גליון 2699 מתאריך 24 במאי 1989

י״ט באייר תשפד

המחיר 6.00 :שקלים(כולל מע״מ< ,באילת 5.20 :שקלים

הפועל ת״א

אסח ל אודר

העסהנ

מחרימה
את ישראל?

שנה 53

נ זי מ ז בי ם
ההרגשה: ע שר
על דברי עירן־ העולם הזה ליום-
העצמאות ה( 41-״אני מאמין!׳ /העולם
הזה .19.5.89
אני מציע לברברני דיעה אחרת ל.קרוא
ולחזור ולקרוא את הנחן של אורי אבנרי
ליום־העצמאות. מן הראוי שהם ישננו כל
מילה שאבנרי כתב. זאת היא הציונות האמיתית,
המפוכחת והמוסרית כאחת.
לי, אישית, אורי אבנרי הצליח לעשות
זאת שוב. הוא עשה לי את יום־העצמאות.
אחרי שגמרתי לקרוא ממש הרגשתי עשר!
ולתיפארת מהינת־ישראל!
יואל הרטמן, תדאביב

בערי־הבית בבית
על זקיפות-קומה(״להיות עם חופ שי
בארצנו״ ,״דיעה אחרת״ ,העולם
הזה .)9.5.89
אני מסכים עם כל מילה של מאיר ליפשיץ,
כשהוא כותב, כי צריך להוציא את הגולה
(אני מניח שהתכוון לגלותיות) מישראל
ושצריך לחזור ולהרים את ה^אש, ואם נחוץ,
גם את היד.
אבל יחד עם זה קצת קשה לי לרדת להבנת
השינאה התהומית של ליפשיץ לערבים. אולי
מן הראוי להציע לו להפסיק להיות גלותי.
אולי עוד לא ברור לו, כי אנחנו כאן בבית
ואנחנו בעלי־הבית. ואנחנו יכולים להרשות
לעצמנו, כאשר זה מתבקש, להיות גם נדיבים
וגם הוגנים כלפי הערבים.
התייחסות לא משפילה ולא מדכאה לזולת
היא בוודאי חלק מזקיפות־הקומה שחזרה
אלינו ביחד עם עצמאותנו.
חיים בן־יום ך- ,השד

מימון השריחוו.
על מצבו הכלכלי של הג׳רוסלם
פוסט (״העיתונות החופשית נתונה
בסכנה. מדועז״ ,״הנדון״ ,העולם
הזה .)3.5.89
מפליא שדווקא באחרונה, כאשר הדוחות
הכספיים שלנו, תוך כדי תהליך מכירת
מניות־העיתון, הפכו כמעט לנחלת־הציבור
כולו(למרות שאנו חברה פרטית) ובכל העיתונים
נכתב שהחברה שלנו כמעט מאוזנת
עיסקית, מופיעה בהשלם הזה הפיסקה :״יש
עיתונים המתקיימים על חשבון גופים ציבוריים,
מיפלגתיים למחצה. כזה היה הנ׳חסלם

היום, ובעבר, לא נתמך הג־חסלם פוסט
על־ידי גוף כלשהו, לא באופן ישיר ולא באופן
עקיף, ולא רק שהעיתון נושא עצמו כלכלית,
אלא אף מימן ממקורותיו השקעות
בהיקף נרחב ביותר.
באשר לגופה של הכתבה בהעולם הזה אין
לי ספק, שאני מסכים לתיאור המצב ולמסקנות
שהוצגו. מצד שני קיימת האפשרות בידי
עיתונים יומיים, הרואים בקיומם שליחות
(ולא רק עסק) ,לפתח מקורות־הכנסה המשולבים
בעיתון עצמו כדי לאפשר את הוצאת
העיתון, שלרוב, כפי שנאמר על־ידי השלם
הזה, אינו נושא עצמו.
כך עשה הארץ בפיתוח המקומונים ובדרך
זאת פעל הגירוסלם פוסט מזה שנים רבות —
הדפוס המיסחרי, השבועון הבינלאומי, מכירת
מוצרים דרך העיתון וכדומה, מאפשרים
לנו לפעול באיזון עיסקי, לא להזדקק לעזרה
כלשהי ועל־ידי כך לשמור על עצמאות מעאלי
נוי, המנהל הכללי.
רכתית מלאה•
לחסלם פוסט, חשליס

דווקא דראמתית
על הופעתה של ריסה בסרט (״לי לות
ישראל״ ,העולם הזה .)9.5.89
(המשך בעשר )4
הען לם הזה 2699

משני צידי
המירורס

כ תב ת השער:

יצחק רביו ואריאל שרון הם שותפים־
יריבים ותיקים. לא אחת עזרו זה לזה
במרוצת הקאריירה המגוונת שלהם. עכשיו
הם עומדים משני צידי המיתרס
לגבי תוכנית שמיר־רבין
ובשני הקצוות הקיצוניים
של סיקרי דעת״הקהל.

מתחמםמ הר
אלי כהן, בן 28 וחצי, מתחמם מהר, הופך
שולחנות. הוא מספר להעולם הזה על ירי-
דת של קבוצתו לליגה ה-
^ ארצית, על השנה האחרונה
ומאשים בכל העסקנים.

בכל אש הפל״־בק
האם היה גילי זוכה במקום הראשון בארץ
אילו היה הקדם־אירוויזיון נערך בשידור
חי! האם אפשר היה לצפות מ ראש
שהוא יכנס ללחץ על הבימה בלו-
זאן! לפי דעת רוב אנשי-
המיקצוע בתחום זה הת־
3שובות הן חד-משמעיות.

מ חז ה
בדיר הק שה
דרכו של מחזהו של יצחק לאור, אפריים
חוזר לצבא, אל הבימה היתה מן הקשות
שידע מחזה כלשהו בשנים האחרונות.
לאור מספר על המחזה, אבל לא רק
עליו, על הקונסנזוס, על שמאל מתקהה
ועל דמותו הלא״מצודדת
של התיאטרון הממו־

סד-מסובסד בישראל.

התיקווה בפאב צדדי, בואכה הדר״יוסף, מתרחש
מדי יום שישי אחר-הצהריים טכס
קבוע. ג ברים ונשים מגיעים לשם כדי
לשנות, אולי, את הסטא-
^ מ ^ טוס הפנוי שלהם. שידו-
כים כמעט לא נוצרים.

דיעה אחרת

איש תחת גפנו
רענו לוריא -ראיון עם שימעון פרס •
גן ליטני -מדוע שמיר זז שמאלה! •
מרדכי הורוביץ -המיגרש הביתי של
הליכוד • אורי דן -מדורי הגיהנום של
הדמוקרטיה • ענת גשניו -מסימני
ההיכר של השמאל • מאיר ליפשיץ -
צ׳ק פתוח לאיש אחד •

דניאלה אשכנזי -איש

תחת גפנו ותחת תאנתו.

ה מדוד, הקבוע:
מיבתבים — התשה: עשר
איגרת העורך — הפצועים שותקים הנדון — נס ל לפניך
תשקיך —>1ד ה־סורים פלט״ם
במדינה — לצשק תמאס
יומן אישי -ם תי מזה
אנשים — לב לא ירדה
מה הם אומרים — רב שימסק׳,
שושנה בי־ר. הד־ר נעם קריב. יעקב
שהרץ, אסנת נישינסק׳ .ריר־ מנוסי

אחרי שהתוכנית המדינית החדשה זכ תה
לאישור הממשלה ולתמיכת ה־אמריקאים,
מצפה ליצחק שמיר המשוכה
הגבוהה מכולן -אישור מרכז
המיפלגה. העולם הזה ניטה לבחון הת פתחויות
שונות, ואף שאל כמה מחב רי
מרכז-הליכוד
ומה הם חושבים
התוכנית.

כמו בחירות

הרעלה מיסחוריח

האווירה הכמעט־פסטורלית בנעמה -
נעירת חמור, נביחות כלבים וציוץ
ציפורים -לא הסגירה את עצרת אנשי
החזית העממית לשיח-
רור פלסטין שהתקיימה
1 1 1שם. הכל עבר בשקט.

במיפעל הטיטולים של הוגלה פגעה בת חילת
השבוע הרעלה מיסתורית. הרעל
נבלע במערכת-העיכול, מקורו אינו בחו-
מר השייך לקו־הייצור, ו-
גם אין ערבים שאפשר ל-
הטיל עליהם אתהאשמה.

ב ע״ ה ושמה
ערמונית

שליפה גנן הגנותן

האינתיפאדה קטעה כמעט את השיירה
היומית של כוח-העבודה מרצועת״עזה
לתוככי ישראל. חמשת ימי הסגר חיסלו
אותה לגמרי. לא ברור מה
הגורמים-שהובילו לסגר.
לא ברור גם איך בוטל.

לא מעט גברים בכל הגילים סובלים מ בעיות
של בלוטת הערמונית. מהן המח לות
הפוגעות בערמונית, מהן ההשפעות,
ה סכנות, מהן דרכי-הטיפול הניתוחיות,
השמרניות, וכיצד ניתן
) 0 8למנוע בעוד מועד את
התפתחותה של הבעייה!

ד ף חדש

היה טוטו!

הרז״ ה פסיגווו
דו ל ב

ל או ד ר
לר א שו ת העיר

הד״ר ערן דולב, רופא בכיר בתל-
השומר, התעורר בוקר אחד וגילה כי
שמו משורבב במודעת־פירסומת של
מוצר־הרזייה. דולב, בעצמו חבר באגו־דה
הישראלית לאתיקה
רפואית, חייב עכשיו
לכולם הרבה הסברים.

האימפריה המרשימה שבנתה אסתי
לאודר לא עומדת בסתירה לתוכניות
הבן, רונלד, להתמודד על ראשות
עיריית ניו״יורק, להיפך. לאודר עצמה,
נוקשה ו דומיננטית, מספרת להעולם
הזה על מה שבנתה בעשר
| § 4אצבעותיה ועל הנקודה
הרגישה שלה -ישראל.

משיח לאבא

לאורה זיטנר לא איכפת להיות פאסה,
אם זה מה שאומרים על פראנק סינטרה
• האם כבר אפשר להספיד את פסטיבל
ישראל! • יעקב בודו דו-
אג לאידיש • משיח עוד
3לא בא, אבל עוד יגיע.

סכם טלפוני
סכס טלפוני והאי ש לידי הבר • כמה
עצות לזונות הארצישראליות • ומה
הקשר בין החרדה מפני
ה אייד ס ונהגת־המשאית
ברטה בעלת נעלי-העקב!

תר מי ת הווידיאו

משה פלג, עוזב קיבוץ, חשב שעלה על
עיסקת חייו כאשר הציע לו משה קאהן
הצעה לשותפות בסיפריית־וידיאו. אולם
הוא לא העלה על דעתו כי השקעתו
תרד לטימיון. בימים
אלה פסק לו בית־המיש

3 0פט פיצויים בסכום ניכר.

האד האחר
של הח״ כים
״אברום בורג הוא חתיך, אבל תפוס
חזק. חיים רמון הוא חובב נשים וביבי
נתניהו הוא נורא ממזר ״,כך, אפרת, עו״
זרת פרלמנטרית, שזכתה
להכיר גם את הצד הפ-

חות־חשוף של הנבחרים.
זה וגם זה — טרנס חדל
לילות ישראל — תיקון פלסטי
קולנוע —אילוף ר.ס!רר
דך חדש — אפר״ס ווחר לצבא
הורוסקופ — תאומים כפולים
תשבצוסן מיכתבים לרותי
טריפ —ראיון אחר
חוג הסילון — סכס טלפוני
תמרורים —רודף שמלות
דיעה אחרת •0 -הבוס?
רחל מרחלת -ננל בל השלם

ר־רוד
דזמררולידו
מ ד וו ח ת

טו מי ליי טרט ״
דור ף מוכן לעשות
הרבה למען אהבה •
שי מי תבורי והא הבה
הצעירה החדשה
שלו • סיפורי
אלף לילה ולילה של הדרוזים • החיים
ככסאות מוסיקליים • אילנה אביטל
(בתמונה) ושי טיכמאייר מנצלים את
ל״ג בעומר לצורך נישואין
• 0 * 1 * 8יש חיים בעיר הקודש
• וסיפורי רמת״השרוו.

^ 7ו.וו!

גזיסזביס
(המשך מעמוד )3
מה יש לכם, אתם, עם ריטה האלוהית!
׳ שלנו? מה פתאום אתם משבחים אותה על•
הנפעה ״מינורית ולא־דראמתית״ בסרט?
אנחנו רוצים אותה לא־מינורית וכן-
דראמתית. ריטה האמיתית.
ורה נדומיאם (ב שם החברה),
הזד־השחן

שמי הוא פראי

• ב לי פע־/טזא 7זני בן•

השבוע התקשרה איתי צפירה יונתן,
אם שכולה, מי שהיתה אשתו של המשורר נתן
יונתן וחברת קיבוץ שריד.
בפיה היתה בקשה מיוחדת: לפרסם השמע
מחדש מיבתב שפירסמה בהעורס הזה לפני
שנים רבות.
גרמה להתרגשותה ידיעה שפורסמה בבמה
עיתונים, על כנם של נכי־צה־ל. וכך נאמר,
למשל, בידיעה שפורסמה בעל הסישסר:
.צה־ל מצדיע לנכיז — זה יהיה האירוע
המרכזי בציון 40 שנים לאיתון(כי־צה־ל. הוא
יתקיים ביום הרביעי בלסרון. ישתתפו 8000
נכי״צה׳׳ל ובני מישפחותיהם, שיעלו במקום
הפקת־ענק בכותרת לא לשווא.
..״האירגון מאגר כיום 37 אלף נכים. מדי
שנה מצטרפים לאירגון כ־ 2000 נכים.
־!-ערב יועלה מופע אורקולי, המציין
אכני־דרך בביטחון ובתקומת ישראל, שיקחו
בו חלק הנכים עצמם, בסיוע להקות צבאיות,
תיזמורת צה״ל ואמנים.
—במיפגן־עוצמה של צה״ל ייטלו חלק
טנקים, תותחים, נגמ״שים וצנחנים, בליווי

א5קטים יפ<רוטבדקה הפצועים
^ עדייו שותקיס״
את דעתה על מופעים מסוג זה פירסמה
צפירה יונתן לפני 14 שנש, כאשר פירסמה
בהשלס הזה 19.3.75 מיכתב נרגש תחת הכותרת
הפצועים עדיין שזוזקיס.

וכך כתבה:
אחר־אחד, הם מתחילים לצאת לרחוב. לידם
— הכלב, החברה, או האם הדוחפת כי־סא־גלגלים.

ראו את הנורא מכל — ונשארו בחיים.
בזכות פגיעתם, נחלצו מהזוועה בתחילתה
או בהמשך. גופם המעוות — משמש מקור
של קינאה למי שאיבדו הבל. מוקפים מבטי־רחמים,
ההופכים במשך הזמן לחוסר־סבלנות,
על הטורח שהם גורמים בעצם נוכחותם.
אפשר לשעשע אותם ולהצטלם בחברתם,
אפשר לתרש כספים — כופר של שתיקה.
ואני קופצת את אגרופי — מדוע הם שותקים?
כולנו
מתנסים בהצגת־גבורה, גבורה של־אחר־מעשה,
גבורה שאץ בה תועלת, והיא
באה להשתיק את מצפונם של האשמים באמת,
המשיקים כוסיות בסתר ובגלוי, לכבוד
ניצחונם הפרטי במעמקי הבונקר״.
ליבם לב של אבן, והפה מלא מילים של
שקר ורהב, ועל ההריסות עטו הפסיכולוגים
למיניהם, ששו על המציאה. סוף־סוף נזדמן
להם מחג! ראוי לשמו:
תחילה הפצועים, אחריהם השרידים —
ה־שלמש בגופם״ — ואחר־כך כל השאר.
אותו חיטוט נלהב בנפשם של אב ואם שאיבדו
את בנמיוידוי־ה של אלמנה טרייה או
ותיקה או, תארו לכם, אלמנה — שהיא גם
אם שכולה, ואפשרות ההשוואה ...אחים ויתומים.
ושוב התמלא השק שהתרוקן — בתוכן
ובמצלצלים.

והפצועים — עריץ שותקים.
כל יום מקרב את התיקווה לשלש. אמיתות
— שלא העזו להגיד בקול — צצות
בזהירות בין השורות והמסך, ולעומתן —
עדרי הצבועים ומיצים שלא יוותח על טרפם.
לעזרתם באות המילים הגדולות ומנסות
לכבות את הניצוצות, ולמוק את האמהות
שילדו את בניהן לחיים. באים השירים
המתחסדש — המבכים את המתים. כדי להכין
אותנו למילחמה הבאה.
אבל הפצועש שראו את המוות ורואים את
בואו של השלש — עדיין שותקים. הם שותקים
— כשנוסעות שיירות בימי ־חג ומועד״
להחליק על שבילים אדומים בחרמץ. הם
שותקים, כשעיניהם הכבדות רואות מעשים
המביאים לשואה.
תנו להם כוח לזעוק את האמת הנוראה של
המילחמה.
עד כאן סיכתבה של האם השכולה מלפני
14 שנה, הנראה כאילו נכתב השבוע.

להכות
־* על חטא
השבוע שידרה הטלוויזיה סידרה בשני
פרקים על המהפך של .1977 במיסגרת
הסידרה הובאו גם כמה דברים שאמרתי על
התפקיד העגום שמילאה העיתונות בתקופה
שנין מילחמת ששת־הימים ומילחמת־יוס*
כיפור.
השוויתי את המדינה נאותה תקופה לספי-
נת־שוסים, שבה מילאה העיתונות את תפקיד
ליצן־התצר. היא שעזרה ליצור את האווירה
של ־אנסנו ואפסגו עוד״ ,שגרמה לביטחון
העצמי האווילי, כאילו אנחנו מעצמה עולמית
והכל מותר לנו.
אחרי יום־הכיפורים היכתה העיתונות על
חטא. אך שום דבר לא השתנת
אני מזכיר זאת מפני שגם עכשיו ממלא
חלק מן התיקשורת תפקיד דומה. אנחנו הולכים
לקראת אסון בשטחים הכבושים. הולכת
וקרבה האפשרות שהאינתיפאדה ־תתפוצץ״
ותעבור לפסים אלימים הרבה יותר, והדברש
יגיעו למרחץ דמים.
חלק מכלי־התיקשורת עוזר גם היום לטפח
אשליות בציבור, על־ידי תיאור כוזב של עצם
מהות המתרחש. מי שנמצא בשטח יודע שאין
כל דימיון בין המציאות ובין מה שמתואר
בכמה מכלי־התיקשורת, חרף עבודתם המסר
רה של כמה מן הכתבש המסקרים את המתרחש.
רוב
העיתונים ממשיכש להשתמש במי-
לות־כזב כמו ־מסיתים׳ ,־התפרעויות״. ,השנת
הסדר על כנו״ ,־הרגעה״. ,פעולות נגד
ידידי ישראל״ ,־פעולות יזומות״ ו־מחנלים״.
מילים יכולות להרוג. המילים האלה הורגות.
בסופו של דבר יגיע ההרג גם אלינו —
חללים נוספים, נכים נוספים. ובבוא היום
תכה העיתונות על חטא.

על שמו של הפרופסור המנוח ל-
מחשבת־ישראל(״תמרורים״ ,העולם
הזה .)3.5.89
מוקירי ויכרו של פינחס הכוהן פלאי יודעים
ששמו הוא פלאי ולא פילאי(כפי שנכתב
בהשלם הזה
חזקה על פלאי ז״ל שקבע את שמו על פי
הסיפור של מנוח (אבי שמשון) ומלאך ה׳
בספר שופטים. כשהמלאך נשאל שם לשמו,
הוא עונה: למה זה תשאל לשמי, והוא פלאי.
בדין כתובים איפוא שמות כל המישפחות
פלאי במדריכי־הטלפון בלי יו״ד אחרי הפ״א.
ראובן סיוון, ירושלים

שרום דאבשרום
על שמו הפרטי של אחד מבניו של
אורי זוהר (״יומן אישי״ ,העולם
הזה .)12.4.89

ריפוי ר מי
על עצתו של רב (״ונשמרתם לנפ שותיכם
מאוד״ ,״דיעה אחרת״,
העולם הזה .)18.4.89
הצעתו של הרב יונה מצגר להפיק עבור
זאטוטי ישראל סרטים ברוח רבי ישראל מסל-
נט ובכך הם ייגמלו ממחלת רולטת־הכבי־שים,
מזכירה לי את המעשה המיוחס לרבי
מלובביץ׳.
כשאחד מחסידיו הישראליים לקה בליבו
ופנה אליו בבקשת עזרה, הציע לו הלובביצ׳ר
לבדוק את בתי התפילין שלו. ואכן, משבדק
אותו חסיד את פיסת־הקלף בבית התפילין
של ראש מצא שם, כי בפסוק ״ואהבת את ה׳
אלוקיך בכל לבבך״ התהווה נקב זעיר במילה
לבבך.
החסיר מיהר להחליף את פיסת־הקלף הפסולה
בפיסה בלתי״פגומה ומייד החלים.
יוסי גולדהבר, חשדם

טחול ממולא וכשר
עוד על מיסעדות בחו״ל (״חוג
הסילון״ ,העולם הזה .)3.5.89
לרגל עבודתי אפשר לומר כי אני שייך
לחוג-הסילון, במובן זה שאני מסתובב די
הרבה בחו״ל, בעיקר באירופה. לכן עקבתי
בעניין אחר ההמלצות של מיסעדות בחו״ל.
רק שלגביי קיימת בעייה, המשותפת אולי

דנינגואד 370 :גשרים *>2 ,א״ס,
17 כנסיות 2,בתי־כנסת ומיסגד אחד
שוב חזר השלם הזה וציין כי שמו של
הזוהר האחרון שהיה בחדשות, החתן הטרי,
בנו של החוזר בתשובה הידוע אורי זוהר, הוא
אבשלום — למרות שבכל הפירסומים שיצאו
מירושלים צויין כי שם הצעיר הוא שלום.
למרות שאני סומך, בררו כלל, על השלם
הזה, החלטתי לבדוק את העניין. וזה מה
שמצאתי: אכן שמו של בנו זה של אורי זוהר
בישראל הוא אבשלום. אך משחזר האב —
ובעיקבותיו כל המישפחה — בתשובה, הורה
מי שהורה כי יש לקרוא להבא לצעיר החביב
הזה שלום.
הסיבה: אבשלום(בן־דויד) לא נהג, בשעתו,
כפי שיהודי שומר תרי״ג מיצוות צריך
איתן זרחיה, חל־אביב
לנהוג.

תמרור דלנינגראד
על יום־הולדתה של עיר הגשרים
ובתי-התפילה.
אני נהנית מאוד ממדור המחרים. כל מיני
עובדות המרחיבות את הדעת. בעיקר אישים
ומוסדות בימי־הולדתם.
כילידת לנינגראד אני מבקשת לתרום
למדור הזה את הקטע הבא:
נחוג (ב־ 16 במאי) יום־הולדתה ה־286
של לנינגראד, העיר השנייה בגודלה(חמישה
מיליון תושבים פלוס) בברית־המועצות,
הממוקמת בין 42 האיים של דלתת־נהר
הנאבה ושהיתה, עד שנת ,1918 בירת האימפריה
הרוסית: לנינגראד, שזה הגילגול השלישי
בשמותיה(הראשון — בין השנים 1703
עד ,1914 פסרסבורג; השני — בעיקבות
המילחמה נגד הגרמנים עבר השם רוסיזציה
— פטרוגראד, בין השנים 1914 ער , 1924
ולאחר מכן לנינגראד) ,מצטיינת ב־ 270 את־רי־זיכרון
לוולדימיר איליץ׳ לנין, שמאז מותו,
בשנת , 1924 היא קרוייה על שמו ומצויים
בה 370 גשרים 17 ,כנסיות (רוסיות־אור־תודוכסיות)
,שני בתי־כנסת ומיסגד אחד.
בובה לב, חשלים

למיספר רב של קוראים. אני מקפיד על חוקי־הכשרות.
אבל בזכות זה אני יכול להמליץ על
כמה וכמה מיסעדות כשרות ברחבי תבל.
למשל, על המיסעדה הנחשבת למיסעדה
הכשרה המעולה בניו־יורק — ל 1זיגל־ס —
המצוייה זה 70 שנה ב־ 209 מערב, רחוב .38
אס כי סעדתי בה באחרונה לפני מיספר
שנים, הרשו לי, בכל זאת, להמליץ עליה בכל
פה, לפי הזיכרון ולפי התפריט המצוי עדיין
ברשותי.
מן המנה הראשונה — מרק־עוף עם כדורי
קמח־מצה, דרך מנת־הביניים של כרוב ממולא
ועד למנה העיקרית — בשר־עגל מעולה
(גם הטחול הממולא, כדורי־הבשר והגולאש
מומלצים) ,והאחרונה — שטרודל־תפוחים
לעילא.
וחוץ מזה: המחיר. פחות מ־ 20 דולר
משה סופר, תל־אביב
לארוחה.

העו&ס הוה
השבועון של •שראל
העורך הראשי: אורי אבגרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת״מודעות:
דינה מימיני
המערבת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפון 232262/3/4 03
סקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפוס החדש
הפקת צבע: ת.מ.א.
הפצה: נד
תל־אביב, יד חרוצים ז
טלפון 377056 03
המנהל הבללי: דויד גרשונוביץ
העול הזה 2699

יל; הליכוד כול: דהדוזיר אוו הקן 71

1*109 9 0 1־!

חזרת הפועלים לרצועת־עזה והטלת סגר ועוצר על
( 1הרצועה כולה היו מעשה של אידיוטיזם טהור.
מכיוון שהאנשים שהחליטו על כך אינם אידיוטים טהורים,
יש כאן תעלומה.

במצב של כיבוש והתקוממות, מדוע נגזר על
כובשים חכמים להתנהג בכפילים גמורים?
99ל הטימטום שבדבר אין צורך להשחית מילים.
די להשוות שתי ידיעות, שהופיעו בגליון אחד של עיתון
ב־ 17 במאי , 1989 ושנכתבו שתיהן על־ידי אותו הכתב עצמו.
ידיעה א׳ :״במיבצע חסר־תקדים נצטוו העובדים מרצועת־עזה
לחזור מיד לבתיהם״.
ידיעה ב׳ :״שיבעה צעירים המשתייכים לפת״ח נאשמים
בכך שהציתו(לפני כמה חודשים) טיולית שהסיעה פועלים
מעזה לעבודה בישראל.״

מובן שהקו הירוק לא נעלם מעולם. מה שקיים בחיים, אינו
מתבטל על־ידי מישחק במפות.

כל זה בזמן שראש־הממשלה נשבע ש״תוכנית־השלום״
שלו לא תביא להחזרת ״אף שעל״ ובשעה שגם שבועה זו אינה

זהו ההגיון של ז׳בוטינסקי.
ן* צרה היא שהגיון זה עומד על בלימה. הוא פשוט אינו
( 1מעשי. הוא מתנכר לטבע האדם בכלל, ולטבע היהודי
בפרט.

אנשי ארץ־ישדאל השלמה שונאים את הערבים.
שינאת-הערבים היא, בעצם, הדלק שלהם.
היא המביאה אותם להתנחלות בחברון ובכל רחבי
הארץ. היא חזקה כ״אהבת ארץ־ישראל״ .לפעמים
אותה ״אהבה״ אינה אלא אמתלה לשינאה.

החזרתם הכפוייה הביתה וסגירת הרצועה דומות
לסגירת סיר-לחץ בלי שסתום־ביטחון. זה
מבטיח התפוצצות.
מי שאין לו מה להפסיד לוחם כמי שאין לו מה להפסיד.
השבוע נוספו רבבות גברים — הם ומישפחותיהם הגדולות
— לשורות האינתיפאדה הפעילה. ובה בשעה נגרם נזק אדיר
לכלכלה הישראלית.

כל זה כל־בך ברור, עד כי אין מנוס מן השאלה:
אם כן, מדוע הוחלט על כך?

על מנעול ובריח

^ מים מעטים אחרי מילחמת ששת־הימים החליטה ממש־לת־ישראל,
בהחלטה רישמית, לבטל את הקו הירוק בכל
המפות המודפסות בישראל. הודיע על־כך לכנסת שר־העבודה
יגאל אלון(שהיה ממונה על המחלקה העוסקת במפות) ,בתשובה
לשאילתה־מחאה שלי בכנסת.

ללא מוצא וללא פיתרון. כיום זה ברור אף בברית־המועצות
האדירה.

״אהבת ארץ־ישראל״ אינה יכולה להתקיים בלי
״אהבת הערבים״ .מי שרוצה בארץ־ישראל השלמה,
מוכרח ״לאהוב״ את הערבים, להשפיע
עליהם כל טוב, לתת להם לא רק שיוויון אלא אך
מעמד מועדך, כדי לקנות את ליבם.

ך* ל קצין בכיר בצה״ל ובשב״כ, וכל אדם בכיר ב״דרג
^ המדיני״ ,יודע, כמובן, כי הצעד הזה הוא שטות ממדרגה
ראשונה.
הפועלים הפלסטיניים, העובדים בישראל, הם גורם הבולם
את האינתיפאדה. הם מעוניינים בכך שהאינתיפאדה לא תעבור
קו מסויים, שימנע מהם להביא לחם הביתה. במידה מסויי־מת,
הם שימשו כבני־ערובה בידי ישראל. בגללם נוצרה מעין
הסכמה אילמת בין ראשי־צה״ל וראשי־האינתיפאדה על קווים
אדומים.

הם נאלצו לעשות מעשה אך כי כל אחד מהם
ידע היטב שזהו ההיפך הגמור מן ההגיון המדיני.
הצבאי, המודיעיני, הכלכלי — שלא לדבר כלל ע^
המוסרי.

אבל בראש וראשונה היה ז׳בוטינסקי הוגה-
דיעות הגיוני. בניגוד לכל ״תלמידיו״ כיום, הוא
הבין את ההגיון הפנימי של הדברים.

השבוע החזירה ממשלת-ישראל את הקו הירוק
גם למפה וגם לתודעה. תושבי-הרצועה חזרו והפכו
זרים בישראל, הזקוקים לאשרת-כניסה, כמו ויזה ההגיון: מי,שרוצה בארץ־ישראל השלמה (בשתי
1גדות הירדן ואף בגדה אחת) מוכרח לעכל אוכלוסיה ערבית
פועלים מייובאים מפורטוגל.
מחר זה יקרה גם בגדה המערבית, בגל הבא של היסטריה גדולה, ולמעשה עם שלם.
לעכל, פירושו: לקרב, לשלב, לתת לה חלק ונחלאומית,
ואולי עוד לפני כן.
לה במדינה.
זהו ניצחון כביר של האינתיפאדה.
שום מדינה אינה יכולה להתקיים לאורך ימים כאשר חיה
ממשלה בהנהגת הליכוד היא שהחזירה את הקו
הירוק, שנמחק על־ידי ממשלה שבהנהגת המ בה אוכלוסיה גדולה 40 או 309 השונאת אותה
שינאת־מוות, הרואה בה כובש זר ומדכא. הדבר אינו ניתן
ערך.
לאורך־ימים. מוכרחה לבוא התפוצצות, התקוממות — מצב

משמע: במיבצע חסר־תקדים הופעלו צה״ל, ה-
מישטרה, השב״כ ומי־לא כדי להגשים את המטרה
העליונה של האינתיפאדה: להוציא את הפועלים
הפלסטיניים מישראל, ולנתק את השטחים הכבושים
מגיח המדינה.

^ 9ת התשובה נתן השבוע הרמטכ״ל, בהקשר אחר :״חול־יה
אחת שיגעה את המרינה כולה.״
החוליה שהרגה את אבי סספורטס, והאחראית (אולי) גם
לגורלו של אילן סעדון, גרמה להיסטריה המונית.
למדינת ישראל נגרם נזק בלתי־הפיך. כמעט כל עיתוני
העולם הראו בעמודיהם הראשונים תצלומי־זוועה של יהודים
משתוללים השואגים לניקמת־דם, כשהכותרות מדברות על
״אספסוף־לינץ׳ ישראלי״ ,ואינן שוכחות להזכיר כי בראש
האספסוף עומד ראש־הממשלה עצמו, שקרא לעריכת לינץ׳
בערבים(״שלא ייצאו שלמים הדמוקרטיה היחידה במיזרח
התיכון״ נראית כמו איראן שנייה.
אבל לא זה העיקר. חמורה הרבה יותר התוצאה הפנימית:
ההיסטריה הפעילה לחץ על ״הדרג המדיני״ .דמגוגים שונים
ניצלו״ את המצב כדי לתקוף את שר־הביטחון ואת הרמטכ״ל.
״הדרג המדיני״ ו״הדרג הצבאי״ הרגישו שהם צריכים לעשות
משהו דחוף ודראסטי כדי לשחרר את הלחץ.

בנוסח סוף־המאה־שעברה, ביטא אידיאלים שאבד עליהם הכלח(
.כשמנחם בגין רמז על כך, הציע לו ז׳בוטינסקי, בנאום
פומבי ,״לקפוץ לתוך נהר הוויסטולה.״)
יתכן שז׳בוטינסקי היה מוכן לשקר למען המטרה, ויתכן
שדבק באידיאלים שאינם פופולריים כיום באשדוד.

מספקת את חברי־מיפלגתו שלו, המאיימים להדיחו.

לכאורה — אין בזה הגיון. למעשה — יש הגיון

נסתי׳

^ בי הרעיון של ארץ־ישראל השלמה, כעיקרון מקודש,
£ 9היה זאב ז׳בוטינסקי. הוא קרא לתורתו ״רוויזיוניזם״ ,מפני
שרצה לעשות ״רוויזיה״(בלאטינית: ראייה־מחדש, במובן
של תיקון־טעות) של ההחלטה להפריד בין׳ עבר־הירדן ופלשתינה

ז׳בוטינסקי רצה בהקמת מדינה יהודית משני עברי הירדן.
בשיר המוקדש למטרה זו כתב :״שם ירווה לו משפע ואושר /
בן־ערב, בן־נצרת ובני /כי דיגלי דגל טוהר ויושר /יטהר
שתי גדות ירדני /שתי גדות לירדן /זו שלנו, זו גם כן.״

בית זה לא נכתב במיקרה. הוא גם לא נועד
לפייס את יפי־הנפש של אז. הוא היווה נדבך חיוני
במחשבתו של ז׳בוטינסקי.
ז׳בוטינסקי חזר לנושא זה שוב ושוב, ובעיקר בספר שכתב
בחודשים האחרונים של חייו, חזיודהמילחסה של ענרישראל.
שם היתווה קווים לחוקת המדינה שתקום, וקבע בין השאר
שאם ראש־הממשלה של המדינה היהודית יהיה ערבי סגנו
יהיה יהודי, ולהיפך. לערבים בכל המדינה ניתנה אוטונומיה
מרחיקת־לכת. למעשה מדובר בה על מרינה דו־לאומית, שהיהודים
יהוו בה — כך קיווה — רוב גדול.
יכול מישהו לטעון שכל אלה לא היו אלא שקרים, שנועדו
לרמות ולשכנע את העולם לתת לנו את הארץ, בזמן שהיינו
בה מיעוט קטן. אחרים יכולים לטעון כי ז׳בוטינסקי, ליברל

אלפי מעשים מבטאים שינאה זו מדי יום ביומו.
דויד בן־גוריון היה הרבה יותר מציאותי מאשר ז׳בוטינסקי,
יריבו־נערצו. הוא קיבל את תוכנית־החלוקה במתק־שפתיים,
וניגש מייד לשבור אותה, להרחיב את גבולות המדינה היהודית
בכוח, תוך גירוש כל הערבים מן השטח שנכבש. כאשר
לא הצליח לגרש את הערבים משטח כבוש, הציע להחזירו. הוא
רצה במדינה יהודית הומוגנית, בלי ערבים, בכל שטח שבו זה
ניתן.
כיום ברור לחלוטין שזה לא ניתן אף בגבולות הקו הירוק.
אי־אפשר לגרש עוד מאות אלפי ערבים .״הטרנספר״ הוא
מיקסם־שווא. חצי עם־ישראל לא יתן. העם היהודי לא יתן.
העולם כולו לא יתן. הדבר אפשרי — אם בכלל — רק
במילחמה ארוכה. והרי בעידן של נשק־השמדה המוני אין
ישראל יכולה עוד להרשות לעצמה מילחמה ארוכה.

אין מנוס: יש סתירה מוחלטת בין ״ארץ־ישראל
השלמה״ ובין המדינה היהודית.
ך• סתירה הטבועה במהותו של הליכוד, במהותה של
1 1״חזית ארץ־ישראל״ ,היא הגוזרת עליהם לנהוג בניגוד
לכל הגיון.
הליכוד מתבסס על שינאת־הערבים. זעקות־הלינץ׳ של
בוחרי־הליכוד באשדוד, בעידוד ראש־ממשלתם, חזקות יותר
מאלף ספרים של ״ראש־בית״ר״ .ז׳בוטינסקי הוא תמונה על
הקיר, בית״ר היא קבוצת כדורגל, רוב חבריו של מרכז־הליכוד
אינם יודעים לשיר את שירי ז׳בוטינסקי. נותרה רק שינאה
תהומית לכל דבר ערבי.

לכן נגזר עליהם להחיות את הקו הירוק. לכן
נגזר עליהם להידחך צעד אחרי צעד — בכוח
הדחך הפנימי שלהם עצמם — לעבר הקמתה של
מדינה פלסטינית.
ף 9ורת ז׳בוטינסקי מתה. תורת בן־גוריון מתה. נותרה
4 1המציאות: יש מדינת־ישראל, קמה מדינה פלסטינית,
מדינת־האינתיפאדה, וממשלת־ישראל קבעה השבוע את הגבול
ביניהן.

בל השאר יסתדר מעצמו, תוך מאבקים וסבל
הדדי, בכוח ההגיון ובהגיון הכוח.

מעקפים למפ ה ל
מפכ״ל־המישטרה, דויר קראוס, יעבור השבוע ניתוחילב׳
פתוח. יוסדרו לו מעקפים.
המפכ״ל יודע זה זמדמה כי עליו לעבור ניתוח זה,
שנרחה בגלל טיפולים שונים.

אסור ל שיר בכלא
האסירות בכלא ״השרון״ קיבלו באחרונה הוראה
האוסרת על שידה.
סוהרת שמעה אסירה בת 17 שרה.
כעונש קיבלה האסירה דוח וביטול ביקורי מישפחה
למשך חודש.

גגד הימורים (ברט)
כל פישרדי־הממשלה הנוגעים בדבר — מישרדי
המישטרה, האוצר, הפנים, התחבורה והתיירות —
החליטו לעשות ככל יכולתם להפסיק את פעילות
ספינות־ההימורים במיפרץ אילת.

החלטה על כך התקבלה ביום הראשון, והמישרדיס
מתכוונים לצאת למילחמת-דוודמה בספינות
ההימורים.

מילחמות אגו״
אברהם •טסירא, מי •טהיה חבר־בנפת וחבר ועדת־הבפפים,
מתקשה לדדטלים עם הרחקתו הפוליטית.
בשבוע שעבר התפרסם מאמר במקומון ירושלמי
בשם־עט של אחד ממקורבי שפירא, שעיסוקו -
בתחום התיקשורת.
המאמר מצייר תסריט שלפיו תיצור אגודת־ישראל משבר,
תפרוש מהקואליציה, ותיכנס מחרש למשא״ומתן, שבו
תדרוש תפקיד שר, המיועד לשפירא. המשמעות: סילוקו
של סגן שר־העבודה והרווחה, הרב משה זאב פלדמן, גם
הוא חסיד גור.
פירסום המאמר עורר סערה גדולה באגודה.

504

השבוע נרשם מיספר ההרוגים הגבוה
ביותר במשך בל חודשי האינתיפאדה בשבוע
אחד 16 .ההרוגים הפלסטינים, שאינם
כוללים את שלושת חברי החוליה
שנהרגו בקרב־אש, העלו את מיספר ההרוגים
ליותר מ.500-
ביום השני, ה 22-במאי, מסר דובר
צה״ל על 388 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי
חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיספר
ההרוגים הפלסטיניים ל־.504
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 625 הרוגים פלסטיניים, לפי הפירוט
הבא:
• 429 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

76 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 49 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 71 הרוגים מסיבות אחרות.

לו מדי ם מאלג״ריה

הראאות אינתיפאדה

כמעט בל צמרת צה׳׳ל קראה באחרונה ספר על
מילחמת־־השיחרוד האלג׳ירית, שהופיע בעברית.

באחא

הקצינים משווים את ניסיונם במילחמה באינתיפאדה עם
הניסיון הצרפתי, ורואים קווי דימית ושוני. באלג׳יריה
הרגו הצרפתים כמיליון איש, במילחמה שנמשכה יחזר
משש שנים, והרסו כשליש מכפרי הארץ.

סספורטס:
הפירסו התעכב
גופת החייל המנוח אבי סספורטם נמצאה
מספר שעות קודם לפירסום הדבר
בעיתונות.
במקום מציאת הגופה נמצאו כמה
עדויות, שהיה צורך לבדקן, והוחלט על־ידי
שילטונות־הביטחון שלא לפרסם במשך
זמן־מה את דבר מציאת הגופה, כדי
לאפשר את בדיקת המימצאים.

״אלביט תקנה

תנועת־השלום באוניברסיטת תל״אביב, עד כאן, המורכבת
מססודנכים וממרצים, ביחד עם תאי־הסטודנטים של
צזזחא וקמפזס עורכת השבוע כנסים בכל החוגים
באוניברסיטה בנושא ״תיאוריה ופראקטיקה —
האינתיפאדה בחיינו״.
מרצים המתנגדים לכיבוש ירצו, כל אחר בהיבט של
תחובדההתמחות שלו, על הנושא.
המיבצע יימשך עד ה־ 28 במאי.

טראמפלעס קי ם
בארץ?
עורך־הדין אייבי נאמן, מי שהיה שותך!
בחברת ״רסקו״ ,ויושב היום בניו-יורר״
מתכוון לבנות מיגדל־מישרדים בתל2
אביב. לא מן הנמנע ששותפו לפרוייקט
יהיה המיליונר האמריקאי דונלד טראמפ.
לא ברור עדיין מיקום הפרוייקט או היקפו.

עונש
קיבוצי למוניות

משא-ומתן באמצעות צד שלישי מתנהל בימים
אלה בין חברות ״אלביט״ ל״אל־אום״ ,על רכישת
״אל־אופ״.

שלוש נ>*יות״מישטדה עמדו ביום־השבת האחתן
בתחנת המוניות הערביות הנוסעות לגדה, ליד
שער שכס, וגירשו מוניות שהתקרבו למקום.

המשא־דמתן נמצא בשלביו הראשוניים.
אל־אופ היא חברה המתחרה לאלביט, אבל הן משתפות
ביניהן פעולה בפרוייקטים צבאיים.
שראלוביץ למטה הבחירות
ארתור ישראלוביץ, גיזבר ההסתדרות, מונה כמנהל מסה
הבחירות של מיפלגת־העבודה להסתדרות.

יש במיסלגה מי שאינם*-דוצים מן המינוי.

מסתבר כי הסיבה לגירוש ההמוני של המוניות ודתה
פחית קולה, שזרק נער יום קודם לכן.

לו ב׳ ל חו ק־ ה מב קר
לישבת המבקרים הפנימיים בישראל מפעילה שדולה
חזקה לקראת אישורו בכנסת של חוק־המנקר־הפנימי.

מטרתו להגן בחוק על מיקצוע המבקר הפנימי,
כדי שמבקר, שפעל בהתאם לסטנדרטים
מיקצועיים, יוכל לקבל הגנה מפני מעסיקו, אם
יהיה זקוק לה, ותימנע התופעה •טמבקדים

פנימיים, שדיווחו מתוך אחריות מיקצועית על
הסתאבות מינהלית, מצאו את עצמם מחוסרי
תפקיד.
בארץ 700 מבקרים פנימיים, ועדיין לא קיימת הגדרה
חוקית מי יכול לכהן בתפקיד רגיש זה.

יו 0רז*כרון ל א ״ ד ס
בעולם יציינו בד 28 במאי את יוכדהזיכרון העולמי
לקורבנות־האיידס, ב־ 180 ערים, ואילו בישראל יציינו
אותו בירושלים ובתל־אביב.
בירושלים יהיה דוכו־הסברה, ובתל־אביב יתקיים מופע
אמגים בכיכר מלכי־ישראל. במופע ישולבו טכס־זיכרון,
הרצאה והדלקת גרות.

לדיברי שלומי פטיה, מ״הוועד למילחמה באיידס״,
היענות האמנים היתה גדולה. בינתיים נתנו את
הסכמתם להשתתק במופע אריק לביא, יפה
ירקוני, מזי כהן, מירי אלתי, דפנה ארמוני
ואחרים.

חשבון בנק בהונגרית
הופיע פירסדם בעברית, המגלה איך יכול אזרח מן השורה
לפתוח חשמדבנק בחו״ל.
בין השאר מסופר במדריך מידע הישראלים שפתחו
חשבונות־בנק בחו׳׳ל, ומדוע נתפסו.

הסירסום ממליץ על מדינה בגוש המיזרחי —
הונגריה — כיעד אידיאלי להפקדת מטבע זר.

הקו הירוק מתיישר
מקורבי הרב אלעזר שך מיישרים גבולות.
אנשי
הרב שך מתנגדים לכל פעילות
מעבר לקו הירוק. אולם באחרונה גברה
מצוקת-הדיור בבני-ברק, והם חיפשו פי־תרונות-דיור
בנוסח העיר עימנואל.
מאחר ועימנואל היתה יוזמה של
חצרות חסידיות, והרב שך לא ת כל בה,
מצאו מקורביו מקום, לא-הרחק מעבר לקו
הירוק, באיזור מודיעין, והם פועלים להקמת
יישוב חרדי, שיענה על בעיות הזוגות
הצעירים, בבני־ברק.
הסתבר כי מקורבי שך ״יישרו״ את
הגבול, כאשר הראו לרב את מקום היישוב.
כך ניתן היה לחשוב שהוא נמצא על
גבול הקו הירוק.

סאטמר מתרחקים
מחב״ד
קבוצת קבלנים ישראלית, הפועלת בהו״ל, עוסקת
בימים אלה בהכנות להקמת שכונה חרדית חדשה
בניד־ג׳רסי.
היוזמה לבניית השכונה חחדשד. באה עקב מצוקת־דיור
בברוקלין. ,והרצון של חלק מאנשי סאטמר שלא לגור
בסמוך לחצר חב״ד, שעימה הם נתונים במאבקים
מתמידים.

שטרן בקש״ נזילות
הנשיא לשעבר של מדבז-הקבלנים, דויד שטח,
נקלע לקשיי נזילות.
כך עולה מבקשה לפירוק חנרח הדד שמרן הזרסזז זבי(1י,
שהוגשה לבית־המישפס המחוזי בתל״אביב.
שטרן, לשעבר חבר־כנסת, אחיו של יאיר, מייסד לח״י,
צימצם בשנים האחרונות את פעילותו בתחום הקבלני.
לפני שנתיים זכה במפתיע במיכרז בבית־התפוצות בתל־אביס
ועורר את חמת עמיתיו, שטענו כי המיכרז היה
תפור.

המיספר החדש של
הפקסימיליה של

הווו^ס דוה
הוא 2 4 5 1 3 0 0 3

בבזרעגז העם כותרות היום

י 1ם רגיל: יריעות
בגריון אחד שד
עיתון מוקדשות לאינתיפאדה וספיחיה

ה עול ם הז ה 2699

^ צחק רבין ואריאל שרון הם שותפים יריבים ותיקים. לא־אחת עזרו זה
לזה במרוצת הקאריירה המגוונת שלהם•
כאשר צמרת צה״ל הכניסה בשעתו את שרון למקרר, באחד הקטעים
הקשים של חייו, היה זה רבין שהעניק לו תפקיד, ושעזר לקידומו הצבאי.
• כאשר עמד רבין להיבחר כראש־הממשלה, ועזר וייצמן הכריז שהוא
מתמוטט בעיתות־מתח, היה זה שרון שטילפן מתא־טלפון ציבורי, בעזרת
אסימונים, לעורכי־העיתונים כדי להכחיש את הדבר.
• כאשר רבין הפך ראש־ממשלה, הוא מינה את שרון — איש המיפלגה
היריבה — כיועצו הביטחוני.
• כאשר התמנה שרון כשר־הביטחון והטיל מצור על ביירות, הוא לקח
עימו את רבין לסיורים, וביקש את עצתו כיצד ״להדק את המצור״.

עכשיו עומדים רבין ושרון בשני הצדדים של המיתרס
לגבי תוכנית שמיר־רגין. הם גם עומדים כשני הקצוות של
סיקרי דעת־הקהל. בעוד שרכין מופיע כהם תמיד כראש
הטבלה, כשר הבכיר הפופולרי ביותר, מופיע שרון כמעט
בתחתית, בשר הבכיר הפחות־פופולרי.
הדבר נובע, בין השאר, מהטאקטיקה ההפוכה של השניים. מקורה
בנסיבות פוליטיות אובייקטיביות, אך יש המייחסים את זה גם לאופיים
האישי השונה.

#ה תרגיל של רבין
^ יך הגיע רבין לראש הטבלה?
לכאורה זה מוזר. בשלוש שנות כהונתו של ראש־הממשלה, נחשב
רבין ככישלון. הפופולריות שלו היתה בתחתית.
מאז ראשית האינתיפאדה, נכשל רבין בכל נבואותיו ותחזיותיו. הוא

מרכז־הליכוד. זהו הגוף הבוחר בראש המיפלגה ובמועמדה לתפקיד ראש־הממשלה.
וכאן
יש בעייה:

מרכז־הליכוד הוא אחד הגופים הימניים הקיצוניים ביותר
במדינה. הוא הרבה יותר קיצוני מאשר ציבור־הבוחרים
הגדול והמגוון של הליכוד. בגלל סיבות פנימיות, הנובעות
ממיבנה תנועת־החרות (וגם של הליברלים) ,מתרכזים
במרכז־הליכוד דווקא היסודות הקיצוניים ביותר.
כדי לרכוש את כתר־המנהיגות צריך שרון להופיע כמועמד קיצוני. כך,
על כל פנים, הוא מאמין.
יתכן ששרון נוטה גם מטיבעו לסיגנון קיצוני כזה. יתכן שעברו הצבאי
מקל עליו דווקא פנייה כזאת אל לב חברי־המרכז.

אך יש להניח כי השיקול העיקרי שלו הוא זה: כדי להדיח
את יצחק שמיר ולעקוף! את דויד לוי במרכז־הליכוד, עליו
להיות הקיצוני ביותר.
בעבר השמיע שרון לא־אחת הצעות לפיתרון הסיכסוך הישראלי־פלס־טיני,
שאינן קיצוניות ביותר. יש הסבורים כי שמיר ומשה ארנס קיצוניים,
בסתר״ליבם, אף יותר משרון.
שרון הסכים בעבר פומבית להיפגש עם יאסר ערפאת. הוא הכיר עוד
בשלב מוקדם בחשיבות אש״ף. והוא התכוון להציע לאש״ף את עזרת צה״ל
כדי לתפוס את השילטון בעבר־הירדן, מתוך מגמה לנהל עימו לאחר־מכן
משא־ומתן על פשרה כלשהי בגדה המערבית. ב״ספטמבר השחור״ 1970
הציע למטכ״ל להתערב לטובת אש״ף נגד המלך חוסיין. שרון לא הכחיש
מעולם כי אלה הן דיעותיו וכי הוא דבק בהן גם עכשיו.
אולם ריעות מסוג זה לא יעזרו לו לכבוש את מרכז־הליכוד. כדי להגיע
ליעד זה, כך נדמה לו, עליו להיות קיצוני שבקיצוני, לקרוא לחיסול אש״ף

תרגיל רביו
תרגיל שרוו

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

בתום מילחמת־העצמאות, בראשית
,1949 החליט דויד בן־גוריון,
יחד עם כל עם־ישראל, שהבעייה
הפלסטינית נפתרה אחת ולתמיד,
השם פלסטין נעלם לצמיתות והעם
הפלסטיני הלך לעולמו.
כאשר כבש צה״ל את כל חלקי
הארץ, במילחמת ששת־הימיס, נפתרה
הבעייה הפלסטינית סופית.
כל הארץ, שהערבים קוראים לה
״פילסטין״ ,עברה לידי השילטון הישראלי.
סוף פסוק.
לפני 17 חודש, כאשר פרצה האינתיפאדה,
הבטיח שר־הביטחון
יצחק רבין כי היא ״תירגע״ תוך
כמה ימים, והכל יחזור לקדמותו.
ביום השני השבוע, ה־ 22 במאי
, 1989 היו רוב הכותרות בכל עיתו־ני־ישראל
מוקדשות לאינתיפאדה,
לבעייה הפלסטינית ולניסיונות הנואשים
של ממשלת־ישראל להתגונן
מפניה במישור הצבאי ובמישור
המדיני.
ואלה כותרות העיתון הארץ באותו
יום:
• כוחות הביטחון עצרו את מנהיגי
חמא״ס ברצועה ויותר מ־150
פעילים( .ראה להלן).
•פר שנות: מכה קשה (לוד
מא־ס) ,אבל לא מכת־חיסול.
• שני הרוגים ולפחות 20 פצועי
ירי בשטחים — הורים ושני
פעוטות ממעלה־אדומים נפצעו.
מכוניתם נרגמה באבנים והידרדרה
לעמק לצד הכביש.
• אש״ף יתמוך בבחירות (בשטחים
הכבושים) אם ארצות־הברית
תתחייב מראש שהתהליך יסתיים
בהסדר פוליטי.
כל אלה הופיעו בעמוד הראשון.
ובעמודים הבאים של אותו הגליון:
• יוצעו תמריצים ליהודים שיחליפו
את הפועלים הערביים מהשטחים.

שר־הביטחון מגיע היום לוושינגטון
בעוד ארנס מסיים ביקורו
בארצות־הברית( .שני הביקורים נועדו
״למכור״ את תוכויח־הבחירות
בשטחים הכבושים).
• גניבת נשק מצה״ל מדאיגה
מאוד את גורמי״הביטחון והמיש־טרה(
.הידיעה מתייחסת לנשק שנמצא
אצל חברי חוליה פלסטינית,
שנהרגו בחילופי־אש באיזור בית־לחם).

מאות כלי־נשק נעלמים מדי
שנה ממחסני צה״ל בארץ ובשטחים
— נגנבים גם תחמושת ורימונים,
.שמגיעים לידי ערבים בגדה וברצועה.

מאמצי־פיוס קדחתניים ערב
כינוסה של ועידת־הפיסגה הערבית
בקזבלנקה( .הידיעה מתייחסת
למצב הפוליטי הפנים־ערב׳ שנוצר
בעיקבות האינתיפאדה).
• אש״ף ידרוש בוועידת־הפיס־גה
שמדינות־ערב יכירו בישראל
ויתמכו במשא־ומתן עימה.
• מיצנע עצר נהג־אוטובוס ש־
(המשך בעמוד )12

הם נוקטים בשתי טאקטיקות שונות. יש דתם בעיות שונות

ניבא שוב ושוב שהאינתיפאדה עומדת או־טו־טו ״להירגע״ ,וקרה ההיפך.
הוא הכריז על מדיניות של שבירת עצמות, והעולם כולו קם עליו. ככל
שהגדיל מאז את הברוטאליות של שיטותיו, כן גברה ההתקוממות. השבוע
הגיע לשיא חדש, כאשר סגירת הרצועה וגירוש הפועלים מישראל השיגה
לכל הריעות, את התוצאה ההפוכה מן המקווה, והיה צורך לבטל את
הצעדים בחיפזון.

אולם הפופולריות של רכין איתנה, ואף מתחזקת. הוא
מאפיל כיום על שימעון פרם, יריבו הוותיק, ומחק מן המפה
את כל ה״מועמדים״ שביקשו לרשת את שניהם.
חלק מן ההצלחה הזאת יש לזקוף לזכות תדמיתו של רבין. הוא נראה
אמין, אחראי, שקול. דיבורו האיטי והתנהגותו הצברית השורשית משרים
סביבו אווירה של ביטחון. בפוליטיקה, התדמית חשובה לעיתים קרובות מן
המציאות.

אך עיקר הצלחתו של רבין נובעת מן הטאקטיקה הפוליטית
שהוא נוקט אותה.

רבין הוא איש מיפלגת־העבודה, המקובל על רבים מאנשי הליכוד, הוא
מיקם את עצמו במרכז. כך עולה בידו לאחד סביבו את רובה הגדול של
מיפלגת־העבודה, יחד עם חלק ניכר מן הליכוד.
הצירוף־יחד של שני כוחות אלה הוא היוצר את הרוב. אם תוכל מיפי
לגת־העבודה אי־פעם לעמוד בראש קואליציה חדשה, יהיה רבין המועמד
המועדף.

במדינה שבה שולטות שתי מיפלגות גדולות, זהו סוד
ההצלחה: המועמד של אחת משתי המיפלגות צריך לשמור
על גיבוי הרוב של מיפלגתו שלו, ולזכות בוזמנית באהדת
חלק משמעותי של המיפלגה השנייה.
רבין מצליח בכך. הוא הולך בדרך זו בצורה עיקבית, מבלי להניח לשום
גורם או מאורע להסיט אותו מדרך זו.

טיפולו באינתיפאדה מונחה גם הוא על-ידי שיקול בסיסי

• ה תרגיל של שרון
^ ריאל שרון נוקט את הטאקטיקה ההפוכה בדיוק. הוא מתרחק מן
המרכז, ומתבצר בעמדת מיעוט קיצוני.

לפני שרון עומדת בעייה אסטראטגית, שאין יצחק רבין
נאלץ להתמודד עימה.
לרבץ אין אופוזיציה משמעותית במיפלגתו. גם היונים במיפלגה מקבלים,
איכשהו, את מרותו. כמה מן ״היונים״ אף שייכים רישמית למחנהו.
למשל: אורה נמיר, הרואה את עצמה כמלכת־היונים, ושבח וייס. ניציותו
המופלגת של רבץ, המקרבת אותו לליכוד, אינה מפריעה ליונים אלה.
שרון נתון במצב שונה לחלוטין.
כדי להגיע אל השילטון במדינה, צריך שרון להשתלט קודם כל על

ויאסר ערפאת אישית, להציע את חיסול האינתיפאדה באמצעות שיטות
הנשמעות כמרחץ־דמים.
כל הכרזה כזאת מרחיקה אותו עוד יותר מן המרכז הפוליטי, ומגבירה
את הפחדים, החששות ואף הסיוט שהוא מעורר בחוגים רבים, בייחוד מאז
מילחמת־הלבנון.

זוהי הדילמה האמיתית של שרון: כדי לכבוש את מר-
כז־הליכוד, עליו לנקוט עמדות המרחיקות אותו מהמרכז
הפוליטי במדינה. וככל שהוא מתרחק מהמרכז במדינה, כן
יקטנו סיכוייו להתקבל כראש־הממשלה על־ידי הרוב במדינה.
זוהי העובדה המתבטאת בסיקרי דעת־הקהל.

• דרך ארוכ ה
צב זה מקל בהרבה על יצחק שמיר, שאחת ממשימות־חייו היא כיום
למנוע את השילטון מאריאל שרון.
הסיבה לכך נשמעת כפאראדוכס: הדבר אינו נובע רק מן האנטיפאתיה
ההדדית השוררת בין שמיר ושרון, אלא גם מחשש עמוק המקנן בליבו של
שמיר.

שמיר מאמין שאם שרון יגיע לשילטון, הוא יוותר בנקל
על ארץ־ישראל השלמה, בעוד שהוא עצמו, שמיר, הוא
שומר־החומות של שלמות־הארץ.

שרון לא היה מעולם רוויזיוניסט או בית״רי. הוא בא ממחנה־העבודה,
ממושב־עובדים, מן החוגים שהיו שייכים כמעט אוטומטית למחנהו של
דויד בן־גוריון. שמיר, רוויזיוניסט ותיק, איש אצ״ל ואחר־כך איש לח״י,
אינו מאמין ללאומיות הצרופה של שרון. גם הנסיכים הרוויזיוניסטים,
שאותם מטפח שמיר, מתייחסים אל שרון בחשד תורשתי.
זוהי, על כן, תמונת־המצב כיום:
רבין מקובל כיום כמעט על כל מיפלגת־העבודה, וגם על החלק המתון
של הליכוד.

שרון מקובל רק על הפלג הקיצוני של הליכוד, מעורר
התנגדות בקרב שאר חלקי הליכוד, והתנגדות קנאית ממש
אצל כל מיפלגת־העבודה.
כדי להצליח במצב כזה, משתרעת לפני שרון דרך ארוכה: עליו לכבוש
תחילה את מרכז־הליכוד ולהדיח שם את שמיר ושאר מתחריו. אחר־כך
עליו לשנות לחלוטין את תדמיתו הציבורית, כדי להתקבל על דעת רוב
הציבור ולהופיע כאיש הממוקם בקירבת המרכז. כל זה תוך שנים מעטות,
לפני ששמיר יצליח להעביר את השילטון בליכוד לדור־הנסיכים.

התימרונים הנערכים השבוע בליכוד מסביב לתוכנית
שמיר-רבין עומדים כולם בסימן החשבונות האלה. מבלי
להבין את המאבקים בתוך הליכוד, אי־אפשר להבין גם את

עמדות הגיבורים הראשיים בדראמה.

עמדות המישמו במחסום אח נואות כאבני־גמל. המוני המעלים חחחויס ושבים
עד האוץ בחום הלוהט וממתינים רמנוניות שיקחו אותם הביתה, בתוך הרצועה

^ סוף, כאשר העוצר כבר הוסר, הגבול
נפתח מחדש לתנועה, והתושבים של
רצועת־עזה הורשו לחזור לעבודה בישראל,
כבר לא היה ברור בדיוק מה נעשה, איך
נעשה, לשם מה נעשה, מה היתה התוכנית —
אם היתה כזאת — ואם לא היתה, לשם מה
בוצע התרגיל המוזר הזה.
־ במחשבה לאחור, על חמשת הימים שעברו
מאז נקראו כל תושביה רצועה לצאת מהכוכים
והמיקלטים, שבהם הם משוכנים בערי
ישראל הגדולות, נראה כאילו היתה למישהו
שליפה מן המותן. היו מחשבות תיכנוניות
ל״ניצול״ השליפה הזאת, אבל איש לא טרח
להכין תוכנית של ממש ולבצע אותה.
עם תחילת האינתיפאדה, לפני יותר משנה
וחצי, עם תחילתן של השביתות וההשבתות,
עם תחילת ההתארגנות הפלסטינית בשטחים
הכבושים, כאשר אחת ההוראות הראשונות
של כרוזי האינתיפאדה המפורסמים היתה
לאסור על יציאת הפלסטינים תושבי הרצועה
לעבודה בישראל, השתנה המצב לחלוטין.
מי מבין הפועלים שהחליט להיענות לקריאת
מארגני ההתקוממות, נשאר ברצועה
ונטש את מקורות פרנסתו היהודיים. מי שהחליט
שלא להיענות לקריאה ולהמשיך לספק
כסף ישראלי למישפחתו, נשאר בדרכים שונות
ללון במרכז הארץ, בעיקר בתל־אביב.
לחלק היו רישיונות־שהייה, לחלק לא.
בישראל העדיפו להנפיק יותר רישיונות,
כדי שלא ליצור מצוקת עובדים בערים הגדולות
שלאורך מישור־החוף, הערים שאינם
״נהנות״ מידיים עובדות מן הגדה־המערבית.
זאת היתה מגמה בלתי־כתובה, אך מבוצעת.
עד שבא היום המר והנמהר, שבו החליט מי
שהחליט להחזיר את כל אלפי הפועלים ה־
״שחורים״ מישראל בחזרה לבתיהם ברצועה.
שיירה הפוכה

ך* מראות היו מחרידים. בימים שטרום
1 1האינתיפאדה היה כיוון התנועה ברור.

משעות הבוקר המאוד־מוקדמות — לעיתים
שעות הלילה הקטנות — היתה שיירה ארוכה
של מכוניות מובילה בשעת דימדומים של
בוקר אלפי פועלים מרצועת־עזה אל איזור
גוש־דן. זו היתה שיירה ארוכה ורצופה,
שתחילתה בכיכר המרכזית שבכניסה לעזה,
וסופה במרכזים לאיסוף פועלים בתל־אביב.
בשעות הערב היה הכיוון הפוך. השיירה
היתה מתחילה אי־שם בתל־אביב ומסתיימת
בכיכר שבכניסה לעיר עזה.
האינתיפאדה קטעה, בין שאר הדברים, גם

את השיירה היומית הזאת. לא עוד פקקים, לא
עוד כביש עמוס לעייפה, לא עוד אספקה קבועה
של פועלים ״שחורים״ לבתי־עסק יהודיים
בגוש־דן.
אך עדיין היה איזור תל־אביב מלא בעובדים
פלסטיניים תושבי הרצועה. למרות המחסור
שנוצר בשבועות הראשונים של האינתיפאדה,
הצליחו חלק מן העסקים היהודיים
להתגבר עליו, אחרים נסגרו, ואחדים סידרו
לפועלים רישיונות־שהייה בעיר.
ההודעה על החזרת התושבים לבתיהם

זבתש חו ר ה
^ דיבר צה״ל של פיקוד־הדרום יש תשונה מובנה (אחת) לכל שאלה
0שתישאל על צביעת קירות הבתים והחנויות בעזה בזפת שחורה.
רציתי, לתומי, לברר מי נתן את ההוראה הזאת, מה היתה ההוראה, מה
היתה מטרת צביעת הקירות, ועוד ועוד שאלות, שעלו בוודאי בראשו של כל
מי שצפה בצילומי הטלוויזיה ביום הראשון בערב.
תגובתו של דובר צה״ל היתה כדלקמן:
״צביעת מיטפר חנויות בצנע שחור נבעה מהבנה מוטעית של הפקודות
שניתנו בדבר מחיקת סיטמות.
״עוד אתמול (ביום הראשון) הינחה אלוך־הפיקוד ומפקד איזור חבל״עזה
לתקן את המעוות, וכבר עובדים אנשי המינהל האזרחי על־מנת לתקן זאת״.
תגובה זו מעוררת את הדימיון באשר לאופי קבלת ההחלטות, ולמה שקורה
להחלטות אלה במורד הדרגות הצה״ליות.
האם יתכן שמישהו בעל דרגה בכירה שם־לב שבעזה -נמו בכל עיר, כפר,
מחנה־פליטים בגדה וברצועה -מכוסים כל הקירות נשכבות עבות של סיס־מות!
האם יתכן שאותו בעל דרגה החליט שחייבים למחוק הכל, והעביר
הוראה ברוח זו לפקודיו! האם יתכן שאותו אדם חשב שימי״העוצר הס זמן
טוב לערוך מיבצע־ניקוי מסוג זה! האם יתכן שהפקודים העבירו את ההוראה
למטה בתוספת של, למשל :״למחוק הכל, להשחיר הכל!״ האם יתכן שעד
שהגיעה הוראה זו לכלל ביצוע היא קיבלה את המימדים המיפלצתיים כפי
שהופיעו על גבי מירקע הטלוויזיה!
יתכן שמיקרה זה הוא סימלי לכל מה שקרה בשבוע האחרון ברצועת־עזה,
כפי שזה נראה למתבונן מבחוץ.
הודאות נשלפו, הורדו לדרגי״הניצוע, בוצעו, ורק אחר־כך התחילו לחשוב
על התוצאות, המטרות, ובעיקר על איך נראים הדברים לעיני העולם דרך
מצלמות הטלוויזיה והעיתונות.

באה במפתיע ובצורה חדה וברורה. כל
רשתות־הרדיו, בכל מהדורות־החדשות, בכל
היומנים, בכל העיתונים, דיווחו על ההוראה
החדשה.
והם התחילו לזרום. בשיירה ארוכה־ארו־כה,
משעות הבוקר המוקדמות, בכיוון אחד
בלבד: מגוש דן לרצועת־עזה. עשרות פועלים,
צעירים וזקנים, כהים ובהירים, נמוכים
וגבוהים, רזים ושמנים, שעל פני כולם חרוצה
בקמטים עבודת־הכפיים הקשה, ובעיני כולם
נשקף מבט של תימהון מלווה בחרדה, מעורב
בהשלמה עם הגורל.
במקביל הוטל עוצר על כל ערי, כפרי
ומחנות הרצועה. אין יוצא ואין בא.
הבאים אל מחסום ארז, מחסום הכניסה
לרצועת־עזה, הגיעו במוניות ישראליות
מתל־אביב, במשאיות הנושאות לוחיות־זיהוי
כחולות של עזה, ובכל כלי־רכב אחר. אחדים
באו במכוניות המעבידים שלהם. כולם נשאו
על גבם צרורות־צרורות, כל החפצים שהצליחו
לאסוף בתקופת מגוריהם בישראל, כל
החפצים שיכלו לקחת איתם, ומהר.
מחסום־ארז היה מוצף בחיילי מילואים,
איש־איש ותפקידו. לרבים לא היה תפקיד
כלל. אלה, גם אלה, הסתובבו בשמש חמה של
יום שרב לוהט אנה ואנה, מנופפים בידיהם,
אחרים מנופפים באלותיהם, וזירזו את השיירות
פנימה אל המחסום.

ף^צידו השני של המחסום התקבצו כל
*/הפלסטינים שבאו מישראל והמתינו בסבלנות
כמעט אפאטית לכלי־הרכב שיבואו
ויקחו אותם לתוך הרצועה, אל בתיהם
שבעוצר. למרות המולת־האנשים, הצרורות,
המכוניות, החיילים, לא היה במקום רעש. היה
שקט מתוח ונראה היה שלא רק מי שהוטלה
עליהם הגזירה אינם יודעים מה מטרתה ומה

יהיה בסופה, אלא גם חיילי צה״ל. הם, כרגיל £ ,יי־רק
ביצעו פקודות, איש־איש לפי ראות עיניו| ,

לפי מידת האגרסיביות שלו.
התנועה ההמונית של אלפי תושבים אל

הרצועה הפרה את העוצר.
אך גם בסימטות, שבהן לא נראו החוזרים1 ,
לא שמרו התושבים באופן מדוקדק על
העוצר, והיו אלה בעיקר הילדים, שיצאו
החוצה מן׳ הבתים ושיחקו ברחוב. במקומות

ענת סרגוסט
מסויימיס אף נזרקו אבנים על מכוניות צה״ל.
החיילים, כמו בתירגולת ידועה ומוכרת,
לא הניחו לתקריות אלה לעבור ללא תגובה.
בכל מקום שבו נזרקו אבנים, הוצאו מייד כמה
מתושבי האיזור מתוך בתיהם, ו״התבקשו״
לפנות את האבנים מן הכביש. הם גם נצטוו
להמתין במקום, כדי שהחיילים יבדקו אם
ביצעו את המשימה עד תומה, לשביעות רצונו
של המפקד האיזורי.
והתנועה פנימה נמשכה. וככל שהתארכה
השיירה אל מחוץ לתל־אביב, כך רבו קריאותיהם
הנואשות של בעלי־העסקים בגוש־דן
לידיים עובדות.
לרגע נדמה היה שמיבצע זה יפתור אחת
ולתמיד את בעיית האבטלה המציקה. מנכ״ל
שרות־התעסוקה הודיע כבר ביום הראשון
למיבצע, שהשרות לא יוכל למלא את כל
הדרישה לעובדים. מהר מאוד התברר שהסיבה
לכך איננה עורף מקומות־עבודה, אלא
שהעבורות, שבהן עסקו הפלסטינים, אינן
מתאימות ליהודים בעלי ידיים עדינות.
קשה להאמין שמי שתיכנן — אם תיכגן
— את המיבצע חסר־התקדים, חשב על
נקודה זו.
לא עברו שעות מעטות והדרישה לידיים
עובדות הרחיקה עד מעבר לים, ובמישרדים
שונים כבר נשקלה האפשרות לספק מאסות
של רישיונות־עבודה לפועלים מיובאים.
היו גם יפי״נפש שונים, ראשי־ערים ובעלי
מישרות בכירות אחרות, שיצאו בהצהרות
בומבסטיות. הגדיל לעשות מכולם שר־החקלאות,
אברהם כץ־עוז, שקרא לתזוזת
אוכלוסיית ערביי־ישראל מן הגליל אל מרכז
הארץ, כדי לספק את הדרישה לידיים עובדות.

רחוב
בעזה ביום של עוצר: מישפחות מתגודדות בפתחי הבתים
וברצועה המשיך המיבצע להתנהל. ספיחיו
היו בתל־אביב. מישטרת־ישראל סיפקה
את השוט, שחיפש את המתחבאים מפני רוע
הגזירה, אלה שהחליטו, משום־מה, שלא להיענות
לקריאה ולהמשיך בעבודתם הרגילה
בתוך תחומי מדינת־ישראל. גם קריאותיה
של המישטרה לבעלי־העסקים ולמעסיק, הפלסטינים
להודיע להם לחזור לבתיהם ברצועה,
שודרו שוב ושוב בכל כלי־התיקשורת
האלקטרוניים. שלא יעז מישהו מהם, חלילה,
להסתיר את הפועל שלו בישראל.
שישה הרוגים

^ מקביל לקריאות אלה היו בעיתונים
ובכלי־התיקשורת האלקטרוניים פרשנים
שונים, שניסו לתת עומק למיבצע. אמרו
שהוא נועד להעניש. אמרו שהוא נועד לערוך
מיפקד מלא של תושבי הרצועה. אמרו שהוא
נועד לספק אישורים חדשים, ובמשורה, לכל
היוצאים לעבודה בישראל. אמרו ואמרו, ואיש
לא ידע, בעצם, מדוע ולמה.

החחרים הפ ח את השצר
במהלך חודשי האינתיפאדה חזרו מנהיגי
האומה שוב ושוב על המישפם :״יש להחזיר
את המצב לקדמותו״ ,או ״יש לחזור לחיים
נורמליים״ .והנה בא המיבצע הזה ועשה
בדיוק את ההיפך מן הרצוי לשילטון. הוא יצר
חיץ ברור בין ישראל לרצועה.
יתרה מזאת, אף אחד מן הגופים המופקדים
על חיי הפלסטינים בשטח הכבוש לא סיפק
תוכנית־המשך למיבצע איסוף התושבים לבתיהם.
לא היו, כך נראה, תעודות חדשות. לא
היו רשימות אישורים חדשות.
מה שבלטו היו ההפגנות, ההרוגים והפצועים,
שחרגו מימי האינתיפאדה ה״שיגר־תיים״.
מישהו,
לא ברור מי, החליט, ולא ברור
למה, לפתוח ביום הראשון בבוקר את שערי
הרצועה מחדש.
האם קשורה החלטה זו לזעקה שקמה בישראל
ולמחסור שנוצר בידיים עובדות ״שחורות״?
האם קשורה החלטה זו לכך שלא היתה
תוכנית מוגדרת ומוכנה, מה לעשות אחרי
שכל תושבי הרצועה יחזרו — או יוחזרו —
לבתיהם? האם קשורה החלטה זו לאירועים

חייל מנופף באלה בשעה שהוא ניגש לבדוק מכונית במחסום ארז
.תפסיק• ,ש פה עיתונאי!״

הסוערים, שליוו את ימי־העוצר ושגרמו למותם
של שישה אנשים ולפציעתם של עשרות
אחרים? האם הבין מישהו שמבחינת מטרותיה
המוצהרות של ממשלת־ישראל סגירת הרצועה
וקביעת הגבול בינה לבין ישראל היא
ההיפך הגמור?
והאם חשב מישהו — ולוא לרגע — שפתיחת
שערי מחסום ארז תחזיר את המצב
לקדמותו? האם מי שהחליט חשב שהמוני
הפועלים יחזרו בשימחה למקומות עבודתם,
לכוכים החשוכים, לחדרים הקטנים, למרתפים
מתחת לפני האדמה?
כתבים זריזים של גלי־צה״ל, שמיהרו בבוקר
היום הראשון למחסום־ארז, דיווחו על
תנועה דלילה של העושים דרכם מן הרצועה

צפונה.
מחסור במזו
^ ישהו באחד הכפרים בגדה־המערבית
1₪1אמר לי ביום השני למיבצע בעזה, שהרבה
יותר קל לערוך מיבצעים כאלה ברצועה.
בנוסף על כך שהרצועה היא איזור סגור,
2שכמות המתנחלים היהודים בו היא קטנה
; יחסית, מעטים הם הפלסטינים באיזור המת!
פרנסים מחקלאות.
אילו היו סוגרים את הכפרים בגדה, אמר,
לא היו להם קשיים מיוחדים. רוב הכפרים
בגדה־המערבית יכולים לספק את תיצרוכת־המזון
של עצמם במשך זמן ארוך ביותר.
הרצועה, לעומת זאת, בנוייה רובה ממחנות־פליטים
צפופי אוכלוסיה, שם אין תיצרוכת־מזון
מקומית, והם תלויים לחלוטין באספקה
מבחוץ.
סגירת הרצועה לזמן ארוך, אפילו ימים
אחרים, גורמת בעייה חמורה של מזון. יש
להניח שבמקומות רבים ברצועה אכן הורגש
מחסור זה. האם מי שתיכנן את המיבצע חשב
על כך? האם מישהו דאג לתיצרוכת מספקת
של מזון לכל ימי־העוצר הארוכים?
כרגע, בכל אופן, לא ברור מה היו מטרותיו
של המיבצע, אם היו כאלה.
לעיתים נראה כי כאשר מופצות התמונות
של מעשי צה״ל ברחבי ישראל והעולם, רק אז
רואים מקבלי־ההחלטות את תוצאות מעשיהם.
רק אז עוצרים רגע לחשוב איך נראים
הדברים בחוץ. רק אז מסיקים את המסקנות,
שהן לעיתים הפוכות ממה שהוחלט קודם
לכן.
לאור עובדה זו אפשר, אולי, להרחיק לכת
ולומר שנוכחותה של התיקשורת — גם אם
זו לא נמצאת בכל מקום ובכל זמן — ממתנת
קצת את פני הדברים.
כמו באותו המיקרה במחסום ארז, ביום
השני למיבצע, כאשר חיילי־מילואים הטרידו
ללא צורך את החוזרים מישראל, ער שאחד
מהם הרים את עיניו וצעק לחברו :״תפסיק,
יש כאן עיתונאים וצלמים״.

י י - 9י

בעוד שאויאר שוון ממשיך דנהל תעמ1לה אצלם
(מימיו) ,עוו.העולם הזה ,,מישאל ב*ן חבו מונז־הלינוד
אחרי שהתוכנית המדינית החדשה עברה ברוב גדול
בממשלה ובכנסת, וזכתה בתמיכה מסוייגת של הממשלה
האמריקאית בוושינגטון, עומד שמיר מול המיכשול המתגלה
כקשה מכולס — קבלת התוכנית במרכז מיפלגתו —
הליכוד 2590 .חברי מרכז־הליכוד יכריעו את גורלה.
בארוחת־הערב החגיגית, שנערכה ביוס החמישי באולם
״בית יהודי בסרביה״ באפקה, לכבוד היכנסו של ח״ב מיכאל
קליינר לכנסת, ובנוכחות מאות חברי מרכז־הליכוד, היתה
הזדמנות מצויינת לשאול את חברי-המרכז מה דעתס על
התוכנית המדינית של ראש־הממשלה, איך הס מתכווניס
להצביע. ברור כי זה מידגס מיקרי למדי, ואין להסיק ממנו
מסקנות בטוחות.
חברי המרכז, שהשתתפו במישאל, התבקשו לענות על
שתי שאלות:
• איך תצביע על התוכנית המדינית, לכשתובא לאישור
המרכז, ומדוע?
• איך ישפיעו על הצבעתך איומי שמיר ״ללכת לנשיא״
אס ידחה מרכז-הליכוד את תוכניתו?

גידעד; סעד(סרצ׳נסקי) ₪

ניר ווצב:׳ע במרכז
על תוסית שמיר ד
• הד״ר יצחק בן־גד(יו״ר אחדות
ישראל הפלג הדתי בליכוד):
אצביע בעד התוכנית. אי־אפשר
לדגול בקיפאון בחיים הפוליטיים.
התוכנית הזאת היא הרע במיעוטו,
אך יש לתקנה: לא לשתף בבחירות
את ערביי מיזרח־ירושלים, ולא
להסכים לפיקוח בינלאומי.

• צבי פייגלביץ׳(מחנה שמיר)
:בעד. אני מאמין באמונה
שלמה שראש הממשלה ישמור על
האינטרסים של עם ישראל וארץ
ישראל. אם, חס־וחלילה, אי־אפשר
לסמור על שמיר, אז אי־אפשר לסמור
על אף אחד. אצביע אמון ב־ראש־הממשלה.

•וי ק טו ר פדלון(מחנה ש

יוסי גלזברג(לא מזוהה):

• דוק מאירוביץ(ליברליס):

רון) :אצביע נגד התוכנית. שלום
עם הערבים יגרור את מחיקת
מדינת ישראל. אני מתנגד לכל
הסדר עם העם הפלסטיני. זו לא
מדינה. מדובר במרצחים ואיתם אין
לדבר. אם שמיר יאיים בהתפטרות
אשקול עמדתי מחדש.

אצביע בעד התוכנית. אני סומר
על ראש־הממשלה. מי שמתנגדים
לתוכנית — לא באים בידיים
נקיות.

עדיין לא החלטתי. אני לא מאמין
שיהיה אי־פעם שלום — אז אני
לא מאמין בכל ההצעות האלה.

• משה לוינקורן(מחנה א־רנם)
:אצביע נגד התוכנית מטעמים
אידיאולוגיים. למרות שאני
מאמין בראש־הממשלה, הפעם אצביע
נגד. איום ראש־הממשלה לא
ישפיע הפעם על הצבעתי.

• ז׳ ק בן־זריהס (מחנה שרון)
:אצביע נגד. אנו לא מפחדים
מאיומי ראש־הממשלה, כי מינהל
תקין צריך לעמוד במצבי־לחץ.
הוא נראה לי היסטרי — אם הגיע
למצב של איום בהתפטרות.

• ציון כהן (מחנה ניסיס):
אני מתלבט. עדייו התוכנית לא
הובאה במלואה לציבור. על פניו
— אני מסתייג. אין שום קשר
להתפטרות — אלא אם שמיר
ישכנע אחרת.

• ח״ב לשעבר בני שליטא

(ליברליס) :כנראה שאצביע נגד.
עדיין איני יודע את כל פרטי
התוכנית. אני מקווה שראשי הליכוד
יתאחדו על תוכנית מינימום.
יכול להיות שהגיע הזמן לומר
לאמריקאים מהם הקווים האדומים
שלנו.

• דו רון כהן(מחנה שרון):
אצביע נגד התוכנית. שמיר נכשל
במשימה העיקרית של הממשלה
— השלטת חוק בשטחי מדינת
ישראל. התוכנית היא רק תולדת
הכישלון. הוא ורבין צריכים
להתפטר.

• אברהם אזולאי(לא מזוהה)
:אצביע נגד. אם זה על חשבון

• דויד מנע(מחנה קצב)
מנכ״ל שרות התעסוקה:

ארץ ישראל — ארץ ישראל
קודמת לתנועה. מעורבות רבין
ופרס בתוכנית מפריעה לי. איום
ראש־הממשלה לא משפיע עלי.

אצביע בעד התוכנית. אני חושב
שזו תוכנית טובה. אני תומך
בעמדתו המדינית של ראש־הממ־שלה.

החלטתי.
איום ראש־הממשלה —
ישפיע. אני מאמינה ששמיר אמין
לגבי מצע הליכוד, ולא מאמינה
שהוליך אותנו שולל. מקווה שכר
לם בסוף יתלכדו.

• ב ן ציון מורדוב (מחנה
לוי) חבר מועצת עיריית
תל־אביב: נוטה להצביע נגד.
אולי אלמד פרטים נוספים. לא
צריך לקיים בחירות ביהודה ושומרון.
שום איום לא משפיע עלי.

• אהרון גרינ שטיין(מחנה
שרון) :אם התוכנית תיראה כפי
שהיא נראית היום — אצביע נגד.
לא יתכן ללכת לשום משא־ומתן
לפני שפותרים את בעיית האינתיפאדה.
זה תנאי ראשון. אחרת
זה משא־ומתן של כניעה.

• שלמה מדמון(לא מזוהה):
נוטה להצביע נגד. יש בתוכנית
הזאת סיכון לחלוקת ירושלים
וסיכון למדינה. איום ראש־הממשלה
אינו משפיע עלי, כי יש
אנשים יותר רציניים היכולים להנהיג
את המדינה, כמו שרון, מודעי.

• עורך־הדין סיני קה ת( מד
כ״ל חזית ארץ׳ישראל) :אצ

דרור פודמסקי(מחנה ש־מיר־ארנם)
,עוזר השר פת:

ביע נגד ואארגן הצבעה נגד. אני
לא מתנגד להליך קמפידיוויד,
אבל קמפ־דיוויד היה הליך של
שלום, והליך של שלום לא מנהלים
בתקופת מילחמה, והיום זו תקופת
מילחמה. איומי שמיר לא רציניים.

אצביע בעד התוכנית. כי לדעתי
יש שתי אלטרנטיבות: טרנספר או
מדינה פלסטינית. מאחר ושתיהן
לא אפשריות, זה לא הפיתרון הסופי.
בסוף אם לא יעשו שום דבר —
תהיה מדינה פלסטינית.

• אברהם

אבידן

(מחנה

לוי) :אצביע נגד. זו תוכנית גרועה
למדינת ישראל. הבחירות צריכות
להיות בירדן, ולא בישראל. האיום
היחידי שמשפיע עלי הוא על ביטחון
מדינת ישראל.

• דויד צבי(לא מזוהה) :עוד
לא החלטתי. כשאשמע את שמיר
ושרון מדברים — אז אחליט. עוד
לא שמענו את התוכנית במקורה.
איום ראש־הממשלה אינו משפיע

עלי.

• יוסי ברון(מחנה לוי) ,דובר
סיעת הליכוד: אצביע בעד
התוכנית. אני חושב שהתוכנית
מבוססת על עיקרי תוכנית קמפ־דיוויד,
ומי שתמך בקמפ־דיוויד
מחוייב לתמוך בתוכנית הזו. יש בה
סיכונים — אבל יש לי אמון מלא
בראש־הממשלה.

• רפי מיארה (מחנה לוי)
סגן ראש עיריית יבנה: אצביע
בעד התוכנית. לא חשוב מה
לוי יאמר, כי זה מהלך כללי של כל
המדינה ולא שייך למחנות. זה צעד
טקטי, כדי להרפות קצת מהלחץ
על ישראל. האיומים של שמיר לא
מקובלים עלי.

• ח״ב לשעבר אברהם היר־שנזון(הבתדרות
העובדים
הלאומית) :אצביע בעד התוכ

ח ״ ב מיכאל קליינר: אני
אצביע בעד ארץ־ישראל. לכל
מרכיב מהותי, כולל לאיום ראש־הממשלה
תהיה השפעה על ההצבעה.
אסור להתחיל צעד ראשון
בטרם מוגרה האינתיפאדה כליל.
המילחמה באינתיפאדה מתנהלת
בחצי לב וברבע כושר.

• ד לי ה פייקובסקי (מחנה
לוי) :אם לא יהיו הבהרות כנראה

• צדוק דהרי(מחנה שרון):

נית. הסיבות — רבות.

שאצביע נגד. כי אחרת ניכנע כאן
לסחטנות, וברגעים הקריטיים יכריחו
אותנו להגיע למדינה פלסטינית.
איום ראש־הממשלה לא משפיע
עלי כשהארץ בסכנה, ולדעתי,
הוא יחזור בו מאיומו.

•נ ס טון מלכה (מזוהה עם
מחנה לוי) :נהיה יותר חכמים רק
אחרי השיחה בין שמיר ללוי. לא
מאמין ששמיר יתפטר.

• שאול מנ שה(מחנה לוי):
אצביע נגד. לוי יכול לשנות את
עמדתו — זו העמדה שלי. הצבעתי
נגד ממשלת האחדות, וגם
הפעם אצביע נגד התוכנית ובעד
ארץ־ישראל.

נוטה להצביע נגד. עוד לא גיבשתי
דיעה סופית. הופתעתי משמיר, כי
הוא אדם חזק ושינה הרבה דברים,
אולי פחד מפיצוץ הממשלה. איום
ראש־הממשלה אינו משפיע עלי.

• מיכאל דקל(מחנה שמיר-
ארנב) :אצביע בעד. אתמוך
בראש־הממשלה. לא שאין לי חששות,
אבל אני יודע מי ינווט את
התוכנית. שמיר ינווט את התוכנית
כך שלא תוקם מדינה פלסטינית,
ולא נוותר על ארץ ישראל. אני
סומך עליו.

• מיכאל פרינץ(מחנה לוי),
יו״ר צעירי הליכוד בתל-
אביב: אצביע נגד התוכנית, כי
היא מכשירה את הקרקע למדינה
פלסטינית. אני מאמין בארץ־
ישראל השלמה משתי גדות הירדן,
אם שמיר ירצה להתפטר על נושא
כל־כך מהותי, שיעשה זאת.

1היוה בל כו ד?

יהיה טוטו!
למרות שמדובר בעמודים 10״
11 רק במידגם, ניתן להסיק מהמי־שאל
כמה מסקנות ברורות:

• קיי ם במרכז גרעין קשיח
נגד התוכנית. רובו מסיבות
אידיאולוגיות, חלקו מסיבות
כיתתיות או אישיות.

• חלק בלתי־מבוטל מחברי
המרכז טרם החליט
כיצד להצביע. לכן, בתנאים הקיימים,
תהיה לעמדתו הסופית של
השר דויד לוי השפעה מכריעה לגבי
הכרעת המרכז.
אמנם יש במחנהו מי שמונחים
על־ידי שיקולים אידיאולוגיים־
נטו, לכאן או לכאן, אך יש גם ״חיילים״
הממתינים למוצא־פיו, והם
כנראה לשון־המאזניים.

9התנתחוות אפשריות:
• שמיר יצליח למשוך את השר
לוי, תמורת הבטחה כלשהי(למשל
— שותפות עתידית בתהליך קבלת
ההחלטות וקביעת המדיניות),
למחנה התומכים בתוכנית. צעד
כזה יבטיח את ניצחונו של שמיר
במרכז.
• לוי יתמיד בהתנגדותו, ויקים
חזית משותפת עם השרים שרון,
מודעי ומתנגדי־התוכנית האחרים.

מיר חוזר בו מהאיום, על רקע הרוגז
של רבים מחברי־המרכז(כפי שמראה
המישאל) ,שאינם מחבבים איומים.
עימות
חזיתי בין שני המחנות,
השקולים פחות או יותר בכוחם,
עשוי להביא להתפתחויות מרעישות,
במיקרה של ניצחון שרון־לוי־מודעי:
פיצוץ הממשלה, חידוש
מילחמת־הירושה בליכוד ובמערך,
ואולי אף הליכה לבחירות חדשות.
אך אפשרות זו היא הפחות־סבירה.
•לקר א ת כינוס המרכז ינסה
שמיר להגיע לנוסחת־הסכמה כלשהי
עם האופוזיציה הפנימית ב־מיפלגתו.
למשל:
הוצאת תושבי מיזרח־

בבזרעגז
(המשך מעמוד )7
ניפץ שמשת מכונית ערבית כנקמה.

טייסים יסייעו למישמר־הג־בול
באיתור שריפות־יער בצפון.
(החשד הוא שחלק מן ההצתות האלה
נעשו בזדון ,״על רקע לאומד״).

חוללה מצבה לזכר ברל כצ־נלסון
ביער בן־שמן( .בנוף הידיעה
נאמר שיש חשד שהמעשה נעשה
״על רקע לאומד״).
• ״אצל בגין לא היתה מתעוררת
כל מחלוקת״(ראיון עם אריה
נאור על המרד בליכוד בעיקבות
תוכנית־הבחיחת בשטחים).
• שמיר ולוי קבעו פגישה נוספת
מיד עם שובו של ראש־הממ־שלה
מאירופה( .בדל).

מתנחלים.
ועוד שתיים. נוסף על 22 כד
תרות אלה, דיבר העיתון באופן
שולי גם על המהפכה בסין, הבורסה
והספורט.
באותו יום קרו עור שני דברים:
•נפתחה חקירה נגד עמוס
קינן, על כי כתב כתבה חריפה נגד
אותו שופט בנאי, שקבע בהחלטה
כי זריקת בקבוק־תבערה על־ידי
יהודי על ערבי אינה רומה לזריקת
בקבוק־תבערה על־ידי ערבי על
יהודי.
• האירגון אמנסט׳ ,הנהנה מאמינות
בלתי־מעורערת בעולם כולו,
הודיע כי חיילי צה״ל בשטחים
הכבושים מוציאים ערבים להורג
בלי מישפט.
• ערבי נהרג מזריקת־אבן על-

• ההצבעה על התוכנית
היא אידיאולוגית, וחוצה
את ההשתייכות המסורתית
למחנות הישנים. קווי-החלוקה
של מאי 1989 שונים מהקווים של
מרם ( 1986 ועידת־חרות המפוצ־צת)
,ושל יוני ( 1988 הבחירות ל־פאנל
ולשביעיות) .אלה הם קווים .
חדשים, אידיאולוגיים, החוצים את
המחנות המסורתיים. עם זאת יש
מאפיינים מיוחדים להרכב האידיאולוגי
של כל מחנה בתנועה.
מחנה שמיר־ארנס יתמוך
ברובו בעמדת ראש״הממשלה, מתוך
נאמנות לראש־הממשלה ואמון
בו ובנאמנותו האידיאולוגית.
אך מיעוט ממחנה זה יתנגד לתוכנית
— למשל, חברי המרכז המתגוררים
בשטחים, ותומכיהם של
הח״כים צחי הנגבי ומיכאל איתן.
מחנה שרון הוא ההומוגני
ביותר בהצבעתו. רובו ככולו יצביע
נגד התוכנית, שכן תומכי שרון
מהווים את הסמן הימני של הליכוד.
מחנה
לוי הוא המחנה ההטרוגני
ביותר מבחינה אידיאולוגית
בליכוד. יש בו ניצים, יש בו יונים
ויש בו מי שיצביעו לפי עמדת
ראש־המחנה.
כליברלים צפוי רוב נגד התוכנית,
שיתלכד סביב הציר החדש
המתהווה — מודעי־שריר. תומכי
פת וניסית המעטים יותר,
יצביעו ברובם בעד התוכנית.

איך עוברים!
במיקרה כזה יימצא שמיר במצב
קשה. איום ההתפטרות יכול להיות
שיקול מוחשי אצל רבים — מכיוון
שהוא טומן בחובו את סכנת אובדן
השילטון. אך יש סימנים לכר שש־

״מן גודת־־זאב״ רותחת

יומן סופשבוע בליכוד:

,19.00 יום ה׳ :18/5 ,מיכאל פדינץ, יו״ר צעירי
הליכוד גתל-אביג, מכנס בגיתו את ראשי הצעירים של
הליכוד מכל סניפי מרחב תל־אכיג ומתכנן כינוס-חרום
ארצי ל־ ,30/5בקריאה לחיסול האינתיפאדה, פיטורי רבץ
והתנגדות לתוכנית שמיר.
,20.00 יום ה׳ :18/5 ,השר אריאל שרון מגיע לארו־חת-ערב
חגיגית לכבוד היכנסו של ח״כ מיכאל קליינר לכנסת,
והופך אותה לבימה למיתקפה על התוכנית המדינית
של שמיר.
• ,12.00 יום ו׳ :19/5 ,הנהלת ״חזית ארץ־ישראל״
מתכנסת במצודת־זאב כדי להתחיל לפעול אירגונית לשיכ-
נוע חברי־המרכז להתנגד לתוכנית שמיר, לקראת ישיבת
המרכז.
,08.00 יום א׳ :21/5 ,צעירים וסטודנטים חברי-
הליכוד מפגינים מול מישרד ראש״הממשלה בירושלים בעת
ישיבת הממשלה, וקוראים לו ולרבין להתפטר, עקב ״כיש לונם
בחיסול האינתיפאדה״.

ירושלים מההשתתפות בבחירות,
או התנגדות לפיקוח בינלאומי
עליהן.
המרכז יתנה את ביצוע התוכנית
בסעיפים אלה, וזה יהיה הישג
סימלי למחנודהמתנגדים. אך צעד
כזה עלול להכשיל את התוכנית
המדינית עוד לפני שיצאה לדרך,
ולכן סביר ששמיר ינקוט צעד כזה
רק אם לא תהיה לו כל ברירה.

שרון ומודעי ששים אלי קרב.
לוי עדיין מתלבט.
בינתיים נראה שכינוס המרכז
נדחה לאמצע החודש הבא (יוני).
לשמיר יש די זמן להוכיח את יכו־לת־התימרון
המפורסמת שלו, ואת
מלאכת־ה״הפרד ומשול״ שהוא בקיא

רוב חברי הליכוד אינם רוצים
היום בחידוש מילחמת־המחנות, ולכן
סביר בהחלט שעד שיכונס
המרכז — יגיעו הצדדים להסכמה
(או ששמיר יצליח להכניס טריזיבין
מתנגדים) ,שתנטרל את חומר־הנ־פץ
המפוזר בימים אלה במצודת־זאב.

גידע1ן
סער(סרצ׳נסקי) ₪

• תא״ל(מיל׳) לברן בכנס פרופסורים
ומרצים מן הימין בירושלים
:״הקמת מדינה פלסטינית
תגרע ממערך המודיעין וההרתעה
של מרינת־ישראל.״
• שיח ישראלי־פלסטיגי על ההשפעות
הפסיכולוגיות של האינתיפאדה.

מישפט לווינגר עומד להיפתח
הבוקר( .לוויננר הואשם בהריגת
ערבי בחברון. המישפט נדחה).
• כרוז 37 של תנועת החמא״ס
שלא הופץ :״השבח לרצועה, שהעלימה
שניים מהחיילים הנאציים.״
• תביעה לפטר שניים מחברי
המועצה בבקה־אל־ע׳רביה בשל
עבירות־ביטחון.
• השופט המחוזי בנאי לא ננזף,
אולם פרקליטות המדינה עירע־רה
על החלטתו — בנאי החליט
לשחרר את מיכאל ממן, שהשליך
בקבוק־תבערה על רכב ערבי.
ובשוליים: האלוף מיצנע וקציניו
ייהנו מקונצרט מיוחד של ה־תיזמורת
הפילהרמונית, שהחליטה
לתרום את תרומתה להמשך הכיבוש,
על־ידי עריכת קונצרט בביק־עה,
להידוק־היחסים בין הצבא וה

יהודים בכביש אשקלון־קריית־גת.

האינתיפאדה

צ עו ק חמאס
השילטונות טיפחו
במשך שנים את התנועה האיסראמית.
השבוע עצרו את
מנהיגה.
במילחמתו בהתקוממות הפלסטינית,
פועל צה״ל בחלל ריק. מכיוון
שאין מדיניות ממשלתית, נאלץ
צה״ל לאלתר, ומעשיו סותרים זה
את זה.
הדבר הודגם׳ השבוע בפעולה
דראמתית של זרועות־הביטחון:
מעצרם של 150 פעילי חמא״ס, ובראשם
מנהיגם הנערץ, השייח׳
קטוע־הרגליים, אחמד יאסין. יחד
עימו נעצר גם סגנו, הד״ר מחמוד
אל־זהאר, שהוזמן רק באחרונה ל־העולם
הזה 2699

שיחות פוליטיות עם שר־הביטחון
הישראלי ושליח שר־החוץ האמריקאי.
סעודיה,
ירדן, ישראל. במשך
7ז חורשי האינתיפאדה, לא נגעו
שילטונות־הביטחון בשייח׳ יא־סין.
מסביבו נעצרו חסידיו, הוא
היה בלתי־פגיע.
היו הרבה ניחושים לגבי טיבה
של חסינות זו. עכשיו יהיו הרבה
ניחושים לגבי סיבת מעצרו. אין כל
הגיון — לא בזו ולא בזה.
תנועת־ההתנגדות האיסלאמית
(חמא״ס בראשי־התיבות שלה בערבית)
לא נולדה אתמול, ולא יש
מאין. היא טופחה במשך שנים על־ידי
שלושה גורמים:
• סעודיה, שהעניקה לה
תמיכה כספית רבה.
• ירדן, שתמכה בה בעקיפין,
על־ידי מתן חסות למוסדות־הלי־מור
הדתיים ברצועה.
• המימשל הצבאי הישראלי,
שהעניק לה יחס מיוחד, כמו
לכל החוגים הקנאיים־הדתיים בגדה
וברצועה.
הפרד ומשול. יחס המימשל
הצבאי היה מבוסס על הכלל הרומאי
העתיק :״הפרד ומשול״ .אמנם,
אנשי המימשל ידעו היטב כי לח־מא״ס
מטרות הרבה יותר קיצוניות
ממטרות אש״ף. אבל בעיני המימי
של היה משום חיוב בעצם קיומה
של תנועה, המתחרה באש״ף והפו־געת
במונופול שלו בשטחים הכבושים.
למעשה
קיוו זרועות־הביטחון
כי חמא״ס תשרת אותן בשתי צורות:

תפלג את שורות הפלסטינים,
תפגע בכוחו של אש״ף ותיצור
מריבות פנימיות.
• ת עני ק אליבי נוסף לממש־לת־ישראל,
שתוכל לטעון כי א־ש״ף
אינו מייצג את הפלסטינים,
ושתנועות קיצוניות מונעות מראש
כל הסדר מדיני.
חמא״ס רוגלת במדינה איסלא־מית
כללית, ומתנגדת למדינה
לאומית פלסטינית. היא רואה בא־ש״ף
גוף של כופרים, מכיוון שזהו
גוף חילוני ורב־דתי (מוסלמים,
נוצרים מכל הסוגים, דרוזים ועוד).
הטאבו נשבר. כפי שניתן
היה לצפות מראש, קם הגולם על
מטפחיו.
י ככל שגברה השפעת חמא״ס, בייחוד
ברצועת־עזה, בגלל נכונות
חבריה הקנאיים לחרף את נפשם,
כן גברו הלבטים בקרב זרועות־ה-
ביטחון. הן חששו שמעצר ״השייח׳״
(כפי שהכל קוראים לו) יצית עוד
יותר את אש האינתיפאדה. הן גם
לא רצו להודות בטעות שנעשתה
במהלך של שנים.
השבוע נשבר טאבו זה. כוחות־הביטחון
פועלים עתה גם נגד לירי־בים
של אש״ף.

מישטוה
דגל שחור
נזפקד־המישטרה
מקדד את חבר־
8הפרדמנט.
גואטמלה? פנמה?
| צ ילה?
זה קורה ברפובליקת־בננות מר־
(המשך בעמוד )!4
העולם הז ה 7^ 9

גם משפיע קשות על המצב הפסיכולוגי.
יש אומרים שבמיקרים
מסויימים לא חוזרת לעולם היכולת
האינטלקטואלית לתפקד אצל
גבר שעבר ניתוח זה.

ג ע״ ה ושננה ערשנית
או: מדוע נותח פרס?
ך* ידיעה על הטיפול שעבר
1 1ממלא־מקום ראש־הממשלה
שימעון פרס עוררה עניין חדש במחלה
זו, שהיא מחלת־גברים בלבד
— מחלת בלוטת־הערמונית.
לא מעט גברים בכל הגילים סובלים
מבעיות של בלוטת־הערמו־נית.
החל מנערות, כאשר סובלים
מדלקת בלוטת״הערמונית מסיבות
שונות ועד גיל מאוחר יותר — 40
ויותר, כאשר סובלים מהגדלת הבלוטה,
גושים שפיריים בתוך הבלוטה,
סרטנים, אבנים ודברים אחרים.
בלוטת הערמונית (ביוונית:

בשם המיושן של המחלה — היפר־טרופיה(הגדלה
של הערמונית).
אדנומה של הערמונית היא גוש
שפיר הגדל במרכז הערמונית, הדוחף
הצידה את הבלוטות הקטנות
האחרות. דבר זה משפיע על הגדילה
של הבלוטה.
קשה להטיל שתן
^ ת התפתחות המחלה הנ־
\ * פו צ ה הזאת מדרגים בשלוש
רמות:

משים גם בטיפול על״ידי הורמונים,
כמו מטילטסטוסטרון, סינס־טרול.
הטיפול
הניתוחי היה מקובל
מאוד עד הזמן האחרון. ניתוחים
נעשו במיקרים הבאים: במצב שנוצר
צורך בהכנסת קטטר לשלפו־חית־השתן,
כדי להוציא את השתן;
במיקרים של היווצרות אבנים בש־לפוחית־השתן:
סימנים של שינויים
במיבנה האנטומי ובתיפקודן
של הכליות: במיקרים שיש דימום
מדרכי־השתן.
ניתוח נעשה בשיטות שונות וב־

לא תמיד
ניתוח
* * קב עובדות אלה ואי־שבי־
^ עות רצון מתוצאותיו של
הניתוח והסיבוכים הרבים — בטווח
המיידי ובטווח ארוך יותר —
מנסים כיום יותר ויותר למנוע
ניתוחים, ועוברים לטיפולים שמרניים.
הטיפולים כוללים שימוש
רחב בצימחי־רפואה, פיסיותראפיה
כללית ומקומית, ושימוש במיגוון
הרחב של תרופות. כל הטיפולים
האלה מיועדים לשיפור מצב שרי-
רי־הערמונית(חיזוק הטונוס) ,הגדלת
ההפרשה ויציאתה החופשית
מהערמונית. טיפול שמרני אינו
גורם לירידה באישיותו של הגבר,
ולכן הוא עדיף.
חלק חשוב מאוד בטיפול הוא
רפואה מונעת. במיקרים רבים ניתן
למנוע את הגדלת הערמונית על־ידי
מתן ייעוץ נכון לגבי שינויים

1יתוח זה כול לג רו ם לשינו באישיות, ל הי דרד רו ת
מצבו הנפשי של המנותח ולירידה ביכול תו ל ע בו ד
פרוסטטה) היא בלוטה השייכת למנגנון
המיני של הגבר.
הערמונית דבוקה לשלפוחית־השתן,
וכאילו עוטפת את תחילתו
של צינור־השתן(אורטר) .היא אינה
גוף אחד, אלא בנויה מ־ 30 עד 50
בלוטות קטנות, הקשורות זו לזו
על־ידי סיבים של השרירים.
בלוטת־הערמונית שותפה לפונקציה
המינית ולאקט המיני. ההפרשות
שלה משמשות כחומר מזרז
של תנועת־הזרע, וגם עוזרות לזרע
להתקדם מהר מאוד בתוך האורטר,
כדי לצאת החוצה.
מחלות שונות פוגעות בבלוטת־הערמונית:
פרוסטטיטיס (דלקת
חריפה) עקב זיבה, שחפת, עגבת.
לא מעט מחלות של הערמונית
מתפתחות בגיל קשיש יותר, והן
אופייניות לגיל־המעבר של הגבר.

• קו שי במתן־שתן, והטלת־שתן
לעיתים קרובות יותר, במיוחד
במחצית השנייה של הלילה. החולה
עומד וצריך לחכות להטלת
השתן, שלא באה בקלות. גם הזרם
של השתן נופל למטה ״על הנעליים״
,ובהפסקות.
• קושי להוציא את כל השתן
משלפוחית־השתן. בשלפוחית נשארים
בין 400ל־ 600 סמ״ק של
שתן. החולה מאבד תיאבון, מרגיש
חולשה כללית ועייפות.
• ה חו ל ה כמעט ואינו מצליח
להטיל שתן. ההרחבה של שלפו־חית־השתן
עוברת ומתפשטת למעלה,
בדרכי־השתן, עד הכליות.

האס הגיתוה
\ בלתי-גמגע?
ן * טיפול במחלה זו מחולק לו
1שני חלקים: טיפול שמרני וטיפול
ניתוחי.
טיפול שמרני מורכב מטיפול

ברז׳נייב
אובדן הכושר
אטוניה של הערמונית היא תוצאה
של אובדן מתח (טונוסז שרי־רי־הבלוטה.
יש אבנים בתוך הערמונית
כתוצאה של היווצרות האבנים
בבלוטה עצמה או בכיס-
השתן או בכלייה.
מחלות כמו סרטן וסרקומה פוגעות
לעיתים קרובות בערמונית,
אך המחלה הנפוצה ביותר היא אד־נומה
של הערמונית, הידועה יותר

דה־גול
ירידה מן הבימה
בהרגלים, בהתנהגות כללית של
החולה ובשינויים. למשל: חייבים
למנוע עצירות, לערוך טיולים רגליים,
למנוע התקררות וגם התח־ממות־יתר
במיטה. בשלב זה משת־

גישה שונה: דרך הבטן, ררך שלפו־חית־השתן,
דרך צינור־השתן(אור־טר<;
בהרדמה מקומית, בהרדמה
כללית ובהרדמה איזורית (דרך
עמוד־השידרה).

;,מיטיביס
[ המיפגסיים״
^ כל מיקרה, בשיטות השונות
*1של הניתוחים, לא תמיד התוצאות
מעוררות. ידועים מיקרים
של הידרדרות מצבו הנפשי של
המנותח. שינויים רבים בפסיכולוגיה
שלו, בהתנהגותו כלפי הסובבים,
ירידה ביכולת לעבוד ושינויים
במנטליות.
לא מעט אנשים, נושאי תפקידים
רמים, ירדו מהבימה הפוליטית
עקב שינויים באישיותם כתוצאה
(או לפחות לאחר) הוצאת בלוטת־הערמונית
בשלמותה או באופן
חלקי.
דוגמה בולטת — שינויים שחלו
באישיותו של שליט ברית־המו־עצות,
ליאוניד ברז׳נייב, לאחר הניתוח.
כנ״ל: שארל רה־גול. ראיתי
עשרות פעמים שינויים שחלו
בפאציינטים, שהיכרתי אותם במשך
עשרות שנים כרופא.
סופר ישראלי ידוע, למשל, שעבר
את הניתוח, סובל מאז באופן
משמעותי מתוצאותיו(״הרגו אותי
בניתוח!״ אמר לי) .לא מעט אנשים
שעברו את הניתוח הזה סובלים
מפגיעה בסוגר־השריר של צינור־השתן,
וסובלים מאי־החזקת השתן
בתוך שלפוחית־השתן — ״מרטיבים
את המיכנסיים״.
פגיעה בסוגר״השריר אינה ניתנת
לתיקון.
יש, כמובן, גם ירידה משמעותית
של כוח־הגברא (פוטנציה) ,ו־חוסר־יכולת
כמעט טוטאלי להפרות.
ברור
שלא כל גבר בגיל 65־67
חייב או רוצה להפרות, אך עצם
העובדה של אובדן היכולת הזאת

בהרגלי־החיים. מתן טיפול קל
בתחילת המחלה יכול לעצור אף
את ההגדלה של אדנומה.
מקובל כיום שגברים מתייעצים
עם רופאים שונים, לפני שמחליטים
על טיפול דראמתי בפרוסטטה,
כמו ניתוח.

מחלת אינטלקטואלים

ך* גדלת־הערמונית נחשבת
1 1כמחלתם של האינטלקטואלים:
חוסר פעילות גופנית, ישיבה
פרם טיפול שמתי עדיף
ממושכת, אכילה לא־מסודרת וחיי־מין
לא־שיגרתיים גורמים למחלה
זו. לכן, במיוחד אנשי המיקצועות
האינטלקטואלים חייבים בזמן הנכון
לערוך בדיקות ולהתחיל ברפו־את־מנע,
לפני הגעתם למצב המסוכן.
המצב
מסוכן, מפני שטמונה בו
סכנה של שינויים רבים ומצב בל־תי־הפיך.

בבזרעגז
(המשך מעמוד ) 13
כז־אמריקאית: מפקד־המישטרה
מקלל את חבר־הפרלמנט, והרדיו
הממשלתי משדר את הקללות.
ברפובליקת־בננות מרכז־אמרי־קאית
יכול להיות לדבר גם המשך:
חבר־הפרלמנט נעלם לפתע, וכעבור
כמה ימים נמצאת גופתו המרוטשת
מושלכת בצד אחד הכבישים.
בישראל הדבר השני אינו יכול
לקרות. הדבר הראשון קרה השבוע.
״תחתית החברה״ .חבר-ה-
פרלמנט הוא עבד־אל־והאב דראו־שה.
בראיון, שפורסם בעיתון כוויי־תי,
העלה האשמות חמורות כלפי
מישמר־הגבול. הוא טען כי הוא עורך
״טבח״ בשטחים הכבושים. כוונתו
היתה, כנראה, להרג תושבי הכפר
נחאלין, שעליו מתח דוח רישמי
של צה״ל ביקורת קשה. דראושה
גם אמר שמישמר־הגבול מורכב
מ״תחתית החברה הישראלית״.
התגובה באה מפי משולם עמית,
מפקד מישמר־הגבול, הכפוף ל־מישטרת־ישראל.
הוא קילל את
דראושה, האשים אותו בבגידה(״הקול
קול דראושה, והידיים ידי
אש״ף״) ,וטען כי דראושה עצמו בא
מתחתית החברה.

אגאתה בר־סט גאה לעפולה. שער מיפעל.חוגלה־ סגור0 *133 .
הכל רוחש -פועלים, מנהלים, שוטרים, חוקרים. אין פיתרון

אילו השמיץ המפקד ח״כ יהודי,
היתה המדינה מתפוצצת מזעם. היועץ
המישפטי היה מתערב, מפ־כ״ל
המישטרה היה מתנצל, המפקד
בעל־הפה היה מודח מייד.
מכיוון שדראושה הוא ח״כ ערבי,
שנבחר על־ידי בוחרים ערביים,
שום דבר כזה לא קרה. הדבר נראה
טיבעי לגמרי.

ף* נהלי חברת חזנלה ניסו
^/לשמור על איפוק, אך ללא
הצלחה. עצבנותם ניכרה בהתנהגותם.
במיפעל
הטיטנליס, השייך ל־וזעלוז,
ליד עפולה, היתה הרעלה
מיסתורית. העובדת סיגל דויד
מתה. העובד אלי בן־דויד מאושפז
במצב חמור ביחידה לטיפול נשימתי
בבית־החולים העמק.
בשערי המיפעל, שהמשיך לפעול
כרגיל, עמדו שלושה צעירים
גברתנים, שהראו בחיוך את הדרך
אל מישרדי־ההנהלה.
עמום ענתות, המנכ״ל, ענה בנימוס
על השאלות. הוא לא היה
מוכן לומר מה, לדעתו, הסיבה
להרעלה. הוא אף לא היה מוכן
לומר בפה מלא שזו הרעלה.
״זדון? זה לא עיסקנו! תפקידי
הוא לעזור לבודקים, ולא לפרש
בעצמי!״
ענתות לא הסכים שהעובדים
ירואיינו. לבסוף הסכים להזמין
עובדת אחת. כל ניסיון לצאת מתחומי
מישרדו נבלם על־ידי שלושת
הגברתנים.

צלם אושר לצלם את המים-
/על מנקודה מרוחקת, בטענה
של חשש שסודות מיקצועיים מקו־הייצור
יצולמו.
ענתות גם תירץ את סירובו

לאפשר כניסה לשטח המיפעל בטענה
שזה יגביר את הפאניקה.
הצלם עמד מחוץ למיפעל ורצה
לצלם את השערים הסגורים. הגברתנים
הופיעו מייד והתחילו לצעוק

ולאיים שישברו את המצלמה. כש־
:הוסבר להם שמותר לצלם בתחום
:הכלל, השיב אחד הגברתנים, שקו ד ם לכן דיבר בחיוך רחב :״עם בחורות
אני בכלל לא מדבר! כל הבחו
מנכ״ל
ענתות
לא להנביר פאניקה!

רות הן עגלות!״
ב־ 7בבוקר, ביום הראשון, הגיעו
אנשי מישמרת הבוקר לעבודתם.

גלית פד

(המשך בעמוד )46

פועלת שוקרון
חנששת להניד!

חוק ומחוקק. אפשר להתווכח
על סיגנונו של דראושה, ועל הבמה
שבה השמיע את הדברים, אך הספקות
לגבי מישמר־הגבול הם עמוקים.
מישמר־הגבול
הוא הצבא השכיר
היחידי במדינה. הוא גם משת־מש
בשיטה הלקוחה כולה ממיש־טרים
קולוניאליים זרים: גיוס של
בני מיעוט לאומי־דתי אחד כדי לדכא
מיעוט לאומי־דתי אחר. כך
עשו הצרפתים בכל מושבותיהם.
השבוע מצא מנהיג העדה הדרוזית,
השייח׳ אמין טריף, לנכון להזכיר
לבני עדתו במישמר־הגבול את
מיצוות דתם: שלא לקלל נשים, שלא
לזלזל בחיי־האדם, ועוד.
מאז ליל־האימים בכפר־קאסם,
באוקטובר , 1956 כאשר ביצעה
יחידה של מישמר־הגבול את הגדול
בפישעי־המילחמה בתולדות
ישראל, נושא מישמר־הגבול על
גבו חטוטרת. ימי־האינתיפאדה
מעלים זיכרונות אלה מחדש.
לא פעם הועלה החשד כי הרוח
במישמר־הגבול מזכירה את תורת
מאיר כהנא. לפני שבועיים נמצאה
לכך הוכחה עקיפה: ראש עיריית
רמת־גן, שהיה בעבר מפקד מיש־מר־הגבול,
קודמו של משולם עמית
בתפקיד זה, השמיע פומבית
ריעות נוסח כהנא.
אך תהיה האמת או אי־האמת בדברי
דראושה כאשר תהיה: עצם
התופעה של מפקד־מישטרה, שתפקידו
הוא לאכוף את החוק, המקלל
פומבית את חבר הרשות המחוקקת,
לא תתואר במדינה דמוקרטית
כלשהי. גם על תופעה זו מתנופף
דגל שחור.
__הו\ולר 1הזה 2699

אי נ ני

אולי זה בעיקבות יום־השואה, הסרט על קלאוס בארבייוכל
מיני חוויות אחרות, שעברו עלי באחרונה.
השבוע חשבתי הרבה על הימים ההם.
מילה אחת חזרה אלי שוב ושוב: אקציה.
הגרמנים עורכים מצוד־אדם על היהודים, כדי לכלוא אותם י
בגטו.
שכנים מלשינים על היהודים המתחבאים בדירות, וגם על
היהודים אשר מעבירים טובי־לב עוזרים להם להתחזות כגויים.
אנה
פראנק.
קבוצות־קבוצות של יהודים המתקבצים במקומות־האיסוף,
חבילות בידיהם, כדי להישלח לגטאות.
פולנים, נאצים הולנדיים ודומיהם צועקים ברחובות :״מוות
ליהודים:״
ראשי־עיריות המציבים בגאווה שלטים :״עיר זו נקיה מיהודים!״
שופט
המכריז :״אין דימיון בין מעשהו של גרמני, המנסה
לחסל יהודי, ובין מעשהו של יהודי, המנסה לרצוח גרמני!״
השאלה המטרידה, החוזרת שוב ושוב: אילו הייתי גרמני,
ויהודי היה דופק על דלתי ואומר לי :״אנא, הסתר אותי,
הגרמנים מחפשים אותי בכפר שלי מה הייתי עושה? מה
היו עושים השכנים שלי, הידידים שלי, האנשים שאני מעריך
ומוקיר?
אקציה. מצוד־אדם. גטו...
לעזאזל, מדוע אינני יכול להיפטר מן הדימויים הארורים
האלה?

מתים מזה
שוש קורמו ש

הסידרה המצויינת של הטלוויזיה הישראלית על המהפך
של 1977 כללה מישפט אחד, שכל אדם צריך ללמדו בעל־פה.
הוא נאמר על־ידי יונתן
גפן. הוא הסביר שמעולם קיא
התעניין בפוליטיקה, שהפוליטיקה
נראתה לו כמשהו לא־רציני,
שאינו שייך לחיים.
עד ליום־הכיפורים. 1973 ,
״לפתע הבנתי שמפוליטי-
קה מתים,״ אמר גפן בפשטות.
מכיוון שחייתי את 10 השנים
הראשונות של חיי בגרמניה,
בימי עלייתם של הנאצים
לשילטון, אני ידעתי תמיד ש־מפוליטיקה
אפשר למות. הכרה
זו מרחפת מאז על כל חיי.
יש לנו שוב דור חדש, המאמין
כי הפוליטיקה היא קישקוש, חנטריש ,״הכל דיבורים״,
דבר בטל שכל אדם רציני ירחק ממנו.
הוא עלול להתעורר, באחד הימים, ולהיווכח לפתע, כמו
יונתן גפן, שמפוליטיקה הוא מת.

יפו, אהובתי
ועור תוכנית מאלפת בטלוויזיה: הוויכוח על ״מיררון יפו״,
על המיזבלה הממלכתית בשפת־הים של עג׳מי.
אני אוהב את יפו. כל חיי אהבתי אותה.
מאז השעות הראשונות שלי בארץ, כמה ימים אחרי יום־הו־לדתי
העשירי, ביליתי ביפו. כפי שכבר סיפרתי הרבה פעמים:
היא קסמה לי ממש ממבט ראשון. הקולות. הריחות. הכירכרות.
החנויות בלי חלונות־ראווה. הבתים המיזרחיים, שנראו לי
יפהפיים. יפו . 1933
אחר־כך, כשהייתי בן 14 והתחלתי לעבוד אצל עורך־דין
— גם זה סיפרתי הרבה פעמים — הייתי פעמיים־שלוש
בשבוע ביפו. היו שם כמה מבתי־המישפט, ומישרד מושל־המ״
חוז, ומישרר סיפרי־האחוזה (הטאבו) .טיפלתי שם בעניינים,
היכרתי באופן שיטחי עמיתים ערביים, אכלתי בוזה וכל מיני
ממתקים(הייתי רזה כמקל) ,ואהבתי, אהבתי את העיר הזאת.
עיר ערבית.
לא אחת נסעתי מיפו לירושלים באוטובוס של ״שירקת
אל־באסאת אל־וותאנייה״ (חברת האוטובוסים הלאומית).
פעם, כשהטילו הבריטים עוצר ומישטר צבאי על כל היישוב
היהודי(מזכיר משהו?) ,ואני הייתי במיקרה בטיול בחברון,
חזרתי באוטובוסים ערביים עד לשדרות המלך ג׳ורג׳(כיום
שדרות ירושלים, מה שנשאר מהן) והתגנבתי הביתה, בצפון
תל־אביב, דרך רחובות צדדיים וחצרות אחוריות.
כמה ימים לפני מילחמת־העצמאות ביקרתי בפעם האחרונה
ביפו ההיא. הלכתי למסור למערכות העיתונים הערביים
גילוי־דעת מטעם ״קבוצת במאבק״ שהקמתי, ובו קראנו לאחווה
שמית בין התנועה הלאומית הערבית והתנועה הלאומית
העברית. האווירה היתה קודרת, מאיימת. יהודים כבר לא היו
ביפו. לא ידעתי שאני נפרד.

כעבור 30 שנה שוטטתי הרבה בסימטות עג׳מי מפני שידידי
סעיד חמאמי, נציג אש״ף בלונדון, ביקש ממני לצלם את
הבית שבו גדל כילד. צילמתי הרבה בתים ישנים ויפים,
שלחתי לו הרבה תצלומים, אד לא איתרתי את הבית הנכון.
כאשר נרצח חמאמי חדלתי מלחפש.
את שרידיה האחרונים של יפו זו רוצים עכשיו להרוס. כדי
לנטוע פארק על המיזבלה(כמה סמלי!) ולבנות בו שכונה של

*ודי *בנדי

ו מן
איו 8ו
וילות אירופיות. סביון־ליד־הים. צ׳יץ י־טאון.
תוכנית־הטלוויזיה הסתובבה במעגלים, שאלה שוב ושוב
מדוע. דובר על רווח כלכלי, בורות, הפלייה ועוד. כך הסבירו
זאת יורם שדה, בן האלוף ששיחקתי איתו בבית אביו בעג׳מי
כשהיה בן ,3השחקן יוסף שילוח, הסופר יעקוב אורלנד.
לי יש תשובה אחרת. היא פשוטה להפליא.
מאז ראשית המיפעל הציוני, יש בו נטיה תת־הכרתית למחוק
ולהשמיד כל זכר לעובדה שפעם היה חי בארץ זו עם אחר,
מיזרחי, ערבי. לכן נהרסים הבניינים היפהפיים, ונבנות במקומם
קוביות של בטון. לכן רצה רויד בן־גוריון להרוס את
חומת־ירושלים הנהדרת, מייד אחרי מילחמת ששת־הימים.
לכן הרס תלמידו, טדי קולק, את שכונת־המוגרבים והקים את
מיגרש־החנייה הלאומי מול הכותל. לכן נמחקו מעל פני
האדמה 300 כפרים ערביים בתחום הקו הירוק בשנים הראשונות
של המדינה. לכן מתעוררת אחרי כל פיגוע הדרישה
ההיסטרית ״למחוק״ כפר זה או אחר. לכן מפוצצים את הבתים
של מישפחות ששיכלו זה עתה את בניהן. לכן רוצים קנאי־הטירוף
להרוס את כיפת־הסלע.
לכל דבר יש נימוק. הנימוק אינו חשוב. חשוב הדחף התת־הכרתי,
למחוק אלפי שנים מן ההיסטוריה של הארץ הזאת,
ולא להשאיר בה זכר אלא לתקופות שבהן ישבו יהודים בחלקים
של הארץ. בתוספת כמה פסלים רומאיים, יצירות־פסיפס
יווניות ומיבצרים צלבניים. באלה אין איום.
יפו היא עיר עתיקה־עתיקה. מכאן ירד הנביא יונה לים.
כאשר אוחדו הערים, היה זה אך טיבעי לקרוא לעיר המאוחדת
כולה יפו, או — לכל היותר — יפו־תל־אביב. אך בחוצפה
היסטורית נקראה העיר תל־אביב־יפו, עיר בת 40 שנה ועיר
בת 4000 שנה.
ישאל השואל: אם אני כל־כך אוהב את יפו, מדוע אינני גר

פשוט אינני יכול לגור בבית ,׳שנבנה על־ידי אדם, שהוא,
או צאצאיו, חיים עתה בביקתה עלובה במחנה־פליטיס, וחולמים
על הבית שאני גר בו.
בסידרה נאמר כי ״ערביי יפו ברחו״ .בשעות של שיחות-
נפש סיפר לי סעיד חמאמי איך שלחה ההגנה, זמן־מה אחרי
כיבוש העיר במאי ,1948 משאיות. וכיצד הוא, ילד בן ,7וכל
מישפחתו, הועמסו על משאית והוסעו לסביבות רמלה. וכיצד
אמרו להם שם: יאללה, לכו לעזה. זה קרה אחרי הקרב, שבמהלכו
ברחו רבים בסירות בדרך הים, כפי שהראתה הטלוויזיה
בתוכנית אחרת.
עכשיו זורקים נכדיהם את האבנים ובקבוקי־התבערה. אולי
הם השרידים האמיתיים של יפו האמיתית.

מירי1ן פה,
מיליון שם
בסוף שנות ה־ ,50 בימי ההפגנות של ואדי־סליב בחיפה,
הונחה על שולחני ידיעה של סוכנות־הידיעות הסינית.
נאמר בה כי בישראל ערכו חצי מיליון פועלים הפגנה תחת
הסיסמה ״לחם ועבורה!״
שברנו לעצמנו את הראש: איך נולדה ידיעה כזאת? חצי
מיליון?
אחד מחברי־המערכת טען שזה קרה כך:
במישרד הראשי של הסוכנות בפקינג אמר כתב לעורך:
״קיבלנו כרגע ידיעה שהיתה הפגנה בישראל. אבל זאת היתה
הפגנה די קטנה״.
״כמה היו שם?״ שאל העורך ,״חמישה מיליון?״

״לא, לא, הפגנה קטנטנה. ממש פיצלה,״ אמר הכתב(בסינית).
״קטנה
מאוד? נו, טוב, נהיה זהירים. כתוב שהיו שם חצי
מיליון״.
נזכרתי בבדיחה זו השבוע כאשר קראתי מדי יום על הפגנות
בפקינג. מיליון. שני מיליון. ועוד איזה מיליון בשנחאי.
ובשאר ערי״השדה.
מחזה מדהים. מיליונים מפגינים. בסדר מופתי. קבוצות־קבוצות.
תוך שמירת מרחק זו מזו. וכולם בחיוך.
ומולם החיילים. בלי נשק. לא מחייכים, אבל גם לא בהבעה
של רצח בעיניים.
וראש־הממשלה הולך לבקר את ראשי ההתקוממות בבתי-
החולים, שם הם שובתים רעב נגדו, ומשוחח עימם כדי
לשכנעם. ואחר־כך יוצא לכיכר ומחליף דברים עם המפגינים
ברמקול ידני פרימיטיבי, שאינו פועל כל־כך. ועושה את הכל,
לפני שהוא מטיל מישטר צבאי. בלי הרוגים. בלי פצועים.
האם זה אפשרי באירופה? שארל דה־גול יוצא לשדרת סן־
מישל כדי לשוחח פנים אל פנים עם הסטודנטים המתקוממים,
במאי?1968 יצחק שמיר משוטט לבדו בשוק של עזה, כדי
לעמוד במו־אוזניו על תלונות המתקוממים?
רק בסין. עם גדול. תרתי משמע.

נהריה אינה גרמנית!
לפני הקמת המדינה, כאשר תוכנית־החלוקה ריחפה באוויר
ולא היתה עדיין מגובשת, נפוצה בארץ בדיחה•.
ראש עיריית נהריה ציווה
לתלות בכניסה לעיירה שלט:
״פלסטין או ארץ־ישראל —
נהריה תישאר גרמנית!״
נהריה כבר מזמן איננה גרמנית.
היא עברה מאז הרבה
גילגולים. זה טוב. החיים נמשכים.
אבל מייסדיה בוודאי לא
העלו על דעתם כי באחד הימים
יכהן בתפקיר ראש־העיר־ייה
של נהריה ז׳קי סבג,
שישלח מיכתבים לאזרחים
ובהם הדרישה הנמרצת שלא
למכור או להשכיר דירות לערבים.
ושאינו
שוכח להוסיף: כמה
מהידירים הטובים ביותר שלי הם ערבים.
בגרמנית זה מצלצל יותר טוב.

תחייה של כנמרת
יש לי ידידה אמריקאית שהיא כומרת( .כומרת? כומרה?
על כל פנים, כומר ממין נקבה).
כשהיכרתי אותה לפני שנים, היא היתה סתם אשה צעירה,
שהעמידה את עצמה לרשות עניינים טובים, כגון כינון שלום
בין ישראל והערבים. במיסגרת זו נוצרה ההיכרות בינינו.
ברבות הימים החליטה להתמסר כולה לדת הנוצרית, ועכשיו
היא עומדת בראש קהילה גדולה באחת מערי ארצות־הברית.
לפני כמה ימים צילצלה לי וסיפרה לי סיפור:
״הייתי בעקבה. שהיתי בחדרי במלון, רציתי להתקלח והפעלתי
את מכשיר־הטלוויזיה, כמין מוסיקת־רקע.
״בעודי במיקלחת שמעתי קול מוכר. הסתכלתי וראיתי את
פניך על המירקע.
״שאלתי את עצמי: מה עושה אורי בטלוויזיה הירדנית? ואז
תפסתי, לפתע, שהשפה אינה ערבית אלא עברית. הבנתי שזה
שידור של הטלוויזיה הישראלית. זה היה מוזר מאוד בעיניי״.
זה היה מוזר גם בעיניי, כאשר אותו הרבר ממש קרה לי
בשעתו, כשביקרתי אני בעקבה. גם אני הייתי בחדרי המלון,
גם אני הפעלתי את מכשיר־הטלוויזיה, וגם אני שמעתי.
לפתע את שמי בוקע מן המקלט. היה זה יומן־החדשות של
הטלוויזיה הישראלית, שסיפר על חלקי באיתור גופתו של
מייל ישראלי בבית־קברות בקאהיר.
בעצם, אין בזה שום דבר מוזר, אם לוקחים בחשבון שעקבה
נושקת לאילת. על הגבול ממש נמצאת הווילה היפה של
המלך חוסיין.
עכשיו, כשטאבה חזרה למצריים, נוצר משולש של שלושה
אתרים קרובים־קרובים בשלוש ארצות: אילת־עקבה־טאבה.
בעצם זהו מרובע, כי הגבול הסעודי קרוב גם הוא, כמעט מול
טאבה. כשנסעתי מעקבה לגבול הסעודי, תמהתי על קירבה
זו. לאורך כל הדרך משתרע הנמל הענקי של עקבה.
אני חולם על היום שבו ניתן יהיה לנסוע מאילת לטאבה,
לעלות שם על המעבורת ולשוט לעקבה, לקפוץ לסעודיה
הסמוכה ולחזור, כל זה בכמה שעות, בלי דרכונים ובלי
בולשיט.

ראש עיריית באר־שבע,
יצחק דגר, מוכר כאדם המקפיד
מאוד על נימוסיו ולבושו.
הוא מופיע לעבודה ענוב עניבה,
ולעיתים במיקטורן תואם. באחד
מימי השבוע ביקרה אצלו מישל־חת
של תורמים מארצות־הברית.
חברי הקבוצה הגיעו ללישכתו
בלבוש קיצי מאוד לא־פורמלי.
רגר לא היסס ושלח אותם בחזרה
למלונם, כדי שיחליפו את בגדיהם
ויתלבשו בהתאם. הוא הסביר
להם שהוא עושה הפרדה בין פגישות
בענייני־עסקים לפגישות
חברתיות, שאינן מחייבות לבוש
פורמלי.
במסיבה שערך שר־הביט־חוו,
יצחק רבץ, בלטה בתו,
דליה פילוסוף ששוחררה לא
מכבר מבית־החולים תל־השומר,
שם היתה מאושפזת בגלל נע־יות־לב.
אל דליה היתה צמודה
האחות של יצחק רבין, המתגוררת
בקיבוץ מנרה.
רקדני להקת בת־שבע היו
אורחי־הכבוד במסיבה שנערכה
לכבודם בביתה של יהודית
גוטפריד, מבעלי חברת־האופ־נה
נוטקס. במסיבה נכח גם איי*
בי נתן שהתעניין בנסיעה הבאה
של הלהקה לפולין. אחד
האורחים ערך היכרות בינו לבין
מיכל שפלנד, היחצנית של
הלהקה. בסיום המסיבה סוכם
שאייבי נתן יצטרף לסיור הלהקה
בפולין.

אייבי נתן לפולין הד״ר י שראל נגרים לסין
הכישורים הספורטיביים של מלכת־היזפי

בסוף השבוע שעבר קיבל
הרופא ישראל נגרים, מומחה
בינלאומי למחלות אף־אוזן־גרון
וחבר באגודה הבינלאומית של
רופאי־התיאטרון, הזמנה לביקור
אצל פרופסור לי דה, מנהל בית־החולים
לזמרים בשנחאי שבסין.
השניים הכירו זה את זה בקונגרס
בינלאומי לרפואת־אמנויות. בשיחות
בין השניים הופתע נגריס
לגלות שלגברים בסין אין קול
בריטון, ולכן אין להם אופרה
בסיגנון המערבי המקובל, אלא
מקהלה, או שיש אופרה שזמרי
הבריטון שבה אינם סינים. עובדה
נוספת שגילה היא שהסינים והיהודים
הם העמים היחידים בעולם
שאצלם קול הגברים מתחלף בגילים
12־ ,13 בעוד שבשאר העמים
מתחלף הקול אצל גילאי
11־. 12

המלונאי אלי פפושדו,
חברתדלחיים שימעונה שוורץ
והלורד מרכוס זיו ורעייתו
בילו את סוף־השבוע במלון סר
נסטה שבשפת ים־המלח. הם
עברו שם טיפולי־בריאות שונים,
הכוללים מסאז׳ים ואמבטיות־בוץ.
פפושדו העתיק את מקום־
מושבו הקבוע ללונדון, ואת
רשת־המלונות שבבעלותו מנהל
בנו, יואב, שהוא המלונאי הצעיר
ביותר בארץ בתפקיד כה
בכיר.
לפני כחודש נעצר מאיר
סוויסה, כתב גלי צה״ל באילת,

1ךךןךו 1יושב-ראש הכנסת, ישב בשולחן הכבוד במסיבה של ותיקי חרות
והאצ״ל. לימינו ישב חבר־הכנסת בני בגין, ולשמאלו חבר־הכנסת רובי
/ 111 _1 1
ריבלין. על שולחנו של שילנסקי הונח ביטאון ״האגודה למען החייל״ ,שנשא על שערו את דיוקנו
של שר-הביטחון יצחק רביו. בינו לבין חבר־הכנסת ריבלין היה מונח פתק, שהופנה לחבר־הכנסת
בגין, ובו נאמר :״בני, כפי שציפיתי רוב התקשורת ה...כאן. נדמה לי שגם כתב קול ישראל. מה
עם...ו ומי זהו״ לא ברור מי כתב את הפתק הזה -שילנסקי או ריבלין. שולחן הכבוד איכלס
חברי־כנסת ואת אברהם אפל, יו״ר סניף חרות תל־אביב, שבנו דודי מעורב כעת בפרשת־שחיתות
המעסיקה את המישטרה ואת התיקשורת. המילים החסרות אינן ברורות, ועל כן קשות לפיענוח.

ךךך( 1משמאל) הדוגמנית שהיתה נשואה זמן
1 1קצר לאלון ברנוביץ, בן למישפחת־הקבלנים
עתירת־הננסים, והנשואה כיום באושר לאיש־העסקים
האילתי טיגו ברבי, נמצאת בחודשי־ההריון האחרונים. היא טסה
מאילת לאירוע תל־אביבי, שבו פגשה את ידידתה, הדוגמנית
הוותיקה תמי שחורי, הנשואה לעדי הרמלך, בן למישפחה הר-
חובותית, שאף היא בהריון. השתיים ערכו השוואות בין פרטיהן.

שימשו קום

המכונה צ׳פאי, איש״העסקים והבוהמה, מאנשי ״כסית״ ,היה מיודד
פעם עם דוגמנית״העבר ירדנה גורביץ, שהיתה לו כבת־מישפחה. גור״
הנשים היפות בארץ, שמחה לפגוש את צ׳פאי, שאותו לא ראתה זמן רב.
ביץ, המוכרת כאחת הנש
העודם הזה 2699

אומרים שאחרי גיל מסו־יים
קשה יותר לרדת במישקל,
אבל אם רוצים מאוד, אפשר
להצליח בכל גיל. שלי חושן
( ,)55 יושבת־ראש אגודת יד ביד
(הקרן להצלת חיי־אדם) שקלה
לפני חודש וחצי 85 קילו. כיום
היא שוקלת 10 קילו פחות.
הדיאטה שלה: בבוקר משקה וגבינה
רזה, בצהריים ארוחה רגילה,
בלי להגזים בקלוריות, ובערב
גבינה רזה ושתי פריכיות
אורז.
לשחקן הקולנוע המנוח
ידל בדינר, שנראה באחרונה
על האקרנים בסרט האחים ק ת
סזוב, יש בת בשם לארי! (סוג
של ציפור) ,העובדת בברלץ כ־עוזרת־בימאי
בתחום הקולנוע.
ללארק ( )30 יש בארץ ידידים
טובים — פילים כרמל, העוסקת
בפארא־פסיכולוגיה, ובעלה
ישראל. היתה לה הפתעה נעימה
כאשר הגיעה לביקור קצר
בארץ, ובדיוק אז הוקרן הסרט
בכיכוב אביה. לארק צפתה בסרט
והתרגשה מאוד. היא לא ראתה

את הסרט הזה מאז שהיתה ילדה
קטנה.
הזמרת עדנה לב ובתה
נטלי נסעו באחרונה לביקור
קצר בארצות־הברית. אחד העיתונים
הפך את הביקור למשהו
אחר: עדנה התייאשה מהארץ,
כתבו שם, היא לקחה את בתה והן
חזרו לאמריקה. ידיעה זו הספיקה
לאחראית על רישום תלמידים
לכיתה א׳ בבית־ספרה המיועד
של נטלי למחוק אותה מן הרשי־״
מה, ולהודיע במיכתב רישמי ל־מישרד־החינוך
ש״האם והבת
עזבו את הארץ, אין צורך לשריין
מקום.״
המלצרית הכי יפה בעיר

היא, קרוב לוודאי, יערית בן־
יעקב 21 בתם של הפיזמו־נאית
שימרית אור והעיתונאי
ורדי בן־יעקב. יערית התחילה
ללמוד ספרות אנגלית ולשונות
קלאסיות, כשהוריה מממנים את
לימודיה. את חמי־הכיס שלה היא
מעדיפה להרוויח בעצמה, במיל־צור
בקפה בצפון תל־אביב.

אבי קידר, שחקן, אחיו
של אלון אבוטבול, גם הוא
שחקן, אינו נוגע בסיגריות ובאלכוהול
כבר זה כמה חודשים. הוא
החליט על כך בגלל מות אביו,
בגיל ,65 מהתקף־לב. החלטה נוספת:
לחזור לשמו המקורי, ולהיות
מעתה אבי אבוטבול.
אשר ראובני, אמרגן ומפיק,
הגיע לפתיחת מועדון
יפואי ופגש בכניסה את ברי
סימון, רקדנית־בטן, שהגיעה
לבושה בבגדי־ריקוד, מוכנה להופעה.
ראובני, שעד כמה שהיה
ידוע לו, רקדנית אחרת היתה
צריכה להופיע, רכובה על גמל,
נכנס לוויכוח עם סימון. בשלב
כלשהו הוא איבד את סבלנותו.
די, לא איכפת לי מי תופיע, אמר,
ומצירי את יכולה לרכוב על
חמור. בהמשך הערב הוא נדהם
לראות שרקדנית־בטן אחרת,
אלכסים, נכנסת למקום, רכובה
על חמור. התברר ששכירת גמל
היתה יקרה מדי.

נעמי מן דזדדד אלזדיאב

ניקול הלפוין

מלכת־היופי של ישראל, המתמודדת
במכסיקו על התואר ״מיס עולם״ ניחנה
גם בכישורים ספורטיביים מרשימים. במסיבה שנערכה ערב
נסיעתה הניפה את איש חיי־הלילה שלמה בן־דויד, השוקל יותר
מ־ 50ק״ג. כמו כן גברה בהורדת־ידיים על אחדים מהגברים.
בחשד שגרם להצתה באחד מ־בתי־המלון
באילת, ולאחר מכן
דיווח על־כן. המישטרה טענה
שהוא יזם את האירוע. סוויסה
ישב במעצר ושוחרר, אחרי שהודה
באחדים מסעיפי־האישום.
כעת, אחרי שיחרורו, הוא טוען
שהוא הודה כתוצאה מלחץ שהופעל
עליו. לדבריו יש לו קל־

פסוקי השסע
• בועז שפירא ג״וזא-
רץ״ :״רבים במיפלגת-
העבודה מאחליס עתה
לשימעון פרס אדיבות-
ימים, אך לא אריכות-
בהונה!״

• עולים מאוכזביס

מדרום־אמריקה, במרכז-
הקליטה בכרמיאל שבגליל
:״אנחנו חיים באן
כל השנה כמו בחגים. אוכלים
כמו ביום־כיפור,
גרים כמו בסוכות, ולבושים
כמו בפורים!״
• אשה׳ בבית-הדין ה־רבני
בתל״אביב, שבעלה
ביקש להתגרש ממנה,
מכיוון, שלדבריו, בגדה
בו :״נכון. בגדתי בו! אז
מהו הוא מולדתך
טת, שבעזרתה יוכל להוכיח את
חפותו.
בעוד כשבוע יעלה המסך
על המחזמר קברט, בהפקת תיאטרון
הביסה. אז יפליטו כל
המעורבים בעניין אנחת־רווחה.
הבימאי הצרפתי הנודע ג׳רום
סבארי הכתיב לשחקנים לוח־זמנים
שונה לחלוטין ממה שמקובל
בארץ. החזרות החלו בשעה
2בצהריים ונמשכו עד לשעה 1
בלילה .׳לוח־זמנים זה איפשר ל־העולם
הזה 2699

בימאי המהולל לבלות את הבקרים
על שפת־הים, ואת שעות הלילה
המאוחרות בפאבים ובמועדונים
השונים שבעיר. כוריאוגרף
המחזמר, ז׳אן מוסי, קיבל
במהלר אחת החזרות שיחת־טל־פון
שבישרה לו שהוא נבחר על־ידי
ממשלת־צרפת להכין את כל
הרקדנים ולהקות־המחול, שיופיעו
בחגיגות ה־ 200 למהפכה הצרפתית.
השחקן־זמר משה
בקר, המגלם את דמות המנחה,
נאלץ לעמול קשה מכולם. הכנת
האיפור על פניו אורכת שעתיים־
שלוש, כד שהיה עליו להגיע לחזרות
לפני כולם.
כישרונה של הציירת הצעירה
יעל קנרק מוטל עדיין
בספק־מה, אך כישוריה בתחום
היחצנות חזקים במיוחד. אחרי
שני פרוייקטים גדולים שזכו בסיקור
תיקשורתי רחב היא עסוקה
בעריכת תערוכה של נבחרי
ישראל בכלכלה, וביניהם איש־הביטוח
יוסי חכמי, הבנקאי
אודי רקנטי, התעשיינים אלי

הורביץ, סטך ורטהיימר

ואחרים. אך מאחר והנחרים עסוקים
בעשיית כסף, ואין להם זמן
כדי לעמוד שעות מול הציירת,
כדי שזאת תנציח אותם על הבד,
החליטה קנרק לנקוט בטכניקה
אחרת: היא תצלם את הנבחרים
ותשתמש בצילומים כמודלים
לציוריה. שיטה זו כבר נוסתה
על־ידי ציירות אחרות.
בקבלת־פנים לכבוד ה שי
חתחם, בקפה הבימה, ישבו יצ

רבין, דן שומרון, אבי־הו
בן־נון ונשותיהם סביב שולחן
אחד. בשלב כלשהו במשך
הערב נעלמה לפתע לאה רבין
לשעה ארוכה. כאשר הלכו לחפש
אותה, היא נמצאה בחנות־הספ־רים
הצמודה לקפה, כשחבילת
ספרים בידיה.

\ 1ך 1ף | 1ל | 11י י |* 1דוגמנית וחשפנית, המוכרת בכינוי ״הישבן של המדינה״ הגיעה לפתיחה
/של מועדון חדש, והתבקשה להפגין את גופה בכניסה למקום. צלם״
\ ו 111-1 4
העיתונות עופר קרני ביקש לצלמה בפוזה סכסית. לצורך העניין הוא עמד על ברכיו, ובשתי ידיו
ניסה להסביר לה איך לעמוד. אחרי כמה דקות של שיתוף־פעולה הדוק, הוא נותר על ברכיו.

ביום בהיר, אמרו בכפר, אפשר לראות את
שפלת־החוף, עד הים. באותו יום ראינו רק אד
סמיד של חום ועור חום.
סיסמות בפל הצבעים

ץ ם בכפר הזה, כמו בכל כפר ועיר בגדה
^*המערבית וברצועת־עזה, היו כל הגדרות
וקירות־הבתים, הפונים לחזית הרחובות, מכוסים
בשכבות״שכבות של סיסמות. סיסמות
בכל הגדלים, בכל הצבעים, מכל המינים.
הארום לקומוניסטים, השחור לפת״ח, הירוק
לחמאם והכחול לחזית העממית. יש סדר.
בכפר נעמה 2500 תושבים. באופן קצת
יוצא־דופן, הסבירו שם, יש בכפר נציגים של
כל הפלגים של אש״ף, כל תת־הפלגים, גם

מאת

ענת סרגוסט׳

ה שבוע. כפר ניד חבגדההמער בי ת. ע אר תשל החזית
העממית ל שי חרור פלסטין. דגלי ם. סיסמות. כרזו ת. נאומים.
ק הל. ר מ קולי ם. זאת •כולה ל היו ת מעין חז רהכל לי ת:

^ ת ההתארגנות ראיתי מרחוק, בקו־
\ £שי. היה חם, ואד סמיך עלה מהקרקע
והפך את הראות למעורפלת.
על בניין קטן, ליד בניין בית־הספר במרכז
הכפר, נתלו פתאום שני דיגלי־פלסטין גדולים.
התכונה
מסביב לבניין היתה גדולה.
צעירים באו ויצאו, עלו וירדו במדרגות,
התרוצצו בחצר הגדולה. קשה היה לזהות
אותם מרחוק, קשה היה להבחין מה הם עושים
בריוק.
החום הכבד, האוויר הסמיך, המקום הזר,
הפעילות הרחוקה וחוסר־הידיעה הגבירו את
המתח.
ואז קראו לנו לבוא ולהצטרף לצעירים
ולתושבי־הכפר. הגענו אל חצר בית־הספר.
במקום התרוצצו הרבה ילדים, בחורים צעירים,
נערות ונשים. לאחדים מהם, כך נראה,
היה תפקיר, והם הלכו במהירות לכיוון זה או
אחר. אחרים עסקו בשיחות שונות. ילדים
קטנים התרוצצו בחצר, משחקים, צוחקים,
מדברים.
התפאורה היתה מושלמת. על בניין קטן,
בנוי בטון אפור־חשוף, התנופפו ברוח חמה
שני דיגלי־פלסטין, משני צירי הגג. ליד אחר
הדגלים, על דוד־מים ממתכת, היתה מודבקת
תמונה ציבעונית של אבו־ג׳יהאד. במקומות
שונים על עמודי־הבניין היו תלויות תמונותיו
של הד״ר ג׳ורג׳ חבש.
מעל המדרגות היתה תלויה כרזת־בד
שאמרה :״ז 2שנה לאונס פלסטין! נמשיך את
המאבק עד להשגת מטרותינו הלאומיות!״
כל שאר הבניין היה מכוסה גם הוא בכתובות
על הקיר עצמו ובכרזות קרטון שנתלו
לצורך האירוע.
מאחורי המירפסת ניצב רמקול מגביר־קול,
וכמה בחורים עסקו בחיבורו אל המיקרופון
שהובא במיוחד למקום. בצד המדרגות
עמדו מגולגלות כרזות על בריסטולים לבנים
וורודים, צמודים למקלות דקים.

החצר התחילה להתמלא אט־אט, ולולא
השפה הערבית, אפשר היה בקלות לחשוב
שמתארגנת במקום עצרת של שלום עכשיו,
של תומכי חוקה־לישראל, של מחייבי גיוס
בחורי־ישיבות לצה״ל, או של כל גוף פוליטי
או חברתי אחר. אבל זו לא היתה עצרת של
אחד הגופים האלה. זו היתה עצרת מתוכננת
של אנשי החזית העממית לשיחרור פלסטין,
שבהנהגת ג׳ורג׳ חבש.
יום שיגרתי

¥ה התחיל כיום ״שיגרתי״ באיזור רמא־
( ללה. יום ללא אירועים חריגים, ללא
התקהלויות יוצאות־דופן, ללא הפגנות סוערות,
אפילו ללא הפגנות שקטות.
זה היה יום רווי־מתח, כמו כל שאר ימי
האינתיפאדה, שבו הכל מצפים בדריכות לרגע
שבו;קרה משהו.
שעות־הבוקר, שהן שעות המיסחר היומי,
היו סואנות. ברמאללה היו פקקים, כמו בכל
יום. ג׳יפים צבאיים, מוגנים ברשתות ברזל,
נעו במהירות ברחובות הצרים, משתדלים
שלא להיכנס לחיכוכים מיותרים עם התושבים,
הממהרים לערוך את קניותיהם ולחזור
אל בתיהם לפני פרוץ ההפגנות.
אלה פורצות, בדרך־כלל, בתפר שבין
שעות־המיסחר לשעות־השביתה של אחרי־הצהריים.
אז, כשהרחובות עדיין הומים אדם,
יש למפגינים ולזורקי־האבנים איפה להסתתר,
לאן לברוח, בין מי להיטמע.
באותו היום לא קרה כלום. המיסחר התנהל
תוך כדי פעילות של קנייה ומכירה, ובשעה
— 12 בדיוק מדהים — התחילו כל החנויות
להיסגר. רעש מתכתי של מנעולים, של
בריחים ושל סגירת תריסי־ברזל כבדים הציף
את חום־הצהריים המעיק. אנשים עמוסי־סלים
מיהרו להיעלם בסימטות הצרות של
העיר, עזבו בזריזות את הרחובות הראשיים.

פקקי התנועה נפתחו כאילו בבת־אחת, ושקט
מתוח נפל על העיר.
זמן לא רב אחר־כך נודע לנו שמתארגנת
תהלוכה בכפר נעמה, שמצפון־מערב לרמאללה.

הדרך לכפר עשינו בכביש צר, מפותל
בין הרים וואדיות, דרך כפרים קטנים, דרך
מחסומי־אבנים שהותווה להם מסלול חלופי,
דרך עמודי־חשמל הנושאים בגאווה את
ריגלי־פלסט־ן הקטנים, דרך קבוצות של
ילדים.קטנים שהחזיקו אבנים בידיהם, דרך
מבטים נזעמים של תושבים, דרך קיטעי־נוף
קטנים, גבעות ירוקות, מטעי שקדים.
הכפר נעמה אינו שוכן על שום ציר־תנועה
ראשי. אין הוא חוצץ בין שום התנחלות לשום
התנחלות. הוא רחוק מכל מקום, על ההרים.

המוררים, גם חזית הסירוב, כולם מיוצגים שם
בצורה זו או אחרת, בגורל זה או אחר.
קבוצה של ארבעה צעירים פגשה אותנו
במבואות הכפר. הם הלכו לפני המכונית,
הנושאת לוחית־זיהוי ישראלית־צהובה, כרי
שהילדים לא יתפתו לירות עליה אבנים.
התהלוכה, כך אמרו לנו, המיצעה, אמור
להתקיים בשעה 5אחרי־הצהריים. מאחר
ושעה זו היתה עוד רחוקה, לקחו אותנו לאחר
הבתים כדי להמתין. ישבנו בקצה שדה חקלאי
הצמוד לבית, בצילם של עצי שקר מוריקים,
שהפרי עמוס על ענפיהם. למרות החום הכבד,
ששרר באותו היום, היתה בין העצים רוח
נעימה.

האווירה היתה כמעט פסטורלית. מדי פעם
נשמעה נעירת חמור, נביחות של כלבים,ציוץ של ציפורים. הכל מסביב היה ירוק,
מעובד.
על רביס-מחוטי־החשמל בכפר התנופפו
להם דיגלי־פלסטין ובכמה מקומות הבחנתי
בחוטים התלויים ברישול על העמודים, אות
לדגל שהוסר מהם. בגלל מיקומו הנידח של
הכפר אין הצבא מגיע אליו לעיתים קרובות.
בפעם האחרונה היה במקום ביקור צבאי לפני
שלושה שבועות. ביקורים כאלה מתרחשים
בממוצע רק פעם בחודש — בניגוד למקומות
אחרים, שבהם יש ביקורים יומיים, ליליים, או
לפחות שבועיים.
ממקום שבתנו בצל העצים אפשר היה
לראות את בניין בית־הספר, שבו נערכה הה
עזו ת נשים: נשות הכפר על מדרגות בית־הספר
לחזר, בצל

לוו ד ב דו רסלבמר כז הכ פר: דגל פלסטין; תמונות של ער פאת וחבש, סמל הודו
של החזית העפטידו, כ תו ב ת ,,פלסטין החופשית ו,.יחי יום הש 1ה ליי סוד פת ח״
תארגנות.
בזמן שחיכינו שם הבחנו במכוניות עמוסות
המגיעות לכפר. מסתבר שאלה היו אנשי
החזית העממית מכל הכפרים בסביבה,
שהוזמנו גם הם לאירוע, שהתגלה אחר־כך
כעצרת של החזית.

בדלי
* קראת השעה היעודה נלקחנו לחצר
בית־הספר. בניגוד למידע שקיבלנו, לא

היה אמור להיערך במקום מיצעד של צעירים
במדים, אלא עצרת של אנשי החזית העממית.
במשך השעה ששהינו במקום, לפני תחילת
העצרת, אפשר היה לראות התארגנות
רגילה שלפני עצרת — ההתעסקות הרגילה
סביב הרמקול, הרגלים, הסיסמות, הכרזות
ואיסוף האנשים. מסביב היו הרבה ילדים
קטנים. שני ילדים בעלי דלי־פלסטיק, ובו
תירס חם לכל דורש (חצי שקל הקלח) .ילד
אחד, שבא רכוב על חמור מקומי. כמה ילדים
שרצו זה אחרי זה. אחרים שיחקו בחפצים
שונים. על מירפסת הבניין הראשי של בית־

הגברים בחצר בית־הספר בעת העצרת
מחיאות־כפ״ם !קריאות

הספר התאספה קבוצת־נשים גדולה.
במרכז החצר היה פעם מיגרש־סרורסל.
עכשיו התקלפה לה ריצפת הבטון, ופינתה
את מקומה לעפר המאובק שהיה מתחתיה.
לוחות־הסלים הפכו מישטח נוח לתליית
תמונות ולציור כרזות פוליטיות.
על אחד הלוחות היתה מודבקת תמונה של
יאסר ערפאת, ומתחתיה הכתובת :״יחי יום
השנה להקמת פת״ח:״ ליד תמונה זו היו
מודבקות שתי תמונות של הרוגי האינתיפאדה.
על הלוח השני היה ציור אמנותי של
דגל־פלסטין. על הפס השחור שלו נכתב
״פלסטין חופשית״ .ועליו היתה מצויירת יד,
בתנועת האות וי לניצחון. מתחת לציור היד
היתה מודבקת תמונתו של ג׳ורג׳ חבש, לידה
תמונתו של יאסר ערפאת, ומעל לשניהם חץ
שחור עבה, סמל החזית העממית של ג׳ורג׳
חבש. שני לוחות הסלים היו מנוקבים
מפגיעות של כדורים. כך, לפחות, זה נראה.
ואז, כשהמיקרופון כבר היה מחובר, כאשר
כל הילדים סיימו לכרסם את קלחי־התירס,
כאשר הנשים והנערות תפסו את מקומן
בנפרד על המדרגות ועל המירפסת של בית־הספר,
כאשר הבחורים הצעירים, רובם עטויי
כופיות שחורות לצווארם, סיימו להתקבץ
במרכז הרחבה — ניתן האות לפתיחת הע_
צרת.
הנואמים,
כולם צעירים, עלו בזה אחר זה
על הבימה המאולתרת בתוך מירפסת מוצלת.
הם עמדו רחוק מסף המירפסת, ובקישו שלא
לצלמם. קול הנאומים הידהד בין הוואדיות
והגיע, בוודאי, עד למרחוק. הכל דיברו באופן
זה או אחר על האינתיפאדה, על־כך שהיא לא
תיפסק, ועל התנגדותם הנמרצת לעריכת
בחירות תחת הכיבוש. הם אמרו, כל הנואמים
— ביניהם גם בחורה צעירה בג׳ינס, שקראה

מן הכתב, וגם בחור שהסתיר את פניו בכופיה
אדומה — שהאינתיפאדה תימשך עד
לשיחרור פלסטין. דיבריהם של הנואמים
הלהיבו את הצעירים, שעמדו ממול, ואת
הנשים שצפו בנפרד, ומרי פעם פרצו
מחיאות־כפיים סוערות של הקהל, בצירוף
קריאות־עירוד וסיסמות שונות.
למביט מהצד, ולמי שאינו דובר את השפה
הערבית, יכלה העצרת להיראות בקלות כמו
אסיפת־בחירות מקומית, אם וכאשר יוסכם
בין הצדדים על עריכתן. פלג אחד של אש״ף
קורא לתושבים לתמוך בו. אנשי החזית
העממית, שהתקבצו וגאו, כמו שנאמר לי,
מ־ 12 כפרי האיזור, מנו רק עשרות מעטות
של משתתפים.
אילו היו הפלסטינים עומדים עכשיו לפני
מערכת־בחירות, אילו היה השילטון הישראלי
מאפשר עריכת בחירות חופשיות, חופש־התאגדות
וחופש־תעמולה לפני הבחירות, היו
בוודאי האסיפות המיפלגתיות נראות כפי
שנראתה באותו היום העצרת הזאת.
קשה היה להבחין במתח באוויר. איש לא
נראה כאילו הוא חושש מכניסה פתאומית של
הצבא למקום, מכך שהחיילים יתפסו את
התושבים בשעת מעשה אסור. יש להניח
שבמבואות השונים של הכפר עמדו ילדים, או
נערים, בעמדות תצפית, והיו מודיעים אילו
רכב צבאי או רכב לא־מזוהה היה שם פעמיו
אל הכפר. אז, בוודאי, היו הכל מתארגנים
במהירות כדי להעלים את הראיות, או —
לחילופין — מתארגנים כאיש אחד כדי
למנוע בהפגנה את כניסתם של הזרים למקום.

שום דבר מן הדברים האלה לא קרה
באותו היום. הכל עבר בשקט, כמו באופן
שיגרתי.

ז־ פנ ה 3ר ק ויא״נהבניו־־ווקאת אסרו, דאוד־ו־

(וגם את בנה המשתמש ננסנה נדי להיבחו נואש־העיו)

עוא 7פג/נ ה !1

0711/7
• מסתובבות שמועות שלא התלהבת
במיוחד מהתמודדותו של רו־נלד
בנך לראשות עיריית ניו־יורק.
מה זה? כל אמא תומכת בילד שלה! אני
תומכת בו בכל דרך אפשרית

למשל, בכסף?
אבל תלוי איך משתמשים בכסף. הוא תרם
לילדים נזקקים בניו־יורק, מימן עבורם קייטנות.
הוא פעיל מאוד בניו־יורק. אל תסתכלי
בי ככה!

• את באמת חושבת שיש לו• סיכוי
להיבחר?
מה זאת אומרת? אם הילד רוצה להיות
ראש־עיר — הוא יהיה ראש״עיר! אני בכלל
לא מבינה את השאלה. בשבילי — הוא היה
ראש־עיר עוד הרבה לפני שהכריז שהוא

זה ממש שטויות, מה שמפיצים. עובדה:
עמדתי לצידו כשהוא הכריז ב־ 30 בינואר

יאאשבח!

שהוא רץ(ראה תסזנה) .שמעת אותי אתמול
נואמת בעדו? לא? הפסדת! היה לי נאום

חברת-הקוסמטיקה שלך, אסתי
לאודר, נח שבת באחת החברות היוקרתיות
ביותר בעולם. מהו סוד הצלחתך?
אני
הונגריה — זה הסוד! הו־נג־ר־יה!
ההונגרים יודעים לעבוד, הם חרוצים, הם
יודעים להגדיר מטרות בחיים.
נכון שלחומרי־הקוסמטיקה שלי יש איכות,
אבל אני יודעת למכור.
אספר לו סיפור מתחילת דרכי, ותביני את
ההבדל: בתחילה לא ידעתי איך לשווק את
המוצרים שלי, וחשבתי שהם טובים. הלכתי
עם מיזוודה קטנה, שהכילה את מוצריי, לחנות
יוקרתית וביקשתי פגישה של 10 דקות
עם האחראית. ביקשו ממני להמתין. המתנתי
מ־ 9בבוקר עד 5אחרי־הצהריים. איש לא
ניגש אלי. לבסוף קמתי והזכרתי שאני עדיין

ממתינה. מרוב מבוכה הצלחתי להתקבל, אבל
הקציבו לי כמה דקות בלבד.
תוך 10 דקות, שיניתי את פניי לחלוטין.
מרחתי קצת סומק, צללית, קרם־בסיס, אודם
ונראיתי שונה.
האחראית הביטה בי בתדהמה ושאלה :״מה
עשית? איזה פלא קרה כאן?״
היא שכרה אותי בו במקום, וכך התחלתי.
אבל הפואנטה היא שחיכיתי במשך יום שלם
לשם כך. התמדתי, ולא התייאשתי. מישהו
אחר היה קם אחרי שעה ועוזב.

• הסיפור שאת מספרת לי קרה
אחרי מילחמת־העולם השנייה.
כן, הייתי אז עקרת־בית. מישפחתי היתה
מעורבת בייצור כימיקלים. החלוקה ביני לבין
בעלי היתה שהוא שלט בטכניקה, ואילו אני
— בשיווק, במכירה. המיפנה הגדול בחברה
בא כשפיתחתי את המודעות ליופי, בעזרת
הקמתם של מכוני־יופי.

• העסק חוא עדיין מישפחתי?

כן, בני לינרד מנהל אותו.

• את עצמן* עדיין פעילה בחב־ ז

אם אני פעילה? אני לא מאמינה! אני משתגעת
ממך!
לעולם לא אוכל להפסיק! יש לי סדר־יום
כזה, ואת עוד מאחרת לי. ועוד איך אני פעילה!

מהו המוטו שלד בחיים?
אני רוצה שאנשים ייראו טוב. נתמקד בנשים:
כשאשה נכנסת לחדר, כולם מביטים
כיצד היא נראית. אין מה לעשות. למרות כל
התיאוריות הפמיניסטיות, זהו הדבר הראשון
שמשפיע.
יש נשים שכולם מרגישים בכניסתן, כולם
מסתובבים, מתחילים להתלחש. כשאת קמה
בבוקר, את לא נראית בדיוק ככה.
יש נשים שלא נראות טוב במיוחד כשהן
פוקחות את העיניים במיטה. רק חסר להן
שתיראינה כך במשך כל היום!

כשיש אמא סאת מסרסת...
מלבת־הקוסמטיקה אשתי לאודר יגנה רמלד, גנה למרד ושאר
> * השבט על עוזריו ודובריו פגשתי באירוע שאמוד היה להיות נוצץ -ארוחת־ערב
לכבוד רונלד לאודר, המועמד לראשות עיריית ניו־יורק ׳.הארוחה נערכה
מניעם אירגון יהודי, ובמיסגרתה כובד לאודר-הבן בכל מיני כיבודים ומחמאות.
איש לא ידע להסביר לי איזה מעשה ספציפי זיכה את לאודר בכבוד המשעמם
והמתארך הזה (ארבע שעות!{ ,פרס לעובדה שהוא בן־של־אסתי־לאודד,
שמישפחתה תורמת הרבה־הרבה(איש גם לא ידע לפרס כמה;זה ״הרבה״{ כסף
לישראל ולאירגונים יהודיים.
כולם הקפידו להדגיש שהאירוע המחוייט הזה אינו קשור -חלילה וחס! -
לעובדה שלאודר מתמודד על ראשות העירייה בבחירות הקרובות, ושכבר פתח
במערכת־הבחירות הרעשנית והיקרה שלו.
כיבודים מעין אלה, המעידים על תמיכת הטימסד היהודי ואישים נוספים
כמתמודד, אינם מזיקים לאיש בעיר בעלת צביון יהודי כמו ניו־יורק. אבל
מכיוון שהוסבר לי ש״זה לא קשור״ -אז בטח כל הפסטיבל היהודי״ישראלי הזה,
הנאומים בשיבחו של לאודר, הצילומים עם נציגים יהודיים וישראליים,
הליקוקים -הכל היה מיקרי. בטעות זה יצא כל־כך מחניף עבור לאודר, בעיתוי
כל־כך חיוני עבורו. קורה.
המחמאות נשפכו באורח ישיר על רונלד לאודר, אך פזלו גם לעברה של
האמא, שרוחה ריחפה באולם, הגברת אסתי לאודר, ששמה מתנוסס על מוצרי־קוסמטיקה
יוקרתיים ברחבי העולם, והאימפריה שלה נחשבת כאחת המובילות
בשוק־היופי. אשה חסרת־גיל. כל גיל שיעלה על הדעת -יכול להתיישב לגמרי־לא״רע
על הגברת.
את פניה המתוחים והמגוהצים מקמטים -אף לא קמט אחד -מעטר שיער
בלונדי בתיסרוקת נוקשה. הלבוש עוד יותר נוקשה. גם הגברת עצמה נוקשה.
דומיננטית!
בסופו של הערב הבלתי־נשכח הזה, קבעתי מועד כדי לראיין את הגברת
לאודר. למחרת המתינה לי הודעה בזאת הלשון ממזכירתה :״הגברת לאודר
החליטה לראות אותך ב־ 2בצהריים בדיוק!״ הודעה שלי שהשעה אמה מתאימה
לי הותירה את המזכירה באלס־פה, עד שהצליחה לגמגם :״אבל זאת השעה
שהגברת לאודר החליטה! לא נהוג להתווכח עימה...״
לא התווכחתי, אבל איחרתי. לאסתי לאודר חיה קשה מאוד לעכל עובדה זו
את עזות־המצח הזאת מצידי! -ומדי כמה דקות היא הזכירה לי את דבראיחורי, עשתה פאוזה כדי שאתנצל וכשאני בוששתי להגיב, המשיכה בשלה, עד
להערה הבאה בדבר איחורי, וחוזר־חלילה.

יש לאסתי לאודר מין ביטחון ודודנות, הנובעים אולי מעצם העובדה שבנתה
אימפריה כל-כך מרשימה, כמו שנהוג לומד ,״בעשר אצבעות״ .הביטחון הזה
מבוסס, באמריקה החומרנית, על הרבה־הרבה כסף. כמה ״הרבה״? רק למען
הסדר הטוב: גורדון זקס, אחד ממנהיגי היהדות באמריקה ועשיר בזכות עצמו,
שליווה אותי לפגישה עם לאודר, לא הבין בדיוק ממה אני מודאגת .״אז מה אם
שכחת את מיספר הבית,״ נזף בי בדרך לגברת ,״אס־ת* ל״או־דר! בכל בית
ברחוב יאמרו לנו היכן היא! בטח כל הרחוב שלה!״ הוא דיבר על סאוא
״?ושאס״ ? ס( סוג הכסף שלה).
למרות סוג הכסף שלה, לאסת לאודר יש נקודת״תורפה. עקב־אכילס שלה
הוא מדינת־ישראל. לאורך כל הראיון, שהתנהל בצורה די מצחיקה(אני שואלת,
לאודר אינה בדיוק שומעת, צועקת :״מה? מה השאלה?״ ואחרי שעוזריה חוזרים
על שאלתי בצעקות, היא עונה בדיוק, אבל בדיוק, על מה שמתחשק לה״ .עד
שאני נאלצת לשאול בשנית, היא שוב צועקת, :מה היא היתה תוקפנית עד
שהגענו לנקודה הרגישה -ישראל.
לאודר -כך יצא לה בטעות מהפה -נפגעה אי־פעם על־ידי ישראל, עוד
כשהיתה קטנה, כשנזקקה לדחיפות ולעידוד. עד עצם היום חזה, כשהיא כבר
מפורסמת, מצליחה, ענקית, ועשירה, היא סוחבת א ת הפציעה הזאת עימה. זוהי
מין צלקת שלעולם אינה מגלידה. אילו חיתה מבינה, הוסיפה, שאני ממש
ישראלית -גרה בישראל! -לא היתה מעניקה לי ראיון.
לקראת סוף הפגישה הצטרף אלינו בנה רונלד. הוא היה בין ריצה לריצה,
בטיסגרת מירוצו לראשות־עיריית ניו״יורק.
ללאודר אין, לכאורה, סיכויים ממשיים לזכות במירוץ. כשהוא לבדו, הוא
מנסה לצייר תמונה אופטימית, משכנעת, אבל לא נראה משוכנע בסיכוייו.
כשהוא ליד אמא -זהו סיפור שונה לגמרי .״הילד״ נראה פתאום קצת פוזל, קצת
הלשתות הנבזיות מספרות שהוא ״הכיבשה השחורה״ במישפחתילאודר,
ואילו אחיו, לינרד, המנהל את העסק המישפחתי, מוצלח יותר. עכשיו בא
הצ׳אנס של דונלד להוכיח ההיפך. הכסף של אמא שלו, וכל האנשים העובדים
למען שיפור תדמיתו, הכותבים א ת נאומיו, המייעצים(לבטח גם תמורת הכסף
של אמא) מקנים לו יתרון. מאידך, הכסף ומעדך־הציפיות הגבוה מהבן־של־אסתי״לאודר
מכביד.
כמה דקות בחברת אסתי ובנה גרמו לי להבין לנפשו של לאודר, ולסלוח לו
את חוסר־הברק, האפרוריות, חוסר־הביטחון־העצמי וההופעה המגוחכת־משהו.
כי באמת, עם אמא כזאת מסרסת, למה כבר אפשר לצפות!

רגע ה הוד עהעל הכניסה ל מירוץ הפוליטי: ו־ונלד זוכ ה בנשיקה מאמו. מימין: אשתו
את יודעת מדוע כלה נראית תמיד במי
טבה?

• מדוע?

מפני שזהו היום היחיד שבו ממש איכפת
לה כיצד היא נראית. אז היא טורחת ומטפחת
את עצמה, ומתאפרת, ומתקשטת.
המטרה שלי היא לעזור לנשים יפהפיות

להיראות כד לאורך זמן, ולדאוג שגם מי
שהטבע לא חנן אותה ביופי מהמם — תיראה
במיטבה.

• ויופי חיצוני הוא כל־כך חשוב,
בדי להפוך למוטו מרכזי בחיים?
מה היא שואלת? אני לא מאמינה! כאילו
שאת לא יודעת ער כמה זה חשוב בחיים!

• ״אפתי לאודר״ התפתחה לאימ פריה בזכות המראה החיצוני שלך,
או שיש לך עוד כמה תכונות ״פחות
נ חשובות״ בחיים?

אני הגעתי לאן שהגעתי מפני שהתמדתי.
זוהי התכונה מיספר 1שלי — התמדה. אני
אפילו לא שאפתנית כשם שאני מתמידה.
אבל אני מבינה לאיזה פח את מנסה להפיל
אותי. את אולי חושבת שיילך לך...
התמדה היא גם הסוד של הקוסמטיקה
שלי. בעזרת התמדה אשה תוכל להיראות
.יפהפיה לאורך זמן. זה הכל עניין של דבקות
במטרה והתמדה.

• את יהודיה.
נכון.

• מה שמכונה ״יהודיה גאה״?
• ביקרת פעם בישראל?
מעולם לא, מה פתאום!

• מדוע?
מפני ...איזו מין שאלה זאת?

• שאלה. מדוע?
מפני שאני לא טסה, אף־פעם לא טסה. אני
נוסעת רק ברכבת ברחבי ארצות־הברית. בע־

צם, באחרונה התחלתי לטוס בקונקורד.
בכלל, את הכסף עשיתי פה, באמריקה, אז
כאן אני צריכה להיות. מה יש לי לחפש במקום
אחר בעולם?

• אני מבירה יהודי או שניים שיש
להם מה לחפש בישראל.
את מנסה לרמוז משהו? אני אומר לך: אני
יהודיה, ואני לא חושבת שאני צריכה להדגיש
זאת. כולם מדגישים, אבל אני — לא! אני לא
יהודיה דתית, אבל אני יהודיה גאה, טובה.
האמיני לי. אז מה את מנסה לרמוז?

• ש אולי יש לך בעייה ריגשית
לגבי ישראל, ולכן התחילו למכור
שם את מוצרייך באיחור כל־בך רב.
מוכרים את מוצריי בישראל? זה לא נכון!
לא יכול להיות! אין לי עניין בכך!

• זאת פשוט עובדה.
לא יכול להיות! אולי הם נמכרים בדרך
עקיפה, אבל לא בדרך רישמית, ישירה. אין
על מה להתווכח: לא מוכרים!

• מוכרים, מוכרים. אבל מה פשר
הנימה האגרכיבית?
לפני שנים רציתי למכור מוצרים לישראל,
מאוד רציתי. עשיתי את כל ההכנות לשם
כך. ואז הסתבר לי שהלנה רובינשטיין ורבלזן
איימו שאם מוצריי נכנסים לשוק הישראלי
— הן תנקוטנה צעדים.
החברה שלי עוד לא היתה במימריה הנוכחיים,
ואנשים בישראל התכופפו למישמע
האיומים של מתחריי.
זה נורא כאב לי. פניתי אז לאבא אבן. הוא
לא יכול היה לעזור. אולי לא התמצא בשדה־הקוסמטיקה.
אני
לא מזכירה לעולם את הסיפור הזה,
שומרת זאת עמוק בליבי. גררת אותי לדבר
על כך, אבל אין לי כל עניין למכור את
מוצריי בישראל, וכיום, כשאני גדולה, אין לי
גם צורך.
אז לאור זה שאני תורמת ועוזרת, אל תבקר,
אותי ואל תשאלי איזו יהודיה אני.

אני רא וק
הבו שר אמא!״
מהם סיבטיך לזכות בראשות
עיריית ניו-יורק?
לא הייתי יושב איתר, מתראיין, נחשף, לו
לא הייתי משוכנע — אבל משוכנע! —

שאנצח!

• זוכר את רגע ההחלטה ״לרוץ״?
זה היה מתישהו בדצמבר. הייתי משוכנע
שניו־יורק יכולה לחזור ולהיות עיר נהדרת
כמו שהיתה ו...

• ואתה תחזיר אותה לקדמותה?

אני מאמין שאני יכול לשנות.

• ה ת מונ ה שלך מופיעה בתדירות
די גבוהה בטלוויזיה בימים
אלה. מדוע התחלת את מכע־הב•
חירות מוקדם כל־כך?
מפני שאני המועמד הפחות־ידוע מבין
המועמדים. היתה לי ברירה? המישדרים האלה,
זאת רק שאלה של כסף

במיקרה שלך, בכך של אמא?
ידעתי שתגידי! אבל אני עושה ״קמפיין״
(מסע־בחירות) כבר שלושה חודשים, רץ ממקום
למקום, נואם, מופיע. יש לי ניסיון ציבורי
משל עצמי. אל תשכחי שכיהנתי כשגריר
ארצות־הברית בווינה בתקופה הפרובל־מטית
של קורט ולרהיים.

• כיהנת אולי קצת יותר משנה.
כן, אחר־כך פרשתי. איש לא ביקש ממני
לפרוש — עשיתי זאת ביוזמתי.

• ז ה קצת חריג, לכהן תקופות
קצרות שכאלה בשרות הדיפלומטי.
היו לי סיבות. התכוונתי להירתם לשרות
הציבורי ,״לרוץ״ לפוליטיקה.

• וכמובן היה הגב הכלכלי של

אמא, שאיפשר לך חריגות שבאלה.
יש לי רקורד משלי. אני לא רק הבן של

אמא!

• קשה להיות הבן של אפתי
לאודר?
ראית אותנו כעת ביחד ולחוד, התרשמת
בוודאי מדרגת הפעילות שלה, מהאישיות
שלה, מהיחס שהיא יוצרת כלפיה. תשפטי
בעצמך.

• יש להניח שאתה ״רץ״ על הקולות
היהודיים בניו־יורק. על אותם
הקולות בדיוק מתמודד גם ראש־העיר
הנוכחי, אד קוץ׳ הדמוקרטי,
שגם הוא יהודי. זה מקטין את סיכוייך?

אני לא חושב שזאת שאלה של העברת
השילטון מיהודי ליהודי. קוץ׳ מכהן בניו־יורק
כבר תקופת־מה. ללא כל קשר ליהדותו,
קיימות בניו־יורק בעיות חריפות של איכות־חיים:
פשע, סמים, חינוך ציבורי לקוי, חוסר
בדיור וחלוקה בלתי־נכונה של המיסוי. אלה
בעיותיה של נידיורק, ובכך אני מתכוון לעסוק.
אינני מתכוון לנפנף מול קוץ׳ את הדגל
היהודי ולנסות להוכיח מי טוב יותר ליהודים.

• ממי אתה חושש ביותר מבין
המועמדים? מדיקסן, הנתמך על־ידי
ג׳סי ג׳קסון? מקוץ׳? או מג׳וליאני,
שהיה התובע הכללי של ניו־יורק?
אני לא רץ נגד, אלא בעד. אני משתדל
להתרכז בעצמי ובסיכויי, לא מבזבז זמן על
דברים שוליים,

• בתור ״הבן של אפתי לאודר״
אתה חייב לנצח.
למה את מתכוונת?

• לכך שאמא שלך הודיעה לי, שאם
הילד רוצה להיות ראש־עיר —
הוא יהיה!
מתאים לה לומר דבר כזה. אני אהיה, אני
אנצח.

א לי דסה, ה עול ם הז ה

ד 3עדדנסק׳:

(1ווווו1ה ב״ר:

ועם קריב:

..לא הבדזת באמירת ״ומישוד־החינוו אין ,.אי־אב שו לפסול
שבחי בגין. להיפר!״ אומץ ושנות בחינות!״ ניסויים בבעלי־ח״ם!״
לפי הנוהג המקובל, לפני נאוס־בכורה של ח״כ
חדש מציין היו״ר כי זהו נאום־הבכורה, ומבקש שלא
לקרוא קריאות־ביניים. לפי אותו הנוהג, מברן
הנואם הבא את הח״כ הטרי בכמה מילים.
בשבוע שעבר חרג יו״ר הכנסת, דג שילנסקי, מה־מינהג,
ובירך את ח״כ בני בגין, אחרי נאום־הבכורה
שלו, במשך דקות ארוכות ופירט את שבחיו בפניו.
שאלתי את היו״ר שילנסקי מדוע.
בדרך כלל מברך את מי שנואם נאום־בכורה הח״כ העולה
אחריו. כאשר הנואם הוא אחרון, הנוהג הוא שהידר מברך
אותו. אילו היתה רשימה של 20 נואמים, ובגין היה העשירי
ברשימה, היה מברך אותו הח״כ הנואם אחריו, לא משנה
מאיזו סיעה. אבל מאחר והיה אחרון, הנוהג הוא שהיו״ר הוא
המברך, ובהתאם לאותו הנוהג אני נהגתי.
לפני הנאום של בגין הודעתי שבהתאם לנוהג לא מקובל
לקרוא קריאות־ביניים בנאום־בכורה. אגב, בגין עצמו הודיע
שאין לו כל התנגדות לקריאות־ביניים. משסיים בגין את
הנאום, ומאחר ולא היה נואם אחר שיברך אותו, בירכתי
אותו בעצמי.

• נאמר שלמאזינים באולם־המליאה זה היה
מביך־משהו, מרוב פירוט שבחיו בפניו .
הייתי צריך לומר הרבה יותר, אך הגבלתי את עצמי, ולא
הארכתי מעל המקובל. ואם היו ח״כים, שמילה טובה על מה
שקשור בשם בגין מפריעה להם, אני מצטער. אבל זה לא
חייב למנוע ממני לברך בהתאם לנוהג.

ביקורת חריפה על בחיגות״הבגרות, במתכונת שחן
נערכות היום, נשמעת השבוע מיושבת־ראש אירגון
המורים העל״יטודיים, שושנה בייר.
האם את אשת״בשורה לציבור התלמידים, שאלתי
את בייר. האם מדברייך אפשר ללמוד שסוף־סוף
יגיעו ימות המשיח ויבוטלו בחינות״הבגרותן
הרעיון איננו לבטל את בחינוודהבגרות. במציאות הנוגד
חית, תלמידים רואים בבחינות אמצעי להתקבל לאוניברסיטה,
ואם הבחינות יבוטלו, תלמידים לא יראו טעם בלימודים
בבית־הספר התיכון, ואז נחטיא את המטרה.
יש להקטין במידה ניכרת את השפעת מה שקרוי מיבתני־המגן,
ואולי לבטל אותם לחלוטין. יש ליצור מיספר אחיד
של יחידות, שבהן תלמידים יכולים להיבחן ולקבל ציוני־בגרות,
כדי להפסיק את המירוץ אחרי בונוסים. בטווח הארוך
יש למצוא דרך להרחיב את מעמד בית־הספר והלימודים
הנלמדים במשך השנים, ולא להתבסם רק על ציוני־בגרות.

הליגה
הבינלאומית של רופאים נגד ניסויים בבע־לי״חיים
פירטמה גילוי־דעת, שממנו ניתן ללמוד כי
מחקרים רפואיים, המסתמכים על ניסויים בבעלי־חיים,
הם סכנה והטעיית הרפואה האנושית, וכי
חיות אינן יכולות לשמש מודל ניסויי לבני״אדם.
שאלתי את הד״ר נעם קריב, מנהל בית־החיות
בבית״הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, מהי
דעתו על הקביעה.
זה נשמע לי מפתיע, אבסורדי. אם הדבר נכון, זה מחייב
ועדות־חקירה בעולם כולו ובישראל, אבל ניסויים בבעלי־חיים
הם שלב אחד במחקר, ובשלבים מסויימים אין דרך
חליפית.
לדוגמה: כל מה שקשור להשתלות לב וכליות. זוהי טכניקה
שלמדו ותירגלו רק על בעלי־חיים. השתלות קרנית
הן, למשל, ניתוח שיגרתי כיום, אך בתחילה, עד שנלמדו
הטכניקות, זה בוצע רק על בעלי־חיים. ואלה רק דוגמות
בודדות.

• איך מבצעים את זה הלכה למעשה? פשוט
מבטלים?

• נאמר כי תגוב ת החיות שונה מ תגובת
בני־האדם. אז איך אפשר להסיק מסקנות לגבי י
תרופות המתייחסות לבני־יאדם?

כדי לבצע, צריך קודם כל לקבל החלטה עקרונית, כי
כרגע היא עדיין לא קיימת. כל עוד מישרד־החיגור לא
יחליט שבית־הספר התיכון אינו מכינה קדם־אקדמית, אלא
שלב חינוכי בפני עצמו, אין מה להיכנס לשלב־ביצוע.
הבעייה היא שביתיהספר האינטרני והאקסטרני נעשים רר
מים. בשניהם לומדים היום רק לבגרות.

ניסויים
כנסת אני שמח שהמיקרה זימן בידי לברך את בני היקר, שאני
אוהב אותו מאז היותו ילד. היכרתי אותו כילד, ואני עוקב
אחריו לאורך כל חייו, ומאז שהיכרתי אותו יותר, למדתי
לאהוב אותו יותר. כל זה לא אמרתי, ואולי שלא בצדק.

• אתה לא מוצא שיש כאן אפליה לטובה, שכן
ח״כים חדשים אחרים אינם זוכיב בדרך כלל
בהתייחסות מופלגת כזאת?
לא נכון. אם היתה פה אפליה, זו היתה אפליה לרעה, ולא
לטובה. היפנו את תשומת־ליבי לכך שהייתי קצר יותר מהמקובל.
ואני מתפלא אם מישהו טען שהנאום היה ארוך.
אילו הייתי צייר לברר כל ח״כ אהר ממיפלגה שאינה שלי,
הייתי נוהג באותה הצורה. אני מחפש דברים טובים בכל
(אורית זחבבל)
אדם, ובכל ארם יש דברים טובים•

את בוודאי שמעת על חומר בשם פניצילין. יש אחוז
מסויים באוכלוסיה שהוא רגיש לו 95 .אחוזים נהנים ממנו,
וזה שקיימים חריגים אינו פוסל את השימוש בפניצילין.
להיפך, זוהי אחת מפריצות־הדרד הגדולות בתחום הרפואה.
כל דבר צריך לבדוק ביסודיות, ואם בעל־חיים מסויים

• אז מה את מציעה?
אם הכיוון הוא בית־חרושת לבחינות־בגרות, אפשר לבטל
את בית־הספר האיגטרני, ולהשאיר רק את בתי־הספר
האקסטרניים. אבל אם מחליטים שבכל זאת יש הבדל בין
שתי הגישות, יש לעשות הכל, כדי שבית־הספר האינטדני
לא יהיה רק מכינה קדם־אקדמית.

• קיבלתם כבר תגובות להצעה?
ישב איתנו מנהל האגף לחינוך על־יסודי, אברהם אמיר.
הדברים מטרידים גם את מישרו״החינוך. השאלה היא אם
יש להם האומץ הדרוס כדי לבצע.

• ומה נראה לך?
במציאות הישראלית לא נראה לי שהם יפגינו אומץ כזה.
(אורית זרובבל)

רגיש לתרופה מסויימת, זה אינו אומר שכל בעלי־החיים
רגישים לה. יש בקרב בני־האדם׳תגובות שונות לגבי תרופות
שונות. כאשר מסיימים סידרת־ניסיונות בבעלי־חיים,
מבצעים ניסיונות קליניים בבני־אדם, ואי־אפשר לפסול
תרופה מפני שחלק מהאוכלוסיה רגיש לה.
גם ההשלכות צריכות להיעשות בזהירות. כל השלכה
מבעל־חיים לבעל־חיים, או מבעל־חיים לבן־אדם, צריכה
להיעשות בשיקול־דעת, מבלי לפסול את עצם השיטה.

• החלטות כאלה ישפיעו על המחקר?
עד היום אין תחליף לניסויים. לדוגמה, מחלת שיתוק־הי־לדים
(פוליו) .הניסיונות הראשונים בוצעו בכליות־קופים,
והם המקור לחיסון למחלה. גם במחקר שנעשה היום במחלת
האיידס מחפשים היום מודלים בבעלי־חיים, כי המחקר היום
(אורית זחבבל
תקוע•

.זה הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...מה הן אומרות.
א בי ולדמן, ה עו ל ם הז ה

אסנ ת וישינסק:,

עקב שוורץ:

״ניוז 11 רקב!* ע ידוד ״אני לא מ ע לה ״אני חושב שחומו!־
בא עם הגנ ים !״
גם ללא כרוז!״
אחרי שהוא מספר לנו, המבוגרים, בדיחות כבר
שנים רבות, החליט דידי מנוסי להקדיש ספר־בדיחות
לילדים .״בדיחות לילדידים״ הוא ספר חדש
שיצא בימים אלה, ואחרי שקראתי בו, לא בדיוק
הבנתי מה ההבדל בין הומור לילדים והומור ל גדולים,
ולכן שאלתי את המחבר.
זו שאלה קשה מאוד.

אסור לכרוז להמריץ את הקהל ולעודד את הנב חרת.
במישחק שנערך בין נבחרת-ישראל לבין ירי בתה
מניו-זילנד התברר כי כרוז ישראלי הודיע
שנותרו חמש דקות לסיום המישחק, ואף ביקש עי דוד
מהקהל.
נציגי ניו״זילנד התלוננו על״כך אצל המשקיף משעם
פיפ״א, הורסט שמידט. זה הבהיר לנבחרת-
ישראל שאם יופרו ההוראות לגבי עידוד הנבחרת
והמרצת הקהל, באמצעות כרוז, תועמד ישראל לדין
מישמעתי, וצפויה לעונש מפיפ״א.
שאלתי את יעקב שוורץ, שחקן קבוצת הכדורגל
בית״ר ירושלים אם הוא מסכים עם ההחלטות של
פיפ״א.
זה תלוי אם מדובר בכרוז מטעם פיפ״א או מטעם ההתאחדות
לכדורגל או בכרוז פרטי, המייצג אוהדי קבוצה מסו־יימת.

בעת קריאת הספר ,,בדיחות לילדידים״,
שמתי לב שאין בדיחות גסות: זה הכל?

• נניח שהכרוז הוא פרטי, כפי שהיה במיש־חק
נגד נבחרת ניו-זילנד. האם אתה, כשחקן,
מסכים עם ההחלטות?

את בחירת הבדיחות לספר הזה עשו בהוצאה. הם לקחו
פשוט את שלושת ספריי הקודמים, והוציאו מתוכם את הבדיחות
הלא־גסות, ואת אלה שלפי דעתם הילד יכול להבין.

בהחלט! גורמים חיצוניים כמו כרת עלולים לפגוע בכושר
וברמת הריכוז של השחקן. אוהדים שיופיעו למישחק
באופן חופשי ורמקולים בידם יגרמו לאנדרלמוסיה.

• שיחקת במישחקים שבהם הופיע כרוז?
כן! למשל במישחק שנערך בחיפה בין בית״ר ירושלים
לבין מכבי חיפה, לפני כמה שנים. הכרוז עודד את הקבוצה
היריבה, צעק ואף התבטא במילים מעליבות. בכך הוא
הפריע ופגע בכושר־המישחק שלי.

• אז תתאמץ קצת. החיים זה לא רק בדיחות.
תענה לי ברצינות: מה דעתך על ההבדל שבין
הומור לילדים והומור לגדולים?
יש הומור למבוגרים, שילדים לא מסוגלים להבין, מאחר
ומערכת האסוסיאציות שלהם מצומצמת יותר. לכן חייבים
מראש לתחום את ההומור לעולם שבו הילד נמצא, ושאותו
הוא מכיר.

קודם כל עלי לצייו שאני מעריצה גדולה של השחקנית
והחקיינית המצויינת אסנת וישינסקי. אולי
דווקא כגלל זה פגע כי החיקוי של הילד גילי, כתוכ נית
האחרונה של ״סיבה למסיבה״ .נדמה לי שיש
איזה חוק בלתי־כתיב שלא מעליבים ילדים, ולא
עושים פארודיה על מי שעדייו לא מסוגל להבין
אותה. שאלתי א ת אסנת אם היא לא חושבת שפגעה
כילד.

כדורגל

בידוי

• האם פעילותו של כרוז כזה פוגעת בקהל־דד
צופים?

אני לא חושבת. ראיתי אותו בערב חדש, והוא נראה ילד
בעל שתי רגליים על הקרקע, מאושש, מעודד ויכול לדאוג
לעצמו. אני בטוחה שהוא לא נעלב. דברים כאלה צריך
לקחת בהומור,

פה יש גם צד חיובי. הכרוז מעורר את עידוד הקהל בעת
הצורך, ובכך תורם לאחווה בין השחקנים לאוהדים. לעומת
זאת כרת יכול לפגוע בקהל. כרוז פרטי מייצג את עצמו,
ואינו אובייקטיבי. בלהט־דיבורו הוא יכול לגרום למתח,
להתלהטות הרוחות ולריב בין אוהדים. השפעתו היא
עצומה, וסוחפת אחריו אוהדים. בהתנהגותו הוא פוגע
בתדמית הקבוצה והאוהדים, שלמעשה לא תמיד מסכימים
עם דיעותיו.

• לסיכום — אתה בעד קיומו של כרוז פרטי?
אמנם ציינתי צד חיובי, אך אני מוותר על הופעתו במיג־רש.
עידוד טוב ניתן לקבל גם ללא כרוז• (עודד רכטמן)

עליך•
גם אני חושב שהומור בא עם הגנים, ולכן אין, אולי,
הבדל ביכולת לייצר הומור בין קטנים וגדולים. אבל לגבי
הבנת הומור, והכושר לראות את הקוריוז, יש משמעות

לגיל, להשכלה, לאוצר־המילים.

הומור

• זה את ואני יודעות. השאלה היא אם לילד
כן 12 יש די הומור כדי שלא להיעלב בשההומור
מופנה כלפיו.

אני לא צחקתי עליו. אני רק היקיתי אותו. אגב, גם גילי
הוא חקיין, ושמעתי אותו מחקה את הזמרת ריטה בצורה
נפלאה• לכן אני לא יכולה להעלות על דעתי שהוא ייעלב
ממה שעשיתי.

• אולי הוא טילפן לך אחרי ״סיבה למסיבה״?
זה לא.

• זה מה שעשו בהוצאה. אבל אותי מעניין
מה אתה חושב. אני טוענת שהומור זה דבר
שבא עם הגנים ולא עם הגיל, ולכן אני לוחצת

(דניאלה שמ*<

• במילים אחרות, גם אתה חושב שילדים
נולדים בעלי הומור או בלעדיו, ואחר־כך, במשך
השנים, מי שיש להם הומור מצליחים להשתמש
בו יותר, בעיקבות ההשכלה שהם רוכשים.
אני חושב שזה נכון.

• אז למה לא לתת לילד ספר־בדיחות רגיל,
ושיבץ מה שיבין?
שמענו מהורים רבים שהם לא מכניסים את הספרים
הקודמים שלי הביתה, כי הילדים רוצים לקרוא בהם, אבל
ההורים לא רוצים שהילדים יקראו ניבולי־פה וגסויות. אז
הנה ספר״בדיחות בלי גסויות, שכל אחד יכול להכניס הבי(דניאלה
שמי)

במרינה
פושות

כיצד בחר צבי
וזלף בסניגור?
--אילנה אלון ₪

רק במדינה כל־כך קטנה כישראל זה יכול
לקרות.
כיצד הגיע צבי וולף, קצין־המישטרה לשעבר,
נושא־כלים של דויד בלס לשעבר, אל
עורר־הדין דני שיינמן, המייצג אותו?

הבולדוזר הלירי
4 4מו של אלי לנדאו, ראש עיריית־הדצ־
* 1ליה, נקשר לדברים רבים בעבד —
לאריאל שיח, לסגירת כביש ראשי כהפגנה
פוליטית ולתקיפת שוטרת. כמו שיה עצמו,
הוא נחשב בבולדוזר. אבל עד היום טרם חשד
בו איש כי מתחת לתדמית הקשוחה מסתתר
משודר לירי עדידנפש, הכותב שירי אהבח
ואדץ־ישראל.
בשירו הראשון, שהוקלט השבוע לתוכנית־הילדים
זהו זה, מתגלה ראש־העיר כאדם
רגיש, אוהב־ים, פרדסים ושקיעות. הלחן הוא של נחום הימן, והזימרה
היא •טל להקת צעירים מהרצליה, הקשורה לעירייה.

כמו
אג ד ה

על גב מצוק נעיר העתיקה כורע

ניד

על תום האדמה המתעלף בחום הקיץ כמו חלום במו אגדה
בדיונות אל התכול האינסופי כמו
סוף של קיץ
כמו בלי-שיש העולה בחמוקים
ממעוף העיט
יורד הליל כגלימת חול זהובה
כמו העיט היורד על הדגה
ראשית הבית בראי המים כמו
סוף של קיץ
נאמנות ללק 1ח
אפשרות אחת, העולה במוחו של מי שמכיר
את השחקנים, יכולה להיות העובדה כי
וולף עשה את ההתמחות שלו כעורר־דין אצל
עורכת־הדין הלנה ביילין, אשתו של יוסי
ביילין .,כאשר היתה תובעת בפרקליטות
מחוז־המרכז. הלנה ביילין פרשה מאז מהפרקליטות,
והיא עובדת כיום במישרד עורכי־ה־דין
דויד ליבאי ודן שיינמן.
אלא שמסתבר כי לא זו היתה הסיבה
לבחירתו של וולף. הסיבה מקורה דווקא ביריבות
קודמת בין וולף ושיינמן.
התיק שהקפיץ את וולף לתהילה, כקצין-

צעיף לצווארך בדרך הרומית כורעת גלימת החול הזהובה
מישטרה, היה פיענוח רצח הברוקר יעקב אל־טרוביץ
בתל־אביב. במישפט נאשמו והורשעו
גיל בן־גל ורונן שגיא־שני. מלאכת המישטרה
ומלאכת התביעה בתיק זה היו קשות ומסובכות.
וולף הדגים שם את כל תכסיסיו ותיכמו־ניו.
בין
היתר התברר כי המישטרה קיבלה ב־בית־המישפט
צו־ציתות לטלפון של אחד הסניגורים
של הנאשמים. הצו התקבל כאשר

כמי נרקיס על די ן מלך הביצה
במו בלי״השיט
הכוכבים כמו ריבוא טיפות כורכר
הפרדסים מקור יופייך אהבתך
ראשית הבית בראי המים כמו סוף
של קיץ
כוכב במערת העטלף בקצה שמיים
בפרדטים נשקף יופייך
נופך על גב מציק כאגדה מתוך המים בבואתה באופק ערש חלומך חוזה הבית ואדמתה מגבול דמותה אהבתך
נמל שונה אבל מוכר ליבך פועם.
ראשית הבית בסוף השיש בסוף
הקיץ.

לשופט הוגש רק מיספר־טלפון ושם פרטי של
בעליו ,״דני״ .בדיעבד הסתבר כי אותו דני
הוא דן שיינמן, שיחד עם הפרופסור ליבאי
היה סניגורו של רונן שגיא־שני.
ציתות בלתי־חוקי זה הגיע לדיון נרחב
בבית־המישפט, כאשר הסניגורים מאשימים
את וולף בתרגיל מלוכלך.
למרות שוולף הוא שניצח באותו עניין —
שני הנאשמים הורשעו ונידונו למאסר־עולם

— התרשם כנראה מאוד מלהט הטיעונים של
שיינמן, ומנאמנותו ללקוח. על כן, כאשר
מצא וולף את עצמו עצור ומסובך בפרשה
חדשה, בחר בשיינמן כסניגורו.
מישפט האלפרוגיס
ילכו לבג״ץ
הנאשמים במישפט ארפרון
8ינס 1לברר אם הוויתור ער
| ההקראה הוא חוקי.
אילנה אלון ₪
בסוף השבוע ימלאו 60 יום למעצרם של
הנאשמים בתיק המוכר בשם ״תיק אלפרון״.
על פי החוק יש לשחרר את עצירים, אם תוך
תקופה זו טרם הוקרא באוזניהם כתב־האי־שום.
בישיבה
האחרונה של בית־המישפט, החליט
השופט אריה סגלסון, כי בהתנהגותם של
הנאשמים והפרעותיהם בדיון, הוא רואה ויתור
על זכותם להקראה.
ברור לגמרי כי הנאשמים לא יראו עין
בעין עם החלטתו זו של השופט, ועם תום 60
הימים יבקשו את שיחרורם ממעצר עקב אי-
ההקראה של כתב־האישום. אם בקשתם תידחה
— כפי שסביר להניח — הם יפנו בעתירה
לבית־המישפט הגבוה לצדק.
אלא שמסתבר כי גם למיקרה כזה היה כבר
תקדים במישפט הישראלי. לפני שנים אחדות
טען נאשם, שלא קיבל את זכות״ההקראה, וש־בית־המישפט
החליט כי הוא ויתר עליה. הב־ג״ץ
קבע אז שבית־המישפט לא ייכנע לטיר־טורים
של נאשמים, ולא יתן להם לשלוט
בדיון המישפטי. נאשם המפריע להקראה,
ייחשב כמי שוויתר עליה.
אם האלפרונים לא ימנו לעצמם סניגורים
עד אז, כדאי שיעיינו בתקדימים המישפטיים
בעניין.

למזרח הדחנק
$ 4 $ £111*00388
י קופנהגן
שדה התעופה המשוכלל והמודרני ביותר באירופה.

לבנגקוק
לב״ג׳ינג (פעם בשבוע).

( 6פעמים בשבוע).

(פקין)

לסינגפור ( 6פעמים בשבוע).

לטוקיו

( 7פעמים בשבוע).

קשר מהיר ונוח
לכל הערים הראשיות
במזרח הרחוק.
פרטים מלאים אצל סוכן הנסיעות שלו או
ס.א.ם רה׳ בן יהודה , 1טל 5101177 03 תל-אביב.

6ח*11ו ׳ 5 /\ 1ח 3וזו 655 הו 5נ116 81־1

ג 11י ...וג זה1...גם זה...וג 7ה...וג זה...וגם זה ...וגם זה...וג זה...וגם זה...וגם?ד

טי 1ל

ט רנ ם־דו ר ל,

לפני כל ביקור שלי בחו״ל, אני נוסעת לטייל כמה ימים במרחבי
ישראל, כדי שחס וחלילה לא אפגוש, למשל ביוגוסלביה, איזה שמוק
ישראלי שיגיד לי ״סנובית, באילת כבר היית?״ או ״שוויצרית, בקיבוץ
יראון כבר היית?״

מעגן סירות באגם המלאכותי בקיבוץ יראון
כל השחחים שמקבלים חברי המשק
אז אני דווקא הייתי בקיבוץ יראון, שבגליל המערבי בסוף־השבוע
שעבר.
למה?
כי יפה מאוד בגליל בתקופה זאת של השנה, כי צריד להראות

חינז ך
לפני שבועיים פירסמתי במדור זה תיזכו־רת
מילד להוריו, שנשלחה אלי מארצות־הב־רית.
בדואר חוזר קיבלתי מיכתב נחמד מאוד,
מאת הקורא שימחה שרון, שהוא מורה ומחנך
ביוקנעם.
שרון מספר לי שיש עוד קטעים, שעוזרים
ליחסי הורים־ילדים, ושאותם נהוג לקרוא לפני
התלמידים, בשיעור המחנך, ולפני ההורים
באסיפות־הורים. המורה שרון אף טרח
ושלח לי שני קטעים כאלה.
הנה אחד מהקטעים, אשר לפי דעתי הוא
חשוב יותר מאלף הסברים, ומועיל יותר מאלף
התנצלויות.
תקראו בעצמכם:

אמא ואבא יקרים
כבר שלושה חודשים מאז עזבתי את
הבית ואת בית־הספר, אני מצטערת
מאוד על חוסר״ההתחשבות כשלא כת בתי,
אך אני אעדכן אתכם עד לרגע זה.
לפני שתמשיכו לקרוא, בבקשה שבו,
אל תמשיכו לקרוא את דברי, אלא אם
כן אתם יושבים -בסדר!
ובכן, כעת אני במצב סביר בהחלט,
החתכים, השריטות והמכות שחטפתי
כתוצאה מקפיצתי מחלון חדרי, כאשר
פרצה בו אש, זמן קצר לאחר שהגעתי
לכאן, כמעט נרפאו.
הייתי בבית־חולים רק שבועיים,
וכעת הראיה שלי בסדר, וכאבי״הראש
פוקדים אותי לעיתים רחוקות, אולי
פעם אחת ביום בקושי. למזלי ראה את
האש בחדרי ואת קפיצתי מהחלון בחור,
העובד בתחנת״דלק סמוכה, והוא קרא
למכבי־האש ולאמבולנס.
הוא ביקר אותי בבית החולים,
ומאחר ולא היה לי היכן להתגורר, כי
חדרי נשרף, הוא היה די אדיב כדי
להציע לי מגורים בדירתו. זה למעשה
בסך־הכל חדר פשוט, והוא בחור נחמד,
והתאהבנו ...ואפילו תכננו להתחתן, לא
קבענו את התאריך המדוייק, רק רצינו
שזה יהיה לפני שההריון שלי יתחיל

בארץ

לילדים מדי פעם שתפוחים, למשל, גדלים על העצים, ולא בתור
קופסות פלסטיק, כי לאנשים עובדים מגיעה חופשה קצרה פה ושם,
אפילו לפי תנאי אמנת ז׳נבה (זה בשביל העורך שלי!) ,ו..״ כי קיבוץ
יראון מפרסם ברבים שיש לו חדרים יפים להשכרה.
אז נסענו. בכביש־החוף ואחר־כך בוואדי מילק עד יוקנעם ומיוקג־עם,
בכביש החדש, עד צומת גולני, ומשם בכביש עכו־צפת, דרך מירון,
דרך ברעם, סאסא ו ...שעתיים וחצי ואנחנו ביראון.
עוד לפני שקיבלנו את החדרים שלנו, התפזרו הילדים. הגדול הלך
לחפש — וגם מצא — אולם־כדורסל, ושם הוא שהה במשך רוב זמן
שהותנו בקיבוץ, להוציא גיחות קצרות לחדר־האוכל.
הבן הקטן, לעומת זאת, מצא חבר בערך 10 דקות לאחר הגיענו,
ושניהם נעלמו להם, וכל שלוש שעות הייתי רק עוברת בקיבוץ כדי
לראות שהם עוד ישנם (זכר לאופי העירוני שלי).
ביראון מקבלים חדר יפה עם מיקלחת, מיטבחון קטן וסל ענק של
תפוחי־עץ, וגם ארוחת־בוקר ב־ 35 שקלים לבן־ארם גדול וחצי מזה
לבן־אדם קטן, בגיל, לא בגובה.
בשביל הכסף הזה מותר להשתמש בכל מה שהקיבוץ מציע לחבריו,
כלומר חדר־האוכל הקיבוצי, סרטים, הרצאות, מיגרשי־מישחקיס לילדים,
אולמות־ספורט, ביקורים בפינת החי הנהדרת, ואפילו דיג באגם
המלאכותי שהקימו באמצע הקיבוץ וגם מילאו אותו בדגים. הדגים
שדגת הם שלך, ותמורת סכום סימלי אתה יכול לשכור ציוד גריל
ולצלות את הדגים ליד החרר שלך — למיקרה שחופשה בלי מנגל זה
לא הסיגנון שלך.
מה עוד יש שם? הדרכה לטיול עצמי בסביבה, שהיא באמת מרהיבה
ביופיה ומועדון לאורחים, הכולל כורסות וטלוויזיה ובר קטן עם קפה
ועוגה, ורותי וורדה שמגישות אותם בחיוך רחב.
כן, יש גם רכיבה על סוסים, מספרה וטיפול קוסמטי ואפילו פאב
וחנות המוכרת את תוצרת הגליל. וכמובן נוף ועוד נוף ועוד נוף
ומזג־אוויר ששיכנע אותנו להזמין מקום לחודש אוגוסט המגעיל של
תל־אביב.
עכשיו כבר מותר לי לנסוע לחו״ל?

מחליף צורה מעץ

ק טנים
אף ספר־בישול עברי אחר לא ראה אור
בחורש האחרון ו ...העולם שותק.
בקפה לונדון בריזנגוף־סנטר, עוגה עולה
שיבעה־שמונה שקלים(יותר מארבעה דולר),
ומילק־שייק אותו דבר. הפראיירים לא מתים.
להיפר, הם מתרבים כל הזמן.

מה הייתם עושים לנבלה/נבלות, שהפיצו
את הסיפור כי מצאו את החייל אילן סעדון,
וגם הוסיפו פרטים מאוד עסיסיים על אופן
הימצאותו? אני יודעת בדיוק מה הייתי עושה
לנבלה/נבלות, אבל אסור לכתוב את זה בעי־

תוו־

יריד (בחיים לא ראיתי אותו) ,יחיאל ספרא,
הסביר לי שזה לא לגמרי נכון שישראל
דוגלת במדיניות של גירוש .״תראי איזה מאמצים
הם עשו כדי שאשתו של אבו־ג׳יהאר
לא תהיה גרושה״.
ככה אמר לי ספרא. ואם מותר בדיחות על
יהודים אז מותר גם בדיחות על ערבים. שיוו

קרח
אחד אמר לי לכתוב, ליריעת שאר
הקרחים והמתקרחים, ששמפו פריג״ן, עלה
ארצה מארצות־הברית, וממש מעכשיו אפשר
לקנות אותו פה, ולהפסיק לבקש טובות מכל
מיני דיילים ודיילות( .הוא, כנראה, יודע על
מה הוא מדבר, הקרח).
האם זה עוזר? לפי הקרח הנדון, זה עוזר
בצדדים ולא כל־כך באמצע, אבל קרח אחר זו
בטח לא דוגמה מספיקה.

למרות שאנחנו כבר בקטע אחר, אני עדיין
ביראון. יש להם שם נגריה, שמייצרת פטנטים
ואני, כידוע, על פטנטים ממליצה תמיד.
זה לא נהדר, הסולם הזה, שהופך לכסא
ולהיפך? או הכסא־תינוק, שהופך לכסא ושולחן
לילד? כן, הם מוכרים את זה גם בערים
הגדולות. בשקם, במשכיר לצרכן ו ...לא יודעת
איפה עוד, אבל שווה לחפש.

להיראות.
כן, אמא ואבא, אני בהריון, אני
יודעת כמה קיוויתם להיות סבתא
וסבא, ואני יודעת שתקבלו בברכה את
התינוק, ותתנו לו אותה אהבה, מסי רות,
רכות ודאגה, כמו שנתתם לי
כשהייתי ילדה קטנה. הסיבה לכך
שדחינו את הנישואין היא מפני שהחבר
שלי עבר בדיקת־דם, שגילתה בדמו
זיהום, ואני חטפתי זאת ממנו. מזה
אפשר להיפטר בקלות בעזרת הפניצילין
שאני לוקחת כל יום.
אני יודעת שתקבלו אותו בזרועות פ תוחות
כבן־מישפחה, אפילו שהוא כזה
לא כל״כך ״מחונך״ ומוצאו מגזע ודת
אחרים מאשר שלנו, אך אני יודעת
שמידת הסובלנות הקיימת בכם תגרום
לכך שלא יטריד אותכם שצבע עורו
שונה קצת משלנו. אני בטוחה שתאהבו
אותו כמו שאני אוהבת אותו. גם הרקע
המישפחתי שלו טוב. סיפרו לי שאביו
היה לוחם נועז בכפר האפריקאי שממנו
בא. עכשיו, אחרי שעידכנתי אתכם ב מה
שקרה לי, אני רוצה לספר לכם שלא
היתה שריפה בחדרי, ולא סבלתי מחתכים
ושריטות, לא הייתי בבית״חולים
ואינני בהריון, אין לי מחלת־מין ואין
בחור ״כזה״ בחיי.
מה שכן הוא שקיבלתי 4בהיסטוריה
ו״ 5במתמטיקה, ואני מבקשת שתראו
את הציונים האלה במימדים הנכונים.

בתכם האוהבת

כסא מתקפל ההופך לסולם
שני מצבים, שלושה שימושים

כפא לתינוק ההופך לכסא שולחן
מינקות עד בנרות

מתכוננות לכיבוש
אמריקה בחרות
אוהבים נוסטלגיה
המובחרים מחרות
בתנועת־החרות מאוד אוהבים
נוסטלגיה. כל כך אוהבים את העבר,
שכל כמה שבועות הם עורכים
מסיבה, ובה הם מעלים חוויות
מאירועים שהתרחשו עם קום המדינה,
בדרן־ כלל בליווי של שירי
מחתרות ודמויות הירואיות מהעבר•
הפעם
נפגשו הוותיקים באולם
גיל אותים בתל־אביב ליום השנה
לגירוש הבריטים מהארץ. מי שהגיע
למיפגש נדהם מהכמות הגדולה
של כל הדודות הקשישות,
שישבו סביב שולחנות וריכלו בפולנית
או בעברית.
מעל לכולם, לאורך שולחן
ארוך, ישבו להם המובחרים, חברי־הכנסת
בני בגיל, דב שילנ־סקי,
רובי ריבלין ואחרים, ועל
כולם ניצח אלי שטרית, מראשי
חוג תנו וחבר מרכז חרות.

הדל ה 1י 1ף 11 דויד אלמוג, שהיה
7.111 ממשיכו של הבלש
העברי הראשון דויד תדהר, היה במשך עשרות

ח 1ח 1ך בני בגין חבר״הכנסת ובנו של מנחם בגין היה
11111ן אחד מהאורחים הפופולריים במיפגש. לשמאלו
ישב אברהם אפל, יושב ראש סניף חרות בתל-אביב.

השנים האחרונות מפעילי ״הוועד למען החייל,׳.
אלמוג, מוותיקי האצ״ל, בא לאירוע בחברת
רעייתו ושמר במשך כל הערב על פרופיל נמוך.

ה ך 1ך יוסק׳ה נחמיאס (מימין) היה חייל בצבא הבריטי וחבר
האצ״ל. הוא נלכד על־ידי הבריטים, וישב בכלא עכו.
היום הוא מדריך במוסיאון האצ״ל ביפו. לצידו המלונאי חיים שיף.

ן1111^1

תאומות עד הגו
המרשים בגובהו ובמימדיו, נושא

נ חסר נט1
הפיזמונאי אהוד מנור ראוי
לכמה כתרים. מעבר לעובדה שהוא
אחד היוצרים הפוריים ביותר בארץ,
ששיריו מושמעים כבר שנים
רבות וגם הספיקו לייצג את ישראל
בעשרות פסטיבלים ותחרויות, הוא
גם אחד האנשים הסימפטיים ביותר
במה שקרוי עולם הזמר הישראלי.
האיש ז?זה פשוט נחמד נטו.
תמיד יש לו מילה טובה, תמיד
חמוש בחיוך. לקראת המופע הגדול
שלו, שיתקיים בקרוב, נערכה לו
מסיבה מישפחתית בקפה ארוסה
בתל־אביב. בקומה השנייה התקבצו
יוצרים, מבצעים ואנשי־תיקשו־רת,
שהיו מאוחדים בפירגון למנור.
ומי נראו במסיבה? סשה אר־

הדח ריבקה זוהר, הזמרת שהיתה חברה בכת של

11-111 11-1שלמה קאלו, במיפגש עם המלחין הוותיק
סשה ארגוב. אהוד מנור (בצילום משמאל) מחבק את אילנית.

גוב, שושנה דמארי, ריבקה
זוהר, מתי כספי, קובי אושרת
וחברתו עדה ואילנית ו־בן־זוגה
אלי טמיר. לרעבים הוג

תפוחי־אדמה ברטבים שונים
ושעועית ברוטב עגבניות, והמשקאות
כללו מיץ תפוזים ופונץ׳.

סיל

ק 11ך | המתאגרף הכושי מק-אב-

1111111 1 .1ג 9מקבל נוק־אאוט מה־דוגמנית
אדית בורנשטיין(מימין) ,ומהצד השני

חובטת בו שרון בריר. המתאגרף רב־השרירים
הסיר את חולצתו לצורך הצילום, וחשף מסה של
שרירים ופיצעונים. חיוכו גילה צורך דחוף בכתר.
אמריקה האחיות סיגלית ואירים שפירא
הן כבר שם דבר בארץ.

יוויד לי ג׳וג-
ון, המתאגרף
מתיו האימת־

ניות את התאומות איריס (מימין) וסיגלית שפירא,
שמאוד נהנו להשקיף מעל כולם, אך כשהתבקשו לחזור
לצורת הצילום, על כך הן לא כל כך נהנו מהעניין.

השתיים, תאומות בלונדיות מחיפה,
קצינות־לשעבר בחיל־הים, הפכו
בשנתיים האחרונות לחביבות
התיקשורת.
עד לפני שנה אי־אפשר היה להבדיל
בין השתיים, ואז אזרה אומץ
איריס, הדומיננטית שביניהן, ועברה
שינוי קוסמטי באפה.
השתיים, שהן תגלית של מארגנת
התצוגות שלווה בן־גל,
החליטו שהן רוצות גם לראות עולם,
קרי ארצות־הברית.
ביום החמישי האחרון הן ערכו
מסיבת־פרידה ענקית בפאב של
צצה ברמת־השרון, בנוכחות כל
היפים והיפות של עולם האופנה.

ןןטך יוי ץןךה הזמר חנן יובל, שבשנים הא־
11.1 11 #/11 חרונות עוסק בפעילות מו־מרובה,
וללא יחסי־ציבור כמרבית הזמרים,

בחברת המלחינה המוכשרת נורית הירש. משיתוף-
הפעולה שלה עם אהוד מנור נוצרו במהלך השנים שירים
רבים וטובים, המהווים נכסי צאן ברזל בזמר העברי.

ך ך 1|/ 1רקדנית״הבטן קיפצה ופיזזה על השול- וסדר חנות וניסתה לעורר את הגברים בכל מיני

טכניקות ריקוד, שקצת קשה להגדירן כריקודי-בטן. אחד הגב רים
שיתר איתה פעולה והחזיק את המקל מכוון לביטנה.

כתב: זוהר אוהליאב, צילם: ארי דסה

נזג ל ^

תדריו חובה לראות

אשתו השמיגית של

כחול הזקן (דימגוף, תל־אביב,
ארצות־הברית) -
איש לא עושה קומדיות כאלה, אפילו היום 51 ,
שגה אחרי שארגסט לוביטש עשה את הסרט
הזה. זה קל, קולח, מבריק, ומלא בהמצאות
שרק לוביטש יכול היה להמציא כמוהן.
מיליונר אמריקאי בריביירה מילד לקנות
פיג׳מה. הוא מבקש לרכוש רק את החולצה, כי
אינו משתמש במיכנסיים, והוא מיליונר משום
שהוא יודע לא לקנות את מה שאיט צריך.
החנות כולה על הרגליים כאשר מופיעה גברת
חיננית ומתנדבת לקנות את החצי השני. וכך
מתחיל הסיפור אילוף הסורר נוסח לוביטש.
היא בתו של מאדקיז, ובתור שכזאת, נצר
לשושלת ארוכה של עצלנים חסרי״מעש
ותועלת. הוא סמל הפיריון הנמרץ והפעלתני.
הוא רוצה לכבוש אותה בקיסמו וגם בכספו, אם
לא הולך אחרת. היא אינה מוכנה למכור את
עצמה במחיר, ואם בבד בכסף, היא תגבה אותו

קלודט קולבר וגרי קופר: דו־קרב
כד, שלא יהיה לו מן העניין שום תענוג. השניים,
גרי קופר וקלודט קולבר מתנצחים במשך שעה
וחצי, והאהבה מנצחת בסופו של דבר.
מה שיפה, זו הדיד לניצחון. החיזורים הנתקלים
בסירוב מוחץ. בן האצולה (דייויד ניבן
בחיתוליו) ,שנאלץ להיות מזכירו של המיליונר,
והוא אד בקושי יודע לכתוב. ועוד התחכמויות
שונות ומשונות, כיד הדימיון הטובה של בילי
וילדר וצ׳ארלס בראקט התסריטאים, ותחת
ידו האמונה של לוביטש האחד והיחיד.

מה מריץ
את לני?
הדחיפה לצמרת ופאי,
ארצות־הב־תל־אביב,
רית)
-כל מי שפגש פעם ־
סוכן־ביטוח חלקלק, המוכר ללקוח את אבן־
המצבה עוד לפני שהחל לחוש בכאב־ראש, יודע
בוודאי למי הכוונה בדמות של לגי בראון בסרט
זה. בראון הוא אחד שמאמין ביכולתו למכור -
משהו אחר ממילא אינו יודע -רק אם יתנו לו
הזדמנות.
בניו־יורק כולם מוכרים, וזה קשה. אבל יש
גואל, בדמות איש״עסקים מקליפורניה המאמץ
אותו, לוקח אותו לחוף המערבי ומלמד אותו
איד למכור קרקעות בעיסקות פטורות ממס
לרופאים ולפרקליטים הטובעים בכסף. העסקים
משגשגים מיד, עוד מיליונר בדלילה צץ
לעולם, עד שנפוצה שמועה כי הממשלה עומדת
לחסל את מקלטי-המס. בן־לילה, נעלמים הלקוחות
של בראוו כלא היו והוא, שהחל לחיות
לא רק על מה שהרוויח אתמול והיום, אלא גם
על מה שירוויח מחרתיים, נשאר תקוע בחובות.
כדי להתעודד, מסניפים קצת, ואחר־כך עוד

תל-אג>ב:
מיכתב מאשה
אלמונית (תכלת, ארצות־ה־ברית)
— סרט שחור־לבן של
מאכס אופולס משנת , 1938 שיכול
להביס בקלות את הסרטים
שנעשו 50 שנה אחריו. סיפור־אהבה
טוטאלי על נערה שהתאהבה
כפסנתרן פוחח ולמרות שבילתה
עימו לילה אחד של אהבה
וילדה את ילדו בכוחות עצמה
שמרה לו אמונים במסירות והקריבה
את חייה למענו. לואי זיו־רדן
וג׳ון פונטיין נהנים משרביטו
הקסום של אופולס.

הדיקטטור הג־דול
(פאר, מוצג נם בירושלים)

חודש בקאנטרי

(גורדו! ,אנגליה) — סרט בריטי
רגיש, נבון ומצולם יפה על תרבות
מול בורות, רגישות מול
תיסכולים. מישחק מעולה —
כרגיל אצל האנגלים.

עבריינית קטנה

(דיזננוף, צרפת) — גירסה נשית
ל־ 400 המלקות, מצטיינת במאפיינים
של פרנסואה טריפו, בעל
הרעיון המקורי. תהליך התבגרות
ואהבת קולנוע. שארלוט גינס־בורג
מצטיינת.
פלה הכובש (מוסיאון,
דנמרק) — עובד־אדמה
שוודי ובנו נמלטים ממולדתם
העניה, ומחפשים עתיד ורוד יו־

סירט קולנוע ב טלוויזיה
שחקנים יאנג, ווד, וקפלוס: דמויות דקות
קצת ואחר״כד אי״אפשר להפסיק.
סירטו של הארולד בקר יכול היה להיות
משל מרתק על עולם־העסקים המודרני, שהכסף
הפד בו למושג אבסטרקטי. הוא יכול היה
גם לשמש אזהרה מפחידה נגד השימוש בקולך
אין. אבל ראשית חוכמה, צריד היה, לשם כד,
לבנות דמויות יותר עבות וממשיות מלני בדאון
ואשתו לינדה, שהם שקופים ומשעממים למדי.
ג׳יימס וודס אמנם עצבני ומתוח מן הרגע
הראשון ושוו יאנג יפה, אבל זה לא מספיק.
בגנות הרעועות
זעקה באפלה (גן־ יהודה,
תל־אביג, אוסטרליה)
-הסיפור מבוסס על
פרשה אמיתית שזיעזעה את אוסטרליה בעשור
האחרון. ב 1980-הואשמה לינדי צ׳מברליין כי
רצחה את בתה התינוקת, עזריה, כאשר חנתה
יחד עם בעלה, מייקל, ושני בניה, לרגלי צוק
איירס האימתני, במיסגרת חופשה. טענותיה,
שכלב פרא חטף את התינוקת מן האוהל לא
התקבלו, ולמרות שלא היו שום הוכחות
ממשיות לאשמתה ושום מניע לא נמצא כדי
להסביר את המעשה, נידונה למאסר עולם
ועבודת־פרד. חמש שנים לאחר מכן, נמצא
פריט מלבושה של התינוקת במידבר, שהוכיח
שטענות האם צודקות, אבל רק בשנה שעברה,
במישפט חוזר, הוסר ממנה כל חשד.
הבימאי פרד שפיזי אינו מעוניין בעצם בהו כחת
חפותה של לינדי צ׳מברליין, שהיא לגביו
מובנת מאליה. מה שמעסיק אותו, זו הנבזות
של אמצעי־התיקשורת, שחיטטו בלי שום התחשבות
ובלי שום אחריות והמציאו עובדות

תל־אכים: מיכתב נואשה
אלסוגית, סלל הסילחמה ההיא,
פלה המבש, קפה סדד, ארבע
ההרפתקות של ת ט 1מיראבל,
ם׳ הפליל את חרר רביטל הדיקטטור
הגדול, חודש בקאנטר׳,
עבריינית קטגה.
חיפה: ם׳ הפליל את חדר
רביט?
ירושלים: שדות החיטה
האחמים, פלה המבש. ארבע
ההרפתקות של רנט ונויראבל,
מ׳ הפליל אח חדר רביטל הדיקטטור
הגדול.

ומבריקים על שתי נערות, אחת
עירונית ואחת כפרית, המלמדות
זו את זו פרקי־מוסר ומינהגי־חיים.

דג ושמו ונדה(טיילת,
תל־אביב, מוצג גם ביחשלים
ובחיפה, אנגליה) — אחר הדגים
הנדירים באקוואריום הקולנועי,
היודע לשחות בקומדיה ואינו
מתקהה. ג׳ון(מלון פולטי, סונט׳
פ״טון) קליז כתב תסריט והינדס
את דמויותיו כך שכל רגע הוא
בידור, שנינות, רומנטיקה ועוקץ.
צוות מיקצועי לא מפגר
אחריו: ג׳יימי־לי קרטיס מתגלה
כקומיקאית אירוטית. לידה מיי־קל
פאלין כגמגמן תמים וקווין
קליין כמאהב המפסידן (אוסקר
מישנה).

* * גבעת הזעם והנקם (יו ם רביעי 24 ,במאי- )22,05 ,
מערבון מיקצועי על שריף, שצריך לשלוף רוצח מתוך עיירה,
שבה כולם הם בני בריתו. ג׳ון סטרג׳ס (דו קרב באו־קיי
קוראל) ביים את קרק דאגלס ואנתוני קווין)1959( .
* .חרטום (יום שישי 26 ,במאי - )22:30 ,סרט בהחלט
אקטואלי, גם אם לאו דווקא בזווית שמציג הבימאי בזיל
דרדן. העימות בין גנרל גורדו! לבין השבטים המוסלמיים
בסודאן. צ׳רלטון הסטון, הגנרל הבריטי ביש־המזל מתעמת
עם לורנס אוליביה המנהיג את השבטים המורדים, עם שחקנים
כמו ראלף ריצ׳ארדסון וריציארד ג׳ונסון)1966( .
* .סיפור שונה (יום רביעי 31 ,במאי - )22:05 ,הומו
מחלק דירה עם לסבית. בהתחלה הם רבים, אחר כך הם
מסתדרים. מן הימים שלפני האיידס, אבל עשוי בחביבות
ובאווירה אוהדת. פרי קינג ומג פוסטר הם בני הזוג המוזר.
בימאי: פול ארון)1978( .
— הדימיון והאי־השיוויון המהותיים
בין ספר יהודי לצורר גרמני
ממציאים כמה מצבים אבסורדיים.

מי הפליל את
רוג׳ר רביט? (חן, מוצג גם

מייל סטריפ: אשמת התיקשורת
כדי למכור עיתונים, והצביעות של המישטרה
והפרקליטים, שבעיניהם כל העניין אינו אלא
התכתשות שבה צריך לנצח, ללא שום קשר עם
הצדק. מעל הכל, הוא כועס על דעת-הקהל
הנבערת, המוכנה תמיד להאמין לרע ביותר
ולספק לכל שמועה כנפיים.
מאחר שהוא מסיר בל ספק מן הדמויות של
לינדי ובעלה, הוא גם מפחית במידה רבה את
העניין של הסרט, המהווה כנראה בבואה נאמנה
לפרשה, אד מתאים יותר למסה פילוסופית.

בחיפה ובירושלים) — כל יצורי
הוליווד המצויירים הוחרדו משלוותם,
כרי לשרת את המותחן
המדגים את החלום האמריקאי
הקולנועי בשלמותו, אין חיץ בין
אמת לדימיון ויצור מצוייר אינו
ממשי פחות מיצור חי. בוב
הוסקינס אדיר בהתחשב בעובדה
שהצטלם בדיאלוגים עם ״מסך
כחול״ ,בוב זמקיס נהנה מגיבוי
מלא של שפילברג וממיקצוענות
עילאית של צוות מאיירים מופלא
שזכאי גם זכאי לאוסקר שקיבל.

ארבע הרפת־קות
של רנט ומיראבל(לב,
מוצג גם בחיפה. צרפח) — אריק
רוהמר מתקרב לגיל 70 וצעיר
מתמיד, בארבעה סיפורים קצרים

תר בדנמרק השכנה. קדרות החיים
מוארת בחום האנושי של הדמויות
ובאהבה שיש לבימאי
בילי אוגוסט אליהן. עם מאכס
פון סירוב (אוסקר הסרט הזר).
אי ש הג ש ם( ש חף,
מוצג גם בירושלים ובחיפה,
ארצות הבריח) — אלוף האוסקרים
של השנה. דאסטין הופמן
הוא אוטיסט היורש שלושה מיליון
דולר, וטום קרוז הוא אחיו,
המבקש לגזול ממנו את הירושה.
בארי לוינסון ביים במיומנות
רבה.
י ח סי ס מ סו כני ם
(רב חן, מוצג נם בירושלים ובחיפה)
— שחיתות וניוון של
האצולה הצרפתית המשתעשעת
במישחקי־כוח על חשבון החלשים.
גלן קלוז, שכמעט זכתה
באוסקר, ג׳ון מלקוביץ ומישל
׳פייפר הם כולם בסדר, אבל הדקורציה
משכנעת יותר מהם.
והיא אכן קיבלה אוסקר.
עדבד, פיינ דז ₪
העולם_וזזה 2699

היא רואה אתחב רי ״ הכנ ס ת כפי שאיש אינו רואה אותם. אותה זה מצחיק
^ ברום בורג הוא חתיך, אבל תפוס
חזק. בכל ערב מתקשר לאשתו ואומר
:׳יעלי, אני כבר בא לעזור לך להשכיב.׳
״חיים רמון, למרות פרצופו המתוק כסו־כריה,
הוא חריף מאוד, וחובב נשים מאוד.
״ביבי נתניהו נורא ממזר, וכמובן חתיך.
״רב שילנסקי — ממש סבא שילנסקי.
״שולמית אלוני וגאולה כהן — היפה והחיה.

אברהם רביץ אין לי דברים רעים
להגיד.
״על אריה דרעי יש לי הרבה דברים טובים
להגיד. הוא תמיד בא בזמן. לא מתחנחן
לעיתונאים ואין לו מניארות של פוליטיקאי.
טוב, הוא רק בן ,29 אני מאמינה $עם הזמן
ילמד.

וננז ד דו
פוימנטוית

״דויד ליבאי הוא ג׳נטלמן.
״רן מרידוד הוא חביב הקהל. זא שכז שם.
״דרי צוקר — הוא נשוי?
״יוסי שריד הוא אחד שחבל לפספס י את
חרצובות לשונו.
״ואריק שרון, למרות גודלו, לא רואים
אותו״.
אפרת(שם בדוי) ,היא עוזרת פרלמנטרית
מאז הבחירות האחרונות. היא בת ,24 לומדת
מדע״המדינה באוניברסיטה בירושלים, אבל
את רוב שעותיה מקדישה לעבודתה בכנסת.
״יש לי המון סיפורים על הכנסת וה־מסתובבים
בה. האמת היא שממרבית הסיפורים
אפשר לבכות, כי זה עצוב שכך מתנהגים
נבחרי־עמנו. אבל אפשר גם להסתכל מהצד
ולצחוק. עליהם, ועלינו, שאנו קוראים להם
,נבחרים׳.
״לגבי העבודה, לא ניתן לעשות הכללה,
כי היא שונה מאוד מחבר־כנסת אחד לחברו.
״חבר־הכנסת שאני עובדת איתו הוא לא
חכם גדול, בלשון המעטה. פרט לי יש לו צוות
של שישה עוזרים. אני היחידה שאת השכר
שלי מקבלת מהמדינה. האחרים עוברים מפני

״לא אצל כולם העבודה מתנהלת כך.
להיות עוזר של יוסי שריד או דדי צוקר נראה
לי צ׳ופר אדיר. קודם כל, מתעסקים יותר
בתכל׳ס ופחות בבולשיט. דבר שני, הם דוגמה
לאנשים חושבים, שמוצאים בעצמם את
הנקודות החשובות שעליהן הם רוצים לנאום.
״אני תמיד במתח נוראי, וחשש, שהנושאים
שנראים לי חשובים, ייראו לח״כ שלי
כלא־רציניים. לפעמים הוא קורא את הנאום
שהכנתי לו, דקה לפני תורו לנאום. אחר־כך,
אם יש בעיות, אני כבר חוטפת על הראש.״
אפרת מספרת שבמיפלגות הגדולות,
לרוב חברי־הכנסת כלל לא איכפת מה נעשה.
חלק נכבד מהם באים לבקר בכנסת כדי לקדם
אינטרסים אישיים, ומסתלקים ברגע שאפשר.
״חשוב שלמזכירת־סיעה יהיו ציפורניים
ארוכות. אחד מתפקידיה העיקריים הוא ממש
לתפוס אותם פיסית, שלא יברחו לפני הצבעות
חשובות.
״כשהגעתי לכנסת היה משא־ומתן להקמת
הקואליציה, ואז התעסקו הרבה בשטויות. כל
מיני דיונים ואין־סוף שיחות. להפתעתי, אחרי
הקמת הממשלה המשיכו בשיטת הפורו־

שהם מקבלים כל מיני טובות־הנאה, או
שסתם הם חושבים שייצא להם משהו.
״תפקידי זה לכתוב לו את נאומיו, לחפש
נושאים לשאילתות, ובכלל לנהל לו את
החיים הפרלמנטריים״.

פורום לכל
דכי
^ פרת מקבלת משכורת של 740ש״ח
בחודש. ימי־עבודתה בכנסת — שני,
שלישי ורביעי — נחשבים כחצי־מישרה.
למעשה העבודה היא סביב השעון. היא
צריכה להקשיב למהדורות־החדשות העיקריות,
לקרוא כמה שיותר עיתונים, לכתוב
בבית נאומים, ולהופיע לפגישות שאינן בי־מי־עבודתה.
״בכל
יום שישי הוא מכנס את כל עוזריו.
הוא קורא להם, החכמולוגים׳ .יושבים ומדברים
ודנים בכל מיני נושאים. הוא בעיקר
איש־אירגון ופחות איש שחושב, לכן יש לו
צורך בצוות שיחשוב עבורו, והוא יודע
להפעיל אותנו יפה מאור.

מים. כל דבר זה, פורום׳ .פורום הארבעה,
פורום ה־ ,12 פורום ה־ ,14 פורום־השיבעה.
במשך הזמן למדתי שזאת השיטה, והבנתי
שאני צריכה להתחיל לזכור מי שייך לכל
עני בו ת
אחד מהפורומים

אדומות

ך• מהרה למדה אפרת מי הן הדמויות
^ החשובות ומי שולי. מעמדות יש בין חב-
רי־הכנסת, ולא פחות בין העיתונאים.
״לאלימלך רם כולם מלקקים. חוץ מדרעי.
מי שלא הולך לו אצל אלימלך רם, מנסה את
מזלו אצל אלי ניסן מהטלוויזיה בערבית.
אחריהם בתור באה חבורת הסנובים: אמנון
דנקנר, דן מרגלית, דן רביב וצבי זרחיה.

בעצם, לגבי זרחיה אני לא בטוחה שהוא סנוב.
אבל הוא מסתובב בעניבות אדומות רועשות,
המקנות לו מראה מתנשא.
״חברי־כנסת לא בדיוק אוהבים את העיתונאים,
אבל חלק משפילים עצמם בשביל
כותרת. דווקא את רב גילהר מגלי־צה״ל,
שהוא אמנם צעיר, מאוד מעריכים. הוא עושה
את העבודה שלו מאוד יפה.
״אני באופן אישי אוהבת את דורון רוזנ־בלום
מחדשות, שלא מסתובב שם, אבל מתאר
יפה את,לבושי־הבלייזר׳.״

מתח

פרת יודעת לספר שמיסדרונות־הכנ־סת
טעונים במתח מיני. היא מפחדת לספר
את כל האמת, אבל מוכנה לספר סיפורים
קטנים ולא־מזיקים.
״אני אולי פרובוקטיבית. קצת בלבוש,
קצת בדיבור. אז אני נכנסת למעלית, צחי

גל>ת גד
(המשך בעמוד )32

ו*ן י!₪ד!1וו

נתן זך מראיין את יצחק לאור לרגל
חזרתה של הצגת ״אפריים חוזר לצבא׳
אל הבימה, עם החלמתו של דליק ווליגיץ

לשקר א 1לדבר טל אמת
בפתח המחזה שלן ,״אפריים חוזר
לצבא״ ,אתה מצטט שתי שורות משיר
של ברבט :״שאחרים ידברו על חרפתם/
אני מדבר על שלי.״ הכיבוש נתפס אצלך
כחרפה. אבל חרפה של מי! של מתנגדיוז
— כשאתה עובר ברחוב ואתה רואה איש
אחד — נניח שהוא מעט חזק יותר — מכה
איש אחר, ואתה אינך יכול לעשות דבר כדי
לעזור לו, אתה חש בושה. ואם כמה אנשים
מכים את האיש האחד, זו בושה עוד יותר
גדולה. ואם סביב למכים מתקבצים עוד יותר
אנשים, מעודדים את המכים, נותנים להם
מדי פעם עצות ובעיקר עסוקים בזלילה, אין
לר מה לעשות, אלא לחוש חרפה.
תחושה של אשמה!
— ועל זה נאמר בתפילה :״על חטא
שחטאנו בחוסר מעש״.
כלומר!
— עידן האינתיפאדה הוא בוודאי שיא
הברוטאליות, שמדינת ישראל גילתה אי־פעם,
באופן כל־כך מתמשך. נכון שהיה גם
מרחץ הדמים של מילחמת־הלבנון, שנהרגו
בה יותר מ־ 20 אלף בני־אדם, רובם אזרחים,
אבל במילחמת־הלבנון שילמנו מחיר כמעט
מיידי על הברוטאליות הזאת, ולכן גם
האפקט שלה היה עמוק יותר על ״התודעה
הקיבוצית״ הישראלית. אפשר היה לגלגל
עיניים למרומים ולשקר בעזרת סטיריאו־טיפים
פובליציסטיים ולומר ״מילחמת יש
ברירה״ ,או ״טעות מוסרית״ ,כמו שעשו כל
כך הרבה מוחים בלתי־מדייקים בניסוחיהם,
אבל בעצם הכוונה היתה אז :״לאיזה בוץ
נתקע צה״ל שלנו״ .כאן באינתיפאדה —
הבהמיות והאכזריות חוגגות, אבל ההסתגלות
ההמונית אליהן נוחה מאוד. התשלום הוא
כמעט רק בהתבהמות.

את החוק והסדר והביטחון האישי.״ כמה קבין
של צביעות, צידקנות ורישעות התקבצו
במישפט המיתמם הזה. כשאומרים שהעברית
שלנו מזדנית ומזדהמת בתקופת האינתיפאדה,
מתכוונים למישפטים מסוג זה :״צה״ל
פועל בשטחים ביד קשה, כדי להבטיח את
החוק והסדר והביטחון האישי ״.אתה מבין
כמה זוהמה יש בגילגול־העיניים הזה למרומים?
למשל!

למשל, כמה סטריאוטיפים לשוניים,
האמורים לכסות את עיני הקורא כדי שלא
יתמודד עם המציאות, דווקא על רקע הטיעון
השיקרי :״יד קשה״ ,״חוק וסדר״ ,״הביטחון
האישי״ .כמה זוועות עומדות מעבר לביטוי
״יד קשה״? מהו אותו ״חוק וסדר״ שצריך
להבטיח? מהו ״הביטחון האישי״? ומעל לכל,
ההנחה הכמעט מובנת מאליה בדמגוגיה
הזאת, כאילו יש ״הסכמה לאומית״? אבל
הרי אין הסכמה לאומית, זולת הפחד
הקונפורמיסטי להתייצב נגד, זולת העצ לות
לצאת ולהתנגד. לצאת החוצה
מהשורה. מוסוליני, בנאום שלא התיר
לפרסם, ולכן נחשף רק אחרי תלייתו, אמר
ש״האכזריות — הכרחית: עליה להיות
אכזריות של ניתוח ואין להזכירה תמיד

גם סופרים ומשוררים משמשים בתועמלנים!

המשורר מאיר ויזלטיר, בהרצאה שנשא
בברקלי-לפני כמה חודשים, טען שיש
הבדל גדול בין המשוררים העבריים לפרו׳
זאיקונים, מבחינת חוסר יכולתם של הסופרים
לתאר באופן קונקרטי את הסבל הישראלי,
שאותו גרמה המדינה לנתיניה (ואני כרגע
בכלל לא בטוח שהניסוח שלי מדוייק) .אני
יכול להעיד שבשלב הראשון של מיל־חמת״הלבנון
לא היה שום קושי לגייס
משוררים למחאה. להיפך. גם לא
מחזאים. לעומת זאת, היה קשה מאוד
להשיג חתימה של סופרים לעצומת ״די״,
למשל. אפילו יורם קניוק סירב לחתום בשלב
ההוא. מפתיע עד כמה הפרוזאיקונים אצלנו
זהירים יותר, שלא לנסח זאת אחרת. אף
משורר עברי, כולל אהרון שבתאי, שהוא
פאשיסט, אפילו על פי הצהרתו שלו, לא
ירד מעולם לדרגה התועמלנית של אה רון
מגד. אלא מה? אהרון מגד יישבע לך
ויביא לך את כל ההוכחות, שהוא היה תמיד
נגד הכיבוש. וזה אולי נכון, מילולית. כלומר,
זה בכלל לא מעניין, משום שהוא תועמלן של
השילטון, במובן הכי נוח שתועמלן של
השילטון עובד בפאזה של האחדות הלאומית־אינתיפאדה:
בוחר לו ואריאנט בין פרס
לשמיר ומקשקש קצת, מייסר קצת את הקיצונים
מימין(כהנא? גנרי?) ואחר כך מייסר
את ההקצנה בשמאל. מגד היה בטח גם נגד
מילחמת־הלבנון, אבל דהר וזימר בכבישי
לבנון את יפי הטבע והנוף( .מזל שיש ארכיוני
עיתונות. צריך יהיה פעם לעשות חוברת
לזכר כל הרוגי לבנון ושתתרכז במה שכתבו
התועמלנים).
עכשיו, שאתה מפנה אותי למאמר של
אותו עיתונאי־מנחה ידוע (אני מקפיד
באחרונה שלא לקרוא אותו) ,אני רואה
שהוא נכתב דווקא מתוך עמדה של
הטפת״מוסר ליבראלית כנגד רבץ!

כלומר, יש קונסנזוס!
— לא, דווקא אין קונסנזוס. למרות
המאמצים האדירים ליצור קונסנזוס, כלומר
ליישר את הקו של כל הנבוכים, השואלים,
הלא־מסכימים. למשל, עכשיו בעניין הבחירות,
שמציעים שמיר־רבין. ואף על פי כן,
בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל יש
מיפלגות פוליטיות — ובהחלט לא מיפלגות
שוליים ואני מקווה, שהן תעמודנה במאמץ
הזה — המקבלות את העמדה הבסיסית של
הצד שכנגד: כלומר הגדרת המילחמה של
הצד האחר ומטרותיה של המילחמה הזאת:
שיחרור לאומי והקמת מדינה עצמאית. מכאן
הניסיון העקשני של השילטון לבנות ״הסכמה
לאומית״ .לצורך זה שוב מוציאים מהמגירות
את הטכסיסים החבוטים ביותר, ובלבד
שאפשר יהיה לקרוא לאותה אדישות קהת
חושים, המאפיינת את השלב האפל הזה,
שאנחנו חיים בו, בשם ״קונסנזוס״ ,למרות
שאין כזה. כדאי לקרוא מה שכותבים אותם
אנשים, שההיסטוריון של תקופתנו יכנה
אותם בוודאי בשם ״תועמלני מערכת־הביטחון״
.קח למשל אותו עיתונאי־מנחה
נודע ואת המישפט הזה, שכתב :״נראה כי
שר־הביטחון טרם הבין שההסכמה הלאומית
הרחבה ללחום באינתיפאדה מותנית בהנחה,
שצה״ל פועל בשטחים ביד קשה, כדי להבטיח

דרכו של מחזהו של יצחק לאור ״אפריים חוזר לצבא״ אל הבימה
היתה מן הקשות שידע מחזה כלשהו בשנים האחרונות. תחילה
נתקבל על־ידי תיאטרון חיפה, אחר נפסל בידי הצנזורה. לאור,
שעתר לבג״ץ, הצליח להביא לביטול האיסור -אבל אז כבר חזר בו
תיאטרון חיפה, מחשש תגובות המימסד העירוני וקהל המנויים.
לאור לא אמר נואש ובעזרת קומץ אמנים וידידים הצליח להעלות
את ההצגה ב״צוותא״ ואז מקבל השחקן הראשי, דליק ווליניץ,
התקף־לב בליל הצגת־הבכורה. אבל בריאיון שלו מדבר לאור לא
רק על מחזהו ועל דמותו הלא־מצודדת של התיאטרון הממוסד-
מסובסד בישראל.

יצחק לאור
בפומבי — אזרחים מן השורה ישלימו עם
האלימות, כל עוד ידובר בה רק לאחר
שבוצעה.״ זה בדיוק מה שקורה אצלנו ולזה
קורא התועמלן הנזכר ״הסכמה לאומית״,
שאינה אלא, בלשונו היותר״מדוייקת של
מוסוליני ,״השלמה עם האלימות, לאחר שבוצעה״
.אלא מה? צריך לעטוף את האכזריות
הזוועתית היומיומית הזאת באצטלה של
יפיוף, ולשם כך דרושים תועמלנים. מיתוס
רווח הוא שהמשכיל הממוצע אצלנו הוא
ליבראל. נכון שהמשכיל הישראלי הוא
בדרר־כלל ליבראל, אבל בהסתברות גבוהה
מאוד, הוא ליבראל שעובד את השילטון
בדרכים שונות. היסטורית, זה נובע, בוודאי,
מהמרכזיות העצומה של המדינה(כולל מער־כת־הביטחון)
בחיי־הרוח, במממנת, כבעלת־בית,
כמפרסמת ענקית, כבעלת כוח עצום
ליצירת מיני טאבו וכד וכד, אבל זה כבר
סיפור אחר.

— רוב המאמרים הנכתבים אצלנו בעד
הכיבוש ובעד האכזריות, נכתבים מתוך
עמדה ליבראלית. זה לא אומר שכל המאמרים
הליבראליים מגינים על הכיבוש, חס וחלילה.
אבל לאט־לאט מתפתחת אצלנו תעמולה
כפולה. בשביל מי שכבר אין לו עכבות
מוסריות, יש יובל נאמן, בנימיו נתניהו,
שמיר, ארנס, רוני מילוא, מודעי, רבין, או
סידרה שלמה של עיתונאים ימניים פרועים,
שהחלו את דרכם כעלי־תאנה של עיתונות
ליבראלית־מקומונית (ומזכירים בסיגנונם
הפרוע את העיתונות הפרו־נאצית באירופה
של שנות ה־ .)30 אבל בשביל העלית הישראלית,
זו השיכבה הקובעת, שערכיה
התגבשו עוד בטרם היות הגדה המערבית
ל״יהודה ושומרון״ ,״ירש״ ,״יש״ע״ ,״יוש״ע״
וכי, יש צורך בטיעונים אחרים. למשל —
״כמה נורא להרוג ילדים בהפגנות, הבה נכעס
על הפלסטינים — למה הם שולחים ילדים
להפגנות?״
ונשקרנים מהסיגים הללו עוסק המ חזה
שלך ,״אפריים חוזר לצבא״!
— לפני שראיתי את הבימוי הרגיש כל

כך של אתי רזניק, שהבינה, לדעתי, נכון
מאוד כמה מינורית חייבת להיות הצגת
תיאטרון, בשביל שהטכסט יישמע, ולפני
שראיתי את הדמות היפהפיה שבנה דליק
ווליניץ, הייתי אולי מסכים איתך, שאפריים
הוא שקרן, כמו השקרנים בשרות הכיבוש.
אבל אפריים הוא קצין־צבא, המשתתף בעצמו
בזוועה. כלומר הוא לא תועמלן, אלא אדם
המצוי בתוך־תוכה של הפעולה עצמה, ולכן
יש מידה גדולה יותר של אותנטיות בשקרים
שהוא משקר לעצמו ולאחרים. אפריים קרוב
יותר, לדעתי, לשקרים שהישראלי מן השורה
נאלץ לחיות איתס יום יום, לשקר אותם יומיום,
אם הוא משתתף בפועל במכונת־הכיבוש.
אל תגיד לי שאתה אוהב את אפריים!
— אני לא יודע. לפעמים אני אוהב אותו.
לפעמים אני מתעב אותו. לפעמים אין לי כוח
אליו. לפעמים אני רוצה שלא יהיה. לפעמים
אני רוצה לשנות את דעתו. החמיא לי מאוד,
שמאיר פעיל, למשל, אהב את המחזה הזה, לא
משום שהוא קורא חשוב יותר של המחזה
מא״ב יהושע, למשל, שגם אהב את המחזה,
אלא משום שאפשר׳לומר, שמהבחינה הפוליטית
מאיר פעיל שייך לדור של האפריי־מים,
או ליתר דיוק: לדיר שחינו את אפריים.
וגם אני, חרף הקאריירה הצבאית המינימליסטית
שלי, באתי מאותם מקומות וטיילתי
באותם טיולים ושרתי אותם שירים ופיתחתי
הרבה מאוד מנגנונים, כמו אפריים. אנחנו
שנינו מאותו הכפר. אנחנו שנינו מאותה
״חולצה כחולה״ .תאר לך כמה אני אהבתי את
הגבעטרון.
לכן גם העוינות וחוסר־הההגינות של
״על המישמר״ כלפי ההצגה!
־ — ייתכן. אבל שוב — העוינות שאני
פגשתי בשנים האחרונות, במישור של הכתיבה,
באה תמיד מהתועמלנים, לא מהאנשים
המרגישים, החיים את הפעולה עצמה. חברים
מהקיבוץ הארצי, שהיו בהצגה, התרגשו
מאוד. כלומר, אתה יכול לייסר את האפריים
שבצופה, אבל הצופה עודנו נכון לאהוד את
האירוע, כי לתיאטרון באים מתוך כוונה
להסתכל במראה ולכאוב. זה התועמלן — רק
הוא מופקד על משטמה נגד הביקורת שלך.
הוא לא בא להרגיש, אלא בא למיין, במיקרה
הטוב. לפקח ולפסול — במיקרה הרע. וזה
נכון לגבי הרבה מאוד מישורים של האמנות
הפוליטית. אנשים היושבים ומקשיבים לשיר
פוליטי, יכולים להתרגז, או לבכות, או לכאוב,
או להתרגש. זה התועמלן שמפיח אחר
כך את הסקנדל, כי הוא מופקר על זה.
אתה משתמש הרבה במילה ״תועמלן״
,ואתה בעצם מדבר רק על תועמלגים
מטעם השילטון.
— אלה התועמלנים היחידים שאני מכיר.
לשמאל, או לאופוזיציה, אין תועמלנים!

אצלנו? פחות מדי. אין מי שמשלם י
להם. תועמלנים לא עובדים בחינם. אבל
לשמאל ולאופוזיציה אין גם תיאטרון, עיתונים,
בימה לדיאלוגים מיידיים, מוסרות.
תאר לך, סופרים אצלנו זקוקים לתיווך של

עיתון ולשון העיתון, כדי לנהל דו־שיח על
ספרות. עד כדי כך.
אתה נשמע מריר...
— אני לא מריר. אבל אני נרתע בכל פעם
מחדש, כשאני רואה את העצלנות האיומה
של חלק גדול מאנשי השמאל. יש כאפריים
חוזר לצבא מישפט אחד, שאותו אומר החייל
הימני לאפריים, שהוא בעצם אוהב ליהנות
מהחיים ומהצדק. והוא צודק, אם מותר לי
לומר כך על חייל שנמצא אצל מפקדו
בבירור, משום שהרג נער מפגין. אצלנו,
כלומר בשמאל הישראלי, פותחים גלי
הרף חזיתות, אבל לא מוכנים להישאר
שם. מתחייבים, אבל רק עד חופשת-
הקיץ, או שגת״השבתון; מתאמצים,
אבל רק אם זה לא יוצר אי״נוחות; עובדים
קשה, אבל רק לקראת הבחירות.
הדוניזם הולך טוב עם פאציפיזם והדוניזם
הולך טוב עם אנטי־לאומנות והדוניזם הולך
טוב כמעט עם כל סוג של אופוזיציה. יש לו
רק מיגרעת אחת, להדוניזם הנהנתני — הוא
מתעייף מהר ומוכן אפילו לעבור לצד הנגדי,
אם הצד הנגדי מבטיח לו הנאות דומות. בעל-
הברית הנהנתני הוא כמו חור בקרקעית. הוא
יטביע אותך.
איפה, אם כד, החזית שלך1
— נו טוב, הרי החזית שלי, היא כמו צלב
על הגב, ההצגה הזאת. בהתחלה הלכתי איתה
לתיאטרון הממוסד (זה היה עוד בהשפעת
תקופת המחלוקת הפוריה כל־כך של מיל־חמת־הלבנון.
מי עוד זוכר אותה? זה כמו לפני
עידנים) .אחר כך הושלכתי לכלבי הצנזורה.
אחר כך הלכתי לבד לבג״ץ ואחר כך הלכתי
לעשות תיאטרון בחוץ. אני חושב שאפשר
לעשות תיאטרון בחוץ. אשר לי, היום, אני
כבר לא בטוח כל כך שהייתי רוצה לעשות
תיאטרון בתוך המערכת הזאת, הלאומית.
באמת. רק אל תתפוס אותי במילה. אני אומר
שאני לא בטוח. תראה, תפאורה פוליטית
יפהפיה כמו שעשתה טלי יצחקי להצגה, עם
ציור הרקע שלה, לא היתה עוברת בתיאטרון
הממוסד, מה שלא יהיה. בגלל תוכן הציור.
טלי לא תוכל אף פעם לעשות תפאורה
פוליטית כזאת בתיאטרון חיפה, שם היא
מוצאת את פרנסתה. אני גם לא בטוח
שהמוסיקה המורכבת, המאוד פוליטית של
שוש רייזמן ויוסי מר־חיים, היתה עוברת
בתיאטרון הממוסד. התיאטרון אצלנו מרגיל
את קהלו — יותר ויותר — לנורמות אחרות,
ירודות יותר, של ״מה זה תיאטרון״.
מה זה תיאשרון ז
— אה, זו שאלה גדולה מדי לראיון עיתונאי:
תיאטרון יכול להיות האמנות המעוורת
ביותר, ותיאטרון יכול להיות אמנות פוקחת
עיניים, יותר מכל אמנות אחרת. כי מה קורה
בתיאטרון? שחקן על הבימה קורא לדבר, או
לשחקן אחר, בשם (כלומר, במילה)׳.המילה
יכולה להיות שקר, והיא יכולה להיות גם
דיבור על אודות אמת, בהתאם למה שהשחקן
והכימאי והמחזאי רוצים: לשקר או לדבר
אמת. אלו שתי האפשרויות: לשקר או לדבר
אמת.
ההצגה חוזרת בימים אלה לבימה!
— כן. לשימחתי, דליק ווליניץ מחלים
ומתעקש כבר לחזור ולהציג. השבוע, חודש
אחרי שהגיע המאמץ העצום שלנו אל קו
הזינוק, הבכורה, אנחנו מתחילים קצת מחדש.
יש לנו עוד הרבה עבודה. היו לנו רק שתי
הצגות, באותו ערב ראשון, וגם אז התכוונו
להמשיך ולעבוד, לשפץ, לתפור, בהתאם
לתגובות של חברים ואוהדים. זו היתה הצגת־הרצה
במובן המלא של המילה. צריך עוד
לקצר ולשפץ. כמה הרבה עבודה יש וכמה
מעט כסף וכמה הרבה אויבים.
אתה לא מגזים בתיאור העוינות!
—תשמע סיפור. הבימאית והתפאורנית

הגישו בקשה למת״ן, מוסר של ״קרן תל אביב
לספרות״ .כל מי שישב בישיבה שם הוא
בוודאי ליבראל. גד קינר ודויד זינדר ותום לוי
וכמובן דויד אלכסנדר. כולם גם מלמדים
תיאטרון באוניברסיטת תל־אביב. אנשי כבוד
כולם, בלשונו של ויליאם הטוב. חלקם היו
רוצים בוודאי לעשות גם תיאטרון, בלי לקחת
סיכונים, כמובן, אבל בינתיים הם בעיקר
יושבים בוועדות. הם החליטו לא לעזור לצו
ובלי לנמק, כמובן. אחר כך מישהו עירער,
כנראה, או הרגיש לא בנוח. לא אנחנו

אפריים לדבורקה לצאת לטיול והיא
מציעה לו ביובש סרקסטי ללבוש את
מיכנסיו, אחרי שלא הבחין כי נשאר
בתחתוניו ואחרי שניאותה באמת
לטייל, תוך שהיא מפטירה ,״טוב, ש לא
נישאר לבד עם סכ ס ועם עצמנו״,
שוב עולה האור. אפריים עומד בחלון
ומביט החוצה, כשהוא חובש כומתה
ופושט אותה ושוב חובש אותה, כאי לו
החלון הוא מראה. היא עסוקה
בפריקת המיזוודהיהקטנה, או ה
אסתי
קוסוביצקי(דבורקה) ודליק ווליניץ (אפריים) בהצגה ״אפריים חוזר לצבא״

עירערנו. ומה עשו הפקידונים? נאמר לי שהם
ישבו ושינו את ההחלטה והחליטו שדווקא
כן מגיעה לנו הקצבה, אלא שכיוון
שההצגה כבר עומדת על הבימה, הם
כבר לא יכולים לתת לנו כסף, משום שזה
נגד התקנון לתת כסף להצגה שכבר עומדת.
אתה הבנת את זה? ארבעה מרצים לתיאטרון
באוניברסיטה ובקלות כזאת מגלמים תפקי־דונים
של פקיתנדונים בסדר טוטאליטארי.
אז מה אתה רוצה מהחייל הפשוט ברחוב של
שכם?
ובאמת היית כל כך לבד?
— לפעמים. לא תמיד. בזמן המאבק נגד
הצנזורה נעזרתי בעורך־דין נפלא — רב
חנין, שקבר את הצנזורה, והיתה גם טלי
יצחקי, מההתחלה, ויותר מכל, היתה חברתי
אלינה. אבל הרבה מאוד פעמים הייתי לבד
מאוד. לא טוב היות האדם לבדו, אבל גם לא
כבוד גדול כל כך.
אתה מרוצה מהראיון הזה!
— לא הייתי יכול לשאול את עצמי
שאלות יותר טובות.
אפריים חוזר לצבא
(הקטע היחיד שנוסף למחזה בזמן העבודה
על ההצנה ולא הופיע בדפוס)
בסיום הסצינה שבה מציע

תיק, ובהוצאת תכולתה: כלי-רחצה,
מגבת, כמה בגדים, ספר -כמו עם
בואו של מישהו למלון, או למקום-
נופש, או לבית״סוהר. מדי פעם צופה
אפריים מן הצד בהתנהלותה הזאת.
דבורקה היא קצת ערמומית, קצת
מבודחת. לא ברור לנו בחלק הראשון
של האירוע הזה, אם היא מות חת
אותו, או שמא באמת הודיעה לו
על בואה. במקביל לסצינה, ממש
במהלכה, נשמעים אט-אט קול אשה
וצעקות. בלי מילים. בהדרגה הופכת
הצעקה״צווחה לבכי מתמשך ומר. באמצע
הסצינה נכנסת החיילת נחמה,
זו שבגללה נשאר אפריים בלי מיכנ־סיים.
דבורקה(
:מנסה) רק אל תגיד לי שאני
מפתיעה אותך בביקור הזה, ש־נחתתי
עליך פתאום.
אפריים( :מהחלון. נבוך) קצת. זאת אומרת,
מצירי זה דווקא בסדר, אבל
גם די פתאומי.
דבורקה( :מרצינה. אולי הכל מישחק)
למה פתאומי?
אפריים( :לרגע קצת נרגז) כן, פתאומי.
(״חוזר בו״ מהתרעומת) .זאת אומרת,
הרבה נשים באות לבקר
את הבעלים(מהסס) ,אלא שדווקא
הפעם זה לא נוח (מתנצל),
אני טובע בעבודה(מקטר) ,בקושי
מספיק חצי מהדברים שיש
לי לעשות (מחייך) ועכשיו אני
גם צריך לארח אותך.

דבורקה( :צוחקת) ואתה באמת לא זוכר
שהזמנת אותי לבוא?
אפריים( :לא בטוח) מתי?
דבורקה( :מבודחת) כמה פעמים. אמרתי
לך (מהססת) שאהיה בסביבה,
בטיול, ואתה הזמנת אותי להיכנס
לכאן, אמרת לי אפילו שלא
אעז להיות כאן בסביבה, בלי
להיכנס אליך(אט־אט משחזרת),
ואני אמרתי לך שאני לא רוצה
להפתיע אותך ולהפוך למעמסה
עליך ואתה ממש נפגעת ואמרת
שלא אשכח שאני אשתך וששום
דבר שאתה עושה כאן איננו סוד
בשבילי, חוץ מסודות ביטחוניים
במיוחד. זוכר?
אפריים( :בחיוך) אני אמרתי את כל זה?
דבורקה( :מחייכת) מילה במילה( .פאוזה.
אולי היא ב1דה את כל זה) או
אולי אני חלמתי את כל זה,
אפריים?
אפריים( :מתעייף לרגע) אולי אני מתחיל
להסתייד. לא חשוב, עכשיו
שאת כאן — שוו¥61001ץ .
דבורקה( :ערמומית) אבל אני יכולה לנסוע
מכאן, אם אתה רוצה.
אפריים: מה פתאום לנסוע? רק באת.
(מוטרד. פאוזה. חוזר לנושא)
באמת דיברנו על זה שתבואי?
דבורקה( :צוחקת) כן( .פאוזה) לא( .שינוי)
אולי אני בודה הכל( .שינוי)
אתה מזדקן.
אפריים( :כועס קצת) אני לא מזדקן,
דבורקה. אני רק לא זוכר שאמרתי
לד לבוא לכאן( .חושב. יודע
שלא) לא יכול להיות שהזמנתי
אותך לכאן( .פאוזה) כאן אני
לבד. לבדי. כאן טוב לי להיות
לבד. כאן כמעט שכחתי כבר
שאני נשוי. מתי זה היה?
דבורקה( :מקפלת חולצה) מתי היה מה?
נכנסת נחמה. שיער פזור. מרוש לת.
יחפה. לוקחת כשקט את הגיט רה.
מבחינה נדבורקה ורוצה לסגת,
מה גם שאפריים מראה לה בתנועת-
יד להתחפף. אבל אז היא מביטה
שוב באפריים ושוב בדבורקה, הממ שיכה
להוציא דברים מהתיק. נדמה
כאילו יש לה דברים בתיק שאותם
היא מוציאה, לאורן כל האירוע.
כשנחמה מחליטה כבר לעזוב,
אפריים מבחין שדבורקה ראתה הכל
והוא משהה את החיילת עם
הגיטרה.
אפריים( :המפקד) כן נחמה, מה העניין?
את לא רואה שאני קצת עסוק
כרגע?
נחמה( :בדלת. נפגעת) אה, רציתי להגיד
...מה רציתי להגיד?(שהות)
אה, כן, שהחזירו מישהו מאי־פהשהו(
.שהות) אבל מאיפה?
(שהות) אה, כן, מחקירה( .שהות)
אבל את מי החזירו מחקירה?
(שהות) אה כן, את הסטודנט.
דבורקה( :סרקסטית בשקט, לאפריים) פתחת
מעונות סטודנטים? פתחת
אוניברסיטה? לא, בטח סגרת אר
ניברסיטה.
אפריים( :לנחמה) איזה סטודנט?(שותקת.
לנחמה. כמעט צועק) על איזה
סטודנט את מדברת? אני לא
יודע מה את רוצה!
נחמה: הסטודנט שעצרתם אז בלילה בשביל
להוציא ממנו את הכתובת
של הרפוס. אתה הרי יודע. בטח
שכחת, אפריים( .נושכת את שפתיה,
באיפוק גדול) החזירו אותו
עם פנים מרוסקות ...אתה מוכרח
לגשת לראות אותו, אפריים.
עכשיו...

עוזרת פרלמנטרית

ד ף חדש
(המשך ם עם וד )31
אפריים( :צועק קצת) או שאני השתגעתי,
או שכולכן משוגעות. על איזה
סטודנט את מדברת? על איזה
חקירה את מדברת? מה זה בכלל
עניינך? מאיפה את יודעת את
מי אני מבקש לחקור ואת מי אני
מבקש לא לחקור( .פאוזה. שינוי)
וחוץ מזה, אני מאוד עסוק עכשיו,
נחמה׳לה, אשתי באה ואני
מוכרח לסגור כמה עניינים
מישפחתייס.נחמה( :מהדלת, בנחמדות ובקסם רב)
אה, את רבורקה. אני נחמה. דיברנו
(מקסימה) בטלפון. נכון?
נעים מאוד. תבלו בנעימים.
(שינוי) אתם נוסעים לטיול בטבע?
תבקשי ממנו שיראה לך את
השמורה. חוץ מזה, אני מצטערת
על המתיחה הזאת. באמת שלא
היה שום סטודנט מרוסק (יוצאת).
דבורקה:
הרמה יורדת, אפריים.

אפריים:

כבר חזר( .פאוזה) אולי הוא הסטודנט(
.בשקט, בקול רועד)
אתה באמת לא מתבייש אפריים?
(כועס,
שוטם) תמיד את מטיילת
על ציר הרחמים, האשמה, הצדק.
אפילו כשאת מדברת על הטבע,
את מדברת על פרחים נכחדים.
דבורקה, כשאת רואה תינוק מתייפח,
את לא צריכה לרחם עליו.
הוא יגדל. הוא יהיה גבר חזק.
תני לו לבכות( .ניגש לחלון) בואי
לחלון( .היא נשארת במקומה,
מתיישבת) תביטי. הם לא אנשים
חלשים, דבורקה. הם לא
זקוקים לרחמים שלך. הם לא
זקוקים לתחנונים שלך (שהות)
לפעמים אני מסתכל עליהם,
סתם ככה, כשהם הולכים מהשוק.
הנה הזקן הזה עם המקל
המגולף והעבאיה הלבנה: הוא
ראה את התורכים, אחר כך את
האנגלים, אחר כך את הירדנים,

שלמה סדן(גדליה) ודליק ווליניץ (אפריים) בהצגה ״אפריים הולך לצבא״

אפריים: למה את מתכוונת?
דבורקה? :ירמה, אפריים.
אפריים( :מאופק) רק אל תתחילי, דבור־קח,
רק אל תתחילי( .שינוי) את
רוצה לטייל?
דבורקה( :עייפה) אני רוצה לדבר.
אפריים: אפשר לדבר גם בטבע. לא?
דבורקה: אולי אני חוזרת עכשיו מהטבע,
אפריים? הרי אני באתי עם חד
בבי־הטבע לראות את הפריחה
הנדירה בשמורה.
אפריים: ומהסס) באמת?(בתימהון חשדני)
דבורקה, את באת לראות את
הפריחה בשמורה שלנו?
דבורקה( :יבשה) כן, מה כל כך מוזר?
אפריים( :חשדני מאור) כאן? בשטחים
הכבושים?
דבורקה: פריחה, אפריים, פריחה.
אפריים: וכל הדיבורים האלה על לא
לטייל על כידוני הצבא? איך
ניסחת את זה? דווקא יפה ניסחת
את זה( .צוחק קצת) כמעט
השתכנעתי.
דבורקה: עברתי אירגון. לא עוד כאב על
בני־ארם נכחדים וזרים. עכשיו
כואב לי רק על פרחים נכחדים.
לא על בני־אדם( .ברקע הופכות
היבבות לבכי אשה רחוק)
אפריים: את מדברת ברצינות? אני כבר
לא מכיר אותך.
דבורקה( :מחליפה מישחק) לא, אפריים.
באתי לבקר ידידה שלי שעצורה
אצלך.
אפריים( :יבש) אין לי אף עציר, דבורקה.
הרי את יודעת. זאת שנכנסה,
סתם דיברה.
דבורקה: אשה מבוגרת. אם לבנים מבוגרים(
.פאוזה) עצרו אותה, כדי שאחד
מהם, הצעיר, הסטודנט,
יחזור לארץ( .פאוזה) אולי הוא

י 3 2יי

אחר כך אותנו( .מפליג) אני לא
מרחם עליהם( .עוד יותר) מחרתיים,
דבורקה, מחרתיים הם
יגרשו אותנו מכאן ואנחנו נצטרך
להעביר מזון בשיירות עוקפות
לירושלים, כשמהגבעות
יירו בנו אנשי הכנופיות ...ל־אשה
הזאת סידרתי בית־חולים
בארץ ...תראי כמה זקופה היא
עוברת ליד הסיור? אני מקנא

דבורקה( :בשקט) שוב אתה מדבר כל כך
הרבה, אפריים. שוב אתה מדבר
כל־כך הרבה. מחפש צידוקים
להשתתף בכל הטינופת הזאת.
אפריים( :נרגז) רק אל תתחילי עם זה,
דבורקה, אל תתחילי( .שינוי)
אנחנו לא הולכים לטייל?
דבורקה: מה תגיד לעצמך יום אחד?
אפריים: על מה?
דבורקה: על מה שעשית כאן?
אפריים: מה את תגידי?
דבורקה( :סרקסטית) על מה? על מה שאני
עשיתי כאן?
אפריים( :גס) מה איכפת לי מה את עשית
כאן?(צוחק קצת) מה את תגידי
על מה שאני עשיתי?
ד בו רקה: ל מי אוכל להגיר, אפריים? למי
להגיד? לבן שלך, שישאל: אבא,
מה עשית כשהרסו בתים? אבא,
מה עשית כשגירשו אנשים מבתיהם?
אבא, מה עשית...
אפריים: רק אל תתחילי עם זה, דבורקה
(בחוץ נחמה מנגנת את.״שחקי
שחקי״ .אפריים נרעד. היה רוצה
לצאת)
דבורקה: עם מה אפריים?
אפריים: עם המוראליזם שלך. נמאס לי
ממנו. גם בגללו אני הפסקתי לבוא
הביתה.

דבורקה: עכשיו שאתה אומר את זה, אני
בעצם שמה לב שלא באת הביתה,
אפריים, כבר די הרבה זמן.

אפריים( :שקט ועייף) רק אל תתחילי עם

דבורקה: אני בהריון. י
אפריים: אז במצבך את צריכה להתרוצץ
בין הסימטות של העיר הארורה
הזאת? את יודעת שמגאז מדמיע
נשים בהריון מפילות?
דבורקה( :סרקסטית) מה אתה אומר?
אפריים: בחיי. היה לי רופא מילואימניק,
הוא גילה לי.
דבורקה( :עוזבת את הנושא) אפריים, אני
בהריון. אתה מבין?
אפריים( :פאוזה ממושכת. נוקשה) מתי
ההפלה?
דבורקה: לא תהיה הפלה!
אפריים( :ניגש אליה. שומעים את נחמה
שרה. הוא חובש את הכומתה)
את זקנה מרי בשביל ללדת,
דבורקה. זה לא טוב בשבילך, לא
טוב בשביל התינוק ומאוד־מאוד
לא טוב בשבילי. תשאירי את
הוולדנות למיזרח התיכון( .צוחק
וגומר) אנחנו גזע שוקע, דבור־קה.
לא שמעת שהמערב שוקע?
דבורקה( :בתיעוב) אתה והפטפטנות
שלך.
אפריים( :ניגש לטלפון, מנסה בכמה תנועות
להשיג את המרכזיה) הלו,
זה אפריים. מרכזיה?(מציג קצין
עצבני) למה זה לוקח לכם כל כך
הרבה זמן לענות? לא יהיה סוף
לבלגן הזה שם? את רוצה שאני
ארתק אותך?(לדבורקה, בחביבות)
קצת פחד על כלום ואחר
כך הכל מתבצע הכי טוב( .לטלפון)
תראי, האשה שלי צריכה
לעשות כמה שיחות חשובות
לתל־אביב או לירושלים. את
תעזרי לה. כן? כן, עוד דבר אחר,
אם אני אשמע שהיתה האזנה,
(גס מאור) אני מרים אותך על
כזה טיל, שגם לכל החברים
שלך ביחד אין כזה. את הבנת
אותי?(לדבורקה, בנוקשות) אני
יוצא עכשיו, דבורקה. עד שאני
חוזר, יש לך תור להפלה. בסדר?
(שינוי. ברוך של מי שדעתו התקבלה)
אנחנו באמת לא זקוקים
עכשיו לצרה הזאת. את הבנת
אותי?
דבורקה( :בחלון) למי אני צריכה לצלצל?
אפריים( :ביציאה) מי עשה את ההפלה
הקודמת? הוא היה בסדר. לא?
דבורקה( :עוצרת אותו) אתה לא רוצה מישהו
בשביל לספר לו על החיים
שלך?
אפריים: אין מה לספר על החיים שלי.
דבורקה: אני רוצה לספר למישהו על החיים
שלי. כשאני אספר אותם
לילד שלי, הם יהיו כל־כך יפים.
אפילו החיים שלך, אפריים( ,אוחזת
ברחמה) אפריים, יש כאן
חיים( .לוקחת את ידו ומנסה
להעבירה על רחמה. הוא נרתע)
זה לא מרגש אותך, שיש לי כאן
חיים?(שינוי) אתה לא מבין כמה
זה קדוש? (מנסה שוב) פתאום
הזמן שעובר, שאוזל, שמת, לא
מכאיב, לא רק מכאיב. כל רגע
שאתה מאבד מחייך, מישהו
קרוב לך, אהוב, מקבל ממך. אל
תשפוך ככה את הזמן.
אפריים( :נחוש ורע) נחמה, אני חוזר בעוד
שעה ועד אז הכל מסוכם וגמור.

דבורקה: כמה שאתה לא אוהב את עצמך,
אפריים. כמה שאתה עייף(יוצא)
רגע, חזור! (לברה) אוה, לא,
דבורקה, הפעם הילד יהיה ילד
ולא דם( .שהות) שיילך אפריים

חושך

(הנושך מעמ 1ד )29
הנגבי אחריי. אני יוצאת מהמעלית, והוא
יוצא אחריי. כך ימים שלמים. עיתונאי
מסויים מראיין נפלא, לכן כשהתחיל להפשיט
אותי במבטיו, זה די פירגן לי. לפחות
בחור אינטליגנטי. אבל החברה שלו תמיד
בסביבה.
״גם אצל הח״כ שלי, ההורמונים עובדים.
זה כבר לא מצחיק. נסענו ביחד בלילה והוא
קצת נגע, קצת ליטף, דברים שאפשר לעבור
עליהם בשתיקה- .כשהגענו לביתי, בשכונה
מרכזית בירושלים, משום־מה הוא ניסה לנשק
אותי. יצאתי מהאוטו בסערה וחשבתי שהוא
הבין שהוא לא בדיוק לטעמי. אני לא שמרנית,
אבל לא בכוח! אילו הייתי עוזרת של דדי
צוקר, אולי הייתי מסכימה.
״יום אחד הח״כ שלי צילצל לביתי וביקש
שאגיע אליו, כי הוא רוצה לדבר איתי. בשיא
תמימותי באתי אליו. בכל זאת יש לו
מישפחה, ולא העליתי על דעתי. הוא הגיש
לי קפה ועוגיות, דיבר על עבודה, וכשסיים
אמר שהוא לא סובל את הפורמליות בינינו.
לפני שהספקתי להגיד ג׳ק רובינסון, הייתי
שרועה על המיטה והוא גוהר מעלי. איכס!
העפתי אותו והסתלקתי.
״למחרת באתי למישרד, ובדראמתיות ביקשתי
מכולם לצאת מהחדר. ניגשתי אליו
ובקול חד וברור אמרתי לו, :אני מבקשת שזה
לא יקרה יותר, כי אם זה יקרה פעם נוספת
תצטרך למצוא לך עוזרת אחרת!׳
״בהתחלה חשבתי להגיש נגדו תלונה,
אבל במחשבה שנייה ידעתי שזה יגרום לשנינו
עוגמת־נפש, וחוץ מזה זאת נורמה בכנסת.״
הודה ובת הרב
^ פרת מספרת שכל הרכילויות מגי־עות
ממלון רמדה. הם מרכלים זה על זה.
יש הרבה רומאנים. פעם היה מיקרה של חבר־כנסת
מהליכוד, שהיה לו סיפור עם בת של
רב. אפרת זועזעה מהסיפור.
״נדמה לי אפילו שהוא שילם לה. בעיתונים
לא פירסמו את שמו, אבל כולם בכנסת
יודעים מי הוא. לצערי, מתייחסים אליו בדיוק
כמו קודם לכן. עברו על זה לסדר־היום. אני

״גם אני מסתכלת. פרס למאבטחים, אין
הרבה ששווים מבט. אלה חתיכים באמת. פעם
גם ראיתי בחור יפה־תואר, מהמם, התחלתי
לדבר איתו, והוא אמר לי שהוא עובד>עם ביבי
נתניהו. אבל לצערי מאז לא ראיתי!!ותו״.
אפרת כמעט אינה הולכת למיזנון־הח״כים.
לכל עוזר פרלמנטרי יש אישור לחתום על
החשבון שם בשם הח״כ שלו. הח״כ מקבל
תקציב נוסף עבור העוזר.
״לא השתמשתי בזכות־החתימה. אני תמיד
שותה קפה ומשלמת מכספי. פעם ישבתי עם
חברה במיזנון, ופינקתי את עצמי בעוגה. לא
רציתי להשתמש בזכות־החתימה, אבל חברתי
אמרה לי שכך מקובל, וזה בסדר. כשרציתי
לחתום, התברר לי שהח״כ שלי ביטל את
זכות־החתימה שלי. איש קטן — מה לעשות.״

שיטת השעון
המעורר

ך מרות הכל, אפרת אוהבת את העבודה
/בכנסת. יש אתגרים, יש מקום ליוזמה
אישית, יש אנשים מעניינים ויש יחסי־עבודה
טובים.
״האדם המשעשע ביותר בכנסת זה דב
שילנסקי. הוא פשוט מצחיק. פעם הוא רצה
להזמין לנאום את חנן פורת, ואחריו את יוסף
עזרן. אבל הוא באמת קצת זקן, אז הוא אמר:
,רשות־הדיבור, לחנן פורת ואחריו חנן עזרן.׳
״ההמצאה החדשה שלו זה שעון מעורר.
הוא לא מצליח להשתלט על שרים, העונים
על שאילתא וחורגים מזמנם. אבל הוא אדם
חכם ומצא פיתרון. הביא שעון מעורר, המצלצל
ברעש הכי מעצבן שיש, אחרי הזמן
הקצוב. צילצולי השעון מהרהרים בכל המליאה.
טוטוטו־טו, טוטוטו־טו, טוטוטו־טו...״
העולם הזה 2699

ן מזר החודש:

! תאומים

! תיו־אה
! השנה
1הקוובה*

מזל תאומים שיין למזלות הכפולים,
מה שאיגו מקל על חייו. גם כאשר
מבטיחים לו שנה טובה -הוא יעבור לא
מעט ימים שבהם יסבול בכל זאת. אמנם
שנה אינה יכולה להיות טובה בכל
תחום, אולם מעבר לזה, אישיותו של
מזל תאומים היא שמקשה עליו ליהנות
מהחיים.
מי שמכיר את בני תאומים יאמר

שאין זה נכון. הם תמיד שמחים. יש להם
בדיחה מפולפלת או הערה מצחיקה לכל
מצב ולכל אדם. הם מוסיפים את
התבלין לכל התכנסות קטנה או גדולה.
כשהם נוכחים הכל מרגישים משב״רוח
צעיר, רענן ואיזו שימחה או אף תיקווה
ששום דבר לא יכול להיות רע באמת.
זוהי הרגשה שחשים בנוכחות ילד. ילד,
גם כשרע לו, חש שלעתיד יש בכל זאת
הרבה מה להציע לו.
מזל תאומים קצת יותר מורכב, מ כיוון
שהוא מכיל בתוכו שני אנשים.
התאומים נחמדים וקלילים כלפי חוץ,
בחברה, בעבודה ובכל מקום. אך בפנים
הם סובלים. לעיתים קרובות הם פסי מיים,
דאגניים, ביקורתיים וסובלים מ מה
שאנשים עושים. הם אינם ממהרים
להעיר, כי הם שונאים ריב. אבל הם
שומרים הרבה בפנים ואוכלים את עצמם.
בתוך־תוכם
קשה להם. בחברה טוב
להם: כן הם אינם יכולים להתרכז במה
שקורה בתוכם ומצבם נסבל יותר.
זוהי השנה של התאומים. כוכב
יופיטר (צדק) ,שנקרא המיטיב הגדול,
נמצא עכשיו במזל תאומים. יופיטר
קשור בהתפתחות, בהתרחבות, בצמיחה
ובהתפשטות. ג ן שבשנה כזו רבים
מבני המזל עשויים להחליף עבודה,
תפקיד, לצאת לחו״ל, ללמוד, לעבור דירה,
להחליף מכונית או למצוא אהבה,
להינשא או להגדיל את המישפחה.
איך תראה השנה הקרובה לבני מזל
תאומים(

עבודה, קאריירה
יופיטר יעזור במיוחד בתחום זה,

חלקם כבר עשו את השינוי. האחרים
מתכוננים לשינוי. תאומים אוהבים
לשנות ולגוון מדי פעם. הם משתגעים
משיגרה ללא חידוש. גם אם לא כולם
יעברו עבודה או תפקיד, חשוב לדעת
שמעמדם בעבודה חזק.
יתכן מאוד שמנסים ׳לפעול נגדם,
אבל הם ייצאו טוב מכל דבר. השנה הזו
תהיה אמנם עמוסה בעבודה, אך תהיה

בעצמם, ימחקו את הספקות, יהיו שלמים
עם הרגשתם ויפגינו יותר ביטחון.
זוהי השנה שלהם וטוב שינצלו כל
הזדמנות כדי להתקדם.

• כספים
כאן המצב הרבה יותר עגום. כסף אינו
התחום המצליח שלהם השנה. גם מי
שאינו סובל ממחסור, גם מי שיש לו כסף
והוא מבוסס, או עיסוקו בכספים, ירגיש
ששום דבר אינו הולך בקלות. צריף
לעמוד על המישמר. דווקא בכל הקשור
לעיסקות, לעסקים, לירושות, למענקים,
להפרשים, להגרלות וכוי, יש אפשרות
להרוויח פתאום בהפתעה, אך גם להפ סיד,
או להיאבק על כסף שבעצם שייך
להם. זו אינה שנה נוחה מהבחינה
הכספית.

• מנורים

זו עבודה מעניינת, מקדמת וכזו המזכה
את בעליה בהערכת הסביבה.
הם לא צריכים לחשוש מלקבל על
עצמם אחריות נוספת או לקבל תפקיד
סמכותי, שבו עליהם לקבוע לאחרים מה
לעשות. אנשים יקבלו זאת כמובן מ אליו,
והם עצמם יצליחו, ויוכיחו תושיה
וכישרון בתחום שבו הם עוסקים.
מעברו של יופיטר למזל סרטן בחודש
אוגוסט אינו מפסיק את ההצלחה.
להיפן, בית שני(סרטן) מתייחס מיידית
לעבודה, כך שבמשך השנה הם יבססו
את הישגיהם. חשוב שיהיו בטוחים

בעניין זה המצב קצת מוזר. למרות
הנסיבות הכספיות העגומות יתברר שדווקא
השנה אפשר לעבור דירה, לשפץ
את הנוכחית ובקיצור, להיטיב את תנאי
המגורים. אולי המעבר יגרום לחוסר ב כסף,
אבל מצב המגורים ישתפר.

• נסיעות
אם עוד יימצא להם מעט ממון, אין
ספק שישתמשו בו לצורך נסיעה לחו״ל.
מי שבאמת לא יוכלו לנסוע יצפו
לאורחים מארצות אחרות. זה אולי
נראה קשה, אבל יהיה מהנה ונחמד.
טיולים משותפים בארץ, בילויים בבתי-
מלון ובמקומות״בידור יתנו להם קצת
(המשך בעמ1ר )34

הורוס הוס

* היכרויות חדשות גוונו את התקופה מצב־הרוח אינו מן הקיים, קשה לכם. אח מתחילים להרגיש טוב יותר. קשרים עם ההרגשה הכללית לא טזבה. ערכם לטפל
* ויקלו על ההרגשה. לא קל בעבודה וב* מתישים חולשה !סובלים מבעיות רפ1אי1ח ארצות אחדות מעודדים. יתכן שתוכלו בבעיות הרפואיות. המציקות לכם. יתכן שנם
* נוספים בני־מישפחה
שחשבתם שכבר עברו.
כבר לתכנן את נסיעחיי
המישפחה. כדאי

סוברים גם הם מבע״ה
תכם הבאה לחו״ל.
נ בד־מישפחה וחברים
שתפנו את הפעילויות

בריאותית כלשהי. רבר
הרבות שלכם לתחו אבל
עליכם לקחת באיום
חשים טוב, ואחם

שינזול מכם זמן. בעבומים
אחרים שבהם
ודרשים לטפל בהם,
חשבון שכל מה שתח¥

זהו שבוע עמוס

יכול להיות טוב יותר.
מצב זה נזרם לבם למליטו
כרגע אינו סופי.

מאור. תצטרכו להוסיף
רירות רבה. עליכם להיאפשר
ליהנות מטיוייתכנו
שינויים, אך

על העבודה השינרחיח.
יהיה קל יותר. הברי זהר
כי אתם נוטים להילים,
מיפגשים חבר ¥
010

ונם
אחרי שעות העבודה
כי אם משתפרת,
אות
1 א כוויות
מחתכים. פצע ונסי לימודים תיים,

2בדצמבר

ז 2במרס -
;21 ביוני -
לא תמצא! מננחה. עליבקצב
איטי מהרצוי.
אף נפיתח. נס הראש
עות. לא להתלהב מ19
בינו א ר

20באפ רי ל
ביולי

כם לחסוך בכספיו בת¥
כואב
לעיתים חכ!פ1ת ׳1־
בעבודה אתם מעורדי
ולא לאבד את ה ¥
קופה
ז 277112671.1יעחר.
בעבודה מתחיל להשיפוט
ההגיוני, כדי
רים הערכה רבה. יי¥

שהשימחה לא תיהפך לאכזבה. ה־ 28 יות קל יוחד. עכשיו תוכלו לבקש בתזקף תכן שתצטרכו להילחם על הצעות ורע מיד! אתכם לפני בע״ה. שתדרוש מכס התיי*
וה״ 29 קצת קשים. חשוב לנוח הרבה. שייענו לבקשזחיכם. חקיפזח תעזור הפעם. יונות, אבל הסיכוי לנצח במאבק טוב. חסות שונה לכספים. באהבה יש רניעה.

זיו

אתם נהנים ביותר מהתחום הרומאנטי.
* עניינים כספיים חייבים לשרר אחכם להתנה בימים אלה אתם נוטים לפתח ידידויות קצת קשה. החודש האחרון היה נחמד1,לכן
אתם מבוקשים מאוד על-ידי בני המין
ג נוח ׳!וזר זהירה. אין זה הזמן לזלזל בכל הנננע חדשות ומהדקים ידידות קיימת, אבל השינוי מכביד יותר. אבל זה לא לזמן רב, ולכן
השני. תוכלו להתפנק
אתם חייבם להיות
על חשקש במרה שחו*
בנושא הכספים. עליכם לעצמכם ולהרשות
יותר זהירים ומפוכ-
רה. אינכם מתישים
* לעשות הכל כדי להבליהנות
יותר מהחיים.
חים. ידידים יכולים
טוב. הבריאות מציקה
* טיח שבעתיד לא תיכנסז
בעבודה המצב קצת
עכשיו לדבר מאחורי
ויש לכם בעיות כספיות.
י לחיסבוכת מעיקה שאייותר
קל, אבל עדיין
גבכם ולגרום לכם
תובעים מכם תשלומים
* אפשר יהיה לצאח מחשוב
שתהיו ערים
נזק. אל תתפתו ואל
נמהים .״תבן שיש כאן
י סנה. מצב־החח קצח
למתנגדים סמויים,
תספרו דברים שעדיף
טעות, אבל רצוי שתמ£כבד
בין וד 24ל־ 28 בחד
הפועלים בדרכים לא
להשאיר בסוד. הימנתינו
ד 6ביוני. אז אפשר
* דש. פרירה מאולצת שמקובלות.
סכום־כסף
עו מלשתף אחרים ב *
לא חזכננה על יד• אחר
יהיה לגלות אח מקור
ממקור בלתי צפוי
תוכניותיכם לעתיד.
* מהצדדים תקשה על
הטעויות. בני מזל רנים
עשוי להגיע בסביבות
ה 28-וה 29-די קשים
* ההתשה. א1לם מה־29
יכעיס! אתכם בין !277
£יהיה לכם קל יותר1,תקבלו פיצוי ער הסבר. ומדכאים. צפויה לכם חוויה רומאנטית ל־ 29 בחודש. אל תזחל! בכוחם, הם אמנם ה״ 29 בחודש. שימרו עליו היטב. אל
י בר־א1חכם הטזבה תקל מאוד על ההתשה. מסעירה ביותר בין ה־ 26ל 28-בחודש. פועלים בצורה אחרת. אבל אינם חלשים. תצאו מיד לבזב) כסף זה. תזדקקו לו.

* 1 אתם זוכים לעליה בפופולריות בקרב ענייני מנורים מטרידים אתכם. דברים מתמצבכם
במקום־העסדה מאוד עדין ורגיש.
במקומ1ת העבודה שבהם אתם שבדים מע המין השני, נהנים מקשרים חדשים או קלקלים ואתם נכנסים להוצאה כספית לא
מתוכננת. העניין הוא ש־ ,
מהידוק היחסים הריכים
אתכם, אבל יש מ׳
דיין בנסיגה, וזה דואי־אפשר
לוותר על אר *
קיימים. אבל יש שטשמנסה
להטעות אתכם
רש מכם מחשבה
תם דברים. אין זה הזמן *
חים הדורשים מכם
ולתפוס אתכם בשניאה
והתאפקות. יש לכם
להתחיל לשפץ או ר .
יותר ויתור ושיתוף־
חמורה. הי! זהירים בכל
נטיה לספר ולסמוך
ארנן את הדירה בצורה *
פעולה. אין זה הזמן
מה שקשור ליחסים עם
על מי שאינו ראוי לשזנה
1אל תתעקשו על *
להתעקש על רצונו־הבוס
או עם כל סססת
אמון. היזהרו מדי זה
זה יקח יותר זמן *
אחרת. החר הצעיר ב־תיכם.
בעבודה קצת
בורים מיותרים,
אתם 11111:1ו!
וכסף יממה שזה יקח *
מישפחה מקשה עליעלולים
להיפגע. חיי׳
קשה. מישהו מנסה

ו 9 בזמן מתאים יותר, ב־* 26
ו 2ב מ אי
לדחוק את רגליכם,
22ב או גו ס ט ־ כם. עליכם להעמיר את
האהבה שלכם מב20ב
מרס
20 ביוני
1ב־ 27׳יתכן ויכוח עם *
אבל זה לא יילד. ב 22ב
ספטמבר כל מ׳ שבא אליכם
טיחים תקופה מסח מישהו
קחב מאוד, זה .
בטענות במקומו. הפעם
כספים מסתמן שיפור
ררת ומרגשת. בני-ה-
עלול להתפתח לריב נחל. הכוח יחזור*
* מין השני נמשכים אליכם ומחפשים דרך הצדק בהחלט איתכם. הפעילו את האינטו קל. נצלו את התקופה, אך הימנעו מל
הוציא כספים למטרות שאינן הכרחיות. אליכם ב״ 28 בחודש ואז ״פתרו הרבה בעיות* .
* להתקרב. עכשיו תיהנו מאהבה, ובשפע. איציה בכל מה שקשור לחיי האהבה שלכם.

1ווח

ח^זני״ס

עמת

הורוסקופ

(המשך מעם״־ )33
מההרגשה שהם יצאו לבלות
חופשה בארץ אחרת.

חתום ער מנוי שנתי

ה שג סחג
השבועון של י שראל

• לימודים
אם הם מתלבטים, שיחליטו
לחיוב. השנה יילד להם בלי מודים.
לא חשוב באיזה תחום.
הרי הם חייבים ללמוד ולדעת
הרבה שטחים. הכל מעניין או תם.
הם לא חייבים לעסוק בזה
אחר כך, אבל הם מאוד נהנים
מלימודים. חלקם יישלחו לה שתלמות
קצרה בחו״ל ומת צ ריך
יותר מזהו

• מישפחה
כאן המצב קצת קשה. הו רים
מבוגרים או קרובים קשי-

שמדים נרב חוץ,
סובלם ודאגנים
מבטים. שונאים
לרי 1נ, אבל
אוכלים את
עצמם. זוהי החזות
הנמלה של בני
מזל תאומים
שים הזקוקים להם ונשענים
עליהם, יהפכו את השנה לכב דה.
בכל מה שקשור לתחום זה
הבשורות השנה לא יהיו טו בות
במיוחד. יתכן שבני״מיש-
פחה מבוגרים יחושו לא טוב
ומצבם אף ידרדר. מבחינה זו
התקופה אינה שמחה, ואין בה
הבטחות לשיפור.
כדאי שיקחו זאת בחשבון,
יגייסו כוחות ויתארגנו. אגב,
אלה מביניהם הסובלים ממח לות
כרוניות או מהפרעות שו נות
בבריאות חייבים לגשת
להיבדק. זו אינה שנה של מח לות,
אך יש בעיות מסויימות
העלולות בכל זאת להתפתח.

^ שה פלג, עוזב־קיבוץ, חשב
* /כי מצא את עיסקת חייו כאשר
קרא בעיתון על הצעה לשותפות
בספריית־וידיאו. כאשר הוזמן לווילה
של משה קאהן בכפר־שמר־יהו,
כדי לדון בפרטי העיסקה, היה
כבר מסוחרר לחלוטין.
אמנם, בשיחת־טלפון ביקש קא־הן
סכום של 15־ 20 אלף רולר תמורת
השותפות, אן הסכים לדבר עם
הקיבוצניק גם כאשר התברר לו
שכל השקעתו יכולה להסתכם לכל
היותר ב־סז אלפים דולר.
בפגישה בווילה שלו, המרוהטת
בפאר, הסביר קאהן לקיבוצניק כי

לא אדם כמוהו ״יתלכלך״ בשביל
סכום כה פעוט.

^ ספריית
? 14 וידיאו
ך* אשר בא פלג לבדוק את
^ החוזה שהכין קאהן, גילה להפתעתו
כי כתוב שם שתחת השקעה
כספית נרשם בחוזה שהש-
קעתו של פלג מתבטאת בהוספת
200 קלטות לספריה. קאהן הסביר
כי רישום פיקטיבי זה עדיף מבחינת
הסידורים והרישומים, ואל לו
לדאוג, מכיוון שערכן של 200

0ומה שבינו לבינה

מאיפה אתה יודעי
קראתי
גשגס הו ה
השבועון של י שראל
חתמת מנוי? חתמתי!

כאן ההבטחות גדולות. מצ פה
להם הרבה אהבה. ושוב,
כשמדובר במזל תאומים, ברור
שחלקם יחוו פרידות ואחר״כך
יהנו מאהבה חדשה. כל מי
שחיי האהבה שלו קצת צולעים
או לא בריאים, עשוי להגיע
למסקנה שטוב להיפרד ולמ צוא
קשר בריא יותר. לפעמים
זה לא יהיה מתוך בחירה, אלא
הנסיבות יביאו לכך.
פרשות מוסתרות יתגלו פת אום,
ויחייבו שינוי מסויים.
הפנויים שבין בני תאומים יהנו
מפרשות״אהבה חדשות. צפו יות
הרבה היכרויות חדשות.
זה יכול לקרות אפילו ליד
הבית או במקוס״העבודה או
הלימודים. לא צריך לחפש. זה
יגיע מעצמו. באשר לכפילויות
בחיי-האהבה שלהם, זוהי עוב דה
מוכרת, הם מנוסים בכך,
ואפשר לסמוך עליהם שיידעו
להסתדר.

הוא איש עסקים החובקים־עולם.
לדבריו, יש לו כמה ספריות־וידיאו,
ובהן 10 אלפים קלטות. על הספ־.
ריה בכפר־שמריהו, שאותה הציע
לשותפות, סיפר קאהן כי יש בה
יותר מ־סססו קלטות, וכי תוך שני
חורשי הפעלתה הכניסה אלפי רו־לארים,
ויש בה כבר 150 מנויים.
פלג עבר ליד הספריה במרכז
כפר־שמריהו, והתרשם שזהו מיכ־רה־זהב.
מכיוון שעזב את הקיבוץ
רק כמה חודשים קודם לכן, והיה
זקוק להכנסה הורשית, חשב כי
זוהי מתנת אלוהים עבורו.
בפגישה השנייה ררש קאהן
מיקדמה בסך 2000 דולר, אך הסתפק
במזומנים בסך 1500 דולר.
כאשר ביקשו פלג ואשתו קבלה על
כספם, הגיב קאהן ספק בעלבון
ספק בגיחוך. הוא אמר כי תמוהה
בעיניו בקשה זו, מאחר שהם
מקבלים לידיהם רכוש ששוויו 60
אלף רולר בלי שום ביטחונות, וכי

קלטות־וידיאו עולה בהרבה על
8000 דולר, הסכום שהשקיע פלג
בספריה.
בתשובה לשאלה אמר כי כמיק־רה
של פירוק השותפות, לא יסכים
ממילא להחזיר קלטות במקום כסף,
מכיוון שערכן של הקלטות גדול
בהרבה מערך ההשקעה. הוא הצביע
על פיסקה בחוזה שבה נאמר שערכה
של קלטת אחת הוא 50 רולר.
לבסוף ביקר פלג בספריה, וגילה
לתדהמתו שהיא מורכבת מע־טיפות
בלויות ומשומשות ומסר־טים
שחוקים, שנשאו עליהם חותמות
של ספריות־השאלה קודמות.
עוד יותר הדהימה אותו העובדה כי
בכרטסת־המנויים לא היו 150
איש, כפי שהובטח לו, אלא 76 בלבד,
ולגבי 40 מהם היה כתוב שהם
מנויים של ספריה אחרת של קאהן.
בשבוע הראשון.הצטרפו לספריה
שלושה מנויים בלבד, והגיעו
תלונות על איכות הסרטים. פלג

משה קאהן(מימ!) אחיה של אלישבע, המאהבת המפורסמת של משה
ד״ן, חוזר שוב לחדשות ולבית־המישפט. הוא לא כול להפסיק לרמות
גילה כי 20־ 30 סרטים מתוך המלאי
אינם ראויים לשימוש.
״תוחלת ההצלחה, שקיננה בלי־בו
של התובע, לא ארכה יותר מ־ס1
ימים ובררכם לפגישה עם רואה־החשבון
של העסק, הפתיע את שני
הנוכחים האחרים בדרישתו לפרק
את השותפות,״ כותב השופט יורם
גלין, שישב בדין בתביעתו של פלג
להחזרת כספו.
פלג, שלמד בדרך הקשה את
החיים שמחוץ לקיבוץ, הלך לתחנה
המרכזית בתל־אביב וביקש לברר
מחירה של קלטת־וידיאו. הסתבר

לשתפו במחצית מדיווחי הספריה.
קאהן הכחיש בכל תוקף שקיבל
סכוס־כסף כלשהו מידי פלג, זולת
100 אלף שקל ישן, תמורת 10 קלטות
משומשות. לדבריו לא הפסיק
פלג את..שותפותו בספריה בגלל
תלונות על מצבה, אלא מפני שמס־ערך־מוסף
תפס אותו במעילה.
קובע.השופט :״ניסיון־החיים אינו
מלמד כלל כי ציבור קורבנותיהם
של רמאים מורכב כולו, או
אף ברובו, מפרימיטיבים שאינם
יודעים בין ימינם לשמאלם. אדרבא,
ניסיון־החיים מלמד לא־אחת

את קלישות הקשר שבין השכלה
ואינטליגנציה לבין חוכמת־הח־יים.״
בית־המישפט
בדק אחת לאחת
את הראיות, ולא התקשה לקבוע
גירסתו של מי היא האמיתית .״לא

קרובות תוך זילזול בוטה בכושר־חשיבתו
של השומע.
״כמעט בכל עניין מן העניינים
שעליהם העיד, מתגלה יחסו הגמיש
להפליא של קאהן לעובדות,
וחוסר רתיעתו לומר דבר והיפוכו
בנשימה אחת״.

״השמצה
5*3רישעות..״

לעיתים קרובות פטור בית־המיש־פט
מהתלבטות של ממש בשאלת
העדפתה של גירסה על פני רעותה,
כפי שזכיתי במישפט זה ״,כתב השופט
.״עדותו של קאהן הותירה
את הרושם שאין הוא נלאה מל־סובב
את זולתו בכחש, וכי לא ויתר
על הניסיון ללכוד גם את בית־המישפט
ברשת כזביו, לעיתים

ך* שופט, שהתרשם כל-כר
• 1לרעה מהנתבע, כתב עליו:
״עם כישלונו של ניסיון נואל זה
לשטות בבית־המישפט, ועם הודאת
הנתבע כי אין בידו חוזה אחר,
לא נותר לי אלא לקבוע שדבריו
הראשונים לא היו אלא חוליה
בשרשרת כזביו הארוכה ״.על הטענה
כי פלג פרש מהעסק בעיקבות
מעילה שהתגלתה על־ירי חוקרי
מס־ערך־מוסף, קבע השופט חד
וחלק :״ראיה היא להיעדר כל מעצורים
מוסריים אצל הנתבע, בהיותה
השמצה זדונית וחסרת־שחר...
רישעות היא שהניעה את הנתבע
להוציא דיבת יריבו רעה״.

בסופו של עניין פסק בית־ה־מישפט
כי הוא מאמין ללא סייג
לתובע, ועל כן פסק כי החוב המקורי
בסך 6700ש״ח יזכה בהפרשי
הצמדה ובריבית עונשית של 10
אחוז לשנה. כמו־כן הטיל בית־המישפט
על הנתבע הוצאות עוני
שיות בסכום של 15 אלף ש״ח. בכך
הגיע גודל הפיצוי המגיע לפלג
לסך של 65 אלף ש״ח, עשרת
מונים מסכום התביעה המקורי.
וכך סיכם בית־המישפט :״חומרת
התנהגותו של הנתבע, הן במשא
ומתן הטרום־חוזי, הן בחוזה
עצמו, והן בניהול המישפט, מהווה
לדידי נימוק מספיק לפסוק ריבית
של 10 אחוז לשנה ...הנתבע, בטע־נות־סרק
ובדרכי־כחש, אילץ את
הנתבע לנהל מישפט ארוך ומייגע,
על הטירחה וההוצאות הכרוכות
בכך, כדי להשיג השבת כספו, כשאין
הוא חוסך ממנו גם האשמת־שווא
בפלילים.
״בנסיבות אלה, החריגות בחומרתן,
מותר לבית־המישפט ליתן
בפסיקת ההוצאות ביטוי מוחשי
לפסלות התנהגותו של קאהן״.

״פרשת אלישבע״ :הכל בגלל האח

שר־הביטחון דיין ()1968
צעירה אלמתית ואכזוטית
לו כי מחירה של קלטת, כמו אלה
שבספריה, אינו עולה על 12 דולר,
וכי קלטת חדשה מחירה 25 דולר
בלבד. כך גילה כי הפיקציה, ש־
200 קלטות שוות 8000 דולר,
אינה קרובה למציאות.

״רשת
כזבים״

ך ם אדם תמים כמו פלג הבין
כי נפל בפח, וכי הדרך היחידה
לצאת היא לפרק את השותפות
ולדרוש את כספו בחזרה. אלא
שהוא נענה על־ידי קאהן כי לעולם
לא יוכל להוכיח שנתן כסף, ולא
קלטות. הוא היה מוכן להחזיר רק
קלטות.
כשכלו כל הקיצין פנה פלג ל־בית־המישפט,
ודרש את החזרת
8000 הדולר שהשקיע בספריה.
בבית־המישפט העיד קאהן כי
לצורך השותפות לא דיבר עם פלג
על השקעה כלשהי, בין כספית ובין
אחרת, אם כי לא יכול היה להיזכר
בתקדים כלשהו של שותפות תמורת
השקעת עבודה בלבד. לדבריו
הציע פלג מיוזמתו לתרום את סרטיו
לספריה, וזה שיכנע את קאהן

משה קאהן, שהשופט יורם
גלין אמר עליו דברים חריגים
בחומרתם בפטק״הדין, הוא
אחיה של אלישבע צ׳יזיס, מי
שהיתה אהובתו של משה דיין.
פרשת האהבים של דיין וא לישבע
הרעישה את המדינה
בשלהי . 1968 דיין היה אז שר״
הביטחון הכל״יכול ואליל״הה־מונים.
אלישבע, צעירה אלמו נית,
בעלת מראה אכזוטי, הת קשרה
איתו וביקשה ממנו לע זור
לאחיה. הצעירה האלמונית
הסבירה לשר־הביטחון כי א חיה
החייל הסתבך בעבירה
פלילית, והיא מבקשת ממנו
לעזור לה להשפיע על הפרקליט
הצבאי הראשי, מאיר שמגר
(כיום נשיא בית״המישפט ה עליון).
אלישבע
זכתה לתדהמתה
לתשובה כי השר עומד לבקרה
מייד, כדי לטפל בבעייתה.
היא היתה מוכנה לעשות הרבה
עבור אחיה הצעיר, משה (פ ריץ)
,שהיה אז בן 20 וכבר בעל
עבר פלילי עשיר. בבית־הספר
התקשה מאוד בלימודים, ונש

כמה כיתות. אחר״כך נתפס
בגניבת בקבוקי־חלב וניפוץ
שמשות. בגיל 18 נזקפו כבר
לחובתו תישעה תיקים פלי ליים.
זמן
קצר אחרי מילחמת
ששת־הימים נאשם משה בקב לת
דבר במירמה ובמשיכת צ׳ק
ללא כיסוי. הוא הורשע ונידון
לשלושה חודשים מאסר על־תנאי.
משה
קאהן עמד אז לנסוע
לאביו, לארצות״הברית, וקנה
מיזוודה בהמחאה בנקאית שבה
ערך תיקון קטן. הוא נעצר
שוב, ואחותו חששה כי הפעם
יופעל נגדו המאסר על-תנאי,
והוא יילך לכלא.
אלישבע ואמה הפכו עולמות
כדי לעזור לבן, וכך הגיעו גם
למשה דיין. שיחת־הטלפון התמימה
גררה בעיקבותיה פר־שת־אהבים
סוערת בין שר-ה-
ביטחון והתופרת הקטנה, בעלת
הרקע המפוקפק-מאוד.
השניים היו נפגשים במקו מות
שונים ובחדרי־מלון, ודיין
נהג לשוחח בחברתה על כל
ענייני״הביטחון הסודיים של
המדינה. פירסום הפרשה על־ידי
העולם הזה גרם לסנסציה
עולמית ולאומית, כמו פרשת
פרופיומו בבריטניה.
בתצלום היסטורי נראות
אלישבע ואמה, בשורה הרא שונה
של כנס מיפלגת-רפ״י,
כאשר בשורה מאחור נראים
משה דיין ושימעון פרס. העולם
הזה פירסם גם תצלום זה.
עזרתה של אלישבע לאחיה
לא הועילה. הפצ״ר לא ביטל
את כתב־האישום. בעיסקת־טיעון
עם הפרקליטות הודה
משה קאהן באשמה, והמאסר-
על־תנאי נגדו לא הופעל.
באפריל 1988 חזר קאהן ל חדשות
(העולם הזה ,)20.4.88

כאשר התגלתה הסתבכות חדשה
שלו עם החוק. אחרי שנים
רבות שבהן שהה בניכר, חזר
קאהן לישראל והורשע על־ידי
השופט דויד בר״אופיר בעבי

של ניסיון לקבל דבר במי-
רמה ובשבועת־שקר.
מסתבר כי האח הקטן של
אלישבע ממשיך בקאריירה ש בחר
לעצמו.

אלישבע צ׳יזיס ואמה ()1968
דרך סיטת שר־הביטחזן אל הפצ״ר

לרות•

מאת אביגיל ינאי

נעמי

!12 מצליחן מקוסטה־ריקה
הוא צילצל אליי מקוסטה־ריקה
הרחוקה, סיפר שהוא כבר 7שנים
שם. הולך לו עם לא-יהודיות, אבל
למטרה רצינית הוא רוצה יהודיה,
רצוי ישראלית. בן ,29 נאה, רזה,
1.79 מטר, מצליחן בענף ההלבשה,
בעל כמה חנויות.
באמצע יוני הוא יגיע לארץ, והוא
רוצה להכיר אותך — רזה,
חטובה, נחמדה, רצינית, בעלת ערכים,
לא מעשנת, עד גיל .26
מיספרו אצלי הוא (.)1/2699

אבי (הבטלנים) קושניר, לעי תונאית
ששאלה אותו מאיבר
הוא :״מתל-אביב״ .מאיפה ב־תל״אביב,
היא רצתה לדעת, ו הוא
אמר: א ת יודעת איפה זה
בית״החיילז אז מול בית־הח-
ייל יש בניינים גבוהים צהו בים,
נכוו! יש פנטהאוז למעלה,
את עוקבת! אז מהפנטהאוז
אפשר לראות את הבית שלי.

מאוזן:

אפס או שתי נקודות לכל
היותר (:)3
בחלוקת המטרופולין הגיעו
אל השפל (:)3,6
נשלם ברבית דרבית עבור
ההסכם (:)4
נכרי בקבוץ (:)4
פרח למורדים במוסכמות

את מה עקפו באיטליה? (,3

תיקון ט עו ת
בגליון הקודם של
״העולם הזה״ 17.5.89
נפלה טעות כהגדרה מס׳
,100 מאוזן, של התשבץ.
במקום: דבר סתר,
צריך להיות: ממהר.

)15 חולשת השר נעמה באלגנטיות
שלה 3,5
)17 ראשונה שניה ושלישית
לתורה (:)4
)18 ישאר עם טעם של עוד (:)4
)20 הדגל ערוך אבל הסכויים
לנצח במשחק שווים (3,5ח);
)22 סופר אירי קבל צבע יפני ()5
(ע״פ ח. ענבר);
)24 הסתכלו שוב בטבלת העופות

)25 מה(על פי דין 4על־פי ש.
אלישר);
)26 גם אם ישאף יגיע למקום ׳
משני (:)4
)28 בשם הרבי, הסתכלו בישוב!

)29 בדק בית מאחד (.)3

)2מלחין ורב (:)3
)4חודר לעין (:)4

מאונן־:

נאש בתיאטרון רק לאח־מ״ים

מסוכן לתת קמע לטירון?

חרק בכל מצב (:)4
יותר ויותר מתו על סף
התגשמות החלום (;)5
ברור שרואים כמה חשוב
לראות 3,4
מה כבר חסר לחוזה 2
גאון או הטרוסכסואל ( ,2,4
( )3על פי א.ד;).
העמידו חופה במירון בנוסח
המלחין ( 4 ,2,2מ). :
הקטגור הוא היורה (:)6
בתי מרבה לדבר, ביחוד בחגים

הרימו טלפון לקישון שלא
יאבד את המוראל (;)4
רואים שש שש (:)2
זמרת מדליקה (:)3
אבן יצא וידו על התחתונה

עו״רו

יוגרלו מדי חודש בין הפותרים נבונה ארבעה
תשבצי (כולל תשבצופנים) רצופים של ״העול
הזה׳ וגם ישלימו את הסיסמה:

מאיפה אחה יו ד ע? קראתי
את הפתרונות יש לשלוח אל ״העולם הזה׳׳ ,תל־אביב, ת.ד , 136 .מיקוד 61001

יפה אמיתית
היא רווקה בת ,28 יפה אמיתית,
בלונדית, חטובה 1.68 ,מטר, אקדמאית
,״רוצה אותן בתיבת־נוח, אם
אתה רופא, עורו־דיו, או בעל מיק־צוע
חופשי מעניין אחר.״ פרטים
נוספים היא תשמח לספר לך, אם
תתקשר אליה, דרכי. מיספרה הוא
(.)2/2699

רותי בטלפון, עדיין ב-
, 221017 עייפה־משהו מקו לות
בעלי רמה אינטליגנטית
בלתי ניתנת להגדרה, האומ רים:
אמרו לי שאפשר להכיר
בטלפון הזה. לא, הם לא ראו
מעולם את המדור.

מת על חתולים
הוא גרוש בן ,38 נאה, שרמא־נטי
1.73 ,מטר, אוהב ת׳חיים, מת
על חתולים, ספרים ותשבצים .״אם
הנושאים האלו מעניינים גם אותך,״
הוא אומר ,״צלצלי ונתחיל
בפיתרון תשבץ.״
ידידתו, שהעבירה אליי את הפרטים
עליו, הוסיפה ש״הוא מטריף,
פתוח, אוהב עם כל הלב, הכל עושה
מכל הלב, איש חם.״ איך היא
יודעת? היא יצאה איתו בעבר, ונשארה
חברה טובה. שאלי אותי על
(.)3/2699

רגישות וחום
היא ספורטיבית (טניס, רכיבה
על סוסים, ריקודי־עם) ,בת ,28
נאה 1.63 ,מטר, חכמה מאוד, ויש
לה הרבה שימחת־חיים, מעוניינת
בקשר רציני עם גרוש או רווק, עד
.40 מבקשת המון חוכמה, רגישות
וחום. היא אוהבת שכותבים אליה,

והיא גם אוהבת לכתוב בחזרה, אז
אס זה מתאים לך, היא בת״ד
, 17655 רמת־אביב .61176

קשר משמעותי
היא אירופית, נאה מאוד, אינטליגנטית,
גרושה בת ,36 גובה 1.60
מטר, מעוניינת בקשר משמעותי
עם גבר אירופי בעל איכות פנימית
וחיצונית. כתוב לה לת״ד ,2978
חולון.

הקול בטלפון אמר לי: שלום,
את לא מזהה אותי! לא זיהיתי.
שאשיר לך משהו בצרפתית!
שאל הקול, והתחיל לשיר. זאת
מיה קזביאנקה! ניחשתי. לא,
אמר הקול, קצת נעלב, זה ני טים
סרוסי.

יש אופציה
הוא בן ,30 נאה, רזה 1.66 ,מטר,
עצמאי (מיסחר) ,בהליכי־גירושין
פלוס אחד. רוצה למצוא מישהי עד
גיל ,35 שתהיה בנאדם, בכל מצב
מישפחתי, אפשר פלוס אחד. זה לא
קשר של ארטו־טו מתחתנים, הוא
אמר, אבל יש אופציה שזה יתפתח
לקשר רציני. מיספרו אצלי הוא
(.)4/2699

באחד מבסיסי חיל-האוויר
צילמו לאורך חוף־הים. הגדילו
את התמונה, ראו כלי״רכב חו נה.
הגדילו עוד, ראו אוהל
צמוד לרכב, ובפתח זוג בפוזה
אינטימית. תלו את התמונה על
לוח־המודעות, וכתבו :״מיקום:
חוף־הים ב שאלה: האם גט-

אנדוף בפרצוף
זה היה בעיתונים בשבוע שעבר,
על ההוא שפרץ לדירת חברתו־לשעבר,
היכה אותה, קשר את ידיה
ואת רגליה, כמעט הטביע אותה
באמבטיה. אחר־כך הוא לקח את
.הטלוויזיה והווידיאו, השייכים לי,
לטענתו, והוביל אותה לבית־חולים.
פגשתי
אותה לפני חצי שנה.
היא רצתה שאכתוב על שיטה
״פסיכולוגית״ שהיא המציאה, איך
לעשות כסף, מהר והרבה. היא בלונדית,
נאה, רק אפה היה טעון שיפוץ.
חודש לפני־כן היא עשתה ניתוח
באף. האגרוף שהוא הכניס לה
בפרצוף הרס לה את האף. הלך הניתוח.

אקדמאית
ספונטנית
היא ביקשה אותי שידור חוזר
של מיכתבה: גרושה בת ,39 צחת־פנים
וכחולת־עיניים 1.65 ,מטר,
אקדמאית, ספונטנית, מחפשת מישהו
שידליק לה את החושים, פנוי,
בין 40ל־ ,50 נאה, משכיל, ישראלי
שורשי, לא מעשן. שאל אותי על
(.)5/2699

פסטיבל
מחשבה פולנית
ראיון אחר -והפעם עם הזמרת אורה
זיטנר, לרגל העלאת מופע היחיד הרא שון
שלה: אושר אחר. ערב שירים צרפ תיים
/בעיקר משל ז׳ק פרוור וז׳ק ברל.

• אלמלא היית זמרת, מה היית
עושה?
אני חושבת שהייתי אוספת פוסטרים של
זמרים אחרים.

אם אומרים על פרנק סינטרה שהוא פאסה,
דהיינו, זטס מוחלט, אז לא איכפת״לי
להצטרף.

• מה התמרור הכי חביב עליך?
האט.

• איזה פוליטיקאי הכי מושך אותך?
אני
לא סובלת פוליטיקאים. הפוליטיקה

זמרת זיטנר: להיות פאסה
עם פרנק סינטרה
היא בית־קברות לאידיאולוגיות. יצא רציני,

• מתי ובאיזה נסיבות היית מוכנה
להיות ראש-ממשלה?
בין 2ל־14 אחרי־הצהריים. לא, ברצינות,
אילו היו מזמינים את ראש־הממשלה לנוזעחן
הים־התיסן. הייתי מוכנה להחליף אותו.

• למי היית מעניקה פרס־נובל?
למי שימציא חסה בטעם עוגת״קצפת.

• אי ך זה שאת עדיין לא קיבלת
פרס־נובל?
אני מחכה. הודעתי בבית שכאשר יתקשרו
מאוסלו שירשמו הודעה. זה בשבילי.

• על מה את חושבת חמש דקות
לפני שאת נרדמת?
אני חושבת בגעגועים על אלה שאני חייבת
להם כסף, ומשתתפת בצערם.
מחשבה פולנית נכון? אבל חיננית.

במוצאי־שבת פתחה האופרה הישראלית
את אירועי פסטיבל ישראל .1989
המאבקים סביב הפסטיבל התחילו זמן רב
לפני־כן. מערכת ההשמצות ההדדיות, שהוחלפו
בין הנהלת״הפסטיבל לבין העיתונאים
והמבקרים היא בחזקת סנונית המבשרת את
העתיד.
אין זה סוד, שהיקף מכירת־הכרטיסים
מצומצם, ביחס למצב בשנים קודמות. נראה
שכבר עכשיו עסוקים משני עברי־המיתרס
בחיפוש אחרי האשמים, בהכנת אליבי, וב־תיכנונים
איך אפשר יהיה לנצל את הנפילה
הצפויה לקידומים אישיים.
עודד קוטלר, המנהל האמנותי של הפסטיבל,
תולה את האשמה באינתיפאדה, במיתון
הכלכלי, ובחוסר־פירגון של עיתונאים.
הללו, לטענתו, עייפים ומשועממים.
חנה רובינשטיין, המפיקה של הפסטיבל,
רגועה. בפסטיבל אדינבורג נשמעו אותן התלונות.
האם
בכל הפסטיבלים מופיעות ביקורות
דומות?
הפסטיבל הדומה ביותר מבחינה מיבנית
לפסטיבל־ישראל הוא הפסטיבל הבינלאומי
לאמנויות־הבימה של ניו״יורק.
אבל המיספרים שונים:
ב־ 55 מוקדים שונים במנהטן, הועלו קרוב
ל־סססו מופעים 99 ,פרימיירות 170 ,להקות,
שייצגו 30 מדינות 1.5 .מיליון בני־אדם צפו
בהופעות הפסטיבל 30^ ,מהם תיירים.
פסטיבל ניו־יורק, שתקציבו היה 8.5מיליון
דולר, מומן בעיקר על־ידי חברות רב־

כנס

כישלון כלכלי בגלל האינתיפאדה
והתיקשורתי
• .טענו שהתמיכה של הספונסרים מעודדת
אמנים להישאר בתחום הקונסנזוס כדי
לזכות במימון.
• א מני ם ומבקרים דיברו על ה״סחר־חורת״
התוקפת את הקהל. מאות־אלפי אנשים
התרוצצו בתחושת־פיספוס תמידית. במתח
שנוצר לא היה הקהל פנוי ופתוח לחודיה
אמנותית אמיתית, הוא עסק ב״לסמן איקסים

,,א יידישע מעשה׳

לפני שנים אחדות נשאל יצחק בשביס־זינ־גר
אם הוא דואג לעתידה של שפת־האידיש.
הוא ענה :״בארצות־הברית בלבד ישנם כמה
מאות אלפי סטודנטים, והם כולם יהיו זקוקים
ביום מן הימים לנושא לעבודת־דוקטורט. לכן
אני לא דואג.״
כשקיבל את פרס־נובל, אמר: לאידיש
מגיע פרס־נובל לגסיסה. היא גוססת כבר 20
שנה.
עכשיו מנסים להנשים בהנשמה מלאכותית
את הזקנה המפרפרת. הצבר הצעיר, הבז
לגלות, היה בטוח שיבנה במחי־יד תרבות
חרשה וטובה יותר. עכשיו הוא התבגר, השלים
עם ניפוץ חלומותיו, ורגע לפני הפרידה
הוא מבקש מחילה.
בבית אריאלה יזומנו ב־ 6וב־ 7ביולי מרצים,
חוקרים ואמנים, לכנס מספרים וסיפורים
באידיש.
בעיני יעקב בודו יש בכד סימליות כפולה:
במשף שנים העלה מחזות באידיש, ולא
זכה באהדה מצד המימסד. הזמנה להשתתפות
בכנס הזה, ועוד באירוע־הפתיחה, היא ההכרה
שייחל לה.
בערב הפתיחה הוא יעלה את לעריק און
פר״לער, פרודיה על המחזה האידישי.
״במחזה אידישי גם אם חורגת היא אמא
טובה ״,הוא מסביר ,״וכמובן שאי־אפשר בלי
החותנת, למרות שעם כל הקללות שנפלי על
ראשה במחזאות האידישית, פלא שהיא עוד
חיה״.
,הסיפורים האידישיים הם סיפורים נאי

איזוטריוז

לאומיות וספונסרים פרטיים.
וביקורת?
גם זו לא חסרה בפסטיבל הניו־יורקי:
• שאלו: האם העיר זקוקה בכלל לפסטיבל?
האם הפסטיבל תורם או בולם את היצירה
המקומית?

בתוכניה״.
• ה ת לוננו שגודש ההיצע הבלתי־ניתן
למיצוי מעודד את הקהל לבחור באמנים
ה״מפורסמים״ .בוחרי הרפרטואר מתחשבים
בדרישה זו, ומעדיפים לכלול בתוכנית את
המופעים והאמנים הידועים בלבד.
• ביקשו לרעת מהו הקו המנחה של הפסטיבל.
תחת הכותרת שהגדירו מנהלי הפס־טיבל
:״האמנות של המאה ה־ ,״20 אפשר, כף
נטען, להכניס כל דבר.
פסטיבלים שונים, ובכל זאת הדימיון בין
הביקורות רב. אי־אפשר לטעון שהתופעה
נובעת מעייפות כללית של מבקרים, מכיוון
שפסטיבל ניו־יורק חנך ב־ 1988 את שנתו
הראשונה. הדימיון בביקורות נובע מהדימיון
הרב בתוכנם של הפסטיבלים השונים.
שורת הפסטיבלים העולמיים מתבססת על
מופעים היוצרים תרבות מיוחדת חדשה: תר־בות־הפסטיבלים.
זוהי
תרבות המשתדלת להרשים את
״כולם״ ,לדבר אל ״כל העמים״ ,והעיקה לא
להרגיז אף אחד.
הפירסומות, הכתבות בטלוויזיה ובעיתונים,
השמצת המבקרים על־ידי ההנהלות,
ומישחק־הכיסאות־המוסיקליים שבין המבקרים
והמנהלים — כל אלה מלווים את
אותם המופעים, העוברים מפסטיבל לפסטיבל
על פני העולם כולו.
במאבקי־הכוח ובוויכוחים נפרקת תשוקה
אמיתית, ומועלים רגשות אותנטיים. הם־הם
הפסטיבל. הם פתוחים לקהל הרחב, בחינם,
מעל דפי העיתונות. כאן כמו בניו־יורק.

ביים. סיפורים שנולדו בעיירה, ועברו מפה
לאוזן במשך מאות בשנים. הבדיחות צמחו
באופן טיבעי, וכמוהן הקללות. אין כמו
קללות באידיש״.
סיפורו של בודו משקף את היחס הדו־ערכי
של הישראלים לשפה היהודית, הגלותית.
בודו הגיע ארצה בגיל 17 מרומניה, מעיירה
שמנתה 3000 יהודים. שם החיים התנהלו
באידיש. בארץ ניסה להשתלב מהר ככל־האפשר
בתרבות המקומית. הוא שירת שש
וחצי שנים בלהקות צבאיות. אחר־כך עבד
בתיאטחן חיפה.
אל האידיש שב במיקרה. הזמינו אותו
לתת הופעה לקראת חגיגות 100 שנים
לתיאטרון האידישי בעולם .״זה היה חבוי בי
כל הזמן, אבל האירוע ההוא עורר את זה
מחדש״.
״לא מעט זקנים אמרו לי שגרמתי להם
לצחוק אולי בפעם האחרונה.
״אני מקבל כל הזמן הרבה מאוד מיכתבים.
לא פחות מהזמר ארם.״
בודו מתייחס גם לביקורת שהושמעה נגדו:
״טענו
בארץ, שהרפרטואר של ההצגות
שלי איננו רציני. אני מעלה הפקות פרטיות,
ובהפקות כאלה אתה צריר לתת לקהל מה
שהוא רוצה. אני מנסה בכל הכוח לסחוב את
העגלה הזו כבר הרבה שנים. אני מעלה
באידיש דברים שאי־אפשר לתרגם אותם,
מכיוון שהתרגום יהרוס אותם. ובכל זאת אני
מודה — אילו היה לי תקציב, הייתי מעדיף

בשערי גן־עד!
במבוא למבוא הוא מרצה במשך 20 דקות

בסביבה טובה במרכז־הקניות התל־אביבי,
ביום ראשון בערב, מציעים לקבוצת ״מחפשים״
רב־גילית דרך בדוקה אל ה״אושר״.
גבר בשנות ה־ 30 לחייו, לבוש בשחורים,
כמו כל אזרחי שינקין־בוגרשוב, מבטיח לנוכחים,
שאם רק יתאזרו בסבלנות, הוא יוביל
אותם צעד אחר צעד אל גן־עדן.
״הקבלה מגלה את הדרף להצית את האור
בפנים. אבל אתם צריכים לרצות, אנחנו יודעים
למה המשיח עוד לא בא, ויודעים מה
צריך לעשות כדי שהוא יבוא, אבל אתם לא
מעוניינים.״

בלבד. מסביר מהם הקורסים האפשריים
למתחילים, ומה משיגים בכל אחד מהם. אחר־כך
יש זמן לשאלות.
בחורה בת ,20 שיער אדום צבוע וסיגנון
דיבור גס, מגלה מדוע הגיעה לשם :״לפני
שבע שנים היה לי חלום. בחלום נכנסתי
למערה שחורה, ובקצה המערה היה אור,
והאור אמר לי בואי אלי. אני לא חושבת את
עצמי לאיזה רב, אבל התחלתי לחשוב, מה זה
אומר?״
״על זה תקבלי תשובה בקורס לגילגול

ציון צפריר, העול הז ה

• בסקאלה התל־אביבית של
יי 7-1>1ס 0״ ,איפה את ממקמת את
עצמך?

הפסטיבל האמיתי הוא בחינם

בדרן בודו: יחס דו־ערכי
לעשות שלום עליכם״.
מה יהיה עתיד השפה?
״צייר לעשות משהו כדי לקרב צעירים.
למרות שאינני יודע בדיוק מה. זה טוב שהתחילו
ללמד אידיש בבתי־הספר, אבל אני לא
בטוח שזה יעזור. שפה זה עניין שצריר לחיות
בתוכו, כדי לאהוב אותו. ובינתיים אני רואה
איר מידלדלות השורות בקהל. הדור שהבין
ואהב את השפה הילד לאט־לאט ונעלם״.
בכנס ידברו בעברית על המוטיבים המאפיינים
של התרבות האידישית.
א ״דישע מעשה יסופר על־ידי בודו, שמו־ליק
עצמון ואחרים. מי שזו שפתו האהובה
והנשכחת אסור לו לפספס. כמה פעמים תהיינה
הזדמנויות כאלה?

נשמות.״
״תן לי רמז, זה גילוי?״
״אני לא עונה בדקה״.
״בשבוע שעבר הייתי במבוא לאסטרולוגיה,
אתה חושב שכדאי לקחת גם את מבוא
לקבלה?״
״זה יכול להבהיר זה את זה.״
״יש לנו עוד אפשרויות, ניתן להשיג את
קורס המבוא ב־ 22 קלטות באלבום מהודר״.
השבוע במיבצע — אריזה מבריקה ואושר
מובטח בעולם הזה. למצטיינים, הקלות
בעולם הבא, ללא תוספת מחיר.

— 3 7י

ף1011ל )100 ק בשלט ררוו
החררה מפני מחלת-האיידס פגעה קשות בעיסקי המין המיסחרי של
קריססין קילר היתה בת .18 מנרי
ריים־דייוויס היתה בת . 16 שנה
לאחר שהשתיים נפגשו פרצה אחת
משערוריות־המין המסעירות והע־סיסיות
ביותר של המאה הנוכחית,
שבעיקבותיה נפלה ממשלת־ברי־טניה
של הרולד מקמילן.
הדבר קרה ב־ 1963 וזכה מכינוי
״פרשת פרופיומו״ ,על שם שר־המילחמה
הבריטי, ג׳ון פרופיומו,
שנאלץ להתפטר, בעיקבות משו־לש־יחסים
שכלל מלבדו גם את
נערת־הטלפון קריסטין קילר והנס־פח
הימי הרוסי בלונדון, יוג׳ין איב־נוב.
מאחר
והתגלה שקריסטין קילר
שכבה עם שני האישים הללו(כמובן,
לא רק עם שניים אלה, וכמובן
לא ביחד) והתעורר החשש שידיעות
מסווגות התגלגלו אף הן בין
הסדינים, זכתה הפרשה בהדים
רבים ובסיקור עולמי.
בימים אלה משחררת לונדון
(לא הרישמית, כמובן) את הגירסה
שלה, שזכתה בסיוע מצד הקילרית
עצמה, אשר יעצה לכותבי־התסריט
והקפידה על הדיוק בפרטים.
בסרט החדש, משולש־היחסים

קריסטין קילר ()1963
בת !8מפילה ממשלה
הוא בעצם מרובע. והצלע הרביעית
היא רמותו של רופא האריסטרוק־רטיה,
סטיבן וורד. בעצם, לפי
עדות הסרט, הוא הקורבן האמיתי
של הפרשה. וורד היה האיש אשר
הפגיש את המעורבים בעניין, וזה
היה פישעו היחיד. אולם כאשר פרצה
השערוריה הוא הפך הנאשם
הרישמי, והאשמתו הסיטה את
תשומת־הלב הציבורית לזמן־מה
ממה שבאמת התרחש.
וורד נמצא אשם על־ידי חבר־מושבעים
בסרסרות וחיים על רווחיה
של זונה(קילח, והתאבד.
בסרט מגלם את דמותו של וורד
השחקן הבריטי הגדול, ג׳ון הרט,
הזכור לטובה מהסרט איש הפיל.
על הדמות שהוא מגלם בסרט אומר
הרט שפישעו היחידי של וורד היה
שאהב את חברת האנשים היפים,
והוא לכל הריעות קורבן של צביעות
חברתית.
לא נפקד בסרט גם מקומה של
מיודעתנו מנדי רייס־דייוויס, חבר־תה־למיקצוע
של קריסטין קילר.
השתיים טוענות כמה וכמה פעמים,

י 38 -

ניו־יורק. סוכנויות״הליווי הרבות שבעיר, שעיקר הכנסותיהן נבע משליחת
נערות ונערי ליווי לבתי־הלקוחות ולבתי־מלון, החלו פונות לעיסוקים
אחרים.
בד בבד החלו לשגשג סוכנויות שעיסוקן ״סכס בשלט־רחוק״ ,כלומר,
הלקוח מתקשר עם מיספר־טלפון של סוכנות מסויימת ומבקש לנהל שיחה
אירוטית עם מושא חלומותיו. בשיחה מסוג זה יכול הלקוח לומר כל מה
שהוא רוצה, ולבקש לשמוע מבני־זוגו לסכס הטלפוני ככל העולה על רוחו,
החל מגניחות וציוצים סכסיים ועד לקללות, מילים גסות ופקודות.
בשעה ששיחה אינטליגנטית זו מתנהלת, יכול הלקוח לקפץ לו בחדרו
ולעסוק בעבודת־כפיים ברוכה (כשהדבר האחרון שהוא חושב עליו זה
אשתו) ,בעוד ששותפתו לאירוע הטלפוני מסיימת לגהץ או מורידה
קליפות של מלפפונים מפרצופה. אתה יכול גם לבקש לעשות סכס טלפוני
עם גבר(אבל אתה הרי בטח לא תבקש דבר כזה).
לכל הריעות זוהי צורת־הסכס האנונימית ביותר, וכמובן — הבטוחה
ביותר. עשרות סוכנויות, המתמחות בתחום הזה, החלו צצות בתקופה
האחרונה, והן זוכות בהצלחה לא־מבוטלת.
בסכס טלפוני אין גבול לדימיון ואין רבר שהוא חריג. כאן כל מוזרות
הופכת במהרה לנורמה. כך, שאם היה לך חלום־ילדות פראי לעשות את זה
עם זקנה טיבטית חסרת־שיניים או עם ילדה כושית בעלת רגל מעץ, הן
פשוט נמצאות שם(והן בוודאי גם אותה האשה עצמה).
כשאני מצוייר בדימיון הפראי שלי, ועדיין תחת רושם השיחה שלי עם
האוסקר ההוא(ומעודד מהידיעה שהאנשים שאנן אדבר איתם נראים פחות
טוב ממני)1,החלטתי להתקשר עם אחת הסוכנויות.
קול נעים למדי של אשה ענה לי, ושאל איך אפשר לעזור לי. ניסיתי
להישמע נבוך מעט וביקשתי לנהל שיחה עם אשה מהסוג הגדול הזה.
משהו כמו נהגת־משאית עם פלומת״שפם קטנה, שתהיה לא כל־כך רחוצה,
כזאת שבחיים שלה לא נפגשה עם המילה ״חן״.
״משהו שקשור עם אמא?״ שאלה אותי האשה בעדינות.
״לא, דווקא עם אבא ״,עניתי.
״יש לנו בדיוק מה שאתה מחפש,״ אמרה לי( .נו, באמת, היא ממש
חיכתה רק לי, המיפלצת!)
״יופי,״ לחשתי.
״תן לי בבקשה את מיספר כרטיס־האשראי שלך, וזה יעלה לך 20
דולר,״ אמרה לי.
נתתי, והיא קישרה אותי עם ברטה.
״היי,״ אמר לי קול צווחני מהעבר השני של הקו ,״אני סוד.״״
״לא, את ברטה! שילמתי 20 דולר, אז את ברטה ואת נהגת־משאית״.
״טוב׳,אני ברטה, איך לקרוא לך?״
״פסח גרופה״(הצטערתי שלא היה לי מיספר כרטיס־האשראי שלו).
״קוקי, אתה לבוש?״(למה שאלת אותי איך לקרוא לי?)
״חלקי כזה, לא לגמרי״.
״אתה רוצה שאני אפשיט אותך?״ שאלה.
לאורך הסרט, שהן לא זונות, אולם
הצופה האינטליגנטי מבחין מיד
שהן לא חיילות בחיל־הישע, ואף
לא חברות בסניף הדסה בברוקלין.
מנדי מוצגת כקלת־דעת וכרודפת־בצע,
אך גם כיחידה שיצאה מכל
העסק הזה כמעט ללא־פגע.
את תפקידה של מנדי מגלמת
בהנאה גלויה ובעסיסיות רבה ברי־ג׳יט
פונדה (האחיינית של ג׳יין),
שכבר הספיקה לצבור ניסיון רב
באי־אלה סירטי פורנו רך( .תיזהרי,
מותק, פורנו רך מתקשה בסוף!)
הסרט עשוי היטב, ומשוחק היטב.
יש בו גם רגעים מרגשים. לפני
צאתו לאקרנים, הוחזר על־ירי מ־פיקיו
לחדר־העריכה, כדי לחתוך
ממנו קטעים שסברו שהם נועזים
מדי.
הגירסה הסופית, המוקרנת עתה,
היא על־כן אנמית למדי, ובכלל
לא ברור לי מדוע היא מוגבלת
למבוגרים בלבד. אם זה סרט למבוגרים
בלבד, הרי שאת ה״ד׳ בוז־ההרים
אני צריך ללכת לראות רק
עם ההורים.
למה מדינה כמו שלנו, שהגיעה
להישגים אדירים בטכנולוגיה ובחקלאות,
שהצליחה להפריח את
שממת הנגב, שהיא בעלת צבא
גדול וראש־ממשלה קטן, אינה מצליחה
לפתח סוג כזה של זונות?
אלישבע של משה דיין לא היתה
בקלאסה הזאת. זה בפירוש יכול
היה לחולל פלאות לדיפלומטיה
המסודרת שלנו. תארו לעצמכם,
בדימיון הכי פראי שלכם, אישים

ניו־יורק

ה אי

באחר־צהריים ניו־יורקי גשום
אחד מצאתי את עצמי מקדים בשעתיים
לפגישה בעיר. כדי להרוג
זמן נכנסתי לבית־קפה סמוך, ישבתי
ליד הבר והזמנתי קפה.
המקום היה אפרורי ומשמים
להפליא, המון פלסטיקים ופור־מייקות,
בקיצור, פיהוק אחד ענקי.
מלבדי היו במקום שני אנשים נוספים.
אחד ליד שולחן מרוחק ושני
לידי, ליד הבר.
מאחר ולא היה לי משהו אחר
לעשות, נעצתי מבטים באיש שעל
הבר. הוא מאוד התאים למקום,
אפור, דלוח, מקריח, ממושקף, בן
40 כזה פלוס־מינוס 10 שנים, מישהו
שאם שואלים אותך במה אתה
חושב שהוא עוסק, אתה מיד משיב
שהוא עובד בדואר ומדפים את
ספר־הטלפונים של בת־ים.
נעיצת המבטים שלי גרמה לו
כמו אבנר שאקי, או — להבדיל
— שושנה ארבוזלינו או רוני מילוא,
מעורבים בשערוריה מהסוג
הזה ותורמים, מבלי שהתכוונו
לכך, לנפילת הממשלה או לסתם
זירוז רוטציה? תחשבו על זה!
בנות, אתן לא חושבות שקטע
כזה יכול להיות יותר מסעיר מאשר
לעמוד ברגל אחת על גלגל של
מכונית בתל־ברוך?
התעוררנה! ההיסטוריה עור תודה
לכן על כך!

ברטה
.אתה רוצה שאני אדחך עליך?״
״את לא צריכה לבקש, את צריכה לקרוע לי את הבגדים, את הלא
נהגת־משאית,״ שאגתי עליה בטלפון.
״אני קורעת לך את הבגדים וזורקת אותך לריצפה, אתה רוצה שאני
אדרוך עליך?״
״הוי, כן, כן!״ (סוף סוף היא נכנסת לתפקיד, חשבתי לעצמי).
״טוב, אז אני דורכת עליך עכשיו בנעלי־העקב שלי ו״...
״את לא יכולה לדרוך עלי בנעלי־העקב שלך,״ צרחתי עליה ,״את
נהגת־משאית, אין לך נעלי־עקב בכלל, יש לך נעלי־עבווזה כאלו, עם בוץ,
את מרגיזה אותי.״(היא בטח היתה סוהרת מהגסטאפו עם הלקוח הקודם
שלה).
הרגשתי שהיא מתחילה להישבר שם בצד השני של הקו, והחלטתי
לקצר לה את הסיוט של השיחה איתי ואמרתי לה :״תשמעי, ברטה, זה לא
היום שלנו. אני אתקשר אלייך מחר, אולי נעשה את זה שוב, ואת תעשי
בינתיים שיעורי־בית, בסדר, קוקי?״
הנחתי את השפופרת.
אם אתם בניו־יורק ונתקלים באשה מבוהלת, המודדת נעלי־עבודה
מגושמות כאלו, שתדעו לכם שזו ברטה.

ליד ה
להשיב לי מבט ולהתחיל לדבר איתי.
בניו־יורק לא מדברים עם אנשים
שלא מכירים(לרוב גם לא עם
אנשים שכן מכירים) .אתה יכול,
למשל, לקבל התקף־לב ברכבת

התחתית של העיר ולהשמיע חיר־חורים
כאלה, והנוסע לידך מעיף
בך מבט זועף, האומר: תיחנק יותר
בשקט, בבקשה, אתה מטריד אותי.
לי אין בעייה לדבר עם אנשים.
אני יכול לנהל שיחה עם כל דבר
שלא מת. במיקרה זה גם מתתי
לדעת במה הדלוח הזה עוסק, כך

שנתתי לו להבין שאני בעד שיחה.
הוא הציג את עצמו בשם אוסקר
(לדעתי היה מתאים לו הרבה יותר
השם שרגא) .לא רציתי להישמע
סקרן מדי, ולשאול אותו מיד בהתחלה
במה הוא עוסק, אז שאלתי
אותו את זה כשאלה שנייה. הוא
הסתכל לצדדים, הנמיך את קולו
ואמר לי :״אתה לא תאמין לי אם
אגיד לך״.
״נסה אותי״.
במבוכה קלה הוא התחיל להסביר
לי בערך כך :״אני עובד במקום
שיש בו טלפון, ואם אתה מתקשר
למיספר־הטלפון הזה, אנחנו מתחילים
לעשות סכס טלפוני.״
הסתימות כמעט עפו לי מהפה
מההלם. זה לא שלא ידעתי שיש
דבר כזה, אבל הרעיון שאנשים
(גברים ונשים) ,מתקשרים לסוכנות
שהוא עובד בה, ומבקשים לנהל
שיחה אירוטית בטלפון עם גבר־חלומותיהם
ונותנים דרור לפנטזיות
שלהם, ואילו מצירו האחר של
הקו יושב התולעת הזה ומשמיע
להם גניחות (ואולי הוא גם רוקם
גובלנים באותו זמן) ,זה הרס אותי.
לצערי נאלצנו להפסיק את השיחה
המאלפת הזו, כי הוא צריך
היה ללכת ל״עבודה״ ואני לפגישה
שלי. נפרדנו(לא בדמעות, כמובן),
אך לא לפני שהוא הוציא ממני הבטחה
לבוא ולבקר אותו במקום־הע־בודה
שלו ולהכיר את הצוות העובד
איתו( .אני מת לראות אותם!)

גז בז ת רי בז
רודף־השמלות
נבחר לנשיא־ארגנטינה
(שייכנס, לפי חוקת־ארגנטינה, לתפקידו
רק בעוד כחצי שנה)
קארלוס סאו^מנס ( ,157 מנהיג
איחוד־העסדה הפרוניסטי. מנם,
בנם של כורמים אמידים יוצאי־סוריה,
נולד מוסלמי, אך התנצר
בצעירותו, למד מישפטים, נכלא
בעת השילטון הצבאי ונבחר, לאחריו,
למושל־מחוז. הוא אב לשניים,
נשוי לבת יוצאי־סוריה גם היא, שאותה
פגש בעת טיול בדמשק,
וידוע ברדיפת־השמלות שלו ובעי־סוקים
לא־פוליטיים נוספים כמי־רוץ־מכוניות
וטייס.

מטפס־ההרים
נבחר

לנשיא־יוגוסלביה, ל-

תקופת־כהונה של שנה אחת ה־ד״ר(לכלכלה)
יאנז דרנובסק
( ,)39 סלובני לפי מוצאו והנשיא
הצעיר ביותר בתולדות ארצו. דר־נובסק
הוא בנקאי לשעבר השולט
בחמש לשונות(סלובנית, אנגלית,
צרפתית, ספרדית וגרמנית) והמרבה
לעסוק בספורט (בעיקר טניס,
ג׳וגינג וסיפוס־הרים).

מושר־התותחן
נחוג

בקאהיר, יום־הולדתו

ה־ 60 של גנרל יוסון! סברי
אמ״טאלב, שר־ההגנה של מצריים
זה חודש ימים. אבו־טאלב,
קצין־תותחנים מצטיין מאז סיים
את האקדמיה הצבאית בגיל , 19
הוא אב לשלושה (רופא, מהנדסת
ומנהלת־חשבונות) ,שהתפרסם בשנים
האחרונות בתפקידיו האזרחיים
דווקא: מושל צפון־סיני, שר־הפיתוח,
ומושל קאהיר, שבה קידם
(והשלים) את נושא הרכבת התח־

תית־

חייט־הצמרת
נפטר

בירושלים, בגיל ,76

בעיצומו של מישחק טניס, הנס
הייליג, לשעבר אלוף־הטניס של
הבירה ומי שנודע יותר כחייט־צמרת,
שמאז עלותו ארצה, בסוף
שנות׳ ה־ ,30 מאוסטריה, הצטופפו
בחנויות אופנת־הגברים שלו (בשעתו,
במרכז ירושלים מול בניין
תרלי ובלב רחוב אלנבי בתל־אביב)
ראשי היישוב של טרם-
מדינה וראשי המדינה בשנותיה
הראשונות, על־מנת שיתפור להם
את חליפות־הייצוג שלהם.

נציב־ההעפדה

נפטר בתל־אביב, בגיל ,77
אליהו גל*עזר, מראשי בית״ר
לשעבר ומי שהיה יו״ר איגוד־ה־אופטיקאים.
פירסומו העיקרי של
גל־עזר, יליד ליטא, ובזה אחר זה
נציב בית״ר בליטא, לטביה, אסתר
ניה, צ׳כוסלובקיה וארץ־ישראל,
בא לו מפעילותו כאחד מראשי
מארגני ההעפלה לארץ ערב מילח־מת־העולם
השנייה. במסווה של
סוכנות־נסיעות למיזרח הרחוק ריכז
גל־עזר בפאריס מעפילים, שהפליגו,
בסופו של דבר, מנמלי
דרום־צרפת ארצה (המפורסמת באוניות
אלה: הפאריטה, שפרקה
את מיטענה החי בשלום בחוף תל־אביב,
בקירבתו עלתה על שירטון
וששילדה ניצב במקום במשר שנים
רבות* -

ניתוח אחר־המוורו של האירוויזיון מגלה:

7 0 1 0 1 1 11
**ץ אלה ללא תשובה: האם היה
גילי זוכה במקום הראשון
בארץ, אילו היה הקדם־אירוויזיון
נערך בשידור אמיתי?
שאלה נוספת, שיש לה תשובה
אפשרית: האם אפשר היה לצפות
מראש שהילד הכישרוני ייכנס ללחץ
היסטרי על הבימה בלוזאן,
מיתרי־גרונו יתכווצו מאימה, והקול
שהוא יוציא לא יהיה כמו הקול
שהוקלט באולפן?
כן. אפשר היה לצפות זאת, או
לקחת זאת בחשבון.
וענת עצמון — גם היא, כמו
גילי, לא הופיעה מעולם כזמרת.
כולם התפעלו מיופיה, ומהיופי של
השיר שלה, ומהעובדה שהיא יודעת
גם לשיר. אבל מה היה קורה
אילו היתה ענת עולה על הבימה

בלוזאן?
האם היא היתד, נותנת ביצוע
סביר/טוב/פעולה, כמו אילנית לפניה,
או עופרה, או ירדנה, או שלומית
— או שמא היתה נתקפת
באימה אדירה, כמו גילי?
קשה לדעת. אפשר רק לנחש.
את שירה, בן שלוש הדקות, הקליטה
עצמון במשף שלושה ימים.
זמרת אחרת בקדם, לצורך השוואה,
רומי (,,אשת העכביש״) הלחמי,
הקליטה את שירה במשך שלוש
שעות.
רוב אנשי־המיקצוע, אם לא כולם,
סבורים שהפיתרון נמצא בהחלטה
להפוך את הקדם משידור־פלאסטיק
מת לשידור חי ואמיתי,
אחד על אחד.

כמו

דוגמנית בבוקר

ך* פיזמונאית ענת שרתוק!
1שרים, שכמה משיריה התחרו
בעבר בקדם:
״לשלוח לתחרות בארץ שיר ב־פליי־בק,
כשהייעד הסופי הוא תחרות
חיה, זו טעות. הקדם־תחרות
שלנו צריך להיות בצורה חיה גם
כן. זה כמו לראות תמונה של
דוגמנית יפהפיה בעיתון, ואחר־כך
לראות אותה בחיים. אז מבינים
שהצילום עבר 100ו־טושים, ושעל
פניה נמרח איפור כבד של אולפו־צילום.
זה כמו להעיר את אותה
דוגמנית בבוקר, בלי שום דבר על
הפנים, ולומר לה: לכי עכשיו לתח־רות־היופי!
מובן שהיא תעשה בושות,
מכיוון שיחכו ליפה מהתמונה.

כאן, תודה לאל, די זמרים
שיכולים לשיר מצויין בשידור חי.
הם בהחלט יכולים לכבוש את הקהל
בשלוש דקות, וגם להצליח בתחרות
בחו״ל.
״מלבד זאת, אם ישדרו את הקדם
בצורה חיה, זה יחסוך המון כסף
לזמרים ולמוסיקאים, המשמיעים

הון מכיסם בהקלטות־אולפן. אני
משוכנעת שאין אפילו אחד במיק־צוע
שחושב שהפליי־בק הוא רעיון
טוב. עובדה שעד היום זה לא הוכיח
את עצמו. היינו בסדר גמור עם
יזהר ועופרה וטולדנו, אבל הם היו
עוברים מצויץ בקדם גם בשידור

;,אי-אפשד
| להאש>ם״

^ מוסיקאי קובי;הללויה) או!
1שרת, מתחרה קבוע בקדם:
״רשות־השידור, ברוב הדר ופאר,
הודיעה השנה על חידוש פס־טיבל־הזמר
במתכונת הישנה והטובה,
עם תיזמורת, בשידור חי. הפעם
האחרונה שזה היה בשידור חי, הי־תה
כאשר השיר הללרה זכה במקום
הראשון, ב״ . 1979 מאז עברו 10
שנים.
״ב־ 1987 זה היה חצי־חי — פסקול
של התיזמורת, והזמרים שרו
בשידור חי. הוחלט על שידור חי,
אבל מישהו ברשות החליט, משום־
מה, שצריך להביא לשידור חי דווקא
את תיזמורת צה״ל.
״איגוד המוסיקאים התנגד לכך
— מה פתאום תיזמורת צבאית
תשתתף באירוע שהוא אזרחי לחלוטין?
בכך נלקחת עבודה מחברי־האיגוד,
שכל השנה משתתפים בכל
הקשור למוסיקה הקלה בארץ.
גם לוקחים מהם את הפרנסה, וגם
לוקחים את, הסוכריה׳ — הופעה
באירוע חגיגי וחשוב. זו היתה החלטה
ממש לא־לעניין, להביא תיז־מורת
צבאית לאירוע כזה.
״רשות־השידור לא הסכימה בשום
פנים ואופן לשנות את ההחלטה,
והציעה פשרה — ללכת חצי
דרך לקראת איגור־המוסיקאים,
על־ידי הזמנת סקציית נגני״המי־תרים
של התיזמורת הפילהרמונית,
לצד נגני נשיפה וקצב של
תיזמורת צה״ל. איגוד המוסיקאים
התנגד, מכיוון שיש כאן עניין עקרוני.

הגיעו לפשרה, ורשות־ה־שידור
החליטה ששוב יהיה פלייבק.
את התוצאה ראינו באירוויזיון.
אני חושב שגילי הוא ילד מאוד
מוכשר, שהיה נתון בלחץ גדול
מאוד, שבו לא יכול היה לעמוד.
״אי־אפשר להאשים אותו, אלא
את השיטה, שאיפשרה לשלוח ילד
לייצג את המדינה. בחוקה של
האירוויזיון אין סעיף המתייחס
להשתתפות ילדים, מכיוון שאף
אחד לא צפה שכך יקרה. הרי זה
פסטיבל של זמרים בוגרים, לא
פסטיבל־ילדים. את הפירצה הזאת
בחוק ניצל מי שניצל, שלחו את
הילד, וראינו את התוצאה.
״לדעתי, לוקחים מהאמנים את
הדבר שלמענו הם קיימים — רגע

העלייה על הבימה, והופעה חיה
לפני קהל. ההתרגשות של הזמרים
מוציאה לפעמים את היפה והמרגש
שבהם.
״בצילומים של שירי הקדם, מעמידים
את הזמרים שוב ושוב לפני
המצלמות — כמה פעמים יכול
זמר לתת הופעה מרגשת, חמה,
מלאת־אנרגיה? הזמרים צריכים
לשיר את השירים שלהם פעמים
רבות, לפעמים 20 או 30 פעם.
״הגיע הזמן שנפסול את השיטה
הפסולה הזאת של פליי־בקים, שיטה
שאינה קיימת כמעט בשום ארץ
באירופה. אני מאמין שהמפיקים,
שבוודאי יהיו שותפים להחלטה מה
יהיה בשנה הבאה, ראו את התוצאה
השנה, ויסיקו את המסקנות״.

״3ולם עושים
זאת״
^1חנוך חסון, מפיק הקרס/אירוויזיון
זה 17 שנה, יש
דיעה הפוכה.

כלי־מיתר וכלי־קצב, ואז היא תיז־מורת
בידור לכל דבר, שחבריה הם
נגנים מעולים.
באיגוד הנגנים הוחלט שהם
מפסידים בכר כסף, וגם את העיקרון
שרק נגני האיגוד ינגנו בתוכי
ניות־טלוויזיה, והס הודיעו למעבדים
לא למסור לנו את העיבודים.
כך שנשארנו עם תיזמורת ללא עיבודים.
לכן
הוחלט לחזור למתכונת הקודמת,
של הקלטות פליי־בק. אפשר
לומר שנגררנו לפליי־בק.
היתה אפשרות שהזמרים יופיעו
עם פליי־בק, אבל ישירו בשידור
חי. אבל הכימאי חגי מאוטנר ואני
החלטנו לא לקחת סיכון, מכיוון
שהקרם צולם באולפן החרש. ידענו
שעלולות להיווצר בעיות טכניות,
והעדפנו שלא להעמיד את האולפן
החדש במיבחן, בתוכנית מורכבת
כל־כך.
אני לא יודע למה יש אנשים
האומרים שחבל שהקרם לא היה
בשידור חי. אבל זוהי דיעה אישית
של כל אחר. אין כללים בנושא
הזה: היו זמרים שנבחרו עם פלייבק,
וזכו בהצלחה גדולה. אף אחד
לא הוכיח שזמר ששר טוב בפליי־בק
אינו יודע לשיר טוב עם תיז־מורת
בשידור חי.
עד סאן חנוך חסון.

איו דיעה
| אישית!
גבי הרעיון להשתמש ב*
תיזמורת צה״ל, סיפר חבר
באיגוד־הנגנים, שביקש להישאר
בעילום־שם :״מישהו המליץ לאורי
פורת, שלא כל־כך מבין במוסיקה,

אומר חסון:
ב־ 70 אחוז מן המדינות המשתתפות
באירוויזיון, בחידת הזמר
נעשית לפי סרטים מוקלטים ומצולמים
מראש. אז אנחנו לא חריגים
בעניין הפליי־בק.
מן ההתחלה חשבנו שפליי־בק
בקדם זה רעיון טוב. הרי הבחירה
נעשית לפי צורת ההופעה. קיימת
תיאוריה מבוססת למדי האומרת
שזמר, המצליח בטלוויזיה, יכול
לנצח זמר המצליח פחות בטלוויזיה.
הראשון ינצח, אפילו אם שירו
פחות טוב.
המטרה שלנו היתה לצלם הכי
טוב שאפשר, ואת זה אפשר לעשות
רק כאשר יש פליי־בק. והופעות
הזמרים, אכן, היו מרשימות מאוד.
מצלמים את הזמר פעמים רבות —
20,10 ואפילו יותר — ואז משדרים
את ה׳טייק׳ הטוב ביותר.
לכן הקהל בבית רואה קריינים
בשידור חי, וצילום שנעשה יומיומיים
קודם לכן — צילום שגם בו
אין שירה חיה, אלא פליי־בק. כך
נעשות 95 אחוז מתוכניות־הטל־וויזיה
בארץ, וכך גם מקובל בעולם
בתוכניות מסוג זה.
.במישפט אחד: החלטנו על
פליי־בק, מכיוון שהצילום היה
חשוב לנו יותר.
השנה החלטנו על תוכנית פומבית
גדולה עם תיזמורת, הכל בשידור
חי. חודשים אחדים לפני־כן
השתמשה רשות־השידור בתיזמו־רת־צה״ל,
בתוכנית היו זמנים, ועלה
הרעיון להשתמש בתיזמורת זו
גם בקדם.
יש להבדיל בין תיזמורת־צה״ל,
המנגנת מארשים באירועים, לבץ
התיזמורת המורחבת, בתוספת

מפיק חסון
95 ששים בפל״־בקר
על תיזמורת־צה״ל. חברי איגוד־ה־נגנים
מחו על־כך, ופורת הודיע
שהאיגוד לא יכתיב לו מה לעשות.
במיקרה הזה לא היה מדובר בכסף,
מכיוון שבקופת הרשות נשאר הרבה
כסף — 100 מיליון שקל״.
על השאלה מדוע התעקשה
רשות־השידור דווקא על תיזמורת־צה״ל,
ענה חסון :״הרשות לא תסכים
שמישהו יחליט בשבילה עם מי
ולמה ואיך לנגן. הרשות רצתה
בתיזמורת־צה״ל המעולה, בניצוח
יצחק גרציאני, האחד והיחיד. הרשות
הבהירה שרק הרשות תחליט
מי יופיע בתוכניותיה״.
אז מה יהיה בשנה הבאה —
יהיה קדם חי, או שוב פליי־בק?
חסון :״ברגע שהנהלת רשות־ה־שידור
תחליט, בקרוב, נודיע״.
ומה הוא עצמו מעדיף?
״אני לא נותן ראיון אישי. לא
מעניין מה אני חושב. אני ממלא
את החלטות הרשות.

געמי מן ₪

עגת גט1יו

מאיד ליפשיץ

אהבה, ע ד גבול!

אהבנו א ת שמיר אהבת נפש. ניק לאיש אחד ויחיד ציק פתוח
הערצנו את מפקד הלח״י, שרץ ב מדיני-ביטחוני. אסור לבנות את
פרדסים עם א קד ח ביד מל חם עתיד האומה כולה על ב סי ס יכו בבריטים
עד לסילוקם מכאן בבו־ לת העמידה של בן־תמותה. מדינה
שת־פנים. זכרנו את שנותיו ב• אינה יכולה להמר על גורלה, אפילו
כשהקרופייה בקאזינו
״מוסד״ ,ואת נאמנותו
לתורת זבו טינסקי ול־מבטיח
נאמנה, לסובב
את גלגל-הרולטה ל תנועת״החרות.
טובתה.
אין לנו ארץ
אהבנו את שמיר,
אחרת, שנוכל לנסות
שעמד מול פרס וח עליה
את המתכון הבורתו,
ונוכח כל העו לם
כולו, בניסיון הנו מדיני
המוצע. אין לנו
שום אפשרות לק חת
אל להביא עלינו א ת
סיכונים מיותרים, כי
אסון הוועידה הבינ לאומית
הכופה. כי לא
נקבל מאף אחד
את ההזדמנות השנ בדנו
את האיש על
קור־רוחו ועצבי־הבר־ייה.

שגילה, ברגעים
והרי בדרך לבחירות
קריטיים של משא-ו- בשטחים המוצעות
מתן פנימי וחיצוני,
ממתינות אלף ואחת
מול יריבים וידידים
מכשלות ותקלות. ה שמיר
בארץ
וברחבי תבל.
מצרים יכולים לחמם
בפרדסים ואקדח ביר
אהבנו את שמיר,
את הגבול ולקרר את
שהוביל א ת המחנה הלאומי לניצ השלום. האמריקאים יושבים ב חון
אלקטורלי. ראינו אותו בגדו שקט, בהמתנה דרוכה לקו ה לתו,
כשהסיט א ת האש התיק־ התחלה, שיקבע מרכז הליכוד.
שורתית מישראל לכיוון ההנהגה אש״ף טרם החל לפעול על ידידיו
הפלסטינית. שמחנו בהצלחתו, באירופה ובאמריקה, ועד לא אמר
כשגרם למהפך כללי בדעת־ הקהל לאנשיו בירושלים אפילו את ה העולמית,
מעוינות גלויה למדינת מילה הראשונה. ראש־הממשלה,
היהודים, עד לנכונות לנהוג כלפינו שיהיה לנו בריא, הוא לא בדיוק
באובייקטיביות יחסית.
נער צעיר. צריך גם לזכור, כי פרס
אך ארץ ישראל חשובה יותר מ משמאל מחפש את שעת־הכושר
אשר איש זה או אחר. האדמה הרי לחזור בגדול.
רועדת מת חת לרגלינו, והאסון
כך שחובה קדושה לשרטט עכ כבר
עבר את מיפתן דלתנו. האינ שיו את הקו. צריך לעזור לשמיר
תיפאדה, שורש ראש ולענה, הור ס
ת בארץ הקודש כל חלקה טובה. להציב היום את הבלמים לעתיד.
גם תוכנית הבחירות של שמיר אין כאן עניין אישי כנגד המנהיג,
ורבין אינה נותנת תשובה הולמת יש כאן עניין אישי הנוגע לכל איש
ואשה במדינה, הנמצאת בעיצומה
לבעייה הבוערת.
כי קשה עד בלתי־אפשרי להע -של מילחמה על המשך קיומה.

דניאלה אשכנזי
איזון חוזר

הבו ם

הפלסטינים לא מורידים בין רת ומדינה
חילונית. אישים מעזה סיפרו להבין ״אש״ף
הוא אלוהינו״ .בשמיים אללה הוא אכבה, אבל
בארץ יאסר ערפאת קובע מי מהם יחיה ומי
ימות. ואם רוצים לדעת מהי חלקת האלוהים
הקטנה של היו״ר, כדאי לעיין בחזון ערביי
ארץ ישראל. מרואן עלי אוישר בן ה־ 17 נשאל
על ידי מעסיקו במיסעדה, אמנון נחמיאס
(״הפרלמנט של ראשון איך אתה חושב
לעשות כאן שלום?״ וזה ענה :״רוצה ממשלה
שלנו וצבא משלנו ואת האדמה חזרה.״ ״את
האדמה?״ נשאל ,״כן, כל ארם יחזור לאדמתו(
״.לסבו ב־ 48 היה פרדס וחמור בייבנה. זו

נ 7עונ 7א ד
ל ש מו א ל
צד שמאל הוא הצד שלי במפה הפוליטית.
בישראל, מוסכם כי מי שהוא ר״ץ, שינוי,
מפ׳׳ם ורק״ח — הוא בשמאל. אבל כעיקרון.
אני מסרבת אף להצביע. שהרי בעיני, ה־120
הם גונבי דעת ההמון, כולל אותם הח״כים
השמאלנים־כביכול.
ודווקא כאן, בפינה האחרת.של העולם
הזה, אספר על השמאל, ומשמאל לו. אולי
ישמע קול הפעילים בשטח למען השלום, גם
מי שתובעים צדק חברתי בשכונות ובעיירות־הפיתוח(שמעתם
עליהם, מפ״מניקים?) .תובא
המחאה כנגד הצבועים, שתפסו לעצמם עמדות
כוח והשפעה, תוך כדי אפס עשייה.

הנה, למשל, יש לשמאל גוף חביב, גדול
ורחב — המרכז לשל1ם שמו. תודו, יופי של
שם, ובין חבריו נמצאים אהובי־הקהל: שולמית
אלוני, אורה נמיר, יוסי שריד, ווליד
צאדק, קיבוצניקים טובים ואחרים. מנהלי
המרכז אמורים לגייס כספים בעולם הגדול
לטובת פעילויות המקדמות שלום, שיוויון
וצדק חברתי.
הדולאריס הירקרקים צריכים להיות
המנוף לקידום המעשים בשטח, שלשמם
הושגו. הצ׳קים השמנים. הכסף נאסף, השלום
עדיין לא בא, ואפילו צך ק חברתי לא בדיוק
הושג. אבל החברה הטו5ים והלבנבנים
בראשות המרכז לשלזם (יש שם גם כמה
ערבים, כמה, כמו הפולני, המספר כי יש לו
גם חבר מרוקאי) ממשיכים להתייסר על
יצועם׳ בלילות הטיסות הטרנס־אטלנטיות,
ובימים העמוסים ארוחות עם תורמים.

ובארץ נשארים אנשים תמימים כמו דוי ד

שאל ה של שביות

,.שלום״ לדר קיו ם

דוגמנית סימונסון

החרדים לדמות חברתנו, בעיקבות האירועים
״עשר דקות מכפר סבא״ ,עלולים למצוא
סיבה לדאגה גם ״חמש דקות מחדרה״.

ה כו תבת תינ ה עי תונ אי ת פ עיל ת שמ אל

בסימפוזיון על מדיניותה הגרעינית של
ישראל, הציע הד״ר שי פלדמן כי ניסוג לקו
הירוק(״קווי אושוויץ״ על־פי אבא אבן) ונבהיר
חד־משמעית: מי שיפתח במילחמה נגדנו
נגיב כלפיו בשימוש בנשק גרעיני ״צנוע
במימדיו״ ,תיאוריה מרתקת מבית־היוצר של
״המחנה השפוי״ ,הטוען כי אין פיתרונות של
״זבאנג וגמרנו״.

.הפרם עול שנות
ה־ 80״ בחצרהמשק

צריך גם לדעת, כי יש המון אנשים טובים
ונאיבים בעולם הגדול, ביניהם אנשי־ממון
בעלי חזון. חלומם הוא מדינה דרלאומית
בארץ ישראל, ותרומתם לטובת העניין רבה.
יבורכו החברים העמלים סביב הגלובוס,
בדאגה כנה לקליטת המשאבים המוקדשים
לשלום ולחברה סוציאליסטית בריאה. לא
פשוט לפעול למען המטרות הנאצלות על
בטן מלאה, כשעדיין לא מולאה רשימת
הקניות שהגישה המישפחה. שהרי אי־אפשר
לדרוש מכולם להתנדב לפעולה של ממש,
כאן ברחובות החשופים נטולי־המזגנים.
החרוצים שבינינו, מי שמשתוקקים באמת
לעשות ולשנות, חייבים לקוות, כי חבורת
הטיילים הנכבדים תביא בסיכומו של דבר גם
מזומנים. שנוכל להתארגן טוב יותר, ולהוציא
כתבי־עת, ולצאת להפגנות ומחאות. על
גבינו מתייר לו ציבור העבים בעולם. על סמך
פעילותנו מתרימים את הנדבנים. מוכרים
אותנו כסמל ודוגמה לשמאלנות הנאורה, אך
שוכחים לציין כי מחננו כבר אינו בדיוק
טהור. רדיפת הבצע, השררה והכבוד הפכו
מזמן לסימני־ההיכר גם של מימסד השמאל.

נדיבים לחדשות. גם לאישים ידועי־שם שמורה
הזכות האלמנטרית לפרטיות במישור
האישי. לא מדובר כאן בזכות הציבור לדעת,
אלא בכבוד האדם. ידוע שהגבר הישראלי
גומר מהר ורץ לספר לחבריה; אך הכתבה מהווה
דוגמה לעיתונות צהובה במלוא ריש־עותה.
מדוע מצא לנכון העיתון חדש 1ח
להפשיט את היפהפיה הדנית עירום ועריה
עבור כל עם ישראל חברים? לעורכים, לכותבים
ולקיבוצניקים חסרי־הערכים פיתרונים.

יבנה של ימינו ).״ואיפה אנחנו נגור?״ ״תחזרו
מאיפה שבאתם ״.כן, רבות כל אחד יישב
תחת גפנו ותאנתו ולא יידעו עוד מילחמה.

חמו מהקריות. אחת לארבעה חורשים לערך
הוא טורח ועמל להוציא גליון של עיתון אחר.
זה עיתון, שעיקר עניינו מחאה כלפי
המימסד והוקעת הצביעות והאימפוטנטיות
השוררים בו 2500 .שקלים הוא תקציב
הגליון, ועל כך נוספת ההשפלה בבקשת
הנדבה מספקי־הנייר ובעלי־הדפוס. הכותבים
אינם מקבלים שכר, כמובן, למרות הגילויים
החשובים והראויים לפירסום, יותר מהרבה
מאמרים פובליציסטיים מתחכמים בעיתון
צהבהב יומי כלשהו.
>וזמרמ לשלום תומך או עוזר? מה
פתאום. מה להם ולו? ובכלל, למה מוכרחים
מחאה? ועוד נגד המימסד: ותבין, מר חמו,
אדון וילי גפני מההנהלה, נמצא עכשיו
בנסיעה חשובה להשגת תרומה נאה. שתהיה
לך סבלנות, רויד חמו. גפני חוזר עור כמה
שבועות, ואתה הרי במילא דפוק מהקריות.

גמרו, ורצו לספר לחברה ב״חדשזת״
בקיבוץ גיבעת־חיים (מאוחד) ,שהתה כמתנדבת
הדוגמנית הדנית רנה סימונסון. היפהפיה,
הנחשבת כ״פנים של שנות ה״ ,״80 קטפה
פומלות בימים ועברה במיטות שונות בלילות.
כך, על כל פנים, סיפקו החברה פרטים

להיפרד בשלום: ,הודים לכאן וערבים
לשם, זו התפיסה ההולכת ורווחת בציבור היהודי.
סימן להלך־הרוח ניתן לחוש בראיון עם
מנהל בית הגפן בחיפה: אין היענות מצד
יהודים לפעילות המרכז, שחרט על דיגלו את
הדו־הקיום ואחוות־העמים. מיספר היהודים,
הבאים למיפגשים בצוותא הולך ופוחת. יותר
ויותר אנשים משני קצוות המפה הפוליטית
מגיעים למסקנה כי דו־קיום בין פלסטינים
וישראלים אינו אפשרי. משמאל מדברים על
״גירושין״ ,״חיץ ריבוני״ ו״חומה״ .מימין מטיפים
ל״איזור יהודי ואיזור ערבי״ ,ועל ״היפרדות״
.המינימליסטים והמכסימליסטים חלוקים
רק על גודל מרחב המחייה הנחוץ לנו,
והיכן יעבור קו ההגנה — על גדות הירדן, או
על גרות הירקון.

פקיד בכיר מאוד במישרד ראש־הממשלה בירושלים אמר
השבוע, שלדעתו תוכנית־הבחירות לפלסטינים ביהודה,
שומרון וחבל־עזה ״הגיעה לנקודה, שאין ממנה חזרה״ .כלומר,
אין זה משנה כלל באם מרכז הליכוד יחליט כך או אחרת, ואין
זה קובע מה חושבים בעלי התוכנית, הטוענים שבאמצעותה
בעצם ימנעו הקמת מדינה פלסטינית־אש״פית.
התוכנית הזאת, המשיך אותו פקיד בכיר, היא בסיס לשינויים:
בשלב הבא, תוך שבועות לא רבים, תאלץ ארצות־הברית
את הממשלה, שהבחירות יכללו גם את ערביי מיזרח־ירושלים.
ימצאו פיתרון כמו, למשל, שפלסטינים אלה יצביעו
בקונסוליה האמריקאית שם. האמריקאים גם יגרמו לממשלה
להבטיח את בחירת אנשי אש״ף, במיסגרת ערובות, שיידרשו
לעריכת ״בחירות חופשיות״ ו״נוכחות משקיפים
נייטראליים״.
לכן, העריך אותו פקיד בכיר, המצוי בחומר הסודי ביותר
במישרד ראש־הממשלה, בשלב הזה, מתקדם תהליך הקמתה
של מדינה פלסטינית בקצב מדהים, על כל מה שנגזר מכך
לגבי עתידה של הבירה — ירושלים.
לאור הערכת־מצב פסימית זאת, כיצד קורה שיש מבעלי
התוכנית, שעדיין שואגים ״לא ניתן אף שעל לערבים,״ ועוד
,מוסיפים את הסיסמות :״לעולם לא אש״ף״ ו״לא תקום מדינה
פלסטינית״? האס הם משקרים לציבור ביודעין? או אולי הם
מאמינים בעצם למה שפיהם אומר?
הפער הזה, בין הסיסמות וההצהרות של בעלי־התוכנית
לבין הערכות־המצב — הפסימיות כולן — של מומחים
שונים במישרד ראש־הממשלה ובמערכת־הביטחון על כל
שלוחותיה, הוא מדהים. רק לעיתים נדירות, בתולדות המרי־נה,
אירע שצמרת שרי־הממשלה תאמר דבר אחד — ואילו
ניירות המומחים יאמרו את ההיפר הגמור.
בבוא היום, כאשר יונחו לפני הציבור המיברקים והמיס־מכים
הללו, המצויים כיום בלשכות ראש־הממשלה ושר־ה־ביטחון,
רק אז יידע הציבור עד כמה מעט הוא ידע על המצב
בשלב מכריע בתולדות מדינתו.

אבל כבר מעכשיו ניתן לשאול, אף מבלי לקבוע מי צודק
בוויכוח הלאומי הנוקב, האם אותה תוכנית גורלית התקבלה
בתהליך תקין של קבלת החלטות. תהליך המבטיח, בראש
ובראשונה, שנשקלו עד הסוף הסיכונים של הקמת מדינה
פלסטינית וחלוקתה מחדש של ירושלים, ואחרי ״שלוש שנים,
״התחלת משא־ומתן על פיתרון הקבע״ .אלה הם חלומות —
משום שברגע שבו תקום האוטונומיה היא היא שתהיה דה־יורה
המדינה הפלסטינית, הקורמת דה־פאקטו, מדי יום, עור וגידים
בשטח, נוכח פשיטת־הרגל הביטחונית הישראלית. לא שלוש
שנים. ולא חמש שנים. אלא — מיד.
אשכול וגולדה מאיר, למרות ״המיטבחים״ שלהם, ויבדל
מנחם בגין, עברו בהחלטותיהם הגורליות דרך כל מדורי
ועיהינום הדמוקרטיים. עם כל כעסם על הדלפות של סודות־מדינה
מדיוניהם, הם לא היססו להביא לשם את העניינים
הכמוסים ביותר.
נראה שאין הצעה או תוכנית אחת בנושא חיוני שמנחם
בגץ כראש־ממשלה לא הביא קודם לכן לדיונים בוועדות־שרים,
או בוועדות קצינים ופקידים, שהוסמכו על ירו כחוק.
לאורך כל המשא־ומתן לשלום עם מצריים פעלו צוותים
במטכ׳ל, במישרד־הביטחון ובמישרד ראש־הממשלה, שבדקו
והכינו את הניירות לדיונים ולהחלטות.
אץ זה אומר שגם עבודת מטה מבוצרת זו מחסנת את
הממשלה מקבלת החלטות שגויות. אבל לפחות הציבור יודע,

בקיו בסו ביחשרים :״הגענו
ונקודה שאין ממנה חזוה״
לא רק שתהליך קבלת ההחלטות הוא תקין, אלא שהושקעו בו
מיטב המוחות בין הנבחרים, במישרדי־הממשלה ובכנסת.
כמובן שסך כל הדימיון המדיני־ביטחוני, הבא לידי ביטוי
בהחלטות הממשלה, אינו יכול להיות גדול יותר מסך כל
מישקל המומחים, המקיפים את ראש־הממשלה. ולעיתים
המדובר הוא במישקל נוצה. אבל זהו מחירה של הדמוקרטיה.
וכאשר, מלווה בשריו הבכירים בקמפידיוויד החליט בגין
שהוא יעקור את היישובים בסיני, הוא לא שיחק במחבואים.
הוא בא וסיפר לעם את האמת, ככל שהכאיבה. כי בעיניו, כמי
שהיה מנהיג אמיתי, לא הכסא היה חשוב, אלא הנושא הלאומי,
אף במערומיו המכאיבים ביותר.

לשיא התהליך הדמוקרטי התקין הגיע מנחם בגין בעת
שניהל בראשות ממשלתו 1$ת מילחמת־הלבנון, במשך ימים
ולילות ולאורך חודשים ארוכים. הממשלה כולה ישבה כור
עדת־שרים לענייני־ביטחון, ודיווח שוטף ומקיף נמסר לווע־רת־החוץ־והביטחון
של הכנסת. למרות שהיה ידוע ששרים
וחברי־כנסת מדליפים, תוך כדי המילחמה הקשה, סודות כמוסים,
כולל מיבצעיים, לא ויתר בגין כהוא זה על התהליך
החיוני של קבלת החלטות ואישורן. יכולים היו שרים לרוץ
לפני תום הישיבה כדי לבשר, מסיבות פוליטיות ואישיות,
לעיתונאים הרוצים לכבוש את רובע חי־סאלום בדרום־ביי־רות,
וחברי־כנסת יכלו להדליף על גיוס כוחות נוספים
להידוק המצור על ביירות — אבל מנחם בגין בשלו, ובצדק.

כי במאבקים גורליים אולי אין עם ששילם מחיר כבד יותר
מאשר היהודים, בעיקר כאשר מנהיגיו ברחו מהתמודדות עם
האמת אשר הוסתרה אף ממנו.
בממשלת האחדות הלאומית קרה הדבר.

שמיר ומרידור
בגין סיפר לעם את האמת
בבוקר חורפי אחד ב־ 1986 התעורר הציבור לשמוע שמדינת
ישראל מעורבת עד לצווארה בפרשת ״איראנגייט״ .ייתכן
ולא ניתן היה לבוא בטענות לממשלה, אילו לפחות ועדת
השרים לביטחון(״הקבינט״) היתה מקבלת את ההחלטה, אחרי
דיונים יסודיים וממצים. אבל התברר, שמכירת הנשק לאיראן
ותיעול מיליוני דולארים ונשק לקונטרס, התקבלו על ידי
שניים־שלושה שרים ושניים וחצי פקידים בירושלים. במיסת־ריס,
הרחק מעיני הממשלה ואפילו מעיני תת־הוועדה הסודית
לענייני מודיעין בכנסת.
הנזק שנגרם לישראל בארצות־הברית הוא קשה להערכה.
הצורה החובבנית שבה נוהלה ההרפתקה, בעיקר בחלק השני,
מערערת עד הסוף את מעמדו של מי שהיה, עד היום, הנשיא
האמריקאי הידידותי ביותר של ישראל — רונלד רגן.
עד עצם היום הזה לא נמסר לקבינט דיווח מלא על ספיחי
הפרשה, כולל על דברי־שקר של פקידים ושרים ישראלים,
ושימוש לא תקין של מיליוני דולר במישרדי־הממשלה.
באותה דרך ניסו להעמיד את הקבינט והממשלה לפני
עובדה מוגמרת, ולהחתים אותה על נייר מפוקפק מאוד,
שהושג בדרכים עוד יותר מפוקפקות, והמכונה ״הסכם לונדון״
עם המלך חוסיין, באפריל . 1986 ההסכם, שהיה שווה פחות
מהנייר שעליו נכתב, הפך איל־ברזל, שכמעט קיעקע את
הממשלה. בשעה שתהליך תקין של קבלת החלטות אולי היה
מונע את הביזיון כולו.
מאוחר יותר, ורק בגלל תהליך מישפטי תקין בארצות־הב־

רית ונוהל מסודר של קבלת החלטות שם, הופתעו שוב הישראלים
כשלמדו ששניים וחצי שרים הסכימו שעיראק, המשתמשת
בנשק כימי, תניח צינור־נפט לאורך ירדן, כדי שישראלי
לשעבר ירוויח במכה אחת במה מאות מיליוני דולר, ויתעל
אחדים מהם בחזרה לקופה מיפלגתית. כמובן שגם תכנית זו
הוסתרה מהממשלה.
אמרו שהאנארכיה הזאת תיפסק עם הרוטציה, והיא בעצם י
המחיר הכבד שיש לשלם כדי להבטיח מימושה.
להיפר, המצב רק הוחמר מאז אוקטובר . 1986 וכאשר במרוצת
1988 הורעו היחסים עם ארצות־הברית במידה חסרת־תק־דים,
לאור אוזלת־היד הממשלתית־צבאית, בטיפול בפורעים
הפלסטינים, לא התקיים שם אף דיון אחד, כיצד להתמודד עם

הדימיון המרינ*־ביטחוני שר ווהיימ אינו
עורה ער סו המוחות המקיכים אותו
הבעייה — המדינית והתדמיתית. להיפך, עד לרגע האחרון
סיפרו ראשי השילטון בקבינט שארצות־הברית לעולם לא
תכיר באש״ף, והופתעו, כמובן, שכמעט למחרת היום החליטה
וושינגטון לפתוח בדיאלוג עם אירגון־הטרור.
לא רק שחוסלו כל עבודת־מטה תקינה, וכל הליך נורמלי
של קבלת החלטות, אלא, כפי שסיפרה לי אישיות החוזרת
ומופיעה תדירות לפני הקבינט :״אנו באים לשם רק כדי
לדווח. והרושם שלי הוא שהקבינט משותק. אין מי. שיקבל
החלטות, אף בעיקבות הדיווחים החמורים ביותר המובאים
לפניו.״״
לכן אין להתפלא שלשיא האנארכיה הגיע המצב בתהליך
קבלת־ההחלטות בממשלה בשבועות שקדמו לאישור האוטומטי
של ״תוכנית הבחירות״ על־ידי הכנסת.
מה שידעו עיתונאים — לא נמסר לשרים באף פורום אחד.
יותר מזה, התוכנית בושלה, בקווי־היסוד שלה ולעיתים אף
בניסוחיה המעורפלים בכוונה, תוך התייעצות — לפחות לא־רישמית
— עם האמריקאים. הם הכירו אותה לפרטיה — אף
לפני שהובאה לידיעת שרי־הממשלה. מצב שהזכיר לי את
פעילות האמריקאים בסייגון, ויאס־נאם בקיץ , 1970 עת הכתיבו
שם לשילטון את מהלכו.
מלכתחילה נזרק לחלל, על־ידי שר־הביטחון, הנושא ה־אופראטיבי
העיקרי בתוכנית, הבחירות והפלסטינים. שר או
שניים, המקורבים לראש־הממשלה, שיכנעו אותו שייאמץ אר
תה. הממשלה בוושינגטון קיבלה את פרטיה עוד לפני שראש־הממשלה
הגיע, מתוח, לוושינגטון, לחוץ על־ידי הכישלץ
הביטחוני וסיפורי המשבר הצפוי ביחסים עם ארצות־הברית.
אך ברגע שהאמריקאים שמעו, עוד בטרם הביקור, מפקיד
ישראלי, שנשלח אליהם לפי תביעתם, כי ראש־הממשלה
מביא את רעיון שר־הביטחון, כבר נתמלא רצונם ולא היה
צורך בשום משבר.
הממשלה, הקבינט והכנסת לא שמעו על כך דבר ממשי —
לא לפני הביקור בארצות־הברית, ואף לא לאחריו. שניים־
שלושה שרים ופקיד וחצי הביאו לראש־הממשלה את התוכנית
לעוסה, אחרי שעברה בחינה מוקדמת במסננת האמריקאית.
במקביל סבב שגריר ארצות־הברית בין שרים שונים
ועשה נפשות לתוכנית, שעדיין לא הוצגה.
רק אז, בתום חודשיים של פעילות חשאית — מלווה
בהדלפות לעיתונות — נקראה מליאת־הממשלה לאשר את
התוכנית בישיבה מרתונית — כי המישלחת האמריקאית
המתינה בחדר הסמוך לקבל את המיסמך חתום בידי ממשלת
בן־גוריון העלה את ישראל למעמד של עם. בגץ ביסס את
העם במדינה. ממשלת־האחדות מחזירה את המדינה למחתרת.
אם כך התקבלה החלטה, העלולה להשפיע על גורלו של
כל ישראלי, קל לתאר כיצד לא יתנהלו הדברים ולא תתקבלנה
ההחלטות הנכונות ברגעים קריטיים עוד יותר הצפויים
לבוא.
במצב אנארכיסטי זה, המוכתב על־ידי צמרת־השילסון, מה
הפלא שראש־הממשלה אינו מהסס לבסס את התוכנית על
אדם אחד — על עצמו, באומרו שהיה מצביע נגדה אילו יריבו
הפוליטי היה מביא אותה.
״אני ואפסי עוד״ ,״אחרי המבול״ ,שיטת ה״חאפ״ ,שיטת
ה״סמוך״ בעברית מדוברת.
חוק וסדר מתחילים בממשלה. רק אז ניתן לחזור ולהשלי־

סם בשטח עצמו.

..אני ה״ת׳ מחזיר לפלסטינים /0ס 95 מעזה, שכם ...חברון...״
,.נהר הירדן הזעיר והקטן אינו כול ל שר ת כסכין — לחתוך
את הגוף הפלסטיני לשו חצאים״ .עמגדת כולה לשכון
בצוותא עם המנטליות של שרון ושמיר לזמן קצר פאוד:
אנחנו חלוקים לגב ע תיד המדינה״ ,.הסיבו״ם שישראל
או העם היהודי יהפכו לנורמלים היזם קטנים מאוד.״
• מר פרס, האם תעמוד על החז בד את שאיפתך האישית, אתה נרקת
כל הגדה המערבית ורצועת -אה במשתעשע באינטרס של אנעזה?
שים
אחרים.
בפירוש לא.

ערף בעינינו. והוא, לראות פדרציה ירדנית-
פלסטינית. ניסיוני מראה שכאשר שני צדדים
נמצאים באי־הסכמה, התוצאות עשויות להיות
עמדה שלישית, שאף אחד משני הצדדים
מעולם לא הציע או לא לקח בחשבון.

• כיצד יכולה עמדתך לשכון עם
.המנטליות הפוליטית של שמיר ושרון?
היא
יכולה לשכון־ במשך זמן קצר מאוד.
בסיסית, אנחנו חלוקים לגבי עתיד המדינה.
אני שייך למיפלגה המאמינה בפשרה טריטוריאלית
— מה שערבים ואמריקאים מכנים
״שטחים תמורת שלום״ .אני אומר זאת

• האם תוכל לתת לי הגדרה למה
שלא יהיה איכפת לד שיכלל במדינה
הפלסטינית?
בהכללה רחבה, איזורים צפופי־אוכלוסיה
אני הייתי מחזיר לפלסטינים, ללא כל היסוס.
רצועות־הקרקע הנחוצות לביטחוננו — אנו
נשאיר לעצמנו. לדוגמה, הייתי מחזיר, קרוב
לוודאי 95 מעזה; אני הייתי מוסר שליטה
בערים הראשיות בגדה המערבית.

היחידה לעשות מדינה ליהודית זה להביא
לרוב יהודי. אני לא הייתי נשען על כל
אמצעי אחר, שאינו יכול להבטיח את אופיה
של ארצנו כמדינה דמוקרטית, ואת אופיה של
מדינתנו, אלא בעזרת קיום רוב ברור.

• מתי אתה עומד לקום ולומר:
״מספיק ודי. זה בדיוק מה שמצפוני
מכתיב לי, אפילו אם לא אהיה בכל
עמדה בקבינט, מצפוני יהיה נקי
בעצם עשיית הדבר הנכון״?
ברגע שאחליט להפסיק לעסוק באסטרטגיה
ולהפוך למטיף. אני לא מטיף. אני איני
נושא דרשה. אני אומר לעמנו פעם אחר פעם:
במשך 4000 שנה לא שלטנו בעם הערבי:
הבה לא נהיה טיפשים לעשות זאת עתה. אני
אומר, הבה נחזיר שטחים תמורת שלום ולמען
אופיה המוסרי של ארצנו. הבה נבין כי לפלסטינים
יש רצונות משלהם.

• בוא ניקח את רמת־הגולן.
איזור זה מציג מצב מאוד מעניין,
מנקודת מבטך שלך, שכן אין בו כל
ערבים, ולכן אין כל צורך, מבחינה
חברתית ,״להיפטר״ מאוכלוסיה ע ד
יינת. אבל אין זה במושגים תנ״כיים
״ישראל השלמה״ .האם יהיה נכון
להחזיר את רמת-הגולן?

• למה אתה מתכוון ב״שליטה״?
האם אתה תיתן את הערים בחזרה
לפלסטינים, כן או לא?
(היסוס ממושך, ואחר כך):
כן, אדוני! אני לא רואה שום סיבה מרוע
עלינו לנהל את.שכם או חברון.

ובכן, אין אני מרגיש צורך להשמיע את כל
ההצהרות בעולם, רק מפני שאתה שואל
שאלות, אבל אומר את זאת: חאפט׳ אל־אסד
הינו, אסטרטגית, המנהיג הערבי הקיצוני
ביותר. אינני רואה אותו מתגמש בעתיד
הקרוב. כך שהבעייה אינה קיימת. בסיסית,
אמרנו שהחלטה 242 מתייחסת לרמת־הגולן
גם כן. וההתייחסות תהיה אסטרטגית.

__ ראיין __

רענן ר. לוריא
• אתה פוליטיקאי מאוד נבון. אני
מנסה לתקוע יתד מעבר להליכתך
על בהונות בביטויים כמו ״לנהל״.
מה שאתה מתכוון זה: הבה ניתן
לערים, כדוגמת שכם וחברון, להיות
חלק מהמדינה הפלסטינית, נקודה?

• איך אתם יכולים להפוך את החברה
הישראלית ואת ישראל ליותר
מושכות, הרבה יותר מושכות, לא
רק לפוטנציאל המהגרים היהודים
מברית־המועצות. שאומרים בבירור
כי ברצונם ללכת לאמריקה ולא
לישראל?

אני הייתי מעדיף לקרוא לזה מדינה
פלסטינית־ירדנית.

ב־ 1948 הקסם של ישראל היה הריבונות,
החזרת החיים היהודיים לאחר הפסקה של
2000 שנה. ב־ 1989 הקסם של ישראל מוכרח
להיות השלום. הצירוף של מדינה, שנוצרה
כנגד כל־כך הרבה סיכויים, והשלום, המוצג
כנגד כל־כך הרבה חשדות, הוא הצירוף
הדראמתי ביותר שאני מסוגל לחשוב עליו.

• באמת, מר פרס...
בסדר, בפירוש לא חלק של ישראל ...אני
הייתי מנסה, במאמץ רב, להשיג אלטרנטיבה
לשילטון ירדני־פלסטיני, משום שיש לנו
שתי בעיות, שאותן אני רוצה להבהיר: אני
מדבר על מצב פוליטי ועל הערכות צבאיות.
מבחינה צבאית הייתי רוצה לראות רק שני
צבאות: ירדני וישראלי. צבא ירדני נוגע
במימי הירדן מהמיזרח, וצבא ישראלי נוגע
במים מהמערב. או אז, איני רואה כל סיבה

• אבל שלום זה מצב נורמלי, ואין
בכך די עבור ישראל להיות ״נורמלית״
.גם ורמונט אינה במצב מילח-
מה עם שכנותיה, דבר שהוא מצב

נוס :״התנחלויות ישראליות יצטרכו לחיות בשילטון
מדוע נצטרך לשלוט, לנהל, למשול — איזה
ביטוי שאתה רוצה ־ בחיי העם הפלסטיני. נהר
הירדן הזעיר והקטן אינו יכול לשמש כסכין
— לחתוך את הגוף הפלסטיני לשני חצאים.

• אתם אומרים: ניתן להם בחירות
חופשיות. האם אתה באמת
מתכחץ שהבחירות הקרובות יהיו
חופשיות?
כן, מאה אחוז...

• מאה אחוז ...בסדר ...אבל, מצד
שני, אתה מכריז כי מישאלת-ליבך
תהיה מדינה פלסטינית־ירדנית. אם,
למשל, הפלסטינים שייבחרו יחליטו
להיות חלק מנורווגיה, זו צריכה
להיות זכותם, שכן זו המשמעות של
בחירות חופשיות. בשעה שאני מכ

כך. אני ער לעובדה שאנו נמצאים
באי־הסכמה. זו הסיבה מדוע אנו צריכים
משא־ומתן. כשהפלסטינים יבחרו את מנהי־גיהם־נציגיהם,
הם יבואו עם מערך־הרעיונות
שלהם, ואנו נבוא עם מערך־הרעיונות שלנו.

• בסיסית, אתה באמת רוצה ״לשחרר״
את ישראל מאיזורים מרד
בי-אוכלוסיה ערבית, נקודה. נכון או
לא נכון?
כן. בתוספת שלום — אלה הן התוכניות.

• אתה מובן להסכים, בסיכומו
של דבר, למדינה פלסטינית שתהיה
מפורזת?
שוב, אני אצטרך להביע את הפיתרון המו־

גלויות, ואני אשלם את המחיר בעבור זה.

• שרון טוען כי יש מדינה פלסטינית
מיזרחה לירדן, ושמיר והוא
רוצים לתבוע את בל השטחים בישראל
עצמה; כתוצאה מכך — 20
שנים מעכשיו יהיה בישראל רוב
ערבי. האם אלה יהיו ״פיתרונות הגיוניים״
,מנקודת מבטך?
לא. אתה יודע, כמה מהם מניחים, כי
התושבים הפלסטינים של הגדה המערבית
ורצועת־עזה יישארו לנצח נתינים ירדניים.
אם לא תמצא את הפיתרון ירדן עלולה לבטל
את אזרחותם, ואז הם יהפכו לאזרחי ישראל.
היום הם כבר מהווים ^ 38 מהתושבים
היושבים בין נהר הירדן לים־התיכון. וברור,
כשאני מדבר על המדינה היהודית, הדרך

נורמלי. ישראל חייבת להיות מוש כ
ת עבור מהגרים בעתיד.
ובכן, הסיכויים שישראל או העם היהודי
יהפכו לנורמליים הם מאוד קלושים צחוק)
— אנו אנשים בלתי־רגילים. כך היינו, כך,
כנראה, נישאר. ה״ספציאליטה של הבית״
בהקשר לישראל ולעם היהודי הוא ההעדפה
הברורה של השיפוט הרוחני וההישגיות. אני
מקווה שישראל תהיה מרכז ללימודים, מרכז
רוחני, מרכז ידע, מרכז נון־קונפורמיסטי,
במובן האינטלקטואלי.

• מ דו ע אתה משתמש במילה
״תיקווהך? אתה נמצא בעמדה שבי-

כולתך לומר: בחרו בי כראש־מנד
שלה, וזה מה שאנו הולכים לעשות
מישראל, תחת טייסי־קרב נפלאים,
אני אעשה פרופסורים וממציאים
נפלאים...
בעייתי האמיתית, כפי שאני מאמץ, כבן־
אדם, כמנהיג, היא אי־האמון, שכה הרבה
אנשים רוחשים כלפי הערבים. עקב מילחמות
וטרור הם עלולים לחוש, שמה שאני מציע
הוא נאיבי מעט, תמים, מקדים את זמנו. כך,
רק בדיקלום הדברים שאני מחשיב כמוכחים
היסטורית ומוצדקים פוליטית, אין לי קהל
רחב מספיק.

• האם אתה רואה, במצב נורמלי,
נגיד בעוד 20־ 30 שנה מעכשיו, את
נכדיו נישאים לערבים?
לא. לא. אנחנו עם כה קטן, שאנו חיובים
להיות מאוד רגישים, כדי לא לאבד אפילו
מיספרים קטנים, מהצירוף המינימלי שלנו
כעם. אתה יודע, כפי שאמרתי מקודם, העם
היהודי כביר ברוח, אך קטן בגוף. אנו איבדנו,
ואיבדנו ואיבדנו״. .

• אך איך ביכולתך לראות חזיון
מדינה דמוקרטית אמיתית, שבה
חיים אנשים בשלום, עושים הכל
ביחד, הולכים לאותם בתי־ספר, ולא
מתקיימת התערבות טיבעית של
אוכלוסיה, כאשר אנשים צעירים
מתאהבים, מתחתנים?
איני מציע שהמדינה תתערב באהבה. זהו
עניין לבחירה ולהחלטה פרטית לחלוטין.
אבל פסיכולוגית, ומנקודת הסתכלות מנטלית
הייתי רוצה לשמור את אנשינו עם זהותם
העצמית. לא הייתי משתמש בחוקים או
בתקנות — אין לנו כאלה, אפילו עכשיו.
הייתי מנסה להסביר לצעירינו — הבה נישאר
חיים. אינכם יכולים לקיים יהדות בלי
יהודים.

• מר פרס, במהלך תהליך ייסוד
מדינה פלסטינית עתידית אפשרית,
יהיה מצב שבו התנחלויות ישראליות,
שנמצאות עכשיו בטריטוריה
ערבית, יאלצו להתפנות. האם אתה
מסכים עם שאלתי?
לא. אני חושב שהן יכולות להישאר במקומן
הנוכחי. כמו שיש ישובים ערביים בשיל־טון
יהודי, כך אפשר שיהיו ישובים יהודיים
בשילטון לא יהודי..

• במדינה פלסטינית?
במדינה ירדנית־פלסטינית.

דני־פלסטיני״
• מר פרס, האם אתה ״גבר של
נשים״?
למה אתה מתכוון?

• האס המין השני מעורר רבות
את דימיונך?
כן. אני מאוד אוהב את אימרתו של אנגלס:
״כל אשה היא ציביליזציה בזכות עצמה.״

• מ ר פרס, האם אתה נמשך
לנשים?
אחרת לא הייתי גבר.
כל הזכרות ששרות ד\/8ו\1£א 1 0 0מ\0 /

האם הליכוד מתאבדי
לעיתים נדמה שהליכוד פוחד מהשילטון,
שלא נוח לו בו. לעיתים הוא חדל פתאום
להתמודד עם מיפלגת״העבודה, כאילו היה
בהתגוננות מתמדת. תיקשורת טוטאלי־טארית,
העשוייה כמעט כולה עור אחד,
רוצחת זה שנים את אופיו של הליכוד ואת
אופי מנהיגיו, בהאשימה אותם בנטיות אנטי-
דמוקרטיות. בגלל זה, ייתכן, שהוא רואה
חובה לעצמו להוכיח שוב ושוב את דבקותו
בקידמה. כתוצאה מכך נכנס הליכוד מדי פעם
לתוך מלכודת שקופה של איזה רעיון נפוח
המשמש כפיתיון.
קשה להבין איך מסכים הליכוד לשינוי
שיטת הבחירות ביחד עם מיפלגת־העבודה.
שהרי עבורו זו.מלכודת מסוכנת ביותר.
ההצעה קובעת אחוז־חסימה של ארבעה חברי־כנסת,
כאשר 60 חברי־כנסת ייבחרו ברשימות
ארציות, לפי השיטה הנוכחית, ולגבי
היתר תחולק הארץ ל־ 20 איזורי־בחירה,
שבכל אחד מהם ייבחרו שלושה מועמדים על
בסיס אישי.
אם החלטות אלה יעברו בכנסת זה יהיה
אסון לליכוד. מימין עלול אחוז־החסימה
למחוק את התחייה, צומת ומולדת — שלוש
מיפלגות הקרובות ברוחן לליכוד, ומועמדות
לקואליציה עימו כאלטרנטיבה למיפלגת־העבודה.
משקיפים
מעריכים כי החלטות הוועדה
לשינוי שיטת הבחירות עשויות לשנות את
המפה הפוליטית(ידיעות אוזרשת .)18.5.89
כיום הולך ויורד כוחה של מיפלגת־העבודה,
ואילו כוחו של הליכוד עולה, שימעון פרס
עצמו מעיד על כך. האם זה אינטרס של
הליכוד להשתתף במהלך העלול להפסיק
תהליך זה?
אם יתקבל חוק שינוי שיטת הבחירות, יש
חשש שמערכת־הבחירות הבאה תתנהל באווירה
נוחה למיפלגת״העבורה, המחוייבת
מסורתית לאידיאולוגיה, המבליטה את מע־רכת־הערכים
ההומאניסטית — שלום,
ניקיון־כפיים, מימשל תקין, צדק חברתי
וכיוצא בהם.
היום, כאשר אנו נדקרים על־ידי ערבים
ברחובות ערינו, חיילנו נחטפים בטרמפיאדות
ונרצחים, התנועה בכבישים נעשית פחות
ופחות בטוחה, גם בתחומי הקו הירוק, שדותינו
ופועל כפינו עולים באש, ערבים
מחבלים במכוון בענפי כלכלה עיקריים, כגון
תיירות, הבעיות הלאומיות והפרוגראמה הלאומית
הן העומדות עכשיו על הפרק, ובאלה
אין מיפלגת־העבודה יכולה להתחרות
בליכוד.
שינוי שיטת־הבחירות יסיח את דעת הבוחרים
מהבעיות הלאומיות: החידוש שבבחירות
האישיות יעורר סקרנות, העלולה
להוליד התלהבות. מערכת־הבחירות תעסוק
יותר ויותר באישיותם של המועמדים, ולא
בשאלות קיומיות, הנותנות עדיפות להצבעה
לליכוד.
אימת אחוז־החסימה עלולה להחזיר את
ר״ץ הביתה, ואולי גם את שינוי. מיפלגות
דתיות, הנזעמות על הבגידה שבגד בהן
הליכוד, עלולות להצטרף לקואליציה עם
מיפלגת־העבודה. אס יקרה כדבר הזה, השמאל
הוא שיהווה את מרכז הממשלה הבאה.
כך יחזור הליכוד לאופוזיציה, שהיא, כפי
הנראה, המיגרש הביתי שלו.

הר רב• הורוביץ

• לא קונים
שיטחיותם של הפרשנים הפוליטיים
הגיעה בימים אלו לשיא חשוד. התייחסותם
להתנגדות לתוכנית שמיר־רבין,
כאילו היא בסך־הכל ברית של נפגעים
מרומים ויריבים אינטרסנטים, הינה

חוסר־הבנה בסיסית. תזוזת ראש־ה־ממשלה
שמאלה מעמדותיו הבסיסיות
יצרה מימינו שוליים עבים מאוד -התנגדות
עזה, מהגדולים ועד לקטן שבחברי
מרכז הליכוד לנטישת מצע הליכוד,
זמן כה קצר ל א חר אישורו וללא
שינויים בנסיבות. וכאן לא ברורה לי
התייחסותם של פרשנינו, המאשימים
את שרון, מודעי ולוי באינטרסנטיות
מיפלגתית, ואילו שמיר חף מכל ביקורת.
אולי היה זה התשלום של שמיר
לרבין בעבור ״ראשו הערוף׳ ,של פרסז
מסתבר שבתיקשורת אידיאולוגיה .
משמעותה לזוז שמאלה. להישאר בימין
זו אינטרסנטיות לשמה.

• חתול בשק
עזר ויצמן מתנגד משמאל לתוכנית
ראש־הממשלה עקב חששו שבבחירות
המוצעות ייבחרו גורמים שבעיניו הם

עיתונות ער בי ת
.,ערבאת העובר
א ת תו ברחע1היר
השבועון המצרי אחיר סאעה ()10.5.89
מביא דיווח מפארים על תוצאות ביקור
ערפאת בצרפת. הכתבה פותחת בדבריו של
ערפאת בנמל־התעופה, כשנשאל לאן מועדות
פניו :״אני הולך במסעי האחרון לפלסטין,״
ענה. השבועון טוען לגילויים ראשונים
על הצעות מוגדרות, שמיטראן וערפ־את
הגיעו אליהן ״על מנת לשפר את תוכנית
שמיר ולפתח אותה השבועון מציין שלוש
נקודות לשיפור תוכנית שמיר, שהוסכם
עליהן בפאריס: אש״ף לא יודיע בפומבי
שתנאי ראשון לבחירות הוא נסיגה ישראלית,
אלא ידרוש פיקוח בינלאומי; אש״ף גם יסכים׳
לווטו ישראלי על אישים בלתי־רצויים,
כאשר ״המועצה החוקית״ שתיבחר, תמנה את
המישלחת הפלסטינית, ואש״ף יסכים לייצוגו

יותר קיצוניים מאש״ף ה״מתון״ וה״ד-
מוקרטי״ ,כמו נציגי החזיתות השונות
(ג׳יבריל, חוואתמה) ונציגי תנועת ה התנגדות
האיסלמית (חמ״ס) ,שלה
צופים ניצחון מוחץ ברצועת־עזה. ויצ-
מן הנין שה״נציגות האוטנטית״ של ה פלסטינים
היא הרבה יותר מאיימת.
האמת שתטפח בפניהם של הישרא לים,
אם הבחירות אמנם יתקיימו,
היא האסון הגרוע ביותר לתועמלני
אש״ף מסויימים משמאל. החשש ש קמפיין
המתינות יתמוטט מביא את
ויצמן וחבריו לאימוץ גישה, שאינה
חדשה בקרב שמאלנים בישראל -
״החתול חייב להישאר בשק, ויהי מה״.
העיקר שעם ישראל יקנה את החתול,

את עמלת התייין כבר יהיו אנשים
מסויימים שיקבלו.

#אוכלים חרא
״נכשל ניסיון לסלק את הפועלים
הערביים מאיכילוב,״ זה נוסח הכותרת,
שהתפרסמה במקומון תל־אביבי.
אותם הפועלים עשו צרכיהם באוכל|
שהגישו לחולים, גנבו סכינים מחדרי־ניתוח,
הפיצו כרוזי־תעמולה והניפה
דיגלי אש״ף על הגג של איכילוב.
מעשים שלא מפריעים להם להמשיך
ולשרת א ת הציבור באותו מוסד, כי
״אין מי שיחליפם״ .נדמה שכל עוד שר־הבריאות
בכבודו ובעצמו לא יאלץ
להתאשפז באיכילוב, או חלילה אחד
מבני־מישפחתו, ימשיכו המאושפזים
״לאכול חרא״ .ואילו אנו נסתפק בהעלמת
עין ובתפילה חרישית שבעת צרה
לא יאשפזונו דווקא שם.
על ידה: יוגבל זמן־הביניים, תקופת־המעבר,
עד לכינוסה של הוועידה הבינלאומית, עד
למכסימום של חצי שנה.

דהע1ק: הוב ארב אי1ו
אחראי לעולום
בשבוע שעבר הוחלפו מחמאות בפומבי
בין נשיאי מצריים וסוריה. מובארכ ניצל
ביקור באוניברסיטת קאהיר, והודה לאסד על
״ההצהרה הטובה״ שפירסם דובר ארמון־
הנשיאות הסורי, ג׳ובראן קאריה. בהצהרה
נקבע כי ״סוריה איננה מתנגדת עוד להשתתפות
מצריים בפיסגת ראשי מדינות ערב,״
שתתקיים השבוע במארוקו. שר־החוץ המצרי,
עבד־אל־מג׳יד, מסר לשרק־אל־א1סאט, כי
מצריים מחשיבה את ההכרזה הסורית ״כצעד
בדרך הנכונה, והבעת־רצון סורית לשיתוף־
פעולה, על מנת לשרת את האינטרסים הערביים
״.סגן־הנשיא הסורי, חד׳אם, השיב השבוע
למחמאות המצריות בהצהירו :״מובארב
אינו אחראי להסכמי השלום עם ישראל״.