גליון 2701 מתאריך 7 ביוני 1989

ד׳ מזיון תשמ״ט7.6.1989 ,

מיספר 2701

המחיר 6.00 :שקלים(כולל מע׳׳ט) ,באילת 5.20 :שקלים

שנה 53

חח־־חיהווה

גנב רימון קיבל טיפול פסיכיאטרי ס
ולחץ על־יד מצ״ח ס טופל בתרופות ס
ה1היר את חברתו ה עו ^ ס ח 1ה חוקר

לבנון

הר, איזה כישלון מוצלח
מישהו חושב שהיה
כישלון בלבנון? חראו
איך הגנרלים קודמו
(עמוד )9—8

שטחי
הכנסת בחרה
בבו״ג,
יומיים בכנסת הספיקו
כד להבין זאת:
חברי־הכנסת לא
מכירים אח מנהיג
הפלסטינים
(עמוד ) 13—10

1ץ| 1ך* 1 1ן של שמואל בק הופיע ב״העולם
111 הזה״ לפני 34 שנים. היה זה אחד
11 4
האיורים שליוו סיפור בידיוני של אורי אבנרי, שבו

תוך

(עמוד )29 —28

אהבה
אז יש או אין רומאן בין
ביב• נתניהו לגליה
אלבין? רחל
המרחלת כבר ממש
מבולבלת!
(עמוד )39 —38

קורא יקר -ל בקבוק בעין
מיכתבים -יש כישרון ויש כישלון
מתרחק והולך -שבע שנים מלבנון
תשקיף -קאריקטורה עצרה עיתון
הוי איזה כישלון מוצלח
הח״כים רוצים את פרייג׳
במדינה -יריות באוויר
הנדון -בומראנג
אנשים -מרד בברכה
יומן אישי -הקוזאק הנגזל
מה הם אומרים -אסא כשר,
איציק לאור, עמי דורון, מיקי גרי,
עדי טלמור, אלון נתן
קולנוע -דימיון אנרכיסטי
אצלנו הקרע רק מתחיל

תיאר עליית של מישטר פאשיסטי בישראל. בסיפור
הוטל על בל הערבים בארץ לשאת טלאי ירוק, ובו
האות ע: השבוע התגשמה נבואה זו באריאל.

הגליון:
זה וגם זה -שבוע לא פה
לילות ישראל -ימי רומא העליזים
הפעם הראשונה
דף חדש -ביקור במוסקווה
הורוסקופ -תאומים ביוני
עמוד אורח -אריה זקס
תיקשורת בע״מ -חייל ממושמע תשבצופן מיכתבים לרותי -גרוש רווק
מישגל על הבימה
רחל המרחלת -חביבי והבייבי
דיעה אחרת -מעשה חמור
האם הם יתקפלו!
הרומאן שלי עם הפועל תל־אביב
החקירה של מצ״ח הורגת אותי

נזי ב ח בי ם
אין לחי שגייה

• .כ לי

ל פני כמה חו ד שי ם, כאשר הודעתי במדור
זה על הרחבת הבסיס הכלכלי של הער
לם הזה, סיפרתי לד על כוונתנו׳לחולל בעיתון
שינויים יסודיים, בתוכן ובצורה, כדי
לרענן את המתכונת ולהפוך את העולם הזה
לשבועון־החדשות של שנות ה־.90
המציאות התיקשורתית של ישראל השתנתה
בשנים האחרונות במידה רבה. אמצעי־התיקשורת
האלקטרוניים שינו את תפקיד
העיתונות הכתובה. בעיתונות הכתובה עצמה
חלו שינויים רבים, לטובה ולרעה. זה מכבד
התעורר הצורך להתאים את השלם הזה למציאות
חרשה זו, כדי שיוכל למלא בצורה
הטובה ביותר את תפקידו כשבועון לותם, חושף
ומהימן, המספק לקורא את מיטב המידע
וממלא חלל שנותר בשטח זה, בהתאם לסיס־מתנו
הנושנה :״בלי מורא, בלי משוא־פנים׳׳.
את השינדים הראשונים הכנסנו לפני כמה
שבועות. שינינו את הפורמאט של השבועון,
כדי שיהיה נוח יותר להחזיק בו ולקראו. ה־פורמאט
החדש דומה לוה של מיטב שמעוני־החדשות
בעולם. ביטלנו את השער האחורי,
שהיה מעין ״סמל מיסחריי של השלם הזה
במשך 30 שנה. הוכנס לשבועון מרור של
״דיעה אחרת״ ,כחלק מן העיסקה שאיפשרה
את הרחבת הבסיס הכלכלי.
את השינויים העיקריים דחינו במשך כמה
חודשים, מפני שהם חייבו הכנות ממושכות
— דיונים לגבי השינויים הרצויים, הרחבת
המערכת והתאמת שיטות־העבודה.
בגליון הזה מתחילים שינויים אלה להתבטא
מעל עמודי השבועון. על מהותם וטיבם
תעמוד בעצמך.
הכוונה היא לשנות את הרכב החומר המערכתי,
לחוק בהרבה את סיקור המאורעות החשובים
במרינה, לערוך תחקירים מעמיקים ולספק
מידע הרבה יותר רחב. האיזון העדין
בין החומר הפוליטי־ציבורי ובין החומר החב־רתי-הקל,
שהוא עמוד־התווך של הגישה המערכתית
שלנו, הופר בשנים האחרונות לטובת
החומר הקל. אבחנו רוצים להחזירו עתה
על בנו, כפי שהיה מימים ימימה.
שינינו את תוכנם וצורתם של כמה מן המדורים
הקבועים, הכנסנו מדורים חדשים. כל
זה כדי לספק לך חומר הדש, רענן ומעניין.
זוהי רק ההתחלה של תהליך, שיימשך כוו־דאי
כמה שבועות, ושבו נבדוק מחרש בל
מדור בעיתון, נשגה, נוסיף ונבטל.
גם בעבר ערכנו, מדי כמה שנים, בדק־בית
יסודי בשבועון, כדי לשמור על דוחו המודרנית.
הפעם מנוי וגמור עימנו לחולל שינדים
עמוקים אף יותר מאשר בעבר. אל חברי־המע־רכת
הוותיקים, שכל אחד־ מהם הוא בר־סמבא
בתחומו, יצטרפו חברי־מערכת חדשים, שיביאו
עימם, כך אנחנו מקווים, גישות חדשות.
כך ישמור העולם הזה על ייחודו ועל יעודו,
תוך התעדכנות והרחבה. תהליך ההתרחבות
של המערכת עוד נמשך, ואנחנו גקלוט חברי־מערכת
חדשים נוספים.
כדי שתהליך זח יהיה יעיל ומועיל, דרוש
לנו שיתוף־פעולה הדוק עם הקוראים. בלי

סביבן •
היזוך־חוזד של הקוראים, קשה יהיה לנו לעמוד
על הצלחת השינויים והתאמתם לצרכיו,,
לרוחו ולטעמו של הציבור שאליו אנחנו פונים,
לכן נשמח לקבל תגובות רבות ככל האפשר
— על השינויים בכלל, ועל כל אחד
מהם בפרט.
אם יש לד דיעה חיובית או שלילית על
מדור מסוייס, אם עולה על דעתך הצעה לשיפור
ולתוספות, אס משהו אינו נראה לך —
אנא, כתוב לנו. הדברים יעזרו לנו בהמשך

רחל אבנדי ליוותה כצלמת את מיצעד
תנועות־המחאה בשבת האחרונה, בטיילת שלאורך
שפודהים, בדרך ליפו. כמו צלמי העיתונים
האחרים היא צילמה את המיצעד ואת
תגובת הקהל, שהיה מורכב בעיקר ממתרחצי
שפת־הים בדרום תל־אביב.
חלק מן הקהל הזה התייחס אל ההפגנה
באיבה בולטת וקולנית, והמטיר על הצועדים
ביטויים בגון :״תשכבי עם ערבים, זונה שכמר
תך חבורת זונות, צריכים להרוג אתכם
אחד־אחדד וכיוצא באלה.
הפירחחים והבידיונים לא הסתפקו בקרי־אות־גנאי.
הס המטירו על הצועדים מכל הבא

על אווירת הלינץ׳ בשטחים (״ג בול
לפניך״ ,״הנדון״ ,העולם הזה
.)24.5.89
קל מאוד לכתוב על ״יהודים משתוללים,
השואגים לניקמת־דם״ כאשר לא חווים את
החיים היומיומיים בשומרון.
אינני חושב את עצמי ליהודי משתולל
ואינני שואג לניקמת״דם. אבל אני נוסע יומיום
הלוך ושוב מביתי באריאל למקום עבודתי
בפתח־תיקון ה וכל נסיעה כזאת כרוכה ב־סכנת־נפשות.

מה אני אמור לעשות? הלא אינני נוצרי,
ואינני חייב להגיש את הלחי השנייה למכים
(ואם נקרא להם בשם המפורש — לרוצחים).
ובכלל, מה חטאי? שאני יהודי, שהעדיף לגור
בלב ארץ־ישראל?
אז מה עליי לעשות? לארוז את הפעקעלך
ולעלות על הספינה הראשונה מערבה?
איתן מרדכי, אריאל

קט ,1אבר 3ד 1ר
על המתכונת החדשה של העולם
הזה.
זה כמה שבועות שאני בוחן את עצמי, האם
אני חש בהבדל שבמתכונת החדשה של העולם
הזה. המסקנה שלי: הפורמאט של העיתון
קטן אמנם במיקצת, אבל תוכנו גדל בהרבה,
שלא לדבר על המדורים החדשים והמעניינים
(חע הסילון, דיעה אחרת).
בקיצור: קטן, אבל גדול!
יצחק דחץ, תל־אביב

היסטוריה רטובה
על הצעתו של זאב ז׳בוטינסקי
למנחם בגין (״הנדון״ ,העולם
הזה .)24.5.89
בנוסח הכאסח המקובל על כלי־התיקשו־רת
אני מרשה לעצמי להעלות שאלה: מה היה
קורה, כיצד היו נראים פני ההיסטוריה, לוא
היה מנחם בגין, כביתרי נאמן, מקבל את הצעתו
של ראש בית״ר, זאב ז׳בוטינסקי, וקופץ
לתוך נהר הוויסטולה?
גם אם נניח שמנחם בגין היה, בצעירותו,
שחיין מעולה, קשה להניח שהוא היה מצליח
להתמודד עם הוויסטולה, והיה צף לו להנאתו
בין הרי הקארפאתים לים הבאלטי.
האפשרות השנייה, המצערת, היא היותר־סבירה.
ואז, כיצד, באמת, היתה נראית ההיסטוריה
של מדינת ישראל?
יוסך מרקוביץ, ירושלים

משישה יוצא אחד

רחל אב:־־י אחרי הפציעה
.,מלכן !שתוליד
— חול רטוב משפת־היס, בקבוקים וחפצים
אחרים. הנוכחות המאסיבית של המישט-
רה לא הפריעה להם. הם גם לא הבחינו בין
המפגינים עצמם ובין אנשי־התיקשורת שליוו
אותם. נראה כי קלטו את המסר של המסיתים:,
האומרים כי כלי־התיקשורת הס מוקדי הבגידה
במדינה.
בקבוק-ליטר של קוקה־קולה, מלא בנוזל,
פגע בפניה של רחל אבנרי. הוא פצע את עינה
הימנית וחיבל במצלמה שבידיה. היא לא נטשה
את תפקידה, צילמה את העצרת שנערכה
ביפו בתום התהלוכה, ולאחר מבן את הפגנת
שהם עכשיו בצפון תל־אביב. רק אז הרגישה
כי מצבה הורע. היא הוחשה לבית״החולים

על נוהל בחירת נשיא יוגוסלביה
(״תמרורים״ ,העולם הזה
.)24.5,89
לרגל בחירתו של הד״ר יאנז דרנובסק
לנשיא יוגוסלביה לתקופת־כהונה של שנה
אחת, מן הראוי להסביר ביתר הרחבה את
שיטה שתוכל אולי לשמש דוגמה באיזורנו,
אם אי־פעם תקום כאן פדרציה ישראלית־פלסטינית־ירדנית,
כהצעתם של כמה אנשים.
לפי
החוקה היוגוסלבית עומדת בראש המדינה
נשיאות שבה מיוצגות כל אחת משש
הרפובליקות (סרביה, קרואטיה, סלובניה,
מקדוניה, מונטנגרו ובוסניה) המרכיבות את
הפדרציה היוגוסלבית, ומדי שנה עובר תפקיד
הנשיא ,״ראש נשיאות־המדינה״ ,ברוטציה,
מחבר־נשיאות למישנהו.
מרקו ורסנו, פוזח־תיקעה

זמירות יווניות
על אישיות אחרת (״מיכתבים״,
העולם הזה .)9.5.89

שיוים הם
גם כספומט
לא תמיד מודעים חובבי הזמר לכסף העומד
מאחורי השירים ולדרך שבה עובדת תע־שיית־הפיזמונים.
שירים הם לא רק ירדן, שירים
הם גם כספומט. כותב ששיריו רצים
ברדיו, יכול בנקל לשלם את תקציב הדלק
והסיגריות.
אהוד מנור נמצא במעמד מוזר — מצד
אחד הוא מחלק לזמרים ולשירים שעות פיר־סום
והופעה מעל גלי־האתר, ומצד שני, הוא,
כאדם פרטי, מוכר לאותם אנשים שירים המכניסים
לו הכנסה נאה ביותר.
אהוד מנור למעשה הוא אולי האדם היחיד
בישראל שהוא גם ספק הסחורה הגדול ביותר
בתחומו למיפעל הממלכתי, שבו הוא עובד

״1א נר אחד
מסוגו להזמין את
תנוס שרו דהופעה
בטלוויזיה!״
כעובד בכיר. שיריו של מנור הם השירים המושמעים
ביותר ברדיו, שבו הוא עובד.
אלא שאהוד מנור אינו מסתפק בכך. הוא
יודע היכן מרוחה החמאה. לא כל אחד מסוגל
להזמין את משלמי משכורתו לחצי שעה של
פירגון בטלוויזיה. אהוד מנור כן.
מנור הוא גם מתרגם מחזות. לתוכנית־ה־אירוח
שלו בטלוויזיה הזמין מנור כמעט את
כיצד בכלל יכול לעלות בדעתו של הקורא
פלדמן להשוות את דיעה אחרת לדיעותיו
של אחר הקדמוני, אלישע בן־אבוייה?
הלא אותו אחר היה ממש עוכר־ישראל
(כדברי המישנה :״זמר יווני לא היה פוסק מפיו
ובשעה שהיה עומר בבית־המידרש היו
סיפרי מינים נושרים מחיקו וזה בשעה שכל
מה שכתוב בדיעה אחרת מכוון, בעיקרו
של דבר, למטרה אהת בלבר: זכותם של יהודים
לחיות בשלום בארץ־ישראל!
אליהו לנגר, ירושלים

דבר טיבעי ופשוט
על תחושותיו של לקוח המחל קה
האורולוגית (״בעייה ושמה
ערמונית״ ,העולם הזה .)24.5.89
הכתבה של הד״ר נודלמן הזכירה לי את
המיקרה של מכר, איש האקדמיה, שאושפז,
לפני כמה שנים, בבית־החולים לניתוח הערמונית.
את תקופת ההחלמה הוא ניצל לחיבור
שיר־הלל לרפואה שבאה לו משעבר את
הניתוח.
אותו מכר ביקש לשמור על עילום שמו
וחתם על השיר ״יוצא סכין המחלקה האורו־לוגית״
,מה שלא מנע ממנו להפיצו בין מכריו.
להלן
כמה שורות מן השיר המצוי עדיין
תחת ידי:
יש בני־אדם שאוהבים חיות / ,יש אחרים
שמחפשים בעיות / .יש להוטים תמיד להתווכח
/ ,ואחרים — לבכות ולהיאנח.
אני רוצה דבר אחד טיבעי, פשוט / ,בכל
הגוף, הנשמה והישות / :להשתין בקשת של
זהב, יפה, חמה / ,ולהשקות האדמה.
להשתין ללא צנתר וללא עזרה של זר/ ,
להשתין כמו חיה מחיות־הבר...
להשתין בכל שעה שהדבר נחוץ / ,בבית־כסא,
בבית או תחת עץ בחוץ.
ניסן אורבוך, רמת־נן
העולם הזה 2701

דור. לאהוד מנור יש לרוב שני שירים ולעיתים
אפילו שלושה מהשירים, כלומר רבע.
וגם כאן זכייה באירוויזיון קשורה בכסף, לפעמים
הרבה כסף.
האיש, שתוכניותיו ברדיו ובטלוויזיה אסורות
בצפייה ובשמיעה לחולי סכרת טוען שבשבילו
חשובים השירים. כסף אינו חשוב.
זכותו של הציבור לדעת כמה ״כסף־זה־לא־חשוב״
מרוויח אהוד מנור מיחסיו הדו־סיט־ריים
עם הטלוויזיה והרדיו.
באחרונה, כשהמחאה נעשתה לאופנה, מכריז
על עצמו פתאום גם אהוד מנור כמשורר־מחאה.
אולי אף ידאג כאיש רשות־השידור,
שיאסרו את שיריו להשמעה ברדיו ובטלוויזיה,
כדי שיוכל כפיזמונאי להיכנס למועדון
המכובד של המוחים.
התרבות בישראל מסתאבת. היא נעשית
עסק הנשלט בידי מעטים. העובדה שמכל היצירה
המקורית בחר פסטיבל ישראל ביצירתו
של אהוד מנור, מהווה סמל להסתאבות זו,
שאהוד מנור הוא חוד־החנית שלה.
מתי רגב ! תל־אביב

אהוד מנור בין אשתו עופרה ומתי כספי
בלי טומוז־הנאה
כל מנהלי־התיאטרון הממוסד בארץ. אפילו
את ז׳ילברטו טופאנו, מי שהיה מנהל־תיאט־רון
חיפה הצליח להזמין.
יתכן שאהוד מנור, מנחה תוכניות־האירוח,
לא ידע שאהוד מנור המתרגם עובד על
תרגום ההצגה קברט אצל עומרי ניצן, אבל
מנהל־הטלוויזיה כנראה לא שמע על החיה
המוזרה שקוראים לה אתיקה.
תרגום מחזות אינו רק עשייה אמנותית,
אלא עשייה מכניסה מאוד. מתרגם, שמחזהו
מוצג בתיאטרון, עלול לקבל אחוז מסויים,
בין שלושה לשיבעה אחוזים מהכנסות התיאטרון.
לגבי הצגה מצליחה מדובר בסכומים
שרוב אזרחי ישראל לא מרוויחים בשנה.
חשוב להבין, אהוד מנור מקבל ממדינת
ישראל זמן שידור וצפייה ציבורי לחלוקה.

הימור אחד גדוד
על המילחמה במהמריס (״תשקיף
/ ,העולם הזה .)24.5.89
קצת קשה לי להבין מה פתאום נחרדו
מישרדי־הממשלה מריבצם ויצאו למילחמה
בספינות־המהמרים שעל חוף אילת.
הלא כל חיינו בארץ הם הימור אחד גדול.

זמן זה שווה הרבה מאוד כסף לתעשיית ה־פיזמונים.
לאותה תעשייה עצמה מוכר אהוד
מנור את סחורתו כאדם פרטי. איזה סוחר לא
היה רוצה להיות במעמד כזה? אלא שעל כל
הפשעים מכסה המילה אמנות.
שיאה של אומנות הפיזמון של אהוד מנור
היא ההופעה באירוביזיון. והביזיון אינו רק
באיכות השירים. בעוד שכל מיפעל מיסחרי
פרטי מקפיד שעובדיו ובני־מישפחותיהם לא
ישתתפו בתחרות״פרסים פרטית־מיסחרית
שהמיפעל מארגן, הרי שרשות־השידור הממלכתית
ממש מכניסה כמעט בכוח את עובדיה
לרשימת הזוכים.
כמעט תמיד מופיע שיר של אהוד מנור בין
12 שירי האירוויזיון. את השירים בוחרת וע־דת־שיפום
שבה חברים גם עובדי רשות־השי־

ש כישווו
ויש כישלון

(״אנגליה האחרת״ ,״יומן אישי״,
העולם הזה .)3.5.89
גם אני אינני יורע מהו התרגום למונח
האנגלי סיחיל״זד. אבל אולי התרגום הנכון,
שהכי מעביר את רוח המילה הזאת, מצוי
בעגת־החבר׳ה, המשתמשים, בהסתמכם על
לשונם של עולי רוסיה, במושג קולטות׳.
אפי כהן, רם ת־ון

הקרנף מן הקרנפים
על מקורו של מונח שגור.
אני עולה חדש יחסית, אבל העברית שלי
איננה כל כך חדשה. לכן אני מבקש לברך את
העולם הזה על עמידתו על מישמר הלשון
העברית ועל החדשנות שהוא מגלה.
לכן אני גם מבקש להיעזר בהעולם הזה.
פה ושם אני מוצא בהעולם הזה, וגם בעיתונים
אתרים, את המילים להתקרנף והתקר־ופות.
אני מבין, בערך, למה הכוונה, אבל לא
נתקלתי בשימוש כזה בשפת־אמי, האנגלית.
האם תוכלו להסביר לי כיצד אומרים את
זה באנגלית?
דויד מוריסון, ירושלים

שחקן גפן
למה לא עוצרים אותו?
ואני לא מתכוון רק לפיס, לחיש־גד, ללו־טו
ולטוטו.
גם נסיעה סתמית באחד הכבישים היא הימור;
גם ארוחה מיקרית במיסעדה מצוייה היא
הימור; שלא לדבר על יציאה לשרות־מילו־רם
שרף, תדאביב
אים פעיל•

קולטורני?
על התרגום הנאות למונח אנגלי
העולם הזה 2701

• קרנף (ריינוזרוס, באנגלית) הפך
סמל של קונפורמיזם במישטר מרושע.
מקור הביטוי במחזה של יוניץ יונסקו,
הקרנפים.

והם ממשיכים לשרוט
תזכורת למילחמת״הלבנון.
מדי שנה, ביום השנה למילחמת־הלבנון,
נוהג היה דויד שרף מקיבוץ בית־זרע לשגר
מיכתבי־תיזכורות רוויי כאב וזעם למערכות-
העיתונים בישראל.
״שלא ישכחו את המילחמה הארורה ההיא
ושלא ירשו להשכיח אותה,״ נוהג היה לומר.
בקיץ 1987 נפטר.

מערכת העולם הזה עשתה את הדבר הנכון,
כשביקשה ממני להגיב על מיכתב־ה־שיטנה
של מתי רגב על אהוד מנור. אין זו
הפעם הראשונה שרגב, פיזמונאי ומחזאי
מתוסכל, משתלח באהוד מנור, והסיבה לא
יכולה להיות אלא קינאת הנכשלים במוכש־רים.
אהוד
מנור לא נזקק להגנה של זמר או
שחקן. השירים שכתב לא הפכו ללהיטים בגלל
טובות־הנאה או שוחד שחילק ליוצרים או
אני ממלא את מקומו בתיזכורת לכל מי
שעקדו את בנינו. במיוחד בקרבות על הבו־פור,
תיזכורת מרה לכל מי שהרימו ידם בהצבעה
לצאת למילחמה הנפשעת ההיא, שהמיתה
מאות נערים תמימים והותירה פצע
פעור בחברה, בכלכלה, בהיסטוריה שלנו.
תיזכורת לכל אבות־הפשע ההוא, אשר ברוב
חוסר־מצפונם מוסיפים לשקוע בבורסות
שררתם, כאילו לא אירע דבר.
יעקב גוטרמן, העען

מי הפושע?
על פרשת הערבי שהרג עוברים
ושבים בירושלים.
אני רזאק עזת זלום, תושב אל־בירה, ואביו
של נדאל זלום, הצעיר הערבי, החשוד
בביצוע הפיגוע שהתחולל ברחוב יפו בירושלים,
ביום ה־ 4במאי .1989
בני נדאל נולד ב־ 1964 בירושלים. הוא
סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים
בעיירה אל־בירה. לאורך כל תקופת לימודיו
היה נראל תלמיד חרוץ ומצטיין, ובהיותו
שמיניסט התחיל לכתוב שירים וסיפורים
קצרים, שניבאו לו עתיד מזהיר בתחום
השירה והספרות. בתקופה זו התחיל סיפורו
הכאוב עם שילטונות־הכיבוש, סיפור שהוביל
אותו, לאחר מיספר שנים, לביצוע הפיגוע
המיוחס לו על־ידי המישטרה, והוא היה אז
נער כבן . 16
האירוע אשר גרם למיפנה בחייו של נדאל
היה מעצרו על־ידי שילטונות־הכיבוש, בניגוד
לכל כללי־הצדק. אז הוא נשפט לתקופת־מאסר
של שישה חודשים, והושלך לכלא
ברמאללה. שם התנסה בכל סוגי העינויים,
שאינם מוכרים לציבור הישראלי הרחב.
מאסרו של בני לא איפשר לו לגשת
לבחינות־הבגרות באותה שנה, והוא נאלץ
לחכות שנה שלמה נוספת. לאחר שקיבל את
תעודת־הבגרות הוא נרשם כסטודנט לספרות

לקהל־המאזינים. גם שדרי־הרדיו המשמיעים
משיריו אינם חשודים במשוא פנים. השירים
מושמעים אך ודק בגלל איכותם.
מנור הוא בין האנשים הבודדים בבראנז׳ה
האמנותית, שכמעט כולם, ללא יוצא מן הכלל,
מפרגנים ואוהבים אותו. האנשים מדברים

״או אחר לא
ירצה מאן 1נ
עם עוד מתי רגב!״
בשיבחו לא מפני שהם מקווים לזכות בדקות־שידור
במסך אישי. יש גם אנשים נחמדים,
מוכשרים ומוצלחים, שאינם נזקקים לאמצעי-
שיכנוע נוספים, כדי לרכוש את אהדת הציבור.
הזמרים
הבוחרים לשיר את שירי אהוד
מנור, אינם עושים זאת בגלל פרצופו החביב,
אלא מפני שלשירים יש פוטנציאל הצלחה
גדול. וכל זמר מעוניין להוציא להיט. אין
פלא, איפוא, שלא רבים יבחרו לצאת בתקליט
עם שיריו של מתי רגב. סיכויי ההצלחה יהיו,
בלשון המעטה, קלושים ביותר.
לא סתם החליטו בפסטיבל ישראל להפיק
את מופע שירי מנור כאחת התוספות הבולטות
של אמני ישראל לפסטיבל. מיטב הזמרים
שמחו להיות שותפים בהפקה זו.
למרות כל סובות־ההגאה־כביכול, אהוד
מנור אינו מיליונר. אף אחד עוד לא הפך
להיות עשיר מכתיבת פיזמונים, לפחות לא
בישראל.
כדי שלא יחשדו כאילו יצאתי להגנתו של
מנור, כדי לזכות בשעות־שירור ברדיו או בטלוויזיה
אני מעדיפה הפעם להישאר בעילום־

זמרת מרוגזת, חל אביב

ערבית במיכללת ביר־זית, וכשהיה בשנת־הלימודים
האחרונה הוא נעצר שוב, וזאת, זמן
קצר לפני קבלת התואר הראשון.
כאן התחיל שלב חדש של עינויים והטחת
אשמות־שווא, בנוסף על גידופים וקללות.
אולם למרות כל זו /הוא קיבל את התואר
בהצטיינות.
זמן קצר לפני ביצוע הפיגוע, המיוחס לבני
נראל, עצרו החיילים את בני השני, מופיד
זלום, וכשפניתי למישטרה בבקשה לברר את
פשר הדבר, נאמר לי שבני מופיד יירה אבן.
מעצרו של מופיד גרם עוגמת־נפש לבני
נדאל.
מישפחתנו סבלה רבות בתקופת האינתיפאדה,
ומשום כך אני שואל מי הגורם האמיתי
שהביא לפיגוע המיוחס לבני, אם לא מעשי־העוול
של השילסונות?
רזאק עזת זלום, אל בירה

81—5היה
השסע!! ועל עור א ל
העורך הראשי: אדרי אבגרי
מנהל: אברהם סימון
מגהלת מחלקת־ימורעות:
רמה מיטרגי
המער כת והמינהלה:
תל־אביב, דהוב גורדון 3
(ו^ד , 1 3 6 .מיקוד <6 1 0 0 1

הכל״* העולם הזה בע״מ
הדמסדע הדפוס התדש
הפקת צבע: ת.מ.א.
הפצוע גד
תל־־אביב, יד חרוצים ד
מלפון 056 :דד 3מ)03

המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ

הצעת אי־האמון הסתיימה בניצחון מלא. המערך הצטרף ללוחמים ובגין כול היה לשלוח את הגייסות

סגור ביפה־נוף

מתרחק

אחרי האבל, שוב בכנסת

העיתונאים מנסים מאשות להשיג את התשובה. כל חג
ומועד ותאריך היסטורי הם מצלצלים. שואלים. רוצים
להבין. האיש משיב בנימוס. על לבנון אינו מוכן לדבר. עדיין.

ך ץ ראה,״ אמר לי דורו- ,אני בן ,30
4 1/ /ופתאום באים, מגייסים אותי, ותוך
שעות אני רץ בין פגזים ליד צידון כשמסביב
נהרגים חברים. הייתי המום. אחרי המילחמה
הזו ידעתי שהעסק הקרבי נגמר בשבילי. שהצעירים
יילכו להילחם.״
במילחמת יום־הכיפורים לא דיברנו ככה.
אז עדיין לא התעורר הוויכוח הישן על מיל־חמת־אין־ברירה.
כשהסיגים המצריים ירדו
עלינו בתעלה, לא היה ספק שהברירה היחידה
היא לקבור את עצמר עמוק בשוחה, ואחר־כן־,
פשוט לעמוד מולם ולירות בכל הכוח.
הוויכוח אם בגין הסתגר בגלל מילחמת־הלבנון
הוא ויכוח שולי. בגין הסתגר אחרי
מילחמת־הלבנון, וההתחמקות העיקבית שלו,
מלתת תשובות לשאלות הקשורות במילחמה,
מחזקת את ההנחה שהשלט שנשא את מיספרי
ההרוגים ושהונף בוקר־בוקר מול עיניו עשה
את פעולתו. בגין כפה על עצמו הסתגרות
ביפה־נוף שבירושלים. מהחלון, אגב, רואים
היטב את צירו האחורי של בית־הקברות
הצבאי שבהר־הרצל.
כשיש להם ברירה, רוב האנשים הנורמליים
יבחרו שלא להילחם. כמעט כל חבריי,
יוצאי סיירות בצה״ל, הפסיקו ללכת למילואים
אחרי מילחמת־הלבנון. לא, לא בגלל
מניעים פוליטיים או סרבנות אידיאולוגית.
סתם מפני שהמילחמה הזו הבהירה להם
שבעצם יש צבא סדיר ומיקצועי שיכול לעשות
את העבודה השחורה בשבילם, ולהם
כבר יש מה להפסיד. הפגיעה הקשה של לבנון
לא היתה הכישלון הצבאי או המדיני, אלא
במהפך הפסיכולוגי הזה, שעבר על שיכבת־גיל
שלמה.
שנתיים נמשכה המילחמה בלבנון והיחידה
שלי נשלחה תמיד למילואים בדרום. אף אחד
לא התלונן.
בזמן הזה בגין כבר הלך ודעך. אני לא זוכר
שמישהו צעק ״בגין רוצח״ ,אבל האיש זרק
לכל עבר רמזים על לקיחת־אחריות ועל
חוסר־יכולת להמשיד לשאת בעול. חלק גדול
מהאנשים שהיו קרובים לבגין באותה התקופה
ממשיכים עד היום ללחוש, כי האחריות
האמיתית מוטלת על כתפיו של אריאל שרון.
כאן מתחייבת מבחינתי הערת־ביניים אישית.
אני אולי חייב לאריאל שרון את חיי.
ב־ ,1973 יומיים לפני הקרב על החווה
הסינית, הייתי אמור, יחד עם שלושה מחבריי
ליחידה, לצאת למשימת־תצפית בתוך החווה.
משימה, שעל־פי כל הנתונים שנודעו מאוחר
יותר, היתה מסתיימת במוות בטוח. שרון
ביטל את הפעולה ברגע האחרון. הסיבה, כך
אמרו לנו, היתה סיכון גבוה של חיי האנשים.
בערך 650 אנשים נהרגו במילחמת־הל־בנון.
מילחמה, שבה סיכון גבוה של חיי״אדם
לא היה השיקול העיקרי בהחלטות של שרון
ובגין. שאלת האחריות חשובה היום רק
להיסטוריונים ולמישפחות השכולות. ובארץ,
שבה אף אחד לא משלם עבור כישלון,
ההסתגרות של בגין היא בכל זאת צורה של
חרטה.
התצלומים בעמוד הזה הם מה שאתם
רוצים לראות בהם. אולי מחלה שפגעה ב־ראש־הממשלה,
ואולי דמות של מנהיג פוליטי
שהזדקן ופרש. התאריכים לצד התמונות
הם הסיפור האמיתי. שנתיים בלבנון. בגין
לא יצא מהבוץ הזה.

שמו-אל ׳טם־טזב

— 7י1

ש 3ה הוחדט ונד השמדת הט-ל-ם
וו 3ר התנגד
הסוריים? תשובה3 :
לפעולה. ונתן שם־אור חיסנו את
מופקד אה־ל במ־לחמת־הלבנון. כולם,
במעט, כך (*ורה מהתחקיר, קודמו
בדרגה ועברו רחפקיז־ים בכירים
ותר. בן, בהחלט מילחמה מווגלחת

גונבים מכוניות
אלפא רומיאו
באחרונה ניכר גידול בגניבת מכוניות מסוג ״אלפא רומיאדי.

מאז הפסיקו האחים איליו את עסקיהם, חסרים בשוק הלקי־חילוף של מכוניות אלפא
חמיאו.
לפני שבועיים החגהאיש־עסקיס תל־אביבי את מכונית האלפא חסיאז 1987 שלו במיגרש־חנייה.
כאשר חזר, כעבור שעה, התברר לו כי מכונית־גרר, שהגיעה למיגרש, גררה אח
ריכבו, בטענה כי בעל־הרבב ביקש זאת.
נראה כי המכוניות מגבות על״פי הזמנה מראש.

גנז חד ש למדינה
במישרד דאש־הממשלה הוחלט למנות את הפרופסור ראובן ירון לתפקיד גנז
המדינה, במקומו של הד״ר אברהם אלסברג, הפורש לגימלאות.
את ההחלטה בעניץ קיבל מנכ״ל מישרר ראש־הממשלה, יוסי בדאהרון, על אף התנגדות
העובדים למינוי פוליטי, ותביעתם כי התפקיד יינתן לאחד העובדים.
הגנז הוא האחראי על גימד המדינה, שבו מאוכסנים כל מיסמכי המישרדים הממשלתיים
ותעודות שונות.
זוהי מישרה עדינה, שכן יש בכוח העומד בראשה עוצמה רבה, המאפשרת לו להורות על
•פתיחת תעודות שונות או חיסיונם לתקופות נוספות, מעל 30 שנות החיסיון.
בעבר היו תלונות כי עיתונאים, חוקרים ומחברים, שהיו מקורבים לשילסון, זכו להעדפות
ואופשר להם לעיין במיסמכים חסויים.

קאריקטורה עצרה
4יתו1

יונתן ש ם־ אור
>*ץ אלתי אותו,״ הוא מנסה לשחזר \1/
/ /את המישפט המדוייק, שבע שנים
אחרי ,״שאתי אותו מה הוא יגיד לנו מחרתיים,
שצריך לכבוש כפר נוסף שיגן על
הכפר שנכבוש מחר, על סמך ההחלטה שלנו
היום? זהו. זה היה המישפט המדוייק!״
ומה הוא ענה?
״הוא אמר שלשר־האנרגיה יש הומור״.
ואולי הוא גם הוסיף את ההה־הה המפורסם
הזה, שטוביה צפיר כל־כך אוהב לעשות,
וקיבל את ההחלטה שביקש.
אבל באבחנה הזאת בקווי־ההומור של
יצחק ברמן, שר־האנרגיה בממשלתו של מנחם
בגין, שיצאה לפני שבע שנים בדיוק
למיבצע חיסול־התשתית, לא היתה לאריאל
שרון שום טעות. היום, שבע שנים אחרי שעזב
את הממשלה ההיא בגלל המילחמה, שהתגלגלה
כמעט ארבע שנים, במקום אותן 48
שעות שעליהן חשב מנחם בגין, במיבצע
צבאי שיתוחם בקו־40־הקילומטרים שעליהם
הסכימו האמריקאים, הוא יושב בנינוחות על

ממרחק שבע השנים, כטעות טראגית במיקרה
הטוב, ובהונאה שנכשלה במיקרה הרע. רק
חסידי־שרון מבכים את מותו של באשיר,
שטירפד את החגיגה, ובמותו ציווה לנו את
ועדת־החקירה של צברה ושאתילה, שהעיפה
את שרון ממישרד־הביטחון, ושהכניסה לתודעה
את ההנחה שכל מי שהיה קשור
במילחמה ההיא שילם את המחיר.
שבע שנים עברו מאז אותה מילחמה
שהתחילה בתרועה, שנמשכה בבקשות־שקט
בטענה כי יורים, ושנגמרה בהאשמות הדדיות,
שחלקן הגדול לא פורסם מעולם, למרות
שזאת היתה באמת המילחמה המסוקרת
והמתועדת ביותר. שבע שנים, שבסופן מוסכם
על הכל שהמהלך ההוא נכשל, וגם החסידים
התימהוניים ביותר של כל פעילות
כוחנית מקומית, המוצאים הצדקות גם לה,
חושבים שהמחיר היה אולי גבוה מדי, וייתכן
ואפשר היה לגמור את הכל מהר יותר, ובזול.
אבל הקונסנזוס של אי־ההצלחה מתפרק
בשאלת האשמה: אמין ג׳ומייל שלך, ותוכיח

הדפסת העיתון ״ידי עות אחרונות״ הופסקה במוצאי־שבת באמצע,
אחרי שכבר יצא המישלוח הראשון. גרמה לכד קאריקטורה של דידי
וצילה מנופי, שבה נר אית יד המחזיקה באקדח, כשעל הזרוע רצועת־תפילין
העשוייה כה גורת־כדורים. הכותרת: כפל־חארת׳ .העורך
החליט כנראה כי הק<וריקטורה פוגעת ברגשות הדתיים .׳׳הוא הוציא
אותה ושם במקומה צ•ילום ממאורעות פקינג.

נספח לא חוזר
הנספח הבלסלי בלום־אנג׳לס, נתי הצבי, לא חוזר ארצה בתום שליחותו
הדיפלומטית, אלא נשאר בעסקים פרטיים בקליפורניה.
בכך הוא מצטרף לחבורה נכבדה של שליחי־מדינה, שהתאקלמו במקום שהותם ונשארו.

נמל־תווופה בחיפה
״הקמת נמל־־תעופה בחיפה אפשרית, למרות בל הקשיים, וזולה מכל
אלטרנטיבה אחרת.״ כך טוען הפרופסור ברוך קיפניס, ראש המכון לחקר חיפה
ומליל.
במיקרה שיוחלט שדרוש נמל־חעופה נוסף על זה הקיים, מציע הפרוס־ קיפגיס להרחיב את
שדה-התעופה הקיים בחיפה.
גורמים שונים בחיפה טוענים שהארובה המתוכננת לתחנת־הבוח החדשה, בגובה 400 מסר
ו״הלבניות״ של בתי־הדקוק יהוו בעייה להקמת הנמל, אבל הפרופ־ קיפניס שולל את
הטענה וטוען בי בהשקעה קטנה במיפוי ובאמצעי ראדאר לא תיווצר כל בעייה.

השקפות גדלו ת

חיויד

1 1 1 > 11
דרורי קודם למפח״ש
הכורסה בלובי של הילטזן התל־אביבי, ואינו
מדלג על הצדדים האירוניים של אותה
ממשלה, שהצעירה לקול תופי הקונסנזוס את
הצבא הגדול ביותר שגויים כאן אי־פעם
למדינה הגמדית מצפון, ושכחה להוציא אותו
משם עד שנפל שם החייל ה־ .679 ואולי לא
שכחה.

שכן היה לו אח? הממשלה שעיכבה את
הצבא? הצבא שלא השלים את המשימות
בזמן?
שרון איננו מאשים בפומבי את רפאל
(״רפול״) איתן, וזה אולי מספר לעצמו בדיחות
כואבות, אבל לא מוציא אותן החוצה.
בדיעבד, אין בכלל ספק שהמהלך היה
שגוי מתחילתו, והיה בנוי על תפישות־יסוד
מוטעות. אבל, כל זה אינו נוגע לביצועים של
צה״ל, שהתחיל את המילחמה בחשק רב. רק
הכישלונות הפעילו את מערכת אי־שביעות־הרצון
בעורף המדיני, שהגיבה בהיזון חוזר,
שהפחית את המוטיבציה, שהיא הנשק החזק
ביותר. בהתחלה המוטיבציה היתה גבוהה,

210 מיליון דולר יושקעו בתעשייה בחיפה ובצפון בשנתיים הקרובות.
בך עולה מדבריו של ידר התעשיינים בחיפה ובצפון, דני בן־נתן. ההשקעות יהיו בעיקר
בענף הכימיה.
למרות השקעה הגדולה־יחסית טוען בן־נתן שחיפה וסביבותיה סובלות מהיעדר השקעות
בתעשיות המספקות מוצרי צריכה, מזון וטקסטיל. זאת בגלל מצבם המוזנח של איזורי־התעשייה
בחיפה.
הוא קורא לממשלה להשקיע בתחומים אלה.

פלד התמנה כאל1ף־פיק 1ד

*ץ ילחמת־הלבנון, שהוציאה 400 אלף
)/איש (נניח) לכיכר, ושהכניסה את בגין
למצב תיקשורתי צימחי, מצטיירת היום,

איפה ה ה

וכמעט כולם עטו עם אפוד־הקרב את הרעיון
שהולכים לדפוק את המחבלים, כי זה מה
שצריך. בשלבים מאוחרים יותר טען הצבא,
די בצדק, שהוא פועל בתוך מערכת של
פקודות סותרות ואי־בהירות מוחלטת, ולכן
אין לבוא אליו בטענות.
זה נכון, אבל עובדה היא שצה״ל לא עמד
במרבית הפקודות הראשוניות שניתנו לו, אם
בהשגת היעדים, אם בלוח־הזמנים, אם במחיר
ששילם, שזה דבר שאיננו נכתב לעולם בפקודות,
אבל הוא רשום בתודעה.
שבע שנים אחר־כך, אחרי שהתודעה
הקולקטיבית הפנימה את ההשוואה הוויאט־נאמית
שהתיקשורת העולמית והמקומית
עשו בהתלהבות, ניתן היה לחשוב שכל אנשי

לוי

ברי!

התמנה כרנזטב־ל
לבנון שילמו את המחיר, ונעלמו מהשטח.
הבופור. סולטן־יעקב. עין זחלתא. צור. צברה
ושאתילה. שמות שלא נכנסו לרשימה הלבנה
של צה״ל, כמו שלא נכנסו לשום שיר, פרט
לשירי־החיילים שהומצאו בשטח, כדי לשמש
מיסתור־נעורים ציני לפחד״המוות. כך ניתן
לחשוב, אבל צריך להציץ ברשימה.

שר־הביטחון, שרון, נאלץ לפנות את
הכסא למשה ארנס, אבל הוא נשאר מיניסטר.
שר־החוץ של , 1982 יצחק שמיר, הפך בינתיים
לראש־הממשלה. לעומת זאת, יצחק
ברמן, שהתפטר בגלל צברה ושאתילה, ממשיך
להיות אחד ההפסדים הגדולים ביותר
של המערכת המדינית הישראלית, ולא חזר
מאז לזירה הממשית. מרדכי ציפורי, שר־התיקשורת
של בגין, שפוצץ את פרשת צברה
ושאתילה, לא נבחר מחדש על־ידי מרכז־התנועה
שלו, וכיום הוא מנכ״ל הביטוח
הלאומי, משרת את סגן־שר־הרווחה האגוראי,
משה זאב פלדמן.
והצבא:
• ר פו ל סיים את שנתו החמישית כר־מטכ״ל,
היחידי מבין הרמטכ״לים שכיהן כל־כך
הרבה זמן, ונבחר לכנסת.
• אלוף פיקוד הצפון של מילחמת־הל־בנון,
האלוף אמיר דרורי, הפך אחרי המיל־

איפה

^ ^ הגג ד לי ס
ץ*ץ ילחמת הלבנון נוהלה על-ידי
*/ממשלת־הליכוד. בגין הלך, הליכוד נשאר.

התמנה
כסנן־הרמטכ״ל
חמה למפקד המפח״ש, קודם אחר־כך לתפקיד
סגן־הרמטכ״ל, ונכשל במירוץ לרמטכ״לות
עם דן שומרון.
! 4סגן הרמטכ״ל של המילחמה ההיא,
משה לוי, הפך רמטכ״ל, כיהן בתפקיד במשך
ארבע שנים, והיום הוא עובד בכותנה, בקיבוץ
שלו, בית־אלפא.
• האלוף אביגדור(״יאנוש״) בן־גל, שהיה
מפקד הכוחות שפעלו בגיזרה המיזרחית, עזב
את הצבא זמן־מה אחרי המילהמה,
• הסגן שלו באותה מילחמה, אהוד ברק,
הפך אחרי המילחמה לראש אמ״ן, ועכשיו הוא
סגן הרמטכ״ל, המתמורל על תפקיד הר־

מטכ״ל הבא. ברק, אגב, נחשב כבר שנים
לאחד המבריקים שבמפקדי צה״ל, ילד־פלא
כישרוני וחכם, שלעולם יממש בתפקיד הבא
את ההבטחה הגדולה הטמונה בו. יש לו גם
חברים בכל קצות הקשת הפוליטית, המשוב־נעים
שברק הוא האיש שלהם במטכ״ל.

כמה מפקדי־עוצבות. תת־אלוף יוסי פלד,
שהפך לאלוף־פיקור־הצפון; תת־אלוף עימנואל
סאקל שהפך, אחרי המילחמה, לאלוף,
חיכה שנתיים למינוי חברו הטוב דן שומרון
כרמטכ״ל, אבל אולץ להשתחרר על־ידו,
ותת־אלוף גיורא לב, שמילא תפקידים שונים
אחרי המילחמה, וגם הכשיר את עצמו למי־שרת
ראש־עיריית־המיכלאות, פתח־תיקווה,
• בגיזרה המרכזית של לבנון לחם תת־אלוף
מנחם עינן •.הוא בפירוש לא ביצע את
המשימה שהוטלה עליו, להגיע בזמן לכביש
ביירות־דמשק מצפון לעין־זחלתא, ונשאר
תקוע. למה? היו לו הסברים, אבל זו עובדה,

עינן

התמנה כראש אנף־תיכנון
שתוקנה בשלבים מאוחרים יותר של המי־לחמה,
כאשר הוא הגיע לאן שאמרו לו,
לביירות. הוא קודם לדרגת־אלוף, והיה ראש
אגף־התיכנון הקטן, ואחר־כך ראש־אגף־האפ־סנאות,
שזה אחד מארבעת התפקידים החשובים
בכל צה״ל. היום הוא מנהל המשכיר
לצרכן.
• תת־אלוף דני ורדי פיקד בלבנון על
כוח עוצבתי מאולתר

לנוצרים, התפרסם בגלל צברה ושאתילה,
הועלה לדרגת אלוף והיה ראש־אכ״א, והיום
הוא נספח־צה״ל בוושינגטון.
• תת־אלוף איציק מרדכי, מפקד עוצבה
במילחמה, כובש צידון(גם אביגדור קהלני
טוען שם לאיזה קושן) מנסה היום לחסל את
האינתיפאדה ברצועת־עזה, כשעל הכותפות
מונחות דרגות אלוף־פיקוד־הדרום.
• ראש מחלקת המיבצעים של ,1982
תת־אלוף אורי שגיא, הועלה לדרגת אלוף,
והיום הוא מפקד כוחות״השדה. .
• דויד עברי, שהיה מפקד חיל־האוויר,
משמש היום כמנכ״ל מישרד־הביטחון.
אלוף־מישנה יורם (״ייה״) יאיר, שהיה
אמנם רק מפקד חטיבה, אבל בכיר המח״טים,
מתוקף היותו מפקד־הצנחנים, קיבל לפני
חודשים אחרים את דרגת־האלוף.
• ג ם מפקד־פו״ם של אותו זמן, עמרם
מיצנע, הפך לאלוף, ושני האחרונים מוכיחים
שגם מי שיצאו בגלוי נגד המילחמה קודמו
בדרגה, בתנאי שלא עזבו את הכוחות כמו
אלי גבע, שלא הוחזר מאז לצה״ל, למרות
הבטחות שומרון.
ללבנון נכנס כוח צבאי יותר גדול מאשר
היה לצה״ל בשתי החזיתות במילחמת יום־
מרדכי התמנה כאלנף־פיקנד

הכיפורים, וכל מפקדי־הכוחות, מצביאי־הש־טח,
קודמו בדרגה ובתפקיד. או, למצער, נשארו
בתפקידם הקודם, או שסירבו לתפקיד
בכיר יותר שלא ענה על רצונם המדוייק. רק
אביגדור קהלני נשאר בדרגת תת־האלוף,
וצה״ל החמיץ את מימוש החלום הבן־גוריוני
על הרמטכ״ל התימני הראשון.
הממשלה, שיצחק ברמן טוען, בצדק, שהיא
אמורה להחליט אך ורק על יעדים איסטרט־גיים
וכוונות מדיניות, שבויה במתכונת החוהוא
השתחרר אחרי קתית.
לצבא־ההגנה־לישראל, ככל שהדבר יישהמילחמה
מצה״ל, למרות שהוצע לו תפקיד
מע מוזר, אין מפקד. ראש־המטה־הכללי הוא
של אלוף. היום הוא בשוק הפרטי.
(המשך בעמוד )46
• תת־אלוף עמוס ירון נחת מהים וחבר

—^ייי 9

מישאל העו &סהידב כנ סו

קו 01 וליה חדשה
בדט רוי טי

1ייי

מישרד־החוץ שוקל פתיחת קונסוליה כללית בדטרויט שבמדינת מישיגן
באדצות־הברית.

פתיחת הקונסוליה נשקלת בשל העובדה שיש באיזור קהילה יהודית חשובה: דטרויט
נחשבת כמרכז הלובי הערבי: יש הרבה תושבים מוסלמיים העובדים בתעשיית המכוניות:
ומרכז האיגודים המיקצועיים נמצא נם הוא שם.
הקונסוליה תנגוס באיזורי הקונסוליות בשיקאגו ובפילדלפיה ותכסה חמש מדינות.
במקביל שוקלים לסגור שתי נציגויות בפארגוואי ובהאיטי.
פתיחת קונסוליה נוספת בארצות־הברית מאפיינת חשיבה חדשה במישרד־החוץ. השר
הנוכחי, משה ארנס, וסגנו, ביבי נתניהו, מייחסים חשיבות לארצות־חברית, והנטייה היא
לתגבר את הייצוג בארצות־הברית על חשבון איזוריס אחרים.
הוגו אות! באהבה ענת סרגוסט׳

514

ביום השלישי 30 ,במאי, דיווח שר-הביטחון, יצחק רבץ, לוועדת־החוץ־והכיטחון
על 472 הרוגים פלסטיניים בשטחים הכבושים.
ואילו ביום השני, ה־ 5ביוני, דיווח דובר צה׳׳ל על 395 הרוגים
פלסטיניים.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים טל .514
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על ,642 לפי הפירוט הבא:
• 441 הרוגים מירי חיילי צה״ל.
• דד התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 49 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 74 הרוגים מסיבות אחרות.

ה פרד ומשול ב לי כו ד
יצחק שמיר פיתח טקטיקה של הפת ומשול בקשר למשבר בליכוד.
הוא לוחץ על דויד לוי ועל אנשי המחנה שלו בחזית ארץ־ישדאל, מיקי איתן ועוזי לנדאו,
להגיע להסכמה בקשר לתאריך, לתהליך ולסדר-היום של ישיבת״הממשלה. שמיר פועל גם
לקיום דית ולביטול ההצבעה.
על מלאכת הגישור והפישור בין לוי לשמיר אחראיים בני בגין ודן מרידוד.
הסימן הראשון להתרככות היו דברים שאמר מיקי איתן, כאשר הצהיר כי מועד ההתכנסות
נדחה משיקולים ממלכתיים.
צפוי שבישיבת שרי־הליכוד תהיה הסכמה להצעה.

חבר־מרכז חוקר
בעיקבות גילוי שהתפרסם ב״העולם הזה״ משבוע שעבר, על פרשת
החשבוניות הפיקטיביות שנמצאו במישרדי הליכוד, מתברר כי בראש
החקירה כיום עומד החוקר יוסף גולדשטיין.
״העולם הזה״ גילה כי לפניו היה ממונה על החקירה עובד מס־הב־נסה,
שהוא עצמו חבר מרכז־חרות. בחירתו של אדם זה לחקור במר
כז־חרות נראית מוזרה.

שליחים מאבדים
אופר
כל היוצאים לשליחויות קצרות מטעם הבוכנות יאלצו מעתה להביא קבלות על
לינה.
עד כה היה נהוג ששליחים מקבלים אשל בסך של 80 דולר ליום. האשל התחלק לליגה
ולכלכלה, וניתן ללא קבלות, רבים מהשליחים היו רואים נזה השלמת הכנסה.
שליחים רבים, שנהנו ללון עד עכשיו בבתי שליחים מקומיים, יצטרכו עתה ללון בבתי־מלון.

מי שטוענים שהסוכנות תפסיד אם תצטרך לשלם לשליחים לפי קבלות- .
מדובר ב־ 5000 ימי שליחות נשנה לעובדי סוכנות בתפקיד. עובדי הסוכנות רואים בשינו•
איבוד צ׳ופר נוסף.

ך*1יום הגדול הגיע. יום שהוא מיפנה, יום
1 1שהגעתו לוותה בחילוקי־דיעות קשים
ומרים בתוך ישראל ומחוצה לה. יום שגרם
לסערות פוליטיות, מיפלגתיות ומדיניות.
יום־הבחירות בגדה־המערבית וברצועת־עזה.
ברחבי הגדה־המערבית והרצועה ניתן
לראות בבירור תכונה רבה לקראת הבחירות.
אם וכאשר יגיע היום הזה, מה יודעים
מקבלי״ההחלטות הישראלים על הפרטנרים
שלהם למשא־ומתן?
יש להניח שאנשי מיפלגות השמאל יחככו
כפיהם בהנאה לנוכח התהליך המתרחש לנגד
עיניהם. יש להניח שאנשי הימין הקיצוני
ימשיכו לצעוק חמס בכל הזדמנות.
נבחרי מיפלגת־העבודה ונבחרי הליכוד,
המחליטים בימים אלה על עתידו של השלום,
מי שנחלקים בין תומכי היוזמה המדינית
שמיר־רבין לבין מתנגדיה, מכירים אך מעט
מן המנהיגים העומדים מולם, מן הצד הפלסטיני.
רבים
מנבחרי ישראל מדברים השכם
והערב על ״הצורך בטיפוח מנהיגות פלסטינית.
מקומית, שאיתה נוכל לנהל משא־ומתן
על עתיד השטחים ״.מה הם יודעים על
מנהיגים אלה? את מי מהם הם מכירים? בכמה
שמות הם מסוגלים לנקוב? את מי מהם פגשו,
אם בכלל, באופן אישי?
האם יש למי שעומד להחליט לגבי עתיד
הבחירות מושג מי יהיו המועמדים הפלסטיניים
בבחירות אלה — אם וכאשר יוחלט
ויוסכם על עריכתן?
לבירור שאלה זו פניתי לרבים מחברי־הכנסת
של הליכוד והמערך. המישאל הבל-
תי־מדעי הזה יצא מתוך הנחה שאנשי הימין
הקיצוני שוללים, וימשיכו לשלול, כל
התקדמות לכיוון תוכנית־שלום שאיננה
כוללת סיפוח, החלת החוק הישראלי, גירושים
מאסיביים, מעצרים המוניים.
הוא גם יצא מתוך הנחה שאנשי מיפלגות
השמאל מוכנים לנהל משא־ומתן גם עם
הנהגת אש״ף היושבת בתוניס, וגם עם הנהגה
מקומית שתיבחר ושאנשיה הס חברי אש״ף
באופן פעיל או שהם עושים זאת בהזדהות
ובתמיכה.
השאלה שהוצגה לפניהם היתה אחידה:
נניח שיושבו כל חילוקי־הדיעות הפוליטיים,
מיפלגתיים, מדיניים ובינלאומיים. נניח שהוסכם
על קיום בחירות בשטחים, מי היית
מעדיף שייבחר? חלק מחברי־הכנסת שנשאלו
לא ידעו לענות על השאלה, וטענו שאינם
מכירים כלל את השמות ואת הרקע של
המנהיגים הפלסטיניים. חלק מהנשאלים —
יוני מיפלגת־העבודה כולם — ענו שיהיו
מוכנים לדבר ולנהל משא־ומתן עם כל מי
שייבחר. חלק גדול ענו שהיו מעדיפים את

בחירת אליאס פרייג׳ ,ראש עיריית בית־לחם.
פרייג׳ הוא הדמות המוכרת ביותר, לפחות
בשמו, לאנשי המערך ולאנשי הליכוד.
• אורה נמיר(מערך) :״אין לי בעיות
עם מי לנהל משא־ומתן. מהמצב שנוצר ברור
שאש״ף טוב אלף מונים מחמא״ס.
״אליאס פרייג׳ ,חנא סניורה, סדי נוסייבה,
פייצל אל־חוסייני הרבה יותר רציניים והרבה
יותר נוחים לנו לניהול משא־ומתן. אני מאמינה
שהם, יותר מאחרים, חיים בתחושה
שאין ברירה אלא לחיות בשלום ובדו־קיום.
הם בעיני הנציגים הטובים יותר, אבל אני לא
משוכנעת שהם ייבחרו.״
• יעקב צור(מערך) :״האמירה, כפי
שהיא מתבטאת בהחלטת הממשלה, שננהל
משא־ומתן עם מי שייבחר, מקובלת עלי.
״חוסייגי, פרייג׳ ,נוסייבה, סניורה? לא
מכיר אותם אישית, חוץ מפגישה אחת׳עם
נוסייבה ואבו־רחמה לפני כמה שנים. מוכן
לדבר איתם אם הם ייבחרו. אש״ף זה אירגון
עויין, ואני שלם עם החלטת הממשלה שלא
ננהל משא־ומתן עם ההנהגה שלו.״

• בנימין (״פואד״) בן־אליעזר
(מערך) :״לא חשוב מה אני רוצה. מי שיי
בחר
הם אנשים שהדור הצעיר ביהודה ושומרון
מאמין שהם ההנהגה המסוגלת לייצג את
האינטרסים שלו בכבוד. בעיני הם האש״ף
האמיתי, ולא אש״ף שבחוץ. אני יודע מי
ייבחר בדיוק, השמות אינם חשובים״.

• אברהם (״אברום״) בורג(מערך)
:״לא מעניין אותי מי ייבחר. מה שחשוב

זה תהליך הבחירות. לא רק זריקת הפתק
לקלפי. אני מעדיף עכשיו את הטוב במיעוטו
(אש״ף) מאשר את הרע במיטבו בסיבוב הבא

״אני מכיר את חוסייני, את נוסייבה, אל־ח׳טיב,
חנן מיכאל. אבל אני לא מעדיף אף
אחד באופן מיוחד. בכל מיקרה ייבחר מצע
ולא האדם״.
• אלי דיין(מערך) :כל מי שייבחר
צריך לקבל אותו כנציג נבחר ולהתייחס אליו
כמייצג ציבור. פרייג׳ ,נוסייבה, סניורה,
חוסייני? אין לי בעייה איתם. לדעתי אלה
ייבחרו, וצריך לעודד את זה שיהיה פרטנר
למשא־ומתן. אין לי בעייה לדבר עם מי
שייבחר״.
• אלי בן־מנחם (מערך) :לא מכיר
אף אחד מהם — פרייג׳ ,נוסייבה, סניורה,
חוסייני — לא מעדיף אף אחד. שהם יחליטו.
יש לי בעייה עם אש״ף כאירגון, וגם עם מי
שמזוהה איתם באופן מוצהר. את חמא״ס צריך
להוציא מחוץ לחוק״.
• עדנה סולודר (מערך) :״מעדיפה
שייבחרו מתונים, אבל בין מה שאני מקווה
למה שיהיה יבול להיות מרחק. בשלב כל־כך

הזדמנות שאנשים כמותו ייצגו את התושבים
בתקופות קודמות, ועכשיו נצטרך להתמודד
עם חוסייני ונוסייבה״.
• חגי מרום (מערך) :״ברור שאני
מכיר את הגלריה, לא באופן אישי ואין
רלוונטיות להעדפה אישית. אין לי בעייה
לשבת עם אנשים המזוהים עם אש״ף. בשבילי
התנאי ליכולת בחירה של נציגים בשטחים
היא שאינם עוסקים בטרור באופן ישיר״.
• רענן כחן(מערך) :״צריך לאפשר
לערביי השטחים לבחור את מי שהם רוצים.
אל לנו להתערב. פרייג׳ ,נוסייבה, סניורה,
חוסייני? כל מי שהם ירצו. אין לי בעייה
לשבת עם כל מי שייבחר, גם אנשי אש״ף, גם
חמא״ס. אבל לא יוכלו להיבחר אנשים בעלי
עבר פלילי או ביטחוני, כמו בישראל.״
• עוזי ברעם(מערך) :״אני מעריף
את מי שהפלסטינים יבחרו, ומקווה שתהיה לו
אוטוריטה. אני מכיר את ההנהגה הפורמלית
— חנא סניורה, אבו־רחמה, פייצל אל־חוסייני
וסרי נוסייבה. אין לי בעייה עם
אנשים המזוהים עם אש׳׳ף. חמא״ס זו אפשרות
רעה מאוד. אשב עם כל מי שייבחר, לא אחרים
אף נציג.״
• מיכאל בר־זוהר(מערך) :״שייב־

חב חברי המסת רא מנירם יותר ממנהיג
פלסטיני אחו • אליאס בר״ג, מביח־לחם
הוא היחיד ששמו מקובל נמעט על סלם
גם בליכוד מבינים שלווינגר לא ״בחר
מוקדם אין טעם לזרוק שמות. אם נזרוק שמות
הם יוציאו שמות אחרים. אש״ף אינו מיקשה
אחת, השבט של ערפאת הוא עוד המתון.
חמא״ס זה סיפור אחר. זה דת וזה קיצוניות וזה
טרור״.
• שכח וייס(מערך) :״הייתי מצפה
לשמות חדשים. פרייג׳ נראה סביר. גם סניורה,
חוסייני ואחרים. עם סניורה נפגשתי
כמה פעמים, אני יודע שהוא פלסטיני נאמן
ומייצג את אש״ף. אבל אני לא מכיר אותם,
אני לא ערביסט ומיפגשים גם לא כל־כר
חשובים.
״חמא״ס, בטווח הארוך, טומן בחובו פוטנציאל
גדול של סכנה. זה לא כוס־התה שלי
ולא בום התיאולוגיה שלי.״
• עמיר פרץ(מערך) :״לא מפריע לי
שהנבחרים יהיו כאלה המזוהים עם אש״ף.
הייתי מעדיף שייבחרו גורמים המקורבים
לתנועות שמאל חילוניות, ופחות הייתי רוצה
את התחזקות הגורמים הדתיים הלאומניים.
אני מעדיף לפי סדר יורד את נוסייבה, סנ
יורה,
פרייג׳ וחוסייני. את סניורה פגשתי. אני
לא מוטרד מזה שהם מתואמים עם תוניס״.
• מי כ ה גולדמן (מערך) :״כל שם
שנקבע מראש יגרום נזק כפול גם לאיש וגם
לתוכנית. לא אבדוק בציציות. כל נציגות
שתיבחר בשטחים היא הנציגות הנבחרת
שאליה אני מתכוון. ברגע שהסכמתי לבחירות,
כל מי שייבחר מקובל עלי״.
• אפריים גור (מערך) :״לא הייתי
רוצה להצביע על שמות, אני לא רוצה
להתערב בתהליך אצלם, זה יכול להכשיל
אותם. לא מכיר אותם אישית, לא קיימתי
מגעים איתם. מוכן לדבר גם אם יהיו אנשים
המייצגים את אש״ף בשטחים. כל מי שייבחר
— גם חמא״ס, אם ייבחרו.״
• שימעון שיטרית (מערך) :״לא
מכיר שמות של אנשים. פרייג׳ כמובן עדיף.
חוסייני ונוסייבה עדיפים יחסית על הקיצוניים,
למשל הפונדמנטליסטים. אבל בבחירות
יכולים להיבחר אנשים שאינם ידועים
לנו. פרייג׳ שייך למתונים המאוזנים. החמצנו

חרו נציגים אותנטיים ככל האפשר. חוסייני,
נוסייבה, סניורה, פרייג׳ מקובלים עלי, וכר
גם מנהיגי האינתיפאדה. כל מי שייבחר
מקובל עלי. מי שמסוכן לביטחון יושב בבית־הסוהר.
אם ייבחרו אנשי חמא״ס אשב איתם

• חיים דמון(מערך) :״אני לא רוצה
להיכנס לשמות, זה לא נכון. הייתי רוצה
שייבחרו אנשים פרגמטיים המכירים בנד
דינת־ישראל והמתנגדים לטרור. במיקרה
הטוב ייבחרו אנשי אש״ף, במיקרה הרע אנשי
ג׳יבריל וחמא״ס למיניהם. התיקווה הכי טובה
של השילטון הישראלי כרגע היא שייבחרו
מזוהי אש״ף, הפלג המרכזי. מי שמשלה את
עצמו שייבחרו חו^בי־ציון, יש לו טעות. אם
ייבחרו מזוהי אש״ף, לי לא תהיה בעייה.
באשר לחמא״ס — אם ייבחרו, נדבר איתם.
אבל אם הם ירצו לדבר על חיסול מדינת־ישראל,
אז אולי יהיה עם מי לדבר, אבל לא
יהיה על מה לדבר״.
• עוזי לנדאו(ליכוד) :״אני מתנגד
לבחירות, מתנגד לתוכנית כפי שהיא, מוכן
לבחירות מוניציפאליות. אם מדובר על אנשי
אש״ף, אלה אנשים ששפכו דם. סרי נוסייבה
מופיע בכתב־אישום של אחרים בנוגע לא־ש״ף.
פרייג׳? הוא בסדר. חוסייני לא טוב, הוא
מבכירי אש״ף באיזור. סניורה מקבל כספים
מאש״ף. ההבדל בין חמא״ס לאש״ף הוא כמו
ההבדל בין החונק מבוסטון לג׳ק המרטש.
שניהם רוצחים, לשניהם אותה המטרה.״
• רובי ריבלין(ליכוד) :״אני בטוח
שאני לא אעדיף שייבחר מישהו בעל תעודת־זהות
ירושלמית. אני בעד בחירות, מעדיף
שייבחרו נציגים שהתושבים רוצים לראות
בהם את המנהיגות. לא רוצה להיכנס לשמות.
אס ייבחר אדם שהוא פעיל באחד מאירגוני־הטרור,
באותו היום הוא יועלה על מסוק
ויילקח לנמל־התעופה הראשון שיביא אותו
לתוניס, אלג׳יר, או לבנון. פרייג׳ הוא בהחלט
דמות שאליה אני מתכוון, אבל לא אליה
מתפללים מי שיילכו לבחור ולהיבחר. את
פרייג׳ אני גם מכיר באופן אישי.״
• שאול עמור(ליכוד) :״אני עדיין

לא מכיר את הנציגים. ברור לי שכל מי
שייבחר יהיה חייב לקבל את אישור אש״ף.
אני בעיקרון נגד הבחירות, כי ברור לי שהם
ירצו לדבר רק על דבר אחד״.
• יהושע מצא(ליכוד) :״אני מעדיף
שייבחרו פלסטינים מקומיים, שורשיים,
מעבדי־אדמה, שלמדו לשבת תחת גפנם
ותחת תאנתם, ושבישיבתם זו סימלו את
רצונם לחיות חיים משותפים איתנו. אליאס
פרייג׳ היה טוב ואם הוא או דומיו ייבחרו זה
טוב. חוסייני ונוסייבה הם אש״פיסטים
מקוממים, מסיתים. כאלה לא הייתי רוצה
לראות, לא הייתי רוצה שיתמודדו. את פרייג׳
אני מכיר, ואני מניח שיש רבים שירצו לחיות
איתנו בשלווה. עם חמא״ס לא נשב״.
• פינחס גולדשטיין(ליכוד) :״אני
מקווה שיהיו אנשים בעלי מגמה של שיתוף־
פעולה. כל אדם המעיד על עצמו שהוא איש
אש״ף, אין לו מקום במשא־ומתן שיתקיים עם
מדינת־ישראל. פרייג׳ ,חוסייני, נוסייבה,
סניורה? אני לא מכיר אף אחד מהם, אני
בקושי מסתדר עם חברי מיהודה ושומרון ועם
ידידי בישראל״.
•גידעון גדות (ליכוד) :״לא יהיו
בחירות, והייתי מעדיף שייבחר בני קצובר.
אש״ף או חמא״ס? זו נבלה וזו טריפה. אני
מאמין שחובתם לבחור ראש־עירייה שיטפל
בעניינים עירוניים, סוציאליים, קיומיים יומיומיים
שלהם. פרייג׳ מקובל עלי כמו כל אדם

אחר ובתנאי שאינו תומך או עוזר לטרור
ולאלימות. אנחנו חיים עם הגוי הזה למעלה
מ־ 20 שנה. אי־אפשר לומר עליו שהוא
מחובבי ציון. אבל הוא בסדר, כל עוד הוא
ממלא את תפקידו כראש־עירייה בצורה
יעילה.״
• ד ן תיכון (ליכוד) :״אני מתעסק
בנושא קטן שנקרא כלכלה. בעניין הבחירות
יש הצעה גולמית הטומנת בחובה סיכויים
וסיכונים. אני לא יודע מי המועמדים. אני לא
מאמין שיהיה מועמד אחד שלא מק1בל על
אש״ף. אני מניח שהמדינה תדבר עם מי
שייבחר״.
• צ חי הנגבי (ליכוד) :״אני נגד
בחירות בשטחים, כל עוד לא מוגרה האינתיפאדה
ומחולליה לא גורשו מהארץ. אחר־כך
שייבחר כל מי שתומר בהסכם האוטונומיה.״

מיקי איתן(ליכוד) :״הייתי רוצה
שלווינגר ייבחר. אני לא מאמין בבחירות.
פרייג׳? איזו משמעות יש לעובדה שהוא נבחר
כראש־עירייה, וברגע שהודיע שאולי כדאי
להפסיק את האינתיפאדה לתקופת המשא־ומתן,
הוא קיבל הבהרות מאש״ף, ושינה את
עמדתו ב־ 180 מעלות?״
• פסח גרופר(ליכוד) :״אני לא בקי
בשמות, וזו אחת הבעיות. צריכים להיבחר
מנהיגים היכולים להנהיג. פרייג׳ ,נוסייבה,
סניורה, חוסייני? לדעתי הם לא יוכלו
להנהיג״.
• רוני מילוא(ליכוד) :״אני לא בקי
בשמות. פרייג׳ ,נוסייבה, סניורה, חוסייני? לא
מכיר אף אחד מהם. אין לי העדפות. אשב עם
מי שייבחרו ושאינם חברי אש״ף״.
•אליהו בן־אלישר (ליכוד) :״אני
לא יכול לענות, כי לא אני הבוחר״.
• א הו ד אולמרט (ליכוד) :״אינני
רוצה לתת שמות. אני רוצה שייבחרו אנשים
שיהיו מעוניינים לעשות שלום עם ישראל״.

ענת סרגוסטי

ראיון מיוחד עס
אליאס פרייגי:

.מעול ם

ה ג סו ת׳
בבחירות!
^ התאם לבחירתם ולהעדפתם של רוב
חברי־הכנסת מהליכוד וסהמעח־שאיתם
דיברתי, הלכתי אל אליאס פרייג׳ ,ראש־עי־ריית
בית־לחם, כדי לשמוע את דעתו על כך.
הנסיעה מירושלים לבית־לחם אורכת
דקות אחדות בלבד, אך היא מייצגת עולם
ומלואו. בבוקר יום השבת לא היה במקום סגר,
לא היה עתר ולא היתה שביתת־מיסחר
כללית. הכביש הבידעירוני הראשי היה פתוח,
חוץ ממחסום צה׳לי *זד ליד הכניסה
לשכונת גילה. אבל לתוך רחבת העירייה
וכנסיית־המולד לא ניתן להיכנס ברכב פרטי,
כי —כך התברר לי אחר־כך — למקום היו
אמורים להגיע באותו היום 50 אוטובוסים,
המובילים את עובדיו של משולם ריקליס
המבקרים בארץ.
ברחבה הגדולה, שמיגרש־החנייה שלה
היה פנוי ממכוניות, הסתובבו עשרות חיילים,
ג׳יפים צבאיים נסעו אנה ואגד. ומיספר מועט
של תיירים התהלכו ביניהם, עושים במהירות
את הדרך מן האוטובוסים אל תוך כנסיית־המולד
המוגנת. החנויות היו פתוחות בחלקן,
בשעה שהגעתי, וסגורות, בשעה שיצאתי
משם.
בניין העירייה, בניין עשוי אבן ירושלמית
גסה, ניצב בכיכר המרכזית, סול כנסיית־המולד,
ליד מטה־המישסרה המקומי. מחלון
חדרו של פרייג׳ שבשיטה השנייה נראית
הכיכר עמוסת החיילים והצב*
אליאם פרייג׳ הוא בן למישפחה נוצרית,
החיה בבית־לחם כבר 500 שנוק לדבריו. הוא
נולד ברובע העתיק, הצמוד לכנסיית־המולד.
הוא אב לשישה ילדים — שלוש בנות ושלושה
בנים. כולם, תרץ מאחת הבנות הנשואה
לאמריקאי וחיה בארצות־הבריזק נמצאים
בבית״לחם.
הוא מכהן בראש־עיריית בית־לחם מאז
בחירות .1972 גם בשנים שקדמו לבחירות
אלה כיהן כחבר מועצת־העיר. הוא ראש־העירייה
הידוע ביותר שנשאר בכהונתו מאז
בחירות . 1976 הוא הצליח במרוצת השנים
להלך בזהירות בץ הסיפות. ודתה לו החלקה
אחת רצינית, לפני חודשים אחדים. הוא הציע
שאולי כדאי לפלסטינים להפסיק את האינתיפאדה
לתקופת ניהול המשא־ומתן עם
ישראל, וחטף על הראש מהנהגת אש״ף
שבתונים. חוץ ממיקרה זה מצליח פרייג׳
לשמור על משמו.
בגלל היותו הוותיק שבין ראשי־הערים
שהצליחו לשרוד מגירוש, ממאסר, מקנה־הרובה
ומידם הארוכה של המתנחלים, הוא
המוכר והידוע ביותר לשילטדן הישראלי.
הוא משתתף קבוע בשיחות שמנהלים
בכירי צה״ל עם מה שהם מכנים ״המנהיגות
המקומית״ .הוא משתתף קבוע בשיחות שמנהלים
נציגי ממשלות ומיפלגות מחו״ל עם
פלסטינים תושבי השטחים הכבושים. הוא

ראש־עירייה פרייג׳ עם שר-הביטחון יצחק רבין
משתתף קבוע בשיחות בכירי צה־ל

אורח קבוע בכינוסים ובפגישות עם אישים
בינלאומיים. הוא מקובל, כפי שהתברר מן
המישאל בין חברי־הכנסת, אפילו על חלק
מחברי הליכוד.

• מה דעתך על כך שרבים מח־ברי־הכנסת
אמרו שאתה נמצא בעדיפות
ראשונה מבחינתם כנבחר
מבין הפלסטינים, אם וכאשר ייערכו
הבחירות בשטחים?
זה טוב. השאלה היא אם הם מתכוונים
לעריכת בחירות ממש, או שהם מתכוונים
למנות. כרגע אין יודעים דבר על תוכנית
הבחירות. קל לדבר על בחירות חופשיות
ודמוקרטיות, אבל למה מתכוונים בזה? שיהיו
מאות חיילים בעיר, על הגגות, ברחובות?

• אבל אתה רואה עצמך כמנהיג?
מנהיג צריך להיבחר.

• אתה נבחרת.
כראש־עירייה פעם ראשונה נבחרתי למו־עצת־העיר
ב־ ,1954 אחר־כך ב״ .1963ב־1972
נבחרתי כראש־עירייה, וגם ב־ . 1976 ברוך
השם לא הפסדתי אף מערכת־בחירות.

• אתה מתכוון לרוץ שוב, כשיהיו
בחירות?
לעירייה כן.

• ומעבר לזה?

אני לא יודע. הם צריכים לאשר קודם כל
תוכנית של בחירות, שיהיו בחירות חופשיות
ודמוקרטיות, בפיקוח בינלאומי או משקיפים
בינלאומיים. אנחנו רוצים שממשלת־ישראל
תפרט את התוכנית. האנשים פה לא יקנו
תוכנית־בחירות מעורפלת. שמיר אמר ״אנחנו
לא נחזיר אינץ׳ אחד ״.אז בשביל מה
הבחירות?

• נניח שכל זה מתברר ומתקבל
על שני הצדדים, אתה מתכוון להיות
מועמד?
אני לא אענה על השאלה הזאת, עד
שאראה שהכל מסתדר. אני מדבר על דו־קיום
בשלום כבר 17 שנה, מאז שאני ראש־עירייה.
אמרתי כל השנים, שחייבים להכיר בזכות
ישראל להתקיים על בסיס החלטות האו״ם
242ו־ .338 אני רוצה שלום בארץ הזאת, שגם
יהודים וערבים יוכלו לחיות כשכנים שווים.

• בעצם, אתה מכיר את מנהיגי
ישראל טוב יותר מכל הפלסטינים.

פגשתי באופן אישי כל ראש־ממשלה מאז
,1967 כל נשיא ישראלי, גם את המנהיגות
הישראלית, את כל שרי־הביטחון, ושרים
אחרים.

• היית פעם בכנסת?
ביקרתי שם פעם.

• מ תי?

לפני שלוש שנים. הייתי אורח של אורה
נמיר וכמה מחבריה.

• מה עשית שם?

הלכתי לשם, נפגשתי איתם. פגשתי את
שלמה הילל, אז יו״ר הכנסת. פגשתי הרבה
חברי־כנסת שם. הרי זה רק חמישה קילומטר
מן המקום שאני יושב.

• איך אתה מסביר את העובדה
שאתה היחיד שנשאר במקומו מאז
בחירות?1976

זה לא מדוייק, נשארו גם ראש־עיריית
טול־כרם, וטבאס ובית־צחור. אבל אני היחיד
שמעורב פוליטית יותר מהאחרים. אני מוזמן
קבוע על־ידי ממשלות בעולם לשיחות עם
מנהיגים מערביים.

• מפחיד אותך לדעת שאתה הפלסטיני
המועדף! על חברי-הבנסת
של הליכוד והמערך?
אילו הייתי פוחד, לא הייתי מדבר.

•והחיילים, שאתה רואה מחוץ

כ ר זה היה:

ב חי רו ת 1972

^ גדה־ המער בי ת התקיימו שתי
^ מערכות־בחירות תחת הכיבוש ה־ישראלי.
שתיהן היו בחירות מוניציפא־ליות,
שתיהן נערכו על-פי החוק הירדני.
מערכת־הבחירות הראשונה נערכה
ב־ .1972 היא נערכה בשני מחזורים -
האחד לצפון־הגדה, איזור השומרון, י*
השנייה לדרוט־הגדה, איזור יהודה. ב״
שומרון נערכו הבחירות ב״ 28 במארס,
וביהודה ב־ 2במאי. במערכת-בחירות זו
לא השתתפו תושבי ירושלים־המיזר־חית•
בשומרון
נרשמו, לפי נתונים שפירסם
המיזרחן, הפרופסור משה מעוז, בסיפרי
המנהיגות הפלסטינית בגדה־המערבית,
16,500 מצביעים, פחות מחמישה אחי״ באיזור זים מאוכלוסיית השומרון.
יהודה היו 13,068 בעליזכות־בחירה.
החוק הירדני לא התיר לנשים ולנוער
לקבל זכות-בחירה.
הבחירות התנהלו ללא נוכחות צב־אית
של צה״ל ושיעור-ההצבעה היה
גבוה במיוחד 84* :באיזור שכם ו־*88
באיזור יהודה.
מערכת-בחירות זו היתה הראשונה
שהתקיימה אחרי תשע שנים. הבחירות
הקודמות בגדה״המערבית נערכו ב*
,1963 תחת השילטון הירדני.
רוב חברי המועצות שנבחרו ב1972-
ייצגו את העילית הכלכלית ואת תחמו-
לות הגדולות של הגדה המערבית.
בחודש דצמבר 1975 החליט שימעון
פרס, אז שר־הביטחון, על בחידות ש־

ייערכו באפריל 1976 ברחבי הגדת.
הבחירות, כך הודיע אז המימשל
הצבאי, יהיו חופשיות ודמוקרטיות ו־ניתנה
בהן זכות־הצבעה לכל תושב בלס־טיגי
מגיל 21 ומעלה. לפי ההוראה הורשו
גם נשים להשתתף בבחירות, למרות
שאלה נערכו על-פי החוק הירדני, שאיפ-
שר זכות״הצבעה רק לגברים בוגרים.
הבחירות היו מוגיציפאליות, כאשר
אחת המטרות של המימשל הצבאי הי-
תה לבדוק מתן אפשרית של מינהל עצמי
בגדה״המערבית.
לפי הנתונים שפירסם הפרופסור משה
מעוז, היו ב* 88,462 1976 בעלי זכות-
בחירה. אחוז ההצבעה היה .727.הבחי-
רות נערכו ב* 22 מועצות-עדים ונבחרו
250 חברי־מועצות. מעוז מספר בסיפרו
כי * 40 מהנבחרים החדשים ו־* 35מ ראשי
הערים החדשים ״היו בעלי נטיות
פוליטיות לאומיות, או שמאלניות קי-
צוניות, או שתיהן כאחת.״
בין הנבחרים הבולטים היו בסאם
אל־שכעה בשכם, פהד קוואסמה בחב״
רון, כרים חילף ברמאללה, איבך הים אל-
טוויל באל־בירה, מוחמד מילחם בחל־חול
ואליאס פרייג׳ בבית-לחם.
למרות שהבחירות היו עירוניות, נת-
פסו ראשי-הערים הנבחרים כמנהיגים
הפוליטיים של הגדה״המערבית. ראשי
הערים הנבחרים היו חברים בוועדה
להכוונה לאומית.
הוועדה נוסדה באוקטובר .1978 היא
היתה מורכבת מ־ 23 חברים וכללה,

בבז רעגז
לחלון, מפחידים אותך?
האווירה עכשיו בגרה אינה מתאימה
לבחירות. אם ממשלת־ישראל באמת רוצה
להגיע לפיתרון של שלום, הם צריכים
להפחית את כמויות הצבא, לפתוח את בתי־הספר
וגם לשחרר את־ כל אותם האלפים
היושבים במעצר והם חפים מפשע. הגירושים,
הריסות הבתים, עקירות העצים — הכל צריך
להיפסק.
מה הם רוצים? שהערבים יניפו דגל לבן
ויגידו :״בס־־ר, שמיר, אנחנו מקבלים את
ההצעה שלך?״
האינתיפאדה אינה מילחמה נגד ישראל, זו
מחאה נגד המשך הכיבוש, נגד המשך ההתנחלויות,
נגד המשך הפקעת האדמות, נגד
שלילת זכויות האדם הבסיסיות שלנו.

לקחת חלק בקביעה הזאת. מי מאיתנו יעשה
את זה? כרגע אין מנהיגות מקומית.

העם

מי יבוא ויגיד לממשלת־ישראל ״אני
הפרטנר שלכם למשא־ומתן״?

הם ירן באוויר. הם פגעו

• למה אתה מתכוון?
• למה לא?

אף אחד לא נבחר.

בסירה שהיו בה ילדים.

• אין מנהיגות של האינתיפאדה?

המחאה צודקת. אבר...

יש, אבל אם הם ייצאו ויגידו שזה הם, הם
ייאסרו מייד. תראי מה הם עושים לסרי
נוסייבה. זו אזהרה. מדוע הם עצרו את ע׳סאן
אל־חטיב בדיוק לפני שעמד להיפגש עם
דניס רוס? זו היתה אזהרה.

•ממה?

הם כאילו אמרו :״אנחנו השליטים, אנחנו
קובעים את הגורל שלכם ״.זו אזהרה.

• אתה נעצרת פעם?
לא, כי אני היחיד ב־ 18 השנים האחרונות
שאומר שצריך להגיע לדו־קיום.

• אתה תומך באינתיפאדה?

• מה היית מציע לפלסטינים לעשות?
לקבל
את העיקרון של בחירות חופשיות
ודמוקרטיות.

• אתה חושב שזה אפשרי?
כשיש דרך, יש ררך. אני לא אופטימי, יש
לי ספקות. הערבים ואש״ף אינם מתנגדים
לבחירות, וגם אני לא מייעץ לאנשים
להתנגד לבחירות חופשיות ודמוקרטיות.
אבל לא יהיו בחירות ללא תמיכת אש״ף וללא
השתתפותם של תושבי ירושלים־המיזרחית
וללא פיקוח בינלאומי.

• ומה יקרה כשיהיו בחירות?
יש לנו רק חוק־עזר אחד לעריכת בחירות,
וזה חוק ירדני, והוא לא שייך. צריך הוראות
חדשות לבחירות פוליטיות, לא עירוניות. אז
מי יקבע את ההוראות האלה? אנחנו צריכים
1976 בנוסף על ראשי-ערים, גם נציגים של אי גודים
מיקצועיים, אידגוני נשים וסטודנטים
וגם נציגים מרצועת־עזה. לוועדה
היתה זיקה ברורה לאש׳יף על פלגיו
השונים. הנהיגו אותה בעיקר שבעה
וחלף.
סופם של חלק מנבחרי 1976 התגלגל
בדרכים שונות. ב־ 1980 גורשו קוואסמה
ומילחם. הם הורשו לחזור לבתיהם -
בלחץ בינלאומי -כדי להשתתף באופן
אישי בעתירה שהגישו לבג״ץ נגד גירושם,
וגורשו שוב אחרי הדיון בבית-
המישפט העליון. קוואסמה נפטר בגלות.
מילחם הוא חבר פעיל באש׳יף.
בחוש יוני 1980 גרמו מתנחלים לנכותם
של שבעה וח לף ופגעו בביתו של
טוויל. שבעה עדיין נכה, חילף נפטר ממחלה
לפני שנים אחדות.
המימשל הצבאי החל, במקביל, לה טיל
הגבלות חמורות על פעילותם הפו ליטית
של החברים בוועדה להבוונה
לאומית ושל ראשי הערים הנבחרים.
במרס 1982 הוצאה הוועדה להכוונה
לאומית אל מחוץ לחוק, מתוך נימוק
שהיא .,זרוע של אש״ף״ .מדיניות היד
החזקה גרמה לסילוקם של במה מראשי
הערים ומחברי המועצות ולמינוי קצי-
ני־צבא במקומם, או פלסטינים ממונים
מטעם המימשל הצבאי.
אליאס פרייג׳ ,ראש עיריית בית •לחם
מאז ,1972 הוא הנבחר הפלסטיני הבולט
ביותר, שנשאר מאז שתי מערכות הב חירות
בגדה־המערבית( .ראה ראיון).

יריות באוויר

בוודאי, כי זו מחאה. אני לא תומך
בהריגות או בשימוש בנשק. אני נגד שפיכות־דמים
משני הצדדים.

• אתה עדיין מאמין שיכול להיות
שלום בין שני העמים?

חייב להיות. הם ימשיכו לחיות בארץ
הזאת כל זמן שיש אנושות על פני כדור־הארץ.

אתה לא חושב שהיום יש יותר
מדי שינאה?

כן, אבל השינאה מקורה בהמשך ההתעללות,
היריות והמאסרים.

תקרית מכוערת העכירה השבוע על יחסי
ישראל־מצריים.
ספן אילתי, שהיה בספינה עם שני בניו
הקטנים, חדר למים המצריים. ספינה של חיל-
הים המצרי פתחה עליו באש. האיש נפצע
קשה, המצרים איפשרו לו להפליג לחוף הישראלי.
אחרי ניסיונות ממושכים להציל את
חייו, מת.
טענת המצרים: הם ירו רק באוויר, כאשר
הסירה הישראלית ברחה מהם.
ישראל הגישה מחאה חריפה וצודקת. גם
מי שחודר במזיד למימי זולתו ובורח, אין דינו
מוות. פתיחה באש לעבר סירה שבה נמצאים
ילדים היא מעשה ברברי במיוחד.
אולם היכולת של ישראל להגן על אזרחיה
מפני התנהגות כזאת פגומה כיום. קל יהיה
למצרים להשיב כי עשרות רבות של ילדים
פלסטיניים נהרגו על־ידי חיילי צה״ל, שפתחו
באש לעבר מפגינים בלתי־חמושים
בשעת בריחתם — וכי ברוב המיקרים האלה
טענה ישראל שהחיילים ״ירו באוויר״.
יתכן כי המצרים לא יקבלו את טענתו של

ימניים, שהמטירו עליהם עלבונות, בוץ ובקבוקים
מלאים. כמה מן המפגינים נפגעו באופן
קל, למרות הנוכחות המישטרתית הרבה.
כעבור כמה שעות נערכה הפגנה של
שלזם עכשין, שנקבעה בלי תיאום עם ההפגנה
הקודמת. מארגניה יצאו מגדרם כדי
להקל על אנשים מן המרכז להצטרף. הקריאה
להפגנה כוונה כולה נגד המתנחלים, תוך התייצבות
לצד צה״ל (בלי אבחנה) ,והימנעות
מתקיפת הממשלה.
להפגנה זו באו קרוב ל־ 100 אלף איש. רובם
לא התכוונו להזדהות עם קו פוליטי זה או
אחר, אלא להביע את מחאתם הכללית על
המתרחש. איש לא פגע בהפגנה זו.
כל זה רחוק עדיין מן ההתקוממות ההמונית
הספונטאנית, שהתבטאה בהפגנת
מאות האלפים בשיא מילחמת־הלבנון, אחרי
טבח צברה ושאתילה.

מינלגות
על• ברי קדו ת
^ החזית העיקרית היא בתוך
1הליכוד. שם נערכים
| הכוחות במאמץ קדחתני.

גידעד; סעד ₪
אנשי חזית ארץ־ישראל חשפו השבוע את
הקו הטאקטי למילחמה בתוכנית שמיר.

• אתה חושב שהילד הפלסטיני,
שראה את אביו מוכה על־ידי חיילים,
יוכל לחיות בשלום עם החיילים
האלה?
כן. גם הגרמנים והצרפתים לא אהבו אלה
את אלה. הערבים מוכנים לשלום עם ישראל,
עם מדינת־ישראל, עם ממשלת־ישראל ועם
עם ישראל. שלום פירושו חופש וחרות.

• אתה זוכר את בחירות?1976
בוודאי. אני מוכרח לציין שהבחירות היו
חופשיות ודמוקרטיות. הצבא לא התערב,
המועמדים היו חופשיים לערוך מסעות־בחירות
ואסיפות. הישראלים לא התערבו.
פה, בבית־לחם, היו 22 מועמדים למועצה. היו
11 קלפיות — חמש לנשים ושש לגברים. גם
ב־ 1972 היו בחירות חופשיות, אבל לא היתה
התלהבות ערבית ולא היתה תמיכה של
אש״ף. ב־ 1976 זה היה שונה.

•למה?

נכנס לבם לראש!
הרב גינזבורג מקבר־יוסף, כי דם יהודי אינו
דומה לדם של גוי.

אז כולם התעוררו.

• הבחירות נתפסו אז בבחירות
עירוניות או פוליטיות?
עירוניות, אבל היה חלל של מנהיגות
פוליטית, וראשי־הערים שנבחרו ניסו למלא
את החלל הזה. וייצמן, שהיה אז שר־ביטחון,
הרשה פעילות פוליטית רבה. הוא היה מאוד
אמיץ וראה למרחוק.

• את מי מהמנהיגים הישראלים
אתה מעדיף למשא־ומתן?
אדבר עם כל ישראלי נבחר.

• א ת מי מהמניהיגים חיבבת
ביותר?
משה ריין, יגאל אלון. יש לי יחסים טובים
עם שימעון פרס, יצחק רבין, עזר וייצמן, משה
שחל. אני מכיר את רובם. כשמשה ארנס היה
שר־ביטחון היו לי יחסי־עבודה טובים איתו.

• אתה רואה מישהו מהם באופן
קבוע?
זה לא לפירסום.

• מתי ראית את יצחק שמיר
בפעם האחרונה?
בנובמבר 86 ובדצמבר .86

• מאז יוזמתו המדינית הוא לא
דיבר איתך על הבחירות?
(המשך בעמוד )44

מחאה

שתי הפגנות
שתי הפגנות־המחאה היו
שונות מאוד זו מזו,
ודא במיקרה
כוחות־השלום הישראליים פועלים בשני
מעגלים. במעגל הפנימי, המצומצם, פועלות
עשרות תנועות קטנות וקטנטנות, הקוראות
בפירוש להידברות עם אש״ף ולכינון מדינה
פלסטינית לצד ישראל.
במעגל החיצוני פועלת שלוס עכשיו, המשתפת
פעולה עם מיפלש־העסרה 1המער
חדלת לפשל במיסנרת הקונסנזוס הלאומי.
השבוע בלטה כפילות ז 1ברחזסת תל־אביב־יפו.
בוץ
ועלבונות. ב־ 4אחרי־הצהריים
בשבת נערך מיצעד של כוחות־השלום הרדיקליים
לאורך שפת־הים, לעצרת ביפו. במפתיע
באו כ־סז אלפים איש — מיספר־שיא
לחוגים אלה.
בדרך הותקפו הצוערים על־ידי פירחחים

הם לא יקראו להצביע נגד התוכנית במרכז
הליכוד, אלא לשים לה ״שסתומי־ביטחון״,
כהגדרתו של צחי הנגבי.
הם יבקשו להוסיף לקבלת התוכנית כמה
התניות, שיהיה קשה מאוד ליצחק שמיר
להתנגד להן, או לחברי־המרכז שלא להצביע
עבורן•
התנאים: חיסול האינתיפאדה, אי־שיתופם
בבחירות של תושבי מיזרח־ירושלים, התנגדות
לבחירת אנשי־אש״ף, ועוד.
בנקודה זו חולק השר דויד לוי על הקו
שגיבשה ״חזית ארץ־ישראל״ .לפי שעה, הוא
קורא להצביע נגד התוכנית כולה.
להערכתו, בחירות בשטחים על רקע האינתיפאדה
יביאו באופן בלתי־נמנע להקמת
מדינה פלסטינית.
אם לא יגיעו מתנגדי התוכנית להסכמה
ביניהם — ייקשה עליהם מאור לנהל את
המאבק בראש־הממשלה ובתומכיו.
ללכת לנשיא? בכנס סיפר ח״כ מיכאל
קליינר על שיחה שקיים איתו יועץ ראש־הממשלה
לענייני התיישבות — מיכאל
דקל, המרכז את המטה לשיכנוע חברי־המרכז
לתמוך בתוכנית.
רקל אמר לקליינר ששמיר מוכן לכלול
בנאומו את כל הנקודות המסייגות, שמציעים
מתנגדי־התוכנית.
(המשך בעמ 1ד ) 14

במירעגז
(המשך מעמוד ) 13
לשאלת קליינר, מדוע, אם כן, לא יחליט
על כך המרכז, ענה דקל ששמיר לא יסכים
לכך, שכן החלטות כאלה יגבילו את יכולת־התימרון
שלו בזירה המדינית.
אנשי חזית או־ץ־ישראל סבורים שהנקו־דות
הללו, אם יובאו להצבעת המרכז, ייזכו
ברוב. ואם יקבל המרכז את הסעיף בעניין
חיסול האינתיפארה, למשל, יקשה על שמיר
״ללכת לנשיא״.
״שמיר וחבורתו״ .בכנס השתתף גם
יועץ־התיקשורת שעיה סגל, שהסביר לנוכחים
״איך למכור״ את עמדתם לחברי־המרכז.
כל אחד מהבאים קיבל תיק הכולל חומר־הסברה
נגד התוכנית, ורשימה של 20 מיס־פרי־טלפון
של חברי־מרכז אחרים.
המגמה היא לעשות ״סריקה״ של כל חב־רי־המרכז,
לגייס תומכים לפעילות ובעיקר
לאתר את המתלבטים ובהם להתמקד.
במאמץ־השיכנוע הזה משתתפים גם חב-
רי־הכנסת והשרים.
באופן מפתיע צורף ל״תיק למסביר״ גם
מאמר של אליקים העצני, איש התחייה. השנוא
על שמיר במיוחר. הוא מסתיים במילים
אלה :״המשך כהונתם של שמיר וחבורתו —
ארנס, מרידוד, מילוא, אולמרט — נעשה

מסוכן לעם־ישראל, מזמין גם מדינה פלסטינית
וגם מילחמה. עם־ישראל ישלם ביוקר על
כל יום שקבוצה זו תמשיר לקבוע בו את גורלו״.
שריר
ומודעי. נוסף על כנס חזית א־רץ־ישראל
נערכו עוד שני כנסים של
מתנגדי תוכנית שמיר:
• ביום השלישי התכנסו 70 מצעירי הליכוד
במצורת־זאב. בכנס, שיזם מיכאל פרינץ,
יו״ר צעירי הליכוד בתל־אביב, השתתפו מיכאל
רצון — יושב־ראש צעירי־הליכוד וח״כ
צחי הנגבי.
בכנס הוחלט על הקמת ״ועד־פעולה לסיכול
התוכנית המדינית״ .במהלך הכנס התקבל
מיברק של ראש־הממשלה, שביקש להיפגש
עם הצעירים מתנגדי־התוכנית. מובן
שהם נענו להזמנה וייפגשו עימו בימים הקרובים.

ביום הרביעי כינס את אנשיו חבר־הב־נסת
אברהם שריר. בבית המיפלגה הליברלית
בתל־אביב.
לשריר, הממורמר על שמיר, שהוציא אותו
מהממשלה, יש עדיין קבוצת־תומכים בין חב־רי־המרכז.
יצחק מודעי ושריר עשויים לגייס
ביחד את רוב חברי־המרכז הליברליים בהתנגדות
לתוכנית.

ראש מועצת מיגדל נאשם
בבקשת־שוחד

ועריץ

מכהן בתפקידוו

אילנה אלון ₪
מאז פרשת מרים המגדלית, החסידה של
ישוע הנוצרי, חזרה העיירה מיגדל, שליד
טבריה, לתרדמה נעימה. עד שהתעוררה באחרונה
לקולות שערוריית יוסף ג׳ינו, המכונה
בעירה ״ג׳ינו המזמר״.
מאז לא פסקו השערוריות במיגרל. מכוניות
הוצתו, רימון נזרק אל ביתו של אחד
התושבים, וראש־המועצה, חיים ברלס (ליכוד)
,הסתבך במיגוון של שערוריות —
פליליות כלכליות ואחרות.
הראשונה שפרצה החוצה היתד, הטענה
שברלס דרש שוחד מהקבלן והיזם יגאל וייג־שטיין.
על פי כתב־האישום, שהוגש בבית־המישפט
המחוזי בנצרת, נפגש ברלס ב־1986
במיסעדה בתל־אביב, עם ויינשטיין, בעבר
מנכ״ל רסקו, שניהל פרוייקט־בנייה במיגדל.
ברלס סיפר לו על׳מצבו הכלכלי הקשה וביקש
ממנו סיוע. בפגישות נוספות של ראש־

מצאו אותו במשך 10 שעות, אז התחילו לרוץ שמועות. אבל האמת
היא שלא מצאו אותו, כי הוא היה בבית־החולים.

• ממה הוא סבל?

היתה לו חולשה. זה קרה לו גם לפני חצי שנה. והוא חזר למלון
ביום השבת ב־ 1בצהריים.

• אם זו היתה רק חולשה, מדוע דובר על מטוס
פרטי, שיקה אותו בחזרה לארץ?

גורמים יהודיים טובים בז׳נבה ניסו להחזיר אותו לארץ, כי לא
היתה טיסה ישירה מז׳נבה לישראל.

• מתי היה אמור לחזור לארץ לפי התוכנית המקורית?
הוא
היה צריך לחזור ביום הראשון ולנאום בכנסת ביום השני.

• אז לפי התיכנון המקורי לא ידעו שביום הראשון
אין טיסה ישירה לישראל?

הוא היה מתוכנן לחזור ביום הראשון, אבל לא היתה טיסה
ישירה, אז הוא חוזר ביום השלישי בלילה בטיסה ישירה.

•הפגי שה עם המצרים לא היתה מתוכננת
מראש?

הם במיקרה שהו באותו המלון. זה היה אקראי וכנראה שמישהו
ראה אותם ביחד ולא זיהה טוב. וייצמן לא נפגש עם שום גורם
פלסטיני.

מקורביו שו עזו הם שהדר׳ את
הידיעה על פגישתו עם אישיות מאש״ו!
היריעה המיסתורית, כאילו נפגש השר עזר וייצמן עם בכיר
אש״ף בז׳נבה, שודרה בשלוש מהדורות־חדשות בקול־ישראל
בצהרי היום השישי. מייד אחר־כך שוררה הכחשה, שמסר אריה
שומר, מנכ״ל מישרדו של וייצמן.
הידיעה על הפגישה הודלפה לרדיו ממקור מהימן ביותר,
ממקורבי וייצמן עצמו.
שומר ניסה להסביר את השתלשלות העניינים:
״אנשים טועים, לא רק עיתונאים. האמת היא שוייצמן נסע
לז׳נבה מטעם אוניברסיטת תל־אביב כדי לגייס תרומות. הוא נתן
הרצאות ביום השלישי והרביעי. ביום החמישי בבוקר הוא אכל
ארוחת־בוקר עם השר המצרי בוטרוסיבוטרוס ע׳אלי ועם נביל
אל־ערבי, שגריר מצריים למוסדות האדם״.

•נו ד ע כי הידיעה על הפגישה עם איש אש״ח
הגיעה מפי אחד ממקורבי וייצמן במישרד.
אף אחד מהמישרד לא מסר את הידיעה, כי אף אחד לא ידע.
שאלו אם נכון שווייצמן נפגש עם איש אש״ף, אמרו ששמעו את
הידיעה ברדיו מונטה־קרלו.

• ומה היה סיפור האישפוז בבית־החולים, שהגיע
מייד אחרי ההכחשה?

הוא הרגיש לא טוב, ואז עיתונאים ואחרים חיפשו אותו ולא

• בתב־הרדיו טילפן אליך כדי לוודא את סיפור
פגישה לפני שהוא שידר אותו ברדיו?

• אתה שמעת את הידיעה ברדיו?
לא שמעתי, אבל אנשים מהמישרד שמעו וטילפנו לומר לי, ואז
התקשרתי לרדיו כדי להכחיש אותה.
עד כאן דבריו של שומר, והם מעלים כמה אפשרויות.
יתכן שוייצמן אמור היה לפגוש איש אש״ף בכיר. איש ממיש־רדו
ידע על כך וקיבל הוראה להעביר את הידיעה לקול־ישראל.
הוא העביר את הידיעה, אך הסתבר שהפגישה לא נערכה.
יתכן שהפגישה נערכה, אך וייצמן החליט שלא לתת לה פומבי,
בינתיים.
יתכן שהפגישה נערכה, אך לא בז׳נבה 10 .שעות היעלמות הן
זמן מספיק כדי לטוס מז׳נבה במטוס פרטי ליעד אחר לקיום הפגישה.
יתכן
מאוד שע׳אלי הוא שאירגן את הפגישה בין דיצמן לבין
יאסר ערפאת, או אחד מעוזריו הבכירים, ואף טס עימו למקום
הפגישה.
בכל מיקרה, וייצמן נשאר באירופה יומיים מעבר לזמן המתוכנן,
ודחה בשל כך את נאומו בכנסת.

ראש־מועצה ברלם
.אמרח׳ שאני חצה ש1חד?״
המועצה ושליחיו עם הקבלן, נאמר לויינ־שטיין
שאם ישלם סכומים שבין 30ל־ 35 אלף
דולר, יופחתו החובות של חברת־הבנייה שלו
למועצת־מיגדל.
תגובת ברלס :״אמרת שאני רוצה שוחד?
אני בסך הכל ביקשתי הלוואה! מה, אי־אפשר
לבקש הלוואה מחבר?״
מכוניות בוערות. בינתיים הוצתו ב־מיגדל
כמה מכוניות, וביניהן גם מכוניתו של
ראש־המועצה ושל פינחס ג׳ינו, אביו המנוח
של ״ג׳ינו המזמר״ .נעשה ניסיון להצית את
מכוניתו, ורימון הושלך על ביתו של אלי
כרסנטי. ,תושב מיגדל, שהיה שותפו ־של
ויינשטיין בפרוייקט־הבנייה במיגדל.
מצוקתו הכלכלית של ברלס מוסברת על־ידו
בכך שקודם לכן היה חקלאי, אבל הפסיק
לעסוק בחקלאות מאז שעבר לנהל את
המועצה. הוא מקבל משכורת של 2100ש״ח
לחודש. אשתו אינה עובדת. קודם לכן עבדה
במועצת מיגדל, אבל פוטרה בעיקבות
תלונות וביקורת של מבקר־המדינה על
העסקת קרובים במועצה. הומלץ לשלם
לגברת ברלס פיצויים מוגדלים, והיא קיבלה
אותם כאשר עזבה את העבודה.
לזוג ברלס שלושה ילרים. הבת הגדולה,
בילי, לומדת בפנימית העולה 300ש״ח בחודש.
שני הבנים הקטנים, אלי ויובל, לומדים
בבית־הספר העממי.
בראשית השנה הגיעה הסתבכותו
הכלכלית של ברלס לשיאה ׳,והוא פנה
למישרד ההוצאה־לפועל בטבריה, בבקשה
לאחד את כל תיקי ההוצאה־לפועל שהוגשו
נגדו, ולפרוס את תשלום חובותיו. סכום
חובותיו הכולל של ראש־המועצה מסתכם ב־
750 אלף ש״ח. ברלס ביקש לאפשר לו להחזיר
את החובות בתשלומים של 200ש״ח
לחודש.
החוב הגדול ביותר שלו הוא לחנובה אכס־שרט,
שלה חייב ברלס 353,709ש״ח, ולה
שיעבד את ביתו במיגדל. הבית ממושכן גם
לבן־מישפחה בשם יוסף ברלס, שהילוה
לראש־המועצה 20 אלף ש״ח.
בנק אפור. שתי הלוואות גדולות נוספות
קיבל ברלס מבנק לא1מי ומבנק ריסקננט
בטבריה, והן עומדות לפרעון מיידי. החוב
הבולט ביותר לעין הוא חובו של ראש־המו־עצה
למועצת־מיגדל עצמה. בראשית השנה,
הסתכם ב־ 21,852.88ש״ח. החוב הוא עבור
מיסים ומים.
בעוד שראש־המועצה נותן דוגמה אישית
בחובו הגדול, הוא חותם על התראות המאיימות
על תושבי מיגדל, החייבים סכומים
קטנים בהרבה ממנו, בניתוק המים.
תושבים רבים במיגדל תוהים אם אדם שאינו
מסוגל לכלכל נכונה את ענייניו
הכספיים, והגיע עד למצב של כמעט־פשיטת
רגל, הוא האיש המתאים לנהל את ענייניה
של מועצה המגלגלת סכומי־כסף גדולים ופרוייקטים
כלליים חשובים. האם יכול אדם,
הכורע תחת חובות ונושים, לפעול ביישוב־הדעת
לטובת הכלל? האם נאה כי ארם שנאשם
בבקשת־שוחד על רקע הסתבכויותיו הכלכליות
יכהן, בתפקיד ראש־מועצה?
יש החושדים כי נפילתו של ברלס קשורה
באיזו צורה עם הבנק האפור שניהל יוסף
ג׳ינו, שקבר תחתיו רבים וגדולים, כאשר
התמוטט באחרונה.
העוקם הזה 2701

הם יודעים שאסור להם להיכנס לעימות עם צה״ל, שזוהי
שטות ממדרגה ראשונה.

הם יודעים שאסור להם לגלות לציבור בטרם
עת את פרצופם האמיתי, פרצופו של הרב
גינזבורג מקבר-יוסף.
^ ינני חושש מפני המתנחלים. לא מפניהם ולא מפני
תומכיהם, אנשי הימין הקיצוני.

אני יודע: הפחד הזה הוא עכשיו א .1אינני
מתכונן להצטרף לאופנה זו.
מעשיהם מעוררים פלצות. בפיהם תורה נתעבת. הם יורשי
התקופות השחורות ביותר בתולדות עם־ישראל.

ובכל זאת, אינני חושש מפניהם.

הסיקריקין לא ישתלטו הפעם על המדינה. לא תהיה כאן
.מצדה שנייה. לא תהיה מילחמת־אחים נוראה, כמו שהיתה בין
החומות של ירושלים הנצורה.

המתנחלים הם אפיזודה חולפת. והם יודעים
זאת.

^ אשר אך החלו ההתנחלויות, אחרי מילחמת ששת הי־המים,
הזהרתי את הכנסת שכל התנחלות כזאת היא מוקש
בדרך לשלום, ובבוא היום יהיה צורך לפרק אותה .״וכל
חייל קרבי יודע,״ הוספתי, שפירוק מוקשים הוא מלאכה
בלתי־נעימה מאוד.״

כי ״תנופת ההתנחלות״ קידמה את האינתיפאדה בכמה וכמה
שנים גורליות.

עכשיו לכודים המתנחלים באינתיפאדה.

אבל אין להם ברירה.

^ ולא המתנחלים, היו פני האינתיפאדה שונות מאוד,
) וכך גם תגובת צה״ל.

דווקא הימצאות המתנחלים כשטח, באיים בודדים
בים הפלסטיני, מאפשרת לאינתיפאדה לקבוע
את קצב המאורעות.
המתנחלים צריכים לנוע בכבישים. אין הם יכולים להסתגר
בהתנחלויות, כי שם אין כלום: לא עבודה, לא מוסדות־חינוך
מקומיים (אלא במרכזים הגדולים) ,לא מרכזי־קנייה. כל
מכונית של מתנחל בכביש היא יעד לאבנים ולבקבוקי־תבערה.

הפכו המתנחלים לשבויים. הפלסטינים

נא לזכור: ההתנחלויות קמו בימי שילטון
המערך.

תומכי המתנחלים בישראל יכולים לברבר על ״חיסול
האינתיפאדה״ ,כאילו היה זה מיבצע טכני שמישהו שכח לתת
את הפקודה לעריכתו(כפי שליגלג הרמטכ״ל) .המתנחלים
עצמם, החיים יום־יום במציאות הזאת, יודעים שזו שטות.
הם רואים מולם עם גדול ומאוחד, המוכן לסבול בלי גבול
למען קיומו הלאומי. מלבד המטורפים ביותר, ששום קרן״אור
של הגיון אינה חודרת אל תוך מוחם האטום, יודעים כל
המתנחלים שגם טבח של אלפי ילדים פלסטיניים וגירוש
רבבות לא יעזרו, אלא להיפך.
המתנחלים יודעים שהמאבק שלהם אבוד, ועל כן הם
פועלים כפי שהם פועלים.

כולם שיחקו באש. באש הקנאות של עובדי-
האלילים החדשים.
הקנאים עצמם אכן ראו בהתנחלויות שלהם מוקשים. הרי
לשם כך הוקמו. כדי למנוע בעד כל ממשלה בעתיד לסגת מן
השטחים ״המשוחררים״ .כדי לאיים בבוא העת במילחמת־אחים.
זאת
היתה המטרה הראשונה. נוספה עליה מטרה שנייה:
ליצור חיכוך מתמיד עם האוכלוסיה הפלסטינית, להחריף את
הסיכסוך, כדי לגרור את המדינה כולה לעימות כולל,
שיסתיים בגירוש העם הפלסטיני כולו מן הארץ.

נגזר עליהם להתנהג בטיפשות, והם עושים
זאת. הם הפכו האויבים הגרועים ביותר של

עצמם׳

השלב של הנחת המוקשים התקדם בהצלחה. השטחים
הכבושים התכסו בהתנחלויות אמיתיות ומדומות. הקנאים
הצליחו לגרור אחריהם סתם עמך, תאבי־בצע שחיפשו וילות
זולות על אדמה ערבית שדודה, מחפשי ״איכות־חיים״ בלב
אוכלוסיה מדוכאת עויינת. הכל התקדם לפי התוכנית.

עכשיו כל זה השתבש.

למען הרגע הזה הוא קיים.
זה מה שקורה עכשיו.
* ורמת לכך האינתיפאדה.
^ האינתיפאדה עצמה פרצה במידה רבה תודות
למתנחלים. הם זירזו את התהליך בקרב הפלסטינים.
לפני
כמה שנים ישבתי בבית־לחם על מירפסת ביתו של
אליאס פרייג׳ .סיפרתי לו שאני עומד לפגוש בעוד כמה ימים,
את יאסר ערפאת בתוניס. פרייג׳ הצביע בתנועה גורפת על
השכונות היהודיות, שכיסו את הגבעות שממול, וביקש :״אמור
לאח אבו־עמאר שאין לנו זמן! קמות התנחלויות על כל גיבעה
בגדה המערבית! הזמן דוחק!״
ההרגשה הזאת קיננה בליבו של כל פלסטיני בגדה
וברצועה. כל התנחלות חדשה דחפה אותם להתקוממות. יתכן

ך * אשר הם רוצחים בדם קר ילדה, הם מצטיירים לעיני
^ הציבור הישראלי כעדת־פושעים. כאשר הם יורים בחמור,
הם נראים כמטורפים.
כאשר אומר הרב גינזבורג מקבר־יוסף ש״דם יהודי ודם של
גוי זה לא אותו הדבר,״ זה נשמע באוזני רבים במדינה
כתועבה. כשאותו רב, מדריכם של הפוגרומצ׳יקים מקבר־יוסף,
זועק כי ״חוקים שנועדו למילחמה באוייב״ מופעלים נגד
יהודים, הוא חושף עולם רוחני מעוות, שבו אין מקום למדינת־חוק.

לשם
כך התנחלו המתנחלים העיקביים ביותר
בלב הערים הערביות, בתוך ריכוזי־האוכלוסיה
הצפופים ביותר.

רק חבלן טיפש מאוד מניח את המוקשים שלו כך שהם
יתפוצצו לפני הזמן, כשאין הם מביאים שום תועלת.

^ ין להם ברירה, מפני שהם קוראים היטב את הכתובת־שעל
הקיר.
הם יודעים כי האינתיפאדה שינתה לחלוטין את המצב.
נוצרה בעולם מציאות פוליטית חדשה, שכולה לרעתם.
העם הפלסטיני מהווה עכשיו גורם בינלאומי חשוב, וכוחו
המדיני עולה בהתמדה. הדיווחים היומיומיים על הזוועות
בשטחים הכבושים (וביניהם, במקום בולט, הזוועות של
המתנחלים עצמם) משנים את דעת־הקהל, בצורה שתכריח את
הממשלות לפעול למען פיתרון מדיני. וכל פיתרון מדיני
יביא, במוקדם ולא במאוחר, להקמת מדינה פלסטינית.
המתנחלים מרגישים ששום ממשלה ישראלית לא תוכל
לעמוד, לאורך זמן, מול הלחץ העולמי, מפני שגם דעת־הקהל
בישראל עצמה משתנה בשקט ובהתמדה.

הציבור מתחיל לתפוס שאין פיתרון אלא היפרדות
מן השטחים האלה, ורבים מתחילים להתגעגע
למצב בזה, בבחינת ״ברוך שפטרנו״.

ראש־הממשלה לוי אשכול פתח בתנופת ההתנחלות בגדה
המערבית. סגן־ראש־הממשלה יגאל אלון היה הפטרון של הרב
משה לווינגר בחברון, ויזם את הקמת קריית״ארבע. ראש־הממשלה
גולדה מאיר ויועציה, ישראל גלילי ומשה דיין,
הרחיבו את מעגל ההתנחלות. שר־הביטחון שימעון פרס הוא
שהקים את ההתנחלות הראשונה בלב השומרון, וראש־הממשלה
יצחק רבץ נתן את אישורו לכך.

ך מוקש יש תפקיד מסויים מאוד. הוא מונח במקומו כדי
/לעצור את התקדמות האוייב ברגע המכריע.

הם יודעים שכל אחד מן המעשים שהם עושים עכשיו —
מעשי־הרצח, הפוגרומים, הוצאת תגי־זיהוי נאציים, ההשתול־ללות
וההתעללות — מרחיק מהם את המוני ישראל, ומבודד
אותם.
הם יודעים שזה אסון מבחינתם.

יכולים להפוך את חייהם לגיהינום, וכך לקבוע את
רמת האירועים.
גם צה״ל שבוי. אין לו ברירה אלא להגן על ההתנחלויות,
על המתנחלים ועל תנועתם בכבישים. זה מרתק כוחות
גדולים, מתיש את המדינה ופוגע קשה ברמת הצבא.

מי שאומר כי המתנחלים הם ״מעמסה״ ביטחונית,
מקטין את ממדי העניין. ההתנחלויות הן
אסון ביטחוני. הן מהוות את אחד הגורמים
החשובים להצלחת האינתיפאדה, דלק למדורה.
^ צלחת האינתיפאדה מאיימת על עצם קיומן של
1 1ההתנחלויות. המתנחלים יודעים זאת היטב.

מי שסבור כי ההתפרצות הנוכחית של המתנחלים
נובעת מהרגשה של כוח וביטחון עצמי,
אינו יודע מה הוא שח. זוהי התפרצות גדולה של
פחד, זעם, תיסכול וייאוש.
המתנחלים הם קנאים, ויש ביניהם לא־מעט מטורפים. אבל
הם לא טיפשים.

הם רחוקים מאוד מלהיות ״בחורים מצזייינים״.
פאר החברה חלוצית. יצא המרצע מהשק.
כוחם של המתנחלים תלוי בולו במימדי
התמיכה הציבורית שהם זוכים בה. נגזר על
המתנחלים להביא בעצמם לאובדן כל תמיכה,
מלבד פלג זעיר בקצה של הקצה.
מובן שאסור לזלזל במתנחלים. הם יכולים עוד לגרום
לצרות צרורות. בגבור ייאושם, הם עלולים להרוג גם את
מתנגדיהם מבית.

אבל אין הם מהווים סכנה לאומית. המוקשים
האלה מתפוצצים מוקדם מדי, כאשר אינם יכולים
לגרום לנזק רב.
* ש סכנה אחת שמפניה יש להזהיר.

המתנחלים עלולים להסיח את הדעת מן הסכנה
האמיתית.
נוח להטיף נגד המתנחלים, ולהתחמק מן המאבק האמיתי.
אפשר לתקוף במצפון שקט את מעשי־הזוועה של המתנחלים,
ולהתעלם מן ״החריגים״ המבוצעים על־ידי לובשי־מדים,
בתוקף פקודות בלתי־חוקיות בעליל.

אל ישמשו המתנחלים אליבי להשתמטות. לא
הם היריב העיקרי במאבק הגדול על דמות
המדינה. היריב האמיתי נמצא בקריית־הממשלה
בירושלים, לא בקריית-ארבע.

^111־יי

א 1 1:1־יי

רבין מציע ״להתחתן עם מחבר א 1עם איש־צבא־
קוד םכל חתונה. אחר־כך ב רי ת

לא־מזמן היה פיגוע בערבה.
הכתבים הצבאיים נסעו כל
הלילה, הגיעו למקום ב־ 5לפנות
בוקר, נשארו בהמתנה מעצבנת
עד . 11 לא נתנו להם להיכנס
לאיזור התקרית ולא היה להם עם
מי לדבר. בצהריים הגיעו למקום
שר־הביטחון, הרמטכ״ל ואלוף
פיקוד־הדרום. לכתבת הצבאית
של ק 1ל ישראל, כרמלה מנשה,
נמאס, והיא פנתה בתלונה
ליצחק רבץ .״תראה כמה
שעות אנחנו מתייבשים פה
בשמש!״ היא אמרה לו .״אף אחד
לא מדבר איתנו! אנחנו כמו
מריונטות! בכל החודש האחרון
אנחנו רצים מפיגוע לפיגוע,
מהצפון אל הדרום. אני עוברת

גם בשישי־שבת, ובגללך אני לא
מתחתנת. מי יתחתן עם אחת שרצה
כל הזמן?״ השיב לה רבין :״אז
תתחתני עם איש־צבא או עם מחבל!״

גידעץ

אברמוביץ,

נשיא
תנועת חרות־הצוהר העולמית,
חגג את הולדת נכדו במסיבה
במצודת זאב, עם דב שי־

לנסקי, מיכאל דקל, אבר

אסל, דובי ברגמן ואחרים.
בין מרימי־הכוסית היו שני
צעירים — עדי הלפרין, המז־ ,
כ״ל של חרות־הצוהר ושאול
ביטרמן. יצחק (עץ הזית)
מיטלמן איחל באותה הזדמנות
לשני הצעירים הרווקים: בקרוב
אצלכם! ושילנסקי אמר :״אבל

שתשמרו על הסדר הכרונולוגי
— קורם חתונה, אחר־כך ברית!״
אילן שחורי, הכתב הפוליטי
של הארץ, הוזמן לסיור בן
חודש בארצות־הברית, שמטרתו
להכיר את צורת־המימשל האמריקאית.
יחד איתו, בקבוצה בת
שמונה אנשים, נמצאים חבר הפרלמנט
הלבנוני טלאל אל-
מרהאבי ועורך־המישנה של
עיתון יומי סובייטי, ניקולאי
איבנוביץ. לסיור, שהחל השבוע,
הוזמן גם חבר־הכנסת חגי
מירום, אבל הוא החליט שהסיור
אינו מעניין, ולמזמינים נתן
נימוק: אין לי זמן לכך.
עוזי פרס, הבן של גיגי

והאחיין של שימעון, עזב (זמנית,
הוא מקווה) את עיסוקיו
הקולנועיים, והוא מנהל בפאריס
עסק מצליח של שיפוץ בתים
ישנים ומכירתם ברווח יפה.
אייבי נתן, מעשן כבד
(בין שלוש עד ארבע חפיסות
ביום) נתקף באחרונה בכאבי־ראש
עזים. הוא אושפז בבית״חו־

הוא מפסיק לעשן, וזרק לפח את
חפיסת־הסיגריות שלו. כעבור
10 דקות ראה אותו אייבי מחטט
בפח, שולף את החפיסה ומדליק
סיגריה.

עורכת דבר, חנה זמר,
גם היא מעשנת כברה, אושפזה
בבית־חולים בגלל בעיות בלב.

(משמאל) חבר־הכנסת הטרי ששמו
1ד י|
| #1 1 #111 11 1עלה לכותרות בפירסומים הטוענים
שנהג ברכב בזמן שהיה שפוט לשלילת־רשיון, ושענד דרגות״
קצונה עוד לפני שקיבל את המינוי באופן רישמי, מעודד מאוד
מהתמיכה שהוא זוכה בה מחבריו הטובים, ביניהם יחזקאל חריט
(מימין) ,קציו־החינוך של הנח״ל, שגולדמן היה אורחו האישי
במסיבה פרטית של פיקוד״הנח״ל. גולדמן הצטרף לשירה.
לים, עבר את כל הבדיקות האפפאב־מועדון
חדש נפתח השריות,
אבל הרופאים לא הצלישבוע
בחוף תל־ברוך. רצו לקרוא
חו למצוא את הסיבה לכאביו.
לו סן־טריפ, אבל כאשר רנו עם
תהיה הסיבה אשר תהיה — הם
העירייה על הרישיון, אמר שלהורו
לו בתוקף להפסיק מייד
מה לחט שהוא לא סובל שמות
לעשן, ואייבי ציית. ידידו, האדלועזיים.
אז הבעלים החליפו את
השם להחוף השקט.
ריכל אלדד שרץ, הודיע שגם
11 דין ^ ד ״ ך איש״המערך, יושב״ראש התאחדות״הסטודנטים הארצית, הושלך למי-הברי-
1 1 1 1כה בווילה של עמית פלונסקי גסביון, שם נערכה מסיבת־הניצחון של 111 הסטודנטים מהימין לרגל ניצחונם בבחירות להסתדרות הסטודנטים הירושלמית. למטה: נדב
ליסובסקי, היושב״ראש היוצא של ההסתדרות הירושלמית (פה פתוח) ,הושלך גם הוא למים.
מוציאו משם היושב־ראש הנכנס, יעקב (״קוקי״) אדרי. שניהם חברי תא־הסטודנטים של הימין.

מרד בבריכה
עורכת־הדין הבלונדית,
אילנה זמגל, קיבלה על
עצמה עניין חשוב: המאבק
של מתרחצי בריכת דן־אכד־יה
במחירים החדשים במקום.
כאשר גילתה שהגלידה
עולה שם 11.5ש״ח, טוסט-
גבינה 14ש״ח, פחית קוקה־קולה
4.5ש״ח, החתימה את
חבריה, בעלי״המנוי במקום
יהלומנים, עורכי-דין, רופ-אי״שיניים ועסקן־ספורט -
על עצומה למנהל המלון, ר 0י
אילנה זינגל
ויג ר.
.נעוף אחר״ך ר
ההמשך, לדברי זינגל :״בא
שליח של המנהל, שאמר לי להפסיק מייד את ההחתמה, או
שאני אעוף מהבריכה, יחד עם המנוי שלי. אמרתי שזה איום
בלתי־חוקי, שאני לא מתכוונת להפסיק ודורשת התנצלות.
בסוף אמר לי השליח של וינר: לא תעזור לך ההיכרות עם
בעלי המלון, מישפחת פדרמן. החבריה אמרו: אם יעיפו
אותך, נעוף אחרייך!״
רפי וינר מרוגז גם הוא .״מנהל-הבריכה אמר לי שאשה
אחת מחתימה אנשים. אמרתי לו שיגיד לה שאני מבקש
שהיא תפסיק לעשות זאת בשטח הבריכה, ואם משהו לא
מוצא חן בעיניה, היא יכולה לעשות מנוי בבריכה אחרת. לא
אמרתי לו להגיד שקשריה עם מישפחת פדרמן לא יעזרו לה.
״כבר שנה אין פיקוח על מחירי מיזנון בבריכות־שחייה,
ואני לא חושב שהמחירים אצלנו גבוהים מאלה שבהילטון
ובשרתון. אולי בחצי שקל. אי-אפשר להשוות בריכה כזאת
לסתם קיוסק -הרי זה מקום איכותי! היא יכלה לבוא ולדבר
איתי במישרד לפני שהיא התחילה להחתים אנשים!״
העולם הזה 2701

אלי דסה. העולם

וגי אונגו

איש העסקים והיבואן, הגיע לכנס בוגרי בית-הספר ״בלפור״.
אונגר ענד מדבקה, שנשאה את שמו ואת השנה ,1960 השנה
שבה סיים את לימודיו ב״בלפור״ .גם אופירה נבון, היתה בין הבוגרות, והיא הופתעה
יג א ל רביד, שדרו ברשת
ג׳ ,הגיע לפתיחת מועדון־באו־לינג
חדש בתל־אביב. במהלך
הערב הוא לקח את המיקרופון,
ונתן חיקוי של קולגה, יי סי סיי־
•אס .״יום ראשון לאהבה ״,פתח
רביד בקול נמוך, מתוק ומלא־רגשות
,״אני קם בבוקר, מצחצח
שיניים, יורד למטה, פוגש שבלול.
שבלול שבלול, אני אומר
לו, ספר לי את הסיפור שלך,
והוא מספר: קוראים לי ברלה.
יצאתי עם שבלולה, והיא לא רצתה
בי. התברר שהיא לסבית״...
בסוד אמר הקריין־חקיין :״אילו
גי לעד בן־שך(הבוס של רשת
ג׳) היה שומע אותי, הוא היה הורג
אותי״.
במרכז מורשת ׳הדזת־בבל

נערכים ימי־עיון על מעורבות
ההגנה בהעלאת יהדות עיראק
ארצה. בדיון האחרון התגלתה
עובדה מדהימה: את הידיעות על
הנעשה בצמרת המימשל העיראקי
גילו אנשי ההגנה באמצעות
יהודיה בשם סלימה פאשה
שכונתה ״אום־דאוד״ ,ושהיתה
בעלת בית־בושת מפואר בשם
קלאב ראסד״ן. במקום זה ביקרו
אנשי מישטרה ומימשל עיראקיים,
שנהנו משרותי המוסד הזה,
וגם סיפקו לעיתים, ללא כוונה,
ידיעות וסודות על הנעשה בצמרת
השילטון. המאדאם היהודיה
הזאת מעולם לא עלתה ארצה,
ונפטרה בעיראק לפני כמה
שנים.
מערכת־היחסים העיסקית

בנו של הזמר מפרשת־יחסיו עם רווקה תל־אביבית בת ,40 רומאן
שהתנהל במקביל לנישואיו עם זמרת־הרוק ורד קלפטר.

לגלות שכמה מנשות־התיקשורת שהיא בקשר עימן למדו אף הן בבית״סיפרה. עידו
דיסנצ׳יק, עורך ״מעריב״ ,היה הבוגר היחידי שייצג את עיתונו, בעוד של״ידיעות
אחרונות״ היו חמישה נציגים. את עולם־הספורט ייצג מאמן הכדורסל צביקה שרף.

בין מעצבת־האופנה ליזה בוקר
לבין המיליונר אנרי זימנד נגמרה
אצל עורכי־דין. השניים
התדיינו באמצעות עורכי־דינם,
ולבסוף פורקה השותפות, שהשאירה
מיטענים מרים אצל שניהם.
האופנאית, הנחשבת למעצבת
המקורית והנועזת ביותר
בארץ, לקחה פסק־זמן, ובעוד
שבועיים תציג את יצירותיה בגלריה
ביפו. עזר־כנגדה בעבודה
תהיה פטריסיה אטלן, שהיתה
חברתו־לחיים של הזמר שמד
ליק
קראום.
המיליארדר משולם רי־קלים
הגיע ארצה בחברת קבוצה

גדולה של עובדים בכירים מרשת
חנויות הכל־בו שבבעלותו.
ביום השישי בערב התפרשו
המנהלים על כמה מיסעדות בעיר.
ריקליס, האוהב אוכל יהודי
מיזרחי בחר בקפה דן, בניהולו
של ידידו, המיסעדן אריק
לביא. ריקליס ואורחיו סעדו את
ליבם, כשלפתע נכנסה למיסעדה
מוכרת־פרחים צעירה והציעה
פרחים לנשות המנהלים. ריקליס
רכש כמעט את כל הפרחים שהיו
בסלסלה, העניק אותם לנשים
ושילם תמורתם. המוכרת, הרגילה
למכור כמות כזאת של פרחים
בכמה ערבים, יצאה המומה
מהמיסעדה.
מסיבת הפרידה שערך דן
בן־אמוץ לידידיו גרמה למהפך
אצל אנשים רבים, והשפיעה
גם על דרכי־החשיבה של גופים
ציבוריים. ה״מרכז ארצי לחולים
טרמינליים״ הנמצא בחסות האמרה
למילוזמה בסרטן, החליט
לערוך ערב־התרמה. אנשי המרכז
פנו לציירים ואמנים רבים
והופתעו מההיענות. תוך פחות
מחודש נאספו 70 יצירות, ביניהן
של הפסלת אילנה גור, ציורים
של ראובן רובין ונחום גוטמן
ואחרים. רבים מהאמנים
שתרמו ציינו שהאירוע של דן
בן־אמוץ גרם להם לשינוי מחשבה
ולהתייחסות שונה למושג
המוות.
הזמר הוותיק בני ברמן
נמצא זה חודשים אחדיס באר־צות־הברית,
שם הוא עסוק בהכנות
להפלגה שהוא מתכנן
ביאכטה הפרטית שלו, מפלורידה
לאיים הקאריביים. יתלוו
אליו למסע הזמרים שימי
תבורי ואבנר גדסי, שיתנו

גם הופעות בארצות־הברית, וה־מיסעדן
יענקל׳ה טל.
נשף הגאלה של המכביה
ה־ ,13 שנערך במלון דניאל,
העלה חיוכים בקרב כמה מוותיקי
עסקני־המכביה, שנאלצו לשמוע
הפעם השלישית את נאומו של
יצחק נבון, שר־החינוך, שכלל
בין השאר אנקדוטה על ביקורו
בארגנטינה בתקופה שבה שרת
כמזכירו של דויד בן־גוריון.
שוקי פורר, מי שהיה מנכ״ל
מישרר־התעשייה־והמיסחר, המכהן
כיום, בין שאר עיסוקיו,
כחבר ועדת־החסויות של המכ־ביה,
סיפר ליושבי שולחנו אנקדוטה
מתקופת שרותו הצבאי,
שהמחישה את עניין הנאום של
השר, שכמה מבאי־הנשף שמעו
אותו כבר בעבר. פורר, שהיה
מפקד להקת גייסות־השיריון.
פנה לאיש־הפלמ״ח שאול
ביבר וביקש את עצתו על הרפרטואר
של הלהקה. הוא טען
שבמשך שנתיים וחצי של שרותו
הצבאי, וגם בשרות־המילואים
שלו, הוא נאלץ לשיר את אותם
השירים ולספר את אותם המער־כונים.
ביבר ענה לו שככל שזה
נוגע לצופי הלהקה ולמאזיניה
אין לו מה לדאוג, מכיוון שהקהל
משתנה כל הזמן.
במהלך הנשף העלה הפנ־טומימאי
חנוך רוזן לבימה את
דני גילרמן, נשיא איגור ליש־כות־המיסחר,
ושניהם ביחד הציגו
לקהל קטע של רכיבה מדומה
על אופנוע.
בשרשרת מסיבות־הפרידה

פשקי השסע
• י הונ תן גפן, על גי בורי
הפרשות שנחשפו באחרונה
:״הסיכוי היחידי
שלהם להסתובב חופשי
במדינה הזאת הוא להיות
עדי-מדינח!״
• הזמרת ג׳וזי פץ, כיום
נשואה בשנית לאיש-
עסקים אמריקאי, על
ימיה הקשים בארץ :״יש
לך הרבה חברים כשאתה
על הסוס. כשאתה לא על
הסוס, אין לך אף אחד!״
• ״חותם ״ ,מוסף היומון
״על המישמר״ ,בצטטו
את שחקנית־הקול-
נוע האמריקאית המנוחה,
מיי ושש :״הנישואין
זה מוסד נפלא, אבל אני
עדיין לא מוכנה להיכנס
למוסדו״
• ה ש טודנ ש רון ק־ריי
שלר מאוניברסיטת
תל-אביב :״שמיר הוא הנקמה
שלבגין במדינה״.
הנערכות לרן פקר, היוצא בשליחות
דיפלומטית בחו״ל, נערכה
לו בערב־שבת מסיבה גדולה
בווילה של היהלומן ואיש־מכבי
א מנון א בי דן וחברתו־לחיים
עי רי ת. זה היה האירוע הראשון
שבו אירחו את חבריהם מאז הפרידה
שלהם מבני־זוגם החוקיים.
פקר נמנה עם אוהדי מכבי, והוא
מקורב לאבידן.
נ ע מי מ ; חו מ ד אז חלי א ב

8י •4״

גרשום שוקן

הפתיע רבים ממכריו כאשר נראה בין
מפגיני ״שלום עכשיו״ בכיכר-מלכי-יש־ראל.
שוקן, לא נראה מעולם בהפגנות. משמאל: לובה אליאב.

העולם הזה 2701

1ע)ןאלי׳ ,נני

מאת

זו׳ל

צזוז ני׳ 1ל1

ס ,7י ס

נאבלוים

נ פי > ס

יסאתאש <׳

הטס?ן יר ם ל^ה חי !סת, כים ^ ז״•

ולח

ך ׳ וסו ) מ7

שחופדך ש ו * יםלא נלר רג

ח 7ב ר••

ל רזו ת

׳ לדהל . 777

ך לך 11 זחז?ו ב?ול
חיטמזנז 0 -

ס תזונתי
זנתתליר * ח ז ׳ ד׳
מל שלם

לצערינו, לחץ העבודה, הריצות הבלתי פוסקות
והארוחות העסקיות המגוונות, מקשים
על איש העסקים במשימתו ההכרחית להיות
חה וחזק.
באירופה וארה״ב, מקפידים אנשי עסקים
על תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית מגוונת
מתון ידיעה שההופעה החיצונית והבריאות
אינם פינוק. זהו הכרח עיסק׳ מובהק.
בישראל המודעות לחה וחזק במגמת
עלייה מתמדת. לא עוד איש עסקים עב כרס.
הקולגות לעבודה, העובדים במשרד, המשפחה
בבית, מצפים מאיש העסקים להופעה
ויכולת גופנית.

אנרויט: להפוך שומן לאנרגיה
לאחר שנים של מחקר ופיתוח הגיעו
מדעני חברת *130 באיטליה למוצר
המוגמר, שייצורו מבוסס על חומרים
טבעיים: אנרויט. חברת *130 מתמחה
במוצרי בריאות לספורטאים ואנשים
המקפידים להיראות ולהרגיש במיטבם.
התרכובת של האנרויט יוצרת מנגנון,
המאפשר להיפטר משומן עודף ולהרוויח
אנרגיה על חשבונו. במלים אחרות: ניתן
לחות ולהתחזק,

אנרויט נרשם כפטנט עולמי. בעיתונים
זרים, המגיעים לידינו בקביעות עקב
עיסוקינו, נתקלנו בסיפורים חוזרים ונשנים
על ספורטאים מהשורה הראשונה, אנשי
עסקים וחברה, אומנים ורקדניות, שעבורם
להיות ח ה וחזק זו תפיסת עולם, הם
שומרים על כושרם, בריאותם ומשקלם
בעזרת אנרויט. וזאת, מבלי לצום ולהתענות.

ארוחת עסקים -בצהרים אנרויט - בערב השתכנעתי לנסות. שמחתי לגלות,
שהמוצר זמין -על סטנדים נאים בכל
רשתות השיווק -בשופרסל, בקואופ,
בהיפרשוק, בשק״ם, במשביר לצרכן, וכן
בבתי־מרקחת ובחנויות טבע, הוא מופיע
בשלושה טעמים: וניל, שוקו ותפוחים,

באריזה של 7ארוחות(המספיקה לשבוע
ימים של דיאטה בכיף) +שייקר. כדאי, אגב,
להקפיד ולרכוש את הש״קר, שכן בעזרתו
ניתן להגיע לתמהיל הנכון ולטעם האידיאלי.
הפתיע אות׳ גם מחירו הנמוך יחסית של
ה(זשקה: עלות דיאטה שבועית אינה עולה
עזי 30ש״ח!
על הסטנדים בנקודות המכירה מצאתי
קטלוג צבעוני נאה, המסביר את אופן
השימוש באנרויט. עיינתי בקפידה ולמדתי
המון.
<6ני אישית מעדיף טעם וניל, ואני ח״ב לציין
שנהניתי מהמשקה; הוספתי קוביות קרח
בימים החמים שהיו לנו לאחרונה, וקיבלתי
מילק ש״ק מרענן וטעים. זכרתי להקפיד לא
לאכול שעתיים לפני שתיית משקה
האנרויט ושעתיים לאחר מכן, שכן רק כן
פועל המכניזם הייחודי של המוצר: הוא
״עובד על״ השומן העודף והופך אותו
לאנרגיה זמינה לגוף. בעצם, אין צורך
להי״ ״ד על תירגול פיזי במהלך הדיאטה.
ג •זיתי באנרויט כתחליף לארוחת ערב
במג .־ שבועיים. המשכתי לנהל אורח ח״ם
עיסק׳ רגיל, הכולל ארוחת צהר״ם עיסקית
במסעדה האהובה עלי.
בערב, בשקט, לקחתי את שייקר אנרויט,
הקפדתי לשים קוביות קרח ולמהול במים
ושתיתי כוס מילק ש״ק אנרויט טעים ומרענן.
ההרגשה בסך הכל היתה מצו״נת -שום
תחושה של חולשה או סחרחורת, לה אנחנו
רגילים בדיאטות אחרות, לא נתלוותה לעניין
הפעם. והכי חשוב: עוד לפני שעליתי על
המשקל, הרגשתי שינוי משמעותי בהיקפים.
החליפות התחילו להיות רפויות מה. אני
רוצה להזכיר, בהקשר זה, למי שאינו מודע
לעובדה שהמשקל לעתים מטעה, ששומן
שוקל הרבה פחות משרירים. ואם אנחנו
מדברים כאן על פירוק שומנים בלבד(ולא
שריפת שרירים, כמו במקרים רבים של
דיאטות מסוגים שונים) ,הרי שהסביבה
תשים לב שחית הרבה לפני שהמשקל יראה
זאת. וזה בעצם מה שחשוב: להיראות
במיטבם.

רזה וחדק אנרויט
אנו יודעים שזמנן דוחק ויש המון
דברים לעשות ולא תמיד חושבים על רזה
וחזק. שירות מיוחד עד למשרדך: צלצל:
9327719 והזמן עוד היום אנרויט לחודש
( 146.-ש״ח בלבד) ותקבל שייקר וקטלוג
אנרויט במתנה.

ריינולד ח סנו: כיבוש האוורסט עם
אנרויט
כד להמחיש את יעילותו של ה״אנרויט״,
כדאי לראות כיצד ג״ס אותו לצרכיו אחד
המופלאים במטפס• ההרים.
בפגישה שערך עם מדעני ״אנרויט״
הציע :״טרם כיבוש ההר, אעלה במשקל
8ק״ג. הקילוגרמים הנוספים הינם שומן
עודף, חלק ממני. אקח עמי כציוד מזון
רזן את אבקת ״אנרויט״ והש״קר. אער־בב
את האבקה במי השלגים ואשתה כל
יום אנרויט״ .ה״אנרויט״ תקוף את
השומן העודף שבגופי ( 8ק״ג) והם יהיו
לי לאנרגיה. אני ארד משקל עודף זה
במשך טיפוס ההר, אן לא לפני שהשומן
•שרת אות׳ ,״תן ל את האנרגיה הדרושה
במרץ שבכיבוש ההר״.
השיטה נבדקה ואושרה אחרי הרבה
ניסיונות ומחקרים. העובדות: בעזרת
ה״אנרויט־ כבש מסנר את פסגת האוורסט
והרים אחרים, מהגבוהים בעולם.
בביקורו האחרון בישראל אמר :״אג• חב
את הישג״ העולמיים לאימי ולאנר־ויט״
.מסנר מדבר על ״אנרויט־ בהערצה.
רזה וחזק אצל מסנר זו תפישת עולם. אן
הוא אוהב את החיים, לא רק את ההרים.
בח״ יום יום מסנר מרבה לבלות ולבקר
במסעדות. הואח חיים טובים. והוא לא
מוותר על ״אנרויט״ .אנרויט הוא חלק
מחייו בהרים ובערים.

אחד הביטויים הציוריים בשפה העברית מנציח את דמותו
של ״הקוזאק הנגזל״.
תמיד תמהתי מה זה. ניסיתי לצייר לי את הדמות בעיני
רוחי.
קוזאק שיכור, החוזר מפוגרום, שבו טבח יהודים ואנס יהודיות,
והטוען כי היהודים גזלו אותו?
עכשיו אני יודע.
ראיתי את המתנחלים עומדים ומספרים כיצד הוכרחו להיכנס
לכפר כפל־חארת׳ ,כיצד נאלצו להרוג חמור כדי להגן על
עצמם, כיצד נאלצו לרצוח ילדה בת 15 כדי להציל את חייהם,
כיצד המון רצחני של בני 6ו־ 8תקף אותם והכריחם לרוקן
לעברם את מחסניות רובי-הסער והתת־מיקלעים.
קוזאקים מיסכנים. רחמנות עליהם.

היכן אתה, רטו ש?
הרב אהרון לפידות, מנכ״ל מישרד־הקליטה, סבור שהציו־נות
״פשטה את הרגל״.
״הציונות רצתה ליצור,יהודי חדש׳,״ אמר ,״אבל לא הצליחה
בכך, ולא תצליח לעולם. אילו נמשך התהליך, היינו מגיעים
לכך שתוך דור, שניים או שלושה, לא יהיו פה יהודים
אלא כנענים, שאין להם שום זיקה לדת.״
אם יונתן רטוש נמצא באיזשהו גן־עדן חילוני והקשיב לרב
לפידות, הוא בוודאי שמח.
אם יסכים הרב לפידות להחליף את התואר ״כנענים״ בתואר
״ישראלים״ ,אסכים איתו גם אני.
נדמה לי שניתן ליצור קונסנזוס די רחב סביב אימרות אלה.
רק לגבי המסקנות תישאר אי־הסכמה. .

איש טראגי
לגמרי במיקרה הגעתי לערוץ השני בטלוויזיה, וראיתי
סרט על יצחק גרינבוים, שר־הפנים הראשון של מדינת־ישר־אל.
תחילה
התרגזתי. זה מתחיל כסרט לילדים, ברמה אינפנטי־לית־מינוס.
יש שיבושים לרוב, המעידים על בורות משוועת.
למשל: נאמר כי הרייך הראשון כבש את פולין במילחמת־העולם
הראשונה( .כך אפשר לומר כי טיטוס החריב את הבית
הראשון ).מובן שזה היה הרייך
השני( .הראשון היה קיים בימי־הביניים
והלאה ).נאמר כי פולין
היתה החזית העיקרית ב־מילחמת־העולם
הראשונה, ובו
בזמן רואים על המירקע את הטנקים
הבריטיים בחזית-הנד
ערב(שהיתה, לכל הריעות, החזית
העיקרית) .נאמר כי הצאר
ניקולאי השני, אותו טיפוס חלשלוש
וחסר־אופי, היה ״עריץ
צמא־דם״ .ועוד שטויות מסוג

לא חסרו שיבושי־השפה.
אולי המפיקים בקיאים יותר באידיש.
בסרט
הועלם כמעט לחלוטין היחס המיוחד שהיה לגרינ־בוים
כלפי משה סנה. כאשר הופיע סנה בראשונה בארץ, היה
שמו קליינבוים. קראנו לו בהלצה קליין־גרינבוים. כלומר:
גרינבוים הקטן. בסרט הוא מופיע רק כמספיד.
אולם אני מוכן להתעלם מליקויים אלה מפני שהסרט העלה,
בכוונה או שלא בכוונה, בעיות היכולות לספק מזון למחשבה.
היו
לו לגרינבוים חיים טראגיים.
טראגדיה אישית: בנו האהוב היה באושוויץ ונעצר אחרי
מילחמת־העולם השנייה באשמה שהיה קאפו(או ראש״צריף).
אחרי שהבן שוחרר ועלה ארצה, נהרג במילחמת־העצמאות.
טראגדיה לאומית: גרינבוים עמד בארץ בראש ועד־ההצלה
בימי השואה. גוף זה לא עסק אלא במריבות מיפלגתיות אינסופיות
על חלוקת הסרטיפיקאטים המעטים שניתנו על־ידי
הבריטים. הוא סימל את אדישות היישוב העברי כולו כלפי
גורל המיליונים, שהושמדו באותה עת באירופה. זוהי תופעה
שעוד ידובר בה הרבה. העובדה שבראש ועד זה עמד דווקא
גרינבוים ,״מלך יהודי פולץ״ ,מחריפה את העובדה עוד יותר.
אך יתכן כי הטראגדיה העיקרית של גרינבוים היתה אחרת.
ימי-הזוהר שלו היו עם קום פולין העצמאית, בתום מילחמת־העולם־הראשונה.
אז לחם כארי כדי להביא שם לחקיקת חוקה
דמוקרטית, ואף עמד בראש הוועדה של הסייס (הפרלמנט)
שניסחה את החוקה. במיוחד לחם למען מתן הענקת מעמד של
מיעוט לאומי ליהודי פולין, נוסף על מתן שיוויון־הזכויות
ליהודים כפרטים.
והנה, כאשר קמה מדינת־ישראל, והוא כיהן בה כשר־הפ־

נים, לא חלם ידידו דויד בן־גוריון להעניק למדינה חוקה.
בסרט נאמר כי רצה למנוע עימות עם הדתיים. זוהי רק מחצית
האמת — ולא המחצית המכרעת. הסיבה העיקרית היתה שבך
גוריון לא חלם אפילו להעניק לאזרחים הערביים שיוויון־
זכויות אמיתי, לבטל את חוקי״החירום ושאר חוקי הדיכוי
והאפלייה של הדיקטטורה הקולוניאלית הבריטית.
כך כיהן גרינבוים בממשלה של מדינה בלי חוקה. בן־גור־יון,
יליד פלונסק שליד ורשה, נהג כלפי הערבים בדיוק כפי
שנהגו האנטי־שמים הפולניים ביהודים.
גרינבוים עצמו היה איש־עקרונות. בגלל דבקותו בעקרונות
היה קשוח, עקשן, בלתי־מתפשר ועל כן לא אהוב על
רבים. בגלל עקרונותיו סירב, כשר־הפנים הראשון, להיות
ממונה על המישטרה — ולכן קם במדינה מישרד־מישטרה
נפרד. אולם בסוף חייו נוכח לדעת כי מדינת־ישראל הפרה את
כל עקרונותיו, אחד לאחד: לא קמה בה חוקה, לא קמה בה
הפרדה בין הדת והמדינה, לא ניתן לערבים שיוויון־זכויות
אישי אמיתי, וכמובן לא מעמד של מיעוט לאומי. למזלו מת,
בגיל ,91 לפני שקרה מהי שקורה כיום.

תיסמונת ס אד א ת
חבריו של יצחק שמיר(אוי לחברים שכאלה!) מטיחים בפניו
שלא התייעץ עם ראשי־מיפלגתו, לפני שהביא לממשלה את
״תוכנית־השלום״ שלו(ואוי לתוכנית שכזאת!).
אילו התייעץ תחילה עם דויד לוי ואריאל שרון וליטף את
האגו שלהם, ואילו קיבל תחילה אישור של מרכז הליכוד, לא
היה ניצב עכשיו לפני הבעיות המסכנות את שילטונו.
זוהי בעייה ידועה בפוליטיקה. אפשר לקרוא לה ״תיסמונת
סאדאת״.
כאשר הגה אנוור אל־סאדאת את יוזמתו ההיסטורית, הוא
לא התייעץ עם ראשי המדינות הערביות. הוא סיפר לי שהרעיון
בא לו בטיסה מבוקארשט לטהראן, מעל הר־אררט. כשחזר
לקאהיר, נאם את הנאום המפורסם שבו הזמין את עצמו
לירושלים.
זהו תיאור פשטני. אך הוא נכון מבחינה אחת: הוא לא
התייעץ עם עמיתיו, מלכי ערב ונשיאיה.
ולא זה בלבד שלא התייעץ עימם, אלא שגם נהג בהם
בזילזול. הוא ביקר בדרך אצל חאפט׳ אל־אסד, ולא סיפר לו
דבר. הוא לא אמר דבר למלך סעודיה.
את הנאום המפורסם השמיע בפרלמנט המצרי בנוכחות
יאסר ערפאת, שהיה מוזמן לאותה ישיבה כאורח־כבוד. סא־דאת
לא אמר לערפאת מראש שהוא עומר לזרוק את הפצצה
הזאת, וכך העמיד את ערפאת במצב שהחשיד אותו כשותף

אודיאבנ רי

ביוזמה שלא ידע עליה כלל( .ערפאת כמעט הודח, בחזרו
לביירות).
אחר־כך חתם סאדאת בקמפ־דייוויד על הסכמים שחייבו
את המלך חוסיין, מבלי שחוסיין נשאל כלל. עוד לפני כן אמר
על מלך־סעודיה ונסיכיו שהם ״גמדים״.
כך אין רוכשים ידידים ליוזמה פוליטית, ואין מצליחים
בחברה הערבית, או בכל חברה אחרת.
מדוע נהג כך סאדאת? האם רצה להפקיע לעצמו לבדו את
כל הזכות על יוזמה שאין לה תקדים בהיסטוריה? האם ביטא
את היהירות המצרית המסורתית כלפי האחים הערביים הנחותים?
האם ראה את עצמו כדמות היסטורית בודדה, לבדו
בפיסגה?
אולי. גם זה.
אבל בעיקר פעל כך, לדעתי, בגלל שיקול מעשי. הוא רצה
באקט מהיר, דראמתי, מוחץ. הוא האמין כי רק אקט כזה יכול
לשנות את פני ההיסטוריה. אילו התייעץ עם עמיתיו ברחבי
העולם הערבי, היה זה מחייב ועידות ארוכות, התרוצצויות,
מקח־ומימכר, ומובן שלא היה יכול לשמור על יסוד־ההפתעה
ועל ה״מומנטום״( .כמה אהב מילה זו!)
יתכן כי שמיר רואה את עצמו עומד מול דילמה דומה. הוא
שונא את שרון ולוי, והיה רוצה לקפוץ מעל לראשיהם אל
הדור הבא. אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שה״תוכנית״ נועדה

רק להחדר לישראל את היוזמה בזירה הבינלאומית, להפתיע
את העולם, להעמיד את הערבים במצב מביך — ואילו היה
נאלץ להתמקח עם עמיתיו״יריביו, להביא את הדברים לפני
פורום גדול ולנהל סביבם תימרונים פוליטיים מסובכים —
הרי היה עיקר התועלת של התוכנית־לא־תוכנית אובד מראש.
זוהי דילמה פוליטית ידועה. קשה לקבוע איזו דרך נכונה
יותר. זה תלוי, מן הסתם, בתוצאות. בפוליטיקה, כמו במילוד
מה, התוצאות הן הקובעות.

המער״ץ
אני מבין לנפשה של שולמית אלוני. ועוד איך.
בלטיפוחה, ח״ב דדי צוקר, הקים מוסד לאיסוף מידע על
המתרחש בשטחים הכבושים. הוא עשה זאת מאחורי גבה של
אלוני, תוך שיתוף אישים מהמערך. לאלוני נודע על זה רק
אחרי־מעשה.
יתכן שצוקר נהג כך מפני שחשש שמא נוכחותה של אלוני
לא זה בלבד שתאפיל עליו, אלא גם תמנע את הצטרפותם של
אישים אחרים.
על כך כתבה נעמי לויצקי בחדשות :״היא נעלבה עד עמקי
נישמתה. מה זה נעלבה?,הנכון הוא,׳ אומרת אלוני, ,שנדהמתי
מפני שב־ 30 השנים האחרונות
לא היה מיפעל של זכויות־ה־אזרח
בארץ שלא שותפתי בו.
ופתאום קם אצלי דבר כזה ואני
לא יודעת!׳״
הבנתי לנפשה, ועוד איך.
כי כך בדיוק עשתה לי השולמית
עצמה.
במשך 30 שנה, מאז קום המדינה,
הייתי שותף לכל יוזמה
לקידום שיווי־זכויות וזכויות־האדם
במדינה, לכל מאבק על
השלום.
ב־ 10 השנים האחרונות לא
שותפתי אף באחת מהתנועות אלוני האלה שהיה לה קשר כלשהו
עם שולמית אלוני. היא הטילה וטו. בכל המוסדות האלה, החל
במרכז הבינלאומי לשלום, שקם בעזרתי, וכלה בשלום עכשיו.
כששאלתי, השיבו לי שוב ושוב: שולמית אלוני מתנגדת. יש
לך שם רדיקלי, נפגשת עם יאסר ערפאת. שיתופו מפריע,
לדעתה, לבואם של אנשים מן המרכז, ובעיקר מן המערך.
עכשיו זה קורה לה. על כך אמר הילל הזקן, בראותו את
הגולגולת הצפה בנהר :״על דאטפת אטיפוך, וסוף מטיפייך
ן טופון ״.יעני: על שהטבעת׳אחרים״ הטביעו אותך ׳,וסוף
מטביעיך שיבואו על עונשם ויטובעו גם הם.
אך אל נהיה קטנוניים. התופעה עצמה מעציבה מאוד.
מה שקורה עכשיו במיפלגת ר״ץ מוסיף אל התיסכול
והדיכאון, השוררים בלאו הכי בקרב המחנה הטוב בארץ.
המריבות בין ראשיה הן רק חלק מן התמונה. חשובה יותר
העובדה שר״ץ הופכת למיפלגה מימסדית וממוסדת לכל דבר,
העוסקת במקודומימכר על מישרות וכספים בעיריות — ולא
תמיד בצד הנכון. בכמה עיריות נמצאת ר״ץ בקואליציה עם
הליכוד, נגד המערך. ברמת־גן היא נמצאת בברית כזאת עם
ראש־עירייה שהוא מין כהנא עירוני, איש־מג״ב לשעבר בעל
ריעות גזעניות, סמל המג״ביזציה של המדינה(אם להשתמש
בביטוי של יאנוש בן־גל).
הולך ונמוג הדימוי של ר״ץ כמיפלגה שונה, נקייה, אידיאליסטית,
רחוקה מתככים פנימיים וחיצוניים. הרס התדמית
הזאת עלול להיות בעל תוצאות חמורות.
גם את זה אני יודע מהניסיון. כאשר הקמנו את תנועת
העולם הזה — כוח חדש, משכנו אלינו ציבור נהדר של
אידיאליסטים, אנשים שהתנדבו להירתם למאמץ פוליטי, בלי
שום חשבון אישי. במשך שנים לא היה שום סיכסוך אישי
בתוך התנועה, איש לא קיבל ממנה הטבות כלשהן, שכר או
כיבודים. אך כאשר פרץ בה הסיכסוך המכוער הראשון על
כסא, נהרסה התנועה היפה הזאת ואיבדה את שני המנדאטים
שלה בכנסת( .באותו רגע עצמו נולדה ר״ץ, שהיא היורשת
שלה מכמה בחינות).
אנשים אינם מלאכים. גם מי שמצטרף לתנועה בעלת מטרות
חיוביות מאוד, אינו אלא בן־אדם, אינדיווידואליסט, בעל
יצרים רגילים, אגו רגיל (ואף מנופח) ,תאוות רגילות. הוא
יכול להיות סימפאטי, הוא יכול להיות אנטיפאתי. מה שקובע
הוא היעד הפוליטי. כל גישה אחרת היא ילדותית. אבל למרבה
הצער, דווקא במחנה הטוב הרבה אנשים לוקים בגישה ילדותית

בבחירות האחרונות לא נתן הקהל הזה לר״ץ את הניצחון
שהיא ציפתה לו. מכאן האכזבה והתיסכול, הגורמים לתוצאות
שליליות. הם עלולים להפוך את ר״ץ למיפלגה רגילה, במיש־בצת
נתונה וקבועה. מן העתק קטן יותר של המערך.

זה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הס אומרים ...מה הן אומרות.

אסאכשר:

איוגיק ל או ר:

..חוץ ממחנוח־גאזים ״פחדתי שאני מפקיר ״גם כשהווגים בשוגג,
הנר בא בחשבון!״ חברים באיזור מסוכן!״ הבן ־ אדםמת ! ״
רצח נערה בת ,16 מיכלאות בפתח״תיקווה, תוויות
״עובד זר״ באריאל, מגמה חדשה לירות גם בחמורים,
הסתה לרצח של ח״כים, חיילי גיבעתי שיצאו מחו־ייכים
ממישפטם, מעצר חברי ״הסינה ה־21״ ושיחרור
מתנחלים הנאשמים ברצח -ואלה רק חלק מהנוש אים
שעמדו השבוע על סדר־היום הציבורי.
שאלתי את אסא כשר, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת
תל־אביב, האם, לאחר כל אלה, עוד אפשר
להסתכל במראהו האם לא איבדנו צלם אנוש!
יש כמה מראות: המראה הפרטית והמראה הקולקטיבית.
במראה הפרטית צריך להסתכל רק מי שלא בטוח בצבע
הלחיים שלו. הדברים, שאנחנו נלחמים בהם, הם כל־כן־
גסים ומרושעים שלא צריך הרבה בחינות מדוקדקות. אנחנו,
השמאל, אין לנו מקום לערוך בחינה עצמית.

• בבנם בשבוע שעבר אמרת כי אתה לא
מעוניין להינבא עוד, כי כל מה שניבאת התגשם
בסוסו של דבר.
עד כמה שזכור לי, הייתי הראשון שדרש להוציא את
האירגון של מאיר כהנא מחוץ לחוק. אף אחד אז לא הסכים
אפילו לשמוע את הרעיון. גם היועץ המישפטי התנגד,
ולימים היכה על חטא. אני מפחד להשמיע דוגמות אחרות,
מפני שהדברים הגרועים ביותר הופכים לרעיונות אצל
האנשים הממציאים מחדש את התגים והמיכלאות. חוץ
ממחנות־גאזים אין דבר שאפשר להגיד בביטחון מלא שלא
נעשה אותו. מלבד זה אין שום דבר שאני מוכן לומר עליו
דיעה שאני בטוח שלא עשינו, אנחנו לא עושים או לא נעשה.
לפני שבוע קראתי ציטוט מפיו של מארגן־הטיולים
בגדה מטעם מועצת יש״ע, הזרוע המוניציפלית של הט־רוריזם
היהודי בגדה .״טיילנו בכפר,״ הוא אומר ,״אף אחד
מאיתנו לא נפגע — זה בסדר. אבל זה שאף אחד מהם לא
נפגע — זה לא בסדר.״ הגענו לרמה של צימאון־דם מאורגן.
מישהו פעם חלם שנגיע לרמה כזאת?
הזוועות האלה, בשבילי, מוחקות דף אחרי דף מסיפרי
האנטי־שמיות, כי אנחנו מסוגלים לעשות לעם אחר את כל
מה שעשו לנו.

• איד אפשר לעצור את ההידרדרות?
אין תשובה אחת. כל אחד צריך לשאול את עצמו מהם
הדברים שהוא יכול לעשות. בתבונה. בזהירות. מתקבל על
דעתי, למשל, שחייל יגיד שהוא לא מוכן לציית לפקודות
בלתי־חוקיות, אפילו שאין הן בלתי־חוקיות בעליל.
(אורית זחבבל)

שתי הפגנות, שנערכו ביום השבת האחרון> ,רמו
לעשרות אלפי אנשים להצביע ברגליהם, ולמחות על
המתרחש בימים אלה בארץ.
ההפגנה של מה שנקרא ״קואליציית השלום״ פורסמה
בהבלטה בכלי-התיקשורת, ואילו להפגנת
תנועות״השלום והמחאה לא היתה כל התייחסות.
איך אתה מסביר את התעלמות התיקשורת, שאל תי
את איציק לאור, שנכח בהפגנה.
יש מאמץ גדול של כל חלקי המימסד לגבש מחדש הסכמה
לאומית, תוך התעלמות מהעובדות בשטח. זה חלק
מהמאמץ הגדול להראות שיש שני צדדים במפה הישראלית:
ימין ומרכז, אין שמאל. זה היה תמיד, וזה יהיה תמיר.
השמאל •צריו־ ללמוד לחיות עם זה, ולא צריך לצפות
מהשיטה שתקבל אותו.
זו היתה הפעם הראשונה שלא הלכתי להפגנה של שלום
עכשיו, בגלל הכותרת שלה. קיימת הירתמות, החל בשומר
הצעיר וכלה בגוש־אמוניס, לטייח את הסדקים בחומה של
האידיאולוגיה השלטת.

• היית מגדיר את ההפגנה כמוצלחת?
מזמן אני כבר לא פעיל באירגון־שלום, אבל מאוד הופתעתי
לטובה. באתי משוס שפחדתי שאני מפקיד חברים,
ההולכים ברגל באיזור מסוכן.

• היית עד לאירועים חריגים?
הפגנות חברה שלי חטפה אבן בראש, והמישטרה בכלל לא הגיבה.
רק כאשר עורר-הדין רב חינין חטף בקבוק בראש, נכנסו
השוטרים לפעולה.

• איד אתה מסביר את ההתארגנות תחת גג
אחד, שהרי השמאל בדרד־כלל מסולג מאוד?
זה בלוף תיקשורת. אנשים פשוט הבינו את גורל האחריות.
רק חבל ששלזס עכשיו לא עמדו בהתחייבות. הם לא
רצו להשתתף בהפגנה כגוף, אבל התהייבו שלא להפגין
במקביל. במשך כל השנים הם סירבו להפגין נגד ה־ 5ביוני.
הם לא ראו בזה יום להפגנה. מכיוון שהם שייכים למי שטוענים
שקרה לנו משהו נהדר ב־ 5ביוני.
ההפגנה שלהם נישאה על גל האיבה למתנחלים, וגם
נועדה לטשטש את הביקורת שיש לשמאל על מערבת־הביטחון.
נסי
לתרגם ״למען כבוד צה״ל״ לכל שפה. זה נשמע
(אורית זרובבל)
נורא•

תקריות בין מישמר״החופים המצרי במיפרץ־אי-
לת לבין שייטים ודייגים ישראליים אינם עציץ חדש.
היו התגרויות מצידם והיו מצידנו, אבל עד השבוע
הכל נגמר בטוב. השבוע מת מפצעיו האילתי שלמה
ישראלי, אחרי שנורה על-ידי מישמר מצרי.
פניתי אל עמי דורון, אילתי הנוהג לצאת לדיג פעם
בשבוע, ושאלתי אותו אם אחרי המיקרה השבוע הוא
ימשיד לצאת לדיג.
כן, אבל מהיום והלאה אני לא עובר למים של המצרים.
נשוט עד טאבה, וגם משם ניקח מירווח־ביטחון.

• למה בכלל עברתם ושטתם במים של המצרים?

בעיקרון הם מרשים את זה. צריך לקבל אישור מהקונסול
המצרי, והנייר הזה עושה אותך לאורח שלהם.

• אתה סיפרת לי, בזמנו, שגם החבר׳ה שלנו
לא תמיד מתנהגים לגמרי בסדר, והפעם גם
אומרים שה״תימסח״ המצרי ביקש מהסירה הישראלית
לעצור, והסירה ניסתה לברוח.
ונניח שזה נכון, זו סיבה לפתוח באש על סירה שבה
רואים ילדים? את יודעת איר נראית הספינה של ישראלי,
ואיך נראה החינוסח המצרי? זה כמו להגיד שהנמלה עשתה
שריר לפיל.

אילת
• אתה מאמין שזו מדיניות של המצרים לעשות
צרות?
אני כמעט בטוח שלא. אני מאמין, מתוך הכרת הצוות של
התימסח, שכל מה שקורה להם זה במיקרה. לפני שבועיים
הם כמעט עלו על הספינה שלו, כי הם לא הצליחו להשתלט
על הכלי שלהם. היום אני מאמין שהם גם לא תמיד מצליחים
להשתלט על הנשק שלהם.

•כלו מר, אתה חושב שישראלי נהרג בשוגג?

בהחלט. אני מאמין, אלא שהבחור מת מזה.

• אז מהיום אתה לא נכנם עוד למים של המצרים?
מה אתה מפסיד מזה?
נופים נהדרים, דיג טוב והרגשה כאילו יש שלום באיזור.
אבל מה אתה לא עושה בשביל להמשיך לחיות?
(דניאלה שנוי)

אומרים...מה הן אומרות...הה ה אוחרים...מה הן אומרות.
אלי דסה, העולם הזה

מיק(מיכה) גרי:

ונדי טלמור:

אלון וחן:

.,אם נבנההווו ״מאז הביקור אצל ״אנו מועדון נדווגל,
״כנסו גנו׳ ונהנא!״ המנשר הפסקתי לעשן!״ וגם מועדון הומאני!״
כזמן הקרוב מתחיל מיקי גרי שלוש שנות״שליחות
בתל־אביב. גרי, חבר קיבוץ יראון שבגליל העליון,
יהיה המזכיר הארצי של תנועת הצופים בתל־אביב.
פגשתי אותו השבוע, כשהוא עושה את צעדיו הרא שונים
בעיר הגדולה, וכבר מוטרד מבעיות חניה.
ביקשתי לדעת ממנו מה קרה לתנועות־הנוער בארץ.
פחות או יותר מה שקרה לחברה בישראל. אם פעם אנשים
ראו את עצמם כחלק אינטגראלי של החברה — כלומר, מה
שאני עושה משפיע על דמות החברה — היום הנטיה היא
יותר לחשוב — יש חברה ויש אני. קודם כל אני צריך
לדאוג לעצמי, ואחר־כן־ נדאג לחברה.

• ובכל זאת, יש המתעקשים להחזיק, כמעט
בכוח, בתנועות־הנוער, וביניהן הצופים. מה זה
בעצם היום ״הצופים״ ,מלבד מקוס-בילוי לילדים,
פעמיים בשבוע אחרי-הצהריים?
נכון שזה מקום־בילוי לילדים, אבל זאת, כמובן, לא המטרה
העיקרית. המטרה העיקרית היא לנסות לחנך לאזרחות
טובה, למעורבות בחברה, לנתינה לחברה.

• מה שברור הוא שהווי תנועות־הנוער, שהיה
כאן לפני 20 שנה, נעלם, האם לתהליך האמ-
ריקניזציה, שעובר עלינו, יש קשר לכך? טעם
הנוער השתנה?
קשה לדעת אם זאת סיבה או תוצאה. מה שברור הוא

גמיבזק החדשות של ,,ערג חדש״ נראה עדי
טלמור שליו ונינוח ומחייך, אגל מי שמביר אותו יותר
מקרוב יודע שכדי לשמור על ארשת-השלווה הזאת
מעשו עדי 60 סיגריות גיוס.
כל זה, נעצם, היה נכון לפני שגועיים, כשמישהו
מחנריו שיכנע אותו ללכת למעין ״מכשף״ ,העשוי
לגרום לו להפסיק לעשן 1$ .יום אחרי הניקור אצל
״המכשף״ ,עדי אינו מעשן.

• למה בכלל עישנת בל־כך הרבה שנים?
כי נהניתי מעישון, וכי אחרי 10 רקות בלי סיגריה
הרגשתי שאגי עומד לצאת מדעתי.

• אז למה החלטת לנסות להפסיק לעשן?
למעשה לא החלטתי להפסיק. החלטתי ללכת לאיש הזה
כקוריוז. רציתי למזון אם ה״כישוף״ יעמד עלי. יכול להיות,
כמובן, שבתת־המודע רציתי להפסיק, בגלל הלחץ החברתי,
מפני שהפכו אותנו, המעשנים, למצורעים, והיה קשה לי
לעמוד בזה. אבל כשהלכתי אליו ידעתי שאני הולד בדי
לראות מה זה ההוקוס־פוקוס הזה.

• ומה קרה אצלו?
לא ברור בדיוק. האיש, פולני נחמד, הביט בי ארוכות,
עישו שאנחנו קובעים את הפגישות שלנו בהתחשבות עם תוב־ניות־הטלוויזיה,
וזה לא פשוט.

• למה בעצם שלא תיכנעו? הנוער רוצה ב־דיסקוטקים,
מעט מאוד ילדים מצטרפיס לת־נועות-הנוער,
והרבה פחות גומרים את הדרן•
בתנועה. למה לא להחליט: הנוער לא נוהר אלינו
— לא צריך!
יש לזה הרבה תשובות: אחת מהן היא שאם אנחנו נזוז
ונפנה דרך, אז מאיר כד,נא וגנדי ימלאו אותה, ובמדינה כמו
שלנו, עם בעיות מילחמה ומוסר־מילחמה, אנחנו מאמינים
שתנועת־נוער היא עדיין כור־היתון־ לצבא מוסרי יותר.

• מה תפקידך כמזכיר ארצי של התנועה —
מינהל או התוויית-דרך?
אני אתעסק בעיקר בחינון־ ,ביצירת מטרות מוגדרות
(דניאלה שמי)
ותוכן מוגדר•

כמעט לא דיבר, נגע בי במקומות שונים, הורה לי לנשום
עמוק, לירה״ לנסות להקיא, וזהו. הטיפול נגמר.

• וכשיצאת ממנו, הרגשת שאתה רוצה לעשן?

קבוצת
הכדורגל מכבי תל־אביב תרמה 2500 שקל
למישפחה נזקקת. כל שחקן תרם כסף, וכן כל אחד
מחברי הנהלת־הקבוצה. בני־המישפחה, שהם אוהדי
הקבוצה, שלחו מיכתב שבו גוללו את סיפור מצוקתם
הקשה. המישפחה הוזמנה למועדון, ושם קיבלה את
־ההמחאה.
אלון נתן, שחקן קבוצת הכדורגל מכבי תל־אביב,
מספר על הדרך שבה התקבלה ההחלטה:
קראתי את המיכתב כשאר חברי־הקבוצה, ולאחר מכן
אישרנו יחד את הסכום של 2500 שקל, כפי שהמישפחה
ביקשה. החלטתנו הובאה לידיעת ההנהלה, שגם כל חבריה
תרמו מכספם לבקשה.

• היכרת את המישפחה?
אישית, לא היכרתי. חלק משחקני הקבוצה מכירים אותם
כמישפחה שאוהדת את הקבוצה שנים רבות, גם בזמנים
קשים שהיו לנו.

• זה תקדים במכבי תל־אביב?
אמת ויציב! עד כמה שידוע לי זה תקדים בכדורגל הישראלי
בסוג זה של מערכת־יחסים בין קבוצת כדורגל לבין
אוהדיה.

• המיקרה הזה עלול לגרום לפניות נוספות
אליכם.
חשוב להדגיש שמדובר במישפחה עובדת ומתפקדת, ש־
כדורגל נקלעה למצב בלתי־צפוי, שבו נדרשה לשלם דמי״שכירות
בסכום שהוא גבוה עבורה, ובאופן חד־פעמי. אלמלא היו
משלמים, היו מוצאים עצמם ברחוב. הם פנו אלינו אחרי
שמיצו את כל האפשרויות. מדובר במיקרה יחיד.

כן, אבל שילמתי 90 שקל עבור הטיפול, והרגשתי שזו
ההזדמנות האחרונה שלי, אז התאפקתי.

• כיצד תגיבו אם אוהדים יפנו אליכם בבקשות
דומות?

• אם אתה ייבול להתאפר״ למה בכלל צריך
עזרה של מכשפים?

כל מיקרה ייבדק לגופו, למרות שאני מתייחס לבקשה
של המישפחה כאל אירוע יחיד.

ניסיתי להתאפק בעבר, וזה לא עזר. הוא, כנראה, נתן לי
חיזוקים המאפשרים לי שלא לעשן כבר שבועיים, ואני
פשוט לא האמנתי שזה יקרה לי. אני לא יכול להאמין שאגי
כבר לא זקוק לסיגריה. עכשיו אני משכנע את כל חברי•
ללכת אליו לטיפול. את באה?

• אני אבוא כשאהיה גדולה. בינתיים תן לי
(ח-אלה שם י<
בבקשה אש*

• האם מכבי תל־אביב היא לישכה סוציאלית
או מועדון כדורגל?
מכבי תל־אביב היא לא רק מוערון־כרורגל, אלא גם
מוערון הומאני וחינוכי, הבנוי על ערכים מוסריים. כילה
שגרל עם מכבי תל־אביב אני חייב להורות שמאז ומתמיה
הורגשו באימונים עיצוב אישיותו וררכי״התנהגותו של
השחקן, כחלק בלתי־נפרר מהישגיו המיקצועיים במיגרש.
(שדר רכטסן)

—י 2 1

אמריקה יקרה, מיבתבים הביתה
בימאי: ביל קומדריה
ף* ירמו של ביל קוטוריה הוא העדות

,.מ״שבט גיבעת׳ הוא
דוגמה מארכת: התעללות
סאדיסטית לא גומה
להם אב־לו להשכיל
עיניהם בבושה!״

^ ראשונה המלאה להתפייסותה של האומה
האמריקאית עם בניה, שיצאו להילחם
בוויאט־נאם. הבקע העמוק, שחצה את העם
האמריקאי במהלך מילחמת ויאט־נאם ולאחריה,
מצוי, סוף־סוף, בשלבי איחויו האחרונים.
בתום שורה ארוכה של סרטים שעסקו
במוראותיה של אותה מילחמה ארורה — מי
בנטורליזם בוטה (פלאטון, צ״ד הצבאים,
אשד המתכת, ועוד) ומי בשפה מטאפורית
עמומה (אפוקליפסה עכשיו) — מציגים
המיכתבים הפשוטים והאותנטיים של אמריקה
יקרה את הלוחמים בחזית כצעירים
רגילים, הקרוצים מאותו החומר עצמו של בני
גילם בעורף, שהפגינו בלהט את תיעובם
העמוק מהמילחמה בוויאט־נאם.
המיכתבים והצילומים, שקוטוריה בחר
בהם לסירטו, מעידים על בעליהם, שהם אינם
שונים מהוריהם, שיצאו 25 שנה קודם להם,
להילחם בשדות־הקרב העקובים מדם של
אירופה: מיקצתם תמימים, מיקצתם אידיאליסטים,
מיקצתם הרפתקנים ורובם שבויים
במיתוס הגבורה והתהילה, שנוצר באולפני-
ההסרטה של הוליווד. הדגל הוא אותו הדגל:
אמריקה יקרה, חרות ודמוקרטיה. רק האויב
אחר .״אני מעדיף להגו על המולדת מפני
הקומוניזם בשדות״האורז של ויאט־נאם מאשר
בצפון־קרוליינה,״ כותב אחד החיילים להוריו.
האומה
האמריקאית אוספת חזרה לחיקה
את בניה האובדים. אבל אמריקה לא ביררה
לעצמה עדיין את הסיבה, מרוע התייחסה
אליהם במשך שנים כה רבות כאל בנים אובדים,
ולכן הסרט הזה איננו מבשר את בשורת
הקתארזיס, אלא את עידן הפיוס בלבד.
רבים מאיתנו, החיים בתקופת הפרסט־רויקה
והגלאסנוסט׳ של גורבצ׳וב, והצופים
בגילויי הדמוקרטיה בארצות הגוש הקומוניסטי
ומעל לכל בתמונות המדהימות של
מחאות הסטודנטים הסינים, מתקשים להעריך
את תחושת החרדה והמצור שארצות־הברית
וארצות מערב אחרות היו נתונות בה
בשנות דר 50 וה־.60
הקומוניזם הבינלאומי היה אז בשיא

מתואם פנימי וחיצוני, ואיש לא ידע לנבא
היכן ייעצר השיטפון.
בין שתחושה זו היתה מדומה ופרנואידית
בעיקרה, ובין שהיה לה בסיס אמיתי, החרדה
היתה אמיתית, והיא החריפה ככל שהמערב
נוכח באוזלת־ידה של הדמוקרטיה להילחם
ברודנות אידיאלוגית, שאינה יודעת מעצורים
ואינה בוחלת באמצעים כדי לתפוס את
השילטון.
לא מאו טסה טונג ולא הו צ׳י מין טרחו
לקיים מישאל־עם לפני שגזרו על עמיהם את
הקולקטיבציה בחקלאות, שתבעה מחיר של
מיליוני קורבנות חפים מפשע. שהרי זהו טיבעם
של מישטרים רודניים, מהימין ומהשמאל
כאחד, לעולם הם מיטיבים לדעת מה טוב
לעמיהם מאשר בני עמם.

^ יעזור י ק
לאירופאים ז

^ ם כן, כאשר סירבה ארצות־הברית
> £לקיים את מישאל־העם על איחוד שני
חלקי ויאט־נאם לא עמדה לפניה שאלה של
התמודדות חופשית בין מישטר צפוני נאור
לבין שילטון דרומי מושחת. היא ראתה בכך,

אמריקה לשלומו ולחיותו של העולם
החופשי הסתיימה במילחמת־העו־לם
השנייה?
הסרט על האינתיפאדה שד יצולם!
תנופתו: כיבוש צפון־קוריאה בידי הרוסים ב־
:1945 נפילת סין לידי מאו טסה טונג ב־
;1949 פלישת צפון־קוריאה לדרום ב״;1950
נפילת ציין־ביין־פו בידי הו צ׳י מין ב־.1953
רבים חשו שהקומוניזם פתח במסע־השתל־טות
על גוש מדינות העולם השלישי במאמץ

לא מבימס מילחמה 547
^ בכל מילחמה גם בוויאט־נאם לא כל
^ החיילים היו עשויים מיקשה אחת. לא
כולם באו אליה מתוך מניעים אידיאולוגיים
טהורים, כשם שלא כל חיילי צה״ל, המשרתים
בשיטחי עזה, יהודה ושומרון, יצאו מתוך
דפי שיח לוחמי או נחילי אש. ובכל זאת
כולם היו, במידה זאת או אחרת, קורבנות של
אשליה והטעיה.
אנחנו רואים בסרט את גנרל וסטמורלנד
פוגש מישלוח חדש של חיילים, או משוחח עם
יחידות שסבלו אבירות קשות, בחיתוך דיבור
מאצ׳ואיסטי, שכמו הועתק מפיהם של
שחקנים הוליוודיים בסירטי התהילה והגבורה
של מילחמת־העולם השנייה. אנחנו שומעים
גם קצינים המבקשים שלא יקלקלו להם את
המילחמה, כי זוהי המילחמה היחידה שיש
להם.
אבל בעוד המנהיגים בעורף והמפקדים
אצלנו הקרע
רק מתחיל
ואולי במידה לא מעטה של צדק, ניסיון נוסף
מצד הקומוניזם להשתלט בדרכי־עורמה על
דרום־ויאט״נאם, בניגוד מפורש לרצונו של
העם הדרום־ויאט־נאמי. עדויות לכך נמצאו
לה בהמשך למכביר. הוויאט־קונג לא הרחיב
את השפעתו בקרב תושבי דרום־ויאט־נאם
אך ורק בכוח האידיאולוגיה שלו והבטחותיו
לרפורמות חקלאיות. הוצאות־להורג של
מתנגדים ופעולות־עונשין אכזריות שעשה
בכפרים, פעולות שהגיעו לשיאן בטבח הנורא
בחואה, היו מעשים שכיחים.
אני מרחיב בתיאור הרקע, כיוון שרקע זה
— או נכון יותר לומר, הפשר שנתנו
האמריקאים לרקע זה — היה אחד הנידבכים
המרכזיים של מה שהתפתח אחר כך לטראומה
הוויאט־נאמית ולקרע שנוצר בתוך האומה
האמריקאית. הפשר הזה הציג שאלה
קצרה וחדה לפני מי שראו עצמם כמגיני
העולם החופשי: האם מחוייבותה של

נאשמי כיבעתי: רון בקהל, אריה לוצאטו, יצחק קיבושי, יצחק אדל

דמם של בני אירופה סמיך יותר מדמם של
בני אסיה?

הלוחמים הצעירים שיצאו לוויאט־נאם יכלו
בצדק לשאול את עצמם, במה שונה התגייסותם
מהיענותם של הורי־הוריהם לקריאתו
ע ל הנשיא וילסון להגן על חרותן של
מדינות אירופה במילחמת־העולם הראשונה?
הם גם יכלו בנקל לשאול את עצמם במה
קריאתו של רוזוולט להוריהם, למגר את
העריצות היפאנית־גרמנית, שונה מקריאתם
של ג׳ון קנדי ולינדון ג׳ונסון להגן על חרותו
ועצמאותו של העם הדרום ויאט־נאמי. האם

הבכירים בשטח פוסקים בביטחון נחרץ, שאמריקה
תנצח את המילחמה הזאת, החיילים
חשים שהם לא עומדים לנצח בה.
״זה לא זה שאני לא מבין את המילחמה
הזאת,״ כובת אחד החיילים הביתה ,״אני לא
מבין מילחמה. נקודה״.
דרך צרור־מיכתבים, שאף אחד מהם לא
נכתב למען ההיסטוריה וסיפרי הנצחה, מגולל
ביל קוטוריה את גילגוליה השונים של
המילחמה, משרות־האורז הקסומים בראשית
המילחמה עד לגוויות הנפוחות הצפות ב־תעלות־המים:
מיערות־הגשם המוריקים ועד
לסבך העלים החותכים בבשרם של הנחתים:
ממישורים שלווים לשבילים צרים הממולכדים
ברימונים ובמיטעני־נפץ: מאדמה
כבושה מאירת־פנים לבוץ טובעני המשחרר
מתוכו שרצים ונחילי־יתושים טורדניים.
הכפריים החייכנים והאדיבים של ימי
ויאט־נאם הראשונים הופכים במרוצת הזמן
עוינים ומנוכרים. ההבדל בין אויב לאוהד
מיטשטש עד ללא היכר.
כל חייל ביחידה יכול לראות את הפחד
שלו משתקף בפנים של חברו, כותב אחד
החיילים הביתה. ההסלמה הבלתי״נמנעת
בכמות ההרג, השינאה, הזעם והברוטליות
נוהגת על פי חוקיות צפויה מראש של
פסיכולוגיה ניסויית. והמצלמה והמיקרופון
מתעדים את התהליך הנורא הזה, שלא פסח
על אף כובש אחד בהיסטוריה. הפצוע הראשון
של היחידה מספר לרופאים העומדים
לקטוע את רגלו, שהוא נמנע מלבקש סיוע
אווירי, כי הוא שונא לראות איר מטילים
נפל״ם על נשים וילדים.

יותר לא נשמע עדויות כאלו. תותחים
ארוכי־קנה, מטוסי־הפצצה ומסוק־קרב יקרעו
בשיטתיות את קרביה של מדינה אומללה זו.
״קשה להאמין שאותם כוכבים זורחים גם
מעל לראשיכם,״ כותב חייל להוריו.
התחושה המקורית שנוכחותם בוויאט־נאם
נועדה להבטיח את שלומם ואת עתידם של
ילדי ויאט־נאם משתמרת באופן אירוני רק
בקרב השבויים האמריקאים, שנפלו בידי
הקומוניסטים בשלבים הראשונים של המיל־חמה.
ראשון המשוחררים יוצא מכבש־המטוס
בנאום פטריוטי קצר אל המיקרופונים. נאום
שכמו הופשר מתוך בועת־זמן, שהיתה קפואה
במשך שמונה שנים.
החיילים בשטח שכחו מזמן נימת־דיבור
כזאת. האידיאליזם הראשוני מפנה מקומו
לשינאה, לתיעוב, למיאוס ולתיסכול. מה
שהתחיל בפעולת־עונשין של שריפת בקתות
בכפר שנתן מחסה לאנשי ויאט־קונג מסתיים

שות אופי סוער ואלים יותר.
בראשונה בהיסטוריה המודרנית של אר־צות־הברית
העם חצוי בתמיכתו במילחמה.
באוניברסיטת קאנט פותחת המישטרה באש
על מפגינים והורגת ארבעה סטודנטים. כו־חות־הביטחון
בעורף לומדים מחבריהם בחזית
כמה קל להרוג בני־אדם.
הסופר נורמן מאיילר ביטא בשעתו את
השסע שנפער באומה האמריקאית בסיפרו
צבאות הלילה :״ראה ארץ רחבת־ידיים זו
המבטיחה את רצוננו. זאת אמריקה. לפנים
יפה ללא משל, כיום מכוסה חטטים. גופה כבד
מהתינוק שבכרסה. איש אינו יודע אם חוקי
הוא. הצירים הראשונים החלו ...מה תלד?״
בימאי אמריקה יקיה, ביל קוטוריה, עשה
עבודה טובה. הוא לא ניסה להשתלט על החיילים
האלמונים באמצעות עריכה מתוחכמת
מדי, אפקטים סנסציונים או דראמתיזציה
יתירה. הוא שמר לכל אורך הסרט על איפוק
וריסון עצמי, כשהוא נותן למיכתבים ול־

ועוד שאלה, מהי הנקודה שבה גם מטרה
צודקת שוב אינה יכולה להצדיק את האמצעים
שננקטים להגשמתה? ומה דינם של
סרבני־הגיוס, האם היו פטריוטים או עריקים
עלובים?

סדט להי>לי
גיבעתי
ף* עבור הצופה הישראלי, אמריקה יק־
^ רה הוא יותר מעוד סרט־מילחמה על
ויאט־נאם. יותר מדי קווים אדומים שנפרצו
שם מוצאים את מקביליהם במילחמת־הלבנון
ובאינתיפאדה: אובדן הקונסנזוס, טישטוש
הקו המפריד בין אויב לאזרח, התפוררות
נורמות מוסריות, שחיקה זוחלת בערך של
חיי־אדם. כוונות טהורות ותפיסות נאורות הן
הקורבן הראשון של העימות השוחק בין כובש
לנכבש. קו־התפר הגס שבין כיבוש למוסר

חיילים אמריקאיים בוויאט־נאם
״אחו־כך לא הביע מחע בבית מסתכלים בהם בזעם!״
בטבח המחריד של 100 נשים, ילדים וזקנים סירטי״התעודה המיקצועיים והחובבניים לד הוא מקום מועד לכינים הפושטות עד מהרה
על כל הגוף.
בר בעד עצמם.
במאי־לאי.
מישפטם של ארבעת חיילי גיבעתי הוא
את הסרט מסיים קוטוריה על רקע מצבת־דוגמה
מאלפת לתהליך נורא זה. התעללותם
ההנצחה השחורה בוושינגטון,שחרותים עליה
הסאדיסטית בהאני א־שאמי, תושב מחנה ג׳ב־כל
שמות החיילים שנפלו בוויאט־נאם, ועל
רקע דבריה של אם שכולה המשוחחת עם ליה, לא גורמת להם אפילו להשפיל עיניהם
בנה, שנהרג 15 שנה קודם לכן כאילו נפל זה מבושה וחרטה. להיפר, קולתו של פסק־הדין
ך* פרק הלא־מפואר הזה של אמריקה
משחררת מהם מצהלות־צחוק וחיבוקי־שימ־עתהי

\ נחתם בתמונת המצור, שמטיל הוויאט־אמריקה
יקרה נותן.ביטוי משכנע לפיוס הה, משל התבשרו על זיכויים המוחלט.
קונג על בסיס הצבא האמריקאי בקה־סאן,
חמורה מפרץ־שימחה זה היא עצימת־העיניים
המהדורה האמריקאית של דיין ביין פו. מי של העורף עם החיילים שלחמו בוויאט־נאם.
של כל מי שנוכחו בהכאתו של א־שאמי ולא
תוס רב־שנים של החייל האמריקאי הבלתי־ אבל הקתארזיס המיוחל עוד נמצא לפניהם.
אמרו דבר ולא עשו דבר. ובכל זאת, למרות
מנוצח נכתש עם כל פגז של מרגמה, שממטיר בדרך שבין אמריקה לקתארזיס ניצבת סוללה
שפסק־הרין מדהים בקולתו, בית־הדין רשם
האויב ממיסתור הגבעות המיוערות שמסביב גבוהה של שאלות ודילמות מוסריות, שלא
כתובת על הקיר, אולי החמורה ביותר בלבסיס.
הנטורליזם
של פלאטון ולא המטאפוריות של
תולדות מילחמות ישראל :״הנאשמים אינם
חיילי המארינס, שהתחנכו על הסתערות אפוקליפסה עכשי 1הצליחו להשיב עליהן.
חריגים. כישלונם הוא פרי־באושים של אי־ומירדף,
מוצאים עצמם מסתתרים במחילות
רק תשובה יסודית ומלאה תוכל לטהר את
הקפדה על נורמות, שמן הסתס קיבלה לגיטיהבוציות
כעכברים מבוהלים. מה פלא המישקעים הכבדים שהותירה מילחמת ויאט־מציה
ואף עידוד של מפקדים, ולדאבון־הלב
שסיסמות־הקרב של הנשיא ג׳ונסון והגנרל נאם; האם מילחמת ויאט־נאם היתה כדבריו
גם של מפקדים בכירים.״
וסטמורלנד נשמעות באוזני החיילים כוזבות, של ויליאם פולברייט, סימפטום של ארו־אמריקה
יקרה מעיד שהקרע בעם האמכמו
המיתוס שעל ברכיו גדלו ולאורו יצאו גנטיות ועוצמה יתירה מצד ארצות־הברית,
לוויאט־נאם. עתה שוב הם אינם יודעים לשם או שהיא מימשה הלכה למעשה את נידרו ריקאי עומד לפני איחוי סופי ומלא. עתה
מה באו ומה מעשיהם שם. דבר אחד הם המפורסם של ג׳ון קנדי לשלם כל מחיר, הגיע תור הקתארזיס. ואילו אצלנו הקרע
יודעים לבטח: נמאס, נמאס להם, גם סבלנותו לשאת כל משא, לתמוך בכל ידיד ולעמוד האמיתי והמלא עוד לפנינו. איש לא יוכל
למנוע אותו.
של העורף פוקעת. מחאות הסטודנטים לוב־ בפני כל אויב כדי להבטיח את החרות?

כמו עכברים
מבוהלים

הווחמיס האמויקא״ס
נו1א0־נא 0רא הבינו
ומה רם אירוני 30־1
גדם אסיאתי!״

נז\ ת\ ט

אלן ב סו ל ם ברגמן אשה אחרת (טיילת,
ארצות־הב־תל־אביב,
רית)
-על טעם וריח
אסור להתווכח. יש מי שסבור כי וודי אלו הוא
מעמיד״פנים בסרטיו הרציניים, כמו בסרט הזה,
למשל, כשכל מטרתו היא להראות כמה הוא
משכיל וכמה הוא אוהב את ברגמן. זה נכון,
הדימיון לתותי בר הוא בוטה.
ואף על כי כן, זהו סרט מרגש, נוגע ללב ואיג-
טליגנטי. סרט על אשה העורכת לעצמה חשבון-
נפש עם הגיעה לגיל .50 היא מרצה מכובדת
באוניברסיטה, שנטלה שנת-שבתוו כדי לכתוב
ספר. על מנת שלא יפריעו לה, שכרה דירה
במנהטן, אך מעבת השני של הקיר מסתננים
אליה קולותיהם של פסיכיאטר ולקוחותיו.
היא נלכדת במיוחד גווידויה של אשה צעי רה
בהריון, ולבטיה של זו מזכירים לה את עצ מה.
מכאן, סידרה ארוכה של ״פלשבקס״ ,שמהם
משתקפת דמותה של אשה, אשר רצתה
להצליח בכל מחיר, ויתרה על נישואיה הרא-
תדריו חובה 1רא1ת:
תל־אביב: מיכתב נואשה

יאן הולם וסנדי דניס: יחסי דורות
שונים לשם כן, ועל אהבה גדולה שעד היום לא
נרפאה ממנה. דרך דמות זו בוחן אלן את בני
הדור והמעמד שלו, את מערכת-היחסים בינם
לבין עצמם, את יחסיהם עם הדור הקודם ועם
הדור הבא, והוא עושה זאת בעדינות ובתבונה.
ג׳יגה רולנדס מאופקת ומרגשת בתפקיד ה ראשי,
טובים לא פחות הם כל שחקצי-המישנה.
נכון, אלן עוסק עדיין בעבודה ברגמנית זרה,
אך אין מי שיודע לעשות זאת טוב ממנו.

ד>מ>ן ן
אגדכ מו סי
ע לי לו ת הג רון מיג ב-
האוזן(רב־חן, תל-אביב,
ארצות־הברית /גרמניה)
טרי גיליאם, האמריקאי של חבורת מונטי־פייטון,
זח ששיגע כבר את תעשיית הקולנוע עם
בראזיל עושה זאת שוב. סרט שעלה הורתו־עפות
ולא יכסה הוצאותיו לעולם, יצירה מטו רפת
ואישית, שהיא חוויה לטי שניחן בראש
פייסתי, וחידה -לאחרים.
גיליאס מתחיל א ת עלילות הבדאי הגדול
בהיסטוריה בין הריסותיו של תיאטרון, בעיר
עשנה וחרבה, שהתורכים צרים עליה. על הבי מה
מעלים מחזה על מעשיות מינבהאוזן, באשר
הברון עצמי קוטע אותו, בדי להעמיד פרטים על
דיוקם. מכאן מפליג הסרט אחורה, אל עבדו,
וקדימה, אל המסעות שהוא עורך יחד עם בתו
הקטנה של מנהל-התיאטרון, בדי להביא לעיר
את בני-בריתו, ולהציל אומה מידי התורכים.
העלילה חשובה בערך בקליפת-השום. מה
שתשוב יותר, אלה הם רעיונות שגיליאס מנסה

תל-אב*ב:
מיכתם מאשה אלמונית
(תכלת, ארצעדהברית)
— סרט שחור־לבן של מאכס או־פולס,
שיכול להביס בקלות את
הסרטים שנעשו 50 שנה אחריו.
סיפור־אהבה טוטאלי על נערה שהתאהבה
כפסנתרן פוחח, ולמרות
שבילתה עימו לילה אחד של אהבה,
וילדה את ילדו בכוחות עצמה,
שמרה לו אמונים במסירות, והקריבה
את חייה למענו. לואי ז׳ורדן
וג׳ון פונטיין נהנים משרביטו של
אופולס.

יי*** מי הפליל את רוג׳ר
רביט? (חן, מ1צג גם בחיפה גב־

ירגשלים) — כל יצורי הוליווד

*** חודש בקאנטרי(עת

דגן, אנגליה) — למרות השם המטופש,
סרט רגיש ונבון על חייל
משוחרר ממילחמת־העולם הראשונה,
המשחזר ציור־קיר בכנסיה עתיקה
שבכפר אנגלי. בימאי: פט
או׳קונור. שחקנים: קולין פירת ד
קווין בראנאג.
* איש הגשם (שחף.
מוצג גם ביחשלים גבח־פה, ארצגת
הברית) — אלוף האוסקרים של

סירט׳ קולנוע בטלוויזיה

ראי טוטו(מלך הירח) :העברת רעיונות
להעביר דרכה. כמו העובדה שהעולם המתמסד
רוצח בשיטתיות את הדימיון ואת החלום; שה הגיון
הוא עלוב ומשעמם וחסר-מעיף; שהמאה
וד 18 הנאורה היא בעצם תחילת כל הצרות, כי
מאז הפך האדם עבד של העובדות היבשות.
לפי מיטב המסורת של חבורת מונמי־פייטון
מופגז הצופה ללא הרף בציטטות אמנותיות
כראי עקום. מי שיצליח לזהות את כל הרמזים
יהנה הנאה רבה. השאר ישתעשעו מן האנרכיה.

קןלק 1קיה
על הכרמל
רסיסים (הקולנוע, תל־א
בי ך ישראל) -יוסי זו מר,
חובש קרבי לשעבד,
עשה פרט על נושא מוכר לו היטב: טיפול ב־הלם־קרב.
התוצאה, סרט שנראה במו מחזה
מצולם, המנסה לחשוף אוו פרצופה של החברה
הישראלית. ההלם מזעזע א ת הדמויות המייצגות
ומקלף מהן א ת שבבות־המנן שבעזרתן
העמידו, בימים כתיקונם, פני נורמלים.
לעומת הגישה התעודית״לכאורה של יואל
שדון (בצילו של הלם־קרב^ המניח לגיבוריו
להתמודד עם המציאות בעולם החיצוני, בוחר
זומר בגישה טיפולית קולנועית שוגה. הוא מכ נס
קבוצה של חיילים הסובלים מאותה הטראומה,
אבל בגלל סיבות שונות, לתוך סיד״לחץ
סגור הרמטי, בצורת מוסד לטיפול, הממוקם
בהרי-הכרמל ליד חיפה, ומקפיד על זק* גבוהה.
הם מתנגשים זה בזה, והעימותים הרותחים
ביניהם משקפים א ת הנעשה ברחוב הישראלי.
העלילה מוגשת דרך עיניו של גרי, המסמל,

אלמשת, בגלל המילוזנוה ההיא,
קפה בנדל, ם׳ הפליל את חלל
רביטל אשה תחת השפעה.
חיפה: הדיקטט1ר הגדול, מי
תפליל את חג־ר רביט?
ירושלים: מי הפליל את רוגיר
רביטל הדיקטט1ר הגחל.

בחצי פיז׳מה וייגמר כנראה בלי.
דיאלוגים שנונים (בילי ויילדר
עבר כאן) ומגע־הקסם של ארנסט
לוביטש.
עבריינית צעירה (ליזועף,
צרפת) — תסריט של פת־סואה
טריפו, שהובא לבד על־ידי
מי שהיה פעם עוזרו, קלוד מילר.
גירסה נשית ל־ 400 המלקוח, על
נערה סרבנית ועקשנית, המבקשת
לקבוע את גורלה בחיים. שארלוט
גנסבורג נולדה לתפקיד הראשי.
*** יומן (מזסיאזן תדאביב,
ישראל) — מסע קולנועי אישי
וחשיפה מתועדת סלקטיבית ומהפנטת
לצופה המוכן להתמסר לדויד
פרלוב, יוצר שאינו מתבייש לחזר
אחרי הקולנוע, עד שזה התרצה לו
בשש שעות אלה, תמצית של 15
שנות מסירות.

אלון אוליארצ׳יק: סיר־לחץ סגור הרמטי
ככל הנראה, א ת הצבר החיובי, בשבסביבתו
קנאי לאומני צמא־דם, בחור דמי, איש־בוהמה
ועוד כאלה בחורים מתוסכלים ומיוסרים.
השחקנים מתמודדים עם הדיאלוגים בהצל חה,
ורק חבל על החורים בתסריט. קשה להבין
מטס מהו הטיפול, מהם שלבי ההחלמה, ודוב
הדמויות הן סמלים מדקלמים.
אין ספק שמדובר בסרס המוקיע את ה־מילחמה,
אבל הוא נזהר שלא לנקוב בשמה.

מסע העסקים של אבא (יו ם חמישי 8 ,ביוני,
בשעה - )22.05 פרס ראשון בפסטיבל קאן . 1984 סיפורה של
מישפחה יוגוסלבית בתקופת ניתוק ארץ זו מכבליה
למוסקווה. אהובתו של האב מלשינה עליו שלעג לרשויות,
הוא נשלח לעבודת״כפייה והמישפחה נמקה בבית. הכל -
בפי שזה משתקף בעיניו של ילד קטן. אמיר קוסטוריצה,
הבימאי הצעיר, יליד סאראייבו, מכניס כל״נך הרבה אהבה,
הומור וחדוות־חיים לתוך המעשיה הזאת, שלמרות המסר
הקודר, אי־אפשר שלא להאמין בעתיד המין האנושי.
שיבעת המופלאים (יום שישי 9 ,ביוני, בשעה
- )22.30 שיבעת הסמוראים של אקירה קורוסאווה, בדמות
מערבון מלא וגדוש הומור פעולה. אחת ההצלחות הגדולות.
של הכימאי ג ון סטרגיס עם יול ברינר והורסט בוכולץ
בתפקידים הראשיים.
מאכס ומוכרי הגרוטאות (שבת 10 ,ביוני,
בשעה - )16.00 בלש מעמיד פגים שהוא מחזר אחרי יצאנית
קטנה, כדי להתקרב לננופיית-הגנבים שהיא קשורה בהם
וללכוד אותם. מסרטיו המוצלחים ביותר של קלוד סוטה, הן
בתיאור אווירת האשפתות בפאריס והן בטיפול בדמויות של
מישל פיקולי, רומי שניידר וברנאר פרסון. פעם קראו לזה
הפרוצה והבלש. שלא נדע מצרות.
בהלה ברחובות (יום רביעי 14 ,ביוני, בשעה
- )22.05 מסרטיו המוקדמים של איליה קאזאן, מותחן בעל
מסרים חברתיים. ריצ ארד וידמארק ופול דאגלט במעשה
על חקירת־רצח שיגרתית בעיר־שדה כלשהי, שמקבלת
לפתע ציביון שונה, כאשר מסתבר שהקורבן היה נגוע במחלה
מדבקת, ואם לא יתחקו במהירות על מעשיו ועל רוצחו,
שנושא ודאי גם הוא את הנגיפים, תתפשט בעיר מגיפה
קטלנית. מוצר אופייני של הקולנוע האפל.
המצויירים הוחרדו משלוותם, כדי
לשרת את המותחן המדגים את
החלום האמריקאי הקולנועי בשלמותו.
אין חיץ בין אמת לדימיון,
ויצור מצוייר אינו ממשי פחות מיצור
חי. בוב הוסקינס אדיר, בהתחשב
בעובדה שהצטלם בדיאלוגים
עם ״מסך כחול״ .בוב זמקיס נהנה
מגיבוי מלא של שפילברג וממיק־צוענות
עילאית של צוות־מאיירים
מופלא, שזכאי גם זכאי לאוסקר
שקיבל.

אשתו השמינית של

בחיל הזקן(דיזננזף, ארצזת־הב־רית)
— נישואין לצורך גירושין
לצורך נישואין — הכל התחיל

השנה. דאסטין הופמן הוא אוטיסס
היורש שלושה מיליון דולר, וטום
קרוז הוא אחיו, המבקש לגזול ממנו
את הירושה. בארי לוינסון ביים
במיומנות רבה.
* * יחסים מסוכנים(גת.
מגצג גם ביחשלים ובחיפה, אר־צגת־הברית)
— שחיתות וניוון של
האצולה הצרפתית המשתעשעת
במישחקי־הכוח על חשבון החלשים
שביניהם. גלן קלוז, שכמעט זכתה
באוסקר, ג׳ון מלקוביץ ומישל
פייפר הם כולם בסדר, אבל
הדקורציה משכנעת יותר מהם.
והיא אכן קיבלה אוסקר.
ע דנ ה פיינדו ₪

) שבוע עם חברה טובה בעיר הנופש
:.׳ היוגוסלבית בלד שווה שלושה פסיכיאטרים,
;שתי פסיכואנליזות, שלוש דינמיקות קבוצ־לתיות
11 ,פגישות עם יועץ־נישואין, שני
(קורסים של דייל״קרנגי, שלושה אסטים, ואר־
?בעה 1.151
זה בדוק.

בלד, עיירת־נופש באיזור סלובניה, קרוב
לגבול האוסטרי, היא מסוג הדברים שעליהם
אומרים ״אין דבר כזה!״
כשהגענו במונית למקום והלכנו עוד כמה

תם נכון. ארוחת־צהריים טובה וכוס בירה או
כוס יין עולה בין ארבעה לשיבעה דולר.
ארוחת ערב מפוארת, הכוללת צדפות, תמנונים
וחסילונים, סלט ויין עולה 10 דולר, וגם
זה באחת המיסעדות היקרות בעיר. קפוצ׳ינו
(בדרך כלל לא טוב) עולה בבית־קפה על
שפת־האגם חצי דולר, וככה גם כוס בירה
גדולה או מיצים שונים.
טיול של חצי יום באוטובוס ממוזג אוויר,
שכולו מזכוכית ויש בו טלוויזיה להסברים,
מיתקן לקפה ומדריכת־תיירים, עולה 12
דולר, וזה כולל כניסה לאתרי־תיירות -והפי

ההלכה היא יהודיה שלמה, ואת זה לא ידעה).
שאלנו אותה למה דווקא ישראל מכל האי
רצות .״מה יש לי עם ארץ אחרת?״ ענתה.

אגב, הקשר לישראל הוא כזה; נכנסים לכל
סניף־דואר. שם נכנסים לתא־טלפון סגור,
מרימים את השפופרת, מחייגים את הקידומת
של ישראל ואת המיספר המבוקש. תוך 30
שניות נוצר הקשר, ושומעים יותר טוב מאשר
מרחוב גורדון לרחוב הירקון. כל זמן השיחה
מראה לך המונה שמעל הראש בכמה כסף
ריברת. שיחה ממוצעת עולה שניים־שלושה
דולר.
יוגוסלביה? אמריקה:

אגב, קשר טלפוני, זה הזמן להביא בט־דוייק
את שיחת־הטלפון היחידה שניהלתי
מבלד עם ביתי בתל־אביב.

לקולנוע חן?
למה אתה שואל?
כי אני רוצה ללכת עם חברים לסרט, ואני
לא יודע איר מגיעים.
מותק, זאת שיחת־חוץ. תשאל את אבא
איר מגיעים.
אבא לא בבית, ואני רוצה ללכת לקולנוע,
אז תגידי לי.
טוב, אז אתה יוצא מן הבית, פונה לבן־
יהודה, הולר עד בוגרשוב ההסבר לקח
חמש דקות, וכשהגעתי ארצה הוא סיפר לי
שלא הלר לקולנוע, כי אני לא יודעת להסביר
כלום).

ב־ 2אחרי חצות חוזרים ארצה. לוקחים
מונית העירה. במיקבץ־החדשות של גלי־צה״ל
אומרים שנערה ערביה בת 16 נהרגה
מכדורי חיילי צה״ל, ועוד צעיר ערבי מת

יוגוסלביה, מרכז־תיירות אופייני
״גן־ערן למעשנים ואוכלי סלסטרול״

;צעדים, נעצרנו, שתינו, הסתכלנו זו על זו
/ואמרנו כמעט בבת־אחת :״זה לא כמו הציורים
האלה שמוכרים בתחנה המרכזית בתל)
אביב?״
מסביב הרים גבוהים מכוסים ביערות ירו־
)קים, ברקע הרים גבוהים יותר, שבקצותיהם
:עדיין בוהק שלג לבן, ולמרגלות ההרים,
׳לידנו ממש, אגם עגול, כמו בציור, שבמרכזו
/אי קטן, עטוף בירק ובו כנסיה יפהפיה. ליד
?הרגליים שלנו ממש שטים להם ברווזים
ורוקי״ראש ובמרחק מהם נעים באצילות
לשלושה ברבורים לבנים. אז יש דבר כזה או
לאיו?

שבוע בבלד מפגיש אותך עם מזג־אוויר
(אידיאלי, עם אנשים חמים, נעימים ולא
(חברמנים מדי; עם ארכיטקטורה מעניינת,
י)שבה מתמזגים הישן והמודרני זה בזה,
ך וצרים משהו שקשה לראות במקום אחה עם
פנסיונים קטנים הטובלים בגנים ועם מלו־בות־פאר
של ממש.
שבוע בבלד זה אוכל מצויין ויין נפלא
יוקפה איום ונורא. בשבוע אחד בבלד אפשר
׳לראות מאות גברים יפי־תואר ונשים עם
לשערות ברגליים(לא יכולנו להתאפק ושאלנו
(למה הן לא מתגלחות. אמרו לנו שאשה עם
?שערות ברגליים זה סכסי).
פגשנו מלצרים מחייכים, כי הם מרוצים
ממיקצועם, ואין להם שום תוכניות להיות
מנכ״לים או אנשי־עסקים. פגשנו אנשים
מעשנים בכל פינה, וכל ההיסטריה של
]״סיגרע״ עדיין לא הגיעה אליהם. גן־עדן
למעשנים ולאוכלי כולסטרול (יש להם
פרושוטו מהמשובחים שאכלתי) .אבל למה
אני ממשיכה לספר. תשברו איזה חיסכון קטן,
,יקנו כרטיס ליוגוסלביה וסעו לבלר.

עכשיו אתם רוצים לדעת קצת על
!המחירים. אז כרטיס־טיסה ליוגוסלביה עולה
:־ 400 דולר, ומס־הנסיעות עולה 250 שקלים,
אבל לזה אין שום קשר ליוגוסלבים.
אצלם זה לגמרי אחרת. חדר זוגי בפנסיון
משגע עלה לשתינו 15 דולר ללילה. כן. קרא
סקה
של קפה ועוגה בבית־מלון על ראש ההר.
• אבל למה להרבות מילים. שבוע ימים
בבלד, כולל הכל־הכל־הכל ועוד קצת מתנות,
עלה לי 300 דולר. לא בא לכם?

בלובליאנה, העיר הגדולה הקרובה לבלר,
פגשנו בחורה יוגוסלבית צעירה ונחמדה,
חסרת־דת, כר הגדירה את עצמה, שענדה
לצווארה מגן־דויד קטן מזהב.
חברתי יעל היתה מוכרחה לדעת בדיוק
מדוע הבחורה עונדת מגן־דויד, ומה זה בכלל
בן־אדם חסר־דת.
ובכן, קסניזד — זה שמה של הבחורה —
סיפרה: סבתא שלה, שהיתה יהודיה כשרה
ממישפחה מסורתית ביוגוסלביה, נישאה לפני
50 שנה ליוגוסלבי מוסלמי. נולדה להם
ילדה אחת, שכבר היתה חצי־חצי. אותה חצי־חצי
נישאה, בבוא יומה, ליוגוסלבי־קתולי,
ומהנישואין הללו נולדה קסניה, שעל פי הגדרתה
היא בן־אדם חסר־דת ואתאיסטי.
ומגן־הדויד? את מגן־הדויד הקטן הזה
קיבלה סבתא שלה מאמה לפני 70 שנה
וענדה אותו על צווארה עד שנלקחה בזמן
מילחמת־העולם השנייה למחנה ברגן בלזן,
שם הורידה אותו מצווארה והחביאה בתור
שפופרת של מישחת־שיניים. שם, בתור
השפופרת, הוא היה מונח כל זמן שהותה
במחנה־הריכוז. כשיצאה משם נתנה אותו
לבתה — אמה של קסניה, ולפני שנים מעטות
נתנה אותו האם לקסניה עצמה.
וזה לא סוף הסיפור. קסניה שאלה אותנו
אם יש סיכוי שהיא תוכל לעלות ארצה,
למרות שהיא רק רבע יהודיה(אגב, לפי חוקי

יוגוסלביה, מלון ג׳לוביקה בבלד
״זה לא כנו 1הציזרים שסזכרים בתחנה הסרכזית?״

הלו!

שלום גיא חמוד, מה שלומר?
בסדר.
אתה מתגעגע אלי?
כן. תגידי. איר מגיעים מהבית שלנו

ל א קע 11ו־ לעניין
יצאתי מן הארץ בדיוק גל״ג בעומר. לפני שיצאתי טילפן אלי ידידי הלצמאי
?וזיאל ספרא ואמר לי שחתונה זה דבר מאוד לא״מוסרי.

כי זה עריכת ניסואין בבצי״אדם.

מפצעיו. אמרו גם שהטמפרטורות תהיינה
רגילות לעונה זו של השנה. המונית, שלקחה
אותנו מנמל־התעופה הביתה, עברה דרד
רחוב אלנבי, שהוא, לכל הריעות, הרחוב הכי
מכוער בעולם, גס בלי ערמות־הזבל הענקיות
שקידמו את פנינו.
הנהג שלנו היה במיוחד לא־נחמד, די
(עצבני וכזה מקופח ומלא תלונות. ליד הכית
(שלי היתה ערמודזבל יותר גבוהה ממני,
?ובעלי, שטילפן למודיעין נמל־התעופה,
(קיבל אינפורמציה מוטעית, ולא חיכה לי.
)סחבתי את המיזוודה שלי לאודר 70 המד־
<רגות, ובשום אופן לא הצלחתי להבין למה
(אני כל־כד שמחה לחזור ארצה.
אבל עם עובדות לא מתווכחים.

ימי רומא העליזים במסיבה של ״הקאמרי״ יהודית
נגר מארגנת לעצמה מסיבות גלי עטרי מתחתנת
עצוב וגם שסח
שימחה מהולה בעצב היו בתפריט
העיקרי במסיבת תיאטרון הקאמרי,
שנערכה על גג ביתו של
איש הגלריות הורם ריכטר,
שימחה מפני שכולם באו לשמוח
ולצהול ולאכול ולתפוס ראש כמצופה,
אך במקביל לא יכלו שלא
להתעצב. ההצגה, לשבור אח הצר
פן, הגיעה לסיומה. המחזה הבריטי,
שעובד לגירסה ישראלית, זכה בהצלחה,
אך לגבי השחקנית אביבה
מרקם הוא הותיר טעם רע.
היא פוטרה עם סיומו, מכיוון שלא
נמצא לה תפקיד הולם בתיאטרון.
צירוף־המיקרים שלה ושל היחצן
אלכם קוטאי היו במרכז השיחות.
קוטאי
ומרקס הופיעו יחד במחזה
חלום ליל קיץ, שהועלה על־ידי
התיאטרון הקאמרי לפני 20 שנה
ושניהם פוטרו לאחר סיום ההצגה.

מאהבת קש י ל ^י

כאחד המאהבים של המדען, ניסה להמחיש

את העדפתו האמיתית והתחבק עם בובת
אשה. אחת האורחות אמרה לו שעדיף שיצטלם
עם אחת השחקניות, כדי שזה ייראה אמין.

מיצער רפר החתונה
זאת באמת השנה.של הזמרת גלי עטרי. היא הגיעה לשיא במכירת
תקליטים 77 .אלף עותקים של תקליטה צעד לפני הנהר, כבר נמכרו, והיא
גם הכירה את החוקר הפרטי אודי הרשקוביץ, האמור להיות בעלה
בעוד כמה חודשים. את הכל היא עשתה ללא צבא של יחצנים ואנשי־פירסומת.
החברים שלה אירגנו לה מסיבה מישפחתית במיסעדת מקאז של
מאנפרד כץ, ושם, על רקע של נגינת פסנתר, הצטופפו בני־מישפחה,
ידידים וכל מי שנטלו חלק בהצלחתה.
בין החברים הטובים הדוגמנית־שחקנית חלי גולדנברג, שהחברות
ביניהן התחילה עוד מימי הצבא; עמוס כהן איש־החברה מנתניה, ידיד

ה 11חיהיח השחקן יוסי ידץ כשלצידו השחקנית אביבה
11 111 מרקס, שעם סיום ההצגה קיבלה מיכתב-
פיטורין מהקאמרי, מפני שלא נמצא לה תפקיד מתאים בהצגות
שיועלו בזמן הקרוב. מרקס היתה על סף דמעות בחלק מהערב.

ח ! 7171ף |1טוני פק, בנו של כוכב״הקולנוע האמריקאי גר־
/ן י | 11 1גורי פק, נמצא בארץ לצורכי צילום סרט חדש.
פק ג׳וניור התאכזב מהמסיבה, מאחר ולא ראה בה בחורות יפות.

ך ף | 11 1ך !1 1 1השחקנים עודד תאומי (משמאל)
! 11 11 111\ 1 1 /1ויואל דרורי(מימין) המופיעים כע-
ליזים בהצגה משתעשעים בחברת השחקנית ענת מנדלסון.

אישי ודיסקרטי של הזמרת, ועוד. וכמובן, נכחו כל בני־המישפחה, האחות
שוש עטרי והאח יוסי והאם והאחיין אבי עטרי, בעל הדיסקוטק סק״,
וגם הביאו למסיבה את השחקן טוני פק, שיריח קצת אבק כוכבים מקומי
ושיכיר כמה יפות מקומיות.
פק ישב בחברתם של המפיק דורון ערן והשחקן ארנון צדוק
והמלצריות חילקו ספריבס וכנפי״עוף ברוטב סיני, ואז גם נתגלה שמקאז
עושה קאמבק מחודש, זכר לימי התהילה הנשכחים. גם המפיק האישי,
סולו יורמן, ושותפו ישראל אדם היו בין החוגגים. סולו המזוקן
התלחש מדי פעם עם גלי, שהתלחששה מפעם לפעם עם החבר אודי,
שהתלחש עם חלי, ואף אחד לא ידע על מה כל הליחשושים האלה, ורק
כעבור כמה ימים נודע שזה היה פשוט צעד לפני החתונה.

שלוש גראציות י;
רכז) ועטרה בן־מאיר(משמאל) היו

הפעם
בגרור

הפעם היא עשתה זאת בגדול.
יהודית נגר, אקס־מלכת־המים־
אקס־דוגמנית־ויחצנית־בהווה, ערכה
לעצמה מסיבת יום־הולדת
גרנדיוזית בבריכת המחבן ברמת־גן.
למסיבה קדמה הזמנה בומבס־טית
של כל נותני החסות למסיבה
החל כמעצב הבגד וכלה במעצב־השיער
ובעלי.המקום.
ההזמנה, שהרשימה את חוג הב־ליינים
הלוקאלי, גרמה לכך שכבר
בשעות הלילה המוקדמות־יחסית
המה המקום מאוסף של דוגמניות,
אנשי־עסקים, וסתם יפים ויפות׳.

חזה מודרני

נאווה פינס, מנהלת עסקיו של המיסעדן
מאנפרד כץ, בבגד שהוא הצעקה האחרונה
בארצות־הברית. לצידה האופנאי יובל כספיו(במרכז) וכלת
השימחה יהודית נגר, שלבשה בגד בעיצובו של כספין.

כות שמילאו את המקום. השלוש לבשו בגדים שהב ליטו
את חיטוביהן, וגרמו לשוחרי״החתיכות הרבים
לברבר סביבן בתיקווה שהן ירעיפו עליהם מחסדיהן.

ועסרי בהרכב
(זה במסיבה.
י זמרת וכיום

נשואה לקברניט אל־על אברהם יפה, האח יוסי עטרי
(בצילום במרכז) ,האם (משמאל) והזמרת גלי עטרי
(בצילום למטה) שמתלחשת עם אמרגנה סולו יורמן.

ך 1רקדנית-הבטן ברי סי
ך ך 11ד ן |
ב 1 .1 1 1| / 1י | 1מון בריקוד דיסקו סו׳
ער עם הרקדן ג׳וקי ארקין, שנצמד אליה במה׳

לך הריקוד. סימון קפצה עם בגדיה לבריכה
וזכתה לכיסוי יסודי של מצלמות־הווידיאו במ קום.
ארקין היה מלווה בידידתו לידיה אופיר.

^ חיים שלי לא שכבתי עם בתולה.
* //לא יודע מה זה ובטח לא אדע, כי
בגילי זה כבר ייחשב למעשה מגונה,״ כך
מספר אבי 35 בעל פאב תל־אביבי ידוע,
בתשובה לשאלה על הפעם הראשונה שלו.
מדוע חשב מיד כי הפעם הראשזנה שלו
צריכה היתה להיות עם בתולה?
הוא קצת מתפתל, נבוך ומסמיק — ״נכון,
באמת מעניין למה קישרתי בין הפעם
הראשתה שלי לבין בתולה. אולי אני שמרן
כיום, ואולי הפעם הראשונה אצלי מתקשרת
אסוסיאטיבית עם בתולים״.
בתולים — מהו אותו קרום דקיק וצנוע,
הגורם לאנושות להתייחס אליו במשמעות
רחבה הרבה יותר ממידותיו? מה מסמלים
הבתולים? מהו המיתוס של בחורה־בתולה,
המשפיע כל־כך גם על הפריקים?
״לקרוע אותה, אני מעליה, החזק, השולט,
אני כובש אותה, לא רק חודר, ממש קורע״,
— אלה היו חלומותיו האירוטיים של אביב
( ,)35 זרוק תל־אביבי ידוע, המוכר כבליין
וכדין לא קטן. .בחורודבתולה היא, כחומר
ביד היוצר׳ ,היא מסמלת טוהר ותמימות. אני
משוכנע שלא רק אצלי. משיחות עם חברים
אני יודע שכולנו מרגישים כך, מבלי להיות
חומייניסטים.״
״לקרוע אותה״ אינו מתייחס רק למגע עם
בתולה. הרצון ״לקרוע״ מתייחס לאקט המיני
בכללותו, ונובע, כנראה, מן התחושות הייצ־ריות
הטבועות באדם.
מתוך תחושות אלה מצטיירת הפעם הראשונה
כאחד הטכסים המשמעותיים בחיים,

הנותן ביטוי בפועל לעולם האירוטי רב הפנטזיות
והאוננות. עולם, שאותו חילקו בני־אדם
עם עצמם בבושה לא־קטנה ובחדרי־חדרים
.״עד עכשיו אוננתי, הגיע הזמן להתחלק
בעניין עם מישהו נוסף ״.משנסים מותניים,
ובצעד קל יוצאים אלי טרף, לעשות
״את זה״ בפעם הראשונה.

תמיד יש
פעם יאשוגה

ך* פעם הראשונה זכורה לכולנו. יכו!
1לות להיות אחריה עשרות רבות של פעמים
— הפעם הראשונה תיזכר גם בשלב
שבו נתחיל לגלות נטיות של הסתיידות־עורקים.

יש בה באותה פעם, הגורמת למי שנזכרים
בה להעלות חיוכים מתוקים ואנחות־געגועים?
האם אלה געגועים לנעורים שחלפו,
לתקופה נטולת״דאגות שלא תשוב עוד,
או געגועים לאקט עצמו, שהיה יוצא־דופן
באיכותו?
לא ולא. ברוב המיקרים לא תיזכר הפעם
הראשונה כחווייה נעימה או מרגשת מבחינה
מינית. בררו כלל, זוהי חווייה טראומטית, הן
לגבר, הן לאשה.
במחשבה הראשונה ניתן היה לחשוב, שזו
הפעם המסמלת עבורנו את המעבר מ״סתם״
ילד או ילדה לאדם בוגר, אדם בעניינים —
״עשיתי זאת, כעת אני כבר בוגר, הצטרפתי
למעגל המבוגרים.״
במחשבה מעמיקה יותר, נמצא כי בפעם

הראשונה יש הרבה מעבר לאקט עצמו, הרבה
מעבר למימוש התיאורטי של ״חומר־הלימו־דים
המיני״ ,שאותו הואילו לספק לנו בבתי־הספר,
והאומר כי אמנם לא החסידה היא
המביאה את הילדים. אך יחסי״מין נועדו
בראש וראשונה לשם־כך, וזה, כמובן, מתבצע
כש״הפין של הגבר חודר לפות של האשה״
— כך אחות בית־הספר. ליהנות ממין? מי
מדבר על זה! די להביך את האחות, גם ככה
כל העניין קשה לה.
הפעם הראשונה מכניסה אותנו לעולם־
המין. אנחנו מיניים מאז ילדותנו, משחקים
ב״רופא וחולה״ ,מראים את הפיפי. מסתקרנים
לגבי האיברים המיניים ואוהבים להגיד
גסויות. בסוף התהליך, בקצה הפירמידה, נמצא
האקט עצמו. אל הפעם הראשננה מגיעים
טעונים במיתוסים ובציפיות, וכמובן, כגודל
הציפיות, כך גורלה של האכזבה.
״ביום ששכבתי בפעם הראשונה, התנפץ
לו המיתוס הסכסואלי שעליו חונכתי וגדלתי
כל ילדותי. זה היה מחורבן ודוחה, הרגשתי
מלוכלך ומאוכזב, כועס על עצמי וכועס על
הוריי שעושים דברים כאלה כך יוסי
( ,)39 דוקטורנט לפסיכולוגיה .״הפעם הראשונה
היא הכי טובה — כך חשבתי, וציפיתי
לאורגזמה אדירה ולקרניים שיצמחו לי. זה
היה כמו בלון שהתפוצץ, ריק מתוכן״.
״הפעם הראשונה היא הכי טובה״ — כך
מצפים, לפני שניגשים לעניין. כילדים, כך
נתפוס את עולם־ההתנסויות הכללי שלנו
בכל התחומים. אין כמו הפעם הראשונה בטיפוס
על צמרת עץ גבוה, אין כמו הפעם הרא
שונה
שבה מזמינים בת לרקוד. הפעמים הראשונות
טעונות גבורה וגדולה הרבה מעבר
למציאות.
״תמיד יש פעם ראשונה״ היא אמירה נפוצה.
עצם האתגר ומימושו נותנים לה, להתנסות
הראשונית, את עוצמתה ואת קיסמה.

הס לא
| 1נהגים!
^ א כך היא הפעם הראשננה המינית!
/בפעם הראשונה הזו לא נהנים! לא נהנות
הבנות, ולמרבה הפליאה, גם לא נהנים הבנים.
״התחלתי מוקדם,״ מוסיף ומספר אבי,
״בגיל 14 שכבתי בפעם הראשונה. לא ידעתי
כלום. זה היה עם ה,נותנת׳ של הכיתה המקבילה.
למרות שנחשבה כ,נותנת׳ ,הרי שגם
היא לא ידעה רבר. אני זוכר שפשוט לא
נהניתי. כנראה גמרתי. יותר מהכל אני זוכר
שהייתי מפוחד מאוד והרגשתי רע גופנית.
שאלתי את עצמי: מה, זה הכל? זה כל
הסיפור?״
מ ה, זההכל — מילים אלה חזרו אצל
כל מי שנשאלו על הפעם הראשונה שלהם.
יש אף שזכתה כהתנסות טראומטית במיוחד.
טובה פירון, זמרת בשנות ה־ 70 לחייה:
״בגיל 18 הופעתי בתיאטרון המטאטא. הגיע
אלינו בימאי בולגרי ידוע, דניאל. הוא חיזר
אחריי נמרצות. כשנעניתי לחיזוריו, ו,עשיתי
את זה׳ ,חשתי בגועל. הוא היה אלים, וולגרי.
התמלאתי רגשות־אשם והחלטתי להתנזר
ממין. עד כדי־כך הרגשתי רע מכל העניין,

המיתוס 0 **3בכל
העולם. גם בארע.
בחיי האמיתי
זה שווה. מעטי
רוצים להיזכר בזה.
ועדית רום בדקה
שזמן קצר לאחר מכן עברתי ללונדון ללי־מודי־מישחק.
רציתי להתרחק מהזיכרון ונד
האדם״.
בתחילת הגישושים המיניים מסתמכים
רבים על ספרות. בנות נוטות יותר לספרות
רומאנטית, שם הן מפליגות לעולמותיהן של
גיבורות הנכבשות בסערה, תוך כדי ברקים
ורעמים והיסטריית־חושים מוחלטת .״חשבתי
שעליי להתאהב,כמו בספרים׳ ,ורק אז לשכב.
חשבתי שהגבר יכבוש אותי בסערה, יקרע
מעלי את הבגדים, שהנשיקה תארך לנצח״...
— מספרת ציפי במבוכה.
בנים פונים יותר ל״ספרות מיקצועית״
כמו פמריק קים וחוברות פורנוגרפיות —
״הועברות עוררו אותי. הן עשו לי חשק לחוש
גופנית את מה שראיתי בתמונות ליאור,

• בנות מגבשות לעצמן תפיסה ברורה של
איך הן חצות לעשות את זה בפעם הראשונה.
אורית 17 עדיין בתולה :״עלי להיות
מוכנה נפשית. הפעם הראשונה שלי תהיה

:רומאנטית, עם מוסיקה שקטה וצבע ורדרד.
אעשה זאת בפעם הראשונה רק עם מישהו
שאוהב באמת ושיאהב אותי. אני לא רוצה
שיהיו לי אחר־כך נקיפות־מצפון״.
מיקי ( )30 שכבה בפעם הראשונה בגיל 17
עם בחור שהיה מבוגר ממנה בשמונה שנים:
״ניסיתי להתאהב, כמו בספרים׳ .כעולה
חדשה, בכפר של עליית־הגוער, באתי במגע
בעיקר עם בני־גילי. ידעתי שמהם לא תבוא
הישועה. באחת החופשות היכרתי בחור

מבוגר. היו לו עיניים רעבות כאלה. על מין
לא ידעתי דבר, רק מקריאת רומאנים קלאסיים,
שדיברו הרבה על תשוקה ועל שום דבר
ממשי.
״הזיון לא בא כתוצאה מהחלטה. פשוט
נסחפתי. ציפיתי שהשמיים יפתחו שעריהם,
ושאור גדול יתגלה. קדחת. זה פשוט כאב
נורא. הייתי מבולבלת ומאוכזבת, היה לי פחד
מהריון ופחד מנטישה. ונכון, הבחור לא פגש
אותי יותר. הרגשתי מנוצלת.״

״הפע הר א שונ ה? עיז בי אותי!
רוב האנשים המפורסמים ששאלתי לא הסכי נה
לספר על ״הפעם הראשונה״ .כל השיחות
החלו בציחקוק עצבני וביחכוך בגרון. מי שניאותו
לבסוף לספר, אחדי שירדתי על ברכיי
והתחננתי, דיברו על הבל חוץ מאשר על זה!
הרי לקש תשובות מפורסמות:
• מאיר רמז, בדרן ,״קזינו גידור״ :״לא, אני לא מוכן
לענות. אני לא מתעקק בנושא הזה, לא זוכר מתי דפקתי
בפעם הראשונה. אשתי תהרוג אותי. אני לא רוצה דימוי
של אחד שמתעמק רק עם מין.״
• ג׳וקי ארקין, פנטומימאי :״הפעם הראשונה: אני
לא זוכר אותה. תכתבי שאני תמיד זוכר רק את הפעם
האחרונה, ותשימי תמונה יפה.״
• קארין דונסקי, דוגמנית :״לא. אני לא מעוניינת
אני לא אוהבת לדבר על עצמי בעיתונים. מיו הוא

אמי דיין

ח תי סרס

ע׳ד מוהר

עגיין כללי וחשוב לכולנו, אבל אני לא רוצה להכניס את
הציבור לחדר-המיטות שלי. אני מוכנה להתראיין על
בישול, על טיפוח.״
• דוידאבידן ,״המאה השלושים״ :״מצחיקה אותי!
גס עיתון עלוב כמו,העולם הזה׳ וגם נושא חבוט כמו הפעם
הראשונה! אני מציע ש,העולם הזה׳ יחפש לקוחות יותר
דלים ממני. ממני, העולם הזה״ לא יקבל שום דבר״.
טריקה.
• נחוםש לי ט, שחקן :״איזו פעם ראשונה! של טכס!
לא, לא! לא מעוניין, שלום!״ טריקה.
• שלמה(״ג׳ינג׳י״) גו לדב רג, בדרח ״אז דימיינתי לי
שאני קורע אותה, כך כשאוננתי.״ מתי אפשר לפגוש אותך,
אני אספר לך הכל ביחידות. לעיתון אני לא מוכן להתראיין״״

רותיפרס, בימאית ,״אחותו של הנדיק״ :״על כל מה
שלא קשור לקולנוע אני לא מתראיינת. אני רואה את עצמי
אדם ציבורי רק בקשר לקולנוע. מעבר לזה אני אדם
פרטי״.
• דודו די ת ן, בדרן :״הגזמת! תהיה סנסציה! מה, אני

בגיל איום, הילדים שלי כבר מתקרבים לגיל של גילוי המין
בעצמם, הם לא יאמינו, כי אני תמיד אומר להט שאני לא
יודע מה זה מין בכלל. רגע, תגי לנשום, אני מוכרח לשאול
את אשתי.״
• עלי מוהר, משורר ותמלילן :״לא! זה דבר אינטימי,
חוץ מזה אני באמצע תוכנית־ספודס, וזה דבר חשוב וגם
אינטימי. אני בטוח שרבים אחדים ישמחו ...בכל אופן,
תודה שהתקשרת״.
• פוצ ׳ י, סופר ,״חבורה שכזאת״ :״התפרצת לדלת
פתוחה. אני תמיד כותב על כך בספריי. אני צריך לחשוב
הרבה אם מותר לי לספר, כי הצד השני עוד בחיים. כרגע
לא מתאים לי, בעצם אף פעם לא מתאים לי, אני קצת
מתבייש.״ סקירה היסטורית ארוכה על דור הפלמ״ח
ובסופה :״ואז היתה הפעם הראשונה ״.ופי.

סוצ׳ו

ג׳וקי ארקין

• כוכב פרי, רקדנית-בטן :״איך אמרת שקוראים לך!
רגע, אני בודקת אם את מופיעה ב,העולם הזה׳ .מה מיספר-
הטלפון שלך! טוב, אז אספר לך על הפעם הראשונה. הייתי
צעירה מאוד, זה היה עם נעלי. לא ידעתי כלום, וזו היתה
פעם מבולבלת.״
• אסי דיין, מעולמות אחרים :״הייתי בן , 13 אני
מנטה להיזכר, עבי המון זמן, זה היה עם זונה. נסעתי
לקפריסין בתור נער־טיפון. בערב הלכנו כולנו לזונה.
החבר׳ה אמרו לי שאני קטן, ושאסור לי להיכנס. חיכיתי
שכולם יילכו, ונכנסתי אליה. היא היתה זקנה ואכלה
פולקע. היא אמרה ל להתפשט, היא בטח התכוונה
שאפתח את החנות, אני הורדתי את כל הנגדים, גם את
השעון והגרביים. מרוב התרגשות השארתי אצלה את
הארנק עם כל הכסף. לא, לא התכתבנו אחד-כך, אם את
שואלת״.
לא החזירו ת שונה טלפונית, אחדי ששמעו מה הנושא:
• מרים תעסה-גלזר(״ערווה מתדלדלת״).
• חנוך רוזן (״פיטר פן״).
• עופר אקרלמג (״לא רוצה לזמניה״).

״גם במיקרה שבו אוהבת האשה הצ עירה
את הגבר, אסור לה לעשות את
הצעד הראשון. עליה לעודד את הגבר
להתקרב אליה, ולקבל את איתות-אהב-
תו כאילו אינה מבחינה בתשוקתו
אליה״(קאמה סוטרה).

בנות גותגות,
ן בגיס לוקחים

ך ערים לא מתארים את הפעם הראשונה
^במישור ריגשי. הם גם לא מצפים לרקע
חיצוני מתאים. את הבנים מעניין האקט עזר ׳
מו, החדירה והגמירה (שלהם, כמובן) .״לא
היה איכפת לי איפה אעשה את זה ועם מי.
אותי עיניין רק לעשות את זד ׳,מילים אלה
חוזרות על עצמן שוב ושוב.
בנות ״נותנות׳ ובנים ״לוקחים׳ — כך
מחלחלים לתודעה כבר בגיל הילדות. הבטת
יכולות לעשות הכל חוץ מאשר את ״זה׳ ,וגם
את ״זה׳ רצוי לעשות מאוחר. בנים יכולים
לעשות הכל, גם את ״זה׳ ,ורצד מוקדם ככל
האפשר.
מסיפורי־התרברבות של גברברים בגיל
ההתבגרות, ניתן היה לחשוב כי הם דינו כבר
ברחם. בנות לא מזדיינות סתם. ישנה נורמה
חברתית מושרשת, האומרת שעל הבנות לשכב
מתוך רגש, ולא סתם כי מתחשק, אחרת
תחשבנה ל״נותנות׳ ולמופקרות .״רוצה אבל
פוחדת״ — זוהי סטיגמה שהודבקה לנשים
ביחסן למץ.
״כשהוא מנסה לנשקה תחילה עליה
לסרב. כשהוא רוצה במישגל, עליה למ אן״
(קאמה סוטרה).
וגברים, האם הם רוצים, ולעולם אינם פר
חדים? — לא כך הדבר, לפחות לגבי הפעם
הראשונה.
גברים מפחדים. מאוד מפחדים! הם מפחדים
מהלא־ידוע. יותר מכל הם מפחדים שלא
יצליחו לחדור, ושלא יעמוד להם. הרבה פחות
מפחיד אותם לגמור מהר. זאת, למרות שכבר
למדו תיאוריות שדין טוב הוא אחד הגומר
אחרי שעתיים.
משה 27״הפעם הראשונה שלי היתה
בצבא. שירתתי באילת, וירדתי עם אחת הפקידות
לחוף־הים. היא לא היתה בתולה
והתחילה למזמז אותי. היא זו שהובילה אותי
לביתוק בתוליי. התרגשתי נורא. הכל הלן־
כל־כך מהר, לה לא עשיתי כלום, רק חדרתי
לתוכה וחשבתי שעצם החדירה שלי מהגה
אותה ומספקת. לא ידעתי שאני צריך לגעת
בה ולעשות לה דברים נוספים. לא נהניתי.
לא גופנית ולא נפשית. די פחדתי. כשאני

גמרתי — אנחנו גמרנו״.

״כרי
להיות בן״

ן * סיבות האמיתיות המביאות בני!
1אדם לממש את הפעם הראשונה הן
(הם שך בעמוד )49
שונות ומגוונות•

נת! ז י

מוסקמה׳ א שחאבאדימוסקווה
ססע אל

ל ב הפ רססררקה

מה שצרין־ להיאמר צריך להיאמר. הם יודעים
לקבל פני אורחים שם בברית־המועצות.
החל בערים הגדולות ועד לאוהלי־קש שבהם
אתה חולץ את נעליך, מתרווח על השטיח
ושותה כמויות ענקיות של לבן עשוי חלב
גמלים. אפילו במוסקווה הזעופה כביכול. מ־מל־התעופה
מכניסים אותנו בכניסה המיועדת
לדיפלומטים. אין ביקורת־מכס. קצין בדרגת
קפיטן מתלווה רק כדי לפנות את הדרך.
ואני מעביד קשה את המילה הרוסית היחידה
שבפי: ספאסיבה, ספאסיבה, ספאסיבה.
ספאסיבה. בחוץ סגריר. הטמפרטורה נוחה,
בסביבות 20 מעלות צלסיוס, אבל השמיים
מעוננים. נהג הלימוזינה המסיע אותנו מנמל־התעופה
מודה על המטר הפתאומי, אומר שבשעות
היום היה החום מעיק, בלתי-נסבל כמעט.
עכשיו קרירות נעימה באוויר. ספאסיבה.
בדרך מנמל־התעופה הבינלאומי(יש גם

כל חושבים כאן שהבעייה הישראלית־פלס־טינית
היא חלק מהותי של תורת הגלאסנוסט
הסובייטי; שאם רק יצליחו להתגבר על מה
שהפרנקפזרטר אלננו״נה המערב־גרמני מתאר
היום כ״אופוזיציה הימנית־הקיצונית לשמיר
הימני׳ (רק הגרמנים מבינים כמה דרגות
של.ימיך מסוגלות להתקיים זו בצד זו) —
תיפתרנה כל בעיותיה של ברית־המועצות.

רובד גבוה, רובל נמוך
ובעיות כמובן שלא חסרות כאן. בצד האופטימיות
הזהירה שאתה חש בה בכל, בעיקר
אצל הצעירים, אצל אמנים ואצל אלה
הדבקים עדיין באדיקות באידיאולוגיה הקומוניסטית,
מקננים חששות כבדים הנחבאים
לשעה באפלת ״הנשמה הרוסית״ שפעם עסקו
הכל בנתיחתה. אחת הבעיות הראשונות, אולי
הקשה מכולן, מתגלה לנו כבר בנמל־התעו־פה.
שער־החליפין הרישמי של הרובל הוא 65

מדרחוב במוסקווה
גמל־תעופה לנוסעים בתוך ברית־המועצות)
— אותן בקתות איכרים הזכורות מן הספרות
הרוסית של המאה ה־ .19 בקתות־עץ עם גגות
משופעים עשויים פח גלי מגולוון. איך הם
מחזיקים מעמד כאן בחורף הרוסי? הכל כמובן
ציורי מאוד, אבל כמה מן הבקתות מזכירות
את כפרי הבדווים אצלנו בימי המנדאט. אבל
ההבדל באקלים ...כולם מסיקים בפחם, מסביר
ויקטור, נהג הלימוזינה. במוסקווה, לער
מת זאת, משתמשים בעיקר בהסקה מרכזית.
ובכלל, חלק מן הבקתות הציוריות הן דאצ׳ות,
בתי קיץ לתושבי הכרך הסמוך. במילים אחרות:
בחורף אין בהן איש.
בכלל, ויקטור הרבה יותר בקיא בכל הסובב
מן המדריך־המתורגמן הרישמי הצעיר
שלנו, איגור: רוסי, יליד רוסיה, ממוצא ארמני
למחצה. אני זוכה בהתערבות הראשונה שלי
על אדמת בריודהמועצות. לא, הוא לא יהודי.
שטר של רובל מחליף ידיים. .באמת רבים
חושבים שאני יהודי ׳,הוא מסביר, מנסה לפייס
את המפסיד בהתערבות.
התעניינותו המופגנת של איגור זה בישראל
היא שהוליכה את חברי שולל. בכלל קיימת
כאן התעניינות אדירה בישראל. בלי שום
פרופורציה וללא כל יחם להתעניינות שלנו
במתרחש בברית־המועצות. הטלוויזיה, הרדיו,
העיתונים משמיעים ״איזראיל״. ,איזר־איל״
בוקר, צהריים וערב. לפעמים נדמה שוד

נתמזל מזלה של מישלחת הסופרים הישראלית לכנס השלום
הבינלאומי וביקורה בברית־המועצות חל בימים שאולי ייאמר גם
עליהם בעתיד כי שינו את פני העולם(כשם סיפרו של האמריקאי
ג ון ריד על עשרת ימיה הראשונים של מהפיכת אוקטובר) .ממוס־קווה
ועד אשחאבאד, בירת שורקמניה הרחוקה שבגבול איראן ולא
הרחק מגבולות אפגניסתאן וסין העממית, נפגשו אמיל חביבי ונתן
זך, ביחד ולחוד, עם עשרות אנשים -סופרים, עורכים, אמנים
ואנשי־ציבור, דיפלומטים ומנהיגי מדינות, עיתונאים, מחזאים
ובימאי־קולנוע ותיאטרון הודיים ומצריים, גולים וסטודנטים
פלסטיניים, יהודים, שוחרי התחיה הקאתולית, הפראבוסלאבית,
מוסלמים, בני הרפובליקה הרוסית ובני תריסר עממים שונים. דגל
ישראל הונף בראשונה בהיסטוריה ברפובליקה מרכז־אסיאתית;
בראשונה -בכנס שלום שנערך על־ידי ברית־המועצות על
אדמתה; בראשונה -לא הרחק מדגל אש״ף. ואז בא הפיצוץ
הבלתי״נמנע.
דש. לא אני אתרגם את הסכום לדולארים
לבנים ושחורים. שהרי אני — רק לשבח באתי
לכאן. מה לעשות: אורח לרגע — רואה
כל פגע.
אבל מידת ההגינות מחייבת להוסיף כי
שכר־הדירה כאן אפסי או כמעט אפסי, במושגים
מערביים; כי אין משלמים בעד חשמל
והסקה; כי מחירה של ארוחת־שחיתות במלון
לזרים הוא בין 20ל־ 40 רובל(תלוי אם יש או
אין ״פרוגראמה״ ,כלומר, תיזמורת וזמרים
וכד); וכי הנסיעה ברכבת התחתית המפורסמת
(זו עם היכלות השיש) מחירה אחיד:
חמש קופיקות, סכום שהוא משהו כמו 20
אגורות אצלנו(אל תתפסו אותי במילה) ,לפי
השער הרישמי.
למשבר הכלכלי שהארץ נתונה בו בשעה
זו, וכן למחסור החמור במוצרי־יסוד(במוסק־ווה
אין כרגע לא סבון־רחצה ולא קפה, לא
סוכר ולא קצף־גילוח או מישחת־שיניים, שלא
לדבר על מחסור חמור הרבה יותר: אין
תרופות) ,לכל זה אחראיים אויבי הגלאסנוסט,
יסביר לי אחר־כך פעיל בכיר במיפלגה.
והוא אינו מנסה להטעות או לטייח. נכון
שקיימות גם בעיות כלכליות שמידי הטבע,
והן לא מבוטלות, אבל רבות מהן הן אלה
שמיד אדם. בצד האנארכיה הטיבעית והבל-
גאן הצפוי בארץ העוברת תמורות יסודיות
כל כך, קיימת גם הבעייה של חבלה שיטתית
במאמצי המישטר החדש מצד הביורוקראטיה
של הדרג הבינוני, אלה שנפגעו קשה ביותר
מביטול הנוהגים המקובלים של טובות־הנאה
אישיות, חזקות וזכויות־יתר למיניהן, וכר,

מתופפות צועדות לפני תיאטרון רחוב: מחזה נדיר בעבר
קופיקות לדולר. למעשה, ניתן לקבל בשוק
השחור בין 1,000ל 1,300-רובלים ל־ססג
דולר!
להקלת ההתמצאות: משכורת ממוצעת
של פועל כאן היא בסביבות וד 250 רובל לחו־

ביטול חלקי ובהחלט לא יעיל בכל המיקרים
(בדרגים הגבוהים נפגעו הרבה פחות) ,אבל
כואב ומכאיב לכל מי שסבר כי המישטר הבי־זאנטיני
יתקיים לעד.
(שבועיים לאחר מכן יעמוד עורך פרא 1ד

דה, אפאנאסייב, באולם קונגרס הצירים שב-
מוסקווה ויכריז בלהט :״אתם חושבים שבחרתם
ברפורמיסטים, בליבראלים, בחסידי השינוי,
באנשי ניקיון־הכפיים? אדרבה, הסתכלו
במי בחרתם: באותם אפאראטצ׳יקים ופונק־ציונרים
מושחתים,״ אותם ״בוסים״ מיפלג־תיים
איזוריים, שנכנסו כמעט אוטומאטית
לסובייט העליון החדש, בגין מה שנראה כיום
כשיקול מוטעה של גורבאצ׳וב. אבל אל נקדים
מאוחר למוקדם).
״הרבה ממעשי החבלה של נפגעי הפרס־טרויקה
באים לידי ביטוי אפילו במישור הסי־כסוכים
האתניים״ בין הלאומים הרבים המהווים
יחדיו מדינת־ענק זו, מסביר לנו אותו
פעיל. הללו מתנקמים, בין השאר, גם בכך
שהם מערימים קשיים אתניים בדרכו של
המישטר החדש, באמצעות החייאת רגשות
לאומיים ולאומניים ומחלוקות טריטוריאליות,
שדוכאו בעבר ביד חזקה ובדרך של
השמדתן או הגלייתן של קבוצות״מיעוטים
לאומיות .״יש כאן יותר חשבונות אישיים,
מאבקי־כוח וניסיונות־חבלה מכוונים מאשר
רגשות ספונטאניים,״ ממשיך פעיל־המיפל־גה.
מאידך גיסא, ברור שה״הפשרה״ הפשירה
— מדרך הטבע — גם הרבה טינות וסיב־סוכים
ותביעות טריטוריאליות שבימי המיש־טר
הישן לא ניתן להם לעלות לפני השטח.

הקצינים והחירקס
המצב הכלכלי הוא טוב יותר מאשר בעשור
הקודם — מסביר לי סטודנט ישראלי
ערבי הנלווה אלי לטיול בוקר. הצרה היא
שרמת־החיים של הפרט ירדה באורח ניכר,
והשאלה היא כמה זמן יוכל המישטר החדש
להחזיק מעמד בשוך ההתלהבות הראשונית.
גורבאצ׳וב עצמו מודע היטב לבעייה. לצירי
הקונגרס הנבחר של ארצו יאמר: אתם חושבים
שאינני יודע את הבדיחות המהלכות עלי
מאחורי גבי. הרי אני יודע שאנשים אומרים
כי ברז׳נייב יופיע בסיפרי־ההיסטוריה כשהוא
עטור באותן עשרות מדאליות שהעניק לעצמו,
ואילו אני אופיע בהם בלבוש העשוי מ־תלושי־מזון(רמז
לקיצוב המזונות שכבר הר
חל בו באיזורים שונים)״.
אם תרצו, מעיד הסיפור הבא על תושיה,
על כן־ שבני־אדם תמיד ימצאו דרך ״להסת־דר׳
בכל מצב. אבל אם לא תרצו בפירוש
המקל, הרי לכם דוגמה למצבו הכלכלי של
הפרט בתנאים החדשים: נהגי־המוניות שמיק־צועם
בכך מסרבים, כמו אצלנו, לנסוע למרחקים
קצרים (מחירי הנסיעה במונית זולים
באמת עד כדי גיחוך, אבל המוסקוואים
מתלוננים כי הוכפלו מאז השנה שעברה.״).
לעומת זאת, ניתן לעצור מכוניות פרטיות
רבות — בהן.וולגות׳ שחורות אלגנטיות
— ואלה תיקחנה אותך לכל מקום. תמורת
תשלום מוסכם מראש, כמובן. היום בצהריים
היה לי אפילו הכבוד לנסוע ברכב של פקיד
ממשלתי — הוסבר לי כי ניתן לזהות את
מישלח־ידו לפי האותיות שעל לוחית־הרישוי

של המכונית — שהמתין לנוסעים בפתח
הכניסה למלת (דבר האסור עליו באיסור
חמור). .מה לעשות, המשכורת לא מספיקה,״
הוא מצטדק.
לזכותו של המתורגמן העברי שלנו, יורי,
עלי לומר כי הוא התנגד לכך בכל תוקף.
.אתם הזרים וגם האזרחים שלנו, המשלימים
עם מצב זה, נותנים את ידם לשחיתות הפוגעת
בשמה הטוב של ארצנו.״ הבנתי לרוחו,
אבל הסברתי לו שאין לי שום כוונה לפגוע
בשמה הטוב של ארצו. אבל יש לי כוונה מלאה
להגיע לפגישה שהיתה מזומנת לי בזמן.
אם פקידי־ממשלה הפכו לנהגי־מוניות
בעל כורחם, בעלי מיקצוע אחר —משכורתם
כנראה שלא נפגעה ואולי גם אינה זקוקה
להשלמה, אבל הליברליזציה שלא־מכבר־באה
הותירה כמה מהם עם תעסוקה פחותה
בהרבה.״
ואכן, דומה שהפרסטרויקה נישלה חלק
הגון מן הצבא האדיר של שוטרי מוסקווה
מכמה מעיסוקיהם הקודמים. וכך אתה יכול
לראות כאן 10־ 20 שוטרים במדיהם האפורים
מתגודדים באפס מעשה בקרן רחוב. בחיל־החלוץ
שצעד לפני תהלוכת קירקס ססגונית
ברחוב ארבאט ספרתי: שני מאיורים, חמישה
קפיטנים, שלושה לויטננטים ועוד שניים או
שלושה שוטרים לא מדורגים. בכלל, בכל

וכך אתה זוכה לחזות כאן במחזה נדיר של
קולונל (פולקובניק) עומד שעון אל מעקה
שבו מוצגים ציורים ומזכרות למכירה, כשהוא
מלקק בהנאה עצומה גלידה הניגרת על סנטרו.
מולו — חי נפשי! — יושב בתנוחה קפד
אה קצין מקריח אשר צייר רחוב מצייר את
דמות דיוקנו בגון ספיה(חום אדמדם כבצילו־מים
ישנים) שבמערב עבר מהעולם לפני שני
דורות.
בקיצור: המישטרה והצבא הסובייטיים שאתה
נתקל בהם מאיימים הרבה פחות מאשר
בסרט הריגול האמריקאי המצוי. החיילים —
רובם צעירים, מהם נערים ממש, רבים מהם
בלונדיים או בהירים מאוד, כלומר, בני מוסק-
ווה או רוסיה האירופית.
ועף על פי כן, רוסי בן 32 ממוצא ליטאי
המבקר בחדרי שבמלון, מסרב לומר לי בקול
רם את מיספר־הטלפון שלו ומעדיף, תחת
זאת, לכתוב אותו בעצמו בפינקס־הכתובות
שלי. תחילה אינני מבין ואז הוא מצביע בידו
על הקירות, כלומר: אוזניים לכותל. כשאני
מעיר לו, בחוסר־סאקט, שאולי יש כאן גילוי
של פאראנויה יותר מאשר חששות שיש להם
על מה שיסתמכו, הוא משיב לי בהתחלה של
כעס, הפעם מבלי לחשוש מפני אוזנו הכרויה

רחבי מוסקווה כמעט שאינך רואה שוטר בלי
דרגה או טוראי. הרושם הוא שהכל כאן
קצינים. ואכן, מכר מוסקוואי הסביר לי כי
באחרונה העלו אלפי שוטרים לדרגות־קצונה,
כדי לקדם פני כל תיסכול אפשרי נוכח הפיחות
במעמדם ובמוראם ...ויש גם הסבר אחר
לריבוי זה של קצינים במדים מפוארים: במוס־קווה
שוכנים גם המטה הכללי וגם מיניסטר־יון־ההגנה,
גם האקדמיה הצבאית וגם מאות
ואלפי מישרדים המעסיקים קצינים בדרגות
בכירות.

של ״האח הגדול״ — אם אמנם זה מצוי עדיין
בחיים — ״כן, אבל אתה גם לא ישבת במיש־רד-חקירות
של הקג״ב כשתוך כדי חקירה
מוציא החוקר מן הכספת כפפת ברזל שחורה,
חובש אותה והולם בך בעמוד־השידרה. אילו
קיבלת מכה אחת כזאת בחייך, היית גם אתה
חושש מן הקיר. אתם במערב...״
אינני רוצה להזכיר לו כי אינני בא מן
המערב, וכי אצלנו מכהן בקודש שר־ביטחון
שנתן הוראות לחיילים לשבור גפיים. וגם
זאת, שאצלנו משרתים בצבא — בצבא, לא

אוזניים ל מ תל

בשרותים החשאיים — מיני חיילים צדיקים
הדורסים ברגליהם ובידיהם עצור כבול וחסר־אונים,
וכי אצלנו...
נו, מספיק. ספאסיבה. גם לנו יש החולירות
שלנו. למכביר!

תסריט אחר

שדד פרד

ה כני סיני

פרסטרויקה למכירה
כשאינו חושש מפני האוזן שבכותל, מבלה!
המוסקוואי הממוצע — זאת רק מניסיוני
שלי, כמובן — את מרבית זמנו בתחזיות
לעתיד. מול אסכולת ״מה שהיה הוא שיהיה״
אתה נתקל במיספר לא מבוטל של אופטי-
מיסטים ובמיספר גדול עוד יותר של אופסי־מיסטים,
כשם סיפרו־מחזהו של אמיל חביבי
(צירוף של אופטימיסט ופסימיסט) .במרכז
השיחות והוויכוחים: גורבאצ׳וב, ראיסה(אשתו)
וכל הקשור בהם. כמעט הכל מסכימים כי
המגמות המאפיינות את ה״אכספרימנט״
(דיברי הפסימיסטים) החדש — כוונתן לטד
בה, ואין ספק שהמנהיג בעל הצלקת היה זוכה
בכל מישאל פופולריות באחוז סטאטיסטי
שהיה מעיב על זה של בן־גוריון בימי הזוהר
שלו.
ברחוב ארבאט הידוע — עליו עוד בהמשך
— אני רואה שלושה ציורים דומים מאוד,
בסיגנון נאיבי א״לה־רוסו(הצרפתי, ברא&ית
המאה) ,מוצעים למכירה. אני שואל למחירם
ומתברר כי מחיר שניים מהם 150ו־200
רובלים, ואילו השלישי, שאינו שונה מחבריו
לא בגודל ולא באיכות, מחירו 400 רובל. אני
שואל את המוכרת(הציירת?) לסיבת ההבדל
הגדול במחיר, והיא משיבה לי בחיוך: הפרס-
טרויקה טובה יותר והיא גם עולה הרבה יותר.
נכון, מעיר אחד העוברים־ושבים במרירות
.״בעיקר מה שאמרת על המחיר.״
כדי שההידור שבדברים יובן כהלכה עלי
להסביר כי בציור היקר יותר נראה גורבא־צ׳וב,
הפעם בלא צלקת על המצח ובכמות
גדושה של ליפסטיק על השפתיים, מושיט
ידו ל״אמא רוסיה״ :אשה רוסיה בעלת ממדים
ושדיים אדירים שעליהם — על השדיים —
כתוב באותיות קיריליות: פרסטרויקה. שכחתי
להוסיף שאותה כפריה חסית עבה מחזיקה
בידה מה שאמור היה כנראה להיות קילשון
או מגרפה אבל יצא מתחת ידי האמנית במטאטא
לכל דבר.
ואכן, גורבאצ׳וב באמת זקוק לכל האהדה
שהוא מסוגל לגייס, אם רצונו להמשיך במלאכת
הגריפה או הטיאטוא שלו. ביום בואנו
למוסקבה נודע לנו כי ייבטושנקו׳ נמצא
באוקראינה וליתר דיוק — בחארקוב, שבה
הוא עושה נפשות למדיניותו של המנהיג
! הנערץ עליו. מתברר כי ייבטושנקו גם נבחר
1בחארקוב כציר לקונגרס״הצירים שבו נבחר
הסובייט העליון. זאת, לאחר שנכשל פעמיים
בניסיונותיו להיבחר כציר מטעם איזורי־הבחירה
של מוסקווה או לנינגראד.

קפה תורכי
מצד אחד אני נפגש כאן עם אחת מציירות
התיאטרון הנודעות ביותר בברית־המועצות
(היא מציירת בעיקר תילבושות, כמו ליאון
בא!7סט ואלכסנדר בנוא בשעתם, ואף קיבלה
בימים אלה הזמנה לכמה חודשי עבודה בקנדה)
ושומע ממנה כי היא משתכרת 300 רובל
לחודש(ראה החשבון דלעיל) ומן הצד השני
— המיסעדות מלאות. אין קפה, אבל בכל
קרן־רחוב או בצומת־דרכים מוכרים קבס
(ראה שלום עליכם) ,מיץ מנגו או אננס(לא
טיבעי, כמובן) ונוזל המכונה כאן בשם קק־טייל(להבדיל
מקוקטייל!) :מין תערובת״.של
מילק־שיק בלי חלב עם מיץ פירות בלי
פירות״.המחיר זול ( 50 קופיקות לכוס. בבית־קפה
תל־אביבי לא תקבלו במחיר כזה אפילו
כוס־מים עם חיוך) ושותים בדרך כלל בעמידה.
קפה לא ניתן, כאמור, להשיג מחוץ למלונות
הגדולים, אבל תמיד יש הפתעות: אתה
נכנס למיזנון המזכיר סניף של קופת־חולים,
והנה, פילאי פלאים: קפה!! וגם הוא בזול. אבל
למען האמת יש לומר שמלבר הצבע לא היה

ה־ 5ביוני הוא יום העצמאות המור-
חבת שלנו, חג השטחים התופחים
של ארץ הקודש השמנמנה והמעוב־רת
(באמת שאני אוהב ארצות״קודש
שמנמנות ומעובדות, אבל מה עם
ההמלשהן הגיע הזמן, אחרי 22 שנות
הריון, כדי שנובל לנפח טוף־טוף חל-
קות-אלוהים קטנות נוטפות); אבל
את הימנון החרות הזה לא יכניטו
לשום שרהל׳ה״שירון ולשום מיבצע
שירוטרוף, מכטימום יזמזמו אותו ב איזו
מינל את גיבעונים הומאנית 1פ-
תח־תיקווה בתום יום עמל משחרר -

הכניסיני תחת אנצארך
והיי לי סוהר וצינוק
זר אבנים עוטף צווארך
זמר צמיגים בגרון עמוק
פיזמון: גבעת הכנסת
לעולם לא תצעדי לבדך
את החירות ואני עבדך
ראש בקיר, ראש בקיר
פיצוח אשכים בחיוג ישיר
הכניסיני תחת קסדתו
והיי לי ז׳נדרם ומג״ב
בשעות העוצר בחסות טליתך
אני נדלק, אני נגנב
פיזמון: גבעת הכנסת
הכניסיני תחת מגפו
והיי לי נבוט של תפילה,
וגם אם ביתי באוויר מתהפך
מערת גומי לי את, פלסטיק מכפלה
פיזמון: גבעת הכנסת

הכניסיני תחת חצציתך
והיי לי טרנספר מרצון
ליטוף אהבה מחטי?׳ה אלווך
עיניים עפות לחלל החידון
פיזמון: גבעת הכנסת

בו באותו נוזל פושר שום דבר שיזכיר את
בראזיל או תימן. ואם לשפוט על פי טעמי
הלקוי שלי, עשוי הקפה המוסקוואי, ובעצם
גם זה שבערים אחרות שבהן ביקרנו, תערובת
של חומוס, פול, אידיאולוגיה ומים. אגב,
נטיה המסתמנת באחרונה גם במה שמכונה
בישראל בשם ״נם קפה״ ,ושעליו אומרים
הליצנים כי יהיה זה נס אם יימצא בו אי־פעם
קפה.
הוי פולי־הקפה הריחניים של ילדותי. היכן
י נעלמתם בתמיסות החומות של זמננה אבל
הרי על כל הדברים הטובים שבעולם נאמר
שדינם להיעלם. והיכן — למען האמת —
שנותינו שלנו היפות ביותר?!
רבים מאיתנו — סובייטולוגים בני בניהם
של סובייטולוגים — הצטיידו מראש,
בארצות מוצאם, בחבילות שי של קפה ריחני,
!והכוונה לקפה תורכי טחון. את הבעת פניהם
של המקומיים לאחר שכוסית מן המשקה
המשובח הזה ירדה לחדרי ביטנם יוכל רק עטו
של גוגול לתאר: מץ מזיגה של תענוג עילאי,
אי־אמון וחשדנות (אין משקאות כאלה!),
(המשן; בעמוד )48

הורוסהוס

מזל
החודש:

בין שכנים, חברים וכו׳ .היחסים שבינינו
סרים לבין שכנינו הערבים קשים יותר מאז
בניסיני האינתיפאדה. אך לא מדובר רק ביח סים
בין יהודים לערבים, אלא במאבק
בין יהודים ליהודים. מיום ליום מחריפים
היחסים וכאילו אינם ניתנים לגישור.

בודקים את מפת המדינה אפשר
להבין איך זה קורה. בבית השלישי של
המדינה נמצאים שלושה כוכבים: נפטון,
סטורן ואוראנוס. בימים אלה נכנס כוכב
מרס למזל אריה. מהלך זה משמעותי
למדינה.
במפת המדינה נמצא כוכב מרס במזל

תאומים
השבעת חודש יונ
על המדינה

המדינה בזווית של 150 מעלות, שהיא
בעלת השפעה חזקה, ומתייחסת למ חלות,
עבודה, מוות, ירושות, משאבים
פנימיים ואתגרים. זווית כזו תמיד
מייצגת קונפליקט, משום ששני המזלות
המעורבים בזווית כזאת מאוד מנוגדים.
אין זה דבר והיפוכו, שהרי ההיפון דומה
לעיתים לדבר עצמו, אלא שוני מוחלט.
בין שני מזלות, שביניהם זווית של
150 מעלות, אין דבר משותף. הם זרים
זה לזה וכאן נוצר קונפליקט חסר־פיתרון.
הזווית הזו נוצרת תמיד בין שני
מזלות שהיסוד שלהם מנוגד. אש
ואדמה, אוויר ואדמה, אש ומים הם
יסודות שקשה לחבר ביניהם.
הזווית שתיווצר בין ה־ 21ל״ 23 ביוני
היא בין אריה לגדי, כלומר, בין אש

בעלי אופי דומה, תוקפנים, מילחמתיים} ,
חותכים דברים ומגיבים בקיצוניות נו־ }

ראית.
ה־ 21 עד ה־ 23 ביוני, התאריכים שב־ *
הם תיווצר זווית של 150 מעלות בין 5:
אוראנוס למרס, הם מסוכנים למדינה} ,
ויכולים ללמד על הקצנה בתגובות ועל }
היסחפות למעשים אלימים, שלא ית־ }
רחשו מתוך מחשבה, אלא מתוך היס־ 5
חפות אחר האירועים. זה עלול לגרור }
אותנו למצב קשה בינינו לביו עצמנו} .
העם והממשלה מסומלים כמזל אריה1 ,
ונראה שבמצבים כאלה יכול האריה }
לאבד שליטה וקשה לדעת לאן ידרדר 5:

המצב.
כדאי להתחשב בתאריכים אלה} ,
ולנסות למנוע מעשים שיכולים להביא }

חודש ונ הוא חודש קשה רמדיגה.
ולראייה. שתי המיוחמות שפרצו בו.

חודש
יוני הוא מאוד משמעותי
ין בתולדות המדינה. בחודש זה פרצו שתי
י -מילחמות. מילחמת ששת״הימים ומיל-
חמת־הלבנון. בחודש זה גם נולד צה״ל.
ין בכל שנה, כאשר מגיע חודש יוני,
יי -מורגש אי״שקס באוויר. זה לא משום
יי -שנדמה למישהו שמשהו לא שקש, אלא
יי• שהעובדות בשטח מראות שאכן בחודש
י זה האלימות מתגברת. נעשים מעשים
יי -שלא נעשו קודם לכן או שנעשו רק י לעיתים רחוקות.
יימזל
תאומים מסמל אחים ואחיות,

את הסביבה הקרובה, תיקשורת ולמ
עשה,
היחסים שבין אדם לרעהו, יחסים

לתחילתה של תקופה מסוכנת. גם לאחר ן
לאדמה. האריה צמא לשילטון, מלכות
ומנהיגות. הגדי צמא לקאריירה, הוכחה שמרס יעבור ממיקום זה הסכנה לא ן
עצמית, טיפוס לפיסגה. שני המזלות תחלוף. צייד לשבת ולחפש פיתרון5 ,
וזאת כאשר כוכב יופיטר נמצא במזל ג
רוצים לשלוט ולהוכיח את עצמם באמתאומים,
מזל שבו קרו אמנם דברים ג
אריה. גם הירח, המסמל את העם במפה צעות סמכות. הגדי מגיע לזה בדרך הרי ן
קשים,
אבל גם דברים טובים.
מדינית, נמצא באריה, אבל בתחתיתו סון וההתאפקות. האריה שואף לכוח
ב־ 1977 התחילות השיחות על שלום
של המזל. כשמרס ייכנס לאריה הוא ולשילטון ונחוש בדעתו להגיע לשילטון.
עם מצריים, עכשיו, בחלוף מחזור אחד 1
יימצא סמוך לירח של המדינה, ואז
שניהם רוצים לרכוש לבבות ולהוכיח
תיווצר זווית של 150 מעלות בין הכו את עצמם בצורה מעשית. רוצים לעשות של יופיטר, טוב יהיה להמשיף בצעדים 1
כבים מרס ואוראנוס.
לשלום, אפילו בינינו לבין עצמנו ולא
דברים מרשימים, כדי ששמם ייזכר
להיגרר אחרי יצרים לוהטים וקיצוניים.
אוראנוס נמצא בבית השלישי של לדורות. מרס ואוראנוס הם כוכבים

לוזוציס *
ההרגשה הרבה יותר סובה. בין ה־ 7ל״ 9אינכם חשים טוב. חולשה. מצב־רוח כבד.
--אתם

יש רצון לצאת לנסיעות רחוקות, אך בעבודה קצת קשה
בבית קצת מתוח ולא בטוח שאפשר והיחסים עם הסביבה מאוד מתוחים. כדאי *
בחודש תוכלו ליהנות מהרפתקות רומנ המון אכילה עצסית ודאגה לבוי־סישפחה.
לכם להיות קצת יותר *
מרוב דאגה להיות בסדר
טיות, מפגישות מיק־יהיה
להגשים את
התוכניות. גורם המ מאופקים.
מרוב לחץ *
דיות ומהצלחות בדאתם
פוגעים באנשים
תיחות הוא הזמן שאחם
פונעיס באנשים *
ברים שכלל לא תי-
בלי שהתכוונתם. תצכננתם.
ענייני כספים
טרכו להסביר את עצהלא.
נכונים אלה אינם *
אתם מקדישים לעאומרים
דבר. אבל בסר *
ניינים אחרים, שאינם
ידרשו טיפול זהיר
מכם. לא מתאים לכס
ועירני. במקום־העבו־לנחם
לאנשים לאבד
נוגעים לבית ולמיש-
פו של חשבון זה עלול *
דה צריך להיות זהי פחה.
גם ענייני מגו אח
הביטחון העצמי
לפגוע בכם בעתיד * 010 רים ביחס עם הנד
הבריאות שלכם אינה *
רים עצמם גורמים
שלהם בנללכם. חשוב
21במרס -
ביוני

2 1 לבעיות. חלק חושבים
לשמור תוכניות בעבודה
0 6 5 3 6 1 1טובה. וצריך לטפל כבל *
באפריל_ _ מונים. מצפה לכם

נ 21 ביו;ן*
8ז י ^ ז 3ד,\1ז 1על מעבר לדירה, אבל
או בתחום אחר בסוד.
תופעה שאינה שינרח־ח* .
שבוע די לחוץ. הם
מסוכן לחלק עם אדם
זה לא הזמן המתאים.
מרשים לעצמם לבוא
ביניכם לבין בני־הזע ^
ה 11-וה־ 12 יהיו קשים, וצריך להיזהר •היה שבוע מחנח. מצד אחר אוהבים אתכם* ,
בדרישות כמעט מעליבות. כדאי להב גוסף כל מידע הקשור לעחידבם. סכום כסף
מצד שני מבלבלים אתכם ביחס הפכפך* .
מתאונות ולשמור היסב על הבריאות.
ליג. אין זה הזמן להיכנס למאבקי-כוח. שיניע יעזור לכם לצאת סבע״ה רצינית.

מצב־הרוח מאוד כבד. לא טוב לכם. מבחינה אתם מאוד מוצאים חן בעיני המין הש* -
בתוזזם הכספי זהו שבוע מפתיע. תקבל! ידידים יעזרו לכם בהגשמת תוכנית
בריאותית אינכם מצליחים לצאת מהבעיות. ני. ההופעה שלכם מושכת, ושוב אתם *
כסף ם0ק!ר לא־צפ1־ 1 .ד 0ה יהיה שיש כסף חשובה הקשורה לעבודה. אך עליכם
להיות די זהירים. לא

מפתיעים את הסבי-
ואפילו בבית היחסים
בשפע. אבל אין זה נכון.
שימר! על כספכם. למחסרים
אנשים המנ שלכם
אינם מוסס.
בה בבגדים מוזרים
רות הנטיה לצאח ולבד
סים לפגוע בשמכם
ומיוחדים. אין ספק
חשוב שתשקיעו את כר
מ. ב־17ב־ 8פול עליכם
הטוב. בתחום הרומנשתזכו
להרבה הצעית
המרץ בעבודה ובחיפוש
מצב־רוח כבר. פגישה
אחרי עבורה. חשוב
טי מתחילה פרשה
ותעמדו לפני התלב-
טויית. אל תסכנו
לדאוג לעחירבם המ קנזיקרית
או שיחח־טלפון
מיוחדת במינה. בנד
צועי. מבחינה זו מצבכם
יכולות להפוך את ם־
קום*העבודה תפגשו

קשרים קיימים למען
אינו רע. תוכלו להשיג
צב־החח לנלהב. שסח
טיפוס יוצא־דופן וכ קשרים
מיקריים, שולא־מציאות׳
.בחחום ה־דאי
לנסות להכיר
בין כה וכה לא נותנים
הרבה יותר ממה שאתם 0X 2 3 1 3 * 2
חמגנו׳ זהו זנזץ וזר.
מתארים לעצמכם. לפאותו
מקרוב. בענייני
דבר. אתם מאוד יצי לפנויים
שביניכם כדאי
כספים אתם עלולים
רתיים בימים אלה.
תע יגיש אליכם מיספר
שיירש שקשר. שיתחיל ה שסע. יהיה רצוף להיכנס לקשיים. זה קורה בין ה־ 9ל11-
הצעות ולא חדש בדיוק באיזה לבחור אור במקום העבודה תוכלו לקדם פרוייקבקשיים,
וצריך לגייס סבלנות ועצבים חזקים. בחודש. אין זה הזמן לבצע עיסקות.
חים ממרחקים יגיעו לפתע וישמחו אחכם, טים. הרעיונות שלכם יזכו להתעניינות.

קשרים מן העבר חוזרים לפתע, אך גם ענייני מערים עומדים עכשיו בראש הסולם.
אתם מוטרדים ממה שקורה בעבודה, ענייני עבודה וקאר״רה עומרים עכשיו במרכז
אולם מצבכם סוב בהרבה ממה שאתם ההתעניינות שלכם. חשוב שתפעלו בסבאם
תנסו להחיות את הקשר, יתברר אינכם בטוחים מה אתם חצים. אם כך כדאי
לנות. ולא תיכנסו ללחץ.
חושבים. מי שמנסה
שב־נח״ס לא תעשו
תוך זמן קצר שזה לא
לגרום לכם צרות ייכ דבר.
אורחים יניעו כמעט
אפילו אס זה לא נראה
מה שהיה. מבחינה
נס בעצמו לצרות תוך
כספית קשה מאוד.
בשטח. דעו שהדיעה
סבלי להודיע על בואם.
זמן קצר ביותר. נסיזהו
אחד מהשבועות
עליכם טובה סאנד.
כדאי שיהיה משהו ב־ *
הפחות״נוחים. חשוב
תוכלו לקדם את עצמכם
עה המתוכננת ל־ 7או
בית. דידיס מאכזבים *
ל 8-בחודש תביא ל לכל
תפקיד שתרצו בו.
אחכם ולא כדאי להס־ *
שלא תקחו שום סי עידוד
רב. בתחום
נם אם לא תעשו הרבה
כון, ותנסו לעבור את
חמך עליהם. קשרים *
הכספי אתם דואגים
השבוע מבלי להפסיד
רומנטיים, שמתחילים *
נראה שיקדמו אתכם
19 בפברואר
21ב מ אי
22ב או גו ס ט ־
ובצדק. אתם חייבים למה להתחייב או דוקרת׳ מעניין לתפקיד
מועך ירידות לא יחזיקו *

בנובמבר

20 ביוג>
20במרס
20 בדצמ בר
כספים, אולם לא
שלא תוכלו לעמוד בו.
מעמד. לקראח סוף הש־ *
22בספטמבר יותר. ה־? ער ה־ 9סע״־
נראה שתיכנסו למצב
בין ה 12-ל-ו< 1תהנו
פיס וקשים, אך הרבה
כוע יש סיכוי להיכרות *
ממסיבות, מפגישות ומבילוי עם חברים.
קשה או חסר-מוצא. מכונית חדשה, ש יותר נוח מה־ .8בענייני כספים קצת לחוץ
מיוחדת עם בן מזל עקרב או סרטן. זה ימל *
צפוייה פגישה עם אדם מאוד חשוב. לתת הרבה ולהוסיף לכם יותר ביטחון* .
אתם רוכשים, זקוקה לבדיקה קפדנית. ב־ !2בחודש. אך למחרת כל זה יסתדר.

סוס1

עקת

!סוס0,

]11111ו!

ע מוד או ר ח
מדי שבוע מציע ״העולם הזה״ עמוד לאורח. המילה, התמונה;
הכותרת, הגרפיקה -כולם על אחריותו. ביטוי למה
שהוא רוצה להעביר לקורא.
השבוע נתון העמוד בידיו של הפרופסור אריה זקס. חי
בירושלים על גבול הקו הירוק, ובאחרונה החל משפץ את ביתו.

זקס פירסם השנה ארבעה ספרים.

אני חי בירושלים בבית האחרון לפני הקו הירוק.
הקו הזה היה פעם מסומן בגדר גבוהה. ביתי היה אז בשטח־ההפקר.
אולי גם עכשיו הוא בשטח־ההפקר, למרות שבמשך השנים טיפחתי סביבו גן
ירוק ויפה, במקום שהיה אז שדה־מוקשים.
הקו הירוק הוא עכשיו קו דימיוני, אך עדיין ממשי מאוד. הוא נמצא 50 מטר
מביתי, ביני לבין שכניי הערבים, מפריד ולא מפריד.
יש לי בעלי־ברית ואויבים משני צירי הקו. מה שמשותף לאויבי ידוע לי. אני
שואל את עצמי מהו המשותף עכשיו משני עברי הקו לבעלי־בריתי.

חיווה

נראה שהתשובה היא דתית, במובן הלא־מקובל אבל הטוב והנכון של
המילה.
בעלי בריתי ממיזרח הם ירקו, נגר ואינטלקטואל, המאמינים שמקום הימצאם
בעולם נקבע לא על־ידם, אלא על־ידי מה שקרוי בפיהם אללה. אללה הוא
אכבד, כלומר כל־יכול.
אני מאמין באללה.
אני מאמין בגורל, כפי שנתפס על־ידי הקדמונים באגן הים־התיכון.

בעלי־בריתי ממערב הם אותם האנשים היודעים שירושלים איננה כלל
רכושו הבלעדי של מה שמכונה בפי עסקנים ״העם היהודי״.
בעלי־בריתי יודעים שהם נמצאים פה עכשיו לא בגלל היותם בעלי חזון
לאומי של סיסמות שחוקות, אלא מתוקף היותם דוברי שפת־מולדתם. זוהי שפת
התנ״ך, שנולדה מחדש כדי שירקן, נגר ואינטלקטואל יוכלו לדבר בה, ואוכל
להבין מה הם אומרים.
זוהי השפה שלא רק נולדתי לתוכה, אלא גם בחרתי לחיות ולכתוב בה. היו לי
תמיד אפשרויות אחרות, אולי קלות יותר. פה, על הקו הירוק בירושלים, ב־
, 1989 אני רוצה להמשיך לכתוב עברית, לתרגם לעברית, לשמוע עברית, לדבר
עם ידידי וילדי בעברית.
השפה העברית היא אהבת־חיי.

איך כל זה מתחבר?
ידידי, המשורר דניס סילק, כתב :״יותר מדי זמן נשפך על פחות מדי מקום
בירושלים.״ ולמרות זאת, הדברים חייבים להתחבר איכשהו. מבחינתי, מאחר
שאני חי ממערב לקו הירוק, הם מתחברים רק בעברית.
אבל המילה אללה אינה מילה עברית. האם ניתן לתפוש את מהותה בעברית?
אני רוצה להאמין שכן. אני רוצה להאמין שאללה יאיר את שיכלם האפל ודרכם
החשוכה של הפוליטיקאים והעסקנים. דם־ילדים נשפך עכשיו יום־יום ללא
צורך: הוא מאדים את הסלעים לא רחוק מביתי.
אני מתפלל בשפה העברית לאללה שהקו הירוק יוריק שוב עוד בימי חיי, או
לפחות בימי בני הקטן, חנן.

שמו העברי אינו מיקרי, והוא יחיה פה אחרי•

מווו 0 §77

ירושליס 5/6/89
22 שנה אחרי האיחוד

1- 3 3

עיתתות ס711
דוח חייל
ממושמע
* *ודד בן־עמי 35 כתבו המדיני של
^ /ק 1ל ישראל, קטף בסוף־השבוע שעבר
את הדובדבן היחיד שנותר בפיסגת עוגת־הרדיו
הפחוסה: אריה מקל, המנכ״ל החדש של
רשות־השידור, ביכר את בן־עמי על פני חמשת
מתחריו ושלח אותו לשנתיים בוושינגטון,
עם אופציה להארכה.
בן־עמי ישתכר בוושינגטון כ־ 3000 דולא־רים
בחודש — פי שלושה וחצי ממשכורתם
של עמיתיו הבכירים, שימשיכו לשדר ולרטון
מאולפני המיזרח־התיכון. הוא יקבל הלוואה
לרכב, סיוע בשכר־רירה, חשבון־הוצאות
פתוח, ארוחות־ערב מעונבות עם שועי גיב־עת־הקפיטול,
קוקטיילים וסנדוויצ׳ים קטנים
עם שגרירים, שרים ומנהיגי״עולם. מחצית
מכל המיכמנים האלה מספיקה כדי לשבש את
דעתו של עיתונאי ישראלי מן השורה.

ך* ין המיזוודות והצרורות האישיים ישא
₪1עימו בן־עמי לוושינגטון גם את הצרורות
שירו בו מי שהיו, עד סוף השבוע שעבר,
חבריו־לצרה. עיתונאים, שאכלו איתו מאותו
מסטינג במיזנון־הרדיו בירושלים ושביכו בצוותא
את חרפת משכורות הקבצנים של עובדי
רשות־השידור, התירו בסוף השבוע שעבר
את כל מוסרות הלשון (״לא לציטוט, לא
לייחוס ואף פעם לא דיברנו״) ,כאשר התבקשו
לחוות דיעה על כישוריו המיקצועיים של
ה״אול־סטאר״ הנבחר.
עיקר זעמו של חוג־ידידי־בן־עמי (מיל),
יצא על הדיר שבה השיג לעצמו את המינוי.
התפקיד הנוכחי שלו, לטענתם, נוצל בחודשים
האחרונים כמיקרופון־לחפור־בו. הוא
הפסיק לתפקד ככתב מדיני(ויש טוענים: אף
פעם לא התחיל) ,וכיווץ את מימדיו המיק־צועיים
הצנועים־במילא למידותיו של רדיו־טייפ
נייד, שחילק בנדיבות שעות של מונו־

לוגים מוקלטים לראש־הממשלה, לשר־החוץ
ולבעלי־שררה אחרים.
בקיצור: לכל מי שניחן בכושר־הכרעה או
כושר־בחישה בצלחת המינויים. הוא לא הביך
את המרואיינים בשאלות נוקבות, ולא טי8ל
בסוגיות מדיניות בעלות־מישקל. כאשר נאלץ
לקטוע, לפעמים, את רצף תעמולת־הלי־כור,
ולהגניב לתוכו שאלה או מילות־קישור,
נשמע בן־עמי כאילו הוא מהלך על שיברי-
זכוכית.
אחרי שביסס את מעמדו כ״כתב מדיני
מאוזן״ ,טוענים עמיתיו, פתח בשלב ב׳ של
הקמפיין המתוכנן לפרטים. או־אז הוטלה
לזירת המערכה גם אשתו נעימת־הסבר,
שזימנה את שמנת־הליכוד לסלון ביתה הצנוע.
שם, על כוס־קפה ועוגה, נתפרו סעיפי־העיסקה
ששיגרה את בן־עמי אל מיסדרונות
הבית הלבן, ושהותירה כתבים ועורכים מוכשרים,
כמו חיים זיסוביץ׳ ,אריה גולן, אהרון
ברנע, גדי סוקלניק ויואל ניר במחוזות־ילדו־
* ם אם יש אמת בחיצים ששילחו בכיריה
הרדיו בזוכה המאושר ובמנכ״ל אריה־יצחק־מקל־שמיר,
נדמה שהם אינם יורים במטרה
הנכונה. עודד בן־עמי אינו מיקרה פרטי
חריג. הוא יציר שיטה. שיטה מתוחכמת,
מעוותת, עקמומית ומתחסדת, שאינה מותירה
מקום למינויים של כישרונות יוצרים ברדיו
לתפקידי־מפתח; בוודאי שלא לתפקידים,
שרגישותם עשוייה לחרוץ גורלות
פוליטיים. שיטה השוללת מכתבי־הרדיו כל
סיכוי לעשות מלאכה נאמנה: להתמודד עם
אתגרים של ממש: לחשוף עוולות: למתוח
ביקורת: לפעול לפי אמונתם ורוחם.
וגרוע מכל אלה :״שיטת הרדיו״ ממלכדת
את עבדיה במעגל ללא מוצא. הזכות הבסיסית
להחליף מקום־עבודה, השמורה לכל
עיתונאי חופשי בזירת העיתונות הכתובה,
אינה קיימת בשבילם מיסודה.

* * יתונאים ב״קול־ישראל״ אינם יכו-
לים להחליף תחנה. כל תדר שיגיעו אליו

פונים, תלה אותם על צווארו במחרוזת אינדיאנית
ויצא במחולות.
בעל־הבית החדש של הרדיו מתפרע, זה
נכון — אבל אביה־מולידה של השיטה המאפשרת
לו להשתולל היום הוא דווקא המערך.
קזל־ישראל לא היה אף־פעם תחנת־שי־דור
חופשית — אבל סרסורי״הרדיו של
המערך השכילו ליצור ליצאני־התיקשורת
שלהם מירעה־מחייה מלאכותי, שהספיק להם
כדי לחיות בשלום עם נפתולי מצפונם העיתונאי.
גדרות המירעה הזה נתחמו ביסודיות,
אבל לא נראו לעין. הידיעה שהן קיימות הספיקה
למי שרצה לפלס דרך לתפקיד־מפתח
— ״כתבנו בוושינגטון״ ,נניח — כדי לקבוע
לעצמו מינון מתון של בעיטות ונשיכות, תוך
הקפדה סלקטיבית על בחירת הקורבנות.

עודד בן־עמי
״בשבילי, פקודה היא פקזדהר
יחזיר אותם לנקודת־המוצא. מכאן נגזרת גם
יכולתם של פוליטיקאים מגומדים לקצוב
להם שכר רעב של 1200ש״ח בחודש, להציב
אותם כחיילי־פלסטיק על מפת הנאמנות
הפוליטית, לחסל במתכוון את המוטיבציה
שלהם לעבודה עיתונאית, ולברור מתוכם
עיתונאי־קש, שיסכימו להמיר את שאריות
אמונתם המיקצועית במינוי או תפקיד חדש.

^ ליכוד לא המציא את השיטה. הוא רק
\ 1עיקר מתוכה את מרכיביה היותר־מתוח־כמים,
וחשף את ערוותה. הוא ביקש לקצר
תהליכים ועט על השלל הפוליטי, כאילו
הבטריות ברדיו שקיבל במתנה עומדות להתרוקן.
אחרי שנכשל בניסיון לכבוש את מסר־הטלוויזיה
בשיטת ״זבנג וגמרנו״ ,זיהה את
קזל־ישראל כיעד פחות־חשוב, אבל גם
פחות־מבוצר.
במהלך השנים האחרונות שילמו עיתונאי־הרדיו
את מחירו המלא של תיסכול־תיק־שורת
בן 40 שנה. הליכוד הסתער בשצף־קצף
על חדרי הכתבים והעורכים, תלש מיקרו־

*ץ ה שה שתנה, אם כך, איננו השיטה.
*/מונופולין נשאר מונופולין. רק בעלי־המניות
יכולים להתחלף. מי שחסם, במשך 30
שנות שילטונו, עשרות פניות להקמת תח־נות־רדיו
נוספות, פרטיות, ידע היטב שהוא
מחסל כל אפשרות לקיומה של עיתונות־רדיו
חופשית.
מה שהשתנה הוא רק הסיגנון. הליכוד אינו
רוצה ואינו מסוגל ליטול חלק בשעשועי־התיקשורת
המזוייפים של המערך. במיסגרת
חלוקת־השלל הוא קיבל רדיו חדש עם חוברת
הוראות״שימוש, שאסרה עליו ללחוץ בבת־אחת
על כל הכפתורים. הליכוד ניסה לשמור
על ההוראות, ונוכח לדעת שרימו אותו. הוא
ליטף את המכשיר, מירק אותו, שיחק עם הש־טקר
והמשיך לשמוע בדיוק אותם הצלילים.
המסקנה שלו היתה שצריך לזרוק את החוברת
לפח, לקחת פלייר, לפרק את המכשיר ולבנות
אותו מחדש.
ומי שסבור שהליכוד אינו טכנאי מוכשר,
היה צריך לשמוע בשבוע שעבר את עודד
בן־עמי, כתבנו בוושינגטון, אומר לי בטלפון
את המישפט הבא :״אני לא מגיב ולא מתראיין,
כי זאת ההוראה. אני חייל ממושמע.
בשבילי, פקודה היא פקודה:״
אתיקה עמוד
הזבל

צ׳יץ׳
מה מסריח בעיר?

^ עיר״ 26 ,במאי, גנב לשלמה
( 1 1/ /צ׳יץ׳) להט את שקיות־האשפה מחצר
ביתו הפרטי באפקה. רינו צרור, העורך, יצק
את תכולת־הזבל של ראש־העירייה לכותרת
העמוד הראשון.
הוא נבר באשפה, מיין והפריד שקיות,
פתח מיכתבים אישיים, ופירסם את רשימת
הפריטים שמצא במיסגרת בהירה ומסודרת,
שקית אחרי שקית, פריט אחרי פריט.
רעיון גאוני בלי מרכאות. ביצוע מבריק
לא פחות 10 .ראיונות עם כבוד ראש־העירייה
20 ,רפורטאז׳ות ו־ 30 דיוקנאות לא
יוכלו להעלות על הנייר מחצית מן האינפורמציה
שמספקת רשימת פריטי הזבל הזאת.
כוחה בפשטותה: במינימליות המזוקקת
שלה: בממזריות השטנית של דרך הגשתה.
אינך יכול לקרוא את רשימת הזבל של
העיר בלי להיות שותף פעיל לדבר עבירה
והצצה, ומעצם קריאתה מטיל העיר על
שכמך גם את מלאכת הפרשנות שלה.

נכון, אתה לא צריך להיות הד״ר ווטסון
כדי לנתח את משמעותן הפוליטית של
הזמנות חגיגיות לאירועי־הליכוד, השוכנות
אחר כבוד בפח־הזבל של צ׳יץ׳ ,ומידה פחותה
של תיחכום נדרשת ממך, כדי לנחש את
תוכנן של ״עטיפות נקניקי מזרע״ ,למשל
(שקית מס׳ ,6פריט מס 5אבל הקרדיט
שקיבלת מהעיר חייב להחניף לך ולדחוק
הצידה את סימני־השאלה.
בקיצור: אתה בזבל, אתה מציצן, אתה
שותף, אתה קצת עבריין, אתה כל מה שרינו
צרור רצה ממך — וזה עוד עולה לך 60
אגורות, אם אינך קורא הארץ או חדשות.
רינו צרור מצליח לטמטם אותך בטאקטיקה,
שלא הייתה מביישת שום תועמלן
פוליטי מן השורה הראשונה — אבל ברגע
שפג קיסמה הראשוני של המניפולציה, יש לו
בעייה.
צרור יודע, בלי ספק, שהוא מצעיד את
עמוד־השער של העיר בנתיב מסוכן וחוצה
את הקו הצהוב. הוא מבין שכמעט שום צידוק
לא יכול להתיר לעיתון פגיעה בזכויות־הפרט
של אזרח, גניבת מיכתבים אישיים ותחיבת יד
גסה לגרונו ומעיו.
שום אמת־מידה עיתונאית לא תסייע לו
להבהיר מה טעם מצא בפירסום סוגי אריזות
התרופות שמצא באשפה, כמות קיסמי האת־

ניים וסוג שימני המעיים.
״חופש העיתונות״ ו״זכות הציבור לדעת״
יכלו לעמוד לזכותו אילו נבר בפחי־האשפה
של בית ראש־הממשלה בירושלים, וגילה שם
מזרק עם שאריות הירואין — אבל החיים
קשים, העיר הוא עיתון תל־אביבי, ולצרור יש
רק זבל של צ׳יץ.,
כדי לצאת מן הסבך הוא עושה מניפולציה
נוספת, פחות מתוחכמת, יותר שקופה, ומנסה
להפוך את נקודת־התורפה של כל הסיפור
לכוח מניע. בפתיח ל״רשימת הזבל״ כותב
העיר, בארשת של דאגה כנה לזכויות־האזרח
שלך אין כמו שקית־אשפה פתוחה
ומתגלגלת ברחוב להסגיר את מיסתרי הבית,
ואין כמו חוסר־אונים של אזרח קטן, שלושה
חודשים בלבד אחרי שבחר בראש־העיר.
לפיכך, החזרנו לו לשון אחרת: צ׳יץ׳ לא
מרוקן את הזבל שלך, הזבל שלך מתגולל
ברחובות, מישהו (כמו העיר, למשל) יכול
לנבור בתוכו — ואם כל התהליך המורכב
הזה יתרחש, האחריות על ראשו של צ׳יץ׳ .אז
מכאן קדימה, עליהום, בוא לנקום איתנו, כי
אולי בשבוע הבא כבר יהיה מאוחר.
לא עובר, מר צרור. בעיקר לא עובר
כשאני מנסה לשער איך העיר היה מגיב, אילו
נודע לו שראש־העירייה שלח מישהו לחטט
בפח־האשפה של עיתונאי בכיר.

מ;חם

ח ד שן
״מעריב
לנוער
^ שורה: ל״מעריב״ יש מוסף צעיר.
^ לא כמעט צעיר, לא כאילו צעיר, לא
״צעיר כזה״ ,לא מתחזה.
גליונו הראשון של המוסף החדש, יעקב
שמו(וגם יקוב במלעיל, אם ירדתי לכוונת
המשורר) יצא לאור ביום ב׳ ,בשבוע שעבר.
יתרונו הראשון של יעק ב —ובשלב זה גם
העיקרי — כרוך בעובדה שהוא פוטר את
קוראי מעריב מן המיפגע הקרוי גבר לעניין,
מוסף־זימה מיוזע, שזיקפתו ביישה את נעוריו.
יעקב
נראה כפרי תיכנון, מחשבה ומאמץ
לייצר מוסף שייקרא וידופדף בנשימה אחת
חפוזה, בלי מעצורים, כמעט כלאחר־יד.
עיצובו הגראפי הקולח שאול מחדשות
(כמעט כמו כל מוסף חדש, שיצא לאור אחרי
מהפיכת — )1983 אבל טוב חיקוי טוב
משיעמום מקורי. בחירת הנושאים הקלילה
והמחוייכת, הכותרות המלוטשות והפתיחים
הקורצניים מעידים על יעקב שאין לו שום
כוונה להתמודד עם רובו המכריע של קהל
קוראי מעריב.
ה:ק 1ב הממוצע, הקורא את מעריב
במירפסת, על כוס תה־ולימון, יהפוך במוסף

רגלו של מגי ב״יעקב״
הזה מלפנים ומאחור כדי לברר למה, לעזאזל,
שכחו להדפיס לו בפנים גם את העיתון.
הנכונות של מעריב להתעלם מ:ק1ב פעם
בשבוע, מעירה על עורכיו שגם הם הבינו,
באיחור־קל של 15 שנה את פילאי־הטבע,

גימיק במקום תוכן
• שסופם להעביר את יקוב בשיבה טובה מן
העולם ולשלוח את נכדיו וניניו לידיעזת
אחרונות.
מאחורי יעקב(ובעצם גם מלפניו ומצדדיו)
עומד אבנר אברהמי, עיתונאי, עורך,
קריקטוריסט, מאייר, סטיריקון וכנראה גם
קופירייטר לגמרי לא רע. ברב־גוניות הזאת
טמונים יתרונות בלתי־מבוטלים, אבל עיון
ביעקב־אברהמי חושף גם שתי בעיות בולטות

לעץ.

• גו ד ש הגימיקים, בחלקים רבים של
המוסף, מאפיל על התכנים, ובמיקרים רבים
מדי בא במקומם. עמוד השער — תמונת
ראש שליקווין מגי, הנושאת את הכותרת
״מגי בנעלי־בית״ — מכוון את הקורא אל
עמודי־האמצע. שם פרושה לרוחב שני
עמודי״הצבע כף־רגלו של הכוכב, מס׳ ,49
נתונה בנעל־בית. זה נחמד, זה קריאטיבי, זה

יכול להעלות חיוך, זה כמעט הכל חוץ משער
של עיתון.
• אני מבין שכמעט אף אחד מ־150
העיתונאים הקבועים של מעריב(פלוס מינוס)
לא יכול לסייע לאברהמי במוסף החדש, מפני
שהם עסוקים בדברים הרבה יותר חשובים ו/
או זקוקים למתרגם כדי להבין את יעקב.
אפשר גם לשמוח על העובדה ששיתוף־
הפעולה המופלא הזה לא ריפה את ידיו של
העורך, שכתב ואייר במו ידיו 80 אחוזים מן
המוסף שלו. מה שפחות מובן הוא הסיבה
לקרדיטומניה שתקפה את אברהמי. ב־32
עמודי המוסף, כולל מע״מ ומודעות, הוא
חותם בשמו חמש פעמים בגלוי(עמי ,6 ,3
10־20 , 11־ ,)30 ,21 ופעמיים נוספות תחת
פסבדונים שקוף ומכוון.
קצת צניעות, יענק׳לה.

עונש
״מעריב
חוקר
ף א־פרופו מוספי מעריב: מעריב תלו
אביב (יש דבר כזה) ,נדבך ארכיאולוגי
בדברי ימי העיתונות המקומיים, הקדיש לפני
10 ימים את עמודי השער והאמצע שלו
לתחקיר, שביקש לבחון את סיכויי ההצלחה
של גליה אלבין ומוניטין־פנטהאח החדש
שלה.

,,פנטהאוז״
לעולם לא תהיה ב״מעריב־

עופר פטרסבורג, אחד מיחידי־הסגולה,
המוכנים לכתוב בדבר הזה (חל־אביב, לא
מוניטין) ,חורץ שם את גורלו של עולל־הזימה
שטרם נולד.
וכך כותב פטרסבורג בראש טיעוניו:
,״..מו״לים, עורכים ופירסומאים בישראל,
שניסו כבר להוציא עיתוני גברים בישראל
— נאלצו להתאכזב. עיתונים כמו גבר לעניין,
אתה, אדם ואחרים פסקו מלהופיע.״
טיעון מדעי, בלי ספק. עם עובדות מוצקות
קשה להתמודד. אבל רק למען הסדר הטוב, מן
הראוי להוסיף פרט קטן שסופר מעריב שכח

לציין 66.6 :אחוזים מדוגמות הכישלון, שהוא
מונה, שייכים לעיתון שבו הוא כותב.
גבר לעניין, שהיה מוסף מעריב בימי שני,
כבר נזכר בפרק הקודם, וחבל להוסיף. אחה
היה מוסף־חינם שצורף לאת, ירחון־הנשים
של מעריב. בניגוד לגבר לעניין הוא היה מוצר
מלוטש וקריא, פרי יוזמתו של יחיאל לימור,
מיקצוען, עורך את — אבל מעריב, כנראה
בגלל: קוב, העניק לו חופש־פעולה אירוסי
מהברכיים ומטה.
אדם, הכישלון השלישי ברשימה של
פטרסבורג, היה קישקוש כרומו פסבדו־רפואי,
שניסה למכור זיונים במסווה של
מאמרים גינקולוגיים ומדריכי־ביוץ חמורי־סבר,
מצולמים בזווית של קופת־החולים
הכללית. דווקא מתאים למעריב — אבל
לעסק הזה, נדמה לי, במיקרה לא היה לו קשר.
סיכום: תחקיר משכנע, אבל לא מספיק.
מה שחסר למעריב, להשלמת טיעוניו, הוא
רשימת עיתוני־הזימה שנכשלו באיראן.

^ 9 4 7ג | £7 /ה עו ל ס 913
מאת

לרות׳

אביגיל ינאי

ברטיס־טיסה ללעדון

מאת?:

בקבוץ השמים הגבול (;)3
מונה ובודק כוכבים בטיסה

עיר שלום (;)4
דרשו מחיר אסטרונומי
עבור הציור (;)4

פתחן תשבצופן
2699

)13 פוביה מאיש צבא (;)3
)14 בראש פרשת המצטלבות

)15 סחבו מעשר בעת שעמום

)17 נושה מוזר 4ע״פ א.ד;).
)18 נחמו את אבי הגבור (;)4
)20 שם שבריה כפולה בפה ()4,4

)22 פרשה מערוץ שנים (;)5
)24 שמענו שנמכרה בשנוי מה
לצרפתים (;)3
)25 החיים קשים במעגל (;)4
)26 הקבוץ יתעורר לנקמה (;)4
)28 המלקקים שהגיעו אל הקו
באמת שלשו את הפרס

)29 גם חיה בועדה (.)3

מאוגד:
)2פת נחש את המצב (;)3
)4רפול כסופר (;)4
)5יוצאים וחוזרים בין בוש

ואוצר המדינה האמריקני

ילמד את מוטקה גנב
להשתמש במקלע (;)2,4
משורר במרכז העניינים (;)4
במשתה הראה כוחו בבס
שלו (;)5
אין לו שום עמדה ובכל זאת
שמח בתוך תוכו (;)3,4
מציצים בשדרה (;)2
חזיה (5,4ח< (ע״פ יעקב
פרוינד);
מורה יסודי למוסיקה ()2,2,4
(ע״פ יעקב פרוינד);
בגדי רחצה לאופוזיציונרים

מתפעלים ממחיר הפטריות
במזרח (;)5
רומה לשמו (;)4
אני חצי שד 2ע״פ א.ד;<.
עולים ויורדים בחלל (;)3
נחל אכזבה מיהודי התפוצות

הוא ישראלי החי בלונדון, איש־עסקים
ובעל חברות, גרוש בן ,39
בהיר־שיער, כחול־עיניים, נאה,
1.85 מטר, לא מעשן ולא אוהב
בחורות מעשנות, אוהב לרכוב על
סוסים, להטיס את המטוס הקטן
שלו (סס1ה) ,להשיט את הסירה
שלו ולשחות.
״האנגליות כאן הן כמו מלפפון
חמוץ!״ הוא אמר לי בטלפון, וביקש
ממני לעזור לו למצוא ישראלית
יפה, רצוי בלונדית כחולת־עיניים,
אשר תהיה מוכנה לחיות בלונדון,
בגיל 25 עד .30 כל החברים שלו
צעירים ממנו, וכך, בדרך־כלל,
גם החברות שהיו לו.
הוא אומר שהוא אוהב ליהנות
מהכסף שהוא מרוויח, כי חיים רק
פעם אחת, והוא לא שייך לקמצנים.
במיקרה של קליק טלפוני, הוא
אומר, הוא שולח כרטיס־סיסה, או
שהוא עולה מייד על מטוס(גדול,
לא שלו) ובא לכאן. שאלי אותי על
( .)1/2701 אני מתה לדעת אם הוא
יצליח למצוא את המלפפון הירוק,
הטרי והרענן, שהוא מחפש.

כאשר ניקול ייצגה אותנו
בחו״ל, אמר רוני(מזון מלכות)
מאנה: אני מאוד מתגעגע א ליה.
הטוסט עם הגבינה וכוס
מיץ התפוזים שהיא סוחטת לי
כל בוקר מאוד חסרים לי.

גרוש, רחק
ושני נשואים
הוא איש־צבא בן ,39 לשעבר
גולני, צל״שניק (״אני מתגאה
בזה גרוש מזה שנה, אב לשלושה,
צבר, דור חמישי בארץ1.85 ,
מטר, חמוד, סימפטי, אוהב את החיים,
לחייך ולצחוק, מחפש אחת
שאוהבת להיות כמוהו, חמודה וגבוהה.
מיספרו אצלי הוא (.)2/2701
• חיפ אי, רווק בן ,31 רואה־חשבון
1.87 ,מטר, אוהב צילום ושחייה,
מחפש לקשר רציני בחורה
נאה, סימפטית, אינטליגנטית, חיננית.
מיספרו הוא (.)3/2701

• הוא מסביבות חיפה, מנחל־מיפעל,
בן ,41 נשוי 1.95 ,מסר,
נאה, ספורטיבי, מגיע הרבה לתל־אביב,
מעוניין בידידה. ת־ד
,33812 חיפה.
• איש־ביטחון נשוי, בן ,33מעוניין
ליצור קשר עם בחורה. ת׳ד
, 183 גדרה.

אשה חמה
מחפשת אהבה
פגשתי את אבי יפה 23 סטודנט
שנה שנייה בבית־הספר ל־מישחק
ביוז־צב׳ ,בבית־מלון טברייני׳
לשם הוא הגיע על תקן של
ליצן־בדרן. בכל פעם הוא החליף
דמות, אבל הכי מצחיק ומשגע הוא
היה בתפקיד אשה. כולם שם היו
הרוסים מצחוק.
יפה, יליד חיפה, המגדיר את
עצמו כשחקן־זמר, מתאר את ת מות
שאותה בנה:
״היא אשה קשת־יום, שמדברת
המון ומהר, בלי פסיקים ונקודות,
קצת ינטה, רכלנית, צעקנית,
שתלטנית, תמיד במרכז העניינים,

אבי יפה
.אני קורא לה שזלה־כפייתית,
אשה חמה, מחפשת אהבה.
״היא
לא זזה בלי התיק הישן
שלה, אומרת שחלק מהלב שלה
נמצא בתוך התיק הזה, ותמיד יש
לה רכבות בגרביים. אני קורא לה
שולה. שולה נולדה בהופעה משותפת
עם ידיד שחקן, שהביא איתו
הרבה בגדים ואביזרים. שמתי כמה
מהם על עצמי, הוספתי חזה
מלאכותי וזה מה שיצא. ראיתי
שהקהל מת מצחוק, ומאז אני לא
נפרד משולה״.
סיפרתי למארגנת תצוגות־האופנה
חביבה פלטאו על אבי־שולה.
היא הזמינה אותו לתצוגוק
והוא כמעט גנב את ההצגה מהדוגמניות.
הבחור, אגב, פנוי להצעות.

השומר התגנב בלילה לחדר
,,בביס״:ת״וומצטיין בניו
היערכות נכונה והתארגנות עיסקית מתאימה הביאה.
לחברת כפר־ס, המובילה בתחום היהלומים, והתכשיטים
בארץ, את התואר ת״רן מצט״ן בכיר וזאת למרות הירידה
בתיירות הנכנסת עקב המצב הביטחוני והכלכלי.
כפרים, שהתואר ת״רן סצט״ן בכיר הוענק לה השבוע
על־ידי נשיא־המדינה, מייצרת ומשווקת יהלומים
ותכשיטים לישראלים ולתיירים בארץ ומייצאת לכל
העולם. החברה מעסיקה כ־ 200 עוברים בשלושה מרכזים
— חיפה, טבריה ובורסת״היהלומים ברמת־גן —
ומחזור עסקיה הגיע ל־ 18 מיליץ דולר.
את עיקר עיסקותיה מבצעת כפרים באולמות בטבריה
ובחיפה, בהם זוכה המבקר בחווייה מיוחדת של בילוי

וקנייה —ביקור במוסיאון, במיפעל, במופע אור־קולי
ובאולנדתצוגות.
את הגדלת מחזור עסקיה ביצעה כפרים על־ידי
פתיחת שערי מיפעליה לציבור הישראלי ועל-ידי איתור
שווקים חדשים לייצוא: מלחי הצי השישי, עובדי
האו״ם וצליינים ממיזרח אירופה.
מנכ״ל כפרים, פילים גרינהולץ, צופה עלייה משמעותית
נוספת במחזור המכירות לשנה הקרובה, לא כתוצאה
מגידול מיספר הקונים אלא מהיערכות שונה בדרך
המכירה לקבוצות מאורגנות ושימת־דגש על מוצרים
בהם לכפרים ולתעשיית היהלומים בארץ יתרון תחרותי.

יצא
לי לבקר השבוע בבית-ספר חקלאי במרכז הארץ. השומר,
שפתח לי את השער, היה ממש מבוגר. אחד כזה שהולך
בקושי. התעניינתי אם יש לכך סיבה מיוחדת, והופתעתי
לשמוע מהמנהל את הסיפור הבא:
היו לנו פעם שומרים צעירים, בחורים גבוהים, שרידייס,
חתיכים. השמירה שיעממה אותם, תם עזבו א ת השער, מיסו
לבלות עם החבר׳ה ולחזר אחרי הבנות, בנות .17-16 שומר
אחד, שידע לעשות קסמים, עשה הופעה, וניסה להקסים ככה
את הבנות.
החברה אצלנו היא די מגובשת וסגורה, ולא כל-כך קיבלו
אותם. היו להם מריבות עם הבנים, שלא התלהבו מזה שאחרים
מחזרים אחרי הבנות שלהם.
איבדם את הסבלנות באופן סופי, כאשר אחד השומרים
התגנב לילה אחד לחדר של במת, וניסה להתעסק עם אחת.
העפנו את הצעירים, ודרשנו טחברת־השמירה לשלוח אלמו
רק בני =50 פלוס, או =60 פלוס. עכשיו יש לם שקט.

דווו״המיוחדת לג מרבמוי 1ג 7עו ל ונוראל* ב טו קיו
^ צטער — אבל רק יפא־
נים,״ אומר השוער בכניסה
למועדון, וחוסם בפנינו את הדלת*

״אבל אנחנו מנסים לתרץ.
״רק יפאנים,״ חוזר השוער באנגלית
עילגת, ומגלה סימני קוצר-
רוח למראה תפיסתנו הלקויה.
תופעה זו של אי־הכנסת זרים
למועדון יפאני חזרה ונשנתה ממקום
למקום. מסתבר שהיפאנים
פשוט אינם אוהבים זרים. הם מנומסים,
אדיבים וחייכנים עד לשלב,
שבו אתה אמור לארח להם לחברה,
וזה השלב שבו הם אומרים את
ה,לא׳ ,ועושים זאת בתקיפות נמרצת.
היפאני
הוא גזעני מעין כמוהו.
במיוחד הוא חש רגשי־עליונות כלפי
הגזע הלבן(ראה שוגון) .אם כבר
יש מועדון, שיסכים לארח אותך,
הרי זה רק אם תגיע כאורחו האישי
של אחד מחבריו, או לחליפין תידרש
לשלם לפעמים עד פי 10 ממחיר
הכניסה הרישמי, מה שעושה
את הבילוי ללא אטרקטיבי במיוחד.
רוב
הדלתות נסגרו בפנינו, ועל
כן מה רבה היתה הפתעתנו, כאשר
לפתע הגיח לעברנו יפאני, והזמין
אותנו להיכנס למועדון, וזאת
בתשלום סביר לחלוטין 3000 .יין,
שהם בערך 20 דולר.
ברגע הראשון חשבנו שאכלנו
אותה בגדול. הוכנסנו לאולם
דחוס, אפוף ענני־עשן ומלא גברים.
אף לא אשה אחת. רגע. אני לא
מדייק. היתה אשה אחת בלבד, והיא
היתה על הבימה.
הבימה, בצורת האות האנגלית
טי 7״) או האות העברית זין ״ז״
(אחרי גיהוץ) ,תפסה את רובו של
האולם. משני צירי חלקה הארור׳
היו פזורים מושבים, שבהם ישבו ׳
הצופים.
האשה, להלן היפאנית, או הס־1
טריפטיזאית, רקדה בקצב לצלילי
מוסיקת הדיסקו, ולא עברו מיספר
דקות, והיא כבר היתה ערומה כביום
חמישי.
עד כאן הכל רגיל. ראינו את זה
בכל מקום בעולם. אך מכאן ואילך
התחיל השואו האמיתי.
ערומה כהווה אמה מסתובבת היפאנית
על הבימה. היא רוקדת,
מפזזת ומעכסת בין הצופים — להזכירכם,
אלה יושבים צמוד לבימה
— ומציגה לפני כל אחד, ללא
יוצא מן הכלל, את ההבדלים בין
חווה לאדם. ולא רק זאת, אלא שהקהל
נוטל חלק פעיל במאורע, וכל
מי שהוא קטן־אמונה ומראה עיניים
אינו משכנעו רשאי ויכול להשתמש
באצבעו, ולבדוק שאכן אינו
חולם.
אין זו אגדה רעי ולא חלום עובר.
הנה מול הבימה היפאנים בודקים,
מסתכלים, ולכל אחד מהם
ארשת־פנים של סטאג׳ר בגינקולוגיה.
הנה הממושקף, המנקה טוב
את זגוגיותיו בטרם ינעץ מבט
בוהה בישבן הפעור, והגה אחר המחדיר
שתי אצבעות, כנראה רוצה
לקבל דיעה נוספת, עד שישתכנע
שאינו זקוק לאופטומטריסט.
היפאנית עצמה משועשעת ופולטת
מיני, הערות בלתי־מובנות
לאוזניי, אבל הקהל גואה בצחוק,
ואין ספק שיש פה גם עניין אינטלקטואלי.
המישחק
נגמר. מישהו לידי
מדבר באנגלית, ואני מבין שעכשיו

צריו לבחור מישהו מהקהל, שיעלה
לבימה לצורכי קיום יחסי״מין,
לא עלינו. אלא עליה — ככל
הנראה.

^ שלב הזה אני מרגיש נ־בוך
כולי. מה יהיה אם היא
תבחר בי? אני לא רגיל לקיים את
יחסי־המין שלי בפומבי. מה לעשות,
הורגלתי לעשות אותם בצע־עה,
באינטימיות וברוב המיקרים
ביחידות. אני מרגיש חיוור לגמרי.
כל הדם שהיה לי בראש זרם זה
מכבר לעבר שיפולי בטני. מניסיון
קורם אני יודע שזרימה נוספת לא
תהיה בגדר הפתעה.

מתרחש. היפאנים עומדים זה מול
זה, דרוכים כתרנגולי־קרב. כף ידם
הימנית נקמצת לאגרוף ברזל ומורמת
אל מאחורי העורף. אלוהים, פה
הולך להיות כאסח לא נורמלי. אני
מנסה להידחף לכיוון היציאה לפני
שהמכות ירוצו סביבי.
היפאנים נושאים תפילת־קרב
מוזרה.
אני יודע שאת הניגון הזה שמעתי
כבר. איפה? אני לא מצליח
להיזכר. אולי הייתי יפאני בגילגול
הקודם?
ובבת אחת מוטים האגרופים מטה.
חלקם קמוצים כשהיו. חלקם
נפרשים לכדי יד שלמה, וחלקם

נייר־חיטוי ספוג באלכוהול, ובתנועות
זריזות ונמרצות מתחילה לנקות
ולחטא את איזור־חלציו של
הברנש.
זה לא נראה נבוך כלל ועיקר
באותו הליך של הכשרתו לשימוש.
לי העסק מזכיר הכנה לקראת זריקת
טטנוס, או לחליפין הכשרת
תרנגול לכפרות(באנגלית זה נשמע
יותר טוב) ,אבל אני הרי לא
משם.
תהליך הניקוי תם, אולם לרוע
המזל תוצאותיו הפסיכולוגיות על
היפאני הקטן ניכרות בעליל. גם
הסטריפטיזאית מודעת לעובדה שבמצב
הנוכחי לא תהיה הצגה, והיא

אבל מסתבר שאני חריג. יוצא־דופן.
זר. לא בעניין היחידות, אלא
בעניין הבושה, שהרי היפאנים לא
רק שאינם מתביישים, אלא שמשני
צירי הבימה קמים אנשים וכולם
רוצים לטפס ולעלות.
הבנתי. היפאנית אינה בוחרת.
הסצינה, שבה היא מצביעה לעברי
ואומרת :״הי, אתה, גש לכאן!״,
שאובה רק מדימיוני. איזה מזל. מה
שקורה פה דומה יותר ל״כל דיכפין
יטה ויבוא, כל דיצריך יבוא ויכניס...״
והם באים וקמים ומתגודדים.
האם
צפויה לנו כאן אורגיה רבתי?
— לא:ז
הם מתאגדים בשלשות.

נוקטת בפעולת־הצלה מהירה. שוב
מציגים שתי אצבעות בלבד. הכל
נפתח התיק שלה, וממנו נשלף מגן
נגמר בשנייה. הם קבעו את המנצח
על פי ״אבן — נייר — ומיספר־ ׳ איידס. היא פותחת את האריזה ומכניסה
את הגומי המשומן לפיה
יים״ .המישחק שהיינו משחקים בוהופ
...היא גוהרת על היפאני
ילדותנו, כאשר היינו צריכים לההקטן,
ועוטפת אותו בפיה, ותוך
טיל גורל:
שניות מיספר הוא כבר יותר יפאני
״אבן, נייר ומיספריים /המנצח
מיפאני, וההצגה נמשכת.
בין השניים /אן דה טרואה ״.בי־הוא
שרוע על גבו, והיא משתמפאנית
זה נשמע אחרת, והזכייה...
שת בו כאובייקט בלבד, בהתאם
כבר מגיעים אליה.
לכוריאוגרפיה של הקטע.
הזוכה המאושר ממהר לטפס על

מאת אלכם 3ז
מה הולך לקרות פה?
האם זו הכנה למיסדר־המפקד?
האם יהיה פה חראקירי?
האם תהיה מילחמה לחיים או
למין?
טובי ואני צופים פעורי־פה ב״

הבימה. נעליו מושלות, ובזריזות
רבה הוא פושט מעליו את בגדיו
ונותר רק בגופיה לגופו. הסטריפ־טיזאית
מקפלת את תחתוניו ומניחה
אותם בזהירות על שאר בגדיו.
מתוך תיקה היא מוציאה חפיסת

למעלה ולמטה, קדימה ואחורה,
ומי שלא הולך קדימה הולך הצידה
בתנועות סיבוביות.
עוד כמה עליות וירידות והי־פאני
נאנח קלות, והקהל מריע
קשות, וזהו. היא יורדת מעליו,

מסירה את הגומי ומחטאת שוב. מה
שבטוח הוא שאינפקציה הוא לא
יחטוף פה. גם לא פוליו. הקהל מוחא
כפיים והיפאני יורד.
הסטריפטיזאית חוזרת לשואו
שלה. היא חוזרת לבימה, ושוב עוברת
מאחד לאחד ומציגה את חלון־
הראווה שלה לפני כל. יש והיא
מבקשת מהבחור שיבצע בדיקה באצבעו,
ויש שהיא מעניקה לו אביזרים
לאותה מטרה. הסיבוב נגמר
והיא מוכנה לקבל אמן אורח חדש.
היפאנים קמים לבחור מועמד וטובי
ואני מחליטים שראינו די וקמים
לצאת. היפאנים מבחינים בקימת-
נו, ומפרשים אותה בדרכם שלהם.
הס קדים לעברנו ומסמנים לעבר
הבימה.
אני לא מאמין, אבל הם מוותרים!
לאט לאט אני מעכל שהם
מעניקים לנו, לטובי ולי, את הכבוד
הגדול לעלות לבימה. פעם
אחרונה שהייתי זקוף על בימה הי-
תה בכיתה ג׳ ראשונה בתפקיד נר
ב׳ .העסק מביך, ולך תדע אם הם
לא יעלבו. אסור לשכוח שחיי אדם,
ובמיוחד לבן, אינם נחשבים אצלם
במיוחד.

^ ני מביט בטובי. הוא מביט
בי ושנינו מבינים היטב זה את

״אני חושב ש,אבן, נייר ומיס־פריים׳
זה ממש ילדותי,״ מנסה טובי
לצאת מהמבוך ולי לא נותר
אלא להסכים איתו, הלא רק ילדי
הגנון משחקים כך, ואנו הרי אנשים
בוגרים.
״אתה צודק,״ אני אומר ,״זוג או
פרט?״
״זוג ״,אומר טובי.
״פרט, אחת שתיים שלוש.״
ההתערבות הסתיימה.
זכיתי.
אני זוכר בערך כיצד עליתי לבימה
בברכיים פקות. אני זוכר במטושטש
איך ירדתי ממנה מלווה ב־מחיאות־כפיים
סוערות של הקהל.
אני זוכר במעורפל יפאני חביב,
שהציע לי סאקי, כשחזרתי והתיישבתי
במקומי.
אולס׳את מה שאירע בזמן היותי
על הבימה, מהרגע שבו פשטתי.את
בגרי ועד הרגע שבו חזרתי ולבשתי
אותם, את זה אני פשוט ...זוכר

נפלא!
נשארנו עד תום המופע. הוא
הסתיים בסביבות השעה ,11:30
כדי לאפשר לכולם להגיע הביתה
ברכבת התחתית האחרונה. כל חצי
שעה התחלפה בחורה, ולכל אחת
היה את המופע שלה ואת שני הגברים
שקפצו לבימה לקבל טיפול
נגד זיהום.
היו גם רגעים די מביכים של
המשתתפים. היה ברנש, שלא הצליח
להיות ענק האלקטרוניקה, וכל
המאמצים לא עזרו והוא נותר יפאני
זעיר. אחד אחר היה כה נרגש
ששלב ההכנה ורגע הסיום נתמזגו
אצלו לאחד. אחד אחר פשוט לא
הגיע לקו המטרה, ואחרי 10 דקות
עבר זמנו(אם כי לא זממו) .ובכל
המיקרים הקהל עודד את האמן גם
ברגעים הקשים שלו(או ליתר דיוק
ברגעים הרכים שלו).
חזרתי עייף אך מרוצה.
למי שמעוניין זהו מועדון 05
ברובע 101<.1א ש ,5טוקיו, ליד
הגשר של הרכבת התחתית מול
גורדי־השחקים.

כר המרינה אני פשוט ידעתי את זה: מהרגע שתהיה
פנויה, כל הגברים בעיר יתחילו לחזר אחריה,
כי היא באמת משהו.
אז לאחר רומאן בן שנה־וחצי עם איש־הע־סקים
אילן שובם היא פנויה. אוראל
זרביב, נערת־זוהר מהסוג החדש, הסוג שלא
עושה רעש, הפועל ללא יחצנים וללא קשר
עם התיקשורת, הסוג שלמענו גבר מוכן
להקריב הרבה. אז האוראל הזאת, שהיא בת
21 וחצי, בלונדית חטובה, היתה במשך ארבע
שנים חברה של הדוגמן אבי חזן. אחרי
הפרידה שלהם היא הכירה את שובס בן ה־,40
ועברה להתגורר עימו במלון־הדירות ימית.
במהלך הרומאן הזה היא כיכבה בעיתונים
בפרשת־הקוקאין המגוחכת, שכונתה ״קוקאין
בחברה הגבוהה״.
לפני חודש וחצי הם נפרדו, והיא נראתה
בחברתו של שון ארז, ילד־שמנת בן ,19
שהיה קודם לכן החבר של גלית אחרוני,
שניים למאננו
אני רוצה להגיד לכם שיוני מאנה, מבעלי הסיגרמה, המכונה
מזון־מלכות, בגלל התאווה הגדולה שלו לנשים בעלות תוארי־יופי
מוכרים, הוא פשוט טיפוס מיוחד. אמנם, הוא קצת נוטה לפנטז, אבל
לא ידעתי כמה.
אז לפני שבועיים סיפרתי לכם, אמנם בהיסוס־קל, שהוא וחברתו
ניקול הלפרין, מלכת־היופי של ישראל לשנה זו, עומדים להינשא
בעוד כמה חורשים. ולמה סיפרתי לכם זאת? כי רוני מאנה מהסיזרבוה
.טען שהמלכה שלו התקשרה איתו ממכסיקו, שם נערכה תחרות מיס־עולם,
ואמרה לו שהיא רוצה להתחתן.
מובן שנורא שמחתי בשביל השניים, וכבר התייעצתי עם חברות מה
להביא לזוג הצעיר כמתנת־נישואין, וגם נורא סיקרן מה תלבש הכלה.
אבל אלוהים גדול, ובאחד הערבים פגשתי בניקול, המלכה שהיתה
מאוד לא פורמלית, שוחחה לה במרץ עם ידיד קרוב, שעמד לצירי,
והדיאלוג ביניהם גרם לי לאבד את שיווי־המישקל לכמה שניות.
ידידי איחל לה מזל טוב לחתונה, אז מה אתם חושבים ענתה הכלה
המיועדת?
״איזה חתונה ואיזה בטיח? אני לא מתכוננת להתחתן בשש השנים
הקרובות, יש לי הרבה תוכניות!״
״אז אין חתונה עם רוני מאנה?״
״אין. חוץ מזה, אני אתחתן כשאמצא את אהבת־חיי!״
הידיד שלי היה כל־כך המום מהמילים האלה, שהוא כמעט נפל,
וטוב שעמדתי לידו.
ולך, רוני מאנה מהסינרמה, אני רוצה להזכיר את האימרה הישנה
שדרושים שניים כדי לרקוד טאנגו.

ניקול הלפרין ורוני מאנה
״אני אתחתן כשאמצא את אהבח ח״ד

אהבותיה שר
רווקה מאושרת

נאווה בלוך
המועמד בא עם אבא

יש נשים הרצות אחרי גברים־עם־כסף, יש
נשים שגברים־עם־כסף רצים אחריהן, ויש
שאף אחד לא רץ אחריהן, עם כסף או בלי.
אני שומעת שאשה צעירה אחת, נאווה
בליד 34 שהיתה פעם עיתונאית ועכשיו
היא כותבת־ספרים, נמנית בזמן האחרון על
הסוג השני: כל מיני מיליונרים מסתובבים
סביבה ורוצים להיות חברים שלה. למה? אני
לא יודעת. יש יפות ממנה וחתיכות ממנה,
אבל הרי כבר אמרו וכתבו בכל מיני מקומות,
איזה פעם או פעמיים, שיופי זה לא הכל. יש
עור כמה תכונות טובות המושכות גברים.
כרי שלא תבינו אותי לא נכון — לא
אמרתי שנאווה לא יפה, אמרתי שהיא לא הכי
יפה.
אז אחרי שהבהרנו את הנקודה העדינה
הזאת, אפשר להתחיל לרכל. בלוף, שהוציאה
כבר כמה ספרים של שיריה, וקובץ סיפורים
תחת הכותרת המבטיחה נברים מעדיפים
פריכות, אוהבת להגדיר את עצמה כ״רווקה
מאושרת״ ,ולי נראה שדי בהגדרה זו כרי למי

ער הספסר
עי תונ אי אחד ישב בבית־קפה בירושלים בחברת כמה ידידים, ביניהם אביו של י
שחקן־כדורסל ידוע. האב התלונן שמאמן־כדורסל ידוע מתנכל לבנו על רקע 1 רומנטי.
מייד נבהלתי, כי חשבתי שהמאמן מנסה להתעסק עם הכדורסלן, אך העיתונאי
הבהיר לי מייד שהכדורסלן התעסק עם אשתו של המאמן, וכשזה נודע לו הוא1
החליט להתנקם בו, והפך את הכדורסלן לשחקן־ספסל.
מאחר והשחקן הזה כבר נודע כרודף־שמלות כרוני, נראה לי שיש משהו בדברי1
האבא.
יומיים לאחר שנודע לי הסיפור הזה, פגשתי, ממש במיקרה, במאמן ושאלתי1
לתגובתו. הוא פשוט נבהל ואמר לי :״אני מציע לד לרדת מהעניין הזה, אל תתעסקי
בזה!״
אז אתם רואים, החלטתי לרדת מהעניין, ואני משתפת אתכם בירידה הזאת.
יש לי הערה קטנה: אולי הסיבה לכך שישראל אינה זוכה בגביע־אירופה זה בגלל1
ל מיני התחשבנויות כאלהו

שוך כמה גברים, המחפשים אשה שלמה, ולא
אשה המחפשת את החצי השני, כדי להשלים
את עצמה.
עכשיו היא כבר מתכננת ספר חדש, לת־׳
יירים עשירים, ולצורך צבירת מידע ורשמים
היא עמלה בפרך, כאורחת במלונות־פאר
וסוערת במיסעדות־יוקרה.
תוך כדי עבודה קשה במלון המלך דויד
החליטו מארחיה לערוך לה היכרות עם חתן
— מורי אלני 40 מיליונר ממוצא סר
דאני, החי באנגליה. היא היתה פנויה לפגישות
איתו, מכיוון שהחבר שלה, חלף, נמצא
רוב הזמן די רחוק, בקאהיר.
אבל מורי הגיע לפגישות עם אבא שלו,
ועם חברתו הצעירה של האבא, וזה גרם
לנאווה לחשוב שאולי לחתן המיועד יש
בעייה כלשהי.
זה החזיר אותה למחשבות על רולף, ויש
לה עכשיו רעיון חרש: לבקר אותו ולכתוב
ספר חדש — מצריים א1ן א באדלט.
לגברת בלוך היתה אהבה גדולה עם ע ד
רך־דין מפורסם, אז רווק וכיום נשוי, והיא
עדיין קצת אוהבת אותו, והוא אותה.
אחר־כך היה לה רומאן רציני, שנמשך ארבע
שנים, עם מהנדס, שהוא גם מנהל חב־רת־מחשבים.
הם נפרדו, מכיוון שהוא מבוגר
ממנה ב־ 20 שנה, יש לו כבר ילדים, והוא לא
רוצה להתחיל בסיבוב שני של חיתולים וקימות
בלילה.
אחר־כך היה לה קשר עם עשיר אחד מש־ווייץ,
פיל גורדון, שעל־שמו נקרא המכון
לאנרגיה באוניברסיטת תל־אביב. נאווה החליטה
שאין לו, לטעמה, די אנרגיה, והיא עברה
ישרילרולף שליג, הולנדי בן ארבעים־
פלוס, מנהל דן וזל־אביב לשעבר, וכיום המנהל
האיזורי של רשת מלונות סונסטה במצריים.

רולף היא הכירה בכנם־תיירות, כי זה
עכשיו הג׳וב שלה — איסוף שקרני של
הנחיות, עצות וכתובות לתיירים, הרוצים
לתור את הארץ ולא להוציא יותר מדי כסף.
אחרי שהיא גמרה לסייר בבתי־מלון, לנסוע
בהמון אוטובוסים ולאכול באין־ספור מיסע־דות,
היא קיבצה את כל החומר והוציאה ספר,
הנקרא, בלעז, ישראל און א באדג׳ט.

אוראל זרביב עם אבי חזן
מבט לעתיד

בוני גינזבורג
מבט א 1הב
יפהפיה מיקצועית שזכתה באחד התארים
בתחרות מלכת־היופי של השנה שעברה. אבל
נראה שהקשר הזה לא היה בדיוק מה שהיא
חיפשה, ולפני שבועיים היא הכירה גבר כלבבה,
חלום של נשים רבות, הכדורגלן בוני
גינזבורג, שוער נבחרת־ישראל.
השניים פשוט נדלקו זה על זה, וכבר רואים
אותם ביחד באירועים השונים. מי שירצה
לראות אותם מקרוב, שיגש לבית־הקפה שב־מידרחוב
שברחוב נחלת־בנימין בתל-אביב.
שם הם יושבים כמה לילות בשבוע, שותים
בירה או קולה, ומסתכלים זה לזה בעיניים
במבט אוהב. זה אולי נשמע כקיטש, אבל זה
מה שקורה ביניהם. אני מקווה רק שזה לא
יפגע בכישוריו הספורטיביים, כי אוראל
צריכה להבין שבוני גינצבורג הוא לא רק
שלה, הוא של כל המדינה.

הביב׳
השבוע סיפרו לי שלסגן שר־החוץ ביבי
נתניהו יש רומאן עם האלמנה המפורסמת
והעשירה גליה אלבין. אמרתי לעצמי
שאולי זה נכון, ואולי זה לא, כי למעשה גליה
פנויה, וביבי נמצא בתהליכי גירושין מאשתו
האמריקאית ם לר ׳ ופשוט אפשר לעשות אחד
ועוד אחד.
החברים הקרובים שלהם טוענים שהם ב־קישרי
עבודה וידידות. אומרים שביבי מנסה
לגייס את אלבין לפעילות פוליטית.
לי באמת לא איכפת אם זה פוליטיקה או
ענייני־כספים. מה שאותי מעסיק זה: האם יש
משהו מעבר לכך.
אז אני אספר לכם משהו נוסף: בהרצליה־פיתוח
יש בית־קפה ענק, המשקיף על הים,
מזכירה הבי חרוצה
נו, מה אגיד לכם, הייתי פשוט המו מה!
נכנסתי
למסיבה תל־אביגית טיפוסית,
אתם יודעים למה אני מתכוונת.
הרבה חתיכות, דוגמניות, אנשי בורסה
וספורט, וכולם מחייכים לכולם, ופית-
אום זה בא לין
איש־העסקים שמואל סלאטי׳ש־רון,
בעלה של הזמרת ואשת-החבדה
אנט פלאטו״שרון, עשה כניסה מרשי מה
בחברתה של המזכירה העמודה שלו,
קלרה חורי. אז חשבתי שאולי הם באו
בענייני-עבודה, אגל כשהסתכלתי בשעון
וראיתי שהשעה כבר כמעט 2לפגות
בוקר, אמרתי לעצמי שגם המזכירה הכי-
חרוצה בעולם לא עובדת בשעות כאלה,
וחוץ מזה -מי אמר שלמזכירה אסור
לבוא למסיבה בחברת הבוס שלה!
טוב, זה לא הכל. לידי עמדו כמה
חברות, ששאלו אותי מדוע אנט נראית
כל״כך משונה הערב. התיסרוקת, הבג דים,
המבט, זו לא אותה אנט. אז הס ברתי
לחברותי שלמרות הדימיון הרב
בין אנט לקלרה, הבחורה העומדת ב כזאת
נחישות ליד פלאטו-שרון היא
המזכירה, ולא הרעיה הנאמנה.
ובעודי המומה, עברה לידי אחת ואמרה
לי שזה לא חידוש, כי כמה ימים
קודם לכן הם נראו ביחד בסושי בר.

השריש, בחבורה ביכי נתכיהו
ד״לח בלונדית
שקוראים לו הצוק, ושם, בשעות אחר־הצ־הריים
והערב המוקדמות, נפגשים כל מי שלא
רוצים שיראו אותם כל הרכלנים כמוני, למשל.
אבל מה לעשות שיש לי ידידים קרובים,
שראו את נתניהו יושב שם בחברת דיילת
אל־על בת 30 בערך, עם תספורת קארה מגוון
בלונדי, וישבו איתם עוד כמה אנשים, והביבי
הזה והבייבי הבלונדית שלו החליפו מבטים
אוהבים. כך, לפחות, זה נראה ליושבים מסביב,
וזה נראה כאילו כל העולם שייך להם
בלבד.
אז אני מבקשת מביבי להפסיק לבלבל
אותי, כי הוא עושה זאת די והותר במישור
הפוליטי. אז לפחות שבמישור הרומנטי נהיה
מעודכנים ומסודרים.

שלושה חברים היו בגטו ורשה — שימחה
הולצברג, מנדל גרינבאוס ויעקב
אייזנר. שלושתם ניצלו, ושמרו על קשר
ביניהם במשך כל השנים. שלושתם גם זכו
לתהילה חלקית: שימחה הולצברג כאבי־הפצועים,
מנדל גרינבאום, ששינה את שמו
למרטין גריי, הוא סופר מצליח שחיבר את
שימחה בבריברק
היא כל-כך רצתה בו, בתינוק הזה, ו הוא
בא. לא בקלות, אחרי כמה ניסיונות
עצובים ולא״מוצלחים. עירית בולקא,
פעם זמרת, כיום בעלת-תשובה בבני•
ברק וזמרת לפני קהל של נשים בלבד,
ילדה בשבוע שעבר במזל־טוב את
ברוך, שקיבל את שמו מהסבא שלו
מצד האבא, המהנדס ישראל מוש־

קוביץ.

כדי שברוך ייצא לאוויר-העולם בריא
ושלם, נאלצה עירית לשכב בשמירת״
הריון במשך תישעה חודשים, מהם
שלושה בבית־החולים. בעצת הרב היא
שמרה את ההריון בסוד, והפתיעה את
כל השכנים והחברים, כאשר חזרה הבי תה
עם התינוק, עם עודף של קילוגרמים
רבים על גופה, הדק בדרך־כלל. ובני-
ברק צהלה ושמחה.

יעקב (״ג׳ק״) אייזנר
חתננה לאחר רומאן לוהט
רב־המכר בשם כל בני ביתי, ויעקב אייזנר
הוא המפיק ההוליוודי ג׳ק אייזנר.
הולצברג מתגורר בארץ, גריי מתגורר
בצרפת ואליזנר הוא המפיק, מתגורר בארצות

אז חקרתי, כמובן, בין החברות שלי
איפה הגברת פלאטו-שרון. אחת מהן,
שהיא השפיונית לענייני סביון-והסבי-
בה, גילתה לי שאנט טסה לפאריס, כדי
להגדיל את מלתחתה לכבוד שלושה
אירועים שהיא עורכת בביתה -
מסיבת־יום-הולדת לבנה, מסיבה לכ
בוד
התקליט שלה ואירוע-התרמה גדול
לויצ״ו סביון.
אני כבר בטוחה שהמזכירה החרוצה
תמצא לעצמה עיסוקים מעניינים באותם
מועדים, שבהם תתקיימנה המסי בות
האלה. אך אותי מעניין לדעת היכן
יבלה בעל־חבית באותם ימים חשובים.

עתיד שר שובר־רבבות
לאלון אוליארצ׳יק יש שלאגר גיזעי
— בא לשמנה בחנר חדש — שבהחלט
מתאים לסיפור הזה. לבחור החדש קוראים
הרן שגיא, והשכונה, במיקרה הזה, היא
העיר הגדולה, תל־אביב, אלא מה.
שגיא 25 שיער בלונדי, שיזפון תמידי,
עיניים כחולות־ירוקות ו־ 1.80 מטר גובה
— הגיע לא־מזמן העירה מקיבוץ־מולדתו,
גניגר, והוא מגלה פעילות מוגברת בעסקים
ובאהבות.
קצת ביזנס לפני הפלז׳ר: יחד עם חבר הוא
מכר כמה אלפי ורדים למיסעדות ולסועדים.
ואחר־כך הוא עזב את הפרחים למען יבוא
ושיווק תכשיטי־זהב. בשלב זה הוא לקח חלק
פעיל בסיפור של שוד מזויין — סצינה
שכמותה ראה עד אותו יום רק בסרטים: שני
שודדים במסכות שדדו ממנו בחניון ברעננה

תכשיטי־זהב בשווי 100 אלף דולר. בהתחלה
הוא ניסה להתנגד, אבל במהרה הבין שזה
ממש לא כדאי לו. למזלו, הוא היה מבוטח.
לפני שבועיים הוא פתח, יחד עם חבר, פאב
ברחוב הירקון, הנקרא אנש ,1על

הברית אך מגיע ארצה פעמים רבות בשנה,
הרן שגיא
ורואה בישראל את ביתו השני.
,אתה חמה ל...־
ביום השלישי בערב הוא יישא לאשה את1
אהובתו, שרה שרייר, בחתונה רבת־מש־ ,״לאן־שהוא״ .עד להודעה חדשה הוא ציפור־לילה
— עובד״מבלה בלילה, ישן עד הצה־תתפים
שתיערך במלון דניאל בהרצליה.
שרייר היא פולניה, כבת ,32 בת לאב, ריים, ואחר־כך מנסה את מזלו בעיסקי נדל״ן.
הבחור, שלפי דעתי יש לו עתיד גדול
יהודי ואם קתולית, שהתגיירה למענו. אייזנר
בן ה־ 60 פלוס הוא גרוש ואב לשלושה ילדים, בתור שובר־לבבות, כבר רגיל לשמוע מכל מי
שפוגש אותו: אתה דומה ל ...אני החלטתי
בוגרים.
השניים הכירו זה את זה במיסגרת עבודתו, שהוא תערובת של ניק נולטי וז׳ראר
דפארריה, אבל שמעתי שהדביקו לו כבר
של אייזנר, ואחרי רומאן לוהט החליטו למסד
דימיון לדון ג׳ונסון, ואחת אפילו אמרה
את מערכת־היחסים ביניהם.
שיש לו חיוך כמו לרוברט דה־נירו, כולל
למרות היותו ציוני, הוא רצה להינשא
גומות־החן בלחיים.
בטכס צנוע בארצות־הברית, אך היתה זאת
כבר מהערב הראשון לפעילותו של הפאב
אשתו הצעירה שלחצה עליו לערוך את החתונה
בארץ־הקדוש, אולי כדי לסגור מעגל, יצא להרן רומאן עם לנה, שאף אחד אינו
יודע מה שם־מישפחתה, יפהפיה חטובת בת
בתהליך־הגיור שלה.
סיפור חייה של שרה שרייר, שנולדה בשם ,23 :אמריקאית ממוצא רוסי, בעלת תואר
הקאתולי יוהנה, מרתק ביותר, ואני לא בשיווק ובפירסום, העובדת כיחצנית של רפי
שאולי.
אתפלא אם עוד יעשו סרט מהחיים שלה.
לנה הגיעה לפתיחה עם ידידים, בעלי פאב
למרות שהכל נראה ורוד ויפה, יש גם
קטעים לא כל־כך נעימים. הילדים של המפיק, אחר, ראתה את החתיך הבלונדי, ומייד החליטה
להיות בעניינים: היא ניגשה לבאר, מהלא
כל־כך מתלהבים מהקשר הזה, מסיבות
שונות. אבל עם הזמן הכל יסתדר, מכיוון, צד של הבאר־מן והתחילה למזוג משקאות,
כדי להקל על הלחץ.
שהאבא שלהם הוא כבר די מבוגר כדי
ומה כבר יותר צריך הבנאדם? גם יפה, גם
להחליט מה טוב לו, גם אם זה לא נראה ,
חכמה, גם אוהבת לעזור, גם אוהבת.
לילדים.

מעשה חמות

מאיו ליפשיץ

אין זה שחמור אחד מצליח לשגע את כל המדינה! בסבלנות ולא למהר ולהכריז כי הרקע למעשה נובע מממסתבר
כי אפילו חמור גמור, מטומטם ובור, יכול למות ניעים לאומניים. יש למצות את החקירה עד תום ולבדוק
בצורה כזאת שתעורר גלים, תעשה כותרות ותתפרסם כל קצה חוט מהחבל שעל צווארו, וכל שערה חשודה מזנבו.
ברבים. לא לחינם הלן השמאל אצל החמור. ההיסטוריה
כל חמור בא יומו, והנפטר מכפל-חארט עשה זאת בגמלאה
בחמורים עמוסים במעשים טובים. אך אף יצור דול. עבור השמאל בישראל הוא כמעט שווה-ערך לחמורו
מהגזע החמורי לא זכה למעמד של כוכב-
של המשיח. על גופתו המתה הם ימררו ל תיקשורת
בינלאומי בזכות פועלו העצמי.
מתנחלים את החיים. הסוס המת -התמיכה
תמיד, תמיד, קיבלה את הקרדיט האישיות
במטרות אש״ף בקרב היהודים -קם לתחייה
האנושית שרכבה על גבו. בא חמור יחיד
בעזרת הבר־מינן האומלל. את החייל הנעדר
ומיוחד מכפר כפל״חארט, והראה לכולם איד
אילן סעדון מאשקלון עדיין מחפשים, אך ל־אפשר
לעשות הון ציבורי מפגר פוליטי.
שמאלננו המתלהמים כבר ברור שבכפל־חא־מותר
להניח שאיזה תלמיד־ישיבה בהמי
רט׳ קבור החמור של השטחים.
ירה והרג את הבהמה, אפשר לחשוד שהיו שם
והוא לבטח יושב עכשיו, שם בעולם־האמת
עוד 10 מופרעים שונאי-חינם ותאבי־נקם. ב של
החיות, ונוער כמו משוגע בצחוק חמורי.
עבר נרצחו חמורים אלמונים רבים, כדי למבחיים
הוא לא האמין שיהפין את עורו מחכור
בעורמה את בשר־הפיגולים, והתמונות
מור פשוט לאייטם תיקשורתי. בחלומותיו הלא
יצאו לעיתונים. ידוע גם כי מדי יום מוב וורודים
ביותר לא ציפה שכף יתגלגלו העניילים
אלפי בני בקר וצאן לגיא ההריגה, ללא כל
נים. כואב לו הלב על כל הכסף שהיה יכול
רקע פוליטי, סתם, לסיפוק יצר האכילה. אפי המנוח מכסל־חארט׳
לעשות מהרצאות, נאומים, ראיונות והוצאת
לו מהדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם מגיעים דיווחים ספר״זיכרונות .״ראש של חמור שכמוני״ ,הוא אומר לעצמו,
מדאיגים על סופן המר של חיות תמימות, בצורת סטיי ״למה לא לקחתי אף פעם קורס באנגלית!״
קים, שישליק, קבב וצלעות.
אבל פה, על פני האדמה הטובה, מחמור לחמור כוחנו
וכלל לא ברור אם דווקא החמור הספציפי הזה היה אוזל. רק חמור לא רואה אין משתלחים כתבני ופוליטקאי
כיבשה תמימה. חובה לשים לב לעובדה התמוהה, כי בני השמאל במתיישבים היהודיים. כמו חמור אחרי בן״אדם
גוד לשיטה הקבועה, לא נחטפה גופתו באישון לילה ונק מצעידים אותנו חסידי המדינה הפלסטינית השניה לעבר
ברה בחוג המישפחה. בסטייה לנוהל המקובל לגבי הטיפול הים. חזית הסירוב לארץ־ישראל היהודית השלמה תפסה
בחללי האינתיפאדה, פתאום נחשפת גווייתו ומוצגת טרמפ נלעג על גב החיה הארבע״רגלית הקטולה. ובארצות-
לראווה.
הברית כבר מחברים את התסריט לפרק הבא שיקרא
אולי בכלל היה החמור המנוח שטינקר של שרותי״הבי -״ושבו חמורים לגבולם״.
טחון והוצא להורג לפי הוראת אש״ף־טוניס. צריך לבדוק
חמור אחד מת עושה רעש נורא אצלנו ובעולם. המון
לעומק את עברו הפלילי וקשריו האישיים כנושא-הכלים חמורים חיים בינינו, ואינם שומעים באוזני החמור שלהם
של כנופיות מבריחי״סמים קשים. כמו במיקרים קודמים, את מה שמתכננים עבורם הזאבים, הנמרים והצבועים.
שבהם נרצחו מתנחלים יהודיים, אסור לקפוץ ולהסיק מסתבר כי האדם הוא תבנית חמור הכפר, ויש סכנה
מסקנות מוקדמות, רק על פי העובדות. כדאי להמתין ממשית שנובל כולנו כחמורים לטבח ולקבורת חמור.

פררב• הורוביץ
מטבל שבוע עוו•
ברציפות, בפזביריהפריוה האפריקאי.
המצב שנוצר בעיקבות נאום ג׳יימס בייקר
בכנס פעילי איפא״ק מזכיר את הבדיחה המי־שפטית,
שכל מתמחה זוכה לשמוע מהמאמן
שלו לפחות פעם אחת בתקופת ההתמחות:
עורך־דיו צעיר, שהחל לעבוד במישרד של
אביו, חוזר מבית־המישפט ובפיו בשורה:
״זכינו במישפט. התיק סגור!״ האב תופס את
ראשו בידיו :״מה זכינו? מי סגור? אנחנו חיים
מהתיק הזה כבר 20 שנה״.
כבר 20 שנה כל הצדדים בסיכסוך המיז־רח־תיכוני
מהלכים על קצות האצבעות זה
סביב זה, כשהם עושים הכל, כדי למנוע התנ־

מזכיר־מדינה בייקר
הלבוש ,0.1<..מה עם הראש?

סגן ראש־הממשלה, דויד לוי, רואה את
דברי בייקר בחומרה, והוא צודק. בחירת כנס
איפא״ק כמקום להשמיע בו את דבריו לא
היתה מיקרית. איפא״ק, השדולה היהודית
בוושינגטון, היא ספינת״הדגל של מוקדי-
ההשפעה היהודים בארצות־הברית. המקום
נבחר במתכוון כדי להעליב אותנו ולפגוע
בכבודנו הלאומי. בעצם בחירה זו רצה בייקר
גשות גלובאלית, או לפחות לדחותה לזמן לומר ליהודים שהוא מצפצף עליהם ועל
בלתי־מוגבל. מכאן תורת־השלבים המשות כוחם והשפעתם. אין זו הפעם הראשונה שהוא
פת לכל הצדדים בסיכסוך, שהיא מעין חוקת־ פוגע בנו במתכוון. בראיון לכתב ט״ם, מייקל
מילחמה שהכל מודים בה. תורת־השלבים קריימר(מה־ 13 בפברואר ש.ז ,).בייקר משווה
אומרת שבמיזרח התיכון שורר מצב טעון את ישראל לחוגלה במלכודת, כאשר לעצמו
חומר״נפץ. לכן כל צד בסיכסוך מתקדם או הוא מייחס את חופש־ההחלטה האם לירות בה
מתגנב למטרתו הסופית בזהירות ובשלבים, או לא. בכך הוא מצטרף לדעתו של השר
אריאל שרון על מצבה הנוכחי של ישראל,
כדי למנוע פיצוץ.
למשל — אש״ף רוצה ״להשליך את היהו ובעקיפין מוסיף מישקל לטענות המתנגדים
דים החוצה״ בשלבים, לפי דברי פארוק קא־ ליוזמת־השלום במתכונתה הנוכחית. בין צידומי,
ראש המחלקה המדינית של אש״ף, פור במלכודת לבין פר ״בקוראלס״ ההבדל
בראיון לעיתון הרני פוליטיקן מה־ 19 במאי. קטן מאוד.
האיש הזה, בייקר, הוא תופעה יוצאת־דופן.
הליכוד רוצה לספח את יש״ע בשלבים.
מיפלגת־העבודה רוצה לחזור בשלבים לגבו אין מה לדבר. לי הוא מזכיר שר־חוץ בריטי
לות ,׳67 למען ״מדינת ישראל יהודית מסוף שנות ה־ — 40 את ארנסט בווין. הופעתו
של שר־חוץ שחצן, יהיר ודינאמי בארץ
ודמוקראטית״.
לתוך המצב העדין הזה התפרץ ג׳יימס שאנחנו תלויים בה היא, כפי הנראה, מאותות
בייקר כמו פר לתוך חנות חרסינה. הוא הת הגאולה.
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, המתבטא
נהג כמו עורך־הדין הצעיר מהבדיחה. הוא
התייחס בדבריו למטרות הסופיות של הצד במתינות והידוע בלשונו הנקייה, אמר על
דים, תור כדי דילוג על השלבים ותוך הת דברי בייקר ש״הם מיותרים״ .אבות
עלמות מעצותיהם הנבונות של יצחק שמיר ההתיישבות העובדת ואמהותיה היו אומרים
ומשה ארנס, שיעצו לו לעשות את ההיפך: על איש כזה, גם כן בלשון נקייה (ובהברה
להתרכז בשלב הנוכחי ובאשר לעתיד — סלאבית כבדה עם ל׳ הגוייה מירכתי פה מלא
לעבור כל גשר, כאשר נגיע אליו. אבל בייקר אוויר) :״הוא כל־כר לא חכם!״
בבגדיו המחוייטים, המונחים עליו תמיד
פשוט סגר את התיק. בדבריו הוא הביא
לאקטואליזאציה של סיכסוכים, שהיו צריכים טיפ־טופ, הוא מזכיר לי שר־חוץ בריטי נוסף
להיות אקטואליים רק בעוד 10 שנים, אם — את אנתוני אידן, שעליו אמרו בשעתו
שהוא6 :ק 0זז £1ח0011־ 0550<11ז.1116 13051 )1
בכלל.

״טיטי, טיטי,״ יאמר הפלאח הערבי
מנחאלין על הטיפשה של הכפר .״מתל
מרוח׳תי. מיתל מג׳יתי.״ ״כמו שלא הלכת כך
לא חזרת.״ רוצה לומר, נשארה הטיפשה על
מקומה ולא השתנתה. טוחנת־מים, גוזרת-
אוויר.
ה״טיטי״ — עכשיו היא שלנו. נסעו
האנשים הנחמדים בשיירה של מכוניות אל
נחאלין, יום שבת — יום קיץ לכאורה. חנו
במעלה ההר צופים אל הפלסטינים, שיעלו
אליהם, לברכם לשלום .״אהלן וסאהלן,
ומרחבה, ומרחבתין, ותעיישו, ותחיו,״ ומה
עוד? כלום!
מעשה יפה כשלעצמו. אין לזלזל. אבל,
קשה להתאפק ולא לגחך כשכאן מתחיל
ונגמר כמעט כל העניין. הנה העכשווניקים
היפים בתרפיה קבוצתית ערבית — יהודית.
מי המטפל, מי המטופל? היישירו עיניים זה
אל זה, ואמרו :״מצטערים מאוד שיש אצלכם
ג׳אש (צבא) ובלאגן (אינתיפאדה)״ .השיבו
להם :״גם אנחנו מצטערים מאוד, תעשו
משהו.״ עשו פיקניק בטבע וכתבו בעיתונים.
העכשווניקים רוצים שלום. מק, זה לא

הפגנת ״שלום עכשיו״
עם הפלסטי( ,במסיסודשיש,
מספיק? מה פתאום שהם גם יפטרלו בשטחים
כמו אנשי גוש אמונים ואנשי כהנא? מדוע
שיגיבו על כל אירוע? נזרקה אבן בכביש,
המתנחלים מגיעים עוד לפני הצבא. בקבוק-
תבערה? המתנחלים נכנסים מיד לכפר —
ופוגעים לא רק בדודי־השמש.
העכשווניקים מבולבלים, אובדי-עצות,
חסרי־דרר, לא תופשים שזו מילחמה.
הפלסטינים, אני חוששת, מתעבים את
המתנחלים. אבל בהחלט מכבדים אותם. כי
הם ברורים, אנשי־מעשה, הנלחמים על דעתם
ללא כחל וסרק.
חסרי־הזהות, העכשווניקים, באים אצל
הפלסטינים עם הזנב בין הרגליים והלשון
בחוץ .״תסלחו לנו הערבים, אנחנו אתכם
בבתים בשיכון בבלי, באפקה, בתוכנית ל׳,
בהרצליה הירוקה, בחיפה האדומה, בכורסאות
מול הטלוויזיה עם אלקסיס ומישחק־השבוע.
אפילו במסיבות שלנו בימי שישי.״ הנה גם
עכשיו בשבת בפיקניק. ידוע מאיפה באו, לא
ברור לאן הם הולכים.
כבר אמר הפרופסור גרשום שלום ב־1974
בקובץ ״אין שאננים בציון״ :״האתגר הוא
לעמוד נוכח העובדות. וזה בדיוק מה
שהשמאל החדש אינו אוהב לעשות. גם הם,
כמו הכנענים, חיים בעולם פיקטיבי ...אינם
יודעים את מקומם, הם פועלים בחלל הריק,
וזה עתיד להתנקם בהם״.
סליחה מראש על הציניות, גם אני רוצה
שלום. אז סלאם, באי, צ׳או.

עות גט

א 1רי דן

בין הגטו

המחזה ״נטו״ של יהושוע סרבול נחל כישלון
מבזה בניו־יורק. אבל הגטו בלי מדכאות זוהי
כנראה ההצגה המצליחה ביותר מ תר לדור
בצמרת העסקנים היהודים בכל מקום.

לראות את השלט המתאדה בחום הניו־יורקי של הצגת
הנפל 1טו בתיאטרון בקירבת ברודוויי, זהו חיזיון מעודד.
אמנם מתרצי כישלון המחזה של אביר השינאה והביזוי־

שוון בניו ווק :״הנר קום או מר ער
השר .,איננו מאמינים בשרום
עם חצחיסי׳
העצמי־היהודי — יהושוע סובול — תולים זאת בנידיזרק
ט״מס, בביקורת הקטלנית שבה זיכה העיתון את גטו. אבל
יכול בהחלט להיות שהיהודים הגאים של ניו־יורק, שנמאסה
עליהם ההלקאה העצמית החולנית־פסיכופאטית, הם
שהצביעו ברגליהם למען הכישלון הבימתי — בעיר היהודית
הגדולה ביותר בעולם. ומכאן מקור העידוד.

לחזות במיפגש של ״מועדון הנשיאים״ האמריקאי, אותו
גוף יהודי שהתמסד בפארק־אבניו, כמי שמייצג כביכול את
הקהילה היהודית האדירה ביותר בתפוצות — זהו חיזיון די
מדכא. כי כאן אתה חש ברוח הגטו האמיתית. בקרב העסקנים
היהודים. לא כולם. חלקם הקולני. אצל המיעוט הזה יזכו
סובול וחבריו להצלחה קבועה.
אבל רובם אינם אשמים בכך. הם מבטאים במידה רבה את
משב־רוח הגטו מירושלים. כי יש ירושלים המחפשת אחרי
״תדמית״ ו״הסברה״ ,על בסיס של כניעה וויתורים, בנוסח
התוכנית המדינית המסוכנת ביותר שהציגה איזה שהיא
ממשלה בישראל מאז הקמתה: בחירות למועמדי אש״ף.
ויש המציאות החזקה מכל, שבה נלחמים כיום יהודים בירושלים
וברחבי ארץ־ישראל על קיומם וביטחונם — בניגוד
מוחלט למסורת הגטואית ותוך הפקת הלקחים הקשים ממנה.
כשם שיש יהודים רבים בניו־יורק וברחבי ארצות־הברית, ולא
רק שם, המוכנים לתמוך במאבק הגורלי הזה. בניגוד מוחלט
לקומץ עסקני הגטו, הטסים בכל הזדמנות בין ניו־יורק
לירושלים.
ביטוי לרוח היהודית הזאת ניתן למצוא גם בהופעתם של
אלף מיהודי ניו־יורק בארוחת־הערב החגיגית שנערכה ב־1
ביוני למען ירושלים. איש לא הכריח את היהודים הללו לבוא
בשעה 6בערב לאולם־המסיבות הענק של הה־לטון בשדרה
השישית, ולצאת משם סמוך לחצות, מרוקנים מכמה מאות
אלפי דולארים. איש לא פקד עליהם להשתתף ולסייע במיטב
כספם למען איכלוס מזורז וחיוני של העיר העתיקה בירושלים
ביהודים.

אבל אלה, כמו יהודים רבים אחרים בארצות־הברית,
חשים ובצדק שישראל מתקרבת לרגע
של אמת במאבקה. שהבעייה איננה כבר ״הסברה״
.אלא קיום. ולכן בניגוד לגטואיזם של סובול, קמים

יהודים רבים להשתתף בדרכם במאבק העליון. במיוחד כשהם
שומעים לא רק שירושלים, בשנה ה־ 22 לאחר שיחרורה,
מחולקת שוב למעשה, אלא שעוד קמים נציגי מסורת־הגטו
בירושלים ומבטיחים לתושביה הערביים זכות־הצבעה בבחירות
למדינת אש״ף.

במובן הזה שונה עתה תגובת יהודי ארצות־הברית מתגובת
הקהילה שם בשנות ה־ 40 הנוראות. כאשר יהודי אירופה הושמדו
בגטאות חברו גבאי הסוכנות היהודית בירושלים עם גבאי
ניו־יורק להשתיק ולטשטש. נרתעו וחששו מלהפעיל לחץ על
נשיא ארצות־הברית פרנקלין רוזוולט ועל הממשלה הבריטית
להפציץ את מחנות־ההשמדה.

הציבור היהודי האמריקאי הענק חוזה עתה באותה
שתיקה והשתקה טראגית בארצות-הב-
רית. לכן יכול היה לא מכבר לצאת האינטלקטואל
האמריקאי החשוב נורמן פודהורין במאמר אזה

ב״קומאנטרי״ על החורבן הצפוי לישראל כתוצאה
מהפהרתה בידי האינטלקטואלים והשמאל
היהודים בישראל ובארצות-הברית, באם לא

ישנו את דרכם•
לכן יכול היה ראש העיר אד קוץ׳ ,המנהל עתה מאבק־חורמה
להיבחרו מחדש, להתפנות ולפתוח בהילטון את ערב־ההתגייסות
למען איכלום ירושלים העתיקה, שבחזיתו ניצבים
אנשי ״עטרת כהנים״ יוצאי ישיבות־ההסדר.

לכן היו שם התובע הכל-יכול של ניו-יורק,
רוברט (״בוב״) מורגנטאו, מלקולם הונליין עם
קשריו המסועפים לממשלה, אנדריו סטיין, מבכירי
עיריית ניו-יורק, סם דומב, המגיים את היהו־

גם בברגך בלזן. לא פחות ן ולא יותר. כלומר, בדומה לאיור
השלט, המתאדה של הצגתו הכושלת של סובול בניו־יורק.
השואל המיוסר הזה לא היה אחר מאשר מנחם רוזנזפט,
שאביו, יוסל׳ה, הותיר לו רכוש גדול שאותו צבר בו־זמנית עם
היותו שואן מיקצועי מאז ימי שיחרור ברגן־בלזן. וזהו אותו
מנחם, אשר אף רץ במישלחת חמשת היהודים האמריקאים
שהשתטחו לרגלי יאסר ערפאת בשטוקהולם בחורף שעבר,
כדי לסלול הדרך לדיאלוג ההרסני בין ארצות־הברית לאש״ף.
השיב לו שחר־התעשייה־והמיסחר, אריאל שרון, שהופיע
שם באותו בוקר לפני אולם מלא, כדי להעמידם על הסכנות
המידיות לישראל שיש המתעלמים מהן: אנחנו מאמינים

בשלום עם אוייבים. לחצנו את ידי המצרים. אבל
אנחנו לא מאמינים בשלום עם רוצחים. לא לחצנו
ולא נלחץ את ידיהם״.

מחיאות־הכפיים שנשמעו באולם הוכיחו שיש עדיין, גם
במועדון הנשיאים, כאלה, בניגוד למנחם רוזנזפט, המבדילים
בין אוייב לרוצח.
אך היו אחרים באותו בוקר שדיברו כאילו היו תיזמורת
מאורגנת היטב — אם מתוכם עצמם או מירושלים: הם שיבחו
את יוזמת־השלום הישראלית, כלומר, תוכנית־הבחירות
לפלסטינים. בראש ובראשונה, אמרו, משום שהיא הקלה על
המצוקה של ההסברה, אחרי 18 חודשים של ההתקפות על
ישראל בתיקשורת, עקב כישלונה בהתמודדות עם האלימות
הפלסטינית.
מה שעלה מהצהרות הדוברים הללו, כי לא היו אלה ממש
שאלות, הוא שאותם נציגים יהודים אמריקאים רוצים שקט.
שגובר חששם כי במאבק על קיומה של ישראל עלולים בקרוב
להתנגש האינטרסים של ארצות־הברית ושל ישראל, ואז
יעמדו יהודים אלה למיבחן, שממנו הם כה יראים.
אישית, כשהקשבתי ליהודים אלה באותו בוקר ה־ 2ביוני,

~ ו ץ התכנה ממעונת־הבחיוות נוי
ובחוח את עוב־ההתומה ריוושרים
חשתי מין זעזוע. כאילו המחזה של סובול, שנכשל אולי
בברודווי, מצליח כאן בקומת־הגג בפארק אבניו. כאילו יושב
אני בוועד הקהילה בגטו ורשה או בוועדת־ההצלה בבודפשט.

ראש־עירייה אד קוץ׳
״יש ם׳ שיזכיר! ליהודים — שהם יהודים!״

דים ברחבי ארצות-הברית, מרכוס כץ, שטרח
לבוא ממכסיקו, סטנלי שטרן, המסייע בכל דרך,
ויהודים חשובים רבים אחרים, הערים לצורך הדחוף לשבור את
המצור החדש על ירושלים — מצור . 1989
את ההבדל, את הפער בין המצב בשנות ה־ 40 להיום בקהילה
היהודית האמריקאית, בין הגטו אז ועכשיו בנוסח יהושוע
סובול ופרנסיו — לבין רוחם האמיתית של רוב היהודים,
היטיב לבטא בכשרונו הנאומי המיוחד ראש עיריית ניו־יורק,
אד קוץ׳.

״אם היהודים שוכחים שהם יהודים,״ אמר קוץ׳,
חבוש-כיפה במרכז הבימה, המעוטרת בצילומי
העיר העתיקה ,״אחרים יסבירו להם מיד מי הם.״
והוסיף :״יש האומרים לי שמוטב לא לדבר על הנושאים המכאיבים
לנו. מוטב שנשב בשקט. שנשתוק ...את תוצאות
השתיקה כבר הכרנו. מעולם לא הסכמתי לכך ולא אסכים ...כי
זוהי המנטאליות של ה׳שסעאטל רוצה לאמר של הגטו.
״אל תשכחו שישראל נולדה, לא משום שהעולם רצה בכך
אלא בגלל האמונה, שיש לעם היהודי עם ארצו ובעיקר עם
בירתו — ירושלים.״

~ועדון־הגשיאים שר יהודי אמריקה
חשים ברוח הגטו האמיתית
מול הרוח היהודית — לאומית הזאת באותו ערב האפנינג
ירושלים בה־לטון ניו־יורק, בלטה רוח־הנכאים משאלותיהם
— הצהרותיהם של כמה מחברי מועדון הנשיאים היהודי-
אמריקאי למחרת בבוקר.
אחד מעסקני מיפלגת־העבודה אמר שהוא, כבן לניצולי-
שואה, רואה בתג־הזיהוי הביטחוני, שהחליטו להנהיג לעובדים
הערביים באריאל, מן טלאי צהוב, נוסח זה שנשאו יהודים

כישראלי לא העליתי מעולם בדעתי שאהיה עד
לישיבת גטו, נוסח התיאורים שקראנו הלכה
למעשה 41 שנה אחרי קום המדינה.

כנראה שגטואיזציה היא לא עניין של גיאוגרפיה. והגטו
יכול להיות חבוי בליבם של שרים וחברי־כנסת בירושלים,
ולהתפשט עד ניו־יורק ולכל מקום. כי אין ספק שרוח־הנכאים
בירושלים מסביב לתוכנית, שהוכתבה על־ירי וושינגטון, היא
שהדביקה חלק מהעסקנים היהודים במועדון הנשיאים, ולא
להיפך.
מול שבירת רוח ההתנגדות הנוכחית בקרב העסקנים
היהודיים, הציג בהרחבה אריאל שרון באותו בוקר את האמת
שלו. הסברה זה נ1שא חשוב — אמר להם. יש תועלת בהקלת
המצוקה בעניין זה לישראל ולאותם היהודים החשים בכך
בארצות״הברית.
אבל זהו רווח לטווח קצר בלבד — הזהיר שרון. לטווח
הארוך ביטחונם וקיומם של היהודים בישראל וברחבי העולם
— הוא הנושא המכריע. שום הסברה מוצלחת

ריגעית, לא תוכל לבוא במקום צעדים ממשיים,
שיבטיחו את ביטחונם וקיומם של ישראל והיהודים.
שרון
דיבר אליהם ברורות, כפי שהוא מאמין שיש לדבר אל
אנשים בריגעי־קרב מכריעים. ובאותה לשון ישירה ואישית
שבה נקט ערב קודם בהילטון, כשדיבר אל כנס תומכי ישוב
ירושלים העתיקה :״בקיץ ,1987 כשטיילתי באחד הלילות
בסימטות הנפלאות של ירושלים העתיקה בחברת רעייתי
לילי, בעיקבות מעשי־רצח ופציעת יהודים שביצעו שם ־
החלטנו כיהודים, כישראלים, לעשות צעד אישי בעניין זה,
להתגורר בכל הזדמנות בדירה משלנו בעיר העתיקה״...
״היה זאת ראש־הממשלה ושר־הביטחון הראשון דויד בן־
גוריון שכבר קבע,״ המשיר שרון ,״שבעבור ירושלים יש לעשות
הכל. לכן היתה לי הזכות להשתתף ב־ 1948 בקרב עקוב
הדמים לשבירת המצור על ירושלים, בלטרון, שם נפצעתי
בעצמי עם אחרים מלוחמי מחלקתי, אשר 15 מהם נהרגו
באותו קרב...״

סיים אריאל שרון :״גם היום הכל יפול או יקום

על ירושלים!״

עבודה עברית
לפני שנים כמה, בלא מעט ריגשה,
נעקדה ונשחטה פרה קדושה.
״מי יבנה בית בתל-אביב!״ -
שאל ינוקא את אביו,
והמצלמה שייטה בין ערבים
״מבואסים״ ,מבוססים, עומסים,
באבן כוססים,
במעלה פיגום, על ראש הגג, ליד
עמוד״
יוסוף, אחמד, מנסור ומחמוד.
״אנחנו החלוצים״ -שוררה המקהלה,
והעם נתקף חלחלה,

דניאלה אשכנזי
איזון חוזר
מילחמה והמילחמהבמיתון
הם חוזים משבר במערכת הפיננסית העולמית.
אומרים שפרס מחפש צעדים לדיר־בון
הכלכלה. טוענים שישראל אינה ערוכה
לקלוט עלייה, בגין המיתון המתמשך, ומזכירים
שאת מיתון אמצע שנות ה־ 60 פתרו
דיין ורבין, לא ספיר ואשכול. מה המכנה המשותף?
לא חשוב מה יאמרו הכלכלנים מבית,
חשוב מה שיעשו היהודי^ מחדל: מלבד הבראת
המשק בשיטת הלם־הקרב, יש מכשיר
אחר לצמיחה כלכלית: עלייה המונית. שוכחים
את גל־העלייה שבא בעיקבות מילחמת
ששת־הימים. מחקריו של הד״ר דן גלעדי מראים
שלאורך כל תקופת המנדט, תקופות
גאות, משבר והתאוששות במשק של המרי־נה־בדרך
היו קשורות באופן ישיר לשיעור
העלייה ולתנודות ביבוא הון. ב־ ,1933 עם
תחילת העלייה החמישית, עברה על הארץ
תקופת שיגשוג, בשעה שהמערב היה שרוי
בעיצומו של ״המשבר הגדול״ ,ההיסטוריה
אומנם לא חוזרת על עצמה, אבל יש פתח
לתיקווה.

שאריותמסיר הבשר
בכל יומן, בכל דיון רב״משתתפים
או בטנדו,
נטען בי הידרדרנו מוסרית,
בי הכיבוש משחית,
מכיוון שאין עוד עבודה עברית,
שנהיינו כגזע אדונים,
ובלי עבדינו חיינו משותקים.
(אגב, כל הצולפים לא נראו חורשי
מענית בל המתדיינים לא נראו
כמנקי אשפתם,
גם המומחים לדבר לא מחו זיעתם •
כאבותיהם המייסדים אנשי העבודה
העברית. עבודתם נעשתה באצבע
מורה :״כך תעשו״ ו״זה לא בסדר״
ובשיטתיות ירדו עלינו מכל עבר).
ביום הלווית אבי סספורטס, עת
נקהלו שכנים, ידידים וסתם אנשים
שבכו ואבלו, וקראו לאסור כניסת
ערבים לישראל,
להסתדר בלעדיהם ויעזור האל,
נבהלה התיקשורת ונזעקה- :
״ומה על פרנסתם, והטצוקהמזד
״מי ילבב לנו לבנים,
מי יעמוד על הפיגומים!
מי יבנה את תל־אביב ואת סביון,
הרצליה־פיתוח ורמת השרון!״
ויצאו מהשק המרצעים כולם,
המחוייבות הפוליטית ומידת תלותם.
והכי חמור -
קל להיות יפיוף בנפש ובגוף
כשאחר משלם את החשבון,
אך הגש השטר לפרעון
והכיעור יחשף ויצחין -כמו כל
ריקבון.

אילוה אדם ₪

יש להפריד מחדש את רכבת ישראל
מרשות־הנמלים, ולהקים לאלתר את חבורת
הזבל הלאומית. בהיעדר תעסוקה, נוטשים
חיילים משוחררים מירוחם, שדרות ונתיבות
את הנגב לטובת נתיבי נמל־תעופה בן־גוריון.
אין ואקום: ברוח הזמן, הוצע לנצל את הנגב

המתרוקן כמסלקה הלאומית לשאריות
חברת־השפע במרכז־הארץ. כמויות דשנות
של זבל אורגני ואשפה אורגנית ייאספו
ממידרכות תל-אביב ויועברו על-ידי רכבת
ישראל ישר לדרום הארץ. קדימה הפועל! במו
ידינו נסריח את השממה.

מן העיר אל הכפר,
בלי להניד עפעף
מול חקלאות תוססת, אך גוססת, ליבי יוצא
אל אנשי התיישבות, שבצורה נואשת
מחפשים פרנסה חלופית מתחת לאדמה.
אפשר להבין שרותים כגון גן־ילרים קיבוצי
או חתונה ליד הבריכה, אבל קיבוץ נתיב
הל״ה החליט להרחיב את המסורת הקיבוצית
של הכנסת אורחים בבתי־מרגוע עד הסוף.
המשק ניסה למכור חלקות־קבר בקיבוץ לכל
דורש: תאר לעצמך מיבצע־פירסום עתידי
תחת הכותרת ״מנוחת עולמים כעירונים עם
מניה ניצחית בתנועה הקיבוצית!״ או^לאלה
שמתים — למות אחרת!״ למה לבנות עולם
טוב יותר? עבור חופן ירוקים תקבל מקום טוב
טבול הירק בעולם שכולו טוב. העסק נפל•.
הירושלמים לא רצו להתגלגל בשיירה
מירושלים עד מקום שכוח־אל כנתיב הל״ה,
ולהתגלגל בחזרה אליה באחרית הימים.

פותחים תיק
מזהירים את הציבור שעל איזור המרכז —
תל־אביב יפו וחולון — עובר גל חטיפת
תיקים. בנובמבר אשתקד עברה מגפה דומה
על בנייני־האומה במרכדירושלים: בקריית־הממשלה
חטפו תיקים על ימין ועל שמאל,
בכנסת ישראל אירע לא פעם שוד לאור היום,
מלווה בפקודה ״כולם להרים ידיים״ .בעיק־בות
המיתון, חוטפי תיקים ומשאבים בבירת
ישראל עברו הסבה מיקצועית, ועתה הם
מתמחים בגניבת־רעת וחיסול־חשבונות לעיני

בורסה תחת כיבוש
חיים שטסל, יו״ר הבורסה לניירות״ערך
בתל־אביב, הגיב לא מכבר על הקריאה להקים
בורסה נוספת, שבמיסגרתה ניתן יהיה
לסחור גם בניירות־ערן־ ,שאינם עומדים בקריטריונים
הנהוגים בבורסה הקיימת. שטסל
פסל הצעה זו מכל וכל, ונימק את התנגדותו
במיספר טענות, אשר חשוב להעמידן בביקורת.
ראשית,
מכחיש שטסל את העובדה המרכזית,
שעליה מושתתת ההצעה, והיא שהבורסה
דלה בהנפקות. כך אומר שטסל :״סקירה
קצרה של התפתחות מיספר החברות ה־בורסאיות
בשלוש השנים האחרונות מצביעה
על תנופה גדולה, שהושפעה לא מעט ממדיניותה
של הבורסה לעידוד הנפקות.״ אך
מדוע בחר שטסל דווקא בתקופה של שלוש
שנים, כדי לבחון את הגידול במיספר החברות
הסחירות? מדוע למשל לא בחר בתקופה של
שבע שנים או של 3ו שנים, או אולי של 40
שנה. לכבוד היובל? הלא העובדה המרכזית
בחיי שוק־ההון בישראל כיום, כי מזה 17
חודשים לא היתה כל הנפקה חדשה של
מניות 17 .חודשים מר שטסל! וכל סטטיסטיקה
שתתייחס לתקופה אחרת היא דמגוגיה
או בדיחה.
שנית, שולל שטסל, באמצעות סיסמות,

את האפשרות שהעובדות קיימות :״מדיניות
הבורסה, מאז ומתמיד, היא לעודד חברות
ותיקות וחדשות לגייס כספים ...במטרה
ליצור שוק־הון דינמי, שיתרום לצמיחה
ושימש תמריץ להתייעלות המשק ״.ומה עם
עלייה וביטחון מר שטסל? דינמי? צמיחה?
התייעלות? לך תספר לפרס, הוא מחפש
צמיחה כבר שנתיים.
שלישית, מסלף שטסל את המשתמע מן
העובדות :״במיסגרת מדיניות זו, הגמישה
הבורסה את הנחיות הרישום ויצרה את
״הרשימה המקבילה״ ,המיוערת לחברות
קטנות בעלות רקורד עיסקי קצר.״ האם
״שכח״ מר שטסל שהדרישה העיקרית לגבי
חברות ברשימה המקבילה היא הון עצמי
מתואם של מיליון דולר? כמה חברות קטנות
וצעירות בישראל מכיר שטסל, שיש להן הון
עצמי מתואם של מיליון דולר?
לא, שטסל לא שכח דבר, באפיינו את החברות
שהבורסה נכונה לאפשר להן ״חברות
במועדון האקסקלוסיבי ששמו הבורסה״ ,מגלה
שטסל את צפונותיו :״הבורסה מעוניינת
מאוד בהגדלת מיספר החברות הבורסאיות,
ובעיקר גדולות ומבוססות, לרבות חברות
ממשלתיות.״ טוב ויפה, אך מדוע אין שטסל
מוכן שחברות שאינן יכולות להתקבל

מעניין, אך הסתה להמרדה, כאשר היא
באה מהשמאל, כדוגמת הפעילות הבלתי־חוקית
של השנה ה־ ׳ 21 בקלקיליה, זוכה
לגל־אהדה בתיקשורת ובבראנז׳ה, כאילו
היתה זו פעילות למען שיחרור אסירי ציון,
בעוד פעילויות דומות מהצד הימני של
המיתרס, של מתנחלים או סתם פעילי־ימין
זוכות לדרישה חד־משמעית למיצוי־הדין
בשם שילטון־החוק וההגנה על הדמוקרטיה.

לא יעזרו לפעילי השמאל הפגנות־הס־תה
כנגד המתנחלים, בתירוץ השחוק שהם
הפוגעים בחיילי צה״ל. כל. קצין וחייל
בצה״ל יודע מי הם אלה הפוגעים בפעולות
צה״ל בשטחים, ומי הצד שעוזר להם, מאמ־צם
ומארח אותם בבתיהם — פעילויות
שמשום מה לא זוכות לסיקור תיקשורתי
כלשהו. הרצון העז מצד שמאלנינו לתקן
במיקצת את דימויים השלילי בקרב חיילי
צה״ל, ולהסיט את הוויכוח הציבורי לעבר
המתנחלים הוא ניסיון תיקשורתי בזוי, השם
ללעג את המציאות האמיתית שבשטח.

היינו צריכים לחכות שכתב־הטלוויזיה
בני ליס יעקוב אחר אוטובוס, הנוסע
מירושלים לבאר־שבע דרך חברון, כדי
לחזות, סוף־סוף, כיצד מתמודדת אוכלוסיה
של 80 אלף נפש באלפי ניסיונות לרצח
הנעשים בכבישי יהודה ושומרון מדי יום
ולילה. האבנים שסיקר ליס, ושנכנס 1לכל
סלון בליל־שבת האחרון, היו צריכות
לחכות 17 חודש עד שהטלוויזיה הממלכתית
שלנו תתפנה מזוטות מרעישות,
שהעסיקו אותה במשך כל אותה תקופה,
כמו מיפגשי שמאלנים־ערבים, צרותיהם
של תושבי ביתא ושאר ירקות, כדי להבין,
ולוא במיקצת, את הטראגדיה העיקרית של
האינתיפאדה: אובדן השליטה של צה״ל
בשטח ואיתו אובדן הביטחון
ועם הפגנה שכזו, ערב הפגנת של1ם
עכשי 1כנגד המתנחלים, עוד עלולים לערוף
ראשים בטלוויזיה הממלכתית שלנו.
מישהו שם מסכן את כסאו
הטענה הנדושה בכל ויכוח פוליטי,
ש״הערבים לא משלמים מיסים״ ,נכללת
תמיד תחת ההגדרה ״גזענות״ ומוצגת כ־חסרת־ביסוס.
עתה
מסר מנכ״ל הביטוח הלאומי
נתונים מדוייקים, שמשום מה מאמתים
טענה זו: חובם של בני־המיעוטים השכירים,
המהווים*.׳ 12 מכלל האוכלוסיה, עומד על
* 31 מכלל הגבייה במוסד. קצת קשה יהיה
עתה לזעוק גזענות אל מול הנתונים הסטא־טיסטיים.
נכון, צריך לשים קץ לאם־
לייה ...של היהודים

החברים של אופירה ₪
למועדון האקסקלוסיבי שהוא עומד בראשו,
יקימו להן מוערון־חברים אחר, עממי יותר?
האם חושש שטסל מהתחרות? האם אין חשש
זה מוכיח את הטענה שהבורסה היא למעשה
מונופול, וכי מעמדה הוא אחד הגורמים
לניוונה?
לפיכך אנו מצרפים את קולנו לטוענים
שאין הבורסה יכולה לדרוש להיות גם
הבורסה היחידה וגם הבורסה האקסקלוסיבית.

אריה חי1ל,ים ₪

אסד: מצאת• אצל

מובארכ ידידותיש1ה
השבועון המצרי אח׳ר סאעה ( )31.5מצטט
דברים מפי נשיא סוריה על התפייסותו עם
נשיא מצריים במהלך הפיסגה .״אין ספק
(שההתפייסות) תשפיע על הפעולה הערבית
המשותפת, וכולנו מתייצבים למען זה, זאת
היתה הרוח ששררה בריונים, וזה מה שצפינו
אני והנשיא מובארב.״ על עתיד היחסים אמר
אסר ״תהיה לכך השפעה על אווירת
היחסים ...ומהיום הראשון שפגשתי את נשיא
מובארב הרגשתי את הקשר האישי הוותיק
שהיה בינינו והקושר אותנו ליחסי ידידות
ואחווה משותפים״.

ל כן הם ע ר בי ם
השבועון המצרי אוקטובר ( )28.5מדווח
על פגישת מובארכ־קדאפי :״כאשר יצאו
נשיא מצרים, נשיא אלג׳יריה ושליט לוב
מהפגישה ונסעו במכונית אחת, עקבו שני

עיתונאים, אנגלי וצרפתי, אחרי המתרחש,
שאל האנגלי את הצרפתי, איך אתה מסביר
את מה שאירע? ענה הצרפתי אני לא יודע —
לכן הם ערבים.״

ה א סטרטגיה א חר
ה פי סג ה־ מ או חד ת
העיתון המיזרח־ירושלמי אל־קודס בא
לסכם את הפיסגה הערבית. במאמר־מערכת
( ,)28.5תחת הכותרת ״הפיסגה והבעיה הפלסטינית,״
נאמר נוכל לומר שהעולם
הערבי הצטרף בכל עוצמתו למהלכיו המרי־

עיתונות ערבי ת
ניים של אש״ף, ושום צד לא ניסה לנצל את*
חילוקי־הדיעות בין מיספר מדינות ערביות
לאש׳׳ף. האסטרטגיה המדינית הערבית הפכה
עתה מאוחדת.״

מו צ טב ה ח לי ל:
תוכנית ש מי ר —
נסיגה מקמם־ דיווי ד
השבועון הסעודי אל־מגילה, המופיע בלונדון
)29.5( ,מצטט את התייחסותו של
ראש־ממשלת־מצרים־לשעבר, מוצטפה ח׳־
ליל בקשר ליוזמת שמיר. לפיו ״יוזמה זו היא
נסיגה מרוח ומנוסח הסכמי קמפ־דיוויד ״.עור
טוען הלה ,״שלאחר שקרא את נוסח היוזמה
ביסודיות, סעיף אחרי סעיף, מצא ״שהיא
נסיגה ממה שהוסכם בינינו בנושא הגדה
והרצועה״.
לפי ח׳ליל כבר הוסכם בין ישראל למצריים
שהבחירות יהיו בפיקוח בין־לאומי ומטרתן
בחירת מועצה מחוקקת, שתוציא לפועל
את הקמת השילטון העצמי ״.לטענתו,
״סותרת תוכנית שמיר את מה שהוסכם, והוא
יאמר למנהיגים הפלסטיניים שיבקשו את
המיסמכים מממשלת מצריים״.

מחשבים קטנים הם פטפטנים *דולים
מעבר למערכת־שיווק חזקה בארצות־ה־ו
1ה גם המצבאצלמחש בי־ העל. מ׳ שנהנה מכל יעד חובה לדאוג, כי האנשים העוסקים
העניץ הוא זו ה ר זי ס א פל — מיי סד ומנהל תברח בפיתוח ובייצור יהיו מרוצים ממה שהם
עושים, כמובן שקיים התמריץ הכספי, ההנאה
ל תי ק שו ר ת וההגשמה העצמית בעצם היצירה של דבר
״רד״ ל ״ צו ר ר כי בי אל ק טרוניקה
חדש ומשוכלל. נכון שהתנאים החומריים במ
ח שבי ם. ב־ 1 9 8 9יגיעו ה מ כי רו ת ( ס/ס 9 0ליצו א) ל חברה כשלנו הם נוחים יותר מאשר במיגזרים
אחרים. אבל מה שבאמת עושה את עיקר
30 מיליון דו ל ר. סיפור הצלחה.
ההבדל הוא רוח הצוות, וגאוות היחידה. הרצון
להוציא מוצר טוב יותר מאשר המתחרים
בחו״ל, כאילו כדי להראות לעולם כולו שגם
זוהר זיסאפל ( )40 נשוי פלוס שניים פוטנציאליים ולדווח בחזרה על הצרכים ב המוח היהודי־ישראלי יכול.
השתחרר לפני שבע שנים משרות שוק המקומי שלו.
מנהלים ומהנדסים בכירים, הבאים אלינו
בתפקיד בכיר בתחום האלקטרוניקה.
מחלקת־השיווק של רר בישראל היא לביקור, מלאים התפעלות מרמת כוח־האדם
את חברת ״רד״ לייצור מוצרי תיק״ קיבוץ גלויות: עולים חדשים מצרפת, בישראל וממוסר העבודה. כנראה שמערכת־שורת־מחשבים
הוא הקים יחד עם אחיו אנגליה, ארגנטינה וארצות־הברית משמשים החינוך שלנו עדיין מצליחה להוציא אנשים
הבכור, יהודה. מחצי-מיליון דולר ב -כמנהלי־מכירות אחראיים כל אחד על מיומנים וחכמים יותר מאשר במערכות
,1982 הוא וצוות־המוחות הישראלי מולדתו, והארצות הקרובות אליה מבחינה המקבילות בארצות־הברית ובאירופה. לגבי
שקיבץ לבניין ברמת־החייל יגיעו השנה תרבותית. דריו אחראי על ספרד, פורטוגל היפאנים — הם כל הזמן לומדים, אך חסרה
למכירות של כ־ 30 קיליון דולר. זיסאפל ודרום־אמריקה. אלברט אחראי על צרפת שם הנכונות לפרוץ מעבר למיסגרת הקבועה.
בא מאהבה לעשייה, לציונות המודרנית, ובלגיה. פיליפ אחראי על אנגליה, אן על התחום היחיד שבו אני מאוכזב מן המהנדסים
למה שמוגדר ארץ ישראל היפה. הוא
הישראלים הוא תחום היזמות העיסקית. אין
חייכן, גבוה ואתלטי, לבוש במיכנסי־בקרב
המהנדסים מודעות לאפשרויות הגלוגייגס
ובסניקרס, והוא מספר איך עושים
מות בייזום פעילות עצמאית. יתכן שכאשר
עסקים טובים בישראל. מאוד טובים.
יתרבו סיפורי־ההצלחה תגדל הנטייה בקרב
אולי ילמדו מזה משהו גם האחרים.
מהנדסים ומנהלים להסתכן ולהקריב כדי
להיות שותפים. שכירים ברמות גבוהות
קיים צורך אנושי ליצור קשר. בני־האדם
נעולים בכלובי־זהב של שכר ותנאים נלווים.
מדברים זה עם זה פנים אל פנים או ממרחקים
לעיתים קרובות הצעה לקבלת מניות ולהפוך
גדולים, באמצעות מכשיר־הטלפון. אפשר
שותף ליוזמה ולפירותיה מתקבלת בתגובה:
לראות את הטלפון כמוצר אלקטרוני, המתר״תודה
רבה, ומה יהיה נפח הרכב שאקבל?״
גם את הקול האנושי לאותות חשמליים, שואין
כל ייחוד בניהול תעשייה עתירת־ידע.
לח אותם דרך הקווים ליעדם, ושם, שוב
ההתנהגות העיסקית הנכונה צריכה להיות
נעשית מלאכת התרגום, הפעם בכיוון ההפוך:
דומה גם כשמייצרים טילים בין־יבשתיים וגם
מאותות אלקטרוניים לקולות אנושיים, המוכשמייצרים
מוצרי־טקסטיל פשוטים. חובה
בנים לכל אוזן.
להדגיש פעם אחר פעם את נושא השיווק
גם מחשבים מתקשרים ביניהם, משוחחים
ולהתמקד בו. יש לנו חברת־שיווק נפרדת ב־ומעבירים
מידע. מאחר וכאן לא קיים קול
ארצות־הברית שבה פועלים אנשים מקומיים.
האנושי, יש צורך באמצעים אחרים ליצירת
אסור לישראלים לחשוב כי הם מסוגלים
התיקשורת שבין המחשבים. אנחנו, בחברת
לשווק טוב יותר מאחרים. כל שוק מתאפיין
רד, מפתחים, מייצרים ומשווקים את אמצעי־במרכיבים
מסויימים, המבדילים אותו מאחהתיקשורת
השונים עבור המחשבים. לפעמים
רים. אנחנו, בישראל, צריכים לעסוק במה
מדובר ברשת־תיקשורת מיפעלית — כאשר
שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב, כל אחד
עמדות־העבודה השונות (הזמנות, יצור,
בתחומו, ולהשאיר את אלמנט השיווק
מימוש החל1ם ׳הישראלי
מכירות, מחסן, מישלוחים, הנהלה) מחוברות
למומחים. כמו שנלך לעורך־דין ולרואה־חש־בצורה
המאפשרתלהעביר את המידע למקום קנדה, אוסטרליה וניו־זילנד וכן הלאה. על בון, כך צריך לפנות לגורם המיקצועי היודע
הנדרש, ואפילו בדזמנית למיספר. נקודות מיגדל בבל זה של מנהלי־מכירות, ביניהם גם לשווק.
הממשלה מבחינתה צריכה לדאוג לשני
במקביל. לעיתים מרובד,,בפמייקטי׳ם מסוב כמה ישראלים, אחראי אפי וכטל מנהל־כים
יותר, כדוגמת חיבור כל סניפי בנק למח המכירות הבינלאומי של רד, שהקים גם תחומים מרכזיים. כל היתר כבר מטופל כהשב
המרכזי בסניף הראשי.
חברה־בת בארצות־הברית. עדיף לנו לגשר לכה על־ידי מישרד־המיסחר־והתעשייה
אחי יהודה עסק בתחום זה עוד מ־ , 1975 על הבדלי המנטליות ופערי השפה בתוך באמצעות המדען הראשי ומרכז ההשקעות.
כשייבא, הפיץ ותיכנן בארץ מערכות תיקשו־ מחלקת־השיווק פנימה, וליצור קשר טוב התחום הראשון זו ההשקעה בתשתית
רת־מחשבים במיסגרת חברת בינד. כשהשתח־ ואמין עם המפיצים בכל מדינה. רד מחפשת האנושית — בחינוך. אם נשתפר ונשפר את
ררתי משרות צבאי, החלטנו כי את מה שאפ היום ״גרמני״ כמנהל־מכירות לארצות דוב המערכת, נקטוף פירות עסיסיים מאוד בעוד
שר לייבא, אפשר לייצר כאן בישראל. כך רות גרמנית, ויפאני לשוק הגדול והמתפתח 20 שנה. התחום השני מיידי, ומחייב טיפול
מהיר בתשתית לעסקים. הכוונה לשרותי
נולדה ב־ 1982 חברת רד, וחברות הקשורות של יפאן.
לא מעט מהמוצרים שפיתחנו במרוצת טלפון, תחבורה, חשמל ומיבנים לתעשייה.
בה: לתם (85׳) ,שבראשה עומד בני הניגאל,
במילא אנו סובלים מבעיית הריחוק הגישהיה
האחראי על האלקטרוניקה של הלביא. שבע השנים נבעו מההיזון החוזר שקיבלנו
אר־אדד׳ (86׳) ,העוסקת ב,גישור׳ בין רשתות מאנשי השיווק בחו״ל. אין לי יומרה לבוא אוגרפי ממרכזים מערביים. צריך לפחות לדמקומיות,
ושאותה מנהל אמנון יעקבי. ולומר כי המצאנו את הגלגל. אין זה קסם אוג לכך כי בנושא התשתית העיסקית נהנה
סיליק1ם (87׳) המפתחת ג׳וקים מורכבים, מופלא, שאף אחד אחר בעולם אינו מסוגל מתנאים סבירים, כמקובל בעולם המפותח.
לשימוש יצרנים אחרים בתחום תיקשורת־ לעשותו. אך למרות ההתחרות עם מעצמות־ חברת רד מצליחה להתמודד מול המתחרים
אלקטרוניקה ידועות, הצלחנו בשיטתיות בזכות הקונספציה הנכונה, הנאמנות והמסיהמחשבים
— שאותה מנהל אבי איזנמן.
מלכתחילה בנינו את החברה על רעיון (והיו גם כישלונות, תמיד יש, אצלנו זה כ־ 10 רות של העובדים. המחשבה שלגו לגבי
השיווק הנכון. בכל מדינה חשובה בעולם עד 20 אחוזים מהניסיונות) להגדיל כל שנה העתיד אינה בונה על מושגים של פריצות־המערבי
יש לנו נציג בלעדי. תפקידו אינו רק את המכירות: חצי מיליון דולר ב־ 1.1 ,׳82 דרך מהממות, אלא צעד אחר צעד בצמידות
לדחוף את המוצרים הקיימים, אלא להימצא מיליון (83׳) 2.3 ,מיליון (84׳) 5 ,מיליון (85׳) ,להלכי־הרוח בשווקים, ותוך מיצוי היכולת
בקשר שוטף איתנו בארץ, ולהציע רעיונות 86( 8׳)87( 12 ,׳)88( 18 והשנה יחד עם האנושית של הצוות הקיים, ההולך ומתרחב
חרשים לביצוע. תמיד יהיה הסוכן תושב מכירות החברות הקשורות ברד נגיע לכ־ 30 יחד עם הגידול בפעילות.
זוהר זיסאפל
ואזרח במדינתו, כך שיקל עליו למצוא קונים מיליון רולר ,״ 909 מהם לייצוא.

מעול לא הפסדת

דפנה ברק שוחחה עם גור, שחד ויעקוב:,

הא ה
התקפלו?
^ ומרים שאני מפגר, נכון לעכשיו,
1 אחרי שחל ויעקובי? אני מוכן ללכת
להצבעה מחר בבוקר, מחר! אז מה אם פיגרתי
אחריהם בעשיריות? אנחנו מדברים כרגע על
הנהגת המיפלגה כך אמר לי מוטה גור
לפני חודשיים וחצי. הדברים פורסמו במיסג־רת
ראיון משולש עימו ועם שני המועמדים
האחרים להנהגת המערך, מקרב מה שקרוי
״דור ההמשך״ — גד יעקובי ומשה שחל
(העולם הזה .)15.3.89
עוד אמר אז גור :״אני גם מבוגר בכמה
שנים משחל ויעקובי. אולי לאחד מהם ישתלם
להמתין ולתמוך בפרס או ברבין. לי —
לא. אילו היתה הסכמה בינינו(שחל, יעקובי
וגור) מי ראשון, מי שני — מילא, אבל לא,
אני לא מניח שתהיה...״
הכרזותיהם של שחל ויעקובי אז היו זהירות
יותר, אם כי היוו בהחלט ציון־דרו במערך
העכשווי, שבו לא העזו לקרוא תגר על
מנהיגותו של פרס בריש־גלי, והעדיפו לעשות
זאת, במשך חודשים, בפינות האפלות
ביותר של חדרי־החדרים.
משה שחל אמר אז :״מה השתנה? אני נדחף
כיום להתמודדות, מתוך קריאת המצב בשטח.
אינני כמוטה, שהצהיר ביום הראשון לכניסתו
לפוליטיקה על כוונותיו להיות ראש־ממשלה.
מהרגע שראיתי את רמת־הביצוע של הממשלה,
עם כל הצניעות, זה הביא אותי לראות
את זה כדבר אפשרי, ולרצות בזה. כן, ברא-
שות״הממשלה ...אני מגדיר את התקופה שבה
אנחנו נמצאים, כ,תקופת פוסם־רביו־פרס׳.
אני מביט לקראת .1991 אינני עושה זאת עם
סטופר ביד, ואין זה נעשה ביוזמתי — אלא
אני נרחף למירוץ!״
גד יעקובי ניסח אז את כוונותיו כך :״שמות
המועמדים? לא, לא שלושה בטוחים —
ארבעה. רישמי בביטחון גם את פרס. אני אמנם
הצעיר מבין המועמדים (יעקובי צעיר
בחצי שנה משחל, ובשש שנים מגור) אך
הניסיון הציבורי שלי כולל 20 שנים בכנסת,
תפקיד שר־התחבורה, מישנה למנכ״ל.מיש־רד־החקלאות
ועוד ועוד. תמיד נבחרתי בהצבעות
חשאיות, מעולם לא הוצנחתי אני לא

בהסתערות, לא באמוק. ,לא בריצה משוגעת.
להיפר — אני בעד קצב מבוקר, יסודי ובעיקר
— בעד התמדה. אגב, כל המועמדים המוזכרים
ניחנו בכושר־התמדה. אולי מפני
שאגי מושבניק(כפר־ויתקין) ,חונכתי לעבודה
קשה, לחריצות. נוסף על כל הצרות, אני
פרפקציוניסט. בעיקר צריך כאן חוש־מידה
וחוש־עיתוי.״
חודשיים וחצי חלפו מאז, חודשיים וחצי
שקטים כביכול. שקט לפני הסערה? ואולי
קמה בהלה בעיקבות הצהרת־הכוונות, ומאז
היתה התקפלות רבתי? מה קרה במערך מאז
העזו יעקובי־שחל״גור?
השבוע שבתי לשוחח עם שלושתם וניסיתי
לברר מה פירוש הדממה האופפת אותם:
מאז הצהירו מה שהעזו, מנסה שימעון פרס
לדלג על פני דור. לפתע־פתאום עלה בעיניו
חינם של שובבים ידועים כמו חיים רמון —
שם שבעבר הלא־כל־כדרחוק היתה לו השפעה
מעצבנת עליו. עיקביות אינה מילת־ה־מפתח
פה. פרס אמנם מנסה למחוק רור, אך
הוא מקנה לו התייחסות־יתר, בניסיונותיו ליצור
מתח וקינאה בין שלושת בכיריו.
למשל: הוא ממשיך לקרב את יעקובי(ולעצבן
בכך את שחל וגור) .בכל מיני פורומים,
התבטא פרס באחרונה :״גד היה הכי קורקטי
ביחס אלי!״
לאור היחסים המורכבים פרס־יעקובי,
שלוו באכזבות (מצד יעקובי) ומרירות(מצד
פרס) ,קשה שלא להרגיש בעודף החיבה ה־מורעפת
לפתע על שר־התיקשורת.
חיבה מסוג אחר — פיסי — הרעיף פרס
על הבוטה מכולם, מוטה גור, ביום־חשבון־
נפש של המערך(וד 17 באפריל) .גור הנדהם
זכה בחיבוקו של פרס. השבוע סיפר לי עד
כמה נדהם שיבעתיים, כשגילה את התמונה
האידילית שימעון־ומוטה מפורסמת במקומות
בולטים במיוחד בעיתונות. הרושם שנוצר
בעיקבות זה: לא דובים ולא מועמדים!
בסופו של דבר, הגיבורים הגדולים מפחדים
משימון!
גור בירר ומצא שהתמונות פורסמו בביר־כת
מקורביו של פרס, אם לנקוט לשון־

הכצליה של פרס
עידן שגז קיי ם איום מוצהר על מעמדו ס ל עזימעון פרס, בך מרכלים
• * שרי המערך, הוא הקפיד למנות אגשים משלו. מהלך סיבעי .״שרינו״
מצניעים על החברים רפי אדרי ואצרחם (״כצל׳ח״) נץ־עוז -שניהם שרים
טריים בממשלה, החייבים לפרס את מעמדם הרם, מכוגיות״השרד, הנהגים
והמזכירות. לשימון, אך ודק לשימון. כך נוצרה מחוייבות מאמנות בלפי
המיטיב.
״שרינו״ מגחכים שהנאמנות של השניים עומדת מעל הבל, לעיתים אך מעל
לשכל הטוב.
למשל: לא מכבר הדגים השר־בלי־תיק השגריר־לא־שגריר אהוד אולמרט
את כישוריו המישפטיים, והתפלסך בעניין הפליטים. ניתוחיו, טוענים במה
משרים, היו אולי מפולפלים מדי. בצל׳ה טבר בטעות שהם לרוחו של פרט,
ומייד החרה בקול :״כן, בן׳...
פרט, המחומם על אולטדט, במעט התפלץ. בשיחות פרטיות נתן, אחרי בן,
ביטוי לזעמו. כווטת טובות ותמיכה ללא טייג בפטרון, אמת השבוע במה
משרים, אינם, כפי הנראה, כישורים מספיקים. אך הם היקנו לשו״החקלאות,
בתקופה של מתחים סמויים וגלויים בישיבות ״שדים״ ,את הכמוי ״הכצל׳ה של
פרט!״
נ4 4 -

(המשך מעמוד ) 13

לא. אני גם הייתי ראש־העירייה היחיד
שנפגש פעמיים עם בגין. אני מאמין בדיאלוג
וביתרונות שלו.

• אחדים מחברי־הכנסת טענו שאתה
לא חופשי לומר את דעתך, בגלל
מורא אש״ך.
צריכים לקרוא את העיתונים שבהם אני
מצוטט ובהם אני אומר את דיעותי הפוליטיות.
בכל מערכת־עיתון ישראלי יש תיק
עבה עלי. בכולם יש השקפות שלי ואני בטוח
שאנשי הליכוד קראו אותן.

• גם עכשיו אתה מרגיש חופשי
לומר את דיעותיך? גור לאחרים יש סרחב־תימחן

לא שיניתי את דיעותי. פעם תיאר אותי
עיתון הארץ כקול קורא במידבר. זה היה לפני
עשר שנים, או יותר.

• מפק די הצבא שפועלים פה
בעיר מתייעצים איתך לפני שהם
מחליטים, למשל, במו היום, לסגור
לרכב את הביפר המרכזית?
שחל שיחות אישי 1ת עם פרס

לא, ואני חושב שזה חוסר־כבוד. אני ראש־העירייה
הנבחר פה, ואני שייך לעיר יותר
מהם. כשבאתי הבוקר לא רצו לתת לי
להיכנס. אמרתי שאני ראש־העירייה. החייל
ביקש שאראה לו תעודה מזהה. לא הסכמתי.
בסוף נתנו לי להיכנס. הס לא מתייעצים
איתי בדברים קטנים. לא מודיעים לי מה הם
עושים.

• איד אתה מצליח לתפקד?
תפקידי להציל את העיר. אני עובד כל
יום, חוץ מימי ראשון, מ־ 8בבוקר וער 7
בערב.

• אתה לא אופטימי לגבי העתיד?
אני
ריאלי.

• כאדם ריאלי, מה אתה חושב
שיקרה?
יעקובי
יש יותר הזדהות

המעטה. את הלקחשלס סיפר לי, הוא הפיק.
פרס קרא היטב את הרכב השלישיה המאיימת
על כיסאו. השלושה עצמם הודו שהסיכוי
הגדול ביותר שלהם הוא תיאום משולש•
שלושתם גם התוודו שאין סיכוי רב שזה
יקרה. פרס עושה הכל כדי שהסיכוי ייהפך
לאפסי.
אמנם היו לו מאז שתי שיחות־נפש עם
שחל, אך שחל בהחלט עולה לו על העצבים,
לא פחות מגור. הוא אינו משתגע על התבטאויותיו
ב״שרינו״ :״למה שאקל את המלאכה
על יצחק שמיר, בקשר לתוכניתו המדינית?
כדי שהליכוד יישאר שנים בשילטון?״
גם ההתקרבות בין שחל לבין ישראל קיסר,
המועמד בבחירות הקרובות להסתדרות, איננה
לרוחו. מעל לכל, אין הוא שבע־רצון מה־בינלאומיות
שאחזה באחרונה בשר־האנרגיה.
במשך שנים ניסה לחסום כל ניסיון בינלאומי
משחל־יעקובי־גור, ואם זכו להיפגש עם מנהיגים
ברחבי העולם — מנע מהם להרחיב
קשרים או להופיע כבעלי־סמכות. לפתע־פת־אום
הצליח שחל להיפגש עם שר־החוץ הבריטי,
ג׳פרי האו(עוד לפני ששמיר עשה זאת!)
וסייר ברחבי ארצות־הברית. בקרוב יארח את
שר־הנפט המצרי, עבד־אל־והאב קנדיל, והוא
מקבל הזמנות לבקר מנהיגים ברחבי אירופה.
אגב, שחל אינו היחיד. באחרונה ביקרו גם
גור ויעקובי בארצות־הברית. כל השלושה הופיעו
לפני מנהיגי היהדות שם, הותירו רושם
חיובי ותקעו שם יתדות לעתיד. המגמה שקופה
— להפוך מסתם פוליטיקאים למנהיגים!
אז מה הם אומרים היום?
• מיטה גור :״מאז(הראיון המשולש)
לא נעשה שום־דבר. אני רוצה להקריא לך
(המשך בעמוד )48

בעוד שנה מהיום יהיו בחירות חופשיות
ודמוקרטיות.

• ואחר־כך?
זה יהיה הצעד הראשון בתהליך השלום.

•ואתה חושב שבסיד הליכוד
יצטרך לבלוע מדינה פלסטינית?
ישראל היא מעצמה צבאית מתוחכמת, יש
לה חיל־אוויר חזק, צבא מיומן ומצוייר, ברית
אסטרטגית עם ארצות״הברית, אז איך יכולה
מדינה פלסטינית קטנה לאיים על ישראל?

• אתה חושב שמחנה־השלום
הישראלי יכול לעזור?
זה המחנה האצילי ביותר.

• הם יכולים לעזור?
כן, הם מלח הארץ של ישראל, ואוכל בלי
מלח הוא חסר־טעם.

• אתה קורא עיתונות ישראלית?
אני
קורא את הג׳חסלס פוסט בכל יום.

• ״קול ישראל?״
אני שומע חדשות באנגלית כל בוקר ב־.7

• טלוויזיה ישראלית?

אני צופה בחדשות בערבית וגם בחדשות
של 9בערב, למרות שאני לא מבין עברית.

• אתה מדבר בחופשיות עם מנהיגים
ישראלים, כשאתה נפגש
איתם?
לגמרי.

• אתה חושב שהם מקשיכים

חלקם. שם יש מיפלגות, אני לגמרי עצמאי,
אני לא שייך למיפלגה, אני ראש־העירייה,
מכבדים אותי כאן.

• אתה עייך מהתפקיד?
לא, אני אוהב את זה, אני מסור לזה.
העולם הזה 2701

מונולוג של דויד שוו״צר
^ שנת 1985 חזרתי לאמן את
^ הפועל תל־אביבואחרי שאימנת,
את הקבוצה ב־ 1966 ובן
.)198 הניסיון שלי עם הקבוצה
כולל גם שמונה שנות־מישחק. עשיתי
אז חוזה״אימון לשלוש שנים.
אחד התנאים שלי היה שהפועל
תל־אביב צריכה להעמיד את השחקנים
לרשותי, בלי בעיות.
כשהתחלתי לעבוד, היתה הקבוצה
בתחתית הליגה הלאומית. אני

עיות. שחקנים לא קיבלו משכורות
בזמן. התחילו דחיות.
אחרי שהבנתי מה קורה, עורך־
הדין שלי כתב מיכתב להנהלה,
והודיע לה שאינה עומדת בתנאי
ההסכם. הרבה זמן לא ישכחו שם
איך הגעתי יום אחד לאימון והודעתי
:״היום אין אימון! אני לא מוכן
להמשיך ככה. אם ההנהלה לא תפתור
את הבעיות — אני מתפטר!״
כבר אז התחילה המילחמה, שה־

הוו

כך שיחקנו, ואלי כהן באמת
הבקיע שער. סוף טוב, הכל טוב —
אבל כך התנהלו העניינים בהפועל
תל־אביב כבר אז. סתם מילחמת־עסקנים.
לולא אני, לולא שמרתי
על הדברים — ההידרדרות היתה
מתרחשת מזמן.
דוגמה נוספת: יום אחד, לפני
מישחק עם מכבי חיפה, נכנס אלי
לחדר אריה אלתר. הוא לבש חלוק
כזה של בית־חולים. הוא אכל איזו

לה צריך להוביל לתוצאות טובות,
אבל העסקנים...
אחרי שזכינו(הפועל תל־אביב,
באימונו של שווייצר) באליפות,
לקראת מחצית העונה השנייה
שלי, היתה הקבוצה אחרי כמה
הפסדים, אך עדיין לא ריחפה עליה
סכנת ירידה. פנו אז אלי מהטלוויזיה
וביקשו שאופיע ואסביר מה
קרה, איך זה שקבוצה־אלופה משתרכת
עונה אחרי־כן בתחתית.

הסועד תי־אג־הבאתי
את הקבוצה לאליפות!
אבל כבר אז יכולתי לחזות מה
יקרה בקבוצה. כבר אז התחילו הב־

שווייצר
.למה באת? שף מפוזר

ביאה את הפועל תל־אביב לירידה
לליגה הארצית: המילחמה התנהלה
אז בין עמוס רודין, יושב־ראש ההנהלה,
לבין אלי מילר, שהתמנה על־ידי
טדי קאופמן למחזיק בתיק הפועל
תל־אביב במועצת־הפועלים.
זה לא שמילר נחשב לכזה גאון.
זה אחד שלא הוכיח עצמו גם
במקומות אחרים, כמו הפועל רמת־גן,
הפועל רמת־השרון. בין החברה,
הוא נחשב כשומר־ראשו של
קאופמן.
כשאימנתי את הפועל תל־אביב
ב־ ,1981 היה אייבי אפשטיין מזכיר
הפועל. דוב בן־מאיר היה אז מזכיר
מועצת־הפועלים. הוא אהב את
הנושא. להבדיל מיורשיו, הוא קרא
לי ואמר לי :״עשה כפי שאתה
מבין. אם תהיינה לך בעיות —
פנה רק אלי!״

]וסטלגיה..,
הרבה תלוי ביחס אישי לשחקנים. הנה, דוגמה:
בשנות ה־ 60 קיבלתי על עצמי לאמן את קבוצת הפועל
רמת־גן. חיזקנו את הקבוצה בשלושה שחקנים, שהיו בשלהי
הקאריירה שלהם: השוער יעקב חודורוב, מרדכי בנבניששי
ושלמה לוי, שהיה שחקן נבחרת־ישראל ומכבי-חיפה.
כששאלתי את לוי אם הוא מוכן לעזוב את מכבי חיפה
למען הפועל רמת־גן, ענה לי :״אני מובן! אני מביא לך את
הכרטיס שלי!״
מכבי חיפה היתה אז הקבוצה האטרקטיבית ביותר בארץ.
לא האמנתי, עד שראיתי במו עיני את לוי עם הכרטיס.
התפלאתי :״איך הוצאת את הכרטיס!״
מה עגה ליו ״הבאתי להם אישור מהרופא שאני חולה-
אסטמה, ושאסור לי להתגורר עוד על הכרמל.״״
אלא מה! ללוי היה תנאי לעבור לרמת-גן: הוא רצה להת חתן,
ועל-כן רצה בדירה שם. מה עשינו! יגאל וינרון, שהיה
יושב״ראש הפועל רמת־גן, הציע לראש-העירייה, שקבלן
מסויים, שלא קיבל היתר-בנייה, יקבל היתר לבנות שתי
דירות -אחת בשביל עצמו והשנייה בשביל לוי. בך נפתרה
בעיית-הדיוד.
ואיך פתרתי את בעיית-הנישואין! ביקשת* את גג הבניין
של מכבי-אש ברמת-גן. בטח קיבלתי, נו מה. בבוקר ביקשתי
מאשתי :״תביני הרבה סלטים!״ הלכנו, קנינו נקניקים, לחם.
עמדנו, יום שלם -אשתי, אחותו של לוי ואני -וחתכנו
סנדוויצ׳ים. בערב שלמה לו התחתן.
כך התחילה ההצלחה חסרת־התקדים של הקבוצה: תחילה
עלתה רמת*גן ליגה ובשנה הבאה כבר זכתה באליפות.
נזכרתי בסיפור הזה, מכיוון שגם השנה עלתה רמת״גן
חזרה לליגה הלאומית לעומת הפועל תל״אביב שירדה.
אפשר גם אחרת!

עכשיו יושב במקומו טדי קאופמן.
מניסיוני איתו — או שהוא
לא מבין דבר בכדורגל, או שהיו לו
יועצים לא־טובים. גם זה שהוא
מינה את מילר, שלא בדיוק הוכיח
את עצמו״.
כאשר כאלה אנשים ניהלו את
העניינים, הייתי הגורם היחידי
שבלם את הידרדרות הקבוצה, ובלם
התפרצויות. ב־ 30 בדצמבר
1985 כתב יושב־ראש ההנהלה,
עמוס רודין, מיכתב לאלי מילר.
המיכתב הובא לידיעתו של טדי
קאופמן.
בין השאר, כתב אז רודין :״לא
סוד הוא ששחקני הקבוצה צודקים,
ושההתחייבויות הכספיות כלפיהם
לא כובדו. כמו כן, לא סוד הוא
ששיחקנו מישחק״בית עם קופות
סגורות, לא בשל התחייבויות של
מחלקת־הכדורגל. סבורני שמיותר
להזכיר כי בשל אישיותו הסמכותית
והמיקצועית של המאמן
גובשה הקבוצה, והגיעה להישגים
הנוכחיים, והיה זה המאמן שמנע
התפרצויות אוהדים ושחקנים בשל
חובות כספיים, עד כה...״
הנה, דוגמה איך התנהלו העניינים
בקבוצה כבר אז: אני קנסתי
את אריה אלתר על עבירה שביצע.
גם אלי כהן ביצע אז פאול, אבל
אותו לא חשבתי שיש לקנוס. הייתי
לפני מישחק־מפתח עם הפועל
באר־שבע, בדרך לאליפות. מכבי
חיפה היתד, אז שתי נקודות מעלינו.
היינו חייבים להשיג לפחות
תיקו עם הפועל באר־שבע.
ממש לפני המישחק, כשאני מכנס
את השחקנים, ויש מתח נוראי,
נכנס פתאום מנהל־הקבוצה גדי
תבור ומודיע :״ההנהלה מתכנסת
בשעות אלה. הם רוצים את אלי
כהן!״
״מה העניין?״ שאלתי.
ומה הוא ענה לי? ״הם לא
מבינים מדוע קנסת את אלתר,
ואילו את כהן — לא!״
אלי כהן היה אז שחקן־מפתח,
תקע שערים. אילו היו קוראים לו
— או שלא היה מתייצב, או שהיה
הופך שולחן ...היה עושה כזה רעש!
מה זה התרגזתי! ״לזה באת?
עכשיו? חשבתי שבאת להציע עזרה,
לראות מה אפשר לעשות לפני
מישחק כזה חשוב ...עוף מפה!״

גבינה מקולקלת, ולא שיחק כמה
מישחקים. לפני שהספקתי להבין
מה קורה, הוא התנפל עלי בצעקות.
לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, עד
שהראה לי צ׳ק על סך 12.5
(שנים־עשר וחצי!) שקלים, במקום
2500 שהגיעו לו.

ברגע האחרון ביטלתי את ההו־פעהלאבל
רבר!;הופעה המתוכננת
שלי נודע לעסקני־הקבוצה. נראה
שהם פחדו ממה שאוציא החוצה.
אחד מהם רץ לאחד מכתבי־הספו־רט
בטלוויזיה ואמר :״יהיה לי סקופ
מעניין בשבילכם, חכו!״

נקמה מתוקה

^ שבת הזאת היתה השבת של דויד שווייצר. אפשר
$ 1לכנות זאת :״הצקטה המתוקה״.
המאמן הוותיק, המכונה בקרב אוהדי הכדורגל ״הכריש״
ובשמות נוספים המתארים אדם כל-יכול, הוביל את קבוצתו,
הפועל ירושלים, לניצחון על הנידונה לירידה לליגה
הארצית, הפועל תל-אביב.
שווייצר סגר מעגל היסטורי והשיב את גאוותו הפגועה.
פגעו בו טדי קאופמן, אלי מילר ועסקנים נוספים, הקשורים
בניהול הקבוצה, עת העזו ופיטרו את שווייצר הגדול
מאימון הקבוצה 1986 אחרי שהביא את הקבוצה לאליפות
( .)1985 הפיטורין היו כפצצה בעולם הכדורגל, מכה נוראה.
בינתיים כיכבה הקבוצה במדורים הכלכליים והפוליטיים
לא פחות מאשר במדורי-הספורט, עקב מילחמות־העסקנים.
היא ירדה לליגה הארצית. מילר פוטר, קאופמן הותקף.
כששווייצר שיחזר בשבת בבוקר את תולדות ״הרומאן
שלי עם הפועל תל־אביב״ ,לא נעלמה נימת הסיפוק מדבריו.
בשבת אחר־הצהרייס, עם שריקת״הסיום במישחק של קבוצתו
נגד הקבוצה שממנה פוטר, אין ספק שחשב :״הטובים
מנצחים!״
״זה, זה מה שמגיע לי?״ צווח,
״זאת הוראה שלך!״
אפילו לא ידעתי על מה הוא
מדבר, עד שקיבלתי מיכתב־הב־הרה.
הסתבר לי שהוא פנה לאלי
מילר ולאברהם מיזרחי. שניהם
סחבו אותו, עד שמיזרחי אמר לו:
״לך תעשה לו(לי) בלגאן. אחרת,
לא תראה את הכסף...״
אז הוא עשה לי בלגאן, בהוראת
העסקנים.
גם באגודות אחרות קיימת בע־ייה
דומה. סיפרו לי שמתתילה מי־לחמה
דומה בהפועל פתח־תיקווה.
לעומת זאת, בהפועל ירושלים,
שאותה אני מאמן כיום, יושב פטרון
ושמו עימנואל זיסמן. הוא אוהב
כדורגל. לכן העסק דופק.
הפועל חיפה ירדה ליגה בגלל
העסקנים.
זוהי בעיית־הבעיות של הכדור־רגל
הישראלי. בעצם, על הנייר,
יש להפועל תל־אביב מיתקן, שחקנים,
אוהדים. חיבור הנתונים הא־

ובאמת, בשבת בערב, מטלפן
אלי פתאום חיים צימר, היושב־ראש,
ומודיע לי :״דויד, אני מצטער
לומר לך שאנו נאלצים להפסיק
את עבודתך לא הספקתי
להתאושש, זה כבר היה בטלוויזיה.
פיטוריי מהפועל תל־אביב זכו
בכותרות רבות, אבל מה שלא
פורסם הוא שיומיים לפני כן פגש
עורך־הדין שלי את צימר ואמר לו:
״דויד מבקש להתיר את החוזה. הוא
לא מעוניין להמשיך איתכם שנה
שלישית״.
צימר שאל :״מה, אתה מדבר
ברצינות? אז תשמע ממני ביום
הראשון!״
שמעתי ממנו ביום־שבת ...הם
חששו, כנראה, שאתפטר ויקום
רעש. לכן החליטו :״נראה לו!״ אז
הקדימו אותי, אבל ההחלטה להתפטר
היתה שלי. ידעתי מראש מה
יקרה לקבוצה, המנוהלת על־ידי
מילחמות־עסקנים. ניבאתי הכל
מראש.

הוי, איזה כישלון מוצלח!
(המשך סעמוד )9

לח יותר מהשמדת מטוסי מצריים וסוריה
במילחמת ששת״הימים׳ .הטילים הושמדו, וסע
מטוסים סוריים הופלו. אלא שהטילים
ההרוסים האלה פרצו גם את ברית־ורשה,
המוגנת על־ידי מערכים זהים, ומאז, בשבע
השנים, כבר נמצא בלי ספק הפיתרון ההגנתי
לתרגיל המבריק שחיל״האוויר הישראלי
עשה. יכול להיות שפיתרון־הנגד, שבוודאי
פותח במקביל, יהיה יעיל בדיוק כמו ההוא
משנת ,1982 אבל בזה אפשר יהיה להיווכח
רק במילחמה הבאה.

הבכיר בקציניו, והאלופים צריכים לציית לו
בגלל פקודת־מטכ״ל המכפיפה כל טר״ש
לכל רב״ט, אבל הוא איננו המפקד של צה״ל.
גם שר־הביטחון איננו המפקד העליון של
הצבא — עובדה ששרים מסויימים נטו
לשכוח אותה. צה״ל, לפי החוק, כפוף לממ־שלת־ישראל
כולה, והיא, על פי החוק הישראלי,
מהווה את המפקד הראשי. החלטותיה
נקבעות בהכרעות של הרמת־ידיים.
בהתחלה־בהתחלה, כאשר הוחלט על המי־בצע,
שבגין אהב לכנותו שלום הגליל, איש
לא הצביע נגרה. שימחה ארליך וברמן נמנעו.
זבולון המר, דויד לוי וציפורי הצטרפו לאופוזיציה
בשלבים מאוחרים יותר, כאשר התברר
בעליל שהכוונות המוצהרות של המי־בצע
אינן מושגות, והמחיר הפנימי והבינ**
ה רצית,״ אמר פעם רפול ,״שאם
לאומי נעשה יקר מדי. מילחמת־הלבנון עלתה,
כמובן, מיליארדים שהזינו את האינ אני אצטרך לאיזה טנק, אני אביא
פלציה .״ותאר לך,״ אומר ברמן ,״שבאותו זמן אותו מהימ״ח? ככה היו לי כל הטנקים שעצמו
הוציאו גם רבע מיליארד דולר על הייתי צריך!״
את זה הוא אמר בתשובה לטענה על גודש
ההתנחלויות. באותו הזמן ממש!״
מילחמת־הלבנון פרצה כאשר כמה אינ הכוחות שמילא תאי־שטח זערוריים, מלאים
טרסים שונים חברו בנקודת־זמן אחת: ראש־ בלוחמי־קומנדו לא־מאורגנים, שדפקו את
הממשלה רצה בחוזה חתום עם מדינה ערבית התנועה המסורבלת שהיתה מוכרחה להתנהל
נוספת, אף אם זו לבנון. שר־הביטחון רצה על הכבישים הצרים של הרי־לבנון התלולים.
להוריד את הנושא הפלסטיני מסדר־היום של זה היה רק הסבר אפשרי לכבדות שבה
לבנון, ולהעבירו לרבת־עמון, כדי ששם תוקם התנהלה המילחמה ההיא, ואולי בגלל זה
המרינה הפלסטינית. הרמטכ״ל רצה לחסל הרבה מאוד מהפקודות לא בוצעו בזמן או
את איום האירגונים הפלסטיניים בצפון. בכלל. על כל פנים, ההנחה המוסכמת על
באשיר ג׳ומייל רצה להקים את שילטון צה״ל היא שלא היה שום כישלון צבאי
מישפחתו המארונית על לגאון כולה בסיועו במיבצע, והכל נבע מרמת המדינאים, שלא
הפעיל של צה״ל־ ,והאמריקאים לא ראו שום הצליחו לתת לצבא מערכת ברורה של הנמניעה
לנסות באש חיה את הנשק שישראל חיות והוראות.
אולי.
קונה מהם, בתנאי שלא תהיה מילחמה עם
לפי הקידום של מפקדי־השדה הבכירים
הסורים.
לא היתה שום פאשלה צבאית במילחמה אומר האמריקאים,״ את לשכנע

״היה
הזאת, והכל היה בסדר.
אריה נאור, שהיה מזכיר־הממשלה בתקופה
נכון שהיו גנרלים שהתנגדו לצדדים
שקדמה למילחמה ,״כי בגין דיבר איתם על מיבצעיים במילחמה, ושהתווכחו ביניהם, או
40 קילומטרים, והמימד הדפנסיבי היה פשוט עם הממונים עליהם, על התבונה הטאקטית
להצגה. זה קצת מעל טווח התותחים, וישראל שבהוראה זו או אחרת. אבל כולם ביצעו
זכאית להרחיק את האיום. את זה הס קנו.
כמיטב יכולתם את הפקודות, בעזרת הכלים,
״לשרון היתה קונספציה מרחיקת־לכת, האנשים, והחוכמה הצבאית שעמדה לרשותם.
שלפיה צריך להיכנס לביירות ולכבוש את איש מהם, פרט לאלי גבע, לא עזב את שדה־כל
לבנון. רפול, שהתנגד לזה, חשש, מסיבות המערכה, וגם הוא הלך בגלל חילוקי־דיעות
טאקטיות, שפעולה כזאת תביא לעימות עם טאקטיים עם הממונים.
הסורים, ושהמעצמות יתערבו ויפסיקו אותנו
דווקא עברי, שהתנגד לתקיפת הטילים,
באמצע. אבל לא היו ביניהם חילוקי־דיעות מילא את הפקודה על כורחו בצורה המעוררת
על הנושא של דפיקת המחבלים. בזה שניהם השתאות. חשבונות הגנרלים לא מנעו מהם
הסכימו.
לקדם את עצמם, ונראה, בסופו של חשבון,
רצועות־האורך של קונספציה,
עוד
״היתה
שקללת לבנון פעלה במהופך: מי שהיה נגדה
של לבנון. בגין לא רצה עימות עם הסורים. מלכתחילה אכל אותה, ומי שהיה בפנים
הוא רצה, להוציא את ערפאת מהבונקר. זה טיפס והתקדם, או לפחות לא ניזוק.
היה הדימוי שלו, כמו היטלר בבונקר. הוא לא
אין כאן מסקנות. לכל מדינאי, בדיוק כמו
התכוון בכלל להגיע לחזית המיזרחית״.
לכל גנרל, יש הסיפור הפרטי, שהוא שונה
האם היתה בישיבת״הממשלה החלטה לח לגמרי מאדם לאדם, פרט לסוף האחיד: האשם,
סל את ערפאת?
תמיד, היה מישהו אחר. ואולי באמת לא היו
״לא. מעולם לא היתה החלטה כזאת. למה בכלל אשמים בצה״ל, כי כאשר יש מילחמה
היא היתה צריכה להיות? הנושא מעולם לא אין מירשם של הצלחה אוטומטית, ואולי,
הועלה.״
אולי היו מחזירים את הצבא הביתה, אחרי
ולגבי העימות עם הסורים?
שהתברר לכולם שאין באשיר, ואין בטיח,
״כן. בזה אשמה הממשלה. היתה ישיבה, ושום דבר טוב לא יכול לקרות 270 ,ההרוגים
שבה שר״הביטחון הציג את התוכנית להש היו מחיר פחות נורא מ־ 670 החיילים שנהרגו
מדת הטילים הסוריים. הוא בא עם הטענות במהלך שלוש שנות־השהייה בלבנון, שבהן
על זה שהמודיעין צריך מידע, ושהטילים משה ארנס כבר היה שר־הביטחון, שלא הסיג
מפריעים לטוס, מין נימוקים כאלה. זה היה את הצבא אחור, למרות הלחץ המתמיד של
ביום השלישי או הרביעי למילחמה, והוא בא משה לוי.
כדי להשיג אישור.
שבע שנים עברו, כמו שבע השנים הרזות,
״הכל, אגב, מתועד אצלו. כל פיסת־נייר, שהיו רעות רק לעם המצרי, שמכר את רכושו
והוא תמיד יודע לשלוף את הנייר הרלבנטי. שנה אחרי שנה ליוסף ולפרעה, שהשמינו
יש לו בוודאי בחווה ארכיון פרטי, והוא יודע מאוד באותן שנים. שבע שנים, ואותה
להשתמש בו. זה שהוא מוכשר, זה בטוח.
המיפלגה נמצאת בשילטון, אותם האנשים
איזה
״העיקר, הוא הביא את התוכנית, וגם
בצבא, בתפקידים בכירים יותר, כך שלמרות
תת״אלוף מחיל־האוויר, עמוס אמיר. ומה הדיבורים והספרים, מילחמת־הלבנון לא
שהכי מדהים, הכי משונה, הוא שאיש מה עשתה על האנשים החיים כאן רושם מיוחד,
שרים, איש מהם, לא שאל את השאלה הפ פרט, כמובן, לכמה אלפי מישפחות.
שוטה: איפה מפקד חיל־האוויר? איפה דויד
ובדיוק כשם שהמערכת המדינית לא
עברי? איש לא שאל״.
הסיקה מסקנות, ועדיין אין שום מנגנון של
איפה הוא היה?
תיקון שיתקן את החלטות הממשלה על בסיס
״עברי היה נגד הפצצת הטילים, בטיעון מיקצועי, וכשם שהצבא לא הסיק את
שאפשר לעשות פעולה כזאת רק פעם אחת ״.המסקנות, כשם שלא עשה מעולם אחרי שום
אבל זה בוצע בפעם ההיא, בניגוד לדעתו, מילחמה — כך גם אנחנו לא מסיקים מסוהסוללות
הושמדו, באחד המיבצעים המוצ קנות, ומה שהיה הוא שיהיה, רק הרבה יותר
לחים ביותר שביצע חיל־האוויר מעודו, מוצ־ גרוע.

^ מסקנות

24 השעות האחרתור

יוסף הדסי הכין את ההתאבדות במשך כל הערב. הוא קשר את מותו
לחקירת מצ״ח על פרשת הריגת הערבי בפתח־תיקווה .״לא מבין מה
רוצים ממני,״ אמר לחבריו. שני העדים הערבים שטענו כי הדסי ירה
ללא התגרות עצורים לאחר שהודו באחרונה כי מסרו עדות״שקר.
החקירה הסתיימה מבחינתם כבר מזמן .״לא
^ מישטרה הצבאית לוחצת עלי.
1 1/ /הם לא יורדים ממני בעניין החקירות
עם הערבים. אני לא עומד בזה,״ כך אמר
החייל יוסף הדסי ביום השלישי 14 ,שעות
לפני שהתאבד, לחבר המשרת איתו בבסיס.
הדסי התנהג באחרונה בצורה מוזרה. חבריו
מספרים כי היה במשבר נפשי. הלחץ גבר
אחרי שהוא הואשם כי גנב רימון־רסס צה״לי
מחגור אחד הקצינים, המשרת בבסיס־אימו־נים
ליד חיפה. המישטרה הצבאית קבעה בב־תב־התביעה
כי הדסי הוציא את הרימון ביודעין,
והחזיק אותו ברשותו למעלה מ־24
שעות. הדסי טען כי מצא את הרימון זרוק.
בבית״המישפט הצבאי מסר הקב״ן כי מצבו
הנפשי של הדסי קשה, וכי הוא מטופל בכלא
על־ידי פסיכיאטר וזקוק לתרופות־הרגעה. השופט
התחשב במצבו הנפשי.של הדסי ושיחרר
אותו עד המישפט.
יתכן כי בגלל פרשת הרימון חידשה ה־מישטרה
הצבאית את החקירה בפרשת הריגת
הערבי בפתח־תיקווה.
באחרונה נחקר הדסי שוב על אותה פרשה,
והמשיך לטעון כי הערכי ניסה להתקיפו. ביום
שבו התאבד ישב בחצר־הבסיס עם חייל,
ושוב שיחזר את האירוע :״עברתי ברחוב והערבי
התנפל עלי מאחור,״ אמר לחייל המשרת
עימו ,״הרחקתי אותו במכת־אגרוף ויריתי בו
צרור בחזה בצד ימין, לא מבין מה רוצים ממנ

לחצנו על הדסי, ולא חקרנו אותו שוב. מיד
לאחר האירוע הוא מסר את גירסתו ומאז לא
נחקר.״
פרשת רצח הערבי בפתח־תיקווה עוררה
בשעתו הרבה סימני״שאלה. משיחזור שנעשה
בשעתו על-ידי עיתונאים מצ1ם ת השרון עולה
הסיפור הבא.
המקום: תחנת־אוטובוס בפתח־תיקווה ברחוב
שטמפפר, יום ראשון בשבוע, השעה6 :
בבוקר ויוסי הדסי, בן , 18 עדיין טירון, חמוש
ברובה פונה לחזור לבסיסו.
באותה שעה הגיעו שלושה אחים לעבודה.
מוחמר יאמין הבכור, בן ,30 אב לשלושה,
ושני אחיו, עבאס ומעזוז. מהבית בכפר ג׳ית,
בין קלקיליה לשכם, יצאו כבר ב־ 5לפנות
בוקר, וב־ 5:45 הורידו את מעזוז בתחנת־האו־

ביום שבו התאבד הסתובב הדסי עצבני
בבסיס. הוא ביקש מחבריו לבוא עימו למיש־פט
על גניבת הרימון, כרי שיוכלו לעודדו.
לא היו לו הרבה חברים קרובים. חיילים המשרתים
איתו תיארו אותו כ״לחוץ ביותר״.

10 בלילה: הדסי נכנס לחדר במרכז הבסיס
ומתקשר לחברתו־לשעבר, יפעת, שאליה
היה קשור. הדסי :״את תשמעי ממני מאוד
בקרוב. את תשמעי עלי הלילה בין 12ל״״.2
הוא מסיים את השיחה ויוצא.

:22:30 הדסי נכנס למועדון־הבסיס, מסתובב
שעה קלה במועדון ואחר כך הולך לחדרו.
:24:00
הדסי יושב בחדרו וכותב את
מיכתב־ההתאבדות על קרטון שקרע מקופסת
עוגיות. הוא כותב :״הייתי בלחץ אדיר, לא
יכולתי לשאת את העול. אני מבקש שכולם
יסלחו לי, ואני סולח לכולם על מה שעשו
לי ״.בסיום המיכתב הוא רושם את מיספר־הטלפון
של חברתו יפעת ומבקש שיודיעו לה.

1:45 בלילה: הדסי נכנס לחדרו של החייל
אלי חזן, שהיה אמור לשמור עימו החל
מהשעה .2הוא מבקש ממנו קלטות של שירים
שקטים, שולף את ארנקו מהכיס וזורק
לעבר חזן. חזן, שהתעורר משינה, זורק את
הארנק בחזרה. הדסי מתעקש, שם את הארנק
על מיטתו של חזן ואומר :״אני רוצה שזה יהיה
אצלך.״
חזן ישן, כשברקע הרדיו בווליום נמוך.
הדסי מגביר את המקלט עד למקסימום ויוצא.
חזן לא קם להחליש את קול המקלט.
:1:50 הדסי חוזר לחדרו וחוסם את הדלת
עם מיטתו, עומד עם גבו לקיר, מצמיד אליו
את קנה־הרובה, מעביר למצב אוטומטי ולוחץ
על ההדק, שתי יריות נורות. והוא מת במקום.
:1:55 הסמל התורן, שאמור להעיר את
מישמרת־השמירה, דופק בדלת. אין תשובה.
הסמל מנסה לפתוח ונוכח לרעת שהכניסה
חסומה. ביחד עם חייל נוסף הם הולכים לצד
האחורי של החדר, קורעים רשת־החלון ומגלים
את הגופה.
במישטרת פתח־תיקווה טענו השבוע כי,

יוסי הדסי ז״ל
העדים פחדו להופיע

טובוסים. כך כל יום ראשון. מעזוז מחכה לפועל
ערבי נוסף, ויחד הם נוסעים בקו 51 לעבודה.
מעזוז לקח את שקית־האוכל שלו וס־פוג־צבעים,
ונפרד מאחיו שהמשיכו למקום
עבודתם, מרחק כמה מאות מטרים משם.
דקות אחדות אחר־כך ירה יוסי הדסי למוות
במעזוז יאמין. אותו ערב, במבט לחדשות.
הציג אותו מפקד מישטרת פתח־תיק־ווה,
סגן ניצב יעקב שובל, כגיבור הראוי
לצל״ש ושיבח את התנהגותו.
מוחמר חוסני אחמד דוחא עבד במכבסה
בפתח־תיקווה עד שעזב ביוני. ב־ 17 ביולי
,1988 באותו היום שבו נגמר ה״פם״ של יוסי
הדסי, ואשר עבור מעזוז יאמין היה יום חדש
של עוד שבוע עבודה, נסע מוחמד מכפרו
למכבסה, כדי לקבל את משכורתו האחרונה
ופיצויי פיטורים.
ב־ 6:15 בבוקר, לפי שעונו, הורידה אותו
המונית, שבה נסע ברחוב שטמפפר. יחד איתו
ירד נדיר עבד אלחק, בן כפרו. גם לו היו
סידורים בעיר. לא במיקרה הורדו מהמונית
לא הרחק מתחנת״האוטובוסים. זוהי התחנה
הלא־רישמית של המוניות.
״בעודי הולך עם נדיר, כ־ 20 מטר,״ העיד
מוחמר חוסני אחמר דוחא בשבועה ,״ראיתי
מול עיני חייל עומד מאחורי תחנת־האוטו־בוסים,
מזיז את נישקו ומכניס לתוכו מחס־

בחייו של •וסי הדסי:

כ ר שוחזרה התקרית ברחוב הראוסי בפתדרחיקווה:
ש1י עדי־־ הראייה הער ביי ם עדיין יושבים בכלא
נית. הוא היה במרחק 10 מטר ממני, מולי, על
המידרכה.
״בתחנך עצמה ישבו שני אנשים. ראיתי
את החייל מתקרב לכיוון גבו של אחד היושבים
בתחנה ורוחף אותו בקנה רובהו, .קום!׳
שמעתי את החייל אומר לאיש. האיש, צעיר,
קם ממקומו, תוך שהרים שקית־פלסטיק
מהמיררכה והיפנה את פניו אל החייל.
,,ואז, חזר החייל שני צעדים לאחור ופתאום
ירה על הצעיר מרובהו. הייתי בהלם וברחתי
משם יחד עם חברי נדיר,״ כך מוחמר
חוסני אחמד דוחא בשבועה.
האב, עבד אל־רחמן יאמין, אהד משני
השוטרים הכפריים 39 ,שנים במיקצוע. מות
בנו היה מכה קשה עבורו. עם תום ימי־האבל,
ביקש את שני בניו שיקחו אותו לשם. החל
חוקר בשטח. כך הגיע למתדלק בתחנת־הדלק
שמול תחנת־האוטובוסיס ברחוב שטמפפר.
הלה סיפר לו, שמייד עם הישמע היריות ראה
שני צעירים בורחים בריצה מהמקום.
חקירה מאומצת של האב השוטר, הביאה
אותו לכפר סוידן שבנפת רמאללה. שם מצא
את מוחמר חוסני אחמד דוהא. ושם גם מצא
את חברו, נדיר עבד אלחק אבו דוחא, צבע. גם
הוא הסכים להעיד בשבועה.
סיפורו זהה לזה של מוחמר .״פני היו מועדות
לתחנה המרכזית בפתח־תיקווה, כדי לנסוע
משם לרמת״גן, ומשם לשיכון־דן.
״קול חיכוך מתכתי ששמעתי, היפנה את
תשומת־ליב לתחנת־האוטובוסים, מרחק
שמונה מטר ממני. הפניתי מבטי וראיתי חייל
מכוון נישקו מהמותן לכיוון בחור שישב על

ספסל־התחנה כשפניו לכיוון הכביש. החייל
בא אליו מאחור ואמר לו, :קום!׳ הבחור היפנה
ראשו לאחור, והחייל סימן לו בידו למעלה,
במובן,תעמוד!׳ הבחור קם ועמד על רגליו.

שמע? האם בידי המישטרה עדות בשבועה
שלו?
נראה כי האיש נמלט מהמקום, כמו כל
האחרים שהיו באיזור התקרית. גופתו של