גליון 2700 מתאריך 31 במאי 1989

שגה 53
הקלטה חשאית
מגלה:

..אני המקנאת את דרד דו!

הסרט המגנטי של פוג׳׳ שומר על הראש המגנטי של הוידאוט״פ ש לו
הראש המגנטי הוא החלק החשוב
והיקר בוידאוט״פ שלך. רק קסטה
מעולה ועמידה שומרת על חייו לאורך
זמן ומעניקה תמונה חדה וברורה תמיד.
איכות התמונה נשמרת גם בשימוש
החוזר בסרט.

קסטות וידאו פוג מעט יותר יקרות,
הרבה יותר טובות.
אל תחסוך באיכות. קנה פוג׳׳.

ש ־ ד ־ ד ש0ס £סו\/

אדי מור

נציגים בלעדיים:
קבוצת חברות שמעוני בע״מ

קסטות פוג׳׳ וידאו ואודיו -להשיג
בחנויות הצילום והחשמל המובחרות.

ב זי ב ח בי ם
התחדשות

כתבתה שער:

לאוזן הניתוונים

על המתכונת החד שה של העול
הז ה.
אפתעה בלתי״צפוייה נגרמה לי לפני
שבוע כאשר חתני הביא לביתי את העולם
הזה, ביודעו כי מאז שנים רבות חדלתי
לקרוא בו.
היו זמנים שקראנו את העיתון בצמא
ולפתע הפך העיתון, שאותו קרא כל העם,
משום היותו עיתון ״בלי משוא־פנים״ ,לעיתון
צר־אופק, המכוון לקוראים בעלי מחשבה
בכיוון אחד בלבד.
היתה זו אכזבה להמוני הקוראים, אשר
המשיכו לקרוא את השלם הזה מתוך תיקווה
למאוזנות שלא באה.
עתה שמעתי את עורך השלם הזה, אורי
אבנרי, בערב חדש, וכמו רבים אחרים,
בוודאי, אחזור לקרוא את השלם הזה מתוך
תיקווה ליישום ההתחדשות.
דויד שסר, רמוז־גן

כאשר מכריזים רבנים על ילד כעל ממ זר,
אי־אפשר לשנות א ת גורלו. לידי
העולם הזה התגלגל מיסמד נדיר, הקובע
כי ילדים מסויימים לא
£ 1 1יוכלו להתחתן עם יהו•
דים, כשיגיעו לפירקם.

נק1דת־זבות

ח ח״ ת ה מו לדת

על הקומוניסטים הישראליים
(״ילדי סטאלין״ ,״הנדון״ ,העולם
הזה .)17.5.89
עורך העזלם הזה מודה כי המיפלגה הקומוניסטית
מילאה תפקיד חיוני בשנים הראשונות
של המדינה. מן הצדק היה להוסיף, כי
המיפלגה הקומוניסטית מילאה תפקיד חיוני
גם בשנה שעברה.
זה היה כאשר בתשדירי־הבחירות לכנסת
ה־ 12 שטפה המיפלגה הקומוניסטית — שהופיעה
כחזית הדמוקרטית לשלום, חד״ש —
את המוח בסיסמת־הבחירות שלה: שתי מדינות
לשני עמים.
וכמה שלא ביקשו, יש להניח, רובם של
מאות אלפי הצופים לסתום את אוזניהם למי־שמע
סיסמה זאת, היא, בוודאי, נקלטה, בכל
זאת, אצל רבים מהם.
וזאת, בהחלט, נקודת־זכות לקומוניסטים.

ינון בן־דרור, חדאביב

הפיתרון הנכון
עוד על הקומוניסטים הישרא ליים
(״ילדי סטאלין״ ,״הנדון״,
העולם הזה .)17.5.89
אין שמץ של אמת שכאילו ״היה קיים
שיתוף־פעולה בין שרותי־הביטחון ומק״י ב־
״ 1948 ועוד יותר חמור :״רק הקומוניסטים
הורשו לחזור״.
האמת הפוכה לחלוטין. דווקא הקומוניסטים
הערביים בגליל, שקראו לביצוע החלטה
( 181 של אירגון האומות המאוחדות) בדבר
הקמת שתי מדינות, ישראלית ופלסטינית,
נרדפו עד חורמה על־ידי שילטונות ישראל.
יתרה מזאת. למרות המילחמה עם מצריים
של המלך פארוק נאסרו על־ידי המצרים ערבים
קומוניסטים פלסטיניים, הועברו לשטח
ישראל ושם נעצרו על־ידיי השילטונות הישראליים
ונכלאו במחנה־ריכוז ישראלי.
שיתוף־פעולה? כן. אבל של מי? מדוע?
מפני שהקומוניסטים לחמו כבר אז לפיתרון
הנכון של שתי מדינות לשני העמים. כל
השנים נרדפו הקומוניסטים הערביים על־ידי
השילטונות. מעצרים, מכות, הגליות.
ומה שנוגע למצב כיום. אין אמת שיש
ירידה בכוחה של חד״ש. ההיפר הוא הנכון.
בבחירות המוניציפאליות השגנו ראשות ב!
2רשויות. לפני זה היו לנו ראשויות רק
ב־ 18 מקומות.
ומה שנוגע למיפלגות אחרות, כולל
התנועה האיסלאמית. נכון שיש לנו ויכוח
איתם, אולם לא על הדת. אנחנו מכבדים כל
אמונה ומאמינים. אנחנו אומרים למאמינים
וכן למיפלגות אחרות: האויב של הפלסטינים
בישראל הוא השילטון ונגדו יש להתאחד
ולהיאבק במשותף.

עוזי בורשטיין, חד״ש, תדאביב
העולם הז ה 2700

(המשך בעמוד )4

אב אשל

האם הקלטת־שיחה, הנמצאת בידי ה־מישטרה,
היא קצה־חוט לפי ת תן מיס*
פר פרשות, לכאורה הסרות־קשר, שה־עסיקו
א ת המישטרה באח־רונה!
או שמדובר בבדייהי

למרדכי אוזן הפיתרונים.

פ סולי חיתון
חשבוניות פיקטיביות

טישרדי מס״ההכנסה ומס״ערד״מוסף מני
הלים זה כמה שבועות חקירה על חשבו-
ניו ת פיקט יביות בסכומי־עתק, שנמצאו ב-
מישרדי״הליכוד. מה הק-
ביום החמישי הקרוב יקיימו ה״תחייה״
שר ביניהן לחקירתו של
ו״מולדת״ פעולה משותפת, המסמנ ת
יוסף גינו של בני תבין;
מי פנה בי ח סי ם שבין מיפלגות הימין.
תחזיות מרחיקות־לכת
אינן פוסלות הקמת חזית
משותפת בין השתיים.
למצב שבו נמצא היום יצחק שמיר יש
קווי־דימיון למילכוד, שבו היה נתון שי-
מעון פרס לפני שנתיים, בעיקבות רעיון
הוועידה הבינלאומית. שניהם טרחו
תמר גורדון 34 חולה בטרשת נפוצה,
רבות ס בי ב הסכמה ביג-
מ ס תייג ת מהדרד שבה נוהגים בה ו-
לאומית, ו״שכחו״ ליידע
בחולים אחרים שנפגעו
את המקורבים להם.
^ מהמחלה. היא רוצה להר־אות
שאפשר גם אחרת.
ד ף יו ד ע!

מי ל כו ד ה לי כו ד

א פ שר ג א חר ת

ט רי פ

חהמלךהחדש
על הפוטנציאל הטמון במופעי״רחוב ועל
תגובות הקהל • מה הקשר בין פסטיבל
ישראל ומשיכה להימוריסז
• ^ 4 1על הומור בגיאז • המלד
החדש, של נחלת בנימין.

ל ב בו ת ש בו רי
האם החלפת-לב היא עניין טכני בלבד,
או שמא מעורבים בכד גם גורמים נוס פים;
האם מסמן ני תוח ה שתלת-לב את
כישלון הרפואה; ומדוע
^ אחוז מושתלי-הלב בארץ
הוא מן הגבוהים בעולם;

העול של אתמול
הגיזרה האימפרסיוניסטית ובעיות עו-
דף־המישקל של גושי בעולם שלפני 63
שנה • הסתירה שבין מראית־העין ה אידילית
לבין רמזי המציאות בציורי-
השמן של ג׳ובנה חביבי קנדלפת
• שלוש תע-

רוכות ואופרה אחרת.

אברהם אפל ,״אבא של״ ,מספר להעול
הזה איד התייעץ עם שר־המישפטים, דן
מרידור על חקירת בנו, איד ״המציא״
א ת דויד לוי׳ איד הוא מעלה, מוריד ובו נה
מנהיגים, איך תומכים בו חבריו ב-
שעות הקשות. הוא גם
§ £ 1לא שוכח להצביע על הא-
שם, לדעתו, בחקירת בנו.

אנ טי־ פ אד ה
המתנחלים הם הנשק הסודי של האיני
העם הפלסטיני, להפיכתו לציבור לוחם
ולאיחוד שורותיו. אלמ לא
היו קיימים, היה
0אש״ף צריך להמציאם.

60£3
0 0 0ע_1-¥\/ו40ז 10
איזה חתול שחור עבר בין רן פקר ל אשתו,
חרותה, ומהי הסיבה שבגללה
נש ארת חרותה בארץ, בעוד רן יוצא
לכבוש א ת הוליווד! רש-
* 1מים ממסיבת־הפרידה
שערכו החברים של רן.

ג בו ל הציו ת
,נחשול׳ ,ניסוי בפאשיזם, שערך מורה
אמריקאי בכיתתו והכד לספר ולסרט,
חוזר הפעם כהצגה. האם, נחשול׳ יכול
לחזור על עצמו גם בישר-
אל; היכן גבול הציות!
מהו הקו האדום! שחק־נים
צעירים משיבים.

נישואין ל אנגלי
טובה פירון, זמרת ושחקנית בתיאטרון
המטאטא, בראיון חושפני, שבו היא
מספרת בראשונה על סיפור א הב תהו-
5נישואיה לקצין אנגלי, ש״
נטש אותה ואת בנה ב־חוסר
כל ועם לב שבור.

חוג ה סי לון

עי ר גרי א טרי ת
על משמעות החילופים הגריאטריים בבית
הלבן וקצת רכילות מוושינגטון • סיפור
בינלאומי על נהג מונית אפגאניסתאני, זוג
גמדות יפאניות וישראלים שהם לא קנדים
• שלושה אירועי״תיאטרון
? 4 9ניו־יורקיים, ועל אחד ש־הוא
יחיד ומיוחד במינו.

חלל רי ק
מה קורה לאשה שכל ילדיה פורחים מה קו!
מירי זיכרוני, יחצנית, אשה, אבל
בראש וראשונה אם, מס-
פרת על הניתוק מילדיה,
שגרר בעקבותיו חלל ריק.

מ ר כז חו תמות הגומי חגי הוברמן -כבר היו דברים מעולם
• בנימין זילברברג -מתכון ב טוח
להקמת מדינה פלסטינית • גן ליטני -
מרכז חו ת מות הגומי • צחי הנגבי -
האנטיפתח ותכונותיה של האבן הארצ ישראלית
המצוייה • דני בהן -תנו
להם להצביע! • גיל ס מסינוב -גול
עצמי • מרדכי הורוביץ -גייימס
בייקר צד חוגלות • אורי
^ [ 1 1דן -מי עומד להתמנות
כרמטכ״ל הבא של צה״ל;

המדורים הל״בועים:
הסיפור שלא נגמר עם ורד ציבעון
(בתמונה) ופטריסיה האריס • על
בימאים ונשותיהם בתיאטרון הקאמרי
• מה קרה בפלד אירועים! • מירב
מיכאלי והעיקרון הפיטרי • סעדיה
> עמיאל והארכיטקטורה
של חיי האהבה שלו •
^ ^ 4 0והחברים של עדנה לב.
3 מיכתבים —התחדשות
איגרת ייעייך — בתוקף תפקידו 4 5 הנדון — קרקלוכס־קלאן 6 תשקי לד זקוק לתיקשורת 7 במדינה — תיססונת השיך נימל
יומן אישי — מוסר הה1ם1טוטים 15 16 אנשים —לטבול בירק1ן

זה וגם זה — לך תמה ם די1ר.
מה הם אומרים -גירעון גרות. עקב
שיין, ח״ם אילתה. שמואל יפה. 22 גירעון פישלזון. עמית סלע

דד חדש — עיוזחן השליטים
לילות ישראל — לם ען הביליארד 26 31 הורזיסקום — מיגהג׳ שי1ה 34 מיכתבים לרדתי 34 תשבץ 36 קולנוע —הסנדלר הסורק
דלג הסילון — חילופי גריאטרי• 37 38 רחל מחמלת -על בל השלם
דיעהאחרת — היו דברים משלם 40 46 תמרורים — הסוג! האחרון 50 מחם — ח״ת פסטיבלים

סי ב ח בי ם
עלבון לגבמה

• ג לי ב ו א ! 7ני בן•
מסתבר כי ־עליזה הכחולה״ ,השוטרת
אלייזה ט׳ביט מלונדון, עוררה עניין רב בקהילה
הישראלית באנגליה, מיד אחרי פירסום
הכתבה בישראל(השלם הזה )9.5,89 נתקבלו
במערכת השלם הזה שתי תגובות מקוראים
המתגוררים בבריטניה.
אלייזה טיביס —או, בשמה המקורי, עליזה
טיבט, ישראלית שירדה לבריטניה, שיחקה
שס בתיאטרון ובקולנוע והתגייסה לפני שנתיים
למישטרה. כתבת העולם הזה, שהיתר,
בלונדון, גילתה בעיתון ספזרט הלונדוני
כתבה על עברה של עליזה, ככוכבת בסרטים

תביעת נזיקין נגד העיתון ספזוט בשל כתבה

קורא אחד, משה שובינסקי, המתגורר ליד
בירמינגהם כתב להשלם הזה כי למיטב ידיעתו
אין המישטרה הבריטית מגייסת לשורותיה
אנשים שאינם ילידי בריטניה, אפילו
יש.להם אזרחות בריטית. הוא גס מציין כי
העיתון ספזרם מתמחה בסיפורי־מין סנסציו־ניים,
שלדבריו רובם — אם לא כולם —
מצוצים מן האצבע- .אץ לי ספק כי הגברת
טיבם אכן קיימת וגרה בבריטניה, אבל היותה
שוטרת ..,זה נשמע סיפורי אלף לילה זלילה*
השלם הזה ישמח לקבל מקוראיו המשך
הדיווחים בעניינה של עליזה טיבט ומוצאד

^ הפילון
זה זמן רב לא התקבל מדור חדש
בשבועון זה בהנאה כה רבה כמו המדור חע
הסידן.
המדור נולד די במיקרד״ כמו הרבה רבדים
טובים שנולדו בהעולם הזה במרוצת השנים,
שהפכו גכסי־צאדברזל בעיתונות הישראלית
ושזכו כחיקויים ברוב העיתונים — החל
במדור תשקיף וכלה ברחל הסרוזלת.
דניאלה שמי, חברת-המערכוק סיפרה שיש
לה ידיד, המטייל כל העת בעולם ושיש לו
חוש־הומור בלתי־רגיל• .אולי כדאי שיעשה
מדורד שאלה.
כמו תמיד, אסרתי לה: תגידי לו שיכץ
דוגמה של מחד. נשיא ונראה.
יש חומר שדי לקרוא בו כמה מישפטים,
כדי לדעת שהוא בעל איכות מיוחדת. כזה
היה המחד־לדוגמה שהוגש לי. כעבור כמה
ימים.
אז לא היסיתי עדיין את בעל-הדברים:
ארנון זיו, צעיר ישראלי מובהק, המרבה להגיע
למקומות בעולם בתוקף תפקידו. כשאינו
מגיע למקום מסויים בתוקף התפקיד, הוא
מגיע אליו שלא בתוקף ומפקיד.
ארנון מגיע למקומות שהתייר הישראלי
הרגיל אינו מוצא אותם. וצא מ עס ה מזוויות
שאינן עובדות על מוסע תרגיל. הוא טוען
שאינו מחפש את המקומות ומצויות האלה.
זה פשוט קורה לו. וכאשר זה קורד, וצא
מסתכל, מחייך לעצמו ורושם.

טיבט בעיתון הבריטי
אלף דלה ולילה?
כחולים. הכתבה הביאה את תמונתה של
עליזה כשוטרת, כשחקנית, בסרט שבו
הופיעה בעירום חלקי, ולפי טענת העיתון
קפצה למיטה עם שגי גברים.
הקורא רוני שוורץ מלונדון שלח למערכת
העולם הזה דף מתוך פירסום מישפסי מה־9
במאי . 1989 נאמר שם כי עליזה טיבט הגישה

מחר זה יציג לך חרל אחרת (או תר׳ל
אוצי, אינני יודע) .מיסעדות ומועדוגים בלתי־רגילים,
מיוחדים בגלל סיבה זו או אחרת,
מוסיאונים מסוג אחר, אתרים מכל הסוגים,
הצגות״תיאטרון ומופעים שונים ומשונים.
בעיקר משונים.
אם תזדמן לאחת הערים המוזכרות במדוד,
תוכל לבקר במקומות האלה. אז לא, אתה
יכול להסתפק בקריאת אני מקווה שתיהנה
מזה כמוני.

על התוכנית המדינית של יצחק
שמיר (״גבינה שווייצית״ ,העולם
הז ה .)17.5.89
להשוות את -התוכנית המדינית״ של יצחק
שמיר לגבינה שווייצית זה עלבון לגבינה
השווייצית.
מן הגבינה השווייצית אפשר ליהנות, היא
ממלאה את ייעודה(להשביע) ושמה קץ למצב
לא נעים ורעב).
אבל התוכנית של הבחירות בשטחים?
זאת לכל היותר גבינת קאנונובר —
שזאת אמנם גבינה, אבל איזה ריח יש לה:
שימחה קלר, רמת־נן

בעברית פשוטה
על תגובות מיפלגת-העבודה ל־תוכנית״שמיר
(״המעיד: ליכוד
ב׳״ ,העולם הזה .)17,5.89

חה באירועי־ספורט בינלאומיים, רוצה לנסוע
למיזרח הרחוק, שיבושם לו. אבל אם הוא נסע
לשם, כדיווח השלם הזה, על־מנת -להתחיל
בהכנות הראשונות לאולימפיאדה הבאה״ ,יש
לו בעייה.
האולימפיאדה הבאה, זאת של שנת , 1992
לא תתקיים במיזרח הרחוק, כי אם במערב
הקרוב — בברצלונה שבספרד.
יאיר וינטר, נתניה

ה״א הידיעה
על ייחודה של רקדנית־בטן(״א נשים״
,העולם הז ה .)17.5.89
בשביל מה קיימת בעברית ה״א הידיעה?
כדי שיוכלו לציין ולהבליט את מי שראוי
לכר•
לכן, להגדיר את ברי סימון(בקשר להופעתה
במלון הילטון ברומא) כ-ברי סימון,
רקדנית־בטן״ ,זה מעשה־עוולה.
ברי סימון איננה סתם ״רקדנית־בטן״ .ברי

..אין אורימביאוה במיזוח הוחוק -
יש אולימפיאדה במערב הקרוב!״
מדוע העולם הזה עדץ־נפש כל כך כשהוא
כותב על הכמעט־התרפסות של מיפלגת־העבודה
כלפי הליכוד (״לומר הן אחרי כל
הצעה״)?
האמת היא, בלשון עברית פשוטה, ש־מיפלגת־העבודה
לא אומרת סתם הן לכל
הצעה של הליכוד. היא עונה אמן אחרי כל
הצעה של הליכוד.
ישראל אראל, תדאביב

ירושלים 1948 .
על מישפחתו של גוני הרניק
(״מישפחת הבופור״ ,״דף חדש״,
העולם הז ה .)17.5.89
הלב נקרע למיקרא כתבתה של רעיה הר־ניק,
האם השכולה, שבנה, מפקד סיירת גולני,
נפל בקרב על הבופור.
מי היה מעלה על דעתו, באותם ערבי
דצמבר ( 1948 או אולי זה היה כבר ,)1949
כאשר מאיר הרניק, אביו המנוח של גוני,
ודייב קמחי(אז סטודנט באוניברסיטה) ויוסי
שטרן(הצייר) ועמיקם גורביץ (הקריין) ואני
היינו מבלים שעות בוויכוחים ממושכים אל
תוך הלילה על עתיד האומה והציונות, תוך
שוטטות לאורך רחוב ז׳בוטינסקי בטלבייה,
שכך יעלה בגורלו של בנו הבכור של מאיר?
ישכח בן־מנחפ, חשדם

חרוז בזוז
על טיב חריזה מסויימת(״עבודה
בעיניים עבריות״ ,״דיעה אח רת״
,העולם הזה .)17.5.89
די ברור שמאיר ליפשיץ ימני קיצוני וזאת
זכותו. גם די ברור שהוא אשכנזי, וגם זאת
זכותו.
אבל בכל זאת היה מן הראוי שיידע
להבדיל בין אל״ף לעי״ן. כי לחרוז, כפי שהוא
עושה ,״יבוא לציון גואל /נראה סוף־סוף את
הישראלי פועל!״ ,זה מה שנקרא לחרוז שור
בחמור. מי שמבטא עברית בצורה נכונה, יודע
כי גואל ופועל פשוט אינם חורזים.
זה, לכל היותר, חרוז בזוז.
• דויד דנינו, רמלה

נזיזרח ומערב
על מיקומה של אולימפיאדת
( 1992״אנשים״ ,העולם הזה
.)17.5.89
אם איש־התיקשורת אלכס גלעדי, המתבד

סימון היא ״רקדנית־הבטן״ ,בה״א הידיעה.
מייל! שפר, אשקלון

העם החליט
על טיבו של נס־קפה(״גם זה וגם
זה״ ,העולם הז ה .)17.5.89
לא רוצה לפגוע באף אחד. ואין לי מניות
בחברת עלית. אבל בתור חולת־קפה (אר־בעה־חמישה
ספלים על הבוקר) אני מסכימה
עם דניאלה שמי. אין כמו נס־קפה עלית.
מדי פעם אני מנסה לגוון. ניסיתי את מנד
סזול האמריקאי. ניסיתי את נסלה השווייצי.
ניסיתי את ׳עסוב׳ הגרמני. הם בסדר. אבל
עלית שלנו עולה על כולם.
תמר בילסקי, תדאביב

שארה
על סיפור אהבה אחת (״אני ואני״
טה״ ,העולם הזה .)24.4.89
וידויו החושפני של אורי מילשטיץ על
אהבתו לאניטה שפירא מעורר שאלה: האם
הוגן הוא שאדם יפרסם ברבים פרטים על
מערכת־יחסים עם אשה נשואה, ושבהם
היבטים אישיים אשר ספק אם האשה היתה
מסכימה לפירסומם?
ענת שטיגליץ, פתח־תיקעה

העו&ס הזה
השבועון של ישראל

דעורך דראשי: אורי א מ רי
מנדל: אברדם סיטון
מגדלת מחלקת־מודעות:
רעד מיטרני
המערכת ודמינדלד:
תל־אביב, רחוב גו,יידון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפון)03(*232262/3/4 :
פקס 245130 03׳ .ק
דמו״ל: דעולם דזד בע״מ
דז־פסד: דדפום דחדש
דפקת צכע: ת.מ.א.
דסצד: גד
תל-אביב, יד חרוצים 7
טלפון)03(*377056 :
דמנדל דבללי: דויד גרשעוביין
העולם הז ה 2700

הנשק הסורי של האיוחיפאדה הוא האוטי־פאדה של המתנחלים

קוקלונק-קדאו

ך * ל מי שקרא או ראה את חלף עם החח, זוכר את הסצנה.
הנשים יושבות וסורגות. כולן אכולות־דאגה. מלאני
קוראת בקול מספר. אי־אפשר לשכוח אותה. מתיחות נוראה.
הגברים יצאו לפעולה כרי לנקום בכושים, שפגעו בסקארלט
או׳הארה. הם בוששו לחזור.
לפתע המולה בחוץ. כל הנשים נחרדות. הגברים חוזרים,
ועימם אשלי הפצוע, המעמיד פני שיכור. חיילי הצפון,
המלווים אותם, אינם חשים בתרמית. הגברים ניצלו...

כך על־פי מארגארט מיטשל, בת־הדרום. אולם
המציאות היתה לגמרי אחרת.

אחרי שהוכו במילחמת־האזרחים, התחילו אנשי־הדרום להתנכל
לעבדים המשוחררים, וערכו בהם מישפטי־לינץ׳.
על רקע זה נולד אירגוז־הסתר הקרוי קרקלוכס־קלאן. אין
כל משמעות לשם. הוא בא רק לחקות את הצליל של דריכת
בריח־הרובה .״קלאן׳ פירושו חמולה בשפת הסקוטים.
הקלאן נוסד ב־ , 1866 כדי להחזיר לבני הגזע הלבן את
העליונות במרינות־הדרום ולהטיל טרור על השחורים ועל
הלבנים שתמכו בהם.

זה פוגע במשק. נוסף על נזקי האינתיפאדה עצמה, שהם
רבים ושונים, מנחית הרבר מכה נוספת על הכלכלה. לא זה
בלבד שענפים רבים משותקים חלקית בגלל היעדר הפועלים
הפלסטיניים, אלא שיש גם צורך להוציא מהמיפעלים עובדים
ישראליים לשרות״מילואים, כדי להגן על המתנחלים.

שתי ההיעדרויות מקטינות את התוצר הלאומי,
מונעות צמיחה כלכלית ופוגעות ברמת־המחייה
וביכולתנו להתקרב לעצמאות כלכלית.
זהו הנזק הכלכלי.
י ל הנזק המוסרי אין צורך להשחית מילים.
,כאשר מדברים על ״מוסר״ ,רוב הישראלים מושכים

עכשיו יש לנו קו־קלובס־קלאן משלנו.

באלג׳יריה לחמו זה בזה שלושה כוחות: המחתרת הלוחמת
של העם המורד(פל״ן) ,הצבא של שילטון־הכיבוש והמחתרת
של המתנחלים (או־אה־אס).
הצבא צידד במתנחלים. לא־אחת עזרו יחידות צבאיות
לפעולות־הלינץ׳ של האו־אה־אס, כפי שקורה גם אצלנו.
אבל כאשר נטה הדרג המדיני לשים קץ לכיבוש ולהתפשר
עם המתקוממים, לא קיבלו המתנחלים את הדין. הם קראו
למילחמת־אזרחים. הצבא הועמד במיבחן קשה. כמה מן
הגנרלים 5יסו לחולל חפיכה נגד הממשלה החוקית.
בשיא המשבר קראה צרפת לשארל דה־גול. הגנרל נחוש־ההחלטה
והערמומי קרא לצבא לדכא את מחתרת־המתנחלים
ואת מזימות־הגנרלים. הצבא המייצב מאחורי הממשלה.

*ץ נהיגי הקלאן נושאים בתוארים מצחיקים כמו ״הקוסם
** /הגדול״ .אחיהם הישראליים נושאים בתוארים אחרים,
כמו ״הרב״ משה לווינגר. אלה כמו אלה אינם קוסמים גדולים.
קוסם הוא אדם המסוגל לשנות את המציאות. לקו־קלוכס־קלאן
היהודי אין מטה־קסם כזה.

הוא משיג את הה יפך.
ץ ה ברור גם על פני השטח.
( :אמר זאת אלוף־הפיקוד, כאשר הגיב על אחד הפוגרומים
שערכו מתנחלי מעלה־אדומים בכפר הסמוך, אל־עזריה.
אמר זאת גם הרמטכ״ל, כמה פעמים.
המתנחלים מכריחים את צה״ל להציב כוחות גדולים
במקומות־תורפה, כדי למנוע פוגרומים או כדי לשים להם קץ.

זוהי מעמסה נוספת המוטלת על שכמו של
צבא, שכוחותיו נשחקיס על-ידי האינתיפאדה.
יחידה הנאלצת לחוש לאיזור־מאורעות בגדה או ברצועה
אינה יכולה לעסוק באימונים. יתר על כן, הפוגרומים —
וסכנת הפוגרומים — של המתנחלים מכריחים את צה״ל
לגייס יחירות־מילואים נוספות, או להאריך את תקופת־השרות
של המילואימניקים המגוייסים. אלה נלקחים מבתי־החרושת,
מבתי־המלאכה, מכל מקומות־העבודה.

המטרה העיקרית של האינתיפאדה היא לגבש את העם
הפלסטיני, להפכו לציבור לוחם כאיש אחד, לאחד את
שורותיו חרף חילוקי־הריעות הפנימיים.
בכל התקוממות עממית יש בהתחלה מתנגדים, מהססים,
מפקפקים. האם כדאי להתגרות בכובש הכל־יכול? האם אפשר
לשאת בפגיעה הכלכלית, בהורדת רמת־המחייה, בקטל
ההמוני של הילדים? מה זה יעזור? האם יש לזה סיכוי? האם
כדאי לוותר על עסקים עם השילטון, על עבודה אצל הכובש?
בכל כפר פלסטיני יש אנשים כאלה, חסרי להט לאומי.

ך* ולכת ונוצרת אצלנו המציאות המשולשת.
\ 1זוהי התפתחות בלתי־נמנעת בכל שטח
כבוש, שבו יש התנחלות של העב הכובש.
הדוגמה הקלאסית היתה באלג׳יריה.

אני משער שהנשים יושבות כבית וסורגות,
בשעה שהבעלים־הגיבורים, חמושים במיטב הנשק
המודרני, מתנפלים על אוכלוסיה חסרת־נשק.

לא עוד.

האינתיפאדה של הפלסטיניכ והאנטי־פאדה
של המתנחליס הס שני הצדדיס של *זותו המטבע.

כל זה תודות לקו־קלוכם־קלאן. אלמלא היה
קייס, היה אש״ף צריך להמציא אותו.

מעשיהם של המתנחלים הקיצוניים כיום אינם אלא העתק
מדוייק של מעשי אירגוו־הסתר ההוא. הם חובשים כיפות
במקום ברדסים, ואינם מבעירים, חלילה, צלבים. אבל מבחינת
המנטליות הגזענית־דתית, המטרות והשיטות — ההבדל קטן.
מעשי־לינץ׳ לשם ״נקמה״ ,מעשי רצח והתעללות מתון־״הגנה
עצמית״ ,הכל כדי לשמור על עליונות העם היהודי. לא־אחת
פורצות כיום תקריות בעיקבות טענה של יהודים שהערבים
נטפלו לצעירה יהודיה.

על כן משיג הקלאן של המתנחלים תוצאות שונות מיעדיו.

ההשפעה העיקרית של הקו־קלוכס־קלאן היהודי
\ 1היא דווקא על הפלסטינים.
אפשר לומר: המתנחלים הם הנשק הסודי של האינתיפאדה.

עד שבאיס המתנחליס.

הוא קיים איכשהו גם עכשיו. מדי פעם יוצאים האבירים
בסדינים הלבנים, כשברדס לבן מסתיר את פניהם, ושורפים
צלב בחצרו של מי שאינו מוצא חן בעיניהם. לא־אחת הם
נראים מגוחכים. אבל מאחורי החזות הזאת מסתתר עבר עשיר
בזוועות — הכל על רקע גזעני־לאומני־דתי.

הכושים בארצות־הברית היו ונשארו מיעוט, כ־<? 10 מן
האוכלוסיה. אפשר היה לרדות בהם ולהתעלל בהם.
על כן הצליח הטרור של אנשי הקלאן ודומיהם לעכב את
השיוויון לכושים במשך קרוב ל־ססז שנה.
ואילו המתנחלים שלנו הם מיעוט קטן בקרב ציבור
פלסטיני גדול, שהיה הרבה זמן פאסיבי, חסר־ישע ביש״ע.

זהו המחיר של הפגיעה במוכר.

אחרי כמה שעות של פעולת הקו־קלוכס־קלאן היהודי,
נעלמים הספקות האחרונים בכפר. המהססים הופכים לנושאי-
הדגל, הפחדנים הופכים לגיבורים. תחושת־ההשפלה, יצר־הנקמה
ולהט הזעם מסלקים את כל ההיסוסים.
אחרי הפוגרום, הציבור הפלסטיני מאוחד. אמהות אינן
עוצרות עוד את ילדיהן בבית, כאשר עוברת בכפר הקריאה:
המתנחלים באים! העשירים, שדאגו תחילה למכוניותיהם
ולחנויותיהם, חשים שיש דברים חשובים יותר בחיים. במילא
נהרס מעמדם. הסיור הבא של צה״ל נתקל בכפר בים של
דגלים לאומיים, במחסומים, במטר־אבנים.

האירגון נוסד מחדש במאה זו והיה פעיל מאוד
כשנות ה־ 20 נגד כושים, קאתולים — ויהודים.

המציאות שלנו שונה מאוד־מאוד מזו שבה
פעל הקלאן המקורי.

למדינה אחרת, שבה אין תחושה כזאת. המונים יורדים
מישראל, בשקט, בהתמדה. המונים אחרים נמנעים מלבוא
לישראל, אף שבמצב אחר היו נמשכים אליה. רבים ״נושרים״.

בכתפיים או מעקמים את האף. מוסר זה משהו מופשט. לא־לעניין.
סתם בירבורים של יפי־נפש.

טעות. טעות מרה.
מוסר הוא רבר ממשי מאוד. גם האדם הכי ״פרגמטי״ אינו
יכול להתעלם מתוצאותיו, אלא אם כן הוא טיפש פרגמטי.
חוסר״מוסר גורם לרבים הרגשה של אי־נוחות. יש דיסונאנס
בין המושגים שעליהם התחנכו ובין המציאות.
הטבע האנושי אינו סובל דיסונאנס. הוא מגיב עליו בצורות
שונות.

אחת הצורות היא ההתבהמות.

עם של בהמות אינו יכול לבנות מדינה טכנית מודרנית.
אין הוא יכול לקיים צבא מודרני יעיל. אין הוא מסוגל לנצח
אף את האינתיפאדה. עם של בהמות יכול רק להוציא מתוכו
קלגסים מטומטמים. קלגס מטומטם הוא ההיפר מחייל טוב.
אשתדל להסביר תהליך זה בהזדמנות אחרת.

תגובה אחרת היא ״האדישות״.
זוהי צורה של הגירה. קראו לה פעם, בשפה אחרת ,״הגירה
פנימית״ .אדם נשאר בגופו במולדתו, אך הוא מנתק את עצמו.
לא רוצה לראות, לא רוצה לשמוע, לא רוצה להשתתף.
באווירה כזאת אין הדמוקרטיה יכולה לתפקד, ובלי דמוקרטיה
אין מדינה מודרנית יכולה לשגשג. את זאת לומדים זה
עתה שתי מעצמות גדולות ואדירות, מפגרות ונחשלות:
ברית־המועצות וסין.

אך התגובה החמורה ביותר היא ההגירה
בפועל: הירידה.
כאשר חש אדם בדיסונאנס בארצו, הוא נדחף להגירה

זה היה הפוך. מיליון מתנחליס גורשו או ברחו
מאלג׳יריה. שרידי המחתרת של המתנחליס ניסו
להרוג את דה-גול. אבל הדמוקרטיה הצרפתית
החזיקה מעמד, וכך קס השלוס.
שהו מסוג זה עומד לקרות בארץ.
^/המתנחלים עורכיס פוגרומיס והורגיס ער-
בים. חייליס רביס מצדדיס בחס בגלוי או בסתר.
אך תמיכה זו תלך ותקטן, ככל שיתרבו ההתגרויות
והעימותים בין הצבא והמתנחלים, וככל
שתגדל המעמסה המוטלת על חיילי הסדיר והמילואים
בגדל המתנחלים.
הולך וגובר בציבור הרצון להינתק מן השטחים האלה, מן
הקללה של הכיבוש, מן ההרג והשינאה. ככל שיגבר רצון זה,
כן ימאס העם במתנחלים. הם יהפכו בהדרגה לסמל כל הצרות,
לאשמים בכל ההסתבכות. וככל שהציבור, המשלם את החשבון,
ימאס בהם, כך ימאס בהם הצבא.
הצבא יתייצב מאחורי ממשלתו החוקית. כוחם של המתנחלים
יצטמק, בהיעדר תמיכה ציבורית. עניינם אבוד.

בסופו של דבר תקום הפשרה בין הנהגת-
האינתיפאדה וממשלת-ישראל, זו שדה-גול קרא
לה, בשעתו ,״השלום בין אמיצי-הלב״.
הקו־קלוכס־קלאן היהודי לא יעצור התפתחות זו, אלא
יחיש אותה. נגזר עליו לקדם את המטרה השנואה עליו ביותר.

זה יהיה עונשו.

£יוו כ ב8

מהשטחים הכבושים אל מעבר לגשרים, למדינות
ערב.
זאת, כצעד־תגמול על כך שאותם חקלאים מסרבים
למכור את תוצרתם לישראל.
תוצאת המהלך היא שיש עודף גדול של פירות וירקות
בשטחים הכבושים, סחורתם גם אינה נשלחת לישראל,
דבר שגרם למפולת־מחיריס בשטחים הכבושים, עד כדי
כך שחקלאים מנסים למכור פידות וירקות במחירים,
המכסים בקושי את העלויות.

508

משפיעים את לו*
במחנה לוי יש מי שמנסים לשכנע אותו לחזור בו
מהתנגדותו ולתמוך בתוכנית שמיר.
גורמים מסויימים במתה סבורים, בי מינוי שר במחנה
לוי, יכול להיות גורם שאי־אפשר יהיה להתעלם ממנו.
מה שבא בחשבון הוא מינוי אליהו בן־אלישר, אלא
שמינוי בן־אלישר יכול לעורר את התנגדות דויד מגן,
הממתץ זה מכבר למינוי.
ואילו במ תה שמיר־ארנס מורגשת התפוררות. הרבה
חברים מרכזיים הביעו את דעתם נגד התוכנית. אולם
הלויאליות לא מאפשרת להם להצביע נגד ראש־הממשלה.
זאת
היא גם אחת מהסיבות המרכזיות לדחיית כינוס
מרכז הליכוד.

אין קופצים על,,בזק״
בצמרת מישרד־האוצד חוששים מאוד שלא ניתן
יהיה לערוך הנפקה לחבדת־״בזק״ ,ללא בבורסות
בחו׳׳ל ולא בארץ.
הסיבה: הריווחיות תמוכה של החברה, הנובעת, כך
מתברר, מחוסר־ייעול בחברה, שבעבר היתה חלק
מהמנגנון הממשלתי.
בשנה האחרונה התנהלו מגעים עם חברות פיננסיות
בינלאומיות, כדי למצוא חברה שתקבל על עצמה לבצע
הנפקה של בזק בחרל. מסתבר כי אץ קופצים על ביצוע
ההנפקה.

אין ביקוש לצרפת
שר־האוצר, שימעון פרס, שר-החינוך,
יצחק נבון, שר־המישטרה, חיים בר־לב,
ושר־בלי־תיק, מוטח גור, דחו הצעת מחל־קת-ההסברה
של ההסתדרות הציונית להופיע
בסנם־סולידריות לרגל יום ירושלים,
שיתקיים בצרפת, לפני 30 אלך! יהודים.
חיים
ניראל, מיוזמי הכנס, פנה לארבעה
והציע להם להשתתף בכנס, שנערך גם
ביוזמת הקהילה היהודית בצרפת. בבנם
ישתתף גם לורן פביום, מי שהיה ראש
ממשלת־צרפת.
פרם טען כי יש לו בעיות עם שער־הנד
טבע. נבון טען כי אין לו מנכ״ל. לבר־לב
איו מפב״ל. הוא מחלים מניתוח מעקפים
בליבו. ואילוימוטה גור ,״משחרר ירושלים״
,טען כי הוא נדרש בארץ.

להחמיר עם הפקידיס
נציב שרות־המדינר״ מאיר גבאי, הורה להחמיר את
הפיקוח על נסיעות פקידים בממשלה לחדל, על חשבון
קופת־המדינה.
במיוחד יעקבו בנציבות אחרי נסיעות של פקידים
המועסקים בלשכות״שרים.
הצעד נעשה אחדי שהתכרר כי מאז כינון הממשלה
החדשה, לא רק שיש גידול יחסי בהיקף הנסיעות של
שרים ועוזרים לחו״ל, אלא שיים גם גידול בהוצאות
הנסיעות.

מימשל צבא* מגביל
המימשל הצבאי מגביל חקלאיבנ-בשטחים הכבושים
מלשגר תוצרת חקלאית של טירות וירקות

ביום השני ה־ 29 במאי, מסר דובר
צה״ל על 388 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי
חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ ,הגיע מיספר
ההרוגים הפלסטיניים ל־.508 מקורות מוסרים
זאת, לעומת פלסטיניים על 629 הרוגים פלסטיניים,
לפי הפירוט הבא:
• 431 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

76 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 49 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 73 הרוגים מסיבות אחרות.

המועצה חוזרת לפעילות המועצה ליצלום ולביטחון חוזרת לפעילות ומביעה
תמיכה בתוכנית המדינית של הממשלה.
המועצה, שנה חברים קצינים בכירים במילואים, חידשה
השבוע את פעילותה לאתר הפסקה מאז הבחירות לכנסת.
הנושא הראשון שהעלתה המועצה לדיון היה היוזמה
המדינית. הנהלת המועצה, בראשות היו״ר, אהרון יריב,
קבעה כי ישראל אינה נוטלת סיכונים ביטחוניים בכך
שהיא מאמצת את היוזמת
המועצה תקיים ב שבוע הבא עימות פומבי על נושא
השטחים הכבושים וחשיבותם בין נציגיה לבין
הרמטכ׳׳ל לשעבר, רפאל(״רם ול״< איתן.
היא גם תוציא בקרוב דף־עמדר״ שיעסוק בהסדרים
הביטחוניים הרצויים לישראל.

הותקפה מישמרת
מישמרת־מחאה של הראה הכיבוש הותקפה ביום השבת.
המישמרת ניצבת בפינת הרחובות שאול המלך ואבך
גבירול בתל־אביב, החל מיום החמישי האחרון ועד לשבת
הקרובה:
ביום ה שבת תקשו אח אנשי המישמרת קשישים,
שקיללו את אנשי המישמרת, ה שתמשו באלימות
מילולית ואף המשיכו באלימות גופנית. הם י ד עו
שלטים וניפו להכות את אנשי המישמרת.

צימצום הקצפות פכל א
לאחר ביקור-העיתונאים שנערך באחרונה בכלא
״השרון״ ,קיצצו שילטונות-הבלא את הסכום המותר
להוציא בקנטינה מ־ 120 שקלים ל־ 60 שקלים
בשבועיים.
בהשוואה, נשולתירצה עומד הסכום על 155 שקלים
לאותה התקופה.
הסכומים בזוזה־ת־רצר, מעודכנים בהתאם לעליית
המחירים.

להציל את עטרות
איזור-התעשייה עטרות בירושלים, שכדי להגיע
אליו צריך לעבוד דדך שכונות ערביות, נמצא על
סף התמוטטות.
במיסגרת מאמצים להחיות את המקום פנה טדי קול?״
ראש העירייה, לשרי המישטרה והביטחון, כדי שיעבירו
למקום את מחנה־שנלר, הבסיס הצבאי הנמצא ליד מאה
שערים. הוא הציע להעביר גם את מתנה מישמר־הגבול,
הנמצא במחנה־אלנבי, בלב ירושלים, לאיזור עטרות.
בינתיים העלו פניותיו חרס.

הפגנות טודנטי
הפגנות ספונטניות באוניברסיטת תל־אביב
בעיקבות הארכת המעצר של אנ שי,,ה שנה זד 21״.
בתום הליך הארכת המעצר של אנשי השנה ה־ת, ביום
השני האחרון, יצאו סטודנטים ומרצים, ברשות הד״ר בני
טמקץ, מרצה למדעי־המדינה ומזכ׳׳ל תנועת ר׳׳ץ, לשורת
הפגנות ספונטניות בקפיטריות, שבהן קראו לסטודנטים
ולראשי המימסד האקדמי לצאת מאדישותם, לנוכח
המדיניות השיפוטית, המפלה בין אנשי השמאל
למתנחלים.

סטודנטים מנתקים קשרים המזכירות הבינלאומית של התאחדות הסטודנטים
הארצית בישראל החליטה לנתק את קשריה עם
פנמה, ולעכב בל תוכני ת של חילופי סטודנטים,
מידע ובו׳ ,שתוכננה לקיץ הקרוב.
ירד ההתאחדות, עדי הדר, והמזכיר הבינלאומי, דניאל
פיינמן, מסבירים שהתמונות המזעזעות על הכאת מנהיגי
האופוזיציה בפנמה וזיוף הבחירות מחייבים את ניתוק
הקשרים עם המימסד הנוכחי של פגמה. הקשרים יחודשו
רק כאשר יתקיימו שם בחירות דמוקרטיות.
הודעה על ניתוק הקשר נמסרה לשגריר פנמה, מיור
קסטרליון על־ידי פיינמן.

מישפט ציבורי
את המישפט הציבורי, בנו שא ״אי-ציות לחוק
מטעמים אידיאולוגיים ומצפונייס; סרבנות חיילים
לשרת בשטחים הכבושים״ ,יערוך החוג למדעי*
המדינה״
בתאים הפוליטיים השונים באוניברסיטת תל־אביב ניכרת
הערכות, בדי לנסות, תוך הבאת אנשים, להטות את
תוצאות ההצבעה במישפט פומבי, שייערך ביום השני
הבא, ה־ 5ביוני.

פיטוריו פ,.כור״
הנהלת ״כור״ מ תכוונ ת לבצע גל־סיטורץ נוסף
בקריית-הפלדה בעכו.
בינתיים מסתבר כי קריית־הפלרה מייצאת חומר לחו״ל
במוזידי־הפסד, וכתוצאה מכך גרל הגרעון בקופה, למחת
תהליך ההבראה, שהחל לפני כמה שבועות.
בהנהלת ס ר רואים בהפסדים המצטברים את הבעייה
המרכזית של הקונצרן. הם ינסו לגבש פיתרון מהיר, כדי
שהאירועים לא ישפיעו על הבחירות בהסתדרות.

לוי זקוק לתיקשורת

מתברר כי מישרד-הבינוי-והשיכון נזקק
לשלושה מומחי-תיקשורת.
השלושה: העיתונאי עמום חדד, כתב
״הארץ״ ומי שהיה שליח מישרד-הרווחה
בצפון־אמריקה, המשמש כדוברו של לוי; >
העיתונאי אורי אורן, שלגביו מתחה מבק־רת־המדינה
ביקורת קשה על תנאי העסקתו
בלישכה בתפקיד מנהל־פרוייקטים;
ועליזה גורן, דוברת המישרד, שחזרה
,באחרונה לפעילות.
במישרד־הבינוי־והשיכון בבר מתלוצצים
שבקרוב יוכל לוי להוציא עיתון משל

דיויץ מחפש
יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית, שימחה דיניץ, אינו מוצא
ראש״לישכה.
במשך השנה וחצי שהוא משמש בתפקידו החליף
דיניץ כב ר שלושה ראשי-לישכד״ כולם מתוך
הסוכנות.
בסוף השבוע שעבר פורסמה בעיתונות מודעה המבקשת
עובד חיצוני לתפקיד ראש־הלישכה. פירסוס המודעה
הכעיס את יונה בצלאלי, ירר ועד־העובדים, הטוען כי
בתקופה שבה הסוכנות מפטרת מאות עובדים לא יתכן
שידר ההנהלה יפרסם דרישה לעחר חיצוני.
דיניץ החליף ב או ת ה התקופה גם שלחצה דוברים.

איו״יי־י! ?׳ווד*ווב 31 ולי

סז ר ע גז

העם
^חוק,צחוק
^ הם התעללז בצורה
1סאדיסטית בערבי קשיש.
| זה מצחיק אותם נורא.
העם כולו ראה אותם. ארבעה חיילים,
שהורשעו רגע לפני כן בהתעללות מחרידה,
סאדיסטית. הם פרצו לבית של ערבי קשיש,
היכו באכזריות את אבי־המישפחה לעיני ילדיו
בקתות־הרובים ובמוט של מטאטא, קפצו
על גופו השרוע ובעטו בו.
כדברי פסק־הדין :״בגופתו (של הקורבן)
נמצאו סימני־אלימות, שכמותם נדיר למצוא,
ואף ה&זתולוג מהנוסן לרפואה מישפטית
באבו־כביר נאלץ להודות כי במשך יותר מ־
20 שנה, מאז שהוא משמש כרופא מישפטי,
זהו המיקרה השני שהוא מוצא נזקים כה
חמורים בגופתו של אדם, שהם תוצאה של
הפעלת אלימות ברוטאלית.״
הם לא הורשעו בהריגה, מפני שהוכח כי
לאחר מכן, כאשר נמסר האיש החבול והפצוע
למאחז סמוך בדרך לכלא, הוכה על־ידי
עשרות חיילים מכל הסוגים ומכל היחידות,
עד שנפח את נישמתו. אי־אפשר היה להוכיח
כי מעשה־הזוועה של ארבעת אנשי־גיבעתי
הוא שגרם למותו.
השופטים קבעו כי כל הארבעה פעלו על
פי פקורה בלתי־חוקית, וששלושה מהם חרגו
אף מפקודה מחרידה זו.
אות הצטיינות. ארם שלגביו נקבעו
דברים כאלה, נאה לו להשפיל את מבטו
ולשאת את קלונו בדומיה. כאשר הוא חייל
קרבי, בושתו גדולה שיבעתיים.
אולם ארבעת החיילים הגיבו בצחוקים ובחיוך
של אושר, כאילו זכו זה עתה באות־הצטיינות.
גם הוריהם צהלו, וחיבקו אותם בהתלהבות,
כאילו נאמר זה עתה שגידלו בנים
לתיפארת.

העולם הז ה 2700

המי

ומס־ההכנסה חוקרים:

חשבוניות פיקטיביות ב לי כו ד
מישדדי מס״ההכנסה ומס־־ערד־מוסף מנהלים זה
שלושה שבועות חקירה על חשבוניות בסכומי־עתק,
שנמצאו במישרדי הליכוד.
החשבוניות הללו ניתנו לליכוד על־ידי שתי חברות
המספקות כוח-אדם ושרותים. אלא שלמעשה לא
סופקו שרותים אלה.
הכסף -וגם הספרים של שתי החברות הללו -
נעלמו.
לוזעולם הזה הגיעו שמועות כי סגן־ניצב מס-
ההכנסה, אברהם צרפתי, מעכב את החקירה.
לשאלת העולם הזה ענה צרפתי תחילה כי אינו יודע
על מה מדברים, כי אין לו כל תגובה, וכי אין לו כל
רצון להתייחס לעניין בשלב זה.
אחרי זמן קצר התקשר צרפתי, ביוזמתו, עם מע רכת
העולם הזה ואמר כי כדי להבהיר את התמונה,
הוא בדק בינתיים פרס נוסף, והוא מפנה את
המערכת ליחידה-לחקירות-הונאה, לרפ״ק נורית
פרנקל, העוסקת בחקירה של פרשת יוסף ג׳יגו.
לדבריו נערכת חקירה משולבת של המישטרה
וזרועות-המס השונות, המצליבות את חקירותיהן.
הוא אישר כי לדעתו נעברו אמנם עבירות שונות,
אם כי טרם הועברו לבית־המישפס .״יש לי בעייה.
אסור לי להוציא דברים החוצה, מוטלת עלי חובת
תמונה זו העידה יותר מאלף ערים מה
מתרחש כיום בישראל, בעידן האינתיפארה.
זה התאים לשבוע שבו החזיק שופט במעצר
ממושך אנשי־מחאה ישראליים שנכנסו לעיירה
ערבית כדי למחות על הרס בתים,
בעוד ששופטים אחרים שיחררו פורעים
יהודיים אשר ירו בערבים והרגו אותם, זרקו
בקבוקי־תבערה על ערבים והשתתפו בפרעות
(ראה הזדון).
באותו היום נרצחה הנערה איבתיסאם, בת
, 16 בידי בחורי־ישיבה, שפרצו לכפר כדי לערוך
בו פוגרום.
צה״ל חוקר.
וחוקר.
וחוקר.

סודיות, אני במילכוד מסויים: אם אמסור מידע
עברתי על החוק, ואם לא אגיב אני עלול למצוא את
עצמי בכותרת לא-סימפאטית.״
בסופו של דבר הצהיר מר צרפתי כי אינו מעכב כל
חקירה, וכי מי שיגיד דבר כזה עליו ימצא את עצמו
בצדות .״זה בכלל לא קשור בי, זה קשור בהתחרות
פוליטית בשטח ״,הסביר.
צרפתי לא אישר כי בכירים בליכוד מסובכים גם
הם בפרשה זו .״בליכוד אין פקידים!״ שאל. אולם
גובה הסכומים שנעלמו, ועצם העובדה כי מדובר
בכספים שהוצאו על רקע הבחירות, מעורר חשד
סביר כי מעורבים בכף גם כמה מבכירי-הליכוד, אלא
שבמס־ההכנסה עדיין לא חקרו בכיוון זה. מי שנעצר
על״ידי מס-ההכנסה בעניין זה הוא בני תבין, מנהלה
של אחת החברות שנתנו את החשבוניות הפיקטי ביות.
הוא נעצר בתחילת פרשת יוסף ג־ינו לשמונה
ימים ושוחרר. לדברי צרפתי, החלה החקירה במיש-
רדו רק לפני שלושה שבועות, בעיקבות עדותו של
ג׳ינו, ולפני כשבוע הועברה החקירה ממישדדו
למ׳שטרה.
המקור של העולם הזה רמז כי מעורבים בחקירה
כמה חברי-כנסת, ואולי אף שר, מתנועת-החרות.
אילכד אלד; ₪

צה״ל תיסמונת השין־גינץ ל
0החיילים מילא! פקודה
1בלתי־חוקית. מי נתן אותה?
| מי ייענש ער כך?
שלושה שופטים צבאיים הניפו השבוע
רגל נשכח: הרגל של החוקיות הצבאית. ב־17
חודשי המאבק באינתיפאדה, בניצוחו של
יצחק רבין, היה נדמה כי דגל זה נקרע
לגזרים.
היה קשר ישיר בין מישפט חיילי־גיבעתי
ובין מישפט כפר־קאסם לפני 41 שנים. היה
גם קשר אישי: אחר משלושת השופטים ב־מישפט־גיבעתי,
רס״ן אלון גילון, הוא בנו של
התובע במישפס כפר־קאסם, קולין גילון.
בכפר־קאסם רצחו אנשי מישמר־הגבול בדם
קר 41 נשים, ילדים, ילדות וגברים, שחזרו
מיום־עבודה בשדה. אז טבע השופט בנימין
הלוי את מטבע־הלשון ״הדגל השחור״ .זהו
הדגל המתנופף מעל לפקודה שהיא בלתי־חוקית
״בעליל״ .כלומר, פקודה שכל אדם
סביר יורע שהיא בלתי־חוקית, גם אם אין לו
שום מושג במישפטים ובחוק. ליבו אומר לו

מושג זה שימש גם את שופטי מישפט־גיבעתי.
כאשר טענו החיילים כי פעלו על־פי
פקורה, שציוותה עליהם לשבור עצמות של
אזרחים לשם הרתעה, קבע השופט כי פקודה
כזאת היא בלתי־חוקית בעליל, ועל כל חייל
לדעת כי אסור למלא אותה.
קביעה זו חשובה מאין כמוה בתקופת־האינתיפאדה,
על זוועותיה היומיומיות. שום
חייל לא יוכל עוד לטעון כי עשה מעשה־זוועה
״על פי פקודה״ .כאשר הפקודה היא
פשע, כל הממלא אותה הוא פושע.
פקודה בלי מפקד. אולם כאשר יש
פקורה בלתי־חוקית, מישהו נתן אותה.
השופטים יסיימו את תפקידם כאשר יגזרו
את דינם של ארבעת אנשי־גיבעתי, שהורשעו
בהתעללות המחרידה. אולם לגבי צה״ל,
הבעייה רק מתחילה.
מי נתן את הפקודה הבלתי־חוקית.,שעליה
הסתמכו ארבעת החיילים — סמ״ר אחד
ושלושה טוראים?
מפקד־המחלקה? מפקר״הפלוגה? המג״ד?
המח״ט? מפקד העוצבה באיזור?

לפי כל הסימנים, אין לצה״ל שום חשק
להציג את השאלה, ולא כל שכן להשיב עליה.
מח״ט גיבעתי של אז, גבר חוזר־בתשובה,
ממשיך לשרת בצה״ל, וכך כל שאר הקצינים.
השבוע נמסר כי לא יועמד לרין גם ד,מ־ח״ט,
אשר נתן בפרשה אחרת את הפקודה
הזוועתית להוציא גברים חפים־מפשע
מבתיהם בשני כפרים ערביים, ולשבור להם
באופן שיטתי, בדם קר, את הידיים והרגליים.
זהו רק מיקרה אחד מני רבים.
קל להבין את סיבת אי״הרצון לפגוע
בדרגים הגבוהים. כי הפקודה ״להכות״ —
במובן של שבירה מכוונת של עצמות —
יצאה למעשה מפיו של יצחק רבין עצמו,
כאשר איבד את העשתונות בראשית האינתיפאדה.
כל חייל שמע את הדברים של שר־הביטחון,
ורבים הסיקו את המסקנה המתבקשת.
כך הבין אותם גם כל העולם, שהגיב
בתדהמה.
במישפט כפר־קאסם הגיעו הדברים עד
למפקד־הפלוגה, והוא הורשע יחר עם חייליו.
נגזר עליו עונש־מאסר ארוך. כיום אין לצה״ל
רצון להגיע למעלה, אף עד דרגה זו.

השין גימל אשם.

פועלת כאן ״תיס־

מונת השין־גימל״.
לדעת רבים, פרצה האינתיפאדה בעיקבות
מעשה הגלשן הפלסטיני, שחדר למחנה בצפון,
הרג ונהרג׳.אומץ־ליבו של המתאבד
הלהיב את המוני הנוער הפלסטיני, וזקף את
קומתו.
כתוצאה מכך הועמד לרין השין־גימל.
מפקדים גבוהים יותר אמנם הודחו בשקט, אך
לא הועמדו לדין צבאי.
אם גם פרשה זו תסתיים כך, יהיה ערכה
החינוכי מוגבל מאוד.

יחסים מרחביים
קזבל 1קה

היה זה ניצחון מוחץ של
יאסר ערפאת. זה הרגיז
לכן נעשה הכד כרי
להתעלם מזה.

במשך כל ימי קיומה של ועידת-הפיסגה
הערבית בקזבלנקה יצאו מישרד־החוץ וכלי־התיקשורת
בישראל מגדרם כדי לגלות בה
(הנושך בענו 1ד )8

בימיו הקיצוני שווות
חודה. לדעתו, שדמות
הארץ נתונה בסכנה

ב״תחייה״ שוררת מבונה.
חברים רבים ז ודמים
מגנה לגנווי 1׳לרפול

ב־ בז ד ע גז
והמשך מעמוד )7
סדקים. זוהי מוסיקת־הרקע הישראלית לכל
ועידת־פיסגה ערבית.
הפעם זה היה חשוב עוד יותר, כי ״הכתבים
לעניינים ערביים״ ומדריכיהם במישרד־החוץ
ידעו כי ועידה זו עלולה, חלילה, לשכנע את
העולם שאש״ף מוכן לשלום עם ישראל.
לכן דווח בהרחבה על הקשיים, על חילוקי־הדיעות,
על דחיית ישיבות הפתיחה והסיום.
וכאשר לא בא הפיצוץ המקווה, נתפסו הכל
לבעייה האחת שלא נפתרה, והכריזו על כישלון
זה בתרועת־שימחה. לא נמצאה פשרה בין
סוריה ועיראק לגבי לבנון.

כנית המדינית החרשה.
תחושה זו קיימת עוד מימי הפרת ההסכמים
הקואליציוניים עימן על־ידי הליכוד,
והסיכומים ה״מינימליסטיים״ בקווי־היסוד
של הממשלה בין הליכוד למערך בנוגע להקמת
ישובים חדשים בשטחים.
בימין מתכוונים להחריף את המאבק נגד
הליכוד ונגד שמיר, ויודעים שלא יוכלו
לעשות זאת בשלושה ראשים מפוצלים.

#צומת בחוץ
ף* הליך שיתזיף־הפעולה
גאולה כישלון בבחיחח
ן* יום חמישי יקיימו ״התחייה״ ו״מול־
2דת״ פעולה משותפת ראשונה ביניהן:
צעדה ביום־ירושלים, האמורה לעבור בתוך
הרובע המוסלמי, בעיקר במקומות בעיר
העתיקה שיהודים כמעט ולא פוקדים אותם
היום.
האירוע יסתיים בעצרת, שבה ינאמו חברי־הכנסת
גאולה כהן ורחבעם זאבי, בנוכחות
מאות אנשים משתי התנועות.
לא ברור עדיין מה יקרה אם לא יינתן
אישור מישטרתי לצעדה — אך נראה שב״

בין.התחייה״
( 2ל״מולדת״ התחיל לפני חודש, בהתייעצויות
קבועות של הסיעות בכנסת הנמשכות
עד היום. גם תנועת ״צומת״ של רפול הוזמנה
להשתתף.
ב״צומת״ סירבו לשתף פעולה עם. התחייה״
ו״מולדת״.
אנשי ״צומת״ טוענים ש״התחייה״ ו״מול־דת״
עוסקות רק בעניין ארץ־ישראל השלמה,
ואילו הם אינם רוצים להצטייר, כמוהן,
כ״מיפלגה של נושא אחד״ וכקיצוניים. גם
האופי המיליטנטי של ״מולדת״(תומכי ה גנרי הסיסמה
הצליחה
תחזיות יותר מרחיקות־לכת אינן פוסלות
הקמת חזית משותפת בין שתי המיפלגות,
שבעתיד אולי אף יתייצבו ביחד לפני הבוחר.
הראשון שהעלה רעיון זה היה דובר
״התחייה״ ומראשי המתנחלים בחבל־עזה —
אבי פרחן.
זהו רצונם של פעילים רבים בשטח, וכנראה
גם של מנהיג ״התחייה״ ח״כ יובל נאמן.
גם אישים אחרים ב״תחייה״ ,כמו אליקים
העצני ובני קצובר, די תומכים בהתקרבות בין
שתי התנועות.

תחיית המולדת;
אבל לא בצומת
שתי התנועות קיימת נחישות לקיימה בכל
מיקרה, כדי להפגין ״נוכחות וריבונות בעיר
המאוחדת״.

טרנספר) ו״התחייה״ — שבה רבים אנשי
״גוש אמונים״ ,ויש בה תמיכה רבה במאבקים
בנוסח התנחלויות בלתי־חוקיות — מרתיע
את אנשי ״צומת״.
הרמטכ״ל־לשעבר, רפאל איתן, ועימו
אנשי ״חוג עין־ורד״ ,יוצאי תנועת־העבודה
ההיסטורית, הם אנשי־המימסד, ואינם מעכלים
את סיגנון־הפעולה האנטי־מימסדי של
גאולה כהן, אליקים העצני, בני קצובר
ודומיהם. זו היתה אחת הסיבות לפילוג בין
״התחייה״ ל״צומת״.
נוסף על כך קיימות יריבויות ואיבות אישיות
בין רפול לגאולה כהן(מימי״התחייה״
המשותפים) ובין רפול לגנדי ומימי הפלמ״ח
והצבא).
״צומת״ מעדיפה לבנות את עצמה בתודעה
הציבורית כמיפלגת־ימין רציונלית, וכך
היא פועלת בסיגנון של הסברה במודעות־ענק
בעיתונות היומית, בהופעות ציבוריות
של רפול, ופחות בהפגנות ובפעילות־מחאה.

לחץ מלמטה
ך * יום התחושה ב״תחייה״

• הטרנספר מצליח
* * כשיו התווסף לשיתוף־הפעולה הפר
ריבות
ושיואה
^ אירוע מסמן מיפנה בתולדות היחסים
1 1שבין מיפלגות הימין. בעבר תקפה
״התחייה״ הן את תנועת ״צומת״ ,בראשות
ח״כ רפאל ו״רפול״) איתן, שממנה התפלגה
בנובמבר 987ז, הן את ״מולדת״ ,בראשות
ח״כ רחבעם(״גנרי״) זאבי, שהוקמה חודשים
אחדים לפני הבחירות לכנסת. ב״תחייה״
טענו כלפי שתי התנועות החדשות שהן
״תנועות של איש אחד״ ,ושהן מפלגות את
מחנה נאמני ארץ־ישראל.
מובן שבין מנהיגי שלוש המיפלגות ופי
עיליהן היתה יריבות, שגבלה לעיתים
בעוינות, כפי שיכולה להיות רק בין פלגים
הקרובים זה לזה אידיאולוגית, ולא היה שום
שיתוף־פעולה ביניהן בדרג כלשהו.

וב״מולדת״
1 1היא שהמציאות המדינית מחייבת לפעול
ביחד. גם לחץ מלמטה, של הפעילים,
מאיץ תהליך זה.
ההרגשה בשתי המיפלגות היא שהפילוג
אינו מוצרי* למרות הבדלי הניואנסים בין
התנועות.
במיפלגות הימין התחזקה תחושת הנבג־רות
כלפי הליכוד ושמיר, אחרי הצגת התו־

ן ^ למנטרי בין ״התחייה״ ל״מולדת״ גם מי־מד
של שיתוף־פעולה בפעילות בשטח.
בכנסת מתקיים שיתוף־פעולה ״מפתיע״,
כפי שהגדיר זאת אחד מחברי מזכירות ״התחייה״
,בין גאולה כהן לזאבי. היא מיידעת
אותו כמעט בכל צעד שהיא?נושה והצעות
אי־אמון) ,ומעודדת אותו להגיש גם הוא הצעות
מקבילות.

לא ברור עדיין אם גאולה כהן, שאחרי
פרישת אנשי ״צומת״ נותרה הדומיננטית
ב״תחייה״ ללא־עוררין, תסכים למהלך מר־חיק־לכת
של איחוד בין שתי התנועות. היא
כבר נכוותה על־ידי רפול, וצפוי שתיזהר ב־צוננין.
ב״מולדת״ גם לא נראים סימנים לוויתור
על סיסמת ה״טרנספר״ ,שהביאה אותם
מעמדת־אלמוניות לשני מושבים בכנסת.
גאולה כהן, אליקים העצני ואחרים ב״ת־חייה״
אינם מתלהבים מרעיון ה״טרנספר״.
אך נראה שבשורות ״התחייה״ יש הקצנה
ימינה לכיוון תמיכה ברעיון ה״טרנספר״,
בעיקבות התמשכות האינתיפאדה. רבים
מפעיליה בשטח אימצו את רעיון ה״טרנספר״,
ולוחצים על איחוד בין שתי התנועות. ב־
״תחייה״ ,שנחלשה מאוד אחרי עזיבת פעילים
רבים שעברו ל״צומת״ ול״מולדת״ ,ואחרי
שספגה מכה בבחירות האחרונות — אין
המנהיגות יכולה עוד להרשות לעצמה להתעלם
מהקולות הבאים מלמטה.
הפרופ׳ עוזר שילד מאוניברסיטת חיפה,
איש ״התהייה״ ,בדק ומצא שיש זהות בין
מצביעי שתי המיפלגות(מצביעים רבים מה־אינטליגנציה
העירונית) מבחינה סוציו־אקונומית,
בעוד שמצביעי ״צומת״ אינם
באים מרקע דומה והתבססות על ניצי ההתיישבות
העובדת).
נוסף על כך, והחשוב מכל — יש תמימות־דיעים
בשתי התנועות שארץ־ישראל השלמה
נתונה בסכנה, והן מבטיחות קיץ לוהט של
פעילות נמרצת נגד שמיר, רבין ותוכניתם
המדינית.

האיום הנוראי. צרכן־התיקשורת הישראלי
יכול היה לקבל את הרושם כאילו
נמצאת ישראל בעימות נורא עם סוריה לגבי
לבנון. סוריה לא גורשה מלבנון, היא מתגברת
את כוחותיה ומשנה את עמדותיה, יש

איום על ישראל.
המצב האמיתי שונה לגמרי.
בלבנון של היום נוצרו חזיתות מוזרות.
בחזית אחת נמצאים ביחד אש״ף, ישראל ועיראק.
בחזית השנייה נמצאת ישראל ביחד עם
סוריה.
זוהי המציאות בשטח: המאבק הנוכחי
נטוש בין המאורנים, בהנהגת הגנרל מישאל
עאון, ובין חזית מוסלמית־דרוזית, בהנהגת
סוריה.

ישראל וערפאת ביחד.

היכן נמצאת

ישראל?
למעשה בשני הצדדים.
באופן מסורתי תומכת ישראל במארונים.
מילחמת־הלבנון, שימלאו לה בשבוע הבא
בדיוק שבע שנים, היתה בין השאר מזימה
להקים בלבנון כולה דיקטטורה מארונית,
הכפופה לישראל.
אולם כיום נתמכים המארונים על־ידי עיראק,
המזרימה אליהם נשק ומשאבים אחרים
כדי להתנכל לסוריה, וגם על־ידי אש״ף,
המסוכסך עם סוריה. השילטון המארוני עוזר
לאש״ף של יאסר ערפאת ותומך בניסיונו
לשקם את כוחו בלבנון. בעניין זה זהים האינטרסים
של ישראל וסוריה דווקא. כמו כל דבר
בלבנון, גם היערכות זו היא מטורפת.
אישור לשלום. אולם מבחינת ישראל,
לא העניין הלבנוני היה חשוב בקזבלנקה.
אילו היתה ממשלת־ישראל מעוניינת
בשלום, היא היתה מקדמת את תוצאות
הפיסגה בתרועות־חצוצרה. כי בקזבלנקה קרו
הדברי הבאים:
• מצריים חזרה ברוב כבוד למרכז העולם
הערבי, מבלי שנדרשה לבטל את חוזה־השלום
עם ישראל. פירוש הדבר, בעקיפין:
חותמת של העולם הערבי על הזכות של
מדינה ערבית לכרות ברית־שלום עם ישראל.
• תוכנית־השלום של אש״ף אושרה על־ידי
הפיסגה פה אחד ואף כי לוב הביעה את
התנגדותה מחוץ לאולם, וסוריה הסכימה
באי־רצון) .תוכנית זו אומרת: הכרה בישראל,
הפסקת הטרור(לפי ההגדרה הערבית) ,הכרה
בהחלטות מועצת־הביטחון 242ו־ .338 כלומר:
הקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה,
לצד ישראל ותוך שלום עימה.
• למעשה הכירה הוועידה בזכותו של
אש״ף לנהל משא־ומתן ישיר עם ישראל
ובמיסגרת ועידת־שלום בינלאומית) ,וגם
בקיום בחירות בשטחים הכבושים בתנאים
מסויימים.
ערפאת המנצח. היה זה ניצחון גדול
של יאסר ערפאת. האיש, שעוד לפני שנה
וחצי ישב בוועידת־הפיסגה בעמאן כדמות
שולית, מושפלת ומבודדת, זכה באישור
מוחץ של המדינות הערביות, מהאוקיינוס
האטלנטי ועד גבול איראן.
עובדה מכרעת זו היא שגרמה לתעמולה
הישראלית להתעלם, עד כמה שאפשר, מן
הפיסגה ולהעמיד פנים כאילו זהו אירוע
שולי, כושל ועלוב. כי פסילת המשא־והמתן
עם ערפאת היא כיום אבן־הפינה של המדיניות
הישראלית.
העולם הז ה 2700

מי ל כו ד ש מי ר:
מי ל כו ד ה לי כו ד:

הנסיכים תימדנו אותו למצב ביש אם ידחה הליכוד את התוכנית,
בתנועתו, מחוך דצון,,לדלג על דור ״ ירכיב פרס ממשלה עם הדתיים

שוד ר: מי ל כו ד ב סול

כל הפרשנויות מאז סרוץ המשבר
בליכוד, שעניינו ההתנגדות הפנימית
לתוכנית המדינית החדשה
(״שמיר־רבין״) ,אינן מזהות את
שתי התופעות החשובות ביותר במערכת
הפוליטית הישראלית כיום:

מירנוד שמיו
^ יים דימיון מפתיע בין התרסקותו הפו־
1/ליטית של שימעון פרם, לפני שנתיים,
בגלל עניין הוועידה הבינלאומית, לבין המצב
הנוכחי שבו נתון שמיר.
פרס, מובל על־ידי יועציו הצעירים והש־אפתניים(״נערי־הבלייזר״)
,רצה להביא לעם־
ישראל שלום — אבל התעקש לעשות זאת
ללא שמיר (והליכוד) .אחרי שאירגן לרעיון
הוועידה הבינלאומית תמיכה אמריקאית, אירופית,
ירדנית ובו׳ — גילה שאין לו. רוב
בכנסת ובממשלה.
שמיר, פגוע מאופי פעולתו של פרס, שר־החוץ
שלו, שחתר תחתיו ולא יידע אותו
במהלכיו(וזה, אגב, היה לא פחות חמור בעיניו
מתוכנה הממשי של יוזמת־פרס) ,עשה
הכל כדי לטרפד את רעיון הוועידה הבינלאומית
— ואף הצליח.
קשה להעריך מה היו סיכוייה של יוזמת-
פרס אילו היתה באה לעולם תוך התייעצות
ושותפות בשלבי הכנתה עם שמיר.
האם היה שמיר נותן אז אור ירוק לתוכנית
כזו? זאת אין לדעת. מה שברור הוא שחוסר־שיתופו
המופגן של שמיר הזמין את טירפוד
התוכנית מלכתחילה.
המאפיין השני של יוזמת־הוועידה־הבינל־אומית
היה פעילות מדינית בכל המוקדים
הבינלאומיים לקידום התוכנית, כשהרוב מבית
(בכנסת ובממשלה) אינו מובטח — זהו
״מילכוד פרס״.
למצב שבו נמצא כיום שמיר יש קווי־דימ־יון
מדהימים ל״מילכוד פרס״:

שמיר לא שיתן! באופן מופגן ומוחלט
שלושה מבכירי שרי-הליכוד
(דויד לוי, אריאל שרון, יצחק מודעי)
בהכנת התוכנית.
גם אצל שרון וגם אצל לוי — כמו אצל
כל פוליטיקאי — מבעבעים רגשות פגיעה־בכבוד
ותחושת אי־שיתוף במהלכים המדיניים
החשובים. תחושות כאלה מהוות קטליזטור
מצויין לתסיסה. שמיר ״בישל״ את התוכנית
החדשה ב״פורום הארבעה״ יחד עם
יצחק רבין, משה ארנס ופרס, ובאופן בלתי־רישמי
היתה לאנשים הקרובים אליו — כמו
יוסי בן־אהרון, השר דן מרידור וח״ב בני בגין
— השפעה ניכרת על גיבוש התוכנית.
״קבינט השישה״ לא כונס. השר דויד לוי,
שסלל לשמיר את הדרך במרכז־הליכוד לשותפות
עם המערך, נותר מחוץ לכל עמדת־השפעה.
כך גם שרון ומודעי. לא נערכו עימם
כל התייעצויות.
התוכנית זכתה ברוב בממשלה ובכנסת,
הוצגה בארצות־הברית ולפני גורמים בינלאומיים
נוספים — אך לא הוצגה לפני פורום
של הליכוד. פרט לפעם אחת, בפורום שרי־הליכוד,
ובצורה לא־יסודית — זמן קצר לפני
הצגתה בממשלה, ואחרי שכבר ״בושלה״
סופית.

כעת נראה שהשתלשלות-העניי-
נים בתיד הליכוד כבר הספיקה להחליש
במיקצת את מעמדו של שמיר.

שמיר עם דן מרידוד ובני בגין
השליט האמיתי: רבץ

בעצם העובדה שמוטל ספק ביכולתו
לגייס רוב לתוכניתו במרכז מים-
לגתו — כבר בכך יש משום פיחות
במעמדו של שמיר.
עד לפני שבועות מעטים נראה שמיר כל־יכול,
גם בתוך מיפלגתו, גם מול המערך וגם
מול האמריקאים, לפחות למראית־עין.
אין מנוס מהמסקנה: שמיר, השועל הפוליטי
המנוסה והמתוחכם, טעה טעות קריטית
כשלא שיתף את שריו — המהווים פוטנציאל
להתנגדות — ב״בישול התוכנית״ ,ונקלע
למצב לא-נעים. הופיעו סימני־שאלה מעל
למנהיגותו — בראשונה מזה שלוש שנים.

מדוע, אם כן, פעל שמיר כפי שפעל?
לשם
כר צריר להכיר ולהבין את החבורה
הסובבת את ראש הממשלה: ח״כ בני בגין,
השר אהוד אולמרט, ובעיקר — שר־המישפ־טים
דן מרידור — שהיה להם חלק פעיל
בגיבוש המהלך המדיני האחרון.
זוהי בעצם יוזמת־שלום של מחנה־״הנסי־כים״
,שאחת ממטרותיה הבלתי־מוצהרות
היא השארת המתחרים הפוליטיים בליכוד
בשולי העשייה המדינית. זוהי אמירה מופגנת
:״הנה אנו עושים — וכל השאר אינם
בתמונה.״

זהו ניסיון להוכיח(במדינה, לאמריקאים
וכו׳) בלעדי מי הוכנה
התוכנית.
מרידור וחבריו, השואפים ״לדלג על דור״,
מעוניינים להחליש את שרון, לוי ומודעי —
יורשים פוטנציאליים לשמיר במאבק־הירו־שה
— ולחזק את עצמם, תוך הקניית רימוי
עצמי(מוצדק) של חבורה השותפה לעשייה
מדינית ובעלת השפעה על ראש־הממשלה.

מיומו הליכוד
ך* פעם נראה ששמיר, שסמך על נסיכיו,
( ( נכנס למילכוד. קשה להניח שיוכל לפתור
את הסיכסוכים המחודשים ללא ניסיונות
פיוס והתקרבות לפחות לאחד משלושת נציגי
האופוזיציה בליכוד, או שייאלץ להכניס שי
נויים
בתוכניתו לפי דרישת חברי־מיפלגתו.
למעשה נמצא שמיר במילכוד כפול ומכופל.
כלפי חוץ הוא עדיין מצטייר כראש־ממ־שלה
כל־יכול. אך למעשה בוערת הקרקע
מתחת לרגליו. שמיר חשוף לסכנה יומיומית
של חבירה קואליציונית בין המערך והמיפל-
גות הדתיות — הממורמרות עדיין מאוד על
הפרת ההסכמים הקואליציוניים עימן מצד
הליכוד.
כעת, כשהליכוד משתף פעולה עם המערך
בעניין שינוי שיטת־הבחירות — הזעם במים־
לגות הדתיות(שעצם קיומן מוטל בסימן־שא־לה,
לדעתן, בשיטה האיזורית) ,מגיע לשיאים
חדשים.

פרם מוכן בכל יום ללכת עם הדתיים,
ורובם — פרט למעטים הנאמנים
לארץ־ישראל השלמה (פורת,
הלוי, שאקי, ורדיגר) — ששים ללכת
איתו.
ברגע המתאים יהיה פרס אף מוכן לסגת
מהסיכום עם הליכוד לשינוי שיטת־הבחירות.
הדתיים, שיודו לו על הצלת חייהם (הפוליטיים)
,יצטרפו לקואליציה בראשותו.

מדוע זה לא קורה היום?

הבלם היחידי היום לממשלת מערך־
שמאל־דתיים הוא יצחק רבין.
שיתוף הפעולה שמיר־רבין העניק לרבין
יתרונות רבים, שהמרכזי שבהם — העמדת
רבין במרכז המפה הפוליטית, כאיש המקובל
על שני המחנות המרכזיים, ושקיום הממשלה
תלוי בו. מעמדו חזק יותר משל יו״ר־המיפל־גה,
שימעון פרס, שנותר למעשה בשולי העשייה
המדינית־ביטחונית. הוא מתחיל להיות
מוזכר מחדש כמועמד היחיד שיוכל להוביל
את מיפלגת־העבודה לניצחון אלקטורלי.

ברית שמיר־רבין היא ברית ל-
ניטרול פרם מצד אחד ולניטרול
שרון, לוי ומודעי מצד שני.
אך בשביל הברית הזאת שילם יצחק שמיר
מחיר יקר:
• אובדן הברית עם המיפלגות הדתיות,
שהפכה את הליכוד למיפלגת־השילטון המרכזית
ב־ 12 השנים האחרונות. קשה לדעת

מתי ישלם הליכוד מחיר בגידתו בהבטחותיו
לדתיים — אבל רבים מהם מחכים לו בפינה.
• זעם מצד מיפלגות־הימין, והימין בליכוד,
על חוסר־היכולת לדכא את האינתיפאדה,
על ״גמישותו״ המדינית ועל בלימת תנופת
ההתיישבות בשטחים.
שמיר אינו יכול כיום להורות לרבין לנקוט
אמצעים קיצוניים לשם חיסול האינתיפאדה.
אין
הוא יכול לכפות גירושים המוניים על
מנהיגי האינתיפאדה, כדרישת רבים במיפלג־תו,
ואף במחנהו.
אין הוא יכול למנוע מרכין להסכים דה־פקטו,
בעת שיחותיו בארצות־הברית, להעברת
התוכנית המדינית החדשה לבדיקת
אש״ף, למרות זעמם של חבריו בליכוד.

אין הוא יכול לפטר את רבין ולמנות
במקומו איש־ליכוד.

אילו היה שמיר מתנה היום את קיום הבחירות
בשטחים בחיסול הצבאי של האינתיפאדה
— היה זוכה ברוב מרשים במיפלגתו.
בליכוד כועסים יותר על התמשכות האינתיפאדה
וחוסר־הביטחון מאשר על התוכנית
המדינית החדשה.
זהו הרקע לזינוקו הפוליטי המחודש של

אריאל שרון.
הישארות שמיר במישרד ראש־הממשלה
תלויה היום ברבין.
למצב זה תימרנו את שמיר נסיכיו, שהעדיפו
את הציר שמיר־רבין על הענקת תפקידים
בכירים בממשלת־ליכוד צרה לשרון וללוי.

זהו
חלק מתוכניתם ל״דילוג הדור״.
רבים
במצודת־זאב חוששים שהמשך השותפות
עם המערך, תוך התרחקות ממדיניות־הליכוד
המסורתית ומשותפיו הפוליטיים —
יביא ל״דילוג השילטון״ לידי פרס וחבריו.

דינמיקה של תוכנית מדינית, שאין
ספק שתחשוף! בעתיד הלא-רחוק
חילוקי־דיעות מדיניים בין המערך
לליכוד, רק יבולה להאיץ תהליך כזה.
ז״ידעו; סער ₪

סז ר ע גז
הנגנות השלט קופל
1רק מעטים שמז לב דשלט,
1שלא התאים לאירוע. אך
יתכן שאמר יותר מאשר
| הנאומים עצמם.

ר 0ה₪
תהלוכה גדולה התקרבה ממרכז הכפר
תורמוס־עייא, ליד כביש רמאללה־חברון. היו
בה מאות מתושבי הכפר, וביניהם גם הרבה
ישראלים, שהגיעו לתוך הכפר בטעות ושהר
פנו על־ידי צה״ל למקום המיפגש שמחוץ
לכפר.
בראש התהלוכה צעדו כמה נערים. הם
החזיקו בידיהם שלט גרול. היה זה גליון
פשוט של קרטון־בריסטול לבן, ועליו צויירו
ביד, באנגלית, המילים :״שלום עכשיו —

רק כאשר הגיעה התהלוכה אל מקום
העצרת, מחוץ לכפר, שמו המארגנים הישראליים
לב למילים שעל השלט. הם אמרו משהו
למארחים הערביים, והשלט קופל במהירות.
כמוהו גם שלט שני, שאמר :״בעד תוכי
נית־השלום של פת״ח, נגד תוכנית־שמיר!״
״בזמן אמיתי״ .״למה אתם לא עושים
משהו? תראו מה קורה:״ קרא אחד מתושבי
הכפר לעבר פעילי של1ם עכשיו שעמדו
לידו.
״אנחנו נעשה, יהיה בסדר!״ ניסו אלה
לענות לו. תשובה אחרת לא היתה בפיהם.
כמו בכל האירועים, ההפגנות והמיבצעים
של תנועת שלום עכשיו, היה גם האירוע הזה
מתוכנן, מתואם, מאורגן ומסודר בהקפדה
צבאית הדוקה.
עוד במקומות־האיסוף קיבלו המשתתפים
דף הוראות, בלשון כמעט־צבאית, שבו נאמר:
״בכל שלבי המיבצע עליך להישמע להוראות
מוביל־השיירה. מיבצע מורכב ועדין זה
מתבסס על תיאומים והחלטות, שחלקן יתקבלו
בשטח על־ידי מוביל־השיירה. שיתוף־הפ־עולה
מצירו הוא הכרחי, וניסיון להתווכח או
להעלות רעיונות בזמן אמיתי עלול להיות
מסוכן.
״בשלב החלוקה לצוותים (20־ 15 איש
בצוות) לצורך המיפגשים עם המישפחות
הפלסטיניות, עליך להישאר צמוד לצוות
ולהישמע להוראות ראש־הצוות!
״יש להקפיד על לוח־זמנים — אין מקום

השלט בראש התהלוכה ליד תורמוס־עייא
.שלום עכשיז — פודוד
ליוזמות אישיות מאולתרות, במיוחד בשעת
הפיזור ועזיבת השטח!
״אין להיכנס לשום עימות עם חיילי־צה״ל
או גורמים אחרים בשטח שיפתחו בהתגרות,
ויש לגלות איפוק ולהישמע להוראות מוביל־השיירה!
״אין
להניף כרזות, שלטים וסיסמות, פרט
לאלה שיחולקו לסימון הרכבים.
.במיקרה של התקהלות מאולתרת, יש
להישמע להוראות הסדרנים ולפעול בהתאם.
״אין לשאת נשק בכל מהלך המיבצע!
״הצלחתו של המיבצע תלויה בבגרות
ובאחריות שתגלה: עליך להתעלות ולשתף
פעולה עם המדיניות שיוחלט עליה, גם אם
לא תמיד תהיה לרוחף״
אוזן קשבת. לפני שבועות אחדים ניסו
ראשי של 01 עכשיו לארגן סידרה של מיפג־שים
עם פלסטינים בכפרים שונים ברחבי
הגדה־המערבית. למרות ריבוי המשתתפים,
למרות האירגון הקפדני, למרות שכל הגורמים
ידעו על המיבצע מראש, לא איפשר
הצבא את המיפגשים.

הנערים מקפלים את השלט
.אין לשאת 1שקו
ישראלים
ופלסטינים בעצרת שלוכדעכשיו
.ש1ם עימות עם חיילי צודלר

הפעם השכילו המארגנים לקבל מראש את
אישורו של צה״ל למיפגשים אלה, והסכימו
להגבלות שהוטלו עליהם. בין השאר: שה־מיפנשים
ייערכו מחוץ לתחומי הכפרים, בשדה
הפתוח, ולא בבתים עצמם או בתוך הכפרים.

אחרי שהתקבלו כל האישורים מן
הגורמים הביטחוניים ואחרי שהמיפגשים תואמו
עם הפלסטינים עצמם, יכלו אנשי התנועה
לצאת לדרך.
המיפגש עצמו, בכפר תורמוס־עייא היה
חם ולבבי. כשהגיעה השיירה למקום — שלושה
אוטובוסים מלאים וכמה עשרות מכוניות
פרטיות — יצאו לקראתה תושבי הכפר —
גברים, נשים וילדים. הכל חייכו אלה לאלה,
הכל לחצו ידיים, הכל הניפו כרזות של שלזם
עכשיז.
ח״כ לובה אליאב נאם לפני הבאים בערבית,
וכר עשה גם אחד מתושבי הכפר.
במהלך השעתיים שבהן שהו הישראלים שם
הירבו הפלסטינים לספר על תלאות מצבם
הכלכלי, הגופני והלאומי. הם ידעו שהם
מפנים את תלונותיהם לאוזניים שומעות, אך
לאנשים שידם קצרה מלתת סיוע ממשי
לשיפור המצב.
להיות אחרת. עשרות מישפחות עזבו
בשבת את חופי־הים ואת מקומות־הבילוי

הקיציים, ויצאו להוכיח את קיומו של ציבור
המאמין בדו־שיח, בזכותם של הפלסטינים,
ושיכול להיות אחרת.
חיילי צה״ל, גם אם היו בסביבה, לא נראו
בשטח. הם שמרו על פרופיל נמוך.
רק בדרך בחזרה, בעיר רמאללה, נראו
סיורים רבים של מישמר־הגבול וצה״ל. הם
שמרו על השיירה עד שיצאה את תחומי
העיר, לעבר הקו הירוק.
דישת בהגיזם ללא כהוא
מחקר מאלף: לאן הלכו
סחרי בהנא? מי הם?
לאיזה מעמד הם שייכים?

נידעו; סעד־סדע׳י״סקי ₪
בימים אלה סיים הד״ר יואב פלד, מהחוג
למדע המדינה באוניברסיטת תל־אביב, מחקר
מקיף תחת הכותרת ״כהניזם ללא כהנא״.
השאלה המרכזית שבחן המחקר: באיזו
מידה מושפעות העמדות כלפי מאיר כהנא
ותופעת הכהניזם בעיירות־פיתוח מחיכוך
העולם הז ה 2700

תעסוקתי בשוק־העבודה עם המיגזר הערבי.
המחקר של פלד (בנו של הח״ס־לשעבר
מתי פלד) ,בדק אוכלוסיה של יותר מ־800
איש משמונה עיירות־פיתוח (במקביל נערן
סקר כלל־ארצי, לצורכי ביקורת והשוואה).
השערתו המרכזית של פלד היתה שככל
שהמצב התעסוקתי של האדם יהיה גרוע יותר
— הוא יטה לתמוך בעמדות קיצוניות יותר
(כהנא, טרנספר וכיוצא בזה) כלפי הערבים.
מעמד נמיר. האנשים שהשתתפו במחקר
נבדקו על־פי שני מדדים:
• מדד סוציו־אקונומי(בעלות על רכוש,
תנאי־דיור ושכר).
• מדד אי־ביטחון תעסוקתי (אבטלה־בפועל,
אבטלה־בעבר, חשש מאבטלה).
מסקנות המחקר אוששו, מעל לכל ספק,
את הנחתו המרכזית של פלד.
• תומכי כהנא נמנו עם הקבוצה שדורגה
במקום הנמוך ביותר בשני הסולמות(כלומר:
מצב כלכלי־חברתי רע +חוסר־ביטחון תעסוקתי).

תומכי ה״טרנספר״ — אך לא תומכי
כהנא — נמצאו באמצע בשני המדדים.
• מתנגדי כהנא והטרנספר הם בעלי
המעמר הכלכלי־חברתי הטוב ביותר, ובעלי
החשש הנמוך ביותר מאבטלה.
לפי פלד יש, אם כן, קשר הדוק בין העמדות
הפוליטיות למוטיבציות לסילוק הערבים
משוק־העבודה, או לפחות הניסיון להגבילם
למיגזרים מישניים של שוק־העבודה.

ננדי אינו כהנא
לאן הלכו? איסוף הנתונים נערך בחודש
אפריל . 1988 באותה תקופה עדיין לא ידעו
שכהנא ותנועתו ייפסלו על־ידי ועדת־הבחירות
המרכזית.
מתוך המידגם ( )800+של פלד8.595. ,
מתושבי עיירות־הפיתוח תמכו בתנועת ״כך״,
שהיתה אז, לפי תוצאות מחקרו, המיפלגה
השלישית בכוחה בעיירות־הפיתוח.
אחרי הבחירות לכנסת, בנובמבר , 1988
ניסה פלד לבדוק למי הצביעו אלה שהצהירו
באפריל כי יצביעו בעד כהנא. הוא הצליח
להגיע כמעט ל־* 50 מתומכי ״כך״ במידגמו.
הנתונים שגילה מפתיעים במיקצת: איש
מהם לא הצביע בעד ״מולדת״ (טרנספר) של
רחבעם זאבי או ל״תחייה״ .כ־* 53 מהם
הצביעו בעד הליכוד 27* ,בעד המיפלגות
הדתיות 4* ,בעד ״צומת״ 49!>,בעד המערך.
891 לא הצביעו כלל, י^< 4לא הסכימו לענות.
• יהודים או ישראלים? בדיקה מעניינת
נוספת ערך פלד לגבי הבדלי־עמדות בין מצביעי
המיפלגות השונות באבחנה בין האזרחים
הערביים בישראל לבין תושבי השטחים.
כצפוי, האוכלוסיה שעבורה לא היה כלל
הבדל בין ״ערביי השטחים״ ל״ערביי ישראל״
היתה מצביעי כהנא. אחריהם — המיפלגות
הדתיות. במקום השלישי — הליכוד. ברביעי
— המערך. ואילו האנשים שעשו את ההעולם
הז ה 2700

אבחנה הרבה ביותר בין ״ערביי השטחים״
ל״ערביי ישראל״ היו דווקא תומכי ה״תחייה״
ו״צומת״.
לפלד שני הסברים לתופעה זו:
• מצביעי ה״תחייה״ ו״צומת״ בעיירות־הפיתוח
מהווים את הקבוצה המשכילה והעשירה
ביותר.
• יש, לפי פלד, אבחנה בין ״לאומיות
יהודית״ ל״לאומיות ישראלית״ .מצביעי ״התחייה״
,״צומת״ והמערך שוללים התייחסות
המפלה בין אזרחים. אלה הם בעלי ״הלאומיות
הישראלית״ ,אליבא דפלד. את
תפיסת מצביעי הליכוד והמיפלגות הדתיות
מגדיר פלד כתפיסת ״לאומיות יהודית״ .זוהי
תפיסה ״שיבטית״ של לאומיות. ערבי הוא
ערבי בכל מקום, ללא הבדל. אבחנה מעניינת
שהיא גם חומר למחשבה.

הבית ההרוס בעקבת־ג׳אבר
בלי דגלים
האישיפאדה מקום אחר,
זמן אחר
ן שני בתים נהרסו במחנה־הפריטים
עקבת־ג אבר,
| מקנם שכזח־אר.

ענת סדמסטי ₪
ביקור במחנה־הפליטים עקבת־ג׳אבר שליד
יריחו הוא כמו מסע במינהרת הזמן. זהו
ביקור במקום אחר, בזמן־ אחר.
בעוד כל איזורי הגדה המערבית ורצועת־עזה
הם שותפים פעילים ומלאים באינתיפאדה,
נראה כאילו איזור־יריחו מנותק משהו מן

האירועים היומיים.
המחנה, שהצבע השולט בו הוא הצהוב־חום
המידברי, שוכן דרומית ליריחו על הכביש
המוביל לירושלים.
בניגוד למקומות אחרים, שהכניסה אליהם
ברכב הנושא לוחית־זיהוי צהובה היא כמעט
בבחינת התאבדות, קיבלו תושבי המחנה את
העיתונות כשימחה, כמו בימים של טרום־
האינתיפאדה.
בחור צעיר הוביל אל הבתים ההרוסים, שם
התגודדו בני־המישפחה ושכנים, ועסקו בחום
של יותר מ־ 45 מעלות בצל — בהקמת אוהל
שתרם הצלגדהאחם. ניסיונות העיתונאים
להסוות את זהותם הישראלית על־ידי כך
ששוחחו באנגלית, התגלו כמיותרים.
תושבי מחנה־פליטים זה כלל לא היו
עויינים. הם הראו ברצון את הריסות הבית,
עונש על הריגת שוטר קושב־המקום. הם
סיפרו את סיפור המישפחה, הציגו את עשרת
הילדים שנותרו בלא קורת־גג. הכל באדיבות,
באווירה של קבלה טוטאלית של הגורל שנפל
בחלקם.
למרות זאת, גם הגדרות וקירות־הבתים
ברחובות הראשיים של מחנה־הפליטים —
רחובות שהם סימטות לא סלולות, מכוסות
בחול מידברי צהוב ולוהט, קירות הבנויים
בוץ מעורב באבנים — היו מכוסים בסיסמות
שונות בזכות האינתיפאדה וברצון הפלס־

המטלטלים של דיירי הבית שנהרס
בלי תיקעה
טינים לזהות לאומית ולמדינה עצמאית.
במקום לא נראה אף לא רכב צבאי אחד,
ועם זאת גם לא התנופפו דגלי־פלסטין מעל
הגגות. התושבים, כך נראה, המשיכו בשיגרת
יומם בחום לוהט, ובמה שנראה למבקר מן
החוץ כאדישות.והשלמה.
תחבורה חכם על קטויס
,.אגד״ בלש אחרי החברים
שיצאו לגינזלאות. ותבע
ן אותם לדין.

גלר ת כד

יפתח ורבר לא האמין למראה־עיניו,
כשקרא את המיכתב של עורך־הדין אורי
ברימר, המייצג את קואופרטיב אגד.
המיכתב, מיולי , 1988 הודיע לו שעליו
לשלם לקואופרטיב אגד 6300 שקלים, ולהפסיק
מיד לעבוד במקום־עבודתו החדש.
עיירות
פי תוח
אוכלוסיה כלל-ארצית
שוללי חסתסהר
וכהגא

תומכי טרנספר אך לא
כהנא בשום אופן

אהד ה אי שית
לבהנא /נכונות
להצביע ל״גך*
*31 בעדיפות שנייה /מצביעי ״גד״
ה טרנספר -ה עבר ה,רק* של ערביי השטחים.

אגד התבסס על תקנה שבוטלה חצי שנה
קודם לכן על־ידי השופט אפריים זפט, בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב.
אסור לרתחרות. הנהלת הקואופרטיב
אגד עודדה יציאה מוקדמת לגימלאות, מפני
שאגד נקלע לקשיים כספיים ולא חידש את
צי־הרכב שלו.
עשרות נהגים, שעייפו מהעבודה, ניצלו
את ההזדמנות ופרשו לגימלאות, כשהם בסוף
שנות ה־ 40 לחייהם. עם פרישתם קיבלו מאגד
את ערך פידיון המניה שלהם, סכום של כמה
עשרות אלפי שקלים.
כדי שתאושר פרישתם המוקדמת לגימל־אות,
נדרשו הנהגים לחתום על התחייבות
שלא יעסקו בעבודה מתחרה במשך שלוש
השנים שאחרי הפרישה.
אגד פירסם רשימה ארוכה של עיסוקים,
שלדעתו מהווים תחרות לקואופרטיב הגדול:
הובלת־נוסעים, הוראת־נהיגה, הוראת־דרך,
הובלת־תיירים, סוכנות־לתיירות, מיסעדות,
הובלת משאות וחבילות, תיקון־מכוניות,
מכירת חלקי־חילוף, מכירת דלק ומיבחנים
של רכב.
מישרד בילוש. יהודה מירון וצבי ערר
פרשו לגימלאות מוקדמות אחרי יותר מ־25
שנות־עבודה. אחרי הפרישה. התחילו לעבוד
בחברת־אוטובוסים פרטית.
הם היו הסנוניות הראשונות שנתקלו
בניסיון של אגד לאכוף על הפורשים לעמוד
בהתחייבותם שלא לעבוד באחד העיסוקים
שנחשבו כתחרות לקואופרטיב.
התברר שהרשימה הארוכה של העיסוקים
המתחרים השאירה לגימלאים הצעירים רק
את האפשרות לשבת בבית בחיבוק־ידיים.
השניים נתבעו על־ידי אגר בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב להפסיק את עבודתם בחב־רת־האוטובוסים
הפרטית.
אגד שכר מישרד־חקירות, שעקב אחרי ה־
(המשך בעמוד ) 14

ד פנ הבר? ויא״נה את אברהםאפל
(עסקן ה לי כו ד ו אביו שלהח שוד ב פו־ ש ת־ ה ש חי תו ת)

• איך גדל דודי בבית כמו שלך?
56 שנים אני בתנועה. אני בית״רי מגיל
. 14 זה היה בית לאומי. דודי קיבל בבית חינוך
בית״רי. כשהגיע לגיל ,9שלחנו אותו ואת
אחותו, דליה, למישפחה זרה. זה היה בתשלום.

הוא התחנך עד גיל . 12

• מדו ע?

מפני שגם האמא שלו וגם אני עבדנו. לא
היתה ברירה ...אחר־כך הלך דודי ללמוד
בבית־הספר א1רט, במגמה מיקצועית —
דפוס. שם קרה לו האסון.
מכונה חתכה לו את כף־היד. זה קרה בדיוק
ביום שיחרור־ירושלים, במילחמת ששת־הי־מים.
הצליחו לחבר לו את היד בחזרה, אבל
הוא לא יכול היה להשתמש בה. זה קרה בכף־

יד ימין.
־ כן, הוא ימיני.

• איך הוא התמודד עם זה?
זה השפיע עליו קשה. בגלל זה — ולא
עזרה כל הפרוטקציה שהפעלתי! — לא
קיבלו אותו לצבא. כמה ניסיתי שיקבלו! הוא
המשיך ללמוד בבית־הספר, הפסיק באמצע.
הוא למד לימודים אקסטרניים כלליים. היתה
לו בעייה. בגלל היד, הוא לא רצה לצאת
מהבית, כמעט לא יצא מפתח הבית.

• במשך כמה זמן?
תקופה מסויימת. כן, ארוכה — בערך
שנה. אחרי־כן הוא התחיל לעבוד בפארק־הירקון,
כרכז הגינון בפארק.

• מדפוס — לגינון?
נו, אני סידרתי לו. זה קרה בהתערבות שלי
בעירייה. יושג־ראש מועצת־המנהלים של
הפארק הוא ידידי, יגאל גריפל.

• הבנתי.
בגיל 22 הוא התחיל לעבוד שם. בגיל 23
— התחתן. מייד נולד לו הילד הראשון. בגיל
24 התמנה כבר כסמנכ״ל.
יום אחד קיבלתי טלפון בהול מגריפל:
״הבן שלך השתגע! הוא הגיש לי מיכתב־התפטרות!״
אמרתי לו שלא יקבל שום התפטרות,
שיחכה!
נסעתי לשם ואמרתי :״דודי׳ איר יכולת
לעשות דבר כזה בלי להתייעץ עם אבא?״
אני לעולם לא אשכח את התשובה שלו:
״אבא, בשבוע שעבר הייתי בן .24 כיום אני
סמנכ״ל. כבר הציעו לי להיות מנכ״ל. אני
מלא מרץ ותוכניות. אני רוצה לנסות! פקיד
— תמיד אוכל לחזור להיות״...
אחרי שיחה קצרה, הסכמתי איתו.
כך הוא יצא לשוק הפרטי. הרעיון שלו
נולד מכך שבאותו הזמן בדיוק נולד לו תינוק
— דודי החליט שכדאי לרכז את כל הצרכים
לתינוק תחת גג אחד. זאת היתה גם הסיסמה:
״ממוצץ ועד ארון!״

• גם כשיצא לעצמאות כלבלית,
המשיך לשתף אותך בצעדיו?
דודי היה משתף אותי בהתייעצויות. תמיד
הייתי חרד, כי הוא הבן שלי וכבר היה לו בן
ראשון, אשתו היתה בהריון שני.״

• אי ך היו התנאים הכלכליים
בבית שבו גדל דודי?

אברהם אפל בביתו(ליד בגין ושמיר)
״׳מל להיות שסחר אניד לזקנים: לכו הביתה!״

בעצם, העול העיקרי של הפרנסה היה על
ויאולט, אשתי.
תחילה היא היתה הקניינית הראשית של
כלבו־שלום. אחר־כך פתחה חנות משלה.
כלומר: אני קניתי את החנות, אבל היא
ניהלה. התפרנסנו בכבוד, אבל בבית היתה
אווירה צנועה.
מה שרודף את דודי זה שאני, כל חיי, עד
עצם היום הזה, אוסף גרוש לגרוש. אצלי זאת
טראומה שנשארה מהשואה: הורי והורי־הורי
אספו, במשך שנים, גרוש לגרוש, כדי שיהיה
כסף לנדוניות. בסוף, אחרי כל אותן שנים,
באו הנאצים ולקחו הכל.

• ז ה מסביר את הדחף שלו להרוויח
כסף. אבל מדוע כל־כך היה
חשוב לו להוכיח שהוא יכול להצליח?
למי? לך?
לא, דודי הוא הבן־של־אמא. זה משהו! כל
מה שהוא אומר, עושה — זה קדוש! היא
מסוגלת לטלפן אליו, למרות שיש לו עוזרות
ואשה והכל, ולשאול :״דודי, אכלת?״ הוא

הבן־של־אמא.

• ב תו ר הבן־של־אמא, הוא לא
יכול היה לדאוג שאבא ואמא יגורו
במיקום קצת יותר נוח עבורם(אפל
מתגורר בץ צהלה לבין נווה-שרת)?

יש לי דירה שאני מאוד אוהב ומאוד מתגעגע
אליה בתוך תל־אביב, ברחוב פינסקר.
לפני כמה שנים היה לי ניתוח־לב־פתוח. לא
רציתי לעבור בשום פנים ואופן לדירה אחרת.
יום אחד נסעתי לתו״ל. כשחזרתי, גיליתי
שדורי ודליה העבירו את חפציי האישיים
לדירה באיזור נווה־שרת. טענו שזה לטובתי,
כי בפינסקר אין מעלית. במקום הזה (ב־נווה״שרת)
,בלי רכב״,
החזרתי את רישיוך־הנהיגה. לא היתה
ברירה. פעם כמעט קיבלתי התקף באמצע
הנהיגה. כמעט הרגתי בן־ארם. זה באמת
מקום נוראי לגור בו, בלי רכב ורישיון. אני
רוצה בחזרה את הדירה שלי בתל־אביב, אבל
הבת שלי נשארה לגור שם, ואני לא חושב
שזה בריא שבחורה בת 40 תגור עם ההורים.
קודם לכן היא גרה איתנו.
עכשיו התרגלתי לחיות עם אשתי לבד.
עכשיו אולי נגיע לאיזה פיתרון.

את יודעת, דודי תמיד אומר שיש כל מיני
אנשים ש״כל מה שהם, כל מה שיש להם, הם
חייבים לך, אבא. אבל כיום הם מתביישים, לא
נעים להם ״.עד כדי כך, שהם עוברים לצד
השני של הרחוב, כשהם רואים אותי. שלא
יחשבו שאני לא יודע.

• איך אתה מסכיו* את התופעה
הזאת?

1*1*101
3 ^״313

4יום השלישי, כ שבאתי
י ל כנ סתג די לדב ר עם מרי־דור
ומצא וכולם, ירדתי עם חבר,
תת־אלוף חיי ם נווה, ל תל־ אכיג.
״בדרך, ב ס בי בו ת השעה 6הד גשתי
פ ת או ם איזה כאב חז ק בלג.
פ ת או ם זה פילח אותי. הי ת ה לי מין
הרגשה ל א טובה.
״רק הגעתי הביתה, סילפגתי מ ייד
לדודיק. ידעתי -פשוט ידעתי
שקרה לו משהו נורא.״ומה אמרו ל ה שעברו א ת דו־דיק!
וזה קרה ממש בשעה שהר גשתי
כ אב בלבד

הסיפור שלא־״אמן:

חשבו שלא כדאי להכניס את המישטרה
לאמביציה. הם הציעו שנחכה כמה ימים,
נעקוב אחר ההתפתחויות ואז נשב שוב.

• אני לא בטוחה שאני מבינה.
איך שר־המיישפטים יכול לסייע לך
אחדי שהעניין מצוי בטיסול מיש־טרתי?
הוא
יכול לבקש מהיועץ המישפטי
לבדוק

זה במילא יגיע ליועץ המיש־פט,
אחרי שהמישטדה תסיים את
חקירתה.

אברהם, דויד, ויולט ודליה אסל
.ממנה חתכה ל 1את כף הידר

ך>* כר 12 שנים נמצא הליכוד ג*
* * שילטון. בכל זאת נושיס רבים
בציבור להתבלבל ולחשוב על המעיד
כעל מיפלגמ-המימסד.
הטיבות לכך נעוצות הן בעצלות וב־טיאוב
שדבקו במערך, שאינם מתאי מים
למיפלגת״אופוזיציה לוחמת, הן
ב חו טי ה תרבות השילטונית של כמה
מנציגי הליכוד. אצלם, ערכים נאים
כמו ״ידידות״ ו״עזרה לזולת״ קוד מי ם
לכל, גםאם זה נוגד א ת הנהלים
התקינים.
הנה סיפור:
״זוכרת שראית אותי ביום השלישי בכנסת?״
שאל אותי אברום אפל החביב ,״אז
עליתי וישבתי שם שעה וחצי עם דן
מרידוד.״״

•ישבת עם שר־המישפטים,
בשעה שהפרשה של בנך נחקרת
במישטדה?

כן! תחילה ישבתי עם יהושע מצא, שהוא
יושב-ראש ועדת־הפנים של הכנסת, ואחר-
כר ישבתי.עם רובי ריבלין(חבר־כנסת ה־ש״ר
למחנה לוי, שאליו משתייך דודי
אפל) ודו מרידוד.
מצא אמר לי :״אברהם, אם אתה רוצה,
נזמן את מפכ״ל המישטרה לוועדה (וע-
דת-הפנים של הכנסת) ומייד: אני משאיר
את זה לשיקולך. תחליט ותודיע לי׳״ אז
הלכתי להתייעץ עם ריבלין ומרידור״.

הווילה והמכונית של דויד אסל
.דודיק קיבל את החלק שלו ו

מי מאלה שנוהג לספר ״איך
כניתי אותם״ ,הציע לך כעת עזרה?
אני פניתי ליהושע מצא ורן מלידור(ראה
סיסגרת) מפני שהם בתפקירים שהם יכולים
לעזור, אבל טילפנו רוני (מילוא) וביבי
(נתניהו) .דן (מרידור) פגש אותי היום (יום
שישי) באיזה פורום. טילפן צ׳יץ׳ (שלמה
להט) ,וגם מנחם אריאב, שיושב כיום באיזה
בית־חולים, וחיים קורפו, ושרה דורון. כולם
גם הציעו להגיש שאילתא לשר־המישטרה.

•כו־לם?
אז רובם. כל טלפון עשה לי כזאת דקירה
בלב. כולם אמרו לי :״אל תיקח ללב איך
אפשר שלא לקחת? או שהם שואלים אותי:
״אתה צריך משהו?״ אז יש כאלה מעטים
שבאמת מתכוונים לכר.

• מי, למשל?
עוזי לנדאו. הוא כוכב גדול! רק מה? הוא
צנוע. הוא בחור בלתי־רגיל, נסיר אמיתי.

• נתחיל אחד־אחד: את מי כנית?
נו, את מי לא?
למשל, אני תומר בארנס — לא, אני לא
מחנה־ארנס! — אבל התנועה זה אני!
אני המצאתי את דויד לוי. אני נסעתי
לבית־שאן והורדתי אותו מהפיגומים ...אני
פשוט לא בעדו כראש־התנועה, מפני שהעם
לא יבחר בו כבראש־ממשלה.
יכול להיות שמחר — רק שאלוהים יתן לי
כוח ובריאות — אגיר לזקנים :״לכו הביתה!״
יכול להיות שמחר אחליט שבני בגין צריד
להיות במקומם, או אולי ביבי נתניהו, או
מישהו אחר.

• אני לא בטוחה שאני מכינה עד
הסוף: מה פירוש ,״אני אחליט״?

• אני חייבת להבין: הלכת
להתייעץ עם שר־־המישפטים?
מ, עם מרידת־.״

•ומה הוא ייעץ לך?

מרידת־ אמר שלפי שעה הוא מתנגד
להצעה של מצא. גס ריבלץ התמד. שניהם

כן, ככה הסבירו לי, אבל כשזה יגיע, דן
יפקח שלא יקפחו אותי!
אחרי ששמעתי את הסיפור( הב א תי
אותו כאן בנוס ח מצונזר) התמוה הזה
פעמיים, יום אחר יום, שוחחתי, גם
אני, עם מצא ועם מרידור. גם הם,
כשאר חבריהם, העדיפו להאיר את
עיני ״שלא לציטוט״ ,ואחרי-כן התג־ס
חו במישנה-זהירות:
• יהושע מצא :״הוא >אברום< פנה
אלי :׳איד עוזרים לדודיק?׳ ותרגישי:
בשעות האלה דודיק עוד לא היה עצור!
>רודיק אפל נעצר פחות או יותר בעת
השיחה, אך יש להניח שאיש מהנוגעים
בדבר טרם ידע על כך).
״הוא אמר לי מראש- :אחריד אני פונה
לדן מרידור!׳
״אני אמרתי לו — ופה הוא סיפר נכון
— ,כל מה שאתה צריד ממני...׳
״אבל תקשיבי טוב, הוספתי, :אבל אצלי
בוועדה הכל פתוח, יש עיתונות, אז
תשקול...׳
״כשאבא פגוע פונה כרי שיעזח לבן
שלו, אז אפשר להתעלם ממנו? הוא שפד
את מר־ליבו, איך יורדים לחייו של בנו, אז
אמרתי לו- :אני מוכן לכנס את הווערה,
אבל תשקול!׳ ,אמרתי לו שאחד החברים —
גם נקטתי בשם: רובי(ריבלין) — יעלה את
זה במליאת אז המליאה יכולה להעביר זאת
לוועדה שלי. הכל — בצורה תקינה. לא
התכוונתי ליזום את הדיון בוועדה בעצמי.
״בכלל, אל תשכחי שהכנסת לא חייבת
להעביר את הדיון לוועדה״ .אז מה? אז
בסר־הכל נהגתי בסבר־פנים־יפות.״
• ח מרידור :״ברור לאברהם אפל
ולכל אחד אתר שלא התערבתי, ושלא
אתערב, בהליד מישפטי. זה ידוע לכל אחה
שאני אתערב? לא היה ולא נברא!״

ה ה אומו־״:
ולם כו ל ם היו בניו. רוב ה טכס ט השגור בפיו של אברהם אפל הוא בנוסח:
§ ₪״בנים דוממתי וגידלתי״.״
״אבל הבנים, כאלה החיים, העדיפו לחשוב היטב בטרם יתייחסו ״לציטוט״
לתופעה ששמה ״אפל״.
נכון, גם העיתוי רגיש. אבל מזמן לא נ תקל תי בניסוחים כל-כך מנוסחים.
מילת-המפתח היתה -זהירות. מצד אחד מדובר בעקיפין בפרשה הנ חקר ת
במישטדה -למה להס תב ך שלא לצורך? מצד שני מתהלכות אגדות על כוחו של
אפל״האב בגיוס קולות בגופים השונים של המיפלגה, ובעידן הבחירות
הדמוקרטיות של הליכוד, שבו יכולים להיקבע גורלות על חודו של קול -בשביל
מה להסתבך ללא צורך?
• רוני מילוא :״אברהם אפל הוא איש חביב, נוח לבריות, הנהנה לעסוק
בפוליטיקה. א ם הוא ידיד שלי? ידיד! הבה נאמד שאני בהחלט מ חבב אותו!״
• בצי בגין :״את זוכרת מה שאמרתי בטלוויזיה לפני שנה! לא! רגע, תני לי
להיזכר: שאני חולם שאני תקוע בחול, והוא -אפל -בא עם איזו פיתקה, שבה
כתוב שאני חייב לה ת מודד על מקום בכנס ת. התעוררתי עם זיעה קרה, כשאכל
רודף אחדי ...וזהו, הצטרכתי ללכת. את זה סיפרתי קבל עם־ועדה, וגם כיום אני
מוכן לחזור על כך. אם הוא ידיד שלי! אנחנו לא בדיוק בני אותו הדור...״
• ב י בי צתניהו :״אברוס אפל, כמו דו דיק וכל המישפחה, הם ידידים
אישיים שלי. אני מאוד מעריך את ידידותו ו את רצונו לסייע בבניית דור־המשך
לתנועה הלאומית.״
• דויד מגן :״ב״ 1981 דירבן אותי אברהם אפל לרוץ לכנס ת. הוא בהחלט
עזר, ודירבן. א ם הוא ידיד שלי! אנחנו בידידות, בקשרים שוטפים. הוא לא פנה
אלי לעזרה עכשיו, אבל אילו -חס-וחלילה -היה נזקק, בוודאי שהייתי מנסה
לעזור לו. א ם אני מקבל ממנו עצות? אנחנו נפגשים פה ושם בכנס ת. אז אנחנו
מדברים, ידידים.״
• משה קצב :״יש לי יחס חם, כבוד והערכה כלפי ותיקי־התנועה, ובכלל זה
אברהם אפל. אנחנו בק שרי-ידידות. כמה אני ח ב לו! בדרכי הפוליטית סייעו לי
מיספר גדול מאוד של תומכים מכין חברי מרכז־חרות, במיוחד הוותיקים, ואחד
הבולטים בה ם הוא אברהם אפל.״

למשל, בני בגין: אני דאגתי שרוחל׳ה

ראיון ע א בר ה אפל
(המשך מעמוד ) 13
קרמרמן ודן מרידוד ומישה ארנס יתקשרו
איתו כשהיה בחו״ל. שמעת על החלום?
שלילה אחד הוא חלם שהוא על שפת־הים...
• כן, כן! (ראה מיסנרת)
בני הוא גבר־גבר! אני הוא זה שחשב על
פיתרון הפאקסימיליה — שיגיש את טופס־המועמדות
בפאקס. אני אמרתי לו מראש
שיהיו לו 1200־ 1250 קולות. הוא קיבל, נדמה
לי . 1254 ,מה דעתך?

• א ז מדוע לא החלטת שיהיה
שר, או לכהות סגן־שר?

מה זאת אומרת? באתי לבני ואמרתי לו:
״קח תפקיד ״.הוא אמר :״אני רוצה ללמוד
תחילה שנה את הכנסת.״

• ואילו היה אומר לך :״אכל, אני
רוצה״?
נו, בטח שהייתי מסדר לו, כמו שסידרתי
לביבי.

• גם שם התערבת?
ודאי שהתערבתי, מה זה פה, הפקר?
מה זה, שלחתי מישלחות ל(יצחק) שמיר,
דיברתי! מה זה, הפקר?
את ביבי בניתי במשך חמש שנים, סטפ ביי
סטפ(צעד אחר צעד, באנגלית) .אחר־כך הוא
עשה איזה כנס המוני בגן־אורנים, בניגוד
לרצוני. נורא כעסתי. אמרתי לו :״חמש שנים
בניתי אותך, ועכשיו אתה הורס הכל!״ ידעתי
שהוא יירד, ובאמת, לפני הכנס ההוא, היו לו
1900 קולות, ואחרי הערב 1450 זה מוז
שהערב עלה לו.

• את מי עוד כנית?
את קצב. את משה קצב בניתי על פי בקשה
של מנחם בגין.
בגין אמר לי :״שים עין על הבחור הצעיר
הזה. הוא גם מוכשר וגם מעדות־מיזרח!״ ואת
דויד מגן: ב־ 1981 פנה אלי הרבי מקריית־גת,
שאעזור לדויד מגן. הוא אמר לי :״אברום, רק
אתה יכול לעזור!״ הוא ומגן) כבר היה מיואש,
חשב שמאוחר מדי. אמרתי לו :״מחר תתייצב
במלון מרינה בבת־ים!״
אמרתי לו :״לא מאוחר!״ והוא עבר אז
ראשון בשביעיה השנייה, רואה?

• י ש מישהו שסירבת• לבנות
אותו?
פעם פנה אלי אריק (שרון)...

7בו ל!

•ל מי טב הבנתי, הוא דווקא די
״בנוי״.
בזמנו, לא עכשיו. אמרתי לו :״אריק, העם
לא יבחר בך!״ מדי פעם, הוא פונה אלי.

• איך בדיוק אתה בונה אנשים?
אני מדבר באופן אישי עם מאות חברי
מרכז — אחד־אחד. אחר־כך אני מכנס את כל
המאות ומביא את המועמד. כך עשיתי לבני,
לרוני, לביבי, לריבלין, לשאול עמור...

• אבל שאול הוא איש המחנה של
שרון, שאתה סירבת לבנות אותו!
זה לא מעניין אותי. עשינו לו כנסים.
בכלל, הוא היה אז איש של דויד לוי.

באמת לא נעים, אבל בואי תיכנסי איתי
פעם למצודה (מצנדת־זאב בתל־אביב) .אני
נכנס — כל אחד אומר :״הגיע בעל־הבית!״
אני לא בעל־הבית, אבל ככה כולם אומרים.
אני
יודע לשבת במיזנון ולשיר איתם:
״דויד מלך־ישראל״.
כל אחר מהם יודע שאני מעולם לא איכז־בתי
אותם. רוב האנשים הרציניים מבינים
שאם אני תומך במישהו — אז זה לא קשור
בכל מיני שיקולים אחרים.
למשל, יש לי חברים כמו(יגאל) גריפל
וקרמר. הם היו רוצים לרוץ לכנסת. הם חברים
שלי, אבל די, הם הגיעו לאן שהגיע להם!

(המשך מעמ 1ד ) 11
חברים שפרשו במוקדם. כל אחד מהחברים,
שנתפס עובד באחת העבודות המתחרות שברשימה,
גם אם היה זה רק תיקון פנצ׳רים,
קיבל מיד את המיכתב המפורסם.
מירון :״כשיצאנו מאנד. לא חשבנו שתהיה
לנו בעייה עם עבודה אחרת. מבחינתנו, לא
לקחנו בכלל סיכון, כי לפנינו לא הגיע איש
לעימות. אנחנו היינו הראשונים שקיבלנו את
הסיכתב, ובהמשך א 1ד תבע אותנו.״
״דינה להיפסל״ .בינואר 1988 ניתן
פסק־הדין. אגד הפסיד.
השופט זפס קבע שהנתבעים רכשו מיומנות
בנהיגת אוען בוסים, ואגד אוסר עליהם
לעסוק במיקצועם. ויותר מכך, אגד אף מרחיב
את ההגבלה לעיסוקים אחרים, שאינם קשורים
לנהיגת־אוטובוסים.
״אין ספק שהגבלת עיסוקו של עובד בכל
תחומי ארץ־ישראל לתקופה של שלוש שנים,
בתחום כה רחב, היא בלתי־נסבלת, ומטעמים
של תקנת הציבור דינה להיפסל״.
השופט זפט הוסיף שההסברים שאגד נתן
להגבלה הרחבה הם קלושים ובלתי־משכ־נעים.
אגד
לא קיבל את פסק־הדין והגיש עירעור
לבית־המישפט העליון.
אין סיכוי. למרות שהשופט זפט פסל את
התקנה, ולתדהמת הפורשים, ממשיך אגד
לשלוח מיכתבים הדורשים מהם להפסיק מיד
את עבודתם, ולשלם לאגד 6300 שקלים.

• כך החלטת?
• מדוע פונים דווקא אליך?

גיו ־ סחאפל
מה עומד מאחורי מעצרו של הקבלן דויד אפל? האם
זוהי פרשה פלילית? פלילית״פוליסית!
מכיוון שחלק מעיסק ת השיחרור־בערבות של אפל
מותנה בכך שלא ישוחח על הפרשה עם כל גורם שהוא,
תובא כאן גירסתו בגוף ראשון של האב, אברום:
לפני שמונה־תשע שנים בנה הבחור תשע יחידות״דיור. זהו,
הוא מסר את הדירות לדיירים אחרי ששיקם אותן. מרובד במעברות,
שאפילו המישסרה פחדה להיכנס אליהן, בגלל הפשיעה,
הסמים. אני לא ישנתי בלילות, כשהוא הסתובב עס החשישניקים
האלה! הוא עסה את כל זה למען מישרד־השיכון.
אף אחד לא התלונן. באה מבקרת-המדינה ואומרת — אחרי
כל־כך הרבה שנים חסר חצי מיליון דולה זה בטח נשאר אצל
הקבלנים!״
באו וסיפרו לנו, איר המישטרה לחצה על הדיירים להעיד נגד
דודיק. הם לא רצו. הם אוהבים אותו. אז חקרו אותו. עצרו אותו!

• למיטב זיכרוני, אין זה המעצר הראשון שלו.
עצרו אותו לפני״כן בקשר לסיפור אחר — טענו כאילו הוא
שיחד איזה גצל, אחד במס־ההכנסה. מה, אילו היו לדודיק בעיות
במס־ההכנסה, הוא היה צריך איזה גצל?

• מיהו גצל?

איזה קשיש שהיה שם פקיד ויצא לפנסיה. הגצל הזה, גצל
•גולדנברג, קיבל הנחה כשהיה בחופש במלון נד־שזלסיח. רשום
שההנחה נעשתה על פי בקשת ח די אפל, אולי יש לגצל בן שהוא
חבר נמרכז־חחת, או בדדוד, מאיפה אני יודע?
זאת הבעייוג שהבחור הזה, דוחי* לא יכול לסרב לאף אחד,
לאף יד מושטת!
אבל אילו באמת היו לו בעיות במם־ההכנסה, מה, אין לדודיק
קשרים במחנה הזאת? כאילו אץ לו אבא שיכול לדבר עם מישהו
ולסדר הכל:
זה מה שכואב לי גם הפעם. הנכדים שלי — ל חדי ק יש חמישה!
— אומרים לי :״סבא, לכולם אתה עוזר. רק לאבא ל אי לכן עליתי
לכנסת לדבר עם מרידוד ומצא. זה כל־כך כואב לי. פשוט לא

דו ב

( פני כמה שבועות בלבד ערכו לאברהם אפל, המכונה ״אברים״ ,מסי־
0בת״הפתעה בגן־אורנים, לרגל יום הולדתי ה־. 70
״לא עושים דבר כזה!״ מחה השבוע אפל בחיר, מישפחתו, הנהנית עדיין
מהאירוע הססגוני בעזרת קלטות״וידיאו ואלבומים .״הרי אדם שעבר ניתוח־לב
כמוני ...אפשר לקבל מזה התקף־לב ...מי שה(ארנס) בא מנמל־התעופה! ישר
מנמל״התעופה!״
אז מישה הגיע במיוחד -כך מעידים האלבומים -ורוני מילוא נראה צוהל
במלוא־פה, ובני בגין נראה בסוודר כחול, ומיכאל דקל נראה סוף־סיף מחייך,
ואף את מוסק ה ציפורי ויגאל כהן־אורגד (פעם־פעם היה״היה שר־אוצר בזה)
שלפו מהנפתלין.
לפגי כמה ימים נעצר דודיק אפל, הבן של אברום, בחשד שהיה שותף
למעשי־מירמה גדולים בעת פינוי מעברות באר־יעקוב (העולם הזה .)9.5.89
כעת משוחרר אפל תמורת ערבות ב ת חצי מיליון שקלים.
מהו הקשר בין שני המאורעות? לכאורה אין קשר, אבל אילו היה הסדר
הכרונולוגי של שני האירועים האלה הפוך (מעצרו של אפל־הבן לפני פסטי־בל־ההצדעה
לאב) ,היה מעניין להמר מי היה מגיע במיוחד מנמל״התעופה, מי
היה צוהל אל מול הזרקורים ותיקתוקי־המצלמות, מי היה מ ת חב ק ומי היה
מתנשק.
אבל בסדר״האירועים הנוכחי, מתרוצץ אברום אפל ומנסה לעזור לבנו־יחידו
בכל דרך שהיא, מתרוצץ בין כל מי שהתנשקו והתחבקו עימו בשימחתו
לפני כמה שבועות, ומנפנף בגאווה מובנת באלבומים. מבט עמוק יותר
באלבומים הססגוניים גרם לי לתחושה בלתי״נוחה: לפתע לא היה לי ברור מי
מחבק א ת מי -האורחים הכבודים את האפלים, או האפלים אותם. פתאום
זה נראה לי כחיבוק־דוב.

ב גז ר ע גז

נו, מה לעשות? אצלי — זה לא קרש־קפיצה,
אלא ררך־חיים. התנועה — זה אני!

מפרגנים בארץ הזאת להצלחת הכל נובע מקינאה.

• סביר להניח שקבלנים אחרים, שאינם סמוכים
לצלחתו של שר־השיכוך והבינוי דויד לוי, באמת
פיתחו קינאח בלפי דודיק, שכונק על־ידי מישרדו של
לוי, מקורבו.
מה רוצים ממנו? איש של דויד לוי! הדחיפה הראשונה לחדי ק
היתה לפני שלד התמנה כשחהשיכודוהבינוי. נכון הוא שכאשר
התמנה לוי והתחיל בפרוייקט שיקום־השכוגות בתמיכתו של
מנחם בגין — אז דודיק קיבל את החלק שלו!
מה רוצים ממנו! הוא היה הראשון שבנה את יבנה. איפה לא?
רמלה, נתניה, בית־שמש, לוד. הוא מסר כל רירה בזמן. אז אם
פתאום התגלה הפרש של חצי מילית שקלים במישרחהשיכון,
שיחפשו שם! למה חוקא אצל חדיק?

• בשוחחנו בטלפון רמזת שאתח חושד שמעצרו
של בנך הוא ״בישול״ של המערך. אולי נתחיל
ממיפלגתך: אם בכלל זהו בישול פוליטי, למי עלול
להיות אינטרס לבחוש בקדירה בזאת מסובנת?
האמיני לי, אני עובר מחנה, איש־איש. למשל, מחנה אתם: אני
מכיר את האנשים ש ת בפעם שעברה(כשדויד אפל נעצר) בדקנו,
מה את חושבת ל ך
בסוף האשמנו זוג מהמחנה. הם הלכו למכוגת־אמת וקיבלנו
מיכתב המעיד שהם חברו אמת — לא סיבכו את דוחק. זה נורא
כאב להם. מחנה שי ת — לא נראה לי, אבל אני בודק הכל.

• ומחנה לוי?

אולי־אולי זה מתוך מישרד־השיכון. שם בוחשים, בתוך מחנה

׳ ו • ואיך הגעת לגורמים במערך?
כי דו ח ק התחרה בדיוק באחרונה עם שני גורמים מהמערך על
פרוייקטים מאוד־מאוד חשובים. לכן חשבתי. בדקנו ואמרו לנו
שההוראה לחקירת המישטרה באה מאוד מלמעלה. אז תחשבי מי
בטח התערב מלמעלה.

מאה אחחים — (חיים) בחלב:

• כבה, בפשטות?
במאה אחוזים! עיזבי ״מחנה לוי׳ — זה מ ר התנועה!

גימלאי ודבר
.הנבלה בלחי־נסבלח־אגר
לא תבע את החברים בהוצאה לפועל,
כמקובל, אלא מימש את השטר שעליו חתמו
הגימלאים אצל קרן הגימלאות, המנוהלת
על־ידי יום־טוב נורדיה, שהוא גם חבר ההנהלה.
יפתח
ורבר ושישה חברים נוספים הגישו
נגד אגד תביעה באמצעות עורך־הדין ארנון
שוטלנד. בתביעה דרשו את החזר כספם,
בטענה שאם התקנה נפסלה על״ידי השופט,
לא יתכן שישלמו קנס על אי־ביצוע תקנה
שבוטלה.
השופטת רינה שוהם הביעה את תדהמתה
מההתעלמות המופגנת של אגד מביטול
התקנה על־ידי בית־המישפט המחוזי. היא
הבהירה באופן חד־משמעי שלאגר אין סיכוי
לזכות במישפט, ושהקואופרטיב יחוייב לשלם
את הכסף והוצאות־המישפט.
עורך־הדין של אגד המליץ להחזיר את
הכסף לתובעים עוד לפני המישפט, כדי
לחסוך לאגד הוצאות נוספות, שהן מכספי
הציבור.
שבוע אחרי הדיון הציע אגד פשרה, שעל
פיה ישלם אגד מחצית מהסכום. התובעים
סירבו.
העולם הז ה 2700

מו ס ר
רחל אבנרי, העול הזה .

עמוס קינן כתב מאמר חמור על פסק־דינו של השופט יצחק
בנאי בבאר״שבע, שקבע כי אין רינו של יהודי, המשליך
בקבוק־תבערה על מכונית ערבית, כדינו של ערבי, המשליך
בקבוק־תבערה על מכונית יהודית. קינן כתב שזהו ״מוסר
הוטנטוטי״ ,ופרקליטת־המדינה דורית בייניש מאיימת לתבוע
אותו לדין פלילי על ״דלות בית־המישפט״.
גם אני מוחה על מאמרו של
קינן. מה פתאום ״מוסר הוטג־טוטי׳ץ
מדוע
הוא משמיץ את ההד
טנטוטים? י
ההוטנטוטים הם שבט אפריקאי
נחמד מאוד, בארץ הק־רוייה
עתה נאמיביה. פעם הי-
תה זאת מושבה גרמנית בשם
״אפריקה הדרום־מערבית״ ,והגרמנים
של הקיסר התנהגו שם
כמו הבלגים בקונגו, הצרפתים
באלג׳יריה והבריטים בכל מקום.
כאשר ההוטנטוטים התמרדו,
דיכאו אותם הגרמנים הקינן
טובים
של הימים ההם בשיטות
של רצח־עם. מין אושוויץ־לפני־אושוויץ.
הגרמנים ניהלו תעמולת־זוועה נגד ההוטנטוטים, כדי
להצדיק את שיטות־ההשמדה שלהם עצמם. יתכן שכך נולד
המושג המשמיץ ״מוסר ההוטנטוטים״ — להצדקת הדיכוי של
הכובש. והרי לא לזאת התכוון קינן.
אני סבור שקינן יכול היה לכתוב, מבלי להסתכן ב״זילות
בית־המישפט״ ,שהשופט בבאר־שבע נהג על פי ״המוסר הד־רום־אפריקאי״
.איש לא היה נעלב, כי הדרום־אפריקאים הם
לבנים נאורים, בעלי־ברית נאמנים של ישראל וציונים טובים.
ואכן, הפרלמנט הדרום־אפריקאי דחה השבוע ברוב עצום
הצעה לסדר־היום של הלן סוזמן, לוחמת לבנה למען זכויות
השחורים, שמתחה ביקורת על פסק־דינו של שופט דרום־
אפריקאי. זה הטיל קנס של 3000 ראנר על מתנחל לבן(שם
זה נקרא ״חוואי״) שהיכה למוות פועל שחור.
שר־המישפטים(הדרום־אפריקאי) אמר על דברי חברת־הב-
נסת (הדרום־אפריקאית) שדבריה על השופט (הדרום״אפרי־קאי)
הם ״השפלת מערכת־המישפט״ .ובאמת, אם כל אחד יגיד
מה שהוא חושב על מה שקורה במערכת־המישפס, לאן נגיע?

גער בן 19
זה שבועיים מהדהד בראשי פסוק שאמר סמל אמריקאי
בסידרה קולות סילחסוז על ויאט־נאם. הסמל הוותיק אמר
לסגן הצעיר, שבא זה עתה מהבית :״אתה לא תאמץ מה מסוגל
נער אמריקאי בן 19 לעשות!״
הוא התכוון לפישעי־מילחמה.
הסרט לא היה יצירה אמנותית מרעישה, כמו אפוקליפסה י
עכשיו או פלאטון. הוא גם לא התכוון לכך. הוא בא לספר
ולהסביר בפשטות איך הופך צעיר אמריקאי נורמלי, בריא
בנפשו, נחמד, הבן של השכן, לפושע־מילחמה.
מי שבחר בסידרה זו להקרנה בטלוויזיה הישראלית, בוודאי
התכוון למשהו. אבל אל נלשין.
הסרט אינו בא לשפוט. אין הוא מרשיע את הסגן, ואין הוא
מזכה אותו. הוא פשוט מספר מה קרה, ומניח לצופה להסיק את
המסקנה. והמסקנה היא: כאשר לוקחים צעירים רגילים,
ומטילים עליהם להילחם במילחמת־שיחרור לאומית, למען
מישטר־כיבוש רקוב, אין מנוס מהידרדרותם. במוקדם או במאוחר
יהיו רבים מהם לחיות־טרף, לקלגסים ברוטליים, לרוצחים.
מובן
שזה אינו מוכרח לקרות. הרבה תלוי בטבע האדם. סרן
פלוני יגיב כך, סגן אלמוני יגיב אחרת. אבל מצבו של הכובש
שוחק את הבלמים, ואדם נורמלי במדים עלול לבצע מעשים
מחרידים, בעוד שבבית אינו מסוגל לפגוע בזבוב.
לפני הרבה שנים עקבתי אחרי מישפטם של רוצחי כפר־קאסם.
הטבח בכפר־קאסם היה מעשה נאצי, פשוטו כמשמעו.
העמידו נשים, ילדים וילדות מול קיר, ו״קצרו״ אותם במיק-
לעים. הרוצחים ידעו היטב שבני־אדם אלה לא עברו שום
עבירה. הם חזרו מן השדות הביתה, אחרי שנכנס לתוקפו עוצר
שהם כלל לא ידעו על קיומו.
האיש שפיקד על הזוועה במקום היה סגן של מישמר־הגבול
בשם גבריאל דהאן. הוא היה בחור נחמד. באמת. כל מי שנכח
באולם המישפט התרשם כך. צעיר סימפאטי, שקשה היה שלא
לחבבו. הייתי ממש מוכרח להזכיר לעצמי שזהו האיש שעשה
מעשה מיפלצתי.
כפי שאמר הסמל בסרט :״אתה לא תאמין מה מסוגל נער
אמריקאי בן 19 לעשות!״ אמריקאי. ישראלי. צרפתי. בריטי.
כאשר שולחים אותו להילחם בהתקוממות עממית.
השופט אמר בשעתו שעל פקודת־הרצח בכפר־קאסם התנופף
רגל שחור. דגל שחור מתנופף מעל לכל פקודה שהיא
בלתי־חוקית בעליל. אבל הדגל השחור הגדול ביותר מתנופף

ה הו ט נ טו טי
מעל לפוליטיקאים, המכניסים חיילים תמימים וטובים למצב
ההופך אותם לקלגסים.

פרשה שכזאת
״פרשה שקרתה במאה שעברה,״ כך הגדירה הטלוויזיה
הישראלית את תוכן הסרט חרטום, שהוקרן בליל־שבת.
באותה הצורה אפשר היה להגדיר את מרד בר־כוכבא כ״פרשה
שאירעה במאה השנייה״.
אפשר לראות בכך בורות סתם, ביטוי לרוחו של דור ישראלי
שהחליט לחיות מחוץ להיסטוריה ולהתעלם מכל דבר
שקרה לפני יותר מחודשיים. אבל אפשר לראות בכך גם
התעלמות תת־הכרתית מכוונת מן ההיסטוריה של המרחב
שבו אנחנו חיים, ובעיקר מן ההיסטוריה של העמים הערביים.

אודי אבנר

911

! 1 אין ון1
״הפרשה שקרתה במאה שעברה״ היתה אחת המילחמות
החשובות, מילחמת־השיחרור של העם הסודאני.
שני גיבורי הסרט היו הגנרל צ׳ארלס גורדון והאיש
שהטלוויזיה קראה לו ״ראש שבסים סודאניים״ .הכוונה היתה
לאחת הדמויות הגדולות בעת החדשה, המהדי.
גורית היה כפי שתואר בסרט, תיאור מדוייק מאוד של
האיש ושל המאורעות. הריגתו על מדרגות ארמונו היתה אחת
מנקודות־השיא הדראמתיות של התקופה.
אן־ כל מה שנאמר על המהדי היה קאריקטורה נלעגת.
מוחמר אחמד, בן העיר דונגולה, היה מנהיג לאומי־דתי
גדול, מסוגו של רוודאללה חומייני בימינו. הוא קרא לעצמו
״מהרי׳ ,שפירושו המובל, המודרך, תואר למנהיג הדתי
והחילוני שהמוסלמים השיעים מצפים לבואו ברבות הימים.
הוא הוביל את מילחמת־השיחרור לניצחת על הבריטים
והמצרים, ששלטו ביחד בסודאן. שישה חודשים אחרי שכבש
את חרטום, מת. במקומו בא הח׳ליפה, עבדאללה על־תעשי
(הנראה גם הוא בסרט) ,שמשל בסודאן במשך 13 שנים
רצופות, עד שהובס בידי קיצ׳נר באחד הקרבות החשובים
בהיסטוריה, בספטמבר . 1898
הוראצ׳ו הרבט קיצ׳נר, המופיע בסרט רק באופן שולי, היה
האיש השלישי בדראמה. היה לו קשר רב להיסטוריה של
ארצנו. כאיש חיל־ההנדסה הבריטי ערך מדידות נרחבות
בארץ־ישראל (העות׳מאנית) ובקפריסץ. היה זה הוא שקבע,
למעשה, את הגבול בץ ארץ־ישראל ומצריים, ששימש לא־מכבר
סלע-המחלוקת בסיכסוך על טאבה.
הוא ניהל את המילחמה נגד יורשי המהדי בסודאן, והביס
אותם באום־דורמאן (ליד חרטום) ,בקרב שבו הוכיחה את

עצמה מכונת־הירייה המודרנית בפעם הראשונה, ובכן־ בישרה
את זוועות מילחמת־העולם הראשונה. קצין צעיר שנכח בקרב
הזה היה וינסטון צ׳רצ׳יל.
לאחר מכן לחם קיצ׳נר בדרום־אפריקה. הוא המציא את
אחד המושגים הנוראים של מאה השנים האחרונות :״מחנה־ריכוז״
.במילחמתו בבורים כלא את האוכלוסיה במחנות אלה,
שנודעו אז לדראון בעולם כולו. משם לקחו הנאצים את
המושג.
אחרי שכיהן במשך כמה שנים כמושל מצריים (״הסוכן
הבריטי״ ,כתוארו הרישמי) כיהן כשר־המילחמה הבריטי
בראשית מילחמת-העולם הראשונה, אף שהמשיך לשרת גם
בצבא. תמונתו נשמרה לצמיתות בכרזת־הגיוס המפורסמת:
.ארצך זקוקה לך!״
ביוני 1916 הפליג לרוסיה. האוניה פגעה במוקש וטבעה.
31 שנה אחרי גורדון והמהדי, נעלם גס הוא.
זהו סרט אימפריאליסטי, המתאר את הדברים לגמרי מצד
הכובש הבריטי. אין זה מיקרה שכך הם מוצגים גם לצופה
הישראלי בארצו האסיאתית, בלב המרחב השמי, בשנת , 1989
השנה ה־ 21 של הכיבוש.

נמל תענפה
נמל־התעופה הראשי של כל ארץ הוא מעין ראי של
המדינה. מי שטס, למשל, מנמל־התעופה של ציריך לנמל-
התעופה של קאהיר יבחין בכך מיד.
כך גם נמל־התעופה הלאומי שלנו, על שמו של דויד בן־
גוריון. השבוע היו שם שתי תקריות.
תקרית א׳ :צעירה יהודיה מבריטניה, אחות מוסמכת, הגיעה
כדי להתחיל בעבודתה בבית־החולים הדתי שערי־צדק
בירושלים. על העבודה סיכמה מראש עם הנהלת בית־החולים,
והיו בידיה ניירות.
בנמל״התעופה בן־גוריון נעצרה הצעירה, מכיוץ שלא היו
בידיה רשיון־עבודה וכסף. לשווא המתינו לה קרוביה בנמל,
ומנהלי בית־החולים בירושלים. הצעירה הועלתה למטוס
הראשון וגורשה חזרה לבריטניה.
כאשר נשאל הפקיד המוסמך מדוע נהג כך, היתה בפיו
התנצלות :״איך יכולתי לדעת שהיא יהודיה?״
(נא לתרגם לגרמנית :״איך יכולתי לדעת שהיא ארית?״ או
באנגלית :״איך יכולתי לדעת שהיא אנגלו־סאכסית?״)
תקרית ב׳ :רופאה שווייצית צעירה, שעמדה לטוס הביתה
אחרי ביקור בארץ, סירבה להרשות לאנשי־הביטחון בנמל״
התעופה לפשפש בחפציה. בהתכתשות נשכה יד שוטרת.
איך זה קרה? הרי בכל נמל־תעופה עורכים כיום חיפוש
אצל הנוסעים, לטובתם שלהם עצמם!
הבנתי לליבה של הרופאה. כי ראיתי פעמים רבות איך
עורכים בלוד חיפושים בכליהם ובמיזוודותיהם של זרים(ושל
ערבים, כמובן).
הכל מתנהל בפומבי. אין זכר לפרטיות. שופכים את הכל
על השולחן, בפרהסיה. ההתנהגות היא לא־אחת גסה, השאלות
מעליבות. כמה זרים כבר אמרו לי, אחרי ניסיון זה, שלא יחזרו
לעולם לישראל( .גם בחו״ל נערכים החיפושים בפומביות
משפילה, שאין לה הסבר לא כאן ולא שם. אך שם הפנייה היא
אדיבה, מנומסת, מסבירה).
אינני יודע מה קרה באותה תקרית. אולי ראתה הרופאה
השווייצית איך עורכים חיפוש אצל אחרים. אולי פנו אליה
בשאלות אינטימיות גסות(אשה אנגליה, בת המעמד העליון,
סיפרה לי שזה קרה לה ).דרוש הרבה כדי להוציא שווייצית
מצוייה משלוותה, ולהביא אותה לנשוך את ידה של שוטרת.
הייתי אומר שזוהי כמעט משימה בלתי־אפשרית.
אני עצמי לא סבלתי מעולם בנתב״ג. כל אנשי־הביטחון
התייחסו אלי תמיד באדיבות מירבית. אני גם מבין שדרושה
עירנות מתמדת.
אבל אני משוכנע כי המוח היהודי יכול להמציא שיטה
טובה יותר לעריכת חיפושים אצל זרים, וגם אצל ערבים.
בנימוס, באדיבות, בפרטיות. חבל על ידי השוטרות.
שחורות ובדונדיות

׳קיצ׳ינר במודעת־הגיום הקלאסית ()1914

מוטי, הספר שלי, הוא פילוסוף.
הוא גזז את שערותי, ותוך כדי כך גילגלנו שיחה. על נשים,
כמובן. ועל שערות, כמובן.
אין בעולם אשה המרוצה מהשערות שלה. יש לה שערות
חלקות — רוצה במתולתלות. יש לה מתולתלות — רוצה
בחלקות. היא בלונדית — מקנאה בשחורות. היא שחורה —
מקנאה בבלונדיות.
״מזה אנחנו חיים,״ קבע מוטי בשביעות־רצון .״משנים לא־שה
את השיער שהטבע נתן לה״.
ואז העלה הירהור פילוסופי :״אולי כל הקידמה האנושית
מבוססת על זה? אף אחד לא מרוצה ממה שיש לו, כל אחד
רוצה לשנות, אז מכל השינויים האלה יש קידמה.״

הבובה הרטובה של יצחק ירון * דויד מג!
עוד מחכה וראש־עיר״ה על תקן טבגאי
הדמויות שבלטו במשא־ומתן
להחזרת טאבה למצריים
היו אלי ססושדו, מבעלי מלון
סתסטה, ולירון נלסון, בנו של

השיב שראש־הממשלה הבטיח
לו, ושהוא עדיין ממתין להגשמת
ההבטחה.
הילד־הזמר גילי נתנאל

ובני־מישפחתו היו מופתעים מ! -
אוד ביום השישי לפני שבוע כא1 -

ולכן, כאשר התעורר בשבת בבד
קר, יכול היה גילי לראות שוב

| שאלות־מאזינים במיסגרת התו־
| כנית כל צבעי הרשת. סמוך

\ 1ף 11ל | 11־ מראשוני הפירסומאים בארץ, שהמציא לדבריו את הסיס מ ה של מילחמת-
העצמאות ״כל הארץ חזית, כל העם צבא!״ פגש בתערוכת־ציורים א ת רחל
\ 111 #1
קרמרמן, בתו של מפקד־אצ״ל יעקב מרידוד, והראה לה עבודות שעשה לפני עשרות שנים מ תון
קטלוג חדש של עבודות פירסומת. סל עוסק עכשיו בביקורת על התעמולה הישראלית בעולם.
שר ראו לפתע, על מסך הטל
וויזיה,
את אוסנת וישינסקי

שר״התעשיה, היה אחד מאורחי״הכבוד
בטכס הנחת אבן־הפינה לפרוייקט״מגו-
רים של היזם מוטי זיסר(משמאל) .במהלך השיחה ביניהם ביקש
זיסר עזרה מהשר. שרון הוציא פיסת״נייר, ורשם את העניין.

אראל שהן

בחיקוי של גילי. הם נהנו. גילי
אמר שהיא עשתה את זה טוב
מאוד. הוא קם ובו במקום עשה
חיקוי של טוביד! צפיר המחקה
את אבי טולדנו. ההורים הקליטו
את התוכנית, כרגיל, עבור
הילדים הגדולים, שלא היו בבית,

את החיקוי. וישינסקי לא חיקתה
אותו כשהוא במיטבו, והוא עלול
היה להיעלב. אבל הוא אמר,
כמנחם את עצמו :״מחקים רק
אנשים חשובים ומעניינים, אז גם
אותי!״
ראש עיריית ראשון־לציון,
מאיר ניצן, התארח בשבוע שעבר
באולפן רשת א׳ ,וענה על

רפי נלסון, הבעלים של הכפר
הצמוד לממן. כעת, חודשים מעטים
אחרי חתימת ההסכם, החליטו
שניהם לעזוב את הארץ. פפו־שדו
מתגורר בלונדון עם חברתו־לחיים,
שימעונה שוורץ,
ואילו לירון נלסון ואשתו ג׳ודי
החליטו לנסות את מזלם באר־צות־הברית,
לשם הם עוברים
בימים הקרובים.

תקרית לא־נעימה היתה

בשבוע שעבר לסמי טהרני,
צלם־עיתונות, יחצן וספר־נשים.
הוא אירגן את מסיבת־הפתיחה
של מועדון יפואי, והזמין הרבה
עיתונאים, אמנים, דוגמניות —
הקהל הרגיל בפתיחות. בבוקר
האירוע צילצל הטלפון אצל רבים
מן המוזמנים. בחורה, שהציגה
את עצמה בשם ״שולי,
שעובדת עם סמי״ ,הודיעה
שהאירוע מבוטל. למזלו שמע
סמי מה שקורה. הוא נאלץ, תוך
שעות אחדות, להתקשר עם כולם
ולהודיע שהאירוע אכן מתקיים.
אין הוא יודע בביטחה מי ניסה
לקלקל לו, אבל חושד בשניים,
שבגלל צרות־עין, לדבריו, רצו
להזיק לו ולמועדון. השניים
האלה הגיעו למסיבה, רצו להיכנס,
אבל הוא זרק אותם משם.

תושבי גיבעתיים, שעברו
ליד בניין העירייה באחד מימי
השבוע, הופתעו לראות את א לי
סמוכדז, חבר מועצת־העירייה,
כשהוא מחזיק בבובה בדמות
ראש־העירייה, יצחק ירון. את
הבובה הוא הלביש בבגדים,
ובתוספת גם הצמיד לה שני
סנפירים, ומדי פעם שפך עליה
מים. בידו האחרת החזיק במיקרופון.
הוא הכריז באוזני העוברים
והשבים שהוא חונך את
הקאנטרי קלאב, שראש־העיר
ירון הבטיח לתושבי העיר מזה
כמה שנים.
במסיבת הבר־מיצווה של
בנו של עורך־הדין הירושלמי
ניסים אבולוך נכחו רבים מצמרת
הליכוד בבירה. כשניגש
חבר־הכנסת דויד מגן לתעשיין
ברוך קירשטיין, הוא נשאל
על־ידי התעשיין מתי הוא אמור
לקבל את המינוי שלו כשר. מגן

לתחילת התוכנית היתה תקלה
בתאורת־האולפן. מהנדס, שהגיע
למקום, לא הצליח לתקן את התקלה.
ניצן, שהוא בעל תואר של
מהנרס־תעשיה וניהול, ומומחה
לבעיות־חשמל, הצליח, והשדרן
אבי בן־יחזקאל סיפר למאזינים
:״לפני דקות אחדות עלה
ראש־העיריה על סולם ותיקן לנו
תקלה באולפן, שהמומחה שלנו
לא יכל לה.״

| | 1 1ן 1ך 1ך (משמאל) העוסק כעת בכ תיב ת ספר על דן כן־אמוץ, טוען שקל להפנט
14 1 1אותו. ב״כסית״ הוא נתקל נ בי מ אי הקנדי הגרי ג׳ייקובס, שהפיק בשנה
אחת 135 פרקים של סידרה דמויית ״שושלת״ לנוער. גיייקובס סיפר שהוא מרבה להפנט. בו
במקום ניסה להפנט א ת דנקנר, אך כשציווה עליו לשכוח א ת הסיפרה 7התברר שההיפנוט לא
הצליח. בתצלום מסתכלי ם בניסוי בהתעניינות יצחק ליבני(למעלה) והד״ר ריצ׳רד קורנהאוזר.

איתמר מרזל, לשעבר
קפטן נבחרת־ישראל בכדורסל,
חגג בשבוע שעבר את יום־הו־לדתו
וד ,40 וחבריו הטובים
החליטו שלא לתת למאורע לעבור
בשקט. הם אירגנו לכבודו
מסיבת הפתעה, ונשארה להם רק
בעייה אחת — איך מביאים אותו
לשם. באותו ערב היה מרזל,
המנהל כיום את הספורטק של
ראשון־לציון, עייף במיוחד. אחת
העולם הז ה 2700

מידידותיו אמרה לו שהיא מזמינה
אותו להצגת־בכורה בבית־לסין,
כשהיא מסתמכת על אהבתו
לתיאטרון. הוא אמר שהוא
מעדיף ללכת לישון. היא אמרה
שמכוניתה לא נמצאת ברשותה
באותו ערב, ואין לה איך להגיע.
אז כבר לא היה לו נעים, והוא בא.
במועדון הביקתה חיכו לו אמ
נון
אביה, אריה מליניאק,
דני ברזילי, משה לרר, מוטי
רוזנבלום, יגאל שצקי
ועוד כמה.

שחקנים רבים מהתיאטרון
הקאמרי עוברים לתיאטרונים אחרים.
השחקן דוב נבון עזב את
התיאטרון, אחרי שקיבל תפקיד
ראשי במחזה של יהושע סר״
בול. באותו המחזה מופיע גם

מיל׳ ,ובנו הבכור, עודד, רופא
ואיש־מחשבים בקבע, הוא סרן.
כעת סיים גם הבן הצעיר שמוליק
את קורס־הקצינים.
בארץ פועלות שתי סוכנויות
לדוגמנים — האחת של
השבועון לאשה והשנייה של
הירחון עולם האשה. שרון
בריר, הבת של ברוריה אבי־דן,
סגנית־עורך לאשה, היתה
אחת מדוגמניות הסוכנות של
השבועון הזה. לפני כמה ימים
הופתעו רבים לגלות ששרון בריר
ערקה לסוכנות־המתחרה.
כשנשאלה על־כך השיבה שבגלל
היותה הבת של ברוריה
אבירן, היא מקבלת יחס טוב-
במיוחד, ובסוכנות הנוכחית שלה
משתדלים רבות למענה. היא

יחזקאל שטו״כמן

הצייר פגש במנחה מני פאר, שהיה צרוד והתקשה בדיבור.
פאר אחז בצווארו והסביר לצייר הקשיש שמפני שהוא עבד
שעות רבות בהנחיית ה״שירותרום״ הוא הצסרד. פאר טען שהוא מעדיף סיפול שיגרתי בבעייה.

שפיע. שוסטק היה מזכיר הסתדרות
העובדים הלאומית במשך
שנים רבות, עד לפני 15 שנה.
אנשי ההסתדרות אומרים שלא
יתפלאו אם שוסטק יילך גם בדרכו
של כלאו צדונג ויטבול בנהר
הירקון לשחיית־בוקר.

היכרות עם אשת־החברה ס א לי
דוגרטי, שבביתה היפואי מתקיימות
הופעות של אמנים שונים.
בסלון ביתה של דוגרטי נמצא
הפסנתר המיוחל, והפסנתרנית
מגיעה לשם מדי׳ יום לאימונים
של ארבע שעות.

גידעון

המלחין נחום היימן, אביה
של הזמרת סי חיימן, גילה
לידידים שלפני 17 שנה, כשהיה
בלונדון, הוא הכיר ישראלית
צעירה שעסקה באסטרולוגיה.
הבחורה הזאת עשתה לו את
מפת־הלידה שלו, ורשמה על
דפים ציוני־דרך בחייו, הן לגבי
עברו, הן לגבי עתידו. כשהתחתן
עם אשתו ליזט הוא עשה סדר
בניירות שבביתו ומצא את הדפים
הכתובים, שהכילו את התחזית
האסטרולוגית של אותה
צעירה. לתדהמתו גילה שהיו שם
תאריכים רבים של אירועים שונים
בחייו, וביניהם יום־הנישואין
שלו לליזט, שנרשמו על־ידי הא
מעצב־האופנה
אוברזון
אינו מסתפק רק בעי־צוב־אופנה.
בשנתיים האחרונות
החל ללמוד פיסול בסטודיו תל-
אביבי. יחד עימו למדה גם הפסלת
בת־עמי הלרמן, שהקדימה
אותו ופתחה את תערוכת־הב־תו5ין
שלה בבית ידידים בהרצליה.
הפסנתרנית
הבינלאומית
ישראלה מרגלית, גרושתו
של המנצח לירן מאזל, הגיעה
ארצה לסידרה של רסיטלים. אך
היא נתקלה בבעייה: היא לא מצאה
פסנתר־כנף שיענה על צרכיה,
לאימונים לפני ההופעות.
לעזרתה באו ידידים, שערכו לה

סטרולוגית לפני 17 שנה בלונדון.
הוא ציין שלמרות זאת עדיין
קשה לו להאמין באסטרולוגיה.

נעמי חן חדד,ד אזדליאג

\ 1 1 1ך 1ך 1בנה של חברת״הכנסת שולמית אלוני ומנהל
\ 11 #1גלריה ״בוגרשוב״ ,הופיע באירוע תל־אביבי,

כשהוא מלווה בבתו הקטנה, שנצמדה אליו בדו חק הרב ששרר
שם. על חולצתו ה תנוססו כתמים של כוס משקה שנשפכה עליו.
עודד תאומי, שהושאל על־ידי
הקאמרי. השחקן אילן דר
הושאל לתיאטחן חיפה כדי להופיע
במחזה של אלן אייקבורן,
ואילו יוסי ידין ויוסי גרבר
הושאלו להפקה של קזבלן, בהיכל
התרבות.
אמנון רזניק, עורד־הדיו
של האלוף במיל׳ שמואל גו״
רודיש המתגורר באפריקה, ורעייתו
עורכת־הדין טובה רז״
ניק, חוגגים את כניסתו של בנם־
החייל, שמואל, למועדון־הק־צינים
המישפחתי. עורד־הדץ רד
ניק הוא רב״סרן במיל׳ ,אשתו
היא סרן במיל׳ ,בתו אורנה,
המסיימת את הסטאז׳ שלה בע־ריכת־דין,
ושהיא גם בעלת תואר
ראשון בביולוגיה, היא סגן ב־העולם
הז ה 2700

״אחת המועמדות בתחרות על
התואר דוגמנית השנה, שמארגן
הירחון עולם האשה.
אחרי תקופה של הסתבכויות
כספיות עם אנשים שונים,
החליטה לילי אבידן לעבור
ליעד בלתי־ידוע. אבירן, שהתגוררה
באילת במשך שנה, לוותה
כספים מאנשים לצורכי מחייה,
ולא עמדה בהבטחות להחזיר את
הכספים. לפני כמה ימים נודע
לכמה מנושיה שהיא עזבה את
העיר לצמיתות.
בהסתדרות העובדים הלאומית
מתלוצצים שאליעזר
שוסטק, בן ה־ ,77 מתקנא בעמיתו,
מנהיג־סין לי פנג בן ה־
,84 משום שאחרי שנות היעדרות
וניתוק מרבה שוסטק להתערב
ולהביע את דעתו, ואף מנסה לה־

— ן ( 1\ 1מימין) הזמר, חבר להקת-פיקוד-המרכז, שנשפט על שימוש בסמים לשלושה
חודשים על־תנאי, לא רווה נחת מתגובתו של אביו, גברי בנאי(משמאל) ,איש

ה״גששים״ ,שהגיב בחריפות על העניין. אך כעת, שבועות אחדי ם אחרי הפרשה, השלימו השניים.

דפנה ברק מספרת:

דו נו , 1ו ו

דהוליווד
(אבל בלי אשתן)
טופול, תת־אלוף יוסי בן־חנן —
כולם! וכולם התנשקו עם חתן־
השימחה, שנראה באמת כמו חתן,
וחתמו על משהו שהסתבר, מאוחר
יותר, כדגל־ישראל, ונגסו בגבינות
וחזו באיזו מסכת לא־ברורה שהתנהלה
על הבימה, שבמהלכה חבש
פקר כיפה, וציחקקו מפארודיה
בנוסח הגשש החיחר, שבה יככב
הבעלים של המקום, אלי גיל.
וכולם ריכלו היכן חרותה, אשתו
של החתן (היא היתה שם!) שלא
נהגה ככלת־השימחה. בולם התלחשו
על הסיבות לכך שאינה נוסעת
עם בעלה ללוס־אנג׳לס, ליתר דיוק
— על ״הסיבה״.
לסיבה, על פי הרכילות המסתובבת
לה במדינה זה יותר משנה, יש
תואר אקדמי מרשים, והוא נחשב
כבר־סמכא בתחום רפואת־העי־ניים.
וגם הוא נשאר בארץ. כך גם
חרותה פקר־רונן, המשמשת כאחות
באותו המוסד.
אולי זאת סתם רכילות מרושעת,
אבל הנימה שבה נלחשו
הפרטים מפה לאוזן, במוצאי־שבת,
בבית־האחם היתה אף יותר מרו־

ממנו.
בחורף שעבר, כשהתפוצץ הסיפור
בהא־הידיעה, פגשתי (הער
לם הזה ,)19.12.87 את פקר. היו לי
ציפיות כגובה הסיפורים אודותיו.
הגיע גבר נמוך־קומה, זקוף עד כדי
מתיחה, עיני־תכלת ומאניירות של
גבר הבקי בהילכות העולם הגדול.
התלבטנו אז היכן לאכול בתל־אביב.
הגענו למיסעדת שה־סימ1ן.
כן, בירושלים. פקר הציע :״בדרך
— נדבר!״ אז בדרך דיברנו על
מטוסים ועל קרבות־אוויר (״איך
ישבתי לו על הזנב על חברות,
על גברים־נשים(״אני מחפש אצל
אשה חוכמה, ושיהיה לי איכפת
לדבר איתה, להיחשף לפניה!״).
במיסעדה, אחרי כמה כוסות יין
לבן וכיבודים מיוחדים — פקר
אהב את זה מאוד — הגענו גם
למה שכונה בפי פקר ״זה״ — השמועות
הלוהטות על כך שחרותה,
אשת־נעוריו, מנהלת רומאן, מאחורי
גבו המאצ׳ואיסטי של פקר,
ושנפרדים ולא־נפרדים, ושחברים
התערבו כדי לעשות שלום־בית.
פקר נכנס למערכת־מיגננה,

רן פקר שר 33ל סחו שיר״־מולדת. הכל הופתעו כאשר התגלה
שהוא איש חרות. והכל ריכלו על מה שקרה ב !!,ובין חרותה
^ רץ־ישראל יפה״ או
ארץ ישראל הטובה והישנה״
— כך ראו את עצמם
מארגני פסטיבל־פקר. רן פקר
(״השם הוא ממקור רוסי. לא יודע
מה פירושו פירושו, במדינת-
ישראל: טייס מהולל, הסוחב על
עצמו מאצ׳ו עוד יותר מהולל, סמל
הגבריות הישראלית, התשובה של
חיל־האוויר לרוברט רדפורד וגרגורי
פק גם יחד.
הפסטיבל החל בהזמנות, שנשלחו
על־ידי חבר־המארגנים לכל
המי־ומי בישראל. ההזמנות היו
למסיבה בביח־האחס בפאתי ירושלים,
שהפך שם־נרדף לאירועים
הכוללים שירה־בציבור ועוד פעילויות
נוסטלגיות בנוסח זה. להיות
חבר בקלאב הנבחר הזה עלה 30
שקלים. שום־דבר בחיים לא בא
חינם. הסיבה־למסיבה — מינויו
של הגבר — הכי גבר בין הטייסים,
והכי טייס בין הגברים, כקונסול
ישראל בלוס־אנג׳לס. ההברקה,
הסתבר, היא דווקא של משה ארנס.
נכון שהוא התייעץ ושאל, אבל
הרעיון כולו שלו. מכל מקום — רן
מגיע להוליווד!

כולם היו שם: יצחק מרדכי,
אלוף פיקוד״הדרום, המככב בכל
מסיבה שהיא בצפון ובמרכז, מנחם
דיגלי, שהתלונן על כך שהתלוצצו
בעיתונות באורח נורא ניבזי על
שהותו הזמנית באבו־כביר, בקשר
עם פרשת הסחיטה באמריקה, אג־

שי־עסקים כמו דויד קוליץ, אנשי-
תיקשורת בכירים, ראש השב״כ,
דמויות פולקלוריסטיות כמו יצחק
(״ג׳יבלי הקטן״) ג׳יבלי, אנשי־טל־וויזיה,
עורכי־דין כמו אורי סלונים
ויחיאל גוטמן, איש חיל־האוויר
לשעבר ילו שביט, השחקן חיים

״הכל שטרות ר

רן פקר לא השתגע לספר לאומה על הקורה איתו.
״הבעייה,״ התלבט ,״היא אם זה יהיה כתוב חיובי.״״
אז הנה, חיובי ככל האפשר :״אני נוסע ללוס־אנג׳לס ב״10
ביוני. לכמה זמן! טישרד״החוץ זה ת מיד שלוש שנים.
״אני בכלל לא פעלתי לקבל א ת התפקיד. לא יודע מי פעל.
שמעתי על-כך, כמו כולם, ברדיו. זה בא לי בהפתעה גמורה.
״אני מבין שזה מינוי של שר״ההוץ. אז עכשיו אני מסיי ם
את עבודתי כסמנכ׳׳ל לשיווק״ופיתוח בפירסום,דחף׳ .אני גם
שם וגם מתכונן לנסיעה.
״מה פתאום אומרים שאליעזר ז׳ורבץ התערב בדבר מינויי!
אף פעם! אף לא לשנייה גמורה!
״לולא המינוי! הייתי ממשיך לעבוד עם אליעזר שנים רבות,
בטח. אמדתי -לא תיכננתי לעצמי שום המשך פוליטי,
כשהצטרפתי לאליעזר (שניהל אז א ת מערכת־ ההסברה של

שעת: אז הנה מה שקרה ליהיר
שבכולם, איך נפלו גברים! אחרי
שלל מעלליו, והשלל המרשים עוד
יותר של הסיפורים על מעלליו,
קמה אשתו הלאו־דווקא צעירה
וסידרה לו סיפור שלחבר׳ה הטובים
של ארץ־ישראל־יפה קשה להירגע

שדווקא די התיישבה אז עם ההגיון:
״הרכילות התחילה בגלל שני
גורמים: ראשית — חרותה נהגה
לנסוע, פעם בחודשיים, לטיול.
באחרונה, בגלל הולדת הנכד של־
(המשך בעם 1ד )45

צילם: זגיז; צפריר ₪

הליכוד).
״לא התלבטתי לשנייה אםלקחתאת התפקיד. לא ה ת לבטתי.
זה לא אני, זה לא אני. אני עוד שייך לדור״ .זה
תפקיד, זוהי משימה.
״מי כיהנו לפני בתפקיד! א״ .אני יודע שלפני כיהן איתן
בן־צור. הרי הייתי בחו״ל הרבה זמן, הרבה שנים.
״המסיבה! היה נחמד, נכון! אני חושב שהיה נח מד. מה
פיתאום מנחם דיגלי אירק! מיספר-הטלפון שלו היה על
הנייר! מי אירגן! החברים! לא יודע למה היו כאלה שהרימו
גבה. כל עוד שזה חברים וזה מהלב, כל זמן שעושים א ת זה
באהבה״ .כל מי שנכחו במסיבה, אחדא חד, היו חברים. אני
עברתי, אישית, על הרשימה, ואישרתי א ת השמות. כן,
מארגנים לי עוד מסיבו ת.
״הרכילות! שטויות -הכל! אני בכלל לא מ ת עס ק עם
התיקשודת. אומרים שאני כן מתעסק! אולי. לא מ ת עסק עם
התיקשורת טוטאלית. כל מה שנכתב, כל מה שאומרים -הכל
שטויות״.

מנחם דיגלי

ג׳יבלי הקטן

בדיחעז ניבזיות על אברכביר

חיים טופול
מה פתאום חרבין?

חתימה על התל

אלי גיל

ילו שביט

נשיקות לכולם

וגם כיפה על הראש

אורי סלונים

תת־אלון ז יוסי בך חנן ובתו

רופא־עינ״ם

לא עוסקים בזה

בד&וביטץ
בצד צז^גנד
ב־בדגג־ץ ז

בינגליניאל

צי חברת ה שי ט הי שראכעת

אמינות • תדירות • יעילות

בל מנ\ע לבל מס 1ם ...בבל ע ת...
צ׳ האניות של ״צים״ פוקד
250 נמלים 38 -ארצות 6 -יבשות.
קווי ״צים״ -שגרירי הסחר
הישראלי נרחב׳ תבל

זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גם זה.

תבנה מדינה 1סוף שנת הסודיות

בבית קפה תל־אביבי נפגשתי באחד הבקרים עם כמה אנשים, שאחד מהם ריאיינתי לטובת
אחד המדורים שלי בעיתון. כשהגיע הזמן לשלם עבור הקפה שלו ושלי, שילמתי, וכרגיל לא
ביקשתי קבלה, כי אני אף פעם לא יודעת מה לעשות עם הקבלות.
המוזמן שלי אמר לי שאני פראיירית, ושאני יכולה לקחת קבלה ולקבל את הכסף ממקום־
העבודה שלי, או לפחות להוריד אותו מהבוחטות שאני משלמת למס־ההכנסה.
מחוסר הבנתי את העניין ובורותי בנושא, כמעט השתכנעתי לבקש קבלה, אבל אחת
היושבות ליד השולחן היתה, במיקרה, מנהלת־חשבונות, והיא אמרה שגם אם מס־ההכנסה יכיר
בהוצאה שלי, הרי הוא יכיר בשקל אחד.
לא האמנתי לה, וביקשתי ממנה לשלוח לי את הנייר המוכיח את מה שאמרה.
מנהלי־חשבונות הם אנשים מאוד אחראים, והנייר הגיע אלי, בתוך מעטפה למחרת היום.
אז תסתכלו היטב, בבקשה:

סכו מי ם

סמואסים לי ו ם 1גפגולאו

) ל גי ס די • הטרם נדבר ה ה סג ר)
סם׳ הסייל
נ מ רי גהסני

רכי שות מפלאי עסקי או • רי ח
•סור מהנחה לאובדים:
ועתה מ־יבי תיל הלוואות
מארוחות סוזלווע במקומות מאושרים מתנות אשל מסור ממס: מ קבלות — מ ד ארוחת בזקד
מ ד ארומת •ה רי ס
ג סי ארומת • רג
בלי קבלות — מ ד ארוחת בוקר
מ ד ארוחת •הריס
מ ד ארוחת •י־ג
לאובד הטחנע פתר׳לסמס שלא הנלה • ל

י19#

מסכום הס
אווי• ומקליס י׳ייזיס

(לארוחה)
(לארוחה)
(לארוחה)
(לארוחה)
(לארוחה)
(לארוחה)
(ל מ סו״ ט י מ סע יד ממס

לפני שלוש שנים היתה חברתי בגרמניה.
שם, באחד הערבים, הזמין אותה מישהו לאכול
במיסעדה מיוחדת במינה, שבה מגישים
לאורח חתיכות בשר ודגים חיים, ולידן אבן
גדולה לוהטת, שעליה מטגן הסועד לעצמו
את חתיכות הבשר והדג. חברתי.התלהבה
מאוד מהרעיון של האבנים הלוהטות, וממש
תוך כדי אכילה היא החליטה לחזור ארצה
ותיכף לפתוח מיסעדה כזאת בתל־אביב.
היא חזרה ארצה, ובתור דבר ראשון היא
טילפנה אלינו וביקשה פגישה. היא ביקשה
שבפגישה לא יהיה נוכח אף אחד זר, כי
העניין שעליו היא רוצה לדבר הוא סודי ביותר.
הערב
הסודי הגיע וחברתי, אחרי שבדקה
היטב שכל החלונות סגורים ומעבר לדלת־הכניסה
לא עומד אף אחד, סיפרה לנו על
מיסעדת האבנים בגרמניה, וגם אמרה שתיכף
ומייד היא יוצאת לחפש מקום מתאים ולפתוח
מיסעדה כזאת.
כמובן, היה צריך להמציא שם למיסעדה,

וכל אותו הערב דיברנו על שמות, והיו ויכוחים
קשים והצעות שונות, ולבסוף נבחר
שם שאותו אינני זוכרת, כי עברו כבר שלוש
שנים.
.אחרי בחירת השם דיברנו עוד קצת על
הדקורציה הפנימית של המיסעדה. אני הצעתי
שהכל יהיה לבן. היא הציעה שיהיה יותר
ציבעוני. בעלה אמר שכדאי למצוא מיסעדה
קיימת. בעלי אמר שזה לא חשוב. היא אמרה
שמחר בבוקר היא קמה מוקדם, ומתחילה
לחפש מקום.
לפני שהם הלכו הביתה, החברה שלי ובעלה,
הם השביעו אותנו בשם אלוהים, התורה
ושאר אמונות טפלות, שלעולם־לעולם, תמורת
שום דבר, לא נזכיר את עניין האבנים
הלוהטות, ולא נספר לאף אחד על תוכניות
המיסעדה, כי ברגע שהידיעה תתפשט בארץ,
מישהו כבר יקדים את חברתי בפתיחת המיס־עדה.
עברו
שלוש שנים. פעם בחודשיים־שלושה
מתקשרת אלי חברתי ושואלת אם סיפרתי

שני בני המאוד־מקופחים הודיעו לי שזה כמעט התאכזרות רוחנית שכל חבריהם נוסעים
ייחו״ל פעם־או פעמיים בשנה(חלקם, אגב, נוסעים כדי לבקר את אבותיהם הגרים מעבר לים)
ורק הילדים המיסכנים שלי, גם נאלצים לגור עם אמא ואבא כל הזמן, וגם לא נוסעים לחו״ל.
אז כדי להינצל מגירושין, לרווחת הילדים, החלטתי לקחת אותם לטיול קצר לחו״ל. נכנסתי
לחברת־נסיעות ושאלתי אם יש איזה אוניות ששטות, למקום קרוב ובזול. אמרו לי שיש אוניות
היוצאות מחיפה, שטות כל הלילה ומגיעות לקפריסין בבוקר.
נראה לי רעיון נחמד מאוד. שאלתי מה המחיר, ואחרי חישובים קצרים הסתבר שהשיט
הלוף־וחזור לקפריסין, לכל המישפחה (שני הורים ושני ילדים) יעלה 500 שקלים. מאוד
התלהבתי מהרעיון, אבל לשם זהירות שאלתי את הפקידה :״רק 500 שקלים לכל המישפחה?״
כן, בתוספת 1000 שקלים מס־נסיעות.
שמענה בנות
אתן ודאי יודעות היטב שיש בשמים יוקרתיים
וחשובי־שם שעולים 300 ,200 ואף
יותר מזה, שקלים כמובן, לבקבוק. כן, ידעתן,
אבל, האם גם ידעתן שעלות החומרים בבושם
יוקרתי היא 0ממחיר הבושם בחנות? אם
לא ידעתן — תתחילו להתעצבן עכשיו. אני,
באופן אישי, מתעצבנת מזה כבר שנים.
ובכן, בארצות־הברית — אלא איפה? —
התעורר בוקר אחד איש אחד, או כמה אנשים,
שחשבו שאפשר לעשות משהו בעניין זה.
בעיקר אחרי שהם ראו, למשל, שמעט אנשים
קונים מחשב אפל, אבל הרבה מאוד אנשים
קונים מחשב תואם־אפל, שזה בדיוק כמו
אפל, אבל לא בדיוק, ומצד שני זה עולה חצי
מחיר.
אז האיש ההוא מארצות־הברית שקם בבוקר,
החליט לעשות תואמים לבשמי־היוקרה
המסתובבים בשוק. שיהיה להם אותו הריח
בדיוק, אבל לא ישקיעו מיליונים באריזות
שלהם, ולא בפיתוח, ולא בפירסום ובשיווק,
ואז אפשר יהיה למכור את הבושם בחצי המחיר.
אחרי
שהוא קם בבוקר הוא עשה כמה דברים.
והיום אתן יכולות לקנות כאן, ברשתות־השיווק,
בפרפומריות תואם־פויזן, תואם־א1פ־
׳ 01 תואם־ל1רג׳יו ו כי וכי.

שמכניסים לתוך הנעל — מצד העקב —
ומחכים. הבטיחו שהגביעים הם בולמי־זעזועים
לרגליים ולגוף. הלכתי עם זה יומיים
בתוך נעלי־ההתעמלות שלי. אין לי מושג אם
בלמו לי איזה זעזועים, אבל ברור לי לגמרי
שההליכה נעשתה יותר קלה ורכה. מאז ת1לי
ואני ביחד.
זהירות — מתמכרים לזה.

מטפי כיבוי־אש קטני״ממדים נמכרים
עכשיו במחלקות כלי־הבית של רשתות-
השיווק 24 .שקלים למטף קטן 37 ,שקלים
למטף גדול יותר. קניתי שניים. לא אוכל, לא
שותה, לא מבקש ללכת לסרט, לא מדבר כל
הזמן. ואולי הוא גם מעין עין־רעה נגד אש.
ואם בכל זאת תפרוץ אש, אז יש לי מטפי־כיבוי.
אני שקטה. לא שלא הייתי קודם לכן,
אבל זה בגלל האופי שלי.

נתחי הבשר לבישול עצמי על אבן לוהטת

מה תעשינה הגברות העשירות, הרגילות
לקנות בשמים יקרים, כשתראינה שהעוזרת
שלהן מדיפה אותו הריח — זה באמת לא
ענייני. מצירי — שיתפוצצו!

ועוד עולה חדש מארצות־הברית הוא
גביע־העקב של ח1לי. מין גביעי פלסטיק,

״תולי״ — בולמי זעזועים, מגיני עקב
זהיחת, מתמכרים לזה!

,לא אני הרלפתיר
למישהו על האבנים, ואני מייד נשבעת בשם
כל הקדושים שהמילה אבנים לא יצאה מפי,
בשום הקשר, כבר שנים.
ועכשיו, אני עוברת לי ברחוב בוגרשוב,
שזה ממש בשכונה שלי, ומה אני רואה מבעד
לזכוכית של מיסעדת המי־זמ׳ ,אם לא אבנים
לוהטות מוגשות לשולחנות, ולידן חתיכות
בשר?
״אלוהים אדירים!״ צעקתי, מה אני עושה
עכשיו? איך אני משכנעת את חברתי שלא
אני סיפרתי לאנשי המי ומי על עניין חברתי,
האבנים וגרמניה? איך אני אשכנע אותה שכנראה
עוד מישהו מארץ ישראל נסע לגרמניה
או לארץ אחרת, וראה את הפלא הזה והביא
אותו ארצה?
טוב, אין לי ברירה, אני מוכנה ללכת למכונת
אמת, אם צריך. מה לא עושים בשביל
חברות.
אגב, רעיון טוב והבשר טעים, ובכלל,
ארבעה סועדים על אבנים זה כבר אירוע
חברתי, ולא סתם ארוחה, משהו דומה לפונדו־בשר,
אבל בלי השמן. צולים על האבן, טובלים
ברוטב ואוכלים. לא זול, אבל כידוע שום
דבר לא מושלם היום.

דכיאלד, שמי

גידעוו גדות:

* 3311ש״ן:

ח״ם אילתה:

אני היחיד מח״כי ..הנלא הוא גוום הלוואי שהידיעה ששודרה
הליכוד הגר בשומווו!״ ד׳ שור* ר סו בו!״ ברדיו היתה נכונה!״

במיסגרת תפקידו כסגן יו״ר־הכנסת הוריד
בשבוע שעבר גידעון גדות את מיקי איתן -שניהם
חברי סיעת״הליכוד -מהדוכן, מפני שזה קרא
לח״ב מוחמד מיעארי ״משתף־פעולה עם הטרור״.
גדות קרא לאיתן להתנצל. איתן לא התנצל, והורד
מהדוכן בהוראת גדות.
איתן הורד בהתאם לכללי־התקנון, ואני מפנה כל אחד
לסעיף ,69 שבו נאמר כי אסורה פגיעה אישית של ח״כ אחד
ברעהו.
דבר שני: מן הדין שהכנסת תתנהל בנורמת־התנהגות
מכובדת יותר מכפי שהיא מצטיירת בעיני הציבור.
דבר שלישי: זמנו של ח״ב איתן תם במילא, על פי
התקנון.
דבר רביעי: יש נוהג מקובל בכנסת. כאשר מציע יו״ר
לח״ב לקחת את דבריו בחזרה, הנוהל המקובל הוא שאותו

בשקט־בשקט, בעמודים הפנימיים ש> העיתו נות,
התפרטם השבוע בי שילטונות־הביטחון החלי טו
שלא להכביד א ת עולם על טרבני-הגיוט, ול הימנע
מלשלוח צווים על גבי צווים לטרבנים שכבר
ריצו תקופת־מאסר אח ת.
שאלתי א ת יעקב שיין, מראשוני הסרבנים, האם
זוהי החלטה מפתיעה.
לדעתי היא אינה מפתיעה. הצבא אינו יכול להתמודד עם
תופעות כאלה. קל להתעמר באדם פעמיים־שלוש, אבל
כשמתחילים לשבת תקופות ארוכות זה גורם למאבק
ציבורי, שבו מצב הצבא בעייתי.

בל״ג בעומר היה העם עסוק בלר תרים ל״שי־רותרום״
ולתרום ל״שירותרום״ .בשעה 4אחרי
הצהריים דיווחו במהדורת־החד שות ברדיו, שאוני״
ברסיטת בן־גוריון קיבלה תרומה של 20 מיליון
דולר.
טילפנתי לפרופסור חיים אילתה, נשיא אוני ברסי
טת בן״גוריון, ושאלתי אותי אין זוכים
בתרומה כזאת.
הלוואי שהידיעה ששודרה היתה נכונה: זאת היתה טעות
של הכתב. זה היה נכון לפני 10 שנים.
לפני שבוע הנחנו את אבן־הפינה למרכז־הסטודנט.
התורמת, הגברת סוזאן זולוטובסקי, נכחה במקום. הכרזנו
שהבית ייבנה מהכסף שהיא ובעלה, לואי, תרמו. זה מקור
הטעות.

כנסת

סרבנות

תרומות

אדם חוזר בו מדבריו. על כך אוסיף שנתתי הרבה חבל
לאיתן, כאשר הבהרתי לו שוב ושוב שהוא יכול לתקוף את
מיעארי על דיעותיו, ולא אותו אישית.

קשה לקיים מאבק ציבורי, כאשר סרבן יושב רק 35 יום
בכלא. הרבה יותר קל לנהל מאבק כאשר יושבים בכלא
תקופות ארוכות.

• האם אפשר לחשוד שהוויכוח ביניכם נעיד
גם על רקע מאבקים בליכוד?

• מדבריך אפשר להבין שאתה מייחם לבז*
אבק הציבור׳ כוח רב?

זה טירוף להעלות השערה כזאת על הדעת. ריעות
מיעארי מצמררות את איתן ואותי כאחד.

כוח רב מאוד: ואני מדבר מניסיוני, כי ההתעמרות
הגלויה של הצבא חושפת אותו לביקורת. סוף־סוף הבינו
בצבא שהם עושים טעות חמורה, ולא רק מבחינה אישית־מוסרית,
אלא גם מבחינה פוליטית.

• איתן טוען שהורד בניגוד לתקנון.

• איך מסתדרות דיעות כמו שלך, ומקום
מגורים כמו שלך, עם תמיכה בתוכנית שמיר?
האם אפשר להתחיל לחשוד בכשרים?
אפשר להתחיל לחשוד בכשרים, אם המילה ״כשר״
נמצאת באותה המישוואה עם המונח ״ז׳בוטינסקאי״ ,שהרי
כל מי שהוא הניד מישנתו של ז׳בוטינסקי יודע לעשות
הבחנה בין תפיסתו הלאומית ובין או־ץ־ישראל השלמה. אני
מעיד על עצמי שאני אחד ויחידי מבין 40 חברי־הליכוד
בכנסת שגר ממש בתוככי השומרון, ומנגד, אני יודע
להתעלות על עצמי, בשעה שאני משמש בתפקיד ממלכתי,
(אזרית זרזבבל)
ולנהוג על פי הכללים המתחייבים.

• החלטה כזאת אינה יכולה, לפי דעתך, להקפיץ
את אחוזי הפירוב?
סירוב הוא החלטה ברמה האישית. עניין טכני כזה —
ואני קורא לכלא עניין טכני — אינו משנה לסרבן. מי
שירצה לסרב — יסרב, ולא משנה כמה זמן יצטרו לשבת.
לפי רעתי, הכלא הוא גורם רי שולי.

• אתה, אישית, ישבת תקופה ארוכה בכלא?
ישבת• 105 יום בכלא על סירוב לשרת בלבנון.
(אורית זחבבל)

• מה עשיתם בכפך שנתרם לפני 10 שנים?׳
את הכסף שמנו בבנק, בתוכניות שונות. השתמשנו רק
בפירות־הקרן. בנינו מעונות, בניין להנדסת־חשמל, וכעת
את המרכז־לסטודנס. בארבע השנים האחרונות השתמשנו
בכסף להחזרת חובות מהעבר.

• מי הם התורמים?
במשך שנים רבות ביקשו סוזאן ולואי זולוסובסקי
להישאר בעילום־שם.
הם יהודים החיים בשווייץ. לואי הוא יהלומן, שהיו לו
עסקים רבים בדרום־אפריקה. הוא ביקר באוניברסיטות
בארץ, התלהב מהחלוציות באוניברסיטה בבאר־שבע והחליט
לתרום לנו. כעת הוא חולה, ורק אשתו הגיעה לטכס.

• עד כמה האוניברסיטה אקטיבית בתהליך
קבלת תרומה?
מאור אקטיבית. נוסעים אל התורם הפוטנציאלי, משכנעים
אותו, חולקים לו כבוד, מזמינים אותו אלינו.
לא שמעתי בארץ על עוד תרומה הקרובה לסדר־גודל
(נלית בר)
של 20 מיליון דולר.

ה הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...הה הן *ומרות...

שמואל יפה:

גידעוו פישלזוו:

עמית סלע:

״אנחנו מתחרים נדי ״נמנעה תיגרה אלימה רק -לאלף גליונות יצורפו
שתהיה לנו הכנסה!״ בזנות אנשי־השמאל!״ קונדומים בטעם פיחת!״
לפני שבועיים נערך טקס לזיכרו של דדו (דויד
אלעזר) בהנחייתו של רחבעם (״מדי״) זאבי. בכנס
ה תפ תחה תיגרה, שבה היו מעורבים ס טודנ טי ם
מהשמאל. שבוע אחר-כך היה כנ ס בה שתתפות
פייצל אל״חוסייני. ס טו דנ טי ם מהימין הפגינו
בשקט בתוך האולם, ואנשי מאיר כהנא התפרעו
מחוץ לאולם.
שאלתי א ת הפרופסור גידעון פישלזון, דיקן
הסטודנטים, א ם הוגשה תלונה מישמעתית כנגד
המפגינים והמתפרעים.
אנשי־השמאל לא ביקשו רשות להפגין, והם יודעים
שאילו היו מבקשים ממני אישור, היו מקבלים. הם הרימו
כרזות והתפתחה תיגרה. זה לא מכובד. את מוסק׳ה ציפורי
אני לא יכול להעמיד לרין מישמעתי, אבל אותם כן.
בכנס של פייצל אל־חוסייני, אנשי הימין ישבו בהפגנתיות,
אבל בשקט, לבשו מסכות וחולצות שעליהן כתוב
מולדת״ .לא הונפו כרזות ולא התפתחה תיגרה.באנשי כהנא, שכולם אינם סטודנטים, טיפלה המישטרה.

באחרונה הוקמו כמה חברות פרטיות לאספקת
שרותי־מטאורולוגיה. בעלי״החברות הם מומחי
מדידות מטאורולוגיות, שפרשו מהמערכות הממ שלתיות,
לרוב בגלל קיצוצים או יציאה מוקד מ ת
לגימלאות.
שאלתי את שמואל יפה, מנהל השרות המט אורולוגי
בבית־דגן, מדוע יש צורך בכפילות.
בעולם מקובל שליד השרות הממלכתי פועלים יועצים,
המבצעים עבודות שונות. זה לגיטימי, והיה ברור שבמוקדם
או במאוחר כך יקרה גם בארץ.

• אז היגשת תלונה מישמעתית נגד
השמאלנים?

מטאורולוגיה

הפגנות

אפשר להשוות זאת לתופעה של בתי־חולים ממשלתיים
וקליניקות פרטיות.

מדור־הביטחון פנה אלי בדרישה כזו. החומר מונח על
שולחני, אר עדיין לא היגשתי תלונה. אני האחרון הרוצה
להגיש תלונה נגד סטודנטים.
אני מכיר את האנשים. אלה אנשים בעלי-מצפון, ואני לא
חושב שציפו להתפתחות כזאת.
הייתי שמח אילו היתה התקרית נגמרת ללא העמדה־לדין,
בהבהרות ובהתנצלויות.
מעניין שגנרי מעורב בכר בכל פעם. זו לא הפעם
הראשונה.

• מה החברות הפרטיות יכולות לבצע, שהשרות
הממלכתי אינו יכול?
לשרות המטאורולוגי יש שתי משימות לאומיות בלעדיות.
האחת: לחזות את מזג־האוויר למיגזר הציבורי.
האחרת: לקיים ארכיון־נתונים לאומי, המתבסס על התחנות
המפוזרות בארץ.
כשיש משימה שאינה בתחום זה, אז התחרות היא
חופשית.
גם אנחנו מתחרים כדי שתהיה לנו הכנסה כספית
כלשהי, ולא רק הוצאות.

• על מה, למשל?
כשאדם רוצה להקים חוות־רוח לניצול אנרגיית־הרוח
באתר שלו, הוא זקוק לסקר־כדאיות. בסקר יבדקו האם יש
די רוח באתר, כר שכדאי להשקיע בפרוייקט.
במיקרים כאלה אנחנו בתחרות עם עוד חברות.

• ומה עם המיקרה השני?
שם אין מקום להגשת תלונה. לדעתי, נמנעה תיגרה
אלימה רק בזכות אנשי-חשמאל, שהתעלמו מההפגנה של
אנשי־הימין באולם.

• מה צפוי לסטודנטים שיועמדו לדין מיש־מעוד,
אם יועמדו?
הם עברו על תקנון־המישמעת של האוניברסיטה, ולצערי
זה עלול להסתיים גם בהרחקתם מהאוניברסיטה.
מלית בר)

לכמות הלא-מבוטלת של עיתונים המתפרסמים
בארץ נוסף, החל בשבוע זה, עיתון נוסף ,״001״,
עיתון של אנשי-תיקשורת על אנשי-תיקשורת.
מה הקטע של העיתון, שאלתי א ת עמית סלע,
קופירייטר, מהמעורבים בעיתון.
קודם כל זה קטע. למרות שיש הרבה עיתונות בנושא, אין
ממש עיתון המטפל בתיקשורת. כותרת ראשית היה כזה
במידת־מה, אבל 001 הוא יותר ברמה הרכילותית, של מי
עבר למי, ומה עבר למי.
מובן שיש לנו גם תיקווה נסתרת שרוברט מקסוול יקנה
אותנו ב־ 20 מיליון דולר.

• זה לא קצת אופטימי? עדיץ לא יצא גלית
אחד וכבר...
למה לא?

• ומה יש בו?
הכי חשוב — ל־סססו זוכים מאושרים, מתור ה־2500
שיקבלו את העיתון, יצורף קונדום. דיר אגב, הוא בטעם
פירות.

• ולמה רק ל־?1000
עיתונות האלף השני יצטרפו לאלף הראשון.

• ובאמת, באיזה נושאים אתם מתכוונים
לטפל?
אני מזמין את כל האוזניים הכרויות של התיקשורת לבוא
ולספק לנו קצת רכילות. תכל׳ס, מדובר בתיקשורת, וכל מה
שסביבה.

• מי מעורב בעיתון? זה סוד?
בעיקר אנשי פירסום ועיתונות. אין קרדיטים אמיתיים
בעיתון. הכל פסבדונימים. מאחורי הפסבדונימים עומדים
אנשים שלא רוצים להיחשף.

• זה נעשה מאוד מקובל, שלא להיחשף...
מתיר צניעות. אנחנו אנשים צנועים.

• אני מבינה שלעיתון הראשון קוראים
״001״ ,לשני ״002״ ,וכך הלאה?
כשנגיע ל־ 999 נשנה את השם.

• ל־״003״ תגיעו?
אין ספק.

(אורית זחבבל)

נתן זר

״הה עיוורון השליטים־
שנים כאלה כבר לא עושים.״ וגם אין להניח שיעשו אי־פעם. הציטטה היא של
אייבי הופמן, ממנהיגי דור ה״היפיס״ או ״נערי
הפרחים״ של אמריקה בשנות ה־ 60 למאה.
מצטט אותה אדם ברוד כרקוויאם שלו לאיי-
בי, החוזר״לא־חוזר בתשובה, ולדורו שהנחיל
לדורנו האפאטי את כל השאלות.
אם שנות ה־ 50 הן השנים ״שלנו״ ,או לפחות
של כותב דברים אלה ובני דורו, והעשור
שבא לאחר־מכן משותף כבר לדורי ולבני
דורו של אדם ברוך, הנה שנות וד 30 הן בבירור
השנים של הורי, שנים שלי עצמי כבר אין
חלק ונחלה בהן, גם אם איתרע מזלנו להיוולד
בהן.
זהו ״העולם של אתמול״ ,כהוראתו בפיו
של סטפאן צווייג, שכך גם הכתיר את אחד
מספריו האחרונים, שנכתב בגלות ועל סף
ההתאבדות, הפרישודמרצון מעולם שהשתנה
לעיני בניו עד לבלי הכר. לגבינו, שעולמו
של אייבי הופמן הוא עולם האתמול שלנו,
עולם האתמול של סטפאן צווייג הוא כבר
נושא לסיפרי היסטוריה וסיפרי זיכרונות,
נוסטלגיה והפקת לקחים־לא־לקחים.
דומה, כי מה ששרד ממנו בפועל ובמוחש
קשור רק בטראומת השואה ובאותות ומופתים
של ערב שואה. אלה כמו הופקעו משליטתו
של הזמן. היסטוריה, אבל גם הרבה יותר ממנה
.״אתמול״ שהוא בעיני רבים גם ״כל זמן״,
כולל זמן עתיד.
״היינריך היקר,״ כותב שם מישהו החותם
ת׳ במיכתב הנכתב באחד מפרוורי ציריך בעז
במאי . 1936 היינריד היקר, קודם־כל ברצוני
להודיעו כי מצאנו את גושי ואת אמה
בדירה ״מצויירת כהלכה״ ובתנאים נוחים
מאוד. מימי, בתה של אותה גושי, בריאה
יחסית — כך מתברר מתוך המיכתב — והיא
רק מתלוננת על כך ששמנה כל־כך. לעומת

מאיולס, אבל מה שאוהבים בארצו של שווייק
פופולרי ואופנתי פחות בארצות אחרות. מכאן
הסיבה לדאגה.
שוב, שימחה זקנתי. בעיות עודף מישקל
ודייטה בעולם שלפני 63 שנים. ריקוד ״רך
ומשמח מאוד״ ב־ , 1936 שנתיים אחרי שבברלין
כבר תפסה את רסן השילטון חבורת פושעים
שהכינה לאירופה, ובעצם לעולם כולו,
משהו הרחוק מאוד מלהיות רך ומשמח.

נ 1שת אופטית וריגשית
בימים אלה זוכרים הכל את יום מלאות
100 שנה להולדתם של היטלר ולהבדיל
צ׳אפלין — הדיקטטור הגדול והנווד הקטן.
ומיכתבו של תומ אט מאן — הוא הת׳
החותם כאן על האיגרת המופנית אל אחיו
היינריך, אף הוא סופר בעל מוניטין — אינו
יכול להיחשב אלא כקוריוז או כהערת־שוליים
בשולי הקורות את אותו עולם שממדיו
הצטמצמו ונסתלפו בפתאום. שהרי בעינינו,
ומבחינת הרגשתנו שלנו, מפריד הרבה
פחות זמן בין שנת עלייתו לכס המלכות של
הקיר״ה(הקיסר ירום הודו) פראנץ יוזף השני
( )1848 לבין , 1936 מועד כתיבת המיכתב,
מאשר מאותה שנה ועד השנה שאותה מורה
הלוח שלנו היום.
טעות אופטית וריגשית, אבל לא רק זה.
זמנה של הזוועה נראה תמיד ארוך יותר.

צ׳פלין בדמות הספר
בסרט ״הדיקטטור הגדול״

צ׳רלי צ פלין בדמות הדיקטטור הגדול
זאת, שוב לא פוקדים אותה חששות מפני
מוות מתקרב. בשמיים אין עוד צל ענן. אפילו
לא ככף יד איש.
גושי זו גם ״רקדה לפנינו במחלצות נאות
משהו רך ומשמח מאוד.״ אף היא — שימחת
זלזנתי, היינו אומרים היום — מקווה להיפטר
מעודף המישקל, כדי שלא יפריע לקאריירה
שלה כרקדנית. בצ׳כוסלובקיה מולדתה, אנחנו
למדים כאן, דווקא אהבו את הגיזרה
ה״אימפרסיוניסטית״ (ראה תואר אבל גם

מובן מאליו שתי, או תומאס מאן, לא ינד
תוב לאחיו רק כדי לדווח לו על הביקור אצל
גושי ואמא מימי. לשם כך הוא בעל מודעות־עצמית
או תדמית־עצמית הרבה יותר מדי
מפותחת — וגם בעל מעמד ציבורי ומוניטין
חובקי זרועות עולם שאינם מותירים עודף
זמן לבעיות של עודף מישקל( .ובכל זאת,
היכן הסופר בן זמננו שידווח בתשומת־לב
ובהרחבה כזאת על זוטות מישפחתיות ממין
אלה — ובקביעות?! אף זה מסימניו של העולם
של שילשום).
וכך, אחרי ״ארוחת הצהריים הנעימה״ אצל
האם והבת, מוסיף הכותב ומדווח, באה סעודה
נעימה לא־פחות שבה מוזמנים בני הזוג מאן
(תומאס ואשתו קאתי) אל שולחנם של בני
הזוג בנש. לת׳ ולאשתו הרי יש ״עולם״ משותף
עם מי שאותו זמן כבר היה נשיא צ׳כוסלו־בקיה.
והראייה: הסעודה, שתחילה הוקצב לה
זמן צנוע יחסית, נתמשכה שעתיים־וחצי.
כאן שומע תומאס מאן מהנשיא ״הסימפאטי,
בעל העיניים הנבונות והערני״ דברים
״נוסכי אמון״ ומרגיעים על המצב הפוליטי
בזירה האירופית, וכן על הפוליטיקה האנגלית
ובכלל — על סגולות האופי האנגלי.
מתברר כי בנש רואה את הנטייה הבריטית
למה שמאן מכנה בשם ״אזרחיות״ או ״אזרח־

נות״ (בניגוד לאופי מיליטאריסטי או נוטה
לחיי שרות צבאי) ,כמו גם את הפלגמאטיות
הבריטית, כעדיפות הרבה על פני נטיות ליבם
ואופיים השונים מאוד של שכניה של ארצו
ממיזרח וממערב. ותומאס מאן מעיר :״ידענו
שהוא חזר זה עתה משיחות עם צ׳מברלין״.
איך אומרים: לולא היה עצוב כל כך זאת
היתה יכולה להיות בדיחה, בדיחה היסטורית,
עם שובל ארוך של אסוסיאציות.

כשל העיניים הנבונות
״הה עיוורון השליטים״ ,כותב ברט ברכט
בשיר שבמחזהו מענל הקיר הקווקזי, בהקשר
דומה. האם יכול היה בנש לנחש שהצירוף של
״ציוויליות״ ופלגמאטיות, דווקא הוא, ימיט
אסון על ארצו׳ויעלה לה, עוד מעט־קט, בעצמאותה
ובחרותה. ואילו אותו עצמו יוציא
לגלות שממנה יחזור רק ב־ , 1946 וגם אז —
רק לשנתיים. שכן כעבור שנתיים תבוא ההפיכה
הקומוניסטית בארצו, שתביא מצידה
להתפטרותו־הדחתו, ולאחר־מכל, תוך זמן
קצר, למותו (.)1948
וכך, אגב, היתה שנת העצמאות שלנו לשנת
אובדן עצמאותה של ארצם של בני אחד
משני הזוגות בסעודה הנעימה.
את כל אלה לא ראו העיניים ה״נבונות״
של המדינאי ה״ערני״ ,כדרך שגם אורחו לא
ראה דבר מכל אלה.
ועוד נפגשים בני הזוג מאן עם שושניג
(קורט, בשמו הפרטי) ,מי שלאחר רצח דולפוס
היה לקאנצלר אוסטריה עד לפלישת היטלר
וה״אנשלוס״ המפורסם. העילה לפגישה הפעם,
מדווח תומאס, רישמית יותר. שכן הוא
מבקש לברר אצל הקאנצלר האוסטרי את האפשרות
שהוא ואשתו, הגולים מארצם(קאתי
גם ודתה ממוצא יהודי) יוכלו לקבל את האזרחות
האוסטרית, לאחר שנשללה מהם זו הגרמנית.
שושניג
מסכים, אבל מציג תנאי שבמבט
לאחור נראה אף הוא כאירוני: על מאן ובני־מישפחתו
לעקור ללא דיחוי לווינה, אשר בה
יקבעו מעתה את מושבם .״אבל האם דבר זה
מעשי?״ שואל תומאס את אחיו היינריך.
ושושניג עצמו, כיצד לא חזה גם הוא כי רק
שנתיים תחלופנה והוא עצמו, קאנצלר וראש
מדינה המציע עתה אזרחות־על־תנאי לגולים
פוליטיים, ימצא את עצמו, ובלא אזרחות,
במחנה־ריכוז נאצי, ואילו את חייו יסיים —
אחרי המילחמה — כפרופסור־מהגר באר-
צות־הברית.
וינה, מדווח תומאס מאן היושב על חבית
אבק־השריפה בלא צל חשד, נפלאה כתמיד.
וגם הרצאתו על ״פתיר והעתיד״ ,הרצאה ש־פרויד
עצמו נכח בה ונהנה ממנה, הוכתרה
ב״הצלחה מרשימה ויפה באופן לא צפוי״ .גם
לפרויד לא נותר אז עוד הרבה ״עתיד״
בווינה, או בכל מקום אחר. שלוש שנים
מאוחר יותר יתירו הנאצים, בהתערבותו של
הנשיא רוזבלט, למייסד הפסיכואנאליזה הישיש
וחולה הסרטן לצאת את וינה בדרכו
ללונדון, שבה מת׳כעבור זמן קצר.
אין נחת בתרבות.
מכאן עובר המיכתב לסוגיית הביקור בארגנטינה.
לתומאס מאן, שהוזמן למדינה הד־רום־אמריקאית,
אין שום חשק לנסוע לשם.
והוא מדווח על כך לאחיו. המחשבה לנסוע
למארסיי בחודש אוגוסט ה״רותח מחום״ ולעלות
שם בספינה למסע בן שלושה שבועות,
וכל זה כדי לבלות שבועיים בבואנוס איירס
״הנודעת לשימצה בשיממונה״ ,נראה לו נורא
ואכזרי מכל דימיון. האם לא הסתיימו ״הג׳ונ־גלים
הטר1פיים״ בדימיונו של אשנבאך, גיבור
מוות בוונציה של תומאס מאק בעיר הרנסאנס
האיטלקי? לא צריך להרחיק עד בוא־נוס
איירס כדי להריח את ריחו של הרקב, ריח
המגיפה המתקרבת. במקום זאת — כך במינד
תב — הוא מעדיף ״שכולנו ניפגש בקיץ
בצרפת. רצוי, ליד הים ״.״מה דעתך על
6מ 8ג 61ז ״?8הוא שואל את אחיו.
אבל תחילה צריך עוד לנסוע לבודאפשט

ואחר־כך לביקור נוסף בווינה( .הכל באותו
מיכתב אזרחי־העולם, אנשי־תרבות ר
אורח־חיים שיגווע עימם( .גריהם גרין, נאי־פול,
טרומן קאפוטה ומשוררי הפסטיבלים
של ימינו הם כבר סיפור אחר לגמרי).
וכך, בין בודאפשט ומארסיי, בין בנש ל־פרויד,
שושניג וצ׳מברלין, הולכת לעולמה
הווייה ש״תחת הר הגעש״ ,כשם סיפרו הנפלא
של מלקולם לאורי.
ורק שהנוגעים בדבר עצמם — סופרים
ומשוררים, מדינאים ומנהיגי מדינות — אי-

אדולף היטלר 1933 המקור של ציפלין
נם חשים ואינם חלים וליבם אינו מנבא להם
דבר.
העולם של אתמול? — לא, מוטב באמת
״השנים שכבר לא עושים כמותן.״
׳לטוב ולרע.

גרשון קניספל

הפעוט עבר א ת
מידותיו ש ל הג לג ל
שבו שיחק
ציורי שמן של ה ציי רתג׳ו בנ ה
חביבי -קנ דלפתבמר כז ה עירוני
לתרבות בנצרת.
האימרה הערבית הנפוצה המשמשת כותרת
לרשימה זו מסתתרת(או מתגלית) ברבות
מעבודותיה של הציירת ילידת נצרת, המהפ־כת
לעיתים את משמעותה. כך היא מציירת
זוג פעוטים מגלגלים צמיג שמידותיו ״גדולות
עליהם״ ,כשברקע צלליתו הרחוקה של
כפר ערבי הבוקע כמו מערפל. נוף אידילי,
פסטוראלי, נרקיסים סביב־סביב. אבל בפעו־טים
ובגלגל הגדול ממידותיהם אין שום דבר
אידילי.
אינתיפאדה, הוא שם המישחק. מישחק הדמים.
הסתירה
הזו שבין מראית־העין האידילית
לבין רימזי המציאות המחרידה חוזרת בכמחצית
מ־ 30 ציורי השמן, בהם גידלי ממדים,
הממלאים את הקומה העליונה של מרכז התרבות
בנצרת. מעניין, רווקא אלה שממדיהם
גדולים יותר מתמקדים בנושא האקטואלי.
בציורים אחרים — מתחים מסוג אחר. כך
המתח שבין דמויות נשיות בגלימות ובמחל־צות
מסורתיות, רקומות במעשי ריקמה עשי־

ריס וססגוניים כמקובל בשמלות בנות הכפר
הערבי, לבין נוף החורבות, האורים העשנים
או המידבר שמסביב או ברקע.
קרע בד, ששרד מכפיה רקומה בלבן ובאדום,
ישמש את ג׳ובנה(או ג׳וה־ונה, כפי שהיא
מאייתת את שמה) כחומר לציור אסמבלאז׳.
דמות הגר החולפת כאן על פני המעיין, שבמרכזה
של נצרת, טעונה אף היא משמעות
סימלית. לא פחות מקבוצת הילדים המרימים
אגרופים קמוצים או מזקרים שתי אצבעות
בסימן ה״וי״ המפורסם.
חרף המיגבלות הטכניות המתגלות עדיין
פה ושם, מביעים ציוריה של הצעירה בוגרת
סמינר הקימצים א 1ר1ים. מחזור , 1985 עוצמה
בלתי־מבוטלת. דור שני של אמנים ישרא־לים־פלסטיניים
— ג׳ובאנה היא בתו של
הסופר אמיל חביבי — מקנה הציירת לעבודותיה
מיקצב פיוטי הבנוי רבדים־רבדים של
רקמות צבע העומדות במיבחן האיזון וצרכי
המיחבר.
לא יכולתי לראות את עבודותיה מבלי שאזכר
בלהט הציורי של אמני דור תש״ח שלנו.
אף כאן הצמיחו התום, הלהט הריגשי וההזדהות
הקיבוצית כנפיים אמנותיות, גם במקום
שהביצוע פיגר עדיין אחרי הכוונה. מאוחר
יותר נשתכללה גם היכולת הטכנית והחל
תהליך של עידון ותיחכום שלא תמיד היה
לטובת בעליו.
כמה מוזר וכמה טיבעי לראות סימפטומים

כן — בתערוכת־יחיד המזומנת לו במוס־און
חל־אביב.
הבוגרת והבשלה בכולם היא סמדר אליא־סף,
שבדיה הציבעוניים מעידים על ביטחון
רב. הם משוחררים, מלאי־תנופה. תוך כדי
צפייה ניתן לשחזר את תהליך־העבודה: שכבות
רבות של צבע מדולל, אלה על גבי אלה,
השומרות על שקיפות ומעבירות את חדוות
היצירה. עיון שיטחי בתולדות חייהם האמנו־תיים
של השלושה מורה על ותק אמנותי רב
יותר לטובת אליאסף וכן על טיפוחה המתמיד
גם לאחר סיום לימודיה.

ניצה שמואלפלך־לץ א1
בגלריה ,,שרה ל ד,

סמדר אליאסף, שמן על בד
מעניין יהיה לבדוק פעם את הקשר כין
האשראי שלו זוכים תלמידים מוכשרים ובין
המשך התפתחותם כיוצרים. במיקרה הזה —
שרה כץ
הוא הוכיח את עצמו.

בני דדברנז!
גלריה ״שלוש
כבר בהתחלה מקדמים את פני הנכנס לגלריה
של 1ש בנווה־צדק מיני דמויות. דמויות
אדומות, בוערות, מצויירות בציבעי שמן על
רקע כהה. רובן ככולן חסרות פירוט. בקושי
אפשר להבחין בעיניים, באף ...הן עשויות עיסת
צבע עבה, דחוסה, שמנונית, שכבות רבות -
של צבע עולות על גדותיהן, גולשות ונוזלות
על פני הבד. קשה, בעצם אי־אפשר, להתבונן
בהן בשיוויון־נפש. הן דוחות, הן מאיימות,
אתה מביט בהן וכעבור רגע מסיט מהן את
מבטך.
״זאת בדיוק הכוונה ״,אומר לי בני זילברמן,
האחראי על חגיגת האימה הנערכת על

ג׳ובנה חביבי־קנדלפת:
דמות נשית על רקע בפר בהריסות

ניצה שמואלפלד־ליואי מציגה תערוכה
בגלריה שרה לוי. רישומים שנעשו תוך כדי
התבוננות בטבע וכאלה שמפנים עורף למציאות
ומפלסים דרך אל הרימיון. אנחנו
מוזמנים להיות שותפים לעולמה הפרטי.
עולם מוזר, לא צפוי, משעשע, מעורר תהיה,
מכריח אותנו להרחיב את גבולות החשיבה
שלנו, מזעזע את המוסכם, מציע אפשרויות
חדשות. למשל: המיסגרות.
״האם את מקבלת את הביקורת שהוטחה
כלפייך כאילו עבודת״המיסגור היא שארית
פעלתננת המורה־למלאכה שבך?״ אני שואלת
את ניצה. ניצה משיבה קצת בכעס ויותר
בהשתוממות :״בשום פנים ואופן לא! המיס־גרות
חשובות לא פחות״.
למרות שהרישומים נעשו בנפרד, בזמן
אחר, והמיסגרות נבנו ו״טופלו״ רק לאחר
שמחברות־הרישום התמלאו, המיזוג ביניהם
לא היה מיקרי. לכל רישום הותאמה ״בת־זוג״
הולמת. וכמו שאין רישום אחד דומה למשנהו,
כך גם המיסגרות.
״שני עולמות,״ מבהירה ניצה ,״עולם
בתוך עולם.״
החיבור הזה מעשיר את היצירה המוגמרת.
מה שנראה בתחילה לא מתקבל על הדעת,
הופך, לאחר התבוננות מעמיקה יותר, הכרחי
ונכון.
אותו ״הגיון״ שולט גם בנושאים: איש
מחייך עומד על רגליים שאינן שלה צמד
חיות בעלות קרן ושתי רגליים; בובה עטופה
סרט אדום, לא כקישוט — אלא כמו תחבושת
או תכריכים; שני ראשים מביטים זה בזה
ואינם רואים איש את רעהו.
הם דומים יותר למסיכות תיאטרון. פטיש.כ

שים קטנים ופרטיים.

א כ} ר

*ן *זי

ג/נ!ע?״61

פרנס ויובל זמיר ומוסיקה של רון וילברג.
כל היצירות מבוצעות על ידי צמד שחק־נים־זמרים,
גבר ואשה. היצירה ״לואיזכך,
הפחות מוכרת מבין השלוש, מעלה בעל
ומאהב. שיא העלילה הוא בנשף שבמהלכו

אופרה בדם קר

דומים 40 ,שנה מאוחר יותר, אצל אמנים ערבים
הנתונים אף הם, כמותנו אז, במאבק על
חרותם ועל זכותם להגדרה עצמית.
מי אמר שההיסטוריה לא חוזרת?!

תערוכות

שלו ש ה אמני
בגלריה ״מבט״
סמדר אליאסף, אלי שמיר ואסף בן־צבי,
שלושה אמנים שעבודותיהם, נטיותיהם, טעמם
שונים. אלי שמיר מציג ציור ריאליסטי
גדול־ממדים אשר, ככל הנראה, איננו מסתפק
בהעתקת ״פיסת חיים״ ,אלא מנסה להעביר
אלינו משהו אחר, נוסף. מהו אותו מסר — לא
ברור עדיין. בינתיים שולט הסתמי בציורים.
אסף בן־צבי מציג ציורים בעלי ציבעוניות
רכה, דקורטיביות ״מאטיסית״ מעובדת. דמויות
ההופכות לסימנים, סימנים שאינם דמויות.
מעניין יהיה לראות את המשכו של התהליך
בעוד שנים אחדות, או אולי הרבה לפני

הקירות.
״האם מסתתרת איזו אמירה מאחוריהן?״
אני שואלת.
בני משיב ברצון ובהתלהבות :״אני מצייר
את התשקיף הפנימי של האדם המודרני. פעם
ציירו קדושים על קירות הכנסיות. היום באתי
לקלף מהקדושים הללו את העטיפה הציד־קנית
כדי להראות את מה שיש בתוכם. התוך
הזה גדוש ברוע. ניתן לכנות את הציור שלי
בשם, :האידול (האליל הפולחני) של הרוע.״׳
״כך אתה רואה את הארם המודרני?״ אני
תמהה.
״בוודאי,״ עונה בני ,״הביטי מסב־ב: זה מה

שיש•״

בני זילברמן, שמן על בד

א 1פרה בדם קר הוא שמו החם של גוף
חדש שהוקם לא מכבר על ידי עדי עציון,
יובל זמיר ודורי פרנס. המטרה היא להפיק
ערבי מוסיקה ותיאטרון, המבוססים על חומר
סיפרותי איכותי. המתכונת תהיה זו של אופ־רה־תיאטרון
משולבים והיוזמים יפנו ליוצרים
ויבקשו מהם לכתוב לבימה החדשה. הבימוי
יופקד בידיו של משה שטרנפלד וההפקה
תהיה של איריס רונלי־ריקליס.
הערב התיאטרוני־מוסיקלי הראשון מורכב
משלוש יצירות סיפרות שצורפו במתכונת
של סצינה תיאטרונית המושרת כמעט במלואה,
אך משוחקת מתוך הקפדה על רמת
המישחק ואמינות הדיאלוג בין הדמויות.
המשותף לשלוש היצירות הוא שכולן עוסקות
ביחסי גבר־אשה. שלושת הקטעים הם
״פיתויי אנטוניוס הקדוש״ מאת גוסטב פלובר
בתרגום יהושע קנז(התגנבות יחידים ) ,בליווי
מוסיקה של דורי פרנס; ״ההוצאה להורג״
מאת חנוך לוין ומוסיקה של פולדי שצמן
ו״לואיזצף מאת תומאס מאן על פי תרגומה
של נילי מירסקי, בעיבוד מוסיקלי של דורי

״אופרה בדם קר״ :עדי עציון ויובל זמיר
רוצחים האשה והמאהב את הבעל התמים
באמצעות המוסיקה.
ה״אופרה״ כולה תועלה בראשונה במיסג*
רת פסטיבל ישראל בחורש יוני.

מה קורה כששבט הבנאים מתא סף?
ער מסיבה הוליוודית באילת הזרממת
חוזרת רמועדון־ביריארד ב בי מ ב נתן דטגר

הירס
גם באילת יש מי שחיים כאילו
הם מתגוררים בבוורלי־הילס. קוראים
להם ג׳אנט ויואב איגרא,
ויש להם אחד הבתים היפים ביותר
באירת בעיר. וילה מהודרת, בריכת־שחייה
וכל השאר. הזוג הזה, שעלה מקנדה,
שם עסק הבעל בעיצוב־רהיטים,
ערך בסוף־השבוע מסיבת־

ענק לאנשי העשירון העליון של
אילת, פלוס כמה אורחים שבאו
מערים אחרות. כמות האוכל והקישוטים
היתה מדהימה בהיקפה. את
הבריכה כיסה שטיח ענק של
פרחים, ומסביב לבריכה ובחלק
אחר של החצר הגדולה עמדו
שולחנות עמוסים בדברי מזון ומשקאות.
על כל השימחה הזאת ניצחו
הזמר ג׳קי והזמרת ציפי זרנקין.
בין האורחים הרבים, שקיפצו,

אכלו וריכלו נראו יצחק רגר,

ך ו 1ך 1ך 1 1ן ראש עיריית אילת רפי הוכמן (מימין) בשיחה
| _ 1עם גדי כץ (משמאל) ,שהיה אחד המועמדים
במילחמת הבחירות העירונית באילת. כעת, כשכץ חבר אחת
הוועדות, שומרים ביניהם השניים על יחסים קורקטיים.

ראש עיריית באר־שבע, שהגיע
למסיבה במטוס פרטי: הארכיטקט
טדמי לייטרסדורף ורעייתו הסריה
עורכת־הדין גילי; הדוקטור
חיים שוהם, מנהל בית־החולים
י 1ספטל ורעייתו התוססת יעל,
העוסקת כיום בדוברות; המלונאי
אריה דקל ואשתו הציירת אביבה;
הקבלן אריה דגן, הפלייבוי
האילתי משה דיין, עמי
מירדן, מנכ׳׳ל מלון נפטון. והרשימה
הזאת פשוט לא מסתיימת.
ובין כולם הסתובב המארח
החביב, שבנימוס המאוד־לא־ ישראלי
שלו הסביר פנים לכל האורחים,
ונראה מאוד מאושר מתשו־מת־הלב
שקיבל ומכל החיזורים
של כל מי שרוצים את כספו.

ךןךןן ! ךךןןלון הדוקטור חיים שוהם, מי שהיה קצין־
11 1 .1רפואה ראשי בצה״ל וכיום מנהל ה מרכז
הרפואי ״יוספטל״ באילת, מחולל עם אורחת. בטוף השבוע
חגגו שוהם ורעייתו א ת המסיבה השנתית שלהם בכפר מעש.
פתיחה תחרת
לפני כמה חודשים נפתח מו־עדון־ביליארד
בשם סטר״ק. המקום
התל־אביבי הזה לא זכה
להצלחה כל כר גדולה, עד שבאחרונה
הגו בעליו רעיון אדיו/וצירפו
את השחקן נתז דטנר כאחד
הבעלים. מיד הם אירגנו פתיחה
גדולה, והזמינו את כל החברים של
דטנר, שרק מתחום התיאטרון
והבידור יש לו כמה מאות חברים,
ומי שבלטו היו שחקני־הכדורסל
של הפועל רמת־גן.

נשיקה מהסרטים

ה״טינמטק״ ,אלון גרבוז. הדוגמנית הוותיקה קארין דונסקי
מחבק ת בחום את השחקן נתן דטנר, כיום מבעלי המקום.

נגישת מחזור

השחקן הישראלי סבי דור, המתגורר ומג
חק בגרמניה מזה 18 שנה, ישב במסיג
בחברתם של השחקן יוסי גרבר והמעצב אריק ט מית. דור, המגיע ארז

||| ך*1יי|11

בועז אפלבאום, המכהן כראש לישכתו של ממלא״מקום
1 1 1 / 1ראש־הממשלה שימעון פרס, ברגע של מנוחה, כשלצידו

1| 11:11 1ך ד [ 1איש־הטלוויזיה דן שילון (במרכז) ואשתו מירי
1 1 11111| / 1 1 111 צביון מק שיבים לדבריו של השחקן יוסי בנאי,
שב עימם בשולחן. צביון היתה עייפה ורצתה לפרוש מוקד ם מהאירוע.

ך 1 \ 1ע 11 | 1ן ר השחקן יוסי גרבר מופתע
| / 1 1111 11 1\ /כשהצלם תפס אותו בש עה
שישב וסעד בחבר ת ידידים. גרבר, שעבר
שבט בנאי

פעם בשנה, פגש בעירית רזילי, שהיתה אשתו של הזמר אושיק פוי, וכיום
נשואה ליורם לייבוביץ, בעלה לשעבר של המנחה ריבקה מיבאלי. רזילי,
שהיתה מהבולטות בנשות הבוהמה, פרשה לחיי״מישפחה שקטים.

כל שבט הבנאים התאסף בפאב
הביקתה בתל־אביב, כדי לחגוג את
יום הולדתה ה־ 40ש ל דפנה בנאי,
אשתו של גברי בנאי מה־גששים.
בניגוד לימי השבוע האחרים
היה המקום ריק, אך היתה
זאת אשליה אופטית בלבד. כי במקום
נכחו רק חברים אישיים ובני־מישפחה,
שמילאו את המקום בהר־בה־הרבה
פירגון, חום, בידור
וצחוק. על ההופעות היו אחראים
החברים, ובין ההופעות היתה גם
הופעה של חברים מלהקת פיקוד־מרכז,
שאורי בנאי נמנה עליה.
בין הבולטים שבאורחים היו
הגיסים של דפנה בנאי, וכמה
ילדות יפות, חברות של אורי בנאי,
שחלק גדול מהערב היה צמוד
לאבא שלו, גברי.

אירוע בליבו לפני חודשים ספורים, חזר לכושרו
המלא( ,הדהים א ת הרופאים בבריאותו הטובה.
השדרן אלי ישראלי(משמאל) משוחח עם חברים.

ה 1ח אורנה לוי (מימין) ,אשתו של שייקח לוי
111 1111111111 ודפנה לוי(מ שמאל) ,אשתו של גברי בנאי,
מאזינות להופעה של א חד האמנים. אורנה ובעלה שייקה נוהגים
לבלות הרבה, בעוד שגברי ואשתו מעדיפים יותר א ת הבית.

כתב: זוהר אוהריאב. צילם: ארי דסה 31

בעיקבות המלצות חמות מבנו של הלורד
הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי בארץ,
הופנתי ללורד זיו, וקיבלתי מילגת־לימודים.
ליידי סמואל פרשה עלי את חסותה. הוזמנתי
לכל האירועים הנכונים.
העושר התרבותי סחף אותי. באתי מפלשתינה
הענייה, ופתאום עושר שכזה.
אחרי שלוש שנות־לימודים קיימנו את
הצגת הסיום. היה לי תפקיד ראשי. בסוף ההצגה
ניגש אל מאחורי־הקלעים בחור בריטי
מקסים, גבוה, בעל עינייים כחולות, וחיפש
אותי. הוא הזמין אותי לפגוש בו לאחר שאח־

^ רבד! דמויות ידועות היו רומאנצ׳י־
1 1/ /קי ם ש לי.
.כשאני רואה אותם בטלוויזיה אני מפליגה
על כנפי הדימיון המיני איתם. זה מצחיק
אותי.
.את רוצה שמות, לדעת מי הם? אולי יהיה
להם לא נעים.
.זה היה בתקופת מילחמת־העצמאות, כשעברתי
ממישלט למישלט. לפעמים רק אני
ונהג צבאי, ללא כל ליווי נוסף.

שת־שיחה מרתקת ומשתפת פעולה ככל
שתידרש.
היא יודעת כי מה שתאמר הוא אשר ייכתב,
ואינה מבקשת לומר דברים שלא לציטוט.
היא
אינטליגנטית ותרבותית, ולמרות 70
פלוס שנותיה היא מעורה היטב בנעשה בעד
לם הצעירים של היום.
כשהיא צוחקת היא מזכירה את מור הנהדרת
מהסרט החלו־1ם1ד. בתור גופה נמצאת

־ נישואיו
בסתר

ן* עניתי כשימחה. כך פגשתי בג׳ורג׳.
^ הוא היה סטודנט למישחק ולבימוי באוניברסיטת
קיימברידג׳ ,לא יהודי.
נכבשתי. הג׳נטלמניות שלו, דרך חיזורו
ועדינותו כבשו אותי לגמרי.
זה היה כמו גן־ערן, כמו עולם קסום.
החלטתי ללכת אחריו לאן שרק יורה לי.
עברתי איתו לקיימברידג׳ .זה היה מהר, שבד
עיים אחרי שנפגשנו.
אחרי שישה שבועות של היכרות החלטנו
להתחתן. הסתרנו זאת ממישפחותינו. אני,
כמובן, לא העזתי לכתוב להוריי כי התאהבתי
בגוי. גם הוא לא חשב שמישפחתו תקבל כלה
יהודיה.
חברתי״ללימודים ובעלה שימשו לנו כע־

גבר שאינו מחזיר לי אהבה.
ג׳ורג׳ חזר לקיימברידג׳ .ביקוריו הלכו ופחתו,
ואני הרה בכפר קטן, בלי איש שהכרתי.
בלי כסף.
כשקיבלתי צירים, ביקשתי משכנה לקחת
אותי לבית־החולים. כל הריר בכיתי, אמרתי
לעצמי שאגי חולמת חלום רע. תמונות מעברי
עלו מבין לדמעות, אני, טובה פירוז,
אהובת הקהל, איך זה קורה לי? — חשבתי.
נזכרתי בפיתגם :״מאיגרא רמא לבירא עמי־קתא״.

שהצרות באות, הן באות. נאלצתי
לעבור ניתוח קיסרי. דויד נולד, ומיד
פיתח אלרגיה לחלב. מצבו היה רע. הודעתי
לג׳ורג׳ שנולד לו בן, והוא התעלם. חזרתי
לברי לקוטג׳ ,בעוד דויד מטופל בבית־החד
לים. הוא שכב שם במשך חודשיים. לא העזתי
להודיע להוריי. אבי היה איש ירא־שמיים.
איך יקבל שנכדו לא יהודי? רק לימים נודע
לי שילד הנולד לאם יהודיה הוא יהודי.
איך לטובה פירון, הכוכבת, קורה דבר
שכזה? — חזרתי ושאלתי את עצמי. הייתי
בת 22 עם דויד, בני, שבקושי חי. הקור בבית
גרם לו לבעיות־נשימה קשות. וג׳ורג׳ ,אהובי,
נעלם כאילו ונבלע באדמה.
ברגע מסויים מחלתי על כבודי, הודעתי
להוריי, גייסתי כסף וחזרתי עם דויד לארץ.
הוריי, למרבה הפליאה, קיבלו אותנו יפה

זהו גילו סנסוגיוו׳ ,שלא
פו רסמ עו ל ם:

.ה״ת׳ נשואה
( מין אנגמי
.למשל, חיים חפר. הוא היה קטן כזה, עם
בלורית שחורה ...וייגאל מוסינזון
כאן אני חייבת להפסיק את טובה פירון,
זמרת ידועה ושחקנית בתיאטרון המטאטא
ובלי־לה־לו. עיקר פירסומה היה בשנות ה־30
וה־ ,40 אך היא זכתה ברנסאנס ב־ , 1975 עת
הוזמנה להופיע בבנ״ד האומה ביום־העצמ־אות,
בשירה ת מל המיטפחת.
במהלך פגישתנו, ועוד לפני שנפתחה ר
סיפרה בגילוי־לב מופלא על פרשת נישואיה
החשאיים לקצין בריטי, לא יהודי, ועל הקורות
אותה עימו, סיפרה על רומאן שניהלה עם
משה מוסינזון, אחיו של ייגאל מוסינזון. .היו
לי הרבה רומאנים, כן, רבים מספור, בעיקר
בתקופת מילחמת־העצמאות,״ היא הסבירה,
מצחקקת בביישנות.

האהבה
של טימן
*וג ה סירון נראית ונשמעת נפלא. בדי־
1/רתה המטופחת והמרוהסת בסיגנון בד
המי, ממש כשל בת־נעורים, היא מתגלית כא-

נפש צעירה. רבים מהצעירים יכולים להתקנא
בה. סיפור־חייה מרתק, סיפור של תקר
פה, בעיקר מעניין סיפור אהבתה הנואשת
לקצין הבריטי.

סיפורה של טובה:
למדתי בגימנסיה הרצליה. הלימודים עיני
יינו אותי פחות ופחות. רציתי ללמוד מישחק,
להיות שחקנית.
היה זה אביגדור המאירי, הסופר, שנטל
אותי מספסל־הלימודים ונתן לי תפקיד בתי־אטרון
הק 1מק1ם. כשנפרד התיאטרון מאביגדור
המאירי, והוקם תיאטרון המטאטא פגשתי
ביאן טימן, השחקן. הייתי בת , 17 וניהלנו
בינינו רומאן, זה היה רומאן חברי. התנשקנו,
אך לא קיימנו יחסי־מין.
לארץ הגיע דניאל, בימאי בולגרי נודע.
הוא היה הגבר הראשון שאיתו קיימתי יחסים
מיניים. הוא היה אלים, וולגרי, ואני התמלאתי
רגשות־אשם. הרגשתי שבגדתי ביאן
טימן.
כשניסיתי לחזור אל יאן, הוא סירב. הוא
נפגע מאוד.
החלטתי לעבור ללונדון, ללמוד מישחק.

דים. נישאנו בנישואין אזרחיים, בכפר קטן
ליד קיימברידג׳.
אחרי שג׳ורג׳ הודיע למישפחתו על נישואינו,
הם ניתקו עימו כל קשר. להוריי לא
סיפרתי דבר.
שכרנו קוסג׳ קטן בכפר ציורי ליד קיימ־ברידג׳
.ג׳ורג׳ המשיך בלימודיו, ואני לקחתי
על עצמי את תפקיד האשה התומכת. ויתרתי
על כל הפירסום, בשל אהבתי לג׳ורג׳.
חודשיים קודם לכן עוד קיבלתי מהדו־כסית
מיורק (לימים המלכה אליזבט, אשתו
של ג׳ורג׳ השישי ואם המלכה הנוכחית) את
פרס השחקנית המצטיינת, והנה אני בכפר
שכוח־אל, עם אהוב־ליבי, מטפלת בו ובחבריו.
העברנו קיץ מופלא וקסום.
משבא החורף, החלו הבעיות! כסף לא היה
לנו, וכשאין כסף, וקר, ואין מה לאכול, האהבה
מתחילה להתמוסס. הייתי הרה, לבדי עם

מאוד. אמי פרשה חסותה על דויד ודאגה
״להחזירו לחיים״ .אבי בנה לנו דירה, הדירה
שבה אני גרה עד היום.
ואני הייתי אשה לבדה, ללא תמיכה. אבי
הודיע כי זוהי חובתו היחידה, לדאוג למגוריי,
מעבר לזה הוא לא יעזור לי. אמי השתלטה
יותר ויותר על בני, ואני נטושה, בצד, ופרנסה
אין. לקחת על עצמי הופעות חדשות כבר לא
יכולתי.
הייתי במצב נפשי קשה. כך עברו להן שנתיים.
הקפדתי לשלוח לג׳ורג׳ מיכתבים ותמונות
של בנו. כל תשובה לא הגיעה.
אהבתי אליו הלכה וגברה למרות הכעס.
החלטתי לחזור לאנגליה ולהילחם על אהובי,
להחזירו אלי, מוכנה לשכוח, מוכנה לסלוח.
השארתי את בני עם אמי ונסעתי.
פגישתנו היתה קרירה ביותר. מצאתי בדירתו
את מיכתביי חתומים, תקועים להם
מאחורי השידה. חינוכו האנגלי גרם לו, כנר־

אה, להזמינני אליו. לא מתוך אהבה, רק מתוך
נימוס הוא הזמין אותי. ואני החלטתי שאני
שותקת, שאני סולחת, רק שיהיה איתי. והוא
היה איתי — באותה דירה, וזהו.

* מן קצר לאחר מכן קיבלתי הודעה
1שאמי חלתה, וכי עלי לשוב ולקחת את
דויד. חזרתי עם דויד לקיימברידג׳ .ג׳ורג׳,
שלא סיפר לאיש על נישואיו, הציג אותי
בתור בחורה אכזוטית מהמיזרח, שהגיעה לאנגליה
עם בנה. והוא, הרחום, עוזר לה( .כאן
מתמלאות עיניה של טובה פיהן בדמעות.
שאותן חנקה במאמצים לא־קטנים לכל אורך
סיפורה. היא פורצת בבכי. לאחר שהיא נרגעת
היא ממשיכה).
אינני יודעת מאיפה שאבתי כוח. הרצון
לחיות וליהנות גבר על הכל.
ג׳ורג׳ היה נותן לי מפעם לפעם שילינגים
אחדים, חייתי בצימצום נורא. ולמרות זאת
עשיתי לי מינהג, בימי־שבת הייתי הולכת עם
בני לשוק־המזון. שם קניתי מכל טוב, עטפתי
את קניותיי בשמיכתו של רויד, ראשו של בני
הציץ מתוך חבילות־המזון.
פעם בשבוע בישלתי אוכל של אמא. אוכל
של בית.
ג׳ורג׳ היה מביא את חבריו, וכל שנותר לי
— לשרתם ולהגיש להם מהמזון. הייתי
ריהוט נייד.
באחד הימים הציע לי ג׳ורג׳ ללכת להצגה
יומית. הוא ייקח את דויד לטייל, אמר.
שמחתי מאוד, וכך, בעומרי ליד השער,
ראיתי אותה מגיעה. היא היתה חברה בלהקת־התיאטרון
של ג׳ורג׳ .איך שראיתי שנגעה
בידו, חלף רעד בכל גופי. ידעתי, ידעתי
בוודאות כי הם נאהבים! שוב התנפץ החלום!
ובכל זאת, עדיין אהבתי, עדיין סלחתי.
ג׳ורג׳ התנצל והסביר, ואני קיבלתי. שוב
פינקתי. כרגיל, כרגיל. כעבור חודשיים נסעה
להקתו להופעות בעיר אחרת, ובזה הוא נעלם
לי לנצח. הוא לא חזר עוד. וחורף, ואין כסף.
(זה כבר נראה
בני חולה — ¥11
מקודם).
עד כאן סיפורה של טובה.

בארץ

וב פורצת טובה בבכי. נראה כי גם
היום היא לוקחת את האשמה על עצמה.

טובה פירון(חובשת קסדה) ליד וינסטון צ׳רצ׳יל*
פרס מהמלכה
היא אומרת. :זה הגיע לי, וכי למה ציפיתי?״
השנים הרבות שעברו לא היקהו את הכאב.
לימים נודע לה כי ג׳ורג׳ התגייס לצבא
הבריטי ושירת בארץ־ישראל .״אין אבסורד

גדול מזה, כמה שזה כואב. והבושה — אני
בוגרת־הגימנסיה, ישראלית גאה, והוא הקצין
הבריטי, הכובש הנורא!
״מרי, חברתי הטובה, מצילת חיי, המלאך

השומר שלי, לקחה על עצמה את הטיפול
בדויד, ובכך איפשרה לי להצטרף ללהקת־בידור
בריטית מטעם אמה — שרות־הבידור
לצבא הבריטי.
.תרתי עם הלהקה, מנעימה את זמנם של
החיילים הבריטיים, כך במשך ארבע שנים.
ב־ 1944 נשלחנו לאיטליה, לנאפולי. הופענו
לפני חיילים בריטיים ואמריקאיים, לנו במעון
של אנזה.
.באחת ההופעות התברר לי כי בקהל נמצאים
חיילי הבריגדה היהודית. זיהיתי חברים
מהגימנסיה, התרגשתי. קיבלתי פיק־ברכיים.
יצאתי אל חזית־הבימה והתחלתי לדבר בעברית.
חברי־הלהקה לא הבינו מה קורה, הם
חשבו שאני מרגלת.
.באותו ערב פגשתי את משה מוסינזון.
התחיל בינינו רומאן סוער. רומאן שבעיק־בותיו
החלטתי לחזור לארץ. הביתה.
.חזרתי הביתה עם משה. מרי ודויד הגיעו
מאנגליה זמן קצר לאחר מכן.
.רמרי זכתה ביחס נוראי בארץ, על היותה
אנגליה. זה ׳ היה בלתי־נסבל: שמרי שלי
צריכה לשתוק כדי שלא יזהו את מיבטאה,
שמרי שלי צריכה ללכת בשולי מדרכות...
״מרי עזבה את הארץ ואותי לעד.״
לפני שאני עומדת ללכת, צעד אחד לפני
הדלת, תופסת טובה פירוז בידי ואומרת:
.כשאני רואה פה את העושר, את ההתייחסות
לחיים, את לקיחת הדברים כמובנים־מאליהם,
את הזילזול, קשה לי לסבול זאת. זה היה
כל״כך נורא, והנה פה הכל כל־כך מזולזל! את
מבינה למה אני מתכוונת?״

שרית חים ₪

טובה פירון בביתה
מטנפח נבנהם׳

*11ל רב התצחם הקד שה אישית שר סד׳
צרצ״ל. בתו שר הסרהיר. שד,׳תת קצירה
זנטדת נאי־טי־אס רתיההשר השים) .

טנץ

031113

9 9 3

לרות׳

מאת

אביגיל וא
מאוזן:
. 1אסור, כבול (שמואל א׳
ט״ז<; .5צמח בר — גילויו של א.
אהרונסון 10 ;)4,2נקי מעוון;
. 11 אביזר במשחק ספורט; . 13
גבודלב; . 14 כתל בבית המקדש,
לפני עזרת הנשים; . 15 שפל־רוח;
. 16 החוליה התחתונה בחוט השדרה;
. 18 זמורה; .20 כברת שדה;
.21 כלי נגינה — נקרא גם
הרפסיכורד; .22 ממציא מכונת
הקיטור (ש״מ); .24 חלק בפרח;
.25 תשלום חובה לשלטונות; .26
דמי טרחה; .28 שמו העברי של
״בוטום״ מ״חלום ליל קיץ״; .30
סעודה דשנה; .31 תנועה בדקדוק
העברי; .32 ספר שכתבה גולדה
מאיר .34 :סופר צרפתי. באין
מישפחה״ (ש״מ); .35 הרחב,
הגבה; .38 שיח ופריו; .39 אחד
התוים הקטנים שעל האותיות
— לנוי; .41 בסולם התוים; .42
חומה, גדר; .43 כלי לעבודת
האדמה; .45 שפע, רווחה; .47
עמק באיטליה; .48 מחרוזת של
קשוטים; .50 עיר בשפלת שניתנה
לשלמה המלך כמוהר מאת
המצרים; .51 ארבה; .52 כלב
המדבר; .54 שכמיה, צעיף על
הכתף; .57 מן העופות; .61 משקה
עלים; .62 עוף השולה דגים; .64
עמוד מים .65 :מידה אירופית
— אינץ׳; .66 אויב; .67 סיגי
הקמח (ח); .69 צמח בתעשיית
הבושם; .70 שאין ספק בו; .72
קמח נלוש במים; .74 תפקיד
במגרש הכדורגל; .75 קול נשי
שני במקהלה; .77 הגד, אמור;
.78 זה, שלנו(ארמית); .81 כבד־פה;
.83 קריאת צער; .85 לא
מבושל ולא אפוי; .86 איילת־השחר
.88 :חורבה, מפולת; .89
מבצע לפריצת הדרו לירושלים
והבטחתה — אפריל .91 ; 1948
מאותיות הא״ב; .93 רקב; .95
אביהן של גוגריל רגן וקורדליה:
.96 מלא גאווה; .98 לוח עץ קבוע
בקיר; . 100 קבוץ בצפון; . 102 בן־
בקר; . 103 אשמדאי; . 104 הנחה
מחוכמת אר כוזבת; . 105 אשר
גינצברג.

מאונך:
. 1מכשיר התעמלות; .2יחד,
בצוותא .3 :יציקת נוזלים לכבוד
אלוהים; .4נהר בדרום אפריקה;
.6מפליא בקסמים; . 7מחזה מאת
אוגוסט סטרינדברג; .8ציפה
וכסה בטיט; .9זוהר, יפעוד(ח);
. 12 פסל, אליל; . 15 קורת עץ

הבה היא המחלה המסוכנ ת
ביותר שיש. היא משכיבה במי טה
שניים בב ת -אחת.

יש לה שיער בלונדי קצר, עיניים
ירוקות. 80 ,ו מטר, גוף חטוב,
רצון להיות דוגמנית, וחלום —
ללמוד איפור קולנוע ותיאטרון.
נעמי ון־הסן ( )20 השתחררה לא־מזמן
מצה״ל, אחרי שהיתה פקידה
במיפקדת חיל־הים ונראתה נהדר
במדים הלבנים. היא נולדה בהולנד,
הגיעה לכאן בגיל שנה, וכיום
מתגוררת בדירה שכורה ב־רמת־גן.
כשהיא
מדברת על דוגמנות,

• היא גרושה שאוהבת לעשות
חיים, מוסיקה, תיאטרון, קולנוע
וטיולים, מזכירה בכירה בחברה
גדולה, בת ,43 נאה מאוד1.72 ,
מטר, חטובה, שיער שאטני קצוץ,
מחפשת שותף לחיים, לחלק איתו
את כל החוויות. מיספרה הוא
(.)1/2700
• היא גרושה בת ,37 אקדמאית
1.63 ,מטר, עם חוש־הומור
ושימחת־חיים. מחפשת גבר חביב,
נבון, משכיל. אפשר לכתוב אליה
לת״ד ,745 ירושלים .90917
• הוא תושב קריית־ביאליק,
שתיאר את עצמו ואת רצונותיו
בשיר:
אני חצי שנה אלמן /אשתי
מתה מסרטן /אני נראה מצויין /
מחפש אשה מבינה, נעימה ועדינה
/רצוי גם אלמנה /אני בן / 64
גובה 1.63 מטר /אוהב לשחק
ברידג׳ ,טבע, חי וים /אדיב ונאמן
/מי מוכן?
מיספרו הוא (.)2/2700

נעמי דן־הסן
היא מתכוונת בעיקר לדוגמנות־צילום,
כיוון שיש לה פחד־קהל,
ומלבד זאת, קשה לה ללכת על
עקבים גבוהים. היא מתנדנדת אי-
תם, וזה ממש עושה לה פחד־גבהים.
עם הגובה שלה, אפשר

חזקה בבניין; . 16 כובד המשא;
. 17 עובר אורח; . 19 המלאך
הממונה על השאול; .20 מודד;
.21 אחרית הימים, עולמים; .23
רסיסי לילה; .24 מועד; .26 סוכה
של גפנים מסורגים; .27 בירה
באירופה(ח); .29 חסר־טעם; .30
אבן; .33 פאה נכרית .34 ,בריכת
מים; .36 מלכותו של תלמי
המקראי (שמואל ב׳ י״ג); .37
משורר ופסנתרן ארץ־ישראלי
(ש״מ); .40 מזל; .41 מילת
שלילה; .44 אות; .46 שלל; .47
זהב; .49 רעש; .50 חיל צבא; .53
ראש אחד מחילות צה״ל (ר״ת);
.54 עץ חורש ירוק עד; .55
תולעת בפרי התאנה; .57 אליל
בבלי; .58 עובר לסוחר במזרח

היא זכתה ב־ 000י 1ש ח!
שמה של הגב׳ אראלה דוידוביץ, קוראה מתל־אביב,
ששלחה ארבעה פתרונות נכונים של תשבצים ותשבצופניס
רצופים, עלה בגורל בהגרלת הפותרים הראשונה, והיא
זכתה בפרס 1,000 :ש״ח!
הקוראה דוידוביץ (משמאל, עם בעלה. בנימין) היא
מורה בגימלאות, שהחליטה, כשיצאה לגימלאות ,״לא לתת
לתאים האפורים לנוח״ וגילתה את עולם התשבצים ומאז
היא פותרת אובססיבית, שאף הופיעה בתוכנית סופסוף
בטלוויזיה, בה סיפרה על תחביבה זה.
אם כי היא המכורה לעניין במישפחה, היא מודה,
שלעיתים, כשהיא נתקעת בהגדרה, היא מסתייעת בבעלה,
מנהל־חשבונות במיקצועו, שבמיקרה כזה איננו עושה
חשבון וחש לעזרתה.

30י

פחד־נבהים

קשר

קשה לה על עקבים

הרחוק .59 :בית־מלאכה; .60
אצבע האמה; .62 נושא משרה
ממשלתית; .63 מושב מלכים;
.66 כפר ערבי נוצרי בגליל
התחתון; .68 איש ריב, מתנגד
( .71 ;)3,3כתם; .73 כלי יריה; .76
אל מצרי; .77 אחד המזלות; .79
תופס שלוה; .80 אחד מן הצאן;
.82 בית הבליעה; .84 צפה,
קיווה; .85 נכבד, איש רם
המעלה; .87 תוך; .90 קוץ
המזדקר מן הדקל או מחזה מאת
חנוך לוין; .92 נפל, התמוטט; .94
שופט מוסלמי(ח); .96 ענף רך;
.97 זמר ישראלי; .99 אבי הספור
האמריקני הקצר המודרני(ש״מ);
. 101 מוט עם דגל בראשו; . 102
מוקש; . 103 עשיר פזרן(ח).

ציטוט

מאיר עוזיאל אומר שהא הוליווד כוכב־הקולנוע
המנוח ג׳ון
ויין התגרש מג׳וזפין, אשתו ה ראשונה
ואם ארבעת ילדיו,
מכיוון שקרירותה המינית וחו-
סר״העניין שלה בתחו ם ההוא
הרחיקו אותו ממנה. השופט
לא קנה א ת הטיעון. הרי היו
לזוג ארבעה ילדים, אמר. מעל
הדוכן ענה ויין לשופט: ארבע
פעמים בעשר שנים, כבודו.

סקנדל במישוד־היכוויות׳
פגשתי אותי! לא״מזמן -נאה מאוד, חתיכה, נראית צעירה
מגילה , 37 ,משכילה, אשת־שיחה, עצמאית, מ בו ססת, גרושה
שמתח לפרק ב׳.
עם נתונים שכאלה, יש לה כל ה סיבו ת שבעולם לצפות לטוב
ביותר. כדי לזרז א ת העניינים, היא פנתה למישרד־חיכרויות
תל־אביבי.

ככה היא סיפרה לי:

אמת לי שם שהם לא מקבלים כל א חד, וזה מצא-חן בעיניי.
שילמתי 2300 שקלים, וביקשתי להכיר גבר מעניין, מבוסס,
אב לילדים (כי לי יש כבר שלושה) ,גבוה ונאה.
הם אמרו לי שההתקשרות בינינו היא לשנה. אמרתי שזה
מעט מדי, והחלטנו על שנתיים. ראיתי תמונות של גברים,
פסלתי א ת הרוב, ובחרתי בארבעה.
הראשון שנשלח אלי היה לגן״שיער, למרות שבתמונה הוא
היה כסוף־שיער. זו בט ח תמונה טלפני חמש שנים לפוזות. הוא
לא פצה א ת פיו כל הערב. יצוד משעמם.
השני היה קשיש מאוד. הוא היה מי שפסלתי, אז למה הם
הראו לו אתהתמתח שלי ושלחו אותו אלי! ממש כעסתי.
מיספר שלוש היה גדוש ללא ילדים, התצה להת חתן רק כדי
להביא ילדי ם לעולם. כאן כבר ממש התעצבנתי. הרי ה ם ידעו
שאני לא רוצה בילדים!
מיספר ארבע סיפר לי שהוא חבר של אחד השותפים
במישרד, ולכן הוא לקוח ללא תשלום. שוב כעסתי, מכיוון
שהדגשתי שאני מעוניינת רק בגבר שמשלם, כי זה מדאה,
לדעתי, על כוונות רציניות.
לא יכולתי עוד. עשיתי להם ס קנ דל. ביק שתי א ת הכסף
בחזרה, ח ם סירבו, ואני איימתי במישפט. בסוף הם הסכימו
להחזיר לי 1800 שקלים, ועכשיו אני מנסה למצוא דיו לקבל
חזרה א ת יתרת הכסף. חוצפה שכזאת!
היא עדיין מחפשת, אבל כבר לא דרך מישרדי״היכרויות.

גזל החודש:

ביזבוז זמן עבורם. הם מאחרים ללכת
לישון ומשכימים קום. יש תקופה שגב רים
בני מזל זה, בשנות ה־ 20ו תחולת
ה־ , 30 ישנים בבקרים. אבל מהר מאוד
הם מבינים א ת ההפסד הכרוך בכך ומפ סיקי
ם את נוהגם.
ס ר טן

השינה

המזלות היחס לשינה שונה מ אד ם לאדם. אבל
גם בין 12 המזלות אפשר לראות א ת
הנטייה של מזל זה או אחר לישון הרבה
או מעט. אסור כמובן לשכוח א ת הש פעות
המזלות האחרים.
אם כן, מי הם אלה האוהבים לישון,
ומי שייפים למזלות שחבל להם על ביז-
בוז הזמן הכרוך בשינה!

• תא1ם ים

השינה כאילו נבראה למענם. א ם רע
להם הם מיד הולכים למיטה, מתכר בלים
בשמיכה, ומרגישים שחזרו לרחם.
אז הם שוקעים בתוך עולמם ובתוך די-
מיונותיהם ושוכחים מהכל. הם אוהבים
לישון וכשאינם ישנים הם מיד נכנסים
למצב-רוח קודר ומדוכא. נכון שיש
מקום נוסף שבו הם נרגעים וזהו המיט-
בת, אך השינה והחלומות עוד יותר
חשובים.

הסרטנים לאנורים בר זה. לתאומים
אין סבלנות, ואצר הבתולה יש סדר
לעשות ולבתולה קשה מאוד להירדם,
ועוד יותר קשה לישון. כל רעש הכי קטן
מעיר אותו, מעצבן אותו והופך אותו
מתוח כמו קפיץ. מי שחי עם מזל בתולה
יודע שהשינה היא מין פולחן, עבודת-

• אריה
הוא בכלל לא מבין בשביל מה אנשים
ישנים. זה לא שהוא כל הזמן פעיל. הוא
צריך א ת שעות הבטלה, אבל במצב של
ערות. הוא עובד עם כל הנשמה ונותן
הכל. לפג הוא צריך לאזן עצמו במנוחה,
אבל לישון, זו נראית לו המצאה לאנשים
חולים. ואם כבר הוא מוכרח לישון הוא
מעדיף א ת שעות היום. בלילה הוא אוהב
להיות ער, לבלות ב מסיבו ת עם חברים,
עם הרבה חיזורים והרפתקות, וכך הוא
מאושר.

• בתזרה

•עקרב
הוא יכול לישון הרבה. הוא גם צריך
פרטיות. חשוב לו להיות עם עצמו, לישון
לבד, לחשוב, לתכנן, ובקיצור, לעכל את
החיים. א ם הוא לא לבד, אז לפחות יהנה
מפעילות אחרת ב ת חו ם המין. אז יישן
טוב יותר, אבל הוא ת מיד יעדיף לישון
לבד.
קודש. אסור לזוז סביבו כי הוא מיד
מתעורר ומקטר. על־פי רוב הוא נעזר
בכדורי-שינה, אלכוהול או כל דבר
העוזר לשכוח א ת אי-השקט ולהירגע- .

• מאזניים

אין להם סבלנו ת לישון. הרי הם
חייבים להיות בכל מקום בכל זמן ולנצל
את החיים עד תום. שינה היא בהחלט

אצלו יש ס דר. צריך לישון ובשעות
קבועות. אבל המציאות אינה כל-כך
פשוטה. יש מוסכמות -זה נכון, אבל מה

להם נחוצה קו ד ם כל שגת יופי, הרי
היופי כל-כך חשוב להם. אבל מזל זה

נסיעות, פגישות והיכרויות חד שות יגוו-
נו לכם א ת התקופה. מצב-הרוח מ שת פר,
אך יש מיספר ד ב רים
שמצריכים א ת
עירנותכם. ענייני כ ס פים
דורשים השגחה
וזהירות. אתם נושים
לבצע עיסקו ת שיבי או
לחרטה, ומוכנים
להתחייב או להוציא
21גמרס -
כספים למטרות לא-
20באפ רי ל
נכונות. ב ת חו ם הרומ נטי
אתם נפגשים ב ד מויות
מהעבר. היכרויות חד שות יביאו
ל ה תפ ת חו ת של קשרים יוצאי־דופן.

חשוב שתדאע לעניתיכם הכספיים. אמנם נעו
כספים מסקורוו! שונים, אבל עדיין אתם
נוטים להזציא בלי חשבון
ובאופם־מ־ 1ת מסנב־נח.
התחנם החסנם׳
מאוד מבטיח. עכש־נ
תצטרכו להתלבט בין
מ־ספר קשרים. סי המין
השני מעונ״נים כקשר.
ונם אתם מנכנים להרחיב
את המשל. אלא שזה
יכול לעלות לכם בקשר
ק״ם, החשוב פי כמה
ממה שקורץ בשמח. עליכם לבדוק אלו מהי־חסים
חשובים לכם יותר מקשרים טפלים.

מצבכם משתפר מיום ליום. מצפה לכם
שבוע מהנה ברוב השטחים. אלא שה1-
וה־ 2בחוד ש מראים
על חולשה כללית
והרגשה בריאותי ת
בעבודה
לא-טובה.
מעמדכם מ תחזק. ב ג
וב 4-בחוד ש יש
למה לצפות בכל ה מ שא
הרומנטי. אתם
ו 2ב מ אי -
מתנהגים בקלילות,
20 ביו ני
ולא מתנגדים להת נסו
ת במיספר קשרים
בעת ובעונה אח ת. הכספים עדיין מה ווים
בעייה בתקופה זו ועליכם לחסוך.

אתם מרגישים לא טוב, חצים להיות לבד.
להסחנד בתוך עצמכם, לשכב בם־טה
ולישון. בע מד ה יש יותר
מדי מאבקים• .תכן
שאתם צודקים, אבל
בבר נמאס לכם להילחם
על בל דבר. התנהנזתכם
עדיין מחפרצח נתוק־י
פניח,
אך זה יחלוף
בקרנב. את ח״־הרנש
;21 ביוני -
בדאי להסתיר. אם
כ 21 ביו לי
משה! יתגלה. זה יהרוס
יותר ם כפי שאתם מצפים.
עליכם להתאזר בסבלנות. תקופה זו היא
זמנית בלבד ובקרוב תפרחו ותלבלבו כחסיד.

ידידי ם מנעימים א ת זמנכם. תוזמנו
למסיבות, לפגישות ולבילויים חבר תיים.
אתם עומדים
לפני נסיעות ומתעו-
דדי םמהתקד מו תכ ם
בקאריירה. מעריכים
מאוד א ת מה שאתם ומתנהגים עושים
אליכם כאל מלכים.
זה בולש מאוד ב3-
עד ה $-בחוד ש. פחות
נוח ב־ 5וב־ 6בחוד ש.
אז תס בלו מעייפות,
חוסר-מרץ ואולי אף בריאות לקויה.
עליכם להרבות יותר בשינה ובמנוחה.

הקאר״רה עומדת עכשיו במרכז חשנמוד
הלב. אתם מתביישים להציע את עצמכם
לתפקידים המתאימים
לכס. עכשי 1אתם עבים
להערכה מצד הסביבה.
עמדתכם נעשית בצזרה
בל כך טנבה. שאף אחד
אינו מנסה להתקרב
לרמה שלכם. פרשה

מוזרה מחפחחח בנד
22ב א 1ג 1ס ס ־
קעדהעמדה. תוכלו ר
22בספסמבר
השיג את רצונכם דרך
חבר או חברה, שיתערבו
בדרכם הם דעזרו. מישהו שעובד
איתכם כבר זמן רב ימא השבוע בהצעות.

ה 31-במאי וה 1-ביוני יעמידו א תכ ם
לפני בעייה ב ת חו ם הרומנטי. יתכן
שיזדמן לכם לצאת
לבילוי חופשה או
לנסיעה משותפת, אך
קיימת מיגבלה רצי נית,
שתצטרכו להת חשב
בה. אורחים
יגיעו מחו״ל או שא ת
ם עצמכם תטעו.
הנטיה להשמין מאוד
חזקה השבוע. ידיעה
מוקד מת תעזור להת גבר
על היצר. אתם עלולים ל אבד כ ס פים.
בעיקר. בימים שני ושלישי.

קצת קשה. ב שוחת לא כל־כך טובות יגיעו
ה שמע. אלה קשורות לפרידה מאדם יקר.
הבריאות אינה טובה.
וכראי שתטפלו בעצמכם.
חלק מהבעייה קשור
להזנחה! .לזילזול
שנהנתם בעצות של
מנמחים. הפתעה בתחום
החמנם׳ .מישהו חוזר
לתוך חייכם ומעלה
מאוד אח המורל. בעבודה
יש בע״ה. לא חובלו
להמשיך בפעילות הקר
רמת. אתם שמדים לפני שינוי. שמאוחר יותר
יוכיח את עצמ 1כחיובי. בסוף הצדק •נצח.

מאוד הולך לכ ם מהבחינה הרומנטית.
זהו שבוע שבו תוכלו ליהנות מכל יום
במה שקשור למין
השני. לא כך המצב
במישור הכספי. כאן
לא חס רו ת בעיות. גם
השבוע יהיו קשיים,
אלא שכבר יותר קל מי שהיה. ממה שמנסה לפעול נגדכם
בעבודה לא יצליח.
} 2בנו במבר ־
20בדצמבר
מרוצים מעבודתכם,
ואתם חייבים לוודא
שמי שממונה עליכם יהיה ער להת פתחויות.
בסופו של דבר הצדק ינצח.

וווו!

סת1

נו 11111ו!

צורך הרבה מאוד שינה. הם אינם אוה בים
מתח, רעש, אי״סדר וקשיים.
השינה נותנת להם אפשרות להיות עם
עצמם, לחשוב, להתנהג איך שהם רוצים
ולא כפי שמצפים מהם. ללא שינה הם
נהפכים למרי־נפש, מרוגזים ולא נעי מים•
בן מאזניים לא שייך למי שסוגרים
את הערב, ואומרים בוא לישון. עד שמי שהו
אחר לא יחליט עבורו שהגיע זמן
השינה הוא יהיה ער ויסבול.

מאזניים

• קשת
הקשת צורך המון שינה. הוא כל-כך
פעיל במשך היום. הוא משקיע א ת כל
הנשמה בכל דבר שהוא עושה, כך שכש מגיע
הערב הוא נופל תחתיו. א ם אינו
ישן די, הוא כמעט בלתי-נסבל. הוא
(המשך בעמוד )33
סתיחזת בבית ב־ו 3במאי וב־ו ביזוי. יתכן
שאחם חרשים ינחר מדי, יצחכים להתחשב
קצת ברצשתיהם של מ׳
שחיים איתכם. בע מד ה
המצב חסה. אתס מ־מהרים
להאשים אח
אלה שמתחתיכם בדברים
שבהם אתם אינכם
מצליחים. תעשו קצת
ח שמך נפ ש ותור! שה21ב
דצמבר ־
בעיה קשורה במם ונים
19 בינו א ר
עליכם. בתחום החמנט׳
מצפה שבוע קצת מנזר.
אך אם מחב ר בבני תאזמים או בתזלה זה
יסתדר. מיכתב מחדל יגיע בזמן הקרוב.

שבוע מ אוד מלהיב עומד להגיע. תצליחו
מאוד בתחומי החברה והאהבה ובכל
תחו ם יצירתי אחר.
כדאי לכ ם להאמין
למה שמשדרים לכם.
אנשים מ אוד מוק ס מים
מכם, ומחפשים
א ת חב רתכם. הספור טאים
שביניכם יגיעו
להישגים, שכמותם
20 בינו א ר -
עוד לא היו להם. בע $ו
ב פב רו א ר
בודה ממשיכים לח תור
ת ח תיכ ם, אך בי נתיים
אל תגיבו. כד אי שתיידעו א ת מי
שיש לו השפעה על עתידכם המיקצועי.

נסיעה בין ה־ 31 במאי ד 2ביוני על 1לה לסכן
אתכם. חשוב שתנודעו שהכל בסדר במכונית
לפני שאתם יוצאים
לדרך. בבית צפויה
מריבה. דורשים מכם
דרישנת בלחי־אפשר־יות.
אין זה הזמן לבצע
שינויים, למרזת שזה
אנל׳ נראה כך. כספית
לא כל כך נוח, אם כ׳
19בפב רו א ר
השבוע ״תכן שתזכז
20במרס
בהגרלה, אך לא בסכום
נמה. בקרוב שמר
להתחיל קשר רומנטי חדש. שמאוד ישנה
את הה ת שה. ניוסיף הרבה טעם לחיים.

הורוסהוס

קול המפרסם

מצבר ללא טיפול.
יותר עוצמהבהתנעה.
עמיד יוחד בזעזועים.
הלוחות מוגנים
במעטפות. הטכנולוגיה המתקדמת ביותר
בייצור מצברים

מצבר 6א 0תז3ת£קו 31 שלשנפ הוא מצבר ללא
טיפול המיוצר בטכנולוגיות חדשניות
מהמתקדמות בעולם. חוצץ(ח 0זו/ת*ק)5£
מעטפה, מחליף את החוצץ הקונוונציונלי. 4 מצבר 6א 0תד 5ת£קט 5נותן לך עוצמת
התנעה גבוהה יותר לאורך זמן
2א 0מד 5ת£קט 5עם חוצץ המעטפה
מצטרף לשורה הארוכה של
מצברי האיכות של שנפ המתאימים
לכל מטרה ולכל גודל.

להשיג אצל חשמלאי הרכב שלך!

גו צ ג רי עי 1ב ז
מפערי ע. שנפ ושו1ז׳בע״מ.
המשרדהראע :•1תל אביב ,67137 ורן פתח-תקווה ,64 טל<: 376538,03-376521,376522 :ט/ז סוי ד חי פ ה: וחי יפי ,35251,131 טל 04-514312:
סני ף דושר־ם: רח׳ יד חרוצים ,93420,14 טל 02-713349 :ב־דז-חרו שוו: נתניה, איזנו התעשיה ,42379 טל 053-623641 :

^ 5טיג ה ־ עלגזכבמץ

הורוסקופ

(המשך מעמזד )31
נהפך למצוברח, תוקפני וזורק
לכולם הערות לא־נעימות, אם
כי אמיתיות, על אופיים ואיש יותם.
בקיצור, אם מישהו רוצה
קשת סימפטי, בעל הומור וחב-
רמו, שישלח את הקשת לישון
בזמן.

•גדי
גם הוא שייך למזלות החרו צים.
ומי שעובד הרבה מוכרח
למלא את המצברים ולישון.
אבל אם יש לו עבודה שהוא
הבטיח להספיק לסיים בזמן,
הוא לא יילד לישון ויחזיק מע מד
בצורה מעוררת כבוד. יש לו
מישמעת, ולמרות שהוא צריך
את השינה, גם אם לא יישן
שתי יממות, איש לא ירגיש
זאת מלבדו.
• ד לי
אצלו זה לא קבוע. הוא לא
שיין לאוהבי השינה. את זמן
השינה הוא דוחה עד כמה ש אפשר.
מה שהכי מפריע לו זו
השיגרה הנוראה של השינה
בשעות קבועות בלילה. מי קבע
לו חוקים כאלה משעממים!
כאשר הוא ישן הוא עושה זאת
בצורה מרוכזת, ו אחר-כן נש אר
ער במשך שעות. לא ברור
אם הוא נהנה לישון. רוב בני
מזל דלי אינם מרבים לישון,
אלא אם הגיעו לאפיסת״כו־חות.

דגים
לא רק שהוא מוכרח לישון,
והרבה, אלא שלפעמים נדמה
שהוא ישן גם בהקיץ. שורה
עליו לעיתים מין הבעה, שכאי לו
מנ תק ת אותו מן המציאות,
ואז לא ברור אם הוא קם מה שינה,
הולך לישון או רק חושב
על השעות הטובות שיהיו לו
במיטה. הוא אינו מן המזלות
שקל להם להתמודד עם המצי אות
ועם חיי היומיום. השינה
היא הבריחה הטובה ביותר
עבורו. הוא שוכח את כל הצ רות
והבעיות ושוקע לעולם
שכולו טוב. אם לא נותנים לו
לישון הוא סובל ועלול אף
לחלות. הוא אינו בנוי לחיות
ללא שעות שינה רבות.

• טרה
ממזלות האש ועוד מזל כל״
רן חסר־טבלנות, המקום הא חרון
שבו ירצה להיות זו המי טה.
מה לו ולשינה! הוא הרי
צריך להספיק לעשות מה שבא
לו באותו הרגע. ואם יש משהו
מעניין בסביב ה הוא ישכח שצ י
י ן לישון. העיקר שיוכל למלא
א ת הרצונות והדחפים ברגע
שהם מתעוררים, וזה בוודאי
לא קורה בעת שינה.
• שור
הוא לא זקוק להרבה שינה.
חייו מתנהלים לאיטם. הקצב
האיטי ואהבת הנוחיות לא מו ציאים
ממנו יותר מדי אנרגיה,
כך שכשמגיע הערב הוא לא
כל״כן עייף. הוא יכול להסתפק
במעט שינה, ומה שחשוב לו
הוא לא לישון לבדו ושליד
המיטה יהיו קצת אוכל או
דברי־מתיקה, קצת משקאות
ומוסיקה טובה, כדי שיוכל
להירדם בצורה נוחה ונעימה.
העולם הז ה 2700

הוויכוח ער
..נחשול״ בכיתה,
ההחרטח: צרו
רהמש־ו. מימין;
מלכת הכיתה,
ראווה.
ך* ליפורניה, מרם . 1962 כי-
תת בני־נוער, באמצע שנת־הלימודים.
הנושא הנלמד: אדולף
היטלר והשואה. קצת לימוד יבש,
קצת סרטים תעודיים. המורה, רון
ג׳ונסון, ניסה ללמד כיתה רעשנית
ולא־ממושמעת. אגב דיון התברר

!סו בפ א שיז ם
לו שאין בידו להשיב על השאלה:
״איך כל זה קרה?״ איך עם שלם
עצם את עיניו, בעוד שליחיו טובחים
בבני־אדם?
ג׳ונסון ערך ניסוי בכיתתו, ניסוי
שאותו תיאר, כעבור שנתיים,
בספר ה 1ל השלישי — ניסרכיחח,
בפאשיזם. הטלוויזיה האמריקאית
הזדרזה להפיק סרט בשם הנחשול.
עכשיו, כמעט דור שלם אחרי
המיקרה, יש הצגה ישראלית. איקה

סמל ״נחשול״
(לא שם זין) זוהר ביים, תירגם,
עיבד ואף נידב את אחיו דדי לתפקיד
הראשי.
רוזן, המורה, המגלם את דמותו
של ג׳ונסון, מציע לערוך ניסוי,
ומקים את ״הנחשול״ .נידבך אחר
נירבך הוא מייסד מישטר פאשיסטי
טוטאליטרי.
התלמידים נסמפים אחרי יותם,
שהיה עד אז שוטה־הכיתה. ושנבחר
על־ידי רוזן לייצג אותו. הם מקימים
את מה שמכונה ״עריצות הרוב״.
רוזן
משליט מישמעת־ברזל בכיתה.
כל פנייה אליו צריכה להיעשות
בעמידה ולהתחיל ב״מר רוזן״
.הדיבור חייב להיות מהיר ולא־קוני.
המישמעת
מעבירה את הכיתה
למישטר־לימודים מהיר וקפדני.
ומה שהתחיל כניסוי לשיעור אחד,
הופך על־פי דרישת הכיתה —
לשיטת לימוד שנתית.
״כולם פתאום שווים ״,מתלהבת
ליאורה, התלמירה היפה והמצטיינת
של הכיתה, אחרי שזכתה
בצוננים מאמה, ילידת ארגנטינה
של תקופת העריצות של חואן פ

.״תמיד חינכו אותך לחשוב
בשביל עצמך, להיות עצמאית!״
טוענת האם. האב קוטע אותה:
״קצת כל־ישראל־ערבים־זה־לזה זה
לא יזיק לאף־אחד מהאגואיסטים
הקטנים האלה! וחוץ מזה, אף אחד
מההורים לא מתלונן. למה תמיר
אנחנו צריכים להיות חריגים?״

מכוח־שילטונו.
לבסוף הוא מודיע על הקמת
האירגון הארצי של ״נחשול״ ,ומכנס
את כל חבריו באולם בית־הספר.
יותם, שמונה בינתיים כשד
מר״ראשו של רוזן, מציב שומרים
על הרלתות, והכל מחכים בציפייה
להופעתו בטלוויזיה של המנהיג

ומוריד מסך מעל ציור פורטרט של
אדולף היטלר .״זהו המנהיג שלכם.
בכל אחר מכם נמצא עכשיו הנאצי
הקטן שלו. אתם, כמו הגרמנים,
הייתם הולכים אחרי היטלר למיל־חמה,
הייתם מעלימים עין כשהיו
השכנים שלכם מתחילים להיעלם.
הפאשיזם איננו שייך רק לאנשים

״נכד אחו מנם יש הנאצי הסטן שלו!׳׳ נו להוכיח
זאת הקים המורה תנועה פאשיסטית בכיתתו
״רוזן יודע מה שהוא עושה״...
מכריזה ליאורה.
רוזן, שאותו מגלם השחקן שלמה
תרשיש, ממשיך להתוות את
הדרך כמנהיג כריזמאטי. בקול רועם
הוא מדבר על סיסמות ה״נח־שול״
:״כוח על־ידי מישמעת, כוח
על־ידי קהילה, כוח על־ידי פעולה״.
הוא
מגדיר את ״נחשול״ כעניין
פרטי של חבריו הנבחרים ׳,קבוצה
שאת עקרונותיה לא יבין אף אחד
חוץ מחבריה.
רוזן ממנה ״אחראים״ מטעם
התלמידים, להיות ממונים על
שמירת חוקי ״נחשול״ ,ובד בבד
מתחיל בגיוס חברים מכיתות אחרות.
״נחשול״
סוחף את כל תלמידי
בית־הספר. הבודדים, הקמים נגדו,
מושתקים בכוח. ביניהם ליאורה,
אקס־מלכת־כיתה, המוטחת לריצ־פה
בידי חברה לשעבר.
השחקנים יורדים לקהל, ומחלקים
טפסי־הצטרפות ל״נחשול״.
אחד התלמידים יורד מייד אחריהם,
צועק שוב ושוב :״מטורפים״,
אוסף בחימת־זעם את הטפסים.
שחר ״הטרוריסט״ ,כוח־הזרוע של
הכיתה, מתנפל עליו, והשניים נאבקים
על ריצפת האולם.

ן הומיה
ן שונה
ל ד רי שו ת לפרק את ״נחו
1שול״ מתרבות, אולם רוזן מסרב,
ונראה כאילו הוא בעצמו נסחף

הגרול של ״נחשול״ ,אישיות פוליטית
מפורסמת, שתצא מהמחבוא.
המסכים נשארים ריקים, וקריאות
נשמעות מהקהל :״רוזן, שיקרת
לנו! אין לנו מנהיג!״
״יש לכם מנהיג,״ משיב רוזן,

ההם,״ מתריס רוזן כשהוא מפרק
את ״נחשול״ ,״הוא קיים כאן, בתוכנו,
ממש עכשיו ...בכולנו״.
למרות שהסיפור מוכר, החווייה

ר:1ן בד
(המשך בעמ 1ר )34

איך ל ה פעיל

ההפעלות נוגעות בגקודות רגישות, פעילות אגב
העלאת חוויות אישיותם
• אוכלוסיית יעד: ט׳-י׳׳ב.
• מיספר משתתפים: כ־.63
• אופן־העבודה: קבוצות מות שישה משתתפים.
• כלים: רב־שיח, ומישחק תפקידים.
• מסרוה לחוות א ת תחו שת המילוט (בדיעה) ובדיק ת
הדרכים לעקוף תחושות אלו.
• תהליך: כל חבר בקבוצה יספר על:
סיטואציה שבוז מצא עצמו בודד, או בקבוצת׳מיעוט,
בי חס להחלטה, למחשבה או להלד״רוח של הדוב (במיש־פחה,
בין חברים בבית-הספר, בתגועת־הנוער וכו׳).
הקבוצה תבחר באירוע אחד, משמעותי לה במיוחד, ות חייה
אותו במי שחק-תפקידים, כאשר חלק מחברי־הקבוצה
גוטלים א ת תפקיד הרוב ו א חד או שגייס א ת תפקיד המי עוט.

קבוצה תציג א ת הסיטואציה לפג* שאר הכיתה.
נקודות לדיון:
• תחושות שעלו אצל המצויים במיעוט (חרדה, כעס,
אין-אונים, כאב, עצב, חוזק, מיוחדות ומקוריות).
• תחו שות שעלו אצל השייכים לרוב(כוח, ביטחון, רצון
לקרב/לד חו ת את האחר).
• האם עלה צורך אצל חברי המיעוט ל סג ת מעמדותיהם,
לוותר, להיכנע או להיאבק עד הסוף.
• מה המחיר שנתבע מהיותנו מיעוט!
• הקושי בלהיות אחר והצורך הב סי סי להיות שייך
ומקובל.

ניסוי בפ א שיז

(וזנושר נועס 1ד )33
של הצגה שונה מהסרט. הפגישה
עם הדברים פנים אל פנים היא הרבה
יותר מוחשית, הרבה יותר אמיתית.
אחד
הצופים סיפר על הצמרמורת
שעברה בו, כשראה את בני־הנוער
מצדיעים ל״נחשול״ (משהו
דומה למועל־היד הנאצי) וצועקים
את הסיסמות.
האם הנחשול יכול לחזור על
עצמו? האם גם כאן, בישראל?
מה שהתחיל כניסיון לשלב הצגה
בתוך יום מרוכז על דמוקרטיה,
הפך לתיאטרון, על־סף־המיקצועי.
פה ושם עדיין מדקלמים טכסט.
השחקנים מבולבלים בעצמם, אינם
יודעים להחליט, אינם רואים את
גבול הציות של עצמם.
איפה גבול הציות שלהם היום?
האם היו מסרבים לשרת בשטחים
הכבושים? מה היו עושים, אילו היה
החוק משתנה ויוצר בישראל חברה
המבוססת על עקרונות כמו של
תנועת־״נחשול״?
• ליאת בן־חביב (ליאורה בהצגה)
:״כל אדם חייב לכבד את החוק.
אחרת תיווצר אנארכיה. אנח־

ס $ח 1)0

ניתנת לעצירה. כשאתה הולך לים,
אתה נהנה מהים, ולא תמיד מרגיש
שחם לך״.
• ליאת :״באחת ההצגות הראשונות
ישב מישהו, שאני מכירה,
בקרב הקהל, שהורכב אז מנוער
בגילנו. אחרי ההצגה הוא ניגש אלי
המום, וסיפר לי על התגובות. משהו
בסיגנון, :למה אצלנו בכיתה אין
כאלה? ככה באמת היינו מצליחים
הרבה יותר!״׳
• גיא :״חלק מהקהל צוחק
מתוך מבוכה, מתוך פחד שאולי זה
היה יכול לקרות גס לו.״
הרבה מהצלחת ההצגה יש לשייך
ליחצנות, שעשתה עבודה יפה.
את ההצגה מעלה התיאטרון הפרטי
של איקה זוהר וריקי כ״ץ. כדי
למשוך בתי־ספר לקנות את האירוע,
החליטו להוציא תוכנית מיו.חדת
למורה, שתלווה את השיעורים
שיבואו בעיקבות הנחשול.
עמליה רובין, מהחוג לחינוך
באוניברסיטת חיפה, הכינה את
התוכנית :״המחזה הזה היה מתחילתו
מחזה חינוכי. מהניסיון שלי
אני יודעת, שמורים בדרך כלל
מפחדים לדון בסוג כזה של חומר.

הדיקטטור (תרשיש כתפקיד רוזן)

״מהרי״
הסיגרים הדקים של אג׳יו, הולנד
עכשיו גם בטעם קל ועדיך

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי -העי שון מזיק לבריאות

תן טרמפלח״ד

נבול הציות
המכסימום שהם יעשו זה לשבת עם
נו לא מדברים בהצגה על מילוי
חוברת של, בעד ונגד׳ ולהקדיש
חוקים, אלא על חופש־מחשבה. גם
שעה רדודה לעניין. מס־שפתיים.
במישטר דיקטטורי־פאשיסטי נוסח
יצרתי חוברת. המפעילה את הכי,נחשול׳
,אני רואה את עצמי שותה
בלי הכנה ומאמץ מיוחדים של
מרת על החוק. אולם הם לעולם לא
המורה קודם לכן״.
יצליחו להשתלט על חופש המחהקבוצה,
כך נראה, עברה תהליך
שבה שלי״.
מסויים, נוסח נחשול.
הקבוצה סוערת, רבים אינם מסאחד
הקרובים להצגה אמר שבכימים
למה שקורה בשטחים הכעצם
איקה ניסה להעביר כאן את
בושים, ואינם רוצים לשרת בהם.
תהליך הנחשול, ואיפשהו הצליח.
• דורי גיבעון (ירון בהצגה):
״התיאטרון מאוד חשוב להם. גם
״אני רואה את גבול־הציות שלי
אילו היה מעלה כל הצגה אחרת,
בפגיעה באנשים אחרים, פשוטו
החבריה כאן לא היו מרימים את
כמשמעו, אחרת אפשר לקרוא לכל
תנועת־נוער בישראל, נחשול׳ ,וזה
קולם. אני מאמין ש־£׳ 99 מהם לא
היו נוטשים את הלהקה. יש כאן
בפירוש לא ככה, חוץ מנוער, כך׳.
בונוס גדול מדי, מכדי שיעזבו למאצלם
אנחנו רואים תמיכה באליען
עקרונות כלשהם. ההצגה השומות,
ובפירוש פאשיזם״.
בה להם מדי״.
היה סרט. למה לעשות הצגה?
מה, לדעת השחקנים, היה קורה,
• גיא אבי־חן (רפי בהצגה):
אילו היה איקה מנסה להשתמש
״כדי להראות שזה יכול לקרות גם
כאן, כדי להראות שהכל מאוד
בשיטותיו של רוזן והמורה) ,כדי
להעלות את ההצגה? האם לא
קרוב אלינו. כמו שהמורה אומר
היתה, בסופו של רבר, הצגה טובה
בסוף, זה לא שייך רק להם — זה
יותר?
אצל כולנו.
ליאת :״אני כבר די בטוחה ש״לפני
מיספר הצגות ניגש אלינו
מישהו, שהציג את עצמו כפסיהוא
ניסה״.
כולוג חברתי. הוא סיפר לנו על
דורי :״מישמעת זה דבר כמעט
ניסוי זהה, שהוא ערך עם כיתה
תמיד טוב, רק תלוי מה עושים אי־בקיבוץ
מסויים במרכז הארץ. בתתה.
בכל זאת היה לנו חופש לחשוב
הליך איטי וממושך הוא הפך למנולעשות״.
האם
ההצגה היתה משתפרת,
היגם, כינס מסביבו קבוצה נבחרת
בסופו של דבר? שוב חלוקות הרימביניהם,
ממש יסד, נחשול׳ קטן.
עות. חלק משוכנעים שכן, וחלק
״זה יכול לקרות בכל מקום ובכל
כיתה, בכל זמן.
מדברים על פיצוץ, על לחץ, על
משהו שהיה מתפרק בסופו של
״אם ייכנס מישהו כאריזמאטי
דבר. חלקם אף מוכן להודות בכויתחיל
ללכד את השורות סביב
רעיונות מסויימים המבטיחים הצנות,
שיתכן שהיו נסחפים אחרי
איקה להרפתקות־המשך להצגה.
לחה ובו׳ ,יש לו, לדאבוני, סיכוי
להצליח״.
אולי היו מסכימים לעשות דברים
ומסביב הוסיפו :״קשה לראות
״לא מקובלים״ למען הקבוצה. שיחה
כזו הביאה אחריה המחשה אמיאת
זה, כשאתה נכנס פנימה. הסחיפה
היא איטית, וכמעט בלתי-
תית של בעיית הפאשיזם.
העולם הז ה 2700

מה קורה לאשה שכל ילדי ה פורחים לפתע מהבית?
** ני אוהבת את הילדים שלי. עכשיו
הם לא איתי, וכשאני מדברת עליהם
העיניים שלי נרטבות.
״התיזה שלי היא שאם מחלקים אהבות
לרמות, אז האהבה הגדולה ביותר היא אהבת־אם
לילדיה.
״אהבת־אם לילדים היא יותר עמוקה מאהבת
אשה לגבר, מאהבת ילדים לאמם, מאהבת
אח לאחות, ואף מאהבת אב לילדיו. זו אהבה
ללא חשבונות, ללא ציפיות, ללא תנאים.״

קשה לה כשהם רחוקים.
״אנחנו קרובים באופן מדהים. אני אמא
וחברה. הכל עושים ביחד. מעולם לא הפסדתי
אסיפת־הורים. מעולם לא הפסדתי מסיבת־כיתה
של הילדים. תמיד מצאתי זמן להכל.
אני מעשית ומהירה, ואף פעם לא ביזבזתי זמן
בישיבה בטלה בבתי־קפה, בקניות, בביר-
בורים.
״הילדים השתלבו בעבודתי, ואת הזמן
הנותר ניצלנו לכיף משותף.
״אמנון הוא בראש אחר. יותר רציני ועסוק
בענייניו. אבל הילדים ואני אוהבים בדיוק את
אותם הדברים. קונים בגדים ביחד, אוכלים
ביחד, מקליטים אחד לשני קלטות, עושים
הפתעות זה לזה.
״למשל, בכל יום־שבת, כשהתארגנו לים,
היה לכל אחד התפקיד שלו. שרון אחראי
לבירה, טיבי — למוסיקה, היה מין תיאום

;,זה היה
נורא!״
**ירי זיכרוני. גם אשת־יחסי־ציבור,
^ /מ הוו תי קו ת והטובות בארץ. גם אשתו
של אמנון זיכרוני, עורך־דין מפורסם. וגם,
ובעיקר, אמא של טיבי (טבעונה) בת ה־27
ושרון בן ה־.22
״לפני 20 שנה, כשאמנון פנה לעסוק
בפוליטיקה, החלטתי שאני רוצה להפסיק
לעבוד במישרדו ולמצוא עבודה שתתאים לי.
הרגשתי שזה הזמן המתאים.
״התחלתי לעסוק ביחסי־ציבור. מירי
זיכרוני ומירי בדיוסף, הראשונות בארץ. זה
נהדר! אני אוהבת את העבודה שלי. אני
חושבת שאני האדם המתאים בעיסוק המתאים.
אני מלאת מרץ. אני בעצם סוס־עבודה,
ואין לי בעייה לעבוד 20 שעות ביום.
האנרגטיות שלי מוצאת ביטוי בעיסוק שלי,
עם הרבה שימחת״חיים ואהבה.״
מירי אינה יודעת אם אפשר להיות סוס־עבודה
וגם אמא במישרה מלאה, כשהמיקצוע
הוא עורכת־דין, אדריכלית או רופאה. ביחסי־הציבור
שלה הילדים השתלבו נפלא.
״הילדים שלי היו שותפים בכל! בהתחלה
היה שרון תינוק, ואז טיבי היא שבאה איתי
לכל מקום. כששרון גדל, גם הוא הצטרף.
״הם ידעו הכל על העבודה שלי. מה קורה,
מה אני רוצה שיקרה, מי הנפשות הפועלות,
ואיך אני מתכננת לפעול. לקחתי אותם איתי
לכל האירועים. לפרימיירות, להקרנות מיוחדות,
למסיבות, לארוחות־צהריים.

שבשתיקה•״

בביתי וצחקתי

**ירי אומרת שעכשיו מישרד־התיק־
/#שורת מרוויח מהמרחק. שלוש פעמים
בשבוע, בשעות קבועות, הם מדברים בטלפון.
כל אירוע חשוב שקורה מחייב טלפון נוסף.
מפתיעים זה את זה גם במיכתבים מרגשים,
פרחים ליום־הולדת, מיברקים משעשעים.
מירי ביקרה את טיבי פעמיים, ושרון מבקר
בארץ בחופשות־הסימסטר.
״לפני שהכל נכנס לתלם, חיתי נוסעת במכונית
ובוכה. אני בגיל של טיבי הייתי אמא,
אבל לה — דאגתי.
״כששרון התקבל לאוניברסיטה, קיבלתי
שיתוק. לא יכולתי לתפקד. הייתי קרועה:
מצד אחד שמחתי בשימחתו, והייתי גאה בו,
אף מצד שני הרגשתי חלל וריקנות שאי־אפ־שר
לתאר במילים.
״שמחתי שהילדים ידעו שפות, יהיו עצמאיים,
יתפקדו בכוחות עצמם, ירכשו השכלה
אקדמית. כל מה שאמא רוצה.
״אבל הייתי בהלם! היה לי רצון עז לדבר
רק על זה. הייתי זקוקה שיקשיבו לי. ציל־

..עכשיו אזי באה הניתר, והכל ותר מנד מסודר, אץ כביסה, אין כלום. איפה כל
הבלגאנים? איפה כל הילדים? נורא חסרים ל הדברים שהתעצבנתי בגללם...
״במשך 10 שנים מילא שרון בהצלחה
ובכיף את תפקיד מגיש־הפרחים לזוכה
בתחרות מלכת־המים, וטיבי היתה ממונה על
המתחרות.
״כבר בגיל צעיר הם למדו שמכשיר-
הטלפון הוא חלק מהעבודה שלי, וצריד להתייחס
ברצינות רבה לכל הודעה שמשאירים
לי. הם קראו המון עיתונים, וכשבאתי הביתה
הראו לי מה היה כתוב על הדברים שעשיתי,
והיכן היתה תמונה. ידעו הכל על כל אירוע.
הם לא חיו בצל עבודתי, אלא עם עבודתי.״
טיבי, הבת הבכורה, נמצאת זה שנה בניו־יורק,
ולומדת שם תולדות האמנות. שרון,
הצעיר, התקבל ללימודי״המישפטים באנגליה,
וגם הוא פרח מהקן לפני כחצי שנה.
״משרון, בעצם, נפרדתי בראשונה כשה־תייגס
לצה״ל. זה היה נורא קשה! בין התיכון
לצבא היתה לו חופשה של שלושה חודשים,
ופתאום, אחרי שבילינו כל־כף הרבה ביחד,
הילד הקטן שלי הולך. לא ידעתי איר ומה.
נורא דאגתי, נורא פחדתי. זה היה נורא!״

**ירי אמרה שכאשר היא מדברת על
הילדים שלה, עיניה נרטבות. בשלב הזה
לחלוחית מכסה את עיניה, אף היא עדיין לא
טורחת לקום ולהביא מימחטות־נייר.
״אני זוכרת איר חברה של שרון, טיבי ואני

ליווינו אותו לבקו״ם. זה היה קשה. כל השנה
הראשונה שלו בצבא היתה לא־קלה לכל
המישפחה.
״טיבי שירתה בקרייה וחזרה בכל יום
הביתה. שרון שירת בבסיס ליד צומת־גולני,
בחיל־החימוש. וזה לא אותו הדבר.
״ליום־הולדתו קניתי לו מכונית, והוא
התחיל לנסוע יומיום מתל־אביב לצומת־גולני
ובחזרה. פחדתי נורא מתאונת־דרכים.
כשהוא נשאר לתורנויות, הייתי נכנסת למכונית
ונוסעת אליו.
״טיבי למדה באוניברסיטה בתל־אביב,
עבדה כעיתונאית ולבסוף מצאה עבודה
כלבבה בתחום־יהקולנוע. זה היה נהדר. שתינו

היינו באותו התחום. היו דברים שממש עבדנו
עליהם ביחד.
״לפני שנה היא קיבלה מהמפיקים של הסרט,
שבו עבדה, כרטיס־טיסה ללוס־אנג׳לס.
הוספתי לה כרטיס לניו־יורק, שתראה קצת
עולם.
״באחד הימים היא התקשרה ואמרה לי שהיא
נשארת בניו־יורק. הייתי בהלם.
״טיבי הקטנה והעדינה, לבד בניו־יורק
הקשוחה! נורא דאגתי. הסאב־וויי נורא מסוכן,
ומה תאכל? מי יכבס־להזיאיר תסתדר לבד?״
מירי, כמו.כל אמא, מעידה שילדיה, הם
מוצלחים, יפים, חכמים, מוכשרים. הכי־הכי.
מובן שהיא רוצה שיהיה להם טוב, אבל מאוד

נעננעים אינם נפסקים

צלתי לחברים, שילדיהם אינם בבית, כדי
לשאול מתי תהיה ההקלה.
״כששרון היה מצלצל, במשד חמש דקות
לא יכולתי לדבר, כי נחנקתי מדמעות. הוא
היה צועק עלי, :זיכרוני, תדברי, תדברי! חבל
על הכסף! אני אפסיק לטלפן אלייר אם
תמשיכי לבכות!׳ ואני בכיתי וצחקתי, ולא
יכולתי להוציא מילה.״
כמו בכל מישפחה שיש לה ילדים, גם
במישפחת זיכרוני היו ויכוחים אינסופיים
וטענות יזה לזה. למירי חסרים היום כל
הדברים שפעם הרגיזו אותה. הדמעות זולגות
על לחייה, והיא קמה להביא מיטפחות־נייר.
״פעם עיצבנו אותי ערימות של כלים
בכיור, טלפון שתפוס שעות, חברים שעושים
בלגאן.
״עכשיו אני באה הביתה, והבל יותר מדי
מסודר, אין כביסה, אין כלום, איפה כל
הבלגאנים? איפה כל הילדים? נורא חסרים לי
הדברים ששנים התעצבנתי בגללם.״
התקופה, המוגדרת בפיה כתקופת־ההלם,
עברה, אך הגעגועים אינם נפסקים. הפחד
שיתרחקו זה מזה — התבדה, אך הגעגועים
אינם נפסקים. הדאגה שהקטנים לא יסתדרו
לבדם — חלפה, אך הגעגועים אינם נפסקים.
לבית מסודר כמו מוסיאון — התרגלה, אך
הגעגועים אינם נפסקים.
מירי זיכרוני, הבלונדית הקטנה ומלאת־המרץ,
רוב הזמן אשת־יחסי־ציבור, וכל הזמן
גלית פד
אמא בשלט־רחוק.

—יי 3 5

(זגתג גן

הסנדל ר
ה סנ ד ק
דברים משתנים >דקל,
ארצות־הברית) -דייויד
מאמט עשה זאת שוב.
אחדי בית ההימורים, הוא רקח עוד קומדיה
שגונה, אולי פחות מתוחכמת ומפתיעה מן ה קודמת,
אבל דמויותיה חביבות יותר חגיגיות
פחות.
העלילה מתרחשת בשנות וז* 50 ובמרכזה ט-
צחצח־נעליים מזדקן, ממוצא איטלקי, המוזמן
אל ה סנ דק המקומי, הפורש לפניו הצעה שאי־אפשר
לסרב לה: הוא יסכים להודות ברצח שלא
ביצע, יישב כמה שנים בכלא וכאשר ישתחרר,
יקבל בתמורה את ספינת-השעשועיט העוגנת
לחופי סיציליה. הגשמת חלום חייו.
על מנת להבטיח א ת הבאתו לבית-המי שפס,
שוכרת עבו ת המאפיה שמרטף פרטי, בד מו ת
ביריון רגשני ואימפולסיבי. חייל מן השורה שיש
לו בעיות משמעת. ליבו של הבריון נכמר על
הזקן החביב, שיצטרך לבלות שנים בכלא, וכדי
להמתיק א ת הגלולה, הוא מסדר לו סוף־שבוע
בעיר ההימורים והנופש שעל אגם טאהו. שם

תדריך

חובה דראות

דון אמיציי ורוברט פרוסקי: סנדקים
מתחילה סי דרת אי־הבנות, שבסופה משוכנעת
האוגדה המקומית של המאפיה, כי מצחצח-
הנעליים איני אלא סנ ד ק חשוב, שבא לבלות
במקום, דבר המשנה א ת גזר״דינו.
דון אמיצ׳י(מצחצח-הנעליים) וג׳ו מאגטניה
(שומר״ראשו) מפליאים לעשות בסיטואציות
שיוצר עבורם מאמש. אמיצ׳י הישיש לא איבד
כהוא זה מן הקסם שעמד לזכותו עוד לפגי 50
שנה, ואילו מאגטניה נולד לגלם דמויות של
מאמט. בועה הוליוודית, אבל מאוד מהנה.

ויאס־נאם
אקטואלית

מיכתב מאשה

אלמונית (תכלת, ארצות־הגד
דית) — סרט שחור־לבו של מאכס
אופולס משנת , 1938 שיכול להביס
בקלות את הסרטים שנעשו 50
שנה אחריו. סיפור־אהבה טוטאלי
על נערה שהתאהבה כפסנתרן פוחח,
ולמרות שבילתה עימו לילה
אחד של אהבה, וילדה את ילדו
בכוחות עצמה, שמרה לו אמונים
במסירות, והקריבה את חייה למענו.
לואי ז׳ורדן וג׳ון פונטיין נהנים
משרביטו הקסום של אופולס.

הדיקטטור הגדול

מי הפליל את

רוג׳ר רביט? (חן. מוצג גם בחי־

בגלל המילחמה
ההיא (לב. ישראל) — מי שמוכן

להתמודד עם טראומת השואה של
הדור השני, ולעמוד מקרוב על שורשי
המוסיקה והמילים של שניים
מן הפופולריים בכוכבי הזמר העברי,
יהודה פוליקר ויעקב גלעד, מוזמן
לחוות את התעודון המוסיקלי
הזה, שהתקבל להצגה בפסטיבל
ברלין.

ירט קולנוע בטלוויזיה
בקונ טקס ט של מילחמת ויאט־נאם, בזווית ח ד שה
או משמעותית. מה עוד, שמותר ל תהות אם
הדראמתיות המופגנת, של כוכבים אשר ה תכוונו
ללא ספק להועיל, אכן משרתת א ת הכוונה
להציג א ת הסרט כביטוי לקול העם הפשוט.
אילו היה מישהו עושה דבר כזה בישראל,
היום ולא בעוד 17 שנים, ודן בהילכי-הדוח של
החיילים שלנו כפי שזה משתקף מן המיבתבים
שהם משגרים הביתה, גם ללא שום ניסיון
לפרשנות פוליטית, זה יכול היה לרתק יותר.

בתוב
במצלמה יומן -דויד פרלוב
(מוסיאון, תל־אביב, ישראל)
במישפט א חד קטן,
אבל רב־משמעות מסכם פרלוב את הכאב שהו ליד
א ת היצירה :״אתמול צילצל הטלפון בביתי
אחרי שנתיים. ביקשו ממני לעשות סרט.״ וזו
העדות למסירות, מסירות חד -צדדי ת. למרות
שהקולנוע לא פינק א ת פרלוב, פרלוב המשיך
לאהוב אותו ולא ויתר. פרלוב החליט בנועזות
לכבוש א ת מקומו בקולנוע בדרכו האישית,
הלא-מקובלת, ולעשות מה שהוא יכול ומה
שהוא אוהב. ואולי זה, יש להניח, לפי התוצאה,
יגרום לקולנוע להחזיר לו אהבה.
שכן שש השעות שבהן חושף פרלוב, א ת עצ מו
ואת מישפחתו, אשתו ושתי בנותיו, חשיפה
מבוקרת, אם כי ישרה וכנה, הן יומן מנקוד ת-
ראותו של האוחז במצלמה. כשם שאין בו תש קיף
לכל האירועים שחלפו ליד פרלוב, במשך
עשר השנים שצילם במצלמת 16מ״מ, יד
שנייה, כך אין בו חשיפה מוחלטת של חוויותיו
הכמוסות ביותר. אבל יש כאן אושיות-החיים

תל־אביב:

(נורדון, מוצג נם בירושלים) —
הדימיון ואי־השיוויון המהותיים
של הקיום בין ספר יהודי לצורר
גרמני ממציאים כמה מצבים אבסורדיים.

מיכתבים
הביתה, א*
מריקה יקרה (לם תל־אביב,
ארצות־הברית) -
את הסרט הזה צריך היה לעשות בישראל. מיל״
חמת ויאט״טאם, שהסתיימה כצר לפני 17 שנה,
היא מילחמה נוחה מדי להוקעה, כי הרי ממילא
אין היום מי שיקום להגן עליה.
מדובר בסרט, שהתמונות שבו משולבות • 13
קטעי״יומנים, מכתבות־טלוויזיה ומסרטי־חו־בביס
שצולמו כולם בוויאט־נאם, בזמן המילח־מה.
בפס״הקול מ שתתפים כמה מן השחקנים
המפורסמים ביותר של הוליווד, כמו רוברט
דה־נירו ואלן בורסטין.
אלה הם מיכתבים, שנשלחו על-ידי חיילים
ששרתו בטילחמה אל מישפחותיהם בעורף.
יותר משהם מביעים מחאה ישירה נגד המיל־חמת,
הם ממחישים א ת התחושה הנוראה של
צעירים ששוגרו לעשות מלאכה, שמטרתה אינה
נהירה להם די הצורך.
הסרט צריך להיות מין זעקת-באב רועמת
נגד המילחמה, באשר היא, אבל קשה לדבר,

מל־אביב: מיכתב נזאשה א ד
סגנית. בגלל המילחמה ההיא, קפה
בנדר, ארבע ההרפתקות של רנט
ומיראבל, מ׳ הפליל את חרר
רביטק׳ הדיקטטור הגדול. אשה
תחת השפעה.
חיפה: מ׳ הפליל את רגג׳ר
רביטד שדות החיטה האדומים.
ירושלים: מ׳ הפליל את רוג־ר
רביט? הדיקטטור הגדול.

קליז כתב תסריט והינדס את
דמויותיו, כך שכל רגע הוא בידור,
שנינות, רומנטיקה ועוקץ. צוות
מיקצועי לא מפגר אחריו: ג׳יימי־לי
קרטיס מתגלה כקומיקאית אי-
רוטית. לידה מייקל פאלין כגמגמן
תמים וקווין קליין כמאהב המי
פסידן(אוסקר מישנה).
איש הגשם (שחף,
מוצג גם בירושלים ובחיפה, ארצות
הברית) — אלוף האוסקרים של
השנה. דאסטין הופמן הוא אוטיסט
היורש שלושה מיליון דולר, וטום
קרוז הוא אחיו, המבקש לגזול ממנו
את הירושה. בארי לוינסון ביים
במיומנות רבה.
יחסים מסוכנים (גת,
מוצג גם בירושלים ובחיפה, א ת
צות־הברית) — שחיתות וניוון של
האצולה הצרפתית המשתעשעת
במישחקי־הכוח על חשבון החלשים
שביניהם. גלן קלוז, שכמעט זכתה
באוסקר, ג׳ון מלקוביץ ומישל
פייפר הם כולם בסדר, אבל
הדקורציה משכנעת יותר מהם.
והיא אכן קיבלה אוסקר.

נעמי פרמב -חיים במראה
של ה אדם, האיש הפרטי והאמן הציבורי ששמו
דויד פרלוב. ככל שמתארכות השעות, כך מר גיש
הצופה קרוב יותר, מרו תק יותר, ומבין יותר
לליבו של היוצר הנדיב, שהזמין אותו להרפת קה
של מציצנות. להציץ בשתי בנותיו, בעקרות
הקולנועית שנכפתה עליו(הטימטו ם של הטל וויזיה
הישראלית והאטימות של הקולנוע
המיסחרי) ,או האם המאמצת, שמתרבותה ינק
את חלבו הראשון, ובהתקרבו יותר ויותר לעצ מו
הוא מגיע בחזרה לבראזיל, ולא לתל-אביב.

* סיפור שוגה (יום רביעי 31 ,במאי - )22.05 ,גבר
הומו״סכסואל מחלק דירה עם ל ס כי ת. כהתחלה הם רביס,
אחר-כך הם מס תדרי ם. מן הימים שלפני ה איידס, אבל עשוי
בחביבות ובאווירה אוהדת. פרי קינג ומג פוסטר הם בני הזוג
המוזר. בימאי: פול ארון (.)1978
* * מחנת זברה אינה עונה (יו ם שישי 2 ,ביוני, בשעה
- )22.30 מותחן על רקע המילחמה הקרה, לפי רב-מכר של
אליסטר מקלין. רוק ה אדסון ב תפקיד הראשי כמפקד
צוללת אמריקאית הנקלעת למצוקה בקוטב הצפוני, תוך כדי
פעולת ביון.
* * רצח ברחוב מורג (יו ם רביעי 7 ,ביוני, בשעה )22.05
עיבוד נוסף למה שנחשב כסיפור הבלשי הראשון מפרי עטושל אדגר אלן פו. מפקח-מישטרה בדי מוס מפענח רצח
מושלם בפאריס. סרט טלוויזיה עם ג׳ורג׳ ( פ א טון) סי. ס קו ט
בתפקיד הראשי.
פה ובירושלים) — כל יצורי הוליווד
המצויירים הוחרדו משלוותם,
כדי לשרת את המותחן המדגים את
החלום האמריקאי הקולנועי בשלמותו.
אין חיץ בין אמת לדימיון
ויצור מצוייר אינו ממשי פחות מיצור
חי. בוב הוסקינס אדיר, בהתחשב
בעובדה שהצטלם בדיאלוגים
עם ״מסך כחול״ ,בוב זמקיס נהנה
מגיבוי מלא של שפילברג ומימק־צוענות
עילאית של צוות־מאיירים
מופלא, שזכאי גם זכאי לאוסקר
שקיבל.

ארבעהרסתקות
של רנט ומיראבל (לב, צרפת)
— אריק רוהמר צעיר מתמיד,
בארבעה סיפורים קצרים ומבריקים
על שתי נערות, אחת עירונית
ואחת כפרית, המלמדות זו את זו
פרקי־מוסר ומינהגי־חיים.

דג ושמו ונדה
(טיילת, תל־אביב, מוצג נם בירושלים,
אנגליה) — אחד הדגים
הנדירים באקוואריום הקולנועי,
היודע לשחות בקומדיה ואינו מתקהה.
ג׳ון(מלון פולטי, סונט׳ פ״טון)

אהבה ממבט שלי

( תרתן, ארצות הברית, מוצג
גם בירושלים) — מוכת ירח הופכת
למוכת הרינג כבוש,׳ בדמותה החביבה
של איימי אירוינג ועם רייזל
בוז׳יק הקשישה, בתפקיד הסבתא
היהודיה הניצחית. כימאית: ג׳ואן
מיקלין(הסטר סטריט) סילבר.

עבריינית צעירה

(דיזנגוף, צרפת) — גירסה נשית
של 400 המלקות של פרנסואה
טריפו, על נערה סרבנית ועקשנית,
המבקשת לקבוע את גורלה בחיים.
שארלוט גנסבורג נולדה לתפקיד
הראשי.
חודש בקאנטרי >גר
רדון, אגגליה) — למרות השם
המטופש, סרט רגיש ונבון על חייל
משוחרר ממילחמת־העולם הראשונה,
המשחזר ציור־קיר בכנסיה עתיקה
שבכפר אנגלי. המחשת ההנחה
שאדם רגיש לצער נולד, וככל
שתגדל הרגישות, יגדל הצער.
בימאי: פט או׳קונור. שחקנים: קו־לין
פירת וקווין בראנאג.

ע דנ ה פיינ רז

ניו־יורק
השוזתמת חובה!
שלושה אירועי תיאטרון, המועלים
בימים אלה על בימות ניו־יר
רק, מסמנים נטייה גוברת והולכת
של שיתוף הקהל באופן אקטיבי
במחזה והשפעתו על המתרחש על
הבימה. אירועים אלה מעלים, בין
היתר, את השאלה: האם התיאטרון
הקונבנציונאלי האמריקאי מתחיל
לאבד גובה?
המחזה הראשון הוא הסימפוניה
של אניל סיט׳ ,והוא רוויו מוסיקלי
ובו ארבעה משתתפים, המארגנים
פגישת בוגרי מחזור 1960 של בית-
הספר התיכון בעיר הדימיונית
אויל סיטי, ומבצעים׳קיטעי מוסיקה
קלאסית, רוק ורגטיים. הקהל
מוזהר מראש שהשתתפותו בחגיגה
ובהיסטריה — וזה כולל חיבוקים,
נישוקים וצרחות — היא כמעט
חובה. ומי שלא בא לו לקפץ ולרקד
ולהתנשק עם 500 איש זרים, שהוא
כאילו לא ראה 30 שנה, שלא יבוא.
ההצגה מועלית בתיאטרון
£א\_1/ז 7£1£ 5)2א01 1
א 7 0 \¥א׳\\ 0ס ברחוב בליקר
159 באיזור גריניץ׳ וילאג׳ .מחירי
הכרטיסים 22־ 30 דולר.
המחזה השני בשיתוף הקהל הוא
החתנוה של טוני וטינה. וזוהי חגיגת
חתונה אמיתית. הקהל מוזמן
להשתתף בטכס נישואיהם של טוני
וטינה בכנסיה של כיכר וושינגטון,
שאחריו מובלים אורחי החתונה

המורעבים למיסעדה סמוכה, והם
מתנפלים על המיזנון, כמו בכל
חתונה, ואף משתתפים בפריסת
העוגה הענקית.
הקהל מתחלק כאילו לאורחי
החתן ולאורחי הכלה, ושני הצדדים
מחליפים מהלומות מילוליות, ונראה
כאילו בכל רגע העסק הולך
להתפוצץ. הכל מצחיק נורא והי־סטרי,
והעניין נמשך שלוש וחצי
שעות.
כרטיסים ניתן להשיג בכנסיה
של כיכר וושינגטון, הנמצאת במערב
רסוב 4מס׳ . 135 מחירי
הכרטיסים 60־ 65 דולר, אבל אתם
צריכים להיות מוכנים לאכול
ולשתות כאוות נפשכם ולעשות
חיים.
חודיה פראית.
האירוע השלישי, שהוא גם
להיט תיאטרוני גדול, נקרא תמרה.
זוהי אחת ההפקות המיוחדות והשונות
ביותר שנעשו עד היום.
המחזה מתפרש על פני שלושה
מיפלסים של מיבנה דמוי טירה,
ואירועים מתרחשים בכל אחד מ־
12 חדריו של המיבנה וכן בחדרי-
המדרגות. הצופים, המורגלים בישיבה
פאסיבית באולם תיאטרון
חשוך, בעוד השחקנים עושים את
כל העבודה, צפויים כאן לחווייה
מסוג אחר לחלוטין.
הסיפור מבוסס על יומיים בחייו
של המשורר והפטריוט האיטלקי
גבריאל דאנונציו, בזמן שדיוקנו
מצוייר על־ידי האמנית הפולניה
תמרה דה־למפיקה ב־ , 1927 והוא
שזור בחוטים של רומנטיקה,

הריעה הרווחת אומרת שהאמריקאים
הם מי שהמציאו את המוסד
שנקרא ״ברים לבודדים״ .בערים
הגדולות של ארצות־הברית, ניו־יורק,
לוס אנג׳לס ואחרות, מיספרם
של האנשים הבודדים מדהים בגודלו.
כדי
לענות על הצורך הזה של

רבה בעניין הזה אחרי האמריקאים.
ברים כאלו ניתן למצוא היום כמעט
בכל עיר בקנדה.
אחד ממקומות־הבילוי הפופולריים
ביותר כיום בטורונטו, והוא
מאוד־מאוד ,1?4נקרא 091014.
£>£1£יא אשר נמצא ב־ 744 1511.
7א\££/58 מטרים ספורים מפינת
רחוב א 7 0א .£0£1זה מקום
שהוא שילוב של בר, מיסעדה
ודיסקוטק, מופיעה בו תיזמורת,
המתחלפת־מדי שבוע ומנגנת ג׳אז
ודיסקו לריקודים.
אפשר לבוא לשם לבד ולהרגיש
בבית. אפשר לבוא לשם עם חבר או
עם קבוצה של חברים. רואים גם

הבודדים לחברת אנשים אחרים,
החלו להיפתח ברים ומקומות־מיפגש,
שאליהם יכולים לבוא אנשים
לבד או בקבוצות ולהכיר בני־זוג.
במשך הזמן הפכו הברים האלה
למקומות, שבהם ניתן למצוא בן/
בת זוג לזיון חד־פעמי ללילה אחד
או לשעה, תלוי בזמן שיש לכם ובסבלנות
שלכם להשקיע בקשר
הזה.
הקנדים, כמובן, לא מפגרים בה־

נשים, הבאות לבד או בקבוצות. פה
ושם ניתן לראות גבר, שבא עם
אשתו, אבל היא בדרך־כלל אשתו
של מישהו אחר.
למרות שהמקום מאוד־מאוד
פופולרי, ואפשר לפעמים לחכות
יותר משעה לשולחן, יש בו גם משהו
קצת מיושן. אולי זה בגלל סוג
המוסיקה שמנגנים שם, או הלבוש
המאוד לא רישמי של הקהל.
האווירה במקום מדליקה, ויש

טורונטו
בדים לבודדים

אינטריגות, אלימות ותשוקות אפלות.
המיבנה
בן שלושת המיפלסים
הוא ביתו של המשורר, והשחקנים
עוברים מקומה לקומה ומחדר לחדר,
כאשר הקהל צועד בעיקבו־תיהם.
כל צופה חייב לבחור לעצמו
את השחקן שהוא רוצה לעקוב
אחריו, כי השחקנים הולכים לכיוונים
שונים, בהתאם להתפתחות
העלילה. האירועים מתרחשים בוזמנית
במקומות אחדים, והצופים
מנסים להרכיב בעצמם את פאזל
העלילה. הצופה אינו יכול לראות
את העלילה כולה, אבל אפשר
להחליף חוויות עם אנשי קבוצות
אחרות.
ההצגה דורשת פתיחות רבה
מצירו של הקהל, שלא לדבר על
כושר גופני, שהרי הצופים עומדים
על רגליהם יותר משלוש שעות.
לפני ההצגה הקהל מתכבד בשמפניה.
בהפסקה בין שתי המערכות,
הצופים מתארחים במיזנון לארוחה
מעולה, ואחרי רדת המסך מתקבצים
הכל לקפה ולשיחה.
ההצגה מועלית במיבנה הענקי
של ה ־ז א51£ז .£01א 711א 8£¥£
/\ 1*\ 101*¥הממוקם ברחוב 66
פינת שדרות פארק.
הכרטיסים יקרים ומחירם נע בין
85 דולר להצגה יומית לבין 135
דולר להצגת ערב. אולם זהו גס
אירוע חריג; וחוץ מזה לא הבטחתי
לספר לכם רק על הדברים הזולים.
מי שרוצה משהו זול שיחכה
לקיץ. אז יש מופעי־חינם בסנטרל
פארק.

וושינגטון

חילופים גריאטריים

העם האמריקאי מתחיל אט־אט להירגע מהחילופים הגריאטריים, שנערכו
זה לא מכבר בבית הלבן.
הזוג הנשיאותי הקודם, ננסי ורונלד רגן, חזרו לחוותם שבקליפורניה,
כאשר ננסי סוחבת איתה כ״ 7000 שמלות, שהיא שאלה, בלי להחזיר
כמובן, ממעצבים שונים, ואשר 6975 מהן אדומות. מישהו פעם שיקר לה
שאדום הולט אותה ומאז נראים ארונות־הבגדים שלה כמו סיוט סובייטי.
רונלד, לעומתה, לקח איתו רק כמה עזרי־שמיעה חיוניים, קטטר, ואת
ערכת־החוקן האישית שלו שהוא מאוד קשור אליה.
השניים סיגלו לעצמם הרגלים מאוד מוזרים בשנה האחרונה לכהונתם.
הוא כבר לא שמע כלום. מה שהוא שמע בכל זאת, הוא היה בטוח שזה לא
נאמר לו, ומה שבכל זאת אמרו לו הוא לא זכר. הוא רק חייך כל הזמן, ויחד
איתו חייכו מיליוני אמריקאים נאיביים. סולידריות, כאילו.

בה גם משהו זנותי. אנשים מפשיטים
אותך בעיניים בלי בושה,
ומשדרים עניין סכסואלי חופשי־חופשי.
בזמן שממתינים לשולחן,
רצוי לשוטט לאורך הבר הצפוף,
.לעשות עיניים, וזה כיף אמיתי.
היינו שני זוגות ישראליים.
מאחר והמקום לא נמצא בדיוק במרכז
העיר, הגענו למקום במונית.
שני דברים משעשעים קרו לנו בערב
הזה. במונית, שלקחה אותנו
מהמלון למועדון, דיברנו בינינו
בעברית. באמצע הדרך הודיע לנו
נהג־המונית, כשחיוך אדיר מרוח
על שפתיו, שגם הוא מדבר צרפתית!
היינו
קצת בהלם. מעולם לא
קיבלה השפה העברית מחמאה מוזרה
כל־כך. מאוד סיקרן אותי לדעת
מאיפה הגיע האקדמאי הזה, אז
שאלתי אותו מהיכן הוא. כשהוא
ענה שהוא מאפגניסתאן, זה כבר
היה לנו ברור. נראה שכל שפה
שהיא לא אפגניסתאנית ולא אנגלית,
נשמעת להם כצרפתית. נו
טוב.
כאשר כבר היינו במועדון וחיכינו
לשולחן, עמדנו ליד הבר הארוך
והסתכלנו בחתיכות ובחתיכים
שהצטופפו שם, ובהחלט היה מה
לראות. הבנות, שהיו איתנו, הלכו
לכמה דקות לשרותים, ואז בלי כל
הכנה נפשית, התנפלו עלינו שתי
גמרות יפאניות מכוערות, כמו
שרק גמרות יפאניות מסוגלות
להיות, וצרחו לנו באוזן שהן מתות
על בחורים קנדים גבוהים כמונו.
נורא בא לי לצרוח להן בחזרה
שגם אנחנו מתים על בחורים קנדים
גבוהים, אבל היה לי חבל לבזבז
עליהן חוש־הומור. כשהבנות
שלנו חזרו, היפאניות נעלמו והע
הזוג
הנשיאותי בוש בהכתרה
הנברת היוצאת נראית כם 1חדה מח שעת
היא, לעומת זאת, שמעה הכל, גם מה שלא צריך. זכרה הכל, גם מה
שרצוי היה לשכוח, וחייכה רק כשסיפרו לה שראיסה גורבצ׳וב לא מרגישה
בטוב.
ננסי גם התחילה לעסוק בספורט־הגלישה והיתה מחליקה ונופלת
מבימות ציבוריות, ולא חס וחלילה כשהיא לבד שם. ריחופיה תמיד היו
בשידור טלוויזיוני חי, ומול פני אומה נפעמת. דרך מוזרה ואפילו מסוכנת
למשוך תשומת־לב. ואם הגברת הראשונה היוצאת נראתה כמו דודה
מרושעת, המושכת אחריה דוד שהוא קצת ״אויבר־בוטל״ ,הרי שהזוג
המלכותי הנכנס הוא כבר אופרה אחרת.
בני־הזוג בוש נראים יותר כסבא ובסבתא של כולנו. הם מקרינים
פשטות וחמימות, ואין בהם שמץ מההילה הסנובית שהרגנית מאוד
הקפידה שתהיה סביבה.
עד עכשיו הכל טוב ויפה, אולם השמועה האחרונה המגיעה מוושינגטון
אומרת שלנשיא נמאס קצת להסביר לכל מיני אח״מים וראשי־מדינות,
שהישישה החביבה הנסחבת אחריו לכל מקום, כמעט, אינה אמא שלו
ולבטח לא סבתא שלו, אלא אשתו, ברברה, ושהיא רק נראית 23 שנה יותר
מבוגרת ממנו, והיא לא אשמה.
בעוד שהשמועה הזו מרחפת לה בקהילה הדיפלומטית של הבירה האמריקאית,
העלה איש־ביטחון מהקונסוליה שלנז שם רעיון: לחבר לגברת
בוש באופן קבוע את הספר של לאה רבץ כל הזמן אשתו ולהצמיד לג׳ורג׳
בוש כפתור, ובו שם השיר של שלמה ארצי, ח ב הזמן את אשתי, וזה יפתור
להם המון בעיות. רעיון.
רב ניצל.
עבר עלינו בהחלט ערב בינלאומי.
נהג אפגניסתאני חשב שאנחנו
צרפתים, ושתי גמדות יפאנ־יות
חשבו שאנחנו קנדים.
המועדון הזה, שהוא מועדוך
ריקודים, הוא גם מיסעדה וההתמחות
שלו היא כנפיים של עוף
בטעם מאוד מעניין. הזמנתי משהו
שנקרא 0 0 0 7 0/522 ואני מאוד

ממליץ על זה. הגיעה צלחת ענקית
של סלט־ירקות, רצועות עוף קר,
גבינת צ׳אדר ורוטב, והתוצאה
טעימה וקלה.
מקום נעים, מדליק ואופנתי.
חשוב להזכיר כאן, שאסור להגיע
למקום הזה בלי שיהיה לכם קונדום
בהישג יד. ואם אין לכם, כדאי שיהיה
לכם מלאי של כדורי פניצילין,
על כל מיקרה __

א רנון זיו

- 37י

או ר כי חידהנפגעה

בחודש האחרון הייתי בכמה תצוגות־אופנה,
ושמתי לב לכך שהמנחה הפופולרי
רני קובלנץ, בן למישפחת קובלנץ, מבעלי
מוסך פיאט בארץ, לא נכח אף באחת
מהתצוגות. חששתי שמא קרה לו משהו, אולי
הוא פרש מהביזנס, או שהוא מבלה עם אחת
הדוגמניות שלו.
אז גילו לי שהוא נסע לסיול מחוף־אל־

אורלי חידה
לא משז״זת -

עניינים

כבר כמה חברות אמרו לי שהן ראו את
הזמרת עדנה לב עם איזה חתיך, בסביבות
ה־ ,40 שקצת דומה לה ושקוראים לו רני.

לחוף בארצות־הברית, דבר שהוא עושה בכל
שנה.
נזכרתי שלפני שנים רבות היה לו רו־מאנצ׳יק
עם מלכת־המים אורלי חידה,
המתגוררת כיום בלוס־אנג׳לס. היא מפורסמת
שם, ולא רק אצל הישראלים, בגלל מישפט־הגירושין
הסנסציוני שהיא מנהלת נגד בעלה,
הרופא רון לפין. מישפט שיש בו הכל —
כסף ומין וסטיות ומכות, ובעצם מה לא?
חיכיתי עד לשובו, ואז דרינג־דרנגתי לו.
״שלום, רני, וברוך הבא ...שמעתי שחזרת
מסיור בגולה האמריקאית.״
״כן, זה היה חופש אמיתי, אחרי תקופה
ארוכה של עבודה מאומצת.״
״מה שבאמת מסקרן אותי זה: האם ראית
או נפגשת עם אורלי חידה?״
״זה באמת מוזר, מה שקרה לי איתה.
כשהגעתי ללוס־אנג׳לס טילפנתי אליה, והשארתי
לה הודעה במענה האלקטרוני שלה.
להפתעתי היא לא החזירה לי תשובה״.

״גם אני שאלתי למה ואז, מפיה של חברה
משותפת, נודע לי שהיא כעסה עלי על זה
שלא השארתי לה הודעה שאני מביע את
כאבי וצערי על מה שהיא עברה בתקופה
האחרונה. מכיוון שלא הבעתי את מה שהיא
חושבת שאני צריך לומר, היא לא מעוניינת
לחדש את הקשר איתי, וחוץ מזה היא לא
רוצה לפתוח מגירות ישנות״.
״ומה היא עושה?״
״היא כתבת־רכילות בעיתון מקומי. היא
מסקרת אירועים שונים.״
״מה עם חיי־האהבה שלך?״
״יש לי סיפור, אך כרגע אני מנוע מלרבר
עליו, מפני שזאת שאני מאוהב בה לא כל־כך

אז התעניינתי מה קורה במישפחת לב,
וגילו לי שעדנה הזמרת אמנם גרה בנוינדל׳־
רדד. בדירה שכורה, ויש לה דירה פרטית

עדנה לב ובעלה יורם שיינמן
ילדים כדאי לגדל בשיכון למד
אז מובן שצחקתי הרבה, כי החתיך הזה,
המלווה אותה לפעמים לאירועים שונים, זה
אחיה רני לב, בעלה של הקוסמטיקאית

לאה לב.

ברחוב יהושע בן־נון, אך היא מוכרת את
הדירה שלה ועוברת לדירה גדולה בשיכון־
למד בתל־אביב.
אתם בטח שואלים: למה? התשובה היא

רני קובלנץ
— לחדש את הקשר איו/׳־
רוצה לראות את שמה מעל דפי העיתון, לפני
שהיא תהיה בטוחה במאת האחוזים לגבי
הקשר שלנו. אבל אני מבטיח לך, את תהיי
הראשונה שתדעי!״

הרז
שר מירב
גורד חשקים
בין הארכיטקטים החשובים בארץ

אפשר, כמובן, לציין א ת סעדיה עמי* !
א ל. הוא נחשב כרציני וכמוכשר. אני לא
כל״נך מתעניינת בארכיטקטורה, מפני1
שאני לא מבינה בזה, אבל אמרו לי שאם
היו בונים בניין לפי המודל של החיים1
הרומנטיים שלו, זה היה הופך למיבצע
הנדטי יוצא־דופן, ותיכף תבינו למה.
עמיאל היה נשוי במשך שנים רבו ת
עם בחורה נח מדה בשם מ י קי, וכמו
רבים אחרים וטובים כמוהו הוא התא הב
במזכירה שלו. הוא עזב א ת אשתו
למענה, ואף נולד ילד מהיחטים עם
המזכירה.
מובן שאצלו הכל היה מאורגן, והוא
נשא א ת המזכירה שלו, ואילו גרושתו,
מיקי, נשארה גרושה, אך נראתה רבות
בחברתו של העיתונאי משה לרדמ מעריב.

כאן התטריט הוא רגיל. אך עמי-
אל החליט לחזור לאשתו. הוא התגרש
מאשתו השנייה, שהיתה מזכירתו, וכעת
הוא מנהל משא-ומתן עם אשתו, שאני
לא יודעת מה היא חו שבת על כל העניין.
עכשיו אני מקווה שאתם מבינים למה
התכוונתי, כשאמרתי לכם ב ת חיל ת הסיפור
שאילו היו בונים בניין לפי
מערכת־היחסים של עמיאל, שפירק א ת
נישואיו הראשונים, וכעת רוצה לבנו ת ם
מחדש, זה היה צריך להיות מיבצע
ארכיטקטוגי-הנדסי מסובך. משהו כמו
גורד״חשקים.
קפיצה למחלקת־החדשות היוקרתית.
ומה קרה, לדעתכם? העיקרון הפיטר• פעל
במלוא עוצמתו.
מסתבר שהיא הושעתה מעבודתה ואמרו
לה שזה מפני שהיא התראיינה מבלי לקבל1
אישור, אך יש מי שטוענים שזה מפני ׳

אתם לבטח שואלים מה קורה בטלוויזיה?
גם אני שאלתי וחקרתי, וגיליתי, למשל, של־מירב
מיבאלי, זאת שקוראת את מבט
ספורט בטלוויזיה, יש חבר בשם ארז טל,
העובד בנלי צה״ל, והוא מאוד מפורסם, והם
כבר זוג כמעט שנה תמימה.
אבל מסתבר שמיכאלי לא כל־כך תמימה
כמו שכולם חושבים, ובראיון שנתנה באחד
העיתונים היא סיפרה שגברים אוהבים להביט
בחזה שלה ובגוף שלה, ושהיא רואה את
עבודתה במחלקת־הספורט בטלוויזיה כקרש־

שעדנה לב היא בתהליכי־גירושין מבעלה,
איש־העסקים יורם שיינמן, ויש לה בת
קטנה, והיא רוצה שהבת תגור בסביבה נוחה
ובריאה. אז שיכנעו אותה כולם שלילדים
כראי לגדול בשיכון־למד.
גם האח של ערנה, רני, עובר לדירה
חדשה. לפני שנים, כשעדנה לב היתה חברתו־לחיים
של איש־הטלוויזיה דייוויד ברנר,
התגוררו אחיה וגיסתה בלוס־אנג׳לס, והיה
להם מכון־קוסמטיקה משגשג. ערנה הביאה
למכון הזה את כל הסלבריטיס שהיא הכירה
בזמן שהיא היתה החברה של ברנר.
אבל אתם יודעים איך זה באמריקה —
כשנגמר הרומאן המפורסם, נעלמו גם כל
החברים המפורסמים.
בקיצור, עדנה חזרה ארצה, ואחיה וגיסתה
נמצאים כבר כמה זמן בארץ, והם התגוררו
בחיפה. אך הם החליטו לעשות גם הם שינוי,
וכעת הם עוברים לתל־אביב כדי להיות
קרובים לעדנה, וכמובן כדי לפתוח את רשת
מכוני־הקוסמטיקה שלהם.
מעניין את מי תביא להם עדנה לב למכון
החדש.
אני מקווה שיהיו אלה החברים האמיתיים
שלה.

מנשה רז
טוב ידיד טוב משמן טוב
אמרה שהיא רוצה לעבוד במחלקת־החדשות,
והיא רואה את עבודתה במחלקת־הספורט רק
כקרש קפיצה. מי שכעס הכי הרבה היה,
כמובן, ייאש אלרואי, מהספורט בטלוויזיה.

למירב מיכאלי יש הרבה ידידים
בטלוויזיה, ואחד מהם הוא מנשה רז, עורך
מהדורת־החדשות בחצות. ואמנם, היא הושעתה
מהספורט, אך השבוע היא כבר קראה
בראשונה את החדשות במהדורת־הלילה.
ועל זה אמר מישהו בטלוויזיה שמי שלא
רוצה את מיכאלי במחלקת־הספורט יקבל
אותה במחלקת החדשות. מה שאני מסיקה
מזה הוא שחשוב מאוד מי אתה, אבל חשוב
עוד יותר מי הם הידידים שלך.

שתי נשים 1רוצות
ו צקי ם
רהתחתן
עם אייבי

עד לפני שנה, כשמישהו היה אומר שהוא
עובד עם חברת פלד אירועים, הצדיעו לו, כי
פלד אירועים, בבעלותן של מירי ומינה
פלד, עסקה באירגון תצוגות ואירועים
לגופים כלכליים גדולים, כמו בנקים ומיפ-
עלי־ענק, ובבראנז׳ה קינאו הכל בשתי הנשים
המצליחות.
מירי פלד, בת ה־ ,36 נשואה לאלדד
פלד, איש־עסקים, שאחותו מינה בת ה־120
היתה שותפתה של מירי פלד.
מה שקרה הוא שמסיבות לא־ברורות היתה
מינה חתומה על כל ההתחייבויות של העסק1,

אייגי גתן לבד. הוא לא אוהב א ת
זה, אבל קשה לו למצוא מחליפה ל*

קלאריטה.
מרגע הפירסום בעיתונים, שהוא כבר
לא עם הדרוס־א מדיקאי ת היפה שלו,
ה תחיל ספן־השלום להיות מוצף במיכ*
תגי ם מנשים, הרוצות בו.
״אנחנו מכירות א ת כל ההיסטוריה
שלד,״ הן כותבות ,״אני אלמנה /גרושה.
בוא נדבר על נישואין״.
אייבי פגש בהתחלה אחת או שתיים,
אבל במהרה הבין שמהמיכתבים האלה
לא תבו א הישועה .״הן לא צעירות!״ הוא
נאנח באוזגיי השבוע ,״כולן מבוגרות יו תר
מקלאריטה!״
טוב, באמת די קשה להתחרות ב-
אקט־א שתו, הנראית נהדר, בעלת גוף
חטוב, חכמה, עשירה וב ת 40 בטך־הכל.
מוצאות־חן או לא -אייבי מנטה
להיות נח מד עד כמה שאפשר כלפי

,ואייבי נתן בחתונתם
.מלן מבוגרות מקלאריסהר
המחזרות שלו. אומר להן שזה לא זה,
אבל הוא ישמח להיות ידיד שלהן. למי
שלוחצת, הוא מוסיף ואומר שהוא לא
מוכן עכשיו לנישואין, וחוץ מזה, הוא
ממש מפחד מבליינד״דייט.
קשה לו להיות לבד, לא נעים לו להגיע

לבד לאירועים שאליהם הוא מוזמן, אין
לו עם מי ללכת לקונצרטים.
אייבי היה לבד המון שנים, עד שפגש
א ת קלאריטה. אני מקווה שהפעם הוא
לא ייאלץ לחכות כל״כן הרבה זמן.
אחרי הכל, אין לו כל הזמן שבעולם.

סיפור בשחור־ רבן
וכל הצ׳קים שיצאו נחתמו על־ידה. זה היה
אולי נאיבי, ואולי היו סיבות אחרות. הסידור
היה שמירי פלד נפגשת עם כל הלקוחות של
החברה, ועושה את המשא־והמתן לגבי תשלומים
וזמנים, וגיסתה הצעירה מטפלת בכל
ענייני המישרד והכספים, לפי הנחיותיה של
מירי.
לפני כמה שבועות התמוטטה החברה, מירי
היפנתה את כל הנושים לגיסתה, שנותרה
עם חובות של עשרות אלפי דולארים.
זה לא הדבר היחידי שקרה שם. אלדד,
הבעל של מירי, שהיה חצוי בכל העת
האחרונה בין אשתו לאחותו, עזב את הבית,
ימים אחדים אחרי ברית־המילה של בנו. כיום
הוא חי בנפרד מאשתו, אם ילדיו.

בכל פעם שאחת מהחברות שלי חוזרת
מאילת, יש סיפור חדש במדור שלי. כי אילת
זאת לא רק עיר־הנופש־והתיירות הגדולה
בארץ, זאת העיר התוססת ביותר במרחב
השמי. הכל קורה שם, ותאמינו לי, הכל...
בעיר הזאת מתגוררת ורד ציבעון, הגברת
הראשונה של המחול האירובי בישראל.
היא גרה שם עם בעלה, שיש לו בית־מירקחת,
ועם בתה המאומצת מבראזיל.
ורד ציבעון הזאת פעילה בהמון דברים,
כמו אירגון מסיבות ואירועים והפעלת מועדונים
לילדים ונוער. בקיצור, אשת״חיל.
באילת יש גם זמרת שחומת־עור, חתיכה
משגעת בשם פטריסיה האריס. הזמרת
המעולה הזאת מופיעה במקומות שונים באילת.
באחד הימים הציעה לה ציבעון שהיא
תנהל את עסקיה ותהיה האמרגנית שלה.
הזמרת הסכימה, וציבעון פרשה את חסותה
עליה.
כעבור כמה שבועות התפרקה החבילה. מה
זה התפרקה? היא פשוט התפוצצה! ואז החלו
ההאשמות ההדדיות, וכל הליכלוכים.
אילת היא עיר קטנה, וכל אחד יודע מה

סיכסוך כספי

מקום עמדה

למחזה את הרומאן אחרי החני של יהושע
קנז, מתחיל בחז רות ב ימ ים אלה. גם הוא
הביא את אשתו, השחקנית חנה אזולאי־

הספרי, לתפקיד הראשי.
מי יהיה המחזאי, שיעבד את כל הסיפור
הזה ויהפכו למחזה־השנה?

מירי פלד
הח 1ב 1ת נשאר! לגיסה

קורה אצל רעהו. וכך, כעבור כמה ימים, אחרי
השמצות הדדיות, נתחלקה העיר לשניים.
החלק האחד תמך בגירסתה של הזמרת,
והחלק האחר תמך בגירסתה של הרקדנית. זה

היה נושא כל־כך מדובר, שאפילו חשבו
להפוך את זה לנושא עירוני, בגלל המעורבות
של השתיים בחיי הקהילה המקומית.
אל תחשבו שזה הסוף. מסע־ההשמצות
נמשך, וכל אחת מהשתיים טענה שהשנייה
עשקה אותה, וציבעון טענה שהזמרת חייבת
לה כספים, והאריס טענה להגנתה שוורד לא
שילמה לה מה שמגיע לה.
באחד הבקרים התעוררה העיר לצידה של
ציבעון, ובבוקר שלמחרת צידדו בזמרת.
ובבוקר בהיר אחד נעלמה לה האריס מהעיר,
והיו הרבה ספקולציות בנושא.
חשבתי שהכל כבר נגמר בהיעלמה של

ורד ציבעון

כמה זוגות אתם מכירים שמלבד המיפגש
בחדר השינה או האוכל או הבילוי נוהגים
לעבוד ביחד, ועוד נהנים מזה? כמה מקומות־עבודה
אתם מכירים שבהם הבעל מסדר
עבודה לאשתו?
אני מכירה מקום כזה, ובו כמה זוגות!
זהו התיאטרון הקאמרי בתל־אביב. אפשר
להתחיל בבימאי יוסי סרמון, שביים את
הגירסה המחודשת של עוץ ל׳ גוץ ל׳ ,ושהביא
את אשתו, שהיתה פעם שחקנית, כדי לשחק
בהצגה המצליחה הזאת.

פטריסיה האריס
בחירה מחודשת

אפשר להמשיך בבימאי אילן רונן, שביים
את המחזה הדלפה עם סנדרה שדה,
שפרשה לטובת אשתו רוחל׳ה הפלר. כעת
הוא מביים מחזה של מולייר, ושוב מככבת
אשתו רוחל׳ה בתפקיד הנשי הראשי.

גם הבימאי שמואל הספרי,

שעיבד

שמואל הספרי

רחל הפלר

האשה בתפקיד הראשי

הבעל ב״ם

הזמרת, אך מה אני שומעת? שהזמרת חזרה
ארצה לעיר אילת, ולא רק שחזרה — היא
שוב שרה ומופיעה בעיר־הבילויים. היא גם
מצאה לה אמרגנית, שתטפל בענייניה.
נחשו במי היא בחרה?
בוורד ציבעון, אלא מה!

שמיר השאיר בספרד רושם עגום. לתאר את ביקורו כ״הצלחה״ ,יהיה דומה לתיאור הררי השלג ליד באר־שבע
מרד כי הורוביץ

רמת הדר-ם
ורמתה מוו ת
דבריו המחוצפים של ג׳ימי בייקר בכנס
אייפ״ק תואמים היטב את גילויי השינאה לישראל
בוועידת ראשי המדינות הערביות בקזבלנקה.
אנו כאן, בארץ ישראל הגדולה,
שממדיה בערך כממדי ילוסטון פארק ב־ארצות־הברית,
חשים זה עשרות בשנים את
מועקת השינאה של ראשי המדינות הללו
ועמיהם החונים עלינו סביב. בייקר הצטרף
בדבריו למצור המוטל עלינו, ובאפנו עלה
ריח בשר חרוך של שואה. אנו מרגישים כמו
בעל־חיים במלכודת, שאין לו לאן לברוח.
בייקר דיבר כמו צייד היודע זאת היטב.
בייקר הוא צייד חובב. לפני שבועות
אחדים הוא לקח עימו לאתר־הציד עיתונאי
מידידיו, שראיין אותו במקום. בייקר הסביר
לעיתונאי או /שיטתו בציד. מסתבר שבייקר
מעמיר מלכודות ובעזרת פיתיונות הוא מושך
לתוכן את בעלי־החיים. כשהמלכודות נסגרות
ובעלי־החיים אינם יכולים עוד לברוח,
בייקר יורה בהם. המראיין שאל :״אתה מדבר
על הוגלות?״ ובייקר ענה :״לא. אני מדבר על
ישראל״.
אלה דיבורים של פירחח, אף כי לכאורה

הוא צודק. ישראל במלכודת. היא תלוייה
בארצות־הברית. היא באמת מרגישה כמו
בעל־חיים במיצר. אין לה לאן לברוח. אבל
בייקר לא מביא בחשבון דבר אחד: שאנחנו
עם מיוחד במינו, עם בעייה מיוחדת שאין
לאף עם אחר. לאומות העולם יש בעיות,
הנובעות משאיפתן לשפר את רמת חייהן.
אחרי השואה, אנחנו היהודים, הננו העם
היחיד שיש לו, בנוסף על בעיות של רמת־החיים,
גם בעייה של רמת־המוות. השואה
היתה תצוגה של רמת־מוות ירודה. אם ילחצו
אותנו כך שלא תהיה לנו ברירה, כמעט נשמח
למות כמו בני־אדם, כדי לגול מעל ההיסטוריה
היהודית את חרפת המוות הירוד
באירופה. אנו מבטיחים לבייקר ולידידיו
הערבים לדרוש בפעם הבאה מחיר מרתיע
עבור חיינו.
יש לנו ניסיון־שואה. אנחנו-מכירים את
ההרגשה של ערב השואה, ויודעים שקיימים
היום כל התנאים הדרושים לשואה. אנו חשים
את הבדידות ההרמטית הולכת וסוגרת עלינו,
את השינאה התהומית של קבלן ההשמדה
התורן יאסר ערפאת. אנו רואים איך שינאה זו

מנערת, כמו דיטונאטור, את המישקע הרדום
של האנטי־שמיות בעולם. האנטי־שמיות
מפזרת בשקיקה את השקר הערבי על אודות
ישראל חזקה ודורסנית, שיצאה לפני 20 שנה
לכבוש את המיזרח התיכון בהנהגת ג׳ינג׳יס
חאן היהודי — הכובש האכזר לוי אשכול ז״ל.
הברירה היתה לפני 20 שנה, כמו בכל אחת

שר־חוץ בייקר
ישראל כעוף במלכודת

ממילחמות ישראל, וכמו במילחמת האינתיפאדה
כיום — לנצח או למות .״הכיבוש״
האיום הוא רק תוצאת לווי לניצחון ההכרחי,
שבזכותו אנחנו בכלל קיימים.
כאשר הברירה העומדת לפנינו היא לנצח
או למות, יאמר עם ישראל לג׳ימי, כי הוא
צריך לזנוח את הרעיון הלא־מציאותי, שאנחנו
נסכים למות בשקט במלכודת שלו. אם
לא תהיה לנו ברירה, אנחנו נהפוך את המיזרח
התיכון לחלל חסר־חיים, שישאב לתוכו את
המעצמות וימחץ אותן זו בזו. אנחנו איננו
יהודי אירופה. אנחנו ניקח איתנו לעזאזל כל
מי שנוכל, ונוכל לקחת איתנו רבים מאוד.
האפשרויות ממש מרהיבות.
מישהו היה צריך סוף־סוף לומר את הדברים
האלה בגלוי, בתיקווה שאמירתם תמנע
אולי את הצורך בביצועם.
ג׳ימי בייקר בוודאי מבסס את הרגשתו,
שאנו בידיו כמו חוגלה במלכודת, על
העובדה שאנחנו תלויים בארצות־הברית.
נכון שהיא נותנת לנו מדי שנה שלושה
מיליארד דולר. הדרושים לנו מאוד. אבל
תלות זו קיימת רק כל עוד אנחנו חושבים על
בעיות של רמת־חיים ושמירת־החיים. ברגע
שאנו נלחצים להתרכז בבעיות של רמת־המוות,
השפעתה של ארצות־הברית בישראל
מתפוגגת, ואינה קיימת עוד.
בייקר הישווה אותנו לחוגלות במלכודת.
אם יילך לו עם החוגלות, כמו שיילך לו
איתנו, הוא יצטרך לקנות את העופות המתים
שלו באחת העגלות האלה, המוסוות בעגלות
למימכר־גלידה, המוכרות עופות ירויים לציירים
שלומיאלים, כדי לאפשר להם להציל
את יוקרתם.

הרמטכ״ל הבא
שאלת מינויו של הרמטכ״ל הבא תעלה במוקדם או
במאוחר. קרוב לוודאי שיהיה זה הרמטכ״ל, שבגורלו יפול
הציווי לנצח במילחמה, שכופים הערבים על ישראל. שאס לא
כך — יושמדו פה היהודים והמדינה תיהרס.
הכישלון הישראלי המוחלט לנצח בסיבוב הראשון של
המילחמה, שמנהלים הפלסטינים יומיום ברחבי ארץ־ישראל,
זה כ־ 18 חודש, אינו אומר שאי־אפשר לנצח בה בסיבוב השני,
הנוכחי. סיבוב המתאפיין בשימוש פלסטיני מתגבר בנשק חם,
התפשטות האלימות משני צירי הקו הירוק לשעבר, והתופעה
החמורה של נטילת החוק לידיים בידי אזרחים יהודים, שנוכחו
כי הממשלה והצבא אינם מסוגלים להבטיח להם הגנה מינימלית.
הצלחותיהם
המתמשכות של הפלסטינים עתידות לסחוף
במוקדם או במאוחר את יתר מדינות ערב, כולל עיראק, ואף
מצריים, לשדה־הקרב נגד ישראל.
לכן, בחירתו הנכונה של המועמד לתפקיד הרמטכ״ל הבא
הופכת להיות חיונית עד קיומית ממש.

מה שבטוח הוא מי אסור לו בשום פנים להיות
אך מועמד לכהונה החשובה: כל מי בצמרת צה״ל
שבמעשה ובמחדל תורם ישירות למפלה המת
משכת.

במערכת־הביטחון
קשה לעיתים להבחין עד כמה עיקרון זה
מתגשם. משום שכמה מהאלופים, ובעיקר הרמטכ״ל, מוגנים
על־ידי הצנזורה הצבאית, וכאשר כושר תיפקודם לקוי
מסובכים על כך בשם ״שמירת סודות מיבצעיים״.
שם שלט העיקרון שכינינו אותו ״העיקרון הגורודישי״,
לאו־דווקא משום שהאלוף(מיל׳) שמואל גורודיש היה הגרוע
שבכולם, אלא משום שמילחמת יום־הכיפורים היתה, עד היום,
הנוראה שבמילחמות.
איש לא יטול לעולם מגונן־גורודיש את העובדה שהוא היה
מפקד חטיבת־שיריון נועז, מוביל, פורץ. יתכן שאילו היה
מפקד אוגדה במילחמת יום־הכיפורים היתה המילחמה מסתיימת
ליד הפירמידות של ביזה ולא בקילומטר ה־. 101
אבל ברגע שבו מינו אותו דיין ואלעזר כאלוף פיקוד-
הדרום, מבלי שהקצין היה כשיר ובשל לכך, הם עשו עוול
לשמואליק, שהיה כה חביב עליהם, ובעיקבותיו — וזה מה
שחשוב — אימללו עם שלם. כמפקד חזית בשעת מילחמה
הגיע גורודיש לשיא תיפקודו הלקוי, עד שחייבים היו
להחליפו למעשה תוך כדי המילחמה, ולפלוט אותו מצה״ל
לאחריה. כי אז עוד שילמו בצה״ל מחיר יקר אפילו

הנאתטית של עיתונאי ועסקני השמאל
ה״סאחבאקיות״ — החבורות — ההתגודדות. מי היה יוצא
פלמ״ח ומי לא. מי בא מהשיריון וידע לברבר על ״קרבות ש׳ין
בש׳ין״ ומי לא.
כך פעל דויד אלעזר כש״הצעיר״ את הצבא — ויכול חיים
חפר לעמוד על הראש ולחבר את כל המאקאמות שבעולם —
את אסונות נהרות הדם שהביאו חבריו ״מסביב למדורה״
לישראל בסוף שנות ה־ 60 ותחילת ה־ ,70 אפילו ים של דיו לא
ימחה. הבנת את זה שם — חנוך ברטוב?
בהשוואה לפארטאצ׳יות במינוי כמה מרמטכ״לי ואלופי
צה״ל, בחיל־האוויר, לעומת זאת, נשמרה הרמה המיקצועית
של המפקדים. כי שם הוחדרה מלכתחילה המסורת העניינית,
שקצין מקודם לפי כישוריו בלבד, וכשבאים לבחור במפקד
חיל־אוויר חדש — הברירה בדרך כלל קשה, כי יש כמה
מועמדים מצויינים.

אין ספק שדן שומרון הצטיין כלוחם וכמפקד בראשית
דרכו. יותר מאוחר — מי יכול לשכוח לו את פיקודו המעולה
על חטיבת שיריון בקרבות־הבלימה בימיה הראשונים של
מילחמת יום־הכיפורים. לנצח תיזכר יוזמתו ופיקודו על
מיבצע אנטבה.

גנרלים נושרים נגד שוון

,,העיקרון הפיטרי״ בגילגולו הצה״לי ראוי לכינוי
״העיקרון הגורודישי״.

אסוו שהומטנ״ו הבא היה זקוק להגנתם

דן שומה! ח שו קשו שד

מהחיים האזרחיים, במוקדי המשק הפרטי והציבורי ועל
אחת כמה וכמה במערכת הממשלתית, יש לנו הוכחות
למכביר למימוש ״העיקרון הפיטרי״ .הוא גורס שיש לאדם
תיקרת יכולת מסויימת, ומי שהצטיין בתפקיד מסויים —
יתגלה ככישלון חרוץ בתפקיד רם יותר, כאשר תפקיד זה
נמצא מעל תיקרת יכולתו.

אין ספק שחלק מהמינויים הכושלים בצה״ל לאורך שנותיו,
נבעו מן העובדה ששנים ארוכות הבטיחה מפא״י שאלופי־צה״ל
ובעיקר רמטכ״ליו יבואו מ״המיפלגה״ .אחר כך, בתקופת
ההתבגרות, ירשה את האישור המיפלגתי שיטת

עבור כמה ימי־מחדל כמילחמה.

תאמר מיד האמת שבכמה ממילחמות ומערכות ישראל,
ניצח צבא העם, הוא צה״ל, למרות כמה מהרמטכ״לים והאלופים
שלו.
יגאל ידין, ראש המבצעים במטכ׳׳ל מילחמת־העצמאות,
הציל את המצב כשהרמטכ״ל הראשון יעקב דורי חלה. יגאל

אלון, האלוף המזהיר ביותר של אותה מילחמה, קבע בניצחונותיו
את גבולות המדינה יותר מאשר המטכ״ל.
במילחמה בלבנון השיגו לוחמי צה״ל את ההישגים, למרות
מישגים וטעויות של מפקדים כמו אביגדור(״יאנוש״) בן־גל,
עמרם מיצנע ואחרים.
הלוחמים במילחמת יום־הכיפורים קבעו את הניצחון במיל־חמה
הקשה והאכזרית מכולן במערב־סואץ וברמת־הגולן,
למרות כישלון הרמטכ״ל דייר אלעזר, אלופי הפיקודים,
ומעליהם שר־הביטחון, משה דיין.
משה דיין, כרמטכ״ל, יזם, הכין וניהל את מיבצע קדש
ב־ , 1956 שבעיקבותיו קצרה ישראל הצלחות מרחיקות־לכת.
אחר כך, בשיא תקופתו כשר־ביטחון, הגיע דיין לשפל ת יפ־קודו
— במילחמת־ההתשה ולאחר מכן באסון מילחמת יום־
הכיפורים.
אך לעומת יצחק רבין של היום, עדיין נחשב משה דיין
כגוליבר ביטחוני.
גם כאן מקופלת טרגדיה אישית ומה שיותר חמור, במיקרה
שלנו, לאומית.
יצחק רבין, כאלוף בצה״ל ובמיוחד כרמטכ״ל, נחשב כאחד
המעולים. לעומתו יורשיו, מוטה גור ודן שומרון, ייחשבו כבר
היום כדגי־רקק. רבין הכין את צה״ל למילחמת ששת־הימים,
למרות שניתן היה אז להיכנע לדרישות גמאל עבד אל־נאצר
ולהסכים ל״פיתרון מדיני״ .ניצחון מילחמת ששת־הימים
ומירב ההישגים נרשמו, ובצדק, לזכותו.
אך כמו דיין לפניו, מאפיל כבר עתה תיפקודו של רבין
כשר־ביטחון — בעיקר בשנה וחצי האחרונות — על ימי
זוהרו כרמטכ״ל.

את״העיקרון הטרודישי״ .יכול מפקד להצטיין
בקרבות, במערכות — אך כשהוא הופד לאלוה,
לרמטכ״ל — כל כישוריו הקודמים נעלמים כלא
היו. ככל שאתה מכפיף לו יותר כוחות, יותר
חזיתות, יותר סמכויות ואחריות — כך קטן כושר
תיפקודו ושואף לאפס. הוא הופך לנפל עד כדי
היותו סכנה לאומית.

שר־ביטחון רבין ורמטכ״ל שומרון
״העיקחן הגזרודיש,״ בפעזלה
דיין ורדו היו אנשים נבונים פי כמה מהעומדים בראש
מערכת־הביטחון היום ובכל זאת טעו כה חמורות במינוי מפקד
החזית העיקרית בדרום. הם נפלו קורבן לקונספציה של
״הצערת הצבא״ ,כשלפחות כיום ברור שנעורים אינם מירשם
להצלחה, כשם שבגרות אינה מחסנת בפני כישלון.

בבועה דומה, אף יותר אטומה, חיים כיום רבין ושומרון.
יאנוש בן־גל, כמפקד חטיבת שיריון ברמת־הגולן
במילחמת יום־הכיפורים, ייזכר לתמיד כמי שבזכותו ניצלו

כעם שילמו בצה יר מחיו יקו

באופן אישי אזכור גם ככל הידידות, ההוקרה
והחיבה את האלוף דן שומרון, עת בא אלי
ביוזמתו בימי מילחמת־הלבנון, כדי להזהיר את
שר־הביטחון, אריאל שרון, מקשר של במה קצינים
בכירים נגדו. עוד אספר כיצד האלוף האמיץ
הזה, שומרון, נקעה נפשו, כשהתברר לו שאותם
קצינים חברו יחד לקום ולהטיל דופי ואחריות
בשר-הביטחון, רק כדי להרחיק מעל עצמם האחריות
למחדליהם ולכישלונותיהם בלבנון.
בדיוק מה שקרה ימים מיספר לאחר־מכן.
לכן האירוניה של ההיסטוריה היא שדן שומרון עצמו
כרמטכ״ל מנסה ללא הרף מזה חודשים ארוכים, להטיל את
האחריות לכישלונותיו על מחדליו של הדרג המדיני. ברמזיו
ובהצהרותיו טוען שומרון שהפיתרון למילחמה הוא ״מדיני״
וממשיך באבחנותיו המגוחכות, מעשה פרשן צבאי, בין
״טרור״ ל״אינתיפאדה״.
אין דבר מצער ומכאיב יותר מלראות רמטכ״ל של צה״ל
קם ונופל לפי ״העיקרון הגורודישי״ — מלבד הצער של
כישלון המילחמה עצמה והכאב על קורבנותיה.

אפילו עבוו וק כמה ימי־מחול

כמובן שהדרג המדיני לא יינקה אף פעם
מכישלונו עד עתה במילחמה.

רמת־הגולן ואף עמק־הירדן ב־ 1973 מהשיטפון ההרסני של
הגייסות הסוריים המשוריינים. אבל כשעלה בדרגה וניהל
במילחמת־הלבנון עוצבות על מאות הטנקים שלהן, הוא נחשב
ככישלון מוחלט. לכן מיהר יחד עם שותפו לאותו כישלון,
עמרם מיצנע, להפנות את אצבעו בהאשמת הדרג המדיני.
ועתה נתבשרנו במזל־טוב שהוא קיבל מינוי של יועץ
לרמטכ״ל.
אל תצפו כלל שמישהו מהאלופים שנכשל יעלה בדעתו
להגיש, כתוצאה מכך, את התפטרותו. המושג קצין וג׳נטלמן
שייך לסרטים.

•אבל אפילו במיסגרת ההנחיות המפוקפקות, שהוריד הדרג
המדיני, להפחית ככל הניתן את המהומות, נכשלה הצמרת
הצבאית המטפלת בכך.
לכן כישלונה הוא מיקצועי טהור.
כדי להבטיח בחירה נכונה של הרמטכ״ל הבא יש, ראשית,
להבטיח שהוא לא היה ולא יהפוך לעסקן פוליטי. מישהו
שאיננו יציר־כפיה של התיקשורת. אלוף, שאיננו מתרוצץ בין
שרים ועיתונאים, כדי לטרפד את פרוייקט הלביא, מאחז־עיניים
בהבטחת ״חלופות״ ,ואחר־כר מבזבז גם את התקציב
הזה. אחד שאיננו נזקק להגנתו הפאתטית, לא על ידי עיתונאי
ועסקני השמאל — כפי שארע באחרונה — ולא מצד פרשני
הימין.

הרמטכ״ל הבא חייב לכן להיות בראש ובהמיקרה
של יאנוש, כמו מיקרים רבים אחרים,

מהם ידועים ומהם עדיין סמויים. ,מאמת ראשונה חייל מיקצועי.

ייייייי* 81111 חירות בשטחי אינתיפאדה מ ר כז ה לי כו ד תוכנית ב חי רו תבש טחי אינתיפאדה
בנימין זי לברברג
בחיוות בשטחים1 קודם אצלנו!
הרעיון של ראש־הממשלה על בחירות
בשטחים נראה כסביר לאנשים מסויימים. דהיינו,
דרך להקמת נציגות לאוכלוסיה המקומית.
אולם, במבט שני, הנני ערים להתפתחות
רינמית חמורה, ההולכת ונמשכת זה
10 שנים. ראש־הממשלה הקודם מטעם הלי־כור
הכיר בקמפ־דיוויר ב״ישות פלסטינית״.
ראש־הממשלה הנוכחי מטעם הליכוד, באמצעות
הצעתו לבחירות ביש״ע, מגבש את
ה״ישות הפלסטינית״ ,ומי שיבוא אחריו,
כנראה, יקים את ה״מדינה הפלסטינית״,
הלובשת צורה כבר היום.
אזרחי ישראל, שהלכו לבחירות ב־ 1בנובמבר
, 1988 לא ידעו אז, כי שר־הביטחון יכריז
לאחר זמן־מה, שאי־אפשר להתגבר על
המהומות הערביות ביש״ע. הרמטכ״ל כבר
הכריז לפני התיקשורת, כי צה״ל נכשל( .אולי
היה זה כישלון נותני־הפקודות?) האלוף מיצי
נע הצטרף להודאה, לאחר שהערבים שרפו
את האוטובוס בקו טבריה־ירושלים סמוך
ליריחו, ובפיגוע זה קופחו חיי חמישה יהורים.
אולם, הממשלה הזאת תקיפה מאוה־מאוד,
ומגיבה ביד חזקה במיקרה של תגובה ספונטנית
עלובה מצר יהודים הנפגעים. ישירות
על־ירי הפורעים הערבים. או אז, מופיע צה״ל
ומיד משליט סדר, ומסלק את היהודים מהמקום.
בשורות
הצבא מהלכים קומיסרים שמאלניים
כשסיסמוגרפים בידיהם, לבלוש אחרי
חבריהם לנשק, באם חלילה לא סטר מישהו
לפורעים ערבים, בעוצמה מעל לסבירה. אם
כך קורה, מיה תוקעים בכל השופרות. שונאינו
קולטים את היריעות האלה, מנפחים
אותן, ודואגים להפצתן ברחבי העולם.
המצב העובדתי היום שונה מאוד מזה שהיה
באוקטובר ׳ 88 לפני הבחירות. יש יהודים
רבים בארץ אשר טרם ויתרו על ״הישות
הציונית״ ולא שמו אותה במרכאות כפולות.
קיום המרינה, המולרת היחידה שבעבודה
נשפך דם יהודי רב יקר לליבם. חובה לפנות
אל הציבור במישאל־עם, כפי שהבטיח פרס
לפני נובמבר .׳88
צריך ללכת לבחירות כלליות חדשות לכנסת,
לפני שחושבים על הבחירות לאוכלוסיה
הערבית ביש״ע. קיום הבחירות בשטחים,
יביאו למעשה להקמת מועצה מחוקקת נפרדת
בחלק של ארץ־ישראל. זו המתכונת הבטוחה
להקמת המדינה הפלסטינית השנייה.

הכותב מפרסם מאמרים בכתבי-עת

!גרו הנגב׳

האנ טי פתח הי הו די ת •
בדצמבר 1987 החלה האינתיפאדה הערבית. במאי
, 1989 סוף־סוף, נשברה ההבלגה: החלה האנטיפתח היהו דית.
בכבישי אשקלון, בצומת אשדוד, במעלה״אדומים,
בקריית־ארבע, החלו יהודים לרשום א ת שורות־הפתיחה
בפרק החדש של ספר דברי״הימים, וכותרת הפרק :״עד
באו!״
תגובותיהם הטיבעיות של תושבי א שדוד
ואשקלון, מעלה־אדומים וקריית-ארבע חיל צו
מחזי אנחת-רווחה עמוקה, שהמתינה -
מתוסכלת ועצורה, למעלה מ״ 16 חודשים. כ מוני
נשמו לרווחה מאות־אלפים בכל רחבי
הארץ. פוליטיקאים רבים לא נמצאו בין
הנושמים לרווחה: אלה, כמובן ,״מגנים בכל
תוקף״ .וגם לא עיתונאים, כמובן. אלה, כדר כם,
מבהירים ש״לא יעלה על הדעת״ .אבל
בציבור הישראלי, במיפעל, במילואים, במו נית,
בחדר״המדרגות, בסופרמרקט, האימרה
הרווחת הינה קביעה חד־משמעית :״הגיע
הזמן!״
גם מות הנהג הערבי מדורה מפגיעת אבנים בכביש
קריית־גת, כבר לא טחף אחריו את גינוני-הטכס של
אבלות וחרטה, המקובלים אצלנו כל אימת שעורו העדין
של בן״מיעוטים נשרט קלות. המלצתם של חכמינו הקד מונים
-״הגר בבית״זכוכית -אל יזרוק אבנים!״ מתחילה
להיקלט בתודעתנו. בתרגום לשנות ה־ ,90 כוחה של
ההמלצה הזו יפה גם לנוסעי מכוניות ערביות, ששמשותיהן
עשויות זכוכית. שהרי האבן הארץ־ישראלית המצויה היא,
מסתבר, עיוורת״צבעים. תכונותיה ה מרסקות אינן פוח תו
ת גם כשהיא משייטת אל עבר רכב כחול״לוחית. גם
לאבן המשוננת -כן מלמדת המציאות החדשה -יש
לפחות שני צדדים, אלא שעד כה העדיפו הפורעים
הערבים להתמקד בשירבוט כ תובו ת -הס ת ה על הקיר
הערבי, תחת לקרוא א ת הכתובת על הקיר היהודי. דווקא
היה להם קל מאוד, אילו רצו, להבין א ת לשון הכ תוב ת הזו.
בשפתם הם זעקה הכתובת :״דיר בלקום!״ ובשפתנו אנו,
אם כי לא בעברית תיקנית :״אם תמשיכו להרים א ת
הראש -נוריד לכם אותו״...
אם יש מי שמשלה את עצמו כי האנטיפתח היהודית
היא פרובוקציה חד-פעמית בנוסח תעלולי כהנא -מעידה
גירסתו על ניתוקו האוטיסטי מרחשי״הלב ומהלן־הקהל
הירושלמי, שהתגודד סביב הרוצח הערבי ששחט שני

אזרחים קשישים ברחוב יפו, וביקש לשגרו לעולם־האמת
בעיקבות צמד קורבנותיו. הקהל לא התאסף במקום בעיק-
בות מודעה של ״כך״ .היה שם ח תן נאמן של ״עמך! יש ראל״
,יהודים רגילים כמוני וכמוך, בני כל הגילים, מצביעי
כל המיפלגות, בעלי מכנה משותף אחד: תחושה איומה של
השפלה -עקב חוסר״האונים של הממשלה
אל מול ההפקרות הרצחנית של הערבים. גם
באי בי ת-הקברות בכפר״ורבורג, יישוב
מפא״יניקי למהדרין, שהשתיקו בטכס־האז-
כרה הממלכתי אתח״כ דדי צוקר, לא פעלו
על־פי הוראת ״גוש אמונים״ .הם פעלו ב־מיצוות
ליבם, שלא השלים עם שיגור נציג
ר״ץ, סמל המ אבק היהודי לזכויות ה אד ם
הערבי, דווק א למעמד שבו הם מתייחדים עם
קורבנם הנורא: קורבן המאבק היהודי נגד
חיית ה אד ם הערבית.
יותר מכל אלה נודעת משמעות נכבדה
למתקפת״הזעם על הרמטכ״ל, בעת הלוויית
הצנחן אבי ס ס פו ר טס ז״ל. לא כדאי להקל
ראש במישקלה של ההתפרצות ההמונית הזו כלפי מפקדו
העליון של צה״ל, מופת הגבורה היהודית ועצמאות ישראל.
בעבר, גם בימים קשים ביותר, כאשר צה״ל ידע משברים
וכישלונות כואבים ואיבד מזוהרו -לא קרא הציבור תגר
על מפקדיו, קל וחומר -על בכיר לוחמיו. הפעם נפרץ סכר
הסובלנות, לא משום שהצבא הציב לעצמו משימה, חתר
בכל מאודו להשגתה -ונכשל. אלא כיוון שההיפן הוא
הנכון: צה״ל -וכמוהו הדרג המדיני -לא הגדיר את מיגור
האלימות ביש״ע כמשימתו; חתירתו לביצוע משימותיו
החלקיות היתה נגועה בהס סנו ת מיבצעית ובאימפוטנציה
מישפטית; ומשום־כך, כישלונו המחפיר אינו מקובל
ככישלון לגיטימי בקרב הציבור.
ולכן, קצת במאוחר -אבל לא מאוחר מדי -נולדת
האנטיפתח היהודית. היא מסירה את המעצורים
המוסריים, מנפצת א ת הכבלים המישפטיים, משליכה את
האזיקים שאיפשרו למתפרעים הערביים להתעלל בנו
ובכבודנו.
היהודים מתעוררים ומשיבים מילחמה שערה. אין
אמרו לנו נביאי־ישראל בדצמבר !87״את הגלגל הזה כבר
אי-אפשר לסובב חזרה גם א ת הגלגל שדוהר מא שדוד
לקריית״ארבע, מאשקלון למעלה־אדומים -איש כבר לא
יוכל לעצור!

היו
ד ב רי מ עו ל
ההחלטה של ממשלת ישראל על עריכת
בחירות בשטחים — מהלך שאותו הוביל שר־הביטחון
— נתקלה בתגובות מעורבות. בצד
נימת ההסכמה, בקעו קולות ההתנגדות והאזהרה
מפני התוצאות החמורות שהמהלך
עלול להביא.
כך היה השבוע — וכך היה לפני 13 שנה,
בשנת . 1976 וההיסטוריה — כך נדמה פעם
נוספת — שוב חוזרת על עצמה. שר־הביטחון
דאז, שימעון פרס, הוא שיזם את הרעיון,
מתוך אמונה שקירוב התושבים הערביים
לערכים דמוקך טיים יעניק להם תחושה של
ניהול עצמי, שתרכך את תחושת־הכיבוש.
ככל שקרב מועד הבחירות, שנקבע ל־12
באפריל , 1976 גברן ההוכחות לאפשרות
שאישים קיצוניים המקורבים לאש״ף יתפסו
את מקומם של ראשי העיריות המתונים,

מקורבי הממלכה הירדנית. התברר גם שקשה
מאור להבטיח את אופיין הדמוקרטי של
הבחירות. עושי דברו של אש״ף נכנסו לתמונה.
מהומות וגילויים של אי־סדר צצו כפטריות
אחרי הגשם, כשהמגמה הברורה היא
להטיל מורא על התושבים כדי שיצביעו
עבור המועמדים שאנשי אש״ף רצו ביקרם.
פרס, על אף שהודה בישיבת הממשלה ב־4
באפריל — שבוע לפני הבחירות — כי
איננו ״יכול להיות ערב לפני הממשלה על
תוצאות הבחירות,״ סירב לחזור בו מהצעד.
״אני קורא בצער את הפירסומיס בעיתונות
הישראלית שהשמאל ואש״ף כבר ניצחו,״
אמר לשרי־הממשלה .״אין ספק שפרס היה
מיטיב לעשות אילו קרא את -העיתונות
בישראל בעיון ולא בצער,״ יכתוב לימים מחי
גולן, בסיפרו הביוגראפי על פרס ,״שכן,

כאשר נודעו תוצאות הבחירות, התברר שהעיתונות
צדקה. התוצאות העניקו הישג ניכר
לאלמנטים קיצוניים. נציגיהם תפסו את
עמדות־המפתח ברוב המועצות המקומיות״.
שר־הביטחון דהיום וראש־הממשלה דאז,
יצחק רבין, סיכם בסיפרו את הבחירות:
״הבחירות ...בעיתויין ובצורתן, הניבו תוצאה
שלילית: ניצחונם של תומכי אש״ף, גלויים
וסמויים, פירנס את גל־הלאומנות ביהודה
ושומרון וסייע לאש״ף לבסס את הטענה, כי
הוא, ורק הוא, מייצג את הערבים בשטחים
ומבטא בנאמנות את רחשי ליבם. מבחינה
מדינית נתקפחה בכר טענתו, כי הערבים
בשטחים אינם נוהים אחרי אש״ף, וכי אפשר
לבנות מנהיגות ערבית בעלת מישקל וערך,
שתפישתה המתונה וזיקתה לירדן עשויות
לסלול ריר לפיתרון של שלום, בלי מדינה
פלסטינית עצמאית ...בכך נגרם לישראל נזק
מדיני בעל השפעה שלילית.״
הנתונים מונחים לפני המנהיגים. העובדות
ידועות, במיוחד לפרס ולרבין, שהיו אז
הנפשות הפועלות. לא נראה שמישהו עומד
להפיק את הלקח הנכון- .ההיסטוריה אכן
חוזרת.

חג• הו ב ר>1ן, עיתונאי בעיתון..הצופה״

:חירות ב שטחי אינתיפאדה מ ר כז ה לי כו ד תוכנית ב חי רו ת בשטחים אינתיפאדה

שמירבין בחירות אינתיפאדה מ ר כז ה לי כו ד שמירבין •

• ב חירו ת איגתיפאדו־

והרי ירושלים
איו להבקיע שער ולהפסיד כבר מחולקת

גיל סמסונוב

״ניצחוננו הוא ניצחון ארץ־ישר־אל,״
זועק צחי הנגבי בשימחה, עם
תום ספירת הקולות במרכז הליכוד.
,,חלפה סכנ ה חמורה של הק מ ת
מדינה פלסטינית,״ מסכם בסיפוק
אריק שרון, תוך שהוא
מוחה את הזיעה לאחר
לילה דראמתי, שבו הו בס
ראש״הממשלה ב הצבעה
על תוכניתו ה מדינית.
לאמצעי-התיקשורת
המחפשים
א ת ראש-
הממשלה מתברר, כי
שמיר עזב את האולם
בזעם, תוך שהוא שואל
את מקורביו :״כיצד הם
רוצים שאנהל את ענ ייני
המדינה כ שבבית
אין לי גיבוי!״ השמועות בבנייני
הקונגרסים מופצות לכל עבר. חלק
טוען ששמיר יילד בבוקר לנשיא.
אחרים כבר מספרים על פגישה בין
ביילין לדרעי, הצפוייה הלילה. גל
השימחה במחנה המנצחים מתחלף
בגל תדהמה 2600 .חברי המרכז
עוזבים את האולם באווירה קשה.
בדרכם הבית ה שומעים חברי-
המרכז את ח׳׳כ פורוש, ביומן חצות
של גלי־צה״ל, אומר לירון דקל :״זהו
סוף שילטון הליכוד, אגוד ת ישראל
תתמיד ב הק מ ת ממשלה צרה ברא שות
שימעון פרס ידידי״.
ביומן הבוקר של קול י שראל או מר
ח״כ חיים רמון לשלמה רז :״ב החלטתו
לד חו ת את התוכנית המ דינית
שאושרה על־ידי הממשלה,
פירק הליכוד למעשה א ת הממשלה.
על יצחק שמיר להתפטר לאלתר״.
רמון לא מחמיץ את ההזדמנות ולועג
לשמיר :״אני מקווה שבקרב מחל-
קות-הת ה במישרדו נהנה שמיר מ סמכו
ת רבה יותר״.
״זעם בממשלה האמריקאית על
ישראל,״ פותח גיסים משעל א ת מה-
דורת־החד שות של הטלוויזיה ה ישראלית
.״שר־החוץ האמריקאי,
ג׳יימס בייקר, עומד להודיע על הש עיית
כל מישלוחי-הנשק לישראל״.
תדהמה בשגרירות הישראלית. הנ הגת
הלובי הישראלי בוושינגטון
מ תכנס ת בדחיפות. יו״ר ועדת ההק צבות
בקונגרס אומר למעריב .״זהו
המישגה החמור ביותר של ישראל
מאז מילחמת״הלבנון. לא אוכל למ נוע
דיון על קיצוץ בסיוע לישראל.״
כותרות העיתונים למחרת זוע קות
:״לאן נעלם שמיר!״ אילן שחורי
בהארץ כותב כי ראש״הממשלה נו טה
להתפטר, למרות ניסיונות־שיכ־נוע
שבהם מעורב גם מנחם בגין.
מאות חברי־מרכז, מדווחת בינה
ברזל בידיעות אחרונות, מתרכזים
מול• ביתו של שמיר, תיד שהם קור אים
לו שלא להתפטר .״אסור לחזור
ל־ 30 שנות אופוזיציה״ ,״יש ל ך גיבוי

מלא מאיתנו ״,זועקים השוטים.
בחד שות הערב מודיע חנן עזרן כי
שימעון פרס יתארח באולפן מו קד
מיד עם תו ם המהדורה, ומוסיף כי
צפויה הודעה דראמתית. בסלון
מישפחת מודעי אומרת
מיכל ליצחק שכבר הר בה
זמן לא נראה שיט-
עון כה שופע חיוכים.
״החלטת הליכוד ״,או מר
פרס ,״פירקה את
ממשלת ה אחדות, והכ ניסה
את המדינה לתו הו
ובוהו. לכן זימנתי
היום בצהריים א ת נצי גי
המיפלגות הד תיו ת
ושותפינו משינוי, ר״ץ ו־מפ״ם,
ואני יכול לבשר
לעם בישראל, שבידי
כבר נמצאים ראשי־הפרקים של
ה הסכם הקואליציוני. אני מבקש ל הודות
למיפלגות הד תיו ת על הסכ מתן
לוותר על חוק ״מיהו יהודי״.
במיוחד תוד ה לשר־האוצר הבא,
ידידי אריה דרעי. בשלב זה איני
רוצה להגיב על השמועות, כי מתנהל
משא-ומתן עם ח״כים בליכוד על
צירופם לקואליציה. לסיום אני רוצה
לברן א ת ידידי ממיפלגות-השמאל
על ה סכ מתם להצטרף לממשלה, ללא
כל תנאי חומרי. כפי שהבטחתי
להם, אני מודיע בז א ת על הסכ מ תי
להיפגש עם יאסר ערפאת לשי-
חות־שלום״.
בוועידה הבינלאומית, שנפתחת
כעבור חודש, מוצאת עצמה ישראל
מבודד ת מול מעצמות־העל. דרישה
אולטימאטיבית לנסיגה ישראלית
מכל שיטחי יהודה, שומרון ועזה
וכינון מדינה פלסטינית. הדיונים
מ ת מקדי ם בשאלת ״זכות השיבה״
של מיליוני פלסטינים לשיטחי ארץ
ישראל. הפגנות סוערות מאורגנות
על-ידי הליכוד שבאופוזיציה .״הלי כוד
חזר למקומו הטיבעי,״ כותב
מנחם שיזף בחדשות.
ניתן להמשיך בתסריט, אך המסר
ברור .־מי שינצח בישיבת״המרכז
אולי יזכה לניצחון פרסונלי, או אף
עקרוני על ראש־הממשלה. יעצור ל רגע
ויתור זמני. אולם התוצאות
ברורות. החישוקים שצחי הנגבי
מציע על מנת לחזק את ראש״ה-
ממשלה, יחנקו אותו, בין אם יתפטר
ובין אם יישאר כראש״ממשלה, חסר
כוח ונטול ס מ כו ת בעיני מיפלגתו,
בעיני המערך ובעיני האמריקאים.
השער שיובקע לרשתו של שמיר
יהיה שלו עצמו, ואת הניצחון יקטוף
המערך, וגרוע מזה, יקטפו הערבים,
אשר יזכו להתרפסו ת ולוותרנות של
שימעון פרס. סופו של ניצחון לטובת
ארץ ישראל ב הפסד ארץ ישראל. יחי
הכוונות הטובות!

הטחב משמש בטבר הליטר

הוויכוח גדול אך התוכן אפם: האם יצביעו
ערביי מיזרח־ירושלים, ומה יהיה בגורל הפיקוח
הבינלאומי. מצאנו לנו נושא חדש
להתווכח עליוג תחי המחלוקת. וכי מה החשיבות
של אלה: האם התוצאות תהיינה שונות
אם יצביעו הירושלמים או לא? המישחק
מכור: אם ב־ 1976 זכה אש״ף בשטחים — אז
מי ינצח היום — ליב״יי עם פיקוח בינלאומי
או פיקוח של התיזמורת הפילהרמונית, איש
לא לוקח אותנו ברצינות, מה שנשאר זה פחד
אש״ף, ובלעדיו אין בוחר ואין נבחר.
אם כך מה הדאגה? שמא הסכמתנו
להכללתם של הירושלמים תתפרש כנכונות
להתוות גבול מחודש בלב ירושלים? והלא זו
איוולת, שכן הגבול קם לתחייה, והוא מסומן
בבקבוקי־תבערה ובאבנים, בלהבות ובבלו־קים.
והפיקוח הבינלאומי יתפרש, חלילה,

אין ניציס בליכוד! היה מי שחשב כי
דויד מגן, מעמודי התווך של מחנה
שרון, הינו דוגמה קל א סי ת לניציות
חרותניקית גאה. תמורת המחיר הנכון
מוכן הוא לרכז א ת המאמץ השמאלי
בתנועה לאישור תוכנית רביו, המכונה
משום־מה תוכנית שמירבין. מעניין מי
יהיה ״הערקן״ הבא בתור לקר את כי נוס
מרכז חותמות״הגומי.

• ר״ץ והולך ל אי בו ד
מפלי א איך ה חלי טו בחד שות של
ערב שבת לחשוף סוף־סוף אתההת מו ט
טו ת הפנימית בתנועת ר״ץ. נד מ ה לי
שחשיפה שכזו הי א בניגוד מו חל ט לכ ללי
ה א תי ק ה העיתונאית, שאימצו לעצמם
עיתונאינו בכל הנוגע ל אי־הס־דרים
בתנועת ר״ץ וב שמאל בכלל.
ה שאלה הי אהאם נעשו עי תונאינו
ישרים ו״מדווחים אמת״ ,או שכבר ל א
ניתן להס תי ראת הריח הרע הנודף
מהתנועה ה״יפה״ ההיא.

• עג לרך

כעירעור סמכותנו הבלעדית? מישהו ראה
בזמן האחרון את הסמכות הזו? האס הכוונה
לסמכות שלנו לקבור את מתינו ולהגיד
מילים יפות נוכח קיברם?
אז במקום מיגננה, קומו פוליטיקאים והניפו
יוזמה חדשה, כן למיזרח־ירושלים יחד עם
מיזרח־הירדן, עם דרום״הלבנון, צפון־תוניס
ודרום־תימן! כן, בכל מקום שבו ישנם פלסטינים
שאינם אזרחים, או המוכנים לוותר על
אזרחותם כדי להכריע בגורל עמם, בכל מקום
כזה תנו להם להצביע ולבחור במנהיגים
ששמם אינו חשוב לנו, ונטיות ליבם מעניינות
אותנו כשלג דאשתקד.
במילא יעמדו כולם דום וידקלמו את
הימנון אש״ף. אבל לפני כן יצטרכו הסורים,
הלבנונים, הירדנים, התוניסאים, העיראקים
וכל האחרים להסכים לבחירות בגבולם. לפיקוח
בינלאומי בתחום ריבונותם, ולצל ריחה
של הדמוקרטיה בסלון שלהם. בהזדמנות זו
תנו ביטוי גם לערביי ישראל, שאינם רואים
עצמם אזרחיה, מי שהפלסטיניות שלו בוערת
בעורקיו יהיה רשאי להחזיר את תעודת־הזהות
שלו ולהצביע לנציגות עמו.
200 אלף פלסטינים חיים בארצות־הב־רית.
מדוע לא לתת להם להשתתף בבחירת
מנהיגותם ומדוע לא לתת לאמריקאים להרגיש
מה פירוש פיקוח בינלאומי אצלם בבית?
הרבה היינו נותנים כדי לראות כיצד מגיב
העולם להצעה ישראלית שכזאת• ד 7כהן

על הצטרפותה באחרונה של תנועת
הפאר ל״ע למערך, במירוץ המתיש
להסתדרות, כבר עשו תשדיר״פיר־סומת
:״פגר לע״ח״ .עתה רק מחכים
למהפך הנוסף, שיביא א ת הניצחון
המיוחל.

• האנגלים באים
ה אי סו ר של שר־המישטרה חיי ם בר־לב
לתקוע בשופרות ולהניף דגלים
בעיר הע תי קה דומה ל אי סו רי ם השונים,
שהוטלו על הי הודי ם בירושלים,
בזמן ה מנ ד ט הבריטי ,״כדי למנוע
הפרות־סדר״ .נ שאלת ה ש אלה האם
חזרתנו לתקופת ה מנד טמס מל ת גם
חזרה ל שיטות שהבריטי םנק טו בהן
כנגד ערבים בימי ה אינ תי פאדה הער בית
בשנים ׳39־36י, או שהשיטות הבריטיו
ת להשגת שקט בירושלים שונות
כיום רק כאשר מדובר ביהודים...

.,להרוג אותם
האם הצעתו האחרונה של האלוף
אביגדור (״יאנוש״) בן־גל להרוג א ת
הסרבנים, או, לחילופין, לשלול מהם
את האזרחות, היא החלק השני של
תוכנית״האלופים המהוללת, שמשום״
מה לא הופיעה בתשדירי־הבחירות
של המערך, או שמא זהו חלק בלתי-
נפרד מסימפטומי החזרה לגבולות 67׳
אצל אנשי-צבא, המצטרפים להכרזתו
הישנה של יאנוש על ערביי הגליל,
שאותם כינה ״הסרטן של המדינה״.

שמירבין בחירות אינתיפאדה מ ר כז ה לי כו ד שמירבין ב חירו ת אינתיפאד

התפתחות מפח*עה בפרשת אליד־הזסגר: בשיחה שהוקלטה

בחשא טען גובה־חוב נלסעם קבוצח־פשע ט 0 ,חור,רו 3

ו!גחו את
ארגוב 0031
ך* מישטרה חוקרת אם מרדכי אוזן,
1 1סוכן־ביטוח מתל־אביב, היה שליחה של
חבורת־פשע שהילוותה כספים לאנשים וגבתה
אותם בריבית פרועה ובאמצעים של המאפיה
האיטלקית.
על פי דבריו של אוזן, רצחה החבורה את
הזמר זוהר ארגוב בכלא, מכיוון שהיה חייב •
לה כסף עבור סמים, ולא שילם. אותה חבורה
גם גרמה להתאבדותו של עורן־־הדיו אדם
פרוסט, שהיה חייב לה כספים ולא היה בידו

ראש־החוליה־לבילוש־נושאי ביחידה המרכזית
במישטרת תל־אביב. במיכתב, מה־11
באוגוסט , 1988 מאשר פקד מימון לעורכי־הדין
חרותה הראל ושוקי שטיין, שייצגו
באותה תקופה את התעשיין שרון, כי ביחידה
המרכזית בתל־אביב, במיחלק־בילוש־נושאי,
מתנהלת חקירה בגין סחיטה באיומים. המתלוננים
הם שרון ואביו, והתלונה הוגשה ב־8
באוגוסט. השניים מתלוננים כי מ־ 1984 הם
נסחטים, ועד היום פחרו להגיש תלונה.

בעיקבות מפולת המניות הבנקאיות ב־, 1984
נכנס שרון לקשיי־נזילות, פנה לאוזן וביקש
הלוואה בשקלים ישנים, בסכום השווה ל־10
אלפים דולר.
סוכם על תנאי ההלוואה, ובנו של שרון
מסר לאוזן שטר, ובביטחון גם שיעבד את שני
כלי־הרכב של שרון לטובת אוזן. סוכם כי
ההלוואה תוחזר בתשלומים חודשיים בערך
של 500 דולר, בשווה־ערר בשקלים ובריבית
של 556 לחודש, צמוד לדולר.
עבור הסכומים שקיבל סירב אוזן לתת
קבלות. הוא טען כי הלוואות כאלה נעשות
ללא קבלות, וכי אם הם רוצים בקבלה עליהם
להחזיר את מלוא החוב מיד.
התשלומים שולמו כסירך ם עד תחילת
. 1986 שרון גם שיפץ את מישרת של אוזן,
וזוכה תמורת זה ב־ 2000 דולר. אז חלה אוזן
במחלת־לב ואושפז. שרון המשיך להביא את
התשלומים לאשתו של אוזן, רחל. באחד
הימים אמרה רחל אוזן לבנו של שרון כי
מכיוון שלא שילמו חודש אחד, היא שילמה
במקומם ל״הם״ ,והיא לא יכולה עוד. זו היתה
הפעם הראשונה שנודע לשרון כי כספי־ההלוואה
לא באו מכיסו הפרטי של מכרו אוזן,
אלא ממקורות של ״ההם״ המסתוריים.
מאותו רגע החלה מסכת של סחיטות
ואיומים מצד אוזן, שנמשכה יותר משנתיים.
מספר שרון :״מר אוזן היה אומר לי כל העת
כי,אם אני אתן להם את השטר, יהיה לך צרות
איתם, כי הם אנשים רעים, ואחד כמוך הם
אוכלים אותו בלי מלח. אלה אנשים של
העולם התחתון, אני מגן עליך ומונע שהם
יבואו ויקחו לך הכל׳.״
האחים אלפרון

יעקב אלפרון(באמצע) בין פרקליטיו(כהן ועמירם)
האם הם, הם״?
להחזירם. לדברי אוזן, החבורה רצחה גבר
גרוזי מאשדוד כאשר קברה אותו חי בחולות.
גופתו טרם התגלתה.
כל הסיפורים הללו היו יכולים להיראות
דימיוניים ובדויים, אלא שבידי מישטרת־ישראל
יש תמליל של שיחה בין שרון(שם
בדוי, בגלל פחדו המובן) ,תעשיין קטן מתל־אביב,
ובין מרדכי אוזן, סוכן־ביטוח ומפעילו
של בנק אפור בתל־אביב. בשיחה הארוכה,
שהוקלטה, יש סיפורים רבים כאלה, במטרה
ללחוץ על שרון להחזיר חוב ל״הם״.
׳ יתכן שגם תמליל זה לא היה די משכנע
לולא צורף אליו מיכתב מפקד מאיר מימון,

פקד מימון מאשר כי לתלונה מצורף
תמליל־שיחה, שהוקלטה על-ידי המתלונן כששוחח
עם החשוד, וכי כל הליך אזרחי בבית־המישפט,
בשלב זה, עלול לפגוע בחקירה.
השיחה בין שרון ובנו לבין מרדכי אוזן
ב־ 28 ביולי התקיימה ביוזמתו של שרון, אחרי
שקיבל ייעוץ מישפטי.

״הס אגשים
רעים ד
^ קשרים בין שרון לבין אוזן הם קשרים
1 1ותיקים. אוזן היה סוכן־הביטוח של שרון.

רון פחד מ״ההם״ המיסתוריים וממה
שהם עלולים לעשות לו ולמישפחתו,
והמשיך לשלם כספים מדי חודש, למרות
שידע כי את חובו ואת הריבית עבורו כבר
סילק מזמן.
ב־ 1978 דרש אוזן משרון לחתום על שטר־חוב
נוסף בסך 90 אלף ש״ח. הוא אמר שאין לו
ברירה, כי ״ההם״ לוחצים• עליו. אוזן התחיל
להופיע במיפעלו של שרון ולאיים. באותה
תקופה התאבד זוהר ארגוב בכלא, ואוזן אמר
לבנו של שרון כי לא היתה זו התאבדות, וכי
זוהר ארגוב נרצח בידי ״ההם״ ,שיש להם
שליחים בכל בתי־הסוהר, בגלל חוב עבור
סמים שלא שילם. אוזן גם סיפר כי ״ההם״
תפסו את בתו ואשתו של אדם שהיה חייב
להם כסף ולא שילם, ואנסו אותן אונס
קבוצתי, עשו עליהן את צרכיהם, ואז מיהר
החייב לשלם את חובו.
הדיבורים הללו עשו את שלהם. בני
מישפחת שרון רעדו מפחד, והמשיכו לשלם
כספים למרות שידעו כי מזמן סילקו את
חובם.
בפברואר 1988 הגיעה לשרון אזהרה
מההוצאה־לפועל. הוא נדרש לשלם לאוזן
100 אלף ש״ח. אוזן הכחיש גם הפעם כי הוא

עשה זאת, וטען כי היו אלה ״ההם״ שפנו
להוצאה־לפועל. כאשר איים שרון לפנות
לעורך־דין, הסביר לו אוזן כי במיקרה כזה
הוא ייצא מהתמונה, ויפסיק להגן עליו מפני

״בעיקבות הדברים הללו הבנתי כי נפלתי
׳קורבן לסחיטה נפשעת על-ירי מר אוזן
,ושולחיו, וכי סחיטה זו לא תיפסק לעולם,
וככל שאשלם, כך יגדלו דרישות הסחטנים.
אחרי מחשבה החלטתי לשים קץ לדבר. ממילא
אני לא עומד בדרישותיו של אוזן, וממילא,
ההם׳ יגיעו אלי כדי לגבות את כספם,
אינני יכול למנוע את פגיעתם בי ובמישפחתי
אלא על־ידי פנייה לבתי־המישפט ולמיש־טרה״.
עורך־הדין,
ששמע את דבריהם של שרון
ובנו, הציע להם להקליט את דברי אוזן, וכך
הם עשו. בבדיקת תיק ההוצאה־לפועל התברר
כי השטר המקורי, שעליו חתם שרון, היה על
סכום של 6,640,000 שקלים ישנים ושטר זה
הוגש להוצאה לפועל. שרון היה בטוח כי הוא
חתם על שטר שסכומו היה מיליון אחד בלבד,
וכי הסיפרה 6הוספה אחר־כך בזיוף. בדיקת
פוליגראף שנערכה לאוזן ולשרון אישרה כי
השטר המקורי היה אמנם על סך שישה מיליון
שקלים, ולא זוייף.
בהקלטה נזכר בראשונה שמם של האחים
אלפרון, ברמז כי ״הם״ שולחיו של אוזן והמלווים
האמיתיים.
באמצעות עורכי־הדין שוקי שטיין וחרותה
הראל פנה שרון למישטרה, סיפר את סיפורו
ומסר את ההקלטה שערך. פקד מימון ביקש
ממנו לחכות בינתיים, ולא להגיש תביעה
אזרחית כדי שהחקירה המישטרתית לא
תיפגע. מיד כאשר הותר לו, הגיש שרון,
באמצעות עורר־הדין משה עינבר, התנגדות
לביצוע פסק־הדין של ההוצאה־לפועל, ונקט
בכל הפעולות המישפטיות הדרושות לעי־

מזל
של אלוהים
>\וזן ואשתו נעצרו, נחקרו, ושוחררו
\ £א ח רי שבוע. אין כמובן בשלב זה כל
ביטחון כי ״ההם״ אמנם קיימים ולא היו פרי
דימיונו של אוזן. אולי עשה שימוש בפחד
הקיים מפני האחים אלפרון ולקח עליהם
טרמפ, כדי לגבות כספים שלא הגיעו לו
משרון.

בשיחה המוקלטת נאמרים הדברים
הללו:
אוזן אני עצבני, תיתן לי הצעה
במזומן או תלך אתה אליהם ותגמור איתם
אתה.
שרון: הם לא בבית־הסוהר?
אוזן: אני לא יודע...
שרון: כמה כסף אתה קיבלת עד עכשיו?
אוזן: אני לא יודע, הכל רשום אצלם...
שרון: בוא תעזור לי, אם זה לא תלוי בך,
זה תלוי בהם, ואותם תפסו. שלושתם בכלא.
למי אתה רוצה שאלך? שירצחו אותי? למה
אתה לא יכול לעזור לנו?...
שרון: תעשה לי טובה. אני לא ישן
בלילה, אני רועד מפחד. אני חולה, אני הולך
לסכין בבטן, יש לי סרטן, אז מה, עוד שנה
עוד חצי שנה אני אתפגר. מוטי, מוטי, הכסף
זה הכל בחיים? היית מיליונר, פתאום אתה
פחות ממיליונר, הבריאות הולכת ולא חוזרת.
אל תאכל לנו את הלב שלנו, אנחנו ישבנו
יחד במיסעדה, אכלתי איתך לחם, אל תהיה
כזה רשע, אל תהיה כזה חמדן! אני מבקש
ממך בכל לשון של בקשה...

שרון:

מה אתה רוצה? שירצחו אותי?

— דן מגיע להוליווד
לדבר איתם, לא רק בשבילך. אני הולך עם
ניירות שלהם. אצלם תישעה־באב, שלא
תחשוב, כל הגיבורים גם מתים. גם הגיבורים
האלה מחפשים מישהו שיעזור להם בעסק של
דולארים. ממני לא שמעת אחים אלפרון ולא
בטיח. לא אומר שמות. אני לא אמרתי בחיים
שלי שמות. יש להם עסק גדול פי שלושה עם
האחים אלפרון. עזוב, אני לא רוצה להרחיב
בנושא יותר, אמרתי האחים אלפרון, זו בעייה
שלך. האנשים האלה מסובכים בינם לבין
עצמם. אם היו במצב אחר, הייתי מזמין אותם
לאריאנה, ותאמין לי היית מקבל מילה
טובה...
שרון: תראה מוטי, בוא תעזור לנו, אני
לא רוצה עניינים עם העולם התחתון.
אוזן: לא עולם תחתון. עכשיו לא דיברו
איתך מהעולם־התחתון. עכשיו זה מישפט
רגיל, מההוצאה לפועל. אם היו הולכים איתך
מהעולם־התחתון את הבית היית מוכר. את
התחתונים היית מוכר באותו יום. אני מביא
הביתה את הפרנסה בכבוד. אתה עוד לא
מכיר את החמולה הזאת. אני גדלתי בתוכה,
גדלתי במעברה, אני יודע מה שאני מדבר...
שרון: אם תהרוג אותי אני לא יכול ...
אוזן: לא רוצים להרוג אותך לא
אמרתי מי אלה. לא דואג. לא אמרתי שם. אין
לי היום עם מי לדבר. הצעה טובה תביא, זה
הסתבכות איומה. הוא יקבל מאסר־עולם. הוא
רצח מישהו, גרוזי אחד, רצח והעלים אותו.
לא יודעים שהעלים אותו, עכשיו התחילו
לחקור שאדם איננו, נרצח. בחור איננו. באה
אשתו למישטרה, בן 45 איננו, הוא הלך עם
חתיכה אחרת.
שרון: באשדוד...
אוזן: באשדוד, נכון, קברו אותו חי,
בשביל הפרסטיז׳ה שלהם, הכבוד הגדול.
עזוב, אני גמרתי ברוך השם. מזל שמכבדים
אותי, אבל אין לי עם מי לדבר...

זוהר ארגוב
האם נרצח בגלל ח 1ב?
ואתה כל הזמן טוען שאתה אח שלי ורוצה
לעזור לי.
אוזן: גוה אתה רוצה ממני?
שרון: הם עכשיו בבית־הסוהר, שניהם,
,שלושתם...
אוזן: איך אתה יודע?
שרון: כתוב בעיתון. אחים אלפרון, כתוב
בעיתון.
אוזן: אני לא אמרתי לך מי הם.
שרון: מה זה משנה?

שרון:

כמו שאמרת, התחילו הבעיות

אצלם...
אתן: זה המזל שלך ושלי, טוב.
שרון: בסדר, התחילו הבעיות אצלם, אז
עשינו פשרה ושוב נתקענו.
אוזן: אם לא היו להם הבעיות שלהם,
אנחנו היינו מוכרים את התחתונים שלנו
להביא את הכסף. יש לנו מהשמיים, אני
מאמין באלוהים. יש להם בעיות פנימיות בין
האחים והאחיות, בין במיגרשים בין בזהב בין
בסמים מזוייפים.
שרון: מיסעדות.
אוזן: אנא עארף? זה המזל שאנחנו שם
בורג קטן. ככה הם בדרך כלל לא הולכים
לעורכי־דין ולבית־מישפט. זה פורמלי. לך יש
ילד יקר, לי יש ילד יקר. היום הם במצב״ביש,
בעד זה הלכו בדרך הזו. זה מאלוהים בא. שרון
לא יגור בווילה כשהוא חייב להם לירה. הם
לא יעשו לו מישפט ולא הוצאה־לפועל, הם
באים הביתה ולוקחים דברים. זה בגלל
שאלוהים נתן להם כוח מהשמיים, הם בתוכם,
איך אומרים, מסובבים ומסובכים ביחד. לכל
אחד יש כנופיה משלו. המוכתר כבר לא
קובע. לכל אח יש כנופיה משלו. וגם אחד נגד
השני גם כן.
שרון: למה הם הלכו והרביצו לבדווים

בפרדס, למה?
אוזן: למה, למה. ברוך השם אותי הם
מכבדים. תאמין לי, עד היום לא גנבתי מאף
אחד. חוץ מ־300־ 500ש״ח הכל העברתי

אוזן: אבל לא עמדת בתשלומים. אגיד
לך מה קרה פה. אין עם מי לדבר, כל החמולה
בבית־הסוהר ואין עם מי לדבר. מה, אני לא
רוצה לעזור לך?
שרון: אז בשביל מה אתה הולך לעורר־אוזן:
עורך־הדין הוא חבר שלי. הוא יכול

שרון: זה התעורר בגלל עורך־הדין
פרוסט הזה, שהתאבד.
אוזן: הוא טילפן לעורך־הדין שלו לחסל
את כל התיקים.
שרון: אני אמרתי לך פרוסט ואתה
אמרת ״כן״ .איך ידעת?
אוזן: נכון, עבר את ה־ 15 מיליון דולר.
אבל חלק יש להם ערבות בנקאית, אולי
שניים־שלושה מיליון דולר מיי ערבות, אך
הם לא מפחדים לקבל את הכסף.
שרון: הם זייפו דולארים, איך הם נתפסו?
אוזן: זה המכה שקיבלנו בחיים.
שרון: עיתון שיכתוב שהחברה מהכנו־פיות
האחרות פלשו לתחום שלהם.
אלה הם רק קטעים נבחרים מהתמליל,
המשתרע על 12 עמודים מודפסים. האם בתום
החקירה יצורפו לאישומים שנגד האחים
אלפרון גם אישומים על רצח ארגוב, סחיטת
עורך־הדין פרוסט ורצח הגרוזי מאשדוד? או
שמא אלה לא היו אלא דיבורים בעלמא?

קיברו של אדם פרוסט
האם הוכרח להתאבד?

אי לג ה אל 1ן ₪

(המשך מעמוד ) 19
נו, היא לא נסעה, והתחילו השמועות שמי־יודע־מה
קרה. שנית — יש לנו בית ברמת־השרון.
רציתי
לעבור לדירת־גג, ופירסמנו שאנחנו
מתכוונים למכור אותו. אנשים חיברו
אחד ועוד אחד — גם אשתי לא נסעה לטיול,
וגם הם מוכרים את הבית — והגיעו לאן
שהגיעו.״
ניכר היה אז בפקר שהוא מנסה להוריד
מחשיבותו של הנושא, לדחוק אותו לשוליים,
לא לדעת פרטים, ובכל זאת, הוא המשיך
לחוג סביבו.
שאלתי אותו אם הצליחו לפגוע בדון־
רואן, הטוב שבטובים־לטיס, מתחת לחגורה,
במקום שבו, לפי הסיפורים, פגע באחרים.
פקר — קשה לי לשכוח זאת — שלח בי
אז מבט מוזר, כאילו הוא הולך לשתף אותי
בבדיחה פרטית :״הבדיחה היא שבמשך שנות־נישואיי
הרבות, מעולם לא ניהלתי רומאן
מאחורי גבה של חרותה. כשהייתי מפקד
בצבא, נזהרתי שלא להסתבך עם חיילות.
פשוט נזהרתי!״
ועוד אמר אז רן :״רוצה לשמוע משהו מצחיק?
אפילו הטלפונים אלי ואל חרותה נפסקו.
אנחנו באמת בין 100 המישפחות הנהדרות
שפגשת בחייך. יש לי יחסים של חתיך
וחתיכה עם בנותי. נולדה לי עכשיו נכרה
שנייה. האנשים הרבים שטילפנו או שהתעסקו
בזה, היו פשוט הממומים שזה דווקא עלי
ועל חרותה. כאילו מוטטו להם איזה מיתוס.
״זה באמת לא חשוב. ההתרגשות שהרכילות
גרמה, שייכת לעבר ...מי שמכיר את

חרותה פקר
היתה א 1לא היתה?
חרותה — היא בכלל אשה שורשית, חברה
נהדרת. אני רוצה להיעלם. אני פשוט מתחנן
שיעזבו אותי בשקט. רן פקר לא חשוב, הוא
לא מעניין אף־אחר היום!״
ועוד הבטיח פקר :״זוהי הכתבה האחרונה
לטווח הקרוב ...אני לא רציתי בכתבה הזאת.
אילו הייתי בעל שאיפות פוליטיות — אז
הייתי צריך לענות על שאלות, על פרשות,
לספק פרטים. רן פקר הוא היום ארם פרטי!״
ובכן, היום — שנה וקצת אחרי — רן פקר
אינו אדם פרטי. הוא כבר השמיע אוסף מובחר
של דיעותיו במערכת־הבחירות, הפתיע את
כולם כשגילה שהוא איש־ליכוד, חסה תחת
חסותו של אליעזר ז׳ורבין עד ליעד הבא —
לוס־אנג׳לס.
חוץ מזה, הרכילות באמת היתה ניבזית
וחטטנית, אבל חרותה, אשת־נעוריו השורשית
של פקר, אינה נוסעת ללוס־אנג׳לס לפי
שעה.
במסיבת הפרידה או הניצחון במוצאי־שבת,
לא כיכבה לצד רן על הבימה, ולמרות
ששמה כיכב בכל הסתודדות באולם, נוכחותה
בקושי הורגשה.
אז רן הוא בדרך לכבוש את הוליווד —
לחיי ארץ־ישראל הטובה והישנה!

גזי הוזמה
^ שעה ארבע וחצי, באולם במלון
₪1הילטזן בתל־אביב, נערך המיפגש הראשון
למושתלי״הלב ולרעיותיהם. מטרת ה־מיפגש
הוגדרה על־ידי יוזמיו, אגודת יד ביד,
כ״החלפת חוויות וסדנה על הנושא: תיפקוד
בחיי היום־יום של מושתלי־הלב״.
20 מושתלי־הלב, לבושים באלגנטיות,
נכנסו מחוייכים לאולם־המיפגש בליווי נשותיהם,
שהחזיקו בזרועותיהם.

האנושות בכלל, ולאדם בפרט. מזווית־ראייה
אחרת, החלפת־לב היא כישלון של הרפואה,
שלא הצליחה למנוע את הצורך בהתקפת־לב.
אין להתפאר בעובדה שגדל מיספר ההשתלות
בארץ, מפני שבצורה מסויימת מוכיח
הדבר את כישלונה של הרפואה המונעת
בכלל, והקרדיולוגיה בפרט.
לפעמים קשה מאוד להחליט על ניתוח
פשוט ביותר. כמה התלבטויות והיסוסים.

היא מגדירה את הנשים כגיבורות האמיתיות.
כעבור שלושה שבועות נערך המיפגש
השני של מושתלי־הלב, הפעם במלון ימית.
לפני מושתלי־הלב הופיע פרופסור הילל
לקס, ממחלקת השתלות־לב של בית־החולים
ביוסטון בארצות־הברית.
הוא הסביר למושתלי־הלב את העקרונות
של השתלת־לב, את הסיבוכים אחרי השת־לות־לב,
איך למנוע אותם. הוא הביא סטא־

הלבבות השגורים של
הגברי הישראליים
חיוכים, סיפורים ואף בדיחות מסוג :״אתה,
משה, מתעניין רק בבחורות...״
״מכל הלב — החדש, כמובן!״ ממש
הפגנת שימחה, הצלחה אישית והצלחה רפואית.
בכל
זאת היתה לי הרגשה מוזרה. מהי
מטרת הפגישה? מדוע בהילטון? מדוע לא
בבית־הבראה או במחלקת־השיקום בבית־החולים,
תחת השגחת הרופאים? מה היו
הציפיות מפגישה זו: החלפת רעיונות? איסוף
כספים? הפגנת הישגי הרפואה? הבעת תודה
למארגני־הכינוס?
הד״ר דויד שרף, רופא חובש־כיפה, שליווה
לא אחת את המיועדים להשתלות־לב לחדל,
אמר :״ניתוח של השתלות־לב הוא כיום
ניתוח פשוט, כמו ניתוח להוצאת התוספתן...״
אך אם זהו ניתוח כל־כך פשוט, ואין בו דבר
מיוחד, מדוע אורגנה פגישה זו? אם להמשיך
ולפתח את רעיון הפגישות בין המטופלים,
אפשר להגיע לאבסורד: מדוע לא לארגן כנס
כלל־ארציישל נשים אחרי כריתת־רחם? או
של גברים אחרי קשירת־טחורים, או אף כנס
של מי שעברו כריתת־תוספתן?
לא הסכמתי עם הד״ר שרף שניתוח השת־לת־לב
הוא ניתוח כה פשוט ושיגרתי. יש משהו
מרגש בעובדה עצמה .״החלפת לב״ על־ירי
השתלת ליבו של אדם אחר בעל אופי
שונה, בעל שכל אחר, בעל אישיות אחרת ואף
בעל גיל אחר, מין וגזע אחרים — זה מעבר
לדברים טכניים בלבד. זה נוגע ליסודה של

עוברים על אדם לפני שהוא מחליט? אנשים
המחליטים לעבור השתלת־לב הם אנשים
אמיצים ביותר, והם נראים לי כגיבורים

ן זשתלות־הלב:
1אם הן באמת
1נלתי־נמנעות*
אמיתיים. צריך להיות בעל אישיות חזקה
מאוד כדי לקבל החלטה כזו.

• ג חו ת הגנו היהודי
*ץ ריך להיווצר מצב מיוחד במישפחה,
כדי שתעניק תמיכה פיסית ומורלית
לאדם החולה. המישפחה היא מרכיב חשוב
ביותר בקבלת ההחלטה הגורלית לעבור הש־תלת־לב.
שלי
חושן, יו״ר אגודת יד ביד, הדגישה
שנאמנותן ואומץ־ליבן של הנשים חשובים
ביותר בתהליך החלטת הגברים לעבור ניתוח
השתלת־לב. מסירותן לבעליהן לפני הניתוח,
בזמנו ואחריו — היא אולי הדבר המכריע
בתוצאות הטיפול. ניתן להסכים עימה, כש־

טיסטיקה בינלאומית. הוא הרגיש שיש מחלות
רבות, שאינן מאפשרות לבעליהן להיות
תורמי־הלב. הסובלים ממחלת הסברת, מיתר
לחץ־דם, ממחלת־כבד, ממחלת־ריאות, ממחלות
זיהומיות בדרכי־השתן והומו־סכסואלים
אינם יכולים לתרום את ליבם, ולכן מיספר
התורמים הפוטנציאליים קטן גם בארצות־הברית.
הוא אמר כי יתכן והעתיד של הרפואה
הוא לא בדרך של השתלות־לב וניתוחי-
לב בכלל. הקונגרס האחרון בירושלים הבליט
את הצורך לפתח דרכים שמרניות, כמו
למשל טיפול בקרני־לייזר ותרופות שונות.
התעוררו אצלי כמה שאלות, שאותן אני
רוצה להעלות לדיון פומבי. אני רואה בהן
חשיבות רבה לעתיר הרפואה.
29 אנשים במדינת־ישראל עברו בחמש
השנים האחרונות השתלות־לב. כולם, בלי
יוצא מהכלל, הם גברים.
נתון זה מעניין ומדאיג. הוא מיוחד ל־מדינת־ישראל:
רק הגברים מגיעים במחלתם
לשלב המחייב להחליף את ליבם.
מה קורה לליבו של הגבר הישראלי? האם
מחלות־לב בארץ הן מחלות של גברים בלבד?
בארצות־הברית, למשל, מתוך 1340
מושתלים בשנת 1988 היו 4090 נשים —
פחות מהגברים אך בכל־זאת כמעט מחצית.
בין 29 מושתלי־הלב הישראליים, היה רק
אחד ערבי, עוד אחד בלגי־נוצרי, ו־ 27 יהו־

ג 1צז\־ג\־י מ
היופי הראשון
נבחרה בקנקון, מכסיקו, בטכס ששודר
בשידור חי ל־ 600 מיליוני צופים ב־60
מדינות, למיס ׳עיברס, אנג׳לה ויסר (,)22
דוגמנית הולנדית בלונדית, ירוקת־עיניים
וגבוהה ( 1.75 מטח, ההולנדית הראשונה
ב־ 37 שנות בחירת מלכת־יופי עולמית שזכתה
בתואר, ששוויו המעשי המיידי הוא כ־300
אלף דולר במזומנים ובמתנות.

הטנגו האחרון
התארסו בקופנהאגן, פול שלוטר
( ,)60 ראש ממשלת דנמרק, שהתאלמן לפני
חודשים מיספר, ואנה־מאריה וסל (,)40
הרקדנית הבכירה של הבלט המלכותי הדני
ואם לבן בן שלוש, פרי־אהבתה לאחר מרק־דני־הבלט,
שהוא, כיום, בן 20 בלבד. שולטר,
שהודה שהריקוד היחיד שאותו הוא מסוגל
לבצע הוא ריקוד הטנגו, הודיע בראשונה על
אירוסיו בישיבת־הממשלה השבועית, שבה
כיבד את חבריו בכוס שמפנייה לרגל האירוע.

היובל הראשון
נחוג יום־הולדתו ה־ 50ש ל עמוס
עת, סופר(מיכאל שלי; מנוחה נכונה, לדעת
אישה) והוגה־דיעות. עוז, יליד ירושלים ואב

סופר עוז
עברית ועור 18 לשונות
לשלושה (שתי בנות ובן) ,שרת בנח״ל, למד
ספרות ופילוסופיה באוניברסיטות ירושלים
ואוכספורר, חי רוב ימיו בקבוצת חולדה שבשפלה
והוא אחד הסופרים. העבריים המתורגמים
ביותר ללשונות זרות(עד כה.)18 :

(המשך בעמוד )49

דגר־השלום
נחוג בווינה, בירת אוסטריה, יום־ הולדתו
ה 60-ש ל פרידנסרייך הונדרט־וואסר,
מעצב גראפי, צייר ואדריכל, שב־נייניו
מאויירים בשלל צבעים ושחלונותיהם,
בגדלים שונים, הדהימו בשנים האחרונות את
תושבי וינה. הונדרטוואסר, שנולד כפריץ
סטוואסר, הוא אידיאליסט (ששינה את שמו
הפרטי לפרידנסרייך — ממלכת־השלום —
ואת שם מישפחתו גירמן מסטו הסלאבונית
להונדרט הגרמנית) ,הנע בין שני בתיו
(באוסטריה ובניו־זילנח ושהציע, באחרונה,
להנהיג לוחיות־רישוי אישיות למכוניות. הוא
התפרסם בעיצוב דגל־השלום שלו למרחב,
שאותו הקדיש ליישוב המעורב נווה־שלום
שבקירבת לטרון: מגן דויד כחול וחצי־סהר
ירוק, על רקע לבן.

ארמגת־הבאשה
נחוג בעפולה,יום־הולרתהה־ 100 של
לונה רג׳ואן, אלמנתו של אחד מראשי
יהדות עיראק, שזכה, בראשית המאה, עת עוד
היתה עיראק מחוז באימפריה התורכית, בתואר
באשה (פחה) .רג׳ואן היא אם לשיבעה,
סבתא ל־ 45 ורבת־סבתא ל־.78
העולם הז ה 2700

כאשר הופיעה
7ד ,#7רצ ₪

ע׳ זאת הער
\וררון? שרית
רו ם ער שו1
ך* ופעתה היתה מרגשת.
\ 1מאות אלפי צופי־טלוויזיה
ראו את תמר גורדון 34 בתוכנית
זה הזמן של רם עברון. היא סיפרה
על מחלת הטרשת הנפוצה שבה
לקתה לפני 15 שנה, על התמוד־רותה
עם המחלה, על פעילויותיה.
השבוע פגשתי אותה בדירתה
בחיפה. תמר, יפה ומטופחת, חזרה
ואמרה שזה לא הוגן שזה קרה לה,
שזה לא פייר.
מדוע.התראיינה בזה הזמן?
״בגלל שתי סיבות עיקריות.
הראשונה: כדי להראות לכל האנשים
הבריאים שאני אמנם על כסא־גלגלים,
אבל אינני מדבקת, אינני
מצורעת, שלא יברחו ממני.
״אני נזכרת במיקרה שקרה לי

לפני שנה, בפסטיבל־הסרטים בחיפה,
הלכתי עם ידיד לקנות כרטיסים.
היה תור נורא, צפוף, אי־אפ־שר
היה לזוז. והנה מגיעה תמרי
בעגלה, ופתאום המקום נהיה בחורבה.
טראח. פתאום כל האנשים
פינו לי מקום. מאוד, מאוד כעסתי,
זה עשה לי מאוד עצוב. אחר־כך
הבנתי שהאנשים במבוכה, שהם
אינם יודעים איך להגיב. לכן הופעתי
בטלוויזיה, לנסות ולהסביר
שאין ממה להירתע.
״הסיבה השנייה היתה רצון
לפנות לכל המוגבלים הצופים

בתוכנית, ולהראות להם שאפשר
אחרת. אנחנו אמנם אנשים מוגבלים,
עם מיגבלה מסויימת, כזו או
אחרת, אך אסור לנו לשקוע במה
שאין. אנחנו צריכים לרוץ קדימה
עם הדברים שקיימים בנו, ומהם
להפיק את המכסימום״.
תמר למדה חינוך מיוחד והתמחתה
בטיפול באמנות. היא עובדת
במיוז״א עם ילדים לקויי־

שמיעה.
לחדרה שם היא קוראת ״חדר
של כיף״ .לשם יכולים הילדים
לבוא ולעשות ככל העולה על

טרשת 3 1ו! נ ה
5ו 0 5ח_£ו .£ 5 0וקו1.1סועו

מחלה כרי מת ומתקדמתסל מערכת־העצבים המרכזית.
מחלה שסיבתה אינה ידועה, והמאוכיינת על־ידי סי ממם
של נזקים מפוזרים באיזורים שומם של המוח.
המחלה פוגעת לרוב באנ שים צעירים. המל הממוצע הוא
סג. הי א פוגעת במידה שחה בגברים ובנשים. היא מתגברת
ונחלשת לסירוגין.
המחלה באהת מי ד בהתקף ראשון, שלאחריו חל שיפוד.
ברוב המיקרים באים ה תקפי ם חוזרים, המשאירים נזק
תמידי. יש מיקרים שבהם לא יופיעו התקפים, והמחלה
תופיע בצורת הידרדרות מתמדת והדרגתית.
סימנים קלאסיים:
פגיעה בדאייה, חול שת גפיים (ידיים ורגליים) ,בעיות
ב הסל ת שתן, בעיות בשמיעה ובדיבור, לפעמים יכולה
להיות גם פגיעה בכושר האינסלקסואלי.
סיבוכים של המחלה:
עיוורון, זיהום בדדכי״השתן, סיבוכי ם המאופיינים כתו צאה
מ שיתוקים -פצעי-לחץ וכו׳.
בינתיים זוהי מחלה חשוכת״מרפא. הסיפול הוא מסייע
בלבד.

רוחם .״הילדים המיסכנים האלה
עוברים לימודים מפרכים. הם רק
בני ,4וצריכים ללמוד לדבר
בשפת־הסימנים, ללמוד להפעיל
את מכשירי־השמיעה שלהם. בחדר
של תמרי הם יודעים שהם יכולים
לעשות הבל. בבוקר, כשאני מגיעה,
אני מכינה להם ניירות־ציור,
צבעים מכל הסוגים והמינים
ומיכחולים. מכאן ואילך הם יכולים
להיסחף עם התחושות שלהם״.
פתאום היא עוצרת, פניה נעשות
עצובות, כמעט בלחש היא
אומרת :״בצהריים, כשהילדים יוצאים
החוצה, לשחק בשמש, אני לא
יכולה ללכת ולאסוף אותם, לקרוא
להם לחזור.״
היא מאמינה כי עצם המוגבלות
שלה מקרבת את הילדים אליה. הם
שואלים אותה בחופשיות מדוע
היא על כסא־גלגלים .״ילד אחד

״אני לא חושבת שהתגרשנו בגלל
המחלה,״ היא אומרת ,״גם
בגירושין שלי אני כמו כולם. כל־כך
הרבה אנשים מתגרשים מבלי
שיהיו חולים במחלה: פשוט לא
הסתדרנו״.
ואולי זה אינו פשוט כל־כך. היא
מוסיפה :״אצלנו מטלות־הבית לא
יכלו להתחלק לשני חצאים. החלוקה
היתה של שלושה־רבעים
ורבע ״,ואינה מוסיפה דבר על תקו־פת־נישואיה.
נראה
כי העניין קשה לה מאוד.
הוא מקבל משמעות עמוקה יותר
כשהיא נשאלת על קשרים עם גברים
אחרים מאז גירושיה .״מישהו
טילפן לדירתי בטעות. הוא נשמע
מאוד נחמד, והחלטתי לפתח איתו
שיחה. דיברנו רבות, הוא כבר רצה
לפגוש אותי. באותו הרגע החלטתי
ללכת על כל הקופה, ואמרתי לו:

ואולי היא מקילה על עצמה
בכך שהיא מאשימה את המחלה,
ולא את התנהגותה?
תמר מתרגזת, היא זזה באי־נוחות.
אחרי כמה דקות של שתיקה
היא אומרת :״הפסקתי לעשות חשבון,
אני רוצה ליהנות מכל רגע״.
ה ח צי

המלא
ך * לרגע ״ אצל תמר, אומר
ימים עמוסים מאוד, תוכניות
מסביב לשעון. היא מספרת
על יום השני בשבוע, יום שבו היא
נוסעת לקבל טיפול מיוחד, לפי
שיטתו של מאיר שניידר, עיוור־מ־לידה
שלימד את עצמו לראות.
השיטה אומרת כי על המוגבל ״ללכת
עם החלקים הבריאים שבו״.

״אל תתייחס 1אל הכ ולזל שא1י עלי י התייחסו אל1יזאדם שב ך קוראת תמו
נתן לי פקודה בשפת הסימנים —
קומי:״

^ גדושה;
? 54 פמו פולס

ך* מר היא גרושה. היא היתה
1לנשואה יותר מחמש שנים.
לפני שנתיים וחצי התגרשה. עם
בעלה היא היתה 11 שנים. הוא ידע
כי היא חולה בטרשת נפוצה, אך לא
שיער את משמעות הדברים בחיי־היומיום.

אני
מרותקת לכסא־גלגלים. הבנאדם
נאלם דום, סיים את השיחה
ומאז נעלם, לא שמעתי ממנו עוד.
״קיבלתי בעצב רב את הידיעה
שגם גברים שאינם נרתעים, והמוכנים
להיות איתי בקשר, מוכנים
לעשות זאת רק לתקופה קצרה, רק
כקשר זמני. אם לא רוצים להמשיך
איתי בקשר, אני מיד אומרת לעצמי
שזה לא מפני שאני, תמרי,
לא מצאתי חן. אני מיד אומרת שזה
בטח בגלל המחלה, הם לא רצו
אותי כי אני חולה״.

שאותם עליו לפתח.
תמר מגיעה לתל־אביב ומוכנסת
לחדר־הטיפולים. שם עליה
לשכב עירומה. השיטה אומרת כי
על העצבים להיות משוחררים מכל
מגע זר, רק כך יוכלו להגיב כראוי
על הטיפול.
היא שוכבת על מיזרון, ולפחות
חמישה אנשים מטפלים בה במקביל.
הם מפעילים את כל השרירים
בגופה. העבודה בשרירים היא גם
שלה, היא נדרשת לשתף פעולה.
העבודה היא לפיתוח התנועות ה־