גליון 2704 מתאריך 28 ביוני 1989

מתוך הסרט ״עסקי גדולים״ באדיבות*.*¥10011

רק באל על -שני סרטים בטיסה מישראל לאמריקה
רק באל על ־ סרט בכל טיסה לאירופה
רק באל על -תרגום עברי לרוב הסרטים
רק באל על 4 -תכניות בידור ושירים בעברית להאזנה בכל טיסה.
סרטי חודש יוני: אהבה ממבט שלישי, עסקים גדולים, באט 21 ועוד. בחודש יולי יוקרן גם הסרט קרוקודייל דנדי.11
תכניות להאזנה: שירי ארץ ישראל, תכניות לילדים ופרקי חזנות.
החל מחודש יולי ישודרו גם מערכונים של הגשש החיוור, שירי ״מעורב ים תיכוני״ ותכניות נוספות.

אדנ \ 0עדנ\ ^

בתוך הגליון _

ביקור ב״הבימה

״אני סכסית״ אומרת
מיקי קם. א בל אף
אחד מהמבקרים
לא זוקף את זה
לזכותה( .עמוד )20

222113:

קורא יקר — תמזנות בתערוכה
מיכתבים — הטלאי היחק
עימות — מאיר וילוד ויוסי שריד
תשקי אף אחד לא בא
עזה — איזו חטיפה מוזרה
וידוי — מונולוג של חולה א״דס
כמדינה — קליפת הבננה
מיבלאות — מוסטפא מחכה לניורא לב
מישפט — אפשר היה להציל את אוריון!
מלכה — עם הפנים בחוץ
יומן אישי — שלום לך, איר
הנדון — קלף משונע
אנשים — אש־ף ס״צנ פועלים
מיקי קם — לא אוהבת להיחשף
מה הם אומרים — תמר נודנסק׳ ,אלי מסר, ניבה לניר, צילה מנוסי,
יעקב פלד, יאיר שחר ץ
קולנוע — הפיתוי האחרון של הצנזורה
קולנוע — פסטיבל ירושלים
לילות ישראל — בליין תדאביב
רחל המרחלת — אנדת האברך והיונה
דף חדש — ועידת שלום בתורכמניה
תמרורים — תיאבון חסידי
הורוסקום— תאריכי לידה סרטניים
250ש״חד 500ש״ח? 750ש״ח? ססו ש״חד
תשכץ —
— חברים שלי
זה וגם זה
חוג הסילון — מעון לנשים סוכות
אסון הבונים — מחפשים אשמים
דיעה אחרת — צחי הננב׳ :זר של ויתורים • סילבן שלום: היום שבו התחילה
המילחמה • דניאלה אשכנזי: איזון חוזר • אורי דן: מצנע בעיני עצמו • מאיר
ליפשיץ • מרדכי הורוביץ: לאן הם נוסעים? • טדי נדיש: אוף בוגרשוב •
החברים של אופירה: חרדל
תיקשורת — הזבל החוצה
שני ערוצים — איך נולדים פולנים
ספורט — תקנון התשלומים

; תפקידו? מה חלקו
בחיי המדינה עד כה, ומה יהיה חלקו
בעתיד? אפשר למצוא תשובות על שאלות
אלה בתערוכה המעניקה לכל המבקר *בה
חווייה בלתי־נשכחת.
תחת הכותרת לחיות עם חלום כינסה בתיה
דונר במוסיאון תדאביב את ההיסטוריה
של 40 שנה, משנות ה 20-ועד מילחמת
ששת־הימים; כחות, כותרות, תצלומים,
שערי-עיתונים, קאריקטורות, מודעות מיס־חריות.
זוהי חודיה מרגשת לכל מבקר, אך
לקוראי העולם הזה זוהי חודיה מרגשת
שיבעתיים.
כי העולם הזה מופיע בתערוכה זו(וגם
בקאטאלוג הנהדר שלה, ובו 418 מוצגים, שהוא
יצירה בפני עצמה) עשרות פעמים. פשוט
אי־אפשר לתעד את התקופה — ממיל-
חמת-העצמאות והלאה — מבלי להיעזר
בעמודי העולם הזה.
זהו, על כן, התפקיד הראשון שלנו —
לתעד, לדווח. העולם הזה מתאר את מה
שמתרחש, בעין פקוחה, בראש פתוח, במצלמה
פתוחה.
אני חושב שכל מי שמבקר בתערוכה זו —
הביקור בה הוא מסע-זיברונות לכל מי שחי
בארץ וגדל בה — יעמוד על חלקו המכריע
של העולם הזה בדיווח על המתרחש במדינת

וברבים מהם מילא תפקיד של חלוץ ההולך
לפני המחנה, לפעמים בכמה שנים, לפעמים
ברור שלם.
יתכן כי ניתן לחלק את כל התערוכה לשתי
תקופות — לפני ואחרי. ולא לפני ואחרי
קום המדינה, אלא לפני ואחרי קאריקטורה
אחת של העולם הזה.
זוהי קאריקטורה של דוש(אז הקאריקסד
ריסס של העולם הזה) המראה גבר מעשך
סיגאר, ליד מכונית״פאר״,ועל חזהו סרט המכריז
:־חלוץ״ .היא פורסמה ב־. 1951
כל מבקר חש כאן בצביטה בליבו. תמה
תקופת התמימות, תקופה השמורה בלב כל
בני הדור של אז כגז־עדן אבוד. החלה תקופה
אחרת.
אחד המוצגים החשובים ביותר הוא עמוד־פתיחה
של כתבה בהעזלם הזה מה־ 13 באוגוסט
. 1953 מופיעה בו תמונה של אשה מיזר־חית,
עולה חרשד״ ועליה המילה האחת:

מעירה אוצרת התערוכה בקאטאלוג :הבעת
פניה של אשה זו שוגה מאוד מהבעות
פניהם של העולים החדשים בעיתונים אחרים.
העולם הזה הוא העיתון היחיד המדגיש את

הבלתי־נשכח של המפגין המארוקאי, המניף
את הדגל בראש ההפגנה.
כבר ב־ 950נ הזהיר העולם הזה מפני תוצאות
היחס למיעוט הערבי שנשאר במדינה.
בתמונה נראה חייל ישראלי, ועל זרועו
מיספר של מחנודהשמדה, בודק את תעודותיו
של אזרח ערבי.
מציינת האוצרת בקאטאלוג :״העולם הזה
חרג מהקונסנזוס הציבורי השורר בשנות ה-
50 בקשר לחוקיותו ולנחיצותו של המימשל
הצבאי, ומתייחס לסיבלם של התושבים הערביים״.
במקום
אחר מובא עמוד של העולם הזה
( ,)1963 ובו תצלום של קריאה לביטול המיס*
של הצבאי המצויירת על הקיר. מתחתיה-סמ־לים
של איקס שחור על רקע צהוב, סמל התנועה
לביטול המימשל הצבאי. מכיוון שהתערוכה
עוסקת רק בתיעוד הדברים, נאמר רק כי
הסמלים הם מ־אוסף אורי אבנרי״ .אפשר
להוסיף שאני המצאתי אז סמל זה, ושהעולם
הזה גייס רבים מן הפעילים הצעירים שציירו
את הסיסמות על הקירות.
במאבק הזה ניצחנו, והמימשל הצבאי בוטל.
אבל היחס למיעוט הערבי לא השתנה
למעשה, ואת התוצאות רואים כיום, כמעט 40
שנה אחרי שהעולם הזה פתח במאבק זה.
גם מאבקנו בכפייה הדתית בא לידי ביטוי
על קידות התערוכה, בעמוד משעשע של
שימעון צבר.
כך גם מאבקנו העקשני בשיטות־השררה
של דויד בן־גוריון. אחד המוצגים הבולטים
בתערוכה הוא שער העולם הזה שבו נראה
פינחס לבון, איש־השנה תשכ״א 1960 הורס
בפטיש פסל של בך־גוריון.
מכיוון שהתערוכה מסתיימת ב־ , 1967 למחרת
מילחמת ששת־הימים, איו בה המאבק
הגדול של העולם הזה נגד הכיבוש מאז יומו
הראשון, וניסיונו הבלתי־נלאה להסביר, מאז

מיי ב ח בי ם
בלויאליות ובנזיקצועיות
על דוברת מישרד״התיירות(״רחל
המרחלת״ ,העולם הז ה .)21.6.89
בהעולם הזה הופיע קטע רכילות המתייחס
לגב׳ דבורה גנני, דוברת מישרד־התיירות.
עיקר
האמור בידיעה איננו נכון.
הגב׳ גנני עבדה בתיאום עם השה אברהם
שריר, כפי שעבדה בתיאום עם כל השרים
האחרים ששימשה להם דוברת. עם כניסתו
של השר גירעון פת לתפקיד, הוא קיים עימה
שיחה, אשר במהלכה הודיע לה שאין בכוונתו
להחליף אותה, והיא תמשיך לשמש כדוברת
המישרד.
הגב׳ גנני עוסקת בדוברות שנים רבות.
באחרונה היא פנתה אל השר פת וביקשה
ממנו פסק־זמן מעיסוק זה. השר הבין לליבה
והשאיר בידה את הבחירה בין יציאה לשליחות
לחו״ל ובין המשך תפקידה כדוברת.
הגב׳ גנני מעולם לא ניסתה ־לחסום את
התיקשורת״ לפני השר פת, ומאז כניסתו לתפקיד
היא נהגה בלויאליות ובמיקצועיות, כפי
שעשתה תמיד.
מ. עצמזץ, עורך דין• ,חשלים
• הדברים נובעים סחוסריתיקשורת. לפי
הוראת פת, ביקשה הדוברת גנני שלא לראיין
אותו בשבועות הראשונים לכניסתו לתפקיד
שר-התיירות, ברי שיהיה לו זסן ללסור את
החוסר. כסה עיתונאים נרגזים פנו אל השר
בסישרין, וזה העני ק להם ראיונות. סבאן
התקבל הרושם באילו הדוברת תססה את
הדרך אליו בלי כוונתו.

חריג
על המ תחי ם המיניים במיסדרו־נות
הכנס ת (״עוזרת פרלמנט רית״
,העולם הז ה .)24.5.89
פורום העוזרים הפרלמנטריים מוחה בתוקף
על התדמית שנצטיירה לגבי העוזרים
הפרלמנטריים ועבודתם בכתבת העולם הזה.
בהקשר לאותה עוזרת פרלמנטרית, שבה דנה
הכתבה.
אנו רואים בסיפורה חריג ביותר ובלתי-
מייצג, ומוקיעים את המיקרה לחומרה רבה.

פורום העוזרים הפרלמנטריים,
המסת, ירושלים

להסיק מסקנות
על ההבדל בין ישראל לגרמניה
(״יומן אישי״ ,העולם הז ה .)22.5.89

ואדי־סאליג 1959 ,
.תצלום בלחת שכח־
, 1952 שאין פיתרון בלי הקמת מדינה פלסטינית
לצר ישראל. כיום, כעבור קרוב ל״35
שנה ויותר, הולכת ומתקבלת הכרה זו על
ה אן ל ם
רעת רוב המרינה•

אוגוסט :1953״רעב״
.העיתון היחיד•״

יובדהעצמאות 1952 ,
.צביטה בלב־מעניין
שהמתחרה הכי גדול שלנו באותן
שנית השבועון דבר ה שמע, מיוצג בכל התערוכה
רק פעמיים־שלוש. התיעוד שלו היה

פשוט בלתי־חשוב.

^ של שתיקה
אגל ״העולם הזוז״ לא היה מעולם מדווח
אדיש, העומד מן הצד, רואה ורושם.
התערוכה מבהירה זאת בבירור: העולם
הזה היה שותף מרכזי בכל המאבקים במדינה,

הצדדים המוצנעים של קליטת העליה בשנות
דד 50״.
כעבור שבוע הופיעה בהעולם הזה כתבה
שניה על אותו נושא, המוצגת גם היא בתערר
כה. כמו פעמים רבות מאז ועד היום, שברנו
קשר של שתיקה.
העולם הזה היה העיתון היחידי בשנות
זד 50 הראשונות, שנות העליז* .ההמונית, שהתריע
על המישגים הנוראים הנעשים בקליטת
העליה, ובייחוד העליה מארצות-ערב.
טבענו אז את הסיסמה :־דופקים את השחורים!״
אמרנו שנוצרת כאן פיצצת־זמן. הקדמנו
את האחרים בדור שלם.
את התוצאות הראשונות רואים באולם
אחר בתערוכה, שבו מוצג שער היסטורי של
העולם הזה, מה־ 15 ביולי — 1959 השער
של מרד ואדי־סאליב בחיפה, ובו התצלום
הבא המוצגים של העולם הזה משקפים מאבקים
פוליטיים וציבוריים, שבהם עמד העולם
הזה תמיד בשורה הראשונה, וגם הצגה
של פיתרונות, הנראים כיום כולם כנבואות.
ברוב העניינים האלה עמד העולם הזה לבדו,
ובכולם, בלי יוצא מן הכלל, הוכחו דברינו
כנכונים — אחרי חמש 10 ,או 40 שנה.
אילו היתה התערוכה נמשכת, והיה מוקדש
בה אולם נוסף לתקופה שבין 1967ו־, 1989
היה העולם הזה תופס שוב מקום בולט.
ואני מעז להינבא: אם בתערוכה עתידית
יהיה עוד אולם, משנת 1989 והלאה, יהיה גם
בו מקום חשוב מוקדש לשבועון זה.

אני יוצא גרמניה, בגיל קרוב לגילו של
אורי אבנרי. תמיד נהניתי מיומן האיש• שלו.
אך חלק מקומם ביומן הוא הפריטה על הנימה
של ציונות־גזענות וציונות־פאשיזם. הקטע
״נהריה אינה גרמנית״ נועד ליצור
אסוסיאציה בין מינהגי נאצים ויהודים.
ובכן, יהודי גרמניה לא שאפו לזרוק את
הרוב הגרמני לים. המדינה הגרמנית לא היתה
מוקפת במדינות יהודיות עוינות, שאיתן
נאלצה גרמניה להילחם מפעם לפעם.
לאור מה שמתרחש בעכו, בנצרת, באום-
אל־פחם ובכפרי הגליל השונים, כיצד היו,
לרעת אבנרי, מתנהלים חיינו אילו היתה לצד
תל־אביב יפו ערבית, ובה רבע מיליון תושבים?
אילו
הייתי שותף לדעת אבנרי על אופיה
של הציונות לא הייתי יכול כלל לגור בארץ:
אולי כדאי שגם הוא ינסה להסיק מסקנות?
פרדי באומן, כפר מעש

האבר שר 001
על מדור חד ש בהעולם הז ה
(״עיתונות בע׳׳מ״ ,העולם הז ה

המדור החדש, עיתונות בע־ם, הוא באמת
רב־עניין. אבל אינני מבין כיצד אפשר לדווח
__ העולם הז ה 2704

יחזיר־ אש?
מי ירה אח הכדור חראשון?מ
תהיה נקמה
כשאונה רואה מי עומד בראש המזהי רים
אותנו מפני מלחמת אחים -ח׳׳כ
יוסי שריד -אתה יודע גם -למה.
אתה יודע, שבשביל ח׳׳ב שריד ההפ חד
ה ב״טלחמת אחים״ זוהי גם חגורת
הצלה אישית: יוסי שריד ״מת״ להיות
הנביא של מקדמי המדינה הפלשתינ אית
והס מל של משתפי הפעולה עם
אש״ף, אבל כשהוא גם ״מת״ מפחד לנו כח
הסליד ה והבוז שרוחש לו היום
הרחוב הישראלי -הוא מוכן היום לוותר
על היחוד שלו ו״מת״ להיות בקונסנזוס.
אשר על כן הוא עומד היום וזועק, לא מור
:״לא, לא רק אותי שונאים פה, ולא
רק לי מתנכלים פה, אלא גם לך וגם לכם:
גם לך יצחק שמיר וגם לכם חיילי צה״ל...
אני, שריד, אני, איפוא, בחבורה הגו נה״...
אבל
כשם שלא יעזור לאותם שמייח סי
ם למחנה, הקרוי ימין, כוונות זדון של
מלחמת אחים ותיכנונים של פגיעה
ביהודים -כך לא יעזור לח״כ שריד, גם
כ שיסתתר מאחרי גביניו העבותות של
שמיר וגבם הרחב של גייסות צה״ל,
להסתיר א ת העובדה, ששריד הוא גייס
גאולה כהן, ידיעות אחרונות
חמישי•
— 23/6/89
ממשיכים לסמן מטרות, ומישהו כבר מעביר
את המשחולת בקנודהרובה. גאולה כהן
הסירה השבוע את חגורת ההגנה שבה ניסה
יוסי שריד להתעטף .״לא״ ,היא אומרת ,״על
תתחבא מאחורי גבם של שמיר ושומרון, הם
באמת רק טועים, ואילו אתה מטרה מסומנת,
במעשיך הפקרת את דמך. גייס חמישי.״
על המתחולל בעולם התיקשורת הישראלית
בראשית יוני 1989 מבלי להזכיר את ארבעת
עמודי .001 עיתונם הפנימי של אנשי־התיק־שורת,
שראה אור, בראשונה, בימים אלה.
אם לא לכתוב עליו, אז לפחות לצטט ממנו,
כסו אותה פנינה, בסיפור על הקוקסינלית
המבקשת לחזור ולהיות גבר, שלה מעירים
כתבי :001״אבר משוחרר לא יוחזר ואף לא ישוחזרר צבי אורנשטיין, תל־אביב

רק שש שנים עברו מאז נסענו לחיפה
לקבור חבר. אמיל גרינצוויג נרצח בשל דיעו־תיו,
נפגע מרימון־רסס יהודי, שכוון אל כל
אנשי תנועת שלום עכשיו. מי שלעברם נזרק
הרימץ שמחו שלא נפגעו ועברו על הרצח
הזה בשתיקה. קיבלנו את ההתנצלויות, שמענו
את צחי הנגבי נדהם. שתקנו. לא הוקמה
מערכת־ההגנה שנדרשה כבר אז.
רגע לפני שמתחילות היריות, כדאי שגאולה
כהן תבהיר למי שילחצו עבורה על ההדק,

גאולה כהן
מאיימת
כי הפעם הזאת תהיה נקמה. חגורת־ההגנה
של יוסי שריד לא תורכב מיצחק שמיר או
מדן שומרון. אלה ידאגו לעצמם. הפגיעה בשריד
תהיה הכרזת־מילחמה, הכדור שיכוון
אליו מכוון אלינו, ואנחנו כבר למדנו גם
להשתמש בנשק חם.
קשה להסביר מדוע דמם של ערבים חפים
מפשע, הנהרגים בכביש גהה, זול יותר מדמו
של איש שמאל יהודי. קשה להסביר, ובכל
זאת עוברה: עשרות הערבים שנפגעו על־ידי
מתנחלים יהודים קנאים לא הביאו ליותר

הברירה הטיבטית
על הגברת סיכויי הריון עם עו בר
ממין רצוי(״האורגזמה ומין
הילוד״ ,העולם הז ה .)9.5.89
אמנם הכתבה כתובה בהומור רב, אך נראה
שהיא החטיאה את השיטה הבאה להגביר את
הסיכויים להריון עם מין עובר רצוי מעבר
ל*>.5098
השיטה הרפואית המהימנה ביותר כיום

כותרת ראיון ברק ב״ניו־יורק פוסט״
הזדמנות מצדיות למטעמים משעשעים

סרחון שד ב 1שם
על ראיון עם מלכת״הבשמיס(״אי גרת
העורך״ ,העולם הז ה .)21.6.89
זה לא סתם שהעיתונות האמריקאית,
ובראשה הנירורק פוסט רב־התפוצה, עשתה
מטעמים משעשעים מהראיון של דפנה ברק
עם מלכת־הבשמים אסתי לאודר.
זה גם סיפק לעיתונים הזדמנות מצויינת
למישחקי־מילים בכותרות שלהם. כך, למשל,
הכתיר הפוסט, חלוץ חשיפת הראיון לניו־יורקים,
את הריווח על הראיון בכותרת הדו־משמעותית
-אסתי מקימה סירחון בהקשר
לישראל!״(ראה גלופה).
אבי שטיין, ניר־ורק

להשפעה על מין העובר כוללת התערבות
רפואית רצינית בכך שנלקח נוזל הזרע של
הגבר, העובר תהליך הפרדה על בסיס של
הבדל מישקל בין תאי־הזרע המכילים כרומוזום
א(ויביאו ליצירת נקבה) לבין תאי־הזרע
המכילים כרומוזום ( ¥ויביאו ליצירת זכר)
וניסיון להפרות את האשה באחת מאוכלוסיות
תאי-הזרע הרצויה.
בשיטה זו, כמו באחרות, אין מובטחת הצלחה
של 10098 היות שאין הפרדה מוחלטת,
ואין הרופאים רשאים לנקוט בה, אלא כאשר
מוכחת מחלה גנטית במישפחה, הפוגעת
באחד המינים בלבד, ועל־מנת להרות עם
עובר בריא, חיוני שהוא יהיה מהמין שאינו
לוקה במחלה.
אנו מציעים שיטה שתעשה ברירה טיבעית

מהפגנות כיכר גדולות. בישיבת הרב אולי
חושבים שכך יהיה תמיד. צריך עכשיו להציב
את המחסום במיקרה שריד תהיה נקמה. נקמה
פרושה מילחמה. כן. מילחמת־אחים.
ברגע שיירה הכדור הפוליטי השני, ברגע
שיופרו כללי־המישחק, לא תהיה יותר כפרה.
חשוב שגאולה תדע, חשוב שיידעו גם חבריה.
המדינה, כך לפחות הם טוענים, חשובה להם

לפחות כמו לנו•

שמואל שס-מו ב ₪

יוסי שריד
מפוחד
מיליציות שמאליות?
ח״כ (חד״ש) מאיר וילנר, הציע להקים
מישמרות־הגנה משותפות לכל תנועות־הש־מאל,
כדי להגן על פעולות כמו הפגנות, עצרות
ופעולות־מחאה אחרות.
כנגד אותה אוכלוסיית תאי־זרע בלתי־רצויה,
המבוססת על עובדות מדעיות ידועות ללא
התערבות רפואית כלשהי.
השיטה מבוססת על תיאום בין מועד קיום
יחסי־המין ובין מועד־הביוץ.
על־פי שיטה זו לא נעשה שימוש בכל
גורם נוסף, פרט לבדיקת מועד־הביוץ, הנעשית
באמצעות בדיקת־שתן פשוטה, המופיעה
בערכה לשימוש ביתי, הנקראת דיסקרטסט
ואשר נמצאת בשימוש על־ידי רבים מבכירי
הגינקולוגים בארץ.
ערכה זו מיועדת בראש ובראשונה לעזור
לנשים שאינן נכנסות להריון כתוצאה מהחט־את
מועד הביוץ — על־ידי איתורו המדוייק.
בנוסף, על־ידי ידיעת המועד המדוייק של
הביוץ, ניתן לתאם בינו לבין מועד קיום־היח־סים
על״מנת להשפיע על מין הילוד, כמתואר
בחוברת המצורפת לערכת הדיסקרטסט(״כיצד
ניתן להגביר את הסיכויים להריון עם מין
עובר רצוי מעבר ל־־5098־>?5098״) ואגב, ידוע
לנו על רופאים רבים המכתיבים שיטה זו
לפציינטיות שלהם.
גורמים נוספים המשפיעים על ברירת
תאי״הזרע הם החומציות בנרתיק, צוואר־הרחם
והרחם, שגם עליה ניתן להשפיע באופן
טיבעי על־ידי אופן קיום יחסי־המין כמתואר
בחוברת.
באותו מקום הופיע איזכור של האורגזמה
כגורם המקטין את חומציות הסביבה —
איזכור שכתבת השלם הזה הפכה אותו
ל״כוכב העניין״ ועל־ידי כך הוצאו הדברים
מהקשרם ונופחו ללא פרופורציה.
דליה עפרון, מנהלת המחלקה המדעית,
חברת.חכמי׳ בנדם

מחנו במותנינו!
על חרמנותם של בני 50 פלוס
(״השומר התגנב בלילה לחדר״,

וילנר:
עדיין לא סיכמנו באיזו צורה ייעשה הדבר.
ההצעה הועלתה בעת ישיבה של הוועד זד
מרכזי של המיפלגה. חשבנו שאם יש הפגנה,
כדאי לתאם אבטחה, כדי שהפאשיססים לא
יטרידו. לא מדובר בשום אופן, על אבטחה
מזויינת אלא פשוט על סדרנים, כמו שקיים
עד היום, אלא בצורה מאורגנת.
פעולות רבות של תנועות־השמאל הנערכות
היום נקלעות למצבים מביכים. ההצעה
היא פשוטה בעיקרה, והיא קיימת באופן כזה
בארצות רבות.
הכוונה איננה רק למיקרים שבהם מתקיימות
הפגנות משותפות של כל גופי השמאל,
אלא לכל אירוע, שבו ידוע שהפשיסטים עומדים
לערוך התקפה. במיקרה כזה איני תאה
סיבה שלא לפנות לגופי שמאל אחרים —
מיפלגות ותנועות לא־מיפלגתיות — כדי
שיעזרו בהגנה.
חשבנו לפנות לר״ץ, למפ׳ם ולגופים
אחרים. זה הגיוני שנשתף פעיל ת אלה דברים
פשוטים וזה התעורר עכשיו, מכיזון שעכשיו
יש מצבים מסוכנים.
ח״כ(ר״ץ) דדי צוקר מתנגד להצעתו של
וילנר:
ההצעה אינה נכונה מבחינת הוויכוח הציבורי
שקיים היום. אני יודע שווילנר לא
התכוון לאבטחה מזויינת. אבל גם למליציות
של המתנחלים בגרה היתה דינמיקה משלהם.
לכל התארגנות בלתי״חמושה יש דינמיקה
משלה. כך אנחנו הופכים שותפים לחירחור
הריב.
העיתוי של ההצעה הוא הגרוע ביותר שיכול
להיות. אני נגד התארגנות השמאל
במישמרות־מחאה, אני בעד להכדיח את המדינה
לבצע את מה שמוטל עליה בהגנה על
פעולות תנועות־השמאל.
אני חושב שהצעתו של וילנר משחקת
לידי הימין, והצעה כזאת יכלה להישמע מפיה

של גאולה כהו•

ענתס דגז ס טי ₪

״מיכתבים לרותי״ ,העולם הזה

יש לי חדשות למנהל בית־הספר החקלאי,
שהורה להחליף את שומרי המוסד הצעירים
בבני 50 פלוס, כדי לשים קץ ל״הסרדת׳
תלמידות המוסד.
אנחנו, בני ה־ 50 פלוס, עדיין כוחנו במותנינו
וחרמנותנו איתנו. בלי להיכנס לפרטים
מיותרים, הייתי מסב את תשומת־לבו של אר
תו מנהל לביוגרפיה של ג׳קי קנרי־אונאסיס,
שפורסמה באחרונה, שבה מסופר כיצד דיווח
בעלה השני, שהיה בירח־הדבש שלהם בן ,62
על ״חמש פעמים בלילה אחד ועוד פעמיים
בבוקר למחרת!״

דב קופרמן, תל־אביב

ה ש בו עון ש ל • שראל
העורן־ הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת־מודעות:

רינה מיטרני
המערכת והמינהלז־ע
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפון 232262/3/4 :ת<03
סקס 245130 03ט? /
המו״ל: העולם הזד, בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפצוע גד
תל־אביב, יד חרוצים 7
טלפון 377056 :מ<03
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ

אותיר! זרו ב בל

שורפי ת עו דו תבעזה
הנהגת ההתקוממות ברצועת־עזה הכריזה על שביתה של 10 ימים, שבמיסגרתה לא ייצאו
פועלים מעזה לעמרה בישראל.
השביתה הוכרזה המחאה על התעודות החדשות, שמנפיק המימשל הצבאי לפועלים, תוך
פסילת כל מי שאינו מוצא חן בעיניו, וכמכשיר־לחץ על המישפחות.

במקביל שורם ים ומשמידים שליחי הנהגת־ההתקוממות את תעודותיהם של
הפועלים שכבר קיבלו אותן. הס גם עוקבים אודי הפועלים המסירים את
השביתה והיוצאים לעבודה בישראל. עם שובם לביתם ברצועה, דס ניגשים
אלידס, מחרימים מידיהם את התעודות ומשמידים אותן.
קזל ישראל הודיע רק שיש ״שביתת מוניות״.

ע 1ת סר ו0 /.ט׳

אף לאאחדבא
למסיבת־הסרידה, שנערכה בשבוע שעבר
לאלוף היוצא של סיקוד־הדרום. יצחק מרדכי, לא
הגיע איש מן המנהיגים הבולטים של רצועת־עזה,
למרות שהם הוזמנו על־ידי המימשל.
למסיבה הקודמת, שנערכה לאלוף עם היכנסו
לתפקיד, הוכרחו האישים להגיע, אחרי שהוסבר
להם בתקיפות כי האירוע בבר נקבע, ושהוזמנו
אליו עיתונאים ובעיקר ציוותי־טלוויזיה.

מרדכי

ומ שר ביקוש ל דו ל א רי ס
השבוע נשמעו במיסדרונות האוצר דרישות לפיחות נוסף.
במשך השבוע התברר לבנק ישראל כי הדולארים, שנקנו טרם הפיחות ואשר, בדרד״כלל,
נמכרים מייד לאחריו, לא חזרו, והמיגזר העיסקי עדייו ממשיך לקנות דולאריס.
באוצר חוששים שאם תימשך מגמה זו, לא יהיה מנוס מלבצע פיחות נוסף בשבועות
הקרובים. אולם פרם מהסס לשים עצמו ללעג ולשנינה, פעם שניה בחצי שנה, שכן גם
בפיחות הקודם, מיד אחרי שנכנס לתפקידו, נדרש האוצר לבצע שני פיחותים קרובים.

מועאח־הפועל״ ל לי כו ד?
במיפלגת־העבודה יש חששות שמועצת־הסועלים בירושלים תים ול׳לידי

הליכוד.
הסיבה: בחירתו של שימעת צוריאלי, איש מנגנת, שניצח את חיים כהן, יו׳ר עובדי־העירייה״
על חודו של קול.
ארבעת הוועדים הגדולים — חברת חשמל, הדסד״ עיריית־ירושלים והסוכנות היהודית —
שתמכו בכהן, כבר הודיעו כי יהיו פסיביים בבחירות להסתדרות.

531

בדם השני, ה־ 26 ביוני, דיווח דובר צה״ל על 414 הרוגים פלסטינים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מידי חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים על .531
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 654 הרוגים פלסטינייס,
לפי הפירוט הבא:
• 457 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 77 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 48 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 72 הרוגים מסיבות אחרות.

דרוויש יהיה ב טו ל דו
מחמוד דרוויש, המשורר הלאומי הפלסטיני, הודיע כי
ישתתף בכינוס שייערך בשבוע הבא בטולדו שבספרד.
הכינוס יעסוק בסיכסוך הישראלי־פלסטיני מן הזווית של
הישראלים והיהודים המיזרחיים, ומאורגן על־ידי מ מן אקדמי
ספרדי חשוב.
עוד משתתף בעל־שם, שאישר את השתתפותו בכינוס זה, הוא
המשורר אדוניס.

דרוויש

נז בי דנו א\ז
\ן\ז\ ט ף
^ יקור בעיר עזה ושיחה עם תושביה
^ מגלה למרבה התדהמה כי סיפור חטיפתו
של כריס ג׳ורג׳ שונה לחלוטין מכפי שתואר
בעיתונות הישראלית. זו תיארה את החטיפה
כאילו נעשתה על־ידי אנשי אש״ף ברצועה,
או כאילו בויימה בידי ג׳ורג׳ בעצמו.
הראייה לכך שהחטיפה בויימה, כפי שהופיעה
בעיתונים בישראל, היתה שג׳ורג׳ הכיר
את חוטפו, והלך איתו למכונית מרצונו.
האמת היא שג׳ורג׳ אכן הכיר את חוטפו,
מוחמר נאצר, אך סיפור החטיפה עצמו,
ובעיקר סיפורו של החוטף, שונה לחלוטין,
ולא הופיע אף באחד מן העיתונים.

^ איש
9הביב
^ סיפור במלואו היה ידוע לתושבי
1 1הרצועה עוד ביום השישי בבוקר, זמן
קצר אחרי שנודע בישראל וברחבי העולם על
החטיפה־שעות רבות לפני ששוחרר כריס
מידי חוטפיו.
כשנודע ברצועה מי מסתתר מאחורי החטיפה,
נשמו התושבים לרווחה. הם גם מיהרו
להגיב.
כבר בשעה 10 בבוקר ביום השישי מיהרו
כל האירגונים ברצועה להסתייג מן החטיפה
ולגנות אותה. כך עשתה גם הנהגת אש״ף
בתוניס.
הודעות אלה לא הפריעו לכל הפרשנים
הישראלים — עיתונאים, מומחים צבאיים,
פרשנים ו״מקורות ביטחוניים״ — להמשיך
ולהפיץ מערכת שלמה של ״הערכות״,
הסברים, הבעת דאגה מן ההסלמה באינתיפאדה
ושליחת אצבע מאשימה כלפי איר־גונים
שונים — בעיקר כלפי אש״ף, ופת״ח
בתוכו — כעל האחראים לחטיפה.
האמת רחוקה מכך כרחוק עזה מתונים.
כריס ג׳ורג׳ הוא אוהד ותיק של העניין
הפלסטיני. הוא התחיל את עבודתו באירגון
האמריקאי הצל אח הילדים לפני שנים אחדות,
ונשלח ללבנון. שם הוצב במחנה־הפ־ליטים
עין־אל־חילווה, ליד צידון.
לפני ארבע שנים סיים את עבודתו שם
ועבר להתגורר בעיר עזה. הוא עבד ברצועה
במשך שנים והתחבב מאוד על רוב תושביה,
בעיקר על האנשים שאיתם בא במגע ושאיתם
עבד. הוא נודע שם כאדם סוב־לב, רגיש
ורציני בעבודתו.
בתום שתי שנות־עבודה, העביר אותו
האירגון לגדה המערבית, והוא קבע את ביתו
בעיר רמאללה, שם המשיך בעבודתו.
בין השאר עסק כריס במחקר על פגיעה
בילדים בזמן האינתיפאדה, ועל פגיעה בזכו־יות־האדם
של ילדים.
במיסגרת עבודתו היה מגיע לעזה מדי
שבוע או עשרה ימים, והמשיך לקיים קשרים

הדוקים עם מוסדות, אירגונים ואנשים שונים
ברצועה.
לקראת סוף השבוע שעבר הגיע כריס
למישרד האירגון, הנמצא ברחוב הראשי של
עזה. המישרד שוכן בבניין לא־גבוה, המסתתר
מאחורי חומת־אבן גבוהה, שמטפס ירוק נשפך
ממנה לכיוון הרחוב. בחזית הגדר יש שער־ברזל,
ועל הקיר תלוי שלט קטן וצנוע, הנושא
את שם האירגון הצל את הילדים. באנגלית
ובערבית. גדר־האבן, כמו גדרות רבים וקי־רות־בתים
בכל העיר, צבועה ומצויירת בצבע
שחור עבה, פרי יצירתו של חייל אמן שהחליט
למחוק בדרך מקורית סיסמות ״אסורות״.
שם, במישרד, פגש כריס, ולא בפעם
הראשונה, את מוחמר נאצר. הוא הכירו היטב,
עוד מתקופת עבודתו בעזה. הוא הכירו היטב
גם משום שהשם מוחמר נאצר מוכר היטב
ברצועה זה שנים רבות.

הס תוגג
^ בחבית עבדייגיס

*ץ וחמד נאצר היה לפני שנים רבות אחד
^•/האנשים הבכירים ביותר של אירגון
החזית העממית לשיחרור פלסטין ברצועה.
הוא נחשב אז לאיש מכובד, ידוע ומקובל

זבעייה היתה איך להחזיר אוחו בלי שהשב׳כ יידע
כמנהיג, ואף כגיבור. לימים נעצר ונשפט
לתקופת־מאסר ארוכה.
במהלך תקופת־מאסרו התחיל נאצר להתנהג
״לא בסדר״ ,כדיברי אחד ממכריו לשעבר.
הוא הרבה להתרברב, ניסה להתעלות
מעל לאסירים האחרים, שישבו איתו, והם דחו
אותו לאט־לאט והוציאו אותו מתוכם. לא
עבר זמן רב והתנהגותו גררה את הדחתו מהחזית
העממית.
נאצר שוחרר ביחד עם מאות אסירים אחרים
בעיסקת חילופי־השבויים, שנודעה בשם
״עיסקת ג׳יבריל״ .הוא חזר לרצועה והתחתן.
כששב מהכלא, הבחינו מכריו ומיודעיו
שאינו עוד אותו האדם שהכירו, אינו אותו
האיש שהיה כשנכנס לבית־הסוהר. רבים
התחילו להתרחק מחברתו.
היו שניסו לעזור לו בדרכים שונות, בעיקר
מתוך רחמים ומתוך מתן קרדיט למה שהיה.
אך התנהגותו הרחיקה גם את אלה, לאט־לאט.
הסיפורים על התנהגותו ידועים בכל
עזה.
כך, למשל, מספרים שהגיע פעם לביתו
של אחד מעשירי עזה, הוא ביקש ממנו כסף
ואמר שמגיע לו, משום שהקריב שנים רבות
מחייו בשהות בכלא למען עמו. העשיר נתן לו
כסף. בכסף שקיבל לא השתמש למחייתו,
אלא הלך וקנה אוטו חדש, נוצץ ומנקר־עי־ניים.

תחילת האינתיפאדה, הגיעו באחד
הימים חיילים לביתו. במהלך חיפוש שנערך
במקום פגעו החיילים באשתו של נאצר, שילדה
זמן קצר קודם לכן. דעתה השתבשה
בעיקבות הפגיעה, היא חדלה להכיר את
קרוביה, ואף את. בעלה לא הכירה. היא
אושפזה למשך שישה חודשים בבית־חולים
לחולי־רוח.
נאצר החליט אז לפתוח דף חדש בחייו.
הוא רצה להקים גן־ילדים, ופנה למוסדות
ולאירגונים שונים הפועלים ברצועה, כדי
לקבל מימון לפתיחת הגן. הפרוייקט לא יצא
לבסוף אל הפועל, ונאצר החליט בכל זאת
לקחת את עצמו בידיים ויצא ללמוד באוניברסיטת
ביר־זית. אך גם שם לא התמיד,
ונעדר לעיתים קרובות מן הלימודים.
הוא חזר לרצועה.
לפני שמונה חודשים התחיל להסתובב
בחברתם של בני מישפחה מסויימת. מישפחה
זו ידועה בעזה כמישפחת־עבריינים, המתעסקת
בסמים,
מאז שהתברר נאצר עם בני מישפחה זו,

התרחקו ממנו כל חבריו, ידידיו ומכריו. הוא
הוכר מאז כבוגד, ורבים פחדו לדבר איתו או
להתקרב אליו.
נאצר, שהיה בעבר בעל מעמד של מנהיג,
ניסה להחזיר לעצמו את כבודו הלאומי
האבוד בדרכים שונות. בין השאר ידוע שניסה
להתקבל לשורות פת״ח ברצועה, אך נרחה.
הוא ניסה להתקבל לאירגונים אחרים, אך גם
אלה לא רצו לקבל אותו אל שורותיהם.
מאז נקשר שמו בפעולות ובאירועים שונים,
שקרו בחודשים האחרונים ברצועה.

במהלך שמונת החודשים האחרונים הזהירו
אותו אנשי הנהגת־ההתקוממות ושליחיהם
לא פעם. אמרו לו שלא יעבוד עם
מישפחת העבריינים, שלא יסתובב בחברתם.
הוא לא שעה לאזהרות. באחת הפעמים שבהם
באו השבאב להזהיר אותו, שלף נשק,
ואיים עליהם.

שכרים נמצא בידיו של נאצר. אז נשמו לרווחה.
הם ידעו שנאצר לא יפגע בכריס לרעה.
השמועה שהוא נמצא בידיו עברה במהירות,
ולשונה היה זהה :״מע אל־מג׳נון!״(״אצל
המשוגע!״).
מהרגע שנודע הדבר, מיהרו רבים להודיע
בפומבי שאין כל קשר בינם לבין החוטפים.
לכן, עוד בשעה 10 בבוקר, גינו האירגונים
השונים ברצועה את החטיפה, והכחישו כל
קשר אליה. כך גם ההודעה שהגיעה מתוניס,
במהירות מפתיעה, מן המישרדים הראשיים
של אש״ף.
יותר מכך: כל האישים הבולטים ברצועה,
וכל ראשי האירגונים השונים, רצו לעשות כל
שיכלו כדי שכריס ישוחרר לפני שצה״ל ימצא
אותו בידיו חוטפיו. הם חששו שאם ישוחרר
בידי צה״ל, יהיה קל להטיל את האחריות
על הנהגת האינתיפאדה.
מאמציהם של תושבי הרצועה היו קדחתניים.
הבעייה היתה לאתר את מיקומו של
נאצר.
לא התגורר נאצר בביתו, והסתתר
במקום־מחבוא לא־ידוע.

בעזה משערים, שמעשה־החטיפה הוא עוד
מעשה בשרשרת של מעשים נואשים שעשה

נאצר — ירי על הנהג,
כדי להוכיח לבני־עמו שהוא נאמן לעניין
הפלסטיני, שהוא עדיין פעיל. מעין.ניסיון
נואש להחזיר לעצמו את ההילה שאבדה
במהלך השנים האחרונות.

ך* עזה אומרים שמוחמד נאצר היה
אגדה, והפך לאיש מיסכן ומוכה. רבים
ריחמו עליו, רבים ניסו לעזור לו בדרכים
שונות, אך מאז שהתחיל להסתובב בחברתם
של בני מישפחת העבריינים, ניתקו איתו
תושבי העיר מגע לחלוטין.
כריס ג׳ורג׳ ,בביקוריו ברצועה, היה נפגש י
מדי פעם עם נאצר. הוא הכיר אותו עוד
ך* תנהגות הישראלים בפרשה —
מתקופת עבודתו בעיר, והיה מיודד איתו.
כאשר נכנס נאצר למישרדו של כריס 1 1הצבא, זרועות־הביטחון, העיתונאים,
הפרשנים והאחרים — היא יותר מאשר
וביקש ממנו ביום החטיפה שיתלווה אליו,
תמוהה.
וכאשר הכניס אותו למכונית, ראו אותו עוביום
השישי היו ברצועת־עזה וברחובות
בדי המישרד ועוברים ושבים כל אלה הכירו
העיר מחסומים רבים־מספור. מי שנסע באותו
אותם. זה נעשה בגלוי, ללא הסתר.
הבוקר מן העיר עזה צפונה, לעבר מחסום ארז
כשנודע על החטיפה, לא ידעו עדיין רבים
שבגבול ישראל, נתקל בדרכו כ־ 12 מחסומים
מתושבי הרצועה כי ידו של נאצר בחטיפה.
של צה״ל. ביום ״רגיל״ יש לאורך קטע כביש
לכן היה חשש רב לחייו. חשבו שאם נמצא
זה שניים־שלושה מחסומים.
בידיהם של אנשי החמא״ס, יתכן ויש סכנה
קשה להאמין שמה שהיה ידוע כמעט לכל
ממשית לחייו. אך שמועות בעזה עוברות מהר
תושב ברצועה, עוד ביום השישי בבוקר, לא
יותר ממהירות האור. וכך, כבר בשעה 10
היה ידוע לאנשי זרועות־הביטחון השונות
בבוקר של היום השישי, ידעו כל תושבי עזה

בעיר. קשה להאמין ששמו של נצאר זר לאוזנם
של אנשי השב״כ ולאוזנם של מפקדי-
צה״ל. האיש שהה שנים ארוכות בבית־הסוהר,
והיה בין משוחררי עיסקת־ג׳יבריל. מאז לא
ירד למחתרת, אלא עשה את רוב מעשיו
בגלוי, לאור־יום. כל עיתונאי שהיה נוסע
לעזה לבדוק את הפרטים היה מגלה בקלות
את העובדות המובאות כאן.
אך עיתוני־ישראל בחרו בדרך שונה ומוזרה.
בעיתוני היום הראשון, יומיים אחרי
שיחרורו של כריס, הביאו העיתונים דיווחים
אחרים לגמרי על השתלשלות הפרשה.
הם לא טרחו להביא לידיעת הקוראים את
דיוקנו של החוטף, דבר מהותי לגבי הפרשה
כולה. ועל גבי מערכת העובדות החסרות
והלא־נכונות התווספו פרשנויות רבות, שכל
קשר ביניהן לבין המציאות של החטיפה המ־סויימת
הזאת הוא יותר רחוק ממיקרי.
זרועות־הביטחון השונות אך הוסיפו חטא
על פשע. בכל כלי־התיקשורת דיווחו מקורות
ביטחוניים שונים על־כך שאנשי אש״ף הם
שתיכננו וביצעו את החטיפה, ושלחו אצבע
מאשימה בעיקר לכיוון אירגון פת״ח. אמרו
עוד בהחלטיות שזוהי הסלמה ברורה בדרכי
ההתקוממות הפלסטינית, בעוד שהיה ברור
לכל אחד מהם שזהו מיקרה יוצא־דופן, של
אדם שיתכן שהוא מעורער בנפשו, פועל
לגמרי לבדו, ללא חסות של שום אירגון או
גוף, ובעוד שידעו בבירור שכל האירגונים
החשובים ברצועה גינו והסתייגו מן המעשה
עוד ביום השישי בבוקר.
קשה למצוא נימוק משמעותי למערכת
סילופים כל־כך גדולה, אלא אם היתה
מכוונת ליצור פרובוקציה, פחד ושינאה.
ואולי היתה מכוונת נגד הזרים הרבים שהחליטו
להקדיש שנים מחייהם כדי לסייע
לעניין הפלסטיני. מובן שהיתה כוונה להשתמש
במיקרה כדי להביא לניתוק המגע בין
ארצות־הברית ואש״ף.
מוזרות החטיפה נומקה בעיתונים היומיים
רק בסברה שכריס ג׳ורג׳ ״שיתף פעולה עם
חוטפיו״ .עוד הוסיפו העיתונים וסיפרו שברים
ג׳ורג׳ אוהד את הפלסטינים, ועויין את
ישראל.
לבסוף אותר כריס. הוא הובא לביץ׳־קלאב
שעל חוף העיר עזה, שם קיבלה אותו קבוצה
של אישים המזוהים עם אש״ף, שליוותה אותו
ברוב כבוד למלון היחידי בעזה, סרנה־האזס,
ורק אז נמסר על כך לשילטונות הצבא —
וכך השיגו מנהיגי אש״ף את מטרתם: להביא
לשיחרורו לפני שצה״ל יגיע אליו.

נסעת ל. הד םהלת רו ם דם, א חר
לא הומו־סבסואל. לא נרקומן. דויד(השם שמור במערכת) חיל צה״ל, מספר
ל״העולם הזה״ איך גילה את הנוגדנים בדמו. בצה״ל הוא כבר לא משרת.
מונולוג.

אוגיל הכחי ש 3
ה תוק שבשרה
אחרי נתק ממושך• בין שמעיה אנגיל וגרושתו שרה,
ביקרה אותו השבוע שרה בכלא.
הדבר קרה בעיקבות רימת שהתגלה מתחת מכוניתה של שרת
ואשר שמועות ייחסו אותו לשמעיה. מאז שהתגרשו השניים,
ילדה שרה בת והיא מגדלת אותה לנדה. היו שאמרו כי שמעיה לא סלח לה על כך.

שרח אנג׳ל

לאחר גילוי הרימון התקשר שמעיה מהכלא עם שרה והכחיש כל קשר לעניין.
לאות ידידות ביקרה אותו שרה בכלאו.

התח ״ ה ומגודרת
דמגנון שרון
התארגנות שמקורה בצעירים חברי התחייה ומולדת, מנסה להריץ את אריאל
שרון למישרד־הביטחון.
מטרת התנועה החדשה היא הפעלת לחץ על מרכז הליכוד וראש־הממשלה למנות את
אריאל שרון לתפקיד שר־הכיטחון, על רקע האינתיפאדה.
התנועה החדשה מרכזת מאמצים להפגנה בעת הכינוס הקרוב של מרכז הליכוד. המארגנים
הבטיחו שהפעילות תימשך ללא קשר לתוצאות ההצבעה על התוכנית המדינית במרכז
הליכוד.

אין מקום ב ב תי־ ה סו ה ר
בתי־הסוהר מלאים כל־כך באחרונה עד שאנשים, שנידונו למאסר,
ממשיכים לשבת בבתי מעצר יותר מחודשיים.
אחד מהם הגיש בקשה לשיחרור בערבות בגלל סיבה זו, על ידי סניגורו
עורך־הדין דויד יפתח. השופט יעקב קדמי ביקש את תגובת
השילטונות בנידון.

אוסרים סחר וותיקות
אגף העתיקות מבין הצעת־חוק שתאסור על סחר בעתיקות בישראל.
הצעה כזו תוגש, עם זאת, רק אחרי שאגף״העתיקות, הכפוף כיוס למישרד־החינור־והתרבות,
יהפוך לרשות, בדומה לרשות־הדואר ורשויות ממשלתיות אחרות.
על פי החוק הקיים כיום פועלים בישראל סוחרי־עתיקות, הנדרשים להצטייד ברישיון
מיוחד. מי שברשותו רישיון יכול לקנות ולמכור עתיקות ומוצגים ארכיאולוגיים, מבלי
שיתבקש למסור דוח על מקור הסחורה.
באגף מודים כי החוק, במתכונתו הנוכחית, העלים עין מהסחר, שרובו התבסס על גניבת
מוצגים מחפירות ארכיאולוגיות או מאתרים אחרים.

אין עו ב די ם 3״אוו־״
מחסור קשה בעובדים בקואופרטיב ״אגד״.
לאנד חסרים עשרות עונדים מיקצועיים בכל מיפעלי־התעשייה שלו, בעיקר באיזור תל־אביב,
שבו מרוכזים רוב מיפעלי־התעשייה של הקואופרטיב, כמו מיפעלי המצברים,
הצמיגים, העיבוד השבבי והמוסכיס.
דובר אנד. דדי גולן, אומר כי פניות לבתי־ספר מיקצועיים ולצה׳׳ל לא זכו בתגובה.

מחפ שי גיובים
ל שריר
שר־התיירות לשעבר, אברהם שריר, החל באחרונה
מגביר את מעורבותו במיפלגה הליברלית.
כמה מראשי המיפלגה לוחצים בשבועות האחרונים על ראשי
הליכוד בדרישה למצוא תפקיד ייצוגי לשריר.
מקורביו במיפלגה טוענים כי למרות ההקפאה הזמנית, שריר עור
יתברג בצמרת הליכוד.

אלי 1יסן לביר.״?
שמו של אלי ניסן, לשעבר כתב הטלוויזיה הישראלית, הועלה כמועמד לנהל את בית־הספר
לאמנויות הקולנוע, אם וכאשר יפתח כזה בירושלים.

^ ני לא הומו־סכסואל. האמת היא
שאני שוכב עם זונות בתל־ברוך. בכל
חופשה צבאית היינו יוצאים כמה חבר׳ה
מהבסיס ונוסעים יחד לתל־ברוד• לא התביישתי,
ובטח לא פחדתי. אתה יודע! המדים של
חייל ישראלי העניקו לי כוח ואומץ. כל אחד
שכב עם הפרוצה שלו. איך אומרים? כל אחד
הלך לחור שלו.
הייתי אוהב לגוון, וכל פעם לדפוק זונה
אחרת. הייתי מצוייר בקונדומים, אבל לא
תמיד השתמשתי בהם. היה חשוב לי להתפרק
מהמתח המיני, ולא היה איכפת לי שזאת זונה.
ידעתי רק גיהינום בחיים שלי, אבל איידס זו
הטראומה האיומה ביותר.
אני לא רוצה להתנקם באף אחד בגלל המחלה.
אם הייתי רע, אז הייתי נוקם רק באדם
אחד — אבי־מולידי. הוא האויב שלי, שטן
עלי־אדמות. אני רק יכול להתפלל לאלוהים
שישפוט אותו ושיקבל את המגיע לו. לאבי
אני מאחל שיידבק מאיידס. חבל שאני לא
יכול להדביק אותו. הייתי מגיע לחופשות
מהצבא, והוא תמיד בירך אותי בברכות, כמו:
״תלך בחזרה לצבא!״ ״אני מקווה לשמוע
שאתה לא קיים!״ וכדומה. אני זה שרוצה לחייך
ביום מותו, ולא להיפר.
הקוגדום יתפוצץ
^ רגע שנודע לי שאני נושא נוגדני
* 1איידס נשבעתי שלא אקיים יחסי״מין עד
שתמצא תרופה למחלה, ולא איכפת לי להישאר
כל היום בשרותים: לאונן, לסבול, אבל
לא אדביק אחרות.
רק השבוע הכרתי בחורה נחמדה, שגם אני
מצאתי חן בעיניה. אני מפחד לשכב איתה, כי
אני לא לוקח סיכונים. מה יקרה אם הקונדום
שלי יתפוצץ באמצע? כשהודיעו לי מהצבא,
כי מפני שאני נושא נוגדני איירס עלי לעזוב
מהצבא לצמיתות בפרופיל ,21 היה לי יום
שחור. הייתי קרוב מאוד לדרוך את הנשק
ולגמור אחת ולתמיד עם עצמי. כנראה שאני
רוצה עוד לחיות.
מה אגיד לר? נמאס לי מהחיים הארורים
האלה. אני דפוק מהחיים האלה מהרגע שנול־תי.
אני לא מבין למה אלוהים עושה כך דווקא
לי? כל חיי עזרתי לזולת. אני לא יכול להרוג
אפילו זבוב. זה השכר שאני מקבל עבור טוב
ליבי?
אשקר אם אומר שלא חשבתי ברצינות על
התאבדות. זה קל מאוד עבורי: צרור־כדורים
מרובה או כמה עשרות כדורים. בכך ייגמר
הסיוט הזה.
לפני חודשיים יצאתי לחופשה רגילה מהצבא.
ידידה ביקשה ממני לתרום דם בית־חולים
הדסה עין־כרם עבור אדם שצריך לעבור
השתלת מח־עצמות. אחרי שבוע ימים
הודיעו לאמי בטלפון שמעוניינים לדבר איתי.
במשך כל הנסיעה לירושלים לא הצלחתי
לפענח מה הם רוצים ממני.
הרופאה מבנק־הדם הזמינה אותי לחדרה,
כשכל נושא השיחה היה אפוף מיסתורין. היא
תיחקרה אותי על חיי־המין שלי ועם מי אני
מבלה. הייתי נבוך ומאוד עצבני. רק בסוף
השיחה היא הודיעה לי :״אני מצטערת, אבל
עליך לדעת שאתה נושא בגופך נוגדני איי־דס״
.לא הבנתי על מה היא מדברת. אולי זה
נבע מחוסר־ידע שלי. היא המשיכה לדבר,
להסביר, להרגיע ואני האזנתי אבל סירבתי
להאמין. .בסיום הפגישה היא הפנתה אותי
לד״ר אנגלהרט מהמחלקה למחלות זיהומיות.
שוב נישאלתי על חיי האינטימיים, ושם הוסבר
לי בפירוט על המחלה ועל מצבי הרפואי.
התחלתי לפחד מפני המוות, וזאת הרגשה
איומה, שלא הכרתי קודם לכן.
ערב רב של שאלות, שאין עליהן תשובה,
התרוצצו במוחי: איר? מתי זה קרה? למה דווקא
אני? מדוע שוב דופקים אותי? באותו זמן

התהדק הקשר עם הרופא המטפל ועם העובדת
הסוציאלית בשם ריטה אברמוב. אני אוהב
אותם כאבא ואמא. הם חמים, תומכים ועוזרים.
אולי מפני שמעולם לא חשתי מה זאת
אהבת אב ותמיכה מישפחתית.
לעיתים אני חושב שמכת האיידס היא חלק
ממיכלול־צרות שידעתי עוד כשנולדתי. האב
השנוא עלי לימד אותי על בשרי עוד מגיל
קטן לסבול ולבכות. אין לי כיום כאבים פיסיים
או סימפטומים חיצוניים שניראים עלי.
אני נושא את הנוגדנים, אך איני חולה עדיין.
אם ירדתי במישקל זה בגלל הדיכאון ולא
מהמחלה. איני מקבל עדיין טיפול תרופתי.
וזה אולי מה שמעורר בי תיקוות שאוכל להי־שרד
בחיים עוד זמן־מה.
אחרי ששמעתי בשורת איוב זאת לראשונה
חזרתי לבסיס. נעלתי את עצמי בחדר. אין
לי מישפחה לחזור אליה ולהתנחם בקירבתה.
לא יכולתי להשתחרר מהמועקה לרגע אחד.
באותו ערב יצאתי לפעילות בט״ש (ביטחון
שוטף) .באמצע הפעילות התחלתי לבכות
ומפקד־המחלקה החזיר אותי לבסיס. הייתי
בחדרי עד עלות השחר.
למחרת, כמעט כמו בתסריט מהיר, הודיעו
לי כי הד״ר אנגלהרט מעוניין לראותי אותי
בהדסה. בפגישה נכחו עוד שלושה רופאים
והעובדת הסוציאלית. הם הסבירו לי מה קורה
איתי מבחינה רפואית. זה לא שיפר את מצבי
הנפשי, אלא רק דירדר אותו. ריטה יצרה את
הקשר שלי עם אורי, שהוא מתנדב בוועד
למילחמה באיידס. הוא עזר לי ועדיין ממשיך
בכך.
אבא מגיאק
^ ני בן אמצעי למישפחה בת שמונה
נפשות. הוריי עלו ארצה מאחת מארצות
צפון־אפריקה. אין יותר מדוייק מלתאר את
אבי כמניאק. אדם קר, אגואיסט, אכזרי ודואג
אך ורק לעצמו. בכל תקופת שרותי בצבא הוא
אף פעם אחת לא שאל לשלומי הוא רק ידע
לאחל לי את המוות. מגיל קטן הציק לי וירד
לחיי.
באחר הערבים הכנתי שיעורים בשעה 10
בלילה. זאת היתה סיבה טובה בשבילו לזרוק
עליי כיסא ולתפוש קריזה. או כאשר ישבתי
לאכול ונפלה לי הצלחת בשוגג. הוא זרק עלי
כוס זכוכית והתחיל להכות אותי במרץ. אמי,
לעומת זאת, היא אדם טהור, טוב־לב ומבין.
היא תמיד היתה במעמד חלש בבית, כי אבא
מירר לה את החיים. הוא הירבה להציק לה,
ושכינה אותה שרמוטה, הרגשתי שתוקעים לי
סכין בגב. עם האחים שלי אין לי כל קשר.
אני לא יכול לספר על המחלה לאמי. היא
אוהבת אותי, וזה יכול למוטט אותה נפשית.
אם הסוד יגיע לידיעת המישפחה, אבי ימרר
לה עוד יותר את החיים. עבורו עדיף שאהיה
עבריין, אבל בשום פנים ואופן לא חולה.
מאבי לא קיבלתי אפילו אגור״ שחוקה אחת.
אמי היתה שומרת לי תמיד ככל שיכלה. בצבא
השתדלתי להסתדר עם המשכורת הצבאית
הקטנה, רק כדי לא להעמיס עליה.
אחרי הפגישה השניה בהדסה חזרתי לבסיס.
סבלתי מדיכאונות עמוקים ובכיתי בלי
סוף. חשבתי שאני פשוט הולך ומשתגע. היו
רגעים שהתנהגתי כאילו המוות עומד בפתח
החדר, ומחכה לקטוף אותי מהחיים. לפתע
ברחתי מהבסיס ורצתי אחוז־ 6אניקר.על הכביש
ללא כל יעד. גם!•סקי לא הצליח להשכיח
את המחשבות המטרידות. דפקתי את
הראש בקיר.
באחד הערבים סירבתי לצאת לפעילות מיב־צעית.
למחרת ניפגשתי עם מפקד ־הפלוגה
וסיפרתי לו את סודי. חשתי נקיפות־מצפון
כלפי חבריי בבסיס. אם אפצע אני עלול
להדביק אותם. מפקד־הפלוגה נשבר וסיפר
זאת לרופא־היחירה. אני לא כועס עליו, כי

1בו ע קר או לי ו שאלו אותי ע ל חיי־המין שלי...
אני מבין את מניעיו בתוקף תפקידו.
רופא־היחידה הפנה אותי לקצין־רפואה
ראשי. לאחר תחקיר אינטימי הוא הבהיר לי
חד־משמעית שיש להוציא אותי מהצבא לצמיתות
בפרופיל .21 הצבא הפך לפתע
ל״יעיל מאוד״ ,ותוך יומיים, ללא שום
בירוקרטיה מצאתי את עצמי מחוץ למערכת
הצבאית.
כל מקום־עבודה פרטי או ציבורי סוגר
בפני את הדלת בשעה שאני מציג את
תעודת־השיחרור שלי. חזרתי הביתה מחוסר

ברירה, ותירצתי זאת בכך שקיבלתי חופשה
מהצבא לחודש ימים לצרכי עבודה. אבי, שלא
הפתיע אותי בהתנהגותו, צעק שאינו רוצה

לראות אותי בביתו. הוא הבהיר לי שאין לי
מה לחפש שם. ישנתי כמה לילות בחוף־הים,
ובימים אחרים הסתדרתי בכל מיני בתים של
מכרים. מזה שבועיים שאני עובד באיזור
הצפון, וחי שם לבדי. מצאתי את העבודה
בעזרת חברים. אני מטפל במוגבלים, ואין
שום חשש שאני אדביק אותם. יש עבודות
רבות שניתן לעסוק בהן ללא כל חשש של

אם אני מרגיש טוב? אין לי ברירה אחרת.
אני עובד כל יום שמונה שעות ועוד ארבע
שעות בהתנדבות, רק כדי לשרוף את הזמן,
לשרוף את המחשבות, המועקה והסבל שמכר־סמים
בי. מאותה הסיבה אני גם מגיע מאוחר
לחדרי, והשכם בבוקר יוצא לעבודה.
חלום? בוודאי שיש! אבל רחוק מלהתגשם.
רציתי קאריירה צבאית. רציתי להיות קצין.
הצבא, עד ליום שיחרורי, היה הבית שלי וה־מיסגרת
שאהבתי. הסתדרתי טוב עם החבר׳ה
והייתי הסחב׳ק של כולם. סולקתי, גורשתי,
נודיתי כמצורע שאין להתקרב אליו.
אני לא רואה את עצמי כחולה וכמוגבל.
זה צבא לא־אנושי בגלל האופן שנהג עימי.
יש די והותר עבודות בצבא שיכולתי לעשות

בנאמנות, ללא כל סיכון של הדבקה. הצבא
שלל ממני אתי הזכות להיות נורמלי. הגשתי
עירעור לקצין־רפואה ראשי, והם דחו אותו.

צה״ל
משחרר
^ גובת דו ב ר צה״ל היתה קצרה אך חד!
^משמעית :״בהתאם לחזק שח ת הביטח!ן
חיילים החולים באיידס או נושאי הנגיף
משוחררים משרות בצה״ל, ונקבע להם
פרופיל .21 פרופיל כזה אומר שיש להם פטור
מסיבה רפואית לשרת בצה״ל.״
מדובר צה״ל נמסר גם כי כל מי שנקבע לו
פרופיל 21 מסיבה רפואית רשאי להגיש בקשה
לשינוי הפרופיל ולהחזרתו לשרות לאחר
שנתיים מיום קבלת פרופיל .21 הבקשה
הזאת נובעת מההנחה שחלה הטבה במצבו או
כל שינוי חיוכי מבחינה בריאותית. זה תקף
לגבי כולם, וכולל גם את חולי איידס או מי
שנושאים את הנגיף.

כל המדינה דיברה, חברי־כנסת מחו בזעם ,״אם המיכלאות׳ קראו לפתח־תיקווה

!^ 23888^* 8

1 8 X113 8 0 1 8 !?11
ב גו ־ כזי אהטייג
השבוע הייתי האדם היחיד שנכנס למיכלאות. ב־ 6בבוקר, בביגדי עבודה ועליהם כתמי־סיד,
אף אחד לא מנע ממני את הכניסה לסככות.
200 מטר מצומת סגולה ממוקמות המיכלאות. תקועות בין בורסת החלפים ומיפעל לליפוף
אלומיניום. דך ר עפר מובילה אליהם. אף נהג אחד לא נכנס.
התייצבתי ב־ 6בבוקר. במיכלאות שלושה ספסלי־עץ מאובקים. אני הייתי הראשון שישב
עליהם זה שבועות. בחוץ — ברזים ושרותים ניידים. הפועלים כולם מרוכזים בצומת. מעיפים
מבט תמה לעברי, אבל איש לא טורח לברר מה אני מחפש כאן.
עד שעה 9לא ניגש אף קבלן יהודי אחד כדי לקחת אותי לעבודה. נהגי הטנדרים אף לא

עצרו להעיף מבט. בערד ב־ 9נעצר רכב מיסחרי, הסתכל לעברי בתימהון. עבודה, כף הבנתי,
לא יציעו לי כאן.
ירדתי לצומת. הכל מסתכלים לצדדים, עוקבים בעירנות אחרי מכוניות שבתוכן חובשי־כיפה.
מאהר, פועל מעזה, אומר לי :״השתגעת, אל תשב שם. אם נתרכז במיכלאות, המתנחלים
יעברו וייקצרו אותנו״.
שבועיים אחרי הרעש הגדול מתחילים צינורות האלומיניום לעלות חלודה. את גיורא לב
יזכרו כאבי המיכלאות. לקופת העירייה ירשם עוד גרעון של כמה אלפי שקלים מבוזבזים. אם
הייתי ציני יכולתי לומר — עבודה ערבית• סוסתפא נאש!ז, עי ל ם; עי ד; צפריר ₪

ב נ 1ר ע\ז העם כדי שתבוא עליה
ן העריה ההמונית
1היא חדו באספמיא,
| אלא אם כן...

א ניכנס למיכלאו ת

כאשר התהלך לא־מכבר המשורר נתן זך
ברחובות מוסקווה ודיבר עברית עם חבר, פנו
אליו כמה עוברים־ושבים יהודיים בהתרגשות.
הם הודיעו לו שהם עומדים לעלות
לישראל. אולם, הוסיפו כולם, כאילו נדברו
ביניהם, תחילה יהגרו לארצות־הברית, כדי
להרוויח כסף לפני שיעלו לארץ־הקודש...
ההיסטריה שפשטה השבוע בחוגי המימסד
בארץ לקראת העליה ההמונית העומדת
להציף את ישראל נראית מוקדמת מרי, לפי
ניסיון זה.
עיקרה: בריחה מן המציאות המדכאת לעבר
עתיד, שאינו אלא העתק.ורוד של העבר.
זוהי התרפקות על חלום.
האינתיפאדה קליפת ד10 .ה
ן אם זה לא הולך בכוח, נסה
| יותר כוח. בדיחה עצובה.
״מדי פעם נתקל הג׳נטלמן הנכבד באמת
ומחליק, אך בכל פעם הוא מתאושש וממשיך
בדרכו, כאילו לא קרה כלום במלים
צורבות אלה קטל וינסטון צ׳רצ׳יל את אחד
מקודמיו בתפקיד.
אילו הכיר צ׳רצ׳יל את יצחק רבין, יכול
היה לחזור על אימרה שנונה זו.
מדי פעם נתקל רבין באמת. בהתפרצות
של כנות, הוא אומר שהאינתיפאדה היא התקוממות
של אוכלוסיה שלמה (קרי: התקוממות
לאומית) ,שאין פיתרון צבאי, שאי-אפשר
לשים קץ להתקוממות אלא בדרך של הסדר
מדיני.
אבל כעבור רגע מתחרט רבץ, שוכח את
אשר אמר זה עתה ומציע עוד אמצעי־דיכוי.
לכל הפיתרונות המוצעים יש אופי משו־

טבחו אותנו המתנחלים

הםלאב או. ישראל, כפי שהיא כיום,
אינה ארץ המושכת עליה. כפי שנמסר השבוע
רישמית, מבין 21 אלף איש שיצאו מברית־המועצות
באחרונה, רק 2000 באו לארץ.
היהודים בברית״המועצות אינם מנותקים
מן המציאות, וכך גם לא יהודי ארגנטינה. גם
שם וגם שם יודעים כי בארץ סוערת התקוממות
לאומית, המחזירה את הביטחון בכמה
דורות אחורה. יודעים כי האינתיפאדה —
יחד עם גורמים אחרים — הורסת את
הכלכלה, גורמת לאבטלה המונית ומונעת
צמיחה כלכלית, שהיא תנאי מוקדם לקליטת־עליה.
כרגיל
בארץ, מחפשים לכל בעיה פיתרון.
״מעשי״ ,שהוא ביורקרטי. להקים רשות,
להעביר סמכויות ממישרד א׳ למישרר ב׳,
להוסיף פקידים. אולם הבעיה היא שונה.
יהודי ברית־המועצות חולמים על ארץ של
התעשרות קלה, ונדמה להם זוהי ארצות־הברית.
יהודי ארגנטינה חולמים על ארץ שבה
יוכלו לחיות בנוחיות וגם לדבר בשפתם
— ספרד. כדי שישראל תוכל להתחרות בי־עדי־הגירה
אלה, עליה להיות ארץ אחרת:
ארץ של שלום. שיגשוג כלכלי, ביטחון, תעסוקה
מלאה וקידמה טכנולוגית.
המכנה המשותף של כל הצרכים האלה:
שלום.

תף: החרפת האמצעים שכבר נכשלו.
התועלת: אפם. עד כה ניתן היה לעצור
פלסטיני ב״מעצר מינהלי״ ,בלי כל הליך
מישפטי, במשך חצי שנה. אחר־כך, אחרי
הליך שערכו המישפטי שואף לאפס, אפשר
להאריך בחצי־שנה נוספת, וכן הלאה.
עכשיו מציע רבץ להאריך את התקופה
בכל פעם בשנה.
כיום ניתן לגרש כל פלסטיני מהארץ.
בית־המישפט העליון מאשר את הגירוש
כמעט בכל מיקרה. שום פלסטיני אינו תולה
תיקוות כלשהם בבית־המישפט הישראלי.
בעיני הפלסטינים, אין בית־המישפט אלא
עוד גלגל אחד במכונה הגדולה של הכיבוש.
עכשיו מציע רבין שבית־המישפט לא יוכל
לעכב את הגירוש, אלא רק להחזיר את המגורש
מחו״ל.
כך גם כל הצעותיו האחרות של רבץ. לגבי
הפלסטינים אין בהם שום שינוי של ממש.
השינוי היחידי הוא כלפי מערכת־המישפט הישראלית.
כיום השפעתה שולית. אם יתקבלו
הצעותיו של רבץ, השפעתה תיעלם כליל.
המאבק באינתיפאדה כבר גרם להרס רב.
נהרסו בתים, נהרסת הכלכלה הישראלית,
נהרסה התיירות, נהרס שמה הטוב של ישראל
בעולם, נהרסו הרבה ערכים בצה״ל. עכשיו
תיהרס גם מערכת־המישפט.
התועלת המעשית בשטח: אפס.

ב מי ד עגז מתנחלים טיול אל היאוש
ודאתם הנא יועץ רע. עכשיו
הנא מייעץ רמתנחרים
זדחוסכיהם. הוא עלול
לגרום לתבערה שתאכל
אותם.
בחוגי המתנחלים פושטת הפאניקה, והיא
מצמיחה צורות שונות.
התבהלה לא באה בעיקבות הריגתו של

מתנחל, שערך לבדו טיול בלב איזור־ההתקו־ממות.
מקורה בתהליכים המדיניים.
המתנחלים ותומכיהם, אנשי הימין הקיצוני,
חשים מה מתרחש בלב הציבור הישראלי.
הציבור הזה לומד — באיטיות, בהדרגה,
בהיסוס — את מפת המציאות החדשה. רובו
כבר הגיע למסקנה כי אין מנוס משיחות עם
אש״ף, והולך ונוצר רוב המשלים עם הקמתה
של מדינה פלסטינית לצד ישראל.
רוב זה כולל רבים ממצביעי הליכוד בעיי-
רות־הפיתוח, היודעים כי האבטלה הגוברת
היא מחיר הכיבוש, המשתק את המשק. ניצחונו
המוחץ של יצחק שמיר על יריביו בליכוד,
המסתמן בבירור, הוא ביטוי למצב זה.
המתנחלים מרגישים בבירורם הגובר, ומנוי
וגמור עימם לפוצץ את המצב הזה. לפני
שהוא יתגבש סופית.
הימור מסוכן. אחת מתוכניות־הייאוש
הוא הרעיון לערוך ״ 50 טיולים״ ברחבי הארץ
— כולם בתוך כפרים ערביים משני עברי
הקו הירוק.
הכוונה שקופה: להביא להתגרות שתגרום
לשפיכות־דמים.
אולם זהו הימור של יאוש.

א פ שר
היה
ל ה אילו!
נר צ ח אוריון
סכשיר־האזנה בכסא
ך * 1978 -התפוצצה לבנת־חבלה
^ בדירתן של שתי נשים צעירות
בדרש תל־אביב. במישטרה הוקם צוות־חקירת
ש עי קר פעילותו היתה בחקירת קשריה
של אחת הדיירות, שעבדה כמארחת־ברים
בתל־אביב.
למרות שהפיצוץ לא גרם נזק לנשים,
שלא היו בבי ת התייחסה המישטרה ברצינות
למיקרד, ובראש החקירה הועמד מי
שהיה אז קצין צעיר ומבטיח, יעקב רז.
כאשר התברר כי החקירות על קשריה
של המארחת אינם מעלים דבר, החליט

של אוריון ולעונש מאסר־העולם שהוטל
עליו.
בעת הרצח, היה עמוס אוריון חברה של
שרה(״שורי״) תוך, צעירה תימניה יפהפיה,
בת למישפחת־דנוך המפורסמת. הוא גם הכיר
את טוביה אושרי ורחמים (״גומד ,״)
אהרוני, מכרם־התימנים. סניגורו במישפט־הרצח
היה עורך־הדין אליהו קירר, שהיה אז
עורך־הדין הקבוע של גומדי ואושרי.
בכלא הכין אוריון את עירעורו, ופרופסור
דויד ליבאי שימש לו כסניגור בהתנדבות.
למרות המאמצים הרבים שהשקיעו.
אוריון וליבאי בעירעור, הוא נדחה, וגם
בית־המישפס העליון אישר את הרשעת
אוריון.
בכלא המשיר אוריון לתכנן מהלכים
שונים, כדי להוכיח את חפותו ולשמור על
שפיותו.
בגלל אופיו ואישיותו נמשכו תמיד

בכל כפר פלסטיני קיים עתה גרעין מוצק
של נוער מאורגן ונחוש־החלטה, המתייחס אל
ההתקוממות כפי שחייל מתייחס למילחמה:
מצב שבו יש לחרף את הנפש. אין הם נרתעים
מעימות עם שוחרי־קטל. יום ״הטיול״ עלול
להסתיים בקציר־דמים של 50 הרוגים
פלסטיניים — קציר שיזעזע את דעת־הקהל
בישראל ובעולם כולו, והעלול לקבור תחתיו
את מחנה־המתנחלים כולו.
׳ יום כזה יטיל גם עומס נורא על צה״ל, דבר
שיבאיש עוד יותר את ריח המתנחלים בעיני
הציבור.
מטרה הסוכה. כך או כך, מיבצע כזה
עשוי להשיג בדיוק את המטרה ההפוכה מזו
שהמתנחלים מייחלים לה. הוא עשוי להחיש
את כל התהליכים, לגבש את רעת־הקהל נגדם
ולחשוף את הימין הקיצוני כולו כקבר
צת־שוליים משוללת לגיטימציה, הרחק מחוץ
לקונסנזוס הלאומי.
יש בקרב המתנחלים די אנשים בעלי מוח
חריף, היודעים היטב שזהו הימור נורא. אם הם
מסכימים לעלות על דרך זו, הרי זו עדות לכך
אנשי המודיעין של המישטרה עקבו
אחרי הצעירה, ווידאו כי היא הולכת לבקר
את גומדי ואושרי.
משום־מה לא הועבר מידע זה לצוות
שחקר את הפיצוץ בדירה. ותיקי היחידה
המרכזית מספרים כי באותה תקופה היה
ענף־המודיעין עצמאי, ולא תמיד דיווח
באופן רישמי לכל מי שהיה צריך לדעת.
העניין נשכח ותעלומת פיצוץ־הדירה לא
נפתרה מעולם.
רק ב־ , 1981 כאשר שוחרר אוריון בחנינה,
התברר כי המידע משנת 1978 היה
מדוייק ואמיתי. אחרי שיחרורו הלך אוריון
לבקר את גומדי ואושרי, ותבע מהם כסף.
בעיקבות תביעותיו אלה נרצח אוריון, יחד
עם חברו עזר כהן, במיפעל בו־בקר, שהיה
בבעלות גומדי. ראשו רוצץ וצווארו שוסף
בסכין קצבים.
במישפטם של גומדי ואושרי — ״מיש-
פט הרצח הכפול״ — הורשעו השניים
ברצח.
האם בירור יותר מעמיק של המידע,
שהיה בידי המישטרה כבר ב־ , 1978 היה מונע
את הרצח הכפול? האם היתה המישטרה,
בתיחכום ובעבודה מעמיקה, מצליחה לגלות
את הקשר של גומדי ואושרי לרצח
איש ברינקס לפני שיחרורו של אוריון מהכלא,
ובכך מונעת את הרצח? היום מאוחר
כבר לברר זאת.
פרופסור ליבאי, שנשאל על־כך על־ידי
העולם הזה. אמר כי הוא מעולם לא ידע על
העניין, וכי באוזניו לא הזכיר עמוס אוריון

גילו חדש: ה מי ש טו־ ה דעה מראשעל
1י 0י 1] 1ש ל אוריון ל ס חו ט מאושר וגוסגאו־מישהו
לחקור גם את קשריה של הצעירה
השניה שהתגוררה בדירה. ואז התברר כי
היא מבקרת באופן קבוע בכלא את אסיר-
העולם עמוס אוריון.
אוריון, צעיר יפודתואר, ללא עבר פלילי,
הורשע בבית־המישפט המחוזי בתל
אביב ב־ 1972 בעבירה של רצח רב לבנה
מיבצען של חברת ברינקס, בקומת המרתף
של ם־נדל של1ם.
מרגע מעצרו טען אוריון בעקשנות שאין
לו כל ק שי לרצח, אבל עובד בבניין, שטען
כי ראה שיכור מנופף אקדח יוצא מהמרתף
בשעה 6.30 בערבי הרצת דהה את אוריון,
שהיה אז עובד בר־נקס. ראיות נסיבתיות
אמרות תזו 1פ 1לזיהוי, וגרסו להרשעתו

נשים לאוריון. וגם בכלא ביקרו אותו נשים
אחדות. הצעירה שהיתה, מבקרת אצלו
בקביעות החל מ־ , 1978 היתה מסורה
לאוריון עד מאוד. היא שהיתה דואגת להדפסת
העתירות התכופות שהגיש לבג״ץ,
הביאה לו ספרים מישפסיים שביקש, ודאגה
לקשר עם סניגורו וידידיו.
כאשר גילו אנשי המודיעין המישטרתי
את קשריה של האשה, שדירתה פוצצה, עם
אוריון, הם הטמינו מכשיר״הקלטה זעיר
בכסא שעליו ישבה בעת ביקוריה בכלא.
בשיחה שהוקלטה, לא נזכרו שמות, אבל
הדברים שנאמרו בה היו מעניינים מאוד.
אוריון ביקש מהצעירה שתלך לאנשים
ותאמר להם שהוא דורש דלה ומכונית ועוד
כמה דבדיס.

מעולם את שמותיהם של גומדי ואושרי
כמי שחשד בהם ברצח. אוריון היה אדם
מאוד סגור וחשדן, שלא האמין לאיש, ואת
סודותיו לא גילה אף לעוזריו המסורים ביותר.
יעל
לוטן, בספר שכתבה על חייו ומותו
של עמוס אוריון, טוענת כי כאשר נכנס
לכלא טרם ידע את הפרטים המדוייקים על
הרוצחים האמיתיים. לדעתה, התגלו לו פרטים
אלה בתקופת שהייתו בכלא. לדעתה,
לא היו לו גם אחר־כך ראיות מפלילות נגד
השניים, ורק נוכחותו של עזר כהן, שהיה
בעל מעמד בעולם התחתון, היא שנתנה
כוח ואישוש לתביעותיו. על פי לוטן לא
רצה אוריון כלל בכסף, כי בכסף לא ראה
כפרה או טיהור לעצמו. אילנה אליך₪

שאין הם רואים לפניהם עוד מוצא אחר.
הייאוש הוא תמיד יועץ רע.

ו שכולו טוב
| חיים זם 11ת בידי הלשון.
| פשוטו כמשמש
ייס היבש לני, ייס מייל דוא,
היא ייס שבילי מיב,
שבילי מיב...
דורות של ילדים שרו שיר תמים זה. הוא
מעניק למילה ״טיול״ את תוכנו הריגשי: יום
של כיף, של שימחה ורינה, של יציאה אל
מרחבי הנוף השליו והתייחדות עם הטבע.
אך במצב של התערערות חברתית ונפשית,
גם מילים תמימות יכולות להתמלא ב־מיטען
ריגשי חדש. מילים תמימות־כביכול
עלולות להפוך למילות־צופן אימתניות.
זה קורה עתה גם למילים ״טיול״ ו״סיור״.
הן הופכות מילים־נרדפות למילה הרוסית פ ר
גרום.
סיור עלול להיות שם־צופן לציד־אדם,
התגרות והרג. טיול לא נועד עוד למצוא שלווה
בחיק הטבע, אלא לגרום לקרב־דמים, שבו
קוטל ״מטייל״ חמוש את בני־המקום
המתייצבים מולו בנשק הפשוט ביותר שמספק
הטבע: האבן.
כפי שמלמד התנ״ר בקרב שבין אם־16
ובין אבן, האבן חזקה יותר.

מחתות

״מלת* אותו במו

סב 1של הקרה סבגי־ברק
אינ 1מסכי עם נכד! 1ם רחם
1״112

אילנה אלין ₪

יהודי מזוקן, בעל עיניים עדינות ורכות,
שאל את שוטר־המעצרים ביום הראשון אם
נכדו נמצא בין העצירים. הוא אמר את שם
הנכד והוסיף :״זה הוא שירה בבני־ברקר
שמו של הנכד לא נמצא ברשימת המעצרים,
והשוטר שלח את הסב לברר את העניין
אצל האחראי על המעצרים .״הייתי בבוקר
באבו־כביר, ושם אמרו לי שהוא בבית־המיש־פט
׳,אמר הסב בביישנות. ליוויתי אותו כדי
לעזור לו למצוא את האחראים.
סיפר הסב על נכדו :״הוא יליד־הארץ. אני
עליתי יחד עם אשתי וילדיי לארץ מצ׳כיה
בשנות ה־ .50 אשתי היתה אז בהריון וילדה בן
בבית־החולים מכיוון שאני מוהל, ביקשתי מהמוהל
של בית־החולים לעמוד לידי כאשר
אמול את בני במו־ידי, אבל הוא אמר שזה
אסור. לכן שיחררתי את אשתי מבית־החולים,
ואת הברית עשינו בבית. אני לא הייתי נותן
לאף אחד אחר לגעת בבני!
״גם את נכדי, העציר, מלתי, כמו את כל
יתר הגברים במישפחתי. מעולם לא רעדה לי
היד בשעת מילה.
״כואב לי הלב על הנכד שלי. גם מפני
שהוא יושב במעצר, וגם מפני מה שעשה. אני
לא בריעות שלו. אני חושב שצריך לרסן את
הערבים, אבל הממשלה צריכה לעשות זאת,
ולא אנשים פרטיים. לא חלטורות. אבל הוא
עשה את זה מהלב שלו. מה שאומרים, שהוא
גם הרג ילדה בכפל־חארט׳ זה לא נכון. הוא
באמת היה שם, אבל הוא לא הרג שום ילדה.
״איתי מעולם לא ריבר על דיעותיו הפוליטיות,
אולי דיבר עם אמו. אץ לו אב, כי אביו
עזב את אמו לפני הרבה שנ ש ולא נתן לה גס.
הוא גדל בלי אבא״.
בשלב זה התברר לנו מפי השוטרים כי
הנכד לא הובא למעצר בבית־הפישפס באותו
יום בררתי עבור הסב את ם יספר־הטלפון של
סניגורו של הנכד, עורן־״ הרין אגרתם לנדרש־
,סיץ, והוא הלך ל התקשר אליו.

חעולסחאז *270

דניאלה אורטנר באה מחו׳ ל להכיר את הפנים של המדינה. שלום זיידלר גירש אותה

יום שני בלילה. מלון אכדיה. הדוגמנית דניאלה אורטנר לבושה במיני מושד, היא מלכת השנה שעברה. בפתח המלון
נחתה כמה דקות לפני כן בנמל־התעופה והגיעה למלון עם חיכו לה המארגנים, אנשי ״עולם האשה״ בראשות הבעלים
אימא עליזה, להכתיר את הפנים של שנות ה־ .90 דניאלה; שלום זיידלר :״לא תכנטי״ אמרו למלכה. טינרומן.
צילם: אלי דסד,

היי. אני הפני של המדינהזיש לי הזמנה.

עם הזמנה או בלי -לכאן את לא תיכנסי!

אני אמא של המלכה, את תחסמו את הבת שליו

יש לנו מלכה חדשה,את יכולה ללכ ת הביתה1

זכיתי בימי חיי בהשמצות בלא־ספור. הערכתי את כולן.
זכיתי פה ושם גם במחמאות. אולי ביחס של 1ל־ססז. אותן
בוודאי הערכתי. אך היו כמה מחמאות שהערכתי אותן יותר
מכל.
אחת מאלה ניתנה לי בתחנת־שידור אמריקאית, כשהמנחה
הציג אותי בתור ״איד סטון הישראלי״.
איזי סטון(הכל קראו לו איי־אף סטון) פירסם במשך שנים
רבות שבועון אישי לגמרי — דוח בן ארבעה עמודים, כתובים
על־ידו מתחילתם ועד סופם. כל המי־ומי בוושינגטון קראו
אותו.
סטון היה יהודי. בן של גזע ההולך וכלה בעולם. אינטלקטואל
מבריק. אידיאליסט. הומאניסט גדול. פייטר. בעיקר
פייטר.
בשיא תנועת ההעפלה, כאשר אוניות־מילחמה בריטיות
היו נוגחות את ספינות־המעפילים הרעועות בלב־ים, עלה
סטון האמריקאי על סיפון של אוניית״מעפילים, ותיאר את
מסעה. הוא גרם לסנסציה עולמית, ותרם תרומה אדירה לעניין
הציוני.
בימי ג׳ו מק־קארתי, כאשר כל ליברל אמריקאי חרד
לקיומו ומיטב ההומאניסטים התחבאו, נשמע קולו הצלול של
איי־אף סטון ברחבי ארצות־הברית, כמי שלוחם בלי־רתע
במיפלצת הימנית. כשהחלה מילחמת ויאט־נאם, יצא נגדה
בחריפות ובצלילות־הדעת, הרבה זמן לפני שזה הפך א( .1מאז
קרה שם מה שקורה כיום אצלנו לגבי מילחמת־הלבנון: קשה
למצוא מישהו המודה שהיה בעד המילחמה).
הוא היה אדם נמוך־קומה, ובשנים האחרונות היה קשה־שמיעה
וקשה־ראייה, בעל מכשיר־שמיעה ומישקפיים עבים
מאוד. אבל המוח שלו תיפקד, ועודרוחו היה בלי חת. הוא גם
היה איש צנוע מאין כמוהו.
כשביקרתי בפעם הראשונה בארצות־הברית, ודיברתי על
שלום ישראלי־פלסטיני(בסוף שנות ה״ ,)50 היכרתי אותו. לא
אני באתי אליו — הוא בא אלי, למרות שיכולתי כמעט להיות
בנו. מאז פגשתיו שוב ושוב, ותמיד נדהמתי מצניעותו של
האיש, שהפך מזמן אגדה־מהלכת־על־שתיים.
כשהופיע בארצות־הברית סיפרי מילחמת היום השביעי
(באנגלית: ישראל בלי ציונות) שהוחרם באופן טוטאלי על־ידי
המימסד הציוני וכל העיתונים החשובים, שבהם שולטת
השדולה היהודית (כלומר: כולם) ,כתב סטון את הביקורת
החשובה היחידה. איש לא העז להשתיק את איי־אף־סטון.
בשנים האחרונות הטיף בלי הפסק לשלום ישראלי-
פלסטיני .״יש כאן טראגדיה מוסרית,״ הוא כתב ,״ושום יהודי
הראוי למסורת הנבואית הנהדרת שלו אינו יכול להישאר
אדיש לה. במהלך המשימה למצוא בית חדש לשריז־י השואה
של היטלר, הפך עם־אח לחסר־בית. עכשיו הזמן לתקן את
העוול״.
נביאי־ישראל העסיקו אותו. הוא כתב על עמום וישעיהו,
ובאחרונה כתב ספר על סוקראטס — ובו מתח ביקורת מאוד
בלתי־שיגרתית על החכם היווני.
השבוע מת בגיל .81 בעיני לא היה רק יהודי גדול
והומאניסס גדול, אלא קודם כל עיתונאי כלבבי — לא בעל-
מלאכה, לא מדווח אדיש, לא רודף־סקופים חסר־מוסר, אלא
אדם שראה בעיתונות נשק במילחמת־הנצח בין בני־אור ובני־חושך.

מגינטלמן מצרי
ידיעה טובה לאיסר הראל, הוא ״איסר הקטן״ :יש לו מעריץ
בחו״ל, והשבוע נמכר עותק נוסף של סיפרו האחרון, ביטחון
זדמוקרטיה.
זה קרה כך: לפתע קיבלתי שיחת־טלפון מבודפשט. בצד
השני של הקו היה אחמד עות׳*
מאן. הוא רצה לדעת אם נכון
הדבר שאיסר כתב עליו בספר

הבטחתי לו לברר את הדבר.
קניתי את הספר (בכסף טוב),
חיפשתי ולא מצאתי איזכור.
אחמד טילפן לי שוב וסיפרתי
לו על־כך. בכל זאת הבטיח
לקנות עותק משלו.
יתכן שאחדים מהקוראים יזכרו
את שמו של אחמד עות׳מאן.
הוא היה איש־מודיעין מצרי,
שהוחדר לשרותים שלנו כסוכן
עות׳מאן
כפול, כביכול. כשהדבר נחשף,
פיתו אותו לבוא ארצה, והוא נשפט כאן למאסר. בשפת־העם
נודע בשם ״העיתונאי המצרי״.
בימי המרד הגדול בכלא שאטה, שבו השתלטו האסירים
הערביים על הכלא וברחו בהמוניהם, מילא אחמד עות׳מאן
תפקיד חשוב. הוא היה מראשי המרד, והשתמש בהשפעתו כדי
למנוע את הריגת הסוהרים. בית״המישפט הישראלי הגדיר

אותו, בפסק־הדין כ״ג׳נטלמן״ .אחרי שישב כמה שנים טובות,
שוחרר וחזר למצריים.
ימים מעטים אחרי ביקורו של אמור אל־סאדאת בירושלים,
טסתי למצריים. באחד הבקרים הופיע בבית־המלון שלי גבר
אלגנטי, גבה־קומה ויפה־תואר, והציג את עצמו כאחמד
עות׳מאן. הוא בא להודות לי על התערבותי למענו כשהייתי
חבר־כנסת.
אכלתי איתו כמה פעמים ארוחת־צהריים במלון הילטון
בקאהיר. הייתי אז אחד מחמשת הישראלים היחידים במצריים.
כשישבתי במיסעדה ודיברתי עם אחמד עברית( ,הוא למד את
השפה בכלא) ,עורר הדבר התרגשות רבה. התעניינו מהי
השפה המוזרה שבפינו, וכשהתברר כי זוהי השפה הישראלית,
כמעט התנפלו עלינו בחיבוקים ובנשיקות. כך זה היה אז.

אודי אבנרי

ומן

אחמד עות׳מאן מסר לי דרישות־שלום חמות למפקדי
הכלא ולחבריו היהודיים למאסר. לאחר־מכן, בביקורים הבאים
שלי במצריים, הייתי נתקל בו מדי פעם, במיקרה או לא
במיקרה. הוא סיפר שהוא סוחר פרטי בנשק לצורכי ספורט.
מזה כמה שנים לא ראיתיו.
אז זהו. אחמד עות׳מאן ,״העיתונאי המצרי״ ,ה״ג׳נטלמן״,
חי וקיים, וממשיך להתעניין בסיפורי־ריגול נוסח איסר הראל.
הוא גם מבקש לבקר בישראל, אך בקשתו נדחית מזה שנים.
אולי כדאי לאיסר להתערב למענו.
בינתיים הוא חי בבודפש. כפי שסיפר לי בטלפון, הונגריה
היא ארץ נחמדה, אנשיה חביבים, הדיור בה זול הרבה יותר
מאשר בגרמניה ובאוסטריה, והגבולות פתוחים לכל.

עברית דמתוחכמים
שוטר דיבר ברדיו על חקירה מסויימת, ואמר :״אנחנו מתמקדים
בכל הכיוונים.״
מעניין איך עשה זאת. אפשר ״להתמקד״ רק במוקד אחד,
ובמיקרה זה: בכיוון אחד. חקירה בכיוונים שונים היא ההיפך
מהתמקדות.
מדוע לא אמר השוטר בפשטות :״החקירה מתקדמת בכיוונים
שונים״? מפני שזה פשוט מדי .״להתמקד״ היא מילה
אופנתית, המעניקה לבעליה יוקרה של תיחכום. כל שוטר
יכול לחקור סתם. רק קצין מתוחכם מאוד יכול ״להתמקד״.
הצרה היא שזוהי יוקרה של בורים.
י כשאני משתעשע באיסוף שיבושים שגורים, אני מנסה מדי
פעם לברר אם יש כללים לשיבושים. האם יש מכנה משותף
לסוג שלם של שיבושים? ואם כן, מהו הדחף הפנימי המתבטא
בהם?
נדמה לי שאחד הגורמים הוא הבריחה מן המילים הפשוטות
אל המילים שיש להן צליל מנופח. בעלי השיבושים האלה
כאילו מכריזים על עצמם: אני לא סתם מדבר עברית פשוטה.
אני מדבר עברית נמלצת, כיאה לאדם מן המעמד העליון!
גם כאן הצרה היא שנכון ההיפך. מאז ימי הנביאים ועד
ימינו, השפה העברית שואפת אל המילה הפשוטה, הקצרה,
החזקה. לא תרצח! לא תגנוב! לא תשבש! מי שמשתמש במילים
המנופחות אינו אלא מעיד על עצמו שהוא חסר רגש אמיתי
לשפה. כמו במוסיקה, הוא מזייף.
(מבחינה זו, ואולי זו בלבד, יש דימיון בין העברית והאנגלית.
וינסטון צ׳רצ׳יל, אמן השפה, אמר פעם שרק מי שאינו
יודע אנגלית משתמש במילה בת כמה הברות, כשיש במקומה
מילה בת הברה אחת).
יש מילים עבריות קטנות ופשוטות, שנעלמו ממש מאוצר־המילים(אם
אפשר לקרוא לזה אוצר) של הבור הלשוני המצוי
(בל״ם) .למשל:
מה קרה למילה ״יותר?״ אין. במקומה באה המילה ״מעל״.
המחיר הוא מעל לעשרה שקל( .רבים אומרים עכשיו: מעל
לעשר שקל ).הגיל הוא מעל ל־ .50 למה? ככה.
א־פרופו ״למה״ .מישהו שם לב לעובדה שהמילה ״מדוע״
נעלמה כליל, נחטפה ונרצחה? מדוע זה קרה? שאלה כזאת לא
תתואר עוד. כיום שואלים: למה זה קרה? למה היא מתה?
קורבן אחר הוא המילה בת שתי האותיות ,״אם״ .אם תמות,
מי יירש או ת ה חלילה! הבל״ם יגיד. :במידה״ שתמות, מי
יקבל את הווילה? מעניץ: האם אפשר למות חלקית? חצי?
רבע? שלושה רבעים?
איזי לעומת זאת, חוגגת המילה ״אם״ דווקא במקום שאינה
צריכה להימצא בו. למשל :״אם הייתי יודע ש אפשר
לשמוע זאת ברדיו, בטלוויזיה, בכנסת. בוטלה המילה הנכונה
בפסוק כזד״• לו, לוא, אילו( .אנחנו, בהשל הזה, משתמשים
במילה ״אילו״ ,מפני ששתי הצורות האחרות — לו, לוא —
עלולות לגרום לאי־הבנת הכתוב, בגלל דימיונן למילים כמו
לו, לא).
אני כותב על זה, מפני שזה חשוב בעיניי .״מפני ש אין
דבר כזה. יוק. נמחק מן השפה. הבל״ם מוכן להשתמש בכל
צורה אחרת, שגוייה ככל שתהיה, ובלבד שלא להיראות
בחברת ״מפני ש״ .על כן אומרים ״בגלל ש צורה שהיא
שגיאה גסה. אומרים גם ״מהסיבה ש זה בכלל שיא
התיחכום).
אותו הדבר קרה למילה ״כרי״ .שומר נפשו ירחק ממנה, אם
הוא רוצה להיות זו .11 זוהי מילה לאנשים פשוטים. אנשים
מתוחכמים אומרים ״על מנת״ .ועל מנת להיראות מתוחכמים
לגמרי, הם אומרים גם ״במטרה״ .במטרה להגיע הביתה, הוא
עלה לאוטובוס.
האם די בכך? מה פתאום! המילה ״די״ אינה קיימת עוד!
הוצאה להורג על־ידי בית־דין עממי. נותרה רק המילה
״מספיק״.
בבחירות לכנסת השנייה, ב־ , 1951 המציאו הציונים הכלליים
את הסיסמה ״מספיק ודי בשילטון מפא״י ״.סיסמה גאונית.
כיום לא היה שום פירסומאי מסוגל להמציא סיסמה
כזאת, מפני שהמילה ״די׳ הלכה לעולמה, יחד עם מפא״י. למה
להשתמש במילה קטנה, פשוטה ונכונה, כאשר אפשר להשתמש
במילה ארוכה יותר ושגוייה (כמו במישפט :״מספיק
אנשים קנו כרטיסים לפסטיבל?)׳.
עוד מילה פשוטה ומיסכנה היא ״אחדים״ .שום דבר לא קרה
לפני ימים אחדים, כאשר נפגשו אנשים אחדים. מה שקרה קרה
לפני ״מיספר ימים׳ ,כאשר נפגשו ״מיספר אנשים״ .או ״כמה
ימים׳ ,״כמה אנשים״.
באחרונה חוגגת המילה ״עדיף״ .פעם אמרנו: מוטב לקום
בבוקר. לא עוד! עכשיו ״עדיף״ לקום בבוקר, עדיף לשתות
קפה, עדיף להתרחץ. עדיף לומר עדיף.
כאן ניפרד, לא לפני שנגיד כמה מילים על ״לא לפני ש״.
פעם אמרנו ״אחרי״ .אבל אחרי היא מילה פסולה לגמרי.
פשוטה כזאת. במיקרה הגרוע ביותר אפשר להגיד ״לאחר ש״.
אבל הבל״ם האמיתי יגיד — ובעיקר יכתוב — ״לא לפני ש״.
איד שזה מתוחכם! וואו!

בת כמה היא?
בת כמה מארינה ולאדי?
לפי התוכניה הרישמית, בת .51 למיטב זיכרוני, אפשר
להוסיף כמה שנים טובות.
אבל מה זה חשוב? כשהיא
עולה שוב ושוב במדרגות בסרט
ספלנדור, כל אבר בגופה
שופע מין וגירוי. איך היא עושה
זאת? לך תדע( .רחל אומרת
שהיא יודעת: היא לובשת מחיר
של ברזל).
אבל מה זה חשוב? אז זו
אשלייה. אבל מה היינו עושים
בחיים בלי אשליות?
וזהו, בעצם, הנושא של הסרט
הזה. חשיבות הקולנוע
כעולם של אשליות, כמיפלט
מן הבאנאליות הבלתי־נסבלת
של החיים.
הוזמנתי להקרנה מוקדמת
ושאלתי מומחית אם כדאי ללכת. היא אמרה :״אתה לא חייב.
אבל כדאי לך. לא תתחרט״.
הלכתי. ראיתי. לא הייתי חייב. אבל היה כדאי. לא התחרטתי.
זהו
סיפורו של בעל קולנוע קטן בעיירה איטלקית קטנה
(מרצ׳לו מאסטרויאני הקשיש והנהדר) .הוא גדל על הקולנוע
מילדותם(שלו ושל הראינוע ).לאולם שלו ברחו בני־העיירה,
מחאו כפיים לבניטו מוסוליני, התמזמזו, חלמו חלומות-מץ על
הסדרנית המגרה(ולאדי הנ״ל) ,וראו את מיטב סרטי הוליווד,
ובהם גיבורים וגיבורות ורגשות גדולים מהחיים.
עד לסוף. הקולנוע התחקן. הקהל נעלם. קם דור חדש, דור
של טלוויזיה ווידיאו, ואולי גם דור בלי אשליות. אין הוא
מכיר עוד את עולמם של גרטה גארבו וצ׳רלי צ׳פלין, ג׳יימס
סטיוארט ואינגריד ברגמן.
סוף הסרט. סוף הקולנוע.
עצוב. יפה. רגיש. מזכיר את קולנוע עדן וביח־העם וגן־רינה
בתל-אביב, ארמון בחיפה, אדיסון בירושלים.
חוץ ממארינה ולאדי. אינני זוכר אף סדרנית אחת בקולנוע,
מגרה או לא־מגרה.

המתחרים עלו עול מכלי עו1ום םו להם שבדים
ם•מן עו1ום םו להם כלא-כעים
טמיר כהן(יער,בסון)

כאשר חברה מעונינת בהרחבת המעגל
העיסקי שלה, בהגדלת המכירות ובשיפור
השרות, היא יכולה, למשל, להוסיף
עובדים.
אבל כשחברה מצליחה בכל המשימות
האלה, בלי כל תוספת של כח אדם-
פירוש הדבר שגורם חדש נכנס למערכת.
לעיתים קרובות הגורם הזה הוא פלא־ פון
פלא־פונים הניתנים בידי העובדים
הנמצאים בחברה, מעניקים למעשה,
תוספת של לפחות * 10 ליום עבודה,
תוספת שפירושה חסכון משמעותי.

הפלא־פונים מייעלים את העבודה,
מקצרים תהליכים, ומאפשרים קשר רצוף
עם לקוחות וספקים.
הפלא־פונים מעלים גם את רמת השרות
שהחברה שלך נותנת. ניתן להשיג את
האדם הדרוש, בזמן אמיתי ובאופן בלתי
אמצעי.
אם גילית שהמכירות של המתחרים עלו
בלי שנוספו להם עובדים-בדוק כמה
פלא־פוניסרכשו...

להזמנות: מוטורולהתדיראן
קרמניצקי 16 ולא טלפון 388307־.03
באר־שבע, טלפון 38887־.057
חיפה, טלפון 740303־.04
ירושלים, טלפון 783646־.02
רעננה, טלפון 910980־.052

ך111,

^ יחי ]וי!וי
#י י | ^11ן

פלא-נון

#עח־אכרט

40 תשלומים ויותר באמצעות ״ויזה עדיף
ו״יזזואנתונאטואינמיער.

הוהר שעה אהודה ר שווח 11 רודהו

1 1 7 1־ 1 1

:לי מוסר, .בל• אידאולוג׳

בודו.

אדריכל המדינה, צריכים לעשות פאראפראזה נוספת על
דבריו: לא חשוב מה שבן־גוריון אמר, חשוב מה שבן־גוריון
עשה. וזה היה, בדרך כלל, ההיפר).

כצפוי, פתחו הערבים במעשי-איבה חלושים.
בן־גוריון ניצל זאת כדי לפתוח במילחמת־ביבוש.
ן• את היתד! מסיבה תל״אביבית רגילה. אנשי־תיקשורת,
( אנשי־עסקים, אנשי־ביטחון, אלוף אחד.
החלפתי מילים עם האלוף. חייל קרבי. השיחה הגיעה —
ואיך לא? — אל האינתיפאדה והבעייה הפלסטינית. הסברתי
לו את דעתי במונחים צבאיים.
האיש הופתע .״תמיד חשבתי שאתה מדבר רק על מוסר
בעניין הפלסטיני. זוהי הפעם הראשונה שאני שומע אצלך
ניתוח כוחני.״
נרמה לי שכתבתי על כן לא־אחת. אבל אם הדברים לא
נקלטו, כדאי לחזור עליהם עוד פעם. אז על פי דרישה הקהל
(האלוף הנ״ל) הנה ניתוח מזווית אחרת.

>^ת הגישה

דיברו על התועלת שהם יביאו לבני־הארץ. על דרכי שלום

ונועם. על דרישות צנועות.

ובמשך בל אותו זמן בנו בסיסים של כוח,
תשתית למדינה שתכבוש את הארץ בולה.

(אם מותר לעשות פאראפראזה על דברי בן־גוריון: לא
חשוב מה שהיהודים אמרו, חשוב מה שהיהודים עשו).
האוכלוסיה הערבית בפלסטינה, לעומת זאת, הגיבה בקול
ענות חלושה. אמנם, רבים מראשיה הבינו את הסכנה בשלב די
מוקדם, ותפסו שכאן מנסה עם אחר להשתלט על הארץ. אולם
החברה הערבית היתה נחשלת מבחינה אירגונית, חברתית
וכלכלית. השילטון בארץ היה בידי דיקטטורה קולוניאלית

כולה אפשר למצות בתמונה אחת מן

הספרות.
מונטה־קארלו. שולחן של רולטה. מהמר, ולפניו אסימונים
מעטים. הוא שם אותם על מיספר. הכדור נוחת על המיספר
הזה. מיספר האסימונים של האיש גרל פי .36
הוא שם את כל האסימונים על מיספר אחר, ושוב נוחת
הכדור על מיספר זה 36 .כפול .36
וכן הלאה. סידרה נדירה של מזל. ערימה אדירה של
אסימונים מצטברת לפני האיש.

תהו הרגע המכריע.

בכישרון רב ניצח על כיבוש רוב חלקי הארץ, תוך גירוש
האוכלוסיה הערבית, בעודו שומר כלפי חוץ ופנים על תדמית
ישראל כמדינה קטנה העומדת על נפשה ,״מעטים מול רבים.״
אך בן־גוריון היה אדם זהיר. הוא הכיר היטב במיגבלות
כוחו. לכן כרת מראש ברית סודית עם המלך עבדאללה,
והשאיר לו חלק ניכר מהארץ (ובכללו ירושלים המיזרחית).
הוא גם מנע כל עימות עם ארצות־הברית ובריטניה בחזית

המצרית.
^ תום מילחמת־העצמאות, לא תם הסיכסוך. הוא רק
* 4נכנם לשלב הבא.
הערבים לא השלימו עם קיום המדינה היהודית, והמדינה
היהודית לא השלימה עם קיום הערבים בארץ. הכל התכוננו
ל״סיבוב השני״ (והשלישי, והרביעי, והחמישי, והשישי,
והשביעי, וכד).
מילחמת ששת־הימים סימנה את שיא ההצלחה הצבאית של
ישראל. היא כבשה שטחים אדירים, ובהם כל ארץ־ישראל, בין
הים והירדן. אך היא לא הצליחה לגרש מתוכה את העם
הפלסטיני. מה שהיה אפשרי עוד ב־ , 1948 כבר הפך בלתי-
אפשרי ב״ 1967 והלאה.

קומץ אנשים(ואני ביניהם) הציעו אז לרוץ אל
הקופה ולהמיר את האסימונים האלה בכסף ששמו
שלום. כלומר: לנצל את המצב שנוצר, כשהגענו
לשיא כוחנו, בדי ליצור מציאות־קכע חדשה.

אם הוא חכם, הוא קם ברגע זה, אוסף את אסימוניו, מחליף
אותם בקופת־הקאזינו בכסף, משקיע את הכסף בתבונה וחי
ממנו כל חייו באושר ובעושר.
כך עושה אדם נבון. אבל הגיבור בספרים לעולם אינו נוהג
כך. זה נוגד את הטבע האנושי.
בסיפור, האיש ממשיך לשחק. בהדרגה משתנה המזל שלו.
הוא מפסיד ומפסיד. ערימת האסימונים קטנה והולכת, ולבסוף
לא נותר לו כלום.

(במיכתב לראש־הממשלה לוי אשכול, ביום החמישי של
המילחמה, הצעתי לו לכרות מיד ברית עם העם הפלסטיני
ולעזור לו להקים את מדינתו לצד ישראל. מעניין שגם בן־
גוריון, אבי תורת־השלבים, הציע להחדר את הכל, מלבד
ירושלים.).
גישה זו לא התקבלה, כמובן. הנהגת המדינה לא חלמה על
ויתור על השטחים שכבשה, וראתה גם בכד רק שלב אחד נוסף
במילחמה. ההבדלים בין מנחם בגין ויגאל אלון, משה דיין
ויצחק טבנקין היו מיזעריים.

**ד לרגע הקריטי, זהו סיפורה של הציונות, של היישוב
העברי החדש בארץ, של מדינת־ישראל.

* * אזלא ניצחה ישראל אף במילחמה אחת. מילחמת־
^ /ההתשה הסתיימה בתיקו, ואולי בכישלון. מילחמת יום־
הכיפורים הסתיימה בכישלון מדיני־אסטראטגי. מילחמת־הלבנון
היתה אסון. מילחמת־האינתיפאדה עדיין נמשכת. אך
ניצחון הפלסטינים בה כבר הפך לעובדה מוגמרת.
כל זה אינו אומר כי במאבק ההיסטורי ידנו כיום על
התחתונה. יש לנו עדיין עליונות צבאית אדירה, ויתרון גדול
בכמה שטחים אחרים.

הוא יוצא החוצה, שולח אקדח ויורה בדור

ברקתי•

היה להם מזל שלא ייאמן.
חלק מהעם היהודי החליט בסוף המאה שעברה להקים בית
לאומי בפלסטינה(כך נאמר).
מכיוון שפלסטינה לא היתה ארץ ריקה, וישב בה עם אחר,
זה היה אקט של כיבוש.

כאשר מתכננים כיבוש של ארץ, צריכים לקחת
בחשבון שבני העם יתנגדו לכד.

אנשים בעלי מחשבה בהירה הבינו זאת מלכתחילה. כך זאב
ז׳בוטינסקי, שטען זאת במאמרו קיר הברזל, שפורסם בשנות
ה־ 30 הראשונות, ושנכתב כנראה עוד בשנות ה־.20
וכך אמר: אנחנו מתנחלים לבנים .,הבאים לכבוש ארץ
באסיה. בשום מקום בעולם לא קמה התנחלות כזאת בלי
התנגדות העם המקומי. לכן המילחמה היא בלתי־נמנעת.

זרה (תחילה עות׳מאנית, אחר־כל בריטית) .מדי פעם פרצה
ההתנגדות בצורה אלימה (״פרעות״) .התארגנו כוחות־התנגדות
לאומיים(״הכנופיות״) .לבסוף אף היה מרד לאומי
(״המאורעות״).

הניתוח הזה, אין כל טעם לעסוק בבעיות של

מה גם שהעמים הערביים האחרים לא שילמו לעניין הפלסטיני
אלא מס־שפתיים, ובעלי־ברית זרים אפשריים( ,הגרמנים
והאיטלקים) הכזיבו.
השואה ותוצאותיה סיפקו מוטיווציה אדירה נוספת ליהודים
ועוררו לטובתם את המצפון הרע של העולם.

1צורכי

/מוסר.
(אני חושב שהמוסר הוא תחום חשוב מאין כמוהו. אני סבור
שיש לו השלכה ישירה גם על מאזן־הכוחות. אבל לצורך
הניתוח הזה אין צורך להזדקק לו).
אץ גם טעם לעסוק במה שנקרא ״זכותנו ההיסטורית״ .אין
בית־מישפט בינלאומי המוסמך להחליט על כך. ה״זכות״ היא
עניין סובייקטיבי. היא משפיעה לכל היותר על המוטיווציה
של המאמינים בה. אויביהם מאמינים ב״זכות״ אחרת.

מבחינה היסטורית, המצב ההתחלתי היה
פשוט זה: האובלוסיה הערבית ישבה בארץ,
וראתה בה את ביתה הלאומי. היהודים באו ורצו
להקים בה את ביתם הלאומי.
כך התחיל הסיכסוך, הנמשך עד עצם היום הזה. הוא ממלא
את העמוד הראשון של עיתון הבוקר.

^ שלב הראשון הלך ליהודים ״קלף משוגע״.
{*מכיוון שהיו מעטים וחלשים, השתמשו בשפה רכה. הם

אך מול היישוב העברי הממושמע והמאורגן
להפליא, והתנועה הציונית העולמית רבת־ההשפעה,
לא היה להתנגדות הערבית שום סיכוי.

ב־ 1947 החליט האו״ם על חלוקת הארץ. באותו
רגע התחילה מילחמת־העצמאות.

^ יום ברור כי שדויד בן־גוריון ועמיתיו לא חלמו אף
^ לרגע לקבל את החלטת־האו״ם כסוף־פסוק. הם קיבלו
אותה רק להלכה.
בן־גוריון הבין כי הקמת מדינה, ולוא בחלק קטן של הארץ,
תספק לצד היהודי יתרון עצום: האפשרות להקים כוח
דמוגראפי־פוליטי־כלכלי־צבאי שיאפשר את המשך הכיבוש.

בן־גוריון המציא את תורת־־השלבים. קבלת
תוכנית־החלוקה היתה שלב חשוב.
מנחם כגץ ועמיתיו לא הבינו זאת, כשם שאינם מבינים
זאת רוב ההיסטוריונים כיום( .כדי להבין את בן־גוריון,

אך מי שעיניו בראשו יודע כי מאזדהכוחות
הכללי(שאינו רק צבאי) אינו משתנה לטובתנו.
הדינאמיקה של הכוחות משתנה בהדרגה לרעתנו. העם
הפלסטיני מתחשל ומתגבש. המצב המדיני העולמי נוטה
לרעתנו. מבחינה כלכלית וחברתית אנחנו בצרות.
הכוח הצבאי אינו אלא חוד־המחץ של כוחנו. כוחנו הלאומי
מורכב מהרבה גורמים אחרים: הכלכלה, החוסן החברתי, המצב
המדיני הגלובלי, ועוד ועוד.

זהו הרגע הקריטי של המהמר.

^ יתכו התמונה הקלאסית: המהמר ממשיך להמר. אנחנו
4 1יכולים להמשיר במילחמה. אולי לכבוש 7שטחים
נוספים. להתנחל. לדכא את העם הכבוש. עד שכוחנו ימוצה
לגמרי, והתהליך ההפוך יצבור תאוצה.

כך עשו הצלבנים לפני 700 שנה: הם כבשו והתפשטו
ככל שיכלו, הרבה מעבר לגבולות שלנו
כיום. וכשהגיעו לקצה כוחם, נסוגו והצטמקו, עד
שהגיעו לשפת־הים של עתלית ועכו.
אפיזודה היסטורית. מעניינת. מרתקת. אבל אפיזודה.
תיתכן גם תמונה הפוכה: להבין כי יש גבול לכוחנו. שכיום
מצבנו עדיין טוב מאוד, יחסית. שכדאי לנו להפסיק להמר,
לקום מהשולחן, לגשת לקופה, להמיר את האסימונים של
השטחים הכבושים בכסף של פיתרון מדיני ושלום. בקיצור —
להשקיע את משאבינו בצורה נבונה, להבטחת עתידנו.

,אפשר לעשות חשבון. בלי מוסר. בלי אידיאולוגיה.
חשבון לך של כוחות. חשבון שכל אלוף
יכול לעמוד על טיבו.

> !^ג 1וריי *י : 1נ 1י
7*11^77

על מעללי פפה מכביה -על שום מה?
ואלמגור ל א מנ דבת מידע לילדי ם
הארכיטקט קלמן כץ
תיכנן הקמת איזור תעשייתי
עירוני, שייקרא קריית־האופנה
ויענה על כל הבעיות שנוצרו
בתעשיית־הטקסטיל מאז החלה
האינתיפאדה. הארכיטקט פנה
לשר אריאל שרון, שר התע־שיה
והמיסחר, שנדלק לרעיון
והחל פועל בעניין זה. אן היזמים
חוששים שמא יציע שרון את
אחד מישובי הגדה, כמקום מתאים,
בעוד שהם מעדיפים את
ישראל שבתוך הקו הירוק.
העיתונאית ענת מלשיר,
אשתו בנפרד של מנכ״ל
חברת־הפירסום אריאל׳ ,עברה
השבוע ניתוח בעינה לתיקון
פזילה.
רב־ניצב דויד קראום,
מפכ״ל המישטרה, מחלים מני־תוח־הלב.
המפכ״ל מאושפז עדיין
בבית־החולים, תחת שמירה
הדוקה של איש״ביטחון חמוש
המצוייר במכשיר־קשר. האיש
מפטרל סביב חדרו. מנוחתו של
המפכ״ל מופרעת על־ידי זרם
בלתי־פוסק של מבקרים.

ירושלים. לכבוד שסע הספר
העברי היא התבקשה על־ידי
מורתה להכין עבודה על הסופרת
האהובה עליה ביותר. שיר
אייל בחרה בגילה אלמגור,
שכתבה את הספר הקיץ של
אביה. על כריכת הספר לא הופיעה
הביוגרפיה של המחברת: לכן
החליטה אייל לטלפן לביתה של
אלמגור. היא הציגה עצמה, וכשנשאלה
על-ידי אלמגור לגילה
היא השיבה שהיא בת . 12 השחקנית
ענתה לה שזה לא רלוונטי,
ואת כל מה שיהא רוצה היא
יכולה למצוא בעיתונים שונים.
אייל נותרה מאוכזבת, אך למרות
זאת עשתה את העבודה כפי
שתיכננה.
בירושלים התקיימו הבחירות
לראשות נעמת. על התפקיד
התמודדו שתיים: יעל אורן, בת
טיפוחיו של חבר־הכנסת עימנואל
זיסמן, מזכיר מחוז מיפל־גת־העבודה
בירושלים, ואסתר
ביתן, עולה מצרפת, הנמצאת

העם רוצה בפשרה!״
עדי-ראייה אומרים עוזה
היה רגע דרמאתי.
כמו בגל יום שישי, הת אספו
כ״ 20ח סידי ם של א ריאל
שרון מסביבו במיס-
עדה אולימפיה, ושוחחו בי ניהם.
לפתע דחף א חד מהם,
סוחר-הבשר נחמיה לחו*
גי ץ, הידוע כאיש הימין הקיצוני,
א ת כיסאו לאחור,
ליתר הדגשה, ואמר לשרון:
״אתה לא יודע מה קורה! צא
ודבר עם האנשים ברחוב. להרביץ העם רוצה בפשרה!״
.צא לדבר!״
שרון לא הגיב. ואילו ה-
פירסומאי אליעזר זיורבין, תומכו של יצחק שמיר, שישב
בשולחן ס מוך ושיחק שח-מת, העיר בלי-הפסק לעבר אנשי-
שריח ״הם משוגעים!״
בארץ 10 שנים. תחילה היה המאבק
שקול, אך התוצאות הסופיות
הראו ניצחון גדול ליעל

מבין 60 אלף המוזמנים,
שיבואו לטכס הפתיחה של המב־ביה,
תהיה אשה אחת שתתרגש
במיוחד. זוהי מכביד: קושלנ־סקי,
שנולדה ערב המכביה הראשונה
ב־ . 1932 הגננת מתגוררת
בפתח־תיקווה, ובכל שנה, בחג־החנוכה,
מביאים לה ההורים של
ילדי־הגן מתנות, כי הם בטוחים
שהיא נקראת על שמו של יהודה
המכבי.
חבר־הכנסת מסיעת חד״ש,
צ׳רלי כיטון, רכש וילה בת
שלושה מיפלסים וגן בשכונת
מבשרת־ציון בירושלים. ביטון,
אב לחמישה ילדים, רכש את הבית
מהיחצן צבי אייל, העובר
להרצליה־פיתוח.
בתובתה־ 12 של צבי אייל
מי שהיה דובר הסוכנות, היא
בינתיים תלמידת בית־ספר ב

1י ה 1\ 1ך | 1ובעלה ארנון אילין, מאצולת״הממון של
\ 11 11ו | /חיפה, שעלה לכותרות בפרשה העצובה של
יבוא מכוניות ״דלתא״ מרומניה, השתתפו ושמחו בין מאות
האורחים ששילמו 500 שקל לזוג, תרומה למכוני־הלב בחיפה,
בנשף שאירגנה ריבקה דוידס, אשת יבואן־הסיגריות משה דוידס.

1¥1ר \ 1 1ףןח אשת שר־החוץ משה
\ 1 / 1 11 ארנס(משמאל) ,ממע #

ט ת להגיע לאירועים חברתיים. אולם לנשף ״ואריי־טי״
,שנערך ב חסו ת הזוג, במלון ״הילטון״ ,באה
בסיום הקוקטייל, לפני ארוחת-הערב החגיגית.

חנה בריוחנן

אשת״החברה הנשו אה
לאיש־הביטוח ה אמיד,
אשר בן־יוחנן, מראשי ״וארייטי״ ,היתה
כוכבת הערב בהופעתה הנועזת. תיירים שצפו
בה ובמוזמנים חשבו אותה לכוכבת-קולנוע.

אורן. אסתר ביתן, שקיבלה עליה
את דין־התנועה, טוענת שהיתה
זאת מילחמה עדתית, ולטענתה
ניהלה נגדה רות לב, היושבת־ראש
היוצאת, מילחמה עדתית.
לדבריה התבטאה לב ואמרה לחברי
הגוש הבוחר שלא תשב על
כסא יושבת־ראש נעם ח מרוקאי־סכין.
ביתן הגישה תלונה ריש־מית
לכל מוסדות התנועה, ולדבריה
חשוב שבני העדה המרוקאים
בירושלים יידעו על יחס ראשי

הסניף אליהם.
חבר־הכנסת שאול עמור
הגיע לנשף של נאר״ט׳ ללא
ההזמנה בידו. הדיילות שבכניסה
לא זיהו אותו וסירבו לתת לו
להיכנס. עמור ביקש מידיד
שעמד לצידו שיקרא ליחצנית
רות שטרית, הפעילה בואר״־
טי, כדי שתכניסו פנימה.
במסיבת העיתונאים שערכו
ראשי ואר״ט׳ לזמרת ג׳ו־לייט
גרקו פנה השחקן מייק
בורשטיין אל העיתונאים והציג
את הנשיאה החדשה של
נאר״ט׳ לפני התיקשורת. בורשטיין
טעה ואמר שהנשיאה החד

היא אורה טבת, שלמעשה
היא המזכירה היוצאת, בעוד שהנשיאה
החדשה היא העיתונאית

מירה אברד•
מיכה רוקשטיין, המכונה
״פפה״ ,שבילה שנים בבתי
הכלא על מעלליו — בין השאר
על ניסיון־סחיטה מאיש־העסקים
בצלאל מיזרחי — כותב ספר
על עלילותיו. יופיעו בו כמה
פרקים על פרשיות נעלמות.
על דלת אחד החדרים בקומה
ה־ 12 במצודת זאב כתוב: השר
אברהם שריר. על דלת
אחד החדרים בקומה השמינית
כתוב יעקב שמאי, כשהתוס־פת
״ח״כ״ כתובה בנוזל טיפקס
לבן. מישהו חוסך שם, אולי,
בשלטים.
ירון מיכאלי ( ,125 כתב-
ספורט באחד הצהרונים, ליכוד־ניק
ותיק מבית ימני, שינה באחרונה
את דיעותיו הפוליטיות,
בעיקבות שרות־מילואים —
פעם באנצאר ,3מיתקן־הכליאה
בקציעות, ואחר־כך באנצאר 2
בעזה. מיכאלי, המשייך את עצמו
כיום למיפלגת ר״ץ, טוען שאחרי
שהוא ראה מה קורה במיתקנים
אלה — הייחס לעצורים, הילדים
העצורים במשך תקופות ארוכות
— אין הוא יודע מה צריך
לעשות, אבל הוא בטוח שלא זו
הדרך.
יועצת־הלשון

קול

ישראל, ציפורה שפירא,
פנתה במיסגרת תוכניתה על

קצה הלשון לשלמה להט,
וקראה באוזניו הודעה של ראש־העירייה
הראשון של תל־אביב,
מאיר דיזנגוך משנת , 1934
לקראת עונת חידוש הרישיונות
(״אנו פונים בדרישה לבעלי-
עסקים בעיר להחליף את השמות
הזרים של עיסקיהם לשמות
עבריים״) .היא שאלה את צ׳יץ
אם גם הוא היה חותם על הוראה
כזאת. תשובתו של צ׳יץ׳ :״כן,

ויטה וחוב

יושבת״ראש אגודת ״ניצן״ ואח ת מנשות-
החברה החביבות והחרוצות, באה בחברת
בעלה, איזי רוזוב, בנו של התעשיין הוותיק גרשון רוזוב, ממייסדי
חברת ״גיבור״ .רוזוב היתה בין המעטות באירוע שלבשו לבן,
ובלשה גם באך גנטיות שלה, על רקע כלל הייצוג הנשי.
העולם הזה 2704

לפלאטו יש סקופ
אי ט־ ה עסקי ס רב־דזמעל־לים
שמואל פלאכוו־שרון
ממשיך ל הד הים. בפגיטה ב־ביתו
עם איש־ההימודים ה בינלאומי
עזרה טיסונה
סיכמו ה שניים על הק מ ת
רשימה פולי טית הד שה בשם
״קדימה״ ,שתרוץ לבחירו ת
ל כנ ס ת הכ א ה. מונעה יכלול
הקמתב תי־היסודים ברחבי
המדינה, ש הכנסו תי הם יפ תרו
א ת בעיותיה הכלכליות
של מדינת״ישראל.
ב מקביל עומד פלאטו־ח
צ ה להמר
שרון ל הקי ם, לדבריו, בבי תו
קאזינו בלתי־חוקי, כ מח א ה פוליטית על מדיניות הממשלה
בעניין זה.
תמיכה ממקור ל א כפוי קיבל המהמר סי סונ ה כשראש
עיריית קריית־ שטונה פרוספר עזרן, נפגש עימו וסיכם
איתו על הקנס* ת ש תי ת לבתי־הימורים בעירו, א ם יצליחו
להפעיל לחץ על הממ שלה לשנות א ת החוק ב ת חו ם ההי מורים.
עזרן טוען ש הק מ ת קאזיגו בעירו תפתור א ת בעיותיה
הפיננסיות לצמיתות.
פלאטו־שרון טוען שאינו חושש מפתיחת הקאזינו בביתו,
מכיוון שהוא בדקאת הנושא ואפשר לעקוף את החוק.
עניין הקאזינו הועלה בעיקבות הראיונות שעורך צוות
העיתון הצרפתי השמרני פיגארו, הנמצא כעת בביתו. עורכי
העיתון מקדי שי ם לו כתבת־פרופיל, ובמהלך הראיון הראשון
ביקשו ממנו סקופ. ו אז סיפר להם פלאטו על עניין הקאזינו.
ועוד איך! אני חצה לחום פניה
בנושא זה לבעלי־עסקיננ לא
יעזור להם כלו ם מחצית השם,
לפחות, תצטרך להיות בעברית,
ואני אקפיד על זהר
למרות שזה תתרחש לפני
יותר מחודש, עדיין מדברים על
זה במיסדחנות הטל וויזיה:
הנחייתו של דן כנר את העצרת
הרישמית של יום־הזיברון, במעמד
נשיא־המדינד -הטענה היא
נגד העובדה שבחרו חו ק א באסיר
(המרצה את עונשו בעבודות
לתועלת־הציבוד, עקב העלמת
הכנסות ממס־ההכנסה) להנחות
טכס ממלכתי מסוג זד
המוסיקאי
אלדד שרים
נאלץ לנצח בימים אלה על תי ד
מורת המחזמר קברם כשהוא י ר
שב על כסא, וקצת מתקשה להזיז

את ידיו. זה קרה בשבוע שעבר,
כאשר נהגת סיטחאן איבדה את
השליטה על ההגה, ונכנסה חזיתית
בסחוק׳ שלו. שרים נפגע
בצלעות ובברכיים. לידו ישב בנו
יובל 13 שלקה בשבר בעצם־
הבריח.
חנן גולדבלט איחר השבוע
להופעה ב־ 45 דקות —
אירוע נדיר אצלו. זה קרה בגלל
בנו בן ה־ ,4בן. חנן עמד לצאת
בשעת ערב, והילד עיכב אותו
בשאלות. :לאן אתה הולך?״
.לעבודה״ ,ענה חנן. .בשביל
מהי״ כדי להרוויח כסף, ולקנות
אוכל לכולנו וצעצועים בשבילך.״
.כסף זה שקלים?״ .כן׳,
אמר חנן, והילד אמר. :חכה
רגע,״ רץ לחדרו, הביא את הארנק
הקטן שלו, הושיט אותו ואמר:
.קח את השקלים שלי ואל תלך

לעבודה.״ גדלדבלט הנרגש שם
את הגיטארה בצד, לקח את בן
לחדרו, השכיב אותו לישון, קרא
באוזניו שני סיפורים, במקום
אחד, כרגיל.
איתן מסורי, זמר, הפך
בשבוע שעבר לאב בגיל .40
אשתו נתי ילדה את עידן
(שלושה קילו) .לגמרי במיקרה,
השיר החדש של מסורי, שינוגן
בקרוב ברדיו, נקרא החיים
מתחילים רק בניל .40

.אבי הפצזעים־ שימחה
הולצברג הסכים להעניק את
חסותו לתערוכת־הציורים של הציירת
יעל קנרק, העסוקה
בימים אלה בציורי דיוקנות הנבחרת
הכלכלית של ישראל, הכוללת
את עשירי המדינה בתחומי
התעשיה, הבנקאות והמיסחר.
תמורת חסות זאת יקבל הולצברג
תרומה בסכום הנע בין 10 אלפים
ל־ 15 אלף ש״ח.

י נעמי דד, וזזדד אדד׳ליאב

פסוקי השסע
• נחוםב רג ע, על מינויו
ט ל אלוף יצחק מר דכי
כאלוף פיקוד-המר-
כז :״עזה וזיתה בית״ה־ספר
התיכון טלו. הגדה
תהיה האוניברסיטה!״
• מ רדכי ציפורי, מני
כ״ל הביטוח הלאומי, על
הכוונות-בביכול לפגוע ב־קיצבות
מחוסרי-העבו-
דה :״במקום להילחם ב אבטלה,
נלחמים במובט לים!״

ת ן רו עי, כ תב

״דבר״ ,בהגדרה ח ד טני ת
למחנה דויד לוי בליכוד:
״צד׳׳ל -צבא דויד לח!״
• מאירש לו, ב״הא-
רץ״ ,על דבריו ט ל פרס כי
אט״ף אינו אירגון סוציא ליסטי
:״אולי אט״ף אינו
אירגון סוציאליסטי, אבל
ביטראל הוא מייצג הרבה
יותר פועלים מאטר מיפ־לגת-העבודה!״

י מ7 1 1 11־ 1 1 1 3
בה מיקצועית והיא רופא במרכז הרפואי טל תל״הטומר. היא
עומגדת ליד טלטי-המקומות כדי להיוודע היכן עליה ל טב ת.

מזכ״ל-ההסתדרות יטראל קיסר(מימין) ניסו להצניע את
#ן 11/נוכחותם, והורגט טהם לא ח טי ם בנוח מהעובדה טבימים ק טי ם
כאלה למטק היטדאלי, בטעה טאמור להיות מיתון, הם לוקחים חלק באירוע מפואר
טכזה. לעומתם, לנציגי ה סוחרי ם והתעטיינים, המיתון אינו מפריע, ולהם היה ייצוג
נרחב, כמו, ל ס טל, דג* גילרמן. נ טי א איגוד ליטכות-המיסחר והתעטיין דני אנג׳ל.
העולם הזה 2704

דליה 1י ך 1 1יי הבטלנית המפורסמת, בעלת מוניטין בינלאומי ב ת־׳
1/ 1 #חום הגסטרונומיה, היתה בעבר הרחוק כוכבת־טל-
1 1 / 1
וויזיה. לצידה בעלה, סר אלק לרנר, מבעלי המניות בחברת ״מרקס אנד ספנסר״.
למרות עוטרם מתגוררים בני-הזוג בבי ת צנוע״יחסית בסביון, ודליה מוכרת כאטה
חברותית במיוחד. אפילו בין הטפים הגדולים בצרפת היא ידועה כבטלנית מעולה.

האם היא די סכסית כ די למלא את התפקיד? כמה מב קרי ם טועני שלא. היא

ד פנ הברק ראיינה את מיקי ק

או זווו פ 1ת *111111
אטה !11*030111 )11י
• ל א הגעת לתפקיד הראשי
ב״קברט״ בדרך הקצרה. איך זה
התחיל?
זה התחיל דווקא כמו אצל כולם. ז׳רום
סאבארי הגיע לארץ לפני שנה וחצי, כמעט
שנתיים. אני שיחקתי אז בסעגדהניר הק 1ר
קזי. נערכו בחינות כמעט לכולם. גם אני
נבחנתי.

שהיו לך פרפרים בבטן ש״הפעם זה

אף־פעם זה לא רודף אותי, לא מעסיקות
אותי מחשבות נוסח ״הנה, זה צ׳אנס חיי! זה
הצ׳אנס שלק עכשיו אני הולכת להרביץ
אותה!׳ לא רציתי ל״הראות להם׳ ולא עשיתי
שום דבר כדי ...חשבתי שאולי אוכל לנצח את
התפקיד. הכימאי הגיע לזמן קצר מאוד ארצה,

•לקחת את זה כעוד מיבחו. או

• כאדם מהצד, המעמד של
״אודישן״ נראה לי משפיל למדי.

ל״זה,
בסרט

לא זוכרת בדיוק כמה אודישנם היו לי
בחיי. בעצם זוכרת. יש בכך איזה מימד
סוריאליסטי. כשאני פוגשת בחיי־היומיום
אדם חדש, אני מעדיפה לשמור סודות מפניו,
אני מסתגרת. לעומת זאת באודישן, כשאני
פוגשת בימאי — אני מעדיפה לחשוף כמה
שיותר מסודותי, במהירות המירבית.

״קברט״ ,לייזוז טינלי, ג׳ואל גרי
לא ניתן להפריד ג ץ העיסותהאלה. גם איזסל־סנתהיס לא
יועיל כאן. לגן לויזה מ צג ס עול סי
שמנסים להיכנס לנעליהם עול
לייזה מתלי וג ואל גדיי ב״קברט׳
נוסח ״הגיסה״.
על הגי ס ה מרקד ת ועורה מיקי
קם: קיבוצניקית ילידת־סנרה, ג ת
, 34 עוהתחנכה בבפר-הידוק. ג תו־דעה
עול המתגונן מעכסת לייזח
מינלי מגוורלי־הילס שקטפה א ת
ה״אוסקר׳.
עם גתוני-פתיחה קעיים באלה,
צריכה מיקי ק ם להתמודד מדי
ערג, ונכון שיש לה קול אדיר
ויכולחדתנועה מפתיעה והיא רני-
עיה. ונכון עויעו לה ציפורניים
ירוקות, כמו הציפורניים עול ליחה
גסרס. ונכון שאיים, הקפד עילה,
עיצג לה תיסרוק ת חמודה עם
שפיצים -קצת מזכיר א ת השפיצים
בשיער של לייזה נ סר ט...
הכל מוביל ללייזה.
מיקי ק ם הגיעה לתפקיד, ה*
נחעוג כמשאת־חייה של כל שח־קנית
או זמרת, אחרי תקופת״
ירידה בחייה, אחרי שהפילה
ג שלג מתקדם בהריונה. דווק א על
רקע רגיש שכזה בכל המגע לאשה
שגה, קפצה לתוך תפקיד של אשה
מאוד מיו חדת -סאלי גולס.
התפקיד כולו מס תובב מהמעגלים
החיצוניים פגימה, למעגל הפנימי
של ״להיות אשה״.
תרקע הוא גרמניה ערב עליית
הנאצים. התלבו שות ותתיפאודה
הציגעונית משחזרות א ת שנות ה סל,
א ת הבריחה ממצוקות ה יומיום
להנאות הגופניות ופורקן-
היצרים. ומכל הססגוניות והעלי זות
הזאת, מתרה לי דק הפגיעות
של מיקי.
ושוב, לייזח, בסרט, היתה אח־רת.

אל ה
סאבארי?

סודות

חשפת

בפני

בעצם הוא בחר בי על סמך שתי פגישות.
הראשונה התקיימה בפורים לפני שנתיים.
הגעתי לבית־הסופר. שם התקיים האודישן.
כולם נכנסו, יצאו. הגיע תורי.
נכנסתי לחדר. הוא (הבימאי) ישב, עישן
סיגר. היה לו מין חיוך כמוס. נכנסתי אני —
מיקי. כלומר: נכנסו הרגליים שלי. הוא אמה
״אוהו, איזה רגליים ארוכות״׳.
התחלתי לדבר. פיתאום הרגשתי שאין לו
כוח לכל הדיבורים, לכל האודישן, לבלגן
מסביב.
קברט מועתק כעת ממקום למקום ברחבי
העולם, והוא עושה מאות אודישנס כאלה.
חשתי שהוא משדר לי :״נו, תראי כבר מה את
יודעת׳...
שרתי את שיר — הנישא של קברט.
סיימתי. הוא הביט בעומרי (ניצן, המנהל
האמנותי של הביסה) ואמר :״יש לנו סאלי
בולס! תקראו ליותם(המגלם את תפקיד בף
זוגה של סאלי במחזמר הוא ראה אותו
לפניי.
קראו לו ולעזרא דגן — אז חשבו עליו
כעל בעל אחד התפקידים. הסתכלו. שמעתי
מישהו אומר :״פרפקט׳( ,מושלם)
עוד באותו הערב אמרו לי שסאבארי רוצה
לראות אותי בבגד־גוף ועל עקבים.
נכנסתי לחדר: אותו האיש, אותו הסיגר,
אלא שהפעם הוא ואני לבד. היה לי הרבה
יותר קל להיות איתו לבד בחדר, בלי כל
השותפים מהבוקר.
היה חורף. הייתי במעיל. הוא אמר:
״הורידי את המעיל, התרחקי, עוד, עוד...
שימי רגל על הכסא כמו לייזה מינלי. שמעת
על לייזה מינלי
עניתי לו :״זהו שם מוכר.״׳
הוא הסתכל ואמר לי, במיבטא צרפתי כבד
כזה :״תשמעי, מיקי יקירתי, יש לך רגליים
ארוכות, קול מצויץ.״ את שחקנית?״
עניתי לו שאמנם לא למדתי, אבל כן, אני
שחקנית.
״תראי ,״הוא הסביר ,״סאלי בולס היא
אשה קשת־יום, העושה חמש־שש הפלות
בשנה. את נראית לי דווקא אשה סולידית,
קלאסית

אז התחלת לשכנע אותו עד
במה את יכולה להיות סוערת?

אימה להיכנס לנעליה, מפני ש״אינך
סכסית״ :נפגעת מכך?

כן ...זהו באמת מעמד מאוד מביך: הייתי
צריכה לשכנע שאני מוכשרת ויכולה לעשות
את זה טוב.
מאוד רציתי בתפקיד. הייתי באותו היום
בגודש, מלאה, עמוסת־מתח. שוחחנו, כמובן,
באנגלית, ואילו אני, מרוב מתח מצטבר,
התחלתי לצווח עליו בעברית, בג׳יבריש,
הרמתי עליו כסא! עוד יותר צווחתי עליו...
וזה בעצם מה שהוא רצה. פיתאום הוא התחיל
למחוא כפיים. אחר־כן הוא נסע לו, והשאיר
אותי תלויה באוויר.

אני לא רוצה להגיב על מה שנכתב. זה
נראה לי כל־כך טפל. בשביל מה להשקיע
במשהו כזה כל־כך הרבה אנרגיה?

• מה פירוש?
הוא ראה כמה בחורות נוספות ונסע.
נשארתי בלי תשובה, כמו האחרות, ממש
תלויה באוויר. אחרי כמה חודשים קראתי
בעיתונים שריקי גל עושה את התפקיד.

• כאב לך?
זה עשה לי מין צביטה. היה לי כזה חבל.
אני לא יכולה להגיד שנשארתי אדישה. אבל
אחר־כך ריקי פרשה (עקב הריון) .היתה
סידרת־מיבחנים נוספת — כך סיפרו לי.
פיתאום הודיע לי עומרי ניצן שאני עושה את
התפקיד. אבל אני

פחדת להתאכזב שנית?
כבר התייבש לי ...אתעולה, את יורדת ...זה
כבר ייגע אותי. נראה לי שאולי בכלל זה לא
ייצא לפועל, למה לפתח סתם תיקוות? כבר
פחדתי להאמין.
ז׳רום טילפן מצרפת ושאל :״מה עם
הגבוהה?״ אחרי־כן הוא שוחח איתי מצרפת,
אמר שבחר בי על סמך היכרותנו מלפני יותר
משנה, שצריך אישיות לתפקיד. אני בטוחה
שהפגישה של שנינו לבד — פגישה של חצי
שעה — עשתה משהו. עובדה, הוא לא שכח
אותי. הוא חזר אלי.

• לייזה מינלי שידרה המון סכם
כשגילמה סאלי כולם. קראתי עליך
באחד העיתונים שאת אינד מת

כל־כך נעלבת?
קראתי את זה, וזה עשה לי מין דבר שפילח
לי את הבטן, משהו נוראי :״אויש׳ ,לא אוהבים
אותי!״ כל אחד רוצה שיאהבו אותו. אני רוצה
בזאת כאשה, כבדאדם, לאו״דווקא כשחקנית.

• את אשה סכסית?
אני חושבת שאני אשה מאוד סכסית!

• בהצגה את מסתובבת על הבימה
בלבוש מאוד מינימלי, שנועד
לג תת. זוהי הפעם הראשונה שאת
לבושה כך על הבימה?
כן, זוהי הפעם הראשונה שאני חושפת את
גופי על הבימה. לפני חמש־עשר שנים לא
הייתי עושה זאת. אבל אז גם לא הייתי מעיזה
ללכת על תפקיד כזה. לתפקיד הזה דרושה
המון בגרות. צריך ניסיון־חיים, חוויות שעברת
כאשה. אני בטוחה שבעוד חמש שנים
הייתי עושה את זה בצורה משכנעת יותר,
טובה יותר. בעיני, החשיפה בקברט אינה
גופנית, אינה חיצונית. אין צורך באומץ כדי
להתפשט על הבימה .״אז היא הופיע בביקיני
מינימלי וחשפה את רגליה על הבימה!״ אני
מרוצה מאוד מאיו שאני נראית, מהגוף שלי.
החשיפה היותר קשה שלי היא, למשל,
בקטע שבו אני עומדת על הבימה ומספרת
שעשיתי הפלה.

מפני שזה מזכיר לך מה שעברת
בעצמך לטני זמן קצר?
הכל לקוח מהניסיון שלי, יכול להיות. אני
יוצאת מההצגות סחוטה, וזאת לא סחיטה
פיסית, אלא נפשית, בגלל ההתמסרות לתפקיד.

כשקיבלת לבטוח את התפקיד
בהא-הידיעה, היית מצויה בשלב
נפשי קשה בחייך הפרטיים?

״1ורא קשה ל׳ ע זהר

יש למיקי ק ם רתיעה עמוקה״עמוקה מחשיפה. כל פרובוקציה ממריצה אותה
להכחיש שבכלל יש לה רצונות, חלומות כמוסים, ב אני ם, מישקעים.
המסר שלה הוא כפול: מצד אחד -״אין מה לחפש אצלי מתחת לקליפה
החיצונית, באמת שאין!״ ובאותן שניות בדיוק היא כאילו משדרת :״היכן
שדורכים אצלי, יש יבלת. אנא, אל תפגעו בי עוד!״
בנוסח כפול זה התנהלה במישנה-זהירות השיחה איתה. אני שואלת -
אלוהים יסל ח לי, מחטטת! -מיקי נסוגה, נלחצת, ופתאום, בשלב אחר של
השיחה, מפתיעה ונחשפת.
למשל :״יש לך ח לו ס ד שאלתי ס ת מי ת.
״לא!״ נלחצה מיקי ,״אני חיה לי מיום ליום.״״ רק אחרי תמיהות והערות
פלסה :״מאוד הייתי רוצה עוד ילד!״
או: לאורך השיחה כולה ושיחות־הטלפון שקדמו לה, קלטתי שמיקי פוחדת
מה זה פוחדת! רועדת! -מעיתונות. כשחתעניינתי א ם קלטתי נכון, היאהצטנפה על הן זפה והכחישה ״מה פ ת או ם׳ ובכלל. אך כשהזכרתי שקראתי
היכן־שהוא שהיא אינה די ס כ סי ת לתפקיד סאלי בולט, התפרצה :״אני מאוד
סובל ת מהמגע עם העיתונות. אני לא בנויה לזה. יש לי סו דו ת. אני, כל הזמן,
צריכה ללכת ולחשוף אותם, לספר על מאווים, מצוקות, רצונות. למה! בחשיפה
יש המון כאב! לי זה קשה, נורא קשה לי עם זה!״

בו רהא חר ת
אני נשואה במשך 13 שנים למוסיקאי
יהודה עדר. הוא מנהל את בית־הספר רימון.
יש לנו ילד בן .6כשהתחילו הבחינות לקברם,
מאוד רציתי בילד נוסף, החלטתי אז
שילד יותר חשוב מהכל. הלכתי להיבחן, אבל
יש תקופות בחיים כשהמישפחה חשובה יותר.
זה אולי נשמע לא־מתוכנן, אבל ככה זה —
הכל בא לי ביחד. הייתי בהריון וזה היה לי
הכי חשוב ואז קרה מה שקרה (מיקי הפילה
בשלב מתקדם ביותר של ההריון).

•״קברט״ זהו מעין פיצוי? את
אשה מאמינה?
כן, אני מאמינה. קשה לי להשתמש במילה
הבוטה.פיצוי״ ,אבל הפיצוי — ואת זה אף־
אחד לא מבין — אינו בעצם קבלת התפקיד,
אלא בעצם העובדה שחזרתי להרגיש טוב,
להיראות טוב. היה לי טוב, ופיתאום עברתי
כזאת טראומה שקשה היה לראות, והתגברתי,
והנה אני לא פחות מאושרת. אני בניתי את
עצמי בחזרה. זה מה שאני עושה בחיים שלי.

• כמה זמן נמשכה הטראומה?

ארבעה חודשים אחרי הטראגדיה הודיעו
לי שהתפקיד שלי. מייד התחלתי בדיאטה
רצחנית. נאלצתי להוריד 20 קילוגרמים,
אחרי מה שעבר עלי. כיום אני שוקלת 58
קילוגרמים. זה מעט לגבוהה כמוני. לפני
הטראומה שקלתי .60
יש משהו רדום באנשים שבעים, שמנים.
אני אוהבת את הדריכות שלי כיום, אני שוב
אוהבת את עצמי.

• ״קברט״ — זהו תפקיד־חיים?
לי אין כותרות מהסוג הזה. זה מין מישפט
כזה. שהחליטו לעשות את קברט בארץ,
חשבתי; ״זהו תפקיר פנטסטי בשבילי!״ אבל
היו לי שיאים אחרים בקאריירה: עשיתי את
חיהל׳ה בנטו, למרות שאינני דוברת גרמנית.
למדתי בשביל זה גרמנית. זוהי מין פיסגה
כזאת. השתתפתי במחזמר אסריקה, ששלמה
גרוניך הלחין למענו את המוסיקה. הרגשתי
שזוהי פיסגה, אבל זה נכשל מסיבות מוזרות.

• הפחד להיכשל משחק אצלך?

לא נוצר אף־פעם מצב שלקחתי על עצמי
להתמודד איתם. הצלחתי בדברים, לא מפני
שאני מצליחנית, אלא מפני שחשבתי מראש
שאני מסוגלת להתמודד איתם. אני לא אשה
של ״בכל מחיר!״

• את סוחבת איתך כישלון?

לא! אני סוחבת איתי רק דברים נהדרים!

• היי ת מגדירה את עצמך —
אלוהים ישמור — בקארייריסטית?
אני? מה פתאום? הכל קרה במיקרה...
באמת! אני לא מהמרפקיסטיות!

• אז מה את: שחקנית? זמרת?

אני יודעת ...אני גם מבשלת נהדר, מה זה
משנה? אני אמן, שיש בו קשת של כמה
דברים, ששולף מה שהוא רוצה, על פי הצורך.
אני גם קומיקאית, את יודעת? אני יכולה
לעשות שדברים מאוד מצחיקים.
בכלל, נורא מצחיק העניין הזה של
הגדרות. כשהתחתנתי, שאל אותי הרב —
איזה? אחד מהם אז מה את עושה?״
עניתי שאני שרה, משחקת. אז הוא כתב:
״ע.ב ״.מה זה? עקרת־בית! את יהודה, שהוא
מוסיקאי, הוא שאל את אותה השאלה, וכתב:
״חקלאי״.

• רצית להיות שחקנית מהרגע
שעמדת על דעתך?
אני רק זוכרת שכאשר הייתי בתיכון, היה
לי ברור שזה הכיוון. הייתי מאוד מצחיקנית.

• היית מלכת־הכיתה?
מלכה? אני? מה פתאום? כשהייתי נערה,
הייתי משחקת כדורגל עם הבנים, היית?
ספורטאית גדולה. שיחקתי גם כדורעף. יכולתי
להיות שחקנית כדורעף.

• ב תי כון לא הייתי הכי פופולרית,
הכי־הכי סכסית?
לא! הייתי מאוד סגורה. מזל שיצאה ממני
כיום שחקנית, אחרת מי יודע מה הייתי
עושה.

• את יכולה לתמצת את השיחה
ולהגדיר כמישפט אחד מהי אמנית?
אוהו, לא! זה לנגן על רגישויות, זה חי, וזה
נושם, וזה משתנה כל הזמן.

וה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומדים...הה הן *ומרות..

תמר גח נסקי:

אל מסר:

ניבה לניר:

ממשרת תורניה איוגנה ״נמל ט הו או בתות העוו הסנוות׳ שבע
את החזוה ומולדת! 365 ,,יונים ב שנה!״ רגבי הששת השואה!״
רחבעם (״מדי״) זאבי היה בוודאי מאמץ בשתי
ידיים א ת תוכנית חטראנטפר של ממשלת-בולגריה.
אחרי הניטיון להטמיע את המיעוט התורכי בבולג ריה,
החליט מי שהחליט ליזום א ת חזרתם של התור כים
מבולגריה לתורכיה. גם מי שנולדו שם.
שאלתי א ת תמר גוזינטקי, עורכת הביטאון הקו־מוניטטי
,״זו הדרך״ ,איד היא מטבירה את זה.
אין תוכניות־טראנספר.

• את מוכנה להסביר?
שגיאות, שנעשו בעבר, ביחס למיעוט המוסלמי בבולגריה,
בין היתר בעניין החלפת שמות־מישפחה, נוצלו על־ידי
ממשלת תורכיה, שערכה מסע־תעמולה בנוסח חזרה
למולדת. לכן אף אחד לא גורש. רק מי שנתפסו לתעמולה
מבקשים היום לצאת. תעמולה דומה מתנהלת כרגע ביחס
למוסלמים ביוון. גם אותם מפתה ממשלת־תורכיה לעזוב
את יוון ולחזור לתורכיה, או לחלק של קפריסין הכבוש
על־ידי תורכיה.

• מדוע, אם כן, היו התייחסויות לצעד הזה
כאל טראנססר?

אטור להתלונן כל הזמן. הנה פה ושם, גם השפויים
בישראל זוכים בניצחון קטן, כמו שקרה כשבוע
שעבר.
ברגע שנודע כי יש כוונה לטגור א ת נמלי-התעופה
בארץ בימי־שבת, בערבי-שבת, בחגים ובערבי-
חגים, כ מ טה ישיבת-חירום של פאנל מנהלי חברות־התעופה
הפועלות בישראל, ונשלחו מברקים לכל
הנוגעים בדבר. ביקשתי מדובר הפאנל, מנכ״ל ״נתי בי
האוויר האוסטריים״ אלי מסר, שיטביר לי מה הם
עשו בדיוק.
הברקנו לשר־התחבורד״ לשר־התיירות ולשר־האוצר, והבהרנו
להם חד־משמעית איזה נזק חמור תביא הסגירה
הזאת למדינת״ישראל.

•איזה?
החסקת התנועה האווירית במשך יום וחצי בכל שבוע
תהיה מכה קשה מאור לתיירות, ותשבש את עבודת חברות־התעופה
הפועלות בארץ. זה גם יביא לייקור הוצאות־התיפ־עול
של נמל-התעופה בדגוריון, ובכך ישפיע על מחירי
הטיסות. כל זה מבלי לדבר על הנזק הרב שייגרם לתדמית
המדינה כמדינה נאורה, ואת זה אני אומר כאזרח ישראלי.

ספרו של הסופר הניאו-נאצי דויד אירווינג ,״דו׳׳ח
לויכטר״ ,ראה אור בימים אלה וכבר העלה עליו א ת
קצף הבריטים, שהחלו במיבצע״החתמה המוחה על
פירטומו.
אירווינג טוען בטיפרו כי שואת-אירופה לא היתה
ולא נבראה, וכי מחנות־הריכוז ותאי־הגאזים כולם
פרי דימיונם של יהודים ואוהביהם.
קרוב לוודאי שההחתמה בבריטניה אינה טוף-
דבר, ויחד עם זה ברור שכל פירסום נגד הספר יביא
לו פירטום.
האם טפר כזה יכול לראות אור גם בארץ, שאלתי
את ניבה לניר, העורכת הראשית של הוצאת ״כתר״,
שהוציאה בחודש האחרון א ת טיפרו השנוי״במח־לוקת
של סאלמן רושדי ,״פסוקי שטן״.
ספר, קודם כל, צייר לקרוא כדי לקבל החלטה. ההחלטה

בולגריה דווקא קוראת למוסלמים להישאר. יש בבולגריה
1.3מיליון מוסלמים, ועד כה עזבו 60 אלף, ובערף 200
אלף ביקשו אשרות־יציאה. זאת אומרת שהרוב לא נתפסו
לזה. יש, דרד אגב, מוסלמים החוזרים מתורכיה לבולגריה,
אחרי שניסו להיקלט שם ולא הצליחו. בבולגריה הם חיו
בכפרים, ומצבם לא היה רע. כשהגיעו לתורכיה ולא מצאו

• אגב, האס יש איזו ארץ בעולם הסוגרת את
נמלי האוויר או הים שלה בגלל חגים?

טרנספר

תעופה

ספרים

לא. אין דבר כזה. גם נמל־התעופה של טהראן פתוח
במשך 365 יום בשנה.

הראשונה אצלנו בעניין סיפרו של רושדי היתה ספרותית.
כבר אז נשאלתי אם היינו מסכימים להוציא לאור את ״מיין
קאמפף״ של היטלר, ועניתי אז שטכסטים שאין להם ערך
ספרותי, ולעומת זאת הם קוראים להסתה או שיש בהם
אלמנטים של גזענות, זה כבר עניין אחר.

עבודה, הם פשוט חזרו.

• יש לנו מה ללמוד מכך?
ממשלת־בולגריה מבקשת מהתורכים להישאר. היא רואה
בהם אזרחים שווי־זכויות, ומצטערת על כל השגיאות שעשתה,
ומודה בכך שנעשו שגיאות. זה בדיוק ההיפך מהמצב
כאן, אם מתייחסים לערבים אזרחי־ישראל.

• בכל זאת, איך את מתייחסת להצהרות הסותרות
שהתפרסמו?
אפשר לקבל את הגירסה של ממשלת בולגריה או את
הגירסה של ממשלת תורכיה, שאירגנה את המסע הזה, אבל
מעמידה פנים שלא ידעה דבר. כל מיני אנשים בעולם שמים
עצמם כמגיני בני לאום או דת בארצות אחרות, ותחת הדגל
הזה נעשים בעצם דברים אחרים.
העיתונות בארץ קיבלה, כנראה, את הגירסה של ממשלת
תורכיה, הידועה במישטרה הדמוקרטי, הדואג באופן מיוחד
לזכויות־הפרט ולזכויות מיעוטים בפרט( .אורית זרובבל)

• טו ב, אני מבינה שהמיברקים שלכם עשו
את שלהם.
כר זה נראה. שר־התחבורה כבר הודיע בסוף השבוע שאין
כוונה לסגור.

• ובזה אתם רואים את העניץ כסגור?

כרגע כן. נראה שהבינו שאי־אפשר לסגור מדינה, שהגישה
היחידה אליה היא האוויר, במשך יום וחצי בכל שבוע.

• לסי דעתי, גם א־אפשר לסגור חברת-תעו-
פה לאומית במשך יום וחצי בכל שבוע, ובבל
זאת זה קיים.
זאת לא בעיה שהפאנל מגיב עליה.

• אתם מרוצים, ניצחתם?
אנחנו לא מחפשים ניצחונות, אבל נדמה לי שבמיקרה
(דניאלה שמיץ
הזה מדינת־ישראל ניצחה.

• מה כתוב ב״מיין קאמפך אנחנו כולנו יודעים
פחות או יותר. אבל הבה נחזור לספר החדש
של אירווינג, שעוד לא ברור איך הוא כתוב,
אבל כבר הוא מעורר מחלוקת.
לא קראתי את הסספר.

• אני רוצה להקצין את השאלה. אם הספר
של אירווינג, למרות הכחשתו את השואה, יש
לו ערך ספרותי, מה הייתם מחליטים בהוצאת

אם לספר יש ערף ספרותי — יש על מה לדבר.

(דניאלה שסי)

זה הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...הה הן אומרות״

איר שחר:

,.חתימתנו עד מווו, חשוב שהריגה הלאומית ,.כיוזוח האחו ישוו את
וכילות היתה בויחה!׳׳ תורכב מרוב ישראלי!״ התיירות ש ביויו ה!״
הנהלת ההתאח דו ת לכדורגל החליטה על העברות
והשאלות של כדורגלנים. כל קבוצה בליגה הלאומית,
שתרצה למכור את שחקניה הזרים לקבוצה א חר ת
באותה ליגה, תוכל לעשות זא ת. היא לא תוכל לקנות
זרים אחרים במקומם. נוסף על־כן, כל קבוצה תוכל
לקנות שלושה שחקנים ישראליים, ולשאול עוד שני
שחקנים ישראליים עד גיל . 21 קבוצה שתרכוש שחקן
ישראלי ותרצה למכרו תוכל לרכוש במקומו שחקן
ישראלי אחר.
ליעקב פלד, שחקן קבוצת הכדורגל בית״ר־ירו•
שלים, יש מה לומר על־כך:
באופן כללי, ההחלטות חיוביות מכיוון שבאמצעותן מנסים
למנוע מצב שהליגה הלאומית תורכב מרכישות רבות
של שחקנים זרים. המפה של הליגה הלאומית צריכה להיות
מורכבת מרוב של שתקנים ישראליים.

• מהי דעתך לגבי ההחלטה על מבירה וקנייה
של הזרים?
מדור רכילות חד ש במקומות ״העיר״ התפרסם
ביום ר, ולהפתעת הכל הוא חתו ם על״ידי דידי
וצילה. לכל מי שקורא עיתונים ברור שדידי וצילה יש
רק א חד, כלומר דידי וצילה מנוסי, החתומים ביחד
על קריקטורות ב״ידיעות אחרונות״ .אז סילפנתי
לצילה מנוסי, כדי לשאול אותה למה דווקא מדור״
רכילות.
זה כמובן לא אנחנו, וזו בדיחה טיפשית ולא־נעימה.

עיתונות

החלטה נבונה! זה יגרום לקבוצות בליגה הלאומית לבדוק
היטב את השחקן הנרכש מחדל, כדי שיהיה ברמה מיק־צועית
גבוהה. כך תעלה רמת הקבוצה, ולשחקנים האחרים
תינתן ההזדמנות ללמוד ממנו.

נתניה ידועה במשאביה הטיבעיים לגבי ספורט
הדחיפה במיצנחים. נראה שהעיר תהפוך למרכז ל־מיצנחי״רחיפה.
תושבי נתניה ותייריה כבר חזו ב־מיצנחי־רחיפה,
אך באופן אקראי, ולא בצורה מאור גנת.
בימים
אלו עובדים על בנייתו של האתר, שייקרא
״הפארק האווירי״.
׳״אלתי א ת יאיר שחר, מנהל בית״ספר למיצנחי־רחיפה,
מיוזמי הרעיון:

• צניחה חופשית אינה מילה נרדפת לדחיפה
במיצנחים?
טעות גדולה! צניחה חופשית מתבצעת ממטוס, ואילו
הרחיפה במיצנחים נעשית ממצוקים או מרכסים. בצניחה
חופשית המיצנח קטן יותר, צורתו מלבנית ויש בו חדירת־אוויר
מסויימת. מיצנח־הרחיפה גדול יותר, קשתי יותר והבד
שממנו הוא עשוי אטום לחדירת אוויר.

• האם קיים דימיון בין מיצנח־רחיפה לגלשן־
אוויר?

• קיי מ ת הקלה לגבי קנייתם ומכירתם של
שחקנים ישראלים?

הפער והשוני גדולים יותר מההשוואה הקודמת. למשל,
גלשן־אוויר עשוי מבד מיפרשי עבה, בצורת דלתא, ואליו
מחוברים מוטות־אלומיניום.

ראשית, ההגבלה בכמות הרכישות לשלושה שחקנים ישראליים
היא חיובית, מכיוון שרכישות רבות עלולות לפגוע

• כיצד התבשל הרעיון של הקמת ״הפארק־האווירי׳׳?

כדורגל

כלומר, אתם לא כתבתם את המדור, ורק
חתמו בשמכם?
משהו כזה. עורך העיר טילפן אלינו, לאחר שנודע לו
שאנחנו רותחים, והסביר שזו מין בדיחה כזאת, והם מתכוונים
להשתמש בכל שבוע בשמו של מישהו ידוע אחר. דירי
ביקש מייד התנצלות והפסקת השימוש בשמנו.

• אי ך את הגבת, כשראית את הדף של
הרכילות חתום בשמך?
לא כל־כן־ ידעתי אם לבלוע או להקיא. אנשים התחילו
לצלצל אלינו ולשאול, ואנחנו התחלנו לצלצל כדי לברר
מה בדיוק קרה. עכשיו, כשנאמר לנו שזה היה צריך להיות
בדיחה, אני רוצה להגיר שאין לי שום דבר נגד בדיחות, אבל
לפי רעתי היה צריך לפנות לאנשים להסביר להם את הרעיון
ולבקש את רשותם להשתמש בשמם כחלק מהבדיחה.
לדעתי, גם אילו היו מבינים אותה, זה היה לוקח המון זמן.

(דניאלה שמי)

במעמרם ובחשיבותם של השחקנים המקומיים, והצעירים
שהם בתחילת דרכם בבוגרים. ההקלה במכירתם וקנייתם
של הישראלים חשובה, כי היא משרתת את המטרה של ליגה
לאומית בעלת רוב של שחקנים ישראליים.

• האם השאלת שני שחקנים עד גיל 21 גם
היא חיובית?
השאלה של יותר משני שחקנים עד גיל 21 עלולה לפגוע
בקבוצת״הנוער, ולכן ההגבלה, כפי שהיא קיימת בהחלטה,
חיובית מאוד. מצד שני, ההחלטה הזאת יכולה לפגוע באותו
סוג של שחקנים(עד גיל .)21 למשל, שחקן צעיר העולה
לבוגרים ושאינו מצליח בקבוצה.
חשוב מאוד שיהיה לו החופש לעבור לקבוצה אחרת, שבה
תינתן לו ההזדמנות להוכיח את עצמו. אלמלא כך, התקדמותו
של השחקן עלולה להיפגע, מפני שמדובר בתקופה
משמעותית וקובעת בקאריירה שלו ככדורגלן.
(עודד רכטסן)
דחיפה דאיתי בכל מיני מקומות בעולם, ואהבתי במיוחד את
״הסטנוול־פארק״ באוסטרליה. חזרתי ארצה, ובהשראת הטיול
גיליתי כי נתניה יכולה לשמש גו״עדן לעוסקים בר־חיפת־מיצנחים
בארץ.

• מה המיוחד בנתניה?
ראשית, זוהי עיר תיירותית, שבה מצוק ארוך לאורכו של
חוף־ים מקסים. בניגוד לתבור או לדרום רמת־הגולן, זהו
איזור מצויץ לצורכי לימוד והדרכה. בנתניה יש זרמי־אוויר
מעולים, המאפשרים לשהות זמן רב באוויר. באמצעותם
אפשר גם לנצל את כל עונת הרחיפה. במיצנחים, ולעיתים
מעבר לכך.

• הפיכתה של נתניה למרכז מיצנחי-רחיפה
מצריכה כסך ומשאבים רבים.
לא מרוייק! ההשקעה היא מינימלית, על־ידי ביצוע של
כמה שינויים לא״יקרים. פיתוחו של האתר יעודד את התיי(שדד
רכטנז!)
רות, הנמצאת בירידה.

הניש׳ האחדה
של הצנזורה
הפיתוי האחרון של ישו
בימאי: מרטין סקורסזה
ך* בל שהחלטת בית־המישפט הגבוה
1 1לצדק להתיר את הקרנת הסרט הפיחר
האחרון של יש 1לא לוותה בבקשה למפיציו
להימנע מהקרנתו מחמת פגיעה באינטליגנציה
של הצופים. זהו סרט מגוחך כל־כך, שאין
בו כדי לפגוע בבעלי האמונה הנוצרית יותר
מאשר בבעלי האמונה ההינדואית.

המגוחכים שבסרט, תסריטאי טוב(פול שריי־דר)
ובימאי המכבד את עצמו היו צריכים למצוא
דרך יותר אינטליגנטית להציג את
חיבוטי הנפש והגוף של ישו ואת מעשי הגיסים
המיוחסים לו.
האמת היא שהרעיון העומד ביסוד הסרט
איננו טיפשי. אולי לא מקורי מדי ולא חדשני
במיוחד, אבל גם לא מגוחך.
כמו קודמיו מהברית הישנה, שנבחרו
לשאת בשורה אלוהית, ישו מנסה להתחמק

קורותיו של ישו, בן האלוהים שנפח את נפשו
בייסורים, כדי לגאול את האנושות מהרע
ולקרב אותה למלכות שמיים.
ישו מתקומם נגד אגדה זו ומנסה
להפריכה, אבל פאולוס מסביר לו שתחיית־המתים
שלו היא קרן התקווה היחידה לאנשים
קשיי־עמל אלה .״אלמלא נצלבת״ ,אומר לו
פאולוס ,״הייתי אני צולב אותך״ .נכון,
דוסטוייבסקי הציג רעיון זה באחים קראנזחב,
בצורה הרבה יותר משכנעת, בפואמה שחיבר
איוואן קראמזוב (ה״אינקוויזיטור הגדול״),
אבל אין בכך כדי לפסול את קזנצקיס. בסופו
של דבר הזיית המוות באה אל קיצה ועימה גם
האלטרנטיבה ההיפותטית. ישו משיב נשמתו
לבוראו, מפוייס עם מותו ועם שליחותו.

תנוחת צליבה
*ץ ה שלא נתון בשום פנים ואופן לפיוס,
^/היא האינטרפרטציה הקולנועית של
סקורסזה לרעיון זה. קשה להאמין שהבימאי
של נהג מונית ורחובות זשמים הוא גם הבימאי
של הפיח1י האחחן של יש .1צריך לראות כרי
להאמין.
פגישתו של ישו עם יוחנן המטביל היא
מעמד שראוי לזכרו. יוחנן, הנראה כמו גורו
של מדיטציה טרנצנדנטלית, מוקף חבורה של
דרווישים פרועי זקן ושיער. אבל בעוד הגברים
עטופים באיזור־חלציים, הנשים רוקדות
עירומות כאחוזות־תזזית. מסתבר שהקוד
ההוליוודי הישן־נושן, המתיר מערומים של
נשים, אך אוסר בתכלית מכושים גלויים של
גברים, היה תקף עוד בימיו של ישו. עד כדי
כך תקף עד כי ממסמרים את רגליו של ישו
לצלב עם ברכיים מכונסות, על מנת להסתיר
מה שראויה לו הצינעה. בכך מציג סקורסזה
תנוחת צליבה חדשה, שלא מופיעה באף אחת
מהאיקונות הקדומות של ישו, והיא עוד
תעורר בוודאי ויכוחים סוערים בקרב חוקרי
הנצרות.

רופאי אליל הפיליפינ״ם
^ סרט בכללותו שופע אלימות ונוטף
1 1דם לא פחות מאשר בפר הזועם של
סקורסזה. אד הדם הניגר מהכבשים השחוטות
ומפצעי המיסמור הוא מישחק ילדים לעומת
הסצינה שבה ישו עוקר באצבעות יד אחת את
ליבו מחזהו ומשליך אותו לשלולית־מים.
סצינה מדהימה זו מזכירה את סירטי־הוידיאו
שצולמו בפיליפינים והראו איך רופאי־אליל
עוקרים, כביכול בידיים עירומות, גידולים
סרטניים נוטפי־דם מביטנם של חולים
טרמינליים תמימים.

תחיית מתים

ויליאם דסו ב״הסיתוי האחרון של ישו״
קשרה, אריה !אש

רא נגיעה
בבעל אמונה
ארא נגיעה
באינטליגנציה

החשש שהעלה האב הפרופ׳ מרסל דיבואה
מהאוניברסיטה העברית (הארץ ,)16/6/89
כי אנשים ״נבערים, חסרי ידע ותרבות...
עלולים לקבל (מהסרט) תמונה מעוותת
ומזוייפת על הנצרות,״ עושה עוול לבערות.
אדם צריך להיות לא רק בור, כי אם גם מתחת
לגיל , 10 כדי להיות מושפע מניסיונם של
קוברה שחורה(הנפש) אריה בא בימים(הלב)
וקילוח אש (השטן) להטות את ישו משליחותו,
ויש רק להצטער שלבנת הט־נ־טי שפו־צצה
את הקוברה הכושלת לא העלתה באש
גם את עותק הסרט המוקרן בתל־אביב. ההשפעה
היחידה שיכולה להיות לסרט זה היא
לגרום לצופים להדיר רגליהם מסרטיו הבאים
של מרטץ סקורסזה.
האצבע המאשימה מכוונת בפירוש לעברו
של סקורסזה. ודאי לא כלפי הצלם, מיכאל
בלאס, שעשה עבודה יפה. אמנם אינני מכיר
את סיפרו של ניקוס קזנצקיס, שעל פיו נעשה
הסרט. אבל גם אם מופיעים בו כל המעמדים

מהשליחות, מתענה במאבק הניצחי בין
החומר לרוח ונכנע בסופו של דבר לכוח גדול
ממנו. בתחילת דרכו הוא מנסה לסלול את
הדרך למלכות שמיים באמצעות החסד
והאהבה. אך פגישתו עם יוחנן המטביל
משכנעת אותו להקדים את עקירת הרע
לאהבה.
מאותו הרגע מתרוצצים בקירבו האהבה
והזעם, עד שמתברר לו כי רק מותו יוכל לגאול
את האנושות, ישו מבקש מיהודה איש־קריות
להסגיר אותו לרומים, אבל בשעה שהוא
מתייסר על הצלב בפירפורי״גסיסה,
מתרחש הפיתוי האחרון. מלאך צעיר נוטל
אותו, מחזיר אותו לאחור בזמן, ומאפשר לו
לבחור במסלול של חיי אנוש רגילים: לשאת
את מריה מגדלנה לאשה, להוליד ילדיצז ולעסוק
בנגרות לפרנסתו. בקיצור, חיי שעה פשוטים,
נורמליים, פטורים מנטל השליחות. וכך
נוקפות השנים עד שמזדמן למקומו השליח
פאולוס, המספר לאנשי הכפר התמימים את

ך אחר סרשת הלב קשה לצפות מסקור־
/סזה לסצינה סוריאליסטית יותר, אבל
סקורסזה עומד בציפיות, ואף עובר אותן
בדרכו לירושלים עובר ישו בבית־קברות
וכטוב ליבו עליו הוא עורך חזרה גנרלית
שעל תחיית המתים של יום הדין. אחד־אחד
בוקעים המתים מתוך העפר המכסה את קבריהם,
אפורים כשק, פרועי־שיער, אבל מספיק
אנרגטיים — למרות הצום הממושך — כדי
לצאת בריקוד אקספרסיוניסטי, שאפילו מר־תה
גרהם לא היתה מתבישת בו.
אבל כל זה הוא כאין וכאפס מול החזרתו
של לזארום מעולם המתים. נוכח מערת הקבר
האפלה מצווה ישו על לזארוס לקום ממרבצו.
ואז, מתוך האפלה, יוצאת לפתע יד עטופה
בתכריכים, ואחרי היד יוצא גוף חיוור ומאובק,
שהיה מסוגל להעביר חלחלה גם בפרנקנ־שטיין.
וכאילו לא די לו ללזארוס במה שעבר
עליו, ועוד טרם היה סיפק בידו להסתגל לחייו
החדשים, באים הקנאים ותוקעים בו פיגיון.
והפעם הוא מת סופית, כיוון שישו כבר הלר
משם, ואילו האנשים באולם, שחולצותיהם
עדיין דבוקות לגבם מאימה, מקבלים את
מותו של לזארוס בשיוויון־נפש, שכן אך רגע
קודם לכן גילה להם שאין הבדל גדול בין
עולם המתים לעולם החיים, ומי אנחנו שנתווכח
איתו.

ף* ימים אלה מתקיימת בבית־ספר תיכון
חדש בתל־אביב תערוכת־סיום נאה של
בוגרי החוג לצילום(בהדרכתה של שרה גפן).
העבודות המוצגות עוסקות בכל הנושאים
המעסיקים אנשים צעירים: בדידות, פורסר־טים,
קומפוזיציות, התמודדויות עם המדיום
וכיוצא בזה. עבודות אחדות מפתיעות בבש־לותן,
אבל את ההפתעה היותר־גדולה מספקת
תמר גורדון, המנהלת בפועל של בית־הספר.
מסתבר שהצילום מאושר על־ידי
מישרד־החינוו כמיקצוע בבחינות־הבגרות,
אבל ועד ראשי האוניברסיטות לא מכיר בצילום
כמיקצוע כללי לצורך קבלה לאוניברסיטה,
ולמעשה הוא לא מו ת לעניץ זה לראות
בו אמנות.
יש משהו אירוני בעובדה שהאוניברסיטות
בארץ לא מכירות בצילום כבאמנות, שעה
שהצילום חוגג השנה את יום הולדתו ה־, 150
ועומד, ככל הנראה, על סף מהפכה טכנולו־גית,
אולי הגדולה והעמוקה ביותר למן הופעתו.

אמח
בצילום

תרומתו החשובה השניה של הצילום היתה
בתחום האותנטיות והאובייקטיביות. עד
להופעת הצילום, מלאכת שיקוף המציאות
נעשתה בידי הציור. אולם הציור שיקף את
המציאות כפי שהיא נתפסה בעינו של הצייר,
ולאו דווקא כפי שהיא,באמת״.
והנה באה המצלמה והעניקה למושג האותנטיות
מימד אובייקטיבי חדש. תצלום של
אדם ליד כנסיה עם שעון היווה הוכחה בלתי־מעורערת
לקיומה של הכנסיה, קיומו של האדם
ולהיותו שם בזמן מוגדר. כל זה היה נשאר
נכון(למרות הטכניקות של הפוטו־ מונטאז׳)

דים מאוחר למוקדם. כיוון שכך, התדפיס
האחרון היוצא מהמדפסת הופך להיות, אם
רוצים בכך, כתב-היד האותנטי והמקורי.
הוא הדין במצלמה הדיגיטלית. משעה
שהנקודות המרכיבות את התמונה הופכות
להיות ספרות בזיכרון של הצ׳יפ, ניתן למחוק
את השעון מהקיר של הכנסיה, לשנות את
השעה, להציב אדם אחר במקום זה שצולם
במקור, ואיש לא יוכל לקבוע על פי התצלום
הסופי אם הוא תצלום־מקור או תצלום
מעובד.
.מה שהיווה עד אמצע שנות ה־ 80 של המי

ארץ ללא חיים
ך* היסטוריונים החליטו לקשור את
\ 1לידת הצילום בהמצאת הדרגוטים של
דגר ב־ 1839 ולא בניסוייו של ניאפס בקאמרה
אובסקורה, שנעשו כבר ב־ . 1826 אבל לנו יש
עניין מיוחד דווקא בצילומיו הראשונים של
טאלבוט ב־ , 1834 כיוון שהם ממחישים את
הקשר המורכב של המצלמה עם הזמן ועם
האותנטיות.
טאלבוט הצליח לצמצם את זמן החשיפה
של לוודהצילום לאור משמונה שעות לשעתיים
בלבד, אבל עדיין היה זה זמן חשיפה ארוך
מדי מכדי לתפוס עצמים בתנועה. כך, למשל,
כאשר הציב את מצלמתו מול כיכר, נקלטו
העוברים ושבים ככתמים לבנים. במילים אחרות,
מבחינת מצלמתו של טאלבוט הכיכר
ההומה היתה ריקה מבני־אדם. עובדה פיקנטית
זו מזכירה את דבריו של האסטרונום
האמריקני הנודע, קארל סגאן, המנסה זה זמן
רב לשכנע את רשויות החלל להשקיע מאמצים
בחיפוש סימני־חיים על פני כוכבי״לכת
אחרים במערכת־השמש שלנו. סגאן טוען
שאל לנו להסיק מסקנות שליליות על סמך
צילומים שנעשו באמצעות לווינים. שכן גם
החיים על פני כדור־הארץ לא מתגלים
בצילומי לווינים, למעשה, קובע סגאן, רק
צילום אחד מתוך אלף צילומים של כדור־הארץ
מזהה סימני־חיים על פני כדור״הארץ.
קביעה מפתיעה זו עשויה למתן את יומרו-
תיו של הצילום לשמש הוכחה אובייקטיבית
לקיומה של מציאות פיסית כלשהי. החיים
שחמקו מעדשתו של טאלבוט מוסיפים, גם
כעבור 150 שנה, לחמוק מהמצלמות המשוכללות
ביותר של ימינו, למרות שהן מסוגלות
לראות מגובה של אלפי קילומטרים טוב יותר
מכפי שיכלה לעשות מצלמתו של טאלבוט
ממרחק של מטרים אחדים.

אדם, כנסיה ושעון
*ץ גבלות אלה של המצלמה חשובות
^ /לציון, כיוון שהתנועה מתקיימת בזמן,
וגם המהפכה הגדולה שחוללה המצלמה מתמצית
בראש וראשונה במימד הזמן. יכולתה
של המצלמה להפקיע תמונה אחת מתוך זרם
הזמן, הנושא את התמונות של המציאות,
ולהקפיא אותה לנצח, היא אחת התופעות
הפראדוקסליות ביותר. שהרי החיים הנתפסים
בעינינו שרויים לעולם בתנועה. כיוון
שכך, תמונה בודדת המופקעת מתוכה אינה
יכולה לייצג חיים, כשם שנהר, העוצר את
זרימתו, שוב אינו נהר, אלא משהו אחר. והנה
למרות הגיונם של דברים אלה, התצלום
הנייח מוחזק על ידינו כתעודה האותנטית
והאובייקטיבית ביותר של המציאות.
פראדוקס זה מגיע לשיאו בקולנוע. הרצף
הקולנועי מורכב מתמונות נייחות, ולפיכך
לא אותנטיות, במובן הנזכר לעיל. יתירה
מזאת, רק העובדה שאנחנו מריצים אותן
בקצב של 24 תמונות בשניה משלה את
עינינו ליחס להן תנועה.

שחץ בכר: תמונה מתערוכת בוגרי החוג לצילום, תיכון חדש
אלמלא הופעתן של המצלמות הדיגיטליות
הראשונות, המאיימות לסלק את מושג
האותנטיות ממילון הצילום.
מה שמעבדי־התמלילים עשו למילים, ומה
שהסינטיסיזרים הממוחשבים עשו לצלילים,
יעשו בקרוב המצלמות הדיגטליות לתמונות.
מעבד־התמלילים עומד לשים קץ למושג
.כתב־היד המקורי״ כעדות נחרצת לאותנטיות
של טכסט כלשהו. שכן משעה שהטכסט
מתורגם לשפה בינארית ומאוחסן בזיכרון של
המחשב, ניתן להוסיף לו או לגרוע ממנו מילים,
לשנות מיקומה של מילה כטכסט ולהק־

אה שלנו הוכחה עליונה לקיום אמת של מציאות
זו או אחרת, יוכל בקרוב להעיד אך ורק
על קיומה של מציאות סובייקטיבית, צילר
מית, ברומה למציאות של הציור.
הצילום שנולד לפני 150 שנה סוגר מעגל.
הטכנולוגיה הפרימיטיבית מימיו. של סאל־בוס,
אשר נבצר ממנה להמציא הוכחה לקיומם
של חיים, פינתה את מקומה לטכנולוגיה
חדשנית, שאף ממנה נבצר להוכיח את קיומם
של חיים, כיוון שתצלומי החיים שלה נוצרים
מצירופים של ספרות בינאריות גמישות
וכוזבות המאוחסנות בתוך המחשב.

נלהדרנים מובילותלחיים צור
•נשרים •מעדני נשר • נקגיחים •ממרחים •סלטים

ח ״ צ 1ר בעינו ־ שיווק בשר
סו ף קו 24

^דזדלגי*

< אנו מקבלים ומכבדים כרטיסי אשראי
< מתקבלות הזמנות לבית הלקוח
< פתוח יום יום מ־סס9.־19.00
יום א׳ ,ו׳ עד 14.00

טיסות לצעירים ולסטודנטים

טיולי איסתא

טיסות שכר לאירופה טיסות לארה״ב

לאוה״ב זקנדה נקמפינג)
36-32ז1ם החל נז־$2199

(המחירים ב־)$

(המ חירים ב־)$
קיץ 31.8.89־ 1.7

יננד
מנוון 3דז קנפנהנן איסטנבול

ניוון אחד
209 219
239
*119

התדיאניני:

הלוך ושוב
359 369 416 238

* סיסות6ליולי ב₪יויאביב.
וכמוכ!מיסותמוזלותלחינכן. פרנקפורס.שסוסגאוס.
לולן ונאזל.המיסותמסוג*ו״1ה/0זו/זת*<1״.51
בחברתארקיע.דן־אייר.ססולינג ואיססננולאיירליינס.
סוגיהחסוסים:737.727.707:המיסותכפופות
לאישורמנהלהתעופההאזרחית,רשיון מוהל
התעופההאזרחיתחס־.102

חנו ת המפעל: איזורהתע שייה רמת השרון מור שה
רח׳ חרו שת 17 של 5400554 03-495402,490799 03

קיץ 2 1 .7 .8 9־ 17.6
ניוון

ה לו ך

כיוון

רי לו ר

אחד

ו שו ב

אחד

ו שו ב

ויו חדק
התל נד

375

678

375

763

480

837

480

922

לנס אננ׳לס
החיה׳

הכרסיסיספתוחיסלשנהניחן להזמין כרסיסי*5ג\/1
לסיסוחפנים נארה׳ב וקנדהאפשרותלכרמיסיד 08א*ז$
לארה־בבמחירים זוליסבמיוחד.

לסקנדינביה(קספמג)

ם החלמ־
2יז 2 לאירופה(קמפינג)

2׳ומהתלמ־ 4 1הטינלהפתזחלסין

ם החלמ־
3יז

צעירים.סם זרנס־ם1ד!נוצ1חם*1חו1ת
וסוסו׳מסורת.
סחיר נל הסיוליס טללים את
סחיר הסיסהווו
אפ שרות עד ג 1ת של 1מים.

ביסוזז רפואי חזר״ל הטוב ביותר
בנזחיר הנם 1ן ביזתר *0.75 -ליום.

תל־אביב: בן־יהודה , 109 טלי 5440111־03
ירושלים: אלישר 5טל׳ 227257־ .02 חיפה: נ 1רוא ,291 טל׳ 670322־.04
העולם הזה 2704

נז ג תג גן
א סי החן של רושלים
130 סרטים בתשעה וחצי ימים. לאוהבי־קולנוע זה נשמע כמו צרות בגן־עדן. יותר מדי
פיתויים, וקשה לדעת על מה לוותר. בפסטיבל הקולנוע השישי יהיה הפעם קולנוע מכל
הסוגים: רסטורציות מפוארות באדיבות הסינמטק הצרפתי; סרטים שיופצו בישראל, אבל
שקשה להתאפק מלרוץ ולראותם מיד, כי יש ביניהם כמה שמות גדולים; סרטים של צעירים
ממיטב הכשרונות בעולם; סרטים מארצות שאת הקולנוע שלהם לא היכרנו.
הצעת־ייעול; לקחת בחשבון שבפסטיבל תמיד מפסידים דבר״מה, ואי־אפשר לעכל כל מה
שהעיניים רואות. אבל ממה בכל זאת כראי לנגוס, כדי ללכת על בטוח? — מהרטרוספקטיבה
של בילי ויילדר. ועוד משהו: הסרטים המובאים בזה הם הפנינים, לטעמה של החותמת על
עדעד, פייי״דז ₪
שותת אלו.

^ סולבסקי
מתגליות הגלאסנוסט המדהימות ב יותר:
סיפורו של הגולאג הראשון הגדול
ביותר בברית-המועצות. במרכז הסרט
מינזר, שהיה כבר כלא בימיו של איבן
האיום, הפך למחנה בתקופ ת לנין ושוכ לל
על-ידי סטאלין. כתוצאה מעבודת
תחקיר עצומה שעשתה מארינה גולדוב-

עע\רת
הדיברות
מעילה יקוגה

המיבצע המרתק ביותר של א חד הבי מאים
המעניינים ביותר באירופה -כז-
׳ישטוף קי שלובסקי. סרט קצר על א הב ה
(שיופץ מיסחרית בישראל) ועוד שלוש
דיברות מעובדות בצורה חופשית, שנע שו
במקור לטלוויזיה, אבל חושבים על
הצגתם באולם קולנוע משום איכו תם ה-

יורם ברינק השכיל לעשות בחומר
שימוש לא״שיגרתי בהחלט. הוא מספר
על אלמנה הולנדית שהסתירה מישפחה
שלמה בעליית-הגג, בשואה, ומהיותה
קלוויניסטית אדוקה עשתה עבודת״הצ-
לה כדבר המתחייב ישירות מאמונה
ד תי ת. הבימאי משחזר א ת ההצלה, כש־

הקדועו

אריה הזהב של פסטיבל ונציה. הבי״
מאי ארמנו אולמי, מתבסס על סיפרו
של ג׳וזף רוט, המספר על כורה פחם מ שלזיה,
החי כיחפן מרושש ושיכור בפא ריס.
יום אחד הוא פוגש ישיש תמהוני,
הדוחף לו כסף. מיום זה ואילך מתהפך
מזלו של היחפן, אך לעולם אינו מצליח

מדהימה והתאמתםל מסך הגדול בסיג-
נון ובשימוש בשפה הקולנועית. חיסכון
במילים וביטוי חזותי עשיר( .פולין)

סק איה לומדים על מימדיו המיפלצ-
תיים של המחנה כשהפך ל מוסד בעל
ישות עצמאית( .ברית־המועצות)

הוא נותן לבניה של יקובה ״לשחק״ את
הניצולים, דבר שמעניק לסרט גוון סורי אליסטי
מרתק ביותר( .הולנד״ישראל)

ה שיגה לחיים להחזיר את חובו. הסרט חדור מיס תי-
קה קא תולית עם הפתעה בדמו ת השח קן
הראשי -אוטגר האואר( .איטליה)

סיפור ממילחמת פוקלנד. טוראי נע דר
אחרי שביצע מעשי-גבורה. הוא שב
וטוען שאיבד א ת זכרונו. למעשה לקה
בהלם קרב, אבל חבריו מאשימים אותו
כי ערק, והגיבור הופך למוקצה מחמת
מיאוס. הבימאי פול גרינגראס אינו חס
על הבריטים בעיקר במישור הצבאי. ל נופים בערפל

העסקים

המלט

גם זה סר ט חדור ב מיס תיק ה ד תי ת
של בימאי שאינו ד תי. תיאו אנגלופו-
לוס. שני ילדים נוסעים ברכבת בעיק-
בות אביהם שנעלם בגרמניה. הנסיעה
הופכת למסע־חיפוש אחרי דמות האב,
שהוא גם מסע-חיפוש אחרי האמונה,
כשהילדה מספרת לאחיה כל העת א ת

משהו רקוב בממלכת פינלנד, קובע
הבימאי אקי קואריסמקי בסרטיו, כש הוא
מתבסס על תרגום חופשי של המח זה
השיקספירי הקלאסי, מעתיק הבי״
מאי א ת העלילה לעולם־העסקים הפיני.
אנשים מושחתים, אנוכיים, האוכלים
זה א ת זה בלי כל נקיפות־מצפון. כדאי

סיפור בראשית. בה שמטת הפסוק ״ויהי
אור״ .יוון עגומה; שחקנים מחפשים תי אטרון
ואנשים מחפשים בית( .יוון)
המולה וזעם
סדט ללא שם

התפוז המכאני בפאריס. סירטו הרא שון
של הבימאי הצרפתי ז אן קלוד ברי סו,
שיגיע״ לפסטיבל כאורח, הסרט כו אב.
מפתיע, מצחיק וצורב חליפות. סי פור
על ידידו ת בין שני נערים החיים
בשכונת עוני פאריסאית טיפוסית, אביו
של אחד מהם הוא איש אלים ודוחה,

שוב סר ט של בימאי העתיד להתארח
בירושלים, גיבוריו הם קורבנות השיג-
אה, בין סרבים לאלבנים בחבל הארץ
הנקרא קוסובו. בתוך ניסיון לעשות
סרט על גורלם של שני אוהבים, מעין
רומיאו ויוליה, מתאר הבימאי סרד׳גאן
קרנוטביץ, גם את תלאותיו של בימאי,

המשתולל כל אימת שכלי-נשק מופקד
בידיו. המישחק, לא רק של ברונו קרמר
האב, ושל הצעירים, מצויין( .צרפת)

דעתו הערכים כרוח יחידה וגאוות הצ בא,
הם התולעת המכרסמת באדם בעל
המצפון. תגלית: דיויד תוליס( .אנגליה)

לעקוב אחרי יצירתו של בימאי זה,
ואחרי סגנונו, שבדרך־כלל חוסך במי לים,
סאטירי, מבריק, מסוגנן( .פינלנד)

הרוצה לעשות סרט בלי להיכנע לשיטה
ואת ההבדלים בין תעודה לדמיון.
מרתק( .יוגוסלביה)

ס>פור>ם
מאמד>קה
גם זה סר ט ראשון, של אילדיגו איינ־די,
שגם היא ת תאר ח בפסטיבל. על שתי
תאומות שנולדו על סף המאה ה־, 20
וגורלן שלח אותן כל אחת לקצה אחר
של העולם, הן מייצגות שני צדדים של
האשה הנצחית. ה שחקנית בסרט, מריה
סגדה, משרה על הסרט כולו אווירה של

קצפת וינאית. שימוש נאה בשחור-לבן
והרבה נוסטלגיה לרומנטיקה של ת חי לת
המאה( .הונגריה)

הבימאית שאנטל אקרמן, שהבטיחה
לבוא לירושלים, מ ת מו דדת עם חומר
יהודי שביהודי: הסרט מתואר בצורת
מכתבים של אנשים הנאחזים בפיסת
ההומור האחרונה, כדי לחיות ולהשלים
עם החיים בארץ החדשה אחרי מלחמת־העולם
השנייה. בסי מון כמו דוקומנטרי,

והעיקר, משוחררת לחלוטין מן ה תסביך
שלא להיראות יותר מדי יהודיה, מגישה
שאנטל סרט מרגש( .בלגיה״צרפת)

מ, שלא הוזמן לקבדת־הפנים של אייזנברג / 1א 1למסיבת י1ם־
ההולדת של עמית לוינסון -לא יבול להיחשב כבליין תל־אביבי מהשורה
פרופסור בכינור

1 1 ¥ן ך 1חווה מינץ, אמו של הנגר שלמה מינץ (לצידו),
1 1 1מקשיבה בחברת בנה למילים שנשאה ליז הרדי
המארחת. מינץ מתגורר במלון הדירות ״ימית״ ,שם רכש דירה.

ו \ ^1ו \ 1ן ך 1זהבה קפלינסקי, אמו של הקרדיולוג, הפרופסור
\ ו 1 1\ / 1אליעזר קפלינסקי(לצידה) ,נושאת עיניים מע ריצות
לעבר בנה. בין השניים פסל, המראה גוף אישה בעירום.

1ך 1ליז חרדי, בתו של איל־ההון שאול אייזנברג, התגרשה מבעלה
1 1דורעם הרדי. בנה רמי(לצידה) מנישואיה לדורעם. הרדי לבשה
שימלת״ערב שחורה והיתה מלווה באיש־ביטחון, שלא עזב אותה לרגע.

200 איש מצמרת החברה בארץ
זכו להיות מוזמנים לקבלת־הפנים
שערך איל-ההון שאול אייז
נברג בבית אסיה אחרי הקונצרט
של התיזמורת הקאמרית בהיכל־התרבות.
אייזנברג עצמו לא היה
נוכח באירוע, ואת מקומו תפסה
בתו ליז הדדי.
היא עמדה בכניסה לאולם ולחצה
את ידיהם של האורחים, ביניהם
שר־הביטחון יצחק רבין ואשתו
לאה. התורמים עמי וגילה
למידות מקיסריה, שגריר צרפת
בישראל ורבים אחרים. כוכב הערב
היה ללא ספק הקרדיולוג הפרופ׳
אליעזר קפלינסקי, שניגן בכינור
לצידו של שלמה מינץ.

| \ 1־ 1 \ 1ך ח שר-הבריאות לשעבר, חבר-הבנסת מוטה גור, בא לאירוע
\ 1 1 .1 1 1\ . 1 1בחברת בתו הצעירה, שאותה הציג בגאווה לידידיו. גור ניצל את
ההזדמנות ששר־הביטחון עמד בגפו ליד בר״המשקאות והחליף עימו נמה מילים.
עוד פתיחה

ה ¥1דיי 1י ה \ 1¥1ך | :11 מפיק־הרדיו אמנון פאר ואשתו
|# 11 111 1 /1 1 1תופסים מנוחה על הבר. פאר,
השופע בדיחות, הוא דמות פופולארית באירועים חברתיים. בין
השאר הוא מפיק א ת תוכנית״הרדיו האסטרולוגית עם אילן פקר.

איך אפשר לעבור שבוע ללא
פתיחה חגיגית? גם השבוע יכול עם
ישראל לשקוט על שמריו. בתל-
אביב, העיר שלא נגמרת, היתה
עוד פתיחה, והפעם מקום שהוא גם
מיסעדה וגם דיסקוטק בסופי־שבוע.
המקום נקרא החלונות הגבר
הים, והוא ממוקם בגשר של הקומה
השניה בדיזנגוף־סגטר,
בלב המרכז הזה, שמכל עבר
חנויות ועוד חנויות וגם קצת כביש,
בנו מיסעדה־דיסקוטק, ובערביה־פתיחה
הגיעו הרבה מאוד צעירים
לא מזוהים. שכבשו את הדיסקוטק
והשאירו את המיסעדה למבוגרים
יותר. בעלי המקום שוקי ארנן,
ישראלי שחזר מארצות־הברית אחרי
שנים רבות ואריה עמיאל,
שותף במיסעדה שרי מילנו, מקווים
לימים טובים למרות המיתון ששורר
בענף הבילויים. אולי, עם קצת
מזל, יחזור הסנטר להיות אחד ממוקדי
העליה לרגל.

ך 1ך \ 1 1ך 1ך 1\ 1ך 1הפירסומאי ראובן ויטל ואיש \
11\ 1 1 11 השיווק ראובן כץ(משמאל) ,ש ן
פרש
מחיי-הלילה ומתרכז בשיווק פירסומי של מרנז-הקניות הח דש
של אילת. הדוגמנית דורית פרקש בזרועות הגורילה בכניסה.

\ ך ך העיתונאי, איש״החנרה והדוגמן
| 1 1ק 1*1\ 1|״ 1 71ך 1 | 1ך ן
1.111 111 / 1 1 1עמית לוינטון בחברת אנט דולצ׳ין 1 ימין) ,אשתו של יושב״ראש הסוכנות לשעבר אריה דולצ׳יו, ה שחקנית אביבה מרקס,

הסופרת יהודית הנדל(ל מ טה משמאל) ואשת־החברה חנה בן־יוחנן בשימלת ערב עשויות
נוצות. העירוב המיוחד של האנשים מתחומים שונים עשה א ת האירוע לייחודי ביותר.
בן־יוחנן היתה היחידה שהגיעה בתלבו שת מפוארת, כפי שהתבקשו האורחים.
מועמדת לתואר

כמו בני מישפחת סרומצ׳נקו, התעשיינים אהוד
ואליעזר אלקין ונשותיהם, נציגי משפחת טוק־טלי,
איש־העסקים צבי אברמוביץ. בני מישפחת
פילוסוף השר גד יעקבי ואשתו נלה. היחצנית
רות שטרית, אשת־העסקים גליה אלבץ ואח

אפשר היה להעניק ציונים למסיבות, אז מסיבת
יום ההולדת של העיתונאי עמית לוינסון היתה
זוכה לתואר מסיבת החודש והיתה מועמדת לתואר
מסיבת השנה. לוינסון חגג את יום הולדתו ה־34
בגדול, במסיבה הראשונה שנערכה במיסעדה החדשה
של דויד ביטון בגלריה 1 13 חצי. במסיבה נכחו כל
השמנא והסלתא של המדינה, אצולת הממון והבוהמה,

רים.
מסיבת יום־ההולרת המשיכה בערב נוסף שהתקיים
במיסעדת אחמה. לשם כבר הגיעו גם ידידיו
הצעירים יותר של לוינסון: דוגמניות, בנים ובנות
למישפחות העשירות ואנשי אופנה ובירור. הרשימה
השמית של אורחיו פשוט לא נגמרה והכל גם הביאו
מתנות. אז תארו לעצמכם כמה עמל העיתונאי, כדי
לפתוח את כל האריזות של המתנות האלה .

1*117111*11 עופרה בורלא־אדר, מנערות הזוהר של שנות ה־,50
# 1 0ן ^ עיתונאית, יחצנית ואשת־חברה בחברתו של איש־הרדיו
עזריה רפפורט. המיליונרית נילי גליק (בצילום משמאל).

כתב: זוהר אוהליאב, צילם: אלי דסה

ו 10 חו 10ו 101ע!!שוס
[אגדת האברך והיונה
קראו לזה ״נשף אומות הע*לם״ של אירגון
ואר״ט׳ .כל אצולת הממון והפוליטיקה של
ישראל נהרה לאירוע, כאילו מושגים כמו
אינתיפאדה, מיתון, קיטוב חברתי ועדתי
קיימים אצל איזה אומה המרוחקת מאיתנו
כמה שנות־אור.
לאירוע היומרני אחראית המרפקנית הידועה,
מידה אברך מידישת אחרשת, נשיאת
האירגון.
הגברת אברר כיכבה באירוע הגריאטרי
הזה כאילו היא הכוכבת הגדולה ביותר של
העולם הדמוקראטי, מאז ימי גרטה גרבו.
ולמרות שבמקור זה אירוע של אנשי בידור
וקולנוע, לא נכחו נציגיהם של אלה, היתה
זאת פשוט מסיבה אישית של אברך.
אבל לא זאת הנקודה שאני רוצה לספר
לכם עליה. בקצה השני של האירגון יש אשה
אחרת בשם יונה קלימוביצקי, מי שהיתה
במשך שנים מזכירתו האישית והנאמנה של
ראש־הממשלה מנחם בגין. הגברת קלימו־ביצקי,
שאינה מרודפות הכבוד והפירסום,
קיבלה לידיה את האירגון כמזכירתו הראשית,
והביאה אותו למקום־הכבוד שבו הוא
שוכן היום. בעבודה מאומצת היא חרשה את
הארץ לכל האורך והרוחב, הביאה אנשים ויצרה
קשר חזק עם התיקשורת.
אך האירגון הזה, שנוסד בחו״ל על־ידי
אנשי־קולנוע, חיפש נשיא, כי שבתאי
אנגל עמד לפרוש אחרי כמה שנים טובות,
שבהן כיהן כנשיא האירגון בארץ.
קלימוביצקי, בעלת הקשרים, היתה בין
המציעים את הגברת אברך כנשיאה. השתיים
עוד מכירות זו את זו מהתקופה שבה היתה
קלימוביצקי מזכירתו של בגין.

מה זאת אהבה? את התשובה לכך יכול
לתת השחקן־בדרן דודו טופז, כי מסתבר
שמעבר לעובדה שהוא עושה ילדים מפעם
לפעם לאחרות ומתחיל עם כל חתיכה שהוא
רואה, הוא גם מאוד אוהב את חברתו דליה

בר־שישת.

ואיך אני יודעת את זה? בגלל ההפתעה
הגדולה שהוא עשה לה ליום הולדתה ה־.28
דליה ודודו מנהלים כבר כמעט שמונה
חודשים רומאן לסירוגין. ביום־הולדתה הוא
הזמין אותה למיסעדה על שפת הים בתל־אביב.
כשהם הגיעו למקום הוא אמר לה שהוא
לוקח אותה לשייט על יאכטה של חבר קרוב.
דליה ודודו עלו על היאכטה הקטנה ויצאו
לדרך. בין בחילה לבחילה ואיבוד שיווי־המישקל
הוא אמר לה כל מיני מילות־אהבה,
והיא החזירה לו, והיה פשוט נהדר. אלא
ששניהם חיכו לרגע שבו שוב ידרכו על
היבשה.
אחרי סיור שארך כשעה הם חזרו למארינה
בתל־אביב, ואז, כמו בסרט, קפצו מבטן

מירה אברך במסיבת וארייטי
אלרגיה כלפי המזכירה הנאמנה
בקיצור, העיתונאית נכנסה לתפקיד,
ונראה שהכל מתנהל על מי־מנוחות, אך
מסתבר שלא כך פני הדברים.

מישרתה של המזכירה לאחת מידידותיה של
קלימוביצקי, וזאת היתה המומה ורצה לספר
את זה לחברתה הטובה.

האברכית התחילה לפתח אלרגיה כלפי
המזכירה הנאמנה, אולי מפני שהמזכירה לא
נכנעה לה וגילתה מידה לא מבוטלת של
עצמאות. ואז, כמובן, האווירה באירגון הפכה
עכורה, וכבר החלו מתרוצצות שמועות
עקשניות שהנשיאה רוצה להיפטר מהמזכירה
החרוצה. אף סיפרו שהאברך הזאת הציעה את

וכך, יום־יום, ואולי גם שעה־שעה, מתנהלת
לה מילחמה קרה בין נשיאת אירגון ומד
כירתו. אז כוכבי־הקולנוע ואנשי־הבידור אמנם
לא הוזמנו לאירוע המעליב הזה אבל על
מערכת״היחסים בין שתי הנשים אפשר לעשות
סרט נהדר, שיכניס הרבה כסף, ואולי גם
כמה פרסים.

ד ה תחתן מדוד־אני
יודעת שאני גורמת לשיברון־לב
)להרבה פנויות, אך לפחות אחת מאוד
מאושרת.
אז ככה: טייס אל־על, הגרוש והחתיך,

ורדית סרסבורגר ונועם ציפורי
קשר מחנרש 1ס 1פי
נועם ציפורי בן ה־ ,42 התחתן לפני כמה
ימים ממש בטכס אינטימי עם ורדית
פרסבורגר בת ה־ ,32 מנהלת־המכירות של
מלון קרלטזן בתל־אביב.

1יי 30-
אש במארינה

כדי שתבינו: סיפור־האהבה שלהם יכול
לשמש כהוכחה לכל אותם נשים וגברים,
האוהבים את בן/בת־זוגם, אך אינם מצליחים
לממש את הקשר מסיבות שונות. הטייס
הגרוש, אב לשלושה ילדי שני בנים ובת
— התגורר בשיכון־בבלי בתל־אביב. לפני
חמש שנים הוא הכיר את ורדית הסכסית,
והיה ביניהם רומאן גדול. השניים עברו
להתגורר ביחד בשיכון־בבלי, וכמו אצל
הרבה זוגות מודרניים היו הרבה עליות
וירידות ברומאן הזה. לפני שנה הם החליטו
שהם נפרדים סופית. ורדית קנתה דירה
ברחוב בזל בתל־אביב, ועזבה את ביתם
המשותף בשיכון־בבלי. אבל אתם יודעים איך
זה בסיפורי־אהבה גדולים — הם כאילו
התעלמו זה מזה, אך למעשה כל אחד מהם
הפעיל סוללות של שפיונים, כדי לגלות מה
עושה הצד שמנגד. וכך קרה שהם לא נפגשו
במשך תקופה ארוכה. כי כאשר אחד מהם
גילה שבן־זוגו לשעבר נמצא באירוע מסויים,
הוא לא הגיע לשם, כדי להימנע ממיפגש
מכאיב.
לפני שבועיים הוא צילצל אליה אחרי שנה
שבה לא היו בקשר, והוא אמר לה שהוא רוצה
לדבר איתהר בשיחה ביניהם גילה לה הטייס
שהוא עדייו מאוד־מאוד אוהב אותה, אך היא
ענתה לו שהיא לא מאמינה לו. הוא אמר לה
שכדי להוכיח לה את אהבתו הוא מוכן לשאת
אותה למחרת־היום.
ורדית נדהמה. כמובן שאמרה כן, ורק
בגלל כמה סידורים טכניים, כמו מיקווה,

רבנות ועוד, נדחתה החתונה בשבוע. אור׳
ליום הרביעי האחרון הם נישאו בווילה של
מעצבת־האופנה שרה מילר, ומאחר שזה
היה כל־כך מהיר ופיתאומי, הם החליטו שהם
מזמינים רק את בני־המישפחה ועוד כמה
קרובים. לא היו שם יותר מ־ 60 חוגגים. ביום
אחרי החתונה הם טסו לירח־דבש באילת.
עכשיו אתם מבינים למה התכוונתי? פשוט
אסור לאבד תיקווה!

דודו טופז ודליה בר״שישת
רומאן לסיחנין
היאכטה כל החברים הקרובים של דליה.
תארו לעצמכם 14 :אנשים הצטופפו בבטן
הספינה הקטנה כדי להפתיע אותה, וכשהיא
התאוששה מההלם היא ראתה להבות גדולות
מעל למזח, וכתובת ענקית שבישרה לה על
יום־הולדתה האירה את האיזור. מובן שהיא
גם קיבלה מתנות מהחברים ומדורו.
אני הייתי ממש מופתעת לגלות שטופז
ניחן בכזאת נפש רומנטית. אני מקווה שסוף-
סוף הוא יחליט להתחתן, ומי יותר מתאימה
מאשר דליה בר־שישת, אחת היפות יותר
מבין המסתובבות בעיר הזאת. אני*.ושבת
שזה הקשר הרציני ביותר של טופז מאז
אירים קנר, כי הם ביחד לא רק בארץ, אלא
גם בניו־יורק הם בילו יחדיו. ואם זאת לא
אהבה — אז מה זאת אהבה?

צי ץ והצ׳יצ ודינה
נמהנחת שיש לי ממישפחת יגלום! בזמן האחרון מס פק ת המישפחה הז א ת
סיפורים חמים.
אחת מבנות־המישפחה היא ז׳ אנט יגלום, המתגוררת בווילה גדולה וצנועה
י חסי ת בשיכון צמרת בתל־אביג. היא היתה נשואה במשך שנים רבים ל עוזי
טוקטלי, איש־הביטוח־והעסקים, שלאחר גירושיו התחתן עם חברתו־לחיים,
אריאלה, והזוג המאושר מתגורר בבית בהרצליה־פיתוח או כפר-שמריהו. לז׳אנט
ועוזי יש שלושה ילדים -שתי בנות ובן. אמנם הם התגרשו רק לפני שנה ומשהו, א ן
הם לא חיים ביחד כבר הרבה מאוד שנים.
ז׳אנט הזאת היא טיפוס מיוחד. אשה של פרינציפים, נוקשה בלפי עצמה וכלפי
הסביבה.
לפני כמה שבועות היא עשתה מסיבה גדולה בביתה, והיא קראה לה יום-
העצמאות הראשון שלה אחרי הגירושין. היא כעסה על ראש־העיר, שלמה להט,
בגלל איזה עניין שאינו ברור, והיא שלחה לו אוגר סורי בתוך כלוב, כמחאה על פעולה
שצ׳יץ׳ עשה. היא אמרה שהיא ״שולחת א ת הצ׳יצ׳ולינה״ (כך היא כינתה א ת האוגר
הסורי) לראש״העיר.
צ׳יץ׳ נעלב מהמעשה הזה, נ י היא גם כתבה לו על כך, ושלח א ת האוגר חזרה
לביתה.
א ת ההמשך של הסיפור המוזר והמצחיק הזה אני לא יודעת. מה שאני יודעת הוא
שהגברים במי שפחת־טוקטלי יודעים לעשות חיים, ושהנשים במישפחת יגלום
משתייכות לגזע מאוד מיוחד כנראה, ואין זה פלא שהשידוך בין שתי מישפחות
האצולה הזאת לא הצליח.

חתונה נ מי ד /ל ט

דן מרידוד
בר־מיצווה על הגג
תמיד חשבתי שתל־אביב מובילה בחידושים
ובהמצאות, אך מסתבר שלא כך הדבר.
החברות הוותיקות שלי מאצולת־העמק
גילו לי שיש חידוש מעניין בירושלים, בירת־הנצח
של מדינת־ישראל.
אתם לבטח יודעים שכל המי״ומי בפוליטיקה
מתגוררים או עובדים בירושלים, וגם

)77777

חוגגים שם את המסיבות שלהם. אבל עכשיו,
בגלל המיתון הנורא והפיחות והאינתיפאדה
מעדיפים שועי־העיר לחגוג אירועים בביתם.
ככה זה אצלם — אחד עושה מסיבה בביתו,
וזה הופך אופנה, כולם נוהרים אחריו.
חגיגת בר־מיצווה היא אירוע חשוב בחיי
כל נער יהודי, אבל זה אירוע חשוב יותר בחיי
הוריו. עד לשבוע האחרון כולם חגגו את
מסיבות הבר־מיצווה של ילדיהם באולמות
ובבתי־הכנסת השונים בעיר. עכשיו הם
חוגגים בבית.
ביום־השבת האחרון היו פקקי־תנועה איומים
בירושלים, מפני שכל החשובים נעולי־ריכבם,
על טפם ומתנותיהם, בין חלקי־העיר
השונים, כדי לחגוג את מסיבות הבר־מיצווה
השונות.
הראשונה היתה בווילה היפה של הצייר־פסל
יצחק ימין ורעייתו אביבה, המתגוררים
בשכונת ארנונה בעיר. הזוג חגג את
טכס הבר־מיצווה של הבן בביתם, והיה כמובן
שפע של משקות, מזון וסלבריטיס.
לאחר־מכן נסעו כולם למסיבת הבר־מיצווה
של הבן של דרור חריש, טייס
ועורר־דיו, ובנו של יוסן* חריש, היועץ
המישפטי לממשלה. גם שם חגגו בפאר והדר
בווילה המישפחתית ברמת־אשכול, ובין
החוגגים היו חיים יבץ, גדעון רייכר
והרבה אנשי טלוויזיה ועיתונות.
זה פשוט לא נגמר, כי למי שהיה עוד כוח
וחשק נסע לשכונת־היוקרה רחביה, למסיבת
הבר־מיצווה של הבו של שר־המישפטים דן
מרידוד ואשתו ליאורה, יועצת בכירה
בבנק ישראל.
פה היתה הפתעה לכולם: שר־המישפטים
מתגורר בבית ישן, בן שלוש קומות, בשכונה
הוותיקה, ואת המסיבה הוא ערך על גג ביתו.
תארו לעצמכם את כל הנכבדים שטיפסו
לקומת־הגג בשארית כוחותיהם, ושם, בין כל
דודי־השמש והאנסנות, הם פגשו בחשובים
אחרים. מי היו שם? השרים משה קצב,
משה גיסים, אריה דרעי, ראש״המוסד
לשעבר נחום אדמוני, איש השב׳׳ב לשעבר
רפי איתן, חברי־כנסת, אישי־ציבור
ודומיהם.
אם תראו את אחד מחברי־הכנסת מפנה את
תכולת המיקלט שבביתו, תבינו שהוא מתכונן
לערוך שם את מסיבת הבר־מיצווה של בנו,
אולי אף את חתונת בתו.
ררדים בעלי־חיים וילדים גונבים ת מי דאת
ההצגה, אד יכולים לפעמים גם להדום
אותה, א ם הם מגזימים.
לדוגמנית אנבל טמיר יש בעל-
לשעבר, עורך־הדיו אלי טמיר, המת גורר
בכפר־שמריהו. בשכנות לווילה שלו
מתגורר עורך־הדיו והתעשיין דב מגן,
שלמד עם אלי מישפטים. השניים אינם
מדברים זה עם זה כבר כמה זמן, בגלל
הכלבים שלהם.
מס תב ר שהכלב של אלי הכנים א ת
הכלבה של דב להריון, וזה גרם לסיכסיד
בין השניים.
לא נורא! באחד הימים או ליתר דיוק,
ב א חד הערבים, הלכה הדוגמנית ה אלגנטית
למסיבה, ושם ערכו לה היכרות
עם עורך־הדיו מגן. השניים נדלקו זה על
זה, והחלו להיפגש באינסימיות.
במהלך הקשר גילתה הדוגמנית שה-
תעשיין השקט הוא השכן של בע-
לה־לשעבר, ומובן שהיתה שימחה גדו לה.
ורק להזכירכם: זה לא המיקרה

הראשון שקורה לאנבל, שהיא מכירה
אדם מסויים, ואז היא מגלה חפיפה עם |
אדם אחר שהיתה לה מעורבות איתו.
אני, בכל אופן שמחה לגלות שיש ל ה|
רומאן עם רווק בן , 39 שפוי ובוגר, ואני
מקווה שאזכה לראות או ת ם מקימים!
מישפחה בישראל.
הם אוהבים חיות, ואני מקווה שגם (
ילדים.

ירו שלמית

המושבניק פגש בשחקן המצליח בלוס־אנג׳לס
— שם משתתף איפלה בשלושה
סרטים — והזמין אותו ארצה.
השניים אכן נפגשו בירושלים, ואיפלה
היה בכנסת וגם הלך לאכול עם החברים במי־סעדת
פפרברג בעיר־הבירה, כי הוא רצה
לטעום מאכלים יהודיים ממיזרח־אירופה.
מי היה הגבר המבוקש ביותר בישראל בש למיסעדה הזאת בא השחקן עם בחורה מכרבוע
האחרון? לא יצחק שמיר ולא אריאל כור בשם מירי, אך מסתבר שהם רק ידידים.
שחץ, וגם לא תדו טופז, אלא השחקז
הישראלי אהרון איפלה, המתגורד והעובד
בהוליווד, ואף זוכה בתפקידים לא־דעים בכלל•
למעשה הוא הגבר הישראלי הראשון
המשחק אותה די בגדול (הכל יחסי, כמובן)
בהוליווד.
איפלה הזה הוא בן 40־פלוס ועריץ לא
נשוי. לפני כמה ימים בא לירושלים, כאורחו
של חבר־הכנסת רפאל(״רפול־< איתן איש
צומת. לא, אני לא רומזת על קשר רוסנסי
ביניהם. יש גבול למה שאני מסוגלת לעלות
אף בדימיון. אבל הסיפור הוא שתבר־הכנסת

הבור הבא
כמה שאני אוהבת את דור־הבנים — לא זה של הפוליטיקה, אלא
של הייחוס או הכסף.
באחד האירועים הבומבסטיים שהיו השבוע ראיתי את המלונאי
אלי פפושדו בחברת בת-זוגו שימעונה שוורץ האלגנטית, ויחד
איתם ראיתי זוג נוסף, המקרין עדיין תמימות ונחמדות. ועל רקע כל

אנבל טמיר
רווק שפוי ובוגר

השמנא והסלתא שעמדה סביבם הם בלטו למרות צניעותם.
היו אלה יואב פפושדו, בנו בן ה־ 26 של אלי, שהתמנה באחרונה
כמנכ׳׳ל רשת־מלונות סונסטה. נלוותה אליו חברתו, קוץ אייל בת
ה־ ,23 סטודנטית באוניברסיטת תל־אביב והם כבר חברים זה שנתיים.
נראה שבתוקף תפקידו החדש הוא ייכנס לרשימת המי־והמי.
אהרון אשה לקשר רציני
איפלה הכריז שהוא פנוי, ושהוא מחפש
אשה לקשר רציני. זאת אומרת, חתונה.
אז כולם קפצו ושאלו אותו: איזה סוג
אישה אתה מחפש? והשחקן השיב להם שהוא
מחפש אשה ירושלמית, כי הירושלמיות מאוד
מיוחדות, אציליות ומנומסות.
אז אני רוצה להגיד לך, אדון איפלה, שנשות
השפלה, מישור החוף, איזור הביקעה
והשבר הסורי־אפריקאי, ונשות המושבים
הקיבוצים, ערי־הפיתוח וישובי־הספר, מאוד
כועסות ומרגישות מושפלות!

פנוי חד ש

יואב פפושדו, עם שמעונה שוורץ ובת־זוגו, קוץ אייל
זוג המקרין חמימות ושמדות

על כל זוג שמתחתן יש לפחות שניים
שמתגרשים, וכמובן שכל שבוע יש גירושין
שעושים כותרות.
אז השבוע זהו אלי מסר, מנהל נתיבי
אוויר אוסטריים בארץ, שהוא הוותיק במנהלי
חברות־התעופה בארץ. הוא התגרש מאשתו
אילנה. לזוג שני ילדים. אילנה מסר חזרה
לעבוד בידיעות אחרונות בעריכת־לילה. בעבר
היתה הסגנית של בלה אלמוג, עורכת
אחד המוספים של העיתון.
למי שמעוניינת לדעת: אלי מסר הוא בס־
^.יבות ה־ 50 לחייו, אב לשניים ואוהב לחיות
וליהנות מהחיים. את מיספר־הטלפון שלו אין
לי, אבל אפשר להשיג אותו במישרד שלו.

נת!_1כ

שיותשחם אץ שחם
נשיאת הסובייס העליון של הרפובליקה
התורכמנית (משהו כמו ראש־ממשלה) היא
הפרופסור באזארובה, אשה רוסיה קטנת״קו־מה,
בעלת עיניים חומות, נבונות ועצובות
מעט, בשנות ה־ 50 לחייה. כשהיא נשאלת
לקורות חייה, היא מעידה עליהם בענווה שהיו
״חסרי אירועים דרמאתיים.״ דוקטוראט
בהיסטוריה באוניברסיטת אשחאבאד, השתלמות
בלנינגראד אצל היסטוריון יהודי ידוע־שם.
אחר־כך היא מתמנה לרקטור אוניברסיטת
בירת ארצה, ומכאן — לפוליטיקה. תחילה
היא סגנית לנשיא המדינה. עכשיו היא
הנשיאה, ואילו סגנה שלה — גבר לבן־שיער
שעוד יישב בראש ועידת השלום שלשמה
באנו לכאן — יושב לצידה.
היא מספרת על ארצה. על רעידת־האדמה
הנוראה שהרסה את אשחאבאד ב־ . 1948 על
כך שתורכמניה תופסת את המקום השני בייצור
גאז טיבעי בברית־המועצות. על אוצרות־הנפט
שנתגלו במערב הארץ על חוף הים
הכספי. על יבולי הכותנה הענקיים שהוגדלו
תודות לתעלת קארא־קום, התעלה המל כותית
הגדולה בעולם.
היא מספרת כי אקלימה המידברי היבש
של ארצה יפה לחולי ריאות ולחולי כליות.
ב־ 1933 נבנה כאן הסאנאטוריום הראשון ובו
25 מיטות. כיום כבר באים לבאיראם־עלי,
עיר־המרפא העיקרית, יותר מ־ 500 חולי כליות
לשנה. במיוחד היא גאה על כך שארץ,
שבה כל שיבעה תושבים ל־סססו היו אנאלפביתים
ערב המהפיבה, היתה לארץ שבה כמעט
שאין עוד מי שאינם יודעים קרוא וכתוב.
הישג מרשים באמת. המתורגמן שלנו מ ד
ראד הוא בעל תואר הדוקטור הצעיר ביותר
במדינה. בן ,32 למד בלשנות ואנגלית בבירת
ארצו ואף הוא, כמנהיגת ארצו, השתלם בל־נינגראד.
הוא מחייך וחושף פה מלא שיני
זהב. אף כאן, כמו בגרוזיה או ג׳ורג׳יה כפי
שהיא נקראת בברית־המועצות, שיני זהב הן
סמל של יוקרה, סמל סטאטוס בלשוננו. מספרים
על אנשים שעקרו את שיניהם הבריאות
כדי להתקין במקומן שיני זהב...
קומוניזם־קומוניזם, אבל הזהב נותר, בעיני
רבים לפחות, ידידו הטוב ביותר של האדם.
אחרי הכלב.

גלידה !התפרעויות
הרצאתה של הפרום׳ באזארובה מרשימה,
אבל ארוכה מדי. עם יותר מדי,הישגים׳ .עשרות
אנשים, נציגי עשרות ארצות אסיה, כולל
חמש הרפובליקות המרכז־אסיאתיות המארחות
את הכינוס — תורכמניה, אוזבקיסתאן,
טאג׳יקיסתאן, קאזאכסתאן וקירגיזים —
יושבים ליד שולחנות עמוסים כל טוב, באולם
מחניק ומתמלא בעשן, ונאלצים לשמוע עוד
ועוד ססאטיסטיקות ומיספרים, עוד מיפעלים
ועוד תוכניות, מפי אשה בעלת עיניים חומות
ועצובות.
נקמתנו באה משמגיע הזמן לשאלות. אני,
בעוונותי הרבים, פותח במיצווה — או בעבירה.
התמונה שצויירה למעננו היתה באמת
יפה מדי. אני מביע פליאה על כך שבכל בי־קורינו
באשחאבאד, שהיא עיר מוסלמית, לא
ראינו ולוא גם מיסגד אחד(אז עוד לא ידעתי
ולא העליתי בדעתי שיש גם יהודים בעיר
הבירה) .נציגי תימן משאים כף למישמע השאלה.
דומה כי בשאלה זו ששאלתי צפון סוד
הימנעותם של נציגי תימן — הדרומית והצפונית
גם יחד — מהצטרפות ל״חזית הסירוב״
שתתגבש כנגדנו אחר״כך, ביומה האחרון
של הוועידה.
משניבע הפרץ כבר אי־אפשר היה לעצור

בעד מטר השאלות. מתברר כי בתורכמניה
קיימת בעיית סמים: שבעבר גידלו כאן אופיום
(״נקטנו בכל האמצעים לבער את הנגע
הזה״ ,אומרת באזארובה ,״כל הסמים המצויים
כיום במדינה מגיעים אלינו מארצות זרות,״)
מתברר כי השילטונות חוששים מאוד מפני
התפרצויות אתניות בדומה לאלה שאירעו
באחרונה בגרוזיניה, באוזבקיסתאן ובאזרביי־ג׳אן.
מתברר, יתר על כן, כי באשחאבאד עצמה
היתה הפגנת־מחאה של 40,000ב־1
במאי.
״המחאה היתה בעיקר בשל העלאת מחירי
הגלידה מסבירה באזארובה .״הממשלה
החליטה להפקיד את ייצור הגלידה — מיצרך
מבוקש ביותר כאן, נוכח החום הבלתי•
נסבל ׳כמעט והמחסור במקררים — בידי
״קואופרטיבים״ פרטיים, כלומר, בידי היוזמה
החופשית. הדבר הראשון שעשו היזמים
ה״חופשיים״ היה לצמצם במחצית את כמות
החלב בגלידה, אבל להכפיל את מחירה״.
אלא למה ציפו ״מיזמים חופשיים״?!
ואז באה הפגנת ה״ 1במאי ועשרות אלפים
יצאו לתהלוכות. ובגמר התהלוכות — חם.

מנהיגת רפובליקה סובייטית מציירת את או־צה בצבטים ל א-
טיבעיים ובחצות הלילה ועד נגלות השחר יושבים בחדר מלון
ומניעים ישראלים עם רוסים ותורכים ויוונים והורים, מצטטים
בולנאקוב במו היה כיתבי־קודש. מחליטים ש״לא על הלחם לבדו
יחיה האדם״ ונדברים להיפגש -באתונה, בבומביי, באיסטנבול.
בתל־אביב. ורק שלא בשעה 6אחרי המילחמה. והעולם הגדור
פתאום קט! והעולם הקטן -גדול.
כולם קורבנות של שלומיאליות וביורוקראט־יה
שעדיין מתקשה לנווט בין הישן והחדש).

פגישה עם חזית הסירוב
באולם הוועידות שבכיכר לנין — מול
המלון שבו מתאכסנים חברי המשלחות —
אף שם שורר חום כבד. אבל, לפחות בימים
הראשונים, לא מחמת חילוקי־דיעות אידיאולוגיים
או בעיות הקשורות בגלידה. במיזנון
הסמוך מגישים שמפנש, קוניאק ארמני ותור־כמני
ווודקה צוננת ומחיה נפשות, וימיה
הראשונים של הוועידה עוברים בשובה ונחת.
איש־איש בתורו נושא נאום או קורא את דבריו
מן הכתב. בעקבות קריאת ה״נייר״ שלי,
שנכתב באישון־לילה בהשראת משב הרוח
המתחילה להצן את האוויר בסביבות השעה 2
אחר חצות, אני נבחר כחבר ועדתשניסוח בת
שלושת החברים, האמורה לנסח את גילוי־

הדעת שיתקבל, כי מישלחת ישראל הסתייגה
מתוכנו, או הביעה את התנגדותה לסעיפים
אלה ואחרים.
כאמור, ארבעת ימי הדיונים והביקורים והטיולים
וההתוודעויות חלפו בשלום. בחצי
הלילה, ואפילו מאוחר יותר, היו מופיעים בחדרי
או בחדרו של בימאי הקולנוע ההודי,
סעיד מירזה, בעליה של אספקה בלתי־פוסקת
של ויסקי משובח, שני נציגיה של המישלחת
התורכית ובעיקבותיהם שני מארגני הכנס
מטעם ועד השלום הבינלאומי, הרוסימ דוריס
ויורי, ועוד כמה ציפורי לילה. כאן כבר לא
דיברו פוליטיקה או פרססרויקה. כאן לגמו
וודקה, מים מינראליים, ויסקי ולימונדה טעימה
והחליפו סיפורים אישיים, בינשם מרתקים,
מחייהם של אנשים שלולא כינום אש־חאבאד
לא היו נפגשים לעולם, אנשים שש
מיקרה זימן אותם יחדיו, אבל כמה מהם בוודאי
עוד יתכתבו או ייפגשו מעתה לעיתים
מזומנות במרוצת השנים.
אחר־כך יתברר לנו שגם מיפגשים ליליים
אלה יסייעו בידינו, או לפחות יעזרו בהרגעת
הרוחות סביב שולחן־הדיונים בסיכסוך המד
רח־תיכוני, בתום הכנס.

סיבוב אחרון:
ציונות וגיזענות

קבלת־פנים באשחאבאד: מתחת סמל הרפובליקה
וכאן אפילו חם מאוד. וכשחם — מלקקים
גלידה. והנוער פנה באלפיו לדוכני־הגלידה
וכאן חיכתה לו הפתעה: חצי־חצי אבל כפול.
חצי חלב חצי מים במחיר כפול.
כך החלו ההתפרעויות שגרמו לפציעתם
של עשרות אנשים. מזל שלא היו נפגעים
בנפש. נראה כי הממשלה נבהלה והפעילה
כוח לא־סביר. על כך זכתה גם ב״שטיפה״
הגונה באיזבסטיה המוסקוואי .״כל העניין לובה
על־ידי חוליגאנים ואנשי מאפיה,״ אומרת
באזארובה ומגלה, אגב כך, גם את קיומה של
מאפיה העוסקת במיסחר בסמים במדינה הרחוקה.
חוליגאנים
או לא חוליגאנים, הממשלה
נבהלה כהלכה וביטלה את הזיכיון לקואופרטיבים
.״קודם עשו שגיאה אידיוטית אחת,
אחר־כך עשו שניה, ואחר־כך — מפחד איד
בסטיה והעיתונות — הלכו ועשו שלישית״,
מגיב בורים, איש ועד השלום המוסקוואי הנלווה
אלינו.
ללמדך שפרסטרויקה — כמו מילחמתש־שיחרור
של הגלידה — היא אמנות שלימוד
היא צריכה. ויש לגשת אליה, גם אל הפרס־טרויקה,
גם אל הגלידה, בזהירות־בזהירות, פן
תימס, זו כזו, בחום שפולטים עשרות אלפי
״חוליגאנים״(מרביתם אזרחים מהוגנים ונוער
שאין בו שמץ זדון, וכן אזרחים אחרים —

הדעת המסכם של הכינוס. המציע: ליקורגוס
קאלרגיס, המחזאי והכימאי היווני הנודע,
חבר נשיאות וער השלום הבינלאומי. קאלר־גיס
זה גם יעמוד לימיננו, כלומר, לימינה של
משלחת ישראל, ביום האחרת, הקשה. אבל
באותו שלב מוקדם׳של הדיונים עוד אינני
יודע שכבר ביומה הראשון של הוועידה איימה
״חזית הסירוב״ הערבית לפרוש מן הכינוס
אם תשתתף בו מישלחת ישראלית. במיוחד
התרעמו הללו על נוכחותו של יהודי במשלחת,
וכן על העובדה שדגל ישראל מתנוסס
— זו הפעם הראשונה — בוועידה רישמית
של תנועת השלום הבינלאומית בבריתשמר
עצות.
איימו — אבל לא פרשו ולא עשו מאומה.
אולי תרמו לכך גם דברים שהיטחגו בהם בשעה
שבאו להציג לכנס אולטימאטום: או שתתקבלנה
כל התוספות שלהם לגילוי שדעת
המוסכם, או שהם קמים ופורשים בו־במקום.
על כך השבתי(באנגלית. כל הדברים תורגמו
סימולטאנית לאנגלית, רוסית, ערבית, שיתה
גם מתרגמת מישרת ליוונית) :כיצר אתם
מיישבים את מליצותיכם הנאות על דמוקרטיה
עם העובדה שאתם פותחים את ריבריכם
באולטימאטום. ראו אותנו: גם אם לא תתקבל
עמדתנו על דעת הרוב — לא נפרוש מן
הכינוס. נישאר ונבקש לציין בשולי גילוי־

לא אכנס כאן לכל פרטיה ודיקדוקיה של
ישיבה אחרונה זו, שהיתה אמורה להימשך
שעה ונתמשכה ארבע שעות; ישיבה שבה
שמעתי את אמיל חביבי נושא את אחד הנאומים
המרגשים ביותר ששמעתי מפי סופר ועמית
ערבי כלשהו(״אני לא ציוני, האם אתם
מטילים ספק בכך, אבל אני יודע שאת השלום
שיושג לבסוף בין ישראל לבין מדינת פלסטין
העתידה, צריך יהיה לכרות עם משנה שבראשה
עומרים ציונים. בין אם זה מוצא חן בעיניכם
בין אם לא — את המשא־שמתן שלנו
ושלכם על שלום עם מדינת ישראל תצטרכו
לנהל עם ציונים. אני יודע שיש ביניכם כמה
האומרים: מה יש, לא בוער, נחתם על הם-
כם־שלום — אם בכלל — בעוד 200 שנה.
אבל לי אין עוד 200 שנה לחיות, ובארצי
נהרגים ילדים פלסטיניים בכל יום. ולוא רק
כדי למנוע את רציחתם של עוד עשרות ילדים
פלסטיניים — אני אומר: שלום עכשיו,
ושלום עם הציונים או עם כל מי שיעמוד
בראש מדינת ישראל, יהיה מי שיהיה, מבלי
לפשפש בציציותיו האידיאולוגיות״).
עד־מהרה התברר כי גם דברים יוצאים
מהלב אלה לא שיכנעו את מי שלא רצה
להשתכנע. על כל פנים, לא את אנשי ״חזית
הסירוב״ .עכשיו כבר היתה התמונה ברורה.
מצד אחד ניצבה לה, מבודדת למדי, מישלחת
ישראל. ומן הצד השני — מישלחות ה״סי־רוב״
שאף התנגדו לאיזכור ״יוזמת השלום
של ערפאת״ ,ובכלל — לכל פיתרון של
פשרה. בעמדה הישראלית תמכו, בגלוי ובמפורש,
אבל בעיקר בשתיקה, נציגי יוון, השו
ותורכיה ודומה, שגם רוב נציגי הרפובליקות
הסובייטיות. ואילו הצד הערבי הקיצוני הש
מיוצג על ידי נציגי לבנון(המיפלגה הקומר
ניסטית) ,ירדן ושניים מחברי המישלחת המצ־שת
שנתפלגה(שגריר מצריים בבריתשמוע־צות
לשעבר, שאליו הוסיפו לפנות בתואר
״מיסטר אמבסדור״ ובימאי הקולנוע המצרי
הנודע יוסף שאהץ לא הצטרפו ל״מסרבים״,
ואף לא עזבו את האולם בעת שאלה עזבו. גם

מישלחות תימן הדרומית והצפונית לא השתתפו
בוויכוח, ובכך ביטאו עמדה שלא היתה
שונה מעמדת מחצית המישלחת המצרית.
ונציג פלסטין, המשורר הגולה הצעיר ראסאן
זאקתאן, שהוא גם עורך כתב־עת ספרותי
ערבי המופיע בקפריסין, לא הצטרף אף הוא
ל״חזית הסירוב״ .למרבית הפלא, גם הוא לא
פרש מן האולם בעת שחבריו קמו ופרשו שתי
דקות לפני הנעילה.

יזם זיכרון ושקרים
על מה התנהל הוויכוח? לאחר שהצלחנו
— בקלות יחסית — להדוף את הטענה כי
ישראל היא ״המעצמה הגרעינית היחידה בכל
אסיה״ (ומה עם פקיסתאן? שאלתי אני. ומה
עם הודו? שאל, בתורו, הנציג הפקיסתאני.
וסין כבר אינה אסיה? קבל הנציג ההודי. ומה
עם ברית־המועצות האסיאתית? — שאל מי
ששאל, וכל העניין הפך למהתלה מרה) .כמה
ימים לאחר־מכן, במוסקווה, יודה באוזנינו
סגן נשיא ועד השלום הבינלאומי וחבר הסוב־ייט
העליון, כי הוועידה הוכנה בלא שיקול־דעת
מספיק מצר אנשיו. וגם זה: אילו היה
מישהו מציע, למשל, לתבוע מישראל במפגיע
להצטרף להסכם הבקרה של הנשק הגרעיני,
או הפסקת תפוצתו — האם יעלה על
הדעת שהיינו מתנגדים להצעה?! אבל שקרים
גלויים...
דרישה אחת שעליה החלטנו שלא להילחם
היתה דרישת ״חזית הסירוב״ לקבוע את ה־19
במאי כיום־זיכרון למשורר פלסטיני שהתאבד
בביירות לאחר הפלישה הישראלית .״יום
זיכרון למשורר קורבן אלימות היבענו
את הסכמתנו, אף כי בשובנו לישראל העירו
לנו כמה חברים ערבים כי הבחירה באיש לא
היתה מוצלחת. את תביעת המחנה הערבי
הקיצוני, תביעה שהופנתה בעיקר לברית״ה־מועצות
,״להושיט עזרה חומרית לתנועת
ההתנגדות(לישראל) בלבנון״ לא היינו צריכים
אנחנו להדוף. ברית־המועצות של עידן
גורבאצ׳וב ולקח אפגניסתאן ששה כיום להסתבך
במילחמת־הלבנון כמו שהיתה שמחה
לתמוך בחידושה של מילחמת־קוריאה ...ועם
זאת היינו כמובן נכונים לתמוך בדרישה שישראל
תיסוג מ״רצועת־הביטחון״ של צה״ל
בלבנון, כמו מכל כיבושיה האחרים של ישראל
...אלא שהצעה כזאת לא הועלתה כלל.
נותר עניין גינוי הציונות כתנועה גזענית.
על כך התנהל קרב פנים־אל־פנים, שנמשך
שלוש מתוך ארבע שעות הוויכוח, ושנסתייס
כידוע ב״פיצוץ״ הוועידה. כאן אני חייב
להשמיע וידוי קטן. אינני יודע למה מתכוון
מי שמשתמש כיום במלה ״ציונות״ .יש ציונות
של הרצל — תנועת השיחרור של העם
היהודי: ויש ציונות של א״ד גורדון ובורוכוב
ור׳ בנימין. יש ציונות של בן־גוריון ה״בלתי־ציוני״
ויש ציונות של משה ארנס ושל אריק
שרון ושל בני קצובר. אילו דייקו הנציגים
הערביים בדיבריהם ואמרו, למשל: אנחנו
מתנגדים — או מגנים — את ההיבטים
השוביניסטיים, הגזעניים והמיליטאריסטיים
המאפיינים פלגים שונים בציונות או ב״ציו־נות״
המסולפת של ימינו — גם אני לא הייתי
מתנגד לכך. בייחוד מאחר שאני תומך
בהחלט בדעתו של מנהל מישרד־הקליטה,
הרב לפידות, שהציונות(של הרצל וא״ד גור־רון
ואף זו של בן־גוריון) פשטה את הרגל,
וכבר מכבר היבעתי את דעתי כי הגיעה השעה
לקצוב גבול לחוק השבות (כפי שטען
בראשונה ידידי רטוש לפני עשרות שנים,
אלא שאז עוד לא הסכמתי עימו).
אבל הציונות שאותה באו מישלחות חזית
הסירוב הערבית לגנות כאן — לא היתה ציונית
כלל. היה זה אמיל חביבי הלא־ציוני
שהבהיר לי, כי מלכתחילה לא היה בכוונתם
של אלה להסכים לשום גילוי־דעת משו תף
עם מישלחת ישראלית. נושא הציונות
היה, איפוא, אמתלה, לא סיבה.
וכך, כאשר אחרי שעות ארוכות ומתישות
של ויכוחים מרים וטענות הדדיות, כשהכף
נוטה פעם לצד זה ופעם לצר שכנגד, נראה
היה כי הוועידה עייפה מן העימות הישראלי־

הערבי הלא־צפוי, וכי אם תועמד להצבעה,
תזכה הצעת ה״פשרה״ הרוסית (שלא היתה
מקובלת עלינו) ברוב בהצבעה דמוקרטית
(ה״פשרה״ היתה: לגנות את הציונות, מבלי
לציין מדוע, כלומר בלי איזכור הגזענות):
דווקא אז, כשהכף נטתה לטובתם — קמו
נציגי ״חזית הסירוב״ ,ובראשם סאדק הלבנוני
וקאמאל גיטאני המצרי ויצאו מן האולם,
כשהם מותירים אחריהם לא רק את חצי ה־מישלחת
המצרית, את נציגי אפגניסתאן, הודו
ותורכיה, אלא גם — הפלא ופלא! — את
נציג פלסטין.
נראה שגם הוא השתכנע שעמו אינו יכול
להמתין עוד 200 שנה עד שה״ה קאמאל גי־טאני
וסאדק, שלא להזכיר כבר את אחמד
ג׳יבריל, אבו מוסה וג׳ורג׳ חבש, ייאותו לעשות
שלום עם הממשלה ה״ציונית״.
והיה זה באותה שעה — לאחר פרישת
מישלחות הסירוב — שוועידת אשחאבאד,
וליתר דיוק, מישלחות ישראל ופלסטין, הסי
כימו על נוסח משותף, הקורא לישראל לסגת
מכל השטחים הכבושים, כולל בלבנון ובגולן,
להיענות ליוזמת־השלום של יאסר ערפאת
ולפתוח בשיחות־שלום שיביאו להקמת שתי
מדינות ריבוניות, החיות בשלום זו בצד זו.
אלא שגילוי־דעת זה לא נתקבל, כאמור, פה־אחד,
בשל פרישת חלק מהמישלחות הערביות,
ולכן סירב יושב־ראש המושב להכיר בו
כבמיסמך רישמי של הוועידה.
וכך, באורח פאראדוכסלי, גרמו דווקא הקיצונים
הערביים לכך שהוועידה לא תגנה
את התנהגותה של ישראל בשטחים הכבושים!
וכך זכתה תורכמניה בוועידה הבינלאומית
שכל כך נתאוותה אליה, וכך למדה גם
מקרוב פרק בהילכות הסיכסוך היהודי־ערבי.
באותה שעה למדה גם ״מבשרה״ ,אפשר לומר,
כי התרבות — לפחות באסיה — אינה
בהכרח שגרירת השלום.
ודומני כי לקח זה יעמוד לנגד עיניהם של
מארחינו בב1אם לשקול אם להזמין אותנו
שנית ל״המשך הוועידה״ ,בעוד שנתיים, או־ו/ו
המשך שעליו דיבר יושב־ראש מושב הנעילה,
הצייר הלאומי של תורכמניה, עיזאת
קליצ׳ב, שדיוקנאות המהטמה גנרי ואינדירה
גנרי, פרי מיכחולו, פיארו את אולם הכינוס
החם של אשחאבאד ,״עיר האהבה״ שהפכה,
לשעה, לעיר המחלוקת והאיבה.

תערוכות

שלושה שבחים
שלושה שבחים לפחות ראוי לשבח את
תערוכת ״דיוקן״ הנערכת בימים אלו באגודת

סלמאו נאטור

על מאגיד -אנסאו 707
סיפור בלהות קטן
את מאג׳ד פגשתי בפתח־תיקווה, בדרך לאנסאר .707 מאג׳ד הוא צעיר שחרחר בן , 19
צנום, גבוה, בעל שיער מקורזל. לכאן הגיע משכונת שייר רדואן, תחילה במונית
״אכספרס״ מעזה לתל־אביב. הוא עונד תווית ״עובד זר״ שרק הקלה עליו את המעבר
במחסומים, הכל עבר כרגיל: מעט גידופים, לא מכות, וחיפושים ב״איזורים הרגישים״.
הוא עצמו אמר שכבר התרגל, וזאת לא הסיבה להתרגשותו באותו ערב חם ויבש שבו
נפגשנו.
הטרידה אותו הדאגה להגיע למחנה״העבודה אנסאר 707 בזמן, כלומר, לפני נעילת
השערים בשעה 7בערב, אחרת יפסיד חודש עבודה.
לא רציתי להכביד עליו, מה עוד שהבן־אדם נראה מפוחד כמו טירון מבה״ר 4בהוראות
ביטחון־שדה: נצור לשונך! האויב מאזין! ואל תדרוך על הדשא. בפקודה:
אבל הבן־אדם פתח את פיו מרצונו ופצח באמרים. כמובן לא לפני שנשתכנע, למעלה
מכל ספק סביר, שאינני נמנה עם סוכני־החרש של השב״כ ואף אינני חרב להשכיר או
מסגיר מיקצועי מטעם הנהלת המחנה, המקפידה כל כך לשמור על סודיות, כאילו כל
סודות המדינה בין גדרותיה.
וכה אמר מאג׳ד:
״קראנו לו, למחנה שלנו ,707 ,כי ב־ 7בבוקר יוצאים לעבודה וב־ 7בערב חוזרים
מהעבודה וב־ 7בערב נועלים את השערים וב־ 7בבוקר פותחים את השערים — ואנחנו
יוצאים, במשאיות מכוסות, קבוצות־קבוצות, אל אתרי־הבנייה ואל השדות ואל
המיסעדות ואל תחנות־הדלק ואל המיזבלות ומשם הישר אל העירייה.
במחנה גדרות־תיל מסביב, ובכל פינה מיגדל ובכל מיגדל שומר. ולא ינום ולא יישן
שומר ישראל. וליד השער נקודת מישמר־הגבול ובה חמישה כלבים ומכשירי־אלחוט
המקשקשים ומרשרשים ומזמזמים בלי הרף. הכל כראוי למיתקן הסודי ביותר במדינה.
ואילו אנחנו, העובדים, בפנים, מסודרים ומשוכנים בשלושה אגפים: הראשון הוא אגף
הילדים. וזאת לדעת, במחנה׳ שלנו אין מקבלים לעבודה ילדים בני ,5אבל ילדים בני 7
— זה כבר סיפור אחר. אלה הרי ייצלחו לעבודות החצר ולרחיצת המכונית ברבע המחיר
המקובל. לכל מישפחה מפתודתיקווה שמורה הזכות העירונית לשכור מין ילד כזה
לשימושה הפרטי. בהנהלת המחנה הוא נקרא בשם: ילד כלבו, או כלבויניק. הילדים פחות
או יותר מרוצים.
האגף השני הוא אגף הצעירים. אותנו — מתברר כי מאג׳ד שוכן־כבוד באגף זה —
ממיינים לפי עובי השרירים. וכדי למנוע סירחה מיותרת עושים זאת כבר ביום הגיעך
למחנה. אתה מוכנס לחדר קטן ואדם לבוש חלוק לבן ניגש אליך ושוקל אותך ומודד
אותך ואומד אותך וממשמש באיבריך, והוא המחליט למה אתה ראוי: אם לזבל, למחראה
או לבניין הארץ.
ואילו האגף השלישי מאוכלס כולו במבוגרים ובזקנים ממש — על פי קני״המידה
הנוהגים כאן. אלה נמצאים כל הזמן במצב ״היכון״ ,או ץ נ<1-1ח $13 בלועזית. כמו
במילואים. יש עבודה ואין די ידיים עובדות, מגייסים גם אותם. אין — הם נשארים
במחנה ומנקים את החצר ואת החדרים. ועל זה מובן שאינם מקבלים שום תמורה. כמו
שאמר מנהלנו היקר :״עושים לכם טובה שנותנים לכם אופל ושתיה, שלוש פרוסות־לחם,
חמאה וריבה — וביצה קשה בחגים ובמועדים״.
האיש בחלוק הלבן להחליט שמאג׳ד משכונת שייך רדואן מתאים למלאכת הזבל. וכך
נקבע שיעבוד במשאית שמיספרה 89־737־ .28 כל השאר כמתואר :״ההשכמה ב־,6.00
הפעמון מצלצל — וכולם על הרגליים, ב־ 6.30 יוצאים אל החצר. בימים הראשונים
אנחנו עדיין כבולים בשלשלאות. כל חמישה קשורים זה לזה בידיהם. כששאלנו לשם מה
השלשלאות, הסביר לנו מישהו כי הכוונה היא להידוק הקשר בינינו — לצורך הרמת
המוראל שהוא רוח היחידה. מישהו אחר שביקש לדעת, מדוע דווקא חמישה, נענה
בתשובה לא מובנת: על שם ספר בשם חמישתם.
״אבל ראש־העירייה הוא שהשיב את התשובה הגלויה ביותר: הכוונה היא למנוע
בעדנו מלשוטט לנו סתם ברחובות. אולי אפילו,נלך לאיבוד, חס וחלילה.
אשר לשאר הסידורים, הינה נהג־המשאית מקבל את המפתח מידי מנהל האגף
המתאים. הוא גם המשחרר אותנו ליד פח־האשפה הראשוז. כשחוזרים בערב. הוא אחראי
על כך שנחזור בשלום למקומנו והמפתח ישוב אף הוא בשלום ובכבוד למקומו.״
מאג׳ד לא הספיק לספר לי על חיי הלילה במחנה, אף כי הנושא עניין אותי ביותר. הוא
גם לא הספיק להרחיב את הדיבור על הזריקה שקיבל ביומו הראשון המחנה. רגע אחד
עוד הפטיר :״עומד יפה במיבחן הטיפול שלהם. עובדה: האשה שוב בהריון: רגע אפילו
צחק צחוק מריר. אחר־כך שאל לשעה!6.30 :
״אוי ואבוי.״ רק ביקש סליחה וכבר רץ כמטורף לעבר השער, גידרות התיל והשלט
המונף אל־על: מרכז תעסוקה לפועלים מהשטחים. באישור ההסתדרות, פתח־תיקווה,
ישראל . 1990

הציירים. הראשון: דיוקנאותיו של אורי
רייזמן, אולי הטוב שבציירי הדיוקנאות
בארץ. לנוכח ציוריו אפשר להיווכח כמה
מתח, עניין והנאה עשויות להעביר מיספר
משיכות מיכחול ורמזים של תווי פנים.
היכולת הרישומית, ההמצאות הציבעוניות
ויכולת החדירה פנימה, אל מה שלא ניתן
להיאמר, כל אלה מעניקים לצופה חוויה
בלתי־נשכחת.
יעקב אפשטיין, דיוקן הצייר
אלחנן אלפרין , 1972 ,יציקת ברונזה

הדיוקנאות המפוסלים של יעקב אפשטיין
מעמידים את הצופה בדרגת השתאות דומה.
אפשטיין, וירטואוז העושה בחומר כרצונו,

מדגים שלוש אפשרויות של גישה אל הדיוקן
ומראה כיצד הוא מסוגל להפוך חומר לרוח
ולנשמה.
השבח השלישי נתון כולו לאוצר התערוכה
— הצייר צבי תדמור. תדמור נמנע
מלהשתתף בתערוכה והצניע את עצמו ככל
שניתן, בהעניקו לציירים את הזכות להיות
השחקנים הראשיים בהצגה. עובדה זו,
הנראית לכאורה מובנת מאליה, נדירה מאוד
במקומותינו. ניתן, אם כן, לעשות עבודה
רצינית ומוצלחת ולא לנצל זאת לצרכיך.

שרה כץ

תיאבון חסיד,
ני ש או בבני־ברק, ישראל
ארנסטר ( )18 ואסתר צירל

החלטה מהירה

( ,)17 שניהם צאצאיהם של אד־מררי־חסידים
נורעים, בטכס שבו
הנעימו ל־ 15 אלף הקרואים,
שחיסלו 15 אלף כריכים 9000 ,
בקבוקי משקה קר 4000 ,מנות־בשר
ו־ 1000 בקבוקי־יין 11 ,נגנים
עד לשעות הקטנות של הלילה.

ותקבל מייד את

כדה דולארית

הקשר האלחוט

ני ש או בלוס־אנג׳לס,
הסגר 63 מייסד ועורך הירחון
פל״בד (תפוצה: ארבעה מיליון
פלוס) וקימברלי קונראד (,)26
נערת־אמצע של אחד מגליונות
פ ל״ ס׳ של השנה שעברה, שבה גם
נבחרה לשפנפנית־השנה. אלה הם
נישואיו השניים של הפנר, גרוש זה
30 שנה, שהבטיח לכלה הטרייה,
בהסכם־הנישואין שלהם, מענק של
מיליון דולר לכל שנת־נישואין
עתידית.

המהיר ביותר
בעולם

..החפרט שמרם אוהבים״

רבתדר-

יקיר יהודי
הוענק בתל־אביב, תואר

יקיר בית־התפ1צ!ת לשלום רוזב*
סרטים ויבס
בשרם ער האש דגים מנות אחרונות
נידה ומצניחח

ס לד 74 מבכירי עיתונאי ישראל
(ומראשוני האירגון הצבאי הלאומי)
,לשעבר עורך מעריב וכיום
יו״ר הדירקטוריון שלו וראש המכון
לעיתונאות באוניברסיטת תל-
אביב. בכך הצטרף רוזנפלד לשורת
האישים שזכו בשש השנים
האחרונות בתואר(״על פועלם למען
העם היהודי בארץ ובתפוצות״),
והכוללים, בין השאר, את מי שהיה

11\ 15 0 1 \ 1־ 0 1

התקשר עכשיו

853707־721325 , 02־04

רו ט קו םמק בו צ ת אי תו רי ת

יקיר רוזנפלד
מן הבכירים 1מן הראשונים

תל־אביב,
יהודה המכבי
(ככר מידנו)

נשיא־המדינה, יצחק נבון ואת חתן
פרס־נובל לספרות יצחק בשביס־זינגר.

ל פ1ן5460435 :

תיא טרון ״החמא ם״ בשיתוף עם עיריית תל־ א ביב
מזמין אתק הל שוחרי באן לשיר בי ח ד מיצירותיו
בבוקר ה מו סי ק א לי

בקר באך
כל שבת שנייה בשעה 11:00 בבוקר
- 1.7.89ש מי ניי תווקאל ( שיר ה)
15.7.89־ -אמן ־ אורח: יאירקלס (כינור)
כר טי סי ם בהז מנה טלפונית מו קדמת: טל׳ 3־813261
וב קופת ״החמאם״

נוצרי מוסלמי
נפטר בפאריס, מהתקף־לב,
בגיל ,79 מישל עפלאק, מייסד
מיפלגת הבעת־(התחייה) ,השלטת
עתה, אם כי עם מצעים שונים
וכמעט מנוגדים, גם בעיראק וגם
בסוריה. עפלאק, יליד דמשק
ונוצרי לפי דתו, ייסד את מיפלגתו
(״אומה ערבית אחת, אחדות,
חירות, סוציאליזם״) וביסס אותה
בכתובים( ,מערכת הערל האחד)
לפני 60 שנה. אחרי תקופת כהונה
קצרה כשר־חינוך בממשלות סוריה
של שנות וד 60 הוא גלה לעיראק,
נדון בסוריה, שלא בפניו, למוות
ולפי השמועה אף התאסלם בשנים
האחרונות.
העולם הזה 2704

הורוסהוס
מזר החודש:
סרטן תאריו הלידה והאופי בכל מזל אפשר למצוא טיפוסים ה שונים
מאוד זה מזה: הסיבו ת לכד הן
קודם כל שנת־הלידה. שעת״הלידה
והתאריך עצמו. השמש עוברת בכל חו דש
30 מעלות, למעשה בכל מעלה
מהמעלות של המזל שבו היא עוברת,
אפשר למצוא א ת השוני שבין ילידי
אותו המזל. מה אומר האסטרולוג הידוע
הרובל, על־הטיפוסים השונים המאכל סי
םאת מזל סרטן ו
- 22.6אדם בעל חוש״קצב מפותח,
מוכשר בנגינה ומאוד מוסיקלי. הוא
נהנה גם מחקירת תולדו ת ה מוסיקה וכל
מה ששייך להתפתחותה. יש לו חוש
הס תכלו ת חד, והוא ער מאוד למה שנע שה
סביבו.
- 23.6אדם שנהנה לעבוד בפרך,

ובכל מה שצומח -אוהב יופי, אוהב
מאוד טבע ומוכן להקדיש זמן רב להנ אותיו.

24.6אדם שמתאים לו לעסוק
בגיאולוגיה, מכיר ויודע שכבות וצורות
האדמה. מתמצא גם באטמוספירה,
בדרגות הצפיפות שלה. בדרך כלל הוא
איש־מדע בעל שיעור-קומה.
- 25.6אדם בעל אופי מוזר, שאיש
לא מבין אותו: בעל כוחות שלא מובנים
למין האנושי. עוסק במדעים שאנחנו לא
מכירים, יש בו כוחות נס תרי ם אבל לא
מהטיפוס המוכר. יש פער בינו ובין הא נושות.

26.6אדם בעל חוש לצדק מושלם,
מגלה באופן ספונטני אי-צדק, שקר וכל
זיוף.
- 27.6אדם שנמשך לסכנות, הר פתקן,
משלים כל מה שהציב לעצמו כמ טרה,
ההימורים שלו מצליחים, ויש לו
מקורות עזרה בלתי־מאכזבים.
- 28.6אדם שעולה ממעמד בלתי־מוכר
לעמדה שבה איש לא יוכל להת מודד
איתו.
- 29.6אדם שנהנה לפרסם כל דבר
שידוע לו על האחרים. יצליח מאוד כ-
עורך-עיתון, אבל יתקשה שלא להשמיץ.
- 30.6אדם מסודר מאוד, תלמיד
טוב ומסור, הסדר והחוק חשובים לו.
מתאים לו להיות עורך״דין.
- 1.7אדם בעל כוחות־נפש גדולים
וחיוניות רבה. יש לו כוח־רצון חזק, בעל
ידיים מגנטיות.
- 2.7אדם עליז, אוהב לצחוק ואוהב
את הנעורים. הוא אמנותי ומוסיקלי
מאוד.

- 3.7אדם מלנכולי, מתרגז בקלות,
כבד, בעל מרה שחורה. סובל מהרבה
מיקרי-אבל או מיקרי״סבל של קרובים.
- 4.7איש חרוץ ואוהב להתעסק
בפרטים קטנים, מוכשר למלאכות״יד.
- 5.7אדם בעל כישרונות טובים.
יהיו לו תמיד מקורות עזרה ולא יהיה
במבוכה לעולם. יכול לכוון שכלו וכו חותיו
לכל דבר.
- 6.7אדם נוח ה מסתפק במועט.

מעט כישרונות, לא הכי בטוח ואוהב
ביתיות.
- 8.7אדם שייסע הרבה, יהיו לו גי לויים
חשובים במדע ויעסוק במחקר.
- 9.7איש עקשן, שתמיד מתגונן
ולעיתים קרובות גם מתקיף. רכוש
האחרים אינו מקודש בעיניו, ויחשוב
שכל מה שהוא יכול להשיג -שייך לו.
- 10.7אדם למדן, מעמיק במחשבה,
מסוגל לעסוק בדברים מופשטים, אוהב
את ספריו ונהנה לעסוק במחקר.

- 11.7יעשה מעשה גדול שייזכר **
אחריו. יגיע לשיבה טובה. תכונתו העי ג
קרית: יציבות.
- 12.7בעל עוצמה וכבוד רב. יגיע *
לעמדה וייתן הוראות, אך לא יסכים *

לקבלן.

- 13.7אדם שמחבב כל מה שאינו *
טיבעי. די שיטחי. נוטה להתמרמר ול *
התרגז, וגורם לאי-נעימות בכל מקום! .
- 14.8אד ם שעובד למען הכלל, אך
יכול להיות גם בעל עסקים או בעל ג ג מיסעדה. מתאים לו לעסוק ברפואה.
- 15.7אדםד תי מאוד, המציין |
בחומרה את כל החגים, הצומות והמו |
עדים. מסוגל להיות צר״לב וחסר-סב.- ן לנות.
- 16.7אדם טוב לב בעל מטרות *1
נשגבות, משפיע לטובה גם על סביב תו *
הרחוקה. מעשיו מדברים יותר מכל ה מילים.

17.7אדם בעל אופי מעודן וטוב-
לב, נדיב במתנות. טוב־ליבו שופע, והוא
אפילו חסר-מידה.
- 18.7אדם שופע טוב-לב. טוב״ליבו
נשפך ממש. ספוג השפעות טובות,
הזורמות מתוכו באופן ספונטני. בעל
כוחות ריפוי ומשליט שלום בעולם.
- 19.7אד ם זה יגיע לעושר גם אם
נולד במישפחה עניה. ישמור על רכושו
ויהיה קמצן.
- 20.7אדם שנמשך לחקלאות, אוהב
בהמות ומיסחר בבהמות, ובדרך זו מגיע
למעמד כלכלי נוח.
- 21.7אדם בעל רצון חזק, בעל
הדרת־פנים כשל מנהיג. תהיה לו
הצלחה בשרות המדינה.

השבוע אתם מועדים לסכנו ת שונות. יש
להיזהר מתאונות, רצוי להשאר יותר
בבית, ולנסו ת להמ עיט
בנסיעות. ב ת חי לת
השבוע הב א תוכ לו
לחזור לפעילות שו-
טפ ת ללא חשש. מי
שמתכונן לשפץ א ת
ביתו -כדאי שיתחיל
בכך כעת. מי שהח 21
במרס -
ליט לעבור דירה -יו 20
באפריל
כל למצוא א ת הדירה
שביקש. רצוי עדיין
לא ל ח תו ם על שום חוזה. התחייבויות
בכתב כדאי לד חו ת לשבוע הבא.

ה שסע סיף־סוף תחזרו לעצמכם. סצב־הרוח
יהיה הרבה י1תר עליז. ובני סישפחתכם שוב
יוכלו ליהנזת מחוש־ההימור
שלכם. אם אתם
מבלים בים א 1במק1ם!ת
חשופים לשמש חש 1ב
שתחבשז מבע. מכיען חוקים שכאב״ראש
עמלים לקלקל לכם את
השבת. נסיעה לח1ץ
21 ביתי -
לארץ שמדת על הפרק
20 ביולי
בקחב. ההזמנה לנסיעה
עשויה להניע השמע.
כדאי שתתחיל! להתכונן ם ש1ם שמבחינה
כספית תוכלו לעמוד בהוצאות. נסיעה טובה!

קשרים עם י די די ם השוהים בארצות
אחרות ישפרו א ת טצב-הרוח, וכדאי
לחשוב על נסיעה
לחו׳׳ל, גם א ם נדמה
שזה בלתי־אפשדי.
יתברר שאפשר לבצע
זאת ללא קשיים מיו חדים.
הנוהגים יצטר כו
להיות זהירים
מאוד השבוע, מאחר
שדווקא השבוע אתם
נמצאים בסכנה יותר
מבימים אחרים. בש ט
ח האהבה המצב נעשה יותר טוב -
ידידי ם רחוקים עשויים ל הדק הקשרים.

בסקונדהעמדה אתם עלולים להסתכסך *
השבוע בגלל אי־המות והאשמות בלתי־ *
צודקות, שהעמיתים גד *
עמדה מאשימים אחכם* .
נסו שלא להניב ולהת־ *
עלם — תוך כמה ימים *
הצדק ״צא לאור* .
בשטח הרומאנטי שנד *
דים להתרחש אירועים *
מאוד מחשים. תוכלו *
21 בדצמבר ־
להכיר אנשים חדשים *
19 בינואר
וליצור קשרים יותר *
החקים. יותר בטוחים *
ויותר מאריכי־יסים. מבחינה כספית תהיה *
התפתחות מעניינת. תיתכן זכייה בהנרלה* .

עניינים כספיים עדיין אינם סתדר־ם. אתם
ם משיכיס לבזבז את כספכם ולנהוג מ בק־לנח־דעת.
רצז׳ להתייעץ
עם ם ומחים בשטח זה.
!להחלים מה 1הקו שבו
חנקטו להבא. בני הם־ן
השני יבקר! בביתכם, ר
אתם לא תצטרכו לצאת
כדי להיפנש עימם, הקשרים
•תהדקי ותרנישו
הרבה יותר תועים. מ׳
שעובדים עם קהל יזכו
בפופולאריות רבה. ת־קבלו
הצשת־עמדה חדשות. נם הן קשוחח
בקהל, בענייני בריאות אין הפתעות.

בתקופה זו אתם מרגישים חלשים
ועייפים, ח קו קי ם ליותר מנוחה ולשינה,
ומה שחשוב -כדאי
להתרחק מעט ממר כזים
חבר תיים ומבי-
לויים סוערים, ולחפש
מקום שקט ורגוע.
כאבי-גב עלולים לה ציק
לכם. ק חו זאת
בקלות, זה יעבור
מעצמו, תוך כמה
שבועות. מה שיפצה 11^11
א תכ ם על התקופה
הקשה ה ם חיי-האהבה. בשטח זה הכל
מסתדר טוב. בגי-הוג אוהבים א תכם.

בעיות בעמדה וכלו להיפתר השמע. השמ
ע אתם עשויים לשמוע הצשח־עמדה
חדשות, שישתלם! נם
סבחינה כספית. רצוי
לשקול את ההצעות
במבד־ראש. המצב הכספי
שסד להשתפר
באופן כללי, ותוכלו
סוך סוף לבצע תומיוח
שהתעכב! זמן רב.
שיפוצים בבית או קניית
רהיטים וזז־שיס ין בלן
להיעשות בתקופה זו.
אורחים סחרל עשויים להניע במפתיע.
הביקור הזה יוסיף לכם הנאה וקורודרוח.

הבעיות שהיו לכם במקום־חעבודה ית־ *
חילו להס תדר. כעת עליכם להחליט אם *
להישאר או לעזוב א ת
המקום שבו אתס עו -ן

בדים. כדאי לכם ל-

התעניין אצל ידידי ם

שעליהם אתם סומ־

כים בקשר לעבודה

חדשה. הגיע הזמן

לשגות א ת המקום
מבחינה * 8 9 8 6 1 3
והעיסוק.
* אינכם בריאותית

חזקי ם כתמיד, ורצוי
שתגשו לרופא לבדיקה שיגרתית. דיא* -
טות צימחוניות יעזרו בשבוע הקרוב* .

השבוע יתחיל ב מ תי חו ת ובעצבנות. ה ל
דים במזל תאומי ם עלולים להסתכסך
עם הילדים בגלל
דרישות מופרזות. כ דאי
להעמיד א ת היל דים
במקומם, ולהס ביר
בצורה החל טית
וברורה א ת דעתכם.
סכום־כסף עומד לה גיע
במפתיע, וזה י ס 21
במאי -
ייע לכם לעבור אתה 20
ביוני
קשיים שח שבתם שי-
אפיינו א ת התקופה.
רווקים ורווקות ירבו בנסיעות קצרות
ויפגשו בני-זוג חביבים ומעניינים.

השמע יהיו ביקורים בלתי־מתוכננים בביתכם׳
,דידים וקרובים יפתיע! אתכם זכדא׳
שתכינו מלאי של כיבוד.
כדי שלא תיכנסו למתח
בעת הביקור. מסימת
!מיפנשים חברח״ם יא־פיינ
1את התקופה, ויגרמו
למצנדרוח על־ז. ח״־
האהבה מתפתחים לשביעות
רצזנכם, אולם
22 באוגוסט ־־ רצו• להקפיד ולהשתתף
;22בספטמבר בכל השמחות שאליהן
אתם מתמנים. מצפות
לכם היכרויות מעניינות וחשובות מאוד, וזה
יכול להוביל אחכם לקשר רציני ומעניין.

העצבנות וה מתיחות שלית א ת השבו עות
האחרונים עומדים לחלוף, אולם
מצב-הרוח עדיין אינו
אופטימי. סיכ סוכי ם
עם בני-מישפחה מבו גרים
גורמים לרוגז
ולהתמרמרות. נסיעה
קצרה תוכל לעזור ל שפר
את המצב, אולם
לקר את סוף-השבוע
אתם נתונים ליותר
ג 2בנובמבר -
20 בדצמבר
סכנתו בדרכים, לכן
תצטרכו לנהוג בזהי רות
רבה. נסיעה לחו״ל עומדת על
הפרק, ותוכלו לבצע אותה עם ידידים.

סנה

17111

נו (111ו!

מאזנייס

עקו1

ן ש11

ביומ״ם הראשונים תחושו חולשה ועייפות* .
אל תקחו על עצמכם יותר סדי, ונסו לצאת *
לבילויים שקטים. מהעד *
מ ע הבא תרגישו הרבה *
יותר טוב. במקום־הנר *
מרה תהיו מאור פופו־ *
לאר״ם, ונם בביתכם* .
תקבלו הזמנות מחברים *
וידידים שירצו לבלות *
בחברתכם. עניינים כס־ *
פ״ם יש להסדיר בשקט *
וללא התייעצות עם *
איש. תסמכו על האינטר *
איציה שלכם. נמשרכות תנחם רק נ זק*
היכרות חרשה* .
בתחום האהבה

מאת

דוכי חיים

א ביגי ל1א

מכות ביום־
העצמאות

מאוזן:
. 1בני עדה נוצרית קתולית בלבנון;
.5ספרו החדש של זוכה
פרס ישראל אהרן אפלפלד; . 10
יונק ממש׳ הצאן; . 11 בהשאלה
— בית חם; . 13 מספר יורדי הסירה,
שיצאו למלחמה באויב בימי
טרום מדינה; . 14 של (ארמית);
. 15 אגודת פרחים; . 16 מטבע
עברי עתיק (חצי שקל 18
בסולם התוים; .20 יסוד התורשה;
.21 כלי נגינה קדמון; .22
קרקע הגת שדורכים בה ענבים;
.24 ארץ באמריקה הדרומית; .25
ולד הכבשים; .26 מספוא מעורב;
.28 זמרת ישראלית (ש״מ); .30
פרק הרגל העליון; . 31 אדמה שאין
לה צורך בהשקאה מלאבד
תית; .32 בינוני (לטינית); .34
יבש מאד; .35 וריד; .38 סגנון
באמנות; .39 ארגון בינלאומי
של סופרים ומשוררים; .41 מעט
הכמות; .42 מין לטאה; .43 קריאת
צער; .45 חבל ארץ בין הפרת
והחידקל בתקופה הבבלית 47
אחד מארבעה יסודות העולם
ע״פ הקדמונים; .48 חיה ממש׳
הצבאים; .50 תולעת שבירקות;
.51 שם משפחתה של שחקנית
הקולנוע (גרושנקה האחים קר־מזוב׳׳);
.52 תנועה בכנסת; .54
כעס רב; .57 מסכת תלמודית בסדר
זרעים״; .61 יתד כפופה;
.62 מושב בני־ישראל במצרים;
.64 כפל בבגד; .65 ולוטה זרה
(ר״ת<; .66 שליח; ;67 ידיד; .69
מול, בפני .70 :ספר של הסופר
קנוט המסן; .72 אי באיי הודו
המזרחית; .74 פילוסוף אנגלי,
מייסד האסכולה האמפירית; .75
אל המלחמה הרומי; .77 שם כללי
לתבואות השדה; .78 משורר
אנגלי לוחם חופש (ש״מ); .81
עוצמה; .83 יחידת התצרוכת החשמלית;
.85 טבעת של מתכת
(ח); .86 בורית; .88 אחוריים; .89
ספור המאורע; .91 אויב; .93
מדף; .95 נגמר; .96 נהר באיטליה;
.98 בן . 100 :מזל; . 102 עבה;
. 103 תרופה; . 104 מלחין בן חזן
בקלן; . 105 אלקולואיד — חומר
נקרוטי.

מאוגד:
. 1גרגר, פרור; .2דבר סתר; .3
עוף יציב בארץ; .4כסף עובר
לסוחר במזרח; .6תפר; .7הלן
רכיל; .8עמוד נוזלים; .9מרה

מי חתך את
הגלגלים? מי היכה?
מי עשה
1פרובוקציה?
ג ע מי מ ; ₪
הנרי זימנד, מנהל העסק המיש־פחתי
של חנויות הדיוטי־פרי בג־מל־התעופה,
אומר שהוא יזכור עוד
הרבה זמן את המכות שספג ביום־
העצמאות האחרון. דבר כזה, הוא
אומר, לא קרה לו מעולם.
וממי הוא קיבל מכות? לדבריו
— משני בניו של השכן שלו, ה־פירסומאי
חיים פלד, הידוע במסיבות
חג־העצמאות שהוא עורך מדי
שנה, בצהרי־החג.
זימנד: אני גר בבית החדש שלי
בהרצליה־פיתוח כבר חצי שנה. עד
התקרית דיברתי עם פלד כמה פע־

יצאתי, והם זרקו את עצמם
עליי בכוח, והיכו אותי בלסת ל־בצלעות.
אשתי, אנדה, שנמצאת בהריון,
חטפה אגרוף בפנים. הילדים
שלי התחילו לבכות, כי מרביצים
לאבא ולאמא.
אורחים של המסיבה יצאו וניסו
להפריד בינינו. הלכתי לשכן אחר
והזמנתי את המישסרה. הגיעה
ניידת. ספקי־הגלידה אמרו שוב
שחתכתי להם את הגלגלים. אבל
מתקן פנצ׳רים, שהגיע למקום,
אמר שלא עשו כלום לגלגלים —
אלה היו סתם ילדים שובבים, שהוציאו
את האוויר מהגלגלים.
הפילפיני אשם. זימנד כתב
מיכתב לפלד, ודרש שבני־המישפ־הה
יבקשו סליחה. פלד אמר שהוא
עשה פרובוקציה, ושבמיוחד אשם

שכן זימנד
.הים א!תי בלסתו־

קדומה לנוזלים . 12 :דג ים טורף;
. 15 ישוב עברי בהרי ירושלים;
. 16 שדה מוזנח ושמם; . 17 צעיר;
. 19 פרוצדורה; .20 ישב במקום;
.21 עקשן ( .23 ;)3,3מילת שאלה;
.24 אל היערות במיתולוגיה
היוונית; .26 תואר כבוד לאצילים
במערב אירופה; .27 כסף
אלבני .29 :קרבן בהמה; .30 מוט
בקצה מחרשה; .33 שליח האלים .
במיתולוגיה; .34 ייבוש ביצות,
תעול; .36 זרוז; .37 תפקיד; .40
מילת בקשה; .41 עטין; .44 מקוה
מים רבים; .46 אומץ או רשות;
.47 גם; .49 אליל הברק; .50
חרון; .53 חורבה בהרי הגליל ה
עליון;
.54 מבקש, מקדם; .55בוראה
מגבוה; .56 ספח לך את
הארץ; .58 קיטור; .59 חנוכת
כלי שים; .60 צבע אדום עז; .62
שביב אש; .63 תאורה של חרום;
.66 אדנות, עצמאות .68 :עיר בנחלת
דן(יהושע י״ט); .71 מגמגם;
.73 צמית; .76 כפר דרוזי
בגליל העליון; .77 פנקס, מחברת;
.79 צייר ישראלי ממייסדי
עין הוד; .80 גמל קל רגלים.82 :
גבבא; .84 עמל; .87 שלמות; .90
מנע, עכוב; .92 שם המדינה והעם
בערב עדן; .94 עובד אלילים;
. 101 חיית טרף גדולה;
. 102 תוך; . 103 הסכמה ספרדית.

250ש״ח? 500ש״ח?
750ש״ ח? 1000ש״ ח?
הגררת־הפרסים בין פותרי תשבצי ותשבצופני העולם הזה נמשכת. אך
לבקשת קוראים רבים מאוד הונהג שינוי. מעתה יכולים להשתתף בהגרלה
גם קוראים הפותרים נכונה תשבץ (או תשבצופן) אחד, או שניים (רצופים).
או שלושה (רצופים) ,או ארבעה (רצופים) .בכר מקרה יועלה בגורל. אחת
לחודש, שמו של פותר אחד, בין מי שפתר נכונה תשבץ(או תשבצופן) אחד,
שניים. שלושה, או ארבעה והוא יזכה בפרס בהתאם למיספר פיתרונותיו -
50ג שיח לתשבץ אחד 500 :ש״ח לשניים 750 :ש״ח לשלושה; 1־ 1000ש״ח

לארבעה.
את הפיתרונות ש לשלוח אל השלם הזה, תל־אביב, ח.ד ,136 .מיקוד
.61001

פירסומאי פלד
.אתה לא בנאדם!״
מים. אמרנו זה לזה שלום כשנפגשנו
במיקרה. פעם הוא שאל אותי על
איזה שכן שעשה צרות״.

מה קחה ביום הגורלי?

אורחי המסיבה שלו החנו את המכוניות
שלהם על המיגרש שלי, על
החנייה שלי, איפה שאסור להם. הס
סגרו וסתמו אותי. כאשר רציתי
לצאת ולנסוע, הייתי צריך לשלוח
מישהו שימצא מי סוגר אותי. זה
לקח שעתיים.
כאשר חזרתי, מצאתי את המשאית
של ספקי־הגלידה חונה ב־גרז׳
שלי. אמרתי שאני רוצה להיכנס
לשטח שלי, והם צעקו לי: אתה
חתכת לנו את הגלגלים, ואנחנו לא
נזוז מפה! ־
הלכתי לחפש את חיים פלד,
והוא צעק עליי: אתה לא בנאדם!
נתתי ל ן פעם חשמל! אתה חושב
שמגיע לך הכל? אתה רגיל רק
לקבל ולא לתת!״
״נהרוג אותך!״ זימנר טיל־פן,
לדבריו לאימון מצ 1קה. הוא לא
יכול לחייג למישטרה, מכיוון שאין
לו טלפון, אלא רק פלאשן.
שני הבנים של פלד ועוד
קרוב״מישפחה דפקו בכוח על דלת
הבית שלי וצעקו: אנחנו נהרוג
אותן!״
חשבתי שאני לא שומע טוב.

הפיליפיני שלו, ש״תמיד מחנה את
מכוניתו מול היציאה מהגרז׳ שלי.״
טען זימנד: הפיליפיני
בכלל לא היה קשור לעניין. זה
עצוב שהשכנים שלי חושבים שהם
יכולים לפתור בעיות במכות. לא
רציתי להגיש תלונה במישטרה,
אבל עשיתי זאת כעבור שבועיים,
כדי שבני מישפחת פלד לא יחשבו
שהכל מותר להם!״
כאשר התבקש לספר את גירס־תו,
אמר חיים פלר בכעס: זה הכל
פרי דימיון חולני, אינני מוכן להתייחס
לרכילויות כאלה!״ וטרק את
הטלפון.
״אתם יודעים:״ אשתו של
הפירסומאי, זמירה פלד, כתבה
מיכתב ל״מישפחת זימנט״ (כך במקור)
:אני מצטערת על התקרית.
מה שלא היה, לא היה במקום. אבל
אנחנו ואתם יודעים מי גרם לחבלה
במכוניות! האיש שלכם — זה שהגיע
מהמיזרודהרחוק — מתנכל
ליחסים, שיכלו להיות יחסי־שכנים
טובים, כבר מהיום הראשון שעברתם
לגור. לדוגמה: החניית המכוניות,
תמיד, לפני שער היציאה שלנו,
וכמה שאנחנו מבקשים, זה לא
מועיל.
נכון שאנשינו הגיבו בעידנא
רריתחא (ואני לא מסכימה לתגובות
כאלה) אבל הפרובוקציה היתה
מצדכם.
אינני רוצה להתלונן על האיש
שעובד אצלכם, שהרי זו פרנסתו,
ותלונה מצדנו תהווה כרטים־טיסה
החוצה בשבילו. אני מציעה שתרס־נו
אותו ותסבירו לו שלא קניתם
את כל הרחוב.״

ע רץ איש

לביתך או למשרדך!
מהיום״העולם הזה״ יגיע אליך עם רץ אישי לביתך או למשרדך !
חדש, טרי, לוהט, עסיסי, ישר מהדפוס לביתך או למשרדך !

יז ג יי ל ^יי גי

4מוגבל ל־ססס! מנויים באזורי ההפצה עד ליום 31.8.89

40 המסעדה לפי בחירתך מתוך רשימת המסעדות במחלקת המנויים.

חייג 232262־ 03 ועשה מנוי!

תונו נול נזנוי שנתי ותקבל:
(א) השביש! יניע לביתן־/ם ישרז־ר ביום הופעתו ע־׳ שריח סיוחד•.
(ב) סורי־ המיבצנו 290 :ש־ח סל לםע־ם אשר ׳שורמו
ב־ 5תעורומי עחרם ללא הצמדה. באמצעות כל אחד מכרטיסי

ארוחה זוגית ח׳ 0 1עד 60ש־ח באחת מהמיסעדות
המובחרות המשתתפות במיבצע.

חייג 232262־ 03מחלקת המנויים

באזורי ההפצה בלבד
ביקור במפגש אביב

סיפור של
אויר

מסעד ת המוזיאון
רח׳ האוניברסיטה .2
רמת־ א בי ב,
טלפון6 :־5414135
אל גאוצ׳ו -לונדון מיניטטור
אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :
שאול המלך ,4טל׳ 03-250079

קסה -פאב -מטעדה
שירה וריקודים
יום ד׳ :ערב סמבה ברזילאי
ימים ה /ו׳ ,שבת: ארץ ישראל
פתוח רצוף יום־יום משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים
רח׳ הירקון , 109 טל׳ 5237426

לן ד ה

רחוב דיזנגוף 0ו ( 1מו ל קפה רוול תל-אביב.
טלפון 03 247066 :

דולפין שטרן
מסעדת דגים מו בחרת
פתוח 7ימים בשבוע 24.00 :־12.00
מומלצת לי שראלים ו ל או ר חי ם מ חויל
דיזנגוף 189ת״א, טל׳ 232425

כשמישהו אומר לי שיש לו
מטבח בינלאומי, אני לא כל-
כף מבינה למה הוא מתכוון.
זה מה שקרה לנו ב׳׳מיפגש
אביב״ ב ת חנ ת הדלק בכביש
החוף. בעל המסעדה הוא רו מני,
ה טבח הראשי בדואי מ אזור
טבריה, והסועדים, בא מת,
מכל גלויות עמנו.
כמנה ראשונה הזמנו צל חת
סל טים וכשקיבלנו אותה
הבנו מה הבינלאומי שם. על
הצלחת היה כבד בנוסח פו לני,
סל ט חצילים רומני, סל ט
תבולה לבנוני וכמובן טחינה
וחומוס, ואפילו קובה נהד רת,
אולי עירקית ואולי לא.
אחרי שאכלנו את המנה
הראשונה וגם נודע לנו על
הטבח הבדואי, שאלנו אם
יש משהו שאנחנו לא מכי רים.
אמרו שיש קבב נוסח־מזרח־רומני
(באמת לא
שמענו) ואמרו שיש עוף
בנוסח בדואי ואמרו שיש
דגים קטנים מצויינים.
אמרו, הזמנו. הקבב היה
מצויין ממש. מתובל כמו אצל
המזרחים, אבל עסיסי וקפי־צי
כמו אצל הרומנים. דג
הקרס היה טוב מאד. כמעט
שרוף מבחוץ ועדין מאד -
בתוכו וספוג ברוטב הלימון
והשום ששפכו עליו בעודו
חם. מנת העוף הבדואי היתה
קצת יבשה מדי -שכחנו לה גיד
שאנחנו אוהבים רק חלק
תחתון -אבל היה לו טעם
מיוחד מאד של שמן זית
ותבלינים בדואים.
ואחרי כל זה כשכבר היינו
שבעים לגמרי ורק חשבנו אם
להזמין מוס שוקולד או לא,
שאל בעל הבית א ם אנחנו
רוצים לטעום גבינת צאן
מטוגנת בשמן. תיכף ניזכרנו
באיי יוון וטעמיהם וביקשנו
לראות במה מדובר. יופי של
דבר, גבינת הצאן המטוגנת
הזאת, והכי טוב היא הולכת
עם כוס בירה קרה, או אב טיח
מתוק.
אז כמו שאמרנו כבר, מס עדה
אחת עם טעם של הרבה
ארצות, ולדעתנו הים התיכון
מנצח.

:מפגש אביב ז

תפרי ט
ינלאומ

כל מה שלא ציפית
מפונדק דרכים
דרך חיפה 301 תחנת דלק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם ארוחה בתפריט קבוע:
מנה ראשונה: מרק או סלט חסה, או פטריות טריות עם חמאה (שום
מנה עיקרית: פירושקי לסוגיו
או שניצל עוף עם רוטב פטריות -
מנה אחרונה: פרפה לימון
0או מרקיז שוקולד
או שטרודל עם גלידה וקצפת
בוס יין לבן
לחמניות תוצרת הבית וחמאה

26.75ש״ה

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
פתוח נד 12.00 עד __ 01.00 טל׳ 457599

חדש בתל־אביב!
עוד סני ף של

״ מסעדת יונ ט ״
מאכלים מזרחיים

רח׳ בן יהודה ,163 טל׳ 227813־03

מי סעד ה בסיגנון א חר
רח׳ הרברט טמואל 80 תל-אביב, טל 5101036 .

הבית הלבן

( 111ק י 6ז 0 3

הבירה הכי זולה בעיר

רח׳ הירקון , 108 תל־אביב
טלפון 230577 :

8£ס 0מ £זזמ ^

...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101

דאגה לאזרח הקטן
מי זה אמר שהשילטונות לא דואגים לנוי
כל בעיה רצינית שמתעוררת כאן, מייד זוכה
לטיפול רציני. הנה, למשל, מה הכי מטריד
אותנו היום? זה שיש כאן תיירים.
״ בשביל מה אנחנו צריכים פה תיירים,
שמסתובבים להם ברחובות ומדברים בשפות
.זרות, תופסים לנו את המוניות ממש מתחת
לאף, תופסים את השולחנות הכי טובים
בבתי״הקפה, מטרידים עוברים ושבים
בשאלות מטומטמות כ מו.וו ר איז בן־יהודה
סטריט?״ למי יש כוח בחום הזה לענות
לאנשים באנגלית, בגרמנית ובשוודית, ועוד
לחייך.
צריך לגמור את הסיפור הזה של התיירות,
ולהניח לעם היושב בציון לנוח בחודשי הקיץ.
אבל איר עושים את זה? הרי אי־אפשר לאסור
על אנשים לבוא הנה. מה אנחנו, אלבניה?
אל תדאגו, מישרד־העבודה של ממשלת
ישראל פתר את הבעיה. מישרד־העבודה —
שכנראה אץ לו עבודה אחרת, רוצה לסגור
את כל נמלי־האוויר בישראל (לוד ואילת)
בשבת קודש.
אבל שבת קודש, מתחילה ביום שישי, כך
שנמלי־האוויר יהיו סגורים גם ביום השישי
בערב. ולכן כל חברות־התעופה הזרות, שעד
היום היו מגיעות הנה ביום השישי, כדי
להביא תיירים וחוזרות לבסיסיהם ביום
השבת, יפסיק לבוא הנה גם ביום השישי. כי
חברות־תעופה שאינן בפיקוח הוותיקן, כמו
אצלנו, לא יכולות להרשות.לעצמן להחזיק
מטוסים חונים במשך 40־ 30 שעות.
ואם יגידו לתייר השוודי שהוא לא יכול
לטוס לאילת לא ביום השישי ולא ביום
השבת, אז התייר השוודי יגיד :״טוב, אז תן לי
כרטיס לפלמה דה״מיורקה׳׳.

חדש

זה ידוע שבני 40 פתאום מתעצבנים על
מערכות״העיתונים על שהקטינו במפתיע את
גודל האותיות. זה גם ידוע שבדיוק אז כולם
מתחילים לצחוק על בני ה־ 40 ואומרים להם:
״אם נגמרה לך היד סימן שאתה צריך
מישקפיים.״
זה ידוע שבני ,40 שפתאום רואים פחות
טוב, לא מוכנים לקבל את רוע הגזרה
ומתעקשים שלא ללכת לרופא־עיניים, לא
להיבדק ולא לשמוע את הבשורה :״כן, אתה
צריך משקפי־קריאה ״.וגם ידוע שבני 40 כבר
שנים מבקשים מחבר שנוסע לחו״ל ״קח 10

איך סידרנו אותם?

זו היתה בעיה א׳ .עכשיו בעיה בי.
הבעיה הזאת היא הזמן הפנוי שיש לעם
ישראל. כמויות אדירות של זמן פנוי. זאת
אומרת, אחרי שהוא גומר לעבוד, אחרי שהוא

הילדים, אחרי שהבן־אדם מבזבז שלוש שעות
כדי לטלפן לבזק ולספר להם שכבר שבוע לא
באים לתקן את המכשיר, אחרי שהוא מחכה
בדואר קרוב לשעה כדי לקנות שלושה בולים
ושני אסימונים, אחרי שהוא מחפש מקום־
חניה שעה וחצי ואחר כך עוד שעתיים הוא
מבזבז בללכת לשחרר את המכונית מהמיגרש
שאליה היא גורשה. אחרי כל זה אם נישאר לך
זמן פנוי, אזרח יקר, ואם גם יש לך פינקס של
ההסתדרות, אז כל מה שאתה צריך לעשות זה

שיחת חולין
08 הידד הקטן
אמא, תקני לי בבקשה סקייט־גורד.
בסדר.
ותקני לי גם משחק סגא.
כמה זה עולה!
הסקייט בורד בערך 150 שקלים
והסגא . 550
תגיד, אתה השתגעתי
למה?
זה המון כסף, אין לנו כטף לפזר על
שטויות.
הגיע הזמן שתביני שכסף שווה רק
כשמפזרים אותו.

חברים שלי
הולד פעמיים בשבוע למורות של הילדים
שלו, פעם בשבוע הוא ניגש למס־ההכנסה
כדי לברר למה שלחו לו עיקול, פעם בשבוע
הוא מבלה כמה שעות בביטוח לאומי כדי
לברר למה הפסיקו לו, פתאום את קיצבת־

לפנות למועצת־הפועלים הקרובה למקום
מגוריך. שם יגידו לך בדיוק מה לעשות בזמן
הפנוי שלך.
איך אני יודעת? ראיתי תשדיר בטלוויזיה.
״לפרטים פנה למועצת־הפועלים״.

דולר, ותכנס לדרגסטור הקרוב למלונך בניו־יורק,
וקנה לי את המישקפיים הקטנים האלה,
אתה יודע, שמשתמשים בהם רק כשאין
מספיק אור בחדר׳.
אז המישקפיים האלו הגיעו ארצה. תוצרת
חברת פוסטר גרנט, ואפשר להשיג אותן
בבתי־מרקחת, ובמיבחר גדול ובדירוג כל
המיספרים האופטיים.

אוהב משהו אחר. אריזה במישקל ק״ג עולה

14.95ש׳ח•
לטיבעונים — זטרל פל1ס. דאודורנט
חדש, המיוצר מתמציות טיבעיות בלבד, ואינו
מכיל אלכוהול. נמכר בכל רשתות השווק,
ב־ 13.95 — 8.70 שקלים.

מעכשיו יש לנו סבן סטאר כחול־לבן.
קוראים לו אירענית והוא יומן לאנשים מאוד־

דווקא רעיון נחמד: בשופרסל אפשר
להשיג עכשיו ערכת פיקניק, כלומר אריזת
פלסטיק שקופה ובה ארבעה שיפודי בשר,
ארבעה המבורגרים וארבעה קבבים. לפיקניק
וגם לבית בו גרים אנשים שכל אחד מהם

חבר שלי נסע מביתו שבמנהטן לשדה־התעופה
קנדי. נהג־המונית היה שחור. בדרך
הם פיטפטו, והנהג השחור ראה מייד שיש עם
מי לדבר. הוא שלף דף־נייר, נתן אותו לחברי,
ואמר לו :״קרא, ותחשוב על זה״.
בדף היה כתוב בערך כך:
אנחנו נולדים שחורים, גדלים שחורים.,
מתים שחוחים. כשחם לנו שחורים, כשקר לנו
אנחנו שחורים, כשאנחנו חולים אנחנו
שחורים, וכשאנחנו מפחדים אנחנו שחורים.
אתם, לעומת זאת, נולדים ורודים, גדלים
להיות לבנים. כשקר לכם אתם כחולים,
כשחם לכם את אדומים. כשאתם מפחדים
אתם ירוקים וכשאתם שונאים אתם צהובים
ולבסוף כשאתם מתים אתם נהיים אפורים.
אז למה, לעזאזל, אתם קוראים לנו
ציבעונים?

חבר אחר שלי היה השבוע בטיפול אצל
רופא־השיניים. כשחזר משם, פצוע וכואב
חבול ומדוכא, אמר לי שהוא הבין, סוף־סוף,
מי הם רופאי־השיניים.
מי? שאלתי אותו.
מי שלא הצליחו להתקבל לס־ס.

וחבר שלישי נסע לירושלים, ובדרך ראה
שלט־דרכים. השלט עשה לו מצב־רוח נורא
ואיום, והוא פשוט לא יכול להירגע.
על השלט היו שלושה חיצים. חץ אחד
המראה ישר ועל ידו כתוב ״ירושלים״ .החץ
השני הראה ימינה ועליו היה כתוב ״תל־אביב,
והחץ השלישי היה מופנה לכיוון הים
ועליו היה כתוב ״יהוד״.
הידיד שלי אמר שאם הוא תופס את
הנבלה שעשה את השלט הוא מולק לו את

ערכת מנגל

תמונת הסירסומת של הדיאודורנט הטבעי
מתמציות טבעיות בלבד

כל אחד 1הבשר של1
מאוד מסודרים או למי שרוצים להיות.
האיתעית מחולקת למדורים, שאם יודעים
להשתמש בהם היטב, כמעט ולא צריך
מזכירה. לפי דעתי הפרטית, קצת גדול מדי
וקצת יקר 68.80ש״ח, אבל כמו שאמרנו כבר
— מי מושלם היום?

יודעי־דבר אמרו לי שהם תמיד שוברים
את הדיאטה פתאום באמצע הרחוב כשבא
להם רעב, והם רואים נקניקיה בלחמניה.
לאותם יודעי־דבר יצאה עכשיו לשוק
פחפטה, אריזה קטנה ובה שלושה קרקרים
יבשים ומיכל קטנטן של ממרח. את זה
לוקחים בתיק, וכשמתפרץ הרעב שולפים

ערכת רעב
200 קלוריות לאמצע הדרך
מתוך התיק את הקרקרים, ובעזרת כף עץ
קטנה מורחים עליהם את המימרח. הכל ביחד
200 קלוריות, שזה לא הרבה. אומרים לי שזה
מחליף ארוחה.
לא מבינה בדיאטות,
אבל הפתפטה טעימה מאד.

לונדון

•על1

אלמוו׳
לונדון היא לא רק תיאטרון. לונדון
היא גם לא רק רחוב־ אוקספורד
(למרות שיש תיירים החושבים
כך, וכאשר אומרים להם שלוקחים
אותם לרחוב אחר הם מביאים איתם
דרכונים) .לונדון היא גם לא רק
אנשים בצבע אפור ־ורוד, הנוסעים
ברכבת התחתית וקוראים עיתון.
לונדון היא גם החרס. החרס
זה בית כלבו מפואר אשר נמצא

הכולבו המם ורסם ״הרמים״
מה קונה בו המלכה?
5ז א 10א.א)בנייטסברידג׳
י 81110 0 £ $וניתן למצוא בו
הלבשה עילית, ריהוט עתיק ומתנות
אכזוטיות.
יחצני הכלבו מפרסמים בכל
מקום אפשרי, כמעט, שגם המלכה
הבריטית קונה אצלם. מעניין מה
היא קונה שם. האם היא קונה אופנה
־עילית? מה היא עושה עם זה? הרי
אף פעם לא רואים אותה לובשת
אופנה־עילית. נהפוד הוא. עבורה
יש צורך להמציא מינוח חדש ״אופ־נה־תחתית״
.אולי היא קונה שם את
סירי־הלילה המוזרים האלו, שהיא
אוהבת לחבוש על ראשה.

לוס־אנגרס
מען1 לושים
מו כו ת
מדונה היא אשה מצחיקה. אותי,
לפחות, היא מצחיקה. היא אולי לא
מתכוונת להיות כזו, אבל זה יוצא
לה ככה, בלי כוונה.
ללא ספק היא כוכבת גדולה
כבר שנים אחדות, ונראה שתמשיך
להיות כזו, למרות מה שאני חושב
עליה.
איך היא הגיעה למעמד הזה
שלה אין לי שמץ של מושג, ואני
חושב שגם לה אין. קול — אין לה
מי־יודע־מה. כישרון — בינוני
למדי. הופעה — גם אין לה, אבל
זו כבר שאלה של טעם.

! —40.1

בקיצור הרנדס הוא כלבו קצת
אריסטוקרטי, קצת סנובי ויקר בהתאם,
אבל שווה לבקר בו ולשטוף
את העיניים.
בהרנרס ישנה קפיטריה אלגנטית,
שהליידיס האנגליות נוהגות
לפוש בה על קפה ועוגה. על אירוע
שקרה לחברה טובה שלי בלונדון
בקפיטריה הזו, אני רוצה לספר
לכם הפעם.
יעל, ישראלית־לשעבר, יוצאת
קיבוץ, נישאה לבחור אנגלי עשיר
ולא־יהודי וחיה בלונדון. היא יפה
להפליא, גבוהה מאוד, בערך 1.80
מ׳ ,בעלת רעמת־שיער בצבע דבש,
והיא נראית כמי שירדה לרגע
משער של 11נ. בקיצור, דמות שאי־אפשר
לפספס.
באחד הימים בחורף האחרון שוטטה
לה יעל, עטופה במעיל־מינק
ארוך, בין קומותיו של הכלבו המפואר
הזה, כשהיחידים שאינם נועצים
בה מבטם הם העיוורים. אחרי
שוטטות של כשעה החליטה
שהגיע זמן לקפה בקפיטריה.
בדרך לשם עברה באגף הממתקים
וקנתה לעצמה קיט־קט, שהוא
ואפל בעל ארבע שורות שוקולד.
בהגיעה לקפיטריה, לקחה לעצמה
קפה וחיפשה מקום לשבת. המקום
האלגנטי היה מלא לחלוטין.
בשולחן קטן אחד המיועד לשני
אנשים, ראתה יעל גבר שחור, נאה
ואלגנטי, היושב לבדו. בביטחון רב
של אחת הנראית נהדר ניגשה
לשולחן ושאלה בנימוס אם היא
יכולה להצטרף.
הגבר קפץ מיד ממקומו ובאבירות
עזר לה לשבת. יעל הניחה את
כוס הקפה ליד הקיט־קט והחלה לתור
אחר סיגריה בארנק שלה. מזווית
עינה היא רואה פתאום שהגבר
שממולה שולח יד לעבר הקיט־קט
שלה ותולש ממנו בעליזות׳ שורה.
יעל נדהמה. מה זה פה, פתח־תקווה?
חדר אוכל בקיבוץ? במהירות
חטפה יעל את שלוש השורות
הנותרות של הקיט־קט ואכלה אותן
מהר.
מתח מוזר עמד באוויר. דקה
מאוחר יותר, קם הגבר ועבר
לשולחן סמוך שהתפנה.
זה כבר העליב אותה מאור־מאוד.
לא רק שהוא לקח לה שורה
בוואפל בלי רשות, הוא גם עוזב את

מה שיש לה, והרבה, זה כישרון
אדיר ליחסי־ציבור לעצמה. כישרון
העובד על עיקרון של המון רעש
וצילצולים, על מינימום טוטאלי
של כישרון(סטייל עודד גרא שלנו,
או להבדיל, רחמנא ליצלן, המועמדת
שלי לפרס״פוליצר לעיתונות,
מיכל בקר).
אני לא חושב שיש עיתון, שבועון,
ירחון, ריבעון וכדומה בעולם
אשר אינו מקדיש לה מדורים שלמים
בתדירות מדהימה. לא חולפת
דקה מבלי שבאיזשהו מקום בעולם
יכתוב מישהו משהו על המדונה
הזו.
אני בטוח שאם יוצא בברית־המועצות
עיתון ששמו דבר הפועלת
הנדחית העמלה, גם בו יש
קטעים וראיונות על ועם מדונה.
ואני, כמובן, קורא כל מילה. זה
בשבילי ניקוי־ראש מוחלט, והרבה
יותר זול ופחות תלותי מפסיכי־אטר.
למה
אני אומר שהיא אשה מצחיקה?

אחד מזיבלוני־הרכילות המודם־

עשן ז־ ד ך האף!!!
שבה שהה בפאריס, מביא משם אל הבית
גירסה מחוד שת למחזהו המפורסם של נואל
בלונדון את ה תלו ת שלו ב ס מי ם ואת ארוסתו.
קווארד סדאס׳ ד 111£מועלית ני מי ם אלה על
ביד אמן טווה קווארד א ת מירקם־היחסים
בימת תיאטרון גאריק, נוו ס ט־ אנ ד הלונדוני.
השביר בין גיבוריו, ומביא א ת המחזה לשיאו
המחזה נכתב ב־ 1924 על־ידי קווארד, שרצה
הבלתי־נמנע בעימות מכאיב בין
בתפקיד דרמתי טוב לעצמו,
האם והבן.
והוא אכן כיכב בגירטה המקורית
הביקורות שנכתבו על המחזה, עובדה בלונדון, שהועלתה כשהועלה בראשונה, שילבו תגו שביססה
א ת מעמדו הן כמחזאי
בות של הלם והתלהבות. מבקרו
הן כשחקן.
המחמיר של הסאנדיי טיימס,
המחזה דן בי חסי ם המורכבים
למשל, סיי םאת ביקורתו, שהי־בין
אם מזדקנ ת, נימפומנית־תה
ברובה שנחי ם למחזה, במי למחצה,
הנאחזת בכוחות אחרו לים
״המערכה השלישית ארונ ה
נים בשרידי עלומיה החולפים,
מדי ...יש יותר מדי ניגוני-פסנתר
לבין נג ה המתבגר, הבעייתי ווי־במערכה
השניה, וליידיס לא
מנור לסמים קשים. הקהל הלונ נושפות
עשן סיגריות דרך האף
דוני, שהורגל לקומדיות הקלות־שלהן!״״
כנוצה
של קווארד, קיבל א ת
טוב, זה היה ב־ 924ג, וזו היתה
המחזה החדש בהלם מוחלט.
שערוריה בפני עצמה, עשן דרך
בתקופה שנ ה לא העזו אף לדבר
האף!
על אלכוהוליזם בתיאטרון, הו עלה
מחזה הדן בבן המכור שחקנים אייטקן ואברט קווארד עבר לברודווי שנניו- ושנונים חדים דיאלננים יורק, להעלות שם א ת מחזהו
לסמים ואמו הנפקנית( .אני נבר
מדמיין לעצמי איד בכל הצגה שלפו מהאולם, על ואילו בהצגה שהמשיכה לרוץ בהצלחה רבה ב אלונקות,
איזה 60 דודו ת ח סו דו ת מעולפות עם לונדון גילם א ת תפקיד ניקי ג׳והן גילגוד.
ב 19$2-הועלתה גירסה נוספת של המחזה
מילחי-ההרחה שלהן).
ההצגה זכתה בהצלחה אדירה, למרות (או בלונדון, והפעם בכיכובו של דירק נוג ארד.
ההפקה הנוכחית מרשימה ונוצצת. הבימה
אולי בגלל) הנושא השערורייתי שעסקה בו.
מעוצבת להפליא בציבעי שחור, לבן ושנהב. ה קווארד
מציג במחזהו את האריסטוקרטיה
דיאלוגים ח די ם ושנונים, ונראה שהמחזה לא
המנוונת במערומיה, ומראה א ת המאפיינים
איבד כלל מכוחו ומהאקטואליות שלו, למרות
הפחות-מו שנים של החברה הלונדונית באמצע
שחלפו כמעט 70 שנים מאז שנכתב.
שנות ה־. 20
מישחק מעולה של מריה אייטקן (הזכורה
האם, פלורנס, רדודה ונהנתנית, עסוקה
כאשתו הכל־כד־אנגליה של ג׳ון קליז ב-דג ושמו
במאהב התורן שלה(שהוא בן גילו של בנה) ,מול
אפו של בעלה הזקן, המעדיף שלא לראות דבר. ונדה) בתפקיד האם. והגדול מכולם, רופרט
אברט( ,אשר שיחק בין היתר בסרטי ם ארץ
ידידי־המישפחה, הסובבים א ת פלורנס, חיים
אחרת וכרוניקה של רצח ידוע־מראש) .כניקי,
את הרגע ועוזרים לה לחיות את האשליה
הבן הבעייתי, בתפקיד של פעט״בחיים, המבסס
שבנתה סביבה. הלן, החברה, אולי היחידה,
את מעמדו כ א חד מגדולי שחקני-הבימה הצ מנסה
בכוח לשים ראי מול פניה של פלורנס.
עירים של אנגליה כיום.
מיקי הבן, השב הביתה לאחר היעדרות של שנה
השולחן כאילו שהיא לא בסדר! זה
דבר שלא ייעשה! כל עצם בגופה
של יעל (קצינה וקיבוצניקית
לשעבר!) זעקה לנקום את הכבוד
שנרמס.
ההזדמנות לנקום לא איחרה
לבוא. בעור יעל שוקלת מה
לעשות, הניחה מלצרית צעירה על
שולחנו של הגבר השחור ספל־קפה
וסופגניה.
יעל קמה ממקומה וניגשה אל

מאדונה
.להיות נזירה!״
סים בהמוניהם בארצות־הברית(ניתן
להשיג אותם בסופרמרקטים,
לידיהקופות) ,ערך עימה לא־מזמן
ראיון, ובראיון הזה היא אמרה שכילדה,
היתה לה אובססיה להיות
נזירה. לא אחות או מורה.
נ־ז־י־ר־ה! אז לא למות מצחוק!
אבל, היא מוסיפה מייד שהאובס־סיה
הזו חלפה לה כאשר היא

שולחנו של האיש, בלי לומר מילה,
כיבתה את הסיגריה שלה בכוס
הקפה שלו, נתנה ביס ענקי
בסופגניה שלו (משאירה עליה
כמובן סימני ליפסטיק ורוד),
הסיטה את רעמת השיער שלה
לאחור.והחלה צועדת באון לעבר
פתח־היציאה, כשהיא באופוריה
מוחלטת. זהו זה, חשבה לעצמה,
אותי לא יעליבו!
בדרך למכונית שלה, שחנתה

בחוץ, הכניסה יעל את ידה לכיס
מעילה, כדי להוציא את מפתחות
המכונית — והיא גילתה שם,
לתדהמתה, את ההיט־קט שלה!
מיותר בכלל לציין שהיא לא
חזרה להתנצל. אחרי שהיא אכלה
לו את הקיט־קט שלו, זה לא הספיק
לה, והיא רדפה אחריו ונתנה ביס
גם בסופגניה שלו. הוא היה יורה

חברות יש לי!

התחילה לחשוב על בנים ועל מין.
(את לא חושבו/שגיל 5זה מוקדם
מדי מכדי להחליט שלא להיות נזירה?).
מדונה
מוסיפה ומספרת שבגיל
10 התחילה לרוץ אחרי בנים(למזלם,
הם רצו יותר מהר) ,וכבר אז
הרגישה שהיא הולכת להיות
חתולת־מין(את בטוחה שזה היה
בגיל , 10 ולא בגיל?5נסי להיזכר).
באותו זמן התחילה אצלה מרידה
פנימית נגד המישפחה שלה ונגד
הכנסיה( .התקליט האחרון שלה
הוא ממש הכרזת־מילחמה על הכני
סיה).
מובן שאי־אפשר היה בלי לשאול
אותה על נישואיה הסוערים
לשחקן חם־המזג, שון פן. המונים
בעולם עוקבים בעניין אחר הדיווחים
על חילופי־מהלומות יומיומיים
כמעט, והטלת סרוויסים אצל
הזוג פן־מדונה.
לא מזמן ניסה הפן הזה לסדר לה
אחרת את הפרצוף. אז הוא היכה
אותה, וגם קשר אותה קצת לכיסא,
ונעל אותה בחדר לכמה שעות.

אז ככה. קודם כל שמחתי לגלות
שנשים מוכות זו לא בעיה עדתית,
האופיינית רק לנו. וגם,
פיתאום התגלה לי שגם סלבריטיז
חוטפות מהלומות.
מדונה מאמי, לא שמעת שיש
בהרצליה ובעוד כמה מקומות בארץ
מעונות לנשים מוכות? למה לא
קפצת לשם, כפרה? תמיד יש שם
מקום פנוי.
ושאלתי את עצמי עוד משהו:
למה נתנו לך רגליים שריריות כאלה,
אם את לא עושה בהן שימוש?
הרגליים שלך יותר שריריות מאלה
של סטאלונה, אז את לא יכולה
לתת לנקניק הזה, שאת נשואה לו,
איזו בעיטה קטנה בביצים, ולשלוח
אותו לכמה עונות למטרופוליטן
אופרה בניו־יורק, שישיר שם את
הסופראן במאדאם באטרפל״.
מה זה? אני צריך להגיד לך מה
לעשות?
מאמוש, אם את בכל זאת רוצה
עצות ממני, אפשר להגיע אלי דרך
מערכת השלם הזה. הם ישמחו להפנות
אותך אלי.

א רנ ח

תרצה קזינו מפואר. יש!
תרצה מועדון לילה יוקרתי. יש!
תרצה חמאם טורקי, יש!
תרצה מגרשי טני ס מוארים. יש!
תרצה אולם באולינג. יש!
תרצה חדר כושר משוכלל. יש!
תרצה בריכה מ חו ממת ורגילה. יש!
תרצה חוף ים פרטי. יש!
תרצה מגרש סקווש, החלקה על
הקרח, צ לי ל ה, ג ל שני ם, ר אי ה,
ה תעמלות אירובית, מסז׳ים, טיפולי
בוץ, הכל יש, רק תבוא ותיהנה.

...ואיך אפשר בלי להזכיר א ת האוכל
בקלאסיס? שפע המסעדו ת בקלא־סיס,
נתנו לנו מושגים חדשים על
אוכל. כן, גם בכמויות. אתה בא
לקלאסיס שכח מהדיאטה, כי אין
סיכוי ש תעמוד בפיתוי. א תה רואה
את ה שולחנות העמוסים מכל טוב
ואתה מבין איך חיו הסולטנים.

למרבה ה פל א ה חווי ה ה טו ר קי ת
הנפלאה הז את אינה יקרה כלל וכלל,
במושגים של בתי מלון בארץ, למרות
שאת קלאסי ס אי אפשר לה שוות
לשום בית מלון בישראל.
חברת דיזנ הויז ה מ שוו קתב אופן
בלעדי אתח בי לו ת הנו פ ש של
קלא סי ס, מ צי ע ה עי סקהכד אי ת
בהחלט, הכוללת טי סה הלוך ושוב
בחברת אל־על, א רוח של שבוע
(ל לילות) על בסי ס ארוחת בוקר
בסגנון מזנון ב־.$775
לאור כל מה ש אתה מקבל ב קל א סי ס
זה בהחלט מ שתלם. ניתן כמובן,
ל הז מין מספר לי לו ת ק טן יו ת ר
בקלאסיס, לשלב א ת השהיה במלון
עם הטיול שתכננת בטורקיה.

טורקיה של דיזנהויז
אין מה להשוות,

למעלה מבט נללי על המאן
למטה מימין בחכת השהיה המקורה
למטה משמאל החסקוטק

כולם מדברים על טורקיה. כולם
נוסעים לטורקיה. אבל א ם צריך
לחפש מקום שיבטא יותר מכל א ת
תענוגות החיים בטורקיה, אין ספק
שזה מלון קלאסיס.
לא הרחק מאיסטנבול, על החוף
המרהיב של ימת מרמרה נמצא פאר
המלונות הטורקיים.
ברינת השהיה

כבר בכניסה א תה מרגיש ש קל א סי ס
נבנה ותוכנן במיוחד כדי שאתה
תרגיש כמו סולטן.
במבנה אוריינטלי מרהיב ביופיו,
השכילו מ תכנני המלון להכניס את
כל עינוגי העולם הזה המזרחיים
והמערביים כאחד.

המחיר אחיד בחדר זוגי.
המחיר לא כולל היטל ומע׳׳מ.

הקאזינו ומועדון הלילה

דידכהויד

לסורקיהסמים ו\ם המובילהלאומי

חברת התיירות מס. ו בישראל.

פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות בארץ

£ 0 7 5 1 £145515
1ט 8א 1574

הסרט המגנטי של פוג׳• שומר על הראש המגנטי של הוידאוטייפ שלך
הראש ה מגנ טי הוא החלק הח שוב
והיקר בוידאוט״פ שלך. רק קסטה
מ עולה ועמידה שו מר ת על חייו לאורך
זמן ו מ עני קהת מונ ה חדה וברורה תמיד.
איכות ה ת מונ הנשמרת גם ב שימו ש
החוזר בסרט.
נציגים בלעדיים:

ק בו צו ^ז ב הו ^ מ עונ ^ ד ס

ק ס טו ת פוג׳׳ וידאו ואודיו -לה שיג
בחנויות הצילום והחש מל המובחרו ת.
קסטות וידאו פוג׳• מעט יותר יקרות,
הרבה יותר טובות.

אל תחסוך באיכות. קנה פוגי.

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

אסון הבונים. נהג־הקטר, שלמה סומך השבוע :״כל השופטים והמהנדס׳ לא היו איתי
בקטר. מה כבר אפשר היה לעשות? זה חוזר אלי בלילה. עכשיו קצת יותר טוב, א בל
בהתחלה ממש ל א יכולתי לישון. בעזרת השם •היה פסק־דין טוב. הטרגדיה לא עוזבת
אותי לרגע. הזדקנת׳ ב־ 15 שנה מאז. פעם חשבתי שהחיים יפים עכשיו יש ל׳ רק טראומה.
לא יכול לעלו תעל קטר. אחרי התאונה נסעתי קצת, א בל חלאות המישפט הוציאו ל• אח
הביטחון. ההורים אמרו שאני אשם, שהרגתי את הילדים, כד• שלא יחנו לי קנס /
על העצירה. כמעט חטפתי התקף־לב. לא כועס עליהם, רק עצו ב ל׳ בשבילם€§ .
הלכו החיים, רק אלוהים •עזור. אר בע שני אחרי, רונן בר חוזר לפתח־תיקווה.

השבוע: יום ראשון אחר־האהריי — ה אזכ ר ה

^ שבוע, אולי ממש ברגע זה, מתכנסים
\ 1להם ההורים הבוכיים בבית־המישפט בחיפה.
שלמה סומר, נהג הקטר ואישתו, יית־ישבו
על הספסל וימתינו לפסק־הדין.
ארבע שנים אחרי העצירה שלא נגמרה
עומד מישהו לשלם את המחיר. גם אם יחלים
השופט שסומך זכאי, לא יוחזרו לו ארבע השנים
האבודות. את הילדים אפילו הרב פרץ
כבר לא יוכל להחזיר.
מי באמת אשם? האם זה חשוב?
שמועות מסתובבות בפתח־תיקווה על
סיאנסים שנערכו להעלאת רוחות ההרוגים.
באחד מהם, טוענים עדי־ראייה, אף הודתה
הנהגת באשמה.
בימים הראשונים אחרי התאונה נערך
לינץ׳ פומבי לנהגת רות דוידוב. בכל ספרי־הזיכרון,
בכל האזכרות מדובר על 21 הרוגים.
ההרוגה ה־ ,22 נהגת האוטובוס, אינה מוזכרת.
דינה ילין :־מבחינה הגיונית אני יודעת
שזה לא בסדר מה שעשינו. היינו צריכים
לאזכר גם אותה, אבל מבחינה ריגשית אני
פשוט כועסת עליה. לא יכולה להזכיר״.
לדעת חגית סופר זהו מישגה .־גם היא
קורבי.

האם המישפחות השכולות רוצות את ראשו
תמורת חיי הילדים? המישפחות טוענות
שלא.
יהודה שחה ־תראה, הנהג המיסכן הזה
באמת לא מעניין אותי. יתנו לו שלושה חודשים
בעבודות מינהליות, וזהו. זה לא יחזיר לי
את הילדים, אני רק מקווה שהשופט יתייחס
בפסק־הדין לכל הדברים החמורים מאוד
שהתגלו במישפט״.
אהרון אגמון :־נדהמנו לראות שגם האסון
שלנו לא הזיז לגורמים המוסמכים. הם לא
הזדרזו לתקן את המעוות. התברר לנו שברכ־בת־ישראל
נותנים לנהג בן 61 לנהוג רכבת
בת 800 נוסעים במהירות גבוהה. לא די בכך
שאחרי התאונה לא העבירו את כל הנהגים
מיבחן־תגובה, אלא שמייד לאחריה החזירו
את סומך לפסים.
־במשך המישפט התגלו לנו דברים מדהימים.
התברר לנו שעל כל עצירת־חירום במהלך
נסיעה מורידים לנהג־הרכב מהפרמיות,
כך שלא כדאי לו לבלום״.
שחר :־רק בכסף שהוצא על עורכי־דין
במישפט הזה היה אפשר לעשות הרבה. פעם
אחת כמעט התפרצתי. זה היה כשעורו״הדין
וייסגלס הבהיר שאי־אפשר לעצור את הרכבת
יותר מדי עצירות־חירום, כי הדבר שוחק
את גלגלי הרכבת״.

כבר נכתבו. אז למי היה איכפת להפריע קצת,
ולהוציא על המורים את כל הכעס המצטבר.
לקחו אותנו לטיול סוף־שנה בתל־אביב.
גם את בית־ספר בתר לקחו לטיול. מורשת
יהודית או ״בני־מצווה״ ,כפי שזה מכונה
בעגה הפדגוגית 12 .כיתות ז׳ מברנר פוצלו
לשלושה ראשים. המסלול, שהסתיים בבית־כנסת
עתיק בצפון, כלל גם ביקור בשמורת
הבונים וסיור מודרך בחלקו הדרומי של
הכרמל.
דינה ילין, המנהלת, שמרה תמיד על כמה
כללים חינוכיים, ובתור מנהלת בית־הספר
באה להיפרד מכל אוטובוס בנפרד. היה
בלאגן. כיתות עלו על אוטובוסים שלא יועדו
להם. ז׳ 6תפסה מקום באוטובוס של ז׳ 12והוכרחה
לרדת מהאוטובוס. ז׳ 12 איכלסו אותו
במהירות.
אחרי שבירכה אותם לשלום, הוסיפה דינה
ילין :־תראו איזה כייף לכם, נתנו לכם נהגת״.
היא זוכרת את רעמת־השיער של הנהגת ואת
תנוחת השכיבה שלה על ההגה לפני היציאה.
יואל אהרון, מורה לשל״ח שהצטרף באותו
יום כמלווה לטיול :״אני זוכר שהרשיתי
לעצמי להתנמנם באותו רגע. שתי דקות
לפני הכניסה לשמורה עקף אותנו האוטובוס
של ז׳ . 12 הבנתי שהמורה שלהם יודעת את
הדרך. חיברתי אותה. בעבר גם היא היתה

ורק אני רץ כמו משוגע. מהצורה של האוטובוס,
והמרחק שבו הוא נחת מהכביש, הבנתי
את גודל האסון.
־דבר ראשון ניגשתי לאוטובוס. גיליתי
את הנהגת גוססת. עשיתי לה הנשמה, אבל זה
לא עזר. חתיכה של פח התחילה לבעור בגלל
הסולר שנשפך מהאוטובוס. כיביתי אותה. כל
האוויר היה ספוג ריח של סולר ושריפה.
־התחלתי בטיפול מעשי. אני חושב שרק
אחר־כך קלטתי את מה שראיתי. זה היה המחזה
הנורא בחיי. ברדיוס של 20 מטר ממקום
התאונה היה כל השטח מכוסה בדמם של
נפגעים״.

הודיעו
| שאגי מתה
ך} תח־תקווה השבוע. שלושה ימים
של ראיונות. שלושה ימים קשים, הרבה
מרואיינים שטופי־דמעות וטראומה עירונית
הרודפת עדיין את העיר.
אותו היום, ה־ 11 ביוני, איחר את מאות
ההורים לתלמידי כיתות ז׳ בבית־ספר ברנר.
הם חיכו לילדים שלהם שיחזרו. כמו כל ההורים•
כשהגיעו הידיעות הראשונות, באמצעות
המיבזקים של גלי צוז״ל, התעורר אצלם, כמו
אצל ההורים בקרית ביאליק, צל ראשון של

ה מנ הלתבעצם די ה רווי חהמכל העניין. פ ת או ם קי בלה פי ה סו

תלמידה חגית ופר

ל עו ל לא נסלח לרב ברץ. לא וסגור איתו חשבון עד־סומך,
נהג הקטר, נשאר בחיים.
בתחילה נחשב סומך, תושב קריית־ביא־ליק,
לנקי מכל חשד, אולם עדויות חדשות
שהצטברו, ואולי גם הרצון למצוא אשם, שגם
נמצא בין החיים, גרמו להבאתו לדין.
פיענוח הקופסה השחורה וצילום של אחד
מנוסעי הרכבת הראה שהבלימה החלה זמן רב
אחרי הרגע המשוער. מאז נסחב המישפט זמן
רב. רכבת־ישראל מינתה את עורך־הדין רב
וייסגלס להגן על סומך.
ביום החמישי שעבר, בדירה צנועה מאוד
על הכביש הראשי עכו־חיפה, הסכימה אישתו
של סומך לשוחח. היא דיברה על המתח והעייפות
הרבה שבה נתון בעלה זה זמן רב.
השכנים ידעו לספר על השבירה האיטית של
סומך, שהפך מאיש מאושר, המתפרנס בכבוד,
לשבר־כלי של ישיבות מישפטיות,

ביום השני לפני שבועיים התחילו להקים
מחסום בצומת הבונים. הצופר נשמע מרחוק,
הולך ומתקרב. הרכבת, היוצאת ב־ 9.00מ־תל־אביב
הגיעה בדיוק ב״ ,9.40 כמו בכל יום
ב־ 50 השנים האחרונות.

ן סוכריות
| והטיפים
^ פני ארבע שנים, באותו היום, יצאנו
/גם אנחנו לטיול. כיתה ז׳ 3מבית־הספר
אורט ביאליק באחת הפרובינציות ליד חיפה.
אחר כך חשנו שותפות גורל עם הכיתה של
בית־ספר ברנר, שיצאה את פתח־תיקווה
באותן שעות.
גם אנחנו יצאנו עם מצב־רוח של סוף־שנה,
עם סוכריות וחטיפים לסוגיהם. התעודות

מדריכת־של״ח. ממש נרדמתי. מה שהעיר
אותי היה צופר ארוך ומתמשך של קטר.
קפצתי. אתה צריך להבין, כל השטח היה
פרוס לפנינו. לא היו עצים והיינו בדיוק
האוטובוס מאחוריהם.
־הקטר התקרב במהירות והאטובוס כמעט
עבר. זה הלך כמו ב־א 5 £ 0 1 0 1 1 0
בשניה האחרונה לפני שהספיק
לחצות האוטובוס נפגע. בתחילה הקטר
גילגל אותו ואחר־כך העיף אותו באוויר כמו
קרטון.
״חטפתי את תיק העזרה־ראשונה והוריתי
לנהג לנסוע לאחור ולהוריד את הילדים
בדשא, מחוץ לטווח ראייה. ירדתי מהאוטובוס
והתחלתי לרוץ. רק אז הרכבת נעצרה. ופתאום
היה שקט, חמייח־מתים. אף אחד לא
נאנח או צעק. הרכבת היתה שקטה ׳לחלוטין,

דאגה.
אמא שלי קיבלה את הילד שלה חזרה, והם
שם, מאות ההורים הממתינים, קיבלו רק הודעה
קצרה מהחמ״ל, שהוקם בבית־הספר .״אנא
בואו לחטיבה״.
הם הקיפו את בית־הספר, המונים, לא יודעים,
נבוכים. יואל היה הראשון שחזר מאיזור
האסון. בציפורניים ניסו לתלוש ממנו מידע.
התיקשורת כבר הגיעה, והוסיפה בהבזקיה
להיסטריה הכללית.
למי שקשורים בנושא קשה לדבר ברציפות.
פלאש־בקים מתערבבים במציאות. חלקם
בגלל הפציעה וחלקם בגלל ההלם.
חגית סופר העדיפה להתחיל בהורים שלה
ועברה מייד לתאונה עצמה. היא היתה היחידה
שנותרה בחיים ממי שישבו בחלקו האחורי
של האוטובוס. כל השאר נהרגו. .ודתה לי
העולם הזה 2704

השבוע: יום ר בי עי ב בו ק ר — פסק־הדין
בעייה למצוא מיסגרת חברתית אחרי התאונה.
הקבוצה שעלתה מביודספר יסודי לחטיבה
היתה מאוד מגובשת. גם אז באוטובוס
ישבנו כולנו ביחד, בחלק האחורי. כולם, חוץ
ממני, נהרגו. הרקע המשותף שהיה לי עם
שאר הניצולים התבסס כמעט רק על התאונה,
וזה לא הספיק.
״אני לא זוכרת את התאונה וגם לא את
צפירת הרכבת. אני גם לא זוכרת את האנשים
שישבו לידי. התעוררתי כמו מתוך חלום רע.
ניסיתי לזוז ולא הצלחתי. לא הבנתי מה קורה
איתי. הכל כאב נורא, והייתי מכוסה דם. ביד
ימין היה לי שבר פתוח. העצם יצאה החוצה,
כאילו היתה עץ שבור, ובכלל, נראיתי די
אומלל. חיילים החזיקו לי את הראש כשניסיתי
להסתובב, אמרו לי :׳תסתכלי על השמיים,
על הציפורים׳ .התעלפתי.
״ההורים שלי לא ידעו מכלום. אבא יצא
באותו היום למילואים, ואת אמא לא הצליחו
להשיג. רק בדרך לערבה, באיזה פונדק־דר־כים,
הוא שמע מהדורת־חדשות וחזר מייד
לפתח־תיקווה. למזלו, הוא לא הגיע לבסיס,
כי שם חיכו לו המפקד והרופא כדי להודיע
שאני מתה.
״את אמא שלי תפסה שכנה. ידיד שלי
לקח אותה לבית־הספר.״ היא מתארת שוב את
ההיסטריה. את ההורים הצובאים על שערי

מיטל גיגי, ערן דהרי, אורית הרשברג, דביר
ורובל, צחי חבשה, תמיר טסה, יאירה כהן,
סיגלית כהן, יוסי לוי, לילי מזרחי ליאת סיני,
פלורין פלנציאנו, ליאורה צרפתי, איל שאטי,
שלומי מזרחי, אל אביה של שלי מנדלוביץ,
ובעלה של מירב שהצטרפה כמלווה, ואל בני־מישפחתה
של אסתי גל. המחנכת. יותר מאוחר
נוספה לרשימה שרונה כברה, שנפטרה
בבית־החולים. רק ההורים של אמיר שחר לא
נכחו. האב, עובד אדעל, בילה באותה שעה
עם אישתו בלאס־וגאס. רק יום לאחר־מכן
השיגה אותם ההודעה.

אלוהים

ך * גיתמדברת מהר, החלטית מאוד,
1 1תקיפה. היא, כך נראה, הצליחה להשיג
את השקט הנפשי שלה .״אלוהים מת בשבילי
ביום ההוא. אני באה מבית־מסורתי מאוד, ועד
אותו יום האמנתי בו. שבר בתפיסה. זה גם
מעלה מייד כמובן, שאלות של גורל, למה
דווקא הם ולא אני. איך זה שאני יצאתי מזה
במזל. זה בערך מה שנשאר מכ״ה בסיוון.
תדהמה וכאב. לא כעס, אני לא כועסת. אני
גם לא נוסעת באגד או יושבת בסוף הרכב.
״בית־ספר? התייחסו אלי כמו בצמר־גפן.

הספר בשש השנים האחרונות, רינה ילין. מחוץ
לחדר, על קיר המיסדרון פיסלי קרמיקה,
שטיחים, כל ציור מותאם לילד בהתאם לעיסוקיו.
קיר חי. לא של אבל. היה יכול להיראות
כקישוט נחמד, לולא הכתובת לצידו. בתוך
הסיפריה, שהפכה חדר־הנצחה, ארונות
עם מיכתבי ניחומים, תיקי עיתונות. על הקיר
מפוסלת אנדרטה מקרעי פח. מרשים. כואב.
ילין העמידה עצמה, מטבע הדברים, בראש
הצוות של ה״אחרי״ ,להנצחה ודאגה לטיפול
בנפגעים .״כל השנה הראשונה הוקדשה להנצחה.
הקמת החדר, טכסים רבים, התמודדות
עם בעיות.׳׳
״לא הרבה זמן אחרי התאונה נסתיימה
שנת הלימודים, כך שהרבה לא יכולנו לעשות
עד סוף השנה. הבאנו פסיכולוגים,
החלטנו לערבב את הכיתות וליצור כיתות
חדשות, כדי שלניצולים תהיה הסתגלות
יותר קלה. היו המון בעיות איתם. עבדנו בתיאום
עם פסיכולוגים. ניסינו להוציא אותם
החוצה. היתה להם בעייה לנסוע באוטובוסים,
והפעם הראשונה שהסכימו לעשות זאת היתה
כשנשיא־המדינה הזמין אותם אליו לביקור.
״דווקא בנושא הלימודים הם הפתיעו. לא
כולם חזרו בתחילת השנה. רובם נפצעו והצטרפו
לאחר כמה חודשים. הם גילו מוטיווציה
גבוהה מאוד. כל ניצולים אמרו לי שלמדו

כשאנחנו עוד היינו בבית־ספר, עשו אזכרות
גדולות מאוד. כשעזבנו — הכל נגמר.
״בשנה שעברה לא הסכימו שם לעשות
אזכרה. אירגנו הכל בעצמנו, וערכנו טכס
נהדר. השנה חזר התסריט הזה על עצמו. האזכרה
בבית־ספר הפכה למשהו טיפשי וחסר־טעם.
בשנתיים האחרונות אירגנו ערב להורים
השכולים. אותנו, הניצולים, החברים של
הניספים, לא חשבו להזמין. הערב כלל הרצאה
מחרה ולא קשורה לנושא. הגעתי, ויחד
עם רבים, יצאתי באמצע.׳׳
דינה ילין מכחישה, כמובן, את ההאשמות
וטוענת שבעניין האזכרות הם פשוט נכנסו
לפרופורציה .״האזכרות של יום השואה, יום
התאונה ויום הזיכרון לחללי צה׳׳ל נערכות
באותה צורה״.
את עינבר רותביץ היכרתי בקנזס־סיטי.
היא ניגשה אלי אחרי אחת ההרצאות שהענק־נו
לבתי־ספר על ישראל, במיסגרת מסע הסברה
של מישרד־החוץ והציגה עצמה. שרופה
על הארץ ושונאת כל דבר המזכיר לה את
אמריקה. יורדת מכוחם של גירושים. האב עוד
בארץ, בקיץ היא כאן, בפתודתיקווה.
היא עזבה בכיתה ר. עזבה את כל החברים
שלה, ששנה לאחר־מכן עלו לחטיבת־ביניים
לכיתה ז׳ . 12 בקייץ 1985 באה לביקור, והיתה
אמורה להצטרף אליהם לטיול סוף־שנה, סתם

ה שבוע באזכרה

בית־הספר. בשעות אחר־הצהריים החלו
לחזור יתר האוטובוסים. תלמידים, שצחוק
הטיול שלהם נקטע, ונשאר רק בכי של מי
שהיו עדים לטרגדיה.
רק הורי כיתה אחת לא ראו את האוטובוס
שלהם חוזר. מישפחות תלמידי ז׳ 12 כונסו
בכיתה אחת. לקראת ערב הגיעו הרשימות
הסופיות. שוטרים הועמדו ליד החלונות,
שנאטמו למנוע ניסיונות־התאבדות. שמה של
חגית הוקרא מרשימת הפצועים המסוגלים
לדבר.
חוליות קטנות של שוטר, פסיכולוג ומורה
ניגשו להורים השכולים. עדי־ראייה מספרים
על מחזות קורעי־לב של הטחת ראש בקירות,
זעקות ובכי. אחד האבות השכולים ניסה אף
לחטוף אקדח של שוטר כדי לירות בעצמו.
הס ניגשו אל ההורים של עודד אגמון,
העולם חזרו 270

לא רק במובן של לדבר לדבר על התאונה,
אלא דאגה גדולה כזאת ״שלא אדרוך על
אבן״.
ברנר. הילדים הקטנים מכיתות ז׳ שמעו
משהו על התאונה. את כולם לקחו לראות את
הקיר בחדר־ההנצחה. עצרתי כמה ילדים בחצר,
ונדמה היה שהסברים לא חודרים אליהם.
אין מגע בינם ובין הניצולים שעברו בינתיים
לתיכון. הכאב מיטשטש והולך. נמוג לתוך
הרצאות של שעות חברה.
גרנית בן־ארי היתה גם היא באוטובוס שנסע
אחרי ז׳ . 12 היא זוכרת היטב את התאונה,
ההלם. כמעט כל חבריה נשארו לעד בני . 13
אחותה הקטנת היום בת , 13 איננה מוכנה
לשמוע על התאונה. אולי מפחדת מהטראומה
של גרנית, אולי אינה יודעת מספיק.
כחדד־ההנצחח חיכתה לנו מנוזלת בית־

להעריך את משמעות החיים, וכנראה שגילו
יותר רצון ללמוד, כי רצו למצות את המכסימום
מעצמם. עם השנים התחלנו לטייל לשם,
לקחת פעם בשנה קבוצה למקום, כדי לנקות
את האנדרטה, לנכש עשבים מהאיזור. אנחנו
משתדלים להזכיר כמה שיותר.

סידסומת

^ אלרשם ־ קו ^ מ ר לי אחר הניצולים:
< ״היא בעצם די הרוויחה מכל העניץ. מי
שמע קודם לכן על דינה ילין. פתאום, איזה
פירסום ענק. בעלה קיבל בעיקבות כך את
תפקיד דובר־העירייה. ודא, לדעתי, רוצה
שישכחו מהכל. מדיניות של החיים חייבים
להימשך. בשנתיים הראשונות אחדי התאונה,

בשביל הכייף. אלא שאביה נזכר שיש אירוע
מישפחתי המתקיים באותו היום, ולמרות
הפצרותיה לא נתן לה לנסוע. היום הם
מייחסים את זה לאלוהים.
כמעט כל חבריה אבדו לה. כך אבד לה גם
קשר חיוני עם הארץ. הבעייתיות הנפשית,
טראומת התאונה באים לידי ביטוי רק מקרוב
בשיחות של ארבע עיניים.
ההתייחסות לגודל, לחטא ועונשו התחילה
כבר שלושה ימים אחרי התאונה, כשיצא הרב
יצחק פרץ בהכדזה שלו שהכל קרה בגלל
מזוזות פסולות בשערי בית־הספר.
יהודה שחר, שאיבד את בנו אמיר :״תרפה.
לעולם לא נסלח לו ולא נסגור איתו חשבון,
עד שיבוא ויבקש סליחה. אני לא מאמץ, אבל
הוא הרי מאמין בגיהינום• שיידע שוה יעבור
לו שמא סזזו׳.

מאיר ליפשיץ

אסון!

סבאח אל־ ק אדי כנען -הנ אנ ס ת של המדינה -הי תה ב ת 30 שנה
בלבד ביום הירצחה. את מול סיפרו כותרות העיתונים כי בקסבה של
שכם נמצאה גוויתה המתה. לפני 3חודשים נודע ברבי ם על מעשה
הנבלה שבוצע בגופה. משך שלושה לילות וימים ארוכים התעללו בה
צעירים רעולי פנים ב אכזריו ת חייתית, שברו לה א ת העצמות ול א
שכחו ל אנו ס או ת ה שלא כדרך הטבע.
מזה רבע שנה הי אהס תו בבה בינינו כמתה־חיה. ה או מללה ידעה
הי טב מה צופן לה עתידה ואיזו מי תה משונה מתכננים עבורה. דמה
בראש כולנו, ובראש וברא שונה בראשו של שר הבי טחון -הוא־הוא
ה א חר אי העליון, לשלומם ולחייהם של כל תושבי יהודה ושומרון.
אבל מי שליבו גס במצוקות היהודים בוודאי שאינו מתרגש במיוחד
מרצח כ מה ערבים בידי ערבים.
וגם בתיק שורת ל א ישמע קול הזעקה על מעשה הזוועה. אצלנו
נורא עסו קי םלא חרונ ה ב מציאת הא שמים מקרבהמ תנ חלים לירי
בכפר קרוואת־בני־זייד. מזה כשבוע ימים מתבשר העם בכו תרות ענק
בעמודים הרא שונים איך מ תפ תחתהח קיר ה בעניין. הטלביזיה
והרדיו מעניקים ס קו ר צמוד לכל שמץ שמועה והדלפה הק שורים
בעקיפין לנושא. מ אמרי מערכת ופרשנויות מלומדות עו ס קי ם לל א
הרף בליבוי אש השינאה כלפי המיליציות היהודיות -זו הפיקציה
הגמורה.
ובינתיים, ב שקט־ב שקט, ובק צב הולך וגובר, מחס לי ם הערבים
איש א ת אחיו. בחודש האחרון ל א עבר יום מבלי שירצח פלס טיני
אחד לפחות בידי בני עמו. בימים אל ה ממש, לוחצת ה או מ ה הערבית
האצילה על הדוושה, ומוציאה להורג שניים־שלושה עד ארבעה
נידונים ליממה. ערימת גופות הנ ק ט לי ם הפלסטינים, על רקע חיסול
חשבונות פנימי, הולכת וגובהת, אך שר הבי טחון הישראלי מפנה כתף
אדישה לתופעה המחרידה.
כי האיש ה א טו ם הזה כבר מזמן איבד שליטה. כי יצחק היקר ע סוק
מאוד ב מ סיבו ת ובאירועים חברתיים, ואין לו חשק ופנאי לטפל
בנו שאים הבוערים. השתוללות הערבים שוברת כל יום שיאים
חדשים אבל רביו שולח א ת הר מ טכל לפסגות הרי שוויץ. האלימות
והטירור מגיעים לכל פינה בשני צידי הקו־הירוק, ושר הביטחון
מארגן אינטריגות וקואליציות לשמירת מקומו בשילטון.
רבין הו א האסון. רבין הופך אותנו ללבנון.

מדר סי הורוביץ

כשלי כר שוטובוסיס היחסים, ההולכים ונוצרים בין שרי הליכוד
והמעיד במיסגרת ממשלת האחדות הלאומית,
מזכירים מצב המתהווה לעיתים בבוסתן,
כאשר עצי־פרי מזנים שונים שתולים זה
לצד זה. צמרות העצים משתרגות זו בזו, עד
שקשה להבחין איזה ענף שייר לאיזה עץ. אם
עץ תפוז הוא השתול ליד עץ הלימון ישיק
לעיתים לחיו של פרי התפוז ללחיו של הלימון
ויהיה קשה להבחין איזה פרי שייר לאיזה
עץ. אבל כאשר הרקב יפגע בשורשיו של אחד
העצים, רק עץ זה ייבול, לא יניץ עוד פרחים
ולא ישא פרי. ואילו העץ שלא נפגע יוסיף
לפרוח ולהניב.
הקירבה היא על פני השטח. העצים
נבדלים זה מזה בגורלם.
ועוד מזכירים היחסים ההולכים ונוצרים
בין שרי הליכוד והמעיר במיסגרת ממשלת
האחדות הלאומית את נוסעיהם של שני אוטובוסים
שנעצרו לפני רמזור באור אדום. כל
עוד האוטובוסים עומדים לפני הצומת יהיו

בכל אחד מהם נוסעים, המצויים בקירבה פיסית
רבה לנוסעי האוטובוס השני. הם יכולים
לגעת זה בזה, להתחבק ולהתנשק דק־ החלון.
אף בהתחלף האור יסע כל אוטובוס לדרכו
ונוסעי שני האוטובוסים לגורלם הנפרד. אם
תקרה תאונה לאוטובוס אחד או שהוא ידרדר
לתהום, ייפגעו רק נוסעי האוטובוס האחד

אסד: מו כ או־ סחברש לי
סוכנות היריעות הסורית פירסמה (ב־20
ביוני) דברים שאמר הנשיא אסר בוועידה הס
של התאחדות עורכי־הדין הערביים :״עלינו
ביחד לפעול להגשמת האחדות הערבית.
כשתהיה יותר אחדות ערבית יהיה יותר ני׳
צחון, וכאשר נפגשו מצרים וסוריה היו ניצחונות.״
התאחדות היא דיר ההצלה היחידה
לערבים, ועליהו לפעול בדרך של פיתרון
חילוקי־הדיעות בין הערבים ...הנשיא המצרי
הוא חוסני מובארב, ידידי וחברי, ואסע
להיפגש עימו, ולא ניטוש זה את זה, וזה יהיה
מצויין לסוריה, מצרים והאומה הערבית״.

פ ״ אלאל־ חו ס״נ :,הזמו! א ת
ר א לי ל הי פגשבמ דינ תו!
פייצל אל־חוסייני התראיין השבוע(ב־18
ביוני) באחד משבועוני יפו, אלעגימי. בין
היתר סיפר למראיניו שבוטרוס ראלי, שר־המדינה
המצרי לנושאי חוץ, שביקר באחרונה
בישראל, הוזמן להיפגש עם אישים פלס־

מז־בו־כ

קדאפי

נסגר חיק חילזקי־הדישח
סיניים מהשטחים במיזוח־ירושלים ״שהיא
בירת מדינתנו, וזו הזמנה להיות נוכח ולהיפגש
עימנו במדינתנו,״ אולם ראלי, מפאת
לחץ זמן, לא יכול היה להיענות להזמנה. עור
מדבריו של אל״חוסייני בראיון :״בתור שנה
תדבר ישראל עם אש״ף, כי הוא נמצא בעמדה
של כוח.״
בכל מיקרה, יש ויש מקום להזכיר מדי פעם
לחברי־הממשלה מטעם הליכוד באיזה אילן
הם תלויים, באיזה אוטובוס הם יושבים, מניין
הם באו ולאן הם נוסעים. ככלות הכל, התנועה
הפוליטית, שנטען כי אין היא יכולה
להכתיב לממשלה, היא התנועה הפוליטית
שאליה משתייכים ראש־הממשלה והשרים

יצחק שמיר ודוברי־מרכז
אוטובוס הלכוד צריך חסר מאין בא ולאן הוא נוסע
ואילו נוסעי האוטובוס השני יסעו לדרכם בשלום.
הקירבה
היתה שטחית וזמנית. הנוסעים
בכל אחד משני האוטובוסים קשורים בגורלם
לאוטובוס שלהם וזה לזה.
באחרונה אמר ראש־הממשלה, יצחק שמיר,
כי תנועה פוליטית אינה יכולה להכתיב
תנאים לממשלה. ייתכן כי אכן כך הוא. או

שנבחרו על ידו לכהן בה. עליו, על כן, מוטלת
החובה להטות אוזן קשבת לריעות החברים
במוסדות המיפלגה, שבחרה בו כדי לייצגה.
חיי פעילות אינטנסיבית של שרים בממשלה
אינם מספקים, ככל הנראה, תנאים אידיאליים
לביקורת עצמית. חיים כאלה הופכים
לעיתים קרובות לרצף מהיר של פעולות
פרטניות, שבחלקן הגדול אף אינן יזומות, עד

ערפאת— לקראת
ת מי כהבב חי רו ת
העיתון המיזרח״ירושלמי אל־קודס מדווח
בכותרת ראשית(מה״ 23 ביוני) שאש׳׳ף פועל
עתה צעד אחרי צעד לקראת קבלת רעיון
הבחיחת בשטחים .״הבחירות הן שלב, כאשר
המימשל העצמי יהיה חלק בלתי־נפרד מנד
הלר־שלום שלם, שמטרתו הגשמת החלטות
מועצת־הביטחון 242ו־ 338 וקבלת העיקרון
של שטחים תמורת שלום, וכן הבטחת זכר

עיתונות ערבית
יותיהם הלאומיות של הפלסטינים ופיתרון
הבעיה הפלסטינית על כל היבטיה, וכן הבטחת
השתתפות ישירה או עקיפה של אש״ף
בכל המהלכים לפיתתן ובמשא־ומתן״.

מו בארבלק די א פי:
אפהלע תי ד
השבועון המצרי אראהל׳ מצטט(מה־21
ביוני) באריכות את פגישתו של שליט לוב
מועמר קד׳אפי עם מישלחת מצרית שביקרה
בלוב. בין היתר סקר פניהם את שיחותיו עם
הנשיא מובארכ. מובארכ ביקש סמנו ״לסגור
את חילוקי־הדיעות שיש לו עם סאדאת בצי־פיה
לעתיד,״ כמו כן ביקשו מובארכ ״שישנה
את ניסוחיו הדיפלומטיים והתעמולתיים.״
זאת כדי להתחבב על־ידי הקהיליה הדמו־קראטית
הבינלאומית ואירגונים בינלאומיים,
כדי לשים לאל את האפשרות שישראל תרוויח
משימוש בשפה שכזו.

ש מי ר צי פהל סי רו פ
פל ס טיני, א פל...
צלאח מנתצר עורך השבועון אוקטובר כותב
השבוע ( 21 ביוני) ״המלה ׳לא׳ היתה מילה
קבועה, שבה השתמשנו שנים ארוכות, ובה
הגבנו כלפי כל הצעה ביחס לבעיה הפלסטינית.
דעת־הקהל בעולם לא השתנתה מבחינתנו,
והחלה להעריך אותנו רק אחרי שהתחלנו
לא לסרב ל קבל׳כל מה שמוצע

שהתמונה הכללית מיטשטשת, ומרוב עצים
אין רואים את היער. מתקבל הרושם שמרוב
פגישות ועניינים משותפים עם שרי מיפלגת־העבודה
נדמה לעיתים לשרי הליכוד שחבריהם
לממשלה יותר קרובים להם מאשר חברי
מרכדהליכוד ומוסדותיו הנבחרים.
אשר על־כן — בתנאי ממשלת אחדות
צריף, כפי הנראה, למשיר מדי פעם בשרוולם
של השרים האצים־רצים לדרכם, כדי להזכיר
להם מניין באו ולאן הם שייכים. לכר נועדה
ישיבת המרכז שתיוועד, בעזרת השם, ב־5
בחודש הבא.
רבים מאיתנו חוששים. נדמה כי על ראש־הממשלה
להתחשב בחששות כנים אלה.
החששות אינם מפני ראש־הממשלה, אלא
מפני שותפיו לממשלה, שעמדותיהם ידועות
ונחשבות מסוכנות על־ידי רוב חברי הליכוד
ובוחריו.
החשש הוא כי השפעתם של שרי מיפלגת־העבודה
תגבר. עמדותיה של מיפלגה זו
בשאלות־יסוד, כמו גורל שטחי ארץ ישראל
שמעבר לקו הירוק, הצבעת ערביי ירושלים,
ועירה בינלאומית ושאלות חשובות אחרות
קרובה לעמדות של אש״ף.
ההרגשה היא שעם שותף כזה בממשלה,
כדאי שתתקיים ישיבת־מרכז שתתן לראש־הממשלה
הזדמנות לאשר מחדש את מחויי־בותו
לעקרונות הליכוד, המנוגדים קוטבית
לעמדות שותפיו העיקריים בממשלה.

א 1רי ח

מיצנע ב עיוי ע צ מו

אם יש להצטער על פרישתו של אלוף פיקוד־מרכז עמרם
מצנע מתפקידו, הסיבה בעיני יכלה להיות רק אחת: שהוא

עשה זאת שנתיים מאוחר מדי. מלכתחילה לא
ראוי היה להתמנות לתפקיד זה.

כבר התרגלנו לתהליך הטיבעי שאלופי צה״ל, עם פרישתם,
פונים לחיים הפוליטיים, כדי לגלות לתדהמתם שרובם
נכשלים שם, אף אם נחשבו לקצינים מוצלחים, מצנע, לעומת
זאת, עוסק בפוליטיקה בהיותו לובש מדים. זוהי תופעה
חדשה־יחסית שבה עוסקים כמה וכמה קצינים בכירים. למזלנו
— מעטים. הם מנסים למצוא חן בעיני הכל. לכן, כסופו

של דבר, הם מאכדים את עולמם — ואת המדינה
— לדעת.

אם היה להם אי־פעם חוט־שידרה מיקצועי־צבאי, הוא נטחן
עד דק — בריקוד־חבל וירטואוזי, הראוי לליצן־קירקס ולא
לאלוף בצה״ל.
קצין בכיר לשעבר, ששרת תחת מצנע, כשזה כיהן כמפקד
בית־הספר לפיקוד ומטה, סיפר לי בשעתו כיצד מצנע.עשה
פוליטיקה״ בין כתלי המוסד, המיועד להכשיר את קאדר המפקדים
הבכירים של צה״ל. מצנע, אמר לי אותו קצץ

הממשלה מנחם בגין, וזה תבע ממנו שיטול את
המיכתב בחזרה — מיהר מצנע לעשות זאת.

שלישית — כאשר הכריז מצנע על שביתת־שבת בקיבוצו,
ואמר שלא יחזור לפו״ם כמחאה — העביר לו שר־הביטחון
שרון הוראה, באמצעות הרמטכ״ל רפאל איתן: אם לא תחזור
מייד לפו״ם — תשאר בבית, כאזרח. ההודעה נמסרה בערב
יום־הכיפורים, בספטמבר , 1983 ושודרה כהודעת דובר צה״ל
במהדורת־החדשות האחרונה ערב החג. למחרת החג מיהר

מצנע לתפוס מחדש את כסאו בפו״ם.

כבר אז נבטו אם־כן זרעי ״האלוף המתלבט״ ,״האלוף
המתייסר״ .כפי שחזינו בו בשנתיים האחרונות במילחמה
הגורלית ביו״ש. מצנע לא היה מוכן להילחם על עקרונותיו,
להתפטר ולשבת בבית, כפי שעשו זאת קצינים אחרים בצה״ל
בעשורים הקודמים, כי הוא רצה לזכות בכל העולמות.
ואמנם קשרו לו כתרים על התנגדותו כביכול למילחמת־הלבנון
בכלל, והזדעזעותו מהאירועים הטרגיים בצברה וב־שאתילה.
כי כל ההצתה המאוחרת של מצנע בלבנון באה על
רקע זה — כאשר ההסתה הכללית הפוליטית והתיקשורתית

בכיר ולוחם, עודד במו פיו ביקורת נגד הדרג
המדיני על מילחמת־הלבנץ, באילו היה בסניף של
המיסלגה. ואחר־כד,כששאל הקצין את מצנע מה
יש לעשות כדי לעלות בצה׳׳ל בדרגה, השיב לו
מצנע, שהיה עדיץ תת־אלוף :״צריך לבחור בסוס
הנכון״...
באותו זמן היה מצנע כרוך אחרי מה שנראה לו הסוס הנכון
— האלוף אביגדור (.יאנוש״) בדגל. יאנוש היה אחד מאלה
שייעדו את עצמם לכהונת הרמטכ׳ל. המירוץ במסלול הזה
נראה למצנע כמבטיח.

אלא שבינתיים אירעו כמה דברים שהוכיחו כי
מצנע הוא פרש מיומן, המסוגל להחליף סוס מת
בחדש בקפיצה מהירה.
כראש־מטה של יאנוש במילחמת־הלבנון הפך מצנע לשותפו
לאחד המחדלים המונומנטליים במילחמה: הקרב הכושל
בסולסאן־יעקב, כאשר תחת פיקודם המאוחד היו מאות טנקים.
היתה זאת סיבה נוספת מדוע איבד יאנוש, קצר־הרוח
והשלפן את סיכוייו להפוך לרמטכ״ל.
יאנוש עוזב את המירוץ — אבל לא הפרש. מצנע מצא לו
מיד את המועמד בעל הסיכויים הבא — דן שומרון, אז יריבר
בנפש של יאנוש. מצנע עבר לאגף המטה הכללי, ושומרון
נלחם על הקאריירה שלו מול הרמטכל משה לוי. מצנע רכב
על שומרון. מאז הם הפכו לתאומים סיאמיים, עד עצם היום
הזה. כי כישלונם הצבאי־ההיסטורי מול הטרור הפלסטיני
ביהודה ובשומרון רק חיזק ביניהם את הדבק. התמזג הרוכב
עם סוסו עד שהתגלה השבוע בטלוויזיה למרבה הגיחוך בהרי
שווייץ.
תשאלו, ובצדק, מה רע בקארייריזם, באמביציה ובמירוץ
על גבי הסוסים המתאימים? הרי כך היה בצה״ל מאז ומתמיד,
לא כל שכן בפוליטיקה. ובכן — כך בדיוק נראים החיים
הפוליטיים שלנו: אנשים, אף כמה מהנראים כחסיגים ביותר,
מוכרים את עקרונותיהם תמורת נזיד־עדשים רגעי.

אבל ברגע שבו אלוף, העוסק בענייני חיים
ומוות, הופך לפרש, רק כדי לזכות באופן אישי
בגביע — הוא הופך לפרש בלי ראש.
וברגע שבו הוא בוחר לו גם סוס פוליטי —
המירוץ הוא לא רק בלי ראש, אלא גם ללא ביוץ.
מצנע לעולם לא הכחיש את הצורה שבה חוזרים ואוהבים
עיתונאים, ובמיוחד אנשי השמאל, לתאר את הביוגרפיה שלו.
אלה מעלים על נס, כנראה כהוכחה לכישוריו של מצנע, כיצד
יצא חוצץ נגד מילחמת־הלבנון ונגד שר־הביטחון תוך כדי
המילחמה.
מצנע לא דאג להשלים את החלק השני של ביוגרפיה,
משופצת זו.

ראשית — מעולם לא שמעו את מצנע יוצא
נגד המילחמה בחודשים הארוכים לפניה, כאשר
הוא עצמו ויאנוש מפק3ו ששו לקרב ודאגו היטב למקום טוב
באמצע בראש כוח־השריון האדיר ביותר שניתן אי־פעם בידי
מיפקדה אחת.

שנית — מצנע אינו מספר שכאשר הוא כתב
מיכתב.נגד שר־הביטחון אריאל שרון לראש־

עמרם מצנע
פרש בלי ראש
נגד ממשלת בגין הגיעה לשיאה. או־אז אימץ השמאל את
מצנע לליבו כאיש מוסר ומצפון אמיתי.
מצנע מעולם לא התכחש לתדמית מזוייפת זאת. גם אם
האמת היתה שכל ״הזדעזעותו״ מלבנון נבעה ממניעים אחרים
לגמרי, כפי שגילה לי זאת בשעתו גם דן שומרון עצמו.
ראשית — הניסיון לחפות על המישגים הצבאיים שלו
בסולטאן יעקוב.
שנית — הוא ידע היטב שיאנוש אינו מועמדו של שרון
לתפקיד הרטמכ״ל, לכן, מה יותר קל מלהטיל את האשמה על
הדרג המדיני, ולפנות את מסלול-המירוץ?
אותה השיטה, שחזרה על עצמה בהתמודדות עם האלימות
הפלסטינית ביו״ש, נוסתה אם־כן כבר אז. הטלת היהב על
״פיתרון מדיני״ — לאור מחדל מיקצועי צבאי — פירושה,
הטלת האחריות על הדרג המדיני, לצורך טישטוש האחריות
של האלוף. אם בסולטאן־יעקב ואם ביו״ש.
אם כל כך הזדעזע מצנע, כפי שאהבו לתאר זאת מגיניו מן
השמאל, מצברה ושאתילה — היכן הזדעזעותו, כאשר ביו״ש,
תחת פיקודו, נהרגו גם נשים וילדים פלסטינים בין מאות
הקורבנות של האלימות הפלסטינית.

יותר מזה, אם נבחן את מצנע בראי של עצמו,
לאור הדמות שדאג לצייר בראי תוך שימוש בדוברים,
הדלפות, וקציני יחסי־ציבור, נראה עד
כמה הציור הזה מסולף.
אין לשכוח שאפילו ועדת־כהאן קבעה שאף חייל אחד, אף
מפקד אחד, אף שר אחד בממשלת ישראל — לא היו מעורבים
באירועים הטראגיים בצברה ובשאתילה — שם טבחו
נוצרים במוסלמים. לכל היותר נזקקה ועדת־כהאן לפאטנט
העולמי שלה, בהאשימה בכירים בצה״ל ובממשלה ב״אחריות

עקיפה״.

כאן, ביו״ש, ב־ 18 חודשי הכישלון הצבאי-
מיקצועי של מצנע נהרגו מאות פלסטינים ב
אחריות
ישירה שלו, של הרמטכ״ל, של שר־הביטחון, של
שר־המישפטים, של הממשלה כולה. אין צורך, לשם קביעה זו,
בשום ועדת־חקירה. אם קנה־המידה המוסרי של מצנע
ותומכיו לצורך הדמות המצויירת בראי, היא של יסורי צברה
ושאתילה — הרי לאור אחריותו הישירה ביו״ש הוא חייב היה
להתפטר כמחאה, ביום שבו נהרג הילד הפלסטיני הראשון,
כתוצאה מפקודותיו — מקליע אמת, מפלסטיק או מחצצית.
אלא שלא פרש כמצנע ישים לב לקטנות כאלה. כפוליטיקאי
במדים הוא ניסה להיות מין שופט־קו. מין פרשן צבאי.
פעם המתנחלים עושים ״מעשה נבלה״ ופעם הפלסטינים הם
המנוולים. חצי רגל ב״ימיך ורגל וחצי ב״שמאל״ .״צריך היה
להמציא את מצנע, אלמלא היה קיים,״ התפעל ממנו ח״כ דדי
צוקר. ואילו אמנון דנקנר מיהר לבסוף בשאט־נפש ללגלג על
התייסרויותיו של מצנע.
התייסרויות, חיבוטי־נפש, התלבטויות, שייכים לפוליטיקאים.
לממשלה. לכנסת. לסניפים. שם, בסופו של דבר,
נקבעת המדיניות. אך הם דבר פסול מעיקרו אצל קצינים
בשדה־הקרב, ובצבא בכלל.
שיח לוחמים הוא נכון לאחר הקרב. בשעת מילחמה העיקרון
היחיד שחייב להנחות את המפקד הוא הדבקות במשימה,
כל זמן שהפקודות הן חוקיות בעליל במיסגרת מדיניות של
שילטון לגיטימי.
כי הרי ההתלבטות, במיוחו כשהיא מוצגת לראווה בכיכר-
השוק כסחורה העוברת לסוחר, מובילה בשורות הצבא להססנות•
ההססנות הובילה, בין השאר, לכישלון מול האלימות
הפלסטינית הגוברת, לשפיכת רם מיותר, לא רק של חיילים
ואזרחים יהודים, אלא של מאות הרוגים ואלפי פצועים פלסטינים.
ההתלבטות — במקום המיקצוענות — גרמה להחלשות
צה״ל, ובוודאי לתדמיתו המרתיעה.
זוהי תוצאה של תופעה אנטי־דמוקראטית ששמה מצנע.
איש־צבא, שבעיניו מדיניות רישמית ופקודות חוקיות בעליל
של הדרג המדיני אינן מחייבות אותו, כאשר הן אינן עולות
בקנה אחד עם השקפותיו באותו הרגע. זוהי התגלמות הפוליטיזציה.
מצנע,
באותו פורטרט עצמי שטרח לרשום בראי, דאג
שיראו בו אלוף למופת, קרבי אמיתי, על כל המשתמע מכך.
איש, כמובן, לא ינסה לקחת ממנו את ימי בחרותו כקצין־
שריון צעיר ולוחם.

אבל האם שמעתם בתולדות צה״ל שאלוף
יוותר על זירת המילחמה העיקרית הלאומית שהוא
מוסקד עליה, לטובת לימודים בחו״ל, בעיצומו
של הקרב, בטרם הושגה ההכרעה? אני הורגלתי
לראות אלופים הנלחמים בשיניהם לפקד על חזית, אפילו
צדדית. זה ייעודם, זה מיקצועם. ראיתי כיצד מדיחים קצינים
בשעת מילחמה. כולל החלפתו של האלוף שמואל גורודיש,
לאחר כמה ימי מחדל במילחמת יום־הכיפורים, במפקד חזית
אחר.
אבל עדיין לא ראיתי, עד מצנע, שאלוף, לא רק שאינו
מודח אחרי 18 חודשי־כישלון, אלא מבקש בעצמו ״לפרוש״,
״ללכת ללימודים״ .הוא מזכיר לי את אל״מ אלי גבע, שפרש
מתפקידו בשעת המילחמה במבואות ביירות, משום, כפי
שסיפרו כמה שהיו שם, איבד את יציבותו, וחיפה על כך
באידיאולוגיה מוסרית, שהפכה אותו לגיבור לאומי אצל
מחזאים, עיתונאים וכתבנים מסוג ידוע.

בעיני — הוא ומצנע מאותו הספר. משהו מסריח
באורווה הזו.

הפאראדוקס הוא, שהטוענים לנסיגה מכל השטחים למען
הקמת מדינה פלסטינית־אש״פית — חוזרים ומודיעים
לציבור, שצה״ל הוא צבא כל־כך חזק ואדיר, ובמחסניו כלי־נשק
כל־כך איומים ונוראים ש״השטחים לא חשובים״ ,ואס
נצליח בניסיון במעבדה הלאומית — ״נחזור ונכבוש אותם״.
כן — צה״ל הוא צבא אדיר, כשמדובר בלוחמים, בחיילים.
אך מי שמטפח כמודל למפקדים של חיילים אלה, אלופים
מתחבטים ומתייסרים כביכול, מהסוג החדש, כורת את הענף
של טיעונו. את הגזע הצה״לי, שעליו אנחנו יושבים, לא רק
שלא יהיה מי ש״יכבוש מחדש״ — אלא גם מי שיגן על
ירושלים ותל־אביב.

כדי למנוע זאת נאמר למצנע ודומיו לא רק
בשם ה,,ימיך, אלא בעיקר בשם ה״שמאל״:

שלום, ולא להתראות.

דני אל ה א 111כ 1זי
איזון חוזר
הטירוף וטרף קל
אדם מג׳בל מוכאבר פרץ לדלת פתוחה
בארמון הנציב, נטל סכין־מיטבח וניסה לשסף
את גרונה של פעוטה. חולה־נפש כמובן. גם
החייל המצרי, שטבח בישראלים בראס־בורקה,
לקה בנפשו. הירדני שניסה לחצות
את הגבול לפני שבועיים היה משוגע. אמר
פעם חיים ויצמן שבכדי להיות ציוני צריך
להיות משוגע. האם בימים טרופים כאלה
חייב רוצח של ציוני משוגע להיות מוסלמי

מטייף?

כוו־צ• גרר דמיונית
חוטי התייל היחידים ב״מכלאות״ פתח־תקווה
מצויירים כיד הדימיון הדמוני על
כרוזי המפגינים עצמם. לעומת זאת, בית־הספר
האיזורי בקרבת ביתי מוקף בשני
שערים חשמליים, גדרות תייל סביב־סביב,
ושומר חמוש בפתח: יוצאים לטייל בקבוצות
ואך ורק בליווי מזויין. לא מעט יהודים בארץ
הזאת, לוא דווקא ביש״ע, חיים מאחורי גדרות
ושערים דומים. אין כפר ערבי בכל המרחב,
ועל אחת כמה וכמה בית־ספר ערבי, המוקפים
גדר דומה, כי הטרור היא דרך חד־סיטרית.

...ומלאו את הארץ

סירות וירקות בזיל הזול הניבו
מדד של .0.970 העברת השוק הסיטונאי
ממרכז תל־אביב לאיזור מובלת חירייה
אמורה להקטין את פער התווך: עשוייה
לפתוח את ה״פלונטר״ האמיתי בחקלאות —
כיצר להתפטר מפרי עמלם של יהודים
המתעקשים לחיות מן האדמה ולא מן האוויר.
שמעתי מציניקן הכפר שמטע האפרסקים
שלנו, הגובל בנחל לכיש הוא בין הטובים
באיזור. לא צריך להוביל את הפרי לשוק.
אפשר לזרוק ישר לואדי. אבל מה עושים עם

גרמניה מעל הכל ויהודי
״על הסכיך
הפרופ׳־ מנחם שטרן ז״ל נרצח בדקירות־סכין
בעמק המצלבה בלב הבירה. לא מזמן,
בירושלים המיזרחית נראו צליינים גרמנים
צוהלים, שחגגו את יום ההולדת ה־ססז של
אדולף היטלר. בין שירי הנוסטלגיה היו
״בתחנת־הרכבת של ירושלים אפשר לראות
יהודים״ ,ו״כאשר דם יהודי ניתז מן הסכין״.
מה רוצים מהגרמנים שכה מתגעגעים
למראות יהודים עולים לרכבות? בסך הכל,
הם מריחים דם יהודי ממרחקים: עם יד על
הלב, יש סיכוי טוב לחזות ביהודי מתבוסס
בדמו בבירת ישראל.

תעודת עניות לבנקאים עשירים. הטוענים
לכתר ״החמצן של המדינה״ לא אמרו
במפורש של איזה מדינה. אז מה רוצים מסניף
בנק לאומי לישראל בפאריס, שהחליט למחוק
את המילה ״לישראל״ משלט הבנק? הם רק
צועדים עם הזמן :״ישראל? — ימח שמה!״
אמרו הגויים, וכך עשו הבנקאים היהודים.
הרי הלקוח תמיד צורק.

אל: חב

במשך 19 חודשים, ישבו גיבורי הגלבוע
על הגדר וצפו בהתנכלויות ב״אוסטיודן״

שר־החקלאות אברהם כץ־עוז

המילה האחרונה

זה התחיל יום אחד, לאחר ההצבעה על
התוכנית. ב־ 15 במאי , 1989 היום שבו התחילה
המילחמה הפסיכולוגית.
באותה עת שהה דויד לוי הרחק בניכר,
אבל יודעי־דבר מיהרו לקבוע בפסקנות :״הצבעתו
של לוי אינה סוף פסוק .״מיד עם בואו
ארצה הוא ייפגש עם ראש־הממשלה, ויישנה
את דעתו ״.כשנחת לוי בארץ והודיע שאת
דעתו אינו משנה, קבעו יודעי-הדבר, שזו רק
שאלה של מחיר. קצת עיסוי לאגו הפגוע,
הבטחה לשתפו בעניינים, והכל יהיה בסדר.
מה רבה היתה תמיהתם של ״היודעים״
למישמע הודעתו של לוי ביציאתו מלישכת
ראש־הממשלה :״עכשיו הבנתי טוב יותר, עד

אובקיס וגרים

פתיחת ה״פלונטר־ בחקלאות: העברת האבטיחים מהמיקשה הישר לחיריה
כל-עוברי־האדמה שהתאכזר גורלם, ואין להם
ואדי ליד הבית? הם ממשיכים להציף את
השפלה בזרם בלתי־פוסק של תוצרת. את
עודפי היבולים, הזבל האורגני היקר ביותר
על פני תבל, יובילו ישר מן השדה לשוק, ישר
מן השוק לקבורה מהירה על גבעת חירייה.
אנו טוחנים מים, אבל לא בחינם. צחוק הגורל,
בימים אלה חוגגים חצי־יובל לפתיחת
ה״שיבר״ הראשי במוביל הארצי בשעה
שהחקלאות עומדת לפני שוקת שבורה.

מניפולציה נאמביצית

מיזרחית לקו הירוק. התנועה הקיבוצית
מאמינה שחבריה הם התגלמותו של ״היהודי
החדש״ :אדמה, גם אדמת ארץ־ישראל,
שייכת למי שמעבד אותה, אם הוא חקלאי
יהודי, ואם פלאח ערבי. הצתות וחבלות
ביערות ובשדות של ה״יהודים החדשים״
הוציאו את תושבי הגלבוע מגדרם ומשערי
ישוביהם, כדי להבהיר לפלסטינים היכן
הגבול: הכפריים לא ישבו לבטח, אם לא
ייטיבו להבחין בין יהודי חדש, היושב בזכות
על נחלתו, ויהודי כובש חובש־כיפה, היושב
מעבר לקו־האופק. השכנים שלכם בגלבוע
לא טעו בכתובת, חברים: יהודי, באשר הוא
מהווה ״פרובוקציה״ בעיני הערבים והמיפעל
הציוני כולו, קורא תגר על ההגמוניה
המוסלמית במרחב. בעיני יריבנו, אין שום קו
המפריד בין ישוב חדש של היהודי הישן
דוגמת העיר עמנואל וישוב ישן של היהודי
החדש, דוגמת קיבוץ בית אלפא. צר לי, אבל
כולנו מיועדים ל״ישוב מחדש״ מעבר לקו
האופק.

לאזהרות ולאיומים. מה רבה היתה הפתעתם
של ״יודעי הדבר״ ,כשיותר מ־ 1000 איש
גדשו את האולם, בעוד מאות ניצבים בחוץ,
מבלי יכולת להיכנס .״רובם לא חברי־מרכז״,
קבעו נציגי־התיקשרות בטון סמכותי. כאילו
שהם מכירים אותם. אבל ההבנה שלהם לא
מוגבלת לזיהוי הפרצופים .״רוב חברי־המרכז
הנוכחים כאן הם אנשי שמיר״ארנס התומכים
בתוכנית.״ איך אתם יודעים, שאלתי בתמיהה
.״מה זאת אומרת איך?״ ענו לי ,״יש לנו
כאן ציטוטים של אנשים המאשרים זאת״.
זה עוד כלום. בפרשנות, למחרת, כתבו
כולם, בצורה אחידה, כאילו החל מסע־הנסיגה
של השלישיה .״החלה הזחילה מהעץ״ ,נכתב.
ואני, שקרוב לאירועים, לא הרגשתי, לא
הבחנתי ולא שמעתי. היתכן?
התחלת הנסיגה, כך כותבים, נובעת מהרגשת
השלישיה, שבאמתחתו של שמיר מצוי
רוב מוחץ. מה אני אגיד לכם. מצירי, שיכתבו
כולם עד כמה גדול שמיר וער כמה ענק
יתרונו. זאת כל עוד האמת הפוכה לחלוטין.
אני רק מקווה שהדבר לא ישפיע על הלכי־הרוח.
בעצם, אני בטוח שזה לא ישפיע. כי מה
שעומד על הפרק הוא הנושא הגורלי ביותר
לכל אחד מאיתנו הגר במדינה הזאת. מה
שעומד על הפרק הוא האם נוכל לחיות כאן
חופשיים בארצנו גם בעוד 10 שנים. וזאת
שאלת השאלות. המפתח לתשובה נמצא
בידיכם, חברי־המרכז. בהצלחה.

כמה חמורה התוכנית.״ ״היודעים״ לא ויתרו.
ימנו את בן־אלישר לשר, והכל יסתדר.
באותה עת רבו השמועות על מיפגשים
משולשים, שנועדו לתיאום עמדות והופעות
משותפות. המבינים אמרו אז, כי עד שלא
יראו את המודעות על הופעת השלושה יחד,
הם פשוט לא מאמינים. עם פירסום המודעות,
כשהיה ברור שלוי כבר חצה את הקווים, הוכן
היעד הבא.
הניסיון ל״הפרד ומשול״ עבר לשרון.
שמיר זימן את שרון ללישכתו, כדי לתאם את
מועד ישיבת־המרכז, ואולי לשמוע ממנו רמז
על פשרה אפשרית. זה שעד אז הודיעו מקורבי
ראש־הממשלה, כי שרון הוא סרטן שיש
להרחיקו, לא הפריע לשמיר לעשות ככל
יכולתו, כדי לפרק את השלישיה.
״הם עוד מסוגלים לגנוב לנו את התנועה,״
הודיעו בזעם המקורבים ,״לא נאפשר לשרון
ולמודעי להרוס את הליכוד. שניהם על
הכוונת להרחקה מהממשלה.״
כשזה לא עזר, החל מסע־לחצים כבד על
חברי־המרכז. מדי יום הוזמנו כ־ 100 חברים
ללישכת ראש־הממשלה. הם יצאו משם פחות
משוכנעים משנכנסו. שיחות־טלפון רצו לכל
רחבי הארץ, כדי לשכנע את החברים לתמוך
בתוכנית, ולהזהירם לבל ילכו לכנס של
״המורדים״ .יותר מ־ 300 חברי מרכז לא יהיו
שם, הם הודיעו.
כדי לחזק את הסברה הזאת פורסם, דווקא
בבוקרו של הכנס, סקר של מינה צמח, בדבר
אופן הצבעתם של חברי־המרכז. פירסום הסקר
באותו הבוקר נועד לאותת לחברי־המרכז,
שלא כדאי להם להמר על מפסידנים.
אך מה לעשות והכרי המרכז לא נשמעו

עוד ימים ספורים ניפגש בסינרמה. איני
מאמין שאזכה לפנות אליכם מעל הבימה:
מיכסת שעות־הדיון תיגזל וודאי כולה על־ידי
נאומיהם של ראש״הממשלה ושרי הליכוד.
משום כך אני מנצל בימה אחרת. זו
שהוענקה לי על-ירי.העיתון, על מנת לשגר
אליכם קריאה של הרגע האחרון.
כאשר החל הוויכוח על טיבה של יוזמת
רבין־שמיר נקטו תומכיה בטקטיקה מתוחכמת.
מי כמוהם ידע עד כמה קשה ״למכור״
את סגולותיה ולהלל את מעלותיה. הרי הם
עצמם התקשו להסתיר את חששותיהם. שר־החוץ,
משה ארנס, סיפר למאזיניו שב־וועדת־החוץ־והביטחון
של הליכוד עד כמה
הוא ״מודאג ומתוסכל״ :השר משה ניסים,
הידוע כמי שנמנע מהפרזה מילולית, הגדיר
עצמו בנאום פומבי כ״אפוף חרדה״ מפני
סכנת התוכנית; אפילו ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, קבע בכנות כי התוכנית צופנת ״סכנות
רבות״.
מן הטעם הזה העדיפו מצדדי היוזמה
להימנע מוויכוח ענייני, ובחרו לפעול ברוח
האימרה ״ההגנה הטובה ביותר היא החרדה״.
קרי, אם חס־וחלילה יעז המרכז לדחות את
התוכנית — יתפטר ראש־הממשלה והשיל־טון
יעבור מיד לשמעון פרס!
אמנם השכיל ראש״הממשלה שלא לרמוז
אפילו על כוונת התפטרות כלשהיא, אולם
מקורבים ומקורבי־מקורבים יצאו דחופים
לסניפי־התנועה על מנת ללחוש שם בפנים
קודרות, כי אם תידחה היוזמה :״קלה ונחרצה
עם ראש־הממשלה ללכת לנשיא״ .התרגיל
עבד. בגדול. החששות האמיתיים — גורל
ירושלים, סכנת האינתיפאדה, השתלטות
אש״ף — כל אלה הושלכו לקרן זווית. את
מקומם תפשו סוגיות הרות־גורל כגון: המרכז
יכונס, אם לאו? תהיה הצבעה, או רק סיכום
דיון? ומה שיהיה או לא יהיה, יהיה ב״ 2ביולי
או דוקא ב־ 4בו? והאם יתפטר או שמא יימלך

בדעתו?
עד לפני ימים אחדים היתה יד הטקטיקה

טד גז־ ׳/ע

אוראוך
בו*ך₪ב

הסתודדות עם קומץ פלסטינים מלחכי־פנכה
וממתיקי־שפתיים — אינו שנוא על הערבים,
אלא דווקא אהוב עליהם מאוד. אם נניח להם
להדבירנו, תודבר אחר־כך כל התרבות המערבית.
בכל
מיקרה, אסור לנו להידמות להם .״טוהר
הנשק״ הוא ביטוי־סרק של יושבי־קרנות
בגילופין, אשר פטורים מן־העול של מילחמה

בטירור־הישמעאלי התיפלצתי על כל גוניו
(כולל שימוש בנשים ובילדים באבן־מאסו־הגברים
ובצמיגים מסריחים, מפויחים) .לדידי,
טוהר־הנשק פירושו הקפדה על ניקיונו
ועל מצבו־התקין לקראת ירי. הנשק נועד
לטהר קיני־אויב, ולא את מצפונם־הכוהלי של
שוכני פאבים ופותחי,מקומות אבל מוסר
לוחמים הוא דבר אחר. מוסר־לוחמים בריא

בניגוד תהומי לדעתם של חסידים וצדיקים
רבים, מן העידית והסולת של החבריא־ה־ישראלית
המתקדמת, אינני סבור כי המימרא
התורכית העתיקה,כל המרבה להכות ערבים
הרי זה משובח׳ דינה קלון, לפחות במישור
המעשי. זה נכון כי ראוי לנסות ולהשתדל
ולהתאמץ לשמור על צלם האדם, אולם במציאות
האיזורית שלנו, שבה שורצים בהמוניהם
אויבייהציוויליזציה האנושית, עם תרבותם
המידברית הרצחנית והמגונה, אשר במידה
שבה העמקתי להוקרה, בה במידה התפלצתי
לסולדה. ראוי יותר לשמור על צלם

הלוחם.
האיסלאם, ובראשו מיליוני ישמעאליו,
הוא מכשיר דיכוי והשפלה עד עצם ימינו.
יחסיו לצדק, לאמת, להגינות, ליושר, לאומץ,
לטוהר, לתרבות, לאמנות, למדע ולכל שאר
רכיבי־תרבותנו הם יחסים מהופכים ומנוגדים
ליחסינו־שלנו. מה ששנוא עלי, כך התברר לי
מתוך חקירותיי הממושכות — ולא מתוך

נאשמי גיבעתי בבית־המישפט
אסור לחסל חשבועת עם הפיקודים הזוטרים

די מרכז הליכוד
הזו על העליונה. עד שבא הכנס המרשים של
יום הרביעי בשבוע שעבר וטרף את הקלפים
מחדש. לפני יותר מ־סססז חברי־המרכז, שטרחו
ובאו להשתתף במעמד, הוצגו העקרונות
הבאים:
( )1לא תוצע כל הצעה כנגד התוכנית.
במילא, אין עירעור על קבלתה על־ידי

הממשלה והכנסת, ואין כל עילה בהתפטרות
ראש־הממשלה )2( .לא תוצע כל הצעה
המבקשת לשנות — ולוא בפסיק — סעיף
מסעיפי התוכנית — או להוסיף לה תנאי
כלשהו. וכך מאבד מתוקפו׳הטיעון כאילו אין
מיפלגה רשאית לערער על החלטה של מוסד
ממלכתי. והחשוב מכל, הצעת ההחלטה

שתוגש על ידינו למרכז־הליכוד מתייחסת
אך ורק לעתיד: החובה להדביר את אלימות
האינתיפאדה בטרם התכנית: החובה להבהיר
שהליכוד לא ייכנע לתביעה לכלול את
מיזרח־ירושלים באוטונומיה; ההכרח למנוע
מראשי הטרור להיבחר כנציגי התושבים
הערבים של ארץ ישראל המערבית. דחיית
כל לחץ להפסקת מיפעל ההתיישבות ביש״ע.
חברים ייתבקשו להצביע עבור הצעה זו
במקביל, ולא בסתירה לאישורו של נאום
ראש־הממשלה בפניהם.
החלטות כנס כפר המכביה מסלקות, סוף-
סוף, את השאלות המלאכותיות שהושתלו
במתכוון לתוף הוויכוח האמיתי — ומותירות
למעשה רק שאלה מהותית אחת: האם אין זו
זכותו של המרכז, לנוכח הסכנות שאיש אינו
מתכחש להן, לקבוע מהם הקווים האדומים
של הליכוד?
תשובתי לשאלה זו היא אחת: אין זו רק
זכותו של המרכז — זו חובתו! המחויבות הזו
מתחזקת כשאנו נוכחים כיצד מתגייסת כל
התיקשורת כדי למנוע החלטה כזו. כשאנו
קוראים את מאמרי־המערכת בהארץ דבר,
על המשמר, ובפיהם תחינה והפצרה ב־ראש־הממשלה
:״אל תיכנע״! כשאנו שומעים
את עבד אל וואהב דראושה מעל דוכן־הכנסת
״מחזיקים אצבעות ליוזמת שמיר״ .כשאנו
למדים מעיתוני ארצות־הברית כי הממשלה
האמריקאית ממתינה בדריכות עד לאחר
ישיבת־המרכז, בטרם תעביר לישראל את
הדרישות החדשות שעלו בשיחות עם אש״ף
בתוניס. וכשאנו קוראים את הודעת דובר
תנועת שלום עכשיו כי תנועתו ״תומכת
בתוכנית הממשלה״.
ב־ 5ביולי יוכלו חברי־המרכז להצביע בעד
אישור התוכנית המדינית ובה בעת לאמץ
עקרונות ביטחוניים ומדיניים שיבלמו את
הסכנות הגלומות בה. אמנם יוסי שריד
ודראושה ושלום עכשיו לא יאהבו את
התוצאה — אך מרכז־הליכוד מעולם לא
הבטיח להם זר של ויתורים.

למתגונן ומזיק לאויב, ולפיכך יש לפתחו
ולטפחו, בלא הרף, בלא רתע.
פני הדור כפני הכלב, ופני צה״ל משקפים
את פני הדור, טוענים אזרחים־פשוטים רבים.
הם צודקים, כשמדובר באופנה־הצה״לית הקלוקלת,
אשר מאפשרת לטפול ולגולל את
האשם־לביזיונות בחיילים, ולפטור את מפקדיהם.
התופעה אינה יייחודית לצה״ל, כמובן.
גם חיילי צרפת, שנלחמו בהודו־סין ובאלג׳יר,
וגם חיילי ארצות״הברית, שנלחמו בשליחות
מעצמתם בוויאט־נאם, קבלו על התנערות
מפקדים בכירים מאחריותם לכישלונות. אך
לא מלהיטותם לעיטורים ולדרגות ולכיבודים.
לעתים קרובות מדי נשכח העיקרון הצבאי
הבסיסי, כי בצד הסמכות האדירה המוענקת
למפקד, ונשללת מפיקודיו, קיימת האחריות
המוחלטת של המפקד, ושל מפקדיו
מעליו, על מעשי ומחדלי פיקודיהם.
אולם, את מה שיכלו להרשות לעצמם
מעצמות גדולות, כלומר, לדעוך בלא להתפרק
ולהתחסל, ספק אם ישראל תוכל להתנסות
בכך. מכאן נובע, כי אם ראויים היו חיילי
גבעתי לעונשי־מאסר על כך שנטרפה דעתם
מהתפרעויותיהם של אויבינו ביש״ע, והתעללו
בערבי בתוך ביתו בחמת זעמם, ראויים
מפקדיהם לעונש דומה — אם לא חמור
הרבה־יותר — על שאירע בממלכתם.
אם לא תקפיד ממשלת ישראל, ושר־הבי־טחון,
והרמטכ״ל וכל הפיקוד־העליון של
צה״ל על מוסר־לוחמים זה, כלומר על הקפדה
עם המפקד, לפחות באותה מידה, כהקפדת
התביעה הצבאית עם הפיקודים הזוטרים,
תנופץ אחוות־הלוחם, ותוליך ברסיסיה את
כל היישוב שאולה. צה״ל הוא גוף הבולע
כספים אדירים, ומציע קאריירות מגוונות
לקציניו, והכל על־חשבון תקציבי האומה.
אסור להתיר בו קיומן של מאפיות שונות
וקידומם של מאפיוזו שונים. במיוחד יש לחסל
את חיסול־החשבונות עם החייל־הפשוט,
ואת פינוקם של קצינים יקירים רבים, כולל
כמה מכושלי־של״ג וארכי־פאשלונאים בדוקים,
אשר זוכים לאותה, שמיכה׳ מגוננת.
למיטב ידיעתי, אין שום דרך להתחמק
מנושא מציק זה. הוא באמת, באמת,בנפשנו.
לפיכך, רב״אלוף דן שומרון, הגיעה העת
לבצע את הטלטלה־הגדולה שהבטחת, ולחזק
את היסודות.

היכן נמצא המחזאי שיתיישב ויכתוב מחזה
על מיקרה ״פרידריך רוזנפלד״ ז״ל, על
פגישתו עם חבורת הצעירים הערביים. על
השיחה הלבבית ביניהם, צילומים משותפים,
על הסכין בגב שקיבל רוזנפלד, על ארבע
השעות שבהן שכב מתבוסס בדמו, על חזרתו
של הרוצח למקום־הרצח, על מה שעבר במוחו
של רוזנפלד בעת שירה לעבר רוצחו, שבא
לוודא את מותו, ועל השעות שבהן שכב
רוזנפלד לבד בחשיכה עד שנפח את נישמתו
עם הזריחה. היכן אתה מחזאי־הבית של בית
לסין? על מה אתה כותב היום, חנוך לוין?
משיגרת ימי האינתיפאדה — פיחות
של>ז 49 מופיע בראש הכותרות, בעוד רצח
פרופסור, שצעד למקום עבודתו בלב ירושלים,
זו כבר ידיעה מישנית. הקלות הבלתי־נסבלת
של האינתיפאדה מעניין
לבדוק את השפעת קמפיין ״התרת דם
המתנחלים״ ,שעורכים ראשי של 1ם עכשי1
בקרב הציבור הישראלי מחר, והציבור הערבי
בשטחים מאידך, על הרצחו של המתנחל
פרידריך רוזנפלד ז״ל מאריאל הפיכת
ציבור המתנחלים לערב רב של ״תתי־אדם״,
״כנופיות חיזבאללה״ בלשון הפגנות של1ם
עכשי ,1תביא בהכרח למעשים קיצוניים,
שירכבו על גלי־ההסתה כנגד המתנחלים,
המשודרים היום משמאלנינו לערביינו לכל
ערוצי־התיקשורת האפשריים ועד
אגודת הסופו־ים העבריים הפתיע השבוע בת-
עוזתו, ופירסם גילוי־דעת, המביע זעזוע מהרצח
באריאל וקורא, בדחילו ורחימו, לסופרים
ולאנשי־הרוח הערביים לגנות את שפיכת־הדם.
מה קורה להם שם, באגודת הסופרים,
אחרי ״ההסתה לרצח״ שהשמיע הסופר עמוס
עוז נגד המתנחלים בהפגנת של1ם עכשין
האחרונה, הם עוד מעיזים להביע זעזוע על
רצח איזה מתנחל ירון לונדון לא
הסתיר את מורת רוחו, כאשר שר־החוץ של
נטורי־קרטא, ל1־ב הירש, אישר באוזניו
ובאוזני מאזיני גלי־צה״ל שהוא זה שכותב
את המאמרים הראשיים באדפאלר. ושואלים
אנו את עצמנו מה היתה תגובתו של לונדון
הנסער, אילו היו מציעים לו לכתוב את
מאמרי המערכת באדפארר, האם היה עומד
בתוקף בסירובו, או שמא היה רואה במשימה
זו, כמו הרב הירש, גשר צר של דו קיום
ואחווה יהודית־ערבית הרב הירש
הצדיק, אגב, את ההשתטחות של חסודי נטורי
קרסא על קבר הצדיק היהודי חומייני.
לונדון, שתמיד אומר שרק עם אויבים עושים
שלום, מסתייג עדיין גם מרעיון זה
ובאותו הקשר חומיניסטי, מענין כיצד
מרגישים חברינו ״הנאורים״ מהשמאל, חסידי
הפרופסור ליבוביץ, על גילויי הערכתו
העמוקה למאמין, איש האלוהים אייתאוללה
חומייני, כפי שפורסם בעיתוני השבוע.
ואולי בימים טרופים אלה של
אינתיפאדה, אל להם לאזרחים המהוגנים
לטייל לבדם, ללא תאום מראש עם כוחות-
הביטחון ובהפגנתיות מרגיזה במרחבי ירושלים
בכלל, ועמק המצלבה בפרט.
17 במרץ — 1990 הפועל תל־אביב
מגיע לטמרה. קיסר, אתה הבנת את זה?

החברים עול אופירה

עיתתות ס ! מ
בנזרעגז מישפט
פ1ינה זכ ת ה
אבלהפ סי ד ה
פנינה רוזנברום דא הוכיחה
ערך התכשיטים הגנובים
אילנה אלד₪ ,
יותר מחמש שנים נאבקה פנינה רוזנבלום
בקבלן־השיפוצים הירושלמי איציק (״אבאר־אן״)
פינחסי, ולבסוף הפסידה וחויבה לשלם

כדי להשיב לה את הפסדה הגישה בע־לת־התכשיטים
תביעה אזרחית נגד הקבלן,
בטענה כי התרשל ולא התקין סגרים על
החלונות והתריסים שדרכם פרצו השודדים,
ועל כן חייב הוא לפצותה. עורך־הדין צבי
לידסקי, שייצג את הרוזנבלום, הוכיח בעדים
מהימנים כי קיימת חובה על קבלן, המתקין
חלונות ותריסים, להתקין בהם סגרים ראויים,
כי כך עושים כולם.
ואמנם התרשל איציק אבאדאן בכך שלא
התקין סגרים. אלא שפנינה רוזבלום לא
הצליחה להוכיח את הדבר החשוב מכל והוא
— מה היה ערכם של התכשיטים שנשדדו
ממנה. ובאין הערכה — אין פיצוי. השופט
דויד בר־אופיר לא קיבל את הערכתה
העצמית של רוזבלום לתכשיטיה, וקבע כי
היה עליה להוכיח את ערכם בצורה אובייק־

דו ח

העול הבא
נו, אמרו לי חברים בסוף־השבוע, נו, אולי
תכתוב במדור שלך איך העולם הזה כמעט
חיסל את אורלי יניב?
חברים טובים יש לי. להוטים להעמיד את
השלם הזה במיבחן. מכירים את השקפותי.
יודעים שאני שולל את החדירה לרשות הפרט:
את החיטוט במעיו ובקרביו: את הפלישה
לחדר־המיטות שלו: את הניסיון למכור עיתון
בכל מחיר — גם במחיר החרויות של קוראיו.

עכשיו נקרתה להם הזדמנות־פז. לפני
שבועיים פירסם העולם הזה. במיסגרת מודגשת,
רכילות עסיסית על מערכת־יחסים מיוחדת,
שניהלה אורלי יניב עם ידידה. בשבוע
שעבר הוסיף, לדעתם, העיתון חטא על פשע,
ובישר בעמוד־השער שלו, שאורלי יניב כמעט
מתה. בעמודי־הפנים הבהיר שהיא נמצאה
בדירתה מעולפת, כמעט לא רוח־חיים, בנסיבות
תמוהות, בגלל דליפת״גז.
לשון אחרת: השמצת, פירסמת, כמעט רצחת.
ומה שבטוח — ירשת, מפני שמכרת
יותר עיתונים.

עם כל הרצון הרע, קשה לי לראות את
הקשר בין הדברים.
את הסיפור שפורסם לפני שבועיים אין לי
דרך להצדיק. אורי אבנרי טוען שאורלי יניב
היא כוכבת־תיקשורת, ובתור שכזו חלים עליה
כל היתרונות והמגרעות של מי שבחרה
להיחשף לעיני ארבעה מיליון בני־אדם. לפעמים
היא נהנית מזה, לפעמים פחות. אבל

כאשר היא מצטלמת בחפץ־לב עם ידיד חדש,
במסיבה תוססת של יפיס״יפות, היא. צריכה
לדעת שבשבוע הבא עלולה אותה המצלמה
בדיוק לתפוס אותה בנסיבות פחות משמחות.
הדיווח, טוען אבנרי, מונע על־ידי אותו העיקרון
בשני המיקרים: ענייני, עובדתי, חסר־פניות.
אני
לא מסכים עם אבנרי, מפני שאורלי
יניב אינה שרת־החוץ ואינה מנכ״ל מישרד־האוצר.
היא יכולה לטעון — ובצדק, מבחינתה
— שלאהבותיה הפרטיות לא היו ולא
יהיו השלכות ציבוריות. הרומן שלה עם Xאו
¥אינו יכול להשפיע, אפילו בעקיפין, על
מצב האומה. לכל היותר היא יכולה לשוות
למבט ספורט או לחאים עזלם אופי עליז או
מתוח, לפי מצב־הרוח שלה.
ואת הדברים האלה אפשר לומר כמעט על
כל עיתונאי במך ינה.

אבל סיפור־השער של העולם הזה, בשבוע
שעבר, הוא סיפור שונה לחלוטין.
כאשר כוכב־טלוויזיה נמצא כמעט מת
בביתו, מחולץ על־ידי צוות מנך ד1יד־אד1ם,
מאושפז בבית־החולים ונרשם בשם שונה משמו
המוכר לציבור — הוא מעניק לכל עיתון
יותר מסיבה טובה אחת לפרסם את הסיפור.
וכאשר עיתונאי בכיר, בתפקיד ממלכתי
רם־מעלה, עושה כל מה שאפשר כדי למנוע
את הפירסום הזה — נוספת לסיבות הטובות
במילא עוד סיבה, לא פחות חשובה.

וזהו בדיוק מה שקרה בשבוע שעבר.

מרנאות
הזבל החוצה
קבלן אבאדאן
,כל הקירות היו ממסים בתמשת־שחם שלה!׳
לו 4000ש״ח צמודים לדולר, כשכר־טירחת

עווך־דץ.
במאי 1983 קנתה הרוזנבלום את הדירה
הראשונה בחייה, והיא לא הפסיקה להתפעל
ולדבר עליה. היא רצתה להבטיח שהדירה
תהיה ראויה לשימושה, ולכן שכרה את איציק
אבאדאן, דמות ירושלמית ססגונית, לביצוע
כל השיפוצים הדרושים.
כבר אז היה לרוזנבלום ראש לעסקים,
והיא חתמה על הזמנה מפורטת, ששימשה
כתעודת־האחריות לשנה לטיב העבודה.
חודש ימים עבדו אנשיו של אבאדאן בדירה
הקטנה בצפון תל־אביב והכשירו אותה למגוריה
של מלכת הסכס והזוהר. הם התקינו
ג׳אקוזי וחרסינה מעודנת, ובנו קשתות מיזר־חיות.
הם גם בנו תריסים וחלונות חדשים לדירה
הנמצאת בקומה הרביעית.
משר שתיקה? בדיוק חודש אחרי שרו־זנבלום
נכנסה לדירתה, באוגוסט , 1983 פרצו
שודדים לדירה, איימו עליה באקדח ושדדו
את תכשיטיה. חלק ניכר מהתכשיטים היה
מבוטח, אבל חלק לא היה מבוטח ועליו בוכה
הרוזנבלום.

טיבית על־ידי עדים מומחים או באמצעות
קבלות מאושרות. ועל כן, למרות שזכתה
בחלקו הראשון של התביעה, הפסידה את
הפיצויים.
״אני לא מבין מה יש לרוזנבלום הזאת עם
העיתונים. במהלך המישפט כתבו על כל
ציוץ שלה, ואותי לא הזכירו כלל. וכעת, כאשר
אני זכיתי בתביעה, איש אינו כותב על זה.
יש איזה קשר־שתיקה נגדי?״ שאל אבאדאן.
לא הזיז. כשהוא חובש כובע. טקסאי
רחב־השוליים ושלל תכשיטים, סיפר איציק
כי מעולם לא התרשם שפנינה רוזנבלום היא
משהו מיוחד .״עור לקוחה ״,אמר. גם תמו־נות־העירום
של היפהפיה הלאומית לא עשו
כלום לאיציק, שהיה מבקר בדירתה השכורה
בזמן ביצוע השיפוצים .״כל הקירות היו
מכוסים בתמונות־עירום שלה. אז מה? זה לא
הזיז לי!״ אמר המאצ׳ו.
ניתן לומר שהשניים יצאו בתיקו, אבל
מאידך אפשר גם לומר שפנינה רוזבלום
הפסידה פעמיים: פעם את התכשיטים ופעם
את שכר־הטירחה לעורך־הדין שלה ושל
איציק אבאדאן.

״אחרי הקרנת סרט קצר על טבע ונאום של
מקסוול על תעשיות התרופות בעולם, היתה
חתימה רשמית על ההסכם (שאחריה אמר
מקסוול ביידיש, :גמאכט־גזוקט׳) והאורח
הוזמן לסיור במחלקות הייצור. הסיור שהיה
מתוכנן לשעה, התקצר לחצי שעה בשל
פגישות בלתי־צפויות של מקסוול. אחרי כמה
דקות הסתבר שגם חצי שעה זה יותר מדי.
הורביץ ביקש שישיגו חלוק קינג־סייז בשביל
הבוס, כולם השתחלו לחלוקים, חבשו כובעים

לבנים ומירון מן, מנהל האגף הפרמצפטי,
הופקד על מתן הסברים. מקסוול קטע אותו
בתחילת המשפטים, קיצר את ההסברים,
וגילה בקיאות בפרטי התהליכים והמכונות.
באחת המחלקות נעצר, :המקום הזה הוא

הוכחה לאוטומציה מלאה. גלי בני
אדם. זה מוצא חן בעיני, הכל מתוכנת.
הייתי רוצה שגם העיתונים שלי
יעבדו כד, שהכול יהיה אוטומטי.
שתהיה מכונה שתבדוק מה אמת
ומה לא אמת ותזרוק את הזבל
החוצה.׳
ענת מידן, ח ר שחד שד שב ת .23.6.89
קטע מתוך כתבה על סיורו האחרון של רוברט
מקסוול, מבעלי מעריב, במיפעליה ובנופיה
של ארץ־הקורש.

171ת ם

אורלי יניב נמצאה בדירתה במוצאי־הש־בת
שעבר, בשעה 10.40 בלילה.
צוות מגן־דויז־אדם פרץ את דלת הדירה,
חילץ אותה והציל את חייה.
בבית־החולים מאיר בכפר־סבא היא נרשמה
ואושפזה בשם ״אורלי צוקרמן״ .לאחר
טיפול קצר שוחררה.
העולם הזה לא היה היחידי שגילה את
עובדות המיקרה. כמעט כל עיתון במדינת
ישראל ידע, כבר ביום הראשון שעבר, את
סיפור דליפת הגז, שדלף מאחת החוליות הקשורות
בהצלת חייה של כוכבת המסד הקטן.
אבל להעולם הזה, הפלא ופלא, נשמרה
זכות הראשונים של פירסום הסקופ הזה עד
יום ד׳ שעבר.
במשך 72 שעות רצופות לא נמצא עיתון
או אמצעי־תיקשורת אחר במדינת־ישראל,
שיפרסם את הידיעה העיתונאית הלוהטת הזאת.
היא התגלגלה במערכות־העיתונים, עברה
מעורך לעורך, מכתב לכתב, ממזכירה
למזכירה 5000 .איש, בהערכה זהירה, ידעו
על קיומה.
והיא לא פורסמה.

צריך להיות תמים לחלוטין או מטומטם
באופן מעורר־דאגה, כדי להאמין שידיעות־אוזרעווז,
מעריב, חדש1ח, הארץ, דבר וכל
השאר לא פירסמו את הידיעה הזאת בגלל
דאגתם העמוקה לבעיות של אתיקה או מחשש
לשלומה של אורלי יניב.
הסיבה האמיתית היתה קשר־השתיקה.
אורלי יניב היא חלק מהבראנז׳ה. יותר
מזה: לגבי־דידם של עורכי־העיתונים, היא
חלק בלתי״נפרד מהמימסד.
והמימסד שצריך להגן עליו, במיקרה זה,
הוא מימסד של עיתונאים.

חיים יבין:
שתוק לי ואשתוק לך

העיקרון קובע: היום אני — מחר אתה. אל
תפרסם מה שקורה אצלי בחדרי־חדרים. זה
לא נעים. מחר, כשזה יקרה אצלך, לא אשכח
שאני חייב לך טובה.

מאחורי קשר השתיקה של פרשת־יניב
עמד אחד מבכירי העיתונאים במדינה.
חיים יבין, מנהל הטלוויזיה הישראלית,
ערך בשבוע שעבר סידרה של שיחות־טלפון
בהולות לעמיתיו, וביקש מהם לנצור את המידע.
היתה לו רשימה של סיבות טובות לבקשה.
כל אחת מהן עשוייה לצרף אותו לחוג
ידידי ל״ו־צריקים.
אבל את הסיבה האמיתית לא מנה חיים
יבין ברשימה.
כי הסיבה האמיתית היא ״שתוק לי ואשתוק

כל מה שכתבתי בשורות הקודמות אינו
מעיד על כך שהשלם הזה הוא טלית״שכולה־תכלת־שמיים.
הרצון לפרסם ידיעה בלבדית,
לעורר סערה ולמכור יותר עיתונים, מהווה
בפרוש חלק מן השיקולים, שהניעו את השלם
הזה למקם את אורלי יניב בעמוד השער.
אבל היה גם שיקול נוסף.
לא לשתוק, לא לטייח עובדות, לא ליטול
חלק בקרנבל־הצביעות של אבירי המוסר הנד
זוייף, העושים שימוש ב״נימוקים אנושיים״,
רק כאשר הקורבן הוא קרוב־מישפחה. לא
להימנות עם הבראנז׳ה, לא לעשות איפה
ואיפה.

ואולי זאת הסיבה שבגללה לא פנה בשבוע
שעבר חיים יבין אל השלם הזה.
הוא ידע את התשובה.

לשל 3עמ
שלם האשה, ירחון פרטי קטן, עב־כרס
אבל צנוע להפליא בתכניו, חצה בגליון חודש
יוני שלו את הגבול הדק, התוחם בין עיתון
לבין מישרד־פירסום, הכרוך בשתי סיכות־מחברות.
148
עמודי הכרומו של שלם האשה,
שבהפקת האיכות הציבעונית שלהם יכולים
להתקנא עיתונים גדולים ממנו, נחלקים
לשלוש קטגוריות עיקריות, לפי הפירוט
הבא:
* כ־ 30 עמודי מערכת.
* כ־ 30 עמודי מודעות.
* כ־ 60 עמודי מוח־כת.
ובעברית קצת פחות מתירנית 60 :עמודי
מודעות, המוסווים כעמודי־מערכת.

אל מיכסת העמודים הצנועה של
הקטגוריה הראשונה אין סיבה לבוא בטרוניה.
שלם האשה לא חטא מעולם ביומרה לשמור
בין עמודיו על איכות עיתונאית נדירה. חמש
וחצי שנות קיומו יכולות למקם אותו על מפת
עיתוני־הנשים כ״מוסף הכרומו של לאשה.״
באת אין לו סיכוי להתחרות, אבל יתכן שאף
אין לו רצון וסיבה.
הקטגוריה השניה ברורה. מודעות הן
מודעות. נקודה.
אבל הקטגוריה השלישית, המוסווית בעקמומיות,
המשוחה בשלל ציבעי טכניקולור
ובתכנים עיתונאיים למהדרין, מהווה הטעייה
מגמתית ועיקבית של ציבור הקוראים.
רק דוגמה אחת מתוך יותר מ־ :20 עמודים
63־64־ 65 בגליון יוני 1989 של שלם האשח
נושאים את הכותרת ״החיים מתחילים עכשיו״
.רותי אבנת, אשת־יחסי־ציבור מצליחה
בת 40 פלוס(״ 40+זה יופי״ ,קובע הלוגו של

הכתבה) ,מוחמאת בפתיח, כמי שמרגישה
ונראית כבת .20
כדי לברר למה ח תי אבנת מרגישה ונראית
כל־כך טוב, כל־כך צעיר וכל־כך מטופח,
חייבת הקוראת המוריקה מקיגאה לעבור
לעמוד הבא. רק שם, אחרי שעברה על דיברי־ימי־חייה
עתירי הקאריירה של אבנת, התבשמה
בניחוחות העולם הגדול וחלקה עימה את
הגרדרובד״ את הרגלי־השינה ואת תפריטי
החיטה המלאה, מגיע פיתרונו של כתב־החידה.
וכך
כתוב שם, באות אדומה ומודגשת,
קרוב־קרוב לתמונות:
״לאחר ניקוי העור במי־פנים הרבל
אקסטר״ט ובחלב־פנים דיפ קלינסר, מושחת
רותי אבנת על עיניה א״ סטרצ״ר — ג׳ל
מרוכז למניעת קמטים, ומשלימה את הטיפול
בקרם־עיניים אקזיסטנס ...בבוקר היא משתמשת
באינטרסל -קרם־הטיפוח הפועל נגד
הזמן, ומעליו קרם לחות פרפורם נס ,1120
מספר 7״.
וכן הלאה וכן הלאה, עד השורה התחתונה,
המבשרת לקוראת שלם האשה, שכל התכשירים
והמשמנים והמשחות והמכמגים הללו,
שיעלימו שקערוריות מתחת לעיניה העצר
בות וישיבו פניה כקדם, הגיעו מבית הלנה
חבינשט״ן. עובדה.

״תשקיפים״ ,״מדורי־פרסום״ ,״תדמיות״
ושאר מדוריך בישין, הם חיזיון נפרץ בשבועונים
ובירחונים. על הסיבות שגרמו לעירוב
היוצרות הזה, בין חומר עיתונאי למליצות
פירסומיות שדופות, אפשר לכתוב עבודת-
מחקר שלמה, שלא כאן מקומה ושעתה. בי
מים
של מצוקה ומילחמה על כל אינטש שחוק
ועל קיומם של עיתונים, קשה להלין אפילו
על מי שמקטין עד למינימום מיקרוסקופי את
האות ״ מ ״ ,שבשולי הבלה־בלה, ומשלשל
לקופה עוד כמה מאות או אלפי״שקלים הכרחיים.
אבל
שלם האשה, בגיליונו האחרון, פרץ
את אחרוני הסייגים. לא ״מ׳ ,לא ״תשקיף״,
אפילו לא התנצלות קטנה. יותר ממחצית

הירחון מוקדשת לחומר פירסומי, באריזה של
עיתונות צרופה.
שלם האשה הוא עסק פרסי. אם עורכיו
ומנהליו בוחרים ללכת בנתיב המסחרה, מן
הראוי לכבד את רצונם. אבל מי שמתלבט אם
להשקיע 9.50 שקלים במוצר הזה — כדאי
שידע, מעתה ולהבא, שתמורתם של כ־^70
מעמודיו כבר שולמה.
השאלה היא אם צריך לשלם פעמיים.

בררוגו

מ ה מני תחי עוזר

תוכנית המועילה ביותר, מבחינתי,
1 1היא מוסף הנחספים. מדי יום שישי היא
משכנעת אותי, כי יפה עשיתי כשהפסקתי
לקנות עיתוני סוף־שבוע. רוצחי מנוחת השבת,
שהפכה ליום־עבודה מפרך. עד לאותה
החלטה גורלית, לחתוך ודי!
צמד המגישים, ח מרגלית ואילנה דיין,
מתאימים לי. הם בוררים כץ הסיפורים הגודשים
את המוספים. קוצבים את זמו־השידור
במידה הנכונה. מנסים לתת זווית חדשה
לסיפור שכבר ידוע לקהל־הקוראים.
השבוע התחילו השניים בסיפור אכורי, שרק
בסופו התברר כי היה אלגוריה לחברה
הישראלית. מושב עידיהב שבערבה שימש
כאן מודל לחברה הישראלית. שילטון, שנכשל
לאחר שלא ציית לחוקים; רוצה לכפות
על הציבור לפרוע את מחיר כישלונו הוא.
המורדים כנגד השיטה נדדסים באכזריות.
באמצע היום מכסים שליחי המימסד המקומי
את אחד המורדים בשמיכה ומפליאים בו מכותיהם.
ילדי המורדים הופכים לבני־ערובה,
ומשמשים מטרות קלות להתעללות, כדרך
נקמה בהורים המורדים. הטרור האישי מצליח.
רוב המורדים כבר עזבו את המושב. נציג
מי שעדיין מחזיקים מעמד נמצא באולפן. יחד
איתו מראיינים גם את נציג המימסד הדורסני.
הסיפור
כמעט משעמם. חוזר על עצמו בכל
כך הרבה מקומות. המצליחים אינם המוכשרים.
ההצלחה אינה מובטחת לחרוצים.
חריצות וכישרון אינם חשובים כמו ליקוק
אחורי השילטון והליכה בתלם. כך נראה המושב
עין־יהב וכך נראית גם המדינה. מדוע
אם כך להתאמץ גם בעבודה? מוסב להשקיע
את המאמצים בכיסוח המתנגדים לשילטון.
השכר לפעילות. הזאת תמיד גבוה יותר משכר
העבודה.
צמד המראיינים, מרגלית־דיין, מתאים לי
גם בגלל רגישותם( .לפעמים) אל מול סד
הזמן הקצוב, אוזנם קשובה לשמוע. במיוחד
כאשר דבר־מה חשוב נשמע דווקא כשתם
זמנו של המרואיין. כך אירע גם הפעם, כאשר
נתנו לנתנאל מרגלית לזעוק. :איפה מקומנו?
מה היה חלקנו? חייבים לעמוד על האמת!״
כאשר היה ברור לשניהם כי לא הצליחו לרדת
אל חקר האמת, בסיפור הטראגי של עקירת
התימנים מחוות כינרת.
ראוי להודות שהנושא הוא מלכודת לכל
מי שאינו מכיר את תולדות העליה התימנית
בכלל, ואת מי שעלו באמצעות שמואל יבנאל,
בפרט. המראיינים לא סרחו בקריאת
יומני יבנאלי. ואף לא קראו את מסע לתימן,
אותו חלוץ שנסע והמריץ את התימנים ל׳ע-
לות ארצה.
על כן התחיל הקטע בפתיחה בומבסטית:
״ב־ 1912 נולד מיתוס ציוני גדול. העליה מתימן.
החלוץ יבנאלי יצא לתימן להביא משם
עולים לארץ ישראל.״׳ פתיחה זו הצביעה על
בורות בנושא. יבנאלי לא נסע להביא סתם
עולים מתימן. מכיוון שחיפשו ״ערבים בני
דת משה״ נסעו, מצאו והביאו את ״אחינו בני
תימן״ וכינרת לא ודתה סיפור יוצא־דופן
מבחינת היחס. ההיפך הוא הנכון, זו משמשת
דוגמה ליחס הכללי לעולי תימן.
הניסיון לקיים את מושבות הבית בעבודה
עברית נכשל. הקולוניססים שקיבלו קיצבות
מפקידי הברון לא עבדו, ושכרו פועלים
ערביים לבצע עבורם את העבודה. הם העדיפו
את הפועל הערבי על הפועל העברי, שהתגלה
ככישלון מבחינת התוצרת והתפוקה.
כשנתברר כי הקולוניסטים לא יעבדו, ועולי
מיזרח־אירופה לא יתאימו לעבודה, חיפשו
מץ פועל מסוג חדש .״פועל־ערבי־יהודי״ פר
על שהוא יהודי לפי דתו וערבי בדרישות השכר
והכושר לעבוד ולסבול את החום של
פלסטינה.
התימנים מעולם לא תוכננו להיות בעלי
משקים. הם הובאו ככוח־עבודה זול וסבלני.
פועלים שכירים בעלי דרישות מינימליות,

אשר שוכנו באורוות וברפתות 10 .מישפחות
בכל רפת ואורווה( .בכל מישפחה 10 נפשות
או יותר ).הכוונה היתה שיהיו סמוכים לבית.
ואז יכולה גם אשת הקולוניסט לעשות שימוש
בתימניה כעוזרת, וכך להיפטר מהעוזרת
הערביה.
כן־ קמה ליד כל מושבה שכונת־העבדים
שלה. ליד רחובות, שעדיים. ליד פתח־תיק־ווה,
מחנה־יהודה. ליד תל־אביב, כרם־התינד
נים. התימני עובד אצל הקולוניסט והתימניה
משרתת את אשתו. המושג עוזרת תימניה היה
לחלק מנוף הארץ עד סוף שנות ה־.50
כשהגיעה העליה הגדולה, שהביאה מיש-
לוח של עוזרות מרוקאיות ועיראקיות, החליפו
אלה מישמרות עם העוזרת התימניה. עוזרת
פולניה, גרמניה, או רוסיה, לא נראו
בארץ.
בעוד בן התימנים שגורשו, נתנאל מרגלית,
זועק את כאב הוריו המגורשים. טוען

אריארהרברר

לעומתו אהרון ישראלי, בן המגרשים ,״לא
גירשו אותם. אף אחד לא גרש אותם. העבירו
אותם ...הכל השמצות״.
דן מרגלית, שחש כי עלה על שדה־מוק־שים,
ניסה לסיים; ״לא נוכל להיכנס להכרעה,
העבירו או גירשו או עשו טראנספר...
אני לא יודע איך לקרוא לדבר הזה.״ האמנם?
לדעתי אתה יודע דן. יודע היטב. השתמשת
בדיוק בביטוי הנכון.
בסיום הופיעה רחל אבנרי. שנאותה בראשונה
לחשוף את יחסיה עם בעלה, אורי אבנר
.,גם כשנכנסה לתחום העיתונות העדיפה
שלא להתמודד עם בעלה בתחום מומחיותו
— הכתיבה( .מי שנולד עם מכונת־כתיבה
ביד) .ההסבר מעורר אימון בכנותו. המיבחן
קשה מידי, ואולי בלתי־אפשרי. במיוחד למי
שמתחילה קאריירה שניה, לאחר 26 שנות
הוראה בבית־ספר עממי. כדי שתוכל להצטרף
אל בעלה בשליחותו העיתונאית, למדה אב

מוסף יום
ו׳ 16:00

נר, צילום. מאורע שחילק את חייה לשתי
תקופות :״של־לפני הצילום״ ו״שלאחריו״.
מישפט־המפתח בדבריה של אבנרי הוא
דווקא מישפט הסיום, כשאמרה שהחלטתם
לגבי דרכי־חייהם בכלל ובחירתם שלא להביא
ילדים לעולם אינה ״מירשם לאנשים
אחרים. זה טוב ומתאים לנו.״
רחל אבנרי ובעלה החליטו שלא להביא
ילדים לעולם לאחר שקבעו כמה אקסיומות.
״ילד זה פול־טיים ג׳וב ״,״מי שרוצה לגדל
ילד צריך להשקיע בו כל מה שיש לו,״ או ״מי
שבוחר במאבק למען אידיאל ומשקיע בו את
כל מאמציו, שלא יקח על עצמו אחריות
כזאת( ״.של גידול ־ילדים).
אין ספק כי אקסיומות אלה היו גורמות
להרמת גבה אצל אידיאולוגים רבים שהקדישו
חייהם למען אידיאל, שלעיתים שינה
את פני ההיסטוריה, מה שלא מנע בעדם להקים
מישפחות ולגדל ילדים, ולעיתים במיס־

עצוב

מוצ ש
תכניתו החדשה
של אב• אתגר

תוכנית מקור חדשה בטלוויזיה היא חג
ל מסדי המסך הכחול. הרעיון למקם תוכנית־ראיונות
לא־פוליטית בפאב מקומי עם שפע
של מכבים ומנחה מיקצועי מבטיח הצלחה.
אני מתיישבת עם בירה וסיגריה לראות
סוף־סוף את הגול הראשון של הטלוויזיה

הישראלית בתחרות על הבכורה עם הערוץ
השני, הטלוויזיה הלימודית, כבלים ומיני
צלחות, ומוצאת עצמי צופה במי שהגיע לשער
ריק וכידרר לאט ובטוח את הכדור החוצה.
למה? היו שם מומחית לעינייני פאב, אלוף
בהבקעה ממצבים בלתי־אפשריים, מומחה
לנופש צרפתי, פנסומימאי מוביל, מלחין
מתוחכם ואפילו ספי ריבלין. והתוצאה: עונש.
קשה להבץ למי מיועדת התוכנית.
לילדים ונוער, לא. בגלל השעה והתכנים.
לזקנים לא, ומאותן הסיבות. לצעירים בסוף
שנות העשרה ותחילת ה־ ?20 גם לא. לא לפי
המשתתפים ולא לפי השעה, והיום. מהערות
ששמעתי פה ושם ממשתתפי התוכנית,
אפשר היה לחשוב כי מפיקיה אינם חוששים
שמישהו מצופיה יתקומם על שחיטה חלקה
מבית־מדרשו של שלי ומתכוננים לגעת גם
בפרות קדושות. בקיצור, מוכנים לקחת
סיכונים.
אז אמה פרות קדושות שוחטים?
רומני גנב בדמותו של ספי ריבלץ המחקה
את גדי יגיל המחקה פולני המתחפש לרומני
בתחרות הנחלה שהתקיימה לפני 30 שנה על
תואר הגנב הבסר.
או המלצר ששופך את המרק של הלקוח
משולחן 4על חולצת הלקוח בשולחן ,3כשהדג
כל הזמן מחליק ממנו.
ואיפה מצאו את המורה המזדקנת בדמותה
של חזקה עסירת חזה, המדקדקת בשפתה
ואחרי כמה כוסות בירה לובשת צורה של
בעלת בורדל שירדה מנבסיה? איפה יש מר
רות כאלה?

אבי אתגר
חופית אחת של חסד
והשחקן שהתחפש ליאיר ניצני שהתחפש
לערבי ועוד חוקרמס. מה. נגמרו כבר השחקנים
הערבים בארץ שיודעים לאמר, ללא
תחושת־נחיתות המחפשת לה מיסתור מאחורי
חיקוי תרבותי, איך זה להיות בן־מיעוטים
בחברה יהודית? אין מספיק טיפוסים מכאן
ועכשיו שניתן לצחוק עליהם, ובאמצעותם

על עצמנו, בלי להיזדקק לדמויות מעלות
עובש המככבות כן־ בתשדירי־השירות
הטלוויזיוניים? או אולי זו המציאות היחידה
שאותה מכירים נציגי הממלכה השביעית?
כדאי גם שתמצאו למנחה בתוכנית הזו
תפקיד אמיתי, כי ככה הוא הולך לאיבוד ואי־תו
התוכנית כולה.

ערוץ 2
אריארהרברר
המוספים אילנה דיי! ודן מרגלית

פר לא קטן כלל. או כפי שאמרה אבנרי: זה
לא מירשם. זה מתאים לה ולבעלה. ועם קביעה
מוצהרת שכזו אין להתווכח.
יבש הטלוויזיה הישראלית מתאמצת ליצור
יצירה מקורית. ברוב המיקרים זוהי יצירה
בלתי־ניתנת לצפייה. על כן יש להעריך את
הניסיון החדש ליצור תוכנית־בידור מנקודה
מקורית וחדשה לחלוטין. בימים שבהם מקרטעת
על המירקע תוכניתו של גבי גזית, צריך
לשמור לתוכניתו של אבי אתגר מקום של
כבוד.
אתגר מצליח להעלים את נוכחותו, ובוודאי
שאינו הופך עצמו לציר שעליו סובבת
התוכנית. על כך בלבד מגיעה לו ברכת הדרו•
גם העובדה שהוא מרותק לכסא־גלגלים
אינה מפריעה לאתגר לשוטט בין אורחיו בפאב,
שנוצר במיוחד לצורך התוכנית, בלא
שיירכז סביבו את כל תשומת־הלב.
האורחים עצמם, בחלקם הגדול, מיותרים.
כך גם רוב־רובן של הבדיחות שהושמעו במהלך
התוכנית. ריח עובש עולה מהן למרחוק.
הקטעים של ספי ריבלין עייפים. יש לו הומור
של קרש־בניין, למרות שיש רבים שצוחקים
מההומור הזה. הפגישות בין ספי ריבלין לבין
מישל שאגרן משכנעות את הקהל, כי ניתן
לוותר על שניהם. לא אפשר, אפילו רצוי.
בדיוק כפי שרצוי ודרוש ויתור מיידי על המלצרית,
שהיתה לא יותר מקישקוש מקושקש.
נראה
כי האורחים לא נבחרו בקפידה מתאימה.
אלי אוחנה הוא חומר לעוס. וחברתו
היפהפיה צולמה רק מאחור( .למה אבי, למה?)
לבדיחה של הצוללן אלון על שר־האוצר,
פנחס ספיר, שהשפריץ סודה על השאטד
חטשילד, היה זקן ארוך עוד בחייו של כבוד
השר( .עניין שנגמר מזמן) .גם הופעתו של
טוטון, השף דה־ווילאג׳ ,והכוס הדולפת(כמה
מצחיק זועקת אף היא לוויתור על תופעות
מסוג זה.
אורה, בעלת הפאב תפסה פוזה. ההצהרה
שנתנה :״שצריך המון אהבה ללקוחות או

וולדי
1י פול
תוכנית מוסף המוספים של הטלוויזיה
הלימודית, בהנחייתם של דן מרגלית ואילנה
דיין, מעלה מדי שבוע פנים אחרות של החברה
הישראלית. לעיתים היא יוצרת פסיפס
אנושי המגרה את יצר המציצנות הבלתי-
נדלה שלנו, ולעיתים מעמידה לפנינו ראי,
החושף צד שהיינו מעדיפים לא לדעת על
קיומו.
כזו היתה התוכנית בערב־שבת האחרון.
שלשת הנושאים שדלתה מהעיתונות חשפו
חברה, הבוחרת לפתור סכסוכים על ידי דחיקת
המיעוט והזר אל הקיר.
כך בעין יהב בסוף שנות ה־ ,80 כך בחצר
כינרת ברבע הראשון של המאה, וכך בתל-
אביב של מישפחת אבנרי.
הסיכסוך בעין יהב פרץ לכותרות על רקע
משבר המושבים. משבר שחשף את כישלונה
של שיטת הניהול הקולקטיבית. עין יהב שונה
ממושבים אחרים, בכך שקבוצת־מיעוט בתוכה,
מסרבת לקבל על עצמה את האחריות

בהרתו

לכיס שלהם) מסתירה את האמת, שכל מה
שדרוש זה שלוש־ארבע צ׳קצ׳וקות, שיתנד־נדו
בין השולחנות, ויביאו יובש לקליינטים
בגרון.
הומור הוא יצירת יש מאין. יצירה שכזאת,
תוך התעלמות מהמציאות, היא הזמנה לכישלון.
אבי אתגר נתן בתוכנית הראשונה הצהרת
כוונות :״בלי שטחים! בלי מיפלגות! בלי
קואליציה! בלי יהודים! בלי ערבים!״ הצהרה
שאומרת: אנחנו נצחק בעיניים עצומות. יש
מי שמסוגל? אפילו אתגר לא יכול.
לכן, גם הפארוריות על תשדירי־השרות,
היונקות מהמציאות, הן החלק היותר־חזק של
התוכנית. במיוחד הקטע של תומר קרמן ואביב
אלחסיד, בפארוריה על תשדיר־השרות
של הטוטו. הקטע שלהם עשה צחוק ממישד־רי־השרות
העוסקים בסחיטת הפרוטות האחרונות
מכיסי האזרחים היותר־עניים. הכל בעזרת
תעלוליו המגוונים של השילטון: הלוטו,
הטוטו, הפיס ורומיהם...
גם הפארודיה על מישדר־השרות של בזק
קלע בדיוק במטרה .״צלצל קרוב ותרגיש
רחוק ״.פוטנציאל גדול טמון גם בהומור
שעלה מהבדיחה של גני תמיר: המורים מכינים
פתקאות להעתקה בבחינות התלמידים.
כדרך כל תוכנית גדושה יש בה טוב ויש בה
רע. תוכנית הרעיונות של אתגר גדושה ביותר.
כיוון שמדובר בתוכנית ראשונה נוהגים
על פי מידת הרחמים. משתדלים שלא לכסח,
ומחלקים מחמאות איפה שאפשר. החלק הראוי
למחמאות יותר מכל הוא רווקא אבי אתגר.
האיש הפתיע לטובה( .כמה קשה להגיד
דברים טובים); ראוי להדגיש כי המשתתפים,
שהיו מיותרים כבודדים, היו מצויינים כחבורה.
אז אבי, חביבי, אל תתייבש בין הקטעים.
קצץ בצחוק־המסור, שיוצא לך כשאתה מתאמץ.
הכל בסדר. סע לשלום. המפתחות בפנים.

להפסדים שלא היו שותפים ליצירתם. מיעוט
כזה, אם יצליח, מאיים על המשק.
לכן החליט הרוב בעין יהב להילחם במיעוט
בכל דרך, ולהשתמש בכל אמצעי, כולל
פגיעות בילדי המיעוט.
שלוש מישפחות כבר נשברו. ארבע עדיין
ממשיכות להיאבק, אך ילדיהם נרדפים. השימוש
המקומם הזה בילדים, במיסגרת מאבק
על כסף ושליטה, מלמד עד כמה מוכן רוב
להרחיק בניסיונו לשבור את המיעוט או להרחיקו.
הנושא
השני שהתרחש אי־שם במעמקי
הרבע הראשון של המאה הזו חושף לפנינו
פרשה צינית של נישול וניצול, שנעשו תחת
דגל השותפות והשיוויון. מעריב חשף את סיפור
החלוצים התימנים שהתיישבו בכנרת ב־
, 1913 ושהועברו ממנה, על־ידי המוסדות המיישבים,
ב־ . 1930 מוסף הם 1ספים מציג שניים
מבניהם של השחקנים בטרגדיה הישראלית
האופיינים כל־כך; נתנאל מרגלית ואהרון
ישראלי. שניהם ילידי כנרת.
הראשון מייצג את מי שנשללה מהם הזכות
לחיות בה, והשני את מי ששריינו לעצמם
את הזכות הבלעדית עליה. קטע זה, מההיסטוריה
הכל־כך קצרה שלנו בארץ הזו, הועלם
מאיתנו במשך קרוב ל־ 60 שנה.
אהרון ישראלי, בן קבוצת כינרת, מכחיש
שהתימנים נושלו מאדמתם, ומסביר באטימות
של מי ששייר, כי הם, התימנים, לא יכלו
להישאר במקום..במקום היו הרי חיים ״חיים
קומוגריים״ ,שאותם יכולים לחיות רק רווקים
המוכנים לוותר על חיי־מישפחה ולהתמסר
כליל לעבודת־האדמה. והרי התימנים היו
מטופלים במישפחות. ומעניין איר ומתי
הגיע לעולם אהרון ישראלי, בנם של הורים
הרשומים כדת וכדין, והוא נראה כבן גילו של
נתנאל מרגלית התימני. מה בדיוק התרחש
במישפחת ישראלי? האם הוריו היו פחות הורים,
או פחות נשואים מהוריו של נתנאל? או
שמא היו צבועים בצבע הפוליטי הנכון. הצבע
הקומונרי? זה ששלט אז במוסדות ההתיישבות
היהודיים בארץ ישראל.
איש הצדק והשותפות ממשיך ואומר ״לא
נישלו אותם, פשוט העבירו אותם,״ פשוט.
העבירו. איזה חידוש לשוני למילה עמוסת־משמעויות
כמו טראנספר, כי זה מה שביצעו
בחלוצים התימנים מכנרת.
ואתה שואל את עצמך כמה גוויות חיות
ובועטות עוד תמצא בארון הזה של מפא״י
ההיסטורית. זו שמבית־מידרשה נולדה התפיסה
המבטלת את היחיד, מקדשת את הקבוצה
ובשמה של קדושה זו רודפת כל מי שמעז
לעמוד בדרכה או פשוט ״מעבירה״ אותו.
ועוד הם יוצאים, נכנסת לאולפן רעייתו,
של מי ששם לעצמו מטרה לקעקע את השיטה
המפאית וללחום את מילחמת המיעוט. רחל
אבנרי, שבראיון לחדשות חשפה חלק מחייה
לצידו של אורי אבנרי.
אנו פוגשים אשה שבחרה להגשים עצמה
באמצעות הליכה בעיניים עצומות אחרי
בעלה. אשה שבחרה במודע לא להביא ילדים
לעולם כדי שאלה לא יסיטו את בעלה מדרכו
וייגרמו לו לחלק את עצמו בינם לבין המטרות
שלמענן פעל. והיא מוותרת על קא־ריירה
עצמאית ומעדיפה להישאר בצילו של
האיש שעימו בחרה לחלוק את חייה. ובגיל
שבו גברים ונשים מצפים לנכדיהם, נאלצת
אבנרי לחפש מיקצוע חדש שיאפשר לה
להמשיך ולשמור על מעורבות מלאה בחיי
בעלה כדי ״להמשיך בירח־הדבש שלהם ולא
להכנס לחיי נישואין״.
דרכה מזכירה את דרכן של נשים רבות
לכל אורך ההיסטוריה היהודית שבחרו במודע
לבטל עצמן כדי לאפשר לבעליהן להגיע
רחוק וגבוה.

בב 11ק1־
ביום השישי בערב התקיימה בביתו של
יורם ארבל מסיבה לכבוד תוכנית ה־סססו
של מבט ספזרט. במסיבה נכחו כל מי שקשורים
לספורט בטלוויזיה, הנהלת הטלוויזיה
ואורחים רבים אחרים, ביניהם אורי סדרת,
המנכ״ל הקודם של הרשות. גם אורלי יניב
השתתפה במסיבה.
מי שבלט בהיעדרו מן המסיבה, למרות
שהוזמן, היה אריה מקל, מנכ״ל רשות־השידור.
במחלקת־הספורט
חוששים שמקל עומד
לקצץ באופן ניכר את שעות שידורי־הספורט

יוסח בראל
שד פעם מועמד
בטלוויזיה, בעיקר אחרי העדנה שהיתה למחלקה
בימי פורת.

נ סן בעד בר אד
יצחק נבון, שר־החינור־והתרבות והשר
הממונה על רשות־השידור, תומך במועמדותו
של יוסף בראל כמנהל הטלוויזיה הישראלית.
בראל משמש כבר שנים רבות כמנהל
הטלוויזיה בערבית. הוא שימש כמנכ״ל זמני
של רשות״השידור, מהרגע שאורי פורת
עזב את תפקידו ועד לרגע שאריה מקל
נכנס לתפקיד.
חיים יבין, המנהל הנוכחי של הטלוויזיה,
עומד לסיים את הקדנציה שלו בדצמבר
ומעוניין להמשיך בקדנציה נוספת. כרגע
נראה שהליכוד לא יתנגד להארכת כהונתו,
בעיקר בגלל יחסיו הטובים עם אריה מקל.

כשהגיעו לשיא
במחלקת־החדשות של הטלוויזיה שורר
זעם רב מאז שידור מ 1קד האחרון מן העיירה
אופקים.
התוכנית, שהיתה יוצאת־דופן גם בגלל
המקום שממנו שודרה וגם בגלל הנושא שבו
דנה — ־האבטלה — התחילה ל״התחמם״
לקראת סיום זמן השידור הקצוב.
חיים יבין, מנהל־הטלוויזיה, החליט שלא
להאריך את השידור, למרות בקשה שהופנתה
אליו מצד עורכי־המישדר.
היתה זו החלטה תמוהה, בעיקר בעיקבות
העובדה שלפני שבועות אחדים, בעת שידור
התוכנית מוקד עם השר דן מרידוד, התקשר
יבין מיוזמתו לאולפן ואמר למפיקי״ה־תוכנית
שהם יכולים לקבל הארכה של חמש
דקות, למרות שלא ביקשו זאת.
עם סיום המישדר התקשר יבין שוב לאולפן
ושוחח עם שר־המישפטים בתום הראיון.

הסמנב״ר
במיסדרונות הנהלת רשות־השידור מסתובבת
שמועה שאריה מקל, מנכ״ל הרשות,
עומד להעלות את יוחנן צנגן, סמנכ״ל
לענייני כספים, לדרגת מישנה למנכ״ל.
צנגן משמש כיום כסמנכ״ל, מקביל בדך־
גתו לעמרם עמר, סמנכ״ל לענייני כוח־אדם.
שני הסמנכ״לים השווים הם חידוש מתקופתו
של אורי פורת.
המישנה האחרון למנכ״ל היה, אגב, רון
נחמן, כיום ראש מועצת־אריאל(הוגה רעיון
תוויות ״עובר זר״).

——י^ 53