גליון 2697 מתאריך 10 במאי 1989

נזי סז בי ס
מהלך שד הבנה
על השינויים האחרונים בהעולס
הזה (״איגרת העירך׳; העולם הזה
.)24.4.89
אורי אבנרי, שועל־הקרבות הוותיק במערכות
עיתוני ישראל, עושה זאת שוב. עד כמה
שזה נשמע שחוק, הוא תמיד מקדים במהלך
אחד או שניים בשח־מת התיקשורת הישראלית.
לא קיים מדור אחד, שלא נלקח, בווריאציה
זו או אחרת, ממדורי השלם הזה והועבר
לאחרים.
...ועתה משכיל אבנרי, להבין בפיקחותו,
כי ללא דו־שיח והידברות בין הימין והשמאל
מעל רפי העיתונות לא יהא מוצא להבעת
כוחו האמיתי של המאמין בשמאל.
...המהלך של אבנרי הוא מהלך של הבנת
פני־השטח לעומקם. לא עוד מיגדלי־שן
עיתונאיים, שאין בהם אלא לשכנע את
המשוכנעים.
...ולבסוף, מתוך היכרות תיקשורתית עם
דמותו של עורך העולם הזה אני שוללת מכל
את דברי המלעיזים, הגורסים כי קשיים כלכליים
הביאוהו לעשות מעשה זה. את אבנרי
לא יקנו בנזיד־עדשים!

שרית זמיר, רמת־נו

ברכה רשינד
על המתכונת החד שה של העולם
הזה.
יש לברך את העולם הזה על השינוי
היסודי. נקווה שבמתכונתו החדשה ימשיך
העולם הזה להיות עיתון חסר־פניות, שאינו
חושש לחשוף אמיתות ולנפץ שקרים ומוסכמות.
...העולם
הזה הוא העיתון היחידי כמעט,
שאפיקיו לעולם אינם צרים, אלא מתמלאים
בכל פעם מחדש, בכל, מכל, כל.
ראובן שבת, פחח־תיקווה

סוף־סנף
עוד על ״דיעה אחרת״ (העולם
הזה 18.4.89 והלאה).

הנסיך הקטן
יש כל מיני נסיכים נתנועת״החרות. כמו
שאר הנסיכים, גם דויד אפל הוא בן הדור
השני של עסקני התנועה, אלא שלא כמו
שאר חבריו הנסיכים, הת־
£ 0 8פרסם אפל על רקע פר־שות
הקשורות בשחיתות.

׳ 1שואה אחר
יום־שואה אחר של בת-ניצולים אחת,
דור שני, שאינה סובל ת ימי־שואה. את
ימי האבל שלה היא חיה

1 8 8מדי יום ביומו. אבל את
יום השואה היא חוגגת.

חסי מתחמ מי ם
כתבת העולם הזה הוזמנה לשיחה ידידותית
עם השגריר הסובייטי וישבה באותה
ה תנוחה, על אותה הספה שבה ישבה הגב-
רת הראשונה של ארצות8
0 8הברית. היא מספרת על ה־יחס
החם של הסובייטים.

אתה והעוקד

ל ע שי רי באמת
למי שכבר יש לו הכל -רובוט לניקוי ברי כה
י סוף־סוף פיתרון -דו״חניון • מכו-
ני-רישוי ישראליים מעבר
8 8למסך הברזל • ומי אח־ראי
לחובות המסופקים.

ה או ם מלונ דון
במשך שבע שנים הטיל אנס אנגלי את
חי ת תו על נשי לונדון. שיטת״זיהוי
חדשה של זרע שנתגלתה,
ך 8 0תשלח אותו, ככל הנראה,
לשנים ארוכות בכלא.

ררול רז מ ר רו דו ־ו מ דווו־וו־ו:

על ״דיעה אחרת״ (העולם הזה
18.4.89 והלאה).
נדהמתי למיקרא ארבעת עמודי דיעה
אחרת. זה בהחלט לא לטעמי ובוודאי גם לא
לטעם הקורא השפוי המצוי.
הרשו לי להזכיר, כי לשם־התואר ״אחר״
יש קונוטציה לא נעימה במקורותינו, אבל
מאוד מתאימה לריעה אחרת.
״אחר״ היה הכינוי שניתן לפני אלפיים
שנה לאלישע בן־אבויה, שכפר בעיקר ופרש
מן המסורת היהודית, וכדברי המקורות,
״קיצץ בנטיעות״.
וזה בדיוק מה שדיעה אחרת עושה. הוא
מקצץ בנטיעות של היהדות והציונות על
חשובי מרכיביה — הליברליים, המתקדמים
פרץ פלדמן, ירושלים
והנאורים.

ז ש קשר

על אובדן אמינותה של מיפלגת־
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2697

נמקה בנלא

״שמעתי שיצחק שמיר אף לא הזכיר
את פרשת פולארד, את ג׳ונתן ואותי
בעת ביקורו בארצות־הברית,״ טוע נת
אן פולארד מכילאה. היא מטפרת
לכתבת העולם הזה על מחלתה, על
תנאי מאטרה, על האיש
שהיא אוהבת ועל העתיד
הצפוי לה, אולי בישראל.

ד ג מלו ח

האירוביזיון

במשך שנים המציאה הדיפלומטיה ה ישראלית
מיכשולים מילוליים, מתוך
תיקווה שאש״ף לא יוכל לעבור על פני-
הם. זה הצליח במשך
^ 8 0 ^ 8שנים. השבוע התנדף הדג
המלוח האחרון באוויר.

אני מאמין
בפרוס השנה ה 42-למדינה, לא קל לא הוב
א ת ישראל בעיניים פקוחות, ולא
קל להאמין בה. כיבוש, דיכוי, אדישות,
תו קפנות, פני החברה הישראלית הול-
כות ומתעוותות, הציונות
^ 8 8פשטה את הרגל, וזוהי
רשימה חלקית בלבד.

תחיית האורגזמה
האורגזמה המשותפת חוזרת בימים אלה
במעטפת חדשה. תיאוריה
8 8חדשה משדכת בינה לבין
קביעת

אולי לא תאמינו שקיים יצור כזה. אבל עד
גליון הפסח הזה מעולם לא קראתי את העולם
הזה. הספיק לי מה ששמעתי על תוכנו ומגמותיו.
אבל
המהומה התיקשורתית שקמה ערב הפסח
סביב העולם הזה, ושבישרה על שינויים
מפליגים בו, שברה אותי.
קניתי את העיתון ודבר ראשון חיפשתי את
המדור דיעה אחרת. נהניתי מכל מילה. סוף־
סוף יש מי שמדבר לעניין.
ואם אני כבר חושף את עצמי, עליי להודות
שגם די נהניתי מכמה וכמה מדורים אחרים
בהעולם הזה ובמיוחד מהמדור עצבים.
מיכאל רובינשטיין, ותלה

קונוטציה אחרת

כתבת השער:

מ ינ ו

היילוד.

שוטרת כ חול־ל בן
עליזה טיבט, ישראלית, היום שוטרת בס-
קוטלנד-יארד הלונדוני, עוררה שערוריה-
זוטא כאשר נודע שקודם
8 ? 4 * 8לקאריירה שלה כשוטרת
גם כיכבה בסירטי פורנו.

עניין ש ל מי שקל
על האהבה החדשה של בנו גיטר • מה
עדיף! תפקיד ממלכתי או לב שבור! •
פנינה רוזנבלום -ב ת דאגנית • האני
מאמץ של תמי בן־עמי • מבס מל כה
מצא א ת המתאימה, חני שסיינר
• שריקת הסיום של אריה מליניאק
• הרומאן הסודי-כביכול של אמנון
שחק וטלי זלינגר • וסיפור האהבה
החולף ביו איציק כהן
8 8ומריה האו שהתחיל ב-
נשיקות והסתיים במכות.

המדור• הקבועים:
מיכתבים — קונוטציה אחרת
איגרת העורך -לא היה
ולא נברא
הנדון — אד מאמי{
ת ש קי ף — נסיך חרש כעבודה
כמדינה — לקראת מרחץ דמים
אתה והשקל -לעשירים בלבד
יומן אישי — עולמו של בארב׳
אדמים — שחקוים מאלתרים

שישה קילו מיותרים הפרידו בין יעל
לאושר, וגרמו לה לסיוט שנמשך כבר
יותר מחמש שנים. התקפי אכילה
וה ק או ת הנלוות אליהם, כדורים
משלשלים ומה״לא הם
8 0 x ^ 8חלק עיקרי בסדר יומה.

מקו בי פו
אתר חדש בשוק הפישפשים ביפו, שהוא
מ קור מש יכה לביגדי״ים ולעורכי־דין •
ועל הסרט החדש של
| 1ר ריטה, שלא הצליח למ־
4שוך אליו פוליטיקאים.

דף חדש — המ שיח החמישית 26 תשבצופן

זה וגם זה — סתם שבוע 30 לילות ישראל — חיות לילה 32 קולנוע — בנדר פוטנציאל
חוו. הפילון — אורחים לא קרנא־ם 33 34 הורוסקופ — שנה של תאומת
איך להיות הודה — הטוב!הרע 35 38 חלל מרחלת — על כל העולם 44 דיעה אחרת — צו השעה 54 תמרורים — בזכות הבולדוזר

השבוע נפגעה הגאווה הלאומית קשה.
בתחרות האירוויזיון, שבה ניצחה
ישראל פעמיים בעבר, היא נחלה הפעם
תבוסה מבישה • סי מנים ראשונים
למיפנה באינתיפאדה •
^ 8 0 ^ 8ויצחק שמיר קרא (שוב)
לעריכת מישפט לינץ .

ד־ן־׳י דו ד111

הכו שיה החמי שית
הרגשה של מקום, ספר חדש של נסי ם
קלדרון • הכושיה החמישית, או מה
יקרה למי שיצביע אש״ף י
• 848 8ובוב קרילי קורא שי-
רים בצוותא בתל-אביב.

שיר הו לךל עי בו ד
צלילים צורמים ליוו את השיר שייצג את
ישראל באירוויזיון. שני מוסיקאים -שיי-
^ קה פייקוב וננסי ברנדס -
8 1 8טוענים לעיבודו. האמת
תתברר בבית־המישפט.

חוג הטילון

על מוסיאון דורסיי, בתחנ ת־רכבת
פריסאית • על בר לעליזים ומלצרים
שש רים אריות • על מקום צנוע מאוד
באמס טרד א ם המסרב ל-
8 0 8 8קבל לקוחות חדשים •
ועל חיי כלב בניו-יורק.

הטוב, הרע והנורא כותבים שואלים וזיווית אבמרטון משי
בה: איך לצמצם את התחרותיות בין
ילדיסן איך להתעלם מ־
8החנדאלאך ן ועל כללי

התנהגות ונימוסי-שולחן.

דיעה אחרת
רענן לוריה -ראיון עם יצחק שמיר •
דניאלה אשכנזי -צו השעה ולא תו
השעה • מאיר ליפשיץ -להיות עם
חופשי בארצנו • גן ליטני -צריך
אמנה במדינה • אורי דן -השיבה
• מרדכי
הביתה
^ 8 8הורוביץ -באשר הנכם.

תוך פחות משעה הודיע לי המפכ״ל כי(א)
שום תלונה לא הוגשה( ,ב) שום חקירה לא
נוהלה על-ידי המישטרה> ,ג< למישטרה לא
ידוע דבר על המיקרים( ,ד) שום דבר אינו
ידוע לא למוסדות התניעה, לא למוסדות הצבא
ולא למוסדות אחרים(אני משער שהכוונה

לשב׳־כז.

הסתה

אם שואל מישהו את עצמו, לפעמים,
מדוע רח ש העולם הזה, מדוע אץ לו תחליף
— הרי התשובה טמונה בסיפור קטן שפורסם
בגליוננו האחרון, תחת הכותרת -אונס קבוצתי׳,
הסיפור
מתחיל בגליו! הארץ מה־ 23 באפ ריל.
בעמוד הראשון התנוססה שם כותרת בולטת
:״ברצועת עזה התרבו מיקרי אונס של
נשים שבעליהן עובדים בישראל״.
וזהו סיפור־הזוועה :״משירות כיסוזוניים
ברצועת־עזה הביעו דאגתם נוכח ריבוי מיק•
רי־האונם של נשים נרצועת־עזה.
״לדברי המקורות, בשבוע האחרון
נאנסו שש נשים מטחנות המרכז ברצו-
עת־עזה. בסך־הכל נרשמו בשבועיים ה אחרונים
13 מיקרי-אונס. ברוב המיק־דים
בוצעו מעשי-האונס על-ידי אלמו נים
רעולי־סנים בשם האינתיפאדה, וכנ קמה
על כך שבעליהן של הנאנסו ת יצאו
לעבודה בישראל, בניגוד לקריאה של
מנהיגי ההתקוממות שלא לעבוד בישר אל.
בן נאנסו נשים שבעליהן נחשדו ב-
שיתוף־פעולח עם ישראל או פ תי ח ת חנו יות,
למרות ה שביתות הקוראות לסוח רים
לא לפתוח חנויות ברצועת-עזה.׳׳
בדאי לקרוא ידיעה זו בעיון. יש מיספרים
מדוייקיס: שישה מיקרים 13 ,מיקרים. יש
משרות ביטחוניים. אין אף פרס מזהה אהד:
מי, היכן, מתי, איזו שלוחה של איזה גוף
טיפלה בזה. על הידיעה חתום איתן רבץ.
באותו היום עצמו בא העיתון־האח של
הארץ, חדשות, ובכותרת עוד יותר גדולה
רשם :״ועדות ההלם ברצועה מכות שוב —
שש נשים נאנסו׳.
כותרת מישנה :״בעליהן של הנאנסות נחשדו
על-ירי ועדות־ההלם כמשתפי־פעולה.
משרות ביטחוניים מודאגים מתעוזתם של
חברי ועדות-ההלנג״-
על החתום; מיכל קדם, כתבת חדשות בב־או״שבע.
הידיעה פותחת במילים־
״שישה מיקרי אונס נוספים אירעו ב שבוע
שחלף במחנות-הפליסים ברצועת*
עזה, וגורמי-ביסחון מעריכים כי קבוצות
ה אנסי ם רעולי-הפנים מ שתייכות לווע•
דות-ההלם. מעשי-האונס הם נקמה בנ שים
שבעליהן.״ מקור צבאי ברצועה מ סד
ל״חדשות״ כי תדירו ת ם הגבוהה של
מיקרי״האונס נובעת מעלייה חד ה ומד איגה
בתעוזתם של חברי ועדות-ההלם.
בשבוע שעבר נאנסה מדי יום אשה.
״.״ועדות-ההלם נוהגות לבחור בנ שים
שבעליהן יצאו לעבודה בישראל,
פתחו א ת עסקיהם בזמן שביתה או נח שדו
בשיתוף־פעולה עם השילטוגות. הם
מגיעים לבתים בשעות הבוקר ובאיומי
נשק אונסים א ת הנשים, תוך קריאה בשם
האינתיפאדה, ,אללה אכבר׳ ו׳איט־בח
אל-יהוד׳.
״בחודש וחצי האחרונים נרשמו חמי שה
מיקרי-אונס בחאן-יוניס, א חד בם-
חנה-הפליסים שאסי, אחד נוסף בג׳י־באליה.
ששת מיקרי־האונס הנוספים

שאירעו השבוע היו במחנות-הפליטים
במרכז, ביו עזה לחאך יוניס...״
לספק לא מדובר על
אץ כאן כל מקום מ
״שמועות׳ ,לא ״מישהו טוען׳ ,אלא ידיעות
מפורטות, תוך ציון מקימות ותיאור מפורט
של השיטה, ובכלל זה הדברים שהשמיעו האנסים
במו־פיהם. אצל הגברת קדם יש גם ״מקור
צבאי ברצועה׳ ,ונאמר בפירוש כי מיקרי-

האינס״נישמי• פורנוגראפיה וגזענות כשקראתי את הידיעות, הן נראו לי
מוזרות. כל מי שיש לו ידיעה כלשהי על
ההווי הערבי מוכרח היה לתמוה•
קודם כל, אנשי-ההלם ברצועה הם ברובם
קנאים דתיים, ולאדם דתי אץ כל אפשרות
לאנוס אשה (כשם שלא שמענו מעולם על
חייל יהודי שאנס אשה ערבית. הדבר פשוט
נוגד את הנורמות המקובלות).
יתד על כן, כל אשה שייכת למישפחה.
אילו נאנסו נשים, ודתה הרצועה טובעת עכשיו
במרחץ־דמים של נקמות.
אבל השערות אינן אלא השערות. ברקתי
בעצמי את העובדות.
עוד כאותו בוק־ דיברתי עם אחד הקצינים
הבכירים ביותר בצה׳ל, העוסק באינתיפאדה.
נדהמתי לשמוע שלא ידוע לו דבר על הסיפור
הזד -מעולם לא שמע אף על מיקרה־אונס
אחד.
באותו הבוק־ ליוותה ענת סדגוסטי את
האיש המוסמך ביותר — אלוף פיקוד הדרום,
האלוף איציק מרדכי, האחראי לרצועה. במהלך
הסיור התעניין גם האלוף כסיפור הזד״
שאותו קרא בעיתון, ושאל על כך את האנשים
המוסמכים ברצועה — אנשי הצבא, ה־מינהל
האזרחי והשב״כ. איש מהם לא ידע
דבר וחצי דבר על מיקרי־האוגס המרעישים.
ביקשתי לדבר עם הגברת סיכל קד ח כדי
לברר מפיה על מה ביססה סיפור זה. אחרי
הרבה דיבורים על ״מקורות״ עלומים, הסתבר
שהיא לא שמעה את הדברים מפי צה׳ל, שלא
דיברה אף עם אשה אחת מה״גאנסות׳ ,בקיצור
— שאין לה מושג .״כולם יודעים על זה
ברצועה,״ אמרה. וכשנשאלה לגבי ההכחשה׳
הברורה של צה״ל, אמרה שצה׳ל מעלים עוברות
נכוונה. אם בן, היכן ״המקור הצבאי״?
לבסוף נאותה הגברת קדם לזהות מקור:
דובר מישטרת עזה. הוא שסיפר.
דיברתי גם עם איתן רבץ, כתב שעשה
בדרך כלל ענודה טובה בסיקור האינתיפאדה.
גם הוא דיבר על. הכל יודעים״ ,על צה״ל
המעלים בכוונה עובדות, ועל דובר מישטרוד
עזה שסיפר. הוא גם טען שדיבר עם אשה
ערבית אחת, שגילתה לו את האמת.
זה מחר בעיני. אם דיבר עם אשה — מדוע
לא הביא את עדותה בסיפור, ולוא גם תוך
העלמת שמה?
התקשרתי באופן דחוף עם מפכ׳־ל המישט־רד״
דוח־ קראוס. הוא סיפר שגס הוא קרא את
הסיפור בעיתונים, וערך מיד בירור. הבירור
העלה שאץ שום תלונה כזאת, ושלמישטרה
לא ידוע דבר על מיקרי־האוגס. אך כדי להיות
לגמרי בטוח, ערך בירור דחוף נוסף, ומסר לי
את התוצאות.

בריר על כן ששום מקור צבאי או מיש-
סרתי מוסמך לא ממי את הפרטים על כך־וכך
מיקרי-אונס, של כד־וכר נשים, במקום זה־וזה.
כל הסיפור לא היה ולא נברא.
הודענו על כך בשבוע שעבד.
פירסום ידיעה כזאת, בעמודים מרכזיים,
בסיגנון כזה, שופד שמן על מדורת־השיגאד״
ויכול לגרום לשפיכות־דמיס.
ושוב: אף אחד מהעיתונאים לא כתב שיש
.שמועות׳ ,שמתהלכים דברים מפה לאוזן, שאין
אישור לכך משום מקור מוסמך. נאמר
להיפר: שזוהי עובדה בדוקה ובטוהר״ הכל
מבוסס, מובאים ״מקורות׳ ,ניחנים פרטים,
כגון הפרט המחריד שבשעת האונס הקבוצתי
המיפלגתי צעק האנסים ״איטבח אל-יהודד
(שחטו את היהודים) .זוהי הסתה פרועה.
כאן פועל דימיון חולני, המעורב במידה
גדושה של פורנוגראפיה וגזענות. אני שואל:

היכן היו עורכי־העיתונים?
הדבר כולו הוא שעדוריה. אילו היו לצי־בור־העיתונאים
בארץ מוסדות אחראיים, היה
עליהם לפתוח בחקירה יסודית: מי המציא את
הידיעד״ לשם איזו מטרד״ מה עשו העיתונאים
כדי לוודא את אמיתותה, איזו ביקורת הופעלה
על־ידי העורבים, ועוד ועוד.

ה סי פו ר הז ה אינו שלם בלי חיים חפר,
הפיזמונאי של כל המילחמות, כל מירדפי-וד
אדם וכל האינתיפאדות.
יש בארץ סוג של ״שמאלנים׳ ,העטים על
כל מציאה כזאת. הם תשים שעליהם ״לאזן״
את עצמם בעיני הציבור. וכאשר קורה מי ק ה
כזד״ ועז קוראים דרור לדימיונם הפרוע. מה
סוב יותר מאשר לפרסם כמה ד קי ם גזעניים
עסיסיים, מתובלים נפורנוגראפיה, שיוכיחו
שהם בכל זאת פטריוטים נאמנים?
וכך כתב חיים חפר. אני מביא את הד קי ם
למען קו רו ת הבאים, לבל יישכחו:
״שבע נשים נאנסו בעזה, וכל פלסטין
עדה /שבע נשים נענשו בעזה, כשבעלי הן
יבאו לעבודה /הבעלים -עובדי שרו-
תים, או שדה, או בניין, כסו רוב בני־יש-
מעאל /לא היו, באמור, בבית -הם יצאו
לעבודה בישראל /והגיבורים -בשם
אללה אכבד שציווה על שיחדור פלסטין
/מוודאים שבעל-הבית איננו -ונכנסים
לבצע א ת פסק־הדין /וכשכלי-זינם בי דם,
בנחישות, ובלי להמתין /הם באים
אל החצר, מסתירים פניהם בכפיה, פור צים
א ת הדלת /סו ת מי םאת פיה, וא חד,
א חד, על המיזרון, או המחצלת /
אוחזים בידיה, ברגליה, תוקעים אגרוף
לסורדת - /ובל רצועת עזה כבר יודעת
הנה, הנה, כך פלסטין משתחררת אף מילה מההנהגה הפלסטינית,
שאל השיחרוו׳ א ת נפשה נושאת /אף
מישפס תוכחה מאיזה שהוא פרופסור
באוניברסיטת ביר־זית /וגם בישראל
לא שמענו דבר. לא רחש, לא לחש, לא
מילמול /לא מן הטהורים של, די לכי בוש׳
ולא מן הזכות של,יש גבול!׳ /ואף
לא ציוץ מחאה מן הנשים המפגינות
בשחור /לא חשוב. העיקר: אצלם בלי-
זיגנו טהור.״
תישפוכת פורנוגראפית־גזענית זו אינה,
כמובן, אלא הסיפור של הגברת קדם בחרוזים.
אף עיתון ישראלי אחד לא טרח לקר אם
הסיפור הזה נכון. תפקיד כפוי״טובה זה נשאר,
כסו תמיד, לשבועון המסויים.

בזי סז בי ם
>המשך מעמ 1ד )3
העבודה (״פרס היה צריך להציע
לפרוש מתפקידו!״ ,העולם הזה
.)18.4.89
אבא אבן מקונן על כך שמיפלגת־העבודה
הסכימה להעביר את הנושא המדיני (קרי:
מדיניות־החוץ) לליכוד. מצד שני הוא מצביע,
ובצדק, על מחדלי פרס בניסיון להפיח חיים
בגווייה המפרפרת של האופציה הירדנית.
תמהני שאבן לא מצא לנכון להצביע על
הקשר שבין התחומים: תעלוליו של פרס, ערב
הבחירות, בניסיון לשכנע שהאופציה הירדנית
קיימת, תרמו רבות לאובדן אמינותה של
מיפלגת־העבודה בענייני מדיניות־חוץ. ויתורו
של פרס, ומיפלגת־העבודה, על תחום מדי־ניות־החוץ
הוא פועל יוצא והגיוני של
מדיניותה(או חוסר־מדיניותה) של מיפלגת־פרדי
כאומן, כפר מעש
העבודה.

אמונה בקנצרר
על תרגום מיין קאמפף לעברית
(״את סיפרו של היטלר צריכים
לפרסם ולקרוא מה הם אומ רים״
,העולם הזה .)18.4.89
יש לי סיפור בנוגע לראיון עם דן ירון
(מתרגם מ״ן קאמפף לעברית):
אבי המנוח היה גרמני טוב, קצין בצי הגרמני
במילחמת־העולם הראשונה, בעל אותות־הצטיינות,
רחוק מכל יהדות וציונות. הוא היה
גרמני ״מדת משה״ טיפוסי.
חודש אחר עליית היטלר לשילטון, בחורף
, 1933 הוא הפליא את מישפחתו וכל מכריו
בהצהרה שהוא יעזוב את גרמניה. שאלו אותו
למה והוא הכריז :״אני קראתי את מ״ן קאנו־פף.
היטלר הבטיח לגמור איתנו, ואני מאמין
שקנצלר גרמני עומד בהבטחתו, בייחוד כשזה
לא קשה מדי לבצע!״
חודש אחרי זאת עזבנו את גרמניה.
אני סבור שמיץ קאמפף הציל את חיי.
ה. דלף הלינגר, חל־אביב

הלינגר! הלינגו־ו
על שמו של מקליט הכרזת־המדינה
(״מה הם אומרים״ ,העו לם
הזה .)18.4.89
הראיון של דניאלה שמי איתי היה טוב
ונאמן לאמת, אך לדאבוני קרה דבר שבוודאי
לא היה מכוון. שמי צוטט כהרלינגר, במקום
הלינגר.
אבקש, איפוא, לתקן את מה שיקר לי
אפילו יותר מתקליטי הכרזת־המדינה: שמי
ה. דלף! הלינגר, תל־אביב
הטוב•

0 ( 111:1דו ה
שבועון החדשות הישראלי
העויד הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד ,136 .מיקוד )61001
טלפון 232262/3/4 03
פקס 245242 .־3־0 ). 972ד1
מנוי 2009
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפקת צבע: ת.מ.א.
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים 7
טלפון 377056 03
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ

אהבה אי1ה צריכ ה להיות עיווררו. לותים ך.

נ 1<1נ 1ן

ני אוהב את ישראל.
אומרים שהאהבה היא עיוורת. ואני אינני עיוור.
אומרים שהאהבה מעבירה אדם על דעתו. ואני דעתי עימי.
אני אוהב את ישראל, ארצי, מדינתי, בעיניים פקוחות.

אני מאמין בעתידה.

ף* פרום השנה ה־ 42 לקיום המדינה, לא קל לאהוב את
^ ישראל בעיניים פקוחות, ולא קל להאמין בה.
האינתיפאדה חושפת את הפרצוף המכוער ביותר של הכיבוש•
יום־יום נהרגים בני העם המתקומם, ובראשם ילדים ונערים.

יום־יום
אנחנו שומעים על מעשים מזעזעים,
הנעשים על־ידינו, בשמנו, על־ידי חיילינו.
המשק הלאומי נתון במשבר. הקיבוצים והמושבים, פאר
*,גגצירה של הציונות, מתמוטטים, יחד עם מיפעלים ושרותים
חברתיים.
פני החברה הישראלית, הבסיס החי של המדינה, הולכות
ומתעוותות •,הולכות ומושחתות. אלימות גוברת מבית: רצח
זקנים וזקנות, אונס נשים, אדישות נוראה כלפי גורלם של
חלשים וחסרי־אונים, חולייגוף וחולי־רוח, ילדים מפגרים או
נכים, קשישים וחשוכי־מרפא.

ליבי דואב מדי יום, כשאני רואה מה קורה לצה״ל.
שלחו את הבנים — וגם את אבותיהם — להתמודד עם
מצב שאין הם מסוגלים להבינו. בלי אימונים, בלי ציוד מתאים,
ובעיקר — בלי הדרכה המסבירה להם מה קורה שם,
שזוהי מילחמת־השיחרור של עם אחר.
נעשו מעשים מחרידים, והם עדיין נעשים. העולם רואה
אותם, וגם אנחנו. שבירת הראי לא תשנה את הפרצוף. גס
ליבנו. רבים התרגלו. עם של ניצולי־שואה עובר לסדר־היום.
אבל נדמה לי שיש גם תהליך הפוך. צה׳ל מתאושש מן
ההלם, והוא מתחיל לטפל בסכנה הזאת ברצינות. בקרב הקצונה
הבכירה התחילו להבין שזוהי סכנה חמורה לצה״ל, לרמתו
המיקצועית והמוסרית, לאחדותו, ליכולתו למלא את
תפקידו האמיתי — ההגנה על המדינה.

יש כבוד לאנשי-הסירוב. יש כבוד גס לרבים
וטובים, שאינם מסרבים אלא הולכים לשם, לאי־

ולפי סיקרי דעת־הקהל — כולם! — כבר הגיעו
כמעט״/״ 60 מאזרחי־ישראל היהודיים למסקנה שצריכים
להידבר עם אש״ף. והרי זהו העיקר.
אין כמעט אחד בצמרת המדינה בכלל, ובצמרת צה״ל בפרט,
שאינו יודע שבמוקדם או במאוחר נדבר עם אש״ף, ושבמ־אוחר
או במוקדם תקום מדינה פלסטינית לצד ישראל, על
דעת כולנו.
גאוותו החדשה של העם הפלסטיני דוחפת אותו לקראת
שלום. הנסיבות הבינלאומיות בתקופת בוש־גורבאצ׳וב דוחפות
לפיתרון. ובעיקר: מה שקורה בעומק ליבו של העם שלנו,
בשמאל וגם בימין השפוי, דוחף לפיתרון.

יהיה מיתרון.

בצה״ל.

ני מאמין
צה״ל הוא יצירתנו. של כולנו. רבים מאיתנו
אף קנו בדמם מנייה בעסק הזה.

כאשר תסתיים המילחמה, והבעיות החברתיות־כלכליות
ירימו את ראשן, יהיה ״ימין״ אחר ו״שמאל״ אחר. הרבה יוצרות .
יתהפכו. הרבה חזיתות ישתנו.

להאמין בכלכלה הישראלית? אני מאמין

) 1בה.

אך כאשר יבוא השלום, הרבה דברים ישתנו. חלק מכוח־ה־אדם
המצויין, הנשאב היום אל המאמץ הביטחוני, ישתחרר
ויעבור למדע, לטכנולוגיה, לסוגים של ייצור שבהם יכולים
להתבטא הכישרונות המיוחדים של עמנו. תיפסק הירידה.
מדינה כזאת תמשוך עלייה.
עולם חדש ייפתח לפנינו. מיפעלים משותפים בעיראק.
פרוייקטים מדעיים עם סעודיה. סחר־חליפין עם סוריה וסודאן.
ובעיקר, שיתוף־פעולה הדוק ופורה עם העם הדינאמי,
עתיר־ההשכלה, שיתגבש במדינה הפלסטינית.

אוטופיה? בוודאי. אבל הרבה פחות אוטופית
מאשר תוכניתו של עיתונאי וינאי תימהוני להביא
המוני יהודים מעיירות גאליציה למחוז נידח
בממלכה העות׳מאנית, ולהקים שם מדינת־יהו־

ביום־העצמאות ה־ ,41 קל לשקוע בייאוש אופנתי, במרה
שחורה נוחה, ברחמים נעימים על עצמנו. רבים־רבים עושים
זאת.

מאות אלפי ישראלים ראו את האינתיפאדה מקרוב, כחיילי
סדיר ומילואים. רבים שמרו על צלם־אנוש בתנאים קשים,
אחדים איבדו אותו. אך כולם־כולם חזרו הביתה, כשבראשם
הכרה חדשה: יש עם פלסטיני, עם החותר לחרותו. מוכרחים
איכשהו, להגיע לפיתרון איתו.

לא קל להתגבר על השסע הלאומי. אבל המציאות
תעשה זאת. המציאות תעלה בעיות חדשות,
אתגרים חדשים, ואלה ישנו בהכרח את כל המחנות.

לא קל בימים אלה, כאשר הייצור נהרס וביורוקרטיה
מיפלגתית מחלקת בסף אמריקאי, הניתן
לנו תמורת שרותים שונים, רובם מלוכלכים.

זוהי רשימה חלקית. כל אחד מאיתנו יכול להו-
סיף עליה כאוות־נפשו. מוסר־עבודה שוקע. ביו-
רוקראטיה. אדישות. אי־התחשבות בזולת. תוקפנות.
נוער של ראש קטן, ראש זעיר, וחוסר ראש
בכלל.

אני רואה את הכיבוש, את הדיכוי, את ה״חרי־גות״
הזוועתיות. אבל אני רואה גם את הצד השני
של המטבע.

ככל ש״הימין״ הפוליטי גדל, כן הוא מתקרב למרכז. הרכבו
משתנה, דיעותיו משתנות. תחילה שלא לשמה, ואחר־כך, בלי
משים, גם לשמה. פתאום יש פלסטינים. פתאום יש בחירות.
צער אחרי צעד. אט־אט משתנות התבניות הפוליטיות־חברתיות
במדינה. ואילו הימין הקיצוני, שאליו מתייחסות רוב
הנבואות, אינו גדל ואינו מתחזק, אלא להיפך, מבודר ומנותק
מן העורף שלו. המתנחלים יודעים זאת, קבוצות־השוליים
יודעות זאת. ומכאן זעקתן הצורמנית.

^ אם אפשר

בארצות־הברית פוגשים ה״נושרים״ את ה״יורדים״ ,מושבה
גדלה והולכת של מהגרים ישראליים, הבונים את חיי־ילדיהם
בנכר.
בארץ עצמה משתוללת הגזענות, ומתגלות אותן התופעות
אשר גרמו לשואה הנוראה ביותר בתולדות עמנו. מרימה את
ראשה דתיות חרדית חשוכה מימי־הביניים. רמת התרבות יורדת.

ני רואה את המדינה כמו שהיא, ורוחי אינה נופלת.
אני מאמין בה, ואמונתי אינה עיוורת.

איני מאמין אף באחת הנבואות האלה.

אז נתגבר גם על סבנה אחרת, הנראית לי כיום
חמורה אף יותר: ההימאסות של התהליך־ הפוליטי
כולו, הגועל שהוא מעורר(די בצדק) בקרב הדור
הצעיר, בחילה העלולה להביא לדיקטטורה.

הציונות פשטה את הרגל. המוני היוצאים מב־רית־המועצות
עוברים ישר לארצות־הברית, שבה
הם רואים את ארץ־החזיפש, תחת לבוא לישראל,
שבה הם רואים עוד מדינה אידיאולוגית מחניקה.

יהי חלקי עימם.

מבחינת הלהט הפנימי, הביטחון העצמי, היכולת להתחרש
ולהתמודד עם בעיות חדשות.
״הימין״ מתחזק מבחינה דמוגראפית, ויש לכך השלכה על
הבחירות בכל התחומים. יש לו ״היתרון״ של מי שרואה רק צד
אחד של כל מטבע.
מכאן הדיבורים על ״התזוזה ימינה״ ,והתחזיות האפלות על
התגברות הכוח הלאומני־גזעני־דתי־חרדי ושאר נבואות־זעם.

זורים המקוללים, והמונעים מדי יום מעשים ״חריגים״
על־ידי עצם נוכחותם, סמכותם המוסרית,
דוגמתם האישית; והמדווחים, המשמשים כעין
הרואה.
מי שקרא את החוברת הדקה הקרוייה שיח מפקדים יכול
לשאוב עידוד מדבריהם של לוחמים אלה, בוגרי יחירות״העי־לית
של צה״ל. לא עוד ״יורים ובוכים״ ,אלא משתדלים למנוע
ירי ובכי, ודורשים בפה מלא פיתרון. זהו הקול האותנטי של
צה״ל במיטבו.
חששנו מפני הברוטאליזציה של צה״ל, מפני הפיכתו לצבא
של קלגסים נוסח ״מישפט גיבעתי״ .נדמה לי שתהליך זה
הואט, ועשוי להיעצר. הפיקוד רואה את הסכנה.

הדברים לא נאמרים כדי להרגיע. להיפר• אנו
חייבים להיאבק על צה״ל, יום־יום. בנפשנו הדבר,
תרתי־משמע.
אני משוכנע שאין זה מאבק חסר־תוחלת. להיפר, אני מאמין
שכאשר ייגמר הסיוט הזה יחזור צה״ל לאיתנו, כפי שהיה
לפני שירדה עליו קללת הכיבוש.

^ ני מאמין בחברה הישראלית, וגם אמונה זו אינה עיוו-

יש בקע עמוק בלב החברה הזאת, והוא מחלק
אותה לשני חלקים פוליטיים־רוחניים.
מכאן — השמאל הישן, הליברלי־הומאני, החילוני, המבוסס
מבחינה כלכלית, המשכיל יותר, אשכנזי ברובו.
מכאן — הימין הלאומני־רגשני, המקופח מבחינה כלכלית,
הדתי־מסורתי, מיזרחי ברובו, אף שכל מנהיגיו אשכנזים.
״השמאל״ הישן נסוג, לא רק מבחינה דמוגראפית, אלא גם

ני מאמין
לא כמתנה מן השמיים, אלא כמתנה שאנחנו
נותנים לעצמנו.
בישראל.

לא כניסיון היסטורי שהגיע אל סיומו, אלא כניסיון שהוא
כמעט בהתחלתו.
לא כמדינה שכל התהליכים בה מתקדמים בביטחה אל
יעדם החיובי — שלום, שיוויון, איכות־חיים — אלא כמדינה
שבה ניתן וצריך להיאבק על כל היעדים האלה בכל רגע של
חיינו.

הקרב על דמותה של ישראל הוא מיכלול של
מאות אלפי קרבות קטנים, וכל אחד מאיתנו מצווה
לראות בעצמו לוחם, הנאבק במקום שבו הוא
עומד, למען הדברים שהוא מאמין בהם.
אני מאמין ביכולתנו להיאבק לגיבוש חברה ישראלית הומאנית,
שיוויונית ותחרותית כאחד, הדואגת לנחשלים שבה
והדוחפת להצטיינות בכל התחומים, חברה היודעת לשלב את
האינטרס הלאומי עם המוסר הלאומי, שלום של ממש עם
ביטחון של ממש.

ני אוהב את ישראל, מפני שהיא מאפשרת לנו לנהל את
^ המאבק הזה, כבני־חורין אשר גורלנו בידינו.

מפני שהיא מוסרת בידינו את מלוא האחריות
לניצחון ולכישלון, להתקדמות ולנסיגה.
מפני שהיא מניחה לנו לעשות זאת במיסגרת שלנו, בנוף
שלנו, באקלים שלנו, בשפה שלנו, בתרבות שלנו.

זוהי הרפתקה היסטורית גדולה, ואנו יכולים
להיות גיבוריה. השאר תלוי בנו.

שידחוף את מישרד־השיכון לבצע את ההתחייבויות
שנתן.
בחצרו של הרבי מגור, מי שדחף את שפירא לנושא,
נשמעות דרישות להחליף את שפירא ולהטיל את
המשימה על מישהו אחר.
ואת, בשל העובדה שהעניין לא זז, ומצב הדיור בחוגים
החרדים נעשה קשה יותר ויותר.

הסתד רו תמשפרת שדוחים ההסתדרות החליטה באחרונה לשפר את
השרותים שהיא מספקת.

דרו ש רא ש רשימה
בש׳׳ם מחפשים מועמד צעיר ואטרקטיבי
לראשות הרשימה לבחירות בהסתדרות.
תחילה הועלה שמו של ח־כ יאיר לוי, אולם רבים
המתנגדים לו בהנהגת ש׳׳ס.

פ ת משנה ת ד מי ת
שר־התיירות, גידעון פת, החליט לשקם את
תדמיתו הציבורית באופן ניכר, אחדי שסקרים
הצביעו על חולשה רבה שלו מול התחזקות משה
ניסים, למרות שניסים הוא שו״בלי־תיק ופת הוא
שר־תיירות.
כדי שלא לחזור על סעות קודמו, אברהם שריר, שסייר
רבות בעולם, החליס פת, שלא ימהר לנסוע והוא משגר
פקידים לנסיעות לחדל. הוא משתדל להיות מעורב
בתחומי תיירות ופוזל גם לעבר תחומי כלכלה, כדי לחזק
את מעמדו.

מסקנות ל א פורסמו
מסקנות סקר של סיעת ״תבלת־לבן״ בהסתדרות
לא פורסמו.
בסיעת הליכוד בהסתדרות הזמינו סקר על מצב הסיעה
לקראת הבחירות להסתדרות, ונ ץ השאר על מצב הסיעה
בהנהגת שמאי. הסיעה פירסמה את מסקנות הסל!
לעיתונות, והנתונים שנמסרו הצביעו על יתרו! בולט של
שמאי מול מועמד אחר של הליכוד.
במיסדרונות הסיעה יודעים לספר שהחלק השני של
הסקר הוא על סיכויי שמאי מול מיפלגת־העבורת
בראשות קיסר: את החלק השני לא מסרה הסיעה
לפירסום, בנימוק שאסור לגרום לשאננות־יתר.

מתברר •שמסקנות הסקר מצביעות על בך
שלמרות מצב ההסתדרות וחברת-העובדים קיסר
מוביל ביתרון ניבד.

נסיך חדשבע בו ד ה
בפגישה סודית שהתקיימה בין שיט-
עון פרם לעוזי ברעם, בביתו של פרם,
נשאל ברעם מיהו, לדעתו, דור־ההמשך
של מיפלגת־העבודה.
ברעם ענה כי לדעתו מדובר בחיים
רמון, בעמיר פרץ, בניסים זווילי וב...יום י
שפרלינג.

בוס צב אי לירושלים
שר־הקליטה, יצחק פרין, עומד לקרוא לממשלה
להכניס כוח צבאי לירושלים, בדי למנוע הישנות
מיקרים, כמו הרצח ברחוב יפו.
פרץ טוען כי סיורי צבא יגרמו להרתעה ויהוו סיוע מיידי
במיקרה הצורך.

מחפ ש, מחליף
ל שפיר א
באגודת ישראל מחפשים מחלי!־ לאברהם שפירא.
היעדרותו של שפירא מהארץ לתקופות ארוכות מחבלת
באפשרות הגשמת התוכנית המשותפת לאגודת ישראל
ולמישרד־השיכון לבנות 500 דירות להשכרה לחרדים.
התוכנית, שפרטיה עובדו בכנסת הקודמת על״ידי אברהם
שפירא ושר־השיכון, נמצאת בשלב יישום, אבל אי! מי

במיסגרת תוכנית שיפור השרותיס מתכוון מזכיר
ההסתדרות, ישראל קיסר, להפעיל את מבקר ההסתדרות,
ולדאוג לכך שכל עובד, הנותן שמתים ואשר נגרו
עומדות כמה תלונות, יועמד לדין המבקר, ויאלץ לשפר
את דרכיו או ללכת.
קיסר יאמר את הדברים בחלוקת פרס ה שחת?8׳,
שתערך ביום החמישי הקרוב.

481

ביום הראשון, ה־ד במאי, מסר דובר
צה״ל על 363 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי
חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיספר
ההרוגים ל־.481
לעומת זאת, מופרים מקורות פלסטיניים
על 594 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 408 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

75 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 46 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 65 הרוגים מסיבות אחרות.

אץ ע פו ד ה לקצינים
דיונים התקיימו באחרונה במערבת-הביטחון
בדבר הטיפול בהשגת עבודה לקצינים בכירים
המשתחררים מן דדשדות.
מסתבר שהעובדה, שקצינים רבים לא מצליחים למצוא
עבודה בשוק האזרחי, משפיעה על נכונות קצינים צעירים
לחתום קבע. לכן החליטו במערכת-הביטתון לגסות
ולבנות מוללים חדשים בנושא הטיפול בשיחרור
ובתעסוקה עתידית.

ל א קונים פירות
ירידה בעשרות אחוזים במכירות של פידות
וירקות בשוק הסיטונאי כתל׳־אביב.
לדיברי הסוחרים, הסיבה לכך היא הפסקת רכישות של
פירות וירקות על־ידי תושבי השטחים הכבושים. הדבר
הביא לדיונים במישרמזזחקלאות.
תושבי השטחים הכבושים ממשיכים אמנם לשלות תוצרת
חקלאית לישראל, אך הפסיקו לקנות תוצרת ישראלית.
בשוק הסיטונאי לא ברור עדיין איד מסתדרים התושבים
ללא הספקה שוטפת של מוצרים.
המצב יצר עורפים גדולים של פירות וירקות מסויימים.
ובכמה מיקרים נאלצו גם להשמיד פי מ ת וירקות, למרות
שהכמויות המסופקות הן בהתאם לתיכנון הרב־שנתי,
המתבסס גם על צריכת תושבי השטחים הכבושים.

מנפ ל נולד
העיתונאי עקיבא אלדד מ״האדין״ לא שיער
בנפשו מה תוליד ידיעה חצי-רכילותית
שהתפרסמה במדור ב״הארץ״.
אלדר, שהעלה בראשונה את שמו של אריה מקל כמועמד
לתפקיד מנכ״ל רשות השידור, פיקפק בעצמו באפשרות.
הוא עצמו התייחס לרעיון המועמדות כאל שאיפה של
מקל.
מה גם שבזמן פירסומה של היריעה עוד היה אורי פורת
מועמד כמעט־ודאי לתפקיד.
כשהתפרסמה היריעה בראשונה איש אף לא ידע מיהו
אריה מקל. למחרת פירסוס הידיעה חזרו עליה העיתונים
בעמודי החדשות והידיעה החלה לצבור תנופה.

לאעלפ* השיו״ם
גופתו של הילד אורן ברהאמי, שנמצאה כמצב
ריקבון מתקדם, לא זוהתה על פי השיניים, למדות
פידסומים על כד בעיתונות.
הילד טופל רק מעט מאוד בשיניו, ולכן היה קשה לזהותו
על פיהן. הוא זוהה דווקא על פי צלקות שנותרו בגופו
מניתוחים שעבר בילדותו.

נחמיאס ל א יעיד
סמי נחמיאס, שהיה אמוד להעיד לפני בית־המיישפט
המחוזי ביום הראשון השבוע, לא הופיע
לתת את עדותו, מכיוון שנעצר בחשד לסחיטה
ואיומים על יהלומן.
גחמיאס עמד להעיד במישפט אזרחי. חברת טסבור,
התובעת בתיק העסיקה את מישרד־החקירות שלו לעיקוב
וחקירה בפרשת גניבות פנימיות.

שופט ח ״בעד
שופט אריה אבי־ארי חייב את יעקב אבניר לגלות כי
חברת רואי״החשבון קסטלנו! א 1ז קסטלמן שילמה לחברת
אנורשרד אינטרנשיוול בס־ס סכום של 25 אלף דולר,
כפיצוי על נזקים שנגרמו לה עקב מאזנים שנערכו
ברשלנות, ולא גילו גניבות במאות אלפי שקלים, שנגנבו
מכספי החברה. י

״קסטלמן את קסטלמן״ התנו את התישלום בבד
שהדבר לא יתגלה. אך כמלצר מישפט פלילי חייב
השופט את העד למסור פרטים מלאים.

אקו ם גופ ה מלפנון
אקו״ם, אגודת קומפוזיטורים. מחברים ומו״לים,
נמצאת במשא-ומתן עם הטלוויזיה הלבנונית
לשם גביית תמלוגים עבור שידוריה.
רן קידה, מנכ״ל אקו׳־מ. ,הוסמך, בכנס שהיה בשבוע
שעבר בלוס־אנגילס במועצה המנהלת של האירגון
הבינלאומי של אגודת היוצרים, לנהל את המשא־ומתן.
המשא־ומתז ייעשה דרך מישרריה של הטלוויזיה
הלבנונית בניקוסיה ובאמצעות עורד־דץ תל־אביבי
שמייצג אותה בארץ.
הסטודנטים דורשים ח קי ר ה
תא הסטודנטים של מיפלגת־העבודה
באוניברסיטת תל-אבים החל השבוע בהחתמת
הסטודנטים על עצומה הקוראת להקמת ועדת*
חקירה לבדיקת ניהול האוניברסיטות.
בכרוז שהפיצו טוענים הסטודנטים ש״פרשת סוקולובסקי
היא רק קצה הקרחון״ .הם יוצאים נגד השכר הגבוה
( 10,000ש״ח בחודשו של בכירי האוניברסיטה, נטענה
שהסטודנטים נאלצים לממן את הניהול הכושל של
האוניברסיטות מכיסם על־ידי העלאת שכר־הלימור.

טר״ס* א פנ קלארץ
יתכן כי טרייסי צ׳פמן תגיע לארץ בקיץ הקרוב.
צ׳פמן היא הבולטת ביותר בגל החדש של הזמרות
היוצרות, והיא השתתפה בסיבוב אמנסטי עם סטינג, פיטר
גבריאל ואחרים.

עכשיו ג חזניות
בראשונה קיבלה השנה עצרת החזנות
של התנועה הקונסרבטיבית גם חזניות
לשורותיה.
למרות שהמחזור הראשו: של לימודי
חזנות לנשים הסתיים כבר לפני יותר מס!
שנים, סירבה התנועה הקונסרבטיבית
לקבל לשורותיה חזניות. רק השנה, אחרי
מאבקים ממושסים, הצליחו הנשים להתקבל
לעצרת החזנים.
אין זה השינוי היחידי שעבר על החזנות
האמריקאית. מסתבר כי מוסד החזנות
משתדל להתעדכן, ומאמי *,לעצמו
לחנים שמקורם במוסיקת פוס, ג׳אז ורוק.
ו ג 11 רו ¥ו~וזר׳־־זד־־י־*

הקומדיה של ק א דו ק

בנז ר עגז

העם

פאשלה לאומית

זוהי תחרות שטותית.
אבד הופעת ישראר בה
היתה אופיינית להרבה
רבדים אחרים.

בעיני האזרח הישראלי, כל התחרות בינלאומית
חשובה. זהו עניין של גאווה לאומית.
כך תחרות־כדורגל. כך תחרות־שירים.
השבוע נפגעה הגאווה הלאומית קשה.
בתחרות האירוויזיון, שבה ניצחה ישראל בעבר
פעמיים, היא נחלה הפעם מפלה מבישה.
היא הגיעה למקום ה־ . 13 פאשלה לאומית.
הכל למען גימיק. אחר־מעשה האשימו
רבים את נציגי ישראל בתחרות. איר הם עשו
דבר שכזה?

ף* דבר אחד הצליח יאסר ערפאת, בעת ביקורו בצרפת: הוא הכניס
^ לשפה העולמית ולשפה העברית מילה צרפתית: קאדוק.
זוהי מילה שהוכנסה למילון המישפטי הצרפתי לפני 400 שנה,
והיא מופיעה בשתי צורות־כתיב שונות£ :ט})ז 1ם * 0ד 0ט ם \.0 /
פירושה: בטל ומבוטל משום שעבר זמנו: אבד עליו הכלח: עבר זמנו
ובטל קורבנו.
זהו מושג מישפטי מובהק, בעל משמעות מישפטית מדוייקת.
ערפאת השתמש במושג זה לגבי סעיפי האמנה הפלסטינית, הנוגעים
לישראל.

• ו> מרוח מעושן

ף* מימסד הפוליטי הישראלי עוררה המילה זעם כביר.
^ אחרי שההנהגה הפלסטינית הכירה בישראל, הודיעה על ביטול
הטרור והכירה בהחלטות מועצת־הביטחון 242ו־ ,338 כדרישת האמריקאים,
נעלמו כמעט כל קווי־ההגנה של הדיפלומטיה הישראלית,
שמטרתה הנחושה היא למנוע כל הידברות עם אש״ף.
עצם המטרה נובעת מסיבה שאינה קשורה בשום ניסוח: הידברות
עם אש׳׳ף תוביל בהכרח, באורח בלתי־נמנע לחלוטין, להקמת מדינה

יסוד, המגדיר את מהות העם הפלסטיני, את זכותו על הארץ, את יחסיו
עם העולם הערבי, ועוד ועוד. רק חלק קטן ממנו מוקדש לישראל —
אך זהו חלק ששום ישראלי אינו יכול לקבלו.
לא זה בלבד שהמיסמך שולל את חלוקת הארץ ואת עצם קיומה של
מדינת״ישראל, אלא שהוא שולל גם את קיומו של עם יהודי, עברי או
ישראלי בארץ, ותובע מכל היהודים לחזור למקומות שבאו מהם, אלא
אם כן חיו בארץ לפני,הפלי שה הציונית״.
המיסמך התקבל בשנות ה־ ,60 כאשר העניין הפלסטיני היה בשפל-
המדרגה. כדוגמת עמים אחרים, החשים בחוסר־אונים משווע, פיצו
הפלסטינים את עצמם במישאלות קיצוניות ובניסוחים דראסטיים.
הנוסח הראשון התקבל עוד בימי כהונתו של אחמד שוקיירי כיו״ר
אש״ף, והנוסח הסופי בראשית תקופתו של יאסר ערפאת.
מאז הספיקו הרבה פלסטינים להתחרט על ניסוח זה. הוא היה
לרועץ לכל מאמץ דיפלומטי פלסטיני, ושימש מכשיר נוח רק לישראלים
ולסוכני־סוריה. נוצר מצב אבסורדי: ממשלת ישראל הפיצה
רבבות טפסים של האמנה בעולם, ואש״ף משתדל להשכיחה.
אולם אי־אפשר היה לבטל את האמנה, או את הסעיפים הנוגעים
לישראל, מפני שהדבר היה נראה לפלסטינים ולעולם ככניעה מבישה.
מה גם שאין בעולם דוגמה לביטול מיסמך מסוג זה. הדרך המקובלת
היא קבלת מיסמכים חדשים, הבאים במקום הקודמים.
ואכן, במרוצת השנים קיבלה המועצה הלאומית הפלסטינית, תמיד
פה־אחד, החלטות רבות הנוגדות את האמנה. לשיא הגיעו הדברים
כאשר קיבלה הנהגת אש״ף את תוכנית־החלוקה של — 1947 תוכנית
הנוגדת לחלוטין את האמנה. ההנהגה פעלה שוב על פי ההחלטות
שהתקבלו פודאחד על־ידי המועצה הלאומית הפלסטינית.
באמנה עצמה נאמר כי רוב של שני שלישים של המועצה הלאומית
הפלסטינית מוסמך לשנות את האמנה. מכאן הטענה הפלסטינית כי
החלטות המועצה, שהתקבלו פה אחר, ביטלו מזמן את הסעיפים הנדונים
של האמנה.
אולם התעמולה הרישמית הישראלית לא הירפתה. האמנה המשיכה
לשמש לה כדג מלוח מעושן — ובאחרונה היא נותרה כדג יחידי.

מילים ודם

״אף אחד לא ייצא שלם!״
אולם נדמה כי דווקא הנציגות הישראלית
בתחרות זו ייצגה את ישראל כמו שהיא, על
סף יום־העצמאות ה־.41
המיבצע כולו היה בנוי על חוצפה. תחת
לבחור בשיר סוב ובזמרים טובים, נבחר שיר
חסר־עניין וילד.
זה היה גימיק, ואין דבר שהישראלים אוהבים
אותו יותר מאשר גימיק.
הגימיק בא במקום המאמץ, במקום ההישג.
במקום הלימוד. במקום האימונים. במקום החתירה
להצטיינות. במקום הניסיון להתחרות
אמיתית עם בעלי־איכות.
צניעות, מאמץ, עבודה. מסתבר שאירופה
יכולה לעמוד בפני ילד. וגם בפני
ילדה, שליחת צרפת.
בין קבוצה גדולה של זמרים וזמרות מיק-
צועיים, אם כי לא מדרגה א׳ ,נראה הילד גילי
כמו ילד־רחוב שטעה בדרכו. קולו, שאינו
מצטיין בלאו הכי, נשבר מרוב התרגשות.
ואכן — איך לא יתרגש ילד כשהוא מופיע
באוזני 600 מיליון צופים?
התחרות עצמה אינה חשובה. איש אינו
מתייחס אליה ברצינות, לא באירופה ולא
בעולם. אולם הביזיון של ישראל בתחרות זו
אופייני לגישתה גם לבעיות הרבה יותר
רציניות.
גימיק, עזות־מצח, ביטחון עצמי מופרז ער
כדי גיחוך, רמה ירודה.
אולי יש גם תועלת בלקח כזה, בסוף השנה
וד .41 הוא מלמד שהחל בשנה ה־ ,42 מוטב לה
לישראל לעבור לפסים אחרים: צניעות, מאמץ,
תיכנון רציני, חתירה לאיכות. ובעיקר:
עבודה.
העולם הזה 2697

פלסטינית בגדה חירצועה, לצד ישראל. המטרה המשותפת של הליכוד
והמערך היא למנוע התפתחות זו בכל מחיר.
השיטה, במשך 40 השנים האחרונות: השימוש בדגים מלוחים מעושנים.
ובאנגלית 0 $ :א 8£11111ם
כאשר פושע נמלט מרודפיו, המשתמשים בכלבי־גישוש, הוא נוטל
דג מלוח מעושן, שיש לו ריח חריף, ומורח אותו לרוחב הדרך. כאשר
הכלבים נתקלים בריח זה, הם מאבדים את העקבות.
על פי שיטה זו המציאה הדיפלומטיה הישראלית מדי פעם מיכשו־לים
מילוליים, מתוך תיקווה כי אש״ף לא יוכל לעבור על פניהם. זה
הצליח במשך שנים רבות. אולם מאז שהאינתיפאדה העניקה לפלסטינים
ביטחון עצמי מחודש, הם עברו על פני כל המיכשולים המילר
ליים האלה.
נותר קו אחד של דג מלוח מעושן: האמנה הפלסטינית.
טענת הדיפלומטיה הישראלית: כל ההצהרות הפלסטיניות שוות
כקליפת־השום, מפני שאש״ף דבק באמנה הפלסטינית, הדוגלת
בהשמדת ישראל.

• הדג היחיד׳

* מי סמךהק רוי, ה א מנ ה הלאומית הפלסטינית״ מרחיק־לכת.
1אין הוא נוגע רק ליחסם של הפלסטינים לישראל. זהו מיסמך־

ואש הממשלה
ל א לזגאדו שלם!
רא יכ 1ר להיות ספק:
1יצחק שמיר קרא(שוב)
| לעריכה סישפט לינץ;
על פרשת האוטובוס בקו ,300 לפני חמש

ך* אשר החליט פראנסואה מיטראן להזמין את יאסר ערפאת לבי־
^ קור ההיסטורי בפאריס, כדי ליצור לעצמו ולצרפת מעמד של
מתווך אפשרי, הוא ביקש להשיג מערפאת משהו שייראה כהתקדמות
בדרך לשלום. הנושא של האמנה התאים לכך מאוד.
אחרי התייעצויות רבות מראש, וכנראה על פי עצה צרפתית, נבחרה
המילה,קאדוק״.
היא התאימה בדיוק למה שערפאת טען כל הזמן: שסעיפי האמנה,
הנוגעים לישראל ולחלוקת־הארץ, בטלים ומבוטלים זה מכבר, מכיוון
שאבד עליהם הכלח. ההחלטות החדשות של המועצה הלאומית הפלסטינית
יצרו מצב חדש, שביטל את הסעיפים בפועל.
זהו בדיוק המצב המישפטי המוגדר על־ידי המילה,קארוק״.
הדבר עורר תדהמה וזעם אדיר במישרדיהם של יצחק שמיר, יצחק
רבין ועמיתיהם. הדג המלוח האחרון כאילו התנדף באוויר.
מה שקרה לאחר מכן דומה למערכת מתוכננת של שטיפת־מוח.
כתבי ישראל ופרשניו, כמעט בכל כלי־התיקשורת הממלכתיים והפרטיים,
התנפלו כחבורת־זאבים על המילה. נאמר שאין לה תוכן, שהיא
מעורפלת, שהיא מטעה ומרמה. כתב ק 1ל ישראל הודיע כי ערפאת
,חזר כתוכי״ על המילה( .דוברים ישראליים, דבקים בעמדותיהם״.
דוברים פלסטיניים.חוזרים כתוכי על עמדותיהם״).
המערכה על. קאדוק״ מזכירה מערכה סמנטית אחרת, שהיו לה
תוצאות טראגיות. בראשית שנות ה־ 70 התחיל אנוור אל־סאדאת,
הנשיא החדש של מצריים, לדבר על שלום. הוא השתמש במילה
הערבית, סלאם״.
ממשלת־גולדה גייסה אז צבא שלם של בלשנים, מיזרחנים וערבים־
טים למיניהם כדי להוכיח כי זוהי תרמית. הם טענו כי,סלאם״ היא
מילה חסרת־תוכן, בעוד שהמילה הנכונה היא. צולח״(השלמה, התפייסות)
.אי־השימוש במילה זו על־ידי סאדאת מוכיחה שהוא מרמה.
התוצאה של ויכוח זה היתה מילחמת יום־הכיפורים, שבה נהרגו
אלפיים צעירים ישראליים ואלפים רבים בצד השני. לאחר מכן בא
סאדאת, דיבר שוב על.סלאם״ ,והכל הריעו לו בהתלהבות.
המערכה על.קאדוק״ עלולה להביא לתוצאות דומות.

שנים, ריחפו כמה מילים של יצחק שמיר.
מיד אחרי שנודע על הריגת החוטפים,
אמר שמיר בעצמו, ובפי משה ארנס, שעל
,המחבלים״ לדעת שלא ייצאו חיים מפיגוע־מיקוח.
לאחר
מכן התלקח הוויכוח: מי נתן את
ההוראה להרוג את שני החוטפים שנלכדו
חיים? ראש״השב״ב, אברהם שלום, טען בעקשנות
שפעל.ברשות ובסמכות״ .ראש־המם־
שלה הכחיש.
אך דבר אחד לא ניתן להכחשה: דבריו של

שמיר יכלו להתפרש כהוראה לרצח —
הוראה שהיא בלתי־חוקית בעליל על פי החוק
הישראלי. מתנוסס עליה,הדגל השחור״ של
כפר־קאסם.
״לגמור עליו!״ השבוע זה קרה שוב.
ערבי אחוז־אמוק רצח שני קשישים ברחוב
בירושלים, ופצע שלושה אחרים. היה זה מעשה
נתעב.
עוברים־ושבים נזעמים רצו לערוך בו
מישפט־לינץ׳ .כדברי אחד הצעירים, שתפס
(המשך בענו 1ד ) 14

זסד, ברק ריא״וה את אן פול ארד במיתקן
הכלא — הראיון הראשון שדה לעיתון ישראלי:

,א ד 1101811אותנו !
* שוו בדבר בו ד די ם! ״
פולארד שוהה ב״מרכז־הרפו״
ד * אי־הפדרלי״ ברוצ׳סטר־מיניסוטה,
כמה קילומטרים אחרי סוף־העולס. כדי
להגיע לשם הייתי צריכה להחליף
ארבעה מטוסים וארבע מוניות, הלון
וחזור.
החוק הבסיסי של מרפי אינו מאכזב
לעולם, ומובן שכל הטיסות איחרו, ורק
אחרי שהחלפתי טיסות הצלחתי להגיע
באיחור של חמש דקות, כשאני מתפללת

שהיתה מוס תר ת בין קפלי צעיף שהיה
תלוי עלי, היא לא שמה לב. העבירו א ת
ידי על פני כל מיני מכשירים מוזרים -
אבל הכל בחיוך. שאלו אותי מתי

היא כרגע האשה היחידה במיתקן.
קריינו מוביל אותי לאחד האגפים,
ופתאום אני שומעת מאחורי :״דפנה!״
אני מ ס תובב ת ונתקלת באשה שמנה,

למה מקפלי״הצעיף ומתחילה לביים את
אן. מחייכת כל הזמן לעבר קריינו, כדי
שלא ייזכר אם נערכו החתימות הדרו שות
לצילום או לא.

תצלום אן וג׳ונתן(בידי אחותו וידידה)
,אד משתגעת נזחב בדיחח. אד אצא נודעת׳ ר

אן השבוע בכלא
,ניתוזן ה1א אהבח־ח״!׳
לאלוהים שלא מחכה לי הפתעה נוספת

* 4הרגע שהבין מי שהבין שהראיון
ייערך, ויהי מה, היו הכל מקסימי ם
להפליא. פקידה חייכנית קיבלה את פניי
ובדקה היטב את תיקי. למצלמה,

להזמין לי מונית בחזרה לנמל״התעופה,
אם ברצוני לפגוש במנהל־המיתקן(זא ת
היתה שאלה מנומסת בלבד, מפני
שהניירות שעליהם חת מתי כללו
התחייבות מפורשת לראיין את נציג
השילטונות לצורך קבל ת תגובה על
דבריה של אן פולארד. הסעיפים שעסקו
במה שיקרה אם לא אמלא אחר התנאים
שעליהם חת מתי היו מפורטים ביותר).
הכלא, המכונה בשם כל״כך מרשים, הוא
אתר נקי, נחמד, בעל ד שאים מוריקים.
המיתקן מאכלס 650 אסירים. חלק
גדול מהם, סופר לי על״ידי קריינו -
בחור חביב, מנומס, ממושקף, בעל
מראה יורמי, אבל מבט שיכול להיות
פחות חביב ופחות מסביר״פנים -הם
אסירים בעלי בעיות רפואיות, ואילו
אחרים מ תחזקי ם את המיתקן, את
הגינות, המגורים.
אן פולארד כבר שהתה בעבר במיתקן
זה. היא הובאה לשם גם הפעם, כמו
בפעמים הקודמות, בגלל מישקלה
הירוד. בינתיים נתקעה במיתקן מפני
שהיא תובעת א ת מנהליו לדין, על״כך
שהם מונעים ממנה א ת הטיפול הדרוש.

לובשת־מדים, בעלת פה מצוייר באודם
עז להפחיד. מאחוריה מזנק עלי,
בשימחה, יצור קטן, כפוף מעט, רזה
להכאיב. זוהי אן פולארד.
קשה להתייחס רציונלית לטענותיה
של פולארד, אם כי הן לוקות בחסר גם
בקשר לפרשה וגם בקשר להאשמותיה
כלפי שילטונות״הכלא. ההתייחסות אל
השלד המהלך הזה היא קודם כל
ריגשית.
השילטונות מודעים לכך, ואולי משום
כך -נוסף על החשש שבידה מידע חשוב
אין הם נלהבים לאשר ראיונות עימה,ובוודאי לא לעיתון ישראלי.
הראיון נערך מול מצלמת־טלוויזיה,
בחדר שבו שולחן ארוך וכיסאות.
קריינו יושב, חתום־פה וכבד־סבר,
מולנו, ומטפל במצלמה. הסוהרת השמנה
לצידנו. אני מרותקת על״ידי מימדיה,שאגב מאוד מוצקים, ופיה המצוייר,
המקנה לה הבעה מרושעת.
לשום אדם, אני חושבת באימה, גם
אם ריגל או עזר לרגל, לא מגיע להתעורר
מול דבר כזה בבוקר!
בשלב מסויים אני שולפת את המצ־

אן מבק שת להצטלם איתי למזכרת.
אני תוקעת את המצלמה בידי קריינו
ומראה לו במהירות :״תלחץ!״
האיש מגיב רפלקסיבית, ועד שהוא
עוצר לחשוב, הוא כבר לחץ פעמיים. אני
מסיחה את דעתו בשאלות, כדי שלא
יתעמק יותר מדי במה שביצע כמה
שניות קוד ם לכן.
לראיון יש חוקי״מישחק מאוד מוג דרים.
יש נושאים שעליהם התחייבתי
בכתב, שלא לשאול. א ם לא תהיה
הקפדה מצידי על כללי המישחק -
ייפסק הראיון בו במקום, ויהיה מאוד
לא-נעים גם אחר־כך.
אני מ שתדלת לעקוף א ת האיסורים
על-ידי ניסוח, קריינו עסוק במכשיר-
הטלוויזיה, ואילו אן מדבר ת מהר, תוך
כדי ידיעה שזוהי ההזדמנות הראשונה
שלה לדבר אל הציבור הישראלי, ורק
אלוהים -גם לא קריינו, סגנו -יודעים
אם תהיה לה הזדמנות נוספת.
משהודיע לה קריינו, בתחילת ה ראיון,
על תנאיו ועל כך שיש לי טיסה
חזרה ב״( 13.20 כלומר: הראיון ייערך עד
12 וחצי בלבד) היא נראתה מאוכזבת,

^ דאי לך לנסו ת ולהגיש בקשה
לראיין א ת אן ״,אמר לי ברנרד
אנדרסון לפגי שלושה שבועות ,״אר בעה
אישורים ניתנו לראיונות איתה.
אחד מהם לתוכנית-השלוויזיה, שי שים
דקות׳ .אינני מאמין שירשו לה
לתת ראיון לישראל, אבל א ם בכלל -
אז זהו הזמן!״
פגשתי את אנדרסון, אביה של אן
פולארד, בתוכנית־ראיונות בטלוויזיה
האמריקאית. הוא שצף וקצף שם על
הפירסומים האחרונים, כאילו מקבל ת
בתו סכומי-כסף מממשלת־ישראל,
ועוד פרשים בלתי״מחמיאים שהשיבו
את הפרשה לכותרות הראשיות באר-
צות״הברית.
לראיין בבית״שוהר אמריקאי -זו הי
פרוצדורה מעייפת, הכוללת קריאת
ניירות, הצהרות, התחייבויות שונות
בכתב. במיקרה הרגיש-מאוד של אן
וגיונתן פולארד, נוספת לכך פרוצדורה
ביטחונית. הסכם-הטיעון שנערך עם
בני־הזוג כולל בתוכו סעיף המאפשר
לבכירי-המודיעין לאשר או לסרב
קיום ראיונות איתם. זהו הליך מתיש,
שבו מגיש״הבקשה נ ב דק •לאורך, ל רוחב
ולצדדים. רק אחרי-כן מתחיל
ההליך הביורוקראטי, שבו מעורב
שרות״בתי־הסוהר. צוות התוכנית ה יוקרתית
״שישים דקות״ -שערך את
אחד מארבעת הראיונות שאושרו עם
אן פולארד מאז שנעצרה -נאלץ ל־

צילום למזכרת: ברק וסולארד בכלא
.מעולם לא הורשעתי ברימל וכמעט
החמצתי, מפני שמיהרתי לפגי שה
שלא לציטוט, א ת חייב ת ל דעת
שאחרי בדיקה ארוכה ושיחות
איתך, יש נטייה ללכת לקראתך, וכפי
הנראה לא תהיה לסוכנות״הביון ה ת נגדות
לראיון...״
אחרי זריקת־מרץ זו נכנסתי למיל־חמת״התשה
מורטת-עצבים, ולמירוץ
עם השעון. העניינים ה תקד מו בחיוב,
אך בעצלתיים: שוב דיברתי עם בוגדן
ועם ג׳וגס ועם קרביצקי ועם הלן...
כולם היו נחמדים ושופעי־אדיבות,
וטילפגו, והיו בעד, והזיזו, אבל העצ בים
שלי במקביל היקשו עלי להתמו-

פרוצדורה ב מיכתבי ם רבים. מכיוון ש הפעם
נחסכו שלבים, בדקו האמריק אים
בדסק־הי שראלי בסטייט דפרט־מנט
מי אני, ויצאו מאוד מרוצים. אלא
ששם עלתה בעיונת קטנטונת :״איך
אנחנו יודעים שאת את!״
״מה פירושו״ תמהתי.
״בלי מיכתבים רישמיים -וזה לא
שאנחנו לא מאמינים לך! -אבל אולי
את משתמשת בשם מוכר כדי לפגוש
את הגברת פולארד למטרות אח רות״...
בשלב
המאוחר הזה התחלתי להיות
מודעת יותר ויותר לחלק בגופי הקרוי

על הסכ מתה להתראיין לעיתון ביש ראל,
א ת מבינה! אז לא רצינו שתטרחי
ותסעי עד רוציסטר לשווא...״
הודיתי לאמריקאים על התחש בות
ם כי רבה, ומיהרתי לטלפן לאביה
של אן. לאב הודלף כבר דבר הראיון
עימי, ולמרבה המזל טילפנה אן אל
אביה שעתיים לפני״כן .״אן הודיעה לי
שחתמה על ההסכמה לראיון כבר לפני
שלוש שעות, אלא שהם (השילטונות)
עשו תרגיל והחתימו אותה על ראיון
שיתקיים ביום החמישי, ה־ 4בחודש.
זה היום שאת עוזבת! העמדתי אותה
על הטעות. הם משקרים!״ ביקשתי את
אנדרסון להודיע על-כך לשילטונות
בטלפון, ואילו אני טילפנתי ישר לכלא
שבו שוהה פולארד. ביקשתי לשוחח
עם ברנש בשם ג ו קריינו, שאמור היה
לקבל א ת פניי בכלא, אם וכאשר.
״אני מבינה,״ פת חתי בלי שום
שהיות ,״שאתה ואני נפגשים מחר ב גג
בבוקר. הייתי מודה לך אילו היית
ממתין לי בפתח בשעה זאת״...
קריינו היה כל-כך נדהם, שגימגם:
״אה, לא הודיעו לך שום־דברו״
״מה היו צריכים להודיע לי, אחרי
שקיבלתי א ת כל האישורים! בעצם, כן
הודיעו לי, סליחה. אבא של אן הודיע
לי שהיא חת מה על ההסכמה להת ראיין,
שלוש שעות לפני שטילפנה
אליו. במחשבה שנייה, הודיעו לי, אבל
זאת הרי אינה הפתעה. הרי שום אד ם

ארוכה הדרך לראיון
המתין שיבעה חודשים להיתר הנכסף.
כמעט הריון.
לאור נתון מעודד זה פתח תי בהלי כים.
הודעתי לשילטונות האמריק איים
שאין לי כל כוונה להגר, בשלב
זה, לאמריקה. או שיחרגו מהנהלים ה קבועים
ויתחשבו בעובדה שזוהי בק שה
ישראלית, ויבדקו אותי ואת ני מוקיי
במהירות האפשרית, או שאין
טעם שאמלא־אף טופס אחד.
העבירו אותי משרות בתי״הכלא, ל מישרד-המישפטים, ומשם הועברו ני מוקיי
לסוכנות-הביון. במשך כמה
ימים נאלצתי לחזור על נימוקיי והס-
בריי באוזני איזה גרג בוגדן, ששלח
אותי לגיים גיונס, שהעביר אותי לג ו
קרביצקי, שהעביר אותי למיספר״טל-
פון נוסף -שוב בוגדן, ואיזו הלן.
היחס כלפי היה חביב להפליא, אבל
הסיכויים נראו לי מועטים. עד שביום
בהיר הפתיעו אותי בצילצול״טלפון ש
כל״כך
מוכה, כאילו ספגה עוד אכזבה.
הראיון מתקרב לסופו. הקצינה ה אימתנית
מתרוממת לרוחב אדיר. קר-
יינו מושיט לי את היד לכיוון לישכתו של
מנהל-המיתקן.
אן נראית כל-כך מצומקת ליד ה סוהרת,
כאילו הולכת ונעלמת.
ך אני מזרזת א ת קריינו. בורחת.

• באיזו שפה נדבר?
באנגלית. אני יודעת גם קצת עברית,
אבל ...הלוואי וידעתי יותר.

• מה שלומך?
אוהו! אני בוכה שעות על גבי שעות מרוב
כאבים. ראי איך אני נראית! אני שוקלת 92
פאונד. אין לי מושג איך לתרגם זאת לקילו־גרמים
( 41ק״ג. יש לציין שאן פולארד היא
קטנת״קומה) .כשנכנסתי לבתי־הכלא, שקלתי
165 פאונד.

דד בשלוות־נפש עם מיכלול המיכשו-
לים בדרך הפתלתלה לבית־הכלא.
לבסוף ספרתי עד סג והודעתי לכו לם,
ולכל א חד מהם לחוד, שאני עוזבת
את ארצות״הברית ביום החמישי ב ערב.
מובן מאליו, לכן, שהראיון צריך
להיערך ביום הרביעי, בשעה גג בבו קר.
לאט־לאט התרגלו כל המעורבים
לכך שהראיון ייערך ביום הרביעי, ב שעה
גג בבוקר. איש לא זכר בדיוק
היכן ואיך זה נולד.
האצתי בכולם, ואז ה תקבל אצלי
הרושם, אולי המוטעה, שהאמריקאים
מתכוונים להיות מקסי מי ם ונחמדים,
אבל הראיון לא ייצא לפועל בגלל איזו
סיבה טכנית. כולם יחייכו אל כולם
ויגידו :״אבל ניסינו, לא!״
ובאמת, ביום השני בערב קיבלתי
שיחת״טלפון שההגדרה היחידה ה יכולה
להתאים לה היא ״משונה״.
בדרך״כלל, נאמר לי, מתחילה ה־

הצד הימני שלי מכאיב לי עכשיו, תוך כדי
דיבור איתך.
אני דווקא אוכלת. אוכל כשר, כמובן. התרגלתי
כאן לארוחות־טלוויזיה(האוכל הכשר
מגיע ארוז בתבניות, המזכירות ״ארוחות־טל־וויזיה״).

כמה זמן עבר מאז נעצרת?
29 חודשים. האמיני לי, אני יודעת בדיוק.
זהו בית־הכלא החמישי שהעבירו אותי אליו.
הייתי כאן כבר בעבר. לפני־כן הייתי ב־לקסינגטון,
אבל הכלא היחידי שאני זוכרת
כנסבל הוא דנברי, קונטיקאט. זוהי מישאלתי
הגדולה ביותר כרגע — שיעבירו אותי לשם
בחזרה. זהו חלומי הגדול ביותר...

• מדוע המיתקן הזה(רוצ׳סטר,
מיניסוטה) גרוע יותר מדנברי,
קונטיקאט?
אני מאוד מבודדת פה. מאוד לבד לי. אני
מנסה לקרוא הרבה. מישפחתי מנסה לספק לי
ספרים, אם כי לא נתנו להם להביא לי עותק

״עצבים״ .משום־מה התחזקה בי הת חושה
שמישהו חישב שלא אספיק ל המציא
הוכחות שבכתב שאני-זאת-
אני. ביחוד התעורר בי החשד הזה לנו כח
המישפט הסופי של שיחת״הטלפון:
״...אז זה לא שאיננו מאשרים לך. אלא
מה! כשנהיה בטוחים שאת אכן העי תונאית
שאת אומרת שאת, ונקבל את
המיכתבים המתאימים, אז ייערך ה ראיון.
אולי בביקור הבא...״
הפתעתי א ת האמריקאים בפיתרון
ל״בעייה״ האחרונה. מכונת״הפקסי-
מיליה עבדה שעות נוספות, והבאתי
עדים כל-כך רמי״מעלה להעיד שאני-
זאת״אני, עד שהמצב הפך לאבסורדי.
ואז, או אז, כשהכל כבר היה מוכן -
כרטיסי״הטיסה לרוצ׳סטר במדינת
מיניסוטה, האישורים, ההתחייבויות
בכתב שלי -הודיעו לי ביום השלישי
בערב :״יש עוד בעייה קטנטונת, בעייה
לא צפויה: אן פולארד לא חת מה עדיין

של הספר• שפירסם וולף, בליצר עלי ועל
ג׳ונתן. רציתי לקרוא את כל ההשמצות שם.
הוא לא ריאיין אותי בכלא. לא ידוע לי כמה
ניסה, ואם בכלל ניסה. אבל לא נתנו לי לקרוא
את הספר.
אין לי בכלל, בכלל, פרטיות פה. את רואה
את הסוהרת?(מצביעה על סוהרת כבדת־מי־שקל,
היושבת בשתיקה לצידנו ).היא מלווה
אותי לכל מקום שאני הולכת.
כשהגעתי הנה, בתחילה, צפו במצלמה 24
שעות ביממה: צפו בי במיקלחת, בשרותים,
במיטה. כך זה נמשך 28 ימים. חוץ מזה, היתה
כל הזמן סוהרת בחדרי. כל הזמן!
לא מאפשרים לי לקבל מוצרי קוסמטיקה,
לא מאפשרים לי לקבל בשמים (ראה מיס־
1רו .)1לא יכולתי אפילו להתקלח לבדי —
בלי הסוהרת ומבלי שיצפו בי.
לעזאזל, שללו ממני את נשיותי! עכשיו
גם לא נותרה לי מידה של פרטיות.

• האם זה המצב גם כיוס?
כיום — הורידו את הצפייה בשרותים. זה

בר־דעת לא היה מאמין שתסרב להת ראיין,
נכון!״
״כן ״,קריינו נשמע המום ,״אבל היא
חתמה ממש לפני כמה שניות, ממש
עכשיו!״
״נו, אתה רואה איזה תיזמון מושלם
יש בינינו. חכה לי מחר ב״גג!״
סיימתי א ת השיחה לפני שקריינו
יוכל לומר מילה נוספת, ומיהרתי ל טלפן
לשילטונות בתי-הכלא. הייתי
כל-כך מלאת־תודה מהטיפול המסור
שזכיתי בו, כל-כך התמוגגתי, עד ש עברו
כמה ד קו ת טובות עד ששמעתי
מעברו השני של הקו אבל על מה
את מודה לנו!״
״על כך שאיפשרתם את קיום ה ראיון.
כרגע שוחחתי עם הכלא ב-
רוציסטר, ונאמר לי שאן חתמה לפני
כמה שניות. מכיוון שאתם מקליטים
את השיחות, בוודאי השיחה מתוע דת,
תודה על הכל.״

קרה ב־ 14 בפברואר השנה. אבל תמיד־תמיד
צמודה אלי שומרת.
לכן אני מתפללת כל יום לאלוהים, שיחזירו
אותי לדנברי. שם היו לי ידידות. היה לי
עם מי להחליף מילה. פה — אני לבד בקומה.
כל האסירים פה, מלבדי, הם גברים. אני משתגעת
מרוב בדידותי. אני אצא מדעתי.

• עם מי את מחליפה מילה במשך
היום?
עם מי? כמעט לא עם אף־אחד.
מרשים לי לצאת עם הקצינה החוצה. אני
הולכת, והיא — אחרי. מקליטים את השיחות
שלי. אז על מה אני כבר יכולה לשוחח?
שאר האסירים? כן, הם יודעים מי אני. הם
דווקא מתייחסים אלי יפה, בכבוד, אבל מה זה
לעומת הבדידות והבידוד שבהם אני שרויה?
בבתי־כלא אחרים היו לי ידידות, שותפות
לסודות. כעת אני נעולה. אני לבדי בקומה.

• איך הקשר בינך לבין ג׳ונתן,
מרצה את עונשו בכלא רחוק מבאן?

ראיון ע אן פוד ארז־י —יי —

בין ארצות-הברית לבין ישראל. האם
שוחחתם ביניכם על מה שאתם
עושים, על המשמעות הנרחבת של
מעשיכם, בעת שעשיתם מה שעשיתם?
אני
לא יכולה לדבר על כך עכשיו. עורכי־הדין
שלנו מכינים הליך מישפטי נוסף, ולכן
אסור לי לדבר על אותה תקופה מסויימת.

• יש איזושהי מחשבה ששבה
אלייך בהקשר לפרשה?
אני לא יכולה ממש להתרכז, בגלל העובדה
שבעלי מבודד מהעולם כולו. הוא
מרצה את עונשו בכלא במרילנד, אילינוי. זהו
הכלא השמור ביותר במדינה, המיועד לפושעים
אכזריים.
את יודעת מי יושב שם? המסוכנים שבין
פושעי־אמריקה. אבל אני מעריצה אותו. הוא
מצליח לשמור על שפיות־הדעת, ללמוד, לקרוא
ספרים. אני כל־כך הייתי רוצה שיועבר
לתנאים טובים יותר!
לג׳ונתן ולי מעולם לא נעשה צדק. מכיוון
שרימו אותנו וגרמו לנו לחתום על עיסקת־טיעון,
לא זכינו בחבר־מושבעים. הייתי רוצה
לזכות במישפט נורמלי, עם מושבעים, ושהם
יכריעו!

• כשאת משחזרת את השתלשלות
העניינים, יש מישהו שאת שונאת,
נוטרת לו?
אני לא שונאת אף־אחד, באמת שלא. המילה
היא ״מרחמת״.
אני מרחמת על החוקרים בוושינגטון, שקברו
אותנו בבתי־כלא. מרחמת על כל מי
שקבר אותי במקום האיום הזה. מרחמת על
קספר ויינברגר, שנולד יהודי — את יודעת
על זה, לא? — ועושה הכל כדי לחפות על
כך, להתכחש לזה...

• ומה עם גורמים ישראליים?
אני לא שונאת אף־אחד. אני מאוכזבת,
מרירה, לא מבינה, מרוגזת.

אן פולארד בחדר-המיפגש בכלא

• על מי את רוגזת ספציפית?

.לעזאזל. שלל 1ממד את נשיותיר
(המשך מעמוד )9
מרשים לי לטלפן לג׳ונתן פעם בחודש.
משך השיחה המוקצב לנו הוא 15 דקות. הוא
מארגן זאת בבית־כלאו, אני מארגנת זאת
כאן, ומתאמים בינינו.
זה עובר כל־כך מהר, ה־ 15 דקות האלה!
מובן שמקליטים אותנו. אני בקושי שומעת
מה הוא אומר בגלל הרעש של ההקלטות.
זה נורא. מה כבר אפשר להספיק לומר בפרק־זמן
כזה קצרצר?
האם היית מסוגלת לדבר עם האדם שאת
הכי אוהבת בעולם פעם בחורש, ב־ 15 דקות,
ולדעת שאין לכם טיפ־טיפה של פרסיות,
שמקליטים אתכם?

• כעצם, נעצרתם שלושה חודשים
בלבד אחרי שנישאתם זה לזה.
כן, אבל חיינו ביחד מאז . 1981 על הנייר,
אנחנו נשואים רק ארבע שנים, אבל זהו קשר
חד־פעמי, קשר גורלי. אינני יכולה לשמוח
בלי ג׳ונתן, והוא אינו שמח בלעדי. הוא חברי
הטוב ביותר בעולם, האיש הכי־הכי קרוב אלי,
ואין זה משנה כמה רחוק הוא עכשיו. אני לא
יכולה בלעדיו.

•ואם תצטרכי לחיות בלעדיו?
את משתחררת מהכלא בעוד עשרה
חודשים, ואילו ג׳ונתן אמור לרצות
עוד שנים רבות בכלא.
הוא האדם החשוב לי ביותר בחיים! אשאר
נאמנה לו כל חיי! אל תביטי בי ככה: אני
באמת מתכוונת לכך, גם אם זה נשמע תמים
משהו.

• בשעות הרבות שאת מבלה בבדידות,
ודאי חשבת על היחסים
ביניכם והעתיד הצפוי לכם. לא חשבת,
ולוא לשנייה, בשבריר של
שנייה, על האפשרות להתגרש ממנו
ולפתוח בחיים חדשים?
גירושין? מעולם־מעולם לא חשבתי על

גירושין מג׳ונתן. אני חושבת עליו, לא רוב
הזמן, אלא כל הזמן. את יודעת מה זה להיות
מופרדת מהאדם הכי קרוב לך? ג׳ונתן הוא
אהבת חיי.

• על מה את חושבת? משחזרת
תמונות ורגעים מ״הביחד״ שלכם?

אני יודעת כל רגע ושנייה בעל־פה, זוכרת
הכל, ועוברת על־כך שוב ושוב

את מפנטזת עליו?
המון! יופי של פנטזיות! זה מה שמציל
אותי.

• אמרת לי קודם לכן, שאיבדת בכלא
את נשיותך. זה הדבר הקשה
עלייך ביותר, בהתמודדות היומיומית
שלך פה?

הייתי אשה נאה. לא משהו שנכנס למיסע־דה
ולכל הגברים קורה משהו, אבל נראיתי
טוב. אני נורא אוהבת להתלבש, להתגנדר,
משתגעת על תכשיטים ובגדים יקרים. בכלא
הזה — אסור לי לקבל בושם, ואני חולמת על
הריח של הבושם האהוב עלי בלילה.
נשארו לי קצת דברי קוסמטיקה, אבל יש
לי בעייה חדשה בעיניים ובעור. לכן איני
יכולה להשתמש באיפור. שאלוהים יעזור לי,
מה את חושבת עלי בטח, איך אני נראית, ואני
מבוגרת ממך רק בשנה.

• ג׳ונתן יודע על מצבך?
פחות או יותר. מזל שהוא לא רואה אותי

הוא היה אהבתך הראשונה?

כן, ג׳ונתן היה אהבתי הראשונה. זאת אומרת,
יצאתי עם אחרים לפניו. את יודעת איך
זה ...אבל מאז שפגשתי אותו, ידעתי שזהו זה.
תמיד״תמיד הייתי איתו. הוא היה החבר הכי
טוב שלי.

• האם הוא שיתף אותך בכל?

הוא היה ג׳נטלמן כזה...

•ג׳נטלמן שגם שיתף אותך?
התייעץ איתך?

ברור שהוא לא שיתף אותי בכל, ברור ש

האם לא מתעורר בכך, לעיתים,
כעם עליו, כיצד סיבך אותך והביא
אותך למצב כזה?
אבל אולי הוא דווקא הגן עלי, בכך שלא
שיתף אותי במידע כל־כך רגיש וחסוי. אולי
זה מראה דווקא עד כמה אהב אותי, וניסה
להשאיר אותי מחוץ לכל זה.

• אי ך זה להתעורר בוקר אחד
ולדעת שלא ידעת הכל — ואולי הרוב
— על בעלך?
אבל ג׳ונתן,היה כזה עדין כלפיי! ידעתי
עליו הכל, חוץ מהמידע החסוי הזה, וכל מה
שכרוך לכך ו

אלה היו חלקים חשובים מחייו,
מסתבר כיום.

מהמידע שהגיע אלי — ואת מבינה שהוא
מוגבל ביותר — שמעתי שיצחק שמיר אף
לא הזכיר את פרשת־פולארד, את ג׳ונתן ואותי,
בעת ביקורו האחרון כאן(לפני כמה שבועות)
.אני מאוכזבת מכל מיני הצהרות ששמעתי,
שניתנו בענייננו, רוגזת על כל מיני
אנשים

למשל, על רפי איתן?
אני לא מכירה את רפי איתן. מעולם לא
פגשתי אותו. שמעתי מה שעושים לאבי סלע.
אני מבולבלת, נבוכה, מופתעת. בעצם ״מבולבלת״
— זוהי המילה, על כך שלא עמדו
מאחוריי ומאחורי בעלי.

• מרגישה נבגדת?

נורא מבולבלת, מבולבלת נוראות — זאת
ההגדרה.

ואולי לא רציתי לדעת יותר פרטים. את
יודעת מה? לא רציתי לדעת!

• האם התמונה של ג׳ונתן ושלך,
כשאתם נמלטים לשגרירות הישראלית,
שבה אליך בתדירות?

• איך את מסתדרת עם ההגדרה
״מרגלת״?

אני מאוד מבולבלת גם בקשר לסצינה
הזאת בשגרירות. אי־אפשר לתאר אפילו מה
שעבר עלי שם — הכל, פשוט הכל. הסיוט
הזה, התמונה הזאת בשגרירות, האכזבה,
הכאב, ההפתעה, הבילבול — יחזרו אלי עד
סוף חיי.

אני לא מרגלת! אני מקווה שיגיע היום,
שאנשים יבדקו ויבינו שמעולם — אבל מעולם!
— לא הורשעתי בריגול. אני מוחה על
האפשרות שיש כמה אנשים המכנים אותי
״מרגלת״ .לא ידעתי, ואיני יודעת, רבר וחצי
דבר על ריגול. הפשע היחידי שלי הוא שאני
אוהבת אדם המואשם בריגול.

• ואיך את מסתדרת עם העובדה
שמכנים את ג׳ונתן ״מרגל״?
בעלי הוא אידיאליסט, הוא ציוני

הוא לא היחיד, את יודעת...
ראי, בין אמריקה לבין ישראל יש שיתוף-
פעולה מלא...

• לפני ״פרשת פולארד״ היה גם
אמון מלא...
ובכן, ג׳ונתן לא ריגל. הוא פשוט ציוני.
אילו היית יודעת עד כמה הוא אידיאליסט!

• ידוע לך, בוודאי, שיש הטוענים
שהוא דווקא הזיק למערכת-היחסים

• האם את מקבלת כסף ממדי־נת״ישראל?
(בסיפורו של בליצר נאמר
שסכום בסך 5000 דולארים מועבר מדי חודש
לבני־הזוג פולארר מטעם מדינת־ישר־אל).
ממה
שנכתב על־ידי וולף בליצר 5000 .ד ר
לארים? זה משפיל! זה מעליב! זהו שקר גס!
איש לא רמז לי שאנחנו מקבלים סכומים, או
שמועברים סכומי־כסף לעורכי־הדין שלנו!

• אן, זאת לא ממש הכחשה.
זאת הכחשה, אני מכחישה, מפני שאני לא
יודעת על כך. מי שכתב זאת, עשה זאת כדי
לקדם מכירת ספר. הפירסום הזה נועד להב־
(המשך בעמוד )48

.ר * יוןו 1םמוהלהכלא

״שלה? נורך
ל הי ר או ת חולה...״

מנהל בדינן
.אבל שימי את עצמך במקזמיד

ך* התאםלשלל ההצהרות והחת-
₪1חייבויות שנתתי בכתב, וערימות
הנהלים שחוייבתי לקרוא, היה עלי
לקבל א ת תגובת שילטונות״הנלא ה אמריקאיים
לטענותיה של אן פולארד.
מישרד״המישפטים ו שרות-בתי־הטו-
הר ה ט מינו לשם כןאתג׳וזף בויגן,
מנהל המיתקן ברוצ׳סטר, מיניטוטה.
בויגן נושא באחת המישרות הבכי רות
בשרות. דבריו הכנים והבלתי־מ־נוסחים
הצביעו על-נך שלמטבע ש שמו
אן פולארד יש שני צדדים. בין
אם הצדק עימו ובין א ם לאו -לא
הייתי רוצה להיות בנעליו.

קה הזאת היא המרכז הטוב ביותר ברחבי
אמריקה לטיפול רפואי, ומה היא אומרת
לנו? שאת הכלב שלה לא היתה שולחת
אלינו...
לא קראתי את הספר של וולף בליצר,
אבל עיינתי בו היום, לכבודו. הוא אמנם
לא ביקר את אן בכלא, אבל הכירה מלפנים.
שם כתוב שאן רוצה באהדת״ישראל, העם
היהודי.
אני רק יכול לרמוז לך שהיא הולכת
פחות כפופה, פחות כואבת, כשאין מבקרים
חשובים בסביבה. אני חותם לו ששנייה אחרי
שעזבת — התיישרה.

• ומה, בכל זאת, מפריע לד לכר

להכריח אותה לאכול! מה עלי לעשות? היא
עולה ל־ 94 פאונד והופ — יורדת ל־92

• פי תחת מערכת־יחסיס עם
אן? הסברת לה את עמדתך?
היו לי שלוש שיחות ארוכות איתה, שבהן
ניסיתי להסביר לה שאין טעם ללחצה
עלינו לשחררה מהכלא, מפני שאנחנו לא
אחראים לשיחרורה — רק לשלומה עד אז.
שיחרורה מצוי בידי הרשויות המישפטיות.

ו ...אין עם מי לדבר. למשל, היא
מאשימה אותי שאינני נותן לה לטלפן
לאחיה, מפני שהוא החליף מיספר־טלפון
בביתו. נכנן שסיפרה לך כך, והציגה אותי
כ״איש הרע״?
כשהתלוננה באוזניי, אמרתי לה :״אין
בעיות, אן, כיתבי לי, וזה יסודר צ׳יק־צ׳ק״.
אן ענתה :״בסדר ״,וכמובן לא כתבה.

את יודעת, לפני שהתראיינה לתוכנית
שישים דקות לקחנו אותה במיוחד לספר.
אחות מיוחדת נשלחה עימה. מדוע? מפני
שהבנו שלאשה יש צורך להיראות טוב בטלוויזיה.
היא אפילו שקלה יותר.
אז אחרי שהקדשנו זמן, כסף ותשומת־לב,
היא החליטה שהיא נראית טוב מדי
מכדי לעורר רחמים — הלכה והרטיבה את
השיער וכך הופיעה.

• מעבר לקוסמטיקה ולסידור־השיער,
קשה להיות אשה בודדה
בבית־סוהר שלם.
כשהיא הגיעה הנה מדנברי, חשבתי שתישאר
תקופת־מה עד שתעלה במישקל,
כמו שקרה בפעמים הקודמות. אז היו עימה
שלוש אסירות נוספות. חשבתי שנייצב אותה
ונשלח אותה בחזרה. בינתיים היא תבעה
אותנו לדין על שאנחנו מונעים ממנה
טיפול — את שומעת? אנימונע
ממנהטיפול ובגלל המצב המיש־

ז )6מז 0ת 4ת* 3זתוצת 3יי<{ט 0זח[

• *8041 0 *^ 60ג)־)ק 0 * 66* 8 01) 418 סזמוי

* 1x418! 1־1ח 00 )0 16 * 860 0818) 4ו*צ1מו־1סק ן ץ-**1וז ( )6־ז) 6ס!) 1, 11* 060*>)-0810) 4 1081011?,
• 8660* )484) 1או חס )* 10ו*) 16 104) ¥1-1׳*4811ח!*י)־מ{?<

. 804

)*846) 1-)4 8600ן 0184*00־ 111101 עמס )י ם >00 40 דו?*ק 166ן )<1 6או?*ג^ 8ן?דו 01) 418ו )1** 16־ 801601׳} )6־ז1<-
.זדסק־זטגן )14611* 1 6ח 8־\1) * 6 (1־ז?*04ו 613 46111־ 4111 סס
05 • 04 חי1׳ז**0 6) 1זד!ס 1* ) 16) 8־ • 114601־46) 1־1 611
*04 <11 .61346* ,ת*4־ו 8ק* 0
ז *)804 46
12) 4־* 80 )60

ו? 6סח י> ) 00110) 8 )8 1084• 6־ 88) 98 ) 1009 01ס 10161-0*8000 *<•18461 זט <6x1110) 11)9׳( ח• <*418 גס

״המרכז הרפואי הפדרלי״ ברוצ׳סטר
1.כ1ן שזה ושמע נורא איש׳ תשיק׳־
ג׳וזף בויגן הוא איש גבה-קומה, בעל
הופעה תרבותית, לשון מסוגננת ומש כילה.
הוא רחוק מאוד מלהזכיר את
הדימוי שהצטייר בישראל למיקצוע ה סוהר.
הראיון
ה תקיי ם בלישכתו המרוו חת.
א ת שולחנו קישטו תמונות של יל דיו.
כורסות
רכות ריככו א ת התפאורה
אווירה ביתית, נינוחה. אולי $0מט רים מפרידים בין עולמו לבין עולמה
של אן פולארד. מוזר.

• הבנתי מדבריה של אן שהיא
חולמת, משתגעת, לשוב לכלא ב־דנברי.
מדוע אינכם ממלאים את
רצונה?

זהו סיפור ארוך.
• בקצרה?
אן פולארד מאוד־מאוד רוצה לצאת מהכלא,
וזה טיבעי. פסיכיאטרים שונים טוענים
שהיא זוכה בתשומת־לב רבה בגלל
החולשה שלה, הרזון, כיפוף הקומה.
תאמרי לי, האם היית טורחת לבוא כל
הדרך מישראל, ולהפוך עולמות כדי לראותה,
לולא שמעת שהיא כל־כך חולה, גוועת?
הביקור
שלך פה הוא דוגמה טובה. זה
נותן לאן להרגיש חשובה. לכן היא לא אוכלת.
לאן
יש צורך להיות נורא חולה. הקליני־

לא את משאת-חייה ולהחזירה ל־בלאה
הקודם?
אוהו, אנחנו נשלח אותה לשם בחזרה,
בוודאי! אם לשם היא רוצה להגיע ...טוב, אז
נשלח אותה. אבל כדאי לך לעיין בתיקיה
ולגלות שגם שם היא התלוננה, וביקשה
להגיע למקום אחר. אבל אם זה מה שהיא
רוצה...

• מדוע צילמתם אותה תחילה
בחדרי־השרותים?
אנחנו אחראים לשלומה ולבריאותה.
היא לא הירשתה לנו לשקול אותה. אם יקרה
לה משהו — ירוצו היהודים, הישראלים,
עוד תצטרכי להגיע הנה פעם נוספ ת-
אן טענה שאכלה, אבל, הפלא־ופלא, לא
עלתה במישקל. היא טענה שיש לה דימום
בפי־הטבעת. נכון שזה נשמע נורא אישי
ונשי? אבל היא התלוננה, ולנו לא היו כל
אמצעים לדעת מה הבעייה, ואם היא דוברת
אמת, מכיוון שלא שיתפה איתנו פעולה.
זה נערך רק לתקופה מסויימת. כשהתחילה
לשתף פעולה עימנו, הפסקנו זאת
מייד.

• שיתוף־פעולה, כן או לא —
אתה מרגיש נוח עם מה שאתה
מספר לי?
אבל שימי את עצמך במקומי. זהו מצב
אבסורדי! מאשימים אותי על־כך שירדה
במישקלה, ושהיא גוועת. אני יכול לספק
לה אוכל, הרבה אוכל, אבל אין באפשרותי

חתימת אן פולארד על הסכמתה לראיון
.מדוע צילמו אותה בביודהשימושל־דמעו
לא כתבה? אני כבר מכיר את
הראש שלה. אז הייתי פותר לה את הבעייה
חיש־קל, ולא היה לה על מה להתלונן
ולשחק את הקורבן.
אז אתמול הגיע הממונה עלי, היום
מגיעה את, ומה הדבר הראשון שהיא
מספרת לכם? ״הוא(אני) לא נותן לי לטלפן
לאחי!״ את מבינה? אני האיש הרע. מה שלא
אעשה — אני האיש הרע.
מדוע היית צריכה לעבור שיבעת מדורי־גיהינום
כדי לפגוש אותה? לא בגללנו. אן
ובעלה חתמו בהסכם־הטיעון שלהם, שירשו
לראשי הסוכנות החשאית לאשר כל ראיון
עיתונאי.

• אן מתלוננת שקשה עליה להיות
האשה היחידה בכלא, ושאין
הבנה לצרכיה הנשיים.
מה, כן?(סיפרתי לו את הסיפור על הבר
שם — ראה מיסנרת ).אני לא בקי
בפרטים. דווקא היו לה ״בקשות נשיות״,
ודווקא נענינו להן. קנינו לה, למשל,
בגדים. אילו גבר היה מבקש בגדים, היינו
אומרים לו. :תסתדר עם מה שיש לך!״
דווקא לה, מפני שהיא אשה, ומפני שהיא
מיקרה רגיש, קנינו במיוחד.

פטי, לא ניתן היה להעבירה מכאן. אני
רוצה להעביר אותה מכאן. האמיני לי, אני
עובד על כך!
^ דרךבחזרה מרוצ׳סטר, מיניסו־
* טה, בוטלה טיסה אחת, ואחר״בך
איחרתי למטוס שני, ולבסוף איבד תי
כרטיס־טיסה למטוס שלישי. בכל
ההרפתקות האלה ליווה אותי גבר
גבוה בשם פטר קרלסון, שידע בדיוק
מפתיע מהיכן באתי, א ת מי ראיינתי,
מי אני ועוד פרטים ופרטי-פרטים.
לבסוף נשבר והציג א ת עצמו במנהל
הבא של המרכז הרפואי הפדרלי, שיי כנס
לתפקידו ביוני הקרוב, אחרי ש־בויגן
יסיים את תפקידו. המנהל-הבא
מכהן בחפיפה עם המנהל-היוצא.
כן, הוא כבר נפגש עם אן פולארד.
אחרי כמה כוסות־יין, פלט :״רק ש־בויגן
יצליח להעביר אותה משם לפני
שאכנס לתפקידי! רק היא חסר ה לי
שם! איזה סיפור!״
למחרת הביקור שלי, היא אכן הוע ברה
חזרה לכלא דנברי.

בידיה כספים עודפים. צוות־חקירה מתוגבר
חוקר בפרשה כבר יותר משנה, ומתמקד גם
בפינויין של מעברות בת־ים ו>׳סי כהן
בחולון.
ההחלטות על הפינויים והמענקים היו
בידי ועדות של מישרד־הבינוי־והשיכון, שבראשו
עומד השר רויד לוי. גם רוב חברי־הוועדה
וראשיהן היו חברי־מיפלגה, ונמנו עם
הפלג של דויד לוי. רודי אפל נחשב כאחד
מתומכיו הנלהבים ומקורביו האישיים של
השר.
פרשה נוספת הקשורה באפל התחילה
להתגלגל השבוע. הפעם מדובר במירמה וב־הוצאת־כספים
בטענות־שווא.
שלום גניש, מנהל חברת אדירים, הגיש
תלונה נגר דויד אפל, המנהל השני בחברה.
מדובר בחלקת אדמה בגודל שיבעה דונם,
הנמצאת בהרצליה, ליד מסילת־הברזל וחווילה
המפוארת של גניש. החלקה, שייעודה
חקלאי, נרכשה על־ידי גניש עוד לפני שאפל
הצטרף לחברה. בהסכם שנחתם בין השניים
ב־ 1983 נזכרה חלקה זו במפורש, ונאמר שם
כי חלקה מיספר 74 בגוש 66664 שייכת לג־ניש
בלבד, ולאפל אין כל זכות בה או בחלק
ממנה. במיקרה של מכירת הנכס, תהיה כל
התמורה שייכת לגניש בלבד. באותו הסכם
נאמר גם כי אפל יהיה המנהל היחידי בחברה.

^ ש כל מיני נסיכים בתנועת־החרות. כמו
שאר הנסיכים, גם דויד אפל ( )38 הוא בן
הדור השני של עסקני התנועה. אבל שלא כמו
רן מרידוד ועוזי לנדאו ,־דודי״ אפל התפרסם
על רקע של פרשות, הקשורות בשחיתות.
באחרונה החלה מתגלגלת פרשה חדשה,
הקשורה לעסקן־חרות דויד (״דודי״) אפל.
שמו של אפל הצעיר נקשר למיספר פרשות
הנוגעות לשחיתות אישית, פוליטית וכלכלית.
הפרשה
הראשונה, שבה הסתבר, היתה
פרשת מתן שוחר למנהל מחלקת־החקירות
במס־הכנסה, גצל אייזנברג. על פי החשד
ניתן שוחד לאייזנברג על־ידי נציגי חברת
אדירים בע״נו, שמנהליה הם דויד אפל ושלום
גניש. תמורת השוחד דאג אייזנברג — לפי

וווו אנל(משמאל),
דוו שני לעסקני
חווח1 ,ן חסותו
של וויו לוי,
מסובך ננושה חושה.
אילנה אלון מדווחת
רעמים בפלא
^ שנת 1985 ישב גניש בכלא על עבי*
רות מטבע זר. הוא שמע רינונים ושמועות
שונות על מעשיו של אפל בחברה. גניש
החליט לשנות את הרכב המנהלים בחברה.
הוא קיים אסיפה כדין והתמנה כמנהל שני
בחברה, נוסף על אפל, שהיה עד אז מנהל
יחיד. מאותו יום, ביולי , 1985 מכהנים גניש
ואפל כמנהלים שווים בחברה, וזכות־החתימה
נתונה בידי שניהם גם יחד. רק חתימתם
המשותפת, בתוספת חותמת החברה, מחייבת
את חברת אדירים. הודעה על כך נמסרה
בזמנו לרשם־החברות.
מאז ועד היום לא שונה ההסדר. רק חתימת
שני המנהלים יחדיו מחייבת את החברה.
בסוף 1987 נסע גניש לארצות״הברית
ונשאר שם עם מישפחתו עד היום. אפל נותר
בארץ לבדו, והמשיך לנהל את ענייני החברה.
זכות־חתימה ניתנה לרב פמיליה, כממלא־מקומו
של גניש, כאשר זה לא היה בארץ.

כתב־האישום — להודיע לחברה על
המועדים המתוכננים לפשיטות־פתע של מס־ההכנסה
על מישרדי־החברה.
הפרשה השנייה שזכתה באחרונה בכותרות
בעיתונות, היא פרשת פינוי מעברת
חוטר, שליד באר־יעקב.
ראשיתה של חקירת המישטרה בענייו זה
היא בדו״ח של מבקר־המדינה משנת . 1987
שם הועלה החשד כי יותר מחצי מיליון דולר
נעלמו, וטרם נמצאו עד היום. מקורם של הכספים
בפינוי מישפחות שהתגוררו במעברה,
ושזכו במענקים ובהלוואות שונות לצורר
דיור חליפי.
חברת אדירים, שבנתה דיור חליפי למפונים,
נטלה את ההלוואות והמענקים
שניתנו למפונים, אד במיקרים אחדים נותרו

ביתו של אפל, מעליו הצלחת, ולפניו מכוניתו
מדירה שמרה צוועה, קפיצה לווילה מפוארת

באחרונה נודע לגניש, כי סמוך לנסיעתו
לארצות־הברית, באוקטובר , 1987 רשם אפל
פרוטוקול מישיבה שלא־מן־המניין של מוע־צת־המנהלים
של החברה, ובה הוחלט פה־אחד
למנות את דויד אפל כבעל זכות־חתימה יחיד
בחברה. על הפרוטוקול הזה חתום רק אפל,
וחתימתו מאושרת על־ידי עורך־הדין יואב
מרחבי.
לפרוטוקול זה אין תוקף, מכיוון שרק
לאסיפה כללית שלה יש הסמכות לשנות את
זכויות־החתימה בחברה, ואין מנהל יכול
לשנות על דעת עצמו את זכויותיו של
המנהל השני.
עוד נודע לגניש כי ב־ 9במארס 1989 ערך
אפל חוזה בשם חברת אדירים, עם חברת
האחים עופר נכסים 1957 בע־מ, ומכר לה
את המיגרש בחלקה 74 בגוש 66664 בהרצליה.
המיגרש נמכר תמורת 100 אלף דולר.
71 אלף דולר מהסכום שולמו מיד עם חתימת
החוזה, והיתרה אמורה להימסר עם העברת
הנכס בטאבו, תוך ארבעה חורשים מיום עריכת
החוזה.
גניש ניסה לברר אצל רשם־החברות אם
נעשו שינויים בתקנות־החברה ואם אמנם
נעשה שינוי חוקי בזכות־החתימה בחברה,
אלא שמשך החודשיים האחרונים, למרות
שנערך חיפוש יומיומי, לא נמצא התיק. הוא
נעלם. בתמצית הרשומה במחשב של רשם־
החברות מופיע דויד אפל כמנהל היחיד בחברה.
מפאת היעלמו של התיק אין כל דרך
לבדוק על מה מבוסס המידע במחשב.
בתלונה שהגיש למישטרה, מבקש גניש
לחקור כיצד נעשה השינוי בזכות-החתימה
ללא הסכמתו וידיעתו, ומדוע נעלם התיק,

ואי־אפשר למצאו. הוא מתלונן על מכירת
החלקה, השייכת במפורש אד ורק לו, בלי
ידיעתו והסכמתו.

עם אבא
במצודה
^ יצד הגיע דויד אפל לעושר גדול כל-
כך, ולשותפות בחברה קבלנית גדולה?
זהו בעצם סיפורו של עסקן־חרות דור שני,
נסיר של הליכוד, אשר בחר לעשות כסף ולא
רק פוליטיקה.
כאשר עלה הליכוד לשילטון היה דודי רק
בן .25 הוריו, ויולט ואברהם היו חסרי־אמצעים.
האב היה עסקן־חרות קטן, שנהג
לבלות את רוב זמנו במיזנון מצזדת זאב.
המישפחה התפרנסה בדוחק מחנות־הגלנ־טריה,
שניהלה האם ברחוב־פינסקר בתל־אביב.
מצבה הכלכלי של המישפחה היה כה
גרוע, שמדי פעם היו בעלי־חוב מתדפקים על
דלתה ודורשים את כספם.
דודי ואחותו דליה נשלחו בילדותם למיש־פחה־אומנת.
דודי לא התבלט בכישרונותיו.
הוא היה גדל־קומה ועב־כרס, צעקן ואיש־כוח.
בתאונת־עבודה בבית־הספר המיקצועי נפגע
בכף־ידו, ולכן לא שירת בצה״ל.

במיקרה של סיכסוך.
לוי לא יכול היה לעסוק בפועל בפרוייקט־הבנייה,
אבל הציג לפני אפל את חבור, בצלאל
מיזרחי, שהיה כבר אז קבלן ידוע ועתיר-
נכסים. בגלל סיבות שונות, אולי בגלל מיש־פט־הדיבה
של מיזרחי נגד הארץ,לא יכול
היה מיזרחי באותה תקופה להיות שותף פעיל
לאפל, והוא היפנה אותו לחברו, הקבלן שלום
גניש. כך נולדה ההיכרות בין השניים,
שהביאה להם בהמשך הזמן ממון רב.
במקביל להתעסקותו הכלכלית לא זנח
אפל את העסקנות הפוליטית. הוא המשיך
לבחוש בסניף צפון תל־אביב יחד עם ידידו
הטוב, מיכאל קליינר. הוא המליך מלכים
והאדיר שרים. בראיון שנתן להעיר ב־1985
סיפר אפל כיצד העלה לגדולה את משה
ארנס, בגלל חישובים אישיים.
אפל היה בכל מקום, אבל בעיקר במישרד־השיכון.
הוא היה תומכו הנלהב של דויד לוי,
וידידו הטוב ביותר של מיכה רייסר, שהיה
עוזרו של השר. לקבלן אפל היתה רלת פתוחה
לכל ועדה, מיכרז או פקיד של מישרד־השיכון.
הוא היה מוכר לכולם כמקורבו של
השר.
עזר לדודי אפל בוודאי גם שמו של אביו,
אברהם, החביב מאוד על אנשי־הליכוד,

אפל־הבן(למטה בתמונה) עם בצלאל מיזרחי*
בגובה הגדר יש חריגה. היא היתה אמורה להינשא
לא יותר מאשר לשני מטרים, עם שיניים
בגובה עד 3.2מטרים. למעשה, גובה הגדר
שלושה מטרים. בית־מישפט השלום בתל-
אביב קבע שיש להרוס את חריגות־הבנייה
ולהתאימן לתוכנית־בניין־ערים, אך הרבר
לא בוצע עד היום.
לפני שנתיים, אחרי הסתבכות עם החוק
בעניין מטבע־חוץ וחשד לשיחודו של מנהל־כלא,
עזב גניש את הארץ והותיר את החכרה
והרכוש בידיו של אפל. אפל השקיע את
מירצו גם בעסקים וגם בתמיכה מאסיבית
בדויד לוי, שכוחו במיפלגה ירד מטה־מטה
בשנים האחרונות. אבל הוא נותר בתפקידו

כשר־השיכון, וכך יכול עדיין להביא תועלת
למקורביו, העוסקים ביישוב הארץ ובבנייתה.
השבוע התגלה כי איש־העסקים בני תבין
נעצר בעיקבות פרשה חדשה, שעליה הוטל
איפול כבד. ידוע רק כי היא נוגעת בענייני־שוחד,
זיופים, וחשדות לביצוע מעשי־מירמה
ביישוב מכבים, באיזור מודיעין, והדבר קשור
במיסמכים מזוייפים והצהרות כוזבות של
משקיעים ומישרדי־ממשלה. נעצרו גם
ארבעה עורכי־רין, וראש־עיר לשעבר של
רמת־גן(ליכוד) ,ישראל פלד ובנו, עורר־הדין
עמיר פלד.
בני תבין נחשב כידירו וכאיש־הביצוע של
דויד אפל.

קבלן גניש
איך עברה זכות החחינזוזד

מנערותו נהג דודי ללוות את אביו למיזנון
המצזדה ולהאזין לאינטריגות שנרקמו מסביב.
הוא הכיר את כולם, וכולם הכירו אותו,
כבן נאמן למישפחה הלוחמת. מאחר שלא היה
לו מיקצוע, וגם לא כישורים מיוחדים, סידרו
לו עבודה במחלקת הגינון של עיריית תל־אביב.
אחר־כך, בעזרת הלוואות ואשראי,
פתח יחד עם ידידו־מנוער, שלום פרוסק,
חנות־צעצועים בשם אצבעזנ׳ בכיכר״המדינה.
החנות הצליחה, והיה בכך משום הגשמת
כל חלומות העושר של דודי אפל הצעיר.
אלא שאז עלה הליכוד לשילטון, ולפני
הצעיר הגברתן נפתחו משאבים ומקורות
שעליהם לא חלם מעולם. כאשר התמנה דויד
לוי כשר״השיכון, זכה דודי, נער צעיר וחסר
כל רקע בקבלנות, בזכות להקים 150 יחידות־דיור.
על פי החוק יכול רק קבלן רשום
בפינקס־הקבלנים לעסוק בקבלנות ובבנייה
בישראל. על כן אפל מיהר לחפש לו שותף
כזה.
האדם הראשון שאליו פנה היה המיסעדן
ציון לוי, מכרם התימנים. הוא חיפש את
עזרתו של ציון לוי וקיבל אותה. אבל לוי
הממולח החתים את הצעיר התמים וחסר־הניסיון
על חוזה״שותפות, שעל פיו יזכה לוי
באחוז נכבד מכל עבודות־הקבלגות שיעשה
דודי אפל בעתיד. סעיף בוררות בחוזה קבע
כי ראש לישכת עורכי״הדין יהיה הבורר,

והידוע כמי שעוזר לכולם, מטה אוזן קשבת
לצרות החברים ועושה הכל כרי לעזור להם.
ב־ 1983 הפך רודי אפל שותף רישמי
בחברת־הבנייה של שלום גניש, שהיתה לאחת
הגדולות בארץ, ושזכתה להקים יחידות-
דיור רבות עבור מפוני מישרד־השיכון.

עושי

פתאומי
* * ד אותה תקופה לא היה ביכולתו של
דודי אפל לקנות אף דירה קטנה, והוא
התגורר עם אשתו ומישפחתו המתרחבת
(חמישה ילדים) בדירות שכורות. כאשר החל
שותפו גניש בונה לעצמו את הווילה המפוארת
ליד מסילת־הברזל בהרצליה, החל גם
דודי לבנות את הבית הענקי והמפואר שלו
באפקה. את הבניין הקים על ארבעה דונמים
של קרקע יקרה, השייכת למינהל־מקרקעי־ישראל.
הבית ברחוב שניר הוא בניין פינתי
ענקי, הנראה מהכביש הראשי. על גגו מונחת
צלחת טלוויזיה כבירה. הוא מרוהט בפאר,
וכולל בריכת־שחייה, ג׳קוזי ומיתקני־יוקרה
נוספים.
בעת בניית הווילה הפקיע אפל ארבעה
מטרים של קרקע עירונית. במינהל־ההנדסה
יש תיכתובת בכתב־יד, שבה נאמר כי ״ההפקעה
היתה על סמך היתר שניתן בטעות.׳׳ גם

אסל־האם עם יצחק שמיר
רכילות בסיזנזן הנזצזדה

ועשירים גאוות: ן וונגוי, אמויקא,
הבוקים: חובות חבוט וניקו וישואלי פגשו הבריכה מסופקים 8 ,אחראי?
מ׳*׳ ד ד/דמ/ד

עברו רק 10 ימים מאז פירסם הבנק האחרון את תוצאות עסקיו ב־. 1988
העניין כבר נשכח. בסך הכל מיליארד דולר חובות מחוקים. כבר כתבו
הכל, גם ניתחו.
בעוד חודש ייערך באוניברסיטת תל־אביב כנס שידון במאזני־הבנקים,
ובזה נגמר העניין.
סגן־נשיא האוניברסיטה של תל־אביב נידון למאסר על הונאת המוסד
בכמה עשרות אלפי רולארים. אין שום קשר, אולי מלבד העובדה שהמקום
שהקדישה העיתונות לעניינו של סגן הנשיא, גדול מהשטח שהקדישו
העיתונים למחיקת החובות (מיליארד דולר) .נמדד ונבדק.
ואולי עוד משהו: הפרופסור נשפט ונידון. הבנקאים, לעומת זאת, העלו
את שכרם.
זוהי המאגיה של המיספרים הגדולים. מיליארד זה הרבה מאוד, משהו
לא־נתפס 30 .־ 25 אלף זו, נניח, מכונית חדשה. משהו בהחלט נתפס, וגם

נוסע•
כל מה שהיה למפקח על הבנקים, הד״ר אמנון גולדשמידט (דווקא
סימפאטי) ,לומר על מי שהוא מפקח עליהם: ההפרשות של הבנקים הן
יוצאות־דופן: אין ביטחון שלא יהיו משברים נוספים; הפיקוח־על־הבנקים
מכין הצעה לנוהל בנקאי תקין למתן אשראי. אני מציע לחזור ולקרוא את
הדברים.
מסתבר שלא היה נוהל תקין. כל בנק ומנהליו נתנו הלוואות כראות־עיניהם,
גם למי שהיה ביטחון שלא יחזירן. אגב, לפחות שלושה בנקים,־
מבין פושטי־הרגל, הם של הממשלה למעשה(פועלים, לאומי. מיזוחס.
בשבוע שעבר הגיש כונס־הנכסים הרישמי של בנק צפון־אמריקה
השדוד תביעה של 135 מיליון שקל נגד 24 נתבעים, מנהלים־לשעבר של
הבנק. על מה? על הנזקים שנגרמו לבנק בידי הנתבעים (בין היתר —

ארווין זוסמן, גץ נקש, יואל הרצוג, אירה גילדן, דויד גאון

ומיליונרים אחרים) ,וחובות הבנק לנושיו. הנתבעים, מצידם, טוענים שהיה
שם מחדל של בנק ישראל.
ובכן מה דינם של מנהלי־בנקים שהעניקו אשראי לפי נוהל לא תקין,
ושגרמו לאובדנו של מיליארד דולר? ניחשתם. הם ממשיכים לנהל את
הבנקים, וכאמור העלו את שכרם. איש לא שאל מה שצריך היה לשאול.
למה הם לא נותנים את הדין? לשאלה זו יש לי תשובה מוחצת: בגלל אותה
סיבה שבגללה אין איש יוצא להפגין כאשר מעלים ב־4״ 25 את מחירי
הבנזין, הלחם, החשמל, הגבינות, העוף ועוד.
על־כך מספרים מעשה באחד שנתן הלוואה של 1000 שקלים לחברו,
בתנאי שזה יחזיר לו את הכסף בעשרה תשלומים של 100 שקלים בחודש.
שאל המלווה• את בנו של הלווה :״תגיד, מה יהיה גובה התשלום החמישי?״
אמר הבן :״לא יהיה כזה.״ שאל המלווה :״איך זה?״ אמר הבן :״אתה לא
מכיר את אבא שלי!״

ובא רחנ״ה גואל מילת־המפתח: דו־חניון, מיתקן
המאפשר חנייה כפולה, בשתי קומות.
תארו
לכם שבכל מקום שחונה
היום מכונית אחת, יחנו שתיים.

מיפעל מרכבים, שבדרך כלל עוסק
בייצור אוטובוסים. מיתקן־חנייה
אפשר לרכוש, וקרוב לוודאי יהיה
גם אפשר לשכור. גם בארץ.
אבל המטרה היא אמריקה. בניו־יורק
כבר רואים כאלה, לפי שעה
של יצרנים מקומיים.
המיתקן מופעל על־ידי מערכת
הידראולית: אורכו 4.6מטרים,
רוחבו 2.7מטרים וגובהו 3.6
מטרים.
יש שתי גירסות של הדו־חניון.
האחת, שמחירה 2000 דולר, המחייבת
הפעלה של בעל־החניון,
והשנייה, במחיר של 3000 דולר,
שבה ניתן לחנות ללא סיוע.
האמאכר של״מר, הכל־בו ה•

מישהו טרח להעיר את אוזני
שאני מקפח את בעלי־היכולת.
חיפשתי ומצאתי. המוצר הבא
מיועד בעיקר לבעלי בריכות פרטיות.
אלה, ואני מניח שהם רוב
מיניינם של בעלי-הבריכות (לא
להחליף בג׳קוזי) ,הניצבים חסרי־אונים
מול בעיית ניקוי-הבריכה.
והנה, האמאכר של״מר מצא את
הפיתרון: רובוט בעל הינע עצמי
לניקוי הבריכה.
רובוט מיוחד־במינו זה, המשרת
את עצמו ובעליו, מצוייר בשישה
מיקרו־שבבים (צ׳יפים) ,בעלי 128
תנועות מתוכנתות מראש. הוא נע

מנקה הבריכה
1295 חלר, הנחל 1795 חל ר
אחורה, מטפס על קירות הבריכה
וצועד על מדרגותיה. הוא מקרצף
מישטחיה, שואב ומסנן תוך ש יפ־שוף,
הברשה ומירוק במשך הלילה,
והעיקר — ללא צורך ביד מכוונת
ומדריכה, או פיקוח מכל סוג אחר.
השנאי(טרנספורמטור) של הרובוט
מפעיל אותו במתח של 24
וולט, כאשר בקצהו השני, התקע
לשקע שבקיר חייב להיות מצוייר
במנתק מאורק, כדי למנוע מכת־חשמל.
כושר־היניקה ותנועת שתי
המיברשות המקרצפות, העשויות
מקצף פולימרי(אני חייב לתרגם
במדוייק) ,מובלות לאורכה ולרוחבה
של הבריכה ולאורך קירותיה,
באמצעות זחלילי־גומי, המאפשרים
גם עלייה במדרגות וטיפוס
על קירות. כך כתוב. ותאמינו,
זה מה שקורה.
הרובוט מסתובב בהגיעו לקו־המים,
ומסוגל לנקות בריכה, ותהיה
צורתה אשר תהיה. מערכת־הסינון
המובנית (בילט־אין) מס-
נודע, מוכר גם הוא ״מכפיל שטח־חנייה״
,גם באמצעות הדואר. גם זה
— מופעל הידראולית. יתר הפרסים
הטכניים פחות חשובים. חשוב
במיוחד המחיר 6950 .דולר. אם
למיפעל הישראלי יש משווק זריז,
יהיה גם רווח נאה.

מכפיל החנייה האמריקאי
6950 חל ר
פתאום, יהיה מקום. גם בתל־אביב.
הוא עשוי גם לפתור את בעיית־החנייה
של ניו־יורק, למשל. כך
מקווים המפתחים־היצרנים —

י 14

מכפיל החנייה׳הישראלי
3000 חלר

לא בדיחה. מעשה שהיה,
ושוב שהוא קורה.
היום ב״ 11 לפני־הצהריים,
חנבו שר״התחבודה ההונגרי
ושגריר ארצות־הגרית שם
מכון־רישוי ישראלי.
מגון־רישוי ישראלי לרכב
קומפיוטסס שגרכש ע ל־י די
חברת מ־פי־מ האמריקאית,
שהקימה שותפות עם חברה
ממשלתית הונגרית פרימוואט.
מעתה יופעלו בהונגריה מכו נים
לרישוי ולבדיקה של רכב,
המיוצרים בישראל. הבדיקה
היא באמצעות מחשב, שהתוכנה
שלו תורגמה מעברית ל-
הונגרית ולאנגלית. בעל הרכב
ההונגרי יקבל את דוח המחשב
בהונגרית, כמובן.
עכשיו צריך לומר גם כמה
מילים על המשוגעים לדבר.
יונה בדדויד הוא מפתח מי״
תקן־הבדיקה. החברה האמרי-
קא^ז היא בבעלות משקיעים
יהודיים. המקשר בין השלושה
הוא קוגי דיין, שאינו דובר
הונגרית. בעסקים, הוא אומר,
היוזמה מדברת.
אגב, מתוכננת בבר הק מתם
של מכונים דומים בפולין(דוח
מחשב בפולנית) ובברית־ה־מועצות
(ברוסית) .כיאה ל מדינות
שזה עתה זנחו א ת
הקומוניזם, יימכרו המכונים
כשיטת הזיכיונות, כשהאמרי-
קאים שותפים בכל מכון.
לקת כל דבר, כולל עלים, חול,
שיער, אצות, חלוקי־אבן(אבנים!),
וחיידקים (בקטריות במקור האנגלי).
בניגוד
למנקי־בריכות אחרים,
לזה אין צורך במשאבה או בחיבור
למסנן של הבריכה. הרובוט מנקה
בריכות ששיטחן עד 250מ״ר.
שקית־סינון, העשויה מדקרון
(סוג של פוליאסטר) לשימוש חוזר,
ניתנת לכביסה, כלולה במחיר.
הרובוט מצוייר גם בכבל עמיד־במים,
באורך 16 מטרים. הרובוט
מנקה מישטח של כל בריכה. לא
מומלץ לשימוש בעת שחייה. בית
הרובוט עשוי מפלסטיק קשיח,
עמיד בפני חלודה.
גובהו של הרובוט — 22.5ס״מ;
רוחבו — 38.5ס״מ; עומקו — 36
״0מ, המישקל — 8.2ק״ג. המחיר,
הכולל אחריות בלתי״מוגבלת וד־מי־מישלוח
1295 :דולר.
תושב חוזר, עולה חדש וסתם
בעל־זכויות אינם חייבים במס.
אזרח ישראלי מן השורה, בעל
בריכה, יכול לייבא את הרובוט
לניקוי־הבריכה, ולא ברור אם יחו־ייב
במכס, במס־קנייה, ואולי רק
במע״ם. בסיפרי המכס, בסעיף רובוטים,
הכוונה בעיקר לרובוט תעשייתי
שאינו חייב במכס.
מי שלרשותו בריכה גדולה יותר,
יכול לרכוש את הגירסה הגדולה
יותר של אותו רובוט, בעל אותן
תכונות ואבזרים, במישקל של 11
ק״ג, ובמחיר של 1795 דולר, הכולל
מישלוח, וכמובן אחריות בל-
תי־מוגבלת.
אגב, על פי גודלו ומישקלו של
הרובוט, בהחלט ניתן להכניסו ל־מיזוודה.
רעיון.

בנז ר עגז
(המשך נועמ 1ד )7
אותו, בשפתו הפרימיטיבית האופיינית
:״לגמור עליו!״
שוטר אמיץ מנע זאת. הערבי
ניצל מידי ההמון, נעצר כדין
ויועמד למישפט, כיאה במדינת-
חוק.
אולם יצחק שמיר לא הסתפק
בכך. הוא אמר שצריכים לדאוג
לכך ששום ערבי כזה ״לא ייצא
שלם״.
באוזני אדם נורמלי, זוהי קריאה
לרצח, למישפט־לינץ׳.
כך הבינו זאת הכל. על כן מיהר
יועצו של שמיר, אבי פזנר, לפרסם
למחרת היום ״פירוש״ — הכוו־
.נה של שמיר היתה שהאיש יימסר
לידי השילטונות.
אולם ההסבר אינו תואם את הדברים.
ומכיוון ששמיר חזר כמעט
מילולית על הקריאה שלו מלפני
חמש שנים, אין מנוס מן המסקנה
שזהו טיבעו וזוהי גישתו: עין תחת
עין, שן תחת שן.

האינתיפאדה

לקראת
מרחץ דנל ם?
יש מירוץ בין
החתירה להסדר
ובין התפ 1צצות הדם.
אלה הם עדיין סימנים ראשונים,
בורדים. אין הם מעירים עדיין על
מגמה. אבל הם אותות־אזהרה.
במשך קרוב לשנה וחצי, שבהם
נהרגו קרוב ל־ 500 פלסטינים, הצ־
;ליחה הנהגת האינתיפאדה לשמור
פחות או יותר על מישמעת של אי־שימוש־בנשק.

ברחובות. בשבועות
האחרונים נסדקת חומה זו.
החייל אבי סספורטס נהרג. חייל
שני נעלם, ויש חשש לחייו.
קנאי מוסלמי רץ אמוק ברחובות

תל־אביב והרג בסכין אדם קשיש.
קנאי מוסלמי אחר רץ אמוק
בירושלים, אחרי תפילה וליל־שי־מורים
במיסגד, הרג בסכין שני
קשישים ופצע שלושה.
מומחי־ביטחון שאלו את עצמם
השבוע, בראגה: האם יחול מיפנה
באינתיפאדה? האם גובר הלחץ על
ההנהגה? ואם ההנהגה אינה נכנעת
— האם יש בכוחה להשתלט על
קנאים בודדים?

מעגל האימה. כאשר נהרגים
500 אנשים, נוצר מישקע עצום של
שינאה. לכל הרוג יש מישפחה —
הורים, בנים, אחים, בני־דוד. חלק
גרול מן הציבור הערבי גדל במסורת
של גאולת־דם.
ככל שמחמיר מעגל־האימה, כן
גוברת הקנאות הדתית. קנאות
דתית עלולה להביא לאכסטאזה *
של נקמה, ההופכת אדם למתאבד.
המתנחלים, מצידם, שופכים
בכוונה שמן על מדורה זו, מתוך
חשש שהרגעת־הרוחות עלולה להביא
את הנהגת הליכוד ל״מכירת
ארץ־ישראל״.
יש בשטחים הכבושים כמויות
גדולות של נשק חם. גם בלעדיו,
כל אדם יכול לתפוס סכין ולהרוג.
אם האינתיפאדה תתפוצץ לפתע,
עלולה הארץ כולה לטבוע במרחץ-
דמים, שאת השלכותיו הלאומיות
והבינלאומיות אי־אפשר אף לחזות
מראש.
העולם הזה 2697

810*^ 00161^ 1.א*

0 *57£0־ד 3ידו

אזהרה: משרד דח* 13ז?*11 זו?י כי העישוז מזי 7לבריאות.

קעזרבדאל

מגה סאן־ הכי טבעי לכף הרגל

מגה סאן־הכי בריא לכף הרגל

מגה סאן־הכי נוח לכף הרגל

מגה סאן־הכי יפה לכף הרגל

למגה סאן רפידה בעלת מבנה מיוחד המעניק
תמיכה מלאה לכל חלקי כף הרגל ומונע
התעייפותה.
רק למגה סאן, סנדלי הבריאות של מגה, דגמים
מיוחדים עם רפידה רפלקסולוגית. רפידה זו הינה
בעלת בליטות עדינות הממדצות את מחזור הדם
וגורמות בכך לתחושת רעננות לכף הרגל ולגוף כולו.

לסנדלי מגה סאן סוליה קלה וחזקה ורפידה מיוחדת
המיוצרת באירופה בעיצוב מדוייק לפי דרישות כף
הרגל הישראלית.
הרפידות מיוצרות ב 2-רוחבים ־ צר ורחב, וב2-
דרגות גמישות -רך וקשה יותר, ובכך מתאפשרת
התאמה ונוחות מירבית לכל כף רגל.
המגע המלא של כף הרגל והרפידה מקנה תחושה
נעימה של הליכה יחפה על חול.

לקראת קיץ 89׳ מציעה מגה שפע רב של דגמים
חדישים בצבעים אופנתיים לתינוקות, ילדים נשים
וגברים.

מג ה סאן

נח שוב לרגע על רז1ו־ינ1

י דו״ח על יום־השואה שלי;
ב־סו בבוקר הלכנו לצפות בסרט התיעודי המונומנטלי
מלון טרם־נוס, ח״ 1ועיוז1תי 1של קלאוס בארב׳ ,על ראש
הגסטאפו בעיר ליאון( .במלון טרמינוס שכנה המיפקדה).
הצפירה תפסה אותנו ברחוב. עצרתי, יצאנו, עמדנו דום.
לפנינו עצרה מכונית בעלת לוחית כחולה והאות ע׳ ,המזהה
את בעליה כאיש־עזה. ישבו בה שני ערבים. הם עצרו בפקק
הקטן שנוצר, היססו, הסתכלו סביב, יצאו מן המכונית, היססו,
עמרו, התבוננו. אולי לא ידעו במה העניין. אולי התלבטו איך
עליהם להתנהג.
צפיתי בסרט במשך חמש שעות רצופות. הייתי מרותק.
בשעה שלוש וחצי יצאנו, לא המומים, אלא מלאי חוויות,
שאלות, תהיות. נסעתי עט זוג חברים לשפת־הים של יפו, כדי
לאכול ארוחת־דגים מאוחרת.
הים היה יפה, קרני השמש פיזזו על הגלים, היה נעים,
מלצרית צעירה ויפה הגישה לנו בפנים מחוייכות. בא לי
להגיד: לפני שנאכל, הבה נקדיש דקה אחת של מחשבה
להורינו, שהסתלקו משם בעוד מועד, שבזכותם אנחנו חיים
ונמצאים כאן, במקום הנהדר הזה.
אחר־כך מיהרתי הביתה. שני פרופסורים אמריקאיים באו
אלי כרי לדבר על היכולת הגרעינית של ישראל. לא דיברנו
על סודות( .אין לי ).מה שהטריד אותם היה: מדוע אין בישראל
ויכוח על הנושא הזה? יש לישראל אופציות שונות בתחום הזה,
יש הרבה שאלות והרבה תשובות אפשריות, הן נוגעות לעצם
קיום המדינה. איך זה יתכן שדווקא על נושא זה אין שום ויכוח
בכלל? איך זה שכולנו מתנהגים כאילו אין זה נוגע לנו?
קטעתי את השיחה המעניינת כדי למהר בחזרה למוסיאון,
שם השתתף מרסל אופולס, הבימאי של הסרט על בארבי, ן
במסיבה של שאלות ותשובות.
התבוננתי באיש מקרוב. איש מרשים, מושך, מרתק. יהודי
אמיתי, אף שאמו נוצריה וכן גם אשתו. מלא לבטים, מלא
הומור, מלא חוכמה. כבר אין יהודים כאלה במדינת־ישראל.
במדינה שלנו הוכחד הזן הזה של יהודים אמיתיים.
כשהסתיימה המסיבה מיהרנו לחזור הביתה. בבניין
המוסיאון עברנו, רחל ואני, על פני הדלת הפתוחה של אולם־
הקולנוע. הציגו סרט. האולם היה כמעט ריק. הסדרן החביב
עודד אותנו להיכנס. נכנסנו, רק לכמה דקות, כרי לראות מה
זה. נשארנו שם במשך שעה וחצי. צפינו בסרט ישראלי שלא
ידעתי מהו, שאת התחלתו החמצנו, שלא ידענו את שמו. סרט
על ישראלי בתל־אביב שנקלע במיקרה לחבורה של פועלים
ערביים, עובד איתם בבניין, מתחלק בחוויותיהם, נלקח לעזה
לביקור אצל מישפחה. סרט משעשע על הגזענות. סרט טוב.
בדיעבד הסתבר לי ששמו נישואין פיקטיביים.
קרוב להצות הגענו הביתה. שכנה השאירה לנו קאסטה,
הסרט האנגלי מכבסה פהפיה שלי. היה לנו חשק לראות
בסוף משהו קל, קומדיה. סרט מצויין. הנושא: גזענות. חייו של
פאקיסתאני צעיר בבריטניה, המקיים יחסים הומו־סכסואלייס
עם פאנקיסט אנגלי גזעני. מצחיק, אן מעורר למחשבה.
כך עבר עלי יום־השואה, לגמרי במיקרה, בלי כל תיכנון,
בצורה המתאימה לו: גזענות במשך 14 שעות.

עולם! של בארבי
המישטרה הצרפתית עוצרת מישפחה יהודית, המתגוררת
בקומה השלישית, כדי למסור אותה לידי הגסטאפו, לגירוש
ולהשמדה.
המישפחה והשוטרים יורדים במדרגות. בקומה השנייה
נפתחת דלת, שכנה מנסה למשוך לתוך הדירה ילדה יהודיה.
השוטר הצרפתי מבחין בכך, דוחף את האשה בגסות חזרה
לתוך דירתה וטורק את הדלת. הילדה נשלחת למחנות, כמו
כל מישפחתה.
שאלה: מה הייתי אני עושה במקום האשה הזאת? ואתה?
האם היית מעז?
בוודאי. אתה גיבור. אבל אילו ידעת שבגלל זה היית עלול
להישלח בעצמך למחנה־הריכוז, לעינויים נוראים?
גם אז. הרי אתה גיבור. אבל אילו ידעת שבמיקרה זה ישלחו
למוות גם את ילדיך הקטנים שלך?
היכן גבול הגבורה?
זוהי רק אחת ממאות רבות של שאלות העוברות בתודעת
הצופה במשך חמש השעות של מלון טרסינוס, ח״ו ועיתותיו
של קלאוס בארב׳ ,אינסוף שאלות. אף לאחת מהן אין תשובה
בטוחה.
למשל: מה היה קורה לבארבי, אלמלא היו הנאצים עולים
לשילטון? נער קאתולי, שנועד לכמורה. מוכשר. ציונים
מצויינים. האם היה הופך לכומר, שהיה מתנכל רק לקרובים לו
ומענה אותם בחשאי בעינויי־הנפש? או שהיה הופך איל־תעשיה,
מנכ״ל כלשהו, שהיה מתעלל בפקידיו, באשתו,
בילדיו, בפילגשו?
במשך כל הסרט חוזר ומושר, בפי מקהלה של נערי־וינה,
שיר־עם גרמני יפהפה (״להתראות, מולדת יקרה /מולדת
יקרה, להתראות /אני מוכרח לנדוד לחוף רחוק /מולדת

יקרה, להתראות מדוע דווקא שיר זה? ניחשתי ושאלתי את
אופולס :״האם שיר זה נחרת בזיכרונך כשהיית ילד?״ קליעה
לבול: אופולס, שנולד בגרמניה, יצא משם בגיל ( 5באותו
המסלול שבו יצאתי אני) .אחר־כך לקח אותו אביו, בימאי־קולנוע
גם הוא, לטיולים בצרפת, ושם שרו שירי־מולדת
גרמניים. השיר העליז הזה, גרמני מאין כמוהו, היווה ניגוד
חותך — קונטרה־פונקט — לעלילת הסרט.
אופולס ריאיין בסרט, במשך שישה שבועות בלבד, כ־90
בני־אדם בארצות רבות. הכל מדברים בסרט בשפותיהם:

*ודי אבנרי

וחן

צרפתית, גרמנית, ספרדית, אנגלית. אינסוף טיפוסים, שכולם
קשורים איכשהו בבארבי.
...ידיד גרמני של בארבי, שהיה שכנו בגלות, בפרו. בארבי
רימה אותו. הוא מזועזע. זהו הגרוע שבכל הפשעים :״בגידה
בחבר״ .הוא דרש מבארבי להחזיר לו לפחות שליש מהכסף
שגנב. בארבי ציפצף עליו. הוא הלשין על בארבי. נראה
שהמצור הסופי על בארבי התחיל דווקא בזה: באיש־ס״ס
שהתנקם על ״בגידה בחברות״ ,הנורא שבכל הפשעים בספר-
החוקים של אירגון־הפשע הגדול בהיסטוריה.
...איש ס״ס אחר בגרמניה. בניגוד לבארבי, איש־הגסטאפו
(המישטרה החשאית) ,שירת איש זה בס״ס הקרבי (״ואפן־
אס־אס״) .כשאופולס מראיין אותו, הוא פונה במישרין לעבר
עדשת המצלמה ומכריז :״שש אוגדות של הס״ס הקרבי הצילו
את אירופה. אנחנו עצרנו את הצבא הרוסי. אלמלא שש
האוגדות שלנו — מייד אמנה אותן בשמותיהן, אחת לאחת!
— היו הרוסים שולטים כיום בכל אירופה, עד לחוף האטלנטי...״
...אנשי־המודיעין
האמריקאיים. הם העסיק את בארבי מייד
אחרי המילחמה, כסוכן־ריגול נגד הקומוניסטים. אחד מהם
רשם בתיק של בארבי :״אידיאליסט נאצי״ .למה התכוון? אין
הוא זוכר. אשתו הגרמנית, הר בלונדי, יושבת לידו. בכל פעם
שהוא מתחיל להשיב על שאלה, היא מתערבת ועונה במקומו.
הקהל צוחק. בכלל, צוחקים הרבה בסרט זה.
איך בכל זאת הגיע ״הרוצח מליאון״ ,איש־הגסטאפו המבוקש,
למודיעין האמריקאי? נו, טוב, חיפשו מומחים, אנטי־קומוניסטים
לאורך כל הסרט צץ שוב ושוב שמו של ז׳ן מולין, שליחו
של דה־גול. גיבור המחתרת הצרפתית. הוא נלכד, עונה, מת.
בארבי לכד אותו. איך? ראשי המחתרת בליאון התכנסו בדירה
מסויימת, הבית הוקף על־ידי הגסטאפו, כל המיפקדה נעצרה.
מי הלשין?
מי הלשין על ז׳ן מולין? בהדרגה, צעיף אחרי צעיף,
מתערטלת המחתרת. המחתרת הצרפתית המפוארת, נושא של
פולחן לאומי, שכולנו למדנו להעריץ אותה בשל גבורתה,
שהונצחה במאות סרטים. מיתוס יפה. אך במציאות היו בה
פלגים יריבים — פרו־קומוניסטים, חסידי דה־גול, אנשי־ימץ,
פרו־אמריקאים. הם ניהלו אינטריגות זה נגד זה, על רקע
אידיאולוגי, מיפלגתי, אישי. האם הלשינו זה על זה?
הפלג הימני קיים יחסים עם ראש הריגול האמריקאי
בשווייץ. האם נאמר לו שם שיש להיפטר מז׳ן מולין, שהיה
כאילו פרו־קומוניסטי(או סתם חסיד של דה־גול, איש ימני,
שהסתייג מן האמריקאים?) האם בארבי, ראש־הגסטאפו במי

בארבי(באמצע) וחברים בבוליביה

קום, ניצל את הפילוגים שבקרב המחתרת, ונעזר בפלג אחד
נגר רעהו?
הצרפתים לא השתגעו לברר זאת במישפטו של בארבי.
למה לפתוח פצעים ישנים? למה לפגוע במיתוס הלאומי?
(האם מישהו אצלנו היה שש לעשות סרט על אנשי אצ״ל
שנמסרו לבולשת הבריטית על־ידי ההגנה, ועונו שם למוות?)
אך אם ראש־הגסטאפו בארבי שיתף־פעולה עם פלג פרו-
אמריקאי במחתרת, האם היה כבר אז קשור עם המודיעין
האמריקאי? האם שרותו אצל האמריקאים מייד לאחר המילוד
מה היה רק המשך הקשר הזה? האם בשל כך הבריחו האמריקאים
את הארכי־רוצח לדרום־אמריקה,׳ בעזרת האפיפיור שחיפה
על השואה?
...שוטר צרפתי מסביר מדוע שיתף פעולה עם בארבי. הוא
הצליח להציל מידיו כמה אנשים. אלמלא הוא, היה בא במקומו
איש גרוע יותר.
חלק גדול מן הצרפתים שיתף פעולה עם הנאצים לאורך
כל הדרך. לכל אחד היתה סיבה טובה. תמיד יש למשת״פים
(משתפי־פעולה) סיבה טובה.
האם מותר בכלל לשתף־פעולה עם הכובש? היכן הגבול?
מי שמתחיל לשתף פעולה כדי לעזור לבני־עמו, מתי הוא
גולש לשיתוף־פעולה נגד בני־עמו?
הרי הנאצים התנהגו בשנים הראשונות שלהם בצרפת כ־ג׳נטלמנים
אמיתיים כלפי הצרפתים (הלא־יהודיים) .היה
כיבוש ליברלי, נאור. רק בהתגבר מילחמת־המחתרת הפכו
הנאצים גם שם לחיות־טרף. איך היו בני האוכלוסיה הכבושה
אמורים להגיב בכל שלב?
...מיצעד אינסופי של בני־אדם — פשוטים ומתוחכמים,
גיבורים ונבלים, מענים ומעונים. האיש. המקשר בין כולם,
בארבי, זקן היושב על ספסל־הנאשמים, עדיין גא, עדיין בז
לזולת. עכשיו הוא שוכן בכלא הצרפתי, עד סוף ימיו.
...הסרט מוקדש לאותה אשה בקומה השנייה. לא מצאו
אותה. איש אינו יודע מה קורותיה. האם היתה גיבורה? האם יש
בכלל גיבורים מלידה?
אופולס עצמו שאל את עצמו את כל השאלות האלה. אפשר
לדבר איתו על כך בלי סוף(בסך הכל שהיתי במחיצתו במשך
שבע שעות, ועוד נותרו לי הרבה שאלות ששכחתי לשאול).
האם היינו נוהגים כאותה אשה, באותו המצב? אופולס:
״אינני חושב שמישהו יודע מראש איך היה מתנהג במצב כזה.
אינני חושב שיש בכלל תשובה קבועה. זה תלוי בהרבה דברים
— איך ישנת בלילה, האם היה לך ריב במישפחה, האם הילדה
מצאה חן בעיניך או לא, האם באותו רגע אתה פוחד או לא —
האם, האם, האם. אולי היית היום מתנהג כך, ומחר אחרת.״
לא נותרה אלא מין תפילה בלב: שלא אבוא לעולם במיבחן
כזה. ושאם אבוא — שאדע להתנהג כבן־אדם.

חצי מיליון גרמנים
כשאנחנו מדברים על ״פושעים נאציים״(והרי השבוע דובר
עליהם עד בוש) אנחנו מקילים על עצמנו את העבודה: כאן
האנשים ההגונים (אנחנו) ,שם הפושעים.
במציאות זה הרבה יותר מסובך.
פושע הוא מי שפוגע בחוקי־החברה. אבל כאשר המישטר
כולו הוא פושעני, הרי האדם ההגון מפר את חוקי־החברה.
החוק הוא לצד הפושע.
אדם הגון, במצב כזה, הוא חריג. הוא מפר את החוק. הוא
מפר את מוסכמות החברה. לא זה בלבד שהוא מסתכן במאסר,
בעינויים, במוות. הוא מסתכן גם בנידוי חברתי. הוא עלול
להיחשב כמטורף, כתימהוני, כיוצא־דופן, כמגוחך, כדון־
קיחוט. הדודות ליד שולחן־המישפחה יגנו אותו.
כשאתה הולך בדרך הסלולה, שהיא דרכו של שומר־חוק
והולך־בתלם, אתה נוהג על פי האמיתות שאתה שומע אותן
על כל צעד ושעל, בגן־הילרים, בבית־הספר, בבית־ההורים
(לרוב) ,ברחוב, בכלי־התיקשורת, בספרים, בקולנוע. במדינה
פושענית, גם האמיתות הן פושעניות.
היתה מחתרת גרמנית. קטנה מאוד, אבל גם אמיצה מאוד־מאוד.
כמעט כל האנשים והנשים שבה נתפסו, הוצאו להורג
בעינויים נוראים, לעיתים יחד עם בני־מישפחותיהם 500 .אלף
גרמנים (חצי מיליון!) מתו במחנות־ריכוז — קומוניסטים,
סוציאליסטים, דתיים(הן קאתולים, הן פרוטסטנטים) ,שמרנים
הגונים, סתם מותחי־ביקורת, מספרי בדיחות על הפירר.
האם זה הרבה? האם זה מעט? האם זה כאין וכאפס לעומת
גודל הפשע?
חוקרת ישראלית התלוננה השבוע בטלוויזיה שלנו על כך
שספרות־הילדים הגרמנית מוציאה את אנשי־המחתרת
הגרמנית מחוץ לכל פרופורציה, מעלה אותם על נס כאילו היו
הם הגרמנים הטיפוסיים, הם ולא הנאצים. זוהי שערוריה.
ואולי, בכל זאת — אולי נכון דווקא להציג אותם לנוער
הגרמני של ימינו כמודלים לחיקוי ולהזדהות, כמייצגים
האמיתיים של העם הגרמני? האם כך ניתן לגרמנים לבנות
תודעה לאומית חדשה?
אינני יודע. שאלתי את אופולס. גם הוא לא ידע. לך תדע.

הסופרת שולמית לפיד
ציטטה בסיפרה האחרון, מקומון,

את התובעת־לשעבר פנינה
דסדין. בספר, מותחן שבמרכזו
תעלומת־רצח של אשת־שופט,

אוטו פון־האבם בורג, שהוא
עכשיו עסקן ימני בגרמניה. ההונגרי
הפליג בשיבחו של האציל
האוסטרי, טען שהיה אנטי־נאצי
וביקש להוכיח זאת בשפע של

גבייה על חשבון הסוכנות אילתורים של
שחקנים יוסי גרבר וספר השיאים של גינס
כתב יצירה לזכר אשתו. בשעת
לילה מאוחרת, בדיוק בשעה שבה
היו נוהגים ברנשטיין ומנזה
לנגן יחדיו על הפסנתר, פנה
ברנשטיין למארחו, והזכיר לו
את הרגעים המשותפים שלהם.
המעמד היה מרגש וחזק מדי
עבור המאסטרו, ודקות ספורות
לאחר מכן הוא קם ועזב.
התעשיין מיקי שטר־

אום חגג את יום הולדתו בנה־ריה
בחברת ידידים רבים, שהגיעו
מרחבי הארץ לחווילתו המפוארת.
אילנה גור שהיתה בין
המוזמנים, שבה לביתה בשעת
לילה מאוחרת, ובגלל תנאי ראות
לקויים, מעדה ושברה את
קרסולה, והיום היא מדדה מגובסת
ללא קביים. באחרונה קיבלה
גור הזמנה ל־ 11 מזרקות מאבן

ירושלמית, המעוטרות בציפורי
מתכת, אך היא נאלצת לדחות
את ההזמנה. בגלל האינתיפאדה
היא מתקשה במציאת האבן, החומרים
הדרושים והעובדים המתאימים.
אילן
מאזל, בנם של המנצח
לוראן מאזל ושל הפסנתרנית
הישראלית ישראלה
מרגלית, התקבל ללימודים

סגן שר-האוצר, ושלמה לוין, יו״ר מזכירות
״אגד׳; היו אויבים. ביילין היה האיש הרע,
שביקש לעשות קיצוצים ב״אגד״ .לוין הזמינו לארוחת״צהריים,
כדי ליישר את ההדורים, והעניק לו במתנה סמל מוזהב של ״אגד״.

יוסי ביילין

אומר אחד הגיבורים :״כמו שאמרה
התובעת פנינה דבורין במיש־פט
המפורסם, :דמעות אני לא
ראיתי שם׳.״ כאשר סיפרו על־כך
לפנינה דבורין, היא לא הופתעה.
מסתבר כי הסופרת טילפ־נה
אליה לפני שנה וביקשה את
רשותה להשתמש בציטטה שלה
בסיפרה. דבורין, דרך אגב, טרם
קראה את הספר.
מרסל אופולם, הבימאי
של הסרט על קלאוס ברבי,
סיפר השבוע סיפור משעשע:
כאשר נבחר למוסד קולנועי יוקרתי
בברלין ערכו לכבודו מסיבה.
בראשית המסיבה הכירו לו
הונגרי נמוך־קומה, אך הוא לא
הצליח לקלוט את שמו. התפתחה
ביניהם שיחה, שהתגלגלה ליורש
בית־המלוכה האוסטרי,

מובאות. אופולס התפלא על כך
שבן־שיחו ידע כל פרט על האיש,
ולבסוף לחש באוזנו של
מארחו :״מי זה האיש הזה?״
השיב לו זה בפליאה :״מה, אתה
לא יודע? זהו אישתוואן סאבו!״
אופולס, המעריץ את הכימאי
ההונגרי המהולל (מפיסטו,
קולונל רדל) ,ורואה בו את אחד
מגדולי־הקולנוע, נבוך במיקצת.
בכל ביקור של ליאונרד
ברנשטיין בארץ נהגה ידידתו
הקרובה, הפסנתרנית המנוחה,
רות מנזה, לערוך לו מסיבה
בביתה. לפני ביקורו הנוכחי בארץ
התקשר ברנשטיין עם בעלה,
השחקן אלברט בהן, ואמר לו
שצריך לעשות מסיבה כבימים
עברו, ולהקדישה לאשתו שנפטרה.
הוא סיפר לכהן שהוא אף

מוסל

בימאי סרט״הענק על איש־הגסטאפו בארבי, היה אורח־הכבוד בהצגת
סירטו בתל־אביב. משני צידיו ישבו נשיא-המדינה, חיים הרצוג,
וראש־העירייה, שלמה להט. נראה שצ׳יץ׳ היה עייף, כי במהלך הסרט הארוך(חמ ש שעות) נרדם שוב
ושוב. בכל פעם נשמט ראשו הצידה ונח על כתפו של הבימאי. זה ניסה בעדינות להרחיק א ת ראשו
מעליו. צ׳יץ׳ היה מתעורר, יושב ישר, נרדם שוב, וחוזר חלילה. הרצוג, לעומת זאת, נשאר ערני, וסיפר
לבימאי שבימי כהונתו כקצין־מודיעין בריטי, במילחמת״העולם ומיד אחריה, נודעו לו הרבה פרשים
שאינם ידועים גם לבימאי. בתמונה: זיווה להט ליד הבימאי, בהצגת הבכורה לסרט, בתל־אביב.

עי קו ל ו! למש כו ר ת

ה י 11ד (מימין) ,מזכ״ל ההס תדרו ת, התבק ש על־ידי ידיד בשם בר־דויד שיחתום
י1 1 1 1
לו על קטלוג תערוכת־האמנות בהסתדרות. קיסר חיפש שולחן, וכשלא

מצא -התכופף, וירכו שימשה כשולחן־כתיבה. התמונות נרכשו כתמיכה באמנים עם הקמת המדינה.

1111

דליה חוברס, מפיקת־סרטים
בחברת ״גלובוס־גו־לן״
,הגישה לבית״המישפט
תביעה נגד גיסים זויילי,
שהיה יושב-ראש מטה־הב-
חירות של מיפלגת־העבודה
על אי״תשלום עבור תשדירי״
שרות שהיא הפיקה עבורו ב־מסע״הבחירות
לכנסת. בית־המישפט
הוציא צו־עיקול על
משכורתו של זווילי. אריק
בן, מנכ״ל חברת הגבייה
״צ׳יק צ׳ק״ ,פנה לבנק כשבידו
הצו, כדי לעקל את מש נימים

כורתו של זווילי, אך ממיפ-
שהסומוח תשלם
לגת-העבודה פנו לבן כדי
שיתיר את העיקול לחודש זה בלבד, כי לזווילי אין כסף
בבנק. איש־הגבייה בן טען שאין באפשרותו לבצע א ת
תהליך ההתרה, מכיוון שזה תהליך ביורוקרטי הדורש טיפול
של יוס״עבודה שלם, והוא ביקש מאנשי-המיפלגה שישלחו
שליח שיבצע את העבודה השחורה, הכרוכה בהרבה ריצות
וניירת. השליח יצא לדרך, וכשהתגרר לו שהמוטל עליו
מצריך יום־עבודה שלם הוא דרש 70ג שקל כשכר־טירחה.
הוא צילצל לניסים זווילי, ושאל אותו א ת מי לחייב בסכום
הזה. תשובתו של זווילי: לחייב א ת הסוכנות היהודית, שם
הוא מכהן כיו״ר מחלקת-חהתיי שבות.
העולם הזה 2697

באוניברסיטה היוקרתית האר־וורד.
הוא קיבל מילגה לשמונה
שנים, אך מאחר והוא בן עשירים
הוא לא יקבל את המילגה הכספית,
אלא רק את מילגת־הכבוד.
ההורים מממנים את לימודיו,
והוא עוזר לפרנסתו בשיעורים
פרטיים שהוא נותן בפסנתר.

השחקנית יעל דרויא־נוב
עוסקת גם בעבודות קהילתיות
בפרוייקט ערבי־יהורי
ביפו. במיסגרת עבודתה וקשריה
כשחקנית היא פנתה לבימאי
חנן שניר וביקשה ממנו
שיאפשר ל־ 50 ילרים לראות
חזרות של הצגה שהוא מביים.
בקשתה נתקבלה.
בימים אלה עומדת להסתיים
הבוררות בין המיסעדן
מקם מלבה לבין האחים רפי
וטדי שאולי על גורל המועדון
המפורסם. מלכה הגיש נגד האחים
שאולי תביעה על 900 אלף
שקל, והם הגישו תביעה נגדית
על סכום של 800 אלף שקל.
כשהמטפלת חולה, השחקנים
חייבים לאלתר. זה מה שקרה
לזוג השחקנים שלמה ואוסנת
וישינסקי. אוסנת היתה עסוקה
בחזרות לטלוויזיה, ואילו בעלה
היה בעיצומן של חזרות למחזה
חדש. המטפלת חלתה, וכתוצאה
מכך נאלץ שלמה להביא את שני
ילדיו לחזרות. בנו ליאור, בן ה־

גבי גוו

| 11ך הצייר, עובד בימים אלה על קיר של מראות \
| #1 / 11 ענק, שיקשט את כתלי אולם־הכניסה לבניין
יו1
ה״סינמטק״ החד ש של תל״אניב, שייפתח בעוד חודש. את

המראות באולם, הנישאות לגובה של שלושה מטרים, יעטרו
דמויות ידועות מעולם הקולנוע( .הקוראים יכולים לזהות א ת
הדמויות, השמות מופיעים במיסגרת בתח תי ת העמוד הבא).

בתו של מג־

תח-הלב דני
גור, באה לחופשת״מולדת.

,5הסתובב בין השחקנים, ובנו
התינוק שכב בעריסה צמודה
לאביו, שעסק מרבית הזמן
בהשקטתו.

לזמר שירי־המיזרח אבנר
גדסי יש אח בשם יאיר גדסי

שלומציון

עמוס קינן, שינתה תיסרוק ת
״נסית״ בקפה והופיעה
כשהיא עטורת צמות דקות.
העולם הזה 2697

שהוא מפעיל בובות בתיאטרון־
הבובות של אריק סמית. למזלו
הרע של סמית נפטרה אמם
של האחים גדסי פחות מ־24
שעות לפני הצגת־הבכורה של
מלכת השה, ההצגה השנייה של
תיאטרון־הבובות בשכונת התיק־ווה.
לא נותרה ברירה, אלא לבטל
את ההצגה, אך אריק סמית
החליט שהוא בעצמו יפעיל את
הבובותלדבר שלא עשה מאז
. 1974 הכל עבר כשורה, למעט

טעות אחת. אחת הבובות היתה
אמורה להיות קרובה ביותר לבובה
אחרת ואז לומר את המישפט:
״אני שומע את ליבו פועם.״ אך
מאחר וסמית לא הבין את הטכסט
הוא העמיד בטעות את שתי
הבובות במרחק חמישה מטרים זו
מזו.
השחקן יוסי נדבר מנסה
להיכנס לספר השיאים של גינס.
בחופשת הפסח האחרונה הוא הופיע
ב־ 23 הצגות של שץ ל׳ גוץ
ל׳ 17 ,הצגות של הדלפה והצגה
אחת של קיחש. אחד מרופאי
המחלקה הקרדיולוגית של איכ־לוב,
מקום שבו היה מאושפז
לאחר אירוע בליבו, ראה אותו
לאחר ארבע הצגות ביום אחד,
ואמר לו שלא יבוא יותר לבדי
קות,
כי הוא מבטל לו את כולן,
ושיפסיק לקחת את הכדורים
שהוא לא לוקח.
רתיעה מהולה באי נוחות
ליוו את השחקן יוסי גרבר,
כשמדד מדים של קצין נאצי
בערב יום־השואה לצורך צילומים
לסרט אמריקאי המצולם גם
בארץ. זהו סרט על יהדות סלוניקי,
שהושמדה בחלקה באוש־וויץ
ובירקנאו. הבימאי רוברט
יאנו. פגש בגרבר והציע לו את
תפקיר מפקד הס״ס בסלוניקי.
לצורך התפקיד הוא התבקש
לבוא לאתר הצילומים לצורך
מדידות דווקא בערב יום השואה.
ביום־הולדתו של איי בי
נתן, שחל באחרונה, הכריז אחד

משדרני ק 1דהשל1ם :״יום־הול־דת
שמח לאייבי־בייבי, שהוא
היום בן , 100 ואנחנו מקווים
שהוא ישלח לספינה ארגז בירה,
כדי שנוכל לחגוג.״ השדרן השמיע
את השיר י1ם־ה 1לדת שסח
של סטיבי וונדר, ואמר, עם
סיום השיר :״אני מתנצל, אייבי־בייבי
הוא לא בן , 100 הוא בן

לחבר־הכנסת צ׳רלי ביטון
אין מזל עם שכניו לספסל-
הכנסת. בהתחלה הושיבו אותו
ליד גאולה כהן, אבל הוא הודיע
שהוא ״אינו מוכן לשבת ליד
הבכיינית הזאת״ .יושב־ראש הכנסת
שמע את בקשתו, וקבע
שהוא יישב ליד רפאל (״ר*

פול״) איתן.

ציו־לי ביט1ן לא מוכן לשבת ליד בכיינים יום־
הולדת שהוקדם מיכאיר גורבאצ׳וב רא היה שם

1 1 1 1 1 1 ^ 1111ך (מימין) ואמציה לבקוביץ (לצידו) ,היו אורחי־כבוד כמסיבה שנערכה
1.1111 1 1 /1 11 לנבחרת־ישראל בכדורגל. השניים היו מנהלי נבחרת־ישראל במישח־קי
גביע״העולם במכסיקו ב״ . 1970 שפר הוא איש״עסקים, ולבקוביץ מאמן את מכבי חיפה. יהושע
פייגנבאום (בצילום למטה) היה שחקן הנבחרת. כיום הוא מאמן מכבי נתניה. לצידו: בנו, רונן.

(מימין) חגגה א ת יום־הולדתה, החל ב א
1ך1
11א חד במאי, בביתה של העיתונאית לאה

אתגר בהרצליה־פיתוח 60 .אנשים הוזמנו לאירוע, אך אף א חד
לא שם לב לכך שבערב הא חד במאי מתחיל יום־השואה. אתגר
וזיכרוני שמו לב לכך ברגע האחרון, והספיקו להקדים את האירוע
ביממה. בתמונה: מירי זיכרוני עם סוניה דויד, מזכירת הצנזורה.

הקולנוע:
בצילום העליון, מימין:
גרטה (רבו, וודי אלן ו־בומבה
צור, גרי קופר(״ב־צהרי־יום״)
,שון קונרי, ו מתחתיו
האמפרי בוגרט
(ב״קזבלנקה״) ,בריז׳יט
בארדו, לורל והרדי(״ה שמן
והרזה״) ,שירלי טמ-
פל, אלפרד היצ׳קוק.
בצילום התחתון, מי מין:
צירלי צ׳פלין, ברון
אגדתי ונתן אכסלרוד
(מצלם) ,האחים מארקס,
מיקי מאוס ואורי זוהר
(״חור בלבנה״) ,שייקה
אופיר(״השוטר אזולאי״),
גולדי הון ואי״טי. מל אן-
המוות (בסרט ״החותם
השביעי״ של אינגמר ברג מן)
,מרילין מונרו וחיים
טופול. פרד אסטר, ג׳ין
קלי, ויויאן לי וקלרק
גייבל(ב״חלף עט הרות״),
היצ׳קוק על כסא-הבי-
מאי, מאחור.

ועוד בעניין צ׳רלי ביטון
— בת, שחף, נולדה לו ולאשתו
דלי לפני כשבועיים. לביטון
שלושה ילדים מנישואיו הראשונים
— אלי, אנג׳לה וליאת.
לרלי יש בן מנישואיה הראשונים,
שי 9אשר התגלה כילד
מחונן, והוא לומד בחוג לביולוגיה
מטעם האוניברסיטה. בני־ה־זוג
לא חגגו את הולדת בתם במסיבה,
כיוון שצ׳רלי נמצא עדיין
בשנת־אבל על מות אביו.
מנהל בית־הספר למישחק
בית צבי, גרי בילו, שהגיע
לפסטיבל תיאטרון במוסקווה,
שהתקיים באחרונה, יחד עם להקת
השחקנים שלו, פגש באירוע
רישמי את הנסיד אדוארד,
בנה הצעיר של אליזבת מלכת
בריטניה. הלהקה של בית צבי
הופיעה לפני קהל דוברי רוסית
במחזהו של פיטר שאפר,
אסזוס, וזכתה במחמאות רבות
על הביצוע. הנסיך, אוהד־תיאטרון
ידוע, הגיע למוסקווה
כחבר הנהלת התיאטרון הלונדוני
׳אנרזיק, המעלה בעיקר
מחזות קלאסיים בגירסה מודרנית.
בקבלת הפנים לכבוד הנסיך,
שנערכה במיסעדה גדולה,
ובה השתתפו שחקגי־תיאטרון
רוסיים מן השורה הראשונה,

התעניין אדוארד לדעת איך
התקבלה ההצגה הישראלית,
האם היה תרגום, ואמר שהוא
אוהב את מחזותיו של שאפר,
אבל החביב עליו ביניהם הוא לא
אקזזס, אלא הקזנוריה השחזרוז.
מיכאיל גורבאצ׳וב לא היה שם..

דגמי דו; זזזדד אזדריאב

פסזקי השמע
•״עלהמישמר״,על
הצתת דל תו ת דירותיהם
של אנשי-תיקשורת על־ידי
בידיוגי הסיקדיקין:
״עד עכשיו ידעצו על מיב-
צע, הקש בדלת׳ ,ה־סיקריקין
פתחו במיבצע
חדש, :האש בדלת׳.״

• איש ההומור דידי
מנוסי, על אדם מסוייט:
״הוא טיפוס שיכול לסבן
אותך כ ן שלא תראה
כלום מרוב קצף׳.״
• אפרים קישון, על
חבלי״הקליטה שלו בל שון
העברית :״אחרי שגה
בארץ כבר יכולתי לשאול
שאלות, אבל לא הבנתי
א ת התשובות!״

\ 1ך 1111ך ח דו ק טו רלא מנו ת, וא שתו, הצלמת
\ 1 1 1 .1 1 1 1 | 111 1 1עליזה אורבך, היו הזוג הבול ט ביו תר
באירוע א מנו תי שבו מ רבי ת ה או ר חי ם שנכחו היו קשי שים.

העולם הזה 2697

דפ1ה ברק הוזמנה לשיחה..יא בוריט־ת׳ ,עם השגה־הסובייטי,
בס! המבואר שר השגויוות בב־ו־ה הא 8הואית
^ ם תאחרי את המטוס, אנחנו נא־
רח אותך. אל תדאגי כך הבטיחו
לי יורי דובינין, שגריר ברית־המועצות,
ועוזרו דויד צ׳יקווידזה בחיוכים מפתים.
היה זה בדצמבר האחרון, כשפגשתי את
דובינין בניו־יורק. אז נתן לי דובינין את הראיון
הראשון לכלי־תיקשורת ישראלי.
מכיוון שהחלטתי, בכל־זאת, למהר למטוס
לתל־אביב, הבטחתי שאנצל את ההזמנה במועד
מאוחר יותר.
בעת שהייתי בוושינגטון בשבוע שעבר,
הודעתי לסובייטים על רצוני לפגוש את דו־בינין
שנית. בתחילה נתקלתי שוב — כמו
בפעם הקודמת — במסך של חשדנות וניסוחים
מהוקצעים להפליא. העבירו אותי ממיס-
טר מאלאחוב, למיסטר ...ושוב למאלאחוב.
ער שהגיעה הידיעה לשגריר עצמו, ולער
זרו הבכיר צ׳יקווידזה. בן־רגע הפך הדובר
מ״מיסטר מאלאחוב״ ל״קראי לי בורים וכולם
שפעו נחמדות, עד שאני נמלאתי חשדנות.
דובינין
היה בדרכו למוסקבה (״ביקור
שיגרתי״) ואחר־כך חיכו לו מסעות נוספים,
ולכן הוא וציוותו עבדו מסביב לשעון. בכל
זאת החליט השגריר שיש לארח אותי כמיטב
המסורת הרוסית. הוזמנתי אחר כבוד :״תבואי

ב שחסוב״טים
שופ טי ם
חיובי ם
לתרום לנפגעי רעש־האדמה בארמניה.
את התאורה סיפקו ניברשות־בדולח יפהפיות•
השומר הביט בי בסקרנות, אולי בחשדנות׳
אולי סתם היה משועמם. היבטתי בו
חזרה. מהרוסית־אנגלית שלו הבנתי שהוא
מאוד שמח לארח אמריקאית בשגרירות.
חייכתי.

של החדר ניצבים שני שולחנות קטנים, ובורסות
לצידם. אלה הכורסות שבהן צולמו רגן
וגורבאצ׳וב בעת ועידת־הפיסגה ההיסטורית.
בצירו• השני של האולם ניצבו ספה, כורסות
ושולחן — כולם מגולפים, ונראים עתי-
קי־יומין.
על השולחן ניצבו מיני ממתקים עטופים

שגריר דובינין
.הייתי כל־כך מרינז...״

החדר בשגרירות הסובייטית בוושינגטון שבו נערכה השיחה
.ממש במקום ש ס ישבה נאנס
אחר הצהריים, מתי שנוח לך ...בערך ...נאמר
ב־ 4ועשר דקות?״
השגרירות הסובייטית בוושינגטון נעולה
בשערי־ברזל, בעלי אינטרקום. היום שבו ביקרתי
שם היה גשום במיוחד, וההקפדה על
נוהלי־הביטחון היתה פחות חמורה. הכל נחפזו
להיכנס מחמת הקור והרטיבות.
הכניסה של הבניין מרשימה: קימורים ב־תיקרה,
עמודים מגולפים בלבן מוזהב, שטיחים
כבדים אדומים. התבקשתי להמתין לשגריר
או עוזרו על ספסל בעל ריפוד מוזהב.
השומר דיבר ברוסית אל תוך השפופרת.
מימיני פרחו להם פרחים מפלסטיק.
ככה זה אצל הרוסים — נכון, שטיחי־פאר,
גילופים עתיקים, אבל פרחים מפלסטיק.
את הזכוכית שלפני השוער פיאר שלט
מאיר־עיניים, שתוכנו במילה אחת :״שנור״.
בסופו היה מצורף מיספר־חשבון לכל הרוצה

אחר דקות אינספור, הגיע צ׳יקווידזה,
גבוה מאשר זכרתי, שופע קסם וביטחון, יותר
מאשר היה בניו יורק(ביתי הוא מיבצרי?) —
והובילני במדרגות מרופדות בשטיח אדום.
כתלים מוזהבים מיסגרו את התפאורה המרשימה.
השגריר,
הסביר לי בדרו, אינו במצב־רוח
וריכוז של מתן ראיונות פוליטיים .״אין לו
זמן אף להשיב על שאלות בכתב, אבל
כשהזכרתי לו את שמך, הוא מיד ביקש לארח
אותן, להנעים את זמנך...״
והיכן תיכנן דובינין לפגוש אותי? על רקע
תפאורה מרהיבה — החדר הענקי, שבו סעדו
מיכאיל גורבאצ׳וב ורונלד רגן בעת ביקור
גורבאצ׳וב בוושינגטון.
כשנפתחו הדלתות, התקשיתי לשמור על
קור־רוח. החרר רחב־היריים מואר בניברשות
מוזהבות ועיטורים בלבן־מוזהב. בקצה אחד

בשלל־צבעים. השגריר הושיב אותי :״בדיוק
כאן ישבה נאנס !,״
מרגע זה ואילך לא זזתי, ורבצתי בדיוק על
המישטח שבו ישבה הגברת הראשונה לשעבר
של ארצות־הברית — לא סנטימטר ימינה,
ולא מילימטר שמאלה.
הדלת נפתחה והגיעה עוזרת עם קפה
שחור .״קפה רוסי!״ מסביר לי המארח בגאווה,
ומושיט לי מה שנקרא אצלנו ״קפה תורכי״
דווקא. אחר־כך מאיצים בי לטעום את הממתקים
ש״מוטסים במיוחד ממוסקווה, אחרת
נשתגע מרוב געגועים...״
אני נוגסת, והרוסים מחכים שאתמוסס. לי
זה דווקא מזכיר יותר מצופה מהשקם, אבל
אני פוצחת בשיר־הלל. בתוך לוע־הארי של
הרוסים, כשגשם־זלעפות מסביב, אני מוכנה
להישבע שזה הממתק הכי־ממתקי שאכלתי
בימי־חיי. בכל תולדותי!

אנחנו פותחים ב״סמול־טוק״ .הרוסים משתגעים
לדעת על ישראל, לא פחות מאשר
אני מנסה לחלוב על רוסיה.
דובינין אינו רק עובד בבניין המפואר,
אלא שהוא גם מתגורר בו. המישרדים הם
בקומה הראשונה והשנייה, ואילו הוא ואשתו
מתגוררים בקומה השלישית. יש לו שלוש
בנות, שסיימו כבר לימודים בקולג׳ .לכן אין
הן מתגוררות עימו. נכון, מסכים איתי
המארח, אין הרבה פרטיות בחיים האלה, אבל
מטעמי־ביטחון כך הונהג. גם כשגורבאצ׳וב
שהה בוושינגטון בעת ״הביקור ההיסטורי״,
העדיפו האחראים לביטחון לשכן אותו בתוך
השגרירות, מאשר בבית־מלון מפואר.
דובינין ורעייתו נאלצו לעבור זמנית ל-
בית־מלון, כדי לפנות את חדר־השינה שלהם
למיכאיל ולראיסה. מאותם הטעמים השתכנו
הזוג גורבאצ׳וב בבית המישלחת הרוסית ב־ניו־יורק,
בביקורם בחורף (שנקטע באמצע
בגלל האסון בארמניה).
השיחה גולשת, כמובן, לרכילות על ראי־סה
:״אוהו, ראיסה? כולם רוצים לראיין אותה
...גירושין? יחסים מעורערים בינה לבין
מיכאיל? מה פתאום?
״מה, באמת, כך פורסם במערב?״
גם צ׳יקווידזה לא שמע, לא ראה כאלה
פירסומים, מה הוא צריך בעיות. הכל שפיר,
ממש אידילי אצל הזוג הסובייטי הראשון —
מבטיחים לי המארחים.
יורי דובינין משרת בוושינגטון מאז יוני
. 1986 הוא מספר בצחוק שרבים מבלבלים
בינו לבין השגריר הוותיק, ששהה בוושינגטון
במשך שנים רבות — דוברינין :״בגלל הדי־מיון
בין השמות לאוזן המערבית, אנחנו נתקלים
בטעויות רבות. רבים פונים בזהירות ובכבוד
השמורים לאדם זקן, בא־בימים...״
דובינין, לא דוברינין, הוא גבר נאה ביותר,
תמיר, חייכני, שסימלו המיסחרי הוא תיסרו־קתו
הסדורה אל־על להפליא, ותילבושתו י
האלגנטית. הוא הגיע לתפקידו הרם — אחד
התפקידים הבכירים ביותר בסולם־הדרגות הדיפלומטי
הסובייטי — תוך כדי טיפוס הדרגתי
בשרות הדיפלומטי. אין הוא איש פוליטי.
צ׳יקוווידזה מדלג בעיקבותיו. הוא בנו של
(המשך בעמוד )36
— י יייייי — י-יייי 2 1

במר עגז

מישפט
ת רגיל הבומרנג התרגיל המישפטי שד
1האחים אלפרזן ושאר
| הנאשמים בתיקם.
אילנה אלו; ₪
חיוך רחב היה שפוך על פניהם של האחים
אלפרון ויתר הנאשמים בתיק הסחיטה באיומים,
כאשר הופיעו לדיון בהעמדתם לדין,

יעקב אלפרון
.אין לנו כסף. הכסף ננמר!־
לפני השופט אריה סגלסון. הם נראו כמי שמסתירים
בשרוול קלף־ניצחון, שעליו התנוסס
פס שחור. היתה הרגשה באולם־המיש־פטים
כי בכל רגע יתגלה משהו מפתיע,
שיגרום לשיחרורם המיידי.
בתחילת הדיון הודיעו עורכי־הדין, אשר
ייצגו את הנאשמים בשלבים הקודמים של
המעצר, כי הם אינם מייצגים אותם עוד.
״אין לנו כסף, הכסף נגמר,״ אמרו הנאשמים
בחיוך

אחרי שהתובעות, רות דויד ועמיתתה,
ביקשו את מעצרם של הנאשמים עד תום
ההליכים, דרשו הנאשמים לדחות את הדיון,
כדי שיוכלו לקרוא את כתב־האישום הארוך
ולהגיב עליו. הם הסבירו כי מאחר שאין להם
כסף, ייאלצו לבקש מבית־המישפט למנות
להם סניגורים. ואז התגלה התרגיל.
שניים מול שתיים. מישפטן כלשהו
גילה בוודאי לנאשמים כי לא־מזמן שונה החוק,
כך שגם בעבירות שבהן נאשמו חייב
בית־המישפט למנות סניגור לנאשמים. האל־פרונים
פיטרו את עורכי־דינם, למראית־עין
או למעשה, וביקשו מבית־המישפט למנות
להם עורכי־דין על חשבון המדינה.
מי שמכיר את מצב עורכי־הדין הממונים
בתל־אביב, יודע כי אין כל אפשרות לגייס 16
עורכי־דין ממונים עבור כל הנאשמים בתיק.
מה גם, שכאשר המדינה ממנה את הסניגור
היא חייבת לממן את צילום כל חומר״הראיות
בתיק — במיקרה זה חומר הממלא כמה ארגזים.
היה
ברור כי הנאשמים חשבו שבקשתם
הבלתי־צפויה תגרום מבוכה וחוסר־אונים ל־בית־המישפט
ולמערכת המישפטית, ותטיל
עליה נטל כלכלי שלא תוכל לעמוד בו. אך
מאחר שהחוק מחייב מינוי סניגור במיקרה זה,
לא תוכל המערכת להתנער מחובתה, והנאשמים
ייצאו נשכרים.
מישהו לחש לנאשמים כי יתברר לבית־ה־מישפט
שאין כל אפשרות למנות כל־כך הרבה
סניגורים, וכי לכן יימשך הדיון המישפטי
זמן ממושך מאוד. אז ייאלץ בית־המישפט
לשחרר את הנאשמים, ולא יחזיקם במעצר עד
תום ההליכים, היכולים להימשך שנים רבות.
כל זה הסביר את החיוך הרחב על שפתי
הנאשמים, ואת תיקוותיהם לשיחרור מוקדם.
אלא שבית־המישפט השבית את שימחתם
בעודה באיבה.
התובעת אמרה כי מאחר שעבור התביעה
פעלו רק שתי עורכות־דין, הרי שגם לנאשמים
יספיקו שני סניגורים, שייצגו את
כולם. השופט סגלסון החליט שלא להחליט,
ודחה את הדיון במעצר.
כאשר הגיעו הנאשמים לדיון השני, כבר
היה ברור שאף עורך־דין אחד לא יסתכן בהתנדבות
לשמש כסניגור ממונה של האלם־
רונים, ובכך להשבית את התרגיל שלהם. מה
גם שהם טענו כי ייתכנו ביניהם ניגודי־אינ־טרסים,
ולכן לא יוכלו להסתפק בשני סניגורים
בלבד.
השופט סגלסון דחה שנית את הדיון בבקשה,
והיא תישמע באמצע חודש מאי. בינתיים
יושבים הנאשמים בכלא, מבלי שהוחל
אף בשמיעת מישפטם.
סבלנות ברזל. כאשר יתחיל הדיון,
והם עדיין בלתי־מיוצגים, קשה להניח שיוכלו
לטעון את הטענות המישפטיות הטובות
ביותר עבורם, ללא עזרת עורכי־דין. גם אם
לא יימצאו סניגורים ממונים, יש להניח ש־בית־המישפט
יאריך את מעצרם עד תום ההליכים.
על פי החוק הם צפויים לשבת במעצר
שנה תמימה, ויש אפשרות להארכה לעוד
כמה חודשים. אם עד אז לא יסתיים מישפטם,
יתכן שבית־המישפט יהיו! נאלץ לשחררם
ממעצרם.
אולם כדי להחזיק מעמד במעצר כל־כך
הרבה זמן, יהיה על הנאשמים להתאזר בסב־לנות־ברזל.
האם יוכלו 16 הגברים הצעירים
לסבול את המעצר במשך תקופה ממושכת
כל־כך, מבלי שיתעוררו ביניהם חילוקי־דעות,
מריבות וניגודי־אינטרסים?
עורכי־דינם לשעבר של הנאשמים טוענים
ברצינות שלא היה כאן תרגיל, אלא שאמנם
נגמר לאלפרונים הכסף, והם אינם יכולים
לממן את ההגנה המישפטית. לדברי עורכי־הרין
שילמו הנאשמים סכומים גדולים בעת
מעצרם, הם צריכים להחזיק 16 מישפחות
שמפרנסיהן נמצאים במעצר, והסכום שייאלצו
לשלם עבור עורכי־הדין, שייצגו אותם
במישפט הארוך והמסובך הוא כה גבוה, עד
שאינם יכולים לעמוד בו.

שריתרום ( משמאל ) ,ב ת ,,הדור
השני״ שלה שואה, בווידוי איש מאוד:
* ¥רביום־השואה.
ניגשת לסיפריית־הווידיאו הקרובה,
לארגן לי קלטות לצפייה בערב, כאשר תקרין
הטלוויזיה את תוכניות־השואה. כמה שיותר,
ומצחיקות ככל האפשר.
נכנסת לסופרמרקט, קונה המון ממתקים.
חגיגה. דואגת להזמין חבר או שניים והופ
להפנינג. הולכת לחגוג את יום־השואה, בדרכי
שלי.
בת של ניצולים. מה שנקרא ומוגדר היום
בפי־כל ״דור שני״ .לא סובלת ימי־שואה. לא
שייך לי, לא רוצה להיות חלק. די לי במה
שאני סוחבת במילא. שיתאבלו האחרים. אני
את האבל המסויים הזה שלי חיה יום־יום.
נולדתי מנישואין קלאסיים של שנייניצו־לי־שואה
— הוא מפולין, היא מהונגריה —
שהגיעו לארץ מ״שם״ אחרי שהיו במח־נות״ריכוז,
חסרי־כל, משאירים מאחוריהם
שפה, מינהגים, זיכרונות־ילדות. משאירים
מאחוריהם מאכלים וריחות, צחוק והומור.
משאירים מאחוריהם זיכרונות הטמונים עמוק
בניבכי־נישמתם. הס מלעורר.
נולדתי לזוג־הורים, שכל קשר בינם יכול
היה להתרחש רק על מצע מפואר זה של

החצר, ורוצחים את הורי אבי מול עיני הילדים.
עורפים את ראשיהם. כן, זה נכון? או
שמא חלמתי? ספר. ספר סוף־סוף.
חלל ריק. אצלנו בבית לאי מספרים. לא
אומרים דבר.
״אני רוצה עוד בצלחת ״.לא. אסור. כשתגמרי,
תקבלי עוד. אצלנו בבית לא מבזבזים
אוכל. אסור לזרוק .״הן לנו אפילו זה לא
היה.״
אבל, אני רוצה עוד, הרבה בצלחת. עוד.
עוד.״
מעניין: היום, כשבני הקטן, בן ה־ ,4מבקש
״הרבה, המוך, אני מוצאת את עצמי, מבלי
משים, ממלאה לו את הצלחת ב״הרבה, המון״.
רק שלא ירגיש כפי שהרגשתי אני כל
ילדותי. המקרר תמיד היה מלא. לחם מוחבא
בכל מקום אפשרי. לא רק במקפיא. פעם
בשבוע היו עושים מהלחם ניסיונות לבישו־לים
אחרים. אם כתוספת לקציצות, אם
ב״געפילטע פיש״ .לחם לא זורקים. אם נופל
לחם על הריצפה, אבא מבקש לנשקו. הכבוד
ללחם. להם, אפילו לחם, לא היה.
אחרי שנים סיפרה אמא, בעיקבות מתנת
נקניק הרץ — סלמי הונגרי שקיבלנו, כי

עולי!
היותם ״ניצולי־שואה״ .בודדים בעולם, מחפשים
תמיכה וחום. אמא ואבא דיברו בינם גרמנית
(כשדיברו) ,אמא מהונגריה, אבא מפולין
— כמה אבסורד שהגשר שחיבר בין שתי
שפות, עלומות זו לזו, היה דווקא הגרמנית.
לאמא של אבא שלי קראו שרה. אבא רצה
לקרוא לי על שמה. איזה מזל שיש לי דוד
ספרותי, שמצא את הפשרה והציע לקרוא לי
שרית. שרית בא מפסוק תנ״כי, שלמדתי ב־על־פה,
כדי שאוכל להתגונן ולהסביר לכולם
:״לא יעקב עוד שמך כי אם ישראל כי
שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל.״ כשהייתי
קטנה היה שמי ייחורי, לא היו כמעט
״שרית״ :ובכל זאת, אני זוכרת את עצמי דואגת
להסביר שוב ושוב, עוד לפני שנשאלתי,
שאין כל קשר בין שמי לבין השם ״שרה״.
דואגת לצטט את הפסוק התנ״כי. דואגת
להכריז קבל־עם י ~ אני מאופרה אחרת, אני
לא נושאת את שם סבתי.
ובבית לא סיפרו כלום. לא אמרו דבר. חלל

ריק

^ רוצה עוד
9בצלחת

** יהי סבתי? מה היתה? כל שידעתי ש)
/קראו לה שרה. אבא מעולם לא סיפר. לא
יודעת עד היום, ואני בת ,32 איך קראו לסבא
שלי. שמם ותיאורם מעולם לא עלה. לא
ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי.
לאבא היו הרבה אחים ואחיות (חושבת
ששמונה) .מהם ניצלו ארבעה. מה היה הסדר
הכרונולוגי שלהם? מי היו? מה אהבו? בני
כמה היו? — אבא, אולי עכשיו תגלה לי
סוף־סוף? איך מתו?
פעם שמעתי בחדרי־חדרים מין סיפור
מעורפל על גרמנים המגיעים לחצר ביתו של
אבא, מוציאים את כל המישפחה לרחבת־

למעשה הנקניק הטוב באמת היה פיק, ולא
הרץ הידוע .״את יודעת, פיק היה שייך
למישפחה יהודית מהונגריה. הם היו איתנו
במחנה(ברגן־בלזן) .ראיתי את מר פיק מוכר
את הפאטנט ואת בית־החרושת תמורת שני
סנטימטרים של לחם ...אולי את רוצה לאכול,
לשתות?״ וכבר נסתם הגולל. חלל ריק!

אולי גצטרך
לברוח
^ מה עניין עושים מהאוכל. בוקר. ארו/חת־בוקר
על השולחן. מוכרחים לאכול.
אמא טורפת פרוסת־לחם עם חמאה בקצב של
ביס בשנייה, בולעת מבלי ללעוס.

כעבור שנים אחדות, בעת טיול משותף
בחו״ל, איחרנו את ארוחת־הבוקר במלון. אמא
קיבלה התכווצויות־בטן איומות. נאלצנו לקנות
לה עוגיות בחנות הראשונה שניקרתה
בדרכנו. אמא טרפה את החבילה מבלי לעצור,
מבלי לקחת אוויר, ולראשונה אמרה :״שם,
במחנה, כשכבר נתנו אוכל, היו נותנים לנו
פחות מדקה, ומיד לוקחים את השאריות. לכן
אני מוכרחה לאכול מהר־מהר. שיהיה משהו
בבטן, אולי נצטרך לברוח״.
אמא מהונגריה ואבא מפולין. ואצלנו
בבית מבשלים אוכל אחר, גלותי. כל־כך רציתי
פלאפל וחומוס. אצלי בבית אכלנו גולאש
וגעפילטע פיש. התביישתי.
בילדותנו התחלקנו לשתי קבוצות־ילדים
— ילדים שנולדו להורים ש״מפה״ ,איזה
אושר, שייכים, אמיתיים, צברים! ואלה שנולדו
למי שבאו מ״שם״.
כמה קינאתי בחברי־ילדות שהיו להם הורים
בעלי מורשת פלמ״ח וקומזיצים!
אצלנו דיברו גרמנית, ואמא כתבה בשגי־

פטריוטית, לחוויותיה שלה, בהדגש ברור על
שייכותה לאירועים.
ואני, ילדה קטנה של ניצולים, תוהה לאן
לשייך את עצמי? ימי־השואה בבית־הספר,
עם מורתי האהובה, היו סיוט נוראי-בפרטי־פרטים
סיפרה באוזנינו, שנה אחרי שנה, איך
הפכו יהודים לסבון, איך עשו שמיכות
משערות ראשיהם. ולי יש אמא בבית ואבא.
הגם מכם עשו סבון?
רעדתי מפחד. כל־כך פחדתי שבשלב מסו־יים
אמא נתנה לי שיחרור קבוע מימי־שואה
בבית־הספר. על דף־טיוטה כתבה פתק :״בתי,
שרית, לא הרגישה טוב ולכן לא הופיעה
לבית־הספר,״ ואני עברתי ותיקנתי את
שגיאות־הכתיב.
אנה פרנק, אשרי הגפרור, יאנוש קורצ׳אק
— לא רוצה אתכם! תנו לי דפי תמר ובינה
אופק! תנו לי קיבוץ וכפר וריח קציר!
גם היום, עדיין, לא מסוגלת לראות כל
סרט הקשור לשואה, לקרוא כל ספר הנוגע
בה, ולוא בעקיפין.

חלל

* * ם סבא וסבתא דיברתי הונגרית. סבא
^ היה רופא, ולכן, כנראה, ניצלה מיש־פחתם
בברגן־בלזן. הוא נפטר כשהייתי מאוד
קטנה. בכל זאת אני זוכרת אותו, למרות שהיה
איש גבוה ומרשים, כאילו שחו להן
כתפיו, מתעייפות מהמשא.
סבא לא השתלב. סבתא לא השתלבה. בהגיעם
לארץ הרגישו כלא־שייכים. נטע זר.
מעולם לא השתלבו. לא דיברו עברית. הקפידו
להתרועע רק עם חברים שנשארו משם.
מתו צעירים מרי. לא רצו להמשיך.
״אמא, ספרי לי על ילדותך, מה עשית
בגילי?״
״גרנו בבית יפה וגדול ליד הנהר, היה לנו
גם בית־קיט, היתה לנו מבשלת, מכבסת,
מורה לגרמנית ומורה לצרפתית, פעם, לפני,
סבתא היתה פסנתרנית...״
״היתה לך סבתא? היה לך סבא?״
״סבתא שלי היתה מחכה לי בחלון ביתה,
מפתה אותי בעוגיות לפני ארוחת־הצהריים,
מבקשת שלא אגלה לאיש, שלא יכעסו״...
״וחברות, היו לך חברות, אמא שלי?״
״לא, לא היו לי חברות. כן, היתה לי חברה

שתיקה.
ותמיד, אבל תמיד זה נגמר לפני שהתחיל,
תמיד במישפט הקבוע :״ואז באו הגרמנים
ולקחו אותנו. אם את רוצה לדעת, תקראי
בספרים של איתמר.״(איתמר יעוז־קסט, אחי־אמי,
סופר ומשורר, שעיקר כתיבתו על נושא
השואה).
״אבל אמא, ספרי עוד!״
חלל ריק.
״די, לילה, מאוחר, לכי לישון, מחר בית־ספר,
לא תוכלי לקום בבוקר.״
חלל ריק.
״מה זה מחנה־ריכוז, אמא? כמו בצופים?״
״מספיק, קיבלתי כאב־בטן.״
שתיקה.
להחזיק חזק־חזק

חיפשתי קלטות מצחיקות, כמה שאפשר יותר...״
אות״כתיב, מתבלבלת בין ה׳ לח׳ .בכל זאת,
זכיתי במיקצת מן ההפקר — אבא השתתף
במילחמת־העצמאות, אפילו נפצע. זה לא היה
זה, למרות הכל. הוא לא היה צבר, הוא לא היה
שייך.
איזה כיף היה לילדים בעלי הורים מה־פלמ״ח!
איזה כיף היה לאותה חברה, שגם אמה
למדה כילדה בתל־ערדו !,תארו לכם, דור שני
באותו בית־הספר! ואז, כילדה, נדרתי שיהא
אשר יהא, גם הילדים שלי ילמדו באותו בית־

הספר שבו לומדת אני, אראה לכולם מהי המשכיות
ישראלית אמיתית.

סיוט
^ יום השואה

^ ום־השואה. שבוע אחריו מגיע יום־
העצמאות. ואני בין שניהם.
ילדה קטנה של ניצולים, גלותיים. לא
מסתדרת עם יום השואה. לא מסוגלת לקחת
בו חלק. מפחדת.

ויום־העצמאות, המגיע כה מהר אחריו,
הוא לא באמת שייך להוריי ולי, בינתיים לא.
אולי פעם, לכשאגדל ואלך לצבא...
היתה לנו מורה צברית. שמונה שנים ליוותה
אותנו, מכיתה א׳ ועד כיתה ח׳ ,יום־השואה
ויום־העצמאות היו חגיגותיה הפרטיות. ביום־
השואה היא נתנה פורקן סאדיסטי במיקצת,
ודאגה לספר לנו בפרטי־פרטים את אותם סיפורים
שנודעו ״מהם״ ,אחרי שהגיעו מהתופת.
ביום־העצמאות נתנה פורקן, מלא בגאווה

ף* אחד מימי־ההולדת שלי סיפרה
^ אמא בקטן ובמקוטע כי גם ״שם״ ,במחנה,
נהגו לחגוג ימי־הולדת. הילדים נהגו לאסוף
אבנים, ולדמיין להם שאלה נרות יום-
הולדת :״לקחנו אבנים, כאילו נרות״.
ולי, בימי־ההולדת, יש שתי עוגות וכל סוגי
הממתקים, וזר מפואר על הראש.
אולי זה לא בסדר? אולי צריכה להרגיש
אשמה? לאמא לא היה, ותראו מה הכינה לי.
כשהלכתי עם אבא לטייל, הוא החזיק
אותי חזק־חזק ביד. כמה חזק, כמה כואב. פוחד
שלא אברח חלילה. שלא אעלם, ואולי שלא
יבוא מישהו ופשוט יקח־אותי?
כמה שנאתי! איזה תכסיסי־אצבעות פיתחתי
כדי להיחלץ מהלפיתה.
כשליאור, בני, החל ללכת, הופתעתי
לגלות כי אני נרתעת מללכת איתו יר ביד.
(המשך בעמוד )50

אי תי שרף :

מציאות בנדדרו!

מבקר רוחם, קור חם

הרגשה של מקום
נסים קלדרון
127 עמודים
הוצאת הקיבוץ המאוחד
לקלדרון טמפראמנט צעיר, זרוק, מיידי,
מעורב מאוד. הוא מבקר לוחם המשלם על
ניסוחיו בלחץ עצום, לחץ של ברידות ועיר־פול
ואקטואליה עמוסה שאותה הוא מתאמץ
להבין לא בנינוחות פרופסורית אלא בחרי־קת־שיניים
של משתתף פעיל בניגוד לרצונו.
הספרות לא כשאלה פואטית אלא כשאלה
מוסרית — זוהי בשורתו.
בספר מובלעת ההנחה שהקורא, כמו קלד־רון,
שמאלן. את ״הוויכוח הגדול״ הוא משאיר
להרהר ברקע, ומקדם אל חזית הבימה שאלות
פנים־שמאלניות: שאלות שמעוררות להגדרה
מחודשת של מוסכמות־המוסד שלנו, של
הצהרות־עמדה שביטאו פעם את מה שנראה
לנו כצדק בעוד שעכשיו נודף מהן ריח צדקנות.
גם אם הריח עודו קלוש, מחובתו של
המבקר הרגיש לריחות לבשר את בוא הבואש.
הבואש — שאם טרם בא הרי הוא ממשמש
— מיתמר מגוויותיהן של הפשטות אידיאולוגיות
שבינן לבין המציאות מוקמת, מדי יום
מוקמת, חומת המעשים(או, בלשונו של קלד־רון,
ה״עובדות״) .את מה שמתרחש מול
עינינו הוא מגדיר הגדרה קולעת כ״חילוף
תפקידים בין ימין לשמאל בציונות. עד 67׳
היה זה השמאל שפיתח פוליטיקה של פרטים,
של נקודה ועוד נקודה, של עוד דונם ועוד
דונם. ואילו הימין דיבר בהפשטות היסטוריות
או צבאיות. כעת הימין מציב עובדה ועוד
עובדה. ואילו השמאל, במידה שהוא שמאל,
מדבר בנוסחות פיתרון מופשטות שהולכות
ומתרחקות מן העובדות שנוצרו,״ >עמ׳ .)36

הרגשה של מקום הוא ספר מיוחד במינו. בראייה מקשרת,
מדלגת, מגדירה גדרות חדשות ומסמנת גבולות שמעבר להם אין
הדברים הראויים להגנה -ראויים עוד שנגן עליהם, בוחן נסים
קלדרון מצבים, הרגשות ויצירות בנות המציאות הישראלית
שאותה הוא רואה כמציאות במידרון. במקום שרבים כל כך
מבקשים לברוח מן הדילמות המוסריות שלפניהם, חשוב סיפרו של
קלדרון לא רק משום שהוא מנסה להתמודד איתן, אלא גם מפני
שהוא מבין את מחירה של כל הכרעה -לכאן או לכאן -בדברים
שבלא הכרעה יישארו בגדר חלל ריק.

למידה מסויימת של כוח אלים, אין מירווח
מינימאלי למחשבה ואובדת הנכונות להשתכנע,״

קרררון אי1ו סנפ האת
ההתרבטויות סן הטקסט, הוא
אוהב אותן
שפת הספר דיבורית לחלוטין, מלאה התלבטויות
של בחירת מילים מדוייקות יותר.
קלדרון אינו מנפה את ההתלבטויות מן הטכסט.
הוא אוהב אותן, אוהב את תחושת האימ־פרוביזציה,
את השיחה החופשית, הלא־מהוד־קת,
שאם היא מתארכת לפעמים יותר מדי
— אז מה. הרגישות יקרה לו מהליטוש. הוא
אוהב ״לכתוב בחשד, לקחת בחשבון את הברוטאליות,
אבל לכתוב גם בחום, כדי שלא
להפוך את הברוטאליות לאמת־מידה, וכדי
שלא לאבד את הפרספקטיווה הפוליטית,״
(עמי .)114
הוא איש של אבחנות, לא של הברקות.
מאמריו אינם באים ״להדהים את הקורא או
לגלות לו נסתרות, אלא״ — כפי שכתב על
סיגנונו של יעקב.שבתאי ובעצם, שלא במודע,
גם על עצמו — ״ללכת יחד איתו ממראה

ואם נכ תבת שירת־מחאה טובה וחזקה
מתוך עמימות, הרי שראוי לא רק ל השלים
עם קיומה, אלא גם לברך עליה.
״לפעמים אתה קורא דברים שכותבים
יונים בישראל, שיש בהם איזו תשוקה נסתרת
לבהירות שתבוא סוף סוף עם אסון גדול. אין
לי שום סימפאתיה להתפרצויות הייאוש האלה.
הרומנטיקה הזאת היא עוד סוג של
ברוטאליות, וגם סוג של יוהרה כלפי הברוטאליות
שכבר פועלת כאן,״(עמי .)50 קלררון
זוכר שהשיחה הפנים־שמאלנית שהוא מנהל
איתנו היא רק מבוא — ״רק״ ,אבל חיוני —
לשיחה שננהל עם הימין מחוץ לקן המרופד
של אנשי שלומנו. הודות למודעותו הדרוכה
לשגיאות הכרוניות שבעשותנו אותן —
מתוך שיטחיות, בדרך כלל — אנו מכשילים
שוב ושוב את הוויכוח עם הצד השני, הוא

האם יש רוו פ1אי רביקורת
סופר־אעטריגנטית כא שר
הכל כאן ער ס ף פיצוץ?
ישאל השואל: האם אין כל זה ביזבוז אחד
גדול? האם אין כאן איזו אנינות יתירה, עידון
שלא במקומו, מופנם ואגוצנטרי, בשעה
שהמציאות דוחקת בנו לענות קודם־כל על
השאלה הגדולה והמחוספסת: איזה מין הסדר
עם הפלסטינים מקובל עלינו? האם השאלה
הזאת נהיתה פתאום משעממת? לא רלוואנטית?
לא די מתוחכמת? האם יש לנו פנאי
נפשי לביקורת סופר־אינטליגנטית על האבחנות
של איזה בנבנישתי, עם כל הכבוד, כאשר
הכל כאן על־סף פיצוץ? מדוע — ימשיך
השואל — נחוץ לנו ספר״הכנה לוויכוח, תחת
ספר שיצטרף במלוא הכוח הלשוני של קלר־רון
לוויכוח באופן ישיר, כקול פוליטי המסוגל
לשכנע במקום שבו אחרים לא שיכנעו?
קלדרון ישיב שמנקודת־המבט הפובליציסטית
פשוט חבל על הוויכוח .״לדעתי, הגיע
הזמן להפסיק לכתוב על הכיבוש במונחים
של ויכוח. למעשה כבר רבים הפסיקו. העימות
בין ישראלים הפועלים לביסוס הכיבוש
לבין אלה הפועלים נגדו לא יכול עוד להיקרא
ויכוח,״(עט׳ .)74 מדוע? מפני ש״ויכוח
מתנהל בתנאים מסויימים, בתנאים אחרים
הוא פיקציה מידה מסויימת של כוח
משאירה מירווח שבו מסוגל נימוק להופיע
כנימוק, לפנות אל היכולת לחשוב ולהרגיש.
(עימות פוליטי אינו רציונאלי בלבד, אנחנו
מציבים זה מול זה מיטענים של רגשות ולא
רק מערכות של טיעונים. מי שאינו מאמין
שיש לאד ם סיכוי להיות ענייני ומדוייק
כאשר הוא אמוציונאלי, מוטב לו שיפ סיק
לקרוא ספרות יפה, או שיפסיק לשלם
מס־שפתיים לערכה של ספרות יפה. אחת
השטויות של השמאל היא לטעון שהימין, רק
הימין, מנהל פוליטיקה אמוציונאלית ).מעבר

עם חברים. מימין לשמאל: רונית מטלון, נ סי ם אלוני, נסי ם קלדרון, יונת סנ ד

מוכר אל מראה כמעט־מוכר — לאסוף ולהתבונן,
לאסוף ולהרגיש ביד את מה שיש
לך,״(עמ׳ .)22 כוחו של קלדרון אינו בניתוח
אלא, להיפר, ביכולתו להקיף ולצרף. הצירוף
הוא התיזה: ק1לאז׳ המובאות, מעצם היותו,
טוען טענה. כבר בספר ׳קודם שלו, בהקשר
פוליטי, קרא קלדרון לחדול מ״שיטת המגירות״
,שבה כל הבעיות האמנותיות־בידיוניות
שמטרידות אותך מונחות במגירה א׳ בשעה
שהעניינים הבוערים, המצב בשטחים הכבושים
למשל, מונחים במגירה ב׳.
המאמר ״הרגשה של מקום״ ,שעל שמו
קרויה האסופה, מביא למיצוי את שאיפת
הסינתיזה הזאת: בבואו לתאר את בעיית עמי־מותה
של שירת־המחאה שנכתבה בתקופת
מילחמת־הלבנון, הוא מאזכר שירים של זך
וויזלטיר, ציורים של גרבוז, עלון של צעירי
קיבוץ כפר־הנשיא, נאום של צ׳סלב מילוש,
מאמר של סטיוון ספנדר על מילחמת־האז־רחים
בספרד, שירים של ארצ׳יבאלד מקליש,
של אודן ושל ברכט. דחיסות האיזכורים כברה
כמו הדחיסות שהיא מתארת. קלדרון סבור
שהתשוקה לבהירות אינה אלא רומנטיקה
הנובעת מייאוש.

אם נכתבת שירתימחאה
טובה וחוקה מתוך עמימות,
צריך רברך עריה
העמימות, לעומת זאת, היא מצב נתון,

מזהיר מפני ה״יוהרה כלפי הברוטאליות
שכבר פועלת כאן״ .כי גם אם אנחנו צודקים,
מאה אחוז צודקים, היוהרה אינה יכולה להיות
נקודת־המוצא שלנו. ועל ההיבריס (ניקמת
האלים) ותועלתו לאדם הצודק כבר נכתבו,
כידוע, כמה דברים.
שלושה מבין ששת המאמרים — ״מחאה״,
״הרגשה של מקום״ ו״הקול החם״ — מתרכזים
בשירה, כמעט רק בשירה שהגיבה על
מילחמת־הלבנון. התגובה, המחאה, השירה
כאופוזיציה: המשוררים שנפתחו לפוליטיקה
שאלו את עצמם איך לשלב אותה בנדבכים
הקיימים כבר בשירתם, איך להפוך את הפוליטי
למימד בין מימדים, לא ללהביור שאחרי
התפרצותו קיצרת־המועד נותרת אדמה
חרוכה. מצפון, מוסר, הזדהות עם הקורבנות
וכר, עלולים לבוא על חשבון איכות השיר
ולדרדרו לפלאקאטיות, אבל, רבותי, מה
לעשות כשאין ברירה? האם נבקש אל-
טרנטיווה למצפון, מוסר והזדהות עם
הקורבנות? ״סופרים ואינטלקטואלים מצאו
את עצמם מ1חים על זוועה פוליטית בלי
שמצאו קשרים של ממש בינה לבין הארג
־ העצום, הסבוך, של חיי יומיום, שאותו הם
מכירים ועליו הם מסוגלים להעיד. אם
המילחמה מופיעה רק כידיעה בטלוויזיה, רק
כסיבה להפגנה, היא עניין זר ומשונה לאלף
הרגשות שעוברים על ישראלי ביום,״ (עמ׳

בתוך הסבך הפוריטי
סוהרים סופרים
מ א בק ער הבי ת
בכל שיר, אם יותר ואם פחות, צריכה
להישמר איזו אינטימיות. משהו שמקיים
מגע עם קטנות־היומיום שאתה חי, גם כאשר
העט מונף כנגד עוולות בקנה־מידה בל־תי-אינטימי
לחלוטין. על השאלה הקשה
כל־כך — איך עושים את זה — עונה
קלדרון ש״בתנאים אלה צריכה המחאה הפוליטית
להדגיש: אני לא כאן. המהשבה וההרגשה
חייבות לעבור בקפיצה מן הקרוב
והמוכר אל הרחוק מאוד המחאה לא מסוגלת
להסביר את הרוע שצמח כאן והגיע לשם.
היא מסוגלת להציב על ידו לבנה אחת
של בית אנושי( ״,שם) .תרופת־פלא אין
לקלדרון. הוא מציע, בסך הכל ,״תנאים
מינימאליים לכתיבה חמה על אנשים,״(עמי
.)123
השירה היא, כאמור, מרכז־הכובך של האסופה.
בכל זאת, קלדרון קרא גם פרוזה בשנים
האחרונות, ובאהבה לא פחותה, אם לשפוט
לפי ״היועצת המישפטית כותבת למולכו״,
המוקדש למולם של א״ב יהושע .״המישפח־תיות
הדביקה, מולכו, אם תרשה לי להגיד
לך, מציעה איזון פנימי אפשרי כאשר האיזון
החיצוני מתפורר. יש לה שיטות מנוסות ובדוקות,
ביולוגית־כמעט, לעשות לעצמה פנים
נסבל, מן החומרים של החוץ הבלתי־נסבל,״
(עמ׳ .)73 קח את ״המישפחתיות״ ושנה אותה
ל״המיפלגתיות״ ,ואז תבין איזה משל נוקב
— שאנחנו, בני מיפלגת־העבודה, נמשליו
— קורא קלדרון בין השורות ה״לא־פולי־טיות״
של א״ב יהושע.
שני המאמרים הבולטים — ״איזה גבולות
אתה מסוגל לסמן במידרון״ ו״במונחים של
קרע, במונחים של ויכוח״ — עוסקים באסו־פות־מאמרים
של אחרים: מירון בנבנישתי
(״קונפליקטים וסתירות״) ,עמוס עוז(״ממורדות
הלבנון״) ודן מירון (״אם לא תהיה
ירושלים״).
בהגיבו על מאמרו של מירון ״מיוצרים
ובונים לבני בלי בית״(העוסק בתולרות־היח־סים
בין החיים הספרותיים לחיים הפוליטיים
בישראל) ,הוא כותב :״בתוך הסבך הפולי טי,
כיוון שאיננו רק סב ך של כוח, סופ רים
רבים הם לא בני בלי בית. הם בני־בית
שמנהלים, על פי דרכם ובזהירות,
מאבק על הבית. במידה מסויימת, ההקשבה
לסופרים גוברת גם כיוון שמשכילים ישראליים
מוצאים פחות ופחות טעם וערך בקולות
ישראליים אחרים, וקודם כל בקולות פוליטיים.
ההקשבה שמופיעה לצד הייאוש היא
הקשבה שגם היא הורעלה באחד הרעלים של
הכיבוש. לא מתוך אופטימיות אני כותב על
סופרים שיש סביבם מעגל של הקשבה, ואחריו
מעגל של קהות־חושים, ואחריו מעגל של
שבירת עצמות. אבל המאבק על הבית יקר
מכדי שלא נדייק בו ונצבע בו את כל הגוונים
בשחור( ״,עמי .)104 לא במיקרה מגיע קלדרון
לקביעותיו החרשות ביותר כשהוא מתעמת
אם טכסטים הזהים במהותם לטכסט שלו: שם,
בתפר שבין ספרות לפוליטיקה, הוא מרגיש
בבית. שם יש לו הרגשה של מקום.

מנגד

מהפך?
מה שתואר בעיתונות כמהפך בבחירות
שנתקיימו בוועידתה השנתית האחרונה של
אגורת הסופרים העבריים נראה, למעשה,
כהחלפתה של הנהגה כושלת אחת בהנהגה
אחרת, שסיכוייה להיכשל אינם פחותים
הרבה מאלה של קודמתה. רי לעבור ביעף על
כמה מן השמות — שמאי גולן, סנדו דויד,
פסח מילין, שלמה ניצן, אורציון ברתנא —
כדי להיווכח שאין כאן גם שם אחד מן השורה
הראשונה או אף השניה של הספרות או חקר
הספרות בישראל. שמותיהם של כמה משוררים
צעירים ופחות צעירים, מהם שהבטיחו
וקיימו ומהם שדומה כי לא נותרו להם
סיכויים רבים לקיים את התיקוות שתלו בהם
— כמו נוספו לצוות המשונה במגמה לחפות
על האפרוריות השולטת בו. אדם עובר על
הרשימה ושואל את עצמו, האם אלה
ושכמותם יעניקו לאירגונם הממוסד של
סופרי ישראל את המנהיגות המוסרית
התקיפה שהוא כל כך זקוק לה בימים אלה של
מילחמה בין שורפי דלתות לבין המבקשים
לפתוח שערים.
נחיה ונראה. אולי באמת מוקרם לחרוץ
דיו•
זאת, בעיקר משום שברשימת הנבחרים
(אם לא המובחרים) מופיעים שמותיהם של 13
חברים חדשים שידם לא היתה במעל העבר
ומעלליו, וגם לא היו שותפים לשתיקה
המחרידה של ציבור מאורגן של אנשי־יצירה
נוכח המתרחש בארצם ומעבר לגבולותיה;
כולל כליאתם של עמיתיהם הסופרים הפלסטיניים
במיכלאות או גירושם אל מחוץ לארצם.

שלא נבחר

מעניין לא־פחות משמות החברים שנבחרו
לראות מי לא הצליח להיבחר לוועד החדש.
כך, בראשונה מזה שנים, מוצאים עצמם
שניים מרבי התככנים של האגורה, ה״ה בן־
ציון תומר וגיורא לשם, במקום הראוי להם,
כלומר, בחוץ. מי שיעץ בשעתו ליו״ר
הפורש, יעקב אורלנד, להתאבד, נוכח סירובו
הראשוני, האמיץ, להצטרף לחבורת הלינץ׳
נגד ״מכחיש השואה״ נתן זך, וכן ״שר־החוץ״
הקודם של הוועד שעוד הספיק ״לחטוף״
נסיעה קצרה לגרוזיה ולמוסקבה לפני שהפך
לשר בחוץ, למדו עתה מבשרם פרק בהילכות
בומראנג.
מה שלא ימנע בעדם, כמובן, מלהוסיף ולבחוש
את תבשיליהם המוכרים במיסדרונות
הבית שעל שם — לעג הגורל! — שאול

טשרניחובסקי, אחד הידידותיים ומסבירי הפנים
והטולראנטיים שבסופרי ישראל בכל הזמנים.

הקרב על סאזנ״ם, שהפעם מבטיח
להיות מר במיוחד, עוד לא החל. דברים שהשמיע
בוועידה אחר בן־יוסף, כנגד ריבוי התרגומים
בביטאונה של אגורת הסופרים,
מעידים על הכיוון שבו נושבת הרוח: כיוון
צימצום האופקים וההסתגרות התרבותית,
והניסיון לכפות ״תודעה יהודית״ שפירושה
המעשי הוא לאומנות שובניסטית ופאתולו־גית
ושינאת הזר. במילים אחרות: סינדרום
מצדה,
ואם אמנם יצליחו שניים מראשי הלוטשים
עיניהם לתפקיד הבלתי־משתלם ( 500ש״ח
לחודש) להביא להדחת העורכים הקיימים,
אשר רייך וחיים פסח, אשר העלו את מאזניים
לרמה שבה היה, במיטבו, עד לחודשים
האחרונים, צפויה לזה נסיגה ודאית לאותו
עבר לא־מפואר שבגינו יצא לו השם שיצא.
הברית הלא־קדושה בין סיקריקין ספרותיים
וגראפומאנים עשויה להשליט במוסדותיה
ובמיפעליה השונים של האגודה ז׳דאנוביזם
תרבותי מן הסוג שאפילו חברי הוועד השמרניים
ביותר יתקשו להשלים עימו — בשלהי
שנות ה־ 80 ובשנות ה־ 90 למאה ועל רקע
המציאות התרבותית הכללית בישראל.

בדרך הקשה
מי שלמר אולי יותר מכל ארם אחר מה
אנשים מסוגם מסוגלים לעולל לחבריהם הוא
היו״ר הפורש יעקב אורלנד. והוא למד זאת
בדרך הקשה ביותר. בגילו, ולאור ניסיונו ו־חוכמתו,
ניתן היה לצפות שלא יזקק למיפג־שים
עם אנשים מן ״הסוג השלישי״ כדי להבין
שפחדנות וכניעה לסחטנים אינן משתלמות.
לא עזרה לו אפילו העובדה המבישה שפתח
את שבוע הספר העברי, בשנה שעברה, דווקא
בקרדו המשופץ שבעיר העתיקה בירושלים,
כלומר במרחק עשרות מטרים בלבד מן הרחובות
שבהם נהרגים ונפצעים, שבוע שבוע,
גברים, נשים וילדים בכדורי־פלאסטיק, ברי־מוני־גאז
ובאלימות מסוגים אחרים. גם על
גילוי־שיא זה של הוסר־טעם וחוסר־רגישות
מצירו של משורר אנין־נפש לא גמל לו איש.
לא פרם ניחומים, לא תואר ואפילו לא צירוף
לאותה מישלחת גנובה לברית־המועצות.
סופו של אי־כבוד שהוא מוליד רק אי־כבוד.
מי זוכר כיום כי היה זה יעקב אורלנד שהביא
לאגורה את מרכזיית־הטלפונים החדשה
שלה, את המזגנים החדשים, את ההסכם על
מסירת עזבונו של שאול טשרניחובסקי לארכיון
בית־הסופר.
מסופקני אם אורלנד עצמו זוכר כיום כי
החל את כהונתו — כהונה שבה לא הניח לו
״ממלא. מקומו״ ,איש מועצת החלב או הלול

בובק רי לי בוז לי ־ א בי ב
להאזין ולהתבונן במשורר בוב קרילי בשעה
שהוא קורא את שיריו היא חוויה מיוחדת

במינה. קולו של קרילי מונמך. את המילים
הוא מפריד האחת מרעותה והן דומות לצליל
קצוב של פסיעות המתקרבות אליך ממרחק.
מי ששומע אותן באפילה יודע שהדרך תסתיים
כשייפסקו הצעדים והדלת תיפתח.
ניגודו המוחלט של אותו מיצלול מונוטוני,
שקט, זהיר מאוד, הם הסימנים שמשדר
הגוף: המצח החוזר ומתקמט, היד הנזרקת באוויר,
עוויתות חסרות־מנוחה, מהומה פנימית
רבה.
הקריאה המתונה, כביכול, היא, אם כן,
מאמץ לכבוש הר־געש. כוחות גדולים ועצומים
מתנקזים לשירים תמציתיים וחזקים
בידי משורר גדול ,״מגדולי המשוררים החיים
היום באמריקה ומי שנערץ ומשפיע על דור
חדש של כותבי שירה ״,כדברי נתן זך.
הפגישה עם קרילי ועם זך, הקריאה המשותפת
של השירים בתרגום (של זך) ובמקור,
ההומור הנפלא, הלבביות, כל אלה היו
בצחתא הקטנה ביום שישי בבוקר. יום טוב
להתחיל בו את השבת.

שדד פלד:

תסריט אחר

ה ס שי ההח מי שי ת
בזמן האחרון אני מתחיל לחשוב ברצינות שאולי שתי הגרות לירדן. עובדה, דווקא
עכשיו, לא להאמין, כמו עב״ם שהגיע מסין, הצטרפה לה פתאום לארבע הכושיות
הקבועות של ליל־הסדר שווארצע חמישית, מהממת, נועזת ושחומה בהרבה מקודמותיה,
ואני לא מתכוון לאשה של מייק טייסון. וכך, בערב החג השני, הלא הוא שושן־פסח,
מצאתי את עצמי מפצח ת׳קרקפת על כושיית־הכושיות המכרסמת בשניצל החי של
הזיקפה הלאומית: איך לערוך בחירות בשטחים הכבושים בלי אש״ף? ותאמינו לי שזה
סיפור מהעכוז המלכותי של ההפטרה, בערך כמו לענות על השאלה הניצחית :״מה
ההבדל בין ביצה לתרנגולת?״ בסופו של דבר, יאסר מחכה לרבין(עדיין) ,כך שהרבה יותר
פשוט להתאבד בקפיצה מהשטיח(במיוחד אם אתה אפיקומן קטן עם שפם) ,או, לחילופין,
לסקרק את קוץ פלשת מישבן האומה ברוח הסיסמה המיליטנטית המפוארת

מאחר והאפיקומן אלרגי, כידוע, לשטיחים, והקוץ (לצערי) תקוע עמוק מדי, הזעתי
חזק, כיאה לעוכר־ישמעאל אמיתי, וניסחתי מיזכר־הבנה (ביני לבין עצמי, בינתיים),
שיבהיר באותיות של קידוש לבנת־חבלה לאשפניקעס מהגדות והרצועות מה מצפה. להם
אם יעזו לתת את קולם לערפאתוש ולחבר מרעיו. להלן סעיפי מיסמך ועידת אבו־עלי,
או 10 סנקציות פלסטין:
( )1מי שיצביע אש״ף — ייאלץ להתייצב חמש פעמים ביום בתחנת מישמר־הגבול
הסמוכה למאהל מגוריו ולדקלם בעל־פה את מסכת בבא סיקרא ואת כל כתבי רבי
לי־שפיץ מאור הגרה.
( )2מי שיצביע אש״ף — תשכח ימינו, תדבק לשונו לסנטרו הלא־מגולח, וכו׳ וכי.
( )3מי שיצביע אש״ף — יביא במו ידיו להחלת הריבונות הג׳רוזלם־פוסטית על
המעורב המיזרח־ירושלמי המכונה אל פאגיר.
( )4מי שיצביע אש״ף — יגרום במו הפתק השחור־ירוק־אדום שלו להרחקת קבוצת
דהיישה סופרג׳יהאדס מגמר ה־אג־בי־איי ולביטול השתתפותה של פ״צ קלקיליה במישח־קי
הגביע העולמי ברומא.
( )5מי שיצביע אש״ף — לא ייסע אף פ׳ם עם הדוד יצחק להונגריה ויפסיד את
גולש־הגמל ההוני של חייו.
( )6מי שיצביע אש״ף — שיילך לעזה!
( )7מי שיצביע אש״ף — יצטרך להתחפש לשוטר שמתחפש לעיתונאי שמתחפש
לשוטר בשביל שלא יעשו ממנו קציעות בתור חציר מינהלי באחר האנצארים הדרומיים
שמתרבים לשימצה עם בוא החמסין כמו גרגרי פאסוליה בצלחת חמין (וגם אז, רוב
הסיכויים שהשבאב יעשו ממנו קבאב וירתכו לו ת׳שיניים הקידמיות בתור משתף־
פעולה).
( )8מי שיצביע אש״ף בערב שבת, יאכל אותה בשבת: מי שיעשה זאת בערב החג, יאכל
אותה בחג.
( )9מי שיצביע אש״ף — לא גבר!
ואם כל זה לא יעזור, אז —
( )10 מי שיצביע אש״ף — מארת אללה על שפמו המדובלל — יזכה לראות את זיו
.פני מוחמר נביאו מהר יותר ממה שחשב, ומתוך חצצית רותחת! שיזכור, הוא יצטרף אל
חללי תיבת נוח שלא נודע מקום קבורתם! כול כלב ביז׳י יומו!

לשעבר סנרו דויד, אפילו שעה אחת של נחת
— ביוזמה מרחיקת־לכת ל״שמיטת חובות״
כללית בין האגודה לבין מתנגדיה, שבהם גם
אותם סופרים הנשמרים לנפשותיהם ולפיכך
נשמרים גם ממנה ומשכמותה. ההצעה הועלתה,
כזכור, בעיקבות מה שקרה לדן בן־אמוץ
שניאות להצטרף לאגודה ונשלח להביא
״ממליצים
מה עוד? כן, נותרת בעינה התמיהה על כך
שזיסי סתוי, אחרון העורכים התרבותיים
ונקיי־הדעת במדורי הספרות שבעיתונות, לא
נבחר מחדש. מה קרה? — אינתיפאדה של כל
הגראפומאנים ה״מקופחים״?

מטעמי בחירה
לבסוף, להבדיל אלף אלפי הבדלות מכל
מה שנאמר עד כה, לא נצא ידי חובתנו אם לא
נברך כאן, במדור זה, את אחר מאחרוני המוהיקנים,
שריר ימים יפים יותר, המשורר והמתרגם
ק״א ברתיני, שפרש אף הוא מזירת
המתאבקים — אבל מרצונו החופשי. מטעמי
גיל, ואם אינני טועה — גם מטעמי בחילה.
בגילו באמת כבר מותר לו לאדם שיבחר לעצמו
את החברותא ההולמת אותו ואת אופיו.
ללמדך שאפשר גם אחרת. ושעוד לא גלה
כליל כבוד — לא מישראלי ובוודאי שלא
מקריית־ספר שבה. והדברים אמורים גם
בעזריאל קאופמן, ה״קאובוי״ הבודד, הישר
ונעים־ההליכות שסלנותו פקעה סוף־סוף ולא
הציג את מועמדותו.
ובסיכום 13 ,החברים החדשים בוועד יצטרכו
לעמול קשה־כדי למחות את חרפת הירושה
שהותירו להם קודמיהם, מה גם שכמה

מאלה האחרונים עוד שמרו על כיסאותיהם
ביניהם.
הבה נקווה כי המיספר 13 יתגלה הפעם
כמיספר בר־מזל, כמקובל בינינו היהודים, ולא
כאותו מיספר שאומות־העולם מעדיפות

לפסוח עליי•

נתן זך

החלו?
דליה רביקוביץ חזרה מארצות־הברית. שם
קראה משיריה במישכן השירה היוקרתי של
ניו־יורק (ה־ )¥וכן במקומות אחרים. מסעה
נערך בקשר עם צאת מיבחר משיריה בתיר־גום
אנגלי תחת הכותרת ״החלון״.
זהב אחרי הצלחת מחזותיו הפרדס ואנשים
קשים (הצגה חוזרת) בהבימה, השלים בימים
אלה המחזאי יוסף בר־יוסף מחזה חדש בשם
זהב, שיועלה אף הוא בהבימה. החזרות על
ההצגה אמורות להתחיל לאחר פגרת התיאטרון.

שירי
מים רבים
״לאורך הימים לאורך הימים״ הוא שם
כינוס שירים מאוחרים של המשורר הוותיק
ק״א ברתיני, מי שפרש בימים אלה מוועד
אגודת הסופרים.
שירי מים רבים הוא שם קובץ שיריה
הראשון של לאה קדר, מי שזכתה בפרס רון
אדלר של אוניברסיטת חיפה על שירים אלה.

! 9 7 1 0 1 7העו&ס היה
מאח

בגז ר עגז

דוכי אדם

א בי גי ל נאי

אולם אהבתו הגדולה של לוי
היתה ונשארה הריקוד. הוא,
שרקד עם טובי הרקדנים הישראליים
כנירה פז, רינה שיינ־פלד,
משה(קול 1דממה) אפרתי,
המשיך לרקוד ולהרקיד, להקים
להקות, להורות ריתמיקה להענקת
יצירתיות לבני הגיל הרך.

הרק דן מתימן קצין הודי
מתחת לגשר
ובלב דיזנגוף

לזכרו של עמית יקר,
מנחם יצחקי, לשלושים לפטירתו מאוז,

חזר אל יחידתו בצה״ל (;)3
כשיגיע החשבון ישלמו
טבין ותקילין על צו פיקטיבי

מחכים לפישר בפולין 4
אביר הכושר (;)4
קרבן תמים (:)3
לכלכו בגואש את בתי הכפר

כשיראה אותי ממול הוא לא
יחזור עוד 5,3ע״פ א.ד;).
ישמח בסבוב (:)4
מבריח מסין (;)4
שווה־נפש
מונוגמיסט

השלישיה של אסתר גריז
והשחקן שלה נכנסה בבריתו

של א״א בשו״ט (;)5
נעלמו עם הכסף בדרום אמריקה

בסעודת המצווה פסחו גם
עליו (;)4׳
אב הרחמים (;)4
ברוך השם; פילוסוף אחד עם
אתיקה (;)7
גמרו כבר להשמיד 3

מאונך:
)2יפונה בן־רגע, בכל מחיר!

)4צור משלו אכלנו שנינו;
)5מתוק לו מתוק לו כשמתקרבים
לירושלים (;)4,4
)6דג סוגד לשוקולד 6ע״פ
ש. אלישר);
)7ספור בדוי על מה שקדם
לבילויים בחולות ראשון

בטעות סולף המדור (;)5
נתון כלו במחמדים של
חמוקיה ואינו רואה את אור
השמש (;)3,4
זה לא היה בורג שאמר
שהעולה קשה לישראל כספחת

נצלה מאנטי פמיניסט בוער

אם גילה אצלה סימן אז
מצבה מר 3,2,3ע״פ א.ד;).
היימן מבכה במזרח (6מ)
(ע״פ ד. אלישר);
בשם אלוהים! זו מלאכה וזה
שכרה? ומי המציא אותה?

הפצול התחיל כבר בפלמ״ח

מה שקורה בתור החצר של
הרבי מגור (;)2
מלר בכור (;)3
לתלוי בנעימים (;)3

״הוא יורע לשם. מה נתן
אלוהים גוף לרקדן!״ כך כתבו על
שימעון לוי עוד בראשית דרכו.
עכשיו, החליט לוי שהוא רוצה
שגם האחרים יידעו.
לוי, אחד מילדי תימן שהובאו
ארצה בעיצומה של מילחמת־העולם
השנייה, התחנר בכפר־הנוער
שפייה(ליד זיכרון־יעקב),
שרת בנח״ל, היה רכז־פלחה בקיבוץ,
עד שהגיע למסקנה שעתידו
ברגליו.
ואז עלה לוי על המסלול תל־שבהן
אביב־לונדון־ניו־יורק,
למד
ורקד אצל גדולי מורי־הריקוד
(גרטרוד קראוס התל־אביבית;
דיים ראמברט הלונדונית:
מרתה גראהאם הניו־יור־קית).
אחר־כר
באו התפקידים כרקדן
וככוריאוגרף, בזה אחר זה:
רקדן ראשי בתיאטרון הבאלט הישראלי;
בין ראשוני להקת בת
שבע; כוריאוגרף של להקת האופרה
הוולשית הלאומית בהופעותיה
בעירו של ויליאם שייקס־פיר,
סטראטפורד־און־אייבון.
הווה כדיזנגוף. מששב לוי
ארצה, הוא הקים תיאטרון ג׳אז,

רקדנים לוי ופז
באלט עיאז —

תלמידות במרכז לריקוד

1 0 0 0ש ״ רו
יוגרלו פדי חו ד ש בין ה פו ת רי ם נבונה ארבעה
תשב צי ( כו ללתשב צו פני ם) רצופי ש ל ״העול
הזה״ וג ישלימו אתה סי סמה:

״מאיפה אתה ודע? קראתי !׳
את הפתרונות יש לשלוח אל ״העולם הזה״ ,תל־אביב, ת.ד ,136 .מיקוד 61001

— 11 ריקוד• בטן
שאחת מהצגותיו, חופש הביטוי.
זכורה במיוחד: על בגדי־הגוף של
הרקדנים הודפסו עמודי עיתונים;
רקדן פשוק־רגליים סימל
את המיספריים של הצנזור ורקד־נית־דוגמנית
יפהפיה וחשופת־חזה
ייצגה את חופש הביטוי.
בין ובין הופיע לוי גם בתיאטרון
(מתחת לגשר, בתיאטרון
האזהל המנוח, כשהבימאי היה
טברייני אחד בשם מנחם גולן,
כיום איל־הקולנוע המפורסם),
גם בסרטים אמריקאיים (כקצין
הודי, עם בינג קרוסבי ובוב הופ
בבדרך להזנדקתג) וגם בסיד־רות־טלוויזיה
אנגליות (סיפור
הרפתקה).

ועכשיו, מששני ילדיו של לוי
שוב אינם בגיל הרך — עמדי,
הבכור, ערב גיוס לצה״ל ומתעניין
באלקטרוניקה ובמחשבים
דווקא, ונועה, הצעירה יותר,
תלמידת־תיכון המצטיינת בציור
אבל גם בריקוד, פונה לוי לעניין
חדש.
בימים אלה הוא הקים בלב
דיזנגוף התל־אביבי מרכז לריקוד
— אבל ריקוד במובן המקיף
ביותר: באלט וג׳אז, ריתמיקה
לגילאי 4עד ,6ריקוד אירובי
ויוגה, וכמי שהאמין כבר לפני
שנים בחופש הביטוי, לא מפליא
שאצל לוי גם נושא ריקודי־הבטן
איננו נעדר.
העולם הזה 2697

גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם

סותם
אח, איזה יום נהדר היום. שני הילדים שלי
הלכו בבוקר לבית־הספר, והשאירו לי דירה,
כדי להתבודד בה כמה שעות. אחרי שהם היו
יהודים גלאט־כושר, שחגגו את הפסח במשך
19 יום, ואחרי שהיו מרוקאים למהדרין וחגגו
גם את המימונה, ואחרי שיום אחד הם פתאום
הפכו לפועלים קשיי־יום וחגגו את ה־נ במאי,
נעים מאוד להיווכח שלפעמים הם גם תלמידים.
זאת אומרת, עד לשבוע הבא, שאז הם
יוליו ישראלים גאים, ויחגגו את יום־העצמ־אות,
ולא הרבה אחריו הם שוב יחזרו למקורות
ויחגגו את ל״ג בעומר ו ...מה אני בכלל מתלוננת,
הרי שביתות־מורים כמעט ולא היו
השנה. גם כן משהו.

ממש מתה על שעון־קיץ. השמש שוקעת
בדיוק בזמן ארוחת־הערב מעל לשול־חן־האוכל.
היום מתארר, כאילו מספיקים

שסעו־גיר־ חדשות
אוכל

הנה טיפ נפלא שקיבלתי מטובה ארן, אשה
מקסימה וטבחית מעולה. כשאופים עוף בתנור
כדאי להשכיב אותו על הבטן, כלומר הגב
של העוף יהיה כלפי מעלה. השומן של העוף
נמצא דווקא בגב, ותוך כדי האפייה יתפזר
השומן וישמור על עסיסיות העוף האפוי. זו
סיבה ראשונה. הסיבה השנייה היא שהעוף
המוגש לשולחן לא ייראה כאילו הגיע
במיוחד לבדיקה גינקולוגית, כמו שהוא נראה
אצל כולנו עד עכשיו.

אם עד עכשיו טרם קניתם או קראתם את
סיפרו של יאיר גרבוז חסיד פולני, תעשו משהו
בנדון. שימו את הספר בסלון ליד הטלוויזיה,
ובכל פעם שמדברים שם על המשבר
במיפלגת״העבודה, על מזג־האוויר בגואטמ־לה־עילית,
על מה אמר הרבי מלובביץ על
הרב ש״ך ולהיפך, קחו את הספר של גרבוז,
פיתחו באיזה דף.שלא יהיה וקיראו קצת.
כל האמור לעיל נכון רק אם קטע כמו
הקטע הבא עושה לכם סיבובים בבטן ודמעות
צחוק בעיניים:
״בתור ילד פולני היו לי הרבה מאוד מיש־חקים
וצעצועים: שישה זוגות גרבי־צמר
טהור, שתי אפודות מצמר נפלא ועשר גופיות
כותנה. במקום דמי־חנוכה קיבלתי פיג׳מת־פלנל
משובחת, מעוטרת בשושנים בצבע
ורוד. המילה הלועזית הראשונה שלמדתי
היתה טריקוטאז׳ .באלבום שלי אני מוצא צילומים
שבהם אני, ולא כפיל, מבצע פעולות
מסוכנות ונועזות כמו רכיבה על אופניים.
האופניים היו, כמובן, רכושו של הצלם ונשענו
על רגלית ונתמכו על־ידי זוג הורים שגם
במצב הלולייני הזה היו מודאגים מאוד. אני
מוצא צילומים שבהם אני נראה לבוש בגדי

מלח וכובע מלחים — וזה היה, כמובן, תחליף
ללימודי שחייה.״
ועוד מישפט שאני מוכרחה :״עד עצם היום
הזה, היכולת שלי ליצור הקשרים פגומה, בגלל
מישפטים כמו, :במחבת יש שניצל וצ׳יפס.
אבא ואני נוסעים להלוויה.״׳
ספר חובה לכל מי שיש לו אמא פולניה
ולא חשוב מאיזה מוצא.

בזמן ארוחת־הצהריים אצלנו יש סדר. אני
מכינה את האוכל ומגישה. הבן הגדול שואל
למה שוב יש מרק שאכלנו בשבוע שעבר,
ולמה אין תוספת של קישואים, ולמה מגישים
אצלנו פירות במקום מנה אחרונה.
הבן הקטן, לעומת זאת, מספר בדיחות. הוא
חושב, כנראה, שתפקידו בחיים זה לשעשע
את בני־המישפחה.
הנה הבדיחה האחרונה:
ילד אומר לילדה: בואי נשחק באבא ואמא.
עונה לו הילדה: אתה כל־כך מיושן, חביבי,
בוא ונשחק באבא ומזכירה.
תמיד אחרי שהוא מספר לי בדיחה כזאת
הוא גם אומר: אני מקווה שהבנת...

תיירת נחמדה שפגשתי בתור בדואר אמרה
לי שהיא מאוד מתפעלת מארצנו היפה,
המעניינת והבלתי־צפויה. טוב, בענייו היופי
והעניין הסכמתי איתה, אבל את עניין הבל־תי־צפויה
ביקשתי לברר אצלה.
הסבירו לי, ענתה לי התיירת, שבכל העיתונים
שלכם מפרסמים כל יום את מחירי
השוק השחור, וגם הראו לי אתמול איך המיש־

חברת טעם טבע, המתמחה במוצרים האמורים
להבריא אותנו, גופנית, לפחות, יצאה
לשוק עם סובין שיבולת־שועל(קווקר, בלעז).
מחקרים הוכיחו — כך טוענים אנשי טעם
טבע — שסובין שיבולת־השועל מביא לירידה
של>!ל12־ 2655,בממוצע ברמת הכולסטרול
(אם אוכלים אותו כמובן) .אפשר למצוא בחנו־יות־טבע
וברשתות־השיווק באריזה של 250
גרם במחיר 4.80 שקלים.

ועוד דבר שנעשה בארץ לשם נרדף לבריאות
— טבשל, שיצא עם ארבעה מוצרים
חרשים: המבורגר אמריקאי מן הצומח, לאחיה
מן הצומח, שניצל צרפתי מן הצומח עם
פטריות ב״ן וטבשלים סיניים.
לפני שהלכתי לראות את הסרט איש הנשם
שמעתי עליו דברים נפלאים. בימאי —
מדהים! תסריט — גאוני! מישחק — אין מה
לדבר! עריכה — מהממת! צילומים — בל־תי־נשכחים.
האוסקרים — בכמויות מיסחר־יות.
ראיתי
את הסרט. יופי. מאור יכול להיות
שאילו לא שמעתי את כל הדברים הנהדרים
הייתי נהנית הרבה יותר.
ולמה כל הסיפור על איש הגשם? כי אילו
היו אומרים לי שיש מאכלים צימחיים טובים,

להפוך העור על ביטנו
שומר על העסיסיוח
יותר, והכי־הכי אני אוהבת לקום בבוקר ומד
שר כל היום להגיד לעצמי שבעצם קמתי ב־.7
פתאום נזכרתי שבשנה שעברה, לפני שהכניסו
את שעון־הקיץ לתוקפו, היו כמעט
מהומות. היו בעד והיו נגר והדתיים יכלו
לקום בבוקר כדי להתפלל או לא יכלו,
ושר־הפנים צעק על שר־האנרגיה ושר־האנ־רגיה
העליב את שר־הפנים, והיתה הרגשה
שהנה, הממשלה הולכת ליפול בעניין
שעת־אור אחת. והשנה — כלום.
סתם יום אחר הודיעו ברדיו ובטלוויזיה
שצריך להזיז את השעון שעה אחת קדימה. אז
המסקנה המתבקשת היא שכנראה מישהו
מאוד מתרשל בתפקידו או שבשנה שעברה
מישהו סתם בילבל את הביצים. או אולי זה
ההבדל בין יצחק פרץ ואריה דרעי, ושלא
תעזו בשום אופן לשאול אותי את מי אני
מעדיפה.

נכנסתי לחנות־חזיות וביקשתי לקנות
חזיה. בעלת החנות — שאותה אני מכירה
שנים רבות, אבל היכרות מאוד שיטחית,
כזאת של ״שלום, מה שלומך שאלה
איזה חזיה אני רוצה. חזיה יפה, אמרתי לה.
למה? בעלך נסע לאיזה מקום? צחקנו, סיפרנו
עוד כמה בדיחות וקניתי שתי חזיות. אחר כך,
כשסיפרתי את הסיפור לחברותי ולבעלי,
כולם אמרו שזו היתה גסות״רוח מצד
המוכרת, והוסיפו שאם אני נהנית מבדיחות
כאלה סימן שאני משוגעת.
אני לא מתווכחת עם העובדות. רק רציתי
להגיד שכנראה להיות משוגעת זה דבר נהדר,
כי הדברים, תחת להרגיז אותך, מצחיקים אותך,
והעולם נראה כל־כך יפה.
אגב, בעלי לא נסע לשום מקום.

שום כתוש מהקיבוץ
הוראת־קבע אצל הבעל
אולי הטבשל היה טעים גם לי, אבל אחרי
שאני שומעת שזה כמו המבורגר, כמו אוכל
סיני, כמו לזניה איטלקית וכמו שניצל צרפתי
ביין ופטריות — מה אפשר כבר לומר? בריא.

ואחרון־אחרון חביב לטעמי שוס כחוש של
קיבוץ דורות. בבית הפרטי שלי, כאשר אין
שום, כולם מאבדים את העשתונות ואף אחד
לא יודע איך לבשל. מסיבה זאת דאג בעלי,
שהוא הממונה על קניית מוצרים תוצרת חוץ,
לקנות מדי פעם צינצנת של שום כתוש ולהחזיקה
במקרר ליום־חסר־שום.
ניסיתי את השוס הכתוש של קיבוץ דורות,
ועם יד על הלב הוא יותר טעים, וזאת מבלי
להזכיר את העובדה שסיפרו לנו במסי־בת־העיתונאים
שבשום הקיבוצי אין כל חומר
משמר, אין חומצות וכולו טיבעי. צינצנת
קטנה ב־ 6שקלים, צינצנת גדולה ב־ 7.5שקלים.
ומי
שלא יודע ששום זה בריא־בריא־בריא
— שלא יאכל.

סנדלי־דנוור על עץ
מיספר טלפון ל שיחחרמזקדם

טרה שמה סנדלי־דנוור למכונית, ואיך תוך
שלוש דקות מגיע מישהו שמשחרר את המכונית
תמורת כסף.
מה שהתיירת שלי לא ראתה זה פירסומת
חיה לשיחרור הרנוורים. צלם המערכת ראה
וגם צילם סנרל־דנוור תלוי על עץ ב־אבן־גבירול
ועליו כתוב כדיוק לאן לטלפן
לשיחרור מיירי.
צודקת התיירת — יפה, מעניינת ובלתי׳
הגיונית.

מעצמת התיירות מתנת לך חוג
התבונן כמלווים של״נתור״ .הם ליוו אלפי טיולים בהצלחה כה גדולה.

סוכן הנסיעות המקצועי שבד יד ביד עם״נתור״ חה ב חר.

הס עדות נאמנה לתפיסת העולם שלנו.
כמו בתעשיה הטכנולוגית, כמו ברפואה המודרנית, כך גס בתיירות: החנוה הגזולה ביותו
מעסיקה את האנשים הטונים ביותר ומבטיחה לך את ההתמחות המקיפה ביותר בכל תחום,
נבל אזור.
כאשר אתה נוסע עם ״נתור״ אתה מרגיש בידיים טובות נבל מקום על הגלובוס.
אנו מעמידים לרשותך את המלווים המיומנים והמקצועיים ביותר ואת מומחי התיירות
הגדולים בישראל. אנו מעניקים לך את שירותיהן שלחברות התיירות הגדולות בתבל
כך אתה זוכה ליהנות מהתנאים הטובים ביותר בחברות התעופה, הספנות והתחבורה, עתי
המלון ובמסעדות. והכלנמזזיריס שרק ־נתור יכולה?זהעמיד לרשותך.
עוצמתה של ״נתור־ וקשריה, מאפשרים לנו להציע לך את מיטב המלונות ושירותי התיירות
במזדויסמא תחרות.
האנשים העומדים מאחורי ״נתור הם ההופכים את ־נתור למעצמת תיירות בסדר גוזל
בין?אומי ואת הטיול שלך למרתק ומתוכנן להפליא. שאל את סוכן הנסיעות שלך!

סוכן הנסיעות יודע שאם תזכור לטובה את יעד הטיולשלך, זה ישות גס את היעד שלו.
אתה ומכריך תשובו אליו.
כל סוכן מנוסה מנין שטיול מושלם צריך להיות מתוכנן לפרטי פרטים.
זו בדיוק הסינה בגללה סוכן הנסיעות המקצועי והמיומן ימליץ לך בביטחון על הטיולים
של ״נתור .״נתור הפכה נמשך השנים לסמל ומודלחיקוי בנוף התיירות הישראלי.
סוכן הנסיעות ישמח לשנת מולך, לבדוק, להשוות מחירים ומסלולים ולהוכיח בקלות כי
״נתור־ נותנת -יותר מכלחנוה אחות -תמורה מלאה בעז כספך.

איך אתה חצה לתפוס את ה שלם?
כל אחז אוהב את הטיול שלו קצת אחות. ד ק;נ תור יכולה להציע דובים כה רנות לבקר
בעולם הגזול.
המחלקות המקצועיות של ״נתור מאפשרות לך לצאת לטיול בהתאם לדרישותיך,
לציפיותיך וליכולתך. אנו מציעים אלפי טיולם על סוגיהם השונים: טיולים לקהל הרחב
לכל ו חני העולם, טיולים לגיל הזהב, טיולים למשפחות ובני/בנות מצוה, טיולי צעירים

שה מושלמת חופשה משתלמת
נ ותיכוניסטים, חופשות לימור, טיולי קמפינג, טיולים לשומרי מסורת, טיולי עומק, ועוד
בהתאם לרוישות המסתמנותואצל צינור הנוסעים.
נחבוה וצינית ואחראית, יש ל״נתור מחלקת מחקו ופיתוח השוקרת כל העת לשפר את
מסלולי הטיול הקיימים ולאתר ענווך יערי תיירות חדשים.
ב״נתור׳ עומרים לבחירתן יערי תיירות וניס:

ארה״ב, קנדה, מכסיקו, גואטמלה, דחם אמרקה, המזרח הרחוק, סין, דחם
אפרקה, מערב אירופה, מזרח איחפה, צ׳כוסלובקיה, פולין, סקנדינביה, ספת
ופורטוגל, תורכיה.
|.1כליעד שתבחר תהנה מ! ההתמחות של״נתוד -מעצמת הטיולים מס 1 ,בישראל.
בטיולים של ״נתור׳ אתה מקבל עולם ומלואו כי זאת היא תפיסת העולם שלנו.

דרוש א ת חוברת הטיולים של ״נתור״ אצל סוכני הנסיעות.

על מדטיקאים שלא הגיש לראות
אח ריסה ע1ר־ס־דץ
כחי1ח־לילה

וסי לא נא?
קהל של מאות גרש את כל המעברים
של בתי־הקולנוע לב ש־בדיזנגוף
סנטר. בקהל נראו עשרות
שחקנים, אמנים, אנשי־תפאורה וכמה
פוליטיקאים. יחצני הסרט הבטיחו
לנציגי־התיקשורת ששרים
רבים יעטרו את האירוע, אר מלבד
חברי־הכנסת דויד ליבאי, יוסי
שריד ואולי עוד כמה נציגים לא
נראו כל שרים. כל זה לא הפריע,
כמובן, לחוגגים להתפעל מכישרו־נה
של הזמרת ריטה, שלשם שינוי
לא היתה כל כר דראמתית.

הזמרת ריטה עשתה זאת שוב.
היא כבשה א ת הקהל בהופעתה
כפלורה, אשתו בסרט של השחקן יוסי פולק, שכיכב בתפקיד

הראשי (לצידה) .הקהל הופתע לגלות ריטה מינורית ולא
דראמתית, כפי שרגילים לראותה בהופעותיה על הבימה. רבים גם
לא זכרו שהיא סיימה א ת לימודיה בבית״הספר למישחק.

אבא של ויטה

האדון יהאן פרוז, המרכיב מיש־קפיים
בגלל פגיעה קשה בעינו,
שותה יין אחרי הסרט. לצידו עומד הבעל־הזמר רמי קליינשטיין.

\ ל 1ך ך ףןך איש״האופנה עודד גרא ואשתו אלה
( 1 14-111 \ 1 1 1 1 #11 במרכז) פגשו בעירית קופלר (מי מין)
,בתו של התעשיין מיקי שטראוס. אל המעצב נלוותה גם אמו.

נעוות הקריות 2 7
ידידתה.

שתיהן

הגיעו

למסיבה

מהקריות

שבחיפה. באחרונה השתלט על תל״אביב גל חדש
של יפהפיות צעירות, המגיעות מחיפה והסביבה,
וכובשות בסערה א ת מקומן בעולם האופנה.

סישפטני רירה בסיגנון עכשווי

ךדתך 1״ ך | 1ך 1ך ן איש־העסקים נתן טרנר וחברתו חיו־
11 —1111 /תה צווי, חיפאית במוצאה, זוג פופו1
1 .1ן
לרי בחוג הבליינים, מיעטו באחרונה לבלות מסיבות אישיות.

הזמר אדם, שזה זמן־מה לא

\ 11 1 1נראה במסיבוונ ובמועדונים

שונים, עשה גיחה למסיבה כשהוא מלווה באיש־

הקס מי ם יוריצי ובעוזרו האישי מיקי גלוגאו. אד ם
עונ ד כעת על תקליט חדש. לצידו גלית ורטהיי־מר,
חברתו היפה של אד ם דרוקר, מבעלי המקום.

שלהם, ועד עתה נערכו שם תצוגות
של כמה חברות. אך האירוע
המרכזי במקום היה מסיבת יום־
ההולדת של בעל־המקום איציק
דואניס, עורך־דין במיקצועו ו־חיית־לילה
מיקצועית, הנשוי ל
הדם,
סטודנטית. אז כמובן שהיו
שם כמה מישפטנים ועוד הרבה
יפים ויפות, המכירים את איציק
עוד מהתקופה שהוא ניהל את המר
עו־ון של רפי שאולי ואת הסי־זרמה.

אתר־בילוי
חדש נפתח ביפו בסמוך
לשוק הפישפשים. למקום קוראים
אוברדרפט, והוא בנוי בסיגנון
ההיי טק. כלומר, מאוד מודרני
ועכשווי, הרבה מתכת ופלסטיק
ונראה כמו לופט של אמנים ניו־יורקים.
מאז פתיחתו נחגגו בו כבר
כמה אירועים. מסיבות לא ברורות
החליטו יצרני ביגדי־הים שזה המקום
המתאים לעריכת התצוגות

עזות נשים

עינת זמורה בת ה־ , 16 שזכתה בתואר
סגנית עולמית מיס ״הוואיין טרופיק״
כבר מגלה כמה גינונים של כוכבת. הצלם תפס אותה ביציאה

מחדר״השרותים. מצדה זאבי (בצילום מימין) ,בתו של חבר־הכנסת
רחבעם זאבי, לוגמת בירה בין ריקוד לריקוד. זאבי,
בליינית תל־ אביני ת נמרצת, באה בחברת ידיד ותיק בשם אדי.

כתב: זוהר אוהליאב, צילם: אלי דסה

סירטי קולנוע בטלוויזיה

נזג תגגו

תדריו

חובה לראות

תל־אביב: מלל המילחמה
ההיא, פלה המבש, קפה מדד,
ארבע הרפחקות של ת ט ומירא־בל,
מ׳ הפדל אח חגיר רביט?
הדיקטטור הנחל. מיכתב מאשה
אלמונית, רטרוספקטיבה — פ״ר
פאולו פאזוליל.
חיפה: ם׳ הפדל את רולר
רביט?
ירושלים: שדות החיטה הארוסים,
פלה הכובש, ארבע ה ר
פחקוח של ח ט זמיראבל. מי
הפדל את רוג־ר רביט? הדיקטטור
הגדול.

תל־אגיג:
הדיקטטור הגדול

(פאר, מוצג נם בירושלים) —
הדימיון בין ספר יהודי לצורר
גרמני ממציא כמה מצבים אבסורדיים.

מי הפליל את

רוג׳ר רביט? (חן, מוצג נם
בחיפה ובירושלים) — כל יצורי
הוליווד המצויירים הוחרדו משלוותם,
כרי לשרת את המותחן המדגים
את החלום האמריקאי הקולנועי
בשלמותו. אין חיץ בין מציאות
לדימיון, ויצור מצוייר אינו
ממשי פחות מיצור חי. בוב הוס־קינס
אדיר בהתחשב בעובדה
שהצטלם בדיאלוגים עם ״מסך
כחול״ ,בוב זמקוס נהנה מגיבוי
מלא של שפילברג וממיקצוענות
עילאית של צוות מאיירים מופלא,
שזכאי גם זכאי לאוסקר שקיבל.

ארבע הרפתקות
שלרנטומיראבל(לב,ם וצננם

בחיפה, צרפת) — אריק רוהמר
צעיר מתמיד בגיל ,70 בארבעה
סיפורים קצרים ומבריקים על שתי
נערות, אחת עירונית ואחת כפרית,
המלמדות זו את זו פרקי־מוסר
ומינהגי־חיים.

דג ושמו ונדה

(טיילת, תדאביב, מוצג נם בירושלים
ובחיפה, אנגליה) — אחד הדגים
הנדירים באקוואריום הקולנועי.
ג׳ון (סלון פולטי, מעטי
פ״טון) קליז כתב תסריט והינדס
את דמויותיו כך שכל רגע הוא
בידור, שנינות, רומנטיקה ועוקץ.
צוות מיקצועי לא מפגר אחריו:
ג׳יימי-לי קרטיס מתגלה כקומי־קאית
אירוטית, מייקל פאלין כגמ־גמן
תמים וקווין קליין כמאהב
המפסידן(אוסקר מישנה).
*** פלה הכובש (מוסיאון,
דנמרק) — עובד־אדמה
מסירות טוטאלית

שוודי ובנו נמלטים ממולדתם
העניה, במאה הקודמת, ומחפשים
עתיד ורוד יותר בדנמרק השכנה.
קדרות החיים מוארת בחום האנושי
של הדמויות ובאהבה שיש לבימאי
בילי אוגוסט אליהן. עם מאכס פון
סירוב (אוסקר הסרט הזר).

מיכתג מאשה אלמונית
(תכלת, תל־אביב,
ארצות־הברית) -ועוז
. 1900 פסנתרן הולל חוזר נשעה מאוחרת
לביתו, ומוצא מיג תב שאשה אלמונית השאירה
גידי השרת. נמ שך הלילה הקצר שלפניו -כי
עם הנץ השחר צפוי לו דו״קרב שאולי ישים קץ
לחייו -הוא קורא אתה מיכ תג והצופים חוזים
נתובנו.
זה וידויה של אשה שאהבה א ת המוסיקאי
בכל נימי נפשה מן הרגע שבו ראתה אותו ברא שונה,
בגיל . 16 במשד כל השנים שחלפו מאז,
בילתה עמו ליל-אהבים אחד, שכתוצאה ממנו
נולד לה גן, ואחר כד השלימה עם העובדה
שנעלם ללא שוב. אהבתה מילאה אותה על
גדותיה, למען אהבה זו הקריבה כל מה שהיה
לה, כולל החיים עצמם.
לכאורה, סיפור לעיתוני״נשים. א ן לא כך
הוא נראה, ובוודאי לא כד הוא מתקבל על
המסד, תחת שרביטו של מאכס אופולס.
האיפוק, העידון, תנועות־המצלמה המושלמות

דוקטור נו (ערב יום־העצמאורב יום שלישי9 ,
במאי - )24.00 ,ג׳יימס בונד בראשונה בטלוויזיה
הישראלית. שון קונרי בהת מודדות הראשונה, ויש אומרים,
המוצלחת שלו, עם דמות הסוכן החשאי הבריטי המפורסם
מכולם. היום זה כנ ר יותר מסרט, זה אתר היסטורי. העלילה
מתרח שת בקאריבים, ואורסולה אנדרס יוצאת מן הים במו
ונוס של מכון שימשו(( .שנת הפקה)1962 :
* * נולדה לתהילה (יום־העצמאות, יום רביעי 10 ,
במאי) 14.00 ,״ שמאלץ לכל המישפחה. להיט קופ תי על
יתומה מיסכנה, ההופכת לברבור מושלם הרוכב על סוסים.
טאטום או׳ניל על הגביל שבין קאדיירה של ילדת״פלא
לבוגרת בגימלאות. אנתוני הופקינס וכריסטופר פלאמר
בחופשה משייקספיר והבימאי ברייאן פורבס, שמעניק
לרעייתו, נאנט ניומן, א חד התפקידי ם הראשיים( .שנת
הפקה)1978 :
האחיםקאראטזוב (יו ם שישי 12 ,במאי)22.30 ,
עיבוד שלא יספק את מעריציו של דוסטוייבסקי, אבלשייד לעיבודים הספרותיים היותר־מוצלחים של הוליווד.
יול ברינר הוא האח הבכור. מריה של יובאה מאירופה להיות
גרושנקה. אבל א ת ההצגה גונב רוב הזמן אלברט סאלמי,
המגלם א ת האח הממזר, ס מרדי אקוב. בימאי: ריצ׳ארד
ברוקס ()1958
אנג׳י ורה (יום רביעי 17 ,במאי- )22.03 ,
סיפורה של נערה יתומה בתו ם מילחמת-העולם השנייה,
בהונגריה הנכנעת לסטאליניזם המשתלט עליה. מרגש
ומפוכח גם יחד. ממיטב הסרטים ההונגריים. חבל שלא ניתן
מאז לחזות שוב בוורוניקה פאב המקסימה.

יחסים מסוכנים

לואי ז׳ורדן וגיון פונטיין •.פנינה אמי תית

(רב־חן, מוצג נם בירושלים ובחיפה)
— שחיתות וניוון של
האצולה הצרפתית המשתעשעת
במישחקי־כוח על חשבון החלשים.

המדברית לא פחות מן השחקנים, הרמיזה,
הבאה במקום אמירה -כל אלה הופכים הפקה
הוליוודית שיגרתית״לכאורה מ״ ,1948 לאחד
הסרטים המופלאים שידע הקולנוע.
ההסברים הארוכים על משמעות של תני-
עות־המצלמה הארובות מסביב לקתדרלה
בלינץ או זוויות-הצילום המיוחדות, בל אלה לא
הצליחו עדיין להרוס אתקסם אמנותו של
אופולס. אפילו ג׳ון פונטיין נראית כאילו
השראה מיוחדת ירדה עליה. מומלץ בחום.

כעול

יו גריפית בסרט ״סיפורי קנטרברי״
קולנוע של שירה

אלף הנשיס של נפתלי

סימנטוב (לב, תל-אביב,
ישראל) -מיכל ב ת־ אדס
נטלה על עצמה משימה קשה, כאשר החליטה
לעבד א ת הסיפור של דן בניה־סרי. הוא מתר חש
בירושלים שלפני מילחמת-העולם.
נפתלי סי מנ טוג הוא סו חר-סידקי ת, שקבר
נבר שתי נשים. שדכן מנסה לשכנע אותו
לנסות בשלישית. תחילה הוא מסרב, אבל
לבסוף הוא מתרצה לקח ת את פלורה התמימה,
שאין לה כל מושג מה הם חיי אישות. מאחר
שהוא עצמו סובל משפיכה מוקדמת, הנישואין
נידונו לכליה בכל מיקרה. סי מנ טוג אינו מעז
ללחוץ על אשתו החדשה, והיא נפחד ת ואינה
מבינה מה עליה לעשות. עד שיום אחד, היא
הולכת לקנות ב ד לשימלה, והסוחר מנצל א ת
תמימותה וגוזל א ת בתוליה.
לטובת מי שלא מכיר את הסיפור, לא יסופר
כאן ההמשף. מה שכן ייאמר הוא כי גם התס ריט
וגם הבימוי חוטאים באיפוק-יתר. כל כד
מנסים לשמור על חומרת הסיגנון, שהמרכיבים

הישן, בית מיפעל־הפיס, אבל כראי
לעשות כל מאמץ לעקוב אחריו,
ואפילו מדי ערב בערב.
זאת באמת רטרוספקטיבה, הכוללת
כל מה שעשה פאזוליני, ולא
אחד מאותם הקישקושים שמציגים
כדרר כלל בסינמטקים תחת השם
רטרוספקטיבה. כל מי שרואה
עצמו כאוהב קולנוע, חייב להיות

פאזוליני היה אחד ויהיר בדורו,
שילוב מופלא של משורר, בימאי,
צייר וסופר, שהיכה בתדהמה את

גלן קלוז, שכמעט זכתה באוסקר,
ג׳ון מלקוביץ ומישל פייפר הם
כולם בסדר, אבל הדקורציה משכנעת
יותר מהם, והיא אכן קיבלה
אוסקר.

ריטה: פלורה התמימה ל א מבינה
של העלילה נותרים פשוט סתומים. יש בסרט
די נתינים, כדי שיתפתח לכל מיני כיוונים, החל
מהצהרה פמיניסטית ועד לאפיזודה אתנוגרא-
פית על חברה פרימיטיבית, אבל כל זה נשאר
בגדר פוטנציאל. העלילה קפואה במקומה, וכד
נ ם הדמויות, שמן הרגע שנקבע אופיין, לא קו רה
להן עוד מאומה.
ריטה ויוסי פולק, בתפקידים הראשיים,
הולמים להפליא א ת הדמויות, ויש להם נוכחות
משכנעת. חבל שאין מניחים להם להפעילה.

פלאם כומביי(פריז.
תל־אביב, אימפריה ירושלים, הודו)
— סיפורו של קרישנה, נער שגורש
מכפר עני, ההולך העירה להחזיר
לעצמו כסף אבוד ולומד את
האמת העגומה של החיים בארצו.
סרט־מחאה של הבימאית מירה
נאיר, הודית שהיה לה מזל ללמוד
בהארווארד.

הקרנות מייחדות
רטרוספקטיבה:
פייר־פאולו פאזוליני -קולנוע
של שירה. מה שנוער להיות
אירוע־הפתיחה של סיומטק
תל־אביב בבניינו החדש, מוצג
עדיין מטעמים טכניים במישכן

עולם הקולנוע כבר מסירטו הראשון,
אקאטונה, ולא חרל לעשות
זאת עד סירטו האחרון. מאה
העשרים יום של סדום. מן
העיבודים של הקלאסיקה היוונית
(אדיפוס המלך ומדיאה) ועד לחזיונות
סימליים של העולם המודרני
(תיאורמה) ,מעולם־האשפתות של
רומא (אקאטונה) ועד לעולם
המופלא של האגדה (אלף לילה
ולילה) .מן הסאטירה(ציפורי שיר,
ציפורי טרף) ועד לפיוט הטהור
(מראה האדמה מן הירח) ,הוא
נשאר אחד ויחיד. איש לא הצליח
להידמות לו, או לעשות קולנוע
שידמה לו.
לשם שינוי, גם הצגת הסרטים
נערכת הפעם כמו ברטרוספקטיבה
מכובדת. כולם מוצגים תוך שבועיים,
ולא פזורים בהתנצלות בין
להיטים קלים לעיכול, על פני חודשים.
חשוב לראות.

עדנד, פיינדד ₪
העולם הזה 2697

^ ח 1נ ח 3י ל 1ן --
בעל המדור הזה מגיע, בתוקף תפקידו, לבירות רבות
בעולם. מכיוון שהוא סקרן מטיבעו, ומכיוון שהוא אוהב
את הנאות־החיים, את המיוחד והחריג, הוא רואה הרבה
דברים שהתייר הישראלי המצוי אינו מגיע אליהם.

מוסיאון בתחנת ־ רכבת

פאריס

הדיבורים על כך שיזמים
פרטיים עומדים לעשות משהו
במיבנה הישן של תחנת רכבת־צפון
בתל־אביב הריצו אותי בפעם
נוספת ל־ 0 £ 3 ^ ¥י ס $££ע4ץ בפאריס.

לפני
השיפוץ
תחנת־רכבת —

המוסיאון הנמצא ב־!1
£1£££מם׳ 62 היה בעבר תחנת־רכבת
גדולה. עם הפסקת הפעילות
בה, הפכו אותה, בהרבה דימיון,
כישרון וכנראה גם תקציב בלתי־מוגבל,
למוסיאון מרשים ושונה.
אלפי בני־אדם פוקדים אותו מדי־יום.
מיבנה־המוסיאון
יפה להפליא,
ונשמרה בו הצורה המעניינת של
התחנה המקורית. נוח ונעים לשוטט

יש חלוקה למיפלסים ולאולמות.
יש במקום מוצגים קבועים,
ויש אולמות לתערוכות מתחלפות•.
המוסיאון מכיל סוגים שונים
של אמנויות: ציורים, פסלים, צילומים,
חפצי-אומנות, ארכיטקטורה
(שירטוטים ומודלים) .במקום
נערכים אירועים שונים, קונצרטים
והרצאות.
בכניסה לבניין ניתן להשיג
מדריך של המוסיאון בשפות רבות,
ואתה יכול לנתב דרכך בעזרתו
ולעבור את כל האולמות והמוצגים
בסדר המומלץ.
יש במוסיאון גם מיסעדה, ב־מיפלס
האמצעי, והיא פתוחה לארוחות
צהריים וערב בימים ובש־

השעון הגדול והפסלים, לאחר השיפוץ
— מוסיאון

אמסטרדאם

ניו־יורק

ב ר 88

אל הרשימה האינסופית כמעט
של מקומות המשמשים את עליזי
העיר ניו־יורק, הצטרף לפגי זמן
לא רב בר חדש, שונה באופיו.
הבר ממוקם בפינת רחוב בליקר
ורחוב 10 מערב, שבלב איזור ה־ווילאג׳
.הוא בבעלות שלוש לסביות
צעירות ונאות, שהעניקו למקום,
מלבד שמו 88 גם משהו
באווירה, שהפך אותו תוך זמן קצר
לפופולרי ביותר.
מה שמייחד את המקום משאר
עשרות הברים, הפזורים ברחבי העיר
הענקית, הוא צוות־העובדים.
הצוות מונה כשמונה איש, וכל
אחר מהם בתורו פוצח בשירה אדירה
של קיטעי־אופרות מפורסמים
ומחזות־זמר, להנאת הנוכחים, שלעיתים
מצטרפים לשירה.
מיקרופונים אחדים פזורים במקומות
שונים, וכל איש־צוות, כשבא
לו, מתייצב מול מיקרופון הקרוב
אליו ושר בהבעה של רצינות
תהומית איזו ארייה קורעת־לב מתוך
אופרה או טרגדיה אחרת.
לעיתים מזומנות משבשים הזמרים
את הטכסטים, ומוסיפים
מישפטי זימה או מילים גסות,
שהיו גורמות למרים תעסה״גלזר
להתקף של עצירות.
לכל הריעות, מקום היסטרי
לחלוטין.
למרות שהבר הזה הוא בעצם
מקום־מיפגש לעליזים ולעליזות,
הרי שגם אם נופלת עליכם איזו
דודה׳ סנילית מניו״ג׳רסי, שהבטחתם
לה לילה בעיר, אפשר בהחלט
להביא גם אותה לשם.
היא לא תנחש לעולם היכן היא
מונחת.
עות שהמוסיאון פתוח.
יש גס בית־קפה במיפלס העליון.
לצידו
של המיבנה, ממש ליד
הרחוב הראשי, ניתן למצוא את
חנות הספרים והפוסטרים של המוסיאון,
ומיבחר הפריטים המוצעים
למכירה מרשים.
המוסיאון פתוח כל ימות השבוע,
מלבד יום שני.
ניתן להגיע למקום גם במטרו,
ויש לרדת בתחנת 0ת 1ז ,80116 קו

מקו לגמרי צ1וע

רק לעיתים רחוקות ממש אנחנו
פוגשים בבעל-מיסעדה או בבעל-
עסק המבקש במפורש שלא לכתוב
על העסק שלו.
זה קרה לי לא־מזמן באמסטר־ראם.
חברה הולנדית שלי סיפרה
לי על מיסעדה קטנה ונחמדה,
שכדאי לבקר בה. היא גם טרחה
להוסיף שהביקור שם כדאי — לא
בגלל האוכל, שהוא רגיל למדי,
אלא בגלל בעלי־המקום, שהם
משהו מיוחד. מצחיקים למות, כך
אמרה.
לקחתי איתי בת־זוג ונסענו למקום.
המיסעדה היא קטנה ממש,
ובלי בושה ובלי לבקש רשות, ובלי
לקבל אותה, מצרפים אותך לשולחן
שכבר יושבים לידו. לא קשה
לגלות מייד שההעדפה המינית של
שני הגברים, בעלי המיסעדה, היא
גברים. שתי דקות אחר־כך אתה

מגלה שההעדפה המינית של שתי
המלצריות במקום היא נשים.
באשר לטבח הקוריאי, השתדלתי
שלא להתעניין. פחדתי לגלות
שאת ההעדפה המינית שלו אני
עומד לאכול בקרוב.
בעלי המקום סיפרו לי שהם לא
רוצים בפירסומת. יש להם חוג
לקוחות מקומי רחב למדי, והכל
מישפחתי כזה וחברי, וכולם כמעט
מכירים את כולם, והם לא מעוניי־נים
להרחיב את העניין. הם גם לא
רוצים לעבוד כל־כך קשה.
צודקים. המקום פשוט וחסר־יומרות
לחלוטין. הסכו״ם לא תואם,
הצלחות נראות כאילו נלקחו
מעשרות מיפעלים שונים. אף צלחת
אחת אינה דומה לשנייה, לא
בגודל ולא בצורה, ולאיש זה לא
איכפת.
קוראים באוזניך רשימת מאכ
לים
מרשימה למדי, שלא היתה
מביישת אף את מקסים בפאריס,
נותנים לך זמן להחליט, אבל לפני
שאתה מחליט, מודיעים לך שלא
משנה מה שתבחר, הם יגישו סלט
תפוחי־אדמה, סלט־ירקות ושניצל,
כי זה מה שיש להם היום.
הם זורקים לנו את הסכו״ם על
השולחן, שנסדר לבד, ומניחים רק
מנה אחת בין שנינו(כנראה רוצים
שנריב מי יאכל קודם) .מספרים לך
כל הזמן בדיחות, חלקן גסות,
ונראה שהקהל נהנה מזה, כי היה
מלא וצפוף וצוהל, ואנחנו מצאנו
את עצמנו נהנים גם.
באמצע הארוחה ניגש אחד הבעלים
אל בת־זוגי והציץ לה מקרוב
במחשוף. היא קצת נבהלה, והוא
הרגיע אותה ואמר לה שרק רצה
לראות באיזה צבע התחתונים
שלה. אתה לא יכול שלא לצחוק.

י*ד י

ניריורק כאשר אומרים חיי־כלב, בדרך כלל מתכוונים לחיים בזבל. חיים של
עליבות, רעב ומחסור.
לא כך הוא הדבר בניו־יורק. בעיר זו, כאשר אתה שומע מישהו אומר
חיי־כלב, אתה גס שומע נימה ברורה של קינאה. בעיר, שאלפי אנשים
חסרי־בית מתגלגלים ברחובותיה, חיי־כלב הם עלייה למחלקה ראשונה.
המישפחות האריסטוקרטיות של ניו־יורק לא יכולות להרשות לעצמן
להחזיק ברשותן כלב, מבלי -שיהיה לו פסיכיאטר צמוד. פסיכיאטר כזה
גובה כ־ 100 דולר לשעה של טיפול, שבה הוא שומע על תלאות־חייו של
הכלב הפציינט מפי הבעלים, מקבל הסברים על ילדותו העשוקה ועל
הטראומות שעברו עליו, ובאותה ההזדמנות יכול גם הפסיכיאטר לקבוע
לעצמו עמדה ברורה למדי באשר למצבה הנפשי של מישפחת הכלב( .זה
מזכיר לי את הסיפור על הבחור שהלך לפסיכיאטר כשהוא לובש חצאית־מיני
מעור שחור, נעלי־עקב אדומות ועגילים ענקיים, ואמר לו שהוא בא
אליו בקשר לאחותו).
מאחר ופסיכיאטר־לכלבים זה כבר לא חירוש, וכבר ראינו אחר כזה
בסרט היחפן מבברל׳ הילס עם בט מירלר וניק נולטה, הרי שבכל זאת יש
חידושים בחיי־הכלב. היום אתם יכולים לקחת עבור הכלב המיוחס שלכם
גם מורה לנימוסים והליכות. לא מאלף־כלבים, חס וחלילה, אלא ממש חנה
בבלי כזו.
האמריקאים, שהם שבויים בקיסמי האצולה האירופית, עד כדי טימטום
ממש, טוענים שהם פשוט חייבים מורה־לנימוסים־והליכות לכלבים שלהם,
אם הם רוצים לקחת אותם לאירופה לחופשה( .מעניין אם המורים האלה
מלמדים את הכלבים שלא לנגב את הטוסיק בווילון של מלון חרציסטר.
בלונדון, אחרי שהם עשו קאקי על השטיח בלובי).
אם כל זה אינו מספיק, הרי שבעיר הזאת מצויים פנסיונים לכלבים,
הגובים כ־ 45 דולר ללילה, המעניקים בתמורה לכלב הנופש חדרון מפואר
עם שטיחים מקיר לקיר, מוסיקת־רקע סטריאופונית, טלוויזיה ציבעונית,
וידיאו וקלטות של המישפחה המתגעגעת, המדברת אל הכלב. רק הצפייה
בקלטת כזו מצדיקה שעה נוספת של הכלב אצל הפסיכיאטר שלו.
אינה מציעה לנוסעיה. ובזה
את התפריט המוצע לכלב, גם
לא נגמרים הפינוקים. הדבר הכי א 1היום בניו־יורק זה להזמין צייר
הביתה, שיצייר פורטרט של הכלב.
העניין עולה בין 600ל־ 1000 דולר, תלוי בשם הצייר ובטימטום
הבעלים. אחרי שהציור מוכן, אפשר לתלות אותו יחד עם תמונות המייסדים
בסלון, או עם תמונות אבותינו המנוחים בסיפריה, ולחשוב שזה עושה
רושם על מישהו.
לא יכולתי להתאפק וצילצלתי לחברה שלי, מתי מאשקלון, שיש לה
כלב בשם יחזקאל, ושאלתי אותה מה דעתה על העניין. היא ביקשה ממני
לטלפן אליה שנית כשהחום יירד לי.

ברגע שנכנסים לאווירה של
המקום ותופסים את הראש הנכון
(היין גם קצת עוזר) ,אפשר ממש
ליהנות מהערב החריג הזה.
למנה אחרונה הם מציעים לך או
גלידה של הבית (גלידה שהם קונים
בעצמם) או משהו שהם קוראים
לו דסרט סזרפריז.
בת־זוגי הזמינה גלידה(כבר היו
לה די הפתעות בערב הזה) .אני
הזמנתי את האפשרות השנייה.

שנינו קיבלנו את אותה הגלידה
בדיוק. אלא ששני בעלי־הבית ושתי
המלצריות צרחו לי באוזן,
בזמן ההגשה ,״סורפריזזזז!״
אני נורא נהניתי מהמקום הזה.
בת־זוגי עדיין בטיפול, אך מצבה
משתפר. למרות שהבטחתי שלא
להזכיר את המקום, אני רק אומר
לכם את השם :״ 1 £ 10״ .את
הכתובת, אם נורא תרצו, תצטרכו
למצוא לבד.

ארנון 77

הורוסהוס
כזרים

*,בניכזיני

מזר החודש:

עוון־

שגה שד
אלימות,
תאונות, אסונות ופיגועים

יותר, שבהן לא קורים דברים הראויים
לציון. אחרות כאילו מזמינות אסונות.
אנשים לא תמיד מסוגלים להביע מה
שהם מרגישים. אבל רבים יוכלו לומר
שמשהו באוויר אינו טוב. כלומר, באילו
ממתינים לאיזשהו אסון.
למעשה, אין זו רק הרגשה. מיקום
הכוכבים גורם לאלימות המורגשת בא וויר.
תקופות מסוכנות, שבהן האלימות

רבה מתמיד, ידועות מראש, וכדאי
לדעת עליהן, לזכור א ת התאריכים
ולהתחשב בהם. כן שבתקופה מסוכנ ת
אנשים ימנעו מלסכן את עצמם.

מוכרים או שבהם אפשר להיפגע, אם
על-ידי איבוד רכוש או על-ידי פגיעה ב גוף
או בנפש.
ממהלכו של כוכב מרס (מאדים)
אפשר ללמוד על מה שקורה או יקרה
בעתיד. מרס נמצא בכל מזל כחודש
וחצי בערך. המעברים של מרס ממזל
אחד למזל הבא תמיד רגישים. אך יש
מעברים המלמדים על סכנה אמיתית.
במיוחד כאשר מרס יוצר זוויות קשות
לכוכבים אחרים. כשמדובר בכוכבים,
שיש בהם עוצמה חזקה לחיוב ולשלילה,
המצב באמת מדאיג, משום שאז מת רחשים
תאונות ואסונות, ולא רק אצלנו,
אלא בעולם כולו.
כדאי לעקוב אחרי מה שעומד לקרות
בחלק שעוד נותר מ״ ,1989 ולהתכונן
לתקופות שבהן לכוכב מרס תהיה שוב
השפעה על העולם. בימים אלה עבר מרס
מתאומים לסרטן. זה מיד גרם לעלייה

להביא לתקופה מסוכנת. כן שגם מאי
׳89 לא יהיה נוח. מה־ 12 במאי מתחיל
כוכב מרקורי (הקשור בתחבורה, בג-
סיעות במכוניות וכו׳) בנסיגה, ומצב זה
מחזקק אא ת
ביוני. זזה

עודד מחז
ה עו
5ביוני.

עד ה
יימשך ע ד
״ מ י 1ך
הצורן להגביר עירנות ולהיזהר. מרס ב -ן
מזל אריה יוצר זווית קשה לכוכב פלוטו? .
כששני אלה יוצרים זווית קשה ביניהם
השטח מוכן לכל מיני פורענויות. הביטוי
הראשון והבולט הוא על הכביש. תאו נות,
פיגועים ותקריות אלימות יתרבו
במיוחד בין ה״ 28 ביוני ל״ 7ביולי. זהו
זמן קשה ומסוכן.
ב״ 20 בספטמבר עובר מרס מבתולה
למאזניים ושוב יוצר זוויות קשות. ב ת חילה
עם אוראנוס ואחר־כך עם סטורן
ונפטון, וכפי שקורה עכשיו, גם אז,
יימצא כוכב מרקורי בנסיגה, ויגרום
להתגברות התאונות. אנשים יימצאו ב-
מצב-רוח תוקפני, אלים וחסר־התח-

מתי צריו להיזהר, מתי להישמר
ואלו פורענויות צמיות לנו ב־?1989

בימים אלה שוב מרבים לשמוע על
תאונות־דרכים, על ניסיונות לפיגועים
ועל אלימות בכלל. יש תקופות שקטות

נהג, היודע מראש שכדאי להיזהר
בזמן מסויים ואיכפת לו מחייו, לא
יתעקש להסתכן. מי שמצפצף ואומר
שהכל שטויות נהנה מהרגע, אן עלול
לשלם מחיר יקר. כנ״ל לגבי פיגועים.
בתקופה המזמינה אלימות, יש סיבה
טובה לבדוק היטב חפצים חשודים,
להימנע מלהסתובב במקומות לא-

בתאונות ולהתגברות האלימות בארץ
ובעולם. הפעם משום שמרס עומד מול
כוכב אוראנוס, והזווית שהם יוצרים
היא אלימה ומסוכנת.
כשמרס משתחרר מהשפעתו של או-
ראנוס הוא יפגוש בסטורן ובנפטון, שגם
הם יגרמו לירידה בעירנות, להתפרצות
של רגשות ולאיבוד שליטה, שעלולים

שבות. מה״ 16 בספטמבר עד ה־ 5ב אוקטובר
יגברו התאונות והפיגועים. ב חודש
נובמבר יהיה כוכב מרס במזל
עקרב ובין ה 20-עד ה־ 28 בחודש הוא
ייצור צמידות עם כוכב פלוטו. זה יהיה
שבוע מסובן, שבו התוקפנות והאלימות
יגרמו לאסונות, וכדאי למתן א ת התגו בות
ולמנוע אסונות.

חשים די לחוצים, בגלל הצטברויות של
כל מיני בעיות, שלא מצאו בינתיים א ת
פיתרונן. התיסכול,
שמלווה א תכ ם באח־רוגה,
עלול לגרום ל־התפרצויות-זעם
ול התנהגות
אימפולסי בית
ותוקפנית. חו*
סר־השקט והמיכשו-
לים, שעוצרים אתכם
21 במרס -
מבלי שתבינו אתה 20
באפריל
סיבה להם, גורמים
לכם לסכן א ת עצ מכם,
השתדלו להיות מאופקים ומתו נים
שלא תפגעו בעצמכם ובקרוביכם.

עדיני כספים חייבים להדליק אצלכם (ירה
אחסה. אתם ם1עדים לטעות בשיפוט ילסבך
אח עצמכם בהתחי־בר
יות שלא בחר איך תצליחו
לצאח מהן. בראי
להתייעץ עם מביד־דבר
1לא להיכנס להוצאות.
נם אם יגיש עבש׳! כספים
יהיו אלה כספים ש־תזדקקי
להם בקרנב.
שימח עריהם. היכרויות
חדשות, נסישת. ביקו !!£8611351
רם יהרבה ידידים מסביב
משפרים מאוד את ההת שה. בתחום
הרומנטי אתם קוצרים הצלחות בקליח.

מרקורי מתחיל בנסיגה וזה י תב ט א בבריאות.
אתם זקוקים לביקורת רפואית
וצריכים למצוא זמן
לבני-מישפחה שאינם
חשים טוב. בעבודה
צריך להיות מאוד
זהירים. יש מי שמנ סה
לטמון לכם מלכו דת•
בכל זמן אחר לא
הייתם נופלים לתו כה,
אן השבוע העי 21
במאי ־
20 ביוני
מו ת יורדת. נסו להי צמד
לשיגרה, ולחשוב
על בל מילה ומעשה, לבני שיהיה מאוחר
מדי. ברומנטיקה מתחילים בהיברויות.

ודנו 12711 שחפים אתכם להתנהג בצורה
שאינה אופ״ניח לבם. במקעדהעמדה החליטו
שהניע הומן להשליט
סדר ולא כדאי לסכן
אח ם ק 1ם כם ואח מעמר
בם. יש לכם נטיה לשנות
בענייני כספים. שים!
לב והיזהרו. נסיעה, פגי1

א 1ראיון שיתקיימו
סו ס
ב־ 14 או ב־ 15 בבוקר
;21 ביוני -
עשויים להפתיע אחכם
כ 24 ביולי
לטובה. תהיו במיטבכם
ותשיג! דברים בקלות מפתיעה,
בך שבבת אחת תח 1ש 1הקלה ושינד
חת־ח״ם. שכמוה לא חשת כבר זמן רב.

מיספר הצעות בעבודה יעוררו בכם צי־פיה
והתלהבות עצומה. הדיעה עליכם
טובה מאוד, אך לא
בדאי שתקחו על עצ מכם
יותר ממה ש א
ת ם מסוגלים להס פיק.
הבריאות עדיין
רגישה, והבעיה העי קרית
קשורה בגב, ב שיניים
ובבעיות ב עור.
כדאי לגשת ול טפל.
ה 6-ג בחודש >11 ;]11111118
קצת מסוכן לנסיעות,
לחתימות או להתחייבויות לטווח רחוק.
תהיו מבוקשים ומקובלים בחברה.

במקום העבודה אתם נכנסים לתקופה, בת
שלושה שבועות, שבה כדאי לנהוג בזהירות
מירבית. יש נמיר, להסתבך
עם הממונים. חבל.
כ׳ אתם עומדים לפני
קידום או בעיצומו של
שינוי לכיוון זה, והחורש
הקרוב יכול לנחם לכך
שתוכנית בטוחה תתע1111111

אז אף תתבטל. בת22
בא 1ג 1ס ס -חום הרומנטי חשוב
22 בספסמבר
מאוד לשוחח עם בני
הזוג ולהבהיר אח עצמכם.
כל דבר שהוא מעורפל יכול להתפרש
בדרך הפוכה. ואף לנחם לבעיות מיותרות.

הבריאות אינה שובה. אתם חשופים
למחלות. כוח ההתנגדות שלכם חלש
מתמיד. ה 13-עד ה-
15 בחודש הם היותר-
קשים. תסבלו ממצב-
רוח בבד ומהרגשה
שאי-אפשר לצאת מ הכבדות
שנחתה עלי כם
באחרונה. במים-
פר דברים ככל זאת
תרגישו פיצוי. נסיעות
לחו׳׳ל ינעימו לכם את
הזמן. קשרים עם בני
מזל תאומים או אריה יכולים לעודד
ולעזור לכם. בעבודה את ם מגלים יוזמה.

אתם בתקופה של פריחה מחודשת. סביבכם
ח״ חברה סואנים. אתם מבוקשים ומחוזרים.
אינכם לבד והתנהנוחכם
שונה מתמיד. עכשיו
תוכלו לפתוח או לחזק
קשרים רומנטיים. יש
אפשרות לשקם אח הגוף
ולשפר את הבריאות.
בעבודה כדאי שתעז!
לבצע שינוי. צריך
לדבר עם האנשים המתאימים
והם נמצאים
באיזור. יתכן שתצטרכו
לוותר על כסה עקרונות שעצרו אח החקד־מותכם
בעבר. תקופה נעימה לטיולים.

בשורה משמחת, הקשורה לארץ שמעבר
לים, תשפיע לטובה. ברומנטיקה אתם
ממש חוגגים. כדאי
לזכור שקשרים שית חילו
בחודש הקרוב
הם בעלי טווח קצר.
בענייני כספים זהו
שבוע קשה ומאכזב.
אל תשקיעו. אל תבצ עו
עיסקות. אל תחת }
2בנובמבר -מו. ובקיצור, הקפיאו
20 בדצמבר
את השבוע בכל מה
שנוגע לפיננסים. אפ שר
ליישב אי-הבנה עם בני-הזוג הקבו עים
בשיחה גלויה, ובכך אתם מוטחים.

בעבודה אתם נמצאים בתקופה מאוד רגישה.
משהו יכול עכשיו להשתבש. מלל אינפורמציה
מוטעית, שתניע ד
ממונים עריכם. כדאי שתדבר!
איתם ותקשיבו
למה שקורה מסביב.
היזהרו שלא תסתבכו
בעניין שיבול לסכן את
מק1ם עבודתכם. המכר
ניח עלולה להתקלקל.
21 בדצמבר ־
לפני כל נסיעה כדאי
19 בינואר
לבדוק היטב אח המבעית.
בתחום הרומנטי
חל שיעי פתאומי ומאכזב שלא ציפיתם לו,
אך אל דאנה, זה יסתדר ויחלוף תוך שבוע.

קצת קשה לכם. יותר מת מיד אתם נא לצים
להימצא בבית או ב מקומו ת סגורים,
שאינם אהובים
עליכם. את ם מוגבלים
ואינכם יכולים לפעול
בחופשיות כפי שאתם
רגילים. אינכם מרגי שים
טוב בעיקר בין
ה־ 13ל 15-בחודש. ב רומנטיקה
אתם חוגגים,
אבל חשוב שלא
תגיעו למצב של אי-
הבנה עם הפרטנרים.
זה יכול להביא א תכ ם למצב קיצוני
ומוזר, שאתם כלל לא התכוונתם אליו.

ידידים • אמס אחכם קשות ה שמע. זה קורה
כבר ב־ 11 או ב־ 12 בחודש. אל תצפו לעזרה,
וכראי שתשימו לב לשינוי
ההתנהגות. בבית מתקלקלים
אביזרים חיר
נ״ם, ויש סבוה שיפרצו
וינגב! חפצים היקרים ר־ליבכם.
דאגו שלא לשכוח
ושלא להזניח דבר.
בתחום החמנט׳ עליכם
19 בפברואר
לקחת יוזמה. תופתעו
20 במרס
מהתוצאות. בני סרטן ר
עקרב לא יובלו לעמוד
בפניכם. בתחום הכספי ה־ 6ו וה־ 7ו הם ימים
מועדים לביצוע טעויות !להפסדים כספיים.

תאומיו

מאזנ״ס

עקת

הזמן פוחדת שאף אחד מהם לא יהיה מקופח.
ה״גרולה״ עושה המון רוח, וכל מי שרואה
אותה־ מייד מתאהב בה. היא יודעת להקסים
מבוגרים, ונראה שהכל הולך לה בקלות. כשהן
עובדות בחדר שלהן, הקטנה עובדת
ומתרכזת, והגדולה מפטפטת ומדברת.
כששתיהן יחד, ה״גדולה״ תמיד פתוחה,
משוחררת, משתתפת, וה״קטנה״ עומדת בצד
ולא משתתפת. קשה לי לראות את זה, אז
במצב כזה אני תמיד איכשהו עוברת לירה
ומחליקה לה ליטוף של חיבה על הראש.
כשאבא שלהם מגיע אחרי־הצהריים
הביתה, שני הגדולים ישר מתנפלים עליו.
ה״קטנה״ נשארת בצד, ואז אני מוצאת את
עצמי דוחפת אותה אליו. נראה לי ש־ל״גדולה״
יהיה קל יותר בחיים ושה״קטנה״
תצטרך להתאמץ.

תגובת ז,וו<ות אברמסון

^ ילדים שלנו בני 10ו־ ,8מתחרים ביני!
1הם כל הזמן. הקטנה ילדה נהדרת ו״טו־בה״
והגדול מאור פרובוקטיבי. כשאנחנו
מבקשים שיסדרו את החדר שלהם, היא תמיד
מסררת והוא מתחמק. כך גם כשאנחנו
מבקשים שיערכו את השולחן, או כל פעולה
אחרת.
בקורס בבית־הספר להורים הציעו לנו
להכניס את שניהם ל״סירה אחת״ ,לדבר
אליהם כאל קבוצה. אם נעשה כך, איפה

היחיד בתוך הקבוצה? ואם אנחנו מבקשים
מהם כקבוצה לעשות משהו, אחד מהם עושה
ובא להגיד שהוא עשה ולא אחיו, איך להתייחס
לזה?

ח>ו 3ח ז*וו*דו אס־מסון
• אם רוצים לצמצם א ת התחרותיות
בין הילדים, כשילד א חד הוא ה״טוב״
והשני הוא ה״רע״ ,יש להתייחס אליהם
כאל קבוצה וכך מטשטשים אתה הבדלים.
כשההורים
רואים שיש בלגאן בחדר-
הילדים, לא כדאי להתחיל לחקור מי
עשה א ת הבלגאן, אלא לומר :״אולי
תסדרו א ת החדרו״
ואז, אם הילדה ה״טובה״ מסדר ת
ובאה לספר שהיא סידרה, לא להתייחס
לזה, אלא לומר :״יופי שהחדר מסודר״.
או ״אני מאוד שמחה שהשולחן ערוך״.
להתייחס לפעולה, לא למי שביצע אותה.
הה תמקדות היא במשימה שצריכה
להתבצע, ולא במבצעים.

שואכת וש*וויון
ן* ש לי תאומות בנות ,5ועוד בן גדול בן .7
הבעייה היא עם התאומות. זה התחיל,
בעצם, בזמן הלידה. אחת, שאני קוראת לה
ה״גדולה״ ,נולדה ראשונה, והיתה גדולה
במישקל. האחרת היתה פג בעת לידתה
והיתה צריכה להישאר חודש באינקובטור
בבית־החולים. בחודש הזה טיפלתי, בעצם, רק
בתינוקת אחת. אבל מרגע שה״קטנה״ הגיעה
הביתה, הייתי עסוקה רק בה. מאז ה״גדולה״
יודעת שהיא הגדולה, וכך היא גם מציגה את
עצמה :״אנחנו תאומות, ואני הגדולה״.
אני שואפת לשיוויון בין הילדים, אני כל

• תפיסת ״מיגרש״ במערך״המיש־פחתי
אצל תאומים היא חזקה באופן
מיוחד, כי כולם כל הזמן עושים הש וואות
ביציהם. זו כבר עומדת, השנייה
עוד לא. זו התחילה ללכת, השנייה עוד
זוחלת על ארבע. ההשוואה ביניהן היא
עניין יומיומי.
ההשוואה הזו מ חזק ת אצל הילדים -
לא רק תאומים -א ת התחרותיות,
מחזקת א ת התחומים ואת המיגרשים
שהם בחרו לעצמם. ילדים חושבים,
בטעות, שרק א חד יכול להיות הילד
ה״טוב״ ,רק א חד יכול להיות הילד
ה״פתוח״ ורק א חד יכול להיות הילד
ה״סגור״.

ילדים יודעים שהם מרשימים מבו גרים,
אבל הם יודעים שהחנדלאך
שלהם לא עושים רושם על ילדים
אחרים. ה״גדולה״ שלך יודעת איך
למצוא-חן בעיני המבוגרים.
יש סבירות שהדברים ישתנו אם
ת תיי חסי אל שתיהן כאל קבוצה, ולא
כאל שתיים נפרדות.
לדוגמה :״יופי, ילדות, שערכתן את
השולחן״.
״אבל אמא, היא לא עשתה כלום, רק
אני עשיתי״.
״זה לא חשוב, אני נורא שמחה שה שולחן
ערוך.״
זה מקטין א ת התחרותיות ומטשטש
את ההבדלים.
דבר נוסף: חשוב -בעיקר אצל תאו מים,
אבל גם אצל אחים בכלל -שלא
לערוך השוואות. כל זמן שאת מס תובב ת
בהרגשה שה״קטנה״ היא ה״דפוקה״
וה״מקופחת״ ,היא מרגישה את זה
וההרגשה שלך מנציחה את ההתנהגות
שלה.
זה הרווח של ה״קטנה״ ,שאומרת
לעצמה :״אם אני מקבל ת פיצוי כל הזמן,
סימן שמשהו איתי לא בסדר, אני זקוקה
לתמיכה, אני זקוקה לפיצוי, אני לא
צריכה להשקיע כדי להגיע, וכל זמן
שאמא שלי דוחפת אותי, זה בסדר.״
ה״גדולה״ תופס תאת תשומת״הלב
של הסביבה על־ידי המתיקות וה-
חנדלאך שלה. ה״קטנה״ מקבלת תשו־מת־לב
בכך שהיא מופנמת.
חשוב לא לקבע א ת הדימוי שיש לילד
על עצמו, אלא לתת לו אפשרות של
תנועה ממיגרש למיגרש.

אם ״הקטנה״ לא תקבל פיצוי על
הפאסיביות שלה, היא תחליט, אולי,
לנסות גישה שונה. אם ה״גדולה״ תקבל
פחות תגובה על ההתנהגות, היא תהיה,
אולי, שקטה יותר.

לא חשוב מי עושה את הרעש או את
הליכלוך, מי מפריע, או מי רב עם מי.
חשוב שיהיה שקט ונעים. ואם זה לא כך,
אוכלים ההורים בנפרד במקום אחר, או
בזמן אחר, כדי שלהם יהיה שקט ונעים,
ולא כדי להעניש ילד זה או אחר.

^ ש לנו שלושה ילדים. הגדולה בת , 13
הבינוני בן 10 והקטן בן .5אנחנו נוהגים
לאכול את ארוחות־הערב. ביחד. לעיתים
קרובות מאוד קורה שהילדים ממש ממאיסים
את השהות ליד שולחן האוכל. הם לא עושים
דברים דרסטיים ובוטים, אלא מתגרים זה
בזה, מנדנדים, מקשקשים קישקושים בלתי־פוסקים.
מה לעשות?

״לילד •ש חברה״

מנדנדים ומתגרים

תגובת ז*וו*ת אבו־מסון
• קרוב לוודאי שבעבר נעשו ב־מישפחה
שלכם ניסיונות להקנות לי לדים
נימוסי״שולחן. קרוב לוודאי ש הילדים
שלכם כבר יודעים איך צריך
להתנהג בזמן הארוחה. ההורים צריכים
להיות המדריכים של ילדיהם, וכדאי

שהארוחה ביחד תהיה נעימה. אם קורה
שמתחיל נידנוד כזה, אפשר לומר ליל דים
:״אנחנו נורא מצטערים, אבל אנחנו
רוצים שהארוחה תהיה נעימה, ולא נעים
לנו, אז אנחנו הולכים לאכול בחדר
השני ״.ואז לק ח ת את הצלחות ולעבור
לחדר השני.
אפשר לומר :״מאוד לא נעים לנו
לאכול כך. אנחנו יכולים לעבור לאכול
בחדר השני, או לצאת לאכול משהו
בחוץ, אבל אנחנו מעדיפים לאכול אית-
כם. מה אתם מציעים!״
העיקרון הוא לא להגיד לילדים מה
לעשות, אלא להודיע מה אנחנו עושים.
זה פועל הרבה יותר טוב, וזה הרבה יותר
יעיל מאשר הטפות־מוסר, שבהן ההורים
לא מפסיקים לדבר, עד שאוזניהם של
הילדים פשוט נאטמות.
חשוב לומר א ת הדברים בטון החלטי,
אבל נעים. לא בטון כעוס, שזה לא
יישמע כמו איום, או כמו עונש.
העיקרון הוא לא לשלח מן השולחן
ילד מפריע ולהשאיר ליד השולחן את
הילד השקט והמנומס, אלא להתייחס
אל הילדים כאל קבוצה, ולהחליט אם
אוכלים איתם או בלעדיהם.

^ ילד שלי, בן 3וחצי, הוא מה שהורים
( 1רבים היו מכנים, ילד טוב׳ .הוא לא
משתולל באופן קיצוני, הוא לא כעסן, לא
טרדן, לא עושה דווקא. גם כשאנחנו הולכים
לחברים בני־גילו, הוא מתנהג נהדר.
אבל כאשר הוא נמצא אצל חברה מסו־יימת
שלו, נכנסת בו, משום מה, רוח פראית,
והם ביחד משתוללים, משתגעים, הופכים את
הבית, זורקים על הארץ את החטי&ים שהם
מקבלים ככיבוד, דורכים עליהם, שופכים את
המשקה שלהם. בקיצור, הופכים לבלתי־נסבלים
וממררים את שתיית־הקפה שלי ושל
אמה של הילדה.
הסברתי לו שלא נעים לי ללכת איתו

אליה. לעיתים, כשהם מתחילים להשתולל,
אני פשוט קמה, לוקחת אותו והולכת איתו
הביתה. לעיתים, כשהיא באה אלינו, אמא
שלה לוקחת אותה הביתה באמצע מישחק
כזה. שניהם מוחים וכועסים, לפעמים גם
בוכים, אבל בפגישה הבאה חוזרים שוב על
ההשתוללות האיומה הזאת.
הוא מאוד אוהב את הילדה הזאת, מה
לעשות?

תגובת דוו*ת אברמסון
• עכשיו מתחיל הקיץ, אפשר להפ גיש
או ת ם בגינה ציבורית. בזה את ממ חישה
להם שהתנהגות כז את היא פשוט
בלתי־אפשרית בבית. צריך להסביר ל הם
שיהיה צורך להיפגש בחוץ, מפני ש ההתנהגות
שלהם בבי ת אינה מ תקבל ת.
יחד עם זה, א ת מונעת בדרך זו את
הצורך לכעוס, ו מכבדת א ת ההנאה
הגלויה לעין שהם מפיקים מפגישות
משותפות.
לגבי כל בעייה העולה בקביעות,
בדאי לבדוק קוד ם כל א ם יש פיתרון
טכני, שאיננו כרוך לא במילחמה ולא
בכניעה של ההורים.

— שופעי חיוכי

נ־א רק בתדא בי ב היה ״האנס מצפון ה עי ר. גם בלונדון.
: 1משושבע שני ם ה טי לאת חי ת תו עלה עי ד

האנס ננת את הוונו
ך* אשר נעצר טוני מקליו
( ,)37 מובטל לונדוני, ונאמר
לו שהוא חשוד באונס, הפשיל
ספונטאנית את מיכנסיו והראה
לשוטרים את איבר־מינו .״נפגעתי
כילר ברכיבה על אופניים ״,אמר,
והצביע על איבר־מינו המצולק
והפגוע .״יש לי קשיים בזיקפה,

במשך שנה, עד ספטמבר , 1988
נמשכו המיקרים באותו איזור עצמו.
בית
אחד במיוחד היה חביב, כנראה,
על האנס. באותו הבית עצמו
קרו שני מיקרי־אונס, וצעירה שלישית,
שהגיעה הביתה מאוחר, מצאה
את דובון־הצעצוע השעיר שלה

במישפט, שנערך השבוע באו־לד־ביילי,
בית־המישפט לעניינים
פליליים שבלונדון, הציג התובע
לפני חבר־המושבעים תצוגה מרשימה
של צעיפים, חגורות וקירעי־סדינים,
שבהם נכפתו הנאנסות,
והצביע בדראמתיות על הנאשם,
שישב שליו לגמרי, כשהוא כבול

ז8וקגמ 0מ₪ווז

י * •יד

עצמם

זמוא 4

ן 0 )18}11וזנ

חשוד מקלין
אבל אשתי מבינה אותי ויש לנו
כעת שני ילדים,״ אמר.
אלא שבידי השוטרים היה סיפורן
של תשע נשים, שהותקפו
במשך השנים על־ידי האנס שהטיל
חיתתו על איזור קטן בנוטינג־היל,
לונדון. כולן סיפרו כי לאנס היה
איבר־מין פגוע, ושהוא התקשה
בזיקפה.
פניו העדינים ושערו הבלונדי
החלק של טוני מקלין עומדים בסתירה
לגופו הכבד, שריריו הבולטים
וכתובת־הקעקע הענקית שעל
זרועו.
מיקרי־האונם הראשונים המיוחסים
לו הם משנת . 1982 הוא התרכז
באיזור קטן, שגודלו קילומטר מרובע,
במרכז לונדון, שם התגורר עם
אשתו ושני ילדיו.
האנס היה תוקף רק נשים בודדות,
שהתגוררו בדירות־מרתף.
הוא היה מחכה להן בדירתן עד שחזרו,
היה כופת אותן בקירעי־סדין
או בצעיפן, ולעיתים בחגורותיהן.
בכל המיקרים היה גונב מהן קודם
כל את כספן ותכשיטנהן, ואחר־כך
היה עושה בהן מעשים מגונים ואונס
אותן. מכיוון שהתקשה בזיקפה,
לא הצליח תמיד להשלים את זממו.

שתי נשים
* *יקרי האונס, שהתחילו ב־
* , 1982 /נפסקו לפתע בשנת
. 1983 הם התחדשו בקיץ . 1987

אבר־מין מדולדל
כפות בידיו וברגליו, מונח על מיטתה,
שעליה עוד ניכרו סימני גופו
של אדם ששכב עליה. האנס חיכה

מישהו אחר ביצע את העבירות
שואפת לאפס.
לסניגור היה קשה מאוד להתגונן
בפני ראיות חותכות כל־כך.
ניכר היה עליו כי מיצוות הלקוח,
להכחיש בכל מחיר, לא היתה קלה
עבורו. הוא טען כי כאשר מביאים
בחשבון שמדובר באוכלוסיה גדולה
הרבה יותר מגברי לונדון,
מכיוון שיש לקחת בחשבון את כל
אזרחי בריטניה וכן תיירים, הרי
שסבירות־הזהות מצטמצמת. על
שפתיו של השופט האנגלי לא עבר
צל של חיוך למשמע טענות אלה,
אבל המושבעים גיחכו בינם לבין

ברגליו באזיקים ומוקף בשוטרים.
״הוא איננו מודה באשמתו, אך ורק
כדי שיוכל להמשיך לטעון לפני
תמיד כובע-גרב

^ הפסקה הגדולה שבין שתי
1 1תקופות־האינוסים הוסברה בכך
שבתקופת־הביניים שהה הנאשם
בכלא על עבירות רכוש שביצע.
הוא חזר לסורו מיד כאשר
השתחרר, באותו איזור עצמו ובדיוק
באותה השיטה.
הבעייה של התביעה היתה לגבי
המיקרים משנת , 1983 שבהם לא
נערכה בדיקת־זרע שנמצא אצל
הנאנסות, ולכן לא היה זיהוי מוחץ
של הנאשם. אף אחת מהנשים לא
ראתה את פניו, שהיו תמיר מכוסות
בכובע־גרב. אבל בביתו של הנאשם
נמצאו באחד הארונות מיספר
כובעי־גרב בצבעים שונים. גם ט־ביעות־אצבע
שלו לא נמצאו, מכיוון
שהקפיד תמיד ללבוש כפפות.
בדיקות הדי־אן־איי הן עדיין

תמונת שיחזור של נאנסת כפותה
לא היה זיהוי מוחלט של ה 1אש 0
לה כנראה, וכאשר התאחרה כפת
את דובון־הצעצוע והלו לביתו.
המישטרה בדקה את שרידי הזרע
שנותרו על תחתוני שתי הבחורות
האחרונות שנאנסו. דגימת-
הדם של החשוד הבהירה כי. יש
סבירות של אחד ל־ 1.272.000 מיליון
למצוא אדם אחר בעל אותם
סימני די־אן־איי. למרות הוכחה
חותכת זו לא הודה הנאשם באשמתו
וסניגורו כפר בה לאורך כל
הדרו•

אשתו וילדיו כי אינו האנס האכזרי,״
הסביר הסניגור למושבעים.

בלי זקנים
ונשים
ך* תובע הסביר שכאשר מגז
1כים מאוכלוסיית לונדון־רבתי
את הילדים, הנשים והזקנים, לא
נותרים הרבה יותר מ־1.727.000
מיליון גבר?ם, ולכן האפשרות ש
עניין
חדיש מאוד, שפותח רק בשנתיים
האחרונות. מכך ניסה הסניגור
להיבנות, וטען שיש להתייחס
אליהן עדיין בזהירות, ואין להרשיע
נאשם אך־ורק על סמך בדיקות
כאלה. אולם התובע הבהיר
שהצטברות הראיות, השיטה שחזרה
על עצמה בתוספת לדי־אן־איי
מספיקים כדי לשכנע את חבר־המושבעים
להרשיע את הנאשם
בכל פרטי האישום.

אילנה אלון ₪

(המשך מעמוד )21
שגריר ברית־המועצות בהולנד,
אלכסנדר צ׳יקווידזה.
בברית־המועצות אין זה נהוג
ש״שכן של״ או ״מקורב של״ ממונה
לדרגת שגריר או ציר בשרות
הדיפלומטי. אנשים, הפלא ופלא,
מתקדמים על פי כישוריהם
וניסיונם המיקצועי. לעומת זאת,
אם סר חינו של מישהו — מתגלגל
מצחוק המארח —״שולחים אותו
להיות שגריר רחוק־רחוק, לשנים

מצד שני, מרגיעים אותי ,״אם
רוצים לפנק במיוחד מישהו —
ממנים אותו כשגריר בארץ אירופית
נוחה, שקטה, תרבותית. שיה־נה
קצת מהחיים...״
קשה היה לי להתרשם שרובינין
נהנה מהחיים: קצב־החיים שלו רצחני,
למרות שניסו לארח אותי על
פי כל כללי הטכס, קטעו מדי פעם
שיחות־טלפון את שיחתנו. בחורה
חייכנית הזעיקה את מארחי, תוך
כדי הבעה מתנצלת.
כל עובדי השגרירות — החל
במנקים, עבור במזכירות וכלה בנהגים
— הם אנשים סובייטים. פרט
לדובינין ולרעייתו מתגוררים הכל
במה שמכונה בוושינגטון ״המושבה
הסובייטית״ .מיספר התושבים
במושבה הזאת הוא .800
״מצד אחד,״ מסביר לי צ׳יק־ווידזה
,״זה מעורר קלאוסטרופוביה
ופרנויה ומה לא ...אולם מצד שני
— זה מאוד נוח. הילדים מוסעים
במאורגן לגנים, לבתי־הספר. מאוד
נוח״.
״המושבה הסובייטית״ לא הוקמה
מטעמי־נוחיות, אלא מטע-
מי־ביטחון. צ׳יקווירזה מספר שהוא
גדל בגורגו שליד ארמניה. לכן היה
כל־כך לחוץ כשהתחילו הידיעות
על.האסון שאירע שם. הסובייטים
נזכרים באירועי דצמבר האחרון:
״היינו צמודים לגורבאצ׳וב בביקורו
בניו־יורק. פתאום התחלנו
לקבל ידיעות על רעש־אדמה ענקי.
מיד הבנו שצריך לקצר את
ביקורו של גורבאצ׳וב, אבל המתנו
לידיעות נוספות. האווירה בביקור
השתנתה, אבל ניסינו להעמיד
פנים. לבסוף הוחלט שגורבאצ׳וב
יחזור הביתה.
״לא אשכח את מסיבת־העיתו־נאים
שקיים(אדוארד שוורדנדזה).
הייתי כל־כך מרוגז. היתה אצלנו
אווירה כזאת כבדה. לחלק מאיתנו
היו קרובי מישפחה וחברים באיזור
האסון.
״פתאום שאל איזה עיתונאי
בנימה קנטרנית, :אדוני השר, זה
נכון שרעידת־האדמה היא סתם
תירוץ, וגורבאצ׳וב שב הביתה בגלל
סיבות פנימיות והפחד שמעמדו
מתערער?׳
״שוורדנדזה ענה לו בביטולי,
אין טעם אף לענות על השאלה
הזאת!׳ בחיי לא הייתי כל־כך מרוגז.
נכון, זאת שאלה שהיתה צריכה
להישאל, אבל איך אפשר להיות
כל־כך ציניים בשעות כאלה?״
האסון בארמניה מזכיר לי את
הסיוע הישראלי, ואיזכור שמו של
שווררנדזה מזכיר לי את פגישת
שרי־החוץ הסובייטי והישראלי
(משה ארנס) בקאהיר. אני לוחצת
לכיוון היחסים ברית־המועצות־ישראל,
למרות שהבטחתי שאסתפק
באירוח כיד המלך. המארח
נראה קצת לחוץ וקצר־רוח למיש־מע
הנושא:
״מובן, מובן שהסיוע הישראלי
באסון בארמניה שיפר את האווירה.
לנו, לסובייטים, מעולם לא היה
מאומה נגד הישראלים — להיפר.
העולם הזה 2697

וודזה

הבתולה
סק/מוץ₪0$
**#ועיני*

אמרה :״זה. היה הזבל הכי גדול
שעשיתי ״.מפיק הסרט, סטיים גו־דולייאק,
יוגוסלבי מזאגרב, סיפר
כי עליזה היתה בסרט סכסית להפליא
.״היא היתה ממש מעוררת.
בסרט היה תפקידה לעורר את
קזנובה הכושל, שנכנס איתה למיטה,
אבל כוחו לא עמד לו. עליזה

שר שנים נאבקה עליזה
^ טיבט ( )32 כשחקנית מתחילה
בלונדון. חייה היו קשים והיא סבלה
ממצוקה כלכלית במשך רוב הזמן.
לפני שנתיים, כאשר עברה ב־מיקרה
ליד מרכז מישטרת לונדון,
סקוטלאנד־יארד החדשה, נכנסה
פנימה מתוך רחף ריגעי-,כדי לברר
אם איננה מבוגרת מדי מכדי
להצטרף לשורות המישטרה. היא
התקבלה, ומאז היא משרתת כשוטרת
במיזרח לונדון.
השבוע התגלה כי ב־ 1985 כיכבה
עליזה בסרט־וידיאו פורנוגרפי,
קזוובה הכושל, שבו חשפה את
שדיה כדי לעורר את המחזר הנרפה.
העיתון הבריטי ספורט, שתמונתה
של עליזה מופיעה בשערו
כפי שנראתה בסרט ובתמונתה כיום
במדים, מספר כי חכריה־לע־בודה
של עליזה הזדעזעו למשמע
הדברים. אבל מפקדה, הקצין ניל
מלוויהיל, אמר לכתבים כי כל מה
שעשתה עליזה לפני שהצטרפה
למישטרה הוא עניינה הפרטי, וכי
כיום היא אחת השוטרות הטובות
שלו.
עליזה, ילידת ישראל, אחותו
הצעירה של הבליין ראובן טיבט,
ירדה לבריטניה כנערה צעירה,
ושאפה להצליח על הבימה האנגלית.
במשר 10 השנים, שבהן שיחקה,
הצליחה להופיע בכמה סדרות-
טלוויזיה מפורסמות בתפקידים
זערוריים. היא הופיעה גם בסידרה
ברזיראק, שהוקרנה בישראל. אלא
שהחיים כשחקנית היו קשים מאוד.
תפקידה האחרון בקולנוע היה, למרבית
האירוניה, תפקיד של שוטרת
בניו־יורק, במותחן הרצח של

להכליא״
ך* אשר נשאלה עליזה על
סרט־הווידיאו הפורנוגרפי,
יש להניח שעם קידום הפיתרון ב־סיכסוך
במיזרח־התיכון תחול גם
התקדמות ביחסים בינינו.״
״ההגיון אומר,״ אני מקשה,
״שראשית יחול השיפור ביחסים
בינינו, וכך תוכל ברית־המועצות
להיות מעורבת יותר בתהליך השלום:״
״ובכן,״
אני נענית בחוסר־רצון,
״כבר חל שיפור, וקיימת אווירה
העולם הזה 2697

כך :״חייתי כל הזמן במצוקה כלכלית
נוראה. חשבתי לעצמי: האם
אני מתכוונת לצפות לצילצול־הט־לפון
גם בגיל ״?48 היא הוסיפה כי
בעיסקי־שעשועים כולם אומרים
לך שאתה מצויין, אבל האמת היא
שמה שחשוב הוא את מי אתה
מכיר.

£4־ 8 8£0ק 00

ץ סש$/

וקש₪
06£אק
£עו 5ט 0 1צ 11״*ני* **

טיבט בשער ״ספורט״*
למרות שהיו לה כבר כמה רגעים
מפחידים כשוטרת, כאשר נאלצה
לחכות לבדה בדירה לפסיכופאט
מסוכן שהיה בדרכו לשם, אין היא
חושבת לוותר על מיקצועה החדש.
כאשר מעלה עליזה זיכרונות
מהעבר, היא מספרת על הזמנים
הטובים כאשר היתה בסיבוב־הו־פעות
ארצי של המחזה רוק׳ הזרור
ש ,1ועל התפקיד בהצגה המצליחה
אוליבר.
שערוריית סרט־הפורנו של עליזה
הגיעה עד לאוזניו של חבר־

הפרלמנט השמרן הרי גרינווי, נציגה
של צפון־אילינג, המחוז שבו
משרתת עליזה. הוא אמר לכתבים
כי לרעתו יש צורך בחקירה כדי
לברר את מידת התאמתה של עליזה
לתפקידה .״אני לא אומר שהיא
איננה שוטרת טובה, אבל הציבור
חייב להיות בטוח במיקרים כאלה,״
אמר חבר־הפרלמנט.
אי לנ ה אלד₪ ,
* הסתרת: שו טרתע סי סי ת בחקירת
תעלול־סין.

ב 1י ק 1־ י 1ד ו

הכתבה על טיבט בעיתון הבריטי*
ניסתה כמיטב יכולתה ללמדו פרק
בסכס. היא חשפה את חזה, ואולם
גם זה לא עזר לקזנובה״.
בסצנה אחרת בסרט מזמינה
עליזה את כל חברותיה במיספרה
לבוא לביתה למסיבה בערב .״ומה
עם בחורים?״ שואלת אחת הנערות,
ועליזה משיבה :״גברים היו בתפריט
שלי אתמול״.
עליזה סיפרה לכתבי העיתון כי
בעת הסרטת הסרט, ב־ , 1985 שארכה
חמישה שבועות .,נהגו בה כב־מלכה.

החלטתה לעזוב את המיש־חק
ולהצטרף למישטרה הסבירה
טובה יותר ו...
״ומה בדבר יחסים דיפלומטיים?״
״בבוא
הזמן זה יגיע ״,אני נענית
בקצרה, וכאילו מרגישה שמשדרים
לי, בין השורות: מדוע, ,מדוע לקלקל
שעת בין־ערביים כל־כך נחמדה?״
אני
נפרדת ממארחי לשלום,
וצ׳יקווידזה מלווה אותי שוב לספ
באחרונה
חזרה עליזה לערב
אחד למישחק, כאשר הופיעה בתפקיד
ראשי במחזה לצדקה, שהועלה
על־ידי אנשי המישטרה.
פסיכופאט מסוכן
^ יום חיה עליזה עם חבר
^ שוטר, שהכירה בעבודתה.
* בראשה 11ת 1ד, תחתהסתרת
,ה שו טרי םהס סי קו סללה שו טרת
העסיסית״ .ה צ עי רההס עו רטלת 0־
שסאל אי 1ה ש ״ בחל סי פו ר •

סל המוזהב ליד פרחי־הפלסטיק,
שם הוא מנסה ,״בפעם השנייה בחיי״
,להזמין מונית בוושינגטון.
״בפעם הראשונה,״ הוא מעודד
אותי למראה גשם־ הזלעפות, הרעמים
והברקים בחוץ ,״לא הצלחתי.
זאת אומרת: הזמנתי, אבל המונית
מעולם לא הגיעה ...מוזר, דווקא
זהו אחד הדברים הפועלים היטב
בברית־המועצות״...

אומרים שבישראל כל א חד מכיר את זולתו, וכולם יודעים
הכל על כולם,. .בחוץ־לארץ זה לא יכול לקרות,״ מסכימים
כולם.
הייתי שבוע אחד בלבד בלונדון, ועקבתי אחרי מישפט
אונס אנגלי למהדרין. כד* לעקוב אחר* המישפט קני תי כמה
עיתונים יומיים, מיבחר מיקרי מתיך עשרות העיתונים
המוצעים לקורא מעל הדוכנים ובקרנות־רחוב.
במיקרה היתה לצד הכתבה על האנס כתבת״שער על
שוטרת אנגלית שהתגלתה כשחקנית־פורנו. לא הקד שתי
לסיפור עניין רב, קראתי אותו בריפרוף, כאשר נתקלה עיני
במישפט אחד :״אלייזה נולדה בישראל.״ אלייזה תיביט,
שמה של השוטרת, נשמע לי עד לאותו רגע אנגלי כמו שטה
של אלייזה דוליטל.
כאשר עשיתי תרגיל בתירגום השם האנגלי לעברית, יצא
לי בקלות עליזה טיבט, וזאת, מכיוון שבשכונה שבה אני
מתגוררת גרה גם מישפחה בשם טיבט. גם לאחר התירגום
לא עלה בדעתי לרגע לקשר את השוטרת האנגלית לשכני
בהרצליה.
בטיקרה נפגשתי השבוע במכולת השכונתית באחד מבני
מישפחת טיבט מהרצליה, ושאלתי אותו אם הוא מכיר אחת
עליזה טיבט בלונדון.
הוא ענה מיד :״היא דודה שליד

אבל אנחנו בוושינגטון, ואחרי
המתנה של 10 דקנת אנחנו מבינים
שכאן ״זה לא פועלי״ השומר שולף
זוג־מפתחות, וצ׳יקווידזה המאושר
מזנק לגשם, מביא את אחת ממכוניות
השגרירות עד לפתח, ומבלה
איתי חצי שעה נוספת בפקקים של
וושינגטון.
למחרת מצאתי בחדריבמלון
חבילה, ועליה חותמת של שגריר

ברית־המועצות בארצות־הברית.
בתוכה יש פתק ובו כמה מילים אישיות
— ג׳נטלמנים, הסובייטים
האלה — ומצורפת לכך הזמנה
לארוחת־הערב שערך בשעתו גור־באצ׳וב
לרגן. ההזמנה כוללת תמונה
מהחדר שבו התארחתי יום קודם
לכן .״מזכרת, שיהיה חרוט לך בזיכרון...״
לולא
כן, ממש הייתי שוכחת!

פחס־מינוס

וממש כמו בשיר הישן, ליב ש״ך לאבא,

ככה גם שרה אשת־העסקים־והחברה פנינה
רוזנבלום. אביה, צבי רוזנבלום, או בש
לאהבה
אין גבולות של גיל. רוצים הוכחה?
אז יש לי. הקשישים שבין הקוראים לבטח
זוכרים את השם ראובן פריזנר. הוא כיום
בן 70 פלוס־מינוס. בעבר הרחוק היה שופט־כדורגל
בינלאומי, דמות ידועה מאוד בעולם
הכדורגל העולמי, שלא לדבר על הכדורגל
המקומי.
לפני 20 שנה בערך הוא פרש משיפוט־כדורגל
והתמנה כמנכ״ל מכבי נתניה.
פריזנר, שהוא אב לנכרים, חי מזה כמה
חודשים, ואולי יותר, עם חתיכה שגילה אולי
כמחצית שנותיו, ותאמינו לי, הם נראים מאוד
מאושרים ביחד.
במסיבה שנערכה לפני שבועיים הם חוללו
במרץ על רחבת הריקורים, כאילו היו במסי-
בת־סיום של בית־סיפרס. פריזנר היה כה נמרץ
על הרחבה, שבת־זוגו כמעט ולא עמרה
בקצב שלו. נראה גס שהוא מאור גאה ברומאן
הזה, מכיוון שהוא היה הגבר השני שסחב את
בת־זוגו לרחבה, בעוד כל אחרים ישבו מסביב
וצפו בהם.
נו, עד , 120 כן ירבו!

מו הגרמני הלמוט בנגה, בן ה־ ,61 הגיע ארצה
לביקור בחברת חברתו־לחיים, בחורה ישראלית
לשעבר בת 50״פלוס, המתגוררת מזה
שנים רבות בגרמניה, שם היא התאלמנה.
אז האבא של הרוזנבלום, שהיה עד לא־מז־מן
בעל פאב בעיר דורטמונד, הכיר בפאב

ראובן פריזנר וידידתו כפעולה
כמעט ולא עמדה בקצב
סקנרר הכל, גם ילדים בגיל הרך, יודעים שהדוגמנית
תמי בן־עמי אוהבת מאוד את הדוקטור
שלה, קובי זר. עוד יודעים הכל שכל
כמה חודשים יש פרירה בין השניים, ואז יורד
בת נאמנה
ואוהבת

רעיני החוגגים

הדוקטור זר לתהומות־הנשייה, ותמי עצובה
יום־יומיים, ואז היא חוזרת לעצמה.
הכל גם זוכרים שהיה לה גם רומאן עם
ארתור דילר האמריקאי.

אז בן־עמי, שהיא כבר נכס לאומי, יצאה
לה לשיט על אוניית־פאר בחברתם של ידידים
שונים, כמובן בלי הגינקולוג שלה, מכיוון
שהם שוב לא ביחד עד להודעה חדשה.
על סיפון האוניה היא פגשה את ארתור
דילר בחברת אמו, דיו־יתי, המתלווה אליו
לכל מקום בעולם, ואת אילנה מרגלית,
מנחת־התצוגות, שהיא ידידה קרובה של
הגברת דילר, מאז שתמי ערכה ביניהן היכרות.

באחר הערבים, בארוחת־ערב חגיגית,
לעיני עשרות אורחים, נכנסה תמי בן־עמי
לחדר־האוכל המהודר בתילבושת־ערב מפוצצת,
וגמרה את החשבונות שלה עם הגברת
אילנה מרגלית, בגלל כל מיני סיבות, שאף
אחר לא יורע, ואז המשיכה בן־עמי ותקפה את
דילר ואמו.
רילר ההמום קם להגן על כבודה של אמו,
ואמר לתמי שלא תעז להרים את הקול על
אמו דוריתי. בקיצור, היה שמח, ונראה שכל
הנשמות הטובות מאור נהנו מהעניין הזה.
אבל תמי בן־עמי ידועה כאחת שלא עושה
חשבון, והמשמיעה את האני־מאמינה שלה
מתי שמתחשק לה.
בהמשך הערב נשאל ארתור על־ידי אחת
האורחות מדוע היחסים בינו לבין תמי כל־כך
קרירים. הוא טען ששבוע לאחר שהוא חזר
לארצות־הברית בקיץ שעבר, כשהוא מאושר
ומאוהב בתמי בן־עמי, היא חזרה לזרועותיו
של קובי זר.

פנינה רוזנבלום
שלא קלקלו אח החופשה
שלו את האלמנה תמי, ומאחר והוא גרוש,
היה טיבעי שהם מצאו שפה משותפת. מאז הם
ביחר.
לפנינה יש גם אח בן 21בשם הייקו,
שהוא בנו של אביה מנישואיו השניים.
האבא של פנינה וחברתו תמי כבר לא נמצאים
בארץ יותר משבועיים, אז אתם לבטח
שואלים למה נזכרתי רק כעת בסיפור הזה.
מסתבר שפנינה לא רצתה שאני אכתוב על
זה, שמא כל מיני בני־מישפחה אחרים יטרידו
אותו ויקלקלו לו את החופשה שלו. היא רצתה
שהכל יעבור בשקט, ממש באנונימיות.
ומאחר ולפנינה אי־אפשר לסרב, הסכמתי, מה
גם שהיא נתנה לי נימוק שאני לא יכולה
לפרסם אותו. עם בת דאגנית כזאת, מי בכלל
צריך חברה לחיים?

ה תפקיד ר א אויי ש

תמי בן־עמי עם ארתור דילר
לא ששה חשבון לאף אחד

איש־עסקים בעל עבר בבאי מפואר, נשוי ואב לילדים, איש־חברה אהוד, נשוי
עם אשה מקסימה. השניים נחשבים, ובצדק, כזוג המייצג את ארץ־ישראל הישנה
והטובה. מסיבות שונות השתבש התסריט. האשה הת אהבה ב רו פ א ידוע, העובד
בבית־חולים במרכז הארץ.
עד לכאן זה סיפור נורמלי, שכמותו יש אלף בכל עיר. אך מסתבר שהבעל עומד
לקבל תפקיד ממלכתי בא ח ת מארצות״הנכר, והתפקיד הזה, שהוא ייצוגי מאוד,
דורש ממנו להיות נשוי. האיש אמנם נשוי, אך אשתו לא כל-כך ששה לעזוב א ת
הארץ, כי היא רוצה להיות קרובה לדוקטור שלה, שגם הוא נשוי. וא ם היא תתגורר
אי־שם מעבר-לים, היא אולי תזכה במעמד גבוה, אך הלב שלה יהיה חצוי או שבור.
חדי-העין שביניכם אולי שמו לב לכך שהתפקיד עדיין לא אוייש.

בחיי שכואב לי הלב לשמוע סיפורים
כאלה. אבל מה לעשות, גם סיפורי־אהבה
גדולים לפעמים נגמרים, ומחובתי המיק-
צועית לספר לכם שהחיים הם לא תמיד גן־
של־שושניס.
את הכדורסלן איציק כהן, חבר נבחרת־ישראל
לכדורסל, אתם מכירים? על מריה
האו, הדוגמנית הכושית, שמעתם?
אז לשניים האלה היה סיפור־אהבה,
שהתחיל בנשיקות בדיסקוטק בפילדלפיה,
נמשך שנה וחצי, ונגמר במכות, במישטרה
בתל־אביב.
איציק הוא לא סתם כדורסלן. מכבי תל־אביב
תלתה בו הרבה תיקוות. כבר לפני לפני
שש שנים, כשהיה בן , 15 שמלו?! (זה שיש לו
שם רוסי שאי־אפשר לבטא) מהנהלת מכבי
תל־אביב צד אותו בירושלים. ניתקו אותו
מאמו, שכמו כל אמא יהודיה חשבה שאיציק
יגמור בגרות, ואחר־כך יהיה עורו־דץ או
משהו כזה, והקטן, שכבר אז היה גובהו מעל
שני מטר, עבר, ברוב כבוד, לשחק בעיר־בלי־הפסקה.
במכבי
תל־אביב טיפחו את הצעיר המגודל.
קרעו אותו באימונים, אבל צ׳יפרו אותו
בדירה על חשבונם, חשבון פתוח במיסעדות
ויחס חם. עם הזמן, שככו געגועיו לאמא
האוהבת, והוא התבגר, למד להסתדר, למד
לשחק כדורסל, ואפילו מצא חברה־לחיים.
מריה היא מפילדלפיה. בארצנו הקטנטונת
אי־אפשר להתעלם ממנה. היא גם יפה, גם
חתיכה וגם שחורה.
איציק ומריה גילו זה את זה באוקטובר
, 1988.בדיסקוטק בפילדלפיה. התאהבו, ואחרי
חודש כבר גרו ביחד ברמת־אביב.
הכל היה טוב. כמו בסרטים. היא יפה

מריה האו ואיציק כהן
השכנים לא האמינו
ושברירית, והוא רמבו שרירי. האהבה פרחה,
והשניים תיכננו להתחתן ביולי הקרוב.
הייתי רוצה לספר לכם איך הלכו ביחד
לחפש שימלה לכלה וחליפה לחתן. אבל,
לצערי, ולתדהמתה של מריה, לפני שבועיים
איציק חזר מהצבא זעוף ועצבני.
מריה, שלא היתה רגילה ליחס כזה
מאהובה, הפצירה בו שיספר לה מה מעיב על
אושרו. איציק הודיע לה שהוא לא רוצה עוד
במערכת־היחסים איתה, נמאס לו להיות
שונה, וכנראה שהוא כבר לא אוהב אותה כמו
בעבר. וההוכחה לכך: הוא מוכן לוותר על
הקשרים איתה.
,אתם שואלים למה התכוון איציק כשאמר
שנמאס לו להיות שונה? מריה ידעה. מפני
שהיא שחורה, ולא יהודיה.
זה כבר סיפור ישן. כל עוד דובר במערכת־יחסים
לא־מחייבת, קיבלה מישפחתו של
איציק את מריה בברכה. אך כשבני־הזוג
התחילו לדבר על מיסוד הקשר, נעשו
ניסיונות מצד האמא היהודיה לנתק את

מריה האו
חבולה בחדר־המדתות

איציק מאהובתו שחומת־העור.
גם האמא, כבנה, יודעת לשמור אישית־לוחצת,
ובחוסר רגישותה פנתה למריה וביקשה
ממנה שתעזוב את איציק, בטענה שהוא
זקוק לבחורה ישראלית. האם הסבירה למריה
שאישית אין לה טענות נגדה, אך היא לא
מעוניינת שבנה יתחתן עם בחורה לא־יהודיה.
מריה :״אחרי ששהיתי פה כמה שבועות,
אמרתי לעצמי: איך יתכן שבארץ, שבה
נמצאים אנשים מכל־כך הרבה ארצות, תיתכן
אפליה כזאת?״
אז אחרי שאיציק אמר מה שאמר, מריה לא
ויתרה בקלות וביקשה הסבר.
״הוא נהיה כעוס ורצה ללכת. כשהוא
כועס, הוא לא חושב ונעשה אגרסיבי. אך אני
ידעתי איך להסתדר עם האגרסיביות הזאת.
התחננתי שיישאר ושיסביר לי.
״הוא אמר שהוא אוהב אותי, אך לא די כדי
להישאר איתי!״
מריה, בחורה מציאותית, קודם כל עשתה
שיחה טרנס־אטלנטית להודיע לאמא שלה
שהסיפור נגמר, ומיד ניגשה לארוז את חפציה.
איציק
החליט שהוא יורד לאילת לסוף־
שבוע. וכאילו שכח צ׳יק־צ׳אק שבמשך שנה
וחצי ביתו היה ביתה, אמר למריה שכאשר
הוא חוזר הוא לא רוצה לראות אותה בבית.
מריה לא ישנה ברחוב. יש לה הרבה חברים
ששמחו לארח אותה.
למחרת חזרה לסגור כמה עניינים עם
איציק. לפני שעלתה לדירה דיברה עם
השכנה, גלית, וסיפרה לה את תמצית
הסיפור.
איציק כבר חיכה למריה, ואחרי שהחליפו
כמה מילים שאל אותה אם היא ראתה את
הפתק שהשאיר לה על השולחן.
לתדהמתה של מריה היא גילתה שאיציק
הוא אמנם מגודל, אבל מאוד קטנוני. בפתק
היה כתוב שהוא מבקש את כל המתנות שנתן
לה: טבעת, שעון, עט יקר־ערך ועוד חפצים
שקיבלה בתקופת שיכרון־החושים.
מריה ההמומה לא איבדה את קור־רוחה,
והודיעה לו שמתנות לא מחזירים ושאין לה
כוונות לתת את מה ששייך לה.
איציק דווקא איבד את קור־רוחו וזרק
לעברה שאם לא תחזיר את המתנות, לא תצא
מהדירה.
התחילה מהומה. הוא ניסה להוריד מידה
את השעון, היא נלחמה בחרוף־נפש, ותוך
כמה דקות התחילו השניים להכות זה את זה.
מובן שאיציק ניצח, ומריה יצאה לחדר־המדרגות
חבולה ושותתת־דם. אז אני שואלת
אתכם, ככה מתנהגים? הייתם מאמינים?

איציק ישב על הספסל במכבי תל־אביב ׳:
הרבה שנים. את עולמו קנה במישחק־הגמר
של מכבי נגד האיטלקים לפני שנה. ראלן! |
קליין שלח את איציק לשחק במקום קווין
מגי, שספג חמש עבירות, ואיציק, חסר־הניסיון,
הוביל את הקבוצה להתקפות נגד
דינו מנגין וחבריו כמו כוכב־כדורסל ותיק.
גם השכנים לא האמינו שאיציק שוב
התקיף, אבל הפעם דווקא את מריה. לבקשתה
של מריה הזמינו מישטרה.
אבל איציק לא ויתר על המתנות שנתן.
הוא גרר אותה שוב לדירה, ורק אחרי מאבק
קשה הצליחה להימלט לשכנה, גלית.
מריה וגלית נסעו למישטרה להגיש תלונה,
ולבית־חולים לקבל טיפול. איציק נחקר
במישטרה והכחיש את הכל.
וילי סימם ואשתו אריאלה, חברים של
בני־הזוג, הזמינו אותם אליהם כדי לנסות
להרגיע את הרוחות.
הוא אמר למריה שהוא מאוד מצטער
ומבקש סליחה :״אני יודע שטעיתי. מאוחר
יותר קלטתי מה שעשיתי, ואני מתחרט על

הוא לא שאל האם מריה נפגעה. הוא לא
התייחס אליה, ואף לא שאל מה שלומה.
מריה הנעלבת שאלה אותו למה הכחיש
במישטרה את המעשה, והתשובה שקיבלה
היתה :״אני לא רוצה שייצא לי שם של
אלים!״
מריה לא נשארה חייבת :״אס אתה די גבר
כדי להרביץ, אז שתהיה גם די גבר כדי
להודות!״
אחרי כמה ימים החליט איציק שהוא אמנם
מבין במישחקי־כדורסל, אבל מישטרה זה לא
התחום שלו. אולי גם פחד שאמא בירושלים
תשמע שפתחו נגדו תיק במישטרה, זה אף
יותר גרוע מלהינשא למריה. הוא אזר אומץ
והלך לבקר את מריה באכסניית־הנוער בתל־אביב.
מטרת הביקור היתה לנסות לשכנע
אותה לבטל את התלונה נגדו.
השניים ניהלו משא־ומתן. היא ויועציה
מצד אחד, הוא ויועציו מנגד, והחברים המשותפים,
באמצע, ניסו לפשר. אחרי דיונים
ארוכים החליטה מריה שלא לבטל את
התלונה, ומאז ועד היום דרכיהם נפרדו.
אמנם סוף רע, אבל כמו שאומרים, כל סוף
הוא גם התחלה חדשה, וכל עוד מדובר בשני
צעירים כל־כך מוצלחים — אני אופטימית.
בינתיים עברה מריה לגור בדירה שכורה,
ומנסה להתחיל בארץ קאריירה כדוגמנית.
איציק מקווה להמשיך בקאריירה בכדורסל
וחזר, אחרי שש שנים, לגור עם המישפחה
האוהבת בירושלים.

ו ו 1 1 1 1

הארוף עזב את הבית
ראש אגף המח־יעיו של צה״ל, האלוף
אמנון שחק, עזב בשבוע שעבר א ת
אשתו דליה, העובדת בספריה הלאומית,
בעלת תואר שני באמנות, ואת
ביתם בירושלים.
האלוף הגאה, באמצע שנות ה־סני
שלו, ניהל בארבע השנים האחרונות
רומאן עם טלי זלמגר, הכ תב ת הצ באית
של היומון דבר, גרושה באמצע
ה 30-שלה, אם לב ת בגיל סג.
שחק וזלינגר נראו הרבה ביחד,
באירועים שונים, והרומאן שלהם, הסו-
די-בביכול, היה סיפור מדובר בצה״ל.
בעצם, לא רק בצה״ל. באיזשהו שלב
הגיע הסיפור גם לדליה. תקופה ארובה
היא הבליגה, אבל הגיע הרגע שכו היא
החליסה: זהו, אי״אפשר להמשיך ככה.
סלי היא בתו של עזריה רפופורט,
איש-הרדיו לשעבר, וב ת-דוד ת ה של
הזמרת עדנה לב. את האלוף שחק,
שהוא אב לשלושה ילדים, היא הכירה
במיסגרת עבודתה.
כיום, כאשר הרומאן שלהם הפך לסי פור
גלוי, משערים יודעי־דבר שהיא
תקבל תפקיד אחר בעיתון, ולא תמשיך
לסקר אירועים צבאיים. הצבא, בך
נראה, יישאר עיסוקו הבלעדי של בן־
זוגה.
בדבר כבר התחילו לחפש מחליף
לסלי, ואחד המועמדים הוא העיתונאי

נתן רועי.
כמו זוג !7 7 7 7
הסיפור הזה היה גילוי שלי לפגי כמה
חודשים, אך כעת, כשפגשתי בהם במסיבה
אכסקלוסיבית, לא יכולתי שלא לשתף אתכם
בסיפור־האהבה יוצא־הדופן הזה.
מדובר בבנו גיטר, אחד מעשירי ישראל,
יהודי חם ונדיב, שעל שם בתו המנוחה,

אריאלה,

טלי זלינגר

אמנון שחק

תפקיד אחר

עיסזק בלעי׳

קרויה הסיפריה העירונית בתל־

אביב.
גיטר הזה אוהב־חיים, התאלמן לפני שנתיים
מאשתו אלים. חברתו לחיים היא כיום
אילנה בן־עמי, אלמנתו של עובד בן־
עמי, איש רב־פעלים, ממקימי הערים נתניה
ואשדוד, ומבעלי־המניות בעבר בעיתון מעריב.
בתם, ליאורה, נשואה לאלי לנדאו,
ראש־עיריית הרצליה.
כשרואים את בני הזוג הזה, גיטר ובן־עמי,
זה נראה כאילו הם כבר חיים ביחד הרבה
מאוד שנים.
אחת צנועה
סוף־סוף אני ממש שמחה לבשר לכם על
עוד חתונה גדולה שתערך הקיץ.

חני שטיינר ומקם מלבה
חתונה רק עם הבחורה המתאימה

אילנה בן־עמי ובנו גיטר
1ראים כאיל! הם הרבה זמן יחד

אני קצת מודאגת מההוצאות הגדולות, הכרוכות
בקניית תילבושות ומתנות לכל האירועים
האלה, אבל זה קצת מוסיף צבע, רעש,
והרבה סיפורים מסביב.
חני שטיינר, מלכת־המים האחרונה של
העולם הזה, והמיסערן מקם מלכה בן ה־38
נישאים בקיץ בטכס חגיגי, שיתקיים במלון
דן אבריה או בהילטון. נראה שהוויכוחים האחרונים
שלהם זה על השאלה היכן לערוך
את החתונה.
חני ומקס יוצאים ביחד כבר שנה וחצי.

שריקת״
הסיום
על אריה מליניאק, מאמן־הכדורסל הידוע,
האיש המדבר מרי פעם בטלוויזיה על
הספורט הפופולרי הזה, בטח שמעתם. אז הסיפור
הוא עליו.
באחד הערבים, לפני כשבועיים, היתה לו
פגישה־עיוורת עם גרושה תל־אביבית.
אני לא מכירה אותה, ויודעת עליה רק שני
פרטים: ראשית, שהיא יפה, ושנית, שהיא חכמה
בעלת דוקומנטים — עושה עכשיו תואר
שני באוניברסיטה.
הקשר בין השניים, כמו במרבית הפגישות־העיוורות,
נוצר באמצעות ידידים משותפים,
שחשבו שהשניים עשויים למצוא חן זה בעיני
זו ולהיפך.
אפשר לומר, אולי, שהפגישה היתח חצי־עיוורת,
מכיוון שהאשה הצעירה ראתה כבר
את דמותו של המאמן־הפרשן בטלוויזיה ושמעה
את קולו. מה שראתה ושמעה בהחלט
מצא חן בעיניה, ועכשיו נותר לה רק לבדוק

אריה מליניאק
״איך ח״־המין שלך?״
אם הוא נחמד ומעניין גם במציאות, ולא רק
על המסך.
מליניאק הגיע לדירתה של הגרושה, ישב
על הספה בסלון, שתה משהו, שהיא בוודאי
הגישה לו.
די במהרה התברר למארחת שהאורח שלה
איננו נמנה עם הדברנים הגדולים. היא שאלה
אותו שאלות, התעניינה בו, גרמה איכשהו
לשיחה לקלוח, עד כמה שאפשר. אבל יש
גבול גם לזה, כאשר אין שיתוף־פעולה.
כאשר נגמרו לה כל השאלות, היא לא יכלה
להתאפק ואמרה :״בטלוויזיה אתה דווקא
רברן גדול. אולי תשאל גם אתה אותי משהו?״
ומה אתם חושבים הוא ענה לה? זה היה
משהו בערך כך :״מה אני כבר יכול לשאול
אותר? איר חיי־המין שלך?״
לדעתי, שאלה כזאת היא יותר טוב מכלום,
ובמצב־הרוח המתאים אפשר בהחלט להתחיל
ולהתעמק בנושא. אבל לגרושה לא היה ראש
לזה. היא רצתה שהערב הזה ייגמר מה שיותר
מהר.
אילו זה היה מישחק־כרורסל, זה בדיוק
היה הרגע המתאים לשריקת־הסיום של השופט.
שטיינר,
העובדת כדוגמנית צילום ומסלול,
ניהלה בעבר רומאן עם יוסי הלר, החבר
הנוכחי של מיכאלה ברקי, ועם האמרגן
חיים איקו. היא תמיד משתדלת לשמור
בצינעה את חייה האישיים, וגם מצליחה.
חברה-לחיים, מקס, הוא רווק, שמרבית חבריו
כבר נישאו וכל הזמן נהגו להקניט אותו
בעניין הזה. מקס תמיד אמר להם: רק עם
הבחורה המתאימה. אז נראה שהוא מצא אותה.

דוגלי דואג לי לבריאות

במג למיאל אבנון

לבחירתכם מגוון מוצרי דוגלי הדואגים לבריאותו ולכל צרכיו של הכלב.
דוג ל • דיור מכיל בשר, ירקות מיובשים, שבולת שועל, פתיתי תירס
ואורז. עשיר בסיבים תזונתיים, בחלבונים וב־ 25 ויטמינים ומינרלים.
ניתן להגיש מעורב במים חמים.
דוגל׳ גו רי ם מזון בשרי. פותח במיוחד כדי לענות על צרכיו התזונתיים
המיוחדים של הגור בשנת חייו הראשונה. עשיר בחלבונים, ויש בו יותר קלוריות
לאספקת האנרגיה הדרושה לפעילות הגור. מוגש יבש, בתוספת מים טריים.

וגץ•

מזון

דו ג ל • נלצם מוצר חדשני -בצורת עצם. קשיות הכופתית מסייעת
בהרחקת שאריות המזון משיני הכלב ומונעת ריח רע בפה, הצטברות ״אבן־שף
וכן מחלות חניכיים.
דוג ל • מזון מלא ומאוזן, מזון נקי הכולל את כל אבות המזון, הויטמינים
והמינרלים -כל מה שהכלב זקוק כדי להיות בריא.
פותח והותאם לתנאי האקלים של ישראל.
ניתן

לרכוש

ו 0 1ם

בריא

באריזות של 1

לכלבים

אשה עם ראש. אינדיאני .

^ ני בולעת כל יום מאה כדורים
משלשלים. זה סיום שנמשך כבר
חמש שנים. קשה לי להאמין שאני אצא מזה.
ניסיתי כבר הכל. עכשיו נשארה לי רק אפשרות
של אישפוז במחלקה פסיכיאטרית.״
יעל חולה באנורקסיה נברוזה חייה סובבים
סביב העיסוק באוכל. מה לאכול, מה לא
לאכול, איך להסתיר שאכלה, איך להסתיר
שלא אכלה, איך להוציא מגופה את המזון
לפני שהתעכל, מתי תאכל את הארוחה הבאה
ואיך תשיג כדורים משלשלים לשבוע הבא.
כשהיתה בת 16 שקלה 63 קילוגרם, גובהה
היה 170 סנטימטר והיא התאימה לתואר
שמנמונת.
״זה הפריע לי. תמיד היו לי שישה
קילוגרמים מיותרים, ומאז שאני זוכרת את
עצמי אני בדיאטות. דיאטת מלפפונים ואשל,
דיאטת חמש־פרוסות־לחם־ביום, דיאטת
פתית, דיאטת מרזי־מורית והרבה ניסיונות
להתנזר משוקולד או מלחם או מבוטנים.
״מי שלא צריך לשמור על דיאטה, לא

אנוו ק שי ת
היא רצתה לרזות בשישה קילו
דים, חולצות עד הפופיק, מיכנסיים קצרים.
הפכתי לנחשקת ולמאושרת״.
בהתחלה עודדו ההורים את יעל. הם
העריכו אותה על המישמעת העצמית והיכולת
לשבת ליד השולחן בערב שבת ולהסתפק
בהכנת סלט חסה, בהגשת הצלי,
בטעימה מסלט־הירקות ובהרחת התותים
והקצפת.
״לא אכלתי כלום. פשוט כלום. עוגיה

חפרתי בגלידה, ובלעתי חופנים של שקדי-
מרק.
״ברגע שעשיתי את דרכי חזרה למיטה
תקפו אותי רגשי אשמה וחשש נוראי ש־אשמיו.״
מהר
מאוד גילתה יעל את הכדורים
המשלשלים.
״מוכרים אותם חופשי בבתי״מירקחת. חוץ
מאשר בסופר־פארם. שם דורשים מירשם.

״לא יכולתי להפסיק לקחת את התה
המשלשל, למרות כאבי־התופת. כשניסיתי,
מיד הרגשתי שמנה כמו טנק, וכל יום היה לי
תירוץ אחר למה להפסיק רק למחרת. פעם
פגישה עם בחור חדש, פעם מסיבה, או אפילו
בשביל המפקד שלא יראה אותי שמנה.״
יעל נשלחה לקורס־קצינות. אבל היא
מצאה את הדרך להמשיך בדיאטות ובאכילה
אובססיבית וגם לעבור את הקורס.
״אהבתי את התדמית של רזה שלא אוכלת
כלום ובעלת מישמעת־ברזל. בקורס היו בנות
שלא הכירו אותי, וזה הרשים אותן שלא
אכלתי בארוחות. זה היה עושה לי טוב על
הנשמה. אבל שם לא יכולתי לאכול בלילה.
ופלות ובמבות לא סיפקו את המוח שלי.
״מצאתי את עצמי אוכלת שאריות של
אוכל. משפיל, אבל אחרי שכולם יצאו, הייתי
אוכלת מה שנשאר ואפילו — גם עכשיו אני
מתביישת לספר — פעם לא הספקתי, אז
נכנסתי למיטבח והתנפלתי על ערימת לחם
יבש וקליפות של ירקות.״

״חי׳ הפכו לרמדאן. כל היו צמתי. וכשכולם הלכו לישון קמחי חללו!״.״
מכיר את ההרגשה הזאת. להתאפק ולהתאפק,
ולחשב קלוריות, ולהישקל כל בוקר ובכל
זאת להישאר בעלת ירכיים שמנות ומראה
של אגס.״ אנרגיה הרבה השקיעה יעל
בניסיונות־הרזיה, אך ללא הצלחה.
אחת מהדיאטות היתה חריפה במיוחד,
ויעל הצליחה לרזות. לאט, אבל בטוח. כל
חודש שני קילוגרם.
״רזיתי ארבעה קילוגרם, והמשכתי לשישה
קילוגרם ולשמונה קילוגרם, וידעתי
שהפעם את המנגינה הזאת אי־אפשר להפסיק.
הפעם אני אהיה רזה, ולתמיד. ההרגשה
היא של אושר עילאי.
״פתאום הייתי חתיכה. להיות חתיכה זה
מושג בעל משמעות אדירה. על חוף־הים לא
ישבתי לשנייה. הסתובבתי גאה בחיטובי, כדי
שכולם יראו. הייתי מודעת לכך שמסתכלים.
נהניתי להרגיש את הבטן נדבקת לגב, אספתי
מחמאות.
״פתאום אפשר היה ללבוש ג׳ינסים צמו*
אנורקסיה: הפרעה רו חנית המתבטאת
ב חוסר־תאבון חולני והו עתהמצבהכ ללי ש ר
הנוף.

במשך יום שלם או חצי מלון. פחדתי להעלות
גרם אחד במישקל, והעדפתי לרדת גם כדי
להראות יותר טוב, וגם כדי שיהיה קצת
מירווח ביטחון.

;; חיי הפכו
לדמדאן״
ף* שלב מסויים, כששקלתי 50 קילו^
/ /גרם, התחילו להגיד לי שאני מגזימה.
אני, מצירי, התחלתי לזלול בסתר, שלא
יראו אותי בקלקלתי״.
לא היה חשש שיעל תמות ברעב. היא
היתה קמה בלילה, בשקט־בשקט, ובודקת מה
נשאר במקרר. עוברת למגירת־הלחם ומשם
לארון־הממתקים.
״זה היה ככה — כולם הלכו לישון ואז
אני, על קצות־האצבעות, הייתי פוסעת למי־טבח.
לא שלטתי בעצמי. כל מה שעניין אותי
היה אוכל. השתעלתי קצת, כדי שלא ישמעו
שאני פותחת את המקרר. עם גופי נשענתי
על הדלת שלא תיסגר, ובשתי הידיים חטפתי
כל מה שאפשר. שיכנעתי את עצמי שאני רק
מיישרת את הקו של העוגה, רק מפנה קופסה
מלאה מדי, ובלי הרבה רציונליזציות גם

הייתי קונה בקופת־חולים שקית של 40 כדורים,
שזו הכמות המקסימלית שאפשר לקנות,
ואחרי כל זלילה הייתי בולעת. בהתחלה
ארבעה כדורים, ואחרי זמן קצר היגעתי ל־. 12
חיי הפכו לרמדאן. כל היום צמתי, וכשכולם
הלכו לישון קמתי וזללתי. הרוקחת שמה״לב
שאני באה כל שלושודארבעה ימים לקנות
כדורים, ולא הסכימה לתת לי עוד ללא
מירשם.״
יעל גרה במושבה קטנה ובה בית־מירקחת
אחד, וכשלא נתנו לה כדורים בקופת־חולים
מצאה תחליף. תה משלשל.
״אז כבר ההורים שלי ידעו שמשהו לא
בסדר. הייתי שותה בלילה את התה ואחרי 10
שעות, כמו שעון, רצה לשרותים וצורחת.
הבטן שלי התהפכה, והכל יצא כמו מים. אחרי
ההתרוקנות היתה לי הרגשה נהדרת של
ריקנות בבטן, שמשמעותה לגבי היה —
אכלתי והמישקל נשאר 50 קילוגרם.״
לאמא ואבא הסבירה שהדיאטה הארוכה
גרמה לה עצירויות, והתה הוא פיתרון הכרחי.
״בינתיים התגייסתי לצבא, וגם שם הכל
נמשך, רק גרוע יותר. כל הזמן חשבתי על
הארוחה הבאה שלי. מהות חיי היתה האוכל
— מה אוכל, איך, והעיקר מתי.

כשעברה לגור עם חברה בתל־אביב
השתפר המצב פלאים. אבל אז גם הבינה
שהיא חולה, ויש למחלה שם.
היתרון המהותי ביותר הוא שבגוש״דן יש
עשרות בתי־מירקחת, וליעל היתה מכונית
קטנה שידעה איך להגיע לכל אחד מבתי-
המירקחת.
״פעם בשבוע הייתי עושה סבב בתי-
מירקחת, וקונה בכל אחד מהם קופסה של
לקסטיבים* .מאז אני בולעת 100 ביום, כמעט
כל יום. בקופסה יש בדיוק , 100 לא צריך
להתאמץ ולספור.
״אני לעולם לא אוכלת בנוכחות אנשים
כלום, פרט לסלט־ירקות. אני מאוד נהנית
לדחוף להם אוכל. ההתקפים של הזלילות
היום חמורים יותר מתמיד, ופרט לכדורים אני
גם מקיאה.״
דוחפת שלוש אצבעות

*א סיפרה לשותפתה לדירה
^ על המחלה. הן חברות הכי טובות.

גלית בר ₪י

(המשך בעמוד )48

* לקס טי בי ם: כ דו רי םמשלש לי ם

רעו! לוריא, הקריקטוריסט הפוליטי הידוע בכל העולם,
ששימש גם כפרשן הפולים, הבכיר של העיתון הי 3א1י ״אשא,־
שימס!״ והעיתון הוושינגטוני -׳ו־אס־ניוז אוד וורלד ריפורט״,
ס״ם פיקוד במיזרח התיכון. במרוצת שמונת ימי שהותו
בישראל הוא פגש בחמישה מנהיגים פוליטיים בולטים,
לשם סידרח־ראיונות בלעדי ת. שאלותיו הנוקבות יצרו
כמה תשובות מפתיעות. רכשנו את הזכויות הבלעדיות
לפירסום בישראל, ובמשך השבועות הקרובים נביא כאן
במלואם את כל תמשח הראיונוח, לפי הסדר הבא: יצחק
שמיר, יצחק דבין, משה ארנס, שימעון פרס, אריאל שרון

ערפאת. הן אינן קשורות לקיצוניות של
ערפאת או למתינותו. הסיבה העיקרית היא
שמינימום הדרישה של ערפאת היא להשיג
מדינה פלסטינית. הרגע שנתחיל לדבר איתו
יהיה רגע קבלת רעיון זה, ואני נגדו. אינני
יכול, ולא אקבל, רעיון זה, שכן קיום מדינת
ישראל עומד בסתירה עם קיום מדינה פלסטינית.
זה הכל.

• הרשה נא לי לרגע לשחק את
פרקליטו של השטן. נניח שתהיה
מדינה פלסטינית, האם זה לא יתן
לכם יתרון של כתובת נוחה לפעו־לות־גמול
נגדה נוכח אירועים טרוריסטיים,
ובנוסף לכף, במולדת לאוכלוסייה
הערבית החיה בארץ,

• א דוני ראש־הממשלה, ישראל
כרגע נמצאת במצב של מילחמה
עם סוריה, ערב-הסעודית, עיראק,
ירדן ולבנון. מדוע אינך מציב אתגר
לפני מדינות אלה, בהכרזה חד־צדדית,
כי ישראל בבר אינה רואה
עצמה במצב מילחמה איתן?

• האם עדיין יש לכם שאיפות
טריטוריאליות לגבי הגדה המזרחית
של הירדן? האין זה חלק מ״החלום
התנכי״ הישן של ישראל?
הצר המיזרחי של הירדן מאוכלס עתה רק
בערבים. אין שם ולוא יהודי אחד. זו ארץ
ערבית. היא שייכת לעם ערבי.

• כך, קבענו כי ישראל של היום,
ישראל של שמיר, הינה מודרנית
דיה לזנוח חלום בן 4000 שנה. זה
אומר כי חלומות תנכיים ניתנים
להתאמה, כדי להסתדר עם עובדות
ריאליות. האם אי־אפשר, שאותו
סוג של גמישות מתבקש גם לגבי
הגדה המערבית?
ובכן, לכולנו יש חלומות ועקרונות, אך
אנחנו חייבים להיות ערים למציאות.

• ראש־הממשלה בגין אמר ב־4
באוגוסט , 1970 ואני מצטט :״עובדת
קבלתנו את החלטת האו״ם ,242
מנקודת מבטנו, זה לא ויתור על כ ל
שיטחי יהודה ושומרון, אלא על
רו ב ם .״

איני זוכר ציטוט כזה. הייתי אומר, שאין
בנמצא מילים קדושות שנוסחו על־ידי גופים
פוליטיים. אני מכיר הרבה מומחים דגולים
במישפט בינלאומי, האומרים כי בעצם
נביגתנו מביני כבר קיימנו את החלטות
242ו״.338

אנחנו מוכנים, כמובן, להצהיר כי אין לנו
כל כוונות להכריז מילחמה, אבל. זה לא
יעזור ...אך הרשה לי לומר לך דבר־מה על
הצעתך. תחת להיכנס להבטחות כלפיך, אני
אומר שאחשוב על כך.

• מנקוד ת מבטך, מדוע שאר־צוודהברית
תמשיך לתמוך בישר־

• זה נכון שבנך, טייס קרב, השתתף
בהתקפה האווירית על הכור הגרעיני
העיראקי?

רענן ר. לוריא

לא. לא.

•גנ ר אל שרון אמר שברצונו
להיות ראש ממשלת ישראל, ואני
מצטט :״אני הייתי עושה את העבודה.
אני הייתי עושה זאת כפי
שצריך לעשותה.״ האם אתה חש
בהצלפה על פרקי אצבעותיך?

אל, ברמה המסיבית של 685 דולר
לכל גולגולת כל שנה?
אני חושב שכאן, במיזרח־התיכון, אנחנו
בת־הברית האמינה ביותר של ארצות-הברית.
אנחנו עמלים לשלום וליציבות. זה באינטרס
של ארצות־הברית; ובלעדיו זה היה עולה לה
הרבה יותר כסף.

בכלל לא. אני חושב שלכל אזרח ישראלי
יש שאיפה, יום אחד, להיות ראש־הממשלה
של ישראל.

• אתה מתכוון, שלהחזיק כוחות
אמריקאיים במיזרח התיבון בסדר־גודל
השווה לכוחם העכשווי של
כוחות ישראל, היה *ולה לארצות־הברית
הרבה יותר?

אינני יודע. אין לי ניסיון עם שרון(צוחק).

• מר שמיר, כששהית באחרונה
בארצות־הברית הצגת את ראש המוסד
החדש למנהל ה-סי-איי-אי.
האם אתה מצפה להמשך שיתוף־
הפעולה הקרוב בין שתי הסוכנויות,

אין לי כל עניין בכניסה לפולמוס עם
אנשי מיפלגתי.

• האם אתה חושב כי שרון יהיה
ראש־ממשלה טוב?
• שרון טוען, כי תחתיך ותחת
שר-הביטחון רבין, עשתה ישראל
״משגים גדולים״ בדרך טיפולכם
בהתקוממות הערבית.

בהחלט.

• אם כך, הרשה לי לעבור לאדם
שאינו שייך למיפלגתך — שימעון

שמיר: ישראל ומדינה פלסטינית סותרות זו את זו

בפי שהתקיים בעבר?
אינני יכול לומר רבר, אם הצגתי או לא
הצגתי משהו. אני רק יכול לומר כי במיסגרת
שיתוף־הפעולה האסטרטגי עם ארצות־הברית,
יש שיתוף־פעולה פורה בין שרותי־המודיעין
שלנו לבין הסי־איי-אי.

• במיסגרת ביקורך, האם חשדת
בנקודה כלשהי, כי הנשיא בוש או
מזכיר־המדינה בייקר, פשוט נותנים
לך די חבל, כתימרון פוליטי?
כבר יש לי ניסיון ניכר עם מנהיגי ארצות־הברית
ואני חושב שאיני רואה באף אחד מהם
מקיאוולי חדש.

• העיתונות האמריקאית מתייחסת
אליך כאל ״מר שמיר, הטרוריסט
היהודי לשעבר״ ומשווה אותך לער-
פאת?
ובכן, כל אחד מכיר את הביוגרפיה שלי,
ומפעם לפעם אנשים מבקשים להשוות אותי
עם הטרוריסטים של אש״ף. בשום פנים לא

״רא נזיז שוס התנחלות שואדית בנס•
גחנו מס] נ בו ״שמנו את החלטות האו״ם 2*12
1־ 338 אני נאמת נעלב כשמשווים אות
לש־פאת בוש ונ״קו אינם מקיאוולים״
ניתן להשוות אותי לערפאת. אני נעלב עמוקות
מההשוואה. אני באמת נפגע.

•נאמר, כי אם ראש-הממשלה
שמיר לא ידבר עם ערפאת, בסופו
של דבר, הוא יצטרך לדבר עם הפוג-
דמנטליסטייס המוסלמיים, שהם קיצוניים
יותר מאש״ף.
יש לי סיבות משלי מדוע שלא לדבר עם

וכך תתחזק הזהות היהודית של
ישראל?
בקשר לנקודה הראשונה, אין לנו כל קושי
למצוא את כתובות אש״ף (צוחק) .ובאשר
לשאלה השנייה, אנו יודעים בדיוק מה רוצים
אנשי אש״ף. ואנחנו יודעים שהעיקר אינו בהשגת
מולדת לאנשיהם. מה שהם באמת רוצים
עכשיו זה הרס מדינתנו.

פרם. בראיון שהיה לי איתו, הוא
אמר שאם היתה מתקבלת החלטה
להחזרת השטחים בגדה המערבית
וברצועת-עזה, לא היתה לו התנגדות
להמשך חיי המתנחלים היהודים
שם, תחת שילטון ערבי. מה דעתך?
אנחנו לא נסיר שום התנחלות ישראלית.

• האם איזשהו שטח יינתן בכלל
בחזרה?
ירועה לך השקפתי. אנו חייבים לפעול
למען השלום, ולא לחפש פיתרונות במישור
הטריטוריאלי.

• הצהרת לפני זמן מה, כי אתה
מאוד ספקני, אם אתה תהיה האיש
שיוביל את המשא-ומתן לשלב השני
— החזרה בפועל של שטחים.

• האם זה אומר שאתה עומד
להתפטר בקרוב, או שבכוונתך לבד
(המשך בעמוד )47

האם שמעתם שהסוכן הישראלי לשעבר בארצות־הברית,
ג׳ונתן פולאוד, התלונן במיכתב שאחד ממפעיליו בארצות־הברית
נטל בשעתו חלק מסכוס־כסף שהביא לפולארד עבור
הוצאותיו, כדי לרכוש מעיל לרעייתו של אותו מפעילי
האם אתם יודעים שהמופקדים על הביטחון בישראל פנו
באחרונה בבקשה — קריאה יוצאת־דופן לראשי שתי המיפ־לגות
הגדולות, להתעלות מעל לחילוקי־הדיעות ביניהן בבר
אן לטפל מיד בחבית חומר־הנפץ, המתגלגלת בקרב חלק
מאזרחיה הערבים של ישראל, בחששם מפני התערערות
פנימית — כתוצאה ישירה של פשיטת־הרגל בטיפול
ב״שטחים״?
האם שמתם לב ששגריר ישראל בצרפת, עובדיה סופר,
לוחץ על ראש־הממשלה יצחק שמיר, לכוש 1את שר־החוץ
משה ארנס, למינויו כשגריר ישראל בארים?
האם סיפרו לכם שאישיות סובייטית, אשר ביקרה בישראל
בגלוי לשיחות פרטיות מדיניות — כלכליות, ידועה לאמריקאים
כבעלת תפקיד מהבכירים ביותר בק־ג־ב במוסקבה?
האם מסרו לכם שהרמטכ״ל ח שומרון, לא רק שהזדרז
להפיץ את הספר על מילחמת אלג׳יריה, אלא גם עודד ולחץ
על כך שיראה אור במהירות הגדולה ביותר, בהוצאת ם־שרד־הביטחון?
האם
הגיע לידיעתכם שראש־הממשלה יצחק שמיר נתן
הרגשה מחודשת לדויד מגן, שעוד החודש יש סיכוי שיהפוך
סוף־סוף לשר בממשלה?

שלל־ידיעות זה, שאותן שלפתי כאן באקראי הוא תוצאה
מן הכלל הראשון שאותו למדתי בהעול הזה: הידיעה באה
לפני הריעה. עיתונים נועדו, כדי לספק ראשית כל ידיעות
מהימנות לקוראיהם, כדי שהקורא האינטליגנטי — והוא
המצוי — יגבש את דיעותיו שלו מבלי להיזדקק דווקא
לריעות אחרים, הקרויות. פרשנות׳. ,ניתוחים׳ ,הערכות־מצב.
ועליך, כעיתונאי, לדאוג לכך שהידיעה תופיע שדם כל
ולפני כולם בעיתונך. בהשלם הזה.
עוד כלל לימד אותי מורי הראשון בעיתונות, אורי אבנרי:
להביא את הידיעה מהמקורות המהימנים ביותר. כלומר, קרובים
ככל האפשר להתרחשויות, למאורעות. ואם רק ניתן, בכל
דרך בלתי־אפשרית — להיות שם. לראות במו עיניך, לשמוע
באוזניך. רק אז, אחרי שאספת את הידיעות, יכולות להיות לך
העיתונאי, אם בכלל, ריעות.
אי־שם בתחילת שנות ה־ 50 העניק לי שבועון זה את
ההזדמנות הראשונה ללמוד את אמנות העיתונות.
.עבדת לפני כן בעיתון?״ שאל אותי העורך הראשי, אורי
אבנרי.
״לא,״ השבתי בחשש של בן , 17 העומד לאבד את הזדמנותו
הגדולה והחד־פעמית.
.אתה אולי חושב שעיתונות היא כמו בסירסי־מתח? או
אולי מסיבות־קוקטייל?״
.לא ״,השבתי בדאגה הולכת וגוברת, כשבראשי מתרוצצות
מחשבות של בחור צעיר, שאולי באתי למקום הלא־נכון. בר־

נוואוד נעשס. ק־ג־ב ניעוואו,
ב״העודם הזה -מידע דנג דעה
חוב גליקסון 8במרתף, בתל אביב, כתובת המערכת באותו
הזמן.
״עיתונות כתבות, זוהי קודם כל עבודה שחורה,״ המשיך
אבנרי וקיבל אותי לניסיון. ניסיון עיתונאי שלא פסק מאז.
לכן, כשחזרתי עתה לכתוב מעל דפי שבועון זר, אחרי
שחלפו מאז ימי עצמאות כה רבים, היתה זו במובן מסויים,
שיבה הביתה. אחרי שהייתי בסרט הזה על כל גילגוליו
במהדורה מקומית וזרה. כסרט בלשי, וגם מילחמתי. בעיקר
בארץ, אבל גם ברחבי העולם, דיווחתי על מערכות מכל מיני
שדות־קרב, צבאיים ופוליטיים, בארץ ומחוצה לד.
לכן עבורי, כעיתונאי, מזווית מסויימת זוהי סגירת מעגל.
אבל כמובן גם פתיחת מעגל חדש.

לא אגזים אם אומר שהספר בשחת פלשת של אורי אבנרי

אולי השפיע עלי יותר מכל ספר אחר, כאשר בחרתי לכסות
את המיבצעים הצבאיים של צה״ל משדה־הקרב. עבורי, הספר
הזה של חייל גיבעתי, הלוחם אבנרי, הפך לאחד המודלים של
כתבות — ספרות צבאית מעולה, אותנטית, לאומית ומאוזנת.
כנער, שהתבונן בקינאה בלוחמי מילחמת־העצמאות , 1948
היקנה לי הספר את האפוס הנפלא של התגוננות היהודים
בפני העולם הערבי שקם להשמידם. יהודים שהחליטו לאחוז
בנשק, כשחלק מאחיהם קראו לוותר על העצמאות כתנאי
לשלום עם הערבים.
לכן מצאתי בקלות־יחסית את דרכי לפעולות־התגמול של
הצנחנים, בשדות־הקרב השונים של שנות ה־ .50 מול האיום
הערבי המחודש, ובראשו חוד החנית הפלסטיני. לצניחה ב־מיתלה,
למארב־הדמים בתוך המיצר. לראש הגשר בסואץ
במילחמת יום־הכיפורים. כי רק מי שהיה בשדות פלשת
הבלתי־משתנים יכול היה להביא את תחושת אימת־הקרב
והעצב הכבוש שבהדגשת הניצחון.
כלל־ברזל נוסף שקיבלתי בשיעורים הראשונים בהעירם
הזה: כשאתה מאמין בדרך מסויימת, עליך להיאבק עליה עד
הסוף, ולא חשוב המחיר. יהיה מי שיהיה בשילטון, במרכזיו,
בראשות הממשלה.
רק שנים רבות לאחר מכן שמעתי במו אוזני עדויות כיצד
רדף איסר הראל, ראש המוסד הכל־יכול, את השבועון הזה
בחורמה, באמצעים ובסמכויות האדירות שהיו אז בידיו, מתוך

אורי אבנרי ואורי דן
התלמיד ע 1ב לבית הרב
אמונתו העיוורת בדויד בן־גוריון ובשילטון המוחלט של
מפא״י.

להכרתי הפוליטית — בניגוד להכשרתי העיתונאית —
הגעתי בבתי־ספר אחרים. לכן. יש לי ביקורת חריפה על
השקפותיו של השבועון. אינני מקבל את האידיאולוגיה של
אורי אבנרי עצמו, ואני חולק על דרכו הפוליטית.
אבל איש לא יכול להעז וליטול ממנו את הבכורה, שהוא
הקדים את כל בני־דורו בהנחת הבעייה הפלסטינית במערומיה
על השולחן הלאומי. בין הישראלים המתחרים כיום מי
יגיע ראשון לאש״ף, כאילו גילו את אמריקה, יש גם רבים אשר
שללו בשעתו מכל וכל את עמדת שבועון זה ביחס לפלסטינים.
היושר
המיקצועי מחייב אותי להודות שהשבועון הזה, יותר
מכל עיתון שאותו הכרתי מבפנים בישראל — היה חלוץ
השחייה נגד הזרם. והזרמים היו לעיתים קרובות עכורים
מאוד. אני גם מוכרח לציין שבאופן יחסי לאמצעי־תיקשורת
אחרים, אדירים ממנו פי כמה, גילה העולם הזה פתיחות
ונכונות לתת ביטוי, לא רק לדיעות, אלא גם לידיעות, שנגדו
את המוסכם, המקובל ואת עמדות השבועון עצמו.

באחרונה נשמעים קולות מפי כל מיני צעקנים של השמאל,
כמו יוסי שריד, אמנון ת קנ ר ואחרים, כאילו הגיע הז מן. לדבר.
להתדבר עם הימין״ .כאילו אמרו: עד עכשיו האסטרטגיה
שלנו גרסה מילחמת־חורמה בימין, במסעות של שינאה,
השמצה וגינוי. מעתה נעטה מחלצות ונדבר עימם. כי. שעת
ההכרעה על גורל הארץ הגיעה״ .מלבישים הם את תפניתם

במעטה אידיאולוגי.
בעיני אין צביעות גדולה מזו. אחרי כל־כך הרבה שינאה
ורעל, האם ניתן לחבוש כך, ביום בהיר אחד, מסיכה אחרת של
״ואהבת לרעך״? האם מדובר פה בנשף פורים? נדמה לי שלפחות
אצל כמה מהצעקנים התעוררו כמה פיקפוקים וחששות
ביחס לדרכם עד כה. אולי הם הרחיקו לכת כשהאלימות הם־

אוו אננר׳ הקדים את דורו לימין והיום נותן ניתחון נה *
לסטינית משתוללת כבר בלב ירושלים, בצפון תל־אביב ובדרכי
הגליל והנגב.
לעומת זאת, כאשר השבועון הזה לא רק מדבר על הצורך
לשמוע ולהתווכח עם דיעה אחרת, אלא עושה זאת הלכה
למעשה — הרי זה מתקבל באורח טיבעי, כי העולם הזה היה
תמיד כסיסמוגראף המבשר לפני כל עיתון אחר על השינוי
הגדול המתקרב ובא. יש הבדל תהומי בין דיבור, קישקוש,
בירבור בבית הסופר ובמיזנון הכנסת — לבין הביצוע.

תהליך, שכונה. השתלטות השמאל על התיקשורת״ ,יצר
את הרושם שרוב העם נוטה. שמאלה״ ,בשעה שרק הרוב
בתיקשורת נטה לשם.
או, במילים יותר מפורשות, מרבית כלי־התיקשורת, עוד
לפני שהליכוד עלה לשילטון, עשו הכל כדי למנוע זאת,
ולאחר מכן — כדי לגרום לנפילתו. עיתונאים, כתבים, התחרו
זה בזה בעירעור על כל גישה לאומית יהודית ישראלית.
נסיגה ישראלית זכתה בתשואות, עמידה תקיפה — בגינוי
ובביזוי.
תופעה של השתלטות דיעות־מיעוט על רוב התיקשורת,
בניגוד לדיעות רוב העם, כפי שהוכח שוב ושוב בבחירות
השונות, אינה מוכרת בדמוקרטיות אחרות.
מבלי כל השוואה: צריך היה היטלר להשתמש בטרור
הנאצי, לא רק כדי להכחיד כל התנגדות בתיקשורת של הרייך
השלישי, אלא להכתיב אך ורק את דיעותיו. וצריך היה
סטאלין להקים את מחנות ההרג והכפייה, כדי להשליט את
עיתונאיו וסופריו.
כאן בישראל, להבדיל כמובן אלפי הבדלות, נקבע ״קונסנזוס״
עמדות החלק־הארי של אמצעי״התיקשורת על־ידי שי כ־נוע
עצמי שלהם עצמם. התיקשורת ברובה מתנבאת ברוח
פוליטית וחשבונאית אישית אחת, מתוך דיקטאט עצמי, שהוא
כמובן מופנה לריעות הקהל במישטר דמוקרטי. כן, רק המיש־טר
נותר, לשימחתנו, דמוקרטי.
לכן, במצב חולה זה ובהכירי את העולם הזה לא פלא בעיני
שדווקא שבועון זה יצא שוב כחלוץ לפני המחנה. מכל מה
שקרוי ״מחנה השלום״ רק השבועון הזה מוכן לתת פיתחון פה
לימין. אפילו בניגוד גמור לדיעות העורך הראשי. אצל כולם
קיים באותו ״מחנה״ קושי פיסי, נפשי, פסיכולוגי. הם מוכנים
לדבר עם אש״ף, למרות מעשי־הרצח, אבל לא עם בעלי דיעה
אחרת מבין אחיהם.
כאן, בעמודים אלה, הקושי היה כלא היה.
מעל דפי שבועון זה רואים שאפשר, וצריך גם אחרת.
זהו סימן לאפשרות שהנכונות להתחדשות של העולם הזה
ופתיחותו למיגוון של ריעות, תאפיין אותו במידה הולכת
וגוברת. אני לא אתפלא כלל כשזה יקרה. כי זהו סוד רוחו
והישרדותו של השבועון הישראלי הוותיק ביותר מאז ימי
עורכו הראשון אורי קיסרי לפני יותר מ־ 50 שנה, כשהופיע
עדיין בשם תשע בערב.
לכן, יש סיכוי שכפי שהשבועון היה חלוץ בתחומים רבים,
הוא יביא למהפך גם בתיקשורת הישראלית האחרת.
ימים יגידו אם תהליך זה, שאנו מייחלים לו, יתרחש.
כך רציתי לסייס את מאמרי.
אבל נזכרתי מיד באחד הכללים הראשונים שלימד אותי
מורי ורבי אורי אבנרי, כאשר סיימתי רשימה במילים האהובות
על כתב מתחיל — ״ימים יגידו״...
אף פעם שלא תשתמש בזה, העיר לי אבנרי בסלידה,
והסביר :״אם ימים יגידו, בשביל מה אני צריך אותך כאן?״

דום הזינוון לחדרצהייל
ודוס העצמאותה־41

רבים
הם בני האז־ם
הנהנים מזיוה
של אבן האוך ם הין נקית בריטניה מלכת
בכתרה יישל

אלוהים לבדו
נהנה מזיון של
אבני האח־ם המוטלות
בבטן האך מה
אין הן מוטלות שם
פדי להרשים
להלן טים
או להגות
את האך ם
גם אין הן מוטלות שם
לשם שמים
אין הן יודעות ך בר
על השמים
מה לרצון להם
ומה להם לצנינים
הן מוטלות באשר
הן מוטלות
מסבה אחת בלבד:
בי שם
במקומן
הן גובשו לאבני חן
הוו מוטלים באבני החן
באשר הנכם
ועשו
מה שנבראתם לעשות
גלויים לעיני האלוהים בלבד הוא יראה
וישפוט
איזון חוזר
שיביטו מספידי המדינה וקוברי הציונות
בשנתון הסטאטיסטי, לרגל יום העצמאות:
עם ישראל חי והוא חי במיספרים גדלים והולכים.
כאן ולא בגולה.
ב־ 1882 מנה העם היהודי כ־ 8מיליון נפש.
רק 0.3*,מתוכו ישמו הלכה למעשה את
המישאלה ״לשנה הבאה בירושלים״.
ב״ , 1941 על סף מילחמת־העולם הראשונה,
התיישבו 85,000 שהם כ־* 0.6בארץ
האבות.
ב־ , 1942 שנה אחרי סגירת שערי ההגירה
לארצותיהברית, גרו * 1מ־ 15 מיליון יהודי
התפוצות בפלסטינה.
ערב השואה הגיע העם היהודי לשיא כוחו:
16 מיליון נפש. בתום העלייה החמישית ישבו
* 3בלבד מעם ישראל בארץ ישראל.
ב־ 1948 הכריז מיעוט של * 6מהעם על
ריבונות יהודית עבור * 94 שנשארו בגולה.
עד 1955 פנו * 13 עורף לגולה.
עד 1970 כבר שבו * 20 הביתה.
היום חיים במדינת ישראל * 27 מעם
ישראל. לאורך 100 שנות ציונות המגמה
ברורה: חלק נכבד מהעם שולל את הגולה
ומצביע ברגליים בעד הציונות. למרות הירידה,
למרות הנשירה, למרות המילחמות, האינפלציה
והמתח העדתי, עתיד העם היהודי
בידינו. העם היהודי מתכווץ בגולה ועם ישראל
מתקבץ בארצו.

תיהשורת ל* ,7דד.
רב שילנסקי, חפץ לשנות את מנגינות
הפופ וצלילי הג׳אז הבוקעים מהשפופרות
במישרדי־הממשלה שבהם הקו תפוס. הרעיון,
השמעת שירי ארץ ישראל תחתם. תארו לכם
איך ישמיעו ממישרד ראש־הממשלה את
השיר ״איזו מרינה״ ,באוצר יענו ב״סלינו על
כתפינו״ ,ולישכת רבץ תאמץ את ״יורים
ובוכים״ .אני רווקא
בעד השינוי, אך רצוי
שיו״ר הכנסת יקדיש
את זמנו לצו השעה
ולא לתו השעה. להשתיק,
או לפחות להמעיט,
את הצלילים הצורמים
הבוקעים מ־בית־הנבחרים,
מגלי־האתר,
ממירקע הטלוויזיה
ומדפי העיתו־תונות.
שיוריד שילנס־שילנסקי

מהבימה הציבורית
קול הניאז הזה
ומהמסך הקטן את מסכת
הקללות והגידופים — שירי ארם ישראל
— תחת להתנפל על קול הג׳אז הזה.

הו רו בי ץ

מאיו ליפשיץ

להיות עם חופשי באוצנו

שהרי בעבור זה ב אנו לפינה הפר טית שלנו ב מיזר ח התיכון הפרוע. ב דיו ק
לשם כך עזבנו, אנ חנו או הורינו, ואולי ה ס בי םוהסב תו ת -למי שהיה מ ס פי ק
מזל ושבל -א ת כל הגלויות. להיו ת עם חופשי בארצנו.
כי פרנס ה ודיור וה שכלה מצאו הי הו די ם בכל חור על המפה, במ שך 2000
שנה. גירוש ק טן מפה ל שם, פוגרומצ׳יק פעוט פה ושם, א סו ר שיפריעו לראיה
הכללי ת של ה ת מונ ה -היינו לגזע של שורדים טיבעיים, בעלי כו שר־ הסתג־לות
א די ר ל שינויים. אבל גם רצינו להיות עם חופשי בארצנו.
עוד לפני ה שואה. עוד הרבה לפני שהוכח כי ה אנ טי־ ש מיו ת יבולה ל הבי א
להכחד תנו מעל פני האדמה. חלקנ כב ד מי הודי העולם פשוט לאסבלאת
הרעיון, בי נגזר עליהם ל חיו תאת חיי הםבפחדמת מי ד ממה שעומד לעולל
הגוי, הפריץ. נמאסלהםלהס תו בבב חוצו ת עיירות מיזרח־אירופה או ערי
א סי ה וצפון־אפריקה כ שפניהם בוערות מבו שת ה ס טיר ה, ו א חוריה ם לו ה טי ם
בחרפ ת הבעיטה. עז היה רצונם להיות עם חופשי בארצם.
ושולם מלו א ה מחיר בדרך למימו ש הרצון -ה חלו ם בן . 2000 היום, יום
הזיכרון, כשיעלו ה ק רובי םוה חב רי ם למיקד שי־הגבורה בבתי״העלמין הצב איים,
ניתן לספור, עד ל טי פתהדם הא חרונה, אתהת מור ה הנוראה להקמת
ה מדינה. אך בל בך רצינו להיות חופ שיים על פני האדמה.
וזכינו והגענו. ובנינו ועשינו. ונלח מנו על הבל, בל הזמן. ומחר נחגוג א ת יום
העצמאות, ונשמח באמת שימחה גדולה, כי אבן יש סי ב ה טוב הלמ סי ב ה.
ב מקביל, ני ק ח ללב א ת אירועי השנה ה־ 41 לישראל. גם נשים לב בי כאן,
ב מו לדת הישנה וה טובה, חזרנו א חו רהלמ צי אות ששררה בגולה. עד שלא נדע
א ם נבונה ההגדרה -ע ם חופשי בארצו.
לאו דוו ק א בגלל הרצח הספציפי של ה שניים בצהרי היו ם בירו שלים. גם ל א
מיקרי ם ידועים א חרי ם, שבהם ביצעו ערבים פשעים נ ת עבי ם בלפי הי הודים.
אלה א מנ םדב רי ם איו מי ם ונור אים, שחובה ל היל חםבהם עד חורמה, אךהם
רק אחדה סי מ פ טו מי ם לתופעה.
הבעייה ר חב ה הרבה יותר. הגלו תיו ת הרי מה א ת ראשה המכוער. החל
מהתבט לו ת לפני הגוי, הערבי. עבור דרך הפקרתד מי יהודים, כפי שקורה
ל מ תיי שבי ם בנסיע ה יו ם־יו מית בכבי שים. הי שראלי הגאה עוקף א ת הגליל
הערבי, א ת המשולש הק טן ה מוסל מי, א ת ירו שלים ה ע תיק ה ו הכו תל
המערבי.
הנה שבים הי מי ם של ההס תג רו תבת חו ם המו שב. הפעם ב מ דינ ה של היהו די
ם עצמם. ב תו ך העיר העברית הרא שונה עוברת א ם יהודי ה צעירה עם עגלה
למדרכה השנייה. שבן מולה הי א רואה כ מה פועלים מהש טחי ם מ תגו ד די ם
בחבורה. ל א רוצים בעיות וצרות. בסך הבל רוצים להגיע ה בי תהב שלום,
ל מ סי ב ת יום העצמאות.
הפ חדמ חל חל ל תו ך הריק מה הל או מי ת. הדג א מנ םמס רי ח מהרא ש, אבל
הריקבון כבר פשה בבל הגוף. עם חופשי בארצו, הו א עם חופשי בעריו וברחו*
בותיו, לל א צורך לד אוג כל הזמן, מחשש לסכין ערבית בגב. העם צריך
להרגיש חופשי בבל ארצו, ול א רק ב מובלעות י הו דיו ת טהורות.
מסתבר שלהיות מדינה עצ מאית זה ג׳וב מ או ד רציני. לא די ב הכרזו ת
ופיטפוטים של ה מנהיגים. חו ב ה גם, ובעיקר, לע שות מעשים: להר או ת לגר
התו שב מי באמת בעל״הבית ובעל ה שליטה על ה מצב. להבהיר לי שראליים
החופ שיים והעצמאיים אתז כו תםה טיב עי תוה הי ס טו רי ת להגנה עצמית.
לטפל בפורעים טיפול י סו די וחריף. להפעיל אתה חו ק ב מי סג רתה חו ק.
להחזיר א ת הבי ט חון לדרכי ם, ליי שובים, ל ר חובו ת הערים, לנ ש מת הי הו די ם.
צריך להוציא א ת הגולה מי שראל. צריך לחזור ולהרים א ת הרא ש, ואם
נחוץ, גם א ת היד. ב די שבשנה ה־ 42 לעצמאותנו נוכל באמתובת מי ם לומר
כי היינו לעם חופשי בארצנו.

לוועדות־ההלם מאשר עונש קולקטיבי לו
ולה על־ידי אונס קבוצתי בה. למיטב ידיעתי,
בין אנשי מצפון רק חיים חפר ניצל את זכות
הצעקה. מעניין לבדוק לאן נעלמו פעילי
זכויות האזרח, נשים נגד שתיקה, כוחות
הקידמה וכל מי שנוהגים לשמש פה לכל
הדפוקים והדפוקות?

האווס כעווש הורם
בעיר ועדות ההרס

ויגזור
מי לחושך
מי לאור
] לרדב׳

דניאלה אשכנז

בדרישה לקבלת בית לאומי אונסים חברי
ועדות־ההלם נשים פלסטיניות על אי־ציות
להוראות אדוניהם האמיתיים. הפשע: בעלי־הבית
יצאו לעבוד בישראל. מה יותר הולם

שכר שר בראטה
עם דיעות הדומו ת
מחבר הספר שחור כמוני צבע את עורו
בשחור, כדי להסתובב בדרום ארצות־הברית
כשחור, ולקה בסרטן העור. יורם בינור, שהת-
־חזה כעלי חוסיין ממחנה־הפליטים בלאטה,
לצורך כתיבת סיפרו אויבי אני עצמי, פשוט

לקה בצביעות. בינור סיפר לקוראיו בחו״ל, כי
״אחת החוויות הקשות ביותר״ אירעה בחדר־האוכל
של קיבוץ, שאליו הגיע כמתנדב
ערבי :״ 300 זוגות עיניים הורמו ...כדי
להינעץ בי״.
מה היה גורלו של העיתונאי האמיץ לו
הופיע במחנה בלאטה מחופש ליורם יהודי?
האם רק עיניים היו ננעצות בו? בניצול ציני
של בורות הקורא הזר מציין יורם בינור, כי
בעלי ריעות קדומות הזהירו את המתנדבים
ש״אסור לנסוע בטרמפ עם ערבי, דבר זה
כרוך בסכנת רצח או אונס.״ באמת רק ריעות
קדומות? גורל זיווה גולדובסקי ז״ל בת ה־, 18
חניכת מפ״ם וחברת רשת, לא אוזכר בספר.
באוגוסט אשתקד היא נרצחה, נאנסה וגופתה
נשרפה בידי חבריה מאל־בירה. חבר קרוב של
הנרצחת, רוני וגנר, אמר :״הרעיון של אחוות
עמים לא היה רק סיסמה, היא יישמה את זה״.
לה לא היו ריעות קדומות.

״האינתיפאדה היא
רק ההתחלה״

הסב חשאי
א שף — פאריס

חבריו למערך. בזריזות הוא חתןנתח
שמן, על חשבון ערי־הפיתוח, למכון
שורשים, שרק במיקרה ה אד ם המופקד
על ניהולו התקין הוא חברו הטוב מימי
הטלוויזיה האפרוריים, אליעזר שטרום.
לזוג אברום־את־ שטרום יש מעתה לא
ערבות הדדי ת, אלא גם ערבות כספית,
והעיקר טוהר־המידות.

• מחשבות שניות
צריך אמנה במדינה
בחוגי השמאל בישראל נשמעה אג־חת״רווחה
בעיקבות ה״קאדוק״ שהנ חית
יאסר ערפאת על האמנה הפלסטי נית.
מעתה יחוסלו יהודינו ללא ה ביסוס
החוקי של האמנה. איזו הקלה למיש-
פחות הנרצחים בירושלים.
אולם שימחת שמאלנינו היתה, מסת בר,
מוקד מ ת מדי, כיוון שצצה כאן
בעייה חדשה -ההסדר החד ש נוגד א ת
עיקרון שילטון החוק הפלסטיני, שאינו
יכול להתיר חיסול יהודים שיטתי, סתם
כך, ללא מיסמך מוסבר ומנומק.
מה יגידו שמאלנינו החרדים לשילטון
החוק, אחיהם הפלסטינים לא יוכלו לע
בהזיותיו
של ימני בזמן האח רון מופיעה
יותר ויותר דמו תו של שימעון פרס,
כאותו הגואל על החמור הלבן שבואו
מבשר א ת תחילת הגאולה.
מי הי המא מין לפני זמן ל א רב שהי שועה
הי חיד ה לעתיד הציונות ט מונ ה רק
בידיה של או תהד מו ת שחוקה ונשכחת,
המכונה בניו יורק טיימס -״בלון ללא
אוויר״ .רק פרס יכול. אוה, פשוט געגועים
למנהיג של פי ט פו טי ם על שלום עם תוכ ניות
לא־מעשיות, שכה חיוניות לקיומנו,
עם פרטנר שכולם יודעים שאינו מוכן לקבל
אף פל ס טיני נוסף לממלכתו הצפופה
בהם.
ואז, כ שאני רו אהאת הצמד, המוביל
בנחרצות שמירית ו אנ א לי טיו ת רבינית,
לפיתרון סופי כל־כך מעשי, אני מתמלא

שליח העתון המזרח״ירושלמי״אל־קודס״
בפאריס מדווח ( 3למאי) על הביקור. בסיקור
נאמר :״מקור בכיר בפאריס גילה לכתב שביקורו
הרשמי של ערפאת יביא להסכם פלס־טיני־צרפתי
שיקבע דפוסי־עבודה נמשכים
בין צרפת לאש״ף שיבטיחו את הצלחת יוזמת
השלום הפלסטינית. יוזמה שמטרתה הקמת
מדינה פלסטינית שתחיה באורח פעיל לצד
ישראל. וכן ששני הצדדים ימשיכו להניעה
ביחד, צעד אחרי צעד, לעבר מטרה זו״.
עוד מדווח הנ״ל :״המקור גילה לו שצרפת
תיאמה מראש עם ארה״ב וברה״מ את נושא
הביקור הנוכחי ״.״הנושאים בהם ידונו האחראים
הצרפתים עם המנהיג הפלסטיני״.
ביקורו של ערפאת בצרפת זכה מטבע
הדברים לסיקור נרחב בכלי התקשורת
בעולם הערבי. ונאמרו עליו כל הסופרלטיבים
המתאימים לאירוע מעין זה. אולם
נדמה שהגדיל לעשות רדיו ״מונטה קרלו״
שהוא למעשה כלי תקשורת ממלכתי צרפתי.
יש רבים בארץ המקשיבים לרדיו זה בצר־

שמיר עם בוש

עי תונו תערבית

א׳ להם כוח. רק לאש־ף

פתית אולם בערבית הוא נשמע שונה
לחלוטין. רדיו זה שכל הימים משרת בנאמנות
את אש״ף יצא ממש מגדרו בימים ש־ערפאת
ביקר בצרפת, למשל, הקפיד לכנות
את כל העת את ערפאת בתואר ״נשיא״ ,מה
שלא עשו שילטונות צרפת, והביא בהרחבה
מישאלי דעת קהל שהוכיחו שדעת־הקהל
בצרפת תומכת עתה בפלסטינים ובדרישותיהם
הרבה יותר מאשר בעמדות ישראל
בסכסוך.

חאג אמין אד־חוס״ו׳ —
•צרפת ממשיכה במסורת

בורג

בשבוע שעבר ביקר ערפאת בצרפת כאשר
המארח שלו היה הנשיא בכבודו ובעצמו.
רבים בישראל מאמינים שערפאת אינו אלא
מהדורה מתוחכמת של חאג׳ אמין אל־חסיני,
שהנהיג משך למעלה מיובל שנים את העולם
הערבי והפלסטינים נגד הישוב היהודי בארץ,
שיתף פעולה עם הנאצים, ונאבק נגד
קיום מדינת ישראל עד יום מותו(בן .)74
אולם אחד ההבטים המעניינים בנושא הוא

זאבי

פרם

שישר בדמוקרטיה

הלוואי עלינז
כספים ״חוד״ם
״למורת
יאלצו, ולבטח שות להם א ת זה,
מחשבות כפירה ומודה בפה מלא: פרס
רוחם,״ להחזיר האמנה לתוקפה.
לשילטון -ולי שראל הביטחון.

• פרופורציות
ה סי ק רי קי ם מי מין שורפים לבוגד א ת
דלת ביתו ר ק מפני שפלירטט ל טוב ת
הערבים.
ה שמאלנים הנ אורי םמשמ אל שורפים
לבוגד שלהם א ת כל הק שרים עם הב רא־נזיה
ו מוחקים א ת שמו סופי ת מר שימת
אנשינו, ורק מפני שנטש לרגע קטאת
השורה ופליר ט ט מע ט עם הי מין ל טו ב ת
המדינה.
שוחרי השלום הפלס טיני ם מנפצים
לבוגד א ת הגולגולת בגרזן ו אונ סי םאת
אשתו ובנותיו, רק מפני שפלירטט מעט
עם היהודים. ואיני יודע כבר מ ה גרוע
יותר, מח תרת או ״סתם״ מאפיות.

אברו ש לשטרו
לחלק מן הכספים שפורזו במיסגרת
הכספים היחודיים יש אבא צעיר בדמו תו
של אברום בורג.
בורג הצעיר, שלא הבריק בעבודה
פרלמנטרית, הפליא לשלוט ברזי כספי
החלוקה היחודיים, שהושמצו בפי מיטב

(המשך מעמוד )44

• שיעור בסינית

תוח את השלב הראשון למשך כמה
שנים?

אולי צריך להזמין ס טודנ טי ם מסין,
שיפגינו למען יתר דמוקרטיה באוניבר סי
ט ת תל-אביב, מול קומץ הס טודנ טים
החשוכים שהפגינו והתפרעו למען ס תי מת
פיות ושלילת חופש הביטוי של רחב־עם
(״גאנדי״) זאבי, שהנחה א ת יום ה עיון
לזכרו של דויד (״דדו״) אלעזר
בשבוע שעבר.

זה פשוט מאוד. אני מתאר לעצמי שאם
יוזמה זו תתגשם, השלב השני של משא־ומתן
יתרחש פחות או יותר בעוד חמש שנים. חמש
שנים מעכשיו אני אהיה בן 78־ .79 אני לא
חושב שזה גיל מתאים לראש־ממשלה כלשהו,
לנהל דברים מסובכים שכאלה (צוחק).

• דיברת על תקוסת־מיבחן. האם
אתה מצפה שישראלים וערבים
יסתדרו ביחד במרוצת אותו שלב?
הבה נהיה גלויים: במשך 22 שנה
אין הם יכולים לחיות ביחד. עדות
לכך היא ההתקוממות הערבית. מה
עשוי להשתנות עתה?

אבל לא ע אש ף
אנו ני תן להם לבחור נציגות או תנ טי ת
אבללא עם אש״ף. אנו ננהל עימם מ שא־ומתן חופשי וישיר על הסדר־הבי־ניים
-אבללא עם אש״ף. אנו ני תן לה ם
פיקוח בינל או מי על הבחירו ת -אבללא
עם אש״ף. אנו ניתן לה םאת מיזרח־ירושלים
-אבללא עם אש״ף. אנו ניתן
לה ם אוטונומיה, לנהל א ת כל ענייניהם -
א בל ל א עם אש״ף. אנו ניתן לה ם הסדר־קבע
(מדינה) -אבללא עם אש״ף...
הבט חנו לכם, וקיימנו -ל א עם אש״ף -
יחי ה מ חנ ה הלאומי.

יהיו כמה נושאים שבהם יהיה אינטרס
משותף לישראל ולשטחים הללו.

• האם יש איזשהו תחום בחיי
ישראל — חברתי, כלכלי, צבאי,
דעת־הקהל — שלא נפגע כתוצאה
מההתקוממות?
אם היית חי את חיי העימות הללו עם
הגלים השונים של מילחמות וטרור, היית
מתרגל לכך. עבורנו זה כמעט חיים רגילים.

• אדוני ראש-הממשלה 97מ...ו.

יעקב
סער, לישכת העיתונות הממשלתית

השבועון המצרי ״רוז אל יוסיף״ מ־ 14 אפריל
כותב :״שמיר נזכר אחרי עשר שנים
להסכים להסכמי ק.ד. ולראות בהם פתרון
מוערף ״.המאמר מפנה את שמיר לתוצאות
האימפריאליזם הצרפתי והאנגלי וכיצד מדי
נות
אלה נכשלו בהדברת התקוממות וכך את
כשלון האמריקאים בוויטנאם. השבועון
מוסיף :״הפלסטינים לא מחפשים לרכוש את
אהדתם של מיסטר שמיר או בוש או ביקר.
הם מדברים מעל הבמה וממרכז הכוח. הם
מחזיקים בידם האחת עלה זית וביד השניה
את האבן הקדושה.״״הם חיכו 70 שנה לנסים
אולם מצאו את הדרך לחרות״ ולבסוף אומר

המחבר״ :האינתיפאדה היא רק ההתחלה״.

תפקיד צרפת. כאן הייתי ממליץ לקוראים
לעיין בספרו של צבי אל־פלג שיצא לא
מכבר על פרשת חייו של אמין אל־חוסייני
ונקרא ״המופתי הגדול״ .בעמודים 76־75

— ייי

מסופר כיצד ברח הלה מהבריטים ולמעשה
מכל העולם המערבי לאחר שהואשם בשיתוף
פעולה עם הנאצים. חוסייני חשש באותם
הימים שישפט במסגרת משפטי נירנברג. ומי
נתן לו חסות? ניחשתם נכון. הצרפתים!
וכך כותב אל־פלג בספרו״ :בואו(של המופתי)
לצרפת(לאחר שברח מגרמניה) עורר
תגובות חריפות: בריטניה וגורמים אחרים
במערב דרשו להסגירו ולעמידו לדין בפני
בית־המישפט לפושעי מלחמה: ואילו במזרח
התיכון ובצפון אפריקה פנו שליטים מקומיים
וביקשו לשחררו ולארחו בארצותיהם. הוא
כמובן ידע על הפעילות סביב התביעה להסגירו,
אך לא הודאג מכך במיוחד. באחד מרגעי
האמת רשם בזכרונותיו, שממשלת צרפת
ביקשה להגן עליו. למן הרגע בו הגיע לפאריס
ב־ 19 במאי . 1945 לדבריו התערב הגנרל
דה־גול אישית כדי לאפשר לו פעילות פוליטית.
חאג׳ אמין לא הותיר ספק בדבריו, כי
כוונתו היתה שהשלטונות הצרפתיים השתדלו
למנוע את נפילתו בידי הגורמים הרבים,
שביקשו להביאו בפני בית־הדין של פושעי
המלחמה״•

פוטנציאל המהגרים היהודים מב
רית־המועצות פשוט אינם רוצים
לבוא לישראל, בגלל הקשיים הצפויים
להם כאן. הארץ מתמודדת עם
בליץ בלתי־נפסק כבר 42 שנים.
במה זמן מסוגל העם לעמוד בכך?
ובכן, זהו אופיו היוצא־דופן של עמנו. העם
היהודי חי כך את חייו כבר מזה אלפי שנים.

• מה הספר האחרון שקראת?

הספר האחרון, אני חושב, היה על דובר
בית־הנבחרים שלכם, טיפ או׳ניל.

• האם אתה מתעמל?
אני אוהב ללכת ברגל.

• איזה מרחקים אתה הולך?
שעה, שעה וחצי.

• אתה הולך מהר?
כן, מהר, מהר(צוחק).

• האם אתה משחק שח-מת? קלפים?
האם אתה מהמר?
בשנים האחרונות לא.

• ש אל ה אחרונה — בהיותך
צעיר, האם רדפת אחרי בחורות?
(צוחק) ובכן ...מעולם לא הייתי מומחה

(הראיון הבא: שר־הביטחון יצחק רבין)

— אוו ר ק סי רו

ראיון ע אן פולארד
(המשך מעמוד ) 10
איב ולהשפיל את בעלי. בעלי נמצא בבידוד
מוחלט. הוא תלוי בכסף של מישפחתי. אני
משוכנעת שלא מגיע אליו שום כסף. אני לא

יודעת על כר:

• כבר הסכמנו שלא ידעת הכל

על בעל!־.

אז אם קיים סכום כזה — שייתרם
לחיילים ולפצועי״צה״ל!

• כשאת מביטה אחורה, יש
דבר שעליו את מתחרטת בקשר לפרשה?

יהודי)
.זה לא שהשתניתי, ושמאז,,המיקרה״
חזרתי פתאום ליהדות, ואני כל־כך יהודיה.

איש לא ריצה מאסר־עולם, אני אומרת לך!
ואם הוא ישוחרר בעוד כמה שנים, עוד תהיינה
לי כמה שנים של פוריות. מאוד הייתי
רוצה ילדים מג׳ונתן!

אני מתכוונת לחזור לעסקי יחסי־הציבור,
שבהם עסקתי לפני מעצרי.

• הזכרת קודם־לכן את המילה
״טראגדיה״ :את גיבורה טראגית?
קורבן?

• בעוד עשרה חודשים את משתחררת?
מה בכוונתך לעשות?
• השם שלך איננו בדיוק אנונימי.
אינך פוחדת מהסטיגמה שתד-
בוק בד?
לא! לא! האמת מתחילה לצאת החוצה, אני
חושבת.

•ו אינך פוחדת מהסטיגמה של
״אסירה לשעבר״?

אני מתחרטת על כך שאני ובעלי הודינו
באשמה, חתמנו על הסכם של עיסקת־טיעון,
מבלי לזכות במישפט צודק.

ובכן, זהו משהו שלעולם לא אוכל להיפטר
ממנו. אני לא השתניתי לרעה בכלא, הסטנדרטים
שלי לא השתנו. מדוע שאנשים, שנהגו
כלפיי בכבוד קודם לכן, ישנו את יחסם?
אני מתכוונת לעסוק ביחסי־ציבור ולגור ב־ניו־יורק.

אני
פשוט מייחלת לחיים נורמליים. אני
רק רוצה להיות מאושרת, בריאה.

אחרי שג׳ונתן ישוחרר ונתאחד, נעלה ארצה.
אני מבינה שמיצפה־רמון אימצו את
ג׳ונתן ואותי. אני אסירת־תודה. אבל קודם
שג׳ונתן ישוחרר. העונש הקשה ביותר שהוטל
עלי — יותר מהכליאה, יותר מתנאי אחזקתי,
יותר מהכל — זוהי הפרידה מג׳ונתן.

• זאת היתה שגיאה מצידכם?

כן, שגיאה זוועתית!

• יש לד איזה חלום?
•נו ת רו לך חברים מאז שנעצרת?

נשארו לי הרבה חברים. אם יש דבר
אחד חיובי בטראגדיה הזאת — זה שזה קירב
אלינו כל־כך הרבה אנשים. עוברים בשבילנו
אנשים שאינני מכירה, שעות על גבי שעות,
בהתנדבות. אנשים מכל מיני דתות, לאומים.
זה מרגש. אני מלאת״תודה לחברי־הכנסת
בישראל שחתמו על עצומה למעני, ושעודדו
את מישפחתי.
ביקר אותי הרב ולדמן. הוא מאוד עודד
אותי. אני כל־כך מלאת־תודה לו. אני מעודדת
אחרים, לעשות זאת. מרשים, לפעמים,
לרבי לבקר אותי.

• את דתית?

אני באה ממישפחה מאוד דתית מהצד של
האמא (אביה של אן, ברנרד אנדרסון, אינו

• אחרי דברייך על ציונות, אני
קצת מופתעת.

• אבל לפחות על הנייר, ג׳ונתן
לא ישוחרר עוד שנים רבות. חשבת
על האפשרות שמאבקך לא יצליח,
וג׳ונתן יצטרך לרצות את מלוא העונש
שהוטל עליו?
אז אפילו אם הוא לא ישוחרר בקרוב, הוא
ישוחרר, ודאי, בעוד חמש, שמונה שנים. איש
לא ריצה מאסר־עולם על אשמה שכזאת,
מעולם לא! תבדקי!

• ואם הוא יהיה, בכל זאת, חריג
בסטאטיסטיקה, חשבת על חייך בשנים
הבאות? על חיי־מישפחה, ילדים?

לא טיפה אחת של בושם!״
״שילשים היה לי יוס־־וזולדת -ב־נ במאי. מלאו לי .29
״מה עשיתיו לא רציתי לבכות, אבל הייתי מדוכ את נורא. בנית הרבה.
מאוד קל ל בנו ת, שאת כל-נך הרבה ל ב דן. לפני שנעצרתי, דווקא לא הייתי
בכיינית״.
מששמעה אן שאני עומדת להגיע, סירבה להאמין שהראיון יאושר. היא לא
רצתה שוב להתאכזב. בכל אופן, ביקשה מ אני ה, א ם בא מ ת הנ ס יקרה -לא
שהיא מאמינה -שאביא לה מתנת־יום־הולדת -בושם לולו של קא שארל.
נרגרד אנדרסון, אביה, הודיע לי על בק שתה ערב הראיון, בשעה שחנויות
רבות במנהטן כבר היו סגורות. אחרי סיבוב בהול איתרתי את הבושם
המבוקש, צירפתי לכך עטיפה מהודרת, ברכה, הפתעה וכל דבר שעשוי לשמח
אסירה ביוס-הולדתה.
ברנרד עוד ניגן לי על המצפון בטלפון :״אגני תמיד אמרה שיום־ההולדת
שאינה רוצה נ ו יותר מכל הוא ה־ . 29 גיל - 30 זה כנ ר מכובד, דבר אחר. אבל
29 זה לא זה.״״
אנדרסון הזהיר אותי שלא יתנו לי להעניק לכתו א ת מבוקשה, אם כי הניח
שאם יש סיכוי קלוש ביותר שזה יתבצע -יש להניח שזה יהיה קל יותר
באמצעותי. נלפיי ינהגו השילטונות ביתד התח שבות.
תיאוריו של אנדרסון נשמעו לי מוגזמים. בכל זאת, שניות ספורות לפני
הגיעי לכלא, קרעתי א ת עטיפת הבושם, השמדתי את הברכות, וטמנתי אותו
בארנקי.
בחיפוש המדוקדק, א ם כי מחוייד, בארנקי, נתקלה הפקידה בשני בקבוקי
הנו שם ועצרה.
״אה, יש לי אמונות טפלות,״ הפלטתי לפני שתשאל.
הפקידה גילתה הבנה, ומייד השתפכה על אמונותיה-היא. הבושם נמס
למיתקן בשלום.
מייד עם ת חיל ת הראיון, ראיתי שאן תולה בי עיניים מצפות .״זה בסדר, לא
שכחתי,״ הרגעתי אותה, מבלי שאיש בחדר יבין על מה מדובר. ואז, לקראת
הסוף, אחרי שקריינו ואני כבר היינו ביחסי״חיוכים, אמרתי בטיבעיות :״אתה
יודע שלאן היה שילשום יוס״הולדת. לא ת תנגד שאתן לה בושם במתנה״...
״לא!״ קפץ הקצין ,״זה אטור!״
הופתעתי. מחאותי לא עזרו. נוצרה אווירה מאוד דחוסה בחדר.
עיניה של אן מלאו דמעות .״לפתות טפטפי עלי נמה טיפות התחננה.
״לא!״ נדרך קריינו.
״לפחות יותר לא שמעתי, לא ראיתי. פשוט לא רציתי.
לא התאפקתי מלדווח על הרושם שיצר בי האירוע באוזני נויגן והמנהל
הנכנס. שניהם הקשיבו בשתיקה, במבוכה.
קריינו מילמל משהו על ״נהלים״ .כולם נכנסו לעמדת־מיגננה.
וכי איזה נוהל בעולם יצדיק למנוע טיפ״טיפה של בושם מאשה צעירה
ביום־הולדתהן

קורבן, קורבן! בסך־הכל עמדתי לצידו של
בעלי. זהו הפשע היחידי שלי. את לא היית
נוהגת כמוני? בטוח שכן, אילו היית פוגשת
בג׳ונתן...

• מה כל־כך מיוחד בו?

תשאלי את רפי איתן. הרי ראיינת אותו!
הוא לא אמר לד שג׳ונתן הוא מבריק, מיוחד,
נדיב, מקסים, עדין, גבר נדיר?

• ואיזו מין אשה את?

אני מאוד אמביציוזית, ואני אשה מאוד־מאוד
חזקה. את לא חושבת שאני חזקה, אם
שרדתי במקום הזה?

• כאשה אמביציוזית, איזה מטרות
הצבת לפנייך כחיים?

אוהו, מטרות רבות, ואני מתכוונת להשיג
אותן! הייתי רוצה ללמוד מישפטים בישראל.
תמיר רציתי ללמוד מישפטים, עוד לפני ה־מיקרה,
אבל אחרי מה שקרה, הדחף ללמוד
מישפטים, לקחת את גורלי בידיים, התגבר.
זה הפך לצורך. חוץ מזה, תמיד אהבתי יחסי־ציבור
ועיתונות. נכון שזה מעניין?

•ו כגי ל צעיר, לא רצית להיות
מפורסמת?
כן, אבל לא כך ...בגיל צעיר, הרבה לפני
שחלמתי שתהיינה לי בעיות רפואיות, רציתי
להיות רופאה...

• את מאוד אופטימית.
אני חייבת להיות! אני לא יכולה באמת
להאמין שהאיש, שאני כל־כך קשורה אליו,
שאני חלק ממנו, יהיה בכלא כל חייו. אבל אם
כן, אם כך יהיה — אהיה מאחוריו כל חיי.
אנסה לדאוג שתנאיו ישופרו, שיהיה מאושר
ככל שיוכל להיות.
תמיד ניסיתי להשיג זאת. כל אשה האוהבת
גבר חושבת כך, לא?

• מכיוון שמיספר האנשים שאת
משוחחת עימם הוא כמעט אפסי,
יש לך אי־אלה בקשות?
כן, הייתי רוצה לבקש מהישראלים שיכתבו
לסנאטורים באמריקה, לנשיא ג׳ורג׳ בוש,
לראש־הממשלה יצחק שמיר, למי שעולה על
דעתם, ויתבעו צדק. לכל ישראלי יש בוודאי
חברים באמריקה. שינסו להשפיע. אני מתחננת
:״אל תשכחו אותנו. אנחנו כל־כך בודדים!
המישפחות שלנו שבורות נפשית וכספית
מהפרשה. בבקשה!״

• ובקשות יותר מיידיות?

שישפרו את תנאי־המאסר שלנו, שיעבירו
אותי בחזרה לכלא דנברי. הכלא הזה הוא כלא
שלא נועד לנשים, אלא לגברים. זה קשה לי.
חוץ מזה, שלא ימנעו ממני את הזכויות
האלמנטריות שלי.
מאז תקופת מעצרי, זהו הראיון החמישי
בלבד שהשילטונות אישרו, והראיון הראשון
לישראל, ויש לי הרבה מה לומר — במיוחד
לישראלים — וזוהי זכותי.
אני בהלם מכך שאת כאן. לא האמנתי שזה
יקרה! כשהודיעו לי על האפשרות, לא העזתי
לקוות. פחדתי.
יש זכויות באמריקה. ג׳ונתן ואני — אנחנו
היחידים שזה נמנע מאיתנו. חוץ מזה שאסור
לי לטלפן, מלבד לאבא, לאמא, לרב,
לעורכי־דין.
אלוהים אדירים, זהו הזמן שבו אני זקוקה
לקשר אנושי, לכל טיפה של קשר!
כל שיחותי מוקלטות. אחי החליף מיספר־טלפון,
אז לא מרשים לי לטלפן אליו, מפני
שעדיין לא הכניסו את המיספר החרש למחשב.

תשכחי לפרסם כל מילה שאמרתי, כל
אות. אלוהים יודע מתי תהיה לי שוב הזדמנות
לדבר!

(המשך מעמוד )43
״פעם הייתי בהתקפה. התקפות הבולימיה*
הן בלתי־נשלטות. נורא־נורא רציתי לאכול,
ולא עניין אותי כלום. במקרר היו כל מיני
גבינות, ירקות ולחם. את הלחם פרסתי לפרוסות
מאור עבות, שעליהן הערמתי גבינה, וכך
זללתי את כל כיכר־הלחם, שתי פיתות וחביתה.
״כשסיימתי,
פתחתי קופסת״שימורים של
אננס וחיסלתי אותה. אז הרגשתי כבר מלאה,
אבל היתה לי תחושה של כבדות, אז אכלתי
תפוח־עץ. הערכתי את הארוחה ב־3000
קלוריות. היא נמשכה בערך 20 דקות.
״הלכתי לחדרי, להביא קופסה של לק-
סטיבים, כדי להוציא את הגועל הזה ממני,
ואז שמעתי את השותפה שלי נכנסת.
״נבהלתי. תמיד אני אוכלת בשעות שאני
יודעת שהיא לא תפתיע אותי. ופתאום היא
באה, ולא הספקתי ללכת למכולת ולקנות
מיצרכים. תמיד קניתי כל מה שחיסלתי, כדי
שהיא לא תרגיש.
״היא נכנסה והתחילה לצרוח עלי. היא
ידעה הכל ושתקה, כי חשבה שאם תדבר, אני
ארגיש חופשיה והמצב יחמיר.״
אחרי הגילוי המצב באמת החמיר. יעל אכלה
יותר, וההקאה, שהיתה אמצעי רק לימים
של מחסור בכדורים, הפכה ליומיומית.
״זה היה פשוט יותר. התחושה של ריקנות
בבטן היא מיידית. לא הפסקתי עם הלק־סטיבים,
אבל במיקרים של לחץ, נאמר, כשאני
צריכה להתרוקן מהר, כי עלי לצאת מהבית,
אז אני מקיאה. היא יודעת. היא שומעת.
פעם אצבע אחת הספיקה לי. היום אני דוחפת
שלוש אצבעות. אני יודעת שאנשים לא
מאמינים, אבל זה ככה״.

מצה

להיגמל
ף על והשותפה מדברות הרבה על
הבעייה. היום יעל בקושי מתפקדת. היא
התחילה ללמוד סוציולוגיה באוניברסיטה,
אבל אחרי סימסטר אחד עזבה את הלימודים.
גופה חלש, והיא נרדמה בשיעורים. על
יכולת־ריכוז אין בכלל מה לדבר.
ברור לה שבכוחות עצמה היא לא תצליח
להיגמל. היא רוצה להתאשפז, והיא חוששת
מכך. רוצה להבריא, אבל מפחדת מהקשיים
ומפחדת מהתווית.
״ניסיתי להפסיק עשרות פעמים. זרקתי
את הלקסטיבים, והחזקתי מעמד מיום ראשון
עד יום שישי.
״ביום שישי, רק המחשבה, שאם אני ארצה
לקחת לא יהיה לי, כי בתי־המירקחת יהיו
סגורים, הרגה אותי. בשלוש אחרי־הצהריים
נשברתי, ונסעתי לחפש כדורים לפני
שיסגרו״.
בשנה האחרונה התחילה יעל עוברת
טיפול פסיכיאטרי. שיפור עדיין אין. אולי
הרעה. אולם ההורים כבר יודעים, וכמוהם גם
החברים הקרובים.
באחרונה קיבלה שם של פסיכיאטרית,
המתמחה בטיפול בחולי אנורקסיה. יעל קבעה
איתה פגישה.
״אני יודעת שזה יישמע לא־אמיתי. כביכול,
אני מודעת לבעיות שלי ולמחלה. אבל
אני לא שולטת בכל מה שקקור למחלה.
נסעתי לפגישה, ובדרך נתקעתי בלי דלק. אף
פעם קודם לכן זה לא קרה לי. בהתחלה ש יכ־נעתי
את עצמי שזה מיקרה. מחשבה נוספת
הובילה אותי לעובדה המרה שכנראה ש־ ,
כיוונתי את עצמי לכך.״
בחורה בת .21 חכמה, מוכשרת, רגישה,
רזה, אבל חולה בנפשה. סובלת מבעיות קשות
במערכת־העיכול, סובלת מבעיות לא־ברו־רות
בנפש.
כולנו מתפתים לפעמים ויורדים על
חבילת שוקולד חלב. יעל לא אוכלת ימים
שלמים, ולפעמים מתפתה, לוקחת כפית,
ובשתי דקות מחסלת קופסת שוקולד למריחה.