גליון 2707 מתאריך 19 ביולי 1989

ט״ז בתמוז תשמ״ט19.7.1989 ,

10062128

מיססר 2707

המחיר 6.00 :שקלים(כולל מע״נס, באילת 5.20 :שקלים

קריין: שלישית מנגו של צ׳מפיון
ק ב לו אותן!מנגו: מיץ טבעישלצ׳מפיון
זה הטעם
בלי חומרי שימור ובלי סונר
ובלי צבעי מאכל-
הכי טבעי שיש. כן.
בא לי מיץ של צ׳מפיון, רגע!
קריין: מיץ מנגו מיץ תפוזים

מנגו: בא לי ויטמינים של צ׳מפיון!
קריין: מיץ אננס, מיץ פירות טרופיים
מנגו: צ׳מפיון!
קריין: מיץ אשכוליות ותפוחים
מנגו: הכי טבעי שיש, תנו לי צ׳מפיון!
קריין: המיצים של צ׳מפיון
הכי טבעי שיש!

צ׳מפיון? הכי טבעי טיט!

דוח
הודית קר עו מד ת
דהווגיא דו ח חד ש,
ב לי מחמאות
למישטרה. המ שך
תחקיר ,.העול הזה״
( ע מוד ) 18

אולי כ בו ד הנשיא
לא דע שהוא חלק
ממסע־פירסו?
עיתונות בעמ
מ סבירה לו
( ע מוד )46

שמעון פינקל ע ל
שמואל רודנסק׳.
ל מרו ת ההוגלחות,
ותיק ״הבימה לא
ה תל הבו ממנו
( ע מוד ) 14
תגובה שמת ל ב שי שראל
לא הוזמנה לחגיגות
המהפכה ב פ ארי ס? !
אור• אבנר מסביר
למה
(ע מוד ) 7

ריבקה :״רוב הנסיעות שלנו לא היו
ע ל חשבון המדינה. אני עדיין
בהל ממה שקרה דנו!
( ע מוד )8

יי ב תוך הגליון-

קורא יקר — חננור נפץ
מיכתבים — מוסך או מיסעדה
בלונים — שחך ו״צמן
במדינה — חישוקים משני הצדדים
בארים י -מי לא היה שם?
תשקיף — שחל — בת־־שה?
אברהם שריר — לא מע ס על שם יר
מישפט — רעל בתוך הקפה
מיפלגת העבודה — צהוב במקום אדום
הנדון — סדום ועמורה
שמואל רודנבקי — לפני ואחרי הקולקטיב
יומן אישי — מילחמת הבורים
אנשים — חמושות במישקפ״ם
תחקיר — המישטרה מטייחת
תמרורים — ורשה, ברלין
תסריט — ואז לעומת אז
מאחורי הסורגים — כוכבי־תיקשורח בכלא
קולנוע — שלושה בימאים. עיר אחת
זה וגם זה — ברכה לבטלה

אבר שה :״מדוע של א אתייעץ ע
אשתי? היא התנגדה שאחזיק
בשני תיקי!
( ע מוד )8

לילות ישראל — חזה מלכוח׳
דף חדש — בוקר טוב ישראל
מה הם אומרים — הדר אלון ליאל, שמועל אבידור
הכהן, אריאלה שרטר־בא״ר, עולש סופר, האזרח מ:
טלי שחורי
הורוסקופ — שלושה מכבים וסרטן אחר
כתב־אישום — המכורים לסכס
מיכתבים לרותי — כושר מיני
רחל המרחלת — מורט אחד למ ס ת
שני ערוצים — זהו זה ולא אחרת
דיעה אחרת — ארר קיסרי: כה אמר הרצל • ויל
סמסונוב: על ספת הפסיכיאטר • החברים של
אופירה: חרדל • אורי דן: הענק האמריקאי • טד
נריש: מתוך המילון • מאיר ליפשיץ: דרושים •
אילנה אדם: איש בינוני • עליס בליטנטל: צלבי קרס
• מרדכי הורוביץ: תנאי שואה
תיקשורת בע״מ — אתנן לעניין
מישפט — היעלמות מיסתורית
חגו הסילון — יוון, שמן ו״ן

ספורט — שער עצמי

גזי מז בי ם
ב ש־סן מוגבל מאח־

ב לי פ ל שו א 7יביב1

עיתונאית החוקרת את פרשת ואדי-
סאליב, שאירעה לפני 30 שנה בדיוק, ביקשה
לראיין אותי בעניין זה.
מדוע אותי? היא הסבירה זאת כך :״עברתי
על כל העיתונים של הימים ההם. גיליתי
שהשלם הזה היה היחידי שהבין מהרגע
הראשון את משמעות המאורעות״.
כל כלי־התיקשורת בארץ דיווחו ביולי
1959 על תקרית קסנה, שאירעה בבית־קפה
בשכונת ואדי־סאליב בחיפה. השוטרים ירו
בצעיר שיכור, עולה ממארוקו, ופצעוהו קשה.
למחרת היש נערכה בשכונה הפגנה נגד
המישטרה.
העולם הזה היה היחיד שהכריז מייד כי
פרץ ״מרד המרוקאים״ .כך נאמר בשער הג־ליון
של אותו שבוע והשלם הזה .)157.59
חומי נפץ
לא הופתענו, מפני שהיינו מוכנים זה
זמן רב למאורע מסוג זה.
כשבאה העלייה ההמונית לארץ, בראשית
שנות ה־ ,50 פקחנו עין על המתרחש. הרבה
זמן לפני מישהו אחר הזהרנו את המדינה כי
נעשות טעויות גורליות.
הלכנו אל המעברות ודיברנו עם האנשים.
גילינו מישקע עמוק של התמרמרות. המימסד
הפוליטי(שהעיתונות היתה חלק ממנו) לא
היה מודע לכך בכלל. הוא לא ראה, ולא רצה
לראות.
בתערוכה לוזיזח עם חלום, המוצגת עתה
במוסיאת תל־אביב(ושעליה דיווחתי במדור
זה לפני שלושה שבועות) תלוי עמוד של
השלם הזה. שעשה היסטוריה. הוא פורסם
ב־ 13 באוגוסט , 1953 ונשא כותרת של מילה
אחת :״רעב״ .כתבה על־כך האוצרת, בקטלוג
התערוכה :״השלם הזה היה העיתון היחיד
שהדגיש את הצדדים המוצנעים של קליטת
העלייה.״
ערכנו אז סקר על החיים במעברות, ודי־ווחנו
שיש מישפחות הסובלות מחרפת־רעב
ממש. הגילוי עורר רוגז רב בארץ, והגביר את
השינאה כלפי השלם הזה זדסנסציוני״.
כעבור חודש הופיעה על שער השלם הזה
( ) 17.9.53 הכותרת שהפכה חלק מהשפה העברית
״דופקים את השחורים׳ .היתד, זאת פתיחה
של סידרת־כתבות, שחקרה את תופעת
האפלייה העדתית.

כל הגילויים האלה לא העלו את הפופולריות
של השלם הזה. וגם לא את תפוצתו.
להיפך. עוררנו רוגז לא רק בחוגי השילטון,
אלא גם בציבור הרחב. אזהרותינו על הצטברות
חומר־הגפץ העדתי עוררו את אותה התגובה
כמו אזהרותינו לגבי הבעייה הפלסטינית:
שינאה, בוז, שאט״נפש, התנגדות.

מהומות ואדי״סאליב הגשימו את האזהרה.
בעוד שאחרים כתבו על השיכור ועל ההפגנה
המקומית, דיברנו על מרד ארצי. הקדשנו לו
בשבוע הראשון שיבעה עמודים, ולאחר מכן,
שבוע אחרי שבוע, ליווינו את המאורעות בכתבות
ארוכות.
מי שבא היום לחקור את מאורעות ואדי־סאליב,
נאלץ להיעזר בעיקר בחומר הזה. ואכן,
כל העיתונים עושים זאת, אם כי רק מעטים
מודים בכך( .אחד העיתונים סיפר השבוע
כי קראו לחיפה ״חושיסתאן״ ודיברו על ״מרד
המארוקאים״ — כאילו היו אלה מושגים
מקובלים. אר היו אלה מונחים מובהקים של
השלם הזה. וכל מי שחי אז ידע את מקורם.
אבא חושי היה ראש עיריית־חיפה, רודן שהשלם
הזה קידש עליו מילחמה).
גם אז, במהלך פרשת ואדי־סאליב, כאשר
התייצבנו לימץ השכונה הנצורה, הזהרנו את
המימסד מפני התוצאות. מפא״י(קודמתה של
מיפלגת־העבודה) חיסלה את הפרשה באמצעות
ריבוי ושוחד. בעבור 11 שנים פרץ מרד
הפנתרים השחורים. גם הוא חוסל באמצעים
דומים.

על לשונה העברית של העיתונות
העברית.
אין להעולם הזה מושג כמה הוא צדק
כאשר הוא נתן למדור העיתונות החדש שלו
את השם עיתשת בע־מ.
מה זה בע״מ? בערבון מוגבל!
רק שהעיתונות העברית היא לא סתם
בערבון מוגבל, אלא שהיא בערנון מוגבל
מאוד. בעיקר כאשר המדובר בלשון העברית.
הנה, וזאת דוגמה מיקרית בלבד, שכמותה
אפשר למצוא מדי יום כמעט בכל עיתון עברי
:׳רישת אחרשת, הגדול מכולם, בגיליונו
מן ה־ 10 ביולי:
• ב״תגובת היום״ (מאמר־המערכת) :״את
ההמלצות ...לפרוש מהקואליציה ...קשה
להגדיר אחרת מאשר עצות אחיטופל( ״.כך!
בט״ית — אחיטופל!).
אותו יועץ רע של דויד, אחיתופל הגילוני,
בוודאי מתהפך בקיברו.
וב״מישאל אקראי״(על פרישה אפשרית
של המערך מן הממשלה) :״עזר וייצמן תומך
בפרישה מיידית ...אם מיפלגת־העבודה
תשאר ...היא תיקח חלק בתרמית ובזריעת
חול(כך! זריעה! לא זרייה, כפי שצריך) בעיני
העולם!״
מעניין מה ידישת אחרונות -קוצר, כאשר
הוא זורע חול• טוביה אשכנזי ,׳ חשדם

שלום עם שכנים
על מדיניות המילחמה והשלום של

• המחקרהחדש, המתבסס על מי ס מ-
בי ם של ה ת קו פ ה, אינו מאושש אתהמס-
קנו ת של ה קו ר א שגב. הי ס טו ריוני ם מימין
ומשמ אל הגיעו למס קנ ה שדויד בן-
גוריון א בן רצה ב מיל ח מה, בדי להר חי ב
אתג בולו תהמ דינ ה עליה ה ח לי טהאדם,
ובדי ל מנו עהקמתמ דינ הפלס טיני ת.

אמת או שקר
על הסיבו ת להתפטרותו של שר
(״החברים של מנדי״ ,״יומן אישי״,
העולם הזה .)57.89
ההשוואה בין ג׳ון פרופיומו, שר״המילחמה
הבריטי שנאלץ להתפטר בימי פרשת קילר־רייס,
ומשה דיין, שנשאר יושב על כס השר
גם אחרי חשיפת אלישבע, איננה תופשת:
פרופיומו לא נאלץ להתפטר על ששכב
עם יצאנית. הוא נאלץ להתפטר על ששיקר
לפרלמנט הבריטי, משנתבקש לגלות את
האמת על קשריו עם אותה יצאנית.
צבי הלוי, תל־אביב

לצלמת מגיע צילום
על נוכחותה של חברת מערכת
העולם הז ה בטולדו (״ 4ימים
בטולדו״ ,העולם הזה .)127.89
נהניתי לקרוא את רשימותיה הקולעות
ולראות את צילומיה היפים של ענת
סרגוסטי, שסיקרה את המיפגש הישראלי־
0$אן ז * 1£$ק

ש *1$8

התוצאה היתה שחומר־הנפץ העדתי הגדול
מצא לו פורקן במקום אתר. הוא שהניא
להתפוצצות הפוליטית הגדולה שנודעה בשם
״המהפך״ .הציבור הגדול של בני העולים
מארצות־המיזרח הלך בהמוניו אל הליכוד,
ומצא שם את ביתו.
״השבר הסורי־אפריקאי״ של הפוליטיקה
הישראלית, שהוא עובדת־חיים כיום — בצד
האחד הציבור האשבנזי־המסודר־השמאלי•
המתון ובצד האחר הציבור המיזרחי־הבלתי־מרוצה-הימני־הלאומני״הדתי
— נוצר אז.
יתכן שזה היה נמנע, אילו שעו לנו. כשם
שיתכן שאינתיפאדה היתה נמנעת, אילו שעו
לנו בעוד מועד.

געיית
#העתיד
סרט קטן אך מעניין: באותם הימים,
שבהם עמד השלם הזר, לבדו על הבאריקדה
העיתונאית והגן על מורדי ואדי־סאליב, הגיעה
תפוצת השלם הזה לשפל-המדרגה. איים
עלינו משבר כלכלי של ממש. ההגנה על החלשים
והמקופחים לא היתה עניין פופולרי.
להיפר. הוא הרגיז רבים, שרצו לטאטא את
הבעייה אל מתחת לשטיח, בדיוק כמו הבעייה
הפלסטינית.
בעיית הפער העדתי אינה נהלת העבר.
היא גחלת העתיד. היא לא נפתרה, ועברה
בכל חומרתה מדור לדור.
כל עוד קיים מצב־המילחמה, אפשר לטאטא
את הבעייה אל מתחת לשטיח. אך בבוא
היום זה יתפוצץ. נעקוב אחריה בעתיד כמו
בעבר.

סרגוסטי(מימין) בפעולה בטולדו*
סקירה מאלפת, צידמים יפים
דויד בן־גוריוו (״הנדון״ ,העולם פלסטיני בטולדו.
סרגוסטי לא הסתפקה בתפקידיה כעיתר
הז ה .)28.6.89
בהנחן ״קלף משוגע״ הדהים אותי אורי
אבנרי בסילוף עובדות היסטוריות, כאשר
* •ושבים: בחולצה משובצת. הסופר
כתב :״כצפוי, פתחו הערבים במעשי־איבה סס• מיכאל ולידו העיתונאית הפלסטינית
חלושים.״
לילה שהיד.
כיצד קובע אבנרי, שלחם ונפצע במילח־מת־העצמאות,
שהיו ״מעשי־איבה חלושים״?
האם מדינות ערב עמדו מהצד, או שלחו פגז
פה ושם, כדי להשתיק את מצפונם? כיצד, אם
כן, נהרגו כל כך הרבה אלפים מצעירינו?
השבועון של ישראל
ואבנרי מוסיף :״בן־גוריון ניצל זאת כדי
לפתוח במילחמת־כיבוש״.
העורך הראשי: אורי, אבנרי
אבנרי ממש מפתיע אותי. אין אני יודע מי
מנהל: אברהם סיטון
הוא האלוף האלמוני שאיתו שוחח אבנרי ומנהלת
מדזלקת־מודעות:
הסביר את דעתו ״במונחים צבאיים״ .אבל אם
רינה מיטרני
במונחים צבאיים אנו דנים, האם אבנרי באמת
אינו יודע, כי על־מנת לשרוד במילחמה יש
המערכת והמינהלה:
צורר לתקוף ולכבוש את שטח־האויב?
תל־אביב, רחוב גורדדן 3
ולבסוף: מעולם, מעולם לא התכוון בן־
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
גוריון לכבוש שטחי־אויב על־מנת להחזיק
טלפון 232262/3/4 03
בהם. הוא תמיד חשב שהם משמשים קלף
פקם 245130 03ס? /
לעשיית־שלום עם שכנינו, וידועה האימרה
המו״ל: העולם הזה בע״מ
שלו״ :בשביל שלום־אמת יש להחזיר את כל
הדפסה: הדפום החדש
השטחים חוץ מירושלים!״
הפצה: גד
אלה הן העובדות הנכונות והן לא פוגעות
תל־אביב, יד חרוצים ד
ברוח הכללית של הנדזן של אבנרי, לפיו יש
טלפון 056 :ד37־(<03
לנצל את המצב, כפי שהוא כיום, לניהול
משא־ומתן לשלום עם שכנינו.
המנהל הכללי: דויד גרשונוכיץ
ש. שגב, להבים
העולם הזה 2707

: 11: 1 0511171

ציוו צפריר, ה עול ם הז ה

נאית וכצלמת, אלא נטלה גם חלק פעיל
בדיונים ונתנה סקירה מאלפת, מלווה בהרבה
דוגמות, על השתקפותה של האינתיפאדה
בעיתונות הישראלית.
אני מצרף תמונה שצילמתי ובה רואים את
סרגוסטי בהופעתה הזאת מעל הבמה. גם
לצלמת מגיע צילום.
לטין! דורי, מזכיר הוועד לדיאלוג
׳שראלי־פלסטינ׳ ,תל־אביב

מוסך איננו מיסעדה
על איפיונן של מיסעדות טובות
(״לבד בין כל הסינים״ ,״חוג הסי לון״
,העולם הזה .)5.7.89
אני חייב להסב את תשומת־ליבם של
קוראי העולם הזה לכלל הגדול, שלכל כלל
יש יוצא מן הכלל.
מן הניסיון הגסטרונומי שלי בעולם הגדול
אני אמנם מסכים שאס מחפשים מיסעדה
סינית מן הראוי להתמקד על אחת שמלאה
סינים, וזה מתוך ההנחה ההגיונית שהסינים,
לפחות, יודעים מה זה אוכל סיני טוב. אבל...
אבל, כאמור, מן הראוי להיות זהיר קצת
בהפעלת כללים מן הסוג הזה. כך, למשל,
לימדו אותי חברים, כי באירופה המערבית,
המיסעדות המעולות באמת הן אלה המצויות
לצירי הכבישים הבינעירוניים, שבהן סועדים
את ליבם נהגי המשאיות הבינארציות, החייבים
(והאוהבים) אוכל טוב.
ובאמת, בין אם זה היה בפרברי וינטרטור
השווייצית, ליון הצרפתית או האנובר הגרמנית,
מעולם לא הצטערנו כאשר עצרנו ליד
ריכוז משאיות בפתח מיסעדת־דרכים.
אולם, כאמור, לכל כלל יש יוצא מהכלל.
פעם עצרנו, אשתי ואני, בפתח פונדק־דרכים,
בקירבתו התגודדו משאיות רבות(זה
היה בקירבת אנסי, עיר־הגבול הצרפתית־שווייצית
הידועה במיפעלי ג׳ילט שלה).
לתדהמתנו היתה המיסעדה כמעט ריקה
מאדם, אך ייחסנו זאת לשעה המאוחרת(רבע
לשתיים, או משהו כזה, ובצרפת אין חוכמות,
לא מגישים ארוחת־צהריים אחרי השעה
שתיים) והזמנו צהריים.
היתה זאת אחת הארוחות הגרועות והעלובות
שאכלנו אי־פעם.
כשיצאנו מזועזעים מן המקום, אמרתי
לאשתי :״אני לא מבין, הרי כל המשאיות האלה
אשתי, העניינית, לא התרגשה, סקרה
עוד פעם את המקום והסבה את תשומת־לבי
למוסך לתיקון־משאיות שהיה צמוד לפונדק.
המשאיות לא עמדו בתור לפונדק. הן
עמדו בתור למוסד• בני ברגמן, בנימינה

כיצד פורסים עוגה
על צל״ש ביחסי־ציבור (״החמצן
של הכדורגל״ ,העולם הזה .)5.7.89
אם העולם הזה כבר מחלק צל״שים, כפי
שהוא עושה לדני לאופר, יו״ר מכבי תל־אביב,
על שהצליח לקבל את חסות הבנק
הבינלאומי הראשון לקבוצתו, מן הראוי להעניק
צל״ש גם לבנק.
בנוסף לחידושים הבלתי־פוסקים שהבנק
הזה מנהיג, הוא גם אמן בפרישת עוגת־הפיר־סוס
שלו והדוגמה הזאת של הענקת־חסות
לקבוצת־כדורגל שהיא במוקד ההתעניינות
של רבים־רבים, היא איננה היחידה.
רק עכשיו מצא הבנק הבינלאומי הראשון
לנכון לתת את חסותו לתוכגית־הטלוויזיה
החדשה שבשבת, המבשרת מדי ערב לכמה
מיליוני צופים את תחזית מזג־האוויר ליום
המחרת, ללא ספק אחד הנושאים המרתקים
ביותר לישראלי המצוי, שחשוב לו מאוד
לדעת בקיץ, אם למחרת יהיה חמסין ובחורף,
אם למחרת יהיה מבול.
יהודית גרובמן, חדאביב
העולם הזה 2707

ב בז ר ע\ז העם הקרב על המיגזר קבוצה קטנה שד
שוחרי־פירסום
עלולה לגרור את
ישראל לתקרית
גדולה
יש ידיעות המדליקות נורה
אדומה בראשו של כל יהודי, והשד
אבות את האנדרנלין לתוך זרם־
הדם שלו.
בזאת היתה הידיעה השבוע: פועלים
פולניים התנפלו על יהודים
באושוויץ, גירו והיכו אותם, לעיני
נזירות, שוטרים פולניים וכומר,
שלא התערבו. לידיעה צורפו
תצלומים, שהנציחו את המאורע.
בידיעה זו היה הכל: אושוויץ,
יהודים, פולנים, נזירות, כומר. המסר:
השואה חוזרת!

ויכוח עדין. העיתונים הישראליים
הגיבו כצפוי, מוסדות יהודיים
בארצות־הברית מחו וזעקו,

גם ממשלת־ישראל השמיעה מחאה
רפה.
אר האמת היתה שונה מן הכו
תרת.
בשטח
אושוויץ יש מחלוקת.
הכנסיה הקאתולית הקימה שם

התוננית והדחת שמיו: ווי מס( 1,זמנית)
איומ> ־ ה9רישה של המעיד מממ שלת־האחדות הניעו א ת
יצחק שמיר לזמן א ת סגנו, דויד לוי, ל״התיעצויות״.
אחרי המשבר האחרון בליכוד הבין שמיר ששגה קשות
(מבחינתו) משלא שיתף את לוי במהלכים שקדמו להצגת
תוכניתו המדינית. במגמה זו חפצו ״הנסיכים״ ,השואפים
למונופול על תהליך קביעת המדיניות, ול״דילוג דור״ מעל
לראשיהם של לוי, אריאל שרון ויצחק מודעי. זה דחף א ת לוי
ישר לזרועותיהם של שרון ומודעי, להקמת ״חזית המ מורמרים״
נגד ראש־הממשלה.
פרשנים פוליסיים רבים הופתעו מכך שלוי הלד הפעם ״עד
הסוף״ עם שותפיו.

ההצלחה של השלישיה במרכז הליכוד רק חיזקה
תהליך מרחיק״לכת בליכוד: שיתוף הפעולה לוי־שרון-מודעי
לא היה ״אד הוק״ ,אלא מסתמן כברית
ארוכת־טווח, במאבק הנמשך מאז 1983 על ירושתו
של מנחם בגין.
בעבר, בכל פעם שלוי ושרון שיתפו פעולה זה עם זה נגד
שמיר, הם הביסו אותו:
• בוועידה ״המפוצצת״ של מרס 1986 הביס שרון, בתמיכת
לוי, את ה ״נ סי ך הפופולרי מכולם, בני בגין, בקרב הדראמתי
על ראשות ועדת־המנדאסים. למחנה שמיר־ארנס לא נותר אז
אלא ״למזמז״ את הוועידה עד לפיצוצה, כדי להתחמק מהקרב
המכריע לוי־ארנס על ראשות הוועדה המתמדת.
• בפעם השנייה, בששיתפו לוי־שרון פעולה נגד מחנה
שמיר״ארנס במילחמת ״השביעיות״ ביולי , 1988 הם זכו
במקומות הראשון(לוי) והשני(שרון) ,ודחקו את ארנס למקום
השלישי.
• בפעם השלישית שבה שיתפו השניים פעולה -החודש -
הם זכו בניצחון נוסף.

טעותם המרכזית של לוי ושרון בעבר היתה שבכל
ההתמודדויות המכריעות הצליח שמיר לתקוע טריז
ביניהם ולקחת לצידו א חד מהם.
זוהי הטאקטיקה של ״הפרד ומשול״ ,החביבה על שמיר.
להצלחת הטאקטיקה הזאת בעבר היו שתי סיבות:
• ערב כל ה ת מודדות נהג שמיר להבטיח לבן־בריתו הזמני
הבטחות (כמעט) עד חצי המלכות. מעולם לא קיים אותן.
זכורה במיוחד הבטחתו הניצחית ללוי להעניק לו את תיק-
החוץ. יתכן שגם הפעם גיסה להבטיח הב טחו ת שונות.
• מאבקי היוקרה בין לוי ושרון, וחוסר״ההסכמה של
מישהו מהם לתת לרעהו א ת המעמד של מיספר 1ביניהם,
גרמו ל כן שהפסידו תמיד א ת כל הקופה.
לד ניצח שמיר א ת לוי ב־ג 198 בעזרת שרון, ואת שרון
בסיוע לו ב״. 1984
לקראת הבחירות של 1988 שוב לא הצליחו לוי ושרון להגיע
להסכמה ביניהם, ושמיר ניצח ללא קרב. לאחריהן סלל לוי א ת

הדרד לשלישיית־הנסיכים להיכנס לממשלה על גבו. תמיכתו
בממ שלת־האחדות העניקה ליריביו את הניצחון על שרון
ומתנגדי״האחדות, אם כי ברוב דחוק.
לוי עצמו לא קודם במעמדו, בניגוד לארגס שנוא-נפשו, ואף
שר א חד חדש לא מונה מטעם מחנהו.

כך הפסידו לוי ושרון אט״אט כמעט א ת כל
עמדות־הכוח בממשלה וגמיפלגה, גגלל מאבקי־יוקרה
ביניהם.
החידוש האמיתי והחשוב, בעיקבות המאבק האחרון
בליכוד, הוא הסתמנות ה של ברית יציבה בין השניים,
בה שתתפותו של מודעי.

החידוש ה מסתמן הוא הכרת שרון במעמדו של לוי
כבכיר ביניהם.
שרון שבר את מישחקי״היוקרה בין שניהם: הוא התקשר
עם לוי ויזם א ת המהלך המשותף. באחרונה הוא נראה
בטלוויזיה בלישכתו של לוי. לוי ישב על כורסתו, ומעבר
לשולחן ישב שרון עם חברי״הכנסת צחי הנגבי, אברהם שריר
ומיכאל איתן.

שרון הגיע למסקנה שעליו להתרכז ביעד אחד:
להפיל א ת שמיר. הוא גם מבין שללא לוי לא יוכל
לעשות זאת.
החשבון הפשוט של שרון: אחרי הדחת שמיר והרס מחנהו,
לא יקשה על שרון להדיח גם את לוי.
בשלב הראשון יהיה לוי ראש״הממשלה, ושרון יהיה שר-
הביטחון. בעמדה רבת־עוצמה זו יוכל לתכנן בשקט א ת השלב
הבא, שלא ייאחר לבוא.

בהזדמנות הראשונה, אולי בשעת משבר ביטחוני
אשר קל לייצר אותו, ידיח שרון א ת לוי, שאין לו עבר
ביטחוני, ויגיע אל יעדו המיוחל -ראשות הממשלה.
ובינתיים, בצד השני:

מחנה שמיר־ארנס כבר מכין א ת התרגילים
הבאים: תקנון, הק מ ת ״הנהלה פעילה״ והעברת חלק
נכבד מסמכויות המרכז אליה, ועוד.
לוי, שרון ומודעי מבינים שאם לא ייתלו זה בזה, הם יהיו
תלויים זה ליד זה.
הפעם הם הולכים יחד על יעד אחד: הפלת שמיר.
מסביב ם כבר מתרכז כוח של חברי״כנסת, יוצאי כל
המחנות, המריחים א ת עוצמת ההתארגנות החדשה: צחי
הנגבי, מיכאל איתן, מיכאל קליינר, פינחס גולדשטיין, פסח
גרופר. אחרים ממתינים על הגדר.

ההפוגה הנוכחית והצגת ה א חדו ת במרכז היא רק
זמנית. היא חזות מטעה. במהרה תתחד ש הלחימה
תחת סיס מ ה אחת: על מישקל ״להחריב א ת קרתגו״
של קאטו, תקרא השלישיה ״להפיל א ת שמיר!״
זגידעח סעד״סדע׳לפין)

מינזר לנזירות, דווקא כדי להזכיר
את הזוועות שאירעו במקום.
באושוויץ־בירקנאו, שני המחנות
הסמוכים, נרצחו בימי השואה כ־
2.5מיליון יהודים ו־ 1.5מיליון
נוצרים.
לדעת היהודים, לא היה זה נאה
שהמינזר יקום בשטח שבו הומתו
יהודים כה רבים, והמהווה כשלעצמו
אתר־הנצחה ליהודים. היהודים
נוטים להתעלם מקורבנות־השואה
הלא-יהודיים. הקאתולים
טענו כי רוב היהודים לא נרצחו
כלל באושוויץ, אלא בבירקנאו הסמוכה,
ואילו המינזר, שהוקם בשטח
אושוויץ, נועד לכפר גס על׳
השתתפותם של נוצרים בשואה.
בדיפלומטיה שקטה הושג הסכם
להעברת המינזר. נקבע לכר מועד,
אך מועד זה חלף והמינזר לא הוזז.
יתכן שיש על כך מחלוקת בתוך
הכנסיה. ברור כי לעניין כה עדין,
המעורר רגשות עמוקים מאין
כמוהם, נאה הטיפול השקט.
״לא תואמו״ .לקבוצה זעירה
של יהודים אמריקאיים, ובראשם
רב שוחר־פירסום, היה נדמה שכדאי
להם לפעול באופן עצמאי. הם
ידעו כי כך יעוררו סנסציה עולמית,
ויזכו באהדת מיליוני יהודים.

באו לאתר, טיפסו על גדר
בגובה של שני מטרים, פלשו לתוך
שטח המינזר. השוטרים לא העזו
להתערב, בגלל רגישות העניין.
אולם פועלים פולניים, שראו כי
מתנפלים על מינזר של נזירות,
שפכו על הפולשים מים, ולאחר
מכן גררו אותם מהמקום. היהודים
הקימו מהומה, ערכו הפגנה בקרא־קוב
הסמוכה, הבטיחו לחזור ולהקים
מהומה יותר גדולה.
׳ממשלת־ישראל לא היתה מאושרת
מכל העניין. דווקא עכשיו
אין לה שום עניין בקטטה עם הכי
נסיה הקאתולית, שהיא הסמל הלאומי
של פולין, והעומדת מאחורי
תנועת סולידריות המנצחת.
דובר ישראלי פירסם הודעה
מגומגמת, שקבעה כי המעשים ״לא
תואמו״ עם ישראל. אבל גס הוא
לא העז להסתייג.
כמו בפרשת קורט ולדהיים,
שהחלה כפעולת־פירסומת בלתי-
מחושבת של מוסד יהודי אמריקאי
ושגררה את ישראל לתקרית דיפלומטית
שאין לה פיתרון, נגררת
הממשלה גם הפעם.
ראשי המימסד היהודי באמריקה
לא העזו גם הם לצאת נגד מעשה
בלתי־אחראי, כשזה נעשה באוש־וויץ.
הם תמכו בחצי־פה בקבוצת־המחאה.

בחזית זו, כמו בחזית ההתנחלות
בארץ, יכולה קבוצה קטנה
לגרור אחריה עם שלם. כאשר היא
מנופפת בסמל ששמו אושוויץ —
מי יכול להתנגד?
האינתיפאדה משתפי פעולה
| פלסטינים נהרגים
בירי פלסטינים. ער
איזה רקע? האם זהו
| ״סיזון״ פלסטיני?
יוזמת־השלום הישראלית נולדה
מאונס: על יצחק שמיר היה

ישראל לא היתה שם, בפאריס. חוץ מהשגריר, שעשה סקנדל
להמציא בדחיפות משהו, שניתן
היה להביאו לג׳ורג׳ בוש. מחוסר־ברירה,
לקח חומר שכבר היה מוכן:
הצעה קודמת של יצחק רבין לעריכת
בחירות בשטחים הכבושים.
להצעה זו היה יתרון גדול.
״בחירות״ היא מילת־קסם באמריקה.
אי־אפשר שם להתנגד לבחירות,
כשם שאי־אפשר להתנגד לאמהות
ולעוגת־תפוחים אמריקאית.
מאז עומדת לפני שמיר וחבריו
הבעייה: איך לרדת מן העץ הזה. כי
שמיר, בדיוק כמו יריביו מבית,
מבין כי בחירות יובילו כמעט אוטומטית
להקמת מדינה פלסטינית.
סולם שני. ה״חישוקים״ של
אריאל שרון עזרו לשמיר במידה
מסויימת. אבל הם עוררו זעם כה
רב בצמרת הממשלה האמריקאית,
עד כי שמיר נאלץ למהר ולהודיע
לכל העולם שהחישוקים אינם
תופסים. הם תופסים רק בתוך הליכוד.
כאפשרות
שנייה התחיל השבוע
מנגנון ההסברה הרישמי להתקין
סולם אחר כדי לרדת מן העץ.

אין סיזון. טיעון זה כוזב מעיקרו.
אמנם
גדל מיספר החריגות של
פלסטינים בידי פלסטינים, ככל
שנמשכת האינתיפאדה. קורבנות
המעשים האלה הם אנשים החשודים
במסירת מידע לשב״כ. ללא
המידע הזה לא היה השב״כ מצליח
לנחול הצלחות כה גדולות בחשיפת
הוועדות העממיות, בעצירת
זורקי־אבנים ומפגינים אחרים, בהריסת
בתים ובגירוש מנהיגיהם.
בשטחים טוענים כי כל משתף־
פעולה עם השב״ב שנחשף מוזהר,
ואם אינו חדל ממעשיו הוא נשפט
על־ירי בית־דין עממי.
תופעות אלה אופייניות לכל
התקוממות עממית מן הסוג הזה,
כאשר אין בידי המתקוממים כלים
להפעלת מישמעת, כמו מישטרה
ובית־סוהר. כך אירע לא רק באל־ג׳יריה
ובדרום־אפריקה, אלא גם
במאבק היישוב העברי נגד השיל־טון
הבריטי.
בניגוד לדברי ארנס, לא היו עד
כה שום מעשי־רצח על רקע של
״חיסול חשבונות״ בין: אירגונים
יריבים, או למניעת מגעים ישרא־ליים־פלסטיניים
על רקע מדיני.
לא היה ״סיזוך פלסטיני. אמנם היו
באחרונה כמה מיקרים של הצתות
מכוניות של עסקנים ידועים, והופץ
כרוז של גוף אלמוני נגד אישים
מסויגמים, אך בגדה וברצועה משוכנעים
הכל כי אלה הם מעשי־פרובוקציה
של גופים ישראליים
דווקא, העוסקים במילחמה פסיכולוגית
לשבירת החוזית המאוחדת
של האינתיפאדה.

^ עובדה זעקה לשמיים, אך
( 1שום כלי־תיקשורת ישראלי
לא העז להשמיע אותה:
מדינת־ישראל לא הוזמנה לחגיגות
בפאריס, במלאות 200 שנה
למהפכה הצרפתית. במאורע הבינלאומי
החשוב ביותר של השנה,
ישראל נעדרה. נשיאה לא נמנה עם
הנשיאים שהוזמנו, ראש־הממשלה
נעדר גם הוא. לעומת זאת נכח שם
חוסני מובארב, נשיא־מצריים.
היתה זאת סטירת־לחי מצלצלת,
שהעידה כאלף עדים על מצבה
הבינלאומי הנוכחי של ישראל.
ה מ רו וו גז
מנם, ישראל לא היתה המ־דינה
היחידה שראשיה לא הוזמנו.
היו עוד מדינות, שפסחו עליהן
מסיבות שונות (ראה מה הם אומרים)
.אולם עד לפני חמש שנים לא

צעד הססגוני הענקי של ״שיבטי
כדור־הארץ״ שנועד לשוות למאורע
ציביון בינלאומי, חובק־עולס.
כל פרט של מיצעד זה נודע
מראש. כך נמסר מראש שבתהלוכה
יצעדו זה לצד זה שני ילדים —
האחד ערבי והאחד יהודי, בצורת
חסיד קטן, מגודל־פיאות וחובש־כיפה.
הערבי נשא דגל פלסטיני.
היהודי נשא דגל ישראלי.
הדבר פורסם מראש בעיתונים
בעולם (אך לא בישראל).
והנה, כאשר צעדה התהלוכה
לעיני מיליון צרפתים ו־ 700 מיליון
צופי־טלוויזיה (אך לא הטלוויזיה
הישראלית!) קם סופר באופן
הפגנתי ממקומו ופרש, לאות
מחאה על הצגת ״דגל אש״ף״.
היה זה מעשה אידיוטי, שהיה לו
המשך אידיוטי עוד יותר. סופר
הודיע שלא פירסם הודעה פומבית

פאת. לכן מנהלת ארצות־הברית
״דו־שיח״ עם אש״ף, העולה במהירות
בדרגה, ושכבר הגיע אל סף
דלתו של ערפאת. לכן מוזמן ער־פאת
לכל הבירות החשובות בעולם,
בזו אחר זו.
זה כל כך ברור, עד כי מוזר
שבישראל יש תהליך הפוך.
בשבוע שעבר נשאל על כך שי־מעון
פרס, בשיחה ״שלא לפירסום״
במיזנון הכנסת. קבוצה של עיתונאים
שוחחה איתו. דיווחה על כך
העיתונאית אורנה קדוש מהמקומון
העיר, שלא ראתה את עצמה כפופה
להתחייבות שלא לפרסם.
לדבריה, שאל יגאל גורן, כתב
הטלוויזיה :״אתה מבין שבלי אש״ף
העניין לא יילך. אם מדברים על
אומץ, למה אתה לא קם באומץ
ואומר שצריך לדבר עם אש״ף?״
פרס :״טוב, מה אמרנו, יצחק
רבין ואני, בלישכה (של מיפלגת־העבודה)?
אמרנו שאנחנו מסכימים
לכך שהפלסטינים ידברו עם כל
גורם שהם רוצים״.
גורן :״למה לא תגידו ישרי —

• ע ל נו ס

ף* עולם אין עוד שום הבנה ל*
עמדה הישראלית האומרת
שאסור ״לדבר עם טרוריסטים״,
עמדה זו איבדה כל אמינות.
אויבי ישראל רגילים להשוות
אותה לדרום־אפריקה הגזענית.
אבל גם במדינה מקוללת זו קרה
משהו.
בראשית החודש הוצג שם מחזה,
שגם בחלומות הפרועים ביותר אי־אפשר
היה לחזות אותו.
פיטר בותא, הנשיא הגזעני של
המדינה הגזענית, הזמין אליו את
האסיר נלסון מנדלה, שנדון למא־סר־עולם
בעוון טרוריזס. המנהיג
הכושי, היושב מזה 27 שנים בכלא,
הובא אל הנשיא, שהגיש לו בעצמו
כוס־תה ושאל אותו כמה קוביות־סוכר
הוא מעדיף.
פריץ

באופן שיטחי החלו כלי־תיק־שורת
לפרסם סטאטיסטיקה על
מיספר הפלסטינים ש״נרצחו בינם
לבין עצמם״.
קו ההסברה: גובר מיספר הרציחות
של פלסטינים בידי פלסטינים.
נרצחים מי ש״משתפים פעולה
עם ישראל״ .יש אווירה של טרור
פנימי, שתמנע בעד מנהיגים מתונים
מלהציג את מועמדותם בבחירות.
במילא אין אפשרות לקיים
בחירות חופשיות, וכל רעיון הבחירות
יורד למעשה מן הפרק.

ומי לא היה שם?
ח״ם הרצוג!

גיבוב אומלל זה של תירוצים
והתחמקויות בא במקום מדיניות.
מאחוריו עומדת עובדה פשוטה:
שימעון פרס, שתרם בעצמו תרומה
עצומה להפיכת אש״ף לשטן בעיני
הציבור הישראלי, אינו מעז להגיד
לציבור את האמת, הידועה לכל:
שצריכים להידבר עם אש״ף, אם
רוצים לצעוד צעד קדימה, ולוא גם
הקטן ביותר.

ראשי המדינות בפאריס*
סטירת־לח׳ מצלצלת

היה כלל עולה על הרעת שמדינת־ישראל
תיעדר בהזדמנות כזאת.
מה קרה?
אין זה סוד כי פראנסואה מיט־ראן
רוגז על ישראל. כאשר החליט
מיטראן להזמין לפאריס את יאסר
ערפאת, התנפל עליו המימסד היהודי
הצרפתי, המקבל את הנחיותיו
מישראל. שגריר־ישראל בפאריס,
עובדיה סופר, אדם שמנוי וגמור
עימו למצוא חן בעיני הבוסים שלו
בכל מחיר, אף חרג מן המסורת הדיפלומטית
והשמיע הערה פוגעת.
מיטראן, גאוותן שהפך גמעט למלך
חדש, אינו שוכח ואינו סולח.
ישראל נמצאת ברשימה השחורה
שלו.
אך מעבר לסיבות האישיות, יש
סיבות פוליטיות מובהקות. חל פיחות
נורא במעמד הבינלאומי של
ישראל. נוכחותה מביכה את המארחים.
יצא לה שם של סרבנית מדינית,
סקנדליסטית עולמית המסרבת
לשבת יחד עם יריבותיה. אי־אפשר
להזמין אותה מבלי לגרום
לסקנדל.
ואכן, סופר סיפק גם את הסקנדל.
שיא
חגיגות־המהפכה היה המי־

על מחאתו, כדי שלא להעמיד את
ישראל באור של מקלקלת־חג. היה
זה מעשה־חלם אמיתי: גם פרש, גם
דאג שזה יוודע, גם הודיע שאינו
רוצה לקלקל, גם הרגיז מיליוני
צרפתים.
היתה זאת ההשתתפות היחידה
של ישראל בחגיגות בפאריס.
• גי בו ב

או מלל

ך* מאורע הזה מדגים את מצו
1בה הנוכחי של ישראל בעולם
— אחרי הכרזות־השלום של
אש״ף בחודש ה־ 20 של האינתיפאדה,
אחרי ״חישוקי״ הליכוד.
דגלי ישראל ופלסטין, זה לצד
זה, היו יותר מאשר הברקה של
אמרגן שוחר־סנסציה. הם ביטאו
נאמנה את תודעת הציבור ברוב
מדינות העולם.
אין עוד הקבלה ישראל־מצריים
או ישראל־יררן. בעיני העולם כולו,
ההקבלה היא ישראל־אש״ף.
העלייה הדיפלומטית המסחררת
של אש״ף בשוק הדיפלומטי הבינלאומי
מבטאת תודעה עולמית זו.
הכל מבינים עכשיו כי בלי הידברות
בין שני צדדים אלה, לא יזוז
דבר. לכן קיבל מיטראן את ער־

צריד לדבר עם אש״ף?״
פרס :״אנחנו נשתמש בנוסח שאמרתי
עד עכשיו על תושבי השטחים.
יש בציבור בישראל מחסום
פסיכולוגי עמוק מן המושג אש״ף.
בנו את זה במשך שנים. אני לא
אומר, נדבר עם אש״ף׳ ,בין השאר
כי אני רוצה לנצח בבחירות״.
,מישהו אחר :״אז איפה האומץ,
וזה שהתהליך המדיני חשוב יותר
מכל הדברים האחרים?״
פרס :״מה זה אומץ? לדה־גול
היה באלג׳יריה אומץ? דה־גול אמר
לשחורי־הרגליים (המתנחלים הצרפתיים)
שהם צודקים, ושאלג׳יריה
היא צרפתית ״.וכמה שהוא היה
קרוב לחטוף את הכדור, בכל מיני
ניסיונות לחסל אותו! אש״ף עשה
דברים איומים, טעויות איומות.
אנחנו בסך הכל גרמנו לו להתמתן,
בכך שלא היכרנו בו לפני שישנה
את עמדתו ביחס ל־ 338 ,242 והטרור.
אילצנו אותו להכניס את השינויים
האלה. ויכול להיות שאם
אנחנו עומרים עכשיו על זה שלא
ננהל איתם משא־ומתן, נקבל מהם
עוד דברים. אבל אתם יכולים לכתוב,
להגיד משא־ומתן עם אש״ף.
תגידו אתם״.

בכר רמז לא רק שהוא עומד
לשחרר את האסיר המפורסם ביותר
בעולם, אלא גם להפכו לבן־שיח.
המרחק בין בותא ומנדלה גדול
אף מן המרחק בין יצחק שמיר ויא־סר
ערפאת. אך כיום אין להעלות
על הדעת ששמיר יזמין את ערפאת
לכוס־תה בביתו בירושלים, כדי להחליף
עימו חוויות מימי־המחתרת.
אולם אם זה קרה בדרום־אפ־ריקה,
זה יקרה גם בישראל. העולם
כולו חפץ בכך. הידידה האחרונה
של ישראל בעולם, ארצות־הברית,
נמצאת בעצמה בדרך־המלך ליעד
זה. אולם ישראל מתעקשת —
ומבחינה זו אין כמעט הבדל בין
אריאל שרון, יצחק שמיר, ושימעון
פרס.
לכן התקיימו חגיגות המהפכה
הצרפתית בלעדיהם. א .א. ש
* עומרים, סיסי /מאחור: קו, 1]1
׳ונוסלביה. הורו, קפריסין, ריבונו׳,
סננל. ל ,777;,בריטניה1 ,רמ1יה, אי־טליה.
בשורה הראשונה: יוון(רק
קצה האף) ,בראויל, הפיליפינים,
בננלה־רש. ארצות־הברית, צרפת,
חוף השנהב, אורו1ווא׳ ,סצר״ם,
מאלי, ואיר.

1.׳׳ ומילוא הסיתו את שמיר וגד

ו ר מו ה ברק
ריבקה ואברהם שריר

ראיינה את

• האם אתה סבור שהתקופה
שבה ביהנת כדאבל־שר(מישפטים
ותיירות) גרמה להפסקת חברותך
בממשלה?
אברהם: עשיתי שגיאה. כשהסכמתי לכ
!־שימלח
הי שר אלי ת
— אג ד ה?
נעור שבישראל פורסם כאילו שימלתה של הזמרת האמריקאית השחורה, גיסי נורמן,
ששרה את ה-מארסייזה״ בשיא חגיגות יום־המהפכה, עוצב על־ירי מעצב ישראלי בשם
אליקים שפיגל, פורסם בכל העולם כי את השימלה עיצב דווקא מעצב ממוצא ערבי, עז־אל״רץ
עליאה.

ש דו להל בי טו ל
חוק הפגי שות
תתכן הקמת שדולה של ח״כים לביטול ״חוק הטרור״,
האוסר על מיפגשים עם אנשי אש׳ץ ז.
מישלחת של משתתפים בכינוסים עם אנשי אש־׳ף, שכללה
משתתפים מכינוסי רומניה, הונגריה ומולדו, נפגשה ביום השני עם
כמה ח״כים כדי להחליף ריעות על הנושא. .
בשיחה עם הח״כיס, ביניהם הרב אברהם רביץ, דויד ליבאי, שולמית
אלוני, ואלי בן־מנחם, הועלתה אפשרות להקמת השדולה.
חברי המישלחות ציינו את תגובותיהם החיוביות של הח״כים.

רביץ

אש״ף מחוגו־ל
עליי ה שירה
גורמים באש״ף מתנגדים להעברה ישירה של יהודי ברית־המועצות לישראל.
הס טועגיס כי העולים מברית־המועצות ייפנו או יישלחו ישירות ליישוב ההתנחלויות. הם
גם טוענים שהיציאה מברית־המועצות אינה צריכה להתבצע בכפייה, אלא מתוך בחירה.
יתכן שגורמים אלה מפעילים לחץ על ממשלת ברית־המועצות, כדי שזאת לא תאפשר
יציאה ישירה של יהודים לישראל. לא מן הנמנע שהם גורמים לעיכוב ההסכם בין ממשלת־ישראל
לממשלת ברית־המועצות.

כ ך הכינו החרד*
א ת הרימון
רימון הגאז, שנזרק בטכס נעילת המכביה בכותל, נזרק על־ידי
חרדים.
אחד ממארגני־הטכם מסר עדות מפורטת, שלפיה ראה את הרימון
כשנזרק. הוא תיאר אותו במדוייק מתגלגל ממרומי הישיבה מעל
בימת־הכבוד.
הרימון נזרק שתי דקות לפני סיום הטכס. נראה שזורקי־הרימון
תיכננו את צדיהם לפי החזרה הגנרלית, שנערכה יום קודם לכן,
ושהחלה באיחור. זורקי הרימון התכוונו לפוצץ את הטכס, אך מפני
שהטכס התחיל בזמן, התפספס עיתוי הזריקה.
המישטרה גם גילתה מיטען־דמי, שהיה מורכב משקית-ניילון
שממנה ביצבצו שני חוטי-ניילון. השקית פוצצה, ואז הסתבר שגם
מיטען־הדמי נעשה בידי החרדים.
מסיבות כלשהן הוחלט במישטרה להצניע את זהות זורקי־הרימון.

מ ע בי רהשק עו ת
מי שר אל לפולין
הטלוויזיה הסולנית הודיעה בשבוע שעבר שממשלת־פולץ
חתמה על הסכם לבניית מלון־ענק בעיר־הנופש
צ׳גסטוחובה.
המלון יהיה בשותפות של ממשלת פולין ואיגנץ בוביס, איש־עסקים
יהודי מפרנקפורט, והוא ינוהל על־ידי בוביס במשך 20 שנה.

בוביס נהג בעבר להשקיע בארץ. הוא נסוג מחלק מהשקעותיו, אולם הוא עדיץ
השותך העיקרי במלון ״שדתון״.

הן בשתי מישרות, ידעתי באופן תת״הכרתי
שזה לא יסתיים טוב. אבל לא ידעתי איך
להשתחרר מאחד התיקים. בכל שיחותי אז עם
שמיר, חיפשנו מוצא.

אברהם: לא מצאנו. מלכתחילה הרגשתי
שלא הייתי צריך לעשות זאת. בכל זאת,
כיהנו אז שישה שרים בלי תיקים, והנה אני
ממלא שני תפקידים כאלה. היה לי ברור
שאני מושך אלי אש.
מי שלחמה בי אז היתה ריבקה. היא
התנגדה לכך בכל תוקף. זה לא שלא הקשבתי
לה. אני דווקא מתייעץ איתה בכל דבר ודבר,
בכל עניין.
באמת, זאת היתה שגיאה שלא הקשבתי

אברהם: נכון, ריבקה, את היית יותר
דומיננטית מהשאר. אין מה לעשות. ריבקה
היא ג׳ינג׳ית, וג׳ינג׳י — זה אופי.
ריבקה: נורא מרגיז אותי, בקשר לכל
הפירסומים על הנסיעות, שלא יודעים את
האמת. רוב הנסיעות שלנו בכלל לא היו על
חשבון המדינה, אלא על־חשבון הבש־ס וכל
מיני אירגונים.
הייתי רוצה שמבקרת־המדינה תנקוט יוזמה
ותחשוף את הוצאות השרים בשנים האחרונות,
כפי שחשפה כעת את שמות התורמים
וגודל הסכומים שתרמו. אז יראו כולם איך
אברש׳ה לא ביזבז, ואיך אני לא גרמתי להוצאות
מיותרות.
אני מתה שהיא תחשוף זאת! אנחנו עשינו
טעות שמעולם לא חשפנו זאת ביוזמתנו,
מעולם לא טרחנו להבהיר זאת לציבור.
אברהם: זה היה מישגה גדול מצירי. זה
באמת יצר תדמית לא־נכונה, וכיוון את ה־תיקשורת
נגדנו. למשל, פעם כתב עיתונאי

,אגיגזזביסן גנזוזס סזג פ מז *
לה. אם כי אינני מצטער על תקופתי במיש־רד־המישפטים.
זאת היתה תקופה יפה.

• מדוע, לדעתכם, מדברים וכותבים
בל־כך הרבה על שיתוף־הפעולה
ביניכם?
אברהם: אולי מפני שאנחנו תמיד — זה
לא לעיתים קרובות, אלא תמיד! — ביחד. גם
כשהייתי חבר־כנסת, היא היתה עולה איתי
לירושלים לשלושה ימים. אנחנו מאוד...
גלויים לעין.
אני לא מבין את זה. מדוע שלא אתייעץ
עם אשתי? מדוע שלא אשתף אותה?<היא אדם
חכם, נאמן, מסור. מדוע מותר לי להתייעץ
עם סתם חבר, ואילו עם אשתי, שהיא הנאמנה
לי מכולם?...שנינו חשבנו על זה רבות.
ריבקה: באיזשהו מקום זה פוצץ את
האנשים, הרגיז אותם שאברש׳ה תמיר עם
אשתו. אולי זה הזכיר לכמה גברים שהם לא
בסדר...

• רי בקה. לעובדה שאת ץ מיד
מתלווה אליו, בארץ ובחו״ל, היו
מתייחסים גם בהקשר ההוצאות.
ריבקה: תמיד־תמיד היו מזכירים שאני
נוסעת איתו. מכל המיקרים האחרים היו
מתעלמים. מה, לילי שרון לא מתלווה אל
אריק? שמיר נוסע בלי שולמית? תמיד הן
מתלווות אליהם! אבל כולם כתבו ודיברו
עלי.

• אולי זה נבע מכך ששאר הנשים
התלוו לבעליהן בצורה פחות
בולטת.

שאני לובש חליפות שעולות 800־ 1000 דולר,
ואיך זה יתכן שלישראל, במצב הכלכלי,
יש שר שנראה כמוני. אז ריבקה יכולה לספר
בדיוק כמה עולה כל חליפה שלי. מה אני יכול
לעשות, שזה נראה יקר? שאני מסודר?
ריבקה: או כל הדיבורים על הקניות
שאני עורכת בחו״ל. אני שואלת אותך: מי
יכול להרשות לעצמו לקנות בארץ? אני מאוד
אוהבת ללכת לתצוגות של האופנאים הישראליים,
כמו גירעון אוברזון, אבל מאיפה אני
יכולה להרשות לעצמי לשלם כאלה מחירים?

• בכלל, התיקשורת לא השתגעה
על שניכם. איד אתם מסבירים זאת?
אברהם: אני עשיתי שגיאה חמורה. כש־נבחרתי
כשר, ניתקתי פיתאום מגע ישיר עם
העיתונאים. התחלתי להשתמש בשרותיהם
של דוברים. זה היה מישגה חמור מצירי.
דוברים — כבודם במקומם מונח, אבל זה
שלא טיפחתי קשרים אישיים עם עיתונאים
— על כך לא אסלח לעצמי.
ריבקה: ולי יצרו מין תדמית ...את
יודעת, זה מצחיק. ער היום פונים אלי חברי-
מיפלגה שרוצים לדבר איתו. חושבים שיש לי
השפעה עליו...
אברהם: זה נכון, יש לה השפעה.
ריבקה: אבל חושבים שיש לי כזאת
השפעה! תוסיפי לכל זאת שפשוט לא מפרגנים.

אבל אי-הפירגון כלפייד, אישית,
בולט במיוחד. ניסית לנתח
מדוע?

ילי שרון לא מלווה אח אריק? שמיר גוסע ב לי שולמית?
אברהם: ריבקה מתרגזת מהר, לוקחת
ללב דברים. היא ג׳ינג׳ית אמיתית.

• ריבקה, מאז שבעלך אינו שר,
יש אנשים שנעלמו לפתע-פתאום
מהנוף החברתי שלכם?
ריבקה: את יודעת מה? אני שמחה ...טוב,
״שמחה״ זאת אינה מילה נכונה. אינני שמחה
על מה שקרה לאברש׳ה, אבל מאז שקרה לו
מה שקרה, לפחות יכולתי להיווכח מיהו חבר.

• ו?...מה גילית?
ריסקה: אני עדיין בהלם, פשוט בהלם.

• עד כדי כך התאכזבת?
ריכקה: אוהו! כמה אכזבות, אין לך מושג!
זה פשוט לא ייאמן! במשך שנים הייתי
בטוחה שאנשים מסויימים הם חברים שלנו.
מה זאת אומרת! איך יכולתי לחשוב אחרת?
אברש׳ה עזר לכל־כך הרבה אנשים! אנשים
אמרו לנו, כל הזמן, עד כמה הם לויאליים

אני בהלם ממה שאני מגלה. כן, אני מופתעת.
לא ציפיתי שכך ינהגו כלפינו. הרי יש
עניין יסודי של להיות בני־אדם! בני־אדם!
ואני האמנתי שהיו-מסביבי בני־אדם.
אחרי מה שגיליתי, אני מודיעה לך, בביטחון
מלא :״אין לך כל אפשרות לדעת מיהם
חבריך, כל עוד את במצב שאת יכולה לעזור
לאנשים, שהם צריכים אותך!״ שום מסננת
שבעולם לא תעזור לך! אני עדיין מנסה לעכל
...אשתו של איזה חבר־כנסת (ליברלי)
טילפנה עשרות פעמים — עשרות! —
ושיכנעה אותי :״אנחנו מאחוריכם! זה לא נכון
מה שמפיצים על בעלי, שהוא לא נאמן לכם.
אנחנו נאמנים לכם, אנחנו חברים פתאום,
מאז שקרה מה שקרה לאברש׳ה ...קשה להאמין.
אני
כבר לא יודעת למי להאמין. או אלי
קולס (חבר־כנסת לשעבר, שנמנה עם מחנה
שריר) — הרי אברש׳ה יצר אותו, הביא אותו
מקריית ...מניין זה היה? לא, מתל־חנן, מאיזה
קיוסק! הנה, ראי מה קרה. מי היה מאמין?

אכרהכ שריר

ריבקה שריר

.מדוע שלא אתייעץ עם אשתיל״

.אני עדיין בהלם ממה שקרה!״

בבירור שהם שהשפיעו עליו (על שמיר)
והסיתו אותו נגדי. אני ויתרתי פעמיים על
המקום השני במיפלגה הליברלית לטובת
משה ניסים. מעולם לא ייחסתי חשיבות
למיספרים. ויתרתי למענו, למרות שזה היה
בניגוד לתקנון המיפלגה. אחר־כך הוא שילם
לי. כן, הודה לי...

הציבור. צחוק הגורל יהיה, שהליכוד הוא
שיקים את המדינה הפלסטינית.
מהרגע שייבחרו מנהיגים, יצטרכו להתייחס
אליהם בהתאם לכך ברחבי העולם.
יתייחסו אליהם כאל ״נבחרים״ .לכן, לבוא
ולומר שאני נוקט את עמדתי אך ורק ממניעי
נקמה?

פשוט שגיתי בכך שהייתי מעורב באיחוי־הקרעים
במיפלגה הליברלית, ובניסיון לעשות
שלום שם. כתוצאה ממאמציי יצא יצחק
מודעי נשכר, ואילו ניסים הגיע למקום השני.
האיבה הישנה־נושנה בין ניסים לבין מודעי
יצרה אצל ניסים רגשות זעם ותיסכול. את כל
זה הוא היפנה כלפיי.

• זה נאמר גם בהקשרם של אח־רים
במערכה הזאת. יש מי שמפרשים
את המתרחש כמיבחן־כוח
בתוך הליכוד.

• איך אתה מכביר זאת?

• ומה גרפ לרוני מילוא לפעול נגדך?
מכאן
התנהלה השיחה עם אברהם
שריר בלבד:

• אברהכ, יש לך פתאום ״ חוריכ״
בכדר־היו־כ, אחרי שהיית שר־כפול?
מבחינת לחץ, זה הרבה פחות. מרגע שנודע
לי שאינני שר, אז מובן שחסרים לי נושאים
רבים שטיפלתי בהם, ושהייתי רוצה
להמשיך ולטפל בהם, אבל ...מצד שני בגלל
הוויכוח סביב היוזמה המדינית, האירועים
רודפים זה את זה.

•קטני־האמונה מפרשיכ את
התנגדותך ליוזמת־שמיר כנקמה
אישית כיצחק שמיר, על שלא מינה
אותך לשר.

אני דווקא לא כועס על שמיר. אני יודע
ששני שרים עשו לי את זה.

• מי השנייכ?
משה ניסים ורוני מילוא. אני יודע כיום

רוני טען, במשך שנתיים, שאני חוסם את
דרכו למישרד־המישפטים. אם אני יודע זאת?
בוודאי. הרי הוא הדליף לאחד ממקורביי
שיעשה הכל כדי שלא אהיה שר. הוא רצה
לקבל את תיק־התיירות. הרי התיק הזה כבר
היה בידיו. כלומר: נלקח ממני. אלא מה?
פרצה כזאת סערה, שהליברלים נותרו בלי
תיק ביצועי, שאפילו שמיר הבין שהגדיש את
הסאה. אז נאלץ רוני לוותר על התיירות.
התיק עבר לידי גירעון פת.
אבל אני מוחה נמרצות על הניסיון לפרש
כך את עמדותיי המדיניות. מעולם לא הייתי
מזוהה עם נושא כפי שאני מזוהה עם הנושא
המדיני. אני חושב שרק ילד תמים אינו רואה
לאן תוביל היוזמה המדינית. ההיסטוריה מוכיחה
שהיכן שהיו בחירות — קמה אחרי־כן
מדינה. מי שדוגל במדינה פלסטינית —
בסדר גמור. אבל מי שמתנגד לה וטוען
שההצעה לא תוביל לכך — זורה חול בעיני

ביחד, ביחד
לא חיים קורפו, אף לא שישנה ארבלי-אלמוזלינו עם
סצינת״ההתייפחות המפורסמת ליד חדרי״הנוחיות -
הפכו שמות נרדפים למושג ״הדחה״ כשם שהפך שמו של
אברהם(״אברשח״) שריר. מי שכיהן עד לפני כמה חוד שים
כשר כפול והחזיק ב תיק בעל נופך זוהר כתיירות ו תיק
מרכזי כמישפשים, צנח בן-לילה ושב להיות חבר־כנסת
מהשורה. הוא מדגיש שוב ושוב, שגם זה לא הולך ברגל,
אבל הפיחות שחל במעמדה של ה כנ ס ת בכלל, וחבריה
בפרס, מעלה חיוכים נוגים למישמע הצהרות שכאלה.
הרעיון לראיון בא בשיחה פרטית עם שריר. להפתעתי,
הוא ראה את המצב הכללי ואת סיכוייו לשוב לעמדת־כוח
באורח מציאותי ביותר, פסימי. אולם מדי כמה מישפטים,
הוסיף ״אבל יש לי אשה נהדרת, חברה א מי תי ת, חברה״
לחיים! מה כל אלה לעומת זאת!״

ואני אומר שמי שמנסים להציג זאת כמיב־חן־כוח
בליכוד מסיתים את תשומת־הלב
מעיקר העניין. אגב, אף־אחד מאלה שהצביעו
בעד יוזמת־שמיר לא המציא לי נימוק ענייני.
בראשונה בחיי הפוליטיים, אני נאלץ להקשיב
לנימוקים כמו ״אין לפגוע בשמיר,״ או
״אין לפגוע בשילטון.״ מה שייך אחד לשני?
מדוע מערבבים תפוחי־עץ ועגבניות? אס
היוזמה הזאת טובה — היא אמורה להיות
טובה גם לליכוד וגם למערך.

• אשר לחלוקת הכוחות בליכוד,
משייכים אותך למחנה לוי־שרון־
מודעי. אתה כופר בכך?
אנחנו לא מחנה. אנחנו לא דנים בשיחותינו
בשום דבר מעבר לנושא המדיני. לי יש
עמרה מסויימת, ואני מחזיק בה, גם זה במחיר
אישי.

• מה פירוש?
יש לי תחושת מועקה לגבי חוסר־הדמוקר־טיזציה
בליכוד, חוסר־הסובלנות, חוסר־הנ־כונות
לשמוע ריעות אחרות. אני מרגיש
מאויים בתנועה כתוצאה מעמדתי בעניין
יוזמת־שמיר.

וב אמ ת, אני מוכנה להמר, שאיזכור השם ״שריר״ באוזני
מה שמכונה ״האיש ברחוב״ יגרור ראשית א ת שמה של
ריבקה שריר, ורק אחר־כך את שם בעלה.
מישפחת שריר לא נמנתה מעולם עם חביבי״התיקשו-
דת: היו פירסומים בעניינו של גדי, בנ ם(לי מו די ם בחו״ל),
אביטל, בתם הבכורה (עוזרת פיליפינית) ,וכמובן בעניין
הכלב מו קי( הי ה או לא היהז) .במיוחד ריכזה אליה א ת
האש ריבקה שריר ה תו ססת. רבות נכ תב על התערבותה
בעבודתו של בעלה, התלוותה אליו, העובדה שהיא מביעה
את דיעותיה בכל עניין ועניין. אין מה לעשות, א ת ריבקה
שריר -או שאוהבים, או שלא, נקודה. אוהביה יקבעו
שהיא פיקחית, שהיא איכפתניקית, כנה, עוזרת לזולת.
שונאיה יקבעו, לעומת זאת, שהיא שהפילה א ת בעלה.
אלה גם אלה לא יוכלו ל״ביחד״ ה חזק של הזוג שריר. זה
מעורר קינאה, או הערות ארסיות, לחילופין. על כל פנים,
״זה״ קיים.

• מי מאיים עליך?
הנה, עכשיו עמדתי להתמנות כממלא-
מקום יושב־ראש המזכירות בתנועה. הכל
כבר היה מסוכם ...עד שהבעתי את עמדתי
ביוזמה המדינית. מהרגע שהזדהיתי עס שרון־
לוי־מורעי, זה הוקפא לפתע־פתאום.

• אולי זה צירוף מיקרים?
לא! נאמר לי שזה קשור זה לזה. ארנס אמר
שהנושא יועלה על ידו באחת הישיבות הקרובות
(הנושא הועלה בישיבת המזכירות
האחרונה על־ירי לוי ושרון) .על מה מענישים
אותי? לא, אינני חושב שזה נעשה מטעם
שמיר. אני יודע בבירור שמילוא וניסים הם־
הם שפעלו נמרצות נגדי ושהשפיעו על
שמיר, אבל זה שייך להיסטוריה. אני מבקש
ממך, אל תגררי אותי...

• מאז שיחת־הטלפון המפורם־
מת (ה שיחה!ערכה ב־ 4אחר־הצהר״ם ביום
שבו הציג שסיר את שרי הליכוד. על־פ׳
נירסה אחת, הרגיע שמיר את שריר בש״ן
חברותו בממשלה. כמה שעות בלבר לפני
שהדיח אותו, אמר לו, על־פ׳ אותה נירסה:
.אין לך סיבה לראנה האם שוחחת עם

יצחק שמיר?

כן, פעם אחת דיברנו בארבע עיניים. לכן
אינני רוצה לפרט את תוכן השיחה.

• ביוזמתו של מי התקיימה השיחה?

נעשה ביוזמתי.

• ביום יש איזשהו קשר ביניכם?
באחרונה אין בינינו קשר.

• עם מילוא וניסים שוחחת מאז
שהסקת מסקנות לגביהם?
לא, אין כל קשר ביני לבינם. אם אנחנו
נתקלים זה בזה, אני ארם מנומס ...לא יותר.

• נוח לך להיות מוצג כנשרך
אחר ה״טריומוויראט״ (לוי־שרון־
מודעי)?
נו, מה לעשות? הם שרים! אני כבר לא.

• יש לך סיכוי לשום ולהיות שר?
לא יודע. אני לא חושב על כך. כרגע זה לא
ריאלי. אין כיום מקום בשבילי לחשוב על
חברות בממשלה. אבל מה? האירועים המדיניים
מזרזים את תנועת הגלגל, והגלגל בפוליטיקה,
את יודעת, הוא עגול ...ישנם דיבורים
על הקדמת הבחירות. שערי לעצמך,
המערך והליכוד נפרדו כמעט על דבר תיאורטי.
אני נדהם, לעיתים, מאי־הבנתם של כמה
אנשים, שאינם מבינים מה פירושה של הפרת
הבטחה. על מה רוצים כיום להיפרד? על נייר!
מה יקרה כשהדברים יהיו אמיתיים?
(המשך בעמוד ) 12

מה הביא חיילת חרוצה והצינית לשי

שחל — בת־יענה?
לישבת מיסלגת־העבודה מאשימים את השר משה שחל
שהוא מתנהג כמו בת־יענה.
לפני שבועיים, בעיקבות סרכז־הליכוד, הוא היה בץ הראשונים
שתבעו שמרכז מיפלגת־העבודה יקבל החלסה לפרוש מהקואליציה,
ומיהר להודיע על כך באמצעי־התיקשורת.
שבוע לאחר מכן, כשהתברר כי הסיכויים לכך נמוכים, שינה את
דעתו והביע תמיכה בהמשך ההישארות בממשלה.

אוווז־החסימה
מאחדאחהער בי ם
אחת הסיבות העיקריות הגורמת לשלוש הרשימות ה״ערביות״ זרק׳׳ח, המתקדמת
והדמוקרטית) להתאחד ברשימה משותפת בבחירות בהסתדרות היא אחוז־החסימה.

בהסתדרות יש אחוז־חסימה של 2.5למתקדמת ולדמוקרטית איל סיכוי להגיע
אליו, וגם רק״ח אינה יבולה להיות בטוחה בכושרה לעבת. בשביל רק״ח, קיומה
בהסתדתת ת א חיוני.
אם יצליח ניסיון זר, והרשימה תשיג הישג מרשים, זה ידחוף את שלושת השותפים להקמת
רשימה משותפת גם בבחירות לכנסת, ואז עשוייה בכנסת הבאה להופיע סיעה ערבית
מאוחרת של 10־ 12ח״כים, שתהווה בה לשון־מאזניים. בציבור הערבי יש לחץ חזק מאור
בכיוון זה.

העלאת אחוז־החסימח בכנסת תהפוך איחוד זה לוודאי.

548

ביום הראשון, ה־ 9ביולי, בתוכנית,,לקראת גיוס״ ששודרה ב״גלי־צה״ל״
,מסר שר־הביטחון, יצחק רבין, על 540 הרוגים פלסטינים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים על רקע שיתוף דפעולה עם
שילטונות־הכיטחון והרוגים מידי מתנחלים.
ביום השני, ה־ 17 ביולי, מסר דובר צה״ל על 431 הרוגים פלסטיניים.
מיספר זה בולל הרוגים מירי חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים על
.548
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 679 הרוגים, לפי
הפירוט הבא:
• 476 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 79 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 48 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 76 הרוגים מסיבות אחרות.

היתה תוננית־נעורה. השותפה
נבהלה והלשינה ומצית מאותו
וג ע ננו שה המלמדת. השוטרים
חינו שהוער יוכנס לקפה
אילנה אלון
^ אם אפשר להוציא אותו מכאן כש־
1 1/ /אעיד?״ שאלה אורלי בורסקי ()20
בלחישה את הסניגור, לפני פתיחת מישפטה
בבית־הדין הצבאי בחיפה. עיניה של אורלי
נמנעו מלהביט בדויד(״דודו״) מזור, סגן יפה־תואר,
שאותו, על פי כתב־האישום, ניסתה
להרעיל.
כאשר עלתה אורלי על דוכן־העדים לספר
את סיפורה העצוב והמוזר, היה גבה מופנה
אל סגן מזור, שישב בין הקהל, והיא לא יכלה
לראות את תגובותיו, לדבריה. אבל גם סגן
מזור לא רצה, כנראה, להתבלט. הוא הרכיב
מישקפי־שמש אטומים על עיניו, וישב בקצה
השורה.
הקצין התמיר, בעל העיניים השחורות הגדולות
והשיניים הנוצצות, הוא בעל קסם
אישי רב. הוא נראה גנדרן, שחצן ומצליחן.
אורלי, החיילת שעבדה תחת פיקודו, אינה
יפה במיוחד ואינה מטופחת. היא בחורה שמנמונת,
בעלת שיער חום בהיר הקשור בקשר
על עורפה, ופצעי־בגרות אחדים על לחייה.
אורלי היא בתו של השופט וסגן מנהל
בתי־המישפט רוני בורסקי. היא גדלה בבית
ירושלמי בעל ערכים, סיימה את בית־הספר
התיכון במגמה הביולוגית בציון ממוצע של
,9.5וחלמה ללמוד מישפטים .״הגעתי לצבא
ילדה מפונקת, שלא היו לה שום קשיים בחיים.
את הכל קיבלתי. בבית־הספר עשיתי
הכל בצורה הטובה ביותר, וחשבתי שגם הצבא
יעבור עלי בקלות,״ העידה.
בדצמבר 1987 התגייסה אורלי. היא סירבה
ללכת לקורס־קצינות, מכיוון שלא רצתה
לחתום קבע, והגיעה לתפקיד חוגרת, הממל־אה
תפקיד של קצינת־קישור־וגיוס. היא השקיעה
הרבה מאמצים בעבודתה, והשתדלה
לעשותה על הצד הטוב ביותר. היא היתה גאה
בכך שהיא ממלאה תפקיד של קצינה, מבלי
שעברה קורס־קצינות.
באוגוסט , 1988 הגיע ליחידה סגן דויד
מזור ,״דודו״ ,כפי שמכנה אותו אורלי עד
היום. הוא היה ממונה עליה ועל עוד שלוש

מפלי סטודנטיוח־אמהות

קצינות־קישור .״אחרים לא הסתדרו איתו,
אבל אני הסתדרתי איתו טוב. היתה בינינו
מערכת־יחסים מעולה,״ סיפרה אורלי.
היא עבדה קשה, החזיקה גדוד־מילואים.
כאשר ראתה.שמפקדה אינו מסתדר, התנדבה
להחזיק עבורו עוד גדוד, למרות שזה לא היה
תפקידה .״הוא קפץ על המציאה. ביצעתי את
תפקידי, אבל הוא הטיל עלי גם תפקידים
נוספים שלו. ביצעתי הכל לשביעות־רצונו״.
החיילת הצעירה השתדלה ועשתה כל מאמץ
כדי שלא לאכזב את המפקדים, שנתנו לה
תפקיד של קצינה, ואולי גם כדי להשביע את
רצונו של המפקד יפה־התואר.
הברה טובה
^ ב״ט שרית לביא עבדה גם היא בת
1בתפקיד זהה. גס היא מילאה תפקיד של
קצינת־קישור תחת פיקודו של סגן דודו. אלא
שהיא, בניגוד לאורלי, לא הצליחה כל כך
בתפקידה והמפקד לא היה מרוצה מעבודתה
ומהתנהגותה. הוגשו נגדה הרבה תלונות,
וגליון־ההתנהגות שלה היה מלא.
״בינואר 1988 התחברנו. שתינו היינו על
תקן של קצינות, אבל אני הצלחתי והיא איכ־זבה,״
העידה אורלי.
יחסיה של שרית עם המפקד היו מעורע־

״חשננו
החלטנו

גם בהנחיות המגדירות את הזכאים לקבלת השתתפות בשכר־לימוד במעונות*
יום ובמישפחתונים קיימת אפלייה מדהימה.
מישרד־העבוחדוהרווחה פירסם באחרונה סידרת הנחיות המגדירות מיהם הזכאים לקבלת
השתתפות בשכר־לימוד במעונות״יום.
לפי ההנחיות, אמהות נחשבות כסטודנטיות רק אם הן לומדות בקורסים להכשרה מיקצועית
של מישרד״העבודה והרווחת• קורסים של שיקום שכונות ובבית־הספר לאחיות סיעודיות.
אבות, לעומת זאת, נחשבים כסטודנטים בכל מסלול־לימודים במוסדות להשכלה גבוהה או
בישיבות.
תחת לדרוש שיווית מוחלט, הגיעה ריטה גור, יו׳׳ר האגף לפעילות חינוכית סוציאלית
בנעמ״ת, להסכמה עם מישרד־העבודודוהרווחה, שלפיה ייבדקו נתוני התפלגות אוכלוסיית
הסטודנטיות־האמהות על־פי מסלולי־לימודים, ולאחר קבלת הנתונים תבחן האפשרות
להעניק זכאות גם למישפחות שבהן האם סטודנטית.

רעו! חועה
א ת הקווים?
יושב־ראש צעירי חתה, מיכאל רצון, איש מחנה שמיר־ארנם,
חוצה בנראה את הקווים לכיוון השד יצחק מודעי.
רצון, שלא הצליח להיכנס לכנסת, התאכזב משלא קיבל תפקיד
בכיר כלשהו ממחנהו בהיערכות אחרי הבחירות האחרונות.
רצת ידוע בחרות כבן־טיפוחיו של השר רוני מילוא.

סגן מזור

פרקליט שיינמן
כחב־אישום רק על חבלה חמורה

דעל בקפה של מפקדה?
לים. כאשר שמעה שהוא הסתבך בתאונת־רר־כים
ואמר לחוקרים כי באה מולו משאית,
הציעה שרית ללכת למישטרה ולהעיד שהקצין
סיפר בבסיס כי נרדם בנסיעה. שרית ידעה
גם על מיקרה שבו רשם הקצין צו־קריאה
למילואים לחברו, שכלל לא היה מאותו גדוד,
רק כדי שהחבר יוכל ללון חינם בבית־הח״ל.
היא התקשרה עם ידיד שלה במצ״ח, ורצתה
לשכנע גם את אורלי ללכת איתה להעיר.

פקד שלי. הם נגמרו ביום שישי והוספתי עוד
שניים, זייפתי אותם. חזרתי לבסיס ביום א׳,
שרית טפחה לי על האגו וחשבתי שהיא תומכת
בי, מפני שיש לנו אינטרס משותף. לא
חשדתי לרגע שהיא מקליטה אותי. לכן גם
לא חשדתי, כאשר הודיעה לי שאנחנו יכולות
לנסוע לשלישות הראשית ברמת־גן לסדר
דברים״.
כאשר דנו הבנות*בדרכי רכישת הרעל,
החליטו שלא לקנותו בירושלים, שם הן מוכרות.
הן תיכננו לקנותו בעיר אחרת כשהן
ללא תג־יחידה. מצ״ח הוא שאיפשר את נסיעתן
לשלישות, כדי ללכוד את אורלי.
״שרית לחצה שנלך לבית־מירקחת. קנינו
רעל־עכברים, אבל ראיתי שהגרגרים ירוקים.
השתיים תיכננו לשים את הרעל באבקת־ה־שוקו,
שאותה שמר דודו במישרדו, ורק הוא
נהג לשתות ממנה. הגרגרים הירוקים לא השתלבו
בצבע השוקו. על כן הלכו לבית־מירק־חת
אחר, וקנו סוג אחר של רעל־עכברים.

״כבר באותו שלב, עוד לפני הידרדרות
היחסים בינינו, היה דודו טורח תמיד להדגיש
את הכוח שלו לפניי וגם לפני שרית. הוא היה
אומר, :אם תתחנני תקבלי!׳ האני מרגיש טוב
כשאת משפילה את עצמו! ,הוא גם היה דורש
ודורש יותר עבודה ורצה שאקח גם יחידות
ששרית טיפלה בהן. הייתי עמוסת עבודה.
נשארתי בשבתות, אחרי העבודה ועד שעות
מאוחרות. הרגשתי שכמה שאני נותנת, הוא
רוצה יותר, ולא מעריך את מה שאני עושה.

״יחסינו התחילו להתערער. אבל גם כאשר
היו בעיות בינינו, לא יכולתי להזניח את העבודה,
כי זה האופי שלי.
״לקחתי מדודו אחריות גם ליחידה סדירה,
מתוך הסכמה שאם לא אוכל להמשיך, אחזיר
׳ לו אותה. אבל הוא סירב לקחת אותה בחזרה.
שרית לחצה עלי שאזרוק לו את העבודה
בפנים, אבל אמרתי לה שזה לא נעים לי, כי
אני לקחתי זאת על עצמי. לבסוף דודו לקח
בחזרה את היחידה הסדירה, אבל איים שיקח
ממני גם את יחידות־המילואים שכל־כך אהבתי.
התחילו כעסים, הוא חשב שעשיתי זאת
בכוונה. הייתי גם מושפעת משרית.

״יום אחד עליתי למישרדו וראיתי אותו
׳ ממלא טופס־תלונה. מ״צ תפסו אותו בצריפין
והגישו נגדו תלונה על שהלך בלי כומתה
ובמדים לא תיקניים. הוא חשב שהוא מסוגל
לסדר את כל הצבא. הוא מילא את טופס המישפט
כאילו שסגן־מפקד הבסיס שפט אותו,
וחתם על הטופס. למעשה הוא ״שפט״ את
עצמו ונתן לעצמו עונש של נזיפה. אחרי שה־

אורלי עם אמה
בתו של שופט, תלמידה מצט״נח. חלמה ללמוד מישפטים
טי לפני אחרים במישרדו. הוא היה מבקש
שאסתובב, וסופר את הטבעות והתכשיטים
שלי. זה היה רק להשפלתי בגלל העדות שלי
נגדו.
״הוא הוציא לי את הנשמה, לא נתן לי
לנשום. הריץ אותי כל היום, כדי להראות לי
מי הוא ומי אני, ושהוא יכול לדרוך עלי. מרגע
העדות שלי ועד ה־ 18 במאי זה לא נפסק
לרגע.״

אורלי היא ילדותית יותר מגילה הביולוגי.
״ראיתי שאין לי לאן לפנות. לא רציתי
לעזוב את התפקיד ואת המקום, אז החלטתי
שדודו צריך ללכת!״
שרית פנתה למצ״ח, לברר כיצד מתקדמת
חקירתו של המפקד, והתברר שהחקירה
נתקעה .״בשלב זה הפסקתי לחשוב בצורה
הגיונית. דודו היה צריך לסיים את שרותו
באוגוסט וכולם אמרו לי לסחוב עוד כמה

1ל נעצים -בסוף
על דעי עכברים!-
יחסים בינינו הידרדרו, ושרית לחצה עלי.
החלטתי להתלונן על כך במצ״ח״.

סא״ל הצמידה
לגופו
^ חו״־כך התחיל הסיוט. הקצין למד כי
הצרות שנגרמו לו, והחקירות שנפתחו
נגדו, היו ביוזמת שרית ואורלי. והוא התחיל
להתנקם.
״הכי חרה לי שהייתי חיילת מצטיינת ב־יום־העצמאות,
והוא ביטל את זה. הוא אפילו
לא סיפר לי על־כך מראש. זה פגע בי, זה לא
יחס שמגיע לי.
״זה התבטא גם בדברים קטנים ויומיומיים.
כאשר יצאתי בערב הביתה, הוא היה קורא לי
מהשער ואפילו מההסעה, בגלל כל מיני תואנות.
הוא עיכב אותי ביום שישי גם כשלא
היתה לי עבודה. הוא• החזיק אותי בחוסר־וד־אות
מתי אצא הביתה, לא נתן לי לטלפן להוריי,
כדי שלא ידאגו, השפיל אותי וקיבל את
ההרגשה הטובה של הסמכות.
״הוא ביטל לי את הפטור ממיסדרי־בוקר
ומנקיונות. הוא עושה לי מיסדר תיקניות פר־

אורלי נכנסה לאובססיה .״אני, שאינני
פטפטנית, בחורה מאוד מופנמת, התחלתי
לדבר בלי סוף על דודו והיחסים שלנו. לכולם
כבר נמאס לשמוע אותי ״.אורלי תיכננה כיצר
להתרחק מהקצין המתנכל לה, ולא להיות
בסביבתו. היא ביקשה חופשות שהגיעו לה,
אבל הוא סירב לאשרן. היא ביקשה חופשה
לצורך בדיקות, אבל גם לכך סירב.
אורלי ניסתה לברר אם תוכל לקבל עבודה
דומה במקום אחר, והתברר לה כי לא ירשו לה
לעבור מהבסיס הזה. היא פנתה גם לקצינת־ח״ן,
אך לא קיבלה ממנה עזרה. פעמיים פנתה
לסא״ל, סגן־מפקד הבסיס, וגם הוא לא עזר.

ף* פעם השלישית, כאשר היתה במיש־
^ רדו, נעל הסא״ל את הדלת, הצמידה
לגופו הראה לה מה יהיה התשלום עבור
עזרתו. כאשר נאלצה אורלי לספר על־כך
מעל דוכן־העדים, נתקעו המילים בגרונה.
בושה עמוקה מנעה ממנה לדבר על ההטרדה
המינית שעברה עליה. יתכן שגם בשטח זה

חודשים עד שהוא ישתחרר, אבל לא יכולתי.
שרית הציעה כל מיני הצעות. היא הציעה
למרוח מרגרינה על ריצפת חדרו, לשים לו
נעצים על הכורסה, ולהודיע להוריו שנפצע
בתאונת־דרכים. הושפעתי ממנה.
״אני יודעת שבמשך השבועות האלה הצליח
דודו לשבור את הביטחון העצמי שלי,
לפרק אותי לפירורים. לשרית היו שמונה
תלונות ממנו, והיא רצתה להתנקם בו. אבל
מכיוון שאני חשבתי שאני,המוח׳ ,שאני יותר
טובה ויותר מוצלחת מכולם שם, חשבתי שאעלה
רעיונות טובים יותר משל שרית. מכל
הסרטים והספרים עלה לי הרעיון של רעל־עכברים.
״הייתי
מאוד מרוצה מהתיכנון ומהרעיון׳.
שרית התפעלה מהרעיון ולחצה שנוציא אותו
לפועל״.
בשלב זה, כאשר הדברים הגיעו לתיכנון
ההרעלה, נבהלה שרית. היא הלכה אל דודו
המפקד וגילתה לו את התוכנית. הקצין לא
האמין בתחילה, אבל אחרי ששמע הקלטות
שעשתה שרית, פנה למצ״ח ויחד הכינו מארב.
״הוצאתי
שלושה ג׳(י מי מחלה) ,למרות
שלא הגיע לי, כי רציתי רק להתרחק מהמ רעל ובדיחה

מחרת בבוקר, ה־ 18 במאי, הביאה
/אורלי את הרעל איתה לבסיס. ב־סז יצא
דודו ממישרדו ואמר בקול רם שהוא הולך,
וביקש משרית לשמור על חדרו. אורלי מיהרה
לשם כדי לקחת את טופסי־הג׳ המזוייפים
שלה, ושרית הזכירה לה את הרעל. כאשר
פתחו את ארונו של הקצין גילו שאין כלל
שוקו בקופסה, אלא קפה שחור .״אמרתי לה
שהוא לא שותה קפה, הוא שותה שוקו, אבל
שרית אמרה לי שכאשר אין שוקו הוא שותה
קפה. חשבתי רק על המטרה הסופית, שהוא
יהיה חולה, יקיא וישלשל וילך לבדיקות, וכך
ניפטר ממנו עד שישתחרר. הכנסתי רעל לקופסה
וניערתי אותה. שרית אמרה לי שאוסיף
עוד רעל אבל סירבתי״.
כאשר נשאלה אורלי כיצד ידעה איזו
כמות רעל לשים כדי שלא להרוג את מפקדה,
לא היתה לה תשובה ברורה. היא רק אמרה
שהיתה בטוחה שזה יהיה בסדר. כאשר שאלה
אותה שרית מה יקרה אם מישהו נוסף ישתה
מהקפה, אמרה שלא איכפת לה שעוד כמה
אנשים מהבסיס ימותו. כיום היא אומרת שזה
היה בבדיחות־הדעת.
מיד אחרי שהכניסה את הרעל לקפה הגיעו
אנשי מצ״ח ועצרו אותה.
״היום אני מבינה מה קרה לשרית. היא
עמדה להשתחרר ופחדה שדודו לא יתן לה
חופשת־שיחרור ולא יעלה אותה לדרגת סמלת.
היא גם קינאה בי, מפני שאני הצלחתי
כתפקיד שהיא נכשלה ״.כך הסבירה אורלי
לבית־הרין את בגידתה של חברתה הטובה.
סניגורה, עורר־הדיז דן שיינמן, אמר לבית־ה־דין
שיש בידו עדות גם על קשרים רומנטיים
בין דודו ושרית.
אורלי היתה חודשיים במעצר, ובינתיים
הצליח סניגורה לשכנע את הפרקליטות הצבאית
שאין מקום לכתב־אישום על ניסיון לרצח,
אלא רק על ניסיון לחבלה חמורה. זהו
הבדל משמעותי ביותר.
במהלך החודשיים הגיעו הסניגור והפרקליטות
לידי עיסקת־טיעון, שעל פיה תבקש
הפרקליטות שנה מאסר בפועל, והסניגור יבקש
חצי שנה. בית־הדין יחליט על אורך המאסר
בגדר שתי ההצעות, על פי התרשמותו.
אורלי הודתה באשמה ועלתה לדוכן־העדים.
״ברור לי שמה שעשיתי היה שטות מוחלטת.
המעשה ניער אותי. בבת אחת קיבלתי
את כל הבגרות והבשלות שחסרו לי. הטראומה
של הכלא לימדה אותי לקח לכל החיים״.
כאשר נשאלה על־ידי השופטת, אל״מ נילי
פלד, כיצד היא רואה את עתידה, אמרה :״אני
רואה את עצמי מרצה עונש על השטות והמעשה
האידיוטי שעשיתי, ואחר־כך ממשיכה
בתיכנוני, מה שאפשר״.
סגן דוד מזור, שהתבקש על־ידי העולם
הזה לומר כמה מילים, ענה כי יגיב רק אחרי
פסק־הדין, ורק אחרי שדובר־צה״ל יתיר לו
זאת. בחודש הבא ייגזר גזר־הדין.

.העולם הזה׳ חושף דוח סוד׳ על תבוסת העבודה באוניברסיטה

גם חבר־הכנסת מיכאל בר־זוהר,
יושב־ראש ועדת ״הבדיקה״ ,שהדוח
נכתב על־פי הזמנתו, טרם בדק
נושא כה אלמנטרי. לכן :״אינני
יכול לתת לך תשובה, כי לא היה
עדיין בירור על כך״.״
קיפול הדגלים

ך* דוח מקשר את מפלת הע־
\ 1בודה באוניברסיטה עם חולשתה
הכללית של מיפלגת־העבו־דה
:״במשך הימים שהתגייסתי לעזור
במערכה, חזרתי ושאלתי את
עצמי — כיצד זה שאין לנו פעילים?
מדוע התקשינו כל־כך לשכנע
אנשים לרוץ מטעמנו לוועידה,
ומדוע חזרו בהם חלקם והגישו את
התפטרותם סמוך לבחירות? מדוע
לא הצלחנו להשיג מספיק אנשים
שיישבו בקלפיות בשכר מדוע
תומכינו הפוטנציאליים נמנעים
מלהגיע לקלפי? למה תומכי הימין
והשמאל־הקיצוני לא נתקפים בלבטים
לגבי הצורך בפוליטיזציה
של תאי־הסטודנטים ...מה גרם
לשיתוק ולגימגום של אנשי אופק
ולצורך שחלקם הרגישו בהתרחקות
מהמיפלגה?״
את התשובה נותן דיין עצמו
בדוח: הציבור אינו רואה במיפלגת־העבודה
אלטרנטיבה לימין.
דיין מתאר את מילחמת עסקני־העבודה
בקמפוס כטראומתית משהו
להסתובב ימים שלמים במעונות,
במיסדרונות־האוגיברסיטה
ובחדרי־הכיתות, ולראות כל זאת
מול העיניים. לבלות ליל־שימורים
בציפייה לתוצאות המחפירות, ולחוות
את ההשפלה הכרוכה בהפיכה
לתא הקטן ביותר באוניברסיטה.
כל זה גורם לך להבין טוב מאוד את
משמעות קיפול הדגלים של מיפי
לגת־העבודה, ואת מחיר כניסתנו
לממשלת־האחדות הניצחית״.
לאיזה דרגה של טירוף־מערכות
׳ הגיעה מיפלגת־העבודה, בניסיונותיה
הנואשים לבריחה מעצמה,
מעיד הסיפור החותם את הדוח:

תמווה *זעזעהשל התפוררות
פצפ״רת פדות סוד׳ שהוגש
לוועדתיהההירה הפויפית
*ידעו! סער(סריצ נסק׳)
^ סטודנטים של מיפלגת־ה־
( 1עבודה בכל רחבי הארץ בורחים
מכל זיהוי עם מיפלגתם —
עד כדי כך שהם מעדיפים חולצות
בצבעים של מאיר כהנא על פני
הצבע האדום המיפלגתי.
זוהי המסקנה הנובעת מרוח סודי,
שהגיע לידי העולם הזה. הוא
הוגש לוועדת־חקירה מיפלגתית,
שהוקמה בחשאי, בעיקבות שרשרת
התבוסות של תאי הסטודנטים של
המערך באוניברסיטות. בראש הוועדה
עומד ח״כ מיכאל בר-זוהר.
הסטודנטים של העבודה נחלו
תבוסות בקמפוסים של ירושלים,
בר־אילן ובאר־שבע. אודים מוצלים
מהבערה הכללית נותרו רק אגו־דות־הסטודנטים
של אוניברסיטות
תל־אביב וחיפה. גם שם משתדלים
הסטודנטים המערכניקים לטשטש
כל שריד של קשר נראה־לעין
למיפלגת־האם.
הדוח, שנשמר עד עתה הרחק
מעיני התיקשורת, נושא את הכותרת
האפוקליפטית־משהו :״הערות
והירהורים בעיקבות התבוסה
בבחירות באוניברסיטה העברית״.
הדוח נכתב על־ידי רן דיין,
שריכז — לטענתו — את הפעילות
מטעם העבודה בקמפוס של
גיבעת־רם בבחירות.
דיין, חבר קיבוץ רתמים, עוזר
פרלמנטרי לחברת־הכנסת נאווה
ארד, מנסה לטשטש את חלקו שלו
במפלה :״עלי להבהיר כי איני חבר
פעיל בתא שלנו, וכי התגייסתי
לעזרה בהיותי סטודנט באוניברסיטה
וחבר פעיל במישמרת הצעירה
של התק״ם•״

ימינה, ולפזול לבוחרי ולעד (תא
הסטודנטים של הימין).
״קיפול הדגלים וההתנערות
מההשתייכות היו, לרעתי, בעוכרינו,
באופן קשה למדי: מצד אחד
לא זכינו למעבר קולות מהימין,
ומצד שני ירדנו בכוחנו גם לעומת
תאי־השמאל האחרים.״
גד כרמלי ( )25 בן המושבה אבך
יהודה, תלמיד־למינהל־עסקים וכלכלה,
שהיה מועמד העבודה
לראשות הסתדרות הסטודנטים,
מודה שנרשם כחבר מיפלגת־הע־בודה
רק לפני חודשיים, אחרי
הבחירות להסתדרות־הסטודנטים.
את העובדה התמוהה הזאת מסביר
כרמלי :״אינני רואה הכרח
שמועמד התא לראשות הסתדרות־הסטודנטים
יירשם כחבר־מיפ־לגה
...חברות זו תחושה, ולא רק
אקט פורמלי. דווקא אחרי הבחירות,
שראיתי בהן אינדיקטור לה־לר־רוח
ציבורי קשה מבחינת העבודה,
ראיתי טעם לחזק את המיפ־לגה,
והצטרפתי.״
מזכ״ל העבודה, מיכה חריש,

צבע, טישטוש והתחפשות — הופכים
את היכולת להזדהות עם ה־מיפלגה
לבלתי־אפשרית. לא ניתן
היום להלהיב אנשים במסר שלנו,
לא ניתן לגייס פעילים ותומכים,
כאשר לא ברור לשם מה עלינו
לנצח!״

העבודה

^ שהתבקש גד כרמלי להת-
^ ייחס לדוח, הוא העדיף להתרכז
בהתקפה על מחברו :״הבחור
הזה — קירבתו לדרג מקבלי־ההחלטות
נובעת מהיותו עוזר פרלמנטרי
...הוא אינו פעיל בתא,
ואינו מעורה בו, ואינו ־גורם מוסמך
...הוא גם לא ריכז את הפעילות
בגיבעת רם, אלא רק עזר ביום־
הבחירות ...לא באו לשאול אותנו
מה קרה, אלא הלכו לעסקן הראשון
שתפסו, והוא לא יודע כלום...
״...יש כאן בפירוש אינטרס פו־ •
ליטי. דיין הוא יונה, ולכן הוא תוקף
אותנו על כך שלא נקטנו בקו יוני.״
לגבי פרשת החולצות הצהובות
טוען כרמלי :״הצבע הצהוב הצליח
— הוא תפס את העין ...היו עוד
שתי אופציות — שחור ואדום —
והצהוב תפס יותר את העין. אין
לזה שום משמעויות אחרות.״
עם זאת ממהר גם כרמלי לחלוק
את אשמת התבוסה עם מה שהוא
מכנה ״השפל האלקטורלי שפוקד
את העבודה״ ,וממהר להצהיר
שהוא עצמו :״תומך ביציאה ממנד
שלת־האחדות, והתנגדת, גם לכניסה
אליה, למרות שאני מזוהה
(תדגיש!) עם מחנה־רבין...״
עדי הדר, יושב־ראש התאחדות
הסטודנטים הארצית מטעם מים־
לגת־העבודה, מצדיק את מדיניות
טישטוש הקשר של תאי־העבודה
בקמפוסים עם מיפלגת־האם :״האמת
היא שזה טריק, שלמדנו מהליכוד.
בחיפה הסיפור הזה עובד
טוב מאוד. רק באוניברסיטת תל־אביב
רץ התא תחת שם העבודה,
אבל גם שם השם שונה עכשיו
לסל״ע (סטודנטים למען עבודה): ,

(המשך מעמוד )9

• האם אני שומעת בדבריך
תיקווה לסירוק־הממשלה?
היום
אני לא רואה בשום מיקרה
ממשלה צרה. גם לא רציתי בעבר
בממשלה כזאת.

• בממשלה בזאת מתרבים
סיכוייך לשוב ולהיות

עוברה היא שהצבעתי נגד ממשלה
צרה.

• כשהשבת שתיכלל בכל
ממשלה שהיא...
נכון, אז חשבתי שאהיה שר בכל
.מיקרה. אבל לגופו של עניין, אני
רואה כיום רק אפשרות של בחירות
מוקדמות.

• אתה רוצה בכך?
זה יבוא במילא — בעור כשנה.

• אני בטוחה שישבת ד
ניתחת לפירטי־פרטים היכן
שגית, מדוע קרה מה שקרה.
מהן המסקנות?
חשוב מהכל: התפרקתי מכוחי
הפוליטי לפני שעתי. לולא זאת
— לא היה קורה לי מה שקרה.
עצם העיתוי שלו פעל לרעתי.
אני האמנתי שהסכמים יכובדו. הבטיחו
לי — לא קיימו. אני באמת
לא חושב שלהיות שר, זה הכל...
אילו היו מפקירים בידי את תפקיד
ממלא־מקום יו״ר־המזכירות, יכולתי
להתמסר לגיוס אנשים, לשיקום
סניפים. אינני מבין את השיקול
לעכב בעדי מלמלא תפקיד. רק
הליכוד היה יוצא נשכר מפעילותי.
אולי מפחדים מפני. אין לי ספק
שזוהי אחת הסיבות לכך ששמו לי
רגליים.

• שקיעתה של המיפלגה
הליברלית היתה דווקא צריכה
לנטרל פחדים שכאלה.
נכון, המיפלגה הליברלית שקעה
...אני חלמתי על מיפלגת־לי־כור
גדולה, בעלת אגפים שונים,
חזקים.

• והחלום התמסמס...

• א ח רי שקיעת הליברלים,
אין מאחורי המחאה
שלך שום כוח פוליטי.
נכון, אבל אמרתי לך: פוליטיקה
היא גלגל...

חריש

כרמלי

גר־זוהר

״אינני ים ל להגיב!״

״הצבע הצהזב חפס את העין!״

״אינני י מל לחח תשנבהו
העדיף
שלא להתייחס לפירטי
הדוח, שכן, לטענתו, טרם ראה
אותו, למרות שנשלח אליו העתק
הדוח.
איך ייתכן שמועמד־מיפלגה
לתפקיד כזה לא יהיה חבר־מיפ־לגה,
ויצהיר הצהרות כאלה?
חריש :״אינני יכול להגיב על
הדבר, כי עוד לא ראיתי זאת
כתוב ...לפנינו התייצב גד כרמלי,
וזיהה את עצמו כאיש מיפלגת־העבודה״.

״פעילים
בתא הציעו להכין ליום־
הבחירות חולצות לכל מועמדי
א!פק ופעיליו, שיהיו בצבע אחיד,
ושיישאו עליהן את שם המועמד...
כמעט מיותר לציין שהצבע האדום
כלל לא עלה על הדעת ...ולמרות
קולות רבים שהתריעו על כך,
הצבע שעליו הוחלט היה — צהוב,
עם הדפסה שחורה ...במו גופינו
הכנסנו את רוח כהנא לקמפוס.
״אינני טוען שלצבע משמעות
כשלעצמו. אני רק סבור שהיעדר

במטרה ליצור זיהוי יותר סטודנטיאלי
ופחות מיפלגתי. עכשיו זה
לא כל־כך א 1להזדהות עם מיפי
לגת־העבודה, וגם במיפלגה מודעים
לזה שצריכים להיות פרקטיים״.
איך
זה מסתדר עם דיברי חריש
ש״אני, לכל אורך הקו, נוקט מדיניות
של קידום חברים, שמוכנים
להיות גאים בחברות במיפלגת־העבודה,
וזה יהיה נכון גם לגבי
ציבור הסטודנטים״...

•כלו מ ר: ליכוד-הליכוד
פעל לרעתך האישית.

מוזר. הנהגת חרות נותרה כולה
על כנה: משה ארנס נשאר יו״ר־המזכירות,
שמיר — יו״ר התנועה,
דויד לוי — ממלא־מקומו, אריק
שרון — יו״ר־המרכז. מחיתי על־כך
בישיבת־המזכירות האחרונה.

היו״ר
איגו הגי

ך* דו״ח של דיין יכול לשמש
( 1כסממן לתהליכי שקיעתה של
מיפלגת־העבודה והבריחה מהדימוי
הבלתי־מחמיא שלה.
דיין מציין ש״האסטרטגיה שננקטה
על־ירי אופק(תא־הסטודנטים
של העבודה) היתה להתרכז בנושאים
סטודנטיאליים, ולהימנע, כמה
שאפשר, מהזיהוי עם מיפלגת־הע־בודה
ועם סוגיות פוליטיות כלשהן.
מועמד התא, גדי כרמלי, אף
הכריז כי אינו חבר מיפלגת־הע־בודה
ואינו מתכוון להיות כזה,
נוסף על הצגת עמדות מדיניות
ניציות ביותר. מבחינה וו היתה
מגמה כללית של התא להתיישר

—י שריר

• אתה חש החמצה על־כך
שאינך שר, דווקא בתקופה,
כמו שאומרים ,״הרת
גורל״?
לא, אני יודע מה זה להיות חבר
בממשלה. כיהנתי שם שבע וחצי
שנים. הממשלה של היום היא מעין
כנסת־זוטא.

• בכל זאת, צביטה קטנה
בלב? צביטונת?
אני לא אדם הנוטה לרגשנות.
אינני שוגה בחלומות. אני אדם
מאוד פרגמטי, עם שתי רגליים על
הקרקע. ברור שהייתי רוצה דווקא
בתקופה כזאת, הייתי רוצה ...אבל
אני חושב שגם בכנסת אפשר להשפיע.
גם להיות חבר־כנסת, זה משהו.
בכל זאת! את לא חושבת?
העולם הזה 2707

ביריוו, השתלטו על פלוגה של גיבעת .,השופטים אמרו:
עד אחד — צעד אחד קטן — מפריד בין הצבא המפר*
אד ביותר ובין אספסוף מזויין.

ההיסטוריה מלאה בדוגמות של התפוררות
בזאת.
זה יכול לקרות ברגע של מפלה, כאשר התבהלה אוחזת
בכל ונשמעת הקריאה המחרידה :״כל אחד לעצמו!״ זה יכול
לקרות ברגע של ניצחון, כאשר מתנפלים על השלל ושוקעים
באורגיה שיכורה. זה יכול לקרות ברגע של מרידה. זה יכול
לקרות בגלל סיבות רבות ושונות.
כל צבא מורכב מבני־אדם, ולא כולם הטובים ביותר. כל
צבא נותן נשק בידי חייליו, וביניהם פסיכופאתים, סאדיסטים
ופושעים למיניהם. כל צבא הוא גוף אלים. האלימות היא,
בעצם, עצם סיבת־הלויום של צבא.

לכן הבינו כל הצבאות, מקידמת דנא, כי
המישמעת היא צו־חיים לצבא.
המישמעת היא המפרידה בין צבא ובין אספסוף. טול
מהצבא את המישמעת, ולא נותר ממנו דבר זולת המון אנשים
אלימים, שאומנו להרוג.
יש סוגים שונים של מישמעת — החל במישמעת העצמית
של הפלמ״ח וכלה במישמעת הקלגסית הבריטית והפרוסית
במאה ה־ . 18 אך בלי מישמעת אין צבא.

כל דבר המאיים על המישמעת מאיים על הצבא

עצמו•

׳וודוס 1ע ח 1ר ה
מילחמת־הלבנון לא תהיינה תופעות של ביזה.
זה נשמע כטירוף. אבל יש בזה הגיון מסויים.

הגיון זה אומר: הביזה הופכת צבא לאספסוף.
היא פורצת בהכרח את בל חישוקי המישמעת.
היסטוריונים רומאיים תיארו לא־אחת את התנהגותם של
בני השבטים הגרמניים, שהיו מחרפים את נפשם בקרב באו־מץ־לב
מטורף, אף ברגע הניצחון היו מתנפלים על מחנה
האוייב, בוזזים מכל הבא ליד, משתכרים עד אוברן־החושים
ונרדמים בערימות, בהניחם לאוייב לסגת, להתארגן מחדש
ולהתנפל על המנצחים השיכורים.

בצורה פחות קיצונית קיימת סכנה כזאת בכל

מילחמה.
^ אשר מדברים על ״טוהר הנשק״ ו״מוסר המילחמה״,
נדמה לרבים שהכוונה היא רק לעניינים הומאניים.
הצד ההומאני חשוב, כמובן. מאז ראשית העת החדשה שק־

מי מוותיקי גיבעתי היה מעלה על דעתו שאי־פעם תהיה
בחטיבה פלוגה שבה השתלטו עבריינים פליליים על המפקדים
והחיילים? מי בכלל היה חולם על אפשרות כזאת ביחידה
כלשהי של צה״ל?
העבריינים הפליליים האלה לא השתלטו במיקרה. יש להניח
כי בחיי יום־יום בעזה הם ה״מצטיינים״ במעשי התעללות,
הרג והרס. מכיוון שזוהי עכשיו הנורמה, הם הזוכים בהערצת
החיילים האחרים. לא הטובים הם גיבורי היחידה, אלא הרעים.
וכאשר אלה נותנים את הטון וקובעים את הנורמה, נפרצת
הדרן להידרדרות.
הידיעה מספרת על יחידה אחת, שמזכירה לשופטים את
סדום ועמורה. אך מי מאמין שזה מוגבל ליחידה אחת, ולגיבע־תי
דווקא?

כדי לזהות את הפלוגה, נאמר שהיא שייכת לחטיבת־עי־לית,
שהתפרסמה בשל רצח ערבי ברצועת־עזה.
אין צורך במפענח־צופן כדי להבין שזוהי חטיבת גיבעתי,
שאנשיה הורשעו בהתעללות נוראה בהאני אל־דיב אל־שאמי,
ערבי קשיש ובעל מישפחה גדולה, שנפטר באותו היום אחרי
התעללות נוספת.
הקשר נעשה לשם זיהוי. אך האם אין כאז קשר עמוק יותר?

האם רצח הערבי חסר־הישע לא היה מוכרח
להוביל להרס המישמעת הצבאית?

ן* כל הדורות היו המצביאים ערים לסכנה זו.
^ למשל: בתקופות רבות הוצאו להורג חיילים בוזזים. בעוד
שאנשי־הרג צמאי־דם זכו בצל״שיט, בוזזי־השלל נורו או נתלו
בו־במקום.
גם רפול, שהיה אדיש לפישעי־המילחמה המחרידים ביותר
(די להזכיר את פרשת דניאל פינטו) הקפיד מאוד־מאוד שב־

פרשת ״הפלוגה הנגועה״ צריכה לעורר גם אצלם
מחשבה חדשה.

או, במילים פשוטות יותר: על יחידה זו השתלט
האספסוף.

זוהי רק שאלה של זמן.

כאשר הסאדיסטיס נותנים את הטון ביחידה, נקבעות נורמות.
לחיילים נדמה כאילו המפקדים אומרים דבר אחד וקורצים
בעין, כדי לרמוז שהם מתכוונים למשהו אחר.
זהו התהליך שהביא את שופטי גיבעתי לקבוע, בפסק־דינם
השקול והמנומק, שהם שמעו תיאורים מזעזעים ש״העבירו בנו
חלחלה על עוצמת האכזריות והשיפלות מצידם של חיילים,
שקרוב לוודאי איבדו כל צלם־אנוש״.
באותו מישפט לא עמדו לדין עבריינים־בני־עבריינים,
חלאת העולם התחתון, אלא בחורים צעירים ממיטב הציבור,
בני כל העדות והשכבות.

ן* ש אנשים שמעשים של שיפלות ואכזריות אינם מעבירים
בהם חלחלה — כל עוד הם מופנים נגד ערבים.
אין הם מבינים מה מתרחש.

הפושעים הנהיגו בפלוגה מישטר של טרור, הטילו את
החובות (כגון חובת־השמירה) על החלשים ושיחררו מהן את
עצמם. הם הטילו את מוראם גם על המפקדים, שידעו מה
מתרחש אך לא העזו להתערב. הביריונים התעללו בחבריהם
החלשים, שאחד מהם ירה בעצמו.
זה יכול לקרות לבן של כל אמא, שהמדינה מגייסת אותו
לצבא.
בית־הדין קבע כי ביחידה זו שרר מישטר של סדום ועמורה.

וצריד היה להוסיף: במאבק כזה כמעט ואי-אפ-
שר להימנע מאובדן צלס־אנוש. וצבא המאבד
צלם־אנוש, חדל מלהיות צבא. הוא אכן הופך
אספסוף מזויין.

אנשים כמו עמרם מיצנע, שהציגו הצגות
פומביות של התלבטויות מוסריות נוקבות, חיפו
למעשה על תהליך ההשתלטות של פסיכופאתים
על יחידות שלמות.

מה דרוש כדי שצעירים כאלה, נורמליים ,״בני־טובים״
,יהפכו לחיות־טרף, שעוצמת אכזריותם
ושיפלותם מעוררת חלחלה אצל עזופטים צבאיים
מנוסים?

ך • שבוע שעבר התפרסמה בהארץ ידיעה מדהימה.
^ בית־דין צבאי קבע בפסק־דין כי ביחידה
מסויימת בחטיבה מובחרת השתלטו ביריונים,
וביניהם פושעים פליליים על החיילים והמפקדים.

^ בר אחרי הימים הראשונים של האינתיפאדה השמעתי
במדור זה אזהרה חמורה מפני סכנת הפיכתו של הצבא
לאספסוף.
לא היה צורך ברוח נבואית כדי להבחין בסכנה. במיקרה זה,
כמו לגבי נבואות רבות אחרות, די היה בראיית המתרחש
בעיניים פקוחות ובניתוח קר של הדברים.
המילחמה באינתיפאדה היא מילחמה בנשים ובילדים.
האינתיפאדה היא, מטבע מהותה, התקוממות של אוכלוסיה
אזרחית. המילחמה בה היא, גם היא מטבע מהותה, מילחמה
באוכלוסיה אזרחית.
אביגדור(״יאנוש״) בן־גל אמר, עוד בראשית המאבק הזה,
כי אי־אפשר לנצח בו. שום צבא אינו מסוגל לנצח נשים
וילדים.

רגל עד קודקוד ״הותקפו בגרזנים״ ,חיילים נאלצו להרוג
ילדים קטנים ״כדי להגן על חייהם״.

אם זה יכול לקרות בפלוגה אחת, זה יכול לקרות
בפלוגות רבות. ואם זה יכול לקרות, זה יקרה, במוקדם
או במאוחר.
חמה.
(מובן שאין ״מילחמה הומאנית״ .אלה הם דבר והיפוכו.
המילחמה היא מטיבעה מכשיר אנטי־הומאני. היא נועדה להשיג
יעדים מדיניים באמצעות הרג והרס. חוקי המילחמה
נועדו רק למנוע מעשי־זוועה שאינם דרושים לניהול יעיל של
המילחמה: הריגת שבויים, פגיעה בבלתי־לוחמים, ביזה והרס
סתם).

אבל יש למוסר־המילחמה גם מטרה שנייה: למנוע
מעשים הגורמים לצבא ולהתפרע.
צבא שאינו גונב, המשלם עבור צרכיו, השומר על חיי
שבויים, שאינו מתעלל באזרחים — זהו צבא המסוגל להילחם
בצורה ממושמעת, לשמור על כושר מעולה. על מוראל גבוה
ועל גאוות־היחידה.

מי שמניח לעקרונות האלה להיפגע. גורם בהכרח
להתפוררות הצבא. כאשר כל חייל עושה כא־וות־נפשו,
הורג ובוזז, מתעלל והורס, משתלט

> האם פפוו! ,
חוי
*ץ אז ראשית האינתיפאדה, החלו חישוקים אלה להיפרץ

הצבא עצם עין, כאשר בוצעו מעשי־זוועה. פקודות ״בלתי־חוקיות
בעליל״ ניתנו ובוצעו. הצבא עצמו פירסם הודעות
רישמיות המעליבות את השכל הישר: יחידים התנפלו על
קבוצות־חיילים ״כדי לגנוב את נישקן״ ,סיורים חמושים מכף־

^ ין כאן שאלה מוסרית בלבד.
יש כאן שאלה של חיים ומוות.
יתכן מאוד שבעיקבות החלטות הליכוד ופחדנות המערך
ייעלמו סיכויייהשלום בעתיד הנראה לעין.
אם כן, אנחנו עלולים להידרדר למילחמה חדשה. אולי נגד
צבא ערבי אחד, אולי נגד קואליציה של צבאות ערביים, בחזית
אחת או בכמה חזיתות.

אם אכן יקרה אסון כזה, איזה צה״ל יתייצב
מולה?
זה לא יהיה הצבא שדיברו עליו עוד לפני שנתיים, כאשר
תיכננו המתכננים צבא אולטרה־מודרני, בעל נשק־העתיד,
שיוכל להילחם מילחמה בנוסח המאה ה־ .21ה״חלופות״
ללביא היו אמורות להקנות לצה״ל תקינות של צבא מדעי,
ברוח מילחמת־הכוכבים. מילחמה מודרנית תובעת דיוק מושלם
— צבא פורק״מישמעת אינו מסוגל לכך.

והנה לפנינו פלוגה שבה שולטים עבריינים
פליליים, המטילים את חיתיתם על טוראים וקצינים.
האם
יכול צבא אחד להכיל את אלה וגם את אלה? יחצנים
צבאיים יכולים לקשקש על כך. במציאות זה בלתי־אפשרי.
קלגסים אינם מתאימים לצבא מדעי. אספסוף מזויין אינו
מסוגל להפעיל את נשק המאה ה־ .21 ובמילא גם אינו מסוגל
לקיים כושר־הרתעה משכנע.

אני חרד לגורל צה״ל. וכאיש גיבעתי, אני חרד
כפליים.

!!אתאוו־יי אבנוי

חברים מספרים: שמעון פינקל, אחרון הוותיקים, על שמואל רודנסק

״הוא לא תרבותי״ הם אמה
ובקושי קיבלו
אותו ל״הבימה״
שרית רום
ך* שקיבל שמואל רודנסקי את פרס
^ ישראל לתיאטרון ב־ , 1984 הרימו כמה
מוותיקי הבימה גבה .״איזה תפקיד־חיים היה
לו,״ ישאלו אז בקולקטיב ,״הוא הצטיין בעיקר
במיוזיקל.״ ותיקי הבימה, למרות כל ההצלחות,
למרות כל השנים המשותפות, אינם
רואים עד היום ברודנסקי אחד משלהם.
״יש סוסי־עבודה ויש סוסים אצילים,״ אמר
השבוע אחד השחקנים. ולא יעזור לו לסוס־העבודה,
לעולם לא יקנה את מקומו באצילות
.״כך גם במישחק,״ הוסיף השחקן ,״או
שאתה כישרוני מאוד או שתיאלץ כל ימיך
לעבוד עבודה קשה, עבודה שחורה ומתסכלת.
רודנסקי היה סוס־עבודה שכזה. לזכותו הרבה
ייאמר כי מעולם לא התלונן, מעולם לא חשב
כי נועד ליותר מכך.

שם למעלה. למה להסתבך. כולנו הרי נגיע
לשם יום אחד.
הקולקטיב מחליט

ך* ק ב שנת 49׳ התקבל רודנסקי לשחק
1בהבימה לאחר שאשתו, השחקנית נורה
שיין, שיחקה כבר כמה שנים בתיאטרון. היה
זה שימעון פינקל שהכניסו .״אחרי סיבוב־הופעות
באמריקה, אירגנו, מסקין ואני את
הפוטש הידוע בהבימה. יצאנו כנגד הקולקטיב,
כנגד הקביעה המוחלטת של חברי־הקולקטיב
מי ישחק ובאיזה תפקיד, וזאת ללא
שום קשר לכישרון־המישחק של השחקן, אלא
בהתאם לעמדתו בקולקטיב. הקולקטיב היה
האחראי הבלעדי לקביעת הרפרטואר ולהכנ־

״נפגשנו לאחר הצלחתו הענקית בט 1ביה
החולב. הוא דיבר תוך אנחה כבדה, ואמר כי
הקהל אינו מטומטם כפי שנוטים לחשוב. הוא
הדגיש כי למרות שהקהל שבא לתיאטרון של
גודיק אינו הקהל התרבותי של הבימה, בכל
זאת, הוא אמר, ערב־ערב הבין הקהל כי
רודנסקי בנשמתו אינו אלא ״בלגולה״ —
עגלון פשוט ועממי שבא היישר מן העיירה
ברוסיה.״
בהתלהבות ומסירות אין קץ. בעיקביות
ראויה לציון כבש מולה רודנסקי את מקומו
בתיאטרון העברי. שימעון פינקל, השחקן, בן
דורו, אמר השבוע ״רודנסקי הוא גוש מאסיבי
מאוד של התלהבות, כוח ומסירות.״
״אני רציתי להיות שחקן גרמני, והתכוונתי
לנסוע לגרמניה, לאחר שהתפורר
התיאטרון שאיתו עליתי לארץ. כעבור זמן
קצר פנה אלי גנסין והזמין אותי להשתתף
בתיאטרון חדש שהקים. הצגת־הפתיחה היתה
בלשאצאר, זו גם היתה ההצגה הראשונה
בסיבוב הקודם של תיאטרונו של גנסין.

רודנסקי ואשתו, ת מונת נעורים
ביחר ב״הביסה־
.סת שחקנים חדשים לתיאטרון.
״רודנסקי היה שחקן טוב ונחוץ להביסה.
הקולקטיב רחה אותו מסיבות שונות, ובעיקר
מכיוון שלא התחנך בתיאטרון. אחרי מרד־השחקנים
הוקמה ועדה ציבורית בראשותו של
שפרינצק, שהמליצה על חיסולו של הקולקטיב.
אז נפתחה הדרך לשחקנים מבחוץ. אני
דרשתי את בקר ואת רודנסקי. הם התקבלו.״
לרודנסקי המשיכו להיות מתנגדים גס
אחרי חיסול הקולקטיב. ההתנגדות לרודנסקי
היתה על רקע תרבותי. הוא לא נעשה תרבותי
יותר, לדעת חלק מהחברים, למרות שדעתם
כבר לא היתה ״קולקטיבית״.

״אני קיבלתי את התפקיד הראשי של
בלשאצאר ורודנסקי קיבל את תפקיד הנביא
דניאל. לשנינו היה זה התפקיד הראשון בעברית.
רודנסקי שיחק בלהט רב ובמסירות״.
האם הגדרות אלה מנסות לעקוף את אי־הנעימות
שבאמירה כי רודנסקי לא היה שחקן
טוב, אלא טכני ומסור לתפקיד? — על כך
אין פינקל מוכן לענות. מי שנשאר אחרון
השחקנים הגדולים של תקופה גדולה, נושא
על גבו את חבריו שנפטרו, חב להם חוב
חברתי מסויים. נזהר מאוד באמירותיו.
לא איש כשימעון פינקל נרתע בעבר
מאמירות קשות, מקריאת תיגר, מהוצאת
ספרים רבים, שהילכו על הגבול הדק שבין
הכעס להשמצה. אבל, כשבני דורך נפטרים
בזה אחר זה ואתה הופך לסמל, אתה פורע חוב
ומרגיש כשליח של דור שלם.
היום אי־אפשר לשמוע משימעון פינקל,
ולוא מילה רעה אחת. בסיפרו על התיאטרון
כתב פינקל על רודנסקי, ולא רק מחמאות.
כשרודנסקי היה בחיים הרגיש פינקל כי זה
בסדר. היום — מספידים. יהודים מספידים
במילים טובות. לא רוצים להרגיז את ההוא

רודנסקי ואשתו
ער ה תע האחרון הוא טיפל בניורה החולה

בעבודה קשה ובמסירות אין־קץ בנה לעצמו
רודנסקי את מקומו בהבימה. הוא לא בחל
בשום תפקיד שניתן לו. הוא הסכים להיכנס
כמחליף בהתראה של שעות אחדות. לא אחת
קרה כי רודנסקי התכונן לתפקיד במשך
תקופה ארוכה וברגע האחרון הוא נלקח ממנו.
חיים קשים היו לו. עור של פיל. הוא לא ויתר.
רק להמשיך הלאה. רק לא להישבר.
כסף לא היה חסר לו. בתקופת מילחמת־העולם
השנייה הוא נכנס בשותפות עם חבר
(המשך בעמוד )46

הנשק,

אני נאלץ להורות: אינני יכול לעמוד בשקט כשאני שומע
את המארס״זוז.
גם השבוע, כשעמדתי בגן ביתו של השגריר הצרפתי, בין
שאר מאות המוזמנים למסיבה לכבוד שנת ה־ 200 למהפכה,
היה לי קשה לעמוד דום.
אחרי הצלילים המרגיעים(או מרדימים) של התיקווה, שיר
יפה שמעולם לא נראה לי כהימנון לאומי, התחילו להשמיע
את תקליט השיר של מתנדבי מארסיי. לא בית אחד, אלא כל
ארבעת הבתים הארוכים. ולא במקהלה רגילה, אלא בביצוע
אופראי.
הרגשתי שהצלילים תופסים אותי, ואו־טו־טו עומדים
להעלות אותי על הבאריקאדה הקרובה ביותר. קצת זימזמתי,
קצת שרתי, קצת התנועעתי בקצב.
כך זה מילדות. בעיניי, המארס״זה היתה תמיד השיר היפה
ביותר בעולם. ובלי ספק גם ההימנון הלאומי הנהדר ביותר.
מובן שאני לא אובייקטיבי. לצרפת תמיד היה שמור בליבי
מקום מיוחד.
ביום הולדתי ה־ , 10 כמה ימים לפני שעלינו מגרמניה
לארץ, נתן לי אבי מתנה: שלושת הכרכים של סיפרו של אמיל
זולא, החורבן. ספר זה מתאר את התמוטטות צרפת במילחמת
, 1870 כאשר עלו הפרוסים על פאריס. הוא מסתיים בטבח של
הקומונה הפאריסאית.
קראתי את הספר באוניה, בדרך לארץ. לאוניה עלינו —
איזה מיקרה! — במארסיי.
מתנה זו לא היתה מיקרית. בימים ההם היוזה צרפת
האוייבת ההיסטורית של גרמניה. מכיוון ששנאנו את גרמניה
הנאצית, הזדהינו בכל ליבנו עם אויביהם. כשקראתי את
החורבן. היה ליבי עם הצרפתים, כאבתי את כאבם של ז׳ן
ומורים, קיוויתי למפלת הגרמנים.
במילא ברור כי המהפכה הצרפתית היתה לי מאז ומעולם
מקור של השראה והתלהבות. כמו רוב בני דורי, התחנכתי על
ברכי הסיסמה המשולשת — חרות, שיוויון, אחווה.
אני יודע שזוהי סיסמה נאיבית, שהמהפכה הצרפתית לא
הגשימה אותה אלא חלקית, שבמציאות של חיינו זה — איך
אומרים בצרפתית 5£אך אין מה לעשות. הדברים
מעוגנים מאוד־מאוד עמוק בליבי, ועדיין שלושת הערכים
האלה מסוגלים להלהיב אותי כאילו הייתי נער.
־״אל הנשק, אזרחים! הסתדרו בגדודים! נצעד! נצעד!״
ואגב, בגירסה המוקלטת שהושמעה במסיבת השגריר
נאמר :״צעדו! צערו!״ במקום ״נצער! נצעד!״ נראה שזוהי
הגירסה המקורית. אם כן, טוב שתיקנו אותה. כי יכול להתקבל
הרושם כאילו רצה המחבר, רוז׳ה דה־ליל, לומר :״אתם יודעים
מה? אתם תצעדו לקראת האוייב! אני נשאר בפאריס״.

האם זה כדאי?
כל קציני צה״ל הבכירים מתעמקים עכשיו בספר על
מילחמת־השיחור האלג׳ירית, שהופיע לא־מכבר בתרגום
עברי.
הדבר ניכר היטב בשיחות איתם. הם משווים את התנהגות
צה״ל עם זו של הצבא הצרפתי.
הם גם לומדים ממנו כי אי־אפ־שר
כלל לנצח אינתיפאדה באמצעים
צבאיים — ולראייה,
גם הצבא הצרפתי הברוטאלי
לא הצליח, למרות שנהרגו
כמיליון איש ואשה באותה
מילחמה נוראה.
אחרי שיצחק רבין ודן שומרון
(סליחה, ז׳ק סוסטל והגנרל
שאל) נכשלו לגמרי, למרות
שניצחו (לדבריהם) בכל התמודדות
צבאית, קראו הצרפתים
לדה־גול. עכשיו מחפשים
את דה־גול הישראלי.
אבל בספר ההוא לא מוזכר,
כמדומני, גורם אחד שהכריע בצרפת. ההון הגדול.
צרפת נשלטת על־ידי אילי־ההון, אנשים בעלי אופקים
רחבים וכושר־ניתוח צונן. הם הגיעו באחד הימים לידי מסקנה
שכל העסק אינו כדאי. המילחמה חסרת־התוחלת בולעת את
המשאבים הלאומיים. הצבא עולה בהון־עתק. פניה של צרפת
מופנות לעבר ארץ צפון־אפריקאית דלה. ואילו אירופה הולכת
ונבנית, שוק עצום הולך ומתגבש במיסגרת הקהילה האירופית,
אופקים כלכליים מרהיבים נפתחים שם לפני צרפת.
חשבו, החליטו ואמרו לדה־גול: זהו. די! שים קץ לעסק
המטומטם הזה. שחרר אותנו מאלג׳יריה. תניח לנו להיערך
לקראת אירופה החדשה.
דה־גול שמע, עשה, השיג הסדר מדיני עם אש״ף(שנקרא
פל״ן) ,סילק מאלג׳יריה מיליון מתנחלים צרפתיים, שחיו שם
מדורי־דורות. צרפת הפכה למעצמה כלכלית אירופית, וההון

אז ר חי !

הצרפתי משגשג. יבשת גדולה ועשירה פתוחה לפניו.
וזהו ההבדל. בארץ אין הון גדול. חנוונים קטנים הפכו
״אילי־הון״ ומשחקים בנדמה־לי. עסקני־מיפלגות זוטרים הפכו
דירקטורים ומטיילים בעולם כאילו היו יורשיו של רוקפלר.
אבל מבחינת התפיסה המדינית־כלכלית אין הם שונים בהרבה
מבעלי־בסטות בשוק.
מרחב כלכלי גדול ממתין לנו, אילו אך השכלנו לעשות
שלום. תחת לירות בילדים בקסבה של שכם ולהסתער על
מחסומים בחאן־יוניס, יכולנו מזמן להקים שותפויות עם אילי־נפט
סעודיים, לבצע פרוייקטים אדירים בעיראק, לנצח על
מיפעלי־השקייה בסודאן.

אוד׳ אבניי

111

0 11
אלא מה — לשם כך דרושים אנשי־כלכלה בעלי־חזון
ובעלי־חשבון. וגם דה־גול, כמובן.

מודיעץ במידבר
שמעתי במיקרה קטע של ויכוח בין כמה נערים ונערות
בטלוויזיה. הם שוחחו על פרשת שנים־עשר המרגלים. זה היה
כל־כך מעניין ואינטליגנטי, שהתחשק לי לקרוא מחדש את
פרק י״ג במידבר :״וידבר ה׳ אל משה לאמור :״שלח לך אנשים
ויתורו את ארץ כנען הפרק טומן בחובו כמה מן הבעיות
המרכזיות של כל מוסד־מודיעין.
תחילה חיפשתי את הפרשה בקונקורדנציה, בערך ״מרגלים״
.לא מצאתי. מסתבר שבכל הפרק הזה אין זכר למילה
הזאת. נראה שכבר אז לא היה זה יפה לקרוא לסוכן ביון מרגל.
ה־ 12״תרו״ את הארץ. הם לא ריגלו, חלילה.
כל ילד יודע את פרטי הפרשה: כאשר חזרו התיירים האלה
משליחותם 10 ,מהם מסרו דוח קשה מאוד .״באנו אל הארץ
אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פרייה. אפס כי עז
העם היושב בארץ, והערים בצורות, גדולות מאוד, וגם ילדי־הענק
ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב, והחיתי והיבוסי
והאמורי יושב בהר, והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן...
הארץ, אשר עברנו בה לתור אותה, ארץ אוכלת יושביה היא,
וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי־מידות. ושם ראינו את
הנפילים, בני ענק מן הנפילים, ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו
בעיניהם.״
רק כלב בן־יפונה אמר ״עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול
נוכל לה״הושע(יהושע) בן־נון תמך בו.
כל זה הרגיז מאוד־מאוד את אלוהים. בייחוד כאשר העם
התחיל לקטר, כדרכו בקודש :״ותישא כל העדה ויתנו את
קולם ויבכו העם בלילה ההוא.״ כעונש על כך החליט אלוהים
שאיש מן המשתתפים במעמד הזה לא יגיע לארץ, מלבד כלב
ויהושע־הושע. משמע: עשרת המרגלים וכל העם חטאו.
אך מה היה החטא, בעצם? הם תרו את הארץ ומסרו דוח־אמת.
כל הפרסים היו נכונים. אלא שאלוהים, כמו כל בוס,
אינו אוהב דוח״אמת. הוא רוצה לשמוע מה שהוא רוצה לשמוע.
כאן נכנס עניין ה״קונספציה״ .הקונספציה היא, כמובן,
הקונספציה של המנהיג. ראש־אמ״ן או ראש־המוסד הרוצה
להחזיק מעמד בתפקידו, מוטב לו לברר מה רוצה השילטון
לשמוע, ולספק לו את הסחורה המבוקשת.
הביון הסובייטי קיבל מידע מדוייק על מועד הפלישה של
הגרמנים לברית־המועצות. אבל סטאלין לא רצה להאמין
שהיטלר יתקיף אותו. הוא אסר מראש למסור לו דיווח ברוח
זו. התוצאה: ההתקפה הגרמנית באה כאפתעה גמורה,
ומיליונים שילמו על כך בחייהם.
משהו דומה קרה לאמריקאים בפרל־הארבור. המודיעין
האמריקאי ידע הרבה. אבל המידע נגנז.
ואצלנו — קהילת־המודיעין הישראלית נכשלה בכל
מיבחן חשוב, כמעט בלי יוצא מהכלל, מפני שהיא התאימה
תמיד את הדיווח שלה לרוח השילטון. ערב מילחמת ששת־הימים
לא רצה אמ״ן להאמין כי הצבא המצרי, שנכשל
במילחמת־תימן, מסוגל להעמיד כוחות נוספים ולרכזם לפתע
בסיני. ערב מילחמת יום־הכיפורים היו בידי אמ״ן כל הנתונים
על ההתקפה המצרית המתוכננת, אך גולרה מאיר ומשה דיין
לא רצו להאמין כי מדיניותם עלולה להביא למילחמה. אמ״ן
התאים את עצמו.

ערב מילחמת־הלבנון ידע המוסד בדיוק מה רוצים מנחם
בגין ואריאל שרון לשמוע. הם תיארו בהתלהבות את כוח־הלחימה
המופלא של הפלאנגות הנוצריות, שלא היו אלא
כנופיה מושחתת של בריונים צמאי־דם. אמ״ן טען בדיעבד
שהיתה לו בעצם דיעה אחרת• אך ראש אמ״ן, יהושע שגיא,
ידע היטב מתי כראי לשתוק. לכן הוא עכשיו ח״כ הליכוד.
על האינתיפאדה לא חלם איש. מה פתאום! שהפלסטינים
יתקוממו? הצחקת אותי!
בקיצור: מרגל המבקש להתקדם בחיים לא ימסור דוח־אמת.
והבעיה השניה: איסוף־המידע אינו שווה כלום, אם אין
לצידו כושר־הערכה. זהו עיקר העיקרים. בידי אמ״ן היו ערב
מילחמת יום־הכיפורים מאה ואחת ידיעות, שכל אחת מהן
הספיקה כדי להעיד על כוונת המצרים לתקוף( .דדו המנוח
הזמין אותי פעם כדי להראות לי את החומר, ונדהמתי ממש).
אבל זה לא עזר, מפני שראשי אמ״ן הגיעו לכלל הערכה כי יש
״סבירות נמוכה״ לאפשרות של התקפה מצרית.
ההבדל בין כלב ויהושע ובין עשרת המרגלים האחרים לא
היה במסירת העובדות. ההבדל היה בהערכה. אפשר לומר: הם
היו אנשי־חזון, שהיטיבו להבין את יחסי״הכוחות האמיתיים.
ואפשר גם לומר: הם ידעו מה הדרג המדיני(אלוהים) רוצה
לשמוע, ומסרו לו את ההערכה שהתאימה לו. כר או כר —
עובדות לחוד והערכה לחוד, וההערכה היא הקובעת.

מילחמת הבורים
יש ספר מפורסם של מדע בידיוני, שעלילתו מתחוללת
כמה מאות שנים אחרי שרוב העולם נהרס בשואה גרעינית.
אחרי השואה התנפלו השרירים על כל המדענים והמשכילים
שנשארו בחיים ושחטו אותם. הם סברו כי המדע הוא
שהביא את העולם אל האבדון. כל מי שידע קרוא וכתוב הוצא
להורג, כל הספרים נשרפו. אחרי מאות שנים מתחילים נזירים
לאסוף במחתרת פיסות״נייר ישנות, שרידים של ספרים ונוסחות
מדעיות.
בחלום־ביעותים אני רואה שמשהו כזה קורה בארץ. ולא
בעתיד בידיוני, אלא עכשיו.
הבורות מתפשטת. חלק גדול מן הדור הצעיר אינו יודע
דבר על ההיסטוריה, על הספרות — דברים שנחשבו פעם
בהשכלה יסודית של מי שאינו אנאלפבית גמור.
מי היה יוליוס קיסר. מה עשה אלכסנדר הגדול. איר השפיע
עלינו אדם בשם מרטין לותר. מה שם שקספיר בפי ריצ׳ארד
השלישי. מה רצה גליליאו גליליי, ומדוע. מה זה היה גרוד־העבודה.
ומה הקשר בין כל אלה.
הבורות הטוטאלית חודרת לעיתונות, לציבור הסטודנטים,
בשכבות רחבות והולכות.
אין זו בורות מבויישת, המשתדלת להסוות את עצמה. בהחלט
לא. זוהי בורות שחצנית, כובשת.
מי שיודע לאן פסעו הפילים של חניבעל מעיד על עצמו
שהוא זקן כמתושלח. אדם צעיר לא יודע כאלה״מין־דברים.
אדם צעיר אינו יודע שום־דבר.
השוס״דבר הזה מעיד על צעירותו,
על עדכניותו. השום־דבר
הזה הוא א.1
כנ״ל לגבי השפה העברית.
מי שמדבר ו/או כותב עברית
תיקנית הוא ״מבוגר״ ,כלומר
ישיש. אדם צעיר ונמרץ מדבר
עברית קלוקלת, עברית שאין
המילים בה מתחברות למישפ־טים,
שהיא בליל של סלאנג
אידישי, ערבי ואנגלי. אדם מודרני
אינו יודע עברית על
בוריה, אינו יודע אנגלית על
בוריה, אינו יודע שום שפה על
בוריה, אינו יודע דבר מעבר
לידיעות היום בטלוויזיה ובצהרון. זוהי גם השפה העיתונאית
החדשה, המפארת כיום עיתונים, מקומונים וארצונים.
בקיצור: להיות בור זה להיות צעיר. להיות בור זה כיף.
להיות בור זה משהו־משהו. רק זקנים חשוכי־מרפא עוד מדברים
ביניהם על משהו המעיד על השכלה מינימלית.
עדיין אין כולאים במחנה־ריכוז אדם הנתפס בקלקלתו,
כשהוא לוחש באוזני חברו מישפט עברי תיקני. עדיין אין
שוללים את זכות־הבחירה מאדם שמישהו הלשין עליו שקרא
את טולסטוי. אבל מי שקורא כיום עיתונים מסויימים עלול
להיתפס לחשד שגם יום זה יגיע. הקינאה יוצרת איבה.
מי שרוצה להצליח בחברה החדשה, כדאי לו להיראות כבור
גמור.£1< 7£1£ .8£77£8 .א 7£1£ 8 0 0
אני רק מקווה שבאיזה שהוא מקום נוצרים עכשיו תאי-
מחתרת, המתכנסים במרתפים לאור נרות כדי לקרוא סיפרי־היסטוריה,
ללמוד עברית ולעיין בסיפרי־מופת. מי יורע, אולי
באחד היצזיס יתהפך הגלגל ויהיה שוב צורר באנשים כאלה.
ייייי-יי —

משה קצב מככב במסיבות־הפתעה חבר־מועצה
עדיף וגם הבער בשמירת הריון
במסיבת יום־המהפכה במעונו
של השגריר הצרפתי ביפו
ראה השר אהוד ארלמרט את
הסופר עמום קינן, כשהוא
משוחח עם בנימין(״ביבי״)
נתניהו. אמר אולמרט לקינן:
״אני רואה שאתה יורד אל העם.
אתה מדבר עם סגני־שרים!״
השר עזר וייצמן היה

הוא לא הצליח להבין, בשום
פנים, מדוע הזמינו אותו.
הזמר שימי תבורי נסע
לסידרה של הופעות בארצות-
הברית. באחת מהן הוא הופיע
במועדון חיפה בלוס״אנג׳לס.
מרבית האורחים היו ישראלים-
לשעבר ויהודים מקומיים. הופעתו
של הזמר עוררה התלהבות

השחקן מאיר סוויסה
מופיע במחזמר חרש, שבו הוא
משחק תפקיד של ילד מתבגר ו־לאחר־מכן
כעלם. מאחר והוא
נדרש ללבוש מכנסיים קצרים,
הוא התבקש על־ידי בימאי המחזמר
לגלח את שערות רגליו.
סוויסה ניסה להתנגד, בטענה
שאינו שעיר, זה לא עזר לו.

שני הגששים, ישראל
(״פולי״) פוליאקוב וגברי
בנאי חגגו באותו השבוע את

מעטים יודעים שהשחקן־
רקדן אדי ג׳יקובם, המופיע
בתפקיד מלך־העכברושים כחלילן
מהמלין, ושבעבר הלא־רחוק
הופיע על בימות ברודווי, הוא
חוזר־בתשובה, המתגורר בגוש-
עציון. הוא עושה דרכו יום־יום
ממקום־מגוריו לתיאטרון התל־אביבי.
בחייו הפרטיים הוא חובש
כיפה, אך הוא מסיר אותה על
הבימה.

ימי־ההולדת שלהם בחברת בני
מישפחותיהם. הגשש השלישי,
שייקה לוי, חגג חמש שנות־נישואין
עם אשתו, אורנה. כמה
ימים לאחר מכן היה לוי אמור
להיכנס כשותף למיסעדה נרגילה,
אך החליט לוותר על העניין.
שלושת הגששים יפסיקו בקרוב
את כל הפעילויות הבימתיות שלהם,
ויתחילו בחזרות על תוכניתם
החדשה. החזרות תימשכנה
שנה שלמה.

מתח רב בין שר־החוץ משה
ארנם לבין האלוף עמרם
מיצנע, אלוף־פיקוד־המרכז ל
שבועיים
אחרי שהופיע בירחון
עולם האשה מדור־הרכי־לות
של העיתונאית שולה
יריב, התנכל מישהו למכוניתה

שעבר. מקור המתיחות היה ההתבטאות
של השר כלפי מיצנע
וטיפולו באינתיפאדה. שרה
דוידוביץ, אשת־החברה הירד

במשך שבוע ימים שרר

ן ן \ ךוך 1ןןעןך * ראש״הממשלה, היה בין אלפי האורחים שגדשו את מידשאות ני ת ם של
[^ 1 11111 1 1שגריר צרפת אלן פיירה ורעייתו. שמיר עמד בסמוך לדגם קטן של הבס טיליה,
עוגה שנשאה את סי סמת המהפכה הצרפתית: חופש, שוויון, אחווה. השגריר פיירה בפעולה
דיפלומטית נייטרלית: מנשק את לאה רבין (למטה, מימין) ואת לילי שרון (למטה, משמאל).

| 1 1ך 11 חבר־הכנסת מהליכוד, נרשם ל־
\ | 1^ 4111 1 # 1 \ 11 מכון-ספורט כדי לשפר את כוש רו.
ויינשטיין מבלה במכון כמה שעות, בעיקר בחדר״הכושר שגו
הוא רץ במקום, על פס נע, מספר דקות. אל חבר־הכנסת הספור טיבי
מצטרפים ח״כים נוספים ואנשי״תיקשורת ירושלמיים.

במצב־רוח עכור מאוד במסיבה.
אמר וייצמן, מי שהיה שר־הביט־חון
מטעם הליכוד והמכהן עכשיו
כשר־המדע מטעם המערך :״עזבתי
מיפלגה של מטורפים והצטרפתי
למיפלגה של דגנרטים״.
האדם התמה ביותר במסיבה
היה רב־החובל נמרוד
אשל, מי שהיה לפני 38 שנה
ממנהיגי מרר־הימאים, ושמילא
מאז תפקידים בכירים בספנות.

כזאת, שהקהל התחיל לזרוק
עליו שטרות־כסף. בסיומו של הערב
נאספו מריצפת־המועדון
שטרות־כסף בערך של 8000
דולר.
זה נשמע כמו קטע מחומו־רסקה
של אפריים קישון עצמו.
ביום השלישי שעבר חתם
קישון על מנוי על השלם הזה.
למחרת היום, כשראה את כתבת־השער
עליו, ביטל את המנוי.

השחקן אלברט סהן,
שהתאלמן מהפסנתרנית רות
מנסה, מנהל רומאן־בהמשכים
עם עורכת־הדין אלה גטליץ. ן
כשנשאל על־ידי חבריו מדוע
מתנהל הרומאן בהפסקות ובהמ ן
שכים, הוא השיב שזה בגלל ני־גודי־האינטרסים.
החיים שלו מ 1
תחילים בלילה, ואילו החיים של
אלה מתחילים ביום. קשה למצוא
את נקודת־המיפגש.

וניפץ את השמשה הקדמית של
רכבה. יריב חושדת שעשה זאת
אדם מסויים שהיא כתבה עליו
במדורה, ושהדברים לא מצאו חן
בעיניו.

שלמית, החליטה לערוך התפייסות
בין השניים, ובאחת המסיבות
היא ניגשה לשר ואמרה לו
שהאלוף נמצא במקום, וזה הזמן
המתאים ליישר את ההדורים.
ארנס שוכנע, ניגש לאלוף והביע
צער על התבטאותו כלפיו.

לפני חצי שנה הלך הארכיטקט
מנו רוזנפלד לבדיקות
בבית־החולים איכילוב בתל־א־זכה
למסיבת־הפתעה ליום
ביב מפני שחש ברע. הרופאים
הולדתו גם אבי צור, סמנכ״ל
מסרו לו, אחרי בדיקה מדוקדקת,
רשות־הנמלים, לשעבר עוזר שרשהוא
חלה בסרטן־הריאות, אך ! החקלאות לענייני התיישבות.
עודדו אותו ואמרו שמצבו אינו | צור, בן ה־ ,40 שהואשם לפני
חמור ושניתן להצילו. למרות ה | ארבע שנים בהעברה בלתי־טיפולים,
הוא נפטר בשבוע שעחוקית
של כספים לליכוד, ואף
בר כשהוא בן .40
| בילה חודש במעצר באבו־כביר,
העולם הזה 2707

ומי גוו

חייל בשרות־חיבה, סיים, בשעה טובה, קורס״מפקדים בחיל-התותחנים. אביו,
מוטה גור, השר והרמטכ״ל לשעבר (משמאל) בא ל טכס הסיום בחבר ת הנכד
החמוד יונתן, וכך הצטלמו שלושה הדורות יחד בתמונה אחת. את הקורס הקשה במיוחד סיימו
בראשונה גם שלוש חיילות פורצות דרך. מוטה גור נראה גאה ומרוצה מאוד מהשגיו של בנו.

4 1ה שחקנית היתה בין מרכיבי מישקפי־
( | 1 /1 ^ 1שמש בא חתה מסיבו ת שערכה הבימאית
ליהי חנוך לכבוד בעלה. גם ליהי חבשה מישקפי־שמש כהים,
למרות שהאירוע נעיד בשעת-ערב, במקום סגור ואפלולי.
עדיין לא הועמד למישפט, עובדה
שלא פגמה בשימחתו. חבריו
הזמינו אותו לאוניית־טיולים העוגנת
בנמל יפו, בטענה שהוא
צריך לפגוש אנשים מסויימים
בענייני עבודה. כשהגיע למקום
הוא הופתע לגלות שהשרים

רים מילוא וקצב העניקו לו גביע
כסף, שעליו היו חרותות המילים
״לאלוף החברים א.צ.״

עוד אחד שהופתע ביום
הולדתו הוא אבי יצחק, בן ה־
,37 המישנה למנכ״ל הביטוח הלאומי.
ידידיו ג׳ודי איבי ועומרי
כחן עוזרו האישי, אמרו לו
שהם רוצים להכיר לו בחורה.
יצחק הגרוש התלהב מהרעיון,
ונדבר עם חבריו להיפגש בפאב
מסויים. כשהגיע למקום, לפגוש
את בת הזוג המיועדת, נוכח
לדעת שחבריו אירגנו לו מסיבת
יום־הולדת. בין החוגגים היה
השר משח קצב והרבה עוזרים
ויועצי שרים, כמו איתן רוזנ־מז,
מיהי צולר והאחים סילבן

רוני מילוא, משה קצב,
אשתו ברכה, ילדיו והוריו ועוד
חברים מחכים לו, כדי לחגוג עי־מו
את יום הולדתו, שחל באותו
הערב. בין האורחים בלט גם
איש־העסקים משה בדש. מסמר
הערב היתה העוגה הגדולה,
שהוכנה בהתאם לדיעותיו הפוליטיות
של צור. העוגה, בגורל
שולחן־כתיבה, היתה בצורת
מפת ארץ ישראל השלמה. הש
פסוקי
השבוע
• אמנון אברמוביץ׳

מדוע הילדים הישרא ליים
כל״כך יפים! מפני
שעושים אותם.לייצוא!״
העולם הזה 2707

איש הטלוויזיה
ש ט רן טיפר כיצד נפגש עם
דוי ד בך גוריון ג שדה־בו־קר.
בן־ גוריון קרא לו, אחרי
ששמע עליו מפי יהישע
כהן /מוותיקי לח״י, שהיה
שכנו וידידו של בן־גוריון
כשדה״גוקר.
סיפר שטרן :״סבתא שלי
החדירה בי ת מי ד שידיו של
בן־גוריון מגואלות בדם יהו די.
זה היה אחרי אלטלינה.
בן־גוריון היה מילה רעה. לכן
חיה לי קשה אית ם -עם בו־יאיר
שטרן
גוריון וכולה אשתו. היית
היה חמים
מאוד במבוכה. הוא בס ך הכל
רצה להכיר אותי, רצה לקשקש קצת״.
מה חשב בן־גוריוו על אביו של יאיר, אברהם שטרן,
ממייסדי לח״י! ״היתול לו מין תיזה כז א ת שאבא שלי הלך
ב די ד שלו, מכיוון שהושפע על־ידי המהפיכה הרוסית. אבא
שלי נולד אמנם בפולין, אבל שהה בנעוריו תקופת״מה ברו סיה.
בן־גוריון אמר לי שאבא שלי הושפע מלנין, ולכן הלך
בדרך שהלך. הוא רצה ללכת נגד האימפריאליזם האנגלי״.
שטרן לא קיבל תיזה זו. הוא היה בצריפו של בן־גוריון
במשך חצי שעה .״היה ח ם בצריו,״ נזכר ,״כל הזמן אמרתי
לעצמי,אז הוא אומר הייתי בהלם״.
במה עוד הוא נזכר! ״הוא גם התעניין איפה אני משרת
בצבא, מין סמול״טוק״.
הודה שטרן,. :אבל במשך השנים שיניתי א ת דעתי על
בן־גוריון.״

הזמרת שלווה ברטי
ערכה לבעלה אלון אלרואי

• טדי פרויס ב״ד־

• ב די ח ת השבוע:

יאיר

וצבי שלום. בעיצומה של ה־שימחה
נשאו אותו חבריו על
הכתפיים. יצחק רקד במהלך הערב
עם כמה נשים, אך אף אחת
מהן לא היתה המיועדת.

ב״מעריב״ :״לוא השכילה
ישראל להיפטר מהשט חים,
היתה מפסידה קצת
אדמה, אך מרוויחה הר בה
אוויר!״
• המיזרחן צבי אלפ־לג,
על המוצא המתבק ש
מן הקיפאון המדיני:
״להתאים אתה סי ס מו ת
למציאות, ולא את המציאות
לסיסמות!״
בר״ ,על אפשרות פרישת
המערך מן הממשלה :״ני שואין
נמ הרי ם׳ .אינם
מחייבים גירושין מוקד מים!״

ך גו רי 1ן511/141.1.741

דודו אלהוו

אמרגנם של הזמרים מתי כספי, ריקי גל

מיסעדה בשם ״הפינה של חגית״ ,על שם ידידתו, חגית גלבר. את
המאכלים מכינים אמו, ידיד תו והוא עצמי׳ אך מעל למיסעדה
מ תנו סס שלש הנושא את שם מיסעדתו של שכנו, בני אמדורסקי,
שביקש מאלהרר לשים א ת השלט. חבריו של האמרגן העירו לו,
שהוא עושה תעמולה למיסעדה מתחרה, והשבוע יוסר השלט.
במקומו יוצב שלט הנושא א ת שם מיסעדתו של דודו אלהרר.

מסיבת יום־הולדת. אלרואי, שהוא
חבר מועצת עיריית נתניה
ואחיינו של ראש־העיר יואל
אלרואי, מוכר בעיר גם כאופו־זיציונר
לדודו בנושאים מסויי־מים.
במהלך האירוע ניגש נחמיה
להב, ראש עיריית חדרה,
לחבר־הכנסת עובדיה עלי
ואמר לו בהתבדחות שהוא אינו
מוכן לשבת לידו מפני שהוא
הוציא את אסיר־עולם דויד בן
שימול מהכנסת, אחרי שזה
הוזמן על־ידי חבר־הכנסת שלמה
דיין מש״ס. הוא הוסיף ואמר

שהוא רואה בזה אקט שמאלני.

עלי סיפר ששר־החוץ, משה
ארנם, הזמינו לבוא למסיבה של
השגריר הצרפתי לרגל יום
המהפכה, אך הוא העדיף לבואי
למסיבה של אלון אלרואי.
לאחר שאימצה שני ילדים
סוף־סוף הצליחה הרקדנית־ספורטאית
ורד צבעון להיכנס
להריון, אך מאחר והיה חשש
להפלה טיבעית היא אושפזה במחלקה
הגינקולוגית בהדסה בירושלים
בשמירת הריון קפדנית.
בעלה יקי מיכלין, שהוא בעליו
של בית־מרקחת באילת, החליט
להצטרף לאשתו. הוא שכר בית
בירושלים ומטפלת צמודה לילדיהם,
והוא מבלה שעות רבות
ליד מיטת אשתו, האמורה ללדת
רק בעוד ארבעה חודשים.

נעמי דון דזזדר אוד׳ליאב

כמה 1מן לוקח לאתר רכב־מדעחלי שמיספרו ידו ע?ל מי שטרת חברו
נים, ומתעסקים בפתיחת כ־ 3000 תיקים פליליים
בשנה, לרוב על הפרות־סדר.
אנשי־הסיור של התחנה הגישו השנה יותר
מ־ 2500 דוחות־תנועה נגד נהגים ערבים, והם
עסוקים במילחמה בנגע זיופי מיסמכי־רכב.
נוסף על כך, נלחמת מישטרת־חברון(באופן
חריג משאר השטחים הכבושים, כפי
שיפורט בהמשך) בפשיעה מקומית. בחודשים
האחרונים נעצרו 12 פורצים, חמישה שודדים
ושלושה רוצחים פלילייים.
י הנושא הבעייתי ביותר, לדברי מפקד־התחנה,
הוא התלונות נגד ישראלים הפוגעים
בערבים .״כל מעצר של תושב יהודי
מהאיזור ״,מספר דיין ,״מעורר תגובות
שליליות נגד המישטרה. קשה מאוד לעבוד

מתארגנים בשיירות
ויוצאים ן להלום.
המתנחלים ניתחו
שיטות העושות
צחוק מהמישטוה
1מהע: ב א
מפקד מישטרת חברון:

1 8 -1

אכרםספ די

^ מאי 1989 ענה שר־המישטרה חיים
בר־לב על מיכתבם של הח״כים יוסי
שריד ודדי צוקר. השר נשאל כמה תיקי־חקירה
מתנהלים נגד אזרחים ישראליים על
פגיעה בתושבי השטחים הכבושים. השר ענה
כי במהלך 1988 וארבעת החודשים הראשונים
של 1989 הוגשו 127 תלונות. שני
תיקים הסתיימו בדיון בבית־מישפט 11 .
תיקים נמצאים בעיון בפרקליטות 40 .תיקים
נסגרו 54 ,תיקים נמצאים בחקירה, ו־20
תיקים נמצאים בהכנה לדיון מישפטי.
יצאתי לחברון לבדוק מה קורה בתיקי־החקירה
הנמצאים בטיפול.
לא במיקרה בחרתי לבקר דווקא במישם־
רת־חברון. חברון הפכה למוקד המשמעותי
ביותר של חיכוך בין המתנחלים לתושבים
הערביים. חודש מאי האחרון היה אחד מהחודשים
החמים ביותר מבחינת ההשתוללות של
מתנחלים בחברון.
במהלך הביקור התאפשר לי ללמוד מקרוב
כיצד מתנהלת חקירה כשמדובר בתלונות
כנגר יהודים.
תחילה רקע קצר על ההרכב האנושי של
מישטרת־חברון:
מפקד התחנה הוא רב־פקד רולנד דיין
( ,)43 יליד תוניס. הוא מפקד על התחנה זה
ארבעה חודשים. בעבר היה מפקד תחנות
יריחו ורמאללה.
בתחנה משרתים 32 איש, שלרשותם עומדים
שלושה כלי־רכב מישטרתיים בלבד.
בתחנה שיבעה חוקרים. ראש מישרד החקירות
הוא המפקח אהרון ממו 35 הוא
משרת בתחנה זה שמונה חודשים, ונחשב
כחוקר מיקצועי וחרוץ. כפופים לו שישה
חוקרים.
אנשי התחנה עמוסים בעבודה. חלק גדול
מעיסוקם הוא בהגשת עזרה לכוחות־הביטחון.
הם נדרשים לגבות עדויות נגד משליכי־האב־

הערבים לא משתפים פעולה. מעלימים את הגופות, לא נותנים עדויות, לא רוצים במישטרר.

דרו שי שנה וחצי
פה. אם אין לך ביצים — אתה לא יכול
לעבור. הלחצים פה איומים, מכל הכיוונים.
״הטענות של המתנחלים מוצרקות, מבחינה
הגיונית. אני רוצה להגיר לך שהחיים שלהם
לא חיים. הם מותקפים כל הזמן בררכים,
כשהם יורדים ויורים, או כשהם גורמים נזק
לערבים, ואני עוצר אותם, אז הם אומרים —
תעצור את מי שזרק את האבנים, למה רק
אותנו? אני אומר להם חד וחלק, :אסור לכם
לעשות דין לעצמכם.׳״
מאז תחילת השנה נפתחו במישטרת־חב*
רון יותר מ־ 40 תיקי־חקירה נגד ישראלים.
הטיפול בהם, במיקרה הטוב, מתנהל בעצלתיים
.״יש כאן מצוקת כוח־אדם נוראה,״ אומר
דיין .״בתחנה, המטפלת ב־ 3000 תיקים בשנה,
שמתוכם כ־ססו תיקים הם בנושא של
מקומיים נגד ישראלים, צריך לפחות 10
חוקרים.״

מפחדים מהמתנחל
* * ל לוח הפרספקם, המרכז את הטיפול
^ ב תי קי ם במישטרת חברון, רשומים כל
המיקרים הקשורים לעבירות כלפי ערבים.
הנה תאור חלק מאירועים אלה ואופן־הטיפול
בהם:
1ב״ :22.1.88 מתוך רכב ישראלי נזרקה
אבן על רכב של ערבי מההריה. הערבי
איבד את השליטה, מכוניתו נכנסה בטרסה,
ונגרם לה נזק. המתלונן: הערבי. דיין מספר
מה קורה בתיק :״הערבי שנפגע מסר לנו את
מיספר־הרכב, אבל היתה לנו בעייה של איתור
הבעלים של הרכב. בסוף, לפני שבועיים,
הצלחנו לאתר את בעל־הרכב. הוא נחקר.
״אבל זה אינו מספיק. הוא לא הודה,
ונחקור אותו בקרוב שוב.״ במילים אחרות —

יהודית קרם מכה שנית
הדוח הראשון של קופ לא השפיע. עכשיו מנינים דוח
חדש: פרקליט שילווה נל הקידה, חסינות לזווסי־אבנים
ן פני שצה, עקב מה שמכונה
7בפרקליטות המדינה ״תחושה
לא״טובה״ ,הוחלט לחדש א ת עבוד תה
של ועדת קרפ.
החשש, שהדריך את צמרת הפ רקליטות,
היה שהמישטרה מורחת
חקירות במיקרים שבהם ביצעו אזר חים
ישראלים עבירות נגד ערבים
תושבי השטחים הכבושים. היועץ
המישפטי לממשלה מינה צוות ב ד-
רג״מטה, שנועד לעסוק יותר בנוש אים
הרחבים הקשורים לטיפול
המישטרתי, ופחות בירידה לפרטי
תיקי״החקירה.
ההרכב, מבחינת נושאי התפקי דים,
נותר זהה להרכב של ועדת קרפ
המקורית, ומונה ארבעה חברים:
היו״ר -יהודית קרפ, המישנה ליועץ
המישפטי לממשלה, כנציגת היועץ
המישפטי לממשלה; נציג המישטרה
ניצב״מישנה משה צור, ראשמחלקת״חקירות ותביעות במישט״
רה; נציג הפרקליט הצבאי הראשי -
אחז בן־ארי, שהוא היועץ המישפטי
של יהודה ושומרון; ופרקליט מחוז

רא תוכר
לעצור את
המתנחלים!

תחקיו .,העולם תזה״ ,חלע שני: נשמדובו
בפוגרומים אין למתנחלים נר פחד. המישטוה
פשוט אינה בסביבה. גם לא המפכ״ל

ארליר

משטרת ישראל היתה זקוקה לשנה וחצי כדי
לאתר בעלים של רכב, שמיספרו היה ידוע
למישטרה!
2ב־ ,4.8.88 בעיקבות ירוי אבנים לעבר
אוטובוס של אנד, ירד מהאוטובוס אזרח
ישראלי וזרק אבנים לעבר כלי־רכב מקומיים.
שוטר, שנכח במקום, לא עצר את האיש, ולא
ביקש ממנו פרטים. יותר מאוחר הגיש דוח
על האירוע. דיין מסביר :״אנחנו לא יודעים
מי הישראלי שזרק אבנים, אבל אנחנו עדיין
לא סוגרים את התיק.״ כשנשאל דיין איך זה
ששוטר במישטרת ישראל אינו בולם התנהגות
כזו, או לפחות לוקח את פרטיו של
העבריין. אמר :״מדובר בשוטר חדש, חוקר

ירושלים, עוזי חסון.
ממקורות בפרקליטות נודע כי
בניגוד לוועדת־קרפ ב , 1982-שעיקר
עבודתה נגע לבדיק ת החקירות ב תיקים
ספציפיים, הרי המשימה
הראשונה בח שיבותה של הוועדה ה נוכחית
היא להביא לשיתוף־פעולה
בנפת־יהודה. בעת האירוע הוא היה רק
שבועיים במישטרה. אנחנו לא סוגרים את
התיק, ומדי פעם אנחנו מציגים לו תמונות,
כדי שאולי יזהה את האיש שזרק אבנים״.
3ב־ ,4.1.89 בעיקבות ירוי אבנים

בין המישטרה והצבא, כדי לקדם,
ככל הניתן, את הטיפול בחקירות.
ממקורות בפרקליטות למדנו מהו
כיוון ההמלצות של דוח־קרפ החדש:
• נוכח ׳חוסר הצלחתה׳ הכללי
של המישטרה בחקירות הנוגעות
לפיענוח הריגתם של ערבים על־ידי
אזרחים ישראליים, החליט הצוות
לשנות את נוהלי־החקירה במיקרי
מוות:
על פי הנוהל החדש, בכל מיקרה
של פגיעות בגוף ובנפש, פרקליט־ה-
מחוז ילווה א ת החקירה מתחילתה.
הנוהל הקוד ם היה שונה: בעבר
היו מנסים החוקרים המישטרתיים
לחקור במשך כמה חודשים את ה תיק,
והיו מכניסים את הפרקליטות
לתמונה רק לאחר מכן. לעיתים
קרובות היתה הפרקליטות מחזירה
את ה תיק להמשך חקירה, המישטרה
היתה חוקרת עוד כמה חודשים,
ומחזירה לפרקליטות. כל ההליך היה
מסורבל, וחודשים רבים חלפו ללא
שום ה תקד מו ת אמיתית בחקירה.
מעתה, בעבירות חמורות, נמצאת
הפרקליטות בתמונה כבר מההתח לה,
ויש הכוונה ופיקוח מצידה על
החקירה.
נודע לי כי סביב הכנסתו לפעולה
של הנוהל החדש, התנהל מאבק
קשה עם המישטרה, משום שצמרת
המישטרה ראתה בכך הבעה של
חוסר-אמון מצד הפרקליטות. לאחר
חודשים של שיכנוע הסכימה המיש-
טרה לקבל את הנוהל החדש. כך
למשל, במיקרה רצח הנערה בכפל״
חארת׳ מלווה פרקליט״המחוז את ה חקירה
מתחילתה. גם במיקרה הר צח
של הערבי מבני־זייד יש ליווי
צמוד של פרקליט־המחוז.
• הצוות הגיע למסקנה כי יש הכ רח
להדק את שיתוף־הפעולה בין
הצבא והמישטרה כדי לאכוף את
החוק, על״ידי הפעלה של חיילי צה״ל
בתפקידי שיטור וסיור.
אחת הנקודות שבהן נדרש הצבא
להיכנס לפעולה היא בניסיון לעצור
את פעולות העונשין והנקם של מת נחלים,
במיוחד בחברון, עוד לפני ש הם
נכנסים לעיר.
הוועדה תחליט גם על מתן הור אות
לצה״ל לעזור למישטרה בכל
הקשור לליווי ולאבטחה לחוק״
רי־המישטרה, במיקרים שבהם נד רשת
כניסה מהירה לישובים ער ביים,
כדי להגיע לזירה בזמן קצר,
לגבות עדויות וכוי.
כיום המצב הוא שצה״ל לא מת ייחס
למשימות אלו כמשימות בע לות
חשיבות ודחיפות, והוא מספק לפי הדרושה
האבטחה את סדר־העדיפויות שלו, שאינו נותן
לעבודה המישטרתית קדימות מיו חדת.
נראה
שגם בתחו ם זה, למרות
לבית רומנו, הפכו מתנחלים דוכנים בשוק.
המתלונן — מושל חברון. דיין :״בעלי־הדוב־נים
אינם רוצים להתלונן. אנחנו יודעים מי
הם, אבל הם אינם רוצים לבוא. מפחדים מהמתנחלים.״

ניסיונותיו,
לא הצליח הצוות להביא
את צה״ל למידה משביעה־רצון של
שיתוף־פעולה ושבסופו של דבר שר-
המישפטים יתבקש להביא להכרעה
של העניין בדרג המדיני.
• הצוות שם לעצמו כיעד לכפות
על המישטרה לחקור חשד לעבירות
נגד תושבים ערביים גם כשאין
תלונות.
נודע כי לוועדה נודע על מיקרה
שבו הוגשה למישטרה תלונה כנגד
אזרח ישראלי שפגע בערבי. התלונה
הוגשה על־ידי אדם אחר. הנפגע הע רבי
עצמו סירב להתלונן, והמישטרה
ניסתה שלא לחקור את העניין. הצ וות
הורה למישטרה לחקור גם ב־

מיקרים שבהם התלונה היא של
מישהו אחר.
• הצוות דן בהצעה להעניק ב-
מיקרים מיוחדים חסינות למיידי-
אבנים ערביים -כדי שיעידו נגד
ישראלים החשודים בירי לא־חוקי.
אחד הרעיונות הרגישים ביותר
שהצוות דן בהם הוא ההצעה להעניק
חסינות לעדים ערביים שיסכימו
להעיד נגד אזרחים ישראליים, ב־מיקרים
של עבירות חמורות. רעיון
זה אינו חדש, והוא הוזכר כאפשרות
בדוח־קרפ מ־ :1982״נשאלת השא לה,
האם לאור התוצאה של אובדן
חיי־אדם, יש מקום לתת חסינות
למיידי״אבנים או למ שתתפים במ הומות
כדי שיעידו. בפרשת מות
הנער בבני״נעים החליטה המישטרה
שלא לתת חסינו ת למשתתפי המהו מות.
כבר בשלב זה ניתן לומר שהח קירה
היתה, משום כך, חד״צדדית,
ויש לדבר השלכה על תוצאותיה.״
ממקורות בפרקליטות נודע לנו
שהצוות לא יעז להציע מדיניות של
מתן חסינות למיידי־אבנים, אלא ב־מיקרים
שבהם יש חקירה קונקר טית,
שאינה מצליחה.
4ב־ 21.3.89 השתוללו מתנחלים בכניסה
למערת המכפלה והפריעו לחיילי צה״ל.
חייל־מילואים מנתניה (שמו ידוע להשלם
הזה) הגיש תלונה נגד ברוך מרזל, מהדמויות
הבולטות בתנועת כך. המישטרה חקרה את

קצין־מישטרה.. :מהרגע שעוצרים הודי, מתחילים לטלפן אל הב
(המשך מעמוד ) 19
התלונה, ונעזרה, בין השאר, בתמונה שצולמה
בעיתון חדשות. כדי להוכיח את מעורבותו
של מרזל בתקרית. מרזל, אגב, טען שהיה
שיכור. לפני שלושה שבועות הועבר התיק
לתביעות( .רכילות מקומית: מרזל עבר
באחרונה ניתוח קיצור קיבה, אחרי שהרופאים
הבהירו לו שעודף מישקלו מסכן מאוד את
חייו. מרזל מחלים).
6ב־ 7.4.89 ירו מתנחלים באוויר,
תקפו חיילי צה״ל, וגרמו נזק לכלי־רכב

לכלי־רכב מקומיים. המח״ט האיזורי עבר במקום
באותו הזמן, והגיש תלונה נגד בעל כלי-
רכב מקריית־ארבע שנראה במקום עם שמונה
נוסעים. הנהג, אברהם משריקי, מכחיש קשר
לגרימת הנזק. הנושא בחקירה.
14ב־ 6.5.89 נורו ממכונית
אוטוביאנק׳ ישראלית יריות שגרמו נזק
לכלי־רכב ערבי. הנהג הישראלי, רחמים בר,
נחקר, והודה שירה באוויר. לדיברי המישטרה
הוא ירה בכינון ישיר לעבר הרכב. התיק
הועבר לפני שבועיים לתביעות.

חברון :״כל הכבוד לאותו רס״ן. הוא עשה פה
קצת סדר בעת שעשה כאן מילואים״.
21ב־ 27.5.89 התלונן תושב ערבי כי
נורו כמה יריות לביתו על־ידי תושבים
מקריית־ארבע. התלונה הוגשה על־ידי סגן
המושל הצבאי. אין חשודים. התרמילים
נשלחו לבדיקה במעבדה.
22ב־ ,27.5.89 סמוך לבית־עומר,
נזרקה אבן על כלי־רכב ערבי מתוך כלי רכב
ישראלי מסוג די־אם־ס .,נגרם נזק לרכב.
במישטרה נוטים לקשר את הרכב הנ״ל לרכב

במו במערב הפרוע
1מען ההגינות; ובהקשר לביקורת שנמתחת בתחקיר
0זה על עבודת המישטרה, חשוב לציין כי קיימות שתי
בעיות רציניות, חיצוניות למישטרה, המקשות עליה מאוד
את התיפקוד.
הראשונה: תיקני כוח־האדם במישטרה בשטחים הכבו שים.
התקנים לא השתנו מאז הק מת המעדן המישטרתי
שם, זמן קצר לאחר הכיבוש ב־. 1967
לפי התקנים, בכל אחת מהנפות אמורים לפעול כ־420
שוטרים. מדובר אם כן בממוצע של שוטר אחד על כ־1190
תושבים. על דעת כולם, וגם בכירים במישטרה, זוהי
תת־תקינה מדהימה.
המצב החמיר פי כמה אחרי פרוץ האינתיפאדה. ראשית,
מרבית השוטרים המקומיים התפטרו מהמישטרה. בנפת
יהודה, למשל, שבה היה תקן ל־ 425 שוטרים לפני האינתי פאדה,
מתוכם 350 שוטרים מקומיים, התפטרו כ״300
שוטרים מקומיים. עכשיו נותרו בנפה כ״ 240 שוטרים: כ״50
מקומיים, כ־ 110 שוטרים יהודיים, והשאר -שוטרים
ערביים מישראל. בממוצע, נפת יהודה מעמידה עכשיו
שוטר אחד על כל 2080 תושבים. במישטרת חברון, לדוג מה,
האחראית על כ־ססס 180,תושבים ערבים וכ״סססז

ערביים. המתלונן: קצין צה״ל במילואים(שמו
ידוע להעולם הזה) .בפרשה נחקר ה&תנחל
יחיאל לייסר, המתגורר בתל־רומיידה. התיק
הועבר לפרקליטות( .רכילות מקומית: ב־
15.5.89 הותקף לייטר באבנים. בתגובה הוא
נבהל, וירה ברגלו שלו עצמו).
7ב־ 16.4.89 גרמו שישה ילדי
מתנחלים מתל־רומיידה נזק לבית של ערבי.
הערבי התלונן. דיין :״חקרנו את האבות של
הילדים. זה עדיין בחקירה״.
8ב־ 17.4.89 זרקו שני מתנחלים
אבנים לעבר בית של שוטר ערבי המשרת
במישטרת ישראל. אחד החשודים, שמואל
חלקיהו מקריית־ארבע, לא הודה במעשה.
התיק בחקירה.
9ב־ 17.4.89 גרמו שני מתנחלים נזק
לרכב ערבי. המישטרה קיבלה מידע שידו של
ברוך מרזל היתה במעשה. מרזל טען לאליבי,
וסיפר כי היה אצל חמתו. חמתו נחקרה, ואישרה
כי הוא היה אצלה בעת האירוע. נראה
שהמישטרה תסגור את התיק.
10ב־ 24.4.89 ירה מתנחל כמה יריות
לעבר רכב ערבי. הערבי התלונן במישטרה,
אבל מסר מיספר־רכב שגוי. ברכב עצמו לא
נמצאו קליעים. המישטרה ביקשה מהמתלונן
לחזור ולמסור עדות, אולם הוא לא הגיע.
התיק נסגר.
11ב־ 25.4.89 נרגמו באבנים שלושה
כלי־רכב ישראליים, ובתגובה ירדו נוסעיהם
וגרמו נזק לשלושה כלי־רכב ערביים.
הערבים התלוננו, ומסרו תיאור של ס 1באח
סטיישן כחולה. המישטרה לא הצליחה לאתר
את החשודים.
12ב־ 4.5.89 נזרקו אבנים ממכונית
סובאח סטיישן כחולה, בעלת מיספר צהוב,
לעבר כלי־רכב ערביים. המישטרה איתרה
שתי מכוניות סזבאח סטיישן כחולות
באיזור, וחקרה את בעליהם, שהכחישו קשר
לאירוע( .גם באירוע מיספר 11 דווח על
סובאח סטיישן כחולה ).שאלתי את דיין
מדוע לא נשלחו בעלי כלי־הרכב לפוליגרף.
דיין(״בשביל מה? הרי בין כה וכה הערבי אינו
ידוע לזהות את הפנים של משליכי האבנים״.
13ב־ 15.5.89 גרמו מתנחלים נזקים

מתנחלים, יש היום 32 איש: ממוצע של שוטר א חד על כל
$800 תושבים. זהו נתון המעורר פלצות ממש.
לשם השוואה, מעניין לראות מה מצבת כוח״האדם
במישטרה ׳נורמלית׳ בתחומי הקו הירוק: במישטרת יפו,
למשל, האחראית על כ 65,000-תושבים, משרתים 95
שוטרים. ממוצע של שוטר אחד על כל 680 תושבים.
הבעיה השנייה היא: אי־שיתוף פעולה מצד התושבים
הפלסטיניים.
מאז החלה האינתיפאדה גברה העויינות של התושבים
הערביים לרשויות־השילטון הישראליות, ולעויינות הזאת
נוסף תשש רב מכל טוג של שיתוף־פעולה עם המימשל.
מעבר לעובדה שבמיקרים רבים הערבים אינם מתלו ננים,
הם גם אינם משתפים פעולה עם המישטרה בכל
הקשור לאיסוף מידע ועדויות. בתחומי הקו הירוק,
כשמתבצעת עבירה פלילית, תמיד יימצאו שכנים או עוב-
רי-אורח שישמחו למסור למישטרה פרשים על המתרחש.
בשטחים -הערבים מסרבים, ב ד רן כלל, לענות על שאלות
החוקרים, ואם הם עושים כן, לעיתים קרובות הם מס תי רים
את האמת.

15ב־ 17.5.89 התלונן תושב חברון
שנערים יהודים בני 9עד 13 השליכו אבנים
לביתו מתוך קריית־ארבע. התיק בחקירה.
16ב־ 17.5.89 התלונן קצין מילואים
(שמו ידוע להעולם הזה) כי בהיותו במחסום
בכניסה לקריית־ארבע יצא מהקרייה בנסיעה
מטורפת קצין־הביטחון של הקרייה, אוריאל
כהן, וניסה לפרוץ את המחסום, למרות שהמקום
הוכרז כשטח צבאי סגור. קצין־הבטחון
נעצר לזמן קצר, נחקר, והתיק הועבר
לתביעות.
17ב־ 20.5.89 התלונן חייל־מילואים
(שמו ידוע להעזלם הזה) שמור במערכת) כי
יהודי, דויד אקסלרוד שמו, איים עליו וקרא
לו קאפו. אקסלרוד נעצר ל־ 48 שעות. נוכח
ההפרעות החוזרות ונשנות מצירו של אקסל־רוד
הוצא נגדו על־ידי מפקד־האיזור צו
מינהלי, המונע ממנו להסתובב ליד מערת־המכפלה(
.רכילות מקומית: אקסלרוד הוא
נינו של טרוצקי. הוא נהנה מן את העובדה
שבמצפה יריחו מתגורר אדם אחר בשם דויד
אקסלרוד, מנאמני הר־הבית, המכונה
״ואדים״ ,ולעיתים עוצרת המישטרה בטעות
את הדויד אקסלרוד הלא־נכון).
18ב־ 21.5.89 התלוננה רועה ערבית
שמאוטובוס אגד, שנסע מחברון לכיוון ירושלים,
נורו יריות שהרגו עז מהעדר שלה. היא
מסרה את מיספר האוטובוס. הנושא בחקירה.
19ב־ 21.5.89 התלונן תושב בית־צחור
שנהג־טנדר פילו עצר מול ביתו וירה
לעברו. נאספו קליעים, ולמישטרה ידוע מי
החשוד. העד לא הופיע שוב למסור עדות,
והמישטרה מתכוונת להביאו לחקירה.
20ב־ 8.5.89 התלוננו קצין צה״ל בדרגת
רס״ן(שמו ידוע להשלם הזה) וחייל נוסף,
שניהם במילואים, כי בעת שעמדו במחסום
וניסו לעצור מתנחל תושב־חברון שביצע ריצת
אימונים, פרץ התושב את המחסום ולא
עצר. בניסיון לעוצרו נשרט החייל מסכין שהחזיק
תושב־חברון בידו. החייל לא רצה להגיש
למישטרה דוח רפואי. לדיברי מקור ב־מישטרת־חברון
נראה שהוא פחד מהמתנחל.
התיק הועבר לתביעות, באשמה של אי־ציות
להוראת חייל ותקיפת חייל. מקור במישטרת־

שממנו הושלכה אבן על רכב ערבי ליד
קריית־ארבע, ושכתוצאה מכך נהרג ערבי
תושב עזה. התיק בחקירה.
23ב־ 1.6.89 שיבעה תושבי חלחול
התלוננו כי בשעת־בוקר מוקדמת הגיע
למקום כלי־רכב ישראלי מדגם פיג־ו נ;׳ 5
בצבע כתום. מהרכב ירדו ארבעה אנשים וירו
לכל עבר. כתוצאה מכך נגרם נזק לחמישה
בתים ולשתי מכוניות. במקום נאספו
תרמילים והועברו לבדיקה. הנושא בחקירה

יסודית. באחרונה חלה פריצת־דרך בתיק: ה־מישטרה
עצרה שלושה תושבים מקריית־ארבע
ותושב אחר מעותניאל, בחשד לביצוע
הירי. הארבעה הודו במעשה, ושוחררו על־ידי
שופט עוד באותו היום.
24ב־ 6.6.89 ניסה כוח של צה״ל
למנוע משיירת־מתנחלים להיכנס לחברון
ולבצע פעולת־עונשין על השלכת בקבוקי־תבערה
על אוטובוס של אגד( .שלא ניזוק).
נוצר עימות בין החיילים לכמה מהמתנחלים.
אחד המתנחלים, שמואל שילוני, תקף את
המג״ר. אחר, יעקב שוקרון, ניסה לפרוץ
מחסום. השניים נעצרו למשך הלילה. התיק
עדיין במישטרת־חברון.
אלו הם רק כמה מן התיקים הרשומים.
סיכום סטאטיסטי של כל התיקים: מתוך
42 האירועים, פוענחו, או שנמצאים בשלבי
פיענוח 15 ,תיקים.
מתוך 11 המיקרים החמורים ביותר, שבהם
נורו יריות ונגרם נזק לרכוש, פוענחו רק שני
מיקרים. מתוך תישעה המיקרים שלא פוענחו,
בולטת הרשלנות בחקירתו של אירוע מיספר
, 19 שם ידוע למישטרה מי החשוד, אך תחת
לעצרו לחקירה ממתינה המישטרה לנפגע
הערבי שיגיע למסור עדות.
למען ההגינות, חייבים לציין כי חקירת
מיקרים אלה קשה מאוד, משום שבדרך כלל
המתנחלים פועלים בלילה, ולערבים קשה
מאוד לזהות אותם. בדרך־כלל יודעים הערבים
רק לציין שהם ראו יהודים בחולצות
לבנות, זקנים וכיפות, אשר ירו בנשק וגרמו
לנזקים. עדויות כאלה מהוות קצה־חוט מפוקפק
מאור ליציאה לחקירה.
מתוך 21 המיקרים שבהם גרמו אזרחים
ישראליים נזק לרכוש ערבי, שלא באמצעות
ירי, פוענחו רק ארבעה מיקרים. בשישה
מיקרים ניתן להצביע ללא קושי על מחדלים
חמורים בחקירה המישטרתית( .תיקים מיספר
1־ ,4ותיקים 17ו־ 19 מעידים על עצמם).
מהחומר הזה עולה כי בחודש מאי חלה
עלייה משמעותית מאוד בהתנכלות לערבים
מצד אזרחים ישראליים ( 22 אירועים בחודש
אחד, יותר ממחצית האירועים בשנה כולה).
אחד המחדלים הבולטים ביותר הוא כישלונם
של כוחות־הביטחון לבלום את מיבצעי־הנקמה
של המתנחלים בחברון.
ממקור מישטרתי נודע כי לפני שלושה

נחמד
המופקדת על הביטחון בחברון, הוראה לחייליו
לאסור תנועה של מתנחלים בשיירות,
בכל מקום שבו הם נעים. ההגיון מאחורי
הוראה זו נובע מהעובדה שקשה מאוד לאתר
בדיוק מאיזה כלי־רכב בשיירה נורו יריות.

הרב צילצל ללחוץ
ך* שמישטרת ישראל עסוקה בחקירת
^ עבירות פליליות, היא אמורה לבצע את
עבודתה ללא משוא־פנים, ובלי להיות מושפעת
מלחצים של פוליטיקאים ואישי־ציבור.
העובדה, שאף אחד לא טורח להכחיש
אותה, היא שלחצים כבדים מופעלים על
המישטרה במיקרים שבהם היא חוקרת
מעורבות של מתנחלים בעבירות פליליות,
או כשהיא מבקשת לעצור אותם לחקירה.
המישטרה תטען, כמובן, שלחצים אלו אינם
משפיעים, או כפי שהשר חיים בר־לב מגדיר
זאת :״כל הפניות האלו נכנסות באוזן אחת,

גזנזרגרים
האיש ביצע עבירה חמורה.
מי שפעלו אז למען שיחרורו של ולרשטיין
באותו הערב היו הגורמים הבאים: ראש־הממשלה
יצחק שמיר פנה למפכ״ל־המישט־רה
וביקש לשחרר את ולרשטיין, אחרי שפנו
אליו השרים דאז יוסקה שפירא וזבולון המר.
שמיר דיבר גם עם שר־הביטחון, יצחק רבין,
וזה פנה, באמצעות עוזרו, לבר־לב בבקשה
לשחרר את ולרשטיין, אם הדבר אפשרי. גם
עוזרו של השר יוסקה שפירא פנה למפקד
תחנת רמאללה, מיקו בהר, בבקשה לשחרר
את ולרשטיין. לאחר כל הלחצים הורה המס־כ״ל
לשחרר את ולרשטיין באותו הערב.
דוגמה נוספת לניסיון ללחץ פוליטי על
המישטרה. נוגעת למעצרו של חיים בן־לולו,
בקשר להריגתו של נאדר דענה. מספר מפקד
מישטרת־חברון :״אחרי שעצרנו את בן־לולו,
זה היה במוצאי־שבת, אני זוכר שפתאום הגיע
המזכיר של השר אבנר שאקי, ואמר ששאקי
שלח אותו ישירות לראות למה הוא עצור.

איפה המפכ ל?
ן * מהלך פגישותי עם קציני ו
* מישטרה המשרתים בגדה המ ערבית,
אמר לי א חד מהם :״הת חושה
שלנו היא שלאף אחד בצמרת
המישטרה לא איכפת בא מ ת מה קו רה
איתנו כאן בנפה. א חד הדברים
המדהימים שקרו כאן, מאז שפרצה
האינתיפאדה, הוא שהמפכ״ל לא
הגיע לביקורים עצמאיים בנפות
אפילו לא פעם אחת! כאן מתרח שת
מילחמה, האנשים כאן עובדים
קשה, מותקפים באבנים מדי יום,
והמפכ״ל בכלל לא מגיע. הוא הגיע
לכל אחת מהנפות רק פעם אחת,
כשהוא נילווה לסיורים שערך כאן
השר בר״לב. יש לדבר משמעות רבה
מאוד: במישטרה, אנשים מאוד רגי שים
לאן נושבת הרוח. א ם המפכ״ל
לא מראה כאן את הפרצוף שלו,
סימן שלאף אחד לא איכפת ממה
שקורה פה, ולכן אין בעצם בשביל
מה להתאמץ יותר מדי. זה ממש
מהווה פגיעה במוטיווציה. תשאל,
תשאל את המפכ״ל כמה פעמים הוא
היה כאן מאז ת חיל ת האינתיפא דה.״
שאלתי.
פניתי לעדי גונן, דובר ה־מישטרה,
וסיפרתי לו ששמעתי
ביקורת על כך שהמפכ״ל אינו מגיע
לביקורים בנפות יהודה ושומרון.
ביקשתי מגונן שיעביר לי את ת א ריכי
הביקורים שערך המפכ״ל
בנפות.
גונן ביקש זמן לבדוק את העניין.
יומיים מאוחר יותר דחה גונן את
הטענה :״מפכי׳ל המישטרה ביקר
בנפות על־פי תיכנון שנתי, כמקובל
לגבי יתר הביקורים במחוזות וביחי־ויוצאות
מהאוזן השניה״.
בפועל, יש ללחצים אלו השפעה, לפעמים
השפעה קריטית, על המשך הטיפול בפרשות.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך נוגעת לפרשת
ולרשטיין. ב־ 11.1.88 נתקל פנחס ולרש־טיין,
מראשי המתנחלים בגדה, במיידי־אבנים
ליד הכפר ביתין. הוא יצא מריכבו, ופתח
במירדף אחר מיידי־האבנים לתוך הכפר.
אחרי שהתרחק מרחק ביכר ממכוניתו, הוא
ירה ממרחק של כמה עשרות מטרים לעבר
אחד הנערים הערביים, וכתוצאה מכך נהרג
רבאח מוחמר חוסיין רעינם, בן , 17 וצעיר אחר
נפצע.
לחץ פוליטי עז על המשטרה (ממישרד
ראש־הממשלה וממישרהים אחרים) הביא
לשיחרורו של ולרשטיין מהמעצר עוד באותו
הערב, למרות שלפי קריטריונים מישטרתיים

טבריה. לונדון
נחוג בחיפה, יום־הולדתו ה־ 75 של
יעקב אירלנד, משורר, פיזמונאי ובעברו
הרחוק, שחקן. אורלנד, יליד קייב האוקראינית,
עלה ארצה בגיל שבע ובימים שהוריו
היו בין סוללי כבישי־הצפון חונך בטבריה
ובירושלים. משבגר ביקש להיות שחקן־תיא־טרון
ולשם כך למד בסטודיו של הביסה
ובאקדמיה המלכותית רבת־היוקרה לדראמה
בלונדון, ומשהתנדב לצבא הבריטי במילח־מת־העולם
היה בין מייסדי הלהקה הצבאית
של היחידות הארצישראליות. לאחר מכן התמסר
אורלנד לתרגום ולכתיבה, בעיקר מחזות
(העיר הזאת) ,פיזמונים (לתיאטרונות הקלים
של סוף שנות ה־ ,40 המטאטא ולי־לה־לס
ושירה.

שתי בנותיו היחידות. פון־קאראייאן נודע לא
רק בעושרו ( 805 היצירות שהוקלטו בניצוחו
מכרו יותר מ־ 115 מיליון תקליטים) אלא גם
בחיבתו הרבה לטיפוס־הרים ולכלי־תחבורה
מהירים: מכוניות־מירוץ יוקרתיות, מטוסים
ומסוקים (את הרשיון להטסתם קיבל בגיל
,)75 חיבה אותה נימק בקשר בין מנועי כלי־

ירושלים, עזה
נחוג בירושלים, יום־הולדתו ה־ 80 של
משד אלעזר קסטל, מבכירי ציירי
ישראל, שהשתלם בפאריס, הציג ברחבי־עולם
והמרבה לתאר בציוריו את חיי היישוב
הישן. קסטל, יליד ירושלים ואחד משבעת
ילדיו של הרב יהודה קסטל, יליד חברון, אשר
שימש, בראשית המאה, כרב, חזן ושוחט
הקהילה היהודית בעזה, גאה במיוחד על
מוצאו מיהדות ספרד והעובדה כי שם מיש־פחתו
אינו אלא שיכתוב של קאשטיל, המחוז
בצפון־ספרד, מרובה האוכלוסיה היהודית,
בטרם גורשה מספרד לפני 497 שנה.

1רשה, ברלין
נפטר בגיל , 72 תת־אלוף שמואל
גודר, קצין־תותחנים מצטיין של הצבא האדום,
שזכה במהלך שרותו הקרבי במילחמת־העולם
(במיוחד במערכות על ורשה וברלין),
ב־ 22 אותות־הצטיינות סובייטיים ושמיוס
עלותו ארצה, בעיצומה של מילחמת־העצ־מאות,
תרם מניסיונו לצה״ל, החל מאירגון
גדוד המרגמות הכבדות הראשון ועד מילוי
תפקידי מפקר חטיבות שריון וחיל־רגלים.
בסוף הקאריירה הצבאית שלו אף היה לראש
הג״א ולנשיא בית־הדין הצבאי לעירעורים.

מסב״ל דויד קראום
סת• ביקר
דות המישטרה. הביקורים התקיימו
בתדירות לא פחותה ממקומות
אחרים, ולכן אין ב סי ס לתחו שות
שאתה מתאר״.
ומה עם התאריכים, שאלתי.
גונן :״אני לא רוצה לתתאתהת אריכים״.
מדוע
אתם לא נותנים את הת אריכים,
הקשיתי, הרי זו הדרך הטו בה
ביותר שיש למפכ״ל לסתור את
הטענות נגדו.
גונן :״אני אומר שהתשובה שנת תי
קוד ם לכן עונה על הטענה״.
הוא ביקש ממני את כל הפרטים, ואמר ששא־קי
רוצה בכל הפרטים לישיבת־הממשלה
מחר. באותו ערב איפשרנו לכל אחד לדבר
עם בן־לולו״.
שאלתי את רב־פקד דיין האם זה מקובל
שפונים אליו בקשר למעצר של חשודים.
דיין :״הנושא של המתנחלים מאוד רגיש.
החל בשלב המעצר מתחילים לטלפן אלי
הביתה כל מיני נחמדים. הרב ולדמן מתקשר
הרבה. נראה שלוחצים עליו, אז הוא מתקשר,
אבל הוא עצמו לא לוחץ. כשהם לא מצליחים
פה, אני מקבל שיחות־טלפון מהממונים עלי.
למשל, במיקרה המעצר של גרשון בר־כוכבא
(הקשור להריגת עוואד פראח עמדו) ,השר
שאקי התקשר למפכ״ל, ואחרי־הצהריים התקשר
אלי המפכ״ל, ורצה לדעת מה קורה
איתו.״

תל־אביב, בפר־סבא
נפטר בגיל ,80 גרשון ז׳ק, ממקורבי
דויד בן־גוריון, שבחר בו, בשנת , 1948 להיות
המפקד הראשון של חיל־הים, שנקרא אותה
עת שרותי־הים. ז׳ק, יליד אוקראינה ואיש־חינוך
לפי השכלתו, יסר בגיל 25 בתל־אביב
את בית־הספר היוקרתי לילדי־עובדים על
שם אהרון דויד גורדון (בית־חינוך) ואחרי
מילחמת־העצמאות הוא יזם את הקמת בית
ברל במבואות כפר־סבא כמוקד להקניית
ערכי תנועת־העבודה ואת הכפר הירוק בקיר־בת
רמת־השרון, ככור־היתוך לילדי העדות
השונות בארץ, המתחנכים בכפר במיסגרת
פנימייה.

מנצח פון־קאראייאן
״הקצב זה הכל!״
התחבורה למוסיקה: הקצב(״אתה מרגיש את
הקצב! הקצב זה הכל:״).

שקספיר, חיל־הים
נפטר בשנתו, בגיל 82 לורנס אולי־בייה,
גדול שחקני בריטניה. אוליבייה, בנו
של כוהן־דת פרוטסטנטי ממוצא צרפתי,
גילה את התיאטרון בגיל צעיר ומילא בו,
בהצלחה מדהימה, אינסוף תפקידים שקס־פיריים.
אוליבייה הרב־גווני הרבה גם להופיע
בסרטים, היה בין מייסדי התיאטרון הלאומי
הבריטי, נישא שלוש פעמים, בכל מקרה
לשחקנית, היה אב לארבעה ומשביקש, בראשית
מילחמת־העולם, להתגייס לחיל־האוויר
המלכותי ונדחה, למד טייס על חשבונו
הפרטי ונתקבל, בסופו של דבר, לזרוע
האווירית של הצי המלכותי.

ברלין, זלצבורג
נפטר בזלצבורג, אוסטריה, בגיל ,81
הרברט פון־קאראייאן, מנצח בעל שם-
עולם, שעמד במשך 35 שנים בראש התזמורת
הפילהרמונית של ברלין ומשך תקופה
ממושכת גם ניהל את פסטיבל המוסיקה
השנתי היוקרתי של זלצבורג, עיר־הולדתו.
פון־קאראייאן, ילד־פלא מוסיקאי (שהופיע
בקונצרט פסנתר בגיל חמש) קנה את עולמו
כמנצח, נחשב שחצן וקפדן, ועובדת היותו
המנצח הרשמי של הרייך הגרמני בימי
היטלר, לא הוסיפה לו ב־ 45 השנים האחרונות
(כולל חרם על כל הופעותיו המוקלטות
בארץ) .הוא נישא שלוש פעמים והשאיר
מאחריו אלמנה בת ,40 דוגמנית צרפתיה ואם

ליטא, גרמניה
נפטר בתל־אביב, בגיל ,84 שמואל
רודנסקי, מבכירי שחקני ישראל. רודנסקי,
יליד ליטא ובעלה של שחקנית התיאטרון
ניורה שיין, הופי-ע כבר לפני 60 שנה באחד
התיאטרונים הראשונים של ארץ־ישראל
הקטנה, התיאטרון הארצישראלי ובקזמקן
ובהנוטאטא הסאטיריים, אך משהגיע, לפני
40 שנה, להביסה, החל מסע־הצלחותיו
הבלתי־פוסק (מאזתלו עד מירהליה אפרת)
שגולת־הכותרת שלו היה תפקידו בטוביה
החולב בכנר על הגג, עימו גם קצר תהילה
במסע־הופעות ממושך בגרמניה.

תהפוכות בכלא איל 1ה אלון
לפני זמן לא־רב הם היו כוכבי־התיקשורת.
כל מילה שלהם ״עשתה כותרות״ .כעת הם
בכלא, מאחורי הסורגים, מישפטיהם נגמרו,
והגישה שלהם לתיקשורת קשה הרבה יותר.
כמעט ואין שומעים עליהם. אבל גם בבתי-
הסוהר יש חדשות.
• עירעורה של חווה יערי על הרשעתה
ברצח התיירת מלה מלבסקי הוא כעת
בעיצומו. סניגורה, עורן־־הדיו דויד ויניצקי,
נסע כבר פעמיים לארצות־הברית כדי להיוועץ
בפאתולוגים המפורסמים ביותר בעולם,
ולנסות לסתור את גירסתו של הד״ר יהודה
היס, הפאתולוג הישראלי, לרצח התיירת.
בשבוע הבא עומד הסניגור להעלות לפני
בית־המישפט העליון בעירעור את תוצאות
נסיעותיו אלה. חווה מקווה בכל ליבה שהדבר
יביא לביטול הרשעתה ברצח.
חווה משקיעה את כולה בעירעור. היא
מסתגרת בתאה וכותבת הרבה. אולי יומן,
אולי ספר על חייה המעניינים, ועל הרצח
שהרס את עולמה.
• גיתית יזראלוב, הבלונדית הפי-
קנטית שהורשעה ברצח בעלה יוסף יזראלוב
על־ידי הטבעתו במכוניתו באגם פארק הירקון,
עתרה השבוע שנית לבג״ץ. בעתירתה
הקודמת, באפריל השנה, התרעמה על־כך
שתנאיה בכלא הורעו, סוהרת הוצמדה אליה
במשך כל שעות היום, ונאסר עליה להיכנס
למרכז־החינוך שבכלא.
בית־המישפט הגבוה לצדק בדק אז את ה

איסוקי נגאי הוא צעיר, בן למישפחה
( אמידה ומכובדת. אביו ואחיו הם בעלי
עסקים מצליחים, אבל בגלל הסתבכותם
בפרשת־שחיתות כלכלית־פוליטית, נחושה
דעתם להשיא את דאיסוקי לבת מישפחת
סגאווה העשירה.
אולם דאיסוקי מתחמק באלגנטיות
מעודנת מהלחצים שמפעילה עליו מישפחתו.
נוח לו בחיי רווקות ובטלה ובקיצבה חודשית
מהמישפחה, המאפשרת לו להחזיק בית נאה,
מנקה ושרת אישי. חופשי מדאגות קיום
ופרנסה דאיסוקי מהלך בעיקבות החיים,
מתבונן בפכיהם הקטנים, עוקב אחר נצנוץ
הגחליליות ונשירת הפרחים מעצי הדובדבן.
המחשבה על מישרה קבועה, סדר־יום נוקשה
ומאמץ מרוכז, אינם מתיישבים עם תפיסתו
הפאסיבית של דאיסוקי את החיים. גם
מיסגרת נוקשה ופורמלית של חיי־נישואין
אינה מתאימה לו כלל ועיקר.
בהמשך הסרט תתברר לגו סיבה נוספת
לסירובו להינשא. למעשה היא מרומזת כבר
בכותרות הפותחות את הסרט. על אקרן כהה
מצטיירת צללית כהה של קלסתר המתבהר
לאיטו, עד שמתגלים תווי־פנים עדינים של
אשה צעירה, ומיד מופיע שם הסרט: ואז,
כאילו לרמז על הקשר שבין תמונת האשה
הצעירה לבין משהו העומד להתרחש בחייו
של דאיסוקי.
תסויט הכנות היא רוו
השמיים, אבל רא
דרכו של האדם

השעון החבוי
ף אז פוגש דאיסוקי את ידיד נעוריו,
1היראוקה, שחזר לטוקיו אחרי שלוש שנות

חווה יערי מתרכזת
ב עיו עוו, גיתית
זרארוב עתרה לבג״ץ,
שבתאי קרמנוביץ
הועבר לתא צפוף
גיתית יזראלוב
קשרים עם סוהרת

שבתאי קלמנוביץ
יחד עם רוצחים

עניין וקיבל חומר סודי מהפרקליטות, שלפיו
יש חשש שגיתית מתכננת בריחה מהכלא.
החשד העלה כי היא קשרה קשרים מיוחדים
עם אחת הסוהרות.
מאז הורחקה הסוהרת משה־תירצה, אך
למרות זאת אסור עדיין לגיתית להיכנס
למרכז־התרבות, ולכן אינה יכולה להשתתף
בחוגים השונים הנערכים שם והמקלים במקצת
על חיי־האסירות.
לכן הגיש עורך־הדין ויניצקי השבוע
עתירה נוספת בשמה לבג״ץ, ובה ביקש לבדוק
אם לא ניתן עדיין לבטל את האיסור
הישן, ולאפשר לאסירה לחזור לחיי־התרבות.
• לשבת אי קלמנוביץ, שהורשע
בריגול, יש בעיות קשות יותר, מאז החלה
החקירה בפרשת שיחוד מנהל כלא כפר־יונה,
עמרם ועקנין, והוגש כתב־אישום נגדו,
הועבר קלמגוביץ לכלא אחר.
בעוד שבכלא הקודם היו לו תנאים משופרים,
תא נפרד לעצמו בלבד, מכשירים
אלקטרוניים וזכות לפגישות־התייחדות עם
ידידתו, הרי שכעת הוא יושב בתא צפוף עם
תישעה אסירים אחרים בכלא־איילון. בין
חבריו לתא נמצאים גם רוצחים. אין הוא רגיל
לחברה כזו, ובוודאי שלא לתנאים כאלה. אבל
סניגורו, עורר־הדין אמנון זיכרוני, אינו יכול
בשלב זה לעשות מאומה בעניין זה.

יוסאקו מאטסודה וקאורו קובאיאשי
המאהב והבעל
היעדרות. הירואקה הוא כמעט היפוכו הגמור
של דאיסוקי. הוא מחוספס יותר, מוחצן,
שאפתן וחומרני, להוט להשיג מישרה ולבסס
לעצמו בהקדם עמדה והכנסה. חיי הבטלה של
חברו מעוררים בו קינאה, אבל גם בוז נסתר
לפאסיביות שלו ולהיעדר מטרות ממשיות
בחייו.
גם ביחסו אל מיצ׳יו, אשתו, חל שינוי
אחרי שהפילה את ולדה בגלל חולשת ליבה.
הוא נוהג בה בקוצר־רוח ובאדנות גסה, מרבה
לשתות, להיעדר מהבית ולבקר אצל יצאניות.
פרטים אלה ואחרים מתגלים לצופים
באמצעות פיסות קטנות של מידע, היוצאות
מתוך איזשהו מהלך פנימי ונסתר של דברים
ומבצבצות מקטעי שתיקה ארוכים, שלעולם
הם ממושכים יותר מקטעי השיחה.
דיוקנאותיהם של הנפשות הפועלות והיחסים
ביניהם מתבררים אט־אט מתוך שוטים
קצרים וארוכים, שכל אחד מהם כמו מורכב
מתמונות נייחות, מצוירות במיברשת דקה,

בצבעי פסטל רכים, נקיים ואסתטיים להפליא.
מוריטה
מרבה להשתמש בחיתוכים קצובים
ממעמד אחד לשני, ומעברים אלה מקנים
לסיפור־המעשה טעם של תמונות בודדות
ועומדות ברשות עצמן, ואף על פי כן מתחברות,
בסופו של דבר, לריקמה עדינה של
תזוזות קטנות ושל שתיקות ארוכות.
בסצינה אחת רואים את דאיסוקי צועד
ברחוב, ובסצינה שלאחריה הוא ניצב על גשר,
או נוסע ברכבת, או מבקר בבית אחיו, או חוזר
לרגע מסוים בעבר. הסרט מתנהל על פי
מהלכו של שעון חבוי, המסתיר את תיקתוקו
באיזשהו רובד פנימי של המציאות, ואף על
פי כן חשים את זרימתו המתמדת של הזמן,
כאותה זרימה דקה של מים מתחת לגשרי
העץ בגני הדובדבן.
באופן פראדוקסלי כמעט, סימני הזמן
הבולטים אצל מוריטה הם דווקא חללי
השתיקה, הסופגים את קולותיהם של גיבורי
הסרט והנושאים על גבם את זרימת הזמן. כך
במיפגשיו של דאיסוקי עם אביו, עם גיסתו
ועם חברו. אך העמוקה והעשירה מכל
השתיקות מתנהלת בינו לבין מיצ׳יו, אשתו
של היראוקה. כבר בפגישתם החטופה
הראשונה ניצת ביניהם משהו, והמשהו הזה
מתגבר ומתעצם ככל שפגישותיהם הופכות
דמומות יותר, עצורות יותר, מאופקות יותר.

דאיסוקי מגלה לגיסתו, אומקו, שליבו נתון
לאשה אחרת, אבל גם היא, הקרובה לו מכל
בני־המישפחה, אינה תופסת את גודל מצוקתו.
הוא יוצא נסער ממנה, בהרגשה שהגיע
הרגע להסיר מהקיר את סיסמת הכנות
וליישם אותה על חייו הוא. דאיסוקי מזמין את
מיצ׳יו לביתו. הוא מעמיד אגרטל עם חבצלות
במרכז החדר הריק, והשניים כורעים על
ברכיהם, זה מול זה, משני צירי האגרטל.
חרש־חרש הוא מתוודה על אהבתו אליה
משכבר הימים, אהבה שלא פסקה לרגע ואשר
בעטיה אין הוא יכול להינשא לאשה אחרת.
הוא אומר לה שבכל השנים שחלפו מאז, הוא

מישפחתו, במעשה הניאוף עם אשת איש,
מסולק דאיסוקי מבית אביו ומוחרם על־ידי
מישפחתו. עתה מבין דאיסוקי שהוא טעה
בהבנת הסיסמה שעל קיר חדרו של אביו,
כיוון שלא צירף לה את המישפט המשלים:
״הכנות היא דרך השמיים, אבל לא דרכו של
האדם״.

עצב הנשירה
ף אז של יושימיטסו מוריטה הוא מיפגש
1מרתק עם הקודים החברתיים החמורים של
יפאן ועם תרבות ההפנמה והאיפוק של מדינה

ואז לעומת אז
ן•* שה לדעת באיזו פגישה מפגישותיהם
1/הרבות קורה אותו משהו שממנו מתחילים
הדברים. להתגלגל מאליהם. כלומר,
מתי תופס ואז, המציין זמן של התחלה ושל
תזוזה, את מקומו של אז רגיל ונייח מבחינת
ופיו השברירי של רגע

יוסאקו מאטסודה ומיווקאן פוג׳טאני: וידוי משני צידי החבצלות
אחד התעים הקסומים ביותר שנעשו בקולנוע

הזמן. המשהו הזה איננו בוודאי האז של
אהבתם הראשונה מלפני ארבע שנים, שהרי
אז ויתר עליה למען ידידותו להירואקה. הוא
גם איננו האז של פגישתם המחודשת. אין
זאת כי ה״ואז״ הוא תוצאה מצטברת של
מישפטים קטועים ומבטים מצטלבים שצברו
מומנטום והתגבשו לרגע בזמן, שעליו אפשר
לומר ואז.
מיצ׳יו איננה מתלוננת באוזניו על מר
גורלה ועל יחסו הגס של בעלה אליה. היא
מבקשת ממנו רק עזרה כספית, כדי לסלק את
החובות שמשאיר אחריו בעלה. השגת הכסף
ממישפחתו מעמידה את דאיסוקי בלחץ גובר
והולך מצידם להינשא לסגאווה. אחיו וגיסתו
מנסים בכל דרך לשכנעו להסכים. הנישואין,
הם אומרים לו, הם עניין פורמלי. איש אינו
מצפה ממנו שיאהב את אשתו או אף ישכב
איתה. לשם כך יש נשים אחרות. אבל
ראיסוקי עומד בסירובו. הוא חש שעליו
להיות נאמן לפיתגם התלוי על קיר חדרו של
אביו :״הכנות היא דרך השמיים״.
התפתחות היחסים בין דאיסוקי למיצ׳יו
הוא אחד הדברים המופלאים בסרט. המילה
התפתחות היא מעט בעייתית, כיוון שלכאורה
לא קורה דבר ביניהם. ובכל זאת ניתן
לחוש במתח העצום מתחת לכסות העצורה
והמאופקת שלהם. הדבר מקבל ביטוי בהגשת
פרח, בישיבה דמומה זה מול זו, בשתיית מים
מכוס, בהתבוננות חרישית בגשם השוטף.
אולם, בשלב מסויים לא יכולה מיצ׳יו לעצור
יותר את רגשותיה והיא מפצירה בו לשוב
ולבקרה, כרי להקל עליה את בדידותה.

אגרטל ה חב צלו ת
ך ידויה יטל מיצ׳יו מעביר את השעון
1הפנימי של האירועים למהלך מהיר יותר.

התוודות עם
אגרטל -אחד
הקטעים היפים
בתולדות הקולנוע

ואז/...יושימיטו מוריטה, מוסיאון ת א
דימה שהיא בזה לו על כי לא עשה את שהיה
צריך לעשות. מיצ׳יו מאזינה בשקט. היא
מגלה לו שנישאה להיראוקה כדי להעניש את
עצמה על שאיבדה את אהבתו.
כל הקטע הארוך הזה, המצולם בזווית
קבועה לעבר שתי הדמויות הכורעות זו מול
זו, כשבתווך אגרטל החבצלות הלבנות, הוא
אחד הקסומים ביותר שנעשו בקולנוע. בקטע
זה משיג מוריטה שקיפות כל כך נדירה, עד
כי נדמה שניתן לראות בעדה את האריג של
האקרן. רגשותיהם של השניים נותרים
כמוסים ועצורים בתוכם בלי לבקש להם
מוצא בווידוי נרגש או במגע משחרר. אך
מבעד לקרומית הקשה של הקוד העצור,
אפשר לחוש בעליל את הלחץ האריר הפועל
על הדפנות. הוא מפציר בה לקבל את אהבתו
והיא מבקשת ממנו שהות למחשבה. אלא
שדקות הזמן שנקצבו להם אזלו מאותו שעון
עלום וחרישי. מעתה הוא יפסוק לאירועים
מהלך שונה, מואץ, בלתי־הפיך.
הירואקה הנבגד והזועם מגיב בפרץ־קינאה
כלפי מיצ׳יו, ואלימותו מכריעה את ליבה
החלש. דאיסוקי מפציר בו לאפשר לו
לראותה בעודנה בחיים. הירואקה מסכים,
אבל רק אחרי שיחזיר אותה לאיתנה. דאיסוקי
יוצא נסער לבית אביו כדי להודיע לו על
סירובו הסופי להינשא לאשה שיעדו לו. על
כתם הבושה הנורא הזה שהוא עטה על

מיזרחית זו. אך מעל לכל זהו מיפגש מרתק
עם זמן קולנועי מיוחד במינו, בלתי־תלוי
בקצב העריכה, הנבנה מהניגוד המופלא בין
עוצמת הרגשות הפנימיים ובין הריסון החיצוני.
אותו מתח־ניגודים שעשה את הופעתה
של להקת סנקא׳ ג־זקו בארץ לחוויה בלתי־נשכחת.
ואז
ממחיש בדרכו שלו את דבריו של
הפרופסור בן־עמי שילוני ב״מחשבות בעל־פה״
,שנערך במאי השנה במוסיאון תל־אביב.
בניגוד לאידיאל היופי בתרבות המערבית,
אמר אז שילוני, המעמיד במרכזו את האדם,
ובמיוחד את היופי המושלם של הנעורים,
תפיסת היופי של יפאן מעמידה במרכזה את
יופיו של הטבע, הכולל בתוכו את האדם.
המסר המרכזי של האמנות היפאנית הוא
שאנו חיים בעולם של תופעות חולפות, שבריריות,
ועל כן גם היפה מצוי באותם דברים
שבריריים ובני־חלוף, רגעיים ובכל זאת לא־שיקריים,
שמהם עשויים החיים — לרבות
החיים עצמם. מכאן, מה שמהנה במיוחד את
העין למראה עץ דובדבן מלבלב, הוא לא
הפריחה עצמה, אלא רגע נשירתו של פרח מן
העץ. כי נשירה זו מבטאה את מלוא עוצמתה
של השבריריות.
במילים אלו אפשר לסכם את ואז. מוריטה
הנציח את רגע הנשירה הדק, השברירי
והעצוב באהבתם של דאיסוקי ומיצ׳יו, בעת
שהגיעה לשיא ליבלובה.

סדט בער שקימת
נדירה. נ דמה
שאפשר ל חגות
בעדו את אריג
האקדן

נזג תגגן
גאונים בפרוטות
סיפורי ניו-יורק (גת,
ארצות־הב־תל־אביב,
רית)
-שלושה גכירים
של הקולנוע האמריקאי, מארטין סקורסיזה,
פרצסיס פורד קופולה ווודי אלן, תורמים למא מץ
המשותף הזה, המבטיח על הנייר הרבה יותר
ממה שהוא מקיים.
״לקחי החיים״ של סקורסיזה עוקב אחרי
צייר ניו״יורקי מצליח העומד לפני תערוכה בלי
עבודה מוכנה אחת. מצד אחד הוא נ אבק עם
ההשראה הסרבנית, מצד שני עם בת זוגו המב קשת
לעזוב אותו, והמצלמה של נסטור אלמנ-
דרוס נכנסת לנשמה של שניהם. האובססיביות
של סקורסיזה צפויה. ניק נולטי, הצייר, מול
רוזאגה ארקט, אהובתו, הם צמד מפתיע בהח לט.
תרגיל מעניין, אך מתארך מעבר לרצוי.
״החיים בלי זואי״ של קופולה הוא ה חלק
המביך של הסרט. בדיה על ילדי עשירים במג־הטן
וחייהם המסכנים והזוהרים, משולבת בע לילה
מגוחכת, המתאימה אולי לסופי קופולה
תדריו חובה לראות

טילי ומקי־קומב -החלק המביך
בת ה , 17-שכתבה א ת התסריט. ויטוריו ס טו-
רארו הוא עדיין צלם מופלא.
״אדיפוס ההורס״ של אלן גם הוא צפוי מ ראש.
אלן תמיד סבל מאימת האם היהודיה, מן
הפסיכיאטר המ שתמט מת שובות ומן הנשים
בחייו. הפעם, מצא אם נוראית באמת, המשפי לה
אותו למרות גילו ומעמדו. זהו המערכון המ שעשע
שבין שלושת המערכונים, ואלן השחקן
מעפיל הפעם על אלן הבימאי״תסריטאי.
לגיטימציה לנבלים
רישיון להרוג (תל-
אביב, תל־אביב, אר־צות־הברית)
-ג׳יימס
בונד בצרות. אחרי שנים של הצלחות, כנראה
שנמאס לו. הוא נראה עייף ומשועמם, סנטימנ טלי
ו מהסס, ואפילו האביזרים המתוחכמים ו המשעשעים,
שהיה שולף מדי פעם כדי לעודד
את העלילה, הלכו לעולמם.
מאחר שהרוסים והסינים יכל שאר נבלי הע בר
קיבלו לגיטימציה בשנים האחרונות, והם
כבר ידידי ם למחצה, מה שנשאר הם סוחרי״ה־סמים
מאמריקה הלאטינית. אין מה לומר,
ממש חיות, נהנים להרוג ולא אכפת להם כלל
באיזה אמצעים הם גורפים א ת הונם. אבל מה,
בחורים בעלי כבוד, מעריכים א ת השרתים הנ אמנים
וגומלים להם בעין יפה. בתחילת הסרט,
עוזר בונד ללכוד אחד כזה, בהמשך הוא מש תחרר,
תוך כדי התעללות בידידו האישי של
,007 ומזמין לעצמו שק של צרות, בי אביר הביון
הבריטי מיד מבקש לנקום בו על התנהגותו.

תל -אגיג:
מלון טרמינום
(סינמטק, ארצות־הברית) — סרט
חובה. תעודה מרתקת, בת ארבע
וחצי שעות הסוקרת לא רק את
מישפט קלאוס בארבי, אלא גם את
כל מה שאיפשר קיום תופעה כמו
בארבי בעבר, ומאיים לאפשר
תופעה כזאת שוב בעתיד. מבריק,
מריר וסרקסטי. בימאי: מארסל
אופולס.

מיכתב מאשה
ארצות־
(חכלת, אלמונית הברית, מוצג נם בחיפה וירושלים)
— סרט שחור־לבן של מאכס
אופולס, משנת , 1938 שיכול להביס
בקלות את הסרטים שנעשו 50
שנה אחריו. סיפור אהבה טוטאלי

אשתו השמינית
של כחול הזקן(דיזנגגף, ארצות־הבריח)
—נישואין לצורך גירושין
לצורך נישואין — הכל התחיל
בחצי פיז׳מה וייגמר, כנראה, בלי.
דיאלוגים שנונים ומגע הקסם של
ארנסט לוביטש.

הרפתקות הברון
מינבהאוזן (רב־חן, ארצות־הברית,
מוצג נם בחיפה) — טרי
גיליאם מוכיח שבראזיל לא היה
מיקרה, והופך את הבריות של
הברון המפורסם למשל על המאה
ה־ , 18 שחנקה את כוח־היצירה של
האדם והמליכה תחתיו את הפנקס־נות.
זה נשמע מפחיד, אבל בידי

לאואל ודאלטון -הימורים מפוקפקים
מכל סרטי בונד עד עכשיו, זה הסרט הצנוע
ביותר מבחינת אתרי הצילום(רק פלורידה וה־קאריבים)
והמאופק ביותר בהמצאות הטכניות
(מישחת־שיניים מתפוצצת ורובה״צלפים) .נד מה
באילו הוחלט שבונד צריך לחזור למימדיו
האנושיים ולהפעיל את שרידיו, אלא שטימותי
דאלטון סחוט־ למדי כבר מתחיל ת הסרט,
ואלמלא עזרתה הפעילה של גברת צעירה בשם
קארי לואל היה מ אבד את מכנסיו מהר מאוד.

* זאב בו ד ד (יום רביעי 19 ,ביולי - )22:05 ,חסידי צ׳ק
צוריס ילקקו את האצבעות, כי זה עדיין הטוב שבסרטיו.
השאר יעדיפו לראות קלטות מן הספריה. נוריס מפגין את
כל אוצר תרגילי הלוחמה המיזרחית, ולצדו עוד אחד
שהתמחה בנושא, דיוויד קאראדין. העלילה חשובה פחות.
קן לאוהבים (יום שישי 21 ,ביולי - )22:30 ,ג׳ון
בלושי כעיתונאי שמאבד עשתונותיו, כאשר גוזלים ממנו א ת
טינופת הכרך, א ת מנת הניקוטין ואת בקבוק הוויסקי, סובל
יסורי״תופת כשהוא צריך לראיין חוקרת של ציפורי״טרף
(בלר בראון) ה מ תבו דדת על פיסגת-הר, באוויר הנקי
והצלול. קומדיה תפורה לפי מידותיו של בלושי המנוח,
הממלא אותה על גדותיה. בימאי: מייקל אפטד.
הקיץ האחרון (יום רביעי 26 ,ביולי- 122:05 ,
חבורת מתבגרים של שנות ה״ ,60 בחופשת קיץ על שפת-
הים, משתעשעים במישחקים מסוכנים של כוח ומרות, ממש
כמו המבוגרים. פרנק פרי ביים את הסרט שבו התגלתה
בראשונה ברברה הרשי.
על נערה שהתאהבה בפסנתרן
פוחח, ולמרות שבילתה עימו לילה
אחד י של אהבה. וילדה את ילדו
בכוחות עצמה, שמרה לו אמונים
במסירות והקריבה את חייה למענו.
לואי ז׳ורדן וג׳ון פונטיין נהנים
משרביטו הקסום של אופולס.

מי הפליל את

ביל מוריי וסיגורני וויבר -שואה
פחת, ואין איש יודע להתגבר על השואה המ איימת
להכריתו, שואה שאין לה כל סימוכין
ב ת חזי ת מזג-האוויר, בססמוגדפים או בפר שנות
מדעית כלשהי. איוואן רייטמן, הבימאי
הוולגרי של הסאגה הזאת, ותסריטאיו, מוסי פים
לנו גם את המשמעות הפילוסופית של
המשל האינטליגנטי הזה -מכסחי השדים הם
בעצם גואלי התרבו ת האמריקאית. אם הכוונה
לתרבות הזבל -הם צודקים.

רוג׳ה רביט? (חן, ארצות־הב־ריח,
מוצג גם בחיפה ובירושלים)
— כל יצורי הוליווד המצוירים
הוחרדו משלוותם כדי לשרת את
המותחן המדגים את החלום האמריקאי
הקולנועי בשלמותו. אין חיץ
בין אמת לדימיון ויצור מצוייר
אינו ממשי פחות מיצורי חי. בוב
הוסקינס אדיר בהתחשב בעובדה
שהצטלם בדיאלוגים עם ״מסך
כחול״ .בוב זמקיס נהנה מגיבוי
מלא של סטיבן שפילברג וממיק־צוענות
עילאית של צוות־מאיירים
מופלא, שזכאי גם זכאי לאוסקר
שקיבל.

חלן= עם הרוח
(אורל; ארצות־הבריח) — אם

תיקוות גדולות (לב,
אנגליה) — סאטירה כואבת על
עידן התאצ׳ריזם ופולחן הרכושנות
באנגליה מצליפה בלי רחמים
בעשירים החדשים והישנים וצופה
ביאושם של מי שמנסים לשמור על
מידה של אידיאליזם. בימאי: מייק

ירט קולזוע ב טלוויזי ה

פעם אזזת
מספיק
מנ ס חי השדים ( 2חן
,2תל־אביב, מוצג בכל
רחבי הארץ, ארצות־הב־רית)
-חלק א׳ של מכ סחי ה שדים היה בדיחה
בינונית עם הצלפות קלות לכל עבד, אפילו לעו לם
הקולנוע בעצמו ולסטיבן שפילברג ומעבדות
לו קאס בערבון מוגבל. הפעם זוהי חזרה חס ר ת-
מקוריות והשראה כלשהי, כבדה, משוחקת בג סות
ובעלת הומור הלקוח מעולם ההפרשות.
זהו תרגיל במה לא לעשות כדי להצחיק א ת
הקהל. לא הולך ברמז( נכסה את ראשו בדוד.
לא הולך בהתחכמות! נלביש עליי א ת הביוב
כולו. וכך מדשדשים להם מכסחי השדים, שהם
בעצמם נראים נבוכים מהמצאותיו המסורבלות
של התסריט, בתוך הסחי של ניו יורק, כשה-
מיפלצות צומחות להם מתוך איזשהו נהר של
זיבה ורדרדה המחלחלת מתחת למוסיאון ל אמנות
מודרנית בניו-יורק. כי הרי מתי־ קוראים
למכסחי-ה שדים שיבואו עם המלכודת המ אומנת
שלהם! כשהעולם התרבותי על פני פי

ת ל ־ א בי ב: מלון טרמיננס,
מיכתב מאשת אלמונית, בגלל
המילחמה ההיא, מי הפליל את
רוח־ רביט? אשה תחת השפעה,
הרפתקות הברון מינכהאוזן, אשה
אחרת, קפה בנדד, זמנים מודרנ״ם.
חיפה: מיכתב מאשה אלמונית,
פלה הכובש, הרפתקות הברון
מינכהאוזה אשה אחרת.
ירושלים: אשה אחרת, מיכתב
מאשה אלמונית, מי הפליל את
רוג׳ר רביט?

במיקרה לא ראיתם, זה סרט חובה.
לא חשוב מה איכותו האבסולוטית
של המוצר, הסיפור על בת הדרום
העצמאית והעקשנית ואהבותיה
הגדולות מן החיים ועל מילחמת
הצפון נגר הדרום ברקע, הם אבן־
דרך בתולדות הקולנוע. ואיפה
תמצאו עוד מישהו שידמה לויויאן
לי ולקלארק גייבל?

גיליאם, איש מונטי פייטון זה
מטורף, מפתיע ומלא ציטוטים.

היפה

פלה

הכובש

(סינמה קפה מנריה, דנמרק) —
בילי אוגוסט׳מספר על סקנדינביה
שאיש לא מכיר. פועלים נורווגים
באים למצוא לחם בשוודיה בתחילת
המאה, ונאלצים לסבול השפלות
ומרורים כדי להתקיים בלחץ.
סיפור פשוט, מוגש באסתטיקה
קולנועית מדהימה ומישחק מעולה
של מאכס פון־סידוב.

ירושלים
* .נישואים פיקטיביים
(תיאטחן ירושלים, ישראל) הסרט
הישראלי היותר־מעניין שיצא לאור
אשתקד. הירושלמי המצוי מול
בעיית היחסים עם הערבים, הפיתוי
לרדת מן הארץ ועוד כמה בעיות
אקטואליות. צוחקים וחורקים
שיניים. שלמה בר־אבא בתפקיד
עדבד, פיינדד •
הר אשי•
העולם הז ה 2707

זה ...0x1זה ...0x1זה ...0x1זה ...0x1זה ...0x1זה ...0x1זה\1ם ...זה ...0*1זה ...0x1זה ...0x1זה...0x1

:לא שומר פתיים ה׳

כבר כמה שנים שחברינו, ידידינו, מישפחותינו ושאר מוקירי
זיכרנו, מתלוננים קשות על כי אי־אפשר להשיג אותנו בטלפון, כי כל
הזמן מדברים בבית שלנו. ואגב, זה נכון.
הבן הקטן מרביץ כל יום 10 שיחות־טלפון, כדי לבדוק איפה נמצא
כל אחד מחבריו הקטנים, ולמה הוא לא בא אליו. הבן הגדול, מדבר
אמנם פחות, אבל כשהשיחה סבה על מישחק הכדורסל של איההי־איי.
נגד בוסטון(בטח אמרתי שטות!) זה עניין לשעה ארוכה.
ועכשיו, הגענו לבעל. בבוקר, כשהוא קם מהמיטה, הוא מתחבר
לחוט של הטלפון ויחד איתו הוא הולך לישון, מלבד כמה חופשות
קצרות, כשהוא אוכל או כשיש תוכנית־ספורט בטלוויזיה. וגם אני,
מדברת קצת.
טוב, הוחלט שכדי לשמח את מישפחותינו הדואגות וחברינו
המתלוננים, נזמין עוד קו־טלפון ותבוא ישועה לציון. האמת היא
שחשבתי שמיום ההזמנה ועד להתקנת הטלפון תיגמר האינתיפאדה או
יבוא השלום, אבל זה לא קרה, ובדיוק שישה חודשים מיום הבקשה
הגיע אדון מתקין וחיבר טלפון וקו חדש.
השמחה שררה במעוננו שלושה ימים רצופים. מסרנו לכל החברים
את המיספר החדש ואמרנו להם שאם טלפון אחד תפוס שמייד יטלפנו
לשני. וככה הם עשו. עכשיו השיחות נשמעות בערך כך:
הלו, שלום, מה נשמע?
רק רגע, הטלפון השני מצלצל.
הלו, מי זה? הי, רגע, אני על הקו השני, אתה מוכן לחכות?
הלו, כן יש לי שיחה על הקו השני. אולי נקצר, או הלו,
אני עדיין מדברת על הקו השני, עוד רגע, טוב!
הלו, כן, אני שוב איתך, איפה היינו?
ככה זה נמשך שבועיים. אין לי מושג עם מי דיברתי במשך
השבועיים הללו ומה הם רצו ומה אני עניתי. כל שיחה נקטעה 15 פעם,
ואף שיחה אחת לא נגמרה במסקנה או במוסר־השכל.
עכשיו זה נגמר. יש אמנם שני מכשירי־טלפון, אבל אם מדברים
באחד מהם והשני מצלצל, פשוט לא עונים.
עכשיו החברים אומרים שיש כנראה בעיה אצלנו, כי טלפון אחד
לבטלה אוי, איזה מזל שהצטרפנו, סוף־סוף, לחבר
העמים התרבותיים המשדרים בטלוויזיה כל
יום תוכנית על מזג־האוויר.
אני לא יודעת מה עשיתי,עד היום מבלי
לדעת שבמרכז״אפריקה, בדיוק בגבול שבין
טנזניה לזאיר, יהיה מחר קצת מעונן, אבל
לעומת זאת, באנגולה, יהיה מזג־אוויר צח
ונקי. עד עכשיו גם לא היתה לי שום אפשרות
לדעת שבצפון־פולין יהיה מחר בבוקר קריר,
ואולי ירר גם קצת גשם, אבל מצד שני, אחרי
הצהריים הפולני, יהיה כבר כמעט קייצי.
עוד שמעתי שבדרדנלים והסביבה עכשיו
לח כי, מאזור קזחסתאן נושבת להם רוח לחה.
ובארץ?
בארץ, הרי כולם יודעים שהקיץ מתחיל
בתחילת יוגי ונגמר בסוף ספטמבר, ובמשך
הזמן הזה בתל־אביב הטמפרטורות נעות יבין
28ל־ 33 מעלות: באילת יבש והחום כבד
מאוד ובירושלים מגעיל במשך היום וקר
בלילה. ושום דבר לא משתנה — כל יום
אותו הדבר במשך ארבעה חודשים רצופים.
נורא מסכנים המטרולוגים שלנו. מבזבזים
את הידיעות שלהם על ארץ בלתי־משתנה.
היה תפוס(סימן שמישהו בבית) אבל בשני לא ענו.
אמרנו להם שזה כנראה בגלל בזק ו ...כולם מאמינים.
רוצים מסקנה סופית? שני טלפונים זה אסון. אם הזמנתם —
תבטלו. אם לא הזמנתם — טוב מאוד.

קרא תי

צו־ 1ת

ההיפרשזק מוציא לאור עיתון ציבעוני
ובו צילומים ומחירים של המוצרים הנמכרים
ברשת. ארבעה עמודים שהכל בהם פירסומת,
ולדעתי הפירסומת הטובה בעולם.
למדתי את זה כאשר הייתי חוזרת
בארצות־הברית לביתי, ובידי ערימה שלמה
של עיתוני־פרסומת ציבעוניים כאלה, ובין
תוכנית־טלוויזיה אחת לאחרת הייתי מרפד־

לא על המי לבד

קיץ, ובקיץ אומרים לנו הרופאים שצריך
לשתות המון. כמה המון? כמה שיותר, הם
אומרים, אבל לא פחות מארבעה ליטר ליום.
.וארבעה ליטר זה 16 כוסות. אני רוצה לראות
רופא ששותה 16 כוסות מים ליום. בטח נראה
טבוע.
כולם יודעים שאי־אפשר לשתות 16 כוסות
מים ביום, קודם כל מפני שאפשר למות
מזה משעמום, וחוץ מזה בטח נקבל מים בברך
או שלפוחיות ברגליים.
נו, אז נניח שתי כוסות מים ליום, ועוד
שתי כוסות קפה קר, ושתי כוסות תה קר,
ואיזה קולה, ומיץ פירות ו ...בקושי הגענו
ל״ 10 כוסות. ומה הלאה?

אמר שנבוא לבר של המלון בבוקר.
באנו בבוקר, וכל האנשים הסתכלו עלינו
כמו על אלכוהוליסטים שלא יכולים לחכות
ללילה בשביל להשתכר. אבל מה איכפת לנו
תיירים, מי מהם מכיר אותנו בכלל?
הנה כמה רעיונות שנראים טוב (ראה צילום)
,וגם טעמם משובח (טעמנו).
קודם כל דקירי. דקירי עושים מאיזה פרי
שרוצים:
הכמויות: כף מיץ ליים(להשיג בסופרמרקטים,
דומה ללימון) כף מי סוכר, שלוש
קוביות קרח כתוש (שמים בשקית ניילון
ודופקים בפטיש שניצלים) אשכול ענבים. כל
זה בבלנדר לשתי דקות, והמשקה מוכן.

מתוך עיתון ה״היפר־שוק״
נגד החיסכון
פת בהם, ואחרי יום או יומיים הייתי קונה
חמישה־שישה מוצרים שמעולם לא עלה על
דעתי לקנות, אבל בעיתון הם נראו יפים, וגם
המחיר שצויין לא נראה לי גבוה ביותר.
זה הגיע לארץ, ואפילו שמו לי עיתון כזה
של ההיפו־שנק בתוך תיבת־הרואר. למזלי,
אין בסביבה שלי שום היפו־שוק של תננבה,
ולכן גברה עצלנות, על בזבזנות ,,ולא קניתי
כלום.
לעומת זאת, בשעת הדיפדוף שמתי לב
למחירים, והיה נידמה לי שמחיר ההיפו־שנק
זולים בהרבה מאוד מהמחירים בחנות שבה
אני קונה.
למחרת, בדרך לחנות שלי, לקחתי את העיתון
בידי, ושם, מול המדפים קיבלתי
הלם־קרב או הלם־מחירים או סטירת־לחי, או
איך שקוראים לזה.
שיחה קצרה עם בעל החנות שלי הבהירה
לי שהם יודעים שהם מוכרים נורא ביוקר,
אבל אין מה לעשות, כי החנויות הגדולות
יכולות להרשות לעצמן למכור יותר בזול

עכשיו אני לפחות יודעת, שבגלל עצלנות,
אני משלמת הון, וכבר אנחנו בעיצומן של
שיחות מישפחתיות על מחירה של העצלות.

לא בעייה. אני מכירה בחור נחמד אחד,
שמכיר בחור אחר, שמכיר את יעל, שמכירה
את איסקה, הבר־מן של מלון קרלטון בתל-
אביב. אמרנו לאיסקה שעם ישראל צריך את
שרותיו הטובים בנושא משקאות קיץ־והוא

אותו הדבר עושים גם לחתיכות מלון,
אפרסק, מישמשים, שזיפים וכר.
משקה מלון וחלב(נהדר):
לשים לתוך הבלנדר(מערבל בשפתנו) כף
מיץ ליים, כף דבש, שלוש קוביות קרח כתוש,

השבוע קיבלתי במתנה את אסופת רשימותיו
של העיתונאי אהרון בכר יריות באחיר.
את בכר אני לא ממש מכירה. אולי פעם
אחת אמרנו זה לזה שלום, אבל גם זה לא
בטוח.
לפני שנים, כשהתחלתי לקרוא את רשימותיו
,״התאהבתי״ בו. בעיקר אהבתי את סיפורי
יפו והבולגרים. היה לו איזה כוח להעביר
אל הנייר ריח וצליל ומיבטא וצורה.
אחר־כך הוא נסע לארצות־הברית והרומאן
בינינו נגמר. לא אהבתי את מה שקרה לבחור
הבולגרי החם במנהטן המנוכרת, והפסקתי
לקרוא אותו.
עכשיו, כשקיבלתי את הספר, התחלתי
לדפדף בו, כדי למצוא שוב את הרשימות
שאהבתי ולקרוא אותן שוב. אבל הזיכרון שלי
כבר לא מה שהיה פעם, וכדי לגלות מה כבר
קראתי, התחלתי לקרוא רשימה אחרי רשימה.
גמרתי את הספר. הסתבר לי שמה שאהבתי
אז, אני אוהבת עדיין, ומה שלא אהבתי אז,
אני עדיין לא אוהבת. הסתבר לי גם שכמעט
כל הרשימות שלו, מ־ 20 שנות כתיבתו, יכולות
היו להיכתב היום ולהתפרסם היום בעיתון.
האם
זה אומר שפשוט לא קרה שום דבר
חדש במשך 20 שנה או שזה אומר שהאיש,
בכר, ידע לתפוס בעין ובקלידי מכונת־הכתיבה
את הדברים האמיתיים, הלא־משת־נים.
ואולי שניהם נכונים.
לא בכוונה קראתי עכשיו את כל הספר,
וחבל לי שהאיש הזה, שאותו לא הכרתי, לא
ממשיך לכתוב, רק מפני שהוא מת פתאום.
חתיכות מחצי מלון, חצי כוס חלב. להפעיל
לשתי רקות. להגיש מייד.
ועל קולה־חלב שמעתם כבר?
סתם חצי כוס קולה וחצי כוס חלב ושתי
קוביות קרח.
ומשהו עם קצת אלכוהול הוא פינק אלפנט
(הפיל הורוד):
לשים בתוך מערבל שני מישמשים טריים,
שתי פרוסות אננס משומר, רבע כוס מיץ
תפוזים, רבע כוס מיץ אשכוליות, כפית מיץ
פטל ושלוש כפות פינה קולרה. עירבוב קל,
תוספת קרח ואפשר לעבור את הקיץ בשלום.

דניאלה שמי

עדינות ירושלמית והתנפלות בנוסח
תדאביבי עדנה לפרנקופילים בבכורה אילתית

^ ךךןןןמ גת״שבע דה־רוטשילד, היחידה ממישפחת האצולה היהודית, הזכורה
1 1 1 1 1 .111 לטוב, המתגוררת בארץ. הברונית התק שתה בהליכה ונעזרה במקלות. על
שמה נקראת להקת״המחול הישראלית המצליחה בת־שבע, והיא המממנת העיקרית שלה.

הידידה

היא ז׳נט אורדמן, המנהלת הא
הקרובה ביותר של הברונית.
ובגוף חטוב למרות גילה המתקדם. גבי אלדוו

חזה מרכותי
העיר אילת צהלה ושמחה בסוף

השבוע. המפיק־בימאי דורון ערן

והפג
1 0־ 1| 11ד הרקדן
11111 111 טומימאי הידוע,
ג׳וקי ארקין, שתה ואכל, רקד
ונהנה עם חתיכה חדשה.

ערך בכורה ארצית לסירטו ד1אר־צבאי
חזף־אילת בבימויו של השחקן
דובי גל. על הסרט לא דיברו
במיוחר. הכל היו עסוקים במידות
החזה של מלכת־היופי לשעבר
אילנה שושן, שתפס מקום מרכזי
בסרט, ואולי אף היווה את
השיא שלו. בין מי שבאו להקרנה

ולמסיבה שנערכה לאחריה היו
השחקן טוני פק, בנו של כד
כב־הקולנוע גרגורי פי, והשחקנית
אלסנדרה מוסוליני,
נכדתו של הדוצ׳ה, שנראתה כמו
חתיכה בת־ימית טיפוסית. גם
הזמר אדם הצטרף לחבורה וביחד
עם השחקנית ליאורה גרוסמן
עטו כולם על רחבת־הריקודים
ופצחו במחולות.

בסינמן צרפתי

ן בן הכוכב

| מין) ,המשחק בסרט ״בדרך לעין ח !
רוד״ ,נפגש עם הזמר אדם(משמאל).

השחקנית אלסנדרה מוסוליני
(משמאל) בחברת השחקנית הא לגנטית
ליאורה גרוסמן. הנכדה הסכ סי ת רקדה והשתוללה
מרבית הערב עם שרון זכרוני, בנו של עורך־הדיו אמנון זכרוני.

נכדת הדוצ׳ה

לפרנקופילים היתה עדנה בשבוע האחרון. אירועי ה־ 200 למהפיכה
הצרפתית העפילו על כל מה שקרה במדינה השבוע. הכל היה בסימן
צרפת, גם׳תוכניות בידור ורדיו מקומיות שנועדו לילידים, שלא כל כך
אוהבים את צרפת ואולי גם את תוצאות המהפיכה. הבלט של האופרה
מהעיר ליון הרשים רבים בביצועיו, ואוהבי בלט ידועים, בנוסף על אנשי־תיקשורת.
רבים
באו למסיבה שערך שגריר־צרפת אלן פיירה במיסעדת מוסיאון
הארץ. עשרות הרקדנים ומלוויהם מילאו את המיסעדה הממוזגת, ואילו
האורחים הרבים נאלצו לשבת בחום הבלתי־נסבל בחלק הלא־מקורה של
המיסעדה. מי שרצה לאכול יכול היה לבחור בין מיבחר סלטים שונים
ושולחן עמוס במאכלים צרפתיים טיפוסיים. אוהבי הדיאטה, שהיוו את
הרוב, השתלטו על הצומח, ואילו הלא־איכפתניקים העדיפו את כבד־העוף
ושאר המאכלים עתירי״הקלוריות.

נית של להקת״המחול בת־שבע וידידתה
בלטה בשימלה שחורה בסימון צרפתי
:ילום למטה) מבקרת״המחול של ״דבר״.

כל הטוב שהונח באירגון ובסדר מופ תי
על מגשי״זכוכית במרכז הטרקלין
להנאת ביטנם של האורחים. הארכיטקטית ציונה שמשי היתה

נפות מראות

אחת ממי שנהנו מהתיקרובת הטעימה והפיקנטית. הארכי טקטית,
בגופיה קיצרת״שרוולים, בלטה מאוד על רקע הסולידיות
הירושלמית. עובדה שאולי תורמת לפופולאריות הרבה שלה.

אצילות ירו שלמית מחייבת

משה קסטל בן למישפחה ספרדית עתיקה, נצר
למישפחת יהודה הלוי, ששרשיה בקסטיליה שבספרד,
חגג השבוע את קריאת הטרקלין על שמו במלון־הפאר
הירושלמי ה״אט ר מ סי. קסטל בן ה־ ,80 שנולד
בירושלים לאב שהיה רב ודובר הקהילה הספרדית
בעיר ,״עשה כניסה״ מרשימה בחברת רעייתו בינה
ונשיא המדינה חיים הרצוג. הוא היה נרגש וכעוס
והביע זאת בדברים שאמר על האמנות בארץ. אשתו,
שכנראה כבר רגילה לדבריו, ביקשה מאחד העובדים
שיביא לבעלה כוס משקה.
האורחים הרבים שהוזמנו לאירוע הסתובבו בטרקלין
והתפעלו יותר מקישוט האולם וסידור האוכל
והמשקאות מאשר מציורי האמן, שהיו תלויים במקומות
שונים בטרקלין. היו מי שהעירו שבני דורו כמו

יוסף זריצקי, אביגדור סטימצקי, אריה
ארוך ויחזקאל שטרייכמן זכו להערכה וכבוד

גדולים בהרבה, אך היו גם סניגורים שסיפרו שציור
שלו מוצג במוסיאון הוותיקן ברומא ויצירות אחרות
מוצגות במוסיאון החים( ,בניו־יורק.
עם סיום דיברי הברכה, שנשאו האישים השונים,
ניגשו הכל לכיבוד העשיר, אך הפלא ופלא, לא היתה
זאת התנפלות בנוסח התל־אביבי המוכר. המוזמנים
שמרו על איפוק וסדר, אולי בגלל כבוד הנשיא ורעייתו
שהיו במקום. לאחר מכן יצאו האורחים למירפסת
המלון, שממנה נשקף נוף מדהים של העיר ירושלים.
מנהל המלון, אמריקאי בשנות ה־ 30 המוקדמות
לחייו, הצחיק את פמלית הנשיא, ואולי גם את הנשיא
עצמו, כשהחל לתת להרצוג ולרעייתו הסברים על
הנוף ועל מקום האתרים השונים מסביב למלון, כאילו
שהנשיא מגיע בראשונה בחייו לאיזור זה בירושלים.
לאחר שעה וחצי התפזרו האורחים, כשהם משאירים
את התל־אביבים נפעמים מהאצילות הירושלמית.

1| 1 | 0ןןך | איילה זקס־אברמוב בחברתו של מרטץ וייל, ממנה-
\ 1 | 1/ו 1 1 1 4 /1לי מוסיאון ישראל בירושלים. הם אוחזים ככוסות
וקה ונראים מחייכים ונהנים מהחיים. זקס״אברמוב היתה היחידה שבאה
ירוע בכובע לראשה. הצייר גד אולמן (בצילום למטה) נוגס בשחקן־שח.

משוקולד ל ס פו ר ט ^

ימין) לשעבר מבעלי תי שלובת ״עלית״ ורעייתו

יעל ושני ילדיהם היו מאורחי האירוע. פרומצ׳נקו
מנהל במלון מכון בריאות וכושר מהגדולים
בעולם. אשת־החברה שרה דוידוביץ (במרכז).

ממימסממסממלס 27

נוקו טוב ישראל

ארה הם חייבו וזה גם יהיה מותנו
בנעורי, בימים הרחוקים ההם, בשובי
מנסיעות אל מחוץ־לארץ, הייתי מוצא
בתיבת־הדואר שלי לפחות מיכתב אהבה
אחד. אם שיחק לי המזל, היו אפילו שניים.
כשבגרתי והחכמתי, היה מחכה לי הטופס
הידוע: צו! עליך להתייצב ביום זה וזה בשעה
זו וזו במקום זה וזה במדים, חגור וציוד מלא.
פטיש־זיקית־ירבעם. עבור.
למילחמת־אין־ברירה או סתם תרגיל־התייצבות,
זאת לא היו מגלים לך. שתהיה
לך הפתעה.
בשנים האחרונות, אחרי שאני מרוקן את
תיבת־הדואר שלי מכל אשפת מיכתביהם של
האינסטלטורים, מתקיני האנטנות, קבלני
השיפוצים והקטרנים(מלשון ^ 3161-1:18 אלה
ששולחים ל ן ארוחות סיניות הביתה) ,נותר
רק עוד מיכתב במעטפה הירוקה המוברת:
כיוון שלא דיווחת(כן דיווחתי) על הכנסתך
לחודשים פברואר-אפריל וכיוון שנתגלה
פער בין הדיווח שלך (הרי לכם ההוכחה
שדיווחתי!) לבין שיעור־המס שהיית חייב בו
— קבענו לך שומה בסך 700 שקל לחודש
פברואר ו־ 1,200 שקל לחודש מרץ. בתוספת
קנסות פיגורים ושיעורים, ריבית קצוצה, דמי
הטרדה, תיזכורת והתראות, הינך מתבקש
לשלם לאלתר(מניין להם המילה הזאת? האם
ארמי מנסח להם שם את הטפסים?!) סכום של
18,756 שקלים. כיוון שלא שילמת את
הסכום הנ״ל והמחשב שלנו מקולקל ולכן לא
נקלט בו אם שילמת או לא שילמת, הננו
להודיעך כי עיקלנו את ביתך, משכורתך,

גוריון עליו השלום, כדי לקבל תמורת
תשלום מתאים, מיכתב רשום שהגיע למענך
והדוור לא מצא אותך בבית. אגב, האם
הודעת למישרד־הדואר האיזורי על כוונתך
לעזוב? ישמשו לך דברים אלה כהתראה
אחרונה אחרי עיקול ולפני נקיטה באמצעים,
וכן לקח לכל החיים אם תחליט לנסוע שוב,
נוסע אנטיפאטי ומר־נפש שכמותך. בכבוד
רב בשם המנהל עליזה.
מה יש לדבר. השתנו החיים בארץ הזאת.
השתנו.
ואגב, לעיתון שכתב לכבוד שובי ארצה כי
ישראל העפילה למקום הרביעי בעולם
מבחינת נטל המיסים, אני רוצה להעיר: אתם
חושבים אותי לאידיוט?! מדוע לא הוספתם
על 48 אחוזי מס־ההכנסה גם מס־קניות בסך
60 אחוז על כל מוצר מתוצרת מקומית, מכס
(עד 180 אחוז) על כל מוצר יבוא, מס־ערך־
מוסף בגובה 15 אחוז, ארנונה מן הגבוהות
בעולם תמורת שרותים שהם מן הנמוכים, וכן
את מס־הנסיעות, האגרה, ההפרעות וההפסקות
בזרם החשמל המקלקלות לי את כל
המכשירים החשמליים שעליהם שילמתי את

בצפון תל־אביב ששאל אותי למחוז חפצי
ומששמע את הכתובת אמר לעצמו(לא לי,
כמובן!) :קרוב מדי, לא כדאי לי.
— לנהג השני, שאחרי שהואיל להסיע
אותי בריכבו(רכב ישראל ופרשיו אם לשפוט
לפי מהירות הנסיעה והסיבובים) ,ביקש
לעצור ולאסוף בדרך עוד אי־אלה נוסעים
הנוסעים, לדעתו, בכיוון הכללי שלי,
ומשסירבתי להצעה להמיר את ה״ספשל״
ברכבת, שלח עיניים טרוטות כלפי שמיא
וקונן לעצמו: מה אפשר לעשות, יש אנשים
רעים בעולם.
— לבעל המיסעדה־מועדון־סנוקר ברחוב,׳
דיזנגוף, שמחוצה לה תלוי שלט גדול :
המודיע לכל העוברים ושבים את תפריטה
ומחירה של ארוחת־הבוקר שהיא מציעה. ,
אשר, אחרי שהזמנתי אצל מלצרית אותה
ארוחת־בוקר מובטחת, שמעתי אותו אומר לה
למלצרית: מה הוא רוצה ממני, אין לי ביצים,
אין לי סלט, אין לי לחמניות ואין לי ארוחת־בוקר(
.אבל כיפה היתה לו).
— לתושבי רחובי היקרים שאינם
שוכחים אפילו יום אחד למלא את המיצווה
הקדושה של ריקון שקית־אשפה אחת לפחות
(לא, רפי גינת, לא זבל. זבל אין בעיר. מכל
מקום, לא מיום שנסתלקו ממנה הסוסים,
הבראיסט דפוק שכמותך) לפני פתח מעוני
המעוקל —
— לכל אלה, חבריהם, עמיתיהם וקרו־ביהם־ברוח
היקרים אני מפנה, בכל הכבוד,
שאלה ״פרימיטיווית״ (ציטוט ישיר מדיברי
שר־המישטרה) בנגינה ערבה ומסולסלת: יא

איתן קלינסקי

איבחת רוח שחורה
שחרות הדרכים עיוצאית
ממחנות הפליטים בעזה
למכר בזיל הזול
זעה שחרה בצפון. החול שהרים עדרי
מחסום נטוי ג חן
הגולשים אל
מהלכים וטופפים
בפתחו מדים
מכים בתרי מלים
5מטים שברי צלילים.
| שחרה אבחת רוח
\ במחנות הפליטים בעזה
מוסכת רוח עועים
מתעה בכל מעשיה
כהתעות שכור בקיאו.

אבחת רוח שחרה
הולמת בדרכים שחרות
קודחת אש
מאזדת יקית
משילה את כל המלים
מהספרים שקראנו
משירה את כל הצלילים
מהשירים ששרנו פעם.

בפסטיבל השנתי.
העיתונות ציינה בייחוד את ערב הקריאה
הראשון, שבו השתתפו רק המשוררים
הצעירים יותר: יוסי שרון, עודד פלד, יצחק
לאור וסיהאם דאוד, שפתחה בקריאה
בערבית. סיהאם החיפאית, מי שכיהנה עד
לאחרונה כמזכירת מערכת אל־איתיחאד
והיא ללא ספק המשוררת הערבית הבולטת
ביותר בישראל, הקדימה לשיריה דברים

המזגן שלך, מכוניתך (אין ליס. כמו כן
(שגיאה בעברית. הפירוש בתנ״ך: כמו כי נים,
אבל אולי לזה הם מתכוונים) הננו
מתכבדים להודיעו כי כל אלה, כולל
העוזרת שלך, כבר נמצאים במישרד ההוצאה
לפועל שבעיר לוד (מקסים לוי?) ,וכי אין
טעם שתיגש לשם, עצמאי דפוק, שכיר לא־מורשה
עלוב שכמוך, כי כל השמאטס שלך
כבר נמכרו והפידיון בסך 42 שקלים ינוכה
מחובו המצטבר לשילטונות־המס. לעומת
זאת, הננו להתרות בך להתייצב מייד
במחלקת המיטענים של נמל־התעופה בו־

המיסים הגבוהים ביותר בעולם (ידידים
באמת כבר העירו לי כי בארץ אני מתהלך
הרבה יותר שפוף ־מאשר מחוצה לה — וזה
בזמן שהציונות הבטיחה לי בדיוק את ההיפך!
— ומה הפלא, עם נשל כזה של מיסים וכן
את המס האחיד והלא־אחיד, הצודק והמדורג
והבלתי־צודק והמחורץ חריצים ארוכים לכל
אורכו.
מקום רביעי בעולם! תספרו את זה לסבתא
המנוחה שלי! ואם תפתחו את הפה לענות לי,
אשלח לכם את תלוש־המשכורת של .
פרופסור בישראל ולשם השוואה — את
תלוש־המשכורת (יש לי) של פרופסור
בגאנה.
יא נוכלים, מנוולים, בני בלי בושת,
כלכלנים, אתיקה מיקצועית שכמותכם.
אבל זה רק דרך אגב או הגב (יש לי
כאבים).
איפה עמדנו?
אה, כן, אמרתי שהחיים בארץ השתנו.
אבל גם אני השתניתי — ולאו דווקא
לטובה. היושר הטיבעי שלי מאלץ אותי
לומר זאת.
אי לזאת, כמו שאמרו פעם:
— לנהג־המונית של תחנת־הרכבת

מאניאקים, האם שקלתם פעם אפשרות ירידה
מן הארץ, או שאת האופציה הזאת אתם משאירים
רק לי?!
,אני מודע כמובן לכך שיש לכם בעייה
קטנה: מי יסכים לקבל אתכם?
אפילו בתורכמניה יסרבו. תאמינו לי, הייתי

אבל גם לי יש בעייה: איך ״לחיות על
הגובה במקום הנמוך ביותר בעולם״?(מודעה
בעיתון חדש1ת).
תחשבו על זה.
שלכם כעזרת השם
נתו זד

שירה

משוררים על הגובה
״נקודת הגובה של הפסטיבל כולו,״
במילים אחרות, פיסגתו — כך תיאר גראון
זיורניש, מנהל פסטיבל ברלין, את הופעתה
של מישלחת המשוררים הישראלים שהוזמנה
השנה, זו הפעם הראשונה, ליטול חלק

כנגד הגירושים האחרונים של בני עמה
מהשטחים הכבושים וכן כנגד מדיניותה
ה״אימפריאליסטית״ של ממשלת ישראל
בשטחים אלה.
״אהבה לארצם, הסתייגות מממשלתם,״
כך הכתיר היומון הברלינאי החשוב ביותר,
דר טאגסשפיגל (אספקלריית היום) ,את
ההופעה הישראלית בפסטיבל, שהוקדש
השנה לנושא השפעת המיזרח על תרבות
אירופה בכלל ותרבות גרמניה בפרט
(במיסגרת הפסטיבל נערכה תערוכת־ענק
בנושא זה המלווה בקטלוג בן 700 עמודים!).
העיתון התעכב באריכות על הופעתו של
יצחק לאור ואף ציטט מן השירים שקרא
(שהודפסו בחוברת) .לאור קרא לאו דווקא
שירים פוליטיים (וגם אלה שקרא לא היו
פלאקאטיים כלל וכלל) ,אך תגובות
העיתונות הגרמנית היו שהרושם הוא שכל
המשוררים הישראליים, השונים כל כך זה
מזה, מדברים בקול אחר כשהדבר מגיע
לנושאי המצב הפוליטי והמוסרי בארצם.
עודד פלד קרא את מחזור״השירים המרגש
שהקדיש לאמו, ניצולת ברגן בלזן, ואף סיפר
סיפור מזעזע על נסיונות־נפל שעשה
להשתחרר מסיוטי העבר וכן מן האיפיון של
הקורבן, שאותו הורישה לו אמו המנוחה. אבל
לחיות כקורבן שהפך בעצמו לרודף — אמר
וצוטט בהרחבה על״ידי העיתונות הגרמנית
— לזה הוא מסוגל עוד פחות. עם זאת
הדגיש באוזני הקהל הגרמני שמילא את
האולם, כי ״האינתיפאדה שלנו (בישראל)

התחילה פה אצלכם ״,כלומר, שקיים קשר
עמוק, ואולי פאתולוגי, בין מה שאירע
ליהודים מידי גרמניה הנאצית לבין מה שהם
מעוללים עתה למיעוט הערבי בארצם שלהם.
הערב נסתיים בשיריו של יוסף שרון, על
כל מורכבות המצב האנושי הבאה לידי ביטוי
בהם. בעקבות שמיעת שיריו זכה בו־במקום
להזמנה לפסטיבל השירה הבינלאומי
ברוטרדאם בשנה הבאה.
נראה כי כל ארבעת המשוררים
הצעירים שקראו השנה בברלין, יוזמנו
בשנים הקרובות לרוטרדאם. מארטין מוי,
מנהל פסטיבל רוטרראם, הוא גם ששימש
מנחה בשני ערבי השירה הישראלית בברלין.

המיפלגה בסינאט הברליני, קירסטן מאאס,
מי שאירגנה קודם לכן כנס פוליטי ישראלי־פלסטיני
בהשתתפות אמיל חביבי וניסים
קלדרון, ועליזה פוס, פעילת הליגה לזכויות
האזרח וחירויות האדם בגרמניה.
בשני ״ערביי׳ הקריאה נכחה גם המשוררת
הכושית הבולטת ריטה דאו — המשוררת
השחורה השנייה בהיסטוריה שזכתה בפרס
פוליצר היוקרתי בארצה. דאו השתתפה קודם
לכן, בחברת בעלה הגרמני, דיטריך פיבאך,
אף הוא סופר, בפסטיבל רוטרדאם. משהבחין
בה נתן זך בקהל, הזמין אותה לעלות אל
הבימה ולקרוא גם משיריה שלה בחברת
עמיתיה הישראלים. היא׳ נענתה וכך זכה

בערב השני (ליתר דיוק: אחר הצהריים,
שכן המושב השני נפתה בשעה 4אחרי
הצהריים) קראו דליה רביקוביץ, אורי
ברנשטיין ונתן זך אשר הסכימו ביניהם עוד
קודם לכן להפוך את הסדר שנקבע מראש
על־ידי הנהלת הפסטיבל ואשר גם הופיע
בתוכניה ובעיתונות, ולהפקיד את ערב
הפתיחה היוקרתי בידי עמיתיהם הצעירים
מהם.
סופרים ומשוררים גרמנים רבים —
ביניהם ארגר הילזנראט, רולף האופס,
דיטריך דליוס ויוהאנס שנק, נכחו בקהל. כן
בלטה בו נוכחותם של פעילי ה״ירוקים״
בברלין, כגון יוטה מאיקסנר, דוברת

המושב השני גם בסממן בינלאומי. הקהל
אהב את זה מאוד.
אחרי הערב הראשון הורשה הקהל להציג
למשוררים שאלות וכך התפתח ויכוח ער בין
פלסטינים המתגוררים בברלין, יהודים תושבי
גרמניה ומשוררים עבריים אורחים. בערב
החותם היתה הקריאה ״נטו״ ,כלומר בלא
תוספת שאלות ותשובות ודיון.
כמה משוררים (ומשוררות!) ישראליים
צעירים אחרים שאף הס היו ברשימת
המומלצים להשתתף בפסטיבל ונשמטו ברגע
האחרון בשל רצונם של הגרמנים להגביל את
מיספר המשתתפים ל־ — 7יוזמנו לברלין
בקיץ הבא.

ועולם שונה לחלוטין. שהרי יש משהו נואש
בפניה, הפניה האותנטית, לספרות (או לאמנות)
,פניה שהיא תמיד בחזקת ״קרני מזבח״,
חיפוש אחרי אחדות, תוקף, פשר.
במילים אחרות, הקורא חייב להיות נתון
בדרגה גבוהה ביותר של ניכור, כדי שיוכל
לזנק מעבר לתהום המפרידה בינו לבין מה
שהוא קורא. לעבור, לדוגמה, ממעונות הסטודנטים
בהר־הצופים לטרקלינה האליזבטני
של שושלת הרוזן מפמברוק — שאת פארה
הנציח הצייר ואן־דייק בכמה וכמה ציורים
נפלאים, ובמעונה הלונדוני הציג שייקספיר,
בראשונה, את ה דל ה ה־ . 12 כמובן, הנער או
הסטודנט האנגלי בן ימינו, בוגר בית־הספר
המקיף הטיפוסי, האמון על ״סטינג״ ו״יו ט)״
(״112״) ,נדרש למאמץ רומה למרות שלכאורה
הוא קרוב יותר, בעמדת־מוצא נוחה
יותר, מבחינת השפה לפחות, לעולם התרבותי
של שייקספיר.

ממצב של ניכור

צפריר מטליב

הגרגר שבפנינו־חיילים
!מנוכרים אחרים
מהסרט ועד
בחוות־דעת של מומחים שונים לספרות
המתפרסמות חדשות לבקרים אתה נתקל
באחרונה במלה אפנתית :״התענגות״ .הקריאה
בספר זה או אחר, אנו למדים, היתה ״מענגת״;
כאילו מדובר בקוקטייל חדש, או
שמא, בחוויה חושנית אחרת.
מן הסתם עולה על הדעת הסיפור הסיני
העתיק על מומחיותם של המומחים, או ליתר
דיוק, על סוגים שונים של מומחים. המלך
החליט להוציא לפנסיה את סייסו הזקן ושאל
אותו אם יש לו בן או קרוב־מישפחה אחר
שיוכל לרשת את מקומו. ענה הסייס הוותיק:
אפשר לזהות סוס טוב על פי שיניו ועצמותיו
— ולכך מסוגלים בני בהחלט. אך להכיר
בסוס הראוי למלך, זו מטלה קשה ובני אינם
מסוגלים לכך. אך בין שמשי יש איש אחד,
גאו שמו, שידיעתו אינה נופלת משלי. נסה
אותו. זימן אליו המלך את השמש והטיל עליו
לאתר עבורו סוס אציל. לאחר שלושה חודשים
שב גאו והכריז שמצא סוס במחוז שה־קיו.
איזה מין סוס הוא זה, שאל המלך. זו
סייחה אדומה, אמר גאו. המלך ציווה להביא
את הבהמה לפניו וגילה שלפניו סוס חום. הוא
כבש את כעסו וקרא אליו את הסייס הזקן.
״משהו אינו כשורה״ ,אמר לו ,״אם האיש
ששלחתי על פי המלצתך אינו מסוגל אפילו
להבחין במינו או בציבעו של סוס, מה כבר
יוכל לומר על סגולותיו?״ על כך ענה הסייס
הוותיק :״כל אחד יכול לומר מה המין או
הצבע; גאו יורד ישר למהותם של דברים,

ייי

מבלי שישים לב לפרטים. הוא רואה רק את
הפנימי, שהוא העיקר, וזונח את השאר. אם
בחר בסוס זה, הרי שלפנינו בהמה שלא תסולא
בפז ״.הסוס הובא לחצר ומייד הסתבר
שאכן היה סוס היאה למלך.
טוב לקרוא מדי פעם בשייקספיר — ולו
רק כרי לראות דברים בפרופורציות הנכונות.
יש כמובן קושי מסויים שעליו צריך להתגבר
לפני או במהלך הקריאה. אין הכוונה לקושי
הלשוני, אלא למה שמכונה בררך כלל ״קושי
פסיכולוגי״ — הביטוי שבו נוקטים כאשר
נתקלים במשהו מעורפל ובלתי־מובן די־צרכו.
לקראת סוף המאה ה־ ,20 הקורא האוחז
בספר בן ראשית המאה ה־ 17 נתקף במורך־
לב, או אף גרוע מזה, בתחושה של ״מה לי
ולכל זה״ ,מה לעולם המטורף ,״העכשווי״,
שבו אנו חיים ולספרים האנאכרוניסטיים
אשר נועדו, כך מניח הקורא, רק עבור אותם
אינטלקטואלים(ואינטלקטואליות) ״המתענגים״
על ספר זה או אחר.
את ההתגברות על המחסום הזה אפשר אולי
להשוות לשבירת מחסום הקול בטיסה על־קולית.
אף שייתכן שגס המטאפורה הזאת
אינה בוטה וחריפה מספיק. אתה צריך להיות
מונע בכוחם של דחפים פנימיים עזים ביותר,
הנוגעים, שיש להם זיקה, לבסיס אישיותך,
לשמירה על שפיותך — אס לא לשאלות
שהן בבחינת חיים או מוות — כדי להתגבר
על הזרות והריחוק שיש להניחם מראש כאשר
מדובר ביצירה בת מאות שנים, בת תרבות

אמרנו כי הקורא האידיאלי מגיע לקריאה
ממצב של ניכור, ניכור כפול: שלו עצמו ושל
מה שהוא קורא. אולם כאן, בנקודה זו בדיוק,
מתרחש הפלא, הסינתיזה האלכימית: היסודות
הזרים העויינים זה את זה מתלכדים יחד
לכרי תירכובת חדשה ומשנים את סימניהם.
הניכור הופך להבנה, לידי״עה. הכתוב והקורא
בו עוברים מעין מטא־מורפוזה, שינוי צורה.
התהליך הזה אינו מתרחש באקראי. בעיית
הניכור העסיקה את שייקספיר בכמה ממחזותיו
הגדולים: בסערה. שבה, כפי שאומר גוני
זאלו בסוף העלילה (והרי הקול הדובר כאן
הוא קולו של שייקספיח, אנו מוצאים את
עצמנו דווקא בשעה שאיננו עצמנו; במחזה
אחר, מידה כעד מידה, שבו אנג׳לו הוא האדם
המודרני המנוכר בהא־הידיעה, אשר, בשפת
הפסיכולוגים ,״מפתח נוירוזה״ משום שהוא
מדחיק את ריגשותיו ויצריו והופך למכונה
״ראציונאלית״ ,מרוייקת, קרה ואכזרית; וכמובן
בהמלך ליד שבו ניתן לאתר יותר מגיבור
מנוכר אחד הנע במסלול חיובי או שלילי
על גראף הניכור.
כמובן, שייקספיר הוא שייקספיר משום שאינו
מסתפק בדיאגנוזות נוקבות. אני מהרהר
למשל בסרט מטאל לאקט של הכימאי היהודי
האמריקאי סטנלי קובריק, מסה מבריקה
על הדינאמיקה הצבאית או המנגנונים
(מכאניזמים) של ההשפלה הצבאית, הדורכים
(באמצעים מוכרים) את מושאיהם — החיילים
— עד לנקודה שבה יוכלו להיות
״משוחררים״ כקפיץ ברוטאלי ואלים, משולל
רצון ותודעה, שלא לדבר על ״מוסריות״ —
נגד כל מטרה, צבאית או אחרת, נגדה יופנו!
(בחלקו השני של הסרט) .רק השמן המחלקתי,
״הדפוק״ ,שהוא אולי הגיבור האמיתי, הסמוי,
של הסרט, אינו גמיש די צרכו ומשיב אש
כלפי מקור ההשפלה, סמל המחלקה, ומנצח
באופן טראגי את המכונה הצבאית ה״שוברת״
אותו, לכאורה.
גם בחלקו השני של הסרט לא מרפה
קובריק מהנושא ובעקיפין מציג שוב, בכל
חריפותה, את הבעייתיות של המושג ״ניכור״,
ניכורה של המחלקה המגובשת, של החיילים
האמיצים והמסורים, אך מעוקרי־הנפש, המוצגים
ללא כחל ושרק, מטורפים־למחצה, ויותר,
כשברקע מתנגנת מוסיקת הפופ המקבלת
ציביון סוריאליסטי־פנטאסטי (״בולה-
בולה נוסח החפה המיכא( .,קובריק חושף
את הניכור (כתיאודור אדורנו לפניו) כסממן
של החברה המאורגנת, הטוטאלית. ואילו מי
שנהוג לכנותו, בחוגים מסויימים ״מנוכר״
(״ג׳1קר״) הוא הפחות מנוכר מכולם, כלומר:
הפחות מנוכר מעצמו. אך השיטה מתוחכמת
דיה להתמודד גם עם שכמותו, מרדנותו(בטירונות)
נתפשת על ידי הסמל כ״מנהיגות״ ומי
גוייסת מייד לצרכי היהירה. עוד תעלול אי־רוני־פררוכסאלי
של קובריק.

מסע אישי וחרב פיפיות
אצל שייקספיר, לעומת זאת, מנוצלות
החוויות ההרסניות והמסוכנות ביותר כמין

פנינת השבוע
איצ׳ה ממבוש (מוכתר
עין־הוד לשעבר) למשורר
האמריקאי האורח פיטר
אוורוויין :״מדינה נפלאה
מדינת־ישראל, מלאה יהודים
וערבים...״
קרש־קפיצה או כן־שיגור למסע אישי מובהק,
או, מכל מקום, מסע שיש לו השלכות אישיות
מרחיקות־לכת (הרחבת התודעה, התגברות
על הניכור) .הרי גלותו של פרוספרו לאי נידח
היא התנאי לעלילה כולה (בסערה) ופרדי־נאנד,
אילו לא איבד את אביו ואת דרכו, לא
היה פוגש במיראנדה. אדגר, עוד קורבן של
מזימה שפלה מצד אחיו(בהמלך ליר) ,נודד
חסר־כל, מתפרק כאילו ומתגבש מחדש וכובש
לעצמו את עמדת־הכוח שלה הוא ראוי
בצבא המביס את המורדים. מן ההשוואה עם
קובריק, הקליני, הפסימי, מפתה לחשוב ש־שייקספיר
רומאנטי או פאתטי, אך ההבדל
מתמצה בכך שהוא הבין וידע להתמקד בסיני
תיזות הגדולות של הנפש, אלה שהן סמויות,
לפחות בשרשן, מן העין, המתרחשות בסמוך
לטרגדיות האנושיות. זאת, כאשר הטרגדיה,
האסון, הוא — ביחס לנפש — הגרגר החודר
אל תוך הצדפה ומשבש את חייה הטיבעיים,
אך מהווה במקביל את התנאי ההכרחי, את
הגרעין, אשר סביבו נוצרת ומתגבשת
הפנינה.
האמלט, אשר משום מה, אולי בהשפעת
תפישות מארקסיסטיות ואידיאולוגיות אחרות
בנות־זמננו, נתפש כהפכפך, הססן, נוירוטי,
אנמי(מן הראוי להשוות זאת עם קביעתו
של הכימאי הרוסי אנדרי טרקובסקי, ששאף
להסריט את האנולט :״המחזה הזה, שהוא
הגדול במחזות, מציג את השאלה הניצחית
בדבר אדם שהוא בעל שיעור־קומה מוסרי
גבוה מאלה הסובבים אותו״) ,הופך לרמות
מרתקת, מבריקה ומעמיקה משום שהוא מעז
להתמודד עם אמת הרסנית ה״מנכרת״ אותו
מהשיגרה וההווי של החצר המושחתת. אמת
זו היא המנוף, או, ליתר דיוק, נקודת־המשעו,
המסייעת לו לעקור ולהסיר את המסווה מן
היסוד, אם זה מפניהם של צמד האופורטוניסטים,
גילדנשטרן ורוזנקראנץ, ואם זה מפניו
מדושנות־העונג של היועץ החכם, הקפדן
האקדמי של החצר, פולוניוס, ולגלות את
הריקבון שפשה בממלכה, מקצה אל קצה, על
כל נוניו.
התפקיד שיש לניכור, אותה חרב־פיפיות,
במחזות שייקספיר, מעלה על הדעת את
הסימן החיובי שהצמיד הפסיכולוג האנגלי
וויניקוט למושג ״דיכאון״ .אך מייד יש להדגיש
את ההבדל. אצל שייקספיר נפרש עולם
מדורג .״הסינתיזות הגדולות״ מתרחשות רק
אצל הדמויות שיש בהן משהו נאצל וטמון
בהן גרעין מוסרי(אותן ״נקודות־כובד״ מוסריות
של סימון וייל) ,המנחה ומוביל אותן אל
מקומן בקוסמוס. מכאן גם השוני בין האוני־ברסאליזס
הבורגני־ישועי של קרל יונג המגושם
והמאנייריסטי(בעיקר בשעה שהוא מדבר
על רוח ורוחניות, בפוזה אותנטית עם
המיקטרת, ליד האח) והחיתוך הקלאסי במחזות
השייקספיריים. ת״ס אליוט העדיף, כזכור,
את דאנטה בעל־האמונה על שייקספיר
הפוסט־נוצרי, ואין להתפלא על כך. כמה פא־תטיים
נראים גיבורי מחזותיו שלו, אותם
אבירים־צלבנים המשוגרים לאפריקה או
אסיה (לא בלי נהג צמוד) על־ידי מדחס צנטריפוגאלי
מדגם המישפחה האריסטוקרא־טית
המנוונת, הסבה על צירה, או מעמד
הבורגנות הגבוהה והעקרה, בהשוואה לדמויות
השייקספיריות שלעולם אינן רומאנטיות,
או סנטימנטאליות, במובן המודרני,
הדביק, של מושגים אלה.
מסקנה: שייקספיר עדיין ״רלוואנטי״,
עדיין ״עכשווי״.

שו־וי נ מו זו*

ה הם *ומרים...מה הן *והרות...מה הם *ומרים...חה הן *וחרות...

אלון רי אל:

שמואל אבידור הכהן:

אריאלה שרטר־בא״ר:

הצרפתים לא הזמינו ..מאז שבוטלה הסנהדרין ..אני גם נגד תליית
את השותפים לסיכסור!״ אין ע ונ ש י מו ותו י נאצים ועוזריהם!״
בשבועיים האחרונים, ובעיקר מאז הפיגוע באו טובוס
״אגד״ ,נשמעת דרישה מחוד שת לעונש־מוות.
דרישה שלא פסחה גם על אנשי״דת.
שאלתי א ת הרב שמואל אבידור הכהן מהי עמדת
ההלכה.

כל גדולי העולם התאספו להם בסוף השבוע
בפאריס כדי לחגוג עם הצרפתים מלאת 200 שנה
למהפכה הצרפתית. נשיאים מאסיה ואפריקה, אי רופה
ואמריקה -וישראל יוק!
האם אותנו לא הזמינו, שאלתי את דובר מישרד־החוץ,
הד״ר אלון ליאל.

בימינו, אין עונש־מוות, מאז שבוטלה הסנהדרין, במאה
הראשונה לספירה, אין עוגש־מוות בישראל. יש פיתגם
בתלמוד האומר שסנהדרין שהוציאה פסק־דין מוות, אפילו
אחת ל־ 70 שנה, נקראה קטלנית. הגישה בתקופת הסנהדרץ
אומרת ש״סשרבו הרוצחים, בסלו דיני־נפשות״ ,מפג שהתברר
שדיני־נפשות אינם עוזרים.
נוסף על כך, כית־הסישפט בישראל אינו פוסק על־פי
ההלכה. לפיכך אין כל רלוונטיות של ההלכה לחקיקה של
סדינת״ישראל. המרינה אינה דתית ואינה מחוקקת חוקים
בהתאם לתפיסת ההלכה.

נושא שיחות״הסלון אינו מתחלף בזמן האחרון.
כבר לא כל-כך מדברים על הבורסה, וגם המודלים
החדשים של המכוניות כבר אינם חדשים. גם על
הניתוחים הפלסטיים כבר לא מדברים, מחוסר
חידושים. עכשיו מדברים בעיקר על האינתיפאדה
בכלל, ועל עונש״מוות. אבל כאן קורה דבר מעניין.
החלוקה כמעט ברורה -בעלי דיעות ימניות הם בעד
עונש־מוות, ובעלי דיעות שמאליות הם נגד עונש-
מוות.
מדברים, מתווכחים, רבים, ואף צד א חד אינו
משכנע א ת האחר בצידקתו.
שאלתי את אריאלה שרטר־באייר, בתו של עוזי
סברין שרטר, האיש היחידי בארץ שביצע עונש־מוות,
כאשר הפעיל את מנגנון־התלייה והוציא להורג

הצרפתים, משיקולים שלהם, לא הזמינו את ראשי
מרינות כל העולם. מאסיה, למשל, הוזמנו רק ראשי חמש
מדינות, מדרום־אמריקה הוזמנו ראשי ארבע מדינות,
ומהמיזרח התיכון, מהארצות המעורבות בסיכסוך הישראלי־ערבי,
לא הוזמן אף אחד.

לדעתי הם לא עושים זאת כאנשים דתיים. אני לא בטוח
שהם חשבו על העניין ער הסוף מבחינה דתית. לא המניע

מדעיות

עונש מווו*

הדתי הוא המניע אותם לדרוש עונש־מוות, להיפר, המניע
הדתי היה צריך למנוע מהם לדרוש עונש־מוות. זוהי
התפרצות של רגשות, ללא שום קשר לדת.

את אדולף אייכמן, מה חושבת בתו של שרשר על
עונש־מוות.
אני לא אוהבת את החלוקה הזאת לימין ולשמאל, אני
נגד. נגד מוחלט לעונש־מוות. אין לנו הזכות לקחת חיים של
אף אחד. וזה מבלי להזכיר את העובדה שאם אנחנו נתחיל
לתלות כאן אנשים, יתפסו אנשים שלנו ויתלו אותם.

• אבל ראינו שם את מובאו־כ:
מובארב הגיע עם מישלחת אפריקאית. אם תשימי לב,
תראי שמלבד מובארב לא היה שם אף שליט ערבי אחד. הם
החליטו, כנראה, לנטרל את השותפים לסיכסוך.

• חשבתי שאנחנו לא הוזמנו, כי הם לא הזמינו
ארצות שבראשם מלך, ונודע להב שאצלנו
יש אריק־מלך־ישראל.
את חושבת שהם יודעים על זה? אגב, באמת הם לא
הזמינו ארצות שבהם יש מלך. גם ספרד לא הוזמנה. מארגרט
תאצ׳ר היתה שם בגלל כינוס שבע המדינות המתועשות.
בקיצור, לא יודע בדיוק מה היו השיקולים שלהם, אבל
אנחנו לא היינו היחידים שלא הוזמנו, היו עוד הרבה ארצות
שנציגיהם לא הוזמנו.

• ואנחנו לא נעלבים מזה?
אני לא חושב שאנחנו צריכים.

— 3 0י

(דניאלה שמי)

• איד אתה מסביר, אם בך, ההתבטאויות של
אנשים דתיים, המצדדים בעונש־מוות?

• ומה דעתך האישית בעניין?
זה לא אמצעי מועיל. במיוחד שבמיקרה של האוטובוס
הוכח בצורה ברורה שהאדם היה מוכן למות. עונש־מוות אינו
מרתיע. אדם המתכוון להרוג את זולתו מפקיר לא רק את דם
הזולת, אלא גם את דמו שלו עצמו. אם נחזור לבסיס ההלכה:
״הבא להורגך, השכם להורגו״ זה אינו עונש, אלא מניעה.
ברגע שהוא בא להורגך, הוא כאילו הפקיר את עצמו להיות
נהרג.

• אתה לא חושב שהמצב בארץ מחייב
עונש־מוות?
במצב הקיים היום בארץ עונשים לא ירפאו, צריך לרפא
(אורית זחבבל)
ולא לנקום, ועונש־מוות אינו מרפא•

• ומה דעתך על עונש־מוות לנאצים ולעוז־ריהם?
אני
נגר עונש־מוות גם להם.

• את חסה על חייהם של אנשים כמו אהול!ז
אייכמן?
אני לא חסה. אבל הקטע הזה, שמובילים אדם כדי להרוג
אותו, קשה לי. יחד עם ההתנגדות שלי לעונש־מוות לנאצים
— אין לי שום טענה לאנשים שיצאו מהשואה והם בער.
(דויאלהישס׳)

זה הם אומרים...מה ה]אומרות...מה הם א!מרים...מה הן אוחדות.
ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

טלי שחורי:

..מיכגן ׳ום־העצמאווז
האפריקאי נולד במעיה!״

לא יודעת כמה הישגים מרשימים בספורט השיגו
הספורטאים היהודיים במכביה, אבל דווקא איש
אחד, שאינו ספורטאי, זכה בהישג מרשים ביותר.
זהו הכוראוגרף עולש סופר, מי שעשה א ת מו־פע״ההתעמלות
של 2500 הילדים ואת מופע הבלונים.
מה הדבר הטוב שקרה לך, שאלתי אותו.
בין רבבות הצופים שצפו במה שהתרחש באיצטדיון,
היתה חבורה של דיפלומטים מארץ אפריקאית, שמאוד
אהבה את מה שאני עשיתי. אחרי המופע הם ביררו מי אחראי
לזה, ופנו אלי.

• מה הם רוצים ממך?
הם רוצים שאבוא לארצם ואעשה מיפגן גדול לרגל

חגיגות יום־העצמאות שלהם.

• איזה ארץ זאת?
הם מאוד ביקשו שלא לדבר על זה עד שהכל ייחתם.

• ואתה נוסע?

אירועים

לא די בכך שאתה מרים א ת השפופרפרת והקו
מת, שבלתי״אפשרי להשיג קווים, שכדי להגיע
למיספר שאליו התכוונת עליך לעבור כמה שיחות
שגויות, שלא־אחת יש לך שותפים לא״מתוכננים
לשיחותיך -עכשיו המוציאה חבר ת ״בזק״ שיטה
חדשה כדי להתעמר בקהל לקוחותיה״קורבגותיה;
היא מחליפה את מיספרי־הטלבון שלהם מבלי
להודיע להם על־כך.
כך קרה למי, שהתקשר ב ת חיל ת השבוע עם ביתו,
ואחרי עשרות ניסיונות עקרים גילה ל תד ה מתו
שמיספרו הוחלף, מבלי שחברת ״בזק״ ת טרח להודיע
לו על־כך מראש. ויותר מכך, ב״בזק״ עדיין לא גיבשו
החלטה א ם יהיה זה המיספר הסופי...

• איך גילית שמיספרך הוחלך?
בבזק החליטו, כנראה, לנקוט בשיטה של יעילות־יתר,
ולשנות לי את המיספר מבלי שהתבקשו. יצאתי ביום
הראשון בבוקר מהבית והתקשרתי מאוחר יותר, כדי לשמוע
הודעות במענה האלקטרוני. במשך כמה שעות לא הצלחתי
להשיג את המיספר, ואז, כשהצלחתי לבסוף, ענה לי תקליט,
שהכריז שהמיספר הוחלף, ושהיפנה אותי למיספר חדש.
זה נשמע כמו בדיחה גרועה. בפעם השלישית הכנתי
׳ שאם זאת בדיחה, אני כנראה נפלתי לה קורבן, וניסיתי
להתקשר עם המיספר שעליו הכריז התקליט. לתדהמתי
הגעתי למענה האלקטרוני שלי.

טלפון

אנחנו בארץ מאוד מוגבלים באירועים מהסוג הזה, וכל
אחד מאיתנו מחפש לעצמו עבודה גם בחוץ. בתקופת פריחת
היחסים עם ארצות־אפריקה, היו ישראלים רבים אחראיים
למופעי־ראווה ביבשת הזאת. עכשיו זה כנראה, מתחדש.

• כמה זמן עובדים על אירוע כזה?
האירוע שהם הציעו לי מתוכנן לעוד תישעה חודשים. אם
נחתום השבוע, כמצופה, אסע לשם לשבוע־שבועיים, אעשה
את עבודת־התשתית, אדריך את המדריכים ואחזור לשם
שישה־שיבעה שבועות לפני האירוע עצמו, כדי להשלים את
העבודה.

• מדובר בכפך גדול?
גם זה עוד לא סוכם, אבל מדובר בשכר שאותו הייתי
מרוויח בארץ בשנה של עבודה.

• אז אני מבינה שאתה ניצחת במכביה?
לא ניצחתי. הצלחתי.

..טידבנח הביתה והסתבד .,שצ״ץ, סבו לנו
שהמיסבו שלי הוחלו!״ מנ״ן לקבר סיוע!״

(דניאלה שמי)

• אני מבינה שגם הדואר לא יוצא נקי?
כן. הסיפור לא הסתיים. בצהריים ניגשתי לדואר, כדי
לקחת מיכתב רשום, שאת ההודעה עליו קיבלתי ביום
השישי בצהריים. שם הסתבר לי שהמיכתב שחיכה לי לא
היה אלא מיכתב רשום מבזק, המודיע לי על שינוי מיספר־הטלפון,
המיכתב מהדואר הגיע ביום שינוי המיספר.
בבזק לא הניחו לי שוס שהות להתארגן. הטלפון שלי הוא
חיוני לצורכי־עבודה, ולא היתה לי שום שהות להודיע על
השינוי לבני־מישפחה. לחברים ולאנשים העובדים איתי.

• כבר הצלחת ללמוד בעל-פה את מיספר-
הטלפון החדש...
התקשרתי מיד עם בזק, כדי להודיע להם מה אני חושב
על שיטות־העבודה שלהם. הגענו לסיכום ששינוי המיספר
יידחה למועד מאוחר יותר, אבל בינתיים לא געשה דבר,
ולמרות ההבטחות שלהם עדיין לא הוחזר לי מיספר״הטלפון
(אורית זחבבל)
הישן שלי. אני עדיין מחכה•

״מרכז סיוע לקורבצות-אונס״ בתל־אביב נמצא
בסכנת סגירה. שלמה להט, ראש עיריית תל־אביב,
אינו מצליח לגייס מקופתו א ת התקציב הצנוע 90 -
אלף שקל בשנה -הדרוש להפעלת המרכז.
שאלתי את טלי שחורי, מפעילות המרכז, האם
סגירתו היא סוף־פסוק, או שהם רואים אפשרות
להמשך פעילותו.
אנחנו עושים מאמצים בכיוונים שונים, אם באמצעות
מישרדי־ממשלה ורשויות מקומיות, אם באמצעות תרומות
פרטיות. כרגע, בעיקבות המאמצים, יש לנו כסף להחזיק את
המרכז עד סוף אוקטובר. מה יהיה בשנה הבאה — עדיין לא
ברור לנו. כרגע אין לנו מקורות־מימון בטוחים לשנה הבאה.

• איך זה שאתן לא מקבלות סיוע מהעיריות
או ממישרדים ממשלתיים?
אנחנו מקבלות 7000 שקלים ממישרד־העבורה־והרווחה.
קיבלנו 4000 שקלים מעיריית רמת־גן. הובטח לנו סיוע
מעיריית־גיבעתיים, וקיבלנו גם תשובה חיובית מעיריית
ראשון־לציון. עיריית תל־אכיב טוענת שהשנה אין לה כסף.
בשנה שעברה קיבלנו ממנה 50 אלף שקלים, שבעזרתם
שיפצנו את המיבנה שבו אנחנו נמצאים.

• חוסר־ההיענות השנה הוא רק יעל רקע תקציבי?
אני
מאמינה שכן. ראש־העירייה טוען שזה חשוב וחיוני,
אונט אלא שאין לו כסף. הוא גם טוען שיש לנו אפשרות לקבל את
הכסף ממקורות אחרים — נשמח אם יספר לנו מניין. זה
חודשיים אנחנו מנסות לקבל ראיון איתו. בינתיים אפלו לא
קיבלנו מועד.

• האם את רואה עלייה במיספר מעשי־האלי־מות
כלפי נשים בחודשים האחרונים?
אנחנו יכולות להצביע על עלייה משמעותית של מיספר
הפניות אלינו. בששת החודשים האחרונים של השנה,
לעומת אותם החודשים בשנה שחלפה, היתה עלייה של 82
אחוזים של פניות בעיקבות תקיפה מינית. אנחנו לא יודעות
אם לייחס את זה לעלייה במיספר המיקרים או למודעות
גבוהה יותר, בעיקבות יציאה רחבה שלנו לכלי־התיקשורת.

• אפשר לקשר את זה לעלייה במעשי־אלימות
בארץ בכלל?
אני מאמינה שכן. אבל קשה לי להוכיח את הקשר.
(אורית זרובבל)

צאמ)\>ך־גן ר 1ז

הורוסהוס

אחר קירבה חזקה ה פן להיות יריב.
ציין רק לדעת אין לה תייחס לתופעה
ולהמשיך בסדר־היום מבלי ל ה תנקם ול-
הפוך א ת הדבר לעיקר. בסופו של דבר,

מזר החודש:

ס ר טן

* ם טני
לסו

שנים (עד ;)1998 אוראנוס יימצא שם
שבע שנים (עד נובמבר )1995 וסטורן
יימצא במזל גדי עד ינואר . 1991 שלושה
כוכבים כל״כך כבדי ם ובעלי מישקל
מבחינה אסטרולוגית חייבים להשפיע
על בני מזל סרטן.
מי שבין כה וכה אינו חי טוב עם עצמו,
אינו מצליח גם לחיות בשלום עם זולתו.
מי שחייהם אינם שקטים ואינם מתנה לים
בצורה בריאה וטובה, הם הקורבנות
של מצב הכוכבים הבלתי״רגיל. הם גם
הראשונים שנפגעים, ועליהם הדבר יש

הם. אולם כוכבים לא משפיעים רק לכי וון
השלילי. נפטון יכול להביא גם להת רככות
של הסרטנים כלפי בני זוגם או
להיפך. נפטון יכול לעדן מאוד א ת הרג שות,
בייחוד במקום שבו שוררת הרמו ניה
בין אנשים.
הכוכב השני שיימצא שם זמן רב הוא
כוכב אוראנוס, הגורם לכל מיני התרח שויות
בלתי״צפויות, ובכלל משפיע על
ה אד ם עצמו ועל זולתו להתנהג בצורה
מוזרה, שיגיונית, לא־מובנת ולעיתים
אף אכזרית.

מההקשר בין ס ר טן, נ פ טון
אוראווס וסטורן והבי ת ה שביעי?
ואיך מ שפיעי ש לו ש ת
הכוכב׳ על הסרטנים?

ביום
הראשון, ה״ 23 בחוד ש יולי, עוז בת
השמש א ת מזל סרטן ועוברת למזל
אריה. מהן הנקודו ת העיקריות שסביבן
יתמקדו חייהם של בני מזל סרטון היכן
ממוקמים הכוכבים העתידים להשפיע
על חייהם של רבים מבני המזלן
הבית שבו מדובר הוא הבי ת השביעי,
ה מ תיי חס אל בני הזוג, אל שותפים, אל
האנשים שעימם מחלקים א ת החיים
ויוצרים קשרים קרובים ומחייבים. זהו
גם הבית שבו נמצאים הקרובים שהפכו
במשך הזמן להיות אויבים גלויים.
לכל א חד כמעט יש קשר עם אדם של-

העיסוק ברגשות שליליים אינו בריא ל אד
ם עצמו. הוא הופך להיות קורבן לר-
גשות־הנקם ולרגשות שליליים אחרים
המעסיקים אותו.
ההערה הזו מופנית דווק א לבני מזל
סרטן הידועים ומוכרים בטוב ליבם, ב הזדהו
ת ם עם צער הזולת וברכות אישיו תם.
אולם כלפי מי שפגע בהם הם נהפ כים
לנוקמים ולנוטרים. הזיכרון הטוב,
שבו בורכו הסרטנים, אינו נותן להם
לשכוח עוול שנעשה להם, ריב שהיה
להם, או כל צרימה קלה וחמורה בי חסי ם
עם הקרובים אליהם.
בשנים אלה נמצא הבית השביעי בפ עילות.
כלומר, שלושה כוכבים נמצאים
במזל גדי שהוא הבית השביעי של מזל
סרטן. נפטון יימצא שם בס ך הכל 14

פיע יותר מאשר על מי שחייהם מתנה לים
בצורה טובה, בריאה והרמונית.
נפטון גורם לעיתים קרובות לפיזור,
לאיבוד״שליטה, ל התיי חסו ת לא-נכונה
לבן־הזוג ולשיפוט מוטעה לגבי יחסו, רי־גשותיו
והתנהגותו. מהרגע שנפטון נכנס
למזל גדי, בני מזל סרטן התקשו לפרש
נכון א ת חייהם המשותפים עם בני״הזוג
ועם אנשים קרובים בכלל.
במשך 14 השנים שבהם נמצא נפטון
בבית השביעי שלהם, הם עלולים לשגות
ולפרש א ת המציאות באופן מוטעה. א ם
יתנהגו בהתאם לפרשנות המוטעה הם
יכולים לקלקל לעצמם ולקרובים אלי-

(המשך בעמוד )35

עד ה־ 23 בחוד ש תהיו עסוקי ם בכל מיני
עניינים מישפחתיים, חובות והתחייבו יות
כלפי המישפחה.
אחר כך ת ת חי ל ת קו פה
נוחה יותר. רבים
ייצאו עכשיו לחופשה,
ינוחו וישכחו את ה שנה
הלא-נוחה שעב רו.
מי שאינם יכולים
לנפוש, יוכלו למצוא
21במרס -
__ לעצמם הנאות שונות,
20 באפריל
מעיסוק בדברים ה אהובים
עליהם ועד
יציאה לבילויים ופגישות מחוד שות עם
אנשים שחברתם מעלה את מצב-הרוח.

ענייני כספים מטרידים אחכם. אך למעשה
אתם עומדים לקבל מענקים, הפרשים או
תשלומים המגיעים לכם.
חובלו להירגע קצת. לא
צריך לדאוג. מעכשיו
יהיה קל יותר מהבחינה
הכספית. קשרים עם
אנשים החוזרים מחדל
יעלו לכם את. המורל.
11010
״תכן שאחם עצמכם
״ 1ן; ביוני ־
תוכלו לתכנן את גסי־נ)
2ביולי בנד עתכם הבאה.
קזם־העבודה תופתעו
מהצעודעבודה טובה שיציעו לבם. מעמדכם
ישתפר, ותרגישו מצו״ן. רק הזהרו מניצול.

הפתעה נעימה קשורה ל ת חו ם המגורים.
מי שמחפש דירה יוכל למצוא את מה
שביקש. מי שחושב
על שינוי מסוג אחר,
השייך לתחו ם המגו רים,
יהיה מרוצה. זה
יקרה פתאו ם ויהיה
מאוד מעודד. שיפור
במצב הכספי יעזור
לכם להגשים תוכניות
שנראו כמעט דימיו-
ניות עד עכשיו. נסי עה
לחו״ל צפויה בק רוב,
ולמרות ה תנגדות הסביבה, זה יצא
לפועל. יום ראשון יהיה קצת קשה.

הפתעה משמחת ב־ 9ו או ב־ 20 בחודש. זו
קשורה לכספים שיגיעו בדיוק בזמן הדרוש.
תוכלו להחזיר חובות,
ואולי נם לרכוש לכם
משהו חיוני. שעד עכשיו
לא יכולתם להרשות ד
עצמכם. בעיות עם מהזוג
והסתבכויות, שהיו
בחודש האחרון. שמחת
למצוא פתחן. עכשיו.
21בדצמבר-
באורח פלא. יצוץ רעיון
19 בינואר
איך לפתור את הבע״ה.
שישי ושבת דורשים
זהירות בכל הקשור בנסיעות. מיכחב של
אהוב מחוץ־לארץ יניע פתאום ויעודד אתכם.

ענייני נעורים הופכים להיות חשובים ינתר.
עכשיו תהיו עסוקים מאוד באירען המערים
וכן בענייני המישפחה.
יש הרבה עבודה. אתם
זקוקים לשינו־ יסודי בצורת
החיים. ולשם כך
צריך לחפש גישה או
דרך שוגה. ענ״וים כספיים
מתחילים להסתדר.
המחסור הגדול. שממנו
סבלתם באחרונה, מתחיל
להתאזן. עדיין רחוק
מהאידיאל׳ ,אבל בבר
וראית קרן אור בקצה המיגהרה. בתחום
חדשים. אנשים תפגשו
הרומנטי

מצב-הרוח מתחיל להשתפר. ההרגשה
הפיסית והנפשית הכבדה, שליוותה א ת
החודש האחרון, מ ת חילה
לחלוף. מי ש נולדו
ב ת חיל ת המזל
יוכלו להרגיש אתה הקלה
בצורה ברורה.
ה 21-וה 22-אינם
נוחים. אתם מתאכז בים
מידיעות המגי עות
אליכם, אולם
בקרוב מאוד ייווצרו
קשרים חיוביים וח שובים
עם ארצות אחרות. במקום הע בודה
הזד מנות לקשר חדש. לא מומלץ.

פרידה שנכפתה עליכם משפיעה מאוד על
מצב־הרוח. תוכלו למצוא דרך להיפגש בקרוב.
לשם כך ״תבן שתצטרכו
להשקיע כספים ולארגן
תוכנית שונה מאוד מזו
שתוכננה קודם לכן.
טלפון שיניע ישפיע מאוד
על ההחלטות. נסיעה
לחדל צפויה בקרוב.
במקונדהעבודה עומדים
להתרחש דברים חשר
בים. שימו לב לאנשים
היכולים לעזור נלקדם
אתכם. זהו חודש קובע מאוד. בני ם־שפחה
וילדים ידרשו מכם הרבה חשנמת־לב. סבלנות!

שיתוף״פעולה עם בני הזוג יחזיר לכם
את מצב־הרוח הטוב. ההרגשה הכללית
עומדת להשתפד וה־כח
הפיסי יחזור. בחו דש
האחרון הייתם
חשופים למחלות. עכ שיו
תוכלו להתמודד
עם מה שיבוא. ידי דים
יבואו לעזרתכם
במקומ-העבודה. מי
שינסה לפגוע בכם
יעשה זאת מאחורי
הגב, אבל יש מי ש יעדכן
אתכם. מבחינה כספית אתם
נוטים להוציא יותר מדי כספים. הזהרו.

אתם חשים צורך ל ה תר חק מהכל, לנ סוע,
לפגוש אנשים חד שים והתאוורר.
אין זה הזמן לשקוע
בעבודה או להתרכז
בפרוייקט רציני. אין
לכם סבלנו ת לאף
אחד, ואתם מוכנים
לפתוח במריבה עם
זרחזסזי מי שרק יראה נכונות
חבל. אל תקלקלו 21ב מ אי -
לעצמכם. א ם אינכם
20 בי תי
יכולים לנסוע לחופש,
נסו להשליט אווירה
שמחה ונעימה סביבכם. ה־ 20 וה 21-
בחודש מציבים לכם מלכוד ת בעבודה.
ת(\ולח ה־זרז? 7 0 7

עקת

הסרטנים, המושפעים מכוכב אורא-
נוס, יעברו שינויים פתאומיים, קיצו ניים.
המיסגרת הבטוחה והמוכרת עלו לה
להתנתץ לפתע ולהתפרק. המ תח
יהיה גבוה והפרידות, הצרות והמשברים
לא יאחרו לבוא.
כשאוראנוס מתקרב לנפטון פעולתם
המשותפת היא איבוד״שליטה. כלומר,
לפתע לא יודעים מה קורה ולמה; אנשים
מתנהגים אחרת, כאילו נכנס בהם הדי בוק;
הי חסים הופכים להיות שונים, או
שהאדם עצמו הופך להיות משועמם
ומחפש שינויים, ואז הוא זה שגורם

זין

זיזיזיזיזיזיזיזיזיזיזיזי זיזיזיזי

צריך
להקפיד על הבריאות. לגשת לבדיקות;
נסיעות לחו״ל עומדות עכשיו בראש מע-
ומוסף על זה. כמו תמיד. נם לדאוג לבעיות
יינכם. עליכם להיפרד מחברים ומקרו-
בריאות של מי שקבים
שנוסעים, ואתם
שורים אליכם בדרך
נשארים בהרגשה מו כלשהי.
ה־1 21ה־22
זרה. ב 19-וב* 20ב מאפשרים
התחדשות
חודש תהיה שיחה
קשר והידוק יחסים שבחשובה
מאוד עם מי
אחרונה סבלו קצת
שעד עכשיו לא הבנ ת
ם בדיוק מה רצו
מריחוק שנכפה עליכם.
1ו ריי
מכם. ניסיון להשתתף
בני־הזוג עמם אתם חיים,
זקוקים יותר מתמיד ד
! 81 /בהגרלה עשוי להפ-
עירור ולביטחון מצדכם.
תיע לטובה ב־ 23 או
אל תתנו להם סיבה ד
ב־ 24 בחודש. המצב
קנא. הם סובלים ולא מראים ואת. בעבודה
הבריאותי שלכם ושל קרובים משתפר,
והחודש יהיה הרבה יותר נוח מהקודם.
חקופח פריחה, הרבה יבקשו בעצתכם.

ה־ !9וה־ 20 מאוד מעייפים ומרגיזים. נסו
למצוא זמן למנוחה ולשינה. חשוב לשוחח
עם מי שייתכן ונפגע
מכם אם בצדק או לא.
קל יותר ב־ 21 בחודש.
נם למחרת תהגו מעלייה
בפופולריות. מהיכרויוח
חדשוח, מביקורים של
יקרים לכס אנשים וסחבוה נעימה ]מעו19
בפברואר
דדת. יום ראשון יהיה
20במרס
מאוד מדכא מהבחינה
הכספית. לפתע יתברר
שעליכם לשלם כסף רב בגלל חוסר־זהירות
מצדכם. בני־מישפחה וידידים יהוו משעות.

היא טענה שהיבה אותה, גנב, בעט, משך בשערות וגם אנס. והיא רצתה
^ דם אני יודע שהיא נימפומנית.
1 1/ /אבל אז רק ידעתי שהיא בחורה חמה,
ועושה הכל כדי שיהיה לי טוב איתה ״.כך
סיפר גבריאל (״גבי״) אוזנה, להשלם־הזה
השבוע, אחרי שהפרקליטות ביקשה לבטל
את כתב״האישום החמור שהוגש נגדו על
מעשים נוראים שביצע, כביכול, בחברתו
הרווקה רינה (שם בדוי, השם האמיתי נאסר
לפירסום).
״אני מכיר את רינה מאז שנולדה ״,סיפר
גבי בן ה־ .38״הוריה היו שכנים של הוריי. לא
התעניינתי בה בכלל, כי היא היתה בשבילי
ילדה קטנה ״.רינה, כיום בת ,26 צעירה מגבי
ב״ 12 שנה.
< ״יום אחד, לפני שמונה שנים, חזרתי
מרמת־השרון הביתה, וראיתי את רינה
בתחנת־אוטובוס. לקחתי אותה בטרמפ, בתור
בת של שכן, ואחרי 20 דקות כבר שכבנו. היא
אמרה לי שמזמן שמה עלי עין, ושהיא אוהבת

אותי מאז שהיתה ילדה. היא היתה אז בת . 18
בהתחלה פחדתי, מפני שהיתה כל־כך צעירה,
אבל היא הרגיעה אותו ואמרה לי שיש לה
מאהב נשוי, חבר אנר, וכי היא נאנסה על־ידי
שני בחורים כאשר היתה בת ״.14 עוד לפני
הרומאן עם רינה, היה גבי נשוי עם אשתו
השנייה, אילנה, ולא חשב כלל להתגרש
ממנה .״היא אשה טובה, ומדוע שאתגרש
ממנה?״ אמר.
הרומאן ביניהם הפך לאט־לאט למרכז חייהם
של השניים. רינה הצהירה שהיא דתית,
שוחררה מהצבא, ועבדה כספרית. כאשר הרגישה
געגועים אל גבי, טילפנה אליו למקום־
עבודתו וביקשה שיבוא למספרה. היא נהגה
לנעול את הדלת והשניים הסתגרו במספרה
וקיימו בה יחסי־מין .״נפגשנו כמעט יום־יום.
היינו עושים סכס בבוקר, בצהריים ובערב.
עשינו סכס שעות ארוכות בכל פעם. בכל יום
שני אחר הצהריים, כשהמספרות סגורות, היינו
הולכים לבית״מלון. היו לנו כמה בתי־מלון
קבועים בהרצליה ובנתניה, ושם כבר הכירו
אותנו. היינו מבלים בערבים יחד, הולכים
לאכול ביחד, ונוסעים לפעמים לפרדס כדי
לעשות סכס בחיק־הטבע. רינה עשתה כל מה
שביקשתי ממנה. הייתי מאוד רגוע בגלל הסכם״.
הוריה
של רינה לא ראו בעין טובה את
קשריה עם הגבר הנשוי. רינה באה ממישפחה
מסורתית, מרובת־ילדים, וההורים רצו שרינה
תתחתן עם בחור טוב ולא תסתובב עם גבר
נשוי. רינה הכחישה לפני בני־מישפחתה כל
קשר עם גבי, אבל הם חשדו. כדי להסיר חשד
מלב הוריה, היתה רינה נפגשת גם עם גברים
אחרים. חלק מהם היו מאהביה, נוסף על גבי,
וחלק נועדו רק לכיסוי .״היא היתה קובעת
פגישה עם מישהו, בורחת ממנו ומטלפנת
אלי שאבוא לקחת אותה. היינו הולכים למלון
ושוכבים. במשך תקופה מסויימת היא יצאה

המבורים

היתה גם מבקרת בביתו של גבי, והפכה
לידידת המישפחה כולה. היא התיידדה עם
אשתו, נהגה לעזור לה בבית, לספר את שערה
ולספר את גבי .״כאשר אשתי היתה נכנסת
למיטבח, היתה רינה מנשקת אותי בגניבה,
וכאשר אשתי חזרה לחדר, מיהרה להתרחק
ממני״.
גבי היה נשוי בעבר לאשה שממנה יש לו
בת בגיל . 16 רינה התיידדה מאוד גם עם הבת
הגדולה, והשתיים הירבו לבלות יחד. באחד
הימים ראתה הבת את רינה בנתניה כשהיא
מטיילת מחובקת עם גבר אחר. רינה השביעה
אותה לא לספר על־כך לאביה, והדבר הפך
להיות הסוד הפרטי שלהן.

לפגוש את גבי היתה מתקשרת אליו ובאה
למקום עבודתו. מכיוון שגבי עובד כרצף,
יכול היה לעזוב את העבודה כרצונו, וללכת
עם רינה למלון, לפרדס או לשפת־הים. רינה

לחתונה

עם חבר שלי, והוא התאהב בה ורצה להתחתן
איתה. היא לא נתנה לו לגעת בה, ואמרה לו
שהיא בתולה. הוא לא ידע על הקשר שלנו״.
לרינה היתה מכונית שלה, וכאשר רצתה

ת מונו תאלה צו ל מו 1על־׳!רי
בל שים. רינה מ תנ שקת עם גבי.
אחרי ש הגי ש ה נגדו תלונה ער
אונ ס א בז רי. האהבה 1כו רתת

גבי אוזנה(מימין) ופרקליטו הרצל חבקוק
שמעה על קבר הבאבא סאל׳

^ ינה דרשה מגבי מדי פעם להתגרש
1ולשאת אותה לאשה, אבל גבי סירב.

״ידעתי שהיא לא בחורה לחתונה. היא אוהבת
שגברים ירדפו אחריה, והיתה מתפרפרת לי
הרבה. היו לה רק גברים נשואים. אני הייתי
הקבוע, והיו עוד כמה מזדמנים ״.מאחר שאשתו
השנייה של גבי התקשתה ללדת וכל הטיפולים
לא הצליחו, החליטה לעבור הפריית
מבחנה .״כדי לקחת את הזרע להפרייה ממש,
חדרתי לתוכה של רינה ואת הזרע פלטתי
למבחנה. רינה עזרה לי בכך.״
האהבה הולידה מריבות, והקינאה החלה
אוכלת בשניים. רינהיהיתה מציקה לגבי, כאשר
ראתה שהוא מביט בנשים אחרות או לוקח
מישהי בטרמפ, וגבי כעס על רינה, כאשר
חשב שהיא בוגדת בו. היו מריבות והתפייסו־יות
ושוב מריבות. אבל רינה וגבי היו מכורים
זה לזה, ולסכס המשותף. כאשר נכנסה אשתו
של גבי סוף־סוף להריון ושכבה בבית־החולים
לשמירת־הריון, היתה רינה בורחת בחצות
דרך חלון חדרה מבית הוריה, מבלה את
הלילה עם גבי בדירתו, וחוזרת עם שחר
ומטפסת על חלונה.
הוריה של רינה, ששידכו לה צעירים רבים,
איבדו את סבלנותם. הם היכו אותה, כלאו
אותה בבית ואף שברו פעם את אפה וידה
בגלל קשריה עם גבי, אבל היא לא נבהלה
ולא ויתרה על אהובה.
למרות הקשר ההדוק ורב״השנים, לא
הבחינה אשתו של גבי במאומה, ולא חשדה
ברינה. היא חיבבה אותה והתייחסה אליה כאל
אחות צעירה.
כאשר תכפו דרישותיה של רינה לחתונה,
החליט גבי לנתק את הקשר. הוא עזב את
הארץ ונסע לאחיו בצרפת לתקופה ארוכה.
רינה עשתה הכל כדי להשיג את מיספר־הטלפון
שלו בחו״ל, והצליחה. אז טילפנה לו
מדי יום ביומו ודיברה אתו שעות ארוכות.
היא ביקשה ממנו לחזור אליה והשביעה אותו
שלא לבגוד בה עם אחרות. כאשר חזר גבי

— -הורוסקופ

ג להתחתן איתו
ארצה שב מיד לזרועותיה של רינה, ולקשר
ההדוק והדביק שלהם.
״באמת אהבנו זה את זה, היתה אהבה גדולה,
וגם היום, אחרי כל מה שעשתה לי, יש לי
עוד רגש אליה. גם היא אהבה אותי. היינו
קונים זה לזה מתנות יקרות, זהב ותכשיטים.
היתה חנות בשכונה שאליה יכלה להיכנס ולקנות
לעצמה תכשיטים, ואני הייתי משלם.
להוריה סיפרה שמצאה אותם בים, או שחברות
נתנו לה במתנה ליום ההולדת. אני מעריך
שנתנו זה לזה מתנות בשווי של תישעת
אלפים ש״ח.״

ך* אחד הי מי ם החליטו השניים לנסוע
^ לבאבא סאלי לנתיבות, ולהישבע על
קברו שלא יגלו לאיש על הקשר ביניהם. הם

עשו זאת בשנה שעברה, ביום הבחירות
לכנסת.
כאשר עברה רינה את שנתה ה־ ,25 גברו
הלחצים מצד הוריה שתינשא, היא לא יכלה
לסבול זאת וברחה מהבית. גבי מצא לה דירה
אצל ידידה, והיא התחבאה שם. מישפחתה
הכריזה עליה כעל נעדרת והודיעה למישט־רה.
גבי הסביר לשוטרים את מצבה של רינה,
ואמר להם כי ברחה מהבית מכיוון שהיא חוששת
מהוריה. השוטרים הצליחו להחזיר את
רינה הביתה. אולם תוך זמן קצר התחדשו
המריבות, ורינה שוב ברחה מהבית. לילה אחד
ישנה אצל חברה מפורסמת שלה, שרה אנג׳ל,
שאותה הכירה כאשר ניהלה חנות ליד המספרה
של רינה.
בבריחה השניה החליטה רינה שלא לחזור
הביתה. היא התגוררה במשך חודש אצל ידידים
ובבתי־מלון, ואז מצאה לעצמה עבודה
של טיפול בילדים עם לינה במקום.
בפברואר השנה, כאשר רינה התגוררה
כבר במקום־עבודתה החדש, עמד גבי ודיבר׳
עם רינה מטלפון ציבורי. לפתע התנפל עליו
אחיה, כשאקדח שלוף בידו. האח היכה את גבי
בראשו וגרם לו לשבר בגולגולת. עוד גבי
מטופל בבית־החולים, פנתה רינה לתחנת־המישטרה
והתלוננה על אונס ותקיפה מצד
גבי. תלונותיה היו מלוות בכי, רעד וחלחלה.
השוטרים, שרשמו את התלונה, הזדעזעו מסיפורי
התלאות הנוראות שעברו על ־הצעירה
הקטנטונת, ומיהרו לעצור את גבי. מעצרו
הוארך על־ידי בית המשפט למשך 21 יום.
בתלונתה סיפרה רינה כי מאז שביקשה
להיפרד מגבי, בסוף , 1977 התנכל לה, היכה
אותה, נכנס למספרה שלה וגנב ממנה כספים,
כינה אותה זונה והבטיח להורידה לכביש,
הבריח את מחזריה, רדף אחריה במכוניתו,
(המשך בעמ 1ד <46

(המשך מעמוד )33
לפירוק המיסגרת ולפירוק יח סי
ם שהיו בטוחים פוריים ובו נים.

לזכור שהדברים לא יפ געו
בכולם. מי שחייהם הר מוניים
יעברו את התקופה ללא
פגיעה.
אוראנוס יכול להפתיע גם
לטובה. יתכן שעל״ידי שינוי
צורת היחסים.
הכוכב השלישי שנמצא ב בית
השביעי הוא כוכב שבתאי
(סטורן) .הוא יימצא בית הש ביעי
שלוש שנים ויעזוב אותו
בינואר . 1991 למרות הזמן הק צר,
יחסי ת, השפעתו היא
המורגשת ביותר. הוא מביא
למצבי כאב, בדידות, הרבה
חשבון־נפש ומחשבה על הי חסים.
מי שאינו ממלא את
חובתו מוצא את עצמו בחוץ.
כוכב שבתאי אינו מרחם.
הוא פועל לפי מידת הדין ולא
לפי מידת ה ח סד. לכן יש כאן
חשבון נקי של מה שהאדם
עושה או לא. הסרטנים, המ אכזבים
א ת בני זוגם או את
הקרובים אליהם, יכולים למ צוא
את עצמם מוצאים מה-
מיסגרת המשותפת. בגלל
אופיים הם מסוגלים להתנקם
במי שניתק א ת הקשר, ומכך
כדאי להם להזהר. שכן אם הם
עצמם לא התנהגו בסדר הם
עלולים למצוא א ת עצמם במצב
הרבה יותר קשה.
כוכב סטורן בא ללמד אותם
לשנות את דרכם ולעזור לעצ מם.
הרי הנקמה לא תעזור.
היא לא תחזיר א ת מה שהיה.
חבל להשקיע זמן וכוחות רק
כדי לספק את יצר הנקם.
כוכב סטורן בבי ת השביעי
מביא להרגשת בדידות, דיכ און,
דחייה ואכזבה אבל יש
לכך גם צדדים טובים. הכאב
יביא בעיקבותיו חיפוש של
דרך נכונה יותר. הסרטנים יל מדו
להתייחס נכון יותר לאנ שים
שעימם הם חיים או עוב דים.
המצאותם
של שלושת הכו כבים
בבית השביעי, יגרום
להרבה שינויים דראמתיים.
אם בחיי הנישואים ואם בע בודה.
זו אינה תקופה קלה,
אבל היא תחייב בדק־בי ת יסו די,
וזה לחיוב. אולם לא הכל
כל״כך כבד וקשה.
בימים אלה נכנס כוכב
יופיטר למזל סרטן. יופיטר,
ובעברית צדק -נחשב למיטיב
הגדול. בניגוד לשבתאי, הוא
אחראי על מיד ת הח סד, והוא
יעזור לבני מזל סרטן לבנות
להם חיים נעימים וטובים
יותר. הוא מביא להתפתחות
להתרחבות ולהתקדמות, כל
א חד בשיטחו הוא.
מי שמחפש חבר לחיים -
יוכל למצוא לו חבר, ואולי אף
בן־זוג לחיים. יש מי שיחליפו
עבודה. אחרים יטעו לחו״ל או
ילמדו וישתלמו בתחו ם המ עניין
אותם. חלק יעברו דירה.
אחרים יהנו מתינוק חדש
במישפחה או מהישגים של הי לדים.
כדאי
להיזהר מדבר א חד -
מנטייתו של כוכב יופיטר
להרחיב, להגדיל ולפתח. הנ-
טיה להשמין תהיה חזקה, ומי
שרוצה לשמור על גיזרה נאה,
דקה ורזה יצטרך להקפיד
מאוד.

313 0^1113
פדש בו ע
ערץ איש
לביתן או למשרדך!
מהיום ה של הזה יגיע אליך עם רץ אישי לביתך או למשרדך!
חדש, טרי, לוהט, עסיסי, ישר מהדפוס לביתך או למשרדך!

* מתבל ל־סססו מעיים באזורי ההפצה עד ליום .31.8.89
** המסעדה לפי בחירתך מתוך רשימת המסעדות במחלקת המעיים.

2 6 חייג2

מיבצע מעיים טעים עם
חתום ער מנוי שנתי ותקבר:
(א) השבועון יגיע ר בי ת ך /מי שרדך ביום הופעתו פ״ ,שריח מיוחד •
(ב) מחיר המיבצע 190 :ש־ח כולל מע־ס א שר ׳שורנוו
ב־ 5ת שלומים שווים ררא הצמדה, בא מצעות כר אחד מכרטיסי
הא שראי

ביקור
ב״פירושקי״

סיפור של

מסעדת ה מוזי און
רח־ האוניברסיטה ,2
רמת ־ אביב .
טלפון6 :־5414135

אל גאוצ׳ו -לונדון מיגיטטור
אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :
שאול המלך ,4טל׳ 250079־03

קפה -פאב -מסעדה
שירה וריקודים
בימים ה׳ ו׳ ושבת: הופעת אומנים
פתוח יום יום רצוף משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים עד 250 איש
בצהריים ארוחות עסקיות 15 -ש״ח
המרפסח מעל הים בת״א

רחוב הירקון ,109 טלפון 241300

2ד*1^ 7ך 770״

׳ ?ןלמ

רחוב דיזנגוף (110 מו ל קפה חול)תל-אביב.
טלפון 03-247066 :

דולפין שטרן
מסעדת דגי ם מו בחרת

פ תו ח 7י מי ם בשבוע 24.00 :־-12.00
מו מלצת לי ש ר אלי םול או ר חי ם מחו״ל
דיזנגוף 189ת״א, טל׳ 232425

למסעדת ״פירושקי״ שבסוף
רחוב דיזנגוף אני מגיעה פעם
בשנה בערך, כשבן״זוגי או בת־זוגתי
לארוחה מתים על מנות
אחרונות. ב״פירושקי״ יש מיב-
חר עצום של מנות אחרונות כ ן
שאפילו אני, אוהבת החמוץ־
חריף־מפולפל, מוצאת משהו
שכדאי ללקק.
אבל למה התחלנו מהסוף!
כן, זה בגלל שרציתי לציין את
העובדה המדהימה שהמיסע־דה
הזאת אינה משתנה במשך
השנים, לא-כל-כך משנה את
התפריט בה תאם לאופנות של
האכילה ופוסחת על ה״נובל
קוזינים״ למיניהם.
כמנה ראשונה הזמנו סל ט
צרפתי, שהוא פשוט חס ה
(מאוד טריה) חתוכה ועליה
חתיכות גדולות של פטריות
(מאוד טריות) ועליהן רוטב
צרפתי. את זה אכלנו עם לחמ ניות
מתוצרת הבית, מרוחות
בחמאה ובשום ואפויות בתנור.
אחר־כד הזמנו מנה עיקרית:
הוא הזמין פירושקי ממולא
בבשר טחון והוא אמר שזה
נפלא ודומה למאכל דרום־
אמריקאי. הוא, אגב, דרום־
אמריקאי בעצמו ואצלו כל מה
שדרום־אמריקאי הוא נפלא.
אני הזמנתי בלינצט ממולא
בתרד, פטריות וגבינה -איך
לא! ונהניתי מכל נגיסה.
נתנו לנו לטעום גם פטריות
ממולאות וקרפלאך ממולאים
בתפוחי־אדמה מצויינים והיה
גם סלט״כרוב עם מיונית, שאני
סרבתי לטעום בגלל שהוא מז כיר
לי אוכל אמריקאי.
שתינו לימונדה עם הרבה
קרח וחשבנו אם כדאי להזמין
מנות אחרונות. זה שמולי לא
הבין בכלל איך אפשר לגמור
ארוחה בלי מתוק, אז הוא הז מין
פרפה״לימון עם רוטב״תות
ואני הזמנתי עוגת״שוקולד עם
רוטב אנגלי. אמרו לי שעונת־השוקולד
היא מאתמול ואולי
אני רוצה שיחממו אותה. רצי תי.
הצירוף של העוגה החמה
עם הרוטב הקר היה מעולה
ממש, ובעניין זה אני מציעה
להגיש רק עוגות מחוממות
מאתמול.
אם המילה ״פשוט״ לא היתה
מבוזבזת על דברים בלתי־מע־נימים,
הייתי אומרת שהאוכל
היה פשוט. אבל מהפחד שלא
יבינו אותי כהלכה, אומר
שהאוכל היה פשוט ...נהדר.

05111:1

ומה

ארוחה זוגית חי גס עד 60ש־ח ב אחת סהמיסערו ת
המובחרות המשת תפו ת ב מיבצע
חייג 232262־ 03 מחלקת הבונויים
באילת 220 :ש־ח. טלפון 33217־.059

* באזורי ההפצה בלבד

שאביבז

תפריט
]לאומי

כל מ ה שלא ציפית
מפונדק דרכים
דרך חיפה 301 תחנ ת דלק סונול (לפני צומת תל ברול)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם א רו חהב תפריט קבוע:
מנה ראשונה:

מרק או סלטחסה, או פ ט ריו תטריותעםחמאהו שום

מנה עי ק רי ת:

פירו שקי ל סוגיו
או שניצל עוף עםרלקבפט ריו ת

מנ ה א חרונ ה:

פרפה לי מון
או מ ר קיז שוקולד
או שטרודל ע ם גלידה וקצפת
בוס יין לבן
ל ח מניו ת תו צרתה בי תוחמאה

26.75ש״ח

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
טל׳ 457599
פתוח מ־ 12.00 עד 01.00

חדש סז ל ־ א בי ב •
עוד סניף של

״מסעדת יונס״
מאכלים מזרחיים

רח׳ בן יהודה ,163 טל׳ 227813־03

מיסעדה

ב ס -גנון

אדור

רח׳ הרברט ס מו אל 80ת ל -א ביג, טל 5101036 .

הבית הלבן
הבירה הכי זולה בעיר

רח׳ הירקון , 108 תל -אביב
טלפון 230577 :

031 •)31113

א׳ עממ׳ ע/

תטבץה עוו! סגוה

לרות׳
נעמי
112 אהסת אכזריות
״אני נערונת מתבגרת, שבלוח
כבר כתוב לה ,32 נראית מצויין,
אבל נדמה לי שלפעמים זה דופק
הכל״ ,״היא כותבת .״אנשים חושבים:
בוודאי יש לה מישהו ...או
כמה אחרים מי יעזוב אותה
לבד?
״מושבניקית ערמונית בעלת
רוח טובה ונפש וראש טוב, וגוף
טוב ורצון טוב. כל מה שאפשר

תל־אביב, והוא מבטיח תשובה לכל
מי שתכתוב אליו.

לא אוהב
להיות לבד
שמו חיים, והוא קצין־בקבע, בן
,38 גרוש ואב לשלושה 1.80 ,מטר,
נאה, כפי שאפשר לראות בתמונה,
חיים נאה, חבחת ,,פתזח

חברותי, פתוח, אחד שלא אוהב
להיות לבד, רוצה להתחתן ולהקים
מישפחה. תתאימי לו, אם את
רגועה, מבינה, נאה, בסביבות סוף
ה־ 20 עד תחילת ה־ .30 שאלי אותי
על (.)3/2707
ראש טיב יחח טיבה

לבקש — קיבלתי, ובכל זאת
החיים עוברים עליי בחריקות.
האהבות היו תמיד אכזריות. אולי
סתם לא היה לי מזל. מתעסקת בכל
תחום אמנותי שאפשר להעלות על
הדעת — כותבת, מציירת, שרה,
רוקדת, אוספת, מקליטה, מנויה
בסינמטקים ועל חוף־הים.
״כל־כן־ רוצה להתחתן, ומרגישה
שיש לי הון־תועפות לתת,
וראויה כל־כך לקבל. הנה רישום
מהיר וגס של דמותי, שאולי יעזור
/לא יעזור.״ שאל אותי על
(.)1/2707

נזישפטן מחפש נחמדה הוא מישפטן, רווק בן ,39 גובה
1.82 מטר. שוחחנו בטלפון. נשמע
אינטליגנטי. לקחתי עט ודף, והתכוונתי
לשמוע ממנו, איזה 30
מילה לפחות, על אשת־חלומותיו.
אבל כל מה שהוא השמיע לי היה
רק :״מחפש בחורה נחמדה ״.מיס־פרו
אצלי הוא (.)2/2707

רותי בטלפון ל הכ תבת
מיכתבים . 221017 -

מבטיח תשובה
הוא רווק בן ,29 צבר, עצמאי
בתחום האלקטרוניקה, נאה. מאוד,
1.70 מטר, סימפטי, כן, רגיש,
אינטליגנטי, פתוח, אופי סולידי,
חובב מוסיקה, סרטים, ספורט,
פסיכולוגיה, ספיריטואליזם. מחפש
יפה, איכותית, סימפטית, רגישה,
כנה, אמיתית, רומנטית, רחבת־אופקים.
הוא נמצא בת״ד , 31822

4 4 4
המועדון של סילבי
חגית מפרדס־חנה שואלת איך
יוצרים קשר עם מועדון ההיכרויות
סי־י — 1זה שמספק מדבקות
לשימשת המכונית. לך, ולאחרים
שאולי מעוניינים, מיספר־הטלפון
הוא .5467235 יושבת שם נחמדה
אחת, העונה לשם סילבי, שתשמח
לצרף אתכם למועדון האכסלוסיבי
שלה. חבל, לי יש רק אופניים.

4 4 4

המשך יפה
עוד קצר אחר :״רציני, אירופי,
בן ,43 גובה 1.75 מטר, סימפטי,
סולידי, רוצה להכיר נחמדה להמשך
יפה.״ מיספרו אצלי (.)4/2707

הזמנה להתקשר
״אם את רומנטית ובודדה,
ביתית, נאה וגם טובת־לב, את
מוזמנת להתקשר בשעות הערב
לטלפון 9658032 ולבקש את אבי,״
כך נאמר בגלויה, שהופנתה אל ״השבועון
הישראלי רפי זיכרוני״(?)

בושר מיני

מוכרחה להגיב על תגובתו של
הקורא רב קופרמן לסיפור על
החלפת שומרי בית־הספר החקלאי
הצעירים במבוגרים, מפני שהצעירים
הטרידו את הבנות. אני שמחה
לשמוע שאתם, בני־ה־50־פלוס,
״עדיין כוחנו במותנינו וחרמנותנו
איתנו.״ באמת, כל הכבוד, אבל
לדעתי פיספסת את הפואנטה: לא
אמרתי שהשומרים המבוגרים הם
חסרי כושר מיני. מה שחשוב הוא
שהם עושים את עבודתם כמו
שצריך, ולא נוטשים את השער
לטובת חיזורים אחרי הבנות.

מאת

אביגיל ינאי
מאוזן:
)1דפי קלף; )5מספר ומחזאי
צ׳כי מפורסם(שם וש״מ); )10 גיב־עה
שהתהוותה מערמות עפר ואבנים;
)11 צמח רך; )13 הוראה
מגבוה; )14 עוף טורף; )15 דיור
לעוף; )16 מין עוף השולה דגים מן
הים; )18 שם אלוהים בסיגנון
פיוטי; )20 מסד, בסיס; )21 אדם
בעל חוטם שקוע; )22 בן נח; )24
חצי טון עולה(דיאז) במוסיקה; <25
עבר; )26 מינהג קבוע; )28 מנחה
בדרך; )30 שיעור שטח; )31 גבור
קיפלינגי; )32 חור; )34 סופר
צרפתי מן האכסיסטנציאליסטים
(ש״מ); )35 צמח ריחני; )38 קו או
עקומה בדיאגרמה; )39 תבלין
לקפה; )41 בסולם התווים; )42 כלי
לגרוף בו; )43 גבבה; )45 ציר; )47
טהור, נבדל לטוב )48 :אילן סרק מן
הקוצים; )50 מנעול; )51 שקט; )52
לוח בקרה; )54 רוטציה; )57 עץ
שקדים; )61 דבר הגנוז; )62 מוט
לנשיאה על הכתפיים; )64 מילת
המעטה; )65 רוממות; )66 מרח
בשמן; )67 ענן; )69 תחנתו
האחרונה של משה רבנו; )70 מלחין
צרפתי; )72 כינויו של יהודה
הנשיא מסדר המשניות; )74 פרסת
הבהמה והחיה; )75 מגן גדול; )77
לעג, קלס; )78 שחקנית קולנוע
צרפתיה(מטריות שרבורג)(ש״מ);
)81 עור הבהמה; )83 שבט בישראל;
)85 מילת זרח; )86 מיפלגה
בישראל; )88 חפירה למקוה מים;
)89 מין שיח; )91 מסמר; )93 מאכל
במחצית בשולו )95 :ראה בדימיון;
)96 השתחווה; ;)98 צעיר; )100
נישא; )102 שעבוד, הכנעה; )103
כלי־עבודה; )104 רפובליקה
בברית־המועצות; )105 אנשים
מוגבלים בהשקפותיהם 3,3

מאוגד:
)1גדול משוררי גרמניה;
)2גדול נהרות דרום־אפריקה; )3
יצירה מאת מ״ז פיארברג; )4
מושבה במצריים העתיקה; )6
שליח; )7שבט בישראל; )8אל
היערות; )9פסק מידה ושיעור
לדבר )12 :אחד ממיסי המדינה; )15
ריקוד; )16 נותר לפליטה; )17
משתוקק; )19 ישעיה הלוי הורביץ
— נודע בספרו שני לוחות־הברית
(ר״ת); )20 מושב נשיאים ומלכים:
)21 כפר בלבנון; )23 עלוב; )24 קיר

נוזלים; )26 רומאן מאת קמי; )27
בירה באירופה (ח); )29 התנועה
הקיבוצית המאוחדת (ר״ת); )30
רכישה בכסף; )33 קיבוץ בעמק
זבולון; )34״בעל״ ״הטירה״; )36
צייר גרמני, גדול אמני ארצו
בתקופת הרנסנס(ש״מ); )37 מנהיג
הודי; )40 סוג של אדמה; )41 שירה
(ח); )44 תר )46 :גדול במיספר)47 :
פת; )49 זהב; )50 סגני לויים(ר״ת);
)53 ביקתה כפרית עשויה חימר
וקש; )54 בגד־עבודה; )55 שלל;
)56 קול גברי עמוק; )58 סופו של
״דור״; )59 עם 60 מאונך — בשמם
פברקו אנטישמים פרוטוקולים
מזוייפים; )60 ראה 59 מאונך; )62

רק; )63 פתחו של הר געש; )66
רציני שקול ומיושב; )68 דיפלומט
שוודי — הרוזן מויסבורג; )71
החלקה ביד מתוך חיבה; )73 אצבע
ברגל; )76 הגיע; )77 עיר בדרום־
אפריקה; )79 חומר־נפץ שמכניסים
בין סדקי סלעים כדי לפוצצם; )80
טבעת באף בהמה; )82 בעל־חיים
מימי ממערכת בעלי חוליות; )84
גיבורת רומאן של אמיל זולה; )85
מעון; )87 דרך; )90 ספל, קערית;
)92 היחידה המדעית של עבורה
ואנרגיה; )94 עץ יער מחטני; )96
טוסט; )97 נעקר, נתלש; )99 שדה
מרעה; )101 שמה של כלת צייד
הפרפרים; )102 אויב; )103 גם.

250ש״ח? 500ש״ח?
750ש״ח? 1000ש ח?
הגרלת־הפרסי בין פותרי תשבצי ותשבצופני העולם הזה נמשכת. אך
לבקשת קוראים רבי מאוד הונהג שינוי. מעתה יכולים להשתתף בהגרלה
גם קוראים הפותרים נכונה תשבץ (או תשבצופן) אחד. אז שניים (רצופים),
או שלושה (רצופים) .או ארבעה (רצופים) .בכל מקרה יועלה בגורל. אחת
לחודש. שמו שר פותר אחד. בין מי שפתר נכונה תשבץ(או תשבצופן) אחד.
שניים. שלושה. או ארבעה והוא יזכה בפרס בהתאם רמיספר פיתרונותיו
50גשח לתשבץ אחד 500 :ש ח לשניים 750 :ש ח לשלושה;1־ 1000ש ח

רארבעה
את הפיחרווותש לשלוח אל השלם הזה תל־אביב, ת.ד ,136 .מיקוד
.61001

ביום החמישי האחרון נערכה בכורה
ארצית לסרט ח אר צבאי חוף אילת, בהפקתו
של דורון ערן.
לפני שאני ממשיכה, אני רוצה להגיד לכם
שאם מישהו היה יורה למוות במפיק־הסרט,
הוא היה יוצא זכאי בבית־המישפט. זה כדי
תבינו מהי רמת הסרט. אבל זה לא מה
שמעניין אותי.
אני דווקא התעניינתי בגיבור הסרט, השח־קן־בררן
מ בי גל, הנשוי ואב לילדים, שבא
לבכורה כשהוא צמוד לחתיכה משגעת בשם
ענת יוגב, שזכתה בתואר ״הרגליים של
המדינה״ בתחרות שנערכה לפני חודש ועוד
נורע לי שהם התגוררו בסוויטה מפוארת
במלון המלך שלמה, וזה כבר היה יותר מדי

ר ארם
ר ע בי ם
יש מי שעדיין מצליחים להפתיע אותי בעושר ובסיגנון־החיים
שלהם. הפעם היו אלה היהלומן בני מנדלוביץ ואשתו, שערכו
לבתם גלית מסיבת בת־מיצווה מדהימה בהיקפה ובעושרה.
בני ואשתו בינה חזרו לארץ אחרי שהתגוררו בניו־יורק ב־סז
השנים האחרונות. שם הם עשו חיל בעסקי־היהלומים. תחת ללכת
מסביב, אני אספר לכם מה היה שם. האירוע היה בגן אורני בתל־אביב
בכניסה לאולם הגדול עמדו 20 מלצרים וחילקו שמפניה לחוגגים, וזה
היה ממש ביציאה מהחנייה. בצד שמאל של הרחבה הגדולה היה מאהל
בדווי ענקי, שבו כובדו האורחים בקפה, וכמה נשים ערביות אפו פיתות
בתנורים מיוחדים. בהמשר המאהל היה בר־משקאות גדול. כשהתקדמו
האורחים, הם הבחינו בשלט־ענק, שהיה על גג האולם, שנשא את השם
גלית, וברגע מסויים הוא הואר ומופע של זיקוקין־די־נור האיר את
השמיים.
כל זאת בכניסה לאולם. כשנכנסו החוגגים, הם קיבלו מידי דיילות
ספר זמירות ישראל, סידור־תפילה, כיפה מעור וקופסת־גפרורים.
בחבילת־השי הזאת היו כל המרכיבים מעוטרים בשם גלית, כלת
השימחה.
700 האורחים שישבו סביב לשולחנות היו המומים משפע המזון
והמשקאות שהוגשו להם. מנהל־האירועים במקום טען שכמות המזון
שהוכנה מספיק בימים כתיקנם לארבעה אירועים — שלא לדבר על
מישפחות בעיירות־פיתוח.
באחד מרגעי־השיא הכריז הזמר של הלהקה שניגנה למוזמנים
שהעיתון מעריב הוציא גליון מיוחד לרגל האירוע, ואז יצאו עשר
בחורות מחופשות לדוורים וחילקו לכל האורחים את הגליון הזה, וחלק
גדול מהאורחים היה בטוח שזאת מהדורה מיוחדת של העיתון
בקיצור,מה אגיד לכם, אלף לילה ולילה.
אז החלטתי להיות קצת יותר יסודית, עשיתי עוד כמה בירורים
והעליתי פרטים נוספים על האירוע ועל המעורבים האחרים בו.
היהלומן בני מנדלוביץ נשוי עם בינה, שהיא בתם של יו ס ח
ויוספה הרשקוביץ, מוותיקי הבורסה. כשבני־הזוג מנדלוביץ חזרו
ארצה לפני כמה חודשים, הם רכשו את ביתו של המרגל שבתאי
קלמנוביץ, וילה הממוקמת בשכונת־היוקרה אפקה, והס שינו אותה
מן המסד ועד הטפחות.
מנדלוביץ נחשב כאדם נדיב ביותר, וההוכחה לכר היא שכאשר הוא
חתם על כל פרטי האירוע עם מנהלי נן־אזרנים, הוא הסביר להם שהוא
רוצה להזמין להקה שתנגן עבור אורחיו — בעלי המקום אמרו לו שיש
להם חוזה עם להקה אחרת. מנדלוביץ אמר שזה לא נורא, והוא מוכן

ער הח ף

מי היא האשה המיסתורית, שנראתה בחברתו
של הבנקאי ליאון רקנטי בבית־קפה
בחוף הלוהט שבתל־ברור, ומדוע הם ניסו
להצניע את נוכחותם?
רקנטי חי בנפרד זה כמה חודשים מאשתו,
הפסלת־קולנוענית מירה רקנטי.
מי שבחנו אותם מקרוב זיהו את האשה.
היתה זאת ניבה לניר בת ה־ ,43 לשעבר
היועצת המדינית של שר־הביטחון יצחק
רבין, ועד לאחרונה מילאה תפקיד מרכזי
פטר פן, ה עו ל ם הז ה

ניבה לניר
ניסו להצניע

בהוצאת כתר. עכשיו עבר שם חתול שחור.
היא גם בת קיבוץ עין־החורש וגם אחותה של
המשוררת מיכל סנונית, הנשואה למיזרחן

צבי אלפלג.

הרגריים
שר המדינה

!יוסי),

גליון מיוחד של ״מעריב״ לכבוד גלית
100 אלף חלר 1־ 700 אורחים המנמים

לשלם גם ללהקה האחרת, כדי שאף אחר לא ירגיש מקופח. באותו
הערב גם הופיע במסיבה הזמר חיים משה, ועוד גיליתי שאת העניין
עם גליון־העיתון יזם הצייר־גרפיקאי עמנואל קיפנים, העושה זאת
בשיתוף עם העיתון מעריב, וכן גילו לי שהמארח העשיר הטיס מחו״ל
על חשבונו עשרות אורחים ונכבדים, ושיכן אותם במלונות מפוארים.
האירוע היוקרתי הזה עלה בוודאי בסביבות 100 אלף דולאר לפחות.
טוב לדעת שלא כולם חיים כיום במצוקה.

סוף

אי זו ן

בלהקת מש המצליחה היה חוסר־איזון העובד בקביעות עם הזמרת עופרה חזה,
רומנטי, שנמשר תקופה ארוכה.

הלהקה, המורכבת משלוש בנות — מיכל
נחמן, מירי טננבוים ויסמין גמליאל
— זכתה בפופולריות גרולה אצל גברי
הארץ. למיכל נחמן היה ויש חבר קבוע בשם
עוזי, מרצה לענייני מחשבים. למירי
טננבוים היה ויש חבר קבוע בשם יועד נבו,
גיטריסט, מעבר־מוסיקלי וטכנאי־הקלטה. רק
ליסמין לא היה חבר.
אז מובן שהיתה בעיה וכולם נורא רצו
שיהיה לה חבר, כדי שכולם ירגישו שוויים
בכל.
ואכן זה קרה: יסמין האכזוטית בת ה־24
הלכה להופעת ג׳אז, ועם סיומה ניגשה לברך
את אחד הנגנים על כישרונו. במקביל ניגש
אל אותו הנגן גם בחור נחמד, ואף הוא הרעיף
מחמאות על כישוריו. ואחרי שסיימו את
סידרת הברכות, הם התפנו וגילו שיש להם
הרבה נושאי־שיחה משותפים, שאותם הם
מבררים עד היום הזה.
ומי הבחור המאושר הזה, שזכה ביפהפיה?
זהו אורן הלבן בן ה־ ,26 מתופף, גיטריסט,

לניבה לניר היו שני בעלים. הראשון,
אבישי אטינגר, אחיו של עמוס אטינגר,
והשני, החוקר הפרטי מאיר פלבסקי, שממנו
יש לה בת 12 היא שומרת בקנאות על
חייה הפרטיים, וזה אולי מסביר את העובדה
שהיא חשה מאוד לא בנוח כשזוהתה על־ידי
כמה אנשים, כשישבה במקום הרומנטי הזה,
בחברת הבנקאי.

והוא ליווה את עופרה בפסטיבל־טוקיו, שבו
היא זכתה במקום הראשון. ממש בימים אלה
הוא נמצא עם עופרה באירוע המוסיקלי
החשוב ביותר בניו־יורק — פסטיבל
המוסיקה הנעיר לפני אלפי מבקרי־מוסיקה
ואנשי־תיקשורת מעולם־המוסיקה, וכל זה
קורה במועדון פאלדיום בניו״יורק. אם עופרה
תצליח, זה גם יהיה בזכות אורן בלבן, רק
שיזכור שכאן בארץ מחכה לו החברה
האוהבת. בכל אופן, אני מאוד שמחה לגלות
שכעת יש איזון בלהקת מנגו.

ענת יוגב ודובי גל
באותה סוויטה, בחדרים ופררים

יסמין גמליאל
חבר קבוע

גם בשבילי. אז כמובן שעשיתי דרינג״דרינג
לבררן.
״שלום דובי. זאת המרחלת מהעולם

״כן, מה שלומר?״
״מה זה, יש לר רומאן עם הרגליים של
המדינה?״
הלוואי! היכרנו בתחרות, שבה הייתי אני
השופט והיא הזוכה. מאחר ואילנה שושן
איננה, אז הצעתי לה לבוא איתי לאילת״.
״אבל גרתם ביחד בסוויטה?״
״נכון, אבל בחדרים נפרדים״.
״אז אתה בטוח שלא היה כלום ביניכם?״
״לצערי, לא!״
״טוב, אז לפחות שתהיה לד הצלחה בסרט
החדש!״

הרםבבארי שב ע
ההודעה הדראמתית עברה בין העובדים
בשרפה בשדה־קוצים. הכל התבקשו להגיע
לתיאטרון בשעה 12 בצהריים 60 .איש
התקבצו באולם־התיאטרון, כדי לשמוע את
החדשות מפי ציפי פינם, מנהלת תיאטרון
באר־שבע.
ואז נחתה הפצצה, פינס, אשה נמרצת
וחושנית, בשנות ה־ 40 לחייה, הודיעה לעוב־

והעובדים היו המומים מהבשורה המרה שזה
עתה קיבלו, ולא הבינו מדוע הובאו הבקבוקים
והעוגות. אז הודיעה להם ציפי פינם
שהיא פשוט עבדה עליהם, ושהסיבה האמיתית
לכינוסם היא שערב קודם לכן, ביום
הראשון, בשעה 6בערב, היא נישאה ברבנות
לבן־זוגה, רואה־החשבון עמום פרושן בן
ה־40״פלוס.
הרומאן בן השניים הוא בן שנה. קדם לו
הרומאן בן־שמונה־השנים שהיה לה עם
שלמה סדן, הצעיר ממנה ב־ 10 שנים.
פינס הגרושה היא אמו של גיא (,)21
העובד בולי צה״ל, והנחשב כאחד המוכשרים
שבאנשי התחנה.
בן־זוגה, פרושן, היה בעבר יושב־ראש
מועצת־המנהלים של תברח חשמל, וכיום
הוא עובד כרואה־החשבון של תיאטרון
הבימה, יושב־ראש הנהלת אד מ ם ויושב-
ראש הנהלת בית צבי.
בטכס, שנערך בבית הרבנות בבאר־שבע,

עמום פרושן
מתיחה תיאטרלית —
דיה שביום השישי האחרון היא נפגשה בנסיבות
חברתיות עם איז׳ו דגר, ראש עיריית
באר־שבע, שבישר לה שהעירייה מפסיקה את
ההקצבות לתיאטרון העירוני.
זהו גזר״דין שמשמעו סגירת התיאטרון.
אך אחרי דיון הם הגיעו להחלטה משותפת
— להם ולראש עיריית קריית־גת — שהתיאטרון
יעבור לקריית־גת, שם הוא ייהנה מתקציב
מוגדל ומתנאים משופרים.
בעוד היא ממשיכה לשאת את דבריה,
נכנסה לאולם מזכירתה, נעמי אלתר,
כשבידה בקבוקי־שמפניה ועוגות. השחקנים

איזה מכות הלכו שם! היא נכנסה שלמה
ובריאה, ויצאה מהדירה חבולה והמומה.

אנאבל טמיר ומוטי רייף
״בלי התנחת מצדי; הוא התנפל עלי...״

מפעם לפעם, כשאני משועממת, אני
אוהבת לעשות ספירת־מלאי אצל מיש-
פחת אייזנברג.
המישפחה הזאת, עם כל העושר האג דתי,
הקשרים הבינלאומיים והמיסתו־רין
שלה, מאוד מסקרנת אותי. אז הגע תי
לסיכומים הבאים:
לאיל-ההון שאול אייזנברג ולאש תו
לאה יש שישה ילדים, חמש בנות
ובן. הבנות הן אלפרידה, אדי ת, א ס תר,
ליז ואמילי, והבן הוא ארווין.
אתם בטח יודעים שלמר אייזנברג יש
שיגעון של אחדות-המישפחה, וזה אצלו
ערך מקודש. אבל אתם יודעים שבחיים
יש הבדל בין המצוי והרצוי, ודווקא ב־מישפחת
אייזנברג יש אחוז מאוד גבוה
של פרידות וגירושין.
הבן ארווין, המתגורר בלונדון, חי
בנפרד מאשתו אנג׳לה, המתגוררת עם
איש־העסקים הישראלי קובי אל־נתן,
שאשתו דליה היא חברתו העכשווית
של ארווין. בקיצור, חילופי זוגות.
ליז הרדי התגרשה מבעלה דורעם ב־
, 1987 אחרי 20 שנות-נישואין, וכיום
היא חיה בגפה, א ם כי היא נראתה בכמה
אירועים חברתיים בחברתו של גבר
צעיר, שזוהה כשומר־ראשה.
הבת אדי ת נשואה למאיר רוזנפלד,
והם דווקא חיים טוב. גם הב ת הצעירה,
אמילי, הנשואה להורציו פורמן, מנה לת
חיי־מישפחה תקינים.
אס תר נשואה ליונתן זוכוביצקי,
המתגורר בארצות־הברית בגלל ענייני״
כספים שהוא מסובך בהם. אבא אייזנ-
ברג מאוד לא אוהב אותו, וביקש מבתו
שתעזוב אותו ותחזור לחיק-המישפחה.
מנדאט בכנסת
ציפי פינם
— עם עוגות ושמפניה

נכחו מעטים בלבד. עך־הכלה היה גרי בילו,

סיפור
ער סבות
מצאי מישפחתי

מנהל בית־הספר למישחק בית צב׳ ,ועד־החתן
היה הדוקטור דויד אלכסנדר, יושב־ראש
קרן תדאביב לספרות ולאמנות.

קצת קשה להאמין עד להיכן מידרדרות
מערכות־יחסים בין אנשים. הפרידה של
הדוגמנית אנאבל טמיר מבן־זוגה, הדוגמן
מוטי רייף, עוד עלולה להיגמר בבית־מישפט.
השניים
נפרדו בריב לפני חודשיים. כדי
להירגע, נסע רייף לבקר את אחותו רותי,
המתגוררת בקניה. אנאבל המשיכה לעבוד
יותר מתמיד, כדי לשכוח את מה שהיה.
ככה חלפו להם כמעט חודשיים. הרומאן
הגדול בין הדוגמן בן ה־ 24 לדוגמנית בת ה־
35 הפך למילחמה קרה ומכוערת, מלווה
בהאשמות הדדיות.
אנאבל היתה פגועה ביותר, בגלל השמועות
שהגיעו לאוזניה מאחרים על יחסו של
מוטי אליה. בסוף השבוע האחרון היא
החליטה, לדבריה, לשים קץ לעניין. היא יצרה
עימו קשר, והשניים נדברו להיפגש בדירתו
בשעת־לילה מאוחרת.
כשהם נפגשו, התלהטו הרוחות: לטענתה,
התנפל עליה בן־זוגה־לשעבר והיכה אותה

באכזריות.
כששמעתי זאת מפי ידידה עשיתי דרינג־דרינג
לדוגמנית האלגנטית וחקרתי אותה.
״אנאבל שלום, אני מתקשרת אליך בקשר
לתקרית שהיתה לך עם מוטי רייף״.
״כן, אני ממש בהלם ממה שהוא עשה לי.״
״איך קרה שנפגשתם?״

יאשה ביסטריצקי
אהבה משותפת למוסיקה קלאסית
אך היא סירבה ואמרה שהיא הולכת
אחרי בעלה באש ובמים. בינ תיים היא
בחרה בדרך־האוויר, והצטרפה לבעלה,
הנמצא אי־שם באמריקה.
וכעת אנחנו מגיעים, כמובן, לבת הב כורה,
אלפרידה, שחיה בנפרד מבעלה
יגאל המתגורר בלונדון. הזוג אמנם לא
התגרש, בגלל לחצים שהפעיל האב, אך
הגבר שצמוד לאלפרידה הוא יאשה
ביסטריצקי, מארגן תחרות״רובינש־טיין
בישראל. הוא אמנם מבוגר ממנה
בכמה שנים טובות, אך זה בוודאי לא
מפריע להם ליהנות ביחד מ מוסיקה
קל אסי ת טובה.
גרושתו של הפרופסור אלי כספי, מנהל
המחלקה הגינקולוגית של בית־החולים אסף
הרופא.
הגברת כספי, אחרי פרידתה מבעלה, נצמדה
חזק לעורך־הדין העשיר ורב־ההשפעה

אולי אתם אינכם זוכרים, אבל לפני ש ש רה
סלע, גייסת״הכספים הראשית של התיז־מורת
הפילהרמונית ואשתו של הפרופסור?1
מיכאל סלע, לשעבר נשיא מסן ו״צמן1! ,
נכנסה לתפקידה והפכה לגברת הראשונה של §|-
הפילהרמונית, היתה שם אשה אחרת, אמנם
לא חשובה כמו הגברת סלע, אבל בעלת
עמדה והשפעה. היתה זאת. זהבה כספי,

״טילפנתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה
לקחת מיזוודה שלי שנשארה אצלו, ומזה
התפתחה שיחה וקבענו להיפגש לשיחה ארוכה״.
״ואז
מה קרה?״
״ביום השישי האחרון, לפנות בוקר, באתי1
אליו הביתה. היה שם ידיד שלו, מעצב־ה־אופנה
דודי אלבו, והתפתח ויכוח ביני לבין
מוטי. הוא האשים אותי שאני משמיצה אותו
בעיר ומסכסכת בינו לבין אנשים אחרים״.
״וזה נכון?״
״זה שקר! כל הצרות והבעיות שיש לו עם
החברים שלו זה בגלל הפה הגדול שלו״.
״איך הגעתם למכות?״
״הוא התחיל להתחמם ולצעוק, ואז, בלי
שום התגרות מצדי, הוא התנפל עלי ונתן לי
אגרופים ומכות בכל הגוף. צעקתי ובכיתי
שיעזוב אותי, אך הוא לא הפסיק. דודי אלבו
ניסה להפריד בינינו, אך לא הצליח. עד
עכשיו יש לי סימנים מהמכות.״
״ואיך זה נגמר?״
״אחרי שהוא נרגע, עזבתי וחזרתי הביתה.״
״ומה יהיה?״
״אני עדיין בשוק מהקטע הזה, ואני חושבת
שאפילו אס אמרתי לו דברים קשים, הוא לא
היה צריך להכות אותי, ביחוד אחרי מה שעשיתי
בשבילו. עד היום הוא חייב לי אלפי
דולארים, שאני עדיין מחכה שהוא יחזיר >

זהבה כספי ומיכאל פירון
שיפזץ בחז״ל

מיכאל פירון, וכיום היא הידועה־בציבור
שלו.
את הגברת כספי לא כל-כך אוהבים, מפני
שהיא די יהירה, ואף אינה מנסה להסתיר את
זה. אחת מנשות־החברה הידועות אמרה לי
שרק מרשימת האנשים שלא אוהבים אותה
אפשר להרכיב מנדט אחד לכנסת.
בכל אופן, האשה הזאת, שהיא חברה באמרת
ידידי התיזנוורת הפילהרמזנית, ידועה גם
בזה שהיא נאה ואלגנטית מאוד, ובאחד
האירועים האחרונים שהיא נכחה בהם שמתי
לב לכך שהיא היתה יפה יותר מאשר מקודם,
ושהפנים שלה היו חלקות יותר מאשר מקודם.
היא נראתה עליזה יותר מאשר קודם. ואז גיליתי
שהיא פשוט עברה שיפוץ בחו״ל, והתוצאה
לפניכם.

רוץ

אריארה

ברדוגו

מחדרים
רק ציקים

ולא אחרת
ך* יום זה סטייל לראות זוזרזה. בון־טון.
( \ הצטרפות אל האוונגארד. פעם זה נעשה
במיסתרים. כל שני וחמישי אחר הצהריים היו
נעלמים מהרחובות המכורים לתוכנית, והיו
מתגנבים הביתה, מצטרפים לילדיהם והופכים
כמותם, לגרופיס של המגיבים.

זוהי, אולי, תוכנית־הטלוויזיה הוותיקה
ביותר. היחידה שיש לה קהל־צופים קבוע,
נאמן כמו למישררי־הספורט, והמגיע למכשיר
בשעה היעודה, עד כמה ששעה זו אבסורדית(
.עובדה שלא שונתה בכל השנים)
זהו־זה הוא ילד של הטלוויזיה החינוכית, המשדרת
עד .5.30 מצב המעלים מעם ישראל
אולי את הטובה בתוכניות המשודרות כיום
בשידורי הטלוויזיה בישראל.
אפשר לכתוב על זהחה במילה אחת:
מומלץ! וככל שתיבחן המלצה זו תצא
משוכנע, יותר ויותר באמינותה. כל אחת
מתוכניות זהרזה עומדת במיבחן. לפחות בתחילת
העונה.
לפני שבוע שודרה התוכנית הראשונה
לעונה זו. שופרא דשופרא. אסור לכתוב ביקורת
על משהו כזה.
היתה הרגשה שהושקע בה מעל ומעבר
לכל תוכנית אחרת. התוכנית השנייה כבר
היתה מוצר סטנדרטי, שהיה לא פחות טוב
מהתוכנית הראשונה. רק בלי הבומבסטיות.
היה בה סיפור ותת־סיפור. מוסר־השכל גלוי.
ומוסר־השכל חסוי. והעיקר־העיקר, התוכנית
אינה מגישה את החומר לעוס. צריר לחשוב
כל־הזמן. דרוש מוח טרי וחי. מוח של צעירים.
כל תוכנית זהרזה מתרכזת סביב נושא.
השבוע הסתערה התוכנית על האיגנורנטיות,
הבורות הצוהלת בפה מלא שיניים. סיפור
המיסגרת כאילו ירד על הצרפתים, במין הו־מורסקה
על חגיגות ה־ 200 לכיבוש הבאס־טיליה.
הרעיון שעליו סבבה התוכנית היה
גניבת מיגדל אייפל, בדיוק לקראת חגיגות
ה־ .200 גם לא נדרשו שלושה ניחושים לדעת
מי גנב את המיגדל, מי שגונב את המגבות
והמאפרות והסדינים...
דווקא מגיע שמישהו יגמור פעם על
הפומפוזיות של האגו הצרפתי המנופח. אבל
זה לא קרה הפעם. הפעם שימשו הצרפתים
כוכבי־מישנה בתוכנית. היחידי שהתייחס
אליהם היה גידי אורשר. הוא הכניס להם
צדדית, כשתיאר את הבכורות שגנבו הצרפתים
מהאמריקאים.
בעוד הפומפוזיות הצרפתית מהווה רקע
והסוואה, צולפת התוכנית בנקודות־המטרה
האמיתיות. כולן מסומנות היטב, במטרת הדמות
של הישראלי הבור. ואין זה חשוב באיזה
דמות בוחר הוא להופיע, תכונותיו צפות ועולות.
התייר הישראלי המגיע לפאריס לראות
את מיגדל אייפל ולנגב בקרואסון, שולט
ברזי השפה הצרפתית עד כמה שזה דרוש לו.
יודע לשאול: קו־מבייה (כמה זה עולה) בלי
להתבלבל. ושומר על כוננות רכש מתמדת.
תמיד נכון לעיסקה. לא יתן להזדמנות לברוח
לו מבין האצבעות. הוא חוטף וקונה בתריסרים
או בקילו. ולא חשוב מה המוצר. ציור
של מיגרל אייפל אורגינאל? תן לו שני
אייפלים וורודים. אחד טורקיז, ואחד לילך,
אולי יתאים לשרותיס.
את האיגנורנט אפשר למצוא משחק שחמת
על גג בית בתל־אביב, או מעביר זמן
במישרד המוסד. פעם זה היה ״מוסד — מוסקה
סיורים״ .עכשיו הוא ״ש־ב־ב־ב־ב־ב״ .לא
שב״כ, רק ״ש־ב־ב־ב־ב. שימעון־ביטון־בטון־
ביטחון־ביטוח־ביוב־באחריות״ ,המבכה את
הימים הטובים שחלפו לבלי שוב. היום זה לא
מה שהיה. כל גורבצ׳וב עושה גלאסנוסט
וגומר על הפרנסה. אי־אפשר להתקיים בלי
עבודות צדדיות. מעוניינים באיזה מהפכה

דבדל

מושונוב ובר־אבא
גנב! לנו את הסריגה

קטנה בהזמנה? אולי איזה דיל? רובים, רימונים,
כדורים? הכל יש. אם אין משהו יותר
טוב, גם עבודת סבלות הולך. דווקא את
מיגדל אייפל מתל־אביב לפאריס? למה לא?
איזה צירוף־מיקרים, רק אתמול סחבו אותו .
מצרפת לכאן.
השפיונצ׳יק הישראלי נשבע בס1באר1
שלו, כי רק אז אפשר להאמין לו שהוא נשבע
בנשמתו. הוא הבורג, החייל הקטן במישחק
החיים. שליח־השילטון הפותר את כל הבעיות
בזבנג וגמרנו.

אריארה

בייאוש הזה שנחשף באור גדול מה נשאר?
נשארה מילת הזהב של גידי אורשר שאמר:
״השפה העברית שפה משעממת. יש רק מילה
אחת נורא משגעת :״אומללה״ (לבטא כמו
או״ללה, בצרפתית) אומללה באמת מילה
משגעת. מגדירה, באחת, את מדינת ישראל.
אומללה! אין לה מוסר. אין בה שיוויון. הצרק
צולע. ואין מי שיפתח פה ויצרה: זוועה!
נשאר לה רק זהו־זה. וזה יותר ממה שיש.
זהו זה ולא אחרת. תוכנית הסאטירה היחידה
במדינה.

דנד ל

!גל ש
^ תב־הטלוויזיה הוותיק, ויקטור
^ נחמיאס, נלקח מאחורי הצאן של חדשות
הטלוויזיה בערבית למלכות החדשות
בטלוויזיה הכללית, ונשאר במשך
שנים בתחום האפור של כתבות מזדמנות
על אירועים שוליים והבאת מצוקת בני
עדות המיזרח לבתיהם השבעים של תושבי
המרכזים העירוניים בישראל. בקיאותו
בעולם הערבי, הבנתו את התהליכים
המתרחשים בו והיות הוא עצמו בוגר תרבותו
ודובר שפתו, לא נמצאו ראויים
לשימוש בטלוויזיה הכללית.
היעלמותם, המיסתורית־משהו, של
אהוד יערי וגיל סדן ו״האינתיפאדה״ זימ־
נדומיאם טוב לימין
טוב לשמאל

נו לו בראשונה, אפשרות לככב במרכז
המירקע. אנחנו פוגשים בו משוטט בין
מחנות־פליטים, מרכזי־ערים ושולי־כפ־רים,
בניסיון להביא בצורה הוגנת ואובייקטיבית,
עד כמה שניתן, את דברם של
ערביי יהודה, שומרון ועזה.
מהניסיון הבלתי־אפשרי הזה, של בן
לעם אחד, המציג את מצוקותיו, תביעותיו
ומעשיו של עם אחר, כנגד העם שאליו
שייך הכתב, הוא יוצא מוכה מימין
ומשמאל, אך מנצח כעיתונאי.

^ נחנו עם קשוח ״,אמר דובל׳ה גליק-
מן איש הש־ב־ב־ב לאחים דה־קממבר
— מוני מושונוב ואבי קושניר —
כשבאו לדרוש ממנו כאיש המוסד להחזיר
לפאריס עטרה ליושנה, ולמקם בה מחדש את
מיגדל אייפל.
״אנחנו לא מחזירים שום דבר, חוץ מצ׳־
קים ״.חתם את הנושא, ובתהליך־המיקוח הצליח
להעביר לפאריס את כל־בו שלום, המזרקה
של אדם בכיכר צינה וגם את מישרד־הם־
נים. אייפל, דרך אגב, השתלב בנוחות מפתיעה
בנוף התל־אביבי המיוזע, שלא הוטרד
כהוא זה מהאורח החדש שקפץ אליו לביקור.
דבריו של גליקמן השתלבו עם נסיונם רב־התפריטים
של זוג המיסערנים הצרפתי, פרג־סואה
וז׳ק.דה־קממבר, שזכו לראות בעונות
התיירות הבוערות את הביסטרו הפרטי שלהם
משנה צורתו, כאותו שדה שענני ארבה עברו
עליו. וראוי באמת לנצל את מיצעד־המסיכות
לרגל 200 שנה למהפכה הצרפתית, לספירת־מלאי
פרטית משלנו. ספירה שבה נבדוק אחד
לאחד את כל האוצרות שסחבנו במהלך 40
השנים האחרונות, ושכחנו, משום מה, להחזיר.
חוץ מצ׳קים, כמובן.
ב־ ׳ 56 סחבנו סיני(שלא להזכיר כמובן את
רמלה, לוד, חיפה, רמת־אביב ועוד ועוד) .העיקר
שאת סיניה לא החזרנו, וזכינו לפגוש
בה מחדש כאם צעירה נשואה ויפה בסיבה
למסיבה לפני כשנתיים או יותר. אולי כדאי
לקראת חגיגות שמונה השנים לנטישת סיני
להביא אותה פעם נוספת, למען האיזון, לגבי
גזית.
לקחנו את יהודי המיזרח — בים, במידבר
ובמרבד הקסמים — אל המעברות, ועד היום
אנחנו מחפשים את הדרך להחזירם מישראל
השנייה״.
לקחנו את יוצאי המחנות ל״שערי העלייה
״,ועד שלא באה אורנה בן־דור להזכירנו,
לא נודעו כי הפכו לנגידים, סופרים, תעשיינים
וסתם ׳אינים׳״.
אחר כך לקחנו את יהודה, שומרון, עזה
ושוב פעם את סיני, שהלך לשחק בשדות
זרים, ובסוף־העונה מצא עצמו עמוק בליגה
הארצית.
ועם יהודה שומרון וחבל עזה אנחנו כבר
תקועים 22 שנה, לא לבלוע ולא להקיא.
כיב שיטחי־המריבה האלה, שבהם רעה
דויד עם חבר מרעיו, אברהם אבינו כרה את
הקבר היהודי הראשון, יואב רדף אחרי עשה־אל
בריצת המרתון הראשונה, מזכירים לנו
חלום שמזמן היינו רוצים לשכוח. החלום
להיות, על פי חזונו של דויד בן גוריון ,״ככל
העמים״ ועל־פי חזונו של זאב ז׳בוטינסקי
״בני מלך חופשיים״.
לא הבטחנו להיות כ״כל העמים״ ולהגן על
המקום שהוא בסיס קיומנו, וכשהגיע מועד
ההכרעה, נדמית ההנהגה מקיר־לא־קיר שלנו,
כמי שנכנס מרצונו למירוץ־שליחים, המתחרה
בינו לבינו, בשאלה מי יחזיר יותר מהר,
כשרק שאלת המחיר, שנויה אצלם במחלוקת.
והמחיר, שחתימתו תיכתב על החול, יכריח
אותנו להביט במראה, ולגלות כי 2000
שנות נדודים ושואה אחת, ששמרו על זהותנו
כעם, לא יכלו לתקומה, שבמחי 40 שנה,
בטלה תיקווה בת .2000
ויסלחו לי מנחי זהו זה הוותיקים והמזד
טרפים החדשים, שלא ייחדתי מספיק מילים
ליצירתם המתחדשת. כי צפייה בשתי תוכניות
הולידה בי את ההרגשה כי זה כבר לא זה,
וזהז זה מזכיר את אותן תוכניות טלוויזיה
אולפניות, המתגאות בהתפעלות עצמית פרו־בנציאלית,
שבהן מלעיטים אותנו פרנסי-
הטלוויזיה .

רוץ

אריארהרבדר גילגולה
פונדקאית של שערוריה

בהרוג!
הנפילה השבועית
ינהג טוב יש לו לאדם בחיים. כל מ1צ־
^*/אי שבת, כמו שמתחיל צירזפים. בטלוויזיה
הישראלית, עובר האזרח לירדן. שם
תמיד יש סרט קולנוע, הדואג לסיום יפה לשבת
ולפתיחה נכונה לשבוע הבא.
בשבת שעברה, מרוב שהתארכה תוכניתו
של אבי אתגר(השתפרות מדהימה, כולם היו
טובים, אפילו ספי ריבלין ,).איחר הבן־אדם
את הפתיחה. גם בלי פתיחה, הופעה של אלן
דילון מדבר אנגלית מותירה את התחנה
הירדנית על האקרן. כך מגלים שגם ז׳אן
טובים, אפילו ספי ריבלין) ,איחר הבן־אדם
אותה שוטרים וגנגסטריס באנגלית.
בדיוק אז מתחיל בישראל ב״בי־אם. איזה
ייאוש לחזור לישראל. אבל, ביזנס ביפור
פלז׳ר. וכאן נדרש קורבן אמיתי למען מקום־
העבודה. בטלוויזיה הישראלית, כמו תמיד,
הסרט זבל־זבל.
בסרט בייבי אם יש הכל ואין כלום. הסרט
מתחיל בקיטעי סופ״אופרה מתוקים מסכרין.
הדמויות חושפות את עצמן כבר מההתחלה.
עד שכל שימוש בהגיון אינו נדרש. מכינים
את הקהל לסוף; על־ידי סימפטיה למנצחים
(הצודקים) ושינאה וטינה למי שעתידים להפסיד.
גיבורת
הסרט, מרי־באת׳ מתנדבת לשמש
אכסנייה אנושית. זה הג׳וב שהיא יודעת
לעשות הכי טוב, אפילו שהיא בכלל לא
מעוניינת לגדל עוד ילד. רק לעשות אותו
למישהו אחר. בעלה, ריק, טוב ואנושי עד
בחילה. כל־כך בן דר, שגם החולשות שלו
לגמרי בסדר, והאגואיזם שלו נשמע טיבעי
לחלוטין.
רק הוא יכול לשאול: מה יהיה במשך כל
תשעת החודשים? יעני, באיזה כלוב ישים את
הזרזיר שלו, אם אשתו משכירה את שלה
לאחרים? אבל עשרת אלפים דולר זה לא
צחוק. במיוחד באמריקה. וגם אושרה של
אשתו המשתוקקת זה משהו, והבן־אדם מסכים.
הוא שאמרנו, בן־אדם יותר בסדר מבס־דר.
ההורים
המאמצים מגעילים לאורך כל
הדרך. לא רק מגעילים, גם מזוייפים. מהמתקדמים
האלה, גם במחשבה וגם בהגיון. רק
רגש אין להם בגרוש. הכל קומו־פלאג׳ .כמה
אפשר להאמין להורים, שהם יותר הורים מהורים.
יותר מאושרים, יותר מבינים, יותר ויותר
יותר. כל־כך סובלים אותם, שגם כשנופל
עליהם האסון, ומרי־באת׳ מחליטה שלא להחזיר
להם את התינוקת, אף אחד לא מרגיש
צער מיוחד.
ההחלטה המשותפת להביא ילד באמצעות
אם פונדקאית היא פיתרון מושלם לאשה
שלא רוצה לסכן את חייה ולבעל המבכה את
ניתוק השושלת. משלמים 7500 דולאר, וכל
מה שנותר הוא רק למצוא את האכסנייה הנכונה.
הוא ביו־כימאי, אשתו רופאה והם מוכנים
להיות הורים. אשתו תיקח כמה שבועות
חופשה כשתגיע התינוקת, ואחר־כך המטפלת
תעשה את העבודה. עניין הרגשות שולי
לחלוטין. לא מדברים על זה בכלל. רק בחירה,
בחינות, בדיקות המתמשכות עוד ועוד ונותנות
למציצנות החולנית להגיע למימדים
פרועים. המאמצים אינם מתייחסים לריגשו־תיה
של האכסנייה האנושית.
אחרי שמסתיימת הצגת התיאוריה, הזוגות
התקרבו, ההריון תופס, והתינוקת מגיעה,
תופסים הרגשות את מקום ההגיון והפתיחות
הליברלית. לפתע הכל ברור. האמא הטיבעית
לא מוותרת על התינוקת שלה( .כמו שאמרה
הפסיכולוגית מההתחלה כאן נגמרת אופ־רת־הסבון
ומתחיל סרט־מתח. יצליחו או לא

ב מז ק ד

או זונה

ך* טלוויזיה הכללית הביאה בשני המו
1שכים דרמה המתעדת מיקרה אמיתי של
זוג מצליחנים ניו־יורקי, שהשותף הגברי בו
התייתם מאמו והוא מבקש להמשיך את מיש־פחתו
על־ידי הבאת ילד לעולם. חוסר יכולתה
של אשתו להרות מאלץ אותו להביא את
ילדו באמצעות אם פונרקאית.
זוהי תופעה המקדימה באלפי שנות אור
את המציאות החברתית שלנו. צפייה מבעד
לכדור־הבדולח הטלוויזיוני מאפשרת לנו
רגע של חסד נדיר, הצצה לעתיד.
ההצצה מעלה מחדש את התהייה האם
יכולים אנו לברוח מקידמה זו או שאנו נדונים
לה לנצח.
הסרט הביא את סיפור המיפגש בין שני
זוגות: הזוג שטרן חשוך־הילדים והזוג וויטהר
הוולדני, בן למעמד הפועלים. מיפגש שנוצר
על רקע ייצרה הלא־בר־כיבוש של מרי־בת׳
וויטהד להרות ונחישותו של מר שטרן להפרות.
כך, ממיפגש טיבעי ביותר בין גבר לא־שה,
מתפתחת טרגדיה, הנמצאת מקידמת
דנא בבסיס ההוויה האנושית.

של מי הילד הזה, לעזאזל?

יצליחו ההורים המאמצים להוציא את הילדה
מחיק האמא הטיבעית. במקביל למתח,
מתחילה האודיסיאה לקבל אופי אמריקאי.
במילים אחרות מתחיל סרט של מירדף.
אגב, בירדן, גומר בורביל השוטר על כל
השלושה, דילון, וולנטה ואייב מונטאן. כשהוא
שם יד גם על השלל. לא הפסרנו כלום.
אמרנו לכם: יש מכשיר־וידיאו.
החלק השני של הסרט ששודר השבוע היה
מצד אחד לא דרוש ומצד שני, לעומת זה,
משעמם. כל החלק השני מתנהל בבית־המיש־פט
סביב השאלה: האם החוזה חזק יותר מתחושותיה
של האם הטיבעית.
מי שחזה בישראל במאבק המישפטי על
הילדה הבראזילית קרולין ברונה ראה בסרט
ב״בי־אם סתם תיזכורת עלובה. הפרשה
שהתנהלה בישראל, בבתי־המישפט ומעל
דפי־העיתונים, היתה מעניינת והגיונית הרבה
יותר מאותם אירועים בסרט. דווקא סרט
זה, שנעשה מסיפור אמיתי והתבסס על
מיסמכי בית־המישפט, היה צריך להיות אמין.
ויש לאמר לזכותו שהוא הכל חוץ מאמין.
בישראל זכתה האם הטיבעית, רוסילדה,
בבתה קרולין־ברונה ושבה איתה לביתה
שבבראזיל. באמריקה היתה צריכה האם
הטיבעית להגיע עד לבית־המישפט העליון
כדי שזה יכיר בזכותה הטיבעית ויקבע :״אין
לצפות מאם טיבעית שתוותר על פרי ביטנה
בלא מאבק ״,אפילו כנגד חוזה שעליו חתמה.
רק שם נקבעו לה זכויותיה לקשרים של ממש
עם ילדתה־פרי־ביטנה.
בירדן שידרו בינתיים את שרל 1ק ה 1למס
באמריקה עם רוג׳ר מור בתפקיד שרלוק. מה
שמסביר למה סבלנו את הזבל עד הסוף.

וויטהד מחליטה להיות אם פונדקאית:
משמע, היא מסכימה לראות, במודע, בילד
המתרקם ברחמה פיקדון. פיקדון, שמיר עם
סיום תקופת ההריון, תשיבו לבעליו החוקיים,
נותן הזרע.
היא מציגה לפני קרוביה — בעלה, ילדיה,
אחותה וחבריה — את החלטתה ומתרצת
אותה באלטרואיזם סנטימנטלי, הניזון
ממסרים טלוויזיוניים, ולא חלילה, ברצון של
אם שילדיה בגרו, ויש בה צורך יצרי נואש
לתינוק ואולי גם לכסף.
התהליך, מרגע ההחלטה ועד לרגע הלידה,
נעשה באופן מתורבת וסטרילי, הפועל
במסגרות ביורוקרטיות כשרות למהדרין
ומעוקרות מאנושיות. עד לרגע הלידה לא
ניתן ולו אף גם רמז לשד שיתפרץ מצוואר
הלידה הזה.
הפונדקאית, אנושית, חמימה, וחסרת־סי־בוכים,
הופכת אחרי הלידה למיפלצת המיטלטלת
בין דמונים של יצרים קדמוניים.
משקרת, משחרת, מאיימת, מתמוטטת —
והכל בשם הרצון להיאחז בפרי בטנה.
מעשיה בלתי־מובנים לה ולסביבתה, והם
פוגעים בערר הכל־כך מקודש של החברה
האמריקאית — החוזה. כיוון שהפרה אותו
היא מאבדת את רכושה, מעמדה, ילדיה
ומכוניתה. והיא נודדת בדרכים צדדיות
ממוטל אחד למשנהו.
האב מגלה באיחור שהמשתנה היחידי
שלא בדק — יכולתה של האם להיפרד מפרי
בטנה — הפך למשתנה הקובע.
הטלוויזיה האמריקאית מחפשת את האשם
למצב בלתי־נסבל זה. האם זוהי הפונדקאית
שהפרה חוזה או מרכז ההפרייה, שלא דיווח
לאב על הפגם הקטן בפונדקאית.
איש אינו שואל מה גורלה של חברה המביאה
את ילדיה לעולם באמצעות אם פונדקאית
ומה המרחק בינה לבין העולם שתאר
אסימוב בספריו. עולם שבו תהליך ההפרייה
מנוכר לחלוטין למיפגש הריגשי בין גבר
לאישה, המבוגרים בו פועלים כמכונות והילדים
גדלים על פי שיקולים של ברירה גנטית.
בית־המישפט,
הדן את הילדה לאביה משאיר
אותנו עם השאלה איך נקרא לאשה המשכירה
את רחמה לכל המרבה במחיר, ואיך
נקרא לאב שבחר להביא ילד לעולם באמצעות
אשה זרה ואיך מצליחים להתחמק
מגזר־הדין של הקידמה.

כתבתו של אורי >״אכ״א״) כהן־אהרו־נוב
על אסירי כלא שכם עוררה סערה עוד
בטרם הסתיים שידורה על מירקע הטלוויזיה.
עוד באותו הערב הוצפה מרכזיית הטלוויזיה
בירושלים בעשרות טלפונים של צופים
שזעמו והתלוננו מדוע משדרת הטלוויזיה
״הילטון של רוצחים״.
הפוליטיקאים לא השתהו זמן רב והחלו גם
הם בחרפות ובגידופים על הטלוויזיה, עורכיה
ומנהליה, ותמהו כיצד יתכן שהטלוויזיה
הממלכתית תשדר כתבה כזו.
אריה מקל, מנכ״ל הרשות, אמר שהיומן
בכללו לא היה מאוזן, ודן יתר על המידה
בנושאים מסוג מסויים.
אך בעוד קיצפם של כל אלה יוצא על
הטלוויזיה, התבררו העובדות הבאות:
• אורי בהן־אהרונוב עבד על הכתבה
במשך תקופה ארוכה, באישור הממונים
עליו בטלווזיה, וסיים לצלם אותה בתחילת
החודש.
• ביום השישי בצהריים קיבל אריה
מקל, מנכ״ל הרשות, בכתב את הליין־אפ של
היזמן ובו סדר הכתבות ותוכנן. מקל לא העיר
דבר.
• ב או תו היום השישי ב־ 6בערב צפה
חיים יבין, מנהל־טלוויזיה, ביומן כולו וגם
הוא לא העיר שום הערה.
• גם בישיבת־הבוקר השיגרתית של מח־לקת־החדשות
בטלוויזיה, הנערכת מדי יום
בחדרו של יבין, לא העיר מנהל־הטלוויזיה

דבר.
• בפורום חדשות ביום הראשון, הנערך
אחת לשבוע בלישכתו של מנכ״ל הרשות,
בהשתתפות מנהלי הרדיו והטלוויזיה ומנהלי
מחלקות־החדשות ברדיו ובטלוויזיה, התחילו
לצוף הביקורות על הכתבה המסויימת. יבין
לקח על עצמו את האחריות, מקל הצדיק
אותו.
• אחרי פורום החדשות זימן מקל לליש־כתו
את יבין, אורי כהן־אהרונוב ואת א לי עזר
(״גזר״) יערי, עורך היומן. מקל אמר
שהעיתוי של הכתבה לא היה נכון, בעיקר
משום שבאותו יום השישי מלאו שיבעה
להרוגי האוטובוס.
הוא העיר ליערי שראוי היה לו להתייעץ
עם יבין מבעוד מועד לגבי התוכן ועיתוי השידור.
הוא
אמר לו עוד שכדאי לגוון את היומן
ולכלול בו מיגוון אירועים המתרחשים בארץ
בנושאי חברה, כלכלה וכד.

עקב נגד דידה
שר־התיקשורת גד יעקבי, שלח ביום
הראשון מיברק לאהרון הראל, יו״ר רשות־השידור,
ובו התלונן על הכתבה בנושא חב־רות־ההובלה
הישראליות בניו־יורק, ששודרה
ביזמן הטלוויזיה בליל־השבת. יעקבי התלונן
שהטלוויזיה קנתה כתבה מוכנה מראש ושידרה
אותה ללא עריכה. הוא טען במיברקו שהכתבה
מעודדת ירידה.
מיברק ברוח דומה שלח גם רפי אלול,
ראש מועצת מזכרת־בתיה.

דתיים נגד מין
במהלך כל השבוע שעבר הגיעו קריאות
טלפוניות רבות למישרדו של מנכ״ל רשות־השידור.
המטלפנים, דתיים ברובם המכריע,
התלוננו על שידור ראיון עם הסכסולוגית
האמריקאית רות וסטהיימר, שנערך בתוכנית
מגצ״ש, בהנחיית אבי אתגר. עיקר
התלונות הופנו נגד מישפט שבו אמרה הד״ר
רות, שבמיקרה הכי גרוע ״אפשר להשתמש
במלפפון״.

ענת סר טסט׳ ₪

130

ביום השני, ה־ 17 ביולי, מסר דובר צה״ל על קורבן נוסף של הטירור
הפלסטיני בשטחים המשוחררים. לפי ספירת ״דיעה אחרת״ מאז תחילת
פרעות האלימות הערבית נרצחו 130 איש ואשה בידי המחבלים
הישמעאלים, לפי הפירוט הבא:
• 93 ערבים נדקרו, נורו ונשרפו בידי האחים.
• 37 יהודים נרצחו בדם קר.
• 1חייל ישראלי נעדר.

טד גדי ש

מתוך הנ/״לון הצודק
ארץ־ישראל השלמה )1( :השטח בין הים לבין עיראק, כפי שכינוהו בערגה סיעות־יהודיות
לאומיות )2( .השטח בין הים לבין הירדן, כפי שקוראיו לו בחדווה אמריקאים ידענים.
בר־לב: קו, הנובע מתפיסת־עולם איטית, אך בוטחת( .עיין ערך קרהסואץ, סוויסה־שווח־בתי־הסוהר,
ביודהספר המרכזי לשובזרזן. מפכ״ל ).בהווה משרטט בר־לב קווים משוכללים
יותר, בענייני רציחות־קטנות מסויימות( .עיין ערך רקע מיני־כספי־פסיב).,
בר״קדמא: עיתונאי עשיר־לשון, בתחום מחזאות וסיפורי־בדים. ממציא. מפניניו האחרונות
:״אסירים ביטחוניים קשים״ (על רוצחי נשים, ילדים ו/או קשישים) :״מדוע דווקא
אשקלון נעשתה מוקד־כזה של שינאה? לא ברור״...
בית־הספר המרכזי לשומרון: כינוי־צופן למיכללת פו״ם של כנופיות־הטרור.
אוטונומית, בחסות שרות־בתי־הסוהר: כספית, במימון ישראל( .עיין ערך טמטום, כסילות,
אווילות, קהות).
בדמייך חיי: אלגיה לירית, בחזקת צו־השעה.
גבעתי: חטיבת׳ חי״ר מסדום ועמורה, שהוקמה כפרובוקציה נגד יוסף שריד (ח״כ, פליט
מקריית־שמונה, מסתנן לוועדת חוץ־וביטחון; מחבובי ספיר־ז״ל) .שריד תובע,חקירה־יסורית׳
בגבעתי, בניגוד לעצות כמה מחסידיו במיפלגת צץ־רץ. עוד נשמע ממנו, בכל־זאת. אייטם־
תיקשורתי בטוח, הגבעתי הזה.
דמוקראטיה־פלם טינית־חילונית: דבר והיפוכו( .עיין ערך כחש, קאדוק, אש״ף
שואף, איסלאם, ישמעאל).
דיכוי )1( :הדרך הטובה להתייחס לנשי־ישמעאל הפורות, בארצות הסביבה )2( .הדרך
היחידה להתחמק מהצורך להשמיד כל אוייב ולהשיב חוק וסדר בארצות־התן( .עיין ערך חצצית,
מטודנאז, פלאסטיק, בית־הספר המרכזי לשומרון, חשיבה אנאליטית, אלוף מתלבט, צוקר).
דרום סודאן: זירה נידחת, שדה־ציד של סוחרי־עבדים (ונשים, וילדים־חלקים) ממוצא
הס־מלהזכירו: שדה־קטל לאפריקאיים כהי־עור. מתקשר למדיניותנו,מה לנו ולהם?( ,עיין ערך

לבנון, קהות, בדמ״ך־ח״).
הכרה בישראל: הסחורה־היקרה אשר אמורים לספק הישמעאלים, ברוב חסדם, כתמורה
לתרומה שיקבלו מאת עדת היהודאין־המרופטים הנקראים ישראלים( .עיין ערך קאדוק,
אילוזיה, דלוזיה, התיקווה, כסילות).
חם־מזג: מתייחס־באהדה לתושב המיזרח־התיכון, ומבטא אכזוטיקה, איכפתיות ו/או התלהבות.
חמום־מוח:
מתייחס־בגנאי לחם־המזג הנ״ל, ומפרש התלהבות כהשתלהבות. ביטוי גזעני,
כמובן.
חמור: מנפגעי האינתיפאדללה. גיבור של אלפי מילים בתיקשורת. מופת( .עיין ערך
ואכלוס).
חישוקים: ניסיונותיהם־הנלוזים של כמה הרפתקנים לדאוג במצח־נחושה גם לאינטרס ,
יהודי־ארץ־ישראל.
לבנון )1( :דוגמה־קלאסית ליישות מיזרח־תיכונית דמוקראטית וחילונית, המבטאה את
חרויות האדם באשר הוא חיה, ואת טיבם של מפקחים מסורים מארצות־ערב, מהאו״ם, ומה־תיקשורת
ה,ליבראלית׳ )2( .זירת ניסויים, בעיקר בסביבות ביירות, לתחמישים ארטילריים
מבתי־היוצר של דמשק ובגדר )3( .בית־גידול עיקרי לסמים־נרקוטייס מרגיעים( .עיין ערך
קיום־הסכמים, בדמיירח״ ,סוטול, ישמעאל, אסאד).
מוסר לוחמים: שיטה צה״לית לפיה מנחית המפקד (עיין ערך קודקוד־בכיר, אלוף
מתלבט, חשיבה אנאליטית) הוראות מעורפלות(עיין ערך,להיכוס בהם׳) לכפיפיו — ומייד
רץ לטלוויזיה להתראיין(עיין ערך קיחם. אחחי־צפ״ה, יעד־סופי) נכשלו החיילים(עיין ערך
חפ״ש! ,בעתי, חדשות־שוקן) ,הכישלון יתום. הצליחו במשימתם המטושטשת, הניצחון ברוך־
הורים (עייץ ערך, השיך נימל אשם: קודקוד מתלבט/מחבלט).
שיח לוחמים: דיאלוג בין,ועדת הלם׳(עיין ערך) לבין אחותו/אשתו של משתף־פעולה,
או חשוד בשטינקראי, או פסיאודו־מלשן, והכל בתנאי שאין לנערה כמה אחים בריונים( .עיין
ערך כבוד ישמעאלי, בר־קדמא, דיכוי, חם־מזו, מורשת־ערב, קאביליה, תמאס).
מיני/כם פי/פם יבי (רקע) :קו־הסברה מוצלח־כקודמיו, לפיענוחן של כל הרציחות
התמוהות, שקורבנותיהן, הפלא־ופלא וחזיז־ורעם, חלשים בגופם ו/או בגילם( .עייך ערך סוסים,
מאלט־ויסק׳ ,בדמ״ן־ח״).
מג׳דל־ברום: עיין ערך, לא תיארו! לעצמנו׳ ,בר־לב, פיתרוך מריו׳ בלבד, התקוממות
עם־שלם.
יען )1( :עוף מוזר, מהיר ותקיף, שאינו יודע לעוף, אך מפליא לבעוט. שמור בחי־בר יוטבתה.
בעוגת הייחום מאדים צווארו ומתפרצים יצריו. בתו של היען נוהגת לטמון ראשה בחול,
במיוחד בתקופת הייחום הנ״ל, על רקע מיני־כספי־נפשי, אך לא לאומני )2( .מליצה שחוקה

ובלה, בשימוש פאשיסטוני־הימין, לגינוי חתירתם הבלתי־נלאית לשלום ולסוציאליזם של
פייסני־השמאל.
נאבלוס )1( :שמה־הישמעאלי של העיר הרומית ויאפוליס, לשעבר שכם, עירם של פטר
והחמור )2( .כינוי שמוצאו בג׳נין למעשים ניבזיים המיוחסים בטעות לבני־שכם( .עיין ערך
עראק, ריקודי־בטן, כבוד, נאווה, פנטזיונריזם, שפם, מליצות, הכנסת־אורחים ישמעאלית).
עמאן )1( :שמה־ההאשמי של העיר הרומית פילארלפיה, לשעבר רבודעמון )2( .עירם של
שריפים, מלכים, עוצרים וגם מטה המוחאבאראת־הירדניים(כשהמידבר קרוב, וחולותיו בולעים
הכל, בדומיה)( .עיין ערך תיקשורת, טלוויזיה, זכוודהציבור, יעילות, מרתפי־השב״כ, ארץ־
׳שראל־השלמה).
פון־קארייאן, הרברט: עיין ערך מגידדכרום, שיכחה, אהבליות, מוסיקה־ויוה, יד ושם.
פון־חוסייני: עיין ערך מופת: אהבליות, הכרודבישראל, פוך קאר״אן.
קאדוק )1( :בצרפתית, ביטול )2( .בערבית, עיין ערך דמוקראטיה־פלסטינית חילונית,
מנעים, לבנון.
שטחים תמורת אוזבקים: מילת־צופן להסכם חשאי רוסי־ישראלי־אמריקאי, בעניין
טרינספורם של רבבות יהודים מן הפריפריה הסובייטית אל מרחבי הנגב, בתמורה לשיטחי־ארץ־ישראל
שיוגדרו־עצמית בשיטת הקאדוק הזוחל.
תום־לב: עיין ערך ון יבנה, מים לישמעאל, רקע מיני.

שירוח־בתי־הם והר ( שב ס)

עבור מיחקן־הכליאה —

שכם

דרושי
( )1מדריכי״ספורט

( )2סוציולוג/פסיבולוג

בענפים: טני ס־ שו ל חן, כדור סל, התעמ לו ת־מכ
שירים, אתל טי ק ה קלה 6 ( .מי שרו ת -
אחת לכל אי רגון־ חבלה מוכר).
להרחבהו בי סו סה אג פי ם ה שונים.

הקשר

ה אנו שי

בין

( )3דיסק־ג׳וקי
מתמחהב מו סי ק ה מיז ר חי ת (לשעות הע רב
בל בד 4 -מישרה).
( )4מזכיר/עוזר מישפטי -לוועד ת ה או טו נו מי ה ה פני מי ת. נדר ש ת יכו לת
ני סו ח מי ס מ כי ם, הג שת ת בי עו ת צוו ת
ה היגוי ל הנ הלה, רי שום פ רו טו קו לי ם של
הי שי בו תהמ שו ת פו תומעקבאחר ביצוע
ההחל טו ת (רכב צ מוד +שעות נו ס פו ת
גלוב אליות).
( )5יועצת״יופי

ל טי פו לבב עיו ת קו ס מ טיו ת של ה דיי רי ם.
עדיפו תלב לונ די תמלאהבמ קו מו ת הנ כוני ם.
התפ קי ד מ חיי ב גי שה לי ברא לי ת ־ הו מ אני ס ־
טי ת־ מ תי רני ת לל ח צי ה מי ת קן.

( )6שף/קונדיטור

בעל ני סיון רב ב רזי מטע מי ערב. רצוי ידע
ב ה כנ תבקל אוו ה ה מוני ת, א ך אי כו תי ת.

( )7מרפאות בעיסוק

בעלו ת כי שו רי ם מו כ חי ם ב טי פו לבק בו צו ת
ק טנו ת. נ כונו ת ל שיחרור מו ע קו ת פי סיו ת
מתונות. אי רגון חוגי סריגה, באלט ורית־מי

( )8ספרנים

ש לי טהמלאהבספ רו תהמרכ סי ס טי ת ( ש תי
מי שרות -לניני סטוט רו צ קי ס ט).

( )9אנשי־אבטחה

ל ש מירה 24 שעות בי ממה על ה סו ה רי ם.

תנ אי ע בו דהמ עו לי ם (שווים לרמהשמקב לי םהמ טו פ לי ם) מו ב ט חי ם.
ס בי ב ה אנו שי תחמה וידידו תי ת.
מו ע מ די םמת אי מי ם, א ח רי שירות צ ב אי מלאבאחדה אי רגוני ם, מתבק שי ם
להגי שאתהטפ סי ם בלי שכ ת־הגיוס, בקאסבה של שכם, מול ה בי תהא טו ם,
משמאל לצ מיג השרוף.

מאיר ליפשיץ

ה ע 1ק
על המימשל האמריקאי אפשר לאמר שהוא יודע
הכל, אבל לעיתים, למרבית הצער, אינו מבין
דבר. ההפתעה המוחלטת, שבה נפלה החלטת מרכז־הליכוד
על וושינגטון, לא פחות מהתגובות המבולבלות והסותרות
בעיקבותיה, מעידות על כך שוב.

גן־החיות הפוליטי הישראלי פרוש לפני וושינגטון
בכל בוניו, צבעיו ופרטיו. אין צורך ביונתן פר
לארד ישראלי שיספק לוושינגטון את המידע. למרות שגם
בכאלה אין ארצות־הברית בוחלת. במיוחד מאז מדיניותו של
ראש הסי־אי־איי, מתחילת שנות ה־ ,80 ויליאם קייסי, שנפסד
בינתיים, להפעיל בישראל גם סוכנים ישראליים. ציר בית־הנבחרים
האמריקאי, שניסה בשעתו לחשוף זאת באזני
עיתונאים, נקרא מאז לסדר, תוך איום בסנקציות על שגילה
חומר חסוי מוועידת מודיעין סודית.

אבל במישור הפוליטי הישראלי הכל גלוי פתוח

האמ רי ק אי

הפוליטיים. אבל ספק גדול אם היא מבינה את הכוונות
האמיתיות של אש״ף ומרעיו — לדחוק את ישראל מקו־נסיגה
למשנהו, בשילוב של מאבק טרוריסטי ומדיני עד דעיכתה
ומחיקתה המוחלטת.

הטעות המחשבתית — אסטרטגית של
המערכת האמריקאית נובעת קודם כל ממימדיה:
זהו ענק ללא מתחרה, הקולט כמויות אדירות של מידע
בטונות של ניירת. קשה לו לענק, לא רק לעכל את המידע,
אלא לרדת מרום קומתו לגבי בעיותיה האמיתיות של מדינות
קטנות כוויאט־נאם או קאמבודיה, או בדרום־אמריקה.
לכן הטעויות הטרגיות, שהביאו לטרגדיה בוויאט־נאם,
לרצח־עם בידי הח׳מאר־רוג׳ בקאמבודיה ולטבח חפים מפשע
בדרום־אמריקה — תוך עירעור מעמדה של ארצות־הברית
והאינטרסים שלה בעולם.
בחורשים האחרונים, יותר מאשר אי־פעם, הוצמדה שוב

בצמות השירטוו ניוושרים
מזמינים התערבות אמריקאית
נד להביס יריבים מויט״ס
ופרוץ מימים ימימה. בשעתו תאר באוזני עובד השגרירות
האמריקאית שסמואל לואיס, השגריר הקודם, כרע תחת
עומס הפטפטת הישראלית. כיצד בז בליבו לישראלים הרבים
שצבאו על פיתחו כדי להזין אותו במידע, ב״הערכות״ ב״ע־צות״
.איש התחרה ברעהו במירוץ על אוזנו של השגריר.

גם בחודשים האחרונים מיהרו הישראלים אל
הנציגים האמריקאים בקצב דומה. שרים, פקידים,
עיתונאים ורבים אחרים רצו ״לטכס עצה״ ,״להדד
לין! דיעות״ ,״להשוות הערכות מצב״.

שלה ישראלית אימצה רישמית תוכנית־שלום...״
בדברי ג׳ון קלי עוזר מזכיר-המדינה,
ששכח משום־מה את השלום ותוכנית־השלום של מנחם בגין,
וגם את קמפידייוויד.

כפי שהנרי קיסינג׳ר, מזכיר-המדינה האמריקאי
לשעבר, חוזר ואומר בכל הזדמנות פומבית
ופרטית :״בכל מקום שבו תערכנה הבחירות, שם
תקום מדינה פלסטינית ...הקמתה בגבולות 1967
תהווה סכנה לקיומה של מדינת ישראל.״

למעשה, שגרירות לצרכי העם הפלסטיני. דעתם ומדיניותם
של האמריקאים ברורה, והם מעולם לא הוסתרו.

האבסורד הוא שבצמרת השילטון בירושלים מזמינים
את התערבות האמריקאים, כדי להבים יריבים
פוליטיים. הטרגי הוא שעלולים להביס את
כלל ישראל. המגוחך הוא שהמימשל בוושינגטון ביסס את
כל תוכניותיו על ״שיחות״ ו״הערכות״ עם גורמים מסויימים
בצמרת הממשלה — שרק ביקרם רצה.
התוצאה המיידית היתה ההפתעה בוושינגטון, שלא העלתה
בדעתה שהאוטובוס הלאומי הישראלי ייעצר במרכז־הליכוד
בחריקת בלמים אדירה, לפני שייזרק לתהום של הקמת מדינה
אש״פית, באמצעות הבחירות שהבטיח יצחק שמיר.
אחוזים בהפתעתם ניסו האמריקאים להמשיך בטעותם ולשגר
מישלחת ״ליום אחד׳ לישראל, כדי להבטיח לא רק
ש״העבודה״ ,לא תפרוש מן הממשלה, אלא כדי להיות בטוחים
שקבוצת שמיר שבה הם תומכים, אמנם תוכל להחזיר את
האוטובוס למירוץ במורד. הילידים לא מסוגלים להסתדר,
צריך שנצא ונעשה שם קצת סדר.
רק ברגע האחרון נרתעו מכך במימשל. כאשר בארצות־הב־רית
— ולא בישראל — השמיעה התיקשורת החופשית
הערות ביקורתיות שמסע כזה של מישלחת ארצות־הברית
יתפרש כהתערבות פנימית או כהמשכה — בענייניה הפנימיים
של ישראל. הם העדיפו לעשות זאת גם הלאה בצנעה
״בצינורות המקובלים״ ,בשיחות טלפוניות, במיברקיס ובאמצעות
ראשי יהדות ארצות־הברית — אל ״ידידינו בירושלים״.

הישוארים וצים רשגויו
האמריקאי ננד להזין
אוחו במידע ובעצות

כלומר, לוושינגטון זרם כל המידע על המאבק בישראל
סביב ״תוכנית־הבחירות לפלסטינים״ .כי בעיניה תוכנית זו
היא ״היסטורית בפעם הראשונה זה שנים שממ
כלומר
ארצות־הברית הבינה היטב מה שלא סופר לציבור
בישראל ש״התוכנית״ הפעם פירושה מבוא למדינה פלסטינית
(אש״פית) ביו״ש ובחבל־עזה. זה מה שהפך אותה ל״היסטו־רית״.

השתנה דבר אחד: המדיניות המסורתית
של המימשל כלפי ישראל לטוב ולרע. והרע גדל
והלך ככל שישראל נחלשת. מאז 1967 לא פסקה
ארצות-הברית להתייחם לארץ ישראל המערבית
כאל זירה שבה צריכות להתקיים שתי מדינות.
יו״ש וחבל עזה מיועדים למדינה פלסטינית שבירתה
מיזרח״ירושלים. הקונסוליה האמריקאית שם היא,

ג׳יימם בייקר
הם יודעים הכל, אבל לא מבינים כלום!

לניירת הזאת של הדיווחים הקשורים בישראל — גם משאת־נפש.
מה שקרוי ״קונצפציה נראה שהפקידות האמריקאית
העדיפה לאמץ רק את המידע התואם רק את הקונצפציה:
הליכוד הפך כביכול ״למיפלגת־מרכז״ ,מנוהל בידי יצחק
שמיר וחבורה מסויימת המכונה ״נסיכים״ .חצר־מלכות זאת
תצעיד — יחד עם יצחק רבין — את ישראל מעדנות, סוף־
סוף, לבחירות אצל הפלסטינים, בתיאום עם אש״ף.

עקב נקורת־המיפנה הזאת, הצפוייה במדיניותה של ישראל,
עקבו האמריקאים בעניין רב אחרי כינוס מרכז־הליכוד.
אחרת הוא לא היה מעניין אותם יותר מאשר כינוס מיפלגת־השילטון
באנדורה ואף בהונדורס.
ובכל זאת, למרות זרימת המידע הגלוי ולמרות כל
הציטוטים הסמויים לשיחות הטלפוניות של אישים מרכזיים
ומערכת השילטון המרכזית בישראל, וושינגטון הופתעה
ממהלכו של יצחק שמיר, כאשר קם קבל ״מרכז״ ועולם ואימץ
את. החישוקים״.
ההפתעה עצמה — מפתיעה. היא הציגה מיד מיספר
שאלות: האם הבטיחו שמיר ואנשיו לארצות־הברית,
ובאמצעותה לאש״ף — הבטחות הסותרות את העקרונות
שנאלץ ראש־הממשלה לחזור ולאמץ במרכז?

תוכתב למרכז מיפלגת־השילטון.
לא היתה זאת אשמתם של האמריקאים: פקידים ושרים
ישראלים — שלא להזכיר את התיקשורת — התחננו בוושינגטון
לעזרה: תורידו את פרופיל המגעים עם אש״ף, אל
תזכירו את ירושלים המיזרחית, תדחו את הדיון במועצת־הביטחון
בעניין גירוש ראשי המחבלים — ״עד לאחר כינוס
המרכז״ .ותואילו בטובכם לשגר איגרת־תמיכה בישראל מהנשיא
ג׳ורג׳ בוש ליצחק שמיר, כדי לסייע לו לנצח במרכז.

וכיצד זה קרה שהמערכת האמריקאית, שהיא
האדירה ביותר בעולם גם בתחום איסוף מידע, כה
טעתה בהערכות-המצב שלה?

המימשל האמריקאי הפך, אם כן, לא רק לפי נטייתו
הטיבעית היסטורית, אלא לפי הזמנה —
לשותף במאבק הפוליטי בישראל.

השאלה האחרונה מעלה שאלות־מישנה נוספות — אך
ראשונה בחשיבותה: ארצות־הברית יודעת כמעט כל פרט על
אש״ף, מנהיגיו ועל כל אירגון־טרור פלסטיני אחר. על מרבית
תוכניות־הטרור שלהם — המסוכלות — ומהלכיהם

מאז קמה מדינת ישראל לא ביקשו שרים ופקידים ישראליים
מארצות־הברית להתערב בענייניה הפנימיים, עד רמת
מרכז־המיפלגה, כפי שזה קורה עם שתי ממשלות ״האחדות״
— במרכאות — האחרונות. ובמיוחד עם הממשלה הנוכחית.

פקידי מישרד-החוץ האמריקאי לא רק שהאמינו
בהערכות אלה. מה שחמור, מבחינת השילטון
בישראל, הם התערבו בוויכוח הפנימי ההיסטורי
והקיומי בישראל ברגל גסה — כדי שתוכנית הבחירות

המימשל נרתע כמעט ממעשי ידיו, גם נוכח ביקורת חריפה
שבה נתקל בעיתונות האמריקאית הגדולה. ויליאם סא־

פייר ב״ניו יורק טיימם״ מנה אחת לאחת את
שגיאות מזכיר־המדינה, ג׳ים בייקר, בסייעו
למתנגדי שמיר להביסו. ה״וול סטריט ג׳ורנאל״
הציע לבייקר ופקידיו לאמין את עקרונות שמיר
במרכז־הליסוד.

מה שנוגע לישראל היא למדה במשך יותר מ־ 20 שנות
מאבק על ״השטחים״ ,שבכל פעם שארצות־הברית נתקלת
בהתנגדות מלוכדת ישראלית — על רקע קיומה וביטחונה
— וושינגטון נרתעת, מחפשת נתיב אחר לעקוף את
המציאות, גם אם היא אינה משנה את היעוד הסופי.
זוהי גם תבנית התגובה האמריקאית בחלקי עולם אחרים,
אל מדינות חלשות מישראל ופחות צודקות ממנה במאבקה על
עצם קיומה.

נראה שניתן היה להזיז את ארצות-הברית גם
מתוכניותיה הסופיות הגזורות מראש ביחס לישראל,
אילו היתה ירושלים צמודה לעקרונות של
מאבק ממושך ומלוכד. אילו חיזקה ההנהגה את השיכנוע
הפנימי העמוק בלב הישראלים בצידקת מאבקם.
אבל בפסק־הזמן שנוצר מוטב שארצות־הברית תתעכב על
משמעות הנחישות הפנימית הלאומית הישראלית, כפי שהשתקפה
גם במרכז־הליכוד, כאשר משאלות־לב התגלו כבר
עתה כמיקסם־שווא. במלאת 200 שנה למהפכה הצרפתית
אולי נשכח גם מפרשני העיתים וההיסטוריונים לרגע —

שבנושאים קיומיים לא כמה פקידים ושרים הם
שמשכתביס גורלו של עם — אלא הוא עצמו.

״שימון״
הוא גדל בצילם של אחרים. דויד
בן־גוריון הטיל עליו צל ענק. משה
דיין, האפיל עליו. אף יצחק רבין
עימעם אורו. כשהגיעה שעתו
להטיל צל התברר שצילו כגודל
הפודל.

אדר קיסר

כהאמרהוצל

הוא עשה הרבה תפקידים. ככולם
היה חרוץ ועיקבי. כל תפקיד
שסיים הגדיל את מיספר
מסתייגיו. כל תפקיד חשף את
חוסר הכישרון והחזון. מה לעשות!
איש בינוני.בשטח אחד העלה את ה״רף״.
בנבלים בתחבולות וב״תרגילים״.
כשנתפש או נחשף לא הניד עפעף.
בלי היסוס א ת המראיין תקף.
בדרך כלל במעמד כזה הוגדר אדם
כ״שקרן״ .אך נהגו בו מעבר
להגינות ודיברו על ״כירסום
באמינות״ .איש קטנוני. בינוני.
בראש ממשלה וכשר״חוץ נהג
בשררה, כמו עבד ש?ילד• ב״בום״
תיקשורתי טיפל ביריבים -ומעף!
מי שיש בו גודל רוח וחכמה, אינו
זקוק לכגון דא. אן הוא כאמור
בינן לביני -איש בינוני״.
ממליכיו ותומכיו, אנשי רוח והגות
נעלמו /נאלמו לבל יזוהו עם מעשי
/דברי שטות. מנהיג גדול היה
פורש למדבר. הוא מלין כי זרקוהו
לכלבים. כי בגדו בו משמאל
ומימין. הוא אף מפתיע את
התיקשורת כרגזנות, בנרגנות
ובתגרנות. מה נוסיף! -רחמנות.
באופן עניני -איש בינוני.

במרכז בודפשט — 10 דקות הליכה מבית־הכנסת הגדול, המקום
שבו ניצב פעם ביתו של חוזה מדינת היהודים — נמצאת הגימנסיה
ההונגרית על שם יוסף אוטווש, שם למד תאודור הרצל בימי בחרותו.
משפסקה התנועה ונשתרר שקט יחסי, התגנבתי פנימה. ליבי הלם
בחוזקה. חשתי בתיקווה, אשר על אף היותה נואשת, רבה היתה
עוצמתה, כמו הייתי מנסה להימלט לעיר־מיקלט נכספת.
דחפתי את דלת העץ הכבדה ונכנסתי. אפלולית שררה מסביב.
עליתי כמה מדרגות, שהובילו למיסררון המסתעף ימינה ושמאלה.
מולי ניצב פסל־דיוקן. לא של הרצל, כמובן: של אוטווש, מדען הונגרי
נודע מן המאה שעברה.
במרכזה של הגימנסיה השתרעה חצר גדולה, מרוצפת. שוטטתי
לאורך המיסדרונות, עליתי קומה, הקשבתי להמולה המוכרת, הבינלאומית,
של כיתות בשעת שיעור. איש לא עבר במקום. הייתי בודד.
לבסוף ניצבתי מול חלון הנשקף אל חצר הגימנסיה, שם שיחקה, למטה,
קבוצת־נערים בכדור.
״כאן למדת, הד״ר הרצל, לפני יותר ממאה שנה ״,אמרתי בלחש,
מנסה לפתוח עימו בשיחה.
דמותו של עלם צעיר, כבן , 15 עלתה מן החצר.
״מה רצונך, אדוניי״ ,שאל בנימין זאב הצעיר בקול נעים.
״אני בא מישראל. ממדינת היהודים פלטתי בקול רוטט
מהתרגשות.
ראיתי כי פניו משתנים במהירות האור. מולי ניצב עתה הרצל
מזוקן, מוכר, בא בשנים.
חיוך מר עלה על פניו :״אני מבין ״,אמר .״אינך צריך להוסיף. אינך
צריך להסביר. אני יודע הכל. אני צופה בכם, בני, ממקומי, אני צופה

השמאל תופסים מקום מרכז...,
על ספת הפסיכיאטר הלאומי
טת, של בורדים כמו אדיב, בר, מרדכי וענונו,
שהוציאו את האידיאולוגיה החולנית מן המלל
אל הפועל, סגרנו אותם תחת סורג ובריח.
עכשיו פשט הנגע גם אל תוך מיפלגת־העבודה
17 .מח״כיה מתכנסים תחת השם
כוח . 17 מכל העזמות שבעולם מאמצים לעצמם,
כמעט מחצית מח״כי העבודה, את שמו
של אירגון־מרצחים.
מה קורה להם לעוזי ברעם, חיים רמון, חגי
מרום וחבריהם? מאיפה ההזדהות המטורפת
הזו עם גדולי אויבינו ורוצחינו? האם ברעם
החל סוגד לאבו־טייב? האם רמון עבר מהער־צת
הפלמ״ח להערצת המישמרות האכזריים
של ערפאת? האם אברהם בורג החליף את
מורשת גיבורי התנ״ך ב״גיבורי״ הרצח בלרנקה?
מה יקרה כשהעתודה הזו תשלוט במיפל־גת־העבודה?
האם יקראו לבית־המיפלגה

נהגו בו בחוסר־הגינות, אולי אף
בנבלות. כי איד ממליכים באופן
עיקבי, כמירשם לכישלון שיטתי,
איש שהוא למטה מבינוני!

אילוה אדם ₪
אדם ההולך ברחוב וממלמל :״אין רשע
ממני ...אין נבל ורמאי גדול ממני,״ היה זוכה
מכל אחד מאיתנו למבט סלחני, השמור למ־שוגעי־הרחוב.
אם וכאשר היה עובר, אותו
אדם, לשלב הטחת הראש בקיר עד זוב רם,
תוך זעקות :״אני אשם בכל הפשעים בעיר...
צריך להעניש אותי ודאי היתה החברה דואגת
לאשפז אותו, עם עמיתיו לבעייה, במחלקה
סגורה.
כאשר אנשים פרטיים צועקים על עצמם,
צובטים ואף מכים את עצמם, זה עצוב, מדכא,
ולפעמים אף מטופל על־ידי בעלי־מיקצוע.
על־ידי פסיכיאטרים. אין בכך עניין ציבורי,
ולכן גם אין לכך פירסום.
גם בשוליים הזנוחים של הפוליטיקה הישראלית
תמיד ניתן היה למצוא כמה משוגעים.
״משוגעים רעים״ ו״משוגעים טובים״ .״הרעים״
הגיעו לכלא ו״הטובים״ זכו למבטי חמלה.
כשבודדים
ושוליים ושמאלנים כאורי
אדיב ריגלו לטובת האוייב הס הוכנסו לכלא.
כשהפרופסור לייבוביץ קרא לנו, לחיילי עמו,
״יודו־נאצים״ ,ריחמנו עליו, זיכינו אותו, בזכות
גילו המופלג, אשר לעיתים מביא לאובדן
הצלילות. אף פעם אחת לא לקחנו ברצינות
רבה מדי את העשרות הבוררות של השמאלנים,
המכנים עצמם בעשרות שמות, מדי

בכם לאורך כל המאה ה־.20״
לאחר הפסקה קלה הוסיף :״כנראה שלא היכרתי את עמי. לא
העליתי אז, בימים הרחוקים ההם, על דעתי, כי נגיע לאן שהיגענו
היום. נכון, יש ממשלה ומימשל, יש צבא מובחר ומישטרה. אולם אין
מדינה״.
״העם הוא טוב ״,אמרתי.
״העם טוב״ ,השיב ,״אולם גורלו של עם תלוי ברועיו, ברועה. זה
שנים רבות שאין לעמי רועים. אפילו לא רועה אחד של ממש. אני
צופה בכם מרי יום ביומו כמעט. לעיתים קרובות אני נאלץ להפנות
מבטי, בכאב, לכיוון אחר.״
קולו של הד״ר הרצל היה עולה ויורד לסירוגין. לעיתים היה נבלע
בשאון שהקימו הנערים בחצר הגימנסיה. עתה היה קולו ברור וצלול:
״הטרגדיה הנוכחית של עמנו היא טרגדיה נוראה: שואה שלאחר
שואה. מטרתה של מדינת היהודים, זו שהגיתי, היתה להוציאכם
מהגלות. ואכן, ארבעה מיליון מבני עמנו כבר מחוץ לגלות, במדינת
ישראל — אולם הגלות נותרה עמוק בקירבם. שורש הרע הוא
במנהיגות: במקום היגיון — התסביך, במקום העזה — הפחד, במקום
תבונה — התחכמות, במקום אמת — שקר. במקום דאגה כנה לעם —
בא הכיסא, האינטרס האישי, המיפלגה ...פעם רערו עסקנינו מפני
זעמו של הפריץ — כיום רועדים מנהיגינו מפני זעמו של. היריד׳.
״ואותם מנהיגים, המגלים מורך־לב וחוסר״תושייה מול לחצי הזרים
— מגלים נחישות אכזרית כלפי מתנגדיהם, בני עמם ...גם אחר
מילחמותיכם עקבתי: את פירות ניצחונותיהם המפוארים של בני,
לוחמי מדינת היהודים, השליכו המנהיגים לצירי הדרך כאבן שאין לה
הופכין. את אלפי הקורבנות היקרים, הנוראים, של בני־הנוער, הפכו
המנהיגים לחסרי־תכלית...״
״הד״ר הרצל קראתי ממעמקי היאוש — ״על כן אנו זקוקים
לך. שובה אלינו!״
״לו רק יכולתי, בני אמר בעצב. ודמותו התרחקה והלכה...
הקיצותי לקולו של שרת בית־הספר :״אתה מחפש כאן מישהו,
אדוני?״ ״מנהיג״ ,השיבותי ,״מנהיג לעמי!״

לכיבוש דרך דרך הניצוץ ועד א שים ואמהות
...זילזלנו עד ריחמנו על היהודים שהפכו
לסניגוריהם של אוייביהם־רוצחיהס. היהודים
הקוראים ליהודי ארצות־הברית להפסיק את
התרומות לישראל, ולממשלה האמריקאית
קוראים להפסיק את הסיוע לישראל. מי ש־מכפישים
מדינתם ככובשת, מדכאת, רוצחת.
מי שחדשות לבקרים משווים את בני עמם
לנאצים — רוצחי בני־עמם.
במלל שלנו תמיד שיגרנו אותם לספות
הפסיכיאטרים, הלבשנו אותם כותנות־משוג־עים
ורק במיקרים נדירים של בגידה מוחל
״מצודת
יאסר״? לרחוב הסמוך ״רחוב קוזו או־קמוטו״?
לקיבוצים שיקומו ״מעלה חוואט־מה״?
ו״גיבעת ג׳ורג׳ חבש״? האם ל״חזית״
השלום שיקימו עם ר״ץ ומפ״ם, רק״ח והמתקדמת
הם יקראו ״החזית העממית״? האם יורו
לגופי המיפלגה לשנות שמותיהם ,״חוג
משוב״ ל״חוג ג׳יבריל״ ,פלג הניצים ל״פלג
אבו־מוסא״ ,מחנה שחל ל״מחנה אקילה לאורו״?
אילו
היו מתכנסים בזמן מילחמת־העולם
17 חברי־פרלמנט בריטיים וקוראים לעצמם:
״סיעת הס־ס״ או 17 סנטורים אמריקאיים היו
מתארגנים ב״כוח היטלר״ ,היו שולחים אותם
לבלות עם עמיתיהם מגרמניה במקומות מוקפים
גדר־תייל ומיגדלי־שמירה. היו מאפשרים
להם ביקור מישפחתי אחת לחודש. בהמשך
היו מסיעים אותם בדרך חד־סיטרית לארץ
שעימה הם מזדהים.
מכיוון שאנו הומניים יותר, לא נציע לשלוח
את ברעם ורמון אל נשואי הערצתם
בכלא שכם או בפרברי תוניס.
מכיוון שבורג ופרץ אינם אנשים פרטיים,
גם לא נציע לשלוח אותם אל מקום שלו ראוי
מי שקורא לעצמו בשם אויבו ושונאו — אל
ספת הפסיכיאטר.
מכיוון ש־ 17ח״כי העבודה הם אנשים פוליטיים,
לא נותר אלא שהציבור ישלח אותם,
ביום־הדין, ביום־בחירות, לאישפוז באופוזיציה,
במחלקה הפוליטית הסגורה, בפינה השמאלית
הרחוקה והקטנה שבכנסת. כי הם חולים.
דרישה
זו רק מחזקת את בקשתם המפורשת
והפומבית של קבוצת חולים זו. כזכור
מצהירים 17 החולים, מאז הבחירות ועד היום,
כי על מיפלגתם לצאת לאופוזיציה לשם הבראה.

מרדכי הורוביץ

תנאי שואה

50 שנה אחרי השואה עולם הגויים הלזה שוב מריח דם
יהודי בסיטונות, דמם של יהודי ישראל, והוא נע וחג ומתנודד
כשיכור בהריחו אלכוהול. ישנם תנאים נוחים לשואה שהגוי
מבחין בהם ממרחק עצום, כמו שכריש מבחין בדם ממרחק
קילומטרים רבים. וכשהם מריחים את דמנו בכמות סיטונית
— הם משתגעים. ואז נוצרת ביניהם, על מישור התת־מודע,
קנוניית־הרצח נגד היהודים ללא כל צורך בהידברות.
בכל הספרות הנרחבת על אודות השואה לא הועלה, לפי
מיטב ידיעתי, אף פעם אחת הרעיון בדבר תנאים מבשרי־שואה.
המדובר במצב המאופיין על־ידי תנאים ניתנים לזיהוי,
שאם הם מתקיימים בו־זמנית הם מעוררים את החיה האנטישמית
הרדומה בגוי במידה כזאת שאין הוא מסוגל עוד לייחס
ראציונאלי כלפי היהודים.
אבל דבר כמו ״תנאי־שואה״ בכל זאת קיים. אנו טוענים
במאמר זה שתנאי־שואה כאלה מתקיימים כיום. ניתן לזהות
ארבעה תנאים כאלה.
(א) הופעתו של קבלן מוצהר ונחוש להשמדת יהודים
(היטלר והנאצים בשואה, ערפאת ואש״ף בהווה).
(ב) כחש כלפי הגויים שיקל עליהם לקבל את השמדת
היהודים(תעמולה אנטי-יהודית אינטנסיבית על רקע מוסרי
ואסתטי בשואה, כחש ״הכיבוש״ בהווה).
(ג) כחש כלפי היהודים לבל יתקוממו(״העבודה משחררת״
בשואה ,״השלום״ בהווה).
(ד) וזה העיקר — מסה קריטית של פעולות איבה ורצח
גלויות, בוטות ובוטחות נגד היהודים, מוסוות על־ידי הכחש
המקנה להן הצדקה למראית עין.
האינתיפאדה היא המספקת את המסה הקריטית של פעו-
לות־רצח גלויות ובוטות נגד היהודים, מוסוות כפעולות
מוצדקות במיסגרת מילחמת־שיחרור לאומית בחסות כחש
״הכיבוש״ .האינתיפאדה מרגילה את העולם לקבל את הידיעות
על רצח יהודים בתערובת של סיפוק ושימחה לאידו של
הכובש היהודי האכזר. כשהסיפוק ממות יהודים גובר, הוא

עלים בליטוטל

צלב קרס

זה קרה לפני 50 שנה בגרמניה. וזה קורה כיום. צלבי־קרס
ענקיים צוירו למחרת חג השבועות בצבע אדום על קירות
ומבואות בית־הכנסת שערי שמים בטורונטו, קנדה. לא ביד
מרושלת של קבוצת ילדים או ביריונים משועממים. כי אם ביד
מיקצועית ובוטחת, כשזה נעשה כמיבצע מושלם. ללא עיק־בות.
היכן? בעיר השקטה והיפה, המסמלת לכל שלושת וחצי
מיליון תושביה את שיא הטולרנטיות ועירוב הגזעים.
טורונטו, אונטריו, קנדה.
אבל כשם שלפני 50 שנה לא רצה אף אחד להאמין לרעיונותיו
של היטלר בדבר חיסול היהודים, והפיכת גרמניה לנקיה
מהם, כי הרי גרמניה היתה הנאורה שבמדינות באותם ימים.
כך גם בטורונטו, כמו בישראל של , 1989 לא רוצים להאמין
לדברים הנכתבים קבל עם ועדה 5 ^ 511 2 .0 .0
נכתב על קירות בית־הכנסת. כשפירוש המילה 2 0 0הוא
ממשלת הכיבוש הציונית. הקהילה היהודית, שהינה בת כמה

יוצר בגויים התמכרות התובעת עוד ועוד קורבנות. וכך, לאט־לאט,
משתחררת החיה האנטי־שמית מחרצובותיה.
דינאמיקה זו כבר החלה לפעול. במסעות־ההסברה של
ראש־הממשלה ושר־החוץ בבירות העולם, כדי לעשות נפשות
ליוזמת־השלום, הם נתקלו בקיר אטום. הובעה אמנם הרבה
תמיכה ביוזמה, אך תמיכה זו נכרכה תמיד בתנאים שמוכרחים
להביא להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן: ועידה
בינלאומית, הגדרה עצמית לפלסטינים, משא־ומתן עם אש״ף
וכל הקאטאלוג ההתאבדות, הזה הידוע לשימצה ולזרא.
ארצות־הברית ״ידידתנו הגדולה״ שבה ביקשו מנהיגי ישראל
מאז ומעולם מיפלט בעת צרה, היא עצמה מובילה את מסע־ההשמדה
נגדנו. התייצבות כזו פה אחד של כל ראשי־המרינות
ושרי־החוץ לצד אירגון־טרור היא מוזרה לכאורה, אך לנו היא
מוכרת היטב מלפני 50 שנה. זו קנוניית־הרצח נגד היהודים
שאינה זקוקה להידברות שאותה הזכרנו לעיל. העולם,
כביכול, אינו תומך באירגון־טרור. הוא תומך במילחמת־שיחרור.
אך במעמקי נפשו של הגוי כל חין־ערכו של אש״ף
הוא בתיקוות שתולים בו להשמדת ארבעה מיליון יהודים.
הגויים עצמם כבר אינם שולטים בתהליך. החיה האנטי־שמית
בנפשם כבר השתחררה והיא משתוללת.
אלה הן התוצאות הראשונות מיוזמת השלום. הסכנות שבה,
במיוחד כשהיא מצטרפת לכישלון בדיכוי האינתיפאדה,
מתחילות להתממש. היוזמה היא בלי ספק רעיון מפולפל, מלא
באותה פיקחות יהודית שהציבור הישראלי כל כך משתגע
אחריה. לו היינו נתונים באיזה משבר פוליטי חולף, היוזמה
המדינית היתה יכולה להיות רעיון לא רע. אבל אנחנו לא
נתונים במשבר פוליטי חולף. אנחנו חיים בתוך אפוקאליפסה
מתגשמת והולכת במהירות, כמו יהודי אירופה במילחמת־העולם
השנייה. במצבים קיצוניים כאלה פיקחות יהודית
מעולם לא הועילה. יש מצבים שבהם עם צריך לקום ולהבהיר
לאויביו ולידידיו כאחד, שהוא מתכוון להילחם על חייו בכל
האמצעים העומדים לרשותו.
במצב הנוכחי של בידוד מדיני מוחלט, כאשר ידידתנו
המסורתית מתייצבת בראש אויבינו, עם אינתיפאדה מבפנים
והתעצמות ללא תקדים של מדינות ערב מסביב בנשק
קונוונציונאלי ולא־קונוונציונאלי — יוזמת־השלום היא
פשוט לא רלוואנטית.
במצב השורר כיוס, הדבר החשוב והדחוף ביותר הוא
שיתייצב בראש מערכות ישראל, לשלום או למילחמה, אדם
שעצם מנהיגותו תפזר את האשלייה ההולכת ומתפשטת
בעולם, שאפשר לגמור עם יהודי ישראל באותה קלות שבה
גמרו עם יהודי אירופה. לאדם כזה יהיה גם יותר קל להביא
לארץ שלום־אמת. תכונות רבות דרושות לו. אך התכונה
העיקרית, המהווה סימן היכר מובהק לכך שהוא האיש המתאים
לעמוד בראש בתקופה זו, היא כושר עמידה בפני לחץ
אמריקאי, כי ארצות־הברית היא כיום מקור־הסכנה העיקרי
לישראל.
זהו סימן־היכר אחד. סימן־היכר נוסף הוא שעליו להיות
בעל חווה גדולה בנגב.
מאות אלפים, הואילה להקציב פרס של 5000 דולר למוסר
פרטים על חברי ה״כוח הלבן זה הכל.
הרב הראשי של בית־הכנסת, הנרי הושנדר, אמר לי בשיחה
אחרי האירוע, כי היהודים בקהילתו אינם מתרגשים מהמיק־רה,
ואינם חוששים שיקרה להם מה שקרה בשואה לעמם .״הם
טומנים את ראשיהם בחול.״
גם ראש־העיר של טורונטו, ארט אגלטון, לא חושב את
הדברים לרציניים מדי, וטוען שהוא לא ירשה שדבר כזה
יישנה, או שיתפתח למעשי־רצח. אך מי שראה את הסרטים
שגד ומיסיסיפי סערת בשנה האחרונה, יודע שאת הקו־קלוקס
קלאן לא הצליחו לבער באמריקה. וחבריו ממשיכים לצאת
למעשי־הזדון שלהם, הכוללים רצח כושים ויהודים, שריפת
בתיהם והרחקתם מקהילות אמריקאיות, כמו שהגרמנים רצו
״גרמניה נקיה מיהודים״.
לפני שמונה שנים הם התעללו בלבושם של הררים במונטריאול,
וכעת הם מציירים צלבי־קרס וסיסמות בגנות הציונים.
אולם ועוד מעט קט וההיסטוריה תחזור על עצמה.
אז לכל הישראלים המכינים כבר את ניירות־ההגירה לקנדה,
ואולי כבר אורזים את המיזוודות — בשורה לי אליכם.
הישועה לא משם תבוא. שם, בצפון־אמריקה, במקום שנדמה
שהזהב צומח על העצים (והוא לא צומח, כי ראיתי אותם
מזיעים וחורקים בעבור חופן דולרים, ונאבקים על הישרדות
קיומם כיהודים) — רק צלבי־קרס תמצאו. ומשם — הדרך
לשואה חדשה היא קצרה ביותר. זה רק עניין של זמן, שאמריקה
תהיה נקיה מיהודים. חבל רק שצלבי־הקרס לא מזכירים
לכם כלום. תשתדלו.

במוסף חדשות של סוף־השבוע ראיינו את השקרן
מכרם חורי מח׳ול, שנתפס על חם כשפירסם כתבה מצוצה
מן האצבע על הנעשה בעזה( .פורסמה בהעיר ללא בדיקה).
נושא הראיון היה דווקא שם־מישפחתו המורכב. בחדש 1ת
העזו לכנות את כותב־המעשיות הזה בתואר המחייב
״עיתונאי״ .צריך לקוות שעיתונאי חדשות אינם משייכים
עצמם לחוג מספרי האגדות מסוגו של מח׳ול
כששמאלני חושב טרנספר, אך עדיין רוצה להשאר
בקליקה, הוא תמיד אומר :״בטוף הפלסטינים ישל מו
שוב את המחיר כמו ב־ ,׳48 וזה יהיה ״נורא
חבל יאמר ולא יוסיף. מעניין מה היה שם באמת
באותה שנת ׳48 המיטתורית הזאת ח״כים
מ״מחנה בייקר״ במיפלגת־העבודה נפגשו באחרונה עם
ח״כים מ״כוח ״ 17 במיפלגה, כדי לשקול צעדים לזרוז
ה״מתן לשלום״ של ישראל במיזרח התיכון. ומי אנחנו כי
נלין על אמריקאיים המתאמים עמדות עם אש״ף
לאור פירסומי הלישכה המרכזית לסטאטיסטיקה, הובהר
כי השנה יש פחות יהודים יחסית משנה שעברה, אך לאיזון
יש יותר ערבים. כל זאת בלי לקחת בחשבון את השטחים..
אפילו ניסוג מהם, עדיין יהיו בכל גבול שני עמים
״שלום״ -ברך המחבל מקו 405א ת הנוסעת מקנדה
ז״ל. הרי הוא כבר שמע רבות משמאלנינו ש״שלום
עושים רק עם אויבים בעיקבות שידור הכתבה
ביומן־הטלוויזיה בערב שבת, הודיעה לישכת התיירות
הממשלתית כי ״לאור הביקוש העצום אין באפשרותה
לקבל בשנה הקרובה עוד^מתארחים בכפר הנופש המפואר,
המכונה בעגה המקומית כלא שכם.״ עקב הדרישה האדירה
יתקבלו במקרים חריגים רק שורפי ילדים עם המלצות
חמות ועוד נמסר בכתבה, כי המדינה משקיעה
18.000 שקלים לשנה בכל רוצח ילדים וסתם מחבל. יוסי
בן ה־ 13 מאופקים שאל את החברים אחרי ארוחת הצה־ריים,
שכללה שתי פרוסות־לחם וכוס־תה, מה הוא צריך
לעשות בשביל לקבל מהמדינה אוכל, לימודים, או סתם
18.000 שקלים לשנה עכשיו גם מובך לחברים
מדוע אין באחרונה עיסקאות ג׳יבריל למיניהן. החבר׳ה
פשוט לא רוצים להשתחרר ולהפסיד את המקום ב־
״ג׳יבריל ץ נו 303<161 לאור ״רומאן האהבים״ בין
הממשל האמריקאי למיפלגת־העבודה, עשויה להתקבל
הצעה שתמליץ על הצטרפות חברים מהמיפלגה
הרפובליקאית לפינקס־הבוחרים של מועצת הפועלים יחד
עם חברי־הקיבוצים. הרי מה זאת התערבות אמריקאית
בהסתדרות לעומת התערבותם בהחלטות אחרות של
המיפלגה והממשלה לחברים נודע שעקב בקשות
חוזרות ונשנות מצד מקורבי ישראל קיסר, עומדת ארצות־הברית
להפעיל לחץ אדיר על הליכוד שלא ינקוט
בצעדים העלולים להתפרש בעולם כולו, ובמערב בפרט,
כניסיונות־השתלטות על הסתדרות־העובדים. הנשיא
האמריקאי יקרא בקרוב לליכוד להפסיק לחלום על ההסתדרות
השלמה החברים לא יתרגזו על יצחק
שמיר א ם יעביר א ת עיקשותו הגאה שלא לדבר עם
אש״ף להתעקשות לא פחות נחרצת שלא להעביר
לשום ידיים ערביות איזו שהיא שליטה על שטח
שנמצא 14ק״מ מחוף־הים, שהחברים מ שתדלים
שלא להגיע אליו בימי שבת. היחס לשיחות עם
אש״ף אף פעם לא היוה מדד נאמנות לשלמותה
וביטחונה של ארץ ישראל עתה לאחר
שהשילטון בירדן מתחיל לאותת איתותי קריסה, אולי
מוטב להתחיל לדבר עם אש״ף על הסדרי אוכלוסין, כמו
שמדברים היום בין רומניה להונגריה, בין מערב־גרמניה
לרומניה, בין תורכיה לבולגריה. הפיקציה השילטונית
הנוכחית בירדן לא תחזיק מעמד עד עולם. והחברים, כמו
שאתם רואים, הם בעד שתי מדינות לשני עמים.

החבריםשלאו פי ר ה ₪

רודנסק

המכור• לסכם

(המשך מענוזד 04

(המשך מעמוד )35