גליון 2706 מתאריך 12 ביולי 1989

מחדל: מישטרת
י שראל נכ של ת
כמעט ככל חקירה
הקשורה לרצח
ערכי ם.
זבר ־ ל ב יוד ע אח ז ה?
( ע מוד )20

פ רו פי ל
הרכה אנשי
חו שבי ש דוי ד מגן
קצת בגדב ארי ק
שרון. מגן יו ד ע
שהוא כטדר
( ע מוד ) 8
הקוקסינלים זועקים.
הזונות בוכות.
שטח המחייה של
ת ל־ ב רו ך מצטמצם
( ע מוד ) 32
ראיון יאיר שטרן נוסע
ל ע בו ד באמריקה.
בדרך הוא נזכר
באבא
( ע מוד )52

_ בחור הגליון
קורא יקר — מזכיר בפאריס
מיכתכים — אין נביא בעולמנו
עימות — יוסף מעדי
טולדו — מרוקאי, פלסטיני, ספרדי
תשקיף — הנחזים באים!
דויד מגן — הקרח מפשיר
אפריים קישון — ח״ם כפולים שכאלה
כמדינה — ערבים ובני־אדם
מיפלגת־העסודה — ברחוב הירקון
לא מאמינים לפרס
יחזקאל כייניש — חשוד בהונאה
הנדון — מינדל מכור
אנשים — המאפיה ההונגרית
תחקיר — במישטרה מורחים חקירות
יומן אישי — מודיעין במידבר
תסריט — השקר הגדול של העוני
קולנוע — קולנוע חזק מן החיים
אורח — בועז אפלבאום

1 28

לילות ישראל — חנמנית מחפשת תחליפים
רחל המרחלת — ילדים דרלאומ״ם
זנות — קיקסינלים מאיימים במילחמה
מה הם אומרים — אבי פזנר, רינה ם1ס, אבי פרחן. 34 אירנה לוינהוף, שלמה נורן, ירנן לונדון 36 תשכצופן — הזוכה בפרס 39 הורוסקופ — סרטן ומיקום הירח

זה ונם זה — נעל לפני ואחרי
דיעה אחרת — מאיר ליפשיץ: סע וטייל במרחבי
ישראל • מרדכי הורוביץ: בשורה האחרונה • צביקה
ליפוביץ: וישחהו בשניים • טד גדיש: רק שרון יכול •
ענת גטניו: משמאל לשמאל • החברים של אופירה:
חרדל • אורי דן: תיסמונת לבנון • דניאלה אשכנזי: 44 איזון חוזר 48 עיתונות ם ע״מ — ידיעות לעם

דף חדש — קול הפסטיבל 52 יאיר שטרן — הכי שטרן מכולם

ספורט — מונית לשבעה שחקנים

בזי ב ח בי ם
השפויים והמטורפים

את אותו פסוק, טענה, הוסיף מישהו במאוחר
על ההעתק שהוגש לוועדה.
.כך, בפעם הראשונה, התקבל אישור לזיוף
של ממש — לא בעדות בעל־פה, אלא
במיסמר הנמצא בתיק. האוזנר מיהר חזרה
לארץ, ודאג שהצעירה תגיע ארצה אף היא.
היה זה ניצחון גדול ללבון.״

השבוע היד! סקופ גדול לתום שגב,
בעל מדור בהארץ. הוא גילה בניו־יורק את
דליה כרמל, מגיבורות בפרשת־ לבון.
איש לא קרא את גילוייו של שגב בעניין
רב יותר מאשר ותיקי העולם הזה. כי גילוי
התפקיד שמילאה גברת זו בפרשת״לבון היה,
בשעתו, סקופ גדול של שבועון זד״
זה היה בדצמבר . 1960 פרשת־לבון היתה
בשיאה. להעולם הזה היה תפקיד מכריע בג עכשיו
גילה שגב את הגברת ההיא,
לגול הפרשה: מדי שבוע פירסמנו גילויים יורדת שנישאה בינתיים לאמריקאי. שמה
חדשים, שהכתיבו את שלבי ההתפתחות של כיום דליה גולדשטיין. בימי העסק־ביש היתה
הפרשה, עד לנפילת הממשלה.
מזכירתו של גיבלי.
השאלה בימים ההם היתה: מי גתו את ההובניגוד
לגילוי שלנו אז, טוענת דליה עכראה
לביצוע שורה של מעשי״סרור בקאהיר
ובאלכסנדריה. הוטמנו פצצות במוסדות -שיו שהיא הודתה באוזני האוזנר בכך שהיא
תרבות אמריקאיים ובבית־קולנוע. המבצעים עצמה דיפה את המיכתב. היא הבינה העתק
היו חברי רשת-ריגול, שחבריה היו יהודים חדש, כחב, ובו המילים. לפי הוראת לבון״,
שלא היו במקור. היה זה מיכתב לרמטכ״ל
מקומיים תמימים, ושהופעלה על־ידי אמץ.
מטרת הפעולות(״העסק-הביש״ ,כפי שנק משה דיין. ההוראה לזיוף באה מפי מרדכי
רא לאחר־מכן) היתה לסכסר בין מצריים בנצור, מפקד היחידה שהפעילה את רשת־החרשת
בהנהגת גמאל עבד־אל־נאצר, ובין הריגול.
הבריטים והאמריקאית שעמדו להתפייס ע -
קוראי הגילויים של שגב אולי לא עמדו
מה. הצמרת המדינית בארץ ראתה בכך סכנה על מלוא חשיבותם לגבי הפרשה. כי יש בכת—
בניגוד להעולם הזה, שנקט קו הפוך.
בה של שגב גילויים הרבה יותר מרתקים,
המונה היתד, לייחס את מעשי־הטרור למ במישור האישי, המוכיחים כי בשנות ה־50
חתרת מצרית, ולהוכיח בצורה זו שהמישטר פרחה הרכילות לא פחות מאשר כיום( .בימים
המצרי אינו אמין, ושהוא מניח לטרוריסטים ההם פתחנו את המדור רחל המוחלת).
לפעול נגד ארצות־הברית ובריטניה.
למשל: הגברת דליה כרמל שכבה עם כמה
בסוף , 1960 כאשר התפוצצה הפרשה, ה וכמה מראשי המדינה. בין השאר היתה
תה השאלה: האם ניתנה ההוראה על־ידי פינ המאהבת של לוי אשכול, שר-האוצר, שמילא
חס לבון, שר־הביטחון בימי העסק־ביש גם הוא תפקיד מרכזי בפרשת־לבון. בזכות
( ,)1954 או על־ידי מי שהיה אז ראש אגף -הפרשה הפר אשכול כעבור שלוש שנים
המודיעץ, אלוף־מישנה בנימין גיבלי?
לראש־הממשלה.
כשהיא טיפלה באשכול, שהיה אז אלמן,
אמרר לה גולדה; ״איזה מלאן־ את, איר שאת
מט£לת באשכול,״ חיבקה אותה ונישקה
אותה על מיצחה• אד מאחורי גבה.קראה לה
ג ליון ״ ה עו לםהזה 1212 מה־ 14 בד בשמות״.
צמבר , 1960 נשא בשער הקידמי את תמונתו
דויד בן־גוריון מתואר על״ידי דליה כרכלן
של היועץ המישפטי, גירעון האוזנר, והמי זקן.
לים :״האוזנר גבה עדות חדשה בפאריס —
דליה הראתה לשגב צרור של מיכתבים
שליחותו הסודית של היועץ המישפטי״.
שקיבלה מאשכול, וגם צרור של מיכתבים של הכתבה
בעמוד , 11 תחת הכותרת שכתב
לה גיבלי, המוכיחים, לדבריה, כי הוא
חות מוזרה״ ,סיפרה על נסיעתו של האוזנר הדיח אותה שלא להגיד את האמת בחקירה.
לבירת־צרפת. בגוף הכתבה מופיע כתם לבן
דליה טוענת שהסכימה לזייף את המיסמר
גדול. הצנזור הצבאי מחק קטע של כ־ 300 מפני שהיתה משוכנעת שלבון אכן נתן את
מילד״ שהיה עיקר הכתבה.
ההוראה, ושהוא מנסה להתחמק בדיעבד מן
בהמשך י, שהותר לפירסום, נאמר. :בין האחריות. היא בסד־הבל רצתה לעזור לקצישאר
המיסמכים שנדונו בחקירת ועדות אול* נים הצעירים והנחמדים, מול מדמות הפולישן
וכהן(שחקרו את הפרשה) היה מיכתב. אם טיקאים.
המיכתב נכון, הריהו משמש הוכחה כי אמנם
מבחינת העולם הזה, יש לעניין צר אקטוידע
לבון על העסק־ביש מראש ואישר אלי פיקנטי. בנימץ גיבלי מכהן כיום כחבר
אותו.אם הוא היה מזוייף, שופך הדבר אור מועצת־המנהלים של חברת העולם הזה
חדש על תפקיד הקצינים המעורבים בפרשה, בע־מ, כנציג השותפים החדשים.
כולל הקצין הבכיר.( .הקצין הבכיר׳ היה אז
שם־הצופן של גיבלי).
.עתה הגיע האוזגר בפאריס אל הפקידה
שכתבה את המיכתב, שהיא עתה אזרחית.
היא זכרה את המיכתב — וטענה כי לא הכ רה
את הפסוק הקובע את אופיו של המיכתב.
רכילות כשפע

מזכירה
* בפאריס

עור על הריעות ה מתפרסמות
בהעולם הז ה ( 18.4.89 והלאה).
אחרי כמה שבועות של שטיפת־מוח, כתוצאה
מעיון שבועי מדוקדק בגליונות הער
לם הזה, במתכונתו החדשה, אני כבר מסוגל
לסכם מה פירוש מיגוון־הדיעות, שאותו כפו
עלינו עורכי השלם הזה.
בחלק אחד של העיתון מטיפים לריעות
מסוג אחד ובחלק השני של העיתון לריעות
אחרות לגמרי. אבל, בסר הכל, ההבדל בין
שני קצוות־הקשת הוא קטן ביותר.
מן החלק השפוי כביכול, שמסביר את זכותם
של הפלסטינים לאינתיפאדה ולעצמאות,
אפשר להגיע למסקנה שלהרוג ערבי זה פשע,
אף כשהורגים יהודי זאת כמעט מיצווה ומן
החלק המטורף לחלוטין המסקנה היא די חד־משמעית:
להרוג ערבי, מיצווה!
עקיבא נאמן, נתניה

אין נביא בשלם!
על סקר חברי מרכז־הליכוד(״)?24
בעד תיקוני שרון /העולם הז ה
.)57.89
על הסקר של השלם הזה, שפורסם 24
שעות לפני כינוס מרכז־הליכוד, ושנתן את
כל הסיכויים ליצחק שמיר, אפשר רק לומר,
ל פי. א ץ נביא בעירו״ ,כי. אין נביא בעולמו.״
איזה מין סקר זה, שלא הסתפק בשגיאת־סטייה
סטאטיסטית אפשרית (ומקובלת) של
שניים, שלושה אחוזים לכל כיוון, אלא ניבא,
למי שלקח את כל הקופה, אריק שרון?2494, ,
קיים איזה מרחק בין 2495,ל־^ססז? נכון?
בני זיידמן, רעננה

נשאל באיזו שפה הם דוברים, הסביר, כי זוהי
״השפה הישראלית״.
הצטערתי, כי הייתי סבור שלאבנרי ברור
כי השפה העברית היא שפתם של יהודי
ישראל, אך היא איננה השפה הישראלית.
בדיוק כמו שהשפה הצרפתית איננה השפה
השווייצית.
העברית היא רק אחת משתי השפות הריש־מיות
בישראל, בדיוק כמו השפה הערבית.
מנצור ריחאן, חיפה
• מתת ההגדרה, באותו מעמד, היתר,
להסביר למצריה שהשיחה הי א בשפתם של
הישראלים, שהיתר, עד אז שפתיהאוייב.

גא רא להפרות
על ייחודה של צעירה יפהפיה
(״אפשר היה להצילו!״ ,העולם הז ה
)28.6.89
שמתי לב שכאשר השלם הזה כותב על
צעירות יפות, או מצליחות, מבנות עדתנו,
הוא מקפיד לציין את תימניותן. כר גם
במיקרה של החברה של עמוס אוריון המנוח,
שהשלם הזה מצא לנכון לתארה כ״צעירה
תימניה יפהפיה״.
לעומת זאת, אינני זוכר שא-פעם מצא
השלם הזה לנכון לציין כי תת־אלוף אביג־

שמס חזם גמה
על מגמתיותם של השידורים
(״משדרים חד שות האינתיפאדה״,
״דיעה אחרת״ ,העולם הז ה
.)14.6.89
לימור לבנת צודקת במאת האחוזים. אכן
שידורי הטלוויזיה והרדיו הם מגמתיים וחד־צדדיים
ויאה להם המושג התיקשורתי האמריקאי
מאנאג־ינג דה ניוס, שהוא, בתרגום
חופשי. :לארגן את החדשות״.
לפני כמה ימים הקפדתי לעקוב אחרי ש דורי
החדשות מקודישראל שעה אחר שעה.
אותו היום שודרה החדשה על החלטת צה״ל
לשלם פיצויים למישפחת הערבי העזתי שנפטר
אחרי שנעצר על־ידי צה״ל, וחדשה זאת
שוררה בראש מהדורת־החדשות, שעה אחרי
שעה אחרי שעה.
אמנם כל הכבוד לצה״ל שהוא צבא מוסרי,
והוא מוצא לנכון לפצות את המישפחה הזאת,
אבל באותו הבוקר היו הרבה חדשות חשובות
יותר, גם במישור הארצי וגם במישור הבינלאומי,
שאו שלא זכו לאיזכור כלל, או שאוזכרו
רק בסוף המהדורה.
ובהקשר זה, הכי מרגיזה המיקריות שבה
מחליטים, בניגוד לחדשה החשובה הנ״ל,
אנשי ק 1ל ישראל, מתי לשדר, בימי עומס־חום
גבוה אלה, את תחזית מזג־האוויר, שהיא
בהחלט חדשה חשובה לתושבי הארץ הנמסים
בחום ובלחות. פעם משדרים את התחזית
שעה אחרי שעה ופעם — פעם או פעמיים
בלבד בשבע מהדורות החדשות הקובעות
לעניין זה, בין השעה שש לשעה 12 בצהריים.
ברי ברנפלד, חדאביב

שתי השפות הישראליות
על השפה הישראלית(״יומן אישי׳/
העולם הז ה )28.6.89
הצטערתי מאוד לקרוא את זיכרונותיו של
אורי אבנרי על פגישתו עם מכר מצרי במיס־עדה
קאהירית, שעימו שוחח בעברית ומש
קהלני!
קיסר! קעטבי!
חיסל מעי
דור קהלני, למשל, הוא קצין תימני מקסים,
או כי ישראל קיסר הוא מזכיר ההסתדרות
התימני הראשון או שיצחק קעטבי הוא עסקן
ליברלי תימני גיזעי ומבריק.
יוסח סרי, רחזסת

ער הלשון ועל המכזז
על עובדות ה מתיי חסו ת למישפ-
חה תל-אביבי ת (״ההגדה לבית
צוריאנו״ ,העולם הז ה .)14.6.89
בניגוד למה שפורסם בכתבה בהשלם הזה
דוברת, קוראת וכותבת האם, הגב׳ פנינה
צוריאנו, צרפתית. כמו כן הינה דוברת וקוראת
עברית ודוברת ספרדית וערבית.
עובדה זו ידועה היטב לבנותיה ואחת מהן
אף העידה על כך בבית־המישפט.
וכן — שוב לא כפי שפורסם בכתבה —
הורה, לקראת סוף , 1985 האב, מר יצחק
צוריאנו דל, ולא הבנים, בתום־לב, להשכיר
את אחת הדירות שבבניין ברחוב דיזנגוף
לדייר למטרת מכון־בריאות.
הדייר התחייב, בחוזה־השכירות, לדאוג
לקבלת כל האישורים הנדרשים לפי החוק.
כאשר התברר שהדייר אינו עומד בהתחייבות
זאת, הוא פונה מיידית (כשלושה חודשים
מיום חתימת החוזה).
ד׳׳ר אברהם צוריאנו, תי־אביב
העולם הז ה 2706

קברט 31*7,11 ,׳ הח״ס, קזבלן — מ׳ זגריך תיאטרון כשיש מחזמר?

לא מפסיקים לשיר

נשי התיאטרון וגם המבקרים
מתייחסים בשיא הרצינות למיקצוע שלהם.
אולי בגלל זה ביקורת התיאטרון לעולם
לא מצחיקה. בכל זאת צחקתי השבוע כשקראתי
את הכותרת הבאה המאפיינת את
האקלים התרבותי שהשתלט בתיאטרון הישראלי.
הכותרת
מתייחסת לביקורת על המחזמר
קברט, ואומרת :״יפה אבל מזוייף״.
אני לא מתייחס למחזמר, כי לא ראיתי
אותו, וגם אינני מבקר־תיאטרון, אלא כאדם
הנמצא מהצד השני של המיתרס. ברצוני רק

באנגליה יש קהל נאור. השתתפתי בפסטיבל
אדינבורו לפני שנתיים, ונדהמתי להיווכח
שלמחזה של ג׳ון אורטון האנגלי הגיעו לא
יותר מ־ 30 צופים, ואילו לקירקס אוסטרלי,
שהציג מופע משעשע, אי־אפשר היה להשיג
כרטיס.
משמע, שהבידור מנצח בכל העולם,
ואנשים אינם מעוניינים להתמודד עם מחזות

מדינת ישראל אינה שונה ממדינות אחרות,
ומדרך הטבע הצטרפה לאופנה החדשה.
הצלחת המחזמר עלובי החיים בארץ, היא
הוכחה שאין כל הבדל בין תל־אביב לבודפשט
או וינה. אבל באנגליה דברים משתנים
ויש להניח שבסופו של דבר התיאטרון ישוב
ויתעסק עם תכנים בעלי משמעות ורמה ספרותית
גבוהה.
סרטים כמו תיקוות נחלות. מרמזים ששיל־סונה
היאפי של תאצ׳ר עומד להסתיים. האמת
היא שהאנגלים יכולים לספוג גלים כאלה
של ריקנות אינטלקטואלית, כי התיאטרון

״אד תתנו
להודים אתכם
בעזות חכאווות.
תירבושות ותאווה,,

.,הלינוד ניצח.
התיאטווו הנולים׳
היה תמיד
שנוא ננשו,,

לנתח את הסמנטיקה של הכותרת ודרכה להבין
מה מתרחש בתיאטרון שלנו, שלכאורה
הפך למשהו הדומה לברודווי בזעיר״אנפין.
אין בכוונתי להאשים את קברניטי התיאטרון
הישראלי במדיניות מזויפת. הם לא המציאו
את המחזמר כתחליף לאמנות, ואם נבין
היטב מניין ההשראה נשאבת, נוכל להתייחס
לכל העניין מתוך היבט אובייקטיבי, אבל לא
סלחני.
כל העסק התחיל בלונדון, תחת ממשלתה
של מרגרט תאצ׳ר. הגברת, שאינה מעריצה
נלהבת של המוזות האמנותיות, החליטה לקצץ
את התקציבים של התיאטראות האנגלים,
ואז, מחוסר־ברירה, פתח התיאטרון הלאומי
השייקספירי את שעריו ואיפשר למלחיני
המחזמר עלובי החיים, להציג, תחת מסווה של
אמנות, מחזמר מוצלח, אבל בסופו של דבר
מחזמר ולא יותר.
אל לנו להיות מתוסבכים, ולחשוב שרק

שלהם מבוסס וחזק.
כאן, אצלנו, אופנת המחזמר שרפה כל חלקה
טובה. התיאטרון הישראלי חושש היום
להתעסק עם מחזות מורכבים, וכל הנהלה
מעדיפה להסתכן בהעלאת מחזמר, שיעלה
מאות אלפי שקלים. מריצים את קברט,
חוזרים לקזבלן ומייבאים מחזמר מאמריקה,
בתיקווה שקהל ירוץ וימלא את הקופה.
התיאטרון הישראלי המסובסד מאבד,
לאט־לאט כל ייחוד. רוב השחקנים מובאים
מהחוץ ובדרך כלל לא מדובר בשחקנים, אלא
בזמרים ורקדנים. התיאטרון הישראלי גם חושש
להזכיר את המילה פוליטיקה, וכאן יש
לציץ שהליכוד אכן ניצח, כי התיאטרון הפוליטי
הישראלי היה מאז ומתמיד שנוא נפשו.
לכן גם מועדון שמאלי, כביכול, כמו צוותא,
מציג את הסאטירה שלו כבידור טהור, ללא
כל מעורבות פוליטית.
מובן מאליו שמדיניות זאת חונקת באופן

החרב איננה אם־16
על כלי-נשק תנ״ניים (״יום שבולו
טוב״ ,״במדינה״ ,העולם הז ה
.)28.6.89
כל אחד והתנ״ך שלו. אבל אפילו להשלם
הזה, בכתבת־הגינוי של סיורי־המתנחלים
האלימים, אין צורך לסלף את עובדות
ההיסטוריה.
התנ״ך איננו מלמר שבקרב בין אם־6ז
ובין אבן, האבן חזקה יותר. התנ״ך מלמד שבקרב
בין ״חרב, חנית וכידון״ ,שהיוו את נשקו
האישי של גוליית הפלשתי, ניצחו ״חלוקי־האבנים״
של דויד.
לוא היה בידיו של גוליית אם־ 6ו. חוששני
שפני ההיסטוריה היו שונים לגמרי.
אברהם בכור, ירושלים

גייעל שר תזמין־
על נוס ח עברי למונח לועזי(״טיב-
תביס״ ,העולם הז ה .)21.6.89
הקוראה בן־שמואל מציעה שירשם
(שיר+פירסום) כתחליף עברי למונח הלועזי
נ״ננל.
אין עיני צרה בהצעה זו, אך ברצוני להזכיר
מונח אחר, המשתגר והולך, הן בקרב
אנשי־הפירסום והן בקרב אנשי־הלשון (אף
שאין הוא מונח רישמי שקבעה האקדמיה
ללשון העברית) — חזמיר.
העולם הז ה 2706

.ם׳ צריך פוליטיקה כשיש סכס למורכבים,
המטפלים בבעיות אנושיות בצורה
הגונה ואכזרית.
גם בארצות־הברית של היום אין חידושים
רבים בתחום התיאטרון המודרני. אבל בולט
יודעים שבלופטים מסויימים נעשים ניסיונות
מרתקים ביותר. אירופה, ובראשה אנגליה,
ראתה באמנות לא רק ערך רב מבחינה רוחנית,
אלא את סם החיים עצמם.
תאצ׳ר העניינית שברה את הקונסנזוס
הזה, ודרשה מהתיאטרון להפוך לעסק מכניס,
והבידור הנוכחי, בצורת המחזמרים, כבש את
כל העולם בסערה.

תזסיר, במישקלן של מילים רבות שהתחדשו
בזמננו, כתחליב, תזקיק, תמהיל וכיוצא
חיים נקר, בת־ים
בא ל ה•

ד 1ר דור זפעמיז
על חוויות מיניות (״הפעם הרא שונה״
,העולם הז ה .)7.6.89
הגליון האחרון של השלם הזה התגלגל
לחדר־האוכל שלנו (כנראה שהשאיר אותו
אחד המבקרים) ואנחנו, הגאים להשתייך
לגדוד 75 המקומי(למי שלא בעניינים: בני
75 ויותר) דווקא נהנינו ממיקרא הכתבה על
החוויות המיניות הראשונות של אנשי־שם
שונים.
ועכשיו יש בינינו ויכוח מי יהיה גבר
וידווח — או לנו, או מעל דפי השלם הזה
— על הפעם האחרונה.
אהרונצ׳יק רתנברג, בית אמת. רשנה

לשם פתיחה הרי שלוש הצעות משלי:
צעיר מ טו רזן ורב־און,
אהב ביותר תיאטרון.
כשפנו לעברו -
הו א הציג א ת אברו
ושאל: אני ל א כישרוף

צעירה שמנמנה, שמה חיותה,
היתה, ל א עלינו, שרמוטה.
הי ה לה עי סו ק
שכרוך בפיסוק,
רחב כ מו מ כ אן עד כלכותה.

הצעיר והתיירת
על מדור של העולם הז ה שמתב קש
לחדשו.
במיסגרת מעבר השלם הזה למתכונתו
החדשה, הרשו לי להציע להוציא, בנוסף, ישן
מפני חדש ולחדש את תחרויות החמשירים
שהיו מקובלות בעבר בהשלם הזה.

המתחרה בתוכניות של הטלוויזיה הצבעונית.
עונת המחזמר נותנת לצופה הרגשה כי
הוא נמצא עכשיו בלונדון או בניו־יורק, אבל
כשהוא יוצא החוצה לרחוב, הוא נזכר שכאן
תל״אביב, ובמרחק של כמה קילומטרים, מתרחשת
האינתיפאדה ובירושלים קיים שילטון
המפיל עליו מיסים כבדים, ההופכים את חיינו
לגהינומיים.
עורו רבותי ותשובו לדון בבעיות האמיתיות.
אל תתנו להרדים אתכם בעזרת תפאורות,
תילבושות מהממות ותאורה משוכללת.

•וסך ממדי
הם של יבואני האלפא.
לדעתי, כבעל אלפא משנת , 1984 שעשתה
כבר איזה 150 אלף קילומטר, ושאני נהנה
ממנה עדיין בכל נסיעה, גונבים את האלפא
מסיבה הרבה יותר פשוטה: היא פשוט מכונית
מעולה, או, כמו שאומרים החבריה — מכונית
אשר בן־יוסך, רמח־גן
מגניבה.

העורך הראשי: אורי אמרי
מנהל: אברהם סיטון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני

תיירת אחת מפריז
נהגה בלילות להפריז.
אםלא סי פ קו לה
גברים להילולה ־
הי ת ה מתפרצת בקריז.

יורם כרנע,

גאון
״באזעסט תהיה לו הכנסה נחלתו״

01111:1גוג
השבועון של ישראל

מוחלט כל ניסיון של עשייה תיאטרלית יותר
מעמיקה, ולי לא ימכרו לוקשים כי ניתן לעשות
תיאטרון גם בחדר פרטי. בעיני, התיאטרון
מיועד להמונים, וכל אחד, המנסה כיום
לעשות תיאטרון בעל משמעות מסויימת, יצטרך
למצוא את קהלו בבתי־קברות, כי אנשים
חיים ילכו רק למחזמר, ואף אחד מאיתנו לא
יהיה מסוגל להתמודד עם תיאטרון ראוותני,

תדאביב

מכונית מעיב ה
על הגידול בגניבות מכוניות אלפ
א רומי או (״תשקיף״ ,העולם
הז ה .17.6.89
אינני בטוח שגונבים את המכוניות מתוצרת
אלפא רומיאו רק על־מנת לפרקן ולספק
חלקי־חילוף לבעלי אלפא חמיאו הנתונים
עתה במצוקת חלקי־חילוף נוכח קריסת עסקי
המערכת
והמינהלה:
תל״אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד ,136 .מיקוד )61001
טלפון 232262/3/4 03
סקס 245130 .־(1 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפוס החדש
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים ד
טלפון 056 :דד 3מ)03
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ

• 4טיס בטולדו
אוד ננר ואח הספורים הס שיהיו הגשר ושלום. ע1ת
17050326
,...סיפורשל מוס

סרגוסט׳
לעיתים נדמה היה שהכל עוסקים
) בתחרות.מי סבל יותר״.
כמעט כל אחד מהנואמים — יהודי־מיז־רחי
כפלסטיני — הכניס בנאומו פרק אישי,
ובו סיפר על תלאותיו האישיות, על תל ־
אות מישפחתו, על הסבל האישי שעבר.
מי שאולי היטיב לתאר זאת מכולם, ותיבל
את דבריו בהרבה הומור וציניות, היה הד״ר
גבריאל בן־שימחון, מחזאי (מלך מרוקאי)
ומרצה באוניברסיטת תל״אביב.
הוא שיעשע את המשתתפים בסיפורים על
סבתו במרוקו, על מישפחתו שחיה שם, על
ההבדל המשמעותי בין חייו שם לחייו בארץ.

חיפה, גם הוא ישראלי לשעבר. שניהם, אגב,
מדברים עברית רהוטה ומשובחת.
כמו בכל מיפגש שבו לוקחים ישראלים
חלק, גם ממיפגש זה לא נחסכו הוויכוחים
הפנימיים — קולניים יותר או פחות.
המארגנים טרחו ודאגו שהישראלים שבאו
לכינוס לא יצטרכו לעבור על החוק. הם אירג־נו
לכל הישראלים חדרים בקומה הראשונה
של המלון, בעוד המישלחת הפלסטינית של
אש״ף שהתה בקומה הרביעית.
עם תחילת הכינוס פנו אנשי״הביטחון של
אש״ף למארגנים וביקשו פרטים על המלון.
אחרי שקיבלו הסבר מפורט על מיספרי הקו־

* ¥ד כה הזדעזעה דעת״הקהל בארץ
/לא מעט בגלל ״עריקתם״ של מנהי גים
יהודיים אמריקאיים לכיוון תמיכה
באש״ף. עוד לא נרגענו מהם, והנה מ ת חיל
הסחף גם בקרב היהודים המיזר-
חיים.
סרג׳ ברדוגו הוא ראש הקהילה היהו דית
המרוקאית. הוא איש־עסקים מצ ליח
ואישיות ידועה גם במיסדרונות
השילטון הישראלי.
בניגוד לכל הישראלים המיזרחיים
שנאמו בכינוס בטולדו, ושדיברו רבות
על הקיפוח והאפליה שלהם זכו בהגיעם
לישראל, אין ברדוגו לוקה נרגשות .
בכינוס הוא היה חלק מקבוצה שלמה
של יהודים מיזרחים החיים מחוץ לישר אל,
חלק ם בארצות ערכיות.
כין השאר היו בקבוצה זו הכלכלן סרז׳

״אני חי בדירה בבית־מגורים גדול עם שכנים
רבים, ואינני מכיר אותם. לפני כמה שבועות
פגשתי את אחד השכנים בחדר־המד־רגות,
ובנימוס רב אמרתי לו. :שלום אדון
לייטנה״ הוא ענה בהפתעה. :אדון לייטנר
מת לפני שנתיים, אני אדון קראוס״.
הוא המשיך וסיפר שבמרוקו חיו כולם ביריד
:״שם לא הייתי אף רגע אחד לבד. שם
הייתי הילד של כולם, וסבתי היתה הסבתא
של כולם עם עשרות נכדים ונינים.
.במרוקו הירבו לספר לנו באריכות על
המשיח העתיד לבוא, על הערגה לציון ועל
כך שהמשיח יקח אותנו לישראל ולירושלים.
וכך חיינו בהמתנה ארוכה למשיח.
״ואז, כשהייתי בן ,8המשיח הגיע והוא
היה בחור בן ,20 ששמו סם אבוטבול. הוא היה
השליח מארץ־ישראל, שבא להוציא אותנו
ממרוקו ולקחת אותנו לארץ.״
התחממות האווירה צויינה גם בכך שרבים
מן הדוברים הישראלים בחרו לנאום בשפה
הערבית. כך עשה הסופר סמי מיכאל, כך
עשה הסופר שימעון בלאס, כך עשה נעים
גלעדי, וכך עשו כוכבי שמש ולטיף דורי.
לעיתים, כשאחד הנואמים הישראלים ריבר
עברית, וחבר ישראלי אחר תירגם אותו
לערבית, תיקנו את התרגום אילן הלוי, נציג
אש״ף באינטרנציונל הסוציאליסטי וישראלי
לשעבר, ומחמוד דרוויש, המשורר הלאומי
הפלסטיני, חבר הוועד הפועל של אש״ף, יליד

נגו

• באיזו צורה?
להסביר ליהודים המרוקאים בישראל שכדאי
להם לפתוח את ליבם ולנסות להבין את
המצב לאשורו. לנסות ולראות שהעתיד יכול
להיות טוב רק כשיהיה שלום, ושהשלום יכול
להיות שלם עם הפלסטינים.

• אתה רואה איזה התקדמות?
אני נמצא פה גם כדי להזכיר לכל הפלסטינים
והישראלים את מאמציו של המלך חסן
בניסיון להזיז את תהלין־־השלום זה 20 שנה.

• ובכל זאת, רוב המרוקאים בישראל
הצביעו בעד הליכוד.
גם אם חלק מהמרוקאים בישראל הם ימניים,
בעומק נשמתם הם אינם אנטי־ערבים.
הם בימין בגלל בעייה חברתית.

• ואתה מאמין שהמצב יכול להשתנות?

צריכים להסתכל פנימה, ולראות איפה

סרג׳ ברדוגו.
ראש קהירת
יהודי מרוקו. היה
השבוע במיפגש
טולדו. הוא אומר:

התח וש ה היתה
שהמיפג ש ירשם
בספרי־ההיסטוריה

מות וההפרדה. שאלו בתמי&זל״ומי שומר על
הישראלים?״ המארגנים ענו שהישראלים אינם
מצויירים באנשי־ביטחון, וכי אנשי־הביטחון
הספרדיים ידאגו גם להם. אז השיבו
אנשי־הביטחון הפלסטינים. :טוב, אז אנחנו
נשמור גם על הישראלים, אבל תרגיעו אותם,
שלא יבהלו אם יראו שאנשים שלנו עוקבים
אחריהם.״
גם באולם־הדיונים היתה הפרדה מוחלטת
בין המשתתפים הישראלים לבין המשתתפים
הפלסטינים.
בחדר־האוכל הקפידו הישראלים שלא לקיים
את המגעים האסורים. שם, בחרר־האוכל,
בלט בעיקר שולחנם של שני הרבנים הישראליים
— הרב משה סוויסה והרב מרדכי מלכה
— משום שהם, כדי לשמור על הכשרות,
הקפידו לאכול בכלי־אוכל חד פעמיים.
התחושה שמיפגש־טולדו עשוי, אולי, להירשם
בסיפרי־ההיסטוריה — כראשיתו של
מיפנה ברעת־הקהל הישראלית — היתה רווחת.
היו שדיברו על כך בבדיחות־הדעת והתכוונו
ברצינות, והיו שדיברו על כך ברצינות
גמורה, בלי שמץ של הומור או אירוניה
עצמית.
מה שהשאיר אצל כל המשתתפים טעם רע
במיוחד היתה הודעתו של הראשון לציון, הרב
הראשי, כי ישלול משני הרבנים שהשתתפו
בכינוס — הרב סוויסה והרב מלכה — את
תעודות־הרבנות שלהם.

ע 1ת
סר \1סב\•

איידה, סגן־גשיא הליגה התוגיסית
לזכויות האדם; עמיאל אלקלעי, חוקר
ומתרגם מארצות-הברית; אלי ביידה,
כלכלן שנולד בטוריה, גדל בלבנון וחי
בצרפת; נעים קטן, סופר, יו״ר האקד מיה
המלכותית למדעים של קנדה, יוצא
עיראק; סימון לוי, פרופסור לספרות
ספרדית באוניברסיטת רבאט; הזמרת
ספו; אברהם יודוביץ׳ ,מיזרחן וראש־החוג
למדעי המיזרח״התיכון. וכמובן,
אנשי קבוצת פר ספק טיב גיודאו־ערב
שטרחו על האירגון -ריימונד בן־חיים,
יועץ בינלאומי; הקולנוענית סימון בי טון;
רובד אדי, הכלכלן; ואנדרי אזולאי,
מקבוצת דיאלוג.
סרג׳ ברדוגו היה ביניהם, בבגדים יק רים
ובסיגר בפיו, מקשיב, משוחח, נפ גש,
מתעניין.

• למה אתה נמצא פה?
אני חושב שלקהילה היהודית במרוקו יש
תפקיד חשוב בחיפוש אחרי השלום במיזרח
התיכון. אנחנו מהווים עדות חיה לצורת־החיים
שיכולה להיות במיזרח־התיכון אחרי
שיושג השלום.
אנחנו לא חושבים שאנחנו יכולים להיות
פעילים ממש בתהליך־השלום עצמו, אבל
אנחנו רוצים לנסות ולעזור ככל שנוכל.

נמצא האינטרס האמיתי שלהם. אני חושב
ומקווה שהשינוי לא יהיה איטי, אלא שלם
ומיידי, כאשר הנסיבות יתאימו וכאשר
הישראלים ירגישו בטוחים מספיק.

• אתה אופטימי? אתה הושג
שדברים יכולים להשתנות בטווח
הקרוב?
גם אם המצב הנוכחי הוא אלים ׳וכואב יש
דברים שעוזרים לי להיות אופטימי. אנחנו
מקווים שבעתיד הקרוב נוכל לקדם את
המשא־ומתן.

• אתה חושב שליהודים המיזר־חים
בתפוצות יש תפקיד בתהליך
השלום?
אני לא יכול לדבר בשם כל היהודים המיז־רחים.
אבל אני יודע שיש רבים הדוגלים
בעמדה שלי.
אומרים שיש לנו תפקיד משום שאנחנו
קרובים לערבים במנטליות ובמחשבה, וכך
אנחנו יכולים להסביר ליהודים אחרים שאין
לשנוא את הערבים.
אני לא רוצה לומר לאחרים מה לעשות.
אני, כמו רוב אנשי הקהילה שלי, חושב שת־
(המשך בעמוד 02

ע 1ת
ס ר *וסט׳

פלסטירת
^ ילהשהיד, פליטה פלסטינית,
וילידת ביירות שבלבנון, אינטלק טואלית,
משכילה, נאת־מראה, בעלת
ראיית עולם רחבה וכושר ניתוח מבריק.
לילה שהיד יכולה, אולי, להיות דוג מה
מוצלחת ל״פלטטיני החדש״ .היא
ופלסטינים רבים כמוה, החיים שנים
רבות בגלות, הם החברה הפלסטינית
שאינה מוכרת לישראלים. היא משת תפת
בכינוסים בינלאומייים רבים,
חלקם בה שתתפות ישראלים.
כך הגיעה גם לכינוס בטולדו.
היא אינה חברה רישמית ב מוסדו ת
אש״ף, היא עיתונאית ועורכת, וקרובת-
מישפחה של פייצל אל-חוסייני.
היא חיה בפאריס ובמרוקו, נשואה ל־מרוקאי,
ללא ילדים. והיא פעילה כבר
שנים רבות בתנועה הלאומית הפלס

כילדה את זוכרת שהורייך
דיברו בגעגועים על פלסטין?
אני זוכרת דיבורים על פלסטין. תמיד
ידעתי שאני פלסטינית, אבל עד 1967
המילה ״פלסטין״ לא אמרה הרבה לחלק גדול
מהעולם.
זה היה קשה במיוחד בלבנון, כי שם, בין
החברים והשכנים, לכל אחד היתה שייכות.
אני זוכרת שבסופי־שבוע כל אחד מהחברים
שלי היה נוסע לכפר מולדתו, למישפחה שלו
מחוץ לביירות. לי לא היה לאן לנסוע, ולא
הבנתי בדיוק למה.

• אבל היו לך גם חברים פלסטינים?

אבל לפני 1969 היתה הפרדה מוחלטת
בין הפלסטינים שבתוך מחנות־הפליטים
לפלסטינים שמחוץ למחנות.

• בכוונה?

ספרדי
4 1 1גריר ישראל בספרד, הראשון
אחרי 500 שנה, אינו נמנה על
ותיקי מישרד־החוץ. הד״ר שלמה בן-
עמי הובא למדריך ממיסדרונות אוניבר סי
ט ת תל־אביב, שם היה מרצה בכיר
ובולט. בן -עמי מוכר כאיש מיפלגת-
העבודה וכיונה.
הוא יליד טנג׳יר שבמרוקו (״שתי
אצבעות מכאן״ כדבריו) ,שעלה לארץ
בגיל .12 הוא דובר ספרדית רהוטה,
בנוסף לשפות אחרות. הוא גבר נאה
מאוד ומרבה לחייך ולהתבדח. הוא
נמצא בספרד שנתיים.

• אתה נהנה מהעבודה שלך כאן,
בשגריר?
מאוד.

ע 1ת
ס ר טסט׳
• הספרדיס לא בדיוק תמכו ביוזמה
שלו, הד להם הסתייגויות מאוד
ברורות לגבי חלקו של אש״ף
בתהליך.
לרבים יש הסתייגויות. אבל בעיקרון הם
תמכו ביוזמה וראו בה צעד חיובי בתהליך
השלום.
אני חושב שאנחנו, בישראל, ממעטים
בערכה של אירופה. פה צומחת מדינה של
320 מיליון תושבים. אנחנו מתרכזים בשוק
האמריקאי, בעוד שהשוק הזה לעולם לא יוכל
להגיע לעוצמה של השוק האירופי.
דעת־הקהל בישראל חייבת להיות מודעת
יותר למישקל הסגולי הגדל של אירופה.
הביקור של שמיר כאן היה משמעותי מאוד
מבחינת הירוד התודעה הזאת.

• ז ה לא נראה לך קצת עיוורון
• אתה לא מצטער שעזבת את
להתעלם מההסתייגויות האירופיות
האקדמיה לתפקיד כזה?

לילה שהיד.
פלסטינית .
עיתונאית

שר מה בן־עמי.
שגרי רישראל
בספרד. לא היה
השבוע במיפנש
טולדו. הוא אומר:

ילידת לבנון.
היתה השבוע
בנויפגש טולדו.
הי אאומרת :

רגז *,
• מאיפה את?
אמא שלי מירושלים ואבא שלי מעכו. אני
נולדתי בלבנון ב־ . 1949 אמא שלי באה
ממישפחה שהיתה חלק מהתנועה הלאומית
הפלסטינית. סבא שלי נאסר ב־ 1939 על־ידי
הבריטים, בגלל הפעילות הפוליטית שלו
ונשלח למחנה ברורזיה.
אחרי המאסר שלו, המישפחה גורשה מפלסטין
על־ידי הבריטים, ואז הם הגיעו ללבנון,
לביירות. סבא שלי הגיע לשם אחרי ארבע
שנים בכלא.
הורי נפגשו בביירות, אבי היה רופא ולימד
רפואה באוניברסיטה האמריקאית של ביירות.

•היי
ת ם חלק מהמעמד העשיר
של ביירות?
אמא שלי היא ממישפחת חוסייני. סבא
שלי היה גמאל חוסייני. לסישפחה היה הרבה
רכוש בירושלים, אבל כשהם גורשו הם לא
יכלו לקחת איתם כלום, הם יצאו בלי כלום.
בביירות אבא שלי עבד כרופא. גרנו בתוך
העיר, כך שמעולם, בעצם, לא עברתי על
בשרי את הקושי הכלכלי של מחנות־הפליטים,
את הקשיים הפיסיים. למרות זאת
חייתי בקושי קבוע של חוסר־שייכות למדינה
שבה אני חיה.

כן. מחנות־הפליטים היו בשליטת צבא
לבנון ואונר״א. אונר״א היה אחראי לחינוך,
לרפואה, לשרותים וצבא לבנון היה אחראי
לביטחון. החברה הפלסטינית היתה חברה
מאוד פוליטית מאז . 1948 התנועה הלאומית
הפלסטינית היתה קיימת במחנות־הפליטים
של לבנון, ירדן ועזה.
לכן הצבא הלבנוני הקיף את המחנות
לגמרי והפריד אותם, בעיקר בביירות, מן
השכונות הסמוכות. השילטונות הלבנוניים
פחדו שהם יאיימו על שלמות המדינה
מבחינה לאומית. לכן לא יכולנו להיות בקשר
פיסי עם הפלסטינים במחנות.
לא יכולנו להיכנס לתוך המחנות. הם היו
מגודרים ובכניסה לכל מחנה היה שער. רק
למי שהחזיק בתעודת־פליט של אונר״א נתנו
להיכנס, ולי לא היתה תעודה כזאת.

• את לא היית פליטה?
לא באופן רישמי, לא היתה לי תעודה.
הייתי שונה מהפלסטינים במחנות, למרות
שידעתי שאני פליטה פלסטינית.

• היתה לך מודעות פוליטית?
כן. והדבר הראשון שרציתי לעשות כשה־
(המשך בעמוד )48

• מה פתאום עשית צעד כזה —
לעבור מהאקדמיה למישרד-החוץ?
כי כשהציעו לי את התפקיד, חשבתי על
זה, וזה נראה לי מעניין ותפקיד שאוכל
לתרום בו. בסך־הכל תפקיד שמקשר בין
העניין האקדמי שלי לבין העבודה, ואני לא
מצטער שלקחתי את התפקיד.

• מה מייחד את השגרירות
בספרד?

הרבה. והאמת היא שבארץ יש הרבה חוסר־מודעות
וחוסר־ידע לגבי ספרד. בניגוד
לציבור, מי שעוסק ביחסי־חוץ של ישראל,
מודעים יותר למשמעות של מדינה זאת.

• אילו עמדות נוקטת היום ספרד
בעניין ישראל?
מבחינת ישראל הם מאוד מאוזנים.

•אומרים שכששמיר היה פה
הוא לא יצא כל־כך מרוצה מהעמדות
ששמע?
את טועה טעות מוחלטת, הוא היה מאוד
מרוצה מהביקור כאן. הוא מצא את פיליפה
גונזאלס בן־שיח מעמיק מאוד. הוא אחד
המנהיגים שמבינים יותר את בעיות ישראל.

ליוזמה המדינית, להתעלם מהם-
ריצה של אש״ף מבחינה מדינית,
בעיקר באירופה?
צריך להבין שהיוזמה הישראלית באה
אחרי שנה שבה ישראל היתה במצב קשה
מאוד בתיקשורת העולמית. היתה תחושה
מתמשכת שאין תשובה מדינית למצב. נוסף
על זה, העמדה אירופית כבר מזמן מדברת על
זכות הגדרה עצמית לפלסטינים ועל הצורך
בשיתופו של אש״ף בתהליך המדיני.
ההחלטה של השוק המשותף עכשיו היא
הוספת מימד חדש, והיא הכרה בתוכנית
השלום של ישראל כמסלול אפשרי. הרי עד
עכשיו הקהילה האירופית חזרה והזהירה
שהדרך היחידה היא ועידה בינלאומית, והיום
הם מוכנים להכיר בזה שיש עוד דרך.

•כ שגריר, המכהן לכל אורך
האינתיפאדה, לא נראה לך שישראל
נעשתה מבודדת? אני מתכוונת לכך
שישנם פורומים רבים שנציגי
ישראל מחרימים בגלל נוכחות
אש״ך. למשל: פרם החרים דיונים
באינטרנציונאל הסוציאליסטי, ח״ם
(המשך בעמוד )48

אומרים שהוא הימר עלהצדהמפ סיד

ד פנ הברק ראיינה את דויד מגן
ן אותידו זרובבל

המהלךהבא של שמיד
יצחק שמיר ומקורביו כבר מתכננים את המשך המילחמה
בעיקבות הקרב האחרון במרכז־הליכוד.
חולשתו המרכזית של מחנה שמיר היא כהונתו של אריאל שרון
כיו׳׳ר מרכז״הליכוד. לכן מתכננים שמיר ואנשיו לנטרל את המרכז
הימני ואת העומד בראשו — שרון, על־ידי הקמת גוף חדש —
הנהלה — שאליו יועברו חלק מסמכויות המרכז. ההנהלה אמורה
לכלול כחמישית מ־ 2600 חברי־המרכז, והמועמד לעמוד בראשה
הוא השר משה ארנס. למעשה גוף כזה כבר היה קיים בעבר בחרות
ובליכוד, אלא שבשנים האחרונות הוא היה משותק.
זהו רק צעד אחד ממיכלול צעדים מתוכננים של שמיר ונסיכיו, שמטרתם הפיכת הליכוד
מתנועה פופוליסטית לתנועה אליטיסטית.

540

ביום השני, ה־ 10 ביולי, מסר דובר צה״ל על 421 הרוגים פלסטיניים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים על .540
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים׳ על 667 הרוגים, לפי הפירוט
הבא:
• 470 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 77 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 48 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 72 הרוגים מסיבות אחרות.

מ׳ הפסיד, מ הרוויח?
מהו מאזך־הבוחות לאחד הקרב האחתן בליכוד?
יצחק שמיר — טעותו המרכזית של שמיר היתה העיתוי שבו הגיע לפשרה עם יריביו. אס
היה מגיע לפשרה רומה כמה ימים לפני ישיבת־המרכז, לא היה נוצר הרושם התיקשורתי,
כאילו קרא שמיר כתב־כניעד־ שנאלץ לקבלו ברגע האחרון בלחץ
האירוע. שמיר הבין שפיצוץ הישיבה, כמו גם הצבעות, לפי נוהל
שהשר שרון שולט עליו, יביאו לו נזק חמור יותר.
משה ארנס —הפסיד. במשך כל המשבר וגם במהלך השגת הפשרה
לא היה לו תפקיד מרכזי. הוא נראה חיוור לעומת שלושת השרים
מתנגדי התוכנית, המתמודדים עימו על ההנהגה.
דויד לוי — המנצח הגדול של המשבר. ממצב שבו הספידו אותו,
עשה ל ד -קאם־בק״ מרשים. ל ד פעל במשבר בצורה חכמה ולא
תקף אישית את שמיר, כמו שתן ומודעי. לכן הוא הפך לכוח מרכזי בתהליך השגת
הפשרה. לוי יצא מהמשבר ככוח מאחד בליכוד, המקובל על כל המחנות וכמי שיש לו
עדיין כוח רב במרכז.
אריאל שרון — שרון אומנם הוכיח שימוש חכם בתפקידו כיו־ר המרכז. הוא גם נתפס,
ובצדק, כמי שהוביל את הסהלך האופוזיציוני הזה, שזכה בהישגים לא־מבוטלים. עם זאת
שרון, בניגוד ללד, שרף את עצמו במחנה שמיר־ארנס, ונתפס שם כי ש כאוייב המרכזי.
למעשה תפס לוי את מקומו הטקטי של שרון ככוח לשון־המאזניים במאבק המתנות
בתנועה.
יצחק מודעי — הרוויה והפסיד. מצד אחד הצליח ליצור לעצמו דימוי ניצי, מה שיקל עליו
בעתיד את ההשתלבות בליכוד המאוחד. מצד שני השניא את עצמו במחנה שמיר־ארנס.
הנסיכים — המפסידים הגדולים. יוזמת־השלום, שהיו שותפים מרכזיים בגיבושה, נפגע ת
הציר ליכוד־מערך בסכנת פירוק, ושמיר לא התפתה לצאת לקרב מכריע מול שתדלוי־מודעי
כרצונם.
דן מרידוד ואהוד אולמרט הואשמו על־ידי חברי המרכז כשמאלנייב

ל שבו ת או לשתוק?
בסוף חודש יולי אמורה להיפתח בתוניס הוועידה הכללית של אירגון הפת״ח.
לקראת מועד וה מתקיימים דיונים בקרב תושבי השטחים הכבושים איך לציין אירוע ז ה
בדממה בשביתות או בהפגנות סוערות.

שג 3חוס ! 134 מיליון
עורד־הדין יוסי שגב ועיש לבית־המישסט המחוזי בירושלים תביעה על סבוב
של 134 מיליון שקלים.
התביעה, בשם בנק צפזן־אמריקוז, הוגשה נגד 27 נתבעים. ביניהם ניסש גאון, יואל הרצוג
(בנו של נשיא המדינה) ורבים אחדש.
טרם הוגשו כתבי־הגנה.

,ננוגו״ד

• 0911ל ״
• זוכר את האקט הפומבי הראשון
שלד כשהתייצבת מאחורי יצחק
שמיר?
אני חושב שניתן לציין בהקשר הזה את
ה־ 17 במאי, כשמליאת־הכנסת דנה בסוגיית
היוזמה המדינית. היה זה שלושה ימים אחרי
שהממשלה אישרה יוזמה זאת. נאמתי על
העניין הזה בכנסת. אמנם הצבעתי על
הסכנות שהיוזמה הזאת טומנת בחובה, אך
בסופו של דבר — הצעתי לתמוך בה!

• ת מי כ ה שנחשבה אז כמם-
תיעה.
לא, לא היתה כל הפתעה בצעד שלי. איש
מאנשי־הליכוד לא הצביע אז נגד היוזמה.

• אבל רבים מאנשי־הליכוד הופתעו
לשמוע התבטאויות בעד שמיר
מפיו של איש שזוהה, במשך שנים,
כ״איש של אריק שרון״.
אני לא זוכר שאנשים ממש הופתעו מכך.
את עצמי — ודאי לא הפתעתי — לא, לא.
אני מתפלא על הנימה הזאת. עוד באוגוסט
1988 הכרזתי פומבית שהמחנות בליכוד
חלפו — עברו מהעולם, ושתנועת־הליכוד
צריכה לפעול מתוך אחדות־השורות, ולא
מתוך מחנות. כך שאם אנשים עלו על מה
שקורה באיחור של שנה...

• שנה אחרי זה, המחנות בליכוד
עדיין לא חלפו — עברו מהעולם.
אני גורס שאין מחנות. נאמר כך: אם מישהו
מנסה לתרגם את הוויכוח על היוזמה כמיבחן־
כוח של מחנות — הוא טועה. במהלך
המכנות לישיבת־המרכז השבוע, אני הדגשתי
שאני מדבר אך ורק בשם עצמי.

• הבה נהיה מסודרים: עד אוגוסט
1988 היית איש מחנה שרון?
גם זה לא מדוייק.

• תעזור לי לדייק.

עד אוגוסט ,1988 אי־אפשר בעצם להכחיש
שמדי פעם, בהתארגנויות — אפילו

התארגנויות כוחניות! — זיהו אותי ...כן, אם
היתה התפלגות לפי מחנות, זיהו אותי עם
מחנהו של שרון.

• זה כלל הזדהות אידיאולוגית?
לתנועת הליכוד כולה יש איזה מכנה משותף
אידיאולוגי. טוב, נכון שמתגלים לפעמים
חילוקי־דיעות, נכון.

• איד מגיב שרון על הצהרות־העצמאות
האחרונות שלך?
לא שמעתי שום תגובה ...זה לא מנע את
המשך הקשרים הידידותיים בינינו, אבל אלה
לא פגעו גם ביחסיי הידידותיים עם אישים
אחרים בתנועה. לא שמעתי מילה, רמז!
משרון או מכיוונו. אני בטוח שרבים מחברי
המרכז, הזוכרים את הטראומה של הבחירות
לשביעיות, קיבלו את הכרזותי די בטיבעיות.

• איזו טראומה קרתה בשביעיות?
אנשים
ניגשו לקלפי, כשהם נטולי כל
שיקול עצמאי, קיבלו תכתיבים על פי מחנות.

• אני שומעת בדבריך גם טראומה
אישית.
בוודאי! אני זוכר שראיתי חברים שלי,
ניגשים לקלפיות, מתנצלים, כן, אפילו מסתכלים
לי ישר לתוך העיניים! ״עם כל ההערכה
והרצון הטוב,״ נאמר לי שוב ושוב,
״איננו יכולים להצביע בעדך, היות וזוהי
התמודדות בין מחנות, אתה מבין...״

• עם הרבה רוע־לב ניתן לפרש
את דבריך כך: ביולי היה לו נוח
להימנות עם מחנהו של שרון ולה-
תברג בשביעיה הראשונה ואילו
באוגוסט, חודש אחרי, הוא גילה
שלא כל־כך נוח להיות מזוהה עם
המחנה.
אבל מבחינת התוצאה שהשגתי — מקום
שישי בשביעיה הראשונה — דווקא הייתי
צריך להרגיש קורת־רוח, להיות מרוצה!

• המקום השישי בשביעיה הראשונה
היה עבור מגן־איש-מחנה-
שרון!

ה רו מ אן שלו ! 1ש מי ר
שועל ו תיק, דוי ד מגן. הגעתי אליו כאל ־האיש שהימר לא מון״ .מגן, אמרו
רבים, נטש א ת מחנהו של אריאל שרון, שעימו זוהה במשך שגיס, והתקרב
לעבר היריב, יצחק שמיר. דווק א בשיא ההתקרבות, עת הצמידו לכך -אולי
בטעות -פירסומים בדבר סיכוייו של מגן להת מנות כשר בממשלה, א ם וכאשר
ייטע טוף־סוף אהוד אולמרט לוושינגטון, הס תיי מ ה ישיבת-המרכז בהכגנה
כוחנית של שרון ובחיוכים מתנצליס של שמיר(־לא נכנעתי, לא התקבלתי!״).
מגן, מצידו, הריס גבה ועוד גבה לנוכח שאלותי. ב ת חיל ת השיחה אך הצליח
לנטוע בי ס פ קו ת ולערער כמה הנחות־יטוד בדבר השתייכותו ב תוך הליכוד
וזהותו. רקל קר א ת סוך השיחה הודה בטון נמוך, שאכן הוא זוהה ב ת חיל ת
דרכו וגס בהמשכה עם ״מחנה מטויים״( ,מחנהו של שרון) .אז מה!
חבדי״כנטת מ מחנות שתים בליכוד אינם רואים א ת העצמאות החד שה של
מגן בעין יפה. הםה תב ט או באוזניי במילים חריפות. הכינויים למגן נעים
מ״אופורטוניזס״ ועד למילים שהנייר לא יטבלם. גילויי־האהבה החד שים של
מגן לשמיר מעוררים הערות סרקס טיו ת מו שחזות במיוחד.
מצד שני, יכול להיות שבא לו למגן להשתחרר מחיבוק-הדוב של אבא-
אריק. יכול להיות שבא לו לגדול. אז מהן בתנועה הלאומית, מעבר ליוזמה
המדינית ונושאים שברומו של עולם, מתחילה להסת מן גם מ תי חו ת בין מי
שרוצים לגדול.

הוא מכחי ש. הכל •היה הסדר:
1051 אנשים הצביעו בעדי. אני חושב
שאני יודע מיהם. אלה בהחלט אנשים שנמנו
על המחנות השונים של הליכוד. כלומר:
הצביעו בעדי גם אנשים ממחנות אחרים,
מלבד אנשי מחנה שרון.

• נו טוב, נע שו ״דילים״...
אני, אישית, לא ערכתי שום דילים, ואם
נעשו כאלה — לא ידעתי מכך.

• מאז הכרזות־העצמאות שלך,
הסמיקו להזמין אותך לי שיבות ולמי
פג שים ב מיסגרת מחנה שרון?
ביום ההצבעה בכנסת, בחודש מאי, דווקא
הוזמנתי לביתו של אריק. כך שאני מבין שלא
היה שמץ של רוגז מבחינתו כלפיי.

• מה אריק רצה ממך?
לא יודע, מפני שלא הגעתי. הייתי, באותו
היום, עסוק ...אבל עלול להיווצר הרושם
שלקראת חורש יולי(קיום השביעיות) נערכו
ישיבות חמ״ל קדחתניות במטהו של אריק,
ישיבות של שעות על גבי שעות.

תופתעי לשמוע שלא השתתפתי בשום
ישיבת חמ״ל אצל שרון, גם כשזיהו אותי
איתו. לא אסתיר שהשתתפתי בישיבה
לקראת הדירוג בשביעיות. הישיבה התקיימה
אז אצל אריק במישרד.

• ה בי ר בו מי ם ה שונים הצמידו
את ת מיכ תך ביוז מ ת שמיר ב הבטחתו
ל מנו תך לתפקיד שר.

לא ביקשתי משום שר — תרגישי: גם לא
מאריק — :לפעול למען צירופי לממשלה.
תמיד האמנתי בכך שהזמנת חבר לכהן
בממשלה היא זכותו של מי שעומד בראש
המערכת, דהיינו: ראש־הממשלה.
ערב הקמת הממשלה הנוכחית פניתי
אישית לראש־הממשלה. ביקשתי להיפגש
עימו בארבע עיניים, והצגתי לפניו את
מועמדותי לחברות בממשלה. התקיימו שתי
פגישות בארבע עיניים. בתום הפגישה השנייה
למדתי משמיר שהוא מתכוון לצרף אותי
לממשלה. כך דובר בינינו עוד בחודש
דצמבר.
על רקע זה, גדולה היתה אכזבתי,
כששמעתי אותו מקריא את רשימת חברי־הליכוד
שישתתפו בממשלה. ציפיתי לשמוע,
באותו מעמד, גם את שמי. היה לי ברור שכך
יהיה. עד אותו רגע בדיוק, לא ידעתי ...והנה,
לא שמעתי את שמי.

• ביק שת מ שמיר הבכרים?
כן. הייתי מאוד מאוכזב, מופתע, נרגז.
בחלוף יומיים, התקררתי. ביקשתי פגישה
נוספת עם ראש־הממשלה. הוא לא חש בצורך
להסביר — זה נעשה ביוזמתי. באותה
הפגישה הודיע לי שמיר, כי מייד אחרי
הבחירות המוניציפליות יימצא. פיתרון
תעסוקתי״ לגבי.

• תעסוקה כחבר־ממשלה?

כמובן.

• אם אני מבינה נכה, שמיר הית־נה
את חברז־תך בממשלה בתיפקודך
בבחירות המוניציפליות?
בניגוד לרושם שנוצר כאילו יש איזשהו
קשר בין תוצאות הבחירות המוניציפליות
לבין מעמדי בתנועה, אין זה נכון. הקשר
היחיד בין שני האירועים האלה הוא תקופת
ההמתנה שנדרשתי להמתין.

• מדוע — סליחה על חוסר ההבנה
— בעצם נדרשת להמתין?
מפני שלא היה לו(שמיר) פיתיון לגבי
באותו הרגע. כך אני מגיח. אני לא לחצתי
באותו הרגע. ראיתי בבחירות המוניציפליות
אתגר ונושא שבו אוכל להשקיע את כישורי,
אם יש לי באלה

באחרונה שב ועלה, בין שמיר
לבינך, נושא חברותך בממשלה?

משיחות שהיו לי עם ראש־הממשלה אחרי
הבחירות המוניציפליות, למדתי שאילו שמיר
יכול היה להחזיר את הגלגל אחורה בכמה
חודשים — בוודאי היה מצרף אותי
לממשלתו!

• על ח שבון מי?
לזה אני לא יכול להתייחס.

• ממש הכאה על חטא מצידו של
שמיר...

בבחירות המקומיות. הוא למעשה מילא את
הבטחתו״..

אני מעדיף שלא להשתמש בביטוי כזה,
אבל.

לשמש כחייל מיספר 1במערכה שלי!

•ומה השורה התחתונה של
ביטויי החרטה האלה מצידו של
שמיר?
אין לי ספק בכך שראש־הממשלה מחפש
דרכים לצרף אותי לצוות חברי־הליכוד בממשלה.
אני משוכנע בכך.

• כבר נבווית משמיר לא כל־בך
מזמן. מה השתנה?
נכון, פעם אחת התאכזבתי. נורא התרגזתי.
לקח לי יומיים ליהרגע.

• ל א נפגעת גם מהצורה שבה
נודע לך עם אי־קיום ההבטחה?

זה טיבעי. כלומר: זה היה סיבעי על רקע
הלחצים שהופעלו עליו אז מכל מיני כיוונים.
לכן לא הודיע לי אישית. אבל אני רוצה
להדגיש שאני מאמין בכנות רצונו של ראש־הממשלה
לפצות אותי על העוול שנגרם לי.
יחד עם זאת, אם לא יעלה בידו לבצע זאת
בקרוב — לא תהיה לי שום טענה כלפיו.

• כלומר: הורדת את מערך הציפיות
שלך משמיר!

מכל וכל את יוזמת שמיר, ואילו אני תומך
בה. אוהו, איזה ויכוחים התנהלו בינינו! בכל
זאת, נותרנו ידידים.

• איזו הבטחה?

• של הליכוד שהוא עומד בראשו!
אנא, הגדר מהי ״מערכת-יחסים
קרובה״ בינך לבין שמיר.

• אז נכון לעכשיו, אתה רץ עצמאי
המקורב לשמיר?

מערכת של אימון מוחלט. אני לא אוהב
את השאלה, אבל אם את לוחצת — אימון
מוחלט, כנות, גילוי־לב.

אם מישהו יערוך מיפקד עדכני של
המחנות בליכוד, אותי הוא ימצא מחוץ לכל
המחנות.

• איך מגיבים ״הנסיכים״ ,מקורבי
שמיר, על הידידות האמיצה
הזאת?

• איזה מחנה ניצח, לדעתך, ב-
ישיבת־המרכז?
אתן לך תשובה שלא תאהבי...

• תנועת־הליכוד?

אני לא שותף לשום תחרות על מי־יותר-
קרוב. כל הפגישות שלי עם ראש־הממשלה
מתקיימות בארבע עיניים. הן רבות, הן
אינטנסיביות, הן ידידותיות. האווירה באותן
פגישות חמה. זה לא תלוי ולא קשור בשום
גורם נוסף.

• אתה, שתמבת ביוזמה המקורית
של שמיר, תומך כיום באותה
ההתלהבות ביוזמת־שמיר המשופצת
על־ידי שרון־לוי-מודעי?

אם לגזור מהתקופה האחרונה, למשל
לקראת ישיבת־המרכז השבוע, אז נשאלתי
על־ידי מיכאל דקל אם אני יכול לסייע

זה לא נכון! מי שבודק את מהלך העניינים,
למרות שנשמעו קולות נגד היוזמה, עיקריה
אושרו בסופו של דבר תוך כדי אחדות־השו־רות,
ואפילו רוממות־רוח, בישיבת־המרכז.
צריך להדגיש — במה שהושג אין כל

איר ידעת? ידעתי שלא תאהבי זאת!

• שאר אנשי-שמיר מתאמים
איתך? משתפים אותך?

לא! אבל ההכרזות שהכריז באוזני,
בשיחות פרטיות, הכרזות מאוד ידידותיות
— מספקות אותי.

• מה זה עולה לו להיות ידידותי
כלפיך? מה בדבר תוכניות ספציפיות
יותר?
לא הייתי אומר שדובר על תוכניות
בעתיד, אבל אני כל־כך נהנה ממערכת־היחסים
הקרובה ביני לבין ראש־הממשלה...

• מ מ תי חל תהליך ההתקרבות
הזה?
אוהו, זאת שאלה! אם היה קרח בינינו...

• ואני מבינה שהיה!
כן, היה. עובדה היא שהוא לא מינה אותי
כשר. אז בוודאי היה גוש־קרח, שהעיב על
יחסינו. אז הקרח הזה הלך והפשיר במהלך
העבודה בבחירות המוניציפליות: גם גיליתי
שראש־הממשלה מתאמץ ומשקיע ממש
מאמצים פיסיים, כדי להביא להצלחת הליכוד

.חקירה?
שמי הוזכר
בטשתר שמו של דויד מגן החבר, לא
נעים, בהקשר לחקירה הפלילית
בעניין ח שבונות הליכוד בבחירות
המוניציפליות. מגן לא השתגע
מיזג שימחה כשנזכרתי בכך ל ק׳
ראת פוף שיחתנו, ומיהר לתקן
אותי, שהסירסוס היה רק בעיתון
א חד . -חדשות״.
הוא ה תנ ס ח בזהירות־מישנה,
תוך כדי מחאה מוסווית שהוא
בכלל צריך למרוח ולה תנסח
בעניין, ובשביל מה לו, ומה
פתאום, :ר אי תי א ת או ת ה ידיעה
או מ ללה וגיחכתי. עובדה היא
שאלה שהוסעו ושהזכידו א ת שמי
בסעות, נאלצו לבלוע א ת אותו
העיתון. שמי הוזכר בטעות!״
הפירוש לדבריו של מגן הוא
שדבריו של מרדכי יהל, שנחקר
במישסרה ושהוביל לממונים עליו,
פורשו לא נכון. אמנם, מגן היה
רא ש-מסה הבחירות המוניציפל יות,
אך אחרים עסקו בצד הכספי.
אליהם, כפי הנראה, התכוון
יהל.

מגן
.נורא החרמתי. לקח ל׳ יומיים להירגע!
במערכת־ההסברה בעד יוזמת־שמיר. מסרתי
תשובה חיובית והמלצתי על המיסגרת שבה
אפעל. אכן מימשתי זאת — עריכת כנס אחד
גדול למיבחן רעיוני של היוזמה המדינית.

•א-פרופו פגישותיך האינטנסיביות
עם שמיר, עם שדון אתה
נפגש?
לא. אבל אם אשחזר את עשרת הימים
האחרונים — תני לי לפתוח יומן — אז שרון
ואני ישבנו בחברותא בבר־מיצווה של בנו של
חבר־הכנסת צדוק דהרי. נבון, זאת לא ודתה
פגישה יזומה. יומיים קודם־לכן החלפתי
ברכות עם דויד לוי, לרגל בחירתו של מקסים
לוי כיושב־ראש מרכז השילטון המקומי.

• שרון אינו ידוע כאדם המסתפק
בפגישות אקראיות עם החביבים
עליו.
למה את מתכוונת?

• הוא ידוע כאדם המארח בתדירות
בביתו את הקרובים לו.
אפנה אותך למה שנכתב עוד לפני
כשנתיים על מחנה שרון, ותראי שמעולם לא
השתתפתי בחמ״ל שלו. תמיד הצטיידתי יותר
ברץ עצמאי. האנשים המתארחים אצל שדון
יכולים להיות מקורבים גם לראשי מחנות
אחרים. במיסגרת המירוץ לבחירות המוניציפליות,
מצאתי עצמי נוסע מרחקים באותה
המכונית עם אלי לנדאו (איש מחנה שרון)
ומקסים לוי(אחיו של דויד לוי) .לנדאו שולל

סטיה ממצע הליכוד. טוב ששמיר הדגיש את
עקרונות מצע־הליכוד! בכלל, עלול להיווצר
כאן רושם מוטעה: מגן הימר לא נכון ...אבל
השאלה החשובה סביב היוזמה המדינית היא:
האם היא תואמת את מצע־הליכוד.
צריך לזכור שרעיון הבחירות בשטחים
מוזכר בהסכם קמפ־דייויד. הסכם זה נכלל
במצע הליכוד. הניסיון הזה לקשור בין היוזמה
המדינית לבין האלימות הגואה ברחבי ארץ־
ישראל והמכונה. אינתיפאדה״ ,אינו נראה
הוגן בעיני. הרעה החולה הזאת — האינתיפאדה
— היא מספיק כאובד ,.כדי שיהיה
צורך לטפל בה בנפרד.
מה עלול, אחרת, לקרות? אם ייקלע
הנושא המדיני למבוי סתום — זה יזמין
פעולות אלימות, שמטרתן תהיה להשפיע על
המשא־ומתן.

• לסיכום: אחרי הדרך הפתלתלה
שעשינו בין שדון לבין שמיר, מתי
תהיה שר?
קשה להעריך. אני רק מבקש שלא
להצטייר כאדם המגיע כל בוקר למישרדי־הממשלה,
נוקש על אחת הדלתות ושואל:

אני חושב שסבלנות היא תכונה שכדאי
להתברר בה.

• אתה מבורך?
אוהו, יש לי סבלנות, ברוך השם!

הסופר הכמעט לאומי באלה קליב
ך* קלטת התוכנית ״חיים שכאלה״
1 1התקרבה לסיומה כאשר עלה אמיר, בנו
של אפריים קישון, לבימה. הקהל, כבר עייף,
רדום קמעה, התעורר בהפתעה.
הבן אמיר, באופן בוטה, שהקפיץ את כולם

הגרו!׳ באים!
ביום השישי הקרוב תגיע לארץ קבוצת שרים מהרפובליקה של גרוזיה, ובכללם
שר־החוץ, שר־התעשייודוהמיסחר ושרים אחרים.
הם מגיעים לארץ ביוזמת גורמים מתחום העסקים, העומדים לחתום איתם על חוזים
כלכליים.
נראה כי הרפובליקה של גרוזיה מעוניינת להדק את קשריה עם ישראל במישרין, ולא
באמצעות השילטון הסובייטי המרכזי.

בימים אלה נמצא בארץ גם שר־זזתרבות של אזדבאייג׳אן, פולד בולבול־אוגלי,
מוסלמי המבקר בעיקר גורמים במיגזר הערבי.

.מיה אותה אחת
שאינו ינוד נלעויהד
נשאל(ן־שון. מלם
התנחלו במבוכה
הכריז :״אני לא קורא את ספריו של אבי.
מעולם לא קראתי, ואין בדעתי לעשות זאת
בעתיד״.

אווירה של מבוכה ושימחה־לאיד הורגשה
באולם. עמוס אטינגר, מנוסה בהתנהגות בנים
כלפי אביהם (רעואל אורלנד, בנו של* יעקב
אורלנד שדיבר רעות על אביו בתוכנית דומה)
,לא המשיר להקשות. מאוחר יותר אמר
אמיר, סטודנט הלומד בארצות־הברית, כי
הקטעים של אביו לא הצחיקו אותו מעולם.
לא רק אמיר העכיר את האווירה החגיגית
באולפני־ההקלטה בהרצליה. שרה, אשתו של
קישון ב־ 30 השנים האחרונות, לא אהבה את
העיסוק האינטנסיבי בחווה, האשה הראשונה.
אטינגר שיחזר באריכות כיצד הגיע קישון
לארץ עם אשתו הראשונה. הם נישאו עוד
בהונגריה, ועלו יחדיו. נולד בנם הבכור, רפי.
החיים עם אפריים קישון לא היו לדעת חווה
כל־כך מאושרים, כי הרי מה יכול להיות מאושר
בחיים עם גבר המשנן במשר 24 שעות
ביממה את מילון נור לעברית? במהרה היא
מצאה את עצמה בזרועות גבר אחר. הם התגרשו.
למרות זאת המשיך אטינגר במשך כל

כץ בננ ר בז השילטוו
המקומי?
עם ניצחון הליכוד במרכז השילסון המקומי מתכוונים לבצע מיספר
שינויים בתפקידים הבכירים המאויישים על-ידי המערך.
התפקיד הבכיר הוא תפער המנכ״ל. השמות שהוזכרו כמועמדים
אפשריים הם: ישראל כץ, לשעבר עוזרו של אריאל שרון: מריאן
גריסרו, מנהל המחלקה המוניציפלית במצודה: ואריה זייף, סמנכ״ל
מישרד״החקלאות.

ניראה שסיכויי בין עדיפים.

פולין: אוטי־שמיוח
3לי יהודים
למרות שבפולין חיים כיום כמה מאות יהודים בלבד, הופצו באחרונה
ברחבי המדינה כרוזים בוטים נגד יהודים.
אחד הכרוזים הובא ארצה על־ידי תיירים ישראליים, שביקרו
באחרונה בפולין, ובין שאר הדברים המופיעים בו, מכונים היהודים
בשם ״חוג הטשולנט״ .בכרוזים מואשמים היהודים בכל העוולות
והאסונות שבאו על פולין, בין השאר רצח אלפי קצינים פולניים ב־
1941 ביער קאטץ. הכרוז קובע עוד כי ראש־ממשלתה הנוכחי של
פוליו נשלט על־ידי יהודים חברי אותו חוג, האשמים בגניבות, בדה־מורליזציה,
ברצח עוברים, בהחדרת זיהום רדיו־אקטיבי ובאיום הנשק
הגרעיני.
הכרוזים נמצאו בכנסיות וברחובות ורשה, והם אינם חתומים. לא
ברור איזה גוף עומד מאחוריהם.

סיקסוך ימנע מיכד!
חברת ״סולתם״ עלולה להפסיד עיסקה גדולה במדינה זכה בגלל מילחמות
שנתגלעו בין המנכ״ל, אורי שימחוני, לבין בעלי חבדת-השיווק של ״סולתם״
— ״סלגד״.
מדובר במיכרז בהיקף של מילית דולר לחלקי״חילוף לתותחים. סלזד הגישה הצעה למיכרז
בתיאום עם סזלתם. אולם שימחוני, בגלל סיכסוך עם מישפחת זבלורוביץ, מבעלי חברת־השיווק,
הגיש הצעה זולה ב־ 20 אחוזים באמצעות סוכן.
בינתיים משהים מקבלי-ההחלטות את ההחלטה, למרות שלפי עדות הנספח הצבאי באותה
מדינה היה המיכרז תפור על סולתם.
תוצאות המיכרז היו אמורות להיות מוכרעות ב־ 5ביולי, אולם עד היום לא התקבלה
ההחלטה.
אם לא תתקבל הצעת סולתם יהיה זה גול עצמי לכור, השותפה בסולתס ב־ 76 אחוזים
ובסלנד ב־ 50 אחתים. מה גם שמדובר באפשרות להמשך העיסקה, בהיקף של עשרות
מיליוני דולארים.

0x11ה הכנ ס ה
מ ת״על
באגף מכדההכנסה מחפשים דדך שתאפשר לאזרחים, ולרואי־חשבון בשמם,
להגיש דוחות שנתיים באמצעות מחשב.
האגף גם שוקל שינוי ההסדר הקיים של העברת ניכויים חודשיים קטנים. הרעית הוא כי
ניכויים למישרדים ולמיפעלים קטנים ייעשו אחת לחודשיים תחת אחת לחודש, אם שיעור
האינפלציה לא ישתנה.
כך עולה מדברים שאמר משה שביט, הנציב החדש של מס־ההכנסה, במיפגש פנימי של
ועדת־המיסים של לישכת רואי־החשבון.

האשה השנייה שרה
נשארה עם הכלב

חיי שכאלה. היו רג עי שלמ בו כ ה
התוכנית להתייחס לחייו של קישון עם אשתו
הראשונה, חווה, וכמעט ולא התייחס אל אשתו
זה כמעט 30 שנה — שרה. בגמר ההקלטה
הוזמנו המשתתפים לארוחה אצל הקישונים,
ושרה העירה בארסיות כי אולי מוטב שחווה
היא שתזמין ותארח את האורחים.
מה שלא ידע הציבור, גם לאחר שידור
התוכנית, הוא ששתי הנשים הללו אינן היחידות
בחייו של קישון. חווה התגרשה והתחתנה
עם גבר אחר. שרה, האשה השניה, ובתה רננה,
חיות בארץ, בעוד שקישון עצמו שוהה רוב
הזמן בשווייץ, בווילה מפוארת על הר שליד
ציריך, ושם מסתתרת לה ״הקטנה״ הנוכחית
— השלישית במיספר — ישראלית שהצטרפה
לקישון בעוזבו את הארץ, כבר לפני 12
שנים.
במהלך התוכנית שאל אטינגר, שכנראה
אינו יודע על קיומה של האשה השלישית, את
קישון :״מיהי אותה אחת שאינך יכול בלעדיה
ולוא לרגע, שאינך עוזב אותה לעולם?״ בקהל
השתררה מבוכה, נשמעו לחישות, המקורבים
נעו באי־נוחות בכסאותיהם. קישון התפתל,
הסתכל לצדדים ואמר :״שרה, אשתי הקטנה״.
המתח נמשך. כעת היה זה אטינגר שמיהר
להכניס לבימה את ״פיפי״ ,מיזוודתו הצמודה
של קישון, שחוברה לסוללות ונעה לבדה לעבר
מרכז הבימה. המקורבים נשמו לרווחה.
הצבע חזר לפניהם.
התוכנית החלה בשיר־הנושא מסלאח ש 1ד
ת׳ ,המדבר על ארץ־ישראל. בקהל נשמע
רחש של ליגלוג. מישהו העיר בהונגרית על
הפיסקה המדברת על ההגעה לארץ :״כן, הארון
הגיע ישר משווייץ!״
למרות ניסיונות הפירגון, לא הצליח הקהל
להשתחרר מתחושת אי״הנוחות והזרות לכוכב
התוכנית.

והושפע עמוקות מהסופר וההומוריסטן ההונגרי
קארינתי. רבות מיצירותיו הראשונות היו
פארפראזה על יצירות קארינתי.
אפריים קישון מוכשר. בזה אין ספק. חלק
גדול מיצירותיו בשנות ה־ 60 היו נפלאות. עד
היום מעורר שמו הערצה בקרב הדור של אז.
הוא גם מצליח ביותר בשיווק עצמי. הוא מוכר
את עצמו לגויים נהרר.
בארץ, ב־ 15 השנים האחרונות, הוא מצליח
הרבה פחות. כשכולם היו עולים חדשים ונת
הבן:
לא קראתי או
ספר אחד !שכתב אבא.
לא מעניין !אות

קלו בבעיות זהות, הכל דפק כמו שצריך. כשהחלה
חלוקה ברורה לשתי קבוצות — אשכנזים
וספרדים — החלו העניינים להשתבש.
במחנה״עבודה בהונגריה זכה קישון בפרס
על הומורסקה על קרחת, הומורסקה של הד־

לא וגריר לקבל פרס נובל לספרות
כדי שיעשו עליך תוכנית. חיים שכאלה׳.
אפרייב 1קישון קיבל תוכנית. הצופים
לא שמש את הסיפור ו;אמיתי
היו אף שהתרעמו על כי ארם המתגאה
בכך שעזב את הארץ, והמעז להעביר ביקורת
כה חריפה על הקורה בה, זוכה מהרשות הממלכתית
לכבוד שכזה.
עם הצלחה לא מתווכחים, ובגרמניה קישון
הוא הצלחה. הגרמנים אוהבים לרכוש את ספריו.
אומרים שהוא נותן להם את הלגיטימציה
לאנטי־שמיות האצורה בתוכם. פעם אמר מישהו
מ״המאפיה ההונגרית״ ,כי אפריים קישון
מצא דרך מקורית ביותר להעניש את הגרמ־

נים, הוא פשוט לוקח מהם הרבה כסף, ולא
כפיצויים.
את דרכו הכתיבתית החל קישון — אז
פרנץ קישהונט — בהונגריה. הוא התרשם

ניסיונותיו להתקבל כחבר באגודת־הסופרים,
לקח לו שנים עד ששוכנעו שם, באגורה,
לאפשר לו חברות, למרות שבן־דודו היה במשך
שנים אחד מראשי האגודה.
לאפריים קישון נותרה, אחרי השואה,
מישפחה קטנה ביותר. אחותו המבוגרת ממנו
אגי, טיפלה באמם עד שנפטרה. קישון ביקר
אותה לעיתים די רחוקות. הוא היה עסוק. הוא
תמך בה כספית, ואולי חש כי די בכך. הוא
מנותק כמעט לחלוטין משאר מישפחתו,
בקשר
מ״הודאה״ להתחמק ומנסה
המישפחתי. פעם הציג את בת־דודתו לפני
אורחים מגרמניה, כ״בת־דודה של דודה של
בת־דודה״.
לשמחות מישפחתיות הוא אף פעם אינו
מגיע, לילדיו הוא דואג מאוד, כלכלית, קשה
לומר כי הם גדלו ״תחת סינרו״ .הוא היה
עסוק בנקמה הגרמנית שלו.
לדבריו זה לגמרי לא נורא שהוא חי בחו״ל,
די לו שילדיו חיים בארץ. הוא במילא עסוק.
אז מה פתאום שישמור על קשר עם מישפחתו
ה״מורחבת״ ,שמונה, ארבעה או חמישה אנשים?
נוכחותו של גאון לזמן קצר שקולה
כנגד נוכחות תמידית של אנשים מהישוב.
גאונים יושבים בחו״ל.

ש טו ב
אפריים קישון נולד גשם פרנץ הופמן. שס־העס הראשון שלו היה פרנץ הונס.
כשהתברר לו בי גבר קיים סופר בשם הונס( ש ם ללא משמעות מיוחד ת ומאוד
נפוץ בהונגריה^ ולאחר שנשאל שוב ושוב א ס הוא אחיו הצעיר של הונס, הפך
א ת שמו לקישהונס (קיש בהונגרית -קסן).
פוקים על השולטים. בארץ הפסיק קישון להיות
בצד הדפוקים. הוא הפך להיות בצר השני,
של האשכנזים שהסתררו. אז כבר היתה כתיבתו
פחות עוקצנית, והעבירה הרבה פחות
תחושות אותנטיות. הוא ניסה כוחו בהומורם־
קה פוליטית, תפס את הצד ה״ימני״ ,ארץ־
ישראל השלמה. זה לא היה פופולרי וזה לא
היה די טוב. אט־אט החל להישכח. למרות

..אוב־נקה״ הוא איש אמיתי. הוא לא חוזמו
לתוכנית. קישון כבו לא צריו אותו.

״ארבינקה״ הידוע הוא איש אמיתי בשם
בר. פעם הם היו חברים טובים. בערב־ההקלטה
נשאל בנו של ארבינקה אם הוזמן
אביו לתוכנית. תשובתו :״למה? הוא כבר לא
צריך אותו יותר! גאונים לא צריכים קשרים
שכאלה.
מוזר היה לפיכך לראות את קישון פורץ
בבכי בפגישה עם מציל מישפחתו, יוסף גרבו־ביץ,
שהיה שכן המישפחה והצילם בזמן המי־לחמה.
המציל הובא לארץ במיוחד להקלטת
התורנית. אפריים קישון הופתע באמת ופרץ
בבכי נורא. אולי הוא פיתאום הבין כי ״לא
טוב היות האדם לבדו,״ וכי הרבה פחות טוב
כשהבן אמיר עולה לבימה ומספר קבל
הנוכחים, כי מעולם לא קרא ספר של אביו.

מארוקא

בסדע גז

(המשך מעמוד ) 10
הליך־השלום הוא הדבר החשוב. לכל יהודי
שחי במרוקו יש מישפחה בישראל, כך שהשלום
הוא עניין אישי גם ליהודי מרוקו. זה לא
רק דיבורים על פוליטיקה, אלה דברים אישיים
ואינטרס אגואיסטי.

• גם לך יש קרובים בארץ?
בוודאי. אמרתי שלכל אחד במרוקו יש
קרוב בישראל. גם לי יש, ואני מבקר אותם
והם מבקרים אותי.

• איך קרה שבולם סביבך עלו לארץ,
שקרובי־מישסחה שלך עלו לארץ
ואתה ומישסחתך לא עליתם?
רק £׳ 70 מיהודי מרוקו עלו לארץ. יש
יהודים מרוקאים בצרפת, באנגליה, בקנדה,
בספרד, בוונצואלה, ואף באוסטרליה. אני
רואה את מרוקו כמולדת שלי, ואני חי שם כמו
כל אזרח.

• אבל עובדה היא שכל היהודים
המרוקאים שלא הגיעו לארץ, הצליחו.

נכון, זו עובדה.

• אתה חושב שמי שהגיע לארץ
עשה טעות?
אני לא יודע, אבל העובדות מונחות לפנינו,
ואי־אפשר להכחיש אותן. הרי למי שלא
עלה לארץ אין מוח מיוחד.

• אתה נפגש הרבה
אש״ף

עם אנשי

זו הפעם הראשונה.

• אז למה דווקא עכשיו?
כי ההצהרות שלהם התקדמו מאוד, ועכשיו
נראה לי רגע מתאים שאדבר איתם.

• אתה מתכוון לדבר עם יצחק
שמיר על הכינוס הזה, או על הכרה
באש״ך?
אני מדבר תמיד עם כל אחד. ואני לא
מרגיש שבבואי לכאן אני עושה משהו מיוחד.
אני מרגיש כמו אדם שהשתכנע שיש
הזדמנות למצוא דרך לשלום, כי היו שינויים
והיתה התקדמות במדיניות של אש״ף, והיתה
גם ועידת קזבלנקה.
ואני מרגיש שיש לי חוב מוסרי לחקור את
העניין הזה.

• ואתה לא מרגיש שיש לך חוב
מוסרי לשכנע את המנהיגים בישראל?
בוודאי,
באותה מידה.

• תדבר על זה עם שימעון פרם?
עם פרס אני נפגש הרבה.

• תדבר איתו על אש״ף?

זה לא סוד שאני נמצא פה. אני לא מתחבא,
אני מופיע בפומבי.

• מה תגיד לפרס?

שזה חשוב לשמוע יהודים ופלסטינים
חברי אש״ף מדברים על תהליך־השלום, ללא
הקלישאות שאנחנו הורגלנו לשמוע, ובניסיון
אמיתי למצוא דרד לקשור את החוטים ביחד.
מה שנאמר בכינוס בטולדו זו הצהרת־רגשות,
ואני חושב שמה שהיה חשוב בטולדו
הוא לא הדברים שנאמרו, אלא עצם קיום הכינוס.

תסכים להיות מתווך בין ישראל
לאש״ך, אם יבקשו ממך?
אני מקווה שלא יצטרכו אותי, כי אם יצטרכו
אותי, פירושו של דבר שהם מאוד רחוקים
ממשא״ומתן.

• ואם תתבקש?
אני לא חושב שאני מתאים. אבל ארגיש
מאוד לא נוח אם לא אעשה כלום. אני חושב
שיש לנו משימה — להוכיח שיהודים וערבים
יכולים לחיות ביחד.

• אתה מאמין בזה?
אני מאמין כי אני חי את זה.

• יש לך חברים ערבים?
־ 9091 מהחברים שלי הם ערבים. וחברים
פירושו, שאני חי איתם, עובד איתם, הולך
לבקר בבתיהם, הם מבקרים בבית שלי. אנחנו
צוחקים ביחד ובוכים ביחד.
אנחנו העדות הטובה ביותר לחיים משותפים.
העם אספסוף
של ל״נץ

בעיקבזוז ההלם, יצאו בר
העכברים מחוריהם.
ישראל אחרת הציגה את
עצמה

מתאבד פלסטיני, קנאי דתי שוחר־נקמה,
קרא בשם חברו, נכה־האינתיפאדה, תפס
בהגה האוטובוס ודירדר אותו לתהום 14 .איש
נהרגו, נפצעו, וביניהם המתנקש עצמו.
מעשה־הזוועה היכה את המדינה כולה בהלם.
סערת״רגשות עברה על הציבור היהודי.
וכמו תמיד במצב כזה, יצאו כל העכברים
מחוריהם.
הדמגוגים מכל המיפלגות, שביקשו
לעשות הון אישי מהטראגדיה על־ידי הסתה
פרועה.
הפסיכופאתים למיניהם, שזעקו להפעלת
עונש־המוות, אף שכל מומחי־הביטחון רואים
בכך אסון.
ובעיקר: אספסוף־הלינץ׳ שוכני איזור״ה־שוליים
של העולם התחתון הפלילי, הפוליטי
והחברתי, המוכנים להזדעק בכל עת כדי
לעשות שפטים בבני כל מיעוט.
במשך כמה ימים ראה העולם כולו את פני
ישראל האחרת, המכוערת. הישראלים שהסתכלו
בראי זה נתקפו חרדה. לפתע התגלו
לעיניהם תהומות, שאינן גלויות לעין בימים
כתיקונם.
היה זה אות־אזהרה.

זה כול לקרות כאן
| תקרית קטנה בחוף קיסריה
| חושפת את מצב המדינה
זה יכול היה להיות סיפור של שלושה
יהודים בפולין של פילסודסקי או בגרמניה
של ויימאר. אבל זה היה סיפור של ערבים
במדינת־ישראל.
סיפור קטן — ודווקא משום כך מבהיל.
צעיר, נער ונכה. שלושה אזרחים
ערביים צעירים יצאו לשפת־הים בקיסריה.
צעיר בן , 19 נער בן 15 וחבר נכה.
אך הגיעו לשם, נתקלו בקבוצה של בריונים
מאור־עקיבא, שהתנפלו עליהם והיכו
אותם בלי אבחנה — בשרשראות, במקלות,
במהלומות ובבעיטות. עשרות היהודים שהיו
מסביב, אזרחים שחיפשו שלווה ושיזוף, לא
התערבו. אנשי מישמר־הגבול, שהיו בסביבה,
לא התערבו אף הם. הערבים זעקו וביקשו
רחמים. איש לא שעה.
השלושה ניצלו בקושי, אולי מפני ששתי
נשים זעקו והתחננו. הם הגיעו הביתה, לכפרם.
אבי הקורבן העיקרי ניסה להגיש תלונה
למישטרה בטלפון, אך הועבר מתחנה לתחנה.
כל השוטרים סירבו לקבל את התלונה.
רופא מקומי בדק את הפצועים וציווה להעבירם
לבית־החולים בחדרה. שם היו מונחים
במשך שעתיים, מבלי שאיש טיפל בהם, עד
שהגיע רופא ערבי העובד במקום. בית־חולים
זה משרת ציבור ערבי גדול במשולש.
עדת־ראייה אחת היתה כתבת־הרדיו יפה
גליק. היא שהתה בשפת־הים עם גיסתה. אולי
היו הן שתי הנשים שזעקותיהן הצילו את
הערבים. גליק פנתה לאנשי מישמר-הגבול
במקום. אלה סירבו להקשיב לה והיפנו אותה
לתחנת־המישטרה בחדרה.
שם סירבו היומנאים — שוטר ושוטרת
— לרשום את התלונה .״את תוציאי שם רע
על אור־עקיבאד התריסו בפניה. שוטר קשיש,
שניסה להגיד לשוטרים שחובתם היא לרשום
את התלונה, הושתק בגסות.
כל זה השתנה ברגע שכתבת־הרדיו שידרה
את הידיעה בק1ל־ישראל. שוטרים הגיעו
אל הכתבת הביתה ורשמו את התלונה, שוטרים
אחרים מצאו את הקורבנות, אחרי חצות,

וגבו מהם עדות. דובר המישטרה מסר הודעה.
שלושה חשודים נעצרו. המפכ״ל הבטיח
חקירה של השוטרים.
שמן על המדורה. מיקרה זה, קטן
ושולי לכאורה, מראה את תיפקוד המערכת
כולה.
בכמה איזורים במדינה היו בימים האחרונים
גילויים של פרעות. ערבי נהרג ואחרים
נפצעו מיידוי אבנים בדרום. בירושלים ערכו
פורעים פוגרומים, אחרי שניסו לכלות את
זעמם בביתו של ח״כ דדי צוקר מר״ץ. בכל
האירועים האלה בלטו אברכים דתיים,
עבריינים פליליים וסתם צעירים מוסתים.

ערבים ובני־אדם
ן זהו עגיץ שר הגדרה. ואולי
| יותר מזה.
ביום השני, ה־ 10 ביוני , 1989 הודיע דובר
צה״ל שלפי הספירה הרשמית נהרגו עד ה־4
ביוני 417 ערבים ו־ 9יהודים.
באותו היום התפרסם בחדש 1ת כי בהלוויית
אחד מקורבנות פיגוע־האוטובוס, שימי
עון דהאן, אמר השר רפי אדרי :״עד היום
נהרגו באינתיפאדה 14 בני־אדם, ועכשיו
נהרגו בבת אחת עוד .14״

הממשלה
בדיר החוזגה?
1לפרס זה נשבר. הוא
1מעדיף בחירות. יש לו
| סיבות. גם לרבץ.
קשה לדעת מתי זה קרה בדיוק. אולי
בשעה שנאלץ להימלט על נפשו, כשניסה
השבוע להשתתף בהלוויית אחד הקורבנות
של פיגוע־האוטובוס. אולי זה קרה כאשר
ראשי עיירות־הפיתוח שפכו עליו קיתונות
של השמצות, כאילו היה הוא האשם במצבן.
פתאום תפס פרס שהנמכת הדגלים של
מיפלגתו לא הועילה, שהתרפסותו לפני ציבורי
לאומניים ועדתיים לא הביאה תועלת.
הוא נשאר גלגל חמישי בממשלה הדוהרת
ימינה, ומיפלגתו נראית ככוח פוליטי שוקע.
החלטת מרכז־הליכוד, שרוקנה את ״יוזמת
השלום״ מכל תוכן, חשפה את ערוות מיפלג־תו
לעיני כל.
יצחק מול יצחק. יוזמת־השלום הומצאה
על־ידי יצחק רבץ, ואומצה על־ידי יצחק
שמיר. מלכתחילה היה ברור כי כל אחד משני
היצחקים התכוון למשהו אחר.
בעיני שמיר זה היה גימיק של יחסי־ציבור
(ראה הנדון) .שנועד לשנות את פני ישראל
בעולם, להתל כאמריקאים ולהרוויח זמן.
פרס, רבין והאמריקאים ידעו זאת, כמובן,
אולם הם קיוו כי שמיר ייגרר בעל־כורחו

לעמדות אחרות. החלטות מרכז־הליכוד שמו
קץ לתיקווה זו.
כדברי הסיסמה שנפוצה השבוע בארץ:
״שמיר סונדל״.
בעיני רבין היתה היוזמה טכסיס כדי
להגיע להידברות עם אש״ף, מבלי לערב את
אש״ף בגלוי ובמישרין. התהליך נועד לאפשר
משא־ומתן עם מישלחת פלסטינית שתאושר
על־ידי אש״ף, מבלי שהקשר הזה יהיה רישמי.
גם תיקווה זו הופרכה השבוע. כפי שאמר
רבין בישיבתה של לישכת מיפלגתו: אי־אם־
שר למצוא ״פארטנר״ למשא־ומתן על סמך
התנאים של הליכוד( .רבץ נרתע מפני המילה

בגדי חמלך החדשים. עמדתו של
רבץ היא הקובעת.
למעשה מבטא רבין את עמדת מערכת־הביטחון
כולה. בזה כוחו.
צה״ל, השב״ב ושאר זרועות־הביטחון הגיעו
זה־מכבר למסקנה שאי־אפשר לנצח את
האינתיפאדה, ושאפשר לשים לה קץ רק
בדרך של משא־ומתן מדיני. כדי להגיע לכך
בהקדם האפשרי, דרוש ״פארטנר״ .מכיוון שאיש
בצמרת הביטחונית עדיין אינו מעז להציע
בגלוי משא־ומתן עם אש״ף (אף שהכל
אומרים זאת בשיחות פרטיות) ,נולד הרעיון
של הבחירות בשטחים הכבושים.
לאיש אין אשליה לגבי אופי המנהיגות
שתיבחר. תהיה זאת מיפקדת־האינתיפאדה.
מכיוון שהכוונה היא לנהל משא־ומתן על
הפסקת האינתיפאדה, אין גם טעם בכל
מנהיגות אחרת.
עזר וייצמן מילא את תפקיד הילד באגדת־המלך־העירום.
הוא שאל: אם כבר לנהל
משא־ומתן עם אש״ף, מדוע לא במישרין?
מדוע לחפש מתווכים? אולם איש מן הפוליטיקאים
האחרים לא העז להגיד זאת.
ברם או רבץ. בזאת טמונה חולשתה של
מיפלגת־העבודה.
הלישכה החליטה להמליץ לפני המרכז על
פירוק_הממשלה והליכה לבחירות. אם אכן
תתגשם המלצה זו — חרף לחצים אמריקאיים
ופנימיים — תצטרך מיפלגת־העבודה
להתייצב לפני הציבור כאלטרנטיבה לליכוד.
גורלה בבחירות הבאות יהיה תלוי, בין השאר,
בהצלחתה לשכנע את הציבור שאמנם יש לה
תוכנית פוליטית אלטרנטיבית, ברורה
ואמינה.
על חלק מן הדברים רמז פרס בנאומו
בלישכה: פשרה טריטוריאלית, שטחים תמר
רת שלום, הידברות עם ״פלסטינים״ .לא הוא
ולא רבץ העזו לבטא את הפסוק המפורש:
״משא־ומתן עם אש״ף״ .אך התחמקות זו
עלולה לסכל את ניסיונם לשכנע את הבוחר
ביעילות תוכניתם.
בבחירות הבאות עשוי להיווצר מצב
פאראדוכסלי: רבין ופרס ינופפו בתוכנית־שמיר,
ואילו הליכוד ינופף ב״חישוקים״ .אך
לא ברור אם פרס או רבין יהיה הפעם נושא־הדגל
העיקרי.
העולם הז ה 2706

שמעון פרסמת עו ר ר. ה הזד מנו ת שלו ל חזו ר ולהנהיג. נפרו שמהממשלה
כוליר ה
״מה אתם מחפשים?״

• סתם. מה את קוראת?
״אני קוראת, כי כולם בירושלים״.

• לא למה את קוראת. מה את
קוראת.
״תראה.״
אני רואה. אהבה בימי מלירה.
״אתם מחפשים משהו?״

• אולי יש איזה פוסטר מעניין על
הקיר. דויד בן־גוריון, שימעון סרס,
משהו.
אין. הקיר ריק, המחשב עטוף בניילון מעקר,
והאשה הזאת שולחת אותנו למקום שבו
נוכל למצוא את התמונה של מנהיג מיפלגת־העבודה
:״תלכו למישרד־האוצר ״,היא מציעה,
יש לו שם הרבה עוזרים ואנשים, וכל
הקירות מלאים בפוסטרים שלו. תלכו לשם.
מאיזה עיתון אתם?״

בהירקון 110 לאמאמינים לפרס

בין הקומות השקטות שועט נוער־העבודה.
בחור ממושקף ורציני גורר אחריו שלושה נערים
חסרי־קייטנה. הם נעצרים במיזנון שבקומה
הרביעית, והממושקף נעמד מול החלון
הפונה אל הים, מתחבר לטלפון שליד הרלפק,
ומדבר החוצה .״אם תסתכלי מהחלון תוכלי
לראות אותי,״ הוא אומר בשימחה ומהחלון
של הבית שבצד השני של רחוב הירקון, זה
שעל המירפסת העילית שלו תלוי שלט גדול,
״נוער העבודה״ ,הוא מקבל כנראה איזה
איתות שגורם לו לחייו.

״מה פתאום דיברתי?״

״תבוא לישיבת הלישכה הבאה,״ מבקשים
ממני בין הקומות ,״כדאי לך. היא תהיה
בבית־שמש.״

• עיר העגבניות שחזרה בתשובה?
״נכון
מאוד.״

הדיון המדיני

• מה אתן אומרות?
חמש הנשים, עובדות המיזנון, שנחות קצת
על כום־הקפה שלהן, מביטות זו בזו, ומדברות
יחד, עד שאסתי, הפרסייה היפה, ממגנטת
אליה את כל המבטים, והיא עכשיו הדוברת
היחידה:
״לא יפרשו, ולא צריך שיפרשו. הלוואי
וכולם יהיו ביחד״.
״אינשאללה,״ מאשרות הנשים עם תנו־עות־ידיים
האומרות אחדות ,״אינשאללה.״

• אולי חברי־הכנסת יחליטו
אחרת?

פוסטרים

• את לא צריכה לדבר. כבר
דיברת.

בית שמש

• אפשר להצטרך?

כל האנשים בבית מיפלגת־העבודה ברחוב
הירקון 110 מסתובבים עם כרטיס־חבר ביד.
זה לא בדיוק כרטיס־חבר. זה כרטיס כחול
גדול, עם חורים לכל אחד מימי החודש. כל
חור עבור ארוחה במיזנון של הבניין.

״אני לא מתראיינת,״ היא אומרת לי בתקיפות
של שר־אוצר־ערב־פיחות ,״ולא יעזור
לך כלום. אני גם לא מוכנה לדבר על כלום,
כי לא. ואל תחשוב שאני לא יודעת. אוהו, מה
שאני יודעת. אבל זה דברים מהמיטבח, ואני
לא אספר אותם. אולי כשאני אעזוב פה את
העבודה אני אלך לעיתון שלך, ואני אמכור
לכם את הסקופים של המאה. אבל אני לא
מדברת על כלום, ואני לא אדבר, אפילו שאני
מכירה את כולם, ואחרי שמכירים את כל
הגדולים מקרוב, אז רואים שזה לא משהו
מיוחד, חוץ משימעון, שהוא באמת משהו,
וכולם עושים לו עוול, ולא מגיע לו״.

אנחנו משחקים במישחק השתקנים, שזו
גירסה משוכללת למישחק הורדת העיניים.
מי ידבר ראשון. אני מנצח .״כי יש יותר מידי
אינטרסים אמיתיים. משק, כלכלה, אתה
מבין. אי־אפשר להפקיר את הכל לליכוד״.

השולחן המדיני מביט בי, ומאשר. למה
לא, בכבוד.

כרטיס חבר

לא מתראיינת

• למה לא?

״אחרי שכולם גמרו לאכול, והתחפפו
מהמיזנון שבקומה הרביעית, התחיל הדיון
המדיני. המיזנון נראה כמו הכלאה בין חדר-
אוכל קיבוצי קטן ובין מיטבחון של מחלקת־הנשים
בבית־החולים הקר״ה, והוא שונה
מאוד מהמיזנון של מצודת־זאב, למשל,
שנראה כמו חומוסייה בתחנה המרכזית.

נוער ה ע בו ד ה

בחדר של הדוברת, שנמצאת עכשיו בירושלים,
באמצע הישיבה החשובה של לישכת
מיפלגת־העבודה, יש פוסטר. מתחת לכותרת
״השתנות״ מצוייר רצף של פורטרטים. מצד
ימין יצחק שמיר, מצד שמאל צ׳רלי צ׳פלין,
ובאמצע תיעוד המטמורפוזה. עכשיו, צריך
רק להבין את הכוונה: האם במיפלגת־העבודה
צ׳רלי צ׳פלין נהפך לשמיר, או שמיר הופך
לגאון הקולנוע של כל הזמנים? מישהו כאן
לא מבין משהו יסודי מאוד. בחדר של גלית,
המזכירה של המזכיר, מיכה חריש(״לפרוש או
לא? תאמין לי, אני חצויה״ :אני מאמין) ,יש
פוסטר ענק. בן־גוריון נשען על הכותל המערבי.
הראש המפורסם ביותר של העם היהודי
אסוף בידיים קשישות, ובמרכז הרעמה יש
כיפה גדולה. זה חדר שנעים להמתין בו אם
אתה בא לשיחות קואליציונית מטעם אגודת
ישראל.

• סורשים?

במרכז המיפלגה אפילו לא מתחילים
להתרגש. שם נ בו שמעו חובה נעמיס
דיבורים על פרישה. ביוום שהלישכה
ישבה המשיר מוכז־המיפלגה להתפורר.
יו 1תן שם־אור
• אם היית מרגישה טוב, היית
רוצה להתחלק עם כל העולם. רק מי
שרע לו מתכנס בתוך עצמו.
״טוב, נכון, אז מה? אבל המצב רע בכל
המדינה, לא?״

מקהלת הצב א האדום
החדר הכי עליז בכל הבניין של מיפלגת־העבודה,
ארבע וחצי קומות קרירות ברחוב
הירקון , 110 הוא החדר של בקי פרישטאט,
מהמחלקה לתרבות, שמחזיקה כרטיסי־ביקור
בשלוש שפות: ערבית עברית ואנגלית, המספרים
לכולם שהיא ״היועצת של שימעון פרס
לענייני תרבות:״ והיא נוסעת למוסקווה, לשבועיים
וחצי. אלף פגישות, מיליון נאומים,
ואולי גם יצא משהו. בינתיים עולים אליה
לרגל, וממש קשה להאמין איזה ספרות

״מה חברי־כנסת, איזה חברי־כנסת. אני
יותר טובה מחברי־הכנסת״.
״נכון. הגדולים נעשים גדולים בגללנו.״
״כולם רוצים רק את הכסא. בשביל זה
מחברים את הכסאות לרצפה, שהם לא יקחו
איתם את הכיסאות״.
״למה אף אחד לא דואג לחיילים שלנו?
הבנים נותנים שלוש שנים, ואת הנשמה,
ואחר כך הם נוסעים לחוץ־לארץ, כי אין
עבודה״.
״אין עבודה. זה לא נכון מה שאומרים
שיהודים לא רוצים לעבוד. כן רוצים, אבל אין
עבודה״.
״תגיד לי, אולי תגיד לי אתה למה אף אחד
לא מדבר על החיילים שלנו? למה כשערבי
מקבל קצת מכות עושים כזה רעש, וכשחייל
שלנו זורקים עליו אבן, אף אחד לא יוצא
בשבילו? למה זה ככה?״

• הצבעתן ל״עבודה״?

״בטח. כולנו מצביעות למיפלגה. אי־אפ־שר
ללכת נגד מי שנותן לך לחם, לא?״

• ואיך פרם?

מתורגמת כבר לרוסית, ואפילו נתן יונתן,
במהדורה הרוסית, מציין על העטיפה שהוא
נולד ברוסיה. העלייה לרגל לחדר של בקי זו
עלייה ספרותית, של כל מיני אנשים שתוקעים
לה ספרים ליד, ומבקשים ממנה לדוור
אותם לאן שהיא רוצה, והם מציעים, אגב,
לתת את זה ליושב ראש אגודת הסופרים שם.
״הנה, תראה ״,בקי מראה לי את לוח־הפגישות
שלה ,״זה מה שאני הולכת לעשות שם״.
״הפעם נפרוש,״ היא אומרת בחדווה
אמיתית ,״אתה לא חושב? לא?״

לא נפרוש
״תבוא ביום החמישי,״ אומרת לי מישהי,
אחרי שהיא סוגרת את מקלט־הטלוויזיה,
המשדר תוכניות לילדים ,״ואז תראה פה
פעילות. אז אנחנו ממש עובדים״.

״מותק״.

• ורבין?

״הכי טוב. אין כמו רבין. פרס גם כן, אבל
רבין, הוא הכי בסדר. הוא הכי מבין.״
״יאללה,״ נועלת המבוגרת את הדיון המדיני
,״די עם פוליטיקה. מי באה לים?״

ברדיו, המכשיר הפעלתני ביותר בבית של
מיפלגת־העבודה ביום הגורלי של ישיבת־ה־לישכה,
מגיעות כבר הפרשנויות מירושלים.
כל הפרשנים, המומחים למאורעות שהיו,
מנסים לייצר את המשבר הגדול, שיפרנס
אלף מהדורות חדשות ומאות עיתונים. כן
יפרשו. לא יפרשו. פרס לא ילך לעימות מול
רבין (שבו הוא יפסיד) ,ולא נגד הליכוד
בבחירות(שבהן בוודאי יפסיד) .פרס כן ילך,
והוא בעצמו אומר את זה. דיבורים.

האם ייחקר בעלה של פרקליטח־המדיוה בפרשת הונאה של בית־המישפט?
ך א תהיה זו משימה קלה
/למישטרת־ישראל לחקור את
עורך ־הדין יחזקאל בייניש, בעלה
של דורית בייניש, פרקליטת־המדינה
החדשה, בפרשה של הונאת
בית־המישפט. אבל נראה שלא
יהיה מנוס מצעד כזה.
כבר תחילת כהונתה של בייניש
כפרקליטת־המדינה לוותה בשערו־ריה־זוטא,
כאשר התברר שבווילה
באפקה, השייכת לה ולאחותה, פנינה
הררי, מתנהלת נציגות של
ממשלת פנמה. מיכאל (״מייק״)

בשמו של אדי סופר בקשה לבית־המישפט
בירושלים לבטל את
פסק־הדין שניתן בהיעדרו של
סופר. הטענה היתה כי הוא לא
קיבל את ההזמנה לדיון, בגלל
הסיכסור עם אשתו. בתצהיר, שצורף
לבקשה, הצהיר אדם בשם אלי
בן־חמו :״הוסמכתי על־ידי אדי
סופר ליתן תצהיר זה לצורך הבקשה
לביטול פסק־הדין״...
בייניש עצמו הגיש לבית־המישפט
טלקס, חתום בידי אדי וק
מבל סופר, המייפה אותו לפעול

בהליך חדש לביטולו של פסק־הדין.
לולא
טענה זו, לא היתה כל אפשרות
מישפטית לתקוף שנית את
פסק-הדין משנת , 1983 מאחר שהדבר
כבר נעשה על ידי עורך־הדיז
בייניש בשנת , 1983 ופסק־הדין
הפך להיות חלוט. אולם אם מה
שעשה עורך־הדין בייניש ב־1983
היה ללא סמכות, ואדי סופר לא
היה מודע לכך, יש עדיין אפשרות
לתקוף את פסק־הדין המקורי.
כדי לבסס את טענתו, הצהיר

של אדי סופר לצידו של האח קמי
בל, בתור שולח הטלקס. תישאל
איפוא השאלה: כלום אין בטלקס,
שהוגש כאמור, משום הוכחה לכאורה,
שעורך-הדין אכן ייצג את המערער
באותו הליך מכוח הרשאה
חוקית?״
בית־המישפט מתייחס גם לתצהיר
שהוגש בתיק משנת 1983 על־ידי
בלחמו ושואל :״אוסיף אך זאת
גם המצהיר אלי בן־חמו לא הגיש
תצהיר מטעמו, שבו הסביר את מה
שניתן לפרש כהטעיית בית־המיש־

הררי, גיסה של בייניש, הוא יד־ימינו
של הגנרל אנטוניו נורייגה,
הרודן של פנמה.
הפרשה החדשה המתרגשת ובאה
על עורך־הדין בייניש, בעלה
של פרקליטת־המדינה, לא יצאה
מטורי־הרכילות ולא התחוללה
על־ידי עיתונאים. היא יצאה מעטו
של בית־המישפט העליון, ועורכי־דין
רבים — שקראו את הפסיקה
האחרונה בקובץ פסקי־הדין של
בית־המישפט העליון, כרך מ״ב,
חלק רביעי, עמוד — 727 נתקלו
בה בפליאה.
ראשיתה של הפרשה בשנת
, 1983 כאשר אחד בשם ישראל מוסק
הגיש תביעה כספית בדיון דחוף

כבא־כוחו של ארי סופר. הוא גם
הבטיח להביא לבית״המישפט יפוי־כוח
רישמי לישיבה הבאה.

אדי סופר כי גם התצהיר שהגיש
בשמו אלי בן־חמו ב־ 1983 הוגש
ללא סמכות וללא ידיעתו. הוא
מסביר כי הכל נעשה על־ידי אחיו,
קמבל, ששלח את הטלקס ורצה
בטובתו, אך לא הודיע לו דבר על
המתרחש.
שופטי בית־המישפט העליון
— אברהם חלימה, אהרון ברק
ומנחם אלון — שהעירעור הגיע
אליהם, הביעו פליאה על מהלכים
אלה. וכך אומר השופט חלימה:
״לא אסתיר את פליאתי מכך,
שעורך־הדין בייניש עצמו תומך
בטענותיו אלה של המערער, ואף
היה מוכן לנהל את הדיון בהמרצת־הפתיחה
על רקע הכפירה בכל שנ

עקב תצהיר שאינו מבטא את
האמת.
״אסתפק בשאלות שעוררתי,
ולא אתייחס לטענה האפשרית,
המתייחסת לאחריותו האישית של
עורך־הדין בייניש שאין הוא חסין
בפניה בשל ההוראה שבסעיף ( 6ב)
של חוק השליחות, זאת עקב טענתו
של המערער, שעורך־הדין ביי־ניש
לא הוסמך להגיש את ההליך
בשנת 1983 מטעמו של סופר, וקייס
יסוד סביר לחשוב, כי נושא זה
יעסיק את בתי־המישפט בעתיד,
אם יתמיד סופר בהכחשתו ובהתכחשותו
להרשאה.״

תבזרג רי ם
עד ש״ 1ועד ח״ן
נ חו ג יום־הולדתו ה־ 60 של
עברית)
הפרופסור (לספרות
גר שון שקד, מבקר, סופר ושופט
פרסים ספרותיים. שקד, איש
האוניברסיטה העברית, הוא יליד
אוסטריה, שממנה עלה בגיל עשר,
ואב לשתי בנות, שהרבה לכתוב
על ש״י עגנון ועל ח״ן ביאליק, אם
כי עבודת־הדוקטור שלו היתה
דווקא על המחזה העברי בתקופת־התחייה.

שבדית ובאידיש

רשם בית־המישפט, שדן בבקשת
ביטול פסק־הדין, לא השתכנע
אמנם שסופר לא קיבל את ההזמנה,
אך מטעמי צדק הסכים לבטל את
פסק־הדין בתנאים מסויימים.
אין מחלוקת על כך שסופר לא
קיים את התנאים הללו, ועל כן
הוצא נגדו צו־מעצר על אי״תשלום
הכסף. הוא שוחרר רק אחרי שאחיו
מישכן את ביתו, כביטחון לקיום
פסק־הדין.
המילחמות הללו נמשכו שלוש
שנים, וב־ 1986 הגיש עורך־הדין

דברי בית־המישפט העליון מצ־

נ חו ג יום־הולדתו ה־ 70 של
בני מין ת מוז, סופר (רקוויאם
לנעסן) ,פסל(הפסל בגן־העצמאות
התל־אביבי לזכר הטייסים שנפלו
על הגנת תל־אביב )1948 ,ועורך.
תמוז הרב־גווני, שעלה בגיל 5
מחארקוב האוקראינית, הספיק
להיות, בטרם מדינה, איש פלמ״ח,
קצין־קישור בין הסוכנות היהודית
לצבא הבריטי ואפילו צנזור־עיתונות
מטעם שילטונות המנדט.
ב־ 40 שנות המדינה היה תמוז,
לשעבר מראשוני הכנענים, גם
נספח־תרבות בשגרירות ישראל
בלונדון, גם העורך הספרותי של
הארץ (משך 13 שנים) ,גם יוצרו
של המדור הסאטירי עוזי, גם עורך
עיתון־הילדים המנוח הארץ שלנו,
גם סופר־ילדים פורה (המלך ישן
ארבע פעמים ביזם) וגם אחד
הסופרים העבריים המתורגמים
ביותר (בין השאר: לשוודית
ולאידיש).

קיבוצים ומושבים
נפטר בגיל ,78מ שה קול,
מי שהיה משך 12 שנים שר־התיי־רות(מטעם
הליברלים העצמאיים).
קול, מאבות על״ת־העער ואחד מ־חותמי
מגילת־העצמאות (שהוטס
במיוחד מירושלים הנצורה, שבה
שהה במאי , 1948 לתל־אביב, על־מנת
לצרף חתימתו למגילה) היה
יליד פולין ואב לשלוש בנות,
ששאב את עיקר כוחו הפוליטי מן
השבר הציוני, תנועת העובדים
הלא־סוציאליסטית

בעליהן שר שתי נשיס
מפורסמות -דוויה
נ״ניש (מימיו) ו*ליה
שפד(משמאל)
מסובנים בפרשה

נגד אדי סופר, הגרוש של גליה סופר,
קריינית הטלוויזיה הערבית.
באותה תקופה היו סופר ואשתו
מסוכסכים, ועמדו להתגרש.
ההזמנה לריון בתביעתו של מוסק
נמסרה לידי גליה סופר. בעלה
לא הגיע לדיון המישפטי. בית-
המישפט פסק לטובת מוסק וחייב
את סופר לשלם לו סכום־כסף נכבד.
זמן
קצר אחרי מתן פסק־הדין,
הגיש עורך־הדין יחזקאל בייניש,

בייניש בקשה חדשה, לבטל את
פסק־הדין נגד סופר, שבה נכללת
הטענה המקורית על אי־מסירת
ההזמנה בגלל הסיכסוך עם אשתו,
וכן בגלל טענה חדשה ומעניינת.
_ייניש טוען כי ב־ 1983 לא היה
מוסמך לייצג את סופר בבקשה
לביטול פסק-הדין, וכי רק ב־1986
התברר לאדי סופר מפי בייניש כל
מה שהתרחש עד לאותו תאריך.
כאשר נודעו לסופר דברים אלה,
ייפה את כוחו של בייניש לפתוח

עשה על־ידי עורך״הדין עצמו קודם
לכן. זאת, בלי שדאג אפילו להגיש
לבית־המישפט תצהיר מטעמו,
שבו יסביר כיצד הוטעה בית־המישפט
בדיון שהתקיים לפניו
בהמרצה מ־ , 1983 ועל סמך מה
חתם עורך-הדין בייניש על אותה
המרצה, כשהוא מכנה את עצמו
כבא־כוחו של המערער.
״עובדה זו מקבלת מישנה־חשיבות,
כאשר על אותו טלקס,
שהוגש לבית־המישפט, מופיע שמו

במים ובשמן
נפטר בגיל ,81 אביגדור
סטימצקי, מבכירי צייריה של
ישראל. סטימצקי, יליד אוקראינה,
שעלה ארצה בגיל , 13 הרבה לצייר
ציורים אבסטרקטיים, בצבעי מים

טיינים בנימוס רב, ובלשון עדינה
ומרחמת.
הפירוש הפשוט לדברי בית־המישפט
העליון הוא כי יש בפרשה
זו חשש לעבירות פליליות, ויתכן
שעל מישטרת־ישראל יהיה לחקור
את כל הנוגעים בדבר. הרמז השני
הוא באשר לאחריותו האזרחית של
עורך-הדין בייניש, אם פעל בשמו
של אדם ללא הרשאה ממנו.

אילנה אלון ₪

צייר סטימצקי
אופק חדש
ושמן, היה, לפני 40 שנה, בין ראשי
אסכולת א 1פקים חדשים והציג
ברחבי־תבל (בין השאר: בפאריס,
לונדון, בסאו־פאולו ובשטוקהולם).
העולם הז ה 2706

88888

25 מעד\\ז.
ל>1פפ\\ז.

בקיץ החם שלנו, א׳ אפשר לוותר על
מיזוג אויר. גם אין כל צורך לוותר.
הבעיה היא, שקיימת נטיה להפריז
בקרור.
מהרע בזה?
קודם כל זה לא נעים, כ׳ פשוט קר מדי.
שנית ־ זה לא בריא, כ׳ עוברים כל הזמן
מחום לקור מוגזם.
שלישית-זה מכביד על חשבון
החשמל.
ולבסוף: קירור מוגזם בשעות הצהר״ם,
שהן בקיץ, שעות השיא של ביקוש
החשמל -מכביד על משק החשמל
והאנרגיה, ויוצר בזבוז משאבים למשק
הלאומי.
מה אנחנו מבקשים?
לא להגזים בקירור ־

2 5מ ע לו ת -מ מ פי ס.
4 חברת החשמל לישראל

0 *713 אמרו עועומיר הובס. תכן עוכודם טועים

מיגדל סבנו

ך* די להבין את אשר התרחש במרכז־הליכוד יש להיעזר
בבדיחה ישנה.
שני יהודים נפגשים בשאנז־אליזה, .האם אתה מוכן לקנות
את מיגדל־אייפל?״ שואל האחד.
.בכמה?׳ משיב האחר.
.עשרה מיליון דולאר!׳
.הגזמת! חמישה מיליון׳.
.שישה!׳
.בסדר, אז תן לי עט ואכתוב לך צ׳ק.״

הצ׳ק נחתם ונמסר, והמוכר מסתלק.

מסתכל בעניץ יהודי שלישי, ושואל את הקונה. :אני לא
מבץ! הוא מכר לך את מיגדל־אייפל, שאינו שייך לו, ואתה
נתת לו צ׳ק, שאין לו כיסוי. אז בשביל מה כל זה?״

״בשביל זה!״ אומר היהודי השני, ומציג את
העט־הנובע.

בך או בך, אין ערך ממשי למה שהוחלט
במרבז־הליכוד.

סריאלשרון טען כי יוזמת־שמיר עלולה להוביל ל־הקמת
מדינה־פלסטינית, והוא צדק. אילו היתה היוזמה
רצינית, היתה מובילה לשם.
שמיר טען שאין צורך בחישוקים, מפני שהוא במילא לא
היה מוותר לעולם על ארבעת העקרונות האלה.

כך או כך, זהו ויכוח על לא כלום. מכירת מיג־דל־אייכל.
מתן צ׳ק בלי כיסוי.
^ קלבהאמיתי היה, כמובן, על העט הנובע. על דבר
1 1ממשי. על השילטון בתנועה.
שמיר שלט בה. שרון ושות׳ רצו להדיח אותו.

זה היה שם המשחק. זה היה הכיפור כולו.

למחרת הבחירות נעלמים הבוחרים. נשארים רק. הפעילים״
,אלה ישתתפו בחיי היום־יום של המיפלגה, יאיישו את
הסניפים, יילחמו ביניהם על מקומות במוסדות המקומיים
והארציים.
יש הבדל גדול בין הבוחרים והפעילים. מי נמשך לפעילות
מפלגתית — שהיא תמיד משעממת, ולרוב גם מכוערת —
בין בחירות לבחירות? רק מי שיש לו מוטיווציה חזקה מאוד.
למי יש מוטיווציה חזקה כזאת? לאנשים בעלי ריעות
קנאיות נחושות ו/או שאיפות אישיות חזקות ו/או תאוות־כבוד
עזה.

אנשים כאלה נוטים, בדרך הטבע, לקיצוניות.
הפעיל הממוצע קיצוני בהרבה מן הבוחר הממוצע.
במשך
הזמן נפער פער בין מוסדות־המיפלגה ובין ציבור-
הבוחרים. המוסדות הולכים ומקצינים. מנהיגי־המיפלגה עומדים
לפני דילמה: לשמור על קונסנזוס די רחב כדי למשוך את
הבוחרים, תוך סיכון מעמדם במוסדות־המיפלגה — או
לנקוט עמדה קיצונית שתמצא חן בעיני מוסדות־המיפלגה,
תוך סיכון מעמדה של המיפלגה בציבור־הבוחרים.

עם קן־מיפלגתי, הרוצה לשמור על שילטונו
במיפלגה, יעדיך בדרך־כלל את הדרך הראשונה.
*לץ רוןזימן את שמיר למישפט־חברים במרכז־הליכוד,
בידעו כי זהו מוסד קיצוני זה דומה יותר להמון־של־לינץ׳
מאשר לגוף פוליטי, המעריך דקויות דיפלומטיות.
ברגע ששמיר נענה להזמנה — מחוסר־ברירה — הוא ידע
שעליו להקצין את עמדותיו. וכך הוא עשה. זה לא קשה
לשמיר.

ף * להפרשניםהרציניים, בארץ ובעולם, ריברו על
^ העיסקה הגדולה של מכירת מיגרל־אייפל.
כלומר: על היוזמה המדינית.

האם ניצלה? האם נפגעה? האם מתה?
האם. החישוקים׳ של שחן־לוי־מודעי כובלים את ידי
הממשלה? האם נכנע יצחק שמיר ושמט מידו את היכולת
להתקדם בדרך לשלום?
כמעט כל הפרשנים השיבו בחיוב. שמיר ירד על ארבע.
שמיר נכנע לרודפיו. שמיר ויתר על יוזמתו המדינית. שמיר
לא יוכל לנהל את מדיניותו.

אילו היה שמיר צריך להיות קיצוני עוד יותר,
היה מקבל גם את זאת. הוא היה בהחלט מוכן
להכריז על הצורך בכיבוש עבר-הירדן או על
תליית כל ערבי עשירי.
כי כאשר צריך מנהיג לבחור בין אהדה בוושינגטון ובין
אהדה במרכדהליכוד, התשובה מובנת מאליה. לפי שעה, לא
הסנאט האמריקאי בוחר בראש ממשלת־ישראל, אלא מרכז־הליכוד.

בל הכבוד לכל הפרשנים הרציניים, הפרשנות
הזאת מצחיקה אותי.

לכן המלים אינן חשובות כשלעצמן. הן בבחינת
צ׳ק בלי כיסוי תמורת מיגדל-אייפל.
מה שחשוב הוא: בידי מי נשאר בסופו של דבר העט
הנובע?

סותילאמעניין אם המחיר שקיבל היהודי מס׳ 1
מידי היהודי מס׳ 2תמורת מיגדל־אייפל הוא נמוך או
גבוה מדי. יתכן שמיגדל־אייפל שווה 100 מיליון דולאר,
ואולי רק מיליון אחד.

מי ניצח בקרב על השילטון בליכוד?
סידבכלל קובעים מי ניצח בקרב מסוג זה? מה הן
אמות־המידה לניצחון?

כי המיגדל כלל אינו שייך לעניץ.
היוזמה המדינית׳ של שמיר לא היתד, מעולם רצינית. זההיה גימיק. טכסיס. טריק. חיסולו של גימיק אינו דבר חשוב.

בתוררדהמילחמה יש כלל פשוט לקביעת הניצחון?
ניצח הצד ששדה-הקרב נשאר בידו.

האם מישהו האמין ברצינות כי יצחק שמיר
יוותר על מיזרדדירושלים, יתנגד להתנחלויות או
יסכים למדינה פלסטינית?

בוודאי שלא. מבחינת הפאנאטיות הלאומנית, עולה שמיר
אף על שרון. הרי שמיר התנגד לקמפ״דייויד, בעוד ששרון
הוא שפינה את ימית.
שמיר רצה בסך־הכל ליטול את היוזמה מידי אש״ף,
ולהציג לעולם מיקסם־שווא של תוכנית־שלום ישראלית. זהו
תרגיל ציוני קלאסי.

תרגיל זה נפגע עכשיו. זה לא מזיז לשמיר.

סמנם, י ש ליוזמת־שמיר חיים משלה, שאינם תלויים
\ 1בשמיר — וגם לא בשרון.
האמריקאים השתמשו ביוזמת־שמיר כדי להסתדר עם
אש״ף וללחוץ על ישראל. הם התכוונו לשלב את היוזמה
בתוכנית רחבה יותר, שתוביל בסופו של דבר להסכם משולש
חדש — ישראל־אש״ף־ארצות־הברית.

כוונה אמריקאית זו אינה תלוייה בהחלטות
מרכז-חרות.

אם האמריקאים אכן ירצו להפעיל לחץ מאסיבי על
ממשלת־ישראל, הממשלה — כל ממשלה — תיכנע לה. אז
תתגשם יוזמת־שמיר על אפו ועל חמתו של שמיר עצמו.
ואילו היה שרון נמצא במקומו של שמיר, היה נכנע בדיוק
כמוהו. זה נכון גם לגבי תוכנית הוועידה הבינלאומית.
אם האמריקאים אינם מוכנים להפעיל לחץ מאסיבי על
ממשלת״ישראל, היוזמה תמות, יחד עם חישוקיה.

סעיפי היוזמה המדינית היו, בסך־הכל, הפיגיונות שבהם
ניסו הקושרים להרוג את שמיר.

האם זה הצליח? מי ניצח בקרב זה?

ך * ודםכל, משהו על שדה־הקרב עצמו. מדוע בחרו שרון
\ /ושות׳ דווקא בסנאט של הליכוד כדי להתנקש בחייו של
קיסר זה?
פשוט מאוד: מפני שמרכז־הליכוד הוא הגוף הקיצוני
ביותר בתנועה כולה. כאשר שרון מתיימר להיות קיצוני,
ושמיר מוצג כמתון — הפורום הזה נוח למתנקשים.

מדוע המרכז הוא כל־כך קיצוני?
לדעתי, פועל כאן חוק פוליטי, שעדיין לא הונצח בספרות
המיקצועית. אני מרשה לעצמי לנסח אותו כאן, ואני מקווה
שייקרא בבוא היום על שמי. ,חוק אבנר על מישקל.חוק
פרקינסון״. ,העיקרון הפיטרי׳ ו״חוקי מרפי״).

וזהו נוסח החוק: בכל מיפלגה, הקיצוניים משתלטים
על המרכז.
התנסיתי בתהליך זה במיפלגות הקטנות שעזרתי להקימן,
וזה נכון באותה המידה גם במיפלגות הגדולות.
התהליך פועל כך: מיפלגה מתייצבת לפני הבוחר, אם
מיספר די גדול של בוחרים נותנים לה את קולם, היא זוכה
במושבים בכנסת. כדי לאסוף מיספר די גדול של קולות,
עליה לנסח את הדברים בצורה שתתקבל על דעת הרבים.

ייייי ־ י

היה צורך בכלל כזה, מפני שלעיתים קרובות קשה להחליט
מי זכה בניצחון האמיתי. לא־אחת ניצח מצביא בקרב
למראית־עין, אך הפסיד בו למעשה, כמו המלך פירוס, בגלל
ריבוי אבידותיו. לא־אחת הוכה צד אחד אך חזר והיכה את
אויבו למחרת־היום.

לכן היה צורך במיבחן פשוט וחד־משמעי. מנצח
מי ששדדדהקרב נותר בידו.
0חלישחבלי מרכז־הליכוד הלכו הביתה, שדה־הקרב
נשאר בידי שמיר.

הוא נפצע. הוא איבד יוקרה. הוא נאלץ להתפשר.
אך הוא נשאר בשילטון.
שרון הסכים להצביע בעד יוזמת־השלום, שאותה כינה
לפני כן התוכנית הגרועה ביותר שהיתה אי־פעם. שמיר
הסכים להתנות את היוזמה בתנאים החושפים את כל הגיחוך
שבה.
עד כאן המיגדל והצ׳ק.

אבל שמיר נשאר בשילטון — גם בממשלה,
גם בליכוד. וזה העיקר.

שמיר רוצה להישאר בשילטון עור זמן רב, ובוודאי עד
ששרון ולוי יירדו מן הפרק כמועמדים לירושתו. הוא רוצה
להעביר את השילטון, בבוא היום, לנסיכים שלו.
לשרון וללוי אין זמן. הם צריכים להפיל את שמיר במהרה,
לפני שיתבססו הנסיכים. השבוע לא הצליחו בכך.
שמיר צריך להרוויח זמן, עד שיצליח לבצע את זממו.
השבוע הצליח בכך.

העט הנובע נשאר בידו.

1 1 3 1

ה שו ב ל 1 יחזקאל שרפם, מי שהיה
יועץ שרת־הבריאות שושנה
ארבלי־אלמוזלינו, נסע
באחרונה עם מישלחת ישראלית
לפסטיבל־ספורט ביוגוסלביה. ב־

ה א רו ך

ביו תו־

ירקווני חוזרתלשורשים

קבלת־פנים שנערכה בעיירה רו־ביני,
שם התקיים הפסטיבל, פגש
שופס באיש לישכת־התיירות היוגוסלבית,
שהציג את עצמו
בשם ז׳רגו יאיר אלעזר. הת־

ברר שהאיש הוא אחיו של דויד
(״דדו״) אלעזר, הרמטכ״ל
המנוח. הוא סיפר לשופס שכאשר
היה דדו בן ,6נפטרה אמו, ואביו
התחתן שנית עם אשה נוצריה,
שהיא אמו של ז׳רגו. השם יאיר
ניתן לו על־שם סבו. שני האחים,
שנולדו בעיר סאראייבו, שמרו
על קשר במשך השנים.
לכבוד חגיגות ה״ 100 של
העיר רחובות הוחלט לקיים באפריל
1990 פגישת־מחזור לכל
תלמידי בית־חינוך(אז אחד משני
בתי־הספר בעיר, שהיה מיועד
לילדי־עובדים, להבדיל מבית־ה־ספר
השני, שנקרא אז בית־ספר
עממי) .בפגישה הראשונה של
הוועדה המארגנת, שנערכה בש

ר מ לי?

יפה

* ו קי שון והמאפיהה הו נגרית

בוע שעבר, נכח מנהלו הראשון
של בית־הספר, ישעיהו שר,
ששמח לראות בין חברי־הוועדה
שלושה מבין בוגרי בית־הספר,
הממלאים כיום תפקידים בכירים
בעיריית רחובות: מזכיר העירייה,
צבי פרליס, דובר העירייה,
משה גונן וראש־העי־רייה,
מיכאל (״מיש״) לפי

לקראת הגשת התביעה ה־מישפטית
נגד ירדנה ארזי,
בחר מפיקה־לשעבר גברי
מזור בעורך־דץ מן השורה
הראשונה — הד״ר יעקב ויינ־רוט.
מזור, התובע מן הזמרת
סכום־כסף גבוה המגיע לו, לטענתו,
פנה לד״ר ויינרוט על־פי

קווקזיים ולהוציא ספר
מתכונים מארץ־מוצאה.

רבים היו מופתעים לגלות

שמפיקת־הרדיו סמדר טל-
מור, שילדה בת, הספיקה
לערוך את תוכניות־הרדיו שלה
שעה עם י1סי גרבר ופקק עם
מ 1ש־ק טימור עוד ביום הלידה.
היא העבירה את התוכנית פקק
ביום החמישי בבוקר, וילדה את
בתה זמן קצר לפני שידור
התוכנית.
כשנגמרה ההצגה מלאכת
החיים של הנול לוין, נשמעו
קריאות ״בראבו״ רמות ביותר
מפי אחת הנשים, שישבה בשורה
קידמית. במשך דקות ארוכות
המשיכה האשה בקריאות־בראבו,
אלי דסה, העול הזה

71111¥1ח | ך י | ך 11ע י 1ך (יושב) ,מנהל המחלקה הכי־
| / 4רורגית לשעבר בבית־החולים
11 #11 1 11111/1
״איכילוב״ ,היה א חד מאורחי״הכבוד במסיבת־החתונה של
הזמרת גלי עטרי, שבני״משפחתה היו בטיפולו של הפרופסור.
סולובייצ׳יק היה רופא מישפחת עטרי במשך שנים רבות. כיום
הוא עוסק בייעוץ רפואי. הדוקטור ישראל נגרים (עומד) מומחה
בינלאומי לרפואת תיאטרון, המטפל אף הוא במישפחת עטרי.

111דךךך השחיין העיוור שזבה במדליית״זהב באולימפיאדת״הנכים בסיאול, הוא נכה
| 1 1-1 1111 צה״ל מאז שנפצע ב״ , 1985 כשעסק בפינוי מוקשים. ביום החמישי הוא נשא
לאשה את טל שחר(מימין) ,בחתונה רבת־מ שתתפים, בנוכחות שרי הביטחון והאוצר. בין האורח ות
היתה גם חברתו־לשעבר, מ תנ דב ת זרה בשם טרייסי(מ שמאל) .ליזהר שתי עיניים תו תבו ת.

הצעתו של המפיק מיקי פלד,
שעימו הוא עובד כיום.
מי זה נורמלי? לפרופסור
עדה יונת מסמן 1״צמן היתה
השבוע תשובה בצורת בדיחה
אמריקאית: איש אחד נוסע בכביש
הראשי נגד הכיוון. עשרות
מכוניות באות מולו ונמנעות
בקושי מתאונות. האיש מקשיב
לרדיו ושומע הורעה :״זהירות!
בכביש נוסע אדם אחד נגד
הכיוון!״ אומר האיש :״איזה אדם
אחר? כולם!״
רבים מהליברלים שהיו
בוועידת הליכוד, שהתקיימה בגני
התעחכה, עזבו את הוועידה כדי
להשתתף בהלוויה של סמדר
לבל-שיפמן, בת ה־ ,32 בתו
של דויד שיפמן המנוח, שהיה
חבר הליברלים וסגן שר־התח־בורה.
לבל, אם לשניים, נפטרה
מסרטן בכבד, ימים ספורים אחרי
שנכנסה לטיפול בבית־החולים.
זוהי טראגדיה מישפחתית: אביה
נפטר מאותה מחלה ובאותן
נסיבות.

קון טישמן

בתם היפהפיה בת ה־ 22 של הזמרת חנה אהרוני והאמרגן חיים טישמן
(לידה) ,נולדה כבר בניו-יורק, מקום שבו מתגוררים הוריה. קרן, המדברת
עברית במיבטא אמריקאי קל, למדה מישחק וקולנוע, ומקווה להשתלב בהצלחה בתעשיית הסר טים
הגדולה שבניו-יורק. היא גם מועסקת על-ידי סוכנות־הדוגמנים הגדולה בעולם ,״עילית״.

גם הזמרת יפה ירקוני
הולכת בעיקבות הזמרות עופ־רה
חזה וירדנה ארזי. אחרי
מיפגש עם מישפחה קווקזית
בטיסה מברית־המועצות לארץ,
היא החליטה להקליט שירים

כשהיא מתעלמת מהנוכחים. הת
ברר
שהיתה זאת הלן בראון,
אשת השגריר האמריקאי בישראל,
שהיתה בעבר שחקנית־תיאטרון,
ובאחרונה התחילה ללמוד
עברית. הגברת בראון טוענת
שהבינה חלק גדול מההצגה. היא
לא הסתפקה במילים, אלא ניגשה
לשחקן ניסים עזיקרי, שעמד
מאחורי הקלעים, וחיבקה
אותו.
כל המוזמנים הגיעו בשעה
היעודה למסיבה של אחת ממל־כות־היופי
של השנה שעברה,
כדי לחגוג את יום־הולדתה. שם
גילו להפתעתם שגלית אחרוני
איננה. מי שביררו גילו
שהיפהפיה התימניה טסה לשני
ימי־צילומים לפאריס, ולא מצאה
לנכון להודיע לחבריה על
היעדרה.
החזרות למחזה אחרי החגים.
על־פי סיפרו של יהושע
קנז, שהומחז ובויים על־ידי הכימאי
שמואל הספרי, החלו.
את התפקיד הראשי היתה אמורה
לקבל אשתו, חנה אזולאי־הספרי,
אך רצה הגורל ובאופו
בלתי־צפוי אמור הספרי -לעבור
ניתוח, והוא לא יביים את המחזה.
גם אשתו לא תשחק בהצגה. את
תפקידו ימלא הבימאי אהרון
העולם הז ה 2706

פסוקי השבוע
• יהודה עציון, מ אנשי
המח תר ת היהודית,
על, לדעתו, חסרון שיטת
״ח״כאחד -קול אחד״
הנהוגה בכנסת :״בהיכל-
הדמוקרטיה מישקל ש ווה
לאיש־ישראל נאמן,
לאיש־ישראל מרשיע־ה-
ברית ולאיש־ישמעאל ה־אוייב!״

יופי שריד, על
מסויימים:
שרי״מערך
״הם מפחדים מהצל של
עצמם, למרות שאין להם
כמעט צל!״
• מאיר שניצר, מב-
קר*הקולנוע של ״הארץ״,
על פחדיו של הגבר
המזדקן בסר טי ם אמרי קאיים
:״מה שמעניין
אותו אינו עורו הקמל,
אלא אברו הנובל!״ י

בעלה אלי גנג, קרדיולוג המ תמחה בקצב־הלב, ובנם אדם בן ה״.7
לביא מופיעה שם בסר טי ם ובמחזות, ואף ב תפקיד די מרכזי
בסר ט ״חופשה אפילה״ ,לצידה של לי רמיק, סרס בנוס ח
״אקספרס של חצות״ .לארץ באה להיפגש עם הבימאי דני וולמן,
כדי להעלות מחזה משותף בלוס־אנג׳לס. לידה: הבדרן דודו דותן.

אלמוג,
תמלא

נוימן.

ואת תפקיד אשתו
השחקנית

ריבקה

השחקנית אריאלה רו־בינוביץ,
שהיתה בעבר הרחוק
אחת מכוכבות אסקימו לימון,
חגגה את יום הולדתה ה־ 27 באחר
הדיסקוטקים האופנתיים ב־תל־אביב
בחברת מאות מידידיה.
רובינוביץ עברה עד לפני שבועיים
בתיאטרון־לילדים־ולנוער

של מישה אשרוב, ועזבה את
התיאטרון מפני שהתפקידים שהוצעו
לה לא תאמו, לדעתה, את
כישוריה.
דרך מקורית ביותר מצאו
חבריו של יבואן־האופנה מישל
פיאג׳י, כשרצו להפתיעו ליום
הולדתו ה־ .40 בשיתופה של
חברתו־לחיים, אורלי, הכינו לו
החברים מסיבת־הפתעה בבית־האופנה
שלו. כשהכל היה מוכן,

התקשר עמו אחד החברים והודיע
לו שהיתה פריצה בעסק שלו.
האופגאי מיהר למישרדיו, ושם
גילה שכל חבריו ובני־מישפחתו
התקבצו יחדיו.
היחסים בין איל־ההוו
אלפרד אקירוב לבין יואל
אלרואי, ראש עיריית נתניה,
מתוחים באחרונה. היזם, שהקים
בנתניה את הקניון המפואר ביותר
בארץ, הבטיח לראש־העי־רייה
שהמקום לא יתפקר כמרכז־שעשועים
בערבי־שבת, כדי שלא
לפגוע בסטאטוס־קוו הקיים
בעיר בין הדתיים לחילוניים. אך
ההבטחה לא קויימה, ובתי־הקול־נוע
במקום מציגים שם בערבי־שבת,
דבר שגורם למתיחות
בתוך העירייה.

מלכת-המים לשעבר וכלה-לעתיד, לובשת
את שימלת־הכלה בעלת השובל ה ארון
ביותר בעולם ( 15 מסרים) ,פרי עיצובו של המעצב עודד גרא
(במרכז) יוז מת ידידתו, מפיקת-האירועים שלווה בן־גל (לצידו),
המנהלת משא־ומתן עם אנשי ספר-השיאים של גינס כדי לקבל
את האישור לשיא זה. השובל ה ארון ביותר, כיום, שיין לאשתו
של ה קי סרה מוד ח של מרכז-אפריקה, בוק אסה ( 11.7מטרים).

חני שטיין

לאחר שכל מאמציו לעשות
דיאטה עלו בתוהו, החליט
המיסערן מוטי אמיר לעבור
ניתוח לקיצור מעיים אצל הדוקטור
אילן חרוזי, חלוץ הניתוחים
האלה בארץ. אמיר, בעל
בתי־קפה, שוקל 148 קילוגרם,
והוא מקווה להגיע לחצי ממיש־קלו
אחרי הניתוח.
שופט בית־המישפט העליון,
גבריאל בך, בילה חופשה
בת כמה ימים בנתניה. הוא
הסתובב בעיר והרגיש מאוד בנוח
מהעובדה שאין מזהים אותו. הוא
אף הספיק לשבת בבתי־הקפה
בעיר, מבלי שיוטרד.

הדוגמנית״שחקנית חלי
גולדנברג רכשה מצלמה מיק־צועית,
והיא עסוקה יום ולילה
בתיעוד של עולם האופנה הישראלי
ונושאים אחרים, לקראת
תערוכה שהיא עומדת לערוך
בקרוב. היא גם כתבה ספר־שירים
לילדים, ויתכן שתשלב את שני
עיסוקיה החדשים.

\ 1ך | 1ל 1ז ן | 1אינו זמר בלבד, אלא גם שמרטף. ב מסיב ת-
1X1 \§ 111 ריקודים רעשנית הוא ישב בחבר ת בתו, ליהי,
שנרדמה בזרועותיו למרות הרעש הכבד, בעוד שאשתו, טלי

(משמאל) ,רקדנית מקצועית, קיפצה במרץ רב על ר חב ת הריקו־דים
בחבר ת כמה ידידים. כשנשאלה טלי למה בעלה אינו מצטרף
אליה, היא השיבה ללא היסוס, שהוא לא כל -כן אוהב לרקוד.

אהובה עוזרי, בעבר
כוכבת גדולה בזמר המיזרחי, עדיין
מופיעה פה ושם, וגם ממשיכה
לכתוב שירים חדשים. אבל
עיקר מירצה מופנה עתה לניהול
מישרד־שליחויות. עוזרי, רווקה
בת ,41 טוענת שהקאריירה של
זמרת העסיקה אותה 24 שעות
ביממה, ואילו עכשיו היא סוגרת
את המשירד ב־ ,5ויש לה זמן
לעצמה.

נעמי מן הדד,ד אהליאב

הותקפו

ע ר בי מ ר צו ע ח־ עז ה נר צחבכ בי ש. אחרים ,

* ד די ל

ך * מינהגהמדי שבוע, יצאה הרבנית
^לוינגר מביתה לקנות פירות וירקות בשוק
הערבי שבחברון. זה קרה ב־ 23 בספטמבר
בשנה שעברה.
במהלך מסע־הקניות בשוק, הרגיז אותה,
כנראה, אחד המוכרים. היא התחילה להשתולל
ולהפוך דוכנים על תכולתם.
חיילי צה״ל, שהיו בקירבת־מקום, נזעקו
להפריד בין הניצים.
מתנחל בשם שמואל מירד הצטרף למהומה,
והפריע לחיילים להשיב את הסדר על
כנו. אחרי דקות ספורות הסתיים האירוע.
ברוב המיקרים שבהם מבצעים אזרחים
ישראליים עבירות פליליות נגד ערבים בשטחים
הכבושים, נמנעים הנפגעים הערבים
מהגשת תלונה, והמישטרה אינה חוקרת את
האירוע. גם במיקרה זה לא הגישו הערבים
תלונה. אבל למזלם הרע של הרבנית לוינגר
ושל מירד, נכח במתרחש קצין־צה״ל, סרן א׳
(שמו המלא ידוע למערכת) ,שהחליט שלא
לעבור על האירוע לסדר־היום, והגיש על־כך
תלונה למישסרת־חברון.
לכאורה, מדובר בחקירה מישטרתית פשוטה:
יש עד־ראייה ישראלי, המוכן להעיד על
המיקרה, ויש שני חשודים: הראשונה חשודה
בגרימת נזק, השני בהפרעה לחיילים.
למישטרה ידוע גם מיהם בעלי הדוכנים
שניזוקו. אולם למרות שחלפו מאז האירוע
יותר מתישעה חודשים, המישטרה טרם סיימה
את החקירה.
מפקד מישטרת־חברון, רב־פקד רולנד
דיין :״אנחנו עדיין מחכים לעדויות של הערבים.
מזמינים אותם לחקירה, אבל הם לא
באים. האמת היא שהם מפחדים מהמתנחלים.
הם גם יודעים שהם לא יפוצו על הנזק, אז אין
להם מוטיבציה לבוא להעיד.״
״למה אתם מחכים?״ שאלתי את דיין .״ממתי
המישטרה מחכה שעדים מרכזיים בתיק־חקירה
יואילו בטובם להיענות להזמנה ששלחתם
להם להגיע לתחנה? מה הבעיה לנסוע
לבתיהם של העדים ולהביאם למסירת
עדות?״
רפ״ק דיין :״אנחנו מזמינים אותם. זה לוקח
זמן, אבל בסוף הם באים. הרוב באים, אבל יש
לנו כמה תיקים שתקועים, כי העדים לא
רוצים לבוא ולהעיד״.
לפני שבועות אחדים יצאתי לבדוק כיצד
פועלת מישטרת־ישראל בשטחים הכבושים
בכל הנוגע לפעולות לא־חוקיות של תושבים
ישראליים כלפי תושבים מקומיים. באופן
מפתיע למדי, הסכים שר־המישסרה, חיים בר־לב,
לאפשר לי לבדוק מקרוב כיצד מתפקדת
מישטרת־חברון, השייכת לנפת־יהודה.
מהביקור במקום, ומשיחות עם גורמים
בכירים בפרקליטות ובמישטרת־ישראל, עולה
בבירור כי מריחת תיק־החקירה בעניין
הרבנית לוינגר בהחלט אופיינית לטיפולה
של המישטרה במיקרים שבהם אזרחים ישראליים
חשודים בביצוע עבירות נגד ערבים
בשטחים. יש לכך מיספר סיבות, חלקן טובות,
אבל השורה התחתונה היא שבתחום חשוב זה
המישטרה אינה ממלאת את החובות המוטלות
עליה על־פי החוק:
• אין היא מצליחה לסכל מבעוד מועד
מעשי״פשע, גם במיקרים שבהם היא יכולה
לעשות כן:
• אחרי שאירע פשע, מתנערת המישטרה
במיקרים רבים מחובתה על פי החוק, ואינה
פותחת בחקירה. משום־מה, ובניגוד מפורש
לחוק, חקירות נפתחות רק כשמוגשת תלונה
פורמלית, ואינן נפתחות כשלמישטרה נודע
על העבירה בדרך אחרת:
• כשהיא כבר פותחת בחקירה, לעיתים
קרובות אין היא ממלאת את חובתה לחקור
בצורה יסודית ורצינית. לעיתים המריחה נר
בעת מהעומס הגדול, לעיתים מרשלנות של
החוקרים, ולעיתים כתוצאה מלחצים פוליטיים.
לתיפקוד
הלקוי של המישטרה יש השל־

כות מדאיגות מאוד על שילטון־החוק בישראל:
מאז תחילת האינתיפאדה, קצרה זרועה
של המישטרה מלבלום את השתוללותם של
המתנחלים העושים דין לעצמם. תחת לפעול
ביד־ברזל נגד התופעה, העדיפה צמרת־ה־מישטרה
לטמון את ראשה בחול, ולהמתין
לימים טובים יותר. מה שאירע, כמובן, הוא
שהבעייה החמירה פי כמה. אוזלת־היד הזאת
היוותה ומהווה בוודאי תמריץ לאחדים מהמתנחלים
לפרוע בערבים. הם יודעים שסיכוייהם
להיתפס קלושים.
הרפיסות המישטרתית עלולה גם להתפרש
כמדיניות מכוונת של הממשלה, שבאה

גס אם נמאס לכם דשמוע ער השסחים, לא
שנדו להגיד שלא ידעתם. נגדה וברצועה
מווחת מישסחד־שדאל נמעט נל
חקירה של חשודים יהודיית .״העולם
הזה״ חושו: מישטדה על קביים.
לעודד בדרך עקיפה פעילות אלימה נגד
הערבים — כדי לשבור את האינתיפאדה. כך
או כך, למחדליה המתמשכים של המישטרה
יש תרומה מכרעת לכך שהמונח ״שילטון
החוק״ איננו קיים עוד בשטחים.

•ש פוגרומים בשפע

כשיש חקירה-מורחים

פי המישפט הבינלאומי, שטחים
^0כבושים מנוהלים על-ידי הצבא הכובש,
שהוא הריבון בשטח. אזרחים ישראליים, העוברים
עבירות פליליות בשטחים הכבושים,
כפופים לחוק הישראלי. סמכות המישטרה
בשטחים זהה לגביהם לסמכותה בחוק שבתוך
הקו־הירוק.
חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב)
התשם־ה־ 982ו, קובע בסעיף :59״נודע ל־מישטרה
על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה
ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה״.
בפועל, מסתבר שהמישטרה פותחת בחקירות
רק כשמוגשת תלונה רישמית. כשנודע
למישטרה על ביצוע עבירות שהן פשע,
באמצעות העיתונות, למשל, היא מעדיפה
לעצום עיניים ולא לפתוח בחקירה.
בעת ביקורי במישטרת־חברון הוצג לפניי
ריכוז התיקים שבחקירה במיקרים שבהם
אזרחים ישראליים ביצעו עבירות נגד ערבים
מקומיים. בכל אחד מ־ 44 תיקי־החקירה רשום
שמו של המתלונן. אין שום חקירה שנפתחה
ללא מתלונן. לעומת זאת, למדתי כי לגבי
אירועים רבים, שדווחו בהרחבה בעיתונות לא
מתנהלת במישטרת חברון שום חקירה.
עיון חטוף בעיתונות חודש מאי, מגלה כי
בשישה מועדים שונים באותו חודש בוצעו
״פעולות תגמול״ של מתנחלים נגד ערבים
בעיר חברון:
• ב־ 2במאי נרגמו מכוניות של ערבים,
אחרי שמכונית של תושב קריית־ארבע נפגעה
מבקבוק־תבערה.
• ב ־ 3במאי יצאו תושבי קריית־ארבע
העול ם הז ה 2706

קלושים הסיכוי ש ה מי ש טר ה תגל ה את האשמים. תחקיר זה חושף הסיבו ת
לחברון, אחרי שאוטובוס נרגם בהלחול, ירו
בחלונות ובדודי־שמש ופגעו בכלי־רכב.
• ב־ 16 במאי יצאו עשרות מתנחלים מ־קריית־ארבע
ומחברון, ופגעו ברכוש של ערבים
בחברון, אחרי שמכוניות של יהודים נרגמו
באבנים.
• ב ־ 18 במאי נמשכו פעולות־העונשין.
מתנחלים ירו לעבר דודי־שמש בחברון, ניפצו
שמשות־בתים וחיבלו במכוניות.
• ב ־ 25 במאי יצאו כ־ 150 מתנחלים מ־קריית־ארבע
לשכונה הערבית הסמוכה, ירו
באוויר, הציתו מכוניות, ניפצו שמשות, נכנסו
לבתים ושברו חפצים.
• גםב־ 27 במאי דיווחה העיתונות כי
בשעת־לילה מאוחרת נכנסו כמה עשרות מתנחלים
לחברון, ובין השאר נופצו שמשות ופנסים
של חמש מכוניות שחנו במוסך במרכז-
חברון.
למרות שהעיתונות דיווחה על שישה
״פוגרומים״ שנעשו בתאריכים שונים במאי
בחברון, למישטרה הוגשה תלונה של תושב
ערבי רק בקשר לאחד מהם, זה שאירע ב־18
במאי. לגבי שאר האירועים לא הוגשו תלונות,
ומבחינת מישטרת־ישראל הם לא התקיימו.
אין
שום חקירה שנערכת בניסיון לאתר
את העבריינים ולהעמידם לדין.
לגבי התלונה היחידה שהוגשה, דווח לי
במישטרת־חברון, כי אין בינתיים שום התקדמות,
ואין חשודים. נאספו באיזור תרמילים,
ונשלחו לזיהוי במעבדה הבאליסטית, מתוך
תיקווה קלושה ששם ניתן יהיה לזהות מאיזה
נשק הם נורו.
במילים אחרות: רוב הסיכויים הם שגם
תיק זה ייסגר בעוד כמה חודשים, בגלל
הסיבה השכיחה ביותר: על׳׳ן — עבריין לא
נודע.
התופעה של פתיחת החקירה רק עקב
תלונה, אינה חדשה. דו״ח־קרפי מ־ 1982 איתר
את התופעה, ומתח עליה ביקורת חריפה.
המישטרה נדרשה לעקוב אחרי המתרחש
בשטח, ולחקור. עתה מתברר שדבר לא השתנה.
אין במישטרה שום גורם האחראי על
ליקוט מידע מהעיתונות וייזום חקירות,
במיקרים שלגביהם לא הוגשו תלונות.

חקירות־מוות
כושלות

אלה הנתונים הלא־רישמיים לגבי מיק־
1רי־מוות של ערבים כתוצאה מירי של
ישראלים(מאוד יתכן, ואף סביר מאוד להניח,
שיש עוד מיקרי־מוות כתוצאה מירי של אזרחים
ישראליים, שעליהם לא הוגשה תלונה
על־ידי ההרוגים או בני־מישפחותיהם, ולכן
הם לא נכנסים לסטאטיסטיקות):
מאז תחילת האינתיפאדה ידוע על 21
•מיקרים של הריגת תושבים מקומיים על־ידי
אזרחים ישראליים בגדה המערבית( .בעזה,
בינתיים, לא ירוע על מיקרים כאלה).
שני מיקרי־הריגה של ערבים על־ידי
ישראלים התרחשו בתחומי הקו הירוק.
המיקרה הראשון אירע ב־ 22.5.89 ליד
קריית־גת, שעה שמרכב ג׳י־אם־סי ישראלי
הושלכה אבן לעבר רכב ערבי. הנהג הערבי,
עבד אל־עזיז יונס זבדי, תושב דורא, הוחש
לבית־החולים ברזילי, שם נקבע מותו. הוקם
צוות־חקירה מיוחד במישטרת קריית־גת,
ועדיין לא אותרו החשודים בביצוע המעשה.
המיקרה השני התרחש ביום־שבת האחרון,
ליד מושב שיבולים באיזור נתיבות: לעבר
מכונית פילו מעזה, נהוגה על־ידי ג׳מאל
נאצר שאמק ,)31( ,הושלכה אבן גדולה ממכונית
ישראלית בצבע כחול, שנסעה מולה.
הנהג הערבי נהרג דקות ספורות לאחר מכן.
יום קודם לכן, בצומת־הודיה, ליד אשקלון,
הושלך ממכונית ישראלית לא־מזוהה חצי־בלוק
לעבר מכונית מחאן־יונס, שבה נהג
* ררח של וערה סת שלתית בראשות דר
פרקליטה ׳הורית קרפ.
העולם הז ה 2706

אבו־טיימה סמי עבדאללה .)26( ,הוא פצוע
אנושות ומאושפז ביחידה לטיפול נמרץ
בסוחקה.
להלן פירוט 21 מיקרי־ההריגה שהתרחשו
בשטחים הכבושים:

• רבאח מוחמד חוסיין ע׳אנם
( )17 נהרג בכפר־ביתין ב־ . 11.1.88 באחריות
נפת־יהודה. הוגש בתב־אישום נגד פינחס
ולרשטיין. העניין בדיון בבית־המישפט. .
• עבדו אל־ברט ג׳ומעה ( )27 נהרג
בכפר־קדום ב־ .7.2.88 באחריות נפת־שומרון.
שני תושבי קדומים שוחררו בערבות ב־
10.2.88 על־ידי שופטת בנתניה. המישטרה
העבירה את התיק לפרקליטות ב־ 1.3.89 עם
המלצה להעמיד את החשודים לרין באשמת
הריגה.
•ראודה לוטפי חסן ( )13 נהרגה
בבאקה־אל־שרקייה ב־ .25.2.88 באחריות
נפת־שומרון.
הועלה חשד נגד שני תושבי ממבוא־דותן:
יצחק ליברנט וחיים בילו. ב־ 15.4.89 הועבר
התיק לפרקליטות עם המלצה לסגור אותו
מחוסר־הוכחות.
• אחמד אבו־חוסיין ( )17 נהרג ב-
כפר־עבוד ב־ .27.2.88 באחריות נפת־יהודה.
הגופה נחטפה. ה 1ם לץ לסתר את התיק מחר
סו־הוכחות.

• ראעי אבו־מוחמד עורדא ()12

נהרג בכפר־עבוד ב־ .27.2.88 באחריות נפת־יהודה.
הגופה נחטפה. ה1ם לץ לסתר את התיק
מח1סר־ה 1כח1ת.
• חמד מוחמד חמידה ( )41 נהרג
במזרעה־אל־שרקייה ב־ . 7.3.88 באחריות
נפת־יהודה. הגופה נחטפה. הומלץ לסגור את
התיק מחוסו־הוכחזת.
• ואג׳ה חסן חזרוג ( )18 נהרג במזר־עה־אל־שרקייה
ב־ .8.3.88 באחריות נפת־יהו־דה.
הגופה נחטפה. התיק הועבר לפרקליטות
ב״ .21.8.88 הומלץ לסתר את התיק מחוסר־הוכחות.

מוסה צאלח סוסה ( )20 נהרג ב-
כפר־ביתא ב־ .6.4.88 באחריות נפת־שומרון.
בחקירה כבר יותר משנה.
החשוד במעשה, רומם אלדובי, נפגע
קשות באירוע, ומאושפז בבית־לוינשטיץ.
החקירה, לכן, מוקפאת.

• חאתם אחמד אל־ג׳עבד ()19
נהרג בכפר־ביתא ב־ .6.4.88 באחריות נפת־שומרון.
החקירה מוקפאת.
• עבדאללה עח־אד ( )28 נהרג בכפר
תורמוס־אייה ב־ .4.5.88 באחריות נפת־יהודה.
ישראל זאב נדון ב־ 4.12.88 לשלוש שנות־מאסר.

מוסטפה חלייקה ( )20 תושב הכפר
שיוח׳ ,נהרג ב־ .3.6.88 באחריות נפת־יהודה.
נמצא בחקירה הנמשכת יותר משנה.

• סאיב מוחמד אל־חייק ( )18 נהרג
ביריחו ב־ . 12.6.88 באחריות נפת־יהודה. נמצא
עדיין בחקירה.
• קאיד אביב צאלח ( )42 נהרג בחברון
ב־ .30.9.88 באחריות נפת־יהודה. ב־
12.4.89 הונש כתב־אישום ונד הרב משה
לויננר.
• עדלי מאחר ( )14 נהרג בכפר עוצ־רין
ב־ .23.3.89 באחריות נפת שומרון.
התיק הועבר לפרקליטות, עם המלצה
להעמיד לרין באשמת הריגה את עובדיה
סולמי ממשואה.
• עוו א ד פראח עמדו ( )24 נהרג
בחברון ב־ 30 במרס השנה. באחריות נפת־יהודה.
גרשון בר־כוכבא נעצר לצורך חקירה
ושוחרר. בחקירה.
• נאדר דעכה ( )16 נהרג בחברון ב־
.28.4.89 באחריות נפת־יהודה. נעצר חשוד
— חיים בן־לולו מקריית־ארבע. שוחרר
כעבור זמן קצר. המישטרה סבורה, על־פי
הבדיקות, שזו היתה הגנה עצמית. התיק
בפרקליטות.
• עומד יוסח ביר 42 תושב ג׳נין,
נהרג ב־ . 17.5.89 באחריות נפת־שומרון.
החשוד במעשה: נהג מיכלית־דלק ישראלי,
מנשה בדדויד מקריית־ביאליק. התיק הד
עבר לפרקליטות עם המלצה להעמידו לדין
על גרימת־מוות.
׳ •איבתיסאם בודיה ( )16 מכפל־חארת,
נהרגה ב־ .29.5.89 באחריות נפת־שומרון.
הגופה
טרם נמצאה. בשלב זה יש בידי
המישטרה ראיות הקושרות חשודים, ביניהם
את רפי סלומון, שירה בערבים בצומת־גהה,
לעבירות שבוצעו בכפל־חארת׳ .עדיין
בחקירה.
• עזיז חמים ערר ( )20 מקורוות־בני־זייד,
נהרג ב־ . 16.6.89 באחריות נפת־יהודה.
בשלב הראשון נעצרו 11 חשודים, ותיש־עה
שוחררו כעבור זמן קצר. בינתיים שוחררו
ממעצר גם שני החשודים האחרים, מאיר ברג
ואריאל ביגון. התיק עדיין בחקירה.
מפי דובר המחוז הצפוני של המישטרה
נודע לי על שני מיקרים נוספים של גרימת־מוות
לערבים על־ידי אזרחים ישראליים,
בתחום נפת־שומרון:
• רודא מוחמר לוטפי ,)10( ,מקנא אל־שרקייה,
נהרגה בחצר ביתה ב־ .22.2.89 אין
חשודים, וההמלצה היא לסגור את התיק.
משום־מה, התיק הועבר לעיונו של היועץ
המישפטי של איזור ירש.
• ב־ 25.10.88 נהרג ילד ערבי (ששמו,
משום־מה, אינו נמצא בידי הדובר) ,לאחר שנפגע
מרכב ישראלי. הנהג הישראלי, מנשה
ישראלי, תושב חיפה, ניסה, ככל הנראה, לעקוף
עדר־כבשים שהיה על הכביש. הוא גם
ירה באוויר. המישטרה העבירה את התיק
לפרקליטות, עם המלצה להעמידו לדין
באשמת ירי בשטח בנוי וגרימת־נזק. לא ברור
מדוע המישטרה לא המליצה להגיש נגדו
כתב־אישום על הריגה.

מחבש׳ גופות קבורות

ך* רשימת מיקרי־דמוות, עם הפירוט
( הלאקוני, מזמינה כמובן התעניינות לגבי
אופן החקירה המישטרתית בכל אחד
מהמיקרים. ראש לישכת־החקירות בנפת
יהודה, רב־פקד גואל נאותי, ומפקד מישטרת־חברון
רב״פקד רולנד דיין, מסרו לי את
הפרטים הבאים:
המיקרה הרביעי והמיקרה החמישי ברשימה:
התיק הועבר לפרקליטות ב־ ,30.5.88 עם
המלצה לסגור אותו מחוסר־הוכחות :״החשודים
היו שלושה תושבי הישוב נווה־צוף,״
מספר גואל ,״אבל לדעתנו לא היו ראיות כדי
לייחס להם הריגה. הגופות נחטפו
ונקברו. היתה פה גם הגנה עצמית
של הישראלים.״

א ה מי ש טר ה נכ של ת, השבכ חקור!
(המשך מעמוד ) 19
שאלתי את גואל מדוע לא הוצאה הגופה
מהקבר, כדי לקדם את החקירה. גואל :״אתה
יודע איזה הליך חוקי מסובך זה? יש גם
בעיית־מודיעין לגבי איתור מיקום הקבר״.
המיקרה השישי ברשימה: התיק הועבר לפרקליטות
ב־ ,21.8.88 עם המלצה לסגור את
התיק מחוסר־ראיות .״הגופה נחטפה ונקברה,״
מסביר גואל .״החשודים היו מהישוב עלי.
אחד מהם היה יעקב וסרמן. מכיוון שלא היתה
לנו הגופה, וגרימת־מוות זו עבירה חמורה
מאוד, הוחלט לסגור את התיק מחוסר־ראיות.״
המיקרה
השביעי ברשימה: התיק הועבר
ב־ ,21.8.88 עם המלצה לסגור את התיק מחו־סר״ראיות.
גואל :״הגופה נחטפה ונקברה לפני
שפתחנו בחקירה. אנחנו הולכים על מה
שיש. אנחנו לא מוציאים גופות מהקבר.״
המיקרה ה־ 11 ברשימה :״התיק עדיין

עצמית, שבו לא היתה כוונה להרוג. המלצנו
לסגור את התיק״.
על־סמך הפירוט שקיבלתי מאנשי־החקי-
רות של נפת־יהודה, מתברר כי לפחות בחמישה
מיקרים ( 7,6,5,4ו־ )15 החקירה נכשלה
גם מהסיבה הפשוטה שהמישטרה לא השכילה
לאתר את קיבריהם של ההרוגים, ולבצע בהם
ניתוח־שלאחר־המוות. ניתוח כזה יכול היה
לשפוך אור חדש על החקירות, כמו למשל
לגלות מאיזה נשק בוצע הירי, ומאיזו זווית
(מלפנים, או מאחור — כשההרוג ברח, ולא
היה צידוק לירי).
קצין־החקירות של נפת״יהודה העלה כמה
נימוקים לכך שהגופות לא אותרו מיד אחרי
האירוע ולא נשלחו לנתיחה .״אתה יודע איזה
הליך חוקי מסובך הוא להוציא גופה?״ שאל
אותי.
נכון, זה קשה. אבל הוצאת הגופה מהקבר
ושליחתה לנתיחה היא הכרחית לצורך החקי
מידת־המאמץ
הדרושה כדי למצוא את הגופות,
שבמיקרים רבים יכולות לספר את הסיפור
האמיתי של ההתרחשות ולהפליל את
העבריינים.
מקור מישטרתי בכיר רמז לי כי צה״ל
אשם במידה רבה בכך שהמישטרה אינה מוציאה
גופות לשם חקירה, משוס שהמדיניות
של צה״ל היא שלא להוציא גופות.
ראשית, הדבר מונע חקירות רבות, שהיו
מכבידות על צה״ל. ושנית, הוצאת גופה
מהקבר כרוכה במאמץ אירגוני עצום. צריך
לגייס כוחות, להטיל עוצר על הכפר, ולאחר
הוצאת הגופה יש להיערך למהומות הצפויות
כתגובה על המעשה.
יתכן באמת שצה״ל היה מעדיף שלא
להוציא גופות, אבל ברור שהדבר לא צריך
לעניין את המישטרה, שתפקידה מוגדר,
ומחייב חקירה נמרצת, גם במחיר של טירטור
של כל המערכת.

בחקירה,״ אומר גואל .״זה סיפור מההפטרה
שם. הגופה נחטפה מבית־החולים ונקברה
לפני שהגענו לכפר. לא ברור עד היום איפה
הוא נהרג״.
המיקרה ה־ 15 ברשימה, לפי גואל :״זה היה
אירוע שבו כ־ 40 צעירים ישראליים טיילו
במרכז״חברון. בשלב מסויים הם, כנראה,
הותקפו ופתחו באש, שממנה נהרג מקומי
אחד ואחר נפצע. עצרנו לחקירה את מדריך
הקבוצה, גרשון בר־כוכבא, והוא שוחרר לאחר
שעירער בבית־המישפט המחוזי על מעצרו״.
עוד פרטים מוסר מפקד מישטרת־חברון,
דיין :״הגופה נמצאה, והתגלה בה קליע של
שזי. לגרשון בר־כוכבא לא היה עוזי, אבל
עצרנו אותו, כי רצינו ללמוד ממנו מי ירה.
אנחנו לא יודעים מי היה שם חוץ ממנו, זו
הבעיה. זו הסיבה שביקשנו את מעצרו. אבל
בית־המישפט המחוזי שיחרר אותו. התיק
עדיין אצלנו בחקירה.״
המיקרה ה־ 16 ברשימה, לפי גואל :״חיים
בך־לולו, תושב קריית־ארבע, נעצר במחסום
שהוקם על־ידי ערבים, שהתקיפו אותו. בני-
תוודשלאחר־המוות, שביצענו בגופה, התברר
לנו שהנער נהרג מפגיעה לא״ישירה — הקליע
פגע, כנראה, בקיר, וניתז ממנו לחלק
האחורי של הראש. בן־לולו נעצר ושוחרר
למחרת, כשהתברר לנו שהוא לא התכוון
להרוג, ושזו היתה פגיעה לא־ישירה. יש לנו
גם עדויות של מקומיים, שמספרים שהוא
הותקף, ושהנערים טילטלו את הרכב שלו
כדי להפוך אותו. זה היה מיקרה של הגנה

רה, ולכן אין מנוס מכניסה להליך החוקי המסובך.
כך, למשל, רק לפני שבועיים הוצאה
מהקבר גופתו של עזיז חמיס ערר (מיקרה
מיספר 19 ברשימה) על־ידי חוקרי נפת־יהו־דה,
אחרי שהוצא צו לכך מטעם אלוף־הפי־קוד.
מובן שהנתיחה קידמה מאוד את החקירה,
ולדברי מקורות בנפה סביר להניח שבקרוב
יוגש כתב־אישום.
״יש בעיות־מודיעין לגבי איתור מיקום
הקבר,״ אומרים במישטרה.
נכון. יש באמת בעיות, כי האוכלוסיה המקומית
אינה משתפת פעולה עם המישטרה.
אבל יש כלי יעיל מאוד, היכול לספק מודיעין
מצויין, והוא השב״כ. הרי כל אחת מההלוויות
של ה״שהידים״ (״קדושים״) הופכת לאירוע
לאומי, שבו משתתף כל הכפר, וכולם יודעים
איפה הקבר. אילו היתה המישטרה באמת
רוצה לגלות היכן טמונות הגופות, היא היתה
צריכה לבקש את עזרת השב״ב.
מבחינת האינטרסים של המדינה, אין ספק
שהמילחמה על השלטת שילטון־החוק על כל
אזרחי־המדינה מצדיקה התערבות של ה־שב״כ.
בכל מיקרה, הוצאת הגופה של עזיז
חמיס ערר מלמדת שכאשר מתעקשים בהחלט
ניתן לאתר את הקבר.
״אנחנו הולכים על מה שיש. אנחנו לא
מוציאים גופות מהקבר,״ אומרים החוקרים.
זו באמת הצרה, ולכן חקירות המישטרה
במיקרים החמורים כל־כך של גרימת־מוות
נראות כפי שהן נראות.
המישטרה, להערכתי, אינה משקיעה את

ץ ץ חדל נוסף העולה מגירסתם של חוקרי
^/נפת־י הוד ה נוגע למיקרה מיספר . 15
כאן היתה בידי המישטרה הגופה, ובה
הקליע של שזי. היה בידיה עצור — מדריך
הקבוצה, וברור שלא הוא שירה. ברור גם
שאחר מ־ 40 משתתפי הטיול הרג את הערבי.
אדם מת כתוצאה מיריות בשטח בנוי —
אדם, לא חמור — ומישטרת־ישראל אינה
מצליחה לאתר ולוא אחד מ־ 40 הישראלים,
שטיילו בחוצות חברון לאור־היום.
אין ספק שקצת מאמץ היה מגלה בשלב
הראשון מי היו כל המשתתפים בטיול, ובשלב
השני, אחרי בדיקה באליסטית של כלי־הנשק,
מי הוא האחראי להריגה. להערכתי — מדובר
בעוד מחדל, המלמד על רמת־תיפקוד עגומה
ביותר של המישטרה.
מחדלים נוספים בחקירה מישטרתית של
גורם־מוות קשורים במיקרה מיספר , 11 שבו
נהרג מוסטפה חלייקה.
האירוע התרחש ביום השישי, ה־ 3ביוני
, 1988 בסביבות השעה 12 בצהריים.
קבוצה של חמישה ישראלים חמושים
״טיילה״ באיזור הכפר־שיוח׳ ,הסמוך לחברון.
החמישה נעו מדרום־מערב לצפון־מיזרח,
ועברו בחלק המערבי של שיוח׳.
במהלך התקדמותם הם נרגמו, כנראה, באבנים.
הס פתחו במירדף אחרי מיידי־האב־נים,
ובמהלכו הפליאו מכות בעוברי־אורח מזדמנים.
בהמשך הם פתחו ביריות, והרגו את
חלייקה.
הם יצאו מהכפר ונעו ברגל לכיוון ההתנחלות
מיצר, הנמצאת במרחק אווירי של
כשלושה קילומטרים צפונית־מיזרחית מ־שיוח׳.
הגופה
של חלייקה נחטפה מבית־החולים,
ונקברה עוד בטרם הגיעה המישסרה למקום.
המישטרה לא השכילה להוציאה מהקבר
ולשלוח אותה לנתיחה. היום, יותר משנה
אחרי האירוע, לא אותרו הישראלים שלקחו
חלק באירוע.
בביקור שערכתי בשיוח׳ ,כחודשיים וחצי
אחרי האירוע, נודע לי משיחה מיקרית עם
אחד מתושבי־המקום כי לאחר שהחמישיה הסודית
יצאה מהכפר לכיוון ההתנחלות, היא
פגשה בפלאח ערבי, שיש לו בוסתן בוואדי,
בדיוק באמצע הדרך בין שיוח׳ למיצד. הגעתי
לאותו פלאח, עבד־אל־ע׳אני סעיר שמו, שסיפר
לי כך :״זה היה יום שישי. בכלל לא
ידעתי מה קרה בכפר, רק אחר־כך נודע לי.
ישבתי, ופתאום עלו ובאו חמישה בחורים,
שנראו בני 18 או .20 היה ביניהם אחד
בלונדי, עם זקן וכיפה קטנה מאוד על הראש.
הוא הבין ערבית, אך דיבר לא כל־כך טוב.
הוא ביקש מים לשתות, ונתתי להם״.
המישטרה לא הגיעה לפלאח, למרות
שהוא נמצא ררך קבע בדיוק במסלול הנסיגה
המשוער של החשודים. ברור שדוא היה יכול
לתרום לחקירה מכמה היבטים.

מחדל נוסף של המישטרה באותה הפרשה
היה בכך שהיא לא בדקה אצל נהג האוטובוס,
שיצא ב־ 15.20 ממיצד לירושלים (דרך גוש־עציון)
,האם העלה במיצד חמישה נוסעים,
ואם כן — היכן הוריד אותם. איתרתי את
הנהג, והתברר לי שהמישטרה כלל לא פנתה
אליו לבדוק את העניין.
לנפת־שומרון לא ניתנה לי אפשרות גישה,
ולפיכך המידע שיש ברשותי, לגבי רמת
החקירות שם, חלקי מאוד.
בשני המיקרים האחרונים נראה כי הטיפול
המישטרתי מעורר תמיהות: במיקרה שבו נגרם
מותה של הנערה בת ה־ 10 מבלי שבידי
המישטרה יהיה קצה־חוט לגבי זהות החשודים
— התיק הועבר משום־מה לגורם צבאי,
היועץ המישפטי של איזור יו״ש, למרות ש־פרקליטות״המדינה
היא האמורה לקבל לידיה
את התיק. במיקרה השני, שבו נגרם מותו של
נער ערבי מפגיעת הרכב הישראלי, המישט־רה
מתעלמת כליל מעובדת מותו של הנער.
על מחדלים נוספים של חוקרי נפת־שומ־רון
בחקירת מיקרי־מוות ניתן היה ללמוד מכתבתו
המאלפת של צבי גילת בעיתון חדשות
מה־ 16 ביוני . 1989 הכתבה מתייחסת לחקירת
רצח הנערה בכפל־חארת׳ .ואלה המחדלים,
כפי שעלו במהלך הדיון להארכת מעצרם
של שני החשודים:
• המישטרה לא איתרה את הגופה.
• יותר מ־ 72 שעות לאחר האירוע, המיש־טרה
לא חקרה את הפצוע הערבי מהתקרית,
ולא גבתה ממנו עדות.
• למרות שהחשודים נעצרו שעות אחדות
אחרי האירוע, המישטרה לא ערכה להם בתוך
48 שעות בדיקה כימית למציאת שרידי־הירי,
ובכך פיספסה את המועד לביצוע בדיקה כזו.
• החוקרים אספו את כל התרמילים שמצאו
בכפר בשקית אחת, בלא שסימנו איפה
מצאו אותם בכפר, ושלחו אותם למעברה
הבאליסטית. ולא נותר אלא לצטט את שכתב
גילת לפקד חאפד, החוקר בפרשה :״אלמנטרי,
חאפד ידידי.״
לסיכום מחדלי־המישטרה בחקירות מיק־רי־ההריגה:
מהמימצאים עולה כי מ־ 21 המיק־רים,
לפחות בתישעה תיקים החקירה המיש־טרתית
רחוקה מלהניח את הדעת. מתוך 12
מיקרי־ההריגה שהיו בנפת־יהודה, ושלגביהם
קיבלתי פירוט, התברר לי כי מחצית התיקים
טופלו בצורה כושלת. ויש לזכור כי מדובר
כאן בנפה ה״מוצלחת״ יותר, שהצליחה להשלים
בהצלחה שלושה תיקים, ולהביא בהם
להעמדתם לדין של הנאשמים. לגבי תישעת
התיקים הנמצאים בטיפולה של נפת־שומרון,
למרות שלא קיבלתי אפשרות־גישה אל החוקרים,
משלושה מיקרים עולים סימני־שאלה
קשים מאוד לגבי רמת החקירות שם.
כתבתו של גילת רק מגבירה אצלי את החשד
שרמת־החקירות בנפת־שומרון נמוכה לפחות
באותה המידה כמו זו שבנפת־יהודה.
יתכן שיש מקום לשקול להעביר לטיפולו
של השב״ב, לפחות באופן ניסיוני, אחדים
מהמיקרים שבהם המישטרה נכשלה בחקירתה.
אולי יש לשב״ב משימות חשובות, אבל
כאן מדובר בניסיון להציל את דמותה של
המדינה כמדינת־חוק, ובחקירות מישסרתיות
של מיקרי־מוות, שרמתן המיקצועית פשוט
מחפירה.
השב״כ היה מעורב באחרונה בחקירתו של
המתנחל, שירה לעבר הפועלים הערבים בצו־מת־גהה.
אחרי שלושה ימים של חקירה רצופה
נשבר המתנחל, והתחיל לשתף פעולה.
הוא קיבל על עצמו אחריות לשני רימוני-
רסס, שנמצאו במקום־מחבוא בישוב שבו הוא
מתגורר. הוא סיפר על חלקו באירועי כפל־חארת׳
,הודה שהשתתף בהשתוללות, שירה
בחמורים ושגרם לשריפת חציר. סביר מאור
להניח שאילו היתה המישטרה מבצעת את
החקירה, תוצאותיה היו שונות — ולרעה,
כמובן.
בשבוע הבא: מה קורה כשאין
הריגה: כמה עבודה משקיעים
החוקרים: מה עושה הפרקלי טות,
מה עושה המפכ״ל. המשך
תחקיר העולס הזה.
העולם הז ה 2706

1ל 1ר ו הי מבנתת בז בו ש ל רז
בערב שלפני הפיגוע באוטובוס רואיינתי בירושלים על ירי
עיתונאי אוסטרי. בין השאר שאל אותי המראיין אם עלולה
האינתיפאדה, לפי הערכתי, לגלוש לפיגועים בישראלים.
אמרתי לו שהדבר עלול לקרות בכל רגע.
וכך הסברתי לו: מאז ראשית האינתיפאדה, נהרגו בשטחים
הכבושים קרוב ל־ 600 איש, וביניהם כ־ססו ילדים. לכל הרוג
והרוגה יש בני־מישפחה — אבא, בנים, אחים, דודנים —
וידידים. יתכן שמסתובבים ברגע זה בארץ 5000 איש הזוממים
נקמה אישית.
הישראלים אינם מודעים לכך, מפני שמעשי־ההרג היומיים
הפכו לכרוניקה שיגרתית בכלי־התיקשורת, בלי כל
התייחסות אנושית.
עד היום, כמעט ולא היו פיגועי־נקמה. זוהי הפגנה די נדירה
של מישמעת לאומית. ראשי־האינתיפאדה אינם רוצים
בפיגועים של הרג. לדעתם הם מזיקים לאינתיפאדה. עד כה
נשמר כלל זה כמעט באופן מוחלט, אך מי יכול להבטיח שמחר
לא יעשה מישהו מעשה״נקמה גדול, ויגרור את הארץ כולה
למרחץ־דמים?
כשאמרתי מילים אלה לרשמקול, לא העליתי על דעתי
שתחזית זו על מה שעלול לקרות ״מחר״ תתגשם באופן מילולי.
המישטרה
הודיעה כי הצעיר הפלסטיני, שגרם לפיגוע, טען
כי בא לנקום ניקמת ידידו, שנורה ולקה בשיתוק.
תאוות־הנקמה מושרשת עמוק בטבע האנושי, ובמסורת של
עמים רבים. יכולנו לעמוד על כך אצלנו, אחרי הפיגוע: המונים
בישראל זעקו לנקמה, ואף ניסו להגשים אותה במו ידיהם.
כך עלול להיווצר מעגל־קסמים: פלסטינים ינקמו בישראלים,
ישראלים בפלסטינים. שום הסלמה של שפיכות־הדמים
לא תשים לו קץ. להיפך, כל הסלמה תגרום לשפיכות־דמים
נוראה יותר — עד שיימצא פיתרון־השלום, שיאפשר התפייסות,
או לפחות דו־קיום.
באותו הערב, לפני הראיון, השתתפתי בירושלים בסימפוס־יון
על הפאשיזם. מלומד ישראלי צעיר, הפרופסור משה
צימרמן, הירצה בו על מחקר שנערך באירופה כדי לעמוד על
שיעור אנשי ״הימין הראדיקלי״ (קרי: הניאו״נאצים והניאו־פאשיסטים)
במדינות השונות. כדי לאפשר מדידה, נערכה
רשימה של עמדות המהוות את סימני־ההיכר של הפאשיסט
המצוי.
כמעט בראש הרשימה הזאת עוצזדת הדרישה לעונש־מוות.

הג״ס החמישי

גילה רזין, העולם הזה

גאולה כהן אוהבת להשתמש במונח ״גייס חמישי״ .היא
מטיחה אותו בכל הזדמנות בפני יוסי שריד, שותפה־יריבה
בחילופי־השמצות אינסופיים.
כשדפנה ברק ריאיינה את גאולה כהן לפני שבוע, ביקשתי
אותה לברר אצל גאולה מה היא יודעת על מקור המונח הזה.
גאולה ביקשה שהות של כמה שעות, ואחר־כך אמרה שהמקור
הוא ספרדי. זה נכון. בכל זאת קצת מפליא שמי שמשתמשת
במילים אלה בתכיפות ובחופשיות כה רבה, זקוקה לשהות כדי
לברר מה מקורן.
בשיא מילחמת־האזרחים הספרדית, כאשר התקדם הצבא
הפאשיססי לעבר בירת הרפובליקה,
התפאר אחד הגנרלים
שלו, אמיליו מולה, בנאום ברדיו,
ש״ארבעה גייסות עולים
על מדריד, והגייס החמישי נמצא
בתוכה:״ כוונתו היתה לאו־הדיו
של פראנקו בעיר עצמה,
שפעלו מבפנים כרי להרוס את
הרפובליקה.
משמע, השימוש הראשון במונח
הזה בא דווקא לשבח את
אנשי ״הגייס החמישי״ .ברוח זו
יכולנו לומר שהרשת שביצעה
את העסק־ביש במצריים ב־
1954 היתהגייס חמישי שלנו. כהן אלא שבמרוצת הזמן, כאשר
דעת־הקהל העולמית פנתה נגד פראנקו, לבש המונח ציביון
שלילי. כשמשתמשים כיום במונח ״גייס חמישי״ ,הכוונה היא
לרשת מאורגנת של בוגדים, היושבים בתוכנו והמסייעים
לאוייב.
בעצם, לגבי גאולה כהן השימוש הזה במונח הוא בעייתי. כי
דיעותיה של הגברת מהתחיה בוודאי קרובות הרבה יותר
לדיעותיו של פראנקו מאשר לריעות מתנגדיו.

חוויות בעזה
עמדתי לבדי במחסום ארז, וחיכיתי למכונית של ידידים
מעזה, שעמדו לאסוף אותי. במרחק־מה עמדה קבוצה של חיי
לים,
שהמתינו גם הם. אחד מהם ניגש אלי ואמר :״נו, מה אתה
אומר? הילדים הערבים האלה זורקים עלי אבנים! מה אתה
אומר על זה?״
״כשהייתי ילד, גם אני זרקתי אבנים!״ אמרתי.
״אז היו צריכים לחתוך לך את היד!״ התרתח החייל.
״זרקתי אבנים על האנגלים,״ המשכתי.
פני החייל אורו .״זה היה בסדר!״ אמר לי בחיוך רחב, עלה
על רכב וניפנף לי בידידות.
כעבור כמה שעות נסעתי בעזה במכונית של אחד
ממוסדות־הסעד. שוחחתי עם הנהג, איש כבן .30 שאלתי אותו
מניין מישפחתו. הוא אמר שהוא עצמו נולד בעזה, אבל
מישפחתו באה מכפר.בשם סוואפיר .״אתה בטח לא שמעת על
הכפר הזה, אמר.
״הייתי שם,״ הפלטתי.
״איך זה? היית חקלאי?״
״לא, הייתי חייל,״ אמרתי.
״הסוואפירים״ (כך קראנו להם אז, כי היו אלה שני כפרים
סמוכים זה לזה — סוואפיר המיזרחית וסוואפיר המערבית)

אודי אב1רי

ומן

היו בדרך לנגב. בימים המכריעים של מילחמת־העצמאות,
בקרב הגורלי על נגבה, היה הבסיס הקרבי של שועלי שימשון
בשדה ליד סוואפיר, בין עצים ושיחי־צבר גבוהים.
את שיחי־הצבר אני זוכר במיוחד. כי פעם, כשהשתופפתי
ליד אחד משיחי־הצבר לצרכים מסויימים, ירד עלי ספיטפ״ר
מצרי וירה לעברי במיקלעיו. זה קרה, בוודאי, כמה ימים אחרי
שהוריו של הבחור־הנהג ברחו משם לעזה.
בסיפרי בשחת פלשת , 1948 שבו רשום מעל לכל פרק
המקום שבו נכתב, נושאים שיבעה פרקים את הציון :״שוחה
ליד סוואפיר״.
שוחחנו על הכפר, והאיש סיפר לי שהוריו היו בעלי בית
בודד, מרוחק מהכפר, ליד הגשר שעל הכביש(כביש מסמיה־אשקלון)
.לפי תיאורו, היכרתי את הבית מייד. זה היה המטה
הקרבי של המג״ד שלנו, צ׳רה (צבי צור) ,באותם הימים,
והייתי בו כמה פעמים. קשר מוזר בין הבחור וביני.
כעבור שעה קלה שוחחתי עם מישפחה במחגה־הפליטים
ג׳יבאליה, שסיפרה לי על בריחתה מכפר בשם הרביא לעזה
לאורך הים יחד עם כל בני־הכפר. וגם זה הזכיר לי משהו.
זה היה היום השקט ביותר שלי במילחמה. הייתי בקורס
מס־כפים. במהלך מיבצע עשר־מכות, להבקעת הדרך לנגב,
שלחו אותנו לחולייקאת.
זה היה כמה שעות אחרי אחד הקרבות המרים ביותר של
המילחמה ההיא, קרב של כידונים. כשבאתי לשם ראיתי, על
מידרון אחד, כ־ 100 גופות של חיילים מצריים. את הגופות של
חברינו — וביניהם כמה מחבריי הטובים ביותר — כבר
הספיקו לפנות.
באנו להחליף את היחידה שהשתתפה בקרב זה. תפסנו
עמדות. המם־מם שאל מי מתנדב ללכת קדימה, מרחק של
כמה מאות מטרים, כדי להחליף את איש התצפית. אחרי מראה
הגופות חשתי צורך עז בבדידות, והתנדבתי לג׳וב.
מקום התצפית היה בראש גיבעה, בשדה הפתוח. למרגלותיה
השתרעה שפלת־החוף שבין אשקלון ועזה. הנוף היה גלוי
לעיני עד למרחק של כמה קילומטרים, ולא היה שום חשש
שאוייב יוכל להתקרב בהיחבא ולהפתיע אותי.
השתרעתי על הארץ, ובמשך כמה שעות הסתכלתי בחרקים,
הקשבתי לזימזום הדבורים, בהיתי. ירדה עלי שלווה
פילוסופית. הירהרתי על החיים והמוות.
במרחק רב ראיתי במשך כל השעות האלה תנועה של בני־אדם,
מצפון לדרום לאורך שפת־הים. לא יכולתי להבחין
ממרחק אם היו אלה חיילים או אזרחים. הנחתי שהיו אלה
חיילים מצריים המפנים את אשקלון והנמלטים דרומה, לפני
שטבעת־הכיתור שלנו נסגרת עליהם.
סיפור האיש בעזה הבהיר לי שהיו אלה אזרחים, תושבי
האיזור, שברחו דרומה והמאכלסים כעת — הם וצאצאיהם —
את מחנות־הפליטים ברצועת־עזה, שעליהם אנחנו שומעים
מדי־יום.
בשובי הביתה מעזה הסתכלתי במפה ערבית שקניתי בעמאן,
שבה מסומנים בל הכפרים הערביים שהיו קיימים ב־

. 1948 נוכחתי שהכפר הרביא שכן בדיוק מול המקום שבו
שכבתי באותו יום.

מראכת־שבשבת
הכל מדברים על מזג־האוויר, ואיש אינו עושה דבר בעניין
זה!״ התלוצץ מארק טווין, והוא טעה.
אפשר לעשות הרבה במזג־האוויר. אפשר להשתמש בו
לשם שטיפת־המוח.
למשל: אפשר להגניב לפתע למזג־האוויר את אריאל. יהיו
כך־וכר מעלות בשכם ובאריאל, כאילו היו אלה שתי ערים
ותיקות ושוות־ערך. כאילו אריאל אינה נקודה זמנית על
המפה, שתיראה מחר כמו ימית.
אפשר להוסיף מחר לרשימה האינסופית של תחזית מזג־האוויר
שמות כמו ״בגילעד ובבשן 20 מעלות בלילה ו־28
ביום. ברבת״עמון ובמידבר המיזרחי 24 עד ,28 בדמשק
ובמבוא־חמת...״
עוד חזון למועד. בהווה קורה משהו אחר.
יש בטלוויזיה תוכנית חדשה בשם שבשבת. מין
קאריקטורה של תוכנית מזג־האוויר בתחנות הטלוויזיה
האמריקאית. שם זאת מלאכת־מחשבת — קריינים
מיקצועיים, הגשה מיקצועית מעולה. אצלנו זה קצת מגומגם,
קצת מאולתר. יעני, ישראלי. אך לא זה העיקר.
העיקר הוא שהתחזית מוגשת על גבי מפה מסויימת מאוד.
היא מראה את אירופה, מצפון בריטניה ער דרום ישראל.
מבלי להגיד מילה, כדבר מובן מאליו, מוכנס לראשו של
הצופה כי ישראל היא חלק מאירופה, שחשוב מה שקורה
באירופה. מין מפה קולוניאלית מן המאה שעברה. אותה המפה
שעמדה לנגד עיניו של הדוקטור תיאודור הרצל, עיתונאי
בווינה, וידידו של מכס נורדאו, עיתונאי ומבקר בגרמניה,
כאשר חשבו, באי־רצון רב, על פלסטינה.
אפשר לטעון, כמובן, שזה הגיוני. ישראלים מטיילים
ללונדון ולרומא, לא לבגדאד ולטהראן. בוודאי. אבל
ישראלים מטיילים גם לניו־יורק וללוס־אנג׳לס, והרבה מהם
מטיילים כיום לקאהיר וללוקסור.
אילו אפשר היה, היו רבים אצלנו מציעים לנסר את ישראל
ממפת המרחב השמי ולגרור אותה בים למקום אחר. למשל,
אי־שם בין הריוויירה הצרפתית והריוויירה האיטלקית.
אחרים היו מציעים, מן הסתם, להגשים סוף־סוף את
החלטתו של הרצל :״בבאזל יסדתי את מדינת־היהודים״.
טוב, כולנו יודעים כי ארץ־ישראל נמצאת בין סוריה
ומצריים. מה אפשר לעשות. אבל זה מרגיז, לא?

גילעדי הערבי
כאשר סיפרו לי בעזה על מוחמר אבו־נאצר, האיש ש״חטף״
את איש־הסיוע האמריקאי, חשבתי על אליהו גילעדי.
כפי שסיפר השלם הזה. אבו־נאצר היה גיבור לאומי
לשעבר, שנשכר והשתגע בכלא. כשיצא, נדחה על־ידי חבריו,
שחששו מפני התנהגותו חסרת־האחריות.
ואכן, הוא התרועע עם אנשים מפוקפקים ונחשד גם
בשיתוף־פעולה עם השב״ב. כדי להפריך חשד זה, ביצע כל
מיני מעשים שנגדו את הוראות
האינתיפאדה — יריות
בקצין ישראלי, התנפלות על
נהג־מיכלית ועוד. זוהי כמעט
חזרה על פרשת גילעדי. גם
הוא היה איש־מחתרת נאמן.
הוא נכלא וברח מן הכלא
בחברת יצחק יזרניצקי(שמיר).
בחוץ התחיל להתנהג כשווי־צר,
להגות תוכניות מטורפות
להריגת מנהיגי היישוב. אילו
התחיל בביצוע תוכניות אלה,
היה מעורר את זעם היישוב
העברי על לח״י, מביא לחשיפת
המחתרת ואולי לחיסולה.
מה יכלה המחתרת לעשות?
לא היו לה בתי־סוהר. היא לא יכלה להגלותו לארץ רחוקה.
יצחק שמיר החליט לחסלו. האיש נרצח בחולות, ופרשתו
מסעירה את רוח הוותיקים עד היום( ,אגב, נושא מצויין למחזה
או לסרט).
ראשי האינתיפאדה בעזה לא נהגו כך. הם ריחמו על אבו־נאצר,
מפני שהיה גיבור לאומי לשעבר. ניכו לעזור לו, לסדר
לו עבודה, לתת לו כסף. שום דבר לא עזר. הוא רצה להוכיח
שהוא עדיין גיבור לאומי, ועשה מעשים שעלולים היו לסכן
את מטרות האינתיפאדה ואת תדמיתה בעולם. לבסוף ״חטף״
את איש־הסיוע האמריקאי. ראשי האינתיפאדה שיחררו את
האיש, אך לא נקטו אמצעים נגד אבו־נאצר עצמו.
הבעיה נפתרה על־ידי צה״ל. האיש נתקל בסיור, שלף אקדח,
נורה ונהרג. למעשה היתה זאת התאבדות.

1 -2 3 -1

השקר הגדול
1711

מו די דז ״ דו

^ ינני יודע אם צ׳רלי צ׳פלין ידע שד
{ זמנים נזנדרנ״ם מציץ את ההופעה האחרונה
של הנווד בסרטיו. אבל על פי גודש
הקטעים הקלאסיים, שכל אחד מהם די היה בו
להבטיח לזמנים מזדרזים מקום־כבוד בפנתי-
און של הקולנוע, נראה שצ׳פלין נערך לאפשרות
כזו.
כיוון שכך, מן הראוי לומר כמה מילים על
דמות זו, ואולי לשאול את עצמנו מדוע יצור
קטן ופאתטי זה, אשר במעלליו ובאורח־חייו

הטירוף הטהור
מנצח את המנונה
ואת השיטה.

אין לו דבר משותף עם 99 אחוזים מצופי
הסרט, הצליח לעורר ריגוש בקרב מאות מיליוני
צופים בעולם, זה כמה דורות. במיוחד כך
לאור ההנחה, כי ביסוד הדמות החמה, האנושית
והפיוטית של הנווד, עומד אחד ממעשי
השקר וההונאה הגדולים ביותר בתולדות
הקולנוע. על כך בהמשך.

שירת המכונה
ף* מו בכל סרטיו של צ׳פלין, גם בזנונים
^ נזנדרנ״ם העולם מחולק בקו עבה ושחור

ו ו \׳ ו -דיי

וא ובדי

לרשעים מזה ולטובים מזה, לעניים מכאן
ולעשירים מכאן, ליפים ולמכוערים.
הסרט נפתח בשני ״שוטים״ עוקבים מלמעלה:
עדרי־כבשים נדחקים לתוך מיכלאה
ופועלים נדחסים לתוך מיפעל. האנלוגיה לא
משאירה מקום לספק באשר לעמדתו של
צ׳פלין כלפי התיעוש והמכאניזציה. בצד הזה
של המכוערים נמצא גם נשיא תאגיד הפלדה,
״אח גדול״ משועמם וחסר־תעסוקה, המפקח
באמצעות מצלמות על העבודה באגפי

משבשות מייד את קו הייצור.
דבר זה נותן, כמובן, לצ׳פלין שטח־מחייה
קומי בלתי־מוגבל. מה גם ששתי התנועות
המונוטוניות של סגירת הברגים משתמרות
בגופו כעווית קיצבית גם לאחר שהוא נוטש
את קו־הייצור להפסקת מנוחה, עווית המממשת
את חלומם של הוגי קו־הייצור: יצירת
סימביוזה מלאה בין ה אד ם למכונה.
ואכן, זהו הדבר שקורה לנווד כאשר הוא
נבלע במכונה, נישא על צירים וגלגלי-

המיפעל, ומאיץ מעת לעת את קצב התנועה
של קו־הייצור.
תיאור העבודה על קרהייצור הוא פנינה
קולנועית, ואולי גם הסאטירה הבוטה והקול־עת
ביותר שנעשתה על עיקרון הסטנדרטיזציה
שעמד ביסוד התיעוש המודרני. על
צ׳פלין ועל הפועלים שעובדים לצידו באחד
מקטעי הקו, מוטל תפקיד אחד בלבד: לתת
חיזוק אחרון לשני ברגים, באמצעות תנועה
נגדית ובו־זמנית של שני מפתחות שהם
מחזיקים בידיהם. הקצב של פה־ההרכבה הוא
כזה, שכל תנועה מיותרת או החמצת פעימה,

שיניים, ומחייך באושר של מי שהגיע באמצעות
המכונה לנירוואנה. אולם, כאשר קצב־התנועה
של פס־הייצור מואץ לבלי נשוא, קורה
לנווד מה שתורת הכאוס המודרנית מנב־אה
שיקרה לכל מערכת אורגנית או פיסיקלית:
אובדן שיווי־מישקל ויציאה מכלל שליטה.
העולם הופך בעיניו למכונה ענקית, שכל
עצם בולט או עגול בה — אוזן, כפתור או
חוטם — נראים לו ברגים הצריכים הברגה.
מחאתו של הנווד נגד המכונה היא בת שני
שלבים: בשלב ראשון הוא שובר את הקצב
המכאני והמונוטוני של המכונה על ידי החס־

רת פעולה, דבר שמכניס את כל הפועלים
לידו להיסטריה. בשלב השני הוא משבש לחלוטין
את פעולת המכונה על ידי סידרה של
פעולות בלתי־צפויות. זהו כמובן הטירוף
הסהור, ששום מכונה, ה מ בו סס ת על
מערך רציונלי ושיטתי של פעולות, לא
יכולה לעמוד נגדו.
בכר מציב צ׳פלין את הנווד שלו במחנה
ההיסטורי של, הלוריטים, אשר יותר מ־ססז
שנה לפניו ניתצו את נולי האריזה בעיר
נוטינגהם. אולם, בניגוד ללודיטים, שביקשו
להגן על פת לחמם, צ׳פלין יוצא נגד הדה־הומניזציה
של המכונה.
שיאה של דה־הומניזציה זו באה לביטוי
בסצינה הנהדרת של כבילת הנווד לרובוט־הזנה,
שנועד לקצר את הפסקודהאוכל של
הפועלים ולאפשר לצ׳פלין לבצע קטע בלתי־נשכח
של מימיקה. רובוט־ההזנה שם ללעג,
כמובן, את טימטומם של מניאקים טכנוקר־טים,
אבל באופן ספציפי יותר הוא מהווה
פארסה על שני עקרונות מרכזיים העומדים
ביסוד התעשיה המודרנית. הראשון הוא
ההתמחות, מיסודו של אדם סמית (בסוף
המאה ה־ ;)18 השני הוא הסטנדרטיזציה,
שנולדה בסוף המאה ה־. 19
הפרופ׳ יהודית בובר אגסי, חוקרת בעלת
מוניטין בינלאומי בסוציולוגיה של העבודה,
מצביעה על פרדריק וינסלו טיילור, כעל אבי
הרעיון המשוקץ של האדם בשרות המכונה.
טיילור 1856 — 1915 אמריקאי ממוצא
קוויקרי, הגיע למסקנה שהפועלים הם
בטלנים מטיבעם, אינם מוכנים להשקיע
מחשבה בעבודתם ומסרבים לראות את הקשר
בץ תפוקה לבין שכר( .טיילור, כמובן, לא
טרח לחפש סיבות אחרות ״לעצלנותם הטיב״
עי ת׳ של הפועלים, שרובם ככולם היו איכרים
מהגרים שמעולם לא עסקו בתעשיה).
כיוון שכך, הדרך היחידה להוציא מאנשים
כאלה תפוקה גדולה יותר, היא לפרק את
תהליך הייצור לסידרת־פעולות המרכיבות
אותו, למדוד את הזמן הדרוש לביצוען,
להפוך זמן זה לנורמה, ולקשור את ביצוע
הנורמה בשכר.
את הביטוי המפורסם והרהבתני ביותר של
הסטנדרטיזציה סיפק ב־ 1908 הנרי פורר,
כאשר העלה את מודל 7המפורסם שלו על
פס־ההרכבה. מהנדסי־הייצור שלו מדדו את
תנועות־העבודה של הפועלים, ומצאו שדרושות
כ־ 8000 פעולות נפרדות לייצור המכונית.
אלווין
טופלר מביא בסיפרו הנל השלישי
כמה נתונים מרתקים מהאוטוביוגרפיה של
פורר על תהליך הייצור: מתוך 7882 הפעולות
הדורשות מיומנות מיקצועית 949 ,חייבות
להיעשות בידי גברים חזקים 3,338 ,על־ידי
גברים רגילים, ואילו שאר הפעולות יכולות
להתבצע על־ידי נשים או ילדים גדולים.
כן, שכחנו, פורד מציין כי 670 פעולות
ניתנות להיעשות על״ידי קטועי גפיים
תחתונות 2,637 ,על״ידי קטועי רגל
אחת, שתי פעולות בידי עיוורים ו״715
באמצעות קטועי יד אחת. מה פלא שצ׳פ־לץ
יוצא לתקוף את אילי־התעשיה בנשק
המושחז של הסאטירה.

אנחנו נתגבר
•1בחזרה לנדוד. אחרי שהוא משבש את
1פעולת המכונות על־ידי הורדת מנופים
וסגירת מתגים, הוא מובל אחר כבוד לבית־משוגעים.
הטירוף מנצח את המכונה ואת
השיטה, אבל השיטה מצויה בכל מקום. בבית־הסוהר,
שאליו הוא מושלך בעיקבות הפגנת
מובטלים, הוא מוצא עצמו צועד בסך לתאו
ולחדר־האוכל. וגם כאן הוא מגיב נגד השיטה
בנשק האהוב עליו: השיגעון שבכאוס.
הפעם זהו סם שאחד האסירים מחביא
במילחיה שלו. בהשפעת הסם הוא מחסל במו
ידיו מרד אסירים וזוכה בתמורה לתא פרטי,
שרות־חדרים וקפה למיטה, אך לרוע מזלו גם
לשיחרור מהכלא.

אלא שבחוץ מחכה לו האבטלה, והנווד
שלנו מנסה, ללא הצלחה, לעבור את כל
העבירות האפשריות כדי לשוב למיטה החמה
ולשלוש הארוחות החמות בכלא. לבסוף הוא
נכנס למיסעדה, מזמין מלוא השולחן מנות
עיקריות בלי לשלם. הפעם המעשה מצליח
בידו והוא נאסר, אבל לא לפני שצ׳פלין תורם
לקולנוע את אחד המעמדים הקומיים הנהדרים
שלו, בסצינה עם השוטר ובעל־הקיוסק.
בהמשך משתחרר הנווד מהכלא, מתחבר
לנערה יתומה ועניה, ועובר איתה סידרה של
עלילות והרפתקות צ׳פליניות משעשעות.
לרגע נדמה שהסרט יסתיים בהפי־אנד, אחרי
שהוא מתקבל לעבודה כמלצר במיסעדה שבה
מופיעה נערתו כרקדנית. אבל אושרם של
השניים נקטע באיבו, כאשר פקידי מישרד־הרווחה
באים לאסור את נערתו. השניים בורחים
אל מחוץ לעיר, ובתמונת־הסיום, שהפכה
סמל ופארודיה לכל סרטי הקיטש ההוליוודיים,
הם יוצאים לדרך שלובי־ידיים אל מול
השמש העולה, לא לפני שהנווד אומר לנערתו
:״אנחנו נתגבר״ ,מישפט שהוליווד
תשים בשינוי נוסח קל בפיה של סקרלט אוה־רה,
בתמונת״הסיום המפורסמת של חלף עם
הרוח :״ככלות הכל, מחר הוא יום חדש״.

השקר הג דו ל
ך * אן ה מ קו ם לחזור לשאלה שהוצגה
^ בפתח הרשימה. הייתכן שצ׳פלין הוליך
שולל את כולנו, כאשר עורר בנו חיבה
לדמות שיקרית ומושחתת?
נתחיל בשקר. ברי לכל שהנווד של צ׳פלין
הוא לא נווד אמיתי ולא עני אמיתי. נווד
אמיתי, אחרי כמה שבועות של שינה מתחת
לכיפת הרקיע, הוא לא בדיוק יצור חביב
שתרצה לאמץ לליבך, לפחות לא לפני
שירחץ את גופו ויחליף את בגדיו. עני אמיתי
ורעב לא מבזבז אנרגיה מיותרת על גינוני
אבירות ועל הליכות־נימוסין. הנווד אפוא,
הוא לא דמות אמיתית, אלא סמל, מטאפורה.
בכך בדיוק טמונה שיקריותה ושחי־תו
ת ה של הדמות, כי באנושיותה ובנח״
מדותה היא נותנת לגיטימציה לחברה
השבעה לחבב א ת העוני ולהזדהות עי־מו,
אך לתעב א ת העניים. הנווד עושה
לעניים מה שהדוד ת1ם של הרייט ביצ׳ר־סטור
עשה לכושים, ומה שהפרא האציל של
ז׳אן ז׳אק רוסו עשה לטבע. לא מיקרה הוא
שהחברות הבורגניות, השבעות והגזעניות
אימצו אל ליבן את שלוש הדמויות
הפיקטיביות הללו באותה מידה של התרגשות
והתלהבות.
הפרא של רוסו איפשר לחברה שלמה,
השרויה בניוון תרבותי, להציב לנגד עיניה
מודל של אדם בר־לבב, טהור, ישר, כן, צנוע
ובעל יצרים אותנטיים, כמייצג הטבע האמיתי
של האדם. העובדה שלא היה כל דימיון
בין הפרא האציל של רוסו לבין מה שמכונים
אנשים פרימיטיביים, אך סייעה להפוך את
הפרא ההיפותיטי של רוסו לפופולארי יותר,
שכן היא איפשרה לחברה השבעה להתרפק
בנוסטלגיה על מציאות מדומה, ובו בעת,
לספק לאחדים הזדמנות לפטור עצמם מכמה
צווים תרבותיים מכבידים. למותר לציין, כי
כל מעריצי הפרא האציל היו נתקפים תיעוב
ופלצות אילו היו נקלעים למחיצתם של בני
שבט הדינקה בסודאן או של בני היאנומאמו
ביערות־העד של בראזיל.
הוא הדין בצ׳פלין. הנווד שלו, השומר על
נימוסיו הנאים בכל תנאי והמחזיק בפשטותו
האנושית בכל מחיר, השם את נפשו בכפו כדי
לסייע למיסכנים ממנו והיוצא חוצץ נגד חזקים
ממנו, כדי להגן על כבודן של נשים אלמוניות,
הצליח לחבב את העוני על כולם,
למעט על העניים עצמם. האופטימיזם
הבלתי־נדלה של הנווד ניקה את מצפונם של
השבעים מכל רגשי־אשמה, שהרי גבורנו
עצמו לעולם אינו מתייאש ולעולם צועד

לעבר השמש העולה באמונה של,נתגבר״.
באמצעות הנווד המצחיק והאנושי
כל״כך, זכה העוני למעטה רומנטי ואידי-
לי, לא־דביק, לא־אלים, לא־גט, לא-
מנוון, לא מדיף ריחות רעים, ועל כן לא-
מס אב ולא״משחית א ת בעליו. כמו בסים־
רו הפופולארי של מארק טווין, בן המלך1הע־ני,
כל שצריך לעשות כדי לתקן את העוול
ולהשיב את הצדק על כנו, הוא לתת לעני
רחצה הגונה, להלביש אותו בבגדים נקיים,
להציע לו ארוחה טובה, וכל צלקות העוני

א בליו מגלהאת קולו
מש שנים אחרי או רו ת הכרך יוצא צ׳רלי צ׳פלין, בן 46 וכבר בעל
| 1אולפנים משלו, בסר ט חדש. ז מני ם מודרניים הוא טירטו הארוך השישי.
לפניו עשה אתהבהלה לז הב אתה קי רקס ועשרות סרטים קצרים, ביניהם
הנווד והבנק, שהפכו אותו לאחת הדמויות האהובות ביותר בעולם, ועל פי
הערכות מט״ההכנטה גם לבעל״הנכטים הגדול ביותר בארצות־הברית.
למדות זאת, שב צ׳פלין לאולפנים ב״ 935ג עם הרבה חששות. שנות היעדרו
הפריכו א ת נבואתו מ־ 1931 שפס״הקול ייעלם מהקולנוע ,.תוך שלושה חוד שים״.
צ׳פלין
היה נחוש בדעתו לנצח במטע האנושות אל האושר, ולשם כך היה
מוכן אף להפר א ת הב ט ח תו לא להשתמש בפט״קול. הוא גם כ תב דיאלוגים
לדמויות, אבל כאשר נוכח בתוצאות, הוא החליט לשוב לסרט אילם, תוך
שימוש מוגבל בקולות״רקע. בקטע של בית״הקפה צ׳פלי* עצמו פותח א ת פיו
כדי לשיר א ת שיר הנונ-סנס שלו(על פי טינטינה) ,למרות שמילות השיר של
הנווד הן חסרות״משמעות, קטע השירה שלו הוא נקודת־מיפנה ב ד מו ת הנווד.
צ׳פלין ידע בנעוריו מצוקה כלכלית ונדודים. דמות הנווד, השאובה מנסיבו ת
חייו, נולדה בסר ט הנווד מ״ 915ג. בסר ט הוא מציל ב ת איכרים מרודפיה
האכזריים ומתאהב בה, אולם כשהוא מגלה שהיא מאורסת הוא עוזב א ת
החווה חפוי כתפיים. אז, בעודו מהלך אל האופק, הוא מזדקף ומ תרחק
בהילוכו הנמרץ והאופטימי שהיה מאז לסמל.
בז מנים מודרניים עובר הנווד א ת תהפוכותיו הגדולות: הוא מגלה את קולו
ומוצא לו ב ת-זוג(פול ט גודארד, שהיתה גם לאשתו) ,נוודה ממין נקבה.
זמנים מודרניים דומה להפליא בעלילתו לסירטו של רנה קלייר מ־ג 193 לנו
החרות. דימיון זה סיב ךאתצ׳פלין בתביעה מישפטית שהגישה נגדו חברת
פילם סונור טו בי ס בא שמת פלגיאט.
רנה קלייר, שכבר בזמן ההסרטה של זמנים מודרניי ם שמע על דימיונו ללנו
החרות, הוזמן להעיד. אבל בעלותו על דוכן־העדים אמר רנה קלייר :״כל
הקולנוע חייב לצ׳פלין. כולנו תלמידיו של האיש הנערץ הזה. א ם היתה לו

השראה מסרטי -כבוד גדול הוא לי.״ התביעה בוטלה.

אורנה לנדאו

יימחו בלי להשאיר עקבות. שהרי העני כמו
הפרא האציל, הוא מטיבעו יצור נעים, חביב,
ישר, רחום, נוח־לבריות, מסתפק במועט, ומה
שחשוב מכל לחברה השבעה, הוא איננו
ראדיקל חברתי המאיים על הסדר החברתי.
הנווד אצל צ׳פלין לא נושא את דגל ההתקוממות
של הרעבים והמובטלים, אלא מרים
במיקרה סמרטוט אדום מהארץ, כדי להשיבו
לבעליו, ובטעות רואים בו המפגינים את
מנהיגם. גם המהומה שהוא מחולל במיפעל־הפלדה,
מוגבלת למחאה נגד הניכור האנושי
של המכונה ושל הטכנוקרטים העומדים בראש
התאגידים, מחאה שכל בעל לב יכול
להזדהות איתה ללא קושי. עם אידיאולוגיה
כזו הוא מסוכן לחברה המתוקנת כמו קונה
כרטיסים להגרלת הלוטו.
הנווד של צ׳פלין קולע אפוא לכל הטעמים.
את לב העניים הוא רוכש בתושייתו,
באופטימיזם שלו ובהתמדתו לנצח את השיטה.
את העשירים הוא קונה בכוח הרומנטיז־ציה
והאידיאליזציה של העוני, המסלקות
ממנו את האיום החבוי בו והפוטרות את השבעים
מכל רגש־אשמה.
הנווד של צ׳פלין מציב את העוני בדיוק
באותו מקום אידיאלי ובלתי־מזיק שהקצתה
לו הנצרות :״אשרי העניים, כי לכם מלכות
שמיים״ .עם בשורה כזאת אפשר להתכסות
בנחת בפוך החם, בלי לחשוש מסיוטים
מכוערים של עוני ורעב.
אץ מחלוקת על כך שצ׳רלי צ׳פלין הוא
גאון קולנועי, וכי שמורה לו אחוזת־נצח
בהיכל־האמנות. אבל הנווד שלו הוא דמות
שיקרית ומושחתת, שהצליחה להתחזות
במשך כמה דורות למה שמעולם לא היתה:
נווד ועני.

אודות למוד המצחיק
והאנושי נ רנו, זנה
העוני במעטה וומנט׳
ואיויו, רא־דביס,
רא־ארים, דא־גס,
לא מריו ריחות ועים
וער נן לא משחית
את בעליו.

החטא
עובה>סו7ז
ו אז (מוסיאון תל־אביב,
תל אביב, יפאן) -איפה,
אם לא במוסיאון. אפשר
להציג סר ט מופלא ונהדר כמו זה1
בימאי הסרט הוא יושימיצטו מוריטה, יפאן,
שכבר באמצע שנות ה־סג לחייו הבטיח א ת
סיכויו להיכלל בראש רשימת יורשי המאטטרט
היפאני הנודעים. מוריטה הוא בימאי מרתק,
מפתיע, ומשתנה מסרט לסרט. במישחקי מיש-
פחה (פסטיבל חיפה לפני שנתיים) היה סר-
קאטטי ופרוע, במוות בטוקימקי(שהוצג באותו
הפסטיבל) היה מסוגנן ורהוט כ טכס פולחני.
לפני שנה הוצג בטוף פסטיבל ירושלים, לפני
אולם ריק כמעט, סירסו האחרון, פארודיה
רעשנית ועמוסה. בכולם ניכר כישרונו החזותי
המהמם, יכולתו ליצור על הבד עולם מלא הפת*
עות, מסוגגן ובעל אמירה מוגדרת ובוטה.
ואז הוא סיפור על אהבה שהוחמצה. פלייבוי,
הפוחד להתחייב לאהבתו האמיתית, מגלה
מאוחר יותר שכל סביבתו, והוא במיוחד, משל-

תדריך

חובה לראות

מייקי פוזטני ויסאקו מאצודה: פנינה
מים א ת המחיר היקר על היסו ס זה. היא מאב ד
תאת תינוקה, בעלה שוקע בחובות כבדים
ורץ לנשים אחרות, ואילו הגיבור אינו מצליח
למצוא א ת עצמו רק בהנאות רוחניות ו אסת־טיו
ת כ מוסיק ה וספרים.
א ת ההחמצה הגדולה של החיים מגנה
מוריטה במילים מאופקות, בלי מגע פיסי כמ עט,
אבל בת מונות בעלות עוצמה רבה ומהמ מות
ביופין.

בכל זאת
— סקולה
ספלנדור 1לב, תל־אביב,
איטליה) -אין זה אטורה
סקולה הטוב ביותר, אבל
בכל זאת זה סקולה. וסקולה בינוני עדיף על
בימאים אחרים רבים. גם אם לא יוציא מידיו
יצירת״מופת, תמיד ישנו הסיכוי לחזות במשהו
אסתטי, קולנועי, מלטף.
ספלנדור הוא הספד לבית־הקולנוע הנושא
את השם הזה. בעליו אינו יכול לשאת עוד
בהפסדים ונאלץ למכור א ת האולם לאיש־עסקים,
שעתיד להקים במקומו מרכז־קניות
במיטב הסימון המודרני. ניקמתו היחידה של
הקולנוע מ תב טאת בסטירת״לחי מצלצלת ש מעניק
בעל״המקום (מארצ׳לו מאסטרויאני)
לקבלן המנשל אותו מרכושו. לצידו של מ אס־טרויאני
מופיעה טארינה ולאדי כצרפתיה שה אהבה
משאירה באיטליה כסדרני ת וא שת-חי-
לץ של מאסטרויאני, עד שהיא מתא הב ת במק־רין
הבא. מאסימו טרואיזי, שחקן מופלא המע ניק
לסיפור הומור ומיבטא נפוליטאי מתנגן.

תל־אביב:
מלון טרמינום
(סינמטק, ארצות־הברית) — סרט
חובה. תעודה מרתקת, בת ארבע
וחצי שעות הסוקרת לא רק את
מישפט קלאוס בארבי, אלא גם את
כל מה שאיפשר קיום תופעה כמו
בארבי בעבר, ומאיים לאפשר
תופעה כזאת שוב בעתיד. מבריק,
מריר וסרקסטי. בימאי: מארסל
אופולס.

מיכתב מאשה
ארצות־אלמונית
(תכלת,
הברית, מ 1צנ נם בחיפה ניחשלים)
— סרט שחור־לבן של מאכס
אופולס, משנת , 1938 שיכול להביס
בקלות את הסרטים שנעשו 50
שנה אחריו. סיפור אהבה טוטאלי

ולאדי טרואיני ומאסטרויאני: נוסטלגיה
סקולה אמנם אוהב א ת דמויותיו, אבל הן
נראות כאו תם שירבוטים שבהם הוא משתמש
ל הכנס ת סרטיו, דמויות שקופות ורזות. אבל מי
כמוהו יכול לצייר סצינת־סיום מרגשת וחלו מית,
שבה כל הלקוחות חוזרים ומתיישבים
בכ ס או ת הנעקרים ממקומם, ואז, לפתע, כמו
בחג״המולד האגד* של קאפרה, יורד השלג
לתוך אולם־הקולנוע. הקולנוע חזק מן החיים,
וניצח מהם, אומר סקולה.

לה מארסאייז (יום רביעי 12 ,ביולי- ) 22:05 ,
סירטו הקל אסי של ז׳אן רנואר, המוצג לכבוד יובל ה״200
למהפיכה הצרפתית ומשחזר במישורים שונים א ת האי רועים
שהובילו אליה. זהו סרט יוצא-דופן שבו העם הוא
הגיבור, מלא״תנופה ואהבת -אדם. אפוס נדיר המשרת
בא מת א ת המטרה למענה הופק -האדר ת האידיאלים של
המהפיכה, בלא התח שבות בצווים מיסחריים וכניעה לתכ-
תיבי-השוק.
אמריקן גו־אפיטי (יו ם ששי 14 ,ביולי- 122:30 ,
ליל הילולה של בוגרי תיכון בעיירה אמריקאית, בטרם
ישימו פניהם לעתיד. הסרט פירסם בראשונה א ת שמו של
ג׳ורג׳ לוק אס ברבים, והיה נושא לחיקויים רבים־מספור של
סרטי־הנעורים למיניהם. הוא עדיין עולה על כולם.
* זאב בודד (יו ם רביעי 19 ,ביולי - )22:05 ,חסידי צ׳אק
נוריס ילקקו א ת האצבעות, כי זה עדיין הטוב שבסרטיו.
השאר יעדיפו אולי א ת הערוץ השני. נוריס מפגין את כל
אוצר תרגילי הלוחמה המיזרחית, ולצידו עוד אחד
שהתמחה בנושא, דייויד קאראדין. העלילה חשובה פחות.
על נערה שהתאהבה כפסנתרן
פוחח, ולמרות שבילתה עימו לילה
אחד של אהבה. וילדה את ילדו
בכוחות עצמה, שמרה לו אמונים
במסירות והקריבה את חייה למענו.
לואי ז׳ורדן וג׳ון פונטיין נהנים
משרביטו הקסום של אופולס.

מי הפליל את

רוברטס וסטורקי -מישחק משובב
נשוי שאשתו בחופשה. שלוש אפשרויות שונות
לרומנטיקה של שנות ה־ ,80 שמתוכן צריכות
הגיבורות ל הסיק א ת הלקחים החיוניים לעתיד
לבוא.
מישחק חביב ואישיות מצודדת של אנאבת
ניש, ג׳וליה רוברטס ולילי טיילור עוזרים לא
מעט לבימאי דונאלד פטרי, היוצר אווירה
סי מפ טי ת ובלתי-מחייבת. הסרט היה להיט
בינוני באמריקה, ועשוי להיות כזה גם בישראל.

רוג׳ר רביט? ( חן, ארצנת־הב־ריח,
מוצג נם בחיפה ובירנשלים)
— כל יצורי הוליווד המצוירים
הוחרדו משלוותם כדי לשרת את
המותחן המדגים את החלום האמריקאי
הקולנועי בשלמותו. אין חיץ
בין אמת לדימיון ויצור מצוייר
אינו ממשי פחות מיצור חי. בוב
הוסקינם אדיר בהתחשב בעובדה
שהצטלם בדיאולוגים עם ״מסן
כחול״ .בוב זמקיס נהנה מגיבוי
מלא של סטיבן שפילברג וממיק־צוענות
עילאית של צוות־מאיירים
מופלא, שזכאי גם זכאי לאנסקר
שקיבל.

חלף עם הרוח

יי* הרפתקות הברון

מינבהאהן (רב־חן, ארצות־הברית,
מוצג גם בחיפה) — טרי
גיליאם מוכיח שבראזיל לא היה
מיקרה, והופך את הבריות של
הברון המפורסם למשל על המאה
ה־ , 18 שחנקה את כוח־היצירה של
הארם והמליכה תחתיו את הפנקס־נות.
זה נשמע מפחיד, אבל בידי

ירט קולנוע בטלוויזיה

ב>נונ>
מיסטיק פיצה (דיזנגוף,
ארצות־הב־תל־אביב,
רית)
-שלוש נערות ממל צרות
בפיצריה ומתכנגות א ת עתידן. העלילה
כולה מתרחשת בנמל־דייגים קטן, בניו-אינג-
לנד, באוכלוסיה של מהגרים פורטוגזים.
שתיים מן הנערות הן אחיות. השלישית היא
חברתם הטובה, המתעלפת ברגע המכריע,
בטכס החתונה, ללמדנו שהיא עוד אינה מוכנה
נפשית לצעד גדול כל״כך.
לא היא ולא שתי האחרות. שלושתן מנהלות
לאורך הסרט רומאנים, שונים זה מזה, אבל
הכל מתנהל באווירה טובה ואוהדת, ממש
כאילו מדובר היה באמריקה של פראנק
קאפרה.
הכלה המיועדת דלוקה עדיין על ח תנ ה,
המבולבל כולו מן ה תפקיד של חפץ מיני שטוב
לשימוש, אבל לא לחתונה. החתיכה לוכד ת לה
בן״טובים יפהפה, אבל חוששת מהבדלי
המעמדות, ואילו הלמדנית מתא הב ת בגבר

תל־אביב: מלון טרמינוס,
מיכתב מאשה אלמונית, סלל
המילחמה ההיא, מי הפליל את
חרר רביט? אשה תחת השפעה,
הרפתקות הבחן סינכהאוזן, אשה
אחרת, קפה מדד, זמנים מודת״ם.
חיפה: מיכתב מאשה אלמונית,
פלה הכובש, הרפתקות הברון
מינכהאוזן. אשה אחרת.
ירושלים: אשה אחרת, מיכתב
מאשה אלמונית, מי הפליל את
רוג׳ר רביט?

במיקרה לא ראיתם, זה סרט חובה.
לא חשוב מה איכותו האבסולוטית
של המוצר, הסיפור על בת הדרום
העצמאית והעקשנית ואהבותיה
הגדולות מן החיים ועל מילחמת
הצפון נגד הדרום ברקע, הם אבו־דרך
בתולדות הקולנוע. ואיפה
תמצאו עוד מישהו שידמה לויויאן
לי ולקלארק גייבל?
תיקוות גדולות (לב,
אנגליה) — סאטירה כואבת על
עידן התאצ׳ריזם ופולחן הרכושנות
באנגליה מצליפה בלי רחמים
בעשירים החדשים והישנים וצופה
ביאושם של מי שמנסים לשמור על
מידה של אידיאליזם. בימאי: מייק

*** אשהאחרת (טיילת.
ארצנת־הברית, מוצג נם בחיפה
ובירושלים) — גירסתו של וודי
אלן לתותי בר של אינגמר ברגמן.
מרצה באוניברסיטה עושה חשבון־
נפש בגיל .50ג׳ינה ראולנדס, מיה
פארו, ג׳ין הקמן ויאן הולם מעולים
בתפקידים המרכזיים.

(אורלי, ארצות־הברית) — אם

גיליאם, איש מונטי פייטון זה
מטורף, מפתיע ומלא ציטוטים.

היפה

פלה

הכובש

(סינמה קפה מוריה, דנמרק) —
בילי אוגוסט מספר על סקנדינביה
שאיש לא מכיר. פועלים נורווגים
באים למצוא לחם בשוודיה בתחילת
המאה, ונאלצים לסבול השפלות
ומרורים כדי להתקיים בלחץ.
סיפור פשוט, מוגש באסתטיקה
קולנועית מדהימה ומישחק מעולה
של מאכס פון־סידוב.

ירושלים
. .נישואים פיקטיביים
(תיאטרון ירושלים, ישראל) הסרט
הישראלי היותר־מעניין שיצא לאור
אשתקר. הירושלמי המצוי מול
בעיית היחסים עם הערבים, הפיתוי
לרדת מן הארץ ועוד כמה בעיות
אקטואליות. צוחקים וחורקים
שיניים. שלמה בר־אבא בתפקיר
עדנה פייי״דד
הראשי.
העולם הז ה 2706

ע מו ד או ר ח

בועז אפרבאום

מדי שבוע מציע ״העולם הזה״ עמוד אורח. המילה. התמונה, הגרפיקה -כולן על אחריותו. ביטוי למה שהוא רוצה להעביר לקורא

ה ש בו ע:
מאריס שנתה
הגליזסינה

בוע7

אפרב או ם

בפאריס לא שבתה הגיליוטינה אף־יום
וגם לא המסרגות
של הנשים הרעבות.
הן רעבו ללחם,
הן גם זגמאו לדם.
אבל יותר מכך יעאה נפשן
להתעלס.
להתעלס עם הקעינים העעירים של עבא־המלך —
עם הרוזנים והנסיכים
שתרגלו גופם בסיף, בדו־קרב.

בי־מה היה כבר לעשות
— שם בוורסאי השחענית.
המלך התעסק בשעוניו האלף:
תיקן, פירק ושוב הרכיב אותם כקודם.
והמלכה העיגה מחזות־רועים:
גידלה כבשים וגם חלבה אותן
במו־ידיה.

אדמה נשאר כבר לעשות
אם לא להסתייף ולהפגין שרירים.
וכאשר נפל הפור —
ובית־קאפט — סולק —
החלו מביאים בשר־טרי לכיכרות.

והזקנות המרוטות שנשארו בלי שיניים —
עלזו אל־מול השחיטה
וגם החליפו חוויות:
מי נאה ומי חסון
ומי מחוק כמלפפון.
ועיקעקו בפה־ערום —
מעין אתנחתה־קומית —
בין בורבון לנפוליאון.
העולם הזה 2706

חנובת־בית או חיים שכאלה״?
אוכלים1ב1כים, מקטרים 1ש1תים. מקררים
וזוללים ודוגמנית מצליחה משנה כיוון

אוסרים ובוכים

| 111 \ 11ל ך 1 1ן ך 1ל הפסלת ואשת־החברה ה-
1בלונדית מלכה רוזנשטיין,

^ \1 11
יצאה בראשונה לאירוע חברתי לא״מישפחתי מאז הת ל
ח 1 11ה ך 1משה שניצר,
1 1 1 1 1 1 /נשיא בורסת
היהלומים, מחייך, ימים ספורים לאחר האירוע,

שבו נכחו גם אשתו ובתו. הוא נמצא פצוע קשה
בחדרו שבאנטוורפן, לשם נסע לצורכי עס־קים.
נסיבו ת ההתנק שות עדיין לא ברורות.

אבדותה הי
ערב שחורה
סון, המשט

ככל שהמצב נעשה גרוע יותר,
בתחום הכלכלי־ביטחוני־חברתי,
כך נעשות המסיבות מפוארות יו־

דוגמנית מחפ שת ה חריפים
שלא כמו יהלומים, דוגמנות זה לא לנצח, וכיום, כל דוגמנית מתבגרת
יודעת שהיא צריכה להכין לעצמה תחליף לימים שחונים. אמנם לדוגמנית
הצמרת סימונה גודמן נכונו עוד ימים רבים של עבודה, אבל כבר עתה

היא חושבת קדימה ואף עושה רבות למען העניין. השבוע היא התחילה
לנהל את קפה סופר רחל התל־אביבי, וכדי לחגוג את האירוע היא הזמינה
את חברותיה הדוגמניות ואת מעצבי בית״הספר לאופנה שנקר.

ךיה 1ךההךי הדוגמנית תמי שח ייי׳ בחודש השממי
| 1 11111 11|# 1להריונה, רוקדת במסיבה, כשהיא מב-
ליטה א ת כרסה. שחורי סרבה לומר מה היא נושאת ברחמה.

\ *1 7111 *11 ¥1י 1ך 1ין הדוגמניות סיגל מור ורונית זילבר־
1 / 1 11 / 1111 1111 שטיין(מאחור) ,במיכנסי ג׳ינס, רוק־דות
בצוותא. חברה של רונית הוא מעצב־השיער מישל מרסייה.

1 *1 \ 1ך *| עורך־הדין הדוקטור <
1 1 1התיזמורת הפילהרמוני
הדר, הלומד מישפטים באנגליה הרחו

תר, בזבזניות יותר, ומוגזמות יותר. מסיבת
יום הולדתו ה־ 50ש ל פיטרואן־דר־פליט,
מנהל מלון הילטזן. אמנם שילבה
גם גיוס מיליון רולאר עבור התיזמורת־

] 11 1 1 1 1 1י 1ך 1ארבע הנשים הלבושות ביותר במסיבה
| 1111 11ו 4 /היו מעצבת״השיער ונדה קרן (מימין),
העיתונאית ורדה טלמור (שנייה מימין) ,מעצבת־הסריגים מגי
נית של בתה טלי. רוזנשטיין, בשימלת־
־ורה, היתה מלווה בעיתונאי עמית לוינ־ה
כבן־לוויה לאירועים חגיגיים שונים.
חיים שבארה
את המסיבה שערכה מעצבת־האופנה
שרה מילר לחנוכת ביתה
החדש שבנוף־ים אפשר לכנות
חיים שכאלה. למסיבה היא הזמינה
את חבריה ומכריה מ־ 20 השנה
האחרונות, והבית הקטן והמישפח־תי
היה צר מלהכיל את כל מאות
האורחים, יצרני־אופנה, מעצבים,
דוגמניות ומארגנות־תצוגות.
בכניסה עמד שומר שרשימת

דוברוביצקי( שנייה משמאל) ,ומעצבת־האופנה מלכה (משמאל),
ארבע הנשים בלטו בהופעתן ההדורה. לעומתן הדוגמניות ב מסיבה
העדיפו לבוש קליל, וכילו הגיעו בג׳ינס, ללא תיאום ביניהן,

מוזמנים בידו ולצידו גברבר צעיר
שצילם במצלמת־וידיאו את הבאים.
שביל מרוצף הוביל את החוגגים
לחצר הקטנה, שחולקה לאגפים
שונים. לאורך גדר אחת הוצב
בר ענק, ולאורך גדר אחרת הוצבה
רחבת־ריקודים עצומה. בחצר הקי־דמית
הוצבו שולחנות עמוסי־אוכל,
בעיקר בסיגנון מיזרחי
והאורחים הסתובבו להנאתם בחצר,
כשבסלון ישבו להם כל מי שרצו
לברוח מהמוסיקה ומהאוכל.
ומי הסתובבו שם? האופנאית
נילי שרפשטיין וחבורתה, שכללה
את הציירת מרים דאובר
ואת רחל רפליוק, אשת הצלם
עודד קפליוק. בפינה אחרת
עמדה קבוצה של נשות אופנה, כמו

הךך 1ךזך 1ך ז עדי בן-יוחנן (משמאל) ,הדוגמנית המתן
1 1 1| / 1 1^ 1גוררת בניו־יורק ועושה חייל בעבודתה ב־מישרזי
לנכסי דלא״ניידי, בחברת הדוגמנית הכושית ברנדט.
הבוטיקאית ארזה, חברתה הטובה,
רונית קליפשטיין ובני
זוגם. המארגנות שלווה בן־גל

ון גולדנברג, הפעיל כמו־כן בהנהלת
בא לאירוע כשהוא מלווה בבנו המוצלח
,והנמצא בארץ בחופשת מנוחה קצרה.
הפילהרמונית, אך אישי־ציבור רבים מצמרת
המדינה נטלו בה חלק, וכמובן שכולם
בכו ואכלו, קיטרו ושתו, קיללו וזללו עד
לשעה 1בלילה.

״ 1 1 1 1ךחלוורוו אתי אולמן(מ שמאל) ,מהחתיכות
1 .4המפורסמות של שנות ה ,60-שאף
#4 1 1 1 1 11^ 1
הצטלמה בעבר ל״פלייבוי״ ,בחבר ת אחיה המיליונר הטקסני, אבי
אלון ואשתו הנחמדה מירי, לשעבר אשתו של הזמר גבי שושן.

פינצ׳י מור, חני פרי, חביבה
פלטאו ופנינה גולדשטיין

נראו ממתיקות סוד בפינה אחרת
של החצר. מעצבת־השיער ונדה
קרן השתוללה על רחבת־ הריקו
דים
בחברת האופנאית מגי דובד
רוביצקי. שרה מילר, המארחת
ובעלה משה בן־חירות היו
לבושים במערכות תואמות וציב־עוניות,
הסתובבו בין כולם ואף
הרביצו קטע סולו של ריקוד. הפתעת
הערב היתה הזמר ג׳ימי לויד,
שצבע את שיערו לגוון מיוחד.

כתב: זוהר אוהריאב. צירם: ארי דסה

חתונה
במהירותישיא

באחד העיתונים קראתי שהדוגמנית שלומית אמיר מתכוננת
לסיבוב שני. כלומר, אחרי שהיתה נשואה בעבר לצלם הצרפתי־יהודי
מישל טסייה, היא מתכוננת להינשא בשנית ליהלומן דני כץ.
נאמר שהשניים יינשאו ברבנות בעוד שבועיים.
זה קצת מתמיה. הדוגמנית שלומית אמיר היא גרושה, ובן־זוגה־לחיים
הוא כהן־צדק. הסיכוי שהם יתחתנו ברבנות הוא קלוש, כי על
פי ההלכה כהן וגרושה לא יכולים להינשא.
זהו רומאן מיוחד. אהבה גדולה שוררת שם.
דני כץ, המכונה ״ברה״ בפי ידידיו, הוא יהלומן ישראלי־לשעבר,
שבגיל 21 התחתן עם אשה בלגית, ועבר להתגורר שם. מהנישואין
האלה נולדו לו שני בנים, שהגדול בהם, ג׳קי ,)23( ,לומד באוניברסיטה,
והבן השני גר עם אמו בארץ.
לפני כמה חודשים קנה להם האב דירה מרווחת בפתח־תיקווה.
כשהוא בא ארצה הוא מתגורר בדירה זו, ולסירוגין במלון הילטון.
ופה אני מגיעה לפואנטה: היהלומן הזה, בן ה־40־פלוס, הוא דתי־לשעבר.
בניו למדו בישיבה. הוא ״חזר לשאלה״ ,וכעת הוא חילוני
לכל רבר.
שלומית אמיר, מצמרת הדוגמניות של ישראל, מצליחה תמיד
להפתיע אותי. אני חושבת שהיא פשוט צריכה לשבת ולכתוב את
סיפור חייה. אני, בכל אופן, נפעמת מהקשר בין הדוגמנית הסכסית,
בעלת אורח״החיים הסילוני, לבין היהלומן החרדי־לשעבר.
ואם כבר עוסקים בחתונה, היא יכולה להיות רק בנישואין אזרחיים.
בכל אופן, הדוגמנית אמיר מסרבת להתייחס לכתוב עליה. השבוע
היא גם חוגגת את יום הולדתה ה־ .36 אז אני חושבת כל עם־ישראל
מאחל לה הפעם הצלחה ומזל־טוב, גם בקאריירה וגם באהבה.

חנה ארמון, גרושתו של הפירסומאי
דויד ארמון, ראתה בשבוע שעבר במדור
אנשים (השלם הזה )2705 תמונה מקבלת־פנים
שנערכה לכבוד חתונתה של נויה,
בתם של חנה ודויד, עם משה בכר, המנהל
האדמיניסטרטיבי של פירשם ארמון.
מתחת לתמונה (שבה נראו נויה, אביה
ואשתו השניה) היה כתוב ש״את פני האורחים
והחברים קיבלו הכלה, אביה ואשתו איה.״
מפי ידידים של אם־הכלה שמעתי שחנה

אינה מאושרת מכותרת זו, צילצלתי אליה,
כדי לשמוע ממקור ראשון מה יש לה לומר על

ארמון, אם לשלושה, העובדת כמקדמת־מכירות,
אמרה :״השתתפותה של נויה
בקבלת־הפנים היתה צריכה להיות פחות
בולטת״.
ומה מצבה שלה, אחרי שגרושה הסתדר
כל־כך סוב?
״גם אני מחוזרת!״ הודיעה לי.

לפני המון זמן, כאשר סידרת־הטלוויזיה
צפון דחם ריתקה רבים למסך, ריכלתי כאן
על מ י נדלר, זמר־שחקן, המזכיר קצת
בהופעתו את כוכב הסידרה, סטריק סוויזי
החתין־ .נדלר, שלקח לו די הרבה זמן
להתאושש מגירושיו מהזמרת רחלי חיים,
היה אז לבד, וטען שהוא מחפש את מדלן שלו.
מדלן היה שמה של אהובתו של סוויזי
בסידרה, והשחקנית שגילמה את דמותה
היתה לסלי אן־דאון, יפהפיה אמיתית.
אז הסיפור הוא שנדלר בן ה־ 34 מצא סוף־
סוף את המדלן שלו, והוא עומד לשאת אותה
לאשה בחודש הבא. קוראים לה אורית אחרוני,
והיא בת ,26 מנהלת־מחלקה בחברת־יבוא,
יפה מאוד, ממוצא תימני. אי״אפשר
לומר על בני שהוא אינו עיקבי — גם רחלי
יפה, וגם היא ממוצא תימני (מעורב עם
נפאלי).
השדכנית בין השניים היתה ידידתו של
בני, ענ ת שרתוק־ שרים. זה היה מזמן.
הם יצאו במשך כמה חודשים, אבל בני לא היה
מוכן עדיין לקשר רציני. הם נפרדו, אבל
שמרו איכשהו על קשר. לפני חודש הם
החליטו שוב להיפגש, סתם ככה, והפעם,
בסיבוב השני, הם החליטו במהירות־שיא על
חתונה.

שלומית אמיר
מסרבת להתייחס
סרצרית והריינט
לשגריר ישראל באו״ם קוראים יוחנן
ביין, ולשגריר הזה יש בת בשם ליאת,
בחורה נחמדה בשנות ה־ 20 לחייה.
באחד הימים קיבלה שיחת־טלפון מבחור

האחרון שלו, לפני כחמישה חודשים, הוא
נכנס לפאב ז־נל, ושם הוא הכיר את המלצרית
הסכסית, קרוליין לאנגפורד. השניים
התאהבו תוך ארבע דקות, והחליטו להיפגש
למחרת היום. לאנגפורד התוססת התקשרה
עם חברתה הטובה, השחקנית אריאלה
רובינובי ץ, ובהתלהבות המאפיינת אותה
אמרה לה שהיא הכירה בחור נחמד בשם
סטיב.
היא עוד לא גמרה את המישפט, ואריאלה
אמרה לה: כן, את בטח מדברת על סטיב
אסקין, הסטודנט לרפואה בן ה־.31
קרוליין נבהלה, כי היא חשבה שאולי הוא
טיפוס מפוקפק ששמו ידוע לשימצה בציבור.
אך אריאלה הרגיעה אותה: היא פשוט ניחשה
שמדובר בסטיב, שהיה חבר של ליאת, שהיא
גם חברה טובה שלה.
בכל אופן, סטיב וקרוליין התאהבו, וחודש
אחרי ביקורו בארץ היא הצטרפה אליו, והם
כבר שלושה חודשים ביחד וטוב להם. החברים

קרוליין לאנגפורד
שלושה חודשים ביתר

חנה אדמון דויד עם נויה ומ שה
,קבלח־הפנים היתה צריכה להיות פחות בולטת׳

אמריקאי בשם מטיב אסקין, שאמר לה
שהוא רוצה להכיר אותה. היא לקחה צ׳אנס,
והתוצאה היתה שהם היו ביחד תקופה ארוכה.
כל זאת קרה בניו־יורק לפני כמה שנים.
בני־הזוג נפרדו זה מזה, וליאת חזרה ארצה.
הסטיב הזה ראה שעם ישראליות הולך לו
הכי־טוב, אז הוא בא ארצה לביקור. בביקור

פה בארץ מהמרים על משהו יותר רציני
מאשר רק מגורים משותפים.
מובן שהתקשרתי עם אריאלה, כדי לברר
אם יש לה עוד חברות. כשהיא אמרה לי שכן,
ביקשתי ממנה שתחביא אותן, עד שנהיה
כולנו בטוחים שהוא יהיה צמוד לקרוליין
לצמיתות.

שושרת

רכר אחר
תרבות משח

אולי אתם לא יודעים, אבל אני כבר מזמן
הפסקתי לצפות בתוכנית־הבידור שושלת.
מה אני צריכה את זה? יש לי בארץ מישפחות
הרבה יותר מעניינות ונחמדות.
קחו, למשל, את מישפחת טוקטלי. זאת
מישפחה מפוארת מאוד, מה שאני מכנה
אצולה ישראלית. יש שני אחים אבינועם
ועתי טוקטלי, שהם אנשי־עסקים מאוד-
מכובדים ומאוד־עשירים, ויש האחות שלהם,
רקדנית־הפלמנקו דליה לאו. למישפחת
טוקטלי יש מניות בחברת־הביטוח אריה.
שנמכרה לפני כמה שנים לחברה אמריקאית.
עוזי היה נשוי במשך שנים רבות עם
ז׳אנט יגלום בת למישפחת״יגלום הענפה.

בחודש וזאחרון ראיתי שכבר אי־אפשר
בלי קולטורה. אז הלכתי פעמיים
לשמוע קונצרט.
המוסיקה היתה נהדרת, אבל אני
התרכזתי כמובן יותר באנשים שהיו שם.
והנה, בשתי הפעמים האלה ראיתי
את איש-וזעסקים דויד מישביץ, זה
שהיה בעלית, וזה שהיה בקוקאין, בלי
האשה פראי. אז תיכף נבהלתי וח שבתי
שקרה משהי• אך השפיונים שלי אמרו לי
שהכל בס ד ר שם, ושהזוג הזה חי בי חד
נהדר, ושאולי פרחי בהריון ואולי לא.
אז פתאו ם נזכרתי שעכשיו זה נהיה
מאוד מודרני שהנשים והבעלים מבלים
לבד, בעיקר באירועים של קולטורה,
כמו תיאטרון, קונצרטים, מופעים
וכאלה מין. כי האשה הישראלית, לפני
שהיא תו פסתאת הבעל שלה, מוכנה
להתאמץ מאוד ואף ללכת לאופרה, או
להופעה של הבלט מווינה, או לסרט של
איצגמר ברגמן. אבל אחרי החתונה זה
סיפור אחר, היא בבר יודעת שהבעל הוא
שלה, אז היא לא מתביי שת להגיד שהיא
מעדיפה את שושלת על הפילהרמונית,
ואת מדוגה על אופרה וכיוצא באלה.
בשבועות האחרונים ראיתי כבר א ח
א שת-וזעסקיס ישראלה שטיר כש•

איזה גט?

הנישואין האלה לא החזיקו מעמד, ולפני
שנה, לאחר שקיבל את הגט, הוא התחתן עם
חברתו־לחיים אריאלה, ומאז הם נשואים
באושר ועושר ובווילה יפה בהרצליה פיתוח.
אחיו אבינועם נשוי עם עדנה, אך במשך
תקופה ארוכה נקשר שמו באירית אילני,
חברתו־לחיים של הקבלן מוטי ברנוביץ.
עד כאן הכל נחמד ממש, כמו בסיפורי
הפיות. אך הסיפור תופס תאוצה ומשנה כיוון.
לעוזי ולז׳אנט יש שלושה ילדים, דנה, שלי
וגור. דנה נשואה עם איש־עסקים צעיר בשם
איציק לביא, ולהם שני בנים יונתן
ומיכאל. הלביא הזה עובד בחברה עסשני
האחים, אך למרות שהוא נשוי עם בת של
עוזי, נראה שהוא יד־ימינו של אבינועם.
הבעייה: החברה האמריקאית השולטת בחברה
מינתה את עוזי במקומו של אבינועם כראש
החברה.
הבת השניה של עוזי, שלי, נשואה לרוני
יעקובסון, נצר למישפחת יעקובסון העשירה.
כעת היא בהריון ומצפה לתאומים. אחרי
כמה נסיונות־נפל. גם האח גור נשוי, אך שתי
האחיות, שלי ודנה, כבר אינן מדבח ת זו עם
זו במשך שנתיים. הרקדנית דליה לאו, אחותם
של שני האחים עוזי ואבינועם, נשואה באושר
לאיש־העסקים ארתור לאו.
אך הדמות הציבעונית מכולם היא בלי
ספק ז׳אנט יגלום, שחגגה לפני כמה שבועות
את מסיבת־הגירושין שלה מבעלה, וקראה
לאירוע. מסיבת־העצמאות הראשונה״ שלה.
לאשה הזאת יש הברקות ופניני־לשון,
היכולים לשמש כבסיס לסידרה שלמה.
מה שאני רציתי להסביר לכם הוא שלא
תמיד הדשא אצל השכן ירוק יותר. גם בארץ
קורים דברים די מעניינים.

בהר•!} שס ״שזשלת־היא
מגיעה לאירוע עם חברות ובלי
הבעל. אגט פלאטו־שרון מבלה עם
החברות בבל האירועים החברתיים, ב עוד
שבעלה מעדיף להישאר בבית. וה
אמינו
לי, גם בין חברי-הכנסת, שרי-
הממשלה ואישי-ציבור רבים יש מי
שאוהבים לבלות בסי מון שונה לחלוטין
טבני־זוגם.

י ל די סדדלאע מיי
גם הם בדרך לחופה? אולי חופה זאת לא
1ה מיל ה המתאימה, אך מה זה משנה, בעצם.

אני מתכוונת לזוג המיסעדנים רוז טוא־רט,
בת 29 מתאילנד, וסאלים חמודה,

מידה לב ודני מעוז שוב ביחד. אהבתם
המחודשת שוב פורחת.
כל זה קרה באחד מימי השבוע שעבר,
לאחר דיון ממושך בבית־המישפט המחוזי,
ן שם דרשה מירה מזונות בסך 8000ש״ח.
בכתב־הגנה שהגיש מעוז באמצעות פרקן
ליטו, טען כי הוא עני ומרוד. הוא גם טען
שאינו רואה־חשבון במיקצועו, אלא יועץ־מס
| פשוט, שיצא לגימלאות.
מעוז התנגד בתוקף לפרנס את בנה של
ן מירד, מנישואין קודמים, והסכים לתת לה
סכום של 400ש״ח לחודש.
בהחלטתו פסק השופט כי מירה תקבל
1800ש״ח בכל חודש. מעוז אינו רשאי
ולהיכנס לביתה של מירה, אותה הדירה
שנקנתה עבורה על־ידי הבאבא ברוך,
ן כשהיתה אהובתו. הוא בר־רשית בדירה, והכל
תלוי ברצונה של מירה.

אלי דסה, העולם הזה

אבינועם טוקטלי
מניות, גירושין. הדחית

פרחי ודויד מושביץ

נעמי אדווה

רוז טוארט וסאלים חמודה
לאהבה אין גסלזת
מירח אזהבים מחדש!

מירה היתה מודאגת במיוחד מהעובדה
שמעוז הזכיר בכתב־הגנתו את עניין התביעה1
שהגישה בזמנו נגד הבאבא ברוך. עניין זה
עומד להסתיים בימים אלו בפשרה, ומירה !
תקבל 160 אלף דולר מהבאבא.
באותו יום סופר למירה כי מעוז נראה,
כדרכו, מסתובב בפאבים, ובאחד הערבים
אפילו רקד ריקודי־בטן עם ברי סימון במו־עדון־לילה
תורכי, כשהיה שתוי.
הבילויים של מעוז, הסכום הפעוט של
המזונות ובקשתו של מעוז לגט ברבנות לא
נתנו למירה מנוח, והיא החליטה להשיב את
בעלה הביתה. וכך קרה שהזוג נפגש לשיחה,
ובעיקבות השיחה חזר מעוז אל מירה.
המריבות נשכחו, ההשמצות ההדדיות
טוייחו, וכאילו כלום לא קרה.
הזוג מסתגר בביתה של מירה. הם לא
עונים בטלפון, רוצים להיות רק לבד.
מעניין, בכל זאת, מה יקרה ברבנות ביום
הראשון הקרוב, כאשר מירה.ומעוז יגיעו לשם
לדיון בעיקבות בקשתו של מעוז לגט.

בן 26 מיפו, בעלי מיסעדת מזל דנים ביפו.
השניים חיים ביחד כבר ארבע שנים, והם
הכירו כאשר רוז, שהיתה דיילת בחברת־התעופה
הגרמנית לזפטהנזה, הגיעה ארצה
לביקור־קרובים, ונדלקה על המקום. היא
החליטה להישאר פה, והתחילה לעבוד
במלצרות, למרות מוצאה הרם (סבה היה
דיפלומט בכיר בשגרירות תאי־לנד בלונדון).
היא הכירה את סאלים במהלך עבודתה,
ומאז הם ביחד. למרות הבדלי המנטליות —
הוא בחור מוסלמי והיא בת לדת ההינדו, הם
מסתדרים נהדר, אולי מפני שהם גילו את
האמת הפשוטה שלאהבה אין גבולות
ומחסומים.
לפני שבועיים היה להם ביקור ממלכתי:
נסיכה תאי־לנדית, אחיינתו של מלך תאילנד,
שבאה ארצה כאורחת מישרד־החינוך,
יצרה עימם קשר ואף נפגשה עימם.
בינתיים מדנדנדים להם החברים שיתחת־נו
ויעשו ילדים. הם חושבים על זה, אך לא
מוכנים לגלות מתי זה יקרה. החברים הקרובים
טוענים שזה יהיה בקרוב מאוד־מאוד.

אי־אפשר

גרו את השטח, הקליינטים בור חי ם, ככה
* ץ? י ץ׳ ,אתה הורס אותנו. אתה גומר
לנו את הפרנסה,״ זועקות הקוק־סינילים
והזונות העובדות בתל־ברוך.
״צימצמו לנו את השטח שבו אפשר לעבוד,
ואנו נאלצות לשלם עבור כניסה להניח
הממוקם שם״.
הזעם גדול עד כדי הקמת ועד. כן. ועד
הקוקסינלים והזונות. הוועד פנה לשלמה
להט, ראש־עיריית תל־אביב, והוא הגיע לסיור
בתל״ברוך ביחד עם אנשי היחידה המרכזית.
הוא
שמע את הטענות. אמר ש׳יהיה בסדר
״.אך דבר לא השתנה.

מספרתםינ די >השם האסית־ שמור
בסערכת):
בתל־ברוך עובדות 30 קוקסינלים, מהן 20
שעברו ניתוח לשינוי מין, ו־סז גברים בבגדי
נשים, שנמצאים בשלבים שלפני הניתוח.
אנחנו עובדות במישמרות עם עוד זונות־נשים,
ערב, בוקר, לילה, כמו במיפעל סר.
היום אין חלוקה של מקום. פעם ידעו שוד
קוקסינלים עובדות ברחבה והנשים יותר למטה,
לכיוון הכביש.
היום צימצמו את המקום, ואומרים שצ׳יץ׳
עושה שם טיילת לתיירים, אבל הוא כנראה
מחליף וגד ומבנים

ן גיץ
וווטו זועוד
בגיוו שזו
;11ו 0ז ו זוו 1ו־ * 1ז חו ת ת זז חזוז

זה לוקח
בדיוק שתי
דקות

וון-ן-זו*1ץ1ישזות1 1 1 1 1יז

בשבוע שעבר קראו הקוקסינלים לאסי־פת־חברים
שהתקיימה בדירה באיזור יוקרתי
בצפון תל־אביב.
נוכחתי באותה אסיפה. הקוקסינלים הגיעו
בתילבושות אופנתיות והיו מאופרות בקפידה.
בעלת הדירה הסתובבה בין האורחות
כשהיא לבושה בכותונת־לילה שקופה וחילקה
כיבוד.

מכין את הטיילת, כדי שיוכל לטייל שם כשיהיה
זקן.
צ׳יץ׳ לא דואג לנו, ולא חושב מה יקרה
איתנו. אנחנו הרי לא מיפעל. שיכול לצאת
להפגנה, ולצעוק בטלוויזיה ובשאר אמצעי־התיקשורת.
אנחנו
לא יכולות לצאת ולהפגין, כי חלק
מאיתנו עובד ממש במחתרת. וכמובן יש גם

רוב הקוקסינלים לא הסכימו להיחשף. הן
רוצות להישאר בעילום־שם. באופן טיבעי הן
חוששות מתגובת השכנים וקרובי־מישפחה.
האסיפה התנהלה באי־סדר ובצעקות, כשאחת
נכנסת לדברי רעותה, אך כולן הסכימו
שצריך להתחיל לפעול ול׳עלות על בריקדות׳.
אחרי
האסיפה ביקשו בעלת־הבית וחברתה
לספר על הבעיות ועל הדברים המעיקים על
ליבן.

נשים נשואות ואמהות לילדים.
אני, באופן אישי, לא יכולה לצאת להפגנה,
בגלל השכנים שלי. אני לא רוצה שהם
יידעו שאני זונה. אחרי הכל זו ארץ קטנה.
גם ככה יש לנו די בעיות, וצ׳יץ׳ מנצל את
המצב הזה. בזמנו הגיעו אנשי מישטרה לתל־ברוך.
הם הביאו איתם קבוצות מהכנסת שרי־איינו
אותנו, שאלו מה כואב לנו, אמרו שיעזרו
וידאגו שלא יסגרו את תל־ברוך.
עכשיו סוגרים קטע ועוד קטע, ולנו נשאר

מתחת לאף שלכם נ 7ת 1הל בית־הבושת
ה ג דו לבמ די נ ה. ע כ שיו, ב עי ק בו ת
סגירת החור, מא״םועד הקוקסינל
ב מיל חמה :״תנו ל1ו שטח ל ע בוד ה!״
]ע •71 אדוו ה

העולם הז ה 2706

לעבוד — אומרים הקוקסינל ומא״מים:
מקום קטן וצפוף לעבודה. בסוף נשאר קטע
קטן שלא מפריע לאף אחד, והיינו לוקחות את
הקליינטים לשם. עכשיו מכריחים אותנו
להיכנס לחנייה. וזה עולה שישה שקלים בכל
פעם.
יש הרבה קליינטים שמתביישים לעבור
בחנייה, או שלא רוצים לשלם שם, ואז הם
בורחים. מצב קשה. בקושי עשרה קליינטים
לערב.
פעם היתה פרטיות והיה חושך. עכשיו
הכל מואר, וגם אנשי החנייה רואים הכל, והק־ליינטים
לא מרגישים בנוח.

מגבית של
זוגות

^ טרקטורים סגרו את הקטע שבו עבד!
1נו, ואנחנו נאלצנו לשלם לטרקטוריסט
שעבד שם, כדי שיפתח את הקטע. עשינו מגבית.
כל אחת נתנה 10 שקלים. הטרקטוריסט
הרוויח 200 שקלים. וזה השתלם לו, כנראה,
כי מאז הוא סגר את הקטע עוד כמה פעמים,
ובכל פעם אנחנו משלמות לו שיפתח.
אנחנו חוששות לגורל תל־ברוך, ואנחנו
במילא מנודות. בעירייה רוצים לחזור למצב

שהיה בשנת . 1977 אז, כשבחורה שהיתה מוכרת
כזונה, היתה עוברת סתם ברחוב, המיש־טרה
היתה עוצרת אותה, בדרך למכולת או
למספרה. בתל־ברון־ היה שקט ולא עצרו אותנו.
שאנחנו
בתל־ברוך יש למישטרה מנוחה
מאיתנו ויש לה זמן להתפנות לדברים יותר
חשובים כמו פריצות, גניבות וסמים. אז אני
שואלת למה המישטרה צריכה עוד צרה בחיים?

צ׳יץ׳ והמישטרה לא ידאגו לנו ולא
תשאר לנו ברירה, נעבור בעיר. נכנס אליו
הביתה, לחדר שלו. נסתובב מתחת לבתים
ובחצרות. בלי להתחשב באף אחד. ואז הילדים
ימצאו קונדומים בחצרות ובכניסות לבתים,
כי מי שצריך להתפרנס במילא ייצא
לעבוד, ושום מישטרה לא תצליח למנוע זאת.
מחוסר ברירה נטפס על גדרות ופשוט נפשוט
על העיר, והשוטרים, שהם היום ידידים שלנו
ובאים ומבררים אם הכל בסדר, יהפכו לאויבים
שלנו ויילחמו בנו. גם אנחנו לא נשב
בשקט.
מספרת נדיה ( השם שמ1ר במערכת):
אתמול בערב נכנסתי שמונה פעמים לח־

נייה עם קליינטים, ובכל פעם שילמתי שישה
שקלים. יש בערך 30 זונות שעובדות במיש־מרת
איתי וכל אחת נכנסת לחנייה בערך 10
פעמים בערב. ביום ישנן עוד שתי מישמרות.
זה אומר 90 בחורות וקוקסינלים, ומיגרש־החנייה
מתעשר על חשבוננו.
יש גם כאלו שמסתכנות ולא נכנסות לחנייה
ונוסעות עם הקליינטים למקום רחוק וחשוך,
ואפשר ליפול על קליינט שהוא סוטה־מין
או רוצח, ואז אפשר לצעוק ואף אחד לא
ישמע.
לפני שבוע איימו עלי עם אקדח, והיו בחורות
שהותקפו עם סכינים. אנחנו מסתכנות
בשביל הפרנסה שלנו. אם יימצאו גופה של
בחורה שנרצחה, אז זה יהיה רק בגלל צ׳יץ׳.
פעם, כשצ׳יץ׳ הופיע בתכנית במבט שני, הוא
סיפר שהוא רוצה להעמיד בתל־ברוך קרון עם
אנשי צוות רפואי ועוד כל מיני דברים. אבל
מה הוא באמת עשה? סגר את המקום!
שיעזבו אותנו בשקט, כדי שלא נאלץ להגיע
לרחוב הירקון ולרחוב ארלוזורוב, חלק
גדול מהבנות כבר עבר העירה.
לנו, הקוקסינלים, אין לאן ללכת. אנחנו
לא מוכנות להיעצר על־ידי המישטרה, כי
בנוסף לחיים הקשים שלנו, שכוללים טיפול
במחטי־חשמל להסרת שערות, יש גם טיפולים
הורמונליים, ניתוחים להשתלת חזה
וכריתת איבר־המין. אני לא רוצה לעבוד
בתל־אביב ולהיעצר, ואז לצאת מבית המעצר
עם זקן. אנחנו סובלות בבית־המעצר
ונמצאות בבידוד. זה ממש גהינום. אנחנו גם
לא נחשבות שם לנשים.

זורקים אותנו
לפלגים

מישרד־־הבריאות
הרים ידיים
בות בקשת העולם הזה לקבל את תגובת
המישרד לכתבה על החייל שנדבק מאיידס
כתוצאה מיחסים עם זונות בחוף.
למשך תקופה קצרה, ובעיקבות לחץ,
שהפעילה שרת־הבריאות לשעבר, שושנה
ארבלי־אלמוזלינו, עברו הזונות בדיקות איי־דס
תקופתיות. אולם התקציב נגמר והבדיקות
הופסקו. אין גם מעקב או יוזמות לתדרך את
הזונות בכללי״זהירות.
במצב הנוכחי אין ספק כי חוף תל־ברוך
עלול להיות מוקד להתפשטות המחלה.

סיפרה השבוע זונה העובדת
במקום:

שושנה ארבלי
,רק היא דאגה לזונות־

שרית רום
מישרד־הבריאות אינו עורך בדיקות איי
רס בחוף תל־ברוך. כך התברר השבוע, בעיק

מה אני אגיד? אני, רק עם גומיות. תמיד
עשיתי את זה עם גומיות, עוד לפני האיידס.
אני לא לוקחת אמצעי־מניעה, כי הרופא אמר
לי שזה לא בריא לי. הרבה מהבחורות,
שעובדות איתי בחוף, לא משתמשות בכלום,
בעיקר הנרקומניות. אותן לא מעניין שום
דבר, ושום סיפור על מחלות לא מפחיד אותן.
הן, רק תני להן לעשות כמה סיבובים, בשביל
שיהיה להן כסף למנה הבאה.
עכשיו זה ככה: אם בא קליינט ואומר לי
שהוא לא מסכים עם גומיה(קונדום) ,אז אני
מחפפת אותו. אני בחורה עם שכל, ואני לא

פתאום שהוא הלך עם גבר. לנו ״המנותחות״
אין את הבעייה הזאת. אבל החברות שלנו
שמסתובבות עם איבר־מין מוסתר, עובדות
בפחד גדול.
אנחנו יותר מוצלחות מהנשים, וזה ידוע.
רוגמה: כל קליינט שמבקש מציצה. מקבל.
מחוסר־ברירה התחילו כל הזונות למצוץ, כי
לא יכלו להתחרות בנו. אנחנו גם יותר נקיות.
חבל שנגיע לסף הייאוש. לנו אין מה להפסיד.
אנחנו לבד בעולם, ואם הוא יזרוק אותנו
לכלבים ולאף אחד לא יהיה איכפת, גם לנו
לא יהיה איכפת. אנחנו נעלה על בריקדות
ולא נוותר. באחרונה היתה הצעה לשלוח אותנו
לחוף געש.
היינו שם יום אחד, והבחורים מהקיבוץ
יצאו להפגנה. הם לא רוצים אותנו שם. אם
לא תהיה ברירה ־ נפגין. בינתיים ננסה בדרך
הטובה, ואם לא יילך נסתער על העיר, נעבוד
בחצרות וברחובות ולא נעשה חשבון לילדים
ולמישפחות.
מה נשאר לנו? אנחנו לא יכולות להביא
ילד לעולם, ובקושי מצליחות להתחתן.
יש גם מספיק בעיות בעבודה. בשבוע שעבר
עמדה ניידת עם שוטרים בתל־ברוך. ואחר
השוטרים שאל איזה קליינט מה פתאום הוא
הולך עם קוקסינל. הקליינט התנפל עלי ואני
אמרתי לו שאני יכולה להוכיח שאני אשה.
נעמדתי ליד פנס והתפשטתי עירומה, כדי
להוכיח לקליינט שאני לא גבר, השוטר ברח.
ואני לא הבנתי למה השוטרים צריכים להלשין
עלינו, זה לא התפקיד שלהם. הם צריכים
לשמור עלינו, לא להזיק לנו.
לפני חודשיים הכניס קליינט לאחת מאי־תנו
סכין בבטן, אחרי שגילה שיש לה איבר־מין,
ואלה רק חלק מהצרות. לכולנו יש רק
אדם אחד שבו אנחנו תלויות ומקוות שיבוא
לקראתנו וידאג לנו. זהו צ׳יץ׳ ,זו גם הסיבה
שבחרנו אותו לראשות העיר.

^ שהיה לנו מקום קבוע בתל־ברוך, ידעו
הקליינטים שהם באים לקוקסינל. עכשיו,
כשאנחנו עומדות יחד עם הזונות הפשוטות,
יכול לקרות אסון. כשקליינט יגלה

פז בד צילם א ת כל התצלו מים
בתל״כרוך כצהרי״היום.

לוקחת צ׳אנסים. אז הוא עובר לנרקומנית
וחוגג איתה.
אנחנו פה, בחוף, לא מרגישות שום פחד
אצל הקליינטים בגלל האיידס. כשהבן־אדם
חרמן, הוא חרמן, והזרע עובד לו חזק בראש.
כל מה שהגבר רוצה ברגע כזה זה לזיין,
לגמור וללכת.
פעם הסתלבטתי על אחד כזה שבא אלי,
הוא היה לבוש אלגנט, ולא הסכים לשים
גומיה. הוא אמר לי שהוא נשוי, ואין לי מה
לדאוג. אמרתי לו: מותק, גם מפעם אחת
נכנסים להריון, וגם מפעם אחת חוטפים
איידס, ולא הסכמתי.
אחר־כך צחקתי עם חברה שלי, שבטח
אשתו כזאת אחת שיושבת בקפאים
(בתי־קפה) ,מלובשת כזה, ועם תכשיטים,
וככה, כמה שהיא אלגנטית, היא אפילו לא
יודעת, אולי בעלה הדביק אותה באיידס.
פעם, כשהעיראקית היתה שר־הבריאות
(שושנה ארבלי־אלמוזלינו) ,היה לה דיבור עם
הבנות. היא היתה אחלה שר־הבריאות.
אשכרה דאגה לבנות. אז שלחו אלינו פעם
בחודש אמבולנס גדול כזה, עם רופא ואחיות,
שעשו לנו בדיקות־דם, חילקו לנו גומיות,
וניסו ללמד אותנו איך לשמור על ניקיון.
היום כבר לאף אחד לא איכפת מאיתנו,
וגם סוגרים לנו את חוף תל־ברוך. הלוואי
וההיא היתה שר־הבריאות, אז בטח היו עושים
לנו בית מיוחד, עם רופא ובדיקות קבועות,
וגם אלה שלא שומרות, היו צריכות להיזהר.
הכל פוליטיקה, בחיי. עכשיו יש מיתון
במשק. בן־אדם, שמפטרים אותו, נעשה
עצבני. גם אין להם לאן ללכת. אנחנו, בזמן
של מיתון, עושות את העסקים הכי טובים
שלנו. בן־אדם לחוץ בבוקר, בורח מהאשה
ומהבלגאן ובא אצלנו להתפרק.
הרבה רוצים שאני אמצוץ להם. חושבים
לחסוך ככה עשר שקל, מצב קשה עכשיו. מה?
כשאני מוצצת בטח שהוא בלי גומיה, אחרת
איפה ההנאה? מה פתאום בפה אפשר לחטוף
איידס? איו דבר כזה. איידס חוטפים רק בזיוז.

אולי, אבל אין ברירה. קליינט לא יסכים
למציצה עם גומי(צחוק גדול).

ד״ר מ״ל היא פסיכיאטרית באחת הערים
הגדולות. היא עובדת מישרד־הבריאות, ובאין
אישור מטעם דובר־המישרד, לא הסכימה
בשום אופן לחשוף את שמה. היא הסכימה
לדבר על נושא הזונות והאיידס מתוך ״דאגה
ציבורית״ ,כדבריה.
״יש זונות נושאות נגיפים בתל־ברוך וזה
ידוע. מעטות הן הזונות המשתמשות באופן
קבוע בקונדומים. אצל חלק מהן עדיין רווחת
השיטה של רחיצת הווגינה במים מיד לאחר
המגע המיני. דבר שהוא כמובן לא יעיל
לחלוטין. לא במיקרה של הריון, ובוודאי שלא
במיקרה של מחלות מין, לרבות איידס.
״התייחסות הבנות לאמצעי־מניעה היא
ביחס ישר לרמת האינטלגנציה שלהן. לצערי,
מעטות הן הבחורות המסוגלות לחשוב
ולהתנהג בבגרות. רוב הזונות בחוף תל־ברוך
נרקומניות או מפגרות או שני הדברים יחדיו.
״לבחורות המשתמשות בסמים קשים אין
כל עניין באמצעי־מניעה או בשמירה של
רמת הגיינה סבירה. אותן מעניין רק הסם. הן
אף לא מתנות את קיומו של המגע בשימוש
בקונדום, עליהן אפילו לא צריך לעבוד
ריגשית.
״למירב ידיעתי, כל הזונות, לרבות קוקסינלים,
מקיימים מגעים אורליים, ואינם מודעים
לעובדה כי גם במגע מיני אוראלי
אפשר להדבק באיידס. כמובן שאף אחת לא
תעלה על דעתה לדרוש מהקליינט להשתמש
בקונדום בעת קיומו של מגע כזה.
״צר לי שמישרד־הבריאות הפסיק את פעו־׳
לות־ההסברה והבדיקות התקופתיות, שנערכו
במקומות־ריכוז של זונות. מיקרה החייל צריך
לשמש לשר־הבריאות אות־אזהרה. מי יודע
כמה נושאים מסתובבים מבלי לדעת על כך.
על מישרד־הבריאות לתת על כך את הדעת
מיד, ולחזור לפעילות הברוכה שיזמה שרת־הבריאות
הקודמת״.

וה הם אומרים...מה הן או מרו ת ...מ ה הם אומרים ...מה הן אוהדות.

אבי פזנר:

רינה מוס:

אבי פרחו:

,.שמיו סבוו שזיבוטיגסק.. ,האלימות היא 1וצאה ,.התנגדת גם רשויבת
שגה נ א שו כרש!״ של הסתה שיטתית!״ דגלים פלסטיניים!״
בגאומו הגדול במרכז הליכוד דיבר יצחק שמיר
ארוכות על מאורע שאירע בש^ות ה־ , 30 ושבגללו לא
הגיעה התנועה הלאומית אל השילטון במשך 40 שנה.
שגיאה זו, לדבריו, גרמה לתוצאות היסטוריות
שליליות. הוא הזהיר את המרכז מפני שגיאה חדשה,
העלולה לגרום לתוצאה הרת־אסון דומה.
ספק אם איש מן הנוכחים ידע למה התכוון שמיר.
בשנות ה״ 30 קרו כמה וכמה מאורעות חשובים, ש־שמיר
היה עשוי להתכוון אליהם. למשל: פרשת רצח
ארלוזורוב; פרישתו של זאב ז׳בוטינסקי מן ההסתד רות
הציונית והקמת ״ההסתדרות הציונית החדשה״;
הפילוג בהגנה ״הימנית״ ושיבת 18 מראשיה להגנה
הכללית; והפילוג באצ״ל, שהביא להקמת לח״י, שש•
מיר עצמו היה אחד מראשיו.
למה מכל אלה התכוון שמיר באמתו שאלתי את
יועץ־התיקשורת של ראש־הממשלה, אבי פזנר:
ראש הממשלה התכוון לפרישה מההסתדרות הציונית.

• אתה חושב שאנשי מרכז הליכוד ידעו למה
ראש־הממשלה התכוון?
אני לא יודע. אם הם לא יודעים, כדאי שילמדו. חזקה על
חברי מרכז התנועה שיידעו קצת היסטוריה של התנועה
שלהם.

• מאחר ואני משערת שרבים לא ידעו למה
התכוון ראש־הממשלה, לא אוכל לשאול אם הם
הסכימו לדעתו. האם ראש־הממשלה באמת הו־
מיפלגות ישב שז׳בוטינסקי שגה ושבגלל הפרישה ההיא
לקח לליכוד כל־כך הרבה שנים להגיע לשילטון?
זו כבר פרשנות, ואני לא פרשן של ראש־הממשלה. אני
(דניאלה שמי)
רק יועץ־התיקשורת שלו•
(העובדה ששמיר ראה בפרישת הרוויזיוניסטים מן
ההסתדרו ת הציונית שגיאה היסטורית, היא גילוי
מרעיש. שמיר מעולם לא דיבר על כך. שמיר עצמו היה
באותה תקופה בית״רי צעיר בפולין, ובאמצע שנות
ה 30-הגיע לארץ והצטרף לאצ״ל.
בשעת מעשה, היו כמה מנהיגים רוויזיוניסטיים
שהתנגדו לפרישה, ושלא הלכו עם ז׳בוטינסקי. הם
הקימו מיפלגה חדשה בשם ״מיפלגת המדינה
היהודית״ ,שנשארה בהסתדרות הציונית, אך היתה
קטנה ומדולדלת. בראשה עמד מאיר גרוסמן, ואחד
מפעיליה היה עיתונאי צעיר בשם הרצל רוזנבלום).

ביום השישי האחרון הותקפה מישמרת של ״נשים
בשחור״ בכיכר״פאריס בירושלים. המישטרת שגם
באופן רגיל מושכת אליה א ת זעם העוברים והשבים,
נפלה הפעם קורבן לה שתוללות של אוהדי מאיר
כהנא, בעיקבות הלוויות הרוגי אסון האוטובוס.
שאלתי את רינה מוס, ממ שתתפות המישמרת
התל״אביבית, באלה תגובות זכתה השבוע המישמרת
התל״אביבית, הממוקמת מדי שבוע ביום השישי ג -
צומת־תנובה.
המישסרת האחרונה היתה אלימה במיוחד. היו שלושה
מיקרים של תקיפה. ניסו לחטוף שלטים ולתקוף אותנו
גופנית. היה סי שנסע ברכב בעל חלונות סגורים וירק
לכיווננו, אבל בתוך הרכב. אתר הוציא את איבר״מינו מתוך
המיכנסיים. היה אחר שניסה לתקוף אותנו. הוא חטף שלט
וברו /וכשהגענו אליו הוא התחיל לתקוף אותנו באלימות.
היו ממש מכות, חה נמשך 20־ 30 דקות.

• מה יש בקבוצת־־נשים פסימיות, לבושות
בשחור, המושך* אליה כל־כך הרבה שינאה?
השחור הוא סימן לכל הקורבנות האינתיפאדה, כל קורבנות
הכיבוש, ובכללם הקורבנות הישראליים. יש מי שחושבים
שאנחנו מזדהות רק עם הפלסטינים — מה שאיננו
נכון. האלימות היא תוצאה של הסתה שיטתית, התרת דמם

מחאה
של אנשי״השמאל ותנועות־השלום. אף אחד לא מנסה לרסן
את האלמנטים האלימים. להיפך, המסר של כל המערכת
כולה הוא שלא רק שדמם של אנשי־השמאל מותר, אלא
שמי שיפגע בהם לא ישלם את המחיר. לפיכן־ תגובות כאלה
לא מפתיעות.

• איפה מתקיימות המישמרות?

מראש־הניקרה ועד באר־שבע.

• המישמרות מתקיימות כבר תקיפה ארוכה.
את חושבת שפרקייהזמן הארדן־ הזה מחזק את
המחאה?
זה בהחלט מחזק. אנחנו מקבלות תגובות חיוביות מגור־מים
רבים בארץ ובחר׳ל, ולא רק לגבי המישמרות שלנו,
אלא גם של התנועות האחרות. הלבוש, העמידה הפסיבית,
הם בעצם מחאה שקטה, וזה מדבר אל לב רבים ומחזק אותנו.
אני כשלעצמי לא מוותרת על אף מישמרת אתת, וכמוני,
(אורית זרזבבל)
רבות אחרות.

פסיקה מפתיעה, שהתקבלה באחרונה על-ידי
בית״המישפט העליון בארצות־הברית, מאפשרת א ת
שריפת הדגל כביטוי״מחאה.
שאלתי את אבי פרחן מה דעתו על הפסיקה.
זה מראה עד כמה נסחפה ארצות־הברית מבחינת הערכים
הלאומיים והגאווה הלאומית. לצערי גם אנחנו מחקים את
ארצות־הברית בעניינים לאומיים, כמו בכל דבר אחר.
אומה שלא שומרת על הדגל שלה, לא תשמור על הזהות
שלה ועל הלאומיות שלה, ואז הכל מותר. דגל זה ערך
מהמעלה הראשונה.

•הרי דגל הוא בסך־הכל סמל.
דגל הוא הכל לגבי מדינה. זה לא רק סמל, זה מבטא
עצמאות, לאומיות. מי שמוותר על אלה, מוותר על הכל,
ויוותר גם על המדינה.

• זה לא נראה לך קיצוני מדי — שריפת דגל
כוויתור על מדינה?
בהחלט לא.

• זכורים לד מיקרים של שריפת דגלים?
לצערי כן. אני לא יודע איך הייתי מגיב אילו הייתי רואה
ששורפים את דגל הלאום. הייתי מגיב בכל האמצעים. לגבי,
זה כמו לפגוע בי, אולי אפילו יותר מאשר לפגוע בי. אבל
שכאני קורא על ערבים ששורפים את הדגל — זה פוגע בי
מאוד.

סמלים
• ושריפת דגלים פלסטיניים, זה מותר,
לדעתך?
למרות כל המחאות שמחיתי, התנגדתי לאקט כזה.
למרות שדגל־פלסטין הוא דגל שמבחינתי הוא דגל של
מרינה שאיננה קיימת, פירושה של הנפת דגל פלסטיני הוא
הורדת הדגל שלנו, כי זו מטרת הדגל הפלסטיני. זה דגל
שבא לרשת אותנו, להתנופף במקום דגל הלאום שלנו. והם,
מבחינתם, רוצים להניף את הדגל הפלסטיני לא רק ביהודה,
בשומרת ובעזה, אלא גם ביפו, ברמלה בלוד ובירושלים.

• לדעתך, אפשרית פסיקה בזאת בארץ?
הייתי מוחה בכל תוקף, נלחם בכל האמצעים ומעורר את
דעת־הקהל. על הדגל הזה אנשים מתו, נתנו את חייהם.
מעשה כזה פוגע בכל מי שנפלו למען הדגל. הכל כשר כדי
למחות. אמנם יש אצלנו סחף, אבל אני מקווה ומאמין
שהסחף אצלנו לא יגיע למימדים האמריקאיים.
(א1ר־ת זחבבל)

.יזה הם אומרים...מה הן או מ רו ת ...ה ה הם אוהדים ...מה הן אוחרות
אלי דסה, העולם הזה

איר!!־ דרוהוד:
. .אני

ש לו

רון לוודון:

שלסגה גורן:

לאאמא ..צ וי ו להספיד גם .,אני הו ב ת קו. ולא
ע ל ־ תנאי חיילים לא־יהודייס!״ אינבת ר רהינשל!,,

ביום השני התקיימה מול ביתו של שר־הביטחון,
יצחק רבין, מי שמרת־מחאה של תנועת ״יש גבול״,
במחאה על כליאתו של עמית לוינהוף, מחותמי מיב־תב
ה שמיניסטים. עמית יושב בכלא זו הפעם הרבי עית,
ובתום תקופת־המ אסר יעמוד מאסרו על 103
ימים.
בין המפגינים היו גם אירנה וקרלוס לוינהוף, הוריו
של עמית. אירנה היא עולה מאורוגוואי, אביה ״נעלם״
ב״ , 1975 שנתיים אחרי שתפסה כ ת צבאית א ת השיל-
טון. הוא נחטף על־ידי הצבא, ועד היום נמצא ברשי מת
הנעדרים. לפי עדויות שבידי המישפחה הוא
נעצר, עונה וכנראה נרצח.
שאלתי א ת אירנה אין היא מרגישה כאם לבן
המסרב לשרת ב שטחים הכבושים.
קודם כל, אני מרגישה גאווה. היום, במיוחד, כשהטירוף
משתלט על המדינה, או שיש תחושה שהטירוף משתולל,
אני חושבת שלשבת בכלא ולסרב לדכא בני עם אחר, לסרב
להשתתף במעגל־הטירוף — זוהי סיבה לגאווה. חוץ מהגאווה
— קשה. קשה להיות אם, על אחת כמה וכמה להיות
איתו במצב הזה. מצד שני הוא מאוד שלם עם עצמו. אני גאה
בו לא רק בגלל האספקט הפוליטי, אלא מפני שהוא עושה
משהו שהוא גאה בו.

• את רואה המשכיות בין הפעילות
באורוגוואי לסירוב לקחת חלק בפעולות־דיכוי
כאן?
סרבנות אני לא יכולה להימנע מלראות המשכיות. אני חושבת
שאנחנו מין שרשרת. וחוץ מזה, הורי בעלי הם ניצולי
אושוויץ, וגם לזה יש השפעה.

• אתם תומכים בעמית ובצעדיו?
אנחנו תומכים בו לחלוטין, אבל אנחנו חוזרים ואומרים
לו שאנחנו קודם כל ההורים שלו, בכל דבר שהוא יעשה. אני
לא אמא שלו על־תנאי. אילו היה מחליט החלטה אחרת,
הייתי עומדת מאחוריו באותה המידה. קודם כל הוא הבן
שלי.

• איך היית מגדירה את ההבדלים בין פעו־לות־מחאה
באורוגוואי, בתקופת הדיקטטורה
לבין מה שנעשה באן, בקשר להתנגדות
לכיבוש?
לשימחתי הגדולה ההבדלים הם גדולים מאוד, ואחת
המטרות שלי בחיים היא לשמור שההבדל הזה יגדל.
(אורית זרובבל)

אחת התוכניות הבלתי-נ שכחות בטלוויזיה היש ראלית
היתה ״סוף ציטוט״ ,שבה ריאיין ירון לונדון
חבורת״ילדים. לכן, כשנודע לי שירון לונדון מנחה
תוכנית״ילדים, ישבתי מול הטלוויזיה בשעה 5.30
אחרי״הצהריים בציפיה דרוכה.
ואז באה האכזבה. למראיין הכי טוב שהיה
לטלוויזיה אי״פעם נתנו לראיין ילדים ק טני ם במשך
שלוש־ארבע ד קו ת בכל פעם, ובין קטעי הראיונות
הכניסו שירים ותעלולים אחרים.
אז נכון שהתוכנית מכוונת לילדים, ולא לאנשים
בגילי. אבל בכל זאת נראה לי שלונדון מבוזבז בה.
האם גם אתה מרגיש כף, שאלתי אותו.
נודע כי נבדקת האפשרות למגות אימאם בצה״ל,
כדי שיספיד חיילים מו סל מי ם(בדו אי ם) המשרתים
בצה״ל והנופלים במילוי תפקיד ם. בצה״ל משרתים
כבר זה שנים רבות חיילים דרוזים, צ׳רקסים ומוס למים,
וגם ביניהם נפלו רבים במיסגרת שרותם. מי
הספיד אותם עד היום, שאלת א ת מי שהיה במשד
שנים אריכות הרב הראשי לצה״ל, הרב שלמה גורן.
בכל פעם שנפל חייל שאינו יהודי, היינו דואגים להביא
איש־דת מתאים.

• עכשיו אני מבינה שיש בעיות, בי אנשי־דת
מכרכים לבוא, מאז תחילת האינתיפאדה.
אני לא יודע. יכול להיות.

לא. אני פשוט לא לוקח את עצמי כל־כן־ ברצינות. לתוכנית
הזאת התגלגלתי במיקרה, כמו שתמיד אני עושה דברים
במיקרה. פנה אלי מפיק פרטי בשם מיכאל כהן אלרו והציע
לי, כמו שהציע לאחרים, להנחות תוכנית־ילדים. מסיבות
אלה או אחרות אני נבחרתי, וחשבתי שזה אתגר לדובב את
הקטנים.

• העניין הוא שהכוח שלך בלדובב אנשים
הולך כאן לאיבוד, כי קוטעים אותך כל הזמן
בשירים ובריקודים.
ככה היתה התוכנית הראשונה שראית. הקלטנו כבר 12
תוכניות, ויש כאלה שהשיחה בהן היא רצופה, והתשובות
מעניינות יותר. העניין הוא שמומחים לענייני ילדים הסבירו
לנו שילדים (צופי־סלוויזיה) זקוקים לרוח תזזית על

טלוויזיה

• ואיך נראה לך הרעיון למנות אימאם
שישרת בצה״ל?

המירקע, ולכן שפע האלמנטים הוא הכרחי בתוכנית המיועדת
לגיל הצעיר.

זה היד רעיון שלי לפני 30 שנה. אני פניתי לראש־הממ־שלה
דאז, דויד בדגוריון, והסברתי לו את חשיבות הדבר.
בדגוריון הסכים מייד, ואני התחלתי לספל בעניין, וכבר
היה תקן בדרגת סרן, משהו המקביל לרב נצבא. וסרן אז,
בתקופה שעוד לא ודתה אינפלציה בדרגות, היתה דרגה
גבוהה. הכל היה מוכן, היה לי גם מועמד שהיה מקובל על
כולם.

• כבר שמעתי שאמרו שלקחת על עצמך
תוכנית כזאת, כי רצית שיראו שיש דך גם צד
נחמד.

• ולמה זה לא יצא אל הפועל?
כי ברגע האחרון הודיעו לי מהמטכ״ל לעצור את המינוי.
מישהו שם במסכ״ל כנראה התחרט<.

• והנה עברו 30 שנה, ועכשיו חושבים שוב
על הרעיון. אתה עדיין בעד?
כן. כל זמן שיש חיילים מדת אחרת, המשרתים בצבא וגם
(דניאלה שמ־<
נופלים, צריך להספיד אותם.

אני שמח מאוד שזאת התגובה. לא. זאת היתה הכוונה
שלי, אבל לאחר־מעשה אני לא יכול להתלונן על כך.

• ובכל זאת, לא חשבת שהתוכנית קטנה
עליך? לא פחדת שזה יזיק לך?
אני הרפתקן, אני מוכן ללכת על כל דבר שנראה לי
מעניין, וגם לא אכפת לי להיכשל.

• ידוע שעזבת את הטלוויזיה בגלל השכר
הנמוך. האם התנאים השתפרו?
אני לא עובד היום במשכורת של הטלוויזיה. מפיק פרטי
לוקח אותי כפרי־לאנס, ומשלמים לי לפי יום־הקלטה.
(דניאלה שם י)

2706 313 011113 # 2 7 1 ^ 3 1 0 /7

הספורטאיםוהבנק כידוע\רווחייומי!
אר באחד מימות השבוע שעבר התווסף לרווח גם אירוע ציבורי.
היה זה כאשר הנהלת הבנק, אשר העניקה את חסותה למישלחת
הליטאית למכביה, אירחה, במישרדיה הראשיים, את חברי
המישלחת. אחר שיו״ר מועצת־המנהלים של הבנק, משה זנבר
(בצילום למעלה, משמאל) העניק שי ליו״ר המישלחת, שמעון
פינקלשטיין(מימין) ,כשנתן שצ׳רנסקי(במרכז) צופה בטקס,
פצחו חברי להקת־הזמר, המלווה את המישלחת, בשיר(למטה),
לתשואותיהם של הנוכחים, כולל הזמרת ירדנה ארזי
(בצילום למטה, משמאל) ,ובכך נסגר המעגל, בהתחשב בעובדה
שארזי היא המזכירה לכולם: בנק לאומי — רווח יומי!

מאח

אביגיל ינאי

מאוזן:

לוח־עץ משני עמודים (;)3
החוזה שקיים בסולם (;)5,4
פח שהפף לקמום (;)4
הפולש מימי קדם הכריז: זה
רכושי (;)4
קשר הונאה (;)3
השכור שהמתיק סוד, עסק
בהשבעה (:)3,3
תשלום יווני לשחקן 8ח):
בוער בחזקה שניה (;)4
הסגר במיכל (:)4
בני התקשה בישיבת קבע

רתוקה לסופרת (;)5
למסור חומר לבירה (;)3
מעדו כמו צפור (;)4
עץ הבלשים (;)4
יש פגם בקצור, בנטל ובתשר

קפה של שעמום (;)3

מאונך:

)2רץ להשיג סולר (;)3
)4מחילה ושדרה (;)4
)5לבוש הזמרת בסבוב הכביש

)6הפקח שר וזה מעורר (;)3,3
)7חקין יעשה זאת עם רפרפת או

מטפחת (;)4
בן חמש משעשע ומשחיר (;)5
הניר יער אותו לאזור (;)3,4
חולם על מים באפריקה (;)2
אם יהסס הוא חסר רגש בלי
דעה (;)4,2,3
תכונתו של מרסל בימיו
הראשונים (;)8
יום בו יולד השטן 6ח);
מקומו של אוגוסט בשעה חמש

אחד מחמשה שקבלתי מעטרי

הגיע ושב רטוב (;)2
שכור מכוסה (;)3
בטא ברכב (;)3

250ש״ח? 500ש״ח?
750ש׳ ח? 1000ש״ ח?
הפרס שד חוד ש ׳:1989 11
500ש״ ח ל קו ראהמ הר אי״ ה
שמה של הגב׳ חווה גרץ, קוראה מהרצליה, אשר שלחה שני פיתרונות נכונים(של תשבץ1
ותשבצופן) ,עלה בגורל בהגרלת הפותרים השנייה, שנערכה במישרדי העולם הזה, בין1
הפותרים לסוף חודש יוני , 1989 והיא זכתה בפרס של 500ש״ח.

מיבצע־הפרסים בין פותרי תשבצי ותשבצופני העולם הזה נמשך והמשתתפים יכולים1
להשתתף בהגרלה עם פיתרון אחד עד ארבעה ובמידה ופיתרונותיהם נכונים, ישותפו
בהגרלה ואם יעלו בגורל יזכו בפרס בהתאם למיספר פיתרונותיהם — 250ש״ח עבור
פיתרון אחד; 500ש׳׳ח עבור שניים; 750ש״ח עבור שלושה ו־ססס! ש״ח עבור ארבעה.

העולם הז ה 2706

בנז ר ע גז

דרכי החיים

עלובי החיים שד
מדינוז־ישראר אינם
מופיעים בהצגה. הם
מככבים באולמות
המעצרים.
אילנה אלון ₪

.איזה ריח שם! אני לא יכולה
להחזיק מעמד! פונקתיד אמרה ע ד
רכת־הדץ פנינה דבוריו, כשהיא
מעווה את פניה, ביציאה מאולם־
המעצרים בבית״מישפט השלום ב־תל־אביב.
עורכת־הדין היפה, שהפכה
לא־מזמן מתובעת לסניגוריה,
שכחה כבר את טעמם וריחם של
אולמות־המעצרים. בשנים האחרונות
היא הופיעה בבית־המישפט
המחוזי ובבית־המישפט העליון.
השבוע ביקרה באולם המעצרים

סניגורית דבורין
.איזה ריחר
לשם דיון במעצרים של אנשי דגל־התורה.
בבוקר
היום הרביעי היה אולם־
המעצרים הומה במיוחד, כמה
שורות גברים הצטופפו על שלושה
ספסלים, ולא הותירו כמעט מקום
לעיתונאים ולשוטרים.
אשה אחת ישבה על הספסל
הצדדי שליד דוכן־השופטת. במבט
שיטחי נראתה העצירה כקוקסינל.
פניה היו ארוכים ורזים, אפה ארוך
ומעוקל, ושערה הבלונדי מדובלל.
היא לבשה חולצת־גופיה וחצאית-
מיני מלוכלכת וקרועה, שהשאירה
את רגליה הרזות חשופות לגמרי.
לפתע התפתל אחד העצירים,
בשורה האחרונה, ונפל מהספסל.
הוא הצטנף על הריצפה והקיא
בקולות־אנחה רמים. .אני נרקומן״
אמר העציר, וביקש מהשוטרים
להוציאו מהאולם, כדי שיוכל
להתגבר על השלב הראשון של
ה,קריז׳ ,כתוצאה מחסר הסם בגוף.
תרסיס נגד ריח. השוטרים
נרתעו מהעציר המתפתל והמקיא,
העולם הז ה 2706

ורק חבריו לספסל־המעצרים עזרו
לו לקום וניקו את פניו. העצירה
היחידה באולם קמה ממקומה
וניסתה להגיע אליו. ,אני אשתו,״
מילמלה. שוטר הוציא את הנרקומן
מהאולם וריסס את המקום בתרסיס
נגד ריחות רעים.
כאשר הגיע מועד הדיון בהארכת
מעצרו של העציר הנרקומן,
התברר כי יחד עם שלושה גברים
נוספים ועם אשתו, הוא חשוד בכך
ששרד אדם שחיפש זונה בתל־ברוך.
נציג המישטרה טען כי העצירה
הבלונדית, אשתו של הנרקומן,
שכבה עם הלקוח, ואז שדדו
אותו שלושה הגברים. בתחתוניו
של הבעל נמצאו 200 שקלים,
שלדיברי המישטרה נשדדו מלקוחה
של הזונה.
לצורך הדיון החזירה המישטרה
את הנרקומן לאולם־המעצרים. נראה
היה כי הדיון השכיח מהנרקומן
את סימני הקריז, שמהם סבל לפני
דקות אחדות.
עורך־הדין משה אלוני, סניגורם
של החשודים, טען לפני השופטת
ציפורה ברון כי אין מקום למעצרם
ונימק את דבריו. הנרקומן קם על
רגליו מדי רגע כדי לעזור לסני־גורו
וישב מיד אחרי נזיפה מפי ער
רך־הדין. הוא היה קטן־קומה, מחו־טט־פנים,
לבוש במכנסיים קצרים
ומזוהמים.
במשך טיעוניו של הסניגור
ניסתה הזונה מדי פעם להכניס
מילה .״אני יכולה לדבר?״ שאלה
בקול״בוכים את השופטת, ובכל
פעם הובטח לה כי כאשר יסיים
הסניגור את דבריו תקבל גם היא
זכות־דיבור.
כאשר הגיע לבסוף תורה של
הזונה לומר את דבריה, היא קמה
ממקומה והראתה לשופטת את רגל
ויד ימין שלה .״אני משותקת ברגל
וביד,״ אמרה, והניעה את איבריה
המדולדלים בצורה מעוררת רחמים
.״אני לא עשיתי כלום. אם
רוצים, אז אני אחזיר את ה״200
שקל. אני אעבוד ואחזיר אותם,
אבל אל תשלחי אותי למעצר, לא
עשיתי כלום ״.עורך־הדיו אלוני
אמר לשופטת כי העצירה היתה
בטיפול נפשי.
נהג לזונה. העציר השני
בתיק, גבר גדל־מידות, ביקש גם
הוא להוסיף מילה .״יש לך משהו
לומר אחרי שהסניגור שלך סיים?
הרי עורך־הדין אלוני ייצג אתכם
בצורה מצויינת,״ אמרה השופטת.
אבל העציר התעקש .״יש דברים
שגם הסניגור לא יודע,״ אמר.
הוא הסביר שהוא כנהג בחברת־מוניות
ומוביל לעיתים קרובות את
הזונה ואת בעלה למקום עבודתה.
.באותו ערב היתה המונית במוסך,
אבל כבר הבטחתי להם שאקח אותם,
אז לקחתי אותם ברכב הפרטי
שלי, וכך התגלגלתי למקום. אני
לא יודע מכלום, אני רק נהג,״ ציין.
השופטת דנה את כל המעורבים
בפרשה לארבעה ימי מעצר. הזונה
יצאה מהאולם לכיוון מרתף־המע־צרים
בצליעה, וכאשר עברה ליד
בעלה נשקה לו על פיו.
מיד אחרי שאשתו יצאה מהאולם
נזכר הנרקומן בקריז. הוא מישש
את תחתוניו ואמר לשוטרים״:
״אני משלשל, תורידו אותי למסה•״
השוטרים הורידו אותו, והשופטת
המשיכה לדון ביתר המעצרים,
כשריח הצואה והקיא עומר
באולם.

בד שבוע
ע רץ איש לבחואולמשחך מהיום השל ה1ה יגיע אליך עם רץ אישי לביתך או למשרדך!
חדש, טרי, לוהט, עסיסי, ישר מהדפוס לביתך או למשרדך!

מאיפה אתה יודע ז

״מוגבל ל־ססס! מנויים באזורי ההפצה עד ליום 31.8.89

י י המסעדה לפי בחירתך מתוך רשימת המסעדות ב מ חל ק ת המנויים.

ח״ג 03232262 ועשה מ1וי!

מיבצע מנויים טעים עם !:ווו&סגור
חתום על מנוי שנתי ותקבר:
(א) השבועון יגיע ל בי ת ך /מי שרדך ביום הופעתו ע־׳ שליח מיוחד•.
(ב) מחיר הסיבצע 290 :ש־ח כולל מע־ם א שר ישולמו
ב־ 5ת שלומים שווים ללא הצ מדה. בא מצעות כר אחד מכרטיסי
האשראי. באילת 220 :ש״ח. טלפון 33217־.059
הסינית בדיזנגוף 110
מסעדתה מוזי און
רדו׳ האוניברסיטה .2
רמת־ א בי ב.
טלפון6 :־5414135
אל גאוצ׳ו -לונדון מיניסטור
אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :

שאול המלך ,4טל׳ 250079־03

קפה -פאב -מסעדה
שירה וריקודים
יום די: ערב סמבה ברזילאי
ימים ה׳ ,וי, שבת: ארץ ישראל
פתוח רצוף יום־יום משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים
רח׳ הירקון ,109 טל׳ 5237426

מעל הים בת״א

הס* עי ת 2ד* ^ 7ג1ף 110

רחוב דיזנגוף ( 110 מול קפה רוול)תל-אביב.
טלפון 03-247066 :

דולפין שטרן
מסעדת דגי ם מו בחרת
פ תו ח 7י מי ם בשבוע 24.00 :־12.00
מו מלצת לי ש ר אלי םול או ר חי םמחדל
דיזנגוף 189ת״א, טל׳ 232425

אחת הבעיות הרציניות ביו תר
של האכלנים, היא הצורן
להחליט כל הזמן. בכל מיסעדה
בה אנחנו מבקרים יש תפריט
גדול ורב־גווני, וכל מה שאנחנו
צריכים להחליט זה מה ניקח
למנה ראשונה, מה ניקח למנה
עיקרית, אילו תוספות נבקש,
ובאיזו מנה אחרונה נקנח.
זה נשמע כאילו תענוג גדול,
אבל לאבלגים גדולים, כמונו,
האוהבים הרבה דברים, ההח לטה
הזאת היא כמעט כאב.
הכאב הזה נחסך מאיתנו ה שבוע
כשביקרנו ב״הסינית בד-
יזנגוף״ ,ושם נאמר לנו שאנחנו
יכולים להזמין פלטה של מנות
ראשונות. פלטה, זאת אומרת
צלחת גדולה ועליה גם אגרול,
גם כדורי־שרימפס, גם ספר-
ריבס, גם סלט סיני קר, גם
קאלמרי מטוגן וגם ...פיצה
סינית. הזמנו מנות עיקריות.
וזה התחיל להגיע: חזיר
חמוץ״מתוק עם פילפל ואננס,
חתיכות עוף בסו מסו ם ו תוספ ת
רוטב סויה חריף, עוף ב שקדים,
איטריות סיניות עם ירקות
ומשהו חריף־חריף־חריף וטוב.
חתיכות דג ברוטב מתוק״חריף
שנאכלו עם שלוקים ארוכים
של מים קרים, כי אחרת שורף
בפה, והיה כמובן גם אורז
שהפתיע לטובה, כי הוא לא
היה האורז הלבן והמשעמם
שבדרך כלל מקבלים כמיס־עדות
הסיניות, אלא אורז בעל
טעם של תבלינים לא-נודעים.
לא שתינו יין כדי שנצליח
לזכור מה בדיוק אכלנו ואיך
היה. אבל גם בלי יין הצלחנו
להשתכר מהאוכל.
מה שמייחד את ״הסינית
בדיזנגוף״ הוא שלכל מנה יש
באמת טעם אחר, ומי שאוכל
הרכה במיסעדות סיניות יודע
בדיוק על מה אנחנו מדברים
כאן. אין בלופים של רוטב
שנשאר מדבר אחד והוגש על
דבר אחר.
כן, בסוף הארוחה, אולי מת וך
כבוד לתיאבון המפותח של נו,
הביאו את הדבר הענק הזה
שכולל בננות מטוגנות ואננס
מטוגן וסלט-פירות וכדורי-
גלידה. בשלב הזה אני הברזתי
על תחילת הדיאטה. בן־זוגי,
לעומת זאת, התלקק כמי ילד,

ארוחה זוגית ת• נםעד 60ש־וז באחת נוהמיסעדות
המובחרות המשת תפו ת בנויבצע.
חיי ג

232262־ 0 3

מחלקתהמ נזיי ם

* באזורי ההפצה בלב ד

מפגש אביבז
תפריט נראות

כל מ ה שלא ציפית
מפונדק דרכים
דרך חיפה 301ת חנ ת דל ק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יו ם יום עד 24.00

ומעתה גם א רו חהב תפ ריט קבוע:
מנ ה ראשונה:

מרק או -סל טחסה, או פ ט ריו ת ט ריו תעםחמאהו שו ם

מנ ה עי ק רי ת:

פירו שקי ל ס תיו
או שניצל עוף ע ם רו טבפט ריו ת

מנ האח רונ ה:

פרפה לי מון
או מ ר קיז שוקולד
או שטרודל עםנ לי דהוקצפת
כו ס יין לבן
ל ח מניו ת תו צרתהביתוחמאה

26.75ש״ח

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
טל׳ 457599
פתוח נד 12.00 עד 01.00
חדשבתד־ א בי ב!
עוד סניף של

״מטעדת יתס״
מאכלים מזרחיים

רה׳ בן יהודה , 163 טל׳ 227813־03

מי סעדהב סיגנון ארור
רח׳ הרברט סמואל 80 תל־אביב, טל 5101036 .

הבית הלבן

> 1ו 1ק0 3 1 6 -

הבירה הכי זולה בעיר

רה׳ הירקון , 108 תל -א בי ב
טלפון 230577 :

8£סס0ע 1ו\*111

גוו•

הורוסהוס

באושר או לפחות לגשת לחיים מ תון
גישה בריאה וחיובית.

• ירח במזד גדי
סרטו המזלות
והירח

זיז*

זיז־זיזיזיזיזיזי

זיזי•

זיזיזיזיזי

זיזי*

מיקומו ומצבו של הירח בהורו סקופ
אישי נכתב כאן בשבוע שעבר.
המזל שבו נמצא הירח בעת הלידה
מלמד רבות על ה אדם, על גורלו,
מישפחתו, בעיקר אמו ויכלתו להגיע
לאושר בעולם הרגשות שלו. מי שאיתרע
מזלו ומזל הירח לא היה טוב ביום
לידתו, סובל מנ ך כל חייו או לפחות
תקופות ארוכות.
לא רק המזל שבו נמצא הירח חשוב,
חשובים גם ההיבטים שהוא יוצר לכוכ בים
האחרים. היבטים קשים יצביעו על
בעיות שונות ומגוונות בחיי הרגש ובה תיי
חסו ת לבן־הזוג, המישפחה ו הסבי בה.
ירח, הנמצא במזל ה מ תאי ם ובהי בטים
טובים, יראה על יכולת לחיות

זייייזיזייינייזצזיזזא ויוזצ^זוזסין י

1ה ת חו ם הרומנטי מאוד מעודד. כל יום

•1יכול להביא עימו הפתעות מלהיבות.

פרשיות־אהבה, שב״
אות ללא כל תיכנון,

יכולות לעזור לכ ם ל 5:1
עבור
א ת התקופה

הקרובה. ילדי ם וכל

מה שקשור בהם יו ¥
סיפו
גוון מיוחד. היח ¥

ם עם בני-המיש-

פחה, דורשים ויתור

במרס -

באפ רי ל
ויותר התח שבות, לפ ¥

ת בשבועיים ה 7ך ו -
51 בים. ת אונות דרכים בולטות מאוד ב ״,11ן!
13 ,וב־ 17 בחוד ש. היו זהירים.

:51 עכשיו •ש לכם הזדמנות לשפר אח תנאי

11 הסגורים. תוכלו להיעח מהנחיות חדש1ת

1110

51ו*תק שתצטרס ל ה חד
1בט בין כסה קשרים, סר.

1שסלסד על כך שאין זה

::1הזסן לבצע שיע״ם בת־
¥ח!ם זה. הפנויים שכיני1כם
יוכח ליהעת ספל־
1¥ש1ת, חיזורים 1על״ה
¥בפופולריות. ענייני בס¥¥פים
ורכוש סדאינים
:1מאוד ועליכם להיכנס
¥למישטר ח־ססן. הילדים
•5:1¥זמי־הסישפחה נוזלים סזמנכם, היו סבלניים
1 ¥ת!ו להם את תשוסת־הלב הסניע להם.

אורחים יגיעו לפתע, ותחת לארח או ת ם
בבי תכם ח ם יוציאו אתכם לטיולים
ולבילויים. זה יהיה
שבוע מעניין, שבו
תראו אנשים חד שים
ותחוו חוויות מרג־שות.
מבחינה כ ס פי ת
ייסתמן שיפור, א ם כי
כדאי עדיין ל ח סו ך
ולא להגזים בהוצ ו
2במאי -
אות. ה שתדלו להח 20ג
יוני
זיר חובו ת ולהיפטר
מהמועקה הזו. מה 16-
עד ה 18-בחוד ש חשוב שלא תדברו על
ענייני העבודה עם עובדים אחדים.

תאוסיס

העולם הז ה 2706

מכל המזלות זהו המיקום היותר־עצוב
ויותר־קשה. ירח גדי ירגיש נוח
בזיקנתו, א ן מי שנולד כשהירח היה
במזל גדי יסבול רבות מחסרון חיבה
וחום. זהו אדם שבגלל חוסר ריגשי יפצה
את עצמו בקאריירה.
הוא ידרוש שהעולם יכיר בו, ויש לו
נטיות מנהיגות. הוא רגיש, נעלב מהר,
לוקח הכל בצורה אישית ונוטה להיות
פסימי. הוא מחפש ביטחון, קביעות וי ציבות.
א ת כל אלה הוא ישיג באמצעות
הרבה כסף, בית גדול ומפואר ובעיקר,
עבודה שבה יתנו לו כבוד ושתפרנס
אותו ותאפשר לו לחיות ברמה גבוהה.

• ירח במזל דגים
אמנם הוא בעל רגישות רבה, הזדהות
עם ס בל הזולת ונכונות להאזין לכל צרה,
אך גם אצלו קיים הצורך לעזור לרחוק,
ורק אחר־כך לקרוב. הוא מאוד חביב,
נחמד, קולט ומקבל. קשה לו להחליט
החלטות. הוא מאוד נמשך לאמנות,
למוסיקה, לריקוד, לדרמה, לסיפרות
ובעיקר לשירה.
לעיתים הוא הפכפך, משנה מצבי״רוח

במהירות, לא מעשי, מסוגל לשנות את
דעתו במהירות, ולעיתים אף נוטה
לעצלות. הוא רואה שחורות. א ם משהו
לא הולך הוא ממש מדוכא, ואז הוא
נהפך נודניק ונתלה על בן הזוג או על
האנשים הקרובים אליו.

ירח במזל טלה
קשה ליצור קשר ריגשי עמוק עם מי
שאצלו הירח במזל טלה. הוא עצמאי,
חופשי, מחפש גיוון, שינוי ועניין בחיים.
הצורך להתקרב למישהו, לפתוח את

הורים לילדים יצטרכו להקדיש להם זסן והו־בה
תשזמודלב ב־נו זב־ 13 בחורש. הפעם
אין זה כדי להנעים להם
את הזמן, אלא ב ד ״
לשסזר על בריאותם.
ענייני בדאות •עסיקי
אתכם נם גי! רד־4ז ד16
בחודש. מסיתות עם מי־הזע
בין ה־ 7ו ל־.19
אינכם קשובים לרסזים
שהם חמזיט לכם. כדאי
;21 בי ו ני -
כ< 2ביו לי
לשזחוז בנלו׳ על סה
שספדע לכם ועל
הציפיות שיש לכם סהם. חבר שהקשרים
יתקלקח סלל שתיקה שאינה בסקוסה.

סוס1

אתם מאוד מבוק שים. אי-אפשר שלא
להימשך אליכם. יחד עם זאת, זו ההז ד
מנו ת להיות בררנים
ולהקפיד אל מי שא ת
ם מ תחברי ם הפעם.
בני מזל גדי, עקרב
וקשת מושכים א ת כם,
אך ב החל טלא
מתאימים. בני מ אז ניים
נתלים עליכם,
וכדאי לכרזת פסק־זמן
או אף להיפרד 332236 .
הקאדיירה
ב ת חו ם
יקרו דברי ם מפתיעים. אינכם משאירים
בלום למקרה. הפעם זה יבו א במפתיע.

הבריאות ממשיכה להציק לכס, אלא שלא
מדובר רק בבריאותכס. גם קחבי־מישפחה
נ1רם ים לבס דאנה. יתכן
שתצטרכו לשנות תוכניות
ולבוא לשרתס.
המתת. בבית בשישי־שבת,
חרש סכם לצאת
סהביח. שוב חפחץ
מליבה •עם מישהו.
1( 10 :1ו!
העצבים שלבם בבר
22באוגוסט ־ מתוחים מד. הניע תזמן
22בספטמבר
לעשות הפסקה קלה
מהעישון, בעבודה תצ*
מרס ללחזץ כ ד לקבל תשובה סופית. דחייה
ושאנעת רבה ס ד ׳כוליס לגרוס רהחמצה.

ליבו ולשוחח על רגשות שלו או של
אחרים, די זר לו. אין לו צורך להיקלע
למצב כזה. הוא חושב ופועל במהירות.
נתון לשינויים ולהשפעות. מיזגו חסר-
יציבות. הוא הטיפוס המתלהב במהירות
ונרתם לכל משימה המלהיטה א ת דימ-
יונו. הוא בוחל בהתנהגות רגילה. מי
שמחפש קירבה, רוך, חום וקביעות,
שלא ינסה ליצור קשר עם מי שהירח שלו | 1 במזל טלה.

• ירח במזל שור
הוא סימפטי, חייכן, אדיב ובעל-
קסם, אך כדאי להכירו מקרוב. שכן
מבפנים הוא מסוגל להיות קשה, עקשן,
חסר-פשרות ודואג לעצמו. הוא יודע מה
הוא רוצה ואף משיג זאת. על פי רוב הוא
אוהב מוסיקה וגם מנגן. לא פחות מכך
הוא אוהב מזון משובח ועשיר, וזה ניכר
בצורת גופו ובנטייתו להשמין.
הוא דואג למצבו הכלכלי לפני כל
דבר. הוא חושני, אוהב תענוגות, אך רכ־ושני
מאוד, גם לגבי בן־הזוג. מי שרוצה *
לחיות עימו בשלום צריך להיות כפוף *
לרצונותיו. הוא אינו סובל דיעות שונות {
משלו והתנהגות שאינה מקובלת עליו1 . ז ירח במזל תאזם ,

• ירח במזל דלי
מאוד קשה ל תהות על קנקנו. הוא
שונא א ת השיגרה ומקפיד לשמור על
עצמאותו האישית. הוא ידיד לכולם,
עוזר, איכפתי, טוב-לב, אך נשאר מרו חק.
זה אינו הטיפוס המפנק או המתפנק.
הוא ידיד לאנשים רבים, אך כעצם אינו
קרוב לאיש. גם בן-הזוג או המישפחה
מכירים א ת הצורן שלו לשמור מרחק
מהקרובים אליו ביותר.
הוא נדיב, אוהב לעזור, א ן לעולם אי-
אפשר לצפות את מצב-רוחו, שגיונותיו
ושיגעונותיו. הוא מתעקש על עקרונות
אישיים שלו. הוא מוזר והפכפך, ובעיקר
בלתי-צפוי. הוא מקורי ומעניין, פתוח
לדיעות שונות מהמקובל, נוטה להתע ניין
במדע ובכל דבר חדיש.

ענייני עבודה מת חילי ם להסתדר. עכשיו
אתם צוברים כוח ועם קצת העזה אתם
מסוגלים לנצח א ת כל
מי שמנסה להתנכל
לכם. אל ת אב דו ביט חון,
וזיכרו שיש לכ ם
ידידי ם רבים שאוה בים,
מעריכים ומוכ נים
לתת לכם עידוד
ותמיכה. ידידי ם מעו-
גייגים ב טוב תכ ם ול ו
נשעשבטפ ! לא מאמץ מיוחד ה ם
יעזרו לכ ם בפיתרון
הבעיות. אל תק שיבו לדברי ם הנאמרים
עליכם. יתכן שהמידע אינו מדוייק.

תאזנ״ס

נסיעה לחרל עומדת על הפרק. עכשיו אתם
מוצאים את עצמכם קשורים בקשרים רבים
ושונים עם ארצות אחרות.
פדד ה סאולצח
קצת מדכאה אתכם, אר
לם תוך זמן קצר תמצאו
דרך להתנבר על הבעיה
ולחזור לחיים משותפים
עם זה שממנו נפרדתם.
עבודה חדשה עומדת
על הפרק, אבל אל תמהר!
לוזחליס או להת 1 8 * 3 1 3 3 2 0 ^ 1
חייב לטווח רחוק. אתם
שמדים לפני שיעיים דרסטיים. שאתם
עצמכם אף לא מתאדם לעצמכם.

עקת

טצב־הרוח עדיין בשפל. אינכ ם מצלי חי
ם לצאת מהכובד ומהק שיים המלווים
א ת התקופה. גם השבוע
תיאלצו לעזור
ולטפל במי שלא מר גישים
טוב. מבחינה
כספית ו ד 17 וה 18-
בעייתיים, אך לא כל
כך, כפי שזה נראה
ברגע הראשון. בקרוב
תוכלו לשפר מעט א ת

מצבכם הכלכלי, א ם
כי עדיין לא נגמרה
ה תקופה הקשה. מיכתב או כל דבר אחר
הקשור בחו״ל, מ אוד יעודד ויעזור.

חוסר-מנוחה, בחיפוש מתמיד אחרי |
עניין בחיים. לעולם אינו מתרכז בשטח ן
אחד, ולעיתים רחוקות יטכים להיצמד {
לאדם א חד ולהעביר עימו א ת כל חייו.
הוא חסר״יציבות, לא״החלטי ומחפש כל
הזמן מקומות חד שים ואנשים חדשים1 .
יש לו אישיות דואלית. ברגע אחדז
הוא חביב, ח ם וטוב, ורגע אחר-כך הוא ויי
ימעליב,
פוגע, קר וחסר-התח שבות.

11 בעיות כספים ממשיכות להדאיג אתכס* .

בעיקר ב־ 12 וב־ 13 בחודש. אבל שוב יתברר *
שיש דרך לפתור את

הבעיות. וחבל להיכנס
ללחץ. בתחום הרומנטי
אתם חייבים לשמור על .
סודיות. בך הזונ חרד
בגלל עניינים שלמעשה
אינם כל בך חסודם כפי
שהם נראים לו. אולם
בינח״ם אל תניב! ואל
תנסו לשכנע. במשך
הזמן •תברר שאפשר
להמשיך את הקשרים מבלי לבצע שינו״ם.
1471 עד 1671 מעייפים ולא תרגישו ט1ב.

עומס עבודה מוטל עליכם. אינכם יוד עים
ממה להתחיל. אינכם מרגישים כל בך
שוב, וכדאי שתג-
שו לרופא ותבררו א ת
העניין. גם ידידי ם
וקרובים יזדקקו ל ת מיכה
ולעזרה. בעבו ד
ה חשוב שתבליטו
א ת יכולתכם. לא טוב
לשבת מהצד ולהמתין.
יש מי שמנסה
20ב י נו א ר ־
לפעול נגדכ ם מאחורי
1$בפברואר
הגב, ואין זה הזמן
לשבת באפס־מעשה. אתם ממהרים
לכעוס על בני־הזוג. אל ת אב דו ס בלנו ת.

ענייני עמדה •היו מאוד חשובים השבוע• .ש
אפשרות להתקדם ולהשיג תנאים או תפקיד
יותר יוקרתי וטוב. א!לם
צריך להחליט מה אתם
רוצים לעשות. במאוד
קים שיש לבס עם הנד
ביבה תצאו מנצחים.
בתחום הרומנטי קורים
לא־שינרחי־ם דברים ומאור מרנש־מ. הפעם
הסודיות היא הברחיח,
* 1בפב רו א ר
20במרס
כ׳ נס אם תשתפו את
הקרובים ביותר אליכם,
הם לא יוכלו שלא לספר סיפור בדכך
פיקנטי. ידיד סחרל יפתיע אתכם במתנה.

גילוי

השסע...
א 1מץ
לא שמעתי את נגינתה של מידורי בשבוע שעבר בהיכל־התרבות.
זה שהם קובעים את הקונצרטים ל־ 8.30 בערב, זה חוסר״התחשבות
באנשים שצריכים למסור מדורים בערב.
אבל אחר כך הצטרפתי לכל מי ששמעו את מידורי, הכנרית
היפאנית, המסיבה במלון הילטון. היו יפים ויפות ועשירים ועשירות
וחכמים וחכמות, והיו נאומים והיתה עוגת יום־הולדת ודג סלמון נהדר,
והמון טאפטה ותחרה ויהלומים ונימוסים טובים.
והיה גם אבא אבן, שנשא נאום קצר, שהשכיב מצחוק את כל היפים
והיפות, שבדרך כלל לא מרשים לעצמם לצחוק בפה פתוח. והיו גם
אנשים מאוד־מאוד אמיצים שחרפו את נפשם, ונשאו נאום אחרי הנאום

של אבא אבן.
רעיון החברה להגנת הטבע חושבת ברצינות לשכור כמה אנשים,
להלביש אותם בבגדים של ערבים ולבקש מהם לזרוק כמה אבנים על
מכוניות הנוסעות בכבישי הדרום. ככה, חושבים בהגנת הטבע, יש
סיכוי להביא את אנשי הליכוד לטייל גם בנגב. ומי יודע, אולי זה ימצא
חן בעיניהם, ואפילו יקימו שם ישוב או שניים.

זה לא קל לגלות כל פעם מחדש, כמה אני בן־אדם פשוט, לא
מתוחכם, לא אינטליגנטי, לא אנין טעם. כמה אני בעצם בורה
ופרימיטיבית, ולא יודעת להבדיל בין תפל לעיקר.
הנה, השבוע, אחרי שידור המכביה בטלוויזיה, כולם אמרו לי שזה
היה ממש נורא, מיצעד המשלחות היה משעמם עד מוות, השיר של
דודו פישר היה נוראי, החושך עם הנרות היה קיטש מוחלט,
הכוראוגרפיה היתה מיושנת, ובכלל למה הטלוויזיה שידרה את הדבר
הנורא הזה.
ואני — אני כל־כך נהניתי! ממש עמדו לי דמעות בעיניים לראות
כל כך הרבה יהודים באים ארצה ועושים דבר יפה ביחד, וגם תיכף
עשיתי חשבון שאולי כמה מהם ישארו איתנו כאן,וגם זה שימח אותי

זהירות יו ד!,
לחברה שלי יש מכר שהיא ממש לא סובלת, הקשור איתה בענייני
עבודה. המכר הזה מטלפן לחברה שלי חמש פעמים בשבוע ומבלבל לה
את המוח 50 .פעם היא ביקשה ממנו לא לטלפן אליה הביתה בענייני
עבודה, אבל שום דבר לא עזר, והוא ממשיך להטריד אותה.
בשבוע שעבר הוא טילפן שוב. הילד בן ה־ 8של החברה הרים את
השפופרת, והמכר ביקש לדבר עם אמא שלו. הילד החזיק את
השפופרת ביד, די קרוב לפה שלו, וצעק בקול :״אמא, הנודניק הזה
שאת לא סובלת שוב בטלפון.״
הבעייה ניפתרה. הנודניק לא מטלפן יותר הביתה.

תעודות הערכ ה -בכיוון השני
ברוב בתי־הספר קיבלו הילדים תעודות־הערכה
לפני שבועיים. את התעודות האלה
הביאו הילדים הביתה, וההורים בחנו אותן
בעין חדה, אמרו משהו כמו -יכולת להשתדל
קצת יותר בחשבון,״ או ״בתנ״ך קיבלת רק
טוב — אוי ואבוי.״
ומה עם ההיפך?
המורה בתיה וייס, מחנכת כתה ד בבית־הספר
האיזורי בני עטרזת. חילקה לילדים
״תעודות־הערכה להורים״ ,וביקשה מכל ילד
למלא אותן ולהביא להורים, שגם הם יידעו
מה חושבים עליהם.
בתעודה שכתב טל סיף להוריו כתוב ככה:
חדשות טובות
חברת 778 הביעה את רעתה עלינו, הנשים,
בהוציאה לשוק תבשיל אורז למילד.
אם עד היום נאלצנו לערבב את האורז
והתבלינים בעצמנו — הרי מעכשיו והלאה
החיים שלנו קלים הרבה יותר.
עם כל הכבוד לקידמה ולקיצור התהליכים
— הגזמתם, חברים יקרים.

ועוד קיצור־דרד היא שקית הפלא של

סדר וניקיון ־ -אתם מקפידים מאוד על
סדר וניקיון.

סבלנות — סבלנותכם ראויה לשבח.
הקשבה — הקשבתכם ראויה לשיפור.
אירוח חברי — אתם מארחים את חברי
יפה, אבל תגידו לשרה שגם היא תארח יפה.
בישול — האוכל שאתם מבשלים טעים
לי מאוד.
נהיגה — אמא נוהגת לפי החוק. אבא,
תלמד מאמא!
טיוליב — רצוי שנרבה בטיולים מישפ־חתיים.
הערות
—הנכם ממלאים כראוי את
תפקידכם כהורים, על כן החלטתי שאתם,
ורק אתם, תמשיכו להיות ההורים שלי!
חתימת הילד: טל סיף.

שיחת חולין
(נין פקידה במישרד״נסיעות לגין
לקוחה)
הפקידה -זו כבר פעם שניה שהצ׳ק
שלך חוזר.
לקוחה -מה אני יכולה לעשותן
פקידה -מה זאת אומרת, מה א ת
יכולה לעשות!
לקוחה -אין לי כסף, אז הצ׳לן שלי
חזר.
פקידה -אם אין לן כסף למה נסעת לחופשן לקוחה -למה נסעתי! בן אדם עובד
כל השנה -לא מגיע לו חופש, לדעתן!

פינת בף הודה
איש אחד, מאוד־מאוד חשוב בארץ, ריבר
בטלוויזיה. בין שאר הדברים הוא אמר גם
שצריך ״לבור את המוץ מן התבן״.
כאשתו של פלח־לשעבר הבנתי שהאיש
אמנם משתמש בביטויים גבוהים, אבל את
משמעות המילים הוא אינו מבין.
המוץ הן קליפות גרעיני־החיטה שאותן
אין צורך לבור מן התבן, כי גם את המוץ וגם
את התבן שמים בצד, כדי לבור מהם את הבר,
שהיא החיטה עצמה, שממנה עושים קמח.
אבל כדי להיות בטוחה לגמרי שאני
צודקת ולא האיש החשוב מאוד־מאוד,
טילפנתי לנורית רייך, המזכירה האקדמית
ללשון העברית.
נורית אמרה לי שאני צודקת, אבל גם
אמרה לי שאני לא אכתוב בעיתון את שמו
של האיש החשוב מאוד־מאוד, כדי לא לבייש
אותו לפני הקוראים.
אז אני לא כותבת את שמו(רק בשביל
נורית, טובת־הלב) ,אבל אני עדיין חושבת
שמי שאינו מבין את המילים, לא כדאי
שישתמש בהן.

פאב ו ש 1ט. שפותחה במעבדות ק1לנ״ט־פלם1ליב.
זוהי שקית שבה יש אבקת־כביסה,
מרכך ותוספת למניעת חשמל סטאטי בעת
שימוש במייבש־כביסה, ועל כל אלה יש גם
תוספת של ריח נעים שנשאר בכביסה.
השקית הקטנה מוכנסת לתוך תוף מכונת־הכביסה.
לכל
מי שנהג לקנות עד עתה בנפרד
אבקת־כביסה, מרכר״כביסה, חומר ריחני
וחומר אנטי־סטאטי, היא נוחה ביותר ובחשבון
הסופי גם זולה יותר. קופסה של 16

הנעל אחרי

חנעל לפני
מתיזים על הנעל והנס מתרחש

אנטי נחירת
הקץ לשינאה הלילית
שקיות עולה 19.90 שקלים, כלומר 1.20 שקל
לכביסה אחת.

נתל לניקוי אסלות
זרסבית שימזשית

סנו הוציאה לשוק את סנובון, נוזל לניקוי
אסלות, כיורים וכד. מלבד כושרו של הסננבון
להסיר כתמים, לנקות ולהפיץ ריח נעים

בשרותים, ייחודו, לפי דעתי, הוא בזרבובית,
המסוגלת להגיע למקומות הנסתרים באסלה.

אם גם הילדים שלכם מוכנים לנעול רק
נעלי־ספורט שעולים 200 שקלים, ואם גם
אצל הילדים שלכם הנעל נראית כמו
מילחמת־העולם הראשונה אחרי שבוע הליכה
— יש פתרון. פנטסטיק ספר״ .מתיזים קצת
ספריי על הנעל, מחכים מיספר שניות, ואז
מנגבים את הנעל במטלית לחה. לא ייאמן מה
שקורה.

לא יכולים לישון בלילה, כי בן־הזוג נוחר?
ניסיתם כבר הכל, ושום דבר לא עוזר? יש
חדשות! חיישן אלקטרוני, הנראה כמו שעון־
יד, מיוער לענידה על ידו של הנוחר. עם
הנחירה הראשונה, החיישן מפעיל אלקטרודות
הגורמות דיגדוג קל לישן, הוא משנה
תנוחה ומפסיק לנחור. הדיגדוג אינו מקיץ את
הישן.
אמנם 99 שקלים, אבל מה זה לעומת
לילות שלמים של שינאת בן־הזוג.

דויאלך! •>111/

0110108

הכנסו לאולמות הנעל״
הספורט היוקרתיות ביו
של מיטב היצרנים מאיו
בעיצובים המובילים בע
האוץ ומתוצרתחוץ וה

0 0 1ס מ

\ 01* 1\ 121 זו

*0 *1231111-0נ11ת 100016-0 1״

המדפים מלאים והסתיו
ברשת ״שוד אפשר לעו
להמס ללחץ.

47*1£7/0 *007*£4*.אס/א*45

בוא עודהיום!

</מ/מ//ח1י 0ח ד

\ ,א) 1! 015

נינין

אקסטרה

יצור וע* 1זוק הו עלהבע־ מ

מצאת השבת עד 22.00
בימי חול פתוח חגוף 09.00 *20.00

*,וזיע

י ;£3580, .

תל־אביב:
לבנדה , 1 8קו מהב
(תחנה מרכזית) לידלוינסקי טל3 74 1 1 2 .־ 03
ויז ה ר

שת-רשת אולשת נעליים

אזורהתעשיה החדש
לישנסק׳ 7
(ליד בית גלי)

טויי

לאהסבקת׳
לאהבסתי /#ת/
70 שהבאתי הלה
לאהיהל•והן
ותקוותי בבקק

טמיר כהן ]יעקנשן)

388381

בון

אנשי שדה, עצמאים ובעלי עסקים
מבלים לפחות שעה אחת מיום העבודה
שלהם במכונית. זו יכולה להיות
שעת עבודה נוספת.
חשב כמה חוסכת החברה כאשר אינה
צריכה לשלם עבור שעת עבודה נוספת.
לפחות 50ש״ח. וכמה עולה תפעול
הפלא־פון ליום? 12־ 8ש״ח בדרך כלל.
ובנוסף לכך אל תשכח את הרווח
שמביא הפלא־פון בפתרון בעיות
דחופות בזמן אמיתי. מחיר הפלא־פון

להזמנות: מוטורולה תדיראן
קרמניצקי 16ת״א טלפון 388307־.03
באר־שבע, טלפון 38887־.057
חיפה,טלפון 740303־.04
ירושלים, טלפון 783646־.02
רעננה, טלפון 910980־.052

עכשיו ה חל מ־.$*1890
התוצאה הסופית היא שאתה יוצא ברווח.
*מבוסס על מחירון החברה הנקוב נשקלים,
בהתאם לדנם שתבחר, לא כולל מע׳מ.

#עו ראכדט

הסך שעה אסדה לשעה וונ !₪

הר א ש הי הודי ממצי א לנו פטנטים* .גריך גכסף שחור
^ ודש ימים חזרו אנשי חברת בזק וחתכו
1 1א ת כבלי התחנות הפיראטיות בצפון,
וחודש ימים חזרו אלה והתחברו מחדש, עד
שנשברו.
אמר איש מרכזי בחברת כבלים פיראטיים
בקריות :״הם תפסו אותנו עם המיכנסיים למטה.
היינו רגילים לצורת עבודה מסויימת
שלהם, ולא התכוננו למכות כאלו, חוזרות
ונישנות, הפסקנו לשדר, והחלטנו להתארגן
מחדש״.
קודם כל החליטו להתאחד, דבר שנראה
בלתי־אפשרי לחלוטין עד לפני שנה. אז, הם
לא אהבו כל־כך זה את זה. הרבה מכוניות
ודירות הוצתו בגלל האהבה הלוהטת הזו.
״היה ברור לנד, אומר אחד המנהלים ״שכדי
לפתח מערכת חדשה, נצטרך לגייס את כל
הכוח האפשרי, גם פיסית, במיספר האנשים
וגם במשאבים כלכליים. רק באיחוד מוחלט
בינינו יכולנו לעשות זאת״.
הם הקימו מועצת״מילחמה והתחילו לחשוב
מה לא יצליחו המיספריים של בזק לג־

איש כבלים :״זה נכון. הם באמת לא ידעו
בשביל מי הם עובדים. לכל אמד מכרנו סיפור
אחר. לא היה לנו הרבה זמן. דרשנו משהו
מהיר, זול וקל להרכבה. אחרי חודשיים עבודה,
יצא אחד מהם עם המכשיר שבחרנו.״
עדיין לא ברור לחלוטין מה טיבו של המכשיר.
מישרד־התיקשורת שלח כמה מומחים
לבדוק איך מורכבת ההמצאה. אנשי הכבלים,
מוכנים היו להגיד ״שבאופן כללי הטכנולוגיה
היתה קיימת כבר מזמן, אבל זאת הפעם
הראשונה שמשתמשים בה כדי להעביר שידור.
יש כאן שילוב של כמה טכניקות, וההמצאה
היא בדרך השילוב ביניהן. המערכות
מיוצרות בארץ לפי הזמנות שלנו. רוב הציוד
הבסיסי מיוצר בארץ, וחלק בגרמניה.״
עם זאת נודעו פרטים מיספר על המערכת.
מדובר בעיקר בשני חלקים: המשדרים והמפ־ענחים.
המשדרים נמצאים במוקד שממנו מועבר
השידור, שם, נמצאים מחשב הגראפיקה
ומכשירי־הווידיאו. המשדרים יוצרים את התדר
המיוחד לתחנה, תדר מאוד נמוך, והשידור

לחודש, וזאת בנוסף לתשלום חד־פעמי של
80ש״ח עבור ההתקנה.
האם המנויים לא התמרמרו בגלל המחיר?
״כן, היו רבים שכעסו ולא הסכימו לחדש את
החוזה איתנו, אבל הרוב הבינו שאנחנו אלו
שמפסידים כאן הרבה כסף. השקענו כל פרוטה
שהיתה לנו בעסק, ועדיין כל הרווחים
מושקעים מייד חזרה. יקח הרבה זמן עד שנחזור
להרוויח. המנויים הבינו את זה ושמחו
לשלם כדי לקבל חזרה את השרות החיוני
הזה. אנחנו עובדים על גגות של בתים, מהגגות
השכנים צועקים לנו ומבקשים שנבוא
לחבר גם אותם.״
האם עכשיו לא יצליחו אנשי בזק לשבש
את השידור של התחנות? ״זה ייצור מצב
מאוד לא בריא. בנינו את המערכת, כך שהיא
תעבוד על תדרים דומים שבהם משתמש
הצבא. כל הפרעה לשידור שלנו תפריע מייד
גם לצה״ל.״
ומה יפריע לאנשי בזק לשבור את הציוד
שעל הגגות? ״ראשית כל אין אלו אנשי בזק.

הן משדרות מאותו מרכז, ומחליפות ביניהן
סרטים. כל תחנה משדרת לכיוון אחר, אולם
באיזור־התפר שבין תחנה לתחנה ניתן לקלוט
שתיים ולעיתים שלוש תחנות בעת ובעונה
אחת. בעבר ניסו לחסל תחנות על״ידי מציאת
מוקד־השידור. היום המוקד נייד, מועבר לעיתים
תכופות מדירה לדירה, ולעיתים אף
מורכב על רכב מיסחרי ומוסע ממקום למקום.
מדוע אין היום פירסומות מכבלים? ״אין
לנו זמן כרגע להתעסק בזה. אנחנו עובדים
כל הזמן נון־סטופ, כדי לחבר את כולם לרשת
ולהחזיר את אמון הצרכנים. המיפעלים עובדים
גם הם, כדי לספק את ההזמנות שלנו. כל
המפרסמים מחכים לראות אם נצליח להחזיק
מעמד ולחזור לשידור רצוף. אז, כשגם הם
יאמינו בנו מחדש, הכל יסתדר.
מדוע לא ניגשים בעלי־תחנות למיכרזים
החוקיים? ״המיכרזיט נבנו במיוחד, כדי שלא
נוכל לעמוד בתנאים שלהם, כלומר, להראות
יכולת כספית של שני מיליון דולאר וכן הסכמה
לאי־פירסום בחמש השנים הראשונות.

שוב הס סידרו אח.בזק
הניואסים נצמו שיחסו
אותה וענוו ושיחו
אלחוטי. מהנוס
.,ונא״ל״ סימן! אח
הידע, הניואטים נתנו
נסו, ומכשיר שידור
וקויסה חריש מנש
את גגות הצמו. ענשיו
נבו איו מה לחתור
רתן בר
זור. לאט־לאט התגבשה הריעה שיש להעביר
את השידור לאוויר הפתוח — לאלחוט.
לרוב אנשי התחנות הפיראטיות אין השכלה
פורמאלית באלקטרוניקה. מיעוטם טכנאים.
רובם הגיעו במיקרה לתחנות. חלק מהם
הם אנשי העולם התחתון הנמצאים בתהליך
חזרה בתשובה, וחלק סתם ראו בתחנות הפיראטיות
מנוף להשגת כספים, הידע המיק־צועי
שלהם נרכש בשטח, בהתמודדות עם
תקלות. הידע הזה היה רחוק מלהספיק כדי
לפתח מערכת אלחוטית כמו שרצו הכבלנים.
כסף, כך מסתבר, פותר, כמו בכל מקום,
את הבעיות. בחמ״ל של הכבלים החליטו על
המיכשור המבוקש והחלו מחפשים מהנדסים
כדי שיפתחו להם את המוצר. בשלב הראשון
הועסקו 20 מהנדסים, רובם עובדי הרשות
לפיתוח אמצעי־לחימה. אלה מתגוררים בקריות
ושמחו לקבל משכורת קבועה בתמורה
לפיתוח מכשיר שידור חדש. את תנאי העבודה,
המעבדות, והציוד סיפק מיפעל־אלקטרוניקה
באיזור התעשייה של קריית־ביאליק.
אנשי המיפעל הם גם אלה שאיתרו
את המהנדסים עבור הכבלנים.
אחד מקבוצת העשרה, עובד בכיר במיפעל
צפוני לפיתוח ציוד־צילום אמר. :התקשרו
אלי בהצעה מפתה. עבודה נוספת בתנאים
כספיים מאוד נוחים. הכל נראה לי כשר. הם
היו מיפעל מסודר מאוד ולא מחתרתי. אמרו
לי לפתח ציוד פיענוח ושידור לאחת התחנות
החוקיות העומדות לקום באיזור חיפה. כמובן
שהסכמתי. מעולם לא הוזכר כלום בעניין
הפיראטיים״.

מתפשט באיזור.
על הגג מותקן מיכלול מכשירים, ובהם
מגבר תורן מסוג פי־סי ,22 אנטנה, ספק
וממיר. תפקיד המכשירים הוא לקלוט את
אות־השידור של התחנה, לפענח אותו ולהעביר
אותו אל כל מנוי. בדרך זו, של מכשירים
מורכבים מאור, נמנעת גניבת שידור. אזרח
רגיל לא יוכל לקלוט את התחנה, אם לא
שילם.
הזיכרון היחידי שנשאר מתקופת הכבלים
הם החוטים המובילים את השידור מהאנטנה
על הגג אל בית הצרכן. בבתים רבי־קומות
מחברים כבר את הפיראטים לאנטנה המרכזית.
הרבה
כסף הושקע בציוד ובפיתוחו. לפי
הערכה זהירה הושקעו עשרות אלפי דולארים
רק בפיתוח הציוד. עוד ממון רב שולם עבור
ייצור המכשירים. לטענת הכבלנים, כל בית
שמתחבר עולה להם עוד 1000 דולר. המחיר
לצרכן כמובן, קפץ גם הוא. מ־ 90 שקלים לחצי
שנה, צריך המנוי לשלם עכשיו 30 שקלים

כל הניתוקים האחרונים בוצעו בידי המחזיקים
בזכויות הסרטים. הם קיבלו אישור מבזק
לעשות זאת. לבזק לא כדאי להסתבך איתנו,
סתם ייגרמו להם נזקים כספיים״ .לא ברור אם
התיכנון להוצאות על הניתוק עצמו או על
חבלות במיתקני בזק, משהו כדוגמת שריפת
ארונות״הסעף במרכז הארץ, מעשה שיוחס
לכבלנים.
״במצב כמו שהוא היום, לא נראה לי שיש
אפשרות חוקית לתת לבעלי זכויות לעלות
לגגות. אנו לא מפירים את חוק השידור, האוסר
העברת מידע בכבלים ובדיוק כמו שאזרחי
ישראל קולטים את ירדן בלי לשלם לאף
אחד, זכותם לקלוט אותנו. חוץ מזה, בנינו את
המערכת כך, שתהיה כלולה בין מיתקני־השידור
על הגג. איש לא יודע מה היא האנטנה
המכוונת לקליטת הכבלים, אם ירצו להרוס
יצטרכו לשבור את כל הציוד שעל הגג.״
מיספר התחנות צומצם בהרבה בגלל העלויות
הגבוהות. באיזור הקריות, למשל, שבו
פעלו 15 תחנות, פועלות היום רק שלוש, וגם

אנחנו לא יכולים לעמוד בכך. יש מקום,
לדעתי, לתחנה פיראטית ליד תחנה חוקית.
מה עם הפורנו?
״תמיד עולה השאלה הזו, ותמיד אנחנו
עונים שלגו זה לא איכפת. אנחנו לא מקרינים
את הסרטים האלו בשבילנו. יש לנו מזכירה
אלקטרונית להשארת הודעות על בקשות או
תקלות. תראה איזה קללות אנחנו מקבלים
בשבוע שאין סרט. כשאנחנו באים לחבר מחדש,
לפחות חצי מהמנויים שואלים אם יש
פורנו. לא רוצים להסתכסך איתם.
״ברור לי לחלוטין שהמילחמה לא הסתיימה,״
אומר כבליסט בכיר, בעלי הזכויות עוד
ינסו לפגוע בנו, למרות שעכשיו יהיה להם
באמת קשה. הפעם לא ניתן להם להפתיע
אותנו. המהנדסים עובדים כבר על הציר הבא
של שידור בכבלים. אנחנו מוציאים את
מוקדי־השידור מחוץ לערים. נשתמש במשדרים
רבי־עוצמה, ונן כל לכסות איתם שטח
גדול מאוד. לא יוכלו לאתר אותנו, כך נהפוך
ממש לתחנת־טלוויזיה.״
4 3י י1

מאיר ליפשיץ
ת מונ האחת שווה אלף מי לי ם

אלף תמונות לא יזיזו שר אחד
מכיסאו.
טע ו טייל ברח בי י שראל
סע באוטובוס ותגיע בשלום ל ת הו ם.
ז הי רו ת! סי בו ב מ סו בן
הפנייה שמאלה אסורה ל מ דינ ה.
נאלא לעשן

הרכב הציבורי בנוי מחומרים
דליקים.
נגדע א ת הי ד

לא להוציא ראש וידיי ם החוצה.
על גו פ תי המתה

יקללו את כבוד ממלא־מקום ראש־הממשלה
בהלוויה.
ה חיי םנמש כי ם

כמו גם קטל היהודים בכבישים.
יהיה טו ב
הבטיח ולאחות.

המחבל

הפצוע

לרופא

כו חנו באח דו תנו

לחש השר ללא תיק לכורסתו.
הפא שיז םלא יעבור

שרקו צמיגי אוטובוס הדמים
כשחצה את מעקה־הביטחון.

איו

לעשות -
ר? שיו!
כול!
לא משנה מה יאמרו או יעשו עתה היהודים,
ומה ישירו הברבורים או יקוננו הבזים,
הישמעאלים עומדים לקבל מדינה ׳דמוקרא-
טית־חילונית׳ נוספת. זה רק עניין של זמן,
זמן קצר מאוד מבחינה פלסטינית, זמן שאול
מבחינת פיתרונה־הסופי של בעיית הקוץ־
היהודי בלב האומה הערבית.
סופה של פלסטין להסתפח, בסופו של
דבר, אל ירדן. ובעוד ישראל תעסוק בסוגיית
,היכן טעינו׳ — יעסקו הבואשים, הכזבנים
והחמדנים הללו, המרצחים־בנו מטעמי טירוף
דתי מדברי לאומני, בהגשמת השלב־האחרון
בהכחדתה של מדינת היהודים, הפרח שהעז
להשתרש במדמנה המיזרח־תיכונית.
עקב נבערותנו בהוויות המיזרח־התיכון
הזה (זילזלנו באחינו יוצאי־ערב, שטענו כי
מיטיבים הם להכיר את הישמעאלים; אפילו
ראינו בהם סתם ערבים־בני־דת־משה, המתקנאים
ומתייראים מחרב־האיסלאם); וכן עקב
רצוננו שלא לדמות לקלגסים מן הזן־האירופי
הידוע; וכן עקב מוצאם־הפולני של רבים מק־ברניטינו,
עקב אלה ועוד טעמים־רבים אחרים
— אין שגיאה שלא שגינו, בנסותנו להתחמק
מן הפרעות־הישמעאליות האחרונות.
במידה שבה אני חוקר את הרצוי, הנאור,
המתקדם, האנושי, הסובלני, המתירני, השמאלני,
לעומת המציאות המתחוללת במיזרח
הרחוק או באמריקה־הדרומית, לבטח במיז־רח־התיכון,
בה־במידה אני מזדהה עם תפיסתו
של ׳האיכר הנבער׳ אריאל שיח, המדינאי

שכולם אוהבים לשטום.
פלספני הקרנות והמיסבאות, לצד העיתונאים
והמחזאים והסופרים ה,איכותיים׳ וכל
עדת הנהנתנים זרוקי־הבגדים אך עתירי־ה־אמצעים,
דלי־הכשרונות אך ברוכי־היומרות,
כל אלה הקוראין־לעצמם,שמאל׳ בעוונותיהם
האינטלקטו־שיקים האופנתיים, בצד כמה
פלסטינאי־ראווה מתייפייפים המזכירים את
דגי החקאי והנקאי, כל אלה מסרבים להכיר
במציאות, המציאות האכזרית, שלא השתנ־תה־כמעט
חרף השינויים המתרחשים־מעד־נות
באירופה, או בין ברית־המועצות לאר־צות־הברית.
וגם שם, באירופה, אילו היה קם
,אריק שרון׳ אירופי, ומזהירם מפני איחודן־
מחדש של שתי הגרמניות (אשר משמעו
מילחמת־עולם שלישית תוך דור) ,היו לועגים
לו מסתופפי־המיסבאות מעשני־הפוט, או
מכרסמי־הקתדרות מעשני-המקטרות, וכל
האינטיליגנציה התלושה הזאת.
הקונפדראציה של ירדן־את־פלסטין לא
תוכל להתכחש לאופיים של תושביה, ותנסה,
עקב־בצד־אגודל, להמאיס את החיים על
הישראלים. ערביי המדינה, אשר רק יהודים
מוכי אשם ושטופי פסאודו־אינטלקטואליזם
תולים בהם תיקוות אחווה דו־קיומית,
עלולים לגרום לאי אלו עתידנים עוגמת־נפש
מסוימת.במילא קיים החשש כי כל רכושנו
כבר סומן, ונותר רק להמתין לרגע המתאים.
לשמאלנינו, נותר רק לפעול בקדחתנות
להשגת גרינקארד בארצות־הברית...
כדי להישרד באינתיפאדה הבאה, לא נוכל
לחזור יותר על שגיאות. נצטרך לזנוח את
התפיסה של פעולות־תגמול למפרע, ולאמץ
את גישתו של גנראל־האוויריה הצרפתי
שאל, היחיד אשר הצליח לחסל את׳זרועו־תיו־הצבאיות
של אף־אל־אן באלג׳יר: להפוך
את הציידים לניצודים, לפעול בנוקשות־רבה
פעולות מנע ופעולות, על־החשבון׳; לענוש
ענישה־סביבתית מתונה בנסיבות חריגות, אך
ענישה־נקודתית אכזרית — הו, איזו מילה
גסה, מפגרת — בנסיבות יומיומיות. ובעיקר
— ליליות. שילטונות־הביטחון יצטרכו לגייס
כוחות־מחץ מתנדבים, נוקשים וחרוצים,
אשר יעסקו ללא־הרף במשימה אחת, שלא
תהיה, דיכוי׳ או, מיגור׳ או, הרתעה׳ אלא

השמדת האויב.
במקום שבו צפוי ממילא גינוי בשל גירוש
שמונה טרוריסטים, נצטרך לשקול, ומייד לבצע,
גירוש של 800 מנהיגים. הקאבילים
באלג׳יריה יכולים אולי להרשות־לעצמם כי
,אחיהם׳ הערבים ידכאום, לאחר שתרמו בהרבות
לעצמאותם; אנו לא נוכל להרשות־לעצמנו
כי דודנינו הפלסטינים האמונים על
שמירת זכויות האדם וסיעת תומכיהם יכחי־דונו.
אנו לא התייאשנו.
אגב. מי שסבור כי ׳הדוגמא האלג׳ירית׳

השר אריאל שרון
פיתח! נוסח אלנ״ריה

מוכיחה דווקא את אוזלת־ידה של השיטה
הצבאית, לעומת המדינית, אינו יודע מהי
האמת. אל״ן, הגוף־הלוחם של פל״ן, הובס־למעשה
על־ידי צנחני הליגיון, צנחני החי׳׳ר,
הקומנדו־האווירי, גדוד־המחץ ה־ , 11 מומחי־החתרנות
הנגד־טרוריסטית ה,כחולים׳ ,יחידת
התעמולה וההונאה, ומעל לכל — נחרצותו
ושקדנותו של המפקד שאל הנ״ל, שהבין
מתי דרושות ׳שיטות הו־צ׳י־מין׳ ומתי
מיותרות־הן,שיטות גודריאן אולם שארל
דה־גול, שהתיימר להפוך את צרפת לפנינת־אירופה(ולכן,
להיפטר מן הגבנון־האלג׳יראי
הטורדן) ,ונאלץ להתכתש בין המתיישבים
הצרפתים לבין ה,שמאלנים׳ של סארטר
ופילגשו־סימון לבין צמרת צבאית־פוליטית
בפאריס אשר הרקב אחז בה, החליט להעניק
את אלג׳יריה למוסלמים.
שיחקה לו השעה, ומצבה־הכלכלי של צרפת
השתפר — לא, לא כתוצאה מהחלטתו
— באותם זמנים עגומים. מרבית, לוחמי׳
הפל״ן, ש,נלחמו׳ מתונים וממרוקו, יושבים
כיום בשווייץ, ונהנים מן הכספים־האדירים
אשר גייסו אחיהם, וקומץ צרפתים שמאלנים,
בפריז של ימי־המילחמה. התמרדות הקא-
בילים באדוניהם־הערבים היא רק שאלה של
זמן. כך גם התמרדות ישראלי־מישור־החוף
באדוניהם החדשים, פלסטיני ירדן המיזרחית
והמערבית.
במילחמת־הלבנון הורדנו, אני ובני־בכורי,
את הפרופיל־הרפואי הצבאי שלנו ב־ 50 אחוזים
כל־אחד; אלפים נפצעו קשה־יותר; מאות
רבות נטמנו באדמה, וכמו־כן נחשפו ליקויים
רציניים ברמת־הפיקוד של צה״ל. ואף־על־פי־כן,
רק טיפוסים נחרצים כמו שאל או שרון
עשוייי להועיל לנו, במישור הפראקטי, הקיומי.
ומי שדוחה את אריק שרון היום, עתיד
לקבל את יוסי שריד מחר. ליבוביץ׳,
פלוסר וכל שאר החבריא־מן־הפוזמקאות
ימשיכו להתריע ולהתרות ממזכרת־בתיה או
ממאיר־שפיה.
ו ל שי מ עיי פרם, אבי־אבות החתרנות
והפלגנות, יהיה שפע־פנאי לקרוא ספרים
ממש, במקום סתם ברושו-רות. אריק שרון לא
מספיק טוב בשבילכם, קינרערלך? תקבלו את
דדי צוקר כמנהיג. מתאים לו.

אליעזרה בן־יהודה סיפרה לי שהיא חשה כאילו נולדה
מחדש, לאחר שנחלצה בחיים מן האוטובוס בדרכו לירושלים.
יממה לאחר מיבצע־ההתאבדות של המחבל הפלסטיני, חייכה
אליעזרה מעבר לכאבים ברגלה השמאלית המגובסת וצלעותיה
השבורות, יד ימינה הקפואה ומסכת החמצן — גם כשנזכרה
בשניות הנוראות ביותר:
״האוטובוס התהפך באוויר. שאלתי את עצמי כיצד אנצל
ממוות. נחבטתי בראשי. מאז איני זוכרת דבר עד שפקחתי את
עיני. שכבתי על גבי במידרון התלול. על קוצים. הסתכלתי
ימינה — האוטובוס עלה בלהבות. רציתי לקרוא לעזרה. אבל

מה שעבר על פרס
בהלוויה ממחיש ב
משהו עמוק נשבר
לא יכולתי להוציא בגב מפי״.

הטראגדיה הישראלית השתקפה במדוייק וב-
בואתה של האשה השבירה, יפת־הפנים, חומת־העי־

ישוב יהודי חסר־כל לדכא ולהדביר ביעילות את הטרור
הפלסטיני. כל ממשלות ישראל ידעו להילחם בו בהצלחה. עד
שקמו ״ממשלות האחרות״ האחרונות — ובמיוחד הנוכחית.

הכישלון האישי המיקצועי לבש מעטה
אידיאולוגי בריצה אחרי ״פיתרץ מדיני״.
הממשלה הנוכחית הפכה את הפאטליזם לדיגלה
ואת הפסיביות וההשלמה — לסיסמתה.
דומה היה לרגע ששטיפת־המוח הצליחה. שתיסמונת לבנון
מופיעה כאן בראשיתה כמהדורה חדשה. כאילו הפכנו
לביירות״רבתי, שבה נהרגים זה שנים אזרחים באלפיהם
ממיתות שונות ומשונות, והחיים נמשכים, כביכול, באופן
נורמלי.,כאשר כבר מזמן אין שם ערד לחיי־אדם.

אכל תאי ההתנגדות של היהודים בישראל
מאותתים לממשלה שאין זה כך. איתותים שונים
— חיוכיים ושליליים.
לא סתם רעם אולם גני־התערובה ממחיאות־כפיים
של חברי מרכז-הליכוד כשראש-הממשלה,
יצחק שמיר, התחייב בנאומו שיש לחסל את
האינתיפאדה לפני כל משא־ומתן עם הפלסטינים
על תוכניתו. גם הוא הבץ, ברגע האחרון אמנם,
שאחרת זה לא יילך.
ומוטב שיעמוד בהתחייבותו. הזעם המצטבר

ניים, הנקראת על שם סבה, מחייה השפה העברית, אליעזר
בן־יהודה. לא רק באומץ ליבה ושליטתה העצמית, על אף
שנחלצה רק ברגע האחרון מעמק המוות.
בת ירושלים שהיגרה לארצות־הברית ב־ , 1952 נישאה ב־
963ז לאבי קאסוטו, שהיגר לשם מתל־אביב. הם חיים אי־שם
בברוקליז, ניו יורק, עם פרנסה נאה מבית־מיסחר לכלי־בית.
גידלו שלושה ילדים. מדברים בבית בהישגי הבת הצעירה ()18
סיגל, שהשתתפתה בתרגיל־התעמלות במיסגרת המישלחת
האמריקאית למכביה.

אלא שהפעם לא היו אלה ״מתנחלים קיצוניים״,

אם היה מישהו זקוק לסימן מעיד נדם!? שמשהו
עמוק הולך ונשבר בארץ, סיפר זאת אותו אירוע
מביש בירושלים, שאין לו, ולא יכולה להיות לו,
שום הצדקה.

כסיוע למשבר זה בא ההסבר החוזר של השילטונות שאין
פיתרון לטרור הפלסטיני, אלא בתחום המדיני. ועד אז צריך
לקבל את המוות המיקרי כחלק מן החיים במדינה, עריה
וכבישיה .״לחיות עם הטרור״ .כותב השבוע ומסביר, למרבה
התדהמה, אפילו עיתונאי נבון כמו דן מרגלית, במאמר בעיתון
הארץ. שיא האבסורד. כאילו אמרת לחיות ולמות בו־זמנית.
נוסחת אלכימאי הארץ.

בפעם הראשונה מאז החלה תנועת־השיחרור
המהפכנית, מהחיוביות ביותר שידע העולם, את
דרכה בארץ הזאת — התנועה הציונית, אין לה
פיתרון, כביכול, לאלימות הפלסטינית המשתוללת.
בשנות ה־ 20 וה־ ,30 וגם ערב המילחמה ב־ 48 ידע

במקביל מתחזקת התחושה בקרב הפורעים והמחבלים
הפלסטינים שאין להם מה לחשוש ממורא השילטון. להיפך,
הם רואים ששר־הביטחון נכנע ראשון לטרור, וכדי לחפות על
כך הבטיח להם בחירות, ובכללם גם לראשי הטרור במיזרח־ירושלים
המוגנים בצל חוקי ישראל. הם שומעים שכאשר
סוף־סוף, לאחר 19 חורש של הידרדרות, מגיש שר־הביטחון
תביעות לשר־המישפטים לסיוע מישפטי — תחוקתי, מתחמק
מכך האחרון בתואנות של ליברליזם הומאני. שר־המישפטים
מסביר במקום זאת — באינטימיות המתבקשת — שבסך הכל
רוצה שר־הביטחון לגלגל את כדור כישלונו למגרש של
הליכוד, וכי די בחוקים הקיימים.

בניגוד לביירות, למרבה המזל, קיים בירושלים
שילטון דמוקרטי יציב. אבל הבריחה המיניסטריאלית
מאחריות והטלת האחריות של שר על
רעהו, אך היא שייכת כבר לתיסמונת לבנון.
לממשלות ביירות.

החולשה הכללית של השילטון מזמינה יוזמות־טרור
פרטיות, קאטאסטרופות. חוסר־האונים של
השילטון הישראלי הופך את השינאה המפעפעת
למגיפת-אלימות מתפשטת. וטוב שלא שמענו
את שר-הביטחון מסביר הפעם — נוסח דבריו על
פיגועים בשומרון, שנוסעי האוטובוס לא היו
צריכים להיות שם, ואז ממילא לא היו נפגעים.

אלא אזרחים ירושלמים מן השורה. הנוף המהפנט של
ירושלים, על גוון החגיגיות השלווה של כניסת השבת, עמד
בניגוד מוחלט לדרמוון שהתחוללו שם באותן השעות.
הלוויות רכות ראתה הארץ כתוצאה מפעולות מילחמתיות
ומעשי־טרור. גולדה מאיר ומשה דיין נתקלו לא אחת בזעם
האבל והכעס על כ־ 2500 נופלי מילחמת יום־הכיפורים. אולם
דומה שמעולם לא נאלץ שר כה בכיר בממשלה להיחלץ מידי
קהל אבלים נזעם, ונמנע ממנו להשתתף בטכס, שכולו דורש
דומיית כבוד ואי־מחלוקת, כפי שארע לשימעון פרס.

תגובות זוועתיות אלה פורצות כשההדגשה
היא שאץ שילטון הדואג לכיטחונך. אץ אחראי
עליץ, בינוני ואך לא זוטר לכך שיהודים נרצחים
ונפצעים ולאי־עקירתו של הטרור הפלסטיני מן
השורש.

המשמעות העמוקה ביותר היא בכך שחוסר־האונים שמפגין
השילטון, ובראשו מערכות הביטחון והמישפט — הופך את
שנאתם־משכבר של פלסטינים — לכלי־רצח עוור. מתאבד
פלסטיני לא היה מעיז לעלות לפני שלוש־ארבע שנים
לאוטובוס לירושלים כדי לבצע בו את זממו.

באותו זמן נפוצו בירושלים הידיעות על
מעשים חמורים של יהודים מתפרעים, הסוקלים
באבנים מכוניות ערביות באחת משכונות העיר.
אחרים סיפרו בתדהמה על התקרית המזעזעת, הבלתי —
נסבלת, בהלוויית מרים צורפי, מקורבנות האוטובוס, שממנה
גורש ממלא־מקום ראש־הממשלה, שימעון פרס, בבריונות
ובקריאות־בוז. חיזיון מבעית, שהיה המשך ישיר להתפרעויות
החמורות של קהל־אבלים בהלוויות אבי סספורטס (נגד
הרמטכ״ל) ופרידריו רוזנפלד בשומרון(נגד ראש־הממשלהז.

במיוחד השבוע, יהודים והתנפלו למרבה הבושה והעוול, על
ערבים חפים משפע.
כבר לא מדובר ב״מתנחלים קיצוניים מזויינים בשטח,״
אלא בתגובות פזורות על פני ישראל, בירושלים, בקיסריה,
במרכז ובדרום הארץ.

אליעזרה בן־יהודה עם אורי דן
טתדיה ישראלית

בלם יהודים רבים בארץ הזו הולך וגדל והופך
לחרון ואף לתיסבול ככל שגוברים החששות
שהילדים לא יחזרו הביתה בשלום ממיגרש־המשחקים.
וההורים ממקום עבודתם; ככל שהאזרח
המצוי חייב לחשוב לא רק כיצד יעבור בשלום את ואדי־ערה
אלא את פרברי בירתו ירושלים.
מי שלימד את הציבור הזה שאפשר לסחור פוליטית בקורבנם
הקדוש של חללי המילחמה באש׳ף בלבנון, מוטב שיהרהר

הממשלה ה 3 3ה את
הפאטליזם לז־יגלה ואת
המסיביות לסיסמתה
מהרש במעשיו כשהיהודים מאבדים את השליטה על עצמם
כשהם שומעים על הירצחו של חייל אחד, לא כל שכן על
הירצחם של 14 נוסעים באוטובוס. פעולות־תגמול פרטיות
וחמורות, שאליהם יצאו יהודים, גם הן מזכירות את חזיון
לבנון. איש הישר בעיניו יעשה. בהיעדר הרגשה שהשילטון
דואג לביטחון ולהענשה יעילה של הפורעים הפלסטינים, קמו

תיסמונת לבנון נעוצה בפסיביות של השילטון הישראלי,
לא של האזרח. חוטפים חיילים ישראלים ומיד יוצאים חברי-
כנסת, שרים ואחרים להמליץ כיצד ואם לנסוע בטרמפים,
לספק אוטובוסים ולנוע בזוגות. פוגעים באוטובוס — ומיד
מצהירים בראש חוצות שצריך למגן את תא הנהג ״ולהחליף
את החומרים הדליקים של האוטובוס״.
נוכח כל אלה, לא פלא שהמליציות הפלסטיניות צוברות
כוח וחוצפה: יחידות־ההלם של אש״ף והחמאס, רוצחות
״משתפי פעולה״ ופוגעות ביהודים באותה מידה. מכאן המרחק
הוא לא גדול וההתארגנות שממנה חוששים שרותי־הביטחון
של מחתרות ערביות בתוך ישראל, מזויינות בנשק חם.
בתחום זה תהליך הלבנוניזציה הוא מהיר מאוד.
עדיין ניתן לעקור את תיסמונת לבנון. הציבור הישראלי
בכללותו, בניגוד למיקרים הקיצוניים החמורים והמעטים־
יחסית, נוהג בבגרות בלתי־רגילה. אינני חושב שהצרפתים
בפאריס היו שומרים כך על קור רוחם, אם היו סובלים מה
שסבלו עד עתה תושביה היהודים של ירושלים. אחרי 19
חודשים מן הסוג האינתיפאדי בניו־יורק או בלום־אנג׳לס —
ספק אם האזרחים שם לא היו נוטלים את החוק לידיהם, תוך
כדי החלפת ראשי הערים והתפטרויות בשילטון המרכזי
בוושינגטון. כאן, בישראל, מבחינים אנו בציבור בעל גישה
בוגרת, שליטה עצמית, איפוק יוצא־דופן, סבלנות.

עם שמתנהג בבגרות, וזאת נוכח מעשי־רצח
בלתי־פוסקים, מן הראוי שיבוא, סוך־סוך,
לתשומת־לב ממשלתו. תשכיל הממשלה לנצל פסק־הזמן
שעדיין נותר כדי לגשת ברצינות לטיפול בטרור.
להקדיש לו זמן ומאמץ, לפחות כמו שמקדישים שרינו
במדיניות בביטחון ובמישפטים — לתוכנית המדינית, או
למאבק במרכז תנועת־החרות.

ובעיקר — לרכז את האנשים הטובים ביותר
— כדי לעצור בעד הלבנוניזציה — במקום אלה

שנכשלו.

עוח גט;:/,

מש*מג רש₪ל

כבר שבוע ימים לנים באין מפריע ראשי עיירות־הפיתוח תחת
כיפת השמיים מול מישרד ראש־הממשלה. מחאתם על מצוקת
תושביהם. תגובתם לאסון שפקד אותם — האבטלה.
לנים אמרתי, והגיע הזמן להתעורר ולעשות מעשה. די במחאות,
העלבויות ילדותיות, איש אינו מתרגש מהם ממש. קולם
כמעט ולא נשמע. התיקשורת לא אוהבת סטאטיסטיקה.
אבטלה, רבותיי, זה אבסטרקט. עניין של מיספרים, חשבונאות
פשוטה — משעמם 15 .אלף מובטלים באמצע 35 ,׳86 אלף ביולי
89׳ .שישה וחצי אחוזים לפני שלוש שנים. שמונה וחצי אחוזים
כיום. בין השנים האלה — ביקשו עבודה 100 אלף איש, 100.000 .
ואולי רק 90 אלף. עבר בשקט, לא היה דם. מישהו חתר ורידים
באופקים? תלה עצמו בירוחם? שרף את ביתו בשלומי? בסך הכל
יש עלייה בפשיעה בנגב. שם למשל היו 46 אלף מעצרים השנה.
יותר אלכוהוליסטים, עלייה במיספר המהגרים למרכז הארץ או
לחדל, מעט יותר מכורים לסמים והרבה יותר מתגרשים.
מי מהמיפלגות מתעניין בהם, בכם? המערך שהוא התיקווה
היחידה — שמעתם ששר־האוצר סיפר בקול נרגש שהוא בוגר בית
ברל, שם למד על האבטלה. אפשר להירגע, וללכת לישון. אפילו
לנחור, הרי פרס מיהר לקפוץ לאחדות ממשלתית ודרש את האוצר
כדי להציל את ...לא! את הקיבוצים. זוכרים את מחיקת החובות
לפגר הזה.,שמזמן לא עומד על רגליו וחי על חשבוננו? שם למד
ודאי גם איך לדחוף 30 שנה את המרוקאים, תימנים ושאר
מיזרחיים לעיירות־הפיתוח. זה היה ודאי בשיעור אזרחות סוג ב׳.
גם הליכוד יכול — אבל מי שיכול שם עסוק באינתיפאדה.
הסיסמה — ביטחון. מילת־הקסם — אינתיפאדה. המיליציות
היהודיות שם דורשות את תשומת־הלב. הם למדו ומהר מאוד
יחסי־ציבור. רק הליכוד יכול, אבל גם עיירות־הפיתוח יכולות —
לחכות. הפעילו המזגנים וחכו לחורף ולקיץ הבא. הליכוד עכשיו
מפלרטט עם גברות אחרות, לגביכם הוא אימפוטנט.

1לררב• הורוביץ

בשווה האחרונה
שר המרכו
נביאי־זעם, רואי־שחורות ומאחלי־רע התבדו
בשבוע שעבר. לאורך כל הקו. עיתונאים,
שהתחרו ביניהם בחיזוי העוצמה של פיצוץ
מרכדהליכוד, נאלצים עכשיו לאכול את
הכובעים שלהם. היה זה מרכז מלא חיוניות,
אך בעל משמעת פנימית למופת שהתכנס
בשבוע שעבר בגני־התערוכה.
לא יותר מבוססת מנבואת הפיצוץ היתה
הפרשנות הזדונית שצצה בכלי־התיקשורת
למחרת הכנס. הפרשנות רנה ב״כניעתו של
שמיר״ ואיך ״כופפו את ידו של שמיר ״.אבל
נאומו המונומנטאלי של יצחק שמיר במרכז
לא נאמר בטון של מי שכפו עליו הר כגיגית.
דברי ראש־הממשלה היו דברים היוצאים מן
הלב, בוקעים ממעמקי הביוגראפיה שלו,

הרב יהודה לנדאו, קראתי באיזה עיתון, גם הוא מודאג. תסמכו
על זה. כבר שבועיים לא שמענו על סחיטה חדשה של המיפלגות
הדתיות. מאלה שנשבר לנו הגב
מהם כבר מזמן. חובשי־הכיפות,
סוחרים שמנמנים ששכחו מזמן
את עניי עירם, שבלעו ובולעים
מתקציב המדינה — שמקצצים
לנו בתקציבי החינוך, התרבות,
הפיתוח. זוכרים את מדושני העונג
האלה בזמן הרכבת הממשלה
— אילו דרישות, איזו עזות־מצח.
מרוב דאגה הם שכחו את
ההלכה היהודית הטיבעית. פירשו
ואנסו אותה לצרכיהם.
ואם לא די, הרי שאפשר להוסיף
לרשימה את 70 מיליוני השעמור
קלים
שלקחו לעצמם, כך לאור
מפלנח ע״חת־הפישח
היום, המיפלגות. תוספת־ תקציב
לפני כחודש למימון מערכת־הבחירות שהיתה. כדי לשלם ביד
רחבה לעסקניהם, שסייעו בידם לגנוב את דעתכם, את קולכם
בקלפיות( .אחת הסיבות מדוע אסור להצביל בבחירות. גם זו
זכותכם הדמוקרטית).
ראשי־עיירות הפיתוח, תחת לישון תחת כיפת השמיים, כדאי
שיתעוררו. ילכו הביתה ויתאחדו. הישועה לא תבוא מ־ 120 האינ־טרסנטים
אטומי־הלב וחסרי־המצפון.
זו העת להתאחד ככוח פוליטי. ליצור מיפלגה אחת מנותקת
משאר המיפלגות, ללא שייכות לימין או לשמאל. לתפוס את
מקומן של המיפלגות הדתיות כלשון־המאזניים. אלא כבר ימצאו
דרך אחרת אל הכסף.
זה הזמן לקפל את המיטות ולהשתחרר מהשרשראות. להרים
את הראש וכמו אחרים, לנגוס בביס גדול איזה 60־ 70 מיליון שקל.
תבלעו ועוד ישאר לכם מקום. איך אומרת הכתובת על הקיר
ברחוב פינסקר בתל־אביב :״על החלון ישבתי עם רבין, שמיר
ושרון(ופרס) וזהו סוף הזיכרון.״

המציגה דרך־חיים שהיתה שזורה מאז
ומתמיד, ודבר יום ביומו, בתהליך התקומה
היהודית בארץ ישראל. מי שקצת מכיר את
ראש־הממשלה ואת סיפור־חייו יודע שהוא
מאמין בכל מילה שאמר במרכז. מעולם גם
לא הוטל ספק במנהיגותו ובכושרו. לעמוד
בלחצים הכרוכים במילוי תפקידו הרם. אבל
היו רבים שפחדו, ובצדק פחדו, משותפיו
לקואליציה. הלקח מניסיוננו המר מלמדנו
לפחד מאנשי מיפלגת־העבודה, גם כשהם
מביאים מתנות.
הכנס בגני״התערוכה, תוצאותיו והאחדות
הראוייה־לציון שהושגה בו, מהווים תקדים
וציון־דרך, המייחדים מעתה תפקידים חשובים
ביותר למרכז־הליכוד. החשוב שבתפ־קידים
אלה דומה במידה רבה לתפקיד שמילאו
לוחמי השורה האחורית בקרבות שהתחוללו
בעולם העתיק. במיבנה הטאקטי של
הצבאות העתיקים, ב״פאלאנקס״ כפי שנודע
בשמו היווני, היה נהוג להציב את טובי
הלוחמים בשתי השורות הראשונות ובשורה
האחורית. בשתי השורות הראשונות — כי
שתי השורות האלה ספגו את עיקר המהלומה

של האויב. התיקול הראשון היה גורם, בדרך
כלל, לזעזוע קשה כל־כך עד לעצירת השורות
הראשונות. תפקיד לוחמי השורה האחורית
היה לדחוף את המיבנה קדימה, חרף
קשייהן של השורות הקידמיות, לבטל בכך
את השפעת הזעזוע ולהביא לפריצת קווי
האוייב.
שרי הליכוד הם אנשי השורה הראשונה.
הם עומדים במערכה כבדה ביותר. באחת
מפגישותיו עם חברי־המרכז לפני הכנס אמר
ראש־הממשלה שלא קל לשבת עם הנשיא
ג׳ורג׳ בוש ולדבר עמו בזכות ההתנחלויות.
וזה לא הדבר היחיד שאינו קל. המדינה
שרוייה במצב קשה מאוד, כמעט בכל תחום
חשוב. שום דבר אינו קל. שרי הליכוד,
ובמיוחד ראש״הממשלה ושר־החוץ, סופגים.
את עיקר האש מן הממשלה האמריקאית,
מדינות אירופה, מדינות ערב, האו״ם,
הפלסטינים. היה זה לא אנושי אילמלא
השפיעו קשיים אלה על שיקולי השרים.
ויש כאן עוד גורם מחמיר. הפעולה
היומיומית להגשמתו של יעוד פורטת, מטבע
הדברים, את הייעוד לפרוטות קטנות עד
שדמותו מיטשטשת. המטרות הסופיות של
הפעילות המדינית לא תמיד יכולות לעמוד
לנגד העיניים בתוך המהומה של חיי המעשה.
הדבר גורם לתחושה של אובדן דרך שהיא
אמנם רק תחושה זמנית ונסיבתית, אך פועלת
כמו היתה אובדן דרך בסיסי. אובדן דרך כזה,
אפילו הוא זמני ונסיבתי, מחליש את כושר
העמידה.
כך מתברר תפקידו של מרכז־הליכוד:
לתת לשרים מדי פעם תיזכורות בדבר המטרות
והיעדים של התנועה, לבדוק באיזו מידה
פעולות השרים יעילות להשגת מטרות ויעדים
אלה, ובעיקר — להיות כמו השורה האחורית
של הפאלאנקס היווני: כוח מניע
לפעולה בכיוון הנכון, כפי שהוא נראה לרוב
חברי־המרכז.
מכל הבחינות האלה הכנס האחרון היה
תקדים חשוב.

דניאלה אשכנזי

איזון חוזר
הזורעים הר ג
בריוה קצורו
זעקת ״אללה הוא אכבד״ מפי מחבל
השאירה מאחריו קציר דמים של 14 הרוגים
ו־ 27 פצועים. לכל איש יש שם. אחמד יקצור.

החיים בפ״ס.
עבור המושבניק — המתהלך חפוי־ראש
וכבוי־עיניים במיקשות ובשדות, במטעים ובכרמים
— מיפעל חייו הוא מיפעל־הפ״ס. כל
קיץ, כמעט כל בעל משק במושב, שם את
ביתו ואת כל בני ביתו — את האשה
והילדים, את כל עולמו ואת כל עולמם —
חברים, ידידים, בית־הספר והכפר שבו נולדו
— על שולחן־ההימורים.
מרבים לדבר על הערבות ההדדית, אבל
יש ערבות אישית בלתי־מוגבלת ובלתי־נסבלת,
שאף אחד לא חתם עליה, אם כי כולם
חתומים לכל החיים. חוק מדינת ישראל מכיר
ב״דירת יחיד״ שאין לפגוע בה, אך החוק מכיר
אך ורק ביחידת־משק אחת. לא ניתן לנתק את
המשק מדירת היחיד. אי־אפשר להפריד בין
מקור־מחיה ומקור־החיים עצמם. מי שעומד
לפני מכירת מישקו בגלל חובות כבדים,
מפסיד לא רק את פרנסתו; חורב עליו עולמו,
עולם בני ביתו, במלוא מובן המילה.
את יגאל יונתי ז״ל מניר בנים, ששם קץ
לחייו במטע האפרסקים שלו, לא הכרתי
אישית, למרות שאנו מישובים סמוכים. אין
להצדיק — אך דומני שאני יודעת את
הסיבות שהביאוהו להתאבד בין העצים שטיפח
במו ידיו, במטע שהיה תיקוותו האחרונה.
הפסיכולוגים של תנועת המושבים לא יועילו.
שורש הבעיה הוא כללי־מישחק, הגורמים
נדודי־שינה של יהודי נודד ליהודים האוחזים
בקרקע של ארצם־מולדתם, סיוט המביא אחדים
עד סוף דרכם. אנו עוד בעיצומה של
העונה החקלאית, כשהמהמרים עוד עומדים
על יד שולחנות־המיון במישקיהם, עם זיק של
תיקווה בלב. מה יהיה בסוף הקיץ כשתקום
״מישפחת האדמה״ משולחן־ההימורים הממשלתי?
לאלוהים פיתרונים.

בריח דמ׳ס.
בפרשת מותו בשוגג של עובר־אורח, אומר
הרב לווינגר שאינו אשם, אבל, גם אין לו
נקודות־זכות בפרשה .״אני לא זכיתי להרוג
את אותו הערבי,״ אמר מנפנף באקדחו. היד
עוד נטויה והאצבע על ההדק: מסתבר שכל
אחד יכול לשחק לוטו־טוטו־אוטומטי, עוזי או
נו־ . 16 לצלילי הג׳ינגל ״אתה זוכה, המדינה
זוכה״ — שילוב של ״ירית? — זכית!״
ו״רולטת כביש״ — פותחים באש לעבר
קבוצת ערבים בצומת גהה או בכיפל־חארת׳.
אין הבדל בין ההסבר של הרב — ״אלוקים
נתן לי אקדח, אז אני יורה,״ ודבריו של היורה
המאושר לרודפיו :״אני יהודי ויריתי בערבים.
עזבו אותי,״
רבותי ,״הרצחת? גם ירשת!״ לא מקנה
זכות על ארץ ישראל, אלא להיפך! טוב עשה
הרב יואל בן־נון, שלא עבר בשתיקה על
פרשת ״ברכת היורה״ של הרב לווינגר. גוש
אסמים חייב להכריע בין תורת משה מבית
לווינגר, הממית את הזולת באוהלה של תורה
ובין תפילת הדרך של בן־נון, ש״כל אדם
נברא בצלם״.

הבחירות המקור גם הוסיף :״הממשלה
האמריקאית הביאה לידיעתו של השגריר
בתוניס, רוברט פלאטרו, העומד בראש
דיאלוג עם אש״ף —
המישלחת האמריקאית לדיאלוג עם אש״ף,
שהוא יכול להיפגש עם כל אחראי פלסטיני,
אבן פיוה למדיניות
חוץ מערפאת מקור אמריקאי המקורב
אהאות־הבריח באיזוו־לבית
הלבן טען :״ההחלטה הזו נוערה על מנת
הד״ר פוזי אלאסמר, כתב העיתון א ר ־ לשכנע את ממשלת ישראל שהדיאלוג האמ־ריקאי־פלסטיני
נחשב כאבן־פינה במהלך
קודס בוושיגטון, מדווח (ב־ 26 ביוני) שמקור
השלום״.
במישרד־החוץ האמריקאי הדגיש ״שפקידים
בכירים ויועצים אמריקאים ערכו סידרת־ ישראל האשימה את
פגישות אינטנסיביות ברמה גבוהה, כדי
להרחיב את אופן הדיאלוג בין וושינגטון מאר״ס בהפר ת הסכמי
לאש״ף ...נערכו גם שיחות בין פקידים קמם־דייוויד
אמריקאים ואישים מהשטחים, כדי להגיע
לתוכנית שתהיה פיתרון של פשרה וכרי
השבועון אל־אהל׳ מדווח (ב־ 28 ביוני)
שאפשר יהיה להוציא לפועל את תוכנית
בהסתמכו על מקור דיפלומטי בקאהיר, שיש־

עיתונות ערבית

!שאוהו כ ש*1

בימים אלה, כשהמדינה נערכת לגל-
העלייה הקרוב, עסוקה אוכלוסייתנו בהכנות
דווקא בכיוון ההפוך. כ־700.000
ישראלים יסיירו בחודשים הקרובים ב־סאפארי
בקניה, באגמי איטליה, בטירות
באוואריה, ומקוסט לקוסט בארצות־הב־רית.
ובאמת עם האינתיפאדה מכאן והמיתון
משם איפה עוד נותר לבן־אדם
להעביר את יולי־אוגוסט, אם לא בטיול
מרענן ברחבי העולם. ולפני הנסיעה
סידורים: שיחת־שכנוע עם מנהל־הבנק,
תור במישרד־הנסיעות, קפיצה למחנה
הצבאי בדרום לאישור מתאים, חזרה לבנק
לתשלום מס־הנסיעות, גיחה קצרה
ללילינבלום, מסירת החתול לשכנים,
ועייף, אך מאוד לא־מרוצה, אני ערוך לנסיעה.
״האם
ארזת את הכל בעצמך?״ שואל

איש־הביטחון הקשוח .״עד הפרט האחרון״
,אני עונה ומוסיף :״ואין לי נשק, ולא
נתבקשתי למסור כלום!״ הוא מדביק
מדבקה ירוקה על המדבקה הירוקה מהנסיעה
הקודמת ומשקיף בכעס לעבר הבא
אחרי.
״מקום ליד החלון ב־,לא מעשנים׳
בבקשה,״ אני ממלמל לעבר הנערה,
בתור לדלפק הכרטיסים, ומקבל מושב
במעבר ליד השרותים. כעת אמהר אל
אולם־הנוסעים, אנפנף בבורדינג קארד
לעבר השוטרת ואעלה רגלית במדרגות
הנעות שהיום במיקרה הן תקועות. בבי-
קורת־הדרכונים יעבור דרכוני דיפדוף,
חותמת, ורגל אחת כבר בחו״ל.
נותרו עוד אי־אלה סידורים: רישום
מיספר המצלמה במכס, שיקוף־ריאות
לתיק־היד, ומעבר בשער גילוי המתכות.
צעד קל לחנות הדיוטי־פרי. בבית־המר־

קחת שלנו יותר זול, אבל בכל זאת נפרד
מכמה דולרים ורוכש אפטרשייב המילה
האחרונה. עכשיו אני רעב וגם עייף.
״הנוסעים בטיסה מיספר נשמע
קולה של הדיילת. כוחותינו נעים לכיוון
השער, מוסרים את הכרטיס, יורדים
לעבר האוטובוס ונלחצים בנסיעה עד
המטוס. צוות־הדיילים כבר ממתין. הדייל
מצביע לעבר זנב המטוס. התא מעלי
גדוש. אני מחפש בתאים ליד, וגם הם כבר
תפוסים. דוחס את תיק־היד מתחת
למושב. התיק מדיף פתאום בושם חריף,
וכתם מתפשט מרמז שכבר אין לי המילה
האחרונה.
אני חוקר לשמו של הקברניט. זה הוא!
גרנו פעם בשכנות. נכתב פתק ונמסר
לדייל. האחרון מצרפו באדישות לחבילה
של עוד כמה עשרות פתקים. מחכה
להמראה. קולו של הקברניט מודיע על
ארוחת־הבוקר הקרובה. ומצירי רצוי
באמת שתהיה כזאת!
ראשונים מקבלים שומרי־המסורת,
אחר־כך הצימחונים, אחריהם היושבים
לפני, ובסוף אקבל אני. ריח החביתות
מכלה כל חלקה טובה בעצבי. הדיילת
מושיטה את המגש, ומייד מושכת אותו
חזרה. מישהו ביקש רבר־מה והיא נעלמת.
אני משמיע נהמה מסוכנת, ברגע האחרון
מקבל את מנתי.
כעת נערך לשינה. מטה את המושב,
מניח את האוזניות עם דודו פישר
ביידיש, ועוצם עיניים. לבחור קול של
מלאך ...חולפות הרקות ודודו חודל
מהשיר ומתחיל לדבר :״מצד שמאל ניתן
לראות את האי רודוס,״ מכריז החזן. מה
קרה לו לבחור? מדוע החליט לדקלם?...
אני מהרהר מתוך החלום ושוב נרדם...
״אנחנו טסים מעל העיר סאראייבו״,
מפסיק שוב הטנור. אני פוקח עיניים.
מחצית המטוס צמודה לחלונות.
״סאראייבו? אני מהרהר. מה לי ולה?
בגללה עשו לי השכמה? או אולי חיים
בר־לב במטוס וביקש להשקיף על עיר
מולדתו?״
ניסיון אחרון לשינה נקטע שוב:
״אנחנו מעל העיר קלגנפורט במיזרחה
של אוסטריה,״ מודיע הקברניט .״חשוב
מאוד!״ אני קובע, בשיניים חורקות ומניח
את ראשי על הכר.
״תוך מיספר דקות נמכור מוצרים
פטורים ממכס ״,מודיע הכלכל הראשי,
ומגרש באופן סופי אפשרות של הרדמה
מחודשת.
על כתפי הכלכל והדיילת הראשית
נישאתי אל מחוץ למטוס.

ראל האשימה רישמית את מצריים בהפרת
הסכם קמפ״דייוויד, וכי אותו מקור אמר שישראל
הזהירה, באיגרת שהעבירה לממשלת
מצריים, שהתחייבויותיה של מצריים לתוכנית
הצבאית עם מדינות ערב, בעיקר עם
מדינות־העימות עם ישראל, מדאיגה את ישראל.
היא גם הבהירה למצריים שהיא נוקטת
בעמדות עוינות למדיניות ישראל, בעיקר
בעיקבות קבלת המלצות פיסגת ראשי מדינות
ערב בדאר אל־בידאא.

המאבק ב לי כו ד סוינים מונריווו השבועון המצרי אלמצהר מדווח (ב־30
ביוני) ,לקוראיו, במיסגרת המדור השבוע המדיני,
על ההתארגנות בליכוד לקראת כינוס
המרכז :״המצב בתוך הליכוד, בנוגע לתוכנית
שמיר, מראה בבירור על מאבק על השתלטות
על המיפלגה. שמיר משוכנע שמתנגדיו,
אשר נכשלו בניסיון ההשתלטות לפני הבחירות
האחרונות שהיו בשנה שעברה, מצאו
הזדמנות מתאימה עתה, אחרי שהוצגה תוכנית
לקיום בחירות פלסטיניות. ולמרות
שראש־הממשלה הודיע מיספר פעמים שהוא
יתפטר, אם יכשל להשיג תמיכה לתוכניתו,
אם לא יפעל כך, אז הוא וחבורתו, יהיו במצב
של חוסר־אונים, וזה יסייע בפירוק הממשלה.
וזה מה שרוצים מתנגדיו, להביא לקיום בחירות
חדשות, שיביאו לידי הסירוב המוחלט.״

עשרה תואים מטריים לקיום
הבחירות בשטחים
עיתוני מיזרח־ירושלים דיווחו במהלך
השבוע על עשרה תנאים, שהציגה מצריים
לישראל, כתנאי לתמיכה מצרית בקיום
הבחירות:
• הקפאת התנחלויות.
• קבלת העיקרון של שטחים תמורת
שלום.
• נסיגת הכוחות הישראלים מהשטחים
שבהם יוצבו הקלפיות.
• אי־כניסת ישראלים לשטחים ביום
הבחירות.
• קיום בחירות במיזרח־ירושלים.
• תעמולה חופשית לחלוטין.
• פיקוח בינלאומי על הבחירות.
• ישראל תתחיב למוער שבו יערך
המשא־ומתן על המצב הסופי בשטחים.
• ישראל תכבד את תוצאות הבחירות.
• חסינות מוחלטת לנבחרים.
• ישראל תקבל את המצע האמריקאי
בנוגע למיזרח התיכון, בין היתר התחייבות
לקבלת החלטות מועצת־הביטחון 242ו־.338

משמעויות צבאיות לאיחוד
הערבי החדש
השבועון הלבנוני אל־חיאת עוסק השבוע
במשמעויות הצבאיות של האיחוד החדש בעולם
הערבי, המועצה לשיחוף־פעולה ערבי.
איחוד הכולל את מצריים, עיראק, ירדן
ודרום־תימן. בכתבה מציין השבועון כי למצריים
ולעיראק יכולת תעשייתית ומדעית
טובה. הן נחשבות מהמתקדמות במדינות
ערב, ביצור צבאי ...יש להן אינטרס אסטרטגי
בהשגת יכולת ייצור עצמאית בשטח הצבאי.
בין היתר נמנים בכתבה שיתוף־פעולה קיים
בנושאים שהתפרסמו או שנשארו סודיים,
כמו פיתוח של טיל קרקע־קרקע טקטי. מצריים
שותפה לייצור הטיל אל־חסין העיראקי
שהטווח שלו מגיע ל־ 600ק״מ. מצריים רכשה
עבור עיראק מטוסי אימון מסוג אלפאליט
מתוצרת צרפת ואיטליה. מצריים, לפי העיתון,
גם פתחה קו־ייצור למטוס זה. דווח גם
על שיתוף־פעולה עיראקי — מצרי בפיתוח
ויצור הטנק הסובייטי ט־.72

בעיקבות הנפת הידיים המפורסמת של
יצחק שמיר, דויד לוי ואריאל שרון, במרכז־הליכוד
הלא־מפוצץ, מטרידה את חברינו
שאלת ״הפרט הנסתר״ :האם ראש־ממשלתנו,
זקוף־הקומה, עמד ושתי כפות
רגליו על הריצפה, במשך אותה הנפה
חגיגית, או שמא משיכתו הפתאומית של
השר לוי העתיקה אותו מהריצפה בריחוף
אל על מעניין היכן זרקו נרקומני
ישראל את מחטיהם המזוהמות עד שנה זו?
מעניין כיצד בעונה מסויימת בשנה
מסויימת החליטו כל המחטים להתרכז
בחוף־הים לרחצה קולקטיבית. ואולי זהו
אקט הזדהות של הנרקומנים ומחטיהם עם
המוני בית ישראל וממשלתם הנמצאים מזה
19 חודשים תחת סם־הזייה מרגיע, שהנה
טריפ האינתיפאדה הולך ומסתיים. נראה
שאנו זקוקים לעוד מיספר דקירות בחוף־
הים ובכבישי־הארץ על מנת להתעורר.
לשמוע קולות־מילחמה, ולהגיב בהתאם.
במידה ויותקף ח״כ אברום בורג
במטח אבנים, בעוברו בכבישי ארץ ישראל,
כדאי שיוודא תחילה לפני הירי באקדחו
החדש כי התוקפים הם אכן מתנחלים ולא
חלילא ערבים. אם יירה בערבים, מעשה
העומד בניגוד למצפונו, עוד עלולים
להחרים את נשקו הנוצץ, ואז איך יירה
במתנחלים שיבואו לחלצו איזה
מזל היה לנוסעי קו 405 מתל אביב
לירושלים ש ...אש״ף התנער מהטרור.
כל הפיתרונות — לעבור לרכבת,
לבנות את האוטובוסים מחומרים לא־דליקים,
להכניס את נהג־האוטובוס לכספת,
להעמיד זקיף על כסא־הנכים, לבנות
כביש עוקף, למלא את תהומות ואדיות
ארצנו בחול רך — והעיקר לא לעקור את
הסרטן החברים מחכים בקוצר־רוח
למחקר האקדמי של החוג לפסיכולוגיה
באחת מהאוניברסיטות בארץ, שבודק את
הקשר בין פעילות השמאל הישראלי לבין
שיעורי המוטיווציה בקרב ערביי יש״ע
לצאת לפיגועים כנגד הציבור היהודי
בכלל וציבור המתנחלים בפרט
השבוע לא התרגשנו מגינוי הטרור על־ידי
דן אלמגור הנאציולוג הידוע, עמוס עוז
ושאר חבריהם מהשמאל ״הרגיש לאלימות״
כי ...הם פשוט לא גינו. וזאת כשעוד מהרהרות
באוזנינו צרחותיהם ההיסטוריות, המלוות
בדמעות ששטפו את כיכר המלכים
בתל־אביב, על מותו בטרם עת של חמור
ערבי בכפל חארת׳ ,פרופורציות של רגישות
פתאום התחילו להבין שאבנים
יכולות להרוג, ורק מפני שהקורבן היה
ערבי. המתיישבים היהודים ביש״ע חיים
בסכנת מוות זו כבר 19 חודשים, ואף דדי
צוקר לא בא לבקרם ולדרוש לשלומם.
במה שונה תוכנית עמירב מתוכנית
שמיר? בעיתוי בלבד! אם עמירב היה
מתאפק ומציע את תוכניתו אחרי הבחירות
היה הופך מיד לנסיך בחצר שמיר. ואילו
העלאת תכניתו לפני הבחירות זיכתה אותו
במקום־כבוד בשלולית הצפרדעים ליד
האריה המרופט נאור שמיר יודע,
מה שהאמריקאים יודעים, מה שיאסר
עראפת יודע, מה שמס־הכנסה יודע מה
שחברי־הליכוד מסרבים לדעת — שאפשר
לסגור את כל העיסקה מתחת לשולחו
...אגב. לנמוכים זה קל יותר

החברים עור אופירה

פרסטי1ית
(המשך סענו1ר )7
תבגרתי היה לעבור עם העם שלי פוליטית
וחברתית.

• הצטרפת לאיזשהו גוף או איר•

הצטרפתי לתנועה הלאומית הפלסטינית
ולקחתי חלק בפעילויות בתוך המחנות. זה לא
היה רק בביירות, זה היה בכל לבנוו.

• איפה היית כזמן הפלישה
הישראלית ללבנון?
הייתי בביירות. הייתי שם גם בזמן הטבח
בצברה ובשאתילה. אני הייתי בין הראשונים
שנכנסו למחנות אחרי הטבח, כי חברים באו
וסיפרו לי מה קורה שם לפני שזה פורסם
בעולם.
ביירות ודתה. אז לגמרי בשליטת הישראלים,
והיה קשה מאוד להסתובב בתוך
העיר. הלכתי ביחד עם הסופר ז׳אן ז׳אנה.
נכנסנו למחנה וראינו כל מה שנשאר
מהגוויות. מיד רצתי וקראתי לעיתונות,
למעט השגרירים שנשארו במערב־ביירות,
שיבואו לראות, שינסו לעשות משהו ביחס
לזה.

• ראית שם חיילים ישראלים?

בוודאי, הם הקיפו את המחנות, הם היו בכל
מקום.

• וזו היתה פעם ראשונה שראית
ישראלים?
פעם ראשונה שראיתי חיילים ישראלים.

• מדוע אין נשים בהנגת אש״ף?
אנחנו רחוקים מלפתור את בעיית הנשים
בפוליטיקה. בתוך החברה מקומן של הנשים
הרבה יותר מהותי ממה שזה מתבטא ומשתקף
בהנהגה.

• בוו ע ד הפועל אין אף אשה
אחת, מה אחוז הנשים במועצה הלאומית?
לצערי
אחוז נמוך מאוד, פחות מ־10
אחוזים.

• א ת, באופן אישי, מרגישה
שמתייחסים אליך כמו שמתייחסים
לגברים?

עיתומת בע״מ
• באיזה מובן?

מתייחסים אלי בכבוד. מתייחסים בכבוד
רב בעיקר לנשים שהיו מעורבות ושהיו חלק
מהתנועה הלאומית מתחילתה. יש גם הרבה
כבוד לאמהות ולנשים בשטחים הכבושים.
כבוד זה לא מה שחסר. מה שחסר זה כוח.
הכוח אינו מתחלק עם הנשים, וזה מתסכל.

• א ת מרגישה שלא סומכים
עליכן?

(המשך מעמוד )7
מזווית־הראייה שלי בספרד אני רחוק מלקבל
את ההנחה על הבידוד. זה רחוק
מהאמת. את צודקת כשאת אומרת שבסך־
הכל יש עמדה אירופית, שלא ויתרה על
אש״ף, אבל אני מאמין עמוק־עמוק שזו עמדה
מדינית ולא עמדה ערכית.

• למה אתה מתכוון?

עמדה שהיא תוצאה של ניתוח מדיני של
אירופה לגבי הסיכסוך, עמדה שאיננה
מבטאת תחושה של עדינות כלפי ישראל. יש
כאן עמדה בסיסית אוהדת כלפי ישראל.

• אתה, בשגריר, מרגיש קושי
עם מצב שבו אין מדיניות ישראלית
ברורה?
אני לא במצב של התגוננות. קשה מאוד
לתאר בקיצור שנתיים של עבודה פה. אבל
אני בהחלט חושב שלישראל יש בעיה ולא
צריך להסתיר אותה. אני לא חושב
ששגרירות צריכה להופיע, להסתיר דברים
ולהצהיר הצהרות. הרי בארץ יש משבר
וחילוקי־דיעות וויכוח ציבורי שיש להתגאות
בו. מדוע אני צריך להתנצל כאן, אם בארץ
שלי, בישראל, יש ביקורת עצמית יותר
חריפה ממה שנכתבת כאן.
וכאן אנשים מדברים לעיתים קרובות
מתוך מידה רבה של בורות וחוסר־ידע.
כשאת מדברת על תגובה, את צריכה
להבין שבעיני, תפקידו של שגריר ותפקידה
של שגרירות, הם קודם כל לקדם את היחסים
בין שתי המדינות. זה הדבר המרכזי, לא
לפתור את הסיכסוך.
90 אחוזים מהזמן שלנו אנחנו עוסקים

״ידיעות׳ לעם

לא. אלא שבכל החברה הערבית הנשים
עריין לא לגמרי משוחררות.

• אבל הפלסטינים, בניגוד לחברות
ערביות אחרות, הם חברה
דמוקרטית.
נכון, אבל אנחנו עדיין לא מדינה דמוקרטית.
עדיין חסר להן הייצוג והכוח במוסדות.
הנשים הן מאוד פעילות, והן אחראיות
לדברים רבים, גם בגולה וגם בפלסטין.
כשאתה נודד כל שנתיים ממקום למקום,
מתל אל־זעתר לשאתילה ומשאתילה לחוניס
וכר, איך אפשר להקדיש זמן ולחשוב על אחוז
הנשים באירגונים השונים?
אבל עכשיו, בגלל הניסיון, הנשים מבינות
שהן לא צריכות לחכות עד שהמדינה תיוולד
כדי לקבל את זכויותיהן ומקומן במוסדות,
אלא שהן יכולות להתחיל בזה עכשיו. וזה
נכון לגבי הנשים בגולה ולגבי הנשים בתוך
השטחים הכבושים.

• א ת חושבת שתרצי להיות
פוליטיקאית פעילה, כאשר תקום
המדינה הפלסטינית?
אני חושבת שארצה לעבוד במשהו
יצירתי, שיבנה את החברה החדשה. זה אתגר
גדול.
אני חושבת שהניסיון של הפלסטינים
כאומה הוא מאוד ייחודי, ואני חושבת
שהניסיון הזה יכול לאפשר להם ליצור מדינה
מיוחדת, או צורה של מימשל עצמי שלא
דומה לשום דבר אחר. אבל צריך להבין
שאנחנו לא מחוסנים מטעויות ומשגיאות.
מכל החברות הערביות שאני מכירה,
החברה הפלסטינית היא הדינמית ביותר,
אולי משום שעדיין אין לה מרינה, ושהיא
עדיין תנועה לאומית.
ספרדי עוזי לנדאו החרים ישיבות של הפרלמנט
האירופי.

תעמולה 1

בקירוב בין שתי המרינות, לא בעצירת הסחף
בעד אש״ף.

• שגרירות ישראל במדריד לא
יצאה בהצהרה נגד הבינום שנערך
בטולדו?
את חושבת שאגי צריך לקום ולהגיב?
במיוחד שהכיסוי התיקשודתי כאן, בספרד,
לכינוס היה כמעט אפסי. ואני הרי לא צוות־תגובות,
אני לא קם בכל בוקר ונותן הצהרה.

• ל א קורה לך שאתה מוזמן
להשתתף באירועים שונים שבהם
נוכח גם נציג של אש׳׳ף
בוודאי שקורה.

•ומה אתה עושה, אתה מחרים
אירועים כאלה?
לא, אני הולך. אני לא חושב שאני צריך
לא ללכת לאירועים בגלל שגריר אש׳׳ף.

#אתה מ3יר את שגריר אש״ף
בספרד?
בואי נגיד שמעולם לא הוצגנו כראוי.
בסך־הכל צריך להכניס את הדברים
לפרופורציות הנכונות.
אם יש אירועים שהספרדים יוזמים
ושאליהס מתמנים גם נציגי אש״ף, אני לא
יכול להכתיב לספרדים את מי להזמין.

• אתה, באיש מישרד־החוץ,
מתבקש לעשות משהו בכיוון זה,
כדי לנסות ולעצור את בניסתו של
אש״ף לפורומים אירופיים?
אני לא פועל כדי למנוע. אני פועל באופן
פוזיטיבי. אני מציג עמדות, מציע פרוייקטים
משותפים של תרבות, תיירות. העבודה שלי
פה היא קצב־חיים מתמשך של עשיית דברים.

״ידיעות״ ,מודעה עצמית
המצפן הלאומי
מו מצפן מדוייק, מצליח העיתון של
המדינה להציץ החוצה, להקשיב, להריח
ולקבוע בדיוק היכן עובר קו־האמצע הפוליטי
שלנו. החושים המחודדים מאפשרים לעיתון
לא להחליק אל התהום המסכנת את תפוצת
600 אלף גליונות סוף־השבוע שלו.
בידישת־אחרונות למדו את הלקח מפרשת
קו .300 עורך חדשות, אז עיתון צעיר ונמרץ,
לא הכניס למערכת שיקוליו את האווירה
הלאומית המתלהמת, ופירסם, תוך עקיפת
הצנזורה, את תמונתו של המחבל החי.
המערכת לא הסתפקה בפירסום, ואף ניהלה
מילחמה למען ועדת־חקירה.
הפירסום פגע קשות בתפוצת חדשות
ובתדמיתו. עד היום מנסים עמוס שוקן ויוסי
קליין להחזיר לעיתון ניחוח ימני מתקן. חגי
סגל וליפשיץ מתקשים לעמוד במשימה.
כדי לשמור על מהוגנות, מקפיד העורך
הראשי של ידיעות, רב יורקובסקי, לעצור את
כתביו ועורכיו לפגי כל סטייה. פרצופי זורקי
האבנים היהודיים מאשקלון הוסתרו בפס
שחור — ולא מפני שהיו מכוערים. ידיעות,
באמצעות הפס, הביע את עמדת המערכת,
המוכנה להעניק הגנה לזורקים. עמדה לאומית
עם הרבה הבנה וגאווה. גם פסילת הקא־ריקטורה
של דירי מנוסי אופיינית לאווירה
המוגדרת על־ידי עובדי העיתון, כמצב שבו
לא בדאי לעשות גלים. ידיעות אחחעח
מייצג את המרכז, ולדעת עורכיו בזה כוחו.
פעם, כשלשמאל היתה עדיין הילה
מושכת, התפאר בדף האדום שלו. היום,
כשהוא רוצה להציג את עצמו בחוץ, הוא בוחר
להבליט דווקא מגמות אחרות.
במודעת פירסומת עצמית, המופיעה
השבוע, מציץ ידיעות את תפוצתו וכוחו
הפירסומי. במודעה מופיע עמוד מהעיתון,
עמוד שכותרתו (אכן באותיות מוקטנות)
כשהשמאל מנפח את השכל״ .הטכסט, למישטורח לקרוא את האותיות הקטנות, עוסק
בהתקפה על יוסי שריד. בשבוע שבו התרחש
פיגוע האוטובוס, זו ללא ספק מודעה מוכרת.
׳דעות לא בחר להציג עצמו בטכסט רכילות
,,בידיעה פוליטית חשובה, או בסקופ.
הוא בחר בטכסט התקפה על השמאל ועל
שריד כדי להציג את תדמיתו הימנית והלאומית.
בידיעות הבחינו היטב לאן נושבת
הרוח הלאומית.
אני לא מאמין שהבחירה הזו נעשתה

במיקרה. לא בידישת. רב יודקובסקי אולי לא
טיפל אישית במודעה, אבל רוחו ריחפה
מאחורי גבו של המתכנן.
כל מה שנותר לכתבי ידיעות אחרונות
לעשות, הוא להתיישר על פי הקו ולמצוא את
מיקומם בזרם המרכזי העכשווי. השמאל,
היום, כבר לא שווה יותר מכמה אלפי קוראים.
העיתון של המדינה ימשיך להציג מיס־פרי־תפוצה
משכנעים.

׳טפ-טזב

דו ח !
יפור פשוט

ם׳ נתן את ההוראה?
ך ז מי גרום (תדאביב. מוסף ידיעות!
ואחחננת, יום השישי )7.7.89 ,מתיימרת
לשרטט -דו׳ח מצב״(ככה, לפחות, מכנה את
זה העורך) ,אודות הסתבכותם של יעקב בר־נע,
ראובן וימר, רפאל צרפתי ודרוד שטת־שוס,
פירסומאים, עם שילטונות־המס.
הסיפור ידוע ומכה גלים כבר יותר משבוע
ימים: הפירסומאים נעצרו ונחקרו בחשד שסייעו
לחברות־ענק, כגון קוקה־קולה, עלית,
סופרפארס ויפנאוטו(יבואנית ס 1באר .)1להונות
את שילטונות־המם, בכך שהעניקו להן

נ7נחם גולן

״מעריב׳
* ץוסח מעריב תדאביב הקדיש בשבוע
^ /שעבר את צמד עמודי־האמצע שלו
לסיקור מצוקתן של נערות תל־ברוך,
שריבויין הטיבעי וההתחרות הגוברת ביניהן
דחקו את חלושות־ המרפקים שבהן לרחובות
מרכז תל־אביב.
לא תגלית גדולה למי שנוסע ברחובות
תל־אביב כששתי עיניו בראשו; לא סיפור
מרתק למי שקרא כבר 200 דוחות יותר מרתקים
בעניינים דומים. לכל היותר, עוד ניסיון
כושל של אוננות־דפוס, שאינה מעלה ואינה
מורידה, ובעיקר אינה מעלה.

אבל הסיפור האמיתי של צמד עמודי מעריב
תדאביב, ביום השישי שעבר, שייך דווקא
לסיפור שמתחת לסיפור. כי בתחתית הרי־פיון
העיתונאי של עמודי־האמצע, שכותרתו
— ״הן עובדות בצל המצבות״ — היתה
עשוייה לעורר שערורייה״רבתי, אילו נידפסה
ב־ , 1953 למשל, הדפיס מעריב־תדאביב
כותרת נוספת :״הגאווה יוצאת מהארון״.
מה הקשרי
רק רגע, מעריב כבר מסביר: הלסביות וההומואים
— כותב העורך בפתיח — אירגנו
״שבוע־גאווה״ ,ובו אירועים ומיפגשים, כדי
לסמל את מאבקם למען הכרה ושיוויון. ההיענות
לא היתה מי־יודע־מה, אולי בגלל מחירי
האירועים .״העיקר שגוברת הפתיחות בקי־רבנו
למען מאבקנו״ ,אומרים העסקנים.

עכשיו הזיווג כבר ברור. לסביות והומואים
הולכים טוב מאוד עם זונות.
כי הרי מן המפורסמות היא, שהומר

״מעריב״ תל־אביב, עמודי האמצע
איפה ה שכל?
סכסואלים אינם יכולים להיות פקידי־בנק,
מנהלי־חשבונות או עיתונאים. מקור פרנסתם
הטבעי הוא יצאנות בחוצות תל־אביב.
ואם הם הכריזו על שבוע הגאווה שלהם
— מן הראוי לחשוף את פרצופם האמיתי של
הסוטים, ולצרף אותם לזונות תל־ברוך. יידע
ציבור קוראי מעריב ויזהר.

כדי להסיר ספק, ששתי הכותרות נקלעו
רק באקראי לאותו צמד״עמודים מרהיב, טורח
מעריב חראביב לקשור להן כותרת־גג מאחדת
:״מיפגשים בחשיכה״ .מתחת לכותרת
ימצא הקורא המשכיל תצלום מרטיט של שני
גברים, שאחד מהם, עבדקן שחור־חולצה,
נוגע־לא־נוגע בחולצתו הלבנה של חברו —
עדות ברורה למשא־ומתן בדבר ביצוע מגע־מיני
במיבצע ובשלושה תשלומים.

והכיתוב לתמונה קובע :״מגעים בגן החשמל״
.אמאילה.

רוברט מקסוול, מבעלי מעריב. הביע לפני
שבועיים מישאלת־לב, לייצר מכונת־עריכה
אוטומטית, שתפריד בין אמת לשקר, ושתיז־רוק
את הזבל החוצה.
במקרה של מעריב חל־אביב הוא צריך
לייצר מכונה שתכניס את השכל פנימה.

₪תעודה
חשבוניות־מס פיקטיביות, וגבו מהן כספים
תמורת שרותי־פירסום, שלא ניתנו בפועל.
בכספים שקיבלו תמורת החשבוניות מימנו
חלק ממסעי־הבחירות של הליכוד.

יצירת הוצאות מלאכותיות, טוענים חוקרי
מס־ההכנסה, תקטין את הכנסות החברות,
החייבות במם. לשון אחרת: הפירסומאים
חשודים (לפחות) בסיוע־לדבר־עבירה.

פרט למידע הבסיסי הזה ולמיני־ראיון
חסר־ערך עם דרור שטרגשוס, לא מצאתי
ב״דו״ח״ של גרום שום דין וחשבון שאפשר
ללמוד ממנו משהו חדש. בכלל, כבר שבוע
ימים אני מגשש באפלולית העיתונים שמדווחים,
טיפין־טיפין, אודות חקירתם של הפיר־סומאים,
ומנסה לדלות משם משהו שיפזר את
הערפל ויבהיר את התמונה.
חדשעז העריך, בתחילת השבוע שעבר,
במידה רבה של הגיון, שהפירסומאים הם רק
קצה״הקרחון, ושקורי החקירה יטוו רשת בלתי
־עבירה לכמה וכמה לווייתנים פוליטיים.
מעריב וידישודאחחעת הסתפקו בגירסה
פחות ברורה.
ובינתיים, עד שתפוזר העלטה, מתפרסמים
שוב ושוב ארבעת השמות, שגם אם אינם
קורבנות העלילה הזאת — בוודאי אינם
החוליה המרכזית שלה.

את המסקנה הזאת אני מבסס על כמה
עובדות והנחות־יסוד פשוטות.
הפירסומאים הוציאו לחברות־הענק

חשבוגיות־מס.

( )2לגבי דידם של הפירסומאים, אין שום
הבדל בין חשבונית־מס שיגישו ליפנא 1ט.1
לבין חשבונית שינפקו לעיריית יופיץ,
למשל. בשני המיקרים הם משלמים מע״מ
ומצהירים על רווחים.
( )3בשני המיקרים הנידונים בסעיף ,2
ישמש רוב תמורת החשבונית לצורר פרעון
חשבונות העיתונים ו/או שילטי־החוצות של
הלקוח, ומיעוטו יהווה את נתח הרווחים.
( )4הגורם היחידי שיכול ליהנות מהתרגיל
הפיננסי הבלתי־מתוחכם הזה הוא גוף פוליטי
הרשום כעמותה. לגוף כזה אין אפשרות להתחשבן
עם שילטונות מס־ערר־מוסף ולקזז
מע״מ. לשון אחרת: אם ישלם לפירסומאים
ישירות, ללא מתווכי־קש — יפסיד 15 אחוזים
מתקציב־הפירסום שלו.
( )5הפירסומאים, לכאורה, יכולים להפסיד
כמה אלפי שקלים, מתיר תקציב מסע-
הפירסום, אם העמותה הפוליטית ששכרה את
שירותיהם תצטרך לספוג את דמי המע״מ
שהיא משלמת להם, ולהקטין את התקציב.
רק לכאורה. כי כל פירסומאי שהיה מעורב
אי־פעם במסע־בחירות יודע שהלקוח יעופף
באוויר כדי להשלים את התקציב, ולא יוותר
על אינטש שחוק אחד — בעיקר לקראת
הדהירה האחרונה אל סופו הפרוע של הקרב.
( )6אנשי מס־הכנסה עושים, כדרכם, עבודה
יסודית. הם חוקרים חוליה אחרי חוליה.
הפירסומאים, בסופה של החקירה, יובילו אותם
אל המטרה.
( )7והמטרה העיקרית, במיקרה הזה, היא
הפוליטיקאים שדהרו אל השילטון ו/או ראשי
העמותות שסייעו להם במלאכה.
( (8מה כל־כך מסובך בזה?
חמש בבוקר
>\ ורנה קדוש (העיר ,)7.7.89 .עשתה
במהלך שלושת השבועות האחרונים
מלאכה עיתונאית חריגה, מיוחדת במינה,
יוצאת־דופן מקני־המידה השגורים של
״עיתונות 89׳ בע״מ״.
קדוש ביקשה לבדוק איך חיים בני־אדם
בפלאנטה של דימונה — אופקים — נתיבות
— שדרות — ירוחם; איפה הם עובדים; מה
הם אוכלים; כמה הם משתכרים ולמה הם לא
עולים לארץ.
כדי לברר את כל הסוגיות הללו לאשורן,
קמה קדוש ועשתה מעשה, שהעביר, מן הסתם,
צמרמורת בגיוום ממוזג־האוויר של כמה
מעמיתיה הבכירים בעיתונים אחרים: היא נסעה
באמצע הקייץ לדימונה, ועבדה שם שבועיים
כפועלת־טקסטיל.
חשוב לחזור שוב על העובדות, מפני שסוג
כזה של עיתונות כבר אינו נורמה שגורה.
אורנה קדוש לא ישבה ומרחה עמודים מאחורי
שולחן־הכתיבה; לא טילפנה לחברה כדי
לברר מה׳עניינים מחוץ לעיר; לא ביקשה
ממזכירת־המערכת לזמן שלוש פועלות מצונפות
וסגן־שר עב״משמנים לרב־שיח אודות
מצוקת הטקסטיל והשלכותיה על המדיניות
המוניטארית בשלהי המאה ה־20׳.
קדוש נסעה לבאר־שבע ב־ 5בבוקר (אין
שעה כזאת, זה נכון) ,נרשמה בלישכת־

אורנה קדוש
לא קתפקציה
העבודה, הופנתה למיפעלי דימזנה־טקסטיל,
התייצבה עם הפיתקה שקיבלה והתחננה שיקבלו
אותה לעבודה. משנעתר לה מנהל־העבודה,
נשארה ליד הנולים שבועיים תמימים,
שבמהלכם ארגה וטוותה כתבת־תעורה
ממדרגה ראשונה.

יש לי לא מעט השגות אודות רשמיה ומסקנותיה
של קדוש מ־ 14 ימי״העינויים שלה.
אני מוותר עליהם ברצון, מפני ש־1000
מישפטי־ביקורת ו־ 2000 מישחקי־מילים
מאחורי שולחן־הכתיבה שלי, אינם עומדים
במחיצתה של שעת התנסות עיתונאית אחת,
מתחת לגג הפח הלוהט של דימ1נה־טקסטיל.
ואורנה קדוש, אם ספרתי נכון, צברה 108
שעות טקסטיל, לא כולל נסיעות ומע״מ, כדי
להוכיח שהיא איננה כתבת־קונפקציה.