רב התנגד מישרד־התחבורה
לפרוייקט, אך באחרונה הוסרה ההתנגדות.

לחץ־דם תקץ התגלה בבדיקה מיקרית של שר*
הביטחון, יצחק רבץ.
בתו של רבין, דליה, מאושפזת במחלקת־הלב של בית־החולים
תל־השומר. בעת ביקור הציעה לו אחות־המחלקה
למדוד את לחץ־הרם. רבין הסכים, נבדק והתגלה כי
לחץ־הדם שלו תקין.

היגיון מוזר בטלוויזיה
היגיון מוזר יש לאנשי־הטלוויזיה.
הסידרה מוות בקליפורניה. שהיתה מתוכננת להקרנה
בימי שישי אחרי־הצהריים, בוטלה אחרי הפרק הראשון,
בגלל סצינות־האלימות שבה ורצח אכזרי, אונס לא פחות
אכזרי, הרבה דם) .בתחליף לשעת־שידור זו מביאה עתה
הטלוויזיה את הסידרה חטאים. ובפרק הראשון יכלו
ילדים ובני״נוער לצפות, שוב, בסצינות אלימות נרצח
אכזרי, עוד אונס אחד, התעללויות של הנאצים בצרפת).

תחנות־דלק
מחלקות מתנות
לגל חלוקת המתנות הפוקד באחרונה את הארץ .
הצטרפו עכשיו גם חבדות-הדלק.
מדובר בבולים, הניתנים בעיקבות רכישה של דלק
בתחנות המשתתפות במיבצע. איסוף כמות מסויימת של
בולים מקנה אפשרות לקבלת מתנות.
תחנות־דלק רבות ברחבי העולם מיישמות את הרעיון מזה
שנים. השינוי בגירסה הישראלית הוא שכל חברות־הדלק
משתתפות במיבצע, בעוד שבעולם מריצות תברות״הדלק
מיבצעים עצמאיים.
עד עתה הצטרפו למיבצע יותר מ־ 50 תחנות דלק, ביניהן
גם במיגזר הערבי.

סז ד עגז
העם
שואה בהסרודרוח

חג־הפוערים נשק דיוס־השואה.
זה היה סימלי.

עובדה פעוטה יחסית: העיתונים הופיעו
באחד במאי, זו הפעם הראשונה מאז קום
המדינה, ולמעשה מאז שנות ה־.30
עובדה פעוטה, שקיפלה בתוכה הרבה. היא
הראתה מה קרה ל״תנועת העבודה״.
על חגיגות האחד במאי 1989 לא נערך
קרב. הליכוד התפאר במודעות על הצלחת
המאבק העקשני שלו, בן עשרות השנים,
להביא לביטול החג. אך גם זאת היתה
התפארות־סרק.
האחד במאי מת, מפני שלאיש לא היה

איכפת. איש לא התייצב להגנתו.
מכיוון שהאחד במאי היה, בימיו הטובים,
סמל כוחה של מיפלגת־העבודה, בגילגוליה
השונים, הרי ביטולו אומר הרבה לגבי מצבה,
ערב ההתמודדות הגורלית על השילטון
בהסתדרות.
מדחי אל דחי. נפילת האחד במאי נובעת
משקיעת האידיאל הסוציאליסטי בעולם
ובארץ.
• בברית־המועצות נחל הקומוניזם תבוסה
ניצחת. לא זה בלבד שהשילטון מכיר בכל
הפשעים שייוחסו בשעתו לסטאלין, הגובלים
ברצח־עם פנימי וחיצוני, אלא שהכיר גס
בהתמוטטות השיטה הכלכלית שלו.
• ב מ דינו ת הגוש הקומוניסטי ניכרות
אותן התופעות של התמוטטות השיטה
הכלכלית, יחד עם תחיית היצרים הלאומיים,
האנטי־סובייטיים.
• בארץ הולך מחנה־העבודה מדחי אל
דחי. הקיבוצים והמושבים, פאר יצירתו,
פושטים את הרגל. כך גם מיפעלי־הענק של
״חברת העובדים״ ,הנבדלים ממיפעלים קפיטליסטיים
רק בשיעור כישלונם. השרותים
הסוציאליים מתמוטטים. השיטה הקפיטליסטית
האמריקאית חודרת מבעד לכל הנקיקים
— החל ברפואה השחורה וכלה במכירת
מיפעלי ההסתדרות.
העולם הז ה 2696

1 91111

^ שונאי־ערבים היה השבוע חג. שתי ידיעות גרמו להם לשכוח
) את זוועת־נחאלין ולהתמוגג מנחת.
ידיעה א׳ :כוחות־ההלם של האינתיפאדה תפסו אשה ערביה,
התעללו בה, היכו אותה, וביצעו בה אונס קבוצתי אכזרי, בטענה שהיא
משתפת פעולה עם ישראל. האשה נמלטה אל בית המימשל הצבאי,
שהעביר אותה לבית־חולים ברמאללה.
ידיעה ב׳ :כוחות־ההלם ברצועת־עזה נוהגים לבצע אונס קבוצתי
בנשים ערביות, כנקמה על כך שבעליהן עובדים בישראל.
גזענים מימין ומשמאל עטו על •המציאות האלה כמוצאים שלל רב.
דמותם של אנשי־האינתיפאדה כפושעי־מין, אנסים ומתעללים בנשים
מיסכנות חיזקה את כל הסטריאוטיפים הגזעניים. מאז ומעולם יש קשר
בין גזענות קיצונית ופורנוגראפיה(ראה: העיתון הנאצי דר שטירנור).
תיאור האוייב כמי שמבצע פישעי־מין נתעבים הוא רכיב תדיר של
הלוחמה הפסיכולוגית.
בארץ עוררו ידיעות אלה הד נרחב במיוחד, מפני שהעיסוק הפו־רנוגראפי
בסיפורים אלה נתן גם לאנשי־שמאל מדופלמים הזדמנות
לתת פורקן לגזענות החבוייה בהם, והם יכלו להתחרות עם אנ־שי־שוליים
ימניים, שזהו לחם־חוקם. היתה זאת אורגיה גזענית־פור־נוגראפית
משותפת.
כל הכותבים נמנעו, כמובן, מלבדוק את ה״ידיעות״ האלה. הם
חששו, בצדק, שאם ייבדקו, הן עלולות להתגלות כחסרות־שחר.

אילו כיבדו את החברה הערבית, או טרחו להתעניין בה, היו מגיעים
בעצמם למסקנה כי הידיעות כלל אינן יכולות להיות נכונות. החברה
הערבית המסורתית לא היתה סובלת מעשים כאלה, אילו בוצעו.
חקירה יסודית גילתה כי בשני הסיפורים אין ממש.

• האשה ב שכ ם
ף* שכם אכן היה מיקרה שבו תפסו אנשי פלוגות־המחץ של
^ תנועת־ההתנגדות האיסלאמית אשה, והיכו אותה.
אנשי־חמ״ס אינם עוסקים רק בהפעלת ההוראות של הנהגת־בית־החרוזת.
במצב הזה נגזר על ההסתדרות
לשקוע, אם לא תימצא הנהגה
כריזמטית חדשה, שתביא לציבור בשורה
סוציאליסטית עדכנית ומושכת. ישראל קיסר
וחבורת העסקנים התשושים מסביבו, יחד עם
המנכ״לים הכושלים בעלי משכורות־הענק,
בוודאי לא יביאו לה את הישועה.
בשעתו ביקשה הנהגת ההסתדרות מן
הפיזמונאי חיים חפר לחרוז לה חרוז חדש
במקום ״קום התנערה עם חלכה, עם עבדים
ומזי־רעב ״.כיום אין זוכרים אף את החרוזים
שיצאו אז מבית־החרוזת. השיר הנהדר כולו
הפך מגוחך.
את כבור האחד במאי הגוסס(לפי התאריך
האזרחי) הציל השנה יום השואה(לפי התאריך
היהודי) .השניים נשקו זה לזה, והדבר שימש
תירוץ לביטול החגיגות.
זה היה סימלי.

האינתיפאדה, אלא גם בשמירה על המוסר. כמו לוחמי־השיחרור האל-
ג׳יריים בשעתו, הם רואים בשמירה על המוסר חלק מן המאבק הלאומי.
לכן הם פועלים בתקיפות נגד סוחרי־סמים וזנות.
האשה הוחשדה על־ידי אנשי־חמ״ס בכך שהורידה צעירות ערביות
לזנות. על כך נוסף החשד כי הזונות שהעסיקה שימשו גם כמודיעות
של השב״כ, ושהפעילו סחיטה נגד הלקוחות למען השב״כ. היא נמלטה
אל בניין המימשל, והועברה לבית־חולים.
בדיקה רפואית לא מצאה שום סימן לאונס. האשה הוכתה, אך לא
נאנסה.

• אונס בעז ה
ן* סיפור על מעשי־האונס ברצועת־עזה פשוט עוד יותר. הוא לא
( \ היה ולא נברא.
לשילטונות־הביטחון בעזה לא ידוע אף מיקרה אחד, שבו נאנסה
אשה על רקע של פעולה לאומית. אנשי־ביטחון, הבקיאים בחברה
הערבית, התייחסו אל השמועה בזילזול.

• המילחמה ב מ שוו ף
^ עומת זאת, רצינית ביותר המילחמה הנטושה עתה בכל רחבי
/השטחים הכבושים בין זרועות־הביטחון הישראליות לבין
פלוגית־המחץ הפלסטיניות על משתפי־הפעולה.
כחלק מהתגברות האינתיפאדה, פתחו פלוגות־המחץ בשבועות
האחרונים במערכה שיטתית נגד המשת״פים (״משתפי־הפעולה״,
בלשון השילטון) .ערבים רבים נחקרו על־ידי פלוגות־המחץ, רבים
הביעו חרטה, אחדים נעשו והוכו, כמה מהם הוצאו־להורג.
יש הרואים בכך קרב מכריע על השילטון בגדה וברצועה. השילטון
הישראלי אינו יכול לפעול בלי רשת גדולה של מודיעים בקרב
האוכלוסיה. אנשי־האינתיפאדה מבקשים לחסל רשת זו על־ידי גילוי
אנשיה, הבאתם להפסקת מעשיהם מתוך שיכנוע או פחד, ואף על־ידי
הריגתם.
מי מנצח בקרב זה?
המודיעים האמיתיים(״שטינקרים״ בלשון צה״ל) חבויים עמוק, לפי
כל הכללים של מערכת־ריגול מיקצועית. את האנשים האלה קשה
לגלות. נראה כי גם המערכה האחרונה לא הצליחה לפגוע בהם באופן
רציני.
לעומת זאת התגלו בנקל משתפי־פעולה מסוג אחר: עסקנים
המשתפים פעולה עם זרועות־הכיבוש, מוכרי־קרקעות ליהודים, אנשים
שהתפארו ביחסיהם הטובים עם השילטון ואף קיבלו ממנו כלי־נשק
כסמל של מעמד ולהגנה עצמית.
אנשים אלה עומדים עכשיו תחת לחץ כבד. אחדים מהם הוצאו־להורג
בפומבי, כאזהרה לאחרים. רבים אחרים התחרטו ונשבעו על
הקוראן לחדול ממעשיהם.
מערכה זו אינה מיוחדת במינה. כל מאבק לאומי בשילטון־כיבוש
הרג משתפי־פעולה, ובייחוד את מי שמסרו לבולשת ידיעות על
המחתרת. גס כל המחתרות העבריות עסקו בכר. ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, אחראי בעצמו להוצאתו־להורג של ידידו, גילעדי, בטענה
שהוא סיכן את המחתרת (לח״י).
מי מנצח בקרב קטלני זה? עד כה לא נפגעה תשתית־המודיעין של
השב״ב אלא באופן שולי. אך יתכן כי הפעולות נגד המשת״פים יוצרות
אווירה של פחד, שתשפיע גם על רשת המודיעים ותשתק אותה.
מכל מאבקי האינתיפאדה עד כה, יתכן שזהו המאבק הגורלי ביותר.
אין הוא קשור בנשים יפות, באונס קבוצתי, בפורנוגראפיה ובסיפורים
מבית־מידרשו של המרקיז דה־סאד.
כמה כסילים מבין הפוליטיקאים תבעו שצה״ל יגן על המשת״פים.
זוהי דרישה מגוחכת. לא זה בלבד שצה״ל היה צריך לקבל על עצמו
להגן אישית על אלפי אנשים, בכל עיר וכפר. אלא שעצם מתן ההגנה
היה חושף את הסוכנים החבויים והורס את יעילותם.

דעת קהל
תעלומה במיספרים
מסקנה מפתיעה: חדק גיכר
מבוחרי הליכוד סבורים
1שיש להידבר עם אש״ף.
אם להאמין לסקרים, דברים מוזרים קורים
לרעת־הקהל הישראלית.
לכאורה, סותרים המימצאים זה את זה. אך
סתירה זו אינה אלא מדומה, ונובעת מן
הריעות הקדומות של עורכי הסקרים וקור־איהם.

וכך
אומרים הסקרים:

• 4״ 58 של הציבור הישראלי דוגלים
במשא־ומתן עם אש״ף, עלייה של
57,תוך כמה שבועות. רק 3970 מתנגדים.
מבין המחייבים 4170 ,מתנים את המשא־ומתן
בתנאים, אשר אש״ף כבר הצהיר על נכונותו
למלאם(הכרה בישראל, הפסקת הטרור וכד).

• ר ק 5רואים במדינה פלס
טינית
מיתרון עדיף .־ 3395 דוגלים
בפשרה טריטוריאלית, מושג שהוא חסר־משמעות
של ממש, ו־> 277 באוטונומיה 2291, .
דוגלים בסיפוח. פירוש התוצאה: הרוב הגדול
של הציבור עדיין דוגל בפיתרונות פיקטיביים
(אוטונומיה, פשרה טריטוריאלית)
המתאימים לסיסמות שתי המיפלגות הגדולות.
אולם מי שמוכן לרבר עם אש״ף, הכריע
למעשה בעד מדינה פלסטינית — מבלי
להודות בכך גם כלפי עצמו.
(הנושך בעמ 1ד ) 14

^ ערב, כשהגעתי לתל־אביב, אחרי
^ יום סיורים ארוך ברצועת־עזה, שמעתי
ברדיו שילד בן 7מחאן־יונס נפצע קשה בעת
פיזור הפגנה. לרגע חשבתי שמדובר על מקום
אחר. הרי יום שלם הייתי ברצועת־עזה ולא
ראיתי שום דבר הדומה להפגנה, ל״התפר־עות״
,ל״מהומה״ או לכל אירוע אלים אחר.
ואולי סיור בעזה ביחד עם אלוף פיקור־הדרום
ופמלייתו הוא באמת סיור במקום אחר.
הדברים דרך עיניהם של המפקדים הבכירים
באיזור, המכונה בעגה הצבאית אזח״ע
(איזור חבל־עזה) ,נראים אחרת מאשר בסיור
עצמאי של עיתונאים באותו איזור עצמו, באותן
השעות בדיוק.
בכל הפעמים הקודמות שבהן סיירתי בשטחים
הכבושים עשיתי זאת לבד, או בחברת
עיתונאים אחרים, או בעזרת אנשי־קשר פלסטיניים.
הפעם
בחרתי להצטרף לאלוף יצחק(״אי־ציק״)
מרדכי ליום ברצועת־עזה. לראות איך
נראית הרצועה בדרג של מקבלי־ההחלטות.
על מה שהם מדברים, מה הם עושים, מה הדיווחים.
בשעת
בוקר מוקדמת פגש אותי ג׳יפ צבאי
במחסום ארז, בכניסה לרצועה. ג׳יפ שזגוגיתו
הקידמית וגגו מוגנים ברשת, שתפקידה למנוע
ניפוץ השמשות באבני האינתיפאדה המעופפות.
מייד
אחרי המחסום פנינו מערבה אל הכ־

ה הווו ףהא לו ף
ש שהנסיעה עליו, כך הסביר

לי החייל שבא לקחת אותי, מותרת רק לכו־

חות־הביטחון ולבעלי אישור מיוחד.
הכביש נוסע מערבה, ואחר־כך דרומה ל
נתונים:
אינתיפאדה ברצועה
באחרונה ערך המינהל־האזרחי
מיפקד אובלוסין בעזה ונמגו
600,000 תושבים. עוד 50 אלף נמצ אים
בחוץ־לארץ : 50,000 .אלף מהם
פליטים, החיים בשמונה מחנות־פליטים
ברצועה.
מאז ת חיל ת האינתיפאדה נמנים
ברצועה בממוצע 125 אירועים לש בוע
(בולל ידוי אבנים, התקהלות,
זריקת בקבוקי תבערה וכוי).
מיספר הרוגים( 119 :נכון ל־27
באפריל).
פצועים פלסטיניים . 1848 :צה״ל
מחשיב לבצוע רק מי שנפצע מידי
ושאושפז לפחות לילה אחד בבית-
החולים. פצועי מנות, או מסיבות
אחרות אינם נכללים בספירה זו.
חיילים פצועים .578 :כולם פצועי
אבנים. המיספר כולל פציעות קלות
מאוד, שלא הצריכו טיבול רפואי, או
שניתן להם טיפול במקום, עד פצי
עות
קשות המצריכות אישפוז.
אזרחים ישראלים פצועים.46 :
הריסת בתים( 56 :לעומת 136
בגדה המערבית).
אטימת בתים( 25 :לעומת 50 בג דה
המערבית).

ימי עוצר:
מחנה״הפליטים שאטי 190 :יום
בסך -הנל (לא רצוף).
מחנה״פליטים ג׳יבלייה 164 :יום.
דיר אל־בלח 116 :יום.
מחנה־פליטים חאן־יונס 105 :
יום.
שכונת שבורה ברפיח 157 :יום.
שכונות ג׳י ואו ברפיח 122 :יום.
שכונת סג׳עייה בעזה 40 :יום.
במחנה-המעצר קציעות (אנצאר
)3עברו מאז תחילת האינתיפאדה
11.500 עצורים מהגדה-המערבית
ומעזה.
ברצועת״עזה 16 התנחלויות ובהן
2.500 מתנחלים.

אורך חוף־הים, ליד התנחלות אלי־סיני, שאותה
יזם, הקים ומחזיק אבי פרחן, ממפוני ימית
היותר־בולטים. התנחלות זו יושבת בדיוק על
הקו־הירוק, מצירו הדרומי, בתוך הרצועה.
עם התעקלותו של הכביש ררומה, לאורך
חוף־הים, מתגלות דיונות חול זהובות ורכות,
המשתפלות למטה, אל קו המים. החול כל־כך
זך והמים כל־כך צלולים, כאילו שייכים לסרט
אחר.
אחרי כמה מאות מטרים אני מבחינה
במחסום לרוחב הכביש. אין זה מחסום־אבנים
שהציבו הפלסטינים, זהו מתסום צה״ל. בודקה
של שומר, כמה חביות, וחיילים משועממים
מתחממים בשמש בוקר אביבית.
מאותו מחסום, הסביר לי החייל שנהג ב־ג׳יפ,
מותר לנסוע רק בשיירות של שתי
מכוניות ויותר. המתנו לרכב נוסף ואז נסענו
לתוך העיר עזה.
זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לעיר מן
הכיוון המערבי.,דבר שהדגיש את ההרגשה
שליוותה אותי לאורך כל היום — שהפעם
אני נמצאת במקום אחר.
נסענו היישר למיפקדת העוצבה, בית־ה־מימשל
הצבאי במרכז העיר. דרך החלון המסורג
של הג׳יפ הצבאי המקרטע נראתה עזה
באותו הבוקר ״שקטה יחסית״ .כמו בכל הערים
בשטחים הכבושים בתקופת האינתיפאדה,
גם בעזה מתנהל המיסחר בחנויות בכל

ע 1ת

ס ר* וסט ׳

נלוו תהלאלוף
פי קו ד1ריד 1
איאיק מרדכי
בוקר, ער לשעות הצהריים. אז מפנים החיים
ה״נורמליים״ את מקומם לאינתיפאדה הסוערת.
מבטים
חטופים ששלחתי לאורך הדרך אל
סימטותיה האפורות של העיר ואל הרחובות
הצרים, גילו כי כל רחוב או סימטה חסומים
בדרך זו או אחרת. אם באבנים המסודרות
לרוחב הכביש זו לצד זו, כמו לקראת מיסדר
צבאי, אם בגרוטאות־מתכת, או בגיבוב אביזרים.

נתי־סנו
פתוחים
ייד כשהגענו למחנה־המימשל הגיעה
^ /לשם גם שיירתו של אלוף־הפיקוד.
המכוניות נכנסו בשער הבסיס בנסיעה מהירה
והסתדרו בשורה זו ליד זו בחנייה מאורגנת.
בתוך ענן של ריח ליזול חריף עלינו
לחדרו של תא״ל צביקה פולג, מפקד איזוד
עזה. בחדר המתינו כבר תא״ל שיפמן, ראש
המינהל האזרחי וקצינים בכירים אחרים.
תא״ל פולג נתן עידכון קצר של הבוקר:
״בינתיים שקט, גם בהשוואה לאתמול. הבוקר
הוטל עוצר על שאטי, ועל נוצייראת, בגלל
הפגנות תלמידים. המיסחר פתוח ויש
תנועה״.
מתוך 260 בתי־ספר ברצועת־עזה, היו 14
סגורים באותו היום. בניגור לגדה־המערבית,
שם סגורים כל בתי־הספר ומוסדות־החינוך
כבר חודשים ארוכים, המדיניות ברצועה היא
להשאיר את מוסדות־החינוך פתוחים, ולסגור
רק במיקרים ספציפיים לימים אחדים.
הנימוקים מאחורי החלטה זו פשוטים, לדברי
אלוף הפיקוד :״אנחנו מימשל צבאי, ואנחנו
מפעילים כל מערכת־חיים שאפשר להפעיל.
עוצר מוטל כדי לצנן ולהרגיע את
הרוחות. כל השאר, עד כמה שניתן, אנחנו
מעדיפים שמערכות־החיים יתפקדו כרגיל״.
הישיבה בחדרו של מפקד האיזור היתה
קצרה. במהלכה התעניין האלוף אצל הקצינים
אם הגיעו אליהם תלונות על מעשי־אונס,
או התעללות מינית בנשים, בגלל חשד לשי־תוף־פעולה.
ידיעה על כך התפרסמה יום
קודם באחד העיתונים. אף אחד מן הנוכחים
לא ידע על כך דבר.
האלוף ביקש מקציני המימשל להכין 150
חבילות־מזון לנצרכים לכבוד חג עיד־אל־פיטר,
החל בסוף חודש הרמדאן.
בישיבה הביע אחד הקצינים את תלונותיהם
של העצורים במחנה־המעצר אנצאר ,3

אלוף מרדכי במיפקדת מג״ב בעזה
׳רצפות מצז״חת. חלונות מקושוזים
הידוע בשמו הרישמי ״מחנה־קציעות״ .העצירים
מתלוננים על האוכל הכשר־לפסח שהם
נאלצים לאכול בגלל החג היהודי. הקצין הסביר
כי אין אפשרות טכנית לתת לעצורים
אוכל אחר, משום שכמו כל חיילי צה״ל, גם
הם מקבלים את מזונם מן המיטבח הצה״לי
שהוא, כידוע, כשר־לפסח.
עם סיום הישיבה יצא האלוף לסיור בכלא
עזה, הצמוד לבניין, המימשל. בכלא נמצאים
700 אסירים, השפוטים לתקופות־מאסר ארוכות
על עבירות שונות, גם<עבירות ביטחוניות.
אין בכלא עצירים מינהליים, ואסירי
האינתיפאדה שבו מעטים. הכלא הוא בתחום
שליטתו של שרות בתי־הסוהר. אנחנו נלקחנו
לסיור קצר בעיר.
נסענו לדרום־מערב עזה, בואכה מחנה-
הפליטים שאטי. במחנה 250,000 תושבים,
כולם פליטים מאזור אשקלון, מסמייה, אשדוד.
כולם פליטים משנת . 1948 חלק מהתושבים
עובדים (או עבדו עד האינתיפאדה) בישראל,
חלקם דייגים.
באותו הבוקר היה מחנה־הפליטים שאטי
בעוצר. המח״ט המקומי או מפקד הנפה האחורי
הוא שממליץ על הטלת עוצר, אך המלצה
זו צריכה לקבל את אישורו של אלוף־הפיקוד
בעצמו.

בעולותז1מ1ת
ך* כניסה למחנה העמיד צה״ל מחסום,
* 6שאוייש על־ידי חיילים אחדים. ליד

התנחלות גני־־טל(למעלה) ומחנה־הפליטים שאמי(משמאל)
190׳מי־שצר

המחסום ניצב בניין המתנשא לגובה שבע
קומות. הבניין הגבוה ביותר בכל האיזור.
צה״ל התיישב על גגו של הבניין ומשם
יכולים החיילים לחלוש בתצפית על

המתרחש במחנה־הפליטים הענק והמוזנח
שלאורך רצועת־החוף.
.מלמעלה נראה המחנה כמו שכונת עוני
(המשך בעמוד )46

הי ל ד אורן
(בתמונה, מחבק
א ח אחיו הקטן)
1על ם. הוריו, קט
ובהמאן, עוברים
שיבע ח מדור
גיהנום. גלית ב ד
מרווחה
^ חבר של אורן ברהמי, אדי לוקש, הוא
1 1האחרון שראה אותו, כשרגו דגים בנמל־יפו.
הוא בטוח שאורן נחטף.
״פעם היה לאורן כלב, והכלב כל הזמן
השתין בבית. אז אמא שלו רצתה להעיף את
הכלב. הוא שאל אותי מה לעשות, וסיפרתי
לו שכשלי היה כלב, ואמא שלי רצתה להעיף
אותו, אז אמרתי לה שאני אברח מהבית אם
היא תעיף את הכלב. אורן ענה לי, :השתגעת,

)! הוודאות ה נו הו ה
לברוח מהבית? אני לא יעשה את זה!׳
״אז אם בגלל הכלב, שהוא נורא אהב, הוא
לא ברח, אז למה שיברח? ממי יש לו לברוח?
מההורים שלו? זה שטויות! נכון שהוא היה
בעונש, אבל זה בגלל שהוא התחצף ושיקר.
גם אני מקבל עונש כשאני מתחצף ואפילו
כשאני מגיע מאוחר הביתה.

״הוא גם לא טבע. אז נשאר רק שהוא נחטף:

קלפים,
לא שוטרים

ך ם קטי ובהמאן, הורלו של אורן, בטוחים
שהילד נחטף.

השבוע האחרון הרס אותם. הם יושבים חס־רי־מנוחה,
בסלון ביתם הקטן, ומנסים להאחז
באמונה כי יקרה נס.
פעם, לפני 12 שנים, כשאורן היה בן שנה,
הוא לקה בסרטן בכליה. הם באו מאיראן לישראל,
כדי שאורן יעבור ניתוח בבית־החולים
בילינסון. הניתוח הצליח, ואורן החלים לגמרי

ה חבר אדי בנ מל יפו, במקום שבו נפר ד מאורן
,השתנעח, לברוח מהבית?״

ממחלת־הסרטן.
לפני חמש שנים עלו לישראל. נולדו להם
שני ילדים נוספים, ארז ושי, ועכשיו הם מחכים
לנס נוסף, שיחזיר את אורן.

איר בו עלת
המי שטרה
למישטרה יש נוהל קבוע למיק-
רי היעדרות.
מיד עם קבל ת ההודעה, נשלח
חוקר וגובה עדות על הרקע להי עדרות.
מיקרים שבהם יש חשש
לחיים, כגון היעלמות ילדי ם, חו-
לי־נפש או קשישים, זוכים בטיפול
מיידי.
במטה הארצי של מישטרת־ישראל
פועל, באופן קבוע, משה־נעדרים,
המרכז א ת כל המידע.
המטה דואג לתיאום בין מרחבי־המישטרה
השונים.
בשנה אחת מקבל המטה כ־
3000 הודעות על היעדרות. כ״90
אחוז מהנעדרים נמצאים באו ת ה
השנה, תישעה אחוז נוספים
מתגלים אחר״כך, ואחוז אחד אינו
מתגלה.
ילדים מהווים כ־ 17 אחוז מה הודעות
על היעדרויות.
מאז קו ם המדינה, יש בארץ כ־
250 תיקי ם שעדיין לא נפתרו. כ־
33 אחוז מהתיקי ם נוגעים לילדים.
בכל פעם כשמדובר בהיעדרות,
העלולה לעלות בחיי-הנעדר, מגיי ס
ת המישטרה לעזרתה את מ תנד בי
המישמר האזרחי וחיילי מיש־מר״הגבול.
הטלוויזיה
מ תנגדת לשדד שי־קופית
של כל נעדר. לכן רק ב־מיקרים
חריגים משודרת תמונת
הנעדר.

הנעדרים
• יואל כרמלי 13 ,וחצי, דצמבר
, 1981 גיבעת״עימואל.
• נאוה אלימלך , 12 ,מרס , 1982
ג ת־י ס( .חלק מגופתה נמצא).
• דויד ס טריקובסקי 14 ,וחצי,
אוגוסט , 1982 בת-ים.
• ישראל סופר , 14 ,פברואר
, 1983 יפו.
כבר שבוע שקטי בולעת כדורי־הרגעה,
ומחזיקה מעמד בזכות הרבה אמונה ובריחה
לדימיונות הרחוקים מהמציאות.
״אני מדמיינת שהוא דופק בדלת, ובחיוך
אומר לי,אמא, חזרתי.׳ רק זה ואמונה. אין על
מי לסמוך, לא מגלים־בקפה, לא קוראת־בקל־פים
וגם לא מישטרה.׳׳

המישטרה
לא גסדד
^ הורים מתקוממים על־כך שהמישט־
1 1רה דבקה בגירסה שהילד ברח מהבית
ומסתתר.
בדירתם הקטנה והצפופה היו צריכים להדליק
לאורן את האור בחדר הסמוך, מפני שהוא
פחד להיכנס לחדר חשוך. אמא שלו מכירה
אותו, ויודעת שהוא לא ישהה מחוץ לבית
בחשיבה.
״ואם ברח, אז המישטרה, שתוך 24 שעות
הצליחה לתפוס את הפושעים המתוחכמים

א 3מר ד לו,
פסיכולוג:
בריחה מ הבי ת היא תגובה על
מערבת״יחסים או על אירוע בע יית*
בין הילד להוריו. בבריחתו
רוצה הילד להעביר מסר במו
עצמאות, מרדנות או עלבון.
הילד יודע שהמסר יגיע להוריו
גם בהיעדרות של כמה שעות.
היעדרות של יותר מיום אחד היא
מדאיגה, פי היא מצביעה על משהו
חמור שקרה בין הילד להוריו.
ילד בן 13*12 הוא געל שיקול־דעת,
ויודע מהם הגבולות. על
אחת כמה וכמה בישראל, שבה יל־לי
ם הם ערך מאוד גנוה, בניגוד
לארצות-הברית. הוא גם רוצה
לחזור הבית ה כעבור במה שעות,
כי הבי תנת פס כמקום בטוח, חם,
והוא קשור אליו.
בריחה ליותר טיום־יומיים היא
חריגה ולא״סבירה. במיקרה כזה
צריך לבדוק א ת המיקרה לגופו,
ולברר האם הילד ברח כבר בעבר.
בריחה בעבר יכולה לחזק אתהס ברה
שיש לו צורך נבריח ה, ושזה
חלק מאישיותו.
בטיקרה שילד הוא חריג, וב אמת
ברח, סביר להניח שזו תהיה
התנהגות מתוכננת, ולא אימפול סיבי

אני לא מכיר א ת אורן ברהמי,
אבל א ם הוריו אומרים שלא ברח
בעבר, שלא היה להם ריב מהותי,
ושהוא מפחד מחושך, אז הסיכויים
שהוא מס תתר קלושים ביותר.
ביותר במדינה, לא יכולה למצוא ילד בן , 13
שמסתובב כבר שבוע ברחובות?״
בהמאן חושב שהילד נמצא אצל האסירים
יעקב שמש, הרצל אביטן ושמעיה אנג׳ל.
אמנם, יעקב שמש צילצל אליהם מבית־הסו־הר
והכחיש את השמועה שחטף את אורן כדי
להיטיב את תנאי־המאסר שלו ושל חבריו,
אבל זה ההסבר היחידי שהאב מוצא לחוסר
שיתוף־הפעולה של המישטרה.

קמי וכהמאן מתחת לתמונות רמבו כחדרו של אורן
״הם חושבים שאני פרימיטיבית ומטומטמת. שלא מבינה כלום!־
חוסר־הוודאות קשה להם יותר מהכל.
המישטרה סבורה שהוא ברח. הם יודעים שלא
יתכן שברח. אז המישטרה מסתירה כנראה את
חטיפתו, כדי שהמישפחה לא תפריע במשא־ומתן
עם האסירים.
לבהמאן להקה, המופיעה בחתונות בשירים
פרסיים. עכשיו הוא יושב בפינת ההדר,
שותק. מעדיף לא לפצות את פיו, כדי שהבכי
לא יתפרץ.
קטי בוכה הרבה. היא מרגישה כבולה.
העברית שבפיה אינה טובה. היא לא יכולה
להביע את דעתה, לא יכולה לשאול את ה
שוטרים
שאלות, לא יכולה לענות, לא יכולה
לצעוק, לא יכולה להתווכח. יכולה רק לבכות.
השוטרים, מצידם, מפרשים את אי־ידי־עת
השפה כטיפשות.
קטי, בעזרת מתורגמן :״אני לא מטומטמת,
למרות שאני לא יודעת עברית. בפרס הייתי
עורכת־דין, היתה לי עמדה, יכולתי להביע
את עצמי. אני מעורבת רגשית, אבל לא איבדתי
את ההגיון והשליטה העצמית. אני במצוקה,
דואגת, הילד שלי נעלם. אני מבוהלת,
חסרת־אונים, ואני גם מושפלת מכך שהשוטרים
חושבים שאני פרימיטיבית ומטומטמת,

שלא מבינה כלום ולא צריך לטרוח להסביר

הבית מלא בשכנים ובקרובי־מישפחה
שבאו לעודד. דומה מאוד לשיבעה. האנשים
נכנסים מבלי לדפוק בדלת, ויושבים מסביב
לשולחן נמוך, כשעל פניהם ארשת רצינית.
בהתחלה הם שותקים, וכשמבינים שמותר
לדבר כל אחד מביע את השערותיו. רבים
מתבלבלים ומדברים על אורן בזמן עבר :״הוא

גלית כד ₪
(המשך בעמוד )49

וה הם *ומרים...מה הן *ומרות...מה הם *ומרים ...מה הן *ומרות״

וסך דוריאל:

אפי מחלב:

,בחמישה ימים יקבל ,.קבעו את החיים שלי, גניב ות הו נ וומה
התלמיד נחות חינוו!״ עוד לפני שנולדתי!״ באוניברסיטת תל־אביב!״

היום כבר ברור שזו רק שאלה של זמן עד שהמשק
יעבור לשבוע-עבודה בן חמישה ימים. ואם כל המשק
יעבור, נראה שלא יהיה מנוס גם מהעברת שבוע־הלימודים
של תלמידי בתי״הספר לחמישה ימים. עניין
שיש לו, כרגע, מתנגדים רבים.
ממחקרים שערך המכון לפיריון־העבודה עולה כי
שבוע-לימודים מקוצר יפגע בתלמידים. ביקשתי מיו סף
דוריאל, מנכ״ל המכון לפיריון־העבודה, שיסביר לי
מדוע.
הדברים הם כל־כד פשוטים, שכמעט ואין מה להסביר.
מדובר כאן בתלמידים, שהערנות דרושה להם בכל שעות־הלימוד.
מחקרים הוכיחו שכאשר אתה מושיב תלמיד ליותר
משש שעות־לימוד, הוא מתחיל.להיטשטש ומפסיק לקלוט.
חוץ מזה, אחרי יום־לימודים רגיל אתה יכול להחזיר את
התלמיד, בשעות־הערב, לחוגי־העשרה ולפעילויות שונות,
שאליהם לא תוכל להחזיר אותו אם ילמד יותר משש שעות
ביום. כך שאם לוקחים מהתלמיד יום־לימודים אחד, פשוט
נותנים לו פחות חינוך, על כל ההיבטים של זה.

•ובכל זאת, ברוב ארצות העולם המערבי
לומדים התלמידים רק חמישה ימים בשבוע.
טעות קשה היא לחשוב שכל מה שמתאים לחוץ־לארץ
מתאים גם לנו. האפשרויות שיש לילדים במערב־אירופה

הדור השני לשואה כבר מזמן הפך נושא פופולרי
למחקרים .״בגלל המילחמה ההיא׳׳ ,הסרט שעסק
בכך, העלה את הנושא בחריפות לסדר-היום ה ציבורי.
שאלתי
את ד.פ ,.דור שני לשואה, איך היא
מגדירה את השפעת השואה על חייה.

לפני שנה וחצי הוגשה תביעה נגד הפרופסור
מרדכי סוקולובסקי, סגן־נשיא למחקר ולפיתוח באו ניברסיטת
תל־אביב. הוא נחשד בקניית כרסי-
סי־טיסה במחלקה הראשונה במישרד״הנסיעות
השייך לאביו, המרתם לכרטיסי־סיסה זולים וגניבת
הכסף שקיבל מההפרשים במחיר.
השבוע גזר עליו בית־המישפט עונש מדהים: שגה
וחצי מאסר בפועל. פניתי לאפי מחלב, יושב ראש
אגודת״הסטודנטים, ושאלתי אותו מהן הדרכים
לביקורת באוניברסיטת תל־אביב.

• האם היה שלב בחייך, שבו הבנת שאת שונה
מכולם?

השחיתות התגלתה כשעובדת במישרד־הנסיעות של אביו
של סוקולובסקי רבה עם האב, ופוצצה את העניין, כנקמה.
הוועד־המנהל מילכד את ועדת־הביקורת, הכפופה לו.
בוועדת הביקורת יושבים נשיא האוניברסיטה, הפרופסור משה
מני, רקטור האוניברסיטה, הפרופסור בן־שאול, יו״ר הוועד
המנהל, בנו גיטר ועוד ארבעה אנשי־ציבור.
נוצר מצב שהוועדה, שמתפקידה לבקר את הנשיא, הרקטור,
המנכ״ל ויתר נושאי התפקידים הציבוריים, מאויישת
על־ידי המבוקרים עצמם.

קשה להגיד. באופן ישיר בוודאי שלא השפיעה, אבל יש
השפעות עקיפות. אמא שלי עצמה לא ודתה במחנודריביז.
היא ״טיילה׳׳ באירופה במשך המילחמה, אבל כל נלישפחתה
הושמדה.

ביום־השואה נהגה אמי להסתגר בחדר-השינה, מבלי לאכול,
לשתות או לראות אנשים. בתור ילדה לא הבנתי. אף אחד
לא טרח להסביר, או לא יכול היה להסביר. רק כשהגעתי
למערכת־החינוך, וביונדהשואה נהגו לעשות פסטיבלי־שואה,
קישרתי בץ השניים. התגובה הראשונה שלי היתה לעשות מזה
צחוק. המצאתי קללות ובדיחות, וציירתי מיספרים על הזרוע.
תמיד הרגשתי שאני צריכה להסתיר שאמא שלי ״כזאת״,
כאילו עשתה איזה פשע.

• את זוכרת דברים ספציסיים?
בחגים, באירועים מישפחתיים, תמיד היינו רק במיסגרת
שואה ובארצות־הברית אינן האפשרויות שיש לילדים בארץ. לא
צריך לחקות כל דבר.
הילדים הקטנים, אם לא ילמדו ביום השישי, יסתובבו
ברחובות או ישתרבבו לאמהות בין הרגליים, ושום טובה לא
תצמח מזה.

• הבנתי את דעתכם. כיצד תשפיעו על מיש־רד־החינוך
שלא לעבור לשבוע מקוצר?
אולי ננסה בגרזן.

• אני בטוחה שגרזן יעזור. אבל אם לא תמצאו
די גרזינים?
כבר פניתי לראש־הממשלה, וממש ברגעים אלה אני כותב
מיכתב לשר־החינוך. צריך לקרוא לסדר את אלה במשק שכבר
עושים שבת לעצמם, הממשלה צריכה להחליט, לאור הצרכים
של המשק, למי יהיה שבוע־עבודה מקוצר, ובעניין שבוע-
הלימודים אסור לוותר, כי כולם ייפגעו.

•ואתה אופטימי?
אני תמיד אופטימי, ואני גם מוכן להילחם על מה שנראה
(דניאלה שמי)
לי עקרוני•

12י —

מישפחתית־ מצומצמת של חמישה, אף אחד אתר. אחת
ממשימות ברהמיצווה היתה לעשות אילדיוחסין. לא יכולתי
לעשות אותו, אמא שלי הופרדה מהוריה מיל שנתיים וחצי.
אין לה אפילו תעודת־לידת הדבר היחידי שאני יודעת על
סבא וסבתא שלי הוא שמותיהם.
אחותי נסעה לפני שנתיים במישלחת נוער לפולין. במשך
כל אותו חודש אמא שלי נמלה מסיוטים. לילודלילה היא
היתה מתעוררת בצעקות ובבכי.
רק היית אחר קריאת מהקרים על נושא זה, אני מבינה
בעיות מסויימות שיש לי ולאחיותיי. אני סובלת מרגשי אשמה
ואחריות כלפי ההורית יש לי איתם מערכת של שינאודאהבה,
והרגשת־כישלון מ ת מד ת באילו שוט שרדו רק בדי שאני
אחיה, ואני לא מצליחה לעמוד בציפיות שלהם. אני סובלת
מהרגשת ארעיות ומחוסד־ביסהון. מצד אחד יצר היסטרי
לביטחון, ומצד שני ארעיות מתמדת. התחושה שאני האדם
היחידי שאני יסלח לסמוך עליו, ושלא מגיע לי לחיות.

• מזלן תחושותייך בלפי גרמניה?
שינאה עזה לנאצים. שינאה אי שי ת הם קבעו את החיים
שלי עוד לפני שנולדתי, לפני שבכלל חשבו עלי, לפני
(אזר׳ח זרובבל)
שההורים־שלי נפגשו.־

• ובוועד־המנהל אין מתנגדים למצב האבסור־די?
לפני
שנה הקים הוועד־המנהל ועדה, שמתפקידה לבחון אם
אוניברסיטה לשנות את הרכב ועדת־הביקורת. בוועדה ישבו עורך־הדין
צבי קלמנסינובסקי, הפרופסור אוריאל רייכמן, משה שמיר
ועורך־הדין יוסף ליזרע, שהוא גם היועץ המישפטי וסגן-
הנשיא של האוניברסיטה. מלבד ליזרע, כולם היו בעד שינוי
הרכב הוועדה.
ביום החמישי האחרון עלתה ההמלצה לדיון בוועד־המנהל.
בנו גיטר, היושב־ראש, סירב להחליט באותו הדיון. להפתעתי,
רוב אנשי המנגנון לא שמחו ׳מההמלצה לשנות את ההרכב.
במצב הקיים הם מצליחים להחליק בעיות.

• מה דעתם על סוקולובסקי?
לפני שהוגשה התביעה ניסה עדי הדר, שהיה אז יושב־ראש
אגודת־הסטודנטים, להעלות את הנושא לסדר היום. הפרופסור
מני איים שאם יסכימו — יתפטר. כולם מפחדים מזה, כי
הוא נחשב כנשיא טוב, המצליח לאסוף הרבה כסף. לכן כולם
הצביעו נגד העלאת הנושא.
כשהוגשה התביעה, כתב פרופסור מני ליועץ המישפטי של
הממשלה מיכתב, שבו ביקש לעכב את ההליכים, מפני
שמעשיו של סוקולובסקי הם נורמה מקובלת באוניברסיטת
תל־אביב. מסתבר שגניבות זו נורמה באוניברסיטת תל־אביב.
(גלית בר)

מה ה *ומרים...מה הן *ומרות...מה הם *והרי ...מה הן *ומרות

מדתה דמון:

יונתו 13־1־!1־:

הודית:

אנחנו עוזרם ואנשים ..חבות־חס־וות מסתובבת ..התסיכות לא גרמו
בצרה לעזור לעצמם!״ בארץ ומנוליטה בכאבים ד לי לשבת בב ית!״
מרכז ארצי, מיסודו של ״ג׳וינט ישראל״ ,מעודד הת ארגנויות
של אנשים לעזרה עצמית, בענייני בריאות,
נכות ושכול. פניתי אל מרתה רמון, העומדת בראש
המרכז, וביקשתי מעט יותר מידע על סוג הסיוע שהם
נותנים, ולאיזה בעיות.
למעשה לכל בעייה שמתעוררת. האמת היא שפונים בעיקר
בענייני בריאות, אבל יש גם התארגנויות של הורים לילדים
מתאבדים, למשל. כלומר, פנה אלינו הורה אחד כזה, ואנחנו
מצאנו הורים אחרים ואירגנו תא לעניין זה. ולא־מזמן התחלנו
בהקמת תא לאנשים שיש להם בעיות של הורים זקנים.

אקו״ס -אגודת הקומפוזיטורים, רמייבדיס ווי״
מו״ליס למוסיקה בישראל, מוציאה לאור מעכשיו עלון
בשם ״חדשות אקו״ם׳׳ ,שאותו היא מפיצה בין חבריה.
מדור מיוחד בעלון מוקד ש לתביעות שהגישה אקו״ם
באחרונה נגד מפירי זכויות־יוצרים. הפעם 28 גורמים -
רובם מיסעדות ופאבים. פניתי אל המזכיר הכללי של
אקו׳׳ם, יוחנן בן-דויד, ושאלתי אותו א ם המצב כל״כך
טוב, שכל האחרים אכן משלמים עבור זכויות־יוצרים.

נדמה לי שגולת־הכותרת של פעילותנו היא ללמד אנשים
לקבל על עצמם אחריות לבעיותיהם. מסבירים להם שלשבת
ולחכות עד שגורמים שונים יעזרו — זה לא פיתרון. אנחנו
מחפשים לאנשים אחים־לצרה, מפגישים אותם, נותנים להם
אפשרות להחליף מירע, עצות. אנחנו פשוט נותנים לאנשים
חבות, ולא את הדגים. בתחילת הדרך אנחנו מלווים, שומעים
את הבעיות, מפגישים עם אנשים אחרים, משיגים מידע מ־

זה אמנם לקח זמן, אבל האנשים התרגלו לרעיון שצריך
לשלם. לא כולם, במובן, כבר מבינים ומסכימים, אבל המצב
היום טוב בהרבה מכפי שהיה.

• מה כדיוק אתם עושים עבור האנשים הסונים
אליכם?

אימונים

• איד אתם עוקבים אחרי מי שמשמיע מוסיקה,
ולא משלם?
אנחנו מחזיקים חברת־חקירות, המסתובבת בשטח, מקליטה

יוצרים

חו״ל, אם צריך, ואז מאפשרים להם להתמודד עם הבעיות
בעצמם, ובעזרת אחיהם־לצרה.

במידת הצורך, ואז אנחנו פונים לבעלי המקום, מסבירים שהם
חייבים ברישיון של אקדם להשמעה, וברוב המיקרים העניין
מסתדר.

עד עכשיו לא גבינו, אבל בזמן האחרון החלטנו שאולי
צריך לגבות איזה סכום סימלי. יש איזו הרגשה שאתה מתייחס
ביתר כבוד למשהו העולה לך כסף, גם אם זה מעט מאור.

• מ ה פדו״הגודל של הסכומים המגיעים לכם
מביודקסה המשמיע שירים?

• האם אתם גוכים כסך כעד העזרה?

• איך יודעים עליכם? איך יודעים לאן לפנות?
אנשים שלנו מסתובבים בבתי־חולים ומרצים על האירגון.
אנשים פונים ומכוונים אחרים לפנות אלינו.

• מי מממן אתכם?
לזינט ישראל, מישרד־העבורה־והרווחה וליש־נשים בישראל.

האם זו המצאה ישראלית, האירגון שלכם?
לא. אירגונים דומים ישנם בחו״ל, והם כולם הוקמו מתוך
גישה חברתית חדשה, שלפיה צריך לחנך את האנשים כדי
שיידעו מה מגיע להם מהמדינה ומה הוא גבול האחריות שלהם
(דניאלה שסי)
עצמם• ל פי יעתנו זה חשוב׳ וזה עיזר•

זה תלוי בגורל המקום, במיספר השולחנות. אבל לא מדובר
כאן בסכומים גדולים. משהו בץ 100ל־סססז שקל בשנה.

• ומי שמתעקשים לא לשלם, אתם תובעים
למישפט?
בהחלט בן, ואני מוכרח לציין שעד היום לא הפסדנו אף
בתביעה אחת.

•ההיענות לדרישה לתשלום עבור זכויות-
יוצרים אומרת משהו על התרבות בארץ. איפה
אנחנו עומדים בעניץ זה לעומת ארצות אחדות
בעולם?

מיקרים של שוד, רצח ומעשי התעללות בקשישים
הפכו כבר מזמן לחזון נפרץ. נראה שכבר אף אחד
אינו מתרגש מהדיווחים הכמעט״יומיומיים על תקי פות,
לעיתים ממש ס א דיס טיו ת, של קשישים.
שאלתי את יהודית (ג ,)7שלמרות שאינה מגלה פחד,
אין לה כוונות להתגרות בגורל, איך משפיעות עליה
הידיעות בעיתונים.
עלי הן לא משפיעות במיוחד. אבל אני מכירה אנשים שזה
בהחלט משפיע עליהם. חברה שלי לא יוצאת מהבית. היא
פשע חדלה לצאת לקונצרטים. במקום שהיא גרה, למרות שזה
במרכז העיר, לא נעים להסתובב לבד בלילה. היא גם לא
מגיעה אלי בזמן האחרון, כי כאשר היא צריכה לחזור היא
מחכה לבדה בתחנת־האוטובוס וגם באוטובוס היא לבדה, וזה
לא נעים.

• ואת אינך מפחדת?
לא. מתים רק פעם אחת. ואני כבר יכולתי למות הרבה
פעמים בכל מיני נסיבות. קרו לי כבר הרבה דברים, ויש לי
אמונה שאם זה צריך לפגוע, זה יפגע. ואם לא, אז לא. כך שאני
לא משנה בכלל את התנהגותי, לא ביום ולא בלילה. אני
יוצאת בערבים. יוצאת וחוזרת לבד והולכת ברגל. יש מי
שמפחד מכל רוח. אני פשוט מאמינה בגורל.
הייתי חברת הגנה בתקופה קשה ונאלצתי להסתובב
בשעות מאוחרות יותר, ולא המיקרים שקורים יפחידו אותי,
למרות שאי־אפשר להשוות את הזמנים.

• נקלעת כבר למצב לא־נעים?

אני, באופן אישי, לא. אבל חברה שלי, שבינתיים נפטרה,
תלד באיזה ארצות. לעומת ארצות דרום־אמריקה או אסיה
אנחנו עומדים סוב, אבל לעומת ארצות אירופה וארצות־ הותקפה וארנקה נגנב. היא החלימה מהתקיפה והמשיכה להס(אורית
זרובבל)
תובב. זה לא גרם לה לשבת בבית.
(דניאלה שסס
הברית אנחנו עדיין בתחילת הדרך.

ווו

שיחר עם רינה וחש;

״דחזוו־ דשם?
לא ודעת!״
ך* ילד, רוני, מתחיל עכשיו להידמות
1 1/ /לו,״׳ אומרת רינה נקש .״מיבנה
הפנים, העיניים. אנשים אומרים לי: הוא דומה
לו כל־כך.״
״לו,״ היא אומרת. לא ״לבעלי״ ,או ״לווי־ליאם״

השיחה עם רינה נקש קצרה ועקשנית. למעשה,
אין נקש מתראיינת לעיתונות. היא הגיעה
לארץ עם פתיחת מישפטו של בעלה,
״מסיבות שאינני מוכנה לפרט,״ ומאז פיה
נעול וחתום.
״בשביל מה אני זקוקה לכל הפירסומת הזו?״
היא שואלת .״אני מטיילת במרכז העיר

לדבר בצרפתית. להסתדר.

• עבדת?

• אז איך התפרנסת?

יש שם רב, הרב אזוגי, שתומך בי בכסף,
באוכל לתינוק. ולבעלי הוא שולח לבית־הסוהר
כל מיני חומרי־קריאה וקסטות.

• י ש לך מיקצוע? את מסוגלת
לפרנס את עצמך?

— הנדון —י

(המשך מעמוד )5
עה נוספת (בדרך זו הלך השל הזה, תוך
הבטחת עצמאות המערכת).

כלומר: להביא לכך שהעיתון יישא
את עצמו מבחינה כלכלית. זוהי
הדרך היחידה לקיום עיתונות חופשית.
דרך
אחרת היא לדרוש מימון מידי הממשלה.
בכל מדינה, ועל אחת כמה וכמה בארצנו,
פירוש הדבר סופו של חופש־העיתונות.
הצעד הראשון בכיוון זה כבר נעשה בארץ.
כדי לקנות את הסכמת העיתונות להקמת
טלוויזיה מיסחרית, שתהרוס את כלכלת העיתונים,
הבטיחה הממשלה לזרוק לעיתונים
מסויימים(ורק להם) כמה פירורים מן השולחן.
כלומר: הממשלה תזרים כספים לעיתונים,
אם וכאשר יהיו רווחים מהערוץ השני.
דרך אחרת היא להיספח לאחת מרשתות־התיקשורת
העולמיות הענקיות.
ואם אין מוצא — לסגור את העיתון.

אני ספרית, אבל לא אוהבת את המיקצוע
הזה.

ך* פי שאני קורא את המפה העיתונאית,
^ יתכן מאוד שתתקבל בכלי־תיקשורת
רבי השיטה של סיפוח לרשת עולמית.

כן. אחת לשבוע, במשך שעה, אפילו שע־

אינני בטוח שיש אך עיתון יומי
אחד בארץ המחוסן לאורך ימים
בפני תהליך זה.

• ביקרת את בעלך בפלא?

נדמה כי בעלי הרשתות העולמיות החליטו
שכדאי לרכוש עיתונים בישראל. קשה
לעמוד על המניעים. יש כאן עניין של יוקרה,
כי ישראל תופסת מקום נכבד מאוד מעל עמודי
העיתונים בעולם כולו. יש עניין כלכלי
בהתפתחות התיקשורת האלקטרונית בישראל,
ולבעלי התיקשורת הכתובה יש שם יתרון.
יש בעולם אמונה רבה בעתיד הכלכלה
הישראלית.
על כל פנים — אם יציעו לבעלי עיתון
מסויים, שאינם עיתונאים בעצמם, הצעה ש־אי־אפשר
לסרב לה מבחינה כלכלית, בצורת
מחיר העולה בהרבה על ערכו הכלכלי של
העיתון, האם יסרבו?
והרי המדובר בסכומי־עתק של כסף הזורמים
לכיסיהם של בעלי־העיתונים עצמם, כרווח
פרטי( .להבדיל ממה שהתרחש בהשלם
הזה, שבו כל ההשקעה, עד השקל האחרון,
הושקעה בעיתון עצמו).

אם בעל־העיתון הוא איש-עסקים,
שהשורה התחתונה בעולמו היא
כספית, איך לא יתפתה להצעה
כזאת?
זהו מה שקרה בלחסל פוסט, וזהו אות
לבאות.

רינה עם ויליאם נקש בארץ ()1987
״הם לא הלש! לי כל סקר קפה למיטהר
ואנשים מצביעים עלי ועל הילד ומתלחשים:
הנה, זו אשתו. אני מאוד לא אוהבת את זה״.
האם זו בושה להיות אשתו של נקש?
״לא. לא בושה!״
נקש, בשביס לבן ובשמלה מפוספסת, נאה,
אינטליגנטית, מתגוררת לעת עתה בבית
אמה בשכונת שמואל הנביא בירושלים .״הבלוקים
של המפונים״ ,כך נקרא קומפלקס של
שישה בניינים ארוכים ומוזנחים. בבלוק מיס־פר
שש, בדירה קטנה, פשוטת־מראה, גרה רינה
נקש.
החיים אינם מאירים פנים לרינה. ארבע
שנים חלפו מאז נישאה לוויליאם נקש, רוצח
ושודד, שקיסמו בפניו הנאות ובחלקת לשונו.
״מאז קרו כל־כך הרבה דברים!״ היא אומרת
בחיוך, שהוא יותר בכי.
כלא, בקשת־הסגרה, מאבק ציבורי מתיש
ומשפיל, הריון ולידה, רוני, תינוק מתוק, בלונדי
וכחול־עיניים, בן שנה ושלושה חודשים,
וגט־על־תנאי, הממתין לה בבית־הדין הרבני.

• מה עשית בצרפת בשנה וחצי
האחרונות?

גרתי בבית הוריו של נקש, בפרבר פארי־סאי.
לי אין שם מישפחה. יש לי רק כמה
חברות. בהתחלה לא ידעתי צרפתית. אף־פעם
לא הייתי בצרפת לפני־כן. לאט־לאט למדתי

תיים. עם הילד. יושבים משני עברי מחיצה,
אבל אין מחיצת זכוכית, אפשר להעביר אליו
את הילד.

• איך התייחסו אלייך שם?
אף אחד לא מכיר אותי שם. ואם את שואלת
על הורי בעלי, אז הם לא הגישו לי כל
בוקר קפה למיטה.

• את מתכוונת לחזור לשם?
לא יודעת. איך אני יכולה לדעת מה יקרה
בעוד שבוע? אני חיה את היום־יום.

• את רוצה להתגרש ממנו?
לא עונה.
עכשיו היא מאותתת שנימוסיה הטובים
הגיעו לקיצם. לכן אינה מוכנה להמשיך
לענות לשאלות, ובוודאי לא לשאלות כמו:
איר קרה שילדה טובה כזו, רינה חזן, נפלה אל
חיקו של פושע כמו ח די אטלן, הוא ויליאם
נקש. האם אינה מתחרטת על כל הרעש והמהומה
שליוותה את הסגרתו? או: מה קרה לכיפה
ולזקן החסודים כל־כך.
״כשיגיע הרגע המתאים, אדבר באריכות״,
היא אומרת.
מתי ומדוע יגיע הרגע הזה?
״זה עניין אישי. יש לי סיבות אישיות״.

שדד׳ ליבובי•;

**ישהו, שלא טרח להתעמק בבעייה,
]* 1הציע לחוקק חוק שימנע בעד משקיעים
זרים לרכוש בארץ עיתונים.
זוהי שטות. מי יכול למנוע בעד משקיע זר
להיעזר בסוכן ישראלי? ובמדינה חופשית,
איך בכלל אפשר למנוע בעד מישהו —
ישראלי, ישראלי־לשעבר, יהורי או״גוי״ —
להקים עיתון חדש או לרכוש חלק בעיתון
קיים?

ובעיקר: מי שרוצה למנוע בעד
עיתון, שמצבו נתון בסכנה, למכור
את מניותיו לזרים — צריך קודם כל
להציע דרך להבטיח את קיומו של
העיתון.
איך? על־ידי מימון מטעם הכנסת, המורכבת
מעסקני־מיפלגות, שלא יהססו להשתמש
בהשפעתם כדי לכפות את דיעותיהם על
העיתונים?(ראה: רשות השידור!)

^ ש לראות את הבעייה בעין פקוחה.
העיתונות הישראלית החופשית נתונה ב־סכנת־מוות,
ויתכן מאור שתיעלם מן העולם,
יחדי עם הדמוקרטיה הישראלית.
החובה להצלת העיתונות מוטלת על
כולנו: עיתונאים, מו״לים, קוראים, מפרסמים.
כל אחד מהעיתונים חייב להתמודד עם
הבעייה ולבחור בפיתרון הנראה לו.
אפשר לומר: זב״שו. אולם זוהי־בעייתה־של
החברה הישראלית כולה.

במירעגז
(,המשך מעמוד )7

• המערך ירד ב 10 מאז הבחירות
האחרונות, בעוד שהליכוד שמר על
כוחו. לעומת זאת לא חל כמעט שינוי ביחסי־הכוחות
של השמאל כולו והימין כולו. יש
תזוזה קטנה ימינה.

•יצחק רבץ נשאר השר הפו
פולרי
ביותר מבין השרים הבכירים, כשלידו
משה ארנס. שימעון פרס הוא הפחות
פופולרי, כשלידו אריאל שרון.
זוהי תמונה מבולבלת, לכאורה. אך היא
מציגה תמונה של חברה, שבה יש תהליך תת־קרקעי
של שינוי־עמדות. דעת־הקהל זזה
לעבר הידברות,עם אש״ף וחיפוש פיתרון
מדיני לאינתיפאדה — אך תזוזה זו אינה
משנה את חלוקת־הכוחות בזירה הפוליטית.
שם עדיין נמצא הרוב הגדול במקום שבו
נפגשים הקצה הביטחוניסטי של המערך
(רבץ) עם הקצה המתון של הליכוד (ארנס,
הנתפס בציבור כאיש רציונלי ובלתי־קנאי).
מכיוון ש־ 5896 דוגלים בהידברות עם
אש״ף, אך למערך ולשמאל יש רק כ־><׳449
בציבור היהודי (הבוחרים הערביים אינם
נכללים בשום מישאל) ,הרי אין מנוס מן
המסקנה המפתיעה: לפחות ^ 10 מן הציבור
הימני, אנשי הליכוד והדתיים, דוגלים כיום
בהידברות עם אש״ף, עם כל המשתמע לכך
לגבי עתיד השטחים הכבושים.
מכיוון שלא כל אנשי־המערך דוגלים
בכך, יש להניח ששיעור בוחרי־המערך
הדוגלים בהידברות עם אש״ף גרול אף יותר.

האינתיפאדה

רבין מאיים
כשרבין מדבר, שמחים
| יריביו. כך גם הפעם.
יצחק רבין, איש מופנם ושתקן, מדבר מדי
פעם. וכמעט תמיד מסתבר בדיעבד שמוטב
היה לו להמשיך ולשתוק.
השבוע עשה זאת שוב. הוא איים שאם
תושבי השטחים הכבושים לא יקבלו את
תוכנית הממשלה לעריכת בחירות (שאינה
קיימת עדיין) ,הוא יחריף את השיטות
המופעלות נגד האינתיפאדה.

מחיקת בפרים.

האיום עצמו חמור

מאוד.
צה״ל כבר מפעיל בשטחים הכבושים את
כל האמצעים האפשריים, מבחינת החוק
והמוסר, וגם מעבר לזה. הוא מזחיק בשטחים
הכבושים כוחות ניכרים. מוסכם על כל
מומחי־הביטחון בארץ ובעולם שהדבר פוגע
בכושרו של צה״ל לקראת מילחמה אפשרית.
שיטות חריפות יותר יכולות להיות רק
הגברת ההרג, ריבוי פיצוץ הבתים, המעצרים
והגירושים, ואולי מחיקת כפרים מעל פני
האדמה, כדרישת המתנחלים.
כל האמצעים האלה יחזקו בהכרח את
האינתיפאדה, ואולי יביאו לשימוש בנשק חם
גם מצד ההתקוממות. הם בוודאי יחייבו את
צה״ל להגביר בהרבה את הכוחות המופעלים
בגדה וברצועה.
אין כמעט אף איש אחד בצמרת צה״ל
הדוגל בכך.
בחירות בצל האיומים. לא פחות
חמורה המשמעות הפוליטית של הדברים.
בחירות פירושן חופש־בחירה. האיום של
רבין מוכיח לערבים ולעולם כי הבחירות
בשטחים, על פי תוכנית הממשלה (כאשר
תגובש) ,לא תהיינה חופשיות, אלא יתנהלו
באווירה של איומים.
הדבר עוזר במישרין לתעמולה של שול־לי־הבחירות
בצד הערבי, ומחזק את דרישות
אש״ף להוצאת צה״ל מריכוזי־האוכלוסיה(או
׳מהשטחים בכלל) בתקופת הבחירות, פיקוח
בינלאומי עליהן ועוד.
רבין בוודאי אינו מעוניין בכך.
העולם הז ה 2696

אלוהים, שחרר {*ותנו!
הוזמנתי לבלות יום עם סיירת גיבעתי, היהירה שהיא איכשהו
היורשת של שועלי שימשון.
ראיתי אימונים של קורס מם־כפים, התקפה מחלקתית על
יעד מבוצר. זה לא היה שונה בהרבה ממה שלמדנו אנחנו
בקורס מם־כפים במילחמת־העצמאות, מלבר ההבדל העצום
בכוח־האש. ראיתי את החיילים רצים ומזיעים, נופלים וקופצים,
וליבי היה איתם.
קיבל את פניי המפקד, עמוס, סרן צעיר, חובש־כיפה, בחור
סימפאטי מאוד, פתוח, נבון. ראיתי שביחידת־עילית זו יש
תערובת של הכל — בני-קיבוצים כחולי־עיניים ואתיופים,
חילוניים ודתיים, בני־שמנת ובני עיירות־פיתוח, לפי מיטב
המסורת של גיבעתי של פעם.
בררו ביקרנו במצודת־יואב (״המיפלצת על ההר״) ,ובה
הסימנים של אלפי הכדורים אשר ירינו לעברה, בניסיונות־השווא
שלנו לכבשה בהסתערות־רגלים. ביקרנו ליד אנדרטת
הגדוד שלי ,54 ,ועליה השמות של 120 הרוגיו. יום של חוויות.
אך החווייה העזה לא נבעה ממראה חיצוני כלשהו. היא באה
מבפנים.
במשך כל היום התלבטתי: מה יחסי לצה״ל? מה יחסי
לגיבעתי?
אני חצוי בליבי.
כמה מן החוויות החזקות ביותר של חיי, רגעים בין חיים
ומוות, קשורים בצה״ל. גאוותי על חטיבת גיבעתי, שהפכה
למה שהפכה בשעתו גם תודות לחיילים קטנים כמוני.
אבל אינני יכול להתעלם מ״מישפט גיבעתי״ ,ולדברים
המחרידים שהתגלו בו. ואינני יכול להתעלם מן התפקיד שממלא
כיום צה״ל בשטחים הכבושים, כמישטרה קולוניאלית
לכל דבר.
כאשר הרחתי את ריח אבק־השריפה, ושמעתי את קולות
הירי, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי איר יתנהגו חיילים
אלה, אם יופעלו מחר בעזה. מה יעשה המפקד הסימפאטי הזה,
בחור־חמד, כשיהיה עליו להתמודד עם ״התפרעות״ של ילדים
ברפיח, הסניפים את דיגלם הלאומי?
ומאידך: אני יודע שהמדינה זקוקה לצבא חזק, יעיל,
מאומן־היטב. בעולם האכזרי שלנו, מי שאינו מסוגל להגן על
עצמו אינו בר־קיימא. זה נכון בימי־שלום כמו בימי״מילחמה.
ואם בחורים כאלה לא יילכו לצבא, מי יילר?
רגשות מהולים. אילו הייתי דתי, כמו המארח שלי, הייתי
מתפלל: אלוהים, הוצא את הבחורים האלה מן המצב המביש
הזה! שחרר את כולנו מן הכיבוש׳

צ א רד טון מזזס
יציאת־מצריים היא המיתוס היסודי של עם־ישראל. במשך
אלפי שנים הלהיב את דימיון מיטב האנושות.
והנה בא סוחר־צלולויד, בעל־מלאכה ציני של סרטי סוג ז׳,
והעז לפרוט את האפוס האדיר
הזה לפרוטות העלובות של
סרט קלוקל. על חוצפה מונומנטלית
זו בוודאי הגיע לססיל
דה־מיל איזשהו פרס. אולי ציון
בספר־השיאים של גינס, כערי-
מת־הזבל הגדולה ביותר בתולדות
הקולנוע.
דה־מיל מת, אבל הטלוויזיה
הישראלית עדיין חיה (איכשהו)
.והיתה לה החוצפה הנוראה
להציג את הזבל הזה בשני המשכים
בפסח.
איני יודע מי קובע כיום דברים
כאלה בטלוויזיה. יהיה אשר יהיה — איר העז להציג דבר
כזה לילדי ישראל?
כל ילד השומע את סיפור יציאת־מצריים מעלה בדימיונו
את הדמויות ההירואיות של משה ופרעה, אהרון וקורח, כיד
דימיונו העשיר, והן דמויות גדולות, חיות, מופלאות. אך כל
ילד שראה את הקיטש העילג הזה על המירקע יראה מעתה את
משה ופרעה וקורח בדמותן של בובות־הצלולויד כמו צ׳ארל־טון
הסטון — בובות בלי נשמה, בלי עומק, בלי כלום. זהו
רצח!

אנגליה האחרת
אין אלה ימים קלים לאנגלופילים כמוני, חובבי התרבות
הבריטית.
תחילה האסון במיגרש־הכדורגל בשפילד. עיתון צרפתי
כתב :״באנגליה מתייחסים אל חובבי־הכדורגל כאל חיות, והם
מתנהגים כמו חיות.״
אחר־כך הראתה הטלוויזיה שלנו מה מתרחש בחלק־הארי
של העיתונות הבריטית. גם שבט אפריקאי פרימיטיבי היה
מתבייש בעיתונים פרימיטיביים כאלה, שאין בהם דבר מלבד
מין, אלימות, גסות־רוח ורכילות על בית־המלוכה.

איך זה מסתדר עם התמונה שיש לנו על אנגליה, הארץ הכי
ס?11.15£ץ 01 בעולם? (איך לתרגם ״סיווילייזד״? זה לא
״תרבותי״ ,ולא ״מתורבת״ .משהו הנוגע לתרבות־החיים,
למירקם החיים עצמם).
יש לי בעניין זה תיאוריה, שכבר הזכרתי אותה לא-אחת.
אין עם אנגלי אחד. יש שניים.
יש אנגליה אשר יצרה את מיסגרת־החיים המתורבתת ביו
אורי
אבנרי

1 119 1 1

אנשי המוסד, השב״ב ואמ״ן, עם כל הכבוד להם, אינם
רפובליקה בפני עצמה, אף ־שלעיתים זה נראה כך. והאיחוד
הכלכלי האירופי, הכולל ממלכות כמו הולנד וקהיליות כמו
איטליה, אינן ״קהיליה״ ,אלא סתם ״קהילה״.
מדוע, אם כן, כה רבים מדברים על ״קהוליה״ כאשר הם
מתכוונים ל״קהילה״? פשוט מאוד: זה נשמע מפואר יותר.
הוא הדין לגבי מישפט כמו ״שיעור הגירושין גבוה בגילאים
30 עד .״40 הכוונה אינה לגילאים, אלא פשוט לגילים.
גילאים הם אנשים בני גיל מסויים. למשל: כל גילאי 18
נדרשים להתגייס לצבא, מלבד בחורי־הישיבה הממיתים
עצמם באוהלה של תורה.
״גיל״ הוא מושג פשוט ויפה. לכן הוא נפסל על״ידי בורים,
כמו כל המילים הפשוטות והיפות. במקומן ממציאים מילים
מנופחות וארוכות, שבהן משתמש הדובר־הבור על״מנת לעשות
רושם על שומעיו.
״על מנת״? מרוע על־מנת? מדוע לא ״כדי״?
על כך בפעם אחרת.

תר בעולם, אנגליה של שפה עשירה, של שירה נהדרת, אנגליה
של ג׳נטלמנים(״אנשים עדינים״) וליידיס, של התחשבות
בזולת, של עידון אורחות־החיים, של בתי־הספר ה״צי־בוריים״(שהם
פרטיים) ,של אוכספורד וקיימברידג׳ והבי־ב׳־
סי, של חוש־ההומור המיוחד, התיאטרון ואהבת בעלי״החיים.
ויש אנגליה של חובבי״הכדורגל, של ״המעמדות הנמוכים״
,של פראות כבושה הפורצת ־מדי פעם, של ברוטליות
ועיתוני־הזבל.
יתכן שזוהי התוצאה של שנת , 1066 כאשר הנורמנים פלשו
לאנגליה וכבשוה .״המקומיים״ היו אנגלו־סאכסים, בני
שבטים גרמניים וצפוניים פראיים. הכובשים הנורמניים, גם
הם צפוניים במקורם, עברו תהליך של עידון צרפתי. הם הפכו
לאצולת המדינה, ודיכאו את האנגלו־סאכסים בלי־רחם.
־הדבר ניכר היטב בשפה האנגלית של ימינו. כמעט כל
המילים הקשורות במחשבה מופשטת ובחפצים יקרים הן ממוצא
צרפתי. כמעט כל המילים הפשוטות הן ממוצא גרמני.
ההבחנה היא ברורה לגמרי.
בימי המנדאט בארץ ראינו את ההבדלים במו עינינו. כל
הקצינים של הצבא וכל ראשי המישטר היו ג׳נטלמנים. כל
החיילים הפשוטים, אנשי־הבולשת והשוטרים היו בני המעמדות
הנמוכים. כאשך הישווה זאב ז׳בוטינסקי את אנגליה לד״ר
ג׳קיל ומיסטר הייד׳(הוא התכוון לאנגלים בביתם ולאנגלים
במושבות) קלע לבול, אם כי לא הבין את מקור התופעה.
תרבות־החיים האנגלית היא כל־כך נהדרת דווקא בשל כך.
המעמד התרבותי יודע שהוא יושב על הר־געש של פראות,
העלול להתפרץ בכל רגע, ועל כן יצר מעטה תרבותי חזק
במיוחד.
בין השאר יצר אפיקים בלתי־מזיקים יחסית לפורקן היצרים
האפלים יותר: מיגרשי־כדורגל, עיתוני־זבל ועוד.

אל תשכחו
את השתייה1
דובר של החברה להגנת הטבע שוחח בטלוויזיה על טיולי־פסח,
ויעץ למטיילים לקחת עימם ״שתייה״ .משום־מה לא
אמר להם לקחת עימם ״אכילה״.
איך לוקחים ״שתייה״? אפשר לקחת משקה במימיה, אפשר
לקחת משקאות שונים בבקבוקים. אבל ״שתייה״ אינה אלא
הפעולה של הכנסת נוזלים אלה לגוף.
זהו אחד השיבושים, המשחיתים בהדרגה את השפה העברית
המדוברת והכתובה. הוא מיותר לגמרי. אין כל פסול
במילה ״משקה״.
אני משתדל להבין את מקורם של שיבושים. האם מסתתר
בהם הגיון כלשהו? מה מקורו של שיבוש זה? יתכן כי המילה
״משקה״ הפכה, בסלנג, מושג נרדף ל״משקה חריף״,
אלכוהולי. אם כל ״משקה״ מכיל אלכוהול, יש צורך במילה
חדשה לנוזל שאין בו מן הטיפה המרה, ומכאן — ״שתייה״.
אולי. ואולי יש למישהו תיאוריה אחרת.
באחרונה אוהבים לדבר ולכתוב על ״קהיליה״ .יש ״קהיליה
מודיעינית״ .יש ״הקהיליה הכלכלית האירופית״.
יש? אין. זהו שיבוש. יש ״קהילה מודיעינית״ ,ו״קהילה
אירופית״ ,כשם שיש קהילה יהודית או קהילה של הא-
רי־קרישנה. ציבור של אנשים .״תורה ציווה לנו משה, מורשה
קהילת יעקוב.״
המילה החדשה ״קהיליה״ הומצאה אך ורק כתרגום למילה
האירופית ״רפובליקה״ ,כלומר מדינה שאין בה מלוכה( .״רפובליקה״
נובעת מן המילים הלאטיניות רם פובליקוס, כלומר
״עניין הציבור״).

מי גירה את מי?
בשנת 1492 התגלתה אמריקה.
נכון? לא דובים ולא יער.
אמריקה לא ״התגלתה״ מפני שאמריקה היתה גלוייה
לאמריקאים. היא לא היתה יבשת ריקה מאדם. היו בה אומות,
אשר יצרו תרבויות מפוארות,
ושמבחינות מסויימות אף היו
״מתקדמות״ יותר מאשר התר־בות.האירופית.
האירופים היו
״מתקדמים״ יותר בטכניקה,
ובעיקר כטכניקה של רצח
המוני באמצעות כלי״יריה.
קולומבוס גילה את אמריקה
לאירופים, ובאותה המידה
גילתה אמריקה את הגזע הלבן,
לרוע מזלה. מי שאומר ״גילו
את אמריקה״ ,מתכוון לומר
שרק מה שהאירופים ראו קולומבוס חשוב.
עניין סמאנטי? לאו דווקא. יזהו עניין של השקפת־עולם,
במובנו המילולי של המושג. הדרך שבה משקיפים על העולם.
על כך נטוש עכשיו בעולם ויכוח חריף, בעיקר בקרב
ההיסטוריונים. כמעט כל ההיסטוריה שנכתבה על־ידי בני
הגזע הלבן היא ההיסטוריה של הגזע הלבן .״התרבות״ היא
התרבות הלבנה, המעשים ההיסטוריים הם מעשי הגזע הלבן.
העת העתיקה (יוון ורומא) ,ימי־הביניים (אירופה) והעת
החדשה(אירופה כובשת את העולם).
כמעט בכל ספר־היסטוריה אירופי הגון, ובעיקר כמעט
בכל סיפרי־הלימוד הנלמדים בבתי-הספר של אירופה ואמריקה,
זוהי התמונה. תמונה אירופית־לבנה. כל השאר —
התרבויות האדירות של המרחב השמי, עמק־היאור, סין, הודו
והייבשת האמריקאית (״האינדיאנים״ ,שם מעליב שהודבק
לאמריאים המקוריים על־ידי בורים לבנים, שחשבו בטעות
שהם הודים) — זוכה באיזכור צדדי, מישני. וגם זה רק
מבחינת השפעתן של התרבויות האלה על אירופה.
מכיוון שלא למדתי בגימנסיה ובאוניברסיטה, לא נפלתי
קורבן לשטיפת־מוח זו. בגיל צעיר מאוד נפל לידי סיפרו
המונומנטלי של אוסוולד שפנגלר, שמיעת המערב, שניסה,
לפחות, ליצור היסטוריה עולמית, ולגלות ריתמוס אחיד
לתרבויות המיזרח והמערב. אחר־כך שקעתי בסיפרו המונומנטלי
עוד יותר של ארנולד טוינבי, שפרש יריעה עולמית
אמיתית. הוא התייחס בכבוד שווה לקיסרות של מינג בסין,
לתרבות המאיה במכסיקו ולתרבות הרומאית באירופה.
אולם למרות מיפעל־ענק זה, הריעות הקדומות ממשיכות
לשלוט בכיפה. עכשיו קמה תנועה נגד ה״אירו־צנטריות״,
המרכזנות האירופית.
היכן עומדים אנחנו בוויכוח זה? אנחנו משחקים כדורסל
באירופה וכדורגל בניו־זילנד, אבל התרבות שלנו נולדה
באסיה, שפתנו היא שמית, וההיסטוריה שלנו קשורה במרחב
הזה. ליצירה התרבותית הישראלית היתה השפעה עצומה על
אירופה, באמצעות תורתו של ישוע מנצרת, אך גם תורתו של
ישוע היתה במקורה שמית ואסיאתית. צירוף התנ״ך והברית
החדשה לתרבות האירופית היה אקט של סיפוח תרבותי.
איננו שייכים לאירופה. השפענו על התרבות האירופית,
ובני הפזורה היהודית באירופה השתתפו כיחידים ביצירה
התרבותית האירופית. אך האומה הישראלית הקדומה והאומה
הישראלית החדשה שייכות למרחב האסיאתי הזה.
לכן הייתי מצפה לכך שמלומדינו יתרמו את תרומתם
למאבק במרכזנות האירופית. הרי הקדוש־ברוך־הוא לא אמר
לעיראקי ההוא :״לך לף מארצך וממולדתך ומבית אביך אל
חופי הדאנובה

ה אנג לי תשלמ סו ר ב־ ה עליי ה ה מיצוו ה
ש ל הג פי לטע פי ש והחיוך ש ל יהורם גאון
המסיבה הגדולה שערך המיליונר
ליאון תמן, בעל מלון
דניאל, לכבוד ראש״ממשלת איטליה,
התקיימה בשני אולמות.
בתחילת המסיבה התקבצו כולם
באולם הגדול לארוחת־צהריים,

הכל מחדש, ולא לגעת באוכל
שכבר היה על המגשים באולם
העליון.
בין האורחים הרבים שהיו
במסיבה של תמן היה גם שגריר

בירושלים נערך טקס חתימת
אמנת זכויות־הילד. באולם
נכחו מכובדים מהארץ ומחו״ל,
שהופתעו משנדרשו לעמוד על
רגליהם כשנכנסה לאולם הגברת
אורד! הרצוג, אשת הנשיא. זה

הזמר אריק לביא השתדל
להתייחס בהומור לפרשת
בתו נו ע ה, חברת להקת פיקוד
מרכז, שנדונה למאסר חודשיים
בעוון עישון חשיש בחברת חבריה
ללהקה. אמר אריק :״צבא
ההורג ילדים בני , 13 אינו יכול
להרשות לעצמו להיות מסטול״.
לביא גם טוען כי בתו ביקשה
להישלח לאי-השדים ,״אבל
כל המקומות שם היו תפוסים.״

מסורב העלייה יורי קו-
שורובסקי בא לשגרירות אר־צות־הברית,
למילוי טפסים לבקשת
אשרת־כניסה לארצות־הב־רית.
המסורב, שהאנגלית שלו די
קלוקלת, גרם לחיוכים רבים
לאנשי־השגרירות בגלל השגי
חיוך
רחב, חיבק את תמיר ונשק

לפני שבוע התקיימה בברלין
המערבית חתונת בתו של
מפיק־הסרטים ההוליוודי ארצ׳י
בראונר. את הערב הנעימה לחוגגים
להקתו של חיים בר.
כשהגיעו חברי־הלהקה לברלין
חיכו להם בנמל־התעופה לימוזינות,
שהובילו אותם למלון. בע־רב־החתונה
הסיעו אותם לאולם
בכירכרות הרתומות לסוסים,
וכשהם נכנסו קם הקהל על רגליו
ומחא להם כפיים. בראונר היה
מרוצה מאוד מהופעתם ואמר לחיים
בר שהוא יסדר להם הופעות
נוספות, ואולי אף בהפקה קולנועית.
הבטיח וקיים. בסוף אוגוסט
יוצאת הלהקה לניו־יורק, למסי־

עמיקם גווביץ

ערך, כמו בכל שנה, את ״הסדר השני״ המסורתי של קפה ״כסית״.
כאשר ביקש מה שחקנית זהרירה חריפאי לקרוא קטע, נרתעה זו, בעוד
שהפסל דני קרוון הביט בה בחיוך סלחני, ו הדס ה קלצ׳קין היתה ח מור ת־סנר יותר( .למטה) :מנתח־הלבבות
דני גור (ליד אחותו, אילנה הפסלת) החליף זיכרונות עם רפי רוט, הקבלן החי בברלין. גור
ורוט שירתו ביחד בטירונות, ובין מיספריהם הצבאיים האישיים מפרידות רק כמה עשרות.

בונארדו בוטולוצ״

בימאי הסרט ״הקיסר
האחרון״ ,הגיע למרקש
שבמארוקו כדי לבחון א ת אתר״הצילומים לסרטו הבא. עידית
בורשטיין, אשתו של השחקן מייק בורשטיין, התרגשה ביותר
כשפגשה בו במלון הפאר ״לה־ממוניה״ ,מכיוון ששבוע קו ד ם לכן
היא ביקשה מבעלה שיפגיש אותה עם הבימאי הנערץ עליה.
אות שעשה במילוי הטופס. במקום
שכתוב באנגלית ״גובה״ הוא
רשם את מישקלו, ובמקום המיועד
ל״אזרחות״ הוא רשם סובייטית.
כשהבהירו לו שכאזרח
סובייטי אין הוא יכול לקבל
אשרה, הוא תיקן וכתב ״יהודית״,
ואז הסבירו לו שהוא צריך לכתוב
״ישראלית״ בסעיף זה. למרות
אי־ההבנה נהנו הפקידים לשרתו,
בגלל חוש־ההומור שלו.

שעם סיומה אמורים היו הכל לעלות
לאולם אחר לשמיעת הנאומים.
כשעלו המוזמנים לאולם
השני, הם הופתעו לגלות עשרות
מגשי־כסף עמוסי כל טוב, אך
מכוסים. התברר שממש בדקה הסע
החליט תמן להגיש את האוכל
באולם שלמטה, אך תחת להוריד
את האוכל, שכבר הוכן באולם
העליון, הוא הורה לטבחיו להכין

ישראל ברומא, מרדכי דרורי,
שהגיע עם אשתו פלורנם סאבו,
מי שהיתה הדוברת של סר״
נסוא מיטראן. בזמן שהותו
בדיפלומט בפאריס הכיר אותה
דרורי, הם התאהבו, דרורי התגרש
מאשתו ופאבו התגיירה למענו.
כעת יש להם ילד, שהוא
בגיל נכדו של דרורי מנישואיו
הראשונים.

חזר על עצמו גם בצאתה של
הגברת הרצוג.
התנהגותו של הסופר חרמן
ויק הפתיעה רבים שפגשו בו
במסיבה תל־אביבית. ווק הגיע
לאירוע כשהוא חובש כיפה, למרות
שאין הוא נוהג לעשות זאת
במקום־מגוריו בארצות־הברית.
כשרצו לצלמו, הוא סובב את
ראשו ואמר :״אני לא נמצא כאן!״

בליל־הסדר הגיע הפירסו־מאי
יורם כרגע למסקנה כי
אין להסתפק בארבע הכוסות,
ויש גם לאכול ארבע מנות של
גפילטע־פיש. הנימוק שלו למי־צוות
הזלילה הוא שבגימטריה
שקול גפילטע פיש ( )592 כנגר
ארבע פעמים פסח (.)148
מרים תמיר, אסטרולוגית
וכירולוגית(קוראת בכף־יד)
פגשה במסיבה את יהורם גאון.
הוא הושיט לה את י ח /הי א בחנה
אותה רקות אחדות, ולחשה לו
משהו באוזן. גאון נראה מחייך

בה של מפיק הוליוודי אחר, ידידו
של בראונר.
לצורך צילומי־פירסומת
עבור חברה גדולה לתכשירי־ני־קוי
בחרה השחקנית תיקי דיין
בשלוש מערכות־בגדים בבוטיק
של אתי אולמן, שחקנית לשעבר.
הבגדים ניתנו לה בהשאלה,
ותיקי היתה אמורה להחזירם
בתום הצילומים. אבל במקום זה
קיבלה אולמן צ׳ק מהחברה, והודעה
שדיין החליטה לשמור את
הבגדים לעצמה.
בשבוע שעבר זה שוב קרה,
בפעם המי־יודע־כמה, הבילבול
בין הפיזמונאית שימרית ( ה ד
לרה) אור לבין מירית שמאור,
אשתו של צכיקה פיק,
שגם היא פיזמונאית. העיתון
חדש 1ת ידע לספר שהוצא צו־עיקול
נגד שימרית אור, בגלל
אי־תשלום חוב כלשהו. אור לא
אהבה את זה .״מה אני יכולה
לעשות, גורלי המר ״,היא אמרה,
״אפשר להשתגע. מילא ש־90
העול ם הז ה 2696

אחוז מהאנשים ברחוב חושבים
שאני אשתו של צביקה פיק. זה
כבר שנים ככה. חושבים שיוסי
(וירז׳נסקי, בעלה של שימרית)
הוא המאהב שלי...״
אגב, שימרית אור מצאה
לעצמה עיסוק נוסף, מעבר
לכתיבת פיזמונים לזמרים שונים.
היא המציאה מישחק־מדב־קות
חדש בשם ידע חז־ס. במשך
חצי שנה ישבה וחיברה את השא
במשך
שנים נהגה ריב־קה׳לה
(מהצ״זבטחן) קרמו*
לארגן מסיבות רבות־משתתפים
בערב יום־העצמאות בביתה בכי
פר־שמריהו. אבל אחרי שהיא נפרדה
מבעלה, מקם, לפני שנים
אחדות, חסר סדר המסיבות. המבלים
הקבועים ניסו לארגן מסיבות
אחרות, כתחליף, אבל זה לא
הלך. לכן, השנה, הוחלט לייסד
מסורת חדשה, והחל ביום־העצ־

בגלל שהמופע שלו, שבו השקיע
כסף רב, לא זכה להצלחה גדולה,
לכן גם גרהו צילומי הסרס
נער-החוף בכיכובו למועד
מאוחר יותר.
הזמר הוותיק חנן דבל
יוציא בקרוב תקליס חדש, שייקרא
כשהי 11 ים חזזרזוז. מפיק
התקליט הוא בני רייס. השניים
תיכננו פגישה לפני החגים, אך
זה לא יצא לפועל מפני שרייס

\ 1ך* 1ק ח 11ח ח רקדנית־הבטן, עברה לרקוד בטיגנון ה 1
/1 1 /מצרי. במיסגרת השתלמותה במצריים

מצאה שמבורן מיקצועי, ג׳ורג׳ ברשה, המלווה אותה בהופעותיה.
כשנגמרה ההופעה ערכו השניים
ישיבת־עבודה, שנמשכה עד השעות
הקטנות של הלילה.
| 1 ךךאל (מימין) מי שהיה מח״ט כרמלי גמילחמת־העצמאות ושר־התחבורה בממ-
#1 # 1/ 11111 / /שלח גולדה מאיר, הוא כיום פנסיונר, במסיבה הופתע לגלות שעוד זוכרים
לו חסד״יעורים, ובין מברכיו היו שר־האוצר שימעון פרס ובני הזוג רות ועזריה רפופורט (במרכז).
לות והתשובות, בעיקבות תחקיר
שערך דב דורון, איש־חינוך.

השחקן דליק ווליניץ
מתאושש עתה בביתו אחרי הת־קף־לב.
אשתו יעל מטפלת בו,
שומרת על כך שלא יתאמץ, ואף
מסננת את מרבית הטלפונים
המגיעים אליו. דליק טוען שהוא
״שיחק לתוך התקף־הלב״ ,וזה
קרה לו כיוון שהוא ״עישן כמו יות
אדירות, אכל כמו חזיר ועבד
קשה מדי. כמעט הייתי בעולם
ההוא ״,הוא אומר ,״זה לא כדאי,
לא טוב ״.מעכשיו הוא מתכוון
להפסיק לעשן, לאכול נכון, להוריד
מתח, ובמילים אחרות ״אני
מתכוון להיות הבנאדם הכי חזק
בארץ״.
כאשר צילצל אליו רפי
רשח בשעת שידור חי ודרש
בשלומו, הוא שאל את דליק איזה
שיר הוא רוצה לשמוע, והשחקן
ביקש את אחרי המבול של
נורית גלרון ,״כי זה מתאים
למצב שלי.״

ס סו קי

ה שסע

• יצחק רביו, על
עתידו המדיני :״ראשות
הממשלה היא בשבילי
אופציה ולא אובססיה!״
• אבא אבן :״קונ סנזוס,
פירושו שהרבה
אנשים אומדים באופן
קולקטיבי מה שאף אחד
מהם לא מאמין באופן
אינדיבידואלי!״
• הסאטיריקו קובי
ציב על היומון ״הארץ״:
״זה עיתון המייצג את
האינטלקטואלים הישר אליים,
שיש להם שכל,
אבל אין להם רגש!״
העולם הזה 2696

מאות הקרוב יבלו ״חוג מפוני
ריבקה׳לה״ ,כפי שהם קוראים
לעצמם, במועדון החמאם. על
ההזמנה, שעליה נכתב ״שנת
שכפ״צ״ וכן ״שעת ביאה ב־
.״22.00 חתומים ריבקה׳לה(נשיאת
הכבוד) ,מאשה סלעי,

תמר גלאי ושאול ביבר.

הזמר אדם עלה במישקל
בחודשים האחרונים, וזה לא מצא
חן בעיניו. לכן הוא התחיל לשמור
על דיאטה, לרוץ כל ערב
ולשחות בבריכה שבבניין מגוריו.
המאמץ הצליח — אדם הוריד
את הקילוגרמים המיותרים.
הזמר דורון כהן, חבר
להקת־השחקים, הוריד בזמנו
28 קילוגרם ממישקלו. צילומים
שלו ״לפני״ ו״אחרי״ פירסמו את
אחד ממכוני־ההרזיה. אבל כהן
החזיר לעצמו את כל המישקל
שהוריד, פלוס כמה קילוגרמים
נוספים.
האופנאית שושנה בן
צור ערכה מסיבת־הפתעה לכבוד
יום־הולדתה של היחצנית
רות שיטרית, אשתו של
מאיר שיטרית, גיזבר הסוכנות.
בין האורחים הרבים היה גם
המולטימיליונר לולו סרוסי, בן
מישפחתם של ליאון תמן
וניסים גאון. כשראה את
הזמרת ירדנה ארזי הוא חשב
אותה לעופרה חזה. הוא פנה
אליה בשם עופרה חזה וביקש
אותה לשיר. ארזי סרבה, אך
מאיר שיטרית לא ויתר לה וגרר
אותה לפסנתר ואז היא הצטרפה
אליו בשירה.
גם ירדנה ארזי וגם הזמר
אדם הורידו פרופיל בשבועות
האחרונים. ארזי הוציאה תקליט
ב שם.דימי (1מיזרח׳ .אך בניגוד
לציפיות הוא נמכר בקצב איטי
ואילו אדם העדיף להתבודד

נקרא למילואים. בשבוע שעבר
נקרא גם הזמר יובל למילואים,
ובמיסגרת שרותו הוא מופיע
ביחידות שונות ברחבי הארץ.
כשהגיע לאחד הבסיסים אי־שם
בדרום, גילה את רייס יושב באד
לם בין שאר חיילי־המילואים.

מסתבר שכאשר נשים ישראליות
עושות קולנוע, הן זוכות
להצלחה בינלאומית. מאיר
פניגשטיין, חבר להקת כוורת
לשעבר, שכיום הוא מנהל פסטיבל
הסרטים הישראליים בניו-
יורק, הגיע ארצה לביקור קצר,
ובין השאר הוא גילה שבעוד כמה
שבועות יתקיים במלון סנציור׳־
פלאזה ערב־הוקרה למיכל
בת־אדם וגילה אלמגור על
תרומתן לקולנוע הישראלי.

הזמרת עדי עציון המציאה
מושג חדש בתחום המוסיקה,
אופרה בדם קר. מדובר בגוף
חדש המונה שלושה אנשים, עדי
עציון, יובל זמיר ודורי פרנס,
והמטרה היא להציג את האופרה
בדרך תיאטרלית ביותר.
חנוך לוץ, שהתרשם מהרעיון
החדשני, כתב עבורו קטע מיוחד.
וממש בימים אלה הם עושים את
החזרות בביתה של עציון בשיכון
בבלי בתל־אביב, שבו היא הפכה
את אחד החדרים לחדר־הופעות
מאולתר ובו מתאמנת השלישיה.

נעמי דון חודר אוד׳ליאב ₪

מי הי אמי?

קבוצת נשים עתירות-קילוגרמיס, מי פחות
ומי יותר, הגיעה ב שסע שעבר לבית-ההאר-
חה ״מיצפה-הימים״ .היו שם ארבע עורכות־דין,
שתי רופאות ופולימיקאית חשובה אחת,
ששילמו הרבה כסף, וקיבלו מעט לאכול.
באחד הערבים הן ניטו תכשיר חדש של
חברה צרפתית, האמור להוריד צלוליט (הצ טברות
שומנים) מחלקי־גוף שוגים, בעיקר
בירכיים. בעלי המקום ביקשו לצלם אותן

חשופות־דגליים וכמעט חשופות־ישבן, אבל
הרציניות לא הטכימו.
מאוחר יותר הלכו כולן לבלות בפאב, ב־ראש־פינה
הסמוכה. כל מה שהן קיבלו שם
לשתות היה מים מינרליים, אבל נוצרה אווי רה
חמה, והיו הרבה צחוקים. לפני השינה הן
עוד עשו שבילה בג׳אקוזי, ואז, עם כל השי-
מחה שהיתה שם, הן אמרו שלא איכפת להן
להצטלם -ובלבד שלא יראו א ת הפנים.

כל מהשאתה צריך
ז ה חסכון...1חלום.

מבצע חסכון חודש1
לכל אחד מאית ט יש חלום קטן, שקם קצת
מאמץ אפשר להנשימו. אתה מתכנן לרכוש
מכשיר חשמל• או ריהוט לבית? לקרוך ארוק
משפחתי? לצאת לחופשה? לרכוש מחשב
לילדים? או לממש כל חלום אחר?
בוא לבנק ריסקונט וחסוך לפי יכולתך
בהפקדות חודשיות, חסכון קל ולא מכביד
לבחירתך מסלולי חסכון שונים

#תוכניות החסכון ״יתרון״

כך תצבור סכום יפה ותוכל לממש א ת
חלומותיך.
חשוב קל המחר. בוא לחסוך היום בבנק
דיסקונט.

ש• לכל פותח חסכון
קם פתיחת חשבון בתוכנית חסכון או
ב״חן לכלי תזכה בשי(לפי תנאי המבצק):
שקון קיר מהודר • .לוחיקד שימושי.

אתה חוסך כל חודש, משנתיים ומקלה,
ומקבל הצמדה מלאה למדד,לדולר או לסל
המטבקות -וקוד ריבית צמודה.

השי יחולק עד נמר המלאי.
המנצק בחודש מאי 89 בלנר.

אתה חוסך 6או 12 חורשים ומקבל ריבית
גבוהה חכות לקבל הלוואה בנובה החסכון.

ניתן ל פ תו ח חשבון ב״טלבנק דיסקונט״
0ל׳ 03-639111
מ סס 08 .בבוקר ער 10.00 בלילה.

1״חן לכל״

בנק דיסקונט מתקוון אליך

דפנה ברק ויא״נה את הסנאטור
דו:׳אל אימוה(מימין בתמונה, מסייר בעיר
העתיקה) ,הוסו נושח איואו־קונטואס:

היש ואלים
שיתפו פעולה!
• כעת, בשמישסטו של אוליבר
נורת׳ מסתיים, עדנאן חאשוקג׳י
נעצר, ורכים אחרים שהיו מעורבים
כאיראנגייט אינם עוד בתפקידם או,
להבדיל, אינם כץ החיים(ראש הפי-
איי־אי לשעבר, ויליאם קיימי, עמי-
רם ניר) .האם, כשהתחלת לעסוק
כפרשה, ידעת כיצד כל זה יסתייס?
לא היה לי מושג. לא היה מקום בכלל
לדעת. השארתי זאת למערכת המישפטית.
בגלל השידורים החיים בטלוויזיה, רבים
חשבו, בטעות, שאנחנו התובעים. זה לא נכון.
משימתנו לא היתה לחרוץ גורלות של המעורבים
בפרשה.

• איך תגדיר, אם כן, את מה שהוטל
עליך ועל עמיתיך לוועדה?
משימתנו היתה לתחקר את מה שאירע
ולדווח על כך בפרוטרוט לקונגרס, ולהמליץ
כיצד למנוע שמיקרים כאלה יישנו.

• בשלם המתקדם הנוכחי של הפרשה,
אתה חש שמשימתכם הושלמה?
השאלה
הגדולה בפרשה היתה: האם
דברים ואנשים פעלו כשורה. מלכתחילה

בארצות נוספות. איך זה השפיע על
חייך?
האמת היא שניסיתי להימנע מלעסוק
באספקט הזה. היה לי ניסיון מחקירה קודמת
— פרשת ווטרגייט.
ראשית, היו לי התחייבויות נוספות. אני
מכהן כיושב־ראש תת־ועדה לענייני־חוץ, אני
חבר בוועדה לענייני־ביטחון של הסנאט, חבר
בוועדות אחרות. הייתי חייב להשקיע זמן גם
בכך.
שום־דבר לא נעצר בגלל פרשת הנשק
האיראני. זאת היתה רק משימה נוספת.
לא נותר לי זמן לחגוג. ידעתי מראש
שמדובר בהשקעה של זמן רב ומאמץ.

• בשתי הפרשות(ווטרגייט ואי-
ראנגייט) צברת, כעת החקירה, כוח
אימתני.
ניסיתי שלא להשתמש בכך, באמת! זוהי
אחת הפעמים הראשונות שאני מדבר על־כך
אחרי תקופה ארוכה. מתחילת החקירה הודעתי
שאתן שניים־שלושה ראיונות בלבד,
ובאמת, אחרי שלוש הופעות, נדמה לי,
בטלוויזיה, סירבתי להתראיין על הנושא.
ממש שמרתי על פרופיל נמוך, והשתדלתי

להתקדם על גב הפרשה, שהשתמשתי בכר
לצורך קידום או פירסום אישי.
נו, מה אני יכול לעשות. אני ממש לא

האיראני על היחסים בין ארצות־הברית
לישראל?
אם את מדברת על האמון בין שתי המרי־

״הר לא י 3ולוו להוציא צו־הגאה לראש ממשלת י₪־אל. מדיוה
אחרת היחה שולחת אוחו! לעזאזל קראת את היומן הפרט של רגן...״
הבהרנו, חד וחלק, שזה תפקידו של בית־המישפט
להחליט.

• בעת השידורים החיים של החקירה
הפכת לאחת הדמויות הפופולריות
כיותר בארצות־הברית וגס

שלא לחשוב על הכוח שבידי.
מצד שני, תמיד תיחקר לצירי סנאטור
נוסף, והרשיתי לכל חבר בוועדה להתבטא,
לשאול, להעיר, לתפוס זרקורים.
תמיד יהיו מי שיאשימו ויטענו שניסיתי

סנאטור דניאל אינווה הוא אמנם ממוצא יפאני, ומראהו
המיזרחי וקומתו הנמוכה אינם מותירים מקום רב לס פקות.
אמנם הוא נולד, גדל ומזוהה עם מדינת״הוואי, אך
יותר מכל הוא מזוהה עם ישראל ויהדות-אמריקה.
אך נכנסתי ללישכתו המרווחת בגיבעת״הקפיסול, הוא
נופף לעברי באצבעו :״אסור לך לעבוד היום. זה פסה...״
אהד-כך הראה לי, בגאווה, א ת המזוזה על דלתו, ומנורה
יפהפיה החולשת על החדר :״כן, זוהי מתנה, אל תכ תבי
ממי קיבלתי״.״
מהו ״הקשר היהודי״ של האיש מהוואי, מהמוצא ה יפאני!

הולך אחור המון־המון שנים. נולדתי בהוואי. גדלתי
שם, ולא זכור לי שנתקלתי בילדותי ביהודים בקהילה
שבה גדלתי. א ת המונח ״יהודים״ שמעתי בפעם הראשונה
בבית״ספר. המורה הסבירה לנו :״ובכן, היהודים הרגו
את ישוע הנוצרי!״ זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי
את המילה המפורשת. אפילו לא ידעתי איך נראים
יהודים.
״הפעם השניה היתה מייד אחרי מילחמת-העולם ה שניה.
הייתי חייל, פצוע. שכבתי ליד חייל שתיאר לי מה
ראה בדאכאו. הייתי אז בן . 20
״לא האמנתי לו בתהילה. חשבתי שהוא חולה. אחרי

מתראיין על כר, ואילו ידעתי׳ שבכך נתרכז
בראיון הזה...

• אי ך השפיעה פרשת הנשק

שחזר באוזניי שוב ושוב על התיאורים, החלטתי שאני
רוצה לדעת יותר: למה זה קרה, מיהם היהודים האלה.
הלכתי לסיפריות, קרא תי כל מה שיכולתי להניח עליו יד.
מאותו רגע, השואה לא היוותה לגבי הפתעה, בכלל לא!
הרי ההיסטוריה של היהודים היא שואה אחדי שואה:
עבדות, שואה, סבל, פרעות ...ולמרות הכל, הם שרדו.
״הקטע של המורה עם ישוען הייתי אז קטן, אולי בן ,6
.7זה לא השפיע עלי, מעבר לקוריוז. אחרי הכל, ישוע היה
יהודי.
״מאוחר יותר הלכתי ללמוד מישפטים. ישראל נוסדה.
הייתי כבר כל״כך מעורב רגשית, שהתחלתי למכור בונדס.
יש לי בבר יער קטן אי-שם בארץ (נוטעים עץ על שם
הפעילים) .איפה! ליד ירושלים. היכן שהוא. לא, לא ביקר תי
שם בביקוריי בישראל.
״ידוע לי שמזהים אותי כיום כ״אוז וס !.וו 6ג•(כינוי גנאי
ל״אוהב-יהודים״) .לא, זה לא מזיק ליחסיי עם הערבים.
אחרי הכל, אני סנאטור בכיר בסנ א ט האמריקאי.
״רק עכשיו נפגשתי עם חוסני מובארכ, עם האמיר
מבחריין. נכון שאני מקבל מיכתבים מלאי-ביקורת ואף
שיטנה על עמדותי הפרו״ישראליות.
״מיכתבי־איום! אני לא רוצה אף לדבר על כך! עשי לי
טובה ואל תפרט בנקודה זאת.
״האם אני שותף לרעיון של בחירות בגדה! כן, זה רעיון
חשוב. אינני מסבים שזה יוביל להק מת מדינה פלסטינית.
אינני בטוח שאין מנוס מכך. זהו צעד חשוב קדימה!״

נות, אני, בניגוד לאחרים, אינני חושב שזה
הקטין את רמת־האמון.

• בכל זאת, נוצרה מתיחות סביב
דרגת שיתוך־הפעולה של ישראל,
והיענותה לבקשות האמריקאיות.
אבל הישראלים שיתפו פעולה עם פקידים
בבית־הלבן, בעת הפרשה. והם בוודאי חשבו
שהפקידים האמריקאיים פעלו בהוראות מלמעלה.
הישראלים הפעילים בפרשה בוודאי
רצו להועיל לעצמם. בוודאי. זה לגיטימי.

• ה מ תי חו ת שעליה דיברתי נוצרה
בעת בקשות האמריקאים לתחקר
את ״הישראלים הפעילים בפרשה״
.ישראל, לפי הפירסומים השונים,
לא נענתה בשלמות לבקשות.
גם זוג־נאהבים לא מסכים לעיתים, נכון?
הישראלים, אני אומר, שיתפו פעולה עם
הוועדה שלי.

• שיתוך־פעולה מלא?
מלא!
תלוי למה את מתכוונת. אני ביקרתי
במיוחד בישראל לצורר זה. נפגשתי אז עם
ראש־הממשלה ועם אחרים. אני חייב לומר
שאני די מרוצה מדרגת שיתוף־הפעולה.
אילו זה היה הפיך — הישראלים היו דורשים
מהאמריקאים שיתוף־פעולה שכזה —
האם האמריקאים היו קופצים לדום ופותחים
מייד את כל התיקים הסודיים? אה?
את יודעת באיזה דרישות באו האמריקאים?
לכן
אני מרוצה, יחסית. אבל מה, כל העת
(הנושך בעמזד )20

מ אי רתדמור

הבנק: סגוחקיס
אח עצמם לד ע ת
בעמוד 194 של לקסיקון
בנקאזת אנגלי כתוב: בנק שחייב למחוק
יותר מדי, יצטרך בסופו של
דבר למחוק את עצמו. מחיקת
חובות — מה שהבנקאים עושים
לחובות שאין תיקווה לגבותם.
תחילה הערה: מכלל חמש
הקבוצות הבנקאיות, נוציא שתיים:
בנק דיסקננט!הבנק הבינלאומי. הם
הרוויחו גם ב־ , 1988 אף כי פחות
מאשר ב־ , 1987 וגם מעורבותם
בעיסקי ההלוואות הכושלות היתה
קטנה. מכאן גם הרווח.
העובדות: שלושת הבנקים,
הפועלים, בנק לאומי נהנוזרח׳
הפרישו.הפרשות חריגות בהיקפן
לחובות מסופקים — בלתי־גיתנים

ולאחרים בלתי־מזוהים, שאינם
ניתנים לגבייה.
שלושת הבנקים, שהם בבעלות
של גופים ציבוריים, כבר פשטו
למעשה את הרגל באוקטובר 1983
נפרשת מניות־הבנקים) ואז עלתה
הצלתם לממשלת״ישראל שיבעה
מיליארד דולר (שאותם ישלמו,
כמובן, משלמי המיסים) .זוהי
נקודה חשובה. משום שהעניין

יו׳׳ר זנבר

יו׳׳ר ברגלס
— לסער את —

מנכ״ל סיוון
הממשלה לא נתנה —
לגבייה׳ של 1.6מיליארד שקל
שהם 900 מיליון דולר נועם ההפרשות
של הבנקים האחרים,
יותר ממיליארד דולר).
הסיבה, כפי שהודיעו הפרופ׳
איתן ברגלס ועמירם סיוון מבנק
הפועלים ומשה זנבר מבנק לאומי:
הלוואות לקיבוצים, למושבים ובנר

סינור מחנים
לכל מכונית ארבעה צמיגים
ועוד אחד, כידוע. זה גם ידוע למכר
שלי, שעל שמו מכונית נאה בת
חמש שנים. אין הוא מרבה בנסיעות.
בערך אלף ק״מ בחודש, לפעמים
פחות. המכונית חונה בדרך
כלל בחניה מקורה(תחת גג).
באחד הימים חדר מסמר לאחד
הצמיגים וגרם לפנצ׳ר(תקר, נקר).
החליף גלגל. מכיוון שהאירוע היה
בשעות־הערב, נסע בבוקר שלמחרת
אל מתקן־התקרים (תרגום משובש
של פנצ׳ר־מאכח ואמר שיש
לו פנצ׳ר. הלז הוציא את המסמר
מהצמיג(טיובלס־ללא אבוב) ,תיקן,
הדביק מילא אוויר והחזיר אותו
לתא־המיטען.
עד כאן הכל כשורה, ובכלל זה
שמונה שקלים עבור התיקון.
הסתכל בצמיגי המכונית ואמר:
תשמע, אתה צריך להחליף את כל
הצמיגים.
אמר המכר: למה, הם דווקא נר—

בלשון
הבנקאים. :היתה הבנה ש־הסדר־הקיבוצים
יהיה על חשבון
הממשלה״ מכיוון שהבנקים ממילא
שייכים לממשלה, והם ביצעו את
מדיניותה, אין כל סיבה שהממשלה
לא תשלם את החשבון. היא כבד
מנוסה. ראה פרשת הבנקים ב־
. 1983 אבל הממשלה אינה רוצה
לשלם את הכל. אז תרומת הבנקים
לעניין היא כמיליארד דולר.
רק בשבוע האחרון העלו את
העמלות הבנקאיות. עניין מחיקת-

הולך לחזור על עצמו. בעצם, התהליך
הוא כבר בעיצומו. אנחנו
שוב נשלם את המחיר, כרגיל.
אדם מן השורה, שבא ללוות
כסף מהבנק, צריך להמציא
ערבויות, ערבים, שיעבודים, משכונות,
ולחתום על טופס שאין לו
ברירה, אלא לחתום עליו.
יש לווים גדולים (ראה הנ״ל),
שאצלם קורה אותו הדבר. אבל
כשהם אינם מחזירים את החוב, התוצאה
היא שהבנקים מוחקים את
החוב, בעידודו של מישרד־האוצר.
למה? וכי אפשר לסגור קיבוץ?
מי יחליט איזה, אם בכלל?
הבנקים נתנו את ההלוואות.
אים טובים. תראה את החתך שלהם.
השיב
הצמיגאי: החתך לא חשוב
כל־כך, תסתכל על הדפנות, הן יבשות
לגמרי, ואחרי חמש שנים, הם
יכולים להתפוצץ. היית צריך להחליף
אותם כבר מזמן.
שאל: כמה עולה להחליף ארבעה
צמיגים?
אמר לו: משהו טוב, תוצרת חוץ,
500 שקל ובארבעה תשלומים. יש
לך בטח ויזה או שראכרט. ואתה
מתחיל לשלם רק בחודש הבא, ואני
עכשיו כבר מרכיב לך את הצמיגים.
נעץ
המכר מבטו בשמיים, הסתכל
בפנצ׳ר־מאכר וחשב לעצמו,
לעזאזל, עוד 500 שקל החודש, מה
יהיה. הוא אומר שצמיג יכול להתפוצץ,
ומי יודע מה יכול לקרות.
הסתכל שוב ואז הבריק במוחו
רעיון. אני צריך להתייעץ עם האוברדרפט
של אשתי, אמר, אבוא
אולי מחר, שלום.
אך הגיע למישרדו, טילפן למו־סכניק
שלו וסיפר לו מה שקרה.
אמר לו: תשמע, מה שנכון נכון.
מצבם של הצמיגים טוב חוץ מה־דפנות,
אבל בגלל זה לא צריר

— הברזים של הכסף
החובות לא נגמר בין הממשלה
לבנקים. כלקוחות הבנקים נשלם
השנה יותר עבור שרותי הבנקים.
וזה חלקנו הנוסף בעניין.
יש עוד שאלה. מי הכריח את
הבנקים להעניק הלוואת לנ״ל?
איש לא הכריח. זה היה במהלך־
העסקים הרגיל. כשהתברר שאין
סיכוי לראות כסף בחזרה, ניסו
לסגור את הברזים. הנ״ל פנו
לממשלה, וזו ביקשה את הבנקים
שלא לסגור את הברז, שמא ימותו
מצמא.
אגב, זה קרה פעמיים.
בקיצור: אין אשמים. הבנקים
נתנו הלוואות — זה תפקידם.
הנ״ל לקחו הלוואות, כי היו זקוקים
להן. הממשלה אינה מתערבת
בעיסקי־הבנקים, אלא כאשר מוגש
לה החשבון. ואנחנו? אותנו לא
שואלים, אנחנו המשלמים.
חומר למחשבה: כמה דברים
גדולים וקטנים אפשר היה לעשות
במיליארד דולר. כבישים, בתי־חולים,
חינוך, טיפול בקשישים,
ועוד כמה דברים.

מחי״ה מת
במקרקע־שראל
חבר
פנה אלי ומסר לי הודעה
של מינהל־מקרקעי־ישראל. שום
דבר מיוחד. עוד הודעת־תשלום
— דמי חכירה ושימוש לשנת
. 1989 בסך הכל איזה 354 שקל.
מהם 30 שקל על חשבון השנה,
והיתר על חשבון העבר. עבר ארוך
מאוד. הודעה לתשלום הגיעה על
שמו של הסבא. עד כאן עדיין הכל
בסדר.
הבעייה היא שהסבא של הנ״ל,
שהיה ממייסדיה של תל-אביב
( ,)1909 נקבר אחר־כבוד בבית הק־לקנות
צמיגים חדשים. תגיד לפנ־צ׳ר־מאכר
שיכניס לך פנימית בצמיגים,
ואז אין בעייה, הם לא
יתפוצצו.
הלך, שילם 100 שקל וחסך
.400 וגם האוברדרפט לא ניזוק
קשות.

ד ע את
״האמאכער
שלימד״
למי שידע ושכח, למי שידע וטרם
שכח, ולמי שלא ידע, הנה לפניכם
מידע מכלי ראשון על המפורסם
בבתי־הכל־בו של אמריקה.
״הכל־בו המפורסם ביותר של
ניו־יורק מאז לפני מילחמת־האז־רחים״(נוסד
ב־ , 1848 בשנה החולפת
מלאו לו 140 שנה) ,כך מכתיר
עצמו הכל־בו המיוחד במינו.
לזכותו של הכל־בו רשומים
הופעתם הראשונה של חידושים
מרעישים, כמו מגהץ־האדים המקורי,
הטוסטר הקופץ, הרדיו הנישא
(המיטלטל) ,סיר־הלחץ, מערבל־המזון
(בלנדר) ,תנור המיקרו־גל,
תימסורת אוטומטית לאופניים,
ומוצרים רבים אחרים שבשימוש
יומיומי. מוצרים אלה נראו בראשונה
על מדפי הכל־בו בניו־יורק,
ברחוב , 147 מיזרח מס׳ , 157 ועל
דפי הקטלוגים שלו.
ממן האמאכר שלימו, שליד
הכל־בו, שהוא מוסד עצמאי ושלא
למטרות־רווח, עורך ניסויים, מיב־חנים
והשוואות, כדי שיוכל להצביע
איזהו באמת המוצר הטוב ביותר
והמיוחד במינו. האחריות הניתנת
למוצרים היא בלתי־מוגבלת,
זהו הקשר הבסיסי ההכרחי בין
הלקוחות לכל־בו.
מי שאינו יכול, רוצה, או סתם
מתעצל, אינו חייב לגשת לכל־בו
עצמו. רוב הלקוחות שלו רוכשים
את המוצרים באמצעות הדואר. מי
שמבקש מידע נוסף יכול לטלפן
ל־9000־421־ 212 בניו־יורק, או
7255־859־ 213 בלוס־אנג׳לס, או
9292־664־ 312 בשיקאגו. בבברלי־הילס
ובשיקאגו יש.סניפים. מי
שרוצה להקל על עצמו וכיסו יכול
לטלפן חינם ל־3366־543־800־, 1
במשך 24 שעות ביממה.
ועוד משהו. היו אלי כמה פניות
בענין הקלטת לכאבי״גב. רק באמריקה,
לשם תפנו. מי שמבקש להקים
אגודה למניעת כאבי־גב, בדומה
לזו הפועלת בארצות־הברית יוכל
להעזר בשרותי מדור זה.
מי שמבקש, והיו כאלה, להקים
עסק סביב אחד המוצרים, ולייבא
אותו, יצטרך לטרוח למצוא את
היצרן וכתובתו. אצלי אין כתובות.
נא לא לטלפן. מיכתבים אני מתחייב
לקרוא, לא בהכרח להשיב
עליהם.
ברות הישן של תל־אביב ברחוב
טרומפלדור. קורה. אבל זה קרה
בדצמבר . 1948 אז מה רוצה מינהל־מקרקעי־ישראל
ממנו? בסך־הכל
354 שקל. מזה 290 על חשבון 40
השנים האחרונות.
ממתי משלמים דמי־חכירה על
חלקת־קבר? ימות״המשיח הגיעו.
לצאצאיו של המת מובטח חלקם
בעולם הבא, עכשיו בא מקרקעי-
ישראל ומבקש להבטיח את מקומו
של הסבא בעולם הזה, לאחר תחיית
המתים.
יש רק בעייה אחת: מי ישלם?
בניגוד לפרעונים, לא נהגו ב־1948
לקבור את מייסדי תל־אביב עם
כספם. חבל. אפשר היה אולי לעקל
משהו.
אני יודע: המחשב אשם. אבל
כאשר קברו את הסבא של החבר,
עוד לא היו מחשבים, וגם לא
מקרקעי־ישראל.

הישראלי שי ת פו ^
(המשך מעם וד ) 19
באים ומחטטים, שואלים אותי:
״תגיד, אז הם שיתפו איתכם פעולה
או לא?״
מדינות אחרות היו שולחות אותנו
לעזאזל. איזה בעיות היו לנו
עם שווייץ בקשר לחשבונות בבנקים
שם! האם באמת מישהו דימיין
לעצמו, אי־פעם, שניזום הוצאת
צווי־הבאה לראש־ממשלת ישראל,
לשר־הביטחון הישראלי, שר ה שמת
לב שלא הוצאנו צו־הבאה גם
לנשיא שלנו?

• בעצם, מדוע לא?

מדוע לא? איזו צורה היתה לנו,
אילו רונלד רגן היה מזומן לוועדה,
מניף יד וממלמל ״אני נשבע״...
אל תשכחי שאני דמוקרטי,
והוא רפובליקאי. אבל באמת, הוא
שיתף פעולה עם הוועדה מעבר
לכל הציפיות שהיו לי. הוא אף
איפשר לנו לעיין ביומן האישי
שלו.
כן, עיינתי בו. האם את היית
מרשה למישהו לעיין ביומנך האישי?

לא. בכל זאת מתפרסמות
השבוע בוושינגטון,
עם סיום מישפטו של נורת׳,
האשמות חדשות, שכאילו
לא פורסמו מיסמכים המצביעים
על־כך שהנשיא הנוכחי,
ג׳ורג׳ בוש, ידע פרטים
של פרשת הקונטראם־אי־ראן.
זה פרק חדש בפרשה?
גם אני קראתי את הפירסומים
האלה, ואני אומר שלמרות מעו־רבותי
בחקירת ווטרגייט, שהביאה
להתפטרות נשיא (ריצ׳רד ניכסון),
תמיד כשמתגלה חולשה בנשיאות. ,
אנחנו, באמריקה, נזהרים.
זה מחליש אותנו. זה מעייף.
עיתונאים שונים מנסים לגלות
דברים חדשים, להתקדם בעולם
העיתונות. על אף הפירסומים הבולטים
השבוע, אינני מניח שמעמדו
של בוש יינזק.

• ותלמיתה של״ישראל
באמריקה ניזוקה כתוצאה
מהפרשה?
מהי תדמית? למדתי מזמן־מזמו
שעיתונאים במילא כותבים כרצונם,
ויוצרים ״תדמית״ .אין טעם
להילחם בכך, אין טעם להתייחס
יותר מדי לכך.

• אחרי חודשים של עיסוק
בפרשה, כיצד תסכם
אותה במישפט אחד?
אוהו! זה היה פרק מאוד מצער
בהיסטוריה שלנו, שיקרה שוב אם
לא נתקן את הפגמים ואי־הסדרים
שאיתרנו. אני מקווה שזה לא יקרה
שוב, אבל בוודאי זה יקרה...

•בי שראל הילכו ספקולציות
על נסיבות מותו של
עמירם ניר דווקא בעת
מישפטו של אוליבר נורת׳.
יש שכרכו בזה גם את שמו
של ג׳ורג׳ בוש, וטענו
שהמוות הזה נוח לו.
נו, את בעצמך הזכרת שהשבוע
עם סיום מישפטו של נורת׳ ,יש
פירסומים לא־נוחים בעניינו של
בוש. דווקא כמי שבקי ביותר
בנושא הזה, אינני שותף להערכה
שהפרשה תתחדש, ושמעמדו של
בוש עלול להינזק.
אין בכוונתי להתחיל לתחקר
כל פירסום צדדי או כל השערה
פרועה. אינני חוקר מיקרי־מוות.
אנחנו הולכים לקראת סוף הפרשה.
להערכתי, כל ניסיון לכרוך
את שמו של נשיא ארצות־הברית
בפירסום כזה, או להחליש את מעמדו
— ייכשל. אינני מניח שמי.שהו
יתייחס לפירסומים כאלה.

בפקולטה לחקלאות ברחובות, ובשנה השלישית
והרביעית בבית־החולים הווטרינרי.
בית״החולים הזה, גולת־הכותרת של הרפואה
הווטרינרית בארץ, נמצא במיבנה ארכיטקטוני
מעניין במכון הווטרינרי בבית־דגן.
הרופאים הווטרינרים נוהגים להפנות
לשם מיקרים שבהם לא יכלו לטפל. יש בו
ציור משוכלל, ונוסף על הד״ר הילטון ברק,
מנהל בית״החולים, עובדים בו רופאים מהשורה
הראשונה, המטפלים ביחד עם התלמידים
בחיות.
לבית־החולים, הבנוי בצורת שני ריבועים
המקיפים גינות מטופחות, שלוש כניסות.
האחת לבקר, השנייה לסוסים והשלישית לב־ני־אדם
ולחיות קטנות.
המקום שוקק״חיים. תלמידים בשנה השלישית
שומעים הרצאות בכיתות־הלימוד,
ותלמידי השנה הרביעית, שהיא שנת־ההת־מחות,
עסוקים בטיפולים בחדרים השונים.

^ רה שנפגעה בגבה זקוקה לצילום
^ רנטגן, והיא ממתינה לסוס מיוחס, שיפנה
את מיתקן־הצילוס המשוכלל והיחיד בארץ,
המיועד לחיות גדולות. כבשים הנגועות
בנגיף מידבק במערכת־הנשימה, המבודדות
במיכלאה צדדית, גועות לעבר בנות־מינן,
הנגועות בחיידק לא־מירבק במערכת־העי־כול.
סוס
אציל אינו יכול לגרש את הזבובים
המציקים לו, מפני שזנבו נעטף בתחבושת
ענקית, כדי למנוע זיהום בפצע פתוח בקצה

3ית הספר לרפואה
וטריוריח שוו
במחלוקת. אופר
שזול וחר לשלוח
את התלנדדים
למלון הילטון
בחו־ל. החלמידים
חושפים אחרת.
ך* פרופסור קלמן פרק

רינרית• ,השייך לפקולטה לחקלאות ברחובות,
וגם לא קל ללמוד בו.
בבית־הספר ארבעה מחזורים, ובכל מחזור
* סקור הסילה: וטריר — בקר בלאטירת.

20 תלמידים. התלמידים חייבים להיות בוגרי
תואר ראשון בתחום קרוב, כמו ביולוגיה או
חקלאות. הם מתקבלים על־סמך הישגיהם
האקדמיים, ותוצאות הבחינה הפסיכומטרית.
הלימודים מתקיימים בשנתיים הראשונות

עמוד־השידרה.
.תלמידי השנה הרביעית, המתמחים בטיפול
בחיות גדולות, דומים יותר לקיבוצניקים
באמצע יום־העבודה, מאשר לתלמידים באוניברסיטה.
הם נעולים במגפי־גומי עד לביר־

תמיד רצה לה

1יות רופא וטרינר.
אחרי מילחמת״העצמאות התכתב עם כמה
מהפקולטות היוקרתיות בעולם, בתיקווה שיוכל
להתקבל ללימודים באחת מהן.
בגי־מישפחתו וחבריו הקרובים לא הבינו
את החיפזון, וניסו לדבר על ליבו שימתין
בסבלנות עוד כמה חורשים, עד שייפתח בית־הספר
ללימודי רפואה וטרינרית בישראל.
הפרופסור קלמן פרק התחיל וסיים את
לימודי הווטרינריה בשווייץ. אבל כעבור 35
שנים, ביוני הקרוב, יזכה להעניק את התואר
האקדמי ל־ 20 הבוגרים הראשונים של בית־הספר
לרפואה וטרינרית, שאותו הוא מנהל.

כמסה

לפרות
ן* תחילת שנות ה־ 60 הציע חיים שי־בא
להקים בית״ספר שכל אחד מבוגריו
יהיה רופא קהילתי וגם וטרינרי. שיבא חשב
שהרעיון, שהרופא הכפרי יטפל בבוקר בילד
חולה בשפעת, ואחרי־הצהריים בפרה המתקשה
ללדת, יתאים ליישובים החקלאיים בארץ•
הרעיון
לא התקבל, מהסיבה שכבר אז לכל
תחום היתה התמחות מאור ספציפית. בימים
אלה ההתמחות כל־כן־ מובהקת, שרופא המתמחה
בחיות קטנות יכול לסיים את לימודיו,
מבלי לטפל אף בפרה אחת.
לא קל להתקבל לבית־הספר לרפואה וט
סוס
נבדק במיתקן־רנטגן מיוחד לחיות גדולות
ונם בנו של שימש! פרס

תלמידיו של הד״ר דולי ט ל
(המשך מעמוד )21
כיים, לבושים בסרבלי־עבודה כחולים ומדיפים
ריח עז של חיות.
באגף החיות הקטנות שונים לגמרי המראות,
הקולות והריחות. חתלתולות הזקוקות
לעיקור יודעות שאסור ללכלך את הריצפה.
הן מנסות להתחמק מסטודנט לבוש בגדי
חדר־ניתוח ירוקים, העומד להרדימן. בחדר־הניתוח
הסמוך שרוע כלב על שולחן־הני־תוהים,
ועליו רכון תלמיד התופר פצע פתוח
בביטנו. המורה מנחה אותו בעבודתו, והאחרים
מסתכלים במיקרה.

הנ לשע

^ זול יותר
ך* ית־החולים המשוכלל עלה שני מיל*
יון דולר. הכל מכספי תרומות.
עלויות בית־הספר הווטרינרי הן נושא
רגיש.
במשך שנים ארוכות התווכחו האם לפתוח
בכלל בית־ספר, או לשלוח את התלמידים
לחו״ל.
התומכים טענו שיש הכרח להקים בית־ספר,
מפני שהתחום הווטרינרי, כמו כל תחום
אקדמי, זקוק להמשכיות, ובית־הספר יהיה
המרכז האקדמי לרפואה וטרינרית שממנו
תצא התורה.
המתנגדים טענו שבמחיר העלויות של
בית־ספר וטרינרי אפשר לשלוח לחו״ל כל
תלמיד הרוצה ללמוד את המיקצוע, ואף יישאר
די כסף כדי לשכן אותו במלון חמישה
כוכבים.
הפרופסור פרק :״המתנגדים מגזימים. הם
טענו שבית־החולים יעלה 32 מיליון דולר,
והוא עלה רק שני מיליון דולר, שנתרמו. אחרי
שהקימו את בית־הספר, אז כמו על כל דבר
חדש התנפלו גם עלינו. לדעתי, הכרחי שיהיה
בית־ספר בארץ, כי יש צורך ברפואה וטרינרית
המתאימה לאופי המיוחד של ארצנו.
״אני כבר לא עונה למתנגדים, וגם הפסקתי
להתרגז. תופעה יפה היא שרבים מה־ווטרינרים
שהתנגדו בתוקף לבית״הספר לא
שינו את דעתם, אך מהרגע שנפתח בית־הס־פר
הם עוזרים ככל יכולתם.״

של פרס
ך* פרופסור פרק גאה בכל אחד מ־ 80ת!
1למידיו. כולם מלח־הארץ, צעירים שאיכפת
להם, הלומדים ברצינות ולא מפחדים
מעבודה קשה.
הוא מצהיר שהיה רוצה להיות חבר של כל
אחד מהם, ומצביע בגאווה על הגינה היפה
שעשו.
יוני פרס, תלמיד השנה הרביעית, הוא
אמנם הבן של שימעון פרס, אבל בבית־החולים
נזקפת לזכותו האחריות שקיבל על
עצמו לטיפוח הגינה. התלמידים האחרים עזרו
כל אחד בתורו.
כחלק מהחינוך, אין עובדי־ניקיון, והתלמידים
צריכים לנקות הכל בעצמם. במהלך
שנת־הלימודים יש תורנות של טיפול בחיות.
התלמידים מביעים את דיעותיהם, הצעותיהם
ומחאותיהם באמצעות נציגים בוועדה האתית.
כמו
בכל דבר חדש — ההתחלה לא קלה.
ולכן הפרופסור פרק מייחס חשיבות רבה
לדיעותיהם של תלמידיו לגבי תוכנית־הלי־מודים
ורמת־המורים.
בניגוד לאוניברסיטות רבות, חשוב לפרופסור
פרק שהמורים יהיו גם מודים טובים,
ולא רק חוקרים מעולים. הרבה מורים מחדל
הוזמנו להרצות בבית־הספר ועשו זאת בהתנדבות.
בתחום הרפואה הווטרינרית יש הרבה
מומחים חסרי־תואר אקדמי, וגם הם מלמדים
מניסיונם.
חלק מהסטודנטים יהיו דור שני של רופאים
וטרינריים. הם ידעו מהבית מה צופן להם
העתיד. האחרים השקיעו עצמם בלימודים
מפרכים מפני שלהיות וטרינר זה התגשמות
של חלום־ילדות. היום הם מבינים שהיו קצת
נאיביים.
רובם מזדעקים לשמע הטענה שהלכו לל־

22י

מור וטרינריה כדי לפתוח קליניקה פרטית
ו״לעשות כסף״.
ערן לביא, תלמיד השנה הרביעית :״תמיד
רציתי להיות וטרינר, באמת, מין חלום־
ילדות. למדתי חקלאות ופרמקולוגיה, שהם
תחומים קרובים, והווטרינריה נשארה בגדר
חלום רחוק.
״היום בית־הספר הוא בתהליך של פריצת־דרך.
דבר חדש. האופי של בית־הספר נבנה
עלינו, התלמידים הראשונים. הלימודים
מאוד קשים, ודורשים הרבה הקרבה. אחת
הבעיות היא שכולנו הגענו הנה אחרי תואר
ראשון או שני, בגיל יחסית מאוחר, ולרובנו
יש כבר ילדים.
״היינו שפן־ניסיוגות, אבל היו לכך גם יתרונות.
תמיד שמחים בהנהלה לקבל פיד־בק
מתלמידים, אם זה בנושא של כמות החומר
הנלמד, אם זה בנושא של רמת־המורים. יש
אווירה מאוד ביתית ומפרגנת בין התלמידים
למורים״.
מירב שמיר, תלמידת השנה השלישית,
רוצה להתמחות בחיות־בר. ממש כמו דוקטור
דוליטל. אבל ישראל אינה אפריקה, ובארץ
יש רק ספארי אחד. את גני־החיות אפשר
לספור על יד אחת. סיכויה למצוא עבודה —
קלושים.
היום יש בארץ כ־ 550 רופאים וטרינריים,
העובדים במישרד־החקלאות, ברשויות המקומיות,
במוסדות־מחקר, בחסלאית (אגודת־וטרינרים,
הנותנת שרותים לחקלאים ברחבי
הארץ) ,בקליניקות פרטיות, והגרוע מכל —
בבתי״מיטבחיים.
כל המישרות תפוסות. ל־ 20 הדוקטורים
לעתיד תהיה בעייה קשה. לארץ יגיעו גם
הרופאים הווטרינרים שלמדו בחו״ל.
הפרופסור פרק רוצה שרופאים, שלמדו
בחו״ל, שחלקם למדו באוניברסיטות הנחשבות
כקלות, יעברו מיבחנים לפני שיקבלו
אישור־עבודה, כדי למנוע הצפה ברופאים וטרינריים,
וכדי להבטיח בקיאות בנושאים החשובים
בארץ.
בבזרעגז מנגנון
החולה במישרד־הבר־יאות

^ וסרטו דה־לה״רוקה נולד באיטליה,
1אבל דווקא למד בישראל. הוא, בניגוד
לרוב חבריו, רוצה לפתוח קליניקה פרטית.
״במרכז הארץ יש הצפה של קליניקות
לחיות־מחמד. רופאים חדשים לא יאספו להם
בקלות קליינטורה. הבעייה היא שבמקומות
מרוחקים מהמרכז לא תמיד רוצים לגור, ולא
תמיד יש עבודה. אני מצאתי לי מקום שבו יש
מקום לפתוח קליניקה פרטית״.
רוברטו אינו מוכן לגלות היכן. מפחד
ש״יתפסו לו״.
בוזקלאית אין צורך ברופאים חדשים.
רבים מהסטודנטים היו מאושרים לעבוד ב־חקלאית.
שם מטפלים בלהקות־עופות שלקו
בווירוס, רצים באמצע הלילה לעזור לפרה
ללדת, ומקבעים לכיבשה רגל שבורה.
עבודה מסוג זה, בניגוד לזריקות לפודלים
מפונקים בצפון תל-אביב, מזכירה יותר את
עיסוקו של ג׳יימס הדיוט, קרובה יותר
לחלום־הילדות, ויתכן שגם נותנת חיזוק נוסף
לקיומו של בית־הספר הווטרינרי.
ערן :״ההמשך מפחיד. מצב החקלאות בארץ
אינו מזהיר וזה משפיע באופן ישיר על
אפשרויות־התעסוקה של רופאים וטרינריים.
״בשוק הפרטי יש הצפה של קליניקות, וכדי
שתהיה הכנסה נאותה צריך לעבוד בבוקר
במקום אחד, ואחרי־הצהריים בקליניקה.״
ערן רוצה להתמחות בפרמקולוגיה וטרינרית,
ובמקביל לפתוח קליניקה לחיות־מחמד.

נעים לחשוב על העתיר. הם כבר יודעים
שחלק מהם ייאלצו לעבוד בבתי־המיט־בחיים.
אמנם שם מרוויחים טוב, אבל הרי איש
לא למד כל־כך הרבה שנים כדי להיות שוחט.
ערן מספר שהרגע המרגש־ ביותר בכל
תקופת־לימודיו היה כשנולד לו ילד. אבל זה
לא קורה כל־יום. אז עד הילד הבא, ומבלי
לחשוב יותר מדי על העתיד, עושה לו טוב על
הנשמה לטפל בכלב שהגיע כמו סמרטוט,
ולהוציא אותו חי ועם זיק שובב בעיניים.

כשהוא מבקר בביח־חולים
ה 1א חודה לכן התפ טר מהמישרד כעמי רון ₪

״מאז שהגעת למישרד־הבריאות, אתה
חולה כל הזמן?״ אומרת אשתו של דובר־המישרד,
גד בן־ארי, לבעלה. וזאת עובדה, מה
לעשות.
בן־ארי, לשעבר קריין רדיו וטלוויזיה,
נמצא בתפקיד כבר זה חמישה חודשים. הוא
לא הצליח להסתגל לנושא הבריאות, או,
במיקרה שלו, לנושא המחלות. השבוע הוא
פורש מתפקידו.
״לא הייתי מאושפז אף פעם בבית־חולים,
תודה לאל ״,סיפר בן־ארי השבוע ,״ואני
נעשה חולה כשאני צריך לבקר בבתי־חולים,
בתוקף תפקידי, עם השר, או עם אורחים של
המישרד.
״אני נכנס לבית־החולים, ומרגיש לא־טוב,
גופנית. כאשר מזמינים אותי לצפות בניתוח
לב־פתוח, אני עומד בפינה, לבן כמו סיד. אני
רואה את הדם שם, ומרגיש שאני עומד
להתעלף.
״האחרים מתמוגגים מנחת למראה הטכנולוגיה,
הרופאים, האחיות, הכפפות והכל,
ואני פשוט לא יכול להחזיק מעמד. אני גם לא
יכול לישון טוב בלילה, נרדם עם התמונות
שראיתי באותו יום בסיור בבית־החולים. אני
נעשה חגלה ממגיפת השפעת ומהדיזנטריה
בצפון.״
אמו של השופט. גד (רק הקרובים
מאוד קוראים לו גדי) ,לשעבר גרייבסקי,
נולד בירושלים, לפני 37 שנה, דור שישי
בארץ. בתקופת התיכון הוא קיריין בטכסים.
בדיקדוק הוא היה תמיד הכי טוב, מבלי
להתאמץ. אולי זה בא לו מן הבית, ואולי זה
בזכות המורה המצויינת שלו בבית־הספר
היסודי, לאה ברק, אמו של השופט העליון,
פרופסור אהרון ברק.
״רק בתקופת הצבא התחלתי להיות מודע
ליתרון של קול עמוק, חזק, סמכותי,״ מספר
גד .״שירתתי כרב״ט במקום מרוחק בסיני.
הקצינים הבינו את היתרון שבקול שלי,
ותפקידי היה להשיג להם קווים הביתה. הייתי
אומר בקול עמוק, :מדבר גרייבסקי׳ ,וה־מרכזניות
ברפירים היו בטוחות שזה אלוף־
מישנה, ומייד היו קווים״.
אחר־כך הוא עבר קורס־קצינים, שירת
בדרגת סרן, השתחרר והחליט
ללמוד מישפטים. בשנה הראשונה פנו אליו
מרשות־השידור, והציעו לו להיות קצין־
הביטחון הראשי של הרדיו.
קריין־רצן! .גד :״הרדיו ריתק אותי מההתחלה
— האנשים, האולפנים, הקסם הזה.
את השנה הראשונה ברדיו ביליתי עם שזי על
הכתף. אנשים אמרו לי: יש לך קול טוב, למה
אתה לא הולך לקורס־קריינים? אמרתי: עזבו
אותי, אני הולך להיות עורך־דיז!
״ב־ 974ז לא יכולתי עוד לעמוד בפיתוי,
וניגשתי לבחינות, יחד עם עוד 700
מועמדים. התקבלו רק שלושה: רם תדמור,
שהשתחרר אז מגלי צה״ל, פנחס עידן, גם הוא
מגלי צה״ל, ואני. כולם הכירו אותי שם, הייתי
בן־תפנוקים כזה, הכל הלך לי קל. אחרי שנה
כבר קראתי חדשות — משאת־נפש של כל
קריין•״
בן־ארי היה מראשוני הקריינים של רשת
ג׳ ,אבל הכיוון שלו, היה רציני יותר. כחובב
מוסיקה קלאסית — הוא גם מנגן, על
קלארינט וסקסופון — הוא הפך שדרן של
תיזמורת ק1ל־ישראל. הוא קיריין גם ביומני
חדשות והבזקר הזה, השתתף כמחפשים את
המטמון ובתסכיתי־ילרים, וערך כתבות על
נושאים שונים.

כאשר החליטו בטלוויזיה על קריינות־רצף,
נבחר גד לעשות זאת, יחד עם צבי
סלטון, מנחם פרי וענת שרן .״זה היה שעשוע,
לא לקחנו את זה ברצינות,״ הוא אומר .״אני
חושב, וחשבתי גם אז, שזה דבר מיותר לגמרי,
לא חיוני ולא מוסיף הרבה. אבל היתה אז
תפיסה שזה מוסיף מימד אנושי לתוכניות.
לנו, לקריינים, זה היה נחמד. קיבלנו חשיפה,
שאף פעם לא קיבלנו ברדיו.״
אין חיים אחרי. גד, ששינה את שמו עם
תחילת עבודתו ברדיו(שם אביו הוא אריה),
המשיך את לימודי־המישפטים. הוא עבר כמתמחה
אצל פרקליט מחוז־ירושלים, מיכאל
קירש. לפני 10 שנים קיבל את תואר עורר־הרין,
אבל החליט שהוא אינו יכול לעמוד
בעומס של שני מיקצועות. הוא החליט לוותר
על מישפטים לטובת הרדיו.
הוא התחתן עם שלומית תמיר, יוצאת
להקת־פיקוד־המרכז וצוות־הווי־צנחנים, עובדת
סוציאלית במיקצועה, וכעבור שנה, ב־
, 1982 קיבל על עצמו תפקיד של שליח
הסוכנות בארצות־הברית. שם נולדו נועה ()6
ומיכל 4שלומית הופיעה שם כזמרת, וגם
למרה מיקצוע חדש — יועצת צבע ותדמית
(בגדים, אביזרים, איפור).
אחרי שחזר מחדל, המשיך בעבודתו ברדיו.
יעקב צור, אז שר־הקליטה, חיפש דובר
בעל רקע תיקשורתי והבנה בנושא של
קהילות יהודיות בחו״ל, והוא פנה לבן־ארי.
גר :״ברדיו יש תחושה של׳אין חיים אחרי
הרדיו׳ ,ואנשים התפלאו כאשר החלטתי להתפטר.
למרות שלא הייתי פעיל מבחינה
פוליטית, הזדהיתי עם תפיסות מיפלגת־העבודה
ועם אישיותו של צור, שהוא
קיבוצניק, פתוח, חביב, מתנגד לכפיה דתית.
לדעתי הוא שר־הבריאות הטוב ביותר שהיה
אי־פעם במדינת־ישראל. הוא היחיד שחדר
לעומק הבעיות, עד הסוף והיחיד שיוכל
למצוא פיתרונות. הוא נהג לשבת בלילות

דובר בן־ארי
.אני שמד, לבן כמו סיד!״
ולקרוא כמות עצומה של חומר, והדהים את
אנשי מישרד־הבריאות בהתמצאות האגדתית
שלו. אי־אפשר לעבוד עליו. בציונים שחולקו
בגלי צה״ל לשרים, הוא זכה לציון גבוה״.
להתלבש נכון. גר, שהחל כדובר
כמישרד־הקליטה, המשיך יועצו של השר
צור, ומאוחר יותר התבקש להמשיך עם צור,
כאשר זה התמנה כשר־הבריאות. כיום,
חמישה חודשים בלבד אחרי כן, מרגיש בן־
ארי שהוא לא יכול עוד — מישרד־הבריאות
״עושה אותו חולה״.
למזלו הרב הוא קיבל באחרונה פניה מ־שימחה
דיניץ, לא חשב פעמיים, ובימים אלה
הוא עובר לתפקידו החדש, כדובר הסוכנות
וכיועצו של דיניץ. אשתו שלומית החליפה
גם היא מיקצועות, וכיום היא מרצה לפני
שליחי מישרד־החוץ, בקיבוצים, בחוגי־בית,
ובכל מקום שבו יש התעניינות בזה — כיצר
להתלבש נכון.
״בזכותה התמעט מיספר חברי־הכנסת
הנועלים סנדלים בקיץ ״,אומר גד. הוא־עצמו
הלך ליועצת־צבע בארצות־הברית, עוד לפני
ששלומית למדה את הנושא. עד אז אהב את
החומים למיניהם, אבל התברר לו שאסור לו
לגעת בבגדים בצבע זה. מאז הוא מסתובב
בתכלת, ורוד בהיר, אפור בהיר, כחול כהה
ושחור.
העול ם הזה 2696

כושות

י, אתה
סמרטוט!

מחזה עד פר ש ת פולאו־ד
מסעיר את הקהילה
היהודית בניו־יורק
רוגן בר ₪

וושינגטון, פתח השגרירות הישראלית.
שני צעירים זועקים נואשות לתוך האינטר־

בימאי אבני
הרב הנא נם בדרן
קום :״אני דויר קליין, אני דויד קליין, תנו לי
לדבר עם יוסף גולן!״
״אין כאן שום יוסף גולן!״
״הוא אמר לי להגיע לכאן ולבקש אותו אם
אני איקלע לצרה, וכרגע אני בצרה גדולה!
האף־בי־איי נמצא כאן מאחורי הגדר. בבקשה,
תנו לנו להיכנס!״
״אנחנו לא יודעים מי אתה, ואין כאן שום
יוסף גולן.״
״אתם חייבים לדעת מי אני! אני זה שנתן
לכם את המערכת להגן על השמיים של
ישראל!״
״צא החוצה מתחום השגרירות, או שנוציא
אותך בכוח מכאן!״
דויד קליין ואשתו רחל יוצאים מתוך
שגרירות ישראל, ונופלים לידיהם של אנשי
שרות־הביון האמריקאי, המחכים להם בחוץ.
דויד קליין מואשם בריגול חמור למען
ישראל.

השגריר הישראלי רמאי. זהו קטע־הפתיחה
מתוך ההצגה ידידים מרים, בהפקתו
של התיאטרון הרפרטנאר׳ היהודי בניו״יורק.
עצם השם מעיד רבות על הפרובוקטיביות של
ההצגה, המעוררת היום הדים וסערות ברחבי
הקהילה היהודית בניו־יורק. הידידות בין ישראל
וארצות־הברית, הידידות בין יהודים ל-
לא־יהודים, הידידות בין יהודים ליהודים.
המלורראמה הפוליטית של גורדון ריי־פילר
נכתבה מיד אחרי גזר״דינו של ג׳ונתן
פולארד לפני שנה וחצי. מאז, בעבודה רצופה
וללא פשרות, המשיך הבימאי אלן קולטר
ליצור מחזה שיזעזע הרבה מהיהודים שיצפו

העלילה אינה ממש שיחזור של מישפט־פולארד,
או, כפי שאומר קולטה ״השתמשנו
בפולארד כבנקודת־זינוק אל עבר הבעייתיות
והשאלות שרצינו להגיע אליהן. זו גם הסיבה
לכך שלא השתמשנו בשמו המפירש של
פולארד. רצינו להתעמק בבעיות הכלליות,
ולא הספציפיות.״
אחרי שארצות־הברית מסרבת לעזור לישראל
לבנות מערכת להגנה אווירית, מעביר
דויד קליין (המייצג את ג׳ונתן פולארד),
אידיאליסט צעיר שחונך לאיכפתיות עזה
לגבי גורלה של ישראל, מידע ביטחוני מסווג
על המערכת לסוכן־הביון הישראלי יוסף
גולן. דויד מורשע בבגידה, אבל רבי ארתור
שפר (סם גריי) ,המורגל בתיווך ובמאבקי־כוח,
מי שנחשב כמנהיג בקהילה היהודית
האמריקאית ולידיד קרוב של אביו של דויד
עד מותו, מארגן עיסקה שבה מעורבים
השגריר הישראלי, פרקליט חצי־אנטי־שמי
ממישרד־המישפטים ואיש־קונגרס ידידותי.
לפיה היה גזר־הדין צריך להיות קל ממאסר־העולם
הצפוי.
כאשר העיסקה מתמוטטת ברגע האחרון,
מנסה שפר נואשות להציל את המצב, אבל
כאשר הוא מושך בכל החוטים, הוא מגלה
שכל הקשרים שלו היו כלא־היו.
סם גריי, המגלם את שפר, מציג דמות של
אדם חביב ביותר, מורכב, שיש בו משהו מן
הזקן הנחמד ומשהו מן הבדרן. כשהוא דן
בהיסטוריה היהודית ובמישפט העברי, הוא
שולף קטעים משעשעים של חוכמה עממית
מהסיפורים על אברהם, משה ויהושע וטווה
אותם, רגשנית משהו, לתוך דבריו .״י
אולם הקהילה היהודית, המוצגת באמצעות
דמותו של שפר, מוארת באור של תמי־

הכרזה של ״ידידים מרים״
.צא החוצה מתח 1ם השנריחתר
זילברמן, שהפך לחבר קרוב מאוד.
מות עד כדי גיחוך. שפר מרומה על-ידי השג־ריר
הישראלי, הטוען שלא ישראל היא שהפהוא
יצא לשליחות מטעם הסוכנות היעילה
את המרגל. הוא מרומה בידי חבריו
הודית. חמש שנים בארצו של הדוד סם הסומרומה
בעיסקת גזר״הדין שניסה ליזום.
פיקו גם כדי להתגרש. על סף החזרה לארץ
שפר איננו מצליח להחליט על דרכו, על
הגיע אליו מנחם זילברמן לביקור בבוסטון,
נאמנותו למדינה או למורשתו, ובינתיים הוא
והציע לו טיול מחוף־אל־חוף. הטיול שינה את
מתפתל בחוסר־אונים, אגב השמעת דברי־חייו.
חז״ל.
בניו־יורק
מצא רן במיקרה הצעת מיכרז
שפר מגן על קליין, ובו בזמן משחק לידי
להקמת קבוצת־שחקנים, ונדלק. מאז, במשך
מי שרוצים להשתמש בו כבמריונטה. בקטע 15 שנה הוא שוקד על פיתוח המיפעל הפרטי
מסרים בהצגה אומר דויד קליין לרבי :״רבי,
שלו, כמנהל אמנותי מאוד־דומיננטי של
אתה בובת־סמרטוטים!״
התיאטרון .״קשה היה להחדיר את הרעיון של
יורד או לא? בביקורת־התיאטרון כתב
תיאטרון מקומי באנגלית. היהודים יתרמו
ניריזרק ט״מס על ההצגה :״המחזה הפוליטי
בחפץ־לב לבתי־חוליס ולספריות, אבל לא לשל
גורדון רייפילד הוא מחזה כה טעון בהת־תיאטרון.״
פלסות
מוסרית ומעשית, עד כי לקראת סופו
על המסר של ההצגה:
אתה כמעט מחוסר״אוויר, עקב הריצה הבל־
״הבעייה המרכזית של ההצגה היא בעיית
תי־פוסקת בתוך מבוך הטיעון שלו״...
הזהות. האם היהודים הם קודם־כל יהודים או
ברבות מן ההצגות קמו אנשים מבני הקהיקודס־כל
אמריקאים? בעייה נוספת שהיתה
לה באמצע ויצאו בכעס מן האולם, תוך שהם
חשובה לי היא בעיית הביקורת על ישראל.
ממלמלים משהו בסיגנון :״זו בושה! זו חרפה
האם לבקר את ישראל, או לעמוד תמיד לצישתיאטרון
יהודי מציג דברים כאלה! איך שאדה?
המחזה אינו נוקט עמדה בסוגיה זו. אבל
נחנו נראים בהצגה! צריך לסגור את התיאטאני,
אישית, כחלק מאוד נפרד מהקהילה הירון!״
הודית
וכישראלי הגר בחוץ־לארץ, חושב
האיש שאחראי לתיאטרון דומה במשהו
שהקהילה צריכה לתמוך בכל תנאי, ולהשאיר
לג׳ונתן פולארד. את התיאטחן הרפרטואר׳
את הביקורת בפנים״.
היהודי הקים רן אבני לפני כמעט 15 שנה.
האם יחזור לישראל?
״אני לא יורד,״ הוא חוזר ואומר. הוא גדל
״אתה מקים מיפעל גדול וחשוב, שהולך
בקיבוץ כפר־מנחם, תמיר נמשך לתיאטרון.
לו טוב מאוד כאן וגם באירופה, הצגות שלנו
אחרי שלוש שנים בצנחנים, פנה לשלוש
רצות גם שם וקשה לך לעזוב למען הציונות.
שנים לימודי־תיאטרון בבית צבי.
אני מאוד רוצה לביים בארץ. אז יהיה שילוב
רבים מחבריו הפכו מאוחר יותר לשחקנים
של משיכה עם אידיאולוגיה. היו המון הצעות
ובדרנים מפורסמים, כמו יוסי פולק, מירי
מהארץ, ומוזר לי עד היום למה הן לא יצאו
פביאן, זאב רווח, מיכל בת־אדם ומנחם
אל הפועל.״

״מהרי,,
הסיגרים הדקים של אג׳יו, הולנד

מחירו! מנויים

עכשיו גם בטעם קל ועדיך

ח עו ח ס חי ה
לשנה

לחצי שנה

סנוי ב ארץ
(כולל משלוח ומע״כס

240ש״ח

130ש״ח

סנוי בדואר־אוויר
לאירופה
(כולל משלוח ומע״מ)

290ש״ח

155ש״ח

מנוי בדואר־אוויר
לארצות־הברית,
דרום־אפריקה,
פנמה, תאילנד
(כולל משלוח ומע״מ)

410ש״ח

220ש״ח

(כולל משלוח ומע׳׳מו

460ש״ח

250ש״ח

מנוי לארגנטינה

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי -העישון מזיק לבריאות
העול ם הז ה 2696

מצא את
ההבדלים

אוועיס
ז ה קרה
ב חו ד ש מא

אל תוך לוע הזאב ( תל-
אביב, פרו) -פורנוגרפיה

היא אולי ענייו של גיאוגרפיה
אבל אתיקה -לא. ובבלל לא נעים לשבת
טול המסך בסרט הזה ולהרגיש במו בבית.
וזה בכלל לא משנה שלא מדברים עברית,
ושהמדים אינם מדי צח״ל. וזח בלל לא משנה
מאין התחיל הקונפליקט הפוליטי. וגם איו זה
משנה מי הם הטרוריסטים. השלד הסיפורי
פשוט ביותר: מחלקה קטנה של חיילים ירוקים
ברובם מגיעה לבפד קטן שיודעים גי נמצאים
בו טרוריסטים הנעזרים בידי התושבים. יודעים
גם כי התושבים משתפים פעולה, חלקם
מתוך פחד. סגו רוקה, בעצמו קציו בעל עבר
בעייתי, מחליט על מדיניות של יד חזקה כאשר
הוא חש כי התושבים פוחדים מן הטרוריסטים
יותר משהם פוחדים ממנו. כשחייליו מתפרצים
לתוך חתונה ומאשימים את החוגגים שהם
טרוריסטים, מתנגדים לדבר כמה צעירים. אחד
מהם חוטף מכות עד מוות, ואז נגררים החיי-

חיילים מובילים גוויית כפרי שנרצח
לים, הנאלצים לחפות זה על זה, חלקם מתוך
שחיתות, חלקם מתוך הפחד האוכל את הנשמה,
והסיבוך מסתיים בטבח נוראי. סיום הסרט
בוודאי נושא עינם מסר סרבני העשוי להביך
לובשי-טדים בישראל: הטירון הצעיר ויטין
לוגה הולך ומתרחק בשביל למקום לא ידוע,
אבל משיר א ת חולצת המדים מעליו.
חשוב לראות את הסרט, כואב, מביך, אבל
יש הרגשה שהראי שפראנסיסקו לומברדי מציב
בפני הצופה איט משקר. הכוח מסאב.

ווייווויווווווויייויייו

מיו־דפים בתעלות אמסטרדאם

(דיזמוף,

תל־אביב, הולנד) -יצור
משוגה המתנשם בכבדות
יוצא מתעלות אמסטרדאם, רוצח באכזריות
ומרטש את קורבנותיו בלי חשבון. מפקח-מיש-
טרה חתיך צריך לפתור את התעלומה, אבל כל
מה שהוא מצליח לגלות, זו מדריכה חתיכה.
הבימאי, דיק מאס, גילה כנראה מהר מאוד
שהרבה סיפור אין כאן והדמויות נשלפו בולן
מקטלוג ישן. החתיך הוא לא רק כוכב המיש־טרה,
הוא מגדל את בתו במסירות יחסית,
אחרי שאשתו עזבה אותו. החתיכה לא דק
מדריכה במוסיאון, אלא גם מטופלת אצל
פסיכיאטר, בעיקבות משבר נפשי. בוס הקטנה
של המפקח, לא זו בלבד שיש לה לשון חדה,
היא גם אמיצה ולא מפחדת משדים ודוחות.
אם כל זה לא מספיק, ומאס כנראה יודע
שכזה המצב, יש כאן תמונות מרהיבות לרוב של
העיר אמסטרדאם, ממש סרט־תיירות למהד רין.
יש גם מידדף אחד במכוניות, ומירדף אחד
בסידות-מירוץ, בהחלט מיקצועי ומסיח את

מי שיצטער לראות את מארגר־טה
פון־סרוטה באוזלת ידה בשלוש
אחיות(ראה שעון במדור זה),
ישמח לראותה אומרת דברי־טעם
בנועם בסרט תעודי יוצא־דופן בשם
המוזר לקחא לצילומים(בשמו
הצרפתי, בשעת הצילום, והכוונה
כמובן לצילום סרט) .זה יפתח את
האירוע הקולנועי הנשי הקנדי ש־יתארח
בשלושת הסינמטקים בישראל
(תל־אביב, ירושלים, חיפה)
בחצי השני של חודש מאי.
הסרט שנעשה על־ידי ג׳ניס קול
והולי דייל, שתי בימאיות העובדות
ביחד כתריסר שנים, מביא
עדויות מרתקות של כמעט כל
הנשים היוצרות החשובות בקולנוע
בן־זמננו ומתרכז, כמובן, בבעיות
המיקצועיות הנובעות לדעתן של
הדוברות מהיותן בנות המין החלש.
החל מאניים ורדה, ועד לסוזן
זיידלמן, המסמלות כל אחת קולנוע
שונה במזג, באופי ובסיגנון,
דרך אילן מיי, לאה פול, שאהטל
אקרמן, מאי צטרלינג, רנדה היינס,
מארגרטה פון־טרוטה, מתקבלת
תמונה מקיפה של הנשים העובדות

אדיפוס המלך, סיפור׳ קנטנבר׳,
אלף לילה זלילה, סאל 1אז 120
הימים של סדום, וכן אפיסודות וקטעים
שאף פעם לא הוצגו מיסח־רית.
תדויו חובה
לראות:
תל־אביב: בגלל
המילחמה ההיא, פלה הכובש, קפה בגדר,
ארבע ההרפתקות של רגט 1מי־ראבל,
מי הפליל את חלד רביט,
הדיקטטזר הגדול.
חיפה: מי הפליל את דולר
רביט.
ירושלים: שדות החיטה האדומים,
פלה המבש, ארבע ההרפתקות
של רנט ומיראבל, מ׳ הפליל
את ח לד רביט, הדיקטט1ר הנחל.

הדיקטטור הגדול
(פאר. מוצג גם בירושלים) —
מדוע צ׳ארלי צ׳פלין נחשב לגאון?
ולוא רק בגלל הריקוד עם הבלון.
הדימיון ואי־השיוויון המהותיים
של הקיום בין ספר יהודי לצורר
גרמני ממציאים עוד כמה מצבים
אבסורדיים.

*** מי הפליל את

רוג׳ר רביט? (חן, מוצג נם בחיפה
!בירושלים) — כ ל יצורי הולי־

סירט• קולנוע בטלוויזיה
הוב סטאפל ומוניק ואך דה*ון: תיירות
הדעת מן החקירה שאינה הולכת לשום־מקום.
בסוף, אחרי הרבה רמזים עבים, נופלים על מי
שנראה היה כל הזמן אשם ואז, ברגע האחרון,
הופכים את הקערה על פיה וממציאים עוד
משהו, שאמנם אין לו ב סי ס בעלילת, עצמה,
אבל כך לפחות אפשר לטעון שהסוף מפתיע.
הוב סטאפל מגדל אמנם זיפי-זקן לפי מיטב
האופנה, אבל אינו מראה עדיין סימני-כוכבות,
ואילו מוניק ואן־דה־־ון, כוכבת אהודה בארצה,
לא הצליחה בינתיים לעבור א ת הגבול.

פוסט פמיניזם?
שלוש אחיות(הקולנוע,
בית ציוני אמריקה, גרבר
ניה־איטליה) -צ׳כוב, כך
מסתבר, אינו מכשלה ניצחית רק לתיאטרון
הישראלי, כי אם גם לבימאית דוגמת מאדגר-
טה פון-טרוטה, המנסה בכובד הדוגמטי הגרמני
האקדמי שלה והפוסט-פמיניסטי הבוטה
שלה להלך בתוכו במו פילה בחנות-חדסינה.
היא מסתייעת בשלוש יפהפיות בעלות הילה
כוכבית, גרטח סקאקי, פאני אדדן וולריה גולי*
נו, מקפיצה את העלילה מאה שנה קדימה, ומעתיקה
את הזירה מרוסיה לאיטליה.
האחות הבוגרת (ארדן) רווקה, מתאהבת
במרצה צעיר לפיסיקה שפלש לחיי־הרווקות
הכמעט ניצחייס שלה ומוותרת עליו לטובת
אחותה הצעירה ממנה (סקאקי) ,הנשואה בלי
אושר, כשהאחות הצעירה (גולינו^ סטנדגטית
לרפואה, בורחת מן הקלחת הדיגשית המאיימת
על חרותה לפעילות פוליטית. השלוש חגות
סביב בדידותן ושוקעות בה יותר ויותר בלי

גזגהגנו

יכולת להיחלץ מהעתיד העגום הצפוי להן, כשברקע
עומד אחיהן, מוסיקאי מתוסכל. גם הוא
וגם הפיסיקאי הצעיר הם שני הגברים החלשים
שאת נוכחותם משלים גבר קשיש שחי
בבדידות וניזון מזיכרון אהבה. רוצה אמר,
אומללותן של הנשים נגרמת כתוצאה מחולשת
הנוכחות הגברית בחייהן.
פירטדוטה עובדת לא עם שרביט כי אם עם
גרזן, בגסות ובסירבול, ו אפה על הנפשות
הפועלות את המסר של צ׳כוב בלי הגשמה שלו.

ניו״יורק, ניו יורק (יום שישי 5 ,למאי- )22:30 ,
הגירסה המלאה לסרט של מארטין סקורסזה, שקוצר בארץ
להנאת בעלי בתי-קולנוע עצבניים. סקורסזה אולי אינו במאי
אידיאלי לסרטי ם מוסיקליים. אבל יש בטיפור-האהבה הזה
בין נגן סכטופון לזמרת באמריקה שלאחר מילחמת״העולם
השנייה במה רגעים בלתי־נשכחים, גם בזכות רוברט דה־נירו
וליזה מינלי בתפקידי ם הראשיים( .שנת הפקה)1977 :
דוקטור נו (ערב יום־העצמאות, יום שלישי 9 ,למאי,
- )24:00ג׳יימס בונד בראשונה בטלוויזיה הישראלית. שק
קונרי בהת מודדו ת הראשונה, ויש אומרים, המוצלחת שלו,
עם ד מו ת הסוכן החשאי הבריטי המפורסם מכולם. היום זה
כבר יותר מסרט, זה אתר היסטורי. העלילה מתרח שת
בקאריבים ואורטולה אנדרט יוצאת מן הים כמו ונוס של
מכון שימשו(( .שנת הפקה)1962 :
* * נולדה לתהילה (יום־העצמאות, יום רביעי 10 ,למאי,
- )14:00 שמאלץ לכל המישפחה, להיט קופתי על יתומה
מיסכנה ההופכת לברבור מושלם הרוכב על סוסי ם. טאטום
או׳ניל על הגבול בין קריירה של ילדת־פלא לבוגרת בגינו־לאות,
אנתוני הופקינס וכריסטופר פלאמר בחופשה משייק־ספיר
והבימאי ברייאן פורבס המעניק לרעייתו, נאנט ניומן,
אחד התפקידי ם הראשיים( .שנת הפקה)1978 :

היום בקולנוע, המנסות לגרש את
המיתוס שקולנוע הוא עיסוק גברי .
בראש וראשונה.
לא קל לעיכול. קודם לכן,
בסינמטק תל־אביב, החל ב־4
במאי, רטרוספקטיבה (חובה) של
סירטי הבימאי-המשורר פייר פאו־לו
פאזוליני, תוכנית נודדת בעולם
שהוצגה בבכורה בפסטיבל ונציה
ונועדה לפתוח את בית הסינמטק
החדש בתל אביב.
בינתיים תיערך הבכורה אתרי־צילום
בפלשתינה בנוכחות השחקנית
לאורה בטי, בקולנוע לב;
התערוכה, המלווה אח התוכנית,
עיצוב ראיית השלם, תוצג בבית
אריאלה בתל־אביב, ואילו ההמשך
המסודר בבית מיפעל הפיס, מישבנו
של הסינמטק עתה.
בין הסרטים רשימה של יצירות־מופת
כמו אקטוגה, סאסא רומא,

ווד המצויירים הוחרדו משלוותם
כדי לשרת את המותחן המדגים את
החלום האמריקאי הקולנועי בשלמותו,
אין חיץ בין אמת לדימיון
ויצור מצוייר אינו ממשי פחות מיצור
חי. בוב הוסקינס אדיר בהתחשב
בעובדה שהצטלם בדיאלוגים
ע ם.מ סך כחול״ ,בוב זמקיס נהנה
מגיבוי מלא של סטיבן שפילברג
וממיקצוענות עילאית של צוות
מאיירים מופלא שזכאי גם זכאי
לאוסקר שקיבל.
ארבעהרפת קו ת
שלרנטו מי ראבל( ל ב, מו צנ גם
בחיפה. צרפת) — אריק רוהמר
מתקרב לגיל 70 וצעיר מתמיד,
בארבעה סיפורים קצרים ומבריקים
על שתי נערות, אחת עירונית
ואחת כפרית, המלמדות זו את זו
פרקי־מוסר ומינהגי־חיים.
׳ערגה פייגדז ₪
העולם הזה 2696

גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...ונם זה...וגם זה...וגם זה...וגם

מסיבת יו ה 1ל1־ת
הורים לילדים קטנים יודעים היטב שהחג
הכי קשה מכולם הוא יום־ההולרת של הי-
לד/ה שלהם 15 .זאטוטים מגיעים — במיק־דים
רבים כולל אמהות או אבות, שמשום מה
לא הולכים. יושבים להם שעתיים בדירה, מ־

שבעצם הקטנים לא יודעים מה לעשות,
והגדולים יוצאים מדעתם כדי לשעשע אותם
ולא תמיד זה מצליח.
ואני די מתפלאת שעד היום לא־כל־כך
התלבשו על החלק הזה של המסיבות, ולא

לכלכים מה שאפשר, שוברים כמה ׳שאפשר,
צועקים, משתוללים ו״ .כשכולם מותשים הם
הולכים הביתה לישון.
החלק הכי נורא בכל מסיבת יום־הולדת זה

המציאו דברים מיוחדים למישחקי־קבוצה.
עד עכשיו. רותי סובות, בעלת חנות־צע־צועים,
הרגישה את החוסר הזה בשוק, ועל כן
התיישבה וחשבה מה לעשות. רותי היא

תיזכו ר ת
זיוה קרונזון, פסלת ישראלית שחיה בניו־יורק,
שלחה לי קטע שהתפרסם לא מכבר
בעיתון אמריקאי.
קראתי והשתכנעתי שזה מין מבחן קבלה
להורות. תמים קצת, אבל חשוב מאוד.
סוף־סוף לא מה שהפסיכולוגים חושבים
שילד צריך, אלא מה שילד חושב שילד צריך.
במיקרה הזה, אין לדעתי, הבדל בין ילד
אמריקאי, נורווגי, סיני או ישראלי.
הורים יקרים, הנה ההוראות:
אל תפנקו אותי כל הזמן. אני יודע

היטב שלא מגיע לי כל מה שאני רוצה. אני
רק מנסה אתכם.
) 0 1 1 1

\ 0111ז

( ב מי סעדה סינית)
ילד א׳:

אמא, תגידי למלצרית הסי
נית
הזאת...

ילד ב׳:

היא לא סינית, היא תאילנ
ילד

מה, כל הסיני ם בארץ הם

דית.
תאילנדים:
ילד :׳1כן, כמו שכל הצרפתים בארץ
הם מרוקאים.
הורה א׳ :וכל הפולנים הם רוסים.
הורה בי: וכל הווינאים הם מבוקו־בינה.
ילד
בי: וכל הטריפוליטאים הם אי טלקים.
ילד
א׳ :והפרסים הם עיראקים:
ילד ב׳ :כנראה.
ילד א׳ :אז מה אנחנו: הישראלים:
ילד בי: אנחנו: אנחנו סתם פליטים.

שאני באמת. זה יכריח אותי להתנהג כ גדול״
,וזה טיפשי.
( )5אל תתקנו לי טעויות לפני אנשים
אחרים. אתחשב בתיקון אם תעשו את זה
בשקט ובמירב הפרטיות.
( )6אל תתנו לי להרגיש שהשגיאות שלי
הן חטאים. זה מבלבל את סולם־הערכים שלי.
( )7אל תגנו עלי מתוצאות. לפעמים אני
צריך ללמוד בצורה כואבת.
( )8אל תעלבו אם לפעמים אני אומר שאני
שונא אתכם. זה לא אתכם. זה את הכוח שיש
לכם לשלוט בי.
( )9אל תשימו לב להצקות הקטנות שלי.
לפעמים זה רק בשביל להשיג תשומת־לב,
שאותה אני צריך.
( )10 אל תנדנדו לי. כשאתם מנדנדים אני
מגן על עצמי בכך שאיני שומע אתכם כלל.
( )11 אל תשכחו שאני לא יכול להסביר את
עצמי כמו שהייתי רוצה, ואני לא תמיד מדייק
בביטוי.
ע 1^ 1 0 1 1 1 0

ז 1131/6 31113811 <0ס) 1ס 601113110081110 11116׳*סוס! 0 || 016 . 1ק1 8־ 1. 0 0 0
־ 1651108 >011.ץ 0 1 001־- 1
11. !11031)65 016 1661ז&שסק !*11016 . 1׳1 0 0 55־ 1 66 31) 31)110 6 6 1־ 2 . 0 0 0
8661116.
)0 <16166111160110 ססץ ס ס 161ס! 153)1 11811115. 1 (1356 הדוס) 1161016־ 3 . 0 0 0
1( 513865.־1116 631
1 0131) 6 016 661 $013116111130 1 3 0 1 . 11001 ( 0131)65 016 15611356־ 0 0 0י 4 .
1<11( ״ 1518״.קו5*1
1).ק 6 3 0 1161 ססץ 1 6 11ק 560ן 1601166101610 )100101־ 5 . 0 0 0

• 3 )6׳ 5ת ק 1111 016 10־ 55׳( 1 131)6 0111011 01016 0 0 *106 11( 011 1311) 1(111611ח
0131)6 016 )661 1(13101( 0115131)65 316 5105. 1* 11)55615 01( 56056 01 וי חס ם 6 .
65 .ג3 (1׳5
163011116 )5310)111 5סו 0 0 1 6 0 0 5 6 0 )160665 . 1 0 6 6 ) 1־ )01661 016 11ק 1־ 7 . 0 0 0

( )2אל תפחדו להיות תקיפים. תקיפות
גורמת לי הרגשת־ביטחון.
( )3אל תתנו לי לעצב הרגלים רעים. אני
מוכרח לסמוך עליכם שתגלו אותם בשלבים
המוקדמים.
( )4אל תתנו לי להרגיש קטן יותר ממה

אמריקאית במוצאה, ושם, באמריקה הגדולה,
דווקא יש להם רעיונות. חלק מהרעיונות היא
פשוט העתיקה מארץ מוצאה וחלק אחר
המציאה, ועכשיו היא מפזרת לשוק הישראלי
מישחקי־מסיבה להפעלה ילדים. בינתיים
יצאו לשוק שישה מישחקים מהסיררה, כשכל
מישחק הוא למעשה פוסטר ענק מודפס על
נייר קשיח.
רעמה: הנוישחק זנבי בלילה מורכב מפוסטר
ענק שעליו מצויירת זברה, וכמה
זנבות קטנים. על משתתפי המישחק לכסות
את העיניים ולנסות להדביק את הזנב של
הזברה בדיוק במקום שבו צריך להיות זנב.
מחיר כל מישחק שמונה שקלים, ולפי
דעתי האישית, שלושה מישחקיס (שונים,
כמובן) מספיקים למסיבת יום־הולדת אחת.
אגב, חשוב מאוד לציין את איכות הנייר,
הציורים, ההדבקות, השקית — הכל ברמה
גבוהה.

שיחת חולץ

( )12 אל תדחו אותי כשאני שואל שאלות,
כי אלך לחפש תשובות במקום אחר.
( )13 אל תהיו בלתי־עיקביים. זה מבלבל
אותי וגורם לי שאאבד בכם אמון.
( )14 אל תגידו לי שהפחדים שלי הם טיפשיים.
הפחדים שלי הם איומים, וזו תהיה

הילדה היחידה במישפחה
במישפחה הענפה שלנו כבר 32 שנים נולדים
רק ילדים ממין זכר, בן ועוד בן ובן
שלישי ורביעי ואחר־כך בנים־תאומים וכך
הלאה.
לפני שבע שנים האירה לנו השמש בוקר
אחד ונולדה בת במישפחה. הבת נולדה בבית־החולים
באילת, וכבר באותו היום, אחרי הודעות
טלפוניות היסטריות, עלו כל בני העזרה
גדולה מצידכם אם מבינו.
( )15 אף פעם אל תציגו את עצמכם כמושלמים
או כמי שאינם טועים. זה יגרום לי
הלם לגלות פתאום שאתם לא כאלה.
( )16 אל תחשבו שזה מתחת לכבודכם
להתנצל. התנצלות הוגנת גורמת לי להרגיש
אליכם חום וקירבה.
( )17 אל תשכחו שאני אוהב ניסויים. אני
לא יכול בלי זה^.אז תסבלו בשקט.
( )18 אל תשכחו כמה מהר אני גדל. תנסו
בבקשה ללוות אותי בקצב הגדילה שלי.
( )19 אני לא אצליח בכלום בלי האהבה
וההבנה שלכם. אבל זה ברור, לא?
( )20 שימרו על עצמכם אני צריך אתכם.

מישפחה הענפה על מכוניות פרטיות, אוטובוסים
ומטוסים והגיעו כולם לאילת, כדי
לבדוק במו עיניהם שזו אמנם ילדה עם
סימנים של ילדה.
אחרי שכל אחד מבני המישפחה הענפה
הוריד לילדה את החיתולים (לתדהמתם הגדולה
של כל עובדי בית״החולים הדרומי)
ואחרי שהיו הוכחות חותכות וברורות שהפעם
זה דבר ממין נקבה, פשטה המישפחה הענפה
שלנו על החנויות ברחבי הארץ וקנתה כל מה
שהיה ורוד עם מלמלה.
כשהילדה היתה בת שבוע היו לה שמלות,
נעלי לאק, עגילים, צמידים וכמובן בובות
מכל מין וסוג.
עברו שבע שנים, הילדה רוב הזמן לובשת
מיכנסי־ג׳ינס, הולכת יחפה ומטפסת על
עצים. לקראת חג־הפסח היא ביקשה מהוריה 1
שיקנו לה מתנה. איזו מתנה את רוצה, מותק? <
הם שאלו אותה. או סקייס־בורד או כדורגל- ,
ענתה הילדה היחידה במישפחה.
מחכים לעוד לידה במישפחה. אולי שם
ייצא משהו נשי באמת, אינשאללה. אגב,
אולי למישהו מבין הקוראים יש איזה קשרים
שיכולים לעזור לנו בעניין זה?

דגע1
תל־אביב, דיזנגוף סנטר. תל־אביב, בוגרשוב .47 ירושלים, סנטר .1רמת גן, קניון איילון. רחובות, הרצל .175 חולון, ם וקולוב
חדרה, הנשיא .66 פתח־תקוה, חובבי ציון .4הרצליה, סוקולוב .36 עפולה, ארלוזורוב .16 נצרת, מרכז מסחרי. נפר־סב א, ויצנזן
אשקלון, הרצל .83 ראשל״צ, פ סד ח״ם. ב תי ם, רוטשילד ,27פ סד בת־ים. קראון, מרכז מסחרי. נתניה, סמילנסק׳ .14 בית־שאן, מרכז
מסחרי. בארשבע, הדסה .66 מגדל העמק, מרכז מסחרי. נהריה, ויצמן .61 חיפה, הרצל .3חיפה, אחוזה, מרכז חורב. כרמיאל, מרכז
מסחרי. דימונה, מרכז מסחרי. אילת, הקניון האדום. חנות המפעל עודפים וסוג ב׳ ,המרכבה ,25 אזור התעשיה חולון.

מלצריות חמודות הציר!
מסיבה צמרת־המדמה הזילה
דימעה זתתיכות תשובות מחמצן

חינם רבנייהעשירים
לאט־לאט, אבל בביטחה, מבינים הבליינים, המארגנים והיחצנים של
העיר תל־אביב שמה שקובע את הצלחת האירועים זה היכן הם נערכים ולא
התוכן שלהם, כלומר העטיפה חשובה מהתוכן.
במוצאי החג נעדר אירוע־התרמה גדול לאירגון יד שרה. במידה ואירוע
זה היה נערף באולם רגיל, ספק אם היו נוכחים בו כל המאות שהגיעו

1\ ¥ר 11ך 1ך השחקנית אלונה
1 1 1 1 1 /1 11111 קימחי (משמאל) 1 בשיחה עם ידידה. קימחי באה בחברת החבר

הקבוע, ה מוסיקאי יזהר אשדות. היא השתמשה
באודם שהבליט את שפתיה, כצו״האופנה, אך לא
התאים לגוון פניה החיוור ולשיערה הבלונדי.

חבותו של

הכוכב החדש דן תורג׳מן, השחקנית ענת
עצמון, היתה עד לאחרונה הכוכבת בין
השניים, וכיום דווקא דן הוא זה התופס א ת הכותרות המרכזיות.

למועדון זמן אמיתי. למעלה מאלף איש נדחסו במועדון־הענק כדי לחזות
בהופעות של האמנים שהתנדבו למען המטרה החשובה של רכישת ציוד
רפואי לנזקקי האגודה.
אותם בני־נוער ובליינים שספק אם היו משלמים את כרטיס־הכניסה
לוא נערף המופע במקום אחר, שילמו ברצון. זה כוחו של זמן אמיתי ואכן,
ב שעה 1בליל ההס תובבו ככפיפה אחת בלייני־העיר עם בוהמיינים
ותיקים, אנשי תאורה וסאונד ונערותיחם והרבה בני־עשירים, שכהרגלם
הפעילו קשרים ונכנסו בחינם. ובכל זאת, עם סיום הערב התברר שנאספו
כמה אלפי שקלים, שהועברו לתעודתם.

קיף | ץןן 1| 1ר ו דובי שיפמן, בנו של
1 /1 /1עורד״הדץ בריד שיפמן,

נשא על כתפיו את השימפנזה הצמודה שלו, ג׳יני,

שחיבקה בעדינות את הזמר שלמה גרוניך. בניגוד
לפעמים קוד מות שבהן היתה עצבנית, לא התרג שה
השימפנזה מהרעש והדוחק והתנהגה כיאות.
מסיבת אשכבה
כפרית

1ך ך 1ן ך• אלון גרבוז, מנהל הסינ מ טק ואחיו הצעיר של
^ £ 11.1 1האמן יאיר, שבא בחברת ידידים, היה בין
הישראלים הבודדים שהגיעו למסיבה המוסיקלית הזאת.

פסטיבל המוסיקה הווקאלית,
הנערף זאת השנה השלישית ברציפות,
כבר הפר למסורת, שהקיפה
הפעם, בארבעת ימי הפסטיבל 53 ,
מופעים במקומות שונים ביפו.
לקראת הסיום החליטו המארגנים
לערוף מסיבה למשתתפי הפסטיבל,
באולם החדש של מלון
פארק. אף עם כל הכבוד למארגנים
נראה האירוע כמסיבת־אשכבה
כפרית. החוגגים ישבו סביב שולחנות
וזללו מטעמים שונים, חלקם
עמדו והחליפו חוויות, אף האווירה
היתה בכל זאת של שימחה מהולה
בעייפות ועל רקע מיעוט הישראלים
בלטו כמה מנצחים מיזרח־אירופיים,
שבאו לבושים בחליפות.

ן ל 1ל סשה ארגוב המלחין, שהיה הנציג היחיד של הזמר
|# 111111 העברי, הכיר ב מסיבה אתאחת המארגנות: טיליו
ויינברג (מימין) ,אחת מהאלגנטיות ביותר שבין המלונאיות.

שגרירים,

7771701
0*1710777
במלון הילטון בתל־אביב נערך נשף־
;דיפלומטים, הפעם בשיתוף עם אגודת
אקי׳׳ם. כל השמנה והסלתה של המדינה
דתה באירוע, שהיה אלגנטי ביותר.
13 שגרירים כיבדו בנוכחותם והיו גם
אורחים מניו״יורק ופאריס (ולמעשה
אורגן הנשף על־ידי הסניף הניריורקי של
אקי״ם) ,ובץ המארגנות היתה מישל
בוקובזה, אשת־חברה פאריסאית ה־בתגוררת
בניו־יורק.
האווירה הבינלאומית של האירוע
:ורגשה על-ידי תיזמורת השחקים שניגנה
את ההימנונים של ארצות־הברית,
צרפת וישראל כשהקל קם על רגליו בכל
פעם שהושמע אחד ההימנונים. אך את
:הצגה גנבו זוג ילדים, הנמצאים בפיקוח
:אגודה, שנתנו קטע ריקוד וגרמו לכך
שרבים מהנוכחים מחו דמעה.
לאחר שיבשח הדמעות עסקו כולם
:אוכל, שכמסורת האירועים האלה, כלל
בנות רבות ומגוונות.

בלי הבונדס

עופרה זילברמן (במרכז) ,הדוגמנית
ואשתו של שחקן הכדורגל מוטי איוו־ניר,
באה ל מסיב ה ללא הבעל אך עם חברות. עופרה ובעלה הם

בני־בית בדיסקו טק הזה, והיא זוכה כעת להתחד שות הקאריירה
שלה לאחר קיפאון זמני. במסיבה נכחו גם עליזה ויוסי זאנה,
שחקן הכדורגל, וחברו הטוב, בוני גינזבורג, שוער נבחרת ישראל.

ם ורק1ר 1ת במירפסת בדרך כלל ניתן לפגוש בדיסקוטק
סק״ את בלייני הפרברים
המציפים את המקום בסופי־השבוע
אך כשבמקום יש מסיבה פרטית,
ניתן לפגוש בסק״ את כל היפים
והיפות של העיר ובעיקר את אלה

שיחה אטלנטית

אמריקאי, מאוד פופולרית בחוגי החברה, בשיחה

הקשורים בעולם הספורט: כדורגלנים,
כדורסלנים ושייטים למיניהם.
הסק״ .הדיסקוטק היחיד בתל־אביב
המצוייר בגג ענק לימי הקיץ
החמים, החליט שהוא פותח את ער
נת־הקיץ במסיבת־ענק, שבה היה
כל כך דחוס שרבים ביקשו לפלס
דרכם למירפסת כדי לשאוף כמה
מולקולות של חמצן, אבל היו שם
גם הרבה גברים צעירים הנושמים
חתיכות, ולהם כנראה לא היה
איכפת מהדוחק.

ע ^ני ת עם שגריר גרמניה בישראל. למטה מימין:
א שת־העסקים הלגה גוטסדינר. למשה משמאל:
שגריר זאיר בישראל ואשתו הלבנה אליזבט.

קאוייה נוסכת

מני זולדן(מימין) ,היפה שבשחקני
הכדורסל, החל באחרונה לנהל את
בית״האופנה של חברת קרוקר. לצידו: הדוגמן עופר בוצר וחברתו.

ו_ו וו_!111 :

א 1ו!ג ־אב, ציווט: א רי דסה 291

ספר לשונאי מוסיקה
סולומון וולקוב עדות זיכרונותיו של דמיטרי שוסטקוביץ׳
עברית: גרשון ריטרמן
טפריית פועלים
לא, לא לאוהבי מוסיקה ומוסיקאים. מי
שמצפה למצוא בזיכרונותיו של רמיטר׳ ש1ס־טקוביץ׳(נפטר
,)1975 שיצא עכשיו גם בתרגום
עברי, פתח אל עולמו המוסיקלי של המלחין
הרוסי הגדול, או אל עולמה של המוסיקה
של ארצו — נכונה לו אכזבה. שהרי
— אומר הקומפוזיטור בגילוי לב — ״לא
עלי רצוני להשיח בדפים אלה, ועוד פחות
מזה — על המוסיקה שלי.״
במקום זאת, לפנינו ספר על ניסיונותיו

כיום קשה לחשוב עליו כעל יוצר החי מרבית
חייו בתחום ביניים מסוכן שבין פירחח ״הצפוי
בכל עת.למפית״ לבין ״אוייב העם״ הצפוי
לגורל מר הרבה מזה. אבל, מה לעשות,
העובדות מדברות בעד עצמן.
הנה, למשל, תקופת עבודתו של שוסט־קוביץ׳
על האופרה ליידי מקבת, שאותה
הקדיש לאשתו, תקופה שאותה הוא מתאר
כ״תקופה מוצלחת״ ,אולי המוצלחת ביותר,
מבחינת קבלתה והתקבלותה של המוסיקה
שלו בארצו.
הליברטו(הליברית, התמליל) של האופרה
מבוסס על סיפורו של הסופר הרוסי הגדול בן
המאה ה־ 19 ניקולאי לסקוב, ליידי מקבת ממחה
מצ 1סק, והוא נכתב על ירי שוסטקוביץ׳
עצמו ביחד עם המחזאי הלנינגראדי הצעיר
(אז) אלכסנדר פרייס. מה שקסם לשניים בסיפור
היה שהוא עוסק ב״אחת התקופות האפלות
ביותר״ בתולדות רוסיה ומהווה ״תיאור
אמיתי וטראגי ביותר של גורל אשה מוכשרת,
נבונה ויוצאת־דופן, הנכשלת בתנאי הסיוט
של רוסיה ערב המהפכה ״.אם תרצו, מרמז
שוסטקוביץ׳ ,עלולים היו הדברים להתרחש
גם ברוסיה מאוחרת יותר...
ראשית ״התקופה המוצלחת״ בייאוש כללי
ופרטי:
היו אז סיבו ת למכביר להיות מיואש.
נראה היה, כי לא צפוי עתה כל עתיד
(ברוסיה) לא למוסיקה תיזמורתית ולא
למוסיקה אופראית. מרבית המוסי־

שוסטקוביץ׳ עם ידידו
הבימאי מאיירוזולד
של אדם יוצר לשמר את צלם האדם ואת צלם
היוצר שבו בתנאי עריצות, אכזריות שאינה
יודעת רחם וחוסר־כבוד ודרר״ארץ לאמנות
ולאמנים. מה פלא שהספר לא פורסם מעולם
בברית־המועצות והוברח למערב. זיכרונות
אלה מומלצים גם בחום לחובבי מחזהו של
פיטר שאפר, מנצארט וסאל״ך׳ ,שהפן אחר־כך
לסרט עטור פרסים. זאת מפני שהוא הולך
צעד אחד או כמה צעדים הלאה אל מעבר
לסימפטום קינאת הסופריס/האמנים האישית,
שלעיתים רחוקות היא מרבה חוכמה ולרוב
היא מעבירה את קורבנותיה מן העולם,
— אל מישטר שבו קינאת סופרים ואמנים
ומוסיקאים, ובכלל קינאת אדם בחברו, מונחת
היתה ביסוד הגיונו ואף סייעה בהשתמרותו:
מישטר שבו חיסלו אנשים את חשבונותיהם
הפרטיים ביותר במסווה של פטריוטיות או
נאמנות למולדת ובעצם נתנו את ידם לעריצות
ממלכתית שרק מעטות תשווינה לה בהיסטוריה.
לפיכך,
ספר מלא עדויות על שינאה וקינאה
עיוורת ודיכוי. מיסמך מזעזע נוסף על
מכונת עריצות הנתמכת בידי גייסות של מלשינים
ושכירי חרב וחנפנים, ובעלי אגרוף
וסתם פחדנים ונמושות.
אות ומופת מפוקפק לסכנה הגדולה המאיימת
על התרבות בזמננו — סכנה שכמותה
לא ידע מין האדם מאז פרוץ הוואנדאלים אל
רומא ועד צמיחתם והתבססותם של הסטאלי־ניזם
של סטאלין, ההיטלריזם של היטלר
והפאשיזם של מוסוליני ושל בעלי בריתו
המצויים כמעט בכל ארץ ובכל אתר ובכל
תרבות ברחבי העולם.
כלומר, ספר רוסי של מלחין רוסי. אבל
האירועים והגילויים הנחשפים בו עשויים היו
להתרחש בכל מקום שבו יש די חמצן לקיום
אדם. וביתר קונקרטיות, גם כאן, במקומי, וגם
ש — 6במקום שבו אתה חי שם.

בין פירחח ר. א רי ב העם״:
חסרי ם. ערירים סים פעיים״
למי שיודע את מוניטיו של שוסטקוביץ׳

המרשל מיכאיל טורצ׳בסקי, ידידו ופטרונו
של המלחין, ואשתו
קאים הגיעו ברגשותיהם לנקודת הא פס.
זה אחרי זה ביקשו בראש מושפל
להתקבל לשורות הר״א״פ״מ (האגודה
הרוסית של מוסיקאים פרוליטריים,
שהוקמה כאמצעי פיקוח על השילטונות
ב תחו ם המוסיקה תפקידן של
אגודות אלו (זו הנזכרת וכן אגודת
הסופרים המקבילה לה) היה לפקוח עין
על הספרות ועל המוסיקה, והן פעלו
בצורה זו עד שנדמה היה לנו, כי בעתיד
הקרוב תוחלף כל המוסיקה בשיר של
דווידנקו ״הם רצו להכותנו, להכותנו״
(פיזמון תעמולה פופולרי שנשא חן בעיני
סטאלין -נ״ז).
לאחר מסע רישמי־יזום לטורקיה, משתתף
שוסטקוביץ׳ בביצוע סונטה שלו לצ׳לו באר־כאנגלסק.
לאחר הקונצרט הוא הולך לקנות
גליון פ ח 1דה חדש:
אני פותח א ת הגליון, מדפדף, ומוצא
בעמוד השלישי א ת המאמר ״תוהו ובוהו
במקום מוסיקה לעולם לא אשכח את
היום ההוא, דומה שזה היום הבלתי נש כח
ביותר בכל חיי. מאמר זה בעמוד
השלישי של ה״פרוודה״ שינה בבת״אחת
את כל אורח חיי; הוא הודפס בלא חתי מת
שם המחבר, דהיינו, כמאמר המער-

האם הדברי ם המחרידים המתואר. ,בזיכרונותיו
של המלח !,הרוסי שוסטקוביץ עשויים להתרחש גם
בי שר אל של שנות התשעים? — מדוע לא, בעצ ם?!
כ ל התנאים וה״גיבוריס״ כבר סגונו״םעל הבימה:
מישטר של דיכוי ומעברים המוניים, דו ר צעיר המובן
שלא יסתבך
להשלים עם הבל ובלבד
ב״פוליטיקה״ המאוסה, שרותים חשאיים ושרות׳
ביטחון ושרות׳ ריגול שמעלדיהם חובקים זרועות
עולים. ועל הבל — עדרג דו ל של מלשינים בכוח
ובפועל מקירבה של קהילת היוצרים עוצמה. ברי ת
בלתי־קדושה של חרבות־להשביר וסופרי חוגר
ומתוסבלים דמיזיהם א שר ישרתו ב ל שילטון ובל
שרר הובלבד שיותן להם לחסל את חשבוזוחיהם
האישיים ולזבות מדי פעם בותח שמן מן העוגה.
כת, ועל״כן הוא ביטא א ת עמדת המיפ-
לגה, ולמעשה -א ת דעתו של סטאלין,
וזה מה שהיה חשוב.
לרברי המלחין, קיימת סברה שהמאמר נכתב
בידי ״הממזר הנודע לשימצה זסלווסקי״
(יהודי, ז׳דאנוביסצז ומלשין נודע — נ״ז) —
אבל ״במאמר זה יש יותר מדי מפרי רוחו של
סטאלין, יש שם ניסוחים שאפילו זסלווסקי
לא היה משתמש בהם — שכן היו שם יותר
מדי שגיאות דיקדוקיות ...והרי המאמר הופיע
עוד לפני הטיהורים הגדולים, ובמערכת
,פתורה׳ היו עדיין די הצורך אנשים בעלי
השכלה נאותה, הם לא היו משאירים את
המישפט המפורסם, שבמוסיקה שלי אין שום
דבר הנשמע כ,צלילים סימפוניים׳ — הם היו
מוחקים מישפט מעין זה לכל אחד, פרט
כמובן לסטאלין...״
אחד מידידי המלחין מסכן את חייו וכותב
לעריץ מיכתב שבו הוא טוען כי שוסטקוביץ׳
אינו, אחרי הכל ,״מיקרה אבוד״ .הרי כתב גם
״כמה יצירות מוסיקליות המהללות באופן
ראוי את מולדתנו הסוציאליסטית.״
בעיקבות זאת חוזר סטלין לצפות בבאלט
המלווה במוסיקה של שוסטקוביץ׳ בתיאטרון
הבולשוי. התוצאה אינה מאחרת לבוא :״לא
עברו עשרה ימים מאז הופעתו של המאמר
הראשון, ומאמר שני מופיע. הפעם היו בו
פחות שגיאות דיקרוקיות ופחות הצטעצעו־יות
סיגנוניות, אבל נעימת הדברים היתה אותה
נעימה ופסק־הדין היה אותו פסק־דין״.

יותר ס די עבור
ארם אחר
שתי התקפות כאלה, ה מו דו ת כמא מרי
מערכת של, פרוודה׳ -תוך עשרה
ימים -היו יותר מדי עבור אד ם אחד.
עתה ידע כל א חד, שגורלי נחרץ ...הת ווית,
אוייב העם׳ הודבקה לי, ונשארה
לתמיד, ואין אני חייב להסביר את פשר
התווית בימים ההם. כולנו זוכרים...
מובן שרדיפות מעין אלה לא היו אפשריות
בלא סיועם הפעיל מאוד של מלשינים וזדים
מקירבה של קהילת האמנים עצמה, וכאלה
הלא יימצאו בכל מקום ובכל זמן למכביר.
שוסטקוביץ׳ קורא להם בלשון מאופקת ״הבלתי
מרוצים״ (לא תמיד הוא מאופק כל כך. 0
וקובע:
״קבוצת הבלתי־מרוצים העבירה לסטאלין
הלשנות בשפע רב, שהיו חתומות חלקן באורח
אישי, וחלקן כקולקטיב. בדומה לאיליה
ופטרוב(הומוריסטים רוסים ידועים) ,שליגל־גו
פעם, :המלחינים משמיצים זה את זה על
נייר תווים׳.״
אבל, מעיר המלחין ,״איליה (בתירגום העברי:
אילף, כשמו הפרטי השני של הסופר)
ופטרוב העריכו יותר מדי את המלחינים —

הם השתמשו בנייר כתיבה רגיל לגמרי״ ב־כיתבי
המלשינות שלהם.
התוצאה: ז׳דאנוב, הממונה על הכשרות
מטעם המיפלגה בתחומי התרבות ,״לא נאלץ
לעבוד קשה מדי״ —
המלחינים נשכו זה את זה בעונג רב.
איש לא רצה להימצא ברשימתו של
ז׳דאנוב. ז את לא היתה רשימה של מו עמדים
לפרסים, כי א ם לחיסול אפשרי.
לכל פרש היתה כאן חשיבות ניכרת -
למשל, למקומך ברשימה. אם ראשון
אתה בה -ראה את עצמך כאבוד. אם
במקום האחרון -יש עדיין תיקוות״מה.
האזרחים המלחינים הלמו זה בזה, כדי
לא להיקלע לתוך הרשימה, ועשו הכל
כדי שחבר אחר ייכלל בה. הפכו ממש
לפושעים, שאורח מח שבתם הכתיב
להם: ת מו ת אתה היום -ואני אחיה יום
נוסף.
על הרשימה — נודע — עבדו ללא הרף.
סטאלין הטיל על ז׳דאנוב את משימת איתור
״הפושעים העיקריים״ בתחומי המוסיקה.
״עבר כמו
ז׳דאנוב — מספר שוסטקוביץ׳
תליין עינויים מנוסה״ ,כשהוא מסית מלחין
אחד בחברו. כך נוספו שמות, נמחקו, וחזרו
והופיעו. רק שני שמות שמרו בהתמדה על
״מקומם בצמרת״ :אלה של שוסטקוביץ׳ ,מיס״
פר אחד: ופרוקופייב — מיספר שניים.
הארץ כולה היתה אחוז תקדחת -
המלחינים יותר מכולם( .לא בטוח. המ צב
אצל הסופרים לא היה יותר טוב, וגם
מיספר המלחינים שהוצאו להורג לעומת
מיספר הסופרים שזכו בגורל דומה מעיד
על כך שהמישטר חשש הרבה־הרבה
יותר מן האחרונים מאשר מן הראשונים
נ׳׳ז) .כאילו נפרץ סכר, וזרם של מים עכורים ומזוהמים הציף א ת הכל. הכל
נראו פתאו ם כאילו נפאם השד, וכל
א חד שרק התח שק לו -הביע א ת דעתו
על המוסיקה. ז׳דאנוב הכריז :״הוועד
המרכזי של המיפלגה הקו מוניס טי ת
תובע מן המוסיקה יופי ועידון.״
במציאות לא היו, כמובן, לא יופי ולא עידון.
כשמוסיקולוג מוסקבאי נשא פעם הרצאה
על. מלחינים סובייטיים והזכיר ביניהם את
שמו של שוסטקוביץ׳ ,עט עליו אחד חרניקוב
— עוד ״ממונה״ מיפלגתי על המוסיקה ה״פ־רולטארית״
— ופער עליו את פיו כמעט
בצעקה :״אתה יודע את מי היללת כאן? אתה
מודע לזה? ברגע שניפטר מבנות־הברית(בגמר
מילחמת העולם) ,נמעך את שוסטקוביץ׳
שלך בציפורן הבוהן כמו פישפש. בציפורן
הבוהן״.
— דברים נוראים המגבירים עוד יותר את
יראת הכבוד נוכח נחישות החלטתם של אנשים
כשוסטקוביץ׳,׳ פרוקופייב, הבימאי מא־יירהולד,
משוררים כפסטרנאק, אחמאטובה,

מנדלשטאם, והסופרים והמשוררים הקומוניסטיים
האיריים להוסיף וליצור בתנאיה של
תופת שתטה.לא שער אפילו שהיא אפשרית
עלי אדמות.

אי שרא היה זקוק
רעבור תי, רכי שרוני
בכלל מסכם המלחין את ניסיון חייו בהתקרבם
לקיצם ,״יותר מדי אנשים מפעילים את
כישרונותיהם הבלתי מבוטלים למען מטרה
אחת ויחידה, והיא להעביר יותר אנשים לעולם
הבא.״
איך באמת להסביר את העובדה ששוס־טקוביץ׳
שרדי! לדעתו ,״שיחק לי מזלי.״ עם
זאת הוא מודה שחי בפחד מתמיד .״אכן
פחדתי,״ הוא אומר ,״הפחד הוא רגש המוכר
מתמיד. לכולנו ״.ועוד:
בחיי הלא עליזים ביותר היו מאור־

שוסטקוביץ׳ בקסדת מכבי־אש בשער
השבועון האמריקאי. בשנות מילחמת•
העולם שימש המלחין מעין סמל
לגבורתה של רוסיה
עות עצובים למכביר. והיו תקופות, שב הן
הסכנה המרוכזת העיקה עלי במיוחד,
ואז גם הפחד היה מרוכז למדי. בתקופה
זו ...הייתי קרוב מאוד לניסיון לשים קץ
לחיי ...לא ראיתי מוצא. עברי כביכול
נמחק כולו; איש לא היה זקוק לעבודתי,
לכישרונותי ...רציתי פשוט להיעלם.
ודברים אלה משמיע אדם המעיד על עצמו
שהוא ״בחור כארז חסון וקשה־עורף,
כמעט קשוח כאסיר.״
מזלו של הבימאי הגאוני ווסוולוד מאייר־הולד,
ידידו של שוסטקוביץ׳ ,שיחק לו הרבה
פחות ...רק החל בחזרות על הצגת האופרה
של פרוקופייב סמיון קוטק בתיאטרון האופרה
על שם סטניסלבסקי וכבר נאסר. אז כבר נטלו
ממנו אפילו את שמו מאיירהולד! חוקרי
הנ־ק־ו־ד טענו כי תחת השם ״סמיוניץ״ היה
חבר במחתרת שתיכננה שורת מעשי חבלה...
מצחיק?! לאו דווקא. מאיירהולד הורשע
ומצא את מותו הלא״טיבעי בבית־כלא
( .)1942 ואילו ״העבודה באופרה נמשכה
כאילו מאום לא קרה. זה היה אחד האיפיונים
הנוראים של התקופה ההיא. אדם נעלם —
והכל נוהגים כאילו מאום לא אירע ...פתאום
הוא אינו קיים עוד, כאילו התנדף באוויר,
ואיש אינו אומר מילה.״
״מהרהר אני במאיירהולד אומר
שוסטקוביץ׳ עשרות שנים לאחר־מכן —
״רבות היו הטרגדיות בימי חייו. כל חייו היו
טרגיים: ואחת הטרגדיות שלו היתה, שלא
עלה בידו לביים את האמלט.־ במובן מסויים,
מהרהר המלחין המזדקן, הוא וידידו מא־יירהולד
שכנים עכשיו .״אני עובר בנסיעה או

ברגל ליד יד הזיכרון שלו(שהוקמה לאחר
טיהורו בימי ה״הפשרה״ של כרושצ׳וב),
המתארת מעין מיפלצת דוחה, ואני מתחלחל.
הכתובת על הלוח, :בבית הזה חי מאיירהולד.
צריכים היו להוסיף, :ובבית הזה נרצחה
רעייתו בצורה בהמית
אשר לבימאי הקולנוע והתיאטרון הנודע
אייזנשטיין, לזה לא היה — לטענתו של
שוסטקוביץ׳ ,שגם אינו חסיד גדול של סט־ניסלבסקי
— שמץ של מצפון .״אבל פחד
אכן היה לו — ועוד איזה.״ משום כך קיבל
על עצמו, למשל, לביים אופרה של וגנר,
בימי הסכם ריבנטרום־מולוטוב, שכן ״דחיית
ההזמנה — פירושה היה סיכון הראש״.

המערב ר א. הדד
אבר היה קיים
רסטארין

אבל הישרדותם של שוסטקוביץ׳ ופרוקו־פייב
לא היתה סתם עניין של מזל, וגם לא
פועל־יוצא מן העובדה שהרורו/הרודנות
חוששים תמיד פחות מן המוסיקאים, שמרביתם
יסתגלו ממילא לכל מצב, מאשר מפני
הסופר או המשורר. סייעו להם בכך גם מוני-
טיהם הבינלאומיים .״מדוע לא שלח אותי
סטאלין מיד לעזאזל, אז ב״ ״,1945 שואל
שוסטקוביץ׳ ומשיב ״תשובה פשוטה״ :״היה
עליו קודם כל לגמור עם בנות־הברית.״
נכון, גם שוסטקוביץ׳ מודע לכך ״שהמערב
לא,הזיז׳ לסטאלין כהוא זה, והאינטליגנציה
במערב — עוד פחות. הוא נהג לומר, :אל
תדאגו. הם יבלעו כל דבר׳.״ אבל, הוא מוסיף,
״המערב היה(בכל זאת) קיים ״.וכאשר ״המציאו״
את ״תנועת השלום העולמית״ ולתנועה
זו נדרשו אנשים לשרותה ,״נזכר בי סטא־לין.״
בכלל,
כך מאפיין המלחין את סיגנונו של
העריץ :״הוא אהב להעמיד אדם אל מול פני
המוות — ואז להרקידו לפי חלילו״.
שוסטקוביץ׳ אף מוכן למנות רשימה ארוכה
של ״יצירות פסולות״ (מבחינת ערכן ה־אמנותי)
אשר להן נתן יד בתרמו להן ליווי
מוסיקלי(כך לסרטי תעמולה ״עלובים״ כגון
״נפילת ברלין״ ו״שנת 1919 הבלתי־נשר־חת״
,סרטים שעבורם גם קיבל פרסים) .בניסיונו
להצדיק את עצמו הוא מצטט את צ׳כוב
שנהג, לדבריו, לומר, שהוא מוכן לכתוב הכל,
פרט להלשנות .״ואני מסכים לדבריו,״ מודה
המלחין .״מה אוכל לעשות? יש לי גישה
מאוד בלתי אריסטוקרטית לאמנות.״
בהקשר זה של מוניטין והישרדות מופיעים
כאן גם סיפורים משעשעים(משעשעים
לאחר מעשה, כמובן) .למשל: כשהגיעו
ידיעות כי המוסיקה שלו מושמעת יותר ויותר
במערב — גאתה בו ״תחושה סתומה של אי
נוחות.״ ואכן, התברר כי היה לו ממה לחשוש:
״בנות־הברית התלהבו מן המוסיקה שלי,
כאילו רצו להדגיש: ראו נא, כמה אוהבים אנו
את המוסיקה של שויסטקוביץ׳ — ומה אתם
רוצים עוד מאיתנו, שנפתח אולי את החזית
השניה?״ (במערב אירופה. כדי להקל מעל
הלחץ על רוסיה — נ״ז<.
סטאלין רתח מכעס. ונדל וילקי, שהיה אז
מועמד בבחירות לנשיאות ארצות־הברית, בא
לביקור במוסקבה .״הוא נחשב לגברא־רבא
במדיניות ארצו, ולכן שאלוהו — אימתי תיפתח
החזית השניה? וילקי ענה, ששוס־טקוביץ׳
הוא מלחין דגול״...
קל לשער את השפעתה של תשובה מעין
זו על סטאלין הנתון להתקפי זעם נוראים.
ועם זאת, בצורה משונה, דומה שמוניטיו של
המלחין במערב בכל זאת כבלו את ידי מי
שלא היסס לשלוח עמים שלמים אל מותם.
מובן שאין ההסבר מספק לגמרי. מאיירהולד
והאיסטרטג הסובייטי״ המוכשר, המרשאל
טוכצ׳בסקי, אף הוא ידידו ופטרונו של המלחין,
היו מפורסמים כמותו, אם לא יותר
ממנו, מה שלא מנע בעד הרודן מלשלחם אל
מותם.

רודנו ת היא פרוורסיה פרוורטי וכר רו דן

בכלל, עושה כאן שוסטקוביץ׳ את חשבונו

של בעל ניסיון עם הרודן, הרודנות ותפיסות
רומנטיות שעודן שגורות לגבי ״גיבורים
היסטוריים״ מסוגו של סטאלין. רודנים, הוא
מחווה את דעתו, אוהבים להציג עצמם קבל־עם
כמקדמי האמנויות, אף כי אינם מבינים
בהן ולא כלום.
ומדוע אינם מבינים?
כיוון שרודנות היא פרוורסיה, וכל
רודן הוא איפוא פרוורטי. רודן המגיע
לשילטון חייב לדריד על גוויות. השררה
מפתה -האפשרות הזאת לדכא בני־אד
ם אחרים, לשים אותם ללעג ולקלס.
ואם כן -האם עצם השאיפה לשררה
היא פרוורסיהז א ם הנך עיקבי בדעתך -
עליך להשיב תשובה חיובית לשאלה.
שכן ברגע שהינך נכנע לתאוות השררה
הינד אבוד. אני משקיף על כל מועמדלמנהיגות בח שדנות מרובה, מספיקות
לי אשליות נעורי.
— דברים כדרבנות. יפים גם במקומנו
שלנו...
ושוסטקוביץ׳ מוסיף :״אם פלוני סיפק את
יצריו הפרוורטיים והפך לרודן — שומה עליו
עתה להמשיך בתהליך הפרוורסיה, שהרי הוא
חייב להגן על שילטונו ולהיזהר מ,משוגעים׳
כמוני וכמוך ...ואם חסר אויבים הוא — עליו
להמציאם! שהרי חייב הוא לאמן את שריריו.
שאם לא כן, לא יוכל לדכא עם שלם ולהציק
לו עד זוב דם. שכן בלעדי כל זה — מה תהא
הנאתו מן העוצמה השילטונית? מיזערית למדי.״
ניתן
להוסיף ולצטט מספר זיכרונות מופלא
זה (שהועלה על הכתב בידי סולומון
וולקוב) עוד ועוד. כך את ההודאה הנוראה כי
הסימפוניה השביעית שלו, המכונה ״הלנינ־גראדית״
,מגוללת לא רק את סיפור המצור
הנאצי על לנינגראד, כי אס גם ״את לניג־גראד
זו שסטאלין הרס והיטלר (רק)
סיים בה א ת המלאכה״.
ולהבדיל, את דבריו החמים על המוסיקה

י שר אר הר

רחוק מישועה
ניחוח שאץ לו עזכחה
ניצוץ תבערה מחבל הבמך עלי תאטר ד ־
בטרם - 11 111 מוליך עצבים אש בשתי
לאו־ך חוך אבלים
בערב ירך על שוק
עקב וכפות דגלים נרדמים נפח
גחלים באש לא וי כאב
עכור נודד בגוך כשנה המטות נודדת בחדר

נחה מאות בסליחה
ניחוח שאץ שכחה לו נתיב מסחרר

(אבקת ירק דומה ישועה בעקבות)
שואך אור עינים
ניצוץ תבערה
יסודתו בחבל הכסך
סופו בעפר נתיב לבא מוליך
מענה לשץ בתהו

(מתוך ספר־השירים
״קצה החשכה ולחם״ שבכתובים)
מזמין את האישיות הסיפרותית הנאורה למדי
לכבדו בביקור בביתו — זו מסרבת .״אדם
פחות מחוסן ממני היה נפגע אנושות מן
הדחייה הזאת,״ כותב שוסטקוביץ׳.
ההיסטוריה חוזרת ער עצמה

הלוויית שוסטקוביץ׳ 14 ,באוגוסט .1975
המלחין חצ׳טוריאן נושק את ידו של הנפטר
העממית היהודית, המייצגת בעיניו את הד מות
שיש לשוות לכל מוסיקה אותנטית שבעולם(
.שוסטקוביץ׳ ,אגב, הלחין את ״באבי
יאר״ של יבטושנקו ).״אין אני נלאה להתפעל
ממנה,״ הוא כותב על המוסיקה העממית היהודית
,״היא עשויה להופיע כעליזה ושמחה,
ולאמיתו של רבר — היא טראגית״ ׳:או
הדברים על אהבתו לצ׳כוב, שביצירתו הוא
מוצא ״דברים חשובים — על ראשית ועל
אחרית״ ,וכן על ידידותו עם זושצ׳נקו אשר
לכבודו כתב פעם את ״מארש ״המישטרה
הסובייטית״ (זושצ׳נקו, ההומוריסט הדיכאוני,
עבד גם כסנדלר״ וגם כשוטר, בדומה לצ׳כוב
שהיה רופא בנוסף לעיסוקו הסיפרותי) .או
לצטט אמרי־שפר כגון זה של צ׳כוב שהיקשה
פעם :״מה פירוש הדבר — לרפא לפי כללי
המדע? אמנם כללים ישנם, אבל המדע
איננו או דברים שאמר לו אותו זושצ׳נקו,
לפיהם ״גוגול מת מאימת המוות.״ או הסיפור
על ״אישיות נאורה למדי״ (סולז׳ניצין),
ש״הושיטה אצבע מאשימה כלפי חסרונותיה
הזועקים לשמיים של יצירתי ״.כשהמלחין

כצפוי, יש גם חיצים הנורים לעבר מבקרים
ומוסיקולוגים :״אותי מבהילים אנשים המכריזים,
כי הפירושים לסימפוניות חשובים מן
הסימפוניות עצמן. עבורם המילים הרמות הן
העיקר — המוסיקה כשלעצמה יכולה להיות
עלובה ...אני אינני זקוק למילים נועזות, אלא
למוסיקה נועזת, שבה מבטא המלחין בכנות
את מחשבותיו ותחושותיו״.
ועוד ועוד וכהנה וכהנה.
אסיים בדברים היפים לסיום:
ההיסטוריה, בפי שהננו רואים, בכל
זאת חוזרת על עצמה. אתה יכול להת בונן
באותה פארסה ממש פעמיים,
שלוש, ואפילו ארבע פעמים בימי חייך.
בפרט, אם בר־מזל אתה והשכלת לחיות
יותר משישים שנה בתקופתנו הסוערת,
בדלגך על משוכות איומות ביותר. כל
דילוג מעין זה עולה לך בכוחותיך האח רונים.
מנוי וגמור עמך, שאלה אמנם
הכוחות האחרונים בהחלט. אך עד מה רה
תיווכח, שעדיין נותרו בקירבך עתו דות
כוח אחדות. שכב נא אפוא לנוח,
החלף כוח -עד כי יראו לך פעם נוספת
את הפארסה הנדושה. בעיניך היא חד לה
כבר להיות קומית. אבל הבריות
סביבך צוחקים -הם אנשים צעירים,
הרואים א ת ההצגה הזולה בפעם הרא שונה.
אין טעם לנסות להסביר להם,
ממילא לא יבינו. עיניך תרות אחרי
צופים בגילך. הם יודעים, הם יבינו; עט-
הם אפשר לדבר. ולא תמצא איש מהם -
הם מתו כולם; ואלה שנותרו בחיים ־-
כסילים המה, ומשום כך נשארו בחיים.
או שהם התחזו כשוטים -אף זה עשוי
נתן זך
ליליעיל•

חורוסהוס מרים ובנימי]׳

מזר החודש:

עוון־

מה ניתן
רו השנה
מתנה

כל א חד אוהב יום־הולדת. ואיך או הבים
בני המזלות השונים שיחגגו את
אותו יומן מה הם אוהבים לקבלו מהי
הדרן לשמח אותסן

• שור
הוא אוהב מתגות בעלות עיך. אפילו
שתהיה מתנה קטנה, אבל שווה. שאפשר
להניח במקום שיראו, שתחזיק מעמד
ושכולם יתפעלו. הוא אוהב שיחגגו א ת
יום־הולדתו בבית. הוא לא אוהב לדעת
על כך מראש. כל ההכנות ממש מעייפות

בנושא הכטפים אתם מרגישים קצת
* לחוצים ונוטים לבצע פעולות נמהרות
ולא נבונות. זה בולט

בעיקר ב־ 3וב־ 4בחו ¥

אתם חשים חו־

טר־שקט וקצת ריב־

און בגלל שאתם

נתקלים במיכשולים

שאינכם מבינים א ת

טיבתם. נטיעה שא-
ת במריז -

ת ם מתכננים ב״ 8או
__ באפריל

ב* 9בחור ש עלולה

להיות מטובנת. או §1

ם ימים דורשים מכם זהירות והי :¥¥מנעות
מלהתערב במריבות כלשהן.

המתיחנת שהיתה בקשר לחח 1ס הרומנטי
•׳¥חולפת. החשש!ת הי 1סזנזמיס נמה שסע

תבינז שמצבכם טוב
סשחשבתם. הפנויים
שביניכם י 0צא 1עכשיו
בן או בודזנג. רק חשוב
שירבו לצאח מהבית
1להחערב בחברה. ההר
פער. שלבם נוזשכח
נההנמנר חזר להנעים את
האנזירה ססביב. וד 7זה?
בחודש סנעדים לבת־מזים
וחבל. שסח על
כספכם, תזדקקו לו. אגב, אזתם יסים מלסדים
נם על אפ שחת של זכיה נהגרלזת.
1 1 1
לפני שכוכב מרקורי מתחיל בנטיגה,
כדאי שתעשו טרד, כי כרגע אתם קצת
מבולבלים ונטיגתו
של הכוכב לא תשפר
א ת המצב. המטריד
ביותר הוא ההוצאות
הגדולות העומדות ל היות
לכם בחוד ש ה קרוב.
צריך לארגן א ת
העניינים בך שתוכלו
ו 2במאי -
להסתדר עם ההוצאה
20 ביוני
הנוטפת, הבלתי״צמג־עת
כנראה. כידוע זו
אינה השנה השובה לכם בכל הקשור
בכשפים. בשטחים אחרים, שוב יותר.

אותו והסיכוי שהוא יצטרך להשקיע
מאמץ למען אותו יום לא נראה לו. אם
הכינו לו מסיבת״הפתעה, זה עובד, אם
כי הוא לא כל כך אוהב להיות הכוכב של
ההצגה. העיקר שלא יצטרך לשטוף את
הכלים אחר־בך.

• תאומים
הוא אוהב הרבה מתנות. עדיף כמה
שיותר. הערך של המתנות לא חשוב, ה עיקר
שלא יהיה משעמם. טפרים, מיש-
הקים שיש בהם הרבה חלקים, שצריך
להרכיב ולהפעיל א ת המוח. הוא רוצה
מטיבה עם הרבה חברים, אבל לא הפ תעה.
את זה הוא לא אוהב. הוא מעדיף
לצלצל בעצמו לכולם ולהזמין אותם. בי נתיים
הרוויח עוד כמה שיחות, דיבורים
והחלפת״מידע, לא חשוב על מה.

לא צריך להיות יקר. בשבילו העיקר ש זכרו
אותו וחשבו עליו. אפשר לתת לו
את הסוודר העתיק או משהו אחר שהיה
שייך לסב תא, אבל העיקר שידבר אליו.
לא מוכרחים לקנות לו משהו. עצם העו בדה
שלא שכחו אותו מ שמחת אותו.
המטיבה צריכה להיות באיזה בית חם,
עם הקרובים והחברים הטובים ביותר.
הרבה אופל טוב ושולחן ערוך, עם סכי נים
ומזלגות. לא אכילה בשיטת המיזנון
המהיר, א ת זה הוא לא אוהב.

• אריה

מתנה, שיתן משהו יקר ומתוחכם, או
שלא יתן כלום. מתנות זולות הוא לא
ישאיר בבית. זה מעליב אותו. הוא עצמו
הרי כל כך נדיב ונותן מ תנות ללא חש בון.
הכל חייב להיות מפואר ועם טיגנון
ובעיקר -מקוריות.

בתולה
רק לא להביא לו מתנות ובכלל עדיף
לשכוח א ת אותו יום. הוא לא מעוניין
במסיבות ואם הכינו לו, יתכן שבפנים
הוא ישמח, אבל מייד יעשה א ת החשבון
וכשיחשוב שהוציאו כל כך הרבה כסף
למענו זה פשוט יצער אותו. הוא יחשוב
שבכסף הזה היה אפשר לעשות שימוש

תולל. זה לא שהוא לא אוהב חגיגות.

אבל קוד ם כל הוא לא בטוח שזה עניינו ¥
של מישהו אחר מתי, ובאיזה גיל הוא ¥¥

בדיוק. יותר מדי פרטים עליו, יותר מדי

חשיפה, זה לא מוצא חן בעיניו. אם הכי ¥

נו לו מטיבה, עדיף שיהיו מעט משתת ¥
פים.
רק הקרובים ורק מי שכבר מכיר

ויודע. הרי חייו הם עניינו הפרטי והוא

לא רואה שום סיבה מיוחדת לשתף בהם

סתם אנשים. מתנות הוא אוהב וכדאי ¥

שיהיו יקרות, או אפילו עדיף איזו הט־

חאת -מתנה.

• ק שת

יום־הולדת זה בכלל לא בראש שלו¥ .

למי יש סבלנו ת להתחייב לבוא בדיוק ¥

ביום ובשעה שתיכננוי חוץ מזה מי אמר ¥

שצריך לחגוג דווקא באותו יומן אפשר ¥

סתם ביום אחר, כשבא לו. במקום זה ¥
טוב יותר לתכנן פעילות ספורטיבית ¥

משותפת. אולי איזו הפלגה קטנה, אולי ¥

צלילה משותפת. עוד יותר טוב רכיבה ¥

על סוסי ם, איזה ספורט לא רגיל. מתנות

הוא מוכן לקבל, אבל לא יקרות. הוא לא ¥

אוהב להרגיש חייב. הכי טוב להביא לו

ספר או כרטיס״טיסה לאן שהוא. טיו ¥

לים
ונטיעות זה הכיף שלו.

לסרטן: מכלהלב. לגדי: מה
מעשי וחשוב יותר. אטור להפתיע אותו.
הוא לא אוהב להיות כוכב״הערב. אבל
אם הכינו לו מטיבה הוא ישתף פעולה,
מאזניים הוא אוהב שיזכרו א ת היום! יחגגו לו!
יפנקו אותו! יפתיעו אותו ויערכו את ה כל
בצורה יפה ומהנה א ת העין. האווירה
חייבת להיות שקטה ונעימה ומצב הרוח
עליז. הוא לא אוהב חגיגות גדולות ה מכניסות
יותר מדי מת ח באוויר. חשוב
שהכל יהיה באווירה שקטה והרמונית.
מתנות! כן, בהחלט, אבל בטעם. איזה
בגד יפה, תכשיט, תמונה.

הוא אוהב מטיבה גדולה עם חברים
שיש להם שם ופירטום. כלים נאים,
הרבה זהב. אם מישהו חושב לתת לו

זה לא בדיוק היום שבו אפשר להש־

אתס מתחזקים, למרנח שסתישים זאח בעיקר
אלה שגזלד! בתחילת המזל האחרים
עדיין אינם בריאים
זצריביס להמשיך לטפל
בבל תופעה שאינה
רגילה. עייפות נחלה בד7
עד ה־ 9בחנדש. צריך
להיזהר ספני תאנגנת,
פיגועים זבו. אצלכם בד
לטח הנטיה להיפגע נ ד
ו 2ביוני -
ססל. ידידים קרזבים י־
20 ביולי
מאז לעזרתכם, לא תהי!
לבד, רומאן חדש עש1י
להתחיל. בתחילה •היה בעל אופי •ד־דזח׳ ,אך
מאוחר יזחל ע שו להתפתח לקשר עמוק,

במקום העבודה כראי שתהיו עכשיו
מאוד זהירים. אתם נו טים לדבר יותר
מר* ולהתחרט מאו חר
יותר. אתםמתח ממים
במהירות ומא בדים
שליטה ועלולים
להט תבסך עם הממו נים
או עם אישיות
חשובה לקידום הקר יירה.
היו זהירים. בין
כה ופה יש מי שמנסה
לפגוע בשמכם הטוב.
חשוב עכשיו שתוכי-
הו את עצמכם. מלחשים עליכם שאינכם
עוברים מספיק וכדאי שתדעו זאת.

ילדים עלזל־ס לנחם לכס השבוע לדאגות.
חימכיס על עשא־ם ששם .״תב! שבל מח
שאתם מציעים הוא גבון,
אבר הם לא סוכנים
לקבל העחודביקגרת או
החערבוח, ל ק כדאי
שתעמדו ביגתיים סהצד
ולא תקלקל( לכם.
ידידים קצח מאכזבים.
הם חאנים לאינמרסיס
22ב אוגו ס ט -שלהם, על חשמגכם.
22בספטמבר
שימו ל ק אל תצאז
.פראיירים־ .ה־ 7וה־8
קזבעים לגבי הסשך הקריירה. זה חלו׳ בדרך
שבה תטפלז באנשים הגזנעים דבר.

הבריאות רגישה מאוד, אתם קצת
מדוכאים ומושפעים ממצבבם הנפשי,
מה שמביא א תכ ם
לנטייה לחלות. בני־מישפחה
עלולים ל הרגיש
ל א טוב ולהז ד
ק ק לבם. בעבודה
חשוב שתשמרו על
הכללים ולא תרשו
לעצמכם לחרוג ממה
שמקובל. ייתכן שיפ רוץ
טיבטוך או ריב
גלוי ב 9-או ב־סג
בחודש. עדיף לא להתחיל בזה, זה עלול
להימשך הרבה מעבר לזמן סביר.

אתם מתחילים עכשיו בתקופה הרבה יזמר
טובה. בין ה־ 4ל־ 6צ פד ם לכם כסה איחעים
בלתי־רנירים. רובם טר
בים. זה קשור ליחסים
עם הסביבה, בעיקר עם
ס• הסין השני. בנושא
העמדה עליכם להפעיל
קשרים, ש ק יש ם׳
שסשניין לעזגר לכם.
אינכם סדרים במערכה,
כפי שזה נראה לכם
לפעמים. עכשיו תמצאן
בקלנת אח מה שאתם
מחפשים. קשרים עס נורם־ס שעים מחדל
ענדם על הפרק, בעיקר בענייני עבנדה.

המון עבודה וטרדות הקשורות בטיפול
ובשרות לחברים ולבני-מישפחה. זה
בעיקר ב־ 4עד ה־6
בחודש. אבל חשוב
שתמצאו לעצמכם זמן
למנוחה. בשורה לא
כל כך שובה עלולה
להגיע בקשר למחלה
של אדם קרוב. זה
קורה ב־ 10 או ב״11
בחודש. ב ת חו ם הרו (
2בנובמבר -
20 בדצמבר
מנטי הולך לכם. ה7-
וה־ 8בחור ש יפתיעו
לטובה. מישהו שחשבתם שלא תיפגשו
בקרוב בוא וישנה לגמרי א ת ההרגשה.

עקרב

•ג די

הוא חוגג בחורף, כשהכל גשום, קר ¥

(המשך בעם 1ד ¥ )34

0הו

נו 11111ו!

חאזג״ם

עקת

ה־ 3בחודש עלזל לאלץ אתכם להישאר 1 בבית בגלל איזה קילקנל שיביא לשינז׳
בתוכנינת 471 .עד * 671־

יהי 1סאנד חסנטי־ס1 .
חזבק אז לנשת לבוס1.

לשנחח ולשכנע. עבשיז
אפשר יהיה לשנות את
דעתז והקידום תלד 1 במידת ה שימוע שלכם1 .

ה־ 7יביא גם בשזרה | |
ו 2בדצמבר-
משמחת בעניין הזה. בין
9ו בינואר
ה־ 9ל־ 11 אתם עמים 11 11 לריב זלהסתבסך עם 11:
מ-הזזג. אתם ממהרים לכעזס. להתפרץ .

לתמע ולהאשים. זה עלול לגרוס לחרטה

האווירה בבית, בקרב המישפחה משת *
פרת. ה״ 4וה־ג בחוד ש ירגישו אתהח
שיבות
שיש לאנשים

שעימם אתם חיים. 11 בין ה־ 7ל־ 9בחוד ש

תצטרכו לקבל החל 11

הקשורה לי חסי ם
11 11 רומנטיים. אל תשפטו

רק לפי ההגיון, תנו

ח שיבות גם לרגשות.

הפעם כבר לא תוכלו 11 להתעלם מהם. בין ה-

9ל-גג אתם עלולים 1 להרגיש לא טוב, ה שתדלו לנוח. בעבודה 11:
חשוב להטות אוזן למי שממונה עליכם .

אהבה חד שה או מחודשת עשנ״ה להתחיל *
בקרוב. יחסים שהי! במעט מנזתק־ס יחזה *
לתפוס מקום חשוב. כל

זה קורה בצורה מקרית ׳ 1
ומאוד מתרה. אל ח מו *

על כך יותר מדי. רק1 .
לאחר תורש וחצי תרעו

אם זר! קשר שיש לו
עתיד. בסקוס העבודה

מרוצים מכם. מי שם־
בפברואר
חפ ש כעת עמד ה. יוכל 1 :
למצוא. צריך רק להעז *
20ב מרס

ולהיות יותר חצופים.

בעליל כספים, זה שבוע ד* מאכזב. היזהרו *
שלא תסבלו מאבירות, פריצות וגניבות .

״אנחנו נוסעים לטיול, והיא מחליטה
לעצמה שהיא רוצה שניסע למקום מסויים,
אבל לא משתפת אותנו בהחלטה שלה.
כשאנחנו כבר בררו, היא פתאום אומרת מה
שהיא רוצה, וכשאומרים לה שנוסעים למקום
אחר לגמרי, היא נכנסת למצב־רוח ומעבירה
לנו הרגשה שהיא מקופחת.
״היא ממש מטרידה אותנו. כשהיא בלחץ,
היא נסגרת, ואץ שום אפשרות להתקרב אליה
ולדבר איתה. זה יכול להימשך המון זמן.
לפעמים היא הולכת לחדר שלה, נרגעת
וחוזרת כשהיא בסדר. אבל אם רוצים לדבר
איתה על מה שקרה, או לברר איתה למה קרה,
היא לא מוכנה לכך בשום אופן. אנחנו
מרגישים שמצטבר אצלה מישקע של מרירות,
אבל אנחנו, בעצם, לא יודעים מה היא
מרגישה ומה היא חושבת.
״זה מטריד, בעיקר משום שהיא כבר בגיל
ההתבגרות, ואחנו יודעים שבגיל הזה הילדים
עוברים מצבים נפשיים קשים, ואנחנו חוששים
מפני משהו דרסטי. זה גיל מאוד
מבולבל.
״אנחנו שומעים על רברים שקורים בגי־

״מה לך? מה קרה? אתה נראה עצוב כל״כך,
אי־יה?״(אומרים ההורים לילד).
״עצוב, למה אהיה עצוב, הרי יש לי יום־
הולדת ...הנה הן כל המתנות ..אינך רואה

״לא.״ השיב פו.
״גם אני אינני רואה אותן,״ אמר אי־יה,
״לצון חמדתי לי״...
״די לי,״ אמר אי־יה וגעה כמעט בבכי ,״די
לי שאני אומלל. לא מתנות, לא עוגה ולא
נרות, ואין איש שם לב אלי כלל, אך אם גם
מלבדי יהיו אומללים״...
מדובר, איפוא, בשדר כפול, האומר בגלוי:
״אני אומלל ואינני מעוניין לדבר על כך״.
ובסמוי :״התייחסו אלי! רחמו עלי! התאמצו
בשבילי! מיצאו דרך לפצות אותי על סבלי!״
התנהגות כזאת מתפתחת רק אצל ילדים,
שההורים שלהם רגישים מסיבה כלשהי
לשידור התובעני של המקופחים.
אם רוצים ההורים שהילדה תהיה פחות

המלוכלכים, אך בקשותיה לא עיניינו אותם.
ובכל פעם שרצתה לכבס, מצאה את עצמה
במסע־חיפושים אחרי בגדי־הילדים בחדריהם•
במיוחד ערכה מצוד מיסתורי אחרי התח־תונים,
שהיו מוצאים את דרכם למקד
מות־מחבוא שונים ומשונים, בעיקר מתחת
למיטות ולארונות. כמעט בכל יום היתה
זוחלת מתחת למיטות, כדי לדוג את התחתונים
לכביסה.
כך זה נמשך, עד שנמאס לה. היא הודיעה
לילדים באופן חר־משמעי :״מהיום אני מכבסת
רק כביסה הנמצאת בארגז־הכביסה.״
הילדים לא התייחסו להודעה, אבל האם
ביצעה את הדבר בעיקביות, אם כי בחריקת-
שיניים.
כעבור ימים אחדים, בעודה יושבת בבוקר
במיטבח, שמעה את השיחה הבאה מחדר־הילדים:

״אוי, אין לי תחתונים נקיים במגירה.״
• ״חכה, אני אראה אם לי יש ואתן לך.

לנו שתי בנות. הגדולה בת , 12 על
/ /סף גיל ההתבגרות, הקטנה בת . 10
״הקטנה מאוד פתוחה וחברותית. היא
משתפת אותנו בחוויות שלה, מספרת מה
קורה לה, מתייעצת. רואים מייד מה מצב־רוחה,
והיא יוצאת ממצבי־רוח רעים.
״הגדולה נעימה, חברותית, נוחה. אבל היא
מאוד סגורה וביישנית, והיא סובלת ממצבי־רוח.
״למשל:
היא לא אומרת זאת, אבל היא
קובעת לעצמה דברים בראש, תוכניות שהיא
מחליטה עליהן. כשהן לא מתבצעות, היא
נכנסת למצבי־רוח.

יש קשיים?
נחל קו השני של הקורס ג בי ת-
הספר להורים של ״מכון־אדלר״
ניתנת הדרכה אישית לכל מיש־פחה
נ קנו צ ה.
ההורים מספרים על האווירה
בני ת ועל הילדים, ומתייעצים עם
המנחה והקבוצה על קושי מסויים
עם א חד הילדים, או קשיים עם כל
ילדי המישפחה.
אספתי חלק מהשאלות שהעלו
ההורים, וגם שאלות של הורים
אחרים, שהגיעו למערכת, וזיווית
אברמסון עונה ומייעצת.
הודים הנתקלים בבעיות, שיש
להם קושי מסויים עם ילדיהם,
המעוניינים להתייעץ, להעיר הע רות,
לשתף, להציע, או לחלוק על
מה שנכתב בעמוד זה -מוזמנים
לכתוב למערכת ״העולם הזה׳,
ת.ד ,136 .תל־אביב. אנחנו נענה
בשימחה.

לים האלה, ואנחנו מחברים אותם עם ההתנהגות
של הגדולה וחוששים לה.
״אנחנו מכבדים את הרצון שלה לשמור
את המחשבות לעצמה, אבל היינו מאוד רוצים
שתשתף אותנו בהן״.

תגובת זיווית אבומסון
ך• בת הקטנה שלכם הגיעה למישפחה,
1 1שבה היתה ילדה סגורה ומאופקת, ובחרה
לעצמה את המיגרש של הילדה הפתוחה.
הגדולה השיגה בסגירות שלה הרבה דאגה
ותשומת־לב של ההורים, שגם אם הן סמויות,
הן קיימות.
לפעמים ילד מסתגר. הוא כאילו אומר:
״אתם לא עשיתם מה שאני רוצה, אני לא
שבע־רצון, אני מודיע זאת בדרך משלי.״ ואז
יש רצון של ההורים לפייס אותו, וממתינים
לו שייצא מהחדר, וכשהוא בא שואלים אותו
מה קרה לו. נוצר עניין רב סביב הנושא,
וההורים מודאגים.
הילד חש שכך הוא מרשים את ההורים
שלו, ומדאיג אותם. הוא בוחר בדרך זו, כרי
להשיג רווחים של תשומת־לב ודאגנות.
התנהגות כזאת מאפיינת לפעמים ילדים
בכורים, הרוצים להיות מיוחדים, הם רוצים
שיתייחסו אליהם באופן מיוחד.
לעיתים קרובות עסוקים ההורים בילד
סגור, מופנם ושתקן הרבה יותר מאשר באחיו
הפתוח. לילד הפטפטן אומרים :״עכשיו תהיה
קצת בשקט, ותיתן לאחיך לדבר ״.לילד הסגור
פונים במיוחד ואומרים :״אולי בכל זאת
תספר מה היה בגן(או בבית־הספר)?״
כשהילה הסגור סובל, רואים את זה על־פי
הבעת־פניו, המשדרת :״דאגו לי! חיקרו אותי!
אני סובל!״
האב־טיפוס של זה הוא אי־יה, החמור מפו
החב:
״אני שמח!״ אמר פו.
״יש שיודעים לשמוח!״ אמר אי־יה.

סגורה, יניחו לה לשלם את מחיר הסגירות. מי
שאינו מספר, אין מקשיבים לו, ולא יודעים
מה עבר עליו.
כשהסגירות איננה מביאה בעיקבותיה
דאגה והתעסקות מופרזת, יש סיכוי, ככל
שהילד צעיר יותר, שהוא ילמד את אחד
השיעורים החשובים ביחסי״אנוש: כדי ליצור
קשר, צריך להיפתח. מלבד ההורים המודאגים,
איש לא יעשה בשבילך את המלאכה
הזאת לעולם.
חלק משמעותי מאוד מן האחריות של האדם
לחייו הוא לספר על עצמו, לבטא את
עצמו, את רגשותיו ואת מישאלותיו.
מי שמצפה לכך שאחרים יפרצו את חומת־השתקנות
שלו, שיבינו אותו מבלי שיאמר
את דברו, שישקיעו מאמץ בלנחש את מצבו
— נכונות לו אכזבות קשות.
לכן טוב יעשו ההורים אם יכבשו בליבם
את הדאגה, וימתינו בסבלנות להחלטת הילד
לשתף אותם בעולמו ובחוויותיו.
יכולות, כמובן, להיות גם סיבות רבות
אחרות לכך שילד מחליט שלא לשתף את
הוריו בחייו. אבל ילד כזה לא ישדר שידורי

ההורים החוששים מפני איבוד הקשר עם
הילדים, מוטב שיתייעצו.

??אוי; אין
תחתונים!״
מא אחת לשלושה בנים, היתה אדם
\ 1מאוד פדאנטי, והנקיון היה אצלה ערך
חשוב.
״למזלה״ היו לה שלושה ילדים בלגא־ניסטים.
בכל
פעם שרצתה לכבס במכונת־הכביסה,
היתה מבקשת מן הילדים שיביאו את בגדיהם

אוי, גם לי אין.״
• ״מה עושים? איך נלך לבית־הספר?״
• ״אתה זוכר שאמא אמרה שהיא מכבסת
רק מה שיהיה בארגז־הכביסה?״
• ״טוב, אז תלך היום בלי תחתונים״.
• ״ אבל איך אני יכול בלי תחתונים?
כשאני אסגור את הרוכסן של המיכנסיים,
הבולבול שלי ייתפס.״
• ״אז תשים את היד שלך על הבולבול
ואז תסגור את הרוכסן״.
באותו היום הלכו הילדים לבית־הספר בלי
תחתונים, אבל הדן ר הראשון שעשו, כשחזרו
הביתה, היה לאסוף את כל הבגדים המלוכלכים
מהחדרים שלהם, ולשים אותם
בארגז־הכביסה.

תגובת זיווית אבומסון
להוריד בגדים מלוכלכים י ולהשאיר
/אותם במקום שבו הם נשרו מותר, אולי,
למי שיש לו משרתים במישרה מלאה. אבל
לא למי שחי במישפחה, ושאמו מטפלת בכביסה
שלו.
נושא הכביסה הוא תחום קל ונוח להתחיל
בו בשיטת התוצאות ההגיוניות. מודיעים
בתקיפות אדיבה שיכובס רק מה שמגיע
לארגז״הכביסה, ומבצעים בעיקביות.
הורים רבים יאמרו :״לילדים שלי זה לא
יפריע ״.ובכן, זה לא נועד להפריע להם. אם
זה לא יפריע להם, אז לא תהיה שום בעייה.
מה שחשוב כאן הוא שאמא מכבדת את עצמה
די כדי שלא לעשות מלאכות מיותרות, ושהילדים
לא מקבלים את התחושה שהשרותים
נעשים מעצמם.
ילדים רבים עוזבים את בית ההורים
(המשך בעמוד )34

1- 3 3

איר להיות הורה
(המשך מעסוד )33
בתחושה שבגדים, דרכם לעבור
בדרך פילאית מריצפת חדרם,
במצב מלוכלך ומקומט, אל הארון,
במצב נקי ומגוהץ. את זה כדאי
למנוע.

״מלן טר
ומיילל!״
^ ש לי תינוק בן חודשיים. זה
/ /הילד הראשון שלנו. בסו־הכל
הוא תינוק מאוד נוח, אבל בשעות
מסויימות של היום, או הלילה,
יש לו גאזים, והוא הופך לבכיין ומקטר
ומיילל. הוא נרגע רק אם אני
לוקחת אותו על הידיים, או אם אני
לוקחת אותו למיטה שלנו בלילה.
״אני לא רוצה שיהפוך לילד
מפונק, ואני מתלבטת אם לקחת
אותו על הידיים בשעות האלה ולנסות
להרגיע אותו, מתלבטת אם
הוא לא יתרגל לישון איתנו במיטה,
ואחר־כך יהיה קשה להרגיל
אותו לישון במיטה של עצמו.
.האם בשלב הזה של חייו צריך
כבר להתחיל לחנך אותו?״

תגובת זיווית אבומסון

תפחדי לעזור לו. פינוק
הוא, בין היתר, לעשות בשביל
ילד מה שהוא יכול לעשות בעצמו.
התינוק שלך אינו יכול לעזור לעצמו
כשכואבת לו הבטן. מגע גופני
חם והדוק ותנועה הם שני אמצעים
פשוטים ונפלאים להקל על
מצוקה מעין זו.
הבכי הוא, בגיל זה, האמצעי
היחיד העומד לרשות התינוק כדי
לבטא את מצוקותיו ולשרוד, באמצעות
הטיפול ההורי.
הטבע סידר לד בבטן תיבת־תהורה,
המגיבה חזק על הבכי של
התינוק שלך, גורמת לך להרגשת
אי־נוחות כאשר הוא בוכה ויוצרת
את הצורך לעשות משהו כדי להקל
עליו.
את כבר תרגישי אם הבקשה
שלו להיות על הידיים תהפוך
לדרישה מתמדת ולתגאי להפסקת־הבכי.
כל עוד יש שעות שבהן הוא
רגוע ושוכב בשקט, אל תדאגי.
בקשר לשינה במיטתכם, אני
קצת יותר מהססת. אם זה יהפוך
לעניין של קבע, אז יתכן שיהיה
קושי מסויים בשינוי הרגל זה.
באופן כללי בקשר לפינוק: זה
לעולם איננו תוצאה של פעולה
יחידה כזאת או אחרת. ההורים לא
צריכים לחשוש יותר מדי בקשר להתנהגות
מסויימת, שמא תזיק.
לעולם לא יקבע נושא אחד את התפתחות
הילד.
פינוק הוא גישה כללית, שיטת־חינוך
שעל־פיה אסור לילד אף
פעם לסבול, או לשאת תיסכול.
תמיד צריך להיות לו קל ונעים,
ותפקיד ההורים הוא לעשותו מאושר
בכל רגע נתון.
פינוק הוא שיטת־חינוך שעל-
פיה אבא ואמא מקבלים על עצמם
את כל האחריות, נותנים את כל
השרותים, פותרים לילד את כל הבעיות,
מציבים אותו במרכז עולמם
ומבטיחים לו גן של שושנים.
אם את רוצה להימנע מפינוק,
עלייך רק לזכור שחכיוון שלקראתו
את מגדלת את הילד הוא השתלבותו
בעולם, ולא השתלבות
העולם בו.

הורוסקופ
(המשך מעשד )32
ועצוב. חייו על״פי־רוב קשים,
אז לפחות ביום־ההולדת חשוב
לשמח אותו, להזמין הרבה חב רים
קרובים ובני״מישפחה. הג די
לא מפונק ויהיה מאושר
מכל גילוי של תשומת־לב כל פיו.
אם יעשו לו מסיבה גדולה,
שבה הוא יהיה המסמר, הוא
פשוט יהיה מאושר ויידע גם
איך להודות. מתנות, מה שיו תר
ובשפע. כן, הוא ממש נהנה
מזה. זו עוד הוכחה שאוהבים
אותו ולא שכחו אותו. אם יש כחו
לחגוג לו ולברך אותו, הוא
יגיד לעצמו שהוא ידע שכך
יהיה, אז חבל לעשות לו עוג-
מת־נפש ואכזבה. לא מגיע לו,
הוא זה שתמיד זוכר את ימי-
ההולדת של כולם.
• ד די
ממתנות לא כל כך איכפת
לו. אם כי, בעצם, כל אחד או הב
לקבל משהו. אבל הדלי
מעדיף מתנה מקורית. לא מש הו
שכולם מקבלים. צריך לח שוב
ולהשתדל להתאים את ה מתנה
לאישיותו. בכלל לא כל
כך נעים לו שמוציאים כספים
לכבודו. הוא חס על ממונם של
חבריו. גם לא רוצה להרגיש
חייב. אם חושבים לחגוג, אז
כדאי להזמין המון חברים.
אפילו א ת זה שרק אתמול הוא
הכיר במיקרה בתחנת״האוטו-
בוס. לא משנה. כולם חברים
שלו וכל אחד מתאים להיכנס
לביתו ולחגוג. לא איכפת לו ש יחגגו
במקום אחר, אצל חברים
או באיזה מקום ציבורי. האווי רה
היותר מדי מישפחתית לא
בדיוק מתאימה לו.

• דגים
לא רק שחשוב לזכור את
אותו היום. חשוב שכל מי ש היה
איתו אי-פעם בקשר יתק שר,
יגיד מזל טוב ולא ישכח.
הוא זוכר א ת כל מי ששכח.
הוא, בכל אופן, מתייחס לימי״
ההולדת של האחרים. על-פי-
רוב הוא מעדיף לא להזכיר
שיש לו יום־הולדת ומצפה ש יחגגו
לו בצורה הולמת. בזמן
המסיבה הוא יילד לעזור לה גיש
ול ת ת לאורחים הרגשה
נעימה. כדאי גם להזהיר אותו
מראש. חשוב לו להופיע במי טב
בגדיו ובהופעה הולמת. אם
לא ייראה יפה, הלך מצב-הרוח
שלו וכל היום כבר לא שווה.
מה לעשותי הוא רגיש.

• טלה
אם חושבים לחגוג לו יום-
הולדת, אז שיהיה קצר ומהיר.
ואולי בחיק השבע ובאיזה
מקום פתוח. לא להחזיק אותו
הרבה זמן, כי אחרת כולם יח גגו,
אבל הוא לא יהיה שם, בי נתיים
מזמן מצא לו עיסוק
יותר מעניין. מתנות הוא ישמח
לקבל, אבל לא משהו רציני
וכבד, סתם משהו נחמד. לא
כל כך רוצה שיוציאו הרבה
כסף. נראה לו מיותר. הוא כבר
יקנה לעצמו מה שהוא אוהב,
כשיהיה לו כסף. והרמז מובן.
ברור מה כדאי להביא.

דוקטור ג׳קיד
*ץ איפד! אני מכירה אותו?
מה הוא רצה ממני? עד
היום אני משתגעת, לא יודעת מה
הוא רצה ...בשביל מה הוא נקם בי
בכלל? איפה הוא היה קובר אותי
אילו הייתי מתה?״.
דבריה של שולה(שם בדוי, כדי
להגן על ילדיה הקטינים) משקפים
את תמיהתם של כל שומעי המיק־רה
שקרה לה עם ררור חצרוני
מרמת״השרון.
שולה ודרור היו יכולים להיפגש
אך ורק בתיאטרון־האבסורד או בר־חוב״הזונות
בתל־ברוך. לא היה
להם כל מכנה משותף, חוץ ממין.
שולה, ילידת יפו, בת למישפחה
מרובת־ילדים, היא הרביעית מבין
14 הילדים. היא גדלה בעוני, ללא
חינוך. העברית שבפיה עילגת,
אבל היא מלאת חכמת־רחוב.
בגיל 17 ברחה מהבית והתחתנה
עם נרקומן, בעל עבר פלילי. היא
ילדה לו שני ילדים, והתגרשה ממנו
כאשר הבינה כי לעולם לא ייצא
מהסמים. אלא שהיא עצמה נדבקה
במחלה והפכה לנרקומנית, החלה
מזריקה ומסניפה וחורה להתגורר
בבית הוריה.
היא השתתפה בתקציב המישפ־חה
בתרומה חודשית של 500ש״ח.
להוריה סיפרה שהיא עובדת, ניסתה
לעבור גמילה, וכדי לעמוד
בכל ההוצאות עבדה, לדבריה, רק
חודשיים בזנות, למרות שהיתה
כבר בת ,28 עדיין דרשה ממנה
אמה לחזור מדי לילה לפני חצות,
והציקה לה כאשר עברה את שעת
סינדרלה.
שולה קיבלה אלול! ממדיקייט,
ושם עברה גם בדיקת־איידס, מידי
מתנדב שהגיע למקום. היא נמצאה
נקיה מהמחלה. את הוריה היא מת
ארת
כאנשים פרימיטיביים, שהיא
מסתכסכת איתם בקלות. האב קל
יותר מהאם, שהוציאה נגדה בשלב
מסויים צו מישפטי שלא להיכנס
לבית. היא מספרת כי המישפחה
מדליקה נרות בערב־שבת ואוכלת
בורקאס וביצים בשבת בבוקר. היא
הכיבשה השחורה של המישפחה.

כזה בלב״
ך* ריר חצריני, לעומת זאת,
1הוא ילד־שמנת של ארץ־ישר־אל
היפה. הוא נולד לפני 30 שנה
בחבצלת, שכונה ותיקה ליד רחובות.
הוא למד בבית־ספר מיקצועי
במגמת אלקטרוניקה, שירת בצה״ל
כטכנאי־בקרה בחיל־אוויר, ואף
נשאר שנה בצבא־הקבע. מיד אחרי
שרותו הצבאי נשא אשה והתחיל
ללמוד לתואר הנרסאי־אלקטרוני־קה,
תוך כרי עבודה במכון למחקר
ביולוגי. הוא דובר עברית משובחת,
אוהב ספרות ובעיקר את שירתה
של יונה וולד, מעודן בטעמו
ונעים־הליכות.
לדורון ילד בן ,7ומזה שנה הוא
חי בנפרד מאשתו, אחרי שהתאהב
נואשות בנערה צעירה, בת שכונתו.
לפני שנה עבר להתגורר בדירה
שכורה ברמת־השרון, ופגישתו עם
שולה אירעה כאשר היה בררכו,
במוצאי־שבת, ממיסעדה בתל־א־ביב
לביתו ברמת־השרון.
שולה סיימה את עבודתה בתל־ברוך
והיתה בדרכה הביתה, ליפו,
מוקדם, כדי שאמה לא תכעס עליה.
הלקוח האחרון שלה השאיר אותה,
לדבריה, ליד גלידה מונטנה, בכניסה
הצפונית לתל־אביב.

העידה שולה בבית־דד
מישפט:

עמדתי לחזור בטכסי הביתה.
עברה וזלוז. בחור צעיר ישב באוטו,
וזה היה הוא( .היא הצביעה על
חצרוני).
הוא שאל לאן פני מועדות. לא
הבנתי מה זה הפניך־מועדות הזה,
כי אני לא מדברת עברית ספרותית.
אני מדברת יותר את העברית
הפשוטה. אמרתי לו שאני נוסעת
להורים שלי ליפו. הוא אמר לי אם
אני יכולה להתלוות איתו לשע־תיים־שלוש.
אמרתי לו שאני גמרתי
את העבודה, והורי לא מסכימים
שאחזור מאוחר. הם גם לא יודעים
שאני עוסקת בזה.
אז הוא אמר לי, טוב, לחצי שעה.
אמר שב־ 20ל־ 1אהיה בבית, .אני
אחזיר אותך. כמה יעלה לי?׳
אמרתי לו 300ש״ח, כי הייתי
לחוצה. בכל 28 לחודש אני משלמת
לאמא שלי 500 שקל, עבור זה
שאני מתגוררת בבית, ועזרה בחשמל,
וכל זה. עוד מחוץ לאוטו הוא
נתן לי 40 שקל, ואמר לי, :אם את
תהיי בסדר, אני אוסיף לך בבית
את השאר.׳
אני לקחתי סיכון, שעל כל מיקרה
אז יש לי את ה־ 40 שקל לחזור.
ברמת־השרון הייתי ערב קודם עם
חייל, וידעתי שזה מרחק של 10
דקות מתל־ברוך. אבל הוא עשה
סיבובים ולקח יותר מחצי שעה עד
שהגענו לבית שלו.

;,אני
ביישנית״
^ שהוא ירד היתה לי הרגשה
^ לא-טובה שעומד לקרות משהו.
ההרגשות שלי בדרך כלל לא
מטעות אותי. היה לי צפוף כזה
בלב. אמרתי, על כל מיקרה, שיהיה
לי מיספר האוטו שלו. אני זוכרת

ד רו רתצר חי
( מימין, ושב

ספסל

הנאשמים, לי ד
שוטר) גראה
כ אי ש נ עי ם.
הו אואשם
סיסיון לרצו ח
זונה (משמאל)
בעינויים

תובעת שילד
״עשיתי את עצמי מתה!״
אותו עד היום למרות שעברו כבר
10 חודשים.
הוא פתח לי את האוטו, כזה ג׳נ־טלמן
ואדם נחמד, שבכלל לא האמנתי
שאדם כזה יכול לעשות את
מה שהוא עשה.
עלינו הרבה מדרגות, זה היה בקומה
רביעית, היה פתק על הדלת
,דורון חצרוני׳.
פתח הדלת, נכנסנו, הכל היה
על הריצפה בדירה שלו. במקום
סלון יש לו חדר־שינה, מיטה לבנה
מוזהבת על הריצפה, פמוטים מוזהבים
כאלה ומערכת, גם כן על
הריצפה.
ישבתי, עוד לא הספקתי להניח
את הטוסיק שלי על המיטה עם התיק,
היה לי תיק לבן, וכל הזמן
חשבתי שהוא רוצה לגנוב לי את
הכסף מהתיק. היה לי 140 שקל בנעל,
ועוד 300 דולר בתיק. כל הזמן
חשבתי שהוא רוצה את הכסף.
הוא אמר לי, :נו, מה איתך? את
לא הולכת להתרחץ?׳ נכנסתי לאמבטיה,
הוא הראה לי איפה האמבטיה,
הגיש לי מגבת צבאית עם
ריבועים, וגם אמר לי: הנה הסבון,
ונתן לי שמפו כזה.
אמרתי לו שאני לא צריכה
להתרחץ, כי לא עבדתי. רציתי
להתרחץ חצי גוף. עמדתי באמבטיה.
הוא בא לי כל רגע, אני ביישנית
כזאת, הורדתי רק את התחתון,
ואיך שאני עם החצאית עומדת
באמבטיה, רציתי להרים אותה כדי
לשטוף חלק תחתון, הוא נכנס.

אני עם הגב אליו. פתאום אני
מרגישה את עצמי נחנקת עם
שרוך. איך שהוא בא לקשור את
השרוך מאחור נקרע השרוך.
לא צפיתי את מה שקרה, והתחלתי
לצעוק, אמאלה׳ .נכנסתי לטראומה,
שאני לא מאמינה שזה
קורה.
הוא חנק אותי באצבעות ולא
הצליח, אז הוא הלך והביא חוט־חשמל
דק, וקשר אותו עלי. אבל
הוא היה קצר, ולא יכול לחנוק אותי,
ואני גם התגוננתי.
אז הוא הביא כבל של טלוויזיה,
מין חוט־חשמל עבה. הוא קשר לי
על הצוואר שלי וחנק אותי. הוא
הוציא לי את הגרגרת שלי מהמקום.
אפילו לא יכולתי לנשום.
ביקשתי, התחננתי, אמרתי שיש
לי שני ילדים והבן שלי רק בן 11
ועוד לא בן , 13 ולא יוכל להגיד
עלי קדיש. אבל הוא בכלל לא רצה
לשמוע אותי.
הוא הטביע אותי באמבטיה, דרך
עלי עם סנדלי תנ׳׳ך, אפילו
הפאתולוג ראה את הסימנים.
אני לא יודעת איך הגיע אלי
כוח עליון, הרמתי אותו וזרקתי
אותו מהאמבטיה. הוא נפל החוצה,
אבל בסך הכל זה מקום קטן, וכל
המאבק היה רק באמבטיה.
כבר לא היה לי כוח נגדו. עשיתי
את עצמי מתה, כי לא היה לי
כוח להמשיך במאבק. זה נראה לי
שעות, אבל למעשה זה נמשך אולי
שעה.
פתאום אני שומעת צילצולים
בדלת. הייתי עם הראש על הארץ
ומחרחרת. ממש כבר לא היה לי
כוח לנשום. ואז הוא הצית אותי
כדי לראות אם אני חיה. יש לי פה
סימן של כווייה.

עשיתי את עצמי כאילו אני באמת
מתעלפת, עם הבטן למטה, והוא
הצית את האצבעות שלי עם
המצית שלי. הסתובבתי כי לא
יכולתי לסבול את הכאב. הוא ישב
עם התחת שלו על הריצפה ופתאום
אני שומעת, דינג, דינג, דינג׳ את
הצילצול של הדלת.
הצצתי עליו דרך העין שלי ש־היתה
מלאה דם ורימל, וראיתי
שהוא יושב לו ומעשן סיגריה. יש
לי שיבעה תפרים ליד העין וארבעה
תפרים פה. הוא לקח את הראש
שלי, ישב על הגב שלי, למה לא
הצליח עלי בחניקות, אז הוא עשה
,באם באם׳ עם הראש שלי על ה־ריצפה.
משך אותי בשיער כמו איזה
סוס ו,באם, באם׳ .נותן בריצפה בכל
הכוח ובאכזריות כזאת.
הוא נראה אדם כזה נחמד, לא
מאמינה שיכול לעשות דבר כזה.
בסך הכל זה מיפלצת, מה שהיה

באותו יום. הוא לא הוציא אף מילה,
רק כזאת יבבה ארוכה, כמו כלב או
זאב. אמא׳לה! את יודעת איזה
פחד? עד היום אני רואה אותו בעיניים
שלי אני מזיעה כולי.

״הוא
כמו היה״
ך* ששמעתי את הצילצול ב־
^ דלת, פחדתי להגיד משהו.
שמעתי קולות של גברים ונשים.
אני שכחתי להגיד שכאשר הוא
הלך לקחת חוטים, אני פתחתי את
החלון של האמבטיה חצי, והוצאתי
את הראש שלי וצעקתי :״הצילו!״
הם צילצלו בדלת, ואני רואה
שהוא לא מגיב. יושב, ממשיך
לעשן סיגריה ולא מגיב. חשבתי
שזה החבר׳ה שלו, שיבואו ויהרגו
אותי.
כשהוא בא לחנזק אותי עוד

פעם, הדלת נפרצה ובאו שוטרים.
היו איזה שיבעה שוטרים, המון, והם
נראו לי באותו רגע כמו אבא
שלי ואמא שלי. כאילו קיבלתי
מתנה מאלוהים. ואני שונאת את
המישטרה, סליחה כבודו, אני שונאת
את המדים של המישטרה,
אבל באותו רגע ראיתי כאילו מלאך
בא לי.
הוא התנהג כמו חיה. הוא לקח
את כל החוטים האלה ודחף אותם
לתוך שקית ניילון והתחיל לרוץ
מחדר לחדר ואמר שהוא צריך
להתבודד.
במאבק הוא היה חצי גוף ערום,
כי קרעתי לו את החולצה, אבל הוא
לבש ג׳ינס וסנדלים. הוא לא רצה
לקיים יחסי־מין, לא רצה כלום, גם
לא גנב את הכסף. אני חשבתי שהוא
גנב לי את הכסף, אבל הוא לא
רצה כלום. מה הוא רצה ממני אני
לא יודעת.
הוא התחיל להשתולל ורץ מחדר
לחדר, אז השוטרים תפסו אותו,
כל אחד ביד, והשכיבו אותו על הארץ.
ואז אלוהים נתן לי כוח, נתתי
לו שתי בעיטות בפנים ואמרתי לו
,רצית להרוג אותי?׳ בום׳
תראו איך הוא מסתכל עלי, כי
הוא זוכר את כל זה! בא לי להכניס
אותו עכשיו בתוך הקיר על מה
שהוא עשה לי. איך הוא רצה לרצוח
אמא לשני ילדים? איזה מיפלצת
של בן־אדם! מה הוא רצה ממני?
שלא אחיה? אני רק בת !28
עד כאן עדותה של שולה ב־בית־המישפט.
היא לוותה בהדגמות
ציוריות מאוד, והמחשות של
המיקרה.
היא התפתלה על הריצפה כש־

אילנה אלון ₪
(המשך בעם 1ד )36

11י 35

*דוקטור ג׳קיל ומיסטר ה־יד?

11ו ! ובץ 0 * 111: 1

מאח אביגיל ינאי
מאתן:
)1קמיע; )5יסוד החיים
והתנועה בעולם; )10 מילת־המעטה;
)11 קול עמוק; )13 לא
דק; )14 הבל העולה מנוזלים
רותחים; )15 מורה בחלמזד־ת1רה;
)16 יחידת־מישקל; )18
אריג; )20 יחד; )21 תקופת
התחיה בספרות ובאמנות; )22
מלגלג, מזלזל )24 :חיל בצה״ל:
)25 מילת־הסכמה; )26 הצטברות
של חומרים בתחתית כלי)28 :
מרדות, התנגדות; )30 בן־אדם;
)31 כל אחד מהקווים היוצרים
משולש; )32 דבר מלוטש ומבריק;
)34 עיר־חוף; )35 בה נולד
הגולם; )38 מעט מים עכורים;
)39 גבעה על חורבות עיר; )41
זמרת ישראלית (ש״פ<; )42
כדורסלן; )43 אות; )45 צפונות;
)47 לא עוד; )48 שיח; )50 זוג;
)51 מטבע אירופי; )52 חיית־טרף;
)54 רבית; )57 שבח, קלס;
)61 נוסף; )62 נבל, יבש; )64
כבר; )65 להביא לידי מימוש:
)66 ישן את שנתו )67 :קריאת־התפעלות;
)69 כפוף לאדונו; )70
עוף־ים; )72 סכום שנות־העבודה;
)74 ריקושט; )75 ערוד; )77
מיגדל מבוצר; )78 מנוחה; )81
מחסן־המזון בגוף עופות; )83
סופה של שלומית; )85 קריאה
פרתית; )86 שיירי גחלים
לוחשות; )88 נוזל; )89 מי שנודע
כמאוהב בדמותו שלו; )91 אבך
חן; )93 נסתר ברבים; )95 לא
הכיר בגבולות; )96 משורר
עברי; )98 שליח; )100 חלק מגף;
)102 זעיר; )103 סופו של
מישחק; )104 יחידת כמות״חום;
)105 מוקש־ים.

מאוגך:
)1לפני; )2מטבע אלבני; )3
הקפה; )4שמו של מפקד הל״ה
במילחמת־העצמאות; )6בתנועה;
)7כתם; )8מיספר כוכביא
בהגדה של פסח; )9מארבעת
המינים; )12 אל־המילחמה הרומי;
)15 מחבר במערב אין כל
חדש(ש״מ); )16 מומחה לגינות־נד;
)17 עצר, עיכב; )19 מאפה
בדבש; )20 פרפרי־לילה מזיקים;
)21 לשון־הרע; )23 זרע־קדושים
(ר״ת<; )24 משתחווה; )26 מחבר
לאחר הנפילה(ש״מ<; )27 מרחף
באוויר; )29 גחלת־אש; )30
תיבת־גורלות; )33 מה שנותר מן
הסחורה לאחר שהוציאו ממנה
את הטוב; )34 תבל ומלואה; )36

(החשך ם עם 1ד )35
הדגימה כיצד שכבה באמבטיה,
כינתה את השופט ישראל גילעדי
,מותק׳ ,ולא הפסיקה לדבר. היא
סיפרה כיצד נשרו כל שיניה אחרי
המיקרה בגלל המכות שקיבלה, כיצד
תזדקק לניתוחים פלסטיים רבים
כדי להעלים את הצלקות שנותרו
לה, וכיצד היא סובלת עד
היום מחלומות־בלהה ופחדים מכל
גבר המתקרב אליה, מכיוון שכולם
נראים לה ח מי ם לנאשם כפי שהיה
ביום המיקרה.

מים שקפאו; )37 רזה; )40 אדמה
בנגב; )41 תואר־כבוד בבריטניה;
)44 קידומת לשמות הולנדיים;
)46 כלי־הקשה; )47 נוזל החיים;
)49 עובר־אורח; )50 מגן; )53
עמיד בפני פגע; )54 רכב נושא-
גייסות משוריין; )55 במקום
אחר; )56 נישא; )58 זה; )59
בחירת צוות שחקנים להצגה;
)60 הענק שנשא את כדור־הארץ
על כתפיו; )62 עומד על רגליו;
)63 מזכיר או״ם שנפטר (ש׳׳מן;
)66 חומר המשמש לשמירה מפני
עש; )68 מלך יהודה; )71 מלא
כחש ומירמה; )73 קבע יחס של

גומלין בין דבר למישנהו; )76
עזוז, איל; )77 צופה אל פני
אילת; )79 נהר בארץ; )80 סוף,
תיכלה )82 :זהב; )84 אבי אברהם
ונחור; )85 מטוס־קרב; )87 אחד
הטעמים; )90 שמה העברי של
קרתגה; )92 שר צבאה של
דבורה; )94 מתן סחורה לקונה
תמורת תשלום; )96 הוולד
הבכור היוצא מרחם אמו; )97
הפליגו בספינה; )99 בבואה;
)101 חלק, שיעור ההשתתפות;
)102 ישנו רק ישר אחד כזה בין
שתי נקודות; )103 שיעור של
אורך או גודל.

1000ש״דו
יוגרלו מדי חודש בין הפותרים 1בו1ה ארבע ה
תשבצי (כולל תשסגופנים) רצופי של ״העול
הזה״ וג ישלימו את הסיסמה:

״מאיפה אתה ודע? קראת !״
את הפתרונות יש לשלוח אל ״העולם הזה״ ,תל״אביב, ת.ד ,136 .מיקוד 61001
פרווה חלשלוש

^ תובעת, נאווה שילר, היה
/קשה להתגבר על מבול הדיבורים
ופרץ־המילים של העדה.
כאשר הגיע תו ח של הסניגור, ע ר
רן־־הדין מנחם זרסקי, לחקור אותה
חקירה נגדית, הטילה עליו שולה
חלק משינאתה לנאשם. היא נעלבה
מאוד כאשר חשבה כי עורו־הדין
מנסה להציגה כשקרנית אחרי
כל מה שעבר עליה. היא טענה כי
חיטוט בעברה הפלילי אינו רלוונטי
למיקרה שבו כמעט נרצחה,
וסירבה לדבר על עברה.
לעומת שולה הסוערת והקרבית
היה נראה דרור חצרוני כפתוה
חלשלוש. הוא עלה על דוכן־העדים
וסיפר את גירסתו, השונה לחלוטין
מזו של שולה.
לדבריו, באותו יום־שבת שיחק
עם בגו והחזיר אותו לאמו בשעות־הערב.
אחר־כך יצא לתל־אביב ואכל
ארוחת־ערב, במיסעדה בצפון־
העיר.
בדרכו הביתה, לרמת־השרון,
ראה את שולה מרימה יד לטרמפ
ליד מיגרשי־התערוכה החדשים.
הוא עצר לה.
סיפר דרור :״אני לא עוצר לכל
טרמפיסטית, אבל חשבתי שאולי
תרצה לבוא אלי, להיות איתי. איך
שהיא נכנסה, ראיתי שיש לה פציעה
קלה ליד העין. עם דימום קל.
שאלתי אותה מה קרה לה, והיא
סיפרה שהיכו אותה והיא רוצה
שאני אקח אותה הביתה ליפו.
אמרתי לה שאני גר 10 דקות משם,
ואקח אותה לביתי, .תשטפי את העץ
ותרגעי, אתן לר כוס־קפה׳ .היא
היתה נסערת ומתוחה, אבל הסכימה.
״בסביבות
1בלילה נכנסנו אלי,
הראיתי לה את המיקלחת ואמרתי
לוג.ל כי תשטפי את הפנים.׳ הנחתי
מגבת והלכתי להכץ קפה. אחרי
כמה שניות שמעתי חבטה מכיוון
המיקלחת. רצתי מהר וראיתי אותה
שוכבת על הריצפה ודם על הארץ.
שאלתי אותה מה קרה, אבל היא לא
ענתה, רק השתוללה וצרחה
,הצילו, הצילו, אני הולכת למות!׳
״תפסתי אותה בכתפיים, ניסיתי
לשאול אותה מה קורה אבל היא לא
התייחסה אלי, כאילו אני לא שם.
כנראה שכנים שמעו את הצעקות,
הזעיקו מישטרה ותוך דקות הגיעה
המישסרד-
״הייתי בהלם מכל הסיטואציה.
פשוט לא ידעתי מה קורה. היו שני
צילצולים בפעמון, אבל כאשר נכנסתי
לחדה נעלתי את הדלת, כמו
שאני נוהג תמיד, ולא וכרתי היכן
הנחתי את המפתחות, לכן לא
יכולתי לפתוח אותה. רק בתחנת־המישטרה
נזכרתי כי הנחתי את המפתחות
ליד המגבות בארון.
״לא ידעתי שהיא פרוצה. רק
כאשר השוטרים הגיעו היא אמרה
להם שהיא עוברת בתל־ברוך, ואז
הבנתי שהיא עוסקת בזנות. כשר
איתי
אותה הבנתי שהיא לא סטודנטית
תואר שני במתמטיקה, אבל
זה לא היה משנה לי כל־כך. לא היה
בינינו כל משא־ומתן על כסף, ולא
נתתי לה כסף. אינני יודע מדוע
היא רוצה להעליל עלי דבר כזה,
אבל נדמה לי שזה קשור בסחטנות.
זו רק השערה.״

מיסתדי־נפש

* תובעת הביאה לחיזוק
1 1גירסתה חוטי חשמל וכבל
מגואלים בדמה של שולה, שנמצאו
בדירה, וכן שרשרת־חרוזים שהתפזרו
באמבטיה ובחדר, וחלקם מגואלים
בדם. לבית־המישפט גם הוגשו
מיכתבי־אהבה אינטימיים שכתב
דרור לפני שנים אחדות לאהובתו
הצעירה. הם מלאים תיאורים
ארוטיים חזקים, ובחלקם גם מאויי־רים
בידו בציורים המזכירים את ה־קאסה
ס!טרה.
בחקירה הראשית התברר כי שנה
לפני המיפגש עם שולה היה
לדרור מיפגש אלים עם אשתו.
המיקרה תואר על־ידה כך :״התחלתי
לצעוק, ואז בעלי סתם לי את
הפה ואת האף, חנק אותי בצוואר
והשכיב אותי על הריצפה. הדבר
גרם לי לחבלה בראש. נכנסתי ל
נאשם
חצרוני
לא לכל טרמפיסטית
היסטריה, כי לא יכולתי לנשום.
הדפתי את בעלי בכוח מעלי, הוא
נעל את הבית וסגר את החלונות.
בכל פעם שהתחלתי לצעוק, היה
סותם לי את הפה בכוח״.
תיאורה זה הולם מאוד את המיקוד
שעליו התלוננה שולה. ואמנם,
במהלך עדותה חזרה שולה
שוב ושוב על דעתה כי הגבר כבר
עשה מעשים כאלה בעבר, והיתה
לו שיטה בדוקה ומסודרת לכך.
לשולה היתה ההרגשה הברורה
שלא היתה זו הפעם הראשונה שזה
קרה לו. יתכן שהפאתולוג, הד״ר
יהודה היס, העומד להעיד במיש־פט,
יצליח להסביר את מיסתרי נפשו
של הנאשם.
לפני חג־הפסח, ביקש הסניגור
מהשופטים לשחרר את הנאשם, היושב
כבר כמעט שנה במעצר, כדי
שיחגוג את החג בביתו. בית־ה־מישפט
המחוזי נעתר לו. אולם התובעת
עירערה על החלטה זו ל־בית־המישפט
העליון, והצליחה
לגרום לכך שדרור יאכל מרור במעצר
גם בפסח.
גם לאחר פסק־הדין תישאר כנראה
חידה גדולה באשר למניעים
ולצרכים הנפשיים שהביאו למיק־רה.
העולם
הז ה 2696

הישראלי

האביר המוכסף — זהו שמה של חפיסה
קטנה המכילה 12 קונדומים ,״שנבדקו באופן
אלקטרוני ושעוצבו ברגישות ״.הקונדומים
— או, בעברית נכונה: כובעונים — מיוצרים
בעיר רוצ׳סטר, אנגליה, במיפעל שנקרא סר
פלקס בע־מ. הייבואן הישראלי הוא מנור
״בוא מנס־ציונה.
מישהו, שם ברוצ׳סטר או כאן, בנס־ציונה,

ואולי שיקול דמוגרפי יש כאן. ילד אנגלי
לא־מתוכנן באמת אינו רצוי. עם־ישראל,
לעומת זאת, זקוק לכל ילד נוסף, מתוכנן או
לא. חשוף את האבירי המוכספים שלן
לאור, ישראלי שכמוך, וכן הם ייצאו מכלל
שימוש. אתה לא תדע זאת, כמובן, שהרי איש
לא טרח לומר ל ן שגם אור מזיק לאבירים
האלה. ואחרי תישעה חודשים, הופ, עוד חייל
ישראלי לתיפארת מדינת־ישראל. מחוכם
מאוד.
ההבדל השני: האזהרה האנגלית, הקוראת
לשימוש חד־פעמי של הקונדומים, כתובה
באותיות גדולות, ברורות מאוד. אותן מילים,
בעברית, הן זעירות, כמעט בלתי־נראות.
כנראה בשל אותו עיקרון לאומי.
נכון, תמיד אפשר לומר: אידיוט כזה, שלא
יודע שהקונדום נועד לשימוש חד־פעמי,
מגיע לו שייוולד לו ילד לא־מתוכנן. אני
חושבת שגם לאידיוט כזה לא מגיע עונש.
ההבדל השלישי: האנגלים, שמרנים אך
הוגנים, דואגים גם להומו־סכסואלים שלהם.
בצניעות רבה, בתוך קיפולי העטיפה, מצויין
כי הקונדומים האלה טובים ״לשימוש רק בעת

ם£ז 0וה8׳ 1.1ס ן*

האביר המוכסף, מלפנים
01.£ 05£א 31 חנ מ
!. 1992 ומק*

3£0ס 6£סז זסא

הי * ח: סי סלקסבע׳׳ מ, אנג לי ה
היבואן: מנו ר יבוא .

ת.ד 276 .בס־זניונח. סל 08 *470226 .
תאריך יגו ר . 6/87 :ת אריך תסוגה. 7/60 :
אזהרה: להר חי ק מ חו ם -ולשימו ש חד ס ע מי.

הדול אה ויטה

הטתלוהים חברת בזק היא התראפיה הנפשית שלי.
בעיקביות מופגנת היא מלטפת ומספקת את
אחד מצרכי הפנימיים, העמוקים ביותר, הצורך
להתלונן. אוי, כמה שאני אוהבת לנבור
ולתור אחר עוולות שונות ומשונות, להתלונן,
לרגוז, להרגיש כמו דון־קישוט זועם.
והנה, קמה לה חברת־טלפונים כזו, שבכל
יום, לפעמים פעמיים־שלוש ביום, מגישה לי
עילת־התרגזות חדשה. ובקלות, בטיבעיות,
כמו על מגש־של־כסף, היא עושה זאת. תענוג.
ממש תענוג.
כזאת קרה לי השבוע: פתאום, באמצע
ארוחת־הצהריים, השמיע הטלפון צליל תפוס.
לא חייגתי, לא הרמתי את האפרכסת, לא
נגעתי בטלפון, אפילו לא התקרבתי אליו.
ככה, היכן שהוא מונח, והאפרכסת עליו, במקומה,
צילצל הטלפון צליל תפוס.
בהתחלה ניסינו להתעלם. אנשים נאורים
אנחנו, לא מאמינים בשדים וברוחות. המשכנו
לאכול כאילו כלום לא קרה. גם הטלפון
המשיר לצלצל, כאילו כלום לא קרה. בחשש־מה
התקרבתי למכשיר המשונה הזה. בזהירות
הרמתי את האפרכסת ומיד נאנחתי בהקלה.
שהרי רק הלא־ידוע מפחיד. והתקלה הזו
מוכרת ושיגרתית מאוד בטלפון שלנו, אם כי
תמיד מפתיעה. ממש כמו לידה. יודעים
שהמועד קרב, ובכל זאת נדהמים ומופתעים,
כשהציר הראשון מגיח. מה, כבר?
אחת לשבועיים, בדיוק מופתי, שוקעים
שני הזיזים השחורים המחזיקים את האפרכסת
אל תוך קופסת־הטלפון. כך קורה שהאפ־רכסת
לכאורה מונחת במקומה, אולם למעשה
אין מה שיחברה לקופסת הטלפון, והיא כאילו
תלויה באוויר. אחרי כמה שניות של השמעת
צליל רגיל, עובר הטלפון לזמזם צליל תפוס.
בפעמים הקודמות שכך קרה רצתי מיד
לתחנת־השרות של בזק, שם תיקנו את התקלה
המיזערית הזו באדיבות:,אם כי באיטיות.
כבר ארע שחיכיתי שלושת־רבעי שעה בתור
אינסופי. אולם תלאות קטנטנות אלה בטלות
בשישים לעומת הרגשת־האושר למראהו של
טלפון בריא. לכן אפילו אני, חובבת־ריגוזים
מושבעת, שיבחתי באוזני מי שרק היה מוכן
לשמוע, את תחנות־השרות האלה.
הפעם נתקפתי בבהלה. יום שבת בצהריים,
תחנת״השרות סגורה, ואני זקוקה לטלפון
נואשות. מיד ניסינו לחפש אשמים למצב
המעצבן הזה. בכל פעם שהזיזים האלה צללו
אל הקופסה, האשמנו את התינוקת. המכשיר
הזה הוא אוצר פלאי בשבילה. היא חובטת בו
ומכה אותו ומחייגת ומדברת ומנסה לפתוח
את הקופסה, כאילו היתה טכנאית של בזק,
ולא תינוקת רכת־חודשים.
כך עשינו גם הפעם. התינוקת אשמה.

היינו מאוד מרוצים מכישרונותינו הבילו־שיים
ומהמהירות שבה מצאנו את מי שאחראית
לנזק, אבל הבעייה העיקרית עדיין נותרה
ללא פיתרון. או אז צץ במוחי רעיון גאוני.
וכלל אינני מבינה מדוע לא צץ שם כבר
קודם. שכן שלי עובד במק. אולי הוא יידע
לתקן את התקלה.
רצנו אליו. הוא תיקן את הטלפון במהירות
מדהימה. חצי דקה: פתיחת הקופסה. חצי דקה:
הידוק הקפיצים המחזיקים את הזיזים.
מופתעים ומאושרים סיפרנו לו כי אין זו
הפעם הראשונה שכך קורה לטלפון שלנו.
״בטח,״ הוא אמר ,״הטכנאי בתחנת־השרות
לא טרח להדק את הקפיץ. הוא תיקן אותו
תיקון חד״פעמי, זמני מאוד. לוא הקדיש
לתקלה הזו עוד עשר שניות, מיד בפעם
הראשונה כשהטלפון התקלקל, לא היתה
התקלה חוזרת ונשנית״.
נו, צדקתי כשאמרתי שבזק היא הדולצ׳ה
ויטה של המתלוננים?

אוטובוס
!ון־סתפורטיסט׳
מי היה מאמין שדן היא חברה כל־כך נון־
קונפורמיסטית, הצועדת בחדווה ובנחישות
נגד הזרם? קשה להאמין, אבל זאת עובדה.
יום לפני ערב חג הפסח. המוני גוש דן
זורמים לתל־אביב. האוטובוסים של דן,
לעומת זאת, שוחים נגד הזרם, בדיוק לכיוון
ההפוך, אל מחוץ לתל־אביב. והזרם? שיחכה.
ומה יכולנו לעשות? אכן חיכינו. יום שלישי
בבוקר, ערב חג הפסח, תחנת קו 55
בגיבעתיים, מול המישטרה, גדושה בנוסעים-
ממתינים. זמן ההמתנה השיגרתי 10 :־15
דקות. עכשיו, כשכולם בחופש, כשהמונים
נוסעים, החליטה דן להפר את השיגרה, לשבור
את השיעמום הבנאלי, להפוך לחברת־הפתעות.
זמן־ההמתנה, במיוחד לכבוד הפסח:
35 דקות.
ואם לא די בזאת, הרי עוד הוכחה שדן
מאסה בקונפורמיזם השחוק, והנה, לקראת
הפסח, היא מנתצת את מוסכמותיה, צועדת
בשימחה אל אנרכיזם משונה. בדרר־כלל האוטובוסים
בקו 55 הם אוטובוסי־אקורדיון
דמויי־רכבת. שני אוטובוסים באחד. ויפה
שכך הוא. שכן קו 55 הוא ארוך מאוד ועמוס
מאוד.
לכבוד תג הפסח הפתעה נוספת: אחרי
שחיכינו 35 דקות, הגיע אוטובוס ישן, אחד.
כלומר: זהו ההגיון של דן: כשיש הרבה נוסעים,
אנחנו מפעילים אוטובוס גדול, מרווח
מאוד. כשיש הרבה מאוד נוסעים, אנחנו
מסתפקים באוטובוס קטן, צפוף, ישן.
ולקינוח: בתל־אביב היו גם כמה רמזורים
מקולקלים ופקק־תנועה ענק בגלל צביעת־כבישים,
מתנת העיריה לכבוד החג, לאזרחיה
הפקוקים. שבכל הימים אתם נפקקים כמה

< 1.10,ם_ 1ק 3 0

האביר המוכסף, מאחור
בטוח, כנראה, שההבדלים המיניים ועוצמת
התשוקה של הגבר הישראלי שונים לחלוטין
מזה של האנגלי. לכן ההוראות האנגליות
שונות מן הישראליות. המישחק ,״מצא את
ההבדלים״ ,החביב בדרן־כלל, לובש כאן משמעות
מרגיזה במיוחד. אני מצאתי ארבעה.
ההבדל הראשון: האזהרות האנגליות מפורטות
מאוד: להגן מחום, מאור, מקרני־שמש
ישירות ומנזקים מכניים. האנגלי, קר־מזג
שכמותו, יכול לעבור תלי־תילים של
איסורים וזהירויות, עד לרגע השימוש.
הישראלי, חסר־סבלנות, זריז מאוד, רווי־און
— כן סבורים כנראה היצרנים או
הייבואנים. אי־לכן, האזהרה לחרמן הישראלי
אחת היא, מהירה וברורה, ללא פירוט אנגלי
טרחני ומדכא־תשוקה: להרחיק מחום.

מגע וגינאלי ״.כלומר: בנרתיק האשה. ה־מישפט
הזה נעדר מהתירגום הישראלי.
ההבדל הרביעי: באנגלית, באותיות גדולות,
מוזהרים הקונים שלא להשתמש
בחפיסת־קונדומים זו אחרי אפריל . 1992
ובעברית, תאריך התפוגה: יולי . 1990 כלומר,
הייבואן הישראלי, אולי מתוך חמדנות, רוצה
שאתם, הקונים, תחדלו מלהשתמש בקונדומים
האלה ותמהרו לקנות חדשים, כאשר
החפיסה הזו עדיין טריה, בת־שימוש.
עכשיו אתם מבינים למה המורה התעקשה
כל־כך שתלמדו אנגלית היטב? כי זה עונשו
של מי שלא יודע אנגלית: נולדים לו ילדים
לא־מתוכננים, הוא נאלץ לבזבז את כספו
סתם־כך, ואם הוא הומו־סכסואל — הוא
עלול לחלות באיידס.

״ההגיון של דן: הרבה נוסעים -אוטובוס מרווח. הרבה מאוד
נוסעים -אוטובוס ישן, קסן וצפוף!״
אחרי שחשפנו את הפושעת נרגענו קצת.
שהרי אי־אפשר לכעוס על תינוקת קטנה. ולה
לא נגרם נזק נפשי משפע ההאשמות האלה,
מפני שהיא ישנה שינה עמוקה מזה שעתיים.
ולכן, אמנם, לא יכלה להתגונן ולמחות ולומר,
בצדק, שהיא לא נגעה בטלפון, אולם גם
את ההאשמות שהטחנו בה היא לא שמעה.

דקות, ובחג הפסח, תהיו תקועים בפקק חצי
שעה, ואף יותר.
ובעצם, אולי זה היה תרגיל ערמומי של
מחלקות הדת בדן ובעיריית תל־אביב, משהו
כמו: כך נדדו בני ישראל במידבר. אם ככה,
למה הגעתי לתל־אביב אחרי שעה וחצי ולא
אחרי 40 שנה?

שרה ריבוביץ

בין מריבות רהלשנות לפני חמש שנים עזבו את הארץ הדוגמנית
השוודית מאי בריט וחברה לחיים, מעצב-
השיער גילי גמליאלי.
כדי שתבינו: הספר הזה היה האורים־
והתומים של החוג הנוצץ התל־אביבי ועל פיו
נשק דבר. היתה זו מיספרה בכיכר־המדינה,
ונשות־החברה השחקניות והדוגמניות היו
עולות אליו לרגל.
בץ לבץ הוא גם התחתן עם בחורה
יפהפיה, יחקודעיניים, בשם רונית, אבל
הנישואץ האלה עלו על שירטון מאוד גבוה.
פרשת הגירושין שלהם היתה סנסציונית
ותועדה בכל העיתונים. היו שם מריבות,
מכות, הלשנות למס־הכנסה ומה לא.
קשה היה לתאר לאיזה שפל הגיעה
מערכת־היחסים בץ רונית לגילי, הם התגרשו
וילדתם עברה לידיה של האם.
בץ כל המכות והקללות הוא הספיק להתאהב
בשוודית היפה ביותר שאי־פעם
ביקרה בארץ, בחורה גבוהה, בהירת־שיער
כמובן, ששמה כשם אחת מנשותיו של סמי

שאול

דייוויס.

בארץ היא הצטלמה אצל חשובי הצלמים,
אבל אף אחד לא ידע לנצל את הפוטנציאל
הטמון בה.
גילי ומאי עזבו את הארץ ועברו לניו־

לבחור הזה קוראים דויד סטוקם. הוא גם
בן ,22 ונראה כמו פירסומת מהלכת למוצר־ספורט.
יש לו גם הרבה כסף, כי הוא בעל
רשת־חנויות בלונדון למימכר של מוצרים
שונים, משהו כמו הדרגסטור האמריקאי.

דנה שאולי
א!פי סרדני־עצנוא׳
אני בטוחה שהפעם יהיה לאבא שאולי
הרבה נחת מהרומאן של בתו, אבל אני לא

כ אס ח רציני
כולם יודעים שלהיות נשוי זה קשה, אבל
לחיות ביחד ללא הפתק של הרבנות זה עוד
יותר קשה.

רוצים דוגמה? הדוגמן הישראלי ירון
פינק, המככב כיום ברחבי העולם כדוגמן־
הבית של מעצב־האופנה האיטלקי ג׳אני

כל־כך בטוחה שהוא יאהב את העובדה שהוא
עתיד להיות סבא בשנים הקרובות.

ורסצ׳ה, חי במשך חמש שנים עם הדוגמנית
הישראלית-שווייצית ביאטרים גייר.
השניים, שהיו בין הזוגות היפים ביותר
בארץ, אהבו מאוד זה את זו, ולפני שנה וחצי
נולדה בתם ספיר. אתם יכולים לתאר לעצמכם
כמה הבת יפה, אם יש לה זוג הורים
כאלה. אבל ירון וביאטריס לא נישאו זה לזו
מעולם, אלא חיו כזוג. לפני כמה חודשים
החליט ירון לעזוב את הארץ, אחרי שמיצה פה
את הקאריירה שלו כדוגמן, וניסה את מזלו
בחו׳׳ל. תוך זמן קצר הוא כבש מקום מכובד,
ומדי כמה חודשים הוא היה מגיע ארצה כדי
לראות את בתו.
עם הזמן הידרדרו היחסים בין בני־הזוג, עד
לניתוק מוחלט. השבוע נודע לי שהם כבר
מדברים באמצעות עורכי־דין.
עוד סיפרו לי שביאטריס הפעילה נגדו
צו־עיכוב יציאה מהארץ ושהולך שם כאסח
רציני.
אז מי שחשב שחייהם של הדוגמנים זה רק
הליכה על מסלולים, צילומי-אופנה וצ׳קים
שמנים, יכול להתבדות. יש גם צדדים פחות
זוהרים אצל היפים האלה.

מאי בריט וגילי גמליאלי
חתונה תיזר
יורק. גילי פתח מיספרה קטנה ומצליחה, ומאי
התחילה להצטלם ועשתה עם השנים
קאריירה יפה מאוד.
.מה אם החתונה?״ והם ענו תמיד ״בקרוב!״
כנראה שהנדנודים של החברים נמאסו
עליהם, ולראייה ב־ 16 ביולי הם יינשאו בארץ
באירוע גדול.
בינתיים משננת מאי לעצמה את כל
החוקים והדינים של רת־ישראל, כי הבחורה
הזאת היא שיקסה, ובקרוב היא תהיה בת־ישראל
כשרה.
גם רונית גמליאלי עברה שינויים. היא
פתחה בוטיק מצליח ברמת־השרון, וגם הספיקה
להיות עדה בפרשת־הקוקאין המפורסמת.
אד היא הורידה פרופיל, והיום היא
ילרה־טובה־רמת־השרון.

מציאה טובה

ביאטרים גייר וירון פינק
מדברים באמצשח שי ר דן

כמה חברות כבר התקשרו איתי ושאלו אין משיגים א ת הטלפון של המוציא־לאור
בן ה ,42-ארנון אורבך, המתגורר לסירוגין בלונדון ובתל־אביב. שאלתי אותן
למה, אז אמרו לי שהוא גבר משגע, גם עשיר, גם נאה מאוד, וגם מצליח, ויש לו מעמד
מכובד והרבה חברים חשובים.
אז שאלתי אותם: א ם הוא כזאת מציאה גדולה, איך זה קרה שאף אחת עוד לא
תפסה אותוי אז קצת עשיתי בירורים, וגיליתי שיש לו בלונדון חברה להפקת סרטים
וספרים, ושהוא חבר טוב של נחום היימן וחיים טופול, ושהוא היה שותף
לעסקים של נער״השעשועים הנצחי, יורם פולני, ולמעשה הקשר בינו לטופול הוא
עיסקי. ופה בא הקטש: הגבר הזה נשוי, ואב לשניים, ובני-מישפחתו מתגוררים
ברמת-השרון. אך הוא חי בנפרד מאשתו.
לפני חודש ימים הוא עזב את הבית לפרק־זמן לא-ידוע ולא־מוגבל. אבל המקורות
שלי לא ידעו לספר אם הוא גם פנוי ריגשית.
בכל אופן, אתם חייבים להודות שהוא מציאה טובה.

שימות1
כר הקנאים \ מיסטיים
נו ש אי ם

אתם חושבים שזה קל להינשא בארץ?
אתם טועים!
יש כל־כך הרבה בעיות אם האשה היא
גרושה והגבר כהן, או שהאשה לא־יהודיה, או
שהיא אסורה לבעלה ולבועלה, שזה במיקרה
בן־זוגה לחיים. כל־כף הרבה צירופים של
למה אסור להתחתן, שאני כבר מתחילה
להבין למה יש כל־כך מעט יהודים בעולם.
אבל הדוגמנית אנבל טמיר ( )34 החליטה
שהיא לא מוותרת, ולמרות כל הקשיים
היא רוצה להינשא לדוגמן מוטי ריין 24
בן־זוגה לחיים. השניים, ש־ 10 שנים מפרידות
ביניהם, חיים באידיליה ואוהבים זה את זו1
ממש כמו בספרים. אז הם החליטו לממש זאת
עד הסוף.
אך מאחר שאנבל אינה יהודיה, הם נתקלו
בבעיה. תחילה הם ביררו לגבי נישואי־ י
קפריסין. אמרו להם שצריך לשהות שבוע על

לפגי חוד שים א ח די ם התגרשו הש חקן
ישראל בידרמן ואשתו עמליה.
למי שלא מעודכן: הגבר ת בידר מו
היא ה א סי ס טנ טי ת של הגבר ת רחל
דיין, מנהלת ה ק רן ל הזד מנו ת שווה. זו הי
קרן חשובה, העוסק ת בחינוך ילדי ם
בגיל הרך, ועמליה מאוד פעילה בה. בכל

לסלי קיי ויודם חביב
-למציאת השלמה האישית

עמליח בידרמן
טכניקה סשוחפת -
ה אירו עי ם של ה ק רן הי אהמס בי ר ה
באנגלית ובעברית אתמ טרו ת הקרן.
הכל מכירים או ת ה כבחורה חביב ה
ו מאוד בעלת־מרץ. א ת חייה האי שיים
היא מ ש תדל ת לשמור בפרופיל נמוך.

במקביל לפרידה מהבעל היא הכירה
בחור, שהוא צעיר ממנה בכמה שנים
טובו ת ושמו יירם חביב. הגבר הנאה
הזה הו א מיסעז ץ במיקצועו, ובעבר
הלא־רחוק הוא ניהל א ת מי סעדת סו שי
בר של רפי שאולי, שם הוא הכיר א ת
לסלי קיי, ח תי כ ה גבוהת קומה ב ת
. 24 יורם ולסלי היו יחד כמעט שנה, וגם
דיברו על מי סו ד הי חסי ם, פי ת או ם הם
נפרדו, בגלל סי בו ת השמורות אי תם,
ויורם התא הב בעמליה.
מעבר להתא הבו ת שלהם, הםגם גילו
התעניינות מ שותפת בכל מיני נושאים

מיס טיי ם, וגם חוו אתאחתה טכניקו ת
הנפוצות בארץ למציאת השלווה האי שית,
או איך שקוראים לזה בעברית.
פער־הגילים לא הפריע להם, וגם לא
לי. יורם הוא בן ,30 ועמליה ב ס בי בו ת
ה ,40-ורק לפני ימים א ח די ם נודע לי
שהם עומדים להינשא.
אז, כמובן, התעניינתי במה שקורה
ללסלי קיי, חב ר תו ה קו דמת של יורם.
נודע לי שגם לה יש חבר חדש, בחור
העובד ב ת חו ם הקולנוע, ושמו בישראל
אילי סבג. אני עדיין מבררת מה קורה
לבעל לשעבר, ישראל בידרמן.

אנבל טמיר ומוטי ריין ז
חוזה נישואין קחב לבית
אדמת־קפריסין, צריך לפרסם מודעה בעיתון
ובה השמות של בני־הזוג, וצריך לשלם כמה
מאות דולארים. עם כל הכבוד לקפריסאים
ואהבת זכויות־האדם שלהם, הם החליטו שזה !
מיותר.
אז גילו להם שחברת־הכנסת שולמית !
אלוני עורכת חוזה נישואין אזרחי במישרדה,
וזה הרבה יותר זול מאשר בקפריסין, וגם יותר ,
קרוב לבית. כך שבעוד כמה שבועות הם יהיו ׳

נשואים.
אני יודעת שזה קשה לעיכול, והרבה׳
מתנגדים לקשר הזה מסיבות שונות, אבל כמו1
שאומרת חברתי: שימותו כל הקנאים, מחר
ב־ 2הלווייה.

מנב״ל של מוסד אקדמי חשוב מאוד,
ארם בעל עמדה בכירה, מנהל רומאן עם
אחת העובדות במוסד הזה.
אז תגידו: ביג דיל!
אלא שהגבר הזה נשוי, פלוס ילדים, וגם
המזכירה נשואה, וזה הרבה יותר מסובך ממה
שאתם חושבים, כי אחרי שתגלו באיזה מוסד
מדובר, תבינו שזה סיפור טוב.
מה שקרה עד עכשיו זה שהוא סיפר
לאשתו על הרומאן הזה, או שהיא גילתה זאת
בעצמה, וכתוצאה מכך היא העיפה אותו
מהבית.
אני לא יכולה לגלות לכם פרטים נוספים,
בגלל המורכבות, אבל אתם יכולים לישון
בשקט ולהיות בטוחים שאגלה לכם את
הסיפור בשלמותו בזמן .־רוב.

כל כמה חודשים אני מקבלת שיחת־טלפון
מאחת מהידידות שלי, ותמיד היא שואלת
אותי מה עם ה מי םעח.נ חי לאור. היא לא
היחידה, אבל היא הקבועה, ואני בהחלט
מבינה גם למה הוא מוצא חן בעיניה.
הבחור הזה, שהתחיל כבעל בית־קפה, ושכיום
יש לו אימפריה, נחשב כגבר לעניין. הוא
נאה ואינטליגנטי, יש לו קסם אישי והרבה
כסף אישי. והוא גרוש מאחת בשם רותי, ויש
לו אחות בשם עדנה שנקמן, שהיא בחורה
מצליחה בארצות־הברית. בקיצור רק
מעלות, ומאז גירושיו הוא הסתובב עם כל
מיני חתיכות.
אך בארבע השנים האחרונות לא הצלחתי
לתפוס אותו עם איזשהי חתיכה קבועה, וגם
כאשר ביררתי תמיד אמרו לי שאין לו זמן
לחתיכות, כי הוא עסוק בלהגדיל את האימפריה
שלו, המונה כבר עשרות מיסעדות
ונקודות־מכירה של מזון מהיר.
במסיבת־הסילבסטר ראיתי אותו בחברת
חתיכה צעירה, אז חשבתי לעצמי שהיא עוד
אחת מאוסף־החתיכות שהיו נתלות עליו
בעבר הפליי־בויי שלו, אבל השבוע, ארבעה
חודשים אחרי הסילבסטר, ראיתי אותו עם
אותה החתיכה עצמה, העונה לשם ענת.
אז הבנתי שזה יותר מאשר סתם ידידות,
ואם בפעם.הקודמת הם השתדלו להיות כמה
שיותר רחוקים מאור־הזרקורים, הפעם הם לא
עשו מאמץ מיוחד להסתיר את אהבתם.
אז ליבי־ליבי לכל מי שקיוו שהוא עדיין
ממתין להן. הבחור תפוס, וגם נראה שזה עושה
לו טוב.

נחי לאור עם ענת
ינחר מסתם •דיחת

עיתונות חופשית

צחק רועה:
ני רוצה להגיד איפה נמצאת הסכנה
העיקרית לחופש העיתונות, והיא לא
שם. לא בהשתלטות הון זר וכל זה. ולכן לא
המיקרה של השלם הזה ולא המיקרה של
גיחסלם פוסט על ראש דאגתי. ואסביר מה

הסכנה הגדולה ביותר לחופש העיתונות
היא בלשון הציבורית המתפתחת והולכת, ובדרכים
שהיא באה לביטוי הן בלשון הפוליטיקאים,
הן בלשון העיתונות לסוגיה. אפשר
לומר שככל שהעיתונות מוותרת על שליטתה
בלשון, וככל שהיא נותנת ביטוי נאמן
ללשון המקובלת, ללשון הרישמית או ככל
שהיא נכנעת לה, כך פוחת חופש העיתונות.
כי חופש העיתונות הוא חופש בשביל משהו.
בשביל לפתוח לנו חלונות אל העולם. ולא
פעם היא לא פותחת, אלא סוגרת. ושוב: לא
בגלל הון זר.
אני מצטט ברשותכם את נורת׳ורפ פריי,
אחד מחכמי מחקר הספרות והמיתולוגיה, כמבוא
לעיתונות:
״הז׳רגון הזה, של דיווחי ממשלה, של לשון
המישררים ומוסדות־הציבור, המדברים לכאורה
בשם הציבור כולו, ובשם טובת כולנו,
הז׳רגון הזה, שבא לשרת מן תאווה מפוקפקת
לומר את האמת האחת, כביכול, המשותפת
לכולנו, העל־אישית — הז׳רגון הזה מבטא
לאמיתו של דבר מין אידיאל של נורמליות,
של ה״ככה זה״ שצריך לברך עליו ...מין קונפורמיות
עצלה, בסך הכל. וזרזו מחלת הלשון,
מחלה אנושה שפשטה בתיקשורת המודרנית,
בפירסומת, ובהודעות הממשלה״.
פריי מתבונן בלשון הציבורית בכלים של
חוקר־ספרות המבקש מן הלשון עירנות תמידית,
רגישות רעננה תמיד לעצמה ולתבניו־תיה,
כדי שתוכל להיות כלי רגיש לחוש ב
עיתונות
ע ר בי ת
בעיתונות הערבית מתפרסמים ידי עות,
מאמרים וראיונות רבים, הקשו רים
לטיכסוך באיזור. נשתדל להביא
מידי פעם, תרגומים מחומר שלא בא
לידי ביטוי בעיתונות הישראלית.

פ״צל אל־חוס״נ לא
היו פגישות בין שמיר
להוהגת השטחים״
באחרונה שהה במצרים פייצל אל־חוסייני,
מי שנחשב כיום למעשה איש אש״ף מיספר 1
ביהודה שומרון ועזה. בהזדמנות זו העניק
ראיון לשבועון אתיר סאעה ( 19 באפריל).
במיסגרת הראיון מתווה אל־חוסייני תוכנית
כיצד להתמודד עם תוכנית שמיר,
שמצאה לפיו ״הד חיובי בארצות־הברית״ .על
פי תוכניתו ״יש להעמיק את האינתיפאדה
ולהמשיך בה. וכן להתמודד עם הצבא הישראלי.
בד בבד יש להמשיך במהלך המדיני
הפלסטיני. זאת בהצגת תוכנית־שלום פלסטינית
ובהבהרת העמדות הפלסטיניות בכל
המישורים ״.עוד, לפיו :״יש להביא לכך שיהיו
בחירות חדשות בישראל״.
אל־חוסייני מבהיר בראיון כי ״כל תוכנית
שיש בה פחות מהשגת מדינה פלסטינית
עצמאית לא תתקבל על־ידי שום פלסטיני״.
את הצעות שמיר הוא דוחה מראש. אל־חוסייני
מבהיר ״עם או בלי בחירות בשטחים,
יודעת ההנהגה הישראלית שלא תמצא
תחליף לאש״ף.״ חוסייני שולל את האפשרות
ששמיר נועד עם הנהגת השטחים. שמיר,
לפיו, לא הבהיר עם מי נפגש.

לא מפחד מגוגר ומקסוול
עזרתו את העולם. חוסר־רגישות כזה, הוא
חרד, לשון מגושמת בקלישותיה, לא תפתח
לנו חלונות אל העולם, ועלולה לעשות את
ההיפך: להסתיר את העולם מעינינו.
מי שזוכר את מרקוזה של שנות ה־,60
יודע איך שקע האיש הזה בקריאת עיתוני
אמריקה להראות לנו בדיוק את הסכנה הזאת.

לא מפחד

שליחות של מאבק, עיתונות האוהבת להיות
נאהבת, ולא נקנית בכל מחיר, עלולה לשקוע
בנקל במלכודת סגירת החלונות.
יש הרבה סימנים. ממש הרבה סימנים לכך,
שבחלק מכלי״התיקשורת אצלינו, חלק מן הזמן,
מדברים על האינתיפאדה דיבורים המרגיעים
ומסתירים. הרי אין עוד תופעה בולטת

עיתונות עצמאית

ביטוי אוטנטי

הוא מדבר על לשון קלישות היפנוטית,
מרדימת חושים, המנסה לחסן אותנו מפני כל
הבעת מחאה, מפני כל סירוב לקבל את
ה״ככה זה בעולם״ כדגל.
מרקוזה כועס נורא. איך הם כותבים על
פון־בראון המיפלצתי? הוא שואל ומדגים:
״איש הטילים עב העורף ומוצק הכתפיים פון־
בראון.״ במילים אחרות: אפשר לסמוך על
הבן־אדם. וזה שהוא מייצר טילים גרעיניים,
שיהרסו את העולם, את זה מסתירים מעיניו
מאחורי הקלישות המפותלות. ויש לו עוד
הרבה כאלה, למרקוזה. תחבולות להרגיע את
ההמונים, להרדים ולהפנט תחת לקרוא להם
להפגנות ולמחאות.
עכשיו, עיתונות שאיננה רואה לעצמה

במהלך האינתיפאדה כמו תופעת הרגיעה. וכבר
היו מי שהציעו לה שם חדש־ישן״ :רגיע־דה״
.כמה פעמים קרא הקורא על שקט יחסי
ועל רגיעה יחסית.
בימים האלה ממש שמענו על ״רגיעה בר־צועת־עזה,
ביום החג 12 פצועים ״,וכך הלאה.
ובעצם ימי־הפסח אני קורא בעיתונים, רצינים
בדרך כלל, שבישיבת־הממשלה האחרונה נקבע
בעצה אחת עם גורמי־ביטחון בכירים שהמרחק
קצר. המרחק מהנפת דיגלי אש״ף למעשי
אלימות פיסית הוא קצר. וגם שהמעבר
קל, כך קבעה הממשלה. המעבר מכתיבת
סיסמות בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית,
למעשי אלימות, הוא מעבר קל ומהיר, קבעה
הממשלה, כתוב בעתון. אשר על כן, מסביר

את הדיאלוג עם ארצות־הברית מתאר אל־חוסייני
:״התפתחות חיובית שיש בה כבר
מנגינות חדשות.״ חוסייני צופה :״בסוף יקבלו
האמריקאים את הנימוקים הפלסטינים,׳׳ כלומר
את תוכנית־השלום הפלסטינית. ואז גם
ממשלת ישראל תאלץ לקבל אותה. באשר
לשאלת המראיין על חילוקי־דיעות בין
הנהגת ההתקוממות — שמשך כל הראיון אין
אל״חוסייני מכחיש שהוא נמנה עימה —
לבין ארגון ח׳סאס האיסלאמי, עונה אל־חוסייני
״חילוקי־דיעות אלה נדחו לפי שעה
עד לאחר סיום הכיבוש״.

של העם הפלסטיני, הדורש את זכותו הטיב־עית
להגדרה עצמית.״

סעיד בנ/אל :״בחירות
בשטחים יביאו
ל הגדר ה עצמית
לפלסטירם״
באותו גליון אח׳ר סאעה מתראיין גם נציג
אש״ף במצרים, סעיד כמאל. המראיין שואל
על תוצאות הדיאלוג בין אש״ף לארצות־הב־רית.
כמאל טוען :״האמריקאים כבר חושבים
היום אחרת על הפירוש להחלטות מועצת־הביטחון
242ו־ ,338 וכיצד לישם אותם לגבי
השטחים.״ היום הוא אומר :״האמריקאים מדברים
שצריך לפתור את הבעייה הפלסטינית
על כל היבטיה״(שזה אגב, המינוח האש״פי
לתיאור הפיתרון המקובל והרצוי) .כמאל מוסיף
כי ״לשינוי בתפיסת האמריקאים עזר במידה
רבה גם ביקורו האחרון של נשיא מצרים
מובארב בוושינגטון.״
בהתייחסו להצעת שמיר לקיים בחירות
בשטחים אומר כמאל :״בסופו של דבר לא
יהיה מנוס מכך, שכל אלה המדברים על בחירות
חופשיות יהיו צריכים להיענות לדרישות

חוסני מובארב:
,,החלפתי את שר־הביטחון
על מות
להזרים דם חד ש
ורעיונות חדשים
לצבא המצרי
נשיא מצרים, חוסני מובארב מתראיין
ארוכות לשבועון המצרי אל־מצהר ( 21 באפריל)
.מראיינו הוא העיתונאי, שהוא אולי הקרוב
ביותר כיום לנשיא, מכרם מחמד אחמד.
הלה מתחיל את הראיון בנושא החם ביותר
בימים אלה במצרים: מדוע הוחלף שר־הביט־חון
הוותיק, אבו־גזאלה, בשר־ביטחון חדש,
צברי אבו־טאלב.
המראיין לא הקל על ירידו, ושאל אם החילופים
קשורים גם לפרשות השונות שהתפרסמו
באחרונה בכלי־תיקשורת בעולם, ושבהם ודתה
מעורבת מערכת־הביטחון המצרית. כמו
פרשת יצור נשק כימי עם עיראק, או יצור
טילים ארוכי־טווח בסיוע ארגנטינה, וגם פרשת
הברחת טכנולוגיה מתקדמת של יצור
טילים מארצות־הברית למצרים. פרשה שבה
היו מעורבים מצרים שעבדו באמריקה. הנשיא
המצרי הכחיש כמובן כל קשר בין הפרשות
שהזכיר המראיין לבין הסיבות שהביאו
אותו להחליף את השר ששרת באותו תפקיד
עור מימי הנשיא סאדאת.
השיב מובארב למראיינו :״מטרת השינוי,
שתהיה כאן מחשבה חדשה ורם חדש בתוך

העיתון לקורא, ינקטו כוחות־הביטחון, במי-
צוות הממשלה, צעדים נחרצים למנוע ביד
חזקה את המעשים הראשונים, וכך ימנעו ממילא
את המעשים השניזם, מעשי האלימות.
הדיון המודלף מן הממשלה עסק בציבור
ערביי ישראל, אגב, ונתן לנו להבין שהנה־הנה
כבר עוברת האינתיפאדה את הקו הירוק.
וכל זה קרה עוד לפני השתלטות ההון הזר.
טוב. מכל זה לא נוגע שאני מקדם בברכה
את ההון הזר, המבקש לשלוט בעיתונים בישראל,
ולא יוצא שאני אוהב את מקסוול. אני
רוצה להניח שהעיתונות היא מערכת הפועלת
בין שאר מערכות־התרבות והביטוי החברתי,
ושראוי הוא שהביטוי הזה יהיה אותנטי
ככל האפשר ונאמן לתפקידו, כמו שהארכתי
להסביר. אבל גם אם הייתי רואה בהשתלטות
מקסוול או גנגר סכנה חמורה, לא הייתי בשום
אופן עוצר אותם בחקיקה. הייתי עושה מה
שהייתי עושה בכל מיקרה אחר, של חכנה
לעצמאות ולחופש הביטוי בעיתונות. הייתי
נמנע מלפנות לכנסת ולממשלה וחושב על
כל שאר האפשרויות.
אם העיתונות לא תדאג לעצמה, אף ממשלה
ואף מחוקק לא יציל אותה. ומן השילטון
צריכה העיתונות לצפות לדבר אחד: חוק שיבטיח
שאף מימשל ואף מחוקק לא יוכל לפגוע
בחופש העיתונות. כמו התיקון הראשון
לחוקה של ארצות־הברית. ברגע שנניח למחוקק
לאסור על העיתונות התקשרות עם
גנגר, נניח לו גם זכות לאיסורים נוספים בעתיד•
המחוקק — שידאג למנוע איסורים והגבלות.
די לו בכך.
יצחקרועה הוא איש רדיו וטלוויזיה
ותיק, ומרצה בכיר במכון לקומוניקציה
באוניברסיטה העברית.

הכוחות המזוינים ״.מובארכ מסביר :״אבו
גזאלה שרת תקופה ארוכה ותרם רבות, אולם
עתה יש לתת הזדמנות למישהו חדש, שיתן
כיוונים חדשים לכוחות, האלה במסגרת
המטרות האסטרטגיות התמידיות שיש לצבא
המצרי״.
מובארכ התייחס במיסגרת הראיון גם

מוברב
דם חדש לצבא המיצר
להצעת שמיר לקיים בחירות בשטחים. אף
שמובארכ לא שלל את ההצעה על הסף, הוא
קיבל למעשה את גישת אש״ף לרעיון והציב
הרבה סימני־שאלה כלפי ההצעה :״למה
בחירות? לפי איזה חוקים? מה אופי המישטר
שיבחר? מה זכויות הנבחרים? מי יבטיח את
זכויותיהם? מה בכל מטרת ישראל בבחירות?״
בכלל, אימץ מובארב את גישות־אש״ף,
ושאל :״כיצד אפשר לערוך בחירות תחת
כיבוש ישראלי?״ הנשיא המצרי אמר גלויות:
״אנו תומכים בדרישת אש״ף לנסיגת ישראל
קודם שיערכו בחירות.״

^ דיד קרוב של נשיא צרפת, פרנסואה מיטראן, חוזר ומספר
לי בכל הזדמנות בפאריס, עד כמה גדולה אהבתו וידידותו
של נשיא צרפת ליהודים ולישראל. הידיד הצרפתי,
השוהה מפעם לפעם שעות ארוכות, ולעיתים ימים תמימים,
במחיצתו של נשיאו, חוזר ומתפעל כיצד מיטראן בקיא בכית־בי
חוכמה של היהודים ובפרקי ההיסטוריה העתיקה שלהם.
בביקורו של הנשיא מיטראן בירושלים, בחורף , 1982 אצל
ראש־הממשלה דאז, מנחם בגין, הוא אכן הפגין ידידות אישית
לישראל. בשעה שבגין ומיטראן סעדו ליבם במיסעדת מלון
המלך דויד, ישבו למעלה בחדרים מומחים משני הצדדים
וסיכמו כיצד יש להילחם יחד בטרור הבינלאומי.
מספרים בפאריס שכאשר ביקר שם בסוף השנה שעברה
הנשיא חיים הרצוג ודגלי ישראל התנופפו, לגאוות היהודים
כולם, לאורך המופלאה בשדרות — השאנז אליזה, שינה
מיטראן בכתב־ידו ברגע האחרון את נאומו הרישמי המוכן
מראש. היה זה אחרי שהרצוג הסביר לו בשיחה אינטימית את
אופייה של ממלכת ירדן כמדינה של הפלסטינים, ועד כמה
מסוכן הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ובשומרון.

מיטואן מכקבק בקיומנו
בעוד סו שנה
באינטימיות לא פחותה, הביע מיטראן את דאגתו לגורל
ישראל בעת שקיבל באחרונה את ראש־הממשלה יצחק שמיה
״איזו טרגדיה זו לעם היהודי ולציונות שמצאתם זרים על
אדמתכם אחרי שחזרתם לשם בתום 2000 שנות גלות.״ והוסיף
מיטראן שלהערכתו ״לא תוכלו לפתור את הבעייה ולסלק את
הזרים מאדמתכם ״.זה יקח מאה שנה, הסביר הנשיא לשמיר,
״ואיני בטוח כלל שאתם תהיו שם זמן כה ממושך.״״
דווקא משום ידידותו זאת ודאגתו הרבה צריך היה מיטראן
להיות האחרון במנהיגי מערב־אירופה שיפתח את שערי הניצחון
לפני ערפאת.
בהזדמנות אחרת — נאלץ ראש ממשלת ישראל, לפני
כשלוש או כארבע שנים לטלפן לארמון האליזה ולתבוע
בשיחה נרגזת ממיטראן עצמו, שלא לספק כור גרעיני שני
לבגדאד.
אמנם יש עם מי לד^ר באליזה, ארמון הנשיאות של
הצרפתים, המגלים ברובם אהדה טיבעית לישראל. מיטראן
הוא מאזין טוב. וכאשר ראשי ישראל ושריה, החליטו שהם לא
יכולים לבקר בפאריס מבלי להיפגש עם מיטראן, והעבידו את
השגריר עובדיה סופר שעות נוספות — גילה מיטראן הבנה
וסבלנות להתרוצצות המתבזה.
לכן האזין גם ליהודים וגם לישראלים שבאו אליו בתחינה
לסלול את הדרך בינם לבץ אש״ף, בואכה יאסר ערפאת.
מיטראן אינו יכול להיות אדוק יותר מכמה משרי״ישראל,
והקולניים שבשמאלניים של יהודי צרפת. אילו היה יורע
שהזמנתו לערפאת תיתקל בתגובה ישראלית וכלל־יהודית
תקיפה, ייתכן שהיה ׳נמנע. אולם אין זה מפליא שראשי
מיפלגת־העבודה בישראל לא השמיעו ציוץ.
לכן, ראש אש״ף, המתקבל השבוע בפאריס על-ידי מיטראן,
חייב זאת ללא ספק גם ליהודים. ועימם — ראשי ממשלות
ישראל ושריה, שבישרו ללא הרף בשנים האחרונות שהם חזרו
מפאריס מ״שיחות מדיניות מוצלחות״ .הם כל כך הצליחו עד
שערפאת זוכה שם בראשונה במערב־אירופה בכבוד מלכים.
אבל לזקוף את התהליך המדיני החמור בפאריס רק לחובת
היהודים ושריהם, יהיה לא רק לא צורי* אלא גם לא נכון.
מיטראן, הבקיא בהיסטוריה של אירופה אף יותר מאשר
בהיסטוריה של היהודים, זוכר בוודאי היטב את פרשת צ׳כום־
לובקיה. גם אז, לפני יותר מ־ 50 שנה, מיהרו ראשי אירופה
ללחוץ את ידיהם של אדולף היטלר ובניטו מוסוליני אחרי
שקרעו חבל ארץ חיוני מצ׳כוסלובקיה של בנש. האנגלים
והצרפתים נתנו לכך ידם על חשבון גורלה של מדינה אחרת,
למען הפייסנות ,״למען השלום״ ,בכדי ש״לא תפרוץ מילת-
מה״ .הכל כדי לרצות את האגרסורים הפאשיסטים חסרי־המע־צורים.

שנכון לגבי צ׳כוסלובקיה בשעתה הנוראה, נכון שבעתיים
לגבי ישראל בשעתה המסוכנת. מה שעשתה אז לונדון

לצ׳כוסלובקיה במינכן, עושה בעצם השבוע פאריס לירושלים
בהכנת המסלול לערפאת, הארכי־אוייב של ישראל, עד
לוושינגטון. שיתוף־הפעולה האסטרטגי של מיטראן עם
וושינגטון הביא לקטסטרופה הנוכחית של הנוצרים בלבנון.

הסכם צובת-א ש״ו
תסש־ו ותובחו בבאויס -
אד תכוצצו בבית־סט־נו
רק בצ׳אד, שם קמו הצרפתים והאמריקאים יחד ובתקיפות,
כדי להביס את הפולש הלובי מועמר קדאפי, הוא ספג תבוסה
מוחלסת.
לגבי ישראל עומד מיטראן ועימו ארצות־הברית לחזור על
הטעויות מהסוג שעשו בלבנון והפעם עם תוצאות אפשריות

עיני, שנהרס במבצע הצלה מופלא של חיל־האוויר הישראלי.
מיטראן הסוציאליסט רק הירק את הקשרים עם אחד המיש־טרים
הרצחניים והמתועבים ביותר של הרבע האחרון של
המאה ה־ — 20 עם סאראם חוסיין. זרימת הנשק הצרפתי
במיליארדים והשאלת מטוסי הפצצה ארוכי־טווח צרפתיים
לעיראק לא הופסקו, גם כשהצרפתים ידעו, החל מ״83׳־,׳84
שעיראק משתמשת בנשק הכימי האיום ללא אבחנה. גם נגד
אלפי כורדים, נשים וילדים שנקטלו.
כך שעל מוסר וצדק וסיבלות הפלסטינים מוטב שפאריס
תשתוק. מדובר פה במדיניות צינית מסורתית של בירה, אשר
אזרחיה עדיין זוכרים את זוועות הנשק הכימי הגרמני נגד
הצרפתים, בחפירות מילחמת־העולם הראשונה.
ליהודים שקמו למחות, אומר מיטראן בנעימה של גערה,
שידידותו המובטחת אין פירושה הסכמה. אף אחד לא תבע
ממנו להסכים עם ישראל. אבל אין זה אומר שבמקום זאת הוא
קם לסייע באופן פעיל לתהליך המסכן את ביטחונה ועתידה
של ישראל.
הטרוריסטים הפלסטינים בפקודת ערפאת הגיעו לפאריס
שנים רבות לפני מפקדם — שני סרטים בכרטיס אחד: גם

0 0 X 0 0 6 8 4 6 1 011461 1 2 1 9 3 8א 1>0א 011 011 1116 0 0א 1*0

עונת הציניח תעשה
מריאודים עביקוו עובאת

קריקם ורה ב״פאנץ׳ ,הרמת מ ס למכירת ציכוסלובקיה
חמורות הרבה יותר. כדי לנסות ולהבין זאת אין צורך להפליג
אחורה, עד לימי פרשת דרייפוס ואחר־כך בושת מישטר וישי
והמרשל פטאן.
צרפת של שארל דה־גול זנחה את ישראל ברגע הקריטי
ביותר, ערב מילחמת ששת־הימים. עקרונית, מאז, לא שינתה

ו7ה שננו! וגבי ונ נוסדונק־ה
נסו שבעתיים לגני שואל
צרפת את מדיניותה. הנשיא המזדקן, אחרון מנהיגיה הגדולים
של צרפת המודרנית, ניסה לכבול את ידיה של ישראל והטיל
עליה אמבארגו מוחלט. בתמורה זכתה צרפת בעיסקות־נשק
ענקיות ובנפט ממדינות ערב. יורשו הנהנתן, ז׳ורז׳ פומפידו,
מכר לקדאפי במחיר מופקע את המיראז׳ים שפותחו בכספי
ישראל, כדי שאלה יתקיפו אותנו בתעלה במילחמת יום־
הכיפורים 73׳.
הבא אחריו, ואלרי ז׳יסקאר־ד׳אסטאן, סייע לעיראק, תוך
הכחשות, תמורת כסף רב, להקים את הכור לייצור נשק גר
נהנים
מפאריס המופלאה, וגם משתמשים בה כבסיס מיבצעי.
תשאלו את השרותים החשאיים של צרפת.
באה צרפת וכרתה בשלב מסויים בשנות ה־ 70 הסכם עם
הפתח של ערפאת: תסעדו ותרבחו.בפאריס — אבל אל
תפוצצו בבית ספרנו.
למרות מחאות ישראל, שהיתה יעד למיבצעים אלה, לא
חזרה בה צרפת מן ההסכם.
עד שלבסוף פגע הטרור הערבי בצרפת עצמה, בלב פאריס,
הרג עשרות מאזרחיה ופצע מאות בשנים ׳85־86׳ .הטרוריסטים
מלבנון, תלמידי אש״ף ושותפיו, גרמו לאפילה בעיר
האורות. בלי בושה פנתה צרפת לישראל ולישראלים לעזרה
ועצה, שניתנו כמובן בלב חפץ.
לכן, ביקור ערפאת בפאריס הוא בראייה היסטורית, בבחינת
הענקת פרס לתוקפן בדיוק כמו במינכן .׳38
לפני ארבע שנים, קפצה ישראל ללא כל צורך למיטראן,
וביקשה לרכוש כורי־כוח גרעיניים. המשא־והמתן הופסק
ברגע שבו איימה סעודיה שתבטל עיסקת־נשק במיליארדים
עם פאריס.
בוודאי עוד נשמע בקרוב, כמה מיליארדים תרוויח צרפת
מעיסקות עתידיות, תמורת ביקור ערפאת. כמו שנפוליאון
הבטיח שכל טוראי נושא בתרמילו את שרביט המרשל, כנראה
שגם הסוציאליסט הצרפתי הטוב ביותר נושא בגופו טיפה
מדמו של המרשל הבוגדני פטאן.
גם לירידתה המסורתית של צרפת, לבנון המתבוססת
בדמה, אין לצרפת מה להציע, אף בימים אלה, מלבד אוניות
מלאות בתחבושות ובתרופות. מניסיון אישי אני יכול לומר
לכס שאם כבר להתפנות, מוטב להעדיף את חיל־האוויר
המלכותי הבריטי. לאחר שהניסיון של דו־קיום יווני־תורכי
בקפריסין נדרס ב־ 1974 על־ידי פלישה תורכית אכזרית לאי,
פוניתי משם לאנגליה במטוס של האר־איי־אפ. נתנו לי גם
סיגריות וחבילת־מזון לדרך.
אם אלה פניה של צרפת, ובשם המוסר והצדק היא היתה
הראשונה לכנות את הטרוריסטים הפלסטינים כ״רזיסטאנס״,
ולפגוע בכך בזיכרם ובכבודם של הלוחמים הצרפתים בפולש
הנאצי, חובה לשאול את מיטראן: מדוע הוא לא הזמין לפאריס;
לפני ערפאת, את ראשי המחתרת הבאסקית השכנה? את ראשי
המחתרת האירית? ומה עם ראשי הפוליסאריו מהסהרה?
כי חשבונה הציני של פאריס מחייב לשמוך על יחסיה עם
מלך מארוקו, מארגרט תאצ׳ר וספרד.
בישראל הנחלשת אפשר לנהוג היום אחרת ברגע שבו היא
מצטיירת כחלשה. גם אלה הידועים כידידיה, מפנים אליה את
גבם.
אם זה ידיד לישראל, בצהרי יום בפאריס, מה יש כבר

לצפות מיריבים ולא כל שכן מאויבים?

מרדכי הורוביץ
עוטה עור ה 1מר
^ דידתי הטובה חווה אלברלזטייו,
העטתה עלינו ועל כל בית־ישראל את עור
הנמר הטורף. היא עשתה זאת על״ידי הוספת
כמה שורות משלה לחד גדיא מן ההגדה. לפי
הגירסה של אלברשטיץ, אחרי שהקדוש־ברוך־הוא
שחט את מלאך־המוות, ובכך גאל
את העולם מחוקי־הג׳ונגל, שלפיהם הברואים
נושכים, מכים, שוחטים ושורפים זה את זה,
נכנס להיכל־הכבוד הרוצח יאסר עראפאת.
אלברשטיין מקדמת את פניו, מושיבה

אותו ליד כס־הבורא, ועושה מאיתנו זאבים
ונמרים לכבודו. ובעוון מה? בעוון זה שאנחנו
מתגוננים נגד האינתיפאדה בשכם ונחאלין
תחת להתגונן נגדה ברחובות תל אביב.
אנחנו מתגוננים נגד האינתיפאדה. זו האמת
הגדולה. האינתיפאדה היא בשבילנו
מילחמה לחיים ולמוות,
שנכפתה עלינו
על־ידי הפלסטינים כהמשך
לכל מילחמות
ישראל. אנחנו עושים
מילחמה זו באמצעים
מתונים עד כדי גיחוך
וחוסר־אפקטיביות.
בכל זאת, חווה מחפשת
את הנמרים אצלנו,
לא אצל הסורים,
היורים 40 פגזים לאלברשטיין
רקה
לתוך מיזרח־זאב
ט 1רף
ביירות, והורסים שם
בשיטתיות בית אחר בית. לא אצל העיראקים,

הד״ר חיים משגב

צד ימיו, צד שמאל, ולגמרי בצד -החודים
ששות־מה ליווני בדרכי אל עורך עמודים אלה. סיפרו בעיר שהם נועדו כדי ליתן
1 1איזשהו ביטוי גם לימין הישראלי. ואני, בעוונותי הרבים, אף פעם לא ידעתי לאיזה מחנה
אני שייך או בכלל להבחין בין ימין לבין שמאל. מי בעצם יכול לומר היכן עובר הקו ביניהם.
כשמזדמן לו זר בישיבה כלשהי של ועדת־הכספים של הכנסת בוודאי שאין הוא מצליח
להבחין בין אלה לבין אלה. שם מחלקים כספים ללא כל אפלייה — ובלבד שתהיה ייחודי
(קרי: תעמוד בראש מוסד, או עמותה, או מיפעל, או משהו דומה, ותהיה רשאי לחלק את מה
שהמדינה נדיבת־היד מקצה, לפי ראות עיניך בלבד).
עברת את המחסום הזה, שוב אין למצליף של הוועדה כל עניין לפשפש בציציות דעתך
על דברים שברומו של עולמנו. את זה משאירים לגדולים. במקום הזה לא מפלים בין ימין לבין
שמאל. כולם מקבלים. לזה מוחקים, להוא פורסים. לקטנים יותר סתם מקציבים מתנות של
מה בכך. כמה מיליונים עלובים. ובלבד שהשר אשר על הכספים יוכל לספר בערב מעל
מירקע־הטלוויזיה לנתיניו, אנחנו התמימים שמשלמים את מיסינו כחוק בכל 15 בחודש,
שהמשק עומד לפני צמיחה אדירה ושפעמי הגאולה הכלכלית כבר נשמעים מאחורי הדלת.
אז איפה, בכל זאת, עובר לו הקו הקדוש בין הרעים לבין הטובים, כדי שסוף־סוף אוכל לספר
לילדי לאיזה מחנה אני שייך? האם ייתכן שיש שאלות כלשהן, שהן קיומיות, בבחינת ייהרג
ולא יעבור, בעיני פרנסיו של אחד משני המחנות? למשל, בעניין גיוסם לצה״ל של עשרות
אלפי תלמידי־ישיבות, בבת עיניו של המחנה החרדי.
הרי בשאלה זו, לפחות, צריך היה להיות איזה שהוא פער בין השמאל היפה, המשלב ידיים
בימי חג ומועד ושר שירי־אהבה על גדות־הכינרת, לבין הימין המטורף, שכל מעייניו ברווחים
קלים בבורסה, ובהשתלטות על חבלי״ארץ שאין לו כל זיקה היסטורית או ריגשית אליהם.
מסתבר שגם בעניין זה יש קונסנזוס חגיגי. לא מנהיגיו בהירי־העיניים של השמאל ולא
הדמגוגים מניפי־האגרופים של הימין, שהם תמיד, בעיני השמאל, חכמים רק על חלשים —
חשבו לרגע שיש לומר לחרדים הללו: עד כאן.
אם אתם רוצים לראות במדינה הציונית אכסניה בלבד, כשם שראיתם, למשל, בגרמניה
הטרום־נאצית, עד ליום שבו יבוא המשיח, מבלי שאתם עצמכם צריכים לנקוף אצבע לשם
שמירת עצם קיומה, אז תסתלקו גם מכל השפע שאכסניה זו משפיעה עליכם. לא, על זה אף
לא אחד ממנהיגיו השפויים של המחנה הציוני חשב אי־פעם. הרי החרדים הס אלה שמאפשרים
את האחיזה בקרנות־השילטון.
אבל הם, שוכני החצרות לגווניהן, החסידים עד לשיגעון של גדולים בתורה, שעיקר
מעיניהם בימים אלה דווקא בענייני חולין, בוודאי רואים בנו, שמאל וימין כאחד, סתם מיסרד
המביא למילחמות עם הגוי הערבי. לגבי דידם, מן הסתם, המחנה הציוני כולו יכול היה
להיעלם מפני השטח, ולהשאיר את השילטון בארץ הזו לידי מי שירצה בו. הם, בעבודתם את
הבורא, כבר יביאו את המשיח, כדי שיעשה את הסדר הצריך. בימי השואה זה לא כל כך הצליח
להם. אבל גם לכך יש להם הסבר: המנהיגים של הציונים מנעו את הצלתם מידי הצורר הנאצי.
חזרתי, איפוא, לתחילת הדברים. בן לאיזה מחנה יכול אני לראות את עצמי. ילדי משרתים
בצבא. את מיסי אני משלם, פחות או יותר, במועד. אין מאחורי כל מוסר ייחודי או עמותה
לעזרה הדדית לחברים טובים, שראוי להם להיכלל ברשימות הסודיות למחצה של ועדת־הכספים.
סתם ציוני שלא יודע להסתדר בחיים. פשוט לא שייך. לא מסתופף בחיקם של
אדמו״רים ולא מתחמם במיטבחם של מנהיגים פוליטיים היודעים להרעיף על החסידים מכל
מנעמי החיים.
רק רוצה שהכל יהיו שווים לפני החוק, ושיפסיקו למכור לי יום־יום מעשים מסריחים
בעטיפה אידיאולוגית: הדם של החרדים אינו יותר סמיך מזה של האחרים. גם תומתן של
בנותיהם איננה קדושה יותר.
ואם כבר מוחקים לרבים כל כך את יתרות החובה בבנק אז שמישהו יטרח להסביר למנהל
הסניף שלי שאני שייך לרשימה קטנה והולכת של דפוקים, שהזכות היחידה שלה היא לחיות
במדינה הזו.
לפני הרבה מאוד שנים זה היה מספיק לרבים מאיתנו.

ח״ס משג 3

הוא ד״ ר ל סי שפסיס, ומפרסם מאמריס בעיתונות היומית

הרוצחים אלפי אזרחים שלווים וחפים מפשע
בגאזים רעילים. אנחנו הנמרים והזאבים
הטורפים. ומדוע? כי אנחנו עומדים על
נפשנו.
שלא תהיה טעות. אס חווה אלברשטיין
חושבת שאנחנו כאן הנמרים — זכותה לומר
זאת. לעצמי אני רק שומר את הזכות להתפ־לץ.

כי חווה טועה. האינתיפאדה תיגמר על רק הנהגה רעה, אינה תופסת באיזורנו. הער־שפת
הים־התיכון, ותשאיר אחריה את ארץ בים הם עם רע, שאינו רוצה שלום־אמת והוא
ישראל נקייה מיהודים, כמו שהנאצים השאי רוצח מדינאים העושים שלום או אף רק מדברו
את אירופה. כאשר נהפוך להר של גוויות רים עליו. השינאה אלינו בקרב הערבים היא
יידע העולם ותדע גם חווה מי הזאב ומי הגדי. עממית. לעיתים היא מכתיבה למנהיגיהם
אד אייזנר, ריטה האוזר, וודי אלן וחבריהם, מדיניות עויינת למרות רצונם.
עד כאן בקשר לערבים. באשר לעם היהודי
תחת לצעוד בהפגנת־מחאה נגד ראש ממשלת
ישראל, יצעדו חפויי ראש בתהלוכות־א — -לעם זה, ככל הנראה, נמאס לחיות. אחרת
בל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה לזכר יהודי הוא היה מבחין בסכנה לקיומו. בקרב אויבי
ישראל. ואחרי שאנחנו לא נהייה, תעבור גם ישראל ,״שלום״ היא מילת־הקוד להשמדת
עליהם הכוס. יימצא בארצות־הברית מי שיע מדינת ישראל ויהודיה. כחצי העם, מהמערך
שה להם, מה שהם עוזרים לפלסטינים לעשות שמאלה, מתייחסים לשלום הזה באמון, כמו
שהתייחסו יהודי אירופה לשלטים ״העבודה
לנו.
האינתיפאדה היא הסכנה הקיומית הנוראה משחררת״ בשערי מחנות־המוות, ו״מקלחות״
ביותר שריחפה על ראשנו מאז מילחמת־הש־ על פתח תאי־הגז.
זה העם. זה מה יש. אין מה לעשות. אי־חרור.
זה — כאשר אין בנו עור הרוח שפיעמה
בנו אז. היום הולך ומתברר דבר שמעולם אפשר לגאול עם כזה. הקדוש־ברוך־הוא ניסה
לא הבינותי: איך יכול היה לקרות שששה לפני 22 שנה, במילחמת ששת־הימים. התוצמיליון
בני אדם ילכו כצאן לטבח. עכשיו, אה: העם הזה רואה בנס שנעשה לו את גדול
לנגד עיני הקמות, מתרחש אותו הדבר עם האסונות שניחתו על ראשו: אסון הכיבוש.
ארבעה מיליון יהודים. זאת — אחרי 40 מכאן שבעימקי נפשו הוא היה מעדיף להישנות
עצמאות מדינית וצה״ל. האינתיפאדה כבש, לי אפשרת שלישית אין. איך אפשר
לגאול עם כזה.
מבהירה אמת גדולה על השואה:
רצון החיים של יהודי אירום ה מואולי
זה טיבעי, אולי הגיע הזמן שנרד
עולם לא הגיע בעוצמתו לכדי עשירית מר מעל בימת ההיסטוריה 4000 .שנה הם שיבה
צונם של הנאצים להשמידם.
טובה, שלא רבים יכולים להתפאר בטובה
תגובת היהודים בארץ ובעולם על מילח־ הימנה.
מת־ההשמדה המתנהלת נגדנו, תחת התווית
קארל מארכס אמר שההיסטוריה חוזרת
״אינתיפאדה״ ,מראה בעליל, כי אמת גדולה פעמיים: פעם כטראגדיה ופעם כבדיחה, שוזו
על השואה תוספת גם לגבינו.
את יהודי אירופה היתה הטראגדיה. שואת
רצוננו לחיות אינו מגיע בעוצמ יהודי ישראל הממשמשת ובאה היא בריחה
תו לכדי עשירית מרצונם של הער של ג׳וחה: איך לזרוק לים שלושה וחצי מיליון
יהודים בעזרת ילדים, אבנים ומצלמת־טל־בים
להשמידנו.
האגדה המארכסיסטית, שאין עם רע, יש וויזיה.
מה השתנה?
אני השתניתי לי השנה
הייתי פעם כבש וגדי שלו
עכשיו אני נמר וזאב טורף
(חד גדיא על־פי חווה אלברשטיין)

דניאלה אשכנז
איזון חוזר
** ם עובד(כמה שפחות) רק אחרי ה־1
במאי, יחזור עם ישראל, במיקרה הטוב,
לחמישה ימי־עבודה, אחרי שבתון מתמשך
של חופשות מאורגנות
ופיראטיות. אך אל
דאגה, החגיגה נמשכת,
ויום־העצמאות
בפתח. יש להתחיל להפשיל
שרוולים? בבקשה!
ברוח הזמן ובמסורת
ארוכה של
עם החי על פרנסות
אוויר, יש מי שיצר
בשבילנו שרוולי פלסטיק
המתמלאים מעצקיסר

בדמות דגל המדי-
ע סד ה עברית
נה< אין צורך לנפח את
החזה. גם אין סיבה. בחפיפה, בין חודש
הרמאדאן וחופשת הפסח המורחבת, נוצר מצב
טראגי־קומי: חודש ימים המוסלמים לא
אוכלים, אך עובדים, חודש ימים היהודים
אוכלים, אך לא עובדים.

שוטטות בארץ ושוטים באוויר
מיספר מיקרי הכמעט־אסון בטיולים מודרכים
בחיק הטבע הפך לשכיח. איש לא יפצה פה
עד שהטבע לא יעשה את שלו. קבוצה שלמה
תטבע, חלילה, בשיטפון בנחל, או כיתה
שלמה תיקבר, למרבה האסון, במערה. בינתיים,
ממשיכים להשתתף בקורס מכין לאוניברסיטת
החיים והמוות, נוסח טיולי דרום-
אמריקה. בני קבוץ שדה־אליהו יצאו לטייל
ללא תנאי, כשחייהם מופקדים (או שמא
מופקרים?) בידיו של מדריך מרחף, שהחליט
להוריד את הקבוצה לתחתית נחל רחף,
בספלינג באמצע הלילה. אומרים שלנער
שנפגע לא היה ניסיון קודם בגלישה, ושהחבל
היה קצר מדי. תן לסיירים — מדריכים כאלה
מספיק חבל, והם עוד יתלו את עצמם, או את
הילד שלך.
״חלום(בלהות) אמריקאי״ .באווירה
של ״אכול ושתה כי מחר תמות״ ,יש מי שחפץ
לזרז את התהליך. למה לדחות למחר מה
שאפשר להספיק היום? השוטים בקירבנו לא
מסתפקים בחלום האמריקאי של המבורגר
וכוס ק 1קה ק!לה — ״טעם החיים״ .עכשיו הם
מלמדים סניגוריה על הסמים כ״סם החיים״:
זכות הפרט להרס עצמי. מי שרוצה לגלות את
אמריקה יואיל נא לקרוא את הנאשיונאל
דזנרפיק( ,ינואר :)1989 מחצית מיצוא
הקוקאין העולמי עושה את דרכו לארצות־הברית.
רבע מיליון סוחרים מוכרים את הסם
ל־ 8.5מיליון אמריקאים מכורים מכל רבדי
החברה, אבל יש ירידה בקרב שמיניסטים:
״רק 1596, :ניסו אותו 1096 ,השתמשו בו בשנה
החולפת — לתפוס• אמריקה.

אוויר־רע של בגידה״(פרק ב)

מאיר ליפשיץ

משה דיין עצמו — מפ״ם וקיבוציה. האלפים שהופצצו, הופגזו ונעקרו מבתיהם, לא זכו לרחמי
^ שבוע שעבר, עסקנו כאן בהרחבה בתיאור ״אווירת הבגידה״ השוררת במקומותינו.
^ אובחנה ריצת האמוק של מיפלגת־העבודה לברית הבלתי״קדושה עם מוטרפי השמאלנות רחמני הקיבוץ הארצי. טוב, הם הרי לא חטפו מכות, הם סתם נהרגו או נמלטו.
היהודית ונושאי בשורת הלאומנות הערבית. צוינה ההזדהות הרעיונות עם שאיפות האויב
אבל קציני השומר־הצעיר מעדיפים להתייפח על הפגיעה כערביי יהודה שומרון וחבל־עזה.
האשפיסטי, כאמצעי במאבק הפוליטי נגד היריב והאח היהודי. הודגש המניע האפל של השמאל התבהמות המאבק הפלסטיני לעומת זאת, אופיו הרצחני והבלתי־אנושי, כלל אינם עולים על
בישראל, בפעולותיו המביאות להרס האושיות ועירעור בסיס הקיום הלאומי.
השולחן. והרי אירגוני־המחבלים זכאים לתביעת אבהות על רעיון הטרור ללא הבחנה. הפטנט
של פגיעה מכוונת בילדים בנשים ובזקנים, ליצירת אפקט טרור מירבי, שייך כולו לערבים
באה מזכירות הקיבוץ הארצי וסיפקה פעם נוספת את ההוכחה. ב־ 18 באפריל כונסה מסיבת־עיתונאים
מטעמם, לרגל פרסום החוברת שית לוחמים .89 מה שלא ראתה שפחה חרופה על הים, הפלסטינים. כשילדים יהודים הם מטרה כשרה ומועדפת על ידם, רק טיבעי שההתבהמות
איווררו קבל עם ועולם קציני־המילואים של מפ״ם. בהשתתפות האלוף עמרם מיצנע, שיחררו תימשך עד לשימוש בילדים פלסטינים כאמצעי חיוני למאבק, ומאותה סיבה עקרונית עצמה.
אבירי המוסר והצדק, מוכי היגון והתחבטות הנפש, את חרצובות לשונם.
הצעירים נדחפים לחזית האינתיפאדה כדי להרבות באבידותיהם, ולזכות בנקודות במילחמה
בצניעותם כי רבה, מעידים הנחתומים על עצמם כי הינם ״קבוצת אנשים הדואגת לביטחון
על התיקשורת ודעת־הקהל, במאמץ להחלשת ישראל ולחיסולה בהדרגה. חיילי ישראל
צה״ל והמדינה ולאופיה של החברה בישראל ״.בוודאי שהם מודאגים, גם אתם לא הייתם ישנים נאלצים להכות נערים ואף לירות בהם, כדי למלא את משימותיהם החוקיות, שנקבעו בידי
בלילות עם מיליארדים שקלים של חובות. אבל בכייני השומר הצעיר מסרבים להתעסק הרשויות המוסמכות, ולשם הגנה על חייהם מפני תוקפיהם.
בגועל־נפש הכלכלי.
בא שיח ל1חמים ; 89 ומעודד את מקריבי הילדים הפלסטינים על מיזבח
בנוכחות אלוף פיקוד־המרכז, שהוזמן ובא לאירוע המיפלגתי, מושמעת
שאיפות אש״ף. האנסים במחנות־הפליטים, ורוצחי החשודים בשיתוף־
הקריאה ובצידה האזהרה :״זו לא העבודה שלשמה התאמנו בצבא. אנחנו
הפעולה עם ישראל, מקבלים זריקת־מרץ מוסרית להמשך מעשיהם
לא בנויים לזה, לא פיסית ולא נפשית. אנחנו מגיעים לקצה הגבול״.
הנפשעים .״הערבים מחייבים אותנו להרוג אותם, ובזה העם היהודי לא
יעמוד ״.״מגדי״ם, מפי״ם בכל הרמות ...הם צעד אחד לפני הסירוב, וכדאי
מסתבר שיש גבול לנכונות שפוטי מפ״ם לשרות בצבא העם. שולי
שיקחו את זה בחשבון,״ אמרו בכנס המיפלגתי קציני־מילואים, והאלוץ
השוליים של המיעוט רוצים לקבוע עבור הרוב את קווי המדיניות.
מיצנע משתתף, שומע ומשמיע.
״כקציני־מילואים ותיקים אנו יודעים שלבעיות השטחים אין פיתרון
צבאי,״ מכריזים מייצגי פחות מ 3מדעת הציבור היהודי. השמאלנים,
זה הגורם או הסימפטום להתפתחות ״אווירה של בגידה״ .עצם
שנכשלו בכל עניין ונושא מדיני, מי שגם לא צלחה דרכם בתחום המישקי,
ההתארגנות הפומבית, הפוליטית־מיפלגתית, של קצינים, המשתמשים
תופסים לפתע פוזה של נביאים :״מה שקרה בנחאלין יחוויר לעומת מה
במידע שהשיגו בשרותם הצבאי, ומנפנפים בדרגותיהם, להפעלת לחץ
שעוד יקרה בשטחים״.
חוץ־פרלמנטרי על הממשלה הנבחרת והחוקית, גובל במרד. הניסיון
לכפות השקפות ואינטרסים של מיעוט על רצון הרוב ועל האינטרס
אבל אנחנו כבר עשינו היכרות מוקדמת עם הסחורה הבולשביקית
הלאומי הכולל, תוך איום בסרבנות, משקף את תהום הציניות, הרמיה
הזאת. ראינו אותם במערומיהם הפוליטיים בכל שלב של צמיחת המיפעל
העצמית ושינאת האחים, שאליה הידרדרו ״הבחורים המצויינים״ מהקיהציוני.
החל מרעיון המרינה הדו־לאומית יהודית־ערבית, עבור ...
בוצים.
סטאלין כאביהם הרוחני ואמא רוסיה כמולדת השנייה, וגמור
מישפחות על קוצו של יוד.
אם נשמעים הדברים חריפים יתר על המידה, הרי הם חיוורים ועייפים
לנוכח המציאות העגומה. הנה, הנה, יוצא לו המרצע מהשק של הקיבוץ
וגם תופעת המחאה הפומבית, המאורגנת, של חיילי צה״ל >בכ
הארצי .״אני פשוט מגיע לקץ המחשבה על נושא הציונות,״ הוגה בקול רם
תוך ציון דרגותיהם ותפקידיהם, אינה חדשה. היא יצאה לאוויו
קצין מפ״ם .״המילחמה הבאה שלי תהיה נגד יהודים — זה מה שאני
במקביל למהפך הפוליטי של . 1977 החלוץ היה מיכתב הקצינים בראשית יערי מרגיש.״ החברה העדינים האלה, שלא מסוגלים להרים יד על ילד
הקמת שלום עכשיו בגילגולה המקורי, והתופעה פרחה והתמסדה בעת
אנוא רוסיה אבא סטאלין
פלסטיני, מרגישים בעצמותיהם את הצורך להילחם באח היהודי. והאלוף
המילחמה בלבנון. בניגוד לתנועות־המחאה אחרי מילחמת יום־הכיפורים,
מיצנע שומע כל מילה.
שלא היו פוליטיות ועסקו רק בררו ניהול המילחמה, כאן מערערים על עצם צידקת מדיניות
הממשלה ועל המטרות המוצבות בפני האומה.
וגם לנו יש תחושה דומה. גם אנחנו מרגישים, כי אם היו מטילים עליהם לעשות סדר בישובי
החשד הקל, בדבר מניעיהם האמיתיים של אותם קציני מילואים ותיקים, מתעצם לנוכח גוש אמונים, בשכונות ה״דוסים״ או בפרברים של ״השחורים״ אוהדי הליכוד, הדברים היו נראים
שונים לחלוטין. לפתע פתאום היה מתברר שתפקידים כאלה מתאימים לצבא ככפפה ליד. כל
העיתוי של התפרצויות אנושיותם. כוותיקים, הם בוודאי זוכרים, כי במילחמת־ההתשה
1968־ 1970 הפך צה״ל לשממה איזורים צפופי־אוכלוסיה לאורך התעלה. שלוש מעריה התחבטויות־הנפש המפוברקות היו נעלמות כלא היו. שכן, גם היום, התלבטויות יפי הנפש
הגדולות של מצרים, פורט סעיד, איסמעליה וסואץ, הוחרבו בהפגזות ובהפצצות שיטתיות. קשורות לאינטרס פוליטי־מיפלגתי, ואינן תולדה של שאלות מוסריות אמיתיות.
זו אווירת הבגידה המרחפת בחלל האומה. לא רק הדיבורים של השמו״צניקים דהיום, אלא
מיליון וחצי אזרחים נטשו בבהלה את בתיהם, אז לא דובר באלות, כדורי־פלסטיק ומכות. אז
עסק צה״ל בהרס ובהרג המוני. אבל אז ישבה מפ״ם בממשלה, וקציני סדיר ומילואים כלל לא גם מעשי קודמיהם ומחנכיהם בעבר• .
חלמו על מחאה.
השינאה ליריב הפוליטי, לימין היהודי, מעבירה אותם על דעתם מעבר לגדר ההסכמה
הלאומית, היישר לזרועות האויב החיצוני. ערפאת יכול לשבת, שם בתוניס הרחוקה, ולחוש
גם לא זכורים לנו כל קולות מחאה וזעם אודות גורל אלפי הילדים והנשים הסוריים שגורשו
או שברחו מרמת־הוגלן. זו נכבשה, לאחר לחץ ישיר של קיבוצי הצפון, ובראשם — לפי עדות סיפוק וחדווה — היהודים עושים בשבילו את העבודה.

הם ותים
גםבא חי ם
ץ^ישהו מידידי החרוצים בוועד המנהל של רשות־
^ /ה שי דו ר דאג לשנות בטלוויזיה את המינוח ״משתפי
פעולה״ ל״חשורים בסיוע לישראל״.
נו, טוב, אז הביטוי צורם עכשיו פחות לאוזן מוסיקלית: אוזן
לא־מוסיקלית לא תבחין כלל בהבדלים ובדקויות. כי הבעייה
איננה במונחים. הבעייה היא שאש״ף מחסל את המתונים
ביו״ש, ואת מי שקשורים או חשודים כקשורים לישראל.
והבעיה היא שישראל הרישמית שותקת ומשותקת ונותנת
לרחוב האש״פי, לשלוט ברחוב הערבי באין מפריע.
אין זה אלא רמז קטן לסכנות הגלומות בבחירות דמוקרטיות
שם. אש״ף יחסל כל מתון ערבי, ולא יאפשר אלא לנציגיו
המובהקים להיבחר.
הוא משליט כבר עתה טרור ופחד, באין רבץ מפריע לו
היום, ובוודאי עוד ישתכלל בעתיד. כי יש דמוקרטיה מערבית,
אך אין אף דמוקרטיה ערבית. הם פשוט לא מבינים מה זה.
בדמוקרטיה ששמה ״ישראל״ לעומת זאת, צועקים כל הזמן
יוני השמאל שהדמוקרטיה בסכנה .״כל הזמן״ — מאז עלות
הליכוד לשילטון ב־. 1977
אני מסכימה. סכנה חמורה אורבת לדמוקרטיה הישראלית,
אלמנטרי, ווטסון יקירי. לא תהיה דמוקרטיה בישראל, אם לא
תתקיים מדינת ישראל.
ובעוד יש סכנה לעצם קיומנו כאן — הטירוף משתולל.
אבירי הדמוקרטיה נפגשים עם אנשי אש״ף ובתוכם ערפאת

— רב המרצחים, ובניגוד לחוק ולדמוקרטיה. אילו היו במרחק
20ק״מ מתל־אביב לכיוון שכם — היו מחסלים אותם.
האמריקאים, האמונים על ברכי מסורת דמוקרטית, מוחים
דימעת נוסטלגיה מהעין, כאשר הם משווים בין האינתיפאדה
לבין מילחמת־החרות של העם היהודי להקמת מדינה יהודית.
בשבילם זה מובן מאליו שיש יהודים, ישראלים, שעורכים גם
הם את ההשוואה האבסורדית והשיקרית הזו. בכלל לא מובן
להם, שאילו אותם ישראלים היו ערבים — היו רוצחים אותם,
מיד.
מי ששמע משורר או זמר פלסטיני, או סתם ערבי אשר
מזדהה עם סבל העם היהודי בשואה, או מגלה ניצוץ של
סימפטיה למדינה היהודית — שיקום. לא יכול להיות, שם אין
דמוקרטיה.
אין לי סימפטיה לנורית גלרון ששרה שירי כיפאק היי
לאינתיפאדה. אס היא היתה בצד שלהם — היתה מתה. ולפני
זה היו אונסים אותה, אונס קבוצתי, או בבודדת, לא חשוב. אבל
אצלנו — ברוך השם — יש דמוקרטיה. מותר לכל אחד
להשמיע את הזיותיו ולתת ביטוי לנפשו החולה. זה היה
במיסגרת ״מצא את ההבדלים״.

והם ג ם אוו סי ם
להקת־המחול הבינקיבוצית מכינה מחול שנקרא —
״אינתיפאדה — יומן מילואים 1989״ .לא להאמין. להקת־הנד
חול הזו ממומנת מכספי מישרד־החינוך כגוף תרבותי, וגם מן
הסתם, מהסיוע הענק לקיבוצים המתמוטטים והמבקשים את
נפשם.
אני לא יודעת מאיפה לקחו הקיבוצים כוח לצאת במחול,

אבל מעניין אם יש שם גם קטע המתאר אונס אכזרי של נשים
על־ידי ועדות ההלם הערביות. כבר התרגלנו. שלערבים
עושים הנחות מוסריות. אבל אונס, זה אונס. זה אונס.
וזה עוד רמז לאופי ההנהגה שהשמאל מציע לנו לבטוח בה.
אז מה? נקיים בחירות לפי מיטב המסורת הדמוקרטית,
כהגדרת האמריקאים הנאיבים? נקיים בחירות בין אנסים
ורוצחים.
אני, לעומת זאת, לא חולמת להפקיר את מישפחתי, חברי
ועם ישראל בידי האנסים הקולקטיבייס, שהשמאל התרבותי
מנהל איתם רומאן רומנטי. ואגב, הרומאן הרומנטי, נעלמו
עיקבות כל כותבי השמאל המהוללים, אלה שעטם כה קלה
ולשונם כה מושחזת. נעלמו עיקבות אינסוף אירגוני־השמאל
הקיקיוניים, הנשים בשחור, הנשים למען עצירות פוליטיות.
מהם לא שמעתי שום גינוי, צער, דאגה, הפגנה, או למצער,
מישמרת מחאה.
אלה, הצועקים, והצועקות, המגינים והמגינות על מעמד
האשה, לא חולמים לפצות פה על ההתעמרות ההמונית בנשות
משתפי־פעולה. השמאל הצבוע, באמריקה אונס כזה לא היה
עובר, גם בישראל לא, תודה לאל. אבל נשים ערביות זה עניין
אחר. אסור לפגוע בהן אם הן זורקות אבנים ובקבוקי־תבערה,
ויורקות על חיילי צה״ל. מותר להתעלל בהן, לאנוס ולהשפיל
— אם הן חשודות בסיוע לישראל — בסך הכל נשים!
צריך עור עבה במיוחד כדי לדלג בקלילות מעל המשוכה
הזו, כאילו לא היתה. כי השמאל הישראלי הצבוע רואה הכל.
אבל עין אחת נשארה עצומה.
צריך עור עבה במיוחד כדי לדלג בקלילות מעל המשוכה
הזו, כאילו לא היתה. כי השמאל הישראלי הצבוע רואה הכל.

אבל עין אחת נשארה עצומה•

}*ץ ייע גלזו* כבר אינו זוכר כמה פעמים
* /שאלו אותו, כימים האחרונים, אחרי
שתי התוכניות של ח״ם שכאלה על יעקב
חודורוב — למה לא ראו אותך שם באולפן.
כל מי שצפה בתוכנית לא יכול היה להבין
למה שייע, החלוץ המרכזי האגדי של קבוצת
מכבי תל־אביב ונבחרת״ישראל לא נמצא שם,
מספר חוויות, לצר חודורוב, סטלמך, מירמו־ביץ,
רוזנבאום והאחרים.
שייע היה צריך להיות שם. הוא הוזמן, לא

שייע לפני שבוע עם פנינה רוזנבלום ויוסלה מירמוביץ׳
״אם צריך, אני •מל נם לשיר ר
פיע שם. הרגשתי קצת פגוע — לקחו חומר
עליי, ועושים תוכנית עליו. אמרתי לבבה
שחבל שלא עושים תוכנית עליי ועל חודורוב
ביחד. בבה אמר שלא עושים תוכנית על שני
אנשים, ואני אמרתי שדווקא עשו פעם, על
צמד החראים. בבה אמר: אבל הם זמרים! ואני

לי טענות אליו, אלא אל מפיקי־התוכנית.
״אני חושב שאילו היו עושים תוכנית על
שנינו, זה היה יוצא הרבה יותר טוב — היינו
מספרים זה על זה. ראיתי את התוכנית עם
מישפחתי, מצאתי את עצמי שם, בתמונות,
ושמעתי את הבדיחות שלי. היה נחמד לחזור

בג׳ינס ובסנדלים. הוא עובד כנהג אגר בקו
ירושליס-תל־אביב.
יהושע גלזר נולד בתל־אביב. הילדים
בשכונת־הצפון, ליד הירקון, קראו לו שייע.
האב היה קבלן, שהתעוור בתאונה, ולא זכה
לראות את הבן משחק. יש עליו סיפור ידוע,

עשו תוכני ת ״ח״סשכאלה ״ ליעקב חו דו רו ב האגו־ו־ו .,הזמ!!
אחש״ע גלזרהאגדת .,א 3ל ש״עלא 3א. ועוד איך לאבאי
אחת ולא שתיים, אבל סירב בתוקף לבוא,
והעדיף לצפות בתוכנית בבית.
גלזר הסביר השבוע את הסיבה לסירובו:
״לפני שש שנים רצו לעשות ח״ם שכאלה
עליי. עמוס אטינגר פנה לאחי, בבה, ולקח
ממנו חומר. אחרי כמה חודשים הוא החזיר את
החומר ואמר שבינתיים החליטו לא לעשות
תוכנית על ספורטאי.
״כאשר קיבלתי הזמנה לבוא לתוכנית על
חודורוב, אמרתי לאחי שאני לא מתכוון להו־

אמרתי: אם צריך, אני יכול גם לשיר.
״אטינגר והתחקירנים שלו אמרו לאחי:
שייע יבוא, ועוד איך יבוא! על ארבע הוא
יבוא! כאשר לא הגעתי לאולפן ביום־
הצילומים, אטינגר צילצל לחפש אותי,
בעבודה ואצל אחי.
״אם החליטו שלא מתאים לעשות תוכנית
על שנינו, אני לא רוצה לבוא לאולפן ולספר
סיפורים על חודורוב. סיפורים יש לי הרבה,
אבל עליי. נכון, חודורוב היה השוער הכי טוב
של כל הזמנים, ואני מעריך אותו מאוד. אין

ש״ע בבאלט!
\ 14 יי ע היה ידוע כבדרן, מקור לא אכזב של בדיחות
\ /ספונטניות. במשך זמן ממושך כ תב טור ספורטיבי־היתולי
בהעולם הזה.
קשה לו להיזכר בבדיחו ת של אז. הוא אמר שאולי אחיו,
בבה, מי שהיה חבר בלהקת־פיקוד״המרכז, והידוע כמספר
בדיחות, יזכור כמה סיפורים.
ובבה, אכן, זכר:
• למחרת המישחק במוסקווה הוזמנה הנבחרת להופעה
של הבולשוי באלט. חמש דקו ת אחרי תחילת ההצגה ראו
את שייע קם והולך לכיוון היציאה. שאלו אותו: מה קרה,
לאן אתה הו ל ד ״בשבילי זה מספיק,״ אמר ,״את הפרינציפ
תפסתי.״
• לאחד המישחקים באירופה הפליגו החבר׳ה באוניה,
והיו ממורמרים בגלל הנסיעה הארוכה, חמישה ימים עד
מרסיי. שייע אמר להם :״אל תדאגו, בחזרה נגיע הרבה
יותר מהר ״.שאלו אותו: למה! ״כי בחזרה הים בירידה,״
הוא אמר.

לעבר, אבל חבל שלא הייתי שם בתפקיד
ראשי.

שייע
לא בבית

ך* ותרוב ואני היינו חברים טובים,
1 1/ /נסענו הרבה ביחר, בכמה נסיעות
אפילו גרנו באותו החדר. עד היום אנחנו נפגשים
מדי פעם בנמל־התעופה, כשאני לוקח
משם תיירים.״
שייע, בן ,61 נראה טוב, עדיין בכושר,

• שייע שיחק בדרך־כלל בתפקיד החלוץ המרכזי. הוא
לא אהב, בלשון המעטה, לשחק בתפקיד מגן, וזה מה
שקרה במישחק נגד שווייץ. המאמן ג׳רי בית״הלוי הציב
אותו כמגן. שייע עלה למיגרש במצב־רוח ירוד, וזה השפיע
עליו עד כדי כך שהוא הבקיע שני שערים עצמיים.
בית־הלוי תפס מה קורה, והורה לו לעבוד לתפקיד חלוץ
מרכזי. תוך דקו ת אחדו ת התאושש, ועד סוף המישחק הוא
הבקיע שני שערים לשער של הקבוצה השווייצית. המישחק
הס תיים בתוצאה 2:2ויש לשער שהוא השחקן היחיד
בעולם שהבקיע את כל הגולים במישחק של תיקו.
• אבא שלנו, אריה, עליו״השלום, העריץ את שייע.
כאשר הוא היה נוסע באוטובוס, הוא היה מנסה לפתח
שיחה עם מי שישב לידו. היה מתחיל לשאול שאלות כמו:
כמה שנים אתה בארץ! אתה הולך למישחקי כדורגל!
אומר: אני האבא של שייע גלזר! והיה נהנה לשמוע איך
כולם מעריצים את שייע.
• שייע היה אהוד על כולם, גם על מי שלא אהדו את
הקבוצה שלו. אריק אינשטיין, למשל, הידוע כאוהד שרוף
של הפועל תל״אביב. שייע ואני פגשנו לפני חצי שנה את
אריק ברחוב, ואריק אמר לו משהו כמו: אני ממש מתרגש
לפגוש אותך, היית בשבילי אליל.

שאותו אהב אורי זוהר לספר בהופעותיו:
הקהל במיגרש־הכרורגל בצפון היזנגוף,
שהיה סמוך לבית מישפחת״גלזר, היה צועק:
״שייע! שייע!״ והאב היה יוצא למירפסת
ואומר :״שייע לא בבית...״
הם היו חמישה אחים במישפחה. חיים
שיחק בהפועל תל״אביב, שייע במכבי תל־אביב,
והשלושה האחרים, כמו שאומר שייע,
היו ״האוהדים של שנינו״.
שייע היה ילד שלא אהב ללמור. אהב יותר
לרוץ ברחוב ולשחק כדורגל. אחרי בית־הספר
הוא היה הילר למיגרשים ואוסף כדורים בזמן
המישחקים. תוך כרי אימון של שחקני מכבי
תל־אביב גילה אותו מי שהיה אז כוכב־הקבוצה,
גואל מכלים.
ב־ 1948 יצא שייע בפעם הראשונה לחו״ל
— עם נבחרת צה״ל, לארצות־הברית. ב־
1949 הוא נסע עם נבחרת ישראל ליוגוסלביה,
והמישחק הסתיים בהפסד .0:6במישחק
הגומלין בתל־אביב הפסידה הנבחרת ,2:5
כשאת שני השערים הבקיע שייע .״זה היה אז
משהו מיוחד,״ הוא מספר ,״להבקיע לקבוצה
עולמית שני שערים״.
כעבור שנה ניצחה הנבחרת את נבחרת
תורכיה, כששייע מבקיע שלושה שערים. אז
התחיל הרומאן שלו עם תורכיה — במישחק־הגומלין
שם הוא הבקיע שני שערים(התוצאה
היתד, הפסד לישראל )2:3ואז רצו התורכים
לקנות אותו — ״בכל סכום״ ,הם אמרו.

הס רצו
לקגות
**ץ ייע :״אני לא יודע באיזה סכומים
* /מדובר, אבל בוודאי בסכום מאוד גבוה.

לא שקלתי בכלל את האפשרות הזאת, לא
הרגשתי מו ח עם המחשבה שאהיה בארץ זרה.
אז עריין כמעט לא היה קיים המושג הזה,
לקנות שחקן.
״אחרי שנה רצו גם האיטלקים — קבוצתו
של מארארונה כיום — לקנות אותי. שוב לא
רציתי. הערפתי לחיות בישראל. התקבלתי
כחבר באוד. קיבלנו פרוטות עבור הכרורגל.
מי חשב אז שאפשר לקבל בונוסים של 20 או
30 אלף רולר למישחק, כמו היום!
״היו הטבות פה ושם, יצאנו למיסערות
טובות על־חשבון הקבוצה, נסענו לבתי־הבראה.
אבל כסף של ממש לא עשה אף אחד
מאיתנו. אבל לכל השחקנים היו מעריצים,
וגם מעריצות, ולי היו הכי הרבה.
״זו היתר תקופה טובה לכדורגל, שנמשכה
בערך עד תחילת שנות ה־ .60 המיגרשים היו
מלאים תמיד, הרבה יותר מאשר היום. שיחקנו
בכל הלב, בשביל הקבוצה, לא כמו היום,
כשהכסף חשוב יותר מהכל.
״לא היתה אז טלוויזיה, בקושי היה יומן
כרמל. אנשים לא ראו כדורגל עולמי, ולא
יכלו לעשות השוואות. אנחנו, ככל שהיה
ידוע להם, היינו הכי טובים. היינו ממש
אלילים: חודורוב, מירמוביץ, סטלמך,
שניאור, אני. עד היום אני נתקל בקטעים של
הערצה. חשבתי שכבר שכחו אותי, אבל
אנשים מהדור הוותיק עדיין מזהים אותי,
אומרים לי: נולדת מוקדם מדי!
״היה אז כדורסל, אבל הכדורגל היה הרבה
יותר פופולרי. לא היו אז שחקני־רכש זרים.
״לשיא הפופולריות הגענו ב־ , 1956 כאשר

רגל הישראלי והעולמי. ההתאחדות לכדורגל
יודעת להעריך את מה שעשינו, ואנחנו, השחקנים
הוותיקים, מקבלים כרטיסי־הזמנה ל־מישחקים
בינלאומיים.
״אני קורא את מדורי הספורט בעיתונים,
שומע שירים ושערים וצופה בספורט בטלוויזיה.
החברים שלי הם לא מהכדורגל, אבל
כולם חובבי כדורגל.׳׳

^ בירושה

שייע ואשתו אאידה
״הי! לי ציפיות מהבנים שליונסענו
לרוסיה. היינו צריכים אז לשנות את
השמות שלנו לשמות עבריים — לי קראו
גל־זר. במישחק עם הרוסים נגענו מעט מאוד
בכדור. היה קר מאוד, וזה היקשה עלינו. הם
היו כמו שדים.
״באחת ההתקפות היפלתי את השוער
האגדתי שלהם, יאשין, והתחיל לרדת לו דם
מהשפתיים. החבר׳ה שלי אמרו לי: מה עשית
לקדוש שלהם? ישלחו אותך לסיביר בגלל זה!
״ב־ , 1959 בסיום המישחק בין מכבי תל-

אביב והפועל פתח־תיקווה, העניק לנו נשיא־המדינה,
יצחק בן־צבי, את הגביע. אני הייתי
ראש הקבוצה. כאשר ניגשתי לנשיא הוא אמר
לי, :אה, גלזר, שמעתי עליך!׳ ואני אמרתי:
,גם אני שמעתי עליך.׳
״שיחקתי בנבחרת עד גיל .34 אז הרגשתי
שהכושר שלי ירד, והגיל עושה את שלו. מכיוון
שאהבתי לשחק, עברתי לקבוצות פחות
חשובות, ושיחקתי עד גיל .38
״אני עוקב אחרי כל מה שקורה כיום בכדו

לזר נשוי, פעם שניה, לאאידה, עקרת־
^ בית. היא ילידת בראזיל, מתעניינת
בכדורגל (״הרי היא מארץ הכדורגל הוא
אב לארבעה, שלושה בנים ובת, וסבא
לארבעה נכדים.
״היו לי ציפיות מהבנים שלי ״,אומר שייע,
״ציפיתי שלפחות אחד מהם יהיה כדורגלן
מצטיין, אבל זה לא קרה. הבן הגדול, בן ,31
מאמן ילדים בכדורגל במכבי תל־אביב, והבן
השני, בן ,24 משחק במכבי ירושלים, בתפקיד
חלוץ מרכזי.
״כדורגל זה כישרון, שאותו צריר לפתח.
או שנולדים עם זה, או לא. הכישרון שלי לא
בדיוק עבר בירושה לבנים שלי״.
כאשר התבקש להגיד כמה מילים לסיום:
״היו לי חיים מעניינים. הגעתי למקומות
בעולם, שאליהם לא הייתי מגיע אילמלא
הכדורגל. וותמיד הייתי על תקן של נערץ,
בארץ ובחו״ל. מה יש להגיד — חיים טובים.
נעמי ר1ן₪
אין לי טענות•״

עזה: ממעוף האלוף
(המשך מעמ1ר )9

אפורה ובוצית, עשוייה־טלאים־טלאים ונטושה.
איש לא נראה ברחובות הצרים והמאובקים.
קצין
בכיר, אחד ממפקדי האיזור הסביר
את מטרותיהן של הפעולות היזומות מזווית־הראייה
של הצבא:
• ניקוי שטחים. לעיתים מנקים החיילים
עצמם מחסומי־דרכים. לעיתים מוציאים אנשים
מן הבתים הסמוכים כדי שאלה יעשו את
העבודה.
• ניקוי סיסמות הנכתבות על הקירות.
• ביצוע מעצרים.
• פעם בשבוע, לפחות, מבקרים אנשי
המינהל־האזרחי בבתי־הספר שבאיזור שלהם,
משוחחים עם המנהלים, המורים והתלמידים,
מנסים (ללא הצלחת־יתר) למנוע התפרצות
הפגנות מתוך מוסרות-החינוך.
לשאלה איך קורה שבעת פעולה יזומה קורים
מיקרים חריגים בתוך בתי התושבים ומחוצה
להם, הסביר, כי לפעמים נכנסים
חיילים לבית, כדי לעצור את אחד מבני־הבית.
הם מזהים את הבחור בתוך הבית
ורוצים לקחת אותו איתם. אבל אז מתאחדות
כל נשות המישפחה — חמש או שש נשים —
מתחילות לצעוק, מחזיקות את הבחור בידו
ומגינות עליו, כדי שהחיילים לא יוכלו לקחת
אותו .״חייל בן 18 מרגיש לחוץ, גם אם אין
יריות. החיילים נעשים עצבניים ומנסים
להרגיע את כולם בלא הצלחה רבה.
״קרה כבר שחייל התעקש לקחת בחור למעצר,
הנשים ניסו למנוע זאת ממנו, ואז התחילה
מהומה בבית. במהלך מהומה כזאת מאוד
יתכן שנשברים חפצים בתוך הבית, אבל אני
לא מאמין שחיילים עושים מעשים כאלה בכוונה,
אלא במיקרים מעטים״.
הקצין נמצא ארבעה חודשים בעזה, שנה
קודם לכן היה בגדה־המערבית. בכל התקופה
הזאת הוא היה נוכח בארבעה או בחמישה
מיקרים שבהם התעללו חיילים בתושבים.

אנשי מג״ב, שלאורך כל השיחה נראו כמי
שהאמצעים המותרים העומדים לרשותם כדי
להילחם באינתיפאדה אינם מספיקים להם,
היקשו ושאלו מדוע אסור לכוחות־הביטחון
להיכנס למיסגדים. הם אמרו שבמיקרים רבים
בורחים מארגני ההפגנות לתוך המיסגדים,
שם יהיו בטוחים מידו הארוכה של הצבא. הם
אמרו עוד, שלעיתים קרובות נתלים על
צריחי המיסגדים דגלים פלסטיניים.
האלוף מרדכי הסביר ש״אנחנו לא
מעוניינים להביא לחיכוך דתי. זה משלהב את
היצרים ואנחנו לא רוצים לשחק לידיהם.
״בנוסף, אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה
רגישה של חודש הרמדאן. ובכלל, עניין
הפולחן הדתי הוא עניין רגשי, גם למי שאינו
דתי. אני רוצה לכבד את הפולחן שלהם, לא
רוצה לחדור פנימה.
״הסיבה השלישית היא שרוב האימאמים
וכוהני־הדת אינם אוהבי ישראל, אבל אסור
להפוך כל קבוצה כזו לאנטי ולבלתי־ מתפש
ולשלומם.
האלוף הסיט בתנועת יד זריזה את
קני־הרובים הצידה, וניגש ללחוץ את ידיהם
של התושבים הנדהמים, שנראו כמי שאינם
יודעים מה נפל עליהם פתאום.
האלוף יליד עיראק, שהשפה הערבית
שגורה בפיו, שוחח בערבית עם מעט
הפלסטינים שערכו קניות אחרונות לפני תום
המיסחר היומי ופרוץ האינתיפאדה. הס לחצו
את ידו, וענו בקצרה לשאלותיו, שנשאלו
בחיוך. הוא ריבר גם עם כמה ילדים קטנים
שעמדו בצד.
אחר־כך בחר האלוף לעשות את המשך
הדרך ברגל. אז סיפר כי התושבים אמרו לו
שהם מעדיפים שהחנויות תהיינה פתוחות,
שלא יהיו שביתות, שיהיה שקט.
ארוחת הצהריים התקיימה בחדר־האוכל
של הקצינים בתוך כלא־עזה. כדי להגיע לשם
נאלצנו לעבור שערי־ברזל נעולים, למסור
תעודות וכלי־נשק, מתוך הרגשה מוזרה
שהכניסה למקום נראית קלה, והיציאה?
השולחנות היו ערוכים בצורה חגיגית, כי
בניינים
מונקעים
ך* ביקור הבא התקיים במחנה מישמר־
1 1הגבול בעיר. נסיעה בשיירה צבאית בתוך
העיר עזה דומה למסע דילוגים בין בסיסי־צבא
למיניהם, ונותנת את הרושם העז שהעיר
כולה זרועה במחנות צבאיים: מימשל, מיני
הל־אזרחי, נפה, מישטרה, מישמר־הגבול,
עוצבה ועוד ועוד. כולם מוגנים היטב בקו־ביות־בטון
עבות, בשערי־ברזל מסורגים, בג־ררות־ביטחון
חזקות ובמטרים על מטרים של
קונצרטינות וגדרי־תיל. כל הבסיסים בנויים
סביב בניין מרכזי אחד גדול, שהופקע בשלב
זה או אחר של הכיבוש מידיו החוקיות של
אחד התושבים המקומיים.
הבניין שהופקע לבסיס מישמר־הגבול הוא
אחד היפים שבהם. תיקרות גבוהות, חדרים
מרווחים, חלונות מקושתים, מרצפות מצויירות
בדוגמות מרהיבות, מירפסת עגולה
רחבת־ידיים, המשקיפה על נוף משגע, חצר
ובה חורשת עצים מוריקים, המטילים צל
נעים.
מיפקרת מישמר־הג&ול הוקמה ב־ 14 בחודש
מרס , 1989 וקיבלה אחריות על חלק מהעיר
עזה.
מישמר הגבול כפוף למישטרת־ישראל.
מפכ״ל המישטרה הגביל את יחידת מיש־מר־הגבול
משימוש בנפ״ה(ניידת לפיזור הפגנות,
היורה צרורות של כדורי גומי, גאז מדמיע,
מים צבעוניים, ועוד עזרים שונים)
ובחצצית(רכב היורה חצץ בצרורות) .הוא גם
הורה על פתיחת חקירה בכל מיקרה של ירי,
גם אם אין הרוגים.
מבחינה מיבצעית כפופות יחידות מג״ב
לצה״ל.
הדיון באותו הבוקר נסוב על מחסור של
יחירת מישמר־הגבול בכלי־רכב ובעיקר על
דרך הטיפול בהפגנות שיוצאות מתוך בתי־ספר.
איך ״לטפל״ במסיתים. אם אלה אנשים
הבאים מבחוץ ומארגנים את התלמידים להפגנה,
או במי שבאים מתוך בתי־הספר עצמם.
השיחה התמקדה ברצון להימנע מכניסה לתור
בתי־הספר ובניסיון למצוא שיטות מתוחכמות
ומתחכמות.

רת. לכן, במיקרים כאלה כדאי לחכות בסבלנות.

הרי לא ישארו לגור במיסגר. כדאי
להמתין להם בחוץ, לאפשר להם לצאת, ואז
למצוא את הפירחחים שהסיתו.
״אסור לשחק לידיהם את המישחק שהם
מעוניינים בו. לשליטה עצמית יש הרבה תוצאות.

זורקים בלוקים מתוך מיסגד, אפשר
לסגור את המיסגד עד לסוף הרמדאן.
״במחנה־הפליטים שאטי זרקו בלוק, אז
אפשר שבכל שאטי לא יהיו בלוקים. אפשר
לאסוף את כל הבלוקים משאטי, אחרי
שבודקים אם זה אפשרי מבחינה חוקית, לוקחים
להם את הבלוקים, נותנים להם קבלות
ואז אין בלוקים.
״כדאי לחשוב איך להתחכם ולא להחריף
את התהליך.״

שולחנוח עוונים
ך* דרך מבסיס מג״ב בחזרה לבניין
( 1המימשל חלפה במהירות. כמה עשרות
מטרים לפני הכניסה למימשל, עצר האלוף
מרדכי את שיירת המכוניות וירד לשוחח עם
כמה פלסטינים שעמדו סביב ארגזי־ירקות
בצד הכביש.
החיילים שליוו את האלוף הקיפו אותו
מייד, כשקני רוביהם מופנים קדימה, מתוך
רצון להגן עליו ומתוך חשש לשלומו

אה לביקור של אלוף־פיקוד במיתקן של
שרות בתי־הסוהר. כיאה לחול־המועד פסח.
בקבוקים של מיץ ענבים, צלחות עמוסות
בסלטים ציבעוניים.
מנה ראשונה מרק חם, מנה שנייה ארטישוק
ממולא בבשר. מנה עיקרית עוף בגריל
וצ׳יפס חם. מנה אחרונה ליפתן, ואחר־כך קפה.
ארוחה ענקית, משביעה וטעימה.
״אנחנו מנסים ״,אמר האלוף לסובבים,
״להפעיל כמה שאפשר את כל מערכות־החיים:
חינוך, בריאות, חקלאות.
״המדינה היחידה שנותנת פה את כל התמיכה
זו ישראל. גם עכשיו, במהלך האינתיפאדה.
״אני
גאה לומר שאנחנו ממשיכים לנהל
חיים ביחד ומאמינים שהמצב ישתנה. וכשני
שב ביחד, הם יוכלו לומר איך הצבא הישראלי
התנהג פה ולא שינה את אורח־החיים.
״עדיף שלא להשתמש בכוח, כי אם משתמשים
בכוח, מפסידים כוח. המוח האנושי
צריך לחשוב איזה כוח דרוש לו בכל מיקרה
ומיקרה ספציפי. כי אם משתמשים בכל הזדמנות
בכל הכוח, זה רומה לפיל בחנות חרסינה.