גליון 2702 מתאריך 14 ביוני 1989

י״א בסיון תשמ״ט14.6.1989 ,

שנה 53

)111111
ה״ח תמים.
אילו שילווה
לעסקני מכלן,
ה״ת עובר
לאיטליה וגזמן!

קריין: שלישית מנגו שלצ׳מפיון
ק בלו אותן!מנגו: מיץ טבעישלצ׳מפיון
זה הטעם
בלי חומרי שימור ובלי סוכר
ובלי צבעי מ א כל-
הכי טבעי שיש. כן.
בא לי מיץ של צ׳מפיון, רגעי
קריין: מיץ מנגו מיץ תפוזים

מנגו: בא לי ויטמינים של צ׳מפיון!
קריין: מיץ אננס, מיץ פירות טרופיים
מנגו: צ׳מפיון!
קריין: מיץ אשכוליות ותפוחים
מנגו: הכי טבעי שיש, תנו לי צ׳מפיון!
קריין: המיצים של צ׳מפיון
הכי טבעי שיש!

צ׳ מפיון| ד הכי טבעי שי ש!

אשה

תחושה של החמצה

אילו הי תה ל ה הז ד מנו ת
שניה, על דיין הי תה רוצה
להיות מ ד עני ת
(עמודי ) 11 —10

עיתונאי

מחסל חשבונות
מ דו ר חד ש: דויד שוו״צר
כו תבכ מו שהוא מאמן.
הבעעל ״בוא שחקני
כ דו רג ל
(עמוד )50

חיה בלונדון

מרים דייוו־ס. פעצ עיר ה
ד תי ת ב חי פ ה, היום תבר חו
של חבר ־ פרלמנט בריטי
(עמוד ) 33
העולם הזה 2702

קורא יקר — יורד נגד ו״צמן
מיכתבים — קאריקטנרה פסנלה
תשקיף — ל מי מאזין השב־כ?
צה׳׳ל — מה מציע בדיל?
אלי אוחנה — אני חצה להתעשר
במדינה — בנו של מינכהאנזן
יעל דיין — לבד, מחפשת עבורה
מישפחת צוריאנו — שושלת תדאביבית
הנדון — איפה ה״נו?
אנשים — ציננלאך ו״ננלאך
תחקיר — תן אגף, קח ו1לוו
יומן אישי — והרי החדשות
עמוד אורח — יגאל תומרקיו
קולנוע — 14 קומות מעל החיים
קולנוע — מילחמת התשה
זה וגם זה — חג הספר

לילית ישראל — בצהר׳ היום
מה הם אומרים — מיכאל קרן, דויד (וברין, חיה קשתן,
חחמה חרמון, שדד מנס, דפנה שריר
דף חדש — עדיין במוסקחה
הורוסקופ — האם אתם אוהבים?
סיפור — ליידי — מחיפה ללונדון
תשבץ — 250ש־ח? 500 שיח? 750ש״חל סססו ש״ח?
חוג הסילון — ישישה מיוחמת
רחל המרחלת — ורשה במקום תל־אביב
דיעה אחרת — מאיר ליפשיץ: מילחמוח אחים • לימור
ליבנת: משדרים חדשות • אורי דן: סודות לבנון •
מרדכי הורוביץ: תחילת הסוף • דניאלה אשכנזי: איזון
חתר • ניל סמסונוב: החומה הסינית
ברית־המועצות — נורבאצ׳וב הוא הסטאלין החדש
שני ערוצים — אבי ברדונו ומיכאל קל״נר
עיתונות בע״מ — הבל הזבל
ספורט — בני יש לו מיכנס״ם

| ה פגי ש ה של*

בזיבחבי ם

ח״סשור:

הבוטיק !הכד־בו

עוד על המתכונת החדשה של
העולם הז ה ( 18.9.89 והלאה).
קשה לי להגיע לכלל מסקנה. אחרי כמה
שבועות של השלם הזה במתכונתו החדשה
אני עדיין אינני יודע מה היה יותר טוב, השלם
הזה הישן או השלם הזה החדש.
אבל דבר אחד בטוח. בעבר היה העולם
הזה בוטיק, מיוחד לאניני״טעם של טעם מיוחד
מאוד. עכשיו העולם הזה היה לכל־בו: כל
הריעות מכל המינים.
דורון חם ץ׳ ירושלים

בלי ב;/׳\ואע בי ם

ל סי הערכה שפורסמה השבוע, מיספר
ה״יורדים״ מהארץ מאז קום המדינה — הם
וילדיהם — מגיע עכשיו ל״ 700 אלף.
הכוונה היא, כמובן, רק ליהודים. ערבים
אינם ״יורדים״ אלא מהגרים, ויהודים רבים
מלווים את הגירתם בברכה. הסטיגמה של
ה״ירידה״ דבקה ביהודים בלבד.
לכל הישראלים יש בעייה לגבי היורדים.
איך להתייחס אליהם? יצחק רבץ טבע את
מטבע־הלשון ״נפולת של נמושות״ .אך
מיפלגות־ישראל, מהימין ומהשמאל, מקבלות
את תרומותיהם בסבר פנים יפות(וחשאיות).
לא־סכבר
קיבלתי מיכתב מאחד מהם,

ה ש רויי צ מן
.שיקפוץ דר
ודווקא מאוסטרליה. אמיר פז חי בברייטון,
ליד מלבורן.

הנה מי־כתבו, כלשונו:

נדהמתי לקרוא בידישת אחרונות על
תגובתו של השר עזר וייצמן לעיתץ ישראל
שלוז :״כל היורדים יכולים לקפוץ ליד או,
לפי דבריו של וייצמן עצמו :״אין לי כל כוונה
להתראיין ליורדון, המיועד לישראלים שירדו
מהארץ, ועוד קורא לעצמו ישראל שלנו. זו
לא ישראל שלד״
מדוע אמריקאים שעזבו את ארצות-
הברית, ושחלקם אף ״עלו״ לישראל(כן, עוד
מילה מטופשת, ממש כמו ״ירידה״) ,אנגלים
שעזבו את אנגליה, או יוונים שעזבו את יוון
אינם נקראים בפי פוליטיקאים ממדינות אלה
״יורדים״ ,״בוגדים״ ו״גפולת של נמושות״?
מדוע בכל אומה דמוקרטית ברחבי העולם
מכירים בזכותו של כל אדם לחיות במקום
שבו טוב לו?
טוב לי באוסטרליה .״ירדתי״ לכאן לפני
ארבע שנים, ומעולם לא עלה בי אף צל של
חרטה. אינני סובל משוס רגשי־אשמה, למרות
ששורה ארוכה של פוליטיקאים מנסה כל
הזמן לגרום לי להרגיש אשם.
אנ^*יו ש .

בערב ולשמוע ש״תלמידה הושעתה מנית״
הספר מכיוון שתיסרוקתה לא מצאה חן בעיני
המנהל,״ או ״באיראן משתוללים הבארבריס״,
וחושב בחלחלה על 9בערב ושידורי טלוויזיה
אחרת :״חיילי צה״ל הרגו ילד בו 3אחרי שזה
התנפל עליהם וסיכן את חייהם,״ או ״חיילי
צה״ל פוצצו, הרסו, אטמו, השמידו בתיהם של
מחבלים.״
אני אוהב לקום בבוקר ולקרוא בעיתון
(הראלד )10.3.89 ,על ״הפתעה מרעישה בבחירת
שחקני הקריקט לפני מסעם לאנגליה,״
במקום ״הוצתה מכוניתו של דן אלמגור״
(ידישח אחרשת ,)10.3.89 ,אחרי שפוליטיק־אית
מופרעת אחת קבעה שהוא ״בוגד״ ו״גיס
חמישי״.
אני לא מוכן לחיות במדינה שבה אנשים,
המפגינים ומביעים את דעתם, נקראים
״בוגדים״ בפי פוליטיקאים, מוכים על-ידי
מתנגדיהם או על־ידי המישטרה, ובמיקרה
הקיצוני גם נרצחים. מדינה שנה אין חוקה,
השילטון ככל הטוב בעיניו יעשה. מדינה
שבה קיים ״מעצר מינהלי״ או, כמו שזה נקרא
כאן ,״מאסר ללא מישפט״ — מושג המסמר
את שערו של כל אזרח ממוצע במדינה
מתוקנת, דמוקרטית.
מדינה שבה מיעוט מבוטל של יצורים
מוזרים לובשי־שחורים, שאיכשהו עצרו את
הזמן אי־שם בימי־הביניים, מצליח לכפות את
רצונו על הרוב, ומתייחס לחוק ולזכויותיו של
אותו הרוב כאילו אינם עוד באופנה.
אני אף מעדיף את מזג־הזצויר במלבורן
על מקבילו בתל־אביב. י ;
האם מפני שאני מעדיף לחיות כאן אני
צריך לשמוע שאני ״יורד״ ,״בוגד״ ו/או
״נמושה״?
לסיום, הרשה לי להזכיר, למר וייצמן,
שחלק מאותם ״יורדים קו פצני״ שילמו את
משכורתו כששירת בחיל-האוויר, כשכיכב
בליכוד, כשהקים את יחד, וגם כשמכר את
עצמו למערך.
אני חושד שיש ביניהם אפילו כאלה,
שלפני ש״ירדו״ מן הארץ עוד הספיקו לשלם
עבור כרטיס־הטיסה שלו בטיולו האחרון, שבו
הודיע להם ש״יקפצו לו״.
אני אחד האנשים שתמיד חשבו שמר
וייצמן הוא צעיר, או לפחות נוהג ככזה,
מבריק ובכלל חבר׳המן.
הייתכן שזוהי עוד דוגמה למישפט
״זיקנתו מביישת את נעוריו״?
ראה ערך יצחק רבץ, בעל המוח
האנאליטי, שהפך לעיסה רופסת שאינה
מפסיקה לשדר: להרוג, להרוס, לפגוע,
לשבור, לנתץ, וגם מדי פעם ״יד חזקה״.
האם יתכן שזהו אותו האיש שבזמן שרותי
בצה״ל התהלכה עליו האגרה שהוא החייל
היחידי בהיסטוריה הצה״לית שהתגייס עם
דפ״ר?100
אס מר וייצמן וחבריו הפוליטיקאים מכל
הצדדים ימשיכו כך, לא רחוק היום שבו
ישראל שלוו יהיה העיתון העברי בעל התפוצה
הגבוהה ביותר.

לשבת!״
בשבוע שעבר פורסם מיסמך משותף, שעליו
חתומים נציגי הקיבוץ הארצי — השומר
הצעיר מזה, ונציגי מועצת יש״ע ונועראמתים
מזה. המיסמך קורא לשמירה על כבודו של
צה׳ל, לשמירה על קדושת החיים — יהודים
וערבים — ועל הבטחת ביטחונם ושלומם של
כל התושבים, מעבר למחלוקות הפוליטיות.
החתימה על המיסמך עוררה ויכוח קשה
בין חברי הקיבוץ הארצי, הש 1מר הצשר ונד

חיים שור, איש קיבוץ שובל, לשעבר עורך
עדהם־שמר, איש מפתח בתפקידים שונים
בקיבוץ הארצי ובמפ״ם וכיום עורך ניר
אא1ם לוק.

הכ שרת השרץ
עוד על דיעה אחרת (העולם הז ה
18.9.89 והלאה).
שייסלחו לי עורכי השלם הזה ושיפסיקו
לבלבל לי את המוח.
מה זה כל הדיבור הזה על גיוון־דיעות והרחבת
הקשת הרעיונית?
ארבעה העמודים השבועיים של דיעה אחרת
עושים דבר אחד בלבד, דבר רע מאוד. הם
מכשירים את השרץ, שרץ שליהודי קשה מאור,
אבל אין ברירה, אלא לכנות אותו בשמו
האמיתי — השרץ הנאצי, ההולך, לאסוננו,
עמי זלצמן, תדאביב
ופושה בקירבני•

• מה דעתך על המים מד?
זה מיסמך שיקרי, ככל שאמורים הדברים
באנשי מועצת יש״ע ונוש־אמונים. מדובר בו
שיש להבטיח את שלומם וביטחונם של כל
התושבים. כל התושבים, פירושו גם התושבים
הערבים. מדובר בו על קדושת החיים. שום
דבר מהדברים האלה אינו מתקיים בפועל
בגדה המערבית.
ואם זה נכון, מדוע לא גינתה מועצת יש״ע
מיקרים שבהם לא נשמרו ביטחונם ושלומם
של כל התושבים ומיקרים שבהם אנשים הוכו
והושפלו ואף נרצחו?

ברור השם
על כותרת־מישנה אחת (״הנ דון״
,העולם הזה .)7.6.89
עכשיו אני נוכח לדעת שאורי אבנרי באמת
חזר בתשובה. לא סתם מיגוון־דיעות בה־עולם
הזה, אלא מיגוון הריעות הנכונות.
הראייה? כותרת־המישנה של הודון האחרון
:״והעיקר: לא לפחד כלל!״
אם מר אבנרי כבר מוכן לצטט מאמר זה,
סימן שהוא כבר עלה, ברוך השם, על הדרך
הנכונה. לא סתם פתיחת השלם הזה לריעות
אחרות, אלא פתיחת העולם הזה לדיעה הנכונה
— ככתוב :״והעיקר: לא לפחד כלל!״
יצחק גוטליב ,׳־ברק

טוטרהשלום
על מניפת ההימורים (״תשקיף׳/
העולם הז ה 29.5.89 והלאה).

וכדאי לשנן את המסקנה שלו :״בשביל
שלום צריך — !2״
שמואל הקר, ירושלים

ישו
על המצוי בהתנחלויות (״הנדון״,
העולם הז ה .)7.6.89
עורך השלם הזה מסביר, כי בהתנחלויות
אין כלום, לא מוסדות-חינוך מקומיים, לא
.מרכזי־קנייה, לא עבודה.
זה לא נכץ. עבודה דווקא יש.
במו עיניי ראיתי, במשך כמה וכמה תקופות
של שרות־מילואים, עבודה בבניין ועבודה
במיפעלונים המקומיים, עבודה בניקיון
ועבודה בשרותים השונים.

זי?,וי1 -/

3ייד -

המסקנה של קנז
מה יהיה?
באמת שהקורא שרף צודק. כל חיינו בארץ
הם הימור אחד גדול. אפילו בנושא הגורלי
לעתידנו — השלום בינינו לפלסטינים.
ואכן, כך רשם שאול קנז, איש גן־שמואל,
בספר ההגיגים־ציורים שלו, שיחות שלים,
שראה אור בשבוע שעבר, ובנוסח ״מה יהיה?״
(יהיה טוטו!) הוא חיבר גם את טוטו,־השלום
(ראה גלופה).

רק מה? לא עבודה עברית, חלילה. עבודה
נחום שחורי, ראשוך לצי1ן
ערבית!

עבודה עברית
עוד על טיבו של אחר (״מיפת-
בים״ ,העולם הז ה 9.5.89 והלאה).

ממקד׳ מפ״ם ואנשי גוש־אמו!* :הר1ל! 3ה מימין ומשמאל
• אץ לך ביקורת על אנשי הקיבוץ
הארצי, שחתמו על המיסמד?

אליקיס הע 3ני:

ביהודה ושומרון ,״למען השלום״ .ואילו אני
מוכן למות על הגנת בתיהם.

הם לקחו לעצמם סמכות לפסוק בשמנו
בענייני אמונה, ולא סתם בענייני אמונה,
אלא בדברים שעניינם חיים ומוות. אני עדיין
לא מבין מנין החברים האלה שאבו את
הסמכות, שאיש לא העניק להט אותה, לחייב
את כולנו על המיסמן־ הנוראי הזה.

אנחנו תנועה בונה, ובהם אין שום דבר
בונה. עומדת פה תנועה הרסנית, שלילית,
ואנו נותנים להם דימוי חיובי.
אין יותר קיבוצים חדשים. מפרקים את
הקיבוצים.
אין גם סימטריה בכך שכביכול צריך
לעשות הסכם אי־התקפה.
אני לא פאשיסט, אבל הם בוגדים, שהולכים
לנחאלין להתחבר עם הרוצחים. אני לא
צריך להתחייב שלא ארצח ערבים חפים מפשע•
מדוע עלינו להתחייב על דברים שמעולם
לא חשבנו לעשותם?

לדבר!״

• אתה שולל כל שיתון ז־פעולה
בץ נוש־אמונים לבץ הקיבוץ הארצי?

אני
לא בחרתי אף אחד מהאנשים האלה
שישבו איתם, והם לא מייצגים אותי.

אינני חושב שקיימת אפשרות לשיתוף-
פעולה. אני חושב שתהום רובצת בינינו.

איש לא בחר את האנשים שיושבים במזכירות
נוע! אמתי אלה בוגרי מחזור מסוים
בבית־ספר דתי או ישיבה מסויימת, והם לא
מחייבים אותנו בדבר. מועצת יש״ע כלל לא
דנה בנושא.

• זה לא אותו העם?
ובאותו עם לא יכולה לרבוץ תהום? החברים
האלה, שחתמו על המיסמך, מודעים
לתהום. הם חשבו בתמימותם, כמעט בחוסר-
מחשבתם, שעל־ידי המיסמך הזה הם יכולים
למנוע מילחמת־אזרחים במדינת־ישראל. עם
כל הכבוד, אם יש גורם אחד שיכול למנוע
מילחמת־אזרחים זו מממשלת־ישראל. על־ידי
חתימה על מיסמך כזה הם נותנים בעקיפין
לגיטימציה למעשיהם הנוראים של
המתנחלים.

אני נגד עצם המיפגשים האלה, כי הם אינם
סימטריים מכמה בחינות. ראשית. אנו
מייצגים רוב מכריע בעם, רוב של ! ,659שתומך
בהתיישבות ביהודה, שומרון וחבל עזה.
הם מייצגים מיעוט שולי של ! 109 התומך
בפינוי הישובים. אי־אפשר ליצור דימוי כוזב
כאילו זה ״חצי־חצי״ בעם.

• אתה חושב שהם היו כלי בידי
המתנחלים?
ודאי שהם היו כלי. איך הם בכלל יכלו
להרשות לעצמם ללכת ולחתום על מיסמך
כזה בלי לשאול את הציבור, שהם אמורים
לייצג אותו?
אני רואה כמה מהאנשים החתומים על
המיסמך כידידי האישיים, וכל מה שאמרתי
אמרתי למרות הידידות האישית.

מה נטפלו הקוראים לאחר, אלישע בן־
אבויה. נכון שהוא, כדברי המקורות ,״קיצץ
בנטיעות״ ושר שירים יווניים וקרא ספרי־מינים,
אבל הוא היה גם, ללא ספק, חלוץ
תודעת העכורה העברית.
הלא המקורות יודעים לספר, כי אלישע
בן־אבויה היה, מה שאפשר לקרוא בלשון
ראשוני הציונות, חלוץ תובעי הפרודוקטיבי־זציה
של עם ישראל. הוא התנגד לעיסוק
המופרז בלימוד־תורה והיה נוהג להזדעק בזו
הלשון :״מה הללו יושבים ועוסקים כאן? אומנותו
של זה — בנאי: אומנותו של זה — נגר!
אומנותו של זה — צייר!״ דהיינו — לא
לבטל זמן בלימוד, אלא לעסוק במלאכה
המפרנסת את בעליה.
שי בן־עקיבא, חיפה

תפילת הכדורי
על הקריקטורה של דידי וצילה
מנוסי שבגללה נעצרה הדפסת
ידיעות אחרונות (העולם הז ה
)7,6.89
חיפשתי את הקריקטורה בנרות, ולא
מצאתי אותה בשום מקום. מדוע לא הראיתם
גילה רץ, חיפה
אותהז
• ה ק רי ק טו ר ה של הזו ג מנו סי הופיע ה

התוצאות של סימטריה מזוייפת כזו באות
לידי ביטוי באירוע המבזה שהיה בטלוויזיה:
קצובר וערמוני ישבו כמו על ספסל־הנאש־מים.
בתווך ישב השופט רונן, שהוא עצמו
שמאלן ושני קטגורים משלום עכשיו. מדוע
הם קיבלו על עצמם בכלל את התפקיד של
המתגוננים?
שנית, אין סימטריה בכך שהם רוצים
להחריב את ביתי, ואת ההתיישבות היהודית

הע!גני
ב חל ק ק טן מג ליונו ת ידיעו ת אחרונות
ביום דד 4ביוני ,1989 והו חלפ ה בתצלום
מ מ או ר עו ת פקינג, על-פי הו ראת העורך,
רוב יו ד קו ב ס קי, ש ה חליט, בי הי א פוגעת
ברגשות הציבור ה ד תי -ראה גלופה.

צו־השעה 541 :

על התגובה להתנהגות המתנ חלים
(״הנדון״ ,העולם הז ה
. )31.5.89
צו־השעה: אחדות העם כולו. בל יעשה אף
מתנחל כישר וכטוב בעיניו!
יש ממשלת־אחדות בישראל והיא חייבת
לפעול כממשלה מאוחדת על בסיס של עם
מאוחד, כדי למנוע מהעם היהורי את הגורל
המר, הרורף אותו בכל שלבי ההיסטוריה, כמרומז
בגימטריה הבאה: ישראל = ,541 אין
מולדת = .541

שמואל בר-קמא, תדאביב

צופה חונה
על פרובלמטיקת תנועות-הנוער
(״מה הם אומרים״ ,העולם הז ה
. )7.6.89
בשביל מה היתה צריכה המראיינת של

הקאריקטורה הססולה של מנוסי
*ה. י ימי סדוע לאי

העולם הזה להתחבט בשאלה הנכבדה ״מה
קרה לתנועות־הנוער בארץ״ (בראיון עם המזכיר
הטרי של תנועת־הצופים)?
הרי הערתה, בהקדמה לראיון ,״הוא (המזכיר
הטרי) כבר מוטרר מבעיות החנייה בעיר
הגדולה ״,כבר עונה על השאלה.
כשאני הייתי צופה בכיר לא הטרידה אותנו
בעיית החנייה למכונית. לכל היותר חיפשנו
עמוד־חשמל לקשור אלץ את אופנינו.
וזה, כדברי הסיסמה, כל ההבדל.
אהרון בנימיני, הרצליה

מי באמת המציא
את דויד לוי
אני קורא ותיק מאוד של העולם הזה,
והנה, הבוקר, כאשר קניתי את העיתון, הופתעתי
לקרוא כתבה על אברהם אפל, שאותו
אני מכיר שנים רבות(״אני המצאתי את דויד
לוי!״ ,העולם הזה ,)31.5.89 אלא שברצוני
להתייחס אך ורק למישפט :״אני המצאתי את
דויד לוי, אני נסעתי לבית־שאן והורדתי אותו
מהפיגומים״.
איני יודע את מועד ביקורו של אפל בבית־שאן,
אבל העובדות בקשר לדויד לוי, ידידי
משכבר הימים, מובאות בביאוגרפיה שלו,
שנכתבה על־ידי אריה אבנרי, ושם נאמר:
״משה בן־שחר, מזכיר גח״ל בהסתדרות, מספר,
כי בעיקבות הפילוג של תמיר וקבוצתו
מתנועת החרות, פרש גם ח״כ אברהם טאייר
מסיעת חכלת־לבן. טאייר נחשב אז כמייצג
העדות הצפון־אפריקאיות, ומבחינה זו הליכתו
נחשבה למכה קשה לסיעה. במיוחד נפגע
מן ההליכה הזו אריה בן־אליעזר, ראש סיעת
תכלת־לבן.
באחר הערבים התקשר אלי אריה וביקש
ממני לבוא אליו הביתה. כשהגעתי אמר לי:
״בעיקבות הפרישה של טאייר, אני מחפש
בחור נמרץ, יוצא צפון־אפריקה, להנהלה החדשה
שאני מקים. אתה מכיר בחור כזה?״
בתוקף תפקידי כמזכיר גח״ל בהסתדרות
ביקרתי בניוד שאן לצודד קיזס ישיבה של

ואם כבר יש הסכם מדוע שלא יתחייבו
להפסיק את הסרבנות? אם כבר מדברים על
כבוד צה״ל ...על כך אף מילה! הם פשוט שמו
עצמם על ספסל־הנאשמים! הם, השמאלנים,
לא התחייבו לכלום! הם שמבזים את הנשיא
ואת בתי־המישפט ...לאנשים עם הכיפה
שישבו איתם יש רגש אשמה והתבטלות לפני
יפי־הנפש שהיו ״ארוני האתמול״.
אני צריך לגיטימציה מפושטי־הרגל האלה?
אלה שהמירו את הדגל האדום בשוק
האפור? הם פרברטיים ברגשותיהם ובהשקפת
עולמם ...הם אוהבים את ביתא ושונאים את
אריאל ...אני צריך לשבת עם שטרנהל שרוצה
לדרוס אותי בשרשרות טנקים?
זו חולשה שאני רואה בחבריי מהיום הראשון.
יש בהם התבטלות לפני השמאל. אני,
אישית, מסרב להופיע על במה אחת עם אנשי
שלום עכשיו. זו הכנסה לתוך המחנה של מי
שהוא מחוץ למחנה.
מזכירות הסיעה ביישוב.
האיש שחיכה לי עם עוד מיספר אנשים
היה דויד לוי. קיימנו את הישיבה והנו בעניינים
הסתדרותיים, וביקשתי מדויד לוי שיפעל
במיגזר ההסתררותי, במקביל לפעולתו המוניציפאלית.
כשהעלה אריה בן־אליעזר את
בקשתו, נזכרתי בדויד לוי, שהיה כבר אז
איש־ציבור מקומי.
״בן־אליעזר שאל אם אני מכיר את הבחור,
שכן מה שהוא מתכוון להציע לו זו כניסה
לצמרת גח״ל .״זה רציני מאור״ ,הוא אמר.
למחרת טלפנתי לדויד לוי והודעתי לו על
העניין. הוא נדהם מעצם הפנייה, אף שלא
מסרתי לו פרטים על מה שבן־אליעזר מתכוון
לשוחח איתו. כך יצרתי את הקשר בין השניים.״
אלה
הן פשוט העובדות ההיסטוריות, ואני
מציע לדייק בהן, שהרי ירועה התכונה של
בני־אנוש להתקשט בנוצות לא־להם.

משה בן־שחר,

חדאביב

09x11:1גוג
השבועון שלי שר אל
העורן* הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת״מודעות:
רינה מיטרני
המערכת והמינהלה:
תל-אביב, רהוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפץ 232262/3/4 03
פקס 03(-245130 .נ
המייל* העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפצה: גד
תל-אכיב, יד חרוצים ד
טלפון)03(-377056 :
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ

לוקחי טנק, מ ע מידי אותו ב כי

למי מאזין ה שב״ב?
מישרד־המישסטים מסרב לגלות לכמה אנשים בישראל מאזין השב״ס.
כדי לאלצו לעשות זאת הגיש עיתון ״העיר׳׳ בקשה להוצאת צו מבית־המישסנד
הגבוה־לצדק.
נציגי העיר טוענים כי יש חשיבות רבה לציבור לדעת אם מיספרם של המואזניס הוא קטן,
או מגיע לאלפים או לעשרות־אלפים.
על פי חוק האזעודסתר, רשאי שרות־הביטחון להאזין לטלפונים, בתנאי שהבקשה אושרה
בידי ראש־הממשלה, שהוא הממונה על השב״ב, שר־הביטחון ו/או שר־המישפטים. בנוסף
על כך יש לרמטכ״ל הסמכות להורות לביטחודשדה, הכפוף למרותו, להאזין לטלפונים
הצבאיים.

גובו מקלמגוביץ
אחרי שהועבר שבתאי קלמנוביץ לבית־המעצר
מכלא ניר, פרצו אסירים לתאו וגנבו משם חפצים
רבים. הם לקחו את ה״ווק־מן״ שלו ואת מכשיר־הווידיאו.
את החפצים שלא הצליחו לגנוב השחיתו
האסירים.
קלמנוביץ שנוא בכלא בגלל הרשעתו בריגול.

הארגנטיני מרוגז, על פרץ
תמיהה ומורת־־רוה בארגנטינה מדיבדי השר יצחק פרץ
על האנטי־שמיות המאפיינת את מימשל הנשיא י הארגנטיני החדש, קרלום מנם, שעדיין לא נבנם
לתפקידו.
גורם בכיר בממשלה הביע את תמיהתו על הדברים באוזני
השגריר הישראלי. דיברי פרץ היכו גלים בחוגים רחבים
ובתיקשורת בארגנטינה.
לפי דיברי פרץ השילטון בארגנטינה הופך אנטי־שמי, וזאת
הסיבה שאלפי יהודים מידפקים על דלתות מישרדי־הסוכגות
בארגנטינה• הנשיא החדש הוא פרוניסטי וממוצא סורי.
מדובר ב־סססג איש הרוצים לעלות, בעיקר בגלל השינוי הקיצוני הצפוי באופי המישטר שם.

המפקד: שלונסק׳ או דניאל?

שלונסהי

ההערכה של מקורבי הרמטכ״ל היא שמבין
כל המועמדים לתפקיד מפקד גלי־צה״ל
שנזכרו יצטרך הרמטכ״ל לבחור בין איש
קזל ישראל, רוני דניאל, ששימש במשך
שנים ארוכות ככתב וכפרשן צבאי לבין
משה שלונסקי, הכתב הצבאי של
הטלוויזיה.
המועמדים כבר התחילו בלוביאינג אצל
כמה ממקורבי הרמטכ״ל ושר־הביטחון.

״המתנגדים״ ל הילוך גבוה
מתנגדי תוכנית יצחק שמיר בליכוד מגבירים פעילות לקראת ישיבת המרכז,
שתתקיים ב־ 4ביולי.
בימים אלה סיימו אנשי.חזית ארץ־ישראד הכנת חוברת״הסברה, שתישלח לכל חברי־המרכז,
ושתנמק מדוע יש להתנגד לתוכנית במתכונתה הקיימת.
השבוע הוקם ג ם. פז ח ם הארבעה* לתיאום הפעילויות והכנסים של השרים והח״כים
מתנגדי התוכנית. הפורום כולל את עוזרי שלושת השרים: אורי שני, עוזר אריאל שרון;
משה מישעני, עוזר דויד לוי; סילבן שלום, עוזר יצחק מודעי; ומזכ״ל חזית ארץ־ישראל,
סיני קהת.

בנסת־הפתיחה המרכזי של מתנגדי התוכנית יתקיים ב־ 21 ביוני בכפר המכביה,
בהשתתפות שלושת השרים וב* 12*10ח״כים מ״חזית ארץ ישראל״.

מ׳ האיש שרווגה לחסל אח
האינתיפאדה? הגורלי אומרים
שהוא לא חכם גדול אבל הוא
מסוגל לעשות את העבודה

^ די לרצות ולהרים מתוך מדורתה
הצמיגים את תפוח־האדמה הלוהט שעמרם
מיצנע זרק חזרה ללהבת האינתיפאדה,
צריך להיות צעיר מאוד, או אמיץ מאוד, או
טיפש מאוד.
פיקוד־המרכז, שחוץ מהימים העליזים של
ציד־השועלים עם גנרי והעיתונאים בהליקופטרים,
נחשב במילא כל הזמן לליגה־בית,
לא היה מעולם תפקיד שרצו בו. זה משהו
שקיבלו. במקום משהו. עד שיתפנה משהו.
שיהיה.
אהוד ברק, למשל, הצליח לברוח משם אחרי
פחות משנתיים, דקה לפני האינתיפאדה.
מיצנע, שקיבל את התפקיד לפני שהתחילה
ההתקוממות הפלסטינית, המוצלחת ביותר
בכל ההתקוממויות מאז , 1921 שיחק בתפוח
הלוהט בשנתיים האחרונות, אבל כאשר הסתבר
לו שתמיד הו* יפול לתוך אחת משתי
הידיים, התחבר מחדש אל המצפוניות הידועה
ההיא, וכמו אלי גבע לפניו השאיר את העבודה
המלוכלכת, הבלתי־אפשרית, למישהו
אחר, אם רק יימצא האידיוט שיסכים לקבל
אותה. או האמיץ. או הצעיר.
הצעיר ישגו. דורון רובין, אלוף, שרשם לגנותו
את המיבצע האומלל בנעימה, ועם
ארבעת החיילים שנותקו מהכוח שהיה 300
מטרים מהם, ושהושארו על־ידו בשטח במשך
יממה, עד שחיל״האוויר הציל אותם. הוא
רוצה בזה, וכדרכו של צה״ל, הכישלון הזה
נותן לו סיכויים טובים לקבל את זה.
רובין רוצה, אבל מי שממש משתוקק לקבל
את התפקיד הוא ״בריל״ ,משה בר־כוכבא,
ותיק־האלופים בצה״ל, שהיה כבר אלוף פי־קוד־הדרום
המכובד, ודווקא הוא נפגש עם
שר־הביטחון והציע את עצמו כמחסל האינתיפאדה.
בכבוד ובנחישות, הוא אמר לשר,
בכבוד ובנחישות. הם יוכלו להפגיז, אבל אם
תהיה התפרעות, טנק יוצב בכיכר של הכפר.
שהצבא לא יתבזה.
הוא בסביבות גיל ,60 מבוגר כמעט בדור
שלם משאר האלופים, בצה״ל מאז יום הקמתו,
בעל חוזה לשלוש שנות־שרות נוספות.
הוא רוצה לצאת מהמישרד המטכ״לי, שבו
הוא מפיק עכשיו לקחים ממילחמות קודמות
ומנהל תרגילי־מיפקדות. בקיצור, רוצה לחזור
לשטח, לספק למדינאים את הסחורה שהצבא
אמור לספק לכל ממשלה.
עכשיו השאלה היא אם הוא רוצה בפיקוד
האינתיפאדה מפני שהוא גם טיפש, כי על
אומץ־ליבו אין בכלל חילוקי־דיעות. זו שאלה
השווה דיון. והתשובה תלויה בנשאל.

כנסים איזוריים בדרום בצפון ובירושלים יתקיימו ב־ 26 ,25 וב־ 28 ביוני.

י שר אל תייבא מי
המאבק של צמרת מישרדי החקלאות, הבריאות ורשויות אחרות במישרד־לאיכות־הפביבה
הגיע השבוע לשיא חדש.
שר־הבריאות הודיע שאם לא יפסיק מנכ׳׳ל המישרד־לאיכות־הסבינה, אורי מרינוב, לזרוע
פחד ומידע ״מסולף וחלקי־ על הסכנות למקורות־המים של ישראל, ימליץ לפני המישרד
לייבא מים מחו־ל לאספקה לערים ולנקודות־יישוב, שבהן נטען כי •ש בעייה של מקורות־מים
מזוהמים.

ך* הנחה המקובלת היא שבריל הוא
1 1אלוף של הליכוד. הוא היה באצ״ל,
ואפילו התחבק עם אריאל שרון בכנס־ותיקי־האצ״ל,
שנעיר לפני שנה וחצי באביחיל.
יש לו סנטימנט לדתיים, והנחרצות הצב
אית
המיוחדת לו הופכת אותו למועמד המועדף
של המתנחלים, של כמה חברי־כנסת,
ואולי אף של דן שומרון ויצחק רבין. רציתם
באלוף קשוח, שלכם? בבקשה, האחריות עליו.
הוא הרבה יותר מתאים להיות מושך־האש
מאשר מיצנע, שלא הפסיק להכות ולבכות.
אבל יכול להיות שכל מי שרוצים בו בגלל
הסיבות האלה אינם מעכלים את נתוני־המודיעין
העומדים לרשותם. הם חוזרים על
השגיאה הקלאסית של המודיעין הישראלי,
המסתבך בהערכות ובאיתור כוונות, במקום
לספק מידע על הכוחות ומיקומם, שהוא תפקידו
היחידי.
אחרי ששת־הימים, כאשר החלים מהפציעה,
התבקש בריל לנהל את מחנה־השבויים
בעתלית. הוא הסכים, והרבה מאוד יחסי־ידידות
נוצרו אז בינו ובין מנהיגי השבויים,
והמחנה נשאר שקט לגמרי. הכבוד שהוא
רוחש ללוחמים, גם מי שלוחמים בו, הוא אותו
הכבוד בדיוק שיש לו לנערים פלסטיניים בני
, 14 היוצאים בגוף חשוף מול צבא כובש, כשם
שהוא עצמו עשה מול הבריטים.
אין בכלל ספק בכך שבריל, הרואה את
עיקר הבעייה העומדת מול ישראל בצבא
הסורי, היה מוכן להגיע עם חאפט׳ אל־אסד
להסדר המושתת על עקרונות קמפ־דייוויד,
והיה מחזיר את רמת־הגולן לסורים בשימחה
רבה. כשם שברור לו לגמרי, כך עולה מניתוח
כתביו הרבים, שלישראל אין שום סיכוי
לשרוד בלי הסדר מדיני עם העולם הערבי
שמסביב, וכל הצבא שייבנה, משופר וטוב
מכפי שהוא היום, לא יעזור אם לא יהיה כאן
שלום. אם נאכל כאן חרב, לנצח נאכל אותה,
ובגדול.
הוא רוצה לחסל את השחיקה של צה״ל, לא
את ההתקוממות. להוציא את צה״ל מהאינתיפאדה.
הוא
מוכן לסבול הפגנות ושביתות, כרוזים
ודגלים, בתנאי שצה״ל לא יושפל, ויוכל לחזור
ולהתאמן. זה המישחק שהוא ינסה להכתיב,
אבל אם זה לא יילך, והטנק בכל זאת
ייכנס לאיזו כיכר, התמונה הזו, שתתפרסם
בכל תחנות־הטלוויזיה בעולם, תקים את המדינה
הפלסטינית הרבה יותר מוקרם ממה
שהמתנחלים חושבים, והאלוף שלהם יעבור
לתפקיד הבא.

ראשית חוכמה

ריל יעשה את זה,״ אומר גנרל משוחרר
וממורמר, כמו כל הגנרלים,
״אז מה?
״נכון שמיצנע, כמו כל הקצינים בצבא,
רואה את האמצעי, ובריל רואה את המטרה,
וזה בסדר. אבל תמיד צריך לשאול את שאלת
המחיר. איך הוא? אז אפשר להגיד עליו שהוא
עקשן, דבק־במשימה, ומלא יראת־כבוד לשררה,
לסמכות ולסמלים. הוא לא פחות טוב
מאחרים, אבל אין בו טיפת ברק או מקוריות,
מה שלא צריר להפריע.

ר הכ פר, ורואים מה קורה
.אספר לך את הסיפור על הדוכם ולינג־סון.
היתה מרידה בבורמה, ובראש מישלחת־העונשין
הוא הציב איזה קצין, .הרי ידוע,׳
ז מרו לו, ,שהקצין הזה הוא טיפש מטופש.
למה אתה ממנה אותו?׳,אכן,׳ ענה ולינגטון,
,טיפש מטופש, אבל את רנגון יכבוש.׳ זהו. מה
אתה עוד רוצה לרעת?״
.פיחוטקה״ ,תת־אלוף אפריים חירם, המ־ביד
את בריל כבר הרבה שנים, ובמילואים
שלו הוא רואה את העבודה השוטפת, אומר
1 עליו דברים הפוכים. כמעט הפוכים .״קצין
מוכשר, הדוחף את כל הצבא קדימה. הוא
מעורר את כולם לחשוב. זה משהו, לא? הוא
פשוט מכריח את כולם לשבת על התחת,
ולזזשופ׳׳
ומרדכי ציפורי, המכיר את בריל עוד מהשרות
המשותף באצ״ל, ומעשרות שנות אבק־טנקים,
מצהיר ש״בריל מעולם לא נכשל.
׳הוא מילא בהצלחה את כל התפקידים, ככה
שהוא בהחלט פוטנציאל לתפקידים נוספים״.
אבל ראשית חוכמה, כדי להכיר את המועמד
מטעם עצמו לתפקיד המסובך ביותר
בצה־׳ל, צריך להתחיל דווקא מהסוף, ולראות
מה בדיל עושה בשנים האחרונות, שבהן הוא
מטרטר את כל המיפקדות העליונות בתר־גילי־פיקוד״ושליטה.
זו ראשית החוכמה.
ומאז זה נמשך.
התרגילים, אין ספק, קיבלו מימד דראמתי
יותר, ועל זה פיחוטקה בוודאי אומר ש״בריל
מבריח את הצבא לחשוב״.
בריל הפחיד את כולם לגבי הסורים כפי
שקרה באמת, למרות גיחוכי סגל הפיקוד
הבכיר באותו מרס ; 3׳ ,שיבעה חודשים לפני
המילזזמה שרירדרה את צה״ל, ניפחה לו את
השומן, אבל פגעה בתאי־המוח השולטים
בשרירים, דבר שנמשך מאז ועד עתה, לדעת
בל אלופי־צה״ל כמעט, בסדיר או במילואים.

ן* דיל קיבל תפקיד כפול: התרגילים שב*
עזרתם מתכוננים למילחמה הבאה, והפקת
הלקחים מהמילחמות הקודמות. הוא עצמו
התבטא, באחד מהמאמרים הרבים שהוא כתב,
שצה׳׳ל אינו מפיק את הלקחים מהמילחמות,
ויוצא שהוא מאשים גם את עצמו, כי הוא
האיש האמור להפיק את הלקחים האלה. אבל
זה רק כאילו. צוותי הפקת־הלקחים של בריל
מודבבים מכל מיני גנרלים־בדימוס. ביניהם
גנרי (שפרש בינתיים) ,אורי בן־ארי, קצין
שהגיע לשיאו במילחמת־קדש, ואהרל׳ה
יריב, שהוא אדם נעים־הליכות. בקיצור, לא
הוקם שום מנגנון־קבע להפקת־לקחים, וככל
הנראה המיבנה הקיים של הטמעת התורה
הקרבית איננו עונה על הצורך אשר לו מטיף
בריל עצמו בעשרות המאמרים שהוא מפרסם,
ס־ שהוא מתרכז בעצם במילחמה הבאה. ל ד
פותו ייאמר שבעיניו היא נראית שונה לגמרי
מהמילחמות הקודמות, והוא לא מפסיק להפציץ
את מחלקת־ההדרכה של צה״ל, ואת חב־ריז
במסה הכללי, בניירות־עבודה מסודרים
של הערכות על המילחמה הבאה, סיכוניה,
והחרכים שבהן אפשר להיערך לקראתה.
בכל הניתן לדעת על תורת־הקרב של
ג די ל( תי תן לדעת הרבה מאוד. הוא האלוף
הכותב ביותר בצה׳׳ל) ,האיום הבא הוא סורי,
בעיקרו, והבעייה של צה״ל היא באי־הקניית
עדבי־לחימה של אומץ, תעוזה, וראייה
חדשנית של הבעיות, שיביאו, בהכרח, לפי־

תרונות יוצאי־דופן, שאת חלקם הוא מציע
בחוברות הצבא המתפרסמות תחת הסיווג
״סורי״ ו״סודי ביותר״.
המור הפלדה

^ ם ישראל טל (טליק< ,המבוגר רק
בשנים אחדות מבריל, הוא ״מר שיריון״,
יכול להיות שהאלוף בר־כוכבא הוא חמור־הפלדה.
לא בגלל השכל, אלא בגלל העקשנות
שלו לראות את השיריון כעמוד־השידרה
של הצבא המודרני, מאז מילחמת , 1948 שאליה
נכנס צה׳׳ל עם טנק אחד(לערבים, כולם,
היו ,)40 דרך מיבצע־קדש, שבה כבר התאזנו
המיספרים ( 147 טנקים לכל צד) ,ועד היום
הזה. ובכל תפקיד, כולם מודים, הוא הטמיע
ופיתח בכתובים את הצד התורתי, בצד הדרישות
המיבצעיות הגבוהות. הוא היה אלוף-
פיקוד, סגן־מפקד-אוגדת־שיריון במילחמת
יום־הכיפורים, מפקד חטיבת־הטנקים במילח־מת
ששת־הימים, שאולי הניבה את השיר
״עמק דותן, עמק דותן ״,אבל גרמה גם לפציעה
קשה של המח״ט שסירב, כמו בסרטים,
להתפנות, והמשיך כשהוא פצוע.
במיבצע סיני קיבל את עיטור־העוז על
שכבש בטנק היחיד שנשאר לו בפלוגה את
סכר הרואיפה, אבל את התרגיל המבריק
שעשה באותה מילחמה מנסים להשכיח.
הוא השמיד, במארב־טנקים קלאסי, כוח־שיריון
עדיף בהרבה. אלמלא היו אלה טנקים
שלנו, בוודאי היה מקבל על זה צל״ש נוסף.
אגב, הדבר לא היה באשמתו בכלל, אבל
אין אוהבים לדבר על זה בצבא המישפחתי
ביותר בעולם, שבו היחס לתעוזה הנדרשת
בתרגילים עומד ביחס הפוך להפעלת הכוחות
בשטח, שעדיף שיישארו צמודים וקרובים,
שמא יקרה משהו לילד במרים.
את דרגת האלוף הוא קיבל לפני 12 שנה,
ממוטה גור, שזכר אותו משנות ה־ 70 בפתח־לנד,
שבה שוטטה החטיבה של בריל על הרי-
הלבנון כמו עזי־בר, אבל זו צורת עבירות
שלא גלשה מחוץ לחטיבה ההיא. הוא אוהב
מאוד את המרכבה, ונהנה מתרגילי העבירות
שלה, הממוטטים בביצוע בשטח את כל התחזיות
הספקניות של האלופים.
החיילים אוהבים את האבהות הקשוחה
והדאגנית שלו, והאלופים של 89׳ מקבלים
אותו כבר כנתון טבע, שאי־אפשר להתעלם
ממנו. לא רק בגלל כל הפעמים בעבר שבהן
צדק, כמו שיאנוש התוודה לא מזמן, אלא גם
בגלל גילו, המהווה הוכחה לתיאוריה שלה
הוא מטיף מזה שנים: שאין כלל צורך בשני
מסלולי־חיים לאנשי־צבא, שאפשר להיות
מח״ט בגיל ,45 וכמעט אי־אפשר לפני כן,
בגלל הידע הדרוש לתפקיד המורכב בצבא
המודרני.

השאלה היא אם כל זה יעזור לו לחסל את
האינתיפאדה, ואם בכלל יתנו לו לנסות.

הגיע

ף שנת ,1985 כאשר סיים שלוש
שנים כאלוף־פיקוד־הדרום, הוצע לבריל
תפקיד סגן־הרמטכ״ל. הגבר מגודל־הגוף, שנולד
בפולין ושחי בתוך טנק, אמר תודה רבה,
אבל ביקש תפקיד אחר.
בוא, אמרו לו, ותהיה עוזר הרמטכ״ל לענייני
לקחים ותרגילים. זה לא השם המדוייק
של התפקיד, אבל זה מה שהוא עשה. הפקת
לקחי־המילחמות, ובניית תרגיל צה״לי.
התורכים הצעירים, שלא כל־כך הכירו את
בריל, שמחו שעוד אלוף נעלם להם מהשטח,
ונשלח לשחק בתיכנון תרגילים שלעולם לא
ייצאו אל הפועל. אבל הם לא הכירו את בריל,
שכל זנב״תפקיד מספיק לו כדי לתמרן את כל
המערכת לאן שהוא רוצה.
כאשר היה מפקד חטיבת־שיריון סדירה
ברמת־הגולן, אותה חטיבה שנשחקה תחת
מחליפו ושנעלמה במילחמת יום־הכיפורים,

היו לו תוכניות מיבצעיות שונות, למיקרה
שהגיזרה תתחמם, והוא יוכל לבוא אל
הפיקוד ברגע הנכון, לפני כולם, כשבידיו
תוכניות מוכנות. בדיוק כשם שבנה את
החטיבה ההיא בעורמה, והפך אותה מגדוד
סדיר אחד לחטיבה שלמד״
בספטמבר , 1970 כאשר הסתבר לו שהחטיבה
שלו אינה מיועדת להיכנס לקרבות
שצה״ל תיכנן אז מול הסורים שפלשו לירדן,
וכל תפקידו הסתכם באבטחת האגף, הוא
הסתובב בנפאח כשהוא מבודד לגמרי, כי כל
הקצינים שלו לא העזו להתקרב אליו, ורק
מרחוק שמעו אותו מבטיח שהגנה אגפית כזו
עוד לא היתה, וגם לא תהיה, ולא תהיה מילח־מה
בסביבה מבלי שמוישה בריל יימצא בעין
הסערה, ולא חשוב מה אומרת הפקודה המקורית.
הבטחת אגפים. הזז
מי שלא הכירו את בריל הופתעו כאשר
התרגיל הגדול, שהגה בו בחדר הקטן שהקציבו
לו, הופך מריפוי־בעיסוק לניירת־עבודה
מאיימת, עם דרישות, לוח־זמנים, משימות.
לא עבר זמן רב עד שכל הפיקוד העליון נכנס
לתרגיל בפנים זועפות, אבל יצא ממנו כשהוא
מלא סיפוק, כמו פלוגת טירוני־צנחנים
אחרי מסע הכומתה.

בז 1נ1ל־ 1ג ע 1ד **די <ווחנ1ז:

מ־כלליה צבאית
באוניברסיטה
צה״ל ואוניברסיטת תל־אביב מכהלים בימים אלה משא־ומתן על הקמת מיכללד
צבאית.
המשא־ומתן נמצא בשלנים ראשוניים, ומטעם האוניברסיטה מנהל את המגעים עם
שילטונות הצבא הפרוס׳ גבי גורודצקי, מהחוג להיסטוריה כללית.
הכוונה היא להקים ליד אוניברסיטת תל־אביב מיכללה עצמאית, שתנוהל על־ידי צה׳׳ל, אך
תעמוד בפיקוח אקדמי של האוניברסיטה, בדומה למעמד שיש למרכז ללימודים
אסטרטגיים.
המיכללה תעניק תארים אקדמיים ותיפתח מסלולי־לימוד ייחודיים לקצינים בצה״ל, אך גם
תעניק השכלה כללית רחבה ככל האפשר.
יש חילוקי־דיעות בין האוניברסיטות השונות, המנסות למשוך אליהן את אנשי־הצכא
במסגרות־לימודים שונות.

ביום השני, ה־ 12 ביוני, דיווח דובר צה״ל על 405 הרוגים פלסטיניים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי צה״ל בלבד.
לפי כפירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים על .523
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 649 הרוגים פלסטיניים, לפי
הפירוט הבא:
• 448 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 77 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 47 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 77 הרוגים מסיבות אחרות.

א ר בי ב ואביט! —
חתווה?
אסיר-העולס הרצל אביטן וחברתו
ואם בנו, אורית ארביב, החליטו
להינשא בכלא.
הובטח להם כי אחרי הנישואין יורשה להם
להתייחד פעם בחודש, בהתחלה.

ברו״ל־ן ט־סיווו ״ סגר?
פרוייקט ייחודי לאוניברסיטת היסה, המיועד לסיוע לסטודנטים החוזרים
משרות־מילואים, נמצא בסכנת סגירה.
הפרוייקט מאורגן על־ידי אגודת־הסטודנטים של האוניברסיטה, ואמור לספק שיעורים
פרסיים לסטודנטים, כדי להשלים את החומר שהפסידו במשך שרות־המילואים שלהם.
מאגודת־הסטודנטים נמסר כי עקב האינתיפאדה ובגללה — עליית מיספר ימי־המילואיס
— הוכפלו השנה הוצאות הפרוייקט, והגיעו ל־ 80 אלף שקל.
אגודת״הסטודנטים פנתה למישרד״הביטחון ולמישרד־האוצר בבקשת סיוע, ואם לא ייענו
צפוי הפרוייקט להיסגר.

עיסקה מ תב של ת
לאחר ניצחונות חימין בשלוש אוניברסיטות בחודש האחרון(ירושלים, בר־אילן
ובאר״טבע) ,גברו מאוד הסיכויים למחסך שילטוני בהתאחדות־הסטודנטים
הארצית.
הבחירות לתפקיד יו״ר ההתאחדות ייערכו ננובמנר״דצמנר״שנה זו, ומסתמן רוב
לקואליציה בראשות הליכוד ובהשתתפות המפד״ל, אחרי שבע שנים רצופות של שילסון
המערך.
מועמד הליכוד לתפקיד יושב״ראש ההתאחדות יחיה איקי כהן, בנו של הח״כ לשעבר מאיר

כהן־אבידוב.
נודע כי בין מנהיגי הסטודנטים של המערך נדונה, עקב ההתפתחויות האחרונות, הצעה,
שלפיה יתמוך המערך במועמד הליכוד לתפקיד יו׳׳ר ההתאחדות, תמורת קבלת חברת־הנסיעות
של הסטודנטים, איסת־א, לידיהם.
כיום עומד בראש איסוז־א איש הליכוד חיים בשארי.

רו צ ה

יהת /וטו !י
לדוח. :ואנא ס/״מש

גדלתי במישפחה מרובת־ילדים. אנחנו
שמונה אחים ואחות אחת. אני השלישי מהסוף
...זה ככה, כדי לחסוך ממך סיבוכים.
אבי היה עובד בבית״חרושת לנעליים, עד
שקרתה לו תאונה. הוא קיבל ^ 100 נכות והפסיק
לעבוד. זה קרה כשהייתי בן .4,3
אמא שלי תמיד בישלה טוב. היא עבדה
כטבחית. במשך שנים עבדה מאוד קשה.
אבא נכה — זה היה קשה, קשה מאוד. האם
הייתי קרוב אליו? אצלנו, עדות־מיזרח, אני
חושב שזה שונה מאשר אצל האשכנזים. יש
מין הפרדה: הורים־ילדים. תפקידם של ההורים
הוא לטפל בילדים, לפרנס אותם, לגדל
אותם. אין כאלה יחסי־קירבה, שיחות.
אבא היה לפני הנכות — בעצם, גם אחרי
— השוט בבית. זה לא שהוא הרביץ, אבל עד
היום מלווים אותי מישפטים כמו ״אספר
לאבא״ ,או, :תיזהר שאבא לא יידע מזה!״
ההורים דווקא היו מאחורי בעניין הכדורגל.
האחים? בטח. תמיד היה אחד מהם מלווה
אותי למישחקים. אצל שחקנים אחרים נהוג
שההורים מלווים-,אבל אצלנו לא נהוגה כזאת
קירבה.
אני בא מבית מסורתי, הורים מסורתיים.
הם רצו מאוד שאלמד. לפעמים, אני זוכר,
איימו עלי :״אם לא תלמד — נפסיק לך את
הכדורגל!״ אבל הכדורגל היה אצלי כל־כך
מושרש.
למדתי עד כיתה י״א. אז הפסקתי. אז מה
אם אין לי בגרות? הנה, למדתי אנגלית בכוחות
עצמי, רק מהנסיעות ברחבי אירופה. האם
אני דובר פלמית (השפה המדוברת בחלקים
מבלגיה, שם שיחק במשך שנתיים)? לא, כי
לא בא לי.
האם יש בכוונתי להשלים את לימודיי?
לא! לא בא לי להשלים את לימודיי. גם ההורים
לא לחוצים.

חיום: לקמח
להס ניתר
כן, יש לי חלום! אני רוצה להיות, באחד
הימים, איש עשיר!
כלומר: ההורים שלי אמנם כבר עברו מה־אזבסטונים,
אבל הם מתגוררים כיום בשכונה
שבה יש פשע. זה פלא שעם רקע כזה אנחנו
לא התגלגלנו לפשע. זה ייאמר לזכותם.
החלום שלי הוא לקנות להם בית יפה, בית
שהם היו רוצים לגור בו. הייתי רוצה לעזור
יותר למישפחה שלי. לכן אני רוצה להיות
איש עשיר.
אני גם אוהב לחיות טוב: לאכול במיסע־רות
טובות, לנסוע לחדל, להלביש יפה את
האשה שאיתי, לבזבז עד כמה שאני יכול.

נחוים: מלס
׳נורים וקנאו
אין לי שום אמונות טפלות, לא מפחד מכ
לום.
אני לא מאמין בעין הרע, בכל השטויות
האלה: אני מאמין בעצמי! אם אשקיע ואגיע
להישגים — יכולים כולם מסביבי לקנא ולשים
עלי עין. אני בטוח שמקנאים בהצלחתי,
בעובדה שאני מפורסם, אבל צריך לקחת הכל
בפרופורציה מתאימה.
הפחד היחידי שקיים בי הוא שלא ארוויח
די כסף לפני שאצטרך לפרוש. אני חייב!
כבר כיום אני משתדל לעזור למישפחתי.
בלשון גסה, אני מפרנס את הבית, נותן לאמא
שלי כסף לכלכלה. הרי אבי נכה. אני משתדל
לעזור לאחים שלי ...אבל שזה לא יישמע לא
נכון: גם אם אני אצטרך כסף — אחי ימכרו
כל מה שיש להם כדי לעזור לי. אנחנו כאלה,
מישפחה מלוכדת. אבל יש לי רק עוד כמה
שנים שבהן אוכל להרוויח סכומים.

אחות חורגת

אלי ואתי
רק חצי
^ טורי הרכילות סופר תדיר
^ על אחותו של כוכב־הכדורגל
אלי אוחנה, העוסקת -שומו
שמיים! -בדוגמנות. שמותיהם
של אוחנה ובית״ר ירושלים הת קשרו
מאז ומעולם עם עולם־המ־סורת,
ומכאן הסקנד אל.
כשהזכיר אוחנה את ״אחותי
היחידה, הנשואה, בבת-עינם של
ההורים״ קצת התבלבלתי. התי אור
התמים הזה לא תאם בדיוק
לרושם שנוצר אצלי בעיקבות מה
שנכתב.
״הדוגמנית אתי אוחנה״ ,הסביר
לי אלי ,״היא חצי־אחות שלי.
אנחנו שמונה אחים ואחות אחת.
אבל אבי כבר היה נשוי פעם לפני
נישואיו עם אמי. מנישואין אלה
נולדה אתי. במשך רוב השנים היא
גדלה אצל אמה, אבל היא בקשר
עם כולנו. איתי היא במיוחד בקשר
טוב״.

גי בו רהש בו ע
גינור־השבוע, אלי אוחנה, נפגש איתי ב חסו תו של דויד שווייצר, מי
ש״המציא את אוחנה״ .שאלתי שאלות של הדיוטה גמורה בכדורגל, אוחנה
ניסה להסביר, ואילו שווייצר, כמו כל אב גאה, התמוגג ודאג כל הזמן שלא
אחמיץ אף סגינה אחת של הילד הגאון.
אלי אוחנה לא נראה כמי שזקוק לליטופים הבלתי״פוסקיס של שווייצר.
האגו שלו בנוי לתלפיות, ובצדק. הוא בנה א ת עצמו, כמו שאומרים ,״בעשר
אצבעות״ (של כפות־הרגליים) ,והגיע משכונת־מצוקה ירושלמית לפיסגת
הכדורגל האירופי המיקצועני.
עם זאת, ולמרות הסבריו הקולחים על ״מהו אורח־חייו של כדורגלן־
מיקצוען!״ הוא הראה בקי או ת מפתיעה בנעשה סביבו, פיקחות ובעיקר -
חוש״מידה. רבים במקומו של אוחנה היו מרחפים בוודאי באוויר מרוב אושר,
אך אוחנה ניצב בשתי רגליו המוצקות על הקרקע. הוא בוגר מכפי גילו(״אני
יליד פברואר - 1964 בן . 25א ם תרצי 25 ,פלוס
חוץ מזה, הוא חתיך עולמי. גם החברה שלו היא חתיכה: בת , 28 גרושה,
תיסרוקת־קאר ה בגוון בלונד, גוף חטוב ומאניירות של ליידי. שמה רונית בן־
בסט. למרות שאינם נשואים כדת וכדין, ולמרות שהרבנות לא נתנה לכף הכשר
אלוהיס״ישמור ,״אנחנו ביחד״ .לפי האווירה והשיחות ליד השולחן, זה סופי,
עד להודעה חדשה.
אז אם יש עוד מישהו במדינה שעדיין אינו יודע -אלי אוחנה עובר, ככל
הנראה, לשחק בליגה המיקצוענית הבכירה של הכדורגל האיטלקי -חלום־חייו
של כדורגלן. בקנה״מידה ישראלי, זהו הישג חסר־ תקדי ם, והוא יצר השבוע
כותרות למכביר.
שווייצר, שהחליט כנראה, שאינני מתפעלת די מההישג ומבעל־ההישג,
השלים :״לאלי התמזל המזל שמכלן הגיעה לשחק בשלב הגמר של גביע־אירופה.
היא ניצחה א ת קבוצת אטלנטה האי טלקית בחצי״הגמר. בעצם,
אטלנטה רצתה בו, אלא שמכלן טירפדה את העיסקה. מה שקרה הס?
שהטלוויזיה האי טלקית צילמה א ת המי שחקים. אלי הצטיין, וכל ציידי
הכישרונות שמו עליו עין. הבינו שיש להם עסק עם כוכב.
״איזה תכונות דרושות לכוכב־כדורגלי טכניקה, כושר״גופני ועמידה בתנאי־לחץ.
טכניקה -זהו דבר שמפתחים מילדות. כושר גופני -זה ניתן לפתח
על־ידי עבודה קשה. כשראיתי א ת אלי, כשהיה עוד נער, הבחנתי שיש לו
עמידה בתנאי־לחץ. אז ידעתי שיצליח. כבר אז ידעתי שיהיה כדורגלן-
מיקצוען.

• נשים.. :אני שמח שאני
נחנו י3ה!״
,כל הנושא הזה של הערצה — מחכים/ות
לי בתור אחרי כל מישחק, מטרידים/ות,
מתקשריס/ות הביתה, דופקים/ות בדלת ...זה
לא הכי נעים, אבל אני מעדיף שזה יימשך.
כדורגל לגביי זהו אורח־חיים. זה כמו
סמים. הכותרות, הפירסום, ההערצה — זה
חלק מהעניין. ההערצה כלפיי זוהי אחת ההנאות
הגדולות ביותר שיש לי. כל אחד רוצה
להיות טוב במה שהוא עוסק.
אני נתקל לפעמים בשמי בטורי־הרכילות.
אני דווקא רחוק מאוד מכל העולם ההוא של
הזוהר, המסיבות. אף־פעם עוד לא ציטטו
אותי על נושאים כמו עם מי אני יוצא, מה אני
מרגיש, מי החברה שלי.
תדמית של נער־זוהר? אין מה לעשות.
כותבים עלי מפני שאני מפורסם.
תדמית של יפה? אני שמח שאני בחור יפה.
למזלי, כל בני־מישפחתי ...נאמר שאנחנו
(שמונת האחים) בחורים לא־מכוערים.
אני חי ביחד עם רונית(בן־בסט) .היא היתה
איתי בבלגיה, נוסעת איתי לאיטליה. הייתי
משתגע במקומות האלה לולא היתה איתי,
לולא היתה מחכה לי בבית.
מה עם חתונה? לא, ההורים לא לוחצים...
אצלנו אין העניין הזה של לחץ. ההורים
מעולם לא התערבו. אחותי התחתנה צעירה.
היא בת־יחידה — בבת־עינם של ההורים.
ובכל זאת התחתנה בלי כל לחץ.

• כוווגר. :דא
מנרה, לא שותה!״
מאז שאני זוכר את עצמי — ממתי? ממתי
את זוכרת את עצמך? מגיל שנתיים? שלוש
שנים? — אני עם כדור. כדורגלנים רבים
צמחו משכונות־מצוקה. מדוע? איזה צעצועים
כבר היו לנו? אז משחקים במה שיש, בועטים
בסמרטוטים. כר יוצא, שמגיל קטן, אם אתה
שחקן־כרורגל טוב, כולם פונים אליך, רוצים
שתשחק בקבוצותיהם, רוצים בקירבתך. כך
נוצר מנהיג: אבל מנהיגות לא נוצרת סתם,

מנהיגות — לוקחים.
כשהייתי בגיל , 13 עוד לא התקבלתי
לקבוצת־הילדים של בית״ר ירושלים. מאמן־
הפועל ירושלים פיתה אותי להצטרף ישר
לקבוצת־הנערים שלו. זה היה מאוד מפתה,
אבל אני מאוד רציתי לשחק בבית״ר. היתה לי
חוצפה לגשת ולהיבחן. והנה הצלחתי!
מה שאני רוצה לומר הוא שהמון תלוי
בחוצפה ובכוח־רצון. לי יש כוח־רצון. אוהו!!
מה אני מוצא בכדורגל? אני אוהב את זה.
זה הכל ביחד: מתח, תחרות. כמה אנשים בעולם
עושים מה שהם רוצים, ועוד מתפרנסים
מזה?
לולא הייתי כדורגלן? לא רוצה לחשוב,
למה לחשוב? כדורגל זה החיים שלי, זהו
אורח־החיים!
מהו אורח־החיים שלי? אני לא מבלה עד
מאוחר בלילה, לא שותה משקאות חריפים,
משתדל ללכת לישון מוקדם. אם המאמן שלי
יידע שאני יוצא לבלות בפאבים ובדיסקוטקים
בתדירות גבוהה, כמו שנהגתי לעשות
בארץ — הוא יאפס אותי מייד, אולי לא יציב
אותי בהרכב במיגרש. כך זה בכדורגל
מיקצועני. אם לא אקפיד על כל אלה —
הכושר שלי יירד ב־ימ<.5
כשיגיע זמני ואסיים את הקאריירה על
המיגרש? ראשית, אני רואה עצמי גר בארץ,
רק בארץ — בירושלים! לא סובל את תל־אביב.
אבל כל עוד ירצו אותי באירופה —
אשאר שם, לא אחזור הנה. מדובר על לפחות
עוד שבע שנים!
עד אז אני מקווה שאצליח לעשות די כסף.
אחרי־כן? אולי אאמן, אולי אפתח עסק.
תלוי. לא כל שחקן־כדורגל טוב הוא מאמן
טוב. לא יודע.

המעבר., :סילננו
אוצה שאשאר!״
• שדזקן־כדורגל ישראלי מגיע
לשחק בליגה האיטלקית הבכירה —
זהר הישג חסר תקדים?
בטח, מבחינה ישראלית. למרות שהעניין
עדיין לא חתום.

• היכן עומדת העיסקה ברגע זה?
כרגע, הדברים לא תלויים בי או באודינזה,

אלא בכמה כסף ידרשו בקבוצת מכלן עבורי.
אני כבר נזהר, מפני שאכלתי אותה בגלל
התמימות שלי. אם אני כפוף לחוזה, הקכוצה
שאיתה אני חתום יכולה לטרפד כל צעד שלי,
ולדרוש עבורי כל סכום שעולה על דעתה. כך
טורפדה אחת ההצעות היותר מפתות שהיו לי
— מכיוון שלא הייתי בעניינים.

• מה פירוש ,״להיות בעניינים״?

אנסח זאת כר: אילו כמה אנשים —
האנשים הנכונים! — היו משלשלים כסף
לכיס כחלק מהעיסקה המוצעת...

• עם כל הכבוד לניסוח הזהיר,
אתה מדבר על ״כמה אנשים״
במכלן?
ברור! לולא הייתי כזה תמים, והייתי יודע
אז למי לפנות ולמי להבטיח סכומים — כבר
מזמן הייתי עובר. גם עכשיו יש לי פחד כזה,
שמכלן תקבל פתאום תיאבון גדול ותבקש
הרבה כסף מהאיטלקים.

• אבל החוזה שלד עם מכלן
מסתיים.

גם עכשיו הם יכולים לבקש תמורתי עד
1.6מיליון דולר. בכלל, מכלן כבר סגרה עלי
עיסקה עם שטרסבורג. הכל היה סגור, אלא
שאני התניתי זאת בכך ששטרסבורג תישאר
בליגה הבכירה. זה לא קרה.

• תאר את החיים של ״ירושלמי
שרוף!״ במכלן שבבלגיה.
חייתי שם בשנתיים האחרונות. זוהי עיירה
ליד אנטוורפן — עיירה ציורית, עתיקה,
מקום יפה. המעבר לשם היה חד מאוד. היה לי
מאוד קשה. אני לא יודע אם השפה (פלמית)
היקשתה עלי, המקום הזר, השקט של העיירה
— לא יודע. הייתי נורא לבד.
גם בירושלים גרתי לבד, אבל מעולם לא
היתה לי דקה לבד. היו חברים, אוהדים. שם
— עד שצברתי חברים...
לולא רונית(בן־בסט) היתה איתי — היה
לי בכלל נורא. אבל זהו אורח־חיים של
כדורגלן־מיקצוען.

• מדוע רצית כל־כך לעזוב את
מכלן?

בגלל המאמן הקודם — אד דה־מוס. לא
הסתדרתי איתו, וזה התנקם בי.

• בילית בגללו על הספסל?

אלי אוחנה ()1986
.מכלן תקבל פתאום חיאסן...״
הלוואי על הספסל — הרבה יותר גרוע...
אבל מה שמצחיק הוא שדווקא עכשיו, כשאני
עוזב, עזב גם דה־מוס את האימון ועבר
לקבוצת אנדרלכט.
בדיוק היום טילפן אלי רודי קרול,
המתחיל לאמן את מכלן. הוא טילפן אלי
לישראל והסביר לי שהדברים השתנו, שהוא
לא כמו המאמן הקודם, ביקש שאשקול את
•האפשרות להישאר. אחר־כך נתן לי לדבר עם
אחד המנהלים של הקבוצה. גם הוא ביקש
מאוד שאשאר בקבוצה, ואפילו רצה לדעת
היכן אהיה בחופשה. סירבתי לתת לו פרטים.
עניתי להם שאני יוצא עכשיו לחופשה, לא
משאיר מיספרי־טלפון, נקודה. אני רוצה
לעבור.

• פרט לעשיית כסף, יש לך עוד
מטרה במיקצוע?
אם אהיה טוב באודינזה — תיפתחה לפני
דלתות רבות באיטליה. אוכל לשחק בקבוצגת
הטובות יותר ואז ...כל האפשרויות פתוחות.

בין ועידה בחו ל והרצאה ב אר ץ, על

ב־בזרעגז העם בוו של ממכהאוזן

כד ידו־ ם 1פרע וכד צעירה
בעלת־דימיון ימרים עכשיו
לגרום לאסו! בדרך אד
השינשן.

לכאורה, סיפור באנאלי:
ילד חיפאי סיפר שבדרכו מבית־הספר הביתה
עברה לידו מכונית, בעלת לוחית
כחולה של.השטחים״ .ישבו בה שני ערבים.
אחד מהם ניסה לחטוף אותו. אבל הוא, הילד,
הנחית עליו מכות־קאראסה והתגבר עליו.
הערבים ברחו-
למחרת־היום התבררה האמת. צעיר מקר־יית־אתא
ראה את הילד, כשהוא מרביץ לילד
אתר מכות־רצח. הוא עצר את מכוניתו, ירד
והפריד בץ הילדים. הילד המכה השתולל.
אחרי שהילד המוכה ברח, שיחרר הצעיר את
המכה ונסע לדרכו.
כששמע הצעיר ברדיו את גירסת הילד,
הזדהה ובירר את העניין.
חומר־נפץ. זה יכול היה להיות סיפור
באנאלי, אלמלא שיקף את הגזענות המחרידה
שהשתלטה על החברה הישראלית.
סיפור הילד היה מופרך בעליל. לא היה
צורך להיות פסיכולוג־ילדים כדי לדעת שזהו
פרי של דימיון ילדותי משתולל.
אולם כלי־התיקשורת עטו על המציאה.
העיתונות ניפחה אותה, כי סיפור כזה מוכר
גליונות. הטלוויזיה החינוכית הזמינה את
הילד ואמו לראיון, ללא כל ביקורת. הסיפור
כולו הוסיף עוד כמה קילוגרמים של חומר־נפץ
לפיצצת־הזמן המתקתקת בחברה
הישראלית.
סיפורים כאלה פורחים עכשיו על כל צעד
ושעל. צעירה ירושלמית סיפרה שנחטפה
לאור־היום ברחוב על־ידי ערבים, עיניה
נקשרו, היא הוכנסה למכונית והוסעה ליעד
בלתי־ידוע. אחר־כך הוחזרה למקום שבו
נחטפת מבלי שאונה לה רע.
גם כאן לא היה צורך בפסיכולוגיה כדי
לדעת שזהו סיפור מופרך בעליל. לא קשה
היה לנחש את המניע: הנערה פחדה להתייצב לבחינת אולם גם סיפור זה זכה בהבלטה בכלי־התיקשורת,
ונמסר בכל הרצינות. המישטרה
פתחה בחקירה. זהו אבק־שריפה: ערבים,
גערה יהודית חטיפה.
חזרה ללינץ׳ .באיזו מידה אשמים בסיפורים
כאלה אנשים היסטריים, נשים
וילדים, הקוראים דרור לדימיון חולני? באיזו
מידה אשמה המישטרה, המטפחת בהודעותיה
אווירה גזענית? באיזו מידה אשמים כלי־התיקשורת,
המטפחים את ההיסטריה בדיווח
שלוודרסן וחסר־אחריות?
בימי הגזענות הרצחנית בארצות־הברית
נודעו מיקרים רבים שבהם המציאו צעירות
לבנות סיפורים על מעשים מגונים של
שחורים וגרמו למסעי־לינץ׳ ולרצח כושים
מזדמנים ישראל. מתקדמת״ .במהירות
למצב דו מ ת

יחסי־חוץ
דוי ד לו האמריקאי
הפעם זאת לא בדיחה.
1הוסר סד סגן־הנשיא
| דהנגביו־ מסר.
סגך־הנשיא ח קווייל הוא נושא לבדיחות
איך־ספור. מבחינה זו הוא דומה לרויד לוי,
בראשית ד רס.
(בדיחה לדוגמת קווייל חזר מביקור בארצות
אמריקה הלאסינית. .חבל שלא הקפדתי

ללמוד לאטינית בבית־הספר ׳,הוא אומר. ,כי
אז יכולתי לדבר עם האנשים האלה בשפתם״)׳.
כדי
לגבש לעצמו עמדה עצמאית ומכובדת
בתחום השילסון האמריקאי, הוא משתמש
בישראל. קווייל מציג את עצמו כגדול הידידים
של ישראל בוושינגטון של ג׳ורג׳ בוש,
ומשתדל לרכוש את אהדת המימסד היהודי,
לקראת האפשרות שינסה בעתיד להציג את
מועמדותו למישרת הנשיא.
ראיון שתול. דווקא משום־כך היה זה מן
הראוי לשים לב לדברים שיצאו בשבוע שעבר
מפיו של סגן־הנשיא.
קווייל הזמין אליו את וולף בליצר, כתב
ג־חזלם פ 1סט בוושינגטון. לא היה ספק שיוזמה
זו נועדה כולה להעביר מסר פומבי לישראל.
גם בליצר עצמו הבין כי הראיון הסתובב
סביב כמה מישפטים, שעליהם חזר קווייל בהקפדה
רבה.
.הדבר היחידי שהוא בעייה ...צריכים להבין
שההתנחלויות האלה בגדה המערבית יוצרות
בעיות פוליטיות לארצות־הברית...
,ההכרזות האלה על התנחלויות חדשות
יוצרות בעייה פוליטית, גם אם אין ההתנחלויות
קמות בפועל ...ההכרזות עליהן יוצרות
בעייה פוליטית פוטנציאלית ...הייתי רוצה
שתהיה לכך רגישות בישראל״...
ארצות־הברית אינה ישראל, ושרי־ממשלה
אינם מברברים שם, איש־איש כרצונו, לשם
השגת מטרות פרטיות. לכל נאום יש משמעות
פוליטית. אין שר נואם אלא אחרי התייעצויות
מקיפות והכנה מדוקדקת של צוות
מיומן. לגבי סגן־הנשיא זה נכון על אחת כמה
וכמה.
להפסיק מייד! אחרי נאומו של ג׳יימס
בייקר, שר־החוץ, הראיון עם קווייל הוא שלב
חדש בהסלמה.
בייקר יעץ לישראל לוותר על.החלום על
ארץ־ישראל הגדולה״(התרגום האנגלי המקובל
ל״ארץ־ישראל השלמה״) .נאומו, שהוכן
בקפדנות, ושנישא לפני פורום יהודי דווקא,
.עורר סערה. עכשיו נשלח קווייל להעביר
מסר חריף עוד יותר ובדרג גבוה עוד יותר:
להימנע מכל התנחלות נוספת, ולהימנע גם
מהכרזות על נושא זה.
העיתוי אינו מיקרי. ממשלת ארצות־הב־רית
יודעת כי חל בדעת־הקהל הישראלית
מיפנה שקט, אך מכריע, נגד ההתנחלויות.
סימנים לכך התגלו השבוע בסקר, שפורסם
על־ידי ידיעות אחרו״ת 737 :של הנשאלים
גינו את מעשי המתנחלים, רק 26**.הצדיקו
אותם 5870 .סברו כי הם עלולים להביא
למילחמת אחים 407. ,סברו שלא.
שיעור מדהים של 427,תומכים עכשיו
בפירוק ההתנחלויות, אם זה תנאי לשלום,
ורק 537 מתנגדים כיום לרעיון זה, שהיה
נדחה על הסף לפני שנתיים.
ברור כי המתנחלים מתחילים להימאס על
הציבור. האמריקאים יודעים זאת.

יחסי חוץ
עריבים לד ע ת
לקרוא
^ 94 סנאטורים הביש תמיכה
1נלהבת בשמיר. אך עיון
| מדוקדק יותר מגדה חורים
גם סוכני־ישראל בסנאט של ארצות־הב־רית
לא טמנו ידם בצלחת.
השבוע הם הצליחו לארגן ( 94 מתוך )100
(המשך בעמוד ) 12
* ,אמריקה הלאטירת׳ כוללת את ארצות
אמריקה הדרומית והמרכזית, משוס שסרב
ריס בהן שתי שפות שמוצאן בלאטירת:
ספרדית ופורטומית.

אל ד! בפנים, על ד״ן בחוץ.
שם־המישפחה, בוראה, אינו
מספיק. על על אס׳ ד״ן, על
סברים, על מדע ועל בדידות
יונתן שם־אור
^ ף אחד לא עזר לי. אף אחד. ישבתי
ן /י 1לבד ברכב שלי. היו לי הרבה חסימות.
לא פתחו לי בימה. הייתי צריכה —
ותסלח לי על המילה — להתבזות, כאשר
ידעתי שאברום בורג או יוסי ביילין באים
לסניף בנהריה, ואני באתי לשם, לא מוזמנת,
וביקשתי מהאחראי לתת לי רק שתי דקות
כדי להציג את עצמי. ולא נתנו לי״.
מערכת״הבחירות האבודה, הנשב־חוה־
שהתחוללה לפני דורות של אינתי פאדה,
קמה לתחייה בחדר-המגוריס
הנינוח של יעל דיין, בקומה ה״ 12 של
הבניין הגבוה ברמת אביב, ש״ממנו אני
יכולה לראות את הים״.

• זה היה בבחירות הפנימיות?

כן, אחר־כך, בבחירות, כולם באו לשמוע
אותי. אין לי בעייה בהתיקווה או בעיירות־פיתוח.
הקהל שלי איננו קהל עויין. אולי זה
מפני שלא מזהים אותי עם המימסד, ואני
מוזמנת שוב ושוב. החוץ, לא המרכז, הקפיץ
אותי בקלות לרמת חברי־הכנסת. הרבה יותר
מאשר כמה מהם. אם היו אומרים לי לאסוף
20 אלף חתימות בציבור, זה היה הולך הרבה
יותר קל מאשר להזיז 400 חברי־מרכז, שעושים
כל מיני חשבונות, לתמוך בי. דאגו לזה
גם ניצי־המערך שנתקפו בפאניקה, ושדאגו
למערכת שלמה של הכפשה.

• ועכשיו את רצה בשטח בשביל
הפעם הבאה?
אני לא יודעת אם תהיה הפעם הבאה.

• למה את מסתובבת כל הזמן?
כי יש לי תחושה של מצוקה, שלא היתה לי
אף פעם. עברתי את כל המילחמות. זכורה לי
אפילו תקופת־הסיזון. אבל הדברים לא הפריעו
לי מעולם כמו עכשיו, וזה ברמה האמוציד

נלית. לא זכורה לי תקופה כמו עכשיו, בגלל
הצ׳אנס הגדול שיש.

• אז אם יש צ׳אנם, למה החרדה?
מה לעשות אם הולכים לפספס אותו*
יעל דיין, הנלחמת ב תוך הטיפלגה
שאותה נטש אביה לטובת מיניסטריון־
השלום של מנחם בגין, יושבת מולי. על
השולחן קפה ועוגת־מישמש מ כו ס ת-
שמנת, והיא נותנת לי א ת התצפית על
הים, ומותירה לעצמה א ת השליטה
הוויזואלית על כל חלל המגורים, עד
דלת״הבן יסה והמבוא למיטבח ולחדרי-
המגורים.
דיין נמצאת עכשיו במיתקפה גדולה,
כמעט טוטאלית, על הלוח ה מ תמל א ב כנסים,
באירועים, במיפגשים. יוני״הנד
ערך, מי שנבחרו, התמלאו ב תחו ש ת-
הסיפוק מעצם ההישג האישי, וכמו בל
יונה מפוטמת הם אינם מוציאים הגה.
דיין בשטח. בשם הכאב, אולי, אבל
בעלת המוניטין המישפחתי, הפועל בכי וונים
מנוגדים, ובעלת כרטיס־הביקוד
האישי לגמרי, של שמונה טפרים, מ א מרים,
ובעיקר מיטען גנטי לא״מפוענח,
המעורר סקרנו ת ועניין.
הזכר היחידי בבי ת למשה דיין הוא
עתיקות מעטות, עגומות־צורה-ומראה,
שאולי בכלל לא היו שלו מעולם, והן
מחופרות מאחורי חלונות־הזכוכית של
המיזנון הקטן, שבין החדר הגדול וחדד-
העבודה. אבל אולי לא צריך יותר, א ם
כל פעם, כאשר אתה מסתריה אתה
רואה בראי את אביך.

• הקסם הדייני פועל לטובתך?

השם דיין הוא עדיין משה דיין. אבל אני

יין ע ל פר ש ת־ו־רכי ם. ש הצעו ת?
חושבת שיעל דיין זה לא פחות מאלי דיין
מאשקלון. אפילו הקול שלי מוכר. הנה,
טילפנתי קודם למרכזייה של , 18 והטלפנית
אומרת לי :״רגע, אל תחשבי שאני חצופה,
אבל תני לי לנחש מי את. יעל דיין, נכון?״
האם אני בסדר״הגודל של אבא שלי? ודאי
שלא. אבל מול אחרים, הבעייה לא קיימת.
בוודאי לא אצל הערבים, ולא אצל האמריקאים,
ולא באירופה.

• הסירסומים של אסי הזיקו לך?
למה פירסומים ברבים? היה פירסום אחד,
ואני מניחה שהוא הזיק. אז, בבחירות הפנימיות,
כאשר מיספר הקולות הקובע היה בל־כך
קטן, כל דבר הזיק. ואני יודעת שזה נעשה
בכוונה, א־פרופו הריצה שלי לכנסת. זה נעשה
בשביל זה.

• והיום את מדברת איתו?

בוודאי. אני דואגת לו, ואני בקשר יומיומי
איתו.

• מה יש לד למכור שאץ לאחרים?
במה את עדיפה על בורג? על
ביילץ?
תגיד לי למה החלטת דווקא על בורג, ואני
אוכל להגיד לך למה לא. אני יכולה להביא
עכשיו קבלות שעברתי אצל 80 אלף איש.

• מה, למשל?
בעצרת ההיא אמרתי שאין לנו מה לעשות
בכיכר! שזו כיכר־האשליות! שצריך להפסיק
את הדיאלוג בין צ 11 תא וכיכר מלכי־ישראל.
לובה אליאב לא אמר את זה. שולמית אלוני
לא אמרה את זה.

• אולי נוצר כאן עם חדש, שאין
לכם, לד, שום שסה איתו?
העם השתנה. אין לי שפה איתם. לא עם מי
שזרקו בקבוק על רחל אבנרי, ופצעו לה את
העין. תמיד היה ויכוח, אבל זה לא עבר אף
פעם אחת לאלימות פיסית.

• ואולי אץ לד שסה, כי האליטות
השתנו?

• כאשר אבא שלך מונה כשר
הביטחון, התרומה שלו היתה תרומה
אמוציונאלית רבת־ערך.

הייאוש שלי איננו סוציולוגי. פעם חשבנו
שכולם ישירו את קאלינקה, יילכו בסנדלים
•תנ״כיים ויהיו כחולי־עיניים. כל העסק הוא
עיוות של מה שקרה כאן. זה מה שמייאש.
הפחד שקרה כאן הוא מה שמפריד בין הדור
שלי, בין הדיינים, העצים הנטועים עם
השורשים העמוקים — ואלה. אנחנו לא הצלחנו,
והצד השני כן הצליח. יותר קל להפחיד,
מאשר לטעת ביטחון. יותר קל באמוציות.

אבל אנשים עושים כאן תפנית של 180
מעלות. אילו היו עוזבים את האנשים, ולא
מפעילים עליהם את המוטאציות של הליכוד,
הם היו יוצאים עצים דייניים. אבל לקחו
שתיל רך, שיש לו השורשים של חוסר־הביט־חון
של הדור הקודם, ועשו חיץ לעומק. לא
נתנו להם לתקוע שורשים. ושורשים זה לא
רק להעמיק, אלא גם לא לשלוח
יהודים לחארת׳־אל־ט׳אנק ול־ביתא.

תשכנע אותי שלילדים
בני 18 יש פתאום אידיאולוגיה
של שלמות־הארץ. אני באה אליהם,
מדברת איתם, ונחרדת. ילדים
בני 18 אומרים לי שהערבים
יבואו אליהם הביתה ויטבחו אותם.
יטבחו! ואיפה צה״ל, ואיפה
40 שנה שלא עשו את זה, ואיפה
הזהות הברורה מאליה!

• את מתלוצצת. קיבוצים נחתכו
לשניים. הכיזון שאת, אישית, אומרת
שאת זוכרת. תמיד היתה כאן
אלימות.
אין מקום להשוואה.

•למה?
׳ כי זה תחום שניתן היה להתגבר עליו. גם
היום יש לי חברים שהתנתקתי מהם. אבל מה,
אני אלך לשבור עליהם בקבוק על הראש?

• אולי הליכוד יעשה את
השלום, שאת כל־כך רוצה

• מה תעשי לחם מחר כשתוויות
העובדים הזרים יגיעו לתל־אביב?

(המ שף בעמוד )48

יפה. לכן הראגה שלי לא מנותבת לנושא
הישראלי־ערבי, אלא לנושא היהודי־יהודי.

• יותר משלמה ארצי?
אני יודעת? אולי סתם זרקתי מיספר. אבל
אני לוקחת בחשבון גם את ההפגנה בכיכר. אז
נניח שדיברתי כבר עם 20־ 30 אלף. אני
אומרת דברים שאיש לא אומר.

ויל :

החסוגו עו ד ה !

בנזרין גז
(המשך מעמוד ) 10
חברי־הסנאם, והחתימו אותם על מיכתב
משותף לשר־החוץ ג׳יימס בייקר.
לכאורה היה זה הישג גדול לממשלת־ישראל.
אמנם, למיכתב של סנאטוריס אין
תוקף מעשי רב יותר מאשר להחלטה של
ועדת־כנסת, שאיש אינו מתייחס אליה ברצינות.
אך יש לה הד תעמולתי.
למראית־עין תומן המיכתב ללא־סייג
בממשלת־ישראל, ואף כתוב כולו בסיגנון
התעמולה הישראלית הרשמית. אולם עיון
מדוקדק בנוסח המיכתב מגלה בו הסתייגויות
רבות־משמעות.
בין השאר לאפשר את צמיחתה של כצעד מנהיגות פלסטינית מקומית,
ראשוןלקראת שלום צודק ובר־קיימא
...לארצות־הברית יש תפקיד חיוני
בשיכנוע אחרים במעלותיה של התוכנית
הישראלית״...
העוקץ העיקרי :״אף כי אפשר שלאכל
פרט בהצעות ישראל כבר עומד במקומו
במלואו ...לאפשר את הגהת כלהאופ
נגישות

פגישה
ב טולדו
ן היהודים המיזרחים שם דים
1להוכיח: בעשיית שרום
ן הם שדים עד האשכנזים
בתחילת חודש יולי ייערך בטולדו שבספרד
מיפגש שכותרתו ״יהודים מיזרחים ופלסטינים
למען שלום ישראלי־ערבי״ .את המיפ־גש
מארגן המכון האקדמי הספרדי, וישתתפו
בו 100 איש־ספרדים, יהודים, ערבים, פלסטינים
וישראלים.
בניגוד למיפגשים קודמים שנערכו בין
ישראלים ופלסטינים, לא נבחרו המשתתפים
הפעם לפי מפתח מיפלגתי כלשהו ויהיו בו,
מן הצד הישראלי, מיבחר של סופרים, אמנים,
אנשי־רוח וחוקרים — כולם מיזרחים, כאלה
שחקרו את הישראלים המיזרחים או כאלה
שהיו חברים, או שהם חברים כיום, בתנועות
מיזרחיות הדוגלות בדיאלוג בין שני העמים.
בין השאר ייצאו מישראל השחקן יוסי
שילוח, הסופר שימעון בלאס, המשורר ארז
ביטון, אנשי האקדמיה הד״ר שימעון סבירס־

אדינוס־שמויכוס -אמא הולכת ש
הבנים נגד הבנות.
־^י..אמא היא אנארנביתית!״ אומות הבת.
,. +הבנות הן נחשית!״ אומות אמא.
^י האחים השביח דוות לערבים ולבית־זונות! -מאשימות האחיות.
אילנה אלון
^ אשר נפטר יצחק צוריאנו בגיל ,87
לפני שלוש שנים, הוא השאיר אחריו
מירשם בדוק למריבה מישפחתית מפוצצת.
לוותיקי תל־אביב, השם צוריאנו אומר
משהו. כמו השם מוגרבי. כמו השם ויטמן. כמו
השם רובננקו.
צזריאנו היתה חנות־הנעליים הגדולה ברחוב
נחלת־בנימין, אז רחוב ראשי בתל־אביב.
היא היתה שייכת לאחת המישפחות הספרדיות
הוותיקות והעשירות. בין השאר היתה
גם בעלת קפה זרד, מוסד תל־אביב ידוע, שבו
בילו סופרים ואמנים, מין כסיה שניה 1 .רד
שכן ברחוב דיזנגוף פינת שדרות הקרן־הקיי־מת(כיום
שדרות בן־גוריון).

שוס דבי
לאחות!
*ץ וריאנו הזקן השאיר רכוש ששוויו
לפחות חמישה מיליוני דולר, אלמנה
ושישה ילדים. צירוף זה הוא המקור לכל
הצרות.

בצוואה, שנכתבה חצי שנה לפני מותו,
הותיר האב את כל רכושו לאשתו. לשני בניו
ציווה את הזכות להיות מנהלים בלעדיים
תמידיים של חברת יחיאל. החברה המחזיקה
בנכס העיקרי של המישפחה.
הבניין שבו שכן קפה 1רד שייך כולו לחברת
יחיאל, שמניותיה מפוזרות בחלקים בלתי־שווים
בין בני מישפחת צוריאנו. האב ציווה
בצוואתו שהנכס הזה, ברחוב דיזנגוף, שבו
שבע חנויות ומיספר רב של דירות מגורים,
לא יימכר לעולם לזרים.
היורשים: הד״ר אברהם צוריאנו, מהנדס,
בעלה של עיתונאית־האופנה הידועה נורית
בת־יער; אהרון(״רוני״) צוריאנו, המנהל את
מכון־היופי דיאנה; והבנות מרים חכמוב, מזל
לוי, אביבה יניב ומרגלית בללי.
בסעיף (ד) בצוואה מדגיש האב כי רצונו
האחרון הוא שבתו — מרים חכמוב — לא
תירש ביחד עם שאר אחיה ואחיותיה, ולא
תקבל מאומה מיתרת הרכוש, לרבות מניות
בחברת יחיאל.
האב כעס על מרים בתו — הנקראת על
אלי דסה, העולם הזה

ציות על השולחן במשא־ומתן ...ישראל
תתבקש לוותר ויתור פוליטי על מה שהשיגה
בניצחון צבאי...״
אלה הן מילות־צופן, שמובנן ברור
בוושינגטון ובירושלים .״אחרים״ פירושו
אש״ף .״לא כל פרט במקומו״ פירושו
שישראל תידרש להוסיף ולשגות פרטים,
כגון זכות־הבחירה של תושבי ירושלים
המיזרחית, פיקוח בינלאומי, יציאת צה״ל
מהערים, וכר, כדרישת אש״ף .״כל האופציות״
פירושו ישות פלסטינית בקונפדרציה
עם ירדן .״לוותר ויתור פוליטי״ פירושו
״שטחים תמורת שלום״ .כל אלה הן עמדות
המנוגדות לחלוטין לעמדות יצחק שמיר.
למעשה חזרו הסנאטורים על העמדות
העדכניות של ממשלת־בוש. אך הם הלבישו
אותן בלבוש מילולי נוח יותר, כנאה
לפוליטיקאים הזקוקים לקולות ולכסף של
היהודים כדי להיבחר מחדש בבוא העת.

קי, הד״ר שלמה אלבז, מאיר עמור, עדנה
זרצקי, הד״ר יוסי יונה, הד״ר יוסי דהן, הד״ר
ניסים קלדרון, חיים הנגבי, עורן־הדין אברהם
ברדוגו, שישמש גם כיועץ המישפטי של
המישלחת ואחרים.
במישלחת אש״ף לכינוס יהיו, בין השאר,
מחמוד (״אכו־מאזן״) עבאס, חאלד אל־חסן,
עבאס שיבלאק, הד״ר אליאס סנבר ואחרים.
אל הכינוס יגיעו גם יהודים וערבים מאירופה
ומארצות־הברית, כולם בעלי־שם בתחומם.
בניגוד לכינוסים קודמים, לא יסובו הדיונים
בכינוס זה סביב הנוסחות המיפלגתיות
הקבועות, אלא ינסו לדון לעומק בשאלת
מקומם של היהודים והישראלים, יוצאי ארי
צות־האיסלאם, בפיתרון הסיכסוך הישראלי־פלסטיני.
מכיוון שאת הכינוס מארגן ונותן לו
חסות גוף אקדמי ספרדי, לא תהיה למשתתפים
בו בעייה עם עבירה על החוק הישראלי
האוסר מיפגשים עם אנשי אש״ף. כי לפי חוק
זה, מותרות פגישות במיסגרת כנס אקדמי״
מדעי.

בית המריבה
פנטהאוז 11 ,ם ממן עיסז•

המפיק 3י1חס גולדשטיין(מימיו! והנו אברהם צוויאנו(משמאל,
ליד אשתו נורית בת־יער) בביח־המישנט: סידרה בהמשכים

£ושלט בכל נכסיו.
התצהירים הוגשו על־ידי האח הסיעודי

שטיפל במנוח עד יום מותו, ושהיה מטייל
| איתו כמה פעמים בשבוע ברחוב דיזנגוף. האב
ם היה מרותק לכסא־גלגלים. לדברי המטפל,
.ז שרל עטל, פגש האב בטיולים אלה באנשים
שונים ופיטפט איתם. כאשר עברו ליד מכון
דיאנה, הנמצא ברחוב דיזנגוף והשייך לבן,
אהרון, נהג האב לעצור ולשוחח עם הבן ועם
העובדים במכון.
לדברי המטפל נהגו גם הבנות לבקר את
אביהן ללא כל הגבלה, ונהגו להתווכח איתו
ועם אשתו על האמון הרב שהוא נותן בבניו.
עד מותו היה האב צלול בדעתו, הירבה לשחק
בקלפים וידע אילו קלטות הוא רוצה לראות
בווידיאו .״בשנה האחרונה חל שיפור ניכר
במצבו, והוא אמר לי מדי פעם שהוא מקווה
להבריא ולהלך בכוחות עצמו, ואז יטפל
בענייני החברה וירסן את בתו החצופה, מרים,
והוא עוד יראה לה איך צריך להתנהג״.
נכדו של המנוח, יצחק (״צחי״ו צוריאנו,
בנו של אהרון, הקרוי על שם סבו המנוח,
הצהיר כי בחצי השנה האחרונה לחיי הסב,
נהג לטפל בו באופן קבוע בוקר וערב. הוא
עזר לו לקום מהמיטה, הושיבו בכסא־הגלג־לים,
עזר לו בשרותים ועשה איתו טיולים
ותרגילי־הליכה. הוא נהג לאכול עם סבו וסבתו
ארוחת־צהריים מדי יום, ועבור פעולותיו
.אלה קיבל שכר מחברת יחיאל.

*7 3 1 ׳1 1 *71131113,־ א

הנכד טוען כי גם לפניו התלונן הסב על
חוצפתה הרבה של בתו מרים, שגזלה ממנו
את דירת־הפנטהאוז וניסתה להכריז עליו כעל
פסול־דין. לדברי הנכד, הביע האב כעס
גם על בנותיו האחרות, שלדעתו תמכו
במרים, למרות שהכחישו זאת לפניו.

חחגדח ל2י * 1ו1י/ו1ו
שם אמו והטוענת כי היתה בתו האהובה —
מפני שערב מותו פנתה לבית־המישפט וביקשה
להכריז על אביה הקשיש כעל פסול־דין.
היא טענה ששני אחיה ניצלו את מחלותיו של
האב ואת חולשתו והשתלטו על רכוש־המיש־פחה
ועל אביה. יחד עם אמם הרחיקו הבנים
מהאב את בנותיו ומנעו ממנו להיפגש איתן.
היא טענה כי בתקופה האחרונה לחייו היה
האב חולה, ואי־אפשר היה ליצור איתו קשר.
זמן קצר אחרי הגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס
נפטר האב, והבקשה נמחקה.
הסיכסוך עם הבת מרים נובע מכך שבתחילת
1986 התפנתה דירת־גג בת חמישה וחצי
חדרים בבניין שברחוב דיזנגוף. מרים התגוררה
בדירה הסמוכה מאז נישואיה, ב־. 1959
כאשר התפנתה הדירה הגדולה, השתלטה
עליה מרים וצירפה אותה לדירתה. בכך יצרה
לעצמה דירת־פנטהאוז השווה כחצי מיליון
דולר.
האם והאחים הגישו תביעה לסלקה מהדירה,
והאב הדיר אותה מצוואתו. לאחר מותו
של האב הגישה אלמנתו, פנינה, בקשה לאישור
צוואתו האחרונה— .

ועיסוי

וענת הבת מרים, באחת מבקשות
תיה לבית־המישפט: רצונו האמיתי של
אביה היה לתת לה ולמישפחתה את הזכות
בדירה הגדולה, בגלל חיבתו המיוחדת
אליהם. לדבריה, שני אחיה ואמה, שידעו על
חיבה זו, חיבלו ברצונו של האב ואחרי מותו
חירשו לעצמם לשקר בעזות־מצח ולומר
שאין לה זכות לרירתה .״שני אחי השתלטו
על נכסי־המישפחה, ועשו פעולות שמטרתן
לסלק את דיירי הבית מהבניין, ולהמאיס
עליהם את המגורים בבניין בכדי לאלצם
להתפנות. שני אחי הירשו לשוכרי־הרירות
להכניס לבניין מיספר בלתי־מוגבל של
פועלים או עובדים בלתי־מזוהים, שאין בידם

הוראה מהוראות הצוואה בטלה.
המריבה הפכה כל־כך מרירה וכואבת,
שהאם הקשישה כינתה את בנותיה, בעדותה
בבית־המישפט ,״נחשים״.

היתרים כחוק לשהות בשעות החשיכה
בתחומי הקו הירוק בעיר תל־אביב. פועלים
אלה, המשתמשים בפועל בדירות שבבניין,
מרעישים, מלכלכים ומזיקים, ומהווים סיכון
ביטחוני של ממש לבניין, לדייריו, לנו ולבני־

מישפחותינו״.
האחות טוענת כי בשלב מסויים העזו
האחים להשכיר דירה בבניין למכון־עיסוי,
שלא קיבל רישיון וששימש בעצם למטרות
ן * בנים, מצידם, לא טמנו את דם
זנות, ורק בהתערבות השילטונות חדל
( \ בצלחת. הס הביאו לפני בית־המישפט
השימוש בדירה למטרה פסולה זו.
תצהירים רבים על מצבו של המנוח סמוך
בבקשה לפסילת הצוואה, שהגישו כל
לפטירתו, ותיארו אותו כאדם שלמרות
ארבע הבנות, הן טענו כ־ האחים עשו קנוניה
מיגבלותיו הגופניות ירע היטב את רצונו,
עם האם, בעוד שהאב היה עדיין בחיים, ועקב
מחלותיו וגילו איבר כבר שליטתו בעניינים.
כך התמנו הבנים בצוואתו כמנהלים בהברת ג
יחיאל לנצח, דבר שאינו חוקי, לדברי יועציהן 1
המישפטיים של הבנות. הבנים עשו הכל כדי 5
לרוקן את נכסיו של הזקן מתכולתם בעודו §
בחיים, כאשר הזרימו כספים ׳רבים לשם פינוי £
דיירים מוגנים מהבניין שברחוב דיזנגוף,
ושיכנו בו פועלים ערביים.
הבנות טוענות כי האם היא אנאלפביתית,
היודעת אך ורק לכתוב את שמה, ושהאב,
שהיה מודע למיגבלותיה של אשתו, לא
התכוון מעולם להוריש לה את רכושו. אלא
שעקב מחלותיו המרובות, ביניהן פרקינסון
בשלב מתקדם, נשללו ממנו כוח־הרצון
וההבנה, והבנים, יחד עם האם, עשו יד אחת
והחתימו אותו על צוואה שלא הבין ושלא
רצה בה. הבת מרים מביעה ספק אם בכלל
חתם האב על הצוואה, וטוענת כי באופן
תאורטי ניתן היה להחליף ללא כל קושי את
הדף הראשון בצוואה, שאינו חתום בידי
המנוח, ובו כל ההוראות האופרטיביות.
הבת מרים מצהירה כי אם אמנם •תברר
שחשדותיה אמת, תבקש למצות את חומרת־הדין
עם האשמים.
היא טוענת כי האם והבנים — או מי מהם
הבנות מרגלית בללי ואביבה
— נטלו חלק בעריכת הצוואה, ועליכן כל
אבא הוזתז ם א!ד

קלפים וקלטות

כדי לחזק את דבריו, ס־פר הנכד על
חגיגות ליל־הסדר, שנערכו בשנתיים האחרונות
לחייו של הסב. לדבריו ניהל הסב את
הטכס ביד רמה, והאירוע צולם במצלמת־וידיאו.
קטעים מסרט זה, המצביע על
בריאותו הנפשית של הסב, הציע הנבד להציג
לפני בית־המישפט, כדי שיתרשם במו עיניו.
בינתיים מינה ב־ת־המישפט את עורך־ה־דין
פינחס גולדשטיין כמפרק זמני של חברת
יחיאל. בשלל המאבקים המישפטיים שבין
האחים והאחיות משתתפים עורכי־דין רבים,
שהם עד כה הנהנים היחידים מהמר־בה ה־מישפחתית
המרה.

יניב

האחרונה
המילה
בהשקעת נדל׳! בטוחה :

§ 31)317
גם דיות נופש וגם השקעה עם תשואה נאה,
בתנאי תשלום נוחים.

הפרויקט מלווה פיננסית ע־׳ בל׳׳ל המעניק
ערבויות ומשכנתאות נוחות לרוכשים.
לפרטים נוספים:

פן ננ^מ״פעס
דוו ת נופש בנות 2-4חדרים משקיפות למפרץ
׳ם־סוף, למגורים או להשכרה.

ב.ש. בלושט״ן קבלני בנין בע״מ
שלב א׳ מטו ועשרות הרוכשים יקבלו דירותיהם
כבו בסוף שנת .89 שלב ב׳ בנוי ונותרו עוד מספר
מצומצם של דירות למכירה.

משוד׳ מכירות לב אילת
ודא:ו ח׳ קוסובסק׳ ,8ודא
טל׳ 5467161/2־03
אילת: רח, חטיבת הנגב
טל׳ 71973־73574 ,059־059

המתנחלים ודעי ל ע בו ד. לא כן אנשי־השלום. מדו ע?
לכן חייבת תנועת־השלום הישראלית
להגיד קודם כל: זהו תיאור שיקרי.

איפההייו? 1

^ אשר יבואו ההיסטוריונים לתאר את
^ התקופה הנוכחית — תקופת האינתיפאדה
— הם ייתקלו בתעלומה.

הם ישאלו, יחקרו, יתמהו: היכן
היתה תנועת-השלום הישראלית?
אין צורך להמתין להיסטוריונים. אותה
תעלומה עומדת לפנינו כבר בשעה זו, בעיצומם
של המאורעות.

^ ?ז קבוצות־מחאה.

יש פעולות-מח-

הרבה־הרבה קבוצות. ובכל קבוצה,
קומץ של אנשים נהדרים. אנשים
ונשים המוכנים לעשות ימים כלילות
כדי להביע את הזעזוע שלהם
מול פני הזוועות הנעשות בשמנו.
יש רופאים, פסיכולוגים, פרקליטים, אט־נים
ורבים אחרים המביעים את מחאתם בתחום
מיקצועם.
יש מכוני־מחקר המדווחים על האירועים,
ומוסדות־שלום המארגנים עליהם סימפוסיו־נים.

תנועת שלום עכשיו, המארגנת אחת
לכמה חורשים פעולה גדולה, בתיאום עם
צה״ל, תוך שימוש בהרבה מונחים צבאיים
כמו ״צירים״ ,״רכבים״ ו״נשקים״.
יש סרבני־השרות־בשטחים, אנשים אמיצים
המביאים קורבן אישי גדול, יש מפגינים
המוכנים ללכת לכלא.
ויש הרבה אלפים אנשים טובים, חיילים
ואזרחים, המביעים איש־איש במקומו מחאה,
והעושים איש־איש במקומו כמיטב יכולתו
כדי למנוע דברים גרועים עוד יותר.
כל זה ישנו. ולכל אחד מהאנשים היקרים
האלה תצדיע ההיסטוריה העברית בבוא העת,
כפי שאנחנו מצדיעים להם כיום.

יש מחאה. מחאה רבה. אבל תנו־עת־שלום
איננה.

ן ץ נועת־מחאה היא תנועת״מחאה. לא
# 1פחות, אבל גם לא יותר.
מחאה אומרת: אני מתנגד. אני שולל. אני
מתקומם נגד זה בכל נימי נפשי.
מחאה היא פעולה מוסרית, אישית וקבוצתית.

אבל
מחאה כשלעצמה אינה משנה
את המציאות.

את המציאות הפוליטית משנים על־ידי
אמצעים פוליטיים. על־ידי יצירת כוחות
והתמודדות עם כוחות. על־ידי פעולה שמטרתה
היא לשנות את מדיניות הממשלה, או את
הממשלה עצמה. כך עושים המתנחלים.
זהו הבדל המהותי בין תנועת־מחאה ותנו־עת־שלום.
כדי
להביע מחאה, די באיש אחד, או בקבוצה
מצומצמת.

כדי לשנות את המציאות הפוליטית,
יש צורך בתנועת־המוניב, הרוכשת
נפשות במאמץ שיטתי, המארגנת
ציבוריס גדולים, יום־יום ו־שעה־שעה,
לפעולה גדולה ומתמש־

ף ¥נועה כזאת

לא קמה בארץ ב־17
( ^ חודשי האינתיפאדה.

כתוצאה מכך נוצר פער גדל
והולך בץ האירועים בשטח ובץ
התגובה עליהם בישראל.

בימים הראשונים של האינתיפאדה, היה
נדמה כאילו הזעזוע עומד להוליד בישראל
תנועה ציבורית גדולה.
היו התחלות מבטיחות. כאשר אלילי־הזמר
של החר הצעיר הופיעו ביחד על בימה וסיכנו
את הקאריירה המיקצועית שלהם, נדמה
היה שהנה נפתחים שערי־שמיים.

אם אכן נפתחו, הרי שנסגרו
במהרה.
עוצמת הפעולה — וגם עוצמת המחאה
— לא גדלה, ואולי אף פחתה, בשעה שמדד־הזוועה
בשטחים הכבושים עולה מחודש
לחודש.
הבה נגיד לעצמנו את האמת: אין כל
פרופורציה בין מאות ההרוגים(רבים מהם ילדים
וילדות) ,רבבות העצורים, רבבות הפצו־

לא כנופיית־פורעים עומדת מולנו,
ולא חבורת־מסיתים מתייצבת
בהפגנה מול חיילינו, אלא עם כבוש
לוחם על הרותו.

טו, המצטמק והולך מבחינה דמו•
גראפית. הדבר משרה עליהם אווי־רת־נבאים,
המתבטאת בפסימיות
אופנתית של ערב־סון ז־העולם.

ך>* בה ייאמרו הדברים בגלוי:
( 1האינתיפאדה היא המוצא האחרון של
עם, אשר לפניו סגרנו את כל שאר הדרכים
להגשמת מאוויו הלאומיים הצודקים.

דרישת העם הפלסטיני לחרות
לאומית, לעצמאות ולמדינה משלו
היא דרישה צודקת, בשם שהיתה
צודקת דרישתנו שלנו לחרות לאומית,
לעצמאות ולמדינה משלנו.
לכן מילחמתנו באינתיפאדה היא
מילחמה בלתי -צודקת, ומי שכופה
מילחמה זו על צה״ל חוטא כלפי
צה״ל, בלפי כולנו, כלפי מדינת־ישראל.

¥והי
אחת הסיבות, סיבה חשובה. אך יתכן
1כי סיבה זו עצמה אינה אלא תוצאה של
סיבה עמוקה יותר.

לכוחות-השלום הישראליים אין
דגלים, אין סמלים, אץ שירים מלהיבים,
מפני שמשהו פגום בתפיסה
היסודית של רובם.
בשיא מילחמת ויאט־נאם השתתפתי בהפגנה
המפורסמת של חצי מיליון אמריקאים,
שעלו על הפנטגון. נדהמתי לראות שקבוצות

אין פיתרון אלא הפיתרון שימסור לידי
העם הפלסטיני את הגדה המערבית ורצועת-
עזה עד לקו הירוק, כדי שיקים בהן את מרינתו,
תוך הסכם ושלום עימנו.
הדבר לא יתכן, אלא במשא־ומתן ישיר בין
ממשלת־ישראל ואש״ף, שהוא הממשלה הפלסטינית.

ייאמרו
הדברים בלי גימגום. בלי
חוכמות. בראש מורם. בפה מלא.

עים, הפוגרומים של המתנחלים, מעשי־הלי־נץ׳
,סיפורי״הזוועה דוגמת זה המתואר בפסק־ .
הדין של חיילי־גיבעתי כנורמה מקובלת —
ובין הפעולה הנגדית בדעת־הקהל הישראלית.

ואם
נכון הדבר כי במצב בזה לא
נבחן עם על פי עוצמת הדיכוי, אלא
על פי עוצמת ההתנגדות לדיכוי —
לעם־ישראל יינתנו ציונים נמוכים
מאוד־מאוד. ולא נעסוק כאן בהשוואות.

עובדות ידועות לכל מי שרוצה לרו
1אותן, ואיני מחדש כאן דבר. השאלה
היא: מדוע?

מדוע לא קמה תנועת-השלום של
ממש? מדוע לא הצליחו כוחות־ה־מחאה
הקיימים להקים תנועה פוליטית
גדולה, יעילה?

על סיבה אחת כתבתי לא־אחת. היא נוגעת
למיקומם של רוב כוחות״השלום במפת הבקע
הלאומי־דתי־עדתי־מעמדי החוצה את מדי-
נת־ישראל.
כמעט כל כוחות־השלום שייכים לגדה
המערבית־אשכנזית־חילונית־אמידה של הבקע.
אין הם מצליחים לדבר אל ליבם של בני
הגדה השניה של בקע זה, הגדה המיזרחית־דתית־עניה.

מתבטא בסיגנון הדברים, בחי־תוך־הדיבור,
בסמלים, בדגלים, במנגינות.

ינני טוען, חלילה, שאמירת הדברים
\ £האלה כשלעצמה תשנה בן־לילה את
המצב, ותביא את המוני־בית־ישראל להיר־הורי
חרטה ותשובה, כפי שקרה לבני נינווה
אחרי נאום יונה הנביא.
בוודאי שלא. אבל רק מי שמדבר כך מסוגל
להעמיד חזון מול חזון.

רבות בהפגנה נשאו דגלים של הוויאנדקונג.
באותה שעה עמדו מאות אלפי מגוייסים
אמריקאיים במילחמה נואשת עם הוויאט־קונג
ונהרגו בהמוניהם בג׳ונגלים. אן־ כוחות־השלום
לא נרתעו מלהניף את דיגלי האוייב.
מישלחות שלהם נחתו בהאנוי, בירת האוייב,
ונועדו עם מנהיגים שם, בעצם הדקות שבהן
הפציצו את. העיר מפציצי חיל־האוויר האמריקאי.
זאת היתה,אמירה: האוייב צודק.

את החזון של ישראל הגדולה־באיכות
מול החזנזון של ישראל ה־גדולה־כביכול־בשטח(
.עוד במה
עשרות קילומטרים, בעידן של טילים
באליסטיים!)

החזון של ישראל החיה בשלום, המקדישה
את משאביה הפנימיים העצומים לטיפוח
תרבות וטכנולוגיה, סעד ורווחה, תחת לבזבז
אותם על המצאת חצצית ושבירת עצמות
הילדים בקסבה. ישראל שהיא חלק בלתי־נפרד
של המרחב הגיאוגרפי״פוליטי־כלכלי
האדיר שבו היא שוכנת, תחת לשנורר באמריקה
ולחזר על הפתחים באירופה. ישראל
הבונה פרוייקטים בסעודיה והסוחרת עם
עיראק, המחליפה פרופסורים עם מארוקו
ומישלחות־תרבות עם אבו־ד׳בי.

האם יעלה על הדעת שבהפגנת
״שלום עכשיו״ יונפו דגלים פלסטיניים?
הרי ראשי..תנועה זו היו מתעלפים
בו במקום!
האם יעלה על הדעת שמנהיגי שלום
עכשיו ורוב כוחות־השלום האחרים, ינחתו
מחר בתוניס, כדי להיוועד עם יאסר רעפאת?
עד כה עשו זאת רק שלושה אנשים, המוחרמים
מאז על־ידי כל שאר כוחות־השלום.

כאן קבור הכלב. משהו אינו כשורה.

אין זה חזון של אחרית־הימים. זה
יכול לקרות, זה צריך לקרות תוך
עשר שנים, תוך חמש.

ובינתיים זה יכול לדבר אל ליבו של יליד־מארוקו
בבאר״שבע ולהלהיב את יוצאי־עיראק
במעלות.

^ די להקים כוח פוליטי אמיתי, צריכים
להגיד את האמת.
מי שמתחכם, מי שמטכם טכסיסים, מי שמדבר
סחור״סחור, מי שמגמגם, מי שפוזל
לכל הצדדים כדי להיות בסדר עם ״קונסנזוס״
מרומה — מי שנוהג כך, אינו יכול לרכוש
את לב ההמונים. אין מלהיבים המונים
להילחם למען מטרה מטושטשת.

^ אשר המונים יעלו על ירושלים כדי
^ לתבוע מהממשלה מדיניות אחרת, כאשר
הקרקע תבער מתחת לרגליהם של מזכירי
הליכוד בעיירות־הפיתוח, כאשר ראשי המערך
יקבלו איתותים מהשטח שנמאס לציבור
לשמוע מפי יצחק רבין שאו־טו־טו נגמרת
האינתיפאדה — רק אז ייווצר המצב שעליו
יגידו ההיסטוריונים:
בשעתה הטארגית ביותר של מדינת־יש־ראל
קמה בה תנועת־שלום יעילה. היא עצרה
את ההידרדרות בעוד מועד והעלתה את
המדינה על דרך־המלו.

הציבור הגדול חש היטב אם אומכאשר
קמו קבוצות קטנות של אינטלק רים לו את האמת, כ ל האמת ור ק
טואלים מיזרחיים והרימו ריגלי־שלום, היה האמת, או שמנסים לזבל לו את הנדמה
כי הנה נשבר מחסום היסטורי. תיקווה ׳ שבל.

זו לא התממשה. קבוצות אלה נהגו באומץ־לב
רב כאשר יצאו להיפגש עם נציגי־אש״ף
בחו״ל, אך הן לא העזו לחזור לעיירות־ה־פיתוח,
כדי לרכוש ש ם נפשות לאמונתם.
והרי ש ם החזית הקובעת.

כמעט כל כוחות-השלום חיים בג־

כל עוד מאמין הציבור כי מילחמתו היא
בכנופיה של ״מסיתים״ ,״פורעים״ ,שונאי־ישראל
המבקשים את נפשנו והזוממים להרוס
את מדינתנו, לא תעזור שום מחאה. קשה
לרחם על מחבל־פורע״רוצח״מסית, גם כאשר
מתעללים בו.

11א ת * 4ו ו ־ י

וכאשר ישאלו אותנו ״איפה הייתם?״
נוכל לקום ולומר בגאווה:
״היינו שם!״

בתרגיל של צה״ל, שנועד
לבדוק את תיפקוד התיקשורת
הצה״לית בשעת״חרום, המציאו
העיתונאים להנאתם כל מיני
ידיעות לשידור ברדיו, לצורכי
התרגיל. באחד הבקרים שידר
הרדיו את הידיעה הבאה: פצצה
גרעינית נפלה על ראשודלציון,
ופגעה באורי 6ורת. פורת,
המנכ״ל־לשעבר של רשות־השי־דור,
גר בעיירה הדרומית. כשנודע
על כך לפורת עצמו, הגיב:

לזהותו. גנרי היה מופתע מכך
שהמלצר לא זיהה אותו, הזדהה
ועזב את המקום.
לסרט בדרך לעין־חרוד,
על־פי סיפרו של עמום קינן,
נדרשה ילדה קטנה, שתופיע בסצינה
אחת כבתו של כוכב הסרט,
אנתוני 6ק. מלהקת הסרט
חיפשה. בגני־ילדים בתל־אביב,
והתלהבה מילדה יפה אחת, לורן
בת וד ,4בתם של הדוגמן־לש־עבר
אביב יורק ואשתו מרי,

פצצה אטומית לאורי פורת מוסיאון כבסיס
צבאי אין צינגלאך. אבל יש יינגלאך
מגישי התוכנית השבועית עניין

של אופנה, דליה שמלן וגדי
ליבנה, ולנסות את יורק. הניסיון
עבר בהצלחה, ונראה שהוא
עשוי לזכות בתפקיד.
המושבה הדיפלומטית בנתניה
מסתכמת בשגריר אחד. זהו
פרנץ יוזן? ,השגריר כהה־העור
של האיטי. ביום השישי האחרון
נערכה לו מסיבת־פרידה בביתו
של המנתח הפלסטי ראובן
ריגלר. השגריר, שבחר במגו־

פין, בעל צמה ועגיל באוזן, עמד
בשעת־לילה מאוחרת בקרן
הרחובות ארלוזורוב ודרך־חיפה
בתל־אביב, והמתין למונית שהזמין.
לפתע עצרה לידו מכונית
אחרת, יצאה ממנה צעירה ואמרה
:״יש לך עגיל יפה. יש לי
בדיוק אחד כזה. אז תן לי את זה.״
כספין המופתע סירב, ואז שלפה
הצעירה סכין מארנקה ואמרה:
״אם לא תיתן, אקח אותה יחד עם
האוזן!״ למזלו של כספין, הגיעה

רחל אבנרי, העולם הזה

ג׳ודי נירמוזס

משמאל: פורת בין העיתונאיות ברוריה אבידן־בריר ובלה אלמוג. למטה מימין: ציפי
שביט אמרה למלכת-היופי ניקול הלפרין ש״לפני שילדתי, נראיתי בדיוק כמון!״
ניקול (מאחורי החבר שלה, רוני מאנה) ,נדהמה. אחת מכוכבות הערב היתה גליה
אלבין (למטה משמאל, עם הקאריקטוריסט אורי הופמקלר) ,שנראתה קוד ם לכן
בתוכנית־הטלוויזיה ״סופסופ״ ,שבה השיבה מנה אחת אפיים למראיין גבי גזית.

רחל אבנרי, העולם הזה

חבר הכנסת רחבעם
(״גנרי״) זאבי, המכהן גם כמנהל.
שסיאין ארץ־ישראל״ בתל־אביב,
מנצח על האתר הזה כעל
בסיס צבאי לכל דבר, ומקפיד
ביותר על פרטים קטנים. באחד
הימים הוא ניגש למיסעדת
המוסיאון, שהיא עסק פרטי ושאל
לשמו של אחד המלצרים, שלא
נשא על ביגדו את התג המציין
את שמו, כפי שנהוג במקום.
המלצר חמד לצון ושאל את גנרי

אחרי שהיא אימצה ילדה
בראזילית, היא החליטה לפני
חודשים אחדים לאמץ גם ילד
פיליפיני. כעת, כשיש לה בבית
שני ילדים מאומצים, הצליחה
ורד ציבעון, הגברת הראשונה
של המחול האירובי בארץ, להיב־רחל
אבנרי, העולם הזה

ערכה בביתה ברמת־גן מ סינ ה, גפעם הראשונה מאז
מות בעלה, עמירם ניר. הנשף היה לכבוד אורי פורת,
שחזר מתפקידו כמנכ״ל רשות-השידור ל״ידיעות אחרונות״ .בעוד שבמסיבת-
הפרידה של רשות-השידור נכחו רק מעטים, באו רבים למסיבה של ג׳ודי, שנמשכה
עד 3בבוקר. למעלה מימין: ג ודי ניר בשיחה עם אבישי דקל, בעלה של ציפי שביט.

״מה, דרושה פצצה אטומית כדי
לגמור איתי?״

0800¥א 15 סלחנות:
.? £8££01 השיב תמוז, בו
במקום: לא ידעתי שאני
0 8 0 0 ¥א.

רחל אננרי, העולם הזה

עיתונאית. לורן הצליחה ללמוד
די מהר את הנדרש ממנה: להרים
את שפופרת־הטלפון, כאשר הוא
מצלצל, ולקרוא לאביה (בסרט):
דדיזדדי!
גם אביב יורק נבחר להופיע
— בטלוויזיה, לא בקולנוע. יורק,
העוסק בתרגום תוכניות
(מאנגלית וצרפתית) עבור ערוץ
,2אמר פעם לאנשי הערוץ שאם
הם ייתקעו פעם במצב שאין להם
קריין, הוא מוכן לעשות זאת,
מכיוון שהוא למד זאת בעבר.
באחרונה הוחלט להחליף את

רים בנתניה מסיבות אישיות,
התמנה כשגריר ברומא.
נועה בתם של אריק
לביא ושושיק שני, שוחררה
מהכלא הצבאי, אחרי שריצתה
את עונשה בעוון עישון חשיש ב־להקת־פיקוד־המרכז.
היא הועברה
לתפקיד חרש בצה״ל, ותסיים
את שרותה בעוד ארבעה חודשים.
במקום החדש, מתנחם אביה,
אין ״צינגלאן־״ (מנות־חשיש)
.אולם, מזהירה אמה, יש
״יינגלאך״ (נערים).
מעצב־האופנה יובל כס־

באותו רגע המונית שלו, הוא
קפץ לתוכה וצעק לנהג :״יאללה,
עוף מפה!״
ציפי שביט מספרת על
האשה הפולנית, שאמרו לה שהיא
צריכה לגנוח בשעת המיש־גל,
כדי להסב תענוג לגבר. ברגע
המכריע היא התחילה לגנוח:
׳״אוי, איזה יום עבר עלי ...אוי,
העוזרת לא הגיעה ...אוי, הילדים
השתוללו...״
הסופר בנימין תמוז
מתח ביקורת על אנשים מסויי־מים.
בת־השיחה שלו העירה. ,ב

להריון. היא מאושפזת בבית־החולים
בשמירת־הריון קפדנית.
לקהילת ילדי עורכי־הדין,
הממשיכים בדרך הוריהם, מצטרפת
גם שרון בריר, בתם של
עורו־הדיו אברהם בריר וסג־נית־עורך
לאשה, ברוריה אבירן.
בריר נרשמה לקורס ללימודי
אנגלית מישפטית בניו־יורק,
ועם סיום הקורס תתחיל
בלימודיה בלונדון, שם לומדים
בניהם של כמה מעורכי־הדין
המפורסמים בארץ.
לפני שבועיים הגיע ארצה

העולם הזה 2702

11 1 7 1ך * 1ח 1\ 1ך 1 1השיא א ת בתו חגית (מימין) בחתונה רבת־מ שתתפים. בין
1\ 1 1 1 1 1^ 1\ | 1 11111 האורחים בלט בן־דודו של אבו-חצירא, יריבו״לשעבר, הבא-
בא־ברון (למטה) .יצחק שמיר ומשה ארנס שהוזמנו לחתונה לא באו, שימעון פרס הגיע.

אלן כהן, בימאי התיאטרון הממלכתי
של אנגליה. כהן הגיע
ארצה כדי לביים הצגה עבור התיאטרון
הקאמרי. בחוגי״התיאט־רון
שמחו על בואו של הבימאי
המהולל, והיו אף מי שהציעו לו
״לעשות עלייה״ .אך השבוע
גילה כהן שהוא בכלל לא יהודי.
סבו היה חייט יהודי, שנישא
לאהובתו הלא-יהודיה והוחרם
על־ידי הקהילה היהודית בעירו.

אביו של אלן נולד בשם כהן, אך
מאחר ואמו אינה יהודיה הרי
שלפי דיני היהדות גם הוא אינו
יהודי. כך גם עבר השם כהן לדור
השלישי.
מעצב־האופנה עודד ם־
רוביזור החליט לקחת חופשה
ארוכה מעבודתו, ולערוך טיול בן
כמה חודשים סביב העולם. בין
השאר יבקר במיזרח הרחוק וב־דרום־אמריקה.

חיים
של פוקליט־צמות
עורך-הדין יגאלא דניו, א חד מבכירי עורכי־הדין במדי נה,
מספר על אורח־חייו בעדות שמסר במישטרה בחקירתו
על הפגישה הלילית המפורסמת.
״אני ח תו ם על העיתון הארץ. איני קונה כל עיתון אחר.
אני הולך לעבודה מדי יום בין 5ל־ 6בבוקר, לפעמים קודם.
״אני עובד כל יום עד 8 ,7 ,6או ע בערב, לעיתים יותר
מאוחר, וזה מביא אותי ל״ 15 ,14 או 16 שעות״עבודה
רצופות, ללא אוכל.
״אין לי רדיו במישרד. לעיתים רחוקות, כאשר אני מזמין
מרק למישרד, או כשנותנים לי סנדוויץ, מכניסים לי את
ידיעות אחרונות, שהפקידים קונים, כדי שאקרא א ת הכות רות
בזמן האוכל. כשאני חוזר הבית ה אני הרוג ...לכן, כשאני
מגיע הביתה, אני אוכל במהירות ושוכב לישון. לעיתים אני

כמה זמן •ש לאשהל
מעיין בכותרות הראשיות של העיתון הארץ מהבוקר, ול עיתים
יותר קרובות לא.״
נראה שאין לארנון זמן רב להקדי ש לאשתו השניה,
הצעירה והיפהפיה, סאקי.

העולם הזה 2702

מלכת־היופי ני קו ל הלס־רין,
הנחשבת גם כשחקנית־כדורעף
מיקצועית אינה פוסלת
אפשרות לשחק בקבוצה מוכרת
בגוש־דן. הלפרין היתה שחקנית
בקבוצת אסא־באר־שבע, והביעה
את רצונה לשחק בהפועל בת־ים.
גם בתחרות מיס עולם היא שמרה
על הכושר, כששיחקה כדורעף
לצידה של מיס־שווייץ, נגד מיס־גיברלטר
ומיס־צ׳ילה.
בירושלים נערכה חתונתו
של סמי מלכה, כוכב קבוצת־הכדורגל
בית״ר־ירושלים. הזמר
איתן מסורי, שהיה אמן־אורח,
עיצבן את החוגגים כשקרא שוב
ושוב לשחקן הוותיק אורי מל
מיליאן לעלות לבימה. מלמי־ליאן
ניסה להתחמק, אך מסורי
לא הירפה. כשעלה השחקן,
התחיל הזמר לשאול אותו שאלות
שונות בדבר יורשו העתידי
הכדורגל בית״ר־בקבוצת
ירושלים,
והוא נקב בשמו של
חתן־השימחה סמי מלכה. הקהל,
שלא אהב את הקטע הזה, הביע
את מורת־רוחו בתיפוף על השולחן
כמזלגות ובכפיות.

שדמ״הספורט שימעון
וילנאי הושאל באחרונה לחטי־בת־החדשות
ברדיו. כאשר שימש
ככתב מוניציפאלי, ליווה את
שר־הפנים אריה דרעי בסיורו
בתל־אביב. וילנאי ריאיין את השר
והתברר, תוך כדי שיחה ביניהם,
שדרעי מעודכן, ויודע ש־ווילנאי
היה לפני־כן איש מחל־קת־הספורט
.״איך אתה יכול לדעת
זאת?״ שאל שימעון ,״הרי הספורט
משודר בעיקר בשבת!״
ענה לו השר :״אני יודע, אני
עוקב אחריך.״
וילנאי אירגן בשבוע שעבר
מסיבה לסיום עונת שידורי־הכדורסל.
במסיבה היו אמנון

אבירן, סטיב קפלן, מאיר
אינשטיץ, אמנון פאר,
שימחה ריגר, וגם שלום
קיטל, המשמש לעיתים ככתב־ספורט.
במהלך הערב הורם קיטל
בידי כמה מהנוכחים, והשחיל
כדור לתוך טבעת הסל, שהותקנה
באולם.

נעמי דון וזוהר אחזליאבש

פסוקי השסע
• העיתונאי זץ מר-
גליו* :״כשעובר אמבו-
לנס ומשמיע קול צפירה -
זה או שבוחר של המערך
נפטר או שבוחר של ה ליכוד
נולד.״
• כרזה של מפגינים
נגד הקמת המיכלאות לעובדים
ערביים בפ תח-
תיקווה :״מאם־המושבות
-לאם־המיכלאות!״

• ח ״ כ הליכוד יגאל

הורוביץ, שהתפרסם, ב עת
היותו שו״האוצר, ב-
אימרתו ״משוגעים, רדו
מן הגג!״ ,על המצב ב משק
:״הבעייה כיום אינה
איך לרדת מהגג, אלא
איך לעלות מהמרתף!״
• ״ חדשות ״ ,על ב חירת
עלי חמיגאי כמנהיג
איראן :״מינוי של סרדין
לתפקיד של לוויתו!״

ךעיתיםקרובות מדובר במקום קטן. לעיתים קרובות
1מדובר בחברים. אחרי שנת־עבודה מאומצת נבחר לו
ראש״העירייה, ושיטרי־החוב, שנתן לעוזרים ולחברים, מונ חים
לפניו לפרעון מיידי.
מבקרת״המדינה התריעה על מינויים פוליטיים במישרדי־הממשלה.
אילו טרחה המבקרת לבדוק את המערכת המו ניציפלית,
היתה מבינה שכאן השוק פרוע הרבה יותר. ראשי-
ערים שולטים על מערך תקציבים וחלוקת מישרות. אנשי סניף
המיפלגה המקומי, הרואים עצמם אחראים לניצחון המו ניציפלי,
נושפים בעורפם ודורשים את ליטרת הבשר.
כאשר מנסים להעריך כמה עולות הבחירות המוניציפליות
לא לוקחים בחשבון את מה שקורה אחריהן. מקובל להגדיל

א ת תקציבי הפיתוח וההשקעות לפני הבחירות, אבל שוכחים
כי תשלומי הרכבת הקואליציה וטובות״ההנאה לתומכים
עלולים לפעמים להיות גבוהים הרבה יותר מתשלומי בחירות
מוקדמים.
כ תב ת העולם הז ה ערכה השבוע סיור מוניציפלי מיקרי.
החודשים שעברו מאז הבחירות הספיקו לראשי הערים, כדי
לסיים את ההיערכות הראשונית מבחינת המישרות והמי נויים.
התמונה
המצטיירת, כללית ככל שתהיה, אינה מצביעה על
מינהל תקין. לת שומת ליבן, הגברת בן־פודת.
ג* 7׳ז1 1 3 /

כירה המורחת של נעמ״ת ברעננה, בתפקיד
ממלאת־מקום ראש־העירייה וסגניתו, אחרי
שנכשלה בסיבוב הראשון בהתמודדות על
ראשות העירייה מול ביילסקי ומועמד מיפ־לגת־העבודה.
בסיבוב השני היא העבירה את
תמיכתה לביילסקי, ועכשיו יש לה גם עוזרת
בשכר, נורית חליף, שהיתה מראשי הפעילים
שלה בבחירות.
סגן שני, צבי קניג מהמפד״ל, עסקן ותיק,
ששימש כסגן גם בקדנציה הקודמת, ממשיך
לקבל שכר עבור מישרה מלאה, אף שהעביר
חלק מהמחלקות שהיו כפופות לו לברטל, עם

רמת־גן

לישכה חד שה
צבי בר, ראש־עיריית רמת־גן, תומך במדיניות
הדלת הפתוחה. במיסגרת מדיניות זו
היה עליו לשפר את התנאים לקבלת קהל. עם
היכנסו לתפקיד שינה את הלישכה שבה ישב
במשך שנים אורי עמית
מהמערך. קירות
הוזזו, נבנה חדר־קבלה
ונקנה ריהוט חדש.
באופוזיציה מעריכים
את ההוצאה הכספית
ב־ 250 אלף דולר. ממי
פאר, דובר העירייה,
אישר את השינויים,
אך לא הסכים להגיב
לגבי העלות.
ראש העירייה החדש
נוסע במכונית מי־צוביש׳
שכורה. בעירייה
מצהירים שעלות המכונית היא 750
דולר בחודש. מקורביו של בר אינם יודעים
אם יש במכונית פלאפון. באופוזיציה יודעים
שיש, ומבדיקה שערכו מצאו שעלות שכירת
מכונית מסוג זה, הכוללת פלאפון היא 2000
דולר בחודש. לצבי בר נהג אישי צמוד. זהו
התקן לראשי־הערים.
כשעזב ראש־העירייה הקודם את תפקידו
פורסם דוח של גיזבר־העירייה, שדיווח על
יתרה של 30 מיליון שקל. חודשיים אחרי
פירסום הדוח, עיריית רמת־גן, בראשותו של
צבי בר, מדווחת על גרעון של שני מיליון
שקל.
ההסבר, על־פי דובר העירייה, הוא כי אכן
היו 30 מיליון שקל בקופת העירייה, אך
מדובר בכספים שהיו מתוקצבים מראש.
גיל דויד שהיה ראש מטה־הבחירות של
בר, מונה כאחראי על העמותות והחברות העירוניות.
מינוי פנימי ראשון ולא יחידי.
פיני יום־טוב, שהיה מישנה למנהל אגף־
ההנדסה, פוטר. אין לו מחליף, ועדיין לא
הוצא מיכרז לתפקיד.
יוחנן כהן, שהיה מנהל אגף־הפיקוח, פוטר.
במקומו משמש צבי וייס כממלא־מקום זמני.
העירייה עדיין לא הוציאה מיכרז לתפקיד,
ואין תאריך משוער שבו תוציא מכרז.
אהרון שניידר, שהיה מנהל אגף־החינוך,
עבר מרצונו לתפקיד חדש, שלא היה קודם
לכן בעיריית רמת־גן — אחראי על קישרי־חוץ.
יצחק פרינץ, מרשימת תהילה, התקבל
כממלא*מקום. לא ברור מתי יפורסם מיכרז
לתפקיד.
ראובן כספי מונה למנהל אגף־תברואה
במקום עזרא מישעל שפוטר.
רפי פילפסון, אל״ם במיל׳ ,מונה לעוזר
ראש־העירייה. ממי פאר מונה לדובר ראש־העירייה.
בשני התפקידים האלה שימש בעבר
אדם אחד — שמאי גולן.
ג׳ימי ניסים, שהיה בעבר מהנדס־העירייה
ופוטר על־ידי מישרד־הפנים מפני שהוא
תושב חוץ, חוזר לעירייה בתפקיד אחראי על
ההנדסה בעיריית רמת־גן.

ירושלים
8סגנים כוחו של טדי קולק, ראש עיריית ירושלים

תן א גן י,
וחו 11711
לבן־הדוד מגיע מינוי? מגיע. לנציג הדור הצעיר מהמיסלגה מגיע? בטח
מגיע. שלושה חודשים אחרי שנכנסו לתפקידם, משלמים רוב אנשי־הערים
בארץ חוב למקורבים. מרים בן־סורת עוד לא היתה כאן.
במשך 20 השנים האחרונות, נחלש בבחירות
האחרונות. הוא איבד
את הרוב במועצה. עכשיו
הוא נזקק לקוא1
ליציה
המורכבת מ3
שבע
רשימות :׳ ח ש^

ם אחת, ר״ץ־שינוי,

מפד״ל, נשות אמונה, 6 אגודת־ישראל, דגל־

תורה והליכוד. פירוש
הדבר הרבה יותר תפקידים.
עד כה היו לקו־לק
ארבעה סגנים במשכורת
מלאה. השנה,
כדי לשמור על סטא־טוס־קוו,
ביקש קולק
משר־הפנים לאשר לו שמונה סגנים.
אריה דרעי התנגד לבקשה, וסירב לאשרה.
הכנסת היא שתפסוק אם יהיו בירושלים ארבעה
סגנים לראש־העירייה או שמונה. לא
ברור מתי תיערך ההצבעה.

הוד השך ון

מז כי רהב בי ת
ראש־המועצה החדש של הוד־השרון, עזרא
בנימיני מהליכוד, מינה מיד עם כניסתו
לתפקיד את יעקב דקל, ממקורביו של אלי
לנדאו ראש־עידית הרצליה, כמנכ׳׳ל. את
עורר הביטאון שלו בתקופת הבחירות, דויד
בן־בסט מינה לדוברו. לאחר שהתברר לו כי
אין תקן לשני התפקידים האלה, הם קיבלו
מינוי של עוזרים. השניים, שאינם מתגוררים
בהוד־השרון, אינם מסכנים את בנימיני בסניף
הליכוד המקומי.
מינוי האיש של לנדאו.,הוא תשלום ל־ראש־עיריית
הרצליה, שסייע לבנימיני במלוא
כוחו בסיבוב השני בבחירות בישוב. הדבר
מסייע גם ללנדאו להיפטר באלגנטיות
מדקל, והאיש, שעמד בראש איגוד ערים לכבאות
בהרצליה, לא נשאר חסר תעסוקה. דקל
נוהג במכונית שכורה, שבה מותקן פלא־פון,
שהיה במכוניתו של ראש־המועצה היוצא,
אליהו ׳שימעוני.
שימעוני, שהתמודד ברשימה עצמאית
מול בנימיני, ונותר מובטל אחרי הבחירות,
קיבל תפקיד של סגן, כדי למנוע בעיות מה
אופוזיציה.
בנוסף, כדי לנטרל את שימעוני,
אף שמזכירתו הנאמנה סולקה, היא ממשיכה
לקבל משכורת בביתה. דובר־המועצה מסר
שהוצעו לה הצעות־עבודה שונות, והיא סיר־בה
לכולן.
בתקופת הבחירות היו השניים אוייבים ללא
תקנה, ורק המכונית שהושארה לשימעוני
והשכר שהוא מקבל מסבירים את הסכמתו
לנהל את היישוב עם בנימיני. שימעוני דחק
אותו לחדר רחוק מלישכתו, והיום אי־אפשר
לשמוע ממנו מילה רעה על בנימיני.
במקביל, ניטרל בנימיני את בעלי המיש־רות
הבכירות במועצה. כך, לדוגמה, מתכנן
בנימיני להיפטר מהגיזבר, ולהעביר את מכוניתו
לעוזרו, יעקב דקל. את מזכיר־המועצה,
אלי רענן, שעבד עם חמישה ראשי־מועצה
והוא אחד המזכירים המנוסים בארץ, הרחיק
מהחדר הסמוך ללישכתו והוריד אותו קומה.
כדי להרחיב את לישכתו, הוריד קומה גם את
קצינת־הביטחון והאחראי על הנכסים.
בהרחבת הלישכה ובשיפוצים בחדרים שבקומת
ראש־המועצה, הושקעו כ״ 15,000 שקלים.
על פי הידוע מתכנן בנימיני הפיכה גם
בניהול מחלקת־החינוך, באמצעות מינוי אדם
מקורב.
אנשי האופוזיציה מעריכים כי כל אחד
מעוזריו של בנימיני מקבל מדי חודש יותר
מ־ 3000 שקלים, ובתוך הליכוד היו מי שדרשו
מבנימיני להפחית את שכרם כדי שלא
יעלה על שכרם של המנהלים המיקצועיים
במועצה. זאת כדי שלא לפגוע במורל ובמו.
טיבציה
של העובדים.

רעננה

הרכבת הקואליציה המתוכננת קורם הבחירות.
הוא
כבר ניטרל לגמרי את מנהל מחלקת־החינוך
הכפוף לו שנבחר לתפקיד במיכרז.
המינוי הפוליטי של קניג מבטיח לציבור
הדתי בעיר הרבה טובות־הנאה על חשבון
הציבור החילוני. כך,
למשל, הצליח קניג לטרפד
הסטת מסלול
לתל־קראוטובוס
אביב
לרחוב שבו מתגוררים
מצביעי המפ־ד״ל,
רחוב שברץ, או
למנות מנהלת שר
מרת־מיצוות לבית יד
לבנים החדש העיר,
שמיועד לשמש גם
היכל־תרבות. חילול
ביי ל ס קי
השבת בערבי שבת
מאלץ את בני־הנוער
בעיר לצאת בטרמפים לבילויים בתל־אביב.
הסגן השלישי של ביילסקי, עוזי כהן מהליכוד,
נכפה עליו בגלל חששו מאיבוד הרוב
הקואליציוני.
ראש־העירייה החדש פיטר את המזכירה
הוותיקה, שהסכימה לפיטורין, ותחתיה מינה
מזכירה חדשה.
ביילסקי מתכנן הקמת חברה לפיתוח רעננה,
כדי להעמיד בראשה את ראש האופוזיציה,
חיים ברחיים ממיפלגת־העבודה. בדרך זו
יוכל להמשיך לשלוט ללא בעיות מהאופוזיציה.

רמת־השרון

חבר
ה לאופוזיציה

קידום לוועד

ראש העירייה החדש. זאב ביילסקי מהליכוד׳
רכש בימים אלה מכונית פניו 405
חדשה וממוזגת בצבע לבן.
לשניים משלושת הסגנים של ביילסקי
אושרה הלוואה לרכישת מכונית, זכות שלא
מומשה בקדנציה הקודמת. תחת שני סגנים,
שהיו בקדנציה הקודמת ברעננה, יש לביי־לסקי
עכשיו שלושה סגנים, שכל אחד מהם
קיבל לישכה ומזכירה.
לכל הסגנים הובטח התפקיד תמורת
הסיוע בבחירות. כך זכתה רינה ברטל, המז
ראש־המועצה
החדש, אפריים(״פיחוטקה״)
חירם, נוסע עדיין במכוניתו הפרטית.
המינוי הפוליטי הבוטה ביותר עם חילופי
השילטון ביישוב היה סילוקו של מזכיר־המו־עצה,
אלי לוין, שהוא מהנדס־תעשייה־וניהול
ובעל תואר שני במינהל״עסקים, הוא מוחלף
ביושב־ראש ועד עובדי־המועצה, בני לוי. לוי
הוא ראש מדור־דרכים־ומדרכות במועצה, ו־חברי־האופוזיציה
אומרים כי אף שיש לו תעודת
טכנאי, אין לו כישורים לשמש כמזכיר,
המטפל בנושאי כוח־אדם ודואג ליישום הח־

לטות ראשי־המועצה.
לד, יו׳׳ר ועד־העובדים, אמור לתת הגנה
ללוין, העובד יותר משלוש שנים במועצה.
.הנחתה של פוליטיקאים על הפקידות הבכירה
ברמת־השרון,״ אומרים חברי־האופוזיצ־

לראש יחידת־המחשב אושרה בימים אלה
רכישת מכונית סיטרואן \ 8חדשה. רכישה
זו אינה מעוגנת בחוק, אך בני כהן, דובר העירייה,
מסביר שכדי להחזיק בעירייה בעלי מי־קצוע
ברמה גבוהה, יש להעניק להם תנאים

יה- ,פוגעת כבר בעבודה השוטפת במועצה.״
אמנון ברעוז מהמערך מונה לתפקיד סגן ד
אחראי על שרותי־הרווחה. כל כישוריו מסתכמים
בהיותו תושב השכונה ומגייס תומכים
לראש־המועצה חירם.
ברעוז משמש בתפקיד הסגן בחצי מישרה.
גם יאיר פולקמן משינוי וגס גד פניני, שהתמודד
מול פיחוטקה ברשימה עצמאית, משמשים
כסגנים בחצי מישרה.
אנשים פוליטיים בחצאי־מישרות, גם אסהם בעלי כישורים כמו פולקמן, שהוא מהנדס
מים ופניני, שהוא רואודחשבון, אינם מספקים
פיתרונות מיקצועיים. מצד אחד הם ממשיכים
בעיסוקיהם הפרטיים,
ומצד שניה הם מנחיתים
הוראות ומדיניות
חדשה על הפקידות
הבכירה במועצה
שכישוריה מיקצועיים,
ונוטלים מהמנהלים ה־מיקצועיים
כל יוזמה
וכל מוטיבציה, גורמים
להם תיסכול ובפועל
מנטרלים אותם,״ טוענים
חברי האופוזיציה. חירם עוד הם טוענים כי
בימים אלה מנסה פי־חוטקה
למצוא דרר להעניק מישרה לתומך
נוסף שלו, חיים דנאל, שגם אותו ביקש ראש־המועצה
למנות כסגן, אך נתקל בהתנגדות
מישרד״הפנים.
כל אחד משלושת הסגנים מקבל משכורת,
כיסוי הוצאות ודלק. לברעוז כבר אושרה
הלוואה לרכישת מכונית.

במיגזר העיסקי. ברור שהחזרה
המתוכננת של המערך לקואליציה תעלה
לעירייה במכוניות ומישרות נוספות.

קף אותו הסכם קואליציוני ליועצי שכונות.
שמואל מצרפי מונה ליועץ במינהל־ההנדסה.
תפקידים אלה לא היו קיימים בקדנציה
הקודמת. באופוזיציה מעריכים את משכורתם
ב־ 5000 שקלים.
דוברת העירייה, חרות אלטשולר, אינה
מוכנה לאשר או להכחיש את גובה המשכורות.
חרות
אלטשולר מזוהה עם הליכוד, לכן
לא תוכל להמשיך בתפקידה כרוברת ראש־העירייה.
ככל הנראה היא תמונה לאחראית
על חגיגות ה־ססז של רחובות, ותחתיה ימונה
לדובר שאול ליבי מהמערך.

קריית אתא

רק ליכוד

תל־ אביב

סיטרואן ממוחשב
לעיריית תל־אביב יש גרעון תקציבי של
100 מיליון שקל.
לראש־העירייה ארבעה סגנים. אחד מהחזית
הדתית ושלושה מהליכוד. שניים מהס־גנים
נוסעים במכונית פדו 505 משנת־ייצור
. 1988 אץ זו אמנם חריגה מנפח המנוע המכסימלי,
שנקבע על־ידי מישרד״הפנים, אך
מחירה של המכונית בוודאי מהווה סעיף בדוח
הגרעון התקציבי.

רחובות

אחראי כשרות
מיכאל לפידות מהמערך הוא האיש שהוביל
למהפך ברחובות. לעיריית רחובות גרעון
תקציבי של 20 מיליון שקל. גרעון גבוה

ראש־העירייה, דויד ראם, מהליכוד מינה
עם כניסתו לתפקיד כמה מינויים פוליטיים.
יצחק מיכאלי מונה
למנכ״ל העירייה.
אלי דוקורסקי, שהיה
דוברו במקום עבודתו
הקודם, והוא גם
חבר מועצת־העיר קר־יית־ביאליק
מונה לדובר
העירייה.
שלמה ירושלמי מונה
למנהל המתנ״ם המקומי.
שלושה
מנהלי־מח־ראם
לקות,
שאינם מזוהים
עם הליכוד, הוזזו מתפקידם.
תחתיהם צפויים מינויים פוליטיים.
מועצת פועלי חיפה הגישה בקשה לצו־מניעה
זמני שימנע את השינויים. בית־המישפט
האיזורי לעבודה אישר את הבקשה.

נהריה

2נהגי
ז׳קי סבג הוביל את הליכוד למהפך
ולניצחון בנהריה. עם כניסתו לתפקיד מינה
לעצמו ולמכוניתו החדשה, מסוג פזיז ,505
שני נהגים אישיים( .לסבג אין רישיון).

מכוניו ת: ה א רי עובעיר־ייה
ח״כ אלי דיין, אשקלון, פז׳ו .1989 — 505
זאב ביילסקי, רעננה, פז׳ו . 1989 — 405
צבי בר, רמת־גן, מיצובישי 1989
ז׳קי בבג, נדריה, פז׳ו . 1989 — 505
שלמה להט, תל־אביב, פז׳ו . 1985 — 505
אלי דדדקבטרו, עכו, פז׳ו .1987 — 505
שמואל ביבו, קיריית־ים, פורר סיירה — .1987
דומי ראם, קיריית-אתא, פורר סיירה — .1987
ח׳׳ב עובדיה עלי, עפולה, פז׳ו .1988 — 505
ח״ב שאול עמוד, מיגדל העמק, פז׳ו . 1988 — 505
מנחם אריאב, נצרת עילית, פז׳ו . 1988 — 505
מאוד, יחסית למיספר התושבים. מישרד־הפנים
אישר לעירייה לעלות את המיסים בין
15ל־ 20 אחוזים, כדי לשפר את המאזן התקציבי.
כחלק מתוכנית ההבראה הוחלט בעירייה
לפטר שלושה אחוזים מהעובדים.
שלמה ודאי, מיספר חמש ברשימת החזית
הדתית, לא הצליח להיכנס למועצה. רשימתו
זכתה רק בשלושה מנדטים. החזית הדתית
והמערך חתמו על הסכם קואליציוני עוד
לפני הבחירות. מתוקף הסכם זה קיבל ודאי
תפקיד של אחראי על משגיחי־הכשרות. מיס־מך,
שיצא ממישררו של ראש־העירייה, מורה
להעניק לוודאי תנאים, הדומים לאלה של
סגן ראש־עירייה. הוא קיבל חדר בעירייה,
ולפי דיברי נציג האופוזיציה הוא מקבל
משכורת של 4000 שקלים.
הפרופסור מרדכי בשארי מונה ליועץ
ראש־העירייה. משכורתו מוערכת ב־4000
שקלים.
הרב צורי נאמן ושימעון שרעבי מונו מתו־ •

כמנהל מחלקת־השכונות מינה את שחקן
הכדורגל, ניסים אלפסי.

פ רד ס חנה

הב טחה מרובעת
במועצה המקומית אין עדיין סגן לראש־המועצה.
על־פי החוק יש אישור לשני סגנים,
אבל דויד לוין מהליכוד כבר הבטיח את התפקיד
לארבע מתוך חמש המיפלגות המרכיבות
את הקואליציה.
הוויכוחים בנושא נמשכים כבר חודשיים,
וזו הסיבה שבגללה עדיין לא נקבעו ועדות־המועצה,
והרשות בקושי מתפקדת.
לכל ראשי־המועצות שכיהנו ב־ 12 השנים
האחרונות היתה אותה המזכירה. דויד לוין
העביר אותה מתפקידה להיות מתייקת בארכיון,
ותחתיה מינה פעילת ליכוד׳ .

מאיר בן־דויד מונה להיות עוזרו האישי
של ראש־המועצה.
ראובן פרידה, שהיה מדריד במועדון מקומי
ופוטר על־ידי ראש־המועצה הקודם, מר
נה לממלא־מקום ראש מחלקת־התברואה.
ראש מחלקת״התברואה הקודם יצא לגימל־אות,
ועדיין לא פורסם מיכרז לממלא מקום.
לדיברי דויד לוין, הוא מכיר את פרירה
עוד מהתקופה שהיה מורה שלו בתיכון. האיש
אמין עליו, ולכן מינה אותו לתפקיד, למרות
שאין לו את הידע המיקצועי הדרוש.

קר״ת־ים

בן־דוד גנן
עורך־הדין שמואל סיסו מהליכוד מינה את
יוסי בר־חמא למנכ״ל העירייה. בר־חמא היה
ראש מטה־הבחירות של הליכוד. בעבר לא
היה תפקיד כזה בעירייה.
מונו גם מזכירה חדשה, שתי עובדות חדשות
במחלקת־הגבייה וגנן, שהוא במיקרה
בן־דודו של ראש־העירייה.
ארז עצמון, מזכיר העירייה, שמונה בתקופת
שילסון המערך, הועבר מתפקידו למדור
כוח־אדם. במקומו ימונה מינוי פוליטי.

הרבה פירסומת
אחרי שנים בחיק המערך, רץ אהוד קינמון
לרשות העירייה ברשימה עצמאית. קינמון
ניצח וערך שתי מסיבות ניצחון. המסיבות
נערכו באולמי קיסר ובאולמי חן. באחת מהן
היו 700 מוזמנים, ובשניה .500 קינמון לא
שילם בתמורה למסיבות. הוא התעלם לחלוטין
מהחוק האוסר על איש ציבור לקבל
מתנות ללא אישור מיוחד.
לדיברי בעלי האולמות הם ערכו את המסיבה,
כדי לזכות בפירסום, ובשל אהבתם ל־קינמון.
הם לא הזכירו את יחסי־העבודה בין
ראש־העירייה לבעלי־העסקים.
חודש לפני הבחירות אישר קינמון, שהיה
ראש־העירייה בקדנציה הקודמת, לשנות את
מיקומה של הכניסה הראשית באולמי קיסר.
הכניסה ממוקמת היום מול אולם נפטון, המתחרה.
מסע־הבחירות
של קינמון נוהל על״ידי
חברת הפירסום יעיל. יעיל היא החברה
המספקת לעירייה שרותי פירסום וחלוקת
דיברי-דואר. החברה קיבלה את העבודה ללא
מיכרז. יעיל גם מוציאה עיתון מקומי, שבו
לקינמון יש מדור קבוע.
קינמון מדגיש שחברת יעיל עברה עם
עיריית בודים עוד הרבה שנים לפני שנבחר
לראש־העירייה.
אחד המממנים של מסע־הבחירות היה
מישרד־הקבלנים מיזרח׳ ובניו. מיזרחי קיבל
אישור לקומת מחסנים בבניין שבנה. קומת
המחסנים הפכה, ללא־אישור, לקומת מיש-
רדים, ואילו מישרדיו הקודמים של מיזרחי
הושכרו לקינמון והפכו למטה־הבחירות שלו.
לקינמון עוזר בשם מיקי סולומוביץ. סולו״
מוביץ אינו מקבל משכורת מהעירייה. לשאלה
מדוע הוא עובד, אם אינו מקבל משכורת,
ענה דובר־העירייה- :אולי הוא עשיר ולא
צריך משכורת? חוץ מזה, הוא גם חבר קרוב
של קינמון.״
בנוסף על הדובר מחזיק קינמון יועץ־פיר־סום.
היועץ, מרדכי שיפמן, אינו עובד עירייה,
ומקבל בכל חודש משכורת של 1000 שקלים.
לדיברי קינמון יש צורך ביועץ־פירסום מפני
שבת־ים היא עיר גדולה.
למרות קיומה של מחלקה מישפטית בעירייה,
מחזיק קינמון יועץ מישפטי בשם
יצחק ברוש. ברוש מקבל מהעירייה 141 אלף
שקלים בשנה, ומתעסק, לדיברי קינמון, בעיקר
בנושאי עסקים וחוזים.
בביתו של קינמון שני קווי־טלפון. את שני
חשבונות־הטלפון משלמת העירייה. אחד
מהם הוא שלוחה של מרכזיית העירייה.
קינמון אומר שכך נוח לו. לראשי־ערים
אחרים פלאפון או איתורית, העולים יותר.

הרי החדשות, ועיקרן בחילה
מוסיקה. סמל מבט. על המירקע מופיעה הקריינית. פניה
מביעות אושר מאופק. אפשר לחשוב שעברה על הידיעות
שהיא עומרת לקריין, ומצאה בהן סיבה לאופטימיות.
היא קוראת את החדשות. ירושלים. מוסקווה. סין. הידיעה
השביעית מספרת על ילד הרוג בעזה ושמונה פצועים בג׳נין.
צה״ל בודק.
שום שריר לא זז בפניה של הקריינית. דיבורה מונוטוני,
וניכר שהיא רוצה כבר להגיע לידיעות מעניינות יותר. ואכן,
יש סיפור ארוך על מסיבות־שבועות. ילדים. ביכורים.
הכל בסדר.

ריק ואריק

*ורי *בנדי

ציון צפריר, העולם הזה

אני רוצה להגן על אריאל שרון.
מפני מי? מפני משולם ריקליס.
.ריק׳ אמר ברדיו שזה לא בסדר ששרון בא לארצות־הברית
ותקף שם את התוכנית המדינית של הממשלה באוזני המנהיגים
היהודיים. אסור לעשות ככה. על היהודים לתמוך בכל
תוכנית של ממשלת־ישראל, תהיה אשר תהיה. אם שרון יהיה
ראש״הממשלה, יתמכו גם בתוכנית שלו.
המנהיגים היהודיים, כך סיפר, זעמו על שרון ומחו על
דבריו.
אינני מוכן לקבל זאת.
קודם כל, יה לא.עובד״.
בעידן התיקשורת העולמית הבוזמנית, כל נאום של שרון
באריאל מדווח תוך דקות בבוסטון.
אז מה ההבדל בין
השמעת הדברים באריאל ובין
השמעתם בבוסטון?
אך מעבר לזה, כל הגישה
הזאת פסולה בעיניי. יהודי אר־צות״הברית
מתערבים באופן
מאסיבי במאבק הפוליטי הפנימי
בישראל. ריקליס עצמו
סיפר שנתן ערב הבחירות האחרונות
תרומה גדולה למי־פלגת״העבודה(
.הוא רצה לתת
גם לאנשי־הליכוד, אבל הם לא
באו לקחת). ריהלים תרומה היא התערבות ועוד
איך! אדגאר ברוגפמן, שתרם
הון־עתק למערך; קארל כהנא, שתרם תרומה גדולה לר׳ץ;
המה־שמו שתרם תרומה גדולה לליכוד — כולם התערבו
במאבק הפנימי בישראל.
אם הם מתערבים, מדוע שלא ישתדלו להסביר להם את
עמדות הצדדים? איזה מוסר מסולף הוא זה המאפשר ליהודים
מבחוץ להשפיע על הנעשה בישראל, אך אינו מאפשר
לישראלים להסביר את עמדותיהם ליהודים בחו״ל?

כיפה אדומה והזאבים
יהודה קווה הוא אדם אכזרי. הוא לא נראה כך. להיפך. אך
דרושה מידה רבה של אכזריות כדי להקרין עכשיו את
נאומיהם של פוליטיקאים בפרוץ מילחמת־הלבנון.
מנחם בגין מבטיח 40 קילומטרים. יצחק רבין עומד בפוזה
של מצביא מול ביירות ומנתח במוח אנאליטי איך להדק את
המצור. שימעון פרס תומך במילחמה. אריאל שרון מסביר
לחבורת שוטים(חברי־הממשלה) את מהלכיה.
כל מיצעד־האיוולת הזה לביירות ובחזרה (מינוס 670
הרוגים) — מי מהגיבורים רוצה שיזכירו לו עכשיו מה אמר
ועשה אז?
יש גיבורים רטרו־אקטיביים. יהושע שגיא, למשל. הוא לא
הסכים למילחמה, אבל שמר זאת אז כסוד כמוס. ראש־אמ״ן
צריך לדעת לשמור סוד( .דרך אגב: כיום, כחבר־הכנסת
וכעסקן־מיפלגה, שגיא נראה כאדם רדוד, שיטחי ומאוד לא־חכם.
האם הוא היה שונה כשכיהן כראש מערכת־המודיעין
החיונית?)
יש הרבה מה ללמוד מהזכרת הדברים כיום. בין השאר:
כל מילה רישמית שנאמרה אז היתה שקר. תיכננו מילחמה
וניהלו מילחמה תוך הונאה שיטתית של הציבור, שעל גבו
ניהלו את המילחמה. מי ששיקר אתמול, חזקה עליו שהוא
משקר גם כיום.
המילחמה לא היתה כלל אפשרית אלמלא הסכמתם של
פרס ורבץ. המערך שותף לפשע. יתכן שירידת המערך החלה
מאז. הוא הפך את עצמו לזנב של הליכוד, וכך נשאר.
הקצינים אינם חושבים. רפול, יאנוש, אמיר דרורי — כולם
היו לכודים כ-קונספציה״ מטופשת, בדיוק כמו חבריהם ערב
יום־הכיפורים.
הקונספציה נוצרה על־ידי דויד בן־גוריון 30 שנה לפני כן.
המדינה מתנהלת גם כיום לפי הקונספציה הבן־גוריונית.

לא הוזכר בכתבה חלקם של העיתונאים והפרשנים בפשע.
הם נושאים בחלק גדול של האחריות למה שקרה. במשך שנים
הציגו לציבור וגס לפוליטיקאים תמונה שיקרית של המציאות
בלבנון. השלם הזה, העיתון היחידי שהציג במשך השנים
שקדמו למילחמה באופן עיקבי תמונה נגדית, לא הצליח
לשבור חומה בצורה זו של דיס־אינפורמציה על המארונים
הנהדרים. כך היה קל למארונים לנצל את ישראל למטרותיהם.
הצידונים המתוחכמים שיחקו בישראלים הפרימטיביים,
כפי שעשו לפני 3000 שנה. פואד, אנשי־המוסד, וגם בגין

ומן

עצמו, היו בכיפות אדומות מול פני הזאבים הערמומיים בין
עצי־הארז.
בשעה המכרעת, כמה היו(מותר לי לומה היינו) שקמו ומחו
בקומה זקופה? גם יוסי שריד, שסיפר בכתבה כיצד קם בוועדת
החוץ והביטחון והתנגד, החמיץ את ההזדמנות הגדולה. דיוני
הוועדה היו חשאיים. ואילו באולם־המליאה, לעיני האומה
וההיסטוריה, לא הצביעו שריד וחבריו נגד המילחמה. הם אף
לא נמנעו. הם ״לא השתתפו בהצבעה״ ,הדרך המינימלית
להבעת הסתייגות.
ברגע המכריע כמעט ולא היתה בציבור ובכנסת אופוזיציה.
זוהי האמת המרה.

זה לא הולך
על כמה מן המאורעות החמורים ביותר בישראל חולשת
מילה שמקורה בשפת הגותים הקדומים. הגותים היו שבט
גרמני. בניב הגרמני העתיק שלהם, היה קיים שם־הפועל
טרימפאן, שמשמעו: לפסוע.
זהו מקור המילה הישראלית ״טרמפ׳ ,שמשמעותו היא
ההיפר מללכת ברגל.
איך זה קרה?
מן הגרמנית העתיקה עברה המילה לשפה הגרמנית
התיכונה, ומשם לשפה האנגלית התיכונה. משם לאנגלית של

ימינו.
טרמפ, באנגלית מודרנית, פירושו ללכת ברגל בכבדות.
למשל: אתה שומע אדם פוסע בכבדות בחדר שמעליך. משם:
ללכת ברגל ברחבי הארץ, כשהמילה מעלה תמונה של אדם
עייף ותשוש. משם כתואר: טיפוס של הלך, של נווד, של אדם
מוזנח החי לכבישים, המתפלח לרכבות־משא.
משם חזרה המילה מן האנגלית לגרמנית. לתנועת״הנוער
הגרמנית, בראשית המאה, היתה רומנטיקה של הליכודברגל
ונדודים. היא אימצה לעצמה את שם־הפועל ״טרמפן׳ מן
האנגלית־האמריקאית, כהגדרה למינהג חבריה הצעירים
לעצור מכוניות בכביש ולבקש הסעה, כדי לנדוד ברחבי
הארץ, כדרכו של נווד אמריקאי.
מעניין שבשפה האמריקאית עצמה לא התקבל מושג זה,
ובה משתמשים לצורך זה במושג סאס 11א .^ 1709 -
האנגלים מעדיפים לבקש ז?,11
מתנועת־הנוער הגרמנית הכללית הגיעה המילה אל
תנועת־הנוער הציונית בגרמניה, וזו הביאה את המילה עימה
ארצה .״תופסים טרמפ׳ ,״לוקחים טרמפ׳ ,״נותנים טרמפ״.
ניסו להמציא מילה עברית :״הסעה״ .אבל זה לא הולך,
תרתי משמע. פשוט אין תחליף לטרמפ — לא בשפה, לא
בכביש.

כמו באגדות
הכנסת דומה ליפהפיה נרדמת באגדת־הילדים. היא שוכבת
בארמון, שקועה בשינה עמוקה של 100 שנה, וסביבה ישנים
הכל — המשרתים, הסוסים, הכלבים — עד שבא הנסיך,
מדביק נשיקה לפניה, והכל מתעוררים.
תמונה זו עולה לנגד עיני כשאני קורא, מדי פעם, מה
מתרחש בכנסת.
למשל, בעניין הטרמפים.
כשהגעתי לכנסת, היה אחד ממעשיי הראשונים לפתוח
במערכה נמרצת למען הסעה״חינם של חיילים בכל כלי־

התחבורה הציבוריים. הממשלה התנגדה, מטעמי כספים
ואדישות. המשכתי במערכה במשך שנים. כאשר הרגישה
הממשלה, לקראת הבחירות, שאני צובר נקודות בדעת־הקהל,
הטילה על אחד מנאמניה להגיש הצעה דומה. שתי ההצעות
התקבלו ביחד, ולחיילים ניתנה הסעת־חינם.
זה היה לפני 20 שנה בדיוק. אחר־כך, כשלא נבחרתי
מחדש, צומצמה גם זכות־ההסעה, ונשארו רק שרידים ממנה.
עכשיו מדברים על זה שוב, כאילו זה רעיון חדש לגמרי. נהרג
חייל, יש התרגשות, הכנסת מדברת, וכאשר ההתרגשות
תשכך ותישכח, הכל יחזור לקדמותו.
או, למשל, עניין הנוכחות.
גם זאת היתה אחת מפעולותיי הראשונות בכנסת. תבעתי
לפעול נמרצות נגד היעדרותם של הח״כים מאולם־המליאה,
ומהכנסת בכלל. נאמתי, הגשתי הצעות לסדר־היום והצעות־חוק.
שום דבר לא עזר.
עכשיו פועל רב שילנסקי באותו הכיוון, מציע הצעות,
מאיים בעונשים. אני מרשה לעצמי לנחש ששום דבר לא ייצא
מזה. בעוד 20 שנה ידברו על זה כמו היום, כמו לפני 20 שנה.
וכך הלאה. יכולתי לעבור על עשרות יוזמות של סיעתי,
התווכחו עליהן, אמרו שאני צודק, דחו אותן. עכשיו מדברים
עליהן מחדש.
לא הייתי נסיך, ונשיקתי לא עוררה את הכנסת. היא רק
פקחה עין אחת, קצת־קצת, ומייד נרדמה שוב.
אינני מאמין עוד בנסיכים.

ללכ ת עם אנגלי
טובה פירון, הזמרת הוותיקה והנערצת, חשפה בגליון האחרון
של השלם הזה סוד נורא: שהיתה נשואה לקצין בריטי.
היא שמרה על סוד זה במשך מרבית שנות חייה.
ולא במיקרה: היו ימים כאשר לא היה אסון גדול יותר
לבחורה יהודית בארץ־ישראל מאשר להתאהב באנגלי.
טובה פירון, הזמרת הוותיקה והנערצת, חשפה בגליון קודם
של השלם הזה סוד נורא: שהיתה נשואה לקצין בריטי. היא
שמרה על סוד זה במשך מרבית שנות חייה.
לא מזמן הוקרן על כך בטלוויזיה הישראלית סרט קצר
(ומצויץ) ,על־פי סיפורו של יהושע קנז, אחזתו של השיק.
הנושא כולו עלה מחדש בזיכרון
הלאומי, בטראומה נשכחת.
זוהי
אחת התעלומות הגדולות.
גם לי קשה כיום
להבין מדוע היה בתופעה הזאת
משהו כל-כך מזעזע. אבל
אני זוכר היטב שזה היה כך.
מזעזע.
הדוגמה ״הקלאסית׳ היא
פרשת אחותו של עזר וייצמן,
יעל. היא התאהבה בגיבור־מילחמה
בריטי ונישאה לו.
אביה התאבל עליה כאילו
מתה. גם עזר עצמו, כך הוא פירוז מספר בסיפרו, החרים אותה
במשך שנים.
(הרכילות של הימים ההם אמרה כי חיים לסקוב היה מאוהב
ביעל. כאשר העדיפה על פניו קצין בריטי, הוא החליט להיות
יותר אנגלי מאשר האנגלים עצמם, וכתוצאה מכך הפך מייג׳ר
בצבא הבריטי, ולאחר־מכן נציג הסיגנון הצבאי הבריטי בצ־ודל).
מדוע
זה היה כל־כך מזעזע?
נכון, הבריטים היו הכובשים, ואנחנו הכבושים. אבל הבריטים
באו לארץ כבעלי־בריתנו, אחרי מתן הצהרת־בלפור.
אנשים כמו זאב ז׳בוטינסקי נשארו אוהבי־בריטניה עד יומם
האחרון. מדוע ודתה שינאה תהומית כזאת כלפי צעירות שנישאו
לבריטים?
לדעתי, בדיעבד, היתה כאן תערובת של רגשות. היו הרבה
זונות יהודיות, שהציעו את שרותיהן להמוני החיילים הבריטיים
במילחמת־העולם השניה, והיתה הרגשה כללית שהן
מביישות את הפירמה. השפיעה גם הגישה המסורתית לנישר
אי־תערובת כאל מעשי־תועבה
זה השתנה במידת־מה בימינו. ישראליות נישאות לגרמנים,
לאמריקאים־נוצרים ולערבים, מבלי לעורר שינאה כל-
כך עמוקה, אם כי רבים נרתעים עדיין מפני עצם התופעה של
״נישואי־תערובת׳.
מעניץ שבעייה זו אינה קיימת׳ביחסים שבין הכובש הישראלי
והנכבש הפלסטיני. הסיבה היא פשוטה: אץ בכלל מיקרים
של צעירות ערביות, הנישאות לישראלים. לעומת זאת
יש מיקרים לא־מעטים של צעירים ערביים, אזרחי־ישראל,
הנושאים נשים ישראליות. אולי מפני שהנשים ח בישראל
בבחינת עם כבוש, והן ״הערבים של היהודים׳.

ע מו ר או ר ח

יגאר תומרקין

מדי שבוע מציע ״העולם הזה״ עמוד אורח. המילה, התמונה, הגרפיקה

מלן על אחריותו, ביטוי למה שהוא רוצה להעביר לקורא

1 ./*4י

ן גי׳ו ר׳י * *

14 קו מו תמעל
החי
ך* ויד סרלוב פותח את יומנו בן שש
( השעות בהצהרה שהקולנוע המיקצועי
חדל לעניין אותו. הוא, פרלוב, מחפש משהו
אחר, שונה.
דרו המצלמה הצמודה לכתפו מתוודע
הצופה לדירתו של פרלוב, לבני־מישפחתו,
לחבריו ולזיכרונותיו בפאריס ובסאו־פאולו.
המצלמה, אומר לנו פרלוב, היא הצינור
שבאמצעותו הוא מתחבר לאנשים הסובבים
אותו ולחייו הפנימיים גם יחד.
אם המצלמה היא הצינור, חלון דירתו הוא
הפריים הממסגר את אותו קטע מיקרי, אקראי
וחולף של העולם החיצון הנשקף בעדה: הבתים
ממול, הרחובות למטה, העוברים ושבים

אופן פאסיבי את החיים החולפים מולה. פר־לוב
מעיד אמנם על עצמו שהוא ״רואה הכל
דרך עינית המצלמה״ ,אבל הוא זה המכוון את
העינית, חזור וכוון, אל כל הדברים העשויים
להיות בעלי טעם ומשמעות בחייו.
הדברים האלה אינם רעיונות ולא מסרים,
אלא אנשים הסובבים אותו והקרובים לליבו:
יעל ונעמי — בנותיו התאומות, מירה אשתו,
ג׳וליו וסטלה — ידידיו מסאו־פאולו, אברשה
בפאריס, בתים ומקומות המזכירים לו תמונות
מימי ילדותו ופרקים מאוחרים יותר בחייו.
את השוטים הקצרים והארוכים שהוא מצלם
הוא מחבר לאחר מכן בחדר־העריכה לרצף
מסויים שיהיה בו אולי כדי להבהיר לו מה

פרלוב במראה

חמש השעות
שנוסם דפוק
הראשון רא
היטיבו עם הסרט

וכל הבנלי והטריוויאלי שמהם עשויים חיי־אדם.
בפאריס,
בעודנו רתוק לדירתו בגין תאונה
קשה, עוקב פרלוב מחלונו, במשך ימים ושבועות
ארוכים, אחרי הפעילות השקטה והמצומצמת,
המתנהלת בחצר הפנימית של הבית,
ואחרי רגליהם של העוברים ושבים הצצים
לרגע קט בקטע של הרחוב הגובל במים־
תן השער.
תמונות חטופות אלה של אנשים מיקריים,
על פי רוב נטולי ראש וגוף, החוצים את
הפריים של השער לפני שהם נקלטים בפריים
של חלון הדירה, מייצגים אולי בעיני פרלוב
קטע אותנטי של חיים אמיתיים, מכיוון שהמצלמה
תופסת אותם במישרין, ללא תיכנון,
ללא העמדה וללא פעולת סינון מצד הבימאי.
לסוג כזה של אותנטיות מתכוון אולי פרלוב
באומרו שנקודת השקפתו ״נעשית מדוייקת
יותר, בלי תחבולות קולנועיות.״
אולם אותנטיות זו היא מישאלת־לב יותר
מאשר פרוגרמה קולנועית. שהרי יומנו לא
נוצר מהצבה נייחת של מצלמה, הקולטת ב
הוא
מצפה מחייו, ומה הוא עושה בחייו.
כמו חילזון, השולף בזהירות את משושיו,
כדי לזהות את העולם שמחוץ לקונכייתו, כך
מתוודע פרלוב לסביבתו הקרובה באמצעות
מצלמתו. בסקרנות ובסבלנות הוא מצלם את
דירתו הריקה בשדרות שאול המלך, העומדת
בשלבי סיומה. פעם יצלם אותה באור מלא
ופעם באור דימדומים, פעם עירומה ופעם
מרוהטת. המעשה הכמעט־ראשון שלו הוא
לגשת לבדוק את מידות הפריים של החלון,
משם הוא עתיד להשקיף שוב ושוב בחיים
המתנהלים להם מתחת ל־ 14 הקומות של
דירתו.
יחסו של פרלוב לקולנוע מזכיר מבחינות
רבות את השקפתו של ניקולה, אחד משלושת
החברים בסירטו הנהדר של אטורה סקולה
אהבח כל כך. לדידו של ניקולה, הקולנוע
התיעודי למחצה של אייזנשטיין והניאו־ריא־ליזם
של דה־סיקה, רוסוליני וזאבטיני הם
יותר מניסיון לתעד בנאמנות אירועים ותה־
׳ליכים.
בעיניו של ניקולה הקולנוע הוא אחד

ממחוללי האירועים והתהליכים, המעצבים
את פניה של המהפכה, שעליה נלחמו הוא
ושני חבריו בשרות הפרטיזנים. וכמו ניקולה,
המוותר על מישרתו, כיוון שאינו מוכן לחזור
בו מתמיכתו הנלהבת במסר של נ1נבי האר
פ״1ם. כן פרלוב מוצא עצמו יותר ויותר
מובטל מעבודה, משום שאינו מוכן לעשות
סרטים על רעיונות. אך תוך כדי תחושה של
עייפות ו״אנרגיה מבוזבזת״ הוא עושה סרט
על ביבה, אלמנת מילחמה מכפר־יהושע, אחר
מסירטי־התעודה היפים והמרגשים שנעשו
אי־פעם.
פרלוב הוא בלי ספק יוצר מיוחד במינו.
אבל כמו יוצרים מיוחדים אחרים, דוגמת
קלוד לנצמן( ש 1אה) ופינחס שדה, הוא אינו
מודע דיו לקו הדק המפריד את החוויה הפרטית
מהחוויה האמנותית. אדם זקוק למנה
גדושה של אהבה עצמית ועיוורון אישי, כדי
להאמין שכל אירוע בחייו וכל הירהור החולף
במוחו חשובים ומעניינים גם את הצופה הזר
הרחוק מעולמו. יש ריגושים ויש חוויות ויש
מחשבות שטווח חייהם אינו עובר את הרדיוס
הקצר שתופס גופו של היוצר. ועל כן ראוי
שישארו כמוסים עימו, כיוון שיש להם טעם
ומישקל אך ורק בעיניו הוא ובעיני חוג
מצומצם של ידידיו.
לפני כמה שנים הקרין פרלוב את הפרק
הראשון של יומנו. זו היתה חוויה בלתי־נשכחת.
חמש השעות שנוספו לו מאז לא כולן
היטיבו עימו.
פרלוב אומר שהוא נגד קולנוע של אשליה.
הוא רוצה עובדות. אבל איש נבוז כמוהו
אמור לדעת שעובדות כשלעצמן משוללות,
בדרך כלל, ערך תיעודי או אמנותי. את החשיבות
ואת המשמעות קונות לעצמן העובדות
רק בעיקבות פעולה מכוונת של בחירה
ומיון. בשלב ראשון בשעת הצילום עצמו(אל
איזו עובדה מבין אינספור העובדות לכוון את
המצלמה) ובשלב שני, על שולחן העריכה
(איזה רצף של עובדות ייטיב לבטא את כוונתו
של הצלם).
מאחר שכך, אותן עובדות היוצאות מתהליך
הבחירה והמיון הופכות להיות חלק ממציאות
מנופה, המרכיבה את האשליה האמנו-
תית או התיעודית. שהרי ״החיים״ לעולם
אינם אוסף סתמי או כרונולוגי של עובדות,
אלא מיקבץ מסונן ומכוון, המייצג את זווית־הראייה
האישית של האמן על החיים.
כללו של דבר, עולמו הפרטי של היוצר
עשוי לעניין את המאזץ או הצופה הזר רק
באותה מידה שהוא מצליח להפוך את.האישי־פרסי
לכללי־אישי, כאשר החוויות, הריגושים
וההירהורים הפרסיים קונים להם משמעות
אנושית אוניברסלית. פרלוב מצליח בכך בחלקים
רבים מיומנו, אבל יש גם קטעים לא
מעטים שהם ארוכים ומייגעים(תקופת החלמתו
בפאריס, למשל) או מיותרים (מילחמת
יום־הכיפורים) ,כיוון שאינם תורמים ואינם
מוסיפים דבר חדש או מעניין.
פרלוב סיפר לתמר גלבץ, כתבת וזדשזת
( ,)19.3.89 שבתום הקרנת היומן שנערכה
בביתו שאל אחד הנוכחים :״ומה עם נעמי
וז׳אן מארק, הם עדיין חברים?״ פרלוב ציין
באזניה ש״זאת היתה השאלה החכמה והישירה
ביותר ששאל אותי מישהו על הסרט שלי.
האיש,״ אמר פרלוב ,״בעל חוש מפותח לדראמה,
חיפש אחר הפי־אנד. הוא הזדהה.״
מאחר שאותו איש היה בעל מדור זה, אני
מרשה לעצמי לפקפק בחוכמתה של השאלה.
מצד שני אני יכול להעיד על עצמי שהיא לא
נשאלה מנטייה לדראמה ולהפי־אנד. היא נשאלה
משום ששעות הצפייה הארוכות בחייהם

של פרלוב ושל בנותיו, נעמי ויעל, יוצרות
בהכרח סקרנות ואמפטיה כלפיהן. אני מדגיש
יעל ונעמי ולא מירח אשתו, מאחר ומירה
כמעט ולא נחשפה למצלמתו של פרלוב. הואיל
וכך, אין לצופה שום זכות להציג שאלות
על דיעותיה, השקפותיה ומישאלותיה.

מזמין אותנו לעקוב אחרי יעל, היוצאת חבולה
במיקצת מאהבה נכזבת ומצהירה בעיניים
דומעות שהיא יודעת שלאהוב זו חולשה, ובכל
זאת היא רוצה להמשיך לאהוב.
אנו עוקבים אחרי פגישתו הראשונה של
פרלוב בצרפת עם ז׳אן מארק — חברה של
נעמי. השניים כמעט ולא חדלים לצחוק ולגעת
זה בזה, אך בביקורו השני אנחנו פוגשים
נעמי רצינית יותר ומכונסת בתוך עצמה, ולנו
לא נותר אלא לנחש שיחסיה עם ז׳אן מארק
השתבשו.

3רו 3
ליבוב!*,
אהב
את הסרט
,הרפת קו תהב רון! דוכ ה אוז ך

הרבה אהבה עצס־ת
שונה הדבר בכל הקשור ליעל ונעמי. פר־לוב
משתף אותנו בתהליך התבגרותן ובמח־שבותיהן
על עצמן ועל החיים בכלל. הוא

מפתיע לגלות שלמרות הצלחתם הסוחפת
של סירטי פנטזיה נקיים, כמו 1 .חבר
סכוכב אחר, יש בימאים, דוגמת טרי גיליאם,
החשים צורך להקל עלינו את המעבר מעולם
ההגיון לעולם הדימיון באמצעות ריאליזם
מפוקפק של הצגה בתוך הצגה וקלישאות
חבוטות בגנות הקידמה והטכנולוגיה.
מעברים מיותרים אלה, מלהקת־שחקנים
המעלה את עלילותיו של הברון מינכהאוזן

השאלה מה עלה בגורל הקשר שלהם קשורה
בציפיותינו למיבנה עקיב של יצירה ולא
בציפייה להפי־אנד. שכן משעה שפרלוב בחר
בנעמי וביעל כדמויות מרכזיות ביומנו הן
חייבות לעמוד בכל אותם הקריטריונים של
המשכיות, בהירות וקונסיסטנטיות שכל
דמות — בין פיקטיבית ובין אמיתית —
חייבת לעמוד בהם. כי בזה בדיוק ההבדל בין
יומן פרטי, שאדם מחזיק במגירתו לשימושו
הוא ושל בני־ביתו, לבין יומן, המוצג לפני עם
וערה במוסיאון תל־אביב.

לברון ה״אמיתי״ ,מפריעים לצופה להיסחף
בזרם הפנטזיה. עובדה, איננו זקוקים לשום
סיוע כדי ללכת שבי אחרי העלילה הקסומה
של זילו!הנסיכה.
אגדה טובה אינה זקוקה לשום תמיכה מחוץ
לאגדה. העולם לא התעייף מעלילותיו
של הברון .,כפי שמינכהאוזן הזקן חושש, אלא
מהתחכמויות ריאליסטיות ופסאודו־פירנד־ליות,
השוברות ללא צורך את התבנית הקבועה
של האגדה. ומה שמצער במיוחד הוא שההתעסקות
במיסגרת באה על חשבונן של כמה
מן האפיזודות המקוריות, אשר מקוצר זמן לא
נכנסו לסרט.
מכך לא צריך להבין שהסרט נטול חן ו־דימיון,
די להזכיר את הסצינה שבה מלאך
המוות לא מצליח להשיג את הברון המתעופף
עם כדור התותח, או את הסצינה החמודה,
שבה ונוס והברון מרחפים באוויר לצלילי
ואלס וינאי, כשהם מלווים בכרובי מלאכים,
או את המיפגש עם מלכי הירח, היכולים לנתק
את ראשם מגופם, דבר המאפשר למלכה
להתעלס בגופה עם המלך, בעוד היא מתענגת
בראשה עם הברון. אני מעריך שפרופ׳
ליבוביץ היה אוהב ביטוי ציורי זה של הבעייה
הפסיכו־פיסית.

מינכהאחן:
ריאליזם מסקט־ו
וקלישאות חבוטות
בגנות הקידמה
מה הארנב
עושה

,מ* ה פ לי לאת רוג־ררביט יכל
שנאמר על התפרים הגסים והגלויים
מדי של הפעלולים הטכניים בברון מינכהאחן
אפשר לומר גם על רוג׳ר רביט, למרות שהניסיון,
המתחכם כלשהו, לשלב את המציאות
של אנשים אמיתיים עם עולמן של הדמויות
המצויירות, עולה יפה יותר.
לדמויות המצויירות מתירים להיחלץ ממצבים
לא נעימים באמצעות מדבקות של חורים
(מעשה פלגיאט מים החורים בצוללת
צהובה) ,להימעך תחת מכבש, להתפוצץ לאלפי
רסיסים ולהתרסק מנפילה מגורד־שה־קים,
ובכל זאת להישאר ללא פגע.
אלא שמידת ההגזמה, השורה על הקצב,
על הקול ובעצם על הכל, מפריעה לא מעט
לצופה להשתלב בעלילה ולפלוס אנחת־רוו־חה
נוכח כישלונו של מיסטר דום לחסל את
עיר היצורים המצויירים, כדי להקים במקומה
את הקידמה: אוטוסטרדה עמוסת רכב, מוטלים,
תחנות־דלק וכיוצא בזה.
למרות הכל זהו סרט מטורף וחביב, שלא
כדאי להחמיץ, במיוחד לא את אהובתו של
רוג׳ר הארנב, ג׳סיקה שופעת־החזה וחטובת־האיברים,
אשר רגע לפני שהיא עומדת להימחק
מספר החיים המצויירים היא לוחשת ל
בוב
הוסקינס ובייבי הרמן ב״מי הסליל את רונ׳ר רביט׳
שד״ס לא מצו״רים
מצלמה :״מעולם לא היתה אשה שאהבה ארנב
יותר ממני״.
כאשר וליאנט הבלש (בוב הוסקינס המ־צויין)
שואל בשמו של כל צופה בקהל, איך

אשה מדהימה כמותה יכולה לאהוב ארנב,
היא משיבה :״הוא גורם לי לצחוק ״.כמה נשים
באולם יכולות לומר אתי זה על היושבים
לצידן?

אם א נבי
ה>ה קולנוע
תדריך חובה לראות:

טרוף את העשירים
(אלנגי, תל־אביב, אנגליה)
-אילו היה מוצג ב צורה
אנושית, בבית-קולנוע שאפשר לראות בו
את התמונה, לשמוע א ת הקול וגם לדעת מתי
מקרינים א ת הסרט ומתי לא, זה היה סרט־פולחן
אמיתי. בל התנאים הללו אינם מ תקיי מים
ביחד בקולנוע אלנבי.
זוהי סאטירה משולחת-רסן ופראית במיוחד
על ממלכת טרגרט תאצ׳ר באנגליה. הסרט
עוסק, א ם מישהו.דווקא מבקש עלילה, במלצר
קוקסינל ציבעוני, המפוטר ממיסעדה אופנתית.
כמובטל מאונס הוא מחליט לארגן הפיכה ול הרוס
א ת המישטר המושחת. הוא מגייס לעז רתו
מ ת אבק בגימלאות, פלח משועמם ויצאנית
בהריון ויוצא לכבוש א ת השילטון.
מולו ניצב שר-הפנים של המדינה, ביריון גס-
רוח, הממזמז א ת המלכה בהנאה, ומכה כל טי-
רוריסט או מנהיג איגוד מיקצועי הנופל לידיו,
כדי להוציא מהם א ת המחשבות הרעות.

תל־אביב: מיכתב נואשה
אלמונית, בגלל הנוילחנזה ההיא,
קפה בנדד, מי הפליל את דולר
לביט? אשה תחת השפעה, הר־פתקות
הבחן מיגכהאתן, אשה
אחרת.

למי ורונלד אלן: אנטי תאציריזם
ומאחורי כל אלה, פועל השרות החשאי הח לקלק,
שתמורת שכר שמן ממוסקווה אינו טומן
ידו בצלחת. עם נתונים כאלה הכל אפשרי ו מותר.
אין טעם לפרט. די לציין שבשיא הסרט
פולשים המהפכנים לאותה המיסעדה, שממנה
פוטר המנהיג בהתחלה, מחסלי םאת הלקוחות
בכלי-נשק קרים, ואחר-כך מגישים אותם, בצורת
קציץ, לקליאנטים הבאים. פיטר ריצ ארד-
טון מאפשר ללהקת קומיק סטריפ להשתולל.
מילחמת התשה
חופים (גת, תל־אביב,
ארצות־הברית) -בעצם,
השעון היה צריך להראות
ערך אחר ,״ידידות״ ,אבל מאחר שאהבה כרו כה
בו, גם זה אינו רחוק מן האמת.
העלילה, מ בו ססת על רב-מכר נוס ח עיתונות
נשים, מספרת על ידידו ת בת 20 שנה בין יהו דיה
אדמונית, מכוערת ונמרצת, המבק שת כבר
בגיל 11 להיות כוכבת, לבין ואספית בת״גילה,
מטופחת ונאה. מן הפגישה הראשונה, בחולות
אטלנטיק סיטי, מ תפתח קשר הנמשך רוב הזמן
בהתכתבות, ושזור במיפגשים אישיים, מהם
סוערים יותר, מהם סוערים פחות.
הג ינגיית מגשימה את חלומה להיות כוכב ת
בברודווי, הדומה כשתי טיפות מים לבט מיד־לר,
הן בחיוניות והן בחיספוס. הוואספית זוכה
לחינוך משובח, לומדת מישפטים, סופגת אי דיאלים
ו מ תנדב ת להילחם על זכויות הפרט
באמריקה ה תו ססת של שנות ה־ ,60 כאשר הת נדבות
כזאת היתה באופנה.

ירושלים: מי הפליל את חלד
רביט? הדיקטטור הנחל, אשה
אחרת, הרפחקות הבחן מינכהאוזן.

תל־אביג:
מיכ תב מא שה אלמונית
(חבלת, ארצות־הברית)
— סרט שחור־לבן של מאכס או־פולס,
משנת , 1938 שיכול להביס
בקלות את הסרטים שנעשו 50
שנה אחריו. סיפור אהבה טוטאלי
על נערה שהתאהבה כפסנתרן פוחח,
ולמרות שבילתה עימו לילה
אחד של אהבה, וילדה את ילדו בכוחות
עצמה, שמרה לו אמונים
במסירות והקריבה את חייה למענו.
לואי ז׳ורדן וג׳ון פונטיין נהנים מ־שרביטו
הקסום של אופולוס.

מי הסליל את רוג׳ר
רביט? (חן, מוצג נם בחיפה 1ב־ירושלים)
— כל יצורי הוליווד
המצויירים הוחרדו משלוותם, כדי
לשרת את המותחן המדגים את הח־

ב ט מידלר וג׳ון הרד: מיטענים מתישים
הראשונה נישאת לבימאי שגילה אותה. הש ניה
לפרקליט שטיפל בעיסקי אביה. בשני ה מקרים
מס תיי מ ת העיסקה בגט. רק הידידו ת
שביניהן מחזיקה מעמד עד לסוף סו ח ט הדמ עות,
המוכיח כי מוטב להתחתן עם החברה ולא
עם סתם גבר אטום ולא מבין.
מדובר כאן, בצורה ברורה עד סכ מ טי ת, ב משיכה
בין שני ניגודים. סר ט המתיימר להיות
דראמתי ועצוב, אך מתק שה לשכנע בכך.

אילן דא
מפראג?
האליבי שלה (אסתר,
ארצות־הב־תל־אביב,
רית
- 1סר ט שהיה אמור
להיות מותחן־קומי הוליוודי שיגרתי, אבל יצא
מותחן־לא מותח וקומדיה לא מצחיקה. בקי צור,
מוצר אוסטרלי מתייוון.
אבל, מה לעשות, יש ז׳אנרים מסויימים ש-
האוסטרלים, כמו הקנדים, מוטב שלא ישלחו
בהם אצבע. כך ברוס ברספורד, בימאי אוס ט רלי,
שכמעט הגיע פעמיים לאוסקר: ברייקר
מוראנט(בגנות פישעי״מילחמה) ורגעים ק טנים
של חסד(דר אמה רומנטית) .גם ה מסיב ה של דון
הפגינה טיפול נמרץ ומרשים, ובסך הכל נראה
היה שאפשר לבטוח בו.
שורת הסרטים הבאה אחריהם שימחה פ חות
את הלב, והראתה שברספורד מנסה לע שות
א ת כל מה שעושים האחרים. פשעים
שבלב ודויד המלך לא יירשמו לזכותו, גם לא
האפיסודה המסכנה באריה, ובמיוחד לא קו מדיה
קצוצת-כנף זו.

חיפה: הדיקטטור הגדול, ם׳
הפל־ל את חלד רביט?

ברוס בר ספורד ופאולינה פוריזקובה.
יקצר המקום מלמנות א ת טיספר הסיפורים
הקולנועיים על סופר מתייבש, המתחיל לחיות.
את דמויותיו. הפעם כדי להיות אופנתי, עוקצני
ופוליטי בחר ברספורד בסופר מותחנים אמרי קאי,
ה מ אבד את בתוליו, שהתייבשו מאז גירו שיו,
ליפהפיה מיסתודית מרומניה, העלולה לה יות
רוצחת בגילגול של מלאך.
פאולינה פוריזקובה ותום סלקמ שחקים כד״
חלילים, ואלמלא זה היה עצוב, זה היה מצחיק.

זננוף. צרפת) — תסריט של פ ת־סואה
טריפו שהובא לבר על־ידי מי
שהיה פעם עוזרו, קלוד מילר.
גירסה נשית ל 400 המלקות, על
נערה סרבנית ועקשנית, המבקשת
לקבוע את גורלה בחיים. שארלוט
גנסבורג נולדה לתפקיד הראשי.
*** יומן (מוסיאון תל־אביב,
ישראל) — מסע קולנועי אישי וחשיפה
מתועדת סלקטיבית ומהפנטת
לצופה המוכן להתמסר לדויד
פרלוב, יוצר, שאינו מתבייש לחזר
אחרי הקולנוע.
*** אשה אחרת (טיילת,
מוצג גם בסנטר ,׳רושלים) — גיר-
סתו של וודי אלן לתותי בר של
אינגמר ברגמן. מרצה באוניברסיטה
עושה חשבון־נפש בגיל .50
ג׳ינה רולאנדס, מיה פארו, ג׳ין
הקמן ויאן הולם מעולים בתפקידים
המרכזיים.

הרפתקות

הברון

מינכהאתן(רב־חן, מוצג נם ברון,
ירושלים, ארצות־הברית) — טרי
גיליאם מוכיח שבראזיל לא היה
מיקרה, והופך את הבריות של הברון
המפורסם למשל על המאה ה־
, 18 שחנקה את כוח היצירה של האדם
והמליכה תחתיו את הפינקס־נות.
זה נשמע מפחיד, אבל בידי
גיליאם, איש סונט׳ פ״טון זה מטורף,
מפתיע ומלא ציטוטים.

** נישואים

פיקטיביים

(בית לימין, מוצג נם בתיאטרון ירו־

סירט׳ קולנוע בטלוויזיה
בהלה בר חובו ת (יום רביעי 14 ,ביוני- )22.05 ,
מותחן בעל מסרים חברתיים, מסרטיו המוקדמים של איליה
קאזאן. ריציארד וידמארק ופול ד אגל אס במעשה על חקי-
רת-רצח שיגרתית, ה מקבלת לפתע ציביון שונה, כאשר מס תבר
שהקורבן היה נגוע במחלה מדבק ת, וא ם לא יתחקו
במהירות על מעשיו ועל רוצחו, הנושא בוודאי גם הוא א ת
הנגיפים, תתפ שט בעיר מגיפה קטלנית. מוצר אופייני של
הקולנוע האפל.
מסע אל האו שר יום שישי 16 ,ביוני- )22.30 ,
הסרט שזיכה אתג׳רלדין פייג׳ ב או סקר לפני שלוש שנים.
מסע נוסטלגי של אשה מבוגרת אל עברה וחלומותיה, כאשר
היא מרגישה שהפכה נטל על ילדיה. קולנוע קטן וצנוע,
במימדי טלוויזיה.
כלוב העליזים (יום רביעי 21 ,ביוני- )22.05 ,
קומדיית העליזים המצליחה ביותר. זוג, שמנהל מועדון-
לילה, נכנס לצרה, כאשר הבן, שהיה ל א חד מהם, כתוצאה
מחטא קדמון, מבקש לשאת אשה, שאינה מודעת ל״אופי
המישפחה״ .אוגו טוניאצי ומישל סרו במיפגן וירטואוזי,
והבימאי אדואר מולינרו נדבק ברוח התזזית.
לום האמריקאי הקולנועי בשלמותו.
אין חיץ בין אמת לדמיון ויצור
מצוייר אינו ממשי פחות מיצור חי.
בוב הוסקינס אדיר, בהתחשב בעוברה
שהצטלם בדיאלוגים עם
״מסך כחול״ .בוב זמקיס נהנה מגיבוי
מלא של שפילברג וממיק־צוענות
עילאית של צוות־מאיירים
מופלא, שזכאי גם זכאי לאוסקר
שקיבל.

*** א שתו ה שמינית של
בחול הזקן(דיזנגוף, ארצוודהב־רית)
— נישואין לצורך גירושין
לצורך נישואין — הכל התחיל
בחצי פיז׳מה וייגמר, כנראה, בלי.
דיאלוגים שנונים (בילי ויילדר
עבר כאן) ומגע הקסם של ארנסט
לוביטש.
*** עבריינית צעירה (די־

שלים) — הסרט הישראלי היותר-
מעניין שיצא לאור אשתקד. הירושלמי
המצוי מול בעיית היחסים
עם ערבים, הפיתוי לררת מן הארץ
ועוד כמה בעיות אקטואליות. צוחקים
וחורקים שיניים. שלמה בר־אבא
בתפקיד הראשי.

ח>פה:
פלה הכוב ש (מוריה,
דנמרק) — בילי אוגוסט מגיש
סיפור אפי מרגש ואסתטי על
יחסיו של פועל מזדקן עם בנו
הצעיר, ששניהם מועסקים בתחילת
המאה כפועלים בשוודיה. מי שחשב
שארצות סקנדינביה שגו תמיד
באושר ועושר יעמוד על טעותו.

עדנה פיינדד
העולם הזה 2701

גם זה ...תם זה...תם זה...תם זה...תם זה ...תם זה...תם זה...תם זה...תם זה...תם 17

דו ד

ה סו פ ד ־

על חג השבועות נודע לי הפעם ממש
יומיים לפני שהוא פרץ לחיינו, ולד שוב,
היה ״העולם הזה״ השבועון היחידי שלא
פירסם שני עמודים המוקד שים לעוגות
גבינה. או״קי, אז אני מודה שהכל באש מתי,
ואני מתנצלת לפני מי שטעם הג בינה
לא התערבב לו עם טעם שבועות.
אבל פעמיים רצוף לא ת תפסו אותי
מפשלת ולכן -הנה תיזכורת מיו חדת
ליום הספר העברי. בלי יומרות של בי קורת,
בלי סקירה רצינית של הספרות
העברית ובלי דיונים על מצבו של
הסופר העברי.
סתם סקירה של כמה ספרים שעברו
מתחת ידי בזמן האחרון, וקצת הערות
אישיות.

שלף את מצלמתו, צילם תמונה, ומייד גם
רשם לידה איזו הערה.
מה שיצא הוא ספר מאוד אישי של צי. -
לומים מיקריים ולידם הערות אישיות מאוד.
מעורר את חיידק הנסיעות למי שהוא
במיקרה רדום אצלו.
מסעות הפלא איטליה־סיציליה והורו 1נפ־.
אל מאת יגאל תומרקין, הוצאת דביר.

• התנגשות חזיתית — אדם נפצע בתאונה.
מה הוא מרגיש כשהוא מתחיל להרגיש

הבריה וחברותיה — נעורים רגילים עד
ל...תאונה.
התנגשות חזיתית מאת נירה הראל, הוצאת
עם שבד.
• פרשים על הירקון הוא מסוג הספרים,
שכאשר אני רואה שהבן שלי קורא בו, אני
מאושרת, כי תוך כדי קריאת 200 עמודים של
ספר, שהילד מתייחס אליו כאל סיפור מעניין,
קיבל הבן שלי כמה וכמה שיעורי
היסטוריה, מבלי שהרגיש. פרשים על הירקון
מתאר את עלילותיהם של יהודה ראב וחבריו,
שעלו מהונגריה והקימו את פתח־תיקווה.
הרפתקות, אהבות, בגידות, שמחות, עצב,
קטטות, מאסר, הם רק חלק מעלילות הספר.
הסופר אהוד בן עזר הוא גם קרוב־מישפחה
של יהודה ראב, ובקריאה בספר אפשר
להרגיש שהדברים בוערים בעצמותיו. בעיקר

לקטנים
• ספר שיצא לאור ממש חצי שעה לפני
שאני כותבת עליו. עוסק בבעייה הכאובה של
״אמא, תקני לי״ .מספר את הסיפור ולא מנסה
לפתור בעייה או לחנך למי־יורע־איזה ערכים
של חסכנות. אמא מנסה להראות לנילי־תק־ני־לי
איך עובד בנק, וכיצד אפשר להוציא
ממנו רק את מה שנכנס.
פשוט, יפה, עם ציורים יפים של אורה
<אייל.

וזי ) ו ג

״1הוא אולי אלוף במיד.״

״נילי־תקני־לי״ — רותי קינן
״בבוקר תקל ל׳ קשת אחסה...״
נילי־חקני־ל׳ מאת רותי קינן, הוצאת ר.
סירקיס.
• פיטר פן, ספר בכריכה קשה, שבעצם
היה צריך להיות התוכניה של ההצגה הישראלית.
צילומים של הצוות הישראלי של המחזה,
התוכן של המחזה בקיצור, ובסוף —
רשימת השחקנים הישראלים. מה זה אם לא
תוכניה של הצגה? אבל לילד שראה את
ההצגה זה אולי מזכרת.
פיטר פן, הוצאת מורן.

יותר מכאב? האם הוא יודע איך הסביבה בסיפורים על יואל משה סלומון, שעליו מביא
הקרובה אליו מרגישה? האם גם הפצוע מחזיר בן־עזר גילויים מרעישים.
רומאן היסטורי לנוער, המבוסס על עוברגישות
לסביבה, שגם חייה השתנו עקב הפדות
שנתגלו במחקר ממושך.
ציעה?
פרשים על הירקון מאת אהוד בן עזר, הוהסופרת
נירה הראל, שעברה תאונה קשה ״
לפני כשנתיים, הבריאה וכתבה ספר העוסק צאת יוסף שרברק בע״ם.
• ובלי ספר חדש של דבורה עומר אי־ביחסי
הפצוע וסביבתו, כולל גילויים חיוביים
אפשר. הפעם בדהרה. קורות חייה המרתקים
של בת בעלי אחוזה ברוסיה שמרדה בהוריה,
הפכה מהפכנית, באה לביקור בארץ־ישראל,
ונשארה כאן. סיפור*חייה של מניה שוחט ממייסדות
השומר. כר&ול אצל דבורה עומר, כל
הפרטים ההיסטורים נכונים, ואת טעם הימים
ההם יודעת עומר להעביר בעט־אמן. מסוג
סיפרי־הנוער שבבית.שלנו עושים הגרלה מי
יקרא בהם קודם, נו&ר או הורים.
בדהרה מאת דבורה עומד, הוצאת כתר.

לנזער פלוס

לקטנים שקצת גדל!
• אילת מקבלת מאת דפנה שריר, מורה
לחינוך מיני, הוא ספר־הדרכה לילדות, העומדות
לפני קבלת המחזור החודשי. הסברים
מצויירים ומצולמים שזורים בין סיפור המורכב
משאלות שילדות לפני ואחרי קבלת המחזור
נוהגות לשאול. דפנה שריר, המחזיקה
מדור ליעוץ מיני באחד מעיתוני־הנוער, אספה
את השאלות בנושא המחזור, ובהסתמך
על התשובות כתבה ספר מעניין, מעוצב יפה
וחשוב.
אילת מקבלת מאת דפנה שריר, הוצאת ר.
סירקיס.
• סידרת סיפרי־מסע לילדים של הוצאת
דביר פותחת בשני סיפרי־מסע של הפסל
יגאל תומרקין. איטליה וסיציליה והודו ונפאל.
אף אחד מן הספרים אינו מספר את
סיפור המקומות הקסומים הללו, אלא שבכל
פעם שתומרקין התרגש מאיזהשהו מקום, הוא

אילת מקבלת — דפנה שריר
״אחותי הקטנה התחרבנה״
של אהבה ודאגה, והיכולת שמוצא כל אחד
בעצמו לעזור, לתפקד, להפיק דברים שלא
הופקו כשלא ממש היה צריך אותם.
וכל זה ררך סיפור על ענת, הוריה, אחיה,

• ספר מיוחד לגיל שבין 20ל־ ,30 שבו
כל גבר חושב שהוא מרלון ברנדו הצעיר וכל
גברת צעירה חושבת שהיא המציאה באופן
אישי את האהבה, התשוקה וכל השאר. למי
שהגיל הורס להם את המוח, וכל מה שהם
חושבים זה המין השני ואיך אפשר לגרום לו
להתאהב בנו, כשמבט של חצי זילזול על
פנינו. זה אמור לגבי שני המינים. שיוויון
מוחלט.
אז במרת יצא לאור ספר שיוכיח לכם,
.גברברים נכבדים. בריז׳יט ברדואיות צעירות,
שהחיים זה לא מה שאתם/ן חושבים/ות.
רנד מאייר ה 1א אמא הוא ספר למי שאהב
את ספריו של ביל קוסבי ואת ספריו של יאיר
גרבוז, למי שאוהב לצחוק על העולם, אבל
בעיקר על עצמו.
מאת גייל פארנט, מי שכתבה את שילה
לזין מתה וחיה בנירינרק, הוצאת כינרת.

לנדזלים מסזג נקבה
מינימזסים זה פחות או יותר ״כל מה שרצית
לדעת על נימוסים בזמן ה ...לפני ואחרי,
ולא ידעת את מי לשאול.
איך לומר למאהב שיש לו ריח רע? איך
לבדוק בדיסקרטיות אם אין לו מחלת־מין?

האם ארוחת־הבוקר היא חלק מהבילוי הלילי?
מי מפשיט את מי, הוא אותי או אני אותו? מה
להגיד לו אחרי?
מרילין האמל, בעלת טור נימוסים. בקוס־מופוליטן,
חושבת שהיא יודעת את התשובות
לכל השאלות הללו ורבות אחרות.
• שמף ניה לאחחת סקר אינו כמו שאולי
נדמה, ספר־מתכונים לארוחות־בוקר
רומנטיות, אלא ספר מן הסוג שקוראים ואומרים
:״אוי, זה בדיוק כמו אצלי. את זה ממש
אני יכולתי לכתוב״ .מין יומן קטן של אשה,
שבו חלומות, תפילות, מאוויים, הרגשה של
את זה הפסדנו כבר, ואת ההוא יום אחד.
נצליח לעשות, ובין החלומות המוגשמים
והבלתי־מוגשמיס אנחנו חיים, ובחיים יש
הרבה שמחות וחגיגות, אבל להם לא קוראים
חלומות, כי הם הוגשמו, וכמו שאומרת
הסופרת והעיתונאית תמר אבידר אטינגר,
כותבת הספר ,״יש כי מיני חלומות שהכרחתי
את עצמי לא להגשים אותם — ולהתפכח.
ואני מבכרת לחלום אותם״.
סיפורים קטנים על חיים בכמה רבדים
שלהם.
סיפריית מעריב.
• ואחרון הוא ספר שעוד לא יצא לאור
ועוד לא ראיתי אותו וגם לא קראתי בו. זהו
הספר עוגות בחמש דקזת מאת רות יולס,
בהוצאת כתר. ולמרות שלא ראיתי את הספר
י אני מוכנה לחתום כאן על שטר־ערבות שהוא
ספר מצויין.
את רותי יולס אני מכירה 20 שנה. במשך
השנים האלו אכלתי אצלה עוגות ועוגיות
ולחמניות וקרואסונים ולחמים, וכמובן ארוחות
שלמות וארוחות־בוקר, שכמותן רואים
בסרטים. רותי יולס היא טבחית־בשלנית־אופה־מארחת
בלתי־רגילה. כל דבר טעים וי־פה־מראה
המגיע לשולחנה, הוא דבר שגם
אנשים אחרים יכולים להכין.
רותי לא שומרה סודות, לא מרמה בכמויות,
לא מספרת על שעות־עבורה רבות ועל
כפרים נידחים בדרוס־לבנון שמהם צריך להביא
זעתר ביבוא אישי. רותי יולס מוציאה
י סוף־סוף ספר שאני כעקרת־בית ומארחת מחי
כה לו. יגיע הישר מהכריכייה לדוכני שבוע־הספד.

גוננ
11ו~
ג ־ ע נייו
נעלם כלב מגזע צ׳אוצ׳או, בן 6-5שנים,
מרחוב יהודה הלוי בתל־אביב.
כל המוצא, אנא יצלצל 244501־ 03 ויבוא
על שכרו וכל השאר.

גידגודיו ש ד מו עדון
1יני םהחל ־ א בי נ ״ ם
עו לי צפונה. אפיל! עדר תל־בו־וך

ארוחת־חינם בצהרי היום
תתלע רן מכה שוב. אחרי שניסה כוחו בהפקות
הוא החליט גם לביים. על הפרק הסרט בדרך לעין
חחד, על פי סיפרו של עמוס קינן. השמות
הבינלאומיים, המשתתפים בסרט, מחייבים, כנראה,
מסיבות כמעט מדי שבוע.
האירוע האחרון נערך בסטר״ק, מועדודהבאולינג

של השחקן נתן דטנר. זה אולי אינו חידוש, אך
האירוע נערו בצהרי יום, כן־ שהתאפשר לכל
השחקנים, אנשי הצוות והתיקשורת להגיע למקום עם
ילדיהם, ולזכות בארוחה חינם. אורודהכבוד היה
מזכ׳ל מיפלגת־העבודה מיבה חריש, שהוזמן על
ידי דורון ערן, שהיה פעם דובר ועדודהאנרגיה.

איריס איטר (מימין) ,מ•
__ כוכבות פרשת הקוקאין ב•
חברה הגבוהה, היא גיסתו של דורון ערן, מפיק

ובימאי הטרט. איטר החטובה גרושה פעם
שניה. מאיה בן־אהרון (משמאל) ,אשת היה־לומן
אהרון בן־אהרון, היא חברת-נעורים שלה.

1ך ךח שריל טיגט, דוגמגית״העל האמריקאית, שהפכה לכו

1 1 .4 .1 1 .4בארצות״הברית, היא בת־זוגו של השחקן טוני פק(משמאי
ה־ 10 . 30 שנים מפרידות ביניהם, אך נראה כי אין זה מפריע להם

ה איר תים תורים צפ ת ה

אט־אט, אבל בטוח, תופס רחוב יהודה מכבי מקום
של כבוד בקרב בלייני הכרן־ הגדול. הסנונית הראשונה
היתה קפה אלכסנדר. לאחריה נפתחו זז, טיפת
חלב וכעת נפתחה המדרגה, השייכת לשני אילתיים
שהצפינו, וזה אולי מסביר את נוכחותו של ר פי
הוכמז, ראש עיריית אילת במקום.

המקום, המעוכב בסימון המשלב ארט דקו עם
סיגנון עכשווי, יהווה עוד מקום לעלייה לרגל לכל
אוהבי הסיגנון החדש והנקי של בתי הקפה וה־מיסעדות
בתל־אביב. בפתיחה נכחו ידידים של בעלי־הבית,
ביניהם המנחה״שדרנית ענ ת דולב, שהופיע
בשימלה שחורה ארוכה, שחשפה גוף חטוב.

התזונאית ניבה שפירא. בני הזוג סקלו עזבו את
חווילתם לטובת דירה במרכז״העיר, מה שיפ חית
אולי א ת כמות המסיבות שהם עורכים.

| 1 - 111 1 1 1 .1מאל) יושב ונהנה מהמטעמים,
ואינו נראה מוטרד כלל ממיספר הקאלוריות הגנוזות

בעיסקי סרטי
מין) ואירית <

רא ספונטניים למקום קוראים החוף הלוהט, והוא
ממוקם בתל־ברוך. הדבר הלוהט
ביותר שהיה שם זה הגחלים
הלוחשות של המדורה הכבויה, ש־היתה
אולי ההוכחה לחוסר־ הספונטניות
של הישראלים. מאות
רבות של אנשים פקדו את המקום
ומילאו כל פינה: במירפסת, על הגשר,
לאורך המידשאה של המיס־עדה,
על עשרות הכיסאות שפוזרו
מסביב. מוסיקה הושמעה ברמקולים,
מלצריות חילקו כמויות
גדולות של אוכל, מקררים של
משקאות קלים הועמדו בנקודות
אסטרטגיות. לכאורה, היו כל המרכיבים
למסיבת פתיחה מפוצצת,
אך זה לא קרה. אולי בשעות היום
יוכיחו הבליינים את הספונטניות
וההתלהבות שלהם.

17141דךךן 1 |^ 1ץ השחקן דובי גל נהגה מת שומת-
1 1 #11 1 1 !4 1111 הלב שהעניקה לו השלישיה הרומית,
שכללה א ת הדוגמן עופר רפאלי, שטס השבוע להולנד כדי

להינשא לחברתו מריולן סיין; הדוגמנית אורנה חן(מימין) בפיאה
שחורה והדוגמנית עופרה אביב (משמאל) .השלישיה הצטלמה
בפוזות שונות ומצחיקות שהתאימו יותר לפארודיה על הוליווד.
גירגור חוזר
י לפני חמש שנים נפתח דיסקוטק
בשם קיסר. היה זה מגום־מיפ־גש
לכל היפים והיפות של תל-
אביב, שחיפשו מקום־מיפלט מה־מועדון
ומהק1ליסא1ם. את המקום
הריץ ש לי ם פנסטר בשותפות
עם היהלומן ארל׳ה בן־אהרון ועוד
כמה שותפים. המקום ירד מגדולתו,
כפי שקרה לאתרי־בילוי רבים
בתל־אביב, ועבר גילגולים שונים.
בין השאר היה מקום־מיפגש של

ל חברתו לחיים הדס ה דגני, גם היא
ודוגמניות סימונה גוזמו(למטה מי ון
(למטה משמאל) בחברת הבעלים.

ךעל ו ך עורכת-הדין לבנת רידר, אלמנתו של איש !
1 1 1 /1 #1העסקים יוסי רידר, לא אוהבת שהתיקשורת
מתעניינת בה. היא הגיבה בכעס על ניסיונות הצלם לצלם אותה.

עליזי העיר ופרבריה. לאחר מכן
הפך למועדון־ביליארד בשם הבי־ליארדרים,
ושוב נראו בו דמויות
שקישטו את המועדון של רפי
שאולי. אך גם הגילגול ההוא לא
היה מוצלח במיוחד, ולפני כמה
חודשים החליטו שני תל־אביבים,
בעלי חברה גדולה להשכרת סרטי-
וידיאו, להפוך את המקום לדיסקוטק
ובר ולחדש את ימי זוהרו. לפתיחה
הוזמנו החברים, שעליהם נמנים
הרבה שחקני כדורגל, כמה
חתיכות מקומיות ועוד כמה דמויות,
ששמותיהם התנוצצו במדורי-
רכילות בימים הטובים שלהם. כל
החבורה האת חגגה על משקאות
ואוכל סיני את הפתיחה המחודשת
של המועדון.

עובד עירייה

ישראל דנוך, ד מו ת מפורסמת ביותר
בחיי חלילה והבוהמה של ישראל, ב חברת
אשתו. בשנים האחרונות עבד דנוך בעיריית תל־אביב.

כתב: זוהר אוהליאב. צילם: אלי דסה 271

ה הם או מרי ם ...מ ה הן או מרו ת ...מ ה הם אומרים ...הה הן או מרו ת.

מיכאל קרן:

דוי ד גו 3רין:

חיה קשתן:

,.בית־הדין לא נתן ,.דירקטור יבול לבטח .,אסור למודה להיכנס
לגיטימציה לסרבנות!״ עצמו נגד נזיקין!״ לכיתה בשעת הבחינה!״
נושא הסרבנות הגיע בשבוע שעבר גם לאקדמיה.
מישפט ציבורי שהתקיים באוניברסיטת תל״אביב,
עסק בעתירה דימיונית שהגיש חייל־מילואים נגד
שר״הביטחון להורות להשתמש בסמכותו ולשחרר
אותו משרות״מילואים.
שאלתי את הד״ר מיכאל קרן, מהחוג למדעי-
המדינה, מה היתה ההתפלגות במישפט.
זה היה מעניין. היו שלושה שופטים: אב בית־הדין, שהיה
בעד דחיית העתירה ושני שופטים נוספים, גירעון דורון
ואני, שהיינו בעד הנחייה, שתורה לשר־הביטחון לבטל את
שרות העותר. רוב הסטודנטים, למרבה הפלא, היו נגד
העתירה.

• מה היתה מטרת ההדמייה? תרגיל אקדמי
או מעבר לזה?
זוהי יוזמה של מרצים בקורס למישטר של מדינת ישראל
ומישפט ציבורי. היתה לנו כוונה לברר שלושה היבטים של
הסוגייה — ההיבט המישפטי, הפילוסופי־מדיני, וההיבט
של מדיניות ציבורית. לכן שימש מישפטן כאב בית־הדין,
אני ייצגתי את ההיבט הפילוסופי־מדיני ודורון את המדיניות
הציבורית.

סרבנות
• האם המישפט והדיון שבעיקבותיו שיקפו,
לדעתך, את ההתייחסות לסרבנות?
חשוב להזכיר שהעותר לא היה סרבן. הוא ביקש, לפני
גיוס, שלא להיקרא לשרת. בית״הדין לא נתן לגיטימציה
לסרבנות. העותר ביקש שיחרור משרות המילואים ממפקדו,
וכשזה סירב הוא עתר לשר״הביטחון, בתביעה שישחרר
אותו משרות. לפי חוק שרות הביטחון יש לשר־הביטחון
שיקול״דעת לגבי שיחרור משרות־מילואים.

• תופעת הסרבנות נמצאת היום, בעיקבות
האינתיפאדה, במוקד הוויבוח הציבורי. האם
בשל כך בחרתם תוקא בנושא זה?
בשנים האחרונות יש נטייה בעולם כולו להתייחס
בקורסים למדע״המדינה לא רק לשאלות כלליות, אלא גם
לשאלות מהסוג הזה. לא היתה כאן כל מטרה פוליטית.
ראש־החוג אף ציין שזהו תרגיל אקדמי, ופסק״הדין אינו
( .אורית זרובבל)
מייצג את עמדות החיי•

השופט אשר אמר בבית״המישפט :״נגמרה
התקופה של דירקטור שותה״תה. דירקטור בא
לפקח על כסף
דויד גוברין, יועץ לביטוח, הציע ללקוחותיו,
אחרי הגשת התביעה צגד מגהלי ״בנק צפון־אמרי*
קה״ ,לבטח א ת עצמם מפני תביעות־גזיקין מסוג

שאלתי אותו איך פוליסת״ביטוח יכולה לעזור
למי שעבר על החוק.
תביעת־נזיקין היא תביעה אזרחית. הנתבע צריף לשלם
כסף.
בבית־המישפט בודקים את חובת־האמון, כלומר אחריות
המנהל לרכוש החברה, ואת חובת הזהירות והמהימנות,
כלומר, החובה לפקח על פעילות החברה ומבצעי־התפקירים

אם הנתבע מבוטח בביטוח־מנהלים, הוא יקבל מחברת־הביטוח
את סכום הכסף שעליו לשלם.

• אז לכל דירקטור בדאי מחר בבוקר לעשות
פוליסת ביטודדאחריות למנהלים?
גיטוח תופעת ביטוח־מנהלים התחילה בארצות־הברית. אני
הייתי מהראשונים בארץ שהמליץ לפני הלקוחות לעשות
ביטוח כזה.
באחרונה באמת גדל מיספר הדירקטורים ומנהלי חברות
ציבוריות, הפונים לקבל ייעוץ.

• במה זה עולה?
בין 500ל־סססז דולר לפרמיה שנתית. נוסח הפוליסה
חשוב לא פחות מתשלום הפרמיה. לפעמים נדרשים תיקונים
מהותיים בדק כדי שתבטח כראוי.

• מי מבטח את המנהלים — החברות או
המנהלים עצמם?
על־פי החוק אסור לחברות לבטח את מנהליהן. יש סרקיס
בחוק, ואני יודע להנחות את לקוחותי, כך שהחברות יממנו
את הפוליסה.
לדעתי, על ועדת חוק־ומישפט של הכנסת לשנות את
חוק־החברות, כך שהחברות יוכלו לבטח את מנהליהן.
מליח בר)

החלטה לא כל״כך חינוכית של מישרד״החימד
מחייבת א ת בית״הספר ״הריאלי״ בחיפה להסגיר
שמות של תלמידים, שכביכול העתיקו בבחינות־הבגרות,
כדי שלא ייפסלו מיבחני ״הריאלי״ כולם.
שאלתי את חיה קשתן, מורה ומחנכת ותיקה, אין

היא מסבירה החלטה כזאת.
להכריח ילדים להלשין זה על זה — זה בוודאי. רחוק
מחינוך. מוטב באמת שכולם יחזרו על הבחינה. מי שיודע,
במילא יידע גם בבחינה נוספת.
היו לי מיקרים כאלה בקאריירה שלי כמורה, כאשר
תלמידים השיגו בדרכים שונות טופסי־מיבחן. במיקרים
כאלה אף לא טרחתי לברר מי האחראים לכך, אלא פשוט
חזרתי על המיבחן.

חינוך
• מורים באמת עוזרים לתלמידים בבחינות־הבגרות?
קיימים
מיקרים כאלה. זה לא דבר נדיר. כשרואים ילד
היושב בבחינות והאוכל את העיפרון, הלב נחמץ. אז עוזרים
לו בעידוד, במילה טובה, בעצה. מסבירים לו את השאלה. זה
אנושי וטיבעי להעלים עין, לפעמים.

• אבל למה האשמה נופלת רק על כתפי
התלמידים? הרי המורים עזרו להם!
פה היה כנראה משהו יוצא־דופן. ואני לא יודעת אם
המורים לא ייענשו. יתכן שכן. אם מורה לא הכין את
התלמידים והוא רוצה לכסות זגל הכישלון שלו, זה דבר
אחר, וכמובן שגם זה אינו מוצדק. אם הוא הכין אותם היטב
לבחינה, אסור לו בכלל להיכנס לכיתה בשעת בחינה. אז לא
יהיה מקום לפיתוי — לא למורה ולא לתלמיד.
לפי מה שהבנתי, תלמידים שלחו פיתקות וקיבלו עליהן
(אורית זרובבל)
תשובות — זה בהחלט מוגזם•

ציון צפריר, העולם הזה •

רוחמה חרמון:

דפנה שריר

שדדמ:01

״ר ו 1נ מילוא עוד ,.הגברים הם השולטים .,דרושים אומץ ופתיחות
אין נוסטלגיה במשאבים בספורט!״ להעביר שיעוד במין!״
ועדת-הספורט של הכנס ת ערכה דיון על קיפוח
נשים בספורט, בה שתתפות נציגי התאח דו ת הס פורט,
נציגות של שדולת״הנשים ועמותת לכ״ן
(״לקידום כדורסל של נשים״).
יו״ר הוועדה, ח״כ מיכאל בר״זוהר, אמר כי קיים
קיפוח נשים בספורט, ובמיוחד בענפים הקבוצתיים.
הוא המליץ לקבל תיקון לחוק-הספורט, שימנע א ת
ההפלייה הקיימת.
לעודד מנס, מנהל, מאמן ושחקן של קבוצת הפו-
על-גן-הפעמון, יש מה לומר על כך:

ארץ ענייה יש לנו. התרמת כספים ואיסוף פריטים
למכירות פומביות כבר נעשו ספורס לאומי. אפילו
רשת ב׳ של ״קול ישראל״ נותנת א ת חלקה לסוכ ת
איסוף תרומות לאגודות וולונטריות. בתוכנית החוד שית
״מכירה פומבית״ מוכרים למאזינים א ת מה ש הצליחו
לאסוף׳ ואת הכסף מוסרים, כמו החודש למ של׳
לקניית מכשיר לבית״חולים תל״אביבי, שאחרת
לא היה מקבל א ת המכשיר.
איד אוספים, ממי אוספים׳ מה מבק שים, אין נמנ עים
מתווית השנורר הניצחיו שאלתי א ת רוחמה חר מון,
העסוקה בימים אלה באיסוף חפצים למכירה.

מדובר במצב של איפה ואיפה כלפי נשים במיוחד
בספורט הקבוצתי, אך בפירוש לא במכוון. אצל ההורים יש
נכונות רבה לשלוח את בנם — ולא את בתם —.לשחק
במיגרש הכדורסל. מודל־החיקוי לנער יכול להיות מיקי
ברקוביץ, ולעומת זאת עבור נערה אץ זה פופולרי להעריץ
דמות מתחום הכדורסל. הנורמות בחברה שלנו משתנות
לכיוון של שיוויון בין־מיני, אבל עדיין קיים פער.

זה לא סיפור פשוט. כולם כבר עייפים מלתת כל הזמן.
בכל פעם שאני פונה יש לי פיק־בירכיים, בכל פעם אני
מטלפנת ומחכה שיגידו לי שכרגע אין להם זמן, ומזה אני
אבין שהם יודעים שאני תמיד מטלפנת כשאני רוצה שיתנו
משהו. אבל אני ממשיכה לבקש, כי אני יודעת שמכשיר
מסויים לבית־חולים יכול להציל הרבה חיי־אדם.

• מה הצלחת לאסוך הפעם?

מסוניה פרס שן־פיל מעוטרת, ששימעון פרס קיבל מראש
מדינת אפריקאית. סוניה פרם, אגב, מוכנה לתת הכל, ונוסף
על כך היא נותנת גם הרגשה טובה, שנותנת לי כוח
להמשיך ולבקש.

• כ ל הפריטים שהזכרת הם סריטים נוסטלגיים.
כמה כסך תדרשו עבורם?
נלך למעריך, והוא יעריך את השווי האמיתי, ואני מקווה
שהמאזינים־קונים יבינו שצריך להוסיף לזה שווי נוסטלגי:
אבל יש, כמובן, גם הרבה פריטים שהם מוצרי־צריכה
רגילים.

• יש מישהו מדזשרים שאמר לך ״לא, אני לא
נותן,״ או ״אין לי מה לתת״?
לא בדיוק. הפעם פניתי לרוני מילוא וביקשתי חפץ
נוסטלגי, אבל הוא הסביר לי שהוא שר טרי מאוד, ועוד אין
לו נוסטלגיה. אני אחכה ואחזור אליו, ואני בטוחה שלא יגיד
(דניאלה שסי)

• השאלות הללו הן נ׳ גם להורים וגם לכן,
המורות לחינוך מיני.

• האם זו הסיבה לאיפה ואיפה?

קיבלתי חרב ערבית יפה עם הקדשה, שניתנה למוטה גור
בזמן שרותו בעזה. קיבלתי קופסת־כסף יקרה, שניתנה
לחיים בר־לב כשהיה רמטכ״ל על״ידי רמטכ׳ל תאי־לנד.
יהורם גאון, שגם יופיע בתוכנית מכירה פומבית, תרם את
הכובע של קזבלן, שבו הופיע על הבימה 600 פעם, וקיבלתי

תרומות

״איילת מקבלת״ הוא ספר חדש, שראה אור בימים
אלה. ספר המסביר לנערות כל מה שצריך לדעת על
הווסת.
במחשבה ראשונה -חשוב מאוד. במחשבה שניה
איזה נערה בת 12 לא יודעת היום כל מה שצריך לדעת! פניתי אל כו תב ת הספר, המורה לחינוך מיני
דפנה שריר, ושאלתי אותה א ם הספר לא איחר ב״20
שנה. האם יש היום נערה ב ת ,12 בחברה המערבית,
החשופה לספרים, לסרטים, לשיעורי־מין בב תי-
הספר ולהורים מודרנים, שלא יודעת הכלן
זה שהילדים של היום יודעים הכל זאת פשוט אשליה. גם
אני חשבתי ככה, עד שהתחלתי לכתוב מדור מיני לנוער
בעיתון־נוער. כשהתחלתי לקבל מיכתבים מילדים הבנתי
עד כמה מעט מהם יודעים, אם בכלל.
השאלות הן ממש אלמנטריות. באיזה גיל מקבלים וסת,
אם זה כואב, אם זה מסוכן, למה זה קורה, אם להסתיר
מההורים, וכר.

זה אחר ההסברים. יש עובדה אובייקטיבית: נש־ס בדרך־
כלל נחותות מגברים מבחינה פיסית, ובאופן המישחק
האגרסיבי במיגרש. הספורט הקבוצתי הגברי הוא השולט
במשאבים ובכספים. הגורמים הקובעים במפורט הקפוצתי
הם הגברים. חלק מהבעייה נובע ממעורבותן הנמוכה של

כדורסל

אולי זה נכון. קודם כל אין די מורים לחינוך מיני, כך
שסומכים הרבה פעמים על המחנכת שתיתן הסברים, והרבה
פעמים פשוט קשה למורה להתמודד עם שיעור בחינוך מיני.
דרושים, אולי, אומץ, פתיחות וחופשיות כדי לעמוד מול
כיתה של ילדים ולדבר על זה, אז הרבה פעמים, כנראה,

מ שים בכדורסל. זה מתבטא בקהל־הצופות הקטן במישוד
קים של נשים. התיקשורת מסקרת בצורה דלה מאוד את
הספורט הקבוצתי הנשי.

• י ש בפיך מיתרונות?
אם מבינים את הסיבות, קל יהיה למצוא את הפיתרונות.
אני מדגיש שאין זה פשוט, מכיוון ששינוי נורמות־התנהגות
לא יתבצע על־ידי לחיצת כפתור.

• שיחקת עם בדורסלניות?
בכמה הזדמנויות שיחקתי עם בנות הפועל־ירושלים, ודי
נהניתי מזה.

• נניח שיפנו אליך בהצעה לשתן! בקם וצתך
כדורסלניות. תסכים?
אסכים אם זה אפשרי מבחינה חוקית. במיקרה כזה
אתייחס אליהן באותה הצורה כפי שאני נוהג בשחקנים.
(שדד רכטנזן)

מוותרים. יש עדיין אנשים, מורים והורים, החושבים שמין זה
נושא מביך.
אני מורה כבר 25 שנה, ונתקלתי בהורים שאמרו לי
שלעולם הם לא ידברו עם הילדים על מץ כי זה גס, גועל־נפש,
או לחילופין נושא ממש קדוש, שלא צריך לערב בו
ילדים. והתוצאה של כל זה היא שהילדים פשוט לא יודעים,
למרות שהציבור הרחב חושב שהילדים של היום יודעים כל
מה שצריך ויותר מזה.

• עכשיו הספר הזה ייקנה על-ידי הורים שבמילא
פתוחים לנושא, ולא ייקנה על־ידי הורים
שבעיניהם מין זה גועל נפש וליכלוך.
את מתכוונת ששוב נשכנע את המשוכנעים? אולי זה
נכון, בחלקו, אבל הספר יכול לפתור בעייה של הורה,
שבמקום לדבר עם הילד הוא יתן לו לקרוא ספר, ואז תיחסך
ממנו המבוכה. ואם הספר יהיה מונח בספרייה של בית״הספר
(דניאלה שמי)
יש סיכוי שהילדות יקראו אותו.

נתן זך

ד 2117 ארנ אס ללא ילדים ב לאן הולך זר המגיע בפעם הראשונה
למוסקווה ומשהה את ביקורו בכיכר הארומה
ער יומיים לפני צאתו את העיר? — כמובן,
לרחוב ארבאט המפורסם מסיפרו של אנטוילי
ריבקוב שהופיע באחרונה גם בעברית.
ובכן, איש־בשורה אני לכם היום: הכל
ראיתי ברחוב ארבאט, רק לא ילרים! מבחינה
זו מוסקווה היא עיר אירופית לכל הבר. כמעט
אינך רואה ילדים ברחובות. ועוד לא עמדתי
על ניקיונה המרשים של העיר. צ׳יץ׳ וגוראל
היו יכולים ללמוד פרק או שניים מראש־העיר
המקומי.
רחוב ארבאט הוא רחוב לא־ארוך במיוחד,
(דומני שהוא קצר מרחוב נחלת־בנימין שלנו)
במרכז מוסקווה. ראשיתו ברחבה שבפינת
הקאלצין פרוספקט, כלומר, רחוב רחב ומפואר
על שם נשיאה לשעבר של ברית־המו־עצות
(אל תתפסו אותי במילה, לא רשמתי,
,יכול להיות שלא על שם קאלנין, אבל בטח
פרוספקט, להבדיל משוסה — כביש רחב
— או מאוליצה, סתם רחוב) ,וסופו ליד אחד
משבעת מיגדלי הענק נושאי הכוכב האדום
שניבנו על ידי סטאלין בראשית שנות ה־,50
המפארים (הרוב יאמרו: מכערים) את מוס־קווה.
בגורד־השחקים שבסופו של רחוב אר־באט
שוכן מישרד־החוץ הסובייטי בראשות
שוורנאדזה. באחרים ממוקמים מלון(ה״אוקר־אינה״)
,בתי־מגורים מישרדים ממשלתיים.
ייחודו הראשון והבולט ביותר של רחוב
ארבאט בגירסתו החדשה — גירסת — 1989
שהוא מידרחוב, דבר נדיר כשלעצמו במוס־קווה
ובערים סובייטיות אחרות. מאפיין שני:
שהוא משמש, בעיקר בשעות הערב אבל גם
בשעות אחר־הצהריים, מעין ״הייד פארק״
סובייטי שבו כל מי שחשקה נפשו לדרוש
ולהטיף, לקרוא שירים או סתם לבלבל את
המוח — בא ומתחיל לדבר, מטיף או מדקלם
ומבלבל את המוח. לא יעבור זמן רב וימצא
סביבו מעגל שומעים בן כמה עשרות —
מרביתם רוסים, שהרי הזרים אינם מבינים
מילה רוסית.

רחוב המשוררים
בשלושה ביקורים ברחוב ארבאט מניתי
שלושה מעגלי שירה: משוררים צעירים, בעלי
בלוריות פואטיות למהדרין, מדקלמים
בעיים־רוחם את שיריהם ברוב להט. לפעמים
מצטטים גם משהו משל מאיאקובסקי. גם כאן
הנושא הפופולארי ביותר: הפרסטרויקה. המשוררים
צועקים: עד אנה? והקהל מניד בראשו:
אנה אנה?
בעלי תושיה שבהם אף מצאו הרד לשלב
את הנעים עם המועיל. עמדו והדפיסו את
שיריהם במכונת־כתיבה על דפי־נייר וחתמו
בחתימת ידם. ואתה יכול לקנות ״כתב־יד״
פואטי כזה תמורת רובל אחד. חצי חינם. ויש
גם קונים. ובהקשר זה, כמה קוראים היו קונים
אצלנו שיר של משורר אלמוני בחתימת ידו.
אבל לא, אני נזכר בידידי ייבי(כל הכבוד לו!)
והוא גם לא אלמוני!
גם אני עומד לי איפוא (אין תור!) וקונה
שיר בכתב־יד, או, ליתר דיוק, בכתב־מכונה,
בחתימת המשורר. ותרגומו כבר מופיע בעמודים
אלה. זאת, להבדיל משירי הדיסיז־נטים
שהבאתי עמי ואשר גם לפירסומם אדאג.
אבל המשוררים — על אף הופעתם המרשימה
ודיקלומס הפאתטי — נוסח מאיאקו־כסקי,
ייבטושנקו ואלכסנדר פן שלנו — אינם
הכל.
בכל פינה מתקבץ ציבור קטן סביב נואם.
קבוצה קטנה של חסידי יילצין נפגשת באותו
מקום, ברחוב ארבאט, שלוש־ארבע פעמים

—יי —יי

בשבוע ועושה נפשות לתומכו של גורבאצ׳וב
שהפך בן־לילה למקטרג. במקום אחר עומד
על ארגז מישהו המצעק — לא פחות ולא
יותר! — מאשר ״מוות לקומוניזם! להחזיר
את היורשים החוקיים של הרומאנובים״ ,קיסרי
אמא רוסיה הקדושה שדומה היה כי עברה
מן העולם עם המהפיכה. ויש מי שמוחא כף או
כפיים. וכמה שוטרים עומדים להם מן הצד,
בין המשורר לבין חסידו של ניקולאי השני
מנוחתו עדן (או בגיהינום. קרוב לוודאי
שבשני!) ,ואינם נוקפים אצבע.
זמנים חדשים, זמירות חדשות. אמיל חביבי,
שכבר ביקר במוסקווה עשרות פעמים מאז
ראשית שנות ה־( 50 ביקורו הראשון חל בימי
הוועידה ה־ 20 המפורסמת) ,אומר כי במוס־קווה
שכזאת לא פגש מעולם .״הם חושבים
שהם עושים שוב את המהפיכה הרוסית ״.בעבר
״טיילו״ מוזמנים נכבדים בין לימוזינה
ללימוזינה. עכשיו דורכות רגליהם על אדמת
רוסיה ממש.
כך או כך, ההרגשה היא שמה שמתרחש
כיום בברית־המועצות ראוי למצלמתו של
אייזנשטיין ולעטו של מאיאקובסקי, והרגשה

מי שהיה מזכיר ראשון בשגרירות הסובייטית בלבנון בימי
הפלישה הישראלית מספר על כוסית וודקה על פרובוקאציות
ישראליות שכוונו לדיפלומטים הסובייטיים. אין בו מרירות, הוא
מדבר ערבית רהוטה, אפילו מעט עברית, וכותב דברים אלה
מהמר עליו כעל שגריר סובייטי ראשון למדינת פלסטין העתידה
-ואולי לישראל. ובינתיים, ברחוב ארבאט. קוראים שירים
ומחשבות.
תחילה הוא רוצה לסיים את לימודיו האקדמיים
ואחר־כך לנסוע קצת לאמריקה .״רק
בשביל לעשות קצת כסף״ ,הוא מצטדק.

קצת לאמריקה
אבל היהודיה הסימפאטית בעלת הגוף
בשלה :״איר רעדט אידיש?״ היא שואלת אותי
כשהיא מושכת בשרוולי כדי להפנות את
תשומת־לבי מעניינים אחרים. כשהיא שומעת
את התשובה החיובית, היא מאושרת.
״אוי, כל־כך טוב, אוי, אני כל־כך שמחה״.
כל מה שהיא מבקשת לדעת הוא אם יבינו
אותה כאשר תעלה לישראל. הרי היא מדברת
רק רוסית ואץ־יש. יבינו, יבינו — מסביר
דובר מישרד־הקליטה שבי. אבל כמובן —
רק אנשים בגיל מתקדם. שהרי הצעירים
בישראל אינם שומעים אידיש.

מרכז רחוב ארבאט: זוג עם תי ש, לל א יל די ם

זו מלווה את הזר כל ימי שהותו כאן. משהו
מריחה של מהפיכת אוקטובר באמת עולה
באוויר האביבי בשילהי חודש מאי . 1989
בין הנואמים בארבאט לא נפקד כמובן
מקומו של דובר פאמט (״זיכרון״ ברוסית),
התנועה האנטי־רפורמיסטית המאגדת בתוכה
ריאקציונרים, שמרנים, אנטישמים, מונאר־כיסטים,
פראבוסלאבים, קאתולים, מתוסכלים
למיניהם וסתם אנטי־קומוניסטים וכמובן
— סתם משוגעים. זה שופך אש וגופרית על
ראשו של ה״אנטיכריסט״ החדש, הלא הוא
החבר מיכאיל סרגייביץ׳ ,וזה סתם מנאץ
בעלמא.
מולו ניצבת אשה רוסיה בעלת־גוף המשיבה
לו — כך מסבירים לי — בקושט דיברי
אמת, חרפות וגידופים שהשפה הרוסית כנראה
משופעת בהם. רק אחר־כך, כשאנחנו ממשיכים
בדרכנו, היא עוצרת אותנו, למישמע
העברית שבפינו, ושואלת: מאיזראיל? מאיזר־איל?
כשהתשובה חיובית, היא נאנחת אנחה
גדולה של הקלה: סוף סוף יהודים. לך תסבירלה שידידי אמיל אינו יהודי. אני מחליט לוותר
על ההסבר. תוך דקות ספורות נאספת
סביבנו חבורה. ביניהם נכה צעיר, אף הוא
יהודי, בחברת ידידתו הרוסיה, המתרגש באמת
ובתמים למראה שלושת הישראלים(שני
ערבים ויהודי) המדברים ביניהם עברית ברחוב
ארבאט. אמיל שואל את הצעיר הנכה אם
אין בכוונתו להגר לישראל .״כמובן, כמובן״,
זה משיב לו. אז מה מונע בעדו? מתברר כי

אבל המבוגרים יבינו? אני אוכל להסתדר
שם? היא חוזרת ושואלת — .בטח, אני משקר
בלא שמץ נקיפת־מצפון. כולם יבינו. מתי את
נרשמת לעליה? ואז באה ההפתעה הלא־מפ-
תיעה :״בטח, בטח, אבל קודם כל אני רוצה
לנסוע קצת לאמריקה, למישפחה שלי, לעשות
שם קצת כסף לפני שאני נוסעת לארץ-
ישראל״...
מה לומר: היעה טובה על מצבה הכלכלי
של ישראל אין להם שם במוסקווה. ובכל זאת
יכולתי לומר לאותה חבורה שנתקבצה סביבנו,
והפעם בלי תחושת שקר: מבחינה כלכלית
יהיה לכם שם לא יותר קשה מאשר פה.
לא הוספתי, שגם זה רק מפני שהדוד סם
מכסה את כל גרעונותיה של ישראל ולברית־המועצות
— לעומת זאת — אין דוד סם
משלה.
אחד מבוגר, יהודי אף הוא, שעמד לצידנו
כל הזמן מבלי לומר מלה, מפטיר לבסוף:
״פאשיסטים. כולם פאשיסטים ״.הוא מדבר
רק רוסית ואני נזקק למתורגמן. מתברר שכוונתו
ל״פרסטרויקה — שמרסטויקה״ ,שהיא
בעיניו ״בלוף אחד גדול״.הוא עצמו לחם כחייל
בצבא האדום בימי מילחמת־העולם
השניה, והוא ״מכיר את כולם,״ משמע, את
הרוסים .״פאשיסטים, כולם פאשיסטים״ ,הוא
חוזר ומפטיר אחרינו בטרוניה כשאנחנו פונים
ללכת. אבל לא לפני שאני מחלק לידי-
די־לשעה עותקים מיניאטוריים של ספר תה־לים
ששלמה שבא — נפש טובה שכמותו

טרח לצייד אותי בהם בישראל .״אוי איזו
שימחה, אני אתן את זה לאמא שלי״ ,אומרת
היהודיה בדמעות בעיניה. ואני חושב לרגע
על שלמה(שבא) והתהלים.
גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע.
ועוד לא הזכרתי כי לאורך כל המידרחוב
ששמו ארבאט מוצגות לראווה תמונות. מרביתן
— הקיטש המצוי. אבל בחלקן ניכרת
מיומנות וגם הדיס בהן לאמנות ציור־הנוף
הרוסית הטרום־מהפכנית, זו של המאה ה־. 19
גלריה ארוכה של תמונות ושל סובנירים
אחרים, כולל קרשים מצויירים לחיתוך לחם
— עבודה עממית נפלאה — שאחד מהם
קניתי אף אני.

לא לנקודת האפס
ומעולם לעולם. מן הבאזאר המוסקבאי המתמשך
— גם כאן מוכרים, כמובן, נקניקיות,
קבס ובבתי־קפה שותים קקטייל חלבי
(קפה בל יימצא פה) — למיסעדה מפוארת
(קואופראטיב) עם בלליקה אמיתית, א1צ׳י
צ׳ורנייה אמיתי ודיפלומט סובייטי אמיתי
הלוגם וודקה רוסית אמיתית. נאזדארובייה.
לחיים$ .ז1166נ< .סקול.
שותי כל העולם התאחדו, אם עוד לא הת־אחדתם.
ועל
מה מדברים כאן, בערב, אם לא על
גלאזנוסט ופרסטרויקה .״אל תדאגו, אפילו
אם הדברים לא יתפתחו כצפוי, לעולם לא
תהיה חזרה לנקודת האפס הלא היא
נקודת סטאלין־ברז׳נייב — מרגיע אותנו
סרגיי, דיפלומט רם־דרג בעבר ופונקציונר
בכיר במיפלגה הקומוניסטית בהווה המופקד
כנראה על תיק המיזרח התיכון.
חמש שנים כיהן הצעיר הנחמד והחייכני,
הנראה צעיר מ־ 40 שנותיו, כמזכיר ראשון
של השגרירות הסובייטית בביירות וכמנהל
מרכז־התרבות הסובייטי בבירת לבנון. איתרע
מזלו או נתמזל מזלו(חומר לספר־זיכרו־נות
עתידי) ומשך כהונתו חל בתקופת הפלישה
הישראלית ללבנון והמילחמה שבעקבותיה,
זו המכונה של״ג.
אין כוודקה לפתוח לבבות ולקרב לאומים.
בין כוסית לכוסית — לחיי הפרסטרויקה!
לשלום ולהבנה בין עמים! למדינת פלסטין
שתקום! ליופי, לרגש ולסובלנות (וגם) לחיי
אורחנו היקר המשורר הנפלא (איך הם יודעים?!)
נתן זך — הוא מעלה פרקים ביוגראפיים
מחייו.
כך נודע לי שאביו היה נווט במפציץ ואף
שירת כאחד משלושת הטייסים הסובייטים
היחידים שסופחו זמנית לחיל־האוויר האמריקאי
בעת הפצצותיו ״בין פולטאבה לברלין״.
אחרי המילחמה קיבל האב שני אותות־הצטיי־נות
מידיו של הנשיא, הגנרל לשעבר, אייזנ־האואר.
ואולם ידידים יעצו לו — הימים ימי
סטאלין — ש״כדאי״ שימסור את המדאליות
למזכרת־נצח למדינה. מובן שהאב קיבל את
העצה...
פרובוקאציות ישראליות
ומזיכרונותיו שלו. סרגיי מספר שבימי
מילחמת־הלבנון נהגו הישראלים להקניט את
הסובייטים. היו עולים על התדר האלחוטי של
השגרירות ומודיעים: עכשיו אתם מקבלים
פגז מרגמה. ואכן, עוד לא סיימו את ההודעה

וההתפוצצות כבר נשמעת ברחבת השגרירות.
אישור לדברים אלה עתיד לבוא שבוע לא-
חר־מכן בעת פגישה עם הממונה על מחלקת
המיזרח התיכון בסוכנות הידיעות הסובייטית
נובוסט׳ ,מי שהיה כתב־הסוכנות בביירות בימי
המצור על העיר.
סרגיי מדבר בלי שמץ מרירות. הוא מספר
כיצד אירגן במיקלט מרכז־התרבות שלו ערבי
בידור לנצורים, בעיקר לילדים. גם מבוגרים
הורשו להיכנס, בתנאי שלא יישאו נשק.
מדי פעם הוא מפסיק את השיחה אתי ופונה
לידידינו הערבים. אני שומע את הערבית
הצחה והשוטפת שבפיו של הדיפלומאט הסובייטי
בהיר־השיער ואינני מאמין למישמע

מיכאיד אוו־ר״ב

אמא רוסיה
10 מיליוני בני־אדם חיים בארצנו על קו
קומסומולסקאיה פראבדה
העוני•

לא, לא לי חלום פריס קוסמת
בי עולמי רק כאן, על אדמה רוסית,
ריקה ת־י מכל צפור גן ערן,
אף אין לי — תחת השמים —
חסידה ארצית.
באל?
בשטן?
להאמין —
במי

מר לי כך לחז 1ת בפני ארצי.
למי אלך להתודות, למי להתפלל
כילד שלנגדו אמו הקבצנית. לשוא מלים נרבה שנה
שנה

ד דד בהן
שטעם -אין סרק מלים של

זו 1ד ארור, אני אומר, ארור עכשיו
שככה: נקונן.
שגרם יילנו
דכל

הו ארץ, כבר חי ת מספיק מכות
מצרים׳
לא נבואת זעם לי, אף לא של
נחמה׳
מוטב אשב לי כך שותק ולומוץ שפתים אבכה כמו ילד על כתפך הלא־מנחמה.

מחסית:
נתן זך
על פי תתנם מ־לנל׳ של דנרין נד
אוזניי: אפילו את העיצורים הגרוניים הוא
מבטא כהלכה. אין בערבית שלו שמץ של
מיבטא זר. אגב, הוא מדבר גם מעט עברית.
הוא כבר ביקר בישראל שלוש פעמים ואנחנו
נדברים להיפגש בביקורו הבא :״בשעה
שש אבל לא לפני או אחרי המילחמה ״.הוא
נזהר שלא לבטא עמדות פוליטיות חד־מש־מעיות.
אילו ניטל עלי להמר על השגריר
הסובייטי הראשון בישראל או בפלסטין —
הייתי שם את כספי על סרגיי פיכוטין.
כל אותו זמן מנגנת התזמורת שבקצה ה־מיסעדה,
במה שנקרא היום בעגה אמריקאית
פול ווליום, ודברינו טובעים לעיתים ברעש
מחריש האוזניים.
10 שנים אנחנו נלחמים ברעש הזה במיס־עדות
שלנו ועוד לא הצלחנו,״ מודה פיכוטין.
ובחיור :״הבעיה כנראה מסובכת הרבה יותר
מבעיות הפרסטרויקה. אבל בסופו של דבר

511311 0^01x0310
בין? 001108 של פרנקי ליין רץ)13־ו0ז¥65
מתנגנים מחולות־עם
של הביטלס,
אוקראיניים והכל מקפצים כמטורפים״ .או
כרובים גמישים להפליא. במחול ״פולובצי״
אחד מניפים הרוקדים את בנות זוגם למרומים
והקאוויאר כמעט נתקע בגרוני. נדמה לי כי
לקיתי בהתקף קשה של מחלת־ים.
אני אוזר עוז(לא עמוס) ומצטרף לחגיגה
בכף שאני מבקש מידידי הסטודנט עימאד
להזמין עוד ״סיבוב של? 001108 האהוב עלי
(אבל רק אחרי וודקה) .הזמרת מבקשת לברר
מיהו חסיד שוטה זה של? 001108 בקרב הקהל.
כאן נגמר העוז(לא עמוס) שלי. אני שולח את
עימאד היקר שיעמוד לצידה כממלא מקומי.
אין? 001108 כמו? 001108 אבל יש גיבורים

ומוגי־לב. במוסקווה, כבכל מקום אחר.
והזמרת כבר שרה כשסרגיי — שגריר
לעתיד־לבוא לאיזורנו על פי התחזיות שלי
— מרים עוד טוסט סובייטי ברוח הפרסטרוי־קה:
הפעם, ל־8ח.?0011
והקהל, כמעט כולו, אני לא מגזים (אולי
ניחשו שאנחנו זרים) ,קם על רגליו ושותה
ל״ .?001108 נאזראחבייה!
גאולה כהן ואהרון מגר היקרים, האם זה
ייתכן היה בישראלי:
ואם תענו לי בחיוב, יש לי כבר תשובה
בשבילכם. בגליון הבא עלינו לטובה.
נ.ב. אגב, האם ידעתם ששאלו אותי —
במוסקווה איך אני מסכים להמשיך לפרסם
ב״עיתון גאנגר״י! — לא. ידעתי שלא
תנחשו.

הקרן הקיימא קח היסוד ושמא על־ידי בנק
לאום־ לישראל.
עוד אחד שיצא בריש גלי(הכיפה הסרוגה
שלו סמויה לפי שעה מן העין) נגד שירת־המחאה
שלנו, היה אותו ברתנא או בר־טינא,
שנתמנה חצי עורך ירחון אגודת הסופרים
מאזניים. במילים אחרות: החזיר עטרה ליושנה.
הוא
— כך ברתנא־בר־טינא — לא יפרסם
בעיתונו שידי־מחאה, שהרי הללו הם
שירים פוליטיים ושירים פוליטיים, כידוע,

ש בו עקשהרמחאה
שבוע קשה עבר על שירת־המחאה שלנו.
פתח במיצווה מיודענו יעקב או יענקליה, כפי
שהוא קורא לעצמו, רוטבליט. במיסגרת
הפיטפוטים הרגלים שהכל צריכים כיום להשמיע
במדורי־הפנאי למיניהם כדי לקדם
את מכירת ספריהם/תקליטיהם החדשים, הוא
מודיע שתקליטו החדש יכלול את שירי־המחאה
שכתב לפני כעשור שנים, אלא שאז
עור לא הוכשר הדור והקרקע עוד לא בשלה.
עכשיו שהקרקע בשלה והדור כשר, משגר
המשורר את לחם המחאה המדליק שלו על
המים. לא לפני שהוא משתלח, כנהוג וכיאה
לכל מי שצועד עם הזמן בזמננו, בשמאל —
מילה גדולה עם משמעות קטנה. את אשמתו
העיקרית של אותו שמאל רואה מיודענו
יענקל׳ה בכך שהוא פונה רק אל עצמו.
אכן, טענה אופנתית באמת. וגם מוצדקת.
שהרי השמאל שלנו יכול היה גם לפנות אל
אריק שרון, אל הרב לווינגר או אל עמיתו
הרב גינזבורג. הוא יכול היה לפנות למוכרי־החמוצים
בשוק מחנה־יהודה או, למשל, כדי
למנוע הערות בדבר קיפוח ערתי, אל בעלי
חנויות הטקסטיל, הגלנטריות והתמרוקיס
ברחוב נחלת־בנימין בתל־אביב. השמאל —
אותה מיפלצת דו־רגלית שהכל מזהים אותה
מרחוק לפי מראיה מפיל המורא — יכול היה
גם לגלות יתר יעילות בכך שיתאבד, למשל,
בשריפה ברחבת האופרה החדשה שלנו ביפו
או בכיכר דיזנגוף כמינהג נזירים בודהיסטיים
— לתשואותיהם ולמיצהלותיהם הנלהבות
של העוברים ושבים.
מעבר לזה, יש ל״משוכנעים״ שלנו מעט
מאוד אופציות, לפי שעה, אלא לכלכל
מעשיהם בתבונה ולדבר אל משוכנעים או
כמעט־משוכנעים אחרים, אל ערבים (ראה
השנה ה־ו ,2ראה די לכיבוש, ראה עד כאן,
ראה נשים בשחור, ראה ועד היוצרים וכו׳
וכוי) ,אל עמיתיהם הפוסחים עדיין על שתי
השעיפים, כנאמר, וכן אל בני מישפחותיהם
שלהם המתעקשים עדיין להצביע בעד הרבנים
דרוקמן ואורי זוהר. איך נאמר: צדקה
מתחילה מבית. והעובדה שעמוס עוז ודן
אלמגור, למשל, מתנבאים כיום במילים, אם
גם לא בסיגנרן, שבהן דיברו ״שמאלנים״
ותיקים מהם לפני שבע ולפני 20 שנה — אל
תהיה אף היא קלה כל־כך בעיניכם.
ובכל זאת וחרף זאת אתה יוצא עם תקליט
חדש של שירי־מחאה — מקשה המראיין/
המראיינת (אני מצטט לפי. הזיכרון) על
יענקל׳ה את המלאכה. חס וחלילה, מזדעק
זמר־המחאה שהקומפלימנטין שמדורי־הפופ
שלנו הרעיפו עליו בשנים האחרונות דומה
שעלו מעם לראשו: לא מיניה ולא מקצתיה
(הוא לא דיבר במילים אלה, כמובן) ,מה שאני
כותב הם שירי־פארוריה על שירי־מחאה.
הרי לכם: פיקח גדול הוא היענקל׳ה שלנו:
גם פושט מה שבעיניו הוא נבלה בשוק, גם
טוען שהיא נבלה וגם מכחיש כי היה מימיו
בשוק. ואפילו אליבי יש לו. הרי לא אמר מה

שאמר אלא כדיברי קידום מכירות לתקליט.
ועוד טענה בפי יענקל׳ה כלפי השמאל:
הם אינם יודעים ערבית, בניגוד אליו, שהוא
למד-ערבית.
הפעם! דברים כדורבנות. אבל מה לעשות
ומירון בנבנישתי, יהושפט הרכבי, יוסי שילוח,
שימעון בלס כולם דווקא יודעים ערבית
— ועל בוריה. וגם לא בשנים האחרונות
למדו אותה. אפילו אני, הקטן, קורא ערבית
בעוונותי הרבים, ועוד ב־ 1967 הוצאתי, ביחד
עם ראשד חוסין, משורר ערבי, קובץ תרגומים
מערבית.
את ההערה האחרונה אבקש כבר לראות
כחלק מקידום־המכירות של סיפרי הבא, כמובן.
מטוסיאן.
עוד אחת שנטפלה למשוררי המחאה המעטים
והצנומים שלנו, אף היא צועדת ותיקה
עם הזמן, היא חוקרת הפולקלור, הפרופסור
עליזה שנהר, שלפעמים דומה כי היא מפרסמת
את מחקריה בעיתוני הערב עוד בטרם
תיבש הדיו שבה נכתבו.
נתמזל מזלה ובאותו שבוע עצמו שבו
לקחה טרמפ על נושא הטרמפ, סליחה, לא
רקתי פורתא: פירסמה את הגיגיה ההגוגים
על סוגיית הטרמפ — בחיים ובאגדה, הוקצה
לה בעיתוני הערב שלנו — בתיווכן של
״הציפורים הקטנות״ המצפצפות שם כנראה
בשמה וביוזמתה — עוד עמוד(גם פה תצלום
יופי, כמובן) .הפעם הטרמפ הוא על שירי-
המחאה.
מי יעז לומר על החוקרת שלנו שהיא לא
רגישה למשק כנפי הזמן. במחקר חדש, אשר
נתפרסם, אנחנו למדים לרעת, בימים אלה
ממש, בחוברת החדשה של כתב־העת החדש
חץ, נאמר לנו כי ״שירי החיילים ממלאים
פונקציה חברתית חשובה במצב מסויים של
מצוקה. כאשר המצב נעלם — נעלמים גם
השירים״.
ואכן, אם כולם דומים ל״שיר־המחאה״
שאותו מצטטת החוקרת — מוטב להם
שייעלמו. ויפה שעה אחת קודם. שהרי ״עוגה,
עוגה, עוגה /פה נפלה ה,פוגה׳ /,נסתובבה כל
היום /עד אשר ייפול, פאנטום׳ /לשבת,
לקום /לשבת, לקום״ — באמת ספק אם ראוי
הוא להצטרף לניכסי צאן הברזל של קלא־סיקת
המחאה בישראל.
בסיכום, מסכמת הפולקלוריסטית שלנו,
בניסוחה של המראיינת ,״בעיקבות שירי־הנד
חאה שבאו מהשטח הופיעו גם שירי־מחאה
ממוסדים של משוררים, מיקצועיים׳.״
ככה? :ומה תאמרי אם אומר לך, עמיתה
יקרה, ששירי המשוררים הקדימו בחודשים
רבים את שירי־המחאה בנוסח ״עוגה, עוגה״.
בחודשים, אםלא בשנים!
ואם כבר עוסקים בדקויות, אולי תסביר
לנו הפרופ׳ שנהר מה זה שיר־מחאה ממוסדי
האם כוונתה לשיר־מחאה שנכתב על ידי

נביאת-זעם: נעמי שמר

אינם שירים. ובמאזו״ם זה החדש יתפרסמו
רק שירים. מכאן: אפסה תיקווה מן המוחים.
והחזון הופקד בידי המשלימים והמשטינים.
אבל מה תעשה אתה, ברתנא או בר־טינא,
פרודוקט טיפוסי של בית עכשיו הזכור לטוב
ונספח ספרותי לספחת של מעריב, מה תעשה
בעיר ההרינה. ובראיתיכם שוב בקוצר ידכם
של ח״נ ביאליק? מה תעשה׳ בשירי־המחאה
והשירים הפוליטיים של שאול טשרניחובסקי
— כולל שאו נס ציונה, עמך טובעים בדם,
היהודים בשער. חאת בישראל כ׳ תפרוץ
סילחסה ועוד ועוד.
אני יודע שהיינריך היינה, ויקטור הוגו,
ברטולם ברכס, מאיאקובסקי, נחרה, רפאל
אלברסי, אליטיס, גינתר גראס ואנצנסברגר
אינם עושים עליך רושם — הרי הם גויים,
רחמנא ליצלן, וגויים צריך לתרגם ואתה הרי,
לפתות כך אתה מכריז, לאו דווקא מחסידי
התרגומים (.עם לבדד ישכון״ וגם הבורות
המצויהס. אבל מה תעשה במשורר העברי
שעסק במחאה — ודווקא פוליטית וקולנית
— יותר מכל משורר עברי אחר בזמן מן
הזמנים: אורי צבי גרינברג?!
ומה תעשה בשירי־המחאה האקטואליים־
פוליטיים של נתן אלתרמן. ואם אנחנו כבר
עוסקים בסוגיה זו, מה תעשה בשירי־המחאה
(למשל יזכור והשיר על השכפ״ץ) של שותפך
לעריכה(החצי השני) צבי עצמון??
תחשוב קצת על זה, דוקטור (בר־אילן)
חצי־עורך.

ודווקא השבוע אני קורא בעיתון הערב
שהוא צהריים שהם בוקר (קונץ ישראלי
טיפוסי) ,מודעת ענק מטעם עיריית תל־
(המשך בעשר )44

הו רו ס הו ס

אמיתי. על כל שאלה יש לענות ב״כן״ או חברך ואתס קונים כרטיסים למופע כל את
הראשונה.

ס רי ם
שהו, קורה שאת/ה שוכח/ת לקנות כרטיס

( )4כנראה שאת/ה רוצה לחזור ומט־ *
אן/ת לעזוב, זה סימן של אהבה אמיתית* .
( )1האם קרה פעם שהתכוונת לטלפן נוסף בשבילו/בשבילהו
בני ם,] ,

( )10 האם את/ה נמנע/ת מלגלות ל-
לבן/בת הזוג והתקשרת במקום זה למישהו
( )5כנראה שאת/ה לא אוהב/ת ולא
ז קו ק /ה ל חבר /ה, גם לא יקשה עליך *
חבר/ה דברים מפני שאת/ה חושש/ת
אחר!
( )2כאשר את/ה עוזב/ת את בן/בת זוגן שהיא/הוא עלול/ה להיפגע!

לשכוח אותו /אותה.

( )11 האם יש לכם ויכוחים סוערים!
כדי לצאת לטיול, את/ה חש/ה צורך לטלפן
( )6יתכן שלא התכוונת בכלל להבטחה *
הזאת, לכן בדוק/בדקי היטב מה כדיוק
( )12 האם את/ה מרגיש דאגה או קינ אליו/אליה
לעיתים תכופות!

( )3האם הלכת פעם לבלות במקום אה אם בן־הזוג מתקרב/ת או נמשכ/ת לא נשים
אחרים!
שהיית בו עם חבר/ה קודמ/ת!

( )4האם קורה לך שאת/ה משאיר/ה

בלי כוונה משהו בדירה או במכונית של ג אהובך!
( )5האם קורה שאתה שוכח את שם בן/

בת זוגך או קורא לו בשם אחר!
( )6האם קורה שאתה שוכח לשלוח
מיכתבים או להתקשר לבן/בת זוגך לאחר
הבטחה מפורשת להתקשר!

( )7האם את/ה וחברתך/חברך מוצאים
התכוונת לומר, ואמור/אימרי זאת בצורה }
גרורה. אם את/ה לא יכול/ה, סביר להניח 4
למזל תאומים לא קל להתמיד בקשר
שאת/ה לא באמת אוהג/ת את החבר/ה$ .
אחד לכל החיים. זה די נדיר שבני מזל
( )7את/ה מאוד מעוניינ/ת במגע גופני.
תאומים יקבלו בשקט את העובדה שמת ברר/י
לעצמך איזה מין קשר זה! אהבה או
קשרים לבן־זוג, נשארים עימו ויותר לא
מין!
מתנסים בחוויות־אהבה נוטפות. השאלון
( )8כנראה שהמשיכה הזו היא מינית
קרא את ההערות לכל שאלה שענית
מראה את היחס לבן־הזוג. השאלון אינו
יותר מאשר קשר על בסיס ריגשי.
עליה כחיוב, כלומר ב״כן״.
מתייחס רק למזל תאומים אלא לכל
( )9כנראה שרצית להיות לבדך.
( )1אתה מסתייג מבן זוגך. זה מפ המזלות.

)10 את/ה זקוק/ה לו/לה יותר מאשר
ני שהיה לכם ויכוח או שאתם ממשיכים
האם אתם אוהבים
אוהב/ת אותו/אותה.
את הקשר מתוך צורך, ולא מתוך אהבה.
את עצמכם מנסים להתחמק זה מזה, אך
( )11 כנראה שאתם אוהבים זה את זה
( )2כנראה שיש לך צורך לחפש ביטחון.
את בני־זוגבם?
בסופו של דבר נתקלים זה בזה!
מאוד.
זה סימן לכך שאת/ה לא בטוח/ה שאת/ה
האם אתם אוהבים את בני־זוגכם או
( )12 את/ה זקוק/ה לתשומת־לב של
( )8האם אתה מ ס תו ב ב /ת והולכ/ת מסוגל/ת לאהוב ולהיפרד, כביטחון שלא
שהשיגרה השתלטה על חייכם!
בן/בת הזוג, ולא מצליח/ה להבין שאנשים
לישון, או מסתלק/ת הביתה לאחר מעשה״ תהיה מסוגל/ת ליהנות לבדך רחוק מבן/
הנה מיספר שאלות היכולות לעזור האהבה!
רגילים ובריאים יכולים להימשך לאחרים
בת הזוג שאת/ה נזקק/ת לו/לה.
( )9האם כשאת/ה יוצא/ת עם חברתך/
להבחין בין הצורך הזה לבין קשר״אהבה
וגם לאהוב אדם אחד בצורה עמוקה.
( )3האהבה החדשה שלך לא החליפה

מזר תחודש:

תאומים

לתאומי !1
קשה להתמיד בקשו
אחד לכל החיי
שארון האהבה

האם קווה שאתה
שוכח את שמו
של בן/בת הזוגי

שבוע מאוד רגיש בעבודה וביחסים עם
הבוס, הסמכויות או הממונים. אין זה
השבוע המתאים ל צאת
למאבקים, אף
אם הם צודקים. ה17-
וה 18-בחודש די מ סובנים,
נטייה להיפ גע,
להיפצע או לעשות
טעות שיכולה לעלות
ביוקר. אל תזלזלו
ו 2במרס -
במכרים חדשים. חבל
20באפ רי ל
להחמיץ קשר שיבול
להיות חשוב מאוד
בעתיד הלא״רחוק. לקראת סוף השבוע
יגיע אליכם סכום-כסף ממקור לא צפוי.

חחום־הסערים הופך להיות בע״תי. זה קורה
בהפתעה מוחלטת. יתכן שתצטרכו לעזוב
אח מקום־המסחם ול*
חשוב על סביבה אחרת.
יתכן ש שתצטרכו להמס
להוצאות גדולזת
כדי לתקן אז להחליף
מערכת ם א 1ד יקרה
בתוך הדירה. היכרות
חדשה עמל ה לבלבל
אתכם. הקפידו לשמור
על הקשרים הקיימים.
אין זה הזמן להתנסות
בחוויות חדשות ולסכן את מה שיש. במקום־
העבודה אתם זוכים לשבחים על ב־צועיכם.

0(11

זהו שבוע מאוד רגיש. זה מ תב ט א
בעבודה וביחסים עם אנשים. הי חסי ם
עם הבוס יהיו בעיי תיים.
יתכן שתאמרו
יותר מדי או שפלי״
טת-פה תבי א לגילוי
סוד חשוב, שיפעל
נגדכם. ריב עם שכנים
או אחים יגרום למ !
_ בוכה. בתחום הכספי
21ב מ אי -
צפויה הפתעה טובה,
20 ביו ני
ובכל זאת אל תיגררו
לביזבוזים. נסיעות
עלולות להיות מסוכנות. בעיות בריאות
קלות צפויות מה 19-עד ה 22-בחודש.

1שסין

עדיין חשים חולשה. בעיות. שהציקו לכם זמן
רב. יסאז על פיתרונן. אין מ׳ שיקת את
האחריות מלבדכם. אך
עריכם גם לדאע 1לטפל
בבני־מישפחה חולים.
בעיות כספיות יציק!
לפתע. תצטרכו להסדיר
את ענייניכם עם עפים.
רשויות והחוק. היזהרו
מלהיגרר למעוות. זה
ה; ביוני
יכול להיות מאור קשה
כ) 2בי ה*ע החמגטיקה הפעם.
חוגגת. אוהבים אחכם
ומחכים לרמז קר וכר מי שתרצז — שלכם.
עליכם רק לתת סימן קם! לכיוון הרצוי.

צריך להיזהר מאד בנהיגה. עדיף להימנע
מנסיעות השבוע ולהעדיף תחבורה
ציבורית במיקרה ה צורך.
בעבודה אתם
מרגישים יותר מדי
בטוחים. אם ח שבתם
לשוחח עם ה בוס או
לעשות צעד שיש בו
סיכון, דחו זאת בשבוע.
התגובות לא
יהיו בפי שציפיתם
ועלולות להיות נגד כם.
זה שבוע מבלבל
עבורכם, ולא תמיד אפשר לשלוט במה
שקודה. חבל לפעול בעיתוי הלא-נפון.

חפץ יקר־ערך שאבד לכם יימצא בקרוב
מגעת כספיות יבואו על פיחחנן ה שמע.
ם־שהו שהאמגתם בו
מתגלה כאדם שאפשר
לסמוך עליו. אתם
שחיים בחרדות קשות.
יתכן שאין להן בסים, אך
רצוי להיות זהירים ולשמור
על עצפבם. אין זה
הזמן לבצע גיתוח או
22ב או גו ס ט ־ לגשת לטיפול קשה. ב־
22בספטמבר 1 19ב־ 20 חש 1ב שתשלחו
על הירדים במ ש פחה.
בתחום הרזפנס׳ אתם מאוד סמקשים.
ורבים מבג׳ המין השני משחרים לפתחיבם.

1010

:1תונו 11

בא לכם לצאת, לבלות, להכיר ידידי ם
חד שים ולשכות מהחובות לבית ולטי-
שפחה. מרוב פעי לויות
חברתיות אתם
נוטים לשכוח א ת
הבית, וזה עלול לגרום
לבעיה רצינית. זה לא
משתלם. שבו יותר
בבית. שימרו על הי לדים
ועל הבי ת עצמו.
אל תשימו לב למה
שאומרים השכנים,
החברים והסביבה.
חשוב לדאוג לכל הקשור למגורים,
למישפחה ולאנשים שעימם אתם חיים.

הורים עלולים להרגיש לא ט1ב. אתם מרוכזים
יותר מדי בעבודה ושוכת־ס להתקשר ולברר
מה שלומם של בני־הזוג.
הראש לא בסקוס. אתם
מרוכזים יותר סדי בעבודה
ולא שמים לב
שהחיים סתנהלים. ם אוד
לא רצוי לקיים ראיזנות.
פגישות או נסישת בין הי!
ר 21 בחודש. זה יבול
לאכזב וגס להיות מסוכן. גע 1111,11:1.
בתחום הרומנטי קורים ^ 22323113
דברים מוזרים. אנשים
ששנהים. או חחר־ם מחיץ־לארץ, נזכרים
בכם לפתע וסתעקש־ם לפתח קשר חזק.

זה לא השבוע ה מתאי ם לנסיעות,
ל טיסות או אף לטיולים בתוך הארץ.
הסכנות רבות, וטוב
יהיה לד חות הכל
לשבוע הבא. מי שר גיל
לצאת ברגע ה א חרון
מהבית, שיקדים
השבוע. אתם יבולים
להחמיץ דברים השו בים,
וחבל. ענייני
כספים הופבים להיות
} 2בנו במבר ־
20בדצמבר
ומסובבים. קשים פיתרון לא יימצא
השבוע. השאירו הבל כמות שהוא
בינתיים. הפתעה ב ת חו ם הרומנטי.

חאזנ״ס

עקת

קשת

צפויות בעיות כספיות. בע־קר בכספי־מיש־פתה.
ועליכם לדאוז ולהזהיר את הנזנעים
בדבר. בחשבונות משר
תפים עם ש 1תף א 1עם
בן־זע עלולים להחנלזת
סיסכים. צריך לברר
בדיוק מה קורה. ס׳ ש־ם־קצועו
בנקאות, הנה־לת־חשבונוח
או ביטוח
יסר לטעות ולהניע עד
21בדצמבר ־
סישפטיות,
ערכאות
19 בינו א ר
כשלא בטוח בלל שיוכל
להנסת את חפותו. צרך
לבדוק׳ב שבע עידים כל פ שלה׳הק שורה
בבסף או רכוש. עלולה רצוץ בעיית בריאות.

אלה מביניכם הקשורים בקשר רומנטי
יצטרכו להיות מ אוד זהירים השבוע. א ם

את םמס תירי ם משהו
ובטוחים שאיש לא
יודע, דעו שזה יכול
להתגלות ולהרוס שו תפות
קיי מת. מי ש עובד
שעות נוספות
כדאי שלא יסתכן
בכך השבוע, כי הסי כוי
שזה יתגלה ויגרום
לצרות גבוה ביותר.
טלפון, שיתקבל לפ תע,
יגרום לאי-געימות. עניינים שנמנע-
ת ם מלעסוק בה ם צצים לפתע השבוע.

אתם עלולים לה תי ש לא טוב. מישהו מעסיס
עליכם עמדהנ 1ספת ומאלץ אתכם להישאר
ומן נוסף, כדי להשלים
עבודה שלא אתם
חייבים לעשותה. נטייה
חנקה להיפגע בתאעזת,
לאו דווקא בדרסם.
תישזת בכפות הרגל״ס
ובגפיים בבלל. אל
תחלם .1חשוב לשמור
על עיתנת. חשזב לנשל
את הדלת היטב. באופן
כלל־ אתם חשים בטוב
ה שסע. ומקבלים חיזוקים ם בד־המישפחה
ומחברים. כל מ׳ שמסביבכם מחצ ה סבם.
העולם הז ה 2702

ורכה הססגונית
של צעירה דתית
מחיפה שהיתה
דוגמנית־צירום
והפנה חברתו
של חבר־פדלמנט
בויט
** רים דייווים, ישראלית החיה זה שנים
רבות בלונדון, וחיה טוב מאוד, עם כל
הלוכסוס האפשרי, אומרת שהיא מאמינה
בכל השטיקים הנשיים .״צריך להיות נשית
עד הסוף, כי זה מה שהגברים אוהבים — הרי
בעצם הם ילדים קטנים. קשה להסביר בדיוק
את המושג הזה, נשיות. לא קוראים על זה
בספר. נולדים עם זה.
״כאשר אני נכנסת לחדר, מבחינים בי. זו
מעין הקרנה, פילפל, הצורה שבה את נושאת
את עצמך, איך את מסתכלת בגבר, איך את
מקשיבה לו. אשה יכולה להיות יפהפיה, אבל
אם היא לא נחמדה, לא יעזור שום דבר.
״צריך לתת לגבר הרגשה טובה. לגברים
יש אגו מאוד רגיש, ואסור לפגוע בהם. כאשר
הייתי צעירה, הייתי מעליבה אותם. אחר־כך
למדתי איך להיכנס לראש שלהם, להעריך
אותם כאשר הם מצליחים, לתת פיד־בק.
״לחבר שלי, אחרי נאום בפרלמנט, אני
אומרת: נהניתי מהנאום שלך. זה חשוב, מילה
טובה, והוא מרגיש שאת די חכמה כדי להבין
מה הוא אמר.״

מרים דייוויס, לשעבר דרום, היא אשה
מטופחת- ,סכסית, אוהבת את החיים. היא
אוהבת גם תכשיטים יקרים — טבעות־יה־לומים,
למשל — ויכולה להרשות לעצמה

מרים ביתשלים ()1962
,כאשר אני נכנסת לחדר, מבחינים בי. ז 1מעין הקרנהולהתקשט
בהם, או לשמור אותם בכספת
דירתה הלונדונית המפוארת.
היא נולדה בחיפה להורים ממוצא הונגרי,
בעלי חנות לכלי־בית ומתנות. את גילה הנד
תייק היא מעדיפה לשמור בסוד, ומסתפקת
ב״הייתי סטודנטית בשנות ה־ ,60 ואפשר לנחש
׳.מ ת פעם היא מגיעה לביקור בארץ,

מתמקמת במלח הילטנן, ומשם היא יוצאת
לפגישות עם ידידים וידידות, טיולים ובילדים.

סיפרה
מרים:

בבית״הספר הייתי בין היפות של הכיתה,
למרות שאז אהבו שמנמנות, ואני הייתי רזה.
היה לי חבר, הבן של הרב קניאל, הרב של
חיפה, והוא היה אומר :״מה פתאום רזה? יש
לה חזה, יש לה תחת!״
הייתי נערה שמרנית, חניכת בני־עקיבא.
תחת להתגייס לצבא, הלכתי לסמינר למו־

השתתפתי בבניית המקום, ואחר־כך ביליתי
שם רוב הזמן. היו שם יופי של חבריה: שלמה
באום, ינוקא, אריה זקס, ראיף אליאס, ריבקה
מיכאלי. היתה בימה לאמנים צעירים, גברי
בנאי וריבקה שרו שניים וחצי שירים, עשינו
להם טובה ששמענו אותם.
הייתי שומרת־מסורת, אבל בהדרגה הת־

רים. אחר־כך הייתי מורה בירושלים, וגם
למדתי באוניברסיטה — פילוסופיה וספרות.
החיים אז היו שיגעון. חבר שלי, יהושע
קופר, פתח עם שותפים את קפה בכחוס.

חלתי לנסוע בשבת, להדליק חשמל בשבת.
עבדתי בלישכת־התיירות בנמל־התעופה.
הכרזתי. על מטוסים שנוחתים וממריאים
ואירגנתי טיולים לתיירים. הכינו אז עלונים
לעידוד התיירות בארץ, וצילמו אותי, יחד עם
עוד כמה יפות, על רקע בתי־כנסת עתיקים,
רכובה על חמור.
עשיתי תואר ראשון, וב־ 1964 נסעתי
לקרובים בדרום־אפריקה. הייתי מורה בבית־.
ספר יהודי, התחתנתי עם יהודי עשיר, ונולדה
אירית, שהיא כיום בת ,21 עובדת־סוציאלית
ומרצה בנושא.

תמונה אצל השפן

ך* ייתי נשואה במשך שלוש שנים. הוא
1 1היה צעיר ממני. לא התאמנו. נסעתי
ללונדון, כדי לבדוק את האפשרות להסתדר
שם, והתגרשנו. שוב עבדתי כמורה בבית־ספר
יהודי, וגם מכרתי תכשיטים.
יום אחד ראיתי אצל שכן צילום של גבר
נאה, ורציתי פרטים עליו. השכן אמר ששמו,
פיטר דייוויס, שהוא רופא־שיניים וטייס,
יהודי־למחצה. השכן סיפר לי עליו, אבל לא
הסכים לערוך היכרות בינינו. הוא קצת קינא.
מצאתי את הטלפון של פיטר במרפאה,
צילצלתי, נפגשנו, ועברנו לגור יחד, בדירה
מפוארת במרכז לונדון, יחד עם בתי.
הוא היה מבוגר ממני, נאה מאוד, דומה

נעמי מן ₪

.לגברים יש אג 1מאנד רגיש. צריך לחת להם התשה טובה ר

תשבץ רעונס ד9ה
>1את
אביגיל1א מאוזן:
)1אחוד יסודות נפרדים לחטיבה
אחת; )5זרם קיצן ני
באמנות הציור; )10 כאן )11 :כנוי
מליצי לנפש האדם; )13 מגש;
)14 כיסוי הבית; )15 שיעור
השתתפות, חלק; ) 16 מחבר
״המרפסת״ (ש״מ); )18 סוד; )20
דרס, רמס; )21 אוסף שירי משוררים
במיזרח התיכון(מ) )22 :מילת
הסכמה; )24 בכורו של יצחק;
)25 מערב; )26 ציצית שיער(ח);
)28 למדו, חזרו ולמדו; )30 גיס;
)31 שימש כסגנו של ברנדוט
כמתווך בארץ־ישראל ()1948
(ש״מ); )32 כרע, נפל; )34 תמו
ונשלמו; )35 זהב; )38 רעד)39 :
יושר; )41 אחד מן הצאן; )42
רווח, פתח; )43 קיים; )45 קרש
משופע; )47 תל שממה; )48
סוחר, רוכל )50 :סל עשוי קני
סוף; )51 בהמת משאות; )52
שביב אש; )54 רעל )57 :חלק
משלם; )61 משקה עלים סיני;
)62 סרב; )64 צעיר; )65 נבל)66 :
נעלט; )67 אציל )69 :בסול
החלטה בתוקף סמכות; )70 מין
קוץ; )72 תוחלת; )74 אשפת
חצים )75 :קשר בחבלים; )77
מרפא; )79 מטבע עתיק —
מחצית השקל; )81 ניקה )83 :אות
הנצחון; )85 אני (אניות))86 :
נבואה, חזון; )88 חומה )89 שמם
של שלושה מלכי פרס ממש׳
האחמנים; )91 מזכרת )93 :בת־קול;
)95 בירת סנגל )96 :רשע;
)98 סופר יהודי; )100 למענו;
)102 ענף תמרים; )103 שבס
בישראל; )104 תבנית כדור־הארץ
)105 :לועג באירוניה ועוקצנות.

מיפרץ, נחל; )34 מקום פצוע
בגוף; )36 דגש באות הא סופית;
)37 תינוק, ילד רך; )40 אביון
אומלל; )41 שמח; )42 שומר־הסף
במחנה־צבא; )46 ענף; )47 שיח
דפנה; )49 מידת מרחק; )50
אטימות, סגירה; )53 איש נקלה;
)54 הענק המיתולוגי שנשא על
כתפיו את כדור הארץ; )55 תו
מוסיקלי; )56 יהיר; )58 חוץ; )59
דלוח; )60 עץ נשיר עלים; )62
קוסם; )63 בן־אדם; )66 הקרמה,
מבוא לקטע מוסיקלי; )68 ענין

רע ( )71 ;)3,3הקו העובר מקצה
הקשת (בעגול) אל הקצה השני;
)73 תקון בית; )76 לאום; )77
פרבר תל־אביבי; )79 נשמר
לאורך זמן; )80 הגיע; )82 טבעת
לבהמה; )84 מידת אורך בריטית;
)85 סלע; )87 בן אשמדאי; )90
כבוד; )92 רבוי דברים חסרי טעם;
)94 סוג של עץ קשה; )96 חלק
בצוואר העוף; )97 אחר המזלות;
)99 אביזר באחד ממשחקי
הספורט; )101 אנקול; )102 שדה
מרעה; )103 כתב כריתות.

250ש ח? 500ש״ח?
750ש״ ח? 1000ש״ח?
הגרלת־הפרסים בי! סותרי תשבצי ותשבצופני העולם הזה נמשכת. אך
לבקשת קוראים רבים מאוד הונהג שינוי. מעתה יכולים להשתתף בהגרלה
גם קוראים הפותרים נכונה תשבץ (או תשבצופן) אחד. או שניים (רצופים).
או שלושה (רצופים) .או ארבעה (רצופים) .בכל מקרה יועלה בגורל, אחת
לחודש, שמו שר פותר אחד, בין מי שפתר נכונה תשבץ(או תשבצזפן) אחד,
שניים. שלושה. או ארבעה והוא יזכה בפרס בהתאם למיספר פיתרונותיו -
150 שיח לתשבץ אחד 500 :שיח לשניים 750 :שיח לשלושה. ר 1000 שיוו
לארבעה.

את הפיתרונות יש ל שלוח אל השלם הזה, תל־ אביב, ת.ד ,136 .מיקוד
.61001

(המשך מעמוד )33
לשחקן ארול פלין. היינו יחד
שמונה שנים. דרכו הגעתי לחברה
של רופאים, ציירים, אמנים, אנשי־קולנוע.
הבית
נמצא באיזור בלגרביה,
ומולי גרה בת־דודה של המלכה
אליזבת, הדוכסית מלאנקסטר.
היא לא אומרת שלום לאף אחד
בבניין, אבל אני משקה את ארניות
הפרחים שליד ביתה, והיא מחייכת
אלי1 .
לפיטר היו הרבה לקוחות מפורסמים:
דיאנה דורס, ג׳ון גילגור.
הוא היה אדם מעניין מאוד, האיש
של חיי. לא התחתנו, אבל לקחתי
את שמו. רצינו להתחתן, אבל אז
הוא חלה ומת.
לא היו לו ילדים, והוא הוריש
לי הכל: את הבית המפואר שלנו,
עם ספריה ענקית של ספרי מדע
ורפואה נדירים, בית־דירות בן חמש
קומות בארלס־קורט, עם דירות
להשכרה, ועוד רירה בקנסינג־טון.
עברו
עליי שנתיים קשות. התאבלתי
עליו. לא רציתי לצאת מן
הבית. אבל החיים עושים את שלהם.
אף פעם לא שכחתי אותו.

מאוגך:
)1גבול )2 :אלוה )3 :קערה
גדולה ממתכת; )4נכרי; )6
יחידת ההספק החשמלי; )7פרי
שלא בשל; )8קליפת הענבים; )9
שמן; )12 צנוע; )15 ציפור קטנה
בעלת נוצות נאות; )16 איבר
הנשימה לדגים; )17 הגאון
האחרון בפומפדיתא; )19 סנוף;
)20 הכפל העליון בבגד; )21
חולות נודדים; )23 ציפור טרף;
)24 ענן; )26 רמאות; )27 תבלין;
)29 אישה של אביגיל המקראית;
)30 כפר דרוזי בגליל העלית;

— ד״ד מהים מ חיפ ה !

לאגד־ליידי

* סכתי לאנד־ליידי, בעלתו
1בית. חלק מהדיירים היו נחמדים,
סטודנטים, וחלק היו מסוממים,
שהביאו חברים לגור איתם.
החוק האנגלי מגן על הדייר, ועם
הזמן נוספו עוד חוקי־הגנה.
גם אם הדייר היה דייר גרוע,
שלא שילם ועשה נזקים לדירה —
זה היה בלתי אפשרי להוציא אותו.
הרבה בעלי־בתים איבדו אז את
הסבלנות ומכרו את הבתים שלהם.
הבית שלי שווה כיום 300 אלף
׳ליש״ט, אבל מכרתי אותו בחצי
מחיר, ב־ 150 אלף, כי כאשר יש.
דיירים שקשה להיפטר מהם, ערך
הבניין יורד.
כיום אני משכירה חדר יפה אחד,
בבית שלי, רק לישראלים. הם
אומרים שכיף להיות אצלי, וכיף
להכיר אותי.
הגבר השני של חיי הוא לורנס
אואן, חבר־פרלמנט ממיפלגת הלייבור.
אני דווקא קונסרבטיבית,
כמו רוב היהודים המצליחים באנגליה,
שהם בעד מרגרט תאצ׳ר. אם
את מצליחנית, ולא אחת שרוצה
סעד כל הזמן, את לא לייבור, כי
הלייבור מעודד אנשים לא לעבוד,
על־ידי תשלום של הרבה סעד. הלייבור
שולל יוזמה אישית, שואף
להעלות את המיסים של העשירים,
דוגל בהעלאת מם־רכוש.
אבל לא היו לנו ויכוחים. לא
הייתי פעילה במיפלגה. זו רק
היתה הריעה שלי.

נזילה
!ארלט־קורט

לורנם היכרתי במיקרה.
> *יו ם אחד היתה נזילה באחת
הדירות שלי בארלס־קורט. הדייר
היה חבר־פרלמנט. הוא כעס על הנזילה,
וקבע איתי פגישה בבית
הפרלמנט. כאשר הוא ראה אותי,
הוא היה המום. את גברת דיוויס?
הוא שאל.
הוא הזמין אותי למיסעדה שם,
ונתן לי הזמנה ליציע־המוזמנים,
כדי לראות ישיבה של הפרלמנט.
שמעתי קצת, נמאס לי, והלכתי
לכיוון שרותי־הנשים. בדרך ראיתי

דלת, ועליה כתוב: פרטי, אין כניסה.

אני רואה שאסור להיכנס,
אני חושבת: למה אסור? ונכנסת. זו
אני. אני יודעת שהמיקרה שלי עשה
קצת רעש, והיתה חקירה. חסמו
את הדלת, והעמידו שוטר בפתח.
נכנסתי וראיתי שלושה חברי-
פרלמנט יושבים להם בנוחיות, בלי
עניבות, רגליים על השולחן, שותים.
זה היה חדר־המנוחה שלהם.
אמרתי: או, מצטערת, לא ידעתי
שהכניסה אסורה. ואחד מהם אמר:
אבל לנשים יפות מותר להיכנס.
אחד מהם, לורנס, חיפש חדר בעיר,
כי הוא בא מאיזור מרוחק. הוא
נאה וחמוד, שיער כהה, ספורטיבי,
היה אז, לפני שבע שנים, בן ,50
נראה צעיר מגילו. השכרתי לו חדר
בבניין שלי, התיידדנו, ואחרי כמה
חודשים עברנו לגור יחד.
סיירנו יחד בארץ, והוא התרשם
מאוד. הוא לא־יהודי, לא התעניין
במיוחד בישראל עד שהכיר אותי.
אני קירבתי אותו לנושא, הפכתי
אותו לפרו־ישראלי. הוא נוהג להגיש
שאילתות בפרלמנט לטובת
ישראל, והוא חבר בלובי של ידידי
ישראל בקרב חברי־הפרלמנט הבריטי.
נעשה פעיל ממש.
לורנם הוא גרוש, שלושת ילדיו
נשואים וחיים במנצ׳סטר. גרנו יחד
שש שנים. ירעתי שנישואין לא
יהיו כאן. אצלו העיקר זה הקאר־יירה
הפוליטית. אני זקוקה לתשו־מת־לב,
שהגבר יהיה איתי. הוא
מייצג את מנצ׳סטר והסביבה, ומרבה
בנסיעות. למעשה, הוא נשוי לפוליטיקה.

עדיין

מחפשת

^ יתד! בינינו הסכמה הדדית
( 1שזה לא זה, והוא עבר לגור עם
חבר־פרלמנט אחר, ליד בניין־הפר־למנט.
אבל אנחנו ממשיכים להיות
בקשר, יוצאים יחד מדי פעם.
אני עדיין מחפשת את הגבר
שלי. מתאים לי אדם חופשי, איש־עסקים,
שאפשר לנסוע איתו ביחד.
חבר־פרלמנט הוא איש של המיס־לגה,
לא אדם חופשי.
לורנס, למשל, הקפיד תמיד לקנות
מכונית מתוצרת בריטניה, יד
שנייה, לא מפוארת מדי, כדי שלא
יגידו: איך זה שחבר הלייבור נוסע
במרצדס. הוא לא אדם־של־עצמו,
גבר שאיתו אפשר לנסוע בעולם,
בזוהר ובנוחיות, בלי לעשות חשבון
לאף אחד. אהבתי ללכת איתו לקא־זינו,
למועדונים. גם הוא אהב לבלות
במקומות אלה, אבל תמיד היה
אומר: אני חושש, אחר־כר יכתבו
שאני מבלה ומבזבז כסף, או מהמר.
הייתי רוצה לחזור ולחיות בארץ,
אבל זה לא יהיה קל — לחסל
שם את הרכוש ולהתחיל כאן חיים
חדשים בתור עולה חדשה, להתאקלם
אחרי יותר מ־ 20 שנה בחו״ל.
חסרים לי כאן הנימוסים שאליהם
אני רגילה. דוחפים כאן. הגבר
הישראלי לא פותח את דלת המכונית
עבור האשה, ובכלל מתנהג
בגסות״רוח. אין תודה, אין בבקשה.
מצד שני, יש לי חברות טובות
בארץ. בלונדון — רק אחת או שתיים•
היחסים שם רישמיים, צריך
לקבוע כל פגישה מראש.
חלום חיי היה שיהיה לי גבר
אחד לכל החיים, כי אני אשה של
גבר אחד. זה לא כל־כך יצא, אולי
זה עוד יקרה — אהבה גרולה עם
מישהו מהרקע שלי.
העולם הז ה 2701

כל שבוע

מהיום העולם הזה נא אליו ספיישל,
כמו בעולם הגדול: חם מהדפוס, חדש,
טרי, לוהט, עסיסי, ישר הביתה או למשרד,
עם שליח אישי.

מהיום העולם הזה נא אליך ספיישל,
אבל עולה לך פחות, לזמן מוגבל מאד 290 :
שקלים ב 5-תשלומים שווים, ללא ריבית
וללא הצמדה-ויש לך מנוי ספיישל לשנה
שלימה על השבועון מס׳ 1במדינה.

מהיום העולם הזה נא אליך ספיישל,
נל שנוע ־ ונפעם הראשונה גם
מניא לך מתנה: ארוחה זוגית חינם,
ללא הגרלה, נמסעדה מהליגה
הראשונה4

* מוגבל ל-ססס! מינויים באזורי ההפצה, עד יום 31.8.89 ועד בכלל. המס עד ה לפי בחירתך, מתוך ר שימת המסע דו תבמחלקת ההפצה.

וסע המזו״ם של השלם הזה 03-232262 ,

מיבצע מנויים טעים עם העו&ס רוה
חתום ער מנוי שנתי ותקבל:
(א) השבועון יגיע לביתן־/ם י שרדך ביום הופעתו ע־י שליח מיוחד *
(ב) מחיר המיבצע 290 :ש־ח כולל מע־מ א שר ישולמו
ב־ 5ת שלומים שווים ללא הצמדה, בא מצעות כר אחד מכרטיסי
האשראי.
ביקור בדולפיץ־שטרן
מסעדתה מוזי און
רח׳ האוניברסיטה .2
רמת־ א בי ב,
טלפון6 :־5414135
אל גאוצ׳ו -לונדון מיניסטור
אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :
שאול המלך ,4טל׳ 250079־03

קפה -פאב -מסעדה
שירה וריקודים
יום ד׳ :ערב ס מבה ברזילאי
ימים ה׳ ,ו׳ ,שבת: ארץ ישראל
פתוח רצוף יום־יום משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים
רח׳ הירקון , 109 טל׳ 5237426

מעל תי סבת ״ א

ה *2עי ת בד*1^ 7ך 770

רחוב דיזנגוף (110 מול קפה רוול)תל-אביב.
טלפון 03-247066 :

דולפין ש ט רן
מסעדת דגי ם מו בחרת
פ תוח 7י מי ם בשבוע 24.00 :־12.00
מו מלצ ת לי ש ר אלי םול או ר חי םמחדל
דיזנגוף 189ת״א, טל׳ 232425

המיוחד במי סעד ת דולפיו־שטרן
שברחוב דיזנגוף הוא,

מ קיי מ ת שהיא האינטגרצי ה שכולנו מדברים
עליה, ול א כל־כך רואים אותה.
כשכתוב בחוץ ״מיסעדת־דגים״
ומבעד לחלון רואים
שולחנות ערוכים במפות לבנות,
עם פרחים וכוסו ת יפות על רגל,
מייד יש הרגשה שכאן נקבל
אוכל אירופאי. אבל אירופה
הי א רק ה חל ק השני של העניין.
החלק הראשון, שהוא המנות
הראשונות, הו א דוו ק א מיזרחי
מאוד, חו מו ס וסלט־חצילי ם
וסלט־זיתים, וחצילים מטוגני ם
עם לבנה, וסלט־ירקו ת קצוץ
בסבלנות ומתובל בשמן־זית
ולימון, ועל כל אל ה חצאי־פיתות
חמות עם זעתר או עם
חמאת־שום. אכלנו, ליקקנו א ת
האצבעות וכמע ט הצטערנו
שכבר הזמנו מנה נוספת.
המנה הנוספ ת הי ת ה חגיגית
באמת: מגש גדול ועליו ארבעה
סוגים של חסילונים, שהגויים
קו ראים לה ם שרימפס. אחד
בשום וחמאה, אחד ברוטב־שמנת
וב תוספ ת פטריות טריות,
א חד מטוגן עם בצל וצנוברים
וקצת יותר מדי שמן, ועוד סוג
מצופה בפרורי־לחם ומטוגן
בשמן עמוק. מ ה שיש לי להגיד
על ה שרימפס הו א שלמרות
הפיתות עם הזעתר וכל המנות
הראשונות, למרות ההחל טו ת
בעניני די אט ה, ל א נשאר אפילו
שרימפ אחד לרפואה. אני הדגים.
אחר־כד
ה ס תכל תי על בן־זוגי לסעודה,
הו אהס תכל עלי וביחד אמרנו:
״טוב, מז ה רק נטעם.״ הו א קיבל
דג סול מטוגן שנאפה אחר־כך
ברוטב בשמל ופטריות, ואני
קיבלתי דג סול מטוגן ברוטב־תפוזים,
וב תוספ ת שקדים,
צימוקים ותמרים. כל אחד טע ם
משלו ואחר כך התחלפנו, כי
הו א העדיף א ת החמוץ־מתוק
של ה תפוזי ם ו אני העדפתי א ת
המלוח של הבשמל והפטריות.
הרבה ל א נשאר על הצלחות
אחרי שטעמנו ו אחרי שאמרנו
שהינה אפילו מדג סול אפשר
להכין מעדנים.
מנה אחרונה? יש גבול אפילו
לקיבות ה מפו תחו ת־ מאוד שלנו.
כוס ת ה עם נענע ה חלי ק ה לנו
א ת הגרון ואפשרה לנו להמשיך
ולדבר על ה די אטה שנעשה
פעם.

ארוחה זוגית חינםעד 60ש־חבאחתמה מיסעדו ת
המובחרות המשת תפו ת במיבצע.

חייג 232262־ 03מחלקת המנויים
* באזורי ההפצה בלב ד

! מפגש אגיב
תפריט בינראומ

כל מ ה שלא ציפית
מפונדק דרכים
דרך חיפה 301 תחנת דלק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם א רו ח ה בתפריט קבוע:
מנה ראשונה: מרק או סלט חסה, או פטריות טריות עם חמאה ושום
מנה עיקרית:

פירושקי לסוגיו
או שניצל עוף עם רוטב פטריות

מנה אחרונה: פר פה לי מון
או מרקיז שוקולד
או שטרודל עם גלידה וקצפת
בוס יין לבן
לחמניות תוצרת הבית וחמאה

26.75ש״ח

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
פתוח מ־ 12.00 עד __ 01.00 טל׳ 457599

חדשבתל־ א בי ב!
עוד סניף של

״מסעדת יתס״
מאכלים מזרחיים

רה׳ בן יהודה , 163 טל׳ 227813־03

החימניה הכי חמה בעיר
רח׳ אלגבי 12מ״א (פיגת הירקון ,)50 טל׳ 5101634־03

הבית הלבן

1113ק• 0316

הבירה הכי זולה בעיר

ירקון , 108 תל־ אביב
טלפון 230577 :

ל 0 1זזת < ץ י £ירןז 1ז 1ז
1 1 1 1 £ 1 1 1 ( 1( 0 1 2ח

לונדון

צעקות ישראליות

ע צו ת לישישה המיוחמת
ך* יומון הבריטי דיילי מיחר
1 1הוא פופולרי מאוד, ונמכר
ביותר משלושה מיליוני עותקים
מדי יום. היומון לא נחשב כרציני
ביותר, והוא עוסק ברובו בצדדים
היותר־טריוויאלים של החיים ובי
פינקטריה. את עמודיו מפארות כותרות
מהסוג של ״ישישה נרגזת
נשכה כלב שהכעיס אותה״ ,או
״הנסיכה אן הועפה מהסוס שעליו
רכבה, והעם הבריטי עוקב בחרדה
אחר מצבו של הסוס.״
מקום נכבד בעיתון תופסות הידיעות
על המישפחה המלכותית.
לא עוברת יממה ללא ידיעה כלשהי
על המישפחה המוזרה הזאת.
מדי פעם מחלקים שם בעיתון
סוכריות לקוראים. לא ממש עומדים
ברחוב ומחלקים סוכריות, אלא
פשוט מצטטים מעיתונים אחרים
ומחוברות מדעיות ומציעים לקוראים
איר לנהוג בכל מיני מצבים.
לפני ימים אחדים, מתחת לכותרת
המשונה ״בראבו, מאהב זקן
שלי״ ,מציע העיתון לקוראותיו

ניו־יורק

ישראלים רבים, אסר חיים או המבקרים בלונדון, מכירים היטב את
המוסד הקרוי גבי.
נבי זה מיסעדה ישראלית בכיכר־לססר, שהוא איזור־התיאטראות
ובתי־הקולנוע, והיא נמצאת מטרים ספורים מתחנת הרכבת התחתית.
המלצריות ישראליות, הטבח תוניסי, והבחורים מאחורי הדלפק והקופה
הם מאלג׳יד ואו להיפר*.
יש במיסעדה הזו גם אוכל, אבל בעיקר באים לשם לשמוע צעקות
בעברית וקצת רכילות.
השבוע נשמע שם הדו־שיח הבא בין שתי מלצריות:
״את זוכרת את יפה, שעבדה בטלוויזיה בירושלים?״
״בטח זוכרת, למה? מתה?״
״לא: איפה: היא עכשיו בלונדון ולא הספיקה לדרור פה, וכבר
קיבלה ג׳וב בבי־בי־ס׳ בתור עורכת ומגישה״.

״היא עורכת את המיטות ומגישה את התחת״.

תיסמונת המאהב הקשיש
תשואות חמות מבודהזוג
הקשישות איר לשפר את חיי־המין
שלהן. או — יותר נכון — איר
להביא את חיי־המין שלהן ממצב
של אפס מוחלט, הנגרם בשל מצב
הבלות של הבעלים שלהן, למצב
של חגיגת־מין גריאטרית אמיתית
במיטה, עם כל הפעלולים וקולות־הרקע.
העצות
המובאות הן ציטוטים

מחוברת רפואית אמריקאית, הנקראת
״סכס אחרי גיל 40 אני כשלעצמי
בכלל לא ידעתי שיש דבר
כזה, גם חוברת כזו, וגם סכס אחרי
גיל ).40
מומחי־המין של החוברת המדעית
הזו אומרים שדון־ז׳ואנים מזדקנים,
החוששים ממצב של אין־
אונות, יכולים לקבל תנופה אדירה

פלי ש ת היפאנים

גלית במיבטא צרפתי נעים, גורמות
לאמריקאיות הצעקניות לצרוח
יותר בשקט.
המיטבח, שהוא צרפתי במקור,
עבר תהליד קל של אמריקניזציה,
אר עדיין עומד במיבחן הטעם, והמחירים
סבירים ביותר.
התפריט מגוון למדי והוא כולל
חביתות, סלטים, בשרים ופונדו.
אם אתם לא ממש רעבים או שאתם
ממש עניים, מציע לכם המקום
דיל, ובעבור שיבעה דולרים אתם
מקבלים מרק משובח, סלט חסה, לחם
צרפתי, מנה אחרונה וגם כוסית
יין או קפה.
עד לפני כשנה היו אורחי המקום
אמריקאים וצרפתים ברובם.
אולם יום אחד נתקע שם במיקרה
עיתונאי יפאני, שמרוב התפעלות
מהעניין כתב עליו בעיתונו, וגרם
לפלישה מסיבית של יפאנים, שלא
נודעה כמותה מאז פרל־הרבור. הם
עדיין לא הצליחו להרוס את המקום.

תארו
לעצמכם את התמונה
הבאה: ביסטרו צרפתי קטן ואותנטי
בלב עיר אמריקאית ענקית, עמוס
בסועדים יפאנים, כשכל מה שחסר
להשלמת התמונה הוא שהם יצעקו
זה על זה ביידיש. הסיפור הזה לא
לקוח ׳ מתיר מחזה סוריאליסטי.
פשוט, יש מקום כזה בניו־יורק.
?£כ1כ א א 1.4,8 0הוא ביסטרו
צרפתי, דו קומתי, קטן וצנוע,
שנמצא במערב רחוב 55 בית מס׳
48ב^יו־יורק. המקום קיים כבר 16

מ־סעז־ד,

שנה, והוא בעצם שמורת־טבע בלב .
הכיר הגדול, ויש בו אווירה צרפתית
של כפר, שולחנות קטנים ומפות
אדומות משובצות.
בשעות הצהריים העמוסות, בין
12:00ל־ , 14:00 משתרר תור של
אנשים הממתינים להיכנס. תיירים
מרומניה מרגישים ממש בבית למראה
התור הזה. חלקם אף מצטרף
לתור מתור הרגל ובתיקווה להשיג
שעועית.
מלצריות צרפתיות דוברות אנ־

סולנית

בצידה המערבי של השדרה הראשונה בניו־יורק, בין הרחובות 6ו־,7
נמצאת מיסעדה פולנית קטנה בשם טרזה.
המקום כולו צורח פולניות. העיצוב מזכיר חרר־אוכל לפועלים במיפעל
פולני, העובדים כולם פולנים, חלקם אף אינם דוברים אנגלית (מלבד
והאוכל המוגש הוא ברובו פולני ביתי• אר פה ושם מורגשת גניבה
קטנה מהמיטבח הרוסי.
ציבור־הסועדים במקום(הפתוח בצהריים ובערב) הוא דוגמה להיותה
של ניו־יורק כור״היתור סוציאלי ענקי. מלבד קהל־היעד הפולני, גילו את
נפלאות המקום גם הסינים, היוונים, הפורטוריקאים ונציגי עמים רבים
אחרים, ובכללם ישראלים צעירים אחדים, המתגוררים באיזור זה של
האיסט־וילאג׳ .מיותר לציין שמעט מאוד אנגלית אותנטית שומעים במקום.
לעיתים, המקום סגור לאירועים פרטיים, ואז ניתן לראות את חורבות
ורשה וקראקוב חוגגות שם.
האוכל טעים ביותר זמנות ענקיות במידה כזו שלאוכלים בעמידה
סיכוי לחטוף פלאטפוס.
לעומת כל זאת, המחירים פשוט מעליבים. צדיר לעבוד קשה ממש כדי
להרים את החשבון ל־ 10 דולר לארם.
המבקרים במקום בפעם הראשונה יוצאים בהרגשה שהם פשוט שדדו את
המיסעדה. ההגונים שבהם (ועד היום התגלו שניים כאלה! ,שואלים את
המלצר אם הוא לא טעה בחשבון.
זאת אינה מיסעדה שמביאים אליה מישהו כדי להרשים אותו, ואת
פרוות־המיגק והצ׳ינצ׳ילות אפשר להשאיר במכונית. אבל בשביל ניו־יורי*
שיוקו־-המחייה בה הוא מהגבוהים בעולם, טוב לדעת שמקום כזה
קיים בכלל.

של התעוררות, אם, אחרי שהם עושים
אהבה, הם זוכים בתשואות
חמות מבת־הזוג שלהם למיטה, או
לקריאה הרמה ״בראבו״.
לכאורה, אין דבר יותר תמים
וחמוד מהעצה הזאת• אר בעצם, אם
יתייחסו אליה הקשישות של איזור־מגוריי
בתל־אביב ברצינות, הרי
שאיכות־החיים שלי בעיר תיפגע
קשות.
אני גר באיזור תל־אביבי מזדקן
והולד, ורבים מתושבי־השכונה
כבר עברו מזמן את המינימום האולימפי
הדרוש להיכנס לקטגוריה
של סכס אחרי גיל .40 עכשיו, בעו־נת־הקיץ,
חלונות הבתים פתוחים,
ורק חסר לי שאלפי הקשישות באי־זור
יתחילו לשאוג בלילה :״ברא־

תיאטרון

בו״ ,״יופי״ ,ו״אולה!״ כל פעם שזה
יצליח לבעל שלהן. אנה אני אבוא?
היועצים נותנים עוד כמה עצות
לישישה המיוחמת, כגון :״תני תפיחה
לאגו של בן־זוגד על-ידי מחמאה
לגופו!״ (לבטח התכוונו למשהו
כמו ״הגוף שלר פחות נפול מהגוף
של שרגא״).
או :״ספרי לו איר הבגרות שיפרה
את הביצועים שלו במיטה, ואיר
בעצם האיכות חשובה, ולא הכמות״
(בהנחה, כמובן, שאין לו כמות).
יש עוד כמה עצות לא־מזיקות,
ובעצם רק העצה הראשונה עלולה
להיות מיטרד סביבתי. אני רואה
בהבאת הציטוטים הללו תרומה
אישית קטנה שלי לשיפור מורל
הקשישים בארץ.

הסתעה לדיסלוסט

מחזה חדש מועלה בימים אלה על בימות ברודווי בניו־יורק.
המחזה 71£££1 ט ,\ 1 8הצליח לסחוף עימו בחודשים שבהם
הוא מוצג אף את המחמירים שבמבקרי״התיאטרון שבעיר, לגרוף כמה
פרסי־טוני חשובים ולהותיר בתום כל הצגה קהל נדהם ונרגש, המודה
למשתתפי המחזה בתשואות רמות.
סיפור המחזה בנאלי למדי, והוא בעצם כמעט בלתי־אפשרי, אולם
בימוי נבון, תפאורה עוצרת־נשימה, מישחק נהדר של כל המשתתפים
וגורם מפתיע, המתפתח לקראת סוף המחזה, הופכים את הצפייה בו
לחווייה נדירה.
דיפלומט צרפתי מגיע לעיר בייג׳ינג(פקינג) בסין, בתחילת שנות
וד ,60 בליוויית רעייתו, לשמש בתפקיד זוטר בשגרירות. במהלר
שהותו בעיר הוא נשבה בקסמיה של אשה סינית מיסתורית, שהיא
הגברת הראשונה של האופרה המקומית, שאחד מתפקידיה היותר
מפורסמים הוא מאדאם בטרפליי.
בהדרגה מתפתח בין השניים רומאן סודי, ההופר עם הזמן לסוד
הגלוי ביותר בקהילה הדיפלומטית של סין. במקביל להתפתחות הרומאן,
מתחזק מעמדו של הפקיד בשגרירות, והוא מקבל תפקיד בכיר
יותר, וזוכה בקינאתם ובהערכתם של חבריו־לשגרירות, על מזלו
ששפר עליו.
אט־אט מסירה מעליה הגברת הסינית את צעיפי המיסתורין שהתעטפה
בהם, ומתגלה שהיא בעצם מרגלת, הפועלת בשרות המיפלגה
הקומוניסטית הסינית, ואת המידע
שהיא מוציאה ממאהבה הדיפלומט
היא מדווחת ישירות
ללישכתו של היו״ר מאו.
סיפור אהבה מוזר זה נמשר
קרוב ל״ 20 שנה, עד שפרשת־ה־ריגול
נחשפת, והדיפלומט נשפט
בצרפת ונכלא בעוון ריגול לטובת
סין.
בישיבתו בכלא הצרפתי מגלה
הדיפלומט, לתדהמתו, שהאשה
שאותה אהב, ושאיתה חילק את
יצועו קרוב ל־ 20 שנה, לא רק
שהיתה מרגלת, אלא גם — גבר.

ניו־יורק בלילה
בילוי מסעיר בכל שעה, בכל מחיר

בקצרה, תיאטרון מסוג אחר
לחלוטין לחובבי־התיאטרון, שקצה
נפשם במחזות־הזמר הרבים
המועלים על בימות ניו־יורק.

בירה אתם זוכרים שנשבעתי כבר כמה פעמים, וגם נדרתי נדרים, שאני
לא אכתוב על מישפחת דיין וספיחיה? זה פשוט חזק ממני! השם דיין
פשוט עושה לי משהו! זה כמו סם בשבילי!
אז אין חדש אצל אסי דיץ, וגם לא אצל בתו היפהפיה עמליה,
שהפכה סלבריטי בתל־אביב בחוגי הצעירים. אבל אצל קרוליין
לאנגסורד, אשתו־לשעבר של אסי ואם בנו ליאור, יש חדש וגם
שינוי. אחרי הרומאן האחרון שהיה לה עם בחור בשם גיא רפאלי, שהוא
צעיר ממנה בכמה שנים, היא החליטה שדי, נמאס לה מהצעירים,
ועכשיו היא תתרכז במבוגרים יותר. בין־לבין היא עבדה כמלצרית
בפאב זיגל, מקום שבו המלצרים יותר סלבריטיס מהאנשים שהם
משרתים אותם, אבל זה לא שייך, כמובן.
באחד הערבים נכנס למקום גבר אמריקאי חתיך ומרשים, והזמין
בירה. כשהגיעה ההזמנה לשולחן שלו, הוא שכח מהבירה והתרכז
במלצרית ששירתה אותו, קרוליין לנגפורד. מאז הם לא נפרדו.
הוא גילה לה שהוא סטודנט לרפואה בניו־יורק, הנמצא בביקור
בארץ, והיא גילתה לו שהוא מאוד מוצא חן בעיניה.
בתום שלושה שבועות הוא חזר לניו״יורק, והשאיר את לנגפורד
התוססת עצובה אך אופטימית.
מסתבר שבמיקרה הזה היא צדקה. הוא טילפן אליה כמה פעמים

הפריריס ט
וב ת החייב
ישנו עורך־דין צעיר, נאה ופליליסט מצליח,
מאחרוני הרווקים שנשארו עדיין במיק־צוע
הזה, ציון אמיר שמו. מאז שהודעתי
כאן שהוא דומה לוויקטור סיפואנטס, השחרחר
המקסים ההוא מפרקליטי־אל־א״ ,התחילו
לקרוא לו ככה במיסדרונות בית־המישפט.
אני לא יודעת אם אותו אמיר הוא ממש
בלתי־חתין לחלוטין. זה יתברר רק בעתיד.
בינתיים, אחת לכמה שנים, הוא
כמעט־מתחתן, אבל רק כמעט. לכן השמועה
על הרומאן החדש שלו כמעט הורגת אותי

קרוליין לאנגפורד
נמאס לה מהצעירים
בשבוע, ואמר לה שהוא אוהב אותה, ומאוד רוצה לראות אותה, והזמין
אותה אליו לניו־יורק.
אז כבר עברו שבועיים, וקרוליין עדיין שם. זה ממש סימן טוב, והיא
מאוד מאושרת איתו.
יתכן שלקשר הזה יהיה המשך רציני. אנחנו, בכל אופן נמשיך
להחזיק לה אצבעות, בתנאי, כמובן, שהיא תיידע אותנו מפעם לפעם
מה קורה איתה.

ת ק רי ת דיפלו מ טי ת

פו ררה
כשאמרו לי את זה, חשבתי שזאת בדיחה
— אבל מסתבר שזאת אמת לאמיתה.
אתם בוודאי זוכרים את איש־הגלריות ואשף
יחסי־הציבור איציק תוראל, שעזב או,תנו
לפני שנים רבות ועבר לניו־יורק. תוראל
( )40 שכישרון יחסי־הציבור שלו גובל בגאוני
,יות, לא הצליח ליישם בארצות־הברית את
שאיפותיו, וניסה כוחו בתחומים שונים.
לפני שנתיים הכיר בחורה פולניה נוצרית
בשם יולנדד 32 בחורה גבוהה, בעלת שי!
ער שאסני ומראה מרשים. הגוזמאים בחבורה
סיפרו שהיא בת־אצולה, שיש לה תואר של
נסיכה או רוזנת, והאחרים אמרו שהיא פשוט
אשה מקסימה ומושכת.
השניים התאהבו ונישאו, ואף נולדה להם
תינוקת.
הכל היו בטוחים שכעת, אחרי שתוראל
שיחק אותה באבא, הוא יבוא ארצה ויחיה כאן.
,אבל קרה דבר שלא־ייאמן: תוראל היגר לוורשה,
בירת פולץ. אמנם הדירה בניו־יורק
עריץ קיימת, ומפעם לפעם הם קופצים לשם,

מירד! לב אהובתו לשעבר של הבאבא
ברוך מנתיבות, והיום אשתו־בנפרד של דני
מעוז מפתיעה בכל פעם מחדש.

אחרי שובה משהות בת חודשיים בלום־
אנג׳לס, שם ביקרה את בנה, שלמד שם, פרצה
מריבה בינה לבין מעוז. הסיבה היתה בחורה
שענתה למירה בטלפון, כשטילפנה מאמריקה.
לאחר
דין־ודברים סוער עזב מעוז את
הפנטהאוז, שאותו רכש בזמנו הבאבא־ברור
עבור אהובתו, ועבר להתגורר במלון דיפלר
סט בשם בדוי.
בערבים נראה מעוז מבלה בפאבים ובדיסקוטקים,
לפעמים בחברת נשים שונות.
אחרי עזיבתו את הבית סגר את חשבון
המכולת, וגם ביקר בחנות־הצעצועים, שם י
קנתה מידה עגלה וכסא עבור התינוקת?
המשותפת שלהם באשראי, ודרש מבעל־ 5
החנות לקחת את שני הדברים מדירתה של
מידה, שנדהמה כשבעל־החנות הגיע אליה5 .
במקביל ביקר במישרדי בזק, החליף את נ
מיספר״הטלפון בדירה, ודאג לניתוק קו־ 1
הטלפון.
באחד הערבים עברה מירה בסוש״בר. שם
ראתה את מעוז בחברת ידידים. כשמעוז ראה

אותה, קם ונמלט מהמקום, כשמירה צועקת
בעיקבותיו שישלם במכולת ועבור טיפול
הפיסיו־תראפיה של התינוקת. מעוז נמלט
לדירת ידידו, יצחק שווישה, ושם הסתתר
באותו ערב.
למחרת פנתה מירה לבית־המישפט המחוזי
בתביעה למזונות.
באותם ימים הגיעו לביקור בארץ בני
מישפחתו של מורים אברז׳ל, יהודים
צפון־אפריקאיים מז׳נווה, שאותם הכירה מי־רה
בחתונת בנו של ניסיס גאון בשווייץ.
מירה סיפרה להם על מעללי בעלה,
ואברז׳ל הזמינו אותה לבוא אליהם לז׳נווה
לנוח.
כאשר נודע למעוז על כוונותיה של מירה

ציון אמיר
יתחתן? כמעט יתחתן?
מרוב סקרנות: יתחתן? כמעט יתחתן? לא״זה
ולא״זה?
באחרונה נראה אמיר בחברתה הצמודה של
גליח ויינשטיין, בת ,24 שאותה פגש אצל
ידידים משותפים. לא פגשתי אותה, ולכן אני
רק יכולה לצטט משמועות שהיא נאה מאוד,
חכמה מאוד, לומדת עכשיו לתואר השני במי־נהל
ואירגון באוניברסיטת תל־אביב, וחוץ
מזה אבא שלה הוא אחד מ־ 120 הנבחרים —
חבר־הכנסת אריאל ויינשטיין. אז מי
צריך יותר?
בתאריך הדיון לא הגיעה מירה לרבנות,
ומעוז הבין שהיא נסעה לשווייץ. כשחזרה
אחרי שבוע חיכה לה מעוז ליד הבית בשיכון
בבלי. מירה חלפה על פניו ועלתה הביתה.
מעוז עמד במשך שעות מאחורי הדלת, וצעק
שהוא רוצה להיכנס רק לרגע.
מירה לא פתחה ורק צעקה אליו מעבר לדלת
שיחזור למלון דיפלומט.

מריבה עם אשתו

איציק תוראל(באמצע) עם לנה ויולגדה
ורשה במקום חדאביב
שהיה אורח־כבוד בכל המועדונים המפוארים,
1אך הבסיס שלהם הוא בפולין. .
שהיה חבר של כל הסלבריטיס, העדיף את
בני הזוג תוראל מתגוררים אצל הוריה של
ורשה על תל־אביב.
יולנדה, וכשהם נוסעים לזמן ארוך הם משאיאז
החברים אומרים לי שהוא עושה עיסקי־רים
את הילדה אצל הסבא והסבתא.
ייצוא־ייבוא בפולין. אבל זה לא תירוץ, וחוץ
הייתי המומה מהעניין שאיציק שלנו,
מזה הגפילטע פיש בארץ הרבה יותר טוב.
שהיה כמו מלר בניו־יורק ושהכיר את כולם,

לנסוע, אמר לידידיו כי יוציא נגדה צו־עיכוב־יציאה
מהארץ.
מעוז נראה שתוי בכל ערב. ובאחד הערבים
השתכר בבר של מלון פלאזה בחברת
ג׳קי רונן, שכן של מעוז במלון דיפלומט.
ג׳קי עזב את הבית אחרי מריבה עם אשתו,

סיסי.
מעוז, שכנראה הפריז קצת בשתייה, נפל
מהכסא בבר והשתטח על הרצפה, אנשי הבר
הרימו אותו, וסחבו אותו החוצה לאוויר. מעוז
הקיא וצעק דברים לא־ברורים. רונן גרר אותו
לדיפלומט. למחרת פתח מעוז תיק־גירושין
ברבנות.

מידה לב ודני מעוז
חיק גירושין

תק רי טים וברור גר 1ר א מזיז

תגידו מה שתגידו, הזמרת יהודית ר־ביץ
היא טיפוס יוצא־דופן. לא זה בלבד שהיא
זמרת מעולה, היא גם חבר׳המנית, והצעירים
משתגעים עליה. יש לה ראש טוב, כזה
שעושה כיף לחיות.

רביץ זאת חיה איך שמתחשק לה, בלי לעשות
חשבון לאף אחד, ואולי בגלל זה הרבה
אנשים מעריצים אותה. יש לה גדודי ידידים
וידידות, ההולכים איתה לבילויים ולהופעות,
ומפעם לפעם יש לה מעריצה קבועה, שגם
היא בדרן־־כלל מתחום הבידור והתיקשורת.
והנה חלף זמן רב, ולא ראיתי סביבה אף
ידידה־מעריצה. אז אמרתי לעצמי שזה פשוט
לא יתכן. גיליתי שקריינית־הטלוויזיה אורלי
יניב התיידדה עם הזמרת הפופולרית.
ואם תראו את רביץ באחד ממיגר־שי־הכדורגל,
או את יניב קונה במרץ תקליטים
וקלטות של מוסיקה ישראלית, תבינו
שזה בגלל הידידות העמוקה שהן רוחשות זו
לזו.

לפעמים, כ שנמאס לי מפל הבלגאן
בעיר, אני לוק חת איתי כמה חברות ואנ חנו
נוסעות למיסעדת הסוכה הלבנה
ביפו, כי שם אנחנו מרכלות על כל העולם
מבלי שמישהו יפריע לנו.
אל תבינו אותי שלא כהלכה: אני מ ת כוונת
לשעות ביו״הערביים, כשהמקום
מתרוקן. אך נראה שיש עוד כמה שחוש בים
כמוני, א ם כי בכיוונים אחרים. למ של,
בשישי בערב הייתי שם, ואת מי
רואות עיניז
את העיתונאי רון בן־ישי, זה שכו תב
בידיעות אחרונות וגם בטיים האמ ריקאי,
כשהוא מ חבק בידידות א ת -
ענת טלשיר, עיתונאית בידיעות א חרונות.
היה
ברור לי שהם באו בענייני-
עבודה. אמנם, לאחר מכן, כשהם ישבו
לאכול, יכול היה מסת כל תמי ם לחשוב
שיש ניצנוצים מוזרים בעיניהם, כמו
אצל אנשים מאוהבים, ופה ושם היו גם

ענת
— השלם ש״ך להם!

גם רומאן עם מיכל ציב,
סיפורים שאני לא זוכרת.
אין פלא, מפני שהוא בחור נחמד.
אבל ענת, לעומתו, היא אשתו החוקי ת
של עמוס טלשיר, שהיה בעבר הרחוק
יותר בעלה של הזמרת ירדנה ארזי.
אז, כמובן, אחרי שנזכרתי בכל הפר טים
האלה, כבר לא יכולתי לאכול, כי
הייתי במתח לדעת מה קורה שם.
בדרך חזרה נסעתי עם אחת החברות
שלי, שיש לה פלאפון באוטו, ולא יכולתי
להתאפק, כמובן. עשיתי דרינג־דרינג
לשפיון שלי לענייני עיתונות ותיקשורת,
ובעוד אנו דוהרות לכיוון תל־אביב הוא
סיפר לי שהידידות בין ענת לרון היא
ארוכה, והם בקשר כבר יותר משנה. אך
היתה הפסקה ארוכה במערכת-היחסי ם
ביניהם, ובהפסקה היתה לרון חברה
צעירה. הוא אמר לה, כל הזמן, שהוא
מאוד אוהב אותה, אך הוא ידיד טוב של
ענת טלשיר. וב אחד הימים הודיע לחב רה
שלו שהוא מעדיף א ת ידיד תו טל-
שיר.
אני ס קרני ת לדעת מה אומר על ידי דות
זו הבעל, עמוס טלשיר. נראה לי ש זה
בכלל לא מזיז לו.

ואולי היו כמה

יהודית רביץ
׳דידוח־מעריצות

רציברי ם
גבוהים
יו״בי 40 אומר לכם משהו? לי זה לא אומר
הרבה, אבל אני באמת לא דוגמה.
זהו שם להקת־רגאי בעלת שם עולמי, עם

אורלי יניב
ידידות עמוקה
אז ככה: קלידן הלהקה, בחור חתיך ומוכשר
בשם מייקל וירטו 32 הלך לבלות
אחרי ההופעה בדיסקוטק זמן אמיתי, ושם הוא

רון בן־ישי
פתאום זה 1ראה כאילו —
כמה מחוות יותר אינטימיות. פתאום זה
נראה כאילו כל העולם שייך להם. רון
בן־ישי, שהיה מפקד גלי צה״ל, הוא גרוש
אחרי 20 שנות נישואין, ויש לו מהני שואין
האלה שתי בנות. אחרי הגירושין
היה לו קשר עם קריינית בשם גבי
דורון, וזה היה רומאן קצרצר. היה לו

שידוכים בחצר ביתיהכנסת

את הסיפור הזה ממש מתאים לספר השבוע,
ימים אחדים אחרי חג־השבועות — חג

תמי שכנאי בפעולה
הוא הפתיע 1ה1דיע, ששלח נרטיס־טיסה לאיטליה!״
מיליוני מעריצים וקופות שראשי ס ר היו קלט את תמי שכנאי, חתיכה בת ,24 הבת
של איש־הקסמים־והמוסיקה רוני שכנאי
מתחלפים בהם כבר היום.
הלהקה החשובה הזאת היתה כאן בארץ ואשת־האופנה נילי שרפשטיין. התמי
בסידרה של הופעות. אני לא שמעתי על זה, הזאת רוקדת כאילו שהיא הבת של ג׳ינג׳ר
והבנים של החברות שלי עשו לי בושות על רוג׳רם ופרד אפטר, ומה שקרה זה שהק-
לידן פשוט נדלק עליה והחל מחזר אחריה
שאני לא יודעת דבר על הלהקה.

במרץ.
ומה שהחל בריקוד בדיסקוטק נמשך ברומאן
אדיר. השפיונים שלי, שהיו עדים לקטע
ולקשר בין השניים, סיפרו לי שההמשך יותר
מרתק מההתחלה. אז החלטתי לדרנג־דרנג
ינג 1
לתמי, ושאלתי אותה :״זה נכון שאת טסה
לחו״ל כדי להיפגש עם מייקל וירטו?״
״כן! הוא הפתיע השבוע והודיע לי שהוא
שלח לי כרטיס־טיסה לאיטליה.״
״למה איטליה?״
״הוא החליט שהוא רוצה לעשות חופשה
של שלושה שבועות באי סרדיניה באיטליה,
ורוצה שאני אצטרף אליו, ושלאחר מכן אסע
איתו ללונדון.״
״סיפרו לי שהוא מאוהב בך בדציבלים
גבוהים מאוד!״
״זה נראה ככה, ואני מקווה שיהיה בסדר״.
״את חושבת שזה יביא למשהו כמו נישואין?״
״אין
תגובה.״
״אז נסיעה טובה, ושתעשי חיים.״

שבו, כמו שכתוב במקורותינו, היו הבחורים
והבתולות לובשים לבן, ומכירים זה את זה.
ככה שמעתי. מאנשיי בחוגים הדתיים, ואז,
כמובן, רציתי לדעת איפה נפגשים החבר׳ה
האלה, הצנועים, החסודים ולבושי־הלבן, ושמעתי
שמרכז השידוכים העולמי (כי באים
אליו מכל העולם) הוא בית־הכנסת הגדול
בירושלים, שנבנה לפני כמה שנים בעזרת
תרומות של יהודים עשירים, שהגיעו ל״28
מיליון דולר.
הרווקים והרווקות מתכנסים בחצר בית־הכנסת,
וככה הם מכירים זה את זה. המנצחת
על השידוכים היא גברת מז׳נבה, אשתו של
המיליארדר מורים ואהל. בני־הזוג, שהם
חשוכי־ילדים, מגיעים מדי פעם לארץ,
מתגוררים במלון המלך דויד. לגברת יש תעסוקה
מהנה, שהיא, כמובן, גם מיצווה: היא
מארגנת בכל חג־שבועות סעודה לצעירים,
כדי שיתחתנו.
שמעתי גם שבץ הבנות
השנה, במרכז השידוכים
סמדר, בתו היפה של השר
שהיא בת ,21 סטודנטית לבי
סיטת בר־אילן.

כמו בבדיח ה הגרועה על שודד־הבנק, המזויין בנשק
חם ו מ איי ם כי יהרוג א ת עצמו אםלא יקבל א ת
מפתחות הקופה, כך פועלים אל מנ טי ם שמאלנים
מסויימי ם במיסגר ת החיים הפוליטיים במדינה. ה ם
מס תובבים כל הזמן כ שאקדח טעון צמוד לרקתם.
״תחזיקו אותנו״ ה ם או מרים ״אחרת נפוצץ לעצמנו א ת
הראש, ו אז תדעו כי ידיכם שפכו א ת הדם.״ זה כמובן ל א
התחיל היום, זה כבר סיפור די ותיק עוד מזמן מילחמת־הלבנון.
ברור
לכל תינוק פוליטי מ אי פ ה והיכן צ מחה התופעה
המשונה. מהפך 1977 ועליית בגין לשילטון ה בי או ל-
זעזוע־מוח ולאובדן־ההכרה הדמוק ר טי ת בצד המובס.
חוזה־השלום עם מצריים בכלל שיבש עליהם א ת שארית
דעתם. נחשפה ערוות השקר המפא״יניקי, כי ה־
״פאשיסטים״ של תנועת־החרות הינ ם ״מחרחרי מילח־מה״
.הס תב ר שדווקא תיאוריית ״קיר הברזל״ של זיבו־טינ
ס קי עובדת יפה, גם אחרי 90 שנה.
ואז הוק מ ה ממשלת הליכוד השנייה. סולקו שאריות
מפא״י בצורת ד״ש, ונוצרה קו אליצי ה ימנית־דתית צרה.
ו אז הגיעה השתוללות ה שמאל לשיאה.
פיתאום פותח רעיון חדש, כי ל א די ברוב ד מו ק ר טי
בכנסת. לפתע חוברה תורה פוליטית מקורית, הדורשת
אתה סכ מ ת הכלל לפעולות הממשלה. כ אילו לקבוצת־מיעוט
יש זכות וטו על החל טו ת ה שילטון החו קי וה־ריבוני.
כאילו כמה סופרים ומשוררים, ב תוספת
הגרופייס מהפ אבי ם של תל־אביב, א מורי ם לקבוע א ת
גורל המדינה, אפילו בניגוד לנציגי הע ם הנבחרים
בממשלה.
בגין ה חזי ק מעמד מול הגל העכור של השמאל, עד
שנשבר בפרשת צברה ושאתילה. מרגע שהוסגר שר־הביטחון
שרון לידי האספסוף, ה תחיל לתקתק השעון

משדוים חושות האינתיפאדה קשה. באמת קשה להבין מדוע מאשים
הימין המטורף והקנאי את אמצעי־התיקשורת
בחד־צדדיות. זה עלול להיות אף מסוכן. הנה,
קורא לאומני־משיחי, שיסיים לעיין קטע זה,
עלול לכעוס ומי־יורע־מה־עוד. ראו, הזהרתי.
(זה עכשיו האופנה. עיין ערך יוסי שריד).
בסך הכל, צריך להביו, עושים כתבינו,

שדרינו, מפיקינו ומראיינינו, עבודה מיקצו־עית
בלבד. ממש טורחים ומזיעים בשרות
האומה. סיוויל־סרביס. בשבועות האחרונים,
למשל, עשתה הטלוויזיה המרשימה שלנו
מאמץ מיוחד, והביאה לנו מדי ערב בשידור
ישיר לסלון, רבע שעה מפסטיבל ישראל .׳89
ביום ראשון סתם התעצבנתי. שעיכבו לי את

בפצצה הפוליטית, שעלולה ל רסק א ת כולנו. כבר אין
צורך לשכנע ולהשפיע אל ההמונים. כבר ל א מוכרחים
לפעול לפי חו קי המי שחק ה ד מו ק ר טי אפשר פשוט
לארגן הפגנה עם שלטים, לרמוס ברגל שמאל א ת כל
החוקי ם ול איים במילחמ ת־אחים.
ו העסק עובד, אין מ ה לדבר. ממשלת ה א חדו ת הראשונה,
כשפרס בראשה, נתנה הדג מ ה חי ה איך כופים

עמוס עוז

זאב שטרנהל

סחיטה פוליטית באי 1ם ״סילחמת אחים״
השוליים ה תבו ס תניי םאת דעתם על הרוב. ממשלת
ה שיתוק הראשונה, ברא שות שמיר, נמנעה מכל פעולה
שהיתה עשויה להרגיז א ת השותף־היריב וגרורותיו
הקולניות באופוזיציה ה שמאלנית.
כך קיבלנו אתה אינ תיפ אד ה, וכך ל א חיסלנו א ת
האינ תיפאדה. כל צעד שהוצע למיגור ה אלי מו ת הערבית
נתקל מיד בחומת ה סרבנו תוה איו ם בהתמרדות פנימית
יהודית. כך נאלץ שמיר לחבור לרבץ, למרות כישלונו

אלקסיס ברבע שעה. אבל ביום רביעי,
בשידור החי האחרון מהפסטיבל, הכינו לנו
הפתעה מיוחדת ,״סרט״ לאניני־הטעם.
בתוכנית הקרויה מצב החח ריאיינה
החברה כרמית (השומר הצעיר) ,גיא, אתהחבר יצחק(די לכיבוש) לאור. ממש החברים
של נטאשה. שידור ישיר, זוכרים? החברה
כרמית, מיקרופון בידה ורווח בין שיניה,
מסברת את אוזן הצופים כי ״נמצא איתנו
המחזאי והמשורר יצחק לאור״ (כשלמד איתי
באוניברסיטה, עוד היה איציק).
בהיעדר סטנוגרמה מדוייקת, אינני מתחייבת
להביא את הטכסט כלשונו. אני מתחייבת
להביא אותו כרוחו.
החברה כרמית :״ערב טוב, יצחק לאור״.
(יצחק נשמע כנראה יותר ״משוררי״ כזה).
המשורר :״ערב טוב.״
״יצחק לאור ״,כך הכרמית (השומר הצעיר)
,״אתה ידוע כאיש פוליטי, אבל הערב
לא נעסוק כאן בנושאים פוליטיים כמובן״.
(פסטיבל ישראל 89׳ ,זוכרים?)
״בהחלט ״.עונה יצחק (ד׳ לכיבוש) לאור.
השומר הצעיר :״ובכן, מה לדעתך הקשר
בין פסטיבל ישראל לבין האינתיפאדה?״
ד׳ לכיבוש :״כמה מחברי הטובים ביותר
לא באו לכאן, מפני שקשה להם לחגוג, כאשר
הפה מלא דם,״ (כן. כך בדיוק הוא אמר).
״כאשר המצב כה קשה והכיבוש כה אכזרי
ומשחית״.
(שידור ישיר, זוכרים?)
״אז מדוע הגעת למרות האינתיפאדה?״
צוחקת השומר הצעיר והמשורר הנבוך (איך
יראה את פרצופו בכנס הבא בצוותא) ,ר׳ לכי*
ב שפ סיקו רבתוב 11ר הרבות שר ראשי
הססשרה, ער ברסו שר שר־התעש״החה־סיסחר
וער בהריחו שר שר־השימן, א1י
מתחייבת להתערם מהרווח בין שיר השנואר .

הנורא בתפקיד שעליו הו א מופקד. והנה הו קמה
ממשלת האח דו ת השנייה, למרות שהיה ב סי ס
קואליציוני מוצק לממ שלת ימין חזקה.
כי ב מ חנ ה הל או מי קיי ם פחד ק מ אי מעצם המושג
״מילחמת אחים״ .רק מזכירים להםאת הסיזון, וכבר
קופצים שם לדום, ומוכני ם לפשוט א ת הגרון. עוד ל א
למדו בליכוד מ ה פירושו של שילטון. זקיפו ת־הקומה
הל או מי תךאה לידי בי טוי רק במילים ובנ אומי ם
מתלהמים. בפועל, במע שיהם לאורך השנים, הםנ ראי ם
כנוצרים טובים, ה מ תנד בי ם להפנות גם א ת הלחי
השנייה, א ח רי שסטרו להם על זו הראשונה.
וה שמאל ה מי לי טנ טי מנצל אתה סי טו א צי ה עד תום.
שלום עכשיו כבר ס מ כו א ת ידיה ם על יוזמ ת הממשלה.
שכן, לדעתם, בדיו ק זו התוכני ת שתביא ב סיכו מו של
דבר להקמתה מדינ ה ה פל ס טיני ת השנייה. עכשיו מ תחילים
לטפל במתנחלים. כרגיל, ב מי קרי ם דו מי םמה עבר,
נשמעות ונכתבות הכרזות על הצורך ב מילח מ ת
אחים. בקצהה שמאלני של הסקאלה הל או מי תלא
בוררים באמצעים, בדרך מותר אפילו ללכלך כמה

שופטים.
בהצלחה יתרה הימר השמ אל על קלף אחד ויחיד
וזכה. שכן מנהיגי הליכוד כל־כך רוצים להר או ת טוב
בעיני התיק שורת העויינת, ולקבל קצ תאהבה וח מי מות
(ובעיקר לגיטימיות) .ראשי הי מין גם שבויים בקונספציה
על א חדו ת העם, עד שנפלו בפח ה קונ סנזוס.
עכשיו התבלבלו לה ם היוצרות, ו תחת לקבל החלטה
לאומית, ה ם מחפ שים כל הז מן הסכמה לאומית.
ואנחנו הולכים מ ד חי לדחי, וממפלה מדיני תלקטס טרופה
ביטחונית. כי ״הקול קול יעקב״ -ההצהרות
המילוליות שייכות לימין!, ,אבל הידיי ם ידי עשיר -
המעשים ב שטח תו א מי םאת מדיניות ה שמאל.

בוש (בהתנצלות) :״גם אני התלבטתי, למען תית.
קומוגאר הוא קומונאר, גם כשהוא גר
האמת, אם לבוא לחגוג כאשר הפלסטינים,
הלוחמים לחרותם, נהרגים ונאנקים תחת עול בעיר, ונשאר נאמן בליבו ובהתנהגותו לרעיונות
הסוציאליסטיים־קומוניסטיים שעליהם
הכיבוש,״(או משהו כזה).
השומרת הצעירה (מרוצה) :״אהה, אז יש התחנך. וגיא הרי נולדה בקיבוץ יד־חנה. אבל
קשר בין הפסטיבל בירושלים לבין האינתי בחברים של נטאשה ישנו גם לאור, מקיצוני
השמאל הבוגדני, מסית אכול שינאה עצמית,
פאדה״.
כותב השורה מעוררת הפלצות, המתועבת
ר׳ לכיבוש :״אכן, לפתע גיליתי שכמה
והאנטישמית :״ובמצותינו דם נערים פלסטימידידי
לא הגיעו לכאן וכעבור שלושה ימים
נים,״ שורה שיכול לכתוב רק חולה בנפשו.
לאור זה אחוז שינאה גם לימין, באשר הוא.
בתקופת׳הלימודים באוניברסיטה אמר לי
פעם שאינו הולך ברחוב ז׳בוטינסקי, כדי
שלא יצטרך לומר את שמו. הנה, זה השמאל:
לכאורה סובלני ונאור, ולאמיתו של דבר
אטום, מסית, שקרן, וחולה.
הצליח להפתיע אותי ב״מתינותו״ הפעם,
לאור זהז איכשהו, היתה לי הרגשה שהוא
מבקש לדבר באמת על הפסטיבל, על תיאטכרמית
גיא
איציק לאור
״הש 1מרת הצעירה״ מראיינת את ״די לכיבוש״ רון, על מחזאות, על שירה. אבל* בעלת הרווח
בין השיניים לא תיתן, היא ערכה לו חקירת
שתי וערב ללא לאות. זה לא שלאור לא
נודע לי שהם נעצרו במיסגרת השנה ה־ו2
שיתף פעולה. אלא שהנושא והמילים ממש
בג׳למי,״ (לא קורא עיתונים שלושה ימים
הוכנסו לפיו על ידה. אינתיפאדה, ושוב
רצוף, הסופר!) ״וזה כולל את מנהלת־ההצגה
אינתיפאדה. ואינתיפאדה כבר אמרנו?
שלי אפרים חוזר לצבא.״
פסטיבל ישראל, שידור ישיר. הטלוויזיה
השומרת( :ממהרת לסכם לפני שלאור
הממלכתית, זוכרים? את החבר לאור צריך
יעבור לדבר, חלילה, בנושא תיאטרון, כפי
שהוא מרמז) :״אז תודה רבה לך, יצחק לאור״.
להשאיר איפה שהוא(שולי החברה והצזותא).
די לכיבוש :״תודה וערב טוב״.
את החברה גיא צריך לשלוח בחזרה למקום
והחברה כרמית גיא חוזרת עייפה, אך
שממנו באה(השומר הצעיר) .יותר מדי שידור
מרוצה למושבה ליד דן רביב. היא עשתה את
ישיר היא מקבלת ליד. רדיו: יומנים, תוכנית
זה. איך רפק השומר הצעיר את הימין ־הקנאי־אישית,
חדשות. טלוויזיה: קריינות, ראיונות,
לאומני־משיחי. ערב אחרון של שידור מהפסתוכניות.
החבל של המיקרופון שלה ארוך
טיבל. במסווה של תוכנית־תרבות. אף אחד
מדי. ארוך ומנוצל לרעה. צריך לקצרו. צריך
לא יספיק לצייץ. הציבור אולי יתעצבן, בוולתלות
לה את הנעליים, סליחה, את המיקעד
המנהל של רשות־השידור יקימו המשוגרופון.
לפטר אותה לאלתר מעבודתה ברשות-
עים התורנים קול צעקה, אבל היא מילאה את
השידור.
שליחותה כפי שהטילה עליה חובתה התנועאתה
שמעת את זה, אריה מקל?

אנרי דן

סודו תדב1ון

במטה החזית, במילחמת־הלבנון, נתקבלה ידיעה
חשובה: הבופור נכבש, אץ אבידות לכוחותינו.
מטה פיקוד־הצפון העביר את הידיעה לראש־הממשלה,
מנחם בנץ ולשר־הביטחץ, אריאל שרץ.
זה היה המידע שבידיהם בשעה שיצאו לסיור
בבוסור.
רק מאוחר יותר התברר להם בי הדיווח הצה׳׳לי
הראשוני, כסי שאירע לא אחת במילחמות השונות,
היה מוטעה. ולמרבה הצער נמלו נם בקרב
על הבוסור לוחמים יקרים.
אבל מאז יוני 1982 בכל שנה, ובעצם בכל הזדמנות, יש
הקמים ומספרים לציבור, כאילו בגין ושרון העלימו בכוונה
תחילה את המידע על האבירות בקרב הבופור. גם מי שקיבלו
בשעתו הסברים אישיים לסתירה המצערת והאפשרית בין שני

מ שלא וצו! אתמול להידחם בלבנון,
לא הצח היום להילחם ביהודה ושומרון
ומחר לא ירצה להילחם בגליל ובנגב

אלה הפרוטוקולים השלמים של דיוני־הממש־לה,
וכן הפרוטוקולים של דיוני המטה הכללי וליש
כת שר־הביטחון. כל אלה מעידים שמעולם, בכל
מילחמותיה המרות של ישראל, לא נתקבלו ההחלטות
בדרך כל־כך סדירה ותקינה — כפי
שנתקבלו ביחס למילחמת־הלבנון, כולל ניהולה
במשך חודשים ארוכים: בין יוני 82׳ לפברואר

אחר כך באו משה ארנס, יצחק רבין ויצחק שמיר. וכיצד הם
ניהלו את ענייני הביטחון ניתן ללמוד, כדוגמה, מ־ 18 חודשי
פשיטת־הרגל הנוכחית ביהודה ושומרון וחבל עזה.
מנחם בגין מכיר היטב את הפרוטוקולים הללו של ישיבות־הממשלה,
שפעלה כולה כקאבינט מילחמה, ובהן הגיע הוא
עצמו, בגין, לשיאו — כמנהיג.
לכן אם היה מחליט לאמר את דברו — הוא עלול היה
לגרום אכזבה מרה לסוחרי־הקברים.

הדיווחים נוהגים, כאילו אינם רוצים להיפרד מהגירסה
הראשונה. כל כך מעוניינים הם להוכיח שראש־הממשלה ושר־הביטחון
״שיקרו במילחמת־הלבנוך — ומה יותר תופס את
הרימיון את העין ואת הלב מקרב הבופור והלוחמים, שנתנו
עליו את חייהם?

מלבד העוול שיש בכד, לדעתי, לזיברם של
הנופלים בקרב על תוואי־קרקע חיוני, המהווה עד
היום מישענת חשובה לאיזור־הביטחץ של צה״ל
בדרוס-לבנון החמור יותר הוא המיטהר
בקורבנות.
אם קנה־המידה להתנהגות לאומית הוא הסחר־מכר
הפוליטי, המתנהל ביותר מ־ 600 קורבנות מילחמת־הלבנון
— הרי את אותם סימני־שאלה ממש ניתן להציב מההתחלה:
לגבי נפילתם של יותר מ־ 6000 לוחמים במילחמת־העצמאות,
רבים אחרים במיבצע קדש, במילחמת ששת־הימים, מילחמת־ההתשה
וכ־ 2500 חללי מילחמת יום־הכיפורים.
כי מילחמת־הלבנון לא רק היתה מילחמה, שאותה קבעה
ממשלה חוקית בהליכים תקינים של קבלת החלטות — אלא

גם היתה צודקת, לא פחות מבמה מהאחרות, ואולי
אה יותר מכמה מהן. לאור המפולת הביטחונית
הנוכחית, נראית כבר עתה מילחמת-הלבנץ
כמילחמת הצלה
אילו היה מקום למנות ועדת־חקירה למלחמת־הלבנון היא
היתה פועלת כבר מזמן. לא אחת, אולי שתיים, ולגמרי יתכן
— ועדת־חקירה ללא הפסקה. כי יותר מדי בעלי עניין במינוי
ועדה כזו יושבים בכנסת ובממשלה, וכמובן בתיקשורת
ובשמאל.
אלא שכל אלה העלו חרס, למרות שנברו בלי רחמנות
בקברי הנופלים. רבים מהם הזילו דמעות תנין, ודאגו לפרסם
כל מיסמך סודי ביותר. הם לא מצאו דבר וחצי דבר, שיאפשר
להם הקמת ועדת־חקירה פרלמנטרית, מישפטית, ממלכתית
או אחרת.
בצר להם — החלו לפנות למנחם בגין בקריאות שבהן לא
מעט צביעות :״אתה חייב לנו — תשובה ...מדוע אתה שותק
...הגיע הזמן שתדבר וכמובן שקיוו שמנחם בגין יקום
מריבצו ויצביע על אשם אחד, שכל המקהלה המקאברית־נקרופילית
הזאת קבעה מראש.
אלא שמנחם בגין שותק. אינו אומר מילה. לא משתף
פעולה עם עדת הצעקנים.
בגלל עובדה אחת ־ בראש ובראשונה: משום שהכל כתוב
בפרוטוקולים של הממשלה. לא אלה שעיתונאי זה בוחר
לצטט מהם סלקטיבית ומחוץ להקשר הכולל. לא אלה
שנמכרו בכמה אלפי דולר לעיתונאי אחר על־ידי אלוף
לשעבר בצה״ל. לא הפרוטוקולים החלקיים, שלמעשה נמסרו
בגניבה על־ידי כמה קצינים ושרים לידי עיתונאים שונים.

בגין בכנסת
שיאו כמנהיג בניהול קבינט־המילחנוה בלבנון

אילו היה מנחם בגין מחליט, סוף־סוה, להניח
את כל מיסמכי המילחמה לאלפי דפיהם לפני הציבור,
היה מתברר עד כמה הולעט העם בסיפורי־שולל
על מילחמת אמת. כיצד שיכתבו מחדש את
ההיסטוריה. כיצד כתבו אלפי מאמרים חסרי־בסיס. כיצד
האכילו עם שלם במשך שבע השנים מאז פרצה המילחמה —
בעשרות תכניות־טלוויזיה שבאו לספק יצרים פוליטיים
מפוקפקים או כותרת לרגע, לכישרונות בינוניים.

אילו היה מנחם בגין מחליט לשבור את שתיקתו
ונוטל לידיו את עטו המופלאה — הוא היה
מסוגל ללא ספק לגולל מיסמד מדהים על מילחמת־הלבנון,
על סודותיה וצפונותיה. מילחמה שלא רק
שיחררה את הגליל מאיומים כבדים של אש״ך,
עד כדי מילחמה כוללת עם סוריה, אלא ששיחררה
את ישראל 1989 מאיום של תותח אש״פי ברקתה
בצפון, כאשר אש״ח לוחץ על ביטנה הרכה, בו־

העם הורעט בסיפורי שורר
ער מילחמת־אמת
זמנית בירושלים וביהודה ושומרון בטירור, שהממשלה
הנוכחית איננה מסוגלת להתגבר עליו.
ועל כך יכול יצחק רבין, כמו הישראלים כולם,
להיות אסיר־תודה למנחם בגין — וממשלתו.
כן, בגין יכול עדיין לספר את הסיפור האמיתי של
המילחמה — סיפור שהיה הופך ללעג ולקלס את השרים,
המזכירים, הפרשנים, הסופרים, העיתונאים, שרובם לא היתה

להם נגיעה אמיתית למילחמה, אבל הם ״משחזרים״ אותה על
כל גיבעה ותחת כל עץ רענן.
כי סודות מילחמת־הלבנון — כלל לא סופרו ובמידה שהובאו
— היו מקוטעים, מגמתיים ובאו לשרת מטרות
פוליטיות אישיות ברורות. לכן קרה שכמעט כל מה שנכתב
עד היום על המילחמה, הוא בעצם אותו חומר זעום ומגמתי. כי
רצו להשניא את אותה מילחמה, מעל ומעבר למה שכל אחד
מאיתנו מתעב וסולד ממילחמות בכלל.
לכן זרם הכזב כבכלים שלובים בין פוליטיקאים, שרים,
עיתונאים וחברי־כנסת.

הפווטוקורים שר הממשלה מעידים
כי המירחמה מהרה בצורה
סדירה ותקינה
מגמה זו של הצגת הדברים בעיוותם ובסילופם לא החלה
במילחמת־הלבנון. ניתן למצוא את שורשי המילחמה כבר
לפני כ״ 20 שנה, כאשר ישראל ניהלה מילחמת־התשה מרה
לאורך תעלת־סואץ ויום־יוס, כמעט, נפלו חללים בחזית.
אז הופיעה על הבימה מלכת האסבטיה, ועימה מיכתבי-
המחאה של תלמידיה השמיניות. או־אז נבטו זרעי־הפורענות
של חוסר־הסבלנות הלאומי. השאלות בנוסח ״מה יהיה הסוף?״
״מי צריך את המילחמה?״ (כאילו שאנו מחפשים אחריה)
והקריאות ״הלאה הכוחנות״ החלו לצוף. הסדקים בתוך העם
החלו להתרחב, ובמיוחד בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים.
מילחמת־הלבנון 10 ,שנים מאוחר יותר רק גילתה את
עומקם של הסדקים הללו, שראשי מיפלגת־העבודה הרחיבו
בכוונה תחילה ובהזדמנות הראשונה. בפעם הראשונה מאז
הקמת־המדינה לא רק שמיפלגה ראשית פעלה בהפגנות,
בעל־פה ובכתב נגר המילחמה, תוך שימוש במיספר החללים
כבדגל. אלא שראשיה חשבו שאם כך יצליחו להיפטר
מממשלת בגין ולחזור לשילטון — יזכו בקריאות־עידוד
אוטומטיות ״למילחמות שלהם״.

אבל הסדקים הפכו לשבר. ולפחות כיום, בראייה
לאחור, ניתן לאמר שממשלת בגין לא היא
שייצרה את הסדקים בקונסנזוס, אלא להיפד,
למרות הסדקים שכבר היו, היא הצליחה לצאת
למילחמה צודקת באש״ך בלבנון.
יותר מזה — לאור הקרע הנורא כיום בתוך
העם — אולי היה זה הרגע האחרון שבו היתה
יכולה ממשלה בישראל לצאת לאותה מילחמה

אילו בגין היה מחויט ריטור ריר את
עטו הנברא -היה מגורר מיסמך
מדהים ער מילחמת־הלבם!
— לשבירת תשתית אש״ך בלבנון ולגירוש
המחבלים בביירות. לחיסול איום מוחשי הולך
וגדל- .
יכולים לבוא ולטעון מיד — שאולי רווקא בגלל אותו
קרע, אסור היה לאותה ממשלה לצאת למילחמה. אלא
להקדים ולתקן את הסדק או הסדקים.
אבל קצב המאורעות של השנים האחרונות מוכיח שלא
הסדק קובע אותם — אלא ההדק. ההדק הערבי. התחזקות
נוספת של התשתית של אש״ף בלבנון בנוסף למהומות
יומיומיות ברחבי ארץ־ישראל, בהנהגת ממשלת שיתוק
לאומי, כפי שקיימת היום היו הופכות את הסדק לקניון.

ומי שלא רצה אתמול להילחם בלבנון, לא רוצה
היום להלחם ביו״ש, ומחר לא ירצה מאותן סיבות
של רוב ערבי — להלחם בגליל, ומחרתיים יוותר
על באר-שבע.
בכל מרינה מתוקנת בעולם היו נלמדים הלקחים הקשים
בראש ובראשונה ברמה של הממשלה: שבעת משבר מהמסוכנים
ביותר, כפי שחולף עליה היום, מדינה כישראל אינה
יכולה להתנהל בשם אחדות של מחדל בנוסח הנוכחי — אלא
בשם אחדות המעשה בנוסח ממשלת בגין בהתיישבות,

במדיניות ובמילחמה.

דניאלה אשכנז

מרדכי הורוביץ:

תחילת סוף הברית שמירובין
מועצת מרחב יש״ע של תנועת הליכוד, שחברים בה 105 חברי מרכז התנועה, קיבלה
השבוע החלטה לתמוך בתוכנית ראש־הממשלה לפיתרון הסיכסוך היהודי־ערבי
בתנאים מסויימים. בין היתר הציגה המועצה את התנאים הבאים: שלא יוחל בשום שלב
של ביצוע תוכנית ראש־הממשלה לפני מיגור האינתיפאדה בדרן צבאית, וכי תחודש
תנופת ההתיישבות.
החלטה שקולה זו מבטאת את הלך רוחם של רוב חברי הליכוד ובוחריו. במילא יש
להניח שהיא מבטאת גם את הלך־רוחם של רוב חברי־המרכז. מחד — מבטאת ההחלטה
את הכמיהה לשלום ואת הנכונות לתמוך בכל תוכנית ובכל מהלך, שיש בהם סיכוי
לשלום.
מאידך — יש בהחלטה קווים אדומים לנטילת סיכונים הכרוכים במהלכי־השלום.
לדעת רוב חברי־המועצה יש סיכונים המובילים לחורבן כמעט ודאי. ויתור כלשהו
לפלסטינים, צעד כלשהו לקראתם בלחץ האינתיפאדה, מהווה סיכון כזה. נטילת סיכון
בתנאים כאלה כמוה כסדק בסכר העומד בלחץ עצום של מים זדוניים, דבר שמוכרח
להביא להתמוטטות הסכר ולשיטפון.
המועצה תובעת את מיגור האינתיפאדה בדרך צבאית דווקא. המועצה אינה מוכנה
להשאיר מרחב תימרון כלשהו לאלימות הפלסטינית, שיאפשר לה לחדול מהאינתיפאדה
או לחדשה לפי רצונה, ובהתאם לשיקולי״כדאיות. המועצה דורשת את מיגור
האלימות הפלסטינית, שבירת מיפרקתה וחוט־השידרה שלה, כך שבשום תנאים לא
תוכך להתעורר מחדש.
בתביעתה למיגור האינתיפאדה בדרך צבאית, הביעה המועצה את נחישות החלטתה
שלא להיות תלוייה בצד הערבי, ולא להיות מרומה על ידו, במיקרה שיחדל זמנית
מהאינתיפאדה, כדי להקל על גורמים יהודיים לקבל החלטות שהן לטובתו. היא גם לא
תהיה מוכנה שיוליכוה שולל על״ידי מריחות, כגון סילוקו של האלוף עמרם מיצנע,
שהרי סילוק האלוף לא ישנה דבר.
על ראש־הממשלה להבטיח למרכז־הליכוד שיתכנס בקרוב, בצורה חד־משמעית
ומחייבת, כי האינתיפאדה תמוגר בדרך צבאית, וכי תהיה תנופת־התיישבות ביש״ע.
עיכוב ההתיישבות יהווה הישג לאינתיפאדה תוך כדי אלימות. אם המרכז יילך
בעיקבות החלטתה הנבונה של מועצת מרחב יש״ע, יש להניח שגם הוא יתבע את
חידוש תנופת ההתיישבות.
בהרכב הנוכחי של הממשלה, קשה לראות איך יוכל ראש־הממשלה להבטיח למרכז,
בצורה שתעורר את אמונו, למגר את האינתיפאדה בדרך צבאית. שהרי שר־הביטחון,
האיש שצריך למגר את האינתיפאדה, חזר באחרונה על הצהרה שנתן כמה פעמים
בעבר, קזאין לאינתיפאדה פיתרון צבאי, אלא מדיני בלבד. והרי ידוע כי ״פיתרון
מדיני״ הוא לשון נקייה לנסיגה.
לכן, כדי לעורר אמון, צריכה ההבטחה בדבר מיגור האינתיפאדה לפני התחלת
הביצוע של תוכנית־השלום, להיות מלווה בהודעה על פיטוריו של יצחק רבין
מתפקידו. כל עוד רבין מכהן כשר־הביטחון אי־אפשר למגר את האינתיפאדה, ואי־אפשר
להבטיח את מיגורה, כי רבין אינו מעוניין בכך.
האמת היא שזה די מצמרר לגשת להגשמתה של תוכנית, שהיא הרת־סכנות לכל
הריעות השוררות במחנה הלאומי, כאשר ארצות־הברית ואש״ף ומדינות ערב ומדינות
אירופה — הכל לוחצים לוועידה בינלאומית, שטחים תמורת שלום והגדרה עצמית
פוליטית לפלסטינים. כל התביעות האלה נענות על־ידי האורב היושב בתוך העיר,
מיפלגת־העבודה, שחדרה העירה דרך הסוס הטרויאני של ממשלת האחרות.
איזון חוזר

לתעמיד פ •1מת בעולם
הזה

בעד מז־;7־ .חילורת
ודמוקרטית
עד שירון לונדון פירסם את עמדתו אודות
טיבה של תנועת״השיחרור של העם היהודי,
הוויכוח ביני ובינו התמקד במידת הסיכון
שכל אחד מאתנו מוכן ליטול בהסדר־שלום.
לפני שבוע הוא הגדיר דבקות בעיקרון של
מדינה יהודית כ״נקרופיליות״ ,ואת הציונות

נעמי שמר

יוסי שריד

עד 120
מנגינה שונה
כ״פגר״ .על אובדן ״הנפש היהודי״ ניתן
להתווכח: על פירוק הגוף השילטוני — על
ביטול הישות הפוליטית היחידה בעולם בע־לריבונות
יהודית — אין דיון ׳.כאן נפרדות
דרכנו, ירון. כל ריבונות מבוססת על חוק,
והחוק מטיבו מבוסס על כפייה. רוב ההכרעות
מתי וכיצד להשתמש בכוח כרוכות בדילמות
מוסריות. עצמאות פירושה ״אני אחראי, אני,
ולא אחר״ .בבריחה מן החנפש כתב אריך
פרום, שעמים עלולים לוותר על החופש מרצון,
ולמסור את שיקול־הדעת לרודן יחיד,
כדי להשתחרר מהנטל המכביד הטמון בשיל־טון
דמוקרטי. אבל, ירון, אפשר גם לברוח

לפני 35 שנה. המתנחלים יחתמו על זה.
16759595 הליבוביץ על דבריו
״מבחינה מוסרית ומצפונית התקיימנו
במשך דורות בחממה מלאכותית, שבה יכולנו
לגדל ולטפח ערכים, שלא הועמדו במבחן-
המציאות. מוחזקים היינו בעיני־עצמנו, ובמי־דה־מסויימת
אף בעיני־זולתנו, ככובשי אחד
היצרים האורבים לנפש האדם: יצר שפיכות־הדמים.
״נוחה
מאוד — ולכן גם זולה ועלובה
מאוד — היא מוסריות המסתייגת ממעשי
אלימות ושפיכות״דמים, בלי שתהא בצידה
של מוסריות־זו גם האחריות לעניינים ולער
בוקר״ערב,
אנשים מקרב בעלי המצפון לא
מסתפקים בתואר רודף־שלום, ומוסיפים את
תואר־הכבוד רדוף־שלום. באחרונה בעלי
תואר פרופסור וחברי־כנסת, וכמה עיתונאים
בעלי טור והומור שחור כבר לא רואים את
עצמם לבעלי הטוהר בלבד. בעיני רוחם הם
גם צדיקים ״גמורים״ — לפחות בפוטנציה:
חבורה של בעלי טור סאטירי בעיתון מעריב
מתים להתכבד ב״טוהר המת״ ,להיות כדבריהם
״או־טו־טו אמיל גרינצוויג״ .ח״כ יוסי
שריר, שיחיה עד , 120 כבר מספיד את עצמו
בהנאה רבה מעל דפי עיתון הבוקר. אפשר רק
לאחל לח״כ שריד שמי שרודף אחרי הכבוד
המפוקפק הזה של כבוד המת, שהכבוד יברח
ממנו.

קעור של שתיקה או שמא
,קשר של השתקה״?

כה אסגר ה 1ביא
י שעי הו(ליבוביץ)
כים שלמענם או בשמם נעשים מעשים־אלה
ונשפך־דם־זה. לפני הקמת מדינתנו היינו
עדים לבעלי מוסריות צרופה, שהם עצמם
עלו לארץ־ישראל נגד רצונם של הערבים,
וחיו ופעלו בה בחסותם של כידוני הבריטים
ואקדחי ההגנה, אולם את זכות עלייתם של
יהודים אחרים התנו בהסכמתם של הערבים,
ואת העלייה בכוח, שלא בהסכמת הערבים,
פסלו כלא״מוסרית: הם לא התנגדו להקמתו
של המרכז התרבותי־לאומי היהודי באל־קורס
(ירושלים) על אפם ועל חמתם של

מאחריות באופן דמוקרטי לחלוטין — על־ידי
ויתור על בילעדיות לשילטון הרוב היהודי
וחלוקת הנטל עם הפלסטינים. אין אנו
צדיקים גמורים, ירון, אבל צדיק אינו בהכרח
מי שמלאכתו נעשית בידי אחרים.

ליבוביץ
,איננו מתנצלים על שפיכנת־דמים והערבים
— כי המוסד הזה היה יקר בעיניהם
— אך הם הרשו לעצמם לגנות את פעולתם
של מוסדותינו, שהיו אחראים להעלאת
יהודים וליישובם על הקרקע, כשהללו עשו
את המוטל עליהם על.אפם ועל חמתם של
הערבים.
״רק מי שהיה מוכן ומסוגל להצדיק הצד־

עבור ספקנים מבית שאינם תומכים ב־קונסנזוס־קהל־הכיכרות
של קואליצית השלום
יש טיפול שורש: מצויירים באוצר מילים
ומטבעות לשון ובכוח הזרוע האוחזת בעט,
מיישרים את השורות בעוצמת מכבש הדפוס.
אוי לסורר ואוי לסוררת, בייחוד אם היא
משוררת סוררת. אין בארץ קשר של שתיקה,
אלא קשר של השתקה. נעמי שמר העיזה להרים
קול, ובקול אחיד ובשיר אחד קמו להכפישה.
מגיני הפלורליזם דואגים בקנאות שיהיה
יותר משיר אחד, אך רק מנגינה אחת. זכות
הצעקה שמורה למועדון אקסלוסיבי של בעלי
מצפון סלקטיבי.

מוין המתים
בסין העממית, לא רק המיספר הרב של
קורבנות בנפש מחריד: סביר שמרבית הצעירים
ההרוגים הם בנים יחידים להוריהם.

קה היסטורית, דתית או מוסרית, את המשך
חרפת הגלות, רשאי היה לסרב לקבל על
עצמו את האחריות המוסרית לשימוש בחרב,
שהחזירה לנו את חרותנו. לפיכך, בחשבון־
הנפש הדתי־המוסרי שלנו אין אנו מצדיקים
ואין אנו מתנצלים על שפיכות״הדמים של
המילחמה כשלעצמה (שבה נשפך דמנו לא
פחות משל אויבינו).
״אף אנו נמצאים היום בשנה השישית של
מילחמה שנכפתה עלינו, ושנהפכה סיוט מתמיד
של אימת שוד ורצח, עד שנטרפה דעתם
של תושבי הגבול ושל האחראים לביטחונם
וחייהם והם החזירו מכת הרג ואובדן אכזרית.
״המיבחן הממשי של המוסריות אינו אלא
בהכרעתו של מי שסיפק בידו לעשות, והאחריות
לעשייה או למחדל — עליו. הניסיון
המוסרי שלנו הגיע כשנעשינו אנו — נושאי
המוסר המתעב שפיכת דם נקי — בעלי יכולת
ואחראים לענייני הגנה ובטחון, עניינים
שבעיותיהם נראות לפעמים כניתנות לפתרון
— על־ידי שפיכת דם נקי.
(׳לאחר קיביה׳ מאת ישעיהו ליבוביץ׳ ,׳בטרם׳
קפ״ט, ב׳/קצ״א , 1953/4 ,מהדורת שוקן
תשל״ו, ת״א )1976

עיתונות ערבי ת

גיד סמסתוב:

החותההסיניתוהבעייההיהודית
״עסק

השבוע החולף היה השבוע שבו נהנה לראות א ת האוייב חומייני ב ניתן
היה ל חסל את האינתיפאדה מצב מאוזן עדי עד, מוטרד מעט מ במלוא
הכוח, וגם למנוע את הגי האינתיפאדה,
והרבה מאוד מהזע־נויים
וזעקות״השבר העולמיות. פיק -זועים בס ד ר העולמי ושבירת הברית
הסינו״אמריקאית.
שוש, אבל לא סופי. זאת למהז כי
כפי שצריך לדעת איך
ג׳יימס בייקר, שבל להילחם,
כד גם צריך
שונו עדיין טריה כוויית
לדעת מתי להילחם. ו התבטאותו
האחרונה
השבוע היה העיתוי ה בנושא
המיזרח־התי־טוב
ביותר מאז העיתוי
כון, עוסק בפינוי אלפי
הטיבעי, הראשון והא אזרחים
אמריקאים מ חרון,
בפרוץ האינתי סין
הסוערת וראשו
פאדה. זה היה השבוע,
נתון יותר לסיכונים וה שבו
כגיטת אלפי חיי סיכויים
מהשינויים ב לים
ומאות טנקים לערי
איראן ובפולין. על שול יהודה,
שומרון ועזה
חנו של מיכאל גורבציוב
היתה זוכה לשניות ק ניתן
היה למצוא את ה־צובות
ברשת״הטלוויז־מיברק
מתל־אביב, רק
יה הא מריקאית איי־אחרי
חיפוש ממושך מ בוש
וגורבאצ׳וב
בי־סי ולכותרת בינונית
תחת למיברקים מפקין,
אחת יד שסין
בעמי ד׳ של הוו שינגטון
טאהרן, וורשה. בסדר-
פוסט. ת מונות האסירים הביטחו היום
הגורבצ ובי לא היה ניתן להח ניים
ו ה מסי תי ם המגורשים על-ידי
דיר ולו גישה אחת עם יאסר ערפאת
ישראל, היו שוליות וחיוורות בעמו הזועם,
ושגרירי ערב המוחים. בין ה די
הלה מונד הצרפתי והפרבדה ה דיונים
הלוהטים בקונגרס העם ה סובייטי.
כשכוחות צה״ל היו מ חס סובייטי
לבין הישיבות על ההתרח לים
סופי תאת אשליות דור האינ שויות
באוזבקיסתאן, גרוזיה, ליטא,
תיפאדה, וקוברים את החלום הפ לטביה
ואסטוניה, נאלץ גורבצ וב
לסטיני לעצמאות תון חיסול ישר עוד
לטוס להרי אורל לטפל באסון
אל. היו מיליוני אזרחי ארצות״הב״
הגאז הקטלני.
רית עסוקי ם בפסל החרות בכיכר
מי שלא נתן את הפקודה לפני
טיאן-יאן-מן ומיליוני אזרחי ברית -שבוע פיקשש. עכשיו אנו כבר בשולי
המועצות עסוקים באסון־הרכבות
הפיקשוש הלאומי. אבל עדיין לא מ באורל
על 650 קורבנותיו. תמונות
אוחר. את בוש, גורבאציוב, מיטראן
ארונו של האייטולה חומייני מוקף ודנג״סיאו־פינג מעניינות יותר ח־במיליוני
איראנים משולהבים היו
ביות־הנפט של איראן, סין, אפגניס־דו
חקו תאת התמונות השדופות של
תאן ואוזבקיסתאן. חיסול האינ שכם
ורמאללה. כותרות ניצחון סו תיפאדה
עכשיו יהיה עדיין כותרת
לידריות בפולין היו מכווצות א ת
מישנית בתיקשורת העולמית, ייד הידיעות
על אלפי המגורשים מהס חק
עדיין לשולי סדר־היום של מנ בל
הישראלי לחופש הערבי בלבנון.
היגי ארצות-הברית והעולם. והעי מיברקי
השגרירים מתל־אביב ל -קר, יחסל א ת דור האינתיפאדה,
מישרדי־החוץ בעולם היו נד חקי ם החש ניצחון בקלקיליה וחולם על
מתחת מיברקי השגרירים מסין,
כפר״סבא.
מחכים לפקודה.
מוסקווה, איראן ופולין. הנשיא בוש
עדיין מתב שם מהצלחתו באירופה,
הכותב משמש חבר הליכוד

אל־וד!
אלוף האלופים. לא רק שכיהן תקופה ארוכה מקודמיו, אלא שהיה
המשמעותי ביותר בשטח. בימיו, צומקה ההתנחלות ונדחקו רגלי
המתיישבים מהכבישים. הם שנסעו בגאווה ובביטחון החלו למעט
בנסיעותיהם, חלונות ריכבם רושתו ועיניהם התרוצצו לצדדים בחשש.
הוא זה שבתחבולות ובתושיה הסיגם לאחור.
תקופתו היתה תקופה של תחייה לאומית. דגלים נשלפו ממסתרים,
נישאו והוצבו על כל עמוד־חשמל ובראש כל תהלוכה.
גבות כפופים יושרו. אפשר היה לשאת בגאווה נאומים חוצבי־להבות
ולשחרר קיטור של שינאה.
ליברל אמיתי היה מצנע. בעירנו, נשים התבטאו בחופשיות, וזכו
לדימוי של ״ליב״ אמיתי, שעה שצעדו בקבוצות, מנופפות אגרופיהן
לכל עבר ומצווחות מול מיקרופונים כרויים להאזין. איש צעיר ברוחו.
בתקופת כהונתו עלה מישקלו של הנוער. אם לפניו נודעה
המישפחה הערבית כמישפחה פטריארכלית מובהקת, שבה היה האב
שליט כל־יכול וילדיו סרים למרותו עד יום מותו, הרי בתקופתו בא
הנוער לידי ביטוי ממשי באירגון החיים ובקביעת תוכנם. באמצעים
פשוטים וחסכניים כמו אבן, סכין ובקבוק הושלטו סדרים חדשים,

חד ש במצר״ס

השבועון המצרי אלאהל׳ בגיליונו האחרון
( 7ביוני) מפרסם סקופ, וזאת בכותרת הראשית.
לדבריו שילטונות־הביטחון של מצריים
טוענים שישראלים עמדו מאחורי ההתפוצצויות
שהיו במרכזי־תרבות אנגליים ואמריק־איים
בקאהיר. השבועון טוען כי מחפשים
שלושה ישראלים שביקרו בקאהיר, שהו בה
מיספר ימים ועזבו שעות אחרי ההתפוצצות.
העיתון אף יודע לספר שהשומרים האנגליים
והאמריקאים העידו, שראו את שלושת הישראלים.
ולמה עומדת ישראל מאחורי ההתפוצצות?
״כתגובה על שיפור היחסים בין מצרים
לעולם הערבי ובמיוחד עם טריפולי, ורצון
ישראל להדביק לה את האשמה!״

ק שר של כבוד
ולוב ארב— קדאב
כותב השבועון אוקטובר ( 4יוני) :״פגישה
זו בין מובארב וקדאפי בדאר־אל־בידא היתה
פגישה אישית ראשונה בין שני המנהיגים,
במשך השנים אשר חלפו היו שליחים רבים
שנשאר איגרות מהקולונל לנשיא, אך קיים
הבדל רב עמוק וגדול בין הנחת יחסי שתי
המדינות בידם של מתווכחים ושליחים לבין
פגישה פנים לפנים בין שני הנשיאים ...ואם
לעיתונאי עין לראות ואוזן לשמוע ...כל מה
שאירע בימים האחרונים, מורה על קשר של
כבוד בין הנשיא והקולונל ...השניים נפגשו
חמש פעמים במהלך הפיסגה״.

ה ב חי רו ת איון ת ח לי ף
לוועידה בינלאו מית
שליח העיתון המיזרודירושלמי בוושינגטון
הד״ר פוזי אל־אסמר מדווח ( 7יוני) ,בהסתמכו
על מקור יודע דבר במשרד־החוץ האמריקאי
,״אש״ף יתמוך במהלך השלום, אשר
יחל בבחירות שיתקיימו בשטחים הכבושים
ושיימשך במשא־ומתן שייערך בין הנבחרים
לבין אחראים ישראלים, להגיע לפתרון ביניים.
אש״ף דורש שמהלך זה יהיה בהבטחה
אמריקאית מוקרמת, שמהלך זה יסתיים ב־פיתרון
קבוע, שיתן לפלסטינים את זכויותיהם,
וזאת באמצעות העיקרון של אדמה
תמורת שלום.״

סדרים צעירים ברוחם בכפרי יש״ע.
ריאליסט גדול היה האיש בתיפקורו. הוא הסביר חזור והסבר לכל
דיכפין שומע ערבית ועברית את מיגבלות כוחו של צה״ל, ודאג
לאמינות דבריו, בהרחיקו את הצבא ממוקדי־ההתרחשויות, אגב מתן
הוראות מעורפלות וצ׳יקמוק פעולותיו וביצועיו.
הרברט סמואל של השטחים. אלוף האינתיפאדה.
עכשיו הוא נח וזרי־דפנה לראשו. לא איש כמותו ינפוש במחמדיה
של ארץ ישראל. לא עטור ידע הדיבור והמעשה ילמד באוניברסי־פאותיה
של המדינה. הללו קטנים עליו. הוא שכל חייו אופיין בחשיבה
לטווח הרחוק, בחשיבה בגדול, ראוי לטוב ביותר שיכולה מדינת
ישראל להציע לו באמריקה. מגיע לאיש הנועם צ׳ופר.
הוא לבטח יצטיין גם שם. יקשור קשרים עם המימסר האמריקאי
ואישים מכל ״גווני הקשת״ ,ישפר את יכולתו להתראיין בכל רשתות־השידור
הזרות, כפי שעשה בהיותו כאן, ויעלה עלינו את חמתם לא רק
של אויבנו, אלא גם של ידידנו. אני בטוחה שיצטיין. אין לי ספק
שהלובי הערבי ימליץ עליו בשובו לכהונת סגן־הרמטכ״ל או אולי
הרמטכ״ל עצמו. ככלות הכל הוא איש עם ״תעודות״ .ויש לו ״קבלות״.
הוא האיש המוסרי ביותר שהיה לה לתנועת התחייה הערבית בארץ
ישראל. היה שלום האלוף, שלום ולא להתראות.

איל1האדם₪

בליכוד עברו
נאמני־ארץ־ישראל
באחרונה ניתוח השתלת ״שיטת הסלאמי״,
שפותחה על־ידי בני דודנו האיסלאמים,
הוחדרה לאונה השמאלית של ניצי הליכוד.
מהתנגדות נסערת לתכנית שמירבין זוחלים
הניצים לעבר קבלתה, תוך הסתייגויות
קלות ובקשה מראש־הממשלוק שיואיל בטובו
לטפל סוף־סוף באינתיפאדה. עד לכינוס
הקרוב של מרכז חותמות־הגומי צפויות
נסיגות טקטיות נו ספו ת עד לתמיכה מתלהמת
ללא תנאי בתכנית של שמיר .״רק
הליכוד יכול״ לנטוש מאחור את כל האידיאולוגיה,
תמורת כמה ג־ובים ורישיונות
לקיוסקים
אנשי השמאל עדיין לא תפסו את
העניין. העם פשוט לא כל־כך סובל אותם. .
משום מה נדמה להם, כי ככל שירוצו לשתף :
פעולה עם הישמאעלים, ויוילו את ריר!
הטירוף וההסתה נגד המתיישבים היהודיים,
כך תגדל הסימפטיה כלפיהם. בפועל, מתעצמת
תופעת הסלידה הציבורית ממעשיהם
ודיבוריהם. בינתיים העסק לא מאורגן,
עממי כזה. אין עדיין כינוסי שינאה חצי־שנתיים,
נוסח שמאלנינו, שחיבלו לכיכר
מלכי־ישראל בהסעות מאורגנות. כדאי ליפי
הנפש לשמוע מה חשב עליהם הציבור.
פחד אלוהים
אם מישהו מזועזע מהקטע שעבר, רצוי
שישמע ו/או יקרא את מה שאמר עמוס עוז
על אחיו המתנחלים ביהודד, שומרון ועזה*

בינתיים ממשיכים הקיבוצים לספק
הפתעות וחידושים. הראש היהודי, שנדפק
אצל בלס, ממציא פטנטים משתים לשיפור
רמת־החיים. בעבור ח פן שקלים הציעו
הקיבוצניקים לכל בית ישראל, להתארח
בחדרם במיסגרת חגיגות תג־השבועות.
תמורת תשלום יכולנו להשתתף בשימחת
החסידים מהקיבוצים בתג מתן־תורה. עם
תוספת בושה קטנה עוד נזכה לראותם
עולים ברינה על הר־הבית
שלא יובן כי יש ל״חרדל׳ דבר וחצי רבר
נגד התנועה הקיבוצית המפוארת. נהפוך
הוא. הם עזרו לכבוש את הארץ עבור כולנו.
עובדה. כל קיבוצי השומר הצעיר (מפ״ם)
יושבים לבטח על כפרים ערביים לשעבר.
התושבים המקוריים, אגב, כבר מזמן לא
שם. גם לא בתחומי הקו הירקרק. גוש
אשנים עוד לא התחיל ללמוד מה שה־טראנספריסטים
ממפ״ם כל כך משתדלים
לשכוח
גם ח״כ חיים רמון שכח את עצמו לדעת.
בשבוע שעבר הצביע חיימק־ה שלנו בעד
הורדת הצעה שהוא עצמו העלה. הרעיון
היה ניתוק השטחים מישראל. תמיכתו של
רחבעם זאבי בהצעה הביאה לקביעת קריטריון
חדש על שם דמון .״לא חשוב מה אתה
באמת חושב, חשוב שלא יחשבו שאתה
מסוגל לחשוב כמו גנרי
ישראל קיסר, נפגש ב־ 1בנובמבר. אוהדי
הפועל תל־אביב

החברים עול אובירה ₪

— ד ף חד ש
(המשך ם ע 10ד )31
אביב־יפו על ״ 11 נקודות לאיסוף אשפה״
שנקבעו בכרך.
ובליבי עולה כפורחת תחינה קטנה אל
צ׳יצ׳נו, הלא הוא ראש העיר המלוכלכת
ביותר במדינה, שהיא המזוהמת ביותר מכל
אלה שבהן ביקרתי מעודי(לא הייתי בהודו):
אולי תקבע גם נקודה אחת, רק אחת מתוך
ה־ , 11 לאיסוף אשפה מילולית ממין זו שאני
מביא כאן. רק נקודה אחת, מה איכפת לך.
וגם זה: כיוון שרובה מופיע על נייר עיתון
תוכל תמיד לעשות ממנה סמרטוטים.

ודווקא בן רח מאי שחור כזה לשירת־המחאה
שלנו׳ — השירה הצועדת, מסתבר,
נגר הזמן — מתפרסמים שני שירי־מחאה
מאת. המפורסמים בפיזמונאינו־זמרינו. .
כך כותב יהורם גאון שיר מחאה על־הכיפאק
בשם ״כיכר השוק ריקה״ — השורה
בת האלמוות לבית שמר — שבו הוא כותב
(יפה דווקא!) ,בפנייה לעמיתו הערבי האשם:
״והיינו שנינו דוד והיינו כבר שנינו גוליית
— והיינו פליט בפיג׳אמה /,והיינו גוויות
פעורות במישור, שנפשו התועה לא רוחמה״.
מה אומר ומה אדבר: דוקטור ברתנא ועוד
כמה תנאים־טינאים לא היו מסוגלים לכתוב
שורות. מחאה״ כאלו, גם אילו רצו.
ובעמודו הראשון של גליון אותו עיתון
עצמו מתפרסם עוד שיר־מחאה מאת מי
שניתן כבר להגדירה ככלת המחאה(והחמאה)
העברית: נעמי שמר. כאן כבר לא ברור אם
המדובר בשיר ממש, או סתם בקריאה פרוזאית
נרגשת לנפש האומה, קריאה שאיזה
יפה־נפש עיתונאי הקליד אותה על דעת
עצמו בשורות קצרות ויצא מלפניו שיר־מחאה
לכל דבר.
וכנגד מי המחאה?! לא לגמרי ברור אבל
נדמה לי שאף היא מופנית כנגד המיפלצת
האנונימית של יענקל׳ה: השמאל הישראלי,
יימח שמו וזיכרו.
אבל אם כך, נעמי שלנו עושה זאת באמת
בצורה מתוחכמת מאוד. מפני שעל פני השטח
נראה כאילו אשפת חיציה מופנית רק כנגד
״חוקריה, שוטריה ומשורריה״ של המדינה.
וכך נאמר שם באותו שיר־מחאה ממוסגר
באדום לוהט :״מדינה שלמה עומדת על
נפשה, שעה שחוקריה, שוטריה ומשורריה
משגעים אותה״.
ומה אומר לכם, שוב, יהורם גאון לא היה
כותב כך .״
נעזוב לרגע את החוקרים והשוטרים המשגעים.
קטונתי מלבוא בקהלם. אבל לוא יהי
חלקי עימכם ,״משוררים משגעים״ ,את זה
הרי עוד מותר לומר אפילו בסדום שלגו.
מה לעשות, הפרופסור שנהר, המחקר שלך
כבר התיישן מאז השבוע שעבר, או לפחות
זקוק להשלמה. מתברר שהפיזמונאים הממוסדים
כבר תוקפים את המשוררים הממוסדים
התוקפים את העורכים הממוסדים שפירסמו
את שירי החיילים הלא־ממוסדים שייעלמו
עם הזמן, כן יהי רצ1ן.
לפי שעה נראה כי דווקא הפיזמונאים, לא
המשוררים, הם המשגעים את המדינה. אך
הצטרפו למוחים, וכבר הם מבלבלים לכולם
את המוח. האם לא יכלו להסתפק בחרוזים
הניצחיים היפים לרמתם האינטלקטואלית
והמוסרית של מרביתם:
עוגה, עוגה, עוגה
במעגל נחוגה
נסתובבה כל היום
ער אשר נמצא מקום
לשבת, לקום
לשבת,לקום.
ובעוד כל זה נחקר ונכתב ומוצהר ומפוזמן
ומתוזמר, מתעלמים הכל, כמו להכעיס, ממשוררי
המחאה הממוסדים האותנטיים היחידים
של זמננו. השבוע היה זה הרב יצחק
פרץ שדרש ״להגלות כל מי שיפגע בחייל או
באזרח ישראלי ביחד עם מישפחתו ולהרוס
את ביתו״.
רק ה״ילען אבוהו״ חסר כאן להשלמת
המחאה.
ואסיים במחאה נאמנה —

נתן זד

ך* אם מיכאיל

גורבאצ׳וב הוא סטא־

דות הקומוניזם ותורתם של מרכס ולנין

( 1לין חדש?
כך, בניגוד לכל העולם, טוען זינובייב.
לא גריגורי ייבזיוביץ זינובייב, ששמו האמיתי
היה אפלבאום, המנהיג היהודי, ממחול־לי
המהפכה הבולשביקית, שהוצא להורג על־ידי
סטאלין ב־ . 1936 אלא אלכסנדר אלכסנר־רוביץ
זינובייב, הגולה הסובייטי המפורסם
ביותר בעולם הדובר״רוסית, מלבד אלכסנדר
סולז׳ניצין.
בקרב יוצאי ברית־המועצות ברחבי תבל
מעורר השם זינובייב — סופר, פילוסוף, פרו דיכוי כללי

בכלל•

ל עידן היסטורי מוציא את הג׳ונתן
^ סוויפט שלו. התקופה הזו בברית־המוע־צות
מצאה את זינובייב.
בניגוד לספריו של אלכסנדר סולז׳ניצין,
שכתב על מחנות־דיכוי בתקופתו של סטא־לין,
כתב זינובייב על חיי היום־יום של האנשים
הסובייטים הפשוטים.
בגבהים מפוזקים מתרחש הכל במדינת
איבנסק — שם סימלי שהמציא זינובייב,
תחת לנקוט בשמה של ברית־המועצות. תרגומו
החופשי הוא ״מדינת הדפוקים״.
אזרחיה של מדינה זו כולם דפוקים. חייהם
פשוטים, הם עומדים בתור בחנויות כדי
לקנות מיצרכי־מזון, ועובדים בבתי־החרושת
ובמכונים למדע.
גם הגיבורים נושאים שמות סימליים —

בברית־המועצות וגם במדינות אחרות. הוא
מספר על הדרגות השונות במעמד הזה, על
מיבנהו ועל הרגלי האנשים המשתייכים
אליו.
כמו בספריו שבאו לאחר־מכן, שאף הם
פורסמו במערב — העתיד המזהיר, י1נונים
של שוסר־לילה. הכניסה לנן־עדן, הבית
הצהוב, תורה לאיוון, קומוניזם כעובדה
ק״מח, מעוף ׳מי־הנעחת, הומוסוב״טיקוס
ופארבלו — מספר זינובייב בספר זה על
החיים האפורים של העם כולו, ומדבר על
חוסר״היכולת אף של מתנגדי־השילטון לשנות
משהו. הוא מספר על מרדנים המותחים
ביקורת על השילטון הקומוניסטי הרקוב של
ברית־המועצות, אך גם הם אינם יכולים
להציע פיתרונות כנגד.
הוא מותח ביקורת על יסודותיו של
המרכסיזם, צוחק על העובדות התיאורטיות
של פרידריך אנגלס ולנין, לפעמים מצטט
אותם ומוכיח את חוסר־הרצינות וחוסר-
הלוגיקה בתיאוריות שלהם. כפילוסוף וכסו־

גוו ג צו ג
ה 1א
סטאלין חדש!
פסור(ללוגיקה) ,מבקר האידיאולוגיה הקומוניסטית
— הערצה, ויכוחים ומחלוקת. הוא
נחשב כסופר בחסד, וכאוייב מס׳ 1של התורה
הקומוניסטית.
השבוע, בשקט, כמעט בחשאי, בא זינובייב
לארץ. מכיוון שאינו יהודי, אין שמו ידוע
מחוץ לחוגי העולים מארץ־הסובייטים. בקרב
אלה עורר הביקור התרגשות רבה.
הוא בא להרצות לפניהם ביוזמת ״בוטיק
הספרות הרוסית״ (״קניז׳נאייה לבקה״ ,שפירושו
״פונרק ספרותי״) ,שנפתח לפני חודשים
אחדים על־ידי שני יוצאי ברית־המועצות
בתל־אביב. הוא מביא ספרים מברית־המועצות,
ונתמך במידה מסויימת על־ידי
הסוכנות הסובייטית לעיתונות ולחדשות.
אלכסדר זינובייב נולד ב־ 1922 בכפר
פחטינו שליד העיר קוססרומה, כ־ 600 קילומטרים
צפונה ממוסקווה. הוא התנרב לצבא
האדום וסיים את מילחמת־העולם השניה
בדרגת סרן. בן־האיכרים הלך ללמוד פילוסופיה
באוניברסיטה של מוסקווה, תודות
למהפכת־אוקטובר, שפתחה לפניו את דלתות
האוניברסיטה. במשך 22 שנים עבד במכון
היוקרתי ביותר — המכון לפילוסופיה שליד
האקדמיה הסובייטית למדעים. הוא עלה מהר
בסולם־הדרגות, קיבל פרופסורה ופירסם עשרות
מאמרים, שהיו מבוססים על דיאלקטיקה
ולוגיקה. במשך 14 שנים כיהן כראש־הקתדרה
ללוגיקה בפקולטה לפילוסופיה של
אוניברסיטת מוסקווה — תפקיד יוקרתי
ביותר.
ב־ 1976 התפרסם בלוזן שבשווייץ סיפרו
עב־הכרס בשפה הרוסית גבהים מפוזקים.
הוא הדהים כרעם ביום בהיר.
התברר שבשנים השקטות של קאריירה
טיפוסית של פרופסור, חבר המיפלגה הקומוניסטית,
ישב זינובייב וכתב ביקורת קטלנית
על החברה הסובייטית, על מנהיגיה, על יסו־

מפטפט, פחדן, סכיזופרניק, נברוסטניק, אופוזיציונר,
משמיץ, קארייריסט, עיתונאי,
דו־פרצופי, תיאורטיקן, בעל״הבית, מורה,
צעקן, אח, פוזל, פרטנדנט (מועמד לתפקיד
שליט) וכר.
המחבר מצייר בסיפרו את חיי האקדמיה
המדעית, את הריצה הקארייריסטית שלו ושל
אחרים הוא כדי לקבל מישרות בכירות, המאפשרות
רמת־חיים גבוהה יותר. הוא מותח
ביקורת קטלנית ובלתי־מתפשרת על הריקנות
והאדישות של האינטליגנציה בברית־המועצות.
ביקורת זו מהווה את הניתוח
הפילוסופי והסוציולוגי של כל החברה הסובייטית.
זהו
ספר היסטורי, שנכתב על־ידי פילר
סוף, מתוך הרגשת תיסכול עמוק, ייאוש,
כאב־לב, מרירות ודאגה לעתידה של האומה.
ספר על אובדנה המוסרי של האינטליגנציה
הרוסית בשנות ה־ .60 עדות היסטורית על
אנשים שהתחילו לעשות קאריירה עוד בחורף
העמוק של תקופת־סטאלין, שהמשיכו בה
בתקופת־האביב של ניקיטה חרושצ׳וב ושהגיעו
לשיא הקאריירה בתקופת הקיפאון הקיצי
של לאוניד ברז׳נייב.

רואה שחורי
ריאליסט!
¥ינובייב מצייר בשפה מקורית מאוד,
( שאינה רומה לשפתם של אלכסנדר
פושקין ולב טולסטוי, אך הקרובה מאוד לשפתם
של אנטול פראנס, פרנסואה ראבלה, מארי
ארואה, פרנסואה וולטיר, מיכאיל סאלט־קוב־שידרין.
לעיתים
הוא מזכיר ביצירותיו את ג׳ורג׳
אורוול. הוא מספר על שילטון של.אפרט־צ׳יקים
בירוקרטים, על נומנקלאטורה —
מעמד חדש השולט בארצות מיזרח־אירופה,

ציולוג הוא מנסה להסביר כי האידיאולוגיה
אינה מדע, ושמתעסקים בה אנשים בינוניים
ופחות, המנצלים סיסמות יפות אך ריקניות
לקידומם האישי בלבד.
זינובייב :״כאשר אדם מתכנן בניין חדש,
לעולם אינו מתכננו מראש כבניין מכוער,
שבתוכו שורצים מקקים, פישפשיס ופרעושים.״
בסיפרו
הבית הצהוב(צהוב מסמל ברוסיה
בית־משוגעים) ,הוא ממשיך לצייר יחסים בין
מדענים בתוך האקדמיה־למרע במוסקווה,
כשבמיקרה או שלא במיקרה ציבעו של בניין
האקדמיה אף הוא צהוב. את היחסים מאפיינות
שינאה, קינאה ומילחמות קטנוניות
של קארייריסטים.
בניגוד לג׳ונתן(מסעות נוליבר) סוויפט,
המצייר את השולטים באנגליה כליליפוטים,
ואת העם כענק סמואל גוליבר, זינובייב מאשים
את העם הרוסי כולו ב״ליליפוטיות״.
הוא טוען שהעם אינו מסוגל לשנות את
השילטון, מפני שהוא התרגל במשך מאות
בשנים לשילטון זה, והתרגל לשתוק. הוא
טוען שהעם הרוסי לא יינתק לעולם מהשיל־טון
הקומוניסטי, מפני ששילטון זה מתאים
לאופיו.
הוא מסיים את סיפרו כניסה לגן־עדן
במישפט הבא :״בני־אדם הם קטנים וזמניים
על פני האדמה, ואילו רוחות־הבלהות —
ענקיות וניצחיות, והן שולטות בבני־האדם״.
הוא כאילו משחק במישפט האירוני של קארל
מרכס בפתח המאניפסט הקומוניסטי :״רוח

רעה מהלכת אימים באירופה, הרוח הרעה של
הקומוניזם.״

^ רוסיה זקוקה
״ לדיקטטור!
ת הרוחות האלה מצייר זינובייב בי
* העתיד המזהיר, בצורה ספרותית בלתי־רגילה.
ספר זה הוא רומאן בכל המובנים. יש
בו גיבור אמיתי, הדומה לזינובייב עצמו,
ונאמר במפורש היכן מתרחשים האירועים:
במוסקווה.

דיכוי הוא אבסורד. הקומוניזם בנוי על דיכוי
המונים.
החברה הקומוניסטית ללא דיכוי היא כחברה
קפיטליסטית ללא הערר המוסף.
קומוניזם הוא כמו הגוש הסרטני, החי על
חשבון החברה המערבית.
מי שחושב שהקומוניזם עובר משבר, ועוד
מעט יתפרק — טועה. גרעון מתמיד הוא
המושג הנכון, ולא משבר. הקומוניזם אינו
מעוניין לכבוש את כל העולם, מפני שללא
העולם החופשי הוא לא יוכל להתקיים.
במובן הזה, אין למערב ממה לפחד מברית־

בקאריירה שלו כחבר קומסומול בתקופתו של
סטאלין, רכש ידע של אפרטצ׳יק בשילטון
של חרושצ׳וב וברז׳נייב, והיה מקובל על ראש
הקג״ב ומנהיג ברית־המועצות אנדרופוב.
הפוליטיקה של גורבאצ׳וב יוסדה על־ידי
אנדרופוב, שהיה תלמידו הנאמן של סטאלין.
זינובייב מכיר את כל הסובבים את גורבא־צ׳וב.
חלק מהם היו תלמידיו. זינובייב יסד
כמעט במחתרת, כראש הקתדרה ללוגיקה
באוניברסיטת מוסקווה, את האסכולה שלו,
שקרא לה בשם ״לוגיקה שאינה קלאסית״.
לדבריו הקומוניזם של היום מנוגד לתאו־

סים לא תיכננו את זה, הם פשוט יודעים לנצל
את המתרחש, לעכב את האירועים ההיסטוריים
ולחלוב את האנשים והקבוצות, העוזבים
את ברית־המועצות אף כמתנגריה.
היהודים תרמו רבות למהפכה הרוסית, ועקב
קביעת עובדה זו בפומבי האשימו את זינו־בייב
באנטי־שמיות.
״אינני אנטי־שמי,״ אומר זינובייב ,״אני
אוהב את העם היהודי, אני ער לתכונותיו
ולדינמיקה הבלתי־רגילה שלו. העם היהודי
תרם רבות לתרבות הרוסית, אף הוא גם גרם
לא־במעט למה שהתרחש אחרי המהפכה״.

אלכ סו ד ר זינוב״ב, האוייב הרוסי מסי 1של המי שטר ה סו ביי טי(ל מ על ה),
מבקרבארץבשקט ומשמיע א ח דיעותיו החריגות ב א חו׳ ה די ר יולי נוז־ ל מן
ברומאן הזה הוא מספר על עצמו, על
כניעותיו לשילטון, על שאיפותיו, תיקוותיו,
אכזבותיו ואובדן הראייה האמיתית והריא־ליסטית.
הוא מסיים את הספר בתיאור מעשה
של חוליגנים, שהורידו כרזה ובה סיסמה :״יחי
הקומוניזם!״ מעשה זה מסמל את הרעיון
המקורי בכל יצירותיו של זינובייב.
הרומאן העתיד הסזוזיר הוא סיפור על
טראגדיה אישית. על אדם החי בתוך חברה,
שעקרונותיה ההומניסטיים נשחקו, וששול-
טים בה אנשים חסרי מצפון ואידיאולוגיה
כלשהי. במובן הזה, כל ספריו של זינובייב
והתיאוריות שלו מתאימים גם למדינות רבות
אחרות, למרות השוני בחברות ובעמים. זינו-
בייב מצליח בצורה לוגית ופילוסופית־סוציולוגית
עמוקה לבנות מודל של התפת״
חות
החברה בזמננו.

קומוגי>ם -
״סרטן העולם״

^ סיפרו האחרון, מרבאצי1ביזם, מתריע
₪1זינובייב, בניגוד לתיקוות הקיימות כיום
בעולם, על חוסר־היכולת לשנות משהו עמוק
בחברה הסובייטית. הוא טוען שקומוניזם ללא

המועצות. במילחמות, ברית־המועצות חזקה
מן המערב, אך היא אינה מעוניינת לכבוש
אותו. כיום בונה גורבאצ׳וב בברית־המועצות
מנגנון חדש במקום השמרני הישן. הוא באמת
עושה פרסטרויקה, כדי לבסס שוב מישטר
סטאליניסטי, דיקטטורי.
גם סטאלין התחיל בבחירות חופשיות־כביכול
ובמילחמה בשמרנים, מתנגד: השינויים.
למעשה, בראשונה לאחר מותו של
סטאלין, קבוצת אנשים בברית־המועצות,
שבראשם מיכאיל גורבאצ׳וב, פועלת בצורה
שבה פעל סטאלין בשנות ה־ ,30 ומחזירה
לאפרטצ׳יקים את השליטה בעם. תוך ימים
אחדים יכול הכל להפוך מפתיחות הפרסט-
רויקה לסגירת ברית־המועצות לפני המערב.
והמתרחש כיום בסין הרחוקה מוכיח.

^ גורבאצ׳וב
האמיתי
* ינובייב השקיך בשנות ה־ 60 על קבו(
צת האפרטצ׳יקים הצעירים, שצמחו יחד
עם גורבאצ׳וב בעומקי המישטר של אנד־רופוב.
גורבאצ׳וב
לא נפל מהירח. הוא החל

ריה של מרכס.
בהתאם לתיאוריה של מרכס, אחרי ייסודו
של סוציאליזם־קומוניזם, יימחק מעל פני
העולם מנגנון המדינה. הסוציאליזם והקומוניזם
של ברית־המועצות עשו את ההיפך —
הם חיזקו את המנגנון הזה.
בתחילת שנות ה־ 70 נבחר זינובייב כחבר
מן־המניין של האקדמיה המדעית של פינלנד,
אך נחל כישלון בבחירתו כחבר־האקדמיה
של ברית־המועצות עצמה. הוא ביקש מהשי־לטונות
הסובייטיים לצאת לסמינר פילוסופי
במינכן, וקיבל אישור״יציאה יחד עם אשתו
ובתו. אחרי שחצה את גבולות ברית־המועצות,
שלל ממנו לאוניד ברז׳נייב את
האזרחות הסובייטית. מאז חי זינובייב במינכן
שבגרמניה, כותב ספרים ומרצה ברחבי
העולם. הוא ממשיך לכתוב ספרים, המעמיקים
את תאוריותיו נגד עצם רעיון הקומוניזם.
בהופעותיו
לפני קהל ישראלי, בין היתר
במכון !״צנון ברחובות, טוען זינובייב שההגירה
האחרונה מברית־המועצות מהווה,
למעשה, את הלובי של ברית־ המועצות בכל
המדינות בעולם, וגם במדינת־ישראל. הרו־

סיפרו הראשון מסתיים במות גיבורו. כותב
המחבר :״אני יודע שהמתים אינם מרגישים
כאב ואינם מרגישים בושה. אין להם דקירות-
מצפון, ומה שיותר חשוב — המתים לא שומעים
ולא רואים את הקורה לנשארים בחיים״.
״הגלות נחשבת בעיני רוסים רבים כמוות.
״אני מרגיש זר במערב. לעולם לא ארגיש
במערב כמו בבית ״,אומר זינובייב.
אך למרות שהוגלה ממולדתו, הוא ממשיך
בכל המרץ לשמוע, לראות, לנתח עת המצב
הפוליטי, לכתוב ולהתריע נגד סכנה הצפויה
לעולם כולו, סכנה הנובעת מהשילטון
הקומוניסטי של ברית־המועצות. הוא מזהיר
את העולם מפני כניעה טוטאלית, ומפני
אשליות שפני השילטון הסובייטי יכולים
להשתנות.
״העולם מוקסם כיום מהחיוך של גורב-
צ׳וב, אך לא יעבור הרבה זמן והוא יראה את
חשיפת השיניים של חיה טורפת״ — כך
מסיים זינובייב את סיפרו האחרון גורבאצ׳ר
ביזם״.
במובן מסויים, אלכסנדר זינובייב, בן־
איכר שנולד בצפון־רוסיה, עומד מול מיכאיל
גורבאצ׳וב, בן־איכר שנולד בדרום־רוסיה.

ט ל מי ד ד״

ס 1ף
בררוט הפך מישפט מטופש אחר בזכות הגבר הישר#סיפורה
>וונ* פריחה
אלי את הגברת הבלונדית לאהובת הקהל
לשאלה -מה נשסעי־ לעולם יענה הישרא הישראלי. מה שנתן לגזית לחשוב שהכל עולי.
ככודככד״׳ זה מהשילטון, שמשתדל לח בר, והוא נתן לבלונדה זמן למונולוג באיטלקית.

לאזרח את הפנה שלו, גם מהטוב וגם
מהרע. הדוגמה המתאימה באה דווקא מהטלכך
ביזבז המנחה את עיקר התוכנית על
וויזיה. שעל כל דבר סוב ומדליק חייבת פריחה איטלקיה, שכל מה שיש לה הוא שם
לבוא, מולו, נפילה שמביאה את האזרח ישר מפוצץ מהסבא, עיניים משגעות, מהדודה
(סופיה לורן) וראש חלול, משל עצמה.
על הפנים.
האזרחים מכירים את החלוקה הזאת. לכן
אל גליה אלבין ניגש המנחה בדחילו
גם לא היה מי שציפה למשהו משעשע בתוכ ורחימו (לפחות בהתחלה) .הוא חלף איתה,
נית הבידור סוף־סזף. אחרי שבשבוע שעבר בדילוגים קלים, על ההיסטוריה שלה ושל
גילגלה ריבקה מיכאלי את כל המדינה על בעלה מיקי אלבין המנוח. כל אחד בנפרד
הריצפה, ציפו כולם, שבוע אחרי, להתנמנם ושניהם ביחד. עד ליום שבו נפרדו דרכיהם,
בשקט מול המקלט. אבל אפילו למעט הזה לא כשמיקי קפץ לחופש; והיא נותרה עם נטל של
זכו הצופים, השבויים מול המקלט. תחת זאת שלושה ילדים וערימה של מיליונים.
זכו לססירת־לחי שצילצולה הידהד לאורך
גבי גזית נורא רצה לדעת מה גודל
התוכנית כולד-
המנחה, גבי גדת, הצליח לייבש את הצו הערימה. אבל אלבין העמידה אותו במקומו.
פים, מיי לספק רגע אחד של שעשוע, ואם, כשהיא מסבירה, לעני המשתוקק, שזה בינה
וכאשר, הצליח מישהו מבין המרואיינים לג לבין הראשויות המתאימות. ואילו האדון גרש
לרגע של הנאד -מיד נפלה על פניו של זית אינו נמנה על אלה.
גדת הבעת עצבות גדול ת לא לכך הוא התכ־ ;
גליה אלבין, בדיוק כמו שהיא נראית, היא
וון.
.חלקה ומשופשפת. פוליש מהיר. כשגזית .
המנחה החרוץ לא ביזבז רגע. הרבה לפני מנסה להוריד כפפה ולשלוף, היא שוטחת
שנרגע הקהל מכניסתו המדהימה, תקף אותו אותו והוא נותר מתגלגל באבק רגליה ...גזית
בעזרת חבורת סכסופוניססים. אלה הצליחו דווקא לא מתייאש, חוזר ומנסה. הניסיונות
לצמרר את עור הצופש ולמזור את שיערם; החוזרים מחממים את אלבין. גזית מאבד את
ביבבות שנתנו לכלי זה את המוניטין שלו. חוש הזהירות, ואלבין מכסחת.
מיד אחריהם החסנה לאולפן פצצה בלונקטע:
דית.
מעבר לזוג עיניים מדהימות וגוף תואם,
גזית ואז את נשארת אלמנה עם שלוהיה
לעלמה שם מבהיל. שני מישפסים, ומתג שה ילדים. ולמען הדיוק האובייקטיבי, אלמלה
שהגברת היא נכדתו של ההיטלר־האיטל־ נה עשירה עם שלושה ילדים. כמה שזה נשמע
קי — בניטו מוסוליני.
לא טוב, הביטוי הזה.״
לא לקח הרבה זמן להביו כי מעבר לשם,
אלבין :״לך הוא נשמע לא טוב?״
אין לילדה מה להציע. רק המנחה התמוגג. אה
גזית(במבוכה)- :לא יודע, עשויה אולי לההשיחה
פתח בשאלה החכמת האם חשבת על יות לו איזה שהיא קונוטציה, נגיד כזאתי, את
שינוי שמח ואחרי שענתה מוסוליני שאין לה יודעת ככה...״

השניים הופכים את התוכנית למסע-
פירסום למוניטיך פנטהאח. ירחונה המתחדש
של אלבין. גזית לא עומד במיכשול. לא
מסוגל הבן־אדם. ככל שהוא משתדל יותר
להיראות חכם, הוא נופל עמוק יותר.
כשגזית מתקיף, למשל, ומנסה לדעת מה
תהיה מידת העירום בעיתון החדש, עד איפה
תציץ המצלמה אל תוך הגברת המצולמת,
מתעלמת אלבין מתאוותו המשתוללת ומבטיחה
למאצ׳ו הישראלי מגזין יותר מאצ׳ו מ־מאצ׳ו.
גם בלי הצילומים הגינקולוגיים של
הפנטהאוז, שכל־כך מדליקים את גזית.
גם כשהוא על הפנים לא מוותר גזית על
המילה האחרונה, והוא מצהיר שהוא נהנה
מהמקור האמריקאי, כפי שהוא, מה שחושף
את שורשיו התרבותיים של המנחה המלומד.
באותו ערב שישי, במסיבה שעשתה ג׳ודי
מחם(ידיעות אחרונות) לשובו של אורי פורת
הביתה(!) מגולת רשות־השידור, המשיכו הזוג
אלבין־הופמקלר את הופעתם המשותפת. רק
שכאן היה לאלבין הרבה יותר קשה לדבר על
מנניטין־פנטהאח. כשאמרה שבעיתון שלה לא
יראו את האינתיפאדה, היה מי שהעיר בארסיות
מאחורי ליבה, שאם לא תהיה אינתיפאדה
על דפי ם וניטין־פנטהאת, בטח תיעלם האינתיפאדה
גם מהגדה המערבית ומרצועת־עזה.

מרוב שקוראים שם דווקא את העיתון הזד—
השוואת סונדסופ לסיבה למסיבה היא
מעשה אכזרי. ברור לגמרי שגזית ומיכאלי
לא משחקים באותה ליגה. לרוע מזלו של
גזית הוא יושב, פעם בשבועיים, על המישב־צת
של ריבקה מיכאלי. ההשוואה היא על־כן
בלתי נמנעת.
ריבקה מיכאלי היא הנצר •האחרון לניקוי
ראש בטלוויזיה הישראלית. בכישרונה העצום
היא מצליחה להפוך את סיבה למסיבה.
למיני ניקוי־ראש. זה מה שמצפה ממנה הקהל.
(לא פחות!) וזאת הסיבה לאהבה הגדולה
אליה. היא מספקת מה שהוא אוהב. אף אחד
לא התפלא לפני שבועיים, כשמיכאל, פתחה
את תוכניתה בסאטירה על השירותחם. בחברת
מני פאר ושמוליק וילוז׳ני, נערך שי ח ד
רומחבל שהוקדש לתל־אביב, הצפה בשיטפון
זוהמתה הגואה.
אצל מיכאלי הופכים מיטרדים, מהסוג של
המומחית לנימוסים והליכות, סיבה מצויינת
ללעג, לא על המומחית, כמו על מה שהיא
מייצגת. ריבקל׳ה צריכה רק להדליק את
הפתיל. והיא עושה זאת בכישרון גרול, של
מי שיודע להאזין. לא להפריע למרואיץ ולהפיק
ממנו את המאכסימום( .תלמד גזית, תלמד!)

יולברינר

קר״נר

צ׳רלם ברונסון ב״שיבעת המופלאים״
לא מרחם —

גליה אלבין ממיסה כוונות כאלה, בשם הזה הרי כבר מכירים אותה,
התגלה שזאת השאלה היותר־אינטליגנ־טית
שיש למנחה בפתק.
אחריה נשאר עם שאלות מהסוג- :איך את
אוהבת את הגברים הישראלים? האם נזדמן
לך לפגוש בהם?׳ הגברת הבלונדית התנפלה
על ההזדמנות, ונתנה לקהל הישראלי בדיוק
את המחמאה שמגיעה לו- .הם כמו האיטלקים׳
(בראוו!) -גוהגש בדיוק כמו האיטלקים.״
(בראוו! בראוו!) והקהל הישראלי נמס בעונג
לרגלי איטליה.
נראה שהקהל הישראלי מכיר פחות את
הסבא הפאשיסט. ופחות עוד יותר את סופו
המר של הדוצ׳ה האיטלקי. וכך בשיא הזריזות

אלבין(לא מרפה)- :המילה עשירה(!) היא
קונוטציה לא טובה?״
גזית :״לא, לא, לא בהרבה( ,מגמגם)

אלבין- :אז הנה נתתי את התשובה וגומרת
על גזית המבולבל.
לגליה אלבין, בחברתו של גאון הקריקטורה,
אורי הופמקלר, נותנים לסגור את התוכנית.
הופמקלר, שהתחיל את הקאריירה שלו
במוניטין, הפך לבינלאומי, כשקיבל את תפקיד
העורך האמנותי הראשי בפנטהאח הניו־יורקי.

מעולם
לא נמניתי על קהל חובבי המער־בונים.
אף פעם לא הבנתי את אבי, שאצלו כל
מערבון הוא חוויה בראשיתית. לדידי, ראית
מערבון אחד — ראית את כולם.
גם אני הייתי רוצה, שכמו באגדות־ילדים,
הטוב תמיד ינצח, אבל הרי החיים לימדו
אותנו, שלא תמיד הטוב שולף מהר יותר.
את שיבעת המופלאים ראיתי זו הפעם
השניה, כשאני כבר יודע איזה מטען הירואי
נושאים עימם הסרט ושלל כוכביו. כל אחד
מהם גיבור בפני עצמו. כל אחד מתקן־עולם
ידוע גם ברונסון וגם קובורן הספיקו לסלק מן
העולם עשרות אלפי אנשים רעים, ולצאת
ללא פגע. אולי מבחינה זו שיבעת המנפלאים
מהווה אטראקציה, בהיותו הסרט האחרון שבו
העז הבימאי להמית את שני הענקים הללו.
מי שתרם לייחודו של הסרט יותר מכל
שאר הכוכבים, הוא דווקא מנהיג חבורת־הפושעים.
הוא היחידי בסרט שלא נצבע
בשחור־לבן. המושחתות שלו התבטאה אמנם

ברדיפת־בצע, אך לא ניתן לומר שהוא ודה
צמא־דם.
הוא הותיר לאנשי הכפר מזון לקיומם. הסביר
שהוא בוזז כדי להאכיל את אנשיו הרעבים,
חס על חייהם של המופלאים כשהיתה לו
הזדמנות להרגם, ואף השיב להם את כלי נ שקם.
אנשי
הכפר נעו בין הרצון להסיר את איום
השודדים, לבין הרצון להגיע איתם לפשרות
כדי לקנות שקט.
כדי לנצח צריך לקחת סיכונים. מסוג הסיכונים
שאיברים קשי־יום לא בנקל נוטים
לקחת על עצמם. העומס הכבד של מישפתה
ובית, אשה וילדים הופך אותם לטיפוסים
אנטי־הירואיים ולא אידיאליסטים. נפחדים
ותרנים ואף בוגדנים.
לאחר שגייסו את המופלאים וזכו בניצחון
מזהיר, התברר לאנשי הכפר שצפויה להם
מערכה נוספת, לא־קלה, כדי להשיג את הניצחון
המלא. זה הרגע שבו צצה ונולדה תנועת

שני ע רו צי ם

ס 1ף
כל אימת שגבי גזית נתקל בסירטו של
וודי אלן, ימי רדיו, הוא חש בוודאי צביטה
עצובה של נוסטאלגיה.
ס1פ־ס 1פ אינה תוכנית־טלוויזיה גרועה,
אלא שהצלחה היא גם פונקציה של ציפיות.
ס1פ־ס!פ נמדדת מול ריבקה מיכאלי המלוטשת
בסיבה למסיבה, וגבי גזית של הטלוויזיה
נמדד מול גבי גזית של הרדיו. כמעט מיותר
לומר• ,שבשתי השוואות אלה, גזית ״על הפנים״.
במוצאי
שבועות היו לגזית חומרים לתוכנית
שיזכרו אותה. שתי יפהפיות, שכל אחת
מהן היא גם סיפור מרתק, שדיו להפוך ראיון
עימן לחוויה מדוברת. גליה אלבין ואלכסנד־רה
מוסוליני הן בכל אמת־מידה סיבה למסיבה,
אלא שגזית, נוקשה ומתוח, שבר את כל
החרסינות בחנות וקילקל את המסיבה.
עם מוסוליני הוא פתח בקביעה עתירת־טאקט
:״הקשיבי, לפני שאנחנו מתחילים בשיחה,
מחובתי לומר לך, שאני בטוח כי רבים
ממאזינינו חשים אי־נוחות בגין שם־ המישפ״
חה שלך.״
גזית השתמש בלשון המעטה, ,אי־נוחות׳
— ומיד, כמו חוקר מנוסה, שלא מניח לנחקר
שהות להגיב או להתאושש, הנחית את שאלתו
הראשונה :״מה את יודעת על סבך? כל

שלא להפגין את ידיעותיה בהיסטוריה, הזכירה
למראיינה בעדינות שהיא נולדה 20 שנה
אחר מות סבה, ולכן אין לה ידע אישי לתרום.
כדי לחסוך לגזית שאלה, מיהרה להוסיף,
שהטעות העיקרית של סבה, היתה הברית עם
היטלר .״את יודעת על זה?״ מיהר גזית להגניב
במבט נוזף .״כמובן,״ פטרה מוסוליני
בהרמת גבה, והמשיכה במישפט חיזוק, שהביאה
מהבית, אודות אמונתה בכך, שאילו היה
סבה חי, לא היה משתתף בטירוף של היטלר.
כל אחד הבין למה חתרה מוסוליני במיש־

חבל דק, המתוח על תהום. גבי גזית הולך על
החבל הזה כמו מי שלגם קודם לכן בקבוק
וודקה, כדי להתחזק.
אמנם היה זה לגליה אלבין ראיון ראשון
בטלוויזיה, אבל גזית היה צריך לצאת מנקד
דת־הנחה, שסיפור־האסון שקרה למיקי אלבין,
כמו סיפור הפיכתה של גליה אלבין
מעקרת־בית לאשת־עסקים, הוא סיפור שמו־צה.
מה גם שהיה בידיו סיפור חדש, שגלום בו
פוטנציאל בידורי בלתי־נדלה. גליה אלבין

נלחם ב״שלום עכשיו
שלום עכשיו המקומית, שניסתה להסביר
לתושבי הכפר מדוע כדאי יותר להתפשר עם
השודדים.
לטענתם הנצחון מוטל בספק, המחיר גבוה

יול בדינר ב״שיבעת המופלאים״
— על אמרים

מדי, ואנשי האוייב הם בסך־הכל אנשים רעבים
וחסרי־בית, שגם להם יש זכויות. כשלא
נתקבלה דעתם של התבוסתנים הללו, לא
היססו לבגוד בבני כפרם, ולתקוע סכין בגבם
של שיבעת מיטיביהם, כדי להשיג את מטרתם.
בקטע
הזה, שבו השתלטו השודדים על
הכפר ועל שיבעת המופלאים, היה הסרט
צריך להסתיים. כל מה שאירע לאחר מכן הוא
בלתי־סביר, אפילו בקנה־מידה של מערבון:
מנהיג השודדים משלח את המופלאים לדרכם,
מחזיר להם את כלי נשקם עד הכדור
האחרון, ואלה מחליטים לשוב על עיקבותיהם
ולכפות על בני הכפר הבוגדנים את ההגנה
שבה מאסו.
בחיים לא קורים ניסים כאלה. כשמיעוט
תבוסתני מצליח לתמרן את הרוב לכניעה
לשודדים או לטרוריסטים, אין דרך חזרה.
בהתאמה לשלום עכשיו המכסיקאית
מהסרט, הרי במציאות היומיומית בארצנו,
שלום עכשיו של יוסי שריד וחבריו, מחלישים
את רצון הקיום וכוח הלחימה של הכלל.
גם הס מטילים ספק בסיכויי הנצחון. גם הם
קשובים לצדק של הצד השני.
תופעות כמו הפגנות נגד מילחמה בעיצומה
של מילחמה, או סרבנות־שרות, חורגות
מוויכוח דמוקרטי ומתקרבות לפעולתו של
גייס חמישי, אם לא מבחינת הכוונה, הרי
לפחות מבחינת התוצאה.
הקרב למיגור האינתיפאדה הוא קרב קיומי,
כי כל ויתור שיתקבל, או יתפרש כפועל
יוצא שלה, רק יוליד אינתיפאדה גדולה יותר
וחזקה יותר בדרך לשיחרור הגליל, יפו, לוד
או רמלה.
התיסכול האמיתי שלי הוא שאני עדיין
משוכנע שאלה האוהדים את האוייב בקרב על
אפרת וקרני שומרון, יצטרפו אלינו בקרב על
פתח־תיקווה וחולון. אולם, הואיל ולנו אין
שבעת מופלאים להגן עלינו מפני סיבלותינו
שלנו, אני עדיין מוצא עצמי מחפש איזה
מכשיר־פלא, טיעון או כל פאטנט אחר,
לפקוח עיניים שטחו מלראות, שהקרב על
מעלה אדומים ואריאל הוא הקרב על ירושלים
ותל־אביב.

גבי גזית
חוטף
פט המסורבל הזה, כל אחד, חוץ מגזית, שע תהיה המו״ל הנשי הראשון בישראל לעיתון
דיין חיפש בכרטיסו, היכן רשומה שאלת המ סכס.
חץ, האם מוסוליני באמת יודעת שלסבה הי־גזית,
תחת לפתוח את הראיון בשאלה:
תה ברית עם הנאצים. לשאלתו של גזית האם
לא שקלה להחליף את שמה, דחתה מוסוליני ״איך זה להיות יו הפנר ממין נקבה?״ ביזבז
את ההצעה כמטופשת, והוסיפה כי שינוי חצי ראיון, כדי להתווכח עם גליה אלבין על
ההבדל בין אלמנה סתם לאלמנה עשירה.
שמה לא ישנה את זהותה.
לחשוב שמוסוליני ברחה מהאיזמל הדק
גליה אלבין התגלתה כמי שיודעת להשיב
של מיכאלי לנאבוט של גזית, רק משום שב־פגישת־הכנה
לסיבה למסיבה, שבה היתה מילחמה שערה. תוך כדי הדיפת המהלומות
אמורה להופיע, פלט אחד ממטומטמי הצוות, המגושמות של גזית, הפתיעה אלבין בסידרת
שבפעם הבאה יביאו את הבת של היטלר ...מהלומות־נגד, שהשאירו את גזית חסר־מעניין
אם מי שחש חובה קדושה להקהות אונים, והראיון כולו הפך לזירת־קרב.
את שיני אלכסנדרה מפני שסבא בניטו כרת
אלבין שיכנעה שיש לה את הכישורים לעברית
עם היטלר, הפגין מול נמל בן־גוריון
כשנשיא המדינה יצא לחלוק כבוד אחרון צב עיתון, שהוא יותר מאצ׳ו ממאצ׳ו. שוב
לקיסר יפאן. הרי במיקרה זה אין מדובר ושוב הותירה את המאצ׳ו גזית פעור־פה,
בשאר־בשר עול־ימים, אלא בבעל בריתו בהתפתלו להשיב על שאלות־הנגד שלה כמו:
״מה באמת רוצה הגבר הישראלי?״ מסתבר,
העיקרי של היטלר בכבודו ובעצמו.
נחזור לגזית. אם אלכסנדרה הנחיתה בפר שצריך אשה יפה ומוכשרת כדי לחשוף את
צופו אגרוף עטוף בכפפה, באה גליה אלבין נקודות־התורפה של הגבר הישראלי גזית.
ולאחר שאלות מעטות חסרות־טאקט, איך
יש לציין שהחלק של הפיספוסים, שהוא
אומר גזית, בלשון המעטה, הנחיתה בפרצופו גולת הכותרת של התוכנית סופ־סופ, היה
את מכת־הנוק־אאוט.
בשקט יכול להכיל את שני הראיונות המפוסמי
שמראיין אלמנה כואבת על נסיבות פסים הללו. כמו את רוב הראיונות שלו
היום הטראגי בחייה, משול למי שמהלך על בסופ־ס 1פ מאז ימי הרדיו.

לבד, מחפשתע בו ד ה
(המשך מעמ 1ר ) 11

אבלי אני לא מאור נהנית. את ג׳ון לה־קארה
אני נורא נהנית לקרוא. אילו הייתי יכולה
להזמין אצל הבורא ספר פעם בשישה חודשים,
הייתי מזמינה לה־קארה פעם בשעה,
ועמוס עוז פעם בשנה.

בו? אולי זו הדרך ההיסטורית?
זה שהליכור יעשה את זה — זו אשליה
גרולה. ואם כן, הוא יעשה את זה במחיר של
מילחמה חרשה.

עי תונותבע 71

• מ ה את קוראת?

• איזו מילחמה? עם מי יש כאן
להילחם?
זה אתה ואני יודעים וחושבים. אבל כשקמים
מנהיגי־הליכוד, הם באים ומפחידים
שהעיראקים יבואו. וכשהפלסטין תבוא עם
המקלות שלה — אתה לא צריך את ראש הר,
ולא את גב ההר, ולא את התחת של ההר, כדי
להגן, אבל כאן מפחידים אותם בערבים
שיורדים מהגבעות.

• מה את עושה חוץ מלהסתובב
בארץ?
תראה את הלוח שלי. מתנ״סים. בתי־ספר.
כמעט ואין סניפי״מיפלגה. ועיתונות.

• איזה עיתונות?
אני כותבת בידיעות אחחנות, בדבר, בעל
הסישמר ובניחזלם פוסט.

• את מתפרנסת מזה?
כמעט כלום. חוץ מזה, אני מחפשת עבודה.

• איזו?

הכל, אבל יש ספרים שעוברים מעלי.
כאלה שאין יצריות בקריאה שלהם. יצריות
צריכה להיות, לפחות לגביי. יש לי מהם הנאה
אינטלקטואלית, אבל זה לא מספק אותי.

•ואת כותבת את מה שהיית
רוצה לקרוא?
הייתי מאוד רוצה ששניהם יצטרפו לדבר
אחד. במבט לאחור אני חושבת שהצלחתי
להתקרב למה שאני רוצה בספר אחד, שני
בנים למסת. אבל אין לי חרטות על שום ספר.
בכלל, אני לא לוקחת את עצמי יותר מדי
ברצינות בשום תחום, כך שאם אני לא הכי
טובה, אז אני לא עושה כלום. אם כל המבקרים
לא אוהבים את זה, אני צריכה לרדת
מהבימה.

• על מה, בעצם, את כותבת? על
מה את מדברת?
כולם מדברים על אותו הדבר. על המצב
האנושי, ועל המצב ביני לביני, וביני לבין
הסביבה והחברה. אותו הדבר.

נעים נחום ברנע ( 7ימים. ידישת אוזחנוח. ערב
חג השבושת) ,סלל בשבוע שעבר תוואי חדש
בשדה הבור והבורות של תיקשורת האינתיפאדה.
דו״ח
ברנע, שנדפס תחת הכותרת ״הכלא

ברנע לא יצא למיכלאות עופרי כדי לחפש
כותרת ראשית, ולא נכזב כאשר התברר לו
שחיילי־המילואים של צה״ל אינם אונסים
קטינות פלסטיניות בנות ,6ושאינם חובטים
בגרזן על ראשיהם של קשישים 4000 .המילים
שכתב מתקבצות לצילום מדוייק, נאמן,
רחב־זוויות, של שיגרה יומיומית אפרורית,
מדכאת, מעוררת־קבס. שיגרה של זעם, תפילות
ודמעות; התעמרויות קטנוניות; ביורוקרטיה
מטומטמת־מוחין; התבהמות בשלבים;
בריתות קטנות, אנושיות, הנכרתות בין כובש

• כן, אבל מהו הטון שלך? הצליל?

אני
יודעת? משהו שיתן לי את הוצאות־הרכב
שלי. עבודה.

אולי אפשר להוריד את זה בכמה רמות,
•בעיתון?
לא. אני לא רוצה לעסוק בכתיבה מונחית, ולקרוא לזה בידור. לספק הנאה. פשוט, לתת
וגם לא הציעו לי. עבדתי בחיים שלי. עבדתי סיפור טוב, כאשר ברור שהסיפור הוא מרכבה
בדחף, ועבדתי פעם במישרד־התיירות, והיי להסיע אותך למחוז חפצך. הכלי הזה הוא
הדבר הפנימי, המבדיל בין מי שכותב למי
ת שאינו כותב. אילו הייתי יודעת את מחוז־
* החפץ, לא הייתי יכולה לכתוב.

• יש שוני בין כותבים. יש מת-

ש עדי מצוקות, ויש מי שמנסים לאפ!
שר מציאות אחרת.
הכתיבה היא להיות מין אלוהים קטן, לא

* לתאר מצב, אלא ליצור אותו. אבל אף אחד
לא מוציא את זה כהצהרה, כי זה מאוד יומרני.
מה זה בכלל הקיום? הרי כל העסק מוביל
למוות. אתה חי במיגבלות הביולוגיות של
לידה ומוות, ואין דבר מייאש יותר. לא
היהודים, לא הערבים — אין.

• מה היית.מעדיפה? לכתוב את
הספר שלך בהא הידיעה, או להיבחר
לכנסת, לממשלה?
אילו היתה לי בחירה אמיתית, אז לא זה
ולא זה. הייתי בוחרת במדע. אני לומדת כבר
כמה שנים ביוכימיה באוניברסיטה הפתוחה.
הכנסת או הממשלה זה לא דבר בעל ערך
אבסולוטי. אבל אם, נניח, היו אומרים לי
שאילו הייתי מקדישה את כל מה שיש בי כדי
להשיג איזה תגלית מדעית שרק אני אשיג
— ואנחנו מדברים על בלעדיות — או
לכתוב ספר טוב, הייתי מבקשת את ההוכחה
המדעית החד־משמעית, שלי, ולא את הריעה
של הדה בושס, או את קולו של הבוחר
האלמוני.

תי גם קבועה בעיתון, אבל העבודה האמיתית
שלי זו ספרים.

• משהו שאת עובדת עליו עכשיו?
בקיץ
אני מתחילה לכתוב רומאן.

• מהו הספר האחרון שלך?
על אבא שלי.

• אני מתכוון לרומאן.
הוא יצא בקיץ 79׳.

• ל פני 10 שנים?
אני לא כותבת ספר בשנה, אבל ב־30
שנות יצירה כתבתי שמונה ספרים.

• אי ך הספרות העברית החדי

אני מאוד אוהבת אותה.

• את מי?
הכי שבלוני. עמוס עוז, א״ב יהושע, יהושע
קנז~

• מ ה עם ספרות חדשה ממש?
דויד גרוסמן, דן בניה־סרי, מאיר
שלו?
ישלו כתב בינתיים רק. ספר אחד. ולגבי
גדוסמז יש לי מדיה. אני מאוד מעריכה אותו,

• למה את לא עוסקת בתחום
הזה?

פיספסתי. כשהייתי בגיל של לימודים,
רציתי ללמוד רפואה, אבל זה דרש ריכוז
ונחישות שלא הייתי מוכנה להם. אז כל אהד
צריך לשאת איתו מיטען של חרטה על מה
שהוא לא עשה.הגירסה הדיינית של פני יעל, שבדרך
כלל נסוכה עליהם מין הבעה נזופה, המ איימת
להפוך לנזיפה, מתרככים מאוד,
ותדירות החיוכים הקצרים, החפוזים,
עולה. הנחמדות הטיבעית שלה, הכלו אה
במערך ריגשי קשוח, שלא מצליח
לאחוז את המצוקות, מתרופף. כאן
מתגלית האהבה הגדולה.
.התחום של מדעי־החיים הוא הכי חשוב,
וזה לא משהו שאני סתומה בו לגמרי. אני לא
אחזור עכשיו למה שהחמצתי, אבל הבת שלי
תלך בנתיב מדעי, כזה או אחר. זה בטוח.
האין־אונים הביולוגי הוא גירוי נוראי. אילו
הייתי רוצה להיות עדה לאיזה דבר מהפכני
בחיי, זה לא שהסינים יעשו איזו רפורמה כמו
של מיכאיל גורבאצ׳וב, אלא צעד נוסף בכיוון
הבנת־החיים. הייתי רוצה שאת מאה השנים
שהאדם יוכל לחיות, יחיו בצורה טובה יותר,
בל אחד דאזזד .־׳

הטוב ביותר בשטחים״ ,הוא מלאכת־מחשבת
עיתונאית, עשירה במידע ומקמצת בפרשנויות
מתחכמות.
מי שחפץ לאתר את מיקומנו המדוייק —
כיהודים, כישראלים וכבני־אדם (מיל׳) —
בתוך ביבי־השופכין של השטחים הכבושים,
טוב יעשה אם יפסח על הגיגיו של מיסדר
אבירי שולחן־הכתיבה, ויעיף עוד מבט בראי
הדו־כיווני, שהציב ברנע במיכלאות־הבקר
האנושיות של כלא עופר.

עוצמתו של דו״ח־ברנע טמונה דווקא
בפשטות־הניסוח שלו; בהימנעות המכוונת,
הכמעט מופגנת, ממליצות־דיו וממישחקי־מילים:
בחוסר־העניין המוחלט שהוא מגלה,
לכאורה, בכל מה שחורג מגררות הכלא
ומגדר העובדות.

ונכבש, הכלואים ביחד בין גררות־התיל שתחמו
להם פוליטיקאים ישראליים כרסתניים
וראשי־כרוב פלסטיניים.

הבעייה היחידה של רו״ח־ברנע נעוצה
בזירת־הפירסום שלו .׳רישת אחרועת אינו
דבר ואינו כותרת ראשית.
שני מיליון הקוראים שלו(או רובם, לפחות)
לא היו שותפים לזעקה השקטה, העולה
מתוך השורות. גם כשהביטו היטב בראי שהוצב
מולם, לא תקפה אותם בחילת־דיוקנם.
בעיני רבים, רבים מדי, גם מחוג מכריי, דו׳׳ח־ברנע
הוא חותמת־כשרות. הנה, אמרו לי בשבת,
הנה, תראה, אפילו השמאלן הזה כותב
שלא כל־כך נורא שם.
וזאת עוד הוכחה שלא כל־כך נעים לרדת י
מהעיתון שלך לעיתון של המדינה.

העוה ^ !
בתיפזורת 1ה לא נורא
אני מוכן להמר על כך שגזענות וזדון לשמם
לא נמנו עם מניעיו של גיורא לב, ראש
עיריית פתח־תיקווה, כאשר החליט לבנות
סככות־המתנה לפועלי השטחים הכבושים,
הבאים מדי בוקר לזבל ולבנות את אם המושבות.
אני
מוכן להמר, שרק צירוף־מיקרים ובתוליותי
פוליטית של טירון הובילו אותו ליזום
את.מיבצע הסככות״ שלו בעיתוי הלא־נכון,
במקום הלא־נכון, בסמיכות אומללה כזאת
ל״מיבצע הטלאי״ של המחבל מאריאל.
אני מוכן להמר, שאילו שיער הטירון מפ־תח־תיקוזה
מה יחיה מישקלן של האבנים

שתיידה בו התיקשורת, היה מציע לבנות
לפועלים הפלסטיניים אולמי״המתנה ממוזגים
במקום מחנות־אוהלים.
אבל קשה לי להמר על הסיכוי שמישהו
משלפני־הסיסמות, מהחרזנים, מהקופירייט־רים
ומהעיתונאיס חוצבי־הלהבות, שהתנפלו
על הטירון מפתח־תיקווה ושכינו אותו ״גיורע
לב״ ,יהיה מוכן להוציא פלסטיני אחד מתחת
לסככה ולארח אותו בביתו הפרטי, בשעות
שבהן הוא ממתין לקבלן שיקח אותו לעבודה.
ברחוב בשמש, בתיפזורת, זה לא נורא. רק
שלא ידכזו להם את החרפה מתחת לסככה.