גליון 2708 מתאריך 26 ביולי 1989

10062128

ענת ס רגו ס טי, ה עו ל ס הז ה
מתנדנד דוד לוי יודע
לבחור בחברי
שלו. איך פתאום
הוא הפך
לנץ קיצוני?
(עמוד )12

נלחם

למשה בד ש
לא אכפת מכלום.
את רבינוביץ הוא
רוצה לראות
בתוך הקבר.
(עמוד )52

כספי :״מה אתה מסבך אותי. אני לא
מאמין שיהור ואני נוכל להתקשר!״
כספי דורש מגאון 250.000 דולר.
(עמוד )45
צבי ינאי, בעקבות
״מכסח׳ השדים״.
חושף כמה
רוחות שעשו
היסטוריה.
(עמוד )24
מתי אור• אבנר•
עורך חשבון
היסטורי
ע רטוש.
(עמוד )20

יהוד גאון: בעוד כמה •מי
מתחילי לרוץ ע ״קזכלן״ .הא
ההכנסות יועברו למת• כספי?
(עמוד )45

1־בתוך י?*י*!
קורא יקר — אמיר אברמסון
מיכתבים — לחיפארח מחנה ישראל
בנימין תמוז — טכס דתי לכנעני
תשקיף — פשע חמנר — מסיבת־עיתננאיס
חקירה — התרנמנת השחורנת של הליכנד
במדינה — רנע האמח
מנשה רז — זיזנים זה הכל
דויד לוי — סיפנר בזידזנ
צמד־חמד — מקסים לני, אלי לנדאו
הנדון — לא מצחיק
אנשים — געגועים למאכלי אסא
דמן אישי — חזרה לקפה גדנסק׳
מה הם אומרים — זיקטור שם־טוב, מרי האס,
מאשה לנבלסק׳ מירי רז, ישראל (פנציס נ״סלר,
הלל קנרנפלד
תסריט — על רנחות ושדים
קולנוע — למעריצים שרופים
זה וגם זה — איך סידרתי את הים
לילות ישראל — עננות וינאיות מיבעת״ם
רחל המרחלת — האמזונות מניעות

דף חדש — יומן אינתיפאדה
הורוסקופ — אריות
תמרורים — הזווית השלישית
אורח -יבי
תשבצופן — 250ש״חד 500ש״ח?
750 עדח? 1000 שיחל
שני ערוצים — טפיחה עצמית
ריבקה זוהר — להניע אל האמת?
מוסיקה — מילחמנת זמרים
דיעה אחרת — אורי רן: הגיליוטינה הפלסטינית •
רענן לנריא: מדבר • מאיר ליפשיץ: עבר נהווה •
דפנה ברק: מאחורי הקלעים • דני נווה: דיאלוג
הדמים • עקיבא נוף: אני זאב • מרדכי הורוביץ:
רוזנטל והמינזר • אי-לנה אדם: הכעס יועץ רע • ענת
נטניו: משמאל לשמאל • דניאלה אשכנזי: איזון חוזר •
צביקה ליפוביץ: הנל הירוק • החברים של אופירה: חליל עיתונות בע״מ -ג־וק מת
משה בדש — הנקניק האחרון
ספורט — שיר אשיר במיקלחח

ב די

השבוע ודברתי קורא יקר של העולם
הזה. שמו אמיר אברמסון, ואני רוצה להקדיש
לו מדור זה.
וזה הסיפור:
ביום החמישי טילפנה לי רות דיין ואמרה
שיש בפיה בקשת בדדודה אמיר נפגע בפי־גוע־האוטובוס
בררך לירושלים, והוא אחד
הפצועים הקשים ביותר. יש בפיו רק בקשה
אחת: שאבוא לבקר אותו בבית־החולים.
מאז שחר נעוריו, ממלא העולם הזה תפקיד
מרכזי בחייו. אם אבוא לבקרו, זה ישמח
אותו מאוד־מאוד, וישפיע לטובה על מצבו.
נסענו — רחל ואני — לתל-השומר.
אמיר שוכב במחלקה האורטופדית כשכל

איש נחוש״החלטה ומלא־אופסימיות, שמנוי
וגמור עימו להיאבק ולהתגבר. הוא בהכרה
צלולה, מכיוון שהוא מסרב לקבל מורפיום
לשיכוך כאביו, אלא בזמן הטיפולים
המכאיבים. הוא רוצה שראשו יהיה צלול.
את העולם הזה גילה אמיר כשהיה בן , 12
ומאז מבטא השבועון את ריגשותיו ומחשבותיו.
היה נדמה לי שהוא יודע בעל־פה כל
מילה שהתפרסמה בהשלם הזה נד 20 השנים
האחרונות. הוא סיפר לי דברים על עצמי

עים נרדמו. וגס לוא נרדמו — הרי הנהג
נאבק עם התוקף על ההגה, לאורך 100 מטרים
— איך זה שלא הפליט קריאה?
אמיר הופך במוחו תיאוריות שונות, אך אף
אחת מהן אינה מספקת. התעלומה נשארת
בעינה.
האם הפיגוע, שפגע בו כל־כך קשה, השפיע
על דיעותיו הפוליטיות? כמי שגדל על
בירכי העולם הזה. הוא דוגל בשלום ישראלי-
פלסטיני, ומאמין שזהו הפיתרון היחידי האפשרי.
הוא היה מסור לרעיון זה בכל ליבו. האם
זה לא השתנה?
לגמרי לא, אומר אמיר. להיפך. הוא איתן
כיום כדעתו יותר מאשר אי־סעם. מוכרחים
להגיע לפיתרון. מוכרחים לדבר עם אש״ף.
מוכרחים להחזיר את השטחים הכבושים לעם
הפלסטיני, כדי שתהיה לנו מדינה של שלום
וצדק.
גם עכשיו, כאשר הוא שוכב על גבו, כשהוא
סובל מן הטיפולים הקשים והמייגעים
ויודע כי זה יימשך עוד הרבה זמן, מה מדאיג
אותו? היחס לעובדים הערבים בבית־החולים.
אין בליבו טינה נגד תוקף־האוטובוס, וגם לא
תאוות״נקם.
הדבר המרשים ביותר אצל אמיר אברמסון
הוא מצבו הנפשי. אמיר הוא אופטימי — הן
לגני עתיד המדינה, הן לגבי עתידו שלו.
במישור האישי, הוא יודע שלפניו מאבק ארוך
וקשה .״אני אחזיק מעמד,״ הבטיח לבני-
מישפחתו ולנו. ואשר למדינה, הוא מאמין —
נזיבחביבז לתפארת מחנה ישראל
על ניידותו של ח״נ דויד מגן
(״שמיר הבטיח לי העולם הז ה
.)12.7.89
בשביל מה להיטפל לדויד מגן דווקא על
שהחליף כביכול מחנות והיה מאיש מחנה־שרון
לאיש מחנה־שמיר.
ואם הוא החליף, אז מה. האם כבר אסור
להחליף מחנות. הלא ח״כ מגן החליף, בעבר,
גם את שם מישפחתו ואיש אינו מגנה אותו
על כך. אולי בגלל זה שההחלפה הזאת היתה
לתפארת מחנה־ישראל.
כאשר נולד דויד מגן לפני 44 שנה במא־רוקו
לא קראו לו דויד מגן. קראו לו דויד
שלום רונן, קר״ת־נח
מונסונגו.

שמות_מ] ההפטרה
על זיהוי שגוי של אנשי״ציבור
(העולם הז ה .)12.7,89
כולנו מכירים את המושג ״שמות מן ההפטרה״
.מעולם לא הבנתי מה בדיוק מקור המושג
הזה. האם הכוונה היא שקוראים למישהו
ישעיהו(כשם הנביא שמדבריו קוראים
בהפטרה) שעה ששמו, בעצם, יחזקאל וכו׳ או

בכל אופן, השלם הזה הצליח, בגליונו
האחרון, לספק שפע שמות מן ההפטרה:
• במדור תשקיף (״מס־הכנסה מתייעל״)
מצטט השלם הזה את נציב מס־ההכנסה
החרש משה שביט. מה שביט, מי שביט. שמו
של נציב־המס החדש הוא משה גביש.
• בראיון של רפנה ברק עם ח״כ דויד מגן
מספר מגן, כי היה, יחר עם אריק שרון, בבר־מיצווה
של בנו של חבר־הכנסת צדוק דהרי.
עברתי על שמות 120 הח״כים של הכנסת
ה־ 12 ואין שם לא צדוק ולא דהרי.
שמעון ברון ,׳חשלים
• נ צי במס־ ה ה בנ ס ה, החל מן ה ר אשי(
ליולי ,89 הו א א בן משה גביש ו צ דו ק
דהרי ע דיין איננו ח ב רי בנ ס ת. הו א חבר
מ רכז הליכוד.

הקרוקודיל של קריסטל

אמיר ו״העולם הזה״ בבית־החולים
ד ד לוח התחפ 1ת

פצוע אמיר אברמסון
מאז ניל 12
גפיו מרוסקות. גופו מכוסה בכוויות. כרגע
הוא יכול להניע באופן חופשי רק את ראשו
וארבע אצבעות יד שמאל.

^ קורא

* ־ בעג
הוא בן ,32 ירושלמי, איש־מחשבים
בתפקיד אחראי, נשוי מזה שלוש שנים למאגי.
בשעת
האירוע ישב מאחורי הנהג, אך לא
ראה דבר מההתרחשויות. לוא נזרק מן האוטובוס
הבוער, מרוסק־אברים ומכוסודכוויות.
הוא ידע שבעוד רגע עלול האוטובוס להתפוצץ.
כאשר תשו אליו המצילים — ובראשם
אברך ממוצא תימני — הם ניסו להרימו, אד
בשרו השרוף נשאר בידיהם. כשנרתעו, האיץ
בהם אמיר לאחח בעצמותיו החשופות, וכך
הרחיקו אותו מן האוטובוס. העלאתו לכביש,
כשהוא סובל מכאבי־תופת, היתה מיבצע קשת הוא קיבל את פנינו בחיוך. ציפיתי למצוא
אדם הרוס, השרוי בדיכאון. הופתעתי למצוא

ששכחתי מזמן. את גליונות העולם הזה הוא
קונה ביום הרביעי ב־ 7.45 בבוקר, ואין הוא
מוסר אותם לשום אדם אחר .״שיקנו בעצמם,״
הוא אומר.
כשנכנסתי לחדרו, לא האמנתי למראה־עיניי.
על המיטה תלד, לצד לוח עקומת התום
והתרופות, גליון השלם הזה. בני־ מישפחתו
הביאו לו פאטנס מיוחד — לוח־פלאסטיק
המחזיק את הגליון, ושניתן לתלותו. לפני
פניו, כך שהוא יכול לקרוא את השבועון
מבלי להזיז שום איבר .״מאז שנכנסתי הנה,
לא קראתי דבר מלבד חצי גליון של העולם
הזה.״ סיפר. הוא לא ביקש שיביאו לו מכשיר־טלוויזיה.
בילינו
שעות בשיחה על העולם הזה. כל
דבר מעניין אותו: מי עושה מה, מה קרה למי.
כשנכנסה לחדר גילה חין, כתבת־הבריאות
של חדשעז. נזכר מיד שהיא עבדה בהשלם
הזה, באילו שנים ובאיזה תפקיד.

איש
לא ראה
דיברנו, כמובן, על הפיגוע. נשארו
הרבה תמיהות. איד זה קרה שאיש מן הנוסעים
לא הבחין במה שמתרחש, בשעה שזה
התרחש? הרי האוטובוס נסע בסך־הכל 45
דקות, בשעה 11 בבוקר. לא יתכן שכל הנוס־

כמוני — שאנחנו בררר־המלר לפיתרון, גס
אם צפויים לנו עד אז מעשי־אכזריות טראגיים.
חוששני ששנינו חריגים בארץ מבחינה

כפי שאמרתי לו: באתי לע1ך ד, ויצאתי
מעודד.

תיזכורת למערכת

סיפרתי את סיפורו של אמיר אנרמסון
בישיבת״המערכת השבועית. אמרתי לעמיתיי:
אם אלה הם הקוראים שלנו, זה מטיל
עלינו אחריות כפולה ומכופלת — להתייחס
אל תפקידנו במישנה רצינות, לכבד את הרמה
המוסרית ורמת האינטליגנציה של הקוראים,
ולהיות ראויים להם.
כשאבקר מחר את אמיר, אאחל לו בשם כל
מישפחת השלם הזה — חברי־המערכת והקוראים
— החלמה מהירה. אין צורך לאחל
לו רות איתנה. יש לו די לגדוד שלם.
קוראים שירצו לכתוב לאמיר יוכלו לשלוח
את מיכתביהם למערכת העולם הזה,
ואני אביא לו אותם בביקורי הבא אצלו.

על יומן־מסע רוסי (״פרידה
מרוסיה״ ,״דף חדש״ ,העולם הז ה

ממש צר לי שנתן זך סיים את סידרת ז יכ־רונות־המסע
שלו לברית־המועצות. איזה יו־מן־מסע
מופלא, שבו הוביל אותנו זך מקא-
זאכסתאן עד החקודיל (שבועון־הקאריקטו־רות)
ומקריסטל (שכנראה עדיין איננה מופיעה
על מסכי־הטלוויזיה במרחבי מידבריות
ברית־המועצות האסיאתית) עד קצף־גילוח
(שכנראה קשה מאוד להשיגו בברית־לאה
ברב, חל־אביב
המועצות).

!¥1 0(11171
השסשן של ישראל
העורך הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סיטדן
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערבת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד <61001
טלפון<03(*232262/3/4 :
פקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים 7
טלפון 377056 :מ)03
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולםהזה 2708

בלמיו תמוז התנגד ודת וויהוו־זז. זה רא עזר מ

לכנעני
זה היה מעמד מדהים.
על שולחן־האבן של בית־הקברות בחולון היתה מונחת גופתו של בנימין תמח, עטופה
׳בטלית קרועה. מעליו רכן רב ואמר דיברי־תפילה.
שני בניו של תמוז, און ויוני, קראו במקהלה קדיש.
מולם עמדה הציירת אוסנת הר, ידידתו של תמוז בשנים האחרונות, וסתמה את אוזניה, לבל
תשמע את התפילה.
במחווה אינסטינקטיבית זו הביעה את דעתם של רבים מבאי־ההלווייה. כי בנימין תפוז,
מראשוני הכנענים(ראה עמודים 18־ .)19 היה אדיב מושבע של הדת היהודית, ולחם בה במשך
כל ימי חייו. בין השאר כתב את הספר פונדקו של ירמיהו. סיפור עתידני מבהיל, המתאר את
הארץ אחרי שהשתלטה בה דיקטטורה דתית־קנאית, נוסח־חומייני.
אף שהטכס הדתי קוצר ככל האפשר, לפי בקשת המישפחה, הרי עצם קיום טכס דתי
בהלוויית תמוז מטיל אור על המצב בארץ. בעיני תמוז זה היה נראה בוודאי כהשפלה. גופתו
העטופה־בטלית טולטלה לאורך השביל אל הקבר, על אלונקה, בלי ארון(״מינהג ברברי׳ ״,אמר
אחד הסופרים, שבאו להלווייה) ,וכך דורדרה לקבר. הבנים אמרו ביחד קדיש בפעם השנייה ליד
הקבר. הרב אמר בחיפזון את התפילות המינימליות הדרושות. מרבית הנוכחים — אך לא כולם
— חבשו כיפות וכובעים.

און ויוני תמוז אומרים קדיש
נופה בטלית קרועה
בדרך החוצה היה נושא־השיחה העיקרי: איך אפשר למנוע טכס רתי לאדם המואס בדת? חוץ
מהססת הגופה לאירופה, כדי שתישרף שם(אל על מוכנה להטיס) — מה נותר? הלווייה בקיבוץ
ליברלי כלשהו? או שמא אין מנוס מכניעה, והדת היהודית מנצחת גם את שולליה הקיצוניים

ביותר ברגע שהם עוצמים את עיניהם לנצח.

הסר שר יוסף
על טיבו של יישוב בגליל (״רחל
המרחלת״ ,העולם הז ה .)5.7.89
שמתי לב שלהעולם הזה סיסמה חדשה:
״מאיפה אתה יודע? קראתי העולם הזהו־ אז
אני קראתי בשבוע שעבר העולם הזה ואינני
יודע. יותר נכון, לא ידעתי.
לא ידעתי איפה זה הקיבוץ הזה עמיעד,
שבאחת מבנותיו התאהב זמר צעיר אחד.
נאלצתי לחפש בלכסיקון הגיאוגרפי (כל
הארץ) ושם מצאתי הכל אורות עמיעד: ישוב
בגליל העליון, בקירבת ראש־פינה, שאגב,
לפי המסורת הערבית, מצוי בשטחו הבור
שאליו השליכו אחיו של יוסף את אחיהם
(״חייה רעה אכלתהו! טרוף טורף יוסף!״)
מן הראוי שהעולם הזה יספק לקוראיו את
מיקומם של יישובים בארץ, כאשר הם מסוג
היישובים שאינם בדיוק בתודעתו של הקורא
העירוני המצוי• עדנה גזיאל, וזל-אביב

בר־בקין
על טיבה של ביקורת(״למצטיינים
בלבד״ ,״דף חדש״ ,העולם הזה
)5.7.89
רחמנות, רבותיי, רחמנות! איזו ביקורת
רדוץ רריר־ז רללרד מר<7־ר

קטלנית ירה ש. שופרא בצעיר אחד שפירסם
את עבודת־הגמר שלו, בחוג לספחת עברית,
בחוברת אפריון.
אמנם בזכות ההתחכמויות, הרמזים והל־שון־הנופל״על־לשון
שבהם גדושה הביקורת
הזאת, קשה שלא ליהנות מכל מילה שלד,
אבל המרושעות המסתתרת מאחורי כל מילה
יכולה לעשות את אותו הצעיר, שש. שופרא
מגדירו, במיטב לשונו הלעגנית, כ״בר־אוריין
מצטיין״ ,לבר־מינן גמור.
דויד יזניק, ח־פר.
ממש בר־בקיו.

איצטרה אנגלית
על ידיעת השפה האנגלית (״קח
קטלוג, בחר במ שרתת׳ ,העולם
הזה .)5.7.89
אחר שסיימתי לקרוא את הכתבה על סוכ־נויות־התיווך
המספקות משרתות פיליפיניות
(ופולניות) לא הבנתי בדיוק תחת איזו איצט־לה
הופיעה כתבת השל הזה במישרדי־התיווך.
האם
היא הופיעה בהן כמנסה לחשוף פרשה
לא סימפאטית או שהיא הופיעה בהן כנציגת
מכון להוראת השפה האנגלית. אחות
קשה לי להבין את ההערה שלה על אחת
המתווכות ,״המדברת באנגלית עילגת״ ועל

אחד המתווכים הדובר ״באנגלית לא־ברי־טית״.
ובכלל,
איך האנגלית של כתבת העולם
בצלאל שביט, וזדאביב
ה1הד

מה לו לקורא זיידמן כי ילין על סקר־ה־שווא
של העולם הזה, שניבא ניצחון מוחץ
לשמיר במרכז הליכוד, נבואה שהופרכה תוך
פחות מ־ 24 שעות מפירסומה.
הלא באותו גליון של העולם הזה התנב־אה,
במיסגרת אחרת, זו של ביקורת הטלוויזיה,
אריאלה רבדל, גברת עם ראש על הכתפיים,
בזו הלשון :״לא אטעה אם אומר כבר
עכשיו, שמחנה שמיר־ארנס ינצח, ובגדול!״
אז אם לרבדל מותר, גם לסקר מותר!

על מיפעל״השמנים שבבעלותו
של תעשיין (״אנשים״ ,העולם
הזוז .)7.6.89
אם אכן יוכח לי, כי יצחק מיטלמן, כדברי
מדוד אנעדס האחרון, הוא בעל מיפעל־השמ־נים
טץ הדת. אני אוכל או את העץ, או,
לפחות, את הזית.
עד להוד עה חדשה עץ הזית הוא בבעלותה
של ועדת סר. ומיפעל־השמנים בבעלותו של
מד מיסלמן הוא יצהר.
שמעון כץ, תל־אביב

נעמי מישקין, רמת־זן

• <£אח,טס* ׳/א&טז
ע ץ או זי ת

אקנ בי אהב עי תונ ה
עוד על סקר־שייא
העולם הזוז )5.7.89

מגיע קרדיט
על מקורו של עיטור(״הפעם הרא שונה״
,העולם הזה .)7.6.89
שמחנו לראות שהעולם הזה בחר לעטר
את הכתבה ״הפעם הראשונה״ בציור מתוך
הספר זה לא סוד, שיצא לאור בהוצאה שלנו.
מחברת הספר היא דפנה שריר והציור הוא
פרי מיכחולה של אלישבע געש.
הצטערנו שלא ניתן קרדיט לציור ואנו
מבקשים שהעולם הזה יציין זאת.
ר. סירקים, מוציאים לאור,
ך ךן ח־זן

אד פרטי ל א אוהב לתרום. בייחוד

כ ר מחה מלה גללבסק
עורך־הדץ דויד ויניצקי, סניגורה של חווה יערי, היה אצל הד׳׳ר
אורי ורנר ספיץ, הפאתולוג הנודע מדטרויט, וקיבל ממנו גירסה
חדשה על מותה של מלה סלבסקי. הפאתולוג, ישראלי במקורו,
העלה את האפשרות הבאה:
אחרי שקפצה או נפלה מהמכונית של יערי וגרנות, שכבה הקורבן
על בסנה על שביל הכורכר מחוסרת־הכרה. מכונית, שבאה מכיוון
ראשה של המנוחה, גרדה אותה תחתיה וניסתה כמה פעמים
להיפטר מהדבר המוזר שנתקע למטר -כך נוצר שביל הדם המזוגזג.
כאשר השתחררה סוף־סוף המנוחה, השתלבו רגליה פנימה, וכך
נותרה הגופה במצב המוזר שבו נמצאה.
אם תתקבל גירסה זו, ניתן יהיה להפחית את העבירה, שבה הורשעו

השתיים, מרצח להפקרת נפגע אחרי־תאוגה.

ר״בנלן מתוווייוים
ב״המיזרח״
מישסחת רייכמן, בעלי־ההון היהודיים מקנת*״ שוקלת לקנות את ״בנק
המיזרחי״.
בשבוע שעבר ביקר בארץ פול דייכמן, אחד האחים. רק מעטים יודעים שבין יתר הנושאים
שעלו בעת ביקורו היתה האפשרות לרכישת מ ק הס־ורח על־ידי האחים רייכמן• .
אין זה הרומאן הראשון של מישפחת רייכמן עם הבנקאות הישראלית. בעבר הם עשו ניסיון
לרכוש את מ ק מפחות. אולם יגאל הורוביץ, שר־האוצר דאז, העדיף למכור את טפחות
למק המיזרח.,

פשע חמור:
מסיבת עיתונא־ם
היחידה לחקירת פשעים חמורים במישטרת ישראל הזמינה את אורי
אבנרי לחקירה, בקשר עם נסיעתו לתוניס בפברואר . 1988
אבנרי השתתף בתוניס במסיבת־עיתונאים בינלאומית עם יאמר
ערפאת, במיסגרת החוק המתיר זאת במפורש. המישטרה פועלת לפי
הוראת היועץ המישפטי, בעיקבות ״תלונה״ שהגיש איש הימין הקי
צוני__ .

חעוו־ות־יוחסיו
ליהודים כ שרי
סיסרי־יוחסין ותעודות־יוחסין יחליפו את תעודות־הזיהוי.
בעיקבות פסיקתו של בית־המישפט העליון ביום השני׳בשאלת. מיהו יהודי״ מתכוונת
קבוצה של בחורי־ישיכות, הזוכים בגיבוי כלכלי של יהלומנים דתיים עתירי־הון, ליזום
פנייה לציבור הדתי כדי שזה יקח חלק בהרשמה לסיפרי־יוחסץ.
ההרשמה בסיפרי־היוחסין ותעורות־היוחסין שיונפקו בעיקבות ההרשמה יבטלו — לפי
כוונת היזמים — את השימוש בתעודה מזהה אחרת לצורכי הוכחת היהדות.
כוונת היזמים היא לעודד שימוש בסיפרי־יוחסץ בקהילות היהודיות בעולם כולו, ולא רק
בארץ. כתוצאה מכך, לא תהיה, לדעתם, כל משמעות לכתוב בסעיף הלאום בתעודת־הזיהוי,
והתעודה שתונפק עליפי סיפרייהיוחסין תהיה ההוכחה הקבילה היחידה.
עד כה לא נתנו הרשמות הדתיות המוסמכות גיבוי לרעיון.

.סונסטה״ לר ש ת ״הילטוך?
מתרבים הסימנים המצביעים על כוונת המצרים לוותר על ניהול מלון
״סונסטה״ בטאבה.
גורמים מצריים הודו כי אינם מרוצים מניהול המלון ומתפוסתו הנמוכה.
אם אכן יוותרו המצרים על ניהול המלון, תקבל על עצמה רשת ה־לטון את הניהול.

חרדי מחרימים מפרסמי גורמים חרדיים פתחו בשבועות האחרונים במסע, שמטרתו
למנוע פירם ום בירחון ה״פנטהאוז״ של גליה אלבין בישראל.
הם מאיימים כי יחרימו כל מי שיפרסם בירחון, ואיומס מופנה לכל
הגורמים במשל -ובכללם בנקים וגופים גדולים אתרים.

הליכוד גייס, בניגוד לחוק, שני מיליון ש״ח מתאגידים,
למימון הכחידות לכנסת ולדשויות המקומיות • בודסת
היהלומים תדמה לליכוד 25 אלף ש״ח • הפירסומאי
דויד אדמון נחקד על חלקו בסיוע לתורמים להונות את
שילטונות־המס • השד אדיאל שדון התדים סוכנות לייבוא
רכב, שקיבלה בתמורה חשבונית פיקטיבית על פידסום

א״׳ל אדד״ד
חקירה המאומצת שעורכים מישט־
1 1רת־ישראל, מס־ההכנסה, מע״מ ומבקר־המדינה
בנוגע לתרומות לליכוד, מגלה
תמונה מדהימה: במהלך מערכות־הבחירות
האחרונות לכנסת ולרשויות המקומיות, פעל
הליכוד בגדול כדי לגייס תרומות מתאגידים,
בניגוד לחוק: בסך הכל, החל באוגוסט , 1988
גייס הליכוד בניגוד לחוק לפחות שני מיליון
שקלים באופן בלתי־חוקי מתאגידים כתרומות
לבחירות.
בינתיים ברור הקשר שבין חשב־הליכוד,
מרדכי יהל, לבין חלק גדול מהעבירות.
השאלה הגדולה, שבה עוסקים גם חוקרי
המישטרה, היא: מי עוד בצמרת הליכוד ידע
על המיבצע?

הממונים הישירים על יהל היו שני

גיזברי הליכוד: השר אהוד אולמרט
ואיש־העסקים מנחם עצמון. עכשיו
מתמקדת החקירה בניסיון ללמוד
האם היתה לשניים ידיעה על
שהתרחש מתחת לאפם, והאם היו
בכירים נוספים במערכת, שידעו על

מכיוון שמבקר־המדינה מוסמך לבדוק את
מערכת הנהלת־החשבונות של המיפלגות,
היה ברור לאנשי הליכוד כי יש צורך להעביר
את כספי התרומות הבלתי־חוקיות שלא דרך
הנהלת־החשבונות הרישמית. כך נוצרו
לפחות שני מנגנונים בלתי־חוקיים, שנועדו
להזרים כספים למערכת, מבלי שמבקר־המדינה
ורשויות־החוק ידעו על כך, .ישרא־בלוף״
פוליטי, תוצרת הליכוד.

גמו\\ו\ת
מדוע כדאי

א ת החוק

החוק, האושר על מיפלגות לקבל תרומות מתאגידים (חברות ושותפויות
רשומות) בא לצמצם א ת השפעתם של גופים, שיש להם אינסרשיס כלכליים
או עיסקייס, על המיפלגות, ולמנוע א ת התלות שוודאי היתה נוצרת בין
המושבים למימיבים.
החוק מתייחש בנפרד לבחירות לכגשת ולבחירות המוניציפליות .״חוק מי מון
מיפלגות״ מ 1973-מתייחש לבחירות לכנשת, ומשיל הגבלות שונות על
חמיפלגות. בין השאר הוא מחייב ניהול של מערכת-חשבונות משודרת.
שעיף 8ז ״לא תקבל שיעה, במישרין או בעקיפין, כל תרומה מתאגיד, בין
בארץ ובין בחוץ־לארץ.״
החוק משמיד א ת מבקר־חמדינה לפקח על הבנשותיהן וחוצאותיהן של
תמיפלגות בשלושת החוד שים הקודמים לבחירות.
שעיף 9א. קובע בי ״המושר ביודעין הצהרה כוזבת לפי שעיף - 9דינו מאשר
שנה.״
גס בבחירות המוניציפליות נאשר על השיעות ברשויות המקומיות לקבל
תרומות מתאגידים.
הפיתוי, העומד לפני המיפלגות לעבור על החוק ולקבל תרומות מתאגידים,
גדול. בתאגידי ם יש בדרך-כלל הרבה יותר כשף מאשר לאדם פרשי. שנית,
לתאגידים יש בדו־ד־בלל אינשרש בלבלי מובהק לתרום: מיפלגת״שילשון או,
לחילופץ, ראש הדשות המקומית, יכולים לקד ם איגטרשים כלכליים של ת א גידים,
ולכן ברוד שלמיפלגה יש אפשרות לגמול בעתיד על התרומה.
פיתוי נושף, כבד-מישקל, למתן התרומה, גוצר בשעה שהמתדימים מבשי-
חים לתורם בי כנגד התרומה שלו הוא יקבל חשבונית-מש (כוזבת) מגורם
בלבלי שאינו קשור עם המיפלגה. עם קבל ת החשבונית, התאגיד ה תורם יכול,
א ם רצתו בכך, לרשום אותה בשפריו כהוצאה עישקית רגילה, ולקזז בגינה א ת
הטע׳׳מ .״תרגיל החשבונית״ מקל מאוד על התאגידים לתרום כשף, ועל המיפ-
לגה לקבל תרומות.
היתרון בשישה זו מתבהר כשמשווים א ת עלות התרומה לאדם פרשי מול
עלות התרומה לתאגיד: ב שארם פרטי רוצה לתרום, לדוגמה 10 ,אלפים דולר
מכישו, זה עולה לו, בעצם כ־ 20 אלף דולר, משום שהוא שילם על הבשף הזה
מש בהתאם להכנשתו. לעומת זאת, כשתא מר תורם 10 אלפים דולר תמורת
ח שבומת, הוא יכול לקזז א ת המע׳־מ ( 1500 דולר) ,ומתיז־ היתרה הוא יכול
לגבות מהמש שלו נ 4000-דולר(שוב, תלוי בהכצשותיו) .לתאגיד, א ם כן, עולה
התרומה כ 5000-דולר, רבע מעלות התרומה הפרשית -והשאר הוא על-חשבון
המדינה.

שהוא משל ע ל זה. כ ד אי שיתרו באמצעו ת חברה ה מקבל ת חשבוניות כוזבו
שיטת רמת־גן
בשיטה זו נאספו תוומות לא חוקיות נ סו סם: אוו שי ח למימון מעונות הבחיווח
המקומיות של הלינוד

לכאורה עולה כי האנשים, שעמדו מאחורי
בניית המנגנונים הללו והפעלתם, עברו
עבירות פליליות חמורות. כך, למשל, ניתן
להצביע על חשד לעבירה של קשירת קשר
להשגת מטרה אסורה, שהעונש עליה הוא
מאסר שנתיים( .כשותפים לעבירה רואים גם
את כל מי שידע על המעשה, ושאיפשר
לאחרים לעבור את העבירה, ואת כל מי
ששידל או יעץ לעבור את העבירה ).נוסף על
כך עולה לכאורה כי כל מי שידע בצמרת
הליכוד על ביצוע העבירות, ולא פעל כדי
להפסיק את ביצוען, סייע בכך לתורמים
לבצע סידרה של עבירות על חוקי מס-
ההכנסה ומע״מ.
כך, על פי החשד, עבדו שתי השיטות של
ה״ישרא־בלוף׳ הליכודי:

שיטת המכבסה

שלב א חד בלבד: במקום שהליכוד ישלם תמורת השרותים
שהוא מקבל (בעיקר פירסום) ,אנשיו של המועמד המקומי
מתרימים חברות שונות (בדרך כלל בעלות אינטרס עיסקי

מובהק נעיר) .אלה מעבירות את הצ׳קים ישירות למישרד־הפירסום
המשרת את המועמד. בתמורה מקבלים התורמים
חשבונית על ״ייעוץ פירסומי״.

המכבסה
נו נאספו תוומות בלתי־חוקיות בסו 1.5מיליון ש״ח למימון הנחיווח של הלינוו

של ב א׳
מתרימים מטעם הליכוד פונים ל תאגידים,
ומציעים להם לתרום
לחברות־הקש של הליכוד, ולקבל
בתמורה חשבוניות על פירסום. ה תאגידים
מקזזים א ת המע״מ מה חשבוניות,
ורושמים אותן כהוצאה
מוכרת.

שלבב׳

שלבג־

חברות״הקש משלמות במקום הלי כוד
לחברות שונות, המעניקות שרו־תים
לליכוד, ובתמורה מקבלות חש בוניות.
כך נוצר מצב שאין להן רווח
(כי כל הכסף שנכנס -יצא) והן לא
חייבות ב מס.

התוצאה הסופית של הכביסה: ה תרומות
מהתאגידים שימשו את
הליכוד ונרשמו כהוצאות לצורכי״
פירסום נספרי־הת אגידים.

עיקרון הפעולה: הקמת חברות פיקטיביות
על־ידי גורם בגיזברות התנועה, באופן שיראו
כלפי־חוץ כחברות־פירסום. המטרה האמיתית
של החברות — קליטת תרומות עבור הליכוד
מתאגידים, ואספקת חשבוניות תמורתם, כביכול
תמורת פירסום. בכסף שיגיע מהתורמים,
אמור היה להתבצע תשלום עבור ספקים
שונים של הליכוד.
כך פעלה המכבסה: בשלב מסויים, כחודשיים
וחצי לפני הבחירות לכנסת, וכחמישה
וחצי חודשים לפני הבחירות המוניציפליות,
ייסר חשב הליכוד, מרדכי יהל, שתי חברות
תמימות לכאורה: ב־ 9.8.88 הוא רשם חברה
בשם הילת המפרסם בע״נז, שמטרתה המוצהרת
היתה פירסום, וב־ 18.8.88 הוא ייסד

חברה בשם ב.ם.׳ .שחר תקשורת בנדם,
שמטרתה המוצהרת היתה ״תחומי תרמית
יחסי־ציבור ופירסום״( .ראשי התיבות ב.ם.׳.
באו כקיצור לבני־הזוג ברוריה ומרדכי יהל,
והשם שחר בא על שמו של בנם).
על פי השרן של הרשויות החוקרות, החברות
הללו היו פיקטיביות, ומטרתן האמיתית
היתה שונה לחלוטין. על פי החשד שימשו
החברות כחברות־קש לגיוס תרומות לקופת
הליכוד מגורמים עיסקיים שונים. כנגד
תרומות אלה קיבלו התורמים מהחברות
חשבוניות־מס פיקטיביות, שאותן רשמו
כהוצאות עיסקיות בספריהן וקיזזו אותן. על
פי החשד, דרך החברות הנ״ל קיזז הליכוד
חשבוניות־מס עבור הוצאות שוטפות למע־רכת־הבחירות,
שנרשמו כהוצאות בחברות
אלה.
בבקשה השניה לפקודת־מעצר פורטו
אחדות מפעילויות החברות הללו. :״החברות
מסרו לתורמים חשבוניות־מס, כאשר בהן
ציון סתמי של שרותים כביכול (״פירסום
סמוי״ ו״ייעוץ לפירסום״) ,כך שהתורמים,
שהם תאגידים ושותפויות, יכלו לרשום בספריהם
הוצאות אלה כהוצאות עסקים־
שוטפות. מצר אחר שולמו על־ירי שתי
החברות הנ״ל הוצאות לבחירות״.
ממקורות מישטרתיים נודע לנו כי עד
למועד הבחירות לכנסת, גייסו חברות־הקש
של הליכוד כמיליון שקל. בין התורמים
הבולטים:

שיטת רמת־גן
• בורסת היהלומים הישראלית,
שנשיאה הוא משה שניצר, תרמה לליכוד 180
אלף ש״ח.
• חברת ״בני משה קרסו״ לייבוא
רכב, באמצעות בנימין בן־משה קרסו, תרמה
95 אלף ש״ח.

לפחות שלושה שרי בכירי עסקו בהתרמה ה ע לו ל, ל היקרא בחקירה
(המשך מעמזד )7
לפניות נוספות של העולם הזה לא
השיב מר עיני.
החומר נגד הברח המיזרח למכוניות
הועבר השבוע מהמישטרה לידי פרקליטת
מחוז־המרכז. השלם הזה גילה כי אחרי
בדיקה ראשונית החזירה הפרקליטה את
החומר לשם השלמת החקירה למישטרה,
וגם העבירה אותו לממונים עליה בפרק-
ליטות־המדינה. כרגע נמצא החומר בבדיקה
בדרגים הגבוהים ביותר, גם בפרקליטות
וגם במישטרה.

שוון מתרים
אירוח ארון

¥הו מידע בדוק: לפני הבחירות הזמין
( שר־התעשייה־והמיסחר, אריאל שרון,
לבית־מלון, את דויד עיני, סמנכ״ל חברת
המיזרח למכוניות. אחרי הפגישה תרמה
החברה סכום לא־גדול לליכוד, וקיבלה
תמורתו חשבונית פיקטיבית.
כחודש לפני הבחירות לכנסת הופתע
יבואן־הרכב דויד עיני, לקבל ממישרד התעשייה
והמיסחר דרישה להכנת ״פרופיל״
של העסק שלו. ימים אחדים לאחר מכן
טילפן אליו יונה פלד, מהדמויות הבולטות
בגיזברות־הליכוד, וביקש לזמן אותו לפגישה
עם השר אריאל שרון במלון קרלטון
בתל־אביב. פלד, אגב, הוא איש־עסקים,
פעיל במיפלגה הליברלית, ונחשב יד־ימינו
של מנחם (״מנטה״) .עצמון, הגיזבר הליברלי
של הליכוד. הוא חבר בהנהלת קופת־החולים
״מכבי״ ,וחבר נשיאות הוועד הפועל
של הסוכנות.
עיני הגיע לפגישה בפיק־ברכיים מסו־יים,
כשהוא מחזיק בידיו את מאזן־החברה.
השר שרון קיבל בחמימות את פניו, והחל
בנאום על צידקת דרכו של הליכוד, מלווה
ברמזים על הצורך בתרומות כדי להיערך
למערכה הפוליטית. בסוף הדברים הוא
״מסר״ את עיני לטיפולו של פלד, וזה שיכ־נע
אותו לתרום לחברת הקש •ב.מ.י. שחר
תיקשורת״ למען הליכוד. עיני תרם בסך
הכל 7000ש״ח, וקיבל בתמורה חשבונית
על ייעוץ פירסומי( .פלד, אגב, מכחיש את
הסיפור ואומה ״אני לא יודע מי זה עיני)״.
אין צורך להסביר את משמעותה של
פגישה מסוג זה של ייבואן־רכב (חברת
המיזרח לממניזת מייבאת לישראל את
המכוניות אוסטיך רובר ואולדסמוביל ),עם
שר. כל ייבואן ותעשיין יודע היטב עד כמה
הוא תלוי במישרד זה לצורך עסקיו ופעילותו.
השיטה
הזאת הפכה, כנראה, שיגרה אצל
שרי־הליכוד.
בבחירות של 1984 הזמין סגן־השר מיכאל
דקל למצ 1דת זאב כמה יזמים וקבלנים,
שבנו בגדה, ואחרי שיצחק שמיר נאם
לפניהם הסביר להם דקל שאם הם מעוני

יינים בהמשך הבנייה בגדה, הרי הליכוד
היא המיפלגה שתגביר בנייה כזו. על כן
כדאי להם לעזור לליכוד להיות בשילטון.
אחרי דברים אלה נאספו תרומות לליכוד.
מישפטו של דקל טרם התחיל, והוא הגיש
באחרונה בקשה לעיכוב־הליכים. הליכוד
מפעיל לחץ כבד על היועץ המישפטי בכיוון

שלוש שנים היו דרושות לפרקליטות
מחוז־המרכז להגיש כתב־אישום נגד דקל
על קבלת־שוחד, בשל פגישה זו. השבוע
הומצא לפרקליטת מחודהמרכז, נורית
שניט, חומר הקשור לפרשת התרומות החדשה,
שבה קשור הפעם אריאל שרון.
פניתי לדויד עיני, סמנכ״ל חברת המיז־רח
למשניות והצגתי לו כמה שאלות.

• מר עיני, אני עורכת תחקיר
על החשבוניות הפיקטיביות לליכוד.
שמעתי שלפני הבחירות הזמין
אותך השר אריאל שרון למלון

עיני: זה לא היה מלון דניאל...
• בכל אופן, הוא הזמין אותך
למלון, ביקש לראות את מאזני-
החברה ואחר-כך ביקש ממך תרומה
לליכוד. האם זה נכון?
עיני: אינני יכול לאשר זאת.
• אבל אינך יכול גם להכחיש
זאת, נכון?
עיני: זה עניין מאוד עדין, ולא הייתי
רוצה לדבר עליו.

• מר עיני, כמו יתר התורמים,
נדמה לי שגם אתם שילמתם פעמיים.
פעם אחת כאשר תרמתם
כסף, ופעם שנייה כאשר נזרקתם
לכלבים עם פתיחת החקירה, ואתם
גם הקורבן להסתבכות פלילית.
עיני: לא הייתי רוצה לדבר על כך,
ואודה לך אם לא תזכירי את שמי בכתבה.

• היי תי רוצה להיפגש איתד
ולשוחח על הנושא.
עיני: אני מוכן להיפגש איתך ולשוחח
על בחורות.

פרקליטות־המרכז היא שהגישה בזמנו
גם את כתב־האישום נגד דקל ונגד עוזרו,
אבי צול, בפרשה הקודמת של שוחד־הבחירות
לליכוד. אז נמשכו העיון בחומר
ובדיקתו שלוש שנים, עד להגשת כתב־אישום.
הבעייה
המישפטית העיקרית בפרשת
דקל היתה הקשר בין דבריו של דקל לבין
התרומות שהתקבלו בעיקבותיהם. כל יתר
יסודות־השוחד היו קיימים, מאחר שבית־המישפט
כבר קבע שאדם הנותן שוחד אינו
צריך לקבל תמורה מיידית. גם ציפייה של
״שלח לחמך על פני המים״ מספיקה לצורך
יצירת העבירה של שוחד. בפרשת דקל
ברור היה הקשר בין היזמים והקבלנים
בגדה ובין תפקידו של דקל באותה תקופה.
סביר להניח כי ייבואני־המכוניות והחברות
שתרמו לליכוד בבחירות האחרונות,
האמינו שתהיה להם תועלת מתרומה זו אם
ימשיך הליכוד לעמוד בראש מישרד־הת־עשייה־והמיסחר.
היה אף תורם אחד שאמר
למישטרה כי תרם לשתי המיפלגות הגדולות,
מכיוון שלא ידע מי מהן תעלה
לשילטון, ורצה להיות מובטח בכל החזיתות.
החקירה
הנוכחית היא רק בתחילתה.
התגלו מיספר עצום של חשבוניות וצ׳קים,
הדורשים בדיקה. יש צורך להתאים כל קבלה
לסיפרי החברה התורמת ולסיפרי החברה
המקבלת.
בינתיים נעצרו ונחקרו ייבואני־הרכב
אחדים, יהלומנים, ותעשיינים שונים,
שתרמו לליכוד ושקיבלו חשבוניות פיקטיביות.
מלבד העבירה של שוחד יש כאן,
במיקרים רבים, גם עבירות על חזק מימון
מיפלעת, האוסר על מיפלגות לקבל תרומות
מתאגידים. יש עבירות על חוקי מס־ההכנסה
ומע״מ, מפני שהתורמים הכניסו
לחשבון־ההוצאות שלהם את החשבוניות
הפיקטיביות. ויש גם חשד לעבירות של
זיוף־ספרים בתאגיד.
התרומות שנאספו הגיעו לסכומים גדולים.
מדובר במיליוני שקלים. הדוגמות
שהובאו לפני פרקליטת מחוז־המרכז היו
תרומה בסך 100 אלף ש״ח, ותרומה אחת
קטנה יותר.
מחוגי המישטרה נודע כי עוד שני שרים
בכירים חשודים בגביית תרומות במיגזר
הערבי בבחירות האחרונות לכנסת.
״כל המיפלגות עושות זאת,״ אומרים
כמעט כל המטפלים בפרשה. נראה כי למרות
ח 1מ מימון מיפלנות אין הכספים מספיקים
להוצאות הגדולות של תקופת־הב־חירות,
וכל מיפלגה נאלצת לגייס כספים
בדרכים שונות ומתוחכמות, כשרות ובלתי־כשרות.
לחקירה
הנוכחית שותפות כל זרועות
השילטון. מס״ההכנסה והמכס התחילו בחקירה
בגלל עבירות־המס הבולטות. אחריהם
נכנסה לתמונה גם מישטרת־ישראל
וגם מישרדה של מבקרת־המדינה.
בגלל מיספרם העצום של המיסמכים,
החקירה היא רק בראשיתה. השר שרון טרם
הוזמן על־ידי החוקרים. בשלב זה אף לא
ברור אם יוזמן בכלל.

• חברת יפנאוטו, יבואנית שבח,
שבעליה הם משה ברנובסקי ודניאל ברקוביץ,
תרמה 80 אלף ש״ח.
כן תרמו לליכוד, דרך חברות־הקש של
יהל, עוד כ־ 60 חברות שונות. החברות הללו
עברו על חוקי מס־ההכנסה, בכך שהציגו
בספריהם את התרומה לליכוד כחשבונית
עבור פירסום, וקיזזו ממנה את המע״מ.
בכספי התרומות הללו שילמו החברות
הפיקטיביות של יהל חשבונות של ספקים
שעבדו עבור הליכוד:
• ״נסימה״ ,החברה־הבת של סרטי חל,
קיבלה 180 אלף ש״ח.
•״דחף״ של אליעזר ז׳ורבין קיבלה
180 אלף ש״ח. ז׳ורבין נחקר.

• חבר ת־ ה אב ט חה ״צוות ביטחון״
קיבלה 320 אלף ש״ח( .מבחינת
שילטונות־המס, הספקים שקיבלו תשלום
מחבורת־הקש לא ביצעו עבירה) .י

לאחר הבחירות הכלליות המשיכו
חברות-הקש לגייס תרומות מתאגידים,
והצליחו לאסוף לקראת הבחירות
המוניציפליות עוד כחצי
מיליון שקלים. בכסף זה נעשה
שימוש, בתשלומים לא-גדולים במיוחד,
במהלך מערכת הבחירות.

לא ירע, לא שמע
¥ל יהרה הפעולה: בבחירות מוניצי־פליות,
עיקר ההוצאות הן בתחום הפיר־סום.
מכיוון שבכל עיר עבד מועמד הליכוד
עם מישרד־פירסום מסויים, שדרש תמורת
העבודה סכומי־כסף גדולים, בוצע התרגיל
הבא:
שתדלני הליכוד היו פונים לתאגידים,
שהם תורמים פוטנציאלים, ומציעים להם
להעביר תרומות הישר למישרד־הפירסום.
לתורמים הובטח לקבל ממישרד הפירסום
חשבונית־מס בגין ״ייעוץ פרסומי״ ,שתהפוך
את התרומה שלהם להוצאה מוכרת. מישרה־הפירסום
הופך בדרך זו ל״מכבסה״ של
התרומה הלא־חוקית.

ברמת־גן, למשל, אספו תומכיו
של מועמד הליכוד, צבי בר, בדרך זו
כ־ 200 אלף ש״ח. שהועברו מהתורמים
ישירות למישרד־הפירסום
״שטרנשום״.
התרומה הגדולה ביותר, כ־ 75 אלף ש״ח,
ניתנה על״ידי בורסת־היהלומים, השוכנת ב־רמת־גן(ראה
טיסנרת) ,ושאר הכסף הועבר
למישרד־הפירסום על־ידי תשע חברות נוספות,
רובן חברות לקבלנות־בניין, בעלות
אינטרסים כלכליים מובהקים ברמת־גן.
רשימת התאגידים שתרמו לצבי בר:
ישרם, חברה לה שקשת בע״נז; ח״ם שפר
נכסים בע״מ; גני הערנותיס בע״ט; אליעזר
בדנר בע־מ; שדית, חברה קבלנית לבניין
בע״ם; גני בן־צב׳ בע״ם; ישראל אדלר, עבודות
בנייה 1ה שק שת בע־מ; אליהו קירר
בע״ם; קריסטל, תעשיזת ססעודכביסה
בנדנו. מספר אחד מאנשיו של צבי בר!
״שטרנשוס אמר שהעיתונים לא מוכנים לפרסם.
אין כסף, הליכוד לא משלם. מסע־הבחירות
שלנו היה תקוע. ניגשתי לקבלנים
ולחברות, לקחתי צ׳קים והעברתי ישירות

מישטרה. ג שרון היה בין המתרימים

71x 11

במערך

אחת השאלות הראשונות המתעוררת עקב גילוי השיטות הלא־חוקיות,
שבהן השתמשו בליכוד, היא כיצד נהג המערך בכל הנוגע לאיסוף תרומות
מתאגידים.
במהלך הכ תב ה ביקשתי מכל אנשי-הליכוד, שעימם שוחחתי, להעביר לר שותי
מידע על ״תרגילים״ דומים של המערך, אולם מידע כזה לא היה בר שותם.
י חד עם זאת, יש במה סיבו ת שבגללו איו לפסול על הסף אפשרות של
מעשים דומים במערך.
ראשית, גשיא בו רס ת היהלומים (שהיא נכון לעכשיו תאגיד שממנו אסור
לקבל תרומות) ,משה שניצר, אמר לי בי ״הבורסה תרמה סכו ם לא-משמעותי,
לא רק לליכוד, גם למערך.״ לא ברור מה נעשה בכסף, והאם הוא ניצל למטרות
הבחירות או למטרות אחרות.
יתכן וניתו ללמוד מה שתיקה הרועמת של המערך, בהקשר לפרשת התרו מות
לליכוד, בי המערך חושש לפתח א ת הנושא, ב חז ק ת ״מי שמתגורר בבית-
זכוכית, אל לו להשליך אבנים״.
אולם מבחינה פורמלית, לפחות, המערך מכוסה. ב״ 7.11.88 שלח היועץ
המישפטי של המערך, עורך-הדין זאב טריינין, מיכתב ליו״ר האגף המוניציפלי
של מיפלגת־העבודה(עם העתקים לשימעון פרס ולעוזי ברעם) ובו הוא מתריע
מפני בל ניסיון לגייס תרומו ת מתאגידים, בשל חוסר-החוקיות שנדבר. במיכ-
תב בן שלושת העמודים מפרט טריינין א ת המצב המישפטי בסוגיה, מזהיר
מפני קבלת תרומו ת מתאגידים, ובסופו אף קובע :״כן חשוב להוציא חוזר
נגו ס ח המצורף בזה, שידגיש כי המיפלגה אוסר ת איסוף־כספים נבל דרך
שהיא, ללא אישור של המיפלגח.״
למישרד־הפירסום. קיבלתי חשבונית ומסרתי
לקבלנים. את הקשר עם בורסת־היהלומים
יצרנו דרך דויד מלמדוביץ, יד־ימינו של צבי

כנגד התרומות קיבלו החברות הללו
חשבוניות, שאותן הם רשמו כהוצאה־פירסומית
המוכרת לצורכי־מס.
בדיוק באותה השיטה השתמשו מועמדי־הליכוד
בתל־אביב ובהרצליה (בשתי הערים
גוייסו, בשיטה זו, תרומות בסך 300 אלף ש״ח
מתאגידים).
מישרד־הפירסום ששימש את אלי לנדאו
בהרצליה היה1ינור פלוס, ומישרד הפירסוס
בתל־אביב היה פייסו ארמון. התאגידים
העבירו צ׳קים למישרדי־הפירסום הללו,
ובתמורה קיבלו חשבוניות.
בין התורמים לליכוד בערים אלה נמצאות
החברות הבאות: פנאוטו (סובארו) ,קוקה
.קולה, עלית, סופר־פארם, קריסטל מכונות־כביסה,
רמט נשפר נכסים, של יולי עופר.

תורמים אלה נחשדים בביצוע
עבירות־מס, בכך שרשמו את התרומה
לליכוד בהוצאה פירסומית.
בעלי מישרד־הפירסום וימר פלוס, ארמון
שטרנשוס, נחשדים בכך שסייעו לחברות
הללו להונות את שילטונות־המס, עבירה
שהיא פחותה בהרבה בחומרתה מזו של
החברות התורמות.

עוד נודע לי כי דויד ארמון, כמו שאר
הפירסומאים הקשורים לשיטה הזו, נחקר
לפני ימים אחדים על חלקו בפרשה.

למרות ההיקר הגדול של גיוס
תרומות לא-חוקיות מתאגידים על-
ידי אנשי הליכוד, האיש •מעמד
בראש מערכת־הגיזברות, בכל אותם
חודשים, השר אהוד אולמרט,
טוען שהוא לא ידע על שהתרחש.
״לא הייתי מעורב לחלוטין בכל הטכניקה
של העברות התרומות ורישומן״ ,הוא אומר.
״לא עלה על דעתי שנותנים תרומות בצורה
שאיננה תואמת את הוראות החוק. אינני רוצה
להתייחס לפרטים, רק מהטעם שעניינים אלו
נחקרים עתה, ואינני חושב שזה ראוי שאומר
דברים בעיצומה של החקירה.״
שאלתי את אולמרט — עורך־דין במיק־צועו
— האם אין כאן כישלון שלו, בזה
שמתחת לאף שלו מתנהלת מערכת רחבה
כל־כך של תרומות לא־חוקיות ועבירות־מס,
והוא כלל אינו יודע על המתרחש.
אולמרט :״מינינו באחרונה בודק חיצוני,
שיבדוק עבורנו את כל הנושא ויכין דו״ח על
כל הדברים, על־מנת שתהיה לנו תמונה
מדוייקת. מדובר בעורך־דין ידוע ומכובד. רק
לאחר שתהיה לנו תמונה ברורה על שאירע,
אוכל לקבוע עמדה. אם יתברר שהיה כישלון
שלי, אסיק את המסקנות״.

בורס תהמ ערך תורמת
בורס ת היהלומים בימת״גן רשומה אצל ר שם-החברות כ״גורס ת היהלומים
הישראלית בע״מ״ ,ונח שבת בחברה עיסקית לכל דבר. חברים בה כ־00ו<2
יהלומנים, המשלמים דמי״חבר קבועים, ונוסף על כך יש לה הכנסו ת מחברת-
האחזקה שלה ,״מיפעלי גו רסת היהלומים״ ,המוכרת שרותים ליהלומנים.
בשתי מערכות״הבחירות האחרונות תרמה הבורסה ס כו ם גדול במיוחד,
כרבע מיליון ש״ח, לליכוד 180 :אלף ש״ח לחברת־ק ש של יהל, לקר את הב חירות
הכלליות, ועוד 75 אלף ש״ח למי שרד-הפירסום ״שטרנשוס״ ,כתמיכה
במועמד הליכוד צבי בר.
נראה כי בעצם מתן התרומות הסתבכה הבורסה בעבירת-מס, משום שהיא
רשמה בספריה א ת הח שבוניות על התרומות כהוצאה לפירסום.
משה שניצר ניסה לטעון באוזני כי הבורסה אינה חברה עיסקית, ולכן אין
משמעות לרישום החשבונית :״אנחנו לא מורידים א ת החשבוניות האלה ממס,
כי אנחנו לא חברה שעושה רווחים. תרמנו סכו ם לא״משמעותי לליכוד, ותרמנו
גם למערך. בכל מיקרה אנחנו לא חברה עיסקית״.
נודע לי כי הגופים החוקרים רואים בבורס ה חברה עיסקית, שאיננה מוכרת
במלב״ד(מוסד ללא כוונות רווח) ,ולכן הם רואים ברישום החשבוניות בסיפרי-
הבורסה עבירה על חוקי-המס. מסיב ה זו זומן נשיא הבורסה, משה שניצר,
לחקירה ב $-ביולי. ההזמנה בוטלה נרגע האחרון, לאחר שצמרת אגף מס־ההכנסה
החליטה לעיין מחד ש בדרישה של הכורסה להכיר בה כבמלכ״ר,
דרישה שאם תיענה -תכשיר את השרץ.
עוד נודע לי בי לחוקרים התברר שאכן הבורסה תרמה כסף ל״קרן גולדה״
של המערך. לא ידוע כמה כסף נתרם, ולא ידוע א ם בכוונת החוקרים לבדוק
איזה שימוש נעשה בכסף זה.

מסתמנת התמוטטות השליטה של אליהו שסייזר במחוז
תל־אביב של מיפלגת־העבודה, שנחשב כאחד המחוזות
החזקים של המיפלגה.

שפייזר

עד להתמודדות האחרונה, בץ גרשון גלמו לאביגדור ררגונר, איש
שפייזר שהובס, שלט שפייזר ללא מיצרים במרחב תל־אביב, ומינה
כמעט את כל מזכירי הסניפים בתל־אביב.
עד היום נכשל כל מי שהתמודד מולו או מול מועמד מטעמו.
ניצחונו של גלמן, בהתמודדות על מועמדות המערך למועצת
פועלי תל־אביב, מסמנת מיפנה.

תעעות־שלו
למיונעד ב אר ץ
מיצעד למען השלום, שעיקרו שתי מדינות לשני עמים, קריאה לשמירת
זכויות האדם ולמשא־ומתן לשלום ואשר מאורגן על-ידי תנועות־שלום
בינלאומיות המביעות תמיכה במאבק הפלסטיני, מתוכנן לצעוד כישראל
ובשטחים הכבושים מוד 29 עד ה־ 31 בדצמבר.
על קיום המיצעד הוחלט בכינוס לפירוק הנשק הגרעיני שנערך בתחילת יולי באירופה,
בהשתתפות יותר מאלף נציגים מרחבי העולם.

ביום השני, ה־ 24 ביולי, מסר דובר צה״ל על 437 הרוגים פלסטיניים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים על . 553
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 687 הרוגים, לפי הפירוט
הבא:
• 483 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 80 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 48 הרוגים ממכות והתחשמלויות.
• 76 הרוגים מסיבות אחרות.

פירסו בחוץ
נציגי האיגוד הישראלי לסירסום לא הוזמנו לישיבות-הבנה של ועדת-הבלכלה
של הכנסת, העומדת לגבש בקרוב הצעת-חוק חדשה להגבלת פירסומת למוצרי
טבק לעישון.
יו״ר הוועדה, ח״כ שושנה ארבלי־אלמוזלינו, הזמינה לישיבות מוקדמות נציגים מענף
הסיגריות ומהאגודות נגד עישון, ולפני ימים אחדים עמדה לסכם את הצעת־החוק ולהגיש
אותה למליאה.
אך התכרר שהשרה״לשעכר שכחה להזמין את נציגי הפירסום.
יהודה אלעזר, סגן יו״ר האיגוד, שלח מיברק לארבלי״אלמוזלינו ותבע זימון מיידי של
נציגי הפירסומאים לפני ההכרעה.

מ בו טל הקיץ!
בעיקבות ביטול פסטיבל הסרטים בחיפה, מתכוונת עיריית-חיפה לבטל גם את
חגיגות-הקיץ.
מדי שנה נערכים בגן־האם שבכרמל אירועים במיסגרת חגיגות הקיץ. ביטול החגיגות
השנה נובע מתוסר־תקציב.

מאבקעל הפיתוח
מאבק צמוד צפוי ביום החמישי הקרוב בין ח״ס שאול
עמור, ראש עיריית מיגדל-העמק, ממחנה שרון לפרוססר
עזרן, ראש עיריית קריית״טמונה, ממחנה לוי, על תפקיד
מועמד הליכוד לראשות פורום ערי־־הפיתוח.
כרגע מכהן עמור בתפקיד. עמור נקט, לדיברי מקורבי עזרן,
כתרגיל פוליטי, כאשר עד לאחרונה טען שלא יתמודד שנית על
התפקיד. במחנה עזרן טוענים גם שעמור כלל לא הפעיל את
הפורום במשך כהונתו והתעורר רק במאבק שבו כבלו את עצמם
ראשי עיירות־הפיתוח בשלשלאות מול מישרד ראש־הממשלה,
בסמיכות למועד ההתמודדות.
למועמד שייבחר סיכויים טובים להיבחר לראשות הפורום, מכיוון שהליכוד נהנה מרוב
גדול בפורום. זאת, אם ההתמודדות בליכוד לא תגרום לקרע שיהיה בלתי ניתן לאיחוי..

שושלת: אילו הטלוויזיה הישראלית

במר עגז
העם הטראגדיה
התורנית

הכל היה צפוי. אבר 1ה בא
לפתע. והפתיע את הבד.
באשר תחלוף ההיסטריה.
יחזור הכר לקדמותו.

של ישראל היא תוצאה של הבעייה המדינית.
כאשר האינתיפאדה בולעת שני מיליארדים
מדי שנה, ומרתיעה משקיעים ותיירים, לא
תיתכן צמיחה כלכלית. יכולים לצמוח רק
בתי־קברות ובתי־כלא — והשר חיים בר־לב
אכן הציע בכל הרצינות לבנות בתי־כלא
נוספים, כחלק מפיתרון בעיית־התעסוקה.
אולם כאשר ההיסטריה חוגגת, אין סבלנות
לניתוחים רציניים. ישפכו כמה מאות
מיליונים, לתוך החבית־ללא־תחתית, ישימו
טלאי על גבי טלאי, מתוך תיקווה שהבעייה
תרד מסדר־היום הלאומי ותחזור למרתף הלאומי,
שם היתה ער עכשיו.

זהו אחד מסימני־ההיכר של מדינת־ישר־אל.
הכל הולך בשיטת ההלם העצמי.
בעייה חמורה יכולה לצמוח במשך חודשים
ושנים. מתעלמים ממנה. איו מדברים עליה.
לכל היותר משלמים לה מס־שפתיים.
ואז, לפתע, היא ישנה. היא מונחת על
התוצאה, כרגע, היא . 1:1
שולחן המדינה. כל שאר העניינים נשכחים.
המדינה כולה, כאיש אחד, מתמסרת לה. כלי־אך
העימות בין שמיר
התיקשורת מקדישים לה את הכותרות הראושרון
רק מתחיל.
שיות, הממשלה עורכת ישיבות־חירום.
אחרי שבוע־שבועיים הכל נשכח, ובעייה
גירעון סער(סרצעסקי) ₪
אחרת גורמת לפסטיבל היסטרי.
כך האינתיפאדה. כך בעיית תאונות־הדר־אחרי
ישיבת־הממשלה, שאישררה את
כים. השבוע היתה זאת האבטלה.
התוכנית המדינית, ללא חישוקי מרכז־כבלים
וטיולים. האבטלה היא בעייה הליכוד, התייצב לפני סוללת העיתונאים

מיפלגוח

שדה־הקרב הבא

ס ני נלחם על חיי ועל חיי ילדיי,״
אמר לי שבוע קריין־הטלוויזיה מנשה
רז .״אינני מוכן לתת ידי לזוהמה ולרפש.
התככים בטלוויזיה הגיעו לרמה שלא תיאמן.
מה שאנשים מוכנים לעשות בשביל לקבל
תפקיד! לא אוכל לעסוק בכך יותר, אני כאן
רק כדי להגן על ילדיי, החשובים לי יותר
מכל דבר אחר, כולל הטלוויזיה״.
יום הראשון השבוע בביתם של ענת ומנשה
רז. ענת מדברת בשקט, לא רוצה שהילדים
ישמעו :״אני עומדת במאה אחוז מאחורי
מנשה. רק מי שעמד פעם מול מכת־רכילות
זולה שכזו, בלי יכולת להתגונן, מבין מה אנחנו
עוברים. המילחמות בטלוויזיה הם רבר
נורא. אם נפסיק עכשיו להיאבק, יחשבו אנשים
שיש אמת בסיפורים. אין ברירה, ואנחנו
נמשיך במאבק.״

^ יש־הטלוויזיה, שצילצל בשבוע
שעבר להעזלם הזה, לא הסתיר את תמיהתו
:״מה קרה לכם״ שאל ,״איך אתם לא

מהמישטרה

לטפל

למישטרה, ודורש
בתלונתו לאלתר.
עוד טען איש־הטלוויזיה כי בעבר התמודד
עם מנשה רז על תפקיד מסויים בטלוויזיה.
פחות מיומיים לפני איוש התפקיד, נשלחו
לביתו חמישה קציני־מישטרה, כשבידיהם צו־חיפוש
על אחזקת רכוש צבאי גנוב. בדירתו
נערך חיפוש יסודי ביותר, ובסופו נמצאו בדירתו
מפות־אמ״ן סודיות. הוא נלקח למיגרש־הרוסים
לצורך בירור. מפקדו טען כי הוא נמצא
באותו זמן בשרות־מילואים פעיל, ועל כן
הורשה להחזיק מפות אלה בביתו. בתום החקירה
הוא הופתע לגלות עיתונאים הממתינים
לו. בבדיקה שערך — לדבריו — התברר
לו כי היה זה מנשה רז שפנה למישטרה, ושהיה
זה מנשה רז שדאג לזמן עיתונאים. הכל
כדי לחבל בסיכוייו לזכות בתפקיד.
עוד סיפר איש־הטלוויזיה :״מנשה רז נוהג
להטריד מינית בחורות רבות בטלוויזיה.
הבחורות כל־כך מפחדות ממנו, ולא מסוגלות
לעבוד איתו, ער שבתקופה שערך והגיש את
מהדורת כמעט חצות, הן היו מפילות גורל
ביניהן מי תהיה זו שתיאלץ לעבוד איתו.

אידו שנב מנשה וז וק עם מחציח
הבחווות שעריהם מסנוים עמיתיו
בטלוויזיה, סבק אם היה מוצא זמן
לעבודה. נתבת ״העולם הזה ,,שמעה
את הסיסוים וקיבלה רואשונה את
תגובתו שר מנשה וז ואשתו ענת.
שרית רום

נוראה. היא גורמת לטראגדיות אישיות ולא-
סונות לאומיים. אבל היא לא נולדה השבוע.
כל הגורמים המביאים לאבטלה פועלים
מזמן. האבטלה גדלה והלכה במשף חודשים.
אבל לפתע היא הפכה בעייה כמעט בלעדית.
זה התחיל בהפגנת ראשי עיירות־הפיתוח,
שכבלו את עצמם בשרשראות לגדר ושנסעו
למחרת היום לטיול ברחבי העולם. אחר־כן־
נזכרו הכל כי הבחירות בהסתדרות עומדות
בשער, וכי שום מיפלגה אינה יכולה להניח
עניין זה ליריבתה.
השבוע נערכה הפגנת״המונים גדולה מטעם
ההסתדרות, בהשתתפות כל המיפלגות.
הכל נאמו, האשימו, הטיפו. אולם הנואמים
בהפגנה — מישראל קיסר ועד יעקב שמאי
— לא היו אלא הצד האחורי של המיפלגות
השולטות בממשלה, שהיא האחראית למצב
המשק. מבחינה זו יושבים יצחק שמיר ושימי
עון פרס, יצחק רבץ ואריאל שרון בסירה
אחת.
חזרה למרתן ז. כשיש צעקה, יש תוכניות.
הפוליטיקאים היו זקוקים לפיתרונות,
מהר. הכלכלנים נדרשו לספק אותם, מהר.
מאות מיליוני דולארים מתעופפים באוויר,
במקום שלא היה אף ש״ח רק אתמול.
מובן שאלה הם פיתרונות־סרק. איש לא
העז להגיד את האמת: שהבעייה הכלכלית

הממתינה רק השר דויד לוי, מבין שלושת
השרים־המתנגדים. אריאל שרון נכנס במהירות
למכוניתו, מבלי שאמר מילה לכלי־התיקשורת.
בזהירות רבה השאיר את הבימה
ללוי, כדי שלא להרחיק־לכת בהצהרות.
הטון שבו השתמש לוי, אחרי ישיבת־הממשלה,
העיד על טאקטיקה מחושבת, שאותה
תנקוט בשבועות הקרובים שלישיית לוי־שרון־מודעי.
נראה
כי המרכז לא יכונס מייד לסיבוב
שני בדו־קרב. מהלך תקיף נוסף של
השלישייה, אחרי אישרור היוזמה, עלול
להביא לפירוק־הממשלה. לא בזה רוצים
כרגע חברי מרכז־הליכוד, שרבים מהם
ניזונים מהשילטון. פיצוץ שלא על רקע ויתור
ישראלי ממשי לא יהיה מקובל בליכוד.
לכן ימתינו השרים־המתנגדים ללחץ האמריקאי
הבא, שלא יאחר לבוא. על רקע ויתור
מדיני, ולוא הקל ביותר, או משבר ביטחוני,
הם יניפו את שוט המושב החדש של המרכז.
בעיני חברי מרכז־הליכוד יש תוקף ל״חי־שוקים״
,ולכן עמדת־המארב של השלישייה
קלה ונוחה ביותר.
הברית ביניהם, בניגוד לעבר, היא כנראה
הדוקה וארוכת־טווח.
לכן תוצאת־התיקו הנוכחית בעימות בליכוד
היא זמנית בלבד. שמיר לא העז ולא יעז
(המשך בעמוד ) 14

מטפלים בליכלוך שקשור למנשה רז? תבדקו
קצת בטלוויזיה, ויהיו לכם גילויים מדהימים!״
הוא
לא היה היחיד. אנשי־טלוויזיה רבים
הדליפו השבוע למערכת השלם הזה ידיעות
על פעילותו המינית המופרזת של רז. הם
נאחזו בפירסום של כל העיר, המקומון הירושלמי,
שחשף תביעה של גרושה ירושלמית
בת ,37 דורית שמה, הטוענת כי נכנסה להריון
אחרי רומאן עם רז, וכי הוא סירב לתת
לה כסף לביצוע הפלה. המטלפנים טענו כי
סיפור הוא ״רק קצה הקרחון״.
איש־טלוויזיה אחד סיפר כי בחורות רבות
בבניין־הטלוויזיה ומחוצה לו נפלו קורבן לה־טרדותיו
של מנשה .״לעיתים״ ,אמר האיש,
״הן כמעט נאנסו על־ידר. הוא היפנה אותנו

המזכירה :״ לא היו לי
איתו משלם קשוים
מיניים. חדמשמעית לא.
את משמיצה.״
לאיש־טלוויזיה אחר, שישמח אף הוא לספק
לנו חומר.
פנינו לאדם השני. גם הוא כתב בכיר בטלוויזיה.
זה טען כי מנשה רז מקורב מאוד
לקצינים בכירים במישטרה, ולפיכך הוא
מנצל קשרים כדי לנקום באנשים שאינו חפץ
ביקרם. הוא סיפר כי רז נוהג לשלוח
מיכתבי־תלונה על אנשים שונים בטלוויזיה

״אם מנשה רז מתחיל עם בחורה והיא אינה
נענית לו, הוא נוהג לבוא אליה הביתה בשעות
מאוחרות, לדפוק בחוזקה על הדלת ולעשות
סקנדאל. בחורה שלא נענית לשכב אי־תו,
מוצאת את עצמה במצב קשה מאוד בעבודה.
הוא מתנקם בהן בעבודה בכל דרך, ועושה
את עבודתן לבילתי־אפשרית. הגיעו לאוזניי
כמה תלונות של בחורות. אחת מהן סיפרה כי
תוך נסיעה במעלית תפס מנשה רז בשדיה,
ואמר שהוא רוצה לשכב עימה. כמה בחורות
התארגנו ופנו בתלונה לוועד״.
איש־הטלוויזיה היה מצוייר בחומר רב.
הוא סיפר כי קריינית מחלקת־הספורט קודמה
על־ידי מנשה רז להגשת מהדורת־חדשות,
עקב רומאן שניהלה עימו .״היא שילמה את
המחיר,״ סיפר. ולא רק בטלוויזיה מתעמת
מנשה רז עם אנשים, הוא אומר .״שכנה שלו
רבה עימו בעיקבות פיצוץ צינור־מים. כשדר-
שה ממנשה רז ואשתו לשלם לה, הוא היכה
אותה קשות, נדמה לי כי היא אף הגיעה
; לחדר־מיון״.
פרשה נוספת היא פרשת־אלבין. איש הטי
לוויזיה טען כי מנשה-רז סיפק למישטרה חומר
כנגד כתבי־הטלוויזיה, שהיו מעורבים
בפרשה.
כתב אחר :״מנשה רז הועף על־ידי אורי
פורת מהגשת מהדורת כמעט חצות. הוא טען
כי זו פוליטיקה. אז מדוע כיום, כשחיים יבין
אחראי, הוא אינו מחזירו טוענים כי מנשה
רז אינו אמין, וכי אי־אפשר לעבוד איתו. הנה,
במילחמת־הלבנון הוא היה אחראי על הגיזרה
הסורית. הוא עזב את כולם וברח לירושלים.
מכל הגזרות יש דיווחים, ואילו מהגיזרה הסורית
אין לטלוויזיה כל דיווח ...הוא עושה חל־
! טורות לתעשייה האווירית. הוא שהסריט
)עבורם את המראת הלביא. הטלוויזיה היתה

וזיתה מספרת ע ל המאבקים 3ין כתליה, אולי הי ח הלנו דרא מ ה מקורית
מנועה מלהיות נוכחת בהמראה. באותו יום
היה זה מנשה רז שהגיש את מהדורת-
החדשות. מהדורה שבה הוקרנה ההמראה.
סרט שהוא ייצר ולא עבור הטלוויזיה, אלא
עבור התעשייה האחירית. כשיאיר שטרן ניהל
את מחלקת־החדשות, הוא אסר על הגשת
שעות נוספות. נהגנו להגיש כתחליף קילוס־טראז׳
של נסיעות. המקובל היה להגיש בסביבות
700 קילומטרים לחודש. מנשה רז הגיש
ליאיר שטרן כ־ 2000 קילומטרים, וכשפסל
שטרן מיספר זה, הוא לקח את הנייר, גילגלו
ככדור והעיפו לעבר פניו של יאיר שטרן. הוא
אדם אלים״.
קשרים במישטרה
^ מה שעות אחרי האשמות קשות אלה
מפי שלושה אנשים שונים בטלוויזיה,
צילצלה אלי הבחורה הירושלמית (רורית).
היא סיפרה כי היא פוחדת ממנשה פחד רב.
״יש לו קשרים במישטרה אמרה, והוסיפה
כי אוימה על־ידו. רגע אחר־כך סיפרה כי
נהגה להתקשר אליו מיספר רב של פעמים,

הועבר אלי, בטענה שהותקפו מינית על־ידי
מנשה. לא ביקשתי מהן להזדהות.
תגובותיהן היו מהירות.
הבחורה הראשונה ענתה לשאלתי אם
יחסי־העבורה שלה עם מנשה רז תקינים .״כן,
אנחנו ביחסי־עבודה תקינים בהחלט. הוא מעריך
את עבודתי״.
כשנשאלה האם היה לה עימו איזה אירוע
על רקע מיני, היא נחרדה וענתה :״חס וחלילה!
מעולם לא ״.ניסיתי להרגיעה. התשובה
המשיכה להיות לאו מוחלט .״מעולם לא.״
פניתי לבחורה שנייה :״לא היה לי איתו כל
אירוע על רקע מיני. חד־משמעית לא:
בפירוש לא! מעולם לא! את משמיצה!״ היא
טרקה את הטלפון.
פניתי לבחורה נוספת, השלישית במיספר,
ותגובתה :״מנשה רז מעולם לא הציע לי הצעות
מיניות. היו לנו חילוקי־דיענת מיקצו־עיים
בלבד. לא היה לי איתו מעולם כל קשר
אישי מכל סוג שהוא, אפילו לא של שתיית
קפה במיזנון. מה פתאום הטרדה מינית? מי
המציא את זה?״
הבחורה הרביעית היא סיפור מעניין הרבה
יותר. תקופה ארוכה היא היתה המזכירה הפרלמנטרית
של סיעה בכנסת. בעיקבות עימות

מי נגזר־ מי

בטחלקת״החד שות בטלוויזיה עומדים עכשיו שני תפ קי די ם גפירים פנויים:
תפקיד עורך ״מבט״ ותפקיד מנהל חטיבת״החד שות.
ב תפקי ד עורך ״מבט״ מעמיתים האנשים הבאים: ישראל טגל, רפיק חלבי
ויעל חן.
לתפקיד מנהל חטיבת-החד שות ניגשו למיכרז ארבעה אנשי״טלוויזיה: דפי
נינת, שהסיר א ת מועמדותו, אלישע שפיגלטן, ניטים מישעל (עד לא מכבר
״כתבנו בוושינגטון״) ומנשה רז.
על רקע זה קמו בטלוויזיה שתי קליקות, הנלחמות זז בזו עד חורמה ולא
בוחלות בשום אמצעי.
בקליקה האחת: חיים יבין, מנהל־הטלוויזיוד, ניטים טישעל, הטוען לתפקיד
מנהל חטיבת״החד שות; ישראל טגל, הטוען ל תפקיד עורך ״מבט״; בני ליט,
כ תב לעניתי־התנחלויות. אלה הבולטים בקליקה זו, כאשר יד רוחצת יד. בזמן
המ אבק על תפקי ד מנהל־הטלוויזיה, לחמו אלה למען יבין, ועתה הם מצפים
לתמורה הולמת.
בקליקה השנייה: מנשה רז, הרוצה ב תפקיד מנהל״החטיבה; רפיק חלבי,
הרוצה ב תפקיד עורך ״מבט״־ ,דן טטמה ,״כתבם בכגטת״; שימעון טטלר; משה
שלונטקי ,״כתבם הצבאי״ ,המת מודד, אגב, על תפקיד מפקד ״גלי־צה״ל״.
המילחמה בין שתי קליקו ת עיקריות אלה היא ארוכת־שנים, והיתה ב א חד
משיאיה בזמן פרשת־אלבין, שבה כיכבו מישעל וטגל, שזוכו גמי שפט מיש־מעתי.
היא תופ ט ת תאוצה בבל עת שיש מ אבק על מינוי בכיר זה או אחר.
שימעון טטלר :״בטלוויזיה מתנהלת מילחמת־מעמדות נוראה. המילחמה
חרגה מכל פרופורציה. הכל מושחת ומעוות. ומה הפלא! כשמתמנים שלא על־פי
כישורים מיקצועיים, כך זה נראה. משנה לשנה זה נעשה יותר גרוע, יותר מעוות
יותר מושחת.״
למרות שמנשה ניסה לנתק איתה את הקשר.
כשנכנסה להריון פנתה לשרה דוידוביץ,
עיתונאית ירושלמית, שיצרה את הקשר בין
הבחורה לעיתון כל העיר ירושלים.
שוב התקשר איש־טלוויזיה :״מנשה רז הוא
חבר טוב של יורם גונן, האיש שהיה מפקד
היחידה הארצית לחקירות־הונאה בזמן פר־שת־אלבין.
מנשה הקפיד לברר באיזה שלב
נמצאת החקירה נגד שני כתבי־הטלוויזיה,
ודאג ליידע עיתונאים בכל התקדמות בפרשה,
הנוגעת לשניים.״ עור טען כי דיבר עם
כמה בחורות שהוטרדו על־ירי מנשה רז מינית,
והן מפחדות לספר את הסיפור. הן דואגות
לשמן הטוב, באוזניי הן סיפרו״.
בשלב הזה גם לא היו שמות מפורשים, רק
הבטחה שבמהרה נקבל את השמות.
כשלא מצאתי בחורות, פניתי לוועד לברר
אם אכן הגיעו תלונות של בחורות נגד מנשה
רז. דיברתי עם אלישע שפיגלמן, ראש הוועד
של עובדי־החדשות.
״מה? מעולם לא הגיעה אלי תלונה שכזו,
מאז שאני בוועד, וזה כבר יותר משנה! לא
הגיעה תלונה שכזו, חד־משמעית! אני מניח
שאילו היתה מוגשת תלונה כזו לו ד
עד־הדירוג־המשולב, אן לפני היכנסי לתפקיד,
היתה הידיעה מגיעה לאוזניי.״
אז הגיעה שיחת־הטלפון, והוזכרו שמות
של בחורות. פניתי אל ארבע בחורות, ששמן

טלוויזיוני שערך מנשה רז במהדורת חדשות־הלילה
בין חבר סיעתה לאדם נוסף, התגלע
ויכוח על הקצאת זמן־שידור. המזכירה ומנשה
רז עלו לטונים גבוהים, ויחסי הידידות
ביניהם הצטננו. כעבור שבועיים היא שלחה
לו מיכתב התפייסות. הם ״השלימו״ ביניהם.
עליה נאמר לי כי ערב אחד, לאחר
תוכנית־טלוויזיה כמעט חצ1ת. הופיע מנשה
רז בביתה וביקש ממנה לשכב עימו. היא סירבה
בתוקף וטרקה לפניו את הדלת. מכאן ואילך,
טען האיש, סירב מנשה רז להכניס דיווחים
על סיעתה במהדורות־החדשות שאותן
ערר•
הבחורה כבר אינה מכהנת בתפקיד. כשנשאלה
על האירוע, היא נזעקה להד״ם .״היינו
תמיר חברים טובים. כעסתי עליו מיקצועית.
מהר יושרו בינינו ההדורים. מה? מי אמר דבר
שכזה? הם השתגעו? מי מסוגל לומר דבר
כזה? מי מסוגל להשמיץ כך? במילא הוא לא
היה כתב בכנסת, כך שלא סיפקתי לו חומר.
הוא מעולם לא בא אלי הביתה ודרש ממני
לשכב עימו. מעולם לא! זו השמצה נוראית!״
את המיכתב ששלחה הבחורה למנשה רז
ראיתי וקראתי את תוכנו. מדובר במיכתב על
התנצלותה, כי פרשת העימות הטלוויזיוני
גרמה לסילוקו של מנשה רז מהגשת מהדורת
חדשות הלילה ומעריכתה..
(המשך בעמוד 02
י-יי

— 1 1יי

— ^זיו 1זה הכל —
(המשך נזעמזד ) 11

השבוע, בפעם הראשונה לאחר שהתפוצצה
פרשת ההריון, העניק מנשה רז ראיון
להשלם הזה והשיב על הטענות שהועלו כלפיו.

דרעי
12 דקות. היה לי חשוב שישפיע את
דבריו עד תום. לאחר מכן הודחתי*.

לפעמי יונה לפעמי נץ, פעם ע

• מ ה קרה במילחמת־הלבנון ז
היית ממונה על הגיזרה הסורית ו ברחת?

ספטמבר
- 78 קמפ״דייויד _
עם שרון, נגד שמיר וארנס

• מדוע הודחת מהגשת תוכנית־החדשות
״כמעט חצות?

״לא הייתי ממונה על הגיזרה הסח־ית. הייתי
ממונה על הגיזרה המרכזית של פנחס עינן.״

כוד.
לצורך זה זימנתי את יגאל מרכוס, שכיהן
בתפקיד ראש־אגף־מודיעין. בין שאר השאלות
שהצגתי לו שאלתי אם מעורבים חברי־כנסת
מהליכוד בפרשת־אלבין, ואם אכן כן
— האם נחקרו על חלקם בפרשה. בשאלה זו,
כנראה, חרצתי את גורלי וקוממתי עלי אנשים
בטלוויזיה. איזכור פרשת־אלבין היה

אני אכן עובד עם הוזעש״ה האנדר־ת. בעת
ההמראה התבקשתי לייעץ היכן להציב
את צוותי־הצילום. ערכתי וביימתי את הסרט.
באותו ערב ביקשתי מיאיר שכח שלא להגיש
את מהדורת־החדשות. הוא אמר כי הוא סומר
על יושרי. באותו היום הוצג הסרט על הלביא
במבט, ואילו במהדורת הלילה, שאותה הגשתי,
לא הצגתי את הסרט״.

מייד אחרי ניסוח הסכמי קמפ־דיוויד באר־צות־הברית,
שב מנחם בגין, אז ראש־המט־שלח
לישראל כדי לקבל את אישור ההסב־פיס
בממשלה ובכנסת.
הסכמי קמפ-דייויד התקבלו בממשלה בח
ב של 11 שרים, ביניהם דויד לוי.
התנגדו השרים: יגאל הורוביץ ואליעזר
שוסטק.
נמנעו: השר חיים לנדאו(ז״ל).
לא השתתפו בהצבעה: יצחק מודעי, ושרי
המפד״ל זבולון המר, אהרון אבו־חצירא ויוסף
מדג.
השר אריאל שרון היה, אגב, באופן בולט
בעד הסכמי קמפידייויד.
הכנסת אישרה את ההסכמים ברוב של 85
בעד, מול 19 נגד ו־ 16 נמנעים. בין המתנג־ח
ם משה ארנס, בין הנמנעים יצחק שמיר.

״נשמעו טענות רבות מצד חברים בליכוד,
• מ ה קרה בעת המראת ה״ל־כי
מאז שבר־לב הוא שר־המישטרה,
המישט־ ביא״?
רה חוקרת יותר ויותר פרשות הקשורות ללי

אתה מגיש קילומטרז׳ בדוי לטלוויזיה?
״מעולם
לא הגשתי יותר קילופטרז׳ מחסו־תר.
ניתן לבדוק זאת בטלוויזיה*.

שפיגלמן.. :משלם י א
הגיעה אלי תלונה על
מנשה. אני נ בו בוועד
לגעלה גשנה. לא
הגיעה תלונה כזאת.
• מה קרה עם השכנה בביתך האם
נת ת לה מכות?

בעוכריי. נדרשתי שלא לאזכר עוד את
פרשת־אלבין בטלוויזיה״.
ענת, אשתו :״יש כמה אנשים בטלוויזיה
שהיו מעורבים בפרשת־המניות של מיקי אלבין.
האנשים האלה משוכנעים שמנשה סיפק
חומר למישטרה, או לפחות לא עזר לחלץ
אותם. עכשיו הם מנסים לנקום באמצעות הסיפורים
האלה.״
שלוש פעמים, ועל־ידי אנשים שונים, חזרה
האמירה כי אנשים נוטרים טינה למנשה
רז על כי לא התערב אצל חברו הטוב, יורם
גונן, לטובת כתבי־הטלוויזיה המעורבים בפרשה.
שני אנשים טענו כי המעורבים בפרשה
חושדים בו כי סיפק מידע מפליג לחוקרי הפרשה.
מבדיקה שערכתי עולה, שקבוצת־אייז־נברג
עצמה פנתה למישטרה בעיקבות גילוי

״היה בינינו סיכסוך־שכנים על צינור־פים,
שעבר בגינתי. ביקשתי מהם להוציאו, וכשהם
סירבו הוצאתי בעצמי. מעולם לא היו חי־לופי־מכות.
מילים קשות כן״.
פניתי לשכנים, והם אכן אישרו באווניי כי
היה ריב, אך מעולם לא היה עימות פיסי מכל
סוג שהוא.

• האם קידמת את מירב מיבאלי
להגשת חדשות בעיקבות רומאן א תה?
כשראיתי
את מירב מיכאלי מגישה סבם
ספ1רט, חשבתי שהיא טובח וכי יש מקום
לקדמה. פניתי בהמלצה ליאיר שסח, שניהל

את מחלקת־החרשות. הוא ביקש פפני להיות
החונך שלה, וכך אכן היה. למירב פיכאלי יש
חבר, שאיתו היא חיה מזה זמן ר ג לא היה
בינינו כל רומאן. האם גם לנעפי קרן, הקריי נית
החדשה, פירגנתי כי היה בינינו חמאן י׳

״איזה מעמד ציבורי יש ליי איך אני יכול
לקדם מישהי בטלוויזיה? לפי פיספר הפעפיס
שנאמר לך כי הייתי עם בחורות, הייתי אמור
לא להגיע מעולם הביתה. ניתן לבדוק עם
אשתי.״

נובמבר 83׳ משבר בחרות -
לוי נגד שמיר
התקרבות בין מחנות שרון ולוי. שמיר שהיה
מודע לכוחם הודיע שהוא מתייעץ עם
לוי בכל עניין. המשבר נרגע.

דצמבר 83׳ -לוי
נגד שמיר וארנס
לוי יוצר משבר נוסף בתוך הממשלה ובתור
התנועה. הוא התלונן כי שמיר, בנסיעתו
לארצות־הברית כראש־הממשלה, לא דיווח
לו על פגישותיו שם, וכי הוא מקיים את כל
הפגישות וההתייעצויות עם משה ארנס
בלבד.

אפריל 84׳ -לוי עם שמיר
נגד שרון
שרון מתמודד מול שמיר במרכז־המיפ־לגה.
לוי הודיע שביקש מאנשיו לתמוך ביצחק
שמיר. שרון זכה לניצחון גדול של !״40
במרכז, אך הפסיד.

ענת סר תסטי

,0מרם נועדים משיקולים אישיים, אבל
התחושה היא שהכעס וויו לוי קצת הגזים.
ממת הוא נהנו לנץ קיצוני שכזה, שאלו
החודש ובים.. .השלם הזה״ בדק את
תנועותיו ועמדותיו של לוי בעשור האחרון

1 1 9 *0

82־ מילחמת־הלבנון -יונה
עם השמאל נגד שרון

• ״בגלל כמה מילים פפרשת־אל-
בין הודחת מ״כמעט חצות״?
• האם אתה מנצל את מעמדך ה״לא
רק זה. שבועיים לאחר־מכן ערכתי ציבורי כדי לכפות על בחורות קשעימות
טלוויזיוני בין דדי צוקר לאריה דרעי רים מיניים?
ממישרד־הפנים, דנו בשאלת מיספרי־הזיהוי
של ילדי־בראזיל, במהלך הראיון ציינתי כי
לפי בקשת אריה דרעי לא יהיה עימות, אלא
איש־איש יאמר את דברו. בסופו של דיון יצא
שלדדי צוקר נתתי ארבע רקות, ואילו לאריה

עניין הקמת התנחלות יהודית בעיר חברון
העסיק רבות את ממשלת בגין באותה התקו־

פד -דויד לוי היה בין השרים שתמכו באופן
מחזלס וברור ביישוב יהודים בחברון, ביחד
עם בגץ, יצחק שמיר(אז שר־החוץ) יוסף בורג
וזבולון המר. מכיוון ששרון נערר באותם
ימים מן הארץ, אמרו רבים כי לוי מחליף את
שרון בתמיכתו הנלהבת בהתנחלויות.
נגד ההחלטה היו, אגב: עזר וייצמן(אז שר־הביטחון)
שימחה ארליך, יצחק מודעי, גירעון
פת ומשה ניסים.
עד להחלטה זו היתה ברית בלתי־כתובה
בין ל ד לדיצמן, ולוי אף הביע לא פעם את
כוונתו לתמוך במועמדותו של וייצמן לראשות
התנועה אם וכאשר יחליט בגין לפרוש.

טסלו.. :בטלוויזיה
מתנהלת מילחמה
נוואה. הכל מושחת
ומשוח. משנה לשנה
זה נעשה ותו גווע.״
על גניבת מיליוני אופציות של הבנק לספנות.
כל החקירה, לרבות שמות האנשים שקיבלו
אופציות על־ידי מיקי אלבין, נודעו למי־שטרה
בכוחות עצמה, ולא על־ידי כל גורם
חיצוני. יתרה מכך, בחקירה המסויימת הזאת
לא נזקקה המישטרה לחומרים מודיעיניים,
ולא קיבלה כאלה. מנשה רז הוא אכן חבר טוב
של יורם גונן.

מרס 80׳ -יישוב חברון -
נץ עם שמיר, נגד מודעי

בהתמודדות, שנערכה במרכז חרות ב־1
בספטמבר, זכה שמיר ברוב של 437 קולות.

זמן קצר אחרי תחילת המילחמה, זמן קצר
אחרי שצה״ל עבר את גבול 40 הקילומטרים,
יצא ל ד בהתקפה על המילחמה האומללה,
התקפה שזקפה אוזניים רבות בשמאל הישראלי
שהתנגד למילחמה כבר בתחילתה.

ספטמבר - 83 בגין מתפטר- ,
לוי עם שרון נגד שמיר
עם התפטרותו של בגין והצגת מועמדותו
של יצחק שמיר כיורשו הודיע דויד לוי במפתיע
שהוא מעוניין להביא את העניין להכרעת
המרכז, וכי הוא רוצה להתמודד מול
שמיר על התפקיד .״כל האופציות פתוחות!״
אסר אז, שרון התייצב עם אנשיו מאחורי לוי,
כל שאר השרים תמכו בשמיר.

מאי 84׳ -בחירת
המועמדים לכנסת -
לוי עם ארנס מול שרון

בהתמודדות בתוך מרכז־המיפלגה לבחירת
מועמדי המיפלגה לכנסת, תמכו אנשי לוי
במשה ארנס, ארנס זכה במקום הראשון בפא־נל.
לעומת זאת לא תמכו כל אנשי שמיר־ארנס
בלוי, אך הוא זכה למקום השני. שרון
נדחק למקום התשיעי.

ינואר 85׳ -נסיגה מלבנון -
יונה עם המערך נגד ארנס,
שמיר ומודעי
הממשלה מקבלת החלטה לסגת מלבנון.
ההחלטה התקבלה ברוב של 16 שרים בעד ו־6
נגר. בין השרים שהצביעו בער הנסיגה: דויד
לוי וגירעון פת. בין המתנגדים: ארנס, שמיר,
מודעי.
שרון לא השתתף בהצבעה זו, מכיוון ששהה
אז בניו־יורק והיה עסוק במישפט־הדיבה
שלו נגד השבועון ט״ם.

אוקטובר 85׳ -משבר
ממשלתי -לוי בהתחלה יונה,
לאחר מכן נץ
17 באוקטובר: ראש־הממשלה שימעון
פרס נושא נאום באו״ם ובו הוא מצדד בוועידה
בינלאומית. שרי־הליכוד מתנגדים לנאומו
ומתקיפים אותו בארץ. לוי קורא לשמירה
על ממשלת־האחרות ואומר שאסור בעת

ן ר־ק, פעם 1גד אריק. אבל השיקולים הלאומיים תמיד במקו הראשון
דן מרגלית, כ תב פרלמנטרי ופרשן מ ד מי של עיתון הארץ:
לדעתי דויד לוי מאוד מאוכזב ממעמדו הפוליטי בממשלה, מהשפעתו המ צומצמת,
מפד ששמיר איננו משתף אותו, יכול להיות שהוא גם חושב שהיוזמה
בא מ ת מטוכנת.
דויד לוי הוא אדם שצבר ה רנ ה כוח, אבל לא מספיק. הוא מרגיש שהכוח
נוזל לו מבין האצבעות. הוא ניטה לתת חבל ארוך לשמיר וניסה לקבל בתמורה
מעמד מיוחד, שנו לא יאיים על שמיר. אבל שמיר לא עמד בשום הבטחה שנתן
לו. לכן, כרגע, יש ללוי שתי אפשרויות: ל שבת ולהמתין, ואז יש סכנה שהכוח
יימס לו מבין האצבעות, או ללכת על כל הקופה.
נראה לי ששמיר צריך למצוא גימיק אדיר נ די לגרום ללוי לשנות א ת טעמו.

יחסי המחנות בתוך תנועת־החרות. לוי לא
נשאר חייב.
5במרס ואתה, האלגנט והאינטליג־נט,
אומר על חבריך שאנחנו מאפיה? האם
שקלת מה אתה גורם לתנועתך?״
7במרס: פגישה בין שמיר, לוי ושרון,
במטרה להגיע להסכמה בקשר לבחירת המוסדות
בוועידה. לוי דורש יצוג של * 50 במוסדות,
שרון דורש * .20 השלושה לא מגיעים
להסכמה.
9במרס: פתיחה חגיגית של ועידת־

עה. נוצר משבר נוסף, שמסתיים גס הוא בקול
ענות חלושה.
יוני 88׳ -בחירת מו עמדים
לכנסת -לוי נג ד ש מי ר
בבחירות לפאנל של תנועת־החרות מקבל
לוי את המקום השישי, אחרי בנימין נתניהו,
משה קצב, בני בגין, משה ארנס(כולם אנשי
מחנה שמיר־ארנס) ואחרי אריאל שרון.
יולי - 88ב חי רותלש בי עיו ת -
לוי ע ם שרון -נג ד ש מי ר
מחנה לוי כורת ברית עם מחנה שרון לקראת
הבחירות לשביעיות. עם זאת מודיע לוי
למחנה שמיר־ארנס כי יפוצץ את הבחירות

א לי דסה, ה עו ל ם הז ה

כזאת ליצור רושם כאילו אין אמון בראש־הממשלה
בעודו שוהה בחו״ל.
באותם ימים יש מאבק בתוך תנועת החרות
על רקע בחירת אישים לתפקידים שונים.
לוי מנסה לעשות שריר, אך נכנע לבסוף אל
מול קואליציה של שמיר־שרון.
23 באוקטובר: דיון בממשלה בעיק־בות
נאומו של פרס באו״ם. ביחד עם שרי
המערך, תומכים בפרס גם יצחק שמיר וארנס.
מתנגדים לפרס: לוי, שרון, מודעי. הם טוענים
שפרס חורג מקווי־היסוד של הממשלה.
25 באוקטובר: שרון יוזם החלטה במז
כירות
תנועת״החרות נגד נאומו של פרס
בארם. ארנס ושמיר אינם נוכחים. לוי תומך
ביוזמתו של שרון ואומר :״זכותו של עם ישראל
על ארץ־ישראל היא בלעדית ואינה ניתנת
לעירעור ויש להתנגד לכל שילטון זר
בחלק כלשהו מארץ־ישראל המערבית.״
המשבר, אגב, הסתיים בשקט, עם שובו של
פרס מארצות־הברית.

מרס 86ועידתחרות -לוי ע ם
שרון נג ד ש מי רוארנס
ארנס משתמש בביטוי ״מאפיה״ לתיאור

חרות. לוי(לבגין) :״יש לך יורש!״
במהלך שלושת ימי הוועידה, שהתפוצצה
לבסוף באלימות רבה (גסטון מלכה) ,מותח
לוי ביקורת קשה על שמיר. שמיר, מצירו,
מנסה לבודד אותו ועורך שיחות עם שרון, אך
לבסוף מזמן אליו גם את לוי. הוועידה מסתיימת
ברעש גדול, ללא תוצאות ממשיות.
מרס - 87ו עי ד ת ־ ח רו ת, ה מו ש ב
ה שני -לוי נג ד ש מי ר
לוי מציע בחינת יחסי־הכוחות בתוך התנו׳

שי קולי סגיפלגתיים

אריח נאור, מי שהיה מזניר״הממשלה בזמן ממשלתו
של מנ ח ם בגין, מנסה להסביר א ת התנהגותו של דויד לוה
עד העניין האחרון היתה לדויד לוי עמדה יותר יונית
מאשר לשמיר. וגם כאשר הוא שיתף פעולה עם אריאל
שרון במיקרים מסויימים, זה היה שיתוף־פעולה ב תוך ה־־
מיפלגה, לא הית ה לשיתוף הזה משמעות מדינית חיצונית,
השיתוף נבע משיקולים פוליטיים תוך-תנועתיים.
השינוי האחרון, הפיכתו מיונה, כביכול, לנץ, נובע, לדעתי,
משיקולים פוליטיים. ה שמח חל על רקע מה שמ כנים
״יוזמת שמיר״ ושהיא בעצם ״יוזמת רבין״.
צריך להבין שהאידיאולוגיה היא תוצאה ממערכת נסי בות
בתוך המיפלגה, בתוך הליכוד.
אני חושב שאילו שמיר חיה מתייעץ עם לוי לפני שהעלה
א ת היוזמה, יתכן שלוי היה מציע שינויים כאלה או א חרים,
ח תכן שחלק מהשינויים היו מ תקבלי ם על דעתו של

שמיר, ואז יציאתו של ל ח נגד התוכנית היתה נמנעת.
לדעתי חלה רווחה בי חסי ם שבין לוי לשמיר.
שמיר הבטיח ללח לפחות שלוש פעמים, בהזד מנחות
שונות, א ת מישרד״החוץ ואף פעם לא קחםאת הבטחתו.
לוי נוקט במשך שנים, לפחות 12 שנה, בעמדות יותר
מתונות, ופתאום חל מיפנה, לכן צריך להתייחס גם לנסי בות
שעל הרקע שלהן חל השינוי.
למרות שהביקורת נובעת מנסיבו ת פוליטיות בתוך ה-
מיפלגה, אני לא חושב שאפשר ״לקנות״ א ת לוי. זה גם לא
עניין של ״קנייה״ ,אל א בנ ח ת אמון הדדי בינו לבץ שמיר,
ואני לא יודע א ם ניתן לבנות א ת זה.
אני לא רואה א ת לוי, מודעי ושרון עוזבים את הליכוד
אםה תוכני תתתקבל על-ידי אש״ף בעזרת האמריקאים ותצא לדרך -אלא להיפך, אני רואה או ת ם מנסי ם להש תלט
על הליכוד ולהדיח א ת שמיר.

שלמה נקדימון, פרשן מדיני
ופוליטי של עיתון ידיעות אחרונות:
לא ניסיתי מעולם לחקור איך
קובע דויד לחאת עמדותיו, אבל
הוא אינו היחיד שטקס לפעמים
בדרכים המעוררות סימני-שאלה.
אני אולי תמים, אבל אני נמנה
עם אלה המאמינים לפוליטיקאי
כשהוא אומר משהו, לכן אני לא
אומר שלח עשה מה שעשה בגלל
כבודו.
יחד עם זה אני רואה בכל פולי טיקאי
פרגמטיסט, כלומר, כשהוא
מגיע למצב שבו הוא מבין שאי״
אפשר להכניס את הראש לתוך
ההר, הוא מבין א ת דרכו.
אני רוצה לתת לו ליהנות מה תחושה
שוא לא עושה מה שהוא
עושה משום שהוא הרפתקן פו ליטי,
או משום שהוא זועם הוא
מוציא א ת זעמו. אין ספק שלכל
אחד מהשלושה -לח, שרון ומו-
דעי -יש חשבון עם יצחק שמיר.
שמיר טעה בכך שלא קיים קשר
קבוע עם מי שנחשב מיספר 2
בתנועת־החרות, כלומר, לא יידע
אותו לפני פירסום היוזמה.
יש עוד דבר: אחרי הבחירות
האחרונות לכנס ת לוי ושרון מצאו
א ת עצמם כגנרלים ללא חיילים,
ובהתלכדות הז את שלהם ה ם הפכו
לגורם מוביל בליכוד. ה ם מקבצים
סביב ם חיילים ומתחילים לחוש
כמי שקיבלו עוצמה לידיים.
ועם זאת, כמו שאמרתי, כל
פוליטיקאי הוא גם פרגמיסט, ולא
ילך עם הראש בקיר.
אם לא ייבחר למקום הראשון בשביעיה הראשונה.
הוא נבחר.
אוגוסט 88׳ -
הצבעה על ה״לבי א ״ -
לוי עםש מי רוארנס
בהצבעה בממשלה על פרוייקט הלביא הצביעו
12 שרים נגד הלביא ו־ 11 בעד, ביניהם:
שמיר, ארנס, שרון ולוי.
דצמבר 88׳ -ממשלתהאחדות
עםש מי רבהצבעה דרמאתית במרכז־הליכוד לאישור
ממשלת האחדות עם מיפלגת״העבודה
יוצא לוי באופן מופגן בעד אחדות עם
המערך! ״הצבעתכם הערב נגד ההצעה פירושה
שימשון. תמות נפשי עם פלישתים. זו
תהיה התוצאה הפוליטית ...אתם נתתם
לראש־הממשלה את הסמכות לקבוע מי השרים
ומה יהיו תפקיריהם״...
יולי 88׳ ושבר החישוקים — נץ קיצוני,
עם שרון ומודעי נגד שמיר.
איך הגלגל מסתובב לו?

מיסמך: איך הפך לנדאו -כביכול -״יו ר מרכז שילטון מקומ

המיסמך שהגיע לידי השלם הזה נראהו כז. אך חלפו רק ימים מעטים, ובית־הדין התתמים:
מיכתב־ברכה, משוכפל במכונה, ובו 1נועתי פסל את תוצאות ההצבעה (עקב
הצבעה בפקסימליה של אחר מראשי־הערים),
שלוש עורות בסך־הכל.
והכריז על הצבעה חרשה.
אבל זוהי פצצה.
מרכז־השילטון המקומי, על ארבעת החבכי
חתם עליו ״בכבוד רב ובבירכת־לב, אלי
לנדאו, יו״ר מרכז שילטון מקומי״ .המיכתב רות המסונפות אליו(ביניהן: מיפעל־הפיס
כתוב על נייר־המיכתבים הרישמי של ״מרכז ובזק אוצר השילטזן המקומי) .נראה לעסקני

ובתיקווה ליהנות מעמדת־מיקוח נוחה בין
הליכודניקים הניצים.
לשון־המאזניים לקראת ההתמודדות השנייה
נטתה אז לצידו של מקסים לוי.
דויד מגן תיווך בין הצדדים במאמץ
להשיג הסכם בין השניים. היה קיים חשש
שלנדאו ואנשיו יצביעו בעד מועמד המערך,
אם לוי יהיה מועמד הליכוד לתפקיד. תחת
לחץ זה הושג הסכם שאמור היה לקבוע את
חלוקת המישרות והסמכויות בין השניים
בשילטון המקומי.
ההסכם היה אמור לתת למקסים לוי את
תפקיד יושב־ראש־המרכז, ולהעניק ללנדאו
מישרה חדשה, שאינה מעוגנת בתקנון המרכז
— יושב־ראש ההנהלה.
תפקיד זה, לפי ההסכם, היה אמור להעניק
ללנדאו את מירב סמכויות הניהול המעשי
של המרכז.
לנדאו, כנראה, לא היה די זהיר. על הנייר
העניק לו ההסכם מלוא־החופן סמכויות, אבל
לא היה לו שום בסיס בתקנון המרכז. כדי
לשנות את התקנון דרוש רוב של ־ .757 רוב
כזה אין לליכוד שם, והמערך אינו מוכן, כצ־

אלי לנדאו

מקסים לוי

זעם זבית־מישפט

התכחשזח ונסיעה לחדל

פוי לתמוך במהלך כזה, שיוציא עבור הליכוד
השילטון המקומי בישראל״ ,ונושא את התאאת
הערמונים מהאש.
ריך 6ביולי . 1989
לנדאו, מצירו, זועם ומאשים את מקסים
יש בו רק ליקוי קטן אחד: אלי לנדאו אינו
לוי באי־קיום הסכמים. לא זה בלבד שפנה
יו״ר מרכז השילטון המקומי. בתפקיד זה מכלבית־המישפט,
אלא שגם נקט צעד מרחיק־הן
כחוק מקסים לוי.
לכת ומוזר: הוא שלח מיכתב בחתימת ידו
את תגובתו של לנדאו הנמצא בחו״ל לא
לראשי־המועצות הערביים, לרגל עיד־אל־ניתן
היה להשיג.
אידחא, וחתם עליו כ״יו״ר מרכז השילטון
המקומי״ — תפקיד שבו נושא, כחוק, מהרגע
שנבחר, מקסים לוי.
כרגע נמצא מקסים לוי בחו״ל, בטיול
המוני מטעם המרכז. הוא יחזור לארץ ב־30
^ מו יצחק שמיר ואריאל שרון, משה
ביולי. גם אלי לנדאו נמצא בחו״ל. במיסגרת
ארנס ודויד לוי, גירעון פת ויצחק מודעי. ,
לנדאו של החתימה
ההסכם בין השניים מונה דויד מגן כבורר
שימעון פרס ויצחק רבין: כך הופכים מקסים
ונם ברכת־לב
ביניהם, למיקרה שיתעוררו חילוקי־דיעות
לוי ואלי לנדאו לצמד־חמד. ד,מתקוטט החדש
בנוגע לחוזה. מגן יזיע כנראה לא־מעט,
בפוליטיקה הישראלית.
הליכוד כמיכרה־זהב של לובים וטובות־הנאה
במיסגרת ניסיונות״הפישור בין הצדדים.
ערב ההתמודדות על ראשות מרכז־ י שונות. התמודדות מחודשת שאיימה להידרהחוזה
מעניק למגן, בין היתר, את הסמכות
השילטון־המקומי חתמו השניים על הסכם סו דר לסיגנון חסר־המעצורים בנוסח מאבקי להורות על התפטרות המועמדים ולגרום לבדי
ביניהם. הסכם זה מנע התמודדות שנייה שמיר־לוי־שרון־ארנס, ריחפה במיסדרונות חירות חדשות. בינתיים תואמה כבר פגישה
ביניהם. בהתמודדות הראשונה ניצח אלי מצזדת־זאב.
בין הניצים, מטעם מגן, בעוד שבועיים.
לנדאו, ראש־עיריית הרצליה, ממחנה שרון,
היריב המערכניקי — המלקק עדיין
יהיה שמח.
את מקסים לוי, אחיו של דויד לוי על חודו של פיצעי תבוסתו בבחירות לרשויות המקומיות
גדעון פעד־פדצ׳סקי *
קול, והוכרז כמועמד הליכוד לראשות המר־ — צפה בקרב המתפתח בהנאה רבה,

תחת

במרעגז
(המשך מעסזד סז)
לפטר את שרון כל עוד זה נהנה מהגיבוי של
לוי.
תוצאת ביניים: שרון ושות׳ היכו את שמיר
בשדה־הקרב שלהם, מרכז־הליכוד. שמיר הי־כה
את שרון ושות׳ בשדה־הקרב שלו, הממשלה.
השאלה היא היכן מערך הקרב הבא.
מדיניות רגע האמת
כאשר סאדאת בא לעשות
| שלום, מישהו שאד אותו
ן איך נבחר?
כמו הילד באגדת ביגדי־המלר־החרשים,
אמר עזר וייצמן את הכל בכמה מילים. כאשר
הצביע השבוע בממשלה נגד יוזמת־הבחירות
בשטחים הכבושים, אמר :״בשביל מה צריך
בחירות? כאשר בא הנה אנוור אל־סאדאת,
מישהו שאל אותו איך הוא נבחר? דיברנו עם
סאדאת, וצריכים לדבר עם אש״ף״.
אבל השם אש״ף נשאר מילה גסה. כל שאר
השרים דחו בזעם את ההצעה. החגיגה סביב
ביגדי-המלר־החדשים נמשכה.
בבאם וביבי. אולם ישיבת־הממשלה
נערכה על פלנטה, שהיא מחוץ לתחום כדור־הארץ.

פני כדור־הארץ, במיזרח ובמערב, נוצרה
עתה מקבילה ישראל־אש״ף. הדבר כבר
נכנס לשיגרה. אחרי שדיגלי ישראל ופלסטין
נישאו בראש תהלוכת יום־המהפכה בפאריס,
לעיני 700 מיליון צופים, הוויכוח כאילו נגמר.
דוגמה
קטנה: שר־החוץ הבריטי, ג׳פרי
האו, קיבל לראיון את עוזרו של יאסר ער־פאת,
בסאם אבו־שריף. לשם איזון, מיהר להזמין
גם את ביבי נתניהו, סגן שר־החוץ. נתנ־יהו,
שכל חייו מוקדשים למילחמה באש״ף,
עוזר עתה לבריטים לאזן את מישקלו של
אש״ף — שמא ייאמר כי הבריטים מכירים
רק באש״ף, ולא בישראל.
קריאתו של אריאל שרון לרצוח את יאסר
ערפאת, כתנאי מוקדם לכל יוזמה מדינית,
עוררה על כן זעזוע בבירות רבות .״זוהי הכרזה
טרוריסטית ״,הכריז חוסני מובארכ, נשיא
מצריים, יום אחרי ששפע חיוכים וברכות בפגישה
עם ראשי הציבור היהודי המיזרחי בארץ,
הרב עובריה יוסף והשר אריה דרעי. בכל
רחבי העולם הערבי מבינים עתה שהמפתח
לשינוי בישראל הוא בידי הרוב המיזרחי, הנוטה
לליכוד (ראה הזדון)• .
שרון אמריקאי. אולם המיבחן האמיתי
הוא בארצות־הברית, והוא בא השבוע באופן
דרמאתי.
איש הימין הקיצוני־קיצוני בסנאט האמריקאי,
ג׳סי הלמס, מין אריאל שרון אמריקאי,
העלה הצעת־החלטה שהיתה אמורה לשים קץ
לדו־שיח האמריקאי־אש״פי. היוזמה באה מצד
אירגונים יהודיים כמו הליגה נגד השמצה
ואיפ״ק, שנפלו מזמן בידי יסודות הימין הקיצוני
ביהדות ארצות־הברית.
להלמס היה חשבון פשוט. אין כמעט סנא־טור
שיעז שלא להצביע בעד הצעה פרו־יש־ראלית,
כי רבים מבין הסנאטורים נבחרו בעזרת
קרנות יהודיות — וגם האחרים יודעים כי
הקרנות היהודיות סילקו מהסנאט את כל
המתנגדים למדיניות־ישראל.
אולם הלמס לא העריך את המצב נכונה:
מנוי וגמור עם הנשיא ג׳ורג׳ בוש ושר־החוץ
שלו, ג׳יימס בייקר, להרחיב את הדו״שיח עם
אש״ף. אין הם מוכנים עוד לתת את הפלסטינים
כמתנה לסובייטים.
איזה דם? הבית הלבן נכנס לפעולה.
הוצע תיקון, שרוקן את הצעת הלמס מתוכנה.
לעזרה גוייסו האירגונים היהודיים הגדולים,
(המשך בעמוד )44
העולם הז ה 2708

קז ט ר בו א ל

שעון שוויצרי קלאסי 18 קארט.
x 6 ^10^1מלאכת מחשבת של מסורת שוויצרית
השואפת לשלמות x 6 ^10^1 .שעון קלאסי בעיצוב עדכני.
x 6 ^10^1השילוב המרהיב של זהב 18 קארט בגוף פלדה,
עם יהלום עדין המשובץ בשעה ה. 12-
.ע x 6 ^10 מנגנון קוורץ זהב מהמתוחבמים בעולם.
איכות שוויצרית מעולה עם 10 שנות אחריות.
שעון x 6 ^10^1לגברים ונשים שיודעים להעריך את הטוב ביותר.
להשיג בחנויות השעונים המובחרות וברשת הבורסה לתכשיטים

X 6^10^1

אס אהה נ3ונוסלס

אז >עהזה סיסמצס

אתה הרי קונה ממילא. אז למה שלא תנעל את ההזדמנות ו תרוויח מכל העניין. למה שלא תשלוף את כרטיס ה״רזה״(במקום ׳׳1י ק
או מזומנים) ותהפוך את קניותיך לעסק משתלם יותר. זכור-כל קנייה ב״ויזה״ מעניקה לך נקודות שמזכות אותך במתנות ללא הגרלה,
במסגרת מבצע יש מתנה ב״ויזה״ .עם 100 הנקודות שקבלת במתנה מייד עם פתיחת המבצע, בתוספת הנקודות שצברת מאז, ועם
הנקודות שבודאי עוד תצבור במשך שבעת החודשים שנותרו, תוכל בקלות ליהנות ממתנות בלי שתצטרך לקנות יותר מהרגיל!
(במבצע -מתנות החל 10־ 275 נקודות) לידיעתך -המבצע נמשך שנה שלמה ובאפשרותך להמשיך ולצבור נקודות ער .28.2.90
נצל עכשיו את מבצעי הקיץ של יש מתנה ב״ויזה״ ותרוויח!
עיווע ד,מתירי 0

נאלץ נסור חינ $0
שלוף כ ר טי ס׳ הז ה׳ וצא ל הופ ש הזוני ת בספטמבר ובאוקטובר•
נ א חד מארבעה מלונות היו קר ה של רשת מ.נ.י -ב אי ל ת, בטב רי ה
או בצפת. במסגרת המבצע ת שלם רקמח צי ת הס חי ר לחדר זוני
(לינה ו א רו ח ת בוקר עשירה) ,ת מו רתנ קודו ת ז כו ת של מבצע
יש מ תנ ה נ׳ויז ה׳ .א ת הנ קודו ת עבור החופשה תוכל להמשיך
ולצבור נם א ח רי ה, עד הי. 28.2.90

תקורות הזנות הדרושות

מחיו
׳ויזת׳
מסיו רגיל
לוה ללילה

( 01 ון אילה ( 5כוכבים!
(לי אילה ( 4נונניס׳ן
(ל׳ נכרה, נוכריה ( 5כוכבים)
וימתיס, כנ ה ( 4כוכבים)

זקורות

לו ה ללילה

ונוהל}
לילות לו ה

$55.90
$32.50
$49.00
$37.30

( 350ק
275 נק
350 נק
275 נק

הסחיויס בטבריה ובבכת אינם כוללים סעיס.
* הסבנו! תקר לנוכשים 3לילות לכהות ואינו כולל לילות תסיטי, שישי ותנים.

לפרטים ו הז מנו ת, אנ א התק שר ( 24 שעות בי מ מה) לשירות ה מידע
הטלפוני המיוחד: נפטון , 03-5131856 -נלי אילת , 03-5131858-
נלי כנרת , 03-5131857-רי סוני ם 5131859 03 מספר ה מ קו מו ת
מונבל בהתאםלת פו ס ת בתי המלון, לכן כדאי לך להק די ם בהזמנה!

א ם תזדרז, ת ק בל מ׳ויז ה׳ במתנה -ת מו רתנ קודו ת זכו ת
הנצברות בקניותיך ב׳ויזה׳ -כרטיס טי ס ה ללונדון, פריס ,
רומא או אי ס טנ בול. לי די עתך -כ מו תהכר טי סי ם
מ ת בל ת,לכן כל ה קוד ם זו כ ה!

נוס לחול!
לפני יציאתך ל חו׳ ל, מ עניק הלך׳ויז ה׳ שי נאה ושימושי -
ספת דרכים של אירופה או ס ע רנ ארה׳נ א ו מזרח ארה׳ ב -
כל שעליך לעשות הו א, למלא טופס ז כ או ת ע׳ ס $1000
בכרטיס ה׳ויז ה׳ .פרטים בעלון שנשלח אליך ובבנקים .
השתמש בכר טי ס׳ויז ה בינלאומי׳ ותמשיך לצבור נ קודו ת
נסעלכל קניו תי ך ב חו׳ ל.

יש מתנות לפני ומתנות אחר
כך תצבור נ קודו ת רבות יותר ותוכל לי הנו תממ תנו תנם
אחרי ה טיו ל׳.ויז ה בינלאומי׳ הוא הכ ר טיס הנפוץ ביותר בעולם
(למעלה מי 200 מיליון כר טי סי ם) -מכו בד נ־ 7מיליון ב תיי עסק
והיחיד המאפשר מ שיכת מזו מנים מכס פו מ טי ם במטבע מ קו מי
ב־ 36 מדינו תעם הקוד הסודי שלך. תוכל נ ם לי הנו תמת שלומים
נו חי ם עבור קניותיך ב ח רל בא מצעו ת׳ויז ה עדיף׳ .

>!ת(£.1נר 133108,000 זנאיס למתנות חקר׳
מנוון מרתק של מ תנ ו ת -ל בי ת, למ שפחה, לרכב, למשרד ,
לשעות הפנאי -עו מד לבחירתך במבצע יש מ תנ ה נ׳ויז ה׳,
כולל טי סות חינ ם. הקפד לשלם ב׳ויזה׳ בכלקניו תי ך - כת בחנות, ב מס עד ה, בסופרמרקט, ב בי תהמרקחת, ב ת חנ ת
הדל ק או במשרד הכר טי סי ם-ותצ בו ר נ קודו ת שיזכו
אותך ב מ תנו ת. ב מיו חד נדולה צבירת הנ קו דו ת
׳ בקניותיך הנ דו לו ת -כ מו ר הי טי ם, מכשירי חשמל
או נ סי עו תלחרל.

ויש נם״כפליים נו ק ה׳ 1,200 -ב תי -עסק בכל רחבי הארץ
מ עניקים לך 2נ קו דו ת( ב מ קו ם )1על כל 10 שיח קניי ה ביויזה׳ ,
וסק רני ם אותך מ הו יותר למתנות!
כל שעליך לעשות הו א ל הקפיד לשלם ב׳ויזה׳ ,ולא בשיק
או במזומנים, כי אםאתהמ מי ל א קונ ה ומ שלם -ב׳ויזה׳ זה
יותר משתלם!
פרטים מלאים -בתקנון מבצע-יש מתנה כ׳ויוה׳ ובתקנונים של בל אחת
מ ההצעות הנוספות, הנמצאים במשרדי ב.א.ל.
0קנ1צת בנקל או מי
וחקנוצת בננו 1

X4־ # 7

צבור

טמיר ב הן( ת 1ק נ10ן)

טיסה נמתנה מ״רזה״
נם לך כדאי למהר ולנצל א ת ההזד מנות ל טו ס חינ םעם׳ויז ה׳ לאירופה!
׳ויז ה׳ תפרסם כאשר יאזלו הכ ר טי סי ם. מ או ת מ חזי קי׳ויז ה׳ ש הזד הו ,
כבר טסים הקיץ לונציה חינם ב׳מבצעונציה׳ ז׳לבנו ה ס תיי ם .

מתנות. ישמתנה נ״ויז

רגשו הו וי ען

שכל

עור. מ ג 1^ 1 ,־1

לא מצחיק
ף* בדיחה האחרונה באה מפי ברוך אלמקייס מתל!
1ירוחם. לדבריו, הישראלי המצוי ״חושב כמו שלום
עכשיו, מצביע בעד הליכוד ומתנהג כמו מאיר כהנא.״
זה לא מצחיק.

זה לא מצחיק, מפני שזוהי האמת.
הבדיחה משקפת את המציאות הלאומית יותר מאלף מאמרים.

מסביר את הבילבול הקיים בקרב הפרשנים. דיפלומטים
ועיתונאים זרים, אנשים שיטחיים מטבע בריאתם, מדברים על
״התזוזה ימינה״ בישראל. נדמה להם שהשוליים המטורפים
של הימין עומדים לכבוש את המרינה.
תוצאות הבחירות האחרונות, במישור הממלכתי והעירוני,
משרות דיכאון עמוק בשמאל. בקרב השמאל פשטה מין פסימיות
אלגנטית, מלווה באנחות, המובילה במיקרה הטוב ביותר
לאפס־מעשה, ובמיקרה הרע ביותר לירידה. ואילו בימין שוררת
פאניקה 95* .של אזרחי המדינה ומנהיגיה נראים לו
כבוגדים, העומדים או״טו־טו למכור את המולדת.

.העלייה הדראמתית של המחנה הדתי בבחירות האחרונות
אינה בעלת משמעות ברורה מבחינה לאומית. בתנועת ש״ס
מתגלים באחרונה סימנים מובהקים של קו יוני, והוא הדין
לגבי אגודת־ישראל.

מה שבולט הוא הירידה המתמדת של המערך
— מ־ 47ב־ 1981ל־ 44ב־ 1984ל־ 39ב־. 1988
אם יש לעמדותיה הפוליטיות של מיפלגת־העבודה בכלל
חלק בירידה זו, הרי זה חלק שולי. יש סיבות הרבה יותר
חשובות המביאות לירידתה: ריח העובש והריקבון הנודף
ממנה, חטאי העבר, טישטוש עמדותיה, ליקויי מנהיגותה.

הישראלי המצוי מצביע בעד הליכוד מפני
שהוא מואס במיסלגת־העבודה.

זוהי תגובה ריגשית. תגובה ריגשית טיבעית
למדי.

ך* נתון השני: הישראלי המצוי מצביע בעד הליכוד.
1 1גם בתחום זה יש להיזהר מפני הגזמות.
בבחירות האחרונות לכנסת לא עלה הליכוד, וגס לא הימין
כולו. מ־ 1981 עד 1988 ירד הליכוד מ־ 48ל״ 40 מנדאטים
בכנסת. הימין הקיצוני עלה באותה התקופה מ־ 3ל־.7

בסך־הכל: ירידה.

הישראלי המצוי יוצא למילואים, מתנהג שם כמו כהנא,
מצביע לפני ואחרי כן בעד הליכוד, ומביא איתו הביתה
רשמים וחוויות, המשמשים לו כמזון למחשבה.

שזה לא עניין של כמה ילדים, אלא של עם שלם.
ששבירת עצמות אינה עוזרת. שא! כדאי
להתעסק עם זה. שזה לא יכול להימשך ככה.
שדרוש איזשהו פיתרון.
הישראלי המצוי בצמרת מבטא זאת כיום בצורה די ברורה,
לפחות בשיחות פרטיות. אין פיתרון מלבד מרינה פלסטינית,
אין דרך לפיתרון מלבד ההידברות עם אש״ף. אין מנוס מזה.
במוקדם או במאוחר זה יהיה.
הישראלי המצוי שאינו בצמרת — נהג״המונית, הפקיד
בבנק, המובטל בעיירת־הפיתוח — יבטא את זה בצורה פחות
ברורה, ומבלי להיות מודע ליעד הסופי של מחשבותיו.

ין סתירה בין שלושת חלקי הבדיחה.
\ 1אפשר להתנהג כמו כהנא, לשבור עצמות בג׳יבאליה
ולירות בילדים בדהיישה. אפשר להצביע בעד הליכוד. ואפשר
לחשוב שצריכים לדבר עם המנוולים האלה מאש״ף ולמצוא
איזשהו פיתרון שאפשר לחיות איתו ושיבטיח את ביטחון
ישראל.

חולמים על טראנספר. אומרים במסיבות־ליל־שבת שצריכים
״לתלות את כל הערבים״ .דוגלים בסגירת הקו הירוק
ובהחזרת כל ״הפועלים מהשטחים״ לגדה ולרצועה( .למרות
שזוהי אחת המטרות העיקריות של האינתיפאדה).

אולם אין לשכוח שהתופעה אינה טיבעית
בלבד, אלא גם זמנית. היא תעבור, יחד עם הנסיבות
שהולידו אותה.

הוא מגיע לכך בדרך הקשה, הפשוטה הארוכה
— הלמידה בבית־הספר של החיים.

חוכמת־חיים פשוטה, שיש לה השלכות פוליטיות
מרחיקות־לכת — בטווח הארוך.

אבל מיעוט קטן זה מייצג הרבה־הרבה אנשים.
שלא היו מעזים לתקוע בעצמם סכין בגב הפועל
הערבי הקרוב ביותר.

אסור לזלזל בתופעה. יש בה סכנות נוראות. קבוצה קטנה
של מטורפים יכולה לגרום לשואה עולמית, למשל, על־ידי
פיצוץ כיפת־הסלע. קנאי יחיד יכול להצית מילחמת־אחים, או
לפתוח בשרשרת רציחות פוליטיות.
לכן יש להילחם בתופעה הזאת, למנוע את הקמתן של
מחתרות, לבודד את המסיתים ואת הדמגוגים, המבקשים
לרכב על הגל העכור הזה לשילטון.

הוא לא הגיע למסקנות אלה בדרך של חשיבה מופשטת
(כפי שהגענו אנחנו לפני 40 שנה) ,ולא בדרך האידיאולוגית
(כפי שהגיעו מאז רבים אחרים) ,וגם לא מתוך הזדעקות מוסרית
ולמען הצדק האבסולוטי.
בוודאי שלא.

אבל הכיוון ברור לגמרי.

ך תחיל מהפוך: הישראלי המצוי מתנהג כמו כהנא.
^ ז ה מוגזם, כמובן. רק מיעוט קטן מתנהג כמו כהנא, זורק
אבנים על מכוניות ערביות, צורח ברחובות ״מוות לערבים!״

זה טיבעי. בל עם אחר, במצב דומה, הגיב
באותה הצורה.

ברורות, אך זהו כיוון המחשבה — גם כשהיא
מעורפלת עדיץ.

צריכים להחזיר את הקו הירוק, כדי שהערבים לא יקחו את
העבודה שלנו. חבל לזרוק מיליארדים על המילחמה באינתיפאדה,
כי לא ייצא מזה שום דבר. זהו עסק אבוד. וחבל על כל
גרוש שמבזבזים על ההתנחלויות. הערבים הם גם כן בני־אדם.
צריכים למצוא פיתרון. משוגע מי שרוצה להישאר בעזה.
שמע, הייתי שם במילואים, ואני יודע מה זה.

מסיבד? מבולבל? לגמרי לא. הבדיחה מסבירה
:סובר?
את הכל•

הישראלי המצוי עומד מול המציאות של האינתיפאדה,
ואינו מבין אותה. מכיוון שמעולם לא חונך לראות בערבים
בני-אדם, ובעם הפלסטיני ציבור לאומי לגיטימי, מדהימה
אותו האינתיפאדה. אין הוא רואה מולו אומה מדוכאת הלוחמת
על חרותה ועל כבודה, אלא רק אספסוף של זורקי־אב־נים,
פיראי־מידבר אנטי־שמיים, שכל תשוקתם היא ״לשפוך
דם יהודי״.
כל קורבן יהודי מסעיר אותו. אמנם, על כל קורבן יהודי
נפלו 50 קורבנות פלסטיניים, ועל כל ילד יהודי נהרגו 50
ילדים ערביים, אבל זה לא נרשם בתודעה. כאשר רואים גופה
של ילד יהודי או של אשה יהודיה, זה מסעיר את הרוחות, וגל
אדיר של תאוות־נקם מציף את המדינה.

ב סו ף

השאלה היא: איזו משלוש המגמות המקבי־לות/הסותרות
האלה חשובה יותר? איזו מהן
תתגבר?
לא הרגשות. הרגשות באים והולכים. הם בני־חלוף. וכאשר
הרגשות מתנגשים עם המציאות, המציאות תתגבר — בסופו
של דבר — על הרגשות.
התנהגותה היומיומית של מיפלגת־העבודה רק תורמת
לריגשי־התיעוב. בשביל המוני הציבור המיזרחי, שהפך בימי
המערך ל״ישראל השנייה״ ,הליכוד הוא בית. המערך הוא
אובייקט של שינאה.
זה משפיע, כמובן, על המצב במדינה. הליכוד דוגל בקו
לאומני ושם חישוקים על כל המעז אף לרמוז על כוונה לחתור
לשלום.
אבל הישראלי המצוי, המצביע בעד הליכוד, אינו מצביע
בהכרח בער החישוקים והאזיקים הכובלים את הליכוד. מרכז־הליכוד
אינו אלא אוסף של עסקנים מיקצועיים, קנאים
מטיבעם, ועל כן הוא קיצוני הרבה יותר מציבור־המצביעים
של הליכוד.

יכול אדם להצביע בעד הליכוד גם כאשר המחשבות
הפרטיות שלו נעות בכיוון אחר לגמרי.

ף בך באים אל החלק הראשון של הבריחה :״הישראלי המן
צוי חושב כמו של1ם עכשיו״.
הכוונה אינה לתנועה מסויימת, שיש — או אין — לה
תוכנית ברורה ומצע מגובש.
הכוונה היא לדבר כללי ומהותי יותר: הישראלי המצוי יודע
כיום שיש עם פלסטיני, שלעם הפלסטיני יש הנהגה ששמה
אש״ף, שאין שלום בלי החזרת השטחים, ושעל כן צריכים
לדבר עם אש״ף ולהגיע להסכם על הקמת מדינה פלסטינית
לצד ישראל.

הישראלי המצוי לא יגדיר בל זאת במילים כה

אין אנחנו עם משוגע, והישראלי המצוי אינו
משוגע. מי שחושב כך, ומנסה לבנות על זה
קאריירה פוליטית, יפסיד.
גם דפוסי־הצבעה אינם מכריעים בטווח הארוך. כאשר מנהיגי
הליכוד יבינו, באחד הימים, שהבוחרים שלהם הם כבר לא
מה שהיו פעם, ושדעתם השתנתה, ידברו גם המנהיגים בשפה
אחרת. ההתרוצצות הפנימית, הנסיבות החיצוניות, הצרכים
הפוליטיים — כל אלה ישנו את פני הליכוד בהדרגה. אולי לא
יקום ״דה־גול ישראלי״ ,אך לליכוד יקרה מה שקרה לימין
הצרפתי ולימין האמריקאי.
אם לא — או יקומו כוחות חדשים. ואם המערך הוא חשוך-
מרפא — יקום משהו אחר, שידבר אל לב הציבור, ובכללו
הציבור המיזרחי.

כי מה שקובע, בסופו של דבר, הוא כיוון המחשבה.

רק המחשבה המופשטת של אינטלקטואלים(שגם להם
תפקיד חשוב) ,ולא רק המחשבה הכמוסה של אלופים ומדינאים
(וגם להם יש תפקיד חשוב בתהליך זה) ,אלא בראש
וראשונה המחשבה המבולבלת, המעורפלת של הציבור הרחב,
הרואה מה מתרחש מסביבו והמסיק לאט־לאט מסקנות סבירות,
כיד השכל הישר.

זה דורש זמן. זה לא יקרה בן־לילה. אבל זה
קורה.
הישראלי המצוי רוצה לקבל את שלום־הפשרה מידי הליכוד,
שהליכוד יחזיר את השטחים כפי שעשה מנחם בגין.

זהו המסר האמיתי של הבדיחה — ואין ביטוי
טוב יותר לחוכמתו של עם מאשר הבדיחות.

יזאת א 1דיאבנדי

שרכי־דץ לאולם, בני־אדם במיסדרון ומחשבות
עמוקות על טיב איכות התוצרת השווייצית
חוד ש לפני מותו נכנס
בנימין תמוז לקפה כסית, שממנו
נעדר במשך זמן רב. תמוז,
שכבר היה בשלב מתקדם של
סרטן־הלבלב, הפתיע את בעלת־המקום,
צביה ליטמן, כשביקש
געפילטע פיש וטשולנט.
טשולנט לא היה, אך תמוז אכל
בתשוקה את הדג הממולא. נראה
שלמרות דיעותיו הכנעניות תקפו
אותו געגועים למאכלי־אמא.
דן בן אמוץ ישב השבוע
בביתו והתווכח עם ידידים על
ענייני לשון. בין השאר טען שהוא
היה מוכן לוותר על המילה
״קולנוע״ ,ולהסתפק ב״סינימה״.

סינימה הוא קיצור של ״סינימא־טוגראף״
,שפירושו ביוונית רושם
(גראף) של תנועה (קיניאו).
בן־אמוץ גם הציע להשתמש בפועל
״לטלווז״ ,על מישקל
״לטלפן״.
בן־אמוץ מחלים בהדרגה
מתוצאות השבץ שלקה בו בעיק־בות
ניתוח־הסרטן. התנועה חזרה
לאצבעות יד ימינו. כאשר יחלים
עוד יותר, בעזרת פיסיותראפיה,
יוכל להשתמש בהליכון.
זלמן שובל שוחרר ביום
השישי מבית־החולים תל־השו־מר,
אחרי שעבר ניתוח־חירום ברגלו.
לפני כמה שבועות נפגע

שובל בשעה שעשה סקי ב־שווייץ.
רגלו נשברה כאשר ארם
אחר נתקל בו במלוא הכוח. הרופאים
השווייציים הכניסו לוח־מתכת
לרגל, ומאז התהלך שובל
בעזרת קביים. משום־מה התקלקל
הלוח לפתע. היה צורך להחליפו
באופן דחוף, כדי למנוע נזקים
לרגל. כששכב בבית־החו־לים,
היו לשובל מחשבות רעות
מאוד על טיב התוצרת השווייצית.

שחקן־הכדורגל שבתאי
לוי הגיע ארצה פצוע,
בעיקבות תאונה שהיתה לו במיז־רה
הרחוק. האופנוע ששכר התהפך,
ולוי קיבל טיפול בבית־

חולים מקומי, שם נעשו לו כמה
תפרים.

מקום מישלחת של תושבי הגדה
המערבית.

מזה זמן רב לא היתה שמחה
כזאת בבירה. החוגגים רקדו
במעגלים עד השעות הקטנות
של הבוקר, וכשתא״ל ב
קרא מקאמה שנכתבה במיוחד
לאלוף עמרם מיצנע היו גם
מי שהזילו דמעות. משה יפת,
בעל בית־קפה בירושלים, אירגן
את מסיבת הפרידה השמחה הזאת
לאלוף־פיקוד־המרכז. עורך־
הדין מתי עצמון, המכהן גם
כיושב־ראש הוועד למען החייל
בירושלים, העניק לאלוף שני
ספרים על ירושלים. לא היתה ב
באחת
המסיבות האחרונות
נשאל השחקן אורי מלמיליאן
מדוע עבר לשחק בקבוצת־הכדו־רגל
מכבי־תל־אביב אחרי ששיחק
במשך שנים בבית״ר־ירוש־לים.
הוא השיב שאחת הסיבות
העיקריות היא שהוא מחפש חברה
תל־אביבית, ושהוא מעדיף
את חיי־החברה בתל־אביב.

מה זאת בעיה? רות דיין
נזכרה השבוע בהגדרה של
משד! דיין. כשנשאל לגבי
בעיה מסויימת, אמר :״לעניין ה־ציון
צפריר, ה עו ל ם הז ה

1¥1ך ך 1ך 1היה א חד הוותיקים, שהתכנסו בהלווייתו של הסופר
11 1111 1 /1 •1 • 1בנימין תמוז, שנפטר כמה ימים אחרי׳יום הולדתו ה־,70
כתוצאה מסרטן־הלבלב. בין הנוכחים היו הצייר המצליח יוסל ברגנר (למעלה
באמצע); עורך עיתון ״הארץ״ גרשום שוקן, שאצלו החל תמוז בקאריירה שלו כבעל
1 הטור הסאטירי ״עוזי ושות״( ,למעלה משמאל); המחזאי ניסים אלוני(למטה מימין);
המבקר מנחם פרי (למטה באמצע) והסופר יהושע קנז (למטה משמאל) .בלטו
בהיעדרם שניים מראשוני ה״כנענים״ ,אהרון אמיר ובועז עברון, אך השניים
שכנראה הרגישו לא בנוח, ערכו כבר באותו בוקר ביקורי־תנחומים בביתו של תמוז.

זה אין פיתרון. לכן זה לא בעיה.
בשבילי, בעיה זה רק הבר שיש
לו פיתרון״.

עורף־הדין אמנון גולד־י
נברג סיפר במסיבה על מיקרה
שקרה, לדבריו: מתמחה של שופט
יצא למיסדרון וקרא :״עורכי־הדין
ייכנסו לאולם. בני־האדם
יישארו במיסדרון.״
מי שהיה מועמד־הליכוד
עיריית־ירושלים לראשות שמואל פרסבורגר, חיתן את
בתו במיסעדה הגדולה שבם1סי־און
ישראל, בנוכחות כל המי־ומי
בעיר. במהלך האירוע האירו את
השמיים זיקוקין־די־נור. האורחים
בחתונה התרשמו מאוד מ־הגימיק,
אך מאוחר יותר הסתבר
להם שהזיקוקין האלה שייכים
לחתונה אחרת, שנערכה בקיר־בת־מקום.

אכזבה רבה ציפתה ליואל
שרוני, מפיק הסרט הלם קרב,
בפרמיירה שערך לו בניו־יורק.
הוא ציפה למאות אנשים, אך
באולם היתה תפוסה נמוכה יחסית.
חלק ניכר מהמוזמנים היו
יהודים קשישים, שנשאו על
בגדיהם אותות־מילחמה ולראשם
חבשו כובעי־מיצחיה של
חיילים אמריקאיים משוחררים.
נבחרת־ישראל, מאמן יענק׳לה גרונדמן, שחגג השבוע
את יום־הולרתו ה־ ,50 במיס־עדה
בהרצליה, איבד את השליטה
על מכונית־הספורט של אשתו,
שבה נהג. גרונדמן ואשתו לא
נפצעו, אך מכונית־הספורט ניזוקה.

איל־הספנות
הישראלי יולי
עופר ערך מסיבה גדולה לכבוד
אחיינו, הכנר הבינלאומי
ארז עופר בן ה־ .24 המסיבה,
שנערכה בווילתו בהרצליה־פי־תוח,
היתה מקום־מיפגש למוסיקאים
רבים, כמו המנצח זובין
מדמה, נועם שריף והכנר
יצחק פרלמן. הכנר הצעיר
שזכה בתחרות לכישרונות
צעירים על־שם המלכה אליזבט
מבלגיה ניגן במשך הערב על
כינור שאול, ששוויו 315 אלף
דולר. פרלמן, שהחמיא לכנר
המוכשר, אמר לאיל־הספנות
שאם הוא ירכוש לו כינור כזה
הוא יראג להושיבו על גג העולם.
איל־העסקים הבינלאומי
ספי יריב בן ה־ ,46 שהוא שותף
בכיר בחברה קוריאית, שהיא השנייה
בגודלה בייצור חלפים למכוניות,
הגיע ארצה כדי לחגוג
את מסיבת הבת־מיצווה של בתו
עדן, שנערכה בווילה ברישפון.
יריב הגרוש אירח במסיבה את הצמרת
הרפואית של ישראל, בנוסף
על אנשי כספים וחברה רבים.

שדרנית הטלוויזיה דליה
מזור הוכיחה לחבריה שיש לה־מישמעת
עצמית וכוח־רצון. היא
החליטה להשיל כמה קילוגרמים
ממישקלה והצליחה במשימה, ש־היתה
קשה בגלל העובדה שגם
לפני התחלת הדיאטה לא סבלה
מזור מעודף־משקל.
לא־מזמן הגיעה לארץ
הזמרת סוזן וגה, ושלוש בנות
להקת מש. יסמין גמליאל,

מיכל גחמן ומירי טננבוים,
רצו ללכת לשמוע אותה. הן חשה
סו לםהזה 2708

בו שזה יהיה פשוט מאוד, כיוון
שמי שהביא אותה לארץ היה
אפי ניב, בשיתוף עם אשר
ביטנסקי ורוני בראון, מי שהביא
לעולם את מנגו, יחד עם
מנהל הלהקה שלמה שיין.
ניב, כידוע לכל מי שמתמצא בצד
העיסקי של עולם הבידור,
הוא אמרגן־ההופעות של הלהקה
הנשית. שלוש הבנות ביקשו
מניב כרטיסים להופעה של וגה.
״אין לי הזמנות ״,הוא אמר להן,
״לכו לקנות כרטיסים במישרד־כרטיסים
״.השלוש נדהמו מה־פירגון
וטוב־הלב, לא אמרו מילה,
עזבו את המישרר והודיעו
לרוני בראון שהן רוצות לשמוע
את הזמרת האמריקאית, אבל יש
בעיה. תוך כמה דקות העביר
בראון הוראה לניב לתת לכל
אחת מהבנות הזמנה, ולא סתם,
אלא זוגית.
מסיבה לכבוד האלוף
(מיל ),אורי אור התקיימה
בשבוע שעבר בפאב תל־אביבי,
אבל אף אחד מן המוזמנים לא
ידע בדיוק לכבור מה המסיבה.
שני הרל״שים לשעבר של אור,
אלוף־מישנה ספי וסגן־אלוף
פיני, המשרתים כיום במפח״ש,
הודיעו לחבריו של אלוף־פיקוד־הצפון
לשעבר ומנכ״ל הקרן־הק־יימת
כיום ש״החלטנו שצריך
להיפגש עם אורי ״.החברים
הוזמנו לשעה , 10 למה שהיתה
צריכה להיות מסיבת־הפתעה,
ואור היה אמור להגיע חצי שעה
אחר־כך, לארוחת־ערב עם ספי.
אבל חתן־המסיבה הגיע ראשון,
בשעה , 9.45לבדתאש תו יעל
נמצאת בטיול בחו״ל) וקיבל את
פני הבאים — הרמטכ״ל־לשעבר
משה לוי, אלוף יורם
יאיר, אלוף דורון רובין, תת-
אלוף יוסי ליפמן, תת־אלוף
יום־טוב תמיר ואחרים —
כולם, בליווי הנשים. אור, שהיה
נרגש מרעיון ידידיו לארגן
לכבודו אירוע כזה, הכריז
במיקרופון ש״טוב לו להיות אזרח״
,ואחר־כך שתו, אכלו, שרו,
ריקדו וריכלו עד 2אחרי חצות.

| 1ךךןך 11ד ך 1| 1א שת־החברה הירושלמית השנויה־במחלוקת, ניגשה אל ראש־הממשלה
| _ 11 1 1 1 11 1111 יצחק שמיר ב מסיב ת יוס״השנה למהפכה המצרית במלון ״דניאל״ ,ושאלה
אותו א ם הוא כועס על האלוף עמרם מיצנע, על הבדיחה שהוא אמר בפורום־קצינים, שהיה סגור לתקשורת.
שמיר אמר שהוא מ תיי חס בביטול לנאמר, ושהוא מעריך א ת מיצנע. הבדיחה :״גורבצ׳וב, בוש ושמיר נפגשו
עם אלוהים, שאמר שנמאס לו כדור״הארץ, והוא מתכוון לחסלו תוך שבועיים. בוש חזר לארצו ופנה
לאמריקאים, ואמר להם שיש לו שתי בשורות: הא חת טובה והאחת רעה. הטובה היא שסוף־סוף יש הוכחה
לקיומו של אלוהים, והרעה שבעוד שבועיים יגיע סוף העולם. גם גורבציוב, בחוזרו, פנה לבני־עמו ואמר להם
שיש בפיו שתי בשורות רעות: האחת שיש אלוהים והאחרת שכדור״הארץ ייחרב. שמיר חזר לישראל ואמר
שיש לו שתי בשורות טובות: הא חת שיש אלוהים, והשנייה שתוך שבועיים ת חוסל האינתיפאדה ״.בלישכה
של שמיר זעמו על מיצנע ובמטכ״ל זעמו על מדליפי״הבדיחה. אחרי שיחתה עם שמיר ניגשה דוידוביץ
לאלוף מיצנע, שאמר לה שהעניין נופח מעבר לכל פרופורציה. דוידוביץ החליטה ליישר א ת ההדורים,
ומשכה את ראש־הממשלה לעבר האלוף. כשנפגשו השניים( ,למטה) התלוצצו על העניין, והפרשה חוסלה.

ניסים זווילי, מזכיר
תנועת ההתיישבות, נכח בשבוע
שעבר במסיבה לכבוד יום־ההול־דת
ה־ 30 של כפר הצימחונים
אמירים בגליל העליון. למראה

פסוקי ה שסע
• ההיסטוריונית אני־טו<
שפירא, על הידר דרות
מיפלגת־העגודה:
״האידיאלים הסוציא-
ליסטיים היו ממ שאת-
נפש של המונים נל הגי ם
לגעגועים נוסטלגיים של
אינטליגנציה מזדקנת!״
• הזמרת שולה חן
(בת ה2-פ) :״מגיל 18 עד
25 עובד הבישדוו; מגיל
25 עד 35 עובד הקרדיט,
ומגיל 35 ועד בכלל עוב דו
ת הרגליים!״
• מאיר שניצר; מב־קר־הקולנוע
של ״הארץ״,
על הופעותיהם של הבדרן
דובי גל וטלבת-היופי ל שעבר
אילנה שושן בסר ט
החדש ״דואר צבאי חוף
אילת״ :״היא מ שחקת
כמו שהוא נראה!״

הכיבוד הטיבעוני, אשר הוגש
אחרי המסכת מהווי המקום, העיר
זווילי :״פה באמת אפשר לשמור
על דיאטה.״
שוקי שוורץ, לשעבר
כדורסלן מכבי תל־אביב, שהוא
בעל חברה לייבוא ולייצוא רהיטים,
זכה באחרונה במיכרז מטעם

רכבת ישראל, והוא יהיה ספק ה־סנדוויצ׳ים
והמשקאות במיזנוני
הרכבות.

כתב־הספורט אלירן מוסתר
ערך לעצמו מסיבת יום־
הולדת גדולה בדיסקוטק תל־א־ביבי.
באירוע נכחו אנשי־ספורט,
שחקנים, עמיתים ועסקנים, במ
הלך
האירוע הוא הבחין לפתע
שקהל רב נוהר למיגרש־החנייה
הגדול. כשיצא החוצה, לברר מה
קורה הסתבר לו שאחד מחבריו
הגיע לאירוע במכונית מדגם
שברולט קורבט, יחידה מסוגה
בארץ, ובואו יצר התקהלות סביב
כלי־הרכב היקר.

נעמי דד; דזזדד אדזדיאג

אני כותב דברים אלה כמה שעות אחרי שליוויתי את
בנימיו תמוז בדרכו האחרונה. .
לפני כמה ימים, ביום האחרון שבו היה עריץ בהכרה
טילפנתי לו. ידעתי שהוא נמצא בשלב סופי של מחלתו
האנושה, אך קולו היה חזק.
הצגתי לו שאלה מוזרה במקצת: מה הוא זוכר אודות פגישה
שנערכה לפני 47 שנים בבית־קפה, שמעטים זוכרים כיום אף
את שמו. בשיחה השתתפו רק שלושה: יונתן רטוש, תמוז ואני.
לאכזבתי אמר תמוז כי אינו זוכר כלל את הפגישה.
התאכזבתי מפני שתמוז הוא שאירגן אותה, ומפני שהוא שכח
שיחה שהיתה לה השפעה רבה על רטוש ועלי.
עדותו של תמוז היתה חשובה לי, מפני שאותה פגישה
מוזכרת בספר שיצא זה עתה לאור: שלח 1עט בידו — ח״ 1של
יונתן רטזש. מאת יהושע פורת. עומדות לגביה שתי גירסות זו
מול זו: הגירסה של רטוש והגירסה שלי. קשה להאמין ששנינו
דיברנו על אותה הפגישה.
סיפרתי לתמוז מה נאמר בעניין זה בספר. אמנם, הספר כבר
היה בידיו, אך הוא לא הספיק לעיין בו. במהלך השיחה
הטלפונית הבטיח לי לקרוא את הספר בהקדם, בתיקווה שתוך
קריאת הדברים ייזכר בפרטים.
הוא לא הספיק לעשות זאת. למחרת השיחה שקע בחוסר־הכרה,
ואתמול ימת.
אחזור אל הפגישה ההיא בהמשך הדברים, ואז אולי יובן
מדוע זה חשוב לי.

ולרוב כפי שראה אותם הגיבור עצמו. אם שנא אותם, הם
נראים כטיפוסים שנואים. אם אהב אותם, הם נראים אהובים.

אנטי־נוסטדגיה
ועוד הערה:
אינני בא כאן להעלות זיכרונות.
העימות שלי עם רטוש שייך לאחת התקופות החשובות
בחיי, אך אינני מרגיש כרגע כל צורך לחזור אליה. איני לוקה
בנוסטלגיה.
אני מאמין שצפויות לנו חמש־עשר שנים חשובות ביותר,
ואני מתכוון להשתתף בהן באופן פעיל. ההתמודדות
הישראלית־פלסטינית תגיע לשיאה, תקום מדינה פלסטינית,

אודי אבנדי

ו חן

שינאה טהורה
כמה הערות מקדימות.
מאז אותה פגישה, הראשונה והאחרונה שלנו, נוצרו יחסים
מיוחדים במינם בין רטוש וביני.
רטוש שנא אותי. שינאה עזה ועיקבית, שהיתה חסרת־פשרות,
כמו כל דבר בחייו. מאות פעמים נתקלתי בו ברחוב,
מאות פעמים אמרתי לו שלום, מאות פעמים התעלם ממני. כך
במשך 40 שנה, עד יומו האחרון.
אני, מצירי, הערכתי את רטוש תמיד, והבעתי זאת בכל
הזדמנות. בשלב חשוב של חיי השפיע על מחשבתי. הסכמתי
עימו בכמה דברים, וחלקתי על חלקים אחרים שלו. כך גם כך
סיפק לי מזון למחשבה ותמריץ לחשיבה עצמית.
הייתי מיודד עם בנימין תמוז בראשית שנות ה־ .40 הוא גר
אין לי ספק שיונתן רטוש הוסיף נימה חשובה מאוד
עם אמו ברחוב נחלת־בנימין פינת גרוזנברג, ונהגתי לבקר
למחשבה הלאומית. המפה הרוחנית של הארץ לא תתואר כלל ״
אצלו. האם, הגברת קאמרשטיין, זכורה לי כאשה נהדרת,
בלעדיו.
רוסיה מהסרטים שטיפלה בו לבדה, אשה קטנה וחזקה מאוד.
אמרתי זאת בעודו בחיים, וחזרתי על כך אחרי שמת.
הדירה היתה מלאה בפסלים מעשה ידיו של תמוז עצמו. כולם
היו דומים זה לזה: נשים בעלות אגן רחב וראש קטן. אלילות
כנעניות.
כשהיכרתיו הייתי בן . 17 אחרי שלוש שנים באירגון הצבאי
ועתה לביוגראפיה.
הלאומי, פרשתי בימי הפילוג השני( .ביוני 1940 החל הפילוג
ככל שאני צובר שנים, מתרבים הספרים המתארים אישים
הראשון, כאשר אברהם שטרן פרש והקים אירגון חדש.
שהיכרתי ומאורעות שהייתי עד להם, או שהשתתפתי בהם
בראשית 1941 התפלג הסניף התל־אביבי שנית, ולמעשה
בעצמי. וככל שמתרבים ספרים אלה, כך גדלה ספקנותי לגבי
התפרק).
סיפרי היסטוריה וביוגראפיה.
הייתי אז בשלב של תסיסה רעיונית. אפשר לומר: הייתי
כיצירות־ספרות. ומעניינים יפים
הם יכולים להיות
בראשיתו של מסע פוליטי־רעיוני, שהוביל אותי מן הימין
לעיתים יש בהם כוח־דימיון רב. אבל הקשר שלהם למציאות
הקיצוני אל תפיסה מהפכנית חדשה. זו התגבשה ב־, 1946
הוא, לעיתים קרובות, רופף מאוד.
כאשר הקמתי את ״קבוצת במאבק״ שהמציאה את רעיון
היסטוריונים ניזונים מחומר כתוב. חומר כתוב יכול להיות
המרחב השמי. אמרנו כי האומה העברית החדשה שנולדה
מטעה מאוד. ראשית כל, מפני שהרבה אנשים משקרים, וזה
נכון במיוחד לגבי מדינאים ומצביאים. שנית, מפני שהחומר
הכתוב מנציח רק חלק קטן של המציאות, ועיקר המציאות,
שלא התבטאה בכתובים, עלולה להיות שונה לחלוטין.
שלישית: כל החומר עובר דרך המסננת של מוחו של
הכותב, ותוך כדי כך הוא משנה את צורתו.
מושגים משנים את משמעותם עם הזמן. ההיסטוריון,
הקורא את הדברים והמבין אותם באמצעות התודעה שלו, אינו
מסוגל לרוב להבין את משמעות הדברים כפי שהיו באמת,
בתודעה של הימים שבהם קרו. אם להשתמש במשל היווני
העתיק: ההיסטוריון רואה את הצללים של הדברים כפי שהם
מצטיירים על קיר המערה, ונדמה לו שהוא רואה את הדברים
עצמם.
נדמה לי שיהושע פורת נופל לא״אחת קורבן לחטא זה. הוא
קורא את הדברים, מבין אותם באמצעות המושגים שלו כיום,
ומחמיץ את העיקר. הוא מנשק את הגברת היסטוריה מבעד
למיטפחת. הרוח האמיתית של הדברים ממנו והלאה.
הספרות הביוגראפית מסוכנת עוד יותר. כל ביוגראף נוטה
להעלות את גיבורו בכמה דרגות, על חשבון האחרים. כתבתי
לא־מעט מיני־ביוגראפיות בחיי, ואני מכיר היטב את המילכוד
הזה. אתה מתרכז בגיבור שלך (ולא חשוב אם אתה אוהב או
שונא אותו) .הוא גדל לנגד עיניך, ואילו כל האחרים נשארים
כשלדים בלבד, בלי עור וגידים.
יש לכך סיבה פשוטה. כל הדמויות האחרות בעלילה
מופיעות רק מתוך התייחסות לגיבור הביוגראפיה. הם עצמם
רטוש ()1960
הופכים בלתי־חשובים, דמויות־מישנה בדראמה שלו. מיפעל־לא
יהודים. לא ערבים
חייהם מתבטל, וכל מה שנותר הוא היחס שלהם לגיבור —

תיווצר מציאות חדשה, נעמוד לפני הצורך לעצב מחדש את
רמותה של ישראל.
אחרי שכל זה ייגמר, אולי אתפנה לכתיבת זיכרונות, ואז
גם אקדיש כמה עמודים ליחסיי עם יונתן רטוש.
אם אני כותב על כך היום, הרי זה רק כדי שלא יירשם
כאילו עברתי בשתיקה על תיאורו של פורת, בבחינת ״שתיקה
כהודאה״.

הפסדים של תמ1ז

חטאי הביוגראף

בארץ תשתלב במרחב, תוך כריתת ברית בין הלאומיות
העברית והלאומיות הערבית.
ב־ 1941 עבדתי בחצי־מישרה בדו־שבועון עיוני בשם
החברה, שהרוח החיה בו היה רופא בשם יעקוב ויינשל,
רוויזיוניסט ותיק ונון־קונפורמיסט מושבע. אז צעדתי את
צעדיי הראשונים בעיתונות.
באוקטובר 1941 כתבתי מאמר שכותרתו העידה על תוכנו:
״בין עבריות ליהדות״ .טענתי שבארץ יש אומה עברית,
הנבדלת מן היהדות. כתבתי על כך כמה מאמרים.
כעבור כמה ימים סיפר לי ויינשל שקיבל מיכתב חריף מאת
אוריאל שלח(הוא יונתן רטוש) שתקף את תפיסתי ואותי. עד
אותו רגע לא שמעתי כלל על קיומו של שלח־רסוש.
באותה תקופה הכרתי את תמוז, והסתבר שהוא מעריץ
מושבע של רטוש. הוא נתן לי חוברת משוכפלת, מחתרתית,
ובה תזכיר שכתב רטוש־שלח ליאיר (אברהם שטרן) ,כדי
להשפיע על קו־מחשבתו. התרשמתי מאוד מן הסיגנון העברי
הנוקב של הכותב, וכמה מן הדברים שאמר בתזכיר דיברו
מאוד אל ליבי. הסתבר ששנינו היינו תמימי־דעים בעניין
חשוב מאוד: לא האמנו בדרך הטרור ובפעולתו של ״קומץ
נבחר״ ,כאמונת יאיר. שנינו האמנו שיש צורך להקים תנועה
המונית גדולה בעלת אידיאולוגיה מגובשת, ולהגיע לשילטון
ביישוב, לפני שיוצאים למילחמת־שיחרור נגד השילטון הזר.
באחד הימים בסוף 1941 הציע תמוז להפגיש אותי עם
יונתן רטוש. הסכמתי ברצון, ותמוז קבע את הפגישה בקפה
גדנסק׳ ברחוב יבנה בתל־אביב( .בשבוע שעבר סיפר לי תמוז
שהוא נהג אז לקבוע את כל פגישותיו בקפה זה, ששימש
בעיקר סוחרי שוק־שחור וספסרי־מילחמה. מילחמת־העולם
השנייה היתה אז בעיצומה, וכמעט בראשיתה).

פגישה עגומה
לגבי מה שהתרחש באותה פגישה קיימות, כאמור, שתי
גירסות.
את הגירסה שלי פירסמתי כמה פעמים, ובין השאר בגליון
העולם הזה 1260 שהופיע באחד בנובמבר . 1961 אני מציין
את התאריך, מפני שרטוש היה אז חי ובמלוא אונו.
וכך תיארתי אז את הפגישה:
חוששני כי הפגישה גרמה עוגמת־נפש לכל הצדדים
הנוגעים בדבר. בוודאי גרמה אכזבה מרה ליוזמה. תמוז היה אז
כפוף לחלוטין להשפעתו של רטוש, וראה בו נביא ומשיח. ככל
מאמין אמיתי, לא יכול היה לתפוס כיצר זה עוצם מישהו את
עיניו מלראות את גדולת מנהיגו. מן הסתם ציפה לכך שאפול
מיד בשביו של רטוש ואשתחווה אפיים ארצה.
למרבה הצער לא קרה הדבר. תחת זאת התפתח בינינו
ויכוח מר. בהסתכלי היום אחורה, ברור לי כי נהגתי בחוסר־טאקט
להחריד, כדרכם של צעירים בגיל זה. בלי ספק היה זה
עינוי לתמוז לראות נער בן , 18 שנראה כבן , 15 רזה כשלה
וחיוור, סותר בשצף־קצף את המושכלים־הראשונים של הוגה־ריעות,
שיכול היה להיות אביו. כבר אז נראה רטוש קשיש
מכפי גילו.
על מה סער הוויכוח? אחרי 20 שנה, אקטואליים הדברים
כיום כמו אז. הסכמנו בנקל כי בארץ נולרת אומה עברית
חדשה, וכי רוח היהדות, שיצרה את הפזורה בת 2500 השנה,
אינה יכולה לבטא את רוחה של אומה זו, היושבת על אדמתה
והמבקשת להקים את מדינתה.
ההתנגשות באה בגלל שאלת העלייה היהודית. מדבריו של
רטוש הסקתי כי הוא מתנגד לה, וכי הוא מוכן להסכים לכל
היותר לעליית יחידים, מבלי להפלות בין יהודים, יפאנים
ואיטלקים. ואילו אני, שכמו כל נער עברי בארץ השתתפתי
מגיל 14 בהפגנות הסוערות למען ״ע־לי־יה חופ״שית!״
תמהתי לפשר התנגדות זו.
בהגיון של בן , 18 שאינו יודע רחם, אמרתי לו בערך כך:
״אינני מבין אותך. אתה טוען כי כל צבר הוא עברי, היינו,
שמקום־הלידה הוא הקובע את היותו עברי. איני מסכים לכך,
אך זו דעתך. אם כן, מה איכפת לך שנביא לארץ מיליון
יהודים? הלא הבנים שלהם יהפכו אוטומאטית עברים. דווקא
מבחינת ההשקפה שלך, היית צריך להיות בעד עלייה המונית:
פשוט תתייחס לעולים היהודיים כאל בית־חרושת לייצור
עברים חדשים״.
עד כמה שאני זוכר, נסתיימה השיחה בנימה מרה של
התקפות אישיות עלי. מאז לא החליף עמי רטוש, במשך 20
שנה, אף לא מילה אחת.
עד כאן התיאור שפירסמתי ב־ , 1961 לפני 28 שנים.

מלאכת פלסתר
עכשיו בא יהושע פורת, ומספר על אותה הפגישה סיפור
שונה מאוד.
וכך הוא כותב:
לפגישה הביא אוריאל (שלח) את קביעות (החוברת
שלו) .וניסה לשכנע את אוסטרמן־אבנרי בצידקת דיעותיו.

לאחר שנים, בשנת , 1978 הזכיר אוריאל, בתגובה על דיברי
ידיד שביקרו על יחסו לאורי אבנרי, את הוויכוח בינו לבין
יוסף אוסטרמן(שמי אז) בסתיו , 1941 וכי הוא, אוריאל, שלל
אז את גישתו הגזענית של אוסטרמן ללאומיות. הוא ידע
להטיח באוסטרמן־אבנרי את ההאשמה החריפה, כי האחרון
הציע לאוריאל להיות, אלפרד רוזנברג׳ שלנו — .התיאורטי־קן
הנאצי של הלאומיות העברית, ואילו אוסטרמן נועד להיות
,היטלר׳ שלנו. חבל רק שאוריאל לא ביקר באותה חריפות את
עצמו, על השתמשו בשם מ״ן קאספף כתיאור לחיבור הרעיוני
שהתכונן לכתוב.״
אני בא כאן לטעון כי תיאור זה אינו רק מופרך ומגוחך על
פניו, אלא שיהושע פורת, המביא אותו בצורה זו, עושה
פלסתר את מלאכתו כהיסטוריון וכביוגראף, ולוקה בחוסר־אחריות
מדהים.
נחזור לעובדות: היתה פגישה ב־ . 1941 בפגישה זו נכחו
שלושה אנשים: רטוש, תמוז
ואני. תמוז אמר שאינו זוכר.
נותרים שניים — שני אנשים,
שתי גירסות.
ההגינות המינימלית היתה
מצווה על הביוגראף הישר להביא
זו בצד זו את שתי הגיר־סות.
פורת אינו עושה זאת.
הוא מביא את גירסתו של
רטוש (שעל מהימנותה נעמוד
מיד) ואינו מזכיר אף ברמז את
גירסתי, או את עצם העובדה
שיש גירסה שלי.
לפני שכתב את סיפרו, ריא־יין
אותי פורת ארוכות. הוא גם
מזכיר זאת ברשימת המקורות.
סיפרתי לו על הפגישה ההיא.
אך בספר אין לזה זכר. יוק.
ב״ציון המקורות״ אמנם נאמר
״אבנרי אורי, פגישה בקפה
נתסק׳ ,השלם הזה1.4.81 ,״,
אך הרי איש לא יטרח לחפש
בגליון ישן של השלם הזה
אני ()1940
כדי לברר מה כתבתי על הפגישה,
אם בכלל. את המאמר של 1981 כתבתי אחרי מות רטוש,
וחזרתי בו על הדברים שכתבתי עשרים שנה לפני כן.
מוזר. מוזר מאוד.

קיצורו של דבר: כשמעמידים גירסה מול גירסה, כל אמות־המידה
מובילות לקביעה שהגירסה שלי אמינה, ושהגירסה
שלו חסרה כל אמינות שהיא.
מותר להיסטוריון להעמיד גירסה מול גירסה. אך הבאת
הגירסה הבלתי־אמינה בלבד, כגירסה יחיד ה, תוך העלמת
הגירסה הנגדית — זהו מעשה שלא ייעשה.
אני יכול לשפוט את אמינות הספר כולו רק על פי האמינות
של הקטעים שהייתי עד־ראייה להם. ואם לקבל אמת־מירה זו
— חוששני כי סיפרו של פורת הוא מעניין, אך בלתי־אמין.

בדם וביזע
משהו על הטענה שתפיסתי היתה ״גזענית״ ,כדברי רטוש
בדיעבד.
פה מתעוררת הבעייה המושגית של הביוגראף. אינני בטוח
שפורת מבין למה הדברים מתייחסים.
אינני בא, חלילה, להגן על כל מילה שכתבתי כשהייתי
צעיר בן 17 או . 18 כפי שכבר ציינתי, הייתי אז בראשיתה של
אודיסיאה רעיונית, שהובילה אותי לאן שהובילה. אך אני
רוצה למנוע אי־דיוקים.
מי שאומר כיום ״גזען״ ,מתכוון לאדם המטיף לשינאה לעם
אחר. בימינו ובארצנו, כשאומרים זאת על ישראלי, הכוונה
היא תמיד לשינאת־הערבים. ואילו אני דגלתי כבר אז בהיפך
הגמור.
בימים ההם, טרם־אושוויץ, היו מושגים כמו ״גזע״ ו״דם״
מטאפורות שגורות, אולי בהשפעת העולם הרוחני של הימין
האירופי מכל הסוגים. וינסטון צ׳רצ׳יל נהג לדבר על ״הגזע
הבריטי״ ו״הגזע של האיים״ .זאב ז׳בוטינסקי שר ״בדם וביזע
יוקם לנו גזע /גאון ונדיב ואכזר ״.שאול טשרניחובסקי שאל
״מי אתם דמיי רותחים בי לכל זה לא היה שום קשר לתורת־הגזע
הנאצית, שייחסה סגולות ביולוגיות־איכותיות לגזע
ולדם, במובן המילולי של הדברים.
הנוער העברי היה אז נתון בתסיסה אידיאולוגית פוריה. היו
אלה חבלי״הלידה של המאבק הלאומי, וכולנו חיפשנו דוגמות
היסטוריות, שישמשו לנו מופת של גבורה והתנערות( .המילה
הערבית אינתיפאדה, התנערות, משקפת בדיוק מה שהרגשנו
אז) .הנוער ההולך בתלם הרעיוני, בהגנה וגם באצ״ל, חיפש
את דוגמותיו בתולדות הבית השני — מכבים, קנאים,
בריונים. על אלה נכתבו שירים ללא־ספור (כשהייתי באצ״ל
צעדנו ושרנו ״קמנו שבנו צעירי אונים /קמנו שבנו אנחנו
בריונים

זיכרון נזעחת
ואשר לטיב הגירסות:
יש הבדל גדול ובולט בין שתי הגירסות מבחינת הסבירות.
קודם כל, לגופו של עניין. אני הייתי אז בקושי בן , 18 צעיר
בלתי־ידוע לחלוטין, שכתב זה עתה את מאמריו הראשונים
בדו־שבועון עיוני שולי ודל־תפוצה. רטוש היה בן — 33
הפרש עצום בגיל זה. הוא נראה מבוגר בהרבה מגילו, ואני
נראיתי צעיר בהרבה מגילי.
רטוש כבר היה אז עיתונאי ידוע, עורך־לשעבר של ביטאון
חשוב, משורר.
הרעיון שאני, הצוציק, הצעתי לרטוש שהוא יהיה עוזר
שלי, ואני מנהיגו, מגוחך לחלוטין. אילו קרה דבר כזה היה
תמוז מתפלץ, ולא היה שוכח.
כל הסיטואציה המתוארת על־ידי פורת היא, על כן,
מגוחכת בעליל.
אך יש אמת־מידה פשוטה עוד יותר להערכת האמינות:
אני כתבתי את התיאור שלי כמה פעמים, כאשר רטוש עוד
היה חי. לא רק מעל עמודי השלם הזה, אלא גם בפרק ממצה
על הכנענים בסיפרי מילחמוז היום השביעי( .ספר זה אינו
מופיע ברשימת המקורות של פורת, ונראה כי כלל לא ירע על
קיומו של פרק זה).
אילו מסרתי תיאור כוזב, היה רטוש יכול להגיב — וכל מי
שהכיר את רטוש יורע שהיה קופץ ומגיב מיד. מעולם לא עבר
בשתיקה על אף מילה אחת שנכתבה עליו. ואכן, הוא הגיב
מעל עמודי השלם הזה עצמו ( )10.1.62 על סידרת המאמרים
שלי על הכנענים. בתשובתו התפלמס באירוניה עוקצנית עם
הרבה מקביעותיי, אך ל א הגיב על תיאור הפגישה.
עכשיו בא פורת וטוען כי בארכיון של רטוש יש העתק של
כתבה זו, ובה הגיב רטוש על תיאור הפגישה. מנוסח הדברים
עולה שפורת מאשים את השלם הזה בכך שהשמיט קטע זה.
גם זה מגוחך בעליל. אילו העזנו לצנזר מאמר של רטוש, היה
רטוש קופץ מעורו ומזעיק שמיים וארץ. נראה כי רטוש רצה
׳להגיב אך התחרט והשמיט קטע זה מתגובתו — ובצדק.
מה נותר? נותר שרטוש מעולם לא פירסם את הגירסה
המופיעה בסיפרו של פורת, אלא סיפר על כך כרכילות לכל
מיני אנשים, וביניהם נתן זך 20 ,שנה ו־ 30 שנה אחרי־מעשה.
בכל אותן שנים שנא אותי רטוש שינאת־מוות, וברור כי
שינאתו השפיעה על זיכרונו. יתכן שהוא ייחס לי את הדברים
כפי שהם הצטיירו לו בדיעבד בדימיונו, כשהוא משתמש
במושגים שהיו שגורים בפיו. הרי לא לחינם הוא הישווה את
יצירתו שלו עצמו למיין קאמפף של ארולף היטלר.

פורת בהלוויית תמוז
מש״ן, לא אמין
המיתוסים הקדומים של בני־שם, על תרבותם המשותפת של
עמי המרחב הזה( ,ובמילא על המאחד כיו ם את מורשת
הערבים והעברים) דיברתי אז לא־אחת על מורשת ״הגזע
השמי״ וקול הדם השמי. יסלח לי אלוהים.

שלושה ניגודים
הוויכוח בין רטוש וביני, שהחל באותה פגישה בקפה
1ד1סקי, היה על נקודות הרבה יותר מעשיות. הוא לא התנגד
לי מפני שהייתי, כביכול, גזען, אלא מפני שפסלתי לחלוטין
ובאופן מוחלט, שלוש אבני־יסוד של תפיסתו.
שנינו היינו תמימי־דעים שקמה בארץ אומה עברית חדשה.
אולם לגבי מהותה, נחלקו דיעותינו באופן יסודי.
רטוש היה בעל תפיסה ביולוגית: עברי הוא מי שנולד
בארץ, נקודה( .מכיוון שלא הוא ולא איש מחסידיו נולדו בארץ
בעצמם, עשו לעצמם הנחה והסכימו לצרף לברית, באופן
חד־פעמי, מי שבאו כילדים. הוא בא בגיל , 11 אני בגיל , 10
תמוז בגיל ,6וכו׳).
התפיסה שלי היתה שונה לגמרי, האמנתי אז(ואני מאמין
גם כיום) כי תנועת־הגירה, המעבירה המוני אנשים לארץ
אחרת, מולידה בהכרח אומה חדשה. ציבור אנושי המתגבש
בנוף חדש, במציאות גיאו־פוליטית חדשה, בשפה חדשה,
במציאות שכל־כולה חדשה, מוכרח להתגבש בצורה חדשה.
כך הביאה הציונות בארץ ללידת אומה חדשה, שכל
המשתייכים לה הם ״עברים״ ,ולעובדת הלידה של הפרט יש
חשיבות מישנית( ,פירטתי גישה זו בסיפרי מילחמת היום
השביעי).
ברבות הימים התקבלה תפיסה זו על־ידי חסידיו־לשעבר
של רסוש עצמו, והדבר הרגיז אותו שבעתיים.
שנית: רטוש רצה בניתוק מוחלט מן היהודים. הוא פיתח
תורה שהיתה, למעשה, אנטי־שמית מובהקת. ואילו אני, בכל
הגילגולים של תפיסתי, קבעתי שיש בהכרח זיקה הדדית
חזקה בין יהודי העולם ובין האומה העברית בארץ. השוויתי
זאת פעמים רבות לזיקה ההדדית הקיימת בין האומה
האוסטרלית או האומה הקנדית ובין האומה הבריטית והתרבות
האנגלו־סכסית.
שלישית, ואולי זה היה העיקר: מאז שעמדתי על דעתי
היכרתי בלאומיות הערבית, כעל העובדה הדומיננטית במרחב
הזה, שעימר, נצטרך להתמודד. מאז שנות ה־ 40 הצעתי לכרות
ברית עם הלאומיות הערבית, לעזור למילחמת־השיחרור של
הערבים בכל ארצותיהם, ולגבש יחד איתם מעצמה מרחבית
— ברית־עמים, שוק משותף וכו׳.
רטוש התנגד לכך לחלוטין. כשם שטען כי אין עם יהורי,
טען שאין אומה ערבית או אומות ערביות. יש רק ״עממים״
עלובים, רוברי־ערבית, שאותם יש לקלוט ולבולל באומה
העברית החדשה. מכאן הגיע גם לרעיון של ברית בין
״המיעוטים״ — ישראל, המארונים, הכורדים, הקופטים וכו׳
— נגד הלאומיות הערבית.
בעיניי היה זה תמיד רעיון אווילי, מסוכן, קולוניאלי
וריאקציוני.

מי תפס טרמפ?
שער הספר של פורת
בן 18 נז 1ל בן 33
רטוש וחסידיו, ותמוז ביניהם, חיפשו את החומרים שלהם
בעבר העברי־הכנעני הטרום־תנ״כי. הם דיברו על ״ארץ־
עבר״ ,שרו על עשתורת וקידשו את סמל הבעל, קרני־השור.
אני חיפשתי משהו גדול יותר, רחב יותר. הגעתי להכרה
שאנחנו חלק מן המרחב הגדול המשתרע מגבולות איראן ועד
לדרום־סודאן, מתימן ועד מארוקו. במילא מצאתי את
החומרים שלי במיתוסים קדומים, בנילגמש של ארם־נהריים,
בקרתגו של צפון־אפריקה, בכל החוג התרבותי הגדול של
בני־שם הקדמונים. מכאן המושג שטבעתי אז ,״המרחב השמי״.
מעולם לא האמנתי שיש איזושהי סגולה לגזע — השקפה
אירופית שהיתה תמיד מגוחכת בעיניי. אך ברברי על

רטוש לא היה מסוגל לסבול שום דיעה שונה משלו. דבריי
שלי נראו לו תמיד כדיברי־כפירה.
הרגיז אותו שלעיתים קרובות קראו לי בכלי־התיקשורת
״כנעני״ .למעשה זאת היתה מילת־גנאי(את התואר ״כנעני״
המציאו אויביו של רטוש) ,ומי שכיבד אותי בתואר זה התכוון
להשמיץ אותי. אבל לרטוש היה נדמה שאני גונב את תהילתו
שלו.
מכיוון ששנינו דיברנו על ״אומה עברית חדשה״ לא הבינו
מבקרים שיטחיים את ההבדל התהומי בין תפיסותינו. הרי
בעיני האירופים, כל הכושים הם אותו דבר. בעיני יהודים
שמרניים, כל מי שדיבר על ״אומה עברית״ היה ״כנעני״
נתעב.
וכאן באה טענה נוספת שלי נגד פורת וסיפרו. הוא מזכיר
(המשך בעמ 1ד )40

וה הם אוהדים...הה הן אוהדות...הה הם אוהדים ...הה הן אוהדות

ויקטור שם־טוב:

מואשה לובלסק־:

מר חאס :

..בשוט נ שנב ער ..הנשים אומוות שאנו ..יש עדייו אונלוסיה
הכביש יכני המשאיות!״ עבדים של הישואליס!״ של נשים שבעות!״
בימים אלה מתקיימת תערוכה המיועדת לנשים
בלבד. בין ההרצאות, על נושאים כמו אופנה, מכוני
הרזייה, בריאות וקוסמטיקה, נחבאים להם גם נוש אים
חשובים כמו תעסוק ת נשים. שאלתי את מזכ״ל
נעמ״ת.

כשאומרים בארץ ״הנחמדים״ ,מתכוונים לבולג רים.
עם מקסים. גם במילחמת־העולם השנייה, תחת
מישטר פאשיסטי, חרפו את נפשם פעמים רבות וה צילו
את רוב יהודי בולגריה. דווקא הם מנהלים עכ שיו
טרנספר־ענק 140 .אלף תורכים נאלצו כבר לעזוב
את בולגריה, והלחץ נמשך.
האם טעינו בקשר לעם הנחמד הזה, שאלתי את
חבר־הכנסת לשעבר ויקטור שם־טוב, אחד הבולגרים
הידועים ביותר בארץ.

טונטפד
כן, גם אני נדהמתי מהידיעות על היחס למיעוט התורכי
בבולגריה. אני יודע שהעם הבולגרי נתן דוגמה של יחס
אנושי והומני למיעוט היהודי שלהם, לא נתן לשלוח אותם
למחנות־ההשמדה, ובשנת , 1948 בג׳סטה בלתי־רגילה, נתן
לכולם לעלות ארצה ולבנות לעצמם מדינה. קשה מאוד
לשכוח דברים כאלה.

ולכן החדשות האחרונות מבולגריה מפתי
ת ו אני
יודע שיש בעם הבולגרי מישקע עמוק מאוד נגד
התורכים, כתוצאה של 500 שנות שילטון תורכי, אבל מובן
שזה אינו מצדיק גירוש מיעוט לאומי. יחד עם זה, אסור
לשכוה שכל הידיעות באות מהצד התורכי, ועד היום לא
היתה תגובה מהצד הבולגרי.

במיקרה הזה, נראה כאילו חוכר־התגובה
הוא הודאה.
אני לא יודע בדיוק מה קורה שם, אבל גם אם הידיעות הן
נכונות, ברור לי לגמרי ששיכבה רחבה ביותר בעם וכל
שיכבת האינטליגנציה אינה משלימה עם זה.

זה מאוד מכ-היד, מה •מאתה אומר. איני
יכולה •מלא להכ־*מ הקבלה אצלנו. האם ו.פ אצלנו

ייי*דיירי

ריי^יריהי
י״-ויי^יר^^

מימלימה עם זה?
אצלנו הטרנספר יהיה בלתי־אפשרי. אנהנו פשוט נשכב
על הכבישים לפני המשאיות, ולא ניתן להן לעבור. לא יהיה
כדבר הזה כאן.
(דניאלה שמי)

אתם מעודדים יוזמות כאלה?
פנו אלינו לקחת חלק באירוע, ולא הבענו את הסכמתנו.
אני לא יכולה לטעון כנגד מי שלוקח חלק ועושה, אבל זה
לא הזמן לעסוק בפסטיבלים של תצוגות־אופנה, אפילו אם
מתבלים את זה בקצת מידע על חקיקה.

עבודה

השבוע התפרסמה בעיתון ״העיר״ כתבה שתיארה
א ת תנ אי -ה עסק ת ם של ילדים פלסטיניים בני . 15-14
הילדים מועסקים בשוק״הכרמל ובשוק הסיטונאי,
12 שעות עבודה ביום, עבודה פיסית קשה מאוד.
שכרם נע בין 100ל־ 120 שקל בשבוע.
פניתי למרי חאס, פלסטינית מעזה, בוגרת החוג
לחינוך באוניברסי ט ת ״ויילוק״ בארצות-הברית, וש אלת
אותה מה, לדעתה, תהיה ההשפעה על הילדים.
השפעה לא טובה.
יש עליהם הרבה לחצים. הם עובדים עם מבוגרים מהם,
העבודה קשה מאוד, הם מפחדים, מרביצים להם, ונוסף על
הכל יש להם לחץ מהמישפחה, והם מוכרחים לעבוד כרי
לפרנס את המישפחה. קשה להם לקבל את כל האחריות
עליהם.
יש בעיות קשות, כשילדים כל־כך צעירים ישנים עם
מבוגרים באיזה גן ביפו. הם רואים איך מעשנים חשיש, ועוד
מעשים לא טובים.

מה אם מרגישה שבנה עובד בישראל?
הנשים אומרות שאנו עבדים של הישראלים.
אין מה לעשות. למבוגרים לא נותנים לצאת, בייחוד
עכשיו עם הכרטיס המגנטי, ולפעמים אבי־המישפחה פצוע,
ואינו יכול לעבור.
השכר הנמוך שנותנים להם מוסיף לתיסכול. לילדים
הפלסטיניים אין אגודה, אין זכויות, אז מותר לנצל. אני
ראיתי כבר ילדים בני 10 שעומדים ומחכים שיאספו אותם
לעבודה.
הרגשה קשה מאוד.
(גלית בר1

נשים הנושא העיקרי, לדעתי, שצריך לעמוד על סדר־היום הוא
תעסוקת־נשים ואבטלה. יש היום יותר מ־ 60 אלף מובטלות,
שהן ,׳ 10 מכוח־העבודה של הנשים בארץ. הגידול באבטלת
נשים גבוה מאבטלת גברים ביותר מ 5זה בא לידי ביטוי
באיכלוס מעונות־יום.
בערי־הפיתוח ניאלץ לסגור מעונות־יום, כי אין אמהות
עובדות השולחות ילדים למעונות, כך שמבחינתי בראש
סדר־העדיפויות עומדים היום הנושאים האלה ולא פסטיבלים•
אבל אנחנו מרינה דמוקרטית, וכל אהד רשאי לפעול
כראות עיניו.

את לא רואה בזה ניסיון לקבע אפליה,
שהיא במילא קיימת?
אני לא יכולה להגיד שלא צריך לתת ביטוי לדברים
ספציפיים לנשים.
אנחנו, למשל, שותפות בתערוכות־צילום על נשים בעבודה.
תערוכה כזאת נותנת רקע על מידת המעורבות של
נשים, היא מספקת מידע והמחשה. לא הייתי פוסלת המחשה
מסוג כזה. יש דברים המביאים לירי ביטוי איפיונים מסו־
׳ימים, והם מהווים מסר. אבל קוסמטיקה ואופנה אינם מסר.

זה לא מקומם אותך?
באופן אישי לא תמצאי אותי שם. במדינה שלנו יש
פערים מחשבתיים וחברתיים אדירים. אני לא יודעת מי היא
אוכלוסיית־היעד של האירוע, אבל יש עדיין אוכלוסיה
שבעה של נשים שיאהבו את זה, ויש להן גם כסף להשקיע
בדברים האלה. אני מייצגת אוכלוסיית־נשים שונה.
(א1ריח זחבבל)

חה הם אומרים...מה הן אוסרות...מה הם אוסרים ...הה הן אוסרות

מיר רז:

ישראל(.פוצו״) ויסלר:

הילל קורגפלד:

..אור יש הצדקה ,.כל שאו התואדים ..המדינה ודעת טוב
לעישון בבית־הסבו!״ היו 1נ בו ו וטסים!״ מאיתנו לחנו ירדים!״
בן אד ם בן ,60 איש סולידי, מסודר בחיים, סופר-
ילדים אהוב ומכובד, פתאום מעורב בעשיית סרט
ישראלי, ועומד מרצונו החופשי מול עדת מבקרי-
הקולנוע שוחרי״הטרף.
ישראל (״פוצ׳ס ויסלר עסק בחוד שים האחרונים
בעשיית הסרט ״יוסל׳ה, אין זה קרה!״
למה לך בל העסק הזה, שאלתי אותו.
היה נושא שבער בעצמותיי. בכל הספרים כתבו איך
הפלמ״ח ניצח, איך כולם היו ג׳יימס בונדים וסופרמנים. אני
היית־ שם, רציתי להראות את הצד השני, האנושי האחר.
דציתי שאנשים יידעו את האמת.

לי אין שום דבר בעד אסטיס, אימנים ואי־אם. לא
מבינה בזה, לא מעניין אותי במיוחד, לא חולמת
ללכת לשם.
ופתאום אני מוכנה ללחום את המילחמה שלהם.
אנשים שעברו קורס 1 \> 1החליטו שזה טוב מאוד,
ועודדו לעשות קורס מיוחד לילדיהם. כאן התערבו
מישרדי־הממשלה וביטלו א ת הקורס, בטענה שזה
עלול להזיק לילדים מבחינה ריגשית. התערבות
מוחלטת בחופש הפרט.
פגשתי את הילל קורנפלד, מי שהשתתף בסדנ ה
של וץ\ ו. הוא אב לילד בן . 14 שאלתי אותו האם
גם בנו היה רשום לסדנה.

בקיבוץ בית־השיטה החליטו ילדי חברת־הצוער
והוריהם, בהחלטה משותפת, שמותר יהיה לתלמידי
כיתות״התיכון לעשן סיגריות בשטח בית־הספר.
הקיבוץ החליט להעביר א ת מלוא האחריות לתל מידים,
והעדיפו אישור רישמי מאשר עישון בסתר.
פניתי למירי רז, מנהלת ההדרכה וההסברה

ומה שקרה בפועל זה שהיום הסרט מוקרן,
ורואים אותך ביומן־אירועים מדבר על שילשול,

טעויות

קולנוע

חינוך

ב״אגודה למילחמה בסרטן״ ,ושאלתי אותה לדעתה
על צעד זה.

וברשת ב׳ שמעתי אותך מדבר על יופל׳ה ודד
מסטיק המשלשל. היש אמת בשמועה שאתה
רוצה לזכות בתואר המשלשל הלאומי, אם תסלח
לי על הביטוי?

היה בגיל המתאים, הייתי שמח מאוד לרשום אותו, ואני
בטוח שהילד היה מפיק מזה תועלת מרובה, כמו שאני
הפקתי. אני מכיר אישית את פט גרוב, מייסד ה־1ו!\ ,1ומי
שמעביר חלק מהסדנה, ואני בטוח שכוונותיו נעלות ביותר.

תראי, כל התוארים האחרים כבר תפוסים, אז לוקחים מה
שנשאר.

מה דעתך על־כך שהמדינה ביטלה את
הסדנה לילדים?

הכל תלוי בהסבר שנתנו להם לפני שהחליטו לאשר את
העישון. מצד אחד, לא יעלה על הדעת שלא לנהוג על־פי
המגמה הרווחת בעולם ולאסור את העישון, אלא לעשות
דווקא להיפר. אך מצד שני איני מכירה את האווירה בבית־הספר,
ויתכן שהבהירו להם את המשמעויות של העישון
ונתנו להם כלים להתמודד עם הפירסומת. במצב כזה האווירה
הכללית היא נגר עישון, והעישון נתפס כשלילי.

איזה מהאפשרויות נראית לך יותר סבירה?

למעשן
דימוי של מצליחן, מאצ׳ו, גבר או אשה משוחררת,
אשה מוצלחת. יש הוכחות מדעיות לכך שאנשים
צעירים הם בעלי דיעה לא־מגובשת, ולכן מושפעים בקלות
רבה מפירסומת.
אם הם יבינו באמת מהו הנזק, אולי יש הצדקה למעשה.
אך אני מסופקת.

אתה מוכן לענות.ברצינות?
אני אענה ברצינות. הטלוויזיה באה לסקר מיפגש של
לוחמי״פלמ״ח. הצלמים ררפו אחרי די הרבה, ראיינו אותי
ודיברתי הרנה. מה אני יכול לעשות אם מכל הסיפורים
המעניינים הם השאירו רק את הקטע על השילשול, וברדיו
זה היה דומה הם שומעים הכל, אבל מה שמעניין אותם לתת
לציבור זה שילשוליס. תסתכלי השבוע בערוץ ב׳ ותראי
סרט על מאחורי־הקלעים של הסרטת הסרט. יש דברים
אחרים, יפים וחשובים זנעימים, מסוג הדברים שעובדים על
הצופים של הסרטים, אבל לא עובדים על המבקרים ועל
השדרים.

מה אתם עושים כדי למנוע מצעירים לע
אני
רואה שזה כואב לך. הושקע בסרט הרבה
כסך. אתה הושב שתראו אותו חוזר אליכם?

בשנה הבאה נתחיל עם תוכנית־לימודים חדשה, שבה
יוסברו כל המשמעויות של עישון סיגריות. התלמידים
המשתתפים בתוכנית יהיו במעקב, ואחרי תקופה תהיה
הערכה לגבי התוצאות.
אנו נלחמים להעלאת מחיר הסיגריות. המחיר אמנם לא
משפיע על מבוגר המעשן מזה שנים, אך על ילד צעיר, שרק
התחיל לעשן ואין לו הרבה כסף, זה מאור משפיע.
(גלית בר)

עזבי כסף. הושקעה בסרט הרבה מאוד נשמה, ואני מקווה
לקבל על זה בחזרה מהצופים.

נבון להיום, שלושה ימים אחרי תחילת
ההקרנה של ״יוסל׳ה, איך זה קחו?״ אתה תעשה
עוד סרטים?
זה תלוי בבעירה בעצמות. אני רוצה לעשות עוד סרט על
(דויאלה שמי)
מילחמת-העצמאות.

לא, הוא לא היה רשום, כי הוא לא בגיל המתאים. אילו

אני חושב שזו התערבות גסה מאוד. יש למדינה זכות
להתערב כשהילדים סובלים מהתאכזרות פיסית או נפשית,
אבל בשום אופן אל לה למדינה להתערב בחינוך של הילד.
אס הם מתערבים מרוב דאגה לנפשו של הילד הרך, אז למה
לא יפסיקו מיר את קיום ה״חדרים״ במאה־שערים, שם
ילדים בני 3לומדים 8שעות ביום תורה, וגם חוטפים מכות
מהרבי? אם הם החליטו לבדוק את הסדנה של , 1 1אולי
כדאי שיבדקו את כל המיסגרות שבהן מבלים הילדים, כולל
מיסגרת ארבע שעות שנותן מישרר־החינוך.

האס ייט סדנות כאלה לילדים בהו״ל?
כן, שמעת־ שיש. אבל עד היום הן לא הגיעו ארצה.
כנראה כולם שמעו שכאן בארץ עינו של האח הגדול פקוחה.
הסדנה הזאת לילדים קמה פשוט בגלל ההורים שביקשו
אותה, ועכשיו המדינה אומרת בעצם ״אתם אולי הורים
טובים, אבל אנחנו יודעים יותר טוב מכם מה טוב לילדים
שלכם״ .נכון שזה לא ייאמן?

אל. אתה לא יודע זאת? י
אני עולה חדש־יהסית, אני עדיין לא יודע הכל על הארץ,
(דניאלה שסי)

מכסחיוקשדים — 2איוו! רייטמן

תסריט

ולם חן 1בתל־אביב היה מלא ברובו
המכריע בנוער חם ואוהד, שליווה
בקריאות עידוד ובמחיאות־כפיים את נעימת
הפתיחה של הסרט ואת המכסחים המוכרים
להם מהפרק הקודם. עלילת הסרט שנגולה
לאחר מכן היתה, כמובן, עניין מישני.
בפרק השני יוצאים המבסחים להגן על
ניו־יורק מרוחו של ויגו, שליטה העריץ משכבר
הימים של מולדביה וקרפטיה, מקום הולדתו
של דרקולה הזכור לטוב. ויגו משתמש
ברוע ובאלימות של תושבי ניו־יורק כדי ללוש
מהם עיסת שדים ורודה, הזורמת במינה־רות
התת־קרקעיות של העיר ומאיימת להביא
עליה כלייה.
קהל־הצופים הנלהב, שליווה את העלילה
באהדה ובאימה במקומות הנכונים, אישר את
דבריו של אחד מגיבורי הסרט, כי דברים
רבים בעולמנו לא ניתנים להסבר רציונלי.
כראייה נוספת היה יכול להוסיף את הצלחתם
של סרטים מז׳אנר המכסחים, פולטת״סט,
תינוקה של תזמרי וכיוצא באלה.
העובדה שבעולם הרחב ציינו השבוע 20
שנה לנחיתת האדם הראשון על הירח, אין בה
כדי לערער את התחושה העמוקה ועתיקת־היומין
המלווה את האדם, כי מתחת למציאות
הגלויה, הפועלת על פי חוקים רציונליים,
קיימת מציאות נסתרת ואמיתית הרבה יותר,
המשקפת חוקים וכוחות אחרים שמחוץ
לחוקי־הסבע המוכרים לנו.
את התחושה הנסתרת הזאת לעולם לא
יוכל המדע לעקור. עובדה, גס לאחר שה־אסטרונאוטים
הביאו עימם צילומים
מרהיבים של כדור־הארץ, כפי שצולמו
מעל פני הירח, הוסיפו לפעול בארצות-
הברית שתי אגודות ותיקות, ששמו
לעצמן למטרה להוכיח שהירח עשוי
מגבינה, וכי כדור־הארץ הוא שטוח.
בסקר שנערך באחרונה בקרב מורים
בבתי־ספר בארצות־הברית, נמצא ש־*44
מהם מאמינים בשטן ובנוכחותו בעולם 209!>,
מאמינים במאגיה שחורה ר>* 22 משוכנעים
בקיומם של רוחות ושדים.

1974 רצח רונלד את כל בני מישפחוזו, שישה
במיספר. על כן נירון לשישה מאסרי־עולם
עוקבים, וזאת, למרות טענת סניגורו כי מרשו
מילא אחר הוראותיהן המפורשות של קולות
שהידהדו בדירה.
שנתיים אחר כך הושכרה הדירה למישפ־חת
לוטץ. כעבור 28 ימים נטשה המישפחה
את הבית בבהלה. הסיבה, רוחות ושדים הטרידו
ללא הרף את מנוחתם. דלתות כבדות נקרעו
מציריהן, מאות זבובים פלשו לחדר הסלון
באמצע החורף, חלונות נפתחו מאליהן, ומה
ששבר כנראה את גבה של המישפחה האומללה
היה המראה המזוויע של הגב׳ לוטץ המרחפת
בחדרי הבית בעת שנתה. הצרות לא
הצטמצמו בבני־המישפחה בלבד. הכומר מא־רקוזו,
שהתיז על הבית מים קדושים כנגד
רוחות רעות, התנסה אף הוא בחוויה מפחידה.
כמה שעות בלבד אחרי ששוחח עם
מישפחת לוטץ בטלפון, נעקר מיכסה מכו־

אה, שבתרגיל מבריק של ריכוז מחשבתי הצליחה
לסלקם מהחדר.

המיקרה המוזר של טינה
ך* אמת צריכה להיאמר, שהפולטר־
1 1גייסטים, למרות שהם מהווים מיעוט
מבוטל בעולם האחר, הוציאו שם רע לרוחות.
הרוב השקט, כמינהגו של עולם, טוב לו
במקום שהוא נמצא וענייני העולם הזה רחוקים
ממנו יותר מאשר ענייני העולם הבא
מאתנו. עובדה, במרבית המיקרים אנחנו הננו
הצד הטורדני, המטריח אותן לסיאנסים משעממים
ומאלץ אותן להשיב על שאלות בנליות
בדבר הרגשתן ״בעולם ההוא״ ,או להוכיח
באותות ובמופתים שהן אכן רוחות מתים.
למעשה, הספיריטואליזם המודרני, שנולד
ב־ , 1848 החל אף הוא את דרכו בנקישות של
פולטרגייסט על קירות ביתם של מישפחת
פוקס. בתחילה לא ידעו בני־המישפחה למה
לייחס את הקולות המוזרים האלה. אבל עד
מהרה שמה לב בתם הבכורה, קתרין, שהנקי-

על רוחות, שד*

הרוח מצילטנהם
האמונה בקיומה שר מציאות
נסתרת ומיסתווית
מוסיפה דהתק״ם
למתת המדע

^ חת הרוחות הוותיקות והפופולריות
ביותר בספרות ובקולנוע היא הפולטרי־גייסט
(רוח רעשנית) ,ילידת בריטניה, ארץ
אשר טירותיה העתיקות מספקות זה עידן
עידנים מקום־מיסתור לרוחותיהם של רוצחים
מבני־האצולה, אשר אינן מוצאות מנוחה
לעצמן מחמת המעשים הנוראים שעשו בימי
חייהן.
אחד הבתים המפורסמים ביותר בגין הרוחות
השוכנות בו, מצוי בצ׳לטנהם. זהו בית
נאה בן שלוש קומות, שהיה שייך ב־1880
לקפטיין דספארד. מרישומי היומן שהשאירה
אחריו בתו, מסתבר שהבית שימש מקום־
מישכן לרוחה של אשה צעירה ומיסתורית,
שהופיעה לבושה שחורים ופניה מכוסות במי־טפחת.
מישפחת דספארד לא הצליחה לתהות
על קנקנה של הרוח ולעמוד על פשר מצוקתה,
אבל על פי קולות הליכתה בלילה, טריקת
הדלתות והזזת הרהיטים, הבינה שמשהו
רציני טורד את מנוחתה.
כיום משמש המקום בית־דירות ואחדים
מהדיירים מוכנים להישבע שראו את האשה
המיסתורית לבושת השחורים משוטטת במי־סדרונות
הבית באותו אי־שקט של ימים עברו,
ואולי אף גדול יותר. שכן אחדים ראוה
מסתובבת גם מחוץ לבית.
העדות המרעישה ביותר נמסרה באחרונה
מפיו של טבח מצ׳לטנהם. האיש סיפר שכאשר
עבר במכוניתו ליד הבית, במיסגרת
שיעור־נהיגה, התייצבה לפתע אשה לבושה
שחורים לפני המכונית. הטבח עצר בבהלה
את רכבו, אבל למרבה הפתעתו, המדריך, שישב
לצידו, לא ראה דבר. מה פלא שאחרי
אירוע מסעיר כזה הוא נכשל במיבחן־נהיגה.
תקרית קשה יותר היתה לרונלד דה־פאו,
אזרח אמריקאי שקט ונעים־הליכות. בנובמבר

המכסחים בפעולה
את השדים כדאי להשאיר בא1לנו1ח־הקזלנ 1ע
ניתו מציריו, נחבט בשמשה וניפץ אותה לרסיסים.
ואם
כבר מדברים על מינהגם הנלוז של
כמה רוחות נחותות ללוות את הופעתן בנחיל
זבובים, אי אפשר שלא להזכיר את עדותה של
השחקנית שירלי מקליין, שביקרה באחרונה
בארץ, ובה היא מספרת על ביקור אצל רופאה,
המצליחה בעזרת דיקור מחטים לגלגל
את חייה כמה גילגולי דורות לאחור.
והנה, מאחד ממסעותיה בזמן, שבה מקליין
לקליניקה מוקפת עשרות זבובים גדולים וטו־רדנים.
קרוב לוודאי שלהקת זבובים זו היתה
מלווה אותה גם בביקורה בארץ, בפגישותיה
עם ראשי־המדינה, אלמלא הבחינה בהם חרופ־

שות אינן אקראיות ולפיכך צריך להיות להן
מקור אינטליגנטי. ואם אינטליגנטי, אזי אפשר
ליצור איתו קומוניקציה. קתרין הציעה
עצמה כמתווכת של הקולות הללו, ובכך
נוסד רישמית המושג הספיריטואליסטי
הקרוי מדיום.
התיקשורת התנהלה באמצעות נקישות
על הקיר, בדומה לתיקשורת המתנהלת בין
אסירים בכלא. עד מהרה נוצר קור מוסכם בין
הרוח לאחיות קתרין ומרגרט: נקישה אחת —
לא, שלוש נקישות — כן, וכך הלאה.
באמצעות תיקשורת הנקישות למדו האחיות
פוקס, כי הנוקש הוא רוחו של רוכל שנרצח
באותו בית.

לא עבר זמן רב ושמן של שתי האחיות
התפרסם ברבים. עד מהרה הן העתיקו את
מגוריהן לביתה של האחות השלישית, אן,
והחלו לגבות תשלום ממשתתפי הסיאנסים.
ספקנים שחקרו את התופעה מקרוב הגיעו
למסקנה שמקור הנקישות הוא בתנועה
מיוחדת של מפרק הברר, אשר האחיות נהגו
לעשות בהסתר. ואמנם, כאשר ועדת מומחים
שבאה לביתן ודרשה מהן לנהל שיחה עם הרוחות
כשרגליהן מיושרות ומונחות על כריות,
הן לא הצליחו ליצור איתן קשר.
כישלון זה, כצפוי, לא ריפה ידיהן של האחיות
ולא עירער את אמון הציבור כלפיהן.
ב־ 1852 נסעה קתרין ללונדון ושם קצרה הצלחה
עצומה, שהיתה נמשכת לבטח עד סוף
ימיה, אלמלא הודתה כעבור 20 שנה שכל
שיחותיה עם הרוחות היו מעשי הונאה. בהזדמנות
זו גם גילתה את סוד הנקישות הליליות
המיסתוריות: תפוח־עץ קשור לחוט שהיא גי־לגלה
במדרגות.
פולטרגייסט אלים ותוקפני יותר התגלה
בחורש מרס , 1984 במדינת אוהיו שבארצות־

אחרים.
טינה הפכה אישיות מפורסמת בכלי־התיקשורת.
רבים משכניה נשבעו שראו במו
עיניהם חפצים עפים באוויר. טינה נחקרה על
ידי מומחים לתופעות על חושיות, שאישרו
את קיומן האותנטי של התופעות. אולם, בדיקה
זהירה, שנערכה על ידי אנשים ספקנים
יותר מאותם מומחים לפאראפסיכולוגיה, העלתה
כמה עובדות חשודות:
• שאנון אמנם תפס במצלמתו שיבעה
מכשירים מתעופפים, אבל הם התעופפו באוויר
אך ורק כאשר הסיח את דעתו לרגע
מטינה או סובב את ראשו.
• בסרט־וידיאו שצילם צוות של עחץ .6
נתפסה טינה כשהיא משליכה באוויר
מנורת־שולחן, כאשר דימתה שהצוות אינו
מצלם.

בערה בל אש
^ חת התופעות המוזרות והמיסתוריות
ביותר, עד כמה שאפשר בתחום הזה

שהתבקשו לחוות דיעה על המיקרה טענו,
שאש המוזנת אך ורק מבגדים, לא יכולה להפוך
גוף אדם לערימת אפר, בגלל כמות הנוזלים
הגדולה שמכיל הגוף האנושי. כדי לכלות
אותו בצורה כל כך יסודית נדרש כבשן
אטום וטמפרטורה של יותר מ־ 1000 מעלות
צלזיוס.
המעניין הוא שגם במיקרים האחרים של
מאכולת־אש, התופעה חוזרת על עצמה.
המיקרה הראשון ארע ב־ , 1725 למאדאם
מילה, בעיר ריימם. החשד נפל כמובן על
הבעל, אבל בית־המישפט הגיע למסקנה
שמאדאם מילה נספתה באירוע יוצא־דופן של
בערה ספונטנית, וזיכה את הבעל מכל אשמה.
גם המאה ה־ 19 היתה ערה לכמה
מאכולות־אש. המדהים בהם אירע לאשה
צעירה בת 30 מניו־יורק. האש ששרפה את
גופתה היתה עזה כל כך עד כי היא יצרה חור
בריצפת החדר, דרכו נפלו שרידי הגופה לקומת
הקרקע. אם כן, כיצד נשרפו כל האומללים
הללו באש עצמית? על כך יש כמה וכמה
הסברים, אבל דעתם של מי שרוצים להאמין

נ7יפגשים מהסוג השלישי

עשוה זבובים
גדורים וטורדנ״ם
דוו את שיור
מסר״! בשובה
ממסע בשלם
האחו

בפולטרגייסט ובשריפה ספונטנית ממילא לא
נתונה להסברים רציונלים.

מיפגשים מהסוג השלישי
פירסמו חסידי העב״מ
ף * 1987
בארצות־הברית מיסמך סודי, שאם
היה אמיתי הוא היה נחשב לגילוי המדהים
והסנסציוני ביותר בהיסטוריה האנושית. על
פי מיסמך זה גילו השילטונות האמריקאים,
בספטמבר , 1974 ארבע גוויות של יצורים
מהחלל החיצון, ליר שבריה של צלחת מעופפת.
יתרה
מזאת, המיסמך מפרט כי באותו תאריך
מינה הנשיא טרומן ועדה חשאית שהוטל
עליה לבדוק את שרידי הצלחת המעופפת,
על מנת לעמוד על סודותיה הטכנולוגיים
ולהמליץ לממשלה על צערי־תגובה נאותים
לפלישה אפשרית של יצורים מן החלל החיצון•
כל הניסיונות לאמת את המיסמר, בתיקים
של מישרד־ההגנה האמריקאי, העלו חרס.
אבל מן המפורסמות הוא, ששום הכחשה
לא תזיז את חסידי העב״מ, בין בארצות־הברית
ובין בחיפה, מאמונתם בקיומם של
יצורים מן החלל החיצון, הפוקדים חדשות
לבקרים את כדור־הארץ, במיסגרת חבילות-
נופש שנתיות, המובטחות להם מכוח הס־כמי־עבודה.
אמנם,
ההוראות אוסרות עליהם במפורש
יצירת מגע עם תושבי כדור־הארץ, אבל נוכח
התנועה ההמונית מופרים איסורים אלה פעם
אחר פעם. כך, למשל, בחודש דצמבר , 1985
דיווח אזרח אמריקאי, וויטלי שטריבר, כי הוא
נחטף על ידי יצורים מהחלל החיצון, הוכנס
על ידם לצלחת מעופפת ושם נעשו בו
מעשים מגונים, מן הסוג שעיתונים המכבדים
את עצמם לא נוהגים לפרטם.
למען הסר ספק, כדור־הארץ עלה על מפת
התיירות של תושבי הכוכבים הרחוקים לא
מהיום. ב־ 1645 התלוננה אן ג׳פריס, נערה בת
19 ממחוז קורנוואל באנגליה, כי נחטפה בידי
שישה יצורים נמוכי־קומה. לאחר ששיתקו
את גופה החלו לנשק ולגפף אותה, עד שחשה
לפתע דקירה חרה בגופה. לאחר מכן שטה
בריחוף אווירי והגיעה לארמון, שם הוקפה
באנשים רבים שתקפו אותה. כשהיא התעוררה,
מצאה את עצמה שוכבת על הארץ, מוקפת
בחבורת ירידיה. שנה אחרי האירוע המסעיר
הזה הואשמה אן ג׳פריס בכישוף והושמה
מאחורי סוגר ובריח.
עדויות אלו ודומותיהן מוכיחות בעליל
שרמת התיירות מהחלל החיצון נעשית יותר
ויותר ירודה מבחינת הרכבה החוץ־אנושי. מן
הדין איפוא, ששר־התיירות ייכנס לעובי הקורה,
ויפה שעה אחת קודם. את המיפגש עם איטי,
הפולטרגייסטים והשדים, צריך להשאיר
לאולמות הקולנוע.

הברית. כתבי העתונות המקומית, שהוזמנו
לביתו של ג־ון ראש, גילו שם חלונות שבורים,
רהיטים חבולים, תמונות מרוסקות ובית
שרוי במבוכה. במוקד הסערה הזאת עמדה
ילדה בת , 14 טינה שמה, נערה חוסה במישפ־חת
ראש. לטענתם, ביתם נתון למיתקפה של
פולטרגייסט, הנמשכת כבר מיספר חודשים.
לחיזוק דבריהם הציגו סרט שצולם בידי
צלם־עיתונות, פרד שאנון, שהוזמן לשהות
בביתם כמה שעות. אחד הצילומים שהתפרסם
ברבים, הראה מכשיר־טלפון מתעופף באוויר,
אל מול פניה המבוהלים של טינה. בכיתוב
מתחת לתמונה נאמר, כי טינה מותקפת לעיתים
קרובות על־ידי מכשירי־טלפון ועצמים

לדבר על מיסתורי יותר, הוא מותם של בני-
אדם במאכולת־אש בלי אש. אחד המיקרים
הללו ארע ביום ה־ 2ביולי , 1951 ,בפלורידה.
מארי ריזר, בעלת״בית קשישה, נכנסה בשעה
שמונה בבוקר לדירת אחד מדייריה, ומצאה
את החדר אפוף עשן. כשהעשן פג, היא
הופתעה לראות שהחדר לא ניזוק כלל מהאש,
למעט ערימת אפל במרכז החדר, שמתוכה
ביצבצו שרידי רגלה של הדיירת המיסכנה.
המדהים בכל הפרשה הזאת היה שהאש
האדירה שנדרשה כדי להפוך את גופתה של
הדיירת לאפר, לא שרפה שום רהיט אחר בדירה,
לא את הכסאות שניצבו בקירבת מקום,
לא את המיטה ולא את הוילונות. כימאים,

ער מותם
שר בני־אום
במאמרה אש
ררא אש. מיסוה
שאיוע ביורי
1351 בפלורידה...

סג ת גגן
תדויו גערת קריאה (דיזנגוף,
תל־אביב, צרפת) -תרגיל
אינטלקטואלי מ תו חכ ם
ומשעשע, שאפשר למצוא בו גס משמעויות מר־חיקות־לכת
יותר, למי שמוכן ולחפש אותן.
מדובר באשה צעירה האוהבת לקרוא טפ רים.
לילה א חד, היא קור א ת באוזני בעלה
סיפור על אשה צעירה אחרת, שלא רק או הב ת
לקרוא, אלא הופכת א ת הקריאה בקול דם ל-
מיקצוע. האשה שבסיפור מפרסמ ת מודעה ב עיתון
ומציעה את שרותיה לכל מי שמתקשה,
בשל חוסר״זמן, או חוסר״עניין או כל סיב ה
אחרת, לקרוא בעצמו.
הצעירה הראשונה נלכדת בקס מי הסיפור על
הצעירה השנייה ומזדהה עימה בכל. העלילה
האפיזודית עוקבת אחרי הקריינית בביקוריה
השונים אצל אנשים שונים ומשונים, החל
מאלמנת גנרל וכלה בשופט בדימוס. ביניהם,
משתלב גם סיפור של ילדה ב ת , 10 שאמה
עסוקה מכדי לטפל בה, ושל נערה צעירה המ-

חובה לראזת:

מיאו־מיאו ושנה -אהבה וספרים
שוכנעת שעכבישים ק טנים מטפסים על חלציה.
מישל דוויל נוטל את הסיפור שכתב ריימון
ז אן ועושה ממנו מטעמים, מטייל בין רמות
שונות של מציאות, שר שירי״הלל לשפה הצר פתית,
ובעיקר מדגיש את עוצמתה האדירה של
המילה הכתובה. אהבתו לספרות מדבק ת, ה בימוי
מעודן ומפוכח, אינו מותיר מקום לספק
כי זהו אינו סיפור ריאליסטי.
סרט מעניין, שבו חושבים בזמן הצפייה.

תל־אביב: מלון טרמינוס,
מיכתב מאשה אלמונית, בגלל ה־מילחמה
ההיא, מי תפליל את חלל
הביט? אשה תחת השפעה, אשה
אחרת; קפה בנדר, זמנים מודרניים,
חלף עם הרוח, פאדרה פאדרונה,
ואז.
חיפה: פלה הכובש, אשה אחרת.
מ׳ הפליל את חניר רביט?
ירושלים: אשה אחרת, מי
הפליל את חבר רביט?

מלון טרמינום
(סינמטק, ארצות־הברית) — סרט
חובה, תעודה מרתקת בת ארבע
וחצי שעות הסוקרת לא רק את
מישפט קלאוס בארבי, אלא גם את
כל מה שאיפשר קיום תופעה כמו
בארבי בעבר ומאיים לאפשר תופעה
כזאת שוב בעתיד. מבריק, מריר
וסרקסטי. בימאי: מארסל אופולס.

מיכתב מאשה

רומן אמיתי (לב, תל־אביב,
ישראל) -סרט
פולחן לעובדי-אלילים.
מי שסבור כי אכן שלום חנוך בן אלמוות ומב קש
לה שתחוות לפניו מתוך ביטול עצמי מוח לט,
עשוי למצוא כאן טעם. מי שאינו כזה, יע מוד
לפני אחת הבועות היומרניות והריקות
יותר שהציע הקולנוע הישראלי.
עיקר הסרט הוא סידרת״הופעות של שלום
חנוך ברחבי הארך. לתוכם, שתלה הבימאית,
ליהי חנוך, זוגתו של הבימאי, מראות של שכו־נות־עוני,
כתבות-טלוויזיה על אינתיפאדה,
היסטריה של אוהדים חמומי-מוח, ח תונה כפ רית
בגליל, מישמרות־ביטחון בכניסה למופ עים,
וחצר״מלוכה המורכבת מכל מעריציו של
חנוך החולפים מול המצלמה בלי שום סיב ה
נראית לעין. מאיר אריאל, לדוגמה, חבר ו תיק
לדרך, היה זכאי לתפקיד משמעותי יותר מזה
של סטא טיס ט אילם, א ם הוא כבר מופיע
בסרט. ס ת מיו ת תרומתו של פיצ ו בן צור ככ תב

אלמונית (חכלח, ארצות־הב־רית)
— סרטשחור־לבו שלמאכס
אופולס, משנת , 1938 שיכול להביס
בקלות את הסרטים שנעשו 50
שנה אחריו. סיפור אהבה טוטאלי
על נערה, שהתאהבה כפסנתרן
פוחח, ולמרות שבילתה עימו לילה
אחד של אהבה וילדה את ילדו בכוחות
עצמה, שמרה לו אמונים
במסירות, והקריבה את חייה למע־

אשתו השמינית

של כחול הזקן(דיזננוף, ארצות־הברית,
מוצג גם בירושלים) — נ ישואין
לצורך גירושין לצורך נישואין
— הכל התחיל בחצי פיז׳מה
וייגמר, כנראה, בלי. דיאלוגים
שנונים ומגע הקסם של ארנסט
לוביטש.
דכרים משתנים ( צפון,
ארצות־הברית, מוצג נם בחיפה)
— דון אמיצ׳י כסנדלר המוכן
לקבל על עצמו רצח שלא ביצע,
תמורת תשלום נאות, וג׳ו מאנטניה
כשוליית גאנגסטרים שצריך להבטיח
כי הסנדלר יקיים את הבטחתו,
בקומדיית פשע משעשעת של דיי־ויד
(בית ההימורים) מאמט.
* * מיסטיק פיצה(דיזננוף,
ארצות־הברית, מוצג גם בירושלים
ובחיפה) — תרגיל למתבגרות.
שלוש נערות בעיירה קטנה, מגישות
פיצה במיסעדה המקומית ומי
תכננות את עתידן. חביב ושטחי,
יש להניח שעוד נשמע על אנאבת

סירט קולנוע בטלוויזיה
צבי שיסל בפעולה -וידיאו־קליפ מביך
פופ תמהוני, או של צבי שיסל ודפנה ארמוני
בווידיאו־קליפ מביך, מוצדק ת אולי רק משום
שזה מוסיף עוד כמה ד קו ת לסרט, וז את בהחלט
אינה הצדקה מ ספק ת.
אשר להופעות עצמן, קשה להפתיע ולהציע
דרכים חד שות לבימוין או צילומן, ובמיקרה זה
אף א חד לא ה שתדל. זאת עוד הופעת פופ אחת
מיני רבות להן הורגלנו. עוצמת הקול בהחלט
מספקת, אבל איכות ההקלטה מספק ת פחות.

מיכנס>ים

הקיץ האחרון ( יום רביעי 26 ,ביולי- )22.05 ,
חבורת מתבגרים של שנות ה־ ,60 בחופשת קיץ על שפת־הים,
משתעשעים במי שחקים מסוכנים של כוח ומרות, ממש
כמו המבוגרים. פרנק פרי ביים את הסרט שבו התגלתה
בראשונה ברברה הרשי.
* * האמריקאי המכוער (יו ם שישי 28 ,ביולי- )22.30 ,
אחד הניסיונות ה מוקדמים של הוליווד להתמודד עם
הבעיות של הדיפלומטיה האמריקאית במיזרח הרחוק.
ויליאם לדרר ויוגיין ברדיק כתבו רב־מכר שהשתמש בהרבה
מאוד פרטים שאובים מן המציאות, ב תוספ ת הנימה האנטי-
קומוניסטית המוצהרת של שנות ה־ .60 מארלון בראנדו הוא
שגריר חסר־ניסיון שזכה לתפקיד אחרי קאריירה מצליחה
כמו״ל רב-השפעה.
*** הרי הסיארה (יום רביעי 2 ,ב אוגו סט- )22.05 ,
האמפרי בוגארט באחד משיאיו, בסרט אפל שכתב ג ון יוס טון
וביים ראול ואלש. שודד בנקים נשלף מן הכלא למיבצע
שאינו לפי רוחו. כך ידעו לעשות פעם סרטים.
נו. לואי ז׳ורדן וג׳ון פונטיין נהנים
משרביטו הקסום של אופולס.

יופלה׳ איך זה קרה
(טיילת, תל־ אבי ה ישר אל)
-קומדי ה קלושה
ומגמגמת זו על קיבוץ בחיתולים, בשנים הרא שונות
של המדינה, נראית כמו הצגת בידור
מאולתרת ולא מצחיקה.
כל חברי הקיבוץ הזה הם אמנם בוגרי פל-
מ״ח, אבל הם מתנהגים כאילו לא סיימו מעולם
כיתה ח׳ .עלילותיהם השונות מצטלבות זו בזו,
לכולן ריח של נפתלין ואין אף אחת המעוררת
עניין חולף. לדוגמה: החרמן, שכמעט ב א על
סיפוקו, אבל ת מי ד מפספס; הנודניק שלא נותן
לישון; הח תיך ושתי חתיכותיו; השטנה התב-
כנית; השמן הנרגן; ההיפוכוגדר ובעיות העיכול
שלו; הנודניקית המכוערת; ה שכבנית מעיירת-
הפיתוח(זה כבר באמת מוגזם) ,ועוד ד מויו ת מן
הסוג שאמו דורש יותר משלוש מילים לת>מ־צותן.
מידגם
בדיחות: ההיפוכונדר בחדר-האוכל
מתלונן באוזני כל על השילשול שתקף אותו,

הגדולות מן החיים, ועל מילחמת
הצפון נגד הדרום ברקע, הם אבן־
דרך בתולדות הקולנוע. ואיפה תמצאו
עוד מישהו שידמה לויויאן לי
ולקלרק גייבל?
תיקוות גדולות >לב,
אנגליה) — סאטירה כואבת על
עידן התאצ׳ריזם ופולחן הרכושנות
באנגליה, מצליפה בלי רחמים בעשירים
החדשים והישנים וצופה
ביאושם של מי שמנסים לשמור על
מידה של אידיאליזם. בימאי: מייק

מ י הפליל את ר ד
ג׳ר רביט? (חן, ארצות־הבריח,

צבי קורמן ואסנת עפר -הנודניקית והשמן
תוך תיאור מפורט של ההפרשות. מצחיק, לא(
המכוערת משוכנעת שהשמן ביקש לשמור אי-
תה ומיד מפנטזת רומאן הנכפה על השמן ה מסכן.
איזו הברקה! יוסלה מעיר כל לילה א ת
בחירת-ליבו ומעצבן את כל העולם עם עיני עגל
רומנטיות.
ייתכן שכל הטיפוסים הללו היו נחמדים, אל מלא
הזילזול של עושי הסרט. הבימאי והמפיק-
תסריטאי גוזלים מהם כל שמץ של חינניות.

מוצג גם בחיפה ובירושלים) — כ ל
יצורי הוליווד המצוירים הוחרדו משלוותם
כדי לשרת את המותחן המדגים
את החלום האמריקאי הקולנועי
בשלמותו, אין חיץ בין אמת
לדימיון ויצור מצוייר אינו ממשי
פחות מיצור חי. בוב הוסקינס אדיר,
בהתחשב בעובדה שהצטלם בדיאלוגים
עם ״מסך כחול״ ,בוב זמקיס
נהנה מגיבוי מלא של סטיבן שפיל־ברג
וממיקצוענות עילאית של
צוות־מאיירים מופלא שזכאי גם
זכאי לאוסקר שקיבל.

חלף עם הרוח
(אורל; ארצוח־הברית) — אם
במיקרה לא ראיתם, זה סלט חובה.
לא חשוב מה איכותו האבסולוטית
של המוצר, הסיפור על בת הדרום
העצמאית והעקשנית ואהבותיה

גיש, ג׳וליה רוברטס ולילי טיילור,
וגם על הבימאי, דונלד פטרי.
* * רומואל וז׳ולייט ( דיז ל
גוף, צרפת, מוצג נם בירושלים) —
רומאן מוזר בין איש־עסקים לבין
מנקה כושית, המצילה אותו מפ־שיטת־רגל.
סאטירה חברתית תמימה,
אבל מבדרת של קולין( שלושה
גברים ותינוק) סרו, עם דניאל
אוטיי ופירמין רישאר.

הי פ ה
י פלה הכובש סינמה
קפה מוריה, דנמרק) — בילי
אוגוסט מספר על סקנדינביה שאיש
אינו מכיר. פועלים נורווגים
באים למצוא לחם בשוודיה בתחילת
המאה ונאלצים לסבול השפלות
ומרורים כדי להתקיים בלחץ.
סיפור פשוט מוגש באסתטיקה
קולנועית מדהימה ועם משחק
מעולה של מאכס פון סירוב בפיי
זדז
תפקיד לאסה.
העולם הז ה 2708

עדנה

01 ...0X101 ...0X101 ...0X101 ...0X101 ...0X101 ...0X101 ...0X101 ...0X101 ...0X101 ...0X101

.0X1

איך סידרתי את הים ואת החשמל

נהוג לחשוב שהאנשים הכי מעצבנים בעולם הם האנשים
הבלתי־נימוסיים, גסי־הרוח, הצעקנים, הרעים, והחוצפנים.
לא נכון!
אלה שהופכים את חיינו לבלתי־נסבלים הם רווקא האנשים
הכי נחמדים, הכי נימוסיים, הכי ערינים. אלה שאי״אפשר
להראות להם אצבע משולשת ולשלוח אותם לקיבינימאט, כי
הם פשוט מותק של אנשים.
הנה, למשל אני. מה אני בסך הכל רוצה מהחיים? שיניחו לי

אורי, בעל היאכטה בפעולה
אכול 1שתה כ׳ מחר...
• לנפשי. שלא יזמינו אותי לאירועים ולחגיגות ולמסיבות. מה
• שאני רוצה זה לא לצאת מהבית, לשתות איזה 20 כוסות קפה,
• ל ע שן 40 סיגריות, לקרוא עיתונים, לישון אחרי הצהריים
• ולראות את פרקליטי אל־א׳ ,דרישה מוגזמת? לא!
• אבל הם לא נותנים. למשל, לפני שבוע צילצל הטלפון
• ועל הקו היה בחור בשם סגל, סגל אמר לי שהוא מייבא ארצה
משקה אלכוהולי בשם אקווה־ויט, ולכבוד האירוע הוא עורך
שייט על יאכטה בים והוא מאור רוצה שאני אבוא. הסברתי
לאדון סגל שאם אני אצליח לברר עד מועד ההפלגה מה אני
• שונאת יותר, אלכוהול או ים, אני אגיע. אבל סגל, שהבין מיד
עם מי יש לו עסק, עבר לטקטיקה ב׳ .הוא אמר שחוץ מאלכוהול
יהיו שם גם משקאות קלים ויהיה גם כיבוד קל, ובכלל, אם
אני לא רוצה לשוט, אז אפשר לרדת מהיאכטה לפני שהיא
מפליגה, וחוץ מזה, כך אמר סגל, יהיו שם ...וכאן הוא הזכיר
שמות של כמה חברים שלי, וכולם נורא ישמחו שאני אגיע,
וגם הוא מאוד ישמח, כי בא לו להכיר אותי, וחוץ מזה יהיה
נחמד וגם המרינה זה לא רחוק מהבית שלי ו...

טוב, אז מה כבר אפשר לצפות מבן אדם עם לב קבץ׳ כמו
שלי? נכנעתי, ואמרתי שאגיע. הגעתי למרינה, שהיא אגב
במרחק 700 מטר מהבית שלי ועד לאותו היום לא זכיתי
לראות אותה. מקום נחמד. כדאי לכם לבקר. ראיתי את
היאכטה מהרציף ומיד קיבלתי קצת בחילה, אבל הרגיעו אותי
שזה יעבור. מארבעת החברים שלי שהיו צריכים להגיע, הגיע
רק אחד. כל השאר היו זרים לגמרי או זרים למחצה, אבל סגל,
שהוא בחור נחמד ממש, מיד הכיר בינינו וגם התחיל להגיש
משקאות וכל מיני דגים מלוחים נהדרים.
היה שם רן, שאני לא יודעת מי הוא, אבל אם הייתי יותר
צעירה הייתי מתאהבת בו, והיה שם בעל־מיסעדה אחד
וחברתו המהממת והיתה עתונאית אחת עם החבר שלה,
שאותה אני מכירה קצת, ואותו בכלל לא. היה גם אבי
פלדשטיין, שאמרו לי שהוא הכי מבין במשקאות בארץ, וחוץ
מזה הוא נחמד.
קודם הגישו את האקוורחיט. טעמתי רבע לגימה. אחר כך
הגישו אותו הדבר, אבל עם מיץ עגבניות, ומזה כבר שתיתי
שלוש לגימות. יותר מאוחר הגישו איזה קוקטייל, שהיה די
טעים ושתיתי חמש לגימות, ובסוף הם נתנו קוקטייל אחר
בטעם מתוק(שזה הספציאליטה שלי) ,ומזה שתיתי כוס שלמה.
אז פלא שהחלטתי לא לנטוש את האוניה ולצאת להפלגה עם
כולם?
הפלגנו שעתיים בים. מה אגיד לכם — פחד מוות! כל הזמן
הכל מתנדנד, והאוניה נוטה על צד אחד, ובמקום להסתכל על
האופק ועל הים וליהנות, אני כל הזמן חשבתי איך יגדלו
הילדים שלי בלי אמא.
אבל נעזוב ים. מה שקרה בתוך היאכטה היה יפה ומדהים.
13 איש, כמעט זרים זה לזה נעשו חברים תוך שעתיים. כולם
דיברו זה עם זה, כולם צחקו זה עם זה, וכולם דאגו זה לזה. מי
שהרגיש לא טוב לרגע, קיבל תמיכה מיידית מכולם, הגישו זה
לזה, חייכו זה לזה, נפתחו זה לזה. קרה משהו, שנראה כמעט
כמו חזון אחרית הימים, וכמעט היה חבל להפסיק את זה כדי
לחזור הביתה.
אז אולי זה הים, ואולי זה האקווה־1יט (מי חיים בעברית),
ואולי זה השילוב של שניהם. לא שיש לי כוונות לשתות כל
יום מהמשקה הזה, ולא שיש לי כוונות לעלות שוב לדבר
שמפליג על המים — אבל היה נהדר.
וזה לא הכל.
עוד נחמדה אחת טילפנה אלי וביקשה שאבוא להשתתף
איתה בתוכנית־הטלוויזיה רואים 6:6בטלוויזיה החינוכית,
עליה ממש צעקתי וגירשתי אותה מהטלפון, תוך כדי הסברים
שאני כבר אשה מבוגרת מדי בשביל להשתטות לפני העם
בכל מיני חידונים ושטויות. אבל ההיא, שהיא חברה שלי ואני
אוהבת אותה וקוראים לה נירה רוסו, אמרה שזה מאוד לא יפה

מצירי.
ככה עברי עלי שבועיים מאושרים, ורק יום אחד לפני

מה חדש
בא 1פד

17 שתי ארוחות•

אוכל

עוף ט 1ב מייצר מעכשיו שניצל עוף עם
ירקות. הבשר מעורב עם סלרי, גמבה, תפוחי־אדמה,
שעועית ובצל, ומצופה בפירורי־לחם
ובשומשום. אריזה של שש יחידות ( 3מנות)
במחיר 4.29 שקל.
בית יצחק 778 החליט להצטרף לגדודי

חושך באולפן הטלוויזיה
בעזרת השם
לדבר מותר רק כשמרשים. אסון. אבל אז הופיע האלוהים, קרץ
לי קריצה ו ...כיבה את החשמל בכל בניין הטלוויזיה
הלימודית.
איזו שמחה! איזה אושר!
אנשי הטלוויזיה היו בטוחים שתוך כמה דקות יחזור האור,
אבל אני ידעתי שהעניין סודר במיוחד עבורי, ויצאתי לחופשי.
ובהזדמנות זאת אני רוצה להתנצל לפני כל צופי הטלוויזיה
הלימודית, שנאלצו לוותר על התוכנית האהובה עליהם
— לא היתה לי ברירה.

מנות אחרונות
לויטמן יש גלידות חדשות. המישפחה
אמרה לי לכתוב שהכי טובות הן גלידת
שוקולד לבן וגלידת קפה בראזילי מסידרת
חל1ם ליל קיץ. באופן אישי אני מאד כועסת
על ויטמן, כי אי־אפשר למצוא בחנויות את
השרבטים המצויינים שלהם, במיוחד שרבט
גויבות ושרבט מנגו. למה????
לשטראוס יש עכשיו עוגות מוקפאות
חטיפים אסם הוציא לשוק את פופקונט. חטיף
בוטנים ותירס בציפוי חמאה ודבש. טעים.
מחיר שקית של 70 גרם — 1.50 שקל.
ועוד אסם — חטיף דובונים, המיועד,
משום־מה, לילדים, אבל הוא טעים מאוד
למבוגרים, כי הוא פשוט מלוח. מזכיר טעם
של צ׳יפס. שקית במישקל 40 גרם — 1.25
שקל. תעשו חשבון בעצמכם כמה עולה קילו.
לחברת תפוח יש חטיף שוקולד שהוא
עתיר סיבים ודיאטטי. גם אוכלים אותו מול
הטלוויזיה כשמשעמם וגם מרגישים שובע
ומוותרים על ארוחת־ערב ואולי מרזים מזה.
השוקולד של הפ״ברל־נים עשוי מחרו3ים
ומיוגורט 100 .גרם של פ״ברלינים שווים

שידור התוכנית, נירה טילפנה שוב ובקול הכי מתוק והכי
פולני שהיא יכלה לגייס לעזרתה הסבירה לי שאם אני לא
אבוא איתה זה יהיה אסון, ואיך אני יכולה לעשות רבר כזה
לחברה ואיפה הלב שלי ואיפה הנשמה וטוב הלב. אז הסכמתי.
הגעתי ללימודית בבוקר בפרצוף של תשעה באב ושנאתי
את כולם ישר מההתחלה. אחר כך איפרו אותי כך שאפילו
אמא שלי לא היתה מאמינה שיש לה ילדה כל־כך יפה.
השפתון ירד לי מהר מאור מרוב דיבורים וטענות שהיו לי על
כל העולם, וגם ביקשתי בקול רם מאלוהים שיעשה משהו
ויציל אותי.
אלוהים, שכבר החליט כנראה לעזור, רצה בכל זאת להוציא
לי את הנשמה, כדי שאלמד לא להתפתות יותר לדברים שאני
לא רוצה. אז הכניסו אותנו לתוך האולפן והושיבו אותנו מול
זרקורי העינויים והמאפרת החמודה תיקנה לנו את האיפור
והשידור התחיל. כשהבנתי שכל טובה לא תצמח לי
מהאלוהים, התחילו המצלמות לצלם, ואז הבנתי שזהו זה.
הפעם אכלתי אותה.
ארבע שעות בתוך אולפן סגור, בלי קפה ובלי סיגריות וגם

בארבעה טעמים — עוגת גבינה עם
אוכמניות, עוגת גבינה עם מרקחת תות־שדה,
עוגת היער השחור ועוגת מוס שוקולד. מוצא
חן בעיני בעיקר גודל העוגה, המתאים
לאירוח של חמישה־שישה אנשים, ואחר כך
לא צריך להחזיר שאריות עוגה למקרר. מוצא
חן בעיני גם שהעוגות קפואות וההפשרה
לוקחת כשעה (בניגוד למה שכתוב על
האריזה) ,וגם מוצא חן בעיני שכל הסיפור
עולה 16.70 שקל, ורק מי שאינו מכין עוגות
בביתו, אלא רץ לקונדיטוריה בכל פעם
שצריך, יודע שהמחיר אינו יקר.
לא טעמתי, כי אני לא טועמת עוגות, אבל
הילדים גמרו עוגה אחת ב־ 10 דקות, ואמרו
שאני פסיכית שאני לא טועמת.

משקאות

חברת שט 1ק יצאה לשוק עם שלושה יינות
חדשים מסידרת החדיזן — אמרלד ריזלינג,
סוביניון בלאן ורובי קברנה. טעמתי את
הרובי קברנה (אדום, יבש) והוא טעים מאוד.
13.90 שקלים לבקבוק.
בקיבוץ עמיעד מייצרים יין לבן עשוי
מ...קיווי. בחיים לא תנחשו.

נערת חטיפי הדיאטה
במקום שתי אחחות
פחדני הכולסטרול ולצאת לשוק עם תחליף
בשר. הם יצאו בסידרה חדשה בשם מין הצ 1סח
ובה תבשיל בולונד, תבשיל פטריות עם בשר
צימחי, תבשיל חמוץ־מתוק עם בשר צימחי
וכדורי בשר צימחי. כל המאכלים הם יבשים
(אינם דורשים קרוח, זמן הכנתם קצר, אינם
מכילים כולסטרול, דלים בקלוריות, ארוזים
יפה וגם מחירם זול. חבילה המכילה שלוש-
ארבע מנות 4.89 — 3.88 ,שקלים.

כלי אוכל

עוף טוב, הכל טוב

ואחרון חביב — מערכת של מפת שולחן
גרולה 10 ,צלחות 10 ,כוסות ו־ 20 מפיות,
הכל מנייר מעוטר, הכל בשקית אחת וב־
18.30 שקלים, מתוצרת לוטוס. לחגיגות
ולסתם יום של עצבים ועצלות.

תרבות האכילה הגיעה גם דגיבעתיים
חתונה מישפטית ומעלליה של רקדנית־בטן

החברים שר אבא שרי

ך 1־ חוקר־המישטרה לשעבר עו־ 11 11111 #11 1רן-הדיו בנימין זיגל, שעמד
בראש היחידה לחקירות הונאה במישטרת

ישראל, ישב בחברת אשתו וסעד את ליבו וקצת
הרגיש לא בנוח מהבזקי המצלמה. לצידו אביבה
פאפו(מימין) ,אשתו של עורן־הדין אהרון פאפו.

ך י 1ל 1ך | ¥ך * 1 1עורד־הדין המפורסם צבי לידסקי, ש ספרו
״כישוף״ יצא לאור באחרונה,
ן 11| /
היה מבין הראשונים שקפצו להראות א ת כישוריהם הטובים על
רחבת״הריקודים. לידסקי היה מלווה בידידו הטוב אמיר שמאי.

מי מסתתר מאחורי הרעל

אבות מישפטנים

ויד ליבאי (מימין) ,עומד מחייך לצידו
של עורך־הדין הדוקטור חיים משגב.

11 *1ך ך 1ך 1ך | החתן והכלה מודי ושגית
1\ 1^ 1ו 11 משגב רוקדים על רחבת*

הריקודים. בניגוד לאביו, שלבש חליפה כהה, העדיף הבן
חליפה מודרנית בהירה, המתאימה יותר לימי״הקיץ.

עורכי־דין, שופטים ורפואנים רקדו בכפיפה במסיבת
החתונה של שגית צחייק ומדדי משגב, שנערכה
במדשאות של מלון אכדיה. מודי, רפואן הלומד
באוניברסיטת תל־אביב, נשא לאשה את חברתו בת
כיתתו, שגית, והשניים הביאו, כמובן, את החברים מהכיתה.
אך מי שבלטו היו החברים של האבא שלו
הדוקטור חיים משגב, עורר דין ידוע בעל קשרים

ומהלכים בחוגים רבים. האבא של הכלה הוא אלברט
צחייק, רואה־החשבון של חברת־הביטוח אבנר.
החתונה האלגנטית סבלה קצת מחוסר מיזוג־אוויר,
למרות שהיא נערכה תחת כיפת השמיים, וכל תנועה
מיותרת הביאה לגל של זיעה ששטף את החוגגים,
ביניהם השופט אמנון הומינר, כתב־הפלילים
יחזקאל אדירם, עורר־הדין החתיד ציון אמיר.

כלפי חוץ נראה הכל נוצץ, אף
האמת שהסתתרה מאחורי המסיבה
היתה קצת מכוערת. רקדנית־הבטן
ברי סימון חגגה את יום הולדתה
ה־ 33 במיסעדת מקאז של מנפרד
כץ. כמה שבועות לפני המסיבה
היא פנתה ליחצנית יהודית נגר
וביקשה ממנה שתעהור לה מסיבת
יום־הולרת בפאב המתבן ברמת־גן״׳.
ימים אחדים לפני היום המיועד
התקשרה הרקדנית עם היחצנית
והזמינה אותה למסיבה שהיא עורכת
במקאו. היחצנית היתה המומה
ואמרה לה שהאירוע במתבן כבר
מוכן ומסודר. בתגובה לא נכחה ה־יחצנית
נגר במסיבתה של סימון.
אירוע רומה קרה לה גם עם
מעצבת־האופנה פפה, שתיכננה
לה שימלה במיוחד עבור האירוע.
כשהשימלה היתה כבר מוכנה הודיעה
לה ברי שהיא אינה מרוצה
מהתוצאה, ביטלה את ההזמנה ותפרה
שימלה בנוסח הזמרת שר אצל
מעצביהאופנה שלום חי. מי שבאה
למסיבה למרות כל המריבות
והמילחמות ביניהן היא רקדנית
הבטן כוכב פרי.
לפני כמה ימים בראיון בתוכ־נית־רדיו
התקשר אחד המאזינים
ושאל אותה על הסיכסור שלה עם
כוכב פרי. הרקדנית השיבה למאזין
בתם הי>
שהיא כלל אינה מכירה את השם
של הזמר
והתעלמה כליל מקיומה של ידי-
סאן והזמרת עליזה עזיקרי, המר
דתה־אויבתה.
מפציעה, עוסק תבת חו ם הפקות א

סאני שר סאן

יכה סכינאי

חבר־הכנסת ומזכ״ל מיפ־לגת־העבודה
מיכה חריש,
וא גם תושב העיר ג׳גיבעתיים, מחזיק בידו סכין

גדולה, שבעזרתה הוא ה תכבד לחתוך את עוגת הענק.
חריש, שהגיע בגפו, לא נשאר לבד הרבה זמן, הוא פגש
בידידו הטוב הצייר קיפניס ושוחח עימו ארוכות.

:יבעתיים הפועלית התעוררה לחיים בסוף השבוע האחרון
:לבריטים מתל־אביב השכנה ועוד כמה מקומיים חגגו
:וינאי במיסעדת קפולסק׳ שנפתחה במקום לפני שלושה
שים.

הכיבוד במקום היה על טהרת הפשטידות והקינוח הסתכם
בעוגות וינאיות.
נראו שם הדוגמנית הותיקה קארין דונפקי, שהיתה מלווה
בגבר של חייה, בנה נואל, יונה קלימוביצקי מ 1אר״טי
והצייר־גרפיקאי עימנואל קיפנים. בשולחן אחר נראה
ראש־העירייה יצחק ירו* שישב ושוחח עם כמה מקומיים.
וכדי שיהיה במזל טוב, הזמין הבעלים, דני שטיינברג,
איש־צבא לשעבר, את גניה וולקון, מנהלת סניף האמרה
למילחמה בסרטן בגבעתיים והפקיד בידיה המחאה בסך 1700
שקלים כתרומה לאגודה.

יבעתיים חררת עוגות וינאיות

מלצריות לבושות תילבושות אוסטריות עממיות ובזמרים
קיבלו את פני האורחים, והשמיעו ואלסים של שטרן.
בכניסה למיסעדה הוצבה קוביה ענקית שהיתת מצופה
יפת וסוכר מוקרש, ומתוכה זינקה הדוגמנית נגבה פאר,
־תו לחיים של הזמר עופר אקרלינג.

בימורם, מריבות או סירחסותיעולם

מיזוח ומערב

סימון(מ שמאל) ורק דנית״הבטן
הדרום־אמריקאית ממוצא רוסי
מירתה רילניקוב, הידועה כסואיר (מימין).

הדוקטור המצליחה לאה
גביש, מרצה באוניברסי טה
וגם רקדנית־בטן, והמשמשת כיושבת-ראש
אירגון הרקדניות, קורנת מאושר בחברת בעלה.
ו־הז ר־ ? נו ד ד

1 1 1 X 0 *1 11 *1 1 1 1

1 1 1111
ואז, להפתעת כולם, היא
בבגד־ים זעיר ולפני

בתחילת הערב היא ישבה בבגדיה-
עליה, בחברת בן־זוגה עופר אקרלינג,
הסירה לפתע פתאום את בגדיה, נשארה
שהוכנסה לעוגה נמך חה בקצפת.

חוזר בתשובה

ג׳רמי לנגפורד, אחיה של השחק־נית־דוגמנית
המפורסמת והשערו-
רייתית קרוליין לנגפורד. הוא חזר בתשובה לפני שבע שנים וכעת
הוא עוסק בציור על זכוכית ויצירותיו מפארות את כתלי המקום.

עו ה די ע ד

סילחו. ערי !־דווה 1ג \ י ! 1נוחדיד

פת־רחם
וקורת־גג
רעב בעיניים
האמזונות הגיעו. זאת היתה השמועה האחרונה שהסתובבה בתל־אביב.
נשים רבות נעלו את הבתים, כדי שהבעלים לא ייצאו החוצה
בלילות, וחס־חלילה יפלו ברישתן. הרווקים כבר התחילו להזיל ריר.
בסוף השבוע האחרון הן כבר פשטו על כל אתרי־הבילוי בעיר וכבשו
אותם בסערה.
אתם מסוקרנים, אהה? אז ככה: האמזונות האלה הן קבוצה גדולה
של נשים ישראליות, גרושות ונשואות, המתגוררות זה שנים בלוס־אנג׳לם,
ובכל שנה הן מגיעות ארצה לחודש ימים, כדי לעשות דאווין
על החבריה וגם קצת כדי לתפוס כמה סטוצים.
לרובן יש מכנה משותף: לבוש מאוד פרובוקטיבי, תיסרוקות בנוסח
הכוכבת פארה פוסט, סיגנון־דיבור כאילו הן לועסות 20 חפיסות
מסטיק בזוקה, ומבט רעב בעיניים.
אחרי שהן עוזבות אותנו, האדמה חרוכה, מישפחות מתמוטטות,
הבהלה לזהב בקליפורניה מתחילה מחרש, והתורים לוויזה בשגרירות
האמריקאית מגיעים כמעט עד לנמל־התעופה.
טוב, אני כבר יכולה לספר לכם על כמה.
אחת הראשונות שהגיעו ארצה היא תמי בארי, גבוהה, שחומה,
בעלת חזה גדול ותיסרוקת פארה פוסט, והיא, למזלן של נשות־ישראל,

התסרוקת, כדי שהיא לא תיראה כשייכת לעדר האמזונות.
ועוד איתנו רחל רשל, שהיתה נערת־זוהר מאוד ידועה בתל־אביב,
וכיום היא כבר לא נערה, וגם הזוהר הלך, אבל במקום זה יש לה
בעל, יורם רשל, שהיה נשוי בעבר ללאה רשל, בת של בעל־סטייקיה
לשעבר.
ויש גם מירי טפר, הנשואה לדני טפר, שהוא איש השוק האפור
בלוס־אנג׳לס. גם היא חתיכה ונחמדה.
וכמובן, איך יכולתי לשכוח את שלי בן־אברהם, שהיא סיפור־סינדרלה
קלאסי. היא היתה ענייה ומכוערת, וכיום היא חתיכה
ועשירה, ובעלה עוסק בריאל־אסטייט (יעני -,נכסי־דלא־ניידי, אלא
שבאנגלית זה נשמע הרבה יותר מכובד).
ואיך אפשר בלי איטה טפר, שיש לה בעל וגם חבר וגם קצת

רותי טוכטרמן־פלח

רותי טנץ
כמז נ׳״ן מהסרטים של טרזן
נשואה. בעלה הוא איש־העסקים עמום בארי. אי־אפשר לטעות בה
כשרואים אותה ברחוב. הופעתה פרובוקטיבית במידה שכמעט אסורה
על־פי־חוק.
גם רותי טנין, אשתו של רופא־שיניים אמיד ואם לשניים, הגיעה
ארצה, ואם תראו ברחוב־אחת הנראית כמו ג׳יין מהסרטים של טרזן, אז
תבינו שזאת היא. אולי לא תזכו בכך השבוע, כי היא המריאה
לריביירה הצרפתית כדי לעשות את הדאווין על הצרפתים. בארץ היא
מתארחת אצל מישפחת המיסעדן שלמה סיבו, מכיוון שהיא הרודה
של אשתו רונית.
עוד בחבורה, שכבר נמצאת פה שבועיים לפחות, היא רותי
טובטרמן־פלח, הנשואה לדודי פלה. פעם, בעבר הרחוק, היה
להם בוטיק בשם אל ברחוב יהודה המכבי, ואז מס־ההכנסה התלבש
עליהם ועשה להם כאלה צרות, שהם העדיפו לחיות בלוס־אנג׳לס.
רותי היתה נשואה בעבר לאלי טוכטרמן, אחיו של בני
טוכטרמן, הבעל לשעבר של ציונה טוכטרמן, וכר וכוי וכר
וכר. אבל היא באמת בחורה נחמדה. היא צריכה רק לשנות את

רחזק, בגללי שילטשת המס
ילדים, וכולם מתגוררים תחת קורת־גג אחת, כי בלוס־אנג׳לס יש
צפיפות־אוכלוסין, והאנשים שם נורא טובים, אז הם גרים ביחד. ואיטה
הגיעה ארצה בלי הבעל, אבל עם החבר שקוראים לו בנצי.
לאיטה יש אחות, אילנה טראוב, שהיא אשת־חברה מאוד־חשובה,
זאת אומרת שהיא הולכת למסיבות שיש בהם גם קצת
אמריקאים, ולא רק ישראלים. האילנה הזאת מנהלת רומן טלפוני עם
בחור ישראלי שהיה אצלה בביקור לפני כמה חודשים.
וכמובן, הגיעה ארצה גם אתי רוטמן, שהיא גם חתיכה וגם
נחמדה, ולמזלה הטוב היא לא אמזונה, והיא נפרדה מבעלה ובאה
לביקור עם בתה היפהפיה נטלי בת ה־. 15
ואיתנו נמצאים גם דפנה ורו* לוי, שכבר סיפרתי לכם עליהם,
איך היא ירשה מבעלה התורכי כמה עשרות מיליוני דולארים, ולמרות־כל
הכסף הזה היא עדיין נחמדה וגם בעלה נחמד ואחיו יובל הוא מנהל
תחנת־הרריו המקומית בלוס־אנג׳לס, וחי עם תמי פייגנבלט,
המבוגרת ממנו ב־ 2ז שנה.
אחרונה חביבה: חיה בנדר שתגיע לגולה, קרי ישראל, בעוד
כמה ימים. היא נשואה ליורם בנדר, שהיה לפני הרבה שנים שותף
של אחיו במישרד־כרטיסים, והם הסתכסכו. הוא נסע ללוס־אנג׳לס,
וכיום הוא לומד ריאל־אסטייט זכנ״ל) כרי שגם הוא יהיה בעניינים,
ושגם לו יהיה על מרלדבר עם החברה. חיה היא פשוט סיפור. כעת
הם מתגרשים.
לסיכום: אם תראו בחופי־הים בחורות חטובות בבגדי־ים מעור או
עם טלאים ומגפיים עד הברכיים וכן, למרות הר״ 95 לחות) ושיער עם
גוונים לא־מזוהים, הנוטים לבלונד וכסף, עם ערימות של תכשיטים
שיכלו לפתור את בעיית הגרעון המיסחרי של ישראל — אז דעו לכם
שאלה הן האמזונות.
נזכרתי: לפעמים הן מלוות בבעל, אך אל תתייחסו לזה, כי אצלן זה
לא תמיר רציני.
רשמור מסור ת
את הזמר ג׳קי מקייטן אתם מכירים?
מכירים: איך לא — הזמר הנפלא הזה, בעל
הקול המרגש, שיש לו הרבה להיטים, שנכותו
לא פגמה באהבת־החיים שלו.
מקייטן, הזמר על כסא־הגלגלים, ישא בג!
בספטמבר לאישה את חברתו־לחיים, חנה,
גרושה פלוס ילדה. השניים, המתגוררים
בחולון זה כמה חודשים, החליטו להינשא,
ונראה שכל עם־ישראל שמח בשימחתם.
הזמר הזה עבר שינוי גדול בחייו בשנה
שעברה, כשהתחיל לחזור בתשובה, או־כפי
שהוא מכנה זאת — ״לשמור מסורת״.
אז שיהיה במזל טוב.

י 30

נו, מי לא זוכר את הרקדן יפה־התואר,

והכוכב של להקת בח־שבע ומד חי ד יאיר
ורדי? מספרים שעל הבימה הוא היה תמיר

ג׳קי מקייטן
חתונה

שקט, אבל בבקרים, במישרדי הלהקה, הוא
היה סוער מאוד, וכתוצאה מהסערות האלה
הוא עזב את הלהקה ונסע לחו״ל. שם,
באנגליה, ליתר דיוק בניו קאסל, הוא התחיל
לרקוד בתיאטרון־המחול האנגלי, ותוך זמן
קצר יחסית הפך לכוריאוגרף ולמנהל־הלהקה.

בארץ פירגנו לו כולם, והוא עשה חיים
משוגעים.
באחד הימים הוא התקשר עם אחד החברים
שלו בארץ, והודיע לו. שהוא מתחתו עם

״ברגע שאקבל א ת הגט מאשתי
זהבה, אתח תן עם
הצהרה זו נשמעה בסוף השבוע שעבר
מביו של הקבלן עתיר״הנבסים מוטי
ברנוביץ במסיבת״גן. אני מאמינה לו,
ולא רק מפני שאירית מקסימ ה, אינטלי גנטית
ומושכת, אלא גם מפני שמוטי
אינו משמיע הצהרות א ם אין הוא
מתכוון ברצינות לדבריו.
אך תהיה לו בעיה: אשתו זהבה לא
תוותר כל־כך בקלות על האפשרות
לזכות בנ ת ח גדול מהעוגה המי שפחתית,
ששמה אימפרית־ברנוביץ^ .
הסיפור החל לפני שנתיים, בטיסה
מישראל לאירופה, או ממנה לפה. היא
הכירה א ת גבי קליין מסביון, נציג של
חברת־קדמיקה גדולה בגרמניה. השניים
התאהבו, ותוך זמן קצר עברו להתגורר
יחדיו -עובדה שהנחיתה הלם על מוטי
וילדיו.
אך אלוהים גדול, והוא אוהב לעזור
לאנשים, ביחוד לעשירים, ליפים ול מצליחים.
הוא ערך היכרות בין מוטי
ואירית אילני, גרושה בת 40־פלוס,
המתגוררת בבית יפה בשכונת תל-ברוך.
כל א חד מבני־הזוג מצא את מקומי,
ומי שנפגעו הכי הרבה היו הילדים.
בינתיים החלו בני הזוג ברנוביץ ל התדיין
בבית־המישפט על הסכט-הגי-
רושין. לפני כמה זמן נפגש מוטי עם
חברים, ואמר להם שהוא חושב שהעניין
ייגמר בקרוב, כי אשתו״בנפרד זהבה
הבהירה לי שהיא לא רוצה דבר מלבד
פת״לחם וקורת־גג.
מוטי שמח, ונראה שהיה מוכן לפשרה
הזאת, ואז היתה נכונה לי הפתעה
גדולה. הוא גילה שאשתו דורשת לא רק
את פת־הלחם, אלא את כל המאפיה,
ולא רק קורת״גג, כי א ם את כל הבניין.
אז זה, שינה כמובן, א ת כל התוכניות, כי
היא רוצה מחצית מהרכוש המשותף, וזה
יותר מכפי שאני ואתם ביחד מסוגלים
לתפוס.
אני מקווה שבני הזוג יס תדרו
ביניהם, כי אני כבר מתה להיות
ב חתונות של שניהם -של מוטי עם1
אירית ושל זהבה עם גבי.

אירית אילני,

סטלה ויאיר ודדי
משית ׳פהפיה
כושית יפהפיה בשם סטלה, ילידת ברבדוס.
כולם היו בהלם, כי הם ידעו שורדי הוא לא
כל־כך בעניין של התונה, כי רקדנים בררו־כלל
לא מתחתנים. אבל זה לא עזר לאיש,
ויאיר ודרי הגיע ארצה עם אשתו.
זה היה לפני יותר משנה וחצי, ומאז הס
ביחד. השבוע פגשתי אותם במסיבה. סטלה
ישבה ויאיר רץ להביא לה משקה ומזון. לא
הבנתי בדיוק מה קורה שם, עד שהחברים
סיפרו לי שהיא בהריון, בחודש השמיני, וש־יאיר
מתרגש נורא מהעובדה שהוא עומד
להיות אבא.

גרורה
7/7־ 77־ מ

שמע 1צמור

במשך שנים יצאה הזמרת דפנה ארמוני
בת ה־ 33 עם איש־התאורה אפיק פלג, בן
ה־.25

ארמוני, שהיתה חברתו של הזמר שלום
חנוך, היתה גדולה מהתאורן תרתי־משמע
— גם בגיל וגם בגודל. אך נראה שהעובדה
הזאת לא הפריעה לא להם ולא לחברים
שלהם.
הם התגוררו יחדיו, יצאו לבלות ביחד, גם
בילו חופשות משותפות באילת ובמקומות

דפנה ארמוני פרידה אחרים בארץ. אבל ממש בימים אלה הסתיים1
הרומאן הגדול, והשניים נפרדו .
אחרי השנים הרעות
בארץ היא מוכרת מאוד, אפילו די
מפורסמת. אך בארצות־ערב השכנות היא
ממש כוכבת. זוהי לילית נגר, מלכת שידורי
הטלוויזיה בערבית, מגישת־תוכניות,
עורכת, מראיינת ומה לא.
לילית, בת ה־ 50 פלוס אשה נאה, אלגנטית,
ומאוד־אהודה על ידידיה והקולגים,
התאלמנה לפני יותר מ־ס! שנים מבעלה
יעקב הזמה, שהיה עורך העיתון הערבי
הממשלתי אל־א!בא
חזמה נפטר בגיל 50 מהתקף־לב. היא
התאוששה במשך השנים, ואף גידלה את בתם
סיגי בת ה־ ,25 המוכרת כזמרת וכשחקנית,
ואף היתה בהרכב של שלישיית־בנות שהתפרקה
לפני שנתיים אחרי תקופה קצרה שבה

קר* טישמן ( )22 יכלה להיות אחת הצעירות
הכי־יפות, הכי־מצליחות והכי־מחוזרות
בארץ. עם נתונים כמו שלה — יופי,
כישרון־מישחק, כישרון־שירה ועוד כל מיני
תכונות טובות אחרות, שאותן ירשה מהוריה,
הזמרת חנה אחרוני ואיש־העסקים חיים
טישמן, לא היה קשה לצפות מראש שיילך
לה כאן, כשחקנית, כזמרת, כדוגמנית, או כל
מה שיבוא לה בראש לעשות.
העלמה, בעלת תואר ראשון בלימורי־קול־נוע
באוניברסיטת ניו־יורק, הגיעה באחרונה
לארץ, לזמן בלתי־מוגבל. היא רק התחילה
לעשות סיבובים ולקשור קשרים עם צלמים
וסוכנות־שחקנים, כאשר קיבלה פתאום, בתחילת
השבוע, קריאה בהולה מניו־יורק —
לבוא מיד לצילומים של סידרה חדשה בטלוויזיה,
שבה מככב צמד־קומיקאים ידוע באמריקה,
ג׳רי סטילר ואן מיארה.
נושא־הסידרה הוא מועדון־פאב, וקרן
אמורה לגלם את אחת הבלייניות הקבועות
בו. אז ככה, מהיום למחר, היא אמרה שלום
להורים, שהגיעו לכאן לחופשה, עלתה
למטוס וטסה לה למי־יודע־לכמה־זמן.
שאלתי את אבא שלה אס יחד עם ההזמנה
להופיע בסידרה שלחו לה.גם כרטיס־טיסה,
והוא צחק, ואמר שעם סכום יפה כזה, כמו
שהם משלמים לה, כדאי לה לקנות כרטיס
על־חשבונה, מכל מקום בעולם.
בחיים הפרטיים היא לבד כרגע, אחרי
רומאן רציני שהיה לה, במשך שלוש שנים,
עם סטודנט יהודי לקולנוע, שלמד איתה
באותה כיתה. הסיפור ביניהם הפך רציני, אבל
בשלב כלשהו הם החליטו שזה מוקדם מדי
להחליט החלטות חשובות לעתיד, והחליטו
להיפרד, כידידים טובים, כדי שיוכלו, כל
אחר בנפרד, להתרכז בקאריירה.
״לא מוכרחים להישאר עם האהבה
הראשונה ״,היא אמרה לי, לפני שהתעופפה
מכאן ,״צריך לגדול, להתפתח, להכיר
אחרים ״.רציתי לדעת אילו תכונות היא
תחפש באותם ״אחרים״ ,ושמעתי ממנה ש
קרן
טישמן
כרגע לבד, אחרי רומאן רציד
קודם כל הוא צריך להיות יהודי, ישראלי
בהחלט בא בחשבון, חכם, נחמד, בעל אישיות
משלו, שיש לו כבר כיוון בחיים, אוהב מיש־

פחה ובית, שלא חושב רק על עצמו.
תאמינו לי, היא תמצא כל מה שהיא
תרצה. מעכשיו אני שמה עליה מעקב צמוד.

היתה בכותרות.
בירושלים, מקום מגוריה_ ,כולם פירגנו
ללילית זהתעניינו בחייה האישיים. רצו
לדעת מי הגבר שימלא את מקומו של בעלה
שנפטר, לילית שמרה על שתיקה.
והנה, בשבועות האחרונים, נודע שהיא
מאוהבת ועומדת להינשא לקבלן הירושלמי
ששון לוי, ולפני כמה ימים היא חזרה
מהריביירה הצרפתית, שם היא עשתה חיים,
וגם ביקרה את קרובי־מישפחתה החיים
בצרפת. בקיצור, שבע השנים הרעות —
ואולי היו אלה יותר משבע — חלפו להן,
וכעת היא מתחילה פרק חדש בחייה.

אלי

אנדה והנרי זימנד
לירה בסוויטה המלכותית
בעל מירפסת פרטית צמודה, טלוויזיה, קו
טלפון ישיר וכל הלוכסוס האפשרי.
בסוויטה הזאת ילדה הנסיכה נרייס את
שלושת ילדיה, והרבה שנים אחריה עשתה
זאת הנסיכה קרדלין, באותה מיטה מלכותית,
שלוש פעמים גם היא. ואם זה לא
מספיק, אז אותו הרופא, אשר יילד את גרייס
אנדה, אשתו של הנרי (חנויות הדיוטי־ואת
בתה, הר״ר ארדן, יילד גם את אנדה.
פרי) זימנד, ילדה בשבוע שעבר את בנם
ולמה טורחים הזימנדים וטסים למונאקו
השלישי, אח לסיריל ( )5ולעינן 3לזימנד
החדש, ארבעה קילו ברגע היוולדו, קוראים
שבועיים לפני כל לידה? פשוט מאור, כמו
רנה, על־שם אמו של הנרי, רנה.
שהנרי, שנולד בממלכתו של הנסיך רנייה,
י׳ י׳גם הלידה הזאת, כמו שתי׳הקודמות לה,
אומר :״כדי שהילדים יוכלו להחליט בבוא
היתה בסטייל, בסוויטה הכי יפה של בית־הזמן
אם הם רוצים להיות אזרחי ישראל או
החולים הצלב האדום במונאקו, בתדר־ענק
אזרחי מונאקו״.

י שרארי או
ו נאקאי

פרק חדש

א ה רן אל מוג

צ בי שסרנפרד

אל חולות הזהב
כשהטלפון צילצל ובישר לי את דבר מותו,
לא הבנתי את משמעות המילים. תמוז לא
נראה לי כאדם המתכוון למות. האיש החזק
ביותר שהיכרתי לא התקשר אצלי מעולם עם
המוות. ירדתי מביתי אל המולת הרחוב. נכנ־

בנימין תמוז

סתי לדיזנגוף־סנטר. קניתי שתי עוגות בקפה
לונדון ובשובי הביתה, כדי להכין קפה, הבנתי
בראשונה שהאיש אכן מת ושום עוגה שבעולם
לא תמתיק את מרירות התחושה החונקת
בגרון. עוד חבר הלך, וזה מה שמצפה, במוקדם
או במאוחר, לכולנו.
אני מנסה לארגן את הזיכרונות הקשורים
באיש הזה, ואני מתקשה לעשות זאת. הם
משתרעים על פני למעלה מ־ 30 שנה עם
עליות וירידות, עם קירבה וריחוק, עם מרי
בות
ופיוס. ישבנו בסעודות משותפות שארכו
לפעמים מצהרי השבתי עד צאתה. עכשיו אני
מבין מדוע ירדתי לקנות שתי עוגות. זהו
מסוג מעשי־הכשל שמקורם כנראה באסוסי־אציה
מודחקת, רחוקה, על האיש הנהנתן הזה
שאהב כל כך דברי־מאפה ומיני־תרגימה,
והדביק אותי בצעירותי וגם את שאר חבריו,
אני מניח, באהבה מיוחדת זו.
והיו עוד אהבות, גשמיות פחות. אהבנו
לשוטט ברחובות העיר הזאת כשברחוב אבן־
גבירול היו עדיין פרדסים, ובשדרות ח״ן
מיגרשים ריקים למכביר. צר היה לו על העיר
המאבדת את יופיה המיוחד, שהופכת להיות
עיר כמו כל הערים בעולם. כשהחלו בונים
את היכל־התרבות, אמר בהומור האופייני לו
שהם בוודאי בונים מוסך מרכזי לאוטובוסים.
כה זר 1ת היו לרוחו הזוויות הישרות הפונקציונליות.
הוא היה האיש הכי לא פונקציונלי
שהיכרתי. לכן אולי לא זכה בשום פרס מה־פרסים
החשובים של הספרות העברית. לא
התרפס. לא ביקש. לא סידר לעצמו. גאה עד
הסוף, שטה בכולנו. העמיד פנים שהכל אצלו
כשורת והנה דווקא עכשיו, בחודש תמוז,
הלך מאיתנו ואפילו שלום לא אמר. הופעתו
האחרונה בסוף ציטוט היטעתה את כולנו:
אדם צעיר במיטבו, נתבקש, בשליחות אחרונה,
אל חולות הזהב שלו, שמהם בא ואליהם
הלך.
...״הוא לעס את הפת המתובלת בגבינה.
עיניו היו יבשות, ללא דמע, אך בליבו ידע
שהוא בוכה״.
כך סיים את סיפורו חולות הזהב וכך סיים,
כנראה, את חייו.

ומן ה אינ תיפ אד ה
ריאיין עו דדפלד
״הב המשזררים הם ג׳ 1בניקים 1לא מכירים את החוויה על
בשרם״ ,אומר המש 1רר צבי שטרנפלד, ששירת במילן אים בגרה
וכוזב אח שירים שקטים ברשת ג: יומן אינתיפאדה. למחוז
הכחיבה על האקטגאליה אץ הוא רואה עצמו כמשורר מגויס.
בקיץ שעבר, במהלך שרות־מילואים בשטחים,
כתב צבי שטרנפלד 64 שירים בתוך
ארבעה ימים. הקובץ, הנושא את השם שירים
שקטים ברשת ני: יומן אינתיפאדה, ראה אור
בימים אלה בהוצאת ירון נולן. אגב, פירסוס
הבכורה של שירי שטרנפלד היה במדור דף
חדש של העולם הזה.
שטרנפלד 34 משורר חיפאי, הוא יליד
וורוצלב, פולין. לארץ הגיע בן שנתיים. אחרי
גילגולים במעברות, בקיבוץ ובקריית־מוצ־קין,
עבר עם המישפחה לאירופה (האב עבד
בצים) וחי שש שנים באנטוורפן, בהמבורג
ובבריסל. סיים תואר שני בפסיכולוגיה מחקרית.
עבד כאזרח־עובד־צה״ל במחלקת מד־עי־ההתנהגות
בתל־השומר ובמכון למחקר
התחבורה. כיום הוא עובד־מחקר באוניברסיטת
תל־אביב. בעבודת הדוקטור שלו הוא
מתמקד בזיהוי הגבול בין פרוזה לשירה בחוויה
של הקורא.

• איד המשורר שבך מסתדר עם
הפסיכולוג? אין סתירה כין השניים?
המשורר מרדכי גלדמן טוען שהעיסוק
שלו כפסיכולוג, כמטפל, סוחט ממנו כוחות
יצירתיים. בתור מטפל, אתה צריך להיות
קשוב מאוד לאחרים, ואילו בתור יוצר אתה
יכול לעשות את הסלקציה בין מה שמעניין
אותר לבין מה שלא. חשבתי תמיד שטיפול
יכול לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי יצירה,

וזוהי אחת הסיבות לכך שלא בחרתי בתחום
הטיפולי. נכון שאני לומד פסיכולוגיה ומפתח
איזושהי חשיבה פסיכולוגית, אבל אני עוסק
במחקר, שהוא תחום נוח הרבה יותר ודורש
הרבה פחות מעורבות ריגשית.
למעשה, אני חי תמיד בשני המישורים.
כשסיימתי תיכון, נרשמתי ללימודי מתמטיקה
בברלין וחשבתי על לימודי ספרות בהמבורג.
גם במיקצועות המדעיים יש אלמנטים
יצירתיים ותחושות של הארה כשמגיעים
לפיתרונות. להבדיל מעיסוק בתחום הנדסי
כמו חוזק חומרים, אתה חש קשר חזק לחיים,
לבני־אדם, לתפיסות־עולם. גם בעבודה שלי
כחוקר אני מחפש את הפינות היצירתיות, וזה
בא הרבה פעמים על חשבון הסדר.

,,משוררי כפית״
• ויש גם השפעה הפוכה, כזאת
של העיסוק במחקר על הכתיבה?
אין לי חשיבה מחקרית בכתיבה. ההשפעה,
עד כמה שהיא קיימת, מתבטאת ברמה של
תכנים ולא של שיטות או תהליכים.

• איך פועל אצלך תהליך הכתיבה?
השירים
באים תמיד מתוך גירוי חיצוני,
מציאותי, שמניע דברים מבפנים. נסיעות,
למשל, מעוררות אותי לכתיבה. בנסיעות

צרור שירי ם
זרקו אבנים ב״רוזאל״
ולבנים ב״כסית״,
המלצר ב״בר האדים״
דרך על מסמרים,
כעת יש לו פנצ׳ר
ולא יוכל להגיש קפה ובלינצ׳ס.
חימר־גלם מפלא לשירה.

נביא עכברי מעברה
קטנים ולבנים,
ורדי עינים,
להפחיד את הנשים
שכלי משחית בידיהן
.־בעיניהן.
הן תשספנה את העכברים בשנים,
התקשרת תצלם:
יהן ה אפקט תעמולתי אדיר
לטובתנו.

יותר מכיל
אני פוחד
משתוף הפעלה
ביניהם.
היום, לדגמא,
מרוקנים
את הפח

יחדו.
אחר־כך תגיע מכונית העיריה
ותאסיף את הזבל
מהמכל.

את כדור הסל —
אחד משלשה,
שהשכן שלה מוכר.

בכל פנה
תרנגולות נשווטות.
ראש אחורה,
חלף על צואר,
ופרפורים.
ההסתגלות למציאות
בשטחים
פתות
מרחפות באויר.
שבע כלל פל שתינאי
המוני הרעבים נדונים בקמח אמריקני.
שוב ל א הביאו אספקה לתצפית.
הבטן מקרקרת בקצב האינתיפאדה.

בלילות, השביבה
ושאר גברתנים
עוברים באלות, שלשלאות ופחיות צבע אדם.
כל דאלים גבר.
בבקרים, חילי צה״ל
אוספים את הגברים
שימחקו בצבע.

שקט.

עצר הכרז על ידי מג״ב.
מהומה.
נשמע בקשר:
נשים רצות נושאות מכלים.
זרקו עלינו קפסאות וכל מיני פרות
וירקות שאספו. עביר. הטרנזיסטור ממשיך ל שד ה
שירים שקטים ברשת ג׳.
כשאתה אומר קפסאות למה אתה
מתכון? עביר. אבנים, מסכות,
צמיגים, פח ענק חוסם את הכביש.
.קפסא אחת של לוף,
״בוא, תהיה גבר, תרד,״
שתי קפסאות אפונה,
צועק נדדה,
וקפסא אחת של תירס.
״זו המדינה שלנו,״
עביר.
או שמא,

״זו האדמה שלנו.״
וקפסא של שניצל לשבת.
תפשו אחד.

אשה שמנה מתפל שת בחול.
הערביה השמנה,
חקי משחק ישנים.
שמוכרת בגך־ם משמשים
בישיבה מזרחית,
גמרה לחטט באף,
קפלה את השמשן־ה הקטנה הורדה,
סדרה את הצעיף
והדפה בחיוך שבע

מאנשי מלואים אפשר לבר׳ח לאט. מתגרים ומחכים עד לרגע האחרון.

לתל־אביב אני כבר מחכה להזדמנות להחנות
את המכונית, כדי שאוכל לרשום את מה
שעובר לי בראש. יש משוררים שמגרים אותי
לכתיבה, בלי שום קשר לרמה שלהם. אני
קורא להם ״משוררי כפית״ ,מפני שהם גורמים
אצלי לבחישה פנימית. הכתיבה אצלי
ספונטנית, מהירה מאוד.

• אתה מתקן הרבה?
לפעמים גם תוך כדי כתיבה, לפני שהשיר
מסתיים. השינויים לא דראסטיים. אני עושה
תיקונים קלים — מחליף מילה, מפרק שורה
לשניים.

רמתה. אני מאמין שברוב המיקרים היא גם
לא באה מהבטן ושצו־הגיוס הוא חיצוני(לשרת
מיפלגה או רעיון) ,ולא פנימי ואמיתי. אין
ספק שקל יותר להיות משורר שמאלני. אני
מניח שאילו הייתי כותב שירים אותנטיים
באותה מידה, מנקודת ראותו של איש גוש
אמונים או איש המהתרת היהודית, היה קשה
יותר לפרסם אותם.

• איך אתה מסביר את זה שנכתבו
לא מעט שירים על מילחמת-
הלבנון, ואילו האינתיפאדה, לעומת
זאת, לא מצאה כמעט ביטוי פיוטי?

• י ש לך ״ארם פואטיקה״ ,אני־מאמין
שירי?
אני לא יודע אם אני מיישם אותו במלואו.
מבחינתי, מיבנה, צורה, גובה השפה וכו׳ —
כל אלה משרתים את התכנים שהשיר מעלה.
לכל סוג שירה יש לגיטימציה. כל נושא
שבעולם כשר, כל זמן שהוא אינו מהווה מטרה
לעצמה. שיר יכול להיות פוליטי אם הוא
אותנטי ומביע חוויה אמיתית.

• ושירי האינתיפאדה שלך?
ניסיתי להגיד את הדברים הקשים מאוד
בטון שקט. העתקתי מראות שמדברים בעד
עצמם. תיאורים של שיברון־לב הם אמצעי
זול ומיותר לפי הרגשתי.

• איך הרגשת. כמשורר, בהתייחסות
לאירוע קולקטיווי ואקטואלי?
לא היתה לי תחושה של מי שמדבר בשם
אחרים. המיטען בשירים האלה הוא חווייתי,
אישי, והרבה פחות מזה פוליטי. אנשים מהימין
אמרו לי שיש בשירים מתן לגיטימיות
לאש״ף, ואילו אנשים מהשמאל טענו שאפשר
להשתמש בהם כבחומר לתעמולה ישראלית
בחו״ל; שהם מבטאים את המורכבות של בעיית
החייל הישראלי בשטחים.

למשורר שמאלני קל יותר
• בשירים אתה אומר ,״אני כותב
בחייל 7מנוכר לכל תודעה פוליטית״
.לא מטרידה אותך התווית,
האפשרות שתזוהה בכל זאת כמשורר
אינתיפאדה?
אם זה יקרה, לא אשמח, בדיוק כפי שלא
הייתי רוצה שילבישו עליי תווית של משורר־אבא,
או משורר המישפחה, בעקבות שירים
הקשורים לחוויות של הילדים שלי.

• אתה רואה בעצמך משורר
מגויס?
בשום פנים ואופן לא. שירה מגויסת משלמת,
מטבע הדברים, מחיר כבד, מבחינת

צבי שטרנפלד: מחיר כבד על שירה מגוייסת

בזמן מילחמת־הלבנון היתה אווירה כברה
של מילחמה. כל יום ספרו את חיילי צה״ל
שנהרגו. עכשיו אתה יכול להתעלם מאמצעי-
התיקשורת וכל הסיפור כאילו לא קיים מבחינתך.
זה יישמע מצחיק אולי, אבל יש לי
רושם שרוב המשוררים הם ג׳ובניקים ולא
מכירים את החוויה מבשרם.

צעקה ביומן
• אבל אפשר לחוות אינתיפאדה
ולהתייחס אליה גם בתל־אביב או
בחיפה, לא?
למשורר שחווה זאת מכלי שני יש תמיד
אפשרות לכבות את הטלוויזיה או הרדיו.
האווירה, שבה מוצא עצמו חייל בשטח, היא
כזו שאי־אפשר לסלק אותה בלחיצה על
המתג. בכתיבה אני משתמש במציאות כדי
להתעלות מעליה. זוהי התמודדות בררך של
התחמקות. הגנה. אני מביא את הדברים בדרך
מעודנת יוו*ר, מתוחכמת יותר. אחרי ארבעת
הימים הראשונים שבהם נכתבו השירים לא
יכולתי להמשיך לעשות שימוש אסתטי במציאות.
עברתי לכתיבת יומן (לא ספרותי)
הנע בין תיאור מדוקדק של הדברים, כמו יומן
אירועים מישטרתי, לבין הבעת רגשות בצורה
קיצונית. שם הרשיתי לעצמי לצעוק.

אתי שרף

בין הפר טי והקולקטיווי
ציפור כהה בדרך, קובץ סיפורים
יוסף בירששיין
הסידרה המעורבת -סימן קריאה
והקיבוץ המאוחד
158 עמודים
את היחסים בין אדם לבין האנשים המאכלסים
את חייו אפשר לתאר כמעגלים בתוך
מעגלים. במעגל הפנימי חי האדם עם עצמו,
עם פרטיותו. את המעגל המקיף אותו תופסים
בני מישפחתו. במעגל הבא נמצא את חבריו
הטובים, חברים ממקום־העבודה וקרובי־מיש־פחה
רחוקים. במעגלים רחבי־ההיקף האדם
הוא תושב בין תושבים(של עיר, עיירה, קיבוץ)
,תומך בין תומכיה של מיפלגה, בעל
קירבה מנטאלית אל בני גילו, אזרח במרינה,
פרט בעם, ולבסוף — נקודה על פני מעגל
בני־האדם באשר הם בעולם.
חיים בוגרים ומאוזנים כרוכים ביצירת

מגע עם כל המעגלים האלה, ובגמישות שבה
מתבצעים המעברים הבלתי פוסקים ממעגל
למעגל, מקרוב אל רחוק דרך רחוק פחות,
בטיבעיות בלי זעזועים.

עמידת פישוק
ישנם סופרים המתמקדים במעגל אחד
ומזניחים את האחרים. סמיואל בקט, למשל,
מתמקד במעגל הפנימי של אדם בין ארבעת
קירותיו, עם רצף תודעתו. ויליאם פוקנר,
בהקזל והזעם, מתמקד במעגל המישפחתי.
המעגל של 1פשות משת של גוגול הוא העם,
והמעגל של דג הפוט של גינתר גראס הוא
תולדות התרבות. אפשר להביא דוגמות נוספות
רבות להתמקדות מכוונת של סופרים
במעגל אחד, פעם זה ופעם אחר, מבין המעגלים
של יחסי־אנוש, ולהציב מולה דוגמות
ספרותיות מנוגדות — של טיפול מלא ומאוזן
בכל המעגלים (דוסטוייבסקי, טולסטוי,

תומס מאן, עגנון, מארקס).
בסיפוריו של יוסל ״בירשטיין קורה דבר
מוזר. כמו הסופרים ה״ממוקדים״ ,הוא מזניח
את הטיפול ברוב המעגלים, אבל אצלו אין
התמקדות במעגל אחד, אלא עמידת־פישוק
בין שניים: חיי היחיד וחיי הקולקטיב. שניים
אלה אינם צמודים. במציאות, קיימים ביניהם
מעגלי־ביניים. אצל בירשטיין אין מעגלי־ביניים.
הפער הלא־מגושר בין המעגל הפרטי
לבין המעגל הקהילתי הוא היסוד המהותי של
כל הדמויות המתוארות בסיפוריו. ניתן להגדיר
את הפער הזה כמין פסיכוזה, או אולי
כנכות ריגשית שבה לוקים היהודים מאז
השואה. ניתן לבקר את בירשטיין על היעדרם
של מעגלי המישפחה, האהבה האירוטית והחברות
— ואפשר, להפך, לשבח אותו על
חדירתו אל לב העיוות הנפשי של בני דורו
המהגרים, התלושים, הניצולים, שאינם משתקמים
לעולם מן הטראומה. אם נרצה לתפוס
את החבל משני קצותיו, נאמר שבחולשת הפרוזה
של בירשטיין טמונה עוצמתה.
הסיפורים מתרחשים בשלוש זירות: בפולין
(עיירה יהודית) ,באוסטרליה (מחנה־עבו־דה
צבאי) ובישראל(קיבוץ) .שלוש הזירות הן,
בעצם, זירה אחת, משוכפלת. בשלושתן חיים
אנשים בקולקטיב סגור, כפופים לאורח־חיים
— שלא לומר תקנון — המטשטש את עצמיותם
ומסתיר מעיניהם את שאר העולם.
בעיני איש הקולקטיוו שעצמיותו מחוקה, נראים
גם אנשים זרים לא כפרטים אלא כקבוצה.
כך קורה, למשל, לחיילים בני לאומים
שונים במחנה־עבורה באוסטרליה. היהודים
שביניהם מכנים בכינויי גנאי את היוונים
שביניהם, ולהפך. המתיחות הלאומית־הקבו־צתית
מפרקת את החברויות הקטנות הנרקמות
בין חיילים משני הצדדים. חייל אחר
במחנה, יוגוסלבי, קורא לעצמו בשם מיכיילו־ביץ׳
,על שמו של אחד ממנהיגי המאבק האני
טי־נאצי בארצו, ולאחר שנורע לו שהמנהיג
התחלף ומעכשיו שמו טיטו, הוא מחליף את
שמו בהתאם. לאדם זה אין תודעה אישית,
אלא רק תורעה קולקטיווית של עצמו. טמיעה
דומה של האישי בקולקטיווי עוברת על
חברי הקיבוץ בישראל. דוברין, חבר הקיבוץ,
שואל את פרידה, חברת הקיבוץ, מה היא
חושבת על הבר מסויים שעשה .״אני חושבת
מה שהקיבוץ חושב,״ היא עונה לו .״ואת
בעצמך?״ הוא שואל .״הקיבוץ הוא בשבילי
הכל ״,עונה פרירה(עמ׳ .)78

ברא חום וקירבה
הקולקטיב הבירשטייני מנקז אליו ציבור
של בודדים. גיבוריו — וגר, מיכיילוביץ׳,
האלמן האוסטרי, הנזירה, רובין, אחיו של
רובין, רולידר, בלפר, נורטון, פוליט, גולרמן
— הם רווקים זקנים או אלמנים או ספק־גרושים.
בכל מיקרה — כולם עריריים. הם
מגינים בקנאות על בדידותם ומכירים רק ״או
שחור — או לבן״ :או הסתגרות־בית או
התערות בקולקטיוו. לכן אינם מתאהבים,
אינם מתחתנים, אינם יולדים, אינם מתנסים
במעגלי־האמצע שיש בהם חום וקירבה ורגישות
.״וגר הרכיב את משקפיו ואמר שזהו
מין לוקסוס, להיות לבר והוא עצמו וגר יכול
גם למות כך. העמידה בתור, לאוכל, כשהוא
מתחכך תמיד בכתפי אחרים, גרמה לו עינויים.
בתום המלחמה אמר לי יחיה לו באיזה
חווה, רחוק, ושם ישאר תמיד. אבל כשנסתיימה
המלחמה כששוב לא היינו חיילים נסע
וגר לישראל ובה נפגשנו שנית וחיינו באותו
קיבוץ״ ועמ׳ .)18
לא במיקרה בוחר לו המתבודד העקר את
הקולקטיב(הקיבוץ) כמקום מגוריו. הוא זקוק
למאבק על שמירת פרטיותו ופרישותו כדי
למלא את חייו בתוכן .״וגר לא קיבל עליו את
אזרחות המדינה וניהל מלחמת יחיד נגך
האימפריה הבריטית ...מייד רץ אל המשרד
הציוני, להחליף את מפלגתו ...הוא הצטרף
למפלגה שלחמה תמיד בעד מדינה יהודית,
בלי שותפים״ >עמ׳ .)29 וגר נלחם בקולק־טיווים
שונים, מצטרף, עוזב, משתייר, סותם
את תודעתו בתכנים מיפלגתיים־לאומיים־

קולקטיוויים כדי להסיח אותם מעצמו.
הקהילה מפעילה על היחיד לחצים יומיומיים
המונעים ממנו התבוננות פנימה וביקורת
עצמית. נדמה לו, ליחיד הנלחץ, שהלחצים
עצמם מגדירים אותו. בין חברי הקיבוץ
ישנם כאלה המדגישים במופגן את שאיפת
הפרטיות שלהם, בעוד שלמען האמת הם רוצים
להשיג את ההיפר — תשומת־לב ציבורית
— ומצליחים בכך הצלחה שלמה. רובין
״הסיט את הווילאות, כדי שלא יוכלו עוברים
ושבים להציץ פנימה. הווילאות המוסטים
שלו כבר היו לשיחה בכל המשק״ (עמ׳ .)62
הקולקטיוו שומר את צעדיו של היחיד, מעיק
עליו ומרכל, והיחיד מנווט את עצמו אל הפינה
של ה״ברוגז״ .זוהי דינמיקה קבוצתית
המזינה את עצמה .״בדרכנו לחדר האוכל,
לארוחת הצהריים, הסתכלו על רובין כאילו
היה זר בילון(־בקיבוץ) .ליה השולחנות דיברו
עליו ועל הירושה שנפלה בחלקו בדרך
חזרה אמר, שיפסיק לאכול ויבקש מזושה
שתביא לו את מזונו לחדרו. הוא נמנע מלהיכנס
לחדר האוכל בערבים ובבקרים רובין
שוב לא יצא לעבודה ...רובין לא הלך
לאסיפות״(עם׳ .)75

נכות ריגשית
אם עושה רמות בירשטיינית, אי־פעם בחייה,
ניסיון לקשור קשר אינטימי עם אדם
אחר, נקטל הניסיון באיבו, לא בגללל נסיבות
חיצוניות, אלא מעצם היותו מעל ומעבר לרמתם
הריגשית של וגר, גולדמן, רובין ודומיהם
.״נמצאו נשים במשק שהיו באות
לבלות• בחדרו (של רובין) ועם אחת מהן,
תופרת גרושה, עמד כבר לפני חתונה, אלא
שביום החופה התחרט, הסתגר בחדרו ולא
פתח את הדלת עד שהתפזרו כל הקרואים״
(עמ׳ .)62 ואחיו של רובין, עד כדי כך מגיעה
נכותו הריגשית, שאפילו לכתוב מישפט
אינטימי אחד אין הוא מסוגל. אחרי שתיים־
שלוש מלים הוא תמיד נשבר ועוזב .״מכתבי
האח לא היו מכתבים של ממש. התחלות
בלבד. תאריך, שורה ראשונה, לא יותר, .אחי
היקר, אני כותב לך היום או, :כבר זמן רב
אחי היקר לפי ההתחלות נראה שהאח כתב
אותן במשך עשר שנים ויותר, אך לכלל מכתב
שלם לא הגיע. הראיתי לרובין ספר שמצאנו
בין חפצי אחיו, ספר לימוד ישן לכתיבת
מכתבים: ממנו העתיק האח את כל התחלות
המכתבים שלא שלח. גם הפתקים הבלתי
גמורים, שנועדו לנשים שונות, הועתקו מן
הספר הזה, שהכיל דוגמאות של מכתבי הש־תדכות״

נימת הסיפור של בירשטיין מונוטונית,
שקטה, רזה, אפורה. מבחינה מיבנית: עירפול,
עירוב זמנים, דחיסות עצומה של רסיסי סיפורים
המתחלפים מול עיניך לפני שהספקת
לעכל אותם, להפנים ולזכור. כל שבר סיפור
מזכיר לבירשטיין גרעין סיפור שמזכיר לו
גרגר סיפור שמזכיר לו מולקולת סיפור. העלילה
מתפוררת(הפרופ׳ מנחם פרי קורא לזה
על גב הספר ברוב חיבה ,״אדוות בתוך אדוות״)
.הקורא נשאר עם איזה רושם כללי,
אטמוספרי של המסופר ועם סחרחורת המאמץ
להפריה במהלך הקריאה בין עיקר וטפל.
יש לבירשטיין מאניירות (המאניירה ה־תימהונית,
למשל, או המאניירה של מספר
המעשיות) ,והוא מתלטף בהן ומלטף בהן את
גיבוריו, במקום לעמת אותם עם דרישות
אמיתיות של חיים בוגרים. כשאחיו של רובין
מת, ופותחים את מזוודותיו, איתן נדד בעולם,
ומגלים :״המזוודות היו מלאות פתקאות,
קבלה של בית מלון אחד, בו לן האח לילה
אחד, לפני עשרים שנה. כרטיס רכב, קבלה
על המכנסיים המשומשים שקנה בחיפה.
פנקס חיסכון שפג תוקפו. חוזה בעניין תפוחי
ארמה, בימי הצבא״ (עמי ,)74 הרי זה נחמד,
פיוטי, תמהוני, ציורי ונוגה. השאלה היא, מה
זה מביע? למה זה מתקשר? הספר מלא פיס־קות
פיוטיות־ציוריות כאלו, ויש מקום לשאול
אם בירשטיין מעמיס על הקורא כה הרבה
מהן כדי למלא את הריקנות הפעורה בעולמו
בין שני המעגלים, הפרטי והקולקטיווי.

אם המכירות של המתחרים עלו
מבלי שוום םו להם שבדים
סימן ש1ום םו לתם בלא-בעים

388301
ןןש

0 0 1 6 9
כאשר חברה מעונינת בהרחבת המעגל
העיסקי שלה, בהגדלת המכירות ובשיפור
השרות, היא יכולה, למשל, להוסיף
עובדים.
אבל כשחברה מצליחה בכל המשימות
האלה, בלי כל תוספת של כח אד ם-
פירוש הדבר שגורם חדש נכנס למערכת.
לעיתים קרובות הגורם הזה הוא פלא־ פון.

פגשויסס 3000

פלא־פונים הניתנים בידי העובדים
הנמצאים בחברה, מעניקים למעשה,
תוספת של לפחות * 10 ליום עבודה,
תוספת שפירושה חסכון משמעותי.

הפלא־פונים מייעלים את העבודה,
מקצרים תהליכים, ומאפשרים קשר רצוף
עם לקוחות וספקים.
הפלא־פונים מעלים גם את רמת השרות
שהחברה שלך נותנת. ניתן להשיג את
האדם הדרוש, בזמן אמיתי ובאופן בלתי
אמצעי.
אס גילית שהמכירות של המתחרים עלו
בלי שנוספו להם עובדים -בדוק כמה
פלא־פוניסרכשו...

להזמנות: מוטורולהתדיראן
קרמניצקי 16ת׳א טלפון 388307־.03
באר־שבע, טלפון 38887־.057
חיפה, טלפון 740303־.04
ירושלים, טלפון 783646־.02
רעננה, טלפון 910980־.052

^יי ״ויו

11ל א₪ -

#׳ ש ר אכ ר ט
0תשלומים ויותר נאמעעות ־ויזה עדיף־
ריס ו אנו ס נאשואי גמיש־.

* מבוסס על מחירון החברה הנקוב בשקלים,
לא כולל מע־מ, בהתאם לדגם שתבחר:
( X 2000 מחודש),X ,3000 X 5,6000 8000 ,
פלא־פון 007 ופלא־פון שדה.

סופך ש1/ה׳*,770 לש׳17701₪

הורוסהוס

שה עליהם מאוד. בני מזל אריה אינם
שייכים למזלות הדיפלומטים, בעלי
הטקט והעורמה. להיפך, הם מוכרים
כאנשים חסרי״טקט. למרות שהם

מ1ל החודש:

מה צפוי
לאריות

שלהם. גם מזלות האש, שאליהם הם
שייכים, אומרים מה שהם חושבים
והיחסים שלהם עם הסביב ה אינם קלים
בגלל תכונה זו.
ובכל זאת, זו היתה שנה שבה הם
התקד מו, עזבו מקומות עבודה לא מת אימים
וניסו א ת מזלם בתפקיד חדש.
גם בחיים האישיים הם עברו תקופה
חשובה ולמדו לקח שלא במהרה יישכח.
יום ההולדת הנוכחי מוצא אותם
בהתלבטויות רבות. הם מתק שים להח ליט
מה בדיוק הם רוצים ומתי. אין
תיראה, א ם כן 1989 / 1990 ,עבור בני
מזל אריה.

עבודה זקאריירה

ריות ויבינו שמישהו אכן פעל נגדם. לכן
חשוב מאוד שכל מה שהם עושים ישמר
בסודיות מוחלטת. עכשיו כדאי שלא
יסמכו על איש, או לפחות רק על מי
שהוכיח את עצמו במשך שנים.
בעבודה לא תהיה להם שנה משע ממת.
הם יצטרכו להיאבק, להפעיל את
הראש, לשכנע בעבודתם וכל הזמן להו כיח
שהם עולים על מתחריהם. זאת

קשו רציני באה־
111111^111111^1

גם השנה יעבדו האריות קשה מאוד.
כל פרוייקט שבו הם יהיו מעורבים יד רוש
מהם השקעה של זמן, מרץ וכוחות,
הרבה מעבר למה שהם רגילים. יציעו
להם הצעות מושכות ומעניינות, לעיתים
קרובות הכל יעמוד על היכולת שלהם
לשמור סוד, אבל הזדמנויות לא יחסרו.
נראה שגם השנה הם יהיו מוקפים
באנשים שינסו לק חתאת מקומם או
להפריע להם בעבודה השוטפת. הת השנה
שחלפה היתה אחת השנים החי•
חרות עדיין לא חלפה. ובכל זאת, לא
שוכות לגבי העתיד והחיים ככלל. רבים
הכל כל־כך פשוט. יש תקופות שבהן הם תהיה שנה של הישגים. באוגוסט הבא
יכולים לתכנן עשרה מהלכים מראש,
מבני מזל אריה עמדו בפרשת־דרכים
מאבדים מרץ, זקוקים למנוחה ומאב אחרי שנה לא־קלה, הם יתנו זינוק קדי כשיש
להם דבר־מה להעיר, הם אינם
וביצעו שינויים חשובים במקום־העבו־דים
את העירנות. תקופות אלה יכולות מה. נראה שלמרות כל המיכשולים, העי מחכים,
ואומרים א ת דיבריהם במקום
דה או שפנו לכיוון חדש. אי״אפשר לומר
לגרום מאוחר יותר לקשיים. כאן מדובר כובים והבעיות, הם יתגברו ויצליחו
ובזמן הפחות-מתאימים. תכונה זו
שזו היתה שנה קלה. היו בה לא״מעט
על בני מזל אריה השואפים לעבודה שיש לנצח ב מ אבקי ם האינסופיים.
פוגעת בהם לעיתים קרובות. על האריות
הפתעות: עבודה קשה מאוד, ודרישות
חשוב שהם ישגיחו על הבריאות. נכון
בה מעמד, עצמאות, חופש״פעולה ועניין.
גבוהות מהסביבה. חוסר״פירגון, תחרות
לעבוד קשה מאוד ולהוכיח א ת עצמם
סוג זה של עבודות דורש מהאריה שהעבודה דורשת מהם זמן, אבל שינה,
קשה. קינאה מצד מי שמעמדם נחות או
אם הם רוצים ל ה תק ד ם. חסרה להם
עמידה על המישמר ומונע ממנו ביטחון. מנוחה והתח שבות במאגר־הכוחות ה־היכולת
לחייך, להתחנף, או להתנהג
שהיכולת שלהם פחותה.
בצורה היכולה לקדםאת האינטרסים
בקיצור, הצד הפוליטי בעבוד ת ם היק״
במרוצת השנה הקרובה יתעוררו הא (המשך
בעמוד )37

* בעיות בריאות עלולות להציק לנ ם הש־ ענייני כספים יטריח אתכם מאוד השבוע.
חברים באים לעזרתכם ומאוד מעוד אין לכם מרץ. קצת נמאס, משעמם ומתיז.
* גוע. זה קשור דווקא בשפעת, ב דל ק ת -כנראה שתצטרכו לחפש מקזר־הבנסה נוסף
דים. עבשיו תצסרכו לקחת יוזמה ולבצע פנישזת ע בני המין השני אינן סספקות. הס
או לוותר ולהתפשר על
גרון או אולי בשיעול
מחפשים בעיות מתחת
א ת השינויים שיקלו
איזו שבנית שקודם לכן
לאדמה. רכל בעיה שעליכם
א ת החיים. ב ובצינון.
למרות הקיץ,
לא נראתה לכס, מעייף
עבודה מצבכם עדיין
הרגישות שלכם מאוד
הם מעלים יש אמנם
ודי קשה בשישי ובשגבוהה
עכשיו. ימים
רגיש. יש מי שמנסה
פיתח! ,אך הם לא מקבבת.
נסו לנוח ולשמור ער
לעכב ולהפריע. היי אלה
קשורים במעבר
לים אותו. כדאי שתשוהמתות.
ההוצאות הכסת
ם עוזרים לעצמכם
של מרס ממזל אריה
חח! איתם בשישי או
פיות הגבוהות שידרשו
לבתולה וצריך להיז בשבח,
אם כי יהיה
אם הייתם מדברים
מכם ישפיעו על מצב־עט
מי שנחשבים לי־הר
מתאונות, פציעות
קשה למצוא זמן. ענייני
;21 ביוני -
ז 2במרס ־
הרוח.אבלאלתת״אש.1
כוויות, ומריבות הע ריבים
שלכם. חוסר-
כספים מאוד מטרידים.
20באפ רי ל
() 2ביו לי 331ע המצב הזה, כאילו אין
תיק שורת עלול להגיע
לולות ל הס תיי םבא שנב
יבואו אליכם בדממנו
מוצא, אבל מאוחר
לימות. ב 26-וב־27
עד לערכאות מיש 0־
רישות ובתביעות. אתם
בחודש עשוי להגיע סכום־כסף שיעזור יותר ״מצא פיתרון. שיחת בירור עם בד־הזע
סיות. עיכובים צצים לפתע בתוכנית ל ח״ביס כספי ודואגים, אבל אין צורך להימס
לסגור גדעון שמאוד מציק לכם. היא בלחי נמנעת ותיערך בסוף החודש.
נסיעה, אך נראה שאכן תצא לפועל. ללחץ. זה יסתדר תוך שמע וחצי.

ענ״ג׳ קאר״רה מעסיקים אח העקרבים. אתם
מצב רוח די כבד גם למי שחוגג עכשיו
שינויים בחיי הרגש, לפתע אתם מרגי שמס
התחייבויוח בעבודה ובחיים הפרט״ס.
א ת יום־ההזלדת. הסיבה היא פרידות,
שים צורן בשינוי, אך כדאי שתדעו ש מחפשים
דרך חדשה לא רק בעבורה, אלא
שבוע קשה ע!ם ד לפניכם. אתם עמלים לא
ניתוקים וי חסים ק׳־
בחיים בכלל. הגיע הזמן
להתיש טוב. אל תעמי־זהו
שגעון חולף. יתכן
לבצע שינויים, אך צריך
שים עם הסביבה. לא
שתצטרכו ל ה תר חק
סו על עצמכם יותר סד־,
מכולם ב״ 26 וב־ 27ב לקחת
בחשבון שכל
מבינים א תכם. יש
משום שהבריאות עלוחודש,
אךמה 28-כבד
לכם צורך להימצא
צעד ירוה בקש״ם וב־לה
לבנוד בכם. מבחינה
עימביס. לפחות בשבר
קצת לבד, ובעיקר ל תרגישו
צורך להתר חברתית
זהו זמן שב1
שים הקרובים. אתם
קבל החלטות מבל!
אות ולחלק א ת הבע תהע
מח״ חברה עשייות
עם אדם קרוב.
פחות בודדים. משום ששמישהו
יתערב. ה־רים
זסואנים. חברים
חברים מן העבר שבים
29 עד ה־ 31 קשים
בעבודח אתם נדר יביאו,
יבקרו בביתכם
ויוצרים קשר. הפתעה
שים ליותר שיתוף״
במיוחד, ויתכן שת ויעזרו
לכס להתגבר על 18ז י8 !# 1 332596 פעולה. חשוב שתגיעו
נעימה ב־ס 3או גדו3
היו חולים. נסו לנוח,
הקשיים הסייד״ם. בש
ישר לבוס, ת שסחו
לישון ולגשת לרופא.
בחודש. שיחודטלפון,
בודה צפו להצעה מאוד
סיבתב או ידיעה יניעו ממישהו קרוב השוהה
בעבודה חשוב שתמצאו זמן מ ת אי םלא
תהאמת בפניו, וחשוב שבל המידע
מושבת. לעת עתה נסו לשמור על סודיות.
בחדר או במקום רחנק שהנישה אלי! קשה. יגיע ד רנו ולא דרך אף אחד אחר.
שיחה עם הבוס. ה 26-וה 27-מתאימים.
אתם עלולים להקלע להוצאות גבוהות.

נסיעות, ביקורים, מיפגשים חבר תיים המצב הבריאותי משתנה. אתם מאוד חלשים
העמדה תופסת ומן רב. עליכם למלא סקנם
נסיעות עלולות להתעבב. שישי ושבת
של 0׳ שנעדר, אך נם בבית אינכם מנצאים
לא יהיו כפי שתיכננתם. הכל ישתנה
ואווירה קלה הרבה יותר. עכשיו תוכלו זאינבם מוננים בפני מחלות. הפעם התופעות
זמן פנוי. חשנב שתמצאו
לפתע בגלל געיות
יהיו קלות יותר ולא תצלק
ח ת הכל ביתר ק טרכו
להיעזר ברופאים,
בריאותיות של קרוב־זמן
למנוחה, משום שלות,
ולמרות שנראות
אלא דק לטפל בעצמ מבחינה
מישפחה.
אינכם
חזקים בתקופה
המון נסיעות השבוע,
וו. הלב ומחזור־הדם דוכספית
זהו שבוע מ כם,
יש לבם די ידע. גס
לא תוכלו להשתולל.
רשים מכם להתייחס אל
אוד מבסיח, ההכנ ם׳
שחי בסביבתבם איגו
סכנ ת ת אונו ת מאוד
נזפכם ביתר זהירות. מבריא,
ושוב תצטרכו
סו ת יגדלו, ובכלל,
בולטת במפה. אי-
לטפל ולדאוג לאחריס.
תיחות בבית, מלל דריתוכלו
קצת להרגע
אפשר שלא להתח שב
שות לא־מוצדקות של
בכל הקשור לנושא
נסיעות, מיורם ושתית
בזה. ב בי ת ת הנו מר 19
בפברואר
מישהו ממי־המישפחה.
זה. חשוב שלא תבז בים
עלולים לסכן אתבם
היט או אבזר חדש,
20 במרס
בעיקר בין ורו ר 3באובזו,
אלא תשקיעו או
בני מזל אריה זקוקים
שיקל מ אוד על ה גוסט.
בת״ הרגש ופתאת
תאזנו
חזרה
לעורה, אך אינם מודים
חיים. ב־ 26 וב־27
התקציב. ב־ 30 או ב 31-בחוד ש תגיע בכך. אתם. בעלי האבחנה הדקה, תבינו בסה
חת תקופה חדשה. אתם משנים הופעה,
תרגישו חלשים וחסרי-מרץ, אך אל
שמועה מזעזעת. ב ד אי שתהיו מוכנים. מדובר. בתחום החמנט׳ — תקופה מיוחדת.
דאגה, אין זה סימן למחלה רצינית. ומושכים אליכם את בוי הסין השו׳,

פושות, בריאות
בעייתית וחוסר־ביטחון
בקריירה

1010

ת!וזנ״1

ע1ן ו1

ו:1וווטיי

1תו1ה

קשן!

ה עו ל ם הז ה 2708

בל הדובים מובילות לחיים צור
•ב שרים • מ ע דני בסוד • נקביקים • ממר חי ם

• סל טי ם

חיי צ 1ר בעי מ -שיווק ב שר
• אנו מ קבלי ם ומכבדים כרטיסי אשראי
• מ ת קבלו ת הזמנו ת לבית הל קו ח
י פתוח יום יו ם מ־סס 19.00-9.
יום א׳ ,ו׳ עד 14.00

חנות המפעל: איזורהתעשייה רמת השרון מורשה
ר ח׳ חתשת 1 7ל\ ל׳ 5400554 :־ 498402 , 490799 03־03

חבילת־תרבות מגוונת
מיפעל־המנויים של מחלקת־התרבות של עיריית כפר־סבא, שהוא שם־דבר
בארץ, פותח בימים אלה, עקב הביקושים המוגברים, את שורותיו לציבור נוסף
ויאפשר, במיסגרת מיבצע המנויים ״לרקוד על כל הבמות״ ,להצטרף למיפעל,
המקיף עשר סדרות שונות — לילדים, לנוער ולמבוגרים — בתיאטרון, במוסיקה
(קלאסית, קאמרית ומקהלות) ,במחול ובזמר.
אילנה ברנע, מנהלת מחלקת־התרבות של עיריית כפר־סבא, מציינת שמיבחר
המופעים והסדרות השונות מאפשר להעניק לציבור המנויים חבילת־תרבות
מגוונת וכך נהנה המנוי ממיטב ההצגות והאמנים, תוך שהוא בוחר לעצמו את
תוכנית־המנויים בתחום המעניין אותו.
למיפעל־המנויים של כפר־סבא כ־ 9000 מנויים ומיבצע הרשמת־המנויים
הנוכחי צופה להצטרפות של כ־ 4000 מנויים נוספים מכפר־סבא והסביבה הקרובה
והרחוקה. המצטרפים החדשים ייהנו גם ממיספר הטבות, כמופע־בחירה נוסף חינם
וארבעה תלושי־הנחה — ער ס 50 למופעים אחרים.

7פ לחייל

חן טר
העולםהזה 2708

> — הורוסקופ

\זנז רי בז
אם הבנים
נ חו ג יום־הולדתה ה־ 99 של
רוז פיצג׳ראלד קנדי, אלמנתו
של ג׳וסף קנדי, איל־הון ושגריר
ארצות־הברית בלונדון בימיה הראשונים
של מילחמת־העולם, ואמם
של ג׳ון ורוברט קנדי המנוחים
ושל הסנטור טדי קנדי. קנרי, בתו
של מי שהיה ראש עיריית בוסטון
בראשית המאה, רתוקה כיום לכי־סא־גלגלים,
מתקשה בראייה וגם
אינה תמיד בהכרה.מלאה.

השופטת הראשונה
לשופטת בבית־ה
ת מנ ת ה
הדין לתעבורה בנצרת, ע׳אדה
סעד 39 ובכר היתה לאשה הער־ביה
הראשונה בתפקיד שופטת
בתולדות מדינת ישראל. סער, אם
לשני בנים, וזה 11 שנה אשת פרק־ליטות־המחוז
בצפון, היא נוצריה,
בתו של בעל בית־מיסחר נצרתי
לחומרי־בניין.

הזווית השלישית
נפטר בתל־אביב, בגיל ,78
ארקדי ספרות, קצין־שיריון בצבא
האדום, שהחליט, אחרי מילח־מת־העולם,
לנטוש את הצבא ולעלות
ארצה. את זה עשה ספרות,
יליד קייב, באוניית־המעפילים
מכס נורדאו. שבה שימש גם כמפקד
1800 מעפיליה. בארץ שב
ספרות, ממקורבי יצחק שדה,
רמטכ״ל ההגנה לשעבר ומראשוני
השיריון, והיה לאיש־שיריון, אשר
יזם את התקנת לוחות־הפלדה לס־לי־הרכב
של אירגון ההגנה וכך
נולדו המשוריינים, ששרידיהם עדיין
מוצבים בשער־הגיא בואכה ירושלים.
אחרי מילחמת־העצמאות,
שבה שרת ספרות כרב־סרן, הוא
חזר לעסוק במיקצועו האזרחי והנ־דסת־מכונות)
בחברת־החשמל ותחת
שם העט ס. ארקדי גם היה לסופר
לעת־מצוא (הזווית השלישית;
מסישר׳ חוקר ותיק).

הנציב הראשון
בירושלים, בגיל ,86 נפטר ראובן שרי, מוותיקי מפא״י, ומי
שהיה, בשעתו, מועמד לראשות
המישטרה העירונית בבירה, שבסופו
של דבר לא קמה, ושנודע
יותר מאוחר כמזכיר מועצת פועלי
ירושלים, כחבר־כנסת, כסגן שר־התחבורה
בראשית שנות׳ ה־50
וכאחד הנציבים הראשונים של
שרות־המדינה.

האדריכל האחרון
נפטר

בטוקיו, מדום־לב,

בגיל , 100 גנרל טאייצ׳י סו־זרקי,
אחרון היפאנים הבכירים
שנדונו, בסוף שנות ה־ ,40 על פיש־עי־מילחמה.
סוזוקי, שנשא דרגת
רב־אלוף, היה, בשנות מילחמת־העולם
השנייה, מאדריכלי כלס־לת־המילחמה
היפאנית.
סי/די __
י-זור^ו-ז

(המשך מעמוד )35
אישי חשובים לא פחות, במיו חד
כדי שלא יבזבזו א ת זמנם
במחלות הנובעות מעייפות ו־מתשישות.

בריאות
השנה הבאה לא תהיה נוחה
מבחינה בריאותית. הבעיות ה ישנות
עלולות לחזור ולהציק,
ומי שיכול, עדיף שיקדים
רפואה למכה. מחלות רבות
קשורות בחוסר״תנועה או
בצורת חיים לא־נכונה. צריך
להקפיד על תזונה מאוזנת, די אטה
נכונה, פעילות ספור טיבית
ושינה מרובה. כדאי
לחשוב על כך ברצינות, ולא
לזלזל משום שהשנה עלולה
הבריאות להפריע לפעילות
השוטפת.
הגב, כמו בשנה החולפת,
יכול לגרום לבעיות קשות,
והאריות יצטרכו לטפל בגב
בכל דרך. אסור להזניח א ת
השיניים.

• בספים
מבחינה זאת זו שנה פושרת.
כלומר, זאת לא תהיה שנה
ריווחית במיוחד. אך הכסף לא
יחסר. העבודה הקשה תבי א
להם הכנסות, אבל הם לא יוכלו
להרשות לעצמם לבזבז ול הוציא
בלי חשבון. אמנם,
כשמדובר באריות, ידוע שכל
הכיף שלהם הוא לבזבז, אבל
לפעמים צריך להשלים עם
המציאות ולקוות לתקופו ת
טובות יותר.

911113

3 1 3

בד שבוע

ע רץ איש

לביתך אולמשודף
מהיום ה של הזה יגיע אליך עם רץ אישי לביתך או למשרדך!
חדש, טרי, לוהט, עסיסי, ישר מהדפוס לביתך או למשרדך!

• נסיעות
השנה לא צפויות נסיעות
רבות לחו״ל, אבל, בכל זאת, יש
כמה אופציות לנסיעה. תתכן
נסיעה בדצמבר״ינואר או ב אפריל
במאי או ביוני. לעומת
זאת, כדאי שיתכוננו לכך ש•
מאוגוסט 1990 הם יסעו הרבה
יותר ממה שהם מתארים ל עצמם.

ומה שבינו לבינה
השנה תהיה חסרת-פ שרות
בתחו ם הזה. אי-אפשר יהיה
להמשיך ולגרור קשרים שאינם
מתאימים. החודש האחרון
לימד את האריות דברים
רבים. ניתוקים ופרידות לא-
מתוכננות קצת הקשו עליהם.
מטיבעם הם אינם אוהבים
להכאיב ומזדהים עם סבל
הזולת, ויתכן שהחודש שעבר
הכריח אותם לפגוע, אבל עדיף
שינקו את השטח ויכינו את
עצמם לקראת קשר רציני
ובונה. קשר מהסוג הזה לא
יאחר לבוא.
קשרים שיתחילו השנה יהיו
חשובים, א ם כי לא נראה ש יובילו
מיד לנישואים, האריות
יעברו דברים רבים ושונים לפני
שיחליטו על צעד כל-כך רציני.
ההרפתקנים, החשים שקשר
אחד אינו מספיק להם, יצטרכו
להקפיד על סו דיו ת מירבית.
זוהי שנה שבה סו דו ת ש מתגלים
יכולים לגרום לשינוי
דראמתי בחיים. המיסגרת ש בה
הם חיים עלולה להשתנות
לפתע, והאריות, שלא שמרו על
סוד, ימצאו א ת עצמם במצב
קשה.
חשוב מאוד שלא להתחיל
בקשרים במקום העבודה.

*מחיר מבצע
מחיר מנוי שנתי 290ש״ח
(באילת 220ש׳׳ח)

ב 5-תשלומים שווים
ללא ריבית וללא הצמדה.
התשלום באמצעות כל
כרטיסי האשראי ז

מאיפה אתה יודע ז
* מוגבל ל־סססו מנויים באזורי ההפצה עד ליו .31.8.89
** המסעדה לפי בחירתך מתוך רשימת המסעדות במחלקת המנויים.

חייג 03 232262 ועשה מנוי !

מיבצע מנויים טעים עם
חתום על מנוי שנתי ותקבל:
(א) השבועון יניע לבי ת ך/נוי שרד ך ביום הופעתו ע־׳ שליח מיוחד*
(ב) סחיר הסיבצע 190 :ש־ח כולל מע־מ א שר ישולמו
ב־ 5ת שלומים שווים ללא הצ מדה. בא מצעות כר אחד מכרטיסי
האשראי.

סיפור של

ארוחה זוגית חינםעד 60ש־חבאחתמה מי סעדו ת
המובחרות המשת תפו ת במיבצע.

חייג 232262־ 03

מ ס עד ת המוזיאון
רה־ האוניברסיטה .2
רמת־ א בי ב.
טלפון6 :־5414135

תל־אביב
בן־יהודה 163

אל גאוצ׳ו -לונדון מיניסטור
אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :

קפה -פאב -מסעדה
שירה וריקודים
בימים ה׳ ו׳ ושבת: הופעת אומנים
פתוח יום יום רצוף משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים עד 250 איש
בצהריים ארוחות עסקיות 15 -ש״ח
המרפסת מעל הים בת״ א

רחוב הירקון ,109 טלפון 241300

11**7 * 7 2ך 770

כשהייתי בת 19 לקח אותי
ידיד למיסעדת יונס ביפו. מאז
עברו כמויות־מים אדירות א פילו
בירקון, אבל אני עמדתי
באותו מקום מבחינת האוכל
המזרחי. כל חודש אני ביונס,
בהתחלה עם חבר או חברה,
אחרי שנים עם בעלי ואחר־כך
עם הילדים. כל חודש, בלי
חופשה ובלי מחלה ובלי בגידה.
אחר״כך פתחו עוד מיפעד ת
יונס בכפר טורען וגם לשם היי נו
מגיעים מדי פעם.
לפני שלושה חודשים פתח
מוסא, עם בן־דודו נימר (מוו תיקי
יונס ביפו) ,א ת יונס בר חוב
בן״יהודה בתל-אביב.
עכשיו יותר קל לנו, אז עברנו
לפעם בשלושה שבועות.
בעצם, מה עוד אפשר להגיד
על מיסעדה אחרי ההקדמה הזאתי שיסלחו לי כל המיסעדות
המזרחיות הטובות בארץ, אבל
חומוס כמו אצל יונס אין. וסלט
תכולה, ולבנה וסלט־חצילים
וקובה, והמג׳דרה הנימוחה
בפה, והדגים על האש עם שלהם המיוחד הרוטב וצלעות־הכבש, והסיניה!

רחוב דיזנגוף (110 מו ל קפה חו ל) ת ל־ א בי ב.
טלפון 03 247066:

ואחר־כך, בלי הזמנה, מ גיעה
צלחת ועליה ח תיכות
אבטיח קר וח תיכו ת מלון ות אנים
מתוקות וכמובן קפה
משובח ואיזה ח תיכ ת בקל-
וואה. כל כן מתוק שאפילו
החשבון לא מצליח לקלקל את
הטעם.

מסעדת דגי ם מו בחרת

כן, נכון שלא הזכרתי עדיין
את השירות, אבל את זה
באמת כדאי לראות בעיניים
כדי להאמין. מי שמכיר את
מיסעדת יונס כמוני -לא למד
כלום מהכתוב כאן. מי שלא
מכיר -שירוץ.

דולפין שטרן
פ תוח 7י מי ם ב שבוע 12.00-24.00 :
מו מלצת לי ש ר אלי םול או ר חי םמחדל
דיזנגוף 189ת״א, טל׳ 232425

מחלקתה מוניי

באילת 220 :ש־ח. טלפון 33217־059

־ באזורי ההפצה בלבד

מ פג שאביב -

ביקור
ב״יונס״

שאול המלך ,4טל׳ 250079־03

9 1 0 01111:1

כל מ ה שלא ציפית
מפונד ק דרכי ם
דרך חיפה 301 תחנת דלק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם א רו חהב תפ ריט קבוע:
מנ ה רא שונה:

מרק או סלטחטה, או פ ט ריו תטרחתעםחמאהו שום

מנ ה עי ק רי ת:

פירו שקי ל סוגיו
או שניצל עוף עםרוטבפט ריו ת

מנ האח רונ ה:

פרפה לי מון
או מ ר קיז שוקולד
או שטרודל ע ם גלידה וקצפת
בוס יין לבן
ל ח מניו ת תו צרתה בי תוחמאה

26.75ש״ח

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
טל׳ 457599
פתוח מ־ 12.00 עד 01.00

חדש בתל־אביב!
עוד סניף של

״מטעדת יונט״
מאבלים מזרחיים

רח׳ בן יהודה ;163 טל׳ 227813־03

הד־־זדד שד דבי עקיבא
מיסעדה ביסטרו
מיטבח צרפתי-אמדורסקי
אוויר־ממוזג -אווירה חמה

רח׳ רבי עקיבא ,22 תל־אביב (מאחורי קולנוע אלנבי)
__טלפון __ 655096

הבית הלבן
הבירה הכי זולה בעיר

רח׳ הירקון , 108 תל -אבי ב
טלפון 230577 :

13ו 1ק 0 3 1 6 -

ע מו ד או ר ח
מדי שבוע מציע ״העולם הזה״ עמוד אורח. המילה, התמונה, הגרפיקה -כולה על אחריותו, ביטוי למה שהוא רוצה להעביר לקורא

וזנ ס בו ע

שהמת 0אינו

מנת

/ 5י?ז ^ 5מ

חי קי
ת מי ד ראיתי או תו שותק
קלסתר פניו הנחו ש
הרצין תכופו ת
הו א היה קור אגע תון
ונד בראשו
פני העתון יסדו• עולמו
והוא ת מי ד שתק

גי ן גו ה (יייי *

ס|יף^>11

ייז״נא*

י 6י א1

< אשאאיי 51ו? י י 5
יצי׳ .יויייזיי

יוזיי

4וי

•רחין ונוק ען הז־ק

מכיס גונו
ופוצעים ונשך
העולם הז ה 2708

ו|>ך ר ווו? ו(ג< ?1(1

— ומן איש׳

919 911119 # 9 1 0 1 7

(המשך מענז 1ד )21
אותי כתריסר פעמים בספר, בהקשרים שונים, אך תמיד על רקע אחד:
טענותיו החוזרות ונישנות של רטוש שאני מסלף את תורתו. כאילו כל
מה שעשיתי בחיי הוא מעין פאראפראזה על רעיונותיו של רטוש. ומכאן
הרושם: אורי אבנרי תפס טרמפ על יונתן רטוש.
אך מי שקורא את סיפרו של פורת עצמו בעיון צריך להגיע למסקנה
ההפוכה: מאז 1946 והלאה תפס רטוש טרמפ עלי שעלשוב ושוב.

ענת ס ר גו ס טי, ה עו ל ם הז ה

כבר הזכרתי כי פיתחתי את התפיסה ה״עברית״ שלי ל פני שהיכרתי
את רטוש, ולפני שקראתי אף מילה אחת שלו. רטוש מיהר אז לשגר
לדו־שבועון החברה מיכתב ארוך, שבו ניצל את ההזדמנות כדי להטיף
לדיעותיו שלו( .חבל שהעורך, הד״ר
ויינשל, סבר כי זהו מיכתב משמיץ,
ועל כן החליט שלא לפרסמו).
ב־ 1946 נקטתי את היוזמה הפו־ליטית־רעיונית
הראשונה שלי, והקמתי
את ״קבוצת במאבק״ (על שם
כתב־העת שהוצאנו, שעורר אז המולה
עצומה. קרוב ל־ 100 כתבות
פורסמו בתגובה על גליוננו הראשון
).רטוש פירסם בביטאון שלו.
אלף. התקפה פרועה על במאבק —
אך במיכתב פרטי הסתמך על פעולתי
וראה בה הוכחה לכך שרעיונותיו
הולכים ומתפשטים:
ב־ 956ו הקמתי יחד עם אחרים
נתן ילין־מור, בועז עברון, בנימין

עומרי, עמוס קינן ועוד — את הפע־
1לה,השמית. בעבודה אינטלקטואלית
ממושכת וקשה חיברנו מיסמך שהיה
תמרור בהתפתחות המחשבה
הישראלית — המינשר העברי. שוב ניצל רטוש את ההזדמנות, והשתמש
בהופעתנו כדי לפרסם תגובה זועמת ולהטיף לדיעותיו שלו, שלא היתה
להן עוד תהודה ציבורית.
ב־ 1961 פירסמתי סידרת מאמרים על הכנענים בהעזלם הזה. ורטוש
מיהר לשלוח לנו מאמר ארוך שבו התפלמס איתי בחריפות. כך הענקנו
לו בימה להטפה לדיעותיו.

מאת

א ביגי ל ינאי

)1דן זמורה (;)3
<3חכמת ההפלגה עם כסף במזרח?
— לא במפורש (6,3מ);
)9למד בשכם לפני החתימה (:)4
)10 יטיל בלי פילוסופיה>;)4
)13 יסוד ביסוד (;)3
)14 מסוכן, או טוב לאח 4,2
)15 תכליל את יוסף ב. בזמר (:)8
)17 מתרוקנות והולכות בשממה

)18 רזה וקופצנית (:)4
)20 יחידת הספר הדפה את קו הגבול

פה קבר השמן (:)3,2
ירק על מק׳רתני (;)3
שולח יד בעונג (:)4
בין השיטין בחב״ד (:)4
ירא מהסטטוס של יחידת
המשמר (;)4,3
לא נתן לסופר פתחון פה (.)3

מאונך:

) 2שדה ובית (:)3
)4נפולת״רדיו אקטיבית?(:)4
)5מה, זה עולה מידי שבוע?

)6המחלוקת בעניין רצח לינ־קולן

מירי ויוסי חברים גם מהשכו

נעלה — אמרה הכלה —
והזדהתה בפני צייד הפרפרים

קשר פיוס בטהרן (;)4,3
תיקו במשפט (;)2
למה יפה שירת חיילים בטרם
קרב 4,5
משפחת המחבר בראש דאגותיו
של מוסה (;)4,4
הרעה בירושלים (:)4,2
חיה עם מרגל (;)5
הענף העולה נושא תשואה (;)4
השגיאה של פת (;)2
הרודן מאופסלה (;)3
המלט בחצי אצל הערבי (.)3

ב־ 1965 הקמתי — יחד עם חבריי — את תנועת העולם הזה —כוח
חדש 13 .אלף ישראלים הצביעו בעדי והכניסו אותי לכנסת. רטוש,
שמעולם לא אסף יותר מכמה עשרות תלמידים, התעורר אחרי שנים של
שיתוק והתחיל לדון על הקמת מיפלגת חדשה. לא יצא מזה דבר.
אחרי מילחמת ששת־הימים ניהלתי בכנסת מאבק־יחיד עקשני למען
הקמתה המיידית של מדינה פלסטינית לצד ישראל. נאמתי על כך עשרות
נאומים בכנסת — וכיום יש רבים וטובים המצטערים בפה מלא על־כך
שהצעתי זו לא התקבלה אז. ואילו הכנענים המשיכו להתנגד לעצם קיום
העם הפלסטיני, והציעו שוב ברית עם המארונים ושאר ה״מיעוטים״.
מה אומר על כך יהושע פורת בסיפרו? ״בעייה ישנה־חדשה עמדה בפני
,הכנענים׳ ,והיא — הצורך לנער חוצנם מאורי אבנרי כבעבר, ואולי אף
ביתר שאת ...עתה בא אורי אבנרי ובלט כאחד הדוברים הראשיים בזכות
הסכם־שלום עם העם הערבי הפלסטיני ...לכן הקדישו(הכנענים) בפירס־ומיהם
מודעות אחדות להבלטת ההבדל בינם לבינו״...
אני מאמין שצדקתי בוויכוחים האלה, ושרטוש טעה. על זה אפשר
להתווכח. אך עובדה היא שהוא תפס עלי טרמפ פעמים רבות כדי להשמיע
את ריעותיו.
קשה לי להתייחס ברצינות לביוגראפיה, המעוותת עובדה זו. מניין לי
ששאר התיזות של פורת נכונות יותר?

250ש ח? 500ש ח?
750ש ח? 1000ש ח?

במשך השנים האלה דיברתי — באמצעות השלם הזה, הכנסת ושאר
הפעילויות הפוליטיות — אל מאות אלפי ישראלים. יותר ממיליון ישראלים
הושפעו בוודאי, במישרין או בעקיפין. במודע או שלא־במודע — מן
הגישה שהיטפתי לה. השפעתו של רטוש היתה שונה לגמרי, על קהל הרבה
יותר מצומצם, ובעיקר בכלים של שירה. עם כל הכבוד לתרומתו, שאני
מעריך אותה מאוד, איני מבטל את תרומתי לפניה. וגם לא את תרומתם
של אחרים, כמו עמוס קינן, למשל.

הגרלת־הפרסים בין פותרי תשבצי ותשבצופני ה שלם הזה נמשכת. אך
לבקשת קוראים רבים מאוד הונהג שינוי. מעתה יכולים להשתתף בהגרלה
גם קוראים הפותרים נכונה תשבץ (או תשבצופן) אחד, או שניים (רצופים).
או שלושה (רצופים) .או ארבעה (רצופים) .בכל מקרה יועלה בגורל. אחת
לחודש, שמו של פותר אחד. בין מי שפתר נכונה תשבץ(או תשבצזפן) אחד,
שניים, שלושה. או ארבעה והוא יזכה בפרס בהתאם למיספר פיתרונותיו -
50גשח לתשבץ אחד 500 :ש ח לשניים 750 :ש ח לשלושה: רסססו ש ח

לארבעה.

איש גדול היה

את הפיתרונות ש לשלוח אל ה שלם הזה, תל־אביב, ת.ד ,136 .מיקוד
.61001

לסיכום, ברצוני לחזור על מה שאמרתי בהתחלה:
אני מעריך את רטוש כמי שהיה הוגה־דיעות חשוב. כולנו חבים לו תודה
על תרומתו לעולמנו הרוחני.
העובדה שטעה בנושאים כה רבים אינה מפחיתה מחשיבותו. התמודדנו
גם עם טעויותיו, וגם הן שימשו תמריץ למחשבתנו.
כמעט כל תלמידיו ומעריציו של רטוש נטשו אותו ואת דיעותיו במשך
הזמן — כמו בנימין תמוז, כמו בועז עברון, כמו עמוס קינן וכל אחד מהם
הלך לדרכו. אך בטוחני שכולם כאחד מעריכים את רטוש כמי שתרם
תרומה חשובה לעולמם הרוחני. אף שלא הייתי מעולם תלמידו או חסידו,
אני מצטרף להרגשה זו.
אשר לסיפרו של פורת — אני ממליץ לקרוא אותו. הספר מטפל באיש
מרתק ובנושא חשוב, ופורת השקיע בו עמל רב של מחקר. חבל, חבל מאוד,
שהוא כה חד־צדדי, בלתי־מאוזן ולוקה בחוסר־ביקורתיות.

י ׳ 17י ר ^ י

0י ״ ־י

צי ג :

ש גנ

ק ח משכנתאל־ 120 חודש,
קבל 90 יום חינם ללא חבית וללא הצמדה
ותתחיל לשלם דק ב־ 1בדצמבו . 1989
משכנתא 90 קבל את המשכנתא נבר
היום ואת ההחזרים תתחיל לשלם רק
ב־ ובדצמבר (לפי מדד בסיסי שיפורסם
ב 15.10.89 כן הרווחת 3מדדים 1־3
חודשי ריבית!

משכנתא 90 לתקופה של 0ו שנים בריבית
שנתית צמודה של ס 7.50/בלבד. לבחירתך
גם משכנתאות לתקופות ארוכות יותר
במסלולי החזר המתאימים לצרכיך.

משכנתא 90 אינך מוגבל בשימוש בכספי
המשכנתא לרכישת דירה בלבד. תוכל
להשתמש בהם גם לרכישת מגרש או
משרד, להרחבה ושיפוץ של מיבני מגורים
ועסקים ולכל עיסקת נדל׳׳ן אחרת.

המבצע לתקופה מוגבלת. פרטים מלאים
בבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות,
בכל סניפי הבנק הבינלאומי הראשון
ובנק פועלי אגודת ישראל.
ההלוואה כנגד בטחונות כמקובל.

אם אתה זקוק להלוואה ורוצה ליהנות
מתנאים משופרים אלה -קח משכנתא .90

שון !

הסרט המגנט• של פוג׳י שומר על הראש המגנט• של הוידאוט״פ שלן־
הראש המגנטי הוא החלק החשוב
והיקר בוידאוט״פ שלך. רק קסטה
מעולה ועמידה שומרת על ח״ו לאורך
זמן ומעניקה תמונה חדה וברורה תמיד.
איכות התמונה נשמרת גם בשימוש
החוזר בסרט.
נציגים בלעדיים:

קסטות יפוג׳׳ וידאו ואודיו ־ להשיג
בחנויות הצילום והחשמל המובחרות.
קסטות וידאו פוג׳י ־ מעט יותר יקרות,
הרבה יותר טובות.
אל תחסוך באיכות. קנה פוג׳י.

=0 -ורוו\/

ער 1ץ 1

ערוץ 2

בררוגו
תוכנית בידור
ץ ץנחה התוכנית צירופים מוביל את
^ /ה תוכני ת בלא כל חשש. איו עליו פחד
קהל. הוא יודע שאין לו ממה לפחד ...קהל אין
לתוכנית הזאת. ולמה שיהיה? היחידים שצופים.
בתוכנית הם השבויים שנלכדו בין תו ר
נית־הבידור לבין סרט מוצאי־השבת. החרדים
לא רואים טלוויזיה. לא מכניסים לביתם
את מכשיר־התועבה. הדתיים בעלי הכיפה הקטנה
לא נמצאים בבית במוצאי־השבת, יוצאים
להתאוורר אחרי העוצר של שישי־שבת.
והחילונים חושבים שאין מה לראות בתוכנית,
ולא יודעים כמה שהם צודקים.
החתום־מטה מצהיר בזאת שלא ראה מעולם
את התוכנית ציחפים, עד למוצאי־השבת
האחרונה, כשהוטלה עליו החובה לעשות כן.
על כן גדולה היתה התדהמה כשהתברר
שמדובר בתוכנית קומית, אפילו אם יוצריה
לא כיוונו אל ההומור. שלושת המרואיינים
היו: מורה להיסטוריה. שיצר לוח סינכרוניזציה
בין ההיסטוריה היהודית להיסטוריה הכללית.
מה שנותן הזדמנות לתלמידי ישראל,
לבדוק איך פעלו הגויים בזמן עלילות היהודים.
לאיזכור
יום מותו של המשורר הלאומי
הובא מי שהשתתף, בחברתו של ח״נ ביאליק,
בהתכנסויות עונג שבת שנערכו פעם באולם
אוהל־שס בתל־אביב. המשעשע בקטע הזה
היה מיקצועו של המרואיין, שהיה פעם בנאי.
הפתעה גדולה לדור הצעיר. אם היו אלה צופים
בתוכנית, הם היו משוכנעים שמדובר
בתוכנית בדיונית־דימיונית. בנאי יהודי?
הדובדבן שבעוגה היה ראיון עם זוג־צעיר־דתי.
היא יהודיה מצרפת. הוא יליד האיים
הקאריביים שהתגייר .״ומה אמרו הורייך?״
מתפעם המנחה, מול הנערה החסודה. וזאת
משיבה לו בתום :״הם שאלו: בשביל זה שלחנו

אותך לארץ ישראל? שתתחתני עם גר?״
והמנחה לא מזכיר, את שידוע לכל, כי ״קשים
גרים לישראל כספחת״ .מעניין מה היו אומרים
ההורים, אם היתה העלמה חוזרת עם
אפיקורוס להכעיס, או סתם ערבי. בארץ כבר
ראינו הכל. לא?
טפיחה עצמית

בין הראיונות שר ג׳ו עמאר ״בין נהר פרת
לנהר חידקל״ ,לזכרו של חיים נחמן ביאליק.
ועוד שירים שרחוקים הרבה מעולמו הרוחני
של המשורר הלאומי. כל השירה היתד, הפת־

ן * זיווג של חוק רשות־השידור, המחייב
1 1מתן ביטוי לתרבותו של העם, ההיסטוריה
שלו ומסורתו עם מציאות פוליטית של
חזקות מיפלגתיות על נתחים אלה בחיינו,

חיים זיסוביץ
הדבר היחיד׳ שט 1ב בת1כנית
עה נעימה. מי ציפה לזמירות דווקא בימים
של בין המיצרים, שבהם נחרב המקדש.
לי עצמי יש זיכרונות עגומים מאותם ימים
של בין המיצרים. בתקופת ילדותי, כשהייתי
חוזר מהים בימים של בין המיצרים, הייתי
אוכל אותה בגדול .״אסור:״ היה צורח אבא
וחובט .״אלוהים יעניש אותך״ ,עכשיו עולה
בי שאלה קשה: מה היה עושה אבא, מעריץ
נלהב של ג׳ו עמאר, אם היה שומע את ג׳ו
בטלוויזיה, דווקא בימי בין המיצרים?

הוליד בטלוויזיה יצורים בני־כלאיים בצורה
של תוכניות־אולפן חסרות־פשר, ששומר נפשו
ירחק מהן.
אחת מתוכניות אלה, שעליה מקדשים
נציגי מישמרת הדת בוועד המנהל של רשות־השידור,
מדי כמה שנים מילחמות־חורמה,
היא תכנית־הדת במוצאי־השבת.
העילות למילחמות שונות ומשונות, והן
מתמצות בצורך להעניק לצופי הטלוויזיה
שומרי-המיצוות תוכנית שתבטא נכונה את

תרבותם, כאילו היו הדתיים בין הצופים חיות
גטו, שאין להם ולא כלום עם התרבות המשתקפת
מבעד לתוכניות האחרות בטלוויזיה.
או לחילופין, כאילו חשיפתם של צופי הטלוויזיה
החילוניים, לסממנים המאזכרים בדרך
זו או אחרת את שורשי עברם הדתי, תשבש
עליהם סדרי־עולם.
כך אנו מוצאים עצמנו מולכים על־ידי פרנסי
הטלוויזיה בין סוף ציטזט, המתיימרת להביא
את הוויתו התרבותית של הצופה החילוני,
דרך בין לכסא1ח, סיבה למסיבה, מזצ״ש
או כל אחת מתוכניות־הבידור האחרות, החושפות
את כובד מישקלה של הטפיחה העצמית
על הכרס והמהוות סימן לתרבות שאליה
שואפים פה לרדת. צירופים אמורה לגלות
לנו טפח מהנעשה והנכתב בעולם העלום
שדת שמו.
אורח מכוכב אחר, שהיה נוטה ללון במחוזותינו,
עשוי להתרשם כי הדעת בחברה זו
שלנו נתונה, רובה ככולה, בידיהם ובפיותיהם
של גברים ממוצא אשכנזי והם מביאים אותה
במנות קטנות, למען לא ייפגע כושר העיכול
של הצופים. מנות אלה מצופות תמיד במעטה
מתקתק, שכידוע, הוא אמצעי־הפיתוי המועיל.ביותר
של ילדים קשי־אכילה.
תכנית ציחפים השבוע לא היתה שונה
במתכונתה משאר התוכניות שהוזכרו לעיל.
היא איפשרה לנו להתמוגג מזוג מאוהב(יהודיה
וגר) ומכמה גיבורים היסטוריים.
וכך, לאלה מבינינו שצפו בתוכנית, איפש־רו
המוצגים מן הזן הנדיר שהובאו אליה לזקוף
את ראשינו ולפצוח בשיר הלל ״אשרינו
מה שטוב חלקינו״.
ורק הנחייתו הנינוחה!האינטליגנטית של
חיים זיסוב־ץ מצילה אותנו משיממון מוחלט.

7/7703
שרות לשר־הביטחון
רוב עם ישראל ירד בליל־השבת למיקל־טים.
סיבת הבהלה היתה כתבתו של משה
שלונסקי ,״כתבנו הצבאי״ של הטלוויזיה,
על מטוסי־קרב וטילי ־אוויר־קרקע, המיוצרים
במדינות שונות, בעיקר בעיראק.

דור, אמר מקל שציפה לראות כתבה חיובית
לכבוד יום חיל־האוויר, מסוג הכתבות שהיו
משדרים פעם, אך לחרדתו נאלץ לצפות
בכתבה מפחידה.
אדמונד סחייק, מנהל קול־ישראל
בערבית, העיר שזו היתה כתבת־שרות, שנועדה
להגדיל את תקציב הביטחון, אך הערתו ־
לא זכתה לדיון רציני.

בין הכיסאות -

תשדיר״שרות
מומש על״ידי
משה שלונסקי
רוב העם שירד למיקלטים לא הבין שמטרת
הכתבה לא היתה לזרוע בהלה לשמה
־בציבור הישראלי, אלא לשמש תשדיר״שרות
לשר־הביטחון.
ואכן, הממשלה, בישיבתה השבועית ביום
הראשון בבוקר, אישרה תוספת של 200
מיליון דולר לתקציב מישרד־הביטחון.
בפורום־החדשות שנדרך ביום הראשון ב־מישרדו
של אריה מקל, מנכ״ל רשות־השי־

רבים מבכירי המערך ומזוטריו מתלוננים
קשות בזמן האחרון נגד עורכי מבט. הם טוענים
שחברי מיפלגת־העבודה פשוט נעלמו מן
המירקע והופעותיהם המעטות מתגמדות אל
מול שטף הופעותיהם של אנשי הליכוד, ובעיקר
של יצחק שמיר.
בטלוויזיה טוענים כי זה זמן רב לא הוצאו
כל־כך הרבה ניידות־שידור לעקוב אחרי הופעותיו
של ראש־הממשלה, וכי זה זמן רב לא
הופיע שמיר כל־כך הרבה פעמים בשידור־חי.
במיסדרונות הבניין ברוממה שמו לב שהופ־עותיו
של שמיר מרובות יותר כאשר ישראל
פגל עורך את המהדורה, ולעיתים שמיר מופיע
אף פעמיים במהדורה אחת.
סגל, כידוע, מתמודד על תפקיד עורך
מבט ומתאמן עכשיו בעריכה עד אשר יוחלט
מי יקבל את המפקיד.

אין ספק שמצב זה הוא אידיאלי לליכוד,
ואנשיו שואפים כרגע שמינויו של עורך מבט
ידחה ככל האפשר.

יעקב׳ מקטר
גד יעקבי, שר־התיקשורת והשר הממונה
על הערוץ־השני, מלא התמרמרות. יעקבי
סיפר כי עשה מאמצים רבים וכמעט הצליח
להגיע לסיכום בין רשות־השידור לבין הערוץ
השני.
לפי הסיכום, שכמעט ונחתם, אמורה היתה
הטלוויזיה הכללית לקבל חמש שעות שידור
בכל יום בערוץ השני — שעתיים אחרי־ה־צהריים
ושעתיים בלילה — ובתמורה היתה
אמורה הרשות להסכים שהערוץ השני יוכל
להשתמש בתשדירי־חסות, דבר האסור עליו
עתה והעוצר את תקציבו.
יעקבי טוען שמי שטירפד את ההסכם ברגע
האחרון היה השר רוני מילוא.
הוועד־המנהל של רשות־השידור הקים וע־ך
ה לענייני הערוץ־השני. בראש הוועדה עומד
עורך־הדין רוני פיינשטיין(מערך) וחברים
בה אמנון מנדה(ליכוד) ואורי פלח

לפי יעקבי פנה מילוא לזבולון המר וביקש
שיפעיל השפעתו על פלח, כדי שזה יתנגד
להסכם. פלח אכן שינה דעתו והתנגד
להסכם, למרות שקודם לכן חשב לתמוך בו.

לא יהיו מיכרזים
האיגוד־הארצי של עיתונאי־ישראל הודיע
שלא ישלה נציגים לוועדות־המיכרזים לתפקידים
בכירים בטלוויזיה. נציגי האיגוד
מהווים חלק אינטגרלי מוועדות־מיכרזים,
ובלעדיהם לא יוכלו הוועדות לשבת.
האיגוד הודיע שלא יאפשר קיום המיכר־זים,
עד לסיום המשא־ומתן על הסכמי־השכר
לעובדים.
יתכן שהמינויים מעוכבים עד שייבחר
מנהל חדש לטלוויזיה, אחרי חורש דצמבר.
יתכן שמצב זה יאפשר למנכ״ל הרשות,
אריה מקל, ולמנהל הטלוויזיה, חיים
יבין, למנות לתפקידים הפנויים — למשל
עורך מבט ומנהל מחלקת־החדשות — אנשים
מטעמם ללא מיכרז.

כתב לשליחות נוספת
מרקי הדר, כתב הטלוויזיה, ערך ביום
השישי בערב מסיבה רבת־משתתפים בביתו
בירושלים. הסיבה למסיבה היתה נסיעתו של
הדר לשליחות מטעם הסוכנות באוסטרליה.
הדר שימש תקופה ארוכה ככתב הטלוויזיה
לענייני התיישבות (התנחלויות).
בעבר שהה הדר שנים אחדות בחו״ל כשליח
אחד המוסדות היהודיים, ועתה הוא עושה
זאת שוב.

ב מ קו

שירי

מ סו מ מי ם

מנ ק ה

ע ל מין, ר ׳

הנ שמה

ן פני כמה חורשים החלו להתהלך
/שמועות כי ריבקה זוהר הצטרפה לכת
מיסתורית. העיתונים סיפרו על דרכה החדשה,
והתייחסו לסיפור בספקנות.

שאמרו לי. ההיתקלות בסמים עוררה אותי.
הרגשתי שניסיתי כבר הכל, כמו נישואין
כושלים. רציתי למצוא רווחה ולקחתי סמים,
ואז הפכתי לעבד מוחלט והרגשתי שלעולם

לא אוכל לצאת מזה.
המצב לגבי הסמים הביא אותי לשפל-
נ ע מי אדווה
(המשך בעמוד )50

השבוע פגשתי את ריבקה. דירתה נמצאת
במרכז תל־אביב, דירה ענקית וריקה מדברים
מיותרים. מעט ריהוט, ספרים רבים וכמה
תמונות של ״המורה״ ,כפי שהיא מכנה את
שלמה קאלו.
כבר בתחילת הדברים ביקשה לתקן את
המונח ״כת״.

ראשון בעליון
| הוא המתמחה הערבי
1הראשון בבית־המישפט
1העליון. ואצר השופט רב

למילה כת יש קונוטציה לא־טובה, כי
המילה כת עושה לאנשים אנרגיה לא־טובה.
אנחנו מתעסקים בדבר אמיתי שאין בו שום
דבר שלילי.
חייתי אז עם רמי גוברניק, איש הטלוויזיה,
שעזר לי מאוד בהתאקלמות בארץ. בינתיים
נפרדנו, בגלל נתיבי־מחשבה שונים ונשארנו
ידידים טובים מאוד. רמי התחתן לא־מזמן,
והייתי בחתונה שלו. רמי הוא מהנפשות
שמעט מוצאים כמותן. כשהבין שבינינו לא
מסתדר, רצה שיהיה לי טוב.

רמי הפגיש אותי עם פסיכולוגית, ולמרות
שבדרך־כלל אין לי דיעה טובה על
פסיכולוגים, הגעתי אליה מתוך חיפוש, ולא
מתוך מצוקה.
היה לי חשוב להגיע אל האמת, כי לא היה
לי נוח בחיים^.א קיבלתי את החיים כמו
שהם. לא מצאתי בחיים שום דבר משמח, שום
דבר שעשה אותי מאושרת. לא די בזה שיש
חברים ושאני שרה. לי זה לא הספיק.
יש כאלה שאומרים שלבנות מישפחה זה
אושר. זה הבר לגיטימי לגביהם. אבל אני כבר
הייתי בסרט הזה. היה לי בעל ויש לי ילדה,
אבל רציתי משהו מעבר לזה.
עשו כאן חגיגה שלמה כשהגעתי ארצה,
אבל ידעתי שהחגיגה הזאת תיגמר יום אחר,
וידעתי שבדרך כלל יש סיבה לשימחה, וזו
שלוחה של עצב. אצלי לא היה מצב־ביניים,
היתה או שימחה או עצב גדול, וזאת קיצוניות
איומה.
הפסיכולוגית שרמי הכיר לי הקריאה לי
פרקים מתוך ספרים של קאלו, ואני הבנתי
שהגעתי הביתה.
^ נפלהעלי

האמונה
^ שנפגשתיעם שלמה קאלו, הרגשתי
שאני נמצאת מול הטוהר. הוא דיבר
איתי על כנות, שהיא ידיעה חד־משמעית
שתענוגות החושים שווא המה, ותפקידנו
להיות אדון לעצמנו ולכבוש את יצרינו, ולא
לתת לכוחות־פנים וחוץ להשפיע עלינו.

(המשך מעמוד ) 14
השייכים למרכז, והם תקפו את ההצעה ואת
יוזמיה.
הצעת הלמס הובסה. נותרה החלטה חסרת-
שיניים, המתירה לנשיא לשוחח עם כל מנהיג
באש״ף, אלא אם כן מחליט הנשיא עצמו
שהאיש שפך דם אמריקאי. איש לא דיבר על
דם ישראלי.
כל המאבק היה אבסורדי, מפני שאין האמריקאי
המצוי מקבל את העיקרון שאין מדברים
עם אוייב ששפך דם. השכל הישר אומר
לו כי נכון ההיפך: מדברים דווקא עם מי
ששופך דם, כדי לשים קץ לשפיכת־הדם.
ולראייה: האמריקאים עצמם ניהלו משא־ומתן
רישמי עם הוויאט־קונג, ששפכו מדי יום
דם אמריקאי, מבלי שהמילחמה נפסקה אף
לרגע.
אחרי שהתקבלה ההחלטה ה״מתוקנת״ ,ניסה
שר־החוץ, משה ארנס, להציג אותה כניצחון
ישראלי. אבל מנכ״ל מישרד ראש־הממ־שלה
לא בלם את פיו ותקף את ההחלטה כניצחון
של אש״ף .״מגיע רגע האמת!״ אמר בהבעה
קודרת, בהתייחסו ליחסי ישראל־אמרי־קה.

מצחיק. כי בעימות בין פיל וזבוב, אין
רגע״אמת.

דוכי אדם

אמרה ריבקה: זו לא כת, זו אסכולה
רוחנית. אפשר להגיד שמי שלומד רפואה לא
נמצא בכת של רופאים. אנשים קבעו מושג
מרובע, וצריך לפזר את ערפל הבערות.

טיבענו האמיתי הוא טהור, וצריך להסיר
את השכבות ולהגיע לטוהר שנמצא בכל
אדם. החיפוש מגיע ממני מבפנים, ולא מפני

ב מי רעגז

ריבקה זוהר
השירים הם כמו,אקונומיקה־ .הם מסירים כתם שחזר

לביי =

גלית

״אינני יודע מדוע אני המתמחה הערבי
הראשון בבית־המישפט העליון. יכול להיות
שעד כה לא היו אנשים ברמה שלי, ויתכן
שהיו סטודנטים ברמה גבוהה שניסו להתקבל,
אך בית־המישפט דחה אותם מפני שהיו
ערבים. בכל אפשרות שאני מעלה, אני יוצא
לא־טוב. פעם שחצן ופעם משמיץ.״
מוחמר חלני סיים את לימודי המישפטים
באוניברסיטת־ירושלים, ובפברואר יתחיל
בהתמחותו אצל רב לוין, שופט בית־המישפט
העליון, שופטו של ג׳ון דמיאניוק.
הוא נולד לפני 21 שנה בכפר טורעאן
שבגליל העליון. אחיו הבכור למד רפואה,
השני רוקחות, ולו היה ברור תמיד שהוא יהיה
עורר־דין•
״בהתחלה חשבתי על צדק, ואחר־כך על
כסף״.
תעודת ־ זהותבר חו ב. למרות הצטיינותו
בלימודיו, מוחמר חשש שלא יתקבל
להתמחות היוקרתית בגלל היותו ערבי.
״נתקלתי בבעיות בכל צעדי ושעל. גם ביחסים
עם הרשויות והמימסד. קרה גם שטיילתי
במרכז־ירושלים, לבוש נהדר ונראה כמו
עורך־דין מכובד, ולפתע עצרו אותי וביקשו,
לא באדיבות, תעודת־זהות.
״במהלך הלימודים, מעולם לא היתה אפי
לייה מכוונת, אבל היה פער מנטאלי. לפעמים
ביקשתי הארכה להגשת עבודה, כי היתה לי
חתונה או אירוע מישפחתי אחר. לא קיבלתי,
כי הם לא הבינו מה החשיבות של חתונה אצל
הערבים. מילואים תמיד נראו סיבה טובה יותר.״
הוא
מרגיש שהמיגזר הערבי מעריך את
הישגו, וגם מכבד כעת יותר את בית־המישפט
העליון.
״עצם הנוכחות שלי בלב־ליבה של הרשות
משפר את תדמית הרשות השיפוטית. נכון
שהיום יש הרבה התמרמרות כלפי המימסד,
אך בית־המישפט עדיין נתפס בעיני המיגזר
הערבי כעין מפקחת וככלב־שמירה.״
לפני האינתיפאדה חשב מוחמר שיחיה
בירושלים. עכשיו יש לו ספק .״התנאים השתנו,
והכל נעשה עבודה ביטחונית. אותי מעניין
התחום האזרחי״.
העולם הז ה 2708

שבוע לפני ש. קזבלן מתחיל לרוץ, הגיש כספי תביעה בביוז־המישפט
גדול בארץ, לא כחברת־תקליטים, ואני באמת
לא מכיר מצב כזה. אתה מתייחס לכוכב
שבסדר גודל כזה, והוא לא רוצה לעשות שום
דבר ואתה מוכרח לסמוך על זה שאולי הוא
באמת כזה גאון.

^ תי כספי תובע 246 אלף דולר מיהורם
^ /ג א ון. בתחילת השבוע הוגשה לבית־מישפט
השלום תביעה באמצעות עורך־הדין
דן מירקין, המייצג את מתי כספי ואת המפיק
דולו אלהרר.
במישרד חם ש־חסש. בבעלותו של יהורם
גאון, נמצאים בעיצומן של הכנות אחרונות
לקראת העלאת המחזמר קזבלן בעוד כמה
ימים. העיתונים יודעים לספר כבר היום על
ההצלחה העתידית של המחזמר.
מספר דודו אלהרר:
זהו סיפור עצוב על יהורם גאון, מפני
שאצל יהורם נותנים כבוד לבן־אדם אפילו
אם הוא לא בן־אדם, זהו מוטו מתוך קזבלן. וזה
פחות או יותר יהורם גאון. אין ספק שהוא
כישרון אדיר וזמר בחסד עליון ואיש בעל
הרבה קסם אישי.
לפני כשנה התחלנו, מתי כספי ואני, לעבוד
עם יהורם על תקליט. מתי היה מנהל
מוסיקאלי ואני המפיק. בחרנו שירים אחרי
שהסתובבנו אצל כל התמלילנים והמלחינים.
כמה ימים לפני מועד ההקלטה הודיע לי
יוסי משולם, שניהל את החברה חם ש־חמש.
שיהורם נוסע לחדל ולא יוכל להקליט.

שלא יצא
מקופה
^ חדי התקליט הזה הוא מאוד התלהב
ממתי והחליט לצאת עם מופע בעיקבות
התקליט שייקרא ירח מלא. אותי הוא הזמין
כדי שאפיק את המופע.
לא הסכמתי והסברתי לו את הנימוקים
שלי והם: שאני לא מסוגל לעבוד עם אדם
אגואיסטי ואגוצנטרי כמוהו.
חתמנו על הסכם שמתי יהיה המנהל המוסיקאלי
ויופיע על הבימה. מתי אמור היה
לקבל 3000 דולר עבור החזרות ולקבל 500
דולר עבור כל עיבוד מוסיקאלי שיעשה.
ההופעה היתה אמורה לצאת ב־ 15 במאי 88׳
ושוב זה נדחה לחודש יוני. פתאום, שלושה
ימים לפני המועד, הודיע יוסי משולם לנגנים,
והשאיר הודעה למתי שהתוכנית בוטלה.

מחי כ ודודו אלהרר רוצי $250,000 מיהורם גאון

מייחמת הזמרים

דחינו את ההקלטות לספטמבר, וזה היה
סיבוך אחד גדול.
ליהורם יש קסם אישי רב ובכל פעם, אחרי
פאשלה כזאת, הוא היה מופיע עם חיוך, ואז
היינו יושבים ושותים עראק ביחד, אוכלים
פיצוחים ונוסעים לטיול לירושלים, ואז שוכחים
והכל נסלח.

אז צילצל אליו יהורם וביקש ממנו לקחת
את הניהול המוסיקאלי של קזבלן. אני ניהלתי
את הצד העיסקי. דובר על 250 אלף דולר,
שמתי היה אמור להרוויח בעיקבות התוכנית
עם יהורם, ירח מלא.
מיקי פלד, שנכנס כשותף להפקה של
קזבלן. בא אליי למיסערה וביקש את מתי
כספי לקזבלן. כשדיברנו על מחירים אמרתי
לפלד שקזבלן זו הפקה יותר מסובכת, ואנחנו
מוכנים לסכם במקום 246 אלף דולר על מאה
הצגות של קזבלן, כולל כל העיבודים, כל
העבודה וגם הופעתו של מתי כמנצח על
התיזמורת.
תקליט חפוז
^ מנהל המוסיקאלי הראשון, לפני
1 1מתי, היה קובי אושרת. באחת ההזדמנויות
פגש יהורם את קובי ואמר לו שהוא
עושה איזה סרט רומנסרות ספרדיות וביקש
עיבורים מוסיקאליים. בסופו של דבר לא לקח
יהורם את העיבודים, הלך לבני נגר. ועזב את
קובי אושרת תקוע. אושרת לא קיבל פרוטה.
הכל התנהל ברוח טובה ובידידות — וכסף
איו.
קובי השמיע ליהורם שיר. השיר לא מצא
חן בעיני יהורם, אני הבנתי שיהורם לא מרוצה
מאושרת והצעתי לו לעבוד עם מתי כספי.
יורם שמח ואמר שעבודה עם מתי תחשב לו
לכבוד גדול. מתי, לעומת זאת, הגיב בחצי
צחוק ואמר לי :״לאן אתה מסבך אותי? אני לא
מאמין שיהורם ואני נוכל להתקשר.״
במועד מאוחר יותר, כשמתי נקלע למצר
קה כספית, הוא הסכים ואני הפגשתי בין שניהם.
ההקלטות
היו אמורות להתקיים ב־ 4בספטמבר
. 1988
שוב התקשר יוסי משולם ואמר שאי־אפשר
לעשות את ההקלטות בשלב זה, היות
ויהורם עסוק בעשיית סרט ובעוד דברים שונים.
יוסי משולם היה בימאי ומפיק בטלוויזיה.
יהורם הוציא אותו משם ומינה אותו למנהל
בחברה שלו. לא יכולתי לבטל את האולפנים
ואת הנגנים, ואז לא היתה לי ברירה
וגייסתי את בועז שרעבי, שאסף באותה עת
חומר לתקליט.
מחוסר ברירה נכנסנו לאולפנים להקלטות

בתאריכים שהיו מיועדים ליהורם. זה התאפשר
כי מתי היה פנוי. מתי היה המפיק של
בועז.
עשינו תקליט חפוז מאוד בגלל הלחץ של
האולפנים, שיכול היה לגרום לי להפסד של
עשרות אלפי רולארים אם לא הייתי מנצל
את הזמן. במילא הפסדתי שבוע ושילמתי
כעשרת אלפים דולר מכיסי הפרטי.
בנובמבר נכנסנו להקלטות עם יהורם.
הצעתי לו לקחת. יום אולפן׳ עם מתי ולהקליט
את כל השירים, כי אין לו זמן, והוא
לא מסוגל לעשות חזרות ולהתאמן. תמיד יש

לו מיליון ואחד עיסוקים. הצעתי לו שלאחר
אותו יום עם מתי ישמע את ההקלטות בדרכו
לחו״ל או במשך נסיעה באוטו שלו, כדי שיוכל
להתגבר על החומר.
יהורם הסתכל עלי בעין כזו, כאילו הוא
אומר, :מי אתה, ומה אתה בכלל?׳ ולא הסכים
להצעתי. הוא הגיע לאולפן לא מוכן, חלק
מהשירים למד באולפן בעת ההקלטות, ואני
אמרתי לו כשגמרנו להקליט שלא לילד הזה
פיללתי.
אני לא רגיל לעבוד ככה. עשיתי 116
תקליטים במשך חיי, ואני המפיק הפרטי הכי

רצינו הסכם באותה הרוח של ההסכם הקורם,
אבל הם רצו את מתי עבור פרוטות. לא
הסכמתי ולקחו את בני נגרי לקזבלן.
לא רק שלא שילמו למתי על החזרות
והעיבודים המוסיקאליים שהוא עשה, היחס
היה כרוך בהשפלה של ריצות אחריהם, וטלפונים
שלא נענו. כאשר דבר לא עזר החלטתי
לפנות לעורך־דין דן מירקין.
בינתיים הם בורחים מאיתנו. אני יורע
שהם הגיעו להסכם עם אולם נגה. שילמו
פיצויים, וגם שילמו פיצויים לנגנים ואת מתי
הם משאירים ככה, אז החלטנו, מתי ואני,
לתבוע אותם. היות ואנחנו רוצים לעשות את
זה מהר, פנינו לבית־מישפט השלום ולא
לבית־המישפט המחוזי, שם הגבול הוא 150
אלף ש״ח, וסכום זה מהווה שליש ממה שמתי
יכול היה להרוויח אם היה עובד.
בנוסף על התביעה אבקש מבית־המישפט
עיקולים על הקופות של קזבלן. אני מאוד
מקווה שקזבלן יצליח, והם ירוויחו מספיק כדי
לשלם את החובות, כי אם המחזמר הזה
ייכשל, לא נקבל את הכסף המגיע לנו.
במקביל, אני מתכונן להוציא צו־עיכוב־יציאה
מהארץ לכל הנוגעים בדבר, כי אני
רוצה להיות בטוח שאני עושה הכל עבור
מתי, כדי שלא ייצא מקופח, אחרי שפינה את
זמנו למשך השנה הקרובה מכל עניין אחר.
מקובל שכאשר מבטלים הופעות או הסכמים
משלמים לפחות 50 אחוז, ואנחנו ביקשנו רק
אדווה ₪
שליש

דיאלוג הדמים
שר אש״ף
אנ^ואב

ע קי ב א נוף

בשבוע שעם־ ,נפטרו מפצעיהן האנושים שתי נשים יהודיות,
שנמנו על נוסעי אוטובוס הדמים. ם בך עלה מניין מספד החללים
בפיגוע הזוועה ל־ . 16 לפי ספירת ״דיעה אחרת״ נקטלו 132 איש
ואישה, בידי שליחי הטירור הפלסטיני, מאז תחילת אירועי פרעות
האלימות הערבית, לפי הפירוט הבא:
93 ערבים נדקרו, נורו ונשרפו בידי האחים.
39 יהודים נרצחו בדם קר.
1חייל ישראלי נעדר.
באחורי הקלעים
ד פנ הברק
תככים בצמרת: מה נשמע בצמרת
מיפלגת העבודה? מה בדבר המרוץ להחלפת
ההנהגה? שימעון פרס, פוליטיקאי מבטן ומלידה,
נוהג בשלישיה היומרנית — מוטה
גור, גד יעקובי ומשה שחל — בשיטה הישנה
והשקופה״ :הפרד ומשול״ :פעם הוא נחמד
כלפי גד ומקווה שמוטה יתרגז ופעם הוא
מחמיא למשה ומקווה ...הכל על פי מצב
הרוח, או אולי על פי תיכנון מדוקדק. למי
הוא מתנחמד בימים אלה?
אגב, ללא כל קשר למה שנכתב כאן וממניעים
עקרוניים כמובן, חתם שר האוצר
שימעון פרס לשר־האנרגיה משה שחל על כל
רשימת המינויים שהציע האחרון לדירקטוריונים
שונים. שר־האוצר חתם על כולם,
למרות שהשמועות אומרות שסגנו יוסף
ביילין יעץ לו, לחתום על שליש מהמינויים
המוצעים. פרס העדיף להפתיע ולחתום,
בצעד חריג ביותר, על כולם. יש הפתעות
בחיים? מה פתאום, יש עקרונות הנקיים מכל
שיקול שאינו לגופו של עניין!

אריאל שרון במיטבו ופשוט גלגל את שאר
המוזמנים הכבודים מצחוק, כאשר השקיף לעברו
של ראש הממשלה והשמיע בהתפעלות
״תראו את המנהיג שלנו, תראו איזו נחרצות!
איזו תקיפות!״ אז הביט לעברו של שימעון
פרס והפטיר ״איך בכלל אפשר להשוות אותו
למנהיג המעדר״״..
אפשר להשוות ביניהם למשל, על פי הקריטריון
הבא: פרס פיטר את יצחק מודעי
שכינה אותו ״ראש ממשלה מעופף״ .לעומת
חילופי הדברים שנשמעו השבוע, קשה לאמר
שזה מעיד על תקיפות, אפילו לא על נחרצות
— זה סתם נראה מגוחך.

אופטימיות: ונחתום בנימה אופטימית
— פרס אופטימי! בחיי שככה סיפר לי מהקרובים
לו ביותר באחרונה. הוא אופטימי, יען
כי קבל דו״ח אופטימי. על פי הפרופסור שינן,
אנחנו יוצאים, יוצאים מהמיתון! גם בנק
ישראל סיפק לו נתונים דומים — כן, כן
אופטימיים. פרס אפילו אומר ״אני מאמין
שהעניינים יסתדרו...״
ובאווירה אופטימית זאת, כל מה שנותר
לי להוסיף :״אמן!״

רצח, אונס והפחדה. אלו הם חוקי המשחק
של אש״ף.
רק הציג ראש הממשלה את יוזמתו ו״חול־יות
ההלם״ של אש״ף החלו לרצוח אנשים,
לאנוס נשים, לשרוף מכוניות, להעלות באש
חנויות ולהנהיג מישטר של אימה ביהודה
שומרון וחבל עזה.
רק הציג מר שמיר את יוזמתו וחלה עלייה
דרסטית בפעילות הטרור של יאסר ערפאת.
אש״ף אינו מסתפק בדברי שבח והלל לרוצח
מקו ,405 הוא לא הניח ידו גם מעיסוק יום־
יומי ברצח. זהו הארגון שאיתו מדברים מנהיגי
מדינות ואשר ישראלים מטיפים למשא־ומתן
עימו.
מעל כולם הרהיב בעזות מצחו, סגנו של
מר פרס. בנחרצות וביחידות שם עצמו כסנגור
למשא־ומתן עם אש״ף.
אכן צודק הדוקטור ביילין, באש״ף חל
שינוי — בעוד שעד להצהרת ערפאת בג׳נ־בה
הראה מאזן הדמים של אש״ף ״יתרון משמעותי״
לדם יהודי, הרי שמאז דצמבר האחרון
״איזן״ אש״ף את מדיניותו. כמחצית
מנסיונות הפיגוע שלו. כוונו כלפי
הפלסטינים ביהודה שומרון וחבל עזה.
אכן צודק הדוקטור ביילין, אש״ף ״התמתן״
,הוא רוצח לא רק יהודים. ידיו עסוקות
יותר ברצח ערבים. אם אתה ערבי שמתנגד
לערפאת, סיכוייך למות טובים לא פחות
משכנך היהודי.
במשך כל שנת 88׳ נרצחו 19 פלסטינים
ביהודה שומרון ועזה, ואילו במחצית הראשונה
של שנת ׳89 נרצחו כבר .45 מערבי עד
שניים נרצחו מדי חודש בשנת ,׳88 ביוני
האחרון נרצחו . 14
יוזמת השלום של ישראל אכן זוכה לתגובת
אש״ף. משא־ומתן עקיף אכן מתנהל

חוצפה מרוקאית: שלושה, לא פחות,
מבין שרי מיפלגת־העבודה איזכרו באזני את
הגב׳ אן־קלוד־עמר־אדרי, הגברת הראשונה
של המישרד ללא תיק,
אבל עם הרבה חשיבות
עצמית, בראשותו של
רפי אדרי. על פי הדיווחים
כה אמרה אן
קלוד :״אני פשוט לא
מבינה, פשוט לא
קולטת: מה, אנשים לא
מבינים ששימון לא
יכול בלי רפי? שהוא
לא זז צעד אחד מבלי
להתייעץ איתו(שימון
עם רפי, כן?) שהוא צריך אותו(שוב, שימון
את כמעט והוספתי גם ״תלוי בו״,
ו״כרוך אחריו״ אבל יש גבול לחזירות.

אריק מתבטא: אז מה יהיה? אז שמיר
יפטר את אריק, או שאולי יסתפק בנסיונות
לסבסד בינו לבין דויד לוי, אהה? הנה, עוד
קצת שמן למדורה: באחת מאותן קבלות פנים
חגיגיות שנערכו לכבוד נציג היבשת האפריקאית
שזיכה אותנו בביקור השבוע, היה

״ניצחתי!״

שמעתי ב הו לנ דאת יו קו וג׳ון
שמ״היל־טון״ נ פ חו ס ם־״ חוכ מ ה״
אי ך לפ תו ר בעיו ת של אדםו עו ל ם
אי ך יו תרלאת הי מי לחמה.
לדוגמה, ה ם הציעו, מ או דבר צינו ת
על הגבול, מול ר א שי שתי פ סגו ת
ל כנ סתח רו ת בין שני ה ע מי ם
מי יגב ר על אוי בו -ב ש אגות.
היו עוד ע צו ת ב או תההרמה
שאפשר ל חיי ך ל שמען
אי לו לאע טו פו ת צלופן של ״ קיד מ ה״
הן הגי עו עכ שיו גםלכ אן.

ופה מ מ תיני ם נו ט פי שמן ה מו ר
ח כ מי ם ב מינוי של עצמם
יבשרו אהבה לכל שכ ם־בן־ ח מו ר
ו שינ אהרקלאח בן עמם.
י קטלו, יב טלו, ע ם דגל ה שלו ם
ינדו עד חו רמהב שם ה א חוו ה
י שלחו ח ץ שנון מקצה מיגדל־ שן
מ תנ ש אי םוסיסב סי סמתאהבה.
כי אתהת פו ח ה מו רעל
שיכור מו סרא ני או כ ל
גם שיטרוף או תי ה אוי ב
ה ם לי יאמ רו ״ אתה הזאב!״
כדברי ד״ר ביילין עם אש״ף — ישראל מעלה
יוזמת שלום ורעיון של בחירות חופשיות
ואש״ף מגיב ע״י יצירת אוירה של טרור
בקרב ציבור הבוחרים.
אלו שחשבון הדמים שצבר אש״ף עד כה
לא מטריד את מנוחתם, מוטב שמישטר הדמים
של אש״ף כלפי בני עמו יטריד את מצפונם.

ועץ שר־החוץ

ה הער־נ
והמהפיכה
היהודית
עיתונאינו והסטוריונינו נתב שמו לאחרונה
בתמרוקי המהפכה הצרפתית מלפני 200 שנה,
התרפקו על צלילי המארסייזה, התנפלו על הנקניק הפאריסאי
בבית השגריר הצרפתי ביפו — ושכחו שמהפכה ישראלית
מתרחשת כאן ועכשיו. מי שלא חש בפעמיה אינו יודע היכן
הוא חי.
החגיגות בפאריס סביב אותה מהפיכה מופלאה, גם אם לכל
הריעות אכזרית, שימשו תרוץ נפלא לכמה מהצרפתולוגים
שלנו להוכיח, במוספי העיתונות, את ידענותם באלף בית של
ההיסטוריה הצרפתית ברמה של מדריך לפיד לאירופה
המשוחררת. אבל הם אולי לא מבחינים שהקרקע

הפוליטית־חברתית רועדת עכשיו כאן ולא
בבאפטיליה.

אבירי זכויות האזרח בארץ דואגים קודם כל לזכויות הפלסטינים
ולאחרונה אף אימצו לשם כך את זכרונות המהפכה
הצרפתית. ייתכן ולא שמו לב שהיהודים בארץ ישראל
מתעוררים, לאט אבל בטוח, להגן סוף סוף על זכויותיהם
שלהם ובראשם הזכות לחיות בביטחון.
בעל טור קטנטן בעיתון נפוץ לשעבר, גילה בקיאות
מפליאה לא רק כאשר סיפר לקוראיו שהגיליוטינה ששימשה

— יש בתוכו אנשים הרבה יותר רציניים מרבים מאלה
שנבחרו ליצגו. אבל לרובם אין סיכוי לחדור לצמרת ההנהגה.
הנפילים, דויד בן גוריון, משה דיין, גולדה מאיר ויבד״ל
מנחם בגין, חיפו ופיצו באישיותם כבמעשיהם על ליקויי
השיטה הפוליטית.
משהסתלקו מהשילטון חדרו לתוך הואקום רבים יותר שהם
בינוניים ומטה, קארייריסטים ואופורטוניסטים, עורכי דין מסוג
ב׳ שהפכו לעסקנצ׳יקים סוג א׳ .בכנסת ובממשלה משמאל
ומימין.

אין הוכחה טובה יותר לכך מהמצב עצמו. ב־בלכלה־קיפאון,
נסיגה, אבטלה. בעלייה — ירידה.
בירידה — עדייה. במדיניות־ויתורים. ובביטחון
— כניעה והכנעה. פקידים וקצינים בכירים בצמרת
מערכת הביטחון יעידו באוזניך שאין עד היום — 20 חודש
לאחר שפרצה, תוכנית מילחמה באלימות הפלסטינית.
בקיצור, שילטון משותק בשעה המסוכנת ביותר של המדינה.
כאשר מחדל ביטחוני הצטלב עם תוהו ובוהו כלכלי בנקודת
שפל אחת שעדיין ממשיכה לרדת.
תודה לאל אנחנו לא עם של גיליוטינות — גם נגד אויבינו
האכזריים ביותר. וגם לא עם העולה על בריקדות.

שלא מרצוננו, כמובן ולהוותנו, מפעילים הע
אנו
משתחווים באונו בווו
מעניבת החנק שר השמאלנות
__ה־שוארית __

רבים את גיליוטינת הטרור. הם המקימים את בריקדות
האבנים ובקבוקי התבערה. בכך גרמו לזעזוע בישראל כולה.
לתחילתה של מהפיכה יהודית. כי בשורתם הנקלטת של הפלסטינים
היא של רצח, טרור ואלימות.

ולא שם לב שאת גיליוטינת המהפכה בארץ
ישראל מפעילים באכזריות פראית הפלסטינים
נגד היהודים.

כאשר פה בארץ־ישראל שולטת מזה כ־20
חודש במעשה ובמוצהר גיליוטינת־הטרור של
אש׳׳ף בקצב מוגבר, בעיקר נגד יהודים ובאכזריות
חייתית גם נגד ערבים־מבלי שאיש קם
לעצור בעדה. ששה עשר נרצחים באוטובוס לירושלים

הפלסטינית״ — בטרם נפתרה כלל הבעיה
הישראלית: הכטחת קיום המדינה על יסודות
מוצקים מבלי כל קשר לבעיה הפלסטינית
הקיימת, ולעיתים אם צריך, גם על חשבונה.

והקבלן המיסכן בגן־יבנה הם רק קורבנות נוספים של
הגיליוטינה הזאת.

אבל בארצם שלהם, בישראל אין הם רוצים
ברעידת אדמה מהפכנית. לאחר שהיהודים השלימו את
שלב א׳ במהפכה הציונית, של שיבתם לארצם והקמת המדינה
— ייתכן שקצה נפשם בתפקיד הקבוע שמילאו בשורה הראשונה
של מהפכני העולם. מליאת טרוצקי קדימה ואחורה.
על מיבנה נפשי קולקטיבי זה התלבשה יפה השיטה הפוליטית
שאומצה על ידי המיפלגות הגדולות בעיקר — משמאל
לימין. המישטר הוא ־אומנם דמוקרטי אבל בסופו

של דבר אין העם בוחר בטובים ביותר להנהיגו.
אלא ״קבוצות״ ״מחנות״ בתוך המיפלגות מכתיבות לו מיהם
כביכול ״נבחרי״ או ״בחירי״ העם.
ואין שקר גדול מזה. זהו מיקסם שווא דמוקרטי. ציבור
המשרת במילואים, העובד קשה לפרנסתו, נופל בשדות הקרב

20 חודשי גיליוטינות־הטדור־הפלסטיני עוררו כבר יהודים
רבים מתרדמתם־מרבצם ואף מהסתאבותם האישית והציבורית.
לא רק ״בשטחים״ ,אלא בירושלים ובעמק יזרעאל,
בבאר־שבע ובגליל. לאור ברק להב הגיליוטינה איש את אחיו
הכירו נוכח מילחמת הקיום.
השמאלנות הישראלית וכרוזיה חוזרים ומשננים לנו השכם
והערב שהפלסטינים ״למדו את הפאטנטים שלנו״ — מימי
״השומר״ ו״ההגנה״ הסוכנות והעלייה. רצונם לומר בכך גם
שהם כל כך דומים לנו עד שבעצם ״מגיעה להם״ כבר מדינה
בליבה של ארץ ישראל המערבית.
זהו עלבון לא רק לאינטליגנציה אלא גם להיסטוריה שלנו:
מעולם לא חרט על דיגלו שום ארגון יהודי ראוי לשמו בארץ־
ישראל רצח ערבים חפים מפשע, כפי שעשו ועושים זאת
אש״ף ודומיו כלפי היהודים.

את גיויוטינת המהפכה בישואר
מפעילים נ אנז ה ת פואית
הפלסטינים נגד היהודים

כל מומחינו למהפכה הצרפתית לא שכחו להזכיר את עריפת
ראשו של רנטון והתווכחו אם צדק רובספייר כשהשליט
את טרור הגיליוטינה בפאריס בשם המהפכה ולמענה.

גם כשהארץ מתמלאת בגיליוטינות פלסטיניות: סכינים הרוצחים
ישיש בצפון תל־אביב, שני ישישים בלב ירושלים, את
פרום׳ מנחם שטרן בעמק המצלבה ואחרים.
היהודים נשאו את דגלי המהפכה במדינות שונות, מרוסיה
ועד ארגנטינה, מרומניה ועד דרום אפריקה.

היא מקרבת את השעה שבה יהיה על ישראל
להתכונן לכלכלת מילחמה על גידם כל הרצון, השכנוע
העצמי העמוק והמשאבים של היהודים
בארץ ומחוצה לה, כפי שארע כבר ב־ד ,48 , 6ו־

הפשע החמור של השמאל הישראלי המתהדר
בנוצות התואר ״מחנה השלום״ הוא בהזדרזותו
לטפל ולהזדהות טוטאלית עם ״פיתרון הבעיה

את המהפכה הצרפתית נקראת על שם ממציאה, רופא בשם
גיליוטין. אלא גם שהגיליוטינה מופעלת עתה בצמרת הליכוד
נגד יצחק שמיר וחבריו.

במקום הנשים הסורגות למראה הראשים
הערופים בפאריס יש לנו חברי כנסת האורגים
וטווים הלאה בשלווה, את תככיהם הפוליטיים —

אורם הנכון פקידים ואלופים בלתי מוכשרים שנכשלו, לעומת
קצינים צעירים ונמרצים המדברים על הצורך בריענון
התפיסה הצבאית בכלל ונוכח הטרור הפלסטיני בפרט.
היא הציגה בכל צביעותה את צמרת מערכת מישרד ה־מישפטים
המצהירה מחדש ״זהו מצב של מילחמה״ ,ומאידך
לא נקטה עדיין בצעדים הנגזרים — החיוניים ממצב זה כדי
להתגבר על ראשי הטרור ומפקדיו.

הקבלן זלמן שליין ז״ל
קנרבן הגיליוטינה הפלסטינית
גליוטיגת הטרור הפלסטיני גרמה בין השאר להתפתחויות
הבאות:

היא זעזעה את מערכת השילטון בייטראל.
ההתפוררות במיפלגת העבודה, וההתמודדות בצמרת
הליכוד יביאו לעליית אישים, כוחות
וצירופים חדשים לפי קנה־מידה אחד ויחיד
שאותו. עומדים לקבוע היהודים: מיהם אלה
המסוגלים להבטיח להם חיים בביטחון מכסימלי
בארץ־ישראל.
ככל שהגיליוטינה חוזרת ויורדת — כך תעלה הזעקה
לצוות ההנהגה שיעצור בעדה ובמקביל ישקם את הכלכלה,
יפסיק את הירידה ויחדש את העלייה. ככל שימשך המצב
הנוכחי תבלוט ממשלת ״האחדות״ בשיתוקה, באוזלת ידה
ובחידלונה על אוסף שריה ללא־תיק ותומכיה בכנסת ללא
ראש, והדחיפות שבהחלפתה.
היא היכתה כברק את צמרת מערכת הביטחון והאירה ב
אבל
ברגע בו מנסה השמאל הישראלי לחבר בכוח ובמלא־כותיות
את ישראל והפלסטינים כאילו היו שני תאומים
סיאמיים זהים, אפילו הוא אינו יכול להתחמק מתרומתם הבולטת
של הפלסטינים להתעוררות ולהתנערות הישראלית.
אבל בכיוון אחר לחלוטין מאשר התכוון אליו השמאל.

יש סיכוי טוב וסימנים המעידים שאנו גם
משתחררים כאופן ברור־גם אם איטי מדי לטעמי
— מעניבת החנק של השמאלנות הישראלית.
זאת שמצאה לה אחיזה מוחלטת לא רק בתיקשורת
הישראלית, אלא בלב צמרת ״העבודה״ .שמאלנות שאופייה
הגלותי ביותר מתבטא בהתחנפות לרוצחים ויהיו אלה
קוזאקים או פלסטינים .״בהסברת״ ו״בהבנת״ והצדקת
תביעותיו של הרוצח. של ״אין פיתרון מיבצעי לאינתיפאדה״.
שמאלנות שהיא האנטי״ציונות בהתגלמותה.

גיליוטינת־הטרור מנערת אותנו בטלטלה עזה
גם מעניבת החנק הזאת.
קרוב לוודאי שלא רחוק היום בו מבלי רצון מצירנו, ומבלי

כל כוונה כמובן מצר הפלסטינים, תיכנס גיליוטינת״
הטרור הפלסטינית 87־89׳ לבית הנכאות הלאומי
כמכשיר שהחזיר את היהודים לעצמם, לקראת

המהפכה הציונית חלק ב׳.

ענ ת גטגיו

משמאלי לשמאל
חלפו שבועיים מאז הצעתי כאן, לראשי עיירות הפיתוח להתאחד. צעד ראשון ישיקנה
להם כוח פוליטי משמעותי במאבקם נגד האבטלה בישובים, ונגד ממשלת הכסאות שאין
לצפות ממנה לישועה.
לפני שבועיים בפעם הראשונה התנפצה לה האגדה החביבה כאילו בישראל אין רעבים
— וללחם. המלך עירום כי אין לו כסף לקנות בגדים, אבל הסקנדל הזה הוליד רק מושג
אחד בו עסקו הכסאות והוא — החישוק.
מהו החישוק? — טבעת עבה היושבת על צווארנו כמה שנים, ומצירה את צינורות
הנשימה והקיום של המרינה. היא מורכבת משלושה עיקרים — יצחק שמיר, שימעון
פרס, וישראל קיסר.
שמיר צריך ללכת הביתה דווקא מפני שכל מה שמעניין אותו הוא הכסא והתואר
הנכבד ״ראש הממשלה״ .התבטאויותיו האחרונות רובן ככולן קשורות בשלושת
המוסקטארים שבתנועתו — מודעי־שרון־לוי, ובצמד רבין־פרס.
את שר האוצר הוא לא יפטר למרות כישלונותיו לייצב את המשק, נוכח מיתון נוגס
בכל חלקה טובה. את שרון הוא חושב לפטר, לא כי נכשל כשר המסחר והתעשיה, אלא,
על רקע אישי. שרון מאיים על קיומו, וקיומו הוא כסא הכבוד עליו הוא יושב מדושן עונג.
פרס צריך ללכת הביתה, ומאה סיבות טובות עולות לי כרגע בראש, אבל הגיחון עולה
על כולן. האיש שאמר בלי להתבלבל בתכנית מוקד בשבוע שעבר שהוא ״יושב כאן כי
אני רוצה לשמור על הדבר החשוב ביותר, יותר מכלכלה. אנשים לא צריכים להיות
מדוכאים כי אנחנו בתקופת מעבר״ .מדבריו עולה כי הכלכלה שולית ויוקרתו האישית־פוליטית
עולה על כל דימיון. לפני שבועיים סיפר ברצינות גמורה שהוא בוגר בית הספר
ע״ש ״ברל״ ויודע אבטלה מהי.
זהו האיש שהיום יש לו ״תכנית כלכלית״ ,לא עלינו. על תכנית זו לבטח יישב בכסא
ויסבול עוד כמה שנים ויוציא ממנה חלק לאור כשבבית־שאן כבר מזמן יש חושן.
וקשה, קשה מאד להתעלם ממנכ״ל מישרדו שאמר לעיתון ״אנשים מנסים ללקט כל
מיני הצעות שמסתובבות במישררי הממשלה, אבל עריין לא שמו על השולחן הצעה
מפורטת. האם הממשלה מוכנה לעשות כל הבר למנוע איבטלה שואל ומשיב
המנכ״ל יעקב ליפשיץ ,״התשובה היא לא״ .דיברנו כבר על הגיחוך.
קיסר צריך ללכת הביתה, וזה יותר מברור. ואף לא מצריך ביזבוז של שורה נוספת.
האיש שהפנה גבו אל העובדים והרכין ראשו בפני מיפלגתו. לא. אל לכם להצביע עבור
יעקב שמאי מהליכוד, גם לא עבור מפ״ם. ביום הבחירות הצביעו לפרוק מורסת־ההסתדרות,
לפרוק הוועך שאינו פועל.
שמיר־פרס־קיסר צריכים ללכת הביתה, כדי שנתחיל לנשום. הניחו לתרוץ הדחוק
שאין בנמצא איש טוב מהם. קודם ילכו — ומהך. אל דאגה, לא יישאר חלל ריק.

דוי אלהאשכ1זי

איזון חוזר
במו ידם.
השיטה הדמוקרטית סובלת מחולשות.
לכן, הפלסטינים התאימו את שיטת הדיקור
הסיני לצורכי המיזרח התיכון: מספר הפלסטינים
שנרצחים על ידי אחיהם עלה מאחד
לשבוע לרצח כל יומיים. זה רק הליך של
דמוקרטיה ישירה בזירה. תחת העיקרון ״מי
שמצביע, משפיע״ ,בלי להמתין לשמיר,
בחשאיות גמורה, האופציה הפלסטינית
פועלת. אצבע אלמונית מצביעה על מועמדים
לחיסול, יד נעלמת בוחרת מועמדים
להפחדה. בדמוקרטיה עממית יורדים אל
העם. במדינה על הסכין, ברמוקרטיה על
הנייר — ויש רבות כאלה בעולם, לא רק אצל
הפלסטינים — לא צריכים להטיל פתק
בקלפי, מספיק פתק מתחת לרלת. מספיקה
הטלת אימה ברבים.

חברת קש
פיקוח הדוק על זכויות קידוח בארץ־ישר־אל
המערבית הוא פיקוח נפש. ב״שלוק״ אחד
עמוק, מיפעל המים הפלסטיני מסוגל ליבש
את המיפעל הציוני כולו. הזיה של ״קדחת
הבארות״? תן מבט שני ב״רואים עולם״
(5.7.89ז) :ראה־נא שתי מדינות שכנות שאף
אחד לא חומד את אדמות זולתו. חקלאים
נעימי סבר בהרי נפאל מלקטים עלים למחייתם
ואיכרים שלווים בבנגלה־דאש השכנה
אוכלים קש כששני־שלישים משטח ארצם

נעלם תחת השיטפונות.

בץ רומא ל, רו של,ם.
הקונסוליה הישראלית במוסקווה מנפיקה
6,500 אשרות לחודש. מרבית העולים יעלו
ארצה כי אין להם ברירה. ואין זו בושה. כך
עשה רוב רובו של העם היושב בציון — הם
או אבותיהם: לפי ״השנתון הסטאטיסטי
2.3 ,״1985 מיליון עולים עברו את שערי
הארץ בין . 1882 — 1985 נכון, לצערנו לא
כולם נקלטו כאן, אבל, עם יד על הלב, כמה
עולים הגיעו מתוך מניעים ציוניים טהורים?
כמעט כל אלה שנשארו בארץ נעשו אזרחים
נאמנים ושותפים פרודוקטיביים בבניין
הארץ. לכל הרוסים שמקללים את מר גורלם
ובאים כי אין להם ברירה: ברוכים הבאים. גם
אתם עתידים להיות שותפים מלאים בהובי
הלאומי של קיטורים על מצב העלייה
והעולים.

מוות למחבליס?
הרחקת מחבל מהחברה האנושית, לצמיתות
או לנצח, לאבאה לשקם איש, אלא לעגן
את תאוות הנקם המוצדקת. להוביל את הזעם
הלגיטימי של הציבור אל האובייקט הנכון,
אל הפושע עצמו. עונש מכסימלי אמור למסד
את הנקם והזעם לאפיקים מבוקרים אך
אפקטיביים. אך אין עונש הולם מעוגן בחוק,
מררררים לנקמת דם וגאולת דם. טועה השר
בר־לב הסבור ש״חברה מתוקנת מושתתת על
יחסים תקינים״ חברה מתוקנת המתפקדת
כראוי היא זו המסרירה ומבטיחה את היחסים
התקינים. על הזרוע המישפטית להוות חיץ
בין אדם לארם, לעמוד בתווך שבין הציבור
לעבריין. אם יש להפעיל גזר דין מוות, געשה
כן בראש ובראשונה, בגלל היותו עונש צודק
ולא בגלל היותו עונש יעיל.

הכעס ועץ רע
(בשבח המותיוות)
כל העוקב אחר התפתחות ״הסיכסוך״ בין
שמיר לשרון. מתחלחל מכמות הבוחשים,
מסיגנונם, מהתלהבות יצרם, מזהותם
הפוליטית ומהפרץ העז של אינטרסים זרים
שנוצקו לעניין. דברים הוצאו מהקשרם,
הוספו גוונים .״פרשנו״ בשביל ראש הממשלה
את ״הרקע המישפטי״ .לדעתי, ראשית חכמת
ראש הממשלה להרחיק משיקול דעתו
ומעיניו את האחיתופלים למיניהם.
שרון הוא חלק אינטגרלי מהליכוד, הוא
מקים הליכוד. כוחו המשמעותי על רקע יוזמת
השלום עשוי להיות קריטי בנסיבות אחרות.
השאלה לגבי הסוברים שהם יודעים את
גודל כוחו היא האם תיצמח לליכוד טובה, או
האם יצא מחוזק (לעומת המערך) כתוצאה
מהרחקתו? האם ייטב לליכוד מניטרול שרון
והמרתו ביצחק רבין?
״אנינות הסגנון״ ,היתה.העילה׳ שהלהיטה
רוחות רבים. האמנם? — רה״מ ספג עלבונות,
תככים, טירפוד אישי ומדיני, התקפות גלויות
וגסות רוח מידי שותפיו מן המערך, שהיו
חמורות ומסוכנות פי כמה לו אישית ולליכוד,
ולא יצא מגידרו!
חלק גדול מ״יועציו״ החדשים בכלי התקשורת
במשך השבוע האחרון, הם אלה שרק
לא מזמן בזו לקומתו הפיזית והמדינית.
שתיארוהו כאיש אפור שאומר תמיד ״לא״
כפיתרון היחיד המוכר לו. כמי שאין לו
תכנית ואין בו תוכן. הם אלה שהמציאו את

הבדיחות רעות הלב עליו ועל כל אחד מאישי
הליכוד בזמנו — לפי צרכיהם. עכשיו אותם
צבועים מוחאים כף לראש הממשלה
ומוליכים אותו במבוך ״שולחן ערוך״ של
הליכות הטקס הפוליטי. כדאי, כדאי מאד
להיות ספקן. רצוי להרהר במניעים האפלים.
חשוב לבדוק למה הם חותרים.
בעניין זה כדאי לליכוד להיות חכם
וללמוד מנסיונם של אחרים. את תולדות
השמאל הישראלי מאפיינים אין סוף פילוגים,
כיתתיות. ושנאה אישית ארסית. השמאל רק
הפסיד בכך בטווח הארוך.
לנו חבל על פיצול הכוחות. לנו חבל על
ביזבוז אמונם של אותם בוחרים חדשים (״הקול
הצף״) שנאספו אל המחנה הלאומי ביגיעה
רבה. אוי לנו אם נשמע מפיהם את אותה
אמירה מבזה ״מפא״יניקים״...
נניח שזו מילחמת ירושה. אז מה? —
באיזה מקום בחברה האנושית היא נעדרת?
— כיוון שבסופו של דבר היא תבוא להכרעת
הבוחר, כראי לטפל בה לגופו של עניין,
בשיקול דעת, בהגיון ובשכנוע, ולא להתלזות
בפאניקה היסטרית ״הנה זה מתחיל״...
כעיקרון: בין אנשים המתפקדים ביחד נופלים
דברים. כך בין אוהבים, במישפחה, בעבו
דה ובפוליטיקה. השאלה הרלוונטית, מה
מישקלם בטווח הקצר ומה מישקלם בטווח
הארוך. הפקחים בוחרים בטווח הקצר.
החכמים בטווח הארוך. ושניהם יטיבו לעשות
אם ישקלו את האלטרנטיבות.

איל 1האד

מרדכי הורובי ץ

רוני רוזנטל והמינזר באושוויץ
רוני רוזנטל הוא שחקן כדורגל. שחקן מעולה. בעבר הוא היה מכוכבי מכבי חיפה. כיום
הוא ממלא בהצלחה רבה תפקיד של חלוץ בקבוצה הבלגית סטאנדארט ליאז׳.
רוזנטל הוזמן לשחק בקבוצת ״אודינזה״ שבעיר אודינה בצפון איטליה. הנהלת
הקבוצה כבר חתמה אתו על חוזה. אך באודינה נתקל רוני לראשונה בצד המיתולוגי של
אישיותו־כרוצח אלוהיהם של האפיפיור וקהל חסידיו הקאתולים. המהומה האנטי־שמית
שקמה באודינה סביב העסקתו של רוצח־האל רוזנטל כשחקן בקבוצת הכדורגל של העיר,
הפתיעה רק אנשים שלא קראו את מאמרי ״תנאי שואה״ שהתפרסם כאן בשבוע שעבר.
הגראפיטי בשולי ההתפרצות האנטי־שמית באורינה זעקה :״רוזנטל לכבשנים!״ את
הכבשנים שבהם מדובר מתחזקות עבור עבור רוני הנזירות הכרמליסטיות מן המנזר
שהכנסיה הקאתולית הקימה באושוויץ. בפעם הקודמת היתה לנו שם תזמורת. בפעם
הבאה תהיה לנו שם קבוצת כדורגל לשעשע את האב מאחורסקי, האחראי למקום, ואת
הסגל של אנשיו ונשיו.
הקמת המנזר הכרמליטי באושוויץ מהווה אף היא פרובוקאציה נגד העם היהורי
שמטרתה להגביר את המתח האנטי־שמי בעולם. היא מבוססת על השואה הקודמת אך
מכוונת לשואה הבאה. היהודים, ששהוו במשך אלפיים שנה מחוץ להיסטוריה ואיבדו את
החוש ההיסטורי והפוליטי, קופצים בתמימות לתוך המלכודות שמציבה להם הכנסיה
הקאתולית, שבמידה רבה הניעה את ההיסטוריה באלף השנים האחרונות.
מבחינה מסויימת הפרובוקאציה באורינה חמורה מזו שבאושוויץ דווקא בגלל חוסר
חשיבותה של קבוצת הכדורגל העלובה. עלי לצטט ממאמרי ״תנאי שואה״ שהוזכר לעיל.
נאמר שם :״המדובר הוא במצב המאופיין על ידי תנאים ניתנים לזיהוי, שאם הם
מתקיימים בו־זמנית הם מעוררים את החיה האנטי־שמית הרדומה בגוי במידה כזאת שאין
הוא מסוגל עוד ליחס ראציונאלי כלפי יהורים״ .אם דבר שולי כמו קבלת שחקן יהודי
לשורותיה של קבוצת כדורגל מסוגל לעורר סערת רגשות אנטי־שמית כזאת, סימן
שהגויים כבר הגיעו למצב המתואר לעיל, האופייני לתנאי שואה, וכי אין הם מסוגלים
עור ליחס ראציונאלי כלפי יהודים.
באו־ה, היא המיתולוגיה הנורדית המספרת את סיפור קורותיהם ועלילותיהם של אלי
אזגארר, מסופר על ן ארמונגאנר, הנחש המקיף את העולם, שהוא אחת המפלצות שעמן
ייאלצו אלי אזגארד להתמודד לעת רימדומי האלים. במציאות, האנטי־שמיות היא הנחש
המקיף את העולם ועלינו להתמודד עמו. לשם כך עלינו בראש ובראשונה ללמוד לזהות
אותו ואת חוליותיו וטבעותיו השונות.
האפיפיור הפולני יוחנן פאולוס השני הוא ראש הנחש. הכנסיה הקאתולית היא מערכת
חוליות החנק החשובה ביותר שלו. השבוע חנק הנחש את רוני רוזנטל ואת הרב אברהם
וייס ותלמידיו היהורים מארה״ב, שהוכו באושוויץ ע״י אנשי האפיפיור בידיעתו של זה
וללא התערבותו לפני, בשעת ולאחר מעשה.

45 שנה לנסיון לחסל את היטלו

יום ו׳
י׳ח בחמח ודזס״ס

גינויים בעולם לקריאתו של השר
שרון לרצוח את ערפאת
משרד החוץ ההולנדי הביע אתמול צער על דברי שר התעשיה והמסחר אריאל
שרון, שקרא לחיסול מנהיגי אש״ף ועדפאת בראש. ההולנדים משוכנעים כי ״עמדה
כזו יכולה רק לעכב את תהליך השלום״ .עוד נאמר בהודעה, כי ״ממשלת הולנד
מעריכה כי דברי השד שחן איש מבטאים את עמדת ממשלת ישראל״.
ש בריטניה מחתה אתמול על קריאתו של השד שדון לחסל את יאסר ערפאת. שר
המדינה במשרד החוץ הבריטי, ויליאם וולדנרייב, שנפגש בחודש מרס עם ערפאת
בתוניס, השמיע את דברי המחאה בשעת פגישה בלונדון עם ראש אמ״ן, האלוף
אמנון שחק -שיחה שבה נכח ש שגריר ישראל בלונדון, יואב בירן( .חיטד-עתי״ם)
דובר משרד החוץ הסובייטי מאדי גרסימוב תקף אתמול בחריפות את קריאת
השר שחן לחסל את יאסד ערפאת. גרסימוב אמר, כי דברי שרון הם הסתה גלויה
לאלימות ולטחר.
שניים מהחשובים בעיתוני ארה״ב יצאו אתמול בהתקפה חריפה על השר אריאל
שחן בעקבות קריאתו לחסל את יאסר עדפאת .״לקריאת אריאל שחן לרצוח את
יאסר ערפאת יש צליל של מעשה טיחר״ -טוען נמ מרק עיימס במאמר מערכת.
העיתן גמזדיי קרא אתמול לשמיר למות את דברי שחן ולהצהיר מ איש משקפים
את מדיניות ישראל__ .

ב״מעריב״ של שבת, כ אי לו בד רך מי קרה, חז רהע בר
והתחברל הווה. ב או תו הע מוד, ז ה ליד זה, קי ב לנו
תז כו רתלמהש הי הולמה שי היה אםלאנ קו ם ונע שה
מעשה.
ולכן, ל מ רו ת כל הגינויי ם, אםנ שחיל לגוף השרץ
צרור כדו רי ם, נמצאב עי תון ״הארץ״ מ או תו התא רי ך
גם פי ת רון הו לםלק רו בי ם ולידידי ם:

קדיש
^ שרווני קבורה

טיפול בכל סידורי הלוויה 653030־ 0 3
ש רו ת לי ל ה413080 :

ושנזכה למצוות ולמעשים טובים.

א׳זה מניחה וד פרחים נוזונו נ ה הוונא להווו ניוי ה הקולונל קלאוס *מאומנות מוא׳זי
הקוצד ווד היוולד. הווקס ציץ מלאת 45 יצנה לנסיזן הובל לחסל את היוולד באמצעות
נצצה וזהוווסנה נדנוד ילקווו. תצלום

מאיו ליפשיץ

הגל הירוק
האמת ניתנה להאמר: ה״ירוקים״ אינה תופעה השייכת דווקא
לגרמניה או לצרפת. הגל הירוק כבר שוטף את כל חלקי
אירופה ומריר שינה מראשי השילטון שם. אבל לא רק אירופה!
גם בארצנו כבר מופיעים סימני הירוקת והגוון הנאיבי
שהונצח בשיר ״ירוקה, או ירוקה אני מבטן ומלידה״ ,הפך
לצבע דגלה של התבונה הכלכלית, והעורמה העיסקית.
שוב מסתבר שצבירת ״ירוקים״ הוא צעד נבון וכותב שורות
אלה עם מבטו החד יודע להבחין בדיוק איך ומתי להמיר את
כספו לנייר הירוק. לא אני הוא שאפול למלכודת ה״פראייר״
עם המטבע הלא נכון, בזמן הלא מתאים. בשקט ובתבונה
הפכתי את סל קניותי למנוף לצבירת ״ירוקים״ .לאט אבל
בטוח, הופך־ כספי ל״ירוק״ טופח. בקצב קניותי ברשתות
השיווק תוך שמונה עד תשעה חודשים תצטבר הכמות שסוף
סוף תאפשר לי מימוש מטרת חיי — שעון דגיטלי עם רצועה
מפלסטיק, או טלפון לחצנים עם 10 זכרונות.
אבל הדבר מצריך צעדים שקולים. די עם בזבוז על לחם,
גבינה, ביצים, או ירקות. מי יעלה על דעתו רכישה נאיבית של
שמן מתוצרת מקומית או אפילו שימורי דגים מעמק הירדן.
מזה אין ירוק אחד לרפואה ובלעדיו לא אוכל להראות את פני

עוד כמה חודשים לארוחה. מפ״ם, הסתדרות
והקיבוצים צריכים עוד שלטים היתרונות
העצומים של עבודה ערבית במשקינו מתבררים ביתר שאת
עתה, כשיותר נדקרים ויותר מובטלים מצטרפים לרשימות
הארוכות מגוחכים תרגיליו השקופים של שמיר
המנסה לשלוט בתנועתו בתרגילי ״הפרד ומשול״ .תרגילי
״לוי ידידי״ פשוט כבר לא עובדים על אותו ״המלך״ לשעבר
״דוד״ .כן, אותו ״המלך״ שכל מאמציו במסע הבחירות
הליכודי וההתחנפות הארוכה למחנה שמיר רק הביאה
להכתרתם בטרם עת של ״נסיכים״ לשרים, ועוד כמה שנות
חסד לשני הזומבי פרם והבין. ואחר כל זה לנסות ולקנות
את שר השיכון הניצחי בטכניקות מיושנות של ״לתת
כבוד״ ,יש בכך יותר מחוצפה והמון נאיביות, שאפילו קזבלן
לא היה קונה מה שהיאוש גורם לאנשים מסכן
שמיר, בכל מקרה הוא הולך לחטוף על הראש, וחזק, ממש
כמו בתכניתו של בני היל, שהחברים אוהבים. כך זה קרה
לאותו בחור נוח(לבגין) שהתגלגל לראשות ממשלה והובל
על ידי נסיכיו הצעירים וחסרי הנסיון למלכודת מוות
פוליטית. בקרוב הוא יאלץ לבחור בין — לספר למרכז כי
עליהם הוא עובד, לבין — להסביר לבייקר ובוש כיצד
פתאום כן יש חישוקים, ולפרס והבין תאבי השלטון, לעוץ
איר לצאת מהמרכז (שלהם) בשלום. ובסד הכל, הישיש
העייף רצה לגמור את הקאריירה בשקט, אז איך כל זה קורה
לבחור נוח (לבגין) שהקשיב לנסיכים ו המעבדה
לגנטיקה של ירון לונדון העלתה בשבוע שעבר מימצאים
שלא היו מביישים את מנגלה הדוקטור. בידיעות אחרונזת
נכתב המישפט הבא :״הצופן הגנטי של איש ימין מכתיב
לו כמעט בכל הנסיבות וכמעט בכל מקום תמיכה באי
הידיעה, בבורות ובצנזורה״ .כן, את הגנטיקה הזאת כתב
לונדון מהטלוויזיה. ואם מישהו יבחן מה היחס בין ימנים
לשמאלנים שהאדון לונדון זימן לראיון בתוכניותיו, יבין
מהי צנזורה ומהי תמיכה באי הידיעה. לונדון עוד עשוי,
על־פי הגדרותיו, להחשב ימני אדוק 140אלף

ישראלים מובטלים, עשרות אלפי פועלים מיהודה
שומרון ועזה עובדים בישראל — ובהסתדרות
מתבטלים גן יגנה הרימה את רגל העבודה

בבי ת.

סרוויס מברזיל לעומת זה שווה 2ירוקים, תפס למפיות
שולחן ממלטה — ,4אהיל עבודת ילידים משבט סמבורו בקנייה
— 6בולים תמימים. שלא לדבר על מלקחיים מנירוסטה
לנטילת קוביות סוכר, המעניקים 9בולים ליחידה! כן ככה
ממש! לא פחות ולא יותר.
הנה רק לפני שבועיים, כמתנת בר־מצווה, כמעט נפלתי
למלכודת פתאים בצורת בונבוניירה של 30ש״ח. רק בדקה
ה־ 89 הבחנתי בירוק אחד ומיסכן שניתן עבורה, וחיש קל
בהחלטה גאונית שונתה ההחלטה. מה רע לדרדק בשואב־אבק

לפתע פתאום הם מתרפקים על דבריהם של הגאון
הראשון לציון הרב עובדיה יוסן ז ועבדו הנאמן הרב
דרעי, וכל זאת כאשר אלה מפלפלים פילפולים ומצטטים
פסוקים המתירים ויתור על השטחים ...וכל הבוז הלעג
והשינאה שהופגנה מאז ומתמיד כלפי היהדות החרדית,
תקנותיה והלכותיה נעלמו כלא היו, כל שמאלנינו חזרו
בתשובה ומדקדקין בדינים :״הרי גם הרבי הגאון אמר
שאפשר להחזיר שטחים״ השבוע הם לבטח יחליפו את כל
המזוזות והרוזנבלום (דורון לא פנינה) כבר
דוחף ״דרעי לראשות הממשלה לשון המאזניים
בעתיד כמו כבר בהווה אינם הדתיים וכל ההיסטריה
התיקשורתית שגאתה כנגד הגוש הדתי, תמוהה נוכח
השתיקה הרועמת של עיתונאינו למול עליית הכוח השלישי
— הכוח הערבי — שכבר זכה לניצחונו הראשון בבחירות
לידר מרכז השילטון המקומי בזכות נציג הליכוד —
המקסים לוי. כנראה מעדיפים שם בשילטון ובתקשורת את
החמא״ס על הש״ס. ואילו האחרונים תמורת בצע כסף וכמה
מישרות יחזירו אפילו את בית־הכנסת המרכזי בת״א • ס•
וכך עומדים להם החברים עם שארית המיעוט הציוני
במדינה למול קואליצית השלום היודומוסלמית,
הש״ס מזה והחמא״ס מזה, ושמאלנינו המדושנים בתווך.
ומביטים אנו כיצד נשמטת הציונות מהמדינה לתוך בליל
השחיתות הטימטום והרוע ילד רעב — תמתין

ב־ 195ש״ח, ארוז בקופסה גדולה ומעניק לא פחות מ־ 22 בול
במכה אחת?
זה בדיוק מה שנקרא בול פגיעה! שיוריקו פני הקרובים
מקינאה. כי מירוק לירוק הירוקת פושה בארונות, אך הלב
מתרחב בגאוה ובסיפוק. מה אעשה עם כל המוצרים האלה? אין
לי מושג ירוק!

העברית ושיחרור מתלות העבודה הערבית ששכר הדמים
בצידה. מועצת גן יבנה לא הסתפקה בניפוק תגים של
״עובד־זר״ אלא זרקה את כל העובדים הזרים מעבר לגדר.
אולם עתה צווחות המחאה של השמאל אינן נשמעות, הם
כנראה הבינו שיש גבול למה שהעם מוכן לסבול. וגן״
יבנה, אל תשכחו, זה כבר לא אריאל. להם מותר מה
שהאריאלים אפילו לא מעיזים לחלום.

החברים עול אופירה ש

_ האלוהי של ריבקה ז
(המשך מעמיד )44
המדרגה, עד שהגעתי למבוי סתום. חיפשתי
איך לצאת ולאן לפנות.
אני חושבת שנגררתי לסם מפני שאצלי
היה משהו מתוייק בנישמתי, ונגררתי דווקא
לאנרגיה שלילית זו. לכל אדם׳ ישנן חולשות,
ויש אנשים שלומדים יותר חלק, לומדים דרך
זפטות. אני הייתי צריכה לחטוף את הזפטה
ולעמוד על קצה תהום ולהגיד: רק רגע, אני
צריכה לחזור, כי אני עומדת למות עכשיו. אז
ניסיתי את כל הדרכים, כאילו כבר הייתי
בכל הסרטים. ומה נשאר?
ואז, בחסד אל, נפלה עלי האמונה. לפני־כן
לא היתה בי אמונה, ואז הבנתי שאלוהים
קיים, ואם אפנה אליו תהיה יד מושטת
לעזרה. זה לא אלוהים של דתיים. זהו אלוהים
אחד, ולא חשוב מאיזה גזע, מין או דת.
קודם לכן לא הייתי אדון לעצמי. הייתי
כמו עלה נידף ברוח, ונסחפתי לכל עבר.
כשהייתי במועקה, קוננתי כל היום והרגשתי
שהעולם חרב עלי. היום זה אחרת, ואני
מתעוררת בכל בוקר עם חיוך על השפתיים.

ישנו תלמיד רוחני שצמוד אלי שעה בכל
יום, כדי לעזור לקידום הרוחני שלי. הוא׳
סיפר למורה על מצבי, ותיכף, באותו היום,
נאסף סכום כסף על־ידי התלמידים, וזה
איפשר לי לעבור את החודש.
כולנו עובדים ומפרנסים את עצמנו, וכל
מי שזקוק לעזרה מקבל. אנחנו לא לוקחים
תרומות מאף אחד.
העניין הוא תמיד לעשות דברים בלי
אלימות, בלי תאווה ובלי קבלת שכר. אמרתי
למורה שאני לא רוצה לשיר סתם, ואז הוא
אמר לי שלאמן יש ייעוד, והוא להגיד לקהל:
״יש מי שאוהב אותך, ואתה לא לבד״ ,והכוונה
היא לאלוהים. ובמקום למכור לקהל שירים
מסוממים או שירים על מין, או כל שיר
שמדבר על חושים, צריך לתת אור ואהבה.
יש לי שירים חדשים, ששלמה קאלו כתב.
אלה 23 שירים, שהוא כתב לתלמידים. הוא
נתן לי אותם ואמר :״השירים הם שלך. עשי
בהם כרצונך!״
בהתחלה לא הבנתי את השירים האלה.
חברה הסבירה לי שהשירים הם כמו אקונומיקה,
שמסירים כתם שחור. ככל ששמעתי
אותם הצטברה בי עוצמה חיובית, והיו לי
הבזקים של שימחה.
בפעם הראשונה ששרתי לפני קהל באילת,
כולם הקשיבו קשב רב והשיר התקבל
במחיאות־כפיים סוערות.
זהו כמו לשמוע באך או הנדל. שם גם יש
כיסופים לתורה. זה לא עושה לך שום דבר
חושי, זה פשוט זורם אליך.
פנו אלי בקשר למועדון־הלילה שנפתח
ביפו, וביקשו שאני אהיה התוכנית האמנותית
של המועדון. רצו לקרוא למועדון בשם
מיזרח׳ ,ואמרתי שזה נשמע זול. דיברתי עם
המורה על העניין, והוא הציע לקרוא למועדון
ז1הר. לשם הזה יש הרבה קונוטציות.
אני בטוחה שהקהל יאהב את השירים, כי
לא צריך תמיד לרדת אל ההמונים שרוצים
בשיר זה או אחר. פי אם תשיר משהו עם אמת
בליבך, הקהל יאהב זה. לא צריך הגדרות כמו
מוסיקה מיזרחית או ריקודי־בטן וכדומה.
התוקנית שלי בנויה מאלפי צבעים, מהם
שירים שהקהל מכיר ושירי־עמים מיזרחיים
שגם אותם נעים לי לשיר, אבל עכשיו הרי
נעים לי לשיר את השירים של שלמה קאלו,
בשירים אלו יש משהו של זרימת מים זכים
כמו :״הגיע עת והמביט אחר, הגיע עת לשיר
אמת ולא עוד לזמרר״.

^ לא עם
^ אדונים
אני אתן לקהל אור, ואתן לו אהבה, כי לכל
אדם יש כמיהה לאושר. אני רוצה גם להשכיח
לאנשים את תלאות היום ואת המצב הנורא
כאן בארץ, מאז שהפכנו להיות עם של
מורה קאלו
אדונים, ואני יודעת שכאשר נפסיק להיות
לשיר אמת ולא לזמרר
אדונים, הכל יסתדר. אף אחד לא רוצה להיות
עבד. כי טיבעו של עבד להתמרד, וכמו
אני דיברתי בקול רם אל המועקה ואמרתי: שכתוב ״כאשר עשית, ייעשה לך ״.והעם הזה
״את תצאי ממני! אין לך מקום אצלי, ואני • צריך להבין שעל שינאה מתגברים על־ידי
אהבה, ואלימות גוררת אלימות ו״עין תחת
דורשת ממך בנימוס לעזוב!״
עין״ הופך את כל העולם לעיוור.
הפיתוי של הסם תמיד יהיה קיים. אתה
אנחנו צריכים לבוא לקראת הערבים.
פותח לו סדק, והוא נכנס.
בכלל, מי שמפיץ רוע צריך לבוא לקראתו,
לרכך אותו ולדבר איתו, כי הטוב תמיד ינצח,
בעבר, אם היה בא פיתוי כזה, לא הייתי
ואם יצר־האדם רע — צריך להילחם בו, וכמו
חושבת פעמיים, הייתי לוקחת, וזה היה פותר
שאומרים ״הבא להרגך השכם להורגו״ —
לי את כל העניין. רכשתי אז חרות שהיא
מתכוונים ליצר־הרע. צריך ללמוד לשלוט
מדומה. היום אני יודעת שהיתה מדומה. מה
ביצרים ולכבוש אותם.
שמאוד עוזר לי זה להתפלל לאלוהים, אותו
אלוהים שטמון בכולנו.
אני לא יכולה לבוא לפוליטיקאים ולכפות
עליהם דברים, אבל אולי דרך השירים שלי
יש פסוקים מספר תהילים שאני יודעת
ייגע בהם איזשהו טוהר, אולי זה ידבר אליהם.
בעל פה, ואותם אני משננת כמו :״רוח נכון
במועדון אשיר את השירים האלה, ואני רוצה
חדש בקירבי״ ,״אל תשליכני מלפניך י, רוח־שהקהל
ירגיש שמישהו אוהב אותו. לי יש
קודש אל תיקח ממנה״ ,״צור לבבי וחלקי
ייעוד, ואני רוצה להצליח בו.
אלוהים לעולם״ ,או שאגיד לו ״עזור לי לא
אני לא יכולה לשיר סתם מילים, אני רוצה
ליפול בפיתוי הזה״ ,ואלוהים תמיד עוזר כמו,
לשיר אמת בלבד, והאמת היא האלוהים, ואין
באותה תקופה של חודשיים שלא קיבלתי
מעבר לזה כלום.
שיחרור ממפיק למפיק ולא היתה עבודה, ולא
היה כסף. אז פניתי לאלוהים ואמרתי :״מן
השירים שלי ייתנו לקהל חדווה שנמצאת
המיצר קראתי ה׳ ,ענני במרחב־יה!״
בכל לב.

עי ת תו תבע 71

אתיקת ו

הצנזור הראשי
עורכי עיתונים, בדרך כלל, הם עם מורם
מקוראי העיתונים שלהם.
דינו צרור, עורך העיר, ירד בסוף־השבוע
שעבר אל העם וניסה לחלוק עימו קומץ
משיקולי העריכה שלו 500 .מילים של
התחבטות־נפש פומבית נדרשו לו, כדי
להבהיר לקוראיו מדוע הוא מסרב לפרסם
במדור המיכתבים של העיר את תגובת
מיפעל טקסטיל דימונה, אודות מלאכת־המח־שבת
של אורנה קדוש (״עבדים בדרום״),
שנדפסה בעיתונו שבוע קודם לכן.
להלן טיעוניו של העורך:
״ 11 יום אחרי פירסום כתבתה של אורנה
קדוש, ,עבדים בדרום׳ ,שעסקה בעיקר בתנ־אי־העבודה,
במיפעל טקסטיל דימונה, נשלח
מיכתב למערכת על־ידי הנהלת המיפעל.
,חככנו רבות כיצד להגיב׳ ,נאמר שם, .הסתבה
גרמה פגיעה קשה מאוד במיפעל ובעובדיו״׳.
המיכתב נשלח מתל־אביב, לא מדימונה.
הוא חתום על־ידי הנהלת המיפעל, לא על־ידי
מי מעובדיו. העתק אחד מן המיכתב
נשלח על־ידי הנהלת המיפעל למערכת.
העתק שני נשלח להנהלת העיתון על־ידי
איש־הפרסום משה תאומים, מי שיעץ לשימי
עון פרס כיצד לנצח בבחירות האחרונות.
״שקלתי לא מעט אם לפרסם את תגובת
המפרסם של טקסטיל דימתה לכתבתה של
קדוש. מצד אחד, מדור־המיכתבים נועד
לתגובות הקורא בלבד. אם אין בו עבירה על
החוק הוא חייב להתפרסם ללא התערבות
המערכת. מצד שני, המיכתב המסויים נוסח
על־פי עקרונות תעמולתיים, שעיקרם לא כל
האמת, בתוספת מבול נתונים, שאינם שייכים
לנושא. אינני בא ואינני מתכוון להגן על
דעתו של הקורא, אבל האם נכון לעיתון העיר
לתת בימה להנהלת מיפעל שבוחרת בדרך
תגובה שכזו?
״הנהלת טקסטיל דימתה קיבלה, עם
ובמהלך הכנת הכתבה, את האפשרות המלאה
להגיב על הנאמר שם, באמצעות שיחה עם
מנכ״ל המיפעל, משה קורן. דבריו, כמו
תפיסתו את העובדים, צוטטו בהרחבה.
הנהלת המיפעל גם הגיבה, במהלך השבועיים
שחלפו, באמצעות יו״ר איגוד התעשיינים, רב
לאוטמן, בעיתונים מעריב והארץ, במאמרי
תגובה ובשברי־יריעות מטעם. לאוטמן אמר
שם, בין היתר, כי מן המיפעל נמסר לו שלא
כל הנאמר בכתבה אכן מדוייק. לאוטמן לא
טרח, חלילה, להיכנס למכוניתו ולהגיע עד
דימונה כדי לבדוק את הדברים על פי מראה
׳עיניים. לא הוא, לא נציגו.
״מה כן יש במיכתב? בחרתי במידגם לא
מחייב, לשם הבהרה.
...,לכתבת התל־אביבית חסרת־הניסיון
נראים הדברים כחלק מחלום קפקאי ...האין
בכר משום טעות לצפות מצעירה שלא

הורגלה לעבודה פיסית ...לצאת עם דיווח
אובייקטיבי כמו־כן מועסק במיפעל ממונה
על הבטיחות הדואג לאכוף את תקנות
הבטיחות בתחנות השונות...במחלקת האריגה
מקבלים העובדים אוזניות או אטמים לאוזניים
(לא נבון העובדים מיוצגים על־ידי
ועד העובדים היומי או ועד העובדים
החודשי ...תנאי־העבודה במיפעל נגזרים
מההסכם הקיבוצי, ובהרבה נושאים אף טובים
ממנו (רוצה לומר שעוד מיפעלים הם
כמו ״טקסטיל דימונה כמו כז
העובדת בתחנה יכולה לשבת על כסא הנמצא
במקום למטרה זו כל 8־ 10 דקות

מנכ״ל המיפעל בכתבה? קורן :״מי
שיושב לא מסתכל על העבודה כמו
שצריך פועלת במיפעל מיסעדה המספקת
לכל עובד ארוחה אחת ביום, מסובסדת
על־ירי המיפעל ...המיסעדה פועלת עד שעה

רינו צרור :״עקרונות תעמולה״
.20.00 בעת כתיבת הכתבה המיסעדה היתה
סגורה זמנית...׳
״אלה דוגמות, רק דוגמות. ומשום ההט־עייה
המגמתית החלטתי שלא לאפשר את
פירסום המיכתב המלא של דימונה טקסטיל.
יידע הקורא שהנהלת המיפעל טוענת שכל
הנאמר בכתבה שגוי ומוגזם במיקרה הטוב,
שקרי וגס במיקרה החמור.
״במילים אחרות, אפילו לרגע אחד קטן לא
חשבו שם או בהתאחדות התעשיינים איך
לשנות במשהו את תנאי עבודתו של העובד.
כן ישבו וחשבו, ואפילו הקדישו לכך שעות
ארוכות, איך יוצאים מן הפירסום הזה. אז לא
יוצאים ממנו. לא כך.״

רינו צרור
צידוקיו של צרור מניחים, לכאורה, את
הדעת.
רק לכאורה.

הערה

חיי אד ם
כותרת קטנה בעמודו הרביעי של וודשתז
(יום א׳ ,)23.7.89 ,בישרה לקוראי העיתון:

״נדקר תושב שהציל לשני 40 שנר
את אלוף מיל׳ אק.״
גוף הידיעה מספר כי האזרח א.ב ,.תושב
השטחים — שעל שמו המלא, מקום מגוריו
וגילו אינני חוזר כאן, מטעמים שיובהרו
בהמשך — נדקר אתמול (שבת — מ.ג).
בחזהו בעזה, ואושפז בבית־החולים.
לבית־החולים, כותב חדשות, הגיע האלוף
(מיל׳) אברהם(״ברן״) אדן, שביקר את הנדקר.
למה ביקר? כי לפני 40 שנה בדיוק, מגלה

חדשות, נדקר האלוף אדן בגבו, בשדות
קיבוץ נירים. מי שהציל את חייו היה א.ב.
״הפגישה בין השניים, שנערכה במחלקה
האורטופדית היתה מרגשת״ — מתייפח
חדשות. אדן סירב לדבר על הדקירה באומרו:
״אני לא רוצה להתייחס למה שקרה, מחשש
שיקרה משהו לא.ב״.
ידיעה חשובה, בלי ספק.
עד ליום פירסומה היו חייו של א.ב. שרויים
בסכנה מסויימת.
עכשיו, אחרי פירסומה, הוא סוף סוף מוגן.
בקיצור: א.ב. כבר לא יחיה הרבה זמן.
אבל מהם חיי ערבי לעומת סיפור כל־כך
אנושי?

171חסג/ל/

מנתב

ג וק מ ת
מפני שבתוך ריברי ההבהרה
מקופלות שלוש טעויות בסיסיות.
הראשונה כרוכה בהתנשאות.
השנייה מתבטאת בסתימת־פיות.
והשלישית היא מעשה״תעמולה.

שלו

התנשאות — כי ההגנה שמתיימר
צרור להעניק לקוראי העיר מפני שיבושיהם
התעמולתיים של כותבי התגובה שלא
פורסמה, מציבה אותו בפוזה של גננת. תראו,
אומר העורך לקוראיו, זה לא יפה להוליך
שולל ילדים קטנים. הנהלת המיפעל הזה
מנסה לעבוד עליכם. היא לא מספרת לכם את
כל האמת, ואתם אינכם מספיק מבוגרים כדי
להבחין בזה. אם תקראו את התגובה, אתם
עלולים להתבלבל. אני, העורך שלכם, בתוקף
סמכותי כצנזור הראשי של העיר. מונע מכם
את הצורך להתלבט בין שקר לאמת. מה שלא
תקראו לא יזיק. בקיצור: את שיקול־הדעת
שלכם אני לא כל־כך מעריך.
סתימת־פיות — מפני שצרור עצמו
טוען, כי ״מדור המיכתבים נועד לתגובות
הקורא בלבד״ ,וכי ״אם אין בו עבירה על
החוק, הוא חייב להתפרסם ללא התערבות
המערכת״.
והעיקרון הזה, לכשעצמו7,צריך להיות חזק
מכל טיעון אחר.
כי העיקרון הזה קובע שלנחשף, למותקף,
למושפל, לנעלב, למוקע ולנרדף — על לא
עוול בכפו או עם מיטען עוולות־אמת שהוא
נושא כחטוטרת על גבו — שמורה זכות
התגובה וזכות המילה האחרונה.
זוהי הדרך היחידה להבטיח את זכויותיו
של המותקף כאדם וכאזרח.
וזוהי גם הדרך העיקרית, במיקרים
מסויימים, לגונן על העיתון מפני כותביו.
סטייה מן העיקרון הזה — מכל טעם
שהוא, זולת חשש להוצאת לשון־הרע או
.לעבירה אחרת על החוק — פירושה סתימת־פיות,
המנוגדת לעקרונות־היסוד של חופש
הביטוי, שהעיר מתיימר להימנות עם מצדדיו
ומגונניו.
הטעות השלישית של רינו צרור ניגזרת
מן השתיים הראשונות. במובנים רבים היא אף
חמורה מהן.
כי עורך העיר אינו מסתפק בכך שהניף את
חרב הצנזורה על תגובתו של טקסטיל דינור
זה, ושחיווה את דעתו על כישוריו השיכליים
של ציבור קוראי העיתון, לנפות מן התגובה
הזאת את דיברי־התעמולה ולהותיר את
העובדות.
על שתי הטעויות הללו מוסיף צרור שע־שועי־תעמולה
לפירסומאים מתחילים: הוא
מפרסם קטעים תלושים ממיכתב־התגובה של
המיפעל ומנהליו, ועושה בהם שימוש כדי
לתקוף אותם שוב ושוב.
בכך הוא שומט את הקרקע מתחת לטיעון
הרופף במילא, כי אחת הסיבות לאי־פירסומו
של מיכתב־התגובה נובעת מכך שהוא מנוסח
לפי ״עקרונות תעמולתיים״.
ההיגיון הקלוש שלי קובע בדיוק להיפך.
הוא קובע שלפירסומאי מותר לעשות
שימוש בעקרונות־תעמולה, לצורך התגובה,
מפני שזה מיקצועו ולשם כך נשכרו שרותיו.
כאשר הוא נוקט בדרך כזאת, אין סכנה שהיא
תשבש את רעתו של הקורא. האחרון יתייחס
אל תגובת המיפעל כאל ״תגובה בע״מ״ ,בכל
מיקרה.
אבל מה שמותר לפירסומאי אסור לעורך.
ובוודאי אסור לו לשבש את תעמולת
הפירסומאי ולהחליף אותה בתעמולה של
עיתונאי.
בעיקר כאשר העיתונאי הוא העורך
הראשי.

אייל בן־שמחון, עיתונאי ומייסד מקומון,
באשדוד, הביא לי השבוע מיכתב למישרד.
אני מפרסם אותו כאן כלשונו:
אויב חדש קם לעיר אשדוד. אבי רז —
עיתונאי במעריב. כל מה שהצליח לכתוב
בכתבת שני עמודים במוסף סופשבוע של
מעריב, על עיר בת 80 אלף תושבים כאשדוד,
מסתכם בסיפור על בית־המלון סי־עם׳ ,שהקשר
היחידי שלו לעיר מתבטא באולם־חתונות
הפועל בו.
יתר חלקי המלון הזה משמשים באכסניית־פועלים
הגרים מחוץ לעיר, לא מהסוג ה־יוקרתי־המתנשא
של התל־אביבי ״מבקר המלונות
והערים״ אבי רז, שירד אלינו, האשרורים,
ממרומי הילטזן, וקרע לגזרים את העיר
כולה בגלל מלון קטן ונידח, שלא היה לטעמו
האנין והמשובח.
מלא ברחמים עצמיים הוא תאר לנו איך
הוא, מיסכן שכזה, תקוע בחדר 23 במלון מי־עמי
באשדוד, כשבשרותים פגר של ג׳וק השרוע
על גבו. מגיע לו פרס פוליצר לעיתונות
על ההקרבה העצמית שלו למען עיתון מעריב
ולמען המדינה. הגיבור הלאומי העביר לילה
שלם עם רדיו לא פועל ומצעים קמוטים,
כשבשרותים ממתין לו הג׳וק המת, שכנראה
מייצג בעיניו את אשדוד וגם אותי.
אבי רז, אילו היית עיתונאי ולא גזען מתנשא,
יכולת לצאת מהמלון שלך, ללכת קצת
ברגל או לקחת מונית, ולבלות באשדוד לילה
הרבה יותר יפה.
יכולת, למשל, ללכת ברגל בדיוק 200מטר
מהמלון לחוף לידו באשדוד, ולגלות שזה
המקום התוסס ביותר בישראל. מאות אנשים
יורדים לשם ערב־ערב אל מועדון הבריזה הפתוח,
האומבבה המפורסם והחזף המערבי המחודש.
הופעות חינם יש שם כל ערב, המון־
המון מצב־רוח מרומם, מוסיקה נהדרת ואווירה
של ביחד. שירה בציבור, רוק, דיסקו,
ריקודי־עם, מיזרחית, אוכל מצויין ומה לא?!
אני משוכנע שבשום עיר בישראל לא תמצא
אווירת חוף קסומה כזו, שמתחילה בשעות
הבוקר ומסתיימת בבוקר שלמחרת — כמעט
24 שעות ביממה.
אם אינך אוהב אווירה תוססת וצעירה ואתה
מעדיף קלאסה ורמה, יכולת לוותר על
הג׳וק בחדר ,23 וללכת 250 מטר למעלה
מהמלון, לכיוון אחר. שם היית מוצא את פאב
הנגטיב, עם מיזוג־אוויר בדיוק כפי שאתה
אוהב, ושירות מעל ומעבר למה שאתה יכול
לצפות ולקבל במקום אחר. יכולת לאכול שם
כאוות נפשך ולגלות — על אחריותי —
שהמקום נקי. הטבח שם יכול ללמד פרק את
רוב בעלי המיסערות בתל־אביב.
אבל נניח שאינך אוהב פאבים שכאלה(יש
10 באשדוד) — ואתה מעדיף דווקא דגים:
במרחק של דקה ו־ 10 שגיות (בדוק!) הליכה
כלפי מעלה ממלון מי־עמ׳ ,היית נתקל כמיס־עדת
הדגים שמגיעים אליה מכל רחבי הארץ
— סיסעדת הדגים של עמרם. ואם מלא שם,
אז צמודה אליה עוד מיסעדה לא פחות טובה.
אבל אתה הרי עיתונאי צמרת, ולא באת
לאכול באשדוד. באת לגלות עיר. במיקרה
כזה יכולת לקחת מונית ולקפוץ לקפה צמרת:
מקום ב״סופר״ רמה, מעוצב להפליא. מעטים
כאלה יש בתל־אביב הגדולה. שם יכולת
לשמוע מעוברים ושבים איר מטפחים ובונים
עיר נמל ומיסחר ממדרגה ראשונה.
ויש עוד עשרות מקומות כאלה: נקיים,
מטופחים, שוקקים חיים — והיריעה קצרה
למנות את כולם.
אבל העיקרון ברור אפילו לך: בחרת פינה
קטנה ונידחת מתוך עיר יפהפיה, השוכנת
לחוף־ים נפלא, מצאת ג׳וק בשרותים ונתת
לקוראים הנאורים שלך להבין שאשדוד היא

עיר מעופשת של ג׳וקיס מתים.
אז אבי רז יקירי: או שאתה עיוור לחלוטין,
או שאתה גזען יהיר ומגמתי, או שאתה סתם
אוהב ג׳וקים מתים.

במיקרה השלישי, רק פסיכיאטר יכול לעזור
לך. יש לנו כמה כאלה באשדוד. צלצל

אלי ואתו ל י כתובת•

איל בן*שמז/ז;
אימדוד

אבי רז בא שדוד. גזען מתנשא

סקופ

לעניין לא מוותר.
משבוע לשבוע הוא משתפר.
הנה, עובדה: השבוע הקדיש העיתון שער
ושלושה עמודי פתיחה לבעיית האבטלה.
תחת הכותרת ״מיסמך — מונולוג של
מובטל״ ,מצאתי שם סיפור תעודה אנושי,
מרתק, נוגע־ללב, אודות בעליו של מיפעל
פלסטיקה קטן, שסלל את דרכו בשתי ידיים
עמלות.
הוא התחיל כפועל פשוט, הגיר זיעה וחצב
פרנסה ברוחק.
לימים קודם. נתמנה לעוזר המנהל, טרח
ובנה את המיפעל, שיפץ וייצר, חיפש ומצא
לקוחות חדשים, הרחיב ופיתח שווקים.
אחר־כך מונה למנכ״ל.
העתיד נראה ורוד מתמיד. הילדים חייכו
כל הדרך לגן. האשה רוותה נחת.
לא מכבר פוטר.
המיפעל ניסגר.

נגוז חלום של שנים.
עכשיו הוא מובטל. עולמו חרב.
בצר לו, בשקט בשקט, לבד, בין דימעה
לדימעה, הוא משוחח עם אלוהיו.
ובשורות האחרונות של מיסמך לעניין
מצאתי כתוב כך:
״המונולוג הנורא הזה הוא פרי הדימיון
בלבר. הוא לא נכתב על־ידי מובטל, כי אם
על־ידי אחד מעובדי העיתון, שאף פעם לא
פוטר מעבודה כלשהי. אך הדברים קיימים
במציאות בצורות דומות, כאלה ואחרות. האבטלה
מכה בעוצמה בפרטים ובכלל, באדם
הבורר ובכבודו ובחברה שלה ובכבודה. צריך
לעצור את הסחף, צריך להרים את הנושא אל
ראש סרר העדיפויות הלאומי 140 .אלף מובטלים
זה כבר לא אות אזהרה, זה זרקור אדום
ונורא״.

משד, ארז;
אוי.

50ש ח כאול ם 30 ,ש ח כיצי ע — כול ישלמו
יכל־התרבות, אומרות המודעות וד־
( אגרסיביות של משה בדש, יהיה זירת
האירוע הגדול. יאיר רבינוביץ, הנציב הפורש
של מס־ההכנסה, יועמד בעוד חודשיים
למישפט פומבי. ,נג ד מעשים שנעשו בת־קופתו,
וחלקם מתחילים להתפרק ״.העובדה
שרבינוביץ כבר פרש מהנציבות, ושדאואל
בו־יוסף, פקיד״השומה של גוש־דן, שהתנפל
על מיפעליפיקזט• בשומות של עשרות־מיל־יוני
שקלים, נמצא בכלא, ושהמישפס של
בדש נגד מס־ההכנסה נמצא בשלב־הסיכו־מים,
איננה מורידה מלהט התעשיין, שבא
לפגישה הראשונה כשהוא מצוייר במיסמכים,

תפורסם פקודת־מיבצע, מי יקבל תחפושות,
מה הם התנאים לתחפושות --״

תחפושות?
״מסתבר שיש הרבה מאוד אנשים שלא
מוכנים להעיד, מתוך פחד. הם יקבלו תח־פושות,
והם ידברו בקולם הטבעי. בשני מיק־דים
הובטח לאנשים מסויימים, נוסף על תח־פושת,
גם מכשיר לעיוות־הקול״.

זה יופי של גימיק. אבל כל
שחקן יוכל להסתתר מתחת לתחפו־שות
והמכשירים המעוותים.
.יהיה גם נוטריון, שיבדוק את האותנתיות
של העדויות״.

אלי דסה, ה עו ל ם הז ה

.אוי התובע — לא הקובע. יהיה
לרביווביץ גור־דין. אולי וידוי. אולי
החרמה. אילו היו אומר׳ ל׳ שהוא
מת, ה״ת׳ בותת את הקבר לראות!״
בקור־רוח ובסגירות טבעית, ובחד כהן, המתעקש
על התואר. יריד״.
הסיפור עצמו מכוסה בשנים האחרונות
בהרחבה ניכרת בעיתונים, ואותם חלקים
שאינם מודגשים די הצורך, לדעת בדש,
מגיעים לתודעה ררך צינור־התיקשורת הפרטי
שהוא בנה, עמודי ידיעות־פירסום בעיתונות
היומית, המכילים בצד טבלאות מתירים
משוות, הודעות על מיבצעי־מכירות ר
פירסום תדמיתי, גם דיווחים משרה־הקרב
הפרטי שבין משה בדש, אזרח, ובין יאיר
רבינוביץ, נציב מס־ההכנסה.

תחפושות של נוטריון?
בדש צוחק. .לא, לא. נוטריון — נוטריון!״

כשאתה אומר שיהיה מישפט
פומבי, אתה לא מדייק. אתה הולד

רבינוביץ הלך. את מי מעניינת
מילחמה במי שהיה?
״המישפט הוא לא נגד מנגנון־המס, אלא
נגד יאיר רבינוביץ כמפעיל מנגנון־המס. יש
לנו עוד כחודשיים וסידרת-המודעות תגבר.

להרשיע אותו. זו תהיה תלייה פומבית.״
״ליאיר
רבינוביץ נמסרו הדברים העיקריים,
והוא יוכל להתגונן. הוא גם קיבל הצעה
שהוא יוכל לבחור את חבר־המושבעים, אבל
אני לא מאמין שהוא יוכל להביא 120 איש
ולשכנע אותם שהוא צודק״.

איך תמלא 3000 מקומות ב״הי־בל־התרבות״?
עם שלמה ארצי?
.לא. יהיה רק האירוע הזה, וקוקסייל של
מוצרי פיקנטי.־

איך תביא את האנשים? אצלך
במיפעל עובדים .200 עם הנשים זה .
.400 ספקים, סוחרים, בעלי־חנויות
— אלף איש. חסרים אלפיים.
״אני לא מביא אף אחד. כולם ישלמו מחיר
מלא 50 .שקל לאולם 30 ,שקל ליציע״.

אתה הולד להרוויח מזה?
.להרוויח לא, אבל זה יכסה את ההוצאות״.

אתה חושב שאנשים יבואו?
.אני בטוח״.

אתה מוכר את הכרטיסים
באמצעות ״הדרך׳?
השיחה מתנהלת בגווני־טון מחוייכים.
.המחיר הועלה ל־ 50 שקלים כדי לצמצם את
מיספר האנשים, בגלל הדרישה הארירה. והי־תה
גם הצעה לעשות ערכאת־עירעור, שבועיים
אחרי האירוע״.

אז אתה תעשה אולי סיבוב
הופעות?
.אולי. זו הסיבה שעושים גם קלטות״.

אתה צוחק.
•אני בטוח ומשוכנע שזו ההצגה הכי טובה
שעולה כאן בעשור האחרון״.

יהיו גילויים חדשים?
.יהיו גילויים חדשים, שכל מה שידוע עד
עכשיו יחוויר לעומתם״.

הזה?

תהיה גם סניגוריה, במישפט

מחיר מלא. אני סוגר 3 0 0 0מקומות בהיכל התרבות!״
חושק את השיניים, כדי שהצחוק לא יפוצץ
את הפרצוף הרציני שאיתו הוא מסתובב
בדרך־כלל .״תהיה. פנינו למיספר עורכי־דין,
אבל איש מהם לא הסכים. אני שוקל לפנות
ליורם שפטל, כדי שיקבל עליו את ההגנה.״

זה מדמיאניוק?

רבינוביץ הוא כמו דמיאניוק?

״חס ושלום!״

הרי זה לא מישפט. רבינוביץ
יורשע.
״אין ביטחון. אולי הוא יזוכה״.