גליון 2698 מתאריך 17 במאי 1989

של ם

ארץ, ארץ, ארץ שנאהב ארץ

היא לנו אם ואב
ארץ של העם
ארץ לעולם
ארץ בה נולדנו
ארץ בה נחיה
יהיה מה שיהיה

מתוך ״ איין אר״ן־ עייק ־ פייק וב

ברכת ״מנורה״ לשנת עצמאותנו ה41-

*0510.931
חברה לב טוח בעיינו

נזיבחבעז
מחירה

על פעילותו של שר־האנרגיה-
והתשתית בעת הרכנת הממשלה
הנוכחית (ראיון של דפנה
ברק עם אבא אבן, העולם הזה
.)18.4.89
י• להלן העתק מיכתבי לאבא אבן:
חייב אני לציין שכרגיל נהניתי מהשני-
נות, מחוש־ההומור הציני ואימרות־הכנף
שבהם בלסת תמיד והמאפיינים אותך כל כך.
הראיון הזכיר לי, משום־מה, את תוכנית־הטלוויזיה
הבריטית הפופולרית כן, אח׳ 1
ראש־הממשלה. ייתכן
שזו הסיבה לכך
שבקטע הראיון המתייחס
אלי, תגובתך
היתה לא רק בלתי-
מדוייקת, אלא גם חסרת
כל קשר לעוברות
ולהתרחשויות במציאות.

רק שלא עסקתי
הפעם בכל משא־ומתן,
מגע או קשר בנושא
המיפלגות הדתיות,
אלא הייתי נגד ניהול
| משא־ומתן כזה, ואף הבעתי עמדה זו בפומבי.
כנראה שדברים אלה נעלמו ממך, עקב
י עיסוקיך הרבים מחוץ למדינה, ומכאן חוסר־הדיוק
בפרטים.
לא נותר לי אלא לתמוה מי היה אותו ״סר
המפרי״ ,שהמציא לך את הסיפור, כאילו היה
לי קשר לנושא המיפלגות הדתיות.
אני, אישית, מוחל לך על הפגיעה בי(בסך
הכל פגיעה בשמו הטוב של אדם) .השאלה
העומדת עתה היא אם אתה מסוגל לסלוח
משה שחל ,׳חשליס
לעצמך?

שמיעה וקריאה
עוד על דיעה״אחרת (העולם הזה
18.4.89 והלאה).
חז״ל אמרו (בגמרא, במסכת כתגמת):
״מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתדות?
| שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יניח אצבעותיו
באוזניו!״
זה כאשר אדם שומע דברים שאינם הגונים.
ומה
יעשה אדם הקורא דברים שאינם
״הגונים, מסוג הדברים המופיעים, באחרונה,
מעל דפי השלם הזה, במיסגרת דיעה אחרת?
צבי מלמד, ניבעת״ם

50 שנות אומץ
ועוד על דיעה אחרת(העולם הזה
18.4.89 והלאה).
אני מלווה את השלם הזה בנאמנות מעת
היווסדו על־ידי אורי קיסרי, בשם תשע בע־ירב,
דהיינו כ״ 50 שנה. קסמו לי הסיגנון
הרומנטי והעיתונות הטובה של קיסרי המנוח,
וכמובן שאני אוהב את כתיבתו הגלוייה של
אורי אבנרי, אף־על־פי שלא הסכמתי עימו
בעניין הערבי. אולי הסיבה לכך שאבנרי לא
גדל ביניהם ואינו מכירם כשם שאני מכירם,
משום שחייתי, מאז עלותי ארצה, בעיר המעורבת
חיפה.
* ולכן ברצוני להודות להשלם הזה על
אומץ־הלב בפירסום המדור החדש, דיווח
יצחק שדוני, חיפה
אחרת•

חורי לא תמימי
התוכנית המדינית של ממשלת ישראל,
על שלל שמותיה, דומה מאוד לגבינה
שווייצית. יש בה מעט מאוד גבינה והרבה
חורים. אבל המציאות אינה דומה
כלל לגבינה שווייצית,
^ £ 0 ^ £והחיים המדיניים אינם
טובלים חללים ריקים.

לי כו ד ב־קשה
מאוד להצביע על הרגע שבו הפכה
מיפלגת־העבודה -מיפלגה שלה קו
מדיני ברור משלה, יוזמה משלה, תוכניות
משלה -לגוף גדול
חטר כל השפעה פוליטית
שהיא, או לליכוד בי.

מילחמת המחוות
ה חד ש ה
בפועל קיימים היום בליכוד שני מחנות:
זה המייצג קו ניצי ומולו ניצב המחנה
המתון יותר של הנטיכים. יחטי-הכוחות
ביניהם יבואו בוודאי ל־ידי
ביטוי במרכז הליכוד
י 5 0המתכנט בזמן הקרוב.

ג׳ק קמפ ניסה לרוץ לנשיאות ארצות־הברית.
הוא הפסיד. היום הוא משמש
בתפקיד שר־השיכון האמריקאי. הוא
מספר להעולם הזה על
1י המעבר מכדורגל לפולי-
טיקה ומשווה ביניהם.

סטודגט אדיש
קשה להוציא את הסטודנט הישראלי
מאדישותו. הוא טרוד בבעיות פרנסה,
בימי מילואים ובקידומו האישי. העולם
הזה שאל כמה פרופ•

0סורים וסטודנטים, מהי,
לדעתם, הסיבה לכן.

למי מגיע האשראי
על מבערי מערכות הכבלים הפי-
ראטיים (״מכבלים לאלחוט״,
״תשקיף״ ,העולם הזה .)3.5.89
מזה חודשים רבים טוענים באיזור הצפון•,
בעיקר בקריות, כי חברת בזק היא הגוף העוסק
בביעור מערכות הכבלים הפיראטיים.
(הנושך נעמוד )4
העו 5ם הזה ־ 9־2

ד פ רז ל
שמואל ברזל הוא עורד־דין מהצמרת ה-
כלכלית״פוליטית״מישפטית במדינה.
מישפטו של ברזל, הנאשם בעבירות
ח מורות בפרשת בנק צפון־אפריקה,
עדיין לא הסתיים. קט-
0 1 1עים מהנעשה על דוכן־
העדים בבית־המישפט.

״דג קר״ ,״מטוייג״ ,״לא חברותי״ הם
חלק מהכינויים שדבקו בתומאט פיק-
ריגג, כאשר כיהן כשגריר ארצות־הברית
בישראל. בניו-יורק, ב-
£לישכת שגריר ארצות־

הברית באו״ם, הוא שונה.
ד ־ רי

הי ד ען

מישפחת הבופור
תחילתו של הספר ב־ 6ביוני ,1982 בקרב
על הבופור. המשכו כנתיב״חתחתים
ארוך ומכאיב, המוליך על פני הוצאות-
ספרים, סופרים אוהדים ואוהדים-
פחות. בימים אלה יצא לאור הספר
מישפחת הבופור, לזיכרם של השישה
שנפלו בקרב. רעיה הרניק
£ 5 £ 1מספרת על הדרך הארוכה
שהוליכה עד לכתיבתו.

מיפו לאמריקה
וב חזר ה

רחל
ה מו ־ דו ל דו
מז רוו דו רו:
המעצב שניסה לג נוב
את מוטי רייף

מאנאבל טמיר •

מילחמות הנשים על
מאיר מלול • חיי
האהבה והפרופיל
הנמוד של שירלי בן־מרדכי • עמי
ורחל פדרמן -בלי סכינים ובלי צי פורניים
• עודד קרן -הרווק הכי
מבוקש בשטח השיפוט של תל-אביב •
גי קול ה לסרין ורוני מאנה -מאוד
בעד חתונה • טל ברודי
משמש כזרז־חתונותעבור רווקות מזדקנות.

המדורים הקבועים:
איגרת העורך -

קפיצה ומוות

מדוע בחרה טלי רוזנשטיין(בתמונה
עם אמה בהלוויית אביה) ,לק פוץ
אל מותה דווקא מבית אמה?
האם להיות ״בת של״ אשה יפהפיה
זוהי התמודדות מתמדת? האם
ניתן היה לצפות את ההתאבדות
מראש? מלכה רוזנשטיין, האם,
ובני בלוד, הבעל־לשע-

בר, חושפים, כל אחד
בנפרד, צד אחר בטיפור

דג קר

מ כ דו רגל
לפוליטיקה

מיכתבים — 50 שנות אזסץ

כתבת השער:

ס־צמר חוסר־זפץ
הנדון — ילדי סטאלין
תשקיך — שירי מחתרת בננסח
במדינה — משהו משוגע לנמר,

יו מן אי שי — לשקרנים הידרו 16 אנשים — דוגמניות ממצריים
מה הם אומרים — אבי פזנר. הד*ר
ישראל נגרים, גרב ליסובסק׳ ,דורו 20 טופז, נערה עובדת, גיא סקורגיק

משה זוכר, יליד יפו, סיים נית״ספר
י סודי. יותר לא היה דרוש לו כדי להיות
לאיש״עטקים מצליח ב-
£ך £ £ארצות־הברית. כעת הוא
מנסה את מזלו בישראל.

האנס המנומס
בארצות־הברית פותחה שיטה חלופית
לסירוס, המכונה סירוס כימי, והמ-
שלבת טיפול תרופתי ופסיכולוגי. נ-
יש ראל ה שיטה עדיין אינה נהוגה, ואנס,
אף אם ישב תקופה מסו־
^ £ 0יימת בכלא, יכול לחזור
לסורו בצאתו לחופשי.

השקעות חוץ
המאבק על הזכות להשקיע בארץ הפך
ב אחרונ ה לנושא פופולרי. האם זו זכות
או עונש ומדוע צריך
המשקיע להצטדק, אם
בכלל, על רצונו להשקיען

חיבוק המוות
גילי לוי, חייל בחיל-התותחנים, יצא
לאפטר של שלוש שעות. בדרכו לבית
הוריו פגש את איתן ועקנין, חברו הטוב
מילדות. חיבוק השימחה
£ 1 * 4בין השניים הפך לחיבוק
מוות. כדור נפלט מרובהו.

מוות מיותר
גידי מכבי, חייל, מת כשבוע שעבר
מיריות שוטר. המישפחה עדיין לא
קיבלה מהמישטרה תשובות לשאלו תיה:
מדוע ירה השוטר ברכב? מדוע
השתמש בעוזיז מדוע
הואשמו בגניבה, ואם כך,
היכן נמצא הרכוש הגנובי

טריפ

מצחיק, אבל רציני
שתי הפקות לוויצק, על הדימיון והשוני
• מופע חדש של יענקלה רוטבליט •
הצד האחר של היוצר • שאלות שטו-
תיות ללינזי קמפ • שיח
מבקרים מלומדים • יהו־דית
רכיץ ושלום חנוך.

החיים ע ל פי
הי לד
מה לעשות כילדה המסרבת להתחשב
בחיים החברתיים של הוריה? כמה זמן,
עם מי ובאילו נסיבות אפשר להשאיר
חסר-אונים בן 10 חודשים, מבלי לגרום
לו טראומה לכל חייוז
קוראים מציגים בעיות
וזיווית אברמסון משיבה.

דיעה אחרת
קולנוע — לזכר טריפו
זה וגם זה — דברים קטנים
לילות ישראל — ססיבנת סנגל

איך להיות הורה —

קשורה להורים
דן ז הדש — מישפחת הספנר
הורוסקופ — זנב הדרקון
תשכין טריפ — סאחגר׳ הקלעים
רחל מרחלת — על כל העולם
דיעה אחרת — מעגלים מודפסים
תמרורים

התעמלות למוח
אריק פטמן -בערות עיתונאית •
רענן לוריא -ראיון עם שר-הביטחון
יצחק רביו • גן ליטני -המוח היהודי
ממציא פטנטים • אורי דן -כיצד למנוע
את המילחמה? • מאיר ליפשיץ -
על גרגיניקים ועבודה בעיניים עבר יות
• מרדכי הורוביץ -קונסנזוס
^ 99^ .של חשש • דני אל ה
מעגלים 0 7 | £א שכנזי
מודפסים במעגל סגור.

בזיבחבים

• ב לי

פ ל שו א

לפני שבוע ניתחתי במדור זה את הפרשה
המבישה של הפירסום על ״האונס הקבוצתי׳
שבוצע, כביבול, על-ידי כוחות־חהלם
האיסלאמיים ברצועת״עזה בשש (או )13
נשים ערביות ,״כדי להעניש את בעליהן־״.
קבעתי חד״משמעית, על פי שיחות עם
אלופי־צה״ל המוסמכים ומפכ״ל מישטרת־ישראל,
שהסיפור כולו מצוץ מהאצבע, ואינו
אלא שקר גס, בעל נימה גזענית־פורנוגרא־פית.
אמו־מולידתו
של הסיפור הזה היא העיתונאית
מיכל קדם, כתבת חדשות נבאר־שבע.
למחרת הפירסום שלנו קיבלתי ממנה
מיכתב בהול, כתוב בכתב־יד ילדותי עגול.

הנהו במלואו וכלשונו:

ברצוני למחות על הסילוף הנס והמגמתי
של דבריי כפי שצוטטו במאמר המערכת פרי־עטך־
,הנושא את הכותרת ״בלי משוא״פנים״
(האמנם שיחתנו שנשאה אופי בלתי־מחייב
ונמשכה פחות משתי דקות עוותה על־ירד
באורח מחפיר, ומהווה דוגמה עלובה
לעיתונות אמינה, שאתה מתיימר לייצג.
א. לא ברור לי על סמך מה החלטת שלא
שמעתי את הדברים מפי צה״ל. בוודאי לא על
סמך משהו שאמרתי אני.
ב. למדות שאמרתי לר בפירוש שריאייגתי
את אתת הנאנסות, ואף הקלטתי אותת בחרת
לפרסם את ההיפך. הסיבות — שמורות
עימד•
ג. מעולם לא אסרתי שצה״ל מעלים מידע
בכוונה. כששאלת אותי מדוע מכחיש צה״ל
את הדברים הבהרתי לד שלא הוגשה בל
תלונה רישמית לגורמי-הביטחון, מסיבות
שהיו ברורות גם לך, לו היית עובד בשטח,
במקום לשבת במישרד ממוזג ולשאוב אינפורמציה
משיחות־טלפון ערמומיות.
ר. כמו כן, לו היית מעורה אפילו במעט
בנעשה בשטחים, הרי ברור לך, כפי שברור
כיום לכל בר־דעת אחר, שנקמת־דם במיקרה
זה הינד, בלתי־אפשרית, מאחר ואיש אינו מעז
לצאת בגלוי נגד ועדות־ההלם.
ה. בראיון עם מנהיג תנועת החמס ברצו־עודעזד״
שייח׳ אחמד יאסץ, אישר השייח׳ כי
קיימת תופעה של הענשת נשים על רקע
נקמה בבעליהן.
ו. הבירור שערכת עם מפכ׳ל המישטרה
מיותר וחסו־משמעות, מאחר והידיעות הדגישו
בבירור את העובדת שבל תלונה רישמית
לא הוגשה למישטרה.
עד כאן המיכתב.
לא הייתי נכנס לוויכוח* עם הכתבת,
אלמלא היה העניין עצמו כה רציני, ואלמלא
שימש להסתה גזענית פרועה ולשילהוב יצרים,
עד כדי כך שחיים חפר ושמאלנים מדופלמים
אחרים יצאו במסע היסטרי בעל טעם־
לוואי מסויים.
ובכן: הדברים ילדותיים עד כדי גיחוך,
וההכחשה אינה הכחשה.
ילדותי לטעון כי צה״ל, המישטרה ודד
שב׳׳ב לא ערכו חקירה ,״מפני שלא הוגשה

ס בי ב! •

תלונה רישמית״ .אילו נתקלו בתופעה כה
רצינית, לא היו מוסדות אלה ממתינים ל־
״תלונה״ .הם היו חוקרים, מגלים את הקורבנות,
גובים עדויות ופועלים נגד כוחות־ה•
הלם האשמים — ולוא רק כדי למנוע התפתחות
מסוכנת נוספת של האינתיפאדה,
הגברת קדם לא אמרה לי שיש בידיה ראיון
עם אחת הנאנסות. סען זאת באוזניי דווקא
חברזדלסיפור־ולמיקצוע, איתן רבין, כתב
העיתון־האח, הארץ. מוזר בעיניי שלא רבץ
ולא קדם פירסמו את תמליל הראיון בגוף
ידיעותיהם. ,או אחרי שד,סיפור עצמו הופרך
על־ידי כל המוסדות האחראיים.
הגברת קדם לא אמרה לי בשיחה שהסיפור
בא ממקור צבאי. היא טענה שהוא בא מפי
דובר המישטרה בעזה. מפב״ל־המישסרה, רב־ניצב
דויד קראוס, הכחיש באוזניי, אחרי
בדיקה, שזה נכון. ואילו הגברת קדם ציטטה
בידיעה שלה ״מקורות צבאיים״ .שום מקור
צבאי לא הזדהה ואינו מובן לאשר את גיר-
סתה. גם אלוף־הפיקוד לא הצליח לאתר
״מקור״ בזה.
השייח־ יאסין לא אישר מעולם שכוחות־ההלם
של תגועת־חמ״ס (אגב, לא תנועת־החמס,
בהא הידיעה, בפי שנדמה לגברת קדם)
ביצעו אונס קבוצתי בנשים ערביות. גם
בראיון עם הש־יח׳ ,שפירסמה מיכל קדם
בעיתונה, היא לא טענה זאת. היא רק טענה
שהשייח׳ ״לא הכחיש״ — ניסוח שאינו אומר
דבר, שאין בו שום קביעה עובדתית(מה היתה
השאלה? מה היתה התשובה המתייקת?! זוהי
דוגמה רעד. מאוד של עיתונאות, ואולי עדות
נוספת להידרדרות בשולי המיקצוע הזד״
בסך הכל: הפרשה כולה היא שערוריה
עיתונאית מישחק קל-דעת באש ליד מיצבור
של חומר־נפץ גזעני, העלול להתפוצץ בכל
רגע ולגרום למרחץ־דמים נורא.

דיעוז

אחרת
מ י גל, איש הקיבוץ הארצי(השומר הצ־עיר!
מתמרמר על מאמר שהופיע במדור
דיער, אחרח על החוברת שיח מפקדים.
לגל, במו לרבים אחרים, קשה להתרגל
למצב שבו מופיעות מעל עמודי חעזלם הזד,
דיעות שונות, החתומות על־ידי בעליהן, במדור
שנועד לכך.
באותו הגליון של העולם הזה, במדור ר,ד
דו! .הבעתי אני דיעה הפוכה :״מי שקרא את
החוברת הדקה הקרוייה שיח מפקדים יכול
לשאוב עידוד מדבריהם של לוחמים אלת
בוגרי יחידות־העילית של צה״ל. לא עוד,יד
ריס ובוכים׳ ,אלא משתדלים למנוע ירי ובכי,
ודורשים בפה מלא פיתרון. זהו הקול האותנטי
של צה״ל במיטבו״.
החוברת עשתה עלי רושם עז. יש לי הרבה
מה להגיד עליה — ואני מקווה שעוד תהיה
לי ההזדמנות לעשות כן. זוהי רעתי, ולאחרים
מותר לדגול בדיעה אחרת. ויכוחים מסוג זח
חשובים לגיבוש רוחו של צודל.

(המשך מעמיד )3
כל תגובותינו על כך שלחברת בזק אין כל
קשר ומעורבות לפעולות אלה נתקלו באוזניים
אטומות.
פירסומים אלה כבר הביאו לידי כך שבפי
עולות־נקם נותקו בשנה האחרונה רבבות
קווי־טלפון של מישפחות, מישרדים ועסקים.
בארץ פעילים אנשים, המתכננים, מבצעים
ונושאים באחריות לביעור הכבלים הפי-
ראטיים. חברת בזק מצפה מהם שייטלו מגבה
את האשראי הציבורי המגיע רק להט על
מעשיהם, החיוביים כשלעצמם.
ז. מיזרוצקי, דובר בזק,
•חשדם

דירקטורים על רמה
על ניהול חברת דובק(״תשקיף׳׳,
העולם הזה ,)3.5.89

המידע כאילו קיים לחץ ציבורי למינויים
מיקצועיים בחבק והחברה מנוהלת בשלט-
רחוק אין לו על מה לסמור.
החברה מנוהלת על־ידי ממלאת־מקום
המנכ״ל, הגב׳ רות הירש, בפיקוח הדוק של
דירקטוריון החברה. בין חברי הדירקטוריון
אנשי־ציבור ומנהלים בכירים: היו״ר, עורך-
הדין אברהם מלמד, לשעבר יו״ר ועדת־הכס־פים
של הכנסת: אהרון מאיר, לשעבר מנכ״ל
בנק המיזרחי וכיום מנכ״ל חברת צסיחה;
יוסף חכמי, מנכ״ל חברת־הביטוח הפניקס,
ועוד.
גם המידע כאילו היה בשבועות האחרונים
גל גדול של התפטרויות בחברה, משולל כל
אתי שילינג, חברת דובק,
יסוד•
תדאביב

רעיה שימושי
על חידוש נאה של עיריית-חיפה
(״בתי־שימוש בחיפה״ ,״תשקיף״,
העולם הזה .)12.4.89
הרעיון של עיריית״חיפה לנפק לתושבי
העיר מפה המפרטת את מיקומם של בתי־השימוש
בעיר הוא רעיון גדול ושימושי
מאוד, ומן הראוי שעיריות אחרות יחקו אותו.
מן הראוי היה גם לנצל מפה כזאת לעוד
כמה אינפורמציות חיוניות לאזרח המצוי,
כגון מיקומן של תחנות־דלק הפתוחות 24
שעות ביממה ומקומות שבהם מוכרים סיגריות,
משקאות וכיוצא באלה 24 ,שעות בייואל
בן־דב, חיפה
ממה•

הנכד בדרכי הסב
עוד על מקור שמה של אישיות
אמריקאית (״מיכתביס״ ,העולם
הזה .)18.4.89
עדליי סטיבנסון, שגריר ארצות־הברית לארם
בראשית שנות ה־ ,60 לא היה הסטי־בנסון
היחיד שהתהדר בשם פרטי תנ״כי. גם
סבו, מי שהיה סגן נשיא ארצות־הברית בסוף
המאה ה־ , 19 נשא שם זה.
אגב, כמו לרוב האמריקאים, הנושאים שני
שמות פרטיים, היו כאלה גם לשני הסטיבנ־סונים
ושמותיהם המלאים היו: עדליי יואינג
חיים סגל, תדאביב
סטיבנסח•

איי י1זן בולם
על מיבחר איים יווניים (״חשבתי
לעצמי גם זה וגם זה״ ,העולם
הזה .)18.4.89

גם אני מת על איי יוון, עוד הרבה לפני
שצפיתי בסידרת־הטלוויזיה מ• ישלם לאיש־הסעסרתד
אבל
היופי, השלווה, הנופים והאנשים
המיוחדים במינם מצויים לא רק באי כרתים.
גם בקורפו וגם במלוס(של ונוס) .גם בלמנוס
וגם בקארפאתוס. גם בסקירוס (של השיש)״
וגם בנאכסוס(של היין הלבן המטרף).
איי יייז כולם• משה מנדלר, דחוסת

המרצה ממוקדת
על מיסעדה בלגית (״חוג הסי לון״
,העולם הזה .)18.4.89
ההמלצה על המיסעדה הזאת, לה מ״זזן
דאטילה בבריסל, דווקא נראית לי 700 .
פרנקים בלגיים(איזה 32ש״ח) עבור סעודה
טובה ( 16 מיני בשרים!) זה בסדר גמור ומה

עוד שהשלם הזה גס סיפק את מיספר
הטלפון של המ״זזן. צלצל והזמן!
אבל בשביל מה סיפק העולם הזה גם את
כתובת־הדואר של הנו״ז1ן, כולל המיקוד?
האם צריך להזמין שם מקום כמה חודשים
דן עין־דור, אילת
מראש, ובכתב?

שתי אחיות
על קשרי״המישפחה של אורי צבי
גרינברג (״אלמנה נאמנה״ ,״יומן
אישי״ ,העולם הזה .)18.4.89
הגרינברגים לא היו סתם שכנים של
שמואל תמיר המנוח בשיכון־הוותיקים בר•
מת־גן. הם היו גיסים. הגב׳ גרינברג, או בשמה
הספרותי, עליזה טור־מלכא, היא אחותה של
הגב׳ רות תמיר, ושתיהן הן בנותיו של אחד
האישים הידועים בירושלים שבטרם מדינה,
מי שהיה אז הסטטיסטיקן של הסוכנות
היהודית, דויד גורביץ.
נאווה סתווי, ירושלים י

מיבתבים למערכת
״העולם הזה״ שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי־קוראים, מסיבות לשוניות,
מישפסיות או טכניות.

השבועון שלישראל
העורך הראשי: אורי א בניי
מנהל: אברהם סיטון
מנהלת מחלקת״מודעות:
רינה מיטדני
המערבת והמינהלה:
תל־־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפון 232262/3/4 03
סקס 245130 .־(7 03ז
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפקת צבע: ת.מ.א.
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים ד
טלפון 7056 :ד)03(*3
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העול ם הז ה 2698

1111־ 11
לרק״ח קורה מה שקורה למיפלגח־העבודה. דימיון מפתיע

לדי!גו אל ת

^ עוד שרבים עוקבים — בשימחה או בחרדה — אחרי
שקיעתה האיטית של מיפלגת־העבודה בציבור הישר־אלי״העברי,
נעלם מהעין תהליך מקביל בציבור הישראלי־הערבי.

דימיון מפתיע, ואך מדהים, בין קורות מים
לגת-העבודה לבין קורות המיפלגה הקומוניסטית

הישראלית•
ץ ה מתחיל בשם.
( •מיפלגת־הפועלים״ שינתה את שמה: מפא״י הפכה למיס־לגת־העבודה,
וזו קוראת לעצמה ״המערך״ .המערך הוא כיום
פיקציה — אין הוא קיים למעשה. הוא כולל אך ורק מיפלגה
אחת: מיפלגת־העבודה עצמה. אין בה גם ברית עם גופים
פיקטיביים.
המיפלגה הקומוניסטית שינתה את שמה כמה פעמים:
פק״פ(הפרקציה הקומוניסטית הפלסטינית של ימי־המנדאט)
הפכה למק״י. מק״י הפכה(בעיקבות פילוג) לרק״ח. רק״ח חזרה
וקוראת לעצמה עכשיו מק״י. אך היא מעדיפה להופיע בציבור
בשם חד״ש — ברית פיקטיבית בין המיפלגה הקומוניסטית
ובין כמה קבוצות זעירות, וגם קבוצות שאינן קיימות כלל.

במצב זה, הם היו זקוקים לכוח פוליטי שישתדל
למענם, שיבטא את מחאתם, שינהל למענם מאבק
פוליטי.

מק״י מילאה תפקיד זה. היא היתה היחידה בשטח(מלבד
סוכני מפא״י) .כאשר תמכה ברית־המועצות בלאומיות
הערבית, ובייחוד בגמאל עבד״אל״נאצר, אליל הערבים
בישראל, גברה הפופולריות של מק״י בציבור הערבי. מכיוון
שכל מתחרה אפשרי חוסל על״ידי השב״כ, ואילו מק׳י נסבלה
(אף שגם היא נרדפה לא־מעט) ,נוצר לה מונופול ברחוב
הערבי.
בשנים ההן הקימה מק״י/רק״ח באופן שיטתי ועיקבי
מימסד גדול. בעזרת מקורות־המימון הגדולים, שעמדו

* י יפלגת העבודה (בגילגוליה הקודמים) מילאה תם־
^/קיד חשוב ביותר בהקמת היישוב העברי בימי־המנדאט,
ובבניית המדינה בשנותיה הראשונות. מי שמתכחש לכך חוטא
לאמת.

מאז סטאלין התחלפו בשילטון מאלנקוב, כרו־שצ׳וב,
ברז׳נייב, אנטונוב, תיכונוב וגורבאצ׳וב.
וילנר־טובי־חביבי היו נאמנים לכולם, בזה אחר
זה, ללא מילה אחת של ביקורת. והם לא התחלפו.

המיפלגה הקומוניסטית מילאה תפקיד חיוני
בשמירה על הציבור הערבי בישראל בשנים
הראשונות של המדינה. מי שמתכחש לכד חוטא
אך הוא לאמת.

בתוצאה מכך היה קיים שיתוך־פעולה מוזר בין
שרותי־הביטחון ומק״י. מבין מאות אלפי הבור־חיס/המגורשים
של , 1948 רק הקומוניסטים
הורשו לחזור. גם לאחר מכן, כאשר כל שאר ההתארגנויות
הערביות העצמאיות דוכאו ונאסרו,
ניתן למק״י לפעול.

ך אזרחים הערביים היו אלה שנים קשות ומרות. חלק
/גדול של אדמותיהם הופקע, בתירוצים שונים. הוטל
עליהם שילסון של ״מימשל צבאי״ ושיפוט מיוחד. הם היו
זקוקים לרישיונות אף כדי לצאת מכפריהם. הדיכוי היה כבד
וכללי. אף לא לרגע ניתן להם להרגיש שיש להם חלק ונחלה
במדינה החדשה.

בהשוואה לתנועה צעירה ודינאמית זו נראית
רק״ח כמחנה עייך, מובס, זקן, מיושן ללא-תקנה.

וילנר וטובי שלטו ברק״ח כאשר סטאלין היה בשיאו. הם
הצדיקו בלי־היסוס את כל פשעיו המחרידים של העריץ
המגואל־בדם נגד בני העם הסובייטי ונגד היהודים. רצח
מיליונים של איכרים סובייטיים, עלילת הרופאים היהודיים
(סטאלין טען שהם ביקשו להרעילו) ,פרשת מרדכי אורן(חבר
קיבוץ מיזרע שהורשע כמרגל ציוני־טרוצקיסטי־אימפרי־אליסטי)
ועוד ועוד.
כל בר־דעת ידע על פשעים אלה כאשר קרו. כיום
מפרסמים אותם העיתונים הסובייטיים עצמם בהרחבה. עד
כמה שידוע לי, לא היכו וילנר־טובי־חביבי מעולם על חטא,
ומעולם לא התנצלו לפני זכר הקורבנות.

אין שום סימן להתאוששות מיפלגת־העבודה.
אין שום סימן להתאוששות המיפלגה הקומוניסטית.
החלפת אנשים פה ושם אינה שינוי
אמיתי, אינה רפורמה, ולא כל שכן מהפכה.

איך זה קרה?
היו אלה ימי ירח־הדבש ביחסים שבין ישראל החדשה
וברית־המועצות. סטאלין תמך בהקמת המדינה (כדי לגרש
מכאן את הבריטים) וחימש אותה במילחמת־העצמאות.
הקומוניסטים הישראליים (אז מק״י) שימשו כמקשרים ובמתווכים
בין מוסקווה וירושלים.

כיבוש עיריית אום־אל־פחם בידי האיסלאמיים היא אות
לבאות. תנועה זו מושכת אליה עכשיו את מיטב הנוער הערבי
בישראל. היא מעניקה לו אידיאליזם, מוטיווציה חזקה, מטרה
ותכלית. היא מאחדת את הדחף הלאומי עם הדחף הדתי. היא
בונה בכפרים תשתית חדשה של מוסדות קהילתיים ושרותים
מתנדבים. היא לוחמת בפשע, בשיכרות ובאדישות. היא בונה
כוח.

רק״ח/מק״י היא המיפלגה היחידה במדינה
שמנהיגיה לא השתנו מאז קום המדינה. זה מדהים
כשלעצמו, וזה מדהים שיבעתיים אם לוקחים
בחשבון את השינויים העצומים שחלו בתנועה
הקומוניסטית בעולם.

משנה שם אינו משנה מזל.

אוכלוסיה זו היתה חסרת הנהגה. את החלל
מילאו הקומוניסטים.

רק״ח הצליחה לשבור את תנופת המתקדמת,
ולהקפיא יוזמה זי• אך היא שילמה מחיר יקר.
במקומה קמה מתחרה הרבה יותר מסוכנת:
התנועה האיסלאמית:

^ ש לזה צד אישי, בדמותם של מאיר וילנר, תופיק טובי
ואמיל חביבי.

ירידתה של מיפלגת־העבודה החלה במהפך של ,1977
ומאז שקיעתה איטית ומתמדת. זה התגלה בבחירות האחרונות
לכנסת ולרשויות המקומיות.
ירידתה של רק״ח היתה פחות גלוייה. המונופול שלה
ברחוב הערבי נשבר ב־ ,1984 כאשר קמה הרשימה המתקדמת.
הוא התנפץ לרסיסים בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות,
שבהן איבדה עמדות־מפתח רבות למתחרה צעירה ורבת־עוצמה,
התנועה האיסלאמית.

בתום מילחמת־העצמאות נותר בישראל ציבור ערבי קטן
ודל. העילית החברתית והפוליטית ברחה או גורשה. כמעט כל
תושבי הערים ברחו או גורשו. חוץ מנצרת, שניצלה בנס
(מח״ט יהודי־קגדי סירב למלא פקודה־בעל־פה של בן־גוריון
לגרש את האוכלוסיה) נשארו רק כפרים בגליל. הכפרים
במשולש הועברו לישראל כמתנה מידי המלך עבדאללה,
י אחרי שוך הקרבות.

התוצאה הראשונה של המרד היתה הקמת הרשימה המתקדמת
לשלום. כמעט כל מקימיה הערביים באו משורות
חד״ש, והם מאסו בשילטון רק״ח. זו הבינה את הסכנה,
והתנפלה עליהם בחימה שפוכה, שכמעט לא־תיאמן. במשך
ארבע שנים רצופות הוקעו ראשי המתקדמת מדי יום כבוגדים,
כסוכני השב״כ/הסי־איי־אי/המוסד.
גלאסנוסט לרשותה תודות לקשריה עם הגוש המיזרחי, היא הקימה
מנגנון אדיר של שכירים ופעילים, סניפים וביטאונים. עיתונה
היה הקול הערבי היחידי בעולם התיקשורת. היא שלחה אלפי
צעירים ללמוד במיכללות הגוש המיזרחי. היא השתלטה על
הרשויות המקומיות בעשרות ערים וכפרים. סיעתה בכנסת
— לרוב ארבעודחמישה ח״כים — היתה הקול הערבי
האותנטי היחידי שם.

היא הפכה השילטון האמיתי ב״מיגזר״ הערבי.

**ן קיעת רק״ח ברחוב. הערבי נובעת כמעט מאותן
\1/הסיבות כמו שקיעת מיפלגת־העבודה ברחוב היהודי.

בעיני דור ערבי חדש מייצגת רק״ח את המי־מסד,
את השילטון(במיגזר הערבי) ,את השררה
המחניקה.
השילטון של רק׳׳ח ברחוב הערבי היה תמיד ברוטאלי —
כפי שהיה שילטון מפא״י, כאשר זו נהנתה משילטון טוטאלי.
אצל רק״ח אץ חוכמות — או שאתה עבד נרצע, נכנע,
המציית בלי תנאי — או שאתה אוייב, בוגד, חרק שיש לרמסו.
במשך הזמן קם ברחוב הערבי דור חדש. נוצרה אינטליגנציה
חדשה, התגבשה שיכבה חברתית מנהיגה חדשה. אלפי
צעירים ערביים סיימו את חוק־לימוריהם באוניברסיטות
בארץ, הפכו רופאים, עורכי־דין, קבלנים, מרצים באוניברסיטות,
מורי־תיכון ועוד.

הברוטאליות הפרימיטיבית של רק״ח לא ה תאימה
להם עוד. ואילו רק״ח לא השתנתה.
:ןךיך

עכשיו יש תכונה להחליפם. אבל זהו שינוי קוסמטי. כמו
השינויים בסיעת המערך בכנסת, אין זה מעיד על שום שינוי
אמיתי במיפלגה — לא באידיאולוגיה, לא במצע, לא
בשיטות.

^ ש לשקיעת רק״ח/מק׳׳י היבטים נוספים והשלכות
מרחיקות־לכת.
מיפלגה זו היתה תמיד ערבית מבחינת ציבור־הבוחרים
שלה. יותר מ־$׳ 90 של בוחריה באו מן הציבור הערבי. השיוויון
היהודי־ערבי בצמרת נשמר באופן מלאכותי. מוסקווה לא
היתה מעוניינת במיפלגה קומוניסטית ערבית בישראל. היא
רצתה להשפיע על הציבור היהודי דווקא. מכאן הפיקציה.
מכאן גם הצורך בקיום ״חזית״ עם גופים יהודיים פיקטיביים,
פחות או יותר.

אך הציבור הערבי מואס כיום בפיקציות אלה.

גם הרשימה המתקדמת, שהיתה אמורה להיות ברית של
יהודים וערבים, על בסיס של שיוויון, הפכה למעשה למיפלגה
ערבית טהורה. אחר־כך בא עבדאל־והאב דראושה, והקים
מיפלגה שהיא גם רישמית ערבית טהורה, והצליח יפה.
עכשיו באה התנועה האיסלאמית, שהיא כמובן ערבית־מוסלמית
טהורה, בלי יהודים ואף בלי ערבים נוצריים
ודרוזיים.

•נראה בי זהו תהליך בלתי־נמנע. האווירה במדינה
מחבלת בכל שותפות יהודית-ערבית בתוך
המיפלגות. לערבים נמאס מה שנראה באפוטרופסות יהודית. בוודאי נמאס להם לתת את
קולותיהם לח״כים יהודיים. האזרחים הערביים
רוצים בנציגים ערביים.
אולי זה סימן רע, סימן לעליית הגזענות, הלאומנות
והלאומנות־הדתית בקרב שני העמים במדינה.

ואולי נכון ההיפך. אולי צריך הציבור הערבי
בישראל להרגיש שהוא עומד על שתי רגליו שלו,
לפני שתיתכן שותפות אמיתית.

י י* 1

ולשנות את חוקת התנועה.
השינוי בחוקה יקבע שהסניפים יבחרו ישירות את
נציגיהם למרכז ולמועצת־התנועה.

כפה עולה הפטור?
כמה עולה לקופת האוצר הפטור, שסיכם שימעון פרס,
שר״האוצר, עם ישראל קיסר, מזכ״ל ההסתדרות,
לתשלומי דמי־הבראה לעובדים?

הסוד התגלה השבוע על-ידי נציב מס־ההכנסה,
יאיר רבינוביץ, שהופיע בבנם השנתי למיסים של
לישכת רואי-ההשבון, וגילה שמחיר פוטנציאל
המם שאבד מגיע ל־ 290 מיליון שקל.

בסיוני מסיים תפקידו
מוחמר בסידני, שגריר מצריים בישראל, מסיים
בקרוב את תפקידו.
ימלא את מקומו דיפלומס מצרי ששירת באחת מבירות
אירופה.

פרץ דור ש התחייבות
השר יצחק סדין מבקש התחייבות מראשי
הסוכנות.
ביום הראשון בלילה זימן השר פרץ ללישכתו את ראשי
הסוכנות: מנדל קפלן, יו־ר חבר־הנאמנים: שימחה דיניץ,
ידר ההנהלה: משה נתיב, המנכ׳׳ל ומאיר שיטרית,
הגיזבר.
הוא ררש מרס להצהיר שהסוכנות מתכוונת לעמוד
בהתחייבויותיה, להעביר את כל נושא הקליטה לידי
מישרד־הקליסה.
דיניץ התחייב כי הוא וחברי ההנהלה יתייצבו מאחורי
ההסכם.

הא סוחט את בו ש?
בוושינגטון מתהלכת שמועה, כאילו יש
סיבה ממשית מאוד ליחס הסלחני של ג׳ורג׳
בוש בלפי ישראל, חרף חילוקי־הדיעות הגוברים.
הסברה:
בשעה שעמירם ניר תידרך• את
בוש, במלון ״הילטוך בירושלים, לגבי פרטי
עיסקת איראך־קונטראם, הוקלטה השיחה. ההקלטות
מוכיחות בבירור כי בוש, אז סגן
הנשיא, ידע היטב את כל פרטי העיסקה —
דבר שהוא מכחיש אותו כיום מכל וכל.
אם יעלה בידי יריביו של בוש להוכיח כי
שיקר לקונגרס, יבול הדבר להוות עילה לתה-
ליד של הדחה(״אימפיצ׳מנט״).

שחל ו בל מביקורת
שר־האנרגיה, משה שחל, נדהם מגל־הביקורת
נגדו בעיקבות העלאות המחירים האחרונות,
שהיו במחירי׳ הדלק, והורה לפקידים במישרדו
לחפש דרבים להביא להוזלת הדלק• .
מקורבי שחל אומרים שהביקורת שנשמעה נגר העלאת
המחירים, ושמקורה היה במישרד״האוצר, עלולה לפגוע
בשחל מבחינה פוליטית.

מחפש ג*וב לבור ח
גורמים בכירים בליכוד פועלים למציאת מישרה
הולמת, כדיבריהם, למנכ״ל רשוודהשידוד
הפורש, אורי מורת.
אותם גורמים אומרים שאסור שהתנועה תפקיר עתה את
פודת.

פורת דחה באחרונה הצעה למנות אותו כקונסול
בארצות־הבדית.

מתו!ורד לחח״ה?
בתנועת התחייה מתקיים בימים אלו מיפקד-
חברים, לקראת ועידתה השלישית של התנועה,
המיועדת להתקיים עד סוף .1989
עוד לפני כן, תור שלושה חודשים, תתכנס ועידה מכינת
שתפקידה יהיה לצרף אנשים חדשים למוסדות התנועה,
שהתרוקנו חלקית בעיקבות פרישת אנשי ״צומת״

488

ביום השני, ה־ 15 במאי, מסר דובר צה״ל על
369 הרוגים פלסטיניים בשטחים הכבושים.
מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי צה׳׳ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיספר
ההרוגים ל־.488
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על
605 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 419 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 76 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 46 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 64 הרוגים מסיבות אחרות.

טרוניות על שרס־ד!
ביטאון לישבת עורכי־הדין מספר כי מנהל מס-
•טבח בירושלים פנה אל יו״ר הוועד המחוזי של
לישכת ;ן ורכי-הדין בירושלים, ובפיו היו טרוניות
קשות על עורבי־דין הנתפסים לדבר עבירה,
והעוזרים ללקוחותיהם להערים על שילטונות*
המס.
היו מיקרים שבהם הסתפק מנהל מס־שבח בהסדרת
העניין ב״ארבע עיניים׳ ,אבל היו גם מיקרים חמורים
שהועברו לחקירה..

ט אש שלון?
חילופי האשמות נשמעו בימים האחרונים בין
חברות־הדלק, בשאלה מי אשם בכישלון מסע־ההסברה
האחרון של חברותי־הדלק נגד הרפורמה
בשוק־הדלק.
ראשי החברות טוענים שניהול של מסע בצורה חובבנית,
פוגע יותר ממה שהוא תורם, והס מאשימים זה את זה
בניהול המסע, שהיה מבוסם על מודעות ובהו ניסיון
להראות שקביעת מחירי הדלק בישראל היא שרירותית.

אי״זנברג עורף ראש
איש-העסקים שאול אייזנברג ביצע עדיפרד
רא־טים במישרדיו בביתלאסיה בתל־אביב.

הבורסה תשכי ר אולמות
הצעה חדשה, שלפיה תשכיר הבורסה־לניירות-
ערך את אולמות־המיסחר בשעות הערב לשם
יצירת הכנסות, הועלתה באחרונה בין סוחרי•
הבורסה.

חתנו מאיר רוזנפלד נשלח לדדום־מיזרח אסיה וחתנו
האחר, יגאל דיאמנט, שנהג לקפח לעיתים מזומנות
מלונדון לארץ, מקורקע עתה בלונדון.
על פי שמועה אחת מחל־ף דיאמנס את ארווין אייזנברג
בלונדון, ועל פי שמועה אחרת ירדה קרנו, והוא סולק
מתפקידו כאחראי לסניף הישראלי של קבוצת אייזנברג.
אייזנברג בן וד 67 מינה ידיד־נעורים שלו כמנכ׳׳ל בית־אסיה,
וזה הנהיג בבניין מישטד צבאי.

ההצעה עלתה אחרי שהתברר שבשנה האחרונה גרמו
הוצאות־התיפעול של הבורסה לכד, שהיא רשמה הפסד
בסיכום השנה.
לא ברור אם ההצעה הועלתה כבדיחה, או כהצעה רצינית

ראש ״כלל״ נחקר

קבל! לא מבטח

ראשי חברת ״כלל״ העבית בשבועיים האחרונים
תגובות בכתב ובעל־פה לחוקרי הרשות-לנייתת-
ערד, בקשר לחקירה שמנהלת הריצות על חשדות
לניצול מידע על־ידי ראשי החברה, בעיקבות
חשיפות שהיו ב״מעתב״.

מיבצע לאיתור קבלנים, שאינם מבטחים את
עובדיהם, נערך השבוע.

העברת החומר נעשתה על פי דרישה של חוקרי הרשות,
ובמיסגרת בדיקה מעמיקה שהם עושים לכל הטענות
שהועלו.
גם מנכ״ל החכרה אהרון דוברת זומן לחקירה אצל חוקרי
הרשות, ובעיקבות זאת נודע כי ראשי הקונצרן קיימו
התייעצויות עם יועצים מישפטיים מיוחדים בעניין זה.

המיבצע נערך מסעם קרן־הביטוח של פועלי־המיין בכל
אתרי״חבנייה בגוש־דן.
מסתבר כי מבין 80 אלף פועלים יהודיים בענף־הבנייה
רק 16 אלף מבוטחים בקרן הפנסיה.
קבלנים שייתפסו יידרשו לשלם מיד לקרן הפנסיה, ומי
שיסרב, תוגש נגדו תביעה מישפטית.
מיבצע דומה נערך כבר בחיפה, בירושלים ובאילת והוא
הוכתר בהצלחה.

שירי מחתרת בכנסת
פק*דבכ 8ר ש*קר
פקיד בכיר במחלקת-הכספים של הסוכנות נתן
תצהיד־שקר בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
בעניין מכירת שטח נמל־תל־אביב, הנמצא בידי
הפומית לידי איש־העסקים גד זאבי וקבוצתו.
לפני כמה חודשים נחתם זיכרון־דברים בין זאבי לבץ
אנשי הסוכנות על המכירה. מאוחר יותר הודיעה הנהלת
הסוכנות שמי שחתם על המיסמך אינו מוסמר לכד•
בכוונת הסוכנות לפרסם מיכרז חדש על שטח הנמל.

חור ביומן־החדשות
צופים רבים תמהו מדוע התקצרה המהדורה
של יומן השבוע בטלוויזיה בליל-שבת האחרון,
והיו שחששו מפני מחיקה של צנזורה
פנימית.
הסיבה הרבה יותר פשוטה: ברגע האחרון
הגיעה הכתבה על משתפי־הפעולה, שארכה
10 דקות, ולמענה הוצאה כתבה של איתן
אורן, שאורכה 15 דקות. חמש הדקות שנותרו
נסתמו בקליפים של זמרים.

יו״ר הכנסת, דב שילנסקי הורה באחרונה
להשמיע שירים עבריים לממתינים לשיחות-
טלפון בכנסת.
״קול ישראל״ שלחו סרטים, ובהם שירים
עבריים. המערכת עבדה כמה ימים, אך שילג־סקי
החליט שהשירים אינם די פטריוטיים.
הסרטים הוחזרו ל״קול ישראל״ ,ותחתם נשלחו
סרטים ובהם שירי מחתרת והעפלה.

סרט על ״אקסודוס״
רשת הטלוויזיה הציבורית בארצות-הברית
(״ם י-בי-אס״) ,רבת-היוקרה, מסריטה עתה בארץ
סרט־טלוויזיה על אוניית-המעפילים ״אקסודוס״.
שלושת גיבורי הפרשה —אייק׳׳ אהרונוביץ, הקפטן:
יוסי הראל, המפקד: ועזריאל עינב האלחוטן — צולמו
בזה אתר זה. אחת הבעיות היתה למנוע בעד אייק להציג
בסרט את דכוחיו הנוקבים עם יוסי הראל. אייק, שלדברי
חבריו ־עדיין לא ירד מהאוניוד, מנסה עד היום להוכיח
כי כדאי היה לאוניה להסתכן בניגוחה על־ידי אוניות־המילחמה
הבריטיות תחת להיכנע, כפי שציווה הראל
כדי להציל את חיי המעפילים.

או 1־ 1צד־יוובוכירי

בבזרעגז העם אווירה
של לינץ׳
כשהעולם רואה המון
ישראלי קורא רמישפט־דינץ׳
וצועק ״מוות
לערביסר -מה תעזור
ההסברה הנגדית?
בעמודים הראשונים של עיתוני ארצות־הברית
והעולם הופיע השבוע תצלום: המון
ישראלי נסערים מנופפים בידיהם וזועקים.
מתחת לתצלום אמרה הכותרת :״המון ישראלי
קורא למישפט לינץ׳!״
בגוף היריעה, שליוותה את התמונה, סופד
על המהומות באשדוד ועל הניסיונות לערוך
מישפטי־לינץ׳ לפועלים הערביים.
בגוף הידיעה הופיע קטע, שבו נאמר כי
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, קרא גם הוא לה-

גבינה

ף* שקוראים אותה כפשוטה ,״התוכנית המדינית של ממשלתלזכות־ההתאגדות,
לחופש־הביטוי ולניהול
ה ישראל תוכנית שמיר או ״תוכנית שמיר־רבין״ — היא
הבחירות. חוסר״איזכור זה זועק ממש לשמיים.
דומה לגבינה שווייצית. יש בה מעט מאוד גבינה צהובה והרבה מאוד
• תוך שלוש שנים לאחר מכן ייפתח משא־ומתן על פיתרון־הקבע
חורים.
בין ישראל וירדן, שבו ישתתפו הנבחרים הפלסטיניים. מנוסח
אבל ככל שבודקים את התוכנית תחת המיקרוסקופ
הדברים ברור כי ההסכם הוא בין ישראל וירדן בלבד. וכדי למנוע כל
הפוליטי, מתגלות בה מלכודות שונות. החורים אינם
טעות, נאמר בפירוש שישראל מתנגדת להקמת מדינה פלסטינית
תמימים כל־כך, ומתחבאים בהם הרבה מילכודים.
״נוספת״ (מילת־ הצופן למדינה פלסטינית בכלל).
• נאמר בפירוש שלא ינוהל משא־ומתן עם א ש״ן! בכל השלבים.
• מי די קוז־ 2 2
מי שניסח את הסעיפים האלה הניח כי שום מנהיג פלסטיני לא יעז
להסכים לתוכנית כזאת, שפירושה כניעה גמורה של הפלסטינים, תוך
* *ל פני הדברים, אין זה אלא גיבוב של סיסמות. לקחו את
ויתור על כל עקרונותיהם: אחדות העם הפלסטיני, זכותו להגדרה
^ סיסמות קמפ״דייוויד, שאבר עליהן הכלה, ועירבבו אותן בסיסמות
עצמית ולחרות לאומית, נציגותו המוסמכת והמקובלת בעולם כולו,
האופציה הירדנית של המערך, שגם עליה אבד הכלח. שתי אופציות
ישנות אינן מהוות אופציה חדשה, כשם שהעיוור והפיסח אינם יכולים *.אש!,ף;
זהו מילכוד :23 הפלסטינים אמורים להתנגד וייראו
להשתתף במירוץ אל השלום.

עזר וייצמן טען, בצדק> כי התוכנית אומרת פחות
מאשר תוכנית קמם־דייוויד, שחוברה לפני יותר מ־10
שנים. בקמפ-דייוויד הסכים מנחם בגין למימוש הזכויות
החוקיות והצרכים המוצדקים של הפלסטינים. אין לכד
זכר הפעם, כשם שאין זכר ל״פיתרון הבעייה הפלסטינית
על כל היבטיה.״
כל רבר שמישהו התנגד לו נמחק מן התוכנית, ומכאן החורים.
אבל הטבע אינו סובל חללים ריקים, וגם לא החיים המדיניים.
המציאות אינה דומה לגבינה שווייצית. כל חור יתבע את מילויו.

זהו מילכוד . 22

מי ל פו ד 23

^ מילכוד הבולט ביותר הוא זה שהוכנס לתוכנית במתכוון.
1 1נעשה הכל, ובצורה די גסה, כדי לנסח את התוכנית כך ששום
פלסטיני רציני אינו יכול לקבלה.
למשל: ברור כי היוזמה לא היתה נולדת כלל, אלמלא האיד

תעמולת״

בסרבני שלום. ישראל תיראה כמי שדוגלת בשלום.
הלחין האמריקאי על ישראל ייפסק. לאחר מכן יהיה ניתן
להשתמש באמצעים הברוטאליים ביותר לדיכוי
האינתיפאדה.

מי ל כו ד 24

^ ולס לא לחינם זועקים המתנחלים חמם, ולא לחינם מתגבשת
חזית רחבה של הימין הקיצוני נגד התוכנית הזאת.

כי בהניחה מלכודת לפלסטינים, עשוייה ממשלת
שמיר־רבין להיכנס בעצמה למלכודת.
היה זה דווקא רבין שניסח זאת לפני 19 שנים :״בעניין הפלסטיני,
אסור לעשות גם את הצעד הראשון, יהיה קטן ככל שיהיה. כי הצעד
הראשון יגרור אחריו בהכרח את הצעדים הבאים, עד להקמת המדינה
הפלסטינית״.
כי בפוליטיקה, הכל תלוי בטיב העיתוי. הסכם קמפ״דייוויד, הנשלף
מן המגירה המאובקת כעבור 10 שנים, אינו אותה התוכנית — כי כל
התנאים השתנו.
היתה אינתיפאדה. יש אש״ף אחר. יש הנהגה פלסטינית בעלת
תיחכום והעזה, הנשענת״על קונסנזוס לאומי חזק. יש מצב בינלאומי
אחר. יש מצב שונה בעולם הערבי. יש דעת־קהל אחרת בישראל.

מה יקרה אם הפלסטינים לא ייכנסו למילכוד ולא יגידו
״לא״ — אלא ״לא, אבל״ או אן ז ״כן, אכל״?
ממשלת־ישראל עשוייה למצוא את עצמה במצבה של הגברת
שהסכימה להתעלס תמורת מיליון דולר, ושנדרשה -לעשות זאת
תמורת דולר אחד.

אחרי שהסכימה כפרינציס, עשוייה הממשלה להידרש
למלא את החורים בגבינה, לסתום את החללים.
למשל: לגבי זכות־הבחירה לערבים בירושלים. טדי קולק כבר
הודיע על תמיכתו בכך, ומיפלגת־העבודה חושבת כמוהו. האמריקאים
ידרשו זאת, בלי כל ספק. האם תוכל הממשלה לסרב לדבר, אחרי
שהסכימה לבחירות?
האם תוכל לסרב לפיקוח בינלאומי על הבחירות, כשזו תידרש
על־ידי דעת־קהל הבינלאומית?
האם תוכל להתנגד, למשל, להנפת דגלים פלסטיניים?
האם תוכל לעמוד על הדרישה להפסקת האינתיפאדה ללא־תנאי?

מכיוון שהדבר כלל אינו אפשרי בלי הסכמת אש״ח,
האם תוכל להתנגד למשא־ומתן כין ארצות-הברית
ואש״ף, שבו ייקבעו תנאים להפסקה (גם זמנית) של
ההתקוממות?

מי ל כו ד־ 2 5

מוני ישראל לערוך מישפטי־לינץ׳ בערבים
המבצעים פיגועים. נאמר, אמנם, כי עוזרו של
ראש־הממשלה נתן אחר־כך לדבריו(״שלא
ייצאו שלמים״) פירוש אחר, מישפטי יותר,
אך רושם הדברים לא נמחק.
כך ירדה ישראל בכמה מדרגות נוספות
בדעת־הקהל העולמית. מכיוון שהתמונות
אינן שונות בעיני הקורא הזר מתמונות של
אספסוף איראני או עיראקי הזועק לדם, ניתנה
למדינת־היהודים תדמית חדשה, רחוקה
מתמונת ״הדמוקרטיה היחידה במיזרח התיכון״
,בעלת אופי מערבי, ליברלי, דמוקרטי
והומאני.
בתוכניות־החדשות בטלוויזיה ראו ושמעו
הצופים את ההפגנות הספונטניות והמאורג־נות,
שבהן קראו ישראלים במקהלה :״מוות
לערבים! מ־וות ל־ע־ר־בים!״ כשכתבות אלה
מופיעות בין כתבות דומות על איראן, לבנון
ופאנמה, לא יימחק הרושם.
יוזמות־שלום יכולות להסיח את הדעת
לשעה קלה(ראה מיסגרת) .אולם התצלומים
בעיתונים והכתבות בטלוויזיה מדברות שפה
הרבה יותר מיידית, חזותית ומשכנעת.
העול הזה 2698

תיפאדה. אבל הפסקת האינתיפאדה הובאה כתנאי מוקדם לצעד
הראשון של ביצוע התוכנית.

למעשה נדרשים הפלסטינים להתפרק מנשקם העיקרי— האינתיפאדה — לפני שישיגו הישג כלשהו, ולוא
הקטן ביותר.
אחרי הפסקת האינתיפאדה, צריכות להיעדר בחירות בגדה וברצועה,
בתנאים של כיבוש.
מהבחינה הפלסטינית, כוללת התוכנית שפע של סעיפים, שכל
אחד מהם די בו כדי לפסול את כולה. בין השאה•
לא נאמר כי הציבור הערבי בירושלים המיזרחית יוכל
להשתתף בבחירות. הוצאת ציבור זה מכלל העם הפלסטיני היא גזירה
ששום ערבי לא יסכים לה.
• לא ניתן כל תפקיד שהוא למחצית העם הפלסטיני, החי
במחנות־הפליטים ובשאר המקומות מחוץ לגבולות הארץ. למעשה
באה התוכנית• לסתום את הגולל על כשני מיליון וחצי פלסטינים
חסרי־מולדת — לצמיתות.
• לתקופה של חמש שנים מוצע לתושבי השטחים הכבושים
״מימשל עצמי״ ב״ענייניהם הפנימיים״ — שהוא פחות מכפי שהוסכם
עליו בקמפ-דייוויד. נעלמה ״המישטרה החזקה״ ,שהובטחה
בקמפ־דייוויד למוסדות המימשל העצמי. נאמר בפירוש כי ענייני
ביטחון ומדיניות יישארו בידי ישראל. משמע: הכיבוש יימשך
במלוא עוזו. לא מדובר על הסגת הכוחות הישראליים ממרכזי
האוכלוסיה אל ״עמדות חדשות״ ,כפי שנאמר בהסכם קמפ־דייוויד.
• מי ששולט ״בביטחון״ ,יכול לנקוט בכל האמצעים: גירוש
תושבים, סגירת אמצעי־תיקשורת, מעצרים המוניים וכד. אין
בתוכנית שום הגבלה על כר.
• דובר על בחירות ״חופשיות, דמוקרטיות וחשאיות״ .אין זכר

ן* טווח הקצר ביותר, השיג יצחק שמיר הישג גדול בזירה
הבינלאומית:
• לפי שעה עברה היוזמה לידי ישראל, למרות המשך האינתיפאדה.

שמיר הרוויח זמן. פחת הלחץ על ישראל לנקוט צעדים מיידים.
ובזירה הפנימית:
• שמיר הביס את יריביו בליכוד, שנשארו במיעוט של שלושה
בממשלה — אריאל שרון, דויד לוי ויצחק מודעי(ראה עמוד .)9
• הוא הפך את מיפלגת־העבורה כולה לגלגל חמישי במרכבת
הליכוד(ראה עם 1ד .)8
• הוא הפך את עצמו למנהיג של קונסנזוס לאומי — חלומו של
כל מנהיג פוליטי. הוא העביר בממשלה את תוכניתו ברוב מוחץ של
20 נגד שישה.
בחיים הפוליטיים, מדיניות־הפנים קשורה תמיד למדיניות־החוץ,
ולרוב קודמת מדיניות־הפנים למדיניות־החוץ. שמיר השיג את איחוד
השתיים.

אולם זהו הישג לטווח קצר, העלול לעלות ביוקר —
מבחינת תפיסתו של שמיר עצמו — כטווה הארוך.
נוצר כיום צירוף נדיר של כוחות, הדוחפים לקראת השלום היש־ראלי־פלסטיני.
הניסיון להקים מול השלום חומה בצורה עשוי לגלות
שאין זה קיר־הברזל, אלא קיר־הנייר.
למאורעות יש כוח משלהם. הרוח הגדולה עשוייה להרים גם את
הנייר החגיגי ביותר, ולהניח אותו במקום אחר. וזה מה שעשוי לקרות
לתוכנית זו: הרוח הפוליטית תעיף אותה בכל פעם בכמה צעדים
קדימה, והיא תהיה מונחת בכל פעם במקום חדש.

זהו מילכוד האמיתי. אפשר לקרוא לו מילכוד . 25

א. א .ש

הוווווו: ליבה־ ב

** יכה חריש, מזכ״ל מיפלגת־
* ) העבודה, החליט לקיים סידרה
של דיונים מדיניים במוסדות
המיפלגה. הנושא העיקרי בדיונים
אלה יהיה מה שמכונה, החל מן
היום הראשון השבוע ,״היוזמה המדינית
של ממשלת־ישראל״.
הבעייה העיקרית העומדת כר־

מיפלגה זו, שבימי־הזוהר שלה הנהיגה
את העם, איבדה לא רק את
כוחה, אלא גם את האידיאולוגיה
שלה, הדרך שלה (הדרד לפריצת־הדרו?)
והכיוון שאולי ייחד אותה
בעבר.
כרגע נראה שהליכוד לא זה בלבד
שהוא המחזיק ברסן־השילטון

משותפת. מהלך זה של שמיר הוליד
את הכינוי — ספק בצחוק,
ספק ברצינות — ״מחנה שמיר־רבין״.
שמיר
אינו פוסק מלהרעיף שבחים
על שר־הביטחון שלו. הוא אומר,
כמעט בכל הזדמנות — מתאימה
כלא־מתאימה — שהוא שר־

שמיר, היה רבין תומך נלהב בהצטרפות.
פרס התלבט, שוב התלבט,
הלך הלוך ושוב, שוב התלבט, עד
שהחליט להצטרף לממשלה, במחיר
כספים שישולמו לגופים ולאי־רגונים
הקשורים לתנועת־העבודה
לסוגיה.
כבר אז הופיע פרס בדמות הח־

כשם ששמיו־ איגף את שרון, ר ב !,איגף את 3רס.
הברית שמיר־רבין שולטת עכשיו כלב פ1י וחוץ
גע לפני מכנסי מוסדות מיפלגת־העבודה
היא למצוא את התפר הדק
שבין שובו של יו״ר־המיפלגה, שי־מעון
פרס, מביקורו באיטליה, לבין
נסיעתו של יצחק רבין, שר־הביט־חון,
לארצות־הברית. אל מול בע־ייה
לוגיסטית סבוכה זו נראה שגם
הוויכוחים בין היונים והניצים במי-
פלגה על תוכנית־הבחירות מתגמדים.
יהיו
אשר יהיו תוצאותיהם של
דיונים אלה, יש להניח שהם לא
ישנו במאומה את אשר החליטה
ממשלת־ישראל בישיבתה ביום הראשון
השבוע: תמיכה של רוב

מכוח תוצאות הבחירות האחרונות,
אלא גם מכוח הדרך והכיוון שלו,
ולמיפלגת־העבודה לא נותר אלא
לומר הן אחרי כל הצעה, יוזמה,
תוכנית ומגמה שמציע ראש־הממשלה
שמיר.
מרגע נסיעתו של יצחק שמיר
לארצות־הברית, לפני שבועות אחדים,
ומהרגע שהציג לפני הנשיא
האמריקאי ועוזריו את יוזמתו ורעיונותיו
החדשים, שכחו הכל את מה
שקדם לכך.
במיפלגת־העבודה, אולי מתוך
מצוקה, יודעים רבים להזכיר
ש״יצחק רבין היה, בעצם, בעל

הביטחון הטוב ביותר במצב הקיים.
הוא נותן לו גיבוי מלא לפעולותיו
בשטחים הכבושים, מתייעץ איתו,

לש והמתגונן, זה שמתנצל על תוצאות
הבחירות שאיכזבו כל־כך את
ראשי המיפלגה. רביו היה, ונשאר,

רבין
,יכול להיזת שכל המצב ה1א לרעת־הסיפלנה״...
מעורר אותו ומעניק לו תמיכה האיש החזק, שר־הביטחון, התפקיד
השני בחשיבותו בהירארכיה הממבלתי־מסוייגת.
שלתית.
למתנגדים
לכניסת מיפלגת־העבודה
לקואליציה עם הליכוד,
אמר פרס שלא ינטוש את הזירה
תוך סיחרוריוזמת הבחי־ המדינית, למקות שקיבל על עצמו
* ₪רות של שמיר־רבין נשכח את תפקיר שר־האוצר, הרחוק מהכמעט
לחלוטין יו״ר מיפלגת־ כרעות וממעורבות בעניינים מדיהעבודה,
שימעון פרס. פרס כמעט ניים בוערים וחשובים. אז נדמה
ואינו מתבטא בנושאים מדיניים היה, משום־מה, שהנושא הכלכלי
כבר זה שבועות ארוכים. הוא אינו הוא הנושא הבוער והחשוב, ופרס,
מופיע כמנהיג — לא של מיפלג־ שהוכיח את כושר החלטותיו הכלתו,
ובוודאי לא של אותו החלק הג כליות עוד בהיותו ראש־הממשלה
דול של העם שתמך במיפלגת־הע־ הרוטציוני, סבר שימשיך לשבת
במרכז הזירה.
בודה.
אך ראה זה פלא: מייד כאשר
בדיונים הקדחתניים שנערכו
סיימו ראשי המדינה לחלק לכל דואחרי
הבחירות האחרונות בדבר
רש את קופת האוצר הריקה, נעלם
הצטרפותה — או אי־הצטרפותה
— של מיפלגת־העבודה לממש־י
ענת סדמסטי ₪
לת־אחדות בראשותו של יצחק
(המשך בעמוד )46

איפה

פרם
״כרגע יש טיוח גחל...
שרי־הממשלה, ורוב שרי מיפלגת־הרעיון
הראשון לעריכת בחירות
העבודה, ביוזמה
בגדה־המערבית וברצועת־עזה.״
במבט לאחור קשה להצביע על
הם מזכירים עוד שרבין הציג את
הרגע שבו הפכה מיפלגת־העבודה,
תוכניתו לפני חברי סיעת־המערך
כאחת משתי המיפלגות הגדולות
בכנסת, עוד במושב הקודם שלה,
במדינה — מיפלגה שלה קו מדיני
טרם פגרת־הפסח, וכי קיבל גיבוי
משלה, יוזמות משלה, תוכניות
מלא מתבריו־לסיעה ובכללם חיים
משלה — לגוף חסר־השפעה פולי־רמוז,
יו״ר הסיעה, הנחשב כיונה.
טית־מדינית, ובלשון בוטה יותר:
שמיר, בטאקטיקה פוליטית חכלליכוד

מה, אימץ את שר־הביטחון אל חיקו
כרגע, בכל אופן, נראה כאילו
ויצר רושם שהמדובר בתוכנית

בנזרעגז האינתיפאדה
משהו מגשוגע
לגוררי

ברור שמשה קצב
אינן ס1בן אש ף.
אבר איל 1היה, היה
מציע את אותי
הדבר.

זמן רב לפני האינתיפאדה, כאשר
מומחים ישראליים הזדמנו לדבר
על האפשרות הרחוקה שאי-
פעם יפרוץ מרי אזרחי של הפלסטינים
בשטחים הכבושים, ראו באפשרות
זו רק סכנה ממשית אחת:
שהפועלים הערביים יפסיקו לבוא
ולעבוד בישראל.
ההנחה היתה כי זאת תהיה המטרה
המרכזית של אש״ף, וכי מניעת
התופעה הזאת תהיה המטרה העיקרית
של המימשל הצבאי וזרועות־הביטחון.
בינתיים
פרצה האינתיפאדה,
ובמשך 17 חודשים סוערים השתנו
הרבה מאוד מושגים. השבוע נראה
כאילו קרה משהו משוגע לגמרי:
הוצאת הפועלים הערביים מן המשק
הישראלי נראית עתה כמטרה
של ממשלת־ישראל.
משבר חמור. הערבים מאיישים
כיום מקומות־עבודה רבים,
וכמעט את כל מקומות העבודה
השחורה, הידנית והזולה.
קשה להעריך מה יהיה גודל ההפסד
של המשק הלאומי, אם ייסתם
מקור זה של עבודה זולה. לפי
האומדנה, כבר הפסיד המשק 296
מהתוצר הלאומי בעיקבות האינתיפאדה
.״סגירת השטחים״ עלולה
להביא את ההפסד ל־> ,591 ואף יותר.
פירוש הדבר משבר כלכלי חמור.
הדבר לא יקבור רק את כל הסיכויים
לצמיחה כלכלית וליציאה מן
הבוץ, אלא ישקיע את המדינה עוד
יותר עמוק בו.
כל זה ברור לראשי האינתיפאדה.
על כן השקיעו במשך 17 החודשים
מאמצים רבים כדי למנוע בעד
הפועלים להגיע למקומות־העבו־דה.
הוכרזו שביתות, נחבלו אוטובוסים
וכלי־רכב אחרים, הושמעו
דיברי־שיכנוע פטריוטייים ואיומים.
מול מאמץ זה עמד ההכרח
הפשוט של־ בעלי מישפחות מרו־בות־ילדים
להביא לחם הביתה.
יתכן כי כל מאמצי האינתיפאדה
היו כאין וכאפס לעומת ההיסטריה,
הספונטאנית והדמגוגית, שאחזה
בעם־ישראל אחרי הריגת
החייל אבי סספורטס, והיעדרו של
חייל שני, שלגביו קיימים חששות
דומים.
אלא שהפעם לא ראשי־האינתי־פארה
מנצחים על הניסון להפסיק
את עבודת הפועלים הערביים,
אלא דמגוגים לאומניים, ראשי•
ערים המבקשים בדרך זו לזכות בפופולריות
זולה וסתם המון נרעש.
לא סוכן אש״ך. עלה על
כולם המומחה הביטחוני התורני,
השר משה קצב.
קצב הציע הצעה גאונית: לסגור
את השטחים הכבושים לחלוטין.
למנוע כל יציאה מהם. וכמובן,
למנוע סיקור עיתונאי למה
שיתרחש בהם• (,המשך בעמוד 1ד)
העולם הזה 2698

מתחת לפ 1השטח רותחת הלאבה
בליכוד. דפוקי שמיר מתאחדים נגדו
ף ןזית ארץ־ישראל״ הוא
גוף ציבורי חדש, שמאחוריו
עומד לובי של .31ח״כים מהליכוד
ימינה. זוהי בעצם התארגנות של
הימין הקיצוני הפרלמנטרי, שבו
מקננות כיום תחושות עמוקות של
תיסכול ויאוש.
מקורן של תחושות אלו בהקמת
ממשלת־האחדות והמיגבלות שעובדה
זו הציבה על ההתנחלות, נקיטת
צעדים חריפים יותר למיגור
האינתיפאדה וכמובן רעיון הבחירות
בשטחים, שלו יש התנגדות אף
בתוך הליכוד עצמו.
כינוס ״חזית ארץ־ישראל״ השבוע,
שדן בתוכנית הבחירות בשטחים,
היה כינוס אופוזיציוני לכל
דבר שנערך במצ1דת־זאב — ביתה
של מיפלגת־השילטון המרכזית
כיום בישראל.
ככזה איפיינו אותו הטחת ביקורת
נוקבת בממשלה על דרך הטיפול
באינתיפאדה ועל התוכנית המדינית
החדשה (שמיר־רבין). ,שאושרה
בממשלה באותו היום.

את דברי ח״כ בן־אלישר בהאשמות
נגד הליכוד, והדבר גרם למתח רב
בכינוס.
גם ח״כ מיכאל איתן, יוזם החזית,
דיבר על ״הצעות שמסכנות
המשך המיפעל הציוני״ ועל ״מגמת
כירסום לא רק בהבטחות שניתנו
לציבור ערב הבחירות, אלא
כירסום אפילו בקווי־היסוד של הממשלה.״

ישר לנסיכים

תארגנות החזית היא סי!
1מן למאבק־מחנות מסוג חדש
בליכוד.
בפועל קיימים היום שני מחנות
בליכוד:
• המחנה שהח״כים שלו הזדהו
עם ״חזית ארץ־ישראל״ ,המייצג קו
ניצי־קיצוני, ומציג עצמו כנאמן
לדרכו הרעיונית של הליכוד. נמצאים
שם, למשל, בצורה החוצה את
המחנות הישנים בתנועה, הח״כים
צחי הנגבי, מיכאל איתן, עוזי לנ־
־או (שמיר־ארנס) וגם הח״כ בן־
אלישר ויעקב שמאי(לוי).
נמצאים שם גם ח״כים ליברליים
כמו פינחס גולדשטיין ויוסי
גולדברג, וכמובן תומכיו של השר
אריאל שרון.

כולם מקבלים את השותפות עם
המערך וה״התמתנות״ ,ולוא הטאקטית
שחלה בליכוד.
ח״כ צחי הנגבי, שהיה ראש
לישכת ראש־הממשלה עד היבחרו
לכנסת, מייצג ריעות ניציות ברורות.
הוא היה ממובילי ההתנגדות
להליכה לממשלת־האחדות, בניגוד
לעמדת פטרונו הפוליטי (לשעבר?)
,שכמובן לא רווה נחת מכך,
בלשון המעטה.
בכנסים רבים בסניפי הליכוד
מתבטא הנגבי בחריפות נגד מדיניות
הממשלה בביטחון, בהתיישבות
ובנושא המדיני. בכנס צעירים
וסטודנטים של הליכוד הוא טבע
מטבע פוליטי־לשוני חדש :״שר־הביטחון
צריך לעבור למישרד־המיסחר־והתעשיה,
ושר־המיסחר־והתעשיה
צריך לעבור למישרד־הביטחון״.
ניתן
להניח ששמיר אינו מאושר
מהקו העצמאי שנוקט הנגבי. אך
הנגבי כבר נוכח ב״שביעיות״ שהוא
אינו ״נסיך״ מן המניין במחנה
הנסיכים. עקב מיקומו הגבוה ב־
״פאנל״ הוציאו אותו אנשי־ארנס
מפתקי־השביעיה השלישית, והעדיפו
על פניו אחרים, וכך לא הצליח
להתברג לשביעיות. הוא הסיק
את המסקנות. הוא ׳בונה לעצמו
תשתית של תמיכה ״בשטח״ ,מתומכי
כל המחנות, עקב דיעותיו
הניציות, שהן פופולריות מאוד ב־מרכז־הליכוד.
כך עשתה, בשעתו,
אמו.

״כ1לנ 1מאוחדים בליעה שזה על 1ל להביא למדינה פלסטינית...״
ללא שותפות עם המערך וללא
אך למרות הכל, ולמרות שיתכן
הצגת תוכנית מדינית ישראלית.
שלדיעות האידיאולוגיות האופוזי־ציונריות
בליכוד יש רוב — קשה
לראות את מרכז״הליכוד מצביע,
למשל, נגד התוכנית המדינית של
ראש־הממשלה, במיוחד לאחר שהוצגה
בוושינגטון ולאחר שהתקב^
זירה הפנימית בליכוד תה(
\ פוך למוקד ההתעניינות הצילה
בממשלה.
בורית בקרוב, במיוחד אם תצבור
בינתיים מסכימים ב״חזית״ להתוכנית
המדינית של שמיר תאונסות
לשים מוקשים תחת גלגלי
התהליך המדיני: להתנות קיום הבצה.
חירות
בחיסול מוחלט (צבאי) של
שרון, החושש מאפשרות של
לטרפד מראש

טת גדות 77 יבוד
אוהד בכנס

״תתפלא 1לשמש...״
הוכח כבר בעבר שכשמנהיג של
הימין מוביל תוכנית מדינית, סיכוייה
לעבור בכנסת ובממשלה הם
מצויינים. מזה בדיוק מפחדים היום
בגוש־אמונים, בתחילה וגם רבים
בליכוד.
למעשה הליכוד מחולק היום
לשניים מבחינה מדינית.
עורך־הדין סיני קהת, חבר מר־כז־הליכוד,
שהינחה את כינוס ״חזית
ארץ־ישראל״ :״חייבים לכנס
מיד את מוסדות הליכוד לדון בנושא
שעל סדר־היום ...לפני שראשהממשלה
יביא לנו תבשיל שבישל
עם רבין ופרס ...תוכנית שכולנו
מאוחדים בדיעה שהיא עלולה להביא
למדינה פלסטינית.״
גם חברי־הכנסת שדיברו בכנס
נקטו קו אופוזיציוני, וביטאו את
התחושה שרבים מהפעילים בשטח
חשים זה מזמן: הליכוד רץ שמאלה,
בפראפרזה על סיסמת הבחירות שהתייחסה
למערך.
הח״כ ד״ר אליהו בן־אלישר :״צריך
לתת לאוכלוסיה הפלסטינית
להבין שאנו לא זזים מן הירדן.
היום הלך־הרוח, תתפלאו לשמוע,
כאן בבית ז׳בוטינסקי — הוא שאנו
לא נתמיד לשבת על הירדן.״
אם אנשי־הימין בליכוד אמרו
זאת במרומז — אנשי התחייה, שנכחו
בכינוס, צעקו זאת. הם שיסעו

המאבק בין המחנות הפרסונל־יים
והמחנות האידיאולוגיים חופף
לעיתים, אך רק חלקית. מרבית
תומכי השרים לוי, מודעי, שרון
ואף השר־לשעבר שריר, מהווים
אופוזיציה לשמיר, על רקע רעיוני
ועל רקע אכזבות אישיות. הם נגד
מדיניותו והזרם המרכזי, השולט בליכוד
היום, המורכב מאנשי שמיר־ארנס.

המחנה שמולו :״הנסיכים״ הצעירים
— בני בגין, דן מרידוד,
רוני מילוא, אהוד אולמרט — המהווים
למעשה את הזרם המתון בליכוד,
הנאמן לשמיר ושדחף לממשלה
משותפת עם המערר.
סברה מקובלת במצ1דוז־זאב
היא שרצונו האמיתי של שמיר הוא
למסור את השילטון ישירות לצעירים,
הישר מעל ראשיהם של שרון,
לוי ואולי אפילו ארנס. רמז נוסף
על כך ניתן למצוא בהתבטאותו
של השר ארנס בסוף־השבוע, שלפיו
אין הוא שולל העברת השילטון
משמיר לצעירים. לפי דבריו זה
אינו עניין עקרוני בעיניו להיות
ראש־ממשלה.
בניגוד להצהרותיו הפומביות,
אין שמיר פוסל על הסף את האפשרות
להמשיך קדנציה נוספת אחרי
תום הנוכחית, ובכל מיקרה הוא
מתגאה בכך שהוא מטפח את השר
דן מרידור, וחבריו להנהגה הצעירה
של הליכוד, כדור־ההמשך של
מנהיגות הליכוד.
בעיקבות אמא

ך מחנה שמיר־ארנס אינו
עשוי היום מיקשה אחת. לא

אך בכל זאת, אפשר שהנגבי, וכמוהו
גם מיקי איתן ואחרים, יעמדו
לפני קושי פוליטי לא־מבוטל
בעתיד הקרוב. לא לאורך זמן יוכלו
לעמוד בקו אופוזיציוני לעמדת
מנהיגי המחנה שלהם, מבלי׳ להיפגע
פוליטית.
שמיר וחבריו להנהגת הליכוד
רואים בהתארגנות ״חזית ארץ־יש־ראל״
התארגנות כוחנית, המופנית
ישירות נגדם. אין הם מאמינים ב־

״רילוג־דור״ לכיוון הצעירים, כבר
החל באירגון האוגדות שלו. מדי-
פעם הוא מכנס בלישכתו חברי־מרכז,
ומסביר להם את השקפותיו
המדיניות ואת הסכנות שהוא רואה
מהמשך ״ההידרדרות הביטחונית־מדינית״
,לדבריו. השר לוי מתוסכל
מכך שלמרות שתמיכתו ב־מרכז־הליכוד
הבטיחה לשמיר את
הקמת ממשלת״האחדות, אין הוא
משותף בהתייעצויות ובעיצוב־המ־

ח״כ מיכאל איתן בכנס
״אפילו אהיה אז בתחייה!״
כנות האידיאולוגית של רוב המשתתפים,
וסוברים שמדובר בהתארגנות
לצורכי מאבקי־הכוח בליכוד.
שמיר, ארנס, מרידור וחבריהם
סוברים שיהיה זה בלתי־אפשרי
להדוף את הלחצים האמריקאיים
ואת דעת־הקהל העויינת לישראל,

דיניות.
למודעי ולשריר סיבות אחרות,
גם אישיות, לכעוס על שמיר.
כל זה מתחבר עם האגף הניצי
בליכוד של הנגבי, איתן וחבריהם,
המעוניינים לסכל את התוכנית
המדינית החדשה.

האינתיפאדה, להכריז על הוצאת
תושבי ירושלים המיזרחית מההשתתפות
בבחירות, ועוד.
יתכן שיצליחו לכפות חלק מדרישותיהם
על שמיר — וכך תטור־פד
מראש היוזמה המדינית החדשה.
יתכן
וההתארגנות החדשה תפנה
לכיוון של התארגנות סביב השר
שרון, כמועמד אלטרנטיבי לקו
המדיני של שמיר־ארנס ונסיכיהם,
ותקום דרישה למנותו כשר־הבי־טחון.
תסריטים
שונים אפשריים לגבי
העתיד.
ח״כ מיקי איתן, בסערת־הרוחות
בין אנשי התחייה לליכוד פלט בכינוס
״החזית״ :״בשביל מה ההתקפות
עלינו? אז בבחירות הבאות
התחייה תקבל עוד כמה מנדטים,
והליכוד פחות כמה מנדטים ...ואולי
אני אפילו אהיה אז בתהייה״...
שמיר עדיין חזק מאוד עקב ההצלחות
הפוליטיות והמדיניות האחרונות
(הבחירות המוניציפליות,
הביקור בוושינגטון) ,ולכן רבים חוששים
לצאת נגדו ונגד ״הזרם המרכזי״
בתנועה.
אולי לא לאורך זמן: חברי מרכז-
הליכוד מתחילים לדרוש מהנהג־תם
את מה שהבטיחו לבוחריהם:
מיגור האינתיפאדה, נאמנות ל־ארץ־ישראל
השלמה והגברת קצב
״ההתיישבות ביש״ע״.
מרכז הליכוד; שיתכנס בסוף
החודש או בתחילת החודש הבא,
כדי לדון בתוכנית המדינית החדשה,
יהווה אינדיקטור. ראשון ליח־סי־הכוחות
במילחמת׳־המחנות החדשה.

ו״ידעז;
פער (פדצ׳נפקי)

יי —ייי—^-י—-יי - 9

עורר־הדץ שמואל ב רז ל, איש הצמרת, וחקר חקירה וגדיה. חלק
מתשובותיו היו מוזרות מאוד — גם למי שאיוו מבין בכספ רי ס
**ץ מו אלב רז ל הוא עורך״דיו מהצמרת הכלכלית*
/פוליטית״מישפטית במדינה. בעבר היה שותף
במישרד עורן־הדיו מיכה כספי, יחד עם חיים צדוק,
שר״המישפטים לשעבר. השניים פרשו יחדיו ממישרד
כספי והקימו מישרד משותף, שהתפרק זמן קצר לפני
תחילת מישפטו של ברזל, הנאשם בעבירות חמורות
בפרשת בנק צפון־אמריקה.
בין היתר נאשם ברזל בגניבת 13 מיליון דולר מכספי
הבנק. הוא עומד כעת למישפט לפני השופטת דליה
דורנר בירושלים, ואולי בגלל מחיצת האינתיפאדה,
המקיפה את בית־המישפט המחוזי במיזרח-ירושלים,
אין כל דיווחים עיתונאיים על המישפט.
באותה פרשה נשפטו כבר משה שטרן והדסה מונטה,
שהורשעו ונידונו לתקופות מאסר ממושכות. מונסה
העידה במישפט הנוכחי ועמדה על דוכן־העדים שבו
עות
ארוכים.
כל הפרשה היא סבוכה, ומעורבות בה חברות רבות
ושונות. ברזל נאשם יחד עם יהושע הלפרין, מי שהיה
ממייסדיו של הבנק והרוח החיה בניהולו.
בחלק הכללי של כתב־האישום נאמר כי הלפרין
הקים את הבנק ב״ ,1978 יחד עם איירה גילדן ז״ל,
ואליו הצטרפו עוד מייסדים.
ברזל שימש בתחילה כנציגו של גילדן בהנהלת
הבנק, וגם כיועץ המישפטי של הבנק. גילדן כיהן
כיושב־ראש מועצת־המנהלים של הבנק עד פטירתו ב־
,1984 אולם בפועל מילא ברזל את מקומו כנציגו. חברי
מינהלת-הבגק היו הלפרין, דויד צפריר ז״ל, שהיה
מנכ״ל הבנק, הדסה מונסה ומשה שטרן, שניהלו את
הבנק אחרי צפריר, דני ברזילי ועורד״הדין ברזל.
הלפרין וברזל נאשמים בכף שניצלו את מעמדם

בבנק לטובת עסקים פרטיים ורימו את בנק ישראל כדי
לאפשר להם להמשיך לגנוב מן הבנק.
התביעה טוענת כי ברזל ושותפו, חיים שטריקס,
השתלטו על חברה בשם טי־טי־טי, והחזיקו יחדיו ־667
ממניותיה, שאותן קנו ב 40-אלף דולר, והיא הקימה
יחד עם חברת אזורים של קונצרן כלל חברה פנמית
בשם דקל, שהשקיעה בעסקי״בנייה בקניה. דקל מומנה
על-ידי בנק צפון־אמריקה באשראי בסכום של 2.1
מיליון דולר, ועוד ערבות של הבנק ב סן 1.4מיליון
דולר. הכספים לא הוחזרו לבנק מעולם.
ברזל כופר בכל ההאשמות נגדו. הוא מסר את
גירסתו כאשר עלה להעיד. השבוע הוא נחקר נגדית
על־ידי התובע שימעון דולן, שהכין היטב את שיעורי-
הבית שלו, והוא מעמיד את ברזל לעיתים קרובות
במבוכה וחסר-תשובה על דוכן־העדים.

הידיעה הראשונית שלי, שאני כן
אמריקאי.

• שאלו אותך מה ידוע
לך על החברה, ולא סיפרת
לחוקרת שהיה לך קשר עם
גילדן, דברים שאתה מספר
כאן היום. סיפרת כל מיני
דברים, אבל לא סיפרת שמ-
בחינתך הבעלים הוא גילדן?
זה לא, היא שאלה אותי מי
הבעלים. כשהיא שאלה אותי בהמשך,
אמרתי לה ״גילדן״ .אני עונה
לשאלות, אני לא נותן הרצאות.

• אתה לקחת על עצמך
החלטות בשם אנשים שעומדים
מאחורי חברות אחרות
לגבי אישור דו׳׳חות
כספיים של הבנק, בחירת
מנהלים חדשים. לגבי אנשים
אנונימיים לגביך?
זה המצב בחברות פנמיות, שיש
לך יפוי־כוח ויש לך מי שאתה מדווח
עליו, זה אנונימי, לכן נרשמות
חברות פנמיות.

• מדוע לקח לך שנה שלמה
להשיב לנורית וול את
התשובה הזאת?
התשובה היא לא פשוטה ...זאת
אינפורמציה שלא היתה אצלי, שהייתי
צריך לשאול את גילדן...

• שנה לא תפסת אותו?
תפסתי אותו, אבל הוא לא תמיד
התלהב לדבר על זה חקירתו
של ברזל טרם הס תיימה
והמישפט עדיין בעיצו מו.
בהתאם לכללי סוב יודי צה,
מובאות בזה ציטטות מתון
עדותו של ברזל, המדברות
• י ש סתירה בין המיברק
בעד עצמן.
נ״ב , 84 שבו נאמר שהם לא
התובע, עורן-הדין דולן, מאמריקאים,
ובין מה שאזכיר
כי נורית וול, ממחלקת-
מרת במישטרה. בינואר
הפיקוח של בנק ישראל, העי ,
1987 בשיחה שלך עם גילדה
שביקשה מעורן־הדין בר דן, שהוא אמר לך שאלה
זל, שייצג את שתי החברות
משקיעים אמריקאים. נכון?
אן־איי־אנטרפרייז ואן־איי־אינווסטמנט,
להודיע לה מיהם
כן. ההרגשה שלי תמיד היתה
בעלי השליטה בחברות הללו, של אמריקאים, כי אני ידעתי ששהיו
חברות פנמיות, ולכאורה
גילח עובד עם אמריקאים. כשהיו
בבעלותו של אמריקאי ב הייתי צריך לשלוח את המיברק
שם גילדן.
הזה שאלתי אותו, הוא אמר לי שאחרי
תשובתו של ברזל:
• הם לא אמריקאים. לי נשארה תמיד

שופטת מה שכתבת איננו
משקף את מה שאתה אומר עכשיו,
בקריאה פשוטה.

• איך בדיוק בשנה הזאת,
בין השאלה של נורית
וול לתשובה שאתה נותן
לה, שתי החברות מקבלות
אשראים עצומים בסק צפור
אמריקה. האחת של שני מיליון
דולר ואחת של 1.7מיליון
דולר. האם זה מיקרי, שהעיכוב
בתשובה היה עד
שהאשראים האלה פורסמו?
באשראים האלה לא היה לי
מושג...

• אני אגיד לך מה טענת
התביעה בעניין זה, מדוע
היה לך מניע להסתיר את

העניין הזה. משום שבעל
עניין לא יכול לקבל אשראי
של יותר מ 107 להבדיל
מתושב-חוץ שהוא לא בעל•
עניין, שיכול לקבל . 2070
אילו היתה נורית וול יודעת
שמדובר בגילדן, היא היתה
בודקת בציציות את האשראי
של שתי החברות הללו
כאשראי של בעל-עניין, לכן
הסתרת.
(הון הבנק היה באותה תקופה 12
מיליון דולר, וסכום האשראי עולה
על, מ< 1ממנו).
אני קודם־כל לא הסתרתי. ברגע
שקיבלתי תשובה מגילדן, אני
על אשראים לא ידעתי, ולכן לא
היה כל קשר מבחינתי בין הדברים.

• תאמר לי, אתה היית
האיש היחידי שהיו לו ה
מיסמכים והניירות של חב־רות
אן־איי. מי יכול היה לפעול?
והרי זו עובדה שהיו
אשראים לשתי החברות
הללו. מי חוץ ממך יבול היה
לפעול?
גם אני שואל את השאלה. איש
לא יכול היה לפעול חוץ ממני
בצורה חוקית. אם מישהו יכול היה.
לחתום על בקשות לאשראים ועל
פעולות מה לעשות בכסף של
האשראי, זה רק אני יכולתי. ואני
לא חתמתי על שום מיסמך ושום
הוראה.
באמת לא יכלו לפעול.בלעדי
ועובדה שפעלו בלעדי, אז צריר

לשאול את מי שעשה את זה. לא
אותי.

• האם אתה מעלה גייסה
״ודמיתי, היה קשר נגדי״!
האם גירסתך היא שאתה
יו מי ת בעניין הזה?
מי שדומה זה אן־א״ ,קודם כל.
לי לא היה שום אינטרס אישי בכל
העניין הזה. אני הייתי מיופה־כוח,
ואם רימו אותי, רימו את אן־א״,
ואת מי שעומד מאחוריה.

• השאלה היא מדוע אותו
רמאי צריך, במין אתגר
יוצא־דופן, לקחת דווקא את
החברה שאתה הדירקטור,
יושב במינהלה ושומע ששתי
החברות שאתה היחידי
שיכול לטפל בהן, מקבלות
אשראי במיליוני דו•
לאריס? זה לא מתקבל על
דעתי•

• יש לך הסבר לגבי ה-
מיסמך הזה?
תראה, ההסבר הוא אותו ההסבר
של מיספר נושאים שבבנק. החליט
מישהו לעקוף אותי בכמה נושאים.
לעקוף, מפני שהוא ידע שאני לא
אתן ידי לזה. אם מדובר על ויסות
באמצעות אן־א״ ,עקפו אותי, כי
ידעו שאני לא אתן ידי לזה. אם
מדובר על ויסות מניות אחרי משבר
הבנקאות, הבנקאים עקפו אותי.
אם מדובר על שיחרור ערבות, עקפו
אותי. בכל הנושאים שידעו שאני
אעורר בעיות, עקפו אותי, זה
ההסבר שלי.

• מדוע נבחרת להנהלה
המצומצמת?
הציעו שאני אשתתף בהנהלה
המצומצמת והסכמתי, אבל אני אומר
לך שוב, מעולם לא זומנתי לישיבת
הנהלה מצומצמת.

• נורית וול מתייחסת
לעוד חברה ג׳יי־אן־טי, שיחד
עם שתי החברות האחרות
קיבלה אשראי של כש־יבעה
מיליון דולר, כאשר
הון הבנק היה אז כ 9-מיליון
דולר. וזו חברה שאתה הקמת
ואתה רשמת. אני רוצה
לשאול אותך, האם זה צירוף
מיקרים ששלוש החברות
האלה קיבלו אשראים בסכומים
של מיליוני דולארים,
מבלי ידיעתך, מבנק צפון־
אמריקה?
קודם כל, המיסמף הזה, רק לשם
הבהירות, זה לא מיסמך בתוך הבנק
...זה לא מיסמך שראיתי אותו
...עכשיו, לגבי העובדות, שני״־
אך טי קיבלה אשראי בבנק נודע לי
רק מתוך החקירה. מעולם לא נתתי
הוראות ולא חתמתי בשם החברה
הזאת בשום דבר ...חוץ מעצם רישומה.
לידיעתי, החברה הזאת לא
עשתה מעולם עסקים, לא השתמשתי
מעולם בייפוי־הכוח, איש
לא דיבר איתי על החברה הזו עד
החקירה. זה שהשתמשו בה לנושאי
ויסות, כפי שנורית וול מתארת פה,
זה בכלל פעולה שהיתה מחוץ לכל
מושג או ידיעה שלי.

• אתה הקמת חברה פנמית,
ולא היה לך בל שימוש
בה? זה עורך־דין ברזל מסוג
הדברים שאתה ברמתך עשית?
פתחת חברות פנמיות
בלי שימוש? אני מראה
לך מיסמכים על אשר־אים
גדולים שאתה מעביר
להדסה מונסה, ושהיו כאן
ויסותים גדולים בחשבון,
ואתה את כל זה לא ידעת?

אתה מנסה לערבב לי תאריכים
שאינם קשורים אחד בשני...

• אני מבין שאתה דבק
בגירסתך גם היום, שלא היה
לך כל מושג שאתה בעצם
חלק מקבוצת-שליטה שרכשה
את השליטה במניות
של טי־טי־טי, כך אתה טוען
גם היום?
לא היה לי מושג, וגם היום אני
טוען שלא היה לי חלק בקבוצת־שליטה.

ולפי גירסתך, בעצם
היית אחד מאלפי בעלי-מג-
יות?
• והעובדה שאתה ד
שטריקם (עורך־הדיו חיים
שטריקם, שותפו של עורך
הדין ברזל) רכשתם בדיוק
את הסכום של 333 אלף מניות,
שזה בדיוק שליש מהון
המניות, זה דבר מיקרי?
בדיעבד זה לא מיקרי. ברגע של
אמת הוא מיקרי לגמרי. הודיעו לנו
שיש מניות אצל ברוקר ואותה
כמות קנינו, מבחינתי זה מיקרי.

• אני אומר לך שההסתברות
היא לא של מיליונים,
ולא של מיליארדים, שבדיוק
לך ולשטריקס נהיו 333 אלף
מניות, בדיוק שליש!

• האם עצם השם יבוק
— אתה ידעת שחברה כזאת
קיימת?
לא. לא, אני, כשהתחילה החקירה...

לפני שהמישטרה באה
אליך, ידעת שיש גוף שנקרא
יבוק, ואתה ידעת שהוא
חלק בטי־טי־טי?
אני לא זוכר אם ידעתי או לא.
זה היה לפני המישטרה, או בזמן
המישטרה. בכל אופן זה היה אחרי
תפיסת הבנק, כל השאלות לגבי

• בת׳־ ,412 בעמוד 2
אמרת :״אני לא חושב שדיברתי
פעם עם צבי הלפרין
לגבי טי־טי־טי, ואני לא זוכר
שדיברתי איתו על יבוק.״
נכון, לפני שאני ראיתי את החומר
ואת העובדה שאני מחזיק את
זה עבור צבי הלפרין, אז לא זכרתי
את זה.

• האם יש לך הסבר
מדוע הדסה מונסה אמרה
את הדברים הללו? האם
היתה לה סיבה להעליל עליך
את העלילה הזאת?
אני לא יודע מה הדסה אמרה.
שופטת: בהקשר לחלקך בטי־ט׳־טי.

לא ידוע על סיבה, פרט לסיבות
שהיו להדסה מונסה לבוא לכאן,
ולהעיד מה שנתבקשה להעיד,
בעיקבות עיסקות־טיעון או
דברים אחרים. אני לא יודע, לא
ידועה לי סיבה שקשורה איתי.

זהו חלק קטנטן מעדותו של
עורך־הדיו ברזל, המשתרעת
על פני מאות עמודים. ציטו טים
אלה הם רק הדגמה ל קשיים
שבהם נתקל ברזל,
ולתשובות המוזרות שאותן
הוא משיב מפעם לפעם.

בבזרעגז
(המשך מעמוד )8
לגבי ההצעה הראשונה, תהיה
זאת לא רק מכה קשה למשק הישראלי.
יהיה זה גם ניצחון מהדהד של
האינתיפאדה.
מאה וכמה אלף פועלים ערביים,
שמצאו את לחמם בישראל, יישארו
בלי עבודה, במחנה־ריכוז ענקי. הם
יהוו תיגבורת אדירה לכוחות־הה־לם.
ההתפוצצות בסיר־לחץ ענקי
זה מובטחת. כדי להתגבר עליה,
יצטרך צה״ל לגייס כוחות אדירים,
שהוצאתם מן המשק תביא לנזק
כלכלי נוסף.
סגירת השטחים האלה לפני סיקור
עיתונאי, בתנאים אלה, לא
תהיה רק פגיעה אנושה בחופש־העיתונות
ובדמוקרטיה הישראלית,
אלא גם מכה נוראה
לתדמיתה של ישראל.
בעולם של ,1989 אי־אפשר למנוע
את זרם המידע. גם אם ינתקו
את כל הטלפונים, הטלקס, קשרי־הדואר
והפקסימיליה, ויהפכו את
השטחים האלה למין בנטוסתאן
נוסח דרום־אפריקה, זה לא יעזור.
התיקשורת העולמית תשיג את
המידע בדרכים אחרות.
כבר כיום, כאשר מתגלה סתירה
בין גירסת כוחות־הביטחון וגירסת
המקורות הפלסטיניים, נוטים כמעט
כל העיתונאים העולמיים והישראליים
להאמין לגירסה הפלסטינית.
אחרי.סגירת הקו הירוק,
תתפתח חרושת־שמועות. בחוסר
אפשרות לוודא, תאמין התיקשורת
העולמית לכל סיפור־זוועה שיבוא
מהשטחים הכבושים. הנזק יהיה
אדיר.
אמר השבוע ציניקן :״מובן שאי־אפשר
להניח כי משה קצב הוא
סוכן־אש״ף. אך אילו היה סוכן
אש״ף, לא יכול היה להציע תוכנית
אחרת!״
סטודנטים למות
או לכבו ש
את הקמפוס
ביום הרביעי יוכרע
מי ישלוט בקמפוס
בירושלים. ואודי גם
| הרבה יותר.
גירעון סער ₪
מערכת־בחירות אגרסיבית, מלווה
בהשמצות ובהאשמות הדדיות,
תגיע השבוע לסיומה בקמפוס הירושלמי
באוניברסיטה העברית.
בבחירות להסתדרות־הסטודנ־טים
הירושלמית, שיערכו ביום הרביעי,
יקבעו הסטודנטים אם שיל־טון
הימין בקמפוס הירושלמי היה
חזיון חולף, או שמיפלגת־העבודה
תמשיך בשרשרת מפלותיה האלק־טורליות
בחזיתות הפוליטיות
השונות.
שתי המיפלגות הגדולות מייח־סות
חשיבות רבה לתוצאות הבחירות.
זוהי מערכת־הבחירות הראשונה,
המתנהלת כשהימין בעמי
דת־השילטון, מאז ימי צחי הנגבי
וישראל כץ. לשמאל יש, איפוא,
אתגר חשוב להביס את הימין
ולהוכיח שלא חל כירסום במוקד
כוחו המרכזי במדינה — באוניבר
סיטות.
ואילו הימין ינסה להוכיח
שניצחונו בשנה שעברה לא היה
מיקרי.
מערכת״הבחירות מתוקצבת ביד
נדיבה על־ידי שתי המיפלגות
הגדולות, והצדדים מדפיסים כרוזים
ומודעות בכמויות־ענק נוסף
על מדבקות ואף חולצות של התאים
הפוליטיים השונים.
מטה־הבחירות של ״גלעד״(תא
הימין) ,למשל, השתכן בבית הס־תדרות־העובדים־הלאומית
בכיכר-
מנורה בירושלים.
למי ואיך בוחרים? הסטודנט
הירושלמי יטיל לקלפי שני
פתקים בוזמנית, בשיטת־בחירות
שונה מזו הנהוגה בשאר הקמפוסים.
פתק
אחד — לוו עיד ת הסתר־רות־הסטודנטים.
הבחירות לוועי־

מועמד-המערך כרמלי
ישחקו הנערים

מועמד־הליכוד אדרי
הימין כבש מכינות
דה הן בשיטה האישית־איזורית,
כאשר כל סטודנט בוחר בנציגים
מחוג־הלימודים שלו. בסר־הכל נבחרים
88 נציגים לוועידה, שהיא
בעצם הגוף הקובע מי שולט בהסתדרות:
היא בוחרת את יו״ר ההסתדרות
ואת יתר נושאי־התפקירים
ומאשרת את התקציב.
בפתק השני מצביע הסטודנט
בעד רשימה פוליטית, כמו בבחירות
לכנסת. כך נבחרים 22 חברי
מועצת ההסתדרות, לפי הכוח
היחסי של כל רשימה.
ארבע רשימות מרכזיות מתמודדות
בבחירות: גלעד (רשימת
הימין — הליכוד, התחיה, וצומת),
אנפק(מיפלגת־העבודה) ,אומץ(מ־פ״ם,
רץ ושינוי) וקמפוס (חזית־שמאלייהודית-ערבית).
תפקידי
המועצה מישניים, והיא
מתפקדת בעיקר כגוף המפקח על
הוועידה.
שני המועמדים המרכזיים לתפקיד
יו״ר הסתדרות הסטודנטים הם
יעקב(״קוקי״ז אררי — מצד הימין,
וגדי כרמלי(העבודה).
בבחירות מוקדמות שנערכו בז
2בפברואר, במכינות ישראליות
וחדל, התחולל מהפר דו־כיווני.
הימין כבש את עמדות שלושת
נציגי מכינות־חו״ל שהיו בידי השמאל,
והשמאל עשה לימין בדיוק
אותו הדבר לגבי המכינות הישראליות.

ישלוט כארץ? צפוי מא

קשה וצמוד, כשההערכה היא
שסיכויי השמאל לזכות ישתפרו
אם יצליח להעביר את מערכת־הבחירות
מנושאים סטודנטיאליים
לפסים פוליטיים.
ההנחה היא שמרבית הסטודנטים
מזדהים פוליטית עם מחנה־השמאל,
ולכן תעמולת הימין משתדלת
להבליט את ניהולה ה״לא־פוליטי
והמיקצועי״ של ההסתדרות
על־ירי אנשיו, תוך ניסיון
להימנע מעימותים שלא על רקע
סטודנטיאלי.
לא רק העסקנים הסטודנטיאליים
הירושלמים יזיעו ב־ 17 במאי.
לתוצאות הבחירות תהיה משמעות
ישירה לגבי מי שישלוט בשנה הבאה
בהתאחדות־הסטודנטים הארצית.
כיום
מאזן־הכוחות בהתאחדות
הארצית שווה פחות או יותר, אך
הי ד ד הארצי הוא עדיין עדי הדר,
איש־העבודה. אם ינצח הימין בירושלים
גם השנה, יש סיכוי לכך
שהידר הבא של ההתאחדות הארצית
יהיה ימני, אחרי שבע שנים
של שילטון העבודה. אם יפסיד הימין
בירושלים — יוסר האיום הימני
מההתאחדות הארצית.
מילחמה או דשא. בחירות
מכריעות או לא מכריעות — עם־
קני־הסטודנטים התל־אביביים של
הימין מתבדחים עם חבריהם התל-
אביביים מתאי־השמאל.
הדילמה — האם לרדת לעזור
לחברה מירושלים, או להעדיף את
יום־הסטודנט שבאוניברסיטת תל־אביב,
החל גם הוא בדיוק ב״ז 1במאי.
האידיאולוגיה ואחוות־העסק־נים
אמנם חשובה, אבל מה זה
לעומת ההופעות המובטחות של
להקת משינה, קורין אלאל ודני
סנררסון על הדשא הירוק של
הקמפוס התל־ אביבי ביום אביבי?
נראה שהם יעדיפו את הדשא.
את מילחמתם כבר סיימו בדצמבר,
ועכשיו — ״שישחקו הנערים (הירושלמיים)
לפנינו.״

דרכי אדם
ניר לא חזר

ניר רא נסע דפורין.
הזא ברח לאילת.
נמצא, ועדיין לא
חזר הביתה.
רונן כי

ניר זייד בן 16 מנווה־שאנן,
שנמצא לפני שבוע על חוף־הים
באילת, עדיין לא שב הביתה.
ניר ברח מהבית ונעלם ביום
שבו אמור היה לצאת במישלחת
מטעם בית־ספרו לפולין. המיש־לחת
יצאה בלעדיו, והמישטרה פתחה
בחיפוש נרחב אחרי הנער.
באותה תקופה נעלם גם הילד
אורן ברהאמי מביתו ביפו, והובע
חשש במישטרה לגורל שניהם. את
גופתו של אורן ברהאמי מצאו כמה
דקות אחרי שאחיו של ניר מצא
אותו על חוף־הים באילת.
״ידענו כל הזמן מה קורה עם
אורן, וכמובן שחשנו הזדהות עם
הסיפור שלו. קיבלנו מידע רצוף.
עשר דקות אחרי שאחיו צילצל מאילת,
הודיעו לנו שמצאו את הגו־
(המשך בעמוד ) 14

* הסינווז הן גיו, מיעונחה, צבא, מירואים
אנחנו ווו המקבל הבל במובן מאליו
בדרום־קוריאה, בסין ובמקומות נוספים בעולם יוצאים
הסטודנטים להפגנות־מחאה וגוררים אחריהם את העם.
מהומות הסטודנטים בצרפת ובמכסיקו לא במהרה יישכחו.
בישראל, חוגגים השבוע הסטודנטים את יום־הסטודנט.
יום של כיופים. תצוגות-אופנה, קורין אלאל, הגרלות, יצחק
קלפטר ,״משינה״ ,דני סנדרסון והימורים.
קשה להוציא את הסטודנט הישראלי מאדישותו.
בפעילות פוליטית עוסקים רק בתאי־המיפלגות באגודות•
הסטודנטים. הסטודנטים עוברים בפנים אטומות,על פני
המחתימים בשערי האוניברסיטה נגד המדיניות בשטחים
הכבושים, וגם העלאה בשכר־הלימוד לא גורמת להם לטרוח
ולהגיע להפגנות המאורגנות.
בהפגנה נגד העלאת שבר־הדירה במעונות מצאו את
עצמם עדי הדר, יו״ר ההתאחדות ואפי מחלב, יו״ר האגודה
בתל־אביב, לבדם, במשך לילה שלם, מול ביתו של שר־האוצר(ראה
תמונה מימין).
למה הסטודנטים הישראלים אדישים?
״העולם הזה״ יצא השבוע לראיין עוברים ושבים
באוניברסיטות. כמה מהתשובות מתפרסמות בעמודים
אלה. לא היה אף סטודנט, או מרצה אחד, שהתכחש לעובדה
גלית בד
שהסטודנטים בישראל אדישים.

.מ דו ע הסטודנט

הישראלי א ד־ עו ד
• הפרופסור יוסך בן־של־

• רונית כהן, לימודים כלליים:
אנחנו מאוד אגוצנסריים, ורק

• רוני ת הרמתי, ספרות־

מה, פילוסופיה יהודית: בטח
שהם אדישים. סטודנט, שהולך
בירושלים ורואה ערבי תוקע סכין
בשני יהודים, צריך לרדוף אחריו.
בגיל 21 הוא הספיק להוביל לקרב
30 צנחנים. אז עבורו להפגין עם
שלטים זה שטויות.

חושבים מה להשיג ואיך להשיג.
יש בעייה כשמדובר בלחימה עבור
מטרה כללית. גם בגלל המתח שבו
אנו חיים במדינה, וגם בגלל
המטרות האישיות של כל אחד. אנו
מוצאים זמן רק לעצמנו.

• אהובה בוזין, מדע-המדי-
נה: יש פה השלמה עם המצב. אני

• בועז שרייבמן, גאו-פי-
סיקה: הדרך היחידה שלי להש

אלך להפגיז נגד המדיניות הנוראית
בשטחים ונגד המצב בכלל.
אין אדישות, רק יודעים שהמצב
רע, ואין מה לעשות.

י אורטל רוטרי, פילוסופיה:
מצב הסטודנטים הוא טוב

פיע היא להצביע פעם בארבע
שנים. לדעתי, אין בסיס להשוואה
בינינו לסטודנטים במדינות אחרות,
ואי־אפשר לומר שהסטודנטים
הם אדישים, כי זה לא תפקידנו
כאזרחים לעלות על בריקדות.

יחסית. אין הרבה קשיים, מרוויחים
טוב, הלימודים לא קשים, ההורים
עוזרים, לא מתעסקים יותר מרי
בפוליטיקה. כשאין בעיות לוחצות
על הראש, אז גם אין על מה
להילחם ובשביל מה להאבק.

עברית: זה עניין של -גיל.
:סטודנטים נכנסים לסערכת פרג״
מטית של השגת תואר. בגלל הגיל,
מערכת־ההדגשים מאוד אישית
•פרגמטית. כדי ללמוד וגם לחיות
נדירה צריך לעבוד. האדישות נובעת
בעיקר מסיבה טכנית.

• אפי מחלב, יו״ר אגודת־הסטודנטים
בתל־אביב: אחרי
הצבא, האזרח הישראלי הופך
עייף ואדיש, וכך גם הסטודנט.
הניכור התל־אביבי מדגיש את
האדישות, ומעט סטודנטים מאמינים
שאפשר לשנות. הם רוצים
לראות תוצאות מיידיות.

• אי לן גנדלמן, עתודאי,
מתמטיקה: אני לא מכיר מספיק
את האוניברסיטה כדי לדעת האם
הסטודנט אדיש, ואם כן — למה.
אני, באופן אישי, לא מעורב כרגע,
ואלך להפגנות רק אם ההזדהות
שלי עם הבעייה תהיה גבוהה.

• הפ רופ סו ר אוריאל רייב־מן,
דיקן הפקולטה למיש־פטים:
גיל, מישפחה, עול־הפרנ־סה,
צבא, מילואים ולימודים קשים
גורמים לכך שאין לסטודנט חרות
בלתי־מוגבלת. עליית המטריאליזם,
וחוסר דוגמה אישית של
המנהיגות מגבירים את האדישות.

• חיי ם בריליה, היסטוריה
וחינוך: אנחנו לא כל־כך אדישים.
המילואים שאני עושה זה
מספיק מבחינת המצפון. רוב
הסטודנטים הם ילדי־שמנת, שבאו
רק ללמוד. אז למה שיפגינו? הכל
אצלם טוב. חוץ מזה אדישות היא
מחלה מדבקת.

• הפרופסור הנס קרייטלר,
פסיכולוגיה: אי־אפשר להכליל.
זה תלוי במיקרה. אני מוצא שהסטודנטים
מגיבים על דברים הנוגעים
להם. ההשוואה לסטודנטים
בחו״ל אינה הגונה, כי פה הם
מתחילים ללמוד בגיל מאוחר.

• מינה רוזנברג, חינוך והי
סטוריה:
יכולת־ההשפעה שלנו
היא נמוכה. גם 20 אלף סטודנטים
בהפגנה לא ישנו כלום. הממשלה,
שבה רואים דוגמה רעה, גורמת
לחוסר מוטיבציה. ככל שהימין
והשמאל ייתר נלחמים אלה באלה,
כר קטנה יכולתנו להשפיע.

• ח״ב מיכאל קליינר, לשעבר
יו״ר אגודת הסטודנטים
בתל־אביב: יחסית לא מתע
ניינים,
אך זה נתון לשינויים
בהתאם לתקופה. הגיל והצבא
תורמים לאדישות, והעובדה שרוב
1הסטודנטים לא גרים במעונות. לכן
1אין דגירה משותפת על רעיונות.

• איי ל גרוס, נציג הפקולטה
למישפטיס באגודת-הסטו-
דנטים: הסטודנטים עברו את
חווית ה״ביחד״ בצבא, ועכשיו הם
עושים טובה כשהם מעורבים
במשהו. הם יודעים להגיד שהאגודה
לא עושה כלום, אבל כשיש
הפגנה, איש לא טורח להגיע.

• הפרופסור גירעון פישל־זון,
דיקן הסטודנטים: בישראל
יש חופש מוחלט, וכל אחד יכול
להביע את דיעותיו בחופשיות. אין
צורך בהפגנות, כרי להביע ריעות.
למעשה, גם אין סיבות מפוצצות
להפגנות־ענק. גם הלחץ המתמיד
מגביר את האדישות.

• הדר עמרמי, כימיה: הסטודנטים
אדישים, כי הם אימפוטנטים.
זה קשור לאווירה הכללית
בארץ, התייאשות מניסיונות לשנות
דברים. קשור גם לאופי ולמגמה
הכללית של התקופה בישראל,
וכנראה בעולם כולו, להסתדר בצורה
אישית־מישפחתית.

• ר ח לי אברמוביץ, חינוך

רודה, יו״ ה רותמחרות 9 הסטודנטים: הסטונדט בישראל
יותר מבוגר. לפעמים הוא נשוי,
ושכר־הלימוד, יחסית, גבוה. הפעילות
המיפלגתית היא דווקא מחוץ
לאוניברסיטה, ונראה שהשרות הצבאי
הביא ל,אנטי ביחד, ורצון
לפתח את האינדיווידואל.

• סיגלית בנאי, קולנוע: אני
אדישה כמו כולם. יש דברים
שאיכפת לי מהם. המצב הפוליטי,
למשל, חורה לי, אבל אני לא עושה
שום דבר. למה? זו שאלה נורא
קשה. לא יודעת.

• כרמל אבי־יצחק, מישפ־טיב:
אני משוכנע שהאנשים,

• שר־החינוך, יצחק נבון:

• או רי קלכמן, מישפטים:

בארצנו יש דמוקרטיה, וכל אחד
יכול להביע את דיעותיו והשקפותיו.
הסטודנטים מתחילים ללמוד
בגיל מבוגר־יחסית. לכן מקדישים
זמנם ללימודים. רק כאשר משהו
הכרחי, לפי השקפתם, הם יוצאים
להפגנה.

לאנשים יש ריעות ועמדות, אבל
המעורבות היא לאו־דווקא דרך
האוניברסיטה. האוניברסיטה נועדה
ללימודים, ולהפגנות יש גופים
אחרים. במדינה דמוקרטית יש
אופוזיציות נוספות, פרט לסטודנטים.

חן מנחם, כימיה: אני לא
חושב שסטודנטים הם אדישים.
תמיר יש קצת פעילות פוליטית,
קצת הפגנות נגד שכר־לימוד,
והרבה הצהרות. אני אישית לא
מעורב בפעילות, אבל ממה שאני
רואה סביבי, יש לי הרגשה שאנשים
מעורבים.

רות: אנחנו דור המקבל את הכל
כמובן מאליו. נולדנו למצב סטאטי,
ואין בנו כל רצון לשנות אותו.
אנחנו ילדי־שמנת, שלא רוצים
להתאמץ. עשינו צבא, ובכך אנו
חושבים שמילאנו את חובותינו
למדינה.

שתפקידם להחליט מה יהיה, עושים
מה שהם רוצים, לכן אני
אדיש. בכנסת לא מתחשבים בריעות
הציבור. הציבור יורע, ולכן
מפתיע שהציבור ממשיך ללכת
לקלפי פעם בארבע שנים ולבחור.

• מיכל שרון, לימודים כלליים:
בישראל, כשנותנים לך
סתירה בלחי אחת, אתה מגיש את
השנייה. זה ישראלים. אנחנו עם
שחי עם המון צרות ומתח יומיומי,
והאירועים המזעזעים גורמים לאנשים
לראות בהפגנות דבר שולי.
כמו העם, כך גם הסטודנטים.

• ג׳אבר פואד, חשבונאות:
עצלנים. כל רוח הלחימה מושקעת
בלימודים, וחוץ מזה גם עובדים,
ואין כוח לדברים אחרים. מסתמן
אופי כללי, שבו הסטודנטים סומכים
על אחרים, שיזיזו דברים וישנו
מה שטעון שינוי.

• יעקב פרנד, רפואה: ברפואה
ישדתיעה מפוליטיקה. כל אחד
טומן ידיו בכיסים כדי שלא יהיה
מזוהה עם דיעה מסויימת. קיים גם
חוסר־אמונה ביכולת שלנו לשנות.
מעורבות באגודה היא קרש־קפיצה
לקראת קאריירה פוליטית, ולא את
כולם זה מעניין.

• עדי עציץ, הנדסה: מטריד
אותי שהאוגיברסיטה הפכה מוסד
פוליטי. אני לא אדיש, אבל הפעילים
באוניברסיטת תל־אביב הם
שמאלנים, ולהם אני אדיש.

ללקויי־שמיעה: לסטודנט שעשה
62 ימי־מילואים בשנה אין זמן
להפגנות. הוא צריך להשלים את
כל החומר שהפסיד. נוסף על־כך,
האדישות היא חלק מאופיינו,
ותוצאה של מחשבה שבמילא אי־אפשר
לשנות.

• הדו ק טו ר יריב כן־אליע־זד,
מומחה לתיקשורת־ה־מונים:
הסטודנטים הם חלק מכלל
הציבור. זאת מדינה אדישה,
והם כמו אמא שלהם ואבא שלהם.
הקונסנזוס פה הוא מילת־מפתח.
אין פלורליזם, ולא היה. השמרנות
היא התנועה הלאומית.

• עודד פלדמן, מדעי-המדי-

נה ויפאנית: אנשים לחוצים על
בחינות ולימודים. כל מה שמעניין
אותם זה ללמוד ולעשות כסף.
צריך גם לצלם חומר, לצלם הרצאות
וטיפה גם לחיות, ואז לא
נשאר זמן להפגנות.

אריה גוגו יסמן) מגי 3על
במה סוהדבר׳ שנכתבו עליו
באחרתה בעיתונים בארץ
ביחס ישר להשקעות קודמות מצליחות — משמע ריווחיות. אני מאמין
שאפלייה בין זכויות משקיעים, שתהיה מבוססת על משהו אחר מלבד
השיקול המיסחרי הטהור, תביא לנסיגה בתהליך שהחל בין משקיעי־חוץ,
והתעניינותם בהשקעות בארץ בשלוש השנים האחרונות.
מישהו העלה את הרעיון שאם ברצוני להיות בעל עיתון, שמישרדיו
בירושלים, עלי לגור בירושלים המערבית, כאילו כבר מכר ב״מכירת
סוף־העונה״ את חציה השני של בירת ישראל. נראה לי, שלפי אותו הגיון,
עלי גם לגור בחיפה, שם ההשקעה שלי אף גדולה יותר( .האם יש כבר איזור
אסור בחיפה?)
במיקרה של קניית חיפה כינויקלים — העובדות הן חד־משמעיות:

השקעות חוץ בארץ

זב 1ת !? 1911• 11
ך י• מאבק על ה״זכות״ להשקיע בארץ הפך באחרונה לנושא פופולרי.
1 1במשך שנים רבות, אנשים רבים וטובים, אשר ראו צורך לאומי מוצדק
בהחלט לדרבן את התהליך של השקעת הון זר בישראל, רתמו לכך
מאמצים אדירים. כיום כאילו התעוררו ספקות לגבי כנותם, הגינותם
וטוהר־מניעיהם של מאמצים אלה.
הקריאה למשקיעי־חוץ להשקיע בישראל היא, אולי, המכנה הכלכלי
המשותף היחידי לכל ראשי ממשלות־ישראל מאז הקמת המדינה.
מפעם לפעם היא קיבלה מיסגרת מחודשת. החברה לישראל, בימי השר
פינחס ספיר, התוכניות ל״עצמאות כלכלית״ בימי גולדה מאיר ומנחם בגין
והקמת ״כוח משימה״ בימי פרס/שמיר.
לי, כשלעצמי, לא זכור שקריאות אלה להשקיע בישראל היו מלוות
בהצהרות־אזהרה או מיגבלות לגבי סוג, גודל, אזרחות או דת, שהוצבו
כתנאי מוקדם לכשרותו של המשקיע הפוטנציאלי.
איני מאמין שאי־פעם, במישור ההשקעות, יעז מישהו להעמיד תנאים
כגון :״אנא השקע בתנאי שתפסיד,״ או ,״נא להשקיע, אך אל תתערב,״ או,
״אם ברצונך להשקיע, אתה חייב לגור סמוך להשקעתך,״ או — ״אם
ברצונך להשקיע, ציציותיו שלך ושל חבריך ייבדקו בקפדנות יתרה.״
באחרונה היו כמה המוגדרים ״אנשי־ישוב ותיקים״ ,אשר טענו שהשקעות
בישראל, שחלקן מתחיל כמובן בקניית נכס קיים, נותנות צביון של
״מכירת סוף־עונה״ (הם השתמשו רק במינוח הלועזי) של ״המשק הציוני״.
במיקרה מסויים זו היתה אפילו קריאה שיצאה מאיש־מימסד ותיק, אשר
טרח לשהות בארצות־הברית כמה שנים, במיסגרת מוסד ציבורי, שייעודו
השקעות בישראל. השקעות גדולות לא בוצעו על־ידי החברה בתקופת
הנהלתו, כנראה ברוח דבריו, כדי להימנע מהשתתפות ב״מכירת סוף-
עונה״ זו. אך, כמובן, תנאי־העסקתו המיוחדים בארצות־הברית לא נתנו
ביטוי לחוסר־פעילות זו.
ההשקעהב ״ כי מי ק לי ם ״
ני מאמין שממשלת־ישראל של שנות ה״ 80 מכירה בצורך של שוק
חופשי, המווסת עלויות ומחירים. אני מאמין שהאחראים למדיניות ,
הכלכלית של מדינת־ישראל יודעים שהשקעות זרות חדשות עומדות

ההשקעות ב״חיפה כימיקלים׳
על הסכומים הקשורים כרכישת ההגרה והפעלתה מסר
אריה מגר את המיספרים הבאים:
• רכישת ״חיפה כימיקלים״ התבצעה בשלושה שלגים
שוגים( :א) רכישת מגיות מ״ביאסריס״ ,ב* 3ביגואר .1986
(ב) הקגייה מבתי״הזיקוק ומ״דלק״ ,ב־ 21 בספטמבר . 1986
(ג) קניית מגיות מהציבור ביוגי , 1988 בסך־הכל היתה עלות
הרכישה כ־ 56 מיליון דולר.
• נוסף על כך, מאז הרכישה הראשונה בינואר 1986 ועד
לסוף 1988 הושקעו בחברה, בהרחבת התפוקה והוספת
מוצרים וכו /יותר מ* 30 מיליון דולר. סכום זה גדול פי
שלושה מן הכספים שהושקעו בה בשלוש השנים שקדמו
לנד•
בהתחלת ,1989 אחרי קבלת האישורים, החלה החברה
בביצוע תוכנית תלת־שנתית, בסכום של יותר מ־0י< מיליון
דולר.
• מכי תת החברה עלו באותו פרק״זמן מכ* 100 מיליון
דולר לכ 150-מיליון דולר בשנת .1989

בתחילת 1985 הועמדה למכירה השליטה בחיפה כימיקלים. יותר מ־50
אחוז ממניותיה, שהיו בבעלות חברה אמריקאית בשם ביאטריס, הוצעו
למכירה פומבית בעזרת פרוספקט־מכירה שהוכן על־ידי חברת
01£1£118.8£א ,8 0 \ 10 אחת החברות הבנקאיות הגדולות
בארצות־הברית, שנשכרה למטרה זו.
המטרה הראשונה של הבעלים(בדומה לזו של חברת משקיעי ישראל
שזה עתה מכרה את לרוסלם פ1סט) היתה למכור למרבה במחיר. פרוספקט
זה הופץ בין יותר מ־ 100 קונים פוטנציאליים, אשר כללו, כמובן, את כל
הגורמים הגדולים בארץ ובחו״ל.
במשך כתישעה חודשים בדקו גורמים שונים את החברה ונתוניה
בדיקות יסודיות ומייגעות. אחרי כל המאמצים המרובים הללו, ביום
פתיחת מעטפת ההצעות, נמצאו רק ארבעה רוכשים מתחרים. הצעת
הרכש שלנו היתה גבוהה מזו שאחריה ביותר מ־ 30 אחוז. הצעתנו היתה
19.5מיליון דולר, והיא התקבלה על־ידי המוכר.
הגורם הישראלי היחידי שהגיש הצעת־קנייה היה חברת כור, אשר
הערכתה לגבי שווי החברה היה נמוך בהרבה מהערכתנו, בעיקבות בדיקה
ארוכה ומדוקדקת של החברה. בחוגים רבים לעגו להצעתנו בגלל גובהה,
כאילו היתה הצעה טיפשית וגבוהה שלא לצורך.
קניית המניות של שני השותפים האחרים בחיפה כימיקלים, דלק ובתי
הזיקוק, נעשתה אחרי משא־ומתן שהיה מלווה בהערכות על־ידי משערכים
עצמאיים. המרננים, השמחים להלעיז, מצאו בימה חדשה למיתקפות. האם
יש מישהו רציני העוסק בקנייתן או במכירתן של חברות, אשר היה מעלה
בדעתו שחברת ענק כביאטריס, או חברת־השקעות מסוגה של
8807£1£88א ,8/^£ 0 \ 4 0או חברה ציבורית ישראלית כמו דלק,
או חברה ציבורית לאומית כמו בתי הזיקוק ,״העניקו מתנות״ לגנגר, או
״נאנסו״ למכור לו?
איני סבור שיש מי שמאמינים בזאת באמת ובתמים. אבל כמה עיתונים
חוגגים כבר זה יותר משלוש שנים במסע הכפשה ורינונים, שאין לו שום
בסיס תימוכין במציאות, מלבד הרצון הזדוני להשחיר אנשים אשר אינם
חפצים ביקרם. שאם לא כן, הרי היו חושפים זה מכבר הוכחותיהם לרינונים
אלה.
• דיו ק ב דיוו ח
• ה סוג של עיתונות המנסה היום לעצב את מדיניות־ההשקעות בארץ.
1היא התעוררה בזעקת אימים, כשלפתע מצאו עצמם מיספר עיתונאים
ועורכים חשופים לאפשרות שיידרשו מהם סטדנרטים גבוהים של דיוק
בכתיבה ובתוכן, רמה מיקצועית שתתבע תיחקורים מדוייקים, וכתיבת
עובדות ולא המצאות.
הם התעוררו — כי לפתע הבינו שאותם סיפורים שכתבו לא זכו עוד
לאמונם של לפחות חלק מהקוראים, אשר למענם זה נכתב. אלה פסקו
מלקנות עיתונים. ובהיעדר ״תמיכות כלכליות״ שהיו נהוגות בעבר, הפך
חלק גדול של העיתונות בארץ למערכת כלכלית כושלת, כמו מערכות
כלכליות אחרות ש״נתמכו״ שנים רבות, שבעליהן אינם יכולים לעמוד
במעמסת ההפסדים, אך המהססים לקבל את גזר־הדין של השוק החופשי.
אי־אפשר לכפות על קונה חופשי במדינה חופשית קניית מוצר שאינו חפץ

מדינת־ישראל כמדינה דמוקרטית חופשית, מאז הקמתה, החלה בשנים
האחרונות לתת ביטוי לשוק החופשי לפעול בצורה חופשית, ללא
התערבות ממשלתית. זהו תהליך, אשר צעדיו הראשונים ייתכן ויגרמו
לכמה טעויות, כמו בכל תהליך חדש אחר. כמובן שצריך לצמצם את
הטעויות ככל האפשר, אך אסור בשום פנים ואופן להשתמש במיקרים
חריגים — ואיני יודע אס היו כאלה — כסיבה לשינוי תהליך חשוב זה,
שבהצלחתו טמונה הצלחתה של מדיניות העצמאות הכלכלית של מדינת־ישראל.

בב1רע\ז
(המשך
מעמוד ) 11
פה של אורן. מזל שהיה ככה ולא
להיפר,״ אמרה אמו של ניר זייד.
ניר נמצא עכשיו אצל אחד
מקרובי־מישפחתו באיזור המרכז>.
אמו טוענת שהוא צריך להירגע,
ורוצה לתת לכל העניין להישכח
קימעה, רק אז יחזור. איזה קשר היה
להורים איתו?
לא התנפלנו .״דיברנו איתו
רק פעם אחת בטלפון, כמובן שלא
התנפלנו עליו בשאלות. יהיה קצת
טיפשי לעלות עליו. רק רצינו
לדעת מה שלומו. כשהוא יחזור,
נדבר. ננסה להבין איך אפשר לתקן
משהו, אם בכלל. איפה טעינו?״
מה הניע אותו לברוח? ״לא יודעת.
אתה מחנך ילד ומשקיע בו את
הכל, ופתאום הוא עושה לך דבר
כזה. אני לא מבינה אותו. אנחנו
מישפחה ספרדית, ולא נהרג לנו
אף קרוב בשואה, ככה שאין לנו
קשר ישיר לעניין. חוץ מזה שהוא
היה זה שרצה לנסוע לפולין. שאל־ י
תי אותו פעם למה הוא כל־כך רוצה
לנסוע, והוא אמר שברצונו,לראות
את הדברים, לחוש את ההיסטוריה,.
״המורה שלו סיפרה לי שהוא
היה הכי נלהב והכי טוב במישלחת,
אז מה פתאום הוא ברח, כי הרגיש
שאיננו מסוגל לנסוע. נוער קשה
גדל עכשיו בישראל.
״הוא טיפוס מסתגר. לא מדבר
איתך. תמיד אהב לשבת בחדר ולקרוא
ספרים. אין הרבה חברים
שפוקדים את הבית. אף פעם לא ״
איחר, ואם איחר, תמיד הודיע לנו.
כל־כך לא מתאים לו מה שהוא
עשה״.
איך עלה הרעיון לחפש אותו באילת?
״קודם כל, אני רוצה להודות
למיחלק־הנוער במישטרה על
התמיכה והעזרה. בחופש שעבר
הוא היה באילת, ואחיו חשב שכדאי
לנסות שם. אין הרבה מקומות להסתתר
בארץ הקטנה שלנו. הוא
מצא אותו על שפת־הים, יושב ומהרהר.
ממש שאגתי כששמעתי ״
שמצאו אותו.״
מישפט איפה הדוח,
איפה?
כאשר השופט
1רותח מזעם על
| שרות בתי־הסוהר
געמי דו /
שופט בית־מישפט השלום ברחובות,
הרן פיינשטיין, מתח ביקורת
חריפה על שרות בתי־הסוהר,
והורה להעביר ביקורת זו באופן
אישי לנציב שרות בתי־הסוהר, ל־ ״
שר המישטרה וליושב־ראש ועדת־הפנים
של הכנסת ״כדי שמי מהגורמים
האלה יפעיל את כוח־השי־כנוע,
כוח אשר אין לבית־המיש־פט,
כדי שעובדת סוציאלית משרות
בתי־הסוהר תיתן את חוות־הדעת
המבוקשת. נראה לי כי
השתלשלות העניינים היא חמורה
ביותר.״
להחלטה זועמת זו של השופט
פיינשטיין קדמו החלטות אחדות,
שהראשונה בהן ניתנה בינואר
, 1989 בעניינו של העציר עמוס
קרסנטיני. אז החליט השופט, לאור
(המשך בעמוד )50
ירחו? 7ת?* 08

סר הגרי ווטון אינו מסוגל להכיר מקרוב את אהוד אולמרט,
מפני שהוא מת לפני 350 שנה בדיוק. וחבל.
אילו הכיר סר הנרי את אהוד אולמרט, היה ממליץ עליו
בכל לשון של המלצה לתפקיד
השגריר הישראלי בוושינגטון.
היה זה סר ווטון שטבע את
האימרה המפורסמת :״שגריר
הוא אדם הגון הנשלח לשקר
בחו״ל לטובת ארצו( ״.ווטון,
שגריר בריטניה בוונציה, רשם
את האימרה ביומן של ידיד.
כעבור זמן היא גרמה לו לצרות
צרורות, כי המלך הבריטי
התרגז עליה. רק בקושי התפייס
הוד מלכותו והחזיר את
השגריר לעיר־התעלות).
ובכן, האם יש במדינה כולה
אדם מתאים יותר, כאשר דרוש שקרן מעולה? איר אפשר
לוותר עליו דווקא עכשיו, כשמצבה של ישראל בארצות־הברית
הולך ומחמיר, בגלל כלי־התיקשורת המנוולים, המתעקשים
לדווח את האמת על האינתיפאדה?
אני אומר: שקרנים קדימה! ואהוד אולמרט בראש!

אלוהים והגדה־ים הגדורים סיפרי־ההיסטוריה נוטים להתמקד כמצביאים הגדולים,
אשר ניצחונותיהם שינו את פני העולם. אלכסנדר מוקדון,
נפוליון ודומיהם.
אבל כדי שמצביא גדול ינצח בקרבות, צריך שיהיה לו צבא
טוב, מסור ומשוכלל. לעיתים קרובות לא הקימו המצביאים
המפורסמים את הצבאות, אלא קיבלו אותם בירושה. בוני־הצבאות
הם הגיבורים האלמוניים־כמעט, שלא זכו בסיפרי־ההיסטוריה
אלא בהערות״אגב.
אלכסנדר מוקדון, למשל. בגיל צעיר מאוד(הוא מת בן )!33
ובמהירות מדהימה כבש את מרבית העולם התרבותי של אז
והגיע להודו, למצריים ולהרי־הקווקז. זה היה אפשרי מפני
שאביו, פילים, הקדיש את כל חייו לבניית הצבא הטוב ביותר
בעולם.
פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, מצביא מהולל, ניצח בעזרת
הצבא שבנה אביו, פרידריו־וילהלם ,״מלך־החיילים״ ,שהקדיש
לכך את כל חייו( .בין השאר שיגר חוליות שחטפו בכל
רחבי אירופה אגשים גבוהי־קומה והעבירו אותם בארגזים
לברלין, כדי לאייש את המישמר המלכותי).
נפוליון לא יצר צבא. הוא ירש את הצבא המצויין של
המהפכה הצרפתית — צבא פטריוטי, חדשני, בעל מוטיביציה
חזקה. בעזרתו הגיע למוסקווה.
חשיבותם של בוני־הכוחות, הבולטת כל־כו בתחום הצבאי,
נכונה בתחומים רבים אחרים. היא נכונה במיוחד בחיים
הפוליטיים.
מי שרוצה להבין מה קורה עכשיו. בישראל, כדאי לו
להתמקד בנקודה זו. מי בונה כוחות בארץ? מי מפרק כוחות?
במשך שני דורות ויותר בנתה ״תנועת־העבודה״(״ארץ־
ישראל העובדת״) כוחות .״ההתיישבות העובדת״ על קיבוציה
ומושביה, ההסתדרות ושפע מיפעליה, אירגון־ההגנה, מיפעלי
התיקשורת והתרבות, קופת־החולים — כל אלה היו כוחות
פוליטיים בעלי עוצמה, תשתית איתנה לשילטון התנועה
במשך 44 שנים.
בדור האחרון לא הקים השמאל הישראלי כולו שום כוחות
חדשים. הוא רק מפרק ומפרק. מיפעליו מתמוטטים, מתפרקים.
בין שקיעת השמאל והתפרקות הכוחות האלה יש יחס־גומלין.
במקום תשתית איתנה נוצרים גופים חסרי־תשתית, בעלי
קיום ערטילאי — מיפלגות כמו ר״ץ, תנועות כמו של1ם
עכשי.1
מאז ראשית האינתיפאדה קמו בארץ יותר מ־ 50 קבוצות
חדשות, המשתדלות להגיב — אם במחאה, אם בהפגנות, אם
בפעולה בשטח. בקבוצות אלה מתאגדים אידיאליסטים, מיטב
הגברים והנשים, המשתדלים לעשות משהו כמיטב יכולתם,
איש־איש בתחומו. על כל אחר מהם יש לברך.
אך מרוע אינם מתאחדים? כשהעליתי שאלה זו, נעניתי
שמוטב כך. ריבוי הקבוצות עושה רושם טוב. כשכל קבוצה
שומרת על עצמאותה וייחודה, יש בזה משהו יפה. הרבה
נימוקים טובים. ומולם עומד רק נימוק גס ואפור: כדי לנצח
במערכה פוליטית דרוש כוח.
השמאל הוא חסר כוח פוליטי בזירה הישראלית מפני
שאינו מסוגל לבנות כוח, מפני שהוא מזלזל בכוח ואף בז
לכוח. בתחום הפוליטי, החברתי, התיקשורתי, הוא מפקיר את
שרירי הכוח שנותרו, ואינו חולם על הקמת כוחות חדשים.
״אלוהים הוא תמיד לצד הגדודים הגדולים,״ אמר לפני
300 שנה המרשל הצרפתי אנרי דן־טורן, גם הוא מגדולי

המצביאים בכל הדורות. זה נכון אז כמו היום. וזה נכון
במערכות־השלום כמו במערכות־המילחמה.
אלוהים לא השתנה מאז.

גורלם של
השטינקר,
לפני שנים ביקרתי במחנה־הפליטים דהיישה. קבוצת־צעירים
המתינה לי והובילה אותי לתוך המחנה, שהיה כבר אז
מנותק וחסום.
הלכנו באחת הסימטות, כשהצעיר המוביל אמר לפתע: פה
אנחנו עושים עיקוף דרך החצרות, כי כאן גר סוכן של השץ־
בית.
תמהתי על ידיעה מדוייקת זו. מה הטעם בפעולתו של סוכן
השב״ב, אם כל המחנה יודע מיהו?
בדרך החוצה היתה לי חווייה הפוכה. כמתנת־פרידה תלו
עלי הצעירים ענק עשוי־חרוזים, בצורת דגל פלסטיני. ענק
כזה שווה שלוש שנות־מאסר — בשבילם.
פסענו ביחד לקראת הכניסה למחנה, כאשר לפתע ראיתי
שוטר שבא לקראתנו. נבהלתי. לא למעני, אלא למען
הצעירים. הנה אני הולך, עלי ענק גדול בצורת הדגל האסור,
ומסביבי הצעירים.
אבל הצעירים לא נבהלו כלל. הסתבר שהשוטר היה ערבי.
״זהו אורי אבנרי, שנפגש עם ערפאת!״ הם אמרו לו.
השוטר ניגש אלי, חיבק אותי ונישק אותי על שתי לחיי.
הורדתי את הענק לפני שיצאתי לכביש, שבו עמדו אנשי
מישמר־הגבול.
כל זה קרה לפני שמישהו חלם עדיין על האינתיפאדה. אבל
זה עוזר לי להבין מה קורה היום במחנות ובכפרים. ובעיקר את
סיפור משתפי־הפעולה.
איש אינו אוהב בוגדים. לא בוגדים יהודים, העוזרים
לאוייב, ולא בוגדים פלסטיניים, העוזרים לנו. ולראיית• גם
בצה״ל ובשב״כ קוראים להם, בבוז תהומי ,״שטינקרים״.

אורי אסרי
וחן השטינקרים אינם ציונים גדולים. הם עושים מה שהם
עושים למען כסף. אנשי השב״כ מעריכים יותר את לוחמי
האינתיפאדה, שבהם הם לוחמים, מאשר את ״הסיוענים״,
שבהם הם נעזרים.
משתפי־הפעולה מתחלקים לשני סוגים. יש המשתפים
הגלויים, מוכרי־הקרקעות וסוכני המימשל והמינהל. המימשל
נתן להם נשק ויתרונות חומריים בשפע. הם הסתובבו במשך
שנים בקרב בני־עמם כאדונים, חביבי השילטון, כשהם מלווים
בשומרי־ראש, מתפארים בנישקם ומתעללים ביריביהם. כל מי
שסייר אז בגדה וברצועה נתקל בהם במכוניותיהם, כשהם
מתנהגים בשחצנות, עבד־כי־ימלוך.
אני מניח שאלה הם הקורבנות הראשונים של האינתיפאדה.
כאשר העם קם, הוא פורע את החשבון איתם. כך זה קורה
תמיד. שום שילטון־כיבוש אינו יכול להגן על ״סייעניו״
במהלך של התקוממות עממית.
הסוג השני הם הסוכנים השתולים עמוק — המודיעים
האמיתיים, שכל הקשרים עימם הם במחתרת, תוך שמירת
כללי הקונספירציה. לאלה אין כמובן נשק גלוי, אין להם
קשרים פומביים עם השילטונות. להיפך, יש להניח שהם
מנסים להתנהג כפטריוטים (פלסטיניים) מובהקים. על אלה
אין השילטון יכול להגן, כי עצם ההגנה תהרוס את יעילותם.
אינני יודע באיזו מידה מצליחים כוחות־ההלם של
האינתיפאדה לחשוף את אלה ולפגוע בהם. יעילות השב׳׳כ
תלוייה בהם במידה מכרעת. נאמר לי שרשת זו אינה נפגעת.
אך כשאני זוכר את החווייה ההיא בדהיישה, אינני בטוח כל
כראם
השכנים מאמינים כי ״משתף פעולה״ מסר לשב״ב
שמות של אנשי־האינתיפארה, וכתוצאה מכך נורו או נלכדו,
נחקרו ונעצרו — האם ייפלא שהורגים אותם באכזריות,
ושאף הוריהם ואחיהם מסרבים לקברם?
פעם היה אצלנו אדם בשם יעקוב חלביץ. הוא היה עסקן
רוויזיוניסטי ואיש אצ״ל. הוא מסר לבולשת הבריטית את
מקום הכינוס של מיפקדת אצ״ל. היא נאסרה כולה.

היכרתי את האיש. קל היה לזכור אותו, מפני שהיה פוזל.
הבריטים הבריחו אותו מהארץ. אצ״ל חיפש אותו הרבה. אילו
התגלה, היו מוציאים אותו להורג. אינני סבור שהייתי אז מזיל
דימעה.

דג־זאג ספרותי
א :1מי האח החשוב?
האנשים שכתבו את התסריט לסרט האחים קאראמאזוב,
שהוקרן בליל־שבת, היו גאונים. כמעט כמו פיודור דוסטוייב־סקי
עצמו. כי הם הצליחו להפיק סרט עלילתי סביר מאחד
הספרים המבולבלים ביותר בספרות העולמית.
קראתי את הספר כנער, בגיל 12 או ,13 וכבר אז היתה לי
הרגשה עמומה שמשהו בו אינו
כשורה. את סיבת ההרגשה
הבנתי כאשר קראתי, כעבור
הרבה שנים, ביקורת של סומר־סט
מוהם על הספר.
מוהם היה סופר מיקצועי,
בעל כישרון מיוחד לבניית
עלילה( .הוא עצמו העדיף לקרוא
לעצמו ״מספר־סיפורים״
ולא ״סופר״ ,וכך טענו גם רבים
ממבקריו ).כבונה־עלילה, הבין
מוהם את חולשת האחים קא־ראסאזוב.
וכך
הסביר: דוסטוייבסקי בדינר כתב את סיפרו עבור עיתון,
לפירסום בהמשכים שבועיים, למען הכסף. הוא היה מהמר
כפייתי, שתיין ושקוע בחובות, ונאלץ לספק את ההמשך
השבועי שלו גם כשלא היתה לו השראה.
כתיבה מסוג זה אינה עוזרת לבניית עלילה עיקבית.
תחילה התכוון דוסטוייבסקי לכתוב ספר בעל אווירה
מיסטית, דתית. גיבור הספר אמור היה להיות אלכסיי, האח-
הנזיר. דוסטוייבסקי הבטיח בחלק זה שהכומר הזקן ימלא
תפקיד חשוב בספר. אבל הכומר נעלם לגמרי, כאילו בלעה
אותו האדמה.
(בחלק זה של הספר יש ויכוחים פילוסופיים־דתיים נוקבים.
מובן שאין להם זכר בסרט. מה טיבו של אלוהים, המאפשר
לאמלל ולוא ילד חף־מפשע אחד? לאור השואה, זהו ויכוח
המתחדש בכל דור. אי־אפשר להסריט אותו).
אי־שם במהלך הספר שינה דוסטדיבסקי את טעמו, והפך
אותו לרומאן־אהבה. גרושינקה האחת והיחידה. קטיה. דמיטרי
תופס את מקומו של אלכסיי כגיבור המרכזי.
ואז, לקראת הסוף, משנה הספר שוב את כיוונו, והופך לספר
בלשי. מי הרג את אבא? האח השלישי, איוואן, מגיע למרכז,
יחד עם האח־החורג הממזר סמרדיאקוב.
אלמלא היה דוסטוייבסקי סופר כל־כך גדול, זיג־זאגים
אלה היו מקלקלים את היצירה. אבל כשהסופר הוא גאון כמו
דוסטוייבסקי, העלילה כמעט ואינה חשובה. קובע מירקם
היצירה עצמה, השפה, התיאור. העומק הפסיכולוגי של כל
הדמויות הופך את הספר למה שהוא. בידי סופר גרוע, זה היה
הופך לקיטש. מין שושלת.
ואם כי הסרט אינו אלא צל קלוש של היצירה עצמה, והסוף
שונה ללא־היכר, עוד יש בו די מדוסטוייבסקי כרי לרתק.
אגב, במשך כל הסרט חשבתי על הדימיון החיצוני בין יול
ברינר (רמיטרי) ובין משה דיין. רטייה על עינו של ברינר,
והנה יש דיין. אולי זה המוצא הטאטארי.

והכנענ 1אז בארץ
התוכנית שבה ריאיין ירון לונדון את המומחית הצעירה
לכתב־החרטומים לפני שבועיים, היתה מרתקת. אבל.
אבל מדוע צריכה גם תוכנית כזאת לעסוק בשטיפת־מוח?
המומחית דיברה כמה פעמים על הדמויות, בעלות החזות
השמית, המופיעות בציורים המצריים העתיקים. היא אמרה
שבאו, כנראה, מ״ארץ־ישראל״ ,ושהן היו ״ארצישראליות״.
אבל דמויות אלה צויירו יותר מ־ 1000 שנה לפני תקופת
יהושע. גם התנ״ך עצמו אינו קורא לארץ, כפי שהיתה אז,
״ארץ־ישראל״ .היא היתה ארץ כנען, והדמויות השמיות בציור
היו, כנראה, כנענים.
המומחית גם הזכירה כי בכל כתבי מצריים הקדומה מופיע
רק פעם אחת השם ״ישראל״ .היא שכחה להזכיר כי איזכור זה
אינו קשור בעם־ישראל, במובנו של היום, אלא לחבל־ארץ
כנעני — גם זה הרבה זמן לפני תקופת־יהושע.
האם גם בתוכנית מסוג זה, שבאה ללמד ולפקוח עיניים,
פוחדים מפני האמת ההיסטורית, כשזה נוגע לנכסי־צאן־ברזל
של בורות לאומנית?

חברת־תעופה ארצית חדשה,
כנרי, חנכה באחרונה קו לים־
המלח. לכבוד הטכס הוקם אוהל
בדווי גדול, ושלוש רקדניות־בטן
המתינו לבאים, ביניהם שר־התיירות
גידעון פת. פת הגיע,
התיישב, אחת הרקדניות שמה
עליו רגל, והוא אמר. :יש לכם
מזל שאני שר התיירות ולא הרב

יצחק פרץ...׳
במסיבת־עיתונאים שנערכה
בבית־סוקולוב, כדי להציג
לפני כתבי־התחבורה קטנוע חדיש
מתוצרת טייוואן, הוזמנו המשתתפים
לעשות סיבוב על
קטנוע. היחיד שגילה התלהבות
היה איש־הרדיו גידעון היד,
שנסע במעגלים על הדשא.
ראש־העיר החדש של חולון,
עורן־-הדין משה רום, לקח
על עצמו את תפקיד המנחה
בבימת־הבידור המרכזית בעיר
בערב יום־העצמאות. רום, שהוא
בעל ניסיון בהופעות בטלוויזיה,
לפני שנים, כמשתתף קבוע בזה
הסוד שלי, בהנחיית הקליינט

י שלו, אורי זוהר, נאם מעט, דיבר
פה ושם בין ההופעות, סיפר
כמה בדיחות. כאשר התברר שכוכבת
הערב, הזמרת מרגלית
צנעני, מאחרת בכמה דקות,
הפך רום לזמר למשך דקות אחדות,
ושר שיר. כאשר צנעני הגיעה,
הוא גילה לקהל שהוא היה
המדריו שלה בהצופים.
לזמר יזהר כהן, יש ידידה,
שרית, ספרית במיקצועה,
תושבת נתניה. שרית, בת 20־
פלוס, ניחנה בכישרונות של מדיום,
והיא מסוגלת, תוך כדי החזקת
ידו של מישהו, לומר לו דברים
על עצמו — על עבודה, אהבה,
מישפחה, עתיר, מתי כדאי
לעשות שינויים בחיים. פעם בשבוע
היא מגיעה לדירתו של
כהן בצפון תל״אביב, וחבר׳ה מה־בוהמה,
ולא מהבוהמה, עולים
אליה לרגל. היא גובה 40 שקלים,
ולפי השמועות אומרת ״דברים
חכמים ונכונים״.
טוביה צפיר צירף בדיחה
חדשה להופעות שלו, על־פי

ראש עיר שהוא ג זמר לעת
מצוא ספרית שהיא גם מדיו
רעיון שקיבל מבנו, יואב, המשרת
בלהקת הנח״ל. צפיר שואל,
בקולו של ח״כ רפאל (.רפול״)
איתן, את הפסנתרן שלו, עוזי
אסנר :״איפה אתה עושה מילואים?״
אסנר עונה :״בלהקת פי-
קוד־המרכז.״ וטוביה אומר :״שמעתי
שיש להם חומר טוב!״
מתח רב נוצר באחרונה בין
הבימאית מיכל בת־אדם, ש־סירטה
אלף נשותיו של נפתלי
סימן־טוב יצא לאקרנים השבוע,
לבין העיתונאי אורי קליין, הכתב
לענייני תרבות ואמנות של
העיתון הארץ. קליין, חבר הקרן
לעידוד סירטי־איכות על שם
יגאל אפרתי של מישרד-החינון״
והתרבות, היה היחידי שהצביע
נגד מתן תמיכה לסרט, בהצבעה
שנערכה זמן רב לפני תחילת הצילומים.
לפני שבועיים התפטרה
הכתבת לענייני קולנוע של
הארץ, וקליין התבקש למלא את
מקומה עד לאיושה של המישרה.
רצה הגורל והסרט הראשון שכתב
עליו את הביקורת היה סיר־טה
של בת־אדם. הבימאית הגיבה

1ך י | י מולטי״מיליונר מצרי אירח במלונו ברובע גיזה ליד קאהיר את
1\ 11 ^ 1\ 1מ תצוגת־האופגה הראשונה של בגדי-ים ישראליים. בתמונה הוא
מלווה במחיאות־כפיים את רקדנית-הבטן הישראלית מזי ברדה, במסיבה שערן
בבריכת מלונו. הוא חבש לראשו תרבוש ששאל מאחת הדוגמניות. הדוגמניות יעל

בכעס, וטענה שקליין היה צריך
לפסול את עצמו.
חנן פלד, אחד התסריטאים
הקבועים של זה 1זה, החנה
את מכוניתו הקטנה והישנה ביפו.
כאשר חזר, מצא שמשה
שבורה, ולא מצא את הרדיו־טייפ
החדש והמשוכלל שלו. פלד, המצליח
למצוא זווית הומוריסטית
כמעט בכל דבר בחיים, לא הצליח
בעניין הזה.
בעוד שעליזה עזיקרי,
זמרת, מחלימה מתאונה(מכונית
מחצה את רגליה כאשר טיילה
ברחוב באילת) בבית־חולים בעיר
הדרומית, מטפחת כאני עזיק־רי,
בתה, ובתו של הזמר אריס
סאן, שאיפות כזמרת. באחרונה
הקליטה שיר בשם החיה שבי,
שאותו כתב, מילים ולחן, אבי
רן, הכותב שירים גם לחיים
משה ולאחרים. את הכסף להקלטה
— 500ו דולר — הוציא
רן מכיסו ,״כי רציתי ללכת על
הגימיק של בתם של.״ ברגע
האחרון, לפני שרן הספיק לפזר

את התקליטונים ברדיו, החליטה
סאני שהיא לא זמרת, שזה לא
הכיוון שלה, והבטיחה להחזיר
את הכסף למשקיע המאוכזב. כרגע
עסוקה עזיקרי הצעירה ב־בית־ספר
חדש לדוגמניות, רי־סן,
שאותו פתחה עם שותף בפתח־תיקווה.
ברי
סימון, רקדנית־בטן,
הגיעה באחרונה למלון הילטון
ברומא, כדי להופיע בנשף בר־מיצווה.
היא התפלאה לראות את
המלון מוקף שוטרים רבים, ושאלה:
מי הזמין מישטרה, המיש־פחה?
לא, אמרו לה, המלון הזמין.
ככה נהוג עכשיו ברומא, במסיבות
של יהודים. זה יותר בטוח.
הלן בראון, אשת השגריר
האמריקאי, תפתח את ביתה
וגם תממן את הכיבוד במסיבה
שמטרתה לאסוף כסף לניתוח
השתלת מח־עצמות של ילדה
יתומה חולת סרטן, בת .8מהיד
כניסה לזוג — 300 שקלים.
הפרשה המסעירה כיום את
תושבי חיפה היא נסיעתו של

זיגמן ושירלי בן־מרדכי (בצילום משמאל) מנסות כוחן ברכיבה על גמל. שלווה
בן־גל(למטה מימין) ,מארגנת התצוגה, נפרדת לשלום מילדה קטנה, שנדהמה כאשר
נתנה לה תשר של 10 לירות מצריות (ארבעה דולר) .הדוגמניות איריס שפירא
ודגנית כהן(למטה משמאל) בוחרות מלונים בדוכן ברחוב בעיר הפירמידות גיזה.

העולם הזה 2698

שירלי בן־מודכי

מלכת״היופי לשעבר, בבגד רי קוד
על רקע הפירמידות. בן־
מרדכי היא בת לאב יליד קאהיר ולאם ילידת אלכסנדריה. זהו
ביקורה השני במצריים, וכבר מזוהה בכינוי ״המלכה המצריה״.
אלי מלכא, מנכ״ל תיאטרון
חיפה לארגנטינה, שם הוא עסוק
באירגון הופעות להצגה הדיסק,
המועלית על־ידי תיאטרון הבימה,
שמלכא כיהן בו כסמנכ״ל,
לפני שעבר לתיאטרון חיפה.
התמרמרות החיפאים היא גדולה,
מכיוון שתיאטרון חיפה עובר
משברים גדולים ביותר בחודשים
האחרונים, ונמצא במצב כספי
קשה. נוסף על כך, פרשו כמה
שחקנים והמנהל האמנותי,
ג׳ילברטו טרפנו, התפטר.
היחצנית והדוגמנית־לש־עבר
יהודית נגר יצאה לטיול
בחו״ל כשהיא בריאה ושלמה, אך
חזרה חבולה ומגובסת. באחד מאיי
יוון היא שכרה אופנוע קטן,
החליקה על הכביש ונחבלה
בירכה. בהמשך הערב היא רקדה
במועדון-לילה יווני, מעדה ונקעה
את ידה. אך נגר, שניחנה ברוח
ספורטיבית, לא אמרה נואש,

וניתן לראותה באירועים שונים,
כשהיא רוקדת כשידה מגובסת.
המזל לא האיר פנים ל־אשודהחברה
המדוברת ביותר בארץ.
מיכל בקר באה למסיבה
פרטית, כשבידה עוגת ענק, שקנתה
בקונדיטוריה מהודרת. אך
בעלי הבית לא הספיקו לטעום
ממנה. אחד האורחים חמד את

העוגה היקרה ^בצאתו מהמסיבה
לקח אותה עימו. בהמשך הערב
הגיעה בקר לפתיחה של דיסקוטק
חדש. בעל המקום וחברתו
הזמינו אותה לכוס משקה. בקר,
שלבשה חולצה שקופה שעלתה
לה 1500 דולר, לא נזהרה, ואחד
החוגגים הפיל, שלא במתכוון,
את הסיגריה שלו על חולצתה
וגרם לה לנזקים.
איש־העסקים גיורא קי־רשמן
מופתע ביותר מההצלחה
של אולם ההופעות נוגה. שהוא
פתח ביפו. אמרגנים שונים כבר
שכרו את המקום להופעות
שונות בקיץ , 1990 אך יש לו
קצת בעיות עם אנשי ההפקה של
יד!ורם גאון. הזמר הפופולרי
תיכנו סידרה של מופעים עם
צאת תקליטו החדש ירח מלא,
בחודש הבא. הזמר ואנשי ההפקה
סגרו עם קירשמן על מיספר ימים
בחודש יוני, שבהם יעמוד האולם
לרשותם. אך מסיבות שונות החליט
גאון לבטל את הופעותיו,
והציע להעלות במקומן את המחזמר
קזבלן. אך גם הסידור הזה
לא יצא לפועל, וקזבלן יועלה ב־היכדהתרסח
בתל־אביב. כתוצאה
מהשינויים נתבעו יהורם
גאון ואנשי ההפקה על הפרת
חוזה, וגאון ייאלץ לשלם עבור
התאריכים שהזמין. קירשמן טוען
כי לא יספיק להשכיר את האולם
לגורם אחר בזמן שנותר.
לאשת״העסקים והחברה
הלגה גוטפדינר, חברתו-ל-
חיים של איש־הספורט הבינלאומי,
אלכם גלעדי, יש חנות
אופנה גדולה בניו־יורק, שבה
היא שותפה יחד עם רגינה
קשפיצקי, בתו של אחד
מעשירי הקהילה היהודית
בגרמניה. בין השתיים התעוררו
חילוקי־דיעות, שיסתיימו כנראה
בבית־המישפט. קשפיצקי הגיעה
ארצה לבירורים בעניין התביעה
שלה נגד גוטסדינר, שממש בימים
אלה נסעה עם בן־זוגה

תמיברעמי

מדגימה בגד״ים על רקע הפירמידות, כשרוכבי
הגמלים עומדים בצד ומשמשים
כרקע. הדוגמנית הדהימה את המצרים שצפו בסקרנות ובהת פעלות
בהופעותיה יוצאות״הדופן, שאינן רגילות בנוף שמרני זה.
גלערי למיזרח הרחוק, שם הוא
מתחיל בהכנות הראשונות לאולימפיאדה
הבאה.
סוף־סוף, אחרי תקופה ארוכה
שבה נעדרו ימאי הצי השישי
מנמל חיפה, שוב חזרה ההמולה
לנמל. אלפי הימאים של
נושאת המטוסים חזוולט פשטו

על חיפה. לקצינים שבהם ערכו
מסיבה בחאן שבוואדי סאליב ו־אורחי־הכבוד
היו האדמירל די־וריד
רובינזון והקפטן דייטון
רייט. בין החוגגים הרבים היו
גם נציגי אגודת־הידידות אר־צות־הברית־ישראל.

נעמי
דו;זזזד,ד אדזליאב

פסוקי השסע
• ״הרשות /בכות רת
של כתבת ליום־העצ־מאות
:״ישראל -מהארץ
המובטחת לארץ המאובטחת!״

שר־החוץ, משה
ארצס, על משה ארד,
שגריר ישראל בארצות־חברית
:״נתנו לנער תפ קיד
של גבר!״
• בדרן, על אתיית-
קרח יוונית בסיור-פסח,
לגברות בקהל :״אם את
מזיעה, תורידי חזייה!״
• הסופר-עיתונאי ח
יים
(״גובות״) באר:

״סופר כותב לנצח ועיתונאי
כותב לשיכחהד
העולם הזה 2698

חחורך *1111ך 1ף 1ך (ראשונה מימין) הדוגמנית השב־
1141 11 111.1דית הנשואה לישראלי, צועדת על
חול המידבר, כשלצידה (מימין לשמאל) הדוגמניות יעל זיגמן,

נערת־ישראל דגנית כהן, מלכת־היופי־לשעבר שירלי בן־מרדכי,
האחיות התאומות איריס וסיגלית שפירא, מלכת״המים חני
שטיינר, תמי בן־עמי ואדית בורשטיין, שהיא חביבת המצרים.

דפנה ברק ראיינה את תומאס פיקרינג. שגריר ארצ 1ת־הברית בארם

• ספר על היכרותו עס בוש.
אנחנו, אשתי ואני, מכירים אותו בקושי.
הוא ביקר אותי כשכיהנתי כשגריר בירדן,
באלג׳יר ובאל־סלוודור. וכמובן, היה הביקור
בירושלים, לפני שנתיים וחצי. חוץ מזה נהגתי
לדווח לו כשגריר ארצות־הברית בישראל.
כך יכול הן ה לעקוב אחר תיפקודי.

• לכל אדס ברור באיזה תפקיד
הוא מצטיין, ולאן זה יוביל אותו. כך
הרגשת לגבי משימתך בישראל?
כן, היה לי ברור כל העת שזהו תפקידי
הרגיש ביותר עד כה, החשוב ביותר. היה לי
ברור שזהו ציון־דרך חשוב בקאריירה שלי.
וחוץ מזה היה לי מאור מעניין.

• קודמך, סס לואיס, היה מאוד
פופולרי בישראל, ונחשב כמוקד
חברתי. ידוע לך שנהגו להשוות
ביניכם ולהתלונן על כך שאתה
מסוייג יותר?

עם מוחמר בסיוני בארץ
.כתקופת׳ ,בסיוג׳ היה כוכב עליון!׳

• על הפרק נמצא עכשיו ניסיונו
של אש׳׳ך להתקבל לאירגונים של ה־או״ס
במעמד מלא כמדינה פלסטינית.
זוהי אחת ההתנסויות הראשונות
שלך כשגריר ארצות־הברית
באו״ם. איך בדעתך לנהוג?
אינני סבור שזהו מאבק אבוד, בכלל לא.
זאת לא גישה נכונה — להיכנע מראש.
הקונגרס החליט שישלול את הסיוע הכספי
מכל אירגון אשר יקבל אל שורותיו את
אש״ף. הרי אין מדובר כאן במדינה. אש״ף
איננו מדינה. זהו סתם רעיון מטומטם
שאש״ף, מסיבותיו, מנסה כמובן לקדם. אין
בכוונתנו להיכנע לכן, ומדינות רבות אינן
חשות בנוח לגבי המצב שנוצר. התחזית שלי
היא דווקא אופטימית( .ואכן, השבוע לא הת
קבלה
המדינה הפלסטינית לאירגון־הבריאות
העולמי).

• עכשיו, כשאתה בחדר המהודר
הזה(לישכת שגריר ארצות־הברית
באו״ם) ,המשקיף על בניין האו״ם,
אתה יכול לשחזר את הרגע שבו
הודיעו לך על מינויך לתפקיד?

אני זוכר את הרגע המדוייק; הייתי במסע
במידבר המצרי. שהיתי שם כשבוע וחצי. לפתע
קיבלתי הודעה שעלי לטלפן לשגרירות
בישראל. שם חיכתה לי הודעה לטלפן לסגן־
הנשיא, ג׳ורג׳ בוש. לא חשדתי בכלום. ג׳ון
סנונו(ראש־המטה של בוש) לא הכין אותי
מראש, כפי שפורסם שהכין אחרים. זאת היתה
הפתעה ענקית בשבילה
אני
יודע, אני יודע שבישראל משווים בין
כולם, כל העת, בכל מקום ...אין לי בעייה עם
זה שהישוו אותי ללואים. אינני מכיר את
שיטות״עבודתו של לואיס, מפני שלא עבדתי
עימו. ידוע לי שהיה שונה ממני. שמעתי עד
כמה היה חבר׳המני, וכמה אשתו היתה חביבה.
אני ניסיתי להיות עצמי, וכך נהגה גם אשתי.
מובן שהייתי מודע לפך שהישראלים
מסתכלים, בוחנים, עורכים השוואות, אבל כך
אני, מה לעשות? אז כתבו שאני קר ומסוייג,
פחות חברתי מלואיס. בתקופתי, מוחמר
בסיוני, שגריר מצריים בישראל, היה הכוכב־התורן
...דווקא צברתי ידידים בישראל, ואני
בקשר איתם עד עצם היום הזה.

• מה היו הרגעים הקשים ביותר
שלך בשגריר בישראל?
לא פרשת הנשק האיראני. דווקא פרשת־פולארד.
לא היה רגע ספציפי. פשוט הוצרכ־תי
להעביר מסרים כל־כך מסובכים, כל-כך
רגישים...

שבה אתה אמור למסור מסרים
עוייניס?
לא הייתי מרחיק־לכת ומכנה זאת ״עויי־נים״
,אבל היה מדובר בהחלט במסרים ששיקפו
חילוקי־דיעות. גיליתי במהרה שבישראל
צריך לדבר גלויות. אין חוכמות.
אין זאת אומרת שהייתי ברוטלי, אבל
ניסיתי לשכנע, להסביר מדוע. לעיתים הייתי
תקיף. כך נהגו גם כלפי.
בתקופה שבה התפוצצה פרשת־פולארד,
כבר הכירו אותי בישראל. לכן היה כבר בסיס
חברי. בסך־הכל ניסינו לחפש פיתרונות,
תשובות.

• בשעה שאנחנו משוחחים,
שבה הפרשה לכותרות. מישלחת
אמריקאית מגיעה לישראל. יש
טענה כאילו ישראל משלמת סכום
חודשי לפולארדים. האם עדיין מרחפת
הפרשה על יחסי ישראל־ארצות־הברית?

כן. קיימת עדיין פרשת אביאם סלע,
וישנה עדיין השאלה סביב שלושת האנשים:
יוסף יגור, אירית ארב ורפי איתן. זה לא ממש
מעסיק את הציבור — זהו רק עניין לא״גמור,
הממשיך לצוץ מדי פעם לפעם. אם תראייני
את אן פולארד, אני מניח ששוב יועלה הצד
האנושי — הטיפול הרפואי, היחס שהם זוכים
בו. הפרשה עדיין קיימת בין ישראל לבין
ארצות־הברית.

• מה מתרחש בפועל בפגישה,

יכול להרשות לעצמו להיות נחמד!
״דג קר״ ,״מסוייג״ ,״מתנשא״ ,״לא-חגריתי׳ -אלה גמה
מהאיפיונים שדבקו במומס פיקרינג, נאשר ביהן נשגריר
ארצזת־הבדית בישראל בשנים .1988-1985 לישראלים -
המחבקים חיבוק״דוב גל איש זר ומצפים שיודיע עד במה
שהוא ישראלי, משתגע על ישראל ולא מבין איך יגול היה
להסתדר בלעדיה -היה קשה לעגל את הזוג המיקצוען
אליס ותומס פיקרינג. קשה יותר היה לבלוע אותם אחרי
סאלי וסם לואיס החביבים המיקצועיים, שהפגו לזוג
הראשון של ישראל בתקופת גהונתו של לואיס.
בעוד שהמושג ״פתיחות״ הפך לסמל המיסחרי של הזוג
לואיס, ליוותה המילה ״הסתגרות״ את תקופת גהונתו של
פיקרינג. פיקרינג לא סבר שעם־ישראל חייב לבקר בחדרי-
הנוחיות שלו, ולא פתח את ביתו הפרסי, גשאירח בטיד-
שאה את בל המי״וטי נ 4-ביולי, יום־העצמאות האמריקאי.

שגריר פיקרינג
.בישראל הייתי בפקק־תנועה...״

לפני שבוע, בלישבה יפהפיה הצופה על הנהר, ומלווה
ברעש של מזגן, המקנה אשליה של שיט תמידי, פגשתי
פיקרינג אחר -נינוח, חייגן, לבבי, מאוד־מאוד אישי. הוא
הסביר שעדיין לא ריהט את לישגתו, לישבת שגריר
ארצות־הברית באו״ם. הוא ״התייעץ״ במה לרהט, מה לשים
והיבן, שאל גמה וגמה פעמים אם אני בטוחה -אבל ממש
בטוחה! -שאני אוהבת את הלישבה שלו.
בל עוד העפיל פיקרינג במעלה הסולם, הוצרך להקיף
עצמו במזבירים/עוזרים/דוברים ולשמור על ארשת מסו-
ייגת. ענשיו, נשהוא בבר גדול, גשהגיע לדרגה הדיפ לומטית
הגבוהה ביותר בארצות־הברית, בדרגת שר, הוא
יגול להרשות לעצמו להיות נחמד. ומדינת ישראל, המתרפקת
על גלי הנוסטלגיה של ס ם לואיס, לא יודעת מה
היא הפסידה -תומס פיקרינג הוא פשוט איש נחמד.

• אני מבינה שאתה נמצא כעת
במרומי הסולם מבחינת הקאריירה.
מבחינת דרגות — אין גבוהה מדרגתי
הנוכחית כשגריר ארצות־הברית באו״ם. אבל
מבחינת התפקידים, אני יכול עדיין להתקדם
בממשלה. תלוי ברצון מי שממנים.

• מהו השינוי המיידי שחל
באחרונה בחייך?
אני נמצא בניו־יורק רק שישה שבועות.
השינוי הגדול ביותר מאז שעזבתי את ישראל
הוא שאני הולך ברגל לעבודה, סתם הולך לי
ברחוב (פיקרינג מתגורר במלון ולחרף־
אסטוריה, ואילו לישכתו מצוייה מול האו״ם
— מרחק־הליכה של 25 דקות) .מה שאני
זוכר מישראל הוא כיצד הייתי תקוע במשך
שעות בפקקי־התנועה, מהרצליה־פיתוח...
(המשך בעמוד )28
• הראק עם פיקריע1ערך ל פ 1הראי1ן עם
אן פולארר.

מונולוג של גיק קנזס, שר־השימן האמריקאי
¥ה התחיל בכך שג׳ורג׳ בוש טילפן. בעי
צם, השמועה הילכה בעיר, שעומדים למנות
אותי כשר.
גם ג׳ון סנונו, ראש־המטה בבית־הלבן,
טילפן אלי והכין אותי לקראת שיחת־הטלפון
של בוש.
כשסוף־סוף טילפן בוש, שמעתי עצמי אומר
לו :״אני לא רוצה להיות שר־הבינוי! אני
רוצה להיות שר־הבינוי והשר הממונה על
פיתוח כלכלי!״ זהו תחום סמכויותי כיום.
איך אמקם את עצמי בין השרים השונים?
למטה ...ברצינות — זהו מישרד חשוב. הנוש־

החלטה כזאת. אדם קם בבוקר ומחליט, אבל
זהו סוף של תהליך.
חשבתי על הנשיאות לפני שמונה שנים,
כשרונלד רגן נבחר. זה לא שאני חושב
שנועדתי להיות נשיא. אני מאוד נרגש להיות
פה (במישרד השיכון) .יש לי תפקיד חשוב.
אולי לא הכי חשוב...
רגע ההפסד? לא היה רגע ספציפי כזה.
לאט־לאט התחלתי להבין שאין לי סיכוי. יש
האומרים שבעקיפין סייעתי במירוצי לבחירתו
של בוש כמועמד המיפלגה לנשיאות.
בוש ואני? אנחנו חברים. אינני כמו ג׳יימס

״מריטיקה זה נמו נדותל ...אמא היחה
דומיננטית ...עד אמרתי לשמיר ולקולק...״
אים שבהם אני מתעסק הם בעצם הנושאים
הנוגעים בלוחמה בסמים, באפליה חברתית,
בפיתוח, באבטלה. איך אומרים לאם לשני
ילדים שאין להם סיכוי לזכות בבית, בהשכלה?
אני מאמין בתיכנון כלכלי, בפיתוח!
• ה רי צ ה לנ שי או ת:
״ הפסד תי

-בושזכה

כן, רצתי לנשיאות. הפסדתי. בוש זכה.
גבר או אשה אינם מחליטים.באחד הבקרים

בייקר. אינני חברו הטוב ביותר. אבל יש
בינינו ידידות, ידידות אמיצה.
• כדורגל מהיש
ב מי שחק הז ה?

-כסף! ״

שיחקתי 13 שנים בליגה הלאומית בכדורגל.

יש במישחק הזה? כסף. חוץ מזה? הר־בה־הרבה
כסף ...בנוסף לכך? נו, מה את עוד
מחפשת? — הרבה תחרותיות.

,אוד ה הדובר שד

י שראד!״
כשהייתי קטן, בן ,6חלמתי להיות כדורגלן.
אחרים רוצים להיות כבאים, שוטרים.
נחשבתי כאחר משחקני־הכדורגל הטובים
באמריקה.
המעבר מכדורגל לפוליטיקה? הייתי
מאור־מאוד פעיל. הייתי ראש־האיגוד, קפטן־
הנבחרת. הייתי ״טראבל מייקר״ (עושה צרות)
.אבל שימי זאת בין מרכאות כפולות.
בסוף אמרו לי :״מדוע שלא תנסה לרוץ
לקונגרס?״ רצתי — וניצחתי.

בקלות? לי שום־דבר לא בא בקלות, שום־
דבר! יש דברים משותפים בין פוליטיקה לבין
כדורגל. המתח, התחרותיות. אבל יש גם
דברים שונים. בפוליטיקה הרבה מתרחש
מאחורי הקלעים, בעוד שבכדורגל הכל קורה
על המיגרש, לפני הצופים.
בכדורגל אתה תמיד יודע מתי אתה מנצח
ומתי אתה מפסיד. בפוליטיקה — אתה יודע
מתי אתה נבחר, ומתי אתה מפסיד, אבל אם
(המשך בעשר )46

•\י11־1ויי־־

י 1ריד 1״ י ר
יישג—
ויו*1ו י ^
ניבי נתניהו הודיע לי ש״ג׳ק קמפ הוא ידיד של המדיגה.״ אחרי הקדמה
שכזאת, מובן שהתמוטטתי. לא שקמפ זקוק להקדמות, נ די להמיס לבנות:
הוא די גבוה, שיער בהיר, עיניים תכולות, שופע ביטחון עצמי תחשב כאחד
הגברים החתיכים ביותר במימסד העכשווי בוושינגטון. כל אלה, בתוטפת
הילה של נונב׳כדורגל בעבר, עושים את שלהם.
קמפ אירח אותי לארוחת־צהריים במישרדו המרווח־מאוד. הוא הציג לפני
בגאווה את מזכירותיו הגאות במיוחד, לישכתו המפוארת, ונראה ממש
מאושר, כאילו אמר :״את רואה, כל זה שלי! עשיתי זאת!״
איך אמרה לו אמא שלוז ״אם משקיעים -מגיעים!״ אז הגבר המרשים הזה
שאינו יהודי, ושנחשב ליותו״יהודי״מיהודי (מבחינת השקפותיו הימניות
הקיצוניות ותמיכתו בישראל) יכול בהחלט לצעוק ממרומי לישכתו בוושינגטון,
כמו שצעקה ברברה וולטרט באחד משידורי־השיא שלה :״אמא, עשיתי זאת!״
בדרכי החוצה הבחין קמפ בהתעגיינותי בתמונה של וינטטון צ׳רצ׳יל,
המטמן לאות־ניצחון, ובסיטמה שתחתיה( .״לעולם אל תיכנע, לעולם, לעולם,
לעולם מינוך נאום לפני ילדים בבית־הטפר שבו למד צ׳רצ׳יל. תאריך
הנאום: הימים הקודרים של ,1941 כשבריטגיה עמדה לבדה מול הנאצים).
קמפ הוריד את התמונה, החולשת על חדרו, בתנועה אבירית מהקיר, חילץ
אותה בקושי רב ממיטגרתה, ממש נאבק עד שהושיט לי אותה בחיוך-מנצחים.
נראה תצלום מימין) .נו, אפשר היה שלא להתמוטט!

וה הם אומרים...מה הן אומרות...חה הם <יווחו־ים...חה הן אומרות •

..היה צרר להוגיע את ״צרין־ ללמד את ,.רא הורו לפוליטיקה
האזרחים המודאגים! ׳,הח״כיו[ איר לדבר!״ רנני שאתבסס!,,
כאשר בני־תמותה רגילים מתאשפזים בבית-
חולים, זה סימן שהם חולים או לפחות מרגישים
שלא בטוב. אצל פוליטיקאים, המצב, כנראה,
הפוד, ברגע שהם נכנסים לבית״חולים, מוסרים
בכל אמצעי״התיקשורת שהם נורא בריאים ומרגי שים
יוצא מן הכלל. כך קרה למנחם בגין, בכל פעם
שהוא נכנס לבית־חולים, וכך קרה גם לראש־הממשלה
יצחק שמיר, בשבוע שעבר.
ברגע שדווח שראש״הממשלה התאשפז בבית-
החולים, יצאו כולם בהצהרות על מצב בריאותו
המצויין ועל הרגשתו הנפלאה.
האם זאת בושה גדולה להרגיש שלא בטוב,
שאלתי את אבי פזנר, יועץ ראש־הממשלה לענייני-
תיקשורת.
לא, בהחלט לא.

• אז למה בכל שעה הודעתם לעם ברדיו כמה
ראש־הממשלה מרגיש נפלא?
אני לא יודע מה היה בזמנו של מנחם בגין. במיקרה של

הד״ד ישראל נגריס, רופא אף״אוזן״וגרון, מקיים
סדנות לשימוש נכון במיתרי״הקול ובגרון. לחבר*-
הכנסת יש, כנראה, הרבה מה ללמוד בנושא, שכן
את הסדנה הבאה שלו הוא מתכוון להעביר להם,
דווקא.
שאלתי אותו באיזו סדנה מדובר.
זוהי סרנה למיתרי־הקול, לדיבור נכון ולעזרה ראשונה
בזמן צרידות. אני מלמד איד להשתמש בקול, איך להפעיל
אותו ואיך לנשום נכון.

• אלו סדנות קיימת בעבר?
קיימתי סדנה לקריינים של רשות־השידור. הסברתי להם
על מיבנה הגרון ומיתרי־וזקול. יש ברשותי מכשיר המצלם
והמקרץ את מיתרי־הקול על מסדוידיאו. הראיתי לקריינים
את מיתרי־הקול שלהם על מסו־וידיאו, איך זה פועל, מהם

נדב ליסובסקי, יו״ר הסתדרות הסטודנטים
באוניברסיטת ירושלים, הוא עוף מוזר בחיים
הפוליטיים הסטודנטיאליים. ראשית, הוא מזוהה
עם תנועה קטנה ,״צומת״ ,ולא עם אחת המיפלגות
הגדולות. שנית, הוא אינו מעורה כלל בחיי-
המיפלגה. שמו גם יצא כמי שניהל את הסתדרות
הסטודנטים הירושלמית בצורה מיקצועית, ולא-
פוליטית.
השבוע ייערכו הבחירות להסתדרות הסטודנטים
בירושלים, שהתוצאות בה עשויות לקבוע מי יש לוט
בשנה הבאה בהסתדרות הסטודנטים הארצית.

אני יכול להניח שאתה מועמד לראשות
הסתדרות הסטודנטים הארצית, אם תנצחו
השבוע בבחירות- .
לא, אני לא מועמד.

• סליחה?

ראש הממשלה

הכנסת

סטודנטים

ראש־הממשלה שמיר, הודענו שהוא מרגיש בטוב, כי זאת
פשוט היתה האמת.

טונים גבוהים ונמוכים. הסברתי להם את ההבדל בין
סופראנו, מצו״סופראנו, אלט, טנור, באריטון ובס. נתתי להם
תרגילי־התעמלות לפני שידור, בשיטה של מסג׳ עצמי של
המיתרים, והמלצות מה מותר לאכול לפני הופעה או לפני
שידור.

זהו, צריך לפנות לחיים. אני לא מועמד, למרות שסיכויי
היו דווקא טובים מאוד, אילו הייתי מגיש את מועמדותי.

• אס בן־אדם מרגיש בטוב, אז לא נהוג
לאשפז אותו בבית־חולים.
זה נכון. ראש־הממשלה אושפז בגלל עייפות בלתי־רגילה.
הוא פשוט התלונן על עייפות, והרופאים החליטו
לאשפז אותו. אני בעצמי לא הבנתי למה החליטו לאשפז
אותו, אבל אני לא מתערב בשיקוליהם, ולא מדבר בשמם.
אני יודע שהוא הרגיש מצויין. אני עובד עם מר שמיר במשך
שמונה שנים, ואני מעיף עליו מבט ויודע איך הוא מרגיש.
הוא לא היה חולה, אלא רק עייף, וההוכחה הטובה לכך היא
שהוא שוחרר אחרי יומיים, ומייד חזר לעבודה.

• עכשיו תסביר לי בבקשה: מדוע סדנה
לח׳׳בים? מל א, קריינים או זמרים, אבל ח״כים?

• אולי ההצהרות הללו הן כדי להרגיע את
הציבור, שחרד לגורל ראש־הממשלה?

השיטה היא די דומה. בעיקרון, צריך ללמד אותם איר
לדבר.

כמובן, אנחנו היינו מוצפים בקריאות־טלפון, וסיפרו לי
מהרדיו שגם שם התקבלו הרבה שיחות־טלפון של אזרחים
שרצו לדעת בדיוק מה מצבו של ראש־הממשלה. לכן היינו
צריכים להודיע ברבים שראש־הממשלה מרגיש בטוב.
(דניאלה שמי)

• תן דוגמה לטיפול נבון במיתרי־הקול.
נשימה נכונה. בדורי־מציצה ללא חומר כימי, על בסיס
מנסה. אפשר גם לגרגר מלח עם כמה טיפות של יוד חום.
במיקרה של ליחה, אפשר להשתמש בחלב קר עם סודה
לשתייה.

• ועל אלו מיגזרים נוספים אתה מתכוון
להשתלט?
כבר עשינו סדנה לשחקנים ולרופאי־תיאטרון, ואלה כבר
סדנות רציניות יותר. הסדנה הבאה תהיה, כנראה,
(אורית זרזבבל)
לעיתונאים...

• אתה קוטע כאן מסלול בטוח ומוכר של
התקדמות פוליטית?
תשמע, אני לא הולך לפוליטיקה. לפוליטיקה, אס בכלל,
אלד רק אחרי שאהיה מבוסס כלכלית, וכשארגיש שאוכל
לתרום. חוץ מזה אני שחוק אחרי חמש שנים של פעילות
סטודנטיאלית.

• לא מפתה להמשיך?
מפתה — כן, אבל אני נזהר מהתמכרות. גם כך, אחרי
שנה בתפקיד כזה, לצאת לשוק זו נפילה. אחרי שנתיים, זוהי
התרסקות. אתה נפגש עם שרים, מתעסק עם כסף גדול,
מקבל פיד־בקים תיקשורתיים. יו״ר ההתאחדות הארצית זה
כבר תפקיד פוליטי פרופר, וכבר אמרתי שפני לא מועדות
לפוליטיקה.

• אז לאן?
אני באמצע התואר השני במינהל־עסקים. אחר־כד אני
מתכוון לצאת לשוק ולחפש עבודה בתחומי שיווק, פירסום
(גירעון סער)
וכלכלה.

ההם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אוחרים...מה הן אומדות.

דודו טופז:

וערה עובדת:

גיא סקורניק:

.,אני עומד רהתחתו קמ 1נתי־זונות ..לא והתקיו, אלא
בשד שלושה שבועות!״ כשנהיה נבו בקבו!״ לה\ו על עצמו!״
העיתון ״חדשות״ ערך לקראת יום־העצמאות
מישאל שבו נבחרו כל ״גדולי״ הדור, ביניהם
״הפטריוט הלאומי״ -מנחם בגין ,״להקת״הבידור
הלאומית״ -הגשש החיוור, ו״הגבר המושך הל אומי״
-הלא הוא דודו טופז.
אז נתתי לו לנוח על זרי־דפנה שבוע שלם,
ואחר״כך התקשרתי איתו כדי לבדוק איך חיים
עם התואר המחייב הזה.

אחוז הפשיעה בארץ נמצא כעליה מתמדת. המצב
חמור במיוחד לגבי מיקרים של אונס, רצח, שוד־קשישים
ומעשים מגונים בילדים/ות.
בשנים האחרונות חלה בישראל התפתחות רבה
בפתיחתם וביסוסם של מכונים, המלמדים שיטות
שונות של לחימה והגנה. אחת השיטות הפופולריות
היא ה״הישרדות״.
דניס הנובר הוא חלוץ השיטה, ואף פיתח וביסס
אותה בישראל. אחד מתלמידיו הוא גיא סקורניק,
בעל תארים מכובדים בשטח הג׳ודו והקאראטה.

• הלו, בוקר טוב, האם אני מדברת עם
המושך של המדינה?

• מה המיוחד בהישרדות?

בודאי! את לא שומעת לפי הקול?

• אתה שמח בתואר?
קודם כל אני המום. אילו היו בוחרים בי כמושך של
החודש האחרון — מילא, אבל המושך של 41 השנים
האחרונות, זה כבר משהו אחר!

• אתה לא קצת נבוך מהתואר?
יש נבוכות בכל החשיפה הזאת. כשכל אחד ברחוב מכיר
אותר ואומר לך את דעתו, אתה בקלות יכול להיעשות
פסיכי או נבוך.

• אילו ביקשו ממך לבחור בגבר המושך, במי
היית אתה בוחר?
גברים אוי ואבוי, איזו שאלה! תני לי.לחשוב על זה רגע. טוב,
אילו הייתי אשה, הייתי בוחר במישהו שנוסף על צורתו
היפה גם עשה דברים חשובים, אולי איזה מדען. איזה גבר
רציני שאפשר גם להישען עליו. את יודעת מה? אילו הייתי
אשה אני חושב שהייתי בוחר באיש כמו צבי ינאי, או
הפרופסור מוטי רביד, או בעמוס עוז.

• מה דעתך על זה שאתה ומנחם בגין זכיתם
במקומות הראשונים, כל אחד בשטח שלו?
מה אגיד לך, יותר טוב להיות עם בגין על דפי־העיתון
מאשר ברחוב צמח, למשל.

• דודו, שמעתי שאסור לגמור איתך ראיון
בלי לשאול אותך את השאלה ״מתי אתה
מתחתן?״
נכון, באמת אסור. ובכן, אני מתחתן בעוד שלושה
שבועות. לא בחג־השבועות הזה, לא בחג־השבועות הבא,
אלא בזה שאחריהם.

• וזה סוסי?
תתקשרי בעוד שלושה שבועות ונדבר שוב.
(דניאלה שמי)

ההישרדות משלבת את כל האמצעים, הטכניקות והעקרונות
של כל שיטות הקרב וההגנה — מג׳ודו וקאראטה
ועד לקרב־סכינים בתוך מים. השילוב הרב הזה מאפשר
להשתמש בהישרדות במיקרי־חרום בכל מצב, בכל זמן ובכל
מקום. היא מתאימה לכל האוכלוסיה.

מ אמר ששום דבר טוב לא קורה כאן! הנה,
ראש עיריית תל-אביב, שלמה להט, הצהיר חגיגיוג
שיש למסד את חזגות, ואף להקים בתי״בושת
לגערות העובדות, כמו בכל עיר מתוקנת בעולם.
אז הלכתי לנערה עובדת אחת ברחוב הירקון,
ושאלתי אותה אם זה טוב בשבילה או לא.
מה טוב?

• האם למדת להשתמש בהישרדות גם
במצבים לא־שכיחים?

זנות

הישרדות

• שלמה להט אמר שיקים לך בתים מיוחדים,
ולא תצטרכו עוד להסתובב ברחובות.

למדנו תחום זה באופן יסודי אצל דניס. למשל, מתחת
לפני־הים משתמשים בטכניקות לחימה והגנה שונות מן
הקיימות על פני היבשה. אגרוף או בעיטה קשים שם יותר
לביצוע, אבל ניתן להתיר וסת״האוויר או להשתמש בסכין
וברובה תת־ימי.

אז הוא אמר. אז מהי

• את לא מאמינה שזה יקדה?
בטח לא מאמינה! ואם זה יקרה, אז רק כששלמה להט ואני
בבר נהיה בקבר.

• למה את לא מאמינה?
כי אלה מהממשלה ומהעירייה רק מדברים. כל כמה שנים
הם מדברים על זה, וכלום לא קורה. התפקיד שלהם זה
לדבר.

• למה, לסי דעתך, הם לא מקיימים את
הבטחתם?
אני יודעת? אולי צייד כסף שאץ להם. אולי צייר אומץ
שאין להם. מה אני יודעת?

• את בעד הקמת בתי־זונות רישמיים?
בטח! אבל אני גם בעד שלום בין היהודים לערבים. אז
מה? אולי כשיבוא השלום יבואו גם בתי־זונות. אבל כמו
שאמרתי לך, זה יהיה רק אחרי שאת ואני ולהט כבר נהיה
(דניאלה שסי) .
בקבר. תזכרי מה שאני אומרת לד•

• למשל?
זקנים, נשים, ילדים ואף נכים יכולים ללמוד אותה,
למעשה יכולה ההישרדות לשמש כאמצעי־הגנה מצויין נגד
כל הפושעים וסוטי־המין למיניהם.

• האם נאלצת להשתמש בשיטה הזאת בחייך
האישיים?
לעיתים רחוקות. למשל, לפני שנה וחצי ראיתי שני
בחורים, שהציקו לנערה שהלכה ברחוב תל־אביבי. הם דיברו
איתה בגסות ואף חסמו בכוח את דרכה. אחרי שהם זרקו עליה
בקבוק, יצאתי ממכוניתי והזהרתי אותם. הם ניסו להרביץ לי.
הבהרתי להם היטב שאני יודע להגן על הנערה ועליי. הם
הסתלקו במהרה.

• האם עלי להיזהר מאדם המומחה בהישרדות?
אתה
חוזר על שגיאה בסיסית ועקרונית. מטרתה של
ההישרדות אינה להתקיף, אלא רק להגן על עצמך, או על
אחרים, במצבי־חרום, כמו סכנה ממשית לחייו.
(שרר רכטנו!)

כמו 1ער-ע 1בדי ם מסור, הרואג לחבריו, כך
רואג ה״שחם״ ר אנשי צבאיהקבע ומי שפחותיהם
דיבידנדים לאנשי־הקבע
^ חג־ד!ם םח אירגנו אנשי אגף כוח*
אדם(אכ״א) של צה״ל אירוע מיוחד
בלונה־פארק התל־אביבי, אירוע שנועד
לילדים שהוריהם (אבא או אמא ובמיק־רים
רבים גם אבא וגם אמא) משרתים
בצבא־הקבע.
וכך סיכם את האירוע הזה, שנקרא
מיצוזל. אלוף־מישנה יחזקאל דסקל,
ראש מחלקת פרט באכ״א :״ללא עורף חם
ותומך קשה מאוד לתפקד ולהישאר בצבא
...לעורף הזה קוראים מישפחה. ה־מישפחה
הזו חשובה ויקרה לנו ולכן

מניות הנושפים בעורף מנהלי השקם
בדרישה ״הבו לנו דיבידנדים!״
כך ניתן להפנות את הדיבירנרים(בלשון
יותר פשוטה: הרווחים) של השקם
לכמה ערוצים כלפיהם יש לשק מחו־ייבות
מוסרית, כשאחר הערוצים הנכבדים
במיסגרת זאת הוא הענקת הנחות
והטבות מיוחדות לאנשי צבא־הקבע.
את זה עושה השקם, בין היתר, במזע־חן־השקם,
המאפשר מתן שרותים ומכירת
מוצרים לאנשי צבא־הקבע ומישפ־חותיהם
במיגוון רחב ביותר ובתנאים ה־

או, במיבצע משתלם עוד יותר, מיבצע
שוברי־הזהב, שבו יכלו משרתי־הקבע ו־מישפחותיהם
ליהנות מ־ 60 שוברים (שר
ברי־זהב) שהונפקו להם ושסיפקו הנחות
ניכרות במיספר רב של מוצרים, מאבקת־כביסה
וקומקום חשמלי ועד רריו־טייפ
ושולחן־כתיבה לנוער.
שימוש מתוכנן בשוברים אלה יכול
לחסוך למשרת־הקבע ולמישפחתו סכום
לא מבוטל כלל — 437ש״ח.
ומאחר שאחת הסיסמות המיסחריות

ש רו ת, תפש
בסתיריסהוסונים ביותר.ונתוא• התשלום הבתים ביותר

ביטוח אלמנטרי: רבב /דירות ובריאות
0 7 0 0 0י 7 /0 0 0 / 0ל. 7 /7/ 770 077/7 0 ׳0 /

רכישת מכוניות
0 /7/770 או סהשברה 0 0 0 -׳ ד //ל 1באשרא׳ 0/7במיוחר

מ נסיעות לחו״ל
1 1 3ס 0ל/ל ׳ 0 7 0 0 / 0י ///0 ,0 ״7 /0ל077/7 0 ׳0 /

מועדוני ספורט וקייטנות לילדים

£ 1 4תנאי 7 7 0 0והתקשרות זולים ונוחים 0 0׳. 7 0 /

§ן ן תנאי קנייה משופרים ברשת חנויות שקם

מבצעים והנחות עם אשראי 0׳. 70 /
חשוב כל־כך להעביר לה את התחושה
שחושבים עליה!״
ואכן, את התחושה הזו העביר צה״ל
למישפחות הקבע באותו אירוע, המיצהל,
בחמישה ימים רצופי־כיף. אבל קיים עוד
גוף, גם הוא מוקיר ומחשיב את אנשי
צבא־הקבע ואת מישפחותיהם והוא משתדל
לדאוג להם 365 ימים בשנה.
זהו השקם, שבהקשר זה, סיסמתו מדברת
בעד עצמה :״לשרות מגיני העם!״
מועדון הראויים
^ צד אחד מנחים את דרכי הניהול
והשיווק של השקם שיקולים ואילוצים
כלכליים — כי אין מערכת כלשהי
המסבסדת אותו והוא חייב להתנהל על
בסיס ריווחי — אך מאידך אין גם בעלי
דו״וו
לצרכן
אשראי לחמש שנים

ך* הטבה הנכבדה ביותר, היומיו־
1 1מית, של השקם למשרתי צבא־ה־קבע
היא ההעדפה במיבצעי המכירות.
כך, למשל, העניק השקם באחד החגים
למשרתי־הקבע בלבד אשראי בגובה 600
ש״ח — סכום נכבר לכל הריעות —
בחמישה תשלומים חודשיים שווים, ללא
ריבית וללא הצמדה, חיסכון של כמה
עשרות ש״ח בסל הקניות לחג(סכום השווה
ליותר מהתוספת החודשית אותה
קיבלו באחרונה אנשי־הקבע בזכות הס־כם־המיסגרת
בשרות הציבורי).

ארצה

אנגלית 01 גחצי מחיר

1ת ה, עם ראשית הקיץ, בראש דא־גותיהם
של אנשי־קבע רבים, הורים
לילדדים, כיצד לפתור את בעיית הקיטנה

לילדיהם בחופשת־הקיץ הקרובה. גם לכך
דאג מועחו־השקם, המאפשר לחבריו
לרשום את ילדיהם לקיטנות, מהטובות
והידועות בארץ מנופש ומישחק בנהריה
שבצפון עד שודנופש באילות שבדרום
הרחוק, בתנאי־תשלום נוחים במיוחד.
לילדים בוגרים יותר מאפשר מועדון־
השקם שהייה בסאמר־סקול — שבועיים
של קיטנה, שבה לא רק מבלים, משחקים,
מטיילים ולומדים בני 12 עד , 16 אלא גם
יכולים להשתלם באנגלית, בהדרכה
צמודה של טובי המורים לאנגלית וכל זה
בפחות מחצי המחיר לסאמר־סקול באנגל״

ועד

0מי3ן

בשיתוף עם חברות 7״ 0״ 7ות המובילות ב, שראך

אפשריים הטובים ביותר (ראה טבלה
מפורטת בעמוד זה) וגם זה ברוח סיסמת
מוערון־השקם :״לאלה שראויים להרבה
יותר!״ .

ואם מדברים על ביטוח, הרי מועחך
חשקם גם מסייע בביטוח אלמנטרי(דירות)
או בביטוח־בריאות משלים, להפתעות
לא נעימות כמו ניתוחים, טיפולים
והשתלות בחו״ל ובשעת הצורך —
במידה ואיש־הקבע המבוטח אינו יכול
לצאת לחו״ל — אפילו הבאת המנתח

של השקם היא ״משרוך־נעל עד מכונית״
,לא מפליא גם שמיבצע מיוחד לאני
שי־הקבע מאפשר להם רכישת מכונית
(מטרו או מונטגו האנגליות) במחיר מוזל,
כאשר התשלום המיידי, במזומן, הוא
5000ש״ח בלבד — והיתרה באשראי עד
חמש שנים! — והשהם אינו מסתפק
בכך, אלא אף מעניק לרוכשי המכונית
חינם גם אביזרי־רישוי, גם ביטוח־חובה,
גם ביטוח־גרירה וגם ביטוח רכב חילופי.
אפשרות עוד יותר מושכת וזולה היא
רכישת מכונית (״מכונית טובה מיד
טובה!״) שהיתה על הכביש שנה אחת
בלבד, מחלרת השכרת־הרכב באררט.
ומי שרוכש מכונית גם מן הראוי
שיבטח אותה בביטוח מקיף וגם בכך עוזר
מנעחן־השקם. לאנשי־הקבע ניתן להשיג
דרכו ביטוח־רכב בתנאים ייחודיים
ובתשלומים נוחים.

>^בל, כמובן,שגם אנשי־הקבע עצמם
זכאים לחופש ולנופש. לכך דאג
השקם בנצלו את כוח־הקנייה האדיר
שלו, בייצגו עשרות אלפי לקוחות
פוטנציאליים, וכך ניתן לאנשי־הקבע
לצאת לחופש במחירים אטרקטיביים
ביותר במיבחר אתרי־נופש, כמו כפר-
הנופש באשקלון, למשל.
ומאחר שגם אנשי־קבע, כמו כל עם
ישראל, רוצים לפעמים לחפוש, או
לנפוש, מעבר לים, הסדיר מועחן־השקס
גם אופציה זאת ובסדר גודל של אלפיים
ש״ח ניתן לבלות, בעזרתו, חופשה —
הכוללת סיורים מודרכים, כמובן —
באנגליה, אוסטריה, תורכיה ואפילו
פולין או הונגריה. ובנוסף יכול איש־הקבע
גם ליהנות מאשראי לנסיעות
וטיולים לחו״ל.
עם כל מיבחר השרותים שהשק
מספק לאנשי־הקבע אין פלא שנמצא
פעם מי שאמר שהשק ממלא לגבי
אנשי־הקבע, המנועים מלהסתופף בצילו
של ועד־עובדים, תפקיר של מעין
ועד־עובדים מן המוכן, הדואג לחבריו
העובדים — לקוחות השקם אנשי־הקבע
— כמו שוועד־עוברים טוב דואג
לחבריו.

ל״שקם״ (למטה, בקניון רמת־גן) התחייבות מוסרית למגיד העם,
כמו אלה למערה, עם ״שקמית״ ניידת בעיקסת חיילי צה״ל באי־שם

אנע\>בז עצובים חודש בקאנטרי מור־דון,
תל־אמב, אנגליה) -
מאחורי שם ענרי חסר־טעם
זה מסתתר סרט בריטי רגיש ונבין. מאותם
סרטים צנועים המופקים בקני־מידה טלוויזיוניים,
ומגיעים לקולנוע כאשר מסתבר שהם
עולים על רוב המוצרים המיועדים למסך
הגדול.
הזמן .1920 -חייל משוחרר, שזכר מילחמת-
העולם הראשונה עדיין מהלך עליו אימים,
נשכר לשחזר ציור-קיר עתיק בכנסיה ישנה,
בלב הנוף הכפרי המוריק של איזור יורקשייר.
באין פרוטה בכיסו הוא מבקש ללון במיגדל-ה-
פעמונים, תחת לשכור חדר בכפר, ומשתדל
להתבודד הן משום טיבעו והן משום פגם־הדי-
בור שעימו יצא מן המילחמה. למרות זאת, הוא
נתקל, במשך החודש שהוא עובד במלאכת ה־שיחזור,
בחייל משוחרר אחר, המחפש קבר עתיק
בסביבות חכנסיה, בכומר הכפרי המתוסכל
ובאשתו הצעירה והרעננה הקמלה בחברתו,
במנהל תחנת-הרכבת ובילדיו הבאים להנעים
תדויו חובה לראות

בראנאג; ריצ׳רדסון ופירת: אומללות
לו את זמנו ובבעל האחוזה המקומי.
באיפוק וברגישות ראויים לשבח, עוקב הכי מאי
פאט או׳קונור אחדי העולם הקטן הזה,
המלא באנשים שנידונו לאומללות. הציור על
הקיר, הקבר המתגלה ליד הכנסיה, ובוא הס תיו,
שבו ינבלו הפרחים, כל אלה מדברים על
יגון וצער ניצחיים, שהיו נבונים בעבר, כפי שהם
נכונים היום. קולין פירת וקנת בראנאג׳,
מכוכבי הבימה הצעירים של לונדון, מרשימים
ביותר בשני התפקידים הגבריים הראשיים.
זכר גודיפו
עבריינית קשנה (דיזד
גוף, תל־אביב, צרפת) -
פרגסואה טריפו הגה את
הרעיון לתסריט זה לפני שנים רבות, ודיבר כל
הזמן על כוונתו לעשות את הסרט. אין פלא,
משום שנדמה כאילו מדובר בגירסה נשית של
400 המלקות. הוא לא הספיק, והמלאכה הוטלה
על טי שהיה עוזרו בשמונה סרטים, והיום בימאי
בזכות עצמו, קלוד מילר. התוצאה ראויה
בהחלט לעמוד כמצבה אוהבת לזכר טריפו.
ז׳אנין היא נערה מתבגרת, שהופקדה בידי
דוד ודודה הגרים בכפר, שעה שאמה הסתלקה
עם מאהב מעבר לאלפים, באיטליה. ז׳אנין,
הנחנקת בעוני ובחוסר-המעש של העיירה הקטנה,
מבקשת לעצב את אישיותה בכל מחיר
ולהימלט מן הגורל של אמה ושל דודתה, ולשם
כך תעשה כל דבר.
אחרי שהיא מנסה לרוקן את קופת הכנסיח
מזמינים אותה לעזוב את העיירה, והיא יוצאת
לעבוד כעוזרת״בית בעיר הקרובה. שם היא
מכירה פקיד-עירייה בעל נטיות אמנותיות, ה
תל־אביב

מיכתב מאשה
אלמונית (תכלת, ארצנת־הד
רית) — סרט שחור־לבן של מאכס
אופולס משנת ,1938 היכול להביס
בקלות את הסרטים שנעשו 50
שנה אחריו. סיפור אהבה טוטאלי
על נערה שהתאהבה כפסנתרן פוחח,
ולמרות שבילתה עימו לילה
אחד של אהבה וילדה את ילדו בכוחות
עצמה, שמרה לו אמונים במסירות
והקריבה את חייה למענו.
לואי ז׳ורדן וג׳ון פונטיין נהנים
משרביטו הקסום של אופולס.

הדיקטטור הגדול
(פאר, מנצג גם בירושלים)—
סירטו החשוב של צ׳רלי צ׳פלין על
הדימיון ואי־השיוויון המהותיים

יחסים מסוכנים(גת.
מוצג נם בירושלים ובחיפה) —
שח-תות וניוון של האצולה הצרפתית
המשתעשעת במישחקי־כוח
על חשבון החלשים שביניהם. גלן
קלוז, שכמעט זכתה באוסקר, ג׳ון
מלקוביץ ומישל פייפר הם כולם
בסדר, אבל הדקורציה משכנעת
יותר מהם. והיא אכן קיבלה אוסקר.
פלאם בומביי(פריז,
חל־אביב. אימפריה יר1שלים, הנדן)
— סיפורו של קרישנה, נער
שגורש מכפר עני, ההולך העירה
להחזיר לעצמו כסף אבוד ולומד
את האמת העגומה של החיים
בארצו. סרט־מחאה של הבימאית
מירה נאיר, הודית שהיה לה מזל
ללמוד בהארווארד.

בגלל המילחמה ההיא
(לב, ישראל) — מי שמוכן
להתמודד עם טראומת השואה של

סירט׳ קול 1וו 1ב ט לוויזי ה
מכניס אותה בסודות התרבות והמיטה. היא
מכירה צעיר בן גילה ומתמרד כמוה, שגם הוא
מבקש לפרוץ את מעגל-הקסמים שבתוכו הוא
נולד. יחד הם מנסים לכפות את עצמם על הח יים
ואינם מצליחים. בסוף הסרט נראה עתידה
של ז׳אנין לוטה בערפל, ורק דבר אחד בטוח,
היא השלימה את תהליך ההתבגרות.
בעזרת בימוי יעיל ועם שארלוט גנסבורג
שנולדה לתפקיד, מצליח מילר להוציא תחת
ידיו סרט שגם טריפו לא היה מתבייש בו.
גזבות הפשרה

אצגי ירה (יו ם רביעי 17 ,במאי - )22.05 ,סיפורה
של נערה יתומה בתום מילחמת־העולם השנייה, בהונגריה,
הנכנעת לסטאליניזם המשתלט עליה. סרט מרגש ומפוכח,
ממיטב הסרטים ההונגריים. חבל שלא ניתן מאז לחזות שוב
בוורוניקה פאפ המקסימה.
ה חי בו קהאח רון (יו ם שישי 19 ,במאי- )22.30 ,
מחוות מעריץ לסרטיו של אלפרד היצ׳קוק. הכימאי הוא
ג׳ונתן דמי (משהו פראי, נשואה למאפיה) .הסיפור עוסק
בסוכן־ביון המשוכנע שמבקשים את נפשו, ובצדק. בתפקי דים
הראשיים רוי שיידר וג׳נט מארגולין.
* * גבעת הז ע ם ונ ק ם (יום רביעי 24 ,במאי- )22.05 ,
מערבון מיקצועי על שריף שצריך לשלוף רוצח מתוך עיירה,
שבה בולם הם בני בריתו. ג׳ון סטרג׳ס (דו קרב באו־קיי,
קוראל) ביים את קירק דאגלס ואנתוני קווין ()1959
של הקיום בין ספר יהודי לצורר
גרמני.

שלושה אל האושר
(לב, תל־אביב, יוגוסלביה)
-פרקליט, שניסה
לשדוד חנות בעזרת אקדח-צעצוע, משתחרר
אחרי שלוש שנים מן הכלא. הוא יוצא לחפש
את זוגתו-לשעבר, אשר הסתדרה בינתיים עם
מאהב עשיר וחנות. תוך כדי ניסיונותיו להחזירה
אליו הוא נקלע לרומאן עם פועלת בבית-ח-
רושת לנעליים, המוכנה לעשות הכל למענו. ה פועלת
אוהבת אותו. הוא אוהב את אשתו״לש־עבר.
זו אוהבת את הנוחיות. משולש שלא יכול
להיות לו פיתרון מאושר.
ראיקו גרליץ׳ ,מן הבולטים בבימאי יוגוסלביה,
מנסה כאן לרקוד על שתי חתונות בעת
בעונה אחת. ראשית, הצד הרומנטי, והוא דווקא
זה שעובד טוב יותר. אותו להט ים־תיכוני,
שאפשר היה כבר לפגוש בסרטים יוגוסלביים
אחרים, חוזר שוב, ובעזרת שחקנים כמו מיקי
מאנוילוביץ׳ ומירה פורלן (מסע העסקים של
אבא) ,זה עובד לגמרי לא רע. לפי גירסת גרליץ׳,
כל אדם מקבל את מה שהוא לא רוצה, וצריך

תל־אביב: מיכתב מאשה א ד
מונית, בנלל המילחמה ההיא, פלה
הכובש, ארבע ההרפתקות של
רנט ומיראבל, ם׳ הפליל את רנלר
רביט? הדיקטטור הנחל, רטרוספקטיבה
— פ״ר פאולו פאזוליד.
יחסים מסוכנים, איש הנשם.
.חיפה: מ׳ הפליל את רנלר רביטד ירושלים: שדוח החיטה האדומים,
פלה הכובש. ארבע ה הד
פתקות של רנט נמיראבל, מי הפדל
את רולר רביטל הדיקטטנר הגדיל.

פלה הכובש (סוסי־און,
דנמרק) — עובד־אדמה שוודי
ובנו נמלטים ממולדתם העניה ומחפשים
עתיד ורוד יותר בדנמרק
השכנה. קדרות החיים מוארת בחום
האנושי של הדמויות ובאהבה שיש
לבימאי בילי אוגוסט אליהן. עם
מאכס פון סירוב (אוסקר הסרט
הזר).
איש הגשם (שחף.
מוצג נם ביחשלים ובחיפה, א ד
צוודהברית) — אלוף האוסקרים
של השנה. דאסטין הופמן הוא או־טיסט
היורש שלושה מיליון דולר,
וטום קרה הוא אחיו, המבקש לגזול
ממנו את הירושה. בארי לוינסון
ביים במיומנות רבה.

מי הפליל את רו־ג׳ר
הביט? (חן, מ1צנ נם בחיפה

פורלן ומאנוילוביץ: מורסה קיימת
להשלים עם הפשרה שהיא טובה מלא כלום.
אולם מעבר לרומנטיקה, יש כאן גם ביקורת
חברתית, וזו כבר כפויה למדי. הגיבור חייב
להיות פרקליט מובטל, ללמד על האבטלה בחוגי
האינטלקטואלים. הניגוד בין החור המעופש
שבו חיות פועלות בבית־החרושת, לבין המרחבים,
שיכולה פילגש של פוליטיקאי להרשות
לעצמה, זועק, וכן בולט עיוות־הצדק, שנעשה
למי שאינו קרוב לצלחת. גרליץ׳ שם את האצבע
על מורסה קיימת, אך שאינה שייכת לכאן.

ובירנשלים) — כל יצורי הוליווד
המצויירים הוחרדו משלוותם, כדי
לשרת את המותחן המדגים את
החלום האמריקאי הקולנועי בשלמותו,
אין חיץ בין אמת לדימיון
ויצור מצוייר אינו ממשי פחות
מיצור חי. בוב הוסקינס אדיר בהתחשב
בעובדה שהצטלם בדיאלוגים
עם ״מסך כחול״ ,בוב זמקיס נהנה
מגיבוי מלא של שפילברג וממיק־צוענות
עילאית של צוות מאיירים
מופלא, שזכאי גם זכאי לאוסקר
שקיבל.

ארבע הרפתקות
שלרנטומיראבל(לב,מ1צננם
בחיפה, צרפת) — אריק רוהמו<
צעיר מתמיד, בארבעה סיפורים
קצרים ומבריקים על שתי נערות,
אחת עירונית ואחת כפרית, המלמדות
זו את זו פרקי־מוסר ומינהגי־חיים.

הדור
השני, ולעמוד מקרוב על
שורשי המוסיקה והמילים של
שניים מן הפופולריים בכוכבי הזמר
העברי, יהודה פוליקר ויעקב
גלעד, מוזמן לחוות את התעודון
המוסיקלי הזה, שהתקבל להצגה
בפסטיבל ברלין.

אהבה ממבט שלישי
(תכלת, ארצות־הברית, מוצג
נם בירושלים נבחיפה) — מנכת
הירח הופכת למוכת הרינג כבוש,
בדמותה החביבה של איימי איר־ווינג
ועם רייזל בוז׳יק הקשישה
בתפקיד הסבתא היהודיה הניצחית.
כימאית: ג׳ואן מיקלין (הסטר
סטריט) סילבר.
* * הנאשמים (בן־יהנדה,
מוצנ נם בירושלים ובחיפה) —
צעירה הנאנסת על־ידי ביריונים
מבקשת את ניקמתה וזוכה בה,
והצופים הנלהבים במעשה הנבזי
נידונים גם הם למאסר. ג׳ודי
פוסטר קיבלה את האוסקר בזכות
מישחקה המצויין.
עדנה פיינ דו ₪

גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם 11

הדברים הקטנים ששים את החיי

זהו, נגמרו החגים, ברוך השם. יהיה עכשיו
שקט ממש עד לראש השנה. טוב, ל״ג בעומר
זה חג רק למתחתנים ושבועות זה החג של
עוגות־הגבינה. החיים שלנו יפסיקו להיות
חגיגיים עד ספטמבר ו ...גס זו חגיגה של

מה שאני לא מבינה זה, למה כל יום מנד1
ציאים איזה קרם־שיזוף, שאם אתה מורח אותו1
טוב־טוב על הגוף, אתה כמעט לא משתזף. עד י
עכשיו היה קרם־שיזוף דוחה שמש מיספר | ,15
,20 ,18 ואף ,30 ועכשיו כבר יש אזלטרשל
34 של ד״ר פישר, במיוחד למי שיש להם יחס |
אמביוולנטי לשמש, כלומר יחס של אהבה־>
שינאה.
תהנו לכם.

ביום העצמאות ניצח ערוץ 2את הטלוויזיה
הישראלית בגדול. ערב להקת הנח״ל
לדורותיה, ששודר בערוץ השני, היה פנינת
יום העצמאות. כן, אף יותר טוב מהסרט הדבילי
ד״ר נו ואף יותר מחירון התנך.
מי שאמר, שמטאטא חדש מטאטא טוב
יותר, ידע, כנראה, על מה הוא מדבר. כבר
שמעתי שיש מיסחר בקלטת של ערב להקות
הנח״ל. לא, החלק שכולם התקוטטו עם גנרי
לא הוכנס לשידור. חבל.
אגב, כל פעם מפליא אותי מחדש, איך
ילדים, שגדלים בבית שלי, לא מסוגלים
להצטרף בשירה ל״יודע חקלאי פיקח, והוא
הנחיל זאת לצבא, שאת הזן יש לשבח ולהטיב
בהרכבה״ .ואפילו ״תנו לשמש לעלות, לבוקר
להפציר״ ,נשמע להם כמו שיר מתוך ההגדה
של פסח. תחת זאת הם יודעים את המילים
של שירי מדונה.
אותי זה מעצבן — מה אני יכולה לעשות?
חברת מטע משווקת עכשיו בארץ קפה
פילטר מסוג סאס, תוצרת בלגית. מי שהיה
פעם בבלגיה ושתה שם קפה, יודע שהבלגים
מבינים בקפה. לי, באופן אישי, יש עכשיו
משבר אמיתי בנושא זה. מצד אחד, נס־קפה
עלית, שנפשי קשורה בו כבר 20 שנה, ומצד
שני, הקפה הבלגי הזה, שגורם לי תענוג עם
כל לגימה. פתרתי את הבעייה, כמו שאני
פותרת את כל הבעיות — בפשרה. בבוקר
ובערב סאס, במשך היום עלית. ככה אני גם
לא יורקת לבור שממנו שתיתי כל חיי, ומצד
שני אני גם הולכת עם הזמן.

ממש לא ברור איך הגיע לביתנו עיתון
כלכלי בשם מבט. נשבעת שלא אני הבאתי
אותו. הגיע — נו, אז אין ברירה, דיפדפתי בו
קצת. אבל לפני שהספקתי להירדם או להתעצבן
— שני דברים שידיעות כלכליות
גורמות לי — מצאתי את הידיעה הבאה:

הילדה המפרסמת את האי קאפרי
״על טעם וליה...״
מיפעל נעלי־הפלסטיק זיועית הוציא לשוק
סידרת סנדלי־פלסטיק בעלי ריח לילדים. סנדלים
ורודים מפיצים ריח תות, סנדלים ירוקים
בריח תפוח וסנדלים צהובים בריח לימון.
או מייד החלטתי להעביר לבת אחי —
הילדה היחידה במישפחה — זוג סנדלים
בריח לימון. אבל עד שאני מעבירה משהו
ליעדו, קודם כל הוא צריך להיות במכונית
שלנו, שנראית כמו מחסן, במשך שבוע לפחות.
ובמשך
השבוע הזה גם שני הילדים שלי
נכנסים לאוטו, והם פותחים כל דבר כדי
לראות איך הוא נראה מבפנים. אז הם פתחו׳
את שקית־הניילון של סנדלי הריח, כדי
להיווכח שאינני משקרת להם בעניין הריח.
מאז שפתחו את השקית נתמלאה המכונית
בריח לימון נהדר, תחת הריח הרגיל של
המכונית, שמזכיר בית־חרושת לסיגריות.
אני לא יודעת אם יש לכם ילדות שרוצות
סנדלים בעלי ריח, אבל אם יש לכם מכונית
ספוגת ריח סיגריות, אז מה הבעייה לקנות זוג
סנדלים ב־ 15 שקלים במקום בושם יקר?

האינפלציה בפרו
ס/ס300׳ 4בשנה!
סאת אהוד לוע, סופר״&גמ״ שיעור אפריל בחודש האינפלציה כפרו חגיע ל־48.6
אחוזים בחודש אחד. בחישוב
שנתי מדובר באינפלציה שנתית
של 4,300 אחוזים.
לדעת מומחים האינפלציה

בפרו תמשיך לגדול ני הממשלה
אינה מסוגלת לבלום את התהליכים
האינפלציוניים.
במידה והמגמות האינפלציוניות
ימשכו כך, שיעור האינפלציה
עד לסוף השנה יגיע ל*
9,000 אחוזים לשנה,

התקנה עיסקה עו
הזמנת ן
הצרכן, א
אי, עבוד
כתם.
מנהל ו
רד התעז
שרגאי? ,
הגנת הנו החדשה הגנת הצו

הידיעה בעיתון ״מבט״ ()4.5.1989
״אצלו! המצב לא רע...״
תיכף ומייד הבנתי מזה שמצבנו הכלכלי
תשמעו משהו. אם למשל אתם מגלים
הוא ממש לא רע. כמה האינפלציה אצלנו, פתאום, שבועיים לפני שאתם רוצים לנסוע
משהו כמו 40־ 50 אחוזים? נפלא — לא?
ליוגוסלביה, שפג תוקפו של הדרכון שלכם,
מה אתם עושים? רוצים להתאבד, נכון? בטח
תורה רבה נכון. כי הרי ידוע לכל אזרח ישראלי שהתור
לקוראה גילה בליכפלד
בקופת־חולים של ההסתדרות זה מישחק ילעבור
המיכתב המעודד.
דים לעומת התור של מי שרוצים דרכון.
אז מה עושים? בתל־אביב יש שני מקומות
הקורא איתן לבנשטיין כותב לי שהוא שם
לב שאני משתגעת על תמונות של ילדים כאלה, אחד בקסטל והשני במינרדשלום. אז י
וילדות, ולכן הוא שולח לי תמונה של ילדה קמים ב־ 6בבוקר, מתרחצים, מתלבשים, שו(לפי
טעמו) .הילדה הזאת, כותב לי לבנש־ תים קפה, מקללים את החיים ואת מה שמצפה
סיין, מפרסמת את האי קאפרי, כשהיא,לבו לנו ויוצאים לקסטל! מרחוק רואים שכל מה
שחשבנו זה כלום. מגיעים לתור, קצת
שה׳ בביגרי בנט1ן.
תודה לך, מר לבנשטיין, אני מקווה שזה דוחפים, קצת מתעצבנים ו״מקבלים מיספר.
לא מפריע לאשתך שאתה אוהב ילדות כאלו. המיספר שלי היה .108 שאלתי מומחים מתי,

לפי דעתם, ייכנס מיספר 108 לפקיד הממונה
על החופשה שלי. אמרו לי שלפני 12 אין לי
מה לבוא.
ואז, מרוב יאוש, פתאום באה ההברקה. מונית!
קח אותי לנויגדדשלום. שם, במינדד

לא מזמן כתבתי איזה מתכון של ממתקים>,
וציינתי שצריך לשים אותו ב ...רציתי לכתוב )
במאנז׳טים, אבל נזכרתי שבעברית קוראים)
לזה ״עטרות נייר״ ,וכך כתבתי.
נו, אז קיבלתי איזה פרס מהאקדמיה)
ללשון העברית? שום פרס, רק מיכתב תלונה) .
למה תלונה? כי הם חושבים שצריך להגיד)
״סלסלות נייר״ ולא ״עטרות נייר״ .אוף, איזו(
שפה.
אגב, האקדמיה גם שלחה לי דף, ובו עור)
כמה פנינים למשל: איך אומרים בעברית?
פרלינים, אתם יודעים? אומרים מוליה! ואיך ;
אומרים כלי להגשת דגים? נונית! ואיך אומי5
רים ארומה(טעם וריח)? בסומת!
איך אומר מאיר אריאל בשירו החדש?)
עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

קודם כל תסתכלו על הצילום הזה.

דוגמניות צמרת או סתם בחורות?
״איפה הן הבח1ר!ת ההן...״
שלים, אצל הפקיר של המיספרים, לא היה
מה אתם רואים? תשע בחורות. איזה בחת
תור, ומייד קיבלתי מס׳ .50 כמה זמן? אני רות? סתם. חוץ מהבלונדית בעלת השיער;
הארוך, תודו שאף אחת מהן זה לא משהו׳
שואלת אותו. בערך שעה, שעה־וחצי, הוא
בשביל להתעלף. ומה הן לובשות? בגדים[.
עונה.
איזה בגדים? כאלה שלובשים ברחוב ריינס),
במשך שעה וחצי שתיתי קפה ועשיתי
רחוק מדיזנגוף, נכון? תסתכלו שוב בתמונה(.
תמונות־רצח והסתכלתי על חלונות־ראווה.
נכון שהשתיים המרכזיות נראות כמו מד־)
אחר כך עליתי לקומה — 14 אפשר לקנות
שם קפה וכריך, שתיתי עוד קפה, קראתי קצת
ריכות של בני עקיבא?
עיתון, ואז הגיע תורי.
אז עכשיו תשמעו. אלה הן תשע דוגמץ
אולי אתם יכולים לזרז קצת את קבלת
ניות־צמרת פריסאיות של בית־האופנה
הדרכון, כי אני רוצה לנסוע בעוד שבועיים?
הנודע לואי פרו, שהיו כאן בשבוע שעבר, נ
אין בעייה, אמרה לי הפקירה. תקבלי את
להציג לפנינו את האופנה העילית של עין
הדרכון שלך.
האורות. אני ראיתי אותן בעין בלתי־מזויינת[
זה קרה ביום שלישי. ביום ראשון שאחריו
כשבאתי לאכול במיסעדה הצרפתית לה־[
הגיע הדרכון החדש שלי לביתי בדואר רשום.
חלה נ׳פה, שהיא המיסעדה הכי יפה1בארץ)
הייתם מאמינים דבר כזה? המשיח — אני
(באחריות) ,אבל על זה בפעם אחרת.
אומרת לכם — המשיח מתקרב כל הזמן.
עם היד על הלב, הבחורות שלנו בדיזנגוף
או בפינת הירקון־ירמיהו לא יותר יפות וגז•

עיות
מהפריסאיות האלו?
אתם מכירים את מי ששמים שלוש כפיות־דרך
אגב, במיוחד הסתכלתי בזמן הארוח
סוכר בתה שלהם, ואחר כך לא בוחשים, כי הם
על הכמות שהן אוכלות, השדופות האלה. מון
לא אוהבים מתוק? בדיוק אותו הדבר קורה
זה אוכלות? כמו פועל־בניין רעב, וזה שוק
בזמן האחרון עם השיזוף בשפת־הים. לא שאני
מוכיח שאני צודקת כשאני אומרת שהשומן;
מבינה למה בן־אדם רוצה לשכב שלוש שעות
זה לא מהאוכל. זה מאלוהים.
תחת השמש הלוהטת ממעל, החול המדגדג
אגב, מיסעדת לודרזלה נ׳פה
מתחת, כשמסביב רעש של ילדים, מטקות,
בקומה השנייה של גלריה 13 וחצי ביפו, ובק
טרנזיסטורים ואמהות היסטריות.
בתות יש להם מיזנון פתוח. אם אתם עוברים
אבל מי שאוהב להישרף ובסוף להיראות,
בסביבה, תיכנסו לאכול, או לפחות לראוח
אחרי עינויים רבי כמו תימני־חיוור, זו הבע־
(המשך בעמוד ) 34
ייה שלו. שיהנד-

דגיאלד, יטמי 25

האופנה
האחרונה -
מסיבות מנגל
מהלומות מילוליות
במסיבה

קולנועית
רחוקים מהציביריזציה
אחרי אסופת המסיבות במועדונים
העכשוויים של תל־אביב זה
ממש כבר התבקש מאליו שמישהו
יארגן מסיבת־חוף וקומזיץ. הסנונית
הראשונה, שבישרה את עידן
מסיבות־המנגל, היתה המסיבה לסיום
צילומי הסרט ׳וסליה, איך זה
קרהד על פי סיפרו של הסופר
ישראל וייסלר, המכונה פוצ׳ו.
אז ממש כמו פעם, התאספו כל
המקורבים על חוף ימה של תל־

! ! 1ךוך *11 הסופר ישראל וייסלר, מחבר
#1 111 1 #סיפרי-ילדים, וסיפרי הווי
פלמ״חי של טרום־מדינה, יוצא במחול עליז עם

ן | 1י שרון מוהר(במרכז) ,בתו של עלי מוהר, בחב־
#111 רת שניים משחקני הסרט, דב נבון(מימין),
הנחשב כבר שחקן מיקצועי ומשה פרטטר (משמאל) ,בן ה.24-

שתיים משחקניות הסרט, עליזה אברג׳יל(מימין)
בת ה־ ,22 יוצאת להקת־הנח״ל, וחני רוזנטל בת
ה־ ,24 כותבת תסריטים וצלמת במיקצועה.

ר ך 11 1יוסי כרמון, צביקה קורמן בן ה־ ,28 בוגר סמינר
#111 |_ 1 1 1הקיבוצים, שהופיע כבר במיספר סרטים, היה
הרוח החיה במסיבה, ובקולו הרעים וחילק הוראות הומוריטטיות.

מיליון דולו ״ד;,״

לנערת״הזוהר־לשעבר ברכה שוורן

ברוך, במרחק יריקה מהזונות, וחגגו
על חומוס, בירה וסטייקים. אך
כדי שלא יחושו רחוקים מדי מהציביליזציה
התקינו באוהל המאולתר
מכשירי־וידיאו, כדי שהחוגגים יוכלו
לצפות במעלליהם של השחקנים
במהלך הצילומים.

ך 1ךךך 1חני רוזנטל, עתי־
1 1 ^ 1.1רת הכישרונות,
העוסקת בבימוי קולנוע, בכתיבת
תסריטים ובצילומים.

ןדךי | ך ך 1ק פרי כפרי (משמאל) ,מלהקת״הטרטים
1 1 1 ^ 11/11 עם ידידתה הטובה איריס טאוסיג.
דיצה הבס (בצילום מימין) ,אשת״החברה ואחת הנשים
האלגנטיו הבס נהנו
שורת וש>

ח ב רי ם
שרחב רי ם
מלכת התצוגות ומופעי־האופנה
שלווה בן־גל ערכה מסיבה למקורביה
מעולם האופנה, אבל לא
שכחה גם כמה חברים אישיים, כמו
אהוד קינמון, ראש עיריית בתים,
נעמי שדמי, מי שהיתה
יושבת ראש אגודת עם יפה עם
אחד, ואחרים. אך מרבית החוגגים
נמנו על גילאי ה־.20
בתוך ההמון של היפים והיפות
הללו הסתובב עלם חמודות שהס־ריט
את מהלך המסיבה, ובשעת
לילה מאוחרת, כשהתפזרו מרבית
האורחים, הוקרנה המסיבה לקול
צחוקם של הצופים שראו את עצמם
ואת חבריהם מככבים בסרט.
ומי כיכב? הדוגמניות מיב־

אלה בדקו, סימונה גוזמן,
סמדר גנזי, דגנית כהו, שירלי
בן־מרדכי, מריולן סיין
ואחרות, אן את ההצגה גנבה, כמו

אשת־החברה הנוצצת מיכל
בקר, בלבוש חושפני.

1לה בדקו, בת
רימיון מפתיע
1זבקת את בן־

ןעךן 1רקדנית־הבטן כוכב פרי בשימלת ערב המכסה
| 111111/1טפח, אן חושפת שניים. השחקן, וכעת גם זמר, דן
תורן(בצילום למטה) עם אשתו-לעתיד, הדוגמנית סמדר גנזי.

זוגה, יוסי הלר. מיכאלה ברקו מתגוררת לצורבי עבוד תה
בארצות״הברית וחברה הלר לומד בגרמניה. אביו
הוא הנציג הישראלי של חברת״ענק מגרמניה.

רי מי ח
ו מ צי או ת

גולם, באה לאירוע בחברת בנה וכלתה.
ותשומת־הלב שעוררה אצל אנשי־התיק־עימם
פעולה. בעלה הוא ממממני הסרט.

לפעמים הבית עצמו משאיר
רושם רב יותר מאשר המסיבה הנערכת
בו. ביום השישי האחרון חגגו
אוהבי קולנוע וידידיהם את סיום
צילומי הסרט המיועד של הכימאי
דני וקסמן. המסיבה נערכה בביתו
של אחד ממפיקי הסרט, הקבלן
אנריקה רוטנברג, בהרצליה
פיתוח. הכניסה לחווילה של מיש־פחת
רוטנברג היא אמנם צנועה,
אך הגן הגדול, המידשאות ובריכת־השחיה
מרשימים ביותר.
הסרט, שמיסטיקה ומציאות מתערבבים
בו יחדיו, העלה את הדוגמנית
רונית אלקבץ למדרגה
גבוהה יותר מאשר עוד דוגמנית
צילום ומסלול. כיאה לכוכבת במעמדה
החדש היא הגיעה רק בשעת
לילה מאוחרת, אך עד לבואה ניתן
היה ליהנות מריקודים בחברתם של
אנשי ההסרטה. במירפסת התחתונה
החליפו אנשי קולנוע ותיק־שורת
ביקורות ומהלומות מילוליות,
ומי שאזרו כוח ירדו למידש־אות
והשקיפו על המסיבה מרחוק.

ך 1\ 114| 1ר ח (משמאל) דני וקסמן,
1 1 1 ^ 1 1\ / 1 . 1בימאי הסרט ״המיועד״
שיוצג בקרוב בבתי-הקולנוע, בשיחת רעים עם

הצלם צבי שיסל (מימין) .במסיבה נכח גם רוני
אקרמן, בעל חברת הפקות ואבי בנה של אשת־הקולנוע,
לבנה חכים יוצרת הסרט ״חבצלת״.

כתב: זוהר אוהליאב. צירם: אלי דסה

_ ״לא הייתי״ _ י
(המשך מעמוד )18

גילי הרג את
חברו. כווי נפלט.
איוו זה יכול
היוז לקוות?

• לניו־יורק יש גם משמעות
אישית עכוו־ד?
אוהו! אני נולדתי ב־ 1931 בניו־ג׳רסי
— 10ק״מ מניו־יורק. גדלתי
שם. כשהייתי ילד, הייתי מגיע
הרבה לניו־יורק. כל חוויות הילדות,
הנעורים שלי, קשורות לניו־יורק,
כלי ההתנסויות ...אני מרגיש
כאילו שבתי הביתה.

• כשמגיעים במפתיע
כל-כך למעלה, פוחדים מההמשך?

נחנו,
החבר׳ה, חושבים
שגילי פחח. בעיקר אחרי
הסיפור עם אבי סספורטס ואילן
סעדון. לכן הלך עם מחסנית בנשק.

אני לא פוחד. תמיד חשבתי
שאם אהיה סוב, אם אצטיין — ישתמשו
בשרותי. אני לא מבזבז זמן
על לפחד.

• אז על מה כן?
איתן(ז״ל) וגילי בין חבריהם
.נילי הציל ונילי נם הוו...־

לחוצים על
אב־שכול ועקנין
חימק־מוות

הצעירה, טלי.
האחים אומרים שאיתן היה
העליז מכולם. כמעט אפשר להגיד
שכל רמת־גן היו חברים שלו. הוא
גם היה בן מסור להוריו. אחרי שנה
בצבא שוחרר כרי שיוכל לעזור
לאביו, עובד־עירייה. לשאת מילו
הפרנסה.
בני־מישפחת ועקנין אינם אני

״גילי צעק לאיתן מהרחוב
שייצא החוצה. איתן יצא, וכהרגלו,
רץ לקראת גילי ורצה לקפוץ עליו
בחיבוק. אני יצאתי אחריו.
״גילי אמר לאיתן, :תיזהר, אני
עם נשק ׳:אבל אז בדיוק נפלט
כדור. איתן דל הספיק להגיד
לגילי, :מה, אתה ילד מפגר?״׳
גילי לוי, חייל בחיל־התותחנים,
יצא מהצבא ל״אפטר״ של שלוש
שעות. בדרכו לבית הוריו עבר
להגיד שלום לאיתן ועקנין, חברו
הטוב מילדות.
חיבוק השימחה בין השניים הפך
לחיבוק־מוות.

שים דתיים, אך את מיצוות השי־בעה
הם מקפידים למלא כדת
וכדין. יושבים על הריצפה, דש־

החולצה קרוע, ואינם מצטלמים.
מזל, אמו שלאיתן, חושבת ש־אולי
בכל זאת הכל בא מאלוהים.

אי1 !8ומ־,נין

אייחייניי ן

דני, נ ח לי אי:
המחלקה שלי חיפשה את אילן סעדון. זה
היה סיוט. הולכים בשורה ארוכה, ברווחים
של שני מטר זה מזה, וסורקים שטחים
עצומים.
אחר״כן דיברנו על־כך הרבה מאוד. זה
מעורר הרבה ויכוחים. כולם פוחדים. גם
הטגל.אצל טירונים יש מישמעת מאוד חזקה.
הם פוחדים לחרוג מההוראות. טירון לא יעז
ללכת עם מחסנית במצב הכנס. לטירונים גם
אטור לנסוע בטרמפים, אבל לפעמים אין
ברירה, כי לא לכל מקום מגיע אוטובוס.
חיילים שהיו בלבנון או בשטחים מרגישים
^ ^ןיש להם ניסיון, ל כ ^ סומ ^ ה ^ הכל ^ ם

נ 28 -

• כשקיבלת את תפקידך
הנוכחי, ניסחת לעצמך ממרה?
הייתי
רוצה לתרום למאמצי־השלום
במיסגרת האו״ם. אני יודע
שזה יישמע נדוש, אבל הייתי רוצה
לתרום ללוחמה בסמים, לזכויות-
האדם. ברור שיש לי עניין מיוחד
בנעשה במיזרח־התיכון ובאמריקה־הלטינית.

מאז ש״עלית כיתה״,
הרגשת בשינויים ביחס כלפיך?
אני
אישית שונא ״ביג־שוטס״
(אנשים חשובים) .בעצם, עוד לא
מכירים אותי בניו־יורק. אני חדש.
טרם הספקתי להופיע בתדירות
בטלוויזיה. הכל טרי. בישראל נהגנו,
אשתי ואני, להתחמק מאנשי-
הביטחון ולנסוע ברחבי הארץ במכונית
קטנה, לטייל. התגעגענו
לבריחות האלה. לא תמיד זיהו אותנו
בכבישים, וגם אם כן — נהגו
בידידות. בניו־יורק — אני עדיין
חדש, לא מוכר. אני הולך לי ברחוב
חופשי, נהנה להתבונן, מאושר מה־פרטיות,
נזכר בחוויות שקרו לי
כאן כשהייתי ילד.

• וכשהיית ילד, מה
רצית להיות כשתהיה גדול?
גיסה להתאגד
^ ודיו של איתן ז״ל התגרשו
( 1לפני שנה. עכשיו התאחדו
לשבוע ימים. שבוע שאחריו כל
אחד מהם ישא לבדו, עד יומו
האחרון, את כאב אובדן בנם.
הם יושבים על מיזרון בלוי,
וביניהם בנם הבכור, אבי, ובתם

אני משוגע על צלילה — את
חייבת לבוא איתי פעם. כישראל
עסקתי בכך רבות. עכשיו אצטרר
להרחיק לאיים הקאריביים. חוץ
מזה יש לי שיגעון לארכיאולוגיה.

כמו ילדים רבים — חייל, כבאי.
זה לא קרה. כשהגעתי לאוניברסיטה,
התחלתי להתעניין במדי־ניות־חוץ.
עברתי את הבחינה ב־
1953 בהצלחה. אז נאלצתי לדחות
את המשך הלימודים בחמש וחצי
שנים, מפני שגוייסתי לחיל־הים.
על כל פנים, הדרך לדיפלומטיה
לא היתה קצרה.

חבריו של איתן ליד בית ועקנין ברמת־גן
,כנראה הוא פחד מערבים!׳
לחרוג מההוראות וללכת עם מחסנית במצ
הכנס.
על״פי ההוראות מותר ללכת עם מחסניו
בהכנס רק בשטחים. הם חורגים מההוראה
ועומדים כך גם בטרמפיאדות.
זה כמו המיקרה עם הקצין מקיבוץ רמות
מנשה, שנהרג מפני שהלן בלילה בשביל מסו
כן ליד נחל. היה לו הרבה ניסיון בניווטים
לכן חשב שלו זה לא יקרה.
כשמוציאים מחסנית, צריך לכוון את הנשל
בזווית של 60 מעלות, למשוך את ידיתי
הדריכה פעמיים אחורה, להסתכל בחלון, ורז
אחר״כך לשחרר את ידית הדריכה, כלומו
לנקור, ומיד לנצור את הנשק.
כדי שייפלט כדור, צריך לעשות הרבו
טעויות!^

• ולולא היית דיפלומט?
היא משתגעת מהמחשבה שרק
לפני שנה וחצי הציל גילי את חייו
של איתן, בנה. .
איתן וגילי יצאו אז לטיול־אופנועים.
איתן נהג בפזיזות כדי
להשוויץ, וגלגל אחד התרומם באוויר.
הוא התהפך, וחייו ניצלו רק
בזכות ההנשמה שגילי עשה לו.
״הרופאים אמרו שמצבו היה
קריטי, וללא העזרה הראשונה
שקיבל אז מגילי, היה מת. גילי
הציל וגילי גם הרג.״
היא לא מאשימה, חס וחלילה,
את גילי. הם היו חברים הכי־טובים.
היא גם יודעת שפליטת־הכדור
הבודדת הרסה את שתי המישפ־

גלית בד
(המשך בעמוד )46

אני דווקא מאור שמח להיות
דיפלומט — לנסוע ברחבי העולם,
להכיר אנשים, להתקדם ...בעצם,
יכולתי להיות גם סוכן־נסיעות,
אבל אני מתלוצץ. אני מאוד מתעניין
בארכיאולוגיה. באמת, לא
בשביל שיכתבו שיש לי תחביב.
יכולת להבחין מתקופת שרותי
בישראל שלא ממש איכפת לי מה
חושבים ומה כותבים. כן, ולמי
משווים ...אבל אני מרגיש טוב עם
העובדה שאני דיפלומט.

• נסה לנסח במישפט
אחד כלבד: מהו דיפלומט?
במישפט אחד? דיפלומט? זוהי
אחריות עצומה בלייצג את ארצו,
לעזור לאנשים ולקדם את סדי•
ניות״החוץ של שולחי!־.
העולם הזרז 2698

בערב ״.כך היא תבין שאת ״רוע הגזירה״ —
יציאת ההורים מהבית — היא לא יכולה
לשנות, אבל אופן היציאה תלוי רק בהחלטה
שלה, וזה יחזק אותה- .
הילדה, מסיבות שאינן ידועות לנו,
החליטה לנסות לשלוט בתוכניות של ההורים.
ההצעה החינוכית באה לאפשר לה
חווייה, שתלמד אותה עיקרון אשר יהיה בעל-
חשיבות לכל ימי חייה: אינך יכול לשלוט
בזולת, אבל יש לך מיבחר אפשרויות באשר
לשאלה איך תתנהג אתה עצמר בתנאים
הנתונים. ובזה, דווקא, יש לך שליטה.
ובניסוח אחר לגמרי: לא חשוב מה קורה
לך, חשוב מה אתה עושה עם זה.

האב יכול לבחור: האם הגבול הוא ״אינני
מקבל רעש בכלל״ ,או :״אינני מקבל רעש
בזמן שאני צופה בטלוויזיה״.
את הגבולות שלנו אנחנו צריכים לשמור
בעצמנו. אין כל״טעם להטיל את המשימה
הזאת על הזולת בכלל, ועל הילדים בפרט.
באופן פרדוכסלי ההורה הדואג לאינטרסים
שלו משיג אפקט חינוכי חזק יותר,
מההורה המנסה לחנך.
הורה הרוצה ״לחנך״ היה נשאר בחדר
וממשיך בהתמדה לצרוח על הילדים :״תפסיקו
כבר להרעיש, אני לא שומע כלום״.
להטיף להם מוסר ולבסוף להעניש אותם.
מה שהילדים היו לומדים מזה היה שאם
רוצים להסיח את דעתו של אבא מהטלוויזיה
ולגרום לו להתמקד בהם, כדאי להם לעשות

הכי מומלצת על־ידי פסיכולוג הילדים, ואף־
על־פי־כן אין ברירה אלא לעשותו. במיקרה
כזה לא צריך לדאוג יותר מדי, מפני ששום
פעולה בודדת של ההורים איננה מהווה גורם
בעל השפעה מרכזית על התפתחות הילד, זו
נקבעת על־ידי התהליך המתמשך של יחסי־הגומלין
בין הילד להוריו.
בקשר לנסיעה שלכם 10 ,חודשים הוא
הגיל שבו נמצא תהליך ההתקשרות של,הבת
שלכם אל אנשים מסויימים — שאותם היא
לומדת להבדיל מזרים — בעיצומו.
לכן לא כדאי להשאיר אותה פתאום עם
אנשים זרים, ובמיוחד רצוי שלא לשנות בעת
ובעונה אחת גם את האנשים וגם את המקום.
במילים אחרות: היא יכולה לנסוע לחו״ל
כשהיא נמצאת בחברת הוריה, היא יכולה

באו לבקש סליחה

ך* זמן האחרון, בכל פעם שאנחנו, ההו־
* 1רים, עוזבים את הבית בערב והבת שלנו
צריכה להישאר עם בייביסיטר, היא בוכה
וצורחת. היא נצמדת לשימלה שלי, ואני ממש
צריכה לקרוע אותה ממני בכוח. זה משאיר לי
טעם רע לכל אורר הערב.
היא מכירה את הבייביסיטר ואוהבת אותה
מאוד, ועד לא מזמן היתה נפרדת מאיתנו
ללא בעיות. עכשיו היא מלווה את יציאתנו
מהבית בבכי נורא, הכולל זרם של דמעות

ואף דולף. אני שומעת אותה עוד זמן רב אחרי
שהדלת נסגרת. אחר־כך, לדיברי הבייבי־סיטר,
היא נרגעת והולכת לישון בלי בעיות.
אמרנו לבתנו, שהיא בת 3וחצי, שמאוד
לא נעים לנו לעזוב כך את הבית, הסברנו לה
שאנחנו חוזרים יותר מאוחר, והיא יודעת
שאנחנו חוזרים. הבטחנו לה לבוא ולומר לה
כשנחזור, וכך עשינו. אבל כל זה לא עוזר.

תגובת זיוויח א ב רנ ע סון
• כדאי לומר לילדה כשהיא עור רגועה,
ועוד לפני שהבייביסיטר מגיעה הביתה,
שאתם עומדים לצאת באותו ערב. לומר לה:
״אנחנו יוצאים הערב, ורונית תבוא להיות
איתך, את יכולה לבחור אם את רוצה להיפרד
מאיתנו בצורה נעימה, או בבכי ״.וזהו. לא
כדאי לפתח את הנושא, וכדאי להשאיר את
ההחלטה כולה בידי הילדה, כשהנתונים
עומדים לפניה.
וכשמגיעה שעת היציאה, לצאת מהבית
ללא היסוס, גם אם היא החליטה לבכות.
למחרת בבוקר, כשהיא רגועה, אפשר
לומר לה :״נורא חבל שהחלטת לבכות אתמול

יש קשיים?
הורים הנתקלים גביגיות, שיש
להם קושי מסויים עם ילדיהם,
הסעמיינים להתייעץ, להעיר הערות,
לשתף, להציע, או לחלוק על
מה שגבתג בעמוד זה -מוזמנים
לכתוב למערכת ״העולם הזה״,
ת.ד ,136 .תל־אביב. אנחנו נענה
בשימחה.

ן• ש לנו שלושה ילדים: הגדול בן ,11
האמצעית בת 9והקטנה בת .4האווירה
בבית טובה. אי־אפשר להצביע על בעייה
ממשית עם הילדים. אבל אנחנו מתלבטים
לפעמים בשאלה איפה צריך להציב גבולות,
ואיפה לתת חופש.
במריבות כין הילדים החלטנו לא להתערב,
ומאז שאנחנו לא מתערבים המריבות
פחתו באופן משמעותי.
אנחנו גם משתדלים לא להנחית עליהם
הוראות ולא לומר להם מה הם צריכים לעשות.
למשל,
השבוע צפיתי בטלוויזיה והם היו
לידי בסלון. אחד מהם התחיל לעשות רעש
נורא, והשניים האחרים הצטרפו אליו, עד

שאי־אפשר היה לשמוע את הטלוויזיה. לא
התייחסתי לשאלה מי התחיל בהפרעה, אלא
אמרתי :״אתם מפריעים לי, אני הולד לחדר
אחר לראות טלוויזיה״.
הלכתי, ואחרי 10 דקות הגיעה הבת
הקטנה בשליחות לבקש סליחה. אמרתי שאני
בכלל לא כועס, ובאמת לא כעסתי.
אני יודע שבתקופה קודמת התגובה
המיידית שלי היתה לשלוח כל אחד מהם
לחדר שלו. עכשיו אני מבין שמוטב שאחליט
מה אני עושה במצב נתון, ולא מה הם צריכים
לעשות. אני בטוח שאילו הייתי שולח אותם
לחדרים, הקטנה לא היתה באה לבקש סליחה.
המעשה שלי הדהים אותם, וגרם להם
לחשוב על מה שקרה. אחרי שהקטנה ביקשה
סליחה, ירדתי למטה והמשכתי לראות שם
טלוויזיה בשקט מוחלט, למרות שהם המשיכו
להיות בסביבה.

תגובת?!!דו אברמסון
• האב מתנהג על־פי העיקרון: אל תאמר
לאחרים מה לעשות ומה לא. תחליט מה אתה
עצמך עושה, תודיע ותבצע. מאחורי זה
מסתתר כבוד לזולת (הילדים) ורצון לשמור
על יחסים טובים. האם זהו חוסר־גבולות? לא.
חוסר־גבולות היה אילו האב נשאך במקומו
וניסה לשמוע את הטלוויזיה, או שהיה
מסתפק בקריאת התרגום, או שהיה מכבה את
הטלוויזיה ומוותר על התוכנית. אבל כאן היו
גבולות ברורים.
האב כאילו אמר :״אני לא נמצא בחברתכם
כשאתם מקימים רעש גדול ״.את הגבול הזה
לא יוכלו הילדים לעבור, מפני שהדבר תלוי
באב. כל מה שעליו לעשות הוא לצאת מן
החדר בעיקביות, כל אימת שהילדים עושים
רעש בזמן צפייה בטלוויזיה.

רעש. בעוד שהילדים של האב שדאג לעצמו
הבינו שהרעש מפריע לאבא.

רוצים לנסוע
^ ש לנו ילדה בת 10 חודשים ואנחנו
עומדים לנסוע לשבועיים לחו״ל. יש לפנינו
כמה אפשרויות: ששנינו ניסע לבד, בלעדיה,
שבעלי יסע לבדו, או שאני אסע לבד.
הילדה מעולם לא ישנה מחוץ לבית. אין
אפשרות להביא מישהו לגור איתה ואני
חוששת להשאיר אותה תקופה כל־כך ארוכה
בלעדי במקום אחר. האם היעדרות ארוכה של
ההורים, ובעיקר שלי, מן הילדה עלולה
לערער אותה, להזיק לה? האם יש פרק זמן
סביר להיעדרות?

תגובת ז׳וו־ת אברמסוו
• קשה מאוד להשיב על השאלה באופן
כללי, מפני שהתשובה תלוייה בהמון גורמים.
נתחיל מזה שלא תמיד אפשר לכוון את
החיים על־פי הילדים, ולפעמים צריכים
ההורים לעשות משהו שהוא לא בדיוק פעולה

להישאר בבית עם אנשים המוכרים לה
במידת־מה. אבל לא רצוי להוציא אותה
מסביבתה הקבועה ולשים אותה בחברת אנשים
זרים.
המידה שבה יפגע, או לא יפגע, בה מצב
כזה, תלויה גם בהרגלים שהיו לה לפני
השינוי הזה. אם עד עכשיו היא היתה בחברת
אחד מהוריה בכל רגע נתון, אז יהיה לה קשה
יותר. אם שהתה תמיד חלק גדול מן הזמן
בחברת מיגוון גדול של אנשים, יהיה לה קל
יותר.
באשר לפרק הזמן הסביר, הדבר תלוי בכל
התנאים שדיברנו עליהם עד עכשיו. מובן
מאליו שככל שהתנאים פחות רצויים, כן
מוטב לקצר את הפרידה.
אי־אפשר להסביר לילדה, מפני שאין לה
מושגי זמן, ובכל זאת כדאי, כמובן, לומר לה
שאתם נוסעים וחוזרים.
בסך־הכל, להשאיר ילדה בת 10 חודשים
למשך שבועיים במקום חדש עם אנשים זרים,
זה לא כל־כך רצוי, אבל אם אין ברירה, אין
ברירה.
המסקנה צריכה, אולי, להיות שכדאי
להורים המתכננים נסיעות -להרחיב את חוג
המכרים של התינוק בעוד מועד.

רעיההרניק

מישפח 11הבופור
רוביק רוזנטל
מישפוזת הבופור
סיפריית פועלים
בראשית היה הרעיון. ההרגשה היתה שצריך
לעשות משהו. אני מניחה שאצל קבוצה
אחרת של הורים ייתכן מאוד שמצבה, פסל,
או סלע גדול היו הדבר המתבקש. אצלנו, לפי
מיטב ידיעתי, לא הועלתה אפשרות כזאת,
ולוא פעם אחת. אבל נושא הספר הועלה כבר
באחת הפגישות הראשונות, וליווה את הקבוצה
במשך כשבע שנים. אולי ההרכב האנושי
הוא שגרם לכך — אנשים שספרים ממלאים
את ביתם ואת חייהם.
הרעיון הראשון שנפסל על הסף היה משהו
שידמה לחוברת־זיכרון מורחבת. היו הורים
שהוציאו חוברות לזכר בניהם, והיו שלא הוציאו,
וכולם היו מעורבים במלאכת הוצאת
ספר יזכור לחללי היחידה. אבל היה ברור
שהספר שדובר בו לא יהיה ספר־זיכרון המחולק
לקרובים וידידים. דויד חשב שכדאי
אולי להוציא משהו במתכונת הספר שהוציאה
חטיבה — 7משהו שיהיה בו מרוח היחידה
והבנים.

רעיונות ופיקפוקים
אחר־כך עלה רעיון מפתה להוציא אלבום.
אלבום שבו לא יאוזכרו הבנים. מין תשובה
לאלבומי מילחמת ששת־הימים. ספר גדול
מלווה תמונות ובו אנתולוגיה מקיפה, עולמית
וארץ־ישראלית, שכולה מדברת בגנות
המילחמות. בשלב מסויים כמעט חולקו כבר
התפקידים. יעקב הצייר היה אמור לאסוף יצי־רות־אמנות,
ויהושע שהוא צלם ידאג לתצלומים
וכולם יחד יחפשו חומר ספרותי. אבל
מכיוון שאי־אפשר היה שלא להזכיר את הבנים
באיזו צורה, הועלה הרעיון, שבעמודו האחרון
של הספר יהיה רשום; ״הספר מוקדש
לזיכרם של יוסי אליאל, גיל בן עקיבא, רז
גוטרמן, גוני הרניק, אביקם שרף וירון זמיר
אשר נפלו על הבופור ב״״.6.6.82
חלפו שישה ח1דשים מתחילת המילחמה.
הרעיון הובא להוצאת־ספרים, שנראה היה ש
רעיה
הרניק: לא למוות!
היא שמחה למדי לקבל ספר מן המוכן. אבל
כאשר היגענו להקדשה בעמוד האחרון, סירב
העורך ונימוקו :״נפלו כבר כמאה חיילים ומדוע
שיהיו שם רק השמות של הבנים שלכם.״
הפגיעה היתה קשה, מה גם שאותו אדם היה
אב שכול בעצמו.
ובינתיים החלו פיקפוקים: האם להוציא
ספר בכלל, ואיזה ספר, ואולי אנחנו רק משלים
את עצמנו לחשוב שמישהו ירצה לקרוא
ספר כזהי! ביקשנו עזרה מבחוץ. עמיה ליב־ליך,
ראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה
העברית, מחברת חיילי בדיל בחוף ירושלים

ובאביב שנות, הסכימה לבוא לאחת הפגישות״
שלנו ולשמוע, כאדם מבחוץ, במה מדובר. זו
היתה פגישה חשובה מאוד, משום שבראשונה
הוצבה לפנינו השאלה המכרעת ,״למה אתם
רוצים ספר ״.התשובות ניתנו בהיסוס ובכנות.
היתה חשיפה רבה לפני אדם ״זר״ ,ואולי בפעם
הראשונה, בזכות עמיה, נאמרו דברים בסדר
מסויים ולא בהתפרצויות. בסוף הפגישה
סיכמה עמיה ואמרה; ״אתם חייבים לכתוב את
הספר ״.היתה זו אמירה זו שליוותה אותנו
בדרך המיכשולים הארוכה.

מישפחה אחת
היה רעיון ששב ועלה כל אימת ש״החוץ״
ריפה את ידינו. נכתוב את הספר לבד. זה לא
היה בלתי־אפשרי. ידענו כי מצויים בתוכנו
כל האנשים הנחוצים לצרכי ראיונות, כתיבה,
וגם לצד הטכני של הוצאת הספר לאור.
הבעייה היתה שבמשך כל הזמן ליוותה אותנו
התחושה שאנחנו יותר מדי ״מעורבים״ בדבר.
לא רק כל מישפחה בבנה, בחייה ובאסונה,
אלא גם כל אחד מאיתנו בגורל חמש
המישפחות האחרות. שכן בינתיים נוצרה
מערכת־קשרים הדוקה ואוהבת. מלבד
הפגישות ״הרישמיות״ ,שאותן קבענו מראש
ואליהן באו כל המישפחות, היו הרבה מיפ־גשים
בין מישפחה אחת לחברתה, ביקורים

בראשית היתה המחשבה לעשות משהו, במשותף, לזכרם של
ששת הבחורים שנפלו בקרב על הבופור באותו 6ביוגי 1982 גורלי,
בראשיתה של מילחמת ה״יש ברירה״ של לבנון - ,מיבצע של״ג או
מילחמת ״הוד השרון״ כפי שכונתה בפי חסידיה ומוקיעיה. אחרי
המחשבה הראשונה מתחיל גתיב־חתחתים ארוך ומכאיב, המוליך
על פני הוצאות־לאוד, סופרים אוהדי• ,שאינם נכונים להתחייב
ואחרים, המציגים תנאים בלתי״קבילים. ובין אלה לאלה -
פיקפוקים, ספקות ועוד פיקפוקים. בסופו של דבר יצא הספר לאור
והוא מופץ בימים אלה בחנויות. רעיה הרניק, אמו של גוצי, מספרת
את הסיפור מראשיתו.
עם תישעה ילדים להתיישב בכפר־תבור ולעבוד
את האדמה, שאביו איש־אדמה וכולו
גליל תחתון ויחסים וידיעה על ״בני־דודנו״
שם, והבית הוא הבית שבו נוסדה אגורת
״השומר״ ועצי זית וחלקות מתוחמות,
ורגליים שתולות בקרקע. ירון זמיר, שפעם
בחלום הלילה עלה בי בבהירות רבה הפסוק
״וירון הוא הנבל הבורמזי שלנו״ — אולי
בגלל התום של אביו יהושע, שעלה מארצות־הברית
לחרוש את התלם הראשון סביב
קיבוצו עין דור. אולי בגלל שמו שכולו
אופטימיות ומוסיקה. ירון, הנבל הבורמזי
שלנו. הנער היפה שכולו תיקוות ארץ־ישראל
ועם ישראל.
וגוני, נכדם של איש העליה השנייה וחייל
ב״גדודים העבריים״ וסבתא בת העליה
השלישית; ואילו מצד אמו נכדם של זוג
ייקים שעלו ארצה מתוך ציונות, אבל שימרו
תרבות מרכז אירופאית שהועברה אליו
באמצעות בית סבתו. גוני, שאהב לטייל יחף
בארץ ואהב לסעוד במיסעדות פאר והיה

בוצה, ואם אינם מופיעים כמעט בספר, אין זה
אלא בשל העובדה שמלמל נהרג במקום ובזמן
אחרים.
הייתי אומרת שבשלב זה אפשר היה לקרוא
לנו ״שש נפשות מחפשות מחבר״ ,לולא
פיראנדלו שיש לו כבר זכות יוצרים על שם

התחלנו לפנות לסופרים. חשבנו שיש כאן
סיפור שראוי שיסופר. כאמור, סיפור על
ארץ־ישראל, סיפור על הבנים, וסיפור על מה
שמילחמה ושכ1ל עושים למישפחות.
וייאמר מייד לזכות הסופרים שאליהם
פנינו, שכולם גילו רצון טוב.
היתה פגישה עם רומן פריסטר בהעוגן.
הרעיון לפנות אליו עלה בגלל צמד ספרים
שלו, ההגדה לבית ל 1ועשירי לנו!״ן. נדמה
היה שאופיים של שני ספריו אלה מכשיר אותו
לכתיבת הספר שבו רצינו. ואולם, פריסטר
העמיד תנאים נוקשים שקשה היה למישפחות
לקבלם. בייחוד עמר על כר שלבני המישם־
חות לא יהיה שום פיתחון־פה ביחס למה שיכתוב.
אחרי
התלבטויות רבות, הסכימו הכל גם
לתנאי זה. ועדיין לא נכתב הספר. התחילו
בעיות של יוקרה ושל כספים עם הוצאות־ספ־רים,
ושוב מצאנו עצמנו לבדנו עם ספר שלא
נולד.

מחלתו של דויד

בגין ושרון בשיא הבופוריה: הם ידעו את המחיר
הדדיים, חילופי״מיכתבים, טלפונים. וכיוון
המיזוג של תרבויות שונות כל־כך. ואביקם
שהחיים הוסיפו לזרום סביבנו, חיו גם ענייני
— אביקם מבית־זרע, שהוריו עלו ארצה
ציבור משותפים. גם שמחות, גם אסונות.
מאירופה בניצולים צעירים אחרי המילחמה.
והיתה הרגשה שספר שנכתוב אנחנו לא יהיה
אנשים שמעולם לא פיקפקו שבכוחם, כפי
״אובייקטיבי״ דיו. יחד עם זאת, ניסינו כבר אז
שאמרה זאת מונה אמו :״לא רק לתכנן את
להתחיל במשהו. ובכל פגישה הקלטנו את
חיינו אנו, אלא להטות ולשנות את כיוון
קורות־החיים של מישפחה אחת — את סיפור
ההיסטוריה היהודית ״.אביקם זה, שסבו נרצח
העבר — מניין צמחו הבנים, מי היו הוריהם
בפוגרום ברומניה, ואשר גרל כאן בצל התמוסביהם,
מאיזה רקע באו, מה דחף את כולם,
רים לחוף הכינרת והוא מגשים את כל
כאילו בגזירת גורל, לעלות על אותו הר
חלומות הוריו.
באותו לילה וליהרג שם.
ראינו שיש לנו סיפור, שאינו עוסק רק
בשכול, אלא גם בתיקווה הגדולה שבנתה את
סיפורה שד ארץ־ישראל
הארץ הזאת. באנשים, שכולם בחרו לחיות ה הוא
ומייד
נוכחנו שהסיפור של הבנים
כאן בדרך שבה חיו, ואשר גידלו את ילדיהם
סיפור של ארץ־ישראל. לא של כל ארץ־ישר־בצורה
מיוחדת מאוד. אולי כל־כך מיוחדת
אל, שכן חלקים גדולים מהמירקם החברתי
שהיא, ולא המיקריות, הובילה אותם אל מולא
היו שם — אבל בכל זאת סיפור של ארץ

ישראל. רז, בנו של יעקב, ניצול שואה שאביו
״בן שש נפשות מחפשות מחבר
נלחם ונפל במחתרת בוורשה. גיל, כל־כך
הארץ״ שאמו נכדת מייסדי המושבה כינרת
בשלב זה הצטרפה לקבוצה עוד מישפחה.
ואביו בן למייסדי כפר יהושע; גיל שקרוי על
״מלמל״ ,מנחם רייך, היה קצין ביחידה שבה
שם דודתו גילה שהיתה בין ההולכים לפטרה,
שרתו הבנים. חבר של אביקם, פיקוד של גוני,
הוא ״הסלע האדום״ ,שממנו לא שבה׳ .
והוא נפל כשנה אחרי שנפלו ששת הבנים על
יוסי אליאל, שאם סבו עלתה ארצה לבד
הבופור. מאיר ויהודית רייך הפכו לחלק מהק
בינתיים
פעל הזמן לרעתנו. דויד חלה
מאוד, וכולנו היינו אחוזי־דאגה. באחת הפגי־ ׳
שות אמר יעקב :״הספר ייכתב ויש לי זמן
לחכות.״ ואילו דויד ענה :״אבל לי אין זמן.״
מי שלא רצה להבין לא הבין. ומי שהבין בכאב,
החל במירוץ נגד הזמן. ושוב פנינו לסופרים.
רובם התלהבו מהרעיון והציעו עזרה,
אבל סירבו לכתוב בעצמם. חנוך ברטוב בא
לפגישה בבית זרע. הוא הבטיח לעזור בליווי
הספר, אבל נתן לנו להבין שלא הוא יכתוב.
בינתיים הלך כוחו של דויד ואזל. עוד הצלחנו
להקליט אותו. עוד קיווינו שנמצא סופר
והוא יהיה חלק מהספר. אבל ״לא היה לו זמן״.
ודויד, אבא של אביקם, מת לפני שנתיים. מת
מלב שבור. מכשל של ״מערכת חיסונית״,
שבוודאי היה קשור לאבל על דורון ואביקם.
כששכב רויד בבית־החולים יצא לאור ספר
בשם צעקה שקטה. זהו סיפורו של ערן שחם
שמת בגיל 27 ממחלת ניוון שרירים. לכאורה,
סיפור אחר לגמרי ,״לא שייר״ לנושא שלנו.
אבל אחרי קריאת הפרק השני בספר ידעתי
שמצאנו את הסופר. רוביק רוזנטל הצליח לכתוב
משהו שיש בו גם אמת עובדתית, תיעודית,
וגם ה״משהו״ שמעבר לתיעוד המדוייק.
חשבתי שכך צריך להיראות הספר שלנו.
מייד נרכשו ונקראו עותקים על ידי בני כל
המישפחות, והוחלט לפנות לרוביק.

שיברו שד חרום
היפה היה שלא־פחות משרצינו אנחנו שיכתוב
את הספר, כך נתן לנו רוביק את ההרגשה
שהוא רוצה לכתוב אותו. אחיו שלו עצמו
נהרג במילחמת יום־הכיפורים, והוא היה קרוב
לנושא של מישפחות שאיבדו בן במילחמה.
היתה גם הרגשה שההתמודדות שלו עם הספר
תהיה לא רק מסע לקראתנו, אלא גם אל עצמו
ומישפחתו. בניגוד לסופרים האחרים, שכאמור,
כולם היו בעלי גישה חיובית, היתה
כאן תחושה שרוביק לא רק חושב ש״צריך״
לכתוב ספר, אלא שהוא גם רוצודלכתוב אותו
בעצמו, וזה היה חשוב מאור.

ברמז אברמוביץ

המישגל הנסוג. מכירים? מישחק מורכב. שלב ראשון בלי חשבון, שלב שני טוטו׳מחזור, שלב
שלישי — כל אחד/אחת והסיפור שלהם.

ת 1לטהמימפית?

את התחושה המתקתקה והמרגשת של ימי שישי אחרי הצהריים, שחזרה אלי השבוע בשעה
שהייתי שקוע תוך כדי נהיגה בניסיון להזות את החוויה שעובר ילד לפני שהוא מזנק. לפנות
ערב היינו אני ועוד שני ילדים שומרי״סוד פורשים לפינה האפילה ביותר של גן ציבורי
ומעשנים דובק פילטר. להיתפס, פירושו היה חמור מאוד: חרם כיתתי, הרחקה מבית־הספר, וכר.
אף שלא היה צל צילו של סיכוי שניתקל בפרסונה.ממלכתית״ ,חיכינו לה. כשהיינו נועזים,
היינו יוצאים מה״שוחוד לטיול קצר בשבילי הגן. הסיגריות היו פעם תפלות, פעם מרות. אבל
המישחק היה מתוק. לא היה לנו פירוש לכתובות המזהירות מפני נזק לבריאות ולגוף, ולא היה
שם למישחק.
סמיטרילר ענק מגיח מעיקול הדרך, מחזיר אותי לכביש ולשעשועים מאוחרים יותר של
הדיה׳ אחרת (מוכרת?) :משיכה קלה של ההגה שמאלה, וחזרה משיקה ברגע האחרון לקו
ההפרדה. עלול להסתיים בניפוץ מראת שמאל של הרכב או בתיק.סגור וחתום״(.איבד את
השליטה על הרכב״) במישטרה. עוד נחזור לכביש.
כל הפירושים האפשריים להוראות־הבטיחות בזמן ירי הופרכו בחולות שיבטה, בין מטרת
דמות אחת לאחרת. באימון הפרט, כאשר ליווה אותנו המ״פ בצרורות ששילח בנו מרכס החול
אל מעל לראשינו, חשנו עצמנו אמיצים ומפורגנים, אחוות מטורפים. כל אחד קיבל הצגה 11^6
ממלך הגדוד, מלח הארץ. גם כאשר נאלץ אחד הלוחמים לפרוש, אחרי שעשרה.יבשים״ לא
לימדו אותו ליישר קו באימון מחלקה, והוא חטף.ברטוב״ כדור בעקב, גם אז לא ידענו לקרוא
למישחק בשם. אמרתי הופרכו(הוראות־הבטיחות בזמן ירי) .ובכן, לא בדיוק. פה ושם גם נרמסו.
ספר החיים והמוות וחוברת הוראות־הבטיחות לא נשענים כתף על כתף על אותו המדף וגם לא
נכתבו בידי אותו המחבר. מהיכן, לעזאזל, נתלש דף חללי מישחק איציק?
.החיים זה לא חברת־ביטוח.״ את הרפליקה הזאת שמעתי בראשונה במקום שבו המחיזו
אותה: בצה״ל. אמרנו אותה בציניות שמאחוריה הסתתרה תחושה של שליחות־אמת ותחושה
שמי שמופקד עלינו מוכן להפוך את צה״ל לחברת־ביטוח בכל יום. כל זה, עד למילחמת־הלבנון:
אוואנטורה פוליטית־צבאית ממדרגה ראשונה, אחת הגדולות של 40 השנים האחרונות,
כזאת שלא תבייש את אלו של ויאט־נאם ואפגניסתאן. רולטה אשכרה. טועה הרב מצגר
בצמצמו את תחום השפעת העולם עלינו לאמריקה בלבד, ואת תחום קהל־היעד המושפע —
לילדים בלבד. תנו את תיק־הביטחון לאינפאנט מגודל אחד, מהמר חסר־מעצורים, ותראו איך
הוא משחק אותה. בגדול.
עכשיו בואו נדבר על מישחק־המישחקים, מישחק של גברים ונשים. לא מתים מזה. מישחק
שיכול, באופן פרדוכסאלי, להסתיים בחיים חדשים או במשהו שרק מת לך בפנים. רולטת
דיברנו עם רוביק. דיברנו בינינו על רד
ביק. היו שיחות פרטיות והיתה פגישה קבוצתית.
מסרנו לידיו מחברות של יומנים, הקלטות,
מיכתבים. בעצם, הפקדנו בידיו את
חיינו.
אני לא יודעת אם הספר עונה לציפיות של
כל בני המישפחות. ייתכן ודמויות הבנים לא
יצאו דומינאנטיות כפי שחלק מאיתנו רצה.
צר לי שהרקע של רוב המישפחות לא בא
לידי ביטוי מקיף יותר. זהו ספר על השכול.
על ההתמודדות איתו. זהו ספר של ניפוץ
חלומות, וחבל שהוא אינו עוסק יותר בחלום

עצמו, בחלום הציוני, בחלומה של ארץ ישראל
ושל החברה הצודקת העתידה לקום בה,
והוא מתרכז אך ורק בשיברו של אותו חלום.
לא רק בנפילת הבנים, אלא בכאב העמוק של
שבר גדול הרבה יותר. מתה אומרת כי. אני
חושבת שכל זה פשוט הגיע לנו, לעם הזה.
רוע המזל הנורא שלנו היה שאביקם הגיע
לפירקו בעת שאריק שרון קבע גורלות --
אני מרגישה מרומה ונבגדת. על ידי מי? על
ידי כולנו.״
אבל זה כבר לא הספר שלנו, של שש ה־מישפחות
שהמקשר ביניהן היא.ברית־דמים״

אז תגיד רולטה. רולטה. ואל תפסיק. תמשיך לחבר תקשיר מילים. אולי תקבל תמונת־מצב
כמו למשל: רולטה. טוטו. מנגל. מנגלואידים. מישחק באש. אש. פוצץ. קדימה. הסתער. חדל!
חדל! צד״ל. לבנון. שרון. שרה׳לה. שרה שרה שיר שמח. ילדים. רולטה. קוביות. שש־בש. ערבים.
מישמר־הגבול. חומה ומיגדל. ציונות. הרצל. באזל. שווייץ. אירוויזיון. וארוז. קאזינו. רולטה.
(הזכויות לשטיק העיתונאי הגדול הזה שמורות למאיר שלו).
גבול הטיפשות של מי שמופקד על מערכת־החינוך שלנו הוא כנראה השמיים, או
שמא שעת בוקר של מלל פרונטאלי מדן ועד אילת מול ילדים שחיים כאן ועכשיו.
היתה שעת התנצלות. ואם לא ירדת לטוף דעתי עד עכשיו: את, אתה ואני אשמים.
לעולם לא נצליח לשקר לכל הילדים כל הזמן. חינוך, אם לסכם במישפט קצר, זה
שדר של התנהגויות, ולא של מילמוליס. עוצמת תדר השדר הזה מבטלת באופן
טוטאלי כל שדר מילולי. גם כאשר דן מרגלית, שכוונותיו טובות, עובר בערב חדש
את המסך באגרוף קפוץ, כולו נחוש לתפוס את ששת הילדים ששיחקו רולטה על
מטילת־הרכבת בבאר־שבע, מקווה שייתפסו. אני הייתי מבקש להיות נוכח כאשר
הוא עומד מולם ומשמיע באוזניהם את התוכחה הגדולה, או חובש באחוריהם. או
מה, למה הוא התכוון ז
כניסה למישחק רולטת הכביש.מאקרו״ מחייבת השקעה. בדרך כלל, רישיון־נהיגה וכלי־רכב.
כעת, אחרי ששמת כל כך הרבה כסף, אף אחד לא ישאיר אותך פראייר. בכסף הזה קנית
גם את הכביש, כולל את כל התמרורים. על פי הסטטיסטיקה, מסוכן יותר להיכנס לרכב
בלתי־מזויין ולעלות על הכביש מאשר להיכנס לטנק ולחצות את הקווים. ולמרות שנכנסת
למישחק בהכרה מלאה שיש לו חוקים, השופט שהוציא לך כרטיס אדום לשלושה חודשים הוא
בן־זונה, והשוטר שהביא אותך אליו הוא מאניאק.
רולטת ויסות מניות הבנקים, שעולה היום בחייהם של מי שליבם החסיר אז פעימה, לימדה
אותנו שסביב שולחן החובבים מסתובבים גם כמה מיקצוענים, וכן שתוצאת מישחק רולטה
שכזה לא יכולה להסתיים באופן הגון. זאת אומרת, גם מי שלא מת לשחק — עלול למצוא
עצמו שותף למישחק בתור קוביה. רולטת התק״ם על שולחן בלאס, רולטת אירגוני־הקניות של
המושבים, שהותירה את המעורבים עם טעם של קש. ואפילו אי״אפשר להגיד שלא מתים מזה.
אני פטור מלהזכיר את כל הנוסחים האפשריים של המישחק. אנחנו מכירים אותם, הן
כצופים הן כמשתתפים. העולם, שהוא עגול, נראה כמו שולחן־רולטה שטוח וכולם מתאמצים
להצטיין כפי יכולתם, לתפוס מה שרק אפשר. מה, רק לגדולים מותר?! מי רוצה או מסכים
להישאר מחוץ למישחק?
דבר אחרון לפני סיום. כי אני חושב על זה ואחר כך שוכח: עם החור האקדמי הזה בחגורת
האוזון. מילא צ׳רנובל: מישהו שהיתה לו.יד לא טובה״ הבהיל עשירית מתושבי כדור־הארץ.
אבל במיקרה הזה של החור, נראה לי כי משחקים על כל הכדור.
ץ דפת
מה אני אגיד לכם, אני מת לחיות.
במובן האמיתי ביותר של המילה. לא כמליצה
או כהצהרה.
עכשיו שייך הספר לעם ישראל. והרגשות
שהוא יעורר, והמסקנות שאנשים קוראים וחושבים
אולי יסיקו ממנו על מה שקך ה למדינת
ישראל, על מה שקורה למישפחות ועל
גורלם של בנים. טוב מכל ביטא זאת המשורר
האמריקני ארצ׳יבלד מקליש שכתב על מיל-
חמה אחרת לגמרי, אבל דיבר בשמם של כל
החיילים המתים, גם הבנים שלנו, כשכתב:
הם אומרים:
מיתותינו לא שלנו הן
כי אם שלכם,
ואשר תעשו בהן -
רק הוא יהיה משמען.
ואשר יעשו הקוראים בספר זה ובמה שבו
ובמה שנרמז בין שורותיו — הוא שייתן משמעות
לחיי הבנים ולמותם. ולחיינו אנחנו אחריהם.

לזמרת
כדי לחזק את ידיה של חווה אלברשטיין
שנבחרה להיות בין מדליקי המשואות ביום
העצמאות השנה, נוכח תעמולת הארס של
מסואבי ״התחיה״ ,הקדיש לה הגרפיקאי והאמן
הנודע דויד טרטקובר(״טרטה״ בפי ידידיו)

,,ששן החול״

מישפחת גוטרמן: מימין רז

בהוצאת זמזרה, ביתן עומד להופיע עוד
רומאן מאת הסופר הוותיק מתי מגד. שם הרומאן
ששן הח1ל, והוא מתרחש על רקע ישראל
של פעם, במבט לאחור של סופר מזדקן.
״הוא מנסה לסגור את מראותיה, את תיאוריה
של ישראל, בסיפוריהם של ס. יזהר, אהרון
מגד, א״ב יהושע, עמוס עוז ״,כותב מתי מגד
ברומאן החדש ,״אך אלה עולים בו עכשיו רק
כשברי־מראות, תמונות מעומעמות ופרודות
זו מזו.״
מתי מגד, אחיו של אהרון מגד, עזב את
הארץ לפני שנים, והוא מתגורר כיום בחברת
אשתו במנהטן, ניו־יורק.

חווה אלברשטיין
כרזה הנושאת את הכתובת כאב: כאב וגם
כאב .״טרטה״ ,שהוא חבר ועד היוצרים הישראלים
והפלסטינים, הביא את הכרזה לישיבתו
האחרונה של הוועד וכל הנוכחים כתבו דיברי
הקדשה, כולל שירים, מעברה השני. יושקה
ולרשטיין נטל על עצמו להגיש את כרזת-
ההזדהות לזמרת.
כתבו: שימעון בלס, יעל לוטן, ניסים קלד־רון,
סלמאן נאטור, אמיל חביבי, יעקב בסר,
נתן זך, יושקה ולרשטיין ואבי(הד״ר אברהם)
עוז.

מזר החודש:

וווו ר
השפעת

הדרקון

ער המזלות
במפה האסטרולוגית ישנם סימנים
נוספים, מלבד הכוכבים, המסייעים לאסטרולוג
לפענח את האדם ואת גורלו.
אחד מהסימנים החשובים ביותר נקרא
ראש דרקון. למעשה ההתייחסות היא
לראש ולזנב הדרקון.
פעמיים בחודש חוצה מסלול הירח
את מסלול השמש, לפחות לן זה נראה
מכדור־הארץ. הראש וזנב הדרקון הם
הנקודות שבהן זה קורה. בראש הדרקון
עובר הירח מקו״רוחב דרומי לקו״רוחב
צפוני, ובזנב הדרקון, הוא עובר מקו-
רוחב צפוני לקו־רוחב דרומי.
ה 18-וה 19-בחודש עלולים לגרום לכם
אי-נעימויות וסיבוכים הקשורים לרכוש
או לכספים שאינם
שייכים לכם. כדאי
שתהיו מאוד זהירים,
כי קיימת אפשרות
שמישהו יסדר אתכם
או שדבד״מה חשוב
ילך לאיבוד. ה־ 21 וה-
22 בחודש צריכים
21במרס -
להדליק נורה אדומה
20באפ רי ל
בכל הקשור לחוק.
השתדלו לא להסתבך
או לזלזל בחוק. במקוס-העבודה תוכלו
להשיג את רצונכם בקלות, ללא קושי.

ענ״ד כספים יעסיקו אתכס בתקופה הקרובה.
אחרי שקיבלתם סכום־כסף שלו ציפיתם
זמן רב, סתברר
שנדרשת מבם הוצאה
נחלה 0בפ׳ ׳מלחכם.
יתכן שתצטרכו לבקש
הלוואה, אולם כדאי
שלא תתחייבו לפני ה־5
ביוני. בתחום הרומנטי
אתם נדרשים להתנהגות
שקולה ומאופקת. החני-
וות שה־נ בחודש האחרון
מסתיימות, וסח־חילה
תקופה רצינית. שבה בדאי לגלות
עירנות ולהיות קשובים לרצונו של בך הזונ.

עניינים, שלא היו ברורים לכם בחודש
האחרון, מתבררים עכשיו. לפני שאתם
מתרגזים כדאי שתבררו
אם אין כאן טעות
או הטעיה מכוונת. ה חודש
הקרוב דורש
מכם זהירות ובעיקר
מעט דיבורים. יש
לכם נטייה לפלוט מידע
חשוב. זה יכול לג רום
נזק בלתי-הפיך.
ענייני כספים מתחילים
להשתפר, אם כי
לתקופה קצרה. בתחום הרומנטי -אין
זה הזמן לפתוח בקשר חדש וממושך.

נוהגים לייחס לראש ולזנב הדרקון
משמעויות מיסטיות. כאן קיימת הת ייחסות
לגילגול שעבר. למה שהאדם
הביא עימו משם, ולמה הוא חייב לשאוף,
כדי לתקן את הדרוש תיקון מהחיים
הקודמים.
ראש הדרקון מראה את היכולת
להתייחס לאנשים מסביב, את דרך ההתייחסות
ואת הבעיות, אם קיימות
כאלה, בתיקשורת עם הסביבה הקרובה
והרחוקה.
זנב הדרקון מלמד על המיכשולים ש-
בדיד ליצירת קשר בריא וטוב עם
החברה ועם הסביבה הקרובה. מבחינה
מיסטית מייצג זנב הדרקון את התכונות
השליליות שאותן האדם מביא עימו
מהגילגול הקודם. זהו חלק בלתי-נפרד
מהאדם וחשוב שיעבוד על עצמו, כדי
להתגבר על אותן תכונות ולהגיע ל הגשמה
של התכונות החיוביות שעליהן
מלמד ראש הדרקון.
ראש הדרקון נמצא בכל מזל במשך 18
חודש והילוכו הוא בניגוד לכיוון המ קובל.
כאילו הוא נמצא כל הזמן בנסיגה.
תחת להגיע מדגים לטלה, הוא מגיע
מדגים לדלי. אם יש הדגשה חזקה על
זנב הדרקון קשה לאדם להשתחרר
מהתכונות השליליות ולהשתנות, ואז
לפעמים, בעזרת מכות״גורל, משהו מזיז
אותו ומכריח אותו להשתנות ולהיות
יותר טוב.
בימים אלה נמצא ראש הדרקון במזל
דגים, ותוך זמן קצר יסיים את מהלכו
שם ויעבור למזל דלי. בני מזל דגים וכל
מי שנולד בתקופות שבהן נמצא ראש
דרקון במזל דגים עוברים שינויים דרא-
מתיים וכאילו נולדים מחדש. ניתנת
להם הזדמנות נוספת לשנות או להתחיל
קישר ידידות הופכים לקשרים מסוג חדש.
תידרשו לשמור על סנדיות מוחלפת. וה יגרום
לכם להתלבטות וחשש.
אן למרות המילחסות
הפנימיות שעברתם באחרונה
בבר לא תובל!
לעצור את התהליך. שי. -
מ 1לב למה שמתכננים
מאחנר׳ נבכם במקום־
העבודה. בסישפחה או
בבר מקום אחר, בריאות
של קרובים מדאיגה,
בשורה עצובה עלולה
להניע בין ה־ז 2ם 23 בחורש, אתם רגישים
לבעיות בריאות וכדאי שתדאנו לעצמכם.

הבטחות של ידידים אינן מתקיימות.
אל תסמכו על איש בתקופה זו. הימנעו
מלחתום על מיסמ-
כים, חוזים או להת חייב
לכל דבר בעל
חשיבות. אם ניתן
לכם לארגן פעילות
ציבורית או לשמור על
רכוש השייך לציבור
היו מאוד זהירים. זה
עשוי לגרור אי־נעי-
מוח גדולה. התחום
הרומנטי יפתיע לטובה
בין ה 21-ל־ 23 בחודש. אהבה שנותקה
מתחדשת בהתלהבות עצומה.

עניינים מיקצוע״ם תופסים מקום מאור
חשוב. אין זה הזמן לבצע שיעיים. לה־פך.
כדאי שתעכבו כל
הצעה להתחלת תפקיד
או מעבר למקום חדש,
עכשי! רצו־ להיכנס
לתקופת קיפאון, או
להמשיך בשינרה. מיער
הו עלול להוציא מכם
יוחד מדי כספים או
רסש. מצבכם הכספי
אינו בה טוב. אין זה הזמן
להוצאות בספינת סיר.
תרות. וכדאי שתשמח על מה שיש בירכם
כרנע עד שיחנל שינוי במצבכם הכלכלי.

במחזור חדש ושונה מהקודם.
לא כל אחד יכול להשתנות, משום
שזה תלוי במפה האישית. מפה,
הנמצאת בקשיים בתקופה הנוכחית, לא
תאפשר לבעליה להשתנות, אלא אם
ישקיע מאמצים עצומים, ולא תמיד
נמצא הכוח לכך.
מי הם אלה שהדבר מתרחש במפה
שלהם: מי שנולדו בין ה־ 19 לאוגוסט
1950ל־ 6במרס .1952 מי שנולדו בין
ה 30-במרס 1969 עד ה 17-באוקטובר
.1970
ראש דרקון נכנס למזל דגים ב־9

בנובמבר 1987 וייצא משם ב״ 28 במאי
. 1989 הימצאותו של ראש הדרקון במזל
דגים השפיעה מאוד על מי שנולדו
בשנים ובתאריכים המצויינים לעיל. ב-
29 במאי הוא יכנס למזל דלי וישפיע על
בני מזל דלי ועל מי שנולדו אחרי הת קופות
שנזכרות לעיל.
מה המשמעות של ראש דרקון במזל
דגים במובן המיסטי: מה הן התכונות
השליליות שהביאו עימם בני המזל: מהו
הכיוון שאליו הם צריכים לפנות כדי
מצב-הרוח מתחיל להשתפר. קשרים עם
אנשים השוהים בארצות אחרות יעודדו
אתכם ויוסיפו תוכן
חדש ומרתק לחייכם.
לחלק מכם מצפה
נסיעה, אם כי רצוי
שזו תתקיים במועד
מאוחר יותר. בתחום הקשרים הרומנטי אחרי מתהדקים,
משברים שעברתם ב חודש
האחרון. הפ נויים
שביניכם יוכלו
להתחיל בקשר חדש. ה״ 19 וה״ 20 עלולים
להביא להפסד כספי או לאבידה.

הבריאות עלולה להציק. עליכם למפל
בעצמכם ולהאזין לעצות הרופאים. זילוול
בדבריהם יעלה לכם
ביוקר ובזמן ממושך.
כספים יגיעו בי! ה־! 2ד
,23 אבל כדאי שתבדקו
אם לא קיבלתם מעם
מהמגיע לכם. אל תנסו
להתחמק מלעמוד בהח־ח״בויות
לתשלום. ב־23
1ב־ 24 נטייה להיפנע מ ו ן בם ווי>ם
תאונות, פציעות או נפילות.
כחוצאה מחוסר־זהיוזת.
בתחנם החסנה• יש קיפאון מסרים
ועליכם להסתפק בקשרים שכבר קיימים.

ע0ו1

המצב הכספי מתחיל להיות קצת יותר
טוב. השבוע עדיין מאוד לא יציב, וכל
יום הדברים ייראו
אחרת. אסור לסמוך
על שותפים, ובעיקר
לא לפתוח בשותפות
חדשה, גם לא לח תום,
להתחייב או להבטיח
הבטחות מכל
סוג. בימים אלה אתם
פופולריים בקרב המין
השני. לא תוכלו לסרב
להצעות, ותקפצו
בהנאה מהרפתקה להרפתקה. קשרים
עם בני מזל אריה יתחדשו במפתיע.

לתקן את עצמם ולהרגיש שהם מגיעים
לשלמות פנימית:
בחיים הקודמים, כלומר בגילגול שע בר,
הם היו טיפוסים נוקשים, ביקור תיים
מאוד, ויש להם יחס קצת מוזר
למין, או שחיי האהבה והמין ״שלהם
גורמים להם לאכזבה או לבעיות. הם
הגיעו לגילגול הנוכחי עם איזו הכרה
פנימית, שהעולם מלא בסכנות, ולכן הם
חשדנים ותמיד מטילים ספק בכל דבר,
בודקים ובוחנים,
הם מאמינים רק למה שיאמר להם בר
סמכא. הגורל מזמן להם נסיבות״חיים
מבולבלות, אבל הם אינם נרתעים או
מוותרים. הם אינם שוחים עם הזרם,
אלא נגדו, תוך כדי ניסיון נואש לשמור
על עולמם הקטן. לפעמים, כתוצאה מגי שתם
הנוקשה לחיים, הם מפתחים
מחלות פסיכוסומאטיות, ולעיתים לוקים
בשטח המיני.
זה יכול להתבטא בפוריטניות מסו-
יימת או בקרירות ריגשית.
יש להם מוח אנליטי ועין חדה לפרטים.
הם טובים בפיתרון חידות
ומצבים מסובכים, אבל נוטים לאבד את
הפרספקטיבה של הדברים, ומבזבזים
זמן וכוחות על עניינים חסרי־חשיבות,
בגלל התייחסותם המוגזמת לפרטים.
חסרה להם שלווה נפשית. התוכניות
המפורטות שלהם לא כל־כך מציאותיות,
ולא משיגות את התוצאות המקוות.
הם צריכים לפתח אמונה על
חשבון חשיבה ביקורתית.
כדאי שיחדלו להעביר ביקורת על
האחרים, וכדאי להם לפתח את הצד
הספיריטואלי הנפשי. קיימת אצלם אינטואיציה
חזקה, אך מיקום זנב הדרקון
מעכב אותם מלפתח אותה.
ידידים יעזרו ויעודדו אתכם ב־ 19 וב־20
בחודש. אתם זקוקים לוה. אתם עובדים קשה
מאוד, נם במקובדהנר
בודה ונם בבית ולמען
המישפחה. חשוב שתמצא!
זמן למנוחה.
אתם עייפים ומותשים
מרזב עבודה ומשימות
שלקחתם על עצמכם.
גופכם עייף, ואם לא
21בדצמבר ־
תנוחו אתם עלולים
10 בינו א ר
לחלות. נושא הבריאות
מאוד תיש בימים אלה.
בתחום חי׳ התש אחם מנלים יותר מדי ענ״ן.
וסבטאים זאת בהשתלטות על בן־חווג.

הצעה מפתה מאוד תוצע לכם בין ה־18
ל״ 20 בחודש. זה קשור למקום־העבודה
או לתפקיד יוקרתי.
גלו זהירות. אל תמ הרו
להשיב או להתלהב.
יתכן שמישהו
בוחן אתכם ומנסה
למצוא סיבה להשמיץ
אתכם מאחורי הגב.
לא חסרים אנשים ה־מקגאים
בכישוריכם
ובהצלחותיכם. בתחום
האהבה טוב ל כם.
הצלחה חברתית בין ה 21-ל 24-בחודש.
יש להיזהר ממכשירים חשמליים.

האווירה בבית ובקרב המישפחה מאוד
מתוחה. אתם ר׳ מבולבלים ולא יודעים איך
לנהוג כלפי ק־הווג. קל
להשפיע עליכם עכשיו.
וזה לא טוב. במקום
להתעקש על החלטר
תיכם, אתם סמהרים
להאמין להבטחות. מה
שמביא לאכזבה מיידית
א! מאוחרת יותר ידיעה
10בפב רו א ר
משמחת בקשר לנסיעה
20במרס
שתתקיים בקיץ הקרוב.
אל תעלו בדעתכם
לסרב. בדאי לדחות במיספר שבועות
שיפוצים בבית או מעבר לדירה אחרת.

הורוסהוס

דין. ארבעה ימים אחרי השיחרור כבר הייתי
על מטוס לניו־יורק.

לא מתייאש
מהר
^ חי הגדול הגיע לשם לפניי. היתה לו
\ 1חנות־נעליים, שפתח בכסף שהיה לו אחרי
שמכר את הדירה של ההורים בארץ. התחלתי
לעבוד בחנות, והפכתי אותה לחנות־בגדים.
בהתחלה הפסדנו הרבה כסף, בסביבות
20 אלף דולר. העסק פשוט לא הלך. העיר
נראתה לי אז מאוד שחורה ועצובה, בלי סיכויים
להצליח.
אבל לא התייאשתי. אני לא מתייאש מהר.

קניתי מלאי של בגדים, של מעצב־אופנה
ידוע, ומכרתי אותו באחוזי־רווח אדירים. פתאום
התחיל לזרום כסף — החזרנו את
ההשקעה להורים, שילמנו חובות, והעיר התחילה
לקבל צבע ורוד...
השארתי את אחי בחנות, לקחתי את החלק
שלי ועברתי לעסקי־ייבוא, שנראו לי מעני
יינים יותר. החנות היתה צרה עליי, והרגשתי
שאני רוצה ללכת קדימה. התחלתי לייבא בגדים
מצרפת, ומכרתי אותם לחנויות. זה הלך.
ניו־יורק היא מרכז עולם־האופנה, הבורסה
של האופנה. מדברים שם כל היום רק על
עסקים, אז אם קודם לכן לא הבנתי באופנה,
התחלתי להבין תוך כדי עבודה.

פתחתי מעין חנות־מחסן, משהו בגודל
600 מטר־מרובע, באיזור יוקרתי, הסוהו. לחברה
שייסדתי קראתי יזניפורם.
גרתי בניו־יורק, יחד עם המישפחה. לאף
אחד מאיתנו לא היה רישיון־עבודה וגם לא
גרין־קארד. אני קיבלתי את שני האישורים
הללו רק כעבור חצי שנה, כאשר התחתנתי

האמאנדבקה

ש?תלז•

ס ת קרילין להר הכרתי כאשר היתה בת
\ , 16 £בסך־הכל. אבא שלה היה דיפלומט
בארצות המיזרח־הרחוק, וכיום הוא בגימ־לאות.
אמא שלה מעצבת־אופנה.

קרולין נולדה באי אוקינאווה, יפאן, רוב
שנותיה היא חיתה בטוקיו, והיא שולטת,
מלבד באנגלית, גם בצרפתית וביפאנית. היא
עובדת כדוגמנית־צילום, ומתכוונת ללמוד
מינהל־עסקים. היא רוצה להריץ לי את העסק.
לי אין כל־כך צורך בעזרה שלה, אז אולי היא
תפתח עסק משלה.
אמה היתה מנהלת־העסקים שלה, כשהיא
התחילה לעבוד כדוגמנית. שתיהן הגיעו לני
יו־יורק, ושכרו דירה בדיוק מול החנות שלי.
תחילה היכרתי את אמא שלה, שאהבה להס־

נעמי דד; ₪
(המשך בעם 1ד )36

משה זוכר, יליד יפו, סיים בית־ספר יסודי. יוחד לא היה דרוש לו כדי
להיות לאיש־עסקים גדול באמריקה. וגם לבעלה של קרולין הדוגמוית
^ וא רק בן ,27 וכבר אדם עשיר מאוד.
1 1והוא לא קיבל את המיליונים בירושה.
הוא עשה הכל בעצמו :״חוש למיסחר זה
תכונה שצריך להיוולד איתה — או שיש, או
שאין,״ אומר משה זוכר(ו׳ שרוקה, כ׳ צרויה),
״אי־אפשר ללמוד את זה באוניברסיטה. מצי
ליחנים כמו האחים נקש, האחים מרציאנו,
פול גז, הם בעלי חוש למיסחר, מריחים את
הכסף, יודעים איפה הכסף. בעסק שלי עבד
בחור, שלמד כלכלה באוניברסיטה. הוא עבד
במחסן כסוחב־משאות. עד היום הוא סוחב־משאות.״
זוכר,
יליד יפו, בן למישפחה בולגרית, לא
למד באוניברסיטה. אחרי כיתה ח׳ כבר לא
ראו אותו בבית־הספר. תחת ללמוד הוא נסע

המון כסף ואשה, קרולין, בת ,21 יפהפיה מהממת
וחטובת־גוף, אמריקאית שהתגיירה למענו.
הוריו
של משה חיים כיום בארצות־הב־רית.
האב היה קבלן־זיפות, האם — עקרת־בית,
שגידלה שלושה בנים.
מילדותו ונעוריו הוא זוכר בעיקר שני דברים:
גלישה על הגלים וכדורגל, במיסגרת
קבוצת־הנוער של מכבי־יפו.
מגיל 14 עד 16 עבד במוסך ביפו, חסך
כסף לכרטיס־טיסה, ונסע לקרובי־מישפחה
באנגליה. הוא גר חצי שנה בעיר נוטינגהאם,
ליד לונדון, ושיחק כדורגל גם שם, בקבוצת
נוטינגהא פ1רסט.
אחרי חצי שנה החליט לחפש את מזלו

לארצות־הברית, שיחק אותה בגדול ומהר,
ובשבוע שעבר הוא ערך פתיחה חגיגית לעסק
הישראלי החדש שלו — בגדים אופנתיים
לצעירים, ייבוא מאמריקה — שבו הוא השקיע,
לדבריו, מיליון וחצי דולר.
וכמו כל דבר אצלו — גם את הפתיחה
עשה בגדול: תצוגת־אופנה עם דוגמניות מן
השורה הראשונה והופעה של הזמר אדם, עם
להקתו.

בניו־יורק — גם שם היו לו קרובי־מישפחה,
שהזמינו אותו לבוא אליהם, וצירפו להזמנה
כרטיס־טיסה.

סיפורו:

עבדתי בבוטיק של הדוד שלי, ודי מהר
הוא נתן לי לנהל אותו.
אהבתי את ניו־יורק, עיר מושכת ומשגעת.
ראיתי ששם אוכל להתקדם בחיים. אפילו
המלצתי להוריי לבוא ולחיות בניו־יורק. הם
קצת היססו בהתחלה, אבל כאשר אני חזרתי
לארץ, כדי לעשות צבא, הם הגיעו לניו־יורק,
עם אחי הצעיר. .
אחי, הגדול ממני בשנה, שירת גם כן באו^
ש לו הרבה חן טיבעי. הוא לא שוויצר. תו הזמן בצבא. היתה לנו דירה שכורה בבתיש
לו חוכמת־חיים, שאותה למד ברחוב, ים. שירתתי בשיריון, ואחר־כך ביחידת בתי־
גלישה ופדורגל

(המשך מעמוד )25
איך נראית מסעדה הכי יפה בארץ.
הביאו במיוחד ארכיטקט צרפתי.

חתום על מנו׳ שנתי
העו&ס : :

השבועון של ישראל

מאיפה אתה יודעי קואתי השנס ג ג

השבועון של ישראל
חתמת מנוי? חתמתי!

בני הצעיר נסע לביקור באילת,
ואחרי יומיים של געגועים קשים
מצירי הוא עלה לטיסת ארקיע בררו
לזרועותיה האוהבות של אמו.
טילפנתי לארקיע ושאלתי מתי ינחת
המטוס שעליו בני הקטן, וב־ארקיע
אמרו לי שבשעה .12 כמו
אמא פולניה דאגנית, כבר ב־11.15
יצאתי מהבית, כי אולי יהיה פקק-
תנועה, ואולי תהיה הפגנה של
עובדי התעשיה האווירית, ואולי
יהיה לי תקר במכונית ואולי תפרוץ
מילחמה.
אז כדי לא לאחר בשום אופן
יצאתי מוקדם. לא פרצה מילחמה,
לא היה לי תקר במכונית, לא היתה
הפגנה ו ...הגעתי לשדה דוב ב־
.11.25 זה היה כשעוד לא ידעתי
שהמטוס שאמור היה לנחות ב־12
ינחת דווקא ב־ ,12.30 כי הוא החליט
לעצור בירושלים.
כמעט שעה בשדה דוב, בציפיה
לילד, יכולה להרוס עצבים של כל
בן־אדם שפוי. אלא אם כן הבן־אדם
מסתובב עם ספר בלתי־גמור בתיק
שלו. זה מה שקרה לי. שלפתי את
הספר מהארנק, ובמשך 55 דקות,
בלי הפרעה, בלי טלפונים, בלי
הבעל שמבקש קפה והילדים שרוצים
לאכול, קראתי וקראתי
וקראתי ואפילו גמרתי את הספר.
באמת נחמד מצד ארק־ע, שהם לא
מדייקים במסירת שעת הנחיתה;

ברגע שאני מחליטה לנסוע ל-
חו״ל, ועוד לפני שיש לי דרכון
בתוקף, כרטיס־טיסה, מס־נסיעות
משולם וחופש מהעבודה, אני כבר
בהיסטריה של איזה מתנות להביא
הפעם. כבר קניתי את כל הכוסות
מהזכוכית הכאילו־פיניקית, קניתי
כבר עשרות של עגילים בנוסח
תימן ואפילו ספרות עברית מתורגמת
קניתי כמעט לפי מישקל.
בשנתיים האחרונות פתרתי את
הבעייה עם חבילות של קוסמטיקה
מים המלח, שהתקבלו בברכה רבה
ובאהבה, גם כי למוצרים קוראים
אהבה. לישראלים השוהים בחו״ל
אני מביאה תמיד זעתר וטחינה
ואפילו גרעינים של חמניות ושל
אבטיח, אבל שווייצי, בלגי, אנגלי
ויוגוסלבי לא יבינו זאת.
בעוד שבועיים אני נוסעת. בתור
התרמיל שלי יש כבר שתי
חבילות אהבה, לוח־שנה יפהפה
מעוטר בציורים אתיופיים, וספר
אחד של ארץ ישראל, שתיירים
זרים אולי ירצו להאמין שככה היא
נראית עד היום. זהו ספר אקוורלים
של הצייר יעקב קימחי, שבו ציורים
של הרים לפני שבנו עליהם התנחלויות,
של נשים ערביות העובדות
ברינה, לפני שהיתה האינתיפאדה,
ציורים של חורשות ויערות,
לפני שכילתה אותם האש,
של בתים יפים וישנים, לפני שקנה
אותם קבלן, הרס ובנה תחתם
פנטהאוזים, ציורים של דלתות וחלונות
עץ לפני שהוחלפו לפלסטיק
בוהק, ושל יפו העתיקה לפני שהתמלאה
בפיתות ובחשיש.
או שיעקב קימחי הוא בעל
זיכרון ארוך, והוא מצייר עכשיו את
מה שראה פעם, או שהוא מהאנשים
הנפלאים האלו שמבער לאינתיפאדה,
לקבלני־השיפוצים, לחשיש
ולפלסטיק מצליח לראות יופי. שיהיה
לי בריא בשני המיקרים.
מה עוד להשבוע? כלום.
במילא דיברתי מספיק.

טוטו־ך
ידי מכבי הפציר בגלית
עסיס, חברתו, שתבוא לבקר
אותו בבסיס שבבית־נבאלה. הם
קבעו להיפגש ביום השלישי.
כשנכנסה גלית למישרד, ראתה

שוטר ירה בגידי למוות.
תמר מכבי מריחה את מדיו של
בנה ומספרת שהיה נהג של קצין
גבוה בצה״ל. לשימחתה, בכל ערב
הגיע הביתה, לדירת־מגורים באי-

הורי גידעון מכבי בימי השיבעה, מחזיקים במדיו
אף אחר לא בא להסביר
את כולם מרוכזים סביב למפקד,
אבלים וחפויי־ראש.
״שאלתי אותם: מה קרה לכם?
והם ענו לי, :הגעת ביום לא טוב,
גידי מת:׳
״צעקתי, :אמרתי לו שלא לנסוע
כמו מטורף!׳״

זור חדש, מטופח, ברב־קומות
בראשון־לציון. הוא היה קרוב אליה
יותר משלושת אחיו ואחותו. כלום
לא היתה צריכה לבקש ממנו, הוא
כאילו קרא את מחשבותיה, מילא
את מבוקשה והירבה לפנק אותה.

כדוד בגלגל,
| כדור באיש

אנשי־המישטרה באו לבית מי-
שפחת מכבי, ובפיהם בשורת־איוב
על מות הבן גידי. את השתלשלות
האירועים נאלצו בני־הבית לקרוא
בעיתונים. הם ציפו ששר״המישס־רה,
חיים בר־לב, יבוא וייתן הסבר
למוות הטראגי, או לפחות קצין

ף ן כריו ההמומים של גירי
( 1גילו לה שזאת לא היתה תאו־נת־דרכים.

בכיר במישטרה. איש לא בא.
היום ידוע להם שגידי וחברו,
בני חיימוביץ, נסעו בכביש־גהה
לעבר פתח״תיקווה. הם נסעו
במכונית סובארו השייכת לנורית,
אחותו של גידי.
ניידת־מישטרה עצרה את השניים,
כנראה, לביקורת שיגרתית.
אחרי 20 דקות, ניסתה לעצור אותם
ניידת נוספת. הפעם הם לא עצרו,
והתפתח מירדף.
במהלך המירדף, כשהגיעו לש־כונת״וילות
בפאתי פתח־תיקווה,
ליד איזור־התעשיה, פתח אחד השוטרים
ביריות בשז׳ ,וגידי נהרג.
.נרצח,״ מדגישים ההורים, תמר
וחיים.
תמר :״אילו הבן שלי היה נהרג
במילחמה, הייתי אומרת — מילה-
מה, מה אני אעשה, זה המחיר שעלינו
לשלם כדי לחיות פה.
״אילו הבן שלי היה נהרג בתאו־נת־דרכים,
הייתי אומרת — אשמתי,
הילד שלי היה פזיז, לא הזהרתי
אותו מספיק.
.אילו ערבי היה תוקע סכין בבן
שלי, הייתי אומרת — כואב, אבל
אין מה לעשות, אלה החיים שלנו.
״אבל שוטר רצח את.הבן שלי!
״אני רוצה לדעת מה השוטר
חשב כשפתח ביריות? מה עבר
בראשו, כשהחליט שיש צורך לירות?
אולי מישהו במישטרה יואיל
בטובו לבוא ולספר לנו?״
יום לפני שמת גידי, אכלו בני־המישפחה
ביחד ארוחת־ערב והמ-

שני אחיו של *דשן טכב טחזיקים בעיתון המודיע על רצח
אב סספורטס,, :מדוע כל הארץ רועשת כאשר ערבים
הורגים ח״ל, ועוברים בשתיקה כאשר שוטר הורג חייל?
שיכו לפטפט בהנאה עד חצות.
תמר וחיים חשבו לעצמם: איזה ילדים
נהדרים יש להם, איזו מישפחה
מלוכדת. לא צריך סרט, לא מופע,
לא טלוויזיה. נהנים זה מחברתו של

עכשיו הם יושבים שיבעה על
גידי האהוב, ומעלים שאלות שלא
קיבלו עליהן תשובה מהמישטרה.

-איד גוסעיס
| פשהגלגל גקוב!
^ מישטרה טוענת שבמכון
1נית היה רכוש גנוב, מה נגנב?
איפה הרכוש הגנוב? מהיכן
נגנב?
לגידי לא היה עבר פלילי, ולדעתם
אין אף סיכוי קלוש שהוא היה
מעורב בגניבה.
היציאה באותו ערב לא היתה מתוכננת,
ולדעתם פריצה מתכננים
מראש. הוא רצה ללכת עם חברתו
לבקר את אחיו וגיסתו. חבר התקשר
במפתיע, והם יצאו ביחה-אמו
של גידי אינה יודעת לאן יצאו השניים
בערב יום־השואה. אולי לחבר
בפתח־תיקווה.
מרוע עצרו השניים 20 ,דקות
לפני שהתחיל המירדף, לבדיקה
שיגרתית על־ידי ניידת אחרת?
מדוע אז לא נמצא רכוש גנוב? האם

קורבן גידעון מכבי — בילדותו וערב הריגתו
האם זרים ב.ע1זי־ בממניח שלא עצרה?
הגניבה נערכה ב־ 20 הדקות הבאות?
השוטר
פגע תחילה בגלגל הקי־דמי,
והאוויר יצא מתוכו. האם אפשר
לנסוע במהירות, כשהגלגל
הקידמי נקוב? כל נהג שניסה לנסוע
כך, יודע שאין אפשרות להתקדם.
אם כן, מדוע המשיך השוטר
לירות?
השוטר ירה בשז .,המישטרה דיווחה
על שתי יריות, שאחת מהן
פגעה בגידי למוות. השכנים מדוו
חים
על נשק שהיה במצב אוטומטי
ויריית צרורות. אחת השכנות סיפרה
שפחדה שבעלה ייצא לראות
מה קרה, מפני שהיתה משוכנעת
שבאו מחבלים. האם שזי הוא אמצ־עי־הגנה
של השוטרים בישראל
בסיור שיגרתי? או אולי רק במירד־פים
אחרי שודדים מסוכנים? האין
זה נשק למילחמה?
הוראות המישטרה במירדף אוסרות
על ירי לעבר מכוניות נמלטות.
לפי ההוראות, לשוטרים מו

לירות ברכב בורח רק אם יורים
מתוכו בהם, ונשקפת סכנה לחייהם,
ואם אין הם מצליחים לנתק
מגע מהנמלטים. וגם אז רק לעבר
הגלגלים, כדי לגרום למכונית לעצור.

| טיפת-דם

^ גידי מכבי ובני חיימוביץ
/לא היה נשק. למה ירו בהם?

ניצב יגאל מרכוס, מפקד מישט־רת
מחוז תל־אביב, אמר בהיכנסו
לתפקידו :״תפיסת מכונית גנובה
לא שווה אפילו טיפת־דם אחת. אין
לירות בגנבים. לא נתפסו הפעם
— ייתפסו בפעם הבאה.״ יתכן
שמרכוס לא לקח בחשבון מה קרה
לשוטרי־ישראל מאז ראשית האינתיפאדה.
ניסיון
לקבל תגובה מהמישטרה
על שאלות אלה הסתיים עוד לפני
שאילת השאלות.
סנ״צ דליה גילעד, דוברת מחוז
תל־אביב :״אל תשאלי, כי בנושא
הזה אין תגובה. הנושא נמצא בבדיקתו
של קצין בודק, שמונה על-ידי
מפקד־המחוז.״
למישפחת מכבי יש כמה השערות.
הם מעריכים שהשוטר היה
מסומם, או מטורף, או בהתקפת־אמוק.
כואב
להם שכך עברו על הפרשה,
בלי לייחס לה חשיבות.
איציק מכבי :״המיקרה היה במקביל
למציאת גופתו של החייל
אבי סספורטס. שניהם היו חיילים.
שניהם היו בני .21 שניהם היו צעירים
ויפים. אחד נרצח על־ידי ערבי,
ואחד נרצח על־ידי שוטר יהודי. האם
כשערבי רוצח חייל כל הארץ
רועשת, וכששוטר יהודי רוצח חייל
עוברים על כך בשתיקה?״

גלית כר ₪

ונ שבץ

1 1 :1

ומה

מאח

א ביגיל נא
מאוזן. :
)1משחרר חמש ארצות בצפון
אמריקה הדרומית )5 :צינצנת
לבשמים ( )10 ;)3,3מילת ברירה:
)11 בן־בקר להפראה )13 :קרש,
לוח )14 :לא חד, עגלגל)15 :
תורת הקבלה(ר״ת); )16 ספר של
אלבר קאמי; )18 עוף טרף)20 :
מקום עמוק באדמה; )21 מעט,
כמות קטנה; )22 פרי שעוד לא
בשל; 30 + )24 מאוזן 45 +מאוזן
— שיר של י״ל גורדון; )25 פח
רקוע; )26 שם של מסכת
תלמודית בסדר נשים; )28
הרובע היהודי בוונציה במאה ה־
16 על־ידי בית־יציקה, ומכאן
שמו; )30 ראה 24 מאוזן; )31
דרך, רמס; )32 מייסדה של הדת
הנוצרית; )34 סופרת עוורת,
חרשת ואילמת (ש״מ); )35 הדק
אזור; )38 אני(לטינית); )39 חי
ממישפחת השועלים; )41 שניים;
)42 כר מלא מוך; )43 עסיס, מיץ;
)45 ראה 24 מאוזן; )47 מילת
משאלה; )48 שם מידת הלח; )50
הרבה, יותר מדי; )51 לבוש
אבלים; )52 מנחה; )54 מזג,
ערבב; )57 מלווה בלי ריבית
(ר״ת); )61 חזר; )62 כלי־נגינה;
)64 כועס, זועף; )65 סקוואדרון;
)66 כלי ענויים — על שם רוזן
צרפתי; )67 קבוץ בדרום; )69
אוזן של כלי; )70 עצמה, או —
פשתן שאיננו מנופץ; )72 אגודה
וולונטרית למען צה״ל; )74 מין
עוף טמא; )75 רפה־כח; )77 פרי
וירק ששפכו עליהם מים רותחים;
)78 סמכות לבטול החלטה;
)81 שמש; )83 מספיק; )85 אחד
משלושה באגדת ילדים ידועה;
)86 מקום בגיא בן־הנום; )88
דרך; )89 התרוממות ממפלה
למעמד איתן; )91 מיספר
העיקרים להרמב״ם (גמטריא);
)93 חג; )95 קערה ממערכת כלי
השולחן; )96 זמן קצוב; )98
אביון; )100 דבר סתר; )102 סימן
על בגד; )103 נשיא; )104 מין
פרח אדם עלים; )105 העיר
העברית הראשונה.

מאוגך:
)1סופר ישראלי (ש״מ); )2
יתר כפופה; )3ארץ השמש
העולה; )4פראי, מידברי; )6
בהשאלה — כח, גבורה; )7חבל
בארץ; )8כלי קבול לנוזלים; )9
שלוח; )12 אחד מנשיאי ישראל;
)15 יוצא דפן; )16 מדינאי צ׳כי
אבי תנועת הרפורמציה הנוצרית
(ש״מ) )17 :עץ סרק הגדל

במדבר; )19 חזוי; )20 מלה הבאה
לרבות; )21 עוקץ פרי עץ
התאנה; )23 כתב כריתות; )24
גיבורת הסרט ״חלף עם הרוח״
(ש״מ); )26 הרחקת פסולת מנוזל;
)27 בת־קול; )29 תבואת השדה
לפני הרמת תרומות ומעשרות;
)30 הוכיחו קיומו של דבר־מה;
)33 סירוב; )34 ישוב עברי בין
בן־שמן ומגדל צדק; )36 תוחלת,
תיקווה לעתיד; )37 אבזר
המשמש לחידוש זרם החשמל;
)40 אחד השוואים; )41 שפל־ערך;
)44 עוד רוח באפיו; )46
נוגש; )47 מידת לח קטנה (ח);
)47 ריבית; )50 גבול, גדר; )53
אבן יקרה; )54 בהשאלה —
היעדר מישפט (ישעיהו ה 55
חכם, מלומד; )56 מילת זירוז;

)58 מנחת הנכנע לאדוניו; )59
עוף קטן ירקרק ומזמר; )60
תינוק; )62 נוכח בעת מעשה; )63
בעל חיים סמל לפריון; )66 מכת
אגרוף; )68 להט, חום; )71 אוויל,
חסר־דיעה; )73 אבן שיש לבנה;
)76 קרס באף לקשוט; )77 קרוע
לקרעים; )79 ירא אלוהים, חסיד;
)80 בן־אדם; )82 מילת המעטה;
)84 ארכיהגמון של קנטרברי,
לוחם לזכויות הכנסיה; )85 שקט,
מנוחה )87 :חלף, עבר; )90 בעל
״האנשים הראשונים על הירח״
(ש״מ); )92 עיר בארץ; )94 עצם;
)96 כנוי גנאי לחגי עובדי
אלילים; )97 ערם לערמה באי-
סדר; )99 בן נח; )101 ספינות
רבות; )102 גבעה מלאכותית;
)103 ישוב בימי כבושי יהושע.

1000 עו״ח
יוגרלו מדי חוד ש בין הפותר* ובווה ארב ע ה
ת שבצי (בולל ת שבצופ1י) רצופי של ״העול
הזה וג ישלימו את הסיסמה:

״מא^פה אתה ודע? קראת !
את הפתרונות יש לשלוח אל ״העולם הזה״ ,תל־אביב, ת.ד , 136 .מיקוד 61001

— — המיליונר והיפהפיוז
(המשך מעמזד )33
תובב בחנויות, בזמן שקרולין יצאה
לעבוד.
היא הגיעה לחנות שלי. התחלנו
לשוחח והיא סיפרה לי שיש
לה בת מאוד יפה, והוסיפה: אבל
אין לך בכלל צ׳אנס להתקרב א׳
ליה. ככה היא חשבה. בשבילי זה
היה אתגר, וביקשתי ממנה שהיא
תעשה בינינו הכרה. הזמנתי את
שתיהן לארוחה במיסעדה מפוארת.
קרולין
היתה צעירונת, אבל
תוך כדי שיחה יכולתי לראות שיש
לה ניסיון־חיים עשיר, והיא בוגרת
מגילה. אחרי המיסעדה הלכנו לדיסקוטק,
עם האמא. בכלל, הייתי
צריך להיות מאוד סבלני, כי
בהתחלה האמא נדבקה אלינו לכל
מקום שהלכנו.
היינו חודשיים יחר, יום־יום, לפני
שהיא עזבה את ניו״יורק. אבל
את ההרגשה, שאנחנו מאוהבים זה
בזה, הרגשנו רק אחרי שקרולין
חזרה לטוקיו.
במשך שנה לא התראינו, ושי־חות־הטלפון
עלו לי הון־תועפות.
בסוף החלטתי שיהיה הרבה יותר
זול לשלוח לה כדטיס־טיסה.
למרות שהאמא עשתה את השידוך,
היא התחרטה די מהר, והתנגדה
לרומאן שלנו. כדי להגיע
לניו־יורק, קרולין היתה צריכה לברוח
מהבית, בלי שאף אחד יידע.
שכרנו דירה במנהטן, ואחרי שלושה
חודשים נישאנו. קרולין, מ־מישפחה
נוצרית לא־דתית, אהבה
את סיגנון־החיים של המישפחה
שלי, והיא החליטה להתגייר. שנה
שלמה היא למדה ב״חדר״ ,ועכשיו
היא יודעת על דת ומסורת יהודית
הרבה יותר ממני.
התחתנו בלאס־וגאס, כיוון שרק
שם יכולנו להתחתן בלי חתימה
של ההורים שלה. מאוחר יותר, שלחתי
כרטיס גם לאמא שלה, כי
ראיתי שזה יהיה יותר זול אם היא
תהיה בניו־יורק — שיחות־הט־לפון
של שתיהן היו יקרות מאוד.

^ 4בית־ספר
ג ד הו ב
^ ני ממשיך באופנה, זה הסם
\ 1שלי. אני גם אוהב להתלבש
יפה. סיגנון ספורט־אלגנט, בדרך־
כלל. בניו־יורק הייתי מסתובב
לפעמים בחליפות ובטוקסידו, אבל
כאן אין הרבה מה לעשות עם זה.
הסכומים שאני מגלגל בשנה
מגיעים למאות אלפי דולארים. יש
לי הרבה עסקים באירופה, אני
נוסע הרבה, ובקפיצות הקצרות
שלי לארץ, לכמה ימים בכל פעם,
הייתי רואה את המחירים הגבוהים
של הבגדים כאן.
מזה בא לי הרעיון שיש מקום
לעשות עסקים גם בארץ —
להביא לכאן סחורה יפה מארצות־הברית,
ולמכור אותה במחירים נוחים.
הקמתי מחסן־חנות בגודל
2000 מטר־מרובע באיזור־התעשיה
החדש בראשון־לציון, השקעתי
בעסק הזה מיליון וחצי דולר. אני
מאמין שאחזיר את ההשקעה, אם
רק יתנו לי לחיות פה, ולעשות
עסקים נורמליים, כמו שעושים
בכל מדינה בעולם. כרגע אין לי
בעיות עיסקיות, ואני מקווה שככה
זה יימשך. אנחנו גרים בווילה
שכורה בגני־יהודית, בראשון־
לציון.
הנוער של היום, שלא כמו
בתקופה שלי, יודע להתלבש.
האופנה, של הנוער על כל פנים,

היא מאור מתקדמת. למעשה, אני
מתעניין בעיקר בנוער, כי האופנה .
שלי היא צעירה.
מי שעודד אותי לבוא ולעשות
עסקים בארץ זה הדוד שלי, שלומי
סיסו, הבעלים של מיסעדת תל־אביב
הקטנה. נהגתי להתייעץ
איתו הרבה בענייני עסקים. הייתי
מקשיב לו, ועל־פי רוב נהגתי לפי
העצות שלו.
למדתי רק עד כיתה ח׳ .הייתי
תלמיד די גרוע. הייתי טוב רק
בחשבון ובהיסטוריה. אני חושב
שבית־הספר הטוב ביותר, אבל
היקר ביותר, זה הרחוב. בבית־הספר
אפשר לטעות, שם לא מפסידים.
ברחוב הטעויות עולות הרבה.
לעשות כסף זה לפעמים עולה
בבריאות. עברתי הרבה תקופות
קשות של מתח. לפעמים הייתי
י מתעורר באמצע הלילה מרוב
דאגות.
הבנאדם צריך לאהוב את מה
שהוא עושה, לרעת ליהנות מהעיסוק
שלו, לא לעבור רק בשביל
הכסף. אם יודעים לחבר ביזנס
ופלז׳ר ביחד, הכל הולך. אם זה רק
ביזנס — החיים מאוד בודדים
ועצובים.
עד כאן סיפורו של משה זוכר.
גמלים ובדווים
^ רולין מעולם לא חשבה על
\ /ישראל, לפני שפגשה את
משה. היא רק ירעה שזוהי ארץ
מאוד קטנה.
״כשהוא אמר, אני ישראלי׳,
שאלתי אותו, :מה זה?״׳ היא מספרת
,״בעצם, חשבתי שהוא איטלקי.
ככה הוא נראה. חשבתי
שאראה כאן חול וגמלים, אנשים
לבושים כמו בדווים, והייתי
מופתעת לראות ארץ מודרנית.
״אני לא יודעת אם ארצה
להישאר כאן לתמיד. זה יקח זמן,
להתרגל למקום. הכל כל־כך שונה
ממה שאני רגילה, הכל איטי. לא
כמו ניו־יורק המהירה, ששם אין
בכלל זמן לחשוב. זה נחמד, האיטיות
הזאת, אבל כשרוצים
לעשות משהו, אפשר לאבד את
הסבלנות״.
משה רוצה אותה קרוב אליו. אם
היא רוצה, הוא אומר, הוא יפתח לה
מחר עסק יפה משלה. אבל קרולין
לא ויתרה עדיין על שאיפתה
להיות דוגמנית בינלאומית.
עד היום היא הצליחה יפה
בארצות־הברית וביפאן, יש לה
חלומות בשטח נוסף — המ״שחק.
כמה מקרובי־מישפחתה הם זמרים־
שחקנים־בדרנים ידועים למדי באמריקה,
והיא היתה רוצה להתפתח
גם בשטח הזה. בינתיים היא הופיעה
בכמה סדרות־טלוויזיה ביפאן
ובתשדירי־פירסומת.
כאשר קרולין אומרת ״אם תהיה
לי הצעה טובה לדגמן בחו״ל,
אסע,״ משה אומר :״לא, את לא
תסעי,״ ומוסיף :״המילה האחרונה
היא תמיד שלי.״ היא מחייכת,
כאומרת: נראה.
״אני בהחלט בעד הקאריירה
שלה,״ הוא אומר ,״לא אעצור אותה
אם היא תרצה מאוד לעשות משהו,
בתנאי שההצעה היא באמת טובה,
ונראית לי. הנה, היא קיבלה הצעה
לעשות מסע־פירסומת ביפאן, והיא
היתה שם, לבדה, במשך חודשיים.
״אנחנו מאוד שונים זה מזה,
באים מרקע שונה. אבל זה כמו
מינוס ופלוס, והשוני הזה מחבר
אותנו ביחר.״
העולם הזה 2698

תיאטרון

נטפה

זה לא קורה הרבה בארץ, שמזדמנות יחד
שתי הפקות ישראליות דוברות־עברית, בנות
אסכולות שונות, המעלות כמעט בוזמנית את
אותו המחזה עצמו. ויצק מזמן אפשרות כזו.
ההצגה הראשונה מועלית בבית־ספר ל־מישחק
ביוז־צב על־ידי תלמידי השנה השלישית.
באופן רישמי זהו תרגיל סטודנטים.
למעשה ההצגות פתוחות לקהל, ומהוות
חלון־ראווה לבית־הספר, כרטיס־ביקור לתלמידים
ולכישוריהם, מתוך תיקווה שיצודו את
תשומת־לב המנהלים בתיאטראות הרפרטו־אריים.
ההצגה
השנייה מועלית כחיאטחן־רחוב,
במיסגרת פסטיבל ישראל, על־ידי קבוצת
מתו. קוראים לזה תיאטחן־רחוב מפני שתחת 1 הכותרת הזו הם יוכלו לקבל תמיכה מהפסטיבל.
אבל הם חושבים על סידור מקומות־ישיבה
בחצר, בשמואל־הנביא בירושלים.
הקבוצה מונה 10 איש, העובדים ביחד
תישעה חודשים.
הוא עולה לבימה, מתלונן משיח לא
לצד רחל שור, שחקנית זה 20 שנה ויותר,

ומורה בניסן נתיב, אכרם טלוואי, בוגר !׳סן
היא באה מאהבה, עומדת מאחוריו.
נתיב ששיחק בתיאטרון חיפה, יפה ורני,
] שעבדו ביחד בתיאטרון בגרמניה, משחקים
1שחקנים מתחילים ותלמידי־מישחק. הם קיב־
! 1לו כל מי שרצה, ומי שלא התאים נשר בעצ־
! מו. אצלם גם דרך־הניפוי היא חלק מהמסר.
המחזה ויצק נכתב על־ידי המחזאי הגרמני
גיאורג ביכנר ב־ . 1837 הוא מורה כיצד אדם
הולך באופן בלתי־נמנע לקראת חורבנו,
בגלל הנסיבות שבהן הוא נאלץ לחיות.

ה פעה
משותפת

יהודית רביץ

שלום חנוך

עכשיו כבר יותר נוח, אדם לא רלן
בתוך עצמו.
ביחד הם תופסים ראש על הבר,
חולמים על חתונה לבנה.
אבל היא בקטע של שבתות וחגים,
והוא לא עוצר באדום.
אז מה לעשות, זה סוף הסיפור.
רק שלא יכבו את הזרם בסניף
המרכזי.
נסיכי״הזמר העברי -שלום חנון
ויהודית רביץ.

ב1אדו1ו־י הקלעים היא היתה לבושה בשימלת״סאטן
אדומה ומבריקה. אחת הכתפיות הדקות
נפלה ברישול מסוגנן על זרועה
הלבנה. הוא לבש ג׳ינס דהוי ומרופט,
חולצת־טריקו פשוטה בכחול״פועלים
זרוקה על גופו הצנום.
הוא נראה כמו נער־פרחים מזדקן.
היא כמו דוגמנית המסרבת לנטוש את
המיקצוע למרות גילה המתקדם.
הם עמדו מתוחים זה מול זה ודיברו
מהר, מנסים לתת את הרושם ששיחתם
מרתקת כל-כף, שאינם יכולים להבחין
בעשרות האנשים שהסתובבו סביבם
במעגלים קטנים, נתקעים בהם לא פעם.
המבקר: לדעתי זה מתחת לכל רמה!
המבקרת: לא הייתי מאמינה שהתיאטרון
הידרדר עד כדי-כך!
המבקר: אני יודע, הם עובדים ב-
מיסגרת המיגבלות. עם גדעון כמו שיש
להם, אולי לא היתה ברירה.
המבקרת: אני לא חושבת שצריך
להרים בכורות בכל מחיר. אם אין להם
מה להגיש, שלא יעלו.
המבקר: את מתכוונת לפרסם!
המבקרת: כן. אבל זאת פעם אח רונה!
המבקר:
פעם אחרונה!
המבקרת: פעם אחרונה שאני באה
לפרמיירה שמגישים בה בורקאס קר!

זמר

ביכנר, שמת בגיל ,24 הותיר אחריו שלוש
גירסות שונות ובלתי־גמורות של המחזה.
סידרן של הסצנות ומיספרן מהווה עד היום
נושא לעבודות־מחקר, לוויכוחים אקדמיים,
ומרחב־ביטוי לכימאים השונים.
ויצק המועלה בבית־צב׳ ,הוא התיאטרון
שכמוהו מנסים בני קבוצת גורנו לא להיות.
בית־צב׳ מכין את תלמידיו לתיאטרון הממוסד.
ההצגה הועלתה בשנה שעברה כתרגיל
סגור. התלמידים עבדו עליה, ובמקביל על
כמה תרגילים דומים נוספים. השנה הועלתה
אחרי ריענון, שערך שבוע וחצי בלבד.
לקבוצת גותו הגיעו מי שעזבו את התיאטרון
הממוסד מרצונם, מפני שלא מצאו בו
את מה שחיפשו, והם מנסים להציע את מה
שלדעתם הוא ה״אחר״ ,והנכון יותר.
זהו הפער בין תיאטרון מסוגנן לתיאטרון
שבו המישחק ריאליסטי. בין תיאטרון, שבו
הבימאי הוא הפוסק היחידי והבלעדי, ובין
תיאטרון, שבו הכימאי מקיים דו־שיח מתמשך
עם השחקנים. בין תיאטרון, שבו החזרות
נעשות בכמה שבועות, כדי שיתרגלו לעבוד
כמו שעובדים בתיאטראות הרפרטואריים,
ובין תיאטרון, שהחזרות מתפרסות על פני
כמה חודשים, כדי שיוכלו לנהל רו־שיח עמוק
יותר זה עם זה, לפתח את עצמם, לבדוק בעיות
מהותיות של מישחק ולפתח תרבות-
עבודה חדשה.
בארץ הבדלים כאלה מתבטאים גם בפער
שבין תיאטרון שאפשר לחיות ממנו(בצימ־צום)
,ובין תיאטרון שחיים למענו.

שחקנים טלוואי ושור ב״וויצק״ של ״גורגו״
בהפקה של בית־צב׳ המישחק ריאליסטי,
וחפצים נטוראליסטיים, עוזרים למישחק
להיראות ״כאילו קורה בחיים.״ בנזרנו הם
משחקים בלי אביזרים, איזורי־המישחק וההתרחשויות
מומחשים לקהל על־ידי כיוונים
של שחקנים, ריקוד, שירה ומוסיקה. מקל עץ
הנזרק ונתפס מכתיב להם מישחק מסוגנן,
מעין ״שפה משלהם״.
כשרני גריש, בימאי הקבוצה, אומר :״אני
לא מאמין שבתיאטרון יש אפשרות להיות
נטוראליסטי ואמין, צריך להיות אותנטי. ואותנטי
יכול להיות גם הדבר הכי מסוגנן,״ זה
נשמע תאורטי מאוד. כשרואים את שתי
ההצגות, מבינים על מה הוא מדבר.

מיכתבים מבית רביעי

יענקלה רוטבליט, זמר ותמלילן, מכניס.
גם את האינתיפאדה לשירה שלו. שורות כמו;
״אני חטפתי על הראש מאיזה אבן או
״...המוות פה טיבעי, הוא מאורגן באופן

זמר רוטבליט :״פרודיה על המחאה״
אלוהי,״ משתבצות במסכת ארוכה של שירי״
מחאה.
המופע החדש שלו הוא תערובת של
שירים מתקליטו הראשון ,״כך שיחררתי את
ירושלים״ ,והתקליט החדש שייצא בקרוב
תחת השם ״מיכתבים מבית־רביעי.״
האם קיים הבדל ניכר בין הטכסטים שהוא
כותב לזמרים אחרים, ובין הטכסטים שהוא
כותב לעצמו?

מופע

בי שמה

״בהופעה יש חומרים ששמרתי לעצמי,
ושאנשים אחרים לא רצו להתמודד איתם.
השירים שלי הם שירי־מחאה. רוב החומר,
שיצא בתקליט החדש, נמצא אצלי במגירה
כבר 10 שנים. היום יש יותר נכונות למחאה,
אבל מי היה משמיע שיר כמו ם 1ת האימפריה
לפני 10 שנים?״
ושירים שכתב לזמרים אחרים?
״באים אנשים ואומרים מה הם רוצים.
השירים יוצאים אחרי הרבה שיחות. על
המילים לתקליט של יהודית רביץ, לדוגמה,
עבדנו הרבה מאוד זמן. אנחנו חברים טובים,
והתלבטנו הרבה ביחד.
״עם שמוליק קראוס יש לי חברות עמוקה
וארוכת־שנים. השירים נובעים מהיכולת שלי
לגעת בו. לבטא דברים שנמצאים בו. זו עבודה
לתוך הבן־אדם, דרכו ודרכי.״
האם בזמן האחרון שירת־המחאה יותר פופולרית
בארץ?
״יש לי בעייה עם המחאה של השמאל
האשכנזי, האינטלקטואלי, היושב בתל־אביב.
מצד אחד אני מזדהה איתם, מפני שמה שנעשה
בשטחים מביא את החשק למחות. הפציעה,
שנפצעתי במילחמת ששת־הימים, עזרה
לי להבין קצת יותר מוקדם מאחרים את

המילחמה־נטו.
״מצר שני אני יודע שהשמאל הישראלי
התל־אביבי משוחח עם עצמו. כל ה,יש גבול׳,
,שלום עכשיו׳, ,שלום אחר־כך׳ ,ו,עד כאן׳,
יושבים בקופסה של עצמם, עושים פעולות
שמטרתן היחידה היא להשקיט את מצפונם.
״הזמינו אותי להופיע באיזה כנס של,יש
גבול׳ בצנזתא. אני עצמי אבוא, אבל לא
אשיר, החלטתי לא לבקש מהלהקה שלי להצטרף.
״לפני
שהם מוחים, שילמדו לדבר ערבית
ולעשות חומוס. השמאל הישראלי לא נפרד
עדיין מהתרבות האירופית. הוא צריך לעבור
מהפך יסודי.
״חייתי כמה שנים מעבר לקו הירוק, בין
הערבים. דיברתי בשפתם, לקחתי ילדים מהשוק
בעיר־העתיקה לראות בפעם הראשונה
את הים, והיום אלה הם מנהיגי ההתקוממות.
למדתי לאהוב אותם. לא להתנשא מעליהם.
לפני שהשמאל בארץ לא יעבור תהליך דומה,
אין טעם למחאה שלו״.
האם הוא, בשירה שלו, משפיע על המאורעות?

מה פתאום? אני רק עושה פרודיה על
המחאה!״

רעיון אחר

״בכל בדיחה יש קצת אמת ...העיקביות
היא מיפלטם האחרון של מחוסרי־הדימיון״...
חמושות באימרות הכבדות הללו, החלטנו
לנסות ולחשוף משהו מהצד האחר של היוצרים.
להפנות שאלות שטותיות לאנשים מכובדים.
״אני
רגיל לכך שאנשים לא־רציניים נשאלים
שאלות רציניות ״,הגיב לינזי קמפ,
הקורבן הראשון, על הרעיון.
לינזי הוא אמן־אורח בפסטיבל־ישראל.
למעשה הוא כמעט ישראלי. את הלוקליות
הזאת הוא קיבל במהלך ביקוריו הקודמים בארץ.
אז הציג את חלום ליל קיץ, ואת פרחים.
הפעם יעלה בפסטיבל עיבוד לאליסה בארץ
הפלאנח. בגירסה שלו, אליסה היא ה״לו־ליטה״
,האהובה הקטנה, של הסופר הבוגר.
״מספרים שכאמן צעיר ועני נהגת להתפלח
למופעים. יש לך אולי כמה טיפים לתת
למתפלח הישראלי?״

״אני תמיד הייתי קרוב־מישפחה של כו־כב־הערב.
זה נגמר בערב שבו הייתי אחיה של
מרלן דיטריך. בעודי משוחח עם הסדרן, היא
הופיעה.
״אבל היום יש שמירה כל־כך קפדנית,
שלפעמים אני בעצמי מתקשה להיכנס להופעה
שלי.
״הבעייה האמיתית, במרבית ההצגות, איננה
איך להיכנס, כי אם איך לצאת.״
״איזה פוליטיקאי מושך אותך?״
״למען האמת, אני לא נמשך לפוליטיקאים.
המישחק שלהם לא־אמין.״
״באיזה ארץ ובאלו נסיבות היית מוכן
להיות ראש־ממשלה?״
״את מעליבה אותי! אני ליצן, בעל מיקצוע
מכובד, ואת רוצה שאהיה סתם איזה ראש־ממשלה?״
״איך
אתה מסביר את העובדה שעדיין לא
קיבלת פרס־נובל?״

אמן קמב ;משמאלה על הבי מ ה

״צריך שיישאר לי עוד משהו לשאוף אליו,

0(111111] (1111( 1110(01
אחרי ברור
המיליונר
שיחה טראנס
מאי־שם במכסיקו טילפנה מלכת־היופי
של ישראל, ניקדל הלפרין, לבן־זוגה בישראל,
רוני מאנה, והודיעה לו שהיא אוהבת
אותו ושהיא רוצה להתחתן איתו.
אני מודיעה לכם שאלמלא היו כמה עדים
לשיחה הטראנס־אטלנטית הזאת, הייתי בטוחה
שזאת עוד הגזמה של נער־השעשועים
מאנה.
אבל מסתבר שניקול הלפרין, המתמודדת
על תואר מיס עולם בתחרות־היופי הנערכת
במכסיקו, מתגעגעת ביותר לחבר שלה, והשניים
משוחחים זה עם זה פעמים אחרות בשבוע.
בשיחה
האחרונה הם החליטו להינשא בעוד
שלושה חודשים, בערך בסוף־אוגוסט
תחילת־ספטמבר. וזאת תהיה ללא ספק החתונה
המדוברת ביותר השנה.
ניקול ורוני הכירו זה את זה שבועיים לפני

כששמעתי את הסיפור הזה, עשיתי שלוש
פעמים טפו־טפו־טפו, נגר העין הרע. אבל
מסתבר שהכל התרחש כמו בתסריט.
אז הסיפור הזה הולך ככה.־ לשחקן־הכדור־סל
לשעבר ואיש־העסקים בהווה טל בדודי

טל בדודי וחגית פורת
פרידה לאחר כמה חודשים
והאדון ברודי נפרדו, היא חיפשה חבר אחר
לחיים, ולא־מזמן נורע לי שהיא הכירה ישראלי
המתגורר בגרמניה, ושיש לו הרבה עסקים
והרבה כסף, והיא מתגוררת איתו, ובעוד כמה
חודשים הם עומרים להינשא.
אחר־כן־ היתה לברודי עוד חברה, ממיינת־יהלומים
בבורסה, בלונדית אלגנטית בשם
חגית פרדת. הם היו יחד כמה חודשים
ונפרדו לא־מכבר. ושוב אני שומעת שגם החברה
הזאת, זמן קצר אחרי שהיא נפרדה מברוד
,,הכירה יהלומן עשיר, המתגורר בחו״ל,
וגם הם מתחתנים.

לאה שלמון
רומאן חדש
היתה אשה בשם רונית, שעזבה אותו לטובת
שחקן־הכדורסל ג׳ק צימרמן ולטובת אר־צות־הברית,
שם הם אמורים להינשא לפי
התוכניות שלהם.
לברודי היתה גם חברה בשם לאה שלמון,
חתיכה ספורטיבית, מורה לספורט ולמחול
אירובי, שהיתה בעלת מכון־ספורט בר־מת־השרון.
הם ניהלו רומאן ארוך, והיו לאחד
הזוגות הכי פופולריים בארץ. כולם גם קיוו
שהם יתחתנו, אבל זה לא קרה. הגברת שלמון

עורבת־דין
בחוג העשירים הוא נחשב כגבר היפה והמושל
ביותר. יש לו אימפריה כלכלית בתחום
התיירות, הוא מגלגל מיליוני־דולארים בכל
שנה, ויש לו כל מה שגבר שואף שיהיה לו.
נוסף על כל אלה הוא גם צעיר, בסביבות
ה־ 30 שלו, בחודשים האחרונים היו עליו כתבות
רבות, בקיצור קוראים לו עודד קוץ,
הרווק הכי־מבוקש בשטח השיפוט של עיריית
תל־אביב.
כבר ראו אותו עם כל מיני יפהפיות, כמו
אילנה שושן, העיתונאית רונית מקובר
ואחרות. אבל לא היה לו רומאן רציני,
ואנשים כבר החלו לחשוד שמשהו לא בסדר

אז מובן שעשיתי חושבים ואמרתי לעצמי
שברודי יכול לפתור את בעיות הרווקות של
בחורות רבות בארץ. הוא פשוט צריך לנהל
איתן רומאן קצר, דאז לשחרר אותן, וכעבור
חודשים מעטים הן תינשאנה לגבר עשיר.
עד שהתוכניות האלה ייצאו לפועל, הוא
צמוד לחתיכה בשם תירצה קידר, מנה־לת־השיווק
של חברת טל העמק. אני יודעת
שאין ביטוח בכל המיקרים •,אבל אם התירצה
הזאת רוצה להתחתן, כדאי שהיא תנסה אתי
הנוסחה הזאת. זה כבר הצליח אצל שלוש ,
נשים.
איתו, והוא כל הזמן תירץ זאת בזה שהוא
עסוק. אז למי מכם שדאגו — אתם יכולים
להירגע. ואלה מכן שקיוו — אתן בבעייה. כי
יש לו חברה, עורכת־דין בשם מלי, שמלבד
העובדה שהיא אינטליגנטית ובעלת תואר
אקדמי, היא גם נבחרה כמיס אלעס בתחרות
שנערכה על אוניית־הפאר, שנשאה את 600
הישראלים המאושרים שהפליגו בה.
הזוג הזה הוא כבר ביחד כמה חודשים, ואני
מקווה שיהיה לזה המשך.

ניקול הלפרין ורוני מאנה
הצהרות אהבה .
התחרות, והתאהבו זה בזה תוך ומן קצר. את
הקשר הזה ליוו כמה סקנדלים, כמו הפרידה.
שלה מהחבר־הכדורגלן, יהודה אלוש, שיצא
בהצהרות מפוצצות על מערכת־היחסים
בינו לבין חברתו־לשעבר. אך רוני וניקול היו
נחושים באהבתם, ולמרות הספקנים שמסביב,
הוכיחו שהם אוהבים בעוצמה, ושהם רוצים
לקשור את גורלם ביחד.
בינתיים נמצאת ניקול באמריקה, שם מהמרים
רבים שהיא תזכה באחד המקומות הראשונים.
אני מקווה בשבילה שהיא תהיה מיס
שלם השנייה שלנו, ויש לה סיכויים טובים
לכך. אני גם שמחה בשביל רוני מאנה. הגיע
הזמן שהוא יתיישב ויקים מישפחה, לתיפא־רת־מדינת־ישראל.

פרירה
במישפחת המיליונר

היא בתו של אחד האנשים הכי עשירים ורבי־העוצמה במדינה, נשואה כבר גמה
׳ שנים לגבר צעיר, נאה, חתיד, גבוה. יש להם ילד.
היא בחורה נחמדה מאוד, ועד שלא שמעתי, השבוע, את ההיפך, חשבתי שהיא
חיה לה באהבה, באושר ובהרבה־הרבה עושר.
נראה שלא ידעתי שום דבר. אבל עכשיו אני שומעת שמזה שנה בערך חי לו הבעל
את החיים שלו, בנפרד, בדירה משלו בתל־אביב, ולאור הנתונים הטובים שלו הוא
,לא סובל מחוסר תשומת״לב נשית.
ומה בקשר לעבודתו לצד החותן המפורסם שלון נאמר לי שאצלם, ככל הנראה,
מישפחה זה מישפחה, וביזנס זה ביזנס. כלומר, הועלתה ההשערה שהבחור שוב
בביזנס, והחותן, למרות שהוא בוודאי לא מאושר מהעובדה שבתו לא חיה חיי״זוג
מאושרים, מפרגן לחתן המוצלח ומאפשר לו להיות איתו בעסקיו, כאילו הכל בסדר.
עסקים מעל לכל.

עודד קרן עם מלי
נם יפה ונם חכמה

רי ן
״ הבחורה הזאת היא ממש חידה בשבילי.
כולם רוצים לדעת: האם יש לה חבר? האם
היא מאוהבת במישהו?

ימים. הוא הסיע אותה לנמל־התעופה וגם בא
לקחת אותה כשחזרה.
לפני שבועיים היא טסה למצריים, ושוב
היה אליאס בנמל־התעופה, הפעם כנלווה לאמה,
וגם כשהיא חזרה הוא חיכה לה, ושוב
כשהוא נלווה לאמה.
אתם שואלים בוודאי במי מדובר? אז זוהי
כמובן מלכת־היופי לשעבר, שירלי בן•
מרדכי, שהאמא שלה מכונה בהומור ״המלכה
האם״ .והשירלי הזאת, שהיא המלכה הכי
מיסתורית והכי מיוחדת שהיתה למדי־נת־היהודים
בשנים האחרונות, שומרת על

ע בו דהל חו ר

פרידה זה דגר לא קל, ועל אחת כמוז
וכמה כשמדובר בגירושין גיו מי״זוג.
עמי ורחל פדרמן, מהזוגות הבולטים
ביותר של העשירון העליון, החליטו

רחל פדרמן

עמי פדרמן
ב ד שערוריות -
להיפרד אחרי ששניהם עברו טראומה
במערכת-היחסים ביניהם, הקשורה במ•
ערכות״היחסים האחרות שלהם.
זח קצת נשמע מסובך, אבל זה לא
כל-כך. למרות כל הרכילות שנאמרה
ושנכתבה עליהם, ולמרות שזוג אחר

שירלי בן־מרדכי
פרופיל 1מוך

אז אני עוקבת אחריה עוד מהימים שהיא
היתה תלמידת־תיכון, ואני ממש מופתעת
איד היא מתייפיפת משנה לשנה. אבל מה עם
חיי־האהבה, אני שואלת אותה, והיא תמיד
משיבה לי בחיוך מיסתורי, נוסח המונה־ליזה.
בחודשים האחרונים היא היתה צמודה לעיתונאי
צעיר, אך הבנתי מדבריה שזאת ידידות
בלבד. פעם אחת היא אף הדרימה לעיר
אילת בחברת איש־העסקים והיבואן יואב
חרלם, והנה סיפרו לי שבחודש האחרון היא
נראתה יותר מפעם אחת עם הזמר יהודה
אליאם, זה שכל כך שונא שאומרים לו
שהקול שלו דומה לזה של יהורם גאון.
הסיפור התחיל כשהוא ליווה אותה לנמל־תעופה,
בזמן שהיא טסה ליוון לפני חודש

מערב פרוע לגמר כמה שהארץ הזאת קטנה! אפילו אני מופתעת
מחדש, בכל פעם שאני שומעת על קש־רי־האהבה־והמישפחה
של כל מיני גיבורים
של טורי רכילות, ספורט, כלכלה ופוליטיקה.
בתל־אביב מסתובבת לה בחורה בשם
סיגל הילל, בת למישפחה אמידה, שלא מזמן
סיימה את שרותה הצבאי, והיה לה חבר,
כדורסלן פופולרי בשם מאיר מלול, שגם
הוא סיים בימים אלה את השרות שלו בקבע.
באחד הימים היא עשתה מסיבה לכל החברות
שלה, ובאו כל הבנות של כל העשירים
והמפורסמים, וביניהן רונית אבניאון, הבת
של איתן אבניאון, שהיה יו״ר איגוד
חברות־הביטוח, וחבר במועצת־המנהלים של
בנק הפ1עלים, וכעת יש לו הוצאה־לאור. רונית
הזאת היא גם הבת של דליה אבניאון־
שירזלי, גרושתו של איתן אבניאון. במסיבה
הכיר הכדורסלן את בתו של איש־הביטוח,
שהיא סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת
תל־אביב, והשניים נדלקו זה על זה.
הכדורסלן עזב את חברתו הבלונדית למען
הסטודנטית, ומובן שנהיה מזה סקנדל גדול.
כדאי שתבינו שכיום לצאת עם בחורה

• בלי שליפת צ־פזת״ם
במצב כזה היה כבר שולף ציפורניים ואולי
גם סכינים, אצלם מתנהל הכל בחד-
רי-חדרים ואצל עורכי־הדין שלהם.
המצב אצלם כל-כך טוב, שהם אף
ממשיכים לבלות ביחד. הם כבר נראו ׳
ביחד בשני אירועים גדולים, אך מעבר
לזה, באחרונה נראה עמי פדרמן באחד ׳
האירועים האלה כשהוא צמוד לאשת־תיקשורת
ידועה, שקשרי־האהבה שלה1
זוכים בכותרות הרבה יותר גדולות מהמאמרים
שהיא מפרסמת בעיתונה.
מעבר לזה יודעים כולם לספר שלעמי
יש קשר עם אחת המזכירות ברשת-מלו-
נות דן שבבעלות מישפחתו.
אתם בוודאי רוצים לדעת מה קורה
לאחותו, דוגית! רונית, שהיא גרושה
פעמיים, צמודה לרווק בוהמי, העוסק
במיסחר. הוא אוהב את התיקשורת עוד
פחות ממנה, וכשבא להם להיות לבד-
לבד, הרחק מההמון הסקרן, הם מד רימים
לאילת, או מצפינים לטבריה. אך
הם אף פעם לא מתאכסנים במלונות ה-
מישפחתייט. זה מה שנקרא -לא מערבבים
עבודה בהנאה.

יהודה אליאם
קשר ס1די?

המזימות שר המעצב

פרופיל נמוך ביותר בכל הקשור לחיי־האהבה1
שלה. אז כשפגשתי בה שאלתי אותה•.
מערכת־היחסים בין מוטי ריין? וחברתו,
״האם יש לך קשר רומנטי עם יהודה אלי1-
הדוגמנית אנאבל טמיר, כבר עברה כל-

כך הרבה משברים ושינויים, שאילו היו מחב״לא!״
״אבל
אני רואה שלמסיבה הזאת הגעתם רים אותם לסייסמוגראף זה היה נהרס מהתנודות.
ואפילו העיתונות היומית לא מצליחה
ביחד, וזה לא האירוע הראשון שבו אתם בילעקוב
אחר כל השינויים האלה.

אז בסוף השבוע האחרון הופיעו ידיעות
״באתי למסיבה ביחד עם לימור פישל
בכמה עיתונים, שהזוג החליט להיפרד לצ(מלכת־החן
89׳) ,החבר שלה ויהודה אליאס.״
מיתות.
אז כבר הבנתי למה היא התכוונה. אני מקאני
ממש נבהלתי, ועד שהספקתי לדרנג־ווה
שגם אתם קלסתם זאת.
דרנג לבני־הזוג נודע לי שהם כבר חזרו זה
לזרועות זה. אז בכל אופן לא ויתרתי, ודרי־נג־דרנגתי
לדוגמנית האלגנטית.
״מדוע נפרדתם בכזה בום גדול בסוף השבוע
שעבר?״
״תראי, חלק גדול מהמריבות ביני לבין
מוטי זה בגלל הקשר שלו עם אחד ממעצ־בי־האופנה
המפורסמים בארץ״.
״אולי הפרטי?״
״המעצב הזה, שהוא מאוד מצליח באחרו
רונית
אבניאון ומאיר מלול
קשרים מסובכים
מאיזור תל־אביב זה, סיפור מאוד מורכב,
בגלל הייחוס המישפחתי והקשרים המיש־פחתיים
השונים של בני־מישפחתה.
האבא של רונית התחתן לפני כמה שנים
עם העיתונאית יהודית אוריין, שהיתה
אשתו של איש־הרדיו יעקב בן־הרצל, הנשוי
כיום עם הזמרת נירה גל.
חברתה הטובה ביותר של יהודית אוריין
היא העיתונאית ברוריה אביזץ, האמא של
שרון בריר, בליינית וסטודנטית, שפגשה
באחת המסיבות את הכדורסלן הפופולרי

והנחשק והתיידדה עימו. רונית והאם החורגת
שלה, יהודית אוריין, לא כל־כך אוהבות זו את
זו, בלשון המעטה. לרונית, כנראה, קשה
להתרגל לנוכחות הדומיננטית של יהודית
אוריין. ובתוך כל הסבך הזה של כל המי-
לחמות הנשיות הקטנות צריך הכדורסלן הזה
לקפץ על בהונות־רגליו, כדי שלא לפגוע אף
באחת מהדמויות המשחקות בדראמה הזאת.
וכעת נחזור לסיגל הילל, שהיא מאוד
אוהבת לארגן אירועים גדולים והמוניים.
לפני שבועיים היא עזרה באירגון מסיבה
גדולה, שאליה הוזמנו הכדורסלן וחברתו,
מבלי לדעת שהגברת הילל, חברתו־לשעבר
של הכדורסלן, היא בין המארגנות. וכשהם
הגיעו למסיבה היא ניסתה למנוע את כניסתם,
והיתה שם סצינה כמו בסירטי המערב
הפרוע.
אני לא יודעת איך זה נגמר. אבל אני בטוחה
שהכדורסלן הזה מאוד נהנה ממילחמות־הנשים
עליו.

נה, חיזר במרץ אחרי מוטי שלי, וגיסה לסכסך
בינינו. הוא לא הבין שמוטי לא בעניין שלו.״
״ואת חושבת שאפשר להאשים אדם שלישי,
כשהקשר בין שניים לא מסתדר?״
״זה נכון מה שאת אומרת, אבל מוטי הוא
צעיר, והבחור הזה עשה לו שטיפת־מוח נגדי
במשך תקופה ארוכה. ותאמיני לי, לאורך זמן
זה היה עובד על כל אחד.״
״ומה קורה עכשיו ביניכם?״
״אנחנו מאושרים ביחד, יש לנו תוכניות
לטווח ארוך, אך הפעם לא נעשה שטויות כמו
מקודם. עכשיו נגור במשך שנה ביחד, ואם זה
יצליח — נחליט על הרחבת המישפחה.״

אנאבל טמיר ומוטי דייח
סיכס1כי א1הבים
״ומה קורה עם מעצב־האופנה?״
״אני מקווה שהוא יירגע ויבין שהוא לא
יכול להפריד ביני לבין מוטי. אני מאחלת לו
שימצא לו את האהבה שלו, ושיצליח, רק שיבין
כמה עוול הוא גרם לי בגלל האהבה שלו
למוטי, שלא התממשה. אני רוצה שהוא יבין
שמוטי בכלל לא בעניין שלו.״

91ר ד כי הו רו ביץ

מאיר ליפשיץ

עבודה בעיניים עבויות

שמענו בהתרגשות רבה כי כמה מלונאים וגרג׳ניקים הם שפתחו את
שערי הערים העבריות לפני הערבים. הסתבר שקשה ליהודים טובים
לנהל עסקים טובים בלי השתתפותם הפעילה של בני דודינו מה שטחים.

גם הסיבה, לטענת מקורות בכירים בצבא ובמישטרה, שאין
אוכפים את החוק האוסר על עובדים זרים, לשהות בלילה מחוץ למקום
מגוריהם הקבוע. מסתבר, שאפשר לכופף את החוק, באשר מדובר
בכמה שקלים נוספים בקופות. פתאום גילינו שלאנשי הכלכלה יש מילה
מכרעת אצל רשויות״הביטחון השונות.
מה יש לדבר, הפתעה נעימה: דמם של יהודים מסויימים זול הרבה
יותר מדמים של יהודים אחרים. יצויין לשבח גם היחס המופתי
וההומאני שמופגן בלפי האינתיפאדורים הערביים. כאן לא תופסות
הוראות המטב״ל והמפכ״ל. כאן חשובה רק הצמיחה הכלכלית והרווחה
האישית.
האמת היא, שאנו בכבודנו הבאנו על עצמנו את הצרה. הרי אין לנו
צורף ממשי בעבודה השחורה והלא״מיקצועית, המוענקת למאות אלפי
שונאינו מבפנים. אלמלא היו מתפרנסים על חשבוננו, היו מזמן
מחפשים את דרכם אל מעבר לגבולות המדינה. גם תרומתם לגידול
התוצר ולשיפור איכות הסביבה, מוטלת בספק, וזאת רק בלשון
המעטה.
בי הארץ מלאה בנערים ובנערות, בסטודנטים ובסטודנטיות, שמתים
לעשות כמה גרושים בחופשות, וגם בשאר ימי״החול. צריך רק
לזכור איך פעם היה ענף המלצרות איסלאמי למהדרין, והיום הוא מוכה
יפהפיות לבושות שחורים. בעבר היו רק גננים ערבים, ובעת מוצף השוק
בבחורים חרוצים מהקיבוצים והמושבים.
תנו לחבר׳ה הישראלים לעבוד קשה ולעשות כסף טוב, ולא נראה
אותם עוברים לניו-יורק לעסוק בהובלות. העבודה הערבית תורמת רק
להמשך האלימות הערבית. העבודה העברית תשאיר באן את יוצאי
היחידות הקרביות יחד עם הג׳ובניקים בעלי המישקפיים העגולים. כך
נשלב את המועיל עם המהנה: נכה את האינתיפאדה בכיס. ניתן לילדים
את ההזדמנות הראשונה בחיים. יבוא לציון גואל, נראה סוף סוף את
הישראלי פועל.

ד1יאלה אשכ1ז*
איזון חוזר

אשלייה של בית, עם חוג זמר של שירי ארץ
ישראל, גננת דוברת עברית ושבט אבוד של
צופים שנטעו בעמק. אם היהודי הנודד נשא
על גבו את ביתו, אורזי־המיזוודות ילידי־הארץ
הפכו את השפה העברית למולדתם. הם
לא רק יושבים על המיזוודות, הם חיים מהן.
הבית הזה ניזון מזרם בלתי־פוסק של קלטות־וידיאו,
ספרים, קלטות, ועיתוני הארץ, העו־

דדי ונוקד עו 9ד דוס 091111
גם אני הייתי בבית־הקברות הצבאי בכפר
ורבורג, ביום הזיכרון. אין זה פלא שסערו
הרוחות עקב נוכחותו של הח״ב מר״ץ. לצוקר
לא ניתן לשאת את דבריו, שכן תנועתו מוכנה
לעשות הון פוליטי בכל עת ובכל מועד,
כולל יום הזיכרון ויום העצמאות. באותו הבוקר,
פירסמה ר״ץ מודעת ענק בעיתונות, שבישרה
לעם ישראל כי הוא ״משועבד לכיבוש
אלים, מסוכן ומשחית, לגילויי ניצול, אפלייה
וקיפוח, לריעות קדומות, לאמונות טפלות ו־לשטיפת
מוח.״ קשה לדרוש איפוק מקהל. ,
השרוי בעיצומה של התכנסות טעונת רגשות
עזים בבית־עלמין צבאי. קשה בנסיבות כאלה
לצפות מכולם להפריד בין המילים שעמד
צוקר לשאת כאיש־ציבור, והמילים שאמרו
בשמו, באותה שעה ממש, מעל דפי העיתונות.
השתיקה לא נפלה על איש ר״ץ מרצון.
השתיקו אותו, וכך אילצו את תנועתו לעצור
לרגע קט, להעמיד בצד את הנושאים המדיניים
השנויים במחלוקת, ולעמוד דום עם כל
עם ישראל לזכר הנופלים.

הד ארצי !791x10 הסיריקון
קהילת היהודים בקליפורניה יצרה לעצמה

צוקר

רפסאנג׳אני

חמסה איראויח
חם שתיקה
שים את דרכם ל״עמק שלהם״ .אולי היורדים
האלה מתפרנסים מהמדע, אבל הם חיים מהאוויר:
דואר־אוויר, חבילות־אוויר ונמלי־אוויר
הם כאוויר לנשימה לנשמות האבודות המתגלגלות
בניכר. אלפי חברות היי־טק יש בעמק
הסיליקון. הישראלים נודדים מאחת לאחרת,
ומתקדמים במעגל־קסמים של ׳הצעות
קוסמות. כמו היו הם עצמם מעגלים מודפסים
במעגל סגור. כל האפשרויות פתוחות לפניהם
בארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות, חוץ
מהאפשרות להיות שייך. תרבות המיזוודות
יצרה יצור סינטטי — אל־מוליך של על־מוליכים
לשום מקום, יש להם הכל, ואין להם
כלום. אורזי־המיזוודות לא נהנים משני העולמות:
הם לא נהנים מאף אחד מהם.

ח091ה״!.ע•! הרע האיראנית

קונסנזוס של חשש
יש בינינו המתווכחים על הגודל והצורה
הראויים למדינת ישראל. באחרונה, בין טענה
לטענת־נגד בוויכוח מופשט זה, התבשרנו
פתאום על הקמת מחתרת חילונית של קצינים
יוצאי יחידות קרביות, שמטרתה להגיב
על רצח יהודים(מעריב .)11.5.89 מקור בכיר
במישטרה הביע זעזוע מן האפשרות, שקמה
קבוצת־אנשים, הלוקחת את החוק בידיה. אבל
הופעתם היא, בין היתר, תוצאה של אוזלת־ידה
של המישטרה. זו לא גילתה עד היום את
רוצחיהם של הילדים רמי חבה, חנן זגורי
ואורן ברהאמי ז״ל. לא הצליחה ללכוד את
רוצחי אבי סספורטס ז״ל. לא גילתה עד היום
את אילן סערון שנחטף.
שר־המישטרה הבטיח ללכוד את רוצחיו
של אבי סספורטס. יתכן שגם יצליח. יש חוק,
המאפשר לדון את הרוצחים למוות, אך הוא
מתגלגל הפקר בחוצות. כמוהו גם חיינו. לא
פלא, כמעט בלתי־נמנע, שמישהו מחוץ
למערכת מרים את החוק מאשפתות ולוקח
אותו בידיו. לפתע אלה, שהחוק היה צריך
להיות בידיהם והם שמטו אותו, יוצאים הראשונים
להזדעזע וליילל.
אחרי 41 שנות עצמאות אנחנו פוחדים ו־מודאגים
בגלל המצב שנוצר, בין היתר בגלל
מחדלי המישטרה והמערכת המישפטית. נראה
כאילו אוזלת־היד דבקה גם בצה״ל: מקשה
דן שומרון (ידיעות אחרונות )8.5.89״האם
יתכן שחיילי צה״ל לא יוכלו לנסוע בטרמפים
במדינת ישראל?״
הוא שואל אותנו? אנחנו שואלים אותו!
לשאול שאלות בענייני ביטחון זו הפריבילגיה
שלנו. הרמטכ״ל מקבל משכורת, כדי
לספק לנו את התשובות.
האינתיפאדה נועדה לחסל אותנו. בעיק־בותיה
צפוייה מיתקפה של ארצות ערב בנשק
קונבנציונאלי. אם לא יהיה די בכך, כדי להרוס
את ישראל יופעל גם הנשק הלא־קונבג־ציונאלי,
כי לכך נועד. האינתיפאדה והנשק
הלא־קונבנציונאלי שארצות ערב מפתחות,
מסכנים את קיומנו. את קיומה של המדינה,
ואת קיומו הפיסי של כל אחד ואחד מאיתנו
כפרט.
לכן, במקום הראשון על סדר היום הלאומי
לא עומדת שאלת גודלה וגבולותיה של
המדינה. תחת זה עומדת השאלה להיות או
לחדול. סוגיית גודלה של המדינה וגבולותיה
שנוייה במחלוקת בהתאם להשקפותיו של כל
איש ואיש. שאלה זו היא הגורס הפלגני
מיספר אחד בחיינו הציבוריים. ניתן וצריך
לעקוף אותה, כי היא אינה רלבנטית בשלב

בניגוד לפילוג בעם בעניין הגבולות, הרי
בעניין ההתגייסות להגנה בפני איום על עצם
עים חמישה אנשים במחיר של אדם אחד. למה
קרא רפסאנג׳אני להרוג חמישה אנשים
מהעולם המערבי על כל פלסטיני בגדה? יו״ר
הפרלמנט האיראני הודה כי יש מיגבלות
בחיים :״קשה להרוג ישראלים,״ אמר. לכן, יש
לפעול לפי שיטת ״תפוס כפי יכולתך״ בלי
להבדיל בין דם לדם. אש״ף המתון הבהיר
ש״לא מקובל עלינו להרוג זרים ...אנו
מקבלים הוראות מיאסר ערפאת.״ היו״ר נתן
הוראת־קבע להרוג אך ורק יהודים החיים
במולדתם. אש״ף מתנגד לטרור ללא אבחנה.

הבושה עובעותיקה

לפי כללי מכירת־חיסול, האיראנים מצי־

תמונה של ״אנשי הסירות״ שברחו
מוויאט־נאם התפרסמה באחד העיתונים. הפ־

קיומנו, קיים מאז השואה קונסנזוס לאומי
מאורי אבנרי עד הרב כהנא. קונסנזוס האומר,
שאנו לא נלך לטבח כמו יהודי אירופה.
הפעם, אם תבוא שעת מיבחן, אנחנו נשלח את
האויבים לעזאזל. אותם ואת עוזריהם, א 1לפ־

אורן ברהאמי
פחד מוות
חות ניקח אותם איתנו. הקונסנזוס הזה קיים
כל הזמן ברקע. משם, מבלי שידובר בו, הוא
פועל את פעולתו הסמוייה ומשרה עלינו את
אותה מידה של אחדות הקיימת כיום. יש
להעביר את הקונסנזוס הזה אל קדמת הבימה,
בהסברה כלפי פנים וכלפי חוץ. אם הדבר
ייעשה, תגבר ההבנה לבעיותיה של ישראל
בעולם וחלק גדול מהמחלוקות מבית ישתתקו.
ספק
אם האיום הטוטאלי על חיינו, הנובע
מבעלותן של מדינות עויינות על נשק לא־קונבנציונאלי,
היה בו די כרי לררבן את העם
לדריכות. זהו איום ממשי מאוד, אך בד בבד
גם מופשט מאוד, מאחר שאין הוא מוחשי
בחיי היום־יום. לכן שילח בנו הקדוש־ברוך־
הוא את האינתיפאדה, כדי להביא את החרדה
הקיומית לכל בית בישראל. לא כדי שרוחנו
תישבר, אלא להיפך — כדי שנתעשת.
החרדה לגורלנו היא המצמיחה את המחתרות
בישראל. היא עוד תצמיח תופעות נוראות
מאלה, אם מערכת־הביטחון לא תצליח
לטעת בציבור את ההרגשה שהיא מתמודדת
ביעילות עם המצב.
ליטים נמלטים והעולם שותק, כולל יהודים
טובים והומאנים, כאן ובגולה. למה דווקא
לציין את היהודים? כי מתוך £4אלף אשרות־כניסה
לארצות־הברית עבור פליטים ללא
מולדת, רבע מן המיכסה השנתית תפוס על־ידי
בני עם ישראל יוצאי ברית־המועצות.
ביוזמת הבית הלבן, קוצצה מיכסת האסיאתים,
כדי להכניס יותר יהודים לארצות־הברית.
מי שחפץ לשמור על יושר אינטלקטואלי
מול פני ההיסטוריה, צריך לפסול
כליל סטאטוס של פליטים עבור ה״סירוב־ניקים״
החדשים. יתכן שליושבי מחנות־הפליטים•בדרום־מיזרח
אסיה אין זה משנה,
אס האמריקאים נועלים את השער, או אם
היהודים סותמים את המיכסות. לנו זה משנה,
שכן אחינו הם, ולא נדע אנה נוליך את הבושה.

א 1רי דן

כיצד למ1וע את המילחמה?

הממשלה האמריקאית מעריכה שמחיר פינוי מתנחלים
ישראלים רבים ביהודה ושומרון לא יעלה יותר מ־ 50 אלף
דולר ליחידת־דיוד, למישפחה. סך הכל פינוי ישובים גדולים
באותם האיזורים יכול להסתכם, לפי הערכה רישמית אמריקאית,
ב״כמה מאות מיליוני דולארים״ .אבל יהיו מתנחלים
יהודים, קובע המיסמך האמריקאי, שפינויים ״יעלה אך במעט
על מחיר הוצאות ההובלה׳.
כך בצורה קרה ומתודית מכינה ומעדכנת הממשלה את
הערכותיה לקראת השלב שבו יקבלו הפלסטינים לידם את
השילטון ביהודה, שומרון וחבל״עזה.
בשפה לאקונית ממליץ המיסמך, שככל שיוקדם פינוי
הישראלים מ״השטחים הכבושים״ ,כן ייסב: כי ״ילדיהם של
המתנחלים עלולים לפתח קשר מיוחד לקרקע, כפי שמוכר
הדבר אצל אנשים הנולדים והגדלים על אדמתם״.

יתכן שרוב שרי ממשלת ישראל אינם ערים לתחזיות
אמריקאיות אלה. שהרי אפילו לא ידעו את תוכן המיסמך
הישראלי, שאותו אישרו השבוע בישיבת־הממשלה, ער סמוך
לשעה שבה נתכנסו לדון בו. כיצד יוכלו לדעת, אם כן, מה
מתכננים האמריקאים בשלב הבא, אחרי הבחירות ואחרי
הענקת האוטונומיה?
אבל זהו קו אופייני לכל צורת קבלת ההחלטות בממשלה
הרב־שרית, בעניינים הנוגעים לחיים ולמוות — לקיום
המדינה: התעלמות מוחלטת מהעובדות הלא נוחות — כדי
לקבל את ההחלטה הנוחה ביותר לקיום הממשלה.
לכן ״הופתעה״ הממשלה בכל פעם מחדש בכל נושא חיוני,
מפרוץ המהומות הפלסטיניות בדצמבר 1987 ועד לפתיחת
הדיאלוג עם אש״ף בנובמבר ,1988 ובנושאים אחרים, חסויים
עדיין .״הופתעה״ במרכאות כפולות, משום שכל המידע

שם, ולעיתים בכמויות מאסיביות כמו השבוע, אין הצבא מגיע
ללב מאות נקודות־היישוב הפלסטיניות יותר מפעמים
ספורות. נכנסים לזמן קצר, ויוצאים.
בשאר הזמן חופשית המערכת הערבית לעצמה, והיא
התמסדה בכפרים הבודדים ובכלל היישובים. המימסד הפלסטיני
הזה, שהוא מימסד של מדינה בדרך — פועל באורח
חופשי. הוא השליט האמיתי על כל המערכת הערבית.
הביטוי לכך הוא פלוגות או ועדות ההלם, שהן בעלות
היכולת הדומיננטית להכתיב שביתות, ואף לגבות מיסי־מילחמה
מהאוכלוסיה. במקביל מקימים הפלסטינים מיפעלים
לנשק מתוצרת־בית, כולל נשק חם, כגון אקדחים וקני-ירייה
אחרים מאולתרים יכן רימוני־יד. דגמים כאלה כבר נתפסו לא
אחת — והיתר בדרך. ייצור עצמי הבא למלא יובש ומחסור.
כך מכינים עצמם הפלסטינים לשלב הבא, למרד הגדול. כי
עד עתה ראינו רק את ה״בקרוב״ .מישפטי הלינץ׳ במשתפי-
פעולה מדומים או אמיתיים, אשר חשים כי ישראל הפקירה
אותה לגורלם, כפי שאמרו במיסמך־הטלוויזיה המזעזע בליל־שבת
שעבר, גם הם מוכיחים על אובדן השליטה של מערכת-
הביטחון בשטחים.
.המגעים ההדוקים והמתרחבים של המימסד הפלסטיני הזה
עם גורמי־חוץ, עיתונאים, דיפלומטים ופוליטיקאים זרים,
הגיעו לקנה־מידה חסר־תקדים. כך מתחזקת אצל הפלסטינים

אם לא ננצח נ״מיוחמה הקטנה־נקבל
מילחמה מי ל ת ואכזרית
מדוייק, הסימנים המעידים לפחות, ולעיתים הערכות־המצב
הנכונות, היו בידי צמרת הממשלה. בראש ובראשונה בידי
ראש־הממשלה ושר־הביטחון. בוודאי שהם יודעים את ההערכות
האמריקאיות ביחס להתנחלויות.
אך כל המידע האדיר הזה מעולם לא זכה לשמש בסיס
לדיון מדיני־ביטחוני, אחראי, מיקצועי וחסר־פניות. במיוחד
מאז הוקמה הממשלה הנוכחית — היא נוטרלה מכל תהליך
תיקני של קבלת החלטות. בענייני כספים ותקציבים ילחמו
כשועלים, בנושאי דמים ישתפנו כארנבים.
כך, ברגע האחרון, בחשכת מוצאי־השבת האחרונה, נקראו
שרי־הליכוד לאשר תוכנית, העלולה להשפיע על גורל
המדינה, על עתידו וחייו של כל אחד מכם. אך רק אחרי שהיא
כבר סוכמה בעקרונותיה עם האמריקאים, באמצעות שניים־
שלושה שרים ישראלים, שהסתייעו בכמה פקידים. הממשלה
כולה נזעקה למחרת לאשר אותה, כאילו היתה רק חותמת-
גומי.
לא היתה זאת תוכנית מהפכנית לדיכוי המילחמה שאותה
הכריזו הפלסטינים, שאם לא נחסל אותה היא עלולה לחסל
אותנו. גם לא היתה זאת תוכנית להפסקת מעשי־הרצח
וההשתוללות הפלסטינית באמצעות מערכת מתוחכמת
ישראלית. זאת תוכנית הבנוייה על אשלייה אחת גדולה: היא
באה לרצות את התוקפן הפלסטיני על 17 חודשי מילחמה. רק
יקבל את התוכנית וכבר, מעשה פלא, ייפסקו הפרעות. ואם לא
יקבל את התוכנית — עוד יותר טוב ,״כל העולם יבין״
שישראל רודפת שלום וכר.
האם אי־אפשר לסמוך על ״האיש החזק״ יצחק שמיר ובעל
אגרוף הברזל יצחק רבץ, נזפו חסידיהם במבקרי התוכנית.
זוהי בדיוק הסניגוריה שהושמעה לטובת גולדה מאיר ומשה
דיין בשנים שלפני קטסטרופת ״יום־הכיפורים״.
דומה המצב לחולה סרטן, אשר תחת לנתח מיד את האיבר
הנגוע ולהגביר סיכוייו לאריכות ימים, מעדיף לבלוע אספירין
כנגד כאב־ראש.

בשטח, איבדה מערכת־הביטחון הישראלית אח השליטה
בתוככי יהודה ושומרון וחבל־עזה. הגם שכוחות צה״ל נמצאים

שמיר ורביו לא ישיגו שקט ולוא לרגע אחד
תחושת־הביטחון והניצחון, שהעולם מאחוריהם, והיהודים
איבדו את השליטה ואת השילטון. עדיין בידינו הכוח לשנות
את המצב המסוכן ולנצח במילחמה הקטנה. אבל תחת זאת,
מוסיפים למצב הנתון, תוך התעלמות ממנו, או אי־הבנתו,
תהליך של בחירות נוסח ממשלת־ישראל, וכפי שעוד יתוקן
וישופץ קרוב לוודאי בידי ארצות־הברית.
כאילו שפכו דלק למדורה. התסריט הצפוי הוא די פשוט.
כאשר המדובר במילחמה ביהודים — מתלכדים עתה גם רוב
הפלגים הפלסטינים המסוכסכים. ממרכז המהומות, הנמצא
במיזרח־ירושלים, תחת חיסיון של החוק הישראלי, בסיוע
פלוגות ההלם ולפי הנחיות מטה אש״ף בתוניס, ימונו הנציגים
הפלסטינים שיעמדו לבחירות.
התוצאה הסופית הצפוייה היא, שרק נציגים של אש״ף, אלה
שימונו בתוניס — הם שייבחרו. במצב הנתון אין, ולא יהיו
אחרים.
שר״הביטחץ יצחק רבץ רמז באחת ההזדמנויות, שיש
נציגים פלסטינים אחרים, עצמאיים. יכול להיות שקיימים
כאלה, אך מערכת־הביסחון שבפיקודו אינה מספקת להם
ביטחון די־הצורך, כדי שיוכלו לקום ולהצהיר על כך בגלוי.
נציגי אש״ף שייבחרו יתחילו במשא־ומתן עם השילסון
הישראלי. במקביל — מאחר שלא יוכלו לקיים משא־ומתן
עצמאי, בהיותם תחת פיקוד מיפקרתם בתוניס — יתנהל
משא־ומתן ישיר על גבה של ישראל, בין ארצות־הברית
לאש״ף. בלחץ סובייטי ומערב־אירופי תלך לבסוף ארצות־הברית
לקראת אש״ף. ממשלת־ישראל תמצא עצמה שוב
״מופתעת״ :נלחצת על־ידי האמריקאים .״לפתע״ היא תגלה,
כי היא פועלת לחלוטץ לפי תוכנית אמריקאית, בעלת מיספר
שלבים. בשלב א׳ — השלטת נציגות מוסמכת של אש״ף

ביהודה, שומרון וחבל־עזה, תוך הענקת ״אוטונומיה״ ,שתלווה
בנסיגה של צה״ל מריכוזי האוכלוסיה הערבית ל״מתחמים
מוגדרים״.

מאחר והאמריקאים כבר תיכננו באורח מפורט, והם
מעדכנים בצורה שוטפת כמה מיבנים ומתיישבים יהודיים יש
לפנות מהשטחים, מה שוויים הכספי, וכמה פיצויים יצטרכו

האמריקאים ננר חישבו את
עדות פינוי היישובים היהודיים
לשלם לממשלת־ישראל, ייפתח המשא־ומתן על פינויים
משם.
יהיה על ישראל לפנות את ההתנחלויות לקראת הכרזה
רישמית של הקמת מדינה פלסטינית. אבל אץ ספק כמעט
שכבר בשלב א׳ של האוטונומיה, בעיקבות הערכות מחדש של
כוחות צה״ל, כלומר נסיגתו, יכריזו הפלסטינים על ״מדינה
פלסטינית ״.כלומר, כל זה עוד עלול לקרות תחת שרביטו של
יצחק שמיר כראש הממשלה, ולא בימי יורשיו ״לאחר חמש
שנות אוטונומיה״.
מאחר וממשלת ישראל תעמוד במצב קשה מול המתנחלים,
לפחות בחלקם, יש להניח, שקיימות כבר רמיזות אש״פיות
בנושא זה, שהיישובים שלא ירצו להתפנות, יורשו לגיטימית
להישאר במקומם. יש המשוכנעים באש״ף שיישובים כאלה
בין כה וכה לא יאריכו ימים.
באותם ישובים יהודים, ויש כנראה כאלה, שיש להם כוח
פנימי־אידיאולוגי, אפשר להניח שיוקמו מיליציות להגנה
עצמית, אשר עד מהרה תמצאנה עצמן בהתנגשויות עם
הפלסטינים התוקפים.
• כלומר — לבנוניזציה של יהודה ושומרון.

אפילו את השקט, שמקווים שמיר ורבץ לקנות באמצעות
הבחירות, לא ישיגו ולוא לרגע אחד. הכוח ההולך ומצטבר
באש״ף הוא בעל מגמות מאוד ברורות, כפי שעולה מדוחות
מוסמכים: הקמת מדינה פלסטינית, בירתה ירושלים והבטחת
זכות השיבה. בין אם ראשי אש״ף רוצים זאת או לא, אץ הם
יכולים להפסיק את מילחמתם הנוכחית, כל עוד לא ישיגו
שלוש מטרות אלה. אחר כך, יבוא תור יפו וחיפה, הגליל
ובאר־שבע.
מי שחושב שאת האלימות הפלסטינית, ההולכת ומתפשטת
כאש גם לתחומי ישראל, ניתן להפסיק כפקודה של מישהו
״לכבוד הבחירות״ ,שיתבונן צפונה, לביירות. שם הפכו
״הפסקות האש״ למילחמה אכזרית וממושכת. למרות השוני,
יש דומה: המוסלמים פשוט אינם מסוגלים להפסיק את
המילחמה בנוצרים.
כמובן שצמרת הממשלה, היוזמת והאחראית להחלטה
המסוכנת ביותר שהתקבלה בה מאז הקמתה, מאמינה שהיא
״תצליח לתמרן״ ,״להרוויח זמן״.
ראיתם אותם מתמרנים ב־ 17 חודשי רצח ומהומות? עקבתם
אחרי תימרוניהם למניעת שיחות ארצות־הברית עם אש״ף

הממשלה נזזוחמח גומי
וביקור יאסר ערפאת בפאריס? אתם זוכרים עדיין את תרגיל־טאבה,
שהסתיים בפינוי ובמכירת סונסטה תמורת 37 מיליון
דולר לבעלי־המלון? זוהי רמת התיחכום של שניים־שלושה
שרים בצמרת הממשלה, שהחליטו עתה לקחת עם מוכשר וחזק
לתימרון הגדול והאמיתי המשחק לידי הפלסטינים. התוצאות
עלולות להיות חמורות הרבה יותר, כמובן.
הם אומרים שהבחירות הן ״צעד לשלום״ .המציאות
האכזרית זועקת שבעצם פתיחת שערי־ירושלים באמצעות
הבחירות תוביל רק למילחמה. הידיים שהורמו בממשלה
לאישור הבחירות סימנו את הספירה לאחור, לקראת פרוץ
המילחמה הבאה. מי שעדיין רוצה למנוע אותה כאן ועכשיו,
חייב לייחל לכך, שאותן הידיים יונפו לביטול ההחלטה. ולא,

יונף על כולנו מקל־החובלים.

• שר־הביטחון רבץ, אתה נתת
הוראות ״לשבור את העצמות של
ערבים״.
לא היתה הוראה מצירי, או מטעם המטה
הכללי של צה״ל, שכללה את המילים ״לשבור
את הזיצמות׳ של מישהו.

• אבל נשארת התחושה כי זו
באמת הנחייתו. האם אתה מכחיש
זאת?
ובכן, יש כה הרבה מידע לא מדוייק המגיע
ממה שהתרחש בשטחים, שאיננו יכולים
להכחיש כל פרט ממנו. בוזמנית, אם אתה
שואל אותי אם היו מיקרים שבהם נשברו
עצמות, לא אומר שלא היו מיקרים כאלו.

• גנ ראל רבץ, היו אלפי מיקרים
כאלה.
אינני בטוח שהיו אלפים, אך לפחות היו
מאות. אבל הרשה לי להסביר. בכל מיקרה
של הפגנות אלימות, כשיש אלפי אזרחים
ומישטרה העומדת מולם — מה אתה מצפה
מהמישטרה לעשות באירוע כזה?

• אחד ממאפייני כושר המשיכה
של ישראל עבור המערב, ובמיוחד
לגבי ארצות־הברית, הינו יעילות
כוחותיה המזויינים. אינך מודאג כי
במרוצת 17 חודשים הצבא שלכם
איבד מיעילותו, עקב התפזרותו בדלילות
יתירה ביהודה, שומרון ורצועת
עזה?

״עיראק וחוקה לנחות
ובכן, אץ ספק שיעילות הצבא הישראלי
מושפעת מהבעיות בשטחים. וכמובן, ההתקוממות
נוטלת כמות מסויימת מזמן אימוני
הצבא. אבל הבה ונשים זאת בפרופורציה הנכונה.
היום, בשיסחי הגדה המערבית ורצועת־עזה
יש לנו מיספר חיילים כפי שהיו לנו
בלבנון.

•כמה?
איננו מוסרים את המיספרים, אבל זה
פחות או יותר עשרת אלפים, כולל הכל, שזה
יחסית חלק קטן.

• מה בקשר לכוחות־המישטרה?

מיספר כוחות־המישטרה הינו זניח. זה

__ ראיין __

רענן ר. לוריא
פחות מ־ 10 אחוז ממיספר החיילים, והמיספר
שנתתי לך כולל את מישמר הגבול המשרת
בשטחים.

שרשרת־פיקוד כמו באירגון־טרור; שנית,
כלי־הנשק בשימוש הינם האמצעים הפשוטים,
הנמצאים בידי כל אחד בכל מקום —
אבנים; ושלישית, העולם רגיש יותר לתמונות
של עימותים בין אנשים במדים לבין אזרחים,
כולל נשים וילדים.

• אם כך, השורה התחתונה
של דבריך
היא שזה מצב של
אי־ניצחון.
ובכן, אני אומר זאת כך:
יש אנשים, אחד מהם, חבר־הקבינט
שאתה הזכרת

אתה מתכוון לשרון?
אתה
אמרת זאת ...המאמינים
שהמדיניות צריכה
להיות אך זאת: דיכוי באמצעות
כוח, שיביא ל־
״רגיעה.מוחלטת״ .אני אינני
מאמין שאפשר להשיג
זאת במיסגרת מיגבלות החוקים
שלנו ונורמות ההתנהגות
המנחות את צה״ל.

• שתהביטחון לשעבר שתן, מ ד
ען כי ישראל תחת ראש-הממשלה
שמיר ותחתיך, עשתה מישגיס גדולים
בטיפול בהתמרדות הערבית.
תאתצה להשוות את הישגיך
לעומת הישגיו, בדרך טיפולו בהתמרדות
ברצועת-עזה ב שנות ה־סד.
האם אתה מסכים?

• לאור הידרדרות
היחסים בין ישראל
לבין האוכלוסייה הערבית, האם אין
אתה מוטרד מן האפשרות של גיס
חמישי בתוך המדינה במיקרה של
מילחמה עם סוריה?

כל ניסיון להשוות בין מה שקרה ב־1970
ברצועת־עזה ובין מה שקורה עכשיו, במרוצת
16־ 17 חודשים, הוא שטות. אז, ב־,1970
הבעייה היתה להתמודד עם קבוצת־טרור.
היה מדובר ב־700־ 800 טרוריסטים. הם השתמשו
בנשק. עתה אנו עוסקים בהתקוממות
עממית. מדוע האלימות האזרחית הזאת יותר
יעילה ויותר קשה לטיפול? ראשית, אין לה

אינני יכול להוציא מכלל חשבון את
האפשרות, שסוריה עלולה לנסות ולתקוף את
ישראל, למרות שהייתי מייעץ להם שלא לעשות
זאת. באשר לשאלתך, הרשה לי להזכיר
לך כי ערביי ישראל לא לקחו חלק במעשי
האלימות. זה מה שמבדיל אותם מהפלסטינים
בשטחים. אין ספק שנצטרך להעביר את כל
כוחותינו למילחמה מול סוריה• אר במיקרה

של מילחמה, בכל ניסיץ להפרעה לתנועה
הצבאית, נפעל כמו במצב מילחמה ולא
כשוטרים.

• יש דיבורים רבים בעולם בקשר
ליכולתה הגרעינית של ישראל. האם
זה נכון שישראל מחוייבת לעיקרון
של היותה השנייה להכניס נשק
גרעיני לסיכסוך המיזרדדתיכוני?
ישראל לא תהיה הראשונה להכניס נשק
גרעיני לסיכסוך הערבי-ישראלי. זוהי הבטחתנו.
זו התחייבותנו לארצות־הברית.

• מה משמעות הדבר?

אני לא אפרט.

• כעת, כשעיראק מעורבת במאמץ
לייצר נשק גרעיני משלה, האם
ישראל ״תוציא לפועל״ את אותה
ההצהרה?
עיראק ניסתה בעבר. אך אתה יודע כי ב־
1981 הרסנו את מיתקנם הגרעיני. נעשים
מצידם מאמצים להמשך פעילויותיהם. אינני
יודע אם הם אפילו קרובים ליכולת של ייצור
נשק גרעיני. זו שאלה לשנים רבות מעתה,
אם בכלל תוכל עיראק לעשות דבר מה.

• במה זמן?

אינני יודע.

• שנה? שלוש שנים? חמש
שנים?
קשה לומר.

• קרוב יותר לעשר שנים?
כן. אם בכלל...

• מ ה דעתך על החלטת ברית־המועצות
לספק ללוב את ה״סוחוי
24״ ,המפציץ ארוד־הטווח?
אחת המדינות שקיבלה אותו היתה עיראק.
היא קרובה לישראל יותר מלוב, והשתתפה
מעשית בכל מילחמה עם ישראל עד .1973
אחר־כך באה לוב. אנו צופים שבמשך 1989
גם סוריה תקבל אותו. זה לא הפריט היחיד
שסופק בשנתיים האחרונות לארצות אלו:
המיג ,29 הנחשב לתשובה הרוסית לאף־;15
טילי קרקע־אוויה טנקים מתקרמים.

• האם אתם מספקים נשק לקונטרס?

אנחנו לא עושים זאת.

• שום דבר, בכל מיקרה?
למיטב ידיעתי, לא סיפקנו נשק לקונטרס.
במיקרה אחד הסכמנו לתת לארצות־הברית
מיספר מסויים של רובים. אני מאמין שהם היו
רובים רוסיים. הסכמתי לתת אותם לארצות-
הברית בידיעה שהם עשויים להיות מסופקים
לקונטרס.

•כמה?
.600

• האם אי־פעם סיפקתם לדרום־
אפריקה נשק סובייטי?
כפי שידוע לו, במרס 1987 קיבלנו על
עצמנו, שלא יהיו עיסקות־נשק חדשות עם
דרום־אפריקה. כמובן, אתה יודע כי כל מה
שמתקבל מארצות־הכרית ...אין אנו רשאים
לתת את זה לאף אחד מחוץ לישראל.

• מאומה לא מועבר לאיראן?
אינני יודע מה קרה בעבר. לפני מיספר
שנים הושגה הבנה בין ישראל לארצות-
הברית, שאנחנו לא נספק ישירות (אני לא
מדבר על אירנגייט) — ואנו איננו מספקים
לאיראן או לדרום־אפריקה.

• מה בקשר לאספקה לא־ישירה?
לא ישירה ולא עקיפה.

• גנ ראל רבין, הרקע הפוליטי
שלך שונה כל־בך מזה של ראש־הממשלה
שמיר. האם אתה מרגיש
נוח לשרת תחת אישיות כה שונה
משלך?
אין זו שאלה של יחסים אישיים. מי מחפש
אהבה בחיים הפוליטיים? מי שמתעניין באהבה
צריך לחפש כתובת אחרת מאשר החיים
הפוליטיים, או בתהליך קבלת ההחלטות.

עיתונות חופ שית
..בערות אינה חמימות
אלא חטא!״
רוברט בראונינג
יתכן שהמבקרים את התיקשורת האמריקאית
במיזרח התיכון טועים כולם. אולי אין
כאן הטעיה מכוונת, אלא שכל אותם כתבים
פשוט לא תופסים מה קורה שם.
בואו ניקח את הראיון הטלוויזיוני האחרון
עם יאסר ערפאת, שנערך ברשת הציבורית
בניצוחו של ג׳ים לרר. מר לרר פתח בקביעה
המוחלטת :״עד עתה נמנעו הערבים משימוש
בנשק חם,״ ואז שאל ״האם יתכן כי מעכשיו
הם עשויים לעשות זאת?״
בוודאי, הגיב ערפאת, שנראה מרוצה
מההצעה .״אנו אמרנו לא לשימוש בנשק׳
במיסגרת האינתיפאדה.״
רמזי ערפאת, לכך שהאינתיפאדה הינה
תנועת־שלום נוסח גאנדי, עברו ללא כל
תגובה. איש לא טרח להזכיר דבר־מה לגבי
בקבוקי־תבערה, שהוטלו על חיילי ישראל
ומתנחלים יהודים. כך שלרר מיהר קדימה.
מה לגבי הבחירות בגדה המערבית, הוא שאל.
ובכן, ענה ערפאת, כשאף שריר לא זז בפניו:
״ניסינו את זה בעבר, אבל מה היה בסופם של
כל אלה שנבחרו? חלקם נהרגו״.
לרר היה אמור לנצל את ההזדמנות, כדי
לשאול על הערבים שנרצחו בפקודת אש״ף,
כולל אישי־ציבור נבחרים. אך שום שאלה כזו
לא בקעה מפיו. לא פלא שערפאת חש די
בטוח, והוסיף, ללא שום זכר לאירוניה ,״היה
לנו ניסיון רע מאוד בעבר, עם בחירות״.
ויש את המיקרה של לארק־אריק נילסן.
בטורו הקבוע, הוא כתב לפני כשבועיים שיר־הלל
המוקדש לאבא אבן. נילסן התלונן כי
קריאתו הגלויה של אבן לישראל להיכנס
למשא״ומתן עם אש״ף ולהסכים למדינה
פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה ומי־יודע־איפה־עוד,
נשמעה כקול קורא במדבר. פשוט
התעלמו ממנה בפרוזדורי הממשלה. ומרוע
אף אחר לא שומע לו? בגלל, כותב נילסן:
״מיפלגתו של אבן, מיפלגת־העבודה, סרבה
להיכנס לקואליציה עם הליכוד״.
אמנם כמה מקיצוני השמאלנים יכולים
להחשיד את יצחק רבץ כשייך לליכוד בימים
אלה, אך אין צורך להיות מומחה למיזרח
התיכון, כדי לדעת מי כלול בממשלה ומי לא.
אך שיא הבערות העיתונאית הופגנה לפני
שנה אצל ג׳ואל ברינקלי. רק הגיע לירושלים
וכבר עשה מעשה, שאם לא היה טראגי בצורה
מופלאה, היה יכול להיות באמת מצחיק.

• בן כמה היית כאשר נישאת?
בן .26 אשתי ואני נשואים זה 40 שנה.

• כמה זמן יצאת איתה?
שנתיים עד שלוש שנים.

• האם אתה משחק טניס?
כל שבת.

• האם הרופא שלך הטיל עליך
איזה שהן מיגבלות?
הוא ייעץ לי לא לעשן.

• האם הפסקת לעשן?
אני מעשן כמו ארובה. עד עכשיו זה לא
השפיע על בריאותי.

• מ ה בקשר להרעלת־הניקוטין
שאירעה לך בזמן מילחמת ששת־הימים?
היו
לי מיספר מיקרים של הרעלת־ניקוטין,
לפני, במרוצת, ואחרי מילחמת ששת־הימים.

• האם אתה מתעמל כל יום?
אני עושה תרגילי״התעמלות למוח שלי.
ראיון זה מופיע בו זמנית ב־ 511 עיתונים
שונים ברחבי העולם.
(הראיון הבא: שר־האוצר שימעון פרס)

רון נחמן
מיה! יה!ד׳
ברינקלי, שזכה בפרס הפזליצר, על דיווחו
מקמבודיה, הקדיש את סיפוריו הראשונים
לתנועת שלום עכשי .1הוא כתב על מחסום
של הצבא, שמנע מגע בין יהורים המחוייבים
לשלום ולהבנה, לבין ערבים.
״רון נחמן, ראש עיריית אריאל, עיירה
ערכית קטנה במורד הדרך, הצליח לחמוק

קול העם
אצלנו בעם אין כנראה חוכמות. את
זה השארנו לפוליטיקאים, גם לאלה
שבמדים. שלושה אירועים, שכביכול
אינם קשורים זה בזה, אותתו למנהי גינו
ברורות, כי לעם מתחיל להימאס.
דדי צוקר הושתק בבושת־פנים באזכ רה
הממלכתית בכפר ורבורג. רמס״
כ״לנו הותקף בהלוויית אבי סספורטס
הי״ד באשדוד. השר קצב, שלא ידוע
דווקא בקיצוניותו, העלה הצעה לסגירת
השטחים לשלושה חודשים. בתר גום
עממי חופשי -העם לא סולח
למשתפי־פעולה עם אויביו. העם לא
יסלח לעומדים בראש המערכת הביט-

קצב

כות. הראשונה, איך אפשר לדעת אם
עד היום לא ניסו ברצינות לחסל או-
תה! השנייה, כאם תתרחש האינתיפאדה
גם בגליל, ביפו ובמשולש, גם אז
לא תהיה תשובה צבאית, רק מדינית!
ואיזו! מכאן עולה ההצעה המעשית.
הבה ניתן הזדמנות למי שטוען, כי אכן
אפשר לחסל אותה. במיקרה הגרוע,
שבו ניכשל, עדיין יישארו בידינו כל
אפשרויות הכניעה המוצעות כבר
היום. ואם תשאלו: מדוע בכל זאת לא
מנסים לטפל בבעייה עכשיו! כנראה
שמישהו מפחד לאבד את האינתיפא דה,
והשני מפחד לאבד את הראשון!

• המוח היהודונ׳
המוח היהודוני ממציא לנו פטנטים,
להתמודד עם הקלות הבלתי־נסבלת
של האינתיפאדה. באחרונה יצאו מתוכנו
שני רעיונות מופלאים, נשמעו
קולות להפסקת הנסיעות בטרמפים,
או לחילופין, הצבת שוטרים בצמתים.
בקיבוצי שער הנגב החליטו ש״מק־דימים
את הקציר, כדי שלא יוצת
היבול.״ לא נתפלא א ם אותם ״מוחות

שומרון
רבין לחיס 1ל האינתיפאדה

פיתרון צבאי פופוליסט חונית, הנכשלים וממשיכים, כאילו
מבריקים״ ימליצו, אחרי פיגועים
דבר לא קרה. קצב הפופוליסט הבין
נוספים, להציב שומרים, שיגנו על
את זה.
השומר בצומת גהה, לקצור את הזרעים
לפני שהם נובטים, לנתץ ולשרוף את משחוים זמוים

המכוניות בחניונים לפני נסיעה
בשטחים, להפיל עוברים תמימים, כדי
היום, בעידן ההתרוצצות היום־יו־שלא
יהיו חטופים ונרצחים. מעניין
מית אחרי גופות נרצחים, מה שנחשב
שדווקא אותם בעלי ״מוחות מבריקים״
אתמול כאסור אף במחשבה, הופך להם
אלה התובעים פיתרון מדיני ולא
לחם חוקם של פוליטיקאים, ראשי־צבאי.
ערים,
הגיגנים ועושי־חדשות למיניהם.
רעיון ההפרדות בין יהודים וערבים,
ובראש ובראשונה הפסקת העסקת
• יורים וכותבים
הערבים -הפד מ״לא־מעשי״ ,״בלתי־חברים
בקיבוץ אייל, הסמוך לקלאפשרי״
,״גזעני״ ו״קיצוני״ ,לרעיון גאוני
קיליה, ירו מהמארב בראשו של ערבי.
בפשטותו, המנחיל למאמצו גלי־אהדה
הנ״ל פלש לקיבוץ על מנת לגנוב.
עממיים ושביעות־רצון עצמית. איך שהקיבוצניקים
ירו על מנת לפגוע, ולא
האירועים משנים את המושגים. איך
לשם הגנה עצמית. תארו לעצמכם ש שהזמנים
החדשים נותנים תוקף ״מעהאירוע
מתרחש חמישה ק״מ מיזרחה
שי״ ו״מוסרי״ לאמיתות ישנות.
מקיבוץ אייל, ביישוב מעלה־שומרון,
#וירו! לחסל
למשל. באיזה עמוד ובאיזה גודל כו תרת
היינו מקבלים את הידיעה ״מת השקר
המופץ בקירבנו ללא-הפסק:
נחלים הקימו מליציה חמושה -ירו
״לא ניתן לחסל את האינתיפאדה״,
ופגעו בגנב תמים ופשוט״!
מעלה שתי תמיהות שהן בעצם תשו־

ולהגיע, והציע לשאת את דברו. אך תחת
הגבלות הצבא נאלצו אנשי של 01 עכשיז
לסרב לו. וכך, הפלסטיני היחיד שבא למקום,
עזב ברוגז רב״.
נחמן מצוטט כאילו אמר :״אם אנשים אלה
יחזרו בשלום הביתה, יותר ויותר יהודים
יבואו לכאן, ויתיישבו על אדמותינו״.
צריך להודות כי הפוליטיקה הישראלית
המסובכת אכן מבלבלת מעט את כתבי החוץ,
אך חובה ללמוד את ההבדל בין ערבי ליהודי.

מה שאירוני יותר בכתבתו של ברינקלי, היא
העובדה ששנה קודם לכן, הכין קודמו
בתפקיד, טום פרידמן, כתבת־דיוקן בת אלף
מילה על רון נחמן ואריאל, כולל הגדרת
האיש ״הוא פשוט החלוץ של הליכוד.״
לקח לניז יורק ט״ם ס שבועיים כדי לתקן
שגיאה כה בוטה. לבסוף, כלל התיקון שתי
שורות בלבד, וציין כי הכתבה ״טעתה בשיוך
לאומיותו של מר נחמן. הוא יהודי״.

*ד׳ד,בטמ/

>3לכה רוזנשט״ן,
שבוע אחרי:

חו ז

1ן 1ו\ז\ דז
וז ^י ב\ 1ז
ץ ץ לכה רוזנשטיין פצועה. מעבר לטרא־
^/גדיה שפקדה אותה עם התאבדות בתה,
טלי, פוצעים אותה ביטויים בעל־פה ובכתב
כמו ״הילדה של אבא״ .התבטאויות שיוחסו,
כביכול, לבעלה המנוח, אמנון — כאילו אינו
יכול להרשות לעצמו למות, משום שאינו
יודע מה יקרה לטלי אחריו — מוציאות אותה
מהדעת. למלכה יש במילא סף־שפיות נמוך,
אחרי שילדתה נעלמה מהחלון אל מותה —
בדירתה, בנוכחותה, ללא כל התראה.
התואר המודבק דרן־־קבע למלכה בפירסו־מים
במשך שנים הוא ״אשת החברה /הזוהרת
/היפה״ .בתוקף זה אהבו הכל, מאז
ומתמיד, לרכל עליה ועל הקורה במישפחתה.
כלפי חוץ הצליחה מלכה תמיד לשמור על
״פאסון״ ולהופיע מלובשת בקפידה, מאופרת,
מסורקת באותה תיסרוקת אסופה, המקנה לה
הבעה קשוחה.
הרושם שהצליחה ליצור היה של אשה יפה
מאוד, אבל קשוחה מאוד. את התדמית הקשוחה
ביססו סיפורים, שעסקו ביחסיה עם בעלה
המנוח, עורך־הדין אמנון רוזנשטיין, וכעת
ממשיכים קו זה סיפורים על יחסיה עם טלי,
בתה הבכורה מאמנון.
פרשנויות רבות ניתנו השבוע בבתי־קפה
ובמיסעדות־יוקרה, מדוע קפצה טלי אל מותה
דווקא מבית־אמה. האם להיות ״בת של״ אשה
יפהפיה זוהי התמודדות מתמדת? האם ניתן
היה לצפות את ההתאבדות מראש?
למרות המודעה שאין המישפחה מעוניינת

בביקורים, ביקרו רבים את הבית במרומי מינרלי
דויד במשך השיבעה. אחרי השיבעה סגרה
מלכה את הדלת.
קבעתי לבוא אליה אחרי השיבעה, אחרי
הפירסומים, הדיבורים, הכאבים, היא היתה
כמעט בלי איפור, במיכנסיים אופנתיים המדגישים
גיזרה נשית, וגרון שנחנק־נשנק מדי
פעם. היא הראתה לי את אלבום־התמונות של
טלי, שטרם מלאו לה .28
ההתפעלות מיופיה של טלי הבלונדית,
בעלת פני המלאך, שיחזור האסון לפרטיו,
אכזבה מאנשים, כאבים, קילפו את המעטה
המחוספס המכונה מלכה רוזנשטיין.
טלי רוזנשטיין, בתם הבכורה של מלכה
ואמנון, נתפסה לסמים עוד בגימנסיה־הרצליה.
זה היה א .1כולם עישנו — אז גם
היא. סיפרו למישפחה על כך. סיפרו גם
מאוחר יותר, אבל מי האמין.
הסיפור הפך רציני, כשהכירה טלי את מי
שהפך לבעלה, בני בלוך, ועברה להתגורר
עימו בניו״יורק. אולם את הטעם פיתחה טלי
פה בישראל, בפאר הגימנסיות. אם יש עניין
היכול להוציא את מלכה מאיפוקה, הרי זה
הדחף לקום, להתריע, להזהיר מפני הקורה
בגימנסיות, לתפוס זאת עוד בשלב הראשוני,
בשלב שבו לא נוח לדעת, שקשה להאמין.
גם מאוחר יותר, משהיה ברור למישפחה
מעל לכל ספק שלטלי יש בעיית־סמים, הרגיעה
אותם טלי שהיא שולטת במצב .״לי זה
לא יקרה!״ נהגה לבטיח להם שוב ושוב. כשמלכה
חוזרת על המילים האלה כיום, היא נראית
קרירה, אבל היא מצמררת.

״בעייה ושמה
סמים״
^ לכה, בעלת הדימוי הנוצץ, בוודאי לא
* /האמינה שלה זה יקרה — שהיא תמצא
י עצמה בכל מיני מכוני־גמילה ומירפאות.
״מה אני עושה פה?״ נהגה לשאול עצמה,
כאשר נלוותה אל בתה. את כל העובר עליה
העדיפה לסגור בתוכה.
כלפי החברה שהעניקה לה את התואר הב־לתי־ברור
״אשת־חברה״ ,הקפידה לשמור על
ארשת זוהרת והופעה יפה, מאוד יפה, מהסוג
המעורר קינאה. אפילו את הבת הקטנה שירה
בת ה־ 15 וחצי(למלכה בת מנישואיה הקודמים
— רונית, ובת נוספת — דנה) ניסתה
לשמור מחוץ לתמונה, עד כמה שהיה ניתן.
לשירה סיפרה ש״לטלי יש בעייה, ושמה
סמים.״ יותר לא פירטה.
הגאווה האימהית העוטפת את מלכה, כשהיא
מדברת על שירה, מבהירה עד כמה הוכ

* דיה
תה מתיאורה של טלי כ״ילדתו של אבא״.
מלכה היתה שותפה להברחתה של טלי
ושני ילדיה ארצה לפני כשש שנים. ככל אמא
יהודיה, לא שבעה נחת מבחירתה של בתה
היפה והמוצלחת בבני, שהיה מבוגר ממנה
ב־ 24 שנים, ושתדמיתו לא החמיאה לו במיוחד
בעיניה. היא חשבה שלבת שלה מגיע
יותר.
מאוחר יותר הפקיע בני את שני הילדים
מרשותה של טלי, וטען שאינה כשירה לתפקד
כאם, ולכן יש לאסור עליה להתראות עם
ילדיה. מאז מצויה הפרשה בהליכים מישפט־יים.
מלכה
לא ראתה את נכדיה במשך ארבע
שנים. כל קשר עימם נמנע ממנה. הקשר
היחידי הוא דרך בתי־המישפט, עניין לא גמור
עדיין. על מותה של טלי, דאגה להודיע לבני,
אך הובהר לו שזה לא יהיה רצוי שיופיע לה־לווייה.
ההלווייה,
האסון, ההלם — למלכה יש
צורך לדבר על־כך, לשחזר, ועם זה ניעור בה
יצר שהפך לטבע שני שלה — להסתגר, להעמיד
פנים שהכל מושלם.
כפיתרון־ביניים משמשת עבורה הבריחה
לפיסול. אך קמה מהשיבעה ומיהרה לבית־היציקה
בנתניה, שם היא מתמסרת ליצירת
כל הדמויות החושניות, היפהפיות, המסגירות
מה מתרחש אצלה מתחת לעור המטופח.
״התחלתי להאמין באלוהים, ברגע שניתן לי
הפיסול, ברגע שזה הגיע באחד הימים,״ היא
נוהגת לומר ,״ליצור! תמיד הערצתי אנשים
*** 111*1
שיוצרים!״

מישפחת־רוזנשטיין לשיגרה.
היא הסתגרה באחד החדרים והתרכזה ב־מלאכת־הפיסול,
כשלפתע שמעה זעקות ובכי
היסטרי. משיצאה מחדרה, נתקלה בחבר של
בתה, שעמד וצעק :״טלי מתה!״
אי־אמון, ריצה מבוהלת לכל חלונות הבית,
בילבול־חושים, הרגשה של שיגעון —
כל אלה מלווים את מלכה מאז.
כלפי חוץ היא אינה מסגירה מאומה. אפילו
״אז״ ניסתה לנהוג באיפוק, ולדאוג שבתה,
שירה, שהיתה אמורה לשוב מבית־הספר, לא
תהיה עדה למחזה של גופת אחותה שרועה,
אמבולנסים, סקרנים.
מה שזכור למלכה מאותה זוועה הוא
תימרוניה לעכב בעד בתה, לגונן עליה,
ולהאיץ במקביל את פעולת האמבולנסים.
האמבולנס התעכב — יד־הגורל או מיבחן
לעצבי־הברזל של מלכה — במשך שעה!
לבסוף נשלחה רונית, בתה הבכורה של
מלכה, לקבל את פניה של שירה. אט־אט, עד
שהוכנה שירה לבשורה, נלקחה סוף־סוף גופת
אחותה.
משהגיעה שירה לביתה, מצאה אמא מאופקת,
שולטת במצב, אותה שליטה עצמית
מפורסמת ששיסתה במלכה מיני רכילויות.
רק ברגעים נדירים תרשה לעצמה מלכה לספר
כיצד מיררה בבכי עם בתה רנה, עד שנייה
לפני שהגיעה שירה, כיצד היא ממררת בבכי,
מדי יום ביומו, במשך שעות, אבל מייד תשוב
ותשלוט בעצמה. לא,־ אין היא רוצה ברחמים,
אין לה כוח להצטייר כמיסכנה. עדיפה
בעיניה התדמית הזוהרת.
עילעול באלבומה של טלי מראה את טלי
מחבקת כלב גדול, טלי על רקע אגם בחו״ל,
טלי מחבקת את אמה, טלי מבלה — ילרות
מאושרת, לכאורה, תנאי גידול מבטיחים
בהרבה יותר מנקודת־הזינוק החברתית של
אמה.
בתמונות ניבטת ילדה־נערה־עלמה יפה,
בעלת הבעה תמה. בתמונות רבות, צחוק

טלי הגיעה לדירתה עם החבר שלה. גם
העוזרת שהתה באותה השעה בבית. שום־דבר
מיוחד.
אמנם, טלי נראתה כמי שצרכה כמות
גדולה של סמים באותו הבוקר .״התמלאה בסמים״
— זהו הביטוי השגור בפי מביני־דבר.
היה זה אחרי תקופה ארוכה, שבה סיפקה
מלכה סכומי־כסף עצומים לטלי, שצרכה עוד
ועוד ועוד: הצורך בסמים כבדים גורם לרעב
לכסף, המזכיר את הצורך בסמים, וחו־זר־חלילה.
קדמו
לכך גם ניסיונות־גמילה מחודשים,
שיחות־נפש מישפחתיות. חריגים אלה היו
היומיום של מלכה רוזנשטיין, ולכן לא יכולה
היתה להבחין בשום אות־אזעקה.
טליי• מעולם לא איימה קודם־לכן שתשים
קץ לחייה. במחשבה שנייה, מהרהרת מלכה,
אלה המאיימים אינם מתכוונים באמת ובתמים
להתאבד, אלא לשדר מצוקה, להפחיד
את הסביבה. מלכה לא קלטה כל אותות־מצוקה
מבתה, מעבר למצוקה שהפכה אצל

הגורל, טלי מחייכת.
״היה לה הכל!״ מתפוצצת בתוכה מלכה.
הגאווה על יופיה של טלי מלווה את הדיפ־חף.
פירסומים כאילו השחיתו הסמים את
יופיה של טלי נתקלים בציפורניים אימהיות
מושחזות, והתמונות מדברות אחרת. גם הרמזים
כאילו התנהלה תחרות נשית סמוייה עם
אמא, שנחשבה כאחת הנשים היפות במדינה,
מתנפצים מול הגאווה שבה מושיטה מלכה
תמונה אחר תמונה. על טלי מדברים עדיין
בלשון הווה.
מלכה כבר השיבה לעצמה את השניים־
שלושה קילוגרמים, שהפחיתה ביום הראשון
ההוא. תוך כמה שעות בלבד, איבדה באופן
ניכר ממישקלה. כך קרה לה בעת מותו
הפתאומי של בעלה, אמנון — מוות שפירנס
בכבוד כתבותיושיחות־סלון. אז כמו היום,
טיפחה מסיכה. דאגה שלא ייווצר, חלילה,
בקע, שלא ייוודע עד כמה היא פגועה. עד
כמה פגע בה ביטוי כמה ״הילדה של אבא״.

מצוקה
ך ם טלי רצתה ליצור. היא חלמה להיות
שחקנית. ביום הראשון לפני שבוע, בשעת
צהריים, נקטעו כל החלומות בשבריר
שנייה אחד, שמלכה יוצאת מדעתה בניסיונה
לפענח, להבין אותו.

ד בנה ברק ₪

ת רוזנעוט״ן

גטיי גי* *\ד.מד

*ן פיצת־המוות של טלי רוזנשטייז
/מבית אמה, בקומה ה־ 15 במינדל, דויד,
גרמה לבני בלול, בעלה־לשעבר, להגיע השבוע
מניו־יורק לישראל. זה שש שנים לא
ביקר בארץ.
לשונות רעות אומרות שבני הגיע לארץ
מפני שהריח ניצוצות של כסף.
בני מנסח את סיבת־בואו קצת אחרת :״באתי
להגן על הרכוש של הילדים שלי!״
לידה לאשת
ן י 1פני שלוש שנים נפטר אמנון רוז־
/נשטיין, עורך־הדין העשיר, בעלה של
מלכה רוזנשטיין, אשת־החברה.
במותו השאיר אחריו צוואה מפתיעה. את
כל רכושו, שנאמד במיליונים וכלל בתים,
דירות, בניין־מישרדים ואוסף־אמנות, ציווה
לארבע בנותיו.
לרונית (הנשואה לפירסומאי ראובן אדלר)
,הבת הבכירה מנישואיה הראשונים של
מלכה רוזנשטיין, הוריש סכום של 150 אלף
לירות(בשנת .)1973
את כל שאר הרכוש הוריש לטלי(עתליה),
לדנה(כיום בת )22 ולשירה( ,כיום בת .)15
אשתו, אחותו, אחיו וקרובים אחרים קיבלו
כל אחד לירה ישראלית אחת.
השבוע קפצה טלי רוזנשטיין למותה. בגיל
28 מאסה בחייה.