גליון 2709 מתאריך 2 באוגוסט 1989

מ*לדומד1״דיאיד1נ בין ן ןן ך!י וק1עו״ם

על גאולה כהן

הראשון

מבצע מיוחד

10 קונות נאמנותבשיעור הוספת מופחת
אתה זוכה לניהול מקצועי של צוות מיומן
העוקב באופן שוטף אחר ההתפתחויות בשוק ההון.

כשאתה משקיע בכל אחתמ־ 10 קרנות הנאמנות
של ״דיקלה״ ,מקבוצת הבנק הבינלאומי הראשון -

אתהבטוחשהשקע תן־ מנו הלת תו ך
פיזור רחב, המקטין את אחוזי הסיטן למינימום.

אתה בוחר בעצמך את סוגי ההשקעה
המתאימים לך: החל מקרנות סולידיות ועד
לקרנות שעיקר התמחותן במניות.

ועכשיו -במבצע מיוחד

אתה נהנה מאפשרות למימוש מיידי ונוח של
השקעתך, בכל עת שתרצה.

מול

מבחר מרום

מב ט ח מעיין

טמיר כהן(יעקנסון)

רזן רבע אחוז!

מי מו

אתה מרוויח כבר בשלב הקניה -היחידות
בקרנות של ״דיקלה״ נמכרות בשיעור הוספה של
׳/*0/0בלבד. אין מודעה זו מהוות הצעה לוניטת יחידות בקונות נאגונות.

מגר

מרווח מגוון

מעוף

הבנההבינלאומי הראשון.יוצא מהכלל.

י שראל מלובני
אשף כולם יודעים מה
הם אומרים בגלוי.
אך מה הם אומרים
בשיחות פרטיות?
ענת סרגוסט׳
שמעה.
(עמוד )7

חושף את תמי. שם
ישראלי לדוגמנית
לועזית. איפה
כחול־לבן?
(עמוד )46

דן בן־אמוץ קבע
שמותר לדבר על
זה. איר מתים
בכבוד.
(עמוד )40
פיראט אלדד שרים
מספר כ׳ וגנר גזל
מאות אלפים. הוא
ניסה לברוח דרף
אוניית גוש־אמונים.
גם הדוגמנית
נעלמה.
(עמוד )48

האלוף איאיק מרדכי זוכה בבירכת־שמ״ם. לא מידי הרב פרץ, אלא
מיד• מחליפו, מוטי גלעדי. היום •ותר מתמיד האלוף זקוק לזה. הוא
יו?גא להילחם באינחיפדה בגדה המערבית. פרץ וגילעד׳ לא יהיו איתו
שם. פ״אל אל־חוסינ• כן.
(עמוד )6

בתוך ה ג ליון-
קורא יקר — מסכת שטויות
מיכתבים — .בזק״ מצלצל פעמיים
יגאל תומרקין — כבוד השופט
תשקין ז — האח של
אש״ף — לא לציטוט
קוסת־חולים — חלמית עצמית
במדינה — קומדיה של חלם
נחלין — פתאום הם יל1
פרופיל — עלייתה ונפילתה של התחייה
אמיר אברמפון — תחנה סופית — שלום
הנדון — נכרת ורה
אנשים — רפי מאלף כלבים
יוסף אגסי — הלאום: ישראלי, הדת: יהודית
יומן אישי — וגם אדם איום
מזריק הנפט — רשלנות שנרמה לאסון
תפריט — תום ילדות
קולנוע — הקלות הבלתי־נסבלת של הפסטיבלים
זה וגם זה — רצח או הריגה
לילות ישראל — פנטהאוז מקומי
צמד־חמד — הקרב על הכבוד

דן? חדש תשבץ תמרורים — מיבצרים מעופפים
הורופקופ — אריה ומזלות האש
מה הם אומרים — רפי איתן, קותיאל שרעבי,
— ח״ מריבה

מיכאל רועה, הד״ר מירה אריאל, ר־ב
חוג הסילון — מרוקו סכין
רחל המרחלת — ח״ם אחרי הצרות
הוספיס — לכאן באים למות
דיעה אחרת — אורי דן: המיפנש ההיסטורי •
רענן לוריא: מדבר • טד נביש: עמק חפר •
מרדכי הורוביץ: ם׳ הפליל אח למיל טריפיד •
יהודה דרורי: מאשימים • צביקה ליפזביץ: זיכרונות
מאפריקה • דניאלה אשכנזי: איזון חוזר • עליס בליטנטל:
טיול ליל׳ • הדיר מחן: טריפי אינו אש״ף •
מירד בר־יוסף: השיטה הרוסית • מאיר ליפשיץ: 42 ברץ ודי • החברים של אופירה: חרדל 46 עיתונות בע״מ — עם׳ ותמי 48 בריחה — וער ואוניית־השידור 50 שני ערוצים — הפיצוץ הבא

נזי ב ח בי ם
בעיניים יבשות
על תוכניותיו הפנים־פוליטיות של
יצחק שמיר (״המהלך הבא של
שמיר״ ,״תשקיף״ ,העולם הזה
.)127.89
אם שמיר ונסיכיו אכן מתכננים, כתחזית
העולם הזה, צעדים שמטרתם הפיכת הליכוד
״מתנועה פופוליסטית לתנועה אליטיסטית״,
ואם הם גם יצליחו בכך, לא אזיל דמעה.
בכלל לא איכפת לי אם הליכוד יהפוך
לתנועה אליטיסטית, כמו ר״ץ, למשל, עם
נח שגיא, תדאביב
חמישה ח״כים.

שליפה מן השרוול

בשבוע שעבר סיפרתי לר כמדור זה
על הקורא היקר לי ביותר ברגע זוג אמיר
אברמסון, חסיד השלם הזה מגיל , 12 שהוא
הפצוע הקשה ביותר בפיגוע האוטובוס בררו
לירושלים.
השבוע עשה אמיר מאמץ גדול, והכתיב
לאמו מאמר בשביל העולם הזה. הוא מתפרסם
במלואו בעמוד . 14
זהו מיסמל אנושי ופוליטי — הן בשל
תוכנו, הן בשל זהות הכותב ומצבו.
בינתיים ביקשו כל בני־מישפחתו, וביניהם
אשתו מאגי, להביע התפעלות בלי־גבול
ותודה עמוקה לצוות הרופאים, האחיות ושאר
המטפלים באמיר, הן במחלקה האורטופדית
והן במחלקת ניתוודנוויות בבית־החולים על־שם
שיבא בתל־השומר. גם אני עצמי התרשמתי
עמוקות מיחס זה לאמיר, הסובל
מכוויות ומשברים בכל חלקי גופו.
נדמה לי שבית־חולים זה מצטיין במיוחד
ביחסי־אנוש. אם כן, הרי זה מאשר את הדיעה
כי יש ערך למנהיגות בכל התחומים. היכרתי
את חיים שיבא ז׳׳ל, מייסד בית־החולים, והוא
הקרין סביבו חוכמה ואהבת־אדם. כל שהייה
במחיצתו היתה חווייה. אם הצליח להדביק
בכך את צוות בית־החולים, עד כדי כר שיחס
הזה נשמר גם זמן רב אחרי מותו, הרי זאת
האנדרטה היפה ביותר לזיכרו שאפשר להעלותה
על הדעת.
זהו טיבה של מנהיגות־אמת.

עיתונאית זו, ועל כן הגבתי על כולן ב״אין
תגובה״.
מסע זה מצטרף לעשרות ״ידיעות״
קודמות על השלם הזה בחודשים האחרונים,
החל ב״ידיעה״ שמר בוב גוצ׳יני מפנטהאוז
קנה את העולם הזה וכבר מסר לי צ׳ק ביד
וכלה בידיעה שיעקב אגמון(בעיתון אחד) או
יוסי גינוסר (בעיתון אחר) התמנה כמנכ״ל
השבועון, ועוד ועוד.
פירסומים אלה אינם מפריעים לי, ובוודאי
לא לחיפקודו של השבועון. אבל הן מעלים
בליבי את השאלה הג״ל. אם כך מדווחים
עיתונים מכובדים על נושא שאני מתמצא בו,
מה טיב הסיקור שלהם לגבי נושאים שאינני
מתמצא בהם?
מקורות מידע
דן בך־אמוץ כתב ממיטת״חוליו כתבה
קצרה, שבה תקף את העיתונאים השומרים
על.מקורות המידע״ שלהם בסוד. לדעתו, הם

ק1פה ררא סיב1ן

מסכת
^ השטויות
כל עורך־עיתוץ מכיר את החווייה
הזאת, ניגש אליו קורא ואומר :״כתבתם על
עניין הנוגע לי, והכתבה שלכם מלאה אי-
דיוקים וסילופים. אם זה קורה בעניין שאגי
מכיר אותו היטב — מניין לי שלא כן הדבר
לגבי כל שאר הנושאים, שאינני מתמצא
בהם?״
כך בדיוק הרגשתי בימים האחרונים. כמה
עיתונים מכובדים מאוד פירסמו על השלם
הזה ״ידיעות״ שהיו תערובת של סילופים,
המצאות מצוצות מן האצבע וסתם שטויות.
לא היה לי שום חשק להתייחס לאשמה
בעיקבווו פירסומים שונים בעיתונות
מודיעה מערכת
..העול הזה״:
הגברת דפנה ברק
התפטרה מעבודתה
ב״העול הזה״
בתוקף מיידי.

על ייחודו של אפרים קישון (״ח יים
כפולים שכאלה״ ,העולם הזה
.)127.89
קראתי את הכתבה על אפרים קישון והש־תאיתי
לראות לאיזו בירא עמיקתא יכולה
רדידות להגיע. השלם הזה דן בכישרון הצץ
אחד לדור, בהומוריסטן שיחיה עוד מאות
בשנים בעשרות שפות ומדינות, המשמש
באירופה שגריר לגניוס הישראלי בצורה
הנערצת ביותר, המטילה הילה של כבוד על
כל אחד מאיתנו.
ואם כי אישית אני חולק נחרצות על
דיעותיו הפוליטיות של קישון הרי במקביל
אני אסיר־תודה לו על שעות רבות של הנאה
אינטלקטואלית והומוריסטית שהעניק לי.
אני מניח שטראסט־המוחות של העזלם
הזה, אפילו היה עמל 1000 שנה, לא היה
מצליח לכתוב הומוו־סקה אחת שקישון שולף
משרוולו תוך שעתיים.
ולבסוף — אני מכיר את אפרים ומישפח־תו
שנים רבות ומעיד אני על טיב היחסים,
יחסי האמת, האהבה והכבוד ההדדי שביניהם.
ובאשר לבנו — אין לי ספק שלא פשוט
להיות צאצא של קישון. גם לילדי פיקאסו היו
רענן לוריא, ניז-ורק
בעיות.

מאגי אברמסון
טיפול נפלא
מועלים בחובתם היסודית, שהיא כלפי הקורא,
ולא כלפי המקור.
יש כאן אי־הבנה. חובתו היסודית של
העיתונאי — כלפי הציבור, כלפי המישסר
הדמוקרטי וכלפי הקורא — היא למסור
מידע. מידע זה יכול לבוא לעיתים קרובות
רק מפי מקורות, שאינם מוכנים להיחשף.
משום־כך החובה כלפי המקור והחובה כלפי
הקורא הן היינו הו.
למקור־המידע יכול להיות אינטרס אישי
בפירסום, וגם מניעים שליליים כשלעצמם:
קינאה, שינאה, התחרות, נקמה. אבל הוא הדין
גם לגבי מוסרי־מידע למישטרה, ההופכים
לעדי־המדינה. בתי־המישפט מקבלים את
עדותם, למען האינטרס הציבורי. העיתונות
מקבלת מידע כזה למען אינטרס דומה. זכות
הציבור לדעת.
הגנת העיתונות על מקורות-המידע היא
נורמה מקובלת בכל המישטרים הדמוקרטיים.
היא חיונית לתיפקודה של עיתונות
חופשית. אני מציע לדן בן״אמוץ להרהר בכך
שוב.

על הצדקת העלאת המחזמרים
בתיאטרוני ישראל (״לא מפסיקים
לשיר״ ,העולם הזה .)127.89
מדוע יצא קצפו של יוסף מונדי על הנהלות
התיאטרונים, המעדיפות, כדבריו ,״להסתכן
בהעלאת מחזמר, שיעלה מאות אלפי
שקלים״ במקום להתעסק עם מחזות מורכבים
״של עשייה תיאטרלית יותר מעמיקה״.
בינתיים הוכח, כי לא הנהלת הקאמרי ולא
הנהלת הבימה הסתכנו בהעלאת המחזמרים.
להיפך. הן יצאו מכך בכבוד רב (ובקופות
מלאות) וייתכן מאוד שרק בזכות הצלחות
אלה יכולים התיאטרונים להציג, בכל זאת,
והם אכן עושים זאת, מחזות ״אינטלקטואליים״
לטעמו של מונדי.

יוספה מלמן,

תדאביב

המזל שר רמת־השרון
על הצדקת מינויים של סגנים לראש
מועצה מקומית (״תן אגף, קח
וולוו!״ ,העולם הזה .)14.6.89
השלם הזה קובל על מינויים פוליטיים
במועצה המקומית רמת־השרון. וכדוגמה למינויים
כאלה מביא השלם הזה מינוי
שלושה סגנים לראש־המועצה, אפרים חירם
(פיחוטקה).
העולם הזה צריך לדעת, כי סגנים לראש
הרשות הם תמיד אנשים פוליטיים, המייצגים
את המיפלגות המרכיבות את הקואליציה.
שפר מזלה של רמת־השרון, ששניים מהסג־נים
מופקדים על נושאים בתחום התמחותם
המיקצועית(גד פניני, ראש מינהל־הכספים,
הוא רואה־חשבון והד״ר יאיר פולקמן, ראש
מינהל־ההנדסה, הוא מהנדס) והניסיון המי־

קצועי שלהם רק תורם לפקידות הכפופה להם
ולא לניטרולה, כטענת העולם הזה.
אגב, כל סגן מועסק בחצי מישרה בלבד.
ולבסוף: בניגוד לנאמר בכתבה לא סולק
מזכיר־המועצה, לו אמנם הוצעו תפקידים
אלטרנטיביים מתפקידו. הוא עוסק בעיקר
בענייני עובדים ומי שמשמש כיו״ר ועד־
׳עובדים יכול למלא תפקיד זה בהצלחה.

עמיקם

שפירא, דובר הסועצה
המקומית. רמת־השחן

שאלה טובה
על עסק הביש ( 1954״איגרת העו רך״
,העולם הזה .)127,89
• עורך השלם הזה מגלה לנו, כי המזכירה
של ראש אגף־המודיעין של צה״ל בשנת
1954 ירדה לארצות הברית, נישאה לאמך ,־

לבון ודיין(משמאל)*
מי, בכל זאת. נחן את ההוראה

קאי והיא מוכנה להודות עתה כי זייפה מיס־מך
מסויים.
• עורך השלם הזה מגלה לנו, כי ראש
אגף־המודיעין של צה״ל בשנת 1954 הוא
כיום חבר מועצת־המנהלים של השלם הזה
בע״ם וכי הוא שותק.
• ועורך השלם הזה בוודאי גם יודע, כי
שר־הביטחון של ,1954 פינחס לבון ורמטכ״ל
צה״לישל ,1954 משה דיין, שותקים גם כן
(מסיבות ברורות).
אז, מי, בכל זאת, נתן את ההוראה?

עודד זוצקי,

תדאביב

• •ושבים ליד ד״ ;/ד/יד בך1וריון. שרק
בלוריתו הלבנה ;דאית ואז מנב״ל מישרר
הביטחון, שיסע //פרס,חוב ש סישקם׳ שמש.

ר עו ^ סגור
השבועון של ישראל
העורך הראשי: אורי אגנרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מימדני
המערכת והמינהלה:
תל-אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפון 232262/3/4 03
פקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפוס החדש
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים 7
טלפון 56 :ס)03(-377
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ

.מר תומרקין, כאן וה לא כיכר־מלכי־ישו־אל, א!ח!ו לא שלום עכשיו...״

כבוד השופט?
ך ראה שהעולם בכלל, והיהודים בפרט,
^ אינ ם יכולים בלי מיסטיקה כלשהי. וכך יש
ליהודים החרדים תרפים ותרופות. אליל
משלהם: תפילין וקמיעות וברכות וכוסות
שבורות ולחשים והשבעות.
לחילוניים ולמשכילים, לעומת זאת, משותפת
האלהת מילת־הקסם ״חוק״ .יחסם אליה
אינו שונה, בעצם, מיחסו של היהודי המאמין
בארון־הקודש, האריות שמעליו והשכינה
שבו.
והרי לא כך צריך היה להיות. כל אימת
שהחוק מתרחק מן המוסר, אין הוא טוב מדת
שעבר זמנה ובטל קורבנה. חברינו באקדמיה
עדיין מניפים לעינינו שילטי־אזהרה בנוסח
.אל לכם לפגוע בחוק, שימרו על החוק״ —
אבל למעשה החוקהוא זה שעליו
מוטללשמורעלינו האם, בישראל
של ,1989 הוא עדיין נאמן לתפקידו זה?
לעיתים קרובות מדי, מה שאנחנו מוצאים
לפנינו אינו בגדר חוק ומישפט, כי אם משהו
הדומה לתיאטרון אכסקלוסיווי, שבו משתמשים
אנשים הלבושים מחלצות תיאטרליות
בביטויים כמו.כבוד השופט״. ,חברי המלומד׳
וכר. זהו התיאטרון היקר ביותר בעולם,
אשרדמי־ההשתתפות בו נגבים אחרי —
לא לפני — ההצגה.
אינני יודע אם יש יסוד לפיתגם העממי
האומר כי שופט הוא עורך־דין כושל, כזה
שלא הצליח בקאריירה הפרטית שלו. אולי
הוא עורך־דין שהצורך שלו לספק את ה.אגו״
הנפוח שלו גדול אף יותר. מרריפת־הבצע.

ההרוגים והחרדים
על הסיכום השבועי המצטבר של
קורבנות ה אינתיפ אדה (״תשקיף״,
העולם הזה 30.3.88 והלאה).
כקורא כמעט באופן קבוע את העולם הזה.
אך כמסתייג לחלוטין מתפיסת״עולמו, איני
יכול להבליג על התייחסותכם לנושא האוטובוס
בכביש ירושלים, שבו הסתפק העולם
וחה בכמה מישפטים מתחנחנים פרו־ערביים.
הנימוק שהרוצח הוא נכה האינתיפאדה עורר
בי תדהמת
מה היה קורה אילו כל נכה פעולת־איבה
ערבית היה מסיט אוטובוס של ערבים ומדרדר
אותו לתהום?
כמו כן, בכל פעם שאני נתקל במיספר
הרוגי האינתיפאדה במדור תשקיף מתחלחל
ליבי משום שמיסגרת דומה ליוותה יהשלם
הזה. בשעתו, גם את מיספר חללי צה״ל ב־מילחמת־הלבנון.
גם אם פירסום מיסגרת זאת
חסר כוונות רעות, מן הסדר הטוב שהופעתה
אבי שם־טוב, חיפה
תופסק

מבירת הקורא
עוד על ״דיעה אחרת״ (העולם
הזה 18.9.89 והלאה).
כקורא השלם הזה זה יותר משלוש עשרות
שנים, תקופה של ממש, השינוי שחל
בהשל הזה מעציב. חלק מהעולם הזה הפך
להיות במה לריעות והשקפות־עולם של שוביניזם
וחוסר־סובלנות — ועל כך הנני מיצר.
כשאני
קונה את העולם הזה מדי שבוע,
למרות וחרף השינוי שחל בו, הנני חש,
למגינת ליבי, כמי שטובל ושרץ בידו.
יצחק צברי, באו־שבע

הקוץ בארייה
עוד על גיוון הדיעות בהעולם הזה
(העולם הזה 18.4.89 והלאה).
העולם הז ה 2709

אני זוכר מיקרה, לפני שנים, בחנות־מכולת,
כאשר שופטת מלומדת ומכובדת(כיום
שופטת מיל׳) תקעה אצבעות שמנות בלחם,
אחרי שמיששה אותו תחילה מכל צד. מה
יכולתי לומר לה אז מבלי לפגוע בכבוד בית־המישפט?
בתור
אדם לא־הגון עמדתי לא־אחת
בימי״חיי לפני שופטים ושופטות, ובמבט לאחור
אינני מאמין שלמדתי מהם הרבה — או
שהיה מה ללמוד. לפעמים אף הסמקתי למי־שמע
הערותיהם. לא מפני שביישו אותי, כי
אם מפני שביישו את בעליהן. שוב ושוב הופתעתי
נוכח גילויי בורות וחוסר־תרבות מצי־רם.
ועוד יותר מכך, נוכח חוסר״ההומור
וחוסר־האירוניה־העצמית שלהם. אני מדבר,
כמובן, על הכלל, ולא על היוצאים ממנו.
פעם, כאשר העדתי בבית־מישפט, כשייט
ותיק ובעל־ניסיון, מדוע אין סירת־ספורט
מדגם ליזר מסוגלת לשאת עוגן ואקדח־רק־טות,
הפסיקה אותי כבוד השופטת הנכבדה
בהערה :״מר תומרקין, כאן זה לא כיכר־מלכי־ישראל,
ואנחנו לא שלום עכש כבר אז לא
הבנתי את הקשר בין סירת־הספורט לבין
שלום עכשין, אבל אולי ידעה השופטת משהו
שנסתר מבינתי...
בפעם אחרת ישבתי בלישכת שופט בעת
דיון ממושך ומייגע, כאשר אני מסיח את דעתי
בהתבוננות בצורה הגרועה שבה נצבעו
שערותיו כדי להעלים את סימני־הגיל. פת־

אין לי ספק שפתיחת השלם הזה לריעות
שונות מאלה שהיו מקובלות בו בעבר,
מרחיבה ומגדילה את מישקלו של השלם
הזה כשבועון־חדשות.
ברם, אלייה וקוץ בה: הריעות של השלם
הזה בעבר והריעות החדשות הזוכות בו עתה
לייצוג — קרי ריעות אריק שרון וחבריו —
משקפות את השוליים הקיצוניים של המפה
הפוליטית הישראלית.
מה בדבר הרוב הגדול של הקוראים, המצויים
באמצע, בין הקצוות?
האם אין מקום בהשלם הזה למדור חדש,
שיענה לדיעותיו של ציבור גדול זה?
ענת שטיגליץ, פתח־תיקעה
תומרקין החוק אינו מילת־קסם
אום הפתיע אותי בקביעה מדהימה באמת.
אינני זוכר את הנוסח המדוייק של דבריו,
אבל זה היה משהו מעין :״תפסיקו לבלבל לי
את המוח. אני שרוי עכשיו בתענית־אסתר״...
בפעם אחרת השתתפתי בהופעה פומבית,
ביחד עם שופט עליון מכובד. אגב — ליברל
ידוע. בכל פעם שהתבקש להשיב למנחה,
קפץ ממקומו ועמד לפניי — אולי מחשש
תחרות. פעם אחת, כשדבריי לא מצאו חן
בעיניו, הסביר לי, קבל עם ועדה, כמו שאומ
החלפה,
נשלחת תזכורת, הכוללת מידע לא
רק על היום שבו תבוצע ההחלפה, אלא גם
השעה המדוייקת, ככל שהדבר ניתן.
כדאי להבין שבזק אינה מחליפה מיספרי־טלפון
מתוך רצון להתעמר כמנויים, אלא כפועל
יוצא של פיתוח מערכת־התיקשורת.
־ ד. עזר, סגן דובר בזק, ירושלים

סר מצוי וסקרן
על זיהוי של תמונה (״מילחמת
הבורים״ ,״יומן אישי״ ,העולם
הזה .)19.7.89
מכיוון שגם אני בי״ם (בור ישראלי מצוי)

״בזק״ מצלצל פעמיים
על הנוהלים בעת החלפת מיספר-
טלפון(״טילפנתי הביתה והסתבר
לי שהמיספר שלי הוחלף״ ,״מה
הם אומרים״ ,העולם הזה
.)19.7.89
ביקשנו לברר מיהו אותו אזרח מ׳ ,או מהו
מיספר־הטלפון שלו, כדי שנוכל לערוך בדיקה
יסודית של המיקרה, וחברת בזק תוכל
להסיק מסקנות לעתיד ולדאוג שמיקרים דר
מים לא יחזרו.
לצערנו אין האזרח מ׳ רוצה להיחשף בכל
דרך שהיא.
הטחת אשמה כוללנית בחברת בזק כולה,
ובאלפי עובדיה, מבלי שתינתן לנו הזדמנות
לבדוק ולהגיב לגופו של עניין, אינה מקובלת
עלינו.
ולנושא עצמו: בעת החלפת מיספרי־טל-
פון נוהגת בזק להודיע ללקוחות על כוונה זו
פעמיים. בפעם הראשונה, כחודשיים לפני בי־צוע־ההחלפה,
וזאת כדי לתת בידו של המנוי
מספיק זמן להודיע על השינוי לכל הבאים
איתו בקשרי־טלפון ולעדכן ניירת, כרטיסי־ביקור
וכר. כמו כן ניתנים לו, למטרה זו 50 ,
פעימות־מונה ללא תשלום.
בפעם השנייה, כשבועיים לפני ביצוע ה
רים,
כי הוא ״לא נעמי שמר, ולא ייתן לי
לתקוף אותו כמו שתקפתי אותה ״.כנראה
התחלפתי לו ברן מירון. ואולי חשב שכל
״שמאלן״ הגון חזקה עליו שיתקוף את נעמי
שמר, כפי שהגברת הנכבדה עצמה סבורה,
לפעמים.
אינני יודע אם מילים אלה שלי יקפיצו
ממקומם את האדון יוסף חריש או את הגברת
דורית בייניש יפת־העין־והגיזרה. אינני בקיא
בהוראות החוק, ואינני יודע מה מהווה או איננו
מהווה זילות בית״המישפט.
לעומת זאת, אני יודע יפה מן ההיסטוריה
את הקשר שבין פני הדור לבין פני הכלב. וגם
זאת, שאין להפריד בין השופט (קחו למשל
את רולנד פרייזלר, מי שדן למוות את הקושרים
נגד היטלר. עיין סיפרו של ויליאם שיירר
על הרייך השלישי) לבין המישטר שאיתו שירת.
גם כיום אי־אפשר להעלות על הדעת
שאדם כאנדרי וישינסקי(משרתו ה״מישפטי׳
של סטאלין בימי הטיהורים הנוראים) יכהן
כתובע כללי במדינת־ישראל.
מן הצד השני, גם אי־אפשר לומר
שמכונת־המישפט שלנו אינה חורקת או, אם
להשתמש בדימוי מתחום אחר, שאינה מעלה
צחנה לאומנית וסירחונות ביטחוניים. מה
שרציתי לומר הוא שיותר ויותר אנשים מאמינים
כי הפער בין חוק ומוסר הולך וגדל
במקומנו. מכה אנושה באמת. אולי נעלה שוב
בזיכרון את שורותיו של היינריר היינה:
יורע אני היטב את שאסר סקג׳וסט
לווערת הסער, הבריאות והרווחה:
את זה החולי האנוש
לא תרפאו בסייורריס ובברכה.

יגאל דנלמדרך₪ ,

• ס ל טי /התר הצעיר, בתחריט-עץ שר
הק אס קראזאך, ם ש 1ת . 1521

תעתועי הנוסטלגיה
על ביטול השער האחורי של העולם
הזה (העולם הזה 18.4.89 והלאה).
השלם
הזה מזכיר באחרונה את ביטול
השער האחורי כאחד המהפכים שעבר השלם
הזה. זוהי מלאכת־מחשבת של דיס־אינפור־מציה.
מהתבוננות
בגיליונות האחרונים של הער
לם הזה עולה, כי דווקא השער הקדמי הוא
שבוטל ואילו השער האחורי פשוט ירש אותו
בפתח הגליון.
או שמא הנוסטלגיה מתעתעת בזיכרוני
ותמיד היו להשלם הזה שני שערים אחוריים?

אלי כץ ,׳רושל־ם

מבוקש: מנגח
על חידו שי הלשון העברית.
במיסגרת החידושים שהשלם הזה מנהיג,
ברצוני להציע פינת־לשון, שבה יידונו בעיות
לשוניות.
אני מציע שלא להפקיד את הפינה בידי
בעל״טור מסויים, אלא למוסרה לידי קהל הקוראים:
הם שיעירו, יציעו או ישאלו, והקוראים
הם גם שישיבו.
ושאלתי הראשונה: האקדמיה ללשון העברית
החליטה להועיד למונח הלועזי רפרנס
בוקס את המונח ספרי־יען. אינני יודע מניין
גירדה האקדמיה מונח מכוער זה.
היש לקוראי השלם הזה הצעה נוחה והולדוד
יעקובי, חל־אביב
מת יותר?

לותר הצעיר
לא צריך לנחש
אני לא יודע מי האיש המופיע בתמונה ליד
הקטע בנושא הבורים. הכותרת מתחת לתמונה
הסתפקה בשאלת־הניחוש: מי זה?
אז באמת, מי זה? ן חיים כרנם, רמח־נן

מיבתבים למערכת
״העולם הזה״ שומר לעצמו א ת הזכות
לערוך מיכתבי״קוראים, מ סי בו ת לשונ יות,
מי שפטיות או טכניות.

הכל יודעי מה אומרים המנהיג

לא מת״חסיס לאגודה
בליכוד לא מתייחסים ברצינות לאיומי הפרישה של
אגודת־׳ישראל.
היה ברור שאם ש״ם נשארת בקואליציה והאגודה פורשת, מי
שיתפוס מייד את מקום האגודה יהיה דגל־התורה. במיקרה כזה היה
הרב רביץ תופס את מקום הרב זאב פלדמן, והוא היה מתמנה לשר.
מאחר וההזרמה למוסדות האגודה נעשית דרך מישרד־העבודה־והרוותה,
היה ברור שנפילת המישרד לידי דגל״התורה היתד,
מחסלת את הבסיס הכלכלי של מוסדות האגודה, והופכת אותה
להיות תלוייה ברגל-התורה.
אחר הנימוקים הנוספים לאי־פרישה הוא סיכסוך בין הבאבא־ברוך
וחבריו באגודה, שבא לידי ביטוי שלא מינו את נאמנו, אברהם
אמסלם, למנכ״ל המשקם. במקומו של דויד ראם, ראש עיריית קריית־אתא שאינו מתפטר
מתפקידו.
נימוק נוסף הוא ההכרזה, מייד אחרי הבחירות, של הרבי מלובאביץ שחב׳ד לא תתעסק עוד
.בפוליטיקה, וברור מתוצאות הבחירות שלפחות שניים וחצי מנדאטים מתוך החמישה של
האגודה באו מפעילות חב״ד. ברור, אם כך, שלאגודת־ישראל אין מה למכור ולפיכר, אין
לה כל כוונות פרישה.
_ זו גם הסיבה ששימעון פרס לא ניסה ליזום משא־ומתן כדי לבחון אפשרות של ממשלה צרה.

ביום השני, ה־ 31 ביולי, מסר דובר צה״ל על 441 הרוגים פלסטיניים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ מגיע מיספר ההרוגים ל־.562
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 692 הרוגים, לפי
הפירוט הבא:
• 488 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 80 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 48 הרוגים ממכות והתחשמלות.
• 76 הרוגים מסיבות אחרות.

חבר-ו עד מגססים חשמל
דוח סודי של חברת־החשמל מגלה כי צרכני חשמל־החינם הגדולים ביותר הם חברי ועד*
העובדים ופקידים הנושאים בעמדות ניהוליות בכירות ביותר בצמרת החברה.
הדוח, שנגנז לפירסום, ריכז נתונים ססאסיסטיים, שהוצאו ממחשב החברה לגבי צריכת
חשמל־חינם על-ידי העובדים.
מן הדוח מתברר שאמנם יורם אוברקוביץ, ירו־ הוועד, אינו צרכן גדול של חשמל, אבל בין
חברי־הוועד יש מי שצורכים כמויות מוגזמות לעומת האחרים.

1(¥6שראל

בחג־הסובות הקרוב מתכננים אמנים שונים לארגן מופע המוני בפארק הירקון
?/י ע נגד הכיבוש ובעד שלום ישיאלי־פלסטיני. בנוסח בחוגי הימין כבר מתכננים אין־ להגיב על האירוע.

נציגות ללא ראש
למרות התלבטויות אם לסגור את נציגות־ישראל באטלנטה ייצא לשם בימים אלה ארתור
קול, שיחליף את סגנו של הקונסול מוחמר מסתוה, החוזר לארץ.
עם עזיבתו של מסרווה תישאר הנציבות בראשות דיפלומט צעיר, דויד עקוב, שזוהי
שליחותו הראשונה.
בין הבוחשים בעניץ החזרת מסרווה היה גם הקונסול הכללי לשעבר באטלנטה, יששכר
קציר, שיחד עם קבוצה מחוגי הימין בקהילה היהודית שם דאג מאחורי הקלעים להחזרת
מסרווה.

מחפשים גיוב לטווגיר כמה גורמים המיודדים עם השר עזר וייצמן ניסו
באחרונה לסדר ג׳וב למי שהיה מנכ״ל מישרד־ראש־הממשלה
בקדנציה הקודמת, אברהם טמיר, שנותר מאז
הבחירות ללא מישרה קבועה.
טמ ר

בעבר הצהיר טמיר שהוא מתכון לעסוק בעסקים בינלאומיים שונים
שמהותם אינה ברורה.

^ תכן שהכל ציפו, בעצם, שזה יקרה. יתכן
שהכל התפלאו שהמישרר נפתח ביום
הראשון בבוקר בשקט, כאילו מתוך שיגרה.
יתכן שפתיחת הססן ללימודים ערביים, בראשותו
של פייצל אל־חוסייני, ב־ 9בבוקר, הי־תה
האירוע החריג, ואילו בואם של כוחות־הביטחון
שעה לאחר־מכן, כדי לסגור אותו
מחדש לשנה נוספת, היה צפוי.
נסעתי לירושלים כדי לנסות ולשמוע
מפיהם של אישים פלסטיניים מה הם חושבים
באמת על תוכנית־שמיר, מה דעתם על פגישות
עמיתים פלסטיניים י עם ראש־ממשלת
ישראל, מה האווירה השוררת מתחת לפני
השטח ומהם המתחים שבין הנהגת אש״ף
בתוניס להנהגת האינתיפאדה בשטחים הכבושים,
מעבר להצהרות״הסולידריות ההדדיות.
יתכן
שלא יכולתי למצוא דוגמה טובה מזו
שנקרתה לפניי ביום הראשון בבוקר. הרגשתי
כמו צלם־העיתונות בבדיחה המפורסמת,
שנשלח לצלם את טכס־הכלולות של המלכה.
כששב למערכת עיתונו, הסביר לעורך שאין
בידיו תמונות. כאשר נשאל מדוע, ענה שהחתונה
לא התקיימה כלל, משום שהחתן ירה
בכלה והתאבד, ולכן לא צילם.
הלכתי לראיין את פייצל אל־חוסייני על
הלן־הרוחות בקרב הפלסטינים, ומצאתי את
עצמי עדת־ראייה לאבסורד.
בעודי יושבת ומדברת עם מה שנוהגים
לכנות בישראל ״פלסטיני אותנטי״ ,או ״אי׳
שיות פלסטינית שיכולה לשמש אלטרנטיבה
לאש״ף״ ,פרצו לתוך החדר קבוצה של שוט־

היום.
בעודם מציגים לו את הצו, ביקש אחד מהם
מכל הנוכחים לתת לו את תעודות־הזהות
שלהם ולצאת ולהמתין מחוץ לבניין, בחצר.
בעודנו יורדים בצייתנות במדרגות, שאל
שוטר אחד את חברו :״מה זה בכלל המקום
הזה?״ השני ענה, בלי היסוס, בביטחון ובכעס:
״מה זה? פה זה מרכז האינתיפאדה! מפה
יוצאים כל הדברים, מפה הם מנהלים את
האינתיפאדה!״
לא יכולתי להתאפק. אמרתי לו שהוא
צודק. עובדה: המקום היה סגור במשך שנה
שלמה ואכן, במשך כל אותה השנה לא היתה
אינתיפאדה. ברור שסגירתו לשנה נוספת תגרום
לכך שהאינתיפאדה לא תהיה גם בשנה
הבאה.

דיגוריס להוד
ומעשים להוד

^ עודנו ממתינים בשקט בחצר, הלכו
^ השוטרים ואנשי־הביטחון עם חוסייני.
הם ביקשו לפתוח את דלתות הבניין השני של
המכון. אך למרבה הצער דלתות אלה היו
נעולות וחתומות. חוסייני הסביר להם שאין
בידיו מפתחות, משום שאלה נלקחו לפני שנה
על־ידי אנשי־הביטחון שסגרו אותן בתוקף
הצו הקודם. תוך דקות ספורות הוזעק למקום
פורץ־מנעולים מיומן ומיקצועי, שפתח את
הדלתות. אחרי סיור קצר במישרדים מלאי־האבק,
הוזמן המנעולן שנית, הפעם כדי לסגור
את הדלתות מחדש.
בעוד האלוף עמרם מיצנע, עדיין כאלוף

עא לציטוט
רים ואנשי־ביטחון, והציגו לפניו צו לסגירת
המכון לשנה נוספת.

;,מרכז
האיגתיפאדה״
^ יום הראשון, בשעה 9בבוקר, התייצב
^ חוסייני בפתח מישרדו, ביחד עם עובדים
אחרים ועם בני־מישפחתו — אשתו, בגו
ובתו. הם היו מצויירים בשואב־אבק ובכלי־ניקוי.
בבירור שערכו עם עורכי-הדין שלהם
התברר שתוקפו של צו־הסגירה, שניתן לפני
שנה בדיוק, פג במוצאי־השבת בחצות. הם
פתחו את המישרד, ניקו את האבק בחדרים
אחדים, וישבו מחייכים בחדרו של חוסייני.
עברה שעה קלה, ומן החצר נשמע רחש
מכשירי־קשר. הנוכחים מיהרו אל החלונות
וגילו שני ג׳יפים של מישמר־הגבול, כמה
מכוניות־מישטרה, שוטרים במדים ואנשי־בי־טחון
בבגדים אזרחיים.
תוך דקות עמדו כמה מהם בפתח החדר. הם
ניגשו אל חוסייני בסבר־פנים חמור, ושאלו
אותו מדוע פתח את המישרד, והאם ידוע לו
שהפר את צו־הסגירה. חוסייני אמר שלפי
בדיקה שערך פג תוקפו של הצו בחצות הלילה
הקודם.
הם התווכחו איתו וטענו שהוא הקדים את
פתיחת המישרד ביום אחד. אבל כך או כך, יש
בידיהם צו־סגירה לשנה נוספת, החל באותו

פיקוד־המרכז, חותם על הצו לסגירת הסמן
ללימודים ערביים. דיברו שמיר ושרי ממשלתו
על הצורך להיפגש ולהידבר עם ״פלסטינים
מקומיים, אותנטיים״ ,על ההכרח למצוא
״מנהיגות מקומית שאינה אש״ף, ושאי־תה
אפשר לדבר על תוכנית הבחירות של
ממשלת־ישראל.״
בעוד אנשי כוחות־הביטחון עורכים חיפוש
במישרדו של פייצל אל־חוסייני, מופיע שמו
ברשימותיהם של יצחק רבין, שימעון פרס,
ואולי גם של יצחק שמיר ומשה ארנס, כמי
שיכול להיות פארטנר פלסטיני לדו־שיח עם
הישראלים.
יתכן שמיקרה זה מחדד את האבסורד, את
כפל־הלשון ואת הבעייתיות שבין הנעשה
בשטח לבין ההצהרות הפוליטיות.
״סגירת המישרד ״,אמר חוסייני ליד הדלת
המרותכת מחדש ,״הוכיחה שוב שממשלת־ישראל
אינה רצינית בדיבורים על שלום. היא
הוכיחה שוב שתחת כיבוש לא יכול להיות
חופש, לא יכולה להיות דמוקרטיה וכל דיבור
על ערכים אלה אינו אלא זיוף והטעייה.
״סגירת המכון לשנה נוספת מוכיחה שתחת
כיבוש שום דבר לא יכול להתנהל כמו
במדינה דמוקרטית. הכיבוש הורס הכל, בעיקר
את המוסר. הכיבוש חייב להסתיים. ואנחנו
חייבים לחשוב על שלום אמיתי בכל המיזרח־התיכון.
״שלום
לא ייבנה על מאזן־כוחות, אלא על
אינטרס משותף, שיכול להיבנות רק בעזרת
כל עמי האיזור.״

שטחים הכבושים לציטוט. מה ה אומרים בשיחות פרטיות שלא לייחוס?
• מ ה דעתך על פגישותיו של
שמיר עם פלסטינים?
״מנקודת־ראותו של שמיר הוא מנסה להרוויח
זמן, גם בתוכנית שלו וגם בפגישות הסוריות
שהוא מקיים. הוא כאילו אומר לעולם
שיש אלטרנטיבה לאש״ף, ושהוא נפגש עם
האלטרנטיבה.
״איו לי ספק שהוא יודע שהפגישות איתו
מדווחות לאש״ף, ואחרי שהוא יודע, הוא יכול
להביו שהוא בעצם מנהל משא־ומתן ישיר עם
אש״ף, ואם זה המצב, אז עדיף שייפגש ישירות
עם ערפאת״.

•ומנקוד ת מבטם של הפלסטינים?

מדווחים לאש״ף לפני הפגישות, וא־ש״ף
מאשר אותן, אז זה עניין של אש״ף אם
הוא רוצה בפגישות אלה, או לא.
״אם מישהו נפגש עם שמיר, או עם אחד
מהשרים, בלי לדווח לאש״ף ולקבל את אישורו,
הוא חייב להבהיר שלא קיבל אישור
מאש״ף, וכך יופחת הנזק ששמיר מנסה לעשות
לדעת־הקהל.״

• כלומר, אתה לא מתנגד לפגישות?

אם הן באישור אש״ף, כי אש״ף הוא
הנציג היחידי של הפלסטינים, והוא יכול
להחליט מה נכון לעשות ואילו דברים יכולים
לשרת את העניין שלנו.״
אגב, כמה שעות אחר־כך הופיע חוסייני
בפני חוג ״משוב״ של מיפלגת־העבודה, לצי-

— 1987 נעשתה הנהגת־אש״ף תלוייה בהם
יותר ויותר.
בין הפלסטינים יש האומרים שההנהגה
בתוניס עשתה הרבה יותר מדי ויתורים, ולא
קיבלה, בעצם, שום דבר בתמורה. בין הוויתורים
הם מונים את הכרת האירגון בזכות־קיומה
של מדינת־ישראל, קבלתו את החלטות
האו״ם 242ו־ ,338 הפחתת הלחץ מהדרישה
לקיום ועידה בינלאומית כדרן־ לפית־רון
הסיכסוך, ועוד. .
כל אלה נעשו, בעצם, בזירה המדינית, לא
היתה התקדמות של ממש.
מאידך יש המונים שורה שלמה של הישגים
שהשיגה הנהגת־אש״ף מחוץ לגבולות
השטחים הכבושים, מאז תחילת האינתיפאדה
— ובזכותה. בין השאר הם מציינים את החלטות
המועצה הלאומית הפלסטינית ותוב־נית־השלום
שהוצגה, את הכרתן של יותר מסס
1מדינות במדינה הפלסטינית שהוכרזה
ו/או באש״ף כבנציג הפלסטינים, את הכרתה
של ארצות־הברית באש״ף, את פגישתו של
פראנסואה מיטראן עם יאסר ערפאת, את
תמיכתן הנרחבת של מדינות־אירופה, ועוד
הישגים מדיניים דומים.

;;בחידות יגרמו
מחלוקות״
ך ן שה לי להאמין,״ אמר אחד האי1/
/ /שים הפלסטיניים ,״שתוכנית־השלום
של שמיר היא כנה ורצינית. אני חושב

פחה אחת. אלה יחסים של דם, אינטרסים
משותפים, מחשבה משותפת ואסטרטגיה.
אלה לא יחסים של בוס ועובד, לא יחסים של
הכתבת הוראות, כמו שכמה מן המנהיגים
הישראליים אומרים לעולם. זה מיבנה פיסי
של אומה אחת ומאוחדת.
״אש״ף והפלסטינים הם כמו גוף וראש.
אש״ף הוא הראש של הגוף בשביל הפלסטינים.
אי־אפשר להפריד את הראש מהגוף, כי
הגוף אינו שווה ללא הראש.״

• י ש הטוענים שאש״ך ויתר
יותר מדי, שהנהגת אש״ף בתוניס
תלוייה עכשיו, יותר מתמיד, במי
שיושבים באן.
״ההנהגה קיימת כל זמן שהעם קיים. אני
לא רואה שהם צריכים להוכיח את מנהיגותם,
כי הם מנהיגים.״

• ומה דעתך על פגישות של פלסטינים
עם שמיר?
״לדעתי זה לא יביא לשום התקדמות

בפנים נתפס היום כאמין, והמנהיגות עוד לא
למדה את זה. הצהרות כאלה מקלקלות את
האמינות שיש לנו היום בדעת־הקהל העולמית
וזה באמת לא דרוש, כי העובדות מעידות
על עצמן, לא צריך להוסיף עליהן.״
ריבחי אל־ערורי, עיתונאי ומנהל סוכנות־עיתונות
בירושלים המיזרחית, אומר שפגישות
עם פלסטינים אינם רבר חדש :״זה נעשה
כבר מזמן. הישראלים מנסים להראות לקהילה
הבינלאומית שיש הבדל בין הפלסטינים
בחוץ ובפנים. אני רואה את זה כניסיון מתמשך
למצוא פיתרון למה שהישראלים מכנים
,בעייה מקומית /לכן הם מדברים על אוטונומיה,
ולא על זכות ההגדרה העצמית. לכן
הם מנסים להראות שזה עניין מקומי, ולא
עניין לאומי.
״יש, אולי, הבדלים בצורת״המאבק של הנהגת
אש״ף בתוניס וההנהגה המקומית בשטחים
הכבושים, אבל לגבי הצורך במציאת
פיתרון ולגבי הפיתרון עצמו אין שום הבדל.״

ולשום מעשה. חשוב שיהיו פגישות, אם הן
• אתה חושב שאין טעם במיפג־תורמות
משהו לשלום. אבל אם הפגישות הן שים כאלה?

תעמולה לשם התעמולה, אני לא רואה בהן
חשיבות.
״שלום אפשר להשיג רק אם מדברים איש
עם רעהו. אש״ף מוכן לדבר עם שמיר, אבל
שמיר אינו מוכן לדבר איתם״.

• ומה דעתך על פגישתו של ג׳-
מיל טריפי עם שמיר?
״טריפי לא בחר להיפגש. וכשהוא נפגש,
הוא הבהיר לשמיר את העמדה הפלסטינית
הלאומית, שאומצה על־ידי אש״ף ועל־ידי
העם הפלסטיני. לפגישה הזו לא היו תוצאות

״אני חושב שהפלסטינים טועים. הם חושבים
שאולי דרך הפגישות האלה הם יוכלו
להשיג איזושהי השפעה על שמיר ויוכלו
להסביר לו את אש״ף. הם חשבו שבפגישה
כזאת הם יוכלו להבין למה הוא מתכוון
בתוכנית־הבחירות שלו, למה הוא מתכוון
בדיאלוג עם הפלסטינים בשטחים, אבל הם
טועים. אני לא נגד דיאלוג בין ישראלים
לפלסטינים, המתנהל ברמות שונות. ואני לא
מתכוון רק לפגישות עם אנשי מחנה־השלום.
אבל אני מאמין שפגישות יזומות על־ידי

האיום ער ח״ו שר גימיר טרנ;
הנפגש הממוסס, הוא וק סיטפטום.
ביום שבו סגה את מישודו שר ב״צר
אדחוס״נ הוא הופיע רצידו שר וס
ב״רין באסיפה. גם זה סימפטום.
פייצל אל-חוסייני מגורש ממישרדו על-ידי חיילים
לפחץ מנשל כדי ל 1של

דו של יוסי ביילין, סגן שר־האוצר ויד ימינו
של שימעון פרס.

מאיגרסי״
ך} ומייני, כמו אישים פלסטיניים אחרים
1 1שאיתם דיברתי, חוזר שוב ושוב על
ההצהרה שאש״ף הוא הנציג היחידי של העם
הפלסטיני.
רבים אמרו לי זאת בצורות שונות, לציטוט.
שלא לציטוט, מוכנים כמה מהם להרחיב
ולדבר על מתחים הקיימים בין הנהגת אש״ף
היושבת בתוניס, המנותקת גיאוגרפית, והחיה
באורח״חיים שונה, ובין אנשי־האינתיפאדה
— ההנהגה והעם — הנמצאים תחת כיבוש.
״זה רק מרחק גיאוגרפי,״ אמר לי מישהו,
״כמו שאת מכירה את תל־אביב טוב ממני
ואני מכיר את רמאללה טוב ממך, כך המצב
בין הפלסטינים שחיים בתוניס, לבין הפלסטינים
החיים כאן, תחת הכיבוש״.
אך מעבר לדברים דיפלומטיים אלה יש,
מסתבר, הרבה ביקורת כלפי הנהגת אש״ף
היושבת בתוניס.
אין ספק שמאז שעברה היוזמה לידי תושבי
השטחים הכבושים — ב־ 9בדצמבר

שהממשלה הגיעה להכרה שהיא נכשלה
בדיכוי האינתיפאדה. יתכן שהיועצים
לענייני־ערבים אמרו לשמיר שבחירות הן
חגיגה אצל הערבים, חגיגה שיוצרת מילחמות
בין האירגונים והגופים השונים — מוסלמים
מול נוצרים, פת״ח מול החזית העממית
והדמוקרטית, הקומוניסטים ועוד. יתכן
שהסבירו לו שתהליך של בחירות יגרום
לפילוג בתוך העם הפלסטיני, וכך תדעך
האינתיפאדה.״
לדיעה זו שותפים, אגב, גם קצינים בצנד
רת־צה״ל. קצין בכיר אמר לא־אחת שהוא מתנגד
להקמת מרינה פלסטינית בגדה־המע־רבית
וברצועת־עזה, משום שהוא חושש שמדינה
כזו תהיה כמו לבנון מבחינת חילוקי־הריעות
והמילחמות בין הפלגים והאירגונים
השונים.
״אש״ף,״ אמר לי מישהו אחר ,״נמצא ב־מילכוד.
הדבר הכי גדול והכי מעודד שקרה
לעם הפלסטיני מאז 1936 היא האינתיפאדה,
ואש״ף איננו מספק את הסחורה. הוא אינו
משתמש בגדולת ההתקוממות כרי להשיג
הישגים בעלי־משמעות״.
רדואן אבו־עייש, יו״ר אגודת־העיתונאים
הפלסטינית ואישיות בולטת ברחוב הפלסטיני,
אמר :״היחסים בין הפלסטינים בפנים
ובחוץ הם כמו יחסים נורמליים בתוך מיש־

פוליטיות. שמיר מחפש פיתרון אלטרנטיבי
ושוכח שטריפי, או כל אחר כמוהו, הוא חלק
מהעם הפלסטיני, שיש לו ראש אחד והוא

הזדמנות היסטורית

השילטונות — שמיר, ארנס, פרס ורבין —
הם חלק מהמאבק של הישראלים נגד אש״ף.
למרות שאש״ף אישר את הפגישות״.

• גם בעניין זה היו דיעות לכאן
ולכאן באש״ף.:

״אני חושב שצריכות להיות החלטות ברורות
מבחינות פוליטיות. אני יודע שיש הבדלי
אסטרטגיות, אבל הן גורמות לבילבול
בתוך העם, ועדיף שהבילבול הזה לא יהיה.
ולמרות שהיו ריעות בתוך אש״ף בעד ונגד
הפגישות, זה לא מה שיפלג את אש״ף, ולא
את העם הפלסטיני.״

^ ני לא נגד הידברות.״ אמר לי פלס־
1 טיני שלא־לציטוט ,״ואני לא נגד זה
שיסתובבו כמה דיפלומטים במרצרסים וינהלו
דו־שיח, אבל זה לא צריך להיות העניין
העיקרי. הפוקוס לא צריך להיות שם.
״האינתיפאדה הביאה לטירוף בחברה הישראלית.
אני לא רוצה לעשות דה־לגיטי־מציה
של החברה הישראלית, או של העם
^ ני פוחד,״ אמר לי מישהו שלא־הישראלי,
אבל אני חושב שצריך לעשות דה־
1 לייחוס ,״שאם לא תהיה פריצת־דרך,
לגיטימציה של הטירוף. היום יש לנו הזדמנות
היסטורית להראות שקופחנו במשך 40 הדור הצעיר יתפוס את המנהיגות. והדור הצעיר
הוא יותר מיליטנטי, והוא רוצה בתשנה.
״אני
לא נגד הדיפלומטיה, אבל אסור לש שובות. כרגע למנהיגים אין תשובות.
״זה אבסורד שלווייצמן, ליכודניק־לשע־כוח
את העיקר. והעיקר זה מה שקורה פה
יום־יום, ואת זה צריך להראות. להראות לא־ בר, ברור שכל מהלך הבחירות הוא טיפשי,
מא ששני בניה נהרגו באינתיפאדה, שהם לא ולאש״ף זה לא ברור״.
רבים מבין הפלסטינים אומרים י שאסור
נהרגו לשווא, והיום אף אחד לא עושה את זה.
לתת לשמיר להתחמק מוועידה בינלאומית.
״אפילו אש״ף לא עושה את זה, ואם הם רבים אומרים עוד שעל הפלסטינים ועל
עושים, זה נעשה בצורה טיפשית. למשל: אש״ף להפסיק להתנצל ולהסביר שכבר אינם
המניין שלנו להרוגים הוא 600 הרוגי אינ טרוריסטים .״הרי היום ברור שהישראלים הם
תיפאדה. אז לעיתים אני שומע מישהו ממנ הטרוריסטים האמיתיים! רק צריך להסתכל
היגי אש״ף אומר שנהרגו .800 בשביל מה? במה שנעשה יום־יום בשטחים הכבושים!
האמת די גרועה, לא צריך להגזים. ואחד אנחנו לא צריכים יותר להתנצל, אלא להרהניצחונות
הכבירים הוא שהעם הפלסטיני. אות מי הטרוריסט האמיתי!״

מהפיכה
של העגייס

האח של

זה היה תרגיל מבריק. אבל זה הפף

יתכן שנועם ליבנת יזומן גם
הוא לחקירה בקשר לפעילותה
של הקבוצה המכנה את עצמה
מדינת יהודה. נועם ליבנת הוא
אחיה של לימור ליבנת.

מחזרים אחר הימאוים
כמה יבואני״רכב וגורמים עימקיים המקורבים לענך הרכב מנסים להשיג זיכיון
לייבא לישראל מכוניות ״טויוטה״.
הניסיון לעניין את חברת טרופה בא אחרי שענק יפאני נוסף בענף הרכב, הונדוז, הסכים
לאפשר ייבוא של מכוניות מתוצרתו המורכבות בארצות־הברית.
במיסגרת זו נודע שכמה אנשי״עסקים ייצאו ליפאן, כדי לנסות ולשכנע את היפאנים
להסכים לכך שמועטה, שעד כל לא היתה מעוניינת לעשות עסקים עם ישראל מחשש
החרם הערבי, תסכים למכירת מכוניות המורכבות באחת ממדינות אירופה.

.אגד״ ולחם 3ר 3 3ת
קואופרטיב־התחבורה ״אגד מתכנן לצאת בשבועות הקרובים בקמפיין נגד
רכבת־ישראל.
אגר מעונית לכבוש את הבכורה, בייחוד בקו תל־אביב־חיפה, שהוא הקו היחידי שבו חיילים
אינם משלמים תעריף מחל.

מיהו בן־הרוש הא 73 ית?
בעיות בחיפה בזיהויו של דויד בן־הרוש, גיבור מהומות ואדי־באליב
ב־. 1959
בן־הרוש התראיין בשבוע שעבר במקומון חיפאי, ובראיון נכתב
שהוא עובד כיום כטבח במיסעדה, וכי הוא עומד להוציא לאור ספר־זיכרונות
שבו הוא מבטיח גילויים חדשים על הפרשה.
השבוע טען בחיפה אדם אחר שהוא־הוא בן־הרוש, ומי שהתראיין
במקומון הוא מתחזה, המנסה לתפוס פירסום.

השמאל חטר ר.א 3ו1ה
באגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל־אביב סוערות הרוחות.
ביום החמישי בשבוע שעבר התקבלה במועצת האגודה החלטה שיזמו תאי השמאל, צוותא
וקמפוס, להקים פורום־פעולה למען פתיחת האוניברסיטות בשטחים הכבושים.
ההחלטה התקבלה בניגוד לדעת חברי־האגורה, אנשי המערך.
ביום שלישי הבא תתכנס מועצת האגורה, שעל סדו״היום רק נושא זה.
השמאל ידרוש להעניק סמכות־פעולה מלאה לפורום בשם האגורה, והמערך, בתמיכת נציגי
הימץ, ידרוש לבטל את ההחלטה. שני הצדדים נערכים לגיוס מלא של חברי המועצה
מחופשת הקיץ.

ק־בוץ פתוח

המצב הקשה בקיבוצים הביא אותם לפתוח את שעריהם לעירוניים.
קיבוץ ניר״אליהו, ליד כפר־סבא, החליט להפוך לקיבוץ פתוח. מדי שבת, במשך כל היום,
הוא פותח את שעריו לקהל הרחב בסיסמה ״קיבוץ פתוח״ ,ועורך סיור מודרך במיתקני
הקיבוץ, ברפת, במכון־החליבה ובגן־החי. במיסגרת הסיור מציעים לאורחים לרכוש גם
עבודות־יד של חברי־הקיבוץ, ושיא־הביקור הוא ארוחת־צהריים קיבוצית ב־ 9.90 שקלים.
בקרוב מתכוון הקיבוץ להאפשר גם עריכת מנגל בתחומו, אחרי שייערך למכירת בשר.
מסתבר כי עם ישראל בא בהמוניו.

3י קודוו וגד 3ץ־וו 1ז
שר־החקלאות אברהם בץ־עוז, זוכה באחרונה בקיתונות של ביקורת מצד
חקלאים במחוזות השונים של מיסלגת-העבודה, על רקע ההתבטאויות הקשות
שלו נגד המימפד החקלאי, שרובו נשלט על־ידי אישים הנמנים על מיסלגת־העבודה.
אותם
אישים אמרו שגם אם נכונה הטענה שעל רקע הקשיים של ענף־החקלאות יש לבצע
רפורמה, אין זה מתפקידו של שר״החקלאות לתקוף את המימסד שמינה אותו לתפקיד.
בין השאר איימו גורמים במחוז־הנגב שאם ימשיך בכך יתבעו את סילוקו, כי הוא אינו
משרת את האינטרסים של חברי מיפלגת־העבודה.

3ראל מתכונן למירוץ
יוסף! בראל, מנהל הטלוויזיה בערבית, הודיע כי הוא
מתכוון לפרוש מתפקידו.
בטלודזיה משערים שפירוש הדבר כי הוא מתכוון להתמודד על
מישרת מנהל הטלוויזיה הישראלית, וזאת מכמה סיבות: כשהתנהל
המאבק על מנכ״ל רשות־השידור, לפני כמה חודשים, הודיע בראל
על פרישתו, וחזר בו. ידוע גם שהוא מועמד מועדף של יצחק נבון,
שד־החינוך־והתרבות, הממונה על הרשות.
הודעת הפרישה לא התקבלה בטלודזיה ברצינות, אלא כתרגיל
טקטי בלבד. אולם בהודעתו נכנם בראל למירוץ על תפקיד מנהל*
הטלוויזיה.
בראל
לא ידוע עריץ על מועמדים נוספים לתפקיד, למעט חיים יבין,
מנהל־הטלוויזיה הנוכחי, המעוניין בקדנציה נוספת.

^ פני חצי שנה פרץ קרב חדש במערכה
/הקשה והמתמשכת בין קופת־החולים הכללית
לקופת־החולים מכבי. הפעם, נשוא־הקרב
היה הקצבה שנתית צנועה של 50 מיליון

מכיוון שמדובר בסכומי״עתק, שהעברתם
או אי־העברתם יכולה לחרוץ לחיים או למוות
את עתיד הקופות, היה ברור שבקרב הזה
יפעילו הצדדים את כל כלי״הנשק שברשותם.
וכך היה, אלא שלקופת־החולים מכבי אירעה
תקלה מביכה־למדי בניסיון להפעיל אחד מס־לי־הנשק.
סיפור
מצחיק, על שחיתות קטנה שהתגלתה
במיקרה.

איב

להילחם

^ הבנת ההתרחשות, יש צורך בקצת
/רקע: קופות־החולים ממומנות משני
מקורות כספיים עיקריים. כמחצית מהמימון
מגיעה מדמי־החבר, המשולמים ישירות על־ידי
החברים, וכמחצית מגיעה מהמס־המקביל.
את המס־המקביל של השכירים מעבירים המעסיקים
לביטוח הלאומי, וזה אמור לחלק את
כספי המס־המקביל בין הקופות.
בשנים האחרונות עמדה על הפרק שאלה
קטנה אחת: לפי איזה מפתח יש לחלק את
כספי המס־המקביל? השאלה אולי קטנה, אבל
הסכומים גדולים.
עד לפני חצי שנה היתה נהוגה השיטה
הבאה: כשלושה־רבעים מכספי המם־המקביל
היו מחולקים לפי ההתפלגות של החברים
לקופות. הרבע הנותר התחלק לפי מיפקד שערך
הביטוח הלאומי בין השכירים ביוני
. 1984
לפני שנתיים וחצי, במהלך המשבר הגדול
בקופת־החולים הכללית, התחילה נהירה של
חברים מקופת־חולים זו לקופות־החולים הקטנות
יותר. לקופת־החולים מכבי הצטרפו
לפחות כ־ 150 אלף חברים חדשים.

לפני שנה התחילו קופות־החולים הקטנות,
בהנהגת מכבי, לדרוש בתוקף את עריכתו
של מיפקד מס־מקביל חדש, שיביא לחלוקה
של הכסף לפי מיספר־החברים האמיתי
בקופות. אחרי דחיות חוזרות ונשנות הוחלט
בביטוח הלאומי לערוך את המיפקד החדש,
והוא נקבע לחודש ספטמבר הקרוב.
כשהתברר לקופת־החולים הכללית שה-
מיפקד החדש אכן ייערך, ושהוא צפוי להפחית
את הכנסותיה באופן משמעותי, החלה
שם התרוצצות גדולה. בסופה נמצאה תרופה
חדשה לטיפול בבעייה: לפני חצי שנה פנה
ישראל קיסר לשר־האוצר שימעון פרס, והשניים
חתמו על הסכם שאם יאושר על־ידי הממשלה,
יהיה בו בעצם פיצוי לקופת־החולים
הכללית עבור 50 מיליון הש״ח שהיא אמורה
להפסיד עקב המיפקד. על־פי ההסכם, ישונה
המפתח לחלוקת המס־המקביל, ויתווספו עוד
ארבעה קריטריונים:
• פיזור הקופה.
• גיל המבוטחים.
• גודל המישפחות.
• רמת הכנסת המבוטחים.
המרוויחה הגדולה מהסידור החדש: קופת־החולים
הכללית. הרווח המשוער 50 :מיליון
ש״ח בכל שנה.
פרנסי קופת־החולים מכבי הזדרזו לדון
במצב החדש, ולהחליט כיצד להילחם בתרגיל
של קופת־החולים הכללית. המועצה הציבורית
של קופת־החולים מכבי, המונה כ־ססז
איש, החליטה לצאת למאבק חסר־פשרות
בהסכם פרס־קיסר. מעבר למילחמת־המוד־עות
בעיתונים, הוחלט שם גם על יצירת שדולה
פוליטית נגד ההסכם, במיוחד בדרג הממשלתי.
וזה היה הרעיון המבריק של הנהלת
מכבה החתמה של חברי מרכז־הליכוד על
עצומה, הקוראת לכינוס דחוף של מרכז־הליכוד
לדיון בהסכם פרס־קיסר.
על־פי התיכנון, תוכן העצומה היה אמור
להישלח לראש* הליכוד, ובמקביל היה אמור

ע צו מתה בו מ רנג
העצומה ממוענת אל יו״ר״התנועה יצחק שמיר, ממלא״מקומו דויד לוי,
יושב-ראש המרכז אריאל שרון ויו״ר המזכירות משה אמס. וזה נוסח העצומה:
״אני החתום מטה, נציג מאות מחברי מרכז-הליכוד וחברים בקופות-
החולים מכבי ומאוחדת, פונה אליכם בקריאה לכנס בדחיפות את מרכז-
הליכוד לישיבה מיוחדת לדיון בכוונת שר־האוצר, שימעון פרס, אזביא
לחיסול היוזמה החופשית בתחום שרותי־הבריאות במדינת-ישראל, על״ידי
העברת ההכנסות של קופות״החולים הקטנות ממס״מקביל לקופת־החולים
ההסתדרותית.
לא יעלה על הדעת ששרי תנועתנו וחברי־הכנסת שלה יתנו יד למהלך
מחפיר זה. אנו תובעים מכם להנחות את שרינו בממשלה ואת חברי־הכנסת
של תנועתו לחדול מכל פעילות התומכת בהסכם פרס-קיסר, עד לכינוסו של
המרכז וקבלת החלטות בו בנושא.״
בסופו של דבר התייצבה התמונה על הנתונים
הבאים:
• כ מי ליון ורבע חברים בקופת־החולים
הכללית.
• כחצי מיליון בקופת־החולים מכבי.
• כ־ 280 אלף בקופת־החולים מאוחדת.
• כ־ 220 אלף בקופת־החולים הלאומית.
למרות השינויים המשמעותיים במיספר
החברים בקופות־החולים, המשיך הביטוח הלאומי
לחלק את כספי המס־המקביל לפי ה־מיפקד
של .1984 במילים אחרות, קופת־חו־לים
הכללית קיבלה בשנתיים האחרונות
סכומי־כסף אדירים, שבעצם לא כולם הגיעו
לה. בקופת־החולים מכבי טוענים שמדובר
בסך הכל ב־ 80 מיליון ש״ח במשך שנתיים.

להתבצע מהלך של כינוס מרכז־הליכוד לדיון
בנושא. בכך היה צריך להיות משום דירבון
שרי־הליכוד לצאת למאבק בהסכם פרס־קי־סר.

שלקח על עצמו את הטיפול בנושא
העצומה מטעם מכבי הוא יונה פלד, המשמש
כחבר הנהלת״הקופה.
כמה מילים על פלד: הוא איש־עסקים,
אחד הכוכבים העולים במיפלגה הליברלית,
המצוי בתפר שבין הפוליטיקה והעסקים. ביחד
עם איש־העסקים מנחם עצמון הוא היה
קשור עיסקית ופוליטית למיקי אלב:ן ז״ל,
ובעבר ניהל את חברת קיסריה מקרקעין, ש־היתה
בשליטת אלבין. בבחירות האחרונות
לכנסת ובבחירות המוניציפליות הוא שימש

לבומרנג. החתימות של חבר מרקז־הליכוד היו מזו״פות

קופ ת־ חול׳ מ כ בי לחמהכל בי אהעל 50 מיליון

היא

אירגוה

עצומה

ח ב רי־ מ ר כז־

הליבוד. חבל שמישהו ז ״ ף לפ תו חחלק מן החתימות
כיד־ימינו של מנחם עצמון, אחד משני גיזב־רי־הליכוד(יחד
עם השר אהוד אולמרט).
כפי שפורסם בהשלם הזה בשבוע שעבר,
היה לו תפקיד משמעותי בגיוס תרומות
״שחורות״ מחברות מיסחריות עבור הליכוד.
חוץ ממרדכי יהל, חשב־הליכוד שנעצר ושנח־קר
במישטרה על חלקו בפרשה, הוא היחיד
שעליו ניתן לומר בוודאות כי היחה לו ידיעה
על פעולתה של ״מכבסה״ להלבנת הכספים
השחורים, ומכאן שלכאורה היתה לו מעורבות
פלילית בפרשה.
פלד נחשב כמקורב מאוד לח״כ שרה דורון,
המשמשת, בין השאר (איזה צירוף מיקרים)
,כיו״ר ההנהלה של קופת־החולים מכבי.
מאז שהוא נכנס להנהלת קופת־החולים, הוא
הפך לאופוזיציה קשה למנכ״ל הקופה, והסברה
הרווחת היא שהוא חותר להדיחו ולהתמנות
במקומו כמנכ״ל.

^ 25ש״ה
״ ליאש
ך* חזרה לעצומה, שפלד לקח על עצמו
4להפיק עבור קופת־החולים מכבי. אחרי
בירור קצר חזר פלד להנהלת קופת־החולים,
והסביר כי למען ביצוע ההחתמות יש לשכור
את שרותיה של חברה מסויימת, שאנשיה יתרוצצו
בארץ ויחתימו את חברי מרכז־הליכוד.
החברה נקבה בסכום נכבד למדי, הדרוש להפקת
העצומה 1000 :חתימות על העצומה היו
אמורות לעלות לקופת חולים מכבי כ־30

אלף ש״ח. הנהלת קופת־החולים אישרה את
ההצעה, והחתמת העצומה יצאה לדרך.
פלד מספר כי מי שפנה אליו לעזור כהפקת
העצומה היה מנכ״ל קופת־החולים מכבי,
רפי רוטר. עוד הוא מספר שהוא פנה אל
מכרו, בני תבין, איש עסקים המקורב לליכוד,
בעל מהלכים רבים בתנועה, כדי שיקח על
עצמו את ההחתמה על העצומה.
תבין, לדבריו של פלד, קשור לחברה
הנקראת צוזת ביטחון, שיחתי אבטחה ישרא־ל״ם
,1988 והוא שניהל את המשא־והמתן
לביצוע הפרוייקט.
בשיחה איתי אישר בני תבין כי יונה פלד
פנה אליו והציע לו לקחת לידיו את הטיפול
בנושא :״יונה פלד פנה אלי ואמר לי: אני
אעזור לך, ואכניס אותך לתוך המערכת של
קופת־החולים מכבי. אני מניח שהוא פנה אלי
מתוך אינטרס שנהיה חברים. המחיר שנקבע
בינינו היה לפי חתימה 25 :ש״ח לכל אחת
מ־ 500 החתימות הראשונות 27.5 ,ש״ח ל־
200 החתימות הבאות, ו־ 30ש״ח ליותר מזה.״
בפועל, הפנייה לצווח ביטחון היתה במחצית
חודש פברואר השנה. כחודש לאחר מכן
הועברו להנהלת קופת־החולים מכבי יותר מ־
1000 חתימות של חברי־מרכז על העצומה.
מישהו בהנהלת־הקופה החליט, משום מה,
לבדוק את אמיתותן של החתימות, ובחר באופן
מיקרי במיספר חברי־מרכז מבין החתומים
על העצומה.
־ 809 מהם אמרו כי מעולם לא התבקשו
לחתום על עצומה כזו, ולכן גם לא עשו כן.
לאחר שנשלחו אליהם צילומים של החתי
מות,
התברר באופן סופי כי מדובר בחתימות
מזוייפות.
כך למשל, אחד החותמים על העצומה היה
עורך־הדין רן יגנס, חבר מרכז־חרות, המשמש
גם כחבר מועצה בקופת־החולים. השבוע שוחחתי
איתו, וכך הוא סיפר :״יום אחד, לפני
כמה חודשים, טילפנו לי מהנהלת קופת־החו־לים
מכבי, ושאלו אותי אם חתמתי על עצומה
בעניין המס־המקביל. אמרתי שלא ואז הם
שלחו לי פקסימליה, שבה נדהמתי לראות
חתימה מזוייפת שלי. מעולם לא פנו אלי
בנושא זה, ומעולם לא חתמתי על העצומה. זו
לא חתימה שלי.״
במילים אחרות: למנהלי־הקופה התברר כי
פרוייקט החתמת העצומה, שאמור היה לעלות
לקופת־החולים מכבי כ־ 30 אלף ש״ח,
התבצע, לפחות בחלקו, כתרמית שנועדה
להרוויח כסף מבלי לבצע את העבודה. הנהלת
קופת־החולים מכבי סירבה לשלם תמורת
הפרוייקט, והחזירה את החשבונית לצוות
ביטחון.

? 4 9למישטרה
ך ן בין, מסתבר, פנה לכמה פעילים בלי!
4כוד, שאותם הכיר היטב, והציע להם
חלטורה צדדית נאה: תחתימו חברי־מרכז על
העצומה, ובתמורה תקבלו כ־ 15ש״ח לראש.
לפחות 10 פעילים לקחו על עצמם חלטורה זו

והחתימו חברי־מרכז, שהסתובבו במצודת
זאב.
בני תבין מתרץ כך את הפישול :״מדובר
במסה גדולה של עובדים, שעסקו בהתרמה.
נראה שאחד מהמחתימים, שעבד עבור צוות
ביטחון, עשה את מלאכתו רמייה. לאור רגישות
העניין סוכם מראש עם הנהלת קופת־החולים
מכבי שבמידה ותהיה סטייה, ולוא
הקטנה ביותר, נבטל את כל הפרוייקט, וכך
עשינו.״
השאלה הגדולה שנשאלה: על מי להטיל
את האחריות לתרמית?
ב־ 20 במארס 1989 שלחה חברת צוות
ביטחון את המיכתב הבא אל מנכ״ל קופת־החולים
מכבי, רפי רוטר :״רצופים בזה 1049
טופסי חברי מרכז־הליכוד, אשר לפי הצהרות
הרכזים הוחתמו על הנוסח, כפי שהומצא לנו
על״ירי מר פלד ואושר על־ידכם. המיבצע
בוצע על־ידינו בהנחייתו, בבדיקתו ובעזרתו
הפעילה של מר פלד. הנני לציין שמיבצע זה
הינו אחד המיבצעים המסובכים והמורכבים
שביצעה חברתנו ...חברתנו עוסקת, בדרך-
כלל, במטלות שונות מאלה שביצענו הפעם.
נשמח לעמוד לשרותכם במתן שרותים נוספים.״
מהמיכתב
עולה, לכאורה, כי יונה פלד,
חבר הנהלת קופת־החולים מכבי, שהיה אחראי
מטעם הקופה על ביצוע הפרוייקט, עזר
לצוות ביטחון בביצוע ההחתמה, ואף בדק
בצורה פעילה את עבודתה. האמנם היה פלד
אחראי לפרוייקט ומעורב בו׳(לטוב ולרע),
כפי שנאמר במיכתב?
פלד על המיכתב :״הכל נכון. אני הדרכתי
את החברה מה לעשות. נודע לי שלבני תבין
יש חברת־חקירות. מכיוון שאני מכיר אותו,
והוא חבר־מרכז, פניתי אליו לביצוע הפרוייקט.
חילקתי את הארץ לאיזורים, ואמרתי
שאני רוצה שהם יחתימו כמה שיותר אנשים״.
אמרתי לפלד כי מהמיכתב עולה שהוא
בדק גם את מהימנות המיבצע, ומכאן שהוא
היה אחראי גם לחתימות המזוייפות ששורבבו
פנימה.
פלד :״נכון שהנחיתי אותם, אבל ברור
שלא הלכתי לבדוק טופס־טופס. מאוחר יותר
התברר באמת שזוייפו חתימות. בני תבין אמר
שאם אנחנו מוצאים חתימה אחת לא־בסדר,
הוא לוקח את החומר והולך הביתה בלי לקבל
אגורה, וכך אכן היה. הוא לא פתח אפילו את
הפה.״
שאלתי את פלד מדוע הוא לא פנה למיש־טרה,
ברגע שנודע לו שהעצומה הכילה חתימות
מזוייפות.
פלד :״היועץ המישפטי של קופת־החולים
מכבי, עורך־הדין בר־אשר, אמר שברגע שאנחנו
לא מקבלים את החומר ולא משלמים
תמורת העצומה — אין פה שום דבר מבחינתנו.״
הנהלת
קופת־החולים מכבי לא העבירה,
ככל הידוע, את העצומה המזוייפת לידיעת
המישטרה, למרות שלכאורה מדובר כאן על
ביצוע עבירה פלילית מובהקת.
שאלתי את חברת־הכנסת שרה דורון האם
היא יודעת על הפרשה. ח״ב דורון :״אני יודעת
במעורפל שהיו שליחים שצריכים להחתים,
ומשהו לא היה בסדר״.
שאלתי את דורון האם היא זימנה את יונה
פלד, מקורבה הפוליטי, שהיה אחראי לביצוע
הפרוייקט, לבירור.
דורון :״לא. אני לא יו״ר פעילה. אני לא
מקבלת לא שכר ולא הוצאות. לא היה לי כל
קשר לסיפור הזה.
״זה נודע לי רק לפני יומיים, ואני לא
מוכנה להיכנס לפרטים. תפנה לדובר שלנו.
״יונה פלד הוא לא מקורבי. הוא חבר
באותה המיפלגה, אבל בין זה ובין,מקורב׳
המרחק רב. אצלי המילה, מקורב׳ היא מילה
גדולה.״

.,ה 1ה האבא,

סז ר עגז העם חטיפת הש״ח׳
כאשר עוסקים באירגון
1רתי קנאי קיצוני
8אין כיתרונות קדים.
ן השבוע זה הוכח שזב.
מי שהחליט על חטיפת השייח׳ השיעי
עבד־אל־כרים עובייר קיבל על עצמו אחריות
קשה.
המניע המיידי היה ברור ומובן. זה זמן רב
מחזיק אירגון שיעי קיצוני בנווט ישראלי
שהופל בלבנון, וכנראה גם בשני חיילים
שנשבו בפיגוע בדרום־לבנון.
הכוונה לשחררם בפעולה צבאית לא הגיעה
לכלל ביצוע. השיעים מנוסים בפעולות
מסוג זה, והם יודעים לשמור בסוד כמוס את
מקום הימצאם של השבויים. גם הניסיונות
לשחרר בררו של משא־ומתן לא צלחו. מבחינת
האירגונים השיעיים, שבויים ישראליים
הם נכס יקר, שאין מוותרים עליו בקלות.

האם תזדהה עם ישראל במאבק נגד השיעים
— או שמא יקרה ההיפך, וישראל תואשם
בכך שעל״ידי מעשה־חטיפה פרובוקטיבי
גרמה למותו של קצין אמריקאי ולסיכון שאר
בני־הערובה הזרים?
התשובה לא תתגלה במהרה. אך די בשאלה
כדי להצביע על כך שאין פיתרונות
קלים לבעיות הקשורות עם גופים שיעיים
קנאיים, בעלי דרך־מחשבה שוגה מאוד מזו
של אירגונים פוליטיים רגילים. גם החלטה
הגיונית־לכאורה עלולה להביא להסתבכות
בלתי־צפויה בהחלט.

צהי׳ל
לד מוגלה
מעשה־קונדס? אולי.
| אבל זה מעורר חלחלה.
לפני 20 שנה לא היה איש מאמין שזה
יכול בכלל לקרות. עכשיו זה קורה.
קבוצה של חיילים, ביחידה העוסקת בדיכוי
האינתיפאדה בשטחים הכבושים, זכתה
בפי עצמה ובפי שאר החיילים בתואר ״קבוצת

אומר ד פאיז,. ,אחה
051ו שלושה נפצעו. נווניקה בעיתונות.
איו זה נראה בעיני עיתונאי *שואדי,
שיצא לטיול תמים ומצא את עצמו
לפתע בתוך האינתיפאוה, בצו העובי?
•ת תן ש ם־ אור, צי ל ם: ציון צ פ רי ר
ך*ן גיד לו ״,הוא אמר לי בעיניים נוא־
4 1/ /שות, והצביע על חבר־הכנסת שעמד
הרחק מאיתנו, ליד בית־הספר העלוב, במרכז
מעגל הגברים המריעים ,״שילך וידבר איתם.
שיעשה את זה מהר, כי הם יכנסו ויתחילו
לירות!״
הסתכלתי בפאיז, מנסה להבין את המסר
שמאחורי העברית הכבדה של הגבר הצעיר.
מי יירה? מה פתאום שיירו? זה טיול מוכה
שיממון וחום של כמה עשרות ערבים גלי־

כך נגרם בישראל תיסכול גובר והולך. אף
שעד כה לא נודע על התעללות־לשמה בבני־ערובה
המוחזקים בידי שיעים או פלסטינים
בלבנון, הרי עצם תנאי־הכליאה הם קשים
ביותר, ולוא רק בשל הצורך של שוביהם
למנוע את גילויים.
כך נולדה, כנראה, ההחלטה בררג המדיני
והצבאי העליון לחטוף אישיות שיעית בכירה,
מראשי חיזב־אללה (״מיפלגת־האל״) ,כדי
להכריח את השיעים להסכים לחילופי־שבויים.
חזית
חדשה. אולם האירגונים השיעיים,
חסידי איראן, אינם דומים לאירגונים
הפלסטיניים. הם מורכבים מקנאים קיצוניים,
אחוזי טירוף דתי, הסרים למישמעתם של
מנהיגים איראניים בעלי שיקולים משלהם.
וכך קרה השבוע כי האירגון השיעי הכריז
על אולטימטום, ולאחר מכן טען כי הוציא
להורג אלוף־מישנה אמריקאי חטוף.
מאותו הרגע מצאה ממשלת־ישראל את
עצמה במצב קשה חדש. בירושלים שאלו
בדאגה: איך תגיב דעת־הקהל האמריקאית?

מנגלה״.
הדוקטור יוזף מנגלה היה רופא במחנה־המוות
אושוויץ. בפי היהודים זכה בכינוי
״מלאך המוות״ .הוא ערך ניסויים בבני״אדם
ועסק ב״סלקציה״ — בחירת המועמדים
לתאי־הגאזים. מלבד אדולף אייכמן, הפך אולי
הסמל המחריד ביותר של הזוועה הנאצית.
איך זה יכול לקרות שצעירים ישראליים,
שהתחנכו על־ברכי סיפורי־השואה, יאמצו
לעצמם את שמו של אדם כזה כסמל? ואם היה
זה מעשה־קונדס, איך יכול צעיר יהודי לחשוב
על מעשה־קונדס שכזה?
המחיר הכבד ביותר. ידיעה שנייה,
שהתפרסמה גם היא השבוע, הצביעה על
אותו כיוון מחריד.
צה״ל הודיע כי הוא מחרש את ביקור
חייליו במוסיאון־השואה של קיבוץ לוחמי־הגטאות.
מסתבר כי ביקורים אלה הופסקו
לפגי שנה, מכיוון שכמה מן החיילים־המ־בקרים
הישוו את תפקידם בשטחים הכבושים
עם מעשי־הנאצים.
הנאצים כבשו בשעתו את רוב אירופה. לא
(המשך בעמוד )14

״הפגיעה שלהם הרבה יותר גרועה מכדורי־עופרת,
כאשר הם נורים מטווח קצר.״ הוא לא
אומר כדורי״עופרת. הוא אומר, באנגלית,
כדורים־בעלי־מהירות־לוע־גבוהה.
איך הם נורו, אני מתעניין.
״אתה יודע,״ הוא אומר, כמו ערבים רבים
המתחילים את האנגלית שלהם בצמד המלים
הזה ,״אתה יורע, הרבה פציעות הן פציעות־גב.
הכדורים נכנסים דרך הגב.״

• יורים בהם כשהם בורחים?

תצלום מתוך האוטובוס: בני־חכפר נמלטים מפני החיילים
.אדליש! אל־ג׳ישו

ליים, מלווים בקומץ יהודים, לוחמי־שלום
תשושי־קרב, שהצטרפו לחבר־הכנסת עבד־אל־והאב
דראושה בסיור הראשון של ישראלים
במוקדי האינתיפאדה, מעין תשובה
ל״טיולי ארץ־ישראל״ של מיכאל איתן
ומתנחליו.
רוב העיתונאים שהצטרפו לסיור פרשו
אחרי השלב הראשון. בית־החולים א ד
מ1קסאר שבמיזרח ירושלים שמח להפגין את
רמתו המיקצועית הגבוהה, את הניקיון וחמי־כשור
המעולה, כמו שלא החמיץ את ההזדמנות
להראות למצלמות־הטלוויזיה את הנערים
הפצועים, המשותקים, שכדורי־הפלסטיק
קרעו להם את סיבי־העצבים, והותירו אותם
עצובי־עיניים, המבינות שאת הקרב האישי
שלהם הם כבר הפסידו .״זה מכדורי־הפלסט־יק,״
מסביר לי הרופא המרדים, הד״ר דג׳אני,

״אני לא יכול להגיד לך, הד״ר דג׳אני
מחייך,״ אני רק יודע לאפיין את מצב
הפצועים. החדירות הן מהגב.״
והוא מספיק עוד לספר לי שבית־החולים
הזה מכיל 180 מיטות 20 ,מהן מאוכלסות
בקביעות בנפגעי-האינתיפאדה, והתקציב
מגיע ממדינות־המיפרץ. בתוך חדר־ההרצ־אות,
מעבר לדלת הפתוחה, שלידה אנחנו
משוחחים, נגמרים הנאומים המחוייכים, וכמה
מבין הישראלים מצטרפים לשירת ב*לאדי
בילאד, בחדווה גדולה, המהולה בהיסוס
הנובע מאי־ידיעת השפה. וזה השלב שבו
עוזבים מרבית העיתונאים את הסיור. אולי
כי זה צהרי שבת חמה במיוחד, וכבעלי־מיק־צוע
הם מניחים שמה שלא קרה בבית״החולים
לא יקרה גם במחנה דהיישה, או בכפר נחלין,
יעדי הסיור. לשם יוצאים עכשיו ארבעת

לא רואה?

כאילו מכת־חשמל באוויר. הילדים 1ע ל מי מהרחבה...

מרכז נחלין: חייל גוער בדראושה (מימין) ,ובמיעארי(משמאל)
.הרבה פציעות הן פציעות נב. הכדנרים נכנסים דרך הגב!״

האוטובוסים, לא לפני המתנה לצורך וידוא.
״אנחנו כבר יוצאים, אחרי שנוודא שכולם
עולים,״ אומר ערבי גלילי בעברית צבאית.

נחלין
ך חלין הוא כפר קטן 200 ,בתים בערך,
!היושב על כיפה מוקפת בוואדיות יפי־נוף.
כרי להגיע אליו נוסעים על הכביש הצר,

מטר וחצי, אבל איש אינו אומר מילה, בעיקר
כאשר הדרו מתמשכת מאוד, מפני שמישהו
מוביל את כולם ברגל לצד השני של הכפר,
אל רחבת בית־הספר העלוב והקטן, כדי
שאפשר יהיה לערוך התכנסות מסודרת .״אם
הצבא היה מטרטר אותנו ככה, כבר היינו
צועקים עד השמיים,״ אומר אחד המשתתפים
בסיור, ערבי ישראלי כסוף־שיער מנצרת,
המוחה את הזיעה ומחייך. התרגשות: פייצל
אל־חוסייני מגיע, וזוכה בכבוד גדול. מדברים

מצליח לזהות את הנקודות הקטנות, ואני
יכול לעקוב אחרי הטקטיקה של הצבא,
המכתר את הכפר ועולה עליו משני כיוונים
שונים .״תגיד לו,״ אומר פאיז, ומצביע על
קבוצת־האנשים המרוחקת, שבמרכזה אומר
עכשיו דראושה את דבריו ,״שידבר איתם״.
העיניים של פאיז נואשות, והוא מתחנן
למנוע ירי, ואני, שלא מבין על מה הוא מדבר,
לוקח איתי את פאיז, מפלס דרך בתוך עיגול־האנשים,
ומפגיש את פאיז עם רראושה .״הוא

הסימטות, צועקים זה לזה, וחוסמים את
מישעולי הכפר באבנים גדולות, שהיו מוכנות
בערימות בכל מיני מקומות אסטרטגיים.
בידיהם היו אבנים, להטלה, וכמה מהם רצו
עם מקלעות־מטוטלת, חבלים קצרים שבק־צותם
אבן קשורה. זה טוב לטווחים גדולים.
צעירי־הכפר, הבחורים הנשואים, מי שיוצאים
לעבודה מעבר לקו הירוק ככל שהמצב,
הכרוזים והצבא מרשים להם, עמדו בקצה
הרחבה, והשקיפו על הצבא המתקרב.
המבוגרים עמדו ליד האוטובוסים שהגיעו
לרחבת בית־הספר, כדי לחסוך את ההליכה
המתישה ברגל. הנשים עמדו בפתחי הבתים,
דוממות וחוששות. המיפגש הגיע במילא
לסיומו הטבעי, וערביי־הגליל האורחים, כמו
פעילי־השלום היהודיים, עלו לאוטובוסים.
הכוונה, הסתבר לי, היתה לדבר בדרך החוצה
עם הצבא״ ולהמשיך למחנה דהיישה.
אלא שהאוטובוסים לא זזו. נערי הכפר
חסמו את הדרך לא רק בפני מכוניות הצבא,
אלא גם לאוטובוסים עם האורחים שנקלעו
לצד הזה של האינתיפאדה. כמה עשרות
מטרים לפני האוטובוס הראשון, באמצע
הרחוב הצר של הכפר, היה גוש של נערים
שזרקו אבנים לכיוונים לא־מוגדרים. את
.הצבא עוד לא ראיתי, ולכן ירדתי מהאוטובוס.
ונכנסתי לתוך נערי האינתיפאדה,
כדי לראות מקרוב על מה כל הרעש. ואז
ראיתי אותם, מנקודת־המבט של נערי נחלץ.
פחדתי.
שני טורים, משני צירי הרחוב, בידיהם
נשק, ועל הפנים קסדה עם מגן־עיניים
מפלסטיק, כמו קסדות רוכבי־האופנוע. הם
נעו קדימה במהירות, וקני־הרובים הטעונים
היו מופנים קדימה, אלי. ואז התחילו היריות.
יריות בוררות, כאלה שיורים כאשר
מכוונים היטב. אולי,הם כיוונו לאוויר, אבל
השריקות היו קרובות, מעל הראש, ובתוך
המהומה בקו הקידמי של לוחמי־האינתיפאדה
גם לא התכוונתי לבדוק. הסתובבתי לכיוון
האוטובוסים, במרוצה, יחר עם בני־נחלין

החיילים מתקרבים, פייצל אל־חוסייני מנסה לעצרם

בני־הכפר מסלקים את המחסומים ומפנים דרך ליציאת האוטובוסים

היריות ננושסח

״לא שמעת יריות בחיים שלך?״

היורד אל קרקעית הוואדי, ומשם הוא נצמד
אל המתלול המוביל את האוטובוסים אל
המיסגד שבמרכדהכפר. התרגשות רבה,
אהלאן ושלום, וילדים קטנים המתיישבים על
הגדרות והגגות, ומנופפים באצבעות פסוקות
את ה״וי״ המפורסם. בכלל, מסתבר בסיור
הזה, שה״וי״ הזה איננו סימן של כולם. רק
ערבים מתחת לגיל 10 עושים את התנועה,
וגם כמה ישראלים־יהודים, ובייחוד הבחורות
המבוגרות של חיל״השלום, והגבוה ההוא,
שעוד יסופר בו, התוקע את שתי האצבעות
הפסוקות קרוב מאוד לפרצופיהם של הילדים,
יחפים בחולצות ישראליות, עם כתובות
אנגליות, וגם חולצה של בית״ר־ירושלים
נמצאת עכשיו על גופו של אחד מילדי נחלין.
בכניסה לכפר, ליד המיסגד, כולם דורכים
על צלב־קרס ענק, המצוייר בעיגול שקוטרו

בעמידה, התגודדות של כמה עשרות אנשים
המסכימים זה עם זה, אבל הכל נעשה במין
אווירה של בואו ונגמור את זה ונחזור הביתה,
כי הצמא מציק מאוד, והחום כבד.
פתאום, כאילו מכת־חשמל באוויר, וכל
הילדים נעלמים מרחבת בית־הספר.
״אל־ג׳יש, אל־ג׳יש!״ הצבא, הם אומרים זה
לזה, ונעלמים בתזזית לכיוון סימטות הכפר,
בחדווה גדולה ,״אל־ג׳יש״
בקצה הרחבה עומדים כמה צעירים,
מביטים בהרים שמסביב, ומצביעים על כל
מיני נקודות .״הנה הצבא,״ אומר לי פאיז,
״אתה לא רואה?״

״הנה, תראה, שם. שלוש מכוניות שם,
ועוד שתיים שם, ועוד אחת שם.״ הוא מצביע
על הרכסים המקיפים את הכפר, ועכשיו אני

אומר שתדבר עם הצבא. הם נכנסים לכפר״.
״אני אדבר, בסדר, בסדר ״.אבל גם הוא לא
ראה שום צבא, וגם הוא לא הבין בדיוק על מה
פאיז מדבר, ואיזה יריות יש לו בראש. הוא
נמצא שם יחד עם חבר־כנסת נוסף, מוחמר
מיעארי, עם פייצל אל־חוסייני, עם קבוצת
פעילי־שלום ידועים ועם עיתונאים. איזה
יריות יכולות להיות כאן?

הקרב
** תין* רחכת בית־הספר הקטן והעלוב
^ 1שבקצה הכפר, במעלה הרחוב הראשי
נטול האספלט והמדרכות, עם שורת הבתים
הנקיים והנעימים שבצדדיו, נחלקה עכשיו
האוכלוסיה לכמה קבוצות. אנשי־הכפר
התפלגו כך: הילדים והנערים היו כבר בתוך

שהתפרסו בסימטות הסמוכות, חוסמים
בהתרגשות סימטה צדדית, ש״משם יבוא
הצבא ״.היריות נמשכו, ונזכרתי בדוקטור
דג׳אני שסיפר לי, שעתיים לפני כן, על
כדורי־הפלסטיק ועל הפגיעות בגב. עכשיו
הבנתי בדיוק איך זה קורה, והבנתי שזה יכול
לקרות גם לי. האוטובוס מוגן, חשבתי.
הערבים הישראליים, שלא ירדו כלל
מהאוטובוסים, ישבו מכונסים בכסאות.
משום־מה גם האוטובוסים חטפו גשם של
אבנים, ואחת השמשות האחוריות התנפצה.
לאורחים, הסתבר, אין כאן חסינות משום צד.
שתי נערות בלונדיות צרחו באימה, והחביאו
את עצמן, רועדות ובוכיות, בתוך אחד
הספסלים. חיים הנגבי, בחוכמה רבה, הושיב
אשה וילך במרכז האוטובוס, ואסר עליהם
(המשך בעמוד )40
לרדת למטה•

.,להביא ליד קך שהיא והכוופ״ה הכרוכה מאחוריה יעופו רחוק מאיוזנו...

ר 3וד עד גאולה:

ש7זר3ית#
חו7ייגנידו
..התחייה״ נמצאת במצב שד התכווהת.
ודמיו הקיצוני, שהנר מחדיס מנניו, מכולג
וחסראונים. האם גאולה נהן אשמה בנלי
יריביה מבטים וגם מבחוץ אומרים: נן!
*׳דעון סער( ס ר צינ ס קי)
^ מדינה מתקרבת לעימות גורלי בין
1 1ימין לשמאל. איפה התחייה? התחייה
איננה-
אין התנחלויות בלתי־חוקיות, אין המונים
על גגות הישובים, אין הפגנות ברחובות.
אין כסף. מנהיגי התחייה, שקיוו לזכות
בשמונה עד עשרה מנדאטים הוציאו כסף
בהתאם לכך, וכאשר זכו בשלושה מנדאטים
בלבד מצאו את עצמם בחובות כבדים.
תחת להיות הכוח הדומיננטי בין מיפלגות
הימין, הולכת ומאבדת התחייה את בכורתה
ל״מולדת״ ול״צומת״.
מי אשם בכך? לדעת רבים בתוך התחייה
ובין פורשיה, אשמה אשה אחת — גאולה
כהן. כתב־האישום החמור ביותר נגדה נמצא
במיכתב ששלח רפאל (״רפול״) איתן לאחד
מפעילי התחייה, עוד בדצמבר , 1986 כשהיו
השניים עדיין באותה המיפלגה:
בעצם אין תנועה. אין אירגון, אין פעילותמכוונת ומתוכננת, אין מוסדות נבחרים, לא
מקבלים החלטות רציניות. ישיבות מזכירות
מהוות קומדיה(טראגית) ,כאשר מש ו ג עת
אחת הופכת כל דבר על פיו, אם במיקרה
איט לדעתה או לרצונה. רוב ומיעוט, כנהוג
בכל פורום דמוקרטי, נשכח כבר מזמן,
ובאמת במצב דברים שכזה אין שום סיכוי
שאכן נגיע למקום ולחוזק שאנו ראויים לו,
והציבור מקווה מאיתנו ...יש לנו בעייה
רצינית של היו״ר, יובל נאמן — שכושרו
לקחת עניינים חזק בידיים — מוגבל. אם לא
יהיה שינוי ומהר ...לא ניתן יהיה לאחות שום
קרע מאלה שכבר קיימים ומאלה הצפויים...
הבעייה היא גאולה, וכל זמן שהיא תישאר
כמות שהיא עם חבורת ה חוליגני ם שסביבה
לא תיתכן שום יציאה לדרך־המלך ...קשה לי
להאמץ שאוכל לשתף פעולה עם ה שקרנית
הזו, שכל שיטותיה הן רמיה, סילוף,
תככי ם וחתרנות.
אם יובל יתמיר בגישתו הנוכחית, והיאתתנגד לתוכנית (תוכנית ההבראה שגיבש
יובל נאמן, והובאה למועצת התחייה בינואר

1987 ייתכן ומזה תצמח, ההבראה׳
המצופה, והיא פשוט תעוף החוצה ללא חזרה.
זו תהיה ההבראה האמיתית והיחידה.
אישית, אני פשוט לא יכול להחליף איתהמילה אחת, ולמרות הציונות וכל הדברים
היפים הללו־ישנה לפנינו דרן־־פעולה אמנם
לא כל־כך מקובלת, אבל ייתכן שלא תהיה
ברירה. להיפרד ממה שהיא מנסה להפוך
לאחוזתה הפרטית וללכת בדרכנו־בשקט,
בתרבות, בדמוקרטיה ובהגינות, או להביא
לידי־כך שהיא והכנופיה הכרוכה מאחוריה׳
יעופו רחוק מאיתנו״.

^ גאולה
המדיהה

ך* סיכסוך בין גאולה כהן ורפול הפך את
( 1התחייה כולה, במשך שלוש שנים,
לשדה־קרב. מקור בכיר בתחייה, שסירב
להזדהות בפומבי- :אין ספק שגאולה כהן היא
האישיות המרכזית והפרלמנטרית הבולטת,
לא רק בתחייה כי אס בימיו כולו. אלא
שלגאולה יש מוטיבציה לדומיננטיות בכל
מחיר, ומלכתחילה היא דאגה לתפוס את
מרכז־הבימה בתחייה, ולא סבלה שום כוח
שיכול היה להתמודד איתה.
בעצם, גם חנן פורת עזב בגללה, מכיוון שהיא ירדה לחייו. היו להם מריבות נוראות,
עד שנמאס לו והוא הלך. גם את יובל נאמן
היא לא ראתה תמיד בעין טובה, את העובדה
שהוא מעליה.
לפני בחירות 1984 לא רצה בה נאמן וכמעט והדיח אותם למקום הרביעי ברשימה,
אחרי הרב אליעזר ולדמן. היא נלחמה אז כמו
לביאה, ובסוף מוקמה במקום השלישי.
שמואל כץ, איש־חרות בכיר, לא רצה
להצטרף לתחייה בגללה, וגם הד״ר ישראל
אלדד פרש מפעילות בה, משלא נכנס
לרשימה לכנסת ב־ 1981 במקום טוב. היא לא
רצתה בו בכנסת, כי ידעה שיהיה נואם בכיר

ממנה. כך גם עזבו כוחות רבים אחרים את
הפעילות, כמו הסופר משה שמיר, והפרופ׳
המנוח יוסף נדבה. היא רצתה בוולדמן ובש־

פט, שהיו אצלה כחומר ביד היוצר.
כל זה יש לה עכשיו, כי יובל נאמן אינומנהיג. הוא גם אינו בתמונה, כי הוא שוהה

.,א 1א כ רוניז ם
קיקיוני״
גדעון אלטשולר, לשעבר מז־כ״ל
התחייה(בין השנים 1985ל־
:)1987
אני רואה כיום את תנועת־התחייה
כתנועה חדשה־יחסית שיש בה מצד
אחד כל החוליים של תנועה זקנה,
ומצד שני -חוסר-הבשלות של תנועה
צעירה.
היא קפואה באידיאולוגיה, ומז כירה
את הקבוצות הסטאליניסטיות
שבמיפלגות הקומוניסטיות של מערב-
אירופה. כיום שייכת התחייה לזרם
המפגר והגחשל של היהדות הדתית
האורתודוכסית, בלי שום גמישות
ופשרה.
מהבחינה החברתית-כלכלית אין
לה שום בשורה ב 10-השנים האחרו נות.
היא בכלל לא מתעסקת בזה.
התחייה מדברת הרבה על התיישבות,
עלייה, חינוך -אבל אינה עושה דבר

אלנז שדלר
״חאנים בעיקר לכסאות שלהס..״

באף אחד מהתחומים הללו. למעשה
היא אינה עושה דבר, פרט להפגנות
קולניות ורעשניות, כמו שעושות הק בוצות
השמאלניות הקיצוניות.
זו מיפלגה של ״טריומוויראט״ זקן, ,
נוקשה ומתרברב.

כ ל שיטותיה הן רמייה, סילוף, תככי וחתרנות.
יותר ממחצית השנה בחו״ל, בגלל עיסוקיו
זדמדייזיירז ״

למנהיג מיספר 1קוראים ״דבק״
התנועה, ולא מנהיגה, והוא מנהיג
אותה בשלגו״רחוק מחו״ל, ובבד מפגין
את דבקותו בבל רגב של ארץ־ישראל.
מיספר 2של התנועה איצה מאפ שרת
שום פעולה בשטח, בלי אישור
של ״האח הגדול״ ,הבוחן כל דבר טוב
או רע למנהיגות, ולא לעניין.
מיטפר נ דואג בעיקר לישיבה, שהוא
עומד בראשה.
שלושתם יחד דואגים בעיקר לכיסאות
שלהם. המושג דמוקרטיה לא
קיים בתנועה, ובאופן שיטתי יש מני עה
טוטאלית של קידום הצעירים. יש
גם הצטמצמות במיספר קטן של נושאים,
ללא יכולת פסיכולוגית להשתחרר,
להתקדם ולהבין שתנועה ללא
תנועה מתמדת וזרמי מחשבה ואנשים
חדשים, מועדת לעקרות ולנסיגה.
בהיווסדה, היתה זו תנועה אלי טיסטית.
חלק גדול מהאליטה סולקה
בשיטה הישנה של המהפכנים הצרפ תים
-עריפת־ראשים.
היום אני רואה את התחייה כתנועה
אנאכרוניסטית קיקיונית, שלא היא
תביא את הגאולה לעם־ישראל.

קטע ממיכתב בכתב־ידו של רפול
.משמעת אחת הופכת כל דבר על פי...1״
ציפי מנשה, ה עו ל ם הז ה

ף קודת־המפתח בהתפתחות המשבר בה־לתחייה
היתה הצטרפות רפול אליה.
רפול סיים את שרותו כרמט״כל ב־, 1983
והקים את תנועת ״צומת״ .לקראת הבחירות
של , 1984 שהוקדמו במפתיע, החליטו
ב״צומת״ ללכת עם התחייה. במיסגרת
ההסכם בין התחייה ל״צומת״ ,שגאולה כהן
ניהלה נגדו מאבק שלא צלח, קיבל רפול את
המקום השני ברשימה לכנסת: אחרי יובל
נאמן ולפני גאולה כהן. גאולה לא השלימה
עם אובדן המקום השני, שבהתחשב בדמותו
האפורה של נאמן נתן לה את הבכורה בתחייה
עד אז. אובדן המקום השני היה ה״קאזוס בלי״
למילחמות רפול־גאולה, שהתחוללו בתחייה
בין 1984ל־. 1987
למילחמות אלה כמעט ולא היו מעצורים:
שינאה הדדית תהומית, השמצות אישיות,
פילוגים בסניפי התנועה בין גאמני־כהן
לנאמני־רפול, ועוד.
רפול התלונן על סיגנונה של גאולה כהן,
ואילו היא הכריזה שרפול אינו מתאים
לתנועה אנטי־מימסדית כמו התחייה. היא
טענה שרפול, בעזרת אנשיו, ובראשם
המזכ״ל גירעון אלטשולר, מנסה לגנוב ממנה
את התנועה.
הוועידה השנייה של התחייה, שנערכה
בקרית־ארבע באפריל ,1986 היתה תחילת
המיבחן ביחסי־הכוחות בין הניצים. בעיקבות
הוועידה נבחרה מועצה שבה הגדילה סיעת
רפול־אלטשולר את כוחה. אחרי הוועידה
נבחר אלטשולר לקדנציה שנייה כמזכ״ל,
חרף התנגדותה של כהן.
אז הורידה כהן את הכפפות ופנתה
למילחמה על השליטה בתנועה. במשך יותר
משנה היתה התחייה משותקת ונתונה רק
למאבקים בין שתי הסיעות.
העימות המכריע בדו־קרב המתמשר אירע
בעת ישיבת מועצת התחייה בנובמבר . 1987
רפול, שיכול היה לעשות סטאז׳ בפוליטיקה
אצל כהן, עשה טעות, משסירב להגיע
לפשרה על רשימה מוסכמת, והלך על כל
הקופה כשהגיש יחד עם המזכ״ל אלטשולר
רשימה אהרת למרכז, מול רשימת היושב־ראש
נאמן. רפול התייצב לעימות חזיתי מול
כל יתר ארבעת חברי־הכנסת של התחייה,
וכמעט שניצח.
133( 5091 איש) הצביעו בעד רשימת
נאמן־כהן )15( 291 ,נמנעו, ו 118( 4891-איש)
הצביעו בעד הצעת רפול. למחרת בבוקר

נאמן

רפול

גנרי,

דבק בלי כריזמה

סופיה כרוכה מאחוריה

לקח את ההימור

העביר רפול את חפציו האישיים מחדר סיעת־התחייה
לחדרו של ח״כ יגאל כהן המנוח, בן־
מושבו תל־עדשים, והכריז על הקמת סיעה
נפרדת.
הפילוג בהתחייה הפך לעובדה.
למרות שכירו היה כמחצית הכוח בתנועה,
בחר רפול בפרישה, מבלי שהתייעץ בחבריו,
שנאלצו לפרוש אחריו. בעיקבות רפול נטשו
את התחייה המזכ״ל אלטשולר, סניפים רבים,
מרבית יוצאי תנועת־העבודה, ומרבית הסטודנטים
והנוער של התחייה. מאותו הרגע
החלה בתחייה התפוררות מואצת.
אגשי המשיח
^ רט לדומיננטיות המוחלטת של
גאולה כהן לקתה התחייה בבעיות
ובמתחים רבים אחרים, שכירסמו בה מבפנים.
למשל: מנהיג חסר־כריזמה ואפור, בדמותו
של הפרופסור יובל נאמן, שנוער להיות
הדבק שבין חלקי התחייה השונים: יוצאי
תנועת־העבודה, יוצאי־הליכוד ואנשי גוש־אמונים.
היחס
למרכיב הדתי בתחייה, והתדמית
הכמעט־דתית שנוצרה לה, גם הם היוו לה
אבן־נגף.

מנהיגי התחייה, ובמיוחד היושב־ראש
נאמן, ייחסו לאנשי גוש־אמונים מישקל
סגולי רב, בשל׳ העובדה שהם ייצגו את
ההתיישבות בשטחים ונהגו להשוות זאת
ליחס העדיף שזוכה בו התנועה הקיבוצית
במערר. המגמה להקצות לאנשי הגוש
מקומות במוסרות הפנימיים והחיצוניים
(כנסת) ,בצורה בלתי־פרופורציונלית לגודלו
האמיתי בשורות התחייה, וביחס הפוך לכוחו
האלקטורלי, גרמו למתח פנימי בלתי־נסבל
בתחייה ולהפסד אלקטורלי ממשי.
צבי שילוח, ממייסדי התחייה וחבר הכנסת
העשירית מטעמה, היום ב״מולדת״ :״בבחירות
הראשונות שהתחייה הופיעה בהן ()1981
זה היה תחת המסר של,הולכים ביחד(דתיים
וחילוניים).
״הדגש הרתי של התחייה הבריח חילוניים
רבים. לעומת זאת, הדתיים לא הצביעו
עבורנו, כי יש להם שני דגלים: ארץ־ישראל
ותורת־ישראל, ואנו יכולנו לספק רק את
הדגל של ארץ־ישראל. הם לא רצו להפקיר
את כל ענייני הישיבות, בתי־הכנסת,
המיקוואות, החינוך וכר, ולכן הצביעו
למיפלגות הדתיות, או אפילו לליכוד. זאת
היתה טעות־היסוד הראשונית של התחייה
ואני התנגרתי לה. היינו צריכים להתמקד
כחילוניים, שהם 8591 מן הציבור. חוץ מזה לא
היה צריך לשבור את המפד״ל, שעקרונית
עדיין היתה בעד ארץ־ישראל השלמה. היו

צריכות להיות שתי מיסגרות נפרדות: דתית
וחילונית״.
למרות שמקרב הציבור הדתי קיבלה
התחייה רק כ״ 1091 מהקולות שלה, הרי
שבסיעה בכנסת היה כוחם רב ומשוריין1 :
מתוך ( 3חנן פורת) בכנסת העשירית 2 ,מתוך
( 5שפט, ולדמן) בכנסת ה־ , 11ו־ 1מתוך 3
(ולדמן) בכנסת הנוכחית. אנשי הגוש נתנו
לתחייה גוון שהרחיק אותה משכבות רחבות
בציבור החילוני. בעיקר־מצעירים רבים
שהזדהו עם עמדותיה המדיניות, אך לא נתנו
לה את קולם על רקע התסיסה נגר הכפייה
הדתית, שהקיפה, והמקיפה גם כיום, את
מרבית הציבור החילוני בארץ. הסברת התחייה,
שהעדיפה להישען על טיעונים אמוציונליים
ודתיים, היתה בעוכריה. אנשי הגוש
נתנו להתחייה דימוי ציבורי משיחי־מיסטי
שמיקם אותה בשולי המחנה.
אט־אט התברר שרוב חברי־התחייה ובייחוד
הצעירים ואנשי ההתיישבות העובדת אינם
מוכנים לסוג כזה של שותפות, לפיה מפסידה
התחייה את קולות החילוניים, מבלי
שזכתה בקולות הדתיים. אך הייצוג הבלתי־פרופורציונלי
של אנשי הגוש נמשך. גם בין
הדתיים לא נבחרו המוכשרים ביותר: במקום
בני קצובר, הצעיר והנמרץ, נבחר על־ידי
שליטי התנועה הרב אליעזר ולדמן, שלמרות
שזו לו הקדנציה השנייה בכנסת, גם המנוסים
(המשך בעמוד )40

הפצוע הקשה ביותר של פיגוע־האוטובוס פונה לישראלים ולפלסטינים

ת חנ ה
7זופ>ת

בנז ד ע גז
(המשך מעמ 1ד 00
היו כובשים אכזריים יותר באירופה בעת החדשה.
גם מלבד השמדת היהודים בבתי־חרו־שת
למוות, היו הנאצים כובשים אכזריים. הם
הוציאו להורג בני־ערובה, הנהיגו שיטה כללית
של חקירות בעינויים, הקימו מחנות־ריכוז
שעצם הזכרת שמותיהם עוררה חלחלה.
כל ילד ישראלי לומד דברים אלה משחר
ילדותו — בבית־ההורים, בבית־הספר, בימי
שואה וזיכרון, בכל אמצעי־התיקשורת. אם
כן, איך יתכן שמישהו מחילי צה״ל משווה את
תפקידו בשטחים הכבושים עם מעשי הנאצים?
יתכן
שזוהי תופעה שרק הפסיכולוגים
יוכלו להסבירה. אולם הציבור כולו צריך
לתת את דעתו על מחיר זה, שעכרישראל
משלם עבור המשך הכיבוש בגדה וברצועה.
אולי זהו המחיר הכבד ביותר.
הממשלה קומדיה של חלם

ביום ה׳ ,ה־ 6ביולי ,1989 עליתי לאוטובוס
405 מתל־אביב ורציתי להגיע הביתה בשלום.
תחנתי הסופית היתה חרר״המיון בחד
השומה כרגע אני שוכב בבית־החולים, כשהחלק
היחיד בגופי שמתפקד בכשירות מלאה
הוא ראשי.
מדינת־ישראל היא האוטובוס 405 שלי.
כרגע הוא מטפס בעלייה תלולה מאוד,
ומאמץ את מנועו עד קצה גבול־היכולת, כש־בקצה
הדרך כבר מהבהב השלט עם שם התחנה
הסופית — השלום.
כרגע לא ברור מי נוהג באוטובוס, אולם
מה שנראה לעין בצורה בולטת הוא עדת
פוליטיקאים המתגודדים מסביב לנהג ומנסים
לחטוף מידיו את ההגה ולדרדר את האוטובוס
אל התהום של השינאה ושפיכות־הד־מים.
עדיין
אין אנו חיים בעידן שבו ניתן לכתת
חרבות לאיתים, אך אנו חייבים להיות אמיצים
דיינו בכדי להחזיר את החרב לנדנה ולהושיט
לעם השכן את עלה־הזית.
דרוש לנו מנהיג שיידע להוציא את ישראל
ממעגל־התככים הפוליטי, ולהעלות אותה
על דרך שתראה לתושבי־המדינה את החזון,
האופטימיות והרווחה שיכול השלום להביא
למרחב.
האוטובוס שלנו ממשיך להתקדם לאיטו
במעלה התלול, אי־אפשר לעצרו. אין ברירה
בידינו אלא להגיע אל תחנת־השלום הסופית.
השלום הוא הכרח והוא יבוא.
הכלכלה שלנו נשחקת, ויחסינו הבינלאומיים
בשפל כמדינה המעורבת במילחמות
נמשכות והולכות, ונפש האומה שלנו נהרסת
מן הכוחניות הכרוכה בשילטון הצבאי ודיכוי
האינתיפאדה.
מעברו השני של ההר מזדחל באיטיות לא
פחותה האוטובוס הפלסטיני. גם בו לא חסרים
המתגודדים סביב הנהג והרוצים להעיף את
האוטובוס אל האבדון. גם בין הנוסעים נטוש
ויכוח קולני על יעד הנסיעה. צעקנים חבושי־הכפיות־האדומות
רוצים לנסוע האחד לחיפה
והאחר לעכו. חבושי־הכפיות־הירוקות, קולניים
לא פחות, רוצים לערוך טיול בארץ
כולה. אך כל שאר הנוסעים הם בסך הכל
אזרחים שקטים, שרוצים להגיע כל אחד
לביתו — זה לרמאללה וזה לשכם.
החזון של השלום חזק וגדול מכל מעשה־מירקחה
פוליטי. העולם כולו צועד לקראת
פירוק־נשק והפסקת המילחמות, ואותו התהליך
יכלול בסופו של דבר גם אותנו,
חובה גם לבני העם השני להתנער מהחלומות
הגדולים של העבר, להיות ריאליים
ולהבין כי השינאה ושפיכות־הדמים תוביל

את כולנו יחד לאבדון.
כאדם שנפגע קשה מפיגוע רצחני, אני
עדיין נשאר אופטימי ומאמין במשא־ומתן
לשלום כדרך היחידה לפיתרון הסיכסוך.
אני קורא לנוסעי שני האוטובוסים, הישראלי
והפלסטיני:
בואו נתעלה ביחד מעל שנאות העבר:
בואו נתגבר על הפחדים ההדדיים, ונבין
כולנו כי אין פיתרון אלא בסיום שפיכות־הד־מים:

לנו ארץ אחת נפלאה, ויש בה מקום
לכולנו.
בואו נדבר שלום:

אמיר אכרמסון
ביה״ח ע״ש שיבא
תל־השומר

ממשלת ישראל מודיעה:
תעודה ממשלתית זו
היא שיקדיח. נא רא
לסמוך עליה.

בפעם המי־יודע־כמה נכנסה השבוע מדי־נת־ישראל
למשבר בגלל השאלה ״מיהו יהודי״
.אולם השבוע היה זה משבר כמעט היתולי.
כל הצדדים — דתיים וחילוניים —
התאפקו בקושי מלצחוק.
באמצע עמד איש פיקח, בעל חוש־הומור
וחוכמת־החיים — השר הצעיר ביותר
בממשלת־ישראל, שר־הפנים אריה דרעי,
איש ש״ס.
חלם על חלם. המשברון התחיל, כרגיל,
בבית־המישפט העליון. זה ציווה על פקיד
מירשם־התושבים במישרד־הפנים לרשום כיהודים
אנשים שהתגיירו בחו״ל גיור רפורמי
או קונסרווטיבי.
בימים עברו, זה היה מאלץ את שר־הפנים
החרדי להתפטר. אבל ימים אלה עברו. דרעי
חכם יותר.
הוא פשוט הודיע כי חדל מלחתום על
תעודות חדשות, והורה להכניס לכל תעודה
חדשה פתק האומר כי רישום הלאום בתעודה
אינו מהווה אף הוכחה לכאורה כי הדברים
נכונים.
מאז ימי חכמי־חלם לא היה עור פיתרוך
גאוני כזה לבעייה. משמע: מדינת־ישראל
מנפיקה תעודות, וקובעת בהן עצמן כי מה
שכתוב בהן אינו שווה את הנייר שעליו הוא
רשום.
זה היה מגוחך מדי אף לממשלת־ישראל.
לכן היא פנתה ליועץ המישפטי לממשלה,
יוסף חריש. זה המציא פיתרון חלמאי עוד
יותר: תחת לכתוב שפרטים מסויימים בתעודה
הממשלתית אינם נכונים, יירשם כי
הפרטים האחרים הם אכן נכונים.
משמע: כל השאר אינו נכון.
חלם על גבי חלם.
דווקא הייחודים. אדם שאינו יוצא־חלם
היה שואל: מדוע בכלל לכלול בתעודת־הז־הות
פרטים על לאום ומעמד אישי, שאין להם
ערך?
תעודת־זהות באה לאשר זהות. היא באה
לאפשר לאדם להזדהות לפני שוטר, קופאי־הבנק
או פקיד־רישוי.
מה זה נוגע להשתייכות לאומית או דתית?
אדרבה, היהודים בכל העולם לחמו על כך
שהשתייכותם לדת היהודית לא תירשם
בשום תעודה ממלכתית. יש מדינות מתקדמות
— וביניהם דווקא אוסטריה האנטישמית
כביכול — שבהן אוסרת חוקת־המדינה
כל איזכור כזה במיסמך ממלכתי.
אם כן, מדוע דווקא במדינת־היהודים יש
רישום כזה בתעודת־הזהות?
העולם הזה 2709

1311־11
הגיוני לגמ רי. והכלמ מו ר די ובותדו*7כו

ג בו רו ודה
ן ש מחלת״נפש המתבטאת בכך שהחולה מאמץ לעצמו
הנחת־יסוד מטורפת, ובונה עליה מיבנה הגיוני בעליל.

למשל: כולם רוצים להרוג אותי. או: השכן
ממול הוא השטן. או: אני מלד ישראל.
על ההנחה המטורפת הזאת בונה החולה בניין הגיוני לחלוטין.
בניין מפואר, שבו כל חלק מתאים לשאר החלקים,
שהוא שלם ומושלם מבחינת הגיונו הפנימי.
נוצר מצב פאראדוכסלי, לכאורה, שבו עצם ההגיון שבדברים
הופר לסימפטום של המחלה. ככל שהדברים נשמעים
הגיוניים יותר. כן מצבו של החולה חמור יותר.

קוראים לזה פאראנוייה ורה. בתירגום חופשי
מאוד מהיוונית: עיוות שיפולי אמיתי.

מה שקורה עכשיו בישראל יכול לשמש לפסיכיאטר טוב
שדה־מחקר נרחב.
ך* נחת־היסוד המטורפת, המונחת ביסוד כל המחשבה
1 1המדינית בישראל, אומרת: אסור לנהל משא־ומתן עם

לא כמסקנה ממשהו. לא כתוצאה מתהליך של
ניתוח ומחשכה. אלא כהנחת־יסוד בלתי־מעור־ערת,
הקודמת לכלמחשבה.
על כל עניין אחר מותר להתווכח. לשקול את הנימוקים
בעד ונגד. לבחון אם מה שהיה נכון עדיין תקף היום.
לא בעניין זה .״אסור לנהל משא־ומתן עם אש״ף״ ,כמו
״השמש זורחת בבוקר״ ,או ״כדור־הארץ הוא עגול״ ,או ״כולם
רוצים להרוג אותי״.

זוהי הנחת־יסוד בלתי־מעורערת. היסוד לכל
דבר. ועל הנחה זו אפשר לבנות בניין הגיוני שלם
ומושלם, שבו כל פרט נמצא במקומו הנכון.
ץ^הו ההבדל בין הנחת־יסוד מטורפת לבין הנחת־יסוד
/•/שפוייה?
אדם שפוי יאמר: הנחת־היסוד שלי היא שמדינת־ישראל
צריכה להתקיים. כל שאר הדברים צריכים להישקל בהתאם
לכך. עם מי יש לנהל משא־ומתן, ועל מה, ובאיזו צורה.
או: הנחת־היסוד שלי היא שארץ־ישראל צריכה להיות
שלמה תחת שילטוננו. זהו תנאי בל־יעבור. כל שאר הדברים
נגזרים מהנחה זו. גם מילחמת־נצח.
או: מדינת״ישראל צריכה להישאר מדינה יהודית ודמוקרטית.
כל השאר צריך לנבוע מזה.

אפשר להתווכח רק על התוצאות. .

מכיוון שאסור לנהל משא־ומתן עם אש״ף,
צריכים לעשות כך או אחרת.
לחזר אחרי מלך ירדן. לחפש פלסטינים אותנטיים. להידבר
עם המנהיגים בשטחים הכבושים. לרצוח את יאסר ערפאת.
לערוך בחירות בגדה וברצועה. לא לערוך בחירות בגדה וברצועה.
לעשות חישוקים. לקנות סנאטורים אמריקאיים משומשים
במחיר טוב.
הכל הגיוני לגמרי. הגיון שכל פסיכיאטר יבחין מייד
בטיבו.

ההגיון של הגכרת ורה.

^ י ככחינת כמה מן ההסברים בכלים של הגיון נורמלי.

1למשל :״אסור לנהל משא־ומתן עם אש״ף מפני
שהוא שפך דם יהודי״.
זהו הגיון מטורף. כל משא־ומתן לשלום מתנהל עם אוייב,
וכל אוייב שפך דם — הרי אחרת לא היה כלל אוייב. ישראל
ניהלה משא־ומתן עם המצרים, ששפכו הרבה מדמנו, והיא
תקפוץ על ההזדמנות לנהל משא־ומתן עם הרודן הסורי,
שאכזריותו הפכה שם־דבר. גרוע מזה: ישראל ניהלה משא־ומתן
עם נציגי העם הגרמני, ששפך את דמם של שישה מיליון
יהודים.

<גשך

כך נוהג אדם סביר. לא כן משוגע.

ש 1געאינו מתווכח על הנחת־היסוד שלו. היא מובנת
)• 4מאליה .״כל העולם נגדי״ או ״אלוהים בחר בי״ — אלה
אינם דברים הנתונים לוויכוח. אלה הם הנחות־יסוד מובנות
מאליהן. כל השאר נובע מהן.

כך ״אסור לנהל משא־ומתן עם אש״ין.״ אין
צורך להתווכח על זה. אסור להתווכח על זה.
מגוחך להתווכח על זה. הרי זה כרור כשמש
כצהריים.

השאלה השפוייה היא: האם אש״ף יכול לקיים הסכם שנחתום
איתו? על כר יתכן ויכוח שפוי. אני מתערב על כר
שהתשובה תהיה חיובית. אבל מי מעוניין בתשובה?

אמתלה אחרת: אש״ף מפולג ומפוצל. מניין לנו
שערפאת ימשיך להיות המנהיג?

אותו הדבר בוודאי נכון פי מאה לגבי המנהיגים בשטחים
הכבושים. הם מייצגים את כל אותם הפלגים. אין ביניהם
מנהיג המקובל על הכל. אז מדוע לדבר איתם?

או: אש״ף קיצוני. הוא יציג את התנאים הקיצוניים
ביותר. כדאי לחפש מנהיגים מתונים.
הצרה היא שמעולם לא הוצג לפנינו מנהיג מתון יותר.
המומחים טוענים שערפאת הוא כיום המתון שבמנהיגיס הפלסטיניים,
ושראשי האינתיפאדה קיצוניים יותר. לכן כמובן
צריכים להרוג את ערפאת.

התשובה השפוייה לכל הטענות האלה, אילו
היוכנות,היתהפשוטהבתכלית: דווקא בגלל
הסיבות האלה צריכים לדבר עם אש״ף (במישרין
או בעקיפין, בגלוי או בסתר).
אחרת לא נדע אם אש״ף מסוגל לקבוע עמדה אחידה ומחייבת,
אם ערפאת מבטא את דעת האירען, אם עמדותיו
מתונות, אם ניתן להגיע להסכם התואם אר, צורכי קיומנו
וביטחוננו.
יש אומרים: אש״ף מייצג את כל הפלסטינים בעולם, בעוד
שמנהיגי הגדה והרצועה מייצגים רק את האוכלוסיה שם. לכן
כדאי לדבר איתם, ולא עם אש״ף.

ף כא ץמגיעים אל שיא הטירוף.
1אנחנו לא ננהל משא־ומתן עם אש״ף. לכן נשוחח עם
מנהיגי הגדה והרצועה, למרות שהם באים ברשות אש״ף,
מנהלים את השיחות על־פי הנחיות אש״ף, ומדווחים לאש״ף.
כלומר: מדברים עם זנב האריה, תחת לדבר עם האריה
עצמו. מאפשרים לאש״ף להתנער בכל עת ממה שהוסכם,
בטענה שזה לא הוסכם עימו. נשלם בסופו של דבר את כל
המחיר, מבלי לקבל את כל הסחורה.

>/ן טני ר׳טטתיס מושבי (011(1
נצסטיכס טי 0ט! 0״ ע״״

ואם זה לא מטורף — מה זה מטורף?

וכך הלאה. אפשר להתווכח על כל הנחה כזאת,
אך היא שפוייה כשלעצמה.

אילו אמר מישהו :״מהנחת־היסוד שלי נובע שאסור לדבר
עם אש״ף כי אז היה נפתח ויכוח הגיוני. אפשר לבחון את
הדברים באמוודמידה הגיוניות. מי זה אש״ף? מה זה אש״ף?
במה יכולה ההידברות עם אש״ף להועיל או להזיק?
הרי אש״ף הוא גוף הקיים במציאות. הוא מורכב מפלגים
שונים. בראשו עומדים אנשים מסויימים. פעולותיו בעבר
ובהווה ידועות. על מטרותיו ומגמותיו אפשר להתווכח. אבל
כל זה קיים בעולם המציאות.
מי שטוען כי אסור לדבר עם אש״ף — וגם מי שטוען כי
צריכים לדבר עם אש״ף — צריך להסביר מדוע, לנמק את
הדברים ולהעמידם במיבחן ההגיון.

האם שאל מישהו אי־פעם מי בחר במלך־ הו־סיין?
הבריטים בחרו בסבא שלו. מאז לא היתה
בחירה.

גם זו שטות. שום מנהיג בגדה לא יעז לדבר על
פיתרון, שלא יכלול את בעיית כל הפלסטינים.

עצססבססתגנם

למשל: מי בחר באש״ף? אף אחד לא בחר בו! אסור לדבר
איתו!
על כר כבר אמר עזר וייצמן: האם שאלנו את אנוור אל־סאדאת
מי בחר בו? זה בכלל לא היה איכפת לנו! היה איכפת
לנו שהוא יכול לחתום על שלום!

״לוח! איזה לוח!״
האמריקאים ניהלו משא־ומתן עם הוויאט־קונג, ששפכו
נהרות של דם אמריקאי, תוך כדי המשך המילחמה ומעשי־הזוועה
משני הצדדים. כך צרפתים באלג׳יריה, ועוד ועוד.
אנחנו שפכנו הרבה דם ערבי. אילו אמרו הערכים שאינם
מוכנים לדבר איתנו בגלל זה, היינו אומרים שהם מטורפים.

למעשה אומרים: מפני שאש״ף שפך דם יהודי,
אסור לדבר איתו, כדי שישפוך יותר דם יהודי. אין
צורך כפסיכיאטר כדי לקבוע שזהו הגיון מטורף.

^ שהמבקשים להלביש את ההגיון המטורף בלבוש
הגיוני יותר.
שמעתי השבוע את אחד השרים אומר: אסור לדבר עם
אש״ף, מפני שאש״ף רוצה במרינה פלסטינית, שאנחנו רואים
בה סכנה לקיומנו. וגם אם יגיר אחרת, לא נדבר איתם.

זוהי דוגמה יפה של הגיון מטורף המתחזה כה־גיון
שפוי.

ךאמתחתד ! ש ל הפאראנוייה ורה — גברת רבת־תח־בולות
— יש עוד הרבה אמתלות.

הגיון שפוי יכול להוביל לקביעה :״הבה נבחן אם מדינה
פלסטינית תהווה בהכרח סכנה לקיום ישראל. אם כן, ואם
יתברר כי אש״ף רוצה במדינה פלסטינית בצורה שתסכן את
קיומנו, לא נגיע להסכם אי1נו.״
קביעה כזאת מאפשרת בדיקה. האם נכון שמדינה פלסטינית
— כ ל מדינה פלסטינית, על כל צורותיה — מסכנת
את קיום ישראל? ואם כן, האם נכון שאסור לדבר עם כל גורם
הדוגל במדינה פלסטינית?
אני משוכנע שכל בדיקה הגיונית אובייקטיבית, בכלים
מדעיים מקובלים, תוביל למסקנה שונה מאוד. אך נניח לרגע
שזוהי הקביעה: אסור לדבר עם מי שדוגל בהקמת מדינה
פלסטינית.

אם כן, מדוע זה מוגבל לאש״ף? איך אפשר לדבר
עם מישהו ממנהיגי הציבור בשטחים הכבושים?
הרי כולם, בלא יוצא מהכלל, דוגלים בהקמת
מדינה פלסטינית. וכך גם כל מנהיגי המדינות-
הערביות.
אם הקביעה היא ״אסור לדבר עם מי שדוגל במדינה פלסטינית״
,הרי המסקנה היא :״אסור לדבר עם שום פלסטיני ושום
ערבי.״
זה נכון על אחת כמה וכמה לגבי מי שטוען כי ״אסור לנו
לוותר אף על שעל אחד מאדמת ארץ־ישראל״(אין אלוהים,
אבל הוא הבטיח לנו את הארץ כולה!) .אם זוהי ההנחה, אסור
לדבר עם אש״ף, אסור לדבר עם שום ערבי בעולם, אסור לדבר
עם ממשלת ארצות־הברית, אסור לדבר כמעט עם איש על פני
כדור־הארץ.

צריכים להישאר לבד עם הגברת ורה.

בעיות באתיקה עיתונאית אלון תבור -מגידור
תנינים דפורלים ועל התנסות מינית ראשונה
לפני שבועיים דיווחה רחל
המרחלת על הבת־מיצווה של
גלית מנדלוביץ, בתו של היהלומן
בני מנדלוביץ. סופר
כי האירוע כולו תועד על־ידי
גליון מיוחד, שהוצא על־ידי סוב
ריב לכבוד האירוע. השלם הזה
גילה שזוהי יוזמה פרטית של ה־צייר־גרפיקאי
עימנואל קיפ־ניס
ואנשי מעריב, שהשכירו את
שם העיתון למיבצע פירסומי
שהוא חדש בארץ, אך המקובל
בכמה ארצות בחו״ל. שלום רוזנפלד,
עורכו הראשי לשעבר
של מעריב, גילה את העניין
באמצעות העולם הזה, והגיב
בזעם על כך. כעת נעשים בעיתון
בירורים לגבי האחראים ולגבי
עתידו של המיבצע הפירסומי
הזה.
גם בבית ידיעות אחרונות
נעשים בירורים. לפני חודשיים
פנה איש־העסקים גיל גוט־פריד,
בעל זיכיון לאירגון תח־רות־יופי
עולמית בכמה מדינות,
אל כמה מעיתונאי הצהרון וה־שבועון
לאשה, והציע להם נסיעה
על חשבונו לפולין כדי לסקר
את התחרות הנערכת שם במיס־גרת
התחרות העולמית, המקבילה
לתחרות מיס ׳וניברס,
שבית ידיעות אחרונות הוא נציגה
בארץ. נדני מוזם, מנכ״ל ידיעות
אחרעות, הטיל וטו על הנסיעה,
מנימוקים של אתיקה מיק־צועית.
הוא טען שכתבים לא
יטוסו לחו״ל על חשבון המזמין,
מה גם שגיל גוטפריד מתחרה

\ 1ך 11דךןך * ו [ ף ן הפרופסור המכובד, ראש המחלקה הכירורגית של בית־החולים ״הדסה״
\ ו ^ 1 1 1 1 1 11 1בירושלים ורעיתו הנחמדה, היו בין מאות האורחים שסבלו מהחום
והלחות הקשים ששררו במסיבה הגדולה. אחת האורחות ניגשה לפרופסור ולרעייתו כדי לברכם
לשלום, כשבידה מאוורר״כיס ידני. הפרופסור היה בטוח שמדובר במשאף המשמש חולים אסט־מתיים,
וכבר רצה להתחיל לעוץ עצות מיקצועיות, אן האורחת העמידה אותו מהר מאוד על טעותו.
היא קירבה את המכשיר אל מול פניו, ואיפשרה לו ליהנות ממשב־אוויר משובב״נפש ומרענן.
יובל מסנר, שנאשם באונס
למעשה בשבועון לאשה. למרות
מסתבר שלא ברוך אלי
בחורה שהכיר בחוף המערבי.
האיסור נסעו כמה עיתונאים,
מקיים, ראש מועצת כפר־ירו־לטענתו
הסכימה לקיים מגע מיבטענה
שהם נוסעים על חשבון
חם, המציא את האימרה בדבר
ני איתו מרצונה החופשי. מעטים
חופשתם, ושלא במיסגרת העבוהישראלי
המצוי ״החושב שלום
יודעים שיובל וזוא בנו של רופא־דה.
כעת יש במערכת ויכוחים
עכשיו, מתנהג כמו מאיר בה־השיניים
הנודע צבי מסנר,
על נסיעה זו.
נא ומצביע בעד הליכוד ״.אלמי
שבשרותיו משתמשים מפורסאת
כותרות השבוע בכרוקייס
ציטט את הפסוק מפי בן*
מים רבים.
ניקה הפלילית תפס המוסיקאי
דרור ימיני, עיתונאי ופעיל

התנועה המיזרח אל השלום.
אחרי שעשה קאריירה בגידול
תנינים וביהלומים, החליט
אלו* תבור, בנם של העיתונאים
אלי תבור ושולה יריב
לעשות הסבה מיקצועית. תבור
בן ה־ 30 משווק בכל הארץ דג
פורל מעושן, מעדן חדש של אחד
מקיבוצי־הצפון.
העיתונאי גלבץ (״ג.
עיטור״) עיטור הוזמן לפס־טיבל־הסרטים
במוסקווה. עם
הגיעו לבירת ברית־המועצות
שוכן במלון רוסיה הענקי, בן
5000 החדרים. עיטור רצה לפרוט
את כספו, אך גילה במהרה
שהפער בין השער הרישמי לבין
שער השוק השחור גדול מאוד.
בשיחה עם עמיתים־למיקצוע
הוא גילה שקיים מחיר יותר גבוה
לדולר. עיתונאית ממדינה ערבית
שכנה, שישבה לצידו בא־רוחת־הערב,
גילתה לו שעוברי
השגרירות של ארצה משלמים
סכום גבוה יותר. עיטור נתן לה
כמה עשרות דולארים, כדי שתפרום
אותם לרובלים בשער הגבוה.
המלחין
והזמר מיקי גב״
ריאלוב הופיע לפני צעירים
על סף גיוסם. כששר את השיר
סע לאט, צעקו לו מהאולם ״מה
לאט? יש לנו עוד שלוש שנים,
אנחנו רוצים שזה ייגמר מהר, לא
לאט!״ כשהופיע בבאר־שבע ושר
את השיר סבלנות, מותק, סבלוות
צעקו לו מהקהל שזאת הסיסמה
של תושבי באר־שבע, שלמדו את
מידת הסבלנות משכניהם הבדווים.
לפני
שנה וחצי רעש וגעש
עולם־האופנה הישראלי, כש־איש־העסקים
איציק ויטונ־סקי,
הבעלים של מיפעל־האום־
נה פיצי, ברח מהארץ בהשאירו
אחריו חובות רבים. לפני שלושה
שבועות הוא חזר ארצה במפתיע,
דרכונו הופקר במישטרה וכעת
הוא נמצא במשא־ומתן להחזרת
חובותיו.
״לקראת סיום כתיבת הספר,
היתה לי התנסות מינית ראשונה,״
זאת גילה סער דניאלי
בן ה־ , 15 בנ השל פרידה דני־אלי,
שסיפרה להתבגר זה לא
פיקניק הפך לשלאגר אצל בני
הטיפש־עשרה. את הווידוי הזה
נשא סער לפני כמה חברים של
אמו במסיבה שהיא ערכה בפאב
אופנתי.

מלכת־היופי לשעבר אילנה
שושן זוכה בביקורות שלי

ה־ , 21 בנו הבכור של העיתונאי המנוח
ארל׳ה בכר מנישואיו לאנה בכר, עובד
בארכיון של העיתון ״ידיעות אחרונות״ .בועז בכר בן ה 5-הוא בנו

נימווד בכר

השני של העיתונאי, מפרשת יחסיו עס העיתונאית סימה אלה
(בצילום משמאל) .השניים נכחו בערב שהוקדש לצאת קובץ
מאמרים של בכר, שנפטר לפני שנתיים באופן פתאומי מדום־לב.

ליות ביותר על התנהגותה בפרשת
פנטהאוז, ועל הופעתה בחזה
חשוף בסרט דואר צבאי חות
אילת של דובי גל. גליה אלבין
נשאלה לרעתה ואמרה שאחרי
שהיא ראתה את תצלום החזה
של אילנה שושן בעיתונות
המקומית, היא מבינה שהיא לא
הפסידה מכך שהיא לא לקחה את
שושן לצילומים.
מי שהיה שר־אוצר בממשלה
הקודמת, משה כיסים,
סיפר השבוע לחברים שהוא בכלל
לא מתוסכל מהעובדה שאינו
מכהן עוד כשר־אוצר. כשנשאל
העולם הזה 2709

אם הוא רואה עצמו אי־פעם כמו־עמד־פשרה
לתפקיד ראש־תפנו-
שלה, השיב השר שו*א איזנו מתאים
למישרה הזאת. אבדתם חבר־הכנסת
רביץ, ראש סיעת דנל־חועדה
בכנסת, גילה השבוע שנם הוא
אוהב לשחות. חבריו לכנסת חשבו
שהוא מתכוון למיקוזז־ ,.אך
רביץ תיקן אותם וגילה שנם
לחרדים יש בריבות־שת״יד, אם
כי הנשים והגברים מתוזתציזס
בהן בנפרד. יסקב חבר־הכנסת
שמאי, נציג הליכוד בהסתדרות,
סיפר השבוע כיצד נבחר
הצוות שיעמוד בראש המערכה
על הבחירות בהסתררות. שמאי
אמר שבחר ב מי בגץ ביזושב־ראש
מטה־הבחירוח, בגלל הפופולאריות
הרבה שלו בסזידדת
לרשויות המקומיות את ח ס-
הכנסת עובדיה עלי, ראש
עיריית עפולה, הוא מזר בי וצא
רואה בו את אחד מחבריו הקרובים
ביותר, והוא בוסח בז. את תת
אלוף (מיל ),רמי דותן, מי
שהיה מועמד הליכוד בבזויוז ת
לראשות העיר חיפה זצא בחר
בגלל כושר האירגון הבדיד שלו.

| \ 1 1ךךך 1ךןך | 1איל־ההון היהודי המתגורר בלוג־
\ 11x1 1 / 11 111 11 דון, עשה מאמצים בלתי־נלאים
בדי שלא להיקלט בעדשת המצלמה. כעבור כמה דקות ניגשה אליו
כתבת ירושלמית, שלא היתה עדה לסצינה, וביקשה לצלמו בחברת

השר עזר וייצמן, שעמד בקירבתו. סרוסי הגיב בביטול, וסירב
להצטלם עם השר. וייצמן חש שלא בנוח והגיב אף הוא בסירוב
לכתבת. מאוחר יותר נודע שסרוסי לא זיהה את וייצמן, אך מקו-
רביו הבהירו שאין הוא מצטלם למען העיתונות. כעניין שבעיקרון.
סיום תפקירו כאלוף פיקוד־הד־במשך
שניות ארוכות.
רום. האלוף קיבל את פניהם של
המיזרחן הפרופסור חיים
500 קצינים מפיקוד־דרום, ששקד,
שהיה דיקן הפקולטה
שרתו עימו במהלך שלוש השנים
למדעי־הרוח באוניברסיטת תל-
שבהם היה אלוף הפיקוד. בין
אביב, נמצא כבר שלוש שנים
המברכים היו שר־הביטחון י צבארצות־הברית.
שקד נקרא ארחק
רבין, הרמטכ״ל דן שומצה
בדחיפות כדי לנהל את מכון
רון, ראש עיריית רמת־גן צבי
שילוח. כששמע את מה שמוצע
בר והבדרן מוטי גלעדי שאלו
סירב לקבל את המישרה המובגימטריה

ש״איציק מרדכי
צעת, אך במקום זאת הוא יחזור
עורר״הדין
זה פיקוד מרכז חי״.
ללמד באוניברסיטת תל־אביב
אמנון גולדברג ניגש לברך
ובמקביל ימשיך להרצות באוניאת
האלוף ואז הסתבך חפת
ברסיטת מיאמי.
החולצה שלו בדרגותיו של מרדכי
והוא לא הצליח להשתחרר
נעמי דדן דזדדד אזדליאב

ג׳ק נאצר

חובש״הכיפה, ששמו עלה לכותרות בשנים האחרונות
בקיקבנת רכישת ״הבנק הבינלאומי״ ,הגיע ארצה בחברת אשתו השנייה,
שהיתה בלי ספ ק האשת האלגנטית ביותר במסיבה רבת־משתתפים שנכחו בה פוליטיקאים
ואנשי-כספים רבים. לזסראה לבושה, לפחות, אין ספק שעיסקת־הבנק היתה משתלמת ביותר.
שבועיים חל מהפך, קישוני טוען
מזכ׳ל ההסתדרות, ישרשפלאטו־שרון
הונה וגזל אותו.
אל קיסר, נשאל על־ידי המרלפני
שלושה ימים הם נפגשו
איין איתן דנציג כיצד הוא
לצורך העניין בביתו של חבר
מסביר את העובדה שבימים אלה
משותף. קישוני החל משתולל
של מיתון ואבטלה מאות אלפי
ומאיים על פלאטו־שרון. נראה
ישראלים נוסעים לחדל. קיסר
שהסיפור ביניהם ייגמר בבית־השיב
בהתבדחות שמי שלא גומהמישפט.
רים
את החודש בארץ נוסעים
לגמור אותו בחו״ל. קיסר גם סיעוברי־אורח,
שעברו באחד
פר שכל בוקר הוא משחק טניס,
הערבים ברחוב בן־יהודה בתל־ואת
כל העצבים שלו הוא מכניס
אביב, הופתעו לראות את הפלייבכדור,
במקום בליכוד.
בוי לשעבר רפי שאולי מזנק
מעל לגדר הפונה לרחוב ועובר
במשך השנה האחרונה נרלצידה
השני. מי שהתעניין יכול
או איש־העסקים יאיר קישוני,
היה לגלות שאחיו, טדי שאובעל
חברת ייבוא־אופנועים,
לי, חיכה לו מהעבר השני עם
ואיש־העסקים שמואל פלא־כלבו,
רועה גרמני, כדי שיעזור
טו״שרון במיסעדות שונות
לו באילוף הכלב.
בתל־אביב, כשהם דנים תמיד
כל צמרת המטכ״ל חגגה
בעסקים. השניים אף הגדירו עצעם
האלוף איציק מרדכי את
מם כחברים טובים ביותר. לפני

העולם הזה 2709

11ךחךך 1ך 1ך 1בנו של שר-האוצר המנוח ומי שהיה
11 / 1 1ן ראש עיריית תל־אביב, יהושע רבינו־ 11 ביץ, קיבל לפני שנתיים זיכיון לפתיחת מיסעדה בדיזנגוף־סנטר.
לדבריו ניסו שותפיו לנשלו מזכויותיו, וכעת הוא נמצא במאבקים
מישפטיים אינטנסיביים, שהגיעו לבית-המישפט הגבוה לצדק.

חלאש:׳ שו אל׳
חדת: יהודי ת

ך* צב אומלל: שום בעייה פוליטית אינה
ניתנת לפיתתן יציב, לפיתרון של ממש,
לפיתרון לטווח של יותר מיום־יומיים או
שבוע־שבועיים. מראשית קיומה חיה ישראל
מהיד אל הפה. וזאת משום שבישראל יש סירוב
מלא לדון בבעיות״יסוד, ובלי דיון כזה
אין אפשרות לתכנן יוזמה מדינית.
קודם כל חייבים להחליט מי שייך לאומה,
ומי יהיו בניה ובנותיה מחר ומחרתיים. מדוע
יכולים צרפתים להיות גם קאתולים וגם מוסלמים,
או נם יהודים? ומדוע רשאים אמריקאים
להיות גם נוצרים וגם יהודים? ומדוע
יכולים יהודים להיות גם צרפתים או גם אמריקאים,
אבל ליהודי ישראל אין ברירה אלא
להיות רק יהודים?
מדוע הם לא יהיו גם ישראלים וגם יהודים?
למה
לא אהיה אני גם ישראלי וגם יהודי?
משום שאז יהיו אחרים, שיהיו גם ישראלים
וגם מוסלמים! זה כבר לא יתכן, לדעת
כמה אנשים.
הדיון נדחה על הסף בשאט־נפש ובכל מיני
נימוקים ותרוצים. התרוץ החזק ביותר הוא
שיש חוק נגד כל התייחסות לעצם השאלה:
יש ״חוק מיעארי״ ,האומר כי על כל אישי־

נוסחה זו באה פעם מחוגים הקרויים ״לאומיים״
,בניגוד לחוגים הידועים בשם ״ארץ־
ישראל העובדת״ .ואילו כיום רבים מיוצאי
ארץ־ישראל העובדת הצטרפו למיפלגות
שאין להם כל תוכנית מדינית, אולם יש להן
נוסחת־פלא: סיסמה גורפת: ארץ־ישראל־ה
שלמה. מה פירוש סיסמה זו?
בראש וראשונה זו תגובה ספונטאנית או
לא־כל-כך ספונטאנית לסיסמת אנשי שלום
עכשיו :״שלום־תמורת־שטחיס״ .שתי סיסמות
אלה אינן מעוגנות בתוכנית מדינית
כלשהי, ומבלי לנקוט עמדה במחלוקת
ביניהן, ניתן להסכים מייד כי יש צורך
בתנועה לאומית על־מפלגתית,שתאחה את
קרעי האומה ותמנע את הסיכון של מילחמת־אחים.
מתקבל
הרושם שיש תיקו: ארץ־ישראל־השלמה
מול שלום־תמורת־שטחים: חסידי־האינטרס־הלאומי
מול אוהבי־השלום. ומה
יעשה אדם כמוני, אדם החרד לאינטרס הלאומי
והשואף לשלום כאחד? מה יעשה אדם
כמוני, הרואה בשלום אינטרס לאומי חיוני?
מזז הבחירה, בדיוק?
אין כאן בחירה כלל, ועל־כן אין המחלוקת
אמיתית. שכן לא לאלה ולא לאחרים תוכנית

הדיון על
הבע״ה העיקוית
שרנו נדחה
בשאט־נכש

(גם לחלום יש גבולות) ,ועל־כן יהיו בארץ־
ישראל השלמה גם צברים עוקצנים וחמודים
דוברי־עברית לא־יהודיים ללא אזרחות. זה
לא אפרטהייד, כי יש מעבר מדת לדת, מעבר

פ רו ס• ,וסף אגס•
הציבור בישראל להסכים מראש כי ישראל
שייכת לעם היהודי בכללו. שכן מכך נובע
שאין ישראל שייכת לישראלים, שהאומה
הישראלית אינה בנמצא, שאין לדון בשייכות
לאומה הישראלית.
אסור בישראל לשאול מיהו ישראלי. מותר
רק לשאול מיהו יהודי.
האם זה פירוש ״חוק מיעארי״? אולי. אך
חוקים ניתן לשנות.
התרוץ הכן ביותר נגד הצורך לדון
בשאלת־היסוד של הזהות הלאומית הישראלית
הוא הטיעון כי הזמן פועל לטובתנו.
כידוע, הזמן חולף ללא השב והזדמנויות
מוחמצות. גם מי שאומרים כי הזמן פועל
לטובתנו אינם מכחישים זאת. מטרתם היא רק
להציע שלא נדון בבעיות קשות, וביניהן
בעיות־היסוד של ישראל, וביניהן בעיית
הזהות הלאומית הישראלית(מיהו ישראלי?),
תוך תיקווה שהמצב ישתנה, תחול התיישנות
הבעיות הקשות, והן תרדנה בטובן מסדר־

היום.
בדרך כלל מחיר ההתעלמות מבעייה עשוי
להיות גבוה עד מאוד: יותר שכיח המצב שבו
היעדר פיתרון יזום מאפשר קבלת פיתרון
כושל, כפי שנקרא בשפת־המחשבים. מתקבל
הפיתרון הקל ביותר לביצוע. ובדרך־כלל זהו
הפיתרון היקר ביותר במחיר של ויתור על
פריטים חיוניים של האינטרס הלאומי.
הפיתרון הנוח ביותר אך גם היקר ביותר
היה להפוך את ישראל בלא משים ובהיסח־הדעת,
למדינה דו־לאומית דה־פאקטו. והמחיר
הגדול ביותר הוא דמוראליזציה כללית,
בצורת הבעייה הדמוגראפית.
נופחת קסם
^ ש כיום המקווים שחלק ניכר מבעיות-
היסוד תיפתרנה מאליהן, כאשר הבעייה
הדמוגראפית תיפתר מאליה. הם מקווים שזו
תיפתר מאליה בעזרת נוסחת־קסם: ארץ־יש־ראל
השלמה.

מדינית כלשהי. יש תוכנית־פעולה: דרישה
להתנחלויות ויותר נשק למתנחלים, ליד
קשה, להמלצה לטראנספר, אם אפשר. יש
תוכנית־פעולה אחרת: דרישה להתאפקות,
להבעת נכונות לשלום גס תוך ויתורים
טריטוריאליים.
יש רושם של ניגוד, של ניגוד בין הריעה
הקשוחה שאסור להסכים לשום ויתור טריטוריאלי
ובין הריעה הוותרנית, שיש לוותר על
הרבה, ובכלל זה על שטחים, כדי לחתום על
כל חוזה־שלום שאולי יוצע לנו.
אך זה אינו ניגוד: איש אינו מוכן לוותר
מעבר לנקודה זו או אחרת — והשאלה היכן
הנקודה, תקבל תשובות שונות בתנאים
שונים. כל־אחד מוכן לוותר על משהו, אף על
טריטוריה, תמורת פיצוי נאות — ושוב פרטי
הוויתור והפיצוי תלויים בנסיבות.
נשארו השאלות הנוקבות: באילו תנאים?
איזה ויתור? תמורת איזה פיצוי? וקשה ביותר
השאלה הפרוצדורלית: מי ינהל את הדיון?
ובאין תשובות ברורות, אין מחלוקת.
צביים עוקצגים
אנשי־ארץ ישראל השלמה יש חלום
) — חלום יפה. נשאלת רק השאלה מי
לדעתם, סליחה, בחלומם, יאכלם את הטריטוריה
הלאומית?
בתחום החלום אין לדקדק. בארץ־ישראל
השלמה, בארץ־ישראל הגדולה, ודאי יהיו
הרבה אורחים, וחלקם ישהו בה במשך
תקופות ארוכות. יהיו בה גם הרבה תושבי־קבע
זרים, כפי שהיום כה הרבה ישראלים
יושבים קבע בנכר. נניח לאורחיט ולתושבי־הקבע
ונשאל, מי יהיו האזרחים, ומי יהיו בני
הלאום במדינה החלומית, הנכספת? האם כל
אזרחי המדינה הנכספת יהיו בני לאום אחד,
או האם יישבו בה בני שני לאומים?
תמונה אחת: אין בארץ־ישראל השלמה
אזרחים שאינם יהודים. יש בה תושבים זרים
שאינם יהודים, והם יקימו מישפחות כמובן

יותר חופשי מאשר המעבר מגזע לגזע: אבל
זה בהחלט קרוב לאפרטהייד, לפחות בעיני
העולם הנאור.
תמונה אחרת: יהיו בארץ־ישראל השלמה
אזרחים לא־יהודיים, שלא יהיו בני הלאום,
ולא ישרתו בצבא, ולא יקנו בתים בלב תל־אביב.
הם גם לא יביאו הרבה ולדות לעולם,
או שחלק מילדיהם יחוייבו לעזוב ולהשתקע
בארצות אחרות. אולי נוכל לגייס את יהודי
אמריקה כדי ללחוץ על השילטונות שם, להעביר
חוק של מתן זכות־התיישבות שם לכל
ישראלי־שאינו־יהודי ושל שלילת זכות זו
מישראלי״יהודי ואף מיהודי שנולד בברית-
המועצות.
תמונה שלישית: יהיה בארץ־ישראל
השלמה רוב לא־יהודי.
נראה לי ברור שפיספסתי: לא הצלחתי
לתאר את החלום של ארץ־ישראל השלמה;
(המשך בעמוד )20

אץ משמשת
לוויכוח ביו אוץ־
שואל השדמה
ושלום עכשיו

פשע דוביות מ או ד

עברתי השבוע חווייה כבירה. נחקרתי על־ידי היחידה
לחקירת פשעים חמורים, בחשד של ביצוע פשע חמור.
לא הלבישו לי שק על הראש, לא העמידו אותי תחת
מיקלחת של מי־קרח, לא בעטו בי בחלקים העדינים ואף לא
הרביצו לי. גם לא איימו עלי שיאנסו את אשתי, ולא שמו אותי
בתא מלא ליזול ו/או צואה.
שוטרת נחמדה מאוד, רס״ר יפה סוויסה, הביאה לי כוס־קפה
והודיעה לי שאני מואשם בכך שבניגוד לחזק למניעת־טחר,
ותוך הזדהות עם הטרור, נפגשתי עם איש הממלא תפקיד
באירגון־טרור, אחד יאסר ערפאת, בתוניס, בפברואר . 1988
כהוכחה לכך היה בתיקה גליון של השבועון הגרמני שטרן, ובו
תמונות שלי עם ערפאת הדל.

אזרח ישראל מסוייס, שאין לי הכבוד להכירו, הלשין עלי.
כלומר, הביא למישטרה את השבועון הגרמני, שנפוץ ביותר
ממיליון עותקים. הוא לא הביא את גליונות השלם הזה,
שבהם דיווחתי בהרחבה רבה על המסיבה.
אחרי שהוזהרתי כחוק שאיני צריך להשיב, מסרתי לרס״ר
סוויסה יפה את ההודעה הבאה, מרצון חופשי ובלי לחצים
גופניים מתונים.
״השתתפתי ביום ה״ 5בפברואר 1988 במסיבת־עיתונאים
בינלאומית עם מר יאסר ערפאת בתוניס. זה היה במיסגרת
המותר על פי הפקודה למניעח־טחר.
״אני רואה בהגשת התלונה נגדי מעשה של פרובוקציה
פוליטית, ועל־כן אני מסתפק בהצהרה זו ואגיד מה שיש לי
להגיד בבית־המישפט, אם יהיה צורך בכך.״
נשאלתי כמה שאלות, והשבתי על כולן :״אין לי מה
להוסיף להודעה הנ״ל׳.
זהו. הוחתמתי כחוק על ערבות עצמית בסך 1000ש״ח,
והתחייבתי חגיגית להופיע במישטרה או בבית־המישפט ככל
שאדרש.
אחרי חצי שעה הייתי בחוץ.
איזה מזל שאני לא ערבי!

וגם אדם איום
מי היה מאמין!
פראנקלין דילאנו רוזוולט, הליברל הגדול, האיש שהציל
את ארצות־הברית מחרפת־הרעב ואת העולם מזוועות הנאצים
— גזען? אנטי־שמי? שקרן? רמאיי
ובכן, כך אומר ג׳פרי וורד, שפירסם זה עתה ביוגראפיה של
האיש.
וורד היה דווקא מעריץ גדול של רוזוולט. כמו רוזוולט,
לקה בשיתוק־ילדים, ומכאן ההזדהות עימו. לכן גם החליט
לחקור את תולדות־חייו. וככל שחקר, כן השתנה רוזוולט לנגד
עיניו.
הוא קרא מיסמכים סודיים,
שמע הקלטות סודיות, ראיין
מכרים. והתוצאה כנ״ל.
רוזוולט, כך מסתבר, תמיד
הבטיח לכל אדם מה שרצה,
ומעולם לא קיים הבטחה אם
יכול היה להימנע מזה (נשמע
מוכרי) .הוא שיקר לאנשים
במצח נחושה, לעיתים בלי כל
סיבה נראית־לעין. מובן שבגד
באשתו הדגולה, אלינור, בכל
הזדמנות, שתה לשכרה וחי רוזוולט ברמה גבוהה. לא בדיוק תמונה
של ״ידיד־העניים״ ומגן ״האיש הקטן״.
אלא מהי אין כל ויכוח על כך שרוזוולט היה מגדולי
הנשיאים של ארצות־הברית בכל הדורות. ענק לעומת רונלד
רגן, שלא לדבר על ג׳ורג׳ בוש.
״הוא היה נשיא גדול,״ אומר וורד ,״אבל הוא היה גם אדם
איום ״.והוא ממשיך להרהר בקול רם :״בגלל סיבה כלשהי, זהו
האופי הנדרש מאנשים שאנחנו בוחרים בהם. אותן התכונות
הנראות אצל אנשים רגילים כליקויי־אופי, הופכים פוליטיקאים
לנשיאים טובים, ואף לנשיאים גדולים.״
על כך שתי הערות:
ראשית, התיאוריה הישנה שלי (חוק־אבנרי ,)2האומרת
שהמעלות והמיגרעות של בני־אדם הם אותן התכונות ממש,
שני הצדדים של אותו המטבע. השקרנות, שהיא תכונה
מכוערת, עוזרת לפוליטיקאי. שיגעון־גדלות, אגואיזם טוטאלי
— כל אלה עוזרים לאדם להגיע למנהיגות.
שנית, התיאוריה הכי־ישנה של התנ״ך (חוק־יותם ,)1
האומרת: רק האטד מכל העצים מוכן להיות נשיא. כל עץ

השווה משהו בורח מהתפקיד. נשאר רק העץ העלוב ביותר,
שאין לו טעם ואין לו ריח, שאין לו דבר מלבד תאוות־השילטון.
והוא הופך לנשיא גדול.

קייטנות האינתיפאדה
נניח שבימי המאבק שלנו היה איש־לח״י נוחת בגילשון
בלב מחנה הצבא הבריטי בסרפנד, הורג כמה חיילים ונהרג
במקום. מה היינו מרגישים כלפיו?
אניי משער שגם הפלמ״חניק הקיצוני ביותר, שונא לח״י,
היה משתאה מול גבורת האיש ומזדהה עימו. יתכן שיצחק
שדה היה מקדיש לו רשימה במדורו ססביב לסחרה, ואומר
שאמנם אינו מסכים לדרכו, אך שהוא גא ביהודי המסוגל
למעשה כזה.
אילו היתה חברת־אצ״ל מגיעה במכונית־תופת לשער

אודי אמדי

111111
יו 181

המיפקדה הבריטית ומפוצצת את עצמה, היו גם הגדולים שבין
שונאי״הפורשים מצדיעים לה בליבם. מי יודע, אולי היה גם
נתן אלתרמן מחבר שיר לזיכרה.
מחשבות אלה חלפו בראשי כאשר קראתי על ״קייטנות
האינתיפאדה״.
שומו שמיים! לאן הגענו! בקייטנות לילדים ערביים, אזרחי
ישראל, סומנו האוהלים בשמותיהם של הפלסטיני מליל־הגילשונים,
המחבלת שנהגה במכונית־התופת בשער מטולה
וכל. מתאבדים שהרגו יהודים.
גרוע מזה: הילדים היו שרים בכל בוקר בילאח! בילאדיו
(״ארצי! ארצי! לך כל ליבי!) שהוא מעין ההימנון הלאומי
הפלסטיני.
ואולי — אוי לעיניים שכך רואות — הונף שם גם הדגל
הלאומי הפלסטיני.
זה נורא. אבל נמצא לזה פיתרון. קצין חרוץ במישטרת
הגליל פתר את הבעייה ועצר את מי שצריכים לעצור. כמה
טוב שיש לנו קציני־מישטרה חרוצים, המסוגלים לפתור
בעיות היסטוריות. מעשה קולומבוס בביצה.
אבל מסופקני אם הפיתרון הזה אכן יחסל את הבעייה.
והבעייה היא אמיתית ועמוקה.
ילדים זקוקים לגיבורים לאומיים. מיהם הגיבורים
הלאומיים של ילד ערבי בישראל? יוסף טרומפלדור, הגידם
מתל־חי? (״טוב למות בעד ארצנו, יופטוואיומאט!) יהודה
המכבי? בר־כוכבא?
ברור שאיש־הגילשונים ונערת־התופת, שהקריבו את
חייהם למען עמם במשימות־התאבדות, מדברים אל ליבו. הרי
הם בני־עמו.
איזה שיר ישירו? כל־עוד־בלבב־פנימה־נפש־יהודי־הומיה?
איזה דגל יניפו? דגל בעל פסי־תכלת של טלית יהודית
ומגן המלך דויד?
אזרח ערבי בישראל יכול להחליט, על דרך ההגיון, שהוא
חי כאן, שעליו לשלם מיסים ולשמור על הסדר, להיות נאמן
למדינה ולחוקיה. החלטה רציונלית, נבונה ושקולה. כמעט כל
האזרחים הערביים בישראל חושבים כך.
אבל מה ביחס לרגש? מה ביחס להרגשת־השייכות? מה
ביחס לגאווה האישית והלאומית, שכל אדם זכאי לה וזקוק

האמת הפשוטה היא שלא הנחנו לשום אזרח לא־יהודי
בישראל לחוש שהוא שותף במדינה, גם אילו רצה בכך. החוק
אומר שזוהי ״מדינת העם היהודי״ ,ואינו מזכיר כלל את קיומו
של ציבור גדול מאוד של אזרחים בעלי לאומיות אחרת. כל
איש־ציבור ערבי, המבקש להקים רשימה בבחירות לכנסת,
חייב להסכים לקביעה זו.
יש חלל בליבו של כל אזרח ערבי בישראל. ושל כל ילד
וילדה, נער ונערה, על אחת כמה וכמה.
אם ישראל רוצה למלא חלל ריק זה, עליה לשנות לחלוטין
את גישתה לאזרחיה הערביים. לא, חוששני שגם קצין־
המישטרה השאפתני ביותר בגליל לא יעזור.
יעזור רק השלום. אז יהיה מצבם של האזרחים הערביים
בישראל כמצבם של האזרחים היהודיים בארצות־הברית,

הנאמנים לארצם ושבקייטנות שלהם מניפים את דגל־ישראל
ושרים את כל־עוד־בלבב.

האיש שניסה לברוח
אברהם שטרן נהרג בידי שוטרים בריטיים כאשר התגלה
בדירת־גג בתל־אביב. הם ירו בו במקום, מפני שבעיניהם היה
משתף־פעולה עם הנאצים וטרוריסט מסוכן. רישמית הודיעו
כי האיש נורה בשעה שניסה לברוח. אצלנו קראו לזה רצח.
מאז אני אלרגי לסיפורים על אנשים הנהרגים בשעה שהם
מנסים לברוח.
סיפור בעיתונות: ארבעה אנשי שב״כ במכונית בעלת לו־חיות־זיהוי
מהשטחים הכבושים זיהו ברחוב ברמאללה צעיר
הידוע כפעיל האינתיפאדה. לפי ההודעה הרישמית, האיש
ניסה לברוח, נורה ונהרג. באמת.
הפיתרון השתתפתי בסימפוסיון שנערך בירושלים לזכר צבי דויטש,
פעיל־שלום בולט שנפטר ממחלת הטרשת. הנושא היה
הפאשיזם, וכמה פרופסורים, מומחים למיקצוע, דיברו על
הפאשיזם בגרמניה וביפאן בזמנו. ממני ביקשו לדבר על סכנת
הפאשיזם בישראל.
אחרי ההרצאות בא תור השאלות וההערות. הקהל היה
מצומצם, וכלל כמה מן הראשים הטובים ביותר בקהילה
האקדמית.
אחרי שהתווכחנו על האפשרות שהפאשיזם ינצח גם
בישראל (הבעתי את דעתי שיש לכך סבירות נמוכה, אף
שהסכנה קיימת) קם בירמן באולם ואמר :״אני בכלל לא
מודאג. שתי המדינות שבהן ניצח הפאשיזם, גרמניה ויפאן, הן
כיום מעצמות כלכליות גדולות. גם איטליה פורחת. אחרי
שהפאשיזם דחף אותן למילחמה והן נוצחו, הן קמו מההריסות
וחוללו נס כלכלי. אולי זה גם הפיתרון בשבילנו?״
אמאקיקא קראתי בעיתון מודעת־אבל לזכר נלי קיקא, וזה העציב
אותי.
אני רוצה להצדיע לזיכרה.
באמצע שנות ה־ 60 היכרתי בטיסה לפאריס דיילת בשם
שרה קיקא. בו במקום התאהבתי בחיוך הזורח שלה — חיור
שופע של ארם אוהב־בריות,
האוהב לתת לזולת.
שוחחנו בשעת הטיסה,
והבטחתי לבוא איתה למוסיאון
הליבה זה כשלעצמו מעיד על
כוח־השיכנוע שלה, כי מעולם
לא הייתי בל1בר לפני ואחרי

אחר־כך היא נישאה לכלכל
אל־על, איש הגון וקשוח, ושרה
קיקא הפכה שרה ברוורמן.
אחר־כך התגרשו, והיא הפכה
שרה רמון. אז גם היה לה רעיון
מבריק: מכיוון שהדבר הגורם
לה הכי־הכי הרבה הנאה בחיים הוא לתת מתנות לאנשים,
מרוע שלא תהפוך זאת למיקצוע ותפתח חנות למתנות? כך
עשתה.
כעבור כמה שנים פגשתי את שרה רמון בחברת המדען
הנודע, הפרופסור מיכאל סלע, נשיא ם מן ו״צמן. השניים נראו
לי כזוג־יונים, והייתי בטוח שהם ידידים ותיקים מאוד. הסתבר
כי נפגשו בראשונה כ־ 20 דקות לפני זה. כעבור כמה ימים
התחתנו. שרה קיקא הפכה שרה סלע. השדכנית היתה לילי
שרון, המצטיינת בכגון אלה.
אחר־כך הוזמנתי כמה פעמים למסיבות בממן!״צנון. שרה
סלע הגיעה לשיאה כמארחת. גדולי הארץ וגדולי העולם
נפגשו בבית־הנשיא במכון.
בכל אותן המסיבות, בין השרים והאישים הבינלאומיים
והסופרים והמדענים המפורסמים, ישבה לה בשקט אשה
קשישה, שהיכרתי אותה כשאר היכרתי את שרה סלע. היתה
זאת אמה, נלי — אשה פשוטה, עממית, חכמה, שפירנסה
לבדה את בנותיה במשך שנים ארוכות וקשות בעבודתה
בתופרת. היא נולדה במצריים. אביה של שרה היה גורגי
(ולא גרוזיני, כפי שהעיר בצדק ח״כ אפריים גור) ושמו היה
קיקאשווילי.
מכל התכונות היפות של שרה סלע, זאת נראתה לי התכונה
היפה ביותר. היא דאגה לשתף את אמה בכל הנשפים
והמסיבות של גדולי האומה בביתה. נשים אחרות השאירו את
אמהותיהם מאחורי הקלעים, כשערכו מסיבות למי־ומי. לא
שרה.
חיבבתי מאוד את נלי קיקא. בשנים האחרונות היתה לה
נחת רבה מבנותיה, שפיצתה אותה על הימים הקשים.

!הלאום: ישראלי
(ממשך מעמוד ) 18
לא הצלחתי אף לתאר את האוכלוסיה שלה.
האופציות שהזכרתי אינן מן הנעימות ביותר.
ואכן רק בגלל הסיבה הזאת, בגלל הבעייה
הדמוגראפית, לא סופחו השטחים הכבושים
לישראל מייד אחרי מילחמת־ששת־הימים
בשנת ,1967 כאשר היה אפשר לספח אותם
מבחינת החוק הבינלאומי ומבחינת
דעת־הקהל במערב, ואף מבחינת האוכלוסיה
המקומית שהיתה לפני־כן תחת כיבוש שנוא.

יש לי
חלום
^ ולי אני עושה מהומה על לא
מאומה. מה מצוקתי? אחרי הכל, כבר היום
אי־אפשר לתאר את האוכלוסיה הרצויה.
הבעייה אינה של גודל הטריטוריה. הבעייה
היא מי ברצוננוישיהיה תושב, מי שיהיה אזרח,
מי שיהיה בן הלאום? למה אנו שואפים
מהו החלום שחולמים הנועזים באשר לאוכלו־סיה
כאן?
יש האומרים שהציונות לא תתגשם במלואה
עד אשר כל היהודים יישבו פה, וכל היושבים
פה יהיו יהודים. יפה. ואמנם, אזי תיפתר
הבעייה הלאומית, שכן אז יהיה מותר ואף
מומלץ לומר כי אנו גם יהודים וגם ישראלים,
יהודים על־פי דת, על־פי השתייכות אתנית
ודתית וקהילתית, וישראלים על־פי שייכות

כבני אותו לאום.
אך אין הופכים חלום למציאות? אם הח־ -
לום מדיני, אזי דרושים צעדים מדיניים, החל
מוויכוח ציבורי בשאלות לאומיות. ויש לשאול
תחילה, מה ההבדל בין האזרח לבין בן־
הלאום? מדוע יכול מוסלמי להיות אזרח־ישראל,
אך לא בן־הלאום הישראלי? ומה המחיר
לכך? מה הסטאטוס החוקי של אזרח שאינו
בן הלאום? האם אסור לו לשמוח בחג־העצמאות?
האם יש עוד פרטים שהוא מפסיד,
מלבד השימחה הזו? ומה יעשה בן הלאום
העצוב ביום־העצמאות? האם ייחשב כאזרח
ללא לאומיות?
הסופר א.ב. יהושע אומר שבן־הלאום.מרגיש
יותר שלמות בארץ־ישראל מאשר האזרח
שאינו בן־הלאום. האם הרגשה זו היא עניין
מדיני או תרבותי? האם הרגשה זו מעוגנת
בחוק? כיצד דואגת ממשלת־ישראל, וכיצד
על ממשלת־ישראל לדאוג לכך שהסופר היהודי
כאן ימשיך להרגיש יותר בבית מאשר
הסופר האחר? התשובה ברורה: הממשלה תספק
יותר תמיכה לתרבותם מאשר לתרבות
האחרים.
האם בכך תיפתר הבעייה? האם נסתפק
בדרישה שהממשלה תתמוך בתרבות יהודית
יותר מאשר בתרבות מוסלמית, יותר בתרבות
עברית מאשר בתרבות ערבית? כל עוד הב־עייה
הדמוגראפית תמשיך ללחוץ לא יהיה
בכך די, כמובן.

פרין באים הכספים שהתן פשה 7 *7

1ם סימם1 ,ם עשה מעשה־סדזם 01 ,הזריק

^ ח ד לוי תרם ללא ספק למה שקרה לו.
1דרור לוי גם אינו טלית שכולה תכלת.
הוא הורשע ברצח קשישה תוך כדי שוד,
ונשלח למאסר־עולם. אבל גם השופטים
המחמירים ביותר לא היו גוזרים עליו עינויים
רימיוניים כל־כך, בתא הכלא שבו ישב עם
משה לוי, מזריק־הנפט.
לנאשם ולקורבנו יש אותו שם־המישפחה,
לוי, דבר שאולי עורר בהם את רגש־הקירבה
הראשוני.

פרופסור אגסי
איך ירגיש א.ב.יה 1שע לא־יהוד׳?

לארץ זו ולא לגולה ולא לפזורה, ללא אזרחות
מדינה אחרת — שייכות לאומה היושבת
בציון, בנים ובנות לאומה הישראלית. אם כך
המצב, הרי שעד שיבוא המשיח אסור לי
להיות בן האומה, אבל מותר לי לחלום על
ארץ־ישראל השלמה.
אני מוחה. מדוע מותר לי לחלום על ארץ־
ישראל השלמה, ולא לחלום על זהות לאומית?
מדוע רק חלום זה שמור לימות־המשיח?
מדוע אסור לחלום היום על ימות־המשיח,
שבהם תהיה לי, לכל הריעות, גם זהות דתית
וגם זהות לאומית?
אני רוצה לחלום על זהותי הלאומית עכשיו.
אני מסרב להשאיר את הלאומיות כמונופול
למי שחולמים על טריטוריה בלבד, ואני
מרשה לעצמי חלום הכולל זהות לאומית:
יש לי חלום. יש לי חלום שאני יהודי בזהות,
הדתית. והתרבותית והאתנית, ושאני
ישראלי בזהותי הלאומית.
יש לי חלום שישראל תהיה מדינה יהודית,
כפי שצרפת היא מדינה קאתולית — שחלק
מבני האומה ומבנותיה לא יהיו שותפים לדת
האומה, ושלא יהיה בילבול בין הזהות הדתית
של האזרחים וזהותם הלאומית. בדרך כלל
יהיה בן האומה גם בן הדת הלאומית. לא
תמיד.
יש לי חלום שתבוטל ההפלייה בין
ישראלים־יהודים לבין ישראלים בני דתות
אחרות, שאלה ואלה יהיו אזרחים שווי־זכויות

דרושה ללאום לא רק טריטוריה ברורה,
אלא גם שייכות לאומית ברורה: אם נחליט
שלאומיות ואזרחות כאחת מביאות איתן
שרות צבאי וזכות־הצבעה למוסדות הלאומיים,
יהיה המצב כבר יותר ברור. זה לא פית־רון
מלא, אבל צעד קדימה: מי שלא אמין עלי
כדי לשאת נשק לא אמין עלי כדי להצביע:
הצבעה היא פעולה מדינית יותר חשובה
מאשר החזקת נשק: גם טרוריסטים נושאים
נשק, אך זה לא מקנה להם זכות־בחירה: חשיבות
החזקת הנשק היא בלגיטימיות שלה, וזו
נתונה בידי המחוקק.
כיצד אנו מכירים בזכות ישראלים־
שאינם־יהודים לחוקק, אך לא לשאת נשק?
כל־עוד לא נדון בשאלה זו, לא נבין כיצד
יכלה לעלות בציבור הדרישה להעניק עצמאות
צבאית ליהודים תושבי השטחים הכבושים,
למרות שבכך יש סיכון של מילחמת־אחים.

נהיה ישראלים בלאומיותנו ויהודים
בדתנו, אז בהכרח יהיו גם ישראלים בלאומיו־תם
שאינם יהודים בדתם. זו הפרדה בין זהות
דתית וזהות לאומית, שתביא הבהרה רבה ותפתח
פתח לפיתרון סביר. שכן זהות לאומית
ברורה תאפשר דיון בשאלה הטריטוריאלית
באורח יותר סביר ויותר שקול, שיאפשר חיפוש
דרכים להשיג את מטרותינו הלאומיות,
כולל שלום ושלווה בגבולות יציבים ובטוחים.

, 19 שעבדה כמטפלת בבנותיו היתומות
של לוי, ובעמוד־השידרה שלה נתגלתה
מורסה מוזרה שלא היה לה כל הסבר רפואי,
התחיל המעגל להיסגר. הרופאים, שניסו
להבין את המחלה המוזרה של סוזאן, לקחו
דגימות מהמורסה וניסו לגדל תרבית, אך לא
הצליחו. שום חיידק או וירוס חדשני לא
התגלה שם. כמויות גדולות של מוגלה נוקזו
מהמורסה, ולבסוף היה צורך בניתוח שגרם
לפגיעה בחוט־השידרה. הצעירה היפה נותרה

מדוע נחנו ש־לטונווז הכלא ר״טזויק
השט״ גישה חונשית לחומרים ועילים
ולמזוקים? הרשלנות גומה לאסון נוסף
אי רו ה ארון
משה לוי, מזריק הנפט, הוא בן .38 דרור
לוי, ידידו הצעיר וחברו־לתא, הוא בן .30 בין
השניים נקשרו יחסי־רעות כבין אב ובנו. הם
גם נהגו לכנות איש את רעהו ״אבי״ ו״בני״,
למרות שהפרש הגילים ביניהם הוא שמונה
שנים בלבד.
קשה לשכוח את משה לוי, האיש שנידון
לעונש החמור ביותר במדינת־ישראל 46 ,
שנות מאסר־בפועל. הוא הורשע בכך שגרם
למותה של אשתו, אילנה, ולשיתוקה של
ידידתו, סוזאן אמויאל. הוא הורשע ב־1983
בעבירות הללו שביצע בדרך שלא היתה
מוכרת עד אז. הוא הזריק לנשים חומרים
שונים בשנתן, ובכך גרס להתפתחות מורסות
נוראות בגופן.
כאשר רצתה אשתו, אילנה, אם שתי בנותיו,
לעזבו, התחיל להזריק לה נפט, וכאשר
חלתה ואושפזה בבית־החולים, טיפל בה במסירות
שהרשימה את הרופאים וקרובי־המיש־פחה.
אילנה
מתה בסופו של דבר ממורסות שהתפתחו
בריאותיה. הרופאים נותרו חסרי-
הסבר לסיבת־המוות, והתעלומה רדפה אותם
זמן רב.
רק כאשר אושפזה סוזאן אמויאל, צעירה

משותקת ממותניה ומטה. אך גם אז המשיכו
מורסות גדולות לפרוח ברגליה, ולהתמיה את
הרופאים. רק אחר־כך התברר כי משה לוי
המשיך להזריק חומרים שונים לתוך רגליה
המשותקות, והיא לא הרגישה את הדקירות.
בניסיון נואש לפענח את המחלה, שלחו
הרופאים דגימה לחו״ל, כדי לברר אם מדובר
באיידס, מחלה שאז רק התגלתה בעולם.
אולם גם התשובה לכך היתה שלילית.
כאשר התברר לרופאים כי הקשר בין שתי
הנשים, אילנה וסוזאן, הוא הגבר המשותף
שלהן, נשלח גם הוא לבדיקות רבות, כדי
לברר אם אינו נושא מחלה קטלנית חדשה,
אך מאומה לא התגלה אצלו.
פריצת־הדרך באה בצורה הפשוטה ביותר.
כאשר נוקזה אחת המורסות בגופה של סוזאן,
הריח הרופא ריח־נפט. הוא שלח את הרגימה
למעבדה, ושם אמנם נמצא נפט במוגלה.
מאותו הרגע נכנסה המישטרה לתמונה.
ללוי היה כבר עבר פלילי, אבל רק בעבירות־רכוש.
בהיותו חשמלאי מוכשר ביותר, היה
מתקין מערכות־אזעקח בבתי־עשירים. באחד
המיקרים פרצו גנבים לדירה שבה הותקנה
מערכת כזו, וגנבו אוצר של ציורים מקוריים
יקרים מאוד. כאשר נתפסו הגנבים, הצביעו

מזד ״ ד, הנפט הכלוא, לאהוב?!,

מסוס מויי״אדס 1110011׳

על משה לוי כעל האיש שמסר להם את סוד
מערכת־האזעקה ושיתף איתם פעולה. הדירה
שנפרצה היתה דירתו של ארנון מילצ׳ן
בהרצליה, וחלק מהתמונות נמצאו והוחזרו

כאשר השתחרר משה לוי מהכלא וחזר
הביתה, הודיעה לו אשתו שהיא רוצה להתגרש.
הוא לקח אותה לטיול בשווייץ, התחנן
לפניה שלא תעזוב אותו, ולבסוף התחיל
להזריק לה נפט וחומרים אחרים, אחרי
שסימם אותה והרדימה. כתוצאה מזריקות
אלה מתה אילנה ביסורים נוראים, מבלי
שהרופאים ירדו לפשר מחלתה.
כאשר הכיר לוי את סוזאן, שעבדה כפקידה
אצל אייל־המיסעדות מנפרד כץ, שיפנע
אותה להיות המטפלת של בנותיו והחל מחזר
אחריה במרץ. אולם סוזאן הצעירה והיפה
סירבה לו. אז לקח גם אותה לטיול בשווייץ,
סימם אותה ואנס אותה. כאשר ראה שהיא
נשמטת מידיו, התחיל להזריק גם לה חומרים
שונים וגרם למחלתה.
לאחר שהרופאים איתרו את ריח־הנפט,
העלו חשר שידו של לוי במחלתה של סוזאן.
המישטרה התקינה בחדרה של סוזאן ראי,
שהיה בעצם חלון סמוי, ומאחוריו ישב שוטר.
גם טלוויזיה במעגל סגור הותקנה בחדר,
ושוטר לבוש מדי־רופא שהה דרך־קבע בחדר
הרופאים.
״נדמה היה לנו שלוי נהנה לשחק איתנו.
אני חושב שהוא היה כל הזמן צעד אחד
לפנינו. הוא ידע על כל המלכודות, ונהנה
להתחרות במישטרה ולצאת מנצח,״ סיפר
רופא שעבר במחלקה באותו זמן.
לוי טיפל גם בסוזאן באותה מסירות שבה
טיפל באשתו. הוא היה מחליף את חיתוליה,
רוחץ אותה ומביא לה מתנות רבות. גס
להוריה נתן כספים ומתנות. המישטרה התחילה
לחשוד שללוי יש חשבון־בנק בשווייץ,
מהכספים שהשיג במעשים פליליים. הטיולים
שערך לשווייץ עם אשתו וגם עם סוזאן רק
הגבירו את החשד. אולם המישטרה מעולם לא
הצליחה לגלות את מקור הכספים.
גם אחרי שיתוקה של סוזאן המשיך לוי
לבקש את ידה, והיא המשיכה לדחות אותו.
לבסוף זייף מיכתב בשמו של הרבי מלובא־ביטש,
שבו נאמר שסוזאן תרפא רק אם
תינשא ללוי. כאשר גם זה לא הצליח וסוזאן
דחתה אותו סופית, אירעה לפתע הפסקת־חשמל
כללית במחלקה בבית״החולים, נשמעה
צעקה, וכאשר תוקן החשמל התגלה לוי
הדואג במקומו הרגיל, ליד סוזאן. הצעירה
היתה בפאניקה, עינה היתה צרובה ואדומה
והתברר שבעלטה שפכו עליה חומצה. בידיו
של לוי לא נמצא שום דבר המעיד על
שותפותו במעשה. לבסוף עלו השוטרים על
הגג ושם מצאו מזרק, ובו שרידי חומצה.
המזרק הושלך על־ידי לוי מחלון חדרה של
סוזאן, ונחת על הגג.
כאשר נעצר לוי, הוא סירב לשתף פעולה.
רק תרגיל, שהוצע על-ידי פסיכולוג, הצליח
לשבור אותו ולהוציא מפיו הודאה. לוי
הובל בליל־חורף סוער לקיברה של אילנה.
ושם, כשהוא מושבע בחייהן של בנותיו,
התפרץ בבכי וסיפר את סיפורו. מאז במשך
זמן ממושך, לא הפסיק לוי לכתוב גירסום
שונות של סיפורו. הוא התגלה כחובב כתיבה,
ושלח גם להשלם הזה 22 עמודים כתובים
בכתב־ידו, שבהם סיפר את סיפורו לפרטי
פרטים.
התובע עוזי סברין שרטר ז״ל, העלה כעדה
ראשונה על דוכן־העדים את סוזאן, הצעירה
היפה והבוכיה בכסא־הגלגלים המסה את
לבבות השופטים, והוסיפה בוודאי שנים רבות
לגזר־הדין. הסניגורית, נירה לידסקי, הביאה
להגנה את תיסמונת הברון מינכהאוזן, סוג

מסויים של מופרעות נפשית, אולם בית־המישפט
לא קיבל זאת. על לוי הוטלו 46
שנות־מאסר, שהן בעצם מאסר עולם וחצי.
אי־אפשר היה לשכוח את לוי, לא רק בגלל
מעשיו הנוראים ועונשו הכבד, אלא גם בגלל
פרצופו התמים והחביב, שנראה מנותק ורחוק
לגמרי מהמעשים המיפלצתיים.
בכלא הצליח להשיג תנאים מיוחדים בגלל
כישרונותיו הרבים בתיקוני־חשמל, ובגלל
חריצותו הרבה. כמתחזק החשמל היתה לו
גישה חופשית לכל מחלקות הכלא. הוא התנדב
לנקות את המרפאה ולעבוד במיפעל־הצי־לום
והגראפיקה בכלא. שם היו חומרים שונים,
כמו טרפנטין וצבעים.
באגף ו׳ בכלא רמלה, שם היה כלוא, הכיר
משה לוי את דרור לוי, שהיה כלוא גם הוא
באותו האגף. השניים התיידדו, והחלו רואים
עצמם בני־מישפחה. המבוגר השפיע כל טוב
על ידידו הצעיר. מזריק־הנפט נתן כספים

לאמו האלמנה של דרור, והזמין אותו לגור
בתאו.
על פי כתב־האישום, שהגישה התובעת
שלומית אריאל, חזר משה לוי לתבנית הקבועה
של יחסיו עם האהובים עליו. הוא סימם
את דרור ועשה בו מעשי־סדום. באחת הפעמים׳
באפריל ,1988 החדיר סיכת ביטחון חם-
רת־ראש לתוך איבר־מינו של דרור, כשהצי
עיר היה מסומם. דלקת קשה התפתחה באיבר־המין
של דרור, ורק תמונת רנטגן גילתה
לרופאים הנדהמים את הסיכה חסרת־הראש
התקועה עמוק עמוק בצינור השופכה של
האסיר.
גם אחרי שהוצאה הסיכה מגופו של דרור,
הוא הוחזר להתגורר בתא אחד עם מזריק־הנפט,
שנתן כספים לאמו האלמנה ושטיפל
בדרור במסירות מעוררת הערצה.
באוקטובר 1988 התגלו מורסות גדולות
ומוזרות בגופו של דרור. אחת מהן התפשטה

מהמותן ועד הירך, ובעת ניקוזה הוצאה
מתוכה כמות של שני ליטר מוגלה. רק אז
נזכר מישהו בעבירותיו של משה לוי, ובכינויו
״מזריק הנפט״ .הרופאים הצליחו להציל
את חייו של דרור, שעמד על סף המוות, ומשה
לוי נעצר ונחקר.
גם בשלב זה, אחרי שחייו ניצלו בנס, לא
האמין דרור שידידו וחברו־לתא, משה לוי,
הוא שעשה בו את המעשים הנוראים הללו.
בבקשת־המעצר עד תום ההליכים, שהגישה
התובעת, כתבה :״משה לוי מהווה סכנה
לחיי ארם ולביטחונו ״.חבל ששילטונות הכלא
לא זכרו זאת בעוד מועד. יש לשער שאם
דרור יגיש תביעת־נזיקין נגד המדינה, יזכה
בסכום גרול.
אין אמנם עונש מרתיע לאדם שנידון כבר
קודם לכן ל״ 46 שנות־מאסר, אבל אולי יבינו
שילטונות־הכלא שאסור לצרף ב חוג לתא
המאסר של משה לוי בעתיד.

קורבן אמויאל בבית־המישפט ()1983
נם סיסם, נם• אנס1 .ם הזריק נפט

תו ילדות הוא תסריט הדאגה האמהית
בטבע היא בוי
אינטוס קו של
נואיות. אבד
יש גם!(יקוים
אחדים.

האס 3 1י ת
^ הרי שנודע לי במאוחר, כי בעוד שנ
הייתי אני שקוע בעלילותיהם המסעירות
של גיבורי אי־הנוטסון, הלב. אוליבר
טוויסט. הלורד פונטלח׳ ,תום ש״ר, נסיכים
בהירי־עיניים הנאבקים במכשפות מרושעות,
ואבירים שלופי־חרב המושיעים עלמות־חן
ממירות אפלות, היו עסוקות הילדות בענייניה
של אן שרלי, ילדה צנומה (בלשון
מתונה) ,אדמונית(בלשון נימוסית) ,עקשנית
(בלשון־המעטה) ,ומעל לכל — פטפטנית
כפייתית, מאניפולטיבית מאין־כמוה ורב־אמן
בסחטנות ריגשית.
זהו, עכשיו, אחרי שסילקנו חשבון ארוך
עם הבנות, עוד מהזמן שהן העדיפו ליוד
שושים מיסתוריים וציחקוקים מעצבנים על
מישחקי־בנים, ואחרי שהפסדתי על בטוח את
100 הנקודות שאסתר זנדברג (העיר 21 ,
ביולי )1989 העניקה לבעלה בגין הדמעות
ששטפו את פניו כשצפה באסופית, אפשר
לגשת לסרט עצמו.
למרבה ההפתעה, הסרט מסוגל לרגש (5
נקודות בסולם זנדברג) .אם כי לא בהכרח
בקטעים המוחזקים על־ידי הבנות כשיאים
דראמתיים, למשל, כאשר אן שרלי צובעת
בירוק את שערה האדום(מינוס 10 נקודות) או
כאשר היא מפעילה, בפעם המי־יודע־כמה,
את המסחטה הריגשית שלה כלפי מרילה —
״את לא רוצה אותי, כי אני לא בן מינוס

סיפורה של אן שרלי, גיבורת סיפרה של
לוסי מור מונטגומרי, מרגש, כי הוא עשוי
מהחומרים הנכונים של סיפרי־ילדים. הוא
מצליח ליצור אמפאטיה כלפי חיוניותה
העצומה של ילדה יתומה, רזה, בעלת ראש־גזר,
שהתייתמה מהוריה בהיותה בת שלושה
חודשים, ששהתה בבתי־יתומים, שהתנסתה

קווין סולי בן
בחיי שיפחה חרופה במישפחה אומנת מרושעת,
ואף־על־פי־כן, כשהגורל מזמן אותה
בטעות לחוות ״הגגות הירוקים״ באבונלי
הקסומה, היא מצליחה, למרות תנאי־הפתיחה
הקשים, לשמור על כבודה ועל יושרה ועל
גאוותה ועל כנותה ועל חברות נאמנה׳ ועל
מסירותה כלפי אותם מבוגרים המעניקים לה
— בראשונה בחייה — חום, דאגה ואהבת־אמת.
ובאמת,
איך אפשר לא ללכת שבי אחרי
הדימיון המופלג שלה, הנושא אותה לקאמ־לוט
הקסומה, העורך לה מסע־הלוויה מפואר
על מימי־הנחל, ושוזר למענה, חדשות לבקרים,
עלילות רומנטיות והרפתקות מסמרות־שער?
הדימיון
הוא אכן הידיד היותר־נאמן והיו־תר־קרוב
של אן שדלי, אך אין זה דימיון
מופנם, חולמני ומנותק מהמציאות. פיית־הדימיון
של אן היא דברנית כפייתית, המייצרת
נאומים נמלצים, בקשות־סליחה והכאות־על־חטא
— שכמותן אפשר לשמוע מניח־נים־למוות,
רגע אחד לפני — וידויים נשגבים,
הצהרות מלודראמתיות (״חיי הם בית־קברות
לתיקוות״) ,קביעות קורעות־לב(שערי
הוא ״הסיפור העצוב של חיי״) ועוד כהנה
וכהנה הבטחות ושבועות חגיגיות, באשד
אדיר של מילים, ללא פסיק ונקודה ביניהם,
ששום סכר לא יכול לעמוד בפניו.
אן שרלי נוהגת מרגע הופעתה כמי שהחיים
והמוות בידי לשונה. שלא יהיה ספק
בדבר, האסופית אינה היתום הסטריאוטיפי:
חסר־אוניס, פאסיבי, כנוע ומשלים עם גורלו.
היא ילדה ערמומית, נבונה ומאניפולטיבית
באורח קיצוני, מודעת היטב למצבה ולנתוניה
הנחותים בחברה צבועה, שמרנית, חסודה,
האמונה על מישמעת חמורה, והרואה ביתום

גילברט, אן ודיאנה ב״האסופית״

חום !דימיזן

יצור נחות, נחשל ומעל לכל — כוח־עבודה
זול, הנדרש, בכל מצב ובכל תנאי לגלות
הכרת־תודה, על כי נגאל בטוב־ליבה של
המישפחה האומנת מקדרותו של בית־הי־תומים.

הורות
בטבע
חסה האכזרי של החברה ליתומים
הוא אחר המוטיבים הפופולאריים בספרות.
שנתו של מי לא נדדה מהתהפוכות
המרות שעברו על אוליבר טוויסט?
היתום הוא לעולם הקורבן האידיאלי
להתאכזרות ולניצול, כי אין לו מגן. וגם
כאשר הוא נאסף על־ידי מישפחה אומנת, הוא
נשאר לעולם בן־מישפחה נחות, משולל זכו־יות־ירושה,
שהרי אין הוא נושא גנים מיש־פחתיים,
ועל־כן אינו יכול להמשיך את
שושלת המישפחה.
המעניין הוא שדווקא אצל בעלי־חיים
בטבע, אשר התנהגותם מוכתבת על־ידי
שיקולים ואינטרסים גנטיים, אפשר למצוא
דוגמות מרתקות של דאגה וטיפול בתינוקות
זרים. תופעה זו לא נחקרה דיה עד היום, אולי
משום שהיא לא מתיישבת עם עיקרי התיאוריה
המרכזית של הסוציו־ביולוגיה.
תיאוריה זו אומרת כי דפוסי־ההתנהגות
בטבע נוצרו כרי לסייע לבעלי־החיים להפיץ
את הגנים שלהם במיספר גרול ככל האפשר.
הואיל וכך, ציפור לא תהסס לסכן את עצמה
כדי להרחיק טורף מקירבת קינה, מכיוון
שארבעת הגוזלים שם מכילים מנה כפולה
של גנים מכפי שיש לה. לפיכך, הסתכנותה
אינה ביטוי לדאגה אמהית, אלא טאקטיקה
קרה של הגנה על השקעתה.
בכלל, אוהבי־חיות לא יאהבו לשמוע את
ההסבר הסוציו־ביולוגי לאהבה אמהית. ביסוד
היחסים בין הורים לצאצאים בטבע קיים
ניגוד־אינטרסים מובהק. הצאצא נושא אמנם
את הגנים של הוריו, אך הוא גם יריבם למזון,
ובבוא הזמן גם מתחרה של אביו על ליבן של
נקבות.
ניגוד־האינטרסים מתגלה כבר בתקופת
הינקות, הצאצא מנסה להאדיר ככל האפשר

דבר בלחי הפיך
בוגר, שנשאר בחיים אך ורק תודות לכך
שאימץ לעצמו התנהגות ילדותית של תחינה,
ובכך גירה את הסובבים אותו להאכילו
כאילו היה גוזל.
מנגנון זה של תגובה הורית נעלם מפעם
לפעם בחברה האנושית, אבל סופו שהוא
חוזר, אפילו לאותה קהילה קטנה באבונלי.

התום והדימיון

שחפים בטבע
הצ!רח יותר — מקבל
את תקופת־היניקה, שכן בכך הוא זוכה, ללא
טירחה, בכל המזון הדרוש לו. האס, לעומת
זאת, מעוניינת להקדים ככל האפשר את
גמילתו, הן כדי להיפטר מהעומס שהדבר
מטיל על משאביה, הן משום שהיא אינה
יכולה להתפנות להקמת דור חדש של צאצאים
כל עוד הוא סמוך על פיטמותיה.
גרוע מזה, בניגוד לזכר, היכול לקום
ולהסתלק לו מייד אחרי ההזדווגות, הנקבה
קשורה לילדיה ב״קשר אכזרי״ ,מכיוון שרק
היא יכולה להניק אותם. אם תנטוש אותם, הם
ימותו, והיא תאבד את כל השקעתה בהם.
ביסוד הדאגה האמהית עומדים, איפוא,
שיקולים קרים של כדאיות.
שיקולים אלה מסבירים מיגוון רחב של
תופעות־בטבע. למשל, כאשר אריה משתלט
על עדה זרה, הוא מחסל מייד את כל הגורים
של קודמו. שכן, גורים אלה נושאים גנים
לא־שלו, ועל־כן אין טעם להשקיע בגידולם
זמן ואנרגיה. יתרה מזאת, כל עוד אמהותיהם
מטפלות בהם, הן לא יכולות להתייחם ולהתעבר
ממנו.
אם כך, אם אלה הם החוקים השולטים
בטבע, מפליא לפגוש תופעות הפוכות של
דאגה, עזרה ושמרטפות, שאינן תורמות
תרומה ישירה להפצת הגנים של בעליהם.
אצל פילונים, למשל, השנתיים הראשונות
לחייהם הן המסוכנות ביותר. ואכן, התצפיות
הראו כי יש יחס ישר בין מיספר הרווקות
בעדר״הפילים לבין ירידה עד כדי 5091
בתמותת הפילונים. מסתבר שכל אימת
שהאם הביולוגית מתרחקת מעט מהפילון
שלה, נדרכות השמרטפיות, נכונות לשעוט
לעבר הפילון עם קריאת־המצוקה הראשונה
שלו.
בקרב הציפורים ידועים 80 מינים, המקיימים
הורות משותפת.
לדוגמה, אצל נקר, החי באמריקה בקבוצות
בנות כמה פרטים, נקבה אחת בלבד מטילה
ביצים, ואילו היתר מוותרות על אמהותן
ועוזרות בהאכלת הגוזלים ובהגנה על הקן.
מסתבר שקריאות הרעב והמצוקה של
תינוקות מעוררות אצל בעלי־חיים לא
) מעטים גירוי חזק של דאגה הורית.
לפירסום רב זכה, למשל, פליקן עיוור,

ס ם כן, מה יש בסיפורה של האסופית
> £ששבה לבותיהן של מיליוני ילדות ברח־בי־העולם,
ואשר בעבורן היו אי הנסיר אדו־ארד,
אבונלי וחוות־הגגות־הירוקים מה ש־קאמלוט
היתה לאן שרלי?
כל מה שציינו עד כאן, כמובן, וגם מה
שלא ציינו(ראה רשימתה של אורנה לנדאו).
אך בראש וראשונה — תום־הנעורים.
אן שרלי מייצגת בבהירות את קו־התיחום
בין עולם התום והדימיון של הילדים לבין
עולמם המפוכח של המבוגרים, שחלומות
כוזבים ותיקוות נכזבות שחקו בהם את התום.
זה לא זה שילדים אינם ערמומיים, תחבולנים
וסחטנים. מבחינות אלה, אן היא אולי אחת
הדמויות המאניפולטיביות והסחטניות ביותר
בספרות.
בטבע מוכרת תופעה זו בשם ״סחיטה שט־נית״.גוזל
בקן .,המרבה לצרוח בקולי־קולות,
מבטיח לעצמו מקום ראשון בתור לקבלת
מזון מהוריו, שאם־לא־כן עלולות צריחותיו
להסב תשומת־ליבם של טורפים בסביבה.
צריחות־הרעב הן, איפוא, שדר ברור להורים:
או שתסתמו את פי בתולעת דשנה, או שהטורף
יטרוף אתכם.
אן שרלי, הנלחמת על מקומה בעולם,
אינה שונה מבחינה זו מגוזל־הקוקיה. היא
מפעילה על מרילה סחטנות ריגשית מהרגע
הראשון לבואה, כדי למנוע את החזרתה
לבית־היתומים.
ואף־על־פי־כן, למרות שהיא פועלת במודע
ובמכוון על ריגשי החמלה והאשמה של
זוג־הקשישים — מתיו ומרילה קת׳ ברת,
שהזמינו יתום לעבודה בחוותם, ותחת זאת
קיבלו ילדה פטפטנית וחמת־מזג — היא לא
מאבדת מאומה מתום־הנעורים שלה. והתום
הזה הוא דבר בלתי־הפיר, והוא משהו השייך
לילתת ולנעורים, כפי שהקרום הצהוב,
העוטר את מקורם של הגוזלים, הוא משהו
השייך לגוזלות. כה ברור ומובהק סימן צהוב
זה, ער כי די בו כדי לנטרל כל גילוי של
תוקפנות כלפיהם מצד הפרטים הבוגרים.
מכיוון שכך, יכולים האפרוחים לחדור ללא
חשש לתוך הטווחים האינדיווידואלים של
המבוגרים בלי להסתכן בפגיעה.

קריאה לא תמה
^ אסופית מקרינה טונות של תום, והן
1תום הזה מצליח, בסופו של דבר, לכרסם
לא רק את קליפתה הנוקשה של מרילה, כי
אם גם את הסנוביות הקרתנית של נשי קהילת
אבונלי.
תום אותנטי זה שיש לאן שרלי אין למארי
— נעחז־הקריאה של מישל דוויל.
ההבדל בין השתיים הוא בדיוק ההבדל בין
עולמם של מבוגרים לעולמם של ילדים: אן
שרלי מקרינה תום, מארי מודעת לתום
שהיא מקרינה.
הכמעט־תום של נערת־הקריאה די בו כדי
לצודד את ליבם של כל מי שמזמינים אצלה
שרותי־קריאה. ואמנם, שילוב זה של שרות
בעל שם מפוקפק עם פנים תמימות וגוף
חושני של אשה הוא צירוף אידיאלי בשביל
השופט־בדימוס, המבקש ממנה לקרוא לו

קטעים ארוטיים מתוך סיפרו של המרקיז דה־סאד
— 120 היסים של סדום.
אבל התום המדומה של נערת־הקריאה
מתגלה שעה שהיא קוראת סיפורים של גי דה
מופאסן לנער נכה. מארי יודעת שיותר מש-
הנער מאזין לה, הוא מתבונן בירכיה הנחשפים
במתכוון לעיניו. וידיעה מכוונת זו הופכת
את קריאתה לקריאה לא־כל־כך תמה.
מיו מיו היא שחקנית בעלת פני־ילדה,

נעות הקריאה
מודעת לתום שהיא
מקרינה. זהו ההבדל

נערת־הקריאה
לרה־אשה א 1אשה־ילדה
העונה לחלומותיהם הכמוסים של מבוגרים
המחפשים אשה־ילדה, ושל נערים המחפשים
ילדה־אשה, בעבור הצעירים היא יין בורגונדי

האסופית

-נו דו ת אישית

בילדותי הרגילה מאוד היה מקום של כבוד לכמה ילדים ספרותיים.
אן שרלי, האסופית, היתה אחת מאותן דמויות שמקומן ספק בספרות, ספק
במה שקרם דימיוגי. מעין ברית רקמתי איתה. ברית אחיות לעולם פרסי,
שאיש אמו בא בסודו. ברית של חובבות״ספר, המובאות במילה הכתובה עניין
רב יותר מטה שניתן למצוא בעולם המציאות. ברית של חולמות בהקיץ שאיש,
כך חשבתי, אמו מבין באמת, זולתנו.
איזו התפקחות היתה לי בשבועות האחרונים, כאשר גילית שאן, ידידת
נפשי, קיימה ברית חשאית כזו עם ילדות רבות כל־כך!
כוחה האמיתי של אן שרלי היה בדימיונה, שנתן לגיטימציה להתכנסות
בתוך עולם פנימי עשיר. בכך שהיתה, כמו שגם אני רציתי להיות, אינדיווידוא-
ליססית שלמה, אבל אחת שגם מסתדרת עם הסביבה. למרות חוצפתה והופעתה
הבלתי״מרשימה(שהיתה לגמרי לזכותה) ,למרות דברנותה(אותה דב רנות
שאני שמרתי לשיחות במי לבין עצמי) הסתדרה אן גם עם מתיו השתקן
וגם עם מדילה המחמירה. מכיוון שאן ואני היינו נשמות אחיות, כפי שאן היתה
ודאי אומרת, האמנתי שגם אני אצליח לחיות חיים נפלאים כשלה. לכן, למרות
הדמעות הרבות שבסיפורה, בעיניי היא היתה תמיד סמן אופטימי.
דרך האסופית גילגלה לשוני בראשונה את מילות הקסם ״לנסלוט״
ו״קמלוט״ ,נסיכות, אבירים וגבירות, רומנטיקה בלתי-מתפשדת, ששימשה
גשר בין סינדרלה והיפהפיה הנרדמת לסיפורי האהבה ברומאנים למבוגרים.
בגיל עשר, שבו מבינים שמה שמתחיל ב״היה היה לא היה ולא נברא, אן
שדלי הפיחה בי אמונה שהאביר בוא יבוא.
לצידה של אן עמדה גם היתמות, שאין כמוה להזדהות אצל ילדים
ממישפחות שלמות. היתמות שיחררה את אן מכבלים של חובה, ואיפשרה לה
לתהות על העולם בפתיחות ששמורה ליתומים. סיבלם של דייוויד קופרפילד
ושל אוליבר טוויסט, שני היתומים המלנכולים, לא שימשו לי מעולם נושא
להזדהות. לעומתם, אן שרלי, האקלברי פין וסנקה, הג׳ינגי הרוסי, היו לא רק
מלבבים, אלא כמעט מושא לקינאה.
גיבורתי החביבה מכולן, אחותה הרוחנית של אן שרלי, גץ מנשים קטנות,
האקלברי פין ואן שרלי עצמה -גילמו בעיניי ערכים של עצמאות, אומץ, חוצפה
ויושר -חולטים ואנשי״מעשה בעת ובעתה אחת. בשל כך היה להם חלק גדול
או ת * /י^דאו ₪
יותר בעיצוב עולמי הילדותי משהיה לחבריי בשר ודם.

משכר; בעבור המבוגרים היא יין בוז׳ולה
קליל ומטריף חושים. אבל מי שמחפשים את
התום האמיתי, מוטב שירחיקו עד אבונלי.

גלאסנוסט
תחת שמי
מוסקווה

הקלות הבלתי־וסבלת
של הקיום
בפסטיבל מוסקחה

ובכן, ימות המשיח קפצו גם
עלי. הוזמנתי לפסטיבל מוסקווה.
ומי יעז לסרב להזמנה שכזו. בפעם
הראשונה אחרי 30 שנות קיומו,
אחרי 16 פסטיבלים(הפסטיבל נערך
אחת לשנתיים) וארבעה סרטים
ישראליים — הוזמנו הפעם עיתונאים
מישראל.
ואכן, היה לאירוע הזה טעם של
״הפעם הראשונה״ .הגלאסנוסט
איפשר לאנדז׳י ואיירה, שהיה מוחרם
במוסקווה עד עתה, לעמוד ב
ראש
חבר־השופטים ענוד סיכת סולידריות.
איברהים מוסה, בעלה
של נאסטסיה קינסקי, מי שהביא
למוסקווה את פדריקו פליני, בראשונה
לפני שנתיים, היה גם הוא
בחבר־השופטים, יחד עם ירג׳י מגזל.
בראשונה
הוקרן שם הדיקטט1ר
הגדול ויחד איתו — גם זאת בפעם
הראשונה — הותרו להצגה סרטים
של ז׳אן־לוק גודאר ויאסוז׳ירו אוזו.
את סירטו של פיל קאופמן המלוח
הבלחי־נסבלת של הקיום, עלפי
מילן קונדרה, לא יכלו הצ׳כים
לסבול בתחרות הרישמית. הם לחצו
על הרוסים, וכתוצאה מן הלחץ
לא הוקרן הסרט בתחרות, אבל
הוקרן מחוצה לה, וקאופמן ערך לו
שולחן עגול על ״מין וקולנוע״,
דבר שהיה אסור עד היום בתכלית
האיסור.
לפני שנה כבר שברה את הטאבו
ורה הקטנה — סירטו הראשון של
ואסילי פיצ׳ול — שנרכש להפצה

ם־בחב מאשר. אלמונית, בנלל ה־ם־לחסה
הה־א. ם׳ הפליל את חלר
רבים? אשה תחת השפעה, אשה
אחרת. קפה דד. זמנים סודרנ״ם.
תלן 1עס החח. פאדרה פאדחנה,
נאז. שדת קראה
חיסדב אשה אחרת
ירושלים: אשה אחרת. נוי
הפליל את חרז־ רביטל

נאטליה נגודה(במרכז) בתפקיד ורה הקטנה
וערה החודש ב־פל״ס׳־
בישראל, אבל משום מה נשמר
עדיין בכיסו של המפיץ. לראשונה
בתולדות הקולנוע הסובייטי דיברו
בו בצורה בוטה על מישפחה
מתמוטטת, ולא נחסכו גם סצינות־מין
נועזות. הסרט סיפר על זוג
אוהבים צעיר הנתקל בסטגנציה
ובניוון של ההורים.
זהו סרט אלים, המזכיר ביחסים
העצורים שבין הדורות את מוריס
פיאלה מלח״ אהסתינו. גילגולה
הרוסי של סנדרין בונר היא

קר*?גות
לבל ביוון
גיי דספראדו (ל ב, תל-
אביב, ארצות־הברית) -
סר משנת ,1936 שעבר
כבר את גל הקרנות־החצות בתל״אביב, לפגי
שנמצא בית־קולנוע שהיה מוכן להציג אותו ב צורה
נורמלית. מדובר בבדיווה מלאת המצ-
אות, בתנאי שלא מתייחסים אליה ברצינות
ומקבלים את הסיפור כפארודיה של פארודיה.
הדספראדוז הם שודדים מבסיקאיים נוראים,
בראשותו של בראגאנצה האיום. למרות
שמם הנורא, הם דווקא חביבים, אוהבים מו סיקה
ובעלי חוש כבוד מפותח ביותר. בתחילת
תסרס הם עדייו מקנאים בעמיתיהם שמעבד
לגבול ובשיסות״הפעולה שלהם, כפי שהן מוצ גות
בסירסי הגנגססרים ההוליוודיים, אבל ב סוף
הסדס, הם כבד יודעים שסוב להם כמו
שהם.
מה שקורה בין ההתחלה לסוף, קשור באהבתו
של בדאגאנצה למוסיקה, שכתוצאה ממנה
הוא מגייס בכוח סנור מבסיח לכנופיה שלו, מה

(סישסק. ארצנודהברית) — סרט
וצם־״ תעזדה מרתקת בת ארבע וחצי
שעות הסוקרת לא רק את מיש־פס
קלאוס באדבי, אלא גם את כל
מה שאיפשד קיום תופעה כמו באר־בי
כעבד, ומאיים לאפשר תופעה
מאת שוב בעתיד. מבריק, מריר
וסרקססי. כיסאה מארסל אופולס.

מיכתב מאשה
אלמונית (תכלת, ארצות־הב־

ר־ח) — סרס שחור־לבן של מאכס
אופולם, משנת , 1938 שיכול להביס
בקלות את הסרסים שנעשו 50
שנה אחריו. סיפור אהבה טוטאלי
על נערה שהתאהבה כפסנתרן פוחת
ולפדות שבילתה עימו לילה
אחר של אהבה וילדה את ילדו בכו־תחת
עצמו־״ שמרה לו אמונים בס־סירוזק
והקריבה את חייה למענו.
לואי רוו־זז וג׳ון פונטיין נהנים
משרביסז הקסום של אופולס.

״ ״ מ י הפליל את רו־ג׳ר
רבים? (חן. ארצנח־הבריח,
ם1צנ ש לחשל־ם) — כל יצורי
וצליזזד המצו״יו י ם הוחרדו משלוותם
כדי לשח! את המותחן המדגים

סירט קולנוע ב טלוויזיה
לופינו ומרטיני: כמו אופרטה וינאית
שקורה שם הוא אמיתי ואמין בערד כמו אופר״
סה וינאית, והסיפור נעצר כל כמה דקות כדי
לפנות לסגור זמן לעוד שיר אחד או שניים.
רובן מאמוליאן, מגדולי בימאי הוליווד של
שנות ה ,30-קורץ כאן לכל הכיוונים, עושה
צחוק מן המיתוס ההוליוודי של סירסי״הפשע,
רומז בלעג על מאפיונרים שמטפחים לעצמם
זמרי חצר, ומשתמש בתאורה אכספרסיוניס-
טית מאיימת כאפקט הומודיססי-פארודי.

ס>7זמות נבובות נערי ( 1969 בן־יהודה,
תל־אביגק ארצות־הב־רי
ת) -מסע אל מרד נעורים
בסוף עידן הפרחים. ארנסס תומפסון,
עושה רושם שהוא מדבר על חוויות אישיות
מאותה התקופה, אבל נדמה שמעבד לערך ה־נוססאלגי
של חוויות אלה לגביו, יש לו מעס
מאוד מה לחלק עם הצופים בנידון.
מישפחה אמריקאית ממוצעת. הבן הבכור
תפור לפי המידות של אמריקה הישנה. מצסיין
בספורס, גברתן, נשלח להילחם בוויאס-גאם,
ואביו גאה בו מאוד. הבן הצעיר לומד באוניבר-
סיסה, מפגין נגד המילחמה, אוהב ספרים ת חת
שרירים -זו ״אמריקה הצעירה״ שהאב אינו
יכול להבין ואינו יכול לשאת.
הלימודים הם אמצעי להשתמס מלישכת-ה-
גיוס, הגבול הקנדי בצפון הוא פיתוי מתמיד
למי שאינו יכול לקחת א ת הלימודים ברצינות.
מושבות של היפים ערומים מציעות אהבה ותה
צמחים. ניל ארמססרונג עושה צעדיו הראשונים

גאטליה נגודה. בת לזוג שחקני־תיאטרון
שנאלצה להילחם קשות
עד שהשיגה את התפקיד של פריחה
רוסיה, חתיכונת עירונית המנסה
לצאת משליטת הוריה ונאלצת
לבגוד באהובה בגללם.
הפל״ם׳ האמריקאי בחר בה מ ־
ערת־השער שלו והיא בעצמה כבר
הספיקה לזכות בכמה פרסים בינלאומיים
ביניהם ״כוכבת המחר״ ,בפסטיבל
אירופי לשחקני־קולנוע
שנערך בז׳נווה.
ואם היתה בפסטיבל אווירה של
קרניבל, הרי אין זה לזכות דווקא.
אמנם הלב נוטה לסלוח, אבל אם
צריך גם לעבוד בפסטיבל, אז רצוי,
למשל, לפרסם תוכנית, ולא
להשאיר את הכל לניחושים
פראיים. ואם לפרסם, אז גם לעמוד
בתוכנית, ולא לבטל כל סרט שני.
ואם להזמין אורחים, אז גם לדאוג
שמישהו יוכל למצוא אותם,
כלומר, לפרסם רשימה של אורחים
והיכן הם נמצאים. אחרת מה הטעם
בתוכנית ומה הטעם באורחים, אם

תל־אביב
מלון טרמינום

קיפר סאתרלנד ווינונה רידר: חביבים
על הירח, האומה עומדת לשמת את פניה.
זיכרונותיו של תומפסון מנפים במה אירו עים
היסטוריים לא פחות חשובים, במו רצח
בובי קנדי ומארסין לותר קינג, שקרו שנה אחת
בלבד קודם לכן. אולי בדי שיובל להגיע ביתר
קלות לסוף המתקתק של הסרט, שבו קורבנות
ויאט-גאם שתפו בדמם את המריבות, המחאה
אינה בורחת לקנדה, אלא מתמודדת עם המציאות, ועוד סיסמות נבובות מן הסוג הזה.

הרי הסיארה (יום רביעי 2 ,באוגוסט- )22:05 ,
האמפרי בוגארס באחד משיאיו, ב סי ס אפל עוכתג ג׳ון
יוסטון וביים ראול ואלש. שודד בנקים נשלף מן הכלא
למיבצע שאינו לפי רוחו. כך ידעו לעשות פעם סרסים.
* * חיסול בפיסגה (יום ששי 4 ,באוגוסט- )22:30 ,
מוגבל למעריצי קלינט איססווד הכל יכול. הפעם הוא מורה
לאמנות בעל עבר ביטחוני, האוהב לטפס על הרים. הביון
מגייס אותו מחדש ומנצל את התחביב, מרי להציל שוב את
אמריקה מאויביה המושבעים (לא חשוב סי ה ם 4המחצית
השנייה של הסרט, על הר האייגד העקשן בשוייץ, אולי
תביא קצת אוויר צוק לקייץ הישראלי הלו הט .
אי־אפשר לעקוב אחרי התוכנית
ואי־אפשר לפגוש את האורחים.
זה נחמד מאוד לפרסם בכל בר
קר עשרות טיולים וסיורים, אבל
בפסטיבל סרטים יש להניח שהמוד
מנים רוצים קודם כל לראות את
הסרטים החדשים ואחר כך גם
לטייל. ובכלל, אם מדובר בתיירות,
אז למה לעשות זאת בחודש יולי,
כשמוסקווה בוערת ואי־אפשר להשיג
קוביות־קרח?
אבל האמת היא שכל הפגמים
האלה הם רק תוצאה של מהפכות.
פעם, כך סיפרו לי ותיקים, היה
סדר בבאלגן. היו פחות אורחים, כי
רבים פחדו לבוא, והיו פחות סרטים,
כי את הרוב פסלה הצנזורה.
לכל אורח היה צמוד שומר, והיה
קל יותר לפגוש את האורחים באמצעות
השומרים. אבל אם צריך לבחור
בין הסדר ההוא לבץ הבאלאגן
הזה הרי ברור מה עדיף.
אין דבר, תנו צ׳אנס לפרסטרויי-
קה. יקה קצת זמן ללמוד איך הייס׳
עם החופש.
תדריך חובה לראות
תל־אביב: סלו!

טרמינזס.

את החלום האמריקאי הקולנועי
בשלמותו, אין חיץ בץ אמת לדי-
מיון ויצור מצרייד אינו ממשי פחות
מיצור חי. בוב הוסקינס אדיר בהתחשב
בעובדה שהצטלם בדיאלוגים
עם ־ססד מצל״ ,בוב זמקיס נהנה
מגיבוי פלא של שפילברג וממיק־צוענות
עילאית של צוות מאיירים
מופלא שזכאי גם זכאי לאוסקר
שקיבל.

חלף עם הרוח

(אנרל* .ארצוח־הברית) — אם ב־מיקרה
לא ראיתם, זה סרט חובה.
לא תשוב מה איכותו האבסולוטית
של המוצר, הסיפור על בת הדרום
העצמאית והעקשנית ואהבותיה
הנחלות מן החיים, ועל מילחמת
הצפון נגד ושדדום ברקע, הם אבן-
דרך בתולדות הקלנוע. ואיפה תמצאו
עוד מישהו שידמה לוויויאן לי
ולקלארק גייבלי
נערת קריאה (צפון,
צרפת) — סרס בתוך סרט על ספר
בתור ספד. הדפתקאותיה של אשה
צעידהשפיקצועה בחיים הוא לקרוא
בקהל רם לפני לקוחותיה. תרגיל
משעשע רפבריק לאינטלקטואלים
ושיר־הלל למילה הכתובה.

עדנה פייבדז ₪
העולם הזה 2709

סתם, רשמתי לעצמי
בעלי אומר שלהתווכח עם אשה זה כמו
לקרוא עיתון נגד הרוח.

אילו הייתי מספרת לכם שבחודש אוקטובר
הקרוב תוכפל תוספת־השכר לבכירים,
חברי־כנסת, שרים ועוד חשובים, הייתם מאמינים
לי? ידעתי שלא.

200 אלף תלמידים בעזה ובגרה חזרו
ללימודים. ילמדו מתמטיקה וספרות והיסטוריה
וגאוגרפיה.
איר זה ישנה את מצבם?

לרישום הגרים. ביום השלישי בבוקר כבר
הודבקו מידבקות על תעודות־הזהות שהונפקו
לאזרחים.
בלי ועדות ובלי תת־ועדות, בלי שבוע-
שבועיים להתארגנות ולהערכות. המדפיס
לא היה במילואים, הפקידה לא היתה חולה,
והנהג לא דלו להלווייה של הסבתא שלו.
כשרוצים, אפשר!

לפני 20 שנה, כשהאדם הראשון צעד על

רצח א 1הריגה
פינת־הצרכנות שהופיעה במדור זה בשנים האחרונות
מתה, זאת אומרת נרצחה. כן, מה לעשות, היא
כל״נד עיצבנה אותי בזמן האחרון, שנאלצתי לרצוח
אותה במו ידי.
אבל אל תדונו אותי מייד. תחכו ותשמעו מה יש לי
להגיד להגנתי.
צרכנות זה חשוב! עד פה אנחנו מסכימים! איד בכלל
יכול הבן־אדם לדעת שיצא לאור מכשיר חדש למניעת
נחירות או גלידת שוקולד לבן שווייצי או חיתולי־נייר
בצבע ג׳ינט, אם זה לא כתוב בעיתון! כל אחד רוצה
לדעת בדיוק מה חדש בשוק ואיפה אפשר לקנות אותו
וכמה הוא עולה. גם אני בעצמו מאוד אוהבת לקרוא
בעיתונים מה חדש. עד פה יש בינינו הסכמה, נכון!
עכשיו זה מתחיל. עכשיו אני מדברת מהצד של

הכותב בעיתונים ולא מהצד של הקורא. הצד שכותב
בעיתונים על צרכנות -במיקרה זה אמתכם הנאמנה -
פשוט נשברה והותשה ונהרסה ונכנעה.
עכשיו אתם בטח מחייכים לעצמכם ואומרים ״כל
הזמן היא מקבלת מתנות ועוד מתלוננת״ .נכון שככה
אתם אומרים!
בואו באמת נדבר קצת על המתנות: למשל, בשבוע
שעבר קיבלתי חבילה של חיתולים. אז מה יצא לי מזה!
חסכתי בסף! הבעל שלי הפסיק להשתמש בחיתולים
לפני 58 שנים והילדים שלי לפני 10 שנים. טוב, גם
קיבלתי שפתון מאוד יפה. האם מישהו ראה אותי
בחיים עם שפתון! לא! אז בשביל מה אני צריכה שפתון.
קיבלתי גם שמפו נגד קשקשים ובמישפחה שלנו אין
קשקש אחד.
אז נכון שקיבלתי גם עוגה נחמדה מאוד וחבילת
גלידה, ולפעמים אני מקבלת בושם ריחני -אבל
תאמינו לי אין מזה תענוג. למה! כי ברגע שהדבר הזה
מגיע הביתה אתה שובר לך את הראש אם זה טוב או

לא. אם זה טוב, אז כמה פעמים אפשר לכתוב על
בשמים שהם טובים! ואם זה רע, אז מי אני שאכתוב
שזה רע! וככה, מרוב עצבים, כבר לא נהנים מכלום
ומאבדים פרופורציה.
וזה מבלי להזכיר את העובדה שכל שבע דקות
מצלצל הטלפון בבית ועל הקו הפקידה של מישרד
יחסי״הציבור שאומרת במתק שפתיים ״אני מקווה
שתכתבי על המחברת ששלחנו לך״ ואחר כך בדיוק
בשעה ,3.15 כשהעפעפיים שלי נסגרים לאיזה חצי שעה׳
של מנוחה, מגיע השליח עם המחברת, שיש לה כריכה
ודפי״שורות ומצורף אליה נייר שעליו כתוב שזוהי
מהפכה בענף המחברות.
זהו פחות או יותר. אתם רואים שזה לא היה רצח,
אלא אקט של הגנה עצמית! אתם תמשיכו לקרוא
מדורי צרכנות בעיתונים אחרים. אני, פה ושם,
כשאראה משהו (בכוחות עצמי) שימצא חן בעיני -
אדווח לכם במיסגרת ״אלה הם חיי״ .אתם הבנתם
אותי, אני מקווה.

עוד לא עבר חודש מאז שיו הפנר התחתן
עם הדבר הוורוד, הרך וגדול־השדיים הזה,
וכבר בגליון פל״בזי האחרון הוא מראה
בחורות מסוג אחר לגמרי. תמיד הם אוהבים
בדיוק הפוך ממה שיש להם בבית.
אם הייתי מספרת לכם ש־ 37 ראשי
עיריות, מועצות ורשויות מקומיות נסעו
לאיזה כנס בלתי־נשכח בארצות־הברית,

אריק שרון אמר שאם יצחק שמיר יפטר
אותו הוא יתאמץ פי אלף. אני לא יודעת איך
יי) אתם מבינים את זה, אבל אני מבינה מזה
שעכשיו הוא פשוט עושה צחוק מהעבודה.
קראתי ספר לאה 1ב הומ 1סכס1אל, מאת
הד״ר דון קלרק, פסיכולוג קליני והומו־

קימברלי, הכלה המאושרת
תמיד הם אוהבים —

שער ״לאהוב הומוסכסואל״
לב״שנים תיבת־דואר
סכסואל בעצמו. ספר מעניין מאוד, שממנו
למדתי כמה דברים חשובים על כמה מהירי־דים
הכי טובים שלי.
נבוכים וביישנים למיניהם, שמתים עכשיו
לקרוא את הספר, אבל מתביישים לבקש אותו
בחנות, יוכלו לכתוב לת.ד 6741 .בתל־אביב,
לשלוח 49 שקלים ו ...ולהשכיל.

החידוש האחרון בבית שלנו הוא, שבעלי
עובר בין החברים שמחזיקים כוסות־בירה,
ושם לכל אחד מהם שתי טיפות טבסקו בתוך
כוס הבירה.
הכי מצחיק זה שכולם מאוד מרוצים.

אם אריק שרון הוא פיל בחנות חרסינה, מה
יצחק מודעי?
קיפוד בחנות קנדומים?

ביום השני היתה פסיקת הבג״ץ בקשר

הירח ואתם השתוללתם מרוב התרגשות, אני
נשארתי שלווה לגמרי ואמרתי שהצעדים
הללו לא יובילו את העולם לשום דבר יותר
טוב.
בבקשה. מי צדק?

בתור מספר בדיחות האלוף עמרם מיצנע
הוא לא רע, אבל בתור מושך בדיחות הוא
פיצוץ אמיתי. אני מקווה שקראתם בעיתונות
את התגובות של נבחרינו בעלי חוש־ההומור.
אולי באמת כדאי לאגד אותם כדי שיקימו
איזה גוף מצחיק. אה, יש כבר?

אם עוד לא קבעתם איפה תבלו את החופש
ואם בסוף אתם הולכים על אילת, אז דעו
שחברה שלי סיפרה לי שבאחרים ממלונות
אילת (המלך שלמה, לגונה. ספורט) יש
משהו שנקרא ״ילדודס״ .לוקחים לך את הילד
בבוקר לטיולים מחוץ למלון, וגם למועדון
בתוך המלון ואפילו בחדר־האוכל מושיבים
את הילדים בפינת הילדים. גאון מי שהמציא
את זה, בטח יש לו שלושה בנים בבית.

ממש עכשיו, הייתם מאמינים?
ידעתי שלא.

לפני שלושה חודשים כתבתי במדור זה
שארוחות־הבוקר הכי טובות בעיר הן במיס־עדת
סגנון שבטיילת של תל־אביב.
לא הגעתם. עכשיו סגרו את המיסעדה
לגמרי ונגמרו ארוחות־הבוקר הכי טובות
בעיר.
הכל בגללכם!

לכל בן־אדם, בכל מיקצוע, מגיעה חופשה
שנתית. אז אמרתי לכל החברים שלי שבתור
מארחת אני יוצאת לחופשה באוגוסט.
שיתקשרו בספטמבר.
כן, את הרעיון הנפלא הזה אני בעצמי
המצאתי. איזו גאווה!

סאלם — בחור ערבי — רצה למכור לי
שטיח ציבעוני ב־ 150 שקלים. אמרתי שאני
לא מעוניינת. סאלם אמר שב־ 130 גם טוב,
אבל אני אמרתי שאני לא רוצה 100 .את
רוצה? הוא שאל. ככה אני הולכת לי וסאלם

— מה שאין להם בבית

אחרי והמחיר של השטיח כל הזמן יורד. אז
שאלתי אותו מאיפה הוא, והוא אמר לי שם
של איזה כפר ואני לא זוכרת (כן, אני
מתביישת!) ודיברנו קצת על החיים ועל
המצב, וסאלם אמר שהיהוד מטומטמים ואני
אמרתי לו שדווקא בזה היהוד דומים לערבים,
והוא אמר שבלי מדינה פלסטינית לא תיגמר
האינתיפאדה, ואני הסכמתי איתו ואחר כך
הגעתי למחוז חפצי ואמרתי לסאלם שלום
והוא אמר לי שלום ונפרדנו.
אין לי מושג אם סאלס שייך לאש״ף או
שהוא רק אוהב אותם. אבל אם יסתבר שכן,
והמישטרה תרצה עכשיו לחקור אותי בגלל
פגישה עם אנשי אש״ף, אז אני מבקשת לבוא
לפני ,5כי אני ישנה אחרי־הצהריים.

גליה אלבין מפזזת בריקזדי־בטן -אולי יש לה סיבה?
זמזעדזן־לילה חדש שהפך את פני!
צייד הגברי ם

חיהווה ההול 1111

1114 11 \ 1 \ 1 1 111| / 11 עיר, גם יפה וג מוכשר, חברה
לחיים של השחקנית־זמרת ענת עצמון, היה בין האורחים. תורג מן
הסימפטי המשיך אחרי האירוע למסיבה אחרת בדיסקוטק.

מ ש חן מחד שפח

מאות האמנים, שהופיעו במשך
במשד ׳
השנים הרבות שבהן תיפקד נובמבר
כמועדון־לילה בסיגנון הקלאסי
של סטריפטיז, אקרובטים וא־מנים
שונים, יופתעו לגלות את

על הם
שדבר דל
המועדון. ממו־המהפד
שעבר המהפך עדון־לילה בסיגנון שנות ה־,60
מועדון של כיסאות פלסטיק, שולחנות
עץ, וילונות אדומים ובימת
הופעות קטנה, הפך המקום לדיס
החברות
של מאוילין

הסיפור הפיקנטי במסיבה לכבוד
הסרט שחת ירוקים של ישורון
צפל, שנערכה בפאב פיקאסז שבמלון
אביב, היה של בעלי המקום
עשאל אביב ואשתו, מיכל.
באחד הימים הופיע במקום בחור
צעיר ששכר במלון חדר לחודש
ימים. אחרי כמה לילות הגיעה
אליו מדי לילה בחורה בלונדית
חטובה ואלגנטית. בעלי המלון הרגישו
לא בנוח מהעניין. הם סיכמו
איתו שהוא שוכר את החדר לבדו,
כי בתעריף זוגי המחיר הוא גבוה
יותר.
אחרי עשרה ימים, הס אזרו עוז
ובעדינות הסבירו לו שאם הוא רוצה
לארח אשה בחדרו הוא חייב
בתוספת. אחרי השיחה נותרו השניים
המומים. התברר שהבחורה
הבלונדית החטובה והאלגנטית
היא הגבר ששכר את החדר. הגבר,
איש־עסקים צעיר מצפון־הארץ,
נהג להגיע לתל־אביב פעם בשנה
לחודש ימים, והיה מתחפש לאישה
אלגנטית ויוצא לצוד גברים.

קוטק היפה והחדיש ביותר בארץ.
בלייני הלילה, שהיו מכורים עד
עתה למועדון הליקחיד, ששכן בקולנוע
אנפיר, ישמחו לגלות שהמקום
החדש, שנקרא דת״ ,דומה
מאוד לליקחיד, שהיה מיקדש חיי
הלילה לפני שלוש שנים. המקום
הגדול והממוזג היה צר מלהכיל

שלומית שיין (ראשונה מימין) ושתי
האחיות טובה ואתי, בנותיו של חיים
לוי, הבעלים של מועדון־הלילה ״כליף״ והדיסקוטק החדש די־גייי. השלוש נעמדו

ציפור אייזגר (משמאל) רקדנית לשעבר,
כיום שחקנית בתיאטרון חזית,
ואשתו של השחקן עמית ליאור, הכוכב הראשי של הסרט ״שדות
ירוקים״ .אייזנר עובדת ב״פיקאסו״ כמלצרית ובעלה כברמן.

שרום לריקוד

את כל הבליינים והחוגגים שהתקבצו
בערב הפתיחה, כדי לחגוג
עם הבעלים, חיים לוי ובנותיו
טובה ואתי את פתיחת המועדון.
בערב הפתיחה הופיעה במקום
הדוגמנית־שחקנית סמדר קיל־צ׳ינסקי,
שפתחה בקאריירה חדשה
כזמרת, הביקורות על הופעתה

היו חלוקות. בעיקר בקרב כתבי
הבידור שנכחו במקום, אך. אפילו
הם הודו שלפחות לאחד משיריה
יש סיכוי סביר לחדור למיצעד
הפיזמונים ולהיות שלאגר. בהמשך
הערב הוקרנו סרטים דוקר
מנטרים על מסך ענק שהוצב על
אחד הקירות.

ליד קיר שנשא את דיוקנה של הכוכבת מארילין מונרו. שלומית היא אשתו של
האסטרולוג ירון שיין. הזמרת סמדר קילציינסקי(בצילום משמאל) בהופעה ראשונה
על הבימה כזמרת. עם סיום ההופעה היא לא חיכתה לתגובות ונעלמה מהמועדון.

לבוש מלא

גליה אלבין(מימין) בשימלת ערב בתנועות
ריקוד מיזרחי, כשלין ג׳ונסון, נערת השנה

ביניהן הבעלים של ה״פנטהאוז״ ,בוב מצ יונה בן ה־ 63 מיישר את
עניבתו. אל מציונה נילוו גם המאייר אורי הופמקלר, שזכה לפירסום
עולמי כקריקטוריסט. בירחון עובד גם הצלם הישראלי לשעבר חנוך.

עשו א ת השבוע
במשך שלושה ימים ולילות
עסקה התיקשורת בביקורו של
גוב גוצ׳יונה, המוציא לאור
של ירחון־הערווה פנטהאוז והירחון
אומני למדע בדיוני. האמריקאי ׳
הזה ואשתו לין ג׳ונסון עשו לעם
ישראל את השבוע.
אזרחי המדינה גילו לפתע של־אשה
יש שדיים. מלבד העובדה
הביולוגיה המסעירה הזאת גם גילו
לנו שאפשר לראות שדיים במגא־זין
החדש פנטהאנז־מוניטיו של
גליה אלבין, שלמרות גילה נראתה
לא פחות טוב מנערת הפנטהאוז,
שמנת־המישכל שלה נמצאת,
כנראה, ביחס הפוך להיקף־
החזה שלה.
ביום השלישי בערב נערכה בעיר
שרשרת מסיבות. ביום הרביעי
הוזמנו אנשי הירחון והאורחים למסיבה
גדולה בדיסקוטק חדש, אך
הם לא הגיעו לשם. אבל עם ישראל
לא ויתר ודרש את המיליונר

ונערת השדיים שלו וקיבל אותם
תחת כיפת השמיים בקיבוץ גלילים.
בין לבין הספקנו אנחנו, בני

דוג מנית
״מטקס״
,זיוה נצר בתילבושת
חושפנית סכסית ואופנתית.

רבוש חרק׳

המרנה ובתה

שרה ליס, מי שהיתה מלכת־היופי
של ישראל לפגי 21 שנה, ונישאה למיליונר
ביל ליס, באה לחופשה עם בתה בת ה־ ,19 קלאודיה.
ישראל הקרתנים, לגלות שלבוב
גוצ׳יונה יש אוסף־תמונות נדיר
ושהוא איל־הון ברמה בינלאומית,
ואלה שגם עמדו לצידו גילו שהוא
שמור להפליא, ונראה כמו פירסו־מת
אמריקאית לשימור הנעורים
לבני 60 פלוס. קשה להאמין איך
הכסף שומר על עור־הפנים.

האצילה ובת העם

מאל) ,בחברת האופנאית בלומה רקוביצקי, המכונה קריסטל
החיפאית. הברונית מתגוררת בחיפה עם גבר חיפאי פלבאי.

אפשר באמת להגיד שגליה אלבין
שיחקה אותה בגדול, ובמסיבה
הגדולה בגליל־ים היא גם ניסתה
להדגים לנערת־השדיים איך רוקדים
ריקודי־בטן אם זו אולי תרצה
להשתלב במרחב השמי. רקדנית־הבטן
דבי גולדמן ביקשה מלין
ג׳ונסון, נערת הפנטהאוז, להצטרף
אליה לבימה. ג׳ונסון היססה אך
לאחר מכן התרצתה ועלתה לבימה
להפגין את כישוריה.

כתב: זוהר אוהריאב, צילם: ארי דסה

ווה הביאה את מידה. ה־א לא דעה מה עוללה לעצמה. השבוע מידה
א צריך הרבה דימיון כדי לתאר שתי השתיים: אברך נחשבת אשה אגוצנטרית
) נשים כל־כך שונות זו מזו כמו העי ואוגואיסטית, שכל חייה התמקדו ברכילות
תונאית מירה אברך בת ה־ ,63 נשיאת פוליטית וחברתית על דמויות מפורסמות של
האירגון זאר״ט׳ לבין יונה קלימוביצקי בת פוליטיקאים, אנשי־ממון ואצולה. בראיונות
ה־ ,41 מנכ״ל האירגון. הניגוד הגיע לשיאו שנתנה לעיתונות בעבר היא ניסתה לעורר
במערכת־היחסים העכורה שבסיומה התפטרה את הרושם שהיא החברה של כולם. בשיחות
קלימוביצקי השבוע מתפקידה, אחרי שכיהנה עימה היא מנדבת שמות של נשיאים, ראשי־ממשלות
ואצילים, שכביכול שיחרו לפיתחה.
בו במשך שנה וחמישה חודשים.
התפטרות, שהפכה נושא־השיחה החם היא לא השכילה להבין שהיא לעולם לא
ביותר בחוגים רבים. שתי נשים שונות תהיה אחת מאותם אישים שהיא כותבת
לחלוטין באופיין ובאורח־חייהן, אך הן בעלות עליהם (תמיד טובות) ,ועובדה זו באה לידי
כמה קווים משותפים: שתיהן נשות־קאריירה, ביטוי בשנתיים האחרונות בכל מיני מסיבות
שהחלו את דרכן מנקודת־האפס, ללא תמיכה שהיא הוזמנה אליהן. מי שעקב אחרי התנהשל
גברים או של מישפחה עשירה. שתיהן היו גותה במסיבת יום־המהפיכה של מצריים,
מקורבות לראשי־ממשלה, שהיו מנוגדים׳ שנערכה בשבוע שעבר במלון דניאל, הבחין
בבדידותה. איש מהצמרת השילטונית לא
לתפיסתן הפוליטית.
קלימוביצקי, בת לאב קומוניסט וחברת יצא מגדרו כדי לקדם את פניה. היו גם מי
השומר־הצעיר, היתה במשך 10 שנים מזכי שניסו להתעלם מנוכחותה. אחרים היו
רתו הנאמנה של מנחם בגין. אברך, הטוענת קורקטיים.
כשקלימוביצקי מגיעה לאירוע כזה, היא
לחברות באצ״ל ולעבר ימני, מקורבת לשים־
עון פרס. שתיהן בודדות. אברך, גרושה זה זוכה מייד בנשיקות ובחיבוקים. היא מקרינה
עשרות שנים, מתגוררת בגפה בפנטהאוז חום ובלתי־אמצעיות ביחסיה עם אנשים.
מהודר בנאות״אפקה. קלימוביצקי גרה בדירה בניגוד לאברך היא מעולם לא מתהדרת
בשמות של פוליטיקאים ואנשי־ממון. היא
קטנה בבת״ים, עם אמה האלמנה.
ואולי מכאן מתחיל השוני התהומי בין עממית בהופעתה החיצונית ובהתנהגותה.
הלימוביצקי יונה ו ו
מתפוטרת

נשארה

הילדה

החברותית
בנשמתה מהתנועה.
הקאריירה של קלימוביצקי החלה אחרי
שחזרה מלימודיה בקמברידג׳ ,שם למדה
תירגום סימולטני. בשובה אחרי שנה
התבקשה לחזור לשרות־קבע באמ״ן, שם
הכירה את אליהו בן־אלישר. לאחר זמן־מה
עברה למצודה, שם עברה שלוש שנים. ב־
1973 התבקשה על־ידי יחיאל קרישאי, עוזרו
האישי של מנחם בגין, להצטרף לצוות של
בגין. היא רכשה את אמונו, והפכה תוך זמן
קצר למזכירתו האישית, תפקיד שבו החזיקה
במשך 10 שנים.
מירה אברך החליטה אחרי גירושיה
מבעלה, להיות עיתונאית, ופנתה להב
יודקובסקי, כיום עורך ידיעות אוזחנות,
ששלח אותה לירושלים כדי לראיין את פולה
בן־גוריון. אברך הצליחה במשימה וזכתה
בטור אישי, שסלל את דרכה. גם אברך וגם
קלימוביצקי נמנעות מלהשמיץ מתנגדים.
השתיים חרטו על דיגלן את הגישה החיובית,
לפחות כלפי־חוץ.
אומרת אברך :״הרבה עיתונאים סבורים
שאם אתה מתקיף, כותב רע ועוקץ, יקראו
אותך יותר. זאת הדרך הקלה. זה לא שאני לא
מספיק חכמה כרי להיות רעה. לא צריך הרבה
חוכמה בשביל זה. הרבה יותר קשה להיות
פופולארי מכתיבה חיובית״.
ואילו קלימוביצקי צוטטה כמי שאמרה:
״תסתכלו על חברי־הכנסת ועל אלה שרוצים
להיות — מאיר שטרית, דויד מגן, דויד לוי,
עובדיה אלי, שאול עמור, ברוך אלמקייס,
עמיר פרץ, אלי הללי, אלי ריין וניסים זווילי,
מהימין והשמאל — אנשים יפים. הם העתיד
והם הדוגמה החיה שלמרות הקשיים, המעברות
והשיכונים והמישפחות מרובות־ילדים
וחוסר־ההשכלה, כמו במיקרה של דויד לוי,
אפשר להצליח״.

ה 17ב 11ו
\ם ער איוגון־צדקה אבשו והירחם.
ועוד איך. ב־־חוד נ א שו שתי נשים
שאבתניות לוחמות 11 בזו ער השירטון
בו. מזכירתו ר שענו שר מנחם בגין
הביאה את וניראית חצמות. עכשיו
יש רה שוממת להתחוט ער נו.
זו ה ר או ה רי א ב
על שימעון פרס היא אומרת :״אני מאוד
מעריכה אותו. הוא מילא את תפקידו כראש־הממשלה
בצורה יוצאת־מן־הכלל. הוא הוציא
אותנו מלבנון ותיקן את הכלכלה. איש
תרבותי״.
גם מאברך לא יוציא איש השמצה על
מישהו.
אך בעוד שיונה קלימוביצקי היא נאיבית
ואופטימית, הרי שאברך היא אישה מפוכחת
ביותר, היודעת היטב באיזה צד של הפרוסה
מרוחה החמאה, ומוטב להיות בסדר עם כולם,
כי זה ישתלם בעתיד. אברך גם אינה
מתעסקת בעניינים מהותיים, לא בעקרונות
ולא בענייני פוליטיקה. היא משתדלת לא
להיות צד בשום סיכסוך, כי מטרתה

האמיתית היא להיות אשה חשובה, והיא
עושה מאמצים בלתי־נלאים כדי להשיג את
מטרותיה. היא תנתר עד״אין־סוף כדי להיות
מוזמנת לאירוע שלא הוזמנה אליו, היא
תפרוט על נימים שונים אצל המוטרד, כמו
העובדה שהיא אשה חולה (אברך חולה מזה
כמה שנים בטרשת נפוצה).
אחת הפעמים המעטות שבה נקטה עמרה
פוליטית היתה כאשר קיבלה הזמנה מידי
הדיקטטורה הארגנטינית, בימיה השחורים
ביותר, ופירסמה שיר־הלל על התנאים
במחנות־הריכוז, שהתפרסמו לשימצה בעולם
בשל מרתפי־העינויים ושאר הזוועות שבהם.
לפי תיאורה של אברך, היו אלה מחנות־הבראה.

נפטרה מיונה. סיפור על שתי נשים
בגין, או כל אחד משרי־הקבינט שלו. גם על
שרותה במוסדות ממלכתיים אחרים, בחברת
אליהו בן־אלישר ויצחק שמיר, לא דיברה
מעולם.
גם חייה הפרטיים נהפכים אצל מירח
אברך ליתרון. על העובדה שאין לה בעל,
בן־זוג תומך או ילדים היא אומרת :״מה
יכולתי לקבל מחתונה שאין לי? אני לא
צריכה אדם לידי. קל לי לקפוץ ממקום
למקום כשאני לבד. אני אוהבת ילדים, אני
אוהבת תינוקות, אז מה אני יכולה לעשות?״

הדיד
אל הצמדת

מנהל ״הילטון״ ,סשף. וארי ־

ך* ופעתה של מירה אברך באירגון
\ 1זאר״ט׳ ,גוף עולמי לטיפול בילדים
חריגים, באה לרבים כהפתעה.
באחד הימים הוזמנו אנשי־תיקשורת
למסיבת־עיתונאים בבית פרטי — ביתה של
אשת־החברה העשירה פייגי צימרמן בכפר־שמריהו.
שם, לפתע, נודע למוזמנים כי מירה
אברך התקבלה כחברה בהנהלת־האירגון.
זה היה ארבעה חודשים אחרי שיונה
קלימוביצקי התמנתה כמנכ״ל האירגון.
כשנשאלה על כך, סיפרה קלימוביצקי כשימחה
שהצליחה לגייס את אברך לפעילות,
בשל קשריה עם אנשים מפורסמים.
קלימוביצקי התמימה לא הבינה מה חוללה
לעצמה.
באירגון זאר״ט׳ יש כמה ועדות. אחת מהן
היא ועדת־הלב. זוהי למעשה הוועדה
המרכזית של האירגון. שבראשה עומד איש־הביטוח
העשיר אשר בן־יוחנן. היא עוסקת
במתן עזרה כספית ותמיכה נפשית ריגטית
לילדים מקופחי־גורל. בן־יוחנן, הנחשב על־ידי
עוזריו כאחד מל״ו צדיקים, מוצא זמן כדי

לאברך תאווה בלתי־מרוסנת לשמות
נוצצים, למטוסים פרטיים, לאירוח בארמונות
ולפיטפוטים עם רוזנים ושועי־ארץ.
היא יכולה לצלצל לזיוה להט, אשת ראש
עיריית תל־אביב, ולבוא אליה בטרוניות,
בבכי ובנידנודים, כדי שזו תזמין אותה
לאירוע פרטי שהתיקשורת לא הוזמנה אליו,
עד שהיא משיגה את מטרתה.
לעומתה, קלימוביצקי רחוקה מהגדרה של
אשת״חברה. מסיבות־קוקטייל ואנשים מפורסמים
אינם מעניינים אותה למטרות אישיות.
אברך הגדילה לעשות כשהזמינה לבית את
נשות הסנדס, שהיו בארץ בביקור ממלכתי.
עם סיום הארוחה לקחה אותם לסיור בדירתה,
והראתה להם את המלתחה המפוארת שלה.
האורחות התפעלו מהשמלות, ושאלו אותה
מי עיצב אותן. היא סיפרה להן שזה המעצב
החביב עליה, עודד גרא. הסיפור כולו
התפרסם כמה ימים לאחר האירוע בטור שלה.
היא לא טרחה לציין שהמארחת המקסימה
והאלגנטית היתה היא בעצמה, אבל היא
הצליחה להשחיל לסיפור את שמו של עודד
גרא, חברה הטוב, התופר את מרבית השמלות
שלה.
היא גם מדגישה פעמים רבות שהיא יודעת
הרבה הרבה יותר ממה שהיא מוכנה לגלות
ולכתוב, כי דיסקרטיות היא התכונה שאיפ־שרה
לה להחזיק מעמד כל־כך הרבה שנים.
היא רומזת שאצלה בסלון או במיטבה קמו
ונפלו ממשלות. אך איש אינו משלה עצמו
לרגע ששימעון פרס או אנשי־שררה אחרים
גילו לה סודות מדיניים או צבאיים.
יונה קלימוביצקי, שהיתה במשך השנים
הארוכות, שבהן שירתה את מנחם בגין,
מקורבת לסודות השמורים ביותר, לא
התהדרה מעולם בנוצות אדרתו של מנחם

להשתתף בכל הישיבות. הנשיאה, מירה
אברך, לא באה אף לישיבה אחת וגם אינה
מתעניינת במה שקורה שם. היא העדיפה
לעמוד בראש ועדת־האירועים, העוסקת,
כמובן, בנשפים ובאירועים חגיגיים שנועדו
לאסוף כסף עבור האירגון. ואר״ט׳ פעל
בצינעה במשך שנים רבות. בראשו עמדו
שבתאי אנגל, שכיהן כנשיא, ואורה טבת,
שהיתה מנהלת־האירגון. כשפרשה סבת אחרי
19 שנה, קיבלה יונה קלימוביצקי את
התפקיד. היא לא הכזיבה, והחדירה דם חדש
לפעולות. היא עסקה בחיפוש אחר תורמים
פוטנציאליים. בתקופה הקצרה־יחסית שבה
כיהנה בתפקידה, חדר האירגון לתודעת
הציבור, קלימוביצקי הפעילה מכבש על
העיתונות, כדי שתפעל למען האירגון,
ופעולה זו הניבה תוצאות.
בין השאר ביקשה לצרף את העיתונאית
מירה אברך לאירגון, כאחת הפעילות. בשנה
וחצי שקדמו לכך היתה אברך בבחינת עיתו־נאית״בדימוס,
שפרשה לכתיבת זיכרונותיה.
היא השתלטה על האירוע במרץ ובמרפקנות
המאפיינים אותה• ,וגרמה לאי־נוחות בקרב
הנוכחים, כשניסתה לנתב את השיחה אל
כישוריה האישיים. בנאיביות שלא־תאמן,
בלעה קלימוביצקי בצמא את דברי אברך
ועודדה אותה.
הימים חלפו, הנשיא שבתאי אנגל החליט
לפרוש מתפקידו, ובהנהלת־האירגון התחילו
לחפש אחר נשיא חדש. אברך הפעילה מכבש,
כדי להשיג את התפקיד. היא התחנפה גם
לקלימוביצקי, שבלעה את הפתיון, ושהפ־עילה
גם את קשריה שלה. היא שיכנעה את
ההנהלה בחשיבות הענקת התפקיד לאברך.
ואכן, העיתונאית זכתה בכבוד ובתפקיד
המיוחל. ומאותו הרגע חל שינוי דרמאתי

ביחסה לקלימוביצקי.
בתשלום, כמובן.
זה התחיל בכך שאברך התחילה לבקר את
הפעם היו שיבושים רבים באירוע. ואר״ט׳
כל מעשיה ופעולותיה של קלימוביצקי. הוא אירגון.שנוסד על־ידי כוכבי־קולנוע
לדברי אברך, קלימוביצקי דואגת רק לעצמה, ואנשי־בידור למען ילדים מקופחי־גורל
מדליפה לעיתונות ידיעות על עצמה ונוטלת בעולם. באירוע אמנם נכחו מפורסמים רבים,
לעצמה את הזכות על מעשיה של אברך ושל בעיקר חבריה של אברך וכוכבי הטור שלה
האירגון כולו.
בעיתון. אך נעדרו ממנו לחלוטין אנשי
הקרב על העיתונות היה, כנראה, המכריע. קולנוע ובידור מהארץ ומחו״ל. הנשף הפך
אברך טענה שקלימוביצקי, כמנכ׳לית, אינה הפגנת־כוח של הנשיאה, מירה אברך. במדור
צריכה בכלל לקיים קשרים עם התיקשורת. רחל המרחלת בהשלם הזה התפרסם קטע
זהו תפקידה של הנשיאה — היא עצמת
על המריבה בין שתי הנשים, ועל הליקויים
לדברי קלימוביצקי, אברך התחילה להט במסיבה. התוצאות לא איחרו לבוא.
ריד אותה בעשרות שיחות־טלפון בכל שבוע,
הנשיאה פנתה אל המנהלת והורתה לה
להנחית עליה הוראות נוקשות, להתערב לכתוב מיכתב למערכת השלם הזה, שבו היא
במעשיה.
מכחישה את הנאמר בכתבה. נוסף על }ך
השיא הגיע ערב האירוע השנתי החגיגי, דרשה שקלימוביצקי תכתוב שמערכת־היח־שהוא
היהלום בכתר של זאר״ט־ .אחת מחב סים שלה עם אברך היא תקינה לחלוטין. היא
רותיה של קלימוביצקי התקשרה איתה וסיפ האשימה אותה בהפצת הדברים. קלימוביצקי
רה לה שאברך פועלת מאחורי גבה והציעה סירבה לכתוב מיכתב כזה, בטענה שהיא
למישהי אחרת את תפקיד מנדל האירגון.
בכלל אינה מעורבת בעניין, ושגם לה נודע
יונה קלימוביצקי התאפקה ולא הגיבה. באמצעות חברות שלה שאברך רוצה להיפטר
ממנה.
אבל הפיצוץ הגיע באירוע הגדול.
אברך הפסיקה לדבר עם קלימוביצקי
לחלוטין, והפעילה את כל כוחה כדי.לסלק

פ ! ציצ אותה מהאירגון.
קלימוביצקי הבינה שבתנאים כאלה לא
תוכל להמשיך לתפקד, והחליטה להתפטר
נשף השנתי של זאר״ם• הוא עניין מניהול האירגון בסוף חודש יוני.
[ 1יוקרתי, שכל השמנא והסלתא של
אברך ניצחה. היא תישאר השליטה היחידה
החברה ״הגבוהה״ מוזמנים אליו, רובם באירגון.

? ^4באידוע

1חן ז ר

חיי מ רי ב ה
יהושע פורת
שלח ועש בידו
הוצאת מחברות לספרות
מעולם לא הבנתי לאשורו את הפסוק הארמי
״חבל על האברין ולא משתכחין״ .חבל
על מי שאוברים ונשכחים, זה מובן. אבל
מדוע חבל דווקא על אלה שאבדו(מתו, נסתלקו)
והם עדיין זכורים ונזכרים ושום שיבחה
ממארת לא פקדה אותם.
האמת היא שמעולם לא התעמקתי בסוגיה.
היום, במחשבה נוספת, נדמה לי שיש
כאן איזה הגיון פארארוכסאלי, ואולי רק
דרוש משלי. דווקא אלה שאתה זוכר אותם
יום יום, או חודש חודש, או אחת לכמה חודשים,
וחש בחסרונם, חש בחסרונם עד כאב,
דווקא אלה הם האנשים שהסתלקותם גרמה/
גורמת לר את הצער העמוק ביותר. אם כך,
לפנינו לא רק שיגרת לשון, חו׳כמה עתיקה,
כי אם ביטוי של חוכמה ממש.
אחת הדוגמות המובהקות ביותר למי שאבד
ולא נשתכח, המוכרת לי בספרות ובאמנות
הישראלית של הדור־וחצי־הדור האחרונים,
שבהם זכיתי לפעול, היא זו של יונתן
רטוש, הלא הוא אוריאל שלח, הלא הוא יונתן
היילפרין או הלפרין, הלא הוא ״אורי״ בפיהם
של אשתו יוהנה־יוחנה וידידיו.
ואולי, למען הדיוק, צריך לומר: הדוגמות
המובהקות ביותר לאלה שאבדו ולא נשתכחו,
מבני אותם רור־וחצי, הם יונתן רטוש ונתן
אלתרמן ואלכסנדר פן. בהשוואה אליהם,
אפילו עגנון המוסיף להוציא את כתביו כסיד־רם,
כמו על־פי הנחיות מדוייקות שהוא משגר
מעולם המתים, ולמרות העובדה שהכנסת
נזכרה בשבועות האחרונים להעלות את זיכה,
יעקב שטיינברג שהנה כבר חזר שוב אל
השיכחה שממנה הגיח לזמן־מה, שלא לומר
רפאל אליעז, אליהו טסלר, יצחק נורמן, יעקב
הורביץ, א״ד שפיר ואפילו ה״מאסטרו״ עצמו
(שלונסקי ככינויו בפי אלתרמן) הם בבחינת
נשכחים גמורים.
וכך אין חולפת כמעט שנה ושמו של רטוש
אינו חוזר שוב לכותרות ואף לטורי״הרכילות.
פעם מפרסם אהרון אמיר פרק זיכרונות מרגש.
אחר־כך אוספת ש. שפרה, ידידה ותלמידה,
את המסות הספרותיות ומקדימה להן
הקדמה נאה. אחר־כך מגלה בנימין תמוז,
ידיד־אמת עד הקץ, את מיכתבי־האהבה ויעקב
עמרמי, נאמן כתמיד, מוציאם בהוצאה
מהודרת ומוקפדת. אחר־כך באות עבודות־המחקר
על רטוש והכנענות ורטוש והלח״י
ורטוש והרביזיוניסטים או ה״מקסימליסטים״
(החוג הימני הקיצוני ביותר, החל באבא אחי-
מאיר ו״סיקריקיו״ וכלה בעריה גור־חורון
ובאברהם (״יאיר) שטרן. ועכשיו זכינו גם
לביוגרפיה הראשונה, פרי עטו של מיזרחן
מוכר וחוקר הלאומיות הערבית והפלסטינית,
הפרופ׳ יהושע פורת, שנתוודע אל רטוש, לפי
עדותו, בעודו תלמיד בכיתה ט׳ בבית־הספר
התיכון העירוני א׳ בתל־אביב, כשנפל בידיו
״ספרון שירים קטן בכריכת קרטון חומה״,
הלא הוא ח 1פה שחזרה, קובץ שיריו הראשון
בדפוס של המשורר. ואחר־כך, על־פי אותה
עדות ,״בעיקבות רשימות שונות שהופיעו
בהשלם הזה באותן שנים,״ התחיל ״להבין
במי ובמה המדובר.״
הבנה זו הולידה גם משיכה אל הרעיונה
(אידיאולוגיה, אחד מחידושיו הלשוניים הרבים
של רטוש) והליכה שבי אחר ״הגיונה הפנימי״
,שהיה — לפחות בעיני כותב דברים
אלה — מפוקפק למדי, לעיתים קרובות,
אבל נתייחד בעיקביות עקשנית לאורך עשרות
שנים (ועיקביות זו של האיש נתחלפה
לרבים, תכופות, ב״הגיון פנימי״ שאין לערער
עליו ואותו: הפרופ׳ פורת עצמו עושה זאת,

כלומר, מערער עליו, ובהצלחה לא־מבוטלת,
פעמים רבות בספר זה).

התפעלות ומגדנים
מעניין: גם הוא, כרבים אחרים, נמשך אל
התורה (רטוש לא היה מסכים כמובן לקרוא
לה כך, אף כי כתב שיר בשם זה — וראה
פורת, עמודים — )85*83 בעיקר על שום
הדחייה שנדחה על־ידי הדת היהודית(״ההתנגדות
לדת היהודית עוד הגבירה את התפעלותי״)
,ורק חבל שאינו מוסיף: בגילוייה
הפוליטיים או ה״ממופלגים״ (עוד חידוש של
רטוש) בישראל. וגם פורת, כרבים אחרים
(ראה שלמה גרודזנסקי ואבות ישורון) ,פיתח
״נוגדנים חזקים לעיכול תורתו של אוריאל
שלח,״ על רקע התייחסותו של האחרון לשואה.
דומה
שזיווג זה של התפעלות ונוגדנים
הוא האחראי להצלחת מיפעלו של יהושע
פורת, כשם שניתן לומר עליו שהוא כמעט
תנאי הכרחי להצלחתה של כל ביוגראפיה
מחקרית. לעיתים, ובעיקר בפרקים הראשונים
של הספר, עדיין מסתתרים הנוגדנים הפעילים
פה יפה־יפה (לפעמים אולי יותר מדי
יפה) ,אך ככל שהסיפור מתקך ם, הם חורגים
ממחבואם ומשווים למחקר מידה נחוצה של
ריחוק ואובייקטיביות. תוך כדי קריאה היר-
הרתי לעצמי, לא אחת, שאולי חסד עשה
הגורל עם הביוגראף, שלא הכיר את יונתן
רטוש מקרוב כחבר לקפה־ולטסית וכבן־בית
(מכל מקום כך התרשמתי) ,שאם לא כן היה

המשורר (תיאטרון הבובות הצ׳כי
נחשף לסכנה שכולנו, חבריו וידידיו, נחשפנו
לה, והיא שההתפעלות תגבר על הנוגדנים.
שכן ביונתן רטוש קיננה, בצד תכונות הגבורה
והגאווה שכבר צויינו על־ידי רבים וטובים,
גם מחלה ממארת שהוא עצמו היה מודע
לה כדרכו ועל־פי דרכו; מחלה שהפכה את
חייו לחיי מריבה, גם כאשר המריבות לא היו
הכרחיות, ואת הרעיונה שלו הפכה למישנה
שנויה במחלוקת, בלשון המעטה. מישנה שוד

יונתן רטוש״אוריאל שלח, אמו פנינה ושני בניו: חמן ושהרון ()1958
והוא אחד המעטים עימם עמד בקישרי העמפוקפק
והמזיק והקלוקל מבחינה מוסרית
שבה בולטים בזמננו, זמן אינתיפארה וחוסר־ רכה הדדית מרבית חייו.
סובלנות ומיליטאריזם וליכור וגוש אמונים,
ידועים לנו מיקרים רבים של אנשים
שמיזגו במיפעלם יצירה ספרותית עם הגות
הרבה יותר משבלטו על רקע זמנו שלו, זמן
ופעילות פוליטית, כשהשתיים שוות־ערך
שילטונה של תנועת־העבודה ומפא״י ה״היס־טורית״
,עם או בלי תוספות פרוגרסיביות או כמעט בעיני בעליהן. ואזכיר כאן רק מיקרה
קלריקאליות בנוסח המתון של המיפלגות אחד הרלוואנטי לענייננו: זה של הסופר,
העיתונאי והפוליטיקאי הצרפתי שארל מו־הדתיות
של הימים ההם.
האס (35 זזג 1868 ,)\131־ 952ז, מראשי המהשיר
והשלח
דברים והמייסדים של האסכולה הקאתולית־עד
היום אינני יודע אם אכן נתכוון לכך, מונארכיסטית, וכמובן גם אנטי־שמית, הצרבעת
שתיאר את שירתו כחובה (עוד חידוש פתית €3156ת 3ז? חסע^( /הפעולה הצרשלו:ץ>
,)1101>1לעומת כתיבתו המסאית, המח פתית) ,שראשית גיבושה בימי מישפט דריי־קרית
והעיתונאית־פולמוסית שבה ראה, כך פוס וסופה בתמיכה במישטרו של פטן משתף
אמר, את עיקר ייעודו. אם אמנם כן, נתמזל הפעולה עם הנאצים. מי שמבקש, אגב, להבין
מזלו והקדיש לה לחובה זו לא־מעט מזמנו את הרקע האירופי לרעיונה ה״כנענית״
מבית מידרשם של חורון־רטוש, ובעיקר את
הרקע ואבות ההשראה הספרותיים שלה,
אינו יכול להסתפק במחקרים ההיסטוריים
שאותם מצטט הפרופ׳ פורת בסיפרו. עיון
ביצירתם ובמישנתם הספרותית, לא פחות
מאשר בזו הפוליטית, של אבותיה של ״הפעולה
הצרפתית״ עשוי לפתור עוד חידה אחת
שאותה מעלה מחבר הביוגראפיה שלפנינו:
החירה של מה שנראה בעיני מבקר משכיל
אחד בסמיכות פרשיות בין יצירות רטוש ועזרא
פאונד (פורת טועה ומטעה בעת שהוא
מאמץ את הסברו של אותו מבקר) .רטוש, ואני
אומר זאת בהחלטיות, לא הכיר את יצירת
פאונד (מובן שאינני יכול לערוב לכך שלא
קרא שיר או שניים) ווראי וודאי שלא הושפע
ממנה( .כך טען באוזני, וכמי שכתב בעצמו
דיסרטציה על פאונד איני רואה שום מקום
שלא לקבל את הכחשתו — נ״ז) .אבל הזיקה
בין יצירתם והגותם הקלאסיציסטית־טרו־באדורית־צרפתית־מודרניסטית־אנטי־שמית-
פאשיסטית
של השניים קיימת גם קיימת.
כיצד מיישבים איפוא את הסתירה?!
— פשוט מאוד. הולכים אצל מי שהשפיעו
גם על שלוז״רטוש וגם על עזרא
פאונד, ת.ס. אליוט ובני דורם, והרי לכם
פיתרון החידה. פיתרון ושמו: צד ג׳( .פורת
עצמו עומד על זיקתו הפוליטית של רטוש
ל״פעולה הצרפתית״ ,אך מתעלם מן הזיקה
הספרותית — .ע׳ .)181
אבל נחזור לעניין זה של משורר שהוא גם
הוגה־דיעות ופעיל פוליטי — או, בהיפוך
הסדר, כפי שרטוש עצמו היה מציג זאת.
באיאיה, שנות ה״ ,50 אוסף נתן זן)
הרי דוגמה נוספת, הפעם מתוך המציאות
שלנו — נתן אלתרמן, מי שבסיפרו שימחת
ומאונו. שהרי אוריאל שלח הוגה־הדיעות המע1״ם
גם הושפע בבירור מספר הביכורים של
הפכני, מאבות ה״כנענות״ ,כינוי גנאי(של
רסוש(ראה ספר שיריו של יעקב אורלנד, נתן
שלונסקי) ,שנתקבל בסופו של דבר גם על
היה אומר, על הרושם שעשו שיריו המוקדעת
ה״מכונים״ ,לא היה נותר בזיכרון הקידמים
של רטוש על בני חבורת שלונסקי־אל-
בוצי אלא כהערת־שוליים בסיפור מאבקו של
תרמן־גולדברג) .גם אלתרמן עסק בשירה
היישוב היהודי בארץ־ישראל על עצמאותו
״צרופה״ (סבבים בחוץ) וגם הוא לא הניח ידו
המדינית. לא הרבה יותר משמותיהם של
מן האקטואליה(הט1ר השביעי) .לעיתים קרועמיתיו
ובני־הפלוגתא שלו, אבא אחימאיר,
בות לא היסס מלמלא את התפקיד המסורתי
עדיה גור־חורון ואחרים. מן האחרון הושפע,
של ״הצופה לבית ישראל״ ונביא התוכחה
אגב, השפעה ניכרת בימי שהותו בפאריס,
שלו. ואף יצר ז׳אנר־ביניים שבין הזמני, כב־

יכול, לבין הניצחי, כביכול, בסיפרו עיר היווה.
אבל דווקא הדומה כאן מבליט ביתר־שאת
את צד השוני. בה־בשעה שביצירתו המאוחרת
יותר של אלתרמן קיימת מידה של המשכיות
בין ״האני״ השר לבין זה המדבר בפיזמון
האקטואלי והפוליטי, בסאטירה, ובמחזה־המ־של,
המשכיות המתקיימת חרף כל הגדרות
ה״טיבעיים׳ ואלה הנוספים שאותם ביקש
המשורר לגדור ואף גדר בין זה לזה, הרי
רטוש של השירים, ובעיקר המאוחרים יותר,
אינו מזכיר כלל, לפחות במבט ראשון ושני,
את רטוש הפוליטיקאי, רטוש מנהיג הנערים,
קיצוני אף בין ״מכסימליסטים״ הלוחמים כנגד
השילטון הבריטי; האדם שאינו סובל שום
שותף־אמת שווה־ערך־ומעמד לצידו, אינו
מודה כמעט במישגים ובנקודות־תורפה, אינו
מעדכן את המישנה לאור התנאים המשתנים,
בקיצור; אינו חוזר בו במאומה ואינו משנה
דבר (על המשברים האישיים ותחושת הכישלון
הציבורי הפוקדים את רטוש ראה פורת,
ע״ע 237־280 ,270 ,238־ 281 ועוד) .לכל
היותר הוא פוסל, בתקופה מאוחרת יותר,
דברים ״מתונים מדי״ או ״התבטאויות יהו־דיות־ציוניות
מדי ביחס לטעמו המאוחר״
(עמוד ,)83 כלומר, דברים שכתב לפני שרעיונותיו
הבשילו עד תום, לדעתו. ואולם, משעה
שהבשילו, בעיניו, הם עתידים להישאר,
מבחינתו, בעינם ובציבעם לנצח־נצחים כמו
אין לזמן שליטה עליהם. ואם לא התממשו
ציפיותיו בחייו — והוא הרי למד מבשרו
שלא התממשו — אין זה אלא משום ש״ה־אחרים״
לא הבינו או שסטו מדרך הישר(העקומה)
או שהתיישרו עם ה״מימסד״ השנוא,
או שלא עמד להם כוחם להתמיד ומכרו את
נפשם לשטן בעד בצע כסף או נזיד עדשים.
ה״אחרים״ — אבל לא הוא, כמובן. תמיד
האחרים.
וכאן, נדמה לי, ייחודו הגדול של רטוש,
שהפוליטיקאי או הוגה־הדיעות הפוליטי שבו
גירש מלפניו את המשורר, ואילו המשורר
התנער, בתבונתו וברגישותו, מן הפוליטיקאי.

הנדתוס
!היהדות
ברור: לא בכל השירים. לא ב־ההזלב־בחושך
ובוודאי לא בשירי חרב ואף לא בשי־רים־פיזמונים
כגון ״דאונים על הכרמל״ ו״מ־טה
הרמטכ״ל״ שאותו פסל אהרן אמיר מבוא
בקשת שלו(אגב, שניהם נתפרסמו בחוברות
יזכני שבעריכה המשותפת שלי ושל אורי,
ברנשטיין.
גם נכון מה שפורת אומר בקשר עם ח 1פה
שח1רה, והוא, שאסור להתעלם מן השימוש
שעשה רטוש ״במיתוס העברי האלילי הקדום
כמכשיר לניגוח היהדות;״ כמו שנכון כי
״לעצם השימוש בו(במיתוס העברי) ובאוצר־המילים
המיוחד הקשור בו והנובע מניב
אוגרית היה תפקיד אידיאי ברור״ בספר (ע׳
.)298 בביקורת הספרות שלו אשר ״תפסה
מקום חשוב בכתיבתו של אוריאל באלף-,
ביטאונם של ה״כנענים״ שבעריכת רסוש־שלח,
וכן במחקריו הפרשניים־עיוניים, ניכרו
היטב־היטב אותות האידיאולוגיה.
אבל בשירי צלע (פורת צודק; רטוש אכן
ביקש לשמר בשם זה גם את ההוראה הלא־שגורה
ולא־ידועה של ״שבר, כישלון, מפלה,
מעידת הרגל״) ,בשירי חשבון, בשירי ממש.
או בשירי נערה — אחד המופלאים בקובצי
שיריו, לדעתי — שם נפרד הליריקן מן הפוליטיקאי.
ולטובת שניהם. אמנם גם שם עוד
מתגלה, זעיר פה והרבה שם, אותו פן ״טראגי
הירואי״(פורת) המאפיין את ראייתו העצמית
של רטוש בכל יצירתו. אבל פן טראגי־הירואי
זה, שניזון ללא ספק גם מתחושת הכישלון
של הפוליטיקאי, מצא את ביטויו המשכנע
ביותר דווקא ביצירה הפיוטית; בה (ובמיב־תביו,
כולל מיכתבי־האהבה שלו) ,ולא במאמרי
הפולמוס או במחקרים שהיו, אחרי הכל,
מחקריו של חובבן מגמתי, לא של בר״סמכא
אמיתי.
וכך איפשרה יצירתו של שלח״רטוש, בעיקר
על רקע מציאות זמנו שלו, ראייה דו־

צדדית או דו־פנית, כששני הצדדים או שתי
הפנים נפרדות לעיתים זו מזו, במידה זו או
אחרת, או חוזרות ונפגשות. וקשה מאוד, קשה
מאוד־מאוד, לכתוב את ״סיפור חייו של אוריאל
שלח״ (הוגה־הדיעות והמנהיג הכנעני)
שיעשה גם צדק מלא עם סיפור חייו של יונתן
רטוש, המשורר.
וכישוריו ושדה התמחותו וכליו הביקורתיים
(״דרך המחקר ההיסטורית־הפילולו־גית״)
של הפרופ׳ פורת — כל אלה כמו חברו
להכשירו לכתוב את סיפורו של אוריאל שלח
יותר מאשר את סיפורו של יונתן רטוש. כמוהו
כקודמו, פרופסור ואיש אקדמיה אף הוא,
יעקב שביט, שכבר ניתח את הזיקה בין הב־נענות
לבין הרביזיוניזם.
ויצאה השירה לא תמיד נשכרת בביוגראפיה
זו. ובטוב טעמו של הכותב והחוקר,
ובענוותו, ואולי גם בתחושת מיגבלותיו בתחום
האחר, העדיף יהושע פורת להתייחס

״נכתבו בשנת 1953 ונתפרסמו בעת ההיא
במפוזר, בכיתבי העת״ ,אף כי מועד הופעת
הספר הוא יולי .1959
במילים אחרות: השירים ראו אור במקובץ
כמה שנים, לפחות, לאחר הופעתה של המיש־מרת
החדשה על בימת הספרות בישראל, כאשר
נוצר כבר אקלים שבו ניתן יהיה לקלוט
שירים כשירי צלע, השונים שוני מהותי כל־כך
מקודמיהם בשירת רטוש.
ובסיכום: ביוגראפיה מרתקת, המגלה בעיקר
פן אחד ביצירת רטוש, לרוב על חשבון
חברו. אם גם אינה מתעלמת לרגע מכך,
שהוגה־הדיעות הוא גם המשורר.
מ י שמתעניין בקורותיה של אחת הכיתות
(רטוש עצמו היה שולל תכלית שלילה
תיאור כזה של חבורתו; תמיד הדגיש כי
ל״שינוי יסודי במערכת־החיים (דרושים)...
כוחות המונים ואהדת המונים בשעה המכרעת״
— ע׳ )104 המעניינות ביותר בתולדות

( ,)238 היה שלח־רטוש הופך ל״הר געש שהתפרץ
ועלה על גדותיו״ מרוב כעס (.)307
במבט לאחור, אין ספק בדבר שאנשי ״הפעולה
השמית״ צדקו במישאלתם להשתלב
ב״מרחב״ ,תחת להטמיעו או להשמידו נוסח
הרעימה של רטוש. כמו שאין ספק בדבר,
שרטוש היה רק אחד הראשונים שהבחינו
הבחנה חדה כל־כך בין יהודים לבין עברים
(או ישראלים) וכך עמד על תהליך התגבשותה
של ״החוויה הישראלית״ ,או הילידית,
כפי שהיא מכונה כיום(גם על כך ראה מאמרו
הנזכר של אורי אבנרי הטוען כי פיתח את
תפיסתו ״העברית״ לפני שקרא מילה אחת
של רטוש).
במבט זה, היה לא רק חלוץ וכן מקור־השראה
לרבים, כי אם גם מנסח ראשון של
השקפות המוצאות כיום הדים מאוחרים (ומפוקפקים
לא־פחות מאלה ששימשו להם
מקור־השראה) ,בהשקפות כגון אלה של א״ב
יהושע בדבר ״נורמליות״ יהודית־ישראלית
הכפויה, בזכות ה״מצוקה״־הכוח, על מיעוט
ערבי בישראל או באר׳רישראל.

(בגיליון הבא: רופא חולה)
אמנות

ו ש תי תערוכות
! קבוצתיות

האביר (תיאטרון הבובות הציכי באיאיה, שנות ה״ ,50 אוסף גת! זך)
לשיריו של רסוש באמצעות מישקפיהם של
אחרים. במילים אחרות: התמקד בתהליך קבלתה
של שירת רטוש על-ידי הביקורת העברית.
ואת שהיה לו לומר על השירים משמו
שלו — אמר, כיאה וכראוי, בצימצום ועל
דרך הדיפת טיעונים שנראו לו כושלים או
כוזבים.
אבל כיוון שהוא מיזרחן במיקצועו, ואם גם
מיזרחן אוהב שירה ורגיש לשירה, ולא חוקר
ספרות, נכשל לא אחת בכך שהביא בהרחבה
דיברי הבל — טיעוני משוגה או טיעונים
שהזמן גרמם או טיעונים שמחמת קינאת סופרים
וקינאת אסכולות, וכן כאלה שיסודם במאיסה
כנה ואמיתית באיש ובהגותו(אחרי ככלות
הכל, היה-גם־היה במה למאום, ופורת
אינו מסתיר זאת) ,בצד ניתוחים וטיעונים
שעדיין לא אבד עליהם הכלח. ולא הבחין
כראוי בין אלה לאלה.

מוקדם ומאוחר
וגם זה: מרוב שראה את העיקביות שבדרכו
הרעיונית של האיש(״בין אוריאל הל־פרין
של שנות ה־ 30 לבין אוריאל שלח שבא
אחר־כך קיימת מידה הרבה יותר גדולה של
רציפות ממה שאוריאל היה מוכן להורות בה״
— ע׳ ,)388 לא עמד די־הצורך ולא הצליח
לתאר את השוני העצום שבין המשורר המוקדם
והמאוחר, שוני שהביקורת הבחינה בו אף
כי שגתה לעיתים קרובות מישגה מר בשעה
שביטל־ ,את שירתו הכשלה והמאוחרת של
רטוש לעומת שירת הנעורים האדולסצנטית
— והמרתקת -י שלו (״יוד־חית י׳שושנים
לבת היוד־חית״) .וראה, למשל, התייחסותם
של המבקרים יוסף אורן, גבריאל מוקד וגיורא
לשם להתפתחותה של שירת רטוש(ע׳ ,)312
לעומת הבנתה המעמיקה של דליה רביקוביץ
(ע׳ .)311
רטוש עצמו היה מודע יפה לפער זה שבין
מוקדם למאוחר ביצירתו, ואף לכמה מהשלכותיו.
אולי רווקא משום כך הקפיד לציין,
במהדורתם הראשונה של שירי צלע, כי

הימין הרדיקלי בתנועת התחייה העברית —
מי שמבקש לעמוד על הרקע שגרם לכך
שמשוררים והוגי־דיעות עבריים יביעו נכונות
״לאיזשהו קשר״ ״אפילו עם היטלר, שאיננו
השטן״(וכל זה, מדגיש פורת בצדק, אח רי
חוקי נירנברג, ואחרי ״ליל הבדולח״)
מי שמבקש לדעת את ההבדל שבין אלף,
הכנענים ו״תנועת השיחרור העברית״ שמבית
מידרשם של שלח־רטוש ומרעיו, על כל
השובניזם, המיליטאריזם והבוז לערבים
שאיפיינו את מרביתם, לבין ״הפעולה השמית״
ו״המרחב השמי״ של אורי אבנרי וחבריו
(בועז עברון, עמום קינן ואחרים) ,וביטאוניהס
במאבק, השלם הזה ואתגר —
מי שמבקש לדעת מדוע יצאו האחרונים
להגנת רטוש(למשל בפולמוס המר עם שלמה
גרודזנסקי) על אף כל חילוקי־הדיעות המרים
שכין שני המחנות — ימצא בספר זה חומר
עשיר והרצאת דברים מסודרת.
בנקודה זו של הדומה והשונה בין הכנענים
לבין אנשי ״הפעולה השמית״ ,מרחיב פורת
את הדיבור ומדגיש, לדעתי, את הראוי להדגשה(
.אף כי אורי אבנרי צודק, כמובן, בטענתו
שפורת צריך היה להביא גם את גירסתו
שלו לפגישה בקפה גדנסקי — ראה אבנרי,
״חזרה לקפה גדנסקי״; השלם הזה 89־7־.)26
פורת, מכל מקום, מבליט את העובדה שלה־פצת
דיעותיו הכנעניות של רטוש בציבור
תרם ״בראש וראשונה ...אורי אבנרי, שבסתיו
1961 הקדיש ל,כנענים׳ ולגילגולי תנועתם
ורעיונותיהם סידרת מאמרים שלמה בהשלם
הזה ...בכך הובאה לידיעת הציבור בצורה
שכמדומני לא היה לה תקדים,״(ע׳ .)307
באותה מידה הוא מבליט גם את העובדה,
הפאראדוכסאלית לכאורה אבל רק לכאורה,
שבכל פעם שנשאל על הקירבה שבין השקפותיו
שלו לבין אלה של אבנרי ואנשי ״הפעולה
השמית״ שהבינו, לדיברי פורת, כי
״הלאומיות הערבית אינה דבר מלאכותי,
וכוחה עימה בגיוס הערבים למאבק לאומי

בקטלוג הצנוע שהפיק מרכז־התרבות על־שם
משה סמילנסקי ברחובות ואשר מכיל
צילומים בשחור־לבן ומאמר מאת הסופר דן
צלקה, כותב צלקה כי ״המימסד האמנותי
שלנו נעשה הריכוז הגדול ביותר בעולם(ביחס
לגודל האוכלוסיה) של חסידי המודרניות
הלובשת והפושטת צורה מדי יום ביומו״.
הפלוראליזם שלנו שיש בו, לדבריו ,״משהו
מדומה ושיקר נגוע ב״מאנייריזם, עקרות
וחזרה מתמדת על דפוסים שגורים ״.איך
לרפא את הנגע רק(על־ידי) חזרה אל
הריאליזם ...אל הטבע, אל הפנים, אל הנוף״.
קטלוג מהודר ויקר המכיל צילומי־צבע
ושני מאמרים הפיק מוסיאון יד לבנים בפתח־תיקווה.
האוצרת רורית קירר קיבצה אמנים
החוקרים, לדבריה, את ״המודע או לא־מודע
של הנסתר שאינו אלא חלק אינטגרלי מהנגלה
״.לדעתה ,״את האין או הבלתי־נגלה חווים
דווקא בעיקבות קשיות החיים ״.קירר,
הידועה ברגישותה ואשר רשימותיה מצטיינות
בדרך״כלל בהגינות ומעידות על הבנה
מעמיקה, מכבירה הפעם מילים ופרשנויות
ומפזרת לעיתים עוד יותר ערפל על ״שאלות
קיום שנותרו אולי בלתי־פתורות ומבעבעות
לא בחוזקה אך בעיקביות נוקבת״.
גם כך יש הצדקה לקיום שתי התערוכות,
״ציור מן הטבע״ ו״הצד האחר״ ,ברחובות וב־פתח־תיקווה.
בזכותן אפשר לראות ציורים
יפים כמו :״גשר״ של אהרן אלקלעי, ציור
בפורמט קטן שצבעים מפתיעים ורכות חמה
ושמחה שולטים בו; ״אשה יושבת״ של יאן
רייכווגר, שככל שאתה מתמיד להתבונן בה
היא מסירה מעליה את צעיפיה ומהלכת עליך
קסם ומסתורין; רישום חכם ורגיש של קוץ
שנעשה בידי ישראל הירשברג(בעת ביקור
ב״מידרשה״ צעקו אליו כמה גרונות: למה
לצייר קוץ אם אפשר לצלמו או לקטוף ולהדביק
על הבד?) .וזו רק רשימה חלקית מתוך
התערוכה ״ציור מן הטבע״ שהאוצר שלה הוא
שלום פלש.
בפתח־תיקווה, בתערוכה שעסקה ב״מימד
הטרנסצדנטלי באמנות״ ,אפשר היה להתרשם
מהישגיהם של חנה מגד ואברהם פרחי,
אשר הודות להתבוננות מעמיקה בטבע למדו
את סוד הצימצום; ליהנות מאקוורלים שקופים
ונושמים של יהודית הר־אבן וממישחקי־צבע
רגישים של חווה פרסבורגר. מרשימים
במיוחד הם ציוריה של חנה נווה המזכירים
נופים רחוקים. תחושות של עזובה ושל אבל
מסתננות בין עצי היער ועל פני האור הקר.
כדאי לנסוע ולראות. שרה כץ 0

ו1ויוב 03111:1¥גוג
גזנזרגרים תפקידים בכירים

מאת

נבחר לנשיא החמישי של
איראן, מאז היתה לרפובליקה,

אביגיל נאי

חוואג׳ת אל־איסלאם עלי

אכבד האשמי רפסנג׳ני (,)55
מבכירי אנשי האיית־אללה חו־מייני,
מאז תפש זה את השילטון
לפני 10 שנים. רפסנג׳ני, כיום אב
לחמישה, החל בפעילותו נגד מיש־טר
השאה בגיל צעיר, התבלט ב־אירגון
שביתות והפגנות, נעצר
מיספר פעמים ובא על גמולו עם
היה לשר־הפנים
הדחת השאה,
ולאחר מכן ליו״ר הפרלמנט וממלא
מקום מפקד הכוחות המזויינים,
תפקיד שבו הצליח, כנראה, לשכנע
את חומייני לשים קץ למילחמת
איראן־עיראק.

מאוגד:
)1איבר הנשימה בגרון החי; )2אביון )3 :מושב
במקום הכפר הנטוש חוליקאת )4 :צורה )6קריאת
צעה )7הגדולה בשחקניות הטרגדיה בצרפת, בעבה
)8לחלוחית; )9קניין בעל ערר; )12 גדוד צבא; )15
פטיש כבה )16 רשת דייגים; )17 מדת מרחק; )19
הכוכב נוגה; )20 חסר אמצעים; )21 מחול איטלקי
עממי מהיר; )23 רעל, ארס; )24 שגיאה במחשבים; )26
רומאן של דוסטויבסקי; )27 אל מצרי; )29 אפר, מקום
מרעה; )30 כעת השנה; )33 אחוז, תפוס; )34 בימאי
צרפתי( ,ש״מ); )36 ספינת חיל־הים; )37 מלך בשושלת
מצרית; )40 אחד השוואים; )41 מתגורר בלילה; )44
מילת זרוז; )46 תפר; )47 נחלש; )49 מיתקן לשידור
גלי רדיו בעלי עוצמה(ח); )50 יוצר חרס; )53 האלק־טרוד
השלישי בסוללה חשמלית; )54 ראה 45 מאוזן;
)55 פעוט; )56 מילת תחינה; 58 רקב; )59 שם מליצי
לזהב; )60 בעל עדרי צאן; )62 מפרנס; )63 תבלול
בעין; )66 המלך בעל האורוות (המלוכלכות) במיתולוגיה
היוונית; )68 קיבוץ בעמק יזרעאל התיכוני; )71
סופה; )73 צרור שיבולים; )76 לע; )77 חיבוק עז; )79
יזיל; )80 מילה הבאה לרבות; )82 שפת הנהר; )84
כינוי מליצי למשיח; )85 צי; )87 נטל(ח); )90 ציפור
שיר גדולה; )92 אפונים; )94 עמק בארץ; )96 מטבע
עתיק קטן ערך; )97 חסר אור; )99 משמש לתאורה;
)101 שם מטבע; )102 קיטור; )103 מסתובב בעיגול;

אלמנה עשירה
נחוג בניו־יורק, יום־הולד־

שניות גורליות
ני צ ח בטור דה־פראנס,
מירוץ־האופניים היוקרתי של צרפת,
המחייב את משתתפיו לעבור
מסלול של 3250 קילומטר, ג רג
למונד 28 יליד קליפורניה החי
בבלגיה ומי שגם זכה באליפות
בקיץ . 1986 למונד, שהשתקם בשנתיים
האחרונות משרשרת תאונות
(תאונת־דרכים;.תאונת־צייד ובאחרונה
גם תאונת־אופניים) ,הגיע ב־קטע־הסיום,
בואכה שער־הניצחון
בפאריס, למהירות ממוצעת של
יותר מ־ 54 קילומטר לשעה ובכך
הקדים בשמונה שניות גורליות את
יריבו הצרפתי, בעל וותק של שתי
אליפויות, שאמנם סבל, לפי גירסת
מאמנו, מפצע באחוריו, אך נחשב,
בכל זאת, למועמד ודאי בעיני הכל,
עד לרגע האחרון, גם לאליפות
השנה.

מיבצרים משפפים
נפטר בלאס ווגאס,
שבמדינת נוואדה האמריקאית,

בגיל 79 ממחל תהסרטן, האנק
גרינשפאן, המו״ל של היומון

מאוזן
)1ענף בתחרויות ספורט ( )5 ;)3,3מקור מחצבתה
של קדושה צרפתיה )10 :ילוד אשה; )11 אחד ממיני
השדים; )13 דבר קיים; )14 מלחין גרמני פורה; )15
סיום; )16 חילות הרגלים בצה״ל; )18 מילת מישאלה;
)20 צדף; )21 סידור עניין בתחבולות חכמה; )22 דגל;
)24 משמש בבית המרחץ; )25 בסולם התוים; )26 אזור
קדום בארם נהריים; )28 רעש, געש; )30 אחד מארבעת
המינים שנוטלים בסוכות — כינויו במקרא ״עץ
עבת״; )31 ענף היוצא מגזע העץ; )32 מגדולי האמוראים
הבבלים, מכונן מחדש את ישיבת סורא; )34 סרט
של אורי זוהר וחברים; )35 מי דבש; )38 עטין הבהמה;
)39 מילת הסכמה; )41 מילה של אי־הסכמה )42 :תנוף
האוזן; )43 תואר לנכבד בארץ השפלה; )45 עם 54
מאונך — כינוי לילד הנימול; )47 אות בא״ב; )48
חומה; )50 מרד, חבר בוגדים; )51 שד; )52 מכשיר
עינויים; )54 חנית; )57 כידון; )61 סיום משחק
המלכים; )62 מספר ומבקר צרפתי(הסימפוניה הפס
ליה
המנוחים, והמוערכים ב־200
מיליון דולר.

עורכת קנדי־אונאסים
אינה זקוקה ד 45 אלף
טורלית); )64 צינה; )65 נחל אכזב; )66 בת המלכה
בארץ אלביון; )67 אויב; )69 סופר אמריקאי יהודי
(״נער הכרך 70 קוגלאגר; )72 כינוי לכתב העברי
הקדום; )74 סלנג; )75 סופר עברי חבר קבוץ; )77 עם
81 מאוזן, שמה של ספינת ה־כ״ג; )78 ודאי; )81 ראה
77 מאוזן; )82 ממהר; )85 איפה?; )86 בהשאלה —
הגיון, נימוק; )88 שניים; )89 מלחין צ׳כי; )91 סוג של
מנעול; )93 לבן נקי; )95 עם 96 מאוון — כעס רב; )96
ראה 95 מאוזן; )98 מאכל מהשמיים )100 :תעודת
מעבר; )102 הטוב בקלפים; )103 מרחף; )104 שמו של
הכלב שומר השאול במיתולוגיה היוונית; )105 שיר
ברוח או אהבה ל־6־ 3קולות;

למי שיש לו

תה ה 60-שלז׳קלין בוכייה קנדי
אונאסים, עורכת־ספרים בהוצאה
יוקרתית (דאבלד״) ,הידועה
יותר כאלמנתו של ג׳ון קנדי, הנשיא
ה־ 35 של ארצות־הברית ושל
איל־הספנות היווני אריסטוטלס
אונאסיס. קנרי, שלמדה בצעירותה
ספרות צרפתית בסורבון בפאריס,
היא כיום, בנוסף להיותה אם
לשניים(בת ובן) גם סבתא לנכדה
(מבתה, קארוליין, הנשואה ליהודי
אמריקאי) ,שאיננה זקוקה במיוחד
למשכורת מדאבלד״ ( 45 אלף דולר
לשנה) ,בהתחשב בשווי נכסיה,
שבאו לה בעיקר בירושה משני בע־

לאס וונאס סאן, שנודע גם בעלילו־תיו
במילחמת־העצמאות ובקירבתו
לראשי מדינת ישראל. גרינשפאן,
בנו של חנווני ניו־יורקי וקצין־
שיריון מצטיין של מילחמת־העולם
השנייה, גויים בחורף 1948 על־ידי
נציגי ההגנה בארצות־הברית(בעיקר
טדי קולק, כיום ראש עיריית
ירושלים ואל שווימר, לימים מייסד
התעשייה האווירית) ,והצטיין
באירגון הברחות־נשק בקנה־מידה
גדול לארץ־ישראל. גרינשפאן הבריח
ארצה מיקלעים מהוואי ותחת
מסווה של נציג סין הלאומנית
(טאייוואן) רובים ואף שלושה מפציצי
בי־( !7״מיבצרים מעופפים״)
ממכסיקו. בדרכם ארצה גם הטילו
מיספר פצצות על דמשק ועל
קאהיר. משנחשפה, שנתיים לאחר
מכן, פעילותו של גרינשפאן, נדון
על־ידי בית־מישפט אמריקאי, שראה
בפעילותו הפרת חוקי־הנייט־ראליות
האמריקאיים (שאסרו באותם
ימים העברת נשק למרחב),
לשלילת זכויותיו האזרחיות, דבר
שמנע ממנו, לימים, את הגשמת
חלומו: להיבחר למושל נוואדה.

ולמי שעדיין אין לו...
...עדיליון המזל !

תכשיט חדשני של האמן ויסהו ף, ש פו תחע״• ה חבו ה הממ שלתית למדליות
בעזות הצורף דוד ס״ג. להשיג ב 107.ש״ ח(בכסף) או ב 355.ש״ ח(בזהב וכסף)
בחנויות החברה ואצל הסוחרים המורשים.

החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות

,ירושלים: אחד-העם ,5טל 02-668105 .תל-אביב: מנדלי ,3טל 227428 .י03

העולם הזה 2709

הורוסהוס

מזר החווש:

פל העולם במה, והאריה בולט מכולם
באמונתו באימרה זו. הוא מגזים בהתנהגותו,
מעורר תשומת־לב וחש צויד ל התבלט.
זה ניכר בצורת התילבושת,
התיספורת, צבע השיער או האיפור. הכל

אריה
מזרות האש
12 המזלות מחולקים לארבעת היסודות:
אש, אדמה, אוויר ומים. מזל אריה
שיין לקבוצת מזלות האש, הכוללת גם
את מזל קשת וטלה. לכל היסודות יש
לא פעם מן המשותף. כדי להבין את מזל
אריה יש להבין את קבוצת מזלות האש.
הם פתוחים לכל האפשרויות וההזדמנויות
הנקרות בדרכם. כל זמן שיש
חידוש, גירוי ועניין והדלתות נפתחות
לפניהם, הם רגועים. אבל אם הדלת
נסגרת או שהעתיד מסודר, ידוע
ומאורגן מדי ואין בלאגן בחיים, הם
נכנסים לפניקה ולחוסר שקט. העולם
האמיתי שלהם הוא עולם הפנטסיה
והדימיון.
במקום־העבודה אתם נוטים לנהוג באימפולסיביות,
להציע את עצמכם למ-
שימות שהן קצת גדולות
ומסובכות מדי.
עדיין יש צייד ל השלים
ידע ולרכוש
יותר ניסיון. בין כה
וכה תמצאו את עצמכם
מקבלים שבחים
על העבודה שאתם
ו 2במרס -
מבצעים. חשוב מאוד
20ב אפ ריל
לשמור על הגבול ה דק.
אמת־מידה נכונה
תביא לקידומכם. ה־ 2וה־ 3בחודש
יפגישו אתכם עם מישהו מעניין.

בוסישת !אף בדימרים חסד־זהיחח אתם
ממש ססמים אח עצמכם ואח שמכם הטוב.
שימ 1לב לנהיגה שלכם
א 1של אחרים ואל תהיו
איפסימים מדי, זה עלול
להסתיים לא טזב. השיגעונות
והשגישת שאיום
מאפ״ויס אחכם בדרך
כלל פורצים לפתע 1נד
גלים לסביבה צז־שימל
להרחיק מכם אנשים
שמאזד חשיביס לכם.
דרושה ביקזרת עצמית
במיוחד ב־1 4ב־ 8בחזדש. בחחוס הרזמנט־מצפה
לכם חוויה מאוד סזחפת ומרגשת,

אתם שוב מדברים יותר מדי ומתחר טים
אחר״כך. אל תזלזלו בדיבורים וגם
לא במי שמאזין להם.
השבוע אין לכם די
ביקורת על מה שאומרים
ואתם עצמכם
אינכם תופסים
מה האחרים מנסים
למסור לכם. ב 7-וב־9
בחודש תועבר אליכם
21ב מ אי ־
אינפורמציה חשובה
20 ביוני
בקשר לעבודה. נשים
בנות תאומים חייבות
להיזהר מגברים זדים. הבריאות עלולה
לגרום לדאגה למרות שאין כל סיבה.

טוה

ת^וסיס

העולם הזה 2709

חוויות והרפתקות, לכן הוא ושאר
מזלות האש אוהבים נדודים. הם
שונאים לישון, כי אז הם מפסידים.
דווקא בני קבוצת האש אינם מסוגלים
להסביר את עצמם בצורה ברורה,
בייחוד לא את הרגשותיהם. מזל האש
מסמל אינטואיציה חזקה. יש להם חוש
פנימי. הם מצליחים לחבר את הפאזל
ולקבל תשובה נכונה. הם אינם יודעים
מדיע׳ אף על״פי־רוב הם צודקים. לכן

מזדקן וסובל ממחלות. לכן יש ביניהם
לא מעט היפוכונדרים. הם בעצם פוח דים
מגופם, כאילו הוא האוייב שלהם.
מבחינת חיי המין שלהם הם מרגישים
הכי פחות שווים מכולם. אבל לא
זה מה שהם מבטאים. הביטוי החיצוני
הוא הפוך, וכן הביצוע מעולה. בביצוע
הם יקבלו את מדליית הזהב. הם לא
מספיק חברים עם גופם כדי להירגע
בעירום. הם חיים בעולם של דימיון ולכן

דימיון מפותח בחיי המין

* א מונ ת

כדי שיבחינו בו. אין זה שהוא מפונק.
הוא באמת זקוק לאווירה הזו.
יכול להיות שהוא אגוצנטרי וחסר-
רגישות, אבל אין זה מפני שאינו רגיש.
אי״אפשר לדרוש מהעוצמה והכוח שיש
בקירבו להתרכז במשהו שמשעמם אותו.
בייחוד משגעים אותו פרטים. הוא
יכול להתפוצץ כשמתחילים לדקדק
בפרטים. הוא חרד כל הזמן שהוא יפסיד
אל תתייעצ 1כדכך הרבה השסע. קצת יותר
ביטחזן באינטואיציה שלכם. עם כל הכבוד
והמונה הטובה של הידידים.
הפעם הם טר
עים1 ,אח המחיר אתם
תשלמו. אל תיכנס! ד
שותפות מכל סוג, הכל
נראה טוב ומוצלח מכדי
שיתאים למציאות. תונד
ני 1ת לטיולים קצרים ע;21
ביוני
לולות לא לצאת לפועל
כ 21 ביו7
או להידחות. אם כן; דאג!
לכך שהמכונית תהיה
תקינה. היכרויות חדשות ב־ 2א 1ב־ 3מטשת.
הזהרו מלהיות כיקורת״ם יותר סבוה שנחוץ.

אתם מתחילים להפריז בכל מה שנוגע
לכספים. לא הרווחתם סכומי-עתק והדוד
מאמריקה עדיין
לא שולח מיליונים.
אז כדאי לסגור את
הארנק ולחשב כל הו צאה,
אחרת לא תצ ליחו
להגיע אפילו ל מחצית
החודש. כנראה
שתקבלו משכורת
גבוהה יותר, סכום-
פיצויים או משהו דומה.
אך המצב אינו
כל-כך מבטיח כפי שהוא נראה מראש.
הזהרו מבני מזל מאזניים ב־ 6או ב.7-

למרות שהבריאות עדיין אינה טובה ודיבורם
מאוחר׳ הגב שנעים בכם. השבוע תתיש!
שיש לכם אפשרות ד
צאת מהבעיות. אפיל!
אס זה קורה בקצב יותר
איטי לטעמכם. אי־שקט
ב־ 2וב־ 3באונוסט יביא
לשיחה ישירה וגלויה.
הניע הזמן שם׳ שנרם
לכם עו 1ל ״דע על כך 22ב אופגוטסמטב ר -לפחות• .חסים עלולים
22ב ס
להניע פיצוץ! ,׳מחים ד
מריבות יאפיינו אח התקופה
.־דדם1אף הילדים שלבם יפגעו בכם.
ב־ 6וב־ 7תוכל! לקבר הלוואה מחבר.

סוס1

!11111:1

אינטואיציה

הרבה מזל בהגרלות
ב ל תי ־ מו גבלת

ב ע תי ד

למזלות האש יש הרבה מזל, וזה מתבטא
גם בהגרלות.
האריה הוא ילד בנשמתו. הוא פשוט
נשאר ילד, יש לו אמונה בלתי־מוגבלת
בעתיד ואופטימיות סוחפת. אפילו כשהוא
על הפנים ,״אל דאגה בסוף הכל
יסתדר״ ,כך הוא חושב וכך גם קורה.
מזלות האש ובעיקר האריות רומנטיים
במיוחד. אי״אפשר שלא להילכד בקסם
שלהם. אסור לשכוח שיש להם גם צד
אפל. קשה להם להתמודד עם חיי
היומיום, הם חייבים לכבוש את העולם
או להתכנס בתוך עולם הדימיון שלהם.
הם מתוסכלים מניירת, מחשבונות ומדברים
פורמליים. רוב מזלות האש והאריה
במיוחד אינם מרוצים מגופם. הגוף

הדמיון בחיי המין של האריות הוא חזק }
מאוד. בשביל האריה המין מתבצר גם?
בראש ולא רק בגוף.

מזל האש נמשף למזלות האדמה} :
שור, בתולה וגדי. מזלות האדמה משמ *

שים בסיס. הם חושניים מאוד, אף יש *
להם הכי פחות דימיון מלשאר הקבו* -
צות. האריה מרגיש שמשהו חסר לו1 .
המציאותיות של מזל האדמה והחו* -
שים הבריאים מביאים את האריה לחו1 -
סר־שקט. האריה מאשים את השותף |
המשתמש בתירוצים בנוסח: אני לא *
יכול לתפקד כמו מכונה, או לא הלילה! *
כואב לי הראש, או חיי״המין שלנו משע* -
ממים כבר. יש לו תשוקה עמוקה אן *
הוא מבלבל אותה עם אהבה.

עכשיו כדאי שתהיו מאוד עידנים למה
שקורה סביבכם. משהו מתבשל נגדכם
במקום־העבודה או
במקום אחר ואם חשבתם
שהבעיות חלפו
השבוע, יתברר שקורים
דברים שיכולים
לאיים עליכם ת קופה
מסויימת, אבל
כדאי שלא תיבהלו
סתם כך. הצעה, ש נראית
קטנה עליכם,
תוצע לכם ב־ 4או ב7-
בחודש. אל תמהרו לסרב או להיפגע.
יתכן שזהו מה שיעלה אתכם חזרה.

ה־1 6ה־ 7בחורש יהיו מאוד מע״פים וקשים.
אבל נזה־ 9ימאן ידידים לעזרה הכל ״ראה
פתאום אחרת. נסיעות
לחדל או קשרים עם
ארצות אחרות מתחילים
להסתדר. אם כי בדרך
מאוד לא שיגרתית ולא
צפויה. קחבים או ידידם
השוהים שם יזכרו בבם
במקרה• ,יצרו אתכם
קשר ויציעו הצעה שעד
עכשיו לא עלתה בדש
תבם. הנבדם שביניכם
צריכים להתכונן לקבל הזמנה למילואים או
לם יל1י חובה איזושהי. אבר זה יהיה קצר.

ענייני כספים עלולים לאכזב השבוע. אל
תבנו על עיסקות, השקעות או הגרלות.
מה שנראה מבטיח
יביא לאכזבה אמי תית
מאוחר יותר. היו
זהירים בקשר להבטחות.
היו ביקורתיים
פחות בקשר להצעות
עבודה אך בקשו ערבויות
וביטחונות לפני
שאתם עוזבים מקום 32 בטוח. בתחום הרומנטי
אתם עוברים שי נוי.
הדגש עכשיו הוא על הידוק קשרים
ועל אירגון מחדש של קשר שקיים כבר.

בני־הזוג עשרים להציע לכם נסיעה משותפת.
זה אמנם נכון שהיחסים ד׳ מתוחים;.
אבל בילוי ושהות משותפת
יתג 1לכם הזדמנות
ללבן כמה בעיות, ואולי *
אף להבין שכדאי לנ״ס *

סבלנות ואמונה שהכל
שוב יחזור להיות בסדר
ביחסים ביניכם. בראי
לציית לחוקי־התעעה.
קנס א! תשלום אחר יכולים
לדלדל מאוד את
חשבון הבנק. בעבודה
המשיכו להי 1ת זהירים. ה־ 2בחודש •כור
להפתיע אתכם לטובה מבחינה כספית.

בני-הזוג זקוקים עכשיו לשיתוף־פעולה.
זה הזמן להקשיב ולבוא לקראתם.
כדאי שתקשיבו לע-
צותיהם. אל תתכננו
תוכנית נפרדת, זה
יביא לצער מאוחר
יותר. הבריאות אינה
טובה, וכדאי שתיגשו
לבדיקות. יש גם סכנה
מפני תאונות. אינכם
זהירים השבוע,
כל מכונה, מחט, סכין
או מכשיר חד עלולים
לסכן אתכם. ה־ 6וה 7-בחודש יפתיעו
אתכם לטובה מהבחינה הרומנטית.

עמדה רבה מוטלת עליכם. כשאתם מסיימים
משימה אחת מייד עחחות עליכם מטלות נוספות.
נם קרובים וידיד
ם פונים עכש־ 1לעזרה,
1כך אתם מוצאים את
.עצמכם מטפלים כסלם
ושוכחים לשים לב ר
עצסכם. וד1 6ה־ 7מ ד
אים על בעיות במחזור
הדם א 1בכליות. שתו
הרבה והמשט! לאכול
מלח או מכר. בתחום הרומנטי
מתחילה תקופה
מערת ומרתקת. ניתוקים פתאומיים יכאיבו,
אבל ׳סאו, בסופם, לקשר מי 1חד וטוב יותר.

מאזנ״ס

רם איתן:
. .שום

שוון !

קוחיאל שרעבי:

,.החודים

מי פלגת ־ ה ע בו ד ה ! ״

בתוכנית האחרונה של ״מוצ״ש״ בטלוויזיה רואיין
הארכיאולוג דב בן־מאיר וטיפר כי לפני שנים אחדות
קרא לו רפי איתן, מי שהיה אז יועץ ראש־הממשלה
למילחמה בטרור, לבוא מייד להר־הזיתים ולאשר
שאכן מה שמצאו שם בחפירה בעומק של 40 מטר
באדמה הוא כנף של כרוב, משרידי בית־המיקדש.
דב בן־מאיר הגיע, ראה שאין כלום במימצאי־החפירות
של רפי איתן, ובזה תם, כנראה, החלום
להקים את בית״המיקדש השלישי בישראל.
ביקשתי מרפי איתן, היום יו״ר ״החברה לכימי קלים
לישראל ״,שיטפר לי קצת יותר על תקופת הח פירות
שלו בארץ, ובמיסגרת איזה תפקיד הוא ביצע
אותן.
אני לא חפרתי שום דבר. לפני 10 שנים באה הנה קבוצת־רבנים
מארצות־הברית, ועל־סמך פסוקים מסויימים בספר
יחזקאל הם החליטו שבמקום מסויים, כשני ק״מ מיזרחה
מהר־הבית, טמון מטמון שחזקיהו המלך קבר אותו למיש־מרת,
כאשר סנחריב עלה על בית־המיקדש.

במודעה של 2ג אינטש בעיתון ״דבר״ מודיע הד״ר
יקותיאל שרעבי לכל עם־ישראל כי הוא עוזב את
מיפלגת-העבודה. מלבד כל עס״ישראל מיועדת
המודעה, על פי הכתוב, למזכ״ל מיפלגת-העבודה
מיכה חריש, עם העתקים לחי׳ב שימעון פרט, יצחק
רביו ומזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיטר.
שאלתי את הד״ר שרעבי למה להוציא כל־כך הרבה
כסף, כשאפשר לומר לשלושה האדונים שהוא
עוזב את הטיפלגה וגם להסביר להם למה.
אני נבחרתי כחבר לישכת מיפלגת־העבודה על־ידי חב־רי״המרכז
בהצבעה אישית וחשאית. מעבר לבך שאני מודיע
לחריש שאני עוזב. אני חייב להודיע לכל החברים על הצער
שלי, ועכשיו, כשאלפים עוזבים את מיפלגת־העבודה, ברור
לי שהמטרה של חריש היא להצניע את זה, ואני, כמובן,
רוצה שכולם יידעו.

• לכל רבי שמגיע הנה מארצות־הברית מו־*,
תר לחפור באדמה ולהוציא פריטים ארכיאולוגיים?

כשאתה אומר *טאלסים עוזבים עכשיו את
מיפלגת-העבודה, למה בדיוק אתה מתכוון? יש•
לך מיפפרים?

הרבנים הללו קודם כל קנו את הקרקע, ורק אז התחילו
לחפור.

• רגע, רגע, יש חוקים במדינה. אם אני מו

בית המיקו ש
צאת בחצר שלי מוצג ארכיאולוגי, הוא לא שייד
לי, אלא למדינה.
אל תשאלי אותי שאלות שאני לא יודע. הם חפרו, ובשלב
מסויים הם הגיעו אלי וביקשו את עזרתי. אני מייד התקשרתי
עם רב בן־מאיר, שהיה האחראי לחפירות בירושלים.
הוא הגיע, פסק שזה לא ארכיאולוגיה מה שהם מצאו שם,
ובזה נגמר העניין.

• בזה אפסו הסיכויים להקמת בית המיקדש?
מהצד הזה — אפסו.

• דב בן־מאיר דיבר על איזה שר בכיר שהגיע
איתן* לחפירות. האם מדובר באריאל שרון?
שום שרון. החלבז היה שלי, לא היו עליו שום וילונות
שחורים, ואני רוצה שתדעי שלמרות שכל פעם קושרים את
שמי לשמו של שרון, יש דברים שאני עושה לבד.
(דניאלה שמי)

מיבאל רועה:

אני יודע שרק ברמת־השרון 2000 איש עוזבים.

2000 איש: תן שם אחד.
האלוף עמוס חורב, למשל.

הציעו להקים

בית־קבוות

חילוני!״

בשבוע שעבר נקבר בנימין תמוז בטכס דתי, למרות
שתמוז, מבחינה אידיאולוגית, היה נגד הדתיים.
לפני כמה שנים הועלה רעיון להקים בית-קברות
חילוני. שאלתי את מיכאל רועה, מי שהיה רכז הדור
הצעיר של מפ״ם ובין יוזמי הרעיון, ממה התחיל
הרעיון.
בעיקבות הסיפור של תרזה אנגלוביץ התארגנו קבוצה
של צעירי מפ״ם, כדי למנוע את הוצאת הגופה מהקבר
ולאפשר לה קבורה סבירה. פרצנו בלילה לבית־הקברות
והנחנו סלע על הקבר, כדי שהדתיים לא יוכלו להוציא את
הגופה.
היתה לנו פגישה מעניינת עם הרדים מירושלים. ההצעה
לא באה מאיתנו, אלא באה מהם. הם שאלו מדוע שלא נקים
בית־קברות חילוני, שבו לא תהיה חובה להיקבר כדת משה
וישראל: התחלנו לחפש אדמה, כשמאחורינו עומדים אנשים
שהיום הם בכנסת, כמו אברהם רביץ.

• ומה קרה?
לצערי זה נפל מחוסר־יכולת למצוא אדמה. רצינו להרים
את זה כשרות לכל אדם בישראל, כדי שיוכל להיקבר איך
שהוא רוצה, בצורה שהוא רוצה, באיזה טכס שהוא רוצה.

מיפלגות

קבורה

• וכל האלפיים הללו לא מודיעים על צעדם
ברבים, ורק אתה מפרסם מודעה?

אדם חילוני, שחי את כל חייו כחילוני, לא תמיד מעוניין
בטכס דתי.
הבעייה היא שאין אפשרות היום למצוא אדמה ולעסוק
בקבורה. יש לחברת קדישא מונופול, ואם אני אקים בית־קברות
חילוני, תהיה לי בעייה עם רשויות, כמו מס־ההכנסה,
מישרד־הפנים והרבה גורמים אחרים.

אני הבכיר ביותר. אני חבר לישכת מיפלגת־העבודה,
והצעד שלי הוא לא פרטי.

• הסברת במודעה שאתה עוזב, בי מיפלגת-
העבודה פנתה יותר מדי שמאלה, לדעתך. מה
היה הקש ששבר את גב הגמל, הדבר ששוכנע
אותך סופית לעזוב?
היו הרבה קשים. אולי האחרון בהם היה שהשתתפתי
בכנס הלישכה, שהיה בירושלים, ולשימחתי נוכחתי לדעת
שנשארו במיפלגת־העבודה כמה אנשים עם ביצים, והתקבלה
החלטה לפרוש מן הממשלה. אבל כבר בדרך הביתה,
במונית, שמעתי שכל העסק התמוסס. היום ברור לי יותר
מתמיד שאם מישהו יביא את השלום זה הליכוד, והמערך,
(דניאלה שמי)
לעומת זאת, יפריע.

•ולא הצלחתם לעניין שום גורם שיעזור
לכם?
חיפשנו קרקעות, אבל בשום מקום לא מוכנים למכור
לנו. ולהפתעתנו הגורמים שהביעו את הנכונות הגדולה
ביותר היו דווקא החרדים.

• אני מבינה שהרעיון נפל, יש סיכוי שהוא
יעלה שוב?
יש לזה פינה קטנה אצלי בלב. אני מאמין שאם תימצא
(אזרית זרזבבל)
אדמה, הכל יתעורר מחדש•

ה הם אומרים. .מה הו אומרות...מה ה אוחרים...מה הן אומרות

..אם מדבוים עו גזוז,
זה לא משא־ומתן!״
משבוע לשבוע מתחדד הוויכוח ״כן משא-ומתן״
״לא משא״ומתן״ .אין היום אף פוליטיקאי ישראלי
אחד שלא חיווה את דעתו על קיומו או אי״קיומו של
המשא״ומתן.
האם יתכן שאפשר כך למתוח פירושו של מושג
משא״ומתן, שאלתי את הד״ר מירה אריאל, מהמח לקה
לבלשכות באוניברסיטת תל״אביב ומעורבות
כתב־העת ״נגה״.
הבעייה הסמנטית היא האם המיפגשים הקיימים, שאף
אחד לא הכחיש אותם, מהווים משא־ומתן, או שהם פשוט
מיפגשים לא־פורמליים, שאינם משא־ומתן. לזה בלשנים
אינם יכולים לספק תשובה, כי בלשנים לא היו נוכחים
בפגישות.

• אולי כדאי קודם כל להגדיר משא-ומתן.
אני לא יודעת מה המקור הלקסיקלי של המילים, אבל לא
בהכרח המקור של המילים הוא גם הפירוש העכשווי שלהם.
באופן אינטואיטיבי, הדרו שבה אנחנו משתמשים ב״משא־ומתך
זה במובן של דיון לקראת הסכמה, שבו כל צר מוותר
על דברים שהצד השני עומד עליהם. אם זה משא־ומתן
מוצלח, מגיעים, בסופו של דבר, להסכמה.
אם באמת מתנהל משא־ומתן אין זה מתיחת המושג, אלא
שימוש תקין בו. אם כל מה שקורה זה שיחות־נימוסין בלבד
— זה בוודאי אינו משא־ומתן. אני מניחה, מתוך השערה,
שלא מדובר כאן במיפגש־נימוסין, אבל מצד שני גם לא
מתווכחים בדיוק היכן יעבור הגבול.

אשמה

״הורניס עם השאיבה
לזנות באלינות העולם!״

מחקר שהתפרסם באחרונה טוען כי קיימת ירידה
כמוטיבציה של בני״הנוער העומדים לפני גיוס, וכי 53
אחוזים מהם לא היו מתגייסים כלל, לולא חובת־הגיוס.
שאלתי
את ר״ב, בן 17 העומד להתגייס בשנה
הבאה, לאיזו קבוצה הוא שיין.
יש פה כמה רבדים, במרינה הזאת, המייחדים אותנו
ממדינות אחרות, ואחד מהם זה הצבא. זה נשמע אולי נורא
גדול, אבל יש לנו חוב שאנחנו חייבים למי שכבר נתנו
שלוש שנים, כדי שאנחנו נוכל לנהל חיים נורמליים, וגם
למי שמתו בשביל המדינה. אני חושב שכל אחד צריך לשלם
את החוב הזה. אין לי יותר מדי כבוד למי שמשתמטים
מהצבא. אם זה בגלל שיקולים פציפיסטיים, או בגלל אגואיזם
טהור.

אלופת״ישראל בגיודו לנשים, יעל ארד, יכולה
להתחרות גם באברהם שריר, כשהיה שר-התיירות,
וגם לנצח אותו. מתחילת השנה הזאת היתה בצרפת,
בגרמניה, בברית-המועצות, באנגליה, שוב בצרפת,
בפינלנד, ובזמן הופעת גליון זה היא נמצאת
באוסטריה, ומייד אחר־כך היא תסע לפינלנד ומשם,
כפי הנראה, ליפאן.
תפסתי את יעל, כרגיל, עם המיזוודות ביד, בדרכה
לנמל״התעופה בן־גוריון.
לאן הפעס, איזה תחרויות יש עכשיול
הפעם אני נוסעת לכמה מחנות־אימונים, כדי להתאמן
לקראת אליפות־העולם בג׳ודו, שתערך באוקטובר ביוגוסלביה.

.,המערכת

ניויו
ת המוטיבציה וצבא!,,

• מה זה מחנות־אימונים? מה עושים שם?

מתאמנים שש־שבע שעות, ואחר־כך קצת אוכלים וישנים.

ומה לגבי שרות בשטחים הכבושים?
זה סיפור אחר. לגבי השטחים יש לי התלבטות. אני לא
אזלזל במי שלא ישרת בשטחים, כמו במי שבחר לא לשרת
בכלל. זה איפה־שהוא די לגיטימי. אבל לא ללכת לצבא
מכל מיני סיבות, כמו ״לא בראש שלי״ ,״לא מתאים לי״ —
אינו מקובל עלי.

• מה יש, מחנות־אימונים כאלה אין בארץ?
את לא יכולה להתאמן כאן?
הבעייה העיקרית היא שאין לי במי להתחרות. אני אלו־פת־ישראל
בג׳ודו כבר 10 שנים, זאת אומרת שהג׳ודו־איסטים
האחרים, כלומר האחרות, פחות טובות ממני, וכדאי
גם להחליף מאמן פה ושם.

• ואם תימשך האינתיפאדה גם בתקופה שאתה
תעמוד לפני גיוס?

• יעל, את הראשונה בישראל בג׳ודו, ומים-
פר 3באירופה, איך זה שאנחנו כל־כך טובים
דווקא בג׳ודו.

אני מכיר כל מיני אנשים שהיו גיבורים גדולים וטענו
שיסרבו אס ייאלצו לשרת בשטחים. אבל כשהגיע הרגע,

בלשנות
• איך יתכן שבהתייחס לאותם מגעים ממש
טוען צד אחד כי אין משא־ומתן, ואילו הצד השני
טוען כי משא־ומתן כזה אכן התנהל.
ראשית, קיימות העובדות האובייקטיביות, שאף אחד
אינו יודע אותן. שנית, לכל צר יש אינטרס שונה. האינטרס
של הימין הממוסד הוא להכחיש את קיומו של משא־ומתן.
הם נגד משא־ומתן עם אש״ף, ולפיכן הם אינם יכולים
להודות בקיומו של משא״ומתן. קיים הצד בימין שיש לו
אינטרס להודות בקיומו של משא־ומתן, כדי לנסות ולהפיל
את שמיר, וקיימת קבוצת אינטרס שלישית, המורכבת
ממיפלגת־העבודה והשמאל בכלל, המעוניינת במשא־ומתן.

• והאם השיחות האחרונות של יצחק שמיר
עם ג׳מיל טריפי נחשבות כמשא-ומתן?
אם הם מדברים על תנאים ספציפיים, זה באמת משא־ומתן.
אם הם מדברים על גזוז — זו פגישה חברתית.
(אורית זחבבל)

והס נאלצו לשרת בשטחים, הם הלכו בלי בעייה. הרבה יותר
קשה שלא ללכת לשם מאשר ללכת, בניגוד למה שאנשים
חושבים. מה שעוד יותר מפחיד זה שכל מיני חברים שלי
מהשמאל הגיעו לשטחים, הבטיחו לשמור על צלס־אנוש,
אבל איבדו אותו.

תסלחי לי על חוסר־הצניעות, אבל אנחנו לא כל־כך
טובים. מי שטוב זה רות מגן ואני.

•ולא מנסים להקים עתודה של ג׳ודאיות
צעירות?
מנסים, זה לוקח זמן.

• איך אתה מסביר את הירידה במוטיבציה
לשרת?

הייתי שמח אם אפשר היה להאשים את האינתיפאדה.
אבל זה לא בגלל האינתיפאדה. אני יודע שלא להרבה בני-
נוער איכפת ממה שקורה בשטחים. להיפר, יש כל מיני
אנשים שדי נחמד להם שהם יכולים להוציא את האגרסיות
הקטנות שלהם. ירידת המוטיבציה קשורה, לדעתי, למה
שקורה בחברה הישראלית בכלל, ובירידת־הערכים בפרט.
בחלק אשמה החברה, ובחלק השני אשמה מערכת־החינוך.
מערכת החינוך היתד, צריכה להתמודד עם תהליך ההת־בהמות
בחברה הישראלית, ולא לעמוד מנגד.
וא1ריח זחכבל)

• עד איזה גיל תתעסקי בג׳ודו?
אפשר למשוך עד ,26 אולי .27 אבל מה שאני רוצה זה
להגיע לאולימפיאדה של 92 וזהו. הביתה.

• ומה יכולה בחורה כמוך לעשות אחר־כך?
בחורה כמוני כבר נרשמה לאוניברסיטה ללימודי־תזונה,
ובעוד כמה שנים יהיה לי מיקצוע.

• מ ה תביאי לנו מאליפות-העולם ביוגוסלביה?

אני
הולכת לשם עם השאיפה להיות אלופת־העולם. מה
(דניאלה שמי)
אביא משם נראה אחר־כך.

מיבצע מנויים טעים עם
חתום ער סטי שנתי ותקבל:
(וו) השבושן יניס רביחך/ם ישרדך ביום הופעתו ט־׳ שליח ם י1חד *
(ב) מחיל המימיט 290 :ש־ח סלל מע־מ אשל ישולמו
ב־ 5תשלומי שווי ללא הצמדה. באמצעות כל אחד מכרטיסי

האנסדא־

ביקור
ב״יונס״
תר־אביב
בן־יהודה 163
כשהייתי בת 19 לקח אותי
ידיד למישעדת יונס ביפו. מאז
עברו כמויות־מים אדירות א פילו
בירקון, אבל אני עמדתי
באותו מקום מבחינת האוכל
המזרחי. כל חודש אני ביונס,
בהתחלה עם חבר או חברה,
אחרי שנים עם בעלי ואחר״נד
עם הילדים. כל חודש, בלי
חופשה ובלי מחלה ובלי בגידה.

אל גאוצ׳ו -לונדון מיניסטור
אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :
שאול המלך ,4טל׳ 03*250079

קפה -פאב -מסעדה המרפסת מעל הים בת״א

רחוב הירקון ,109 שלפון 241300

2ד*1^ 7ך 770

אחר״נד פתחו עוד מיסעדת
יונס בכפר סורען וגם לשם היי נו
מגיעים מדי פעם.
לפני שלושה חודשים פתח
מוסא, עם בן־דודו נימר (מוו תיקי
יונס ביפו) ,את יונס בר חוב
בן-יהודה בתל-אביב.
עכשיו יותר קל לנו, אז עברנו
לפעם בשלושה שבועות.
בעצם, מה עוד אפשר להגיד
על מיסעדה אחרי ההקדמה הזאתו שיסלחו לי כל המיסעדות
המזרחיות הטובות בארץ, אבל
חומוס כמו אצל יונס אין. וסלט
תבולה, ולבנה וסלס־חצילים
וקובה, והמג׳דרה הנימוחה
בפה, והדגים על האש עם שלהם המיוחד הרוטב וצלעות-הכבש, והסיניה!

רחוב דיזנגוף (110 מו ל קפה רוול תל־אביב.
טלפון 03 247066 :

ואחר״כד, בלי הזמנה, מגיעה
צלחת ועליה חתיכות
אבטיח קר וחתיכות מלון ות אנים
מתוקות וכמובן קפה
משובח ואיזה חתיכת בקל־וואה.
כל כן מתוק שאפילו
החשבון לא מצליח לקלקל את
הטעם.

מסעדת דגים מובחרת

כן, נכון שלא הזכרתי עדיין
את השירות, אבל את זה
באמת כדאי לראות בעיניים
כדי להאמין. מי שמכיר את
מיסעדת יונס כמוני -לא למד
כלום מהכתוב כאן. מי שלא
מניר -שירוץ.

דולפין שטרן

פתוח 7ימים בשבוע 12.00-24.00 :
מומלצת לישראלים ולאורחים מחר־ל
דיזנגוף 189ת״א, טל׳ 232425

ארוחה זוגית חי 2עד 60ש־ח באחת מהמיסעדות
המובחרות המשתתפות במיבצע.

חיי ג

232262־03

מחלקתהמ נויי ם

באילת 220 :ש־ח. טלפון 33217־.059

מסעדת ה מוזי און
רח׳ האוניברסיטה .2
רמת ־ אביב,
טלפון6 :־5414135

שירה וריקודים
בימים ה׳ ו׳ ושבת: הופעת אומנים
פתוח יום יום רצוף משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים עד 250 איש
בצהריים ארוחות עסקיות 15 -ש״ח

* באזורי ההפצה בלבד

מפגש אביב ז
תפריט ינלאומ•

כל מ ה שלא ציפית
מפונדק דרכי
דרך חיפה 301 תחנת דלק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם א רו חה בתפריט קבוע:
מנה רא שונה:

מרק או סלטחסה, או פטריותטריותעםחמאהו שו

מנ ה עי ק רי ת :

פירו שקי לסוגיו
או שניצל עוף עםרוטבפט ריו ת

מנ האח רונ ה:

פרפה לי מון
או מ ר קיז שוקולד
או שטרודל ע ם גלידה וקצפת
כו ס יין לכן
ל ח מניו ת תו צרתה בי תוחמאה

26.75ש״ח

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
טל׳ 457599
פתוח מ־ 12.00 עד 01.00

חדש בתד־אביב!
עוד סניף של

״מסעדת יו נ ס ״
מאכלים מזרחיים

רח׳ בן יהודה , 163 טל׳ 227813־03

וז ד ־ ץדד

רבי עקיבא
מיסעדה ביסטרו
מיטבח צרפתי -אמדורסקי, אוויר־ממוזג -אווירה חמה
ימי א׳ -ה׳ ,מ״ 15.00 - 12.00 ערב, ערב מ־19.00

רח׳ רבי עקיבא ,22 תל״אביב (מאחורי קולנוע אלנגי)
טלפון 655096

הבית הלבן
הבירה הכי זולה בעיר

רה׳ הירקון , 108 תל־אביב
טלפון 230577 :

( 111ק 6 -ן 0 3

קוקוריקו
ליסבון ליסבון היא, לדעתי, אחת הערים
המרתקות באירופה. למרות העוני
הגלוי־לעין, הפשטות וההזנחה
החיצונית, עדיין ניתן לראות
שרידים מרשימים של יופי וחוסן
כלכלי, שאיפיינו את פורטוגל לפני
מאות שנים. לצערי איני מגיע
לעיר זאת לעיתים קרובות, אולם
כשאני שם, אני מרגיש בבית.
אמר לי פעם מכר שאם בחורבות
האלה אני מרגיש בבית, אז אולי
כדאי שאני אבוא לגור אצלם. אבל
מה הוא מבין? יש בליסבון משהו
שהוא תערובת של חיפה תחתית,
יפו ועכו. תושבי העיר נעימים׳
ומאירי־פנים, וכתייר אתה מרגיש
מאוד בנוח. כמעט בכל בית־מלון
ניתן לקבל מידע על טיולים, אירועים,
מיסעדות וכוי. מידע נוסף הקשור
בפורטוגל, ובתיירות־פנים
בכלל, ניתן לקבל במודיעין־תיי־רות
שבי-גז!303 005 )<05131ז8
,001-65 הפתוח כל יום משעה
09.00 בבוקר ועד 20.00 בערב.
ליסבון נחשבת כגן־עדן לאוהבי
פירות־ים, ובהתאם לזאת היא משופעת
במיסעדות ובבארים קטנים,
המתמחים בהם.
בילוי פופולארי הוא לעמוד
באחד הבארים ליד הדלפק, ולאכול
מאכלי־ים בעמידה, כשאת הקליפות
והשאריות זורקים לריצפה,
ואתה מוצא את עצמך עומד בתוך
ים של טינופת ואוכל בכיף חלקיקי
תמנונים. כאן אני לא מרגיש בבית,

גיו־יורק

סימטה עתיקה בליסבון
גן־ערן לא1וזבי פירזת־ים

,73805 הלכנו כמה צעדים למעגן
המעבורות, ותמורת סכום פעוט
של 60 אסקודוס, שהם משהו כמו
80 אגורות שלנו, נדחקנו עם
דלת־העם׳ למעבורת הישנה
והמקסימה, וחצינו את הנהר לעברו
השני, למקום משגע בשם
,030111135 שממנו נשקף הנוף
הנפלא של העיר ליסבון. האיזור

מרוקו סכין

ניו־יורק היא עיר מיוחדת במינה.
האגדה מספרת שבעצם לא
קיים דבר שאתה חושק בו, שלא
תוכל להשיג בעיר הזאת.
כך גם בעניין של אוכל. אם בא
לכם ב־ 4לפנות־בוקר לאכול נקניק
גרוזי של חצי־מטר, או סתם
מלפפון יהודי חמוץ (ואתם לא
צריכים להיות בהריון בשביל זה),

לונדון

ואני גם לא בעניין של מאכלי־ים.
בביקורנו האחרון בעיר, בעצת
חבר מקומי, פסחנו על הרובע העתיק
( )8311-1-0 ,4110 והגענו במונית
(זה לא יקר בכלל) ל־סס 81-303
,000161-010 שעל גדות נהר

אתם מרימים טלפון, שואלים היכן
יש ואיפה פתוח, וטסים לשם.
יש יותר משמץ של אמת בסיפור
הזה. אין כמעט מיטבח לאומי
אשר אין לו ייצוג כלשהו בעיר
הזאת.
באחד הימים עיינתי לי בנונשלנטיות
בעיתון שלי בניו־יורק,
,7116 ¥111386 ¥0106 וקראתי ב־

איפה סופיה?

רשות־השידור הבריטית, הבי־בי״סי, גחשבת כאיכותית
ביותר, כאמינה ובמאוד פופולארית, במיוחד המדיום של הט לוויזיה,
אד גם תחנות״הרדיו של הבי־בי־סי, פופולאריות
ביותר, ולהן מיליוני מאזינים מדי יום. לכן כל תיקלה, או פי שול,
אף הקלים ביותר המתרחשים בעת שידור חי, גורמים
לטערה רבתי ברשות.
לפני ימים אחדים הודח קריין-החדשות של הרשת, מייקל
בורק, האיש אשר מקריין את החדשות מהעולם כולו, שאינו
יודע היכן נמצאת העיר סופיה. בורות דומה גילה עודך חד-
שות״החוץ של הרשת, שאף הוא לא ידע בירה של איזו מדינה
היא העיר הזאת. אלמלא הייתי שומע זאת במו אוזניי, הייתי
חושב שאני ממציא את זה.
באחד מימי השבוע סיפר הקריין הנ׳׳ל למאזיניו שלפני זמן-
מה הוא יצא בתפקיד לאיסטנבול. בדרך לנמל־התעופה היתרו
התברר לו שנתיב״הטיסה שלו עובר דרד סופיה.
מאחר ולא ידע היכן נמצאת סופיה, הוא התקשר טלפונית
עם מישדדו לברר. עורך־חדשות־החוץ עגה לו שסופיה היא
בירת יוגוסלביה. מייד אחרי שהוא קיבל את התשובה האווי לית
הזאת׳ כן המשיך הקריין וסיפר למאזיניו הנדהמים, הוא
הבין איזו שטות אמר העורך, והוא נזכר שבעצם סופיה נמצאת
ברומניה.
מה ששני האידיוטים האלה לא יודעים עד היום, זה שסופיה
היא בירת בולגריה.
בסעודיה היו תולים אותם בכיכר העיר. טעות כזו אפשר
היה להבין אילו נאמרה על-ידי קריין הוראות-סריגה או עורך
מדור־גובלנים, אבל שני הגאונים מהבי־בי־סי הם מהדסק של
חדשות-החוץ.
שיתביישו להם! לדויד ויצטום זה לא היה קורה בחיים.

שהגענו אליו מלא בצפיפות
בבתי־אוכל קטנים של פירות״ים,
ואנו מצאנו את המיסעדה שהמליצו
עליה לפנינו. שמה 865111-
16 861-3113ח3ז, וזהו פרוייקט מיש־פחתי
קטן ונקי הנמצא ב־8113
.030)11)10 )105 8615 41-45 את
המקום מנהל האבא, האמא מבשלת,
הבן מגיש והבת עושה סקנדלים
כשצריך.
הצצה בתפריט לא עזרה לנו
לנחש מה יש להם, אבל היינו
ארבעה אנשים, אני כבר תיכננתי
לצום, והשלושה האחרים הזמינו
מה שהחבר ששלח אותנו לשם אמר
שחייבים לטעום. למנה קוראים
3־3831011־3)13 81־ ,,031)1611 והיא
קרירה מלאה באורז עם רוטב
ותוספות, ועל זה רצועות של
דיונונים בגריל. בעל הבית ראה
שאני מאבד צבע מהפנים, והבין
מייד שיושב אצלו מיקרה קשה
והתחיל להשמיע לי קולות של
קוקוריקו, שאני אבין שהוא יכול
להכין לי את קדירת־האורז גם עם
עוף.
מייד שלחו את האמא לחצר לרוץ
אחרי תרנגולת, שכנראה הבינה
מה מחכה לה ונסה על נפשה.
בסוף קיבלתי את המנה עם העוף
וכן, בלי שפה משותפת ובלי להבין
מילה, רק ברצון טוב של אנשים
נעימים, עבר עלינו ערב משגע
במקום מקסים. הארוחה עלתה
שישה דולר, בערך, לאדם. בבית,
מול הטלוויזיה, לכסוס ציפורניים
עולה יותר.
השתאות מאמר על עשרות המיס־עדות
האתניות בעיר, המרוכזות ב־איזור
המיזרחי של ה 11386 קטע
גדול בכתבה התייחס לאיכותו של
הקוסקוס במיסעדה מרוקאית בשם
קפה נזוגדור (•)03)6 )!4083)101
אשר נמצאת ב־5י) 1ז101 81. \ 13
( 81306 הוא רחוב 9בין השדירה
הראשונה ושרירה 4טלפון
2226־.677
העלאת נושא הקוסקוס והמיט-
בח המרוקאי עורר בי געגועים
עזים לבית־אבי (אמי רוסיה ואבי
היה פולני) .בבית אצלנו לא רק
שלא בישלו קוסקוס, גם לא ידעו
איך כותבים את זה.
אבל מה, מיסעדה מרוקאית ב־ניו־יורק,
זה אנחנו, בעצם. לא יתכן,
חשבתי לעצמי, שלאמריקאים
יהיו המרוקאים שלהם. לקחתי אי
תל־אביב
הפרובינציה

מיכל הפקר
לפני שנה וחצי, בערך, החלה חודרת אלינו לתודעה תופעה
חריגה, שהיא מיטרד ציבורי של ממש.
אני לא כל־כך זוכר איך קוראים לתופעה הזאת, אבל השם
שלה נשמע כמו מישקל פגר, מיכל הפקר או משהו דומה. לא
ברור לי מי המציא אותה בכלל, אבל בוודאי שקיימת סיבה
אלוהית כלשהי שהמיטרד הזה נחת עלינו בו זמנית עם
האינתיפאדה.
היא הגיעה אלינו, אל הפרולטריון, מגרמניה המעטירה, כדי
לפזר מעט מאבק״הכוכבים שלה על העם העמל והקמל בציון.
שעתיים וחצי אחרי שנחתה פה החל מידע, הקשור באישיות
דגולה זו, לטפטף למערכות-העיתונים בארץ, ותוך יממה כבר
ידענו כולנו שהיא חזרה לארץ מפני שצריכים אותה פה. היא
שבה אלינו לתמיד עם דירת־גג, שלושה ילדים, רבע בעל
(שלושה רבעי ממנו נשארו בגרמניה) ,מכונית מרצדס שחורה,
ארבע משרתות 90 ,מיזוודות עם בגדים של גוצי, מוציי
ושטוציי, שתי מטפלות (אחת לחתל את הילדים והשנייה
להחליף טמפונים) ,גנן, נהג, מציל, זגג, מזכירה, והרשימה עוד
ארוכה, אבל אין לנו יותר אוויר.
מהרגע שפרצה לחיינו, לא היה לנו יום חופשי אחד בלי מנה
קבועה של מידע אודות המיטרד הזה. לא היה אירוע במדינה,
מסיבה, פתיחה, סגירה, נעילה, הלווייה וכוי, שבו לא נאלצנו
להיתקל בה.
בכל פעם שראיתי אותה, לא באשמתי כמובן, באיזה
אירוע, הייתי שואל את עצמי: איך אפשר להוציא 30 אלף דולר
על 007817 ולהראות כל־כך זול.
על ההישג הזה לפחות מגיע לה קרדיט.
מאחר והיא כבר כמעט נכס לאומי, אז את מי שמאפר אותה
צריכים לעצור על השחתת רכוש ציבורי. באמת, יש לה פס
שחור כזה סביב השפתיים, והיא נראית כמי שנישקה כובע של
כורה״פחם באירלנד.
הגדיל לעשות מישהו שסבר שחייבים לתת לה לשתף את
האומה כולה בהגיגים האוויליים שלה, ושסידר לה מדור
באיזו תוספת של עיתון יומי. הבושה הזו נמשכה שבועות
אחדים, ובמדור הזה היא סיפרה לנו על סדר-יומה ודאגותיה
של מיליונרית עברית סובלת. למזלנו, מישהו אחר בעיתון לא
היה מסוגל לעמוד במבוכה הזאת, והוריד את הקישקוש הזה.
בימים אלה ממש היא מאיימת עלינו בכתיבה על ענייני-
חינוך. יופי, נחמה. עכשיו יגדל לנו כאן דור־המשך מחונך
לתיפארת. באחד מהראיונות לעיתונות, שהיא נתנה באחרו נה,
סיפרה על מקור עושרו של בעלה. היא אמרה שיש לו
רחובות שלמים בגרמניה, ועוד עסקים. לשונות רעות של חב רות
טובות יודעות לספר שאין לו רחובות, אבל יש לו בתים,
ומזה, כידוע, עושים כסף לא רע.
ואני שואל את עצמי, למה זה מגיע לנו, ומה אנחנו צריכים
את זה! ואני גם עונה לעצמי שכנראה מגיע לנו העונש הזה,
ואולי אנחנו בעצם שווים את המיכל הפקר הזו.
רים לנו חומוס, טחינה, סלט גזר,
עוד כמה צלוחיות, וכן פיתות.
בת־זוגי, שהיא ציימחונית (אני
חייב פעם למצוא לעצמי פרטנרית
שהיא קניבלית, לשם שינוי) ,הזמינה
קוסקוס צימחוני, ומרוב התפע־

רקדנית בטן בקפה ״מוגדור״
קוסקוס, חונזזם. טחינה ופיחות
תי תיאבון, געגועים, חברה ישראלית
ומונית, ונסענו לשם.
המקום קטן, אינטימי ונעים, ומסוגל
לארח 25 איש, לא יותר. למזלנו,
שולחן קטן אחד פנוי ואנחנו
יושבים. עלמה צעירה נושאת מגש
ענקי עגול, כזה של מיזרח־ירוש־לים
ועליו צלוחיות עם סלטים שונים,
מתקרבת לשולחן ואנחנו בוח
לות
היא לא מפסיקה לדבר מרוקאית.
לעצמי הזמנתי 011101)60
,7381065 שזה נזיד המתבשל זמן
רב, והוא מתובל בתבלינים אכזוטיים,
ואפשר לבחור את הירקות
המתבשלים בתוכו. אני בחרתי בעוף
עם לימון וזיתים. הייתי בוחר
בזה גם לראשות־העיר, אילו היתה
לי זכות־בחירה. מחיר ממוצע למנה

עיקרית הוא שיבעה־שמונה דולר.
למיסעדה קוראים מוגדור על
שם המקום במרוקו, שבו נולדה
אמה של בעלת־הבית. בימים שני
ורביעי בערב, מופיעה במקום רקד־נית־בטן,
במחוללת בין השולחנות
להנאת הסועדים. זה לא בתפריט.
היא כמו נרות־חנוכה, לראות ולא
לגעת. חוויה.
ביום הרביעי שבו ביקרנו ב־מיסעדה
היה שם גם כוכב־הרוק
סטינג, שהיה עסוק עם איזה חבר
אינדיאני מפחיד־למדי, שאיתו הוא
באיזה עניין פוליטי. אנחנו היינו
היחידים שהתרגשנו מסטינג. ב־ניו־יורק
כולם, בעצם, חושבים שהם
סלבריטיס, וגם המלצרים הם
כוכבים־בדרך, אז הם לא מוכנים
לתת לכוכב של ממש את ההרגשה
שהם מתפעלים ממנו. עיני כל
הסועדים נעוצות ברקדנית. אני
הייתי נעול על סטינג, שהיה עטוף
באינדיאני שלו. אבל הערב עבר
בשלום.
ימים אחדים מאוחר יותר ביקרנו
במיסעדה זו שוב, כדי לתפוס
אותם מפשלים על חם. היה שיגעון.
עלה לנו 28 דולר לזוג. אנחנו
חושבים לעבור לגור שם.

1*1־ 7 ?11י 1יי

7קל/?7/7/ל/77 על

גיור והריון

רפאלי.

למסיבת החתונה קדם טכס־נישואין אזרחי
בהולנד.
מריולן סיין גבוהת־הקומה ( )25 הגיעה
לישראל לפני שלוש שנים כמתנדבת,
והחליטה לקשור את גורלה בעם היהודי. היא
גילתה. זיקה בלתי־רגילה לרעיון הציוני
ולשפה העברית. חבריה הופתעו לגלות שתוך
זמן קצר ביותר היא למדה לדבר בעברית תוך
שימוש בסלנג המקובל בין צעירים ילידי־הארץ.
אחרי
תקופה בקיבוץ, היא עברה לאחת
מערי הלוויין של תל־אביב. היא התאהבה
בבחור ישראלי, הרומאן נמשך כמה חודשים
ואז נפרדו השניים.
חייה של מריולן השתנו כשפגשה ברפאלי,
שחזר ארצה בתום תקופה שבה התגורר ועבד
באיטליה כדוגמן.
רפאלי ערך לה היכרות עם כל האנשים
הנכונים בענף, ומריולן התחילה לעבוד כ־

סופה
שר חברות
עד לפני שלושה שבועות הם היו חברים
הכי טובים בעולם. הכל התפעלו מזה ששני
גברים, שאך הכירו זה את זה לפני שנה, הפכו
תוך זמן קצר לידידים כל־כך קרובים כמו
הזמר הוותיק בני ברמן והמיסעדן יעג־

קל׳ה טל.

בני ברמן הגיע ארצה לפני שנה וחצי,
בעיקבות פגישה שהיתה לו במיאמי־ביץ׳ עם
הפסנתרן־בדרן יואל שר, ששלח לו כרטיס־טיסה
כדי שיבוא לארץ ויופיע במועדון שלו,
זכר לימים הטובים שהיו לברמן בארץ. שר גם
אמר לו שעם הגיעו יתקשר עם ידידו טל, וזה
יעזור לו בכל מה שצריך.
ואכן, אחרי הופעה של ברמן במועדון
עוסר כ־אם, השייך ליואל שר, הוא נחת בפאב
של טל.
מספר טל :״אחרי ההופעה אמר לי ברמן
שאין לו איפה לגור. אז נתתי לו את הדירה
שלי בבת־ים בחינם אין כסף, למרות שיכולתי
להשכיר אותה תמורת כמה מאות דולארים.
הוא גם ביקש הלוואה כספית. עזרתי לו גם
בזה. הוא הוציא תקליט, ועזרתי לו ביחסי־הציבור.
היכרתי לו את האנשים הנכונים,
והלכתי איתו לכל תחנות־הרדיו״.
החברות היפה הזאת המשיכה להרשים את
כל הסובבים. טל היה מאושר, לדבריו, על
שהצליח לגרום לבני ברמן ״לעשות עלייה״
לארץ, ואף להביא אותו לתודעת כולם.
ברמן היה אסיר תודה לטל, ואף אמר זאת
בפומבי יותר מפעם אחת. כדברי טל :״הוא
אמר לי — יענקל׳ה, בזכותך אני בארץ,
עשית למעני הרבה, ובגללך אני נשאר בארץ.
אני רוצה להחזיר לך. בוא אלי ליאכטה
למיאמי־ביץ׳ ,ונעשה חיים.״ הגיע היום
המאושר, וטל הודיע לברמן, שכבר חזר
למיאמי־ביץ׳ שהוא עומד להגיע בחברת
הזמר שימי תבררי לטיול קצר בארצות־הברית,
והוא רוצה להתרכז בעיקר בפלורידה
ולהגשים את החלום שלו — שייט ביאכטה
לאיי־בהאמה, כפי שתיכננו השניים מראש.
טל טס למיאמי־ביץ׳ בתיקווה ליהנות
מחופשתו הקצרה ובשיחת־טלפון עם ברמן

׳ ״הוא התגלה כקמצן נד1ל...־
תיכננו יחריו את השיט לאיים. במקביל הוא במסיבה שמחה, אך האמת היא שהיתה זאת
נדבר עם שימי תבורי שהם ייפגשו ארבעה קבלת־פנים עלובה ביותר. אחרי כל מה
שעשיתי בשבילו, ציפיתי שלפחות הוא יוכל
ימים לאחר בואו למיאמי־ביץ׳.
לדבריו של טל, היה הטיול הזה אכזבה להקדיש לי ארבעה ימים. אך הוא כל הזמן
גדולה. הוא היה עסוק בריצות ובסידורים עם מצא עיסוקים אחרים. ביום האחרון קיוויתי
ברמן. טל :״בני ברמן הוא אכזבה גדולה שיקח אותי ברכב שלו למיאמי, מרחק
לגביי. הוא התגלה כקמצן גדול. אפילו שעתיים וחצי נסיעה מהמרינה שבו שוכנת
לארוחת־צהריים הוא לא הזמין אותי, שלא היאכטה שלו.הוא העלה אותי לאוטובוס,
לדבר על השייט המובטח. רק אחרי נידנודים למרות שהוא ידע שהשליטה שלי באנגלית
שלי הוא ביקש מחבר טוב שלו שייקח אותי מאוד לא־טובה. למזלי, כשהגעתי הכל
לטיול של כמה שעות באיי־בהאמס, מרחק הסתדר. פגשתי שם חברים אחרים, וכאילו,
של שלוש שעות שייט. אפילו התמונות התהפך לי המזל ומאוד נהניתי מהמשך
שעשיתי הן מבויימות. הכל נראה בהם כמו הטיול״.

היא קיפצה וחוללה במרץ על מירצפות־האבן
שבחוף המערבי בתל־אביב, כשלפתע
ניתקה מצווארה שרשרת־זהב ונפלה על ה־ריצפה.
היה חשוך מסביב.

קנה לה כמה פיצ׳פקס, וביניהם השרשרת
ההיא, העולה הרבה־הרבה כסף, כי כמות
הכסף שהוא עושה בשנה נאמד בכמה מיליוני
דולארים.
תמי חזרה ארצה מהחופשה, ומייקל ממשיך
לטלפן ולהפציר בה שתשוב אליו. נראה
שאם ימשיך ככה, אנחנו עלולים לאבד את
תמי לצמיתות, לטובת הנגן הפופולארי הזה.

בני ברמן ויענקל׳ה טל על סיפון היאכטה

איפה השרשרת?

תמי שכנאי ומייקל וירטו
חופשת־חלום בסרדיניה

בשימלת־כלה, כשהיא בחודש השישי להריונה,
נישאה הדוגמנית ההולנדית מריולן
סיץ לדוגמן הישראלי יפה־התואר עופר

ואז החלו הצעקות :״נפלה לתמי השרשרת!
נפלה לתמי השרשרת!״ הן נבלעו ברעש המוסיקה.
תוך
שניות נראו חמישה אנשים מגששים
על המרצפות, בחיפושיהם אחרי השרשרת
היקרה. מובן שלא ביזבזתי רקע יקר, וניגשתי
לברר מה קורה. ידידתי תמי אמרה :״השרשרת
שקיבלתי ממייקל נפלה לי בזמן הריקוד!״

עבר זמן רב והאבידה נמצאה. אחר
מידידיה של תמי שכנאי, בתם של הקוסם
רוני שכנאי והאופנאית נילי שרפ־שטיין,
אחזה בשרשרת היקרה ושמה אותה
בארנקה.
כבר סיפרתי לכם פעם: תמי, רקדנית
מעולה וחתיכה, הכירה את מייקל וירטו,
חבר להקת ירבי ,40 אחת הלהקות הפופולאריות
בעולם, כשהלהקה הופיעה בארץ.
הוא נדלק עליה והזמין אותה לבלות עימו
חופשה בחו״ל. תחילה היססה תמי ואמרה לו
שהיא תודיע לו טלפונית, בימים הבאים.
מייקל, קלידן הלהקה, לא ויתר והצליח
לשכנעה, אף שלח לה כרטיס־טיסה במחלקה
הראשונה לאיטליה, כדי שתבוא אליו לאי
סרדיניה, שם בילה את חופשתו.
תמי הגיעה לשם והם עשו חיים. הוא גם

סיין ועופר רפאלי
חתונה בחודש השישי
דוגמנית צילום ומסלול. במקביל התחילה
להתעניין בגיורה הפורמלי. הרצון שלה להיות
יהודיה היה אף חזק מהשיקול הרומנטי
והכלכלי של הישארות בארץ.
היא למרה את חוקי־האישות והדינים
השונים, ובמקביל נכנסה להריון. והשניים
החליטו לממש את מערכת־היחסים שלהם ולהינשא
בהולנד, מכיוון שבארץ אין נישואין
אזרחיים.
עופר הוא בנה של עדה רפאלי, יושבת־ראש
ועד עובדי חברות־הנפט, ואביו הוא אחד
מנעדרי הצוללת דקר. מלבד עיסוקו כדוגמן,
הוא התחיל לעבוד כסוכן של כמה חברות־אופנה.

מזונות
רמנהרימוסיאון
לא ידעתי, אבל מסתבר שגם מנהלי מוסיאונים סובלים ממשברים בחיי-הנישואץ
שלהם.
בחיפה יש מוסיאון לאמנות יפאנית, שלמנהל שלו קוראים אלי לנדסמן. חיי•
הנישואין שלו היו, עד לאחרונה, כמו מוצג מוסיאוני, משהו נדיר ויקר שכולם קינאו

לגדסמן, איש קשה, שאנשים אוהבים לשנוא אותו בגלל קוצר-רוחו ונטייתו להגיב
בכעס על כל דבר כמעט, גילה בוקר אחר שאשתו הרימה רגליים, עזבה את ביתם
המשותף וברחה ליעד לא־ברור.את הילדים השאירה אצלו.
בתחילה הוא לא כל־כן התרגש, כי אשתו טוענת שיש לו מאהבת, שהיא גם
המזכירה שלו. אן כעבור כמה ימים, כשהוא עשה ״חושבים״ ,הוא פנה לעורך־הדיו
שלו, שהגיש בשמו תביעת-מזונות נגד אשתו, כי, כידוע, מנהלי־מוסיאונים הם
תפרנים, בעוד שנשותיהם עשירות.
האמת היא שאשתו עובדת בחברה פרטית, ומשתכרת יפה. אבל עדיין לא ברור
מי מרוויח יותר, וכמה.
בינתיים גם אשתו לא ישבה בחיבוק־ידיים, ופנתה לבית־מישפט כדי לקבל
בחזרה את בנותיה. בימים אלה הן חזרו אליה. נוסף על כן היא הגישה תביעת־מזונות
נגד בעלה, מנהל־המוסיאון.

מאז שנפטרה אשת־החברה הירושלמית
גוגה רג׳ואן, הטרידה אותי השאלה מי
דואגת לבעלה, איש־העסקים עתיר־הנכסים
מורים רג׳ואן, שנותר בגפו בבית הגדול
שבשכונת רחביה.
למורים גם שני ילדים גדולים, אורית
ודני, אך מובן שלא חשבתי לרגע שהם יסעדו
אותו בכל שעות היממה. אז מאוד סיקרן אותי
מה הוא עושה בשעות־הפנאי שלו.
לפני קצת יותר משבוע ראיתי אותו במיס־עדת
הסזכה הלמה ביפו, כשהוא מבלה שם
בחברתה של אשה ממוצא אסיאתי, שנראתה
בפיליפינית. חברים שלי, שהם חברים שלו,
אמרו לי שהיא אשה מאוד אמידה בארצה, אך
לא היו בטוחים אם היא מתגוררת במיזרח
הרחוק או בארצות־הברית.
אז נכון שלא כל אשה שאוכלים ארוחת־

השגוע הגיעה אלי שמועה שמירי
אלוני ובעלה שמוליק אומני, שהם

א בי הז א ב, חד שות

הורים לשני בנים קטנים, מתכוונים
לסיים בדרך כלשהי את חייהם המשו תפים.
מקורותיי לא ידעו לפרט אם
מדובר בפרידה, בגירושין, או אולי בס תם
סיכסוך, שבסופו הם עשויים להתפייס
ולהמשיך יחד כרגיל.
רגע אחרי שמיעת הסיפור חייגתי
לביתם של אלוני״אומני. זה היה בערב,
ועל הקו היתה אמה של מירי, שהיתה
שם, יש לשער, בתפקיד שמרטף. סיפר תי
לה למה אני מתקשרת, ציפיתי לת גובה
כלשהי, אבל גברת אלוני לא חשבה
שתפקידה לאשר או להכחיש שמועה
כזאת, ואמרה לי רק לצלצל שוב למחרת
בבוקר, ולדבר עם מירי.
גם ממירי לא היתה לי הרבה נחת,
מכיוון שהיא אמרה שהיא לא רוצה
בכלל לדבר על זה, ובכלל ״אין על מה
לדבר״ ,אבל לעומת זאת היא שמחה
לספר לי שהמחזאית ענולה שמיר,
בתו של הסופר משה שמיר, בחרה בה,
במירי, לשחק בתפקיד שאול המלך,
במחזה המוסיקלי החדש שלה, סיפור

מירי אלוני ובעלה שמדליק אומני
.אין על מה לדבר...״

סוריאליסטי ששמו הזמני הוא מה אתה
זוכר, יונתן יונתן.
נשמע קצת מוזר, להופיע בתפקיד של

גבר, אבל מירי הרגיעה אותי ש״זה
בסדר, יש לי ביצים לעשות את התפ־1
קיד״.

אק שן אחרי הפרידה\סו ף־שבוע
ארוך

ילץ וץ יידי*יד? *ו
רזי השבוע?
אותי
ד־רלימזתדזד* שסיקרנה
מי המישפחה
ן מישפחת גלעדי, כמובן. לא המישפחה של
הבדרן מוטי גילעדי, אלא מישפחתו של
ן המפיק אביב גילעדי, זה שחתם על הסכם־
גירושין עם אשתו, חברתית חנה לסלאו.
אז זה הולך ככה: המנתח הפלסטי עמי
גילעדי ואשתו החתיכה, רותי, מתגוררים
בווילה בכפר־שמריהו, שם הם גידלו ארבעה
ילדים — שלושה בנים (אביב אייל וטל)
ן ובת אחת בשם מור. טל מתגורר בארצות־הברית
עם מלכת״היופי לשעבר ספיר
קאופמן. אייל נמצא גם הוא בחו״ל, אני לא
יודעת איפה. הוא היה פעם נשוי לאיזו בת־עשירים
בשם טרייסי, שלהוריה יש
אימפריה לצעצועים בארצות־הברית. מור,
שהיא בת 18 פלוס־מינוס, מתגוררת עם
ההורים בכפר־שמריהו.
אביב גילעדי, הבן הבכור, שהוא בסביבות
ה־ ,37 גם כן פלוס־מינוס, היה נשוי בעבר
למיכל שובל, הבת של חבר־הכנסת זלמן
שובל, בעלה של בת של מישפחת־מאיר הע־דל
מזריו?ז?

מורים רג׳ואן
אחחת־ערב חמזטית

ר*ז^רי
רזי^י״רזרי^י* האוהב תיאטרון, מוסיקה כאינטלקטואל קלאסית, קריאת־ספרים ומסעות לארצות
רחוקות. אמרו עליו שהוא אנין־טעם בכל
הנוגע לאופנה, אוכל, משקאות וכיוצא באלה,
בקיצור יאפי מפונק שהתחתן עם בחורה
נחמדה בעלת רקע חברתי שונה לחלוטין.
חנה לסלו היא, ללא ספק, בחורה הרבה
יותר עממית, ספוטנית, אחת מהחבר׳ה, וזה
כמובן גם מתבטא בחוש־ההומור ובתוכניות־הבידור
שלה. היא מוכשרת להפליא, ומאוד
ישראלית בהשוואה לאביב, בעל הגינונים
החוצלארצים.
מובן שלא זאת היתה הסיבה לפירוד.
במהלך השנים נולדו להם שני ילדים חמודים,
ונראה כלפי־חוץ שזאת ממש אידיליה. אך
חברים ידעו לספר שהבגידות של אביב הביאו
לחנה את הסעיף. לאביב היה קשה להשתלט
על יצרו הסוער, האהבה שלו לנשים זכתה
במוניטין בעיר תל־אביב ובאילת, שם נהג
לבלות סופי־שבוע רבים.
לצורך עבודתו כמפיק הוא מחזיק מישרד

אני יודעת שנורא חם ולח, אבל אין ברירה,
צריך להכין את החליפות ואת שמלות־הערב,
כי לא בכל יום קם בבוקר רווק תל־אביבי
מושבע ומחליט להתחתן עם חברתו.
אז למרות החום או אולי בגללו, החליט
איש־העסקים משה בובליל, השותף של
המיליונר האיראני ניסים חקשורי בבעלות
על המלון טבריה קלאב ה1טל, לשאת
לאשה את חברתו, הדוגמנית טלי קורן.

חיים שין?
בילזי בשירה ובריקודים
ערב בחברה היא בת־זוג, אבל לעומת זאת גם
לא כל אשה זוכה שגבר יזמין אותה לארוחת־ערב
כזאת במיסעדה רומנטית.
אם עסקנו במורים רג׳ואן, למה שלא נספר
קצת על המלונאי חיים שיח, למרות שמצב
עסקיו בכי רע, ואני שומעת על הכרזות
פשיטת״רגל או־טו־טו מדי חודש, ראיתי שזה
לא כל־כך מזיז לו, והוא אוהב לעשות חיים
ולבלות עם החברים בשירה, בריקודים
ובאכילה. ומי עוזרת לו בכל העשייה הזאת?
ידידתו הטובה דרורה זיטנר, המתגוררת
בגרמניה, אני חושבת בפרנקפורט, שם יש לה
בעל, שכנראה גם הוא ידיד של שיף. ובכל
פעם שזיטנר נמצאת בארץ, היא מבלה בחברתו
של שיף.
אתם בטח רוצים לדעת גם איך היא נראית.
היא נאה מאוד, בעלת שיער שחור וגוף חטוב,
לבושה אלגנטית, לרוב בשחור, נושאת על
צווארה וידיה כמות לא מרובה של תכשיטים,
ונראה שהחיים הטיבו עיסה. כל זאת בהתחשב
בעובדה שהיא כבר מזמן עברה את גיל
ה־.40
נו, אז מי אמר שאין חיים אחרי הצרות?

טלי קורן ומשה בובליל
חנה היצר הסוער של,1
שירה. אמיר ומיכל נישאו כשהוא היה צעיר,
משהו בסביבות ה־ 20 לחייו. כשהם התגרשו,
הוא לא יצא מקופח וקיבל את חלקו.
לפני חמש שנים נישאו אביב וחנה, אחרי
רומאן שנמשך תקופה ארוכה.
כבר עם תחילת הנישואין היו הרבה
רינונים על בני הזוג. את אביב גילעדי תיארו
כנסיך מפונק, המורגל לחיים של בן־אצולה,

הביא לה את הסעיף
במיגדל״דיזנגוף־סנטר, המקטרגים אמרו ש־מישרד
זה משמש לו ככיסוי למיפגשים. המ־סנגרים
אמרו שאביב עושה הפרדה מוחלטת
בין עבודה והנאות פרטיות, הוא לא מערב את
שני התחומים.
בכל אופן, הזוג הגיע למסקנה שהדרך
הטובה ביותר היא להיפרד ולהישאר חברים
טובים. את הדירה המשותפת הם החליטו
תתעה טלי ומשה הכירו זה את זה בשנה שעברה
באחת המסיבות של חוג־הבליינים התל־אביבי.
הוא התלהב, היא היתה קצת מהוססת
לגבי מיפגש נוסף, הוא הזמין אותה לסוף־
שבוע ארוך במלון שלו שם הוא עשה מסיבת־סילבסטר
ענקית. היא באה עם חברתה
הטובה, הדוגמנית בת פבט, ראתה כי טוב,
התחילה להתלהב ממנו ומאז הם ביחד.
לפני שבועיים הם החליטו להינשא, ובחרו
ב־ 14 בספטמבר. זה יקרה מן אותיס. את
הבעיות שלהם כבר פתרו, אבל אנחנו מה
נעשה? מה נביא לזוג שיש לו הכל?
למכור ולהתחלק חצי־חצי, פלוס דמי־המ־זונות
שהוא נותן לה עבור הילדים.
למרות הסכם הגירושין, ואולי בגללו, הם
שוב נראו ביחד בכמה אירועים, ואולי הם
סתם מחפשים אקשן.

0י 0

^ 0ופתאום ה ירו
(המשך מעמוד ) 10
צריכים להבין את התמונה: ארבעה אוטובוסים
בטור, ברווח קטן בין זה וזה, לפניהם
נערי נחלין, ועור לפניהם, מחוץ לטווח־העין
של יושבי־האוטובוסים, הצבא והיריות. לא
יכול להיות שאי־אפשר להפסיק את זה.
גירעון ספירו יורד מהאוטובוס, ופוסע
קדימה, אל הקרב המתחדש בין נערי־נחלין
ובין הצבא, שהצליח לפרוץ את גוש־הילדים
החוסם. רב־סרן עצבני מאוד, מלווה בשני
חיילים, הגיע אל איזור האוטובוסים.
״מה אתם יורים?״ אנחנו שואלים אותם,
״מה אתם יורים?״
הקצין לא עונה, וההתכתשות מלפנים
נמשכת. שוב אבנים, ושוב יריות, למרות שיש
כאן קצין, הוא לא רוצה לדבר עם אף אחד,
ולמרות שיש לחייל שלידו מכשיר־קשר,
ההתנגשות נמשכת וגירעון ספירו הולך
קדימה, ואני לידו, כי לא יכול להיות שהצבא
הזה ימשיך להשתולל, אבל היריות נמשכות,
ולכן שוב נסוגים, כי מי יודע אם לא נגמור
את היום אצל הד״ר דג׳אני, בבית־החולים
אל־מ1קאסר.
״מה אתה רץ?״ שואל אותי הגבוה, שעשה
קודם סימני ״וי״ לילדים הקטנים, והוא פוסע
בצעדי־ענק לידי, נמלט מהאוטובוס הראשון
בטור אל האוטובוס האחרון ,״לא שמעת
יריות בחיים שלך?״
מוחמר דראושה, חיוור מאוד, יורד מהאוטובוס
והולך לכיוון האבנים והחיילים. פייצל
אל־חוסייני ומוחמד מיעארי הולכים לידו,
ואל־חוסייני מנסה לגייס את *ל כוח־המנהי־גות
שלו כדי להרגיע את הילדים זורקי־האבנים,
אבל הם לא נשמעים לו, כשם שלא
נשמעו למוכתר הכפר, ולא לאף אחד. עכשיו
אני מבין את פאיז, שאמר לי שיהיו כאן יריות.
אם הצבא נכנס לכפר, אומרים ילדי
ונערי נחלץ, הוא צריך לדעת שהוא נכנס הנה
ככובש. והם אומרים את זה באבנים, ובמחסו־מי־הכביש,
ואין לאיש השפעה עליהם, גם לא
למבוגרים יותר שהיו מוכנים אולי להסדרים
שקטים אחרים. ואם יש אבנים, יש יריות, ויש
לדג׳אני עבורה.

המו מ
אי כ ש הו, אחרי רבע שעה, מגיעים
\ 1ל מג ע של דיבור. הקבוצה היהודית־ישראלית
מגייסת לעזרתה את העברית ואת
סיגנון־הדיבור הצבאי, הצבא נרגע, נערי-
הכפר אינם בסביבה, והמשא״ומתן מתחיל.
״אתם לא רוצים שלום?״ שואל אחד
התושבים את החיילים.
״בירדן,״ משיב חייל אחד.
הרב־סרן, שחייליו דחפו קודם לכן את
מיעארי באכזריות של חיילים צעירים נטולי
תודעה פוליטית, מתדיין איתו עכשיו על
תנאי הפינוי. יש כאן שלושה נושאים על
הפרק: תושבי־נחלין רואים בפלישת הצבא
אליהם פרובוקציה, ולפיכך הם היו זכאים
לזרוק אבנים. השמאל הישראלי נוטה לקבל
את העמדה הזאת, אם כי אחד מהם אומר
ש״אי־אפשר להאשים אותם אחרי כל הדיכוי,
וזו בעצם אמירה די אופוזציונית, גערה
מרומזת לנחלינים שלא התאפקו גם כאשר
מגיעים אליהם אורחים. דראושה מואשם על־ירי
הקצין בקיום אסיפה ללא־רשיון, והטענה
שלא רק שזה לא נכון, אלא שבמילא הכל
נגמר לפני שהצבא נכנס, איננה משנה דבר,
והצבא דורש מהאוטובוסים לצאת מהכפר.
הנחלינים מפוחדים מאוד, בעליל. אם
האוטובוסים ייצאו והצבא יישאר, זה ייגמר
רע מאוד. מישהו מהקבוצה הישראלית קולט
את המצב ומציע ש״כולנו נישאר כאן עד
שהצבא ייצא,״ אבל התגובה המתעלמת להצעה
הזאת מוציאה את האוויר מסיום המישפט
שלו.
״נצא ביחד,״ מציעים אנשי האוטובוסים.
״ביחד, ביחד,״ משקר באדישות כובש־נחלין,
והאוטובוסים זזים, מופנים על־ידי
הג׳יפים לדרך אחרת, המוציאה אותם אל
עמק־האלה, וארץ האש נשארה מאחור, עם
אנשי נחלין וצבא־ההגנה־לישראל, שירה גם

- 0משוגעת, שקרנית יי —־
(המשך מעמוד ) 13
תבים הפרלמנטריים עדיין מתבלבלים ונוהגים
לקרוא לו עזריאל ולדמן.

^ יז קי ליי *
ברחו פילוג בהתחייה היה קטליזטור גם
להופעת ״מולדת״ ,שקמה כמה חודשים
אחריו. אילו היתה התחייה נותרת מאוחדת,
לא היה רחבעם זאבי לוקח הימור פוליטי כזה.
בבחירות 1988 נגסו ״צומת״ ו״מולדת״
בהתחייה בכל פה .״צומת״ ניסתה ליצור דגם
אחר של מיפלגת־ימין המדברת בטיעונים
ביטחוניים, המתנגדת לכפייה הדתית, והעוסקת
גם בנושאים אחרים, מלבד שלמות־הארץ
.״צומת״ לקחה מהתחייה את מצביעיה
הניציים של ההתיישבות העובדת.
״מולדת״ נגסה בפליטי מאיר כהנא ובציבור
הימני שחיפש, אחרי האינתיפאדה, מסר
ברור וחד־משמעי, ומצא אותו בדמות ה״טרא־נספר״
.התחייה איבדה מהאטרקטיביות שלה,
וירדה בבחירות מחמישה לשלושה מנדטים.
היא גם המיפלגה היחידה בארץ שירדה לא
רק באחוזים אלא גם במיספר מצביעיה. בבחירות
הקודמות זכתה ב־ 83,037 מצביעים,
ואילו ב־ 1988 יררה ל־ 70,730 מצביעים.
מכיוון שהסקרים ניבאו לה מנדטים רבים
בהרבה מכפי שזכתה, ובהתאם לכך חישבו גם
מנהיגיה את הכספים שהוציאו בבחירות, היא
נקלעה לחובות קשים ונאלצה לסגור רבים
מסניפיה, כאשר ״צומת״ ו״מולדת״ ,שקימצו
בהוצאות הבחירות, פורחות, ו״צומת״ מפרסמת
מודעות־ענק בעיתונות היומית.
אבי פרחן, דובר התחייה :״אחרי הבחירות
אומנם נסגרו סניפים, אבל כעת נפתחים
מחדש סניפים המממנים את עצמם. אנו גם
מנסים לאחד סניפים קרובים גיאוגרפית, כי
תקציבית אי־אפשר לעמוד בדרישות הפעילים.
יש לנו עדיין חובות, אבל אינני יודע
בדיוק כמה. עם ״מולדת״ יש שיתוף־פעולה
פורה, אבל אין עדיין מגעים על איחוד.
לדעתי, בסוף יהיה איחוד מחוסר־ברירה, מפני
שיתקבלו חוקים כמו העלאת אחוז־החסימה״.
למרות טענות פרחן על התאוששות
התחייה ועל הדומיננטיות שלה בין שלוש
מיפלגות הימין — נראה שאין פני־הדברים
בדיוק כך. בכירים ב״מולדת״ טוענים שלפי
סקרים שבידיהם, אילו היו נערכות כיום
בחירות, היתה ״מולדת״ עוברת את התחייה
במידה רבה, וגם ״צומת״ תשתווה אליה.
להתחייה אין כיום מנהיגים כריזמטיים,
נישמת־אפה של כל מיפלגת־ימין, וגם לא
מסרים מושכים. היא גס משלמת היום את
מחיר חוסר־נכונותה ללכת בכיוון של דמוקרטיזציה
ופתיחת השורות.
גם לקראת הבחירות האחרונות, כשכמעט
כל המיפלגות בחרו במועמדיהן בצורה
דמוקרטית, שוריינו בהתחייה ארבעת המקומות
הראשונים, וההתמודדות החלה רק על
המקום ה־ .5למעשה נחסמה בה כל שיכבת־הביניים,
שרבים סוברים שהיא מוכשרת יותר
מהאוליגרכיה השלטת. למשל: עורך־הדין
אלייקים העצני; הדובר אבי פרחן; ראש
המועצה האזורית שומרון, בני קצובך; יושב־ראש
סניף תל־אביב רני דיין.
נראה שרק איחוד עם מיפלגות הימין
האחרות יוכל להציל את התחייה מהמשך
ההתפוררות. אולם הדרך לאיחוד כזה נראית
ארוכה וזרועת־מוקשים .״צומת״ מסרבת כמעט
לכל שיתוף־פעולה עם התחייה ו״מו־לדת״
.גם איחוד עם ״מולדת״ ייתקל בקשיים
רבים :״מולדת״ מתחזקת, ומדוע שתסכים?
לא ברור גם איך יצליחו הצדדים להגיע
להסכמה על חלוקת המקומות ביניהן וגם על
רעיון הטראנספר.
עובדה אחת מלמדת יותר מכל על מצבה
של התחייה: היא התנועה היחידה בכנסת
שיש יותר ייצוג לפורשיה 4מאשר לה
עצמה. רפול (צומת) ,הפרופסור יאיר שפרי־נצק(מולדת)
,חנן פורת(מפר״ל) וצחי הנגבי
(ליכוד) — כולם היו בעבר בהתחייה.

אפשר למות ב כ בו ד — ג בישראל.
^ וספים בלטינית פירושו אכסניה או
1 1הכנסת־אורחים. לביתן 32 בבית־החולים
שיבא בתל־השומר לא באים לשם האכסניה
או הכנסת־האורחים, לכאן באים כדי למות.
למות בכבוד.
גישתו הבסיסית של כל הצוות המטפל
בהוספיס היא, כי לכאן לא באים כדי למות
בכבוד, אלא כדי לחיות בכבוד במשך הזמן
שנותר.
״אני לא מסוגלת לעזוב עכשיו. אני לא
יכולה לבוא איתכם. תקח את יניב ותסעו,״
ביקשה אריאלה מבעלה, ביום־השבת, בש־עות״הצהרים,
עת יצאו מחדרו של אביה.
כל המישפחה של אליעזר, אביה של אריאלה,
הגיעה כדי להיפרד ממנו. הם יודעים כי
נותרו לו שעות מעטות לחיות .״אני יודעת
שבפעם הבאה שאפגוש את אבא זה כבר יהיה
בהלווייה שלו אמרה לבעלה. היא
התבוננה בבנה, יניב בן ה־ ,4הסתובבה
בהחלטיות וחזרה לחדרו של האב. כעבור
רקות אחדות הם נסעו. כשעה לאחר־מכן איבד
האב את הכרתו, יומיים לאחר־מכן, כשביקרנו
שוב בהוספיס, התבשרנו כי אליעזר
נפטר בשבת אחרי־הצהריים.
הה 1ספיס בבית־החולים שיבא נוסד על־ידי
מישרד הבריאות בשיתוף קופת־החולים
והאסלה למילחמה בסרטן. המקום ממומן
על־ידי מישרד־הבריאות וקופת־החולים, אך
הוא מנוהל על־ידי האסלה למילחמה בסרטו.
המישאלה האחרונה
צוות ההוספיס הנהיג מסורת
של מילוי מישאלתו האחרונה של
כל חולה.
מייד בהתקגלם לאישפוז,
במהלד ראיון״הקכלה, נשאלים
החולים על מישאלה שכזו.
חולה אחד, בחור צעיר, ביקש
לנסוע לבקר בעירו במכונית ב־מ־וו
לבנה עם חתיכה בלונדית. נוצר
קשר עם איזי רוזוב. המישאלה סופקה.
ויטה רוזוב, אשתו של איזי
רוזוב(יבואני ב־מ־וו) התנדבה לנסות
ולדאוג למישאלות אחרות
של החולים.
בחורה בת 21 ביקשה כי יסריטו
סרט על חייה. צוות-הצילום הגיע
לבית־החולים. שעתיים לפגי הצילומים
היא נפטרה.
״הרבה פעמים זוהי המישאלה
היחידה שמתמלאת לחולה במשך
בל חייו. כמה אירוני הוא שעליו
להגיע להוספיס ולזכות רק פה,
לפני מותו, למילוי המישאלה!״
מחייך אחד העובדים.
אנשי הצוות הרפואי והסיעודי הם עובדי
האגודה. מטרת המפגש היא לשמש חולי-
סרטן סופניים, חולים שהטיפול המרפא בהם
הסתיים, ואין עוד מה לטפל בהם. גורלם נגזר
למות.
־־ הדגש בהוספיס הוא על טיפול תומך —
טיפול להרגעת־כאבים, בעיקרו. וגם על ניסיון
להקל על החולה ומישפחתו, בסבל
הריגשי והחברתי שהם והחולה עוברים.
״חשוב לנו לעזור לחולה להתגבר על כאביו
הפיסיים, ולהקל עליהם ככל שניתן. אבל
באותה המידה חשוב לנו שיהיה לו טוב
מבחינה ריגשית, עד כמה שהדבר ניתן, שירגיש
שהוא המרכז, שמכבדים אותו ושמנסים
להנעים את זמנו,״ מספר אחד מעובדי
ההוספיס, הנמצא במגע טיפולי במשך רוב
שעות היום והלילה, הן עם החולה, הן עם
המישפחה.
עובד זה, ככל שאר הצוות הרפואי והסיעודי
של המקום, אינו מכיר מושג של מישרה,
מישמרת וכדומה. העובדים נמצאים במקום
שעות רבות מעבר לזמן הרגיל .״זה נשמע לא

הגיוני ״,מספרת אחות, בין ריצה עם מגש־עוגות
לחדר מס׳ 6לבין ליטוף חולה צנומה,
בעלת עיניים כבויות, היושבת בחדר־הט־לוויזיה
.״הרי יש לי בבית בעל וילדים. ויום־
יום אני מחליטה שהיום אני אעזוב בזמן, ואקח
את הילדים לקירקס או להצגה. אני לא מסוגלת
לעזוב. אני תמיד יודעת שכשאחזור
למחרת אולי יחסר לי מישהו. החולים בהוספיס
מחלחלים כל־כך עמוק לנשמה, שהם
נעשים חלק ממני. מישפחה״.

/,למות
^ גבית!״

ך• ין שאר ביתני בית־החולים, על הכביש
^ המרכזי, נמצא ביתן .32 מבחוץ אין
רואים דבר היכול להעיד על מה שקורה
בפנים. ליד שלט ירוק הנושא את מיספר
הביתן, ישנו עוד שלט ירוק וצנוע, שעליו
כתובה מילה אחת — הוספיס. מי שצריך —
יודע.
הביתן מעוצב בטוב־טעם. הקירות מכוסים
בתמונות רבות. בקצה המיסגרת של רוב
התמונות יש שלט קטן ומוזהב — ״לצוות
ההוספיס, תודה על טיפולכם המסור ב ...ז״ל.
ממישפחת תמיד עם הז״ל בסוף. לכאן
באים כדי למות. מכאן כבר לא יוצאים.
״המקום הזה נותן טיפול מסור ויוצא־דופן.
מדוע אין מקומות נוספים כאלה בארץ?
להתקבל לכאן זה מאוד קשה. לפה מגיעים
חולים בשלים, בשלים למות. המקום הוא מין
טרנזיט בין החיים לבית־הקברות.״ אביו של
משה נמצא בהוספיס כבר שלושה שבועות.
הוא טופל בבית־חולים רגיל, במחלקה האונקולוגית.
לפני חודש קרה הרופא למשה
וביקשו להוציא את אביו מבית־החולים .״לנו
אין עוד מה להציע לו,״ אמר הרופא .״תנו לו
למות בבית,״ הוסיף.
משה התרגז מאוד. הוא מטפל בזוג־הורים,
ואין באפשרותו לטפל באביו החולה בבית. גם
אמו אינה אשה בריאה. הוא ביקש כי ימצאו
לאביו מוסד. נמצא מקום בעוד שלושה חודשים.

הם חשבו כשהודיעו לי שמצאו פית־רון
בעוד שלושה חודשים? הרי מחלתו של
אבא לא תארך יותר מחודש, חודש וחציי״
בסופו של דבר נוצר הקשר עם ההוספיס
ואביו התקבל. כעת מחכה המישפחה לסוף.
משה מציין זאת בבירור. נראה כי כל העניין
עליו לטורח.
זה אולי יזעזע כמה אנשים, אבל — הרבה
מישפחות של מאושפזים במחלקה רואים
במקום פיתרון נוח להם, ולא בדיוק חושבים
על האב, שגידלם.
״מה אני צריך את זה?״ שואל את עצמו
בחור, התופס מקום בחדר־ההסבה כדי לעשן
סיגריה .״כשאמרו לי לקחת את אמי הביתה,
נתתי לרופא בבית־החולים את מפתחות
דירתה ואמרתי לו שהוא יכול להביא את
אמא. אני לא מסוגל לטפל בה.״
כשהוא מבין שגישתו אינה אהודה, הוא
מתחיל להתגונן :״אני לא יכול לטפל בה. יש .
לי אשה וילדים. יש לי החבילה שלי. בבית
אני לא יכול לדאוג לה כמו שצריך. פיסית
אין לי האפשרות. היא צריכה מעברים מיוחדים,
והמיסדרון שלנו בדירה צר.״
הוא מוסיף להתגונן :״המדינה צריכה
למצוא פיתרון לאנשים כאלה.״ כשנשאל אם
בתור בן אין זה גם מתפקידו, הוא קם בזעם,
ויתר על הסיגריה ועזב.

^ מתכונים
לבעל

^ א כל מישפחה יכולה לעמוד בנטל
) של טיפול בחולה. יש הוצאות כספיות
לא־מעטות. לעיתים צריך להחזיק מטפלת
צמודה. לעיתים החולה מחובר לקטטר. זה לא
נעים לחיות בבית אחד עם אדם הנוטה למות.
אף אחד לא אוהב לחיות בצמידות שכזו עם
המוות. אבל כשסיפר אחד העובדים כי באחד
הימים פנה אליו אחד החולים ואמר לו ״במקום
הזה, בפעם הראשונה בחיי, אני מאושר,

יש מקום מיוחד — אי מופלא של טיפול בחולי־סרטן סופניים

בפעם הראשונה אני מרגיש שמתייחסים אלי
כאל אדם, ולא מבקשים רק את כספי ׳,זה
מטיל אור מסויים על יחסי הורים־בנים. לא
תמיד מתקיים הפסוק התנכ״י ״אל תשליכני
לעת צרה״.
חלילה מלחשוב כי כל החולים במחלקה
הם בלתי־רצויים למישפחתם. יש גם כאלה.
את הצוות הרפואי והסיעודי לא מעניינות
הסיבות שבעטיין הגיע החולה. לנגד עיניהם
עומדת טובתו וטובת מישפחתו, יהיו מניעיה
אשר יהיו.
צוות רפואי נפלא. קשה להשתחרר מהתהייה
מדוע צריך להיות חולה במצב גסיסה
כדי לזכות ביחס כזה ובמיספר כה רב של
אחיות ומתנדבים.
איש מהצוות אינו נח לרגע .״הי, מה קרה
לן, למה את נראית כזו מיסכנה פונה
אחות אל הולה חיוורת ושמוטת־איברים, היא
מסדרת את חולצתה, מלטפת את פניה וקוראת
לאחת המתנדבות להביא מסרק. כשמגיעה
המתנדבת לסרק את החולה, מזנקת האחות
וחוזרת כשבידיה חבילה ענקית של שוקולד,
שאותו היא מחלקת בין האנשים. והכל
בחיוך, כשמבט טוב ורך בעיניים.
״עכשיו כבר יותר טוב, הרבה יותר נעים,״
— ממשיכה האחות לשוחח עם החולה.
״מה כבר נעים? מה כבר יכול להיות טוב?״
מסננת החולה מבין שיניה. על כך אין האחות
מסוגלת להשיב. היא שותקת, ובחיוך גדול
היא ממשיכה ללטף.
״חשוב לנו לאפשר לחולים לשוחח לא רק
על ענייני־יומיום שוליים. כל הצוות הרפואי
וכל המתנדבים מדובבים את החולים לשוחח
על מה שמעיק עליהם, על פחדיהם, על
המוות. הם מביעים באוזנינו פחדים מפני
הרגע שבו ימותו. הם מפחדים מאוד מהמוות,
למרות ידיעתם. להשלים עם המוות אף אחד
אינו יכול. אף אחד לא רוצה למות״.
רבים מהחולים מביעים דאגה לגבי בני״
מישפחתם ותיפקודם לאחר מותם. באחד
החדרים שוכבת אשה צעירה. שלושת ילדיה

הקטנים משחקים במיסדרון. האב יושב איתה,
והיא מעבירה לו מתכונים. היא מדייקת
בפרטי־התיבול הקטנים ביותר .״תזכור שתמיד
יהיה להם טעם של אמא בפה שיאכלו את
האוכל. אני כבר לא אראה את המיטבח, אבל
אתה צריך לעשות את הכל כדי שהחיים
יימשכו, ושהילדים יעברו את זה בסדר.״
הולמים בלילה
^ עלה אינו מגיב. הוא מתבונן בה בעי*
ניים רחוקות, כאילו הכל חלום.
היא מדליקה סיגריה נוספת. כשהיא נשאלת
איך זה שהיא מעשנת, היא מחייכת

ועונה בביטול :״אני כבר לא אקבל סרטן
מסיגריות. מה זה כבר משנה?״
בהוספיס מקבלים החיים משמעות אחרת.
מעניין כי רבים מאנשי־הצוות מעשנים. אולי
במקום שכזה מקבלים פרופורציות אחרות על
החיים והסכנות.
אחות שנשאלת על־כך עונה כי היא אכן
אוהבת את החיים יותר מאנשים שאינם עובדים
במקום כזה .״תמיד אהבתי את החיים,
אבל עכשיו אני מנצלת אותם כפליים. אני גם
שמה דגש על דברים אחרים מאשר החברים
שלי. יש לי סיפוק גדול, אבל לפעמים יש מין
תיסכול מצטבר.
״לפעמים אני מוצאת את עצמי חולמת
בלילה על חולים שנפטרו, מנהלת איתם שי־

זעת. פפעם לפעם אני מחליטה לצאת לחופשה
ארוס־ ,ואינני מסוגלת. יש משהו בהוספיס
שטרם לי להימשך אליו יום־יום. אז בתקופות
של משברים אני משוחת עם חברים
מזשיזזת ועם הפסיכולוג, שנמצא קבוע במיזם,
וסקבלת כוחות חדשים.
.למשל, לראות את האנשים שיושבים שם
בפינד -א א: בני־המשיפחה של חולה שנפ־סרת
תם ב * לתרום לנו תמונות. הם באו כדי
לבקר. אנתנו ועפכים להיות חלק מהמישפחה,
וסן רב *זרי פטירת החולה. ביקט־ כזה ממלא
לי את תפבס־ים לעוד תקופה ארוכה״.
בזזחו־ העובדת הוסציאלית מתנהלת שיחה
עם בני־מישפחה• העובדת :״אבא התקשר
וביקש לוטן אתכם לשיחה. הוא מאוד מבקש
שתצאי לועפש. הוא רוצה שתקחו את הילדים
ותמעו אתם_ אתם מטפלים בו נהדר בבית.
אל תרנישו אשמים שאתם עוזבים. אתם
מוסתזים לגזזת חופש, שלא תתמוטטו,
תחשבו על הילדים. כל החופש הגדול הם לא
עושים סלהנב מגיע לכם, מגיע לאבא שלכם
שתעשו זאת עבורו. הוא יהיה פה, איתנו,
ביפים שתסעו. אנחנו נדאג להכל״.
רנשות־תאשם בקולם של בני־הזוג מתחל־פים
בקלו ת משוחררים, כאילו והשתחרר אי־זה
פקק מעיק מליבם. הם יוצאים מהחדר
בחיוך, לוחצים בחום את ידיה של העובדת
הסוציאלית-
שני סובים של חולים נמצאים בטיפולו של
ההוספיס. אהתם חולים סופניים שלא נותר
להם לחיות יותר משבועות מעטים, וחולים
בעלי תוחלת של כמה חודשים, הבאים לטיפול
של 10 ימים כדי ״לאזן״ את כאביהם
בתרזפהת. חלי ם אלה חוזרים הביתה.
קבוצ ת־חסידים מבני־ברק מתנדבת להסיע
ועלים אלה לביתם ולבית־החולים, יש וחב־ריזזם,
ם * תה חצר חסידית, הגרים באותה
עת־ ,ינשו לבקר את החולה בביתו וינסו
לדאוג לצרכיו. חם גם עוזרים להסיע חולים
היוצאים לחופשו ת קצרות לבתיהם.
אין יארס במחלקה. יש השלמה גדולה, יש
סין עצב. אבל לצופה מן הצד נראית המחלקה
כזזדמת ומלאת־זזיים, ורק בלוני־הגאז הענקיים
בכציסד, העומדים בסמוך לקיר־עציצים
יפתסר, מעידים על מה שקורה׳.
בתדר אחד שכב חולה ערירי, שכל מבוקשו
היה ל מד א למחלקה את כלבו. הכלב התקבל
בבמהד הראוי, סופקה לו כורסה מיוחדת
ואובל ללא הנבלה.
האוכל שמקבלים החולים אינו אוכל רגיל
של בי ת־ סזע לי ם החולים נשאלים על העדפותיהם
באוכל, והצוות משתדל למלא אחר
הרצון. באדזתת־הצהריים מתנצלת אחת האו
דו תלפניועלה על ״האוכל האשכנזי״ שהיא
נאלצת לאסול היום.״
מדוע צריך לגסוס כדי לקבל יחס מופלא
שבזה?

בני ־ הזוגעול רוו ל ״ םעונבטו ־ ו

פניתי לכמה אנשים, בני״זוגם של
אנשים ידועים שנפטרו ממחלת־הסר־שן.
ביקשתי כי יספרו מה עבר עליהם
כבני־זוג של אדם חולה.
איש מהם לא היה מסוגל לספר. גם
אם עבר זמן רב מאז המאורע, הם אינם
מסוגלים.
• עורד־הדין שרגא בירן, בעלה של
הפרופ׳ שושנה בירן, חוקרת־סרסן
שנפטרה מסרטן :״אני לא חושב שאני
יכול לדבר על זה. אינני מסוגל״.
• לידיה אופיר, אלמנתו של השח קן
שייקה אופיר״ :קשה לי, קשה לי. זה
מורכב. זה קשה. קשה לי להיזכר בזה״.
• אוסנת הר, חברתו של הסופר
בנימין תמוז, שנפטר לפני שבועיים:
״קשה לי לדבר. זה סרי מדי. שנה וחצי
התמודדנו עם המחלה. אינני מסוגלת
לדבר על כן. עדיין לא״.
• צבי אבני, מלחין, אשתו פנינה

אופיר

ביוץ

אבני היתה זמרת קלאסית. עברו הר בה
מאוד שנים. הוא נישא מחדש, וע דיין
אינו יבול לדבר :״אינני יכול״.
ומנגד, דן בן־אמוץ, שבאומץ רב
מחלק את מחלתו עם הציבור, שערך
לעצמו מסיבת״פרידה, הכותב בחופשיות
רבה על המחלה. את תגובתו לא
תמוז מתן היה לקבל. הציירת בתיה אפולו,
ה סספלת בז בביתו בקסירות מופלאה,
לא מיתה סובבה למסור לו את השפופ רת.
מישהי
אחראית בהוספיס אמרה,
כ* דן בן־-אסוץ לוחם במוות, ושזו דרכו
שלו להיות קיים.

141

3 6 שבוע שקט עבר על כוחותינו בארץ ישראל. בסך־הכל נקטלו ארבעה
אנשים בידי המרצחים: גבר אחד בעזה, צעיר מחאן יונס ובחור
ממחנה א־שאטי. במו כן נרצח באכזריות יתרה טכנאי אלקטרוניקה
מירושלים. המשטרה כהרגלה מספרת על רקע פלילי, או מיני, אבל
בסוף, בתמיד, תתברר האמת כי נשפך דם נקי בידי הטירור הלאומני־ערבי.
וכך
נוגע דם בדם, ומניין ״דיעה אחרת״ ,מאז תחילת פרעות
האלימות הערבית, מראה על 136 איש ואישה, ערבים ויהודים,
שנטבחו בידי המרצחים הפלסטינים, לפי הפירוט הבא:
• 96 ערבים נדקרו, נורו ונשרפו בידי האחים.
• 40 יהודים נרצחו בדם קר.
• 1חייל ישראל נעדר.

טד גדיש

מאיר ליפשיץ

בג׳צ ודי

קצה יותר מדי בגצי״ם רצים לי
מול העיניים. טיפ־טיפה הגזימו
שם בירושלים, עם כל נושא ה תערבות
בית המי שפט בניהול החיים.
ולא
שחלילה, יש בליבי איז ה
שהיא זילות כלפי פסק הדין. ואיש
כמובן ל א יתפוס או תי במילה
אחתק טנ ה נגד כבוד השופטי
ם העליונים.
אין מעריץ גדול ממני של שיל־טון
החוק. ת קדי מי ם ותקנות, הוראות
שעה וצווי חירום, ה ם עבו רי
כשמן פרפין וצרי המור. א בל
למה ה ם מוכרחים כל הז מן לח דש
חידושים! מדוע צריך להפתיע
א ת העם עם פ סיקו ת מדהימות!
הרי עוד ל א נפתרו כל הבעיות
הישנות והרעות 140,000 .מו ב טלים
מ ס תו ב בי ם ברחובות. מ או ת
מיפעלים וחברות שקועים בחו בות.
העולים מ חכי ם לפיתרונות.
היורדים בורחים מהצרות. וה אינתיפ
אדה, כל הז מן אינ תיפ א דה,
משתוללת בערים ובכפרים,
ביערות ובשדות, משני צידי ה קו
הירוק.
אז מה רוצים עכשיו מ אי תנו
כל העורכי׳דינים עם ה תי קי ם
והחליפות! שנהיה יהודים! שלא
נפוצץ בתי מחבלים! זה מ ה שיש
להם בראש? בסדר, אין בעיות.
נירשם כולנו באגוד ה לזכויות
הפרט. ניסע לבקר א ת מישפחות
הרוצחים בבתי ה א בן המרווחים.
נירתם לעזרת המגורשים. נעתור
נגד שר ה בי ט חון בנו שא ה שיעים
החטופים. נקרע לגזרים א ת תעו דות
הזיהוי, ונחזיר עטרה ליושנה
ועורלה ל מ קו מהבטקס ביטול
המילה.
רק שיעזבו אותנו במנוחה. רק
לא עוד בג״צ. די.

עמק חנו ח.
ביום ב׳ הלכתי לישב אצל שולחן־הצרי־קים
במיזנון בית סוקולוב. התמזלתי תחילה,
שהרי ישבו מולי גם הצדיק שאול ב׳ (ממציא
הלהקות ה,צבאיות׳; ממציא הגלגל;
מגלה מכמני הלשון, וחצרן־צמרת חביב) —
וגם הקדוש יאיר פ׳(ממציא הדולר) .שניהם
היו עסוקים בשבחיו של הנגיד־האדיר חיים
ב׳ (,הקוון הלאומי׳) וער שלא גילגלו בלשונם׳בתהילתו
ובסוסיו, וכבר תקפני פיהוק
אדיר, רטטו נחיריי, כבדו עפעפיי, וחלום־
משונה פקדני.
ובחלום זה אני מוצא את־עצמי בסנדליו
של חיים ח׳ ,פיזנונאי־החצר של ארץ ישראל
המסולתת .״מה־כמה, מודכמה,״ מריעים

לי כל אנשי תש״ח, ובמיוחד פלוגת־מיפקדה
של דור זה. במו ידיי המגדירות, המשורגות,
אני בונה עתה את ביתי, לבנה אחר לבנה,
רעף אחר רעף. לא, לא זכיתי בו כשלל מנכסי
נפקדים. מה פתאום? הם מריעים, אבל מה
שמטרידני באמת הוא האפס הזה, בן כפר
מלל, אריק ש׳ .הוא שמן. הוא מפחיד. הו,
כמה שאני שוטמו. גם־כן צריך לטפל בחבורה
סביבו, בעיקר באותו אורי ד׳ ,שלא כל־כך
שייך. הו, כיצד הם מצליחים, האפסים האלה,
להתבלט.
ההזיתי או חלמתי בהקיץ? שאול ב׳ עודנו
מלהג, אני מצליח לקלוט מבעד שרעפיי,
אבל כבד עליי חלומי, ושוב אני בסנדלים,
סועד את מיטתו הרחבה, המפוארת, של הסו־פר־היחפן
מסימטת־המזלות. שימעון כעס
עלי השבוע. בטח גם סוניה, האשה, ודם —
השכן. איזו מה־כמה אכתוב השבוע? נראה.
אני נזכר בחלציה הבוהקים של הגאזאלה
הזאת. הו, כן. הפרדסים נתנו פריים והאדמה
הדיפה ריח מתקתק. התייפחותה, פעיותיה,
גניחותיה, פיתוליה השפיפוניים, חגווי בית-
השחי בניחוח המושק, יצורי־הגו המתחבטים.
הו, לא׳ שוב אני׳נפחד מאריק ש׳ .מסוכן,
מסוכן האיש הזה. רץ וקודח ורושף בחרון־
אפו. הי־הי, איך שהנועז אמנון ד׳ כתב
עליו. הרבה יותר־טוב מהאמן טוביה צ׳.
נזכר לפתע כעיתונאית חנה ז׳ ,בפיננ־סייר
פנחס ס׳ וגם במתאבד יעקב ל׳,
משום־מה. ריבה נאה היתה חנהל׳ה בשימלת־השבת
שלה, שלא התבלבלה. יושבת היום
באורי ,6מיגדלי דויד. הידיים ידי עשיו אבל
הצינור צינור יעקב. מעניין, אריק ש׳ היה
בכלל בצבא? יחידה 101 או הק״מ ה־?110
התעוררתי. החיים יפים. מה רחבים אופקיו
של חיים ח׳ ,הרהרתי בליבי. כמה טוב שיש
תמיד את מי להעריץ ואת מי להשמיץ. לאחרונה
ציווה מר חפר את גווייתו לטובת המדע.
אכן, אבראוו — אך למי יצווה את נשמתו?
לסילבי ק׳??

ש מיו: גי מי ר
אזנו

טוי בי

א ע חי...

שמיו איננו מומה את עצמו.
שמיו איננו מומה את
אוה״ב.
שמיו איש מומה את העונים.
שמיו
מומה את היהודים?!*!
ד״ר א. מתן

חטיפת חוא
התקשיתי להתפעל מחטיפתו של השייך
עוביידה, הנערץ (רישמו לפניכם) גם על
חד״ש, מיפלגה ישראלית לגיטימית.
ראשית היה צורך גם לחטוף את ילדיו.
שנית, היה אולי הכרח להודות בקיום
ארזים בלבנון, אך בשום פנים ואופן לא
בביצוע חטיפה. נגד חיזבאללה אין נלחמים
בפירסומת, אלא בטרור.
שלישית, היה צריך לחטוף, למחרת, עוד
כמה עסקני טרור איראנים, שהסתובבו בשטח.
לסיכום;
פעולותינו נעשו מגושמות לאחרונה.
כדאי להתעשת ולהתחיל לפעול נוסח
קומנדו אמיתי, ולא נוסח הוליווד.

(מערכון באקט אחד)
ראש־הממשלה יצחק שמיר מדפדף באלם תמונות גדול.
על כריכת האלבום באותיות גדולות הכת1בת —״מבוקשים־.
שמיר דוחק לקצה שולחנו את האלבום כשדלת לישכתו
נפתחת. מחאם־המחדלים־בשטחים שמוליק גורן עומד שם
בהמעה לפו׳ האורח תומס לחדר.
ראש־הממשלה רץ מסביב לשולתוו. מחייך מתחת לשפמו
הקטן, לוחץ בחמימות את ידו. האורח לבוש בחליפת ספארי.
מהודקת בחגורת שר, ממנה משתלשלים שני נרחיק׳ אקדח
ריקים. זקנו של האורח קצר ולבן. רעמת שיער בלונדיני לראשו
ופה ושם כיחסי שיבה.

״שב בבקשה עבדאללה ״,ממהר שמיר בנימוס, לפני שהוא
חוזר למקומו מאחורי שולחנו. שמוליק מח״שב בפינה, סמוך
לדלת.
— ״לא קוראים לי עבדאללה שמי ...מוחה האורח
באנגלית.
שמיר :״אני יודע. שמואליק ואני החלטנו שאתה עבדאללה
וזה טוב לכולם״.
האורח :״אבל אנשי השב״כ מכירים אותי״...
שמיר :״זוהי כל החוכמה. אין לך שום בעיות איתם. מאז
האוטובוס לאשדוד השתנו הרבה דברים. זה הכל תלוי במנהל
— וזה אני ״.שמואליק מנענע ראשו בחיוך מחרפס.
האורח :״כן, אבל לפחות כאן, בינינו״...
שמיר :״למה לך את זה? תראה אריה דרעי שלנו סידר את
עניין תעודות הזהות. עכשיו אנחנו לא יודעים אפילו מיהו
יהודי. אז מה איכפת לי בכלל מיהו פלסטיני? העיקר שנולד

פה לאם פלסטינית״.
האורח מסחרר בחצי פרופיל מול שמיר כאילו חושש להציג
בפניו את מלוא חזונו ״שמעתי מחוסני״...
שמיר :״איזה חוסני, אתה עוד פעם מזכיר שמות?״
האורח :״מחוסני מובארק. בחור על־א־כיפאק הדרעי הזה.
הוא צודק. חיי אדם חשובים יותר אפילו מחברון ושכם, ואפילו
מעכו ויפו״.
שמיר: כועס ״עבראללה אל תתחיל. שמואליק אמר לי
שהסכמת שבשלב זה לא נדבר על פיתרון הקבע״.
האורח :״אתה מתכוון לפיתרון הסופי״.
שמיר :״אתה רוצה להגיד פיתרון הקבע״.
האורח: מחייך מאוזן לאוזן ״גם זה טוב. איך שאתה רוצה.
העיקר — קדימה! כמו שאמרת בטלוויזיה — את זה נשאיר
לבאים אחרינו״.
שמיר :״איך הפרנסה שלר בינתיים?״
האורח :״קשה. אבל אני ממשיך באקספורט־אימפורט,
כמוך, כמו בימים שעבדת ב,מוסר״.
שמיר :״אני עוסק בזה עד היום, אפשר לומר. הנה יהודים
יוצאים את הארץ ומעט מאוד עולים אליה. סך־הכל מאזן
מיסחרי חיובי. שמעת ב׳זיגל׳ את הבדיחה האחרונה? מדוע אנו
מגדלים כאן ילדים כל־כך יפים? לייצוא שניהם פורצים
בצחוק.
האורח :״גם לנו יש הרבה מהעניין הזה. בלבנון חזרנו
ויצאנו חזרנו ויצאנו. זה מבלבל. קשה. קשה. אבל העיקר
שרובם נשארים בפלסטין. ואם תיתן לי רישיון ייבוא, אתה
יודע, זכות השיבה, נוכל כבר לסגור עניין״.
גורן מתנועע באי נוחות בכיסאו שמיר זועם :״אין מה לדבר.
רק זה חסר לי במרכז הליכוד. עוד חישוק אחד ואני אבוד.
ראית מה קרה לי בחמישי ביולי״.
האורח :״בטלוויזיה, חשבתי שהעיסקה מתפוצצת. אבל
ראיתי איך שיחקת את זה. הכל במחשבה תחילה. כל הכבוד.
חישוקים, נישוקים. אנשים לא זוכרים מה מדברים. תאמין לי״.
שמיר פורץ בצחוק נבול ״היה קצת לא נעים. אבל לא נורא.
אז אמרתי להם מה שרצו לשמוע. כבר אסור להגיד? דן(מרידוד)
ואהוד(אולמרט) לא הבינו״...
האורח :״כן, אני יודע את זה מניסיוני. הצעירים עדיין לא
קולטים עד כמה המילה המדוברת היא חסרת ערך. אבל אנחנו
נלמד אותם עם הזמן״.
שמיר :״אתה הגעת בזה להישגים בינלאומיים, עבדאללה.
כל הכבוד״.

האורח :״אדוני ראש־הממשלה. תעזוב אותי עם העבדאללה

שמיר :״הסכמנו שיש דברים שלא מדברים עליהם. הבטחתי
ב,מוקד׳ בטלוויזיה שאני לא רואה אף פעם בעתיד שיחות ביני
לבין הברנש הזה — ערפאת. אני יכול להגיד לכולם כל מה
שעולה באותו רגע בדעתי. אבל לא לטלוויזיה. הבטחתי

לאריה מקל•״
האורח פורץ בצחוק מהדהד. שמואליק מוזג קפה טורקי
מהפינלאן שהביאה המגישה. בתוספת סנדוויצ׳ים של לחם
יבש וגבינת קוטל רזה.
האורח :״יש לי עוד מה ללמוד ממך״.
שמיר :״זה בדיוק העניין. תראה, כמה שנים נשאר לחיות?״
האורח :״אני לא יודע. השרון הזה איים לרצוח או ...את
ערפאת״.
שמיר: כנשוך נחש ״אל תזכיר. כאן שמות ״.פונה לש־מואליק
:״הבטחתם לי ...איני רוצה לשמוע אף שם״...
האורח :״של מי״...
שמיר :״של שר ...של ערא ...של שניהם ״.באיום ״אתה מוכר

שמיר :״בוא נגמור קודם את העניינים בינינו, לפי מה
שסיכמנו עם האמריקאים״.
האורח :״תשמע, יש לי בעייה. אתה כבר מסודר. אבל איך
אני משתתף בבחירות? לי אין עדיין לישכה ופלאפון ומזכירות
בירושלים.״
שמיר: מגחך הנה והנה מתחת לשפמו ״חשבתי שאתה מוכן
לסבול למען המולדת. אני מוכן לוותר. דרעי ייסדר לך
תעודת זהות של מיזרח ירושלים אבל תיבחר ברמאללה. אתה
יודע, יש לי פיתקית כזאת בתעודה, שהכל בלוף״.
האורח :״זה איש טוב, זה. הוא יכול לעבוד במחלקת הדרכונים
המזוייפים שלנו.״
שמיר :״אחרי שהכל יסתיים, תוכלו לקבל גם אותו. יש לנו
במאגר הרכב המון מכוניות עם פלא״פונים. אין בעייה להעביר
אליך למיזרח ירושלים. נוכל לשכור לך גם מכונית אמריקאית.
הסכמנו?״
שמיר: מתחיל לפזם ש־ו־ילדים ישראלי ״איזה פלא, איזה
פלא, חבל שלנו אין כאלה״...
האורח מצטרף לשירה עם,בילאד׳ בילאר׳־ .שניהם קמים
מכיסאותיהם, חובקים זרועות עם שמואליק ופורצים בריקוד
״דבקה־ סוער. מאחורי הווילון יוצאים מרידור המחולל בחליל.
זאולמרט מקיש במצילת״ם. האורח יוצא מן החדר בצעדי
ריקוד. הדלת נסגרת אחריו.

שמיר פותח את האלבום, נעצר על תמונה מוכרת של יאסר
ערפאת ופונה לשמואליק :״אתה מסכן אותי.״
שמואליק :״אבל קיצרתי לו את הזקן״...
שמיר: בכעס ״בפעם הבאה תאפר אותו סוב יותר. בחרת לו
פיאה נוכרית קטנה מדי. לא פלא שלא מינו אותך ראש
,המוסד׳ .רק זה מה שחסר לי. שאריק שרון יפגוש אותו פה...
אז גמרנו עם האקספורט־אימפורט לעולמים.״
שמואליק :״אבל תוכל להכחיש. אתה יכול לסמוך עלי
אדוני ראש־הממשלה. תאמין לי.״ שמואליק, מזל זעמו של
שמיר, מסתלק בהליכה שפופה, אחורה, מהחדר.

אח פגישה! אח פגישה שכזאת!
לי מאיזה מקום שמיר מניח ידו על אלבום. המבוקשים״.
האורח: מתנלנל מצחוק, מסתובב בפרופיל מוחלט כמתחמק
ממבטי שמיר :״אולי מה,מוסד׳.״
שמיר :״עבדת איתנו?״
האורח :״לא. שמעתי שהם עבדו עלי.״
שמיר :״אף פעם לא עבדנו עליך ברצינות. אתה יודע גם
האנשים שלנו אוהבים לנסוע בעולם. בתי־מלון. דמי אשל.
פאריס. לונדון. נכון שמואליק? גם שמואליק עבד ב,מוסד׳.
הוא היה בכיר ממני בדרגה. אבל עכשיו השגתי אותו״.
האורח :״אז מה אנחנו מסכמים?״
שמיר :״תשמע עבדאללה, כמה שנים נוכל ככה להתרוצץ?
צריך קצת שקט בחיים. שלא יפריעו. הגיע הזמן שתגלח את
שארית הזקן ותהנה קצת. תראה אותי״.
האורח :״וואללה שאתה צודק. נשבר לי מהשקרים״.
שמיר :״גם לי. לכן הצעתי את תוכנית הבחירות. כל אחד
יכול לחשוב מה שהוא רוצה — העיקר שאנחנו נשתחרר
מהלחץ.״
האורח :״מי זה אנחנו?״
שמיר :״אתה ואני״.

האורח :״מי לוחץ עליך? דויד לוי? שרון?״
שמיר :״תשמע, אתה מכיר את החישוקים האלה? אין רגע
מנוחה. וגם אישתי רוצה שאסע איתה סוף סוף לבולגריה. קצת
קאצ׳קאוול. אתה לא נשוי ולא תבין את הלחץ.״
האורח :״בולגריה נהדרת. הבחורים שלי בבית־הספר לחבלה
בסופיה״...
שמיר :״עוד פעם אתה מתחיל עם הדברים האלה?״
האורח :״האינתיפאדה מוכרחה להימשך כל זמן שבארץ
יישארו אבנים״...

נכנס אדם רזה, ראשו כולו מגולח, מגודל שפם.
שמיר :״כן עבדאללה, שב.״
הרזה :״יצחק, באתי לדבר איתר על כינוס,המרכז׳ בעניין
הבוער של עיירות הפיתוח״.
שמיר: בתדהמה ״אריק! שוב? מה קרה לך?״
הרזה :״ידעתי שלא תקבל אותי אלא על תקן של אוהד
אש״ף. שמעתי שאתה מספר את הסודות רק לערבים מהשטחים״.
שמיר:
מנסה בייאוש להעביר נושא ״אבל איך רזית כלבך?״
הרזה
:״דיאטה מיוחדת. ניסיתי הרבה שיטות. אבל לבסוף
אכלתי לוקשים. בלעתי ורזיתי״.
שמיר :״איזה לוקשן?״
הרזה :״שלך. אבל זה נגמר. כמה אפשר עם הדיאטה הזאת?
צריך ללכת מייד ל,מרכז׳ .אתה יודע, המצב החמור בעיירות
הפיתוח.״
שמיר: בזעקה ״אני מוכן לתת אלף בחירות לפלסטינים.
אבל לא עוד ישיבת מרכז אחת. נאבר אגין. נו מור וור נו מור
בלאדשאד במרכז הליכוד. רק בשטחים״.
שמיר: הולך ומצטמק בכיסאו, וצועק ״שמואליק! שמוא-
ליק! עבדאללה! עבדאללה! תחזיר את עבדאללה!״

שמואליק: מחפרץ לחדר חיוור שטוף זיעה, בידו פיאה
בלונדינית ״הוא שמע שאריק שרון פה ונמלט, ניסיתי לתפוס
אותו. אבל זה כל מה שנשאר לי ביד. אריק הרג לנו את כל
ההצגה — הכל נגמר.״
שרון פורץ בצחוק רועם.
שמיר :״מה אתה צוחק? מה מצחיק פה?״
שרון :״אתה אמרת שצוחק מי שצוחק אחרון.״ קם ממקומו
נוטל את הפיאה הנוכרית ומלביש אותה על ראשו של שמר
אליק :״דווקא מתאים לך״.
עוזב את החדר, צחוקו מהדהד לאורך המיסדרון .

טיול לילי

לפתע חשתי שמשהו קרה. פתאום אפשר
כבר להלך ברגל ברוח הערב הקרירה. נעלם
החשש, להתקלות בקבוצות של ערבים
המתגודדים ברחובות כמו היתה זו ארצם־
שלהם, ולא ארץ מולדתי.
עד לפני כמה שבועות היה המצב שונה.
ההליכה רגלי, בין אם בעיר גדולה או ישוב
קטן — היתה מלווה בפחד, בחשש שמא
יקפוץ לו פתאום איזה ערבי מטורף, או ״שליח
מצווה״ של אש״ף וידקור בסכין.
במיוחד בלט הדבר באיזור מגורי, רמת
אביב, בו נהגו פועלי בניין רבים להשאר ללון
בת״א, חרף הנוהל האוסר זאת. לעת ערב, היו
הם מטיילים בשאננות. בעוד מיקרי הרצח
בלב תל אביב וירושלים סתמו את הגולל על
טיולי הערב של רבים, ושלי. הערבים חשו
ביטחה בכל שטחה של ישראל, ויהודים —
הסתגרו בבית.
לפני שבועיים וחצי בדיוק, גיליתי
שהמיתקן לרחיצת מכוניות הצמוד לקאנטרי
קלאב בת״א, הפסיק לשרת את לקוחותיו
בשעות הערב. מסתבר, שהפועלים הערבים
המפעילים את המתקן פשוט נעלמים אחר־הצהריים
והמקום סגור.
מה קרה? כנראה מה שהיה צריך לקרות
כבר מזמן. תושבי השטחים, שאנו הואלנו
בטובנו לספק להם מקומות עבודה ושיפור
ברמת חייהם, ושנהגו לטייל חופשי בחוצות
ארצנו בתחושה שהנה עוד מעט קט, וזו חוזרת
להיות אדמתם — החלו להרגיש פחד מהו.
בימים אלה, התחלף כיווץ הרוח, והמצב
חזר לנורמל, הכוונה למה שמתחייב מהמ
ציאות.
כתוצאה מהתנהגות אלימה של גורמים
שונים כלפי הערבים, חלקם קיצוניים
וחלקם מימסדיים וחוקיים, הבינו הערבים את
המסר, והחלו לחוש פחד מיהודים. חבל •שהערבים
מבינים רק שפה אלימה, אבל אם זוהי
השפה היחידה המובנת להם, הם ימשיכו
להרגיש את נחת זרוענו.
חל גם שינוי חיובי אחד נוסף. פתאום
אפשר לקרוא בעיתונים את התעוררות יפי־הנפש
הידועים, אחד מהם הציע להנפיק
וויזות־מעבר לערביי יהודה, שומרון ועזה.
ולאסור על כניסת ערבים בעלי רקע פלילי־חבלני
לישראל. עיתונאית אחרת מתוודה על
רגשות השינאה שהחלו לפעפע בה כלפי
(אהוביה לשעבר) הערבים. משהו בכל זאת זז
פה. ומה שלא עושה השכל — עושה הזמן.
מה חבל, שאיבדנו זמן כה יקר. ובינתיים,
בעידור אותם גורמים שמאלנים, העזה
ידידתנו ארה״ב להדק את לחציה ולהכניסנו
לסד פוליטי ממנו לא נוכל להיחלץ במהרה.
כך, גם איבדנו תמיכה של כוחותינו מבני
עמנו, שהחלו לקלוט מישראל דיעות פרו־אש״פיסטיות
וכביכול ציוניות.
השבוע ב״מעריב של שבת״ התפרסם ראיון
של בן כספית עם אידה נידל. האשה
האמיצה שהקריבה הכל כדי לעלות לישראל,
מתלוננת מדוע במדינה שלה — צריכה היא
לפחד מערבים, בעוד הם נוסעים עימה באוטובוס
בשלווה?
אך לאט לאט (אולי לאט מדי) ,מפיקים
כאן את הלקח. לראיה — אותם המאמרים
שכותביהם שינו את אופיים התבוסתני משכבר
הימים. יש סיכוי שישראל תמשיך ותתקיים,
קצת יותר ביצים — הרבה יותר נחת.
על־ם בליטנטל

זיכרונות מאפריקה
הילדים ביקשו לבלות בספארי. הסכמתי,
והצעתי יום שלם בפארק הרמת־גני. אחר כך
התברר שהם מתכוונים לאפריקה, וכבר לא
יכולתי לסרב.
״כדאי לקחת משקפת טובה, מישחות נגד
יתושים, ו׳שמ׳ונצס׳ שהשחורים אוהבים״ יעץ
לי אחד שיודע הכל וגם הוסיף :״ובעיקר לא
לשכוח חיסונים ורפואות״.
קניתי מייד מישקפת בגודל של טלסקופ,
תריסר שפופרות של נוזל דוחה יתושים
ורוקנתי את שוק הכרמל מבלונים, מסרקות,
עטים כדוריים וסיכות ראש צבעוניות. משם

צ בי ק ה לי פ ו ני׳ן
המשכתי למישרד הבריאות לקבל את מירשם
החיסונים. עם הרצפט הזדרזתי לבית
המרקחת. הרוקח נעץ מבט במירשם הארוך,
מילמל ״אפריקה!״ בהבנה, והתחיל ללקט
גלריה ארוכה של כמוסות חיסון. אחר כך ארז
את הכל, נעל את החנות ויצא עם אשת חיקו
לטיול סביב העולם.
טסנו לאורך כל הלילה. עם אור ראשון
הגענו ליבשת השחורה. ניסיתי לדחוף למוכס
מסרק, לשוטר כהה עור סיכה צבעונית,

ולבודק הדרכונים השחור בלון. הם סרבו
בשאט נפש. ואיימו עלי במעצר. ויתרתי.
חיכינו למזוודות ויצאנו לג׳ונגל בדרך
מתפתלת שגם טנק ״המרכבה״ לא היה עובר
בקלות. אחרי חצי יום של סלטות באויר
הגענו ללודג׳ יפהפה בלב היער ולידו אמת
מים המיועדת לחיות.
״כאן מוכרחים רק ללחוש,״ הסביר בשקט
מנהל המקום :״בעלי החיים מתקרבים רק אם
יהיה שקט מוחלט, ואז נהיה צפויים למראה
המרתק ביותר בג׳ונגל — מילחמות בין
החיות״.
בחצות יצאנו למירפסת המלון. עדר פילים
וסביבו זברות, קופים, קרנפים וצבאים ניצבו
ליד אמת המים ולגמו בדממה. עמדנו
מוקסמים.
מישהו לחש פתאום :״תכף יבוא הנמר
ויעשה כאן אינתיפאדה רצינית״.
מישהו אחר מהקבוצה השיב: בג׳ונגל אין
אינתיפאדות, כאן אין דפוקים״.
״על איזה דפוקים אתה מדבר חתיכת
שמאלני שכמותך״ רטן הראשון.
״אתה יודע בדיוק את מי הפשיסטים שלך
בליכוד דופקים,״ צעק השני.
״את אלה שהתחילו חמש מילחמות ולא
רוצים שלום ״.צרח הראשון
״תחזיר להם את השטחים ואז יהיה שלום,״
צווח השמאלני,
״את השטחים אני אחזיר להם? שילכו
לחוסיין שלהם!״ שאג הראשון ותפס את יריבו
בחולצה.
המדריך ניסה להפריד בין השניים אבל הם
כבר היו מגולגלים על הרצפה.
החיות הרימו לרגע־קט את ראשם בתדהמה,
סקרו את הערימה האנושית המשונה,
וחזרו ללגום מן המים בדממה.

מידד בר־יוסף /השיטה הרוסית

להם היתה שיטה, לרוסים. עוד לפני לראות את הגופה.
וזה כל־כך פשוט, שפשוט בא לבכות.
תקופת גורבאציוב. שתי עיניים תחת עין,
לסת שלמה תחת שן. השיעים בלבנון לא לא פעולה צבאית נועזת, אלא חלוקה
ידעו זאת. השיעים חטפו להם ארבעה צודקת של הנטל 3 .חיילים ישראלים
עובדי שגרירות רוסים. היה היו זמנים.
חטופים בהחלט זכאים לניכוי שליש מ־שיעי
אדיש. אין צורך בשאז
כפי שנאמר כאן זה
עתה — להם היתה שיטה.
קית פלסטיק או במיזוודה,
לרוסים. תוך יממה אחת
אפשר להשאיר את נתח הבלבד
לקחו הקומוניסטים
פגר גלוי בפתח המיפקדה.
בשבי ארבעה מנהיגים שיואז
יש סיכוי סביר שעים
מוכרים. לא ביג־דיל
ישובו בנים לגבולם תוך
בביירות. כן ביג־ריל ביתר
יממה. ואם יתעקשו אנשי
הארצות.
הדת ממיסגדי בעל־בק, הם
יקבלו עוד דוגמה חיה של
וכאן עשו ידידינו הבולשביקים
פעולת ראווה
גופה מתה.
מופלאה.
אין צורך בפירסום עו־השייח׳
עוביין•
למי, לא מוכרחים לעשות

הם סקרו בקפידה את
השיעים המזוקנים, בחרו מתוכם את הזו גלים. אפשר בשקט לארגן מחסן שלם של
טר והצעיר, שחטו אותו למהדרין וביתרו חלפים שיעים.
את גופתו לארבעה חלקים שווים.
וגם אין צורך לחשוש מפגיעה בבני
רבע שיעי נשלח למיפקדת אמל. רבע הערובה הזרים. כל אולטימטום יוגש רק
לחיזבאללה. רבע לשגרירות האיראנית לגבי מי שכבר ממילא אינו נמנה על
ורבע אחרון חביב ״למדוכאים עלי אד החיים.
מות״.
רצוי כמובן, באותה ההזדמנות, לעזור
תוך 24 שעות התייצבו בשגרירות ה גם לחברים מאמריקה, צרפת, גרמניה וברוסית
בביירות 4סלבים חסונים, בריאים ריטניה. ניתן לחתוך עוד כמה חתיכות,
ושלמים.
ולשלוח את הפולקעס נוטפי הדם לכתוותוך
24 שעות נוספות יצאו לחופשי בות הידועות.
יתרת השיעים החיים, בפרצופים קצת
רק לעבוד עם הראש. רק לתכנן מחיוורים.
הלוויית הרביעי נערכה ברוב ראש. בהשקט ובצינעה, מתוך ראייה היסעם,
אבל אפילו בני המישפחה לא הורשו טורית ובמיטב מסורת השיטה הרוסית.

דניאלה אשכנזי

איזון חוזר

יום את סדר יומם של חקלאים רבים; בכוחה
של הבשורה שבפיהם לחרוץ את גורלם.
תעתועי מזג האוויר ברגעים קריטים עלולים
להסתיים באובדן יבול ונזקים כבדים במשק
החי. מרינה לא נבנית מפרוסות אוויר ומדינת
ישראל לא נגמרת בכביש גהה. קצת דרך־
ארץ, רבותי; לא חייבים להגיע בחום יולי־אוגוסט
לקהות חושים.

ל עלו ת> *71 מוד,ד —
הדרך הנכונה

סינ/נ• דרך

יש אנשים ש״עובריט״ רק בשיחה בלתי־אמצעית.
בדרך־כלל הכוונה היא לשיחה
בארבע עיניים. יצחק שמיר הוא איש כזה,
אבל עבור ראש הממשלה, הצורה הבלתי־אמצעית
היא דווקא באמצעות המסך הקטן.
קשה לא להתרשם מן הפער הגדול בין הדמות
הנשקפת דרך המסך ללא מתווכים, במוקד
לפני שבוע, ותדמיתו של מר שמיר באמצעות
הדיווחים עליו — ממשקיפים מן המדיה,
מדובריו, תומכיו ומקורביו בחרות וכן ממתנגדיו.
ארוני ראש הממשלה, כנראה לא
מספיק מה אתה אומר; חשוב איך אתה אומר

ההסתדרות לא גייסה כמנוף כלכלי לשיקום
המשק המושבת את ערכן של שלושה
מיליון שעות העבודה, אותם שעות בטלה
שהלכו לטימיון בשביתה. בדומה למיפלגת
העבודה השבוייה ב״מחנה השפויים״ של
״שלום עכשיו״ ,בחרה הסתדרות העובדים
במחאה במקום לבחור בעשייה, והדבר מעיד
יותר מכל על אובדן הדרך בתנועת העבודה.
מי שזנח את הציונות האקטיביסטית איבד גם
את אמונתו שמקור עוצמתה נובע מן העשייה
— הגשמת בניין הארץ — ולא בחוסר־מעש
ומס שפתיים לערך העבודה.

אתזה•

אוויר לנעניכה
כמעט כל הפובלסיסטים הם ייצורים
אורבנים, וכל קיץ יש מי שמצליח להרגיז
אותי עם טור מבדח על מזג האוויר. שבשבח.
לועגים, מה זה משנה אם בתל־אביב יהיו 33
מעלות או רק?28 קשה לדעת מה מעצבן
יותר — הקביעה הנחרצת שמזג האוויר אינו
מעניין איש או ה״אותנו״ היהיר, מין הכרזה
״המדינה זה אנחנו״ מטעם שוכני המישרדים
והלישכות, יושבי בתי הקפה המיסעדות
והמיזנונים. מעבר לאוטוסטרדה, יושבים
עובדי האדמה של המדינה. לא רק שהם אינם
יושבים במישרדים ממוזגים; עבורם תחזית
מזג האוויר הוא עניין גורלי. החזאים בבית
דגן, כמעט בני־בית בכל משק, קובעים יום־

07א 10 \/£

אחת הסיסמות שקישטה את קייטנת
האינתיפאדה בשפרעם לבני 3עד 5בישרה:
״על כל ילד מת — ילד חי״ .לאור העלייה
ב־* 25 במיספר ההריונות ביש״ע, ובעקבות
הגידול של * 27 במספר הערבים בגליל סביר
להניח שלא מדובר בסוג מעוות של
אפס־גידול אוכלוסיה. המדריכים הסבירו
שהם ״מסבירים לילדים מה יש מסביבנו״.
אכן, חינוך מיני לגיל הרך וכמה עובדות
חיים: אצל העם הפלסטיני, ההורים עושים
אהבה; הילדים — במיצעד הפעוטות —
עושים עבורם את המילחמות ומשלמים את
המחיר.

מדו־כ הורוביץ

מי הפליל את ג׳מיל טריפי

בסינימה ממשלת האחדות מוצג עכשיו סרט שחציו
שחקנים אנושיים וחציו דמויות מצויירות שמכניס את רוג׳ר
רביט לכיס הקטן. הטכניקה של הסרטים האלה ידועה.
מצלמים קודם את הסצינות עם השחקנים האנושיים שמשחקים
נגד חלל ריק. רק אחרי שגמרו לצלם את השחקן האנושי
מציירים לתוך התמונה את רוג׳ר רביט שחוטף את המכה ועף
מקצה החדר לקצה השני.
בסרט שהולך עכשיו ״מי מצא את השומרוני הטוב״,
מצלמים בקלוז־אפ את ידו המאוגרפת של חוואג׳ה גורן
שמייצג את מדינת ישראל בשטחים. בין האגודל והאצבע
מותירים רווח דק שלתוכו מציירים את האוזן של השומרוני
.הטוב ג׳מיל טריפי. מר גורן הולך מהר בצעד נחרץ. פתאום
הוא שומע:
״תעזוב את האוזן, יא חוואג׳ה גורן, אתה מכאיב לי״.
״אני לא יכול להכאיב לך, יא חתיכת קרטון. אתה בסך הכל
קריקטורה. אני בעצמי ציירתי אותך״.
גורן חש איך האוזן הדו־מימדית מצמיחה מימד שלישי,

שר האוצר מאשים את אריק שרון באבטלה בכנס קשישות ברמת־אפעל הרים פרס את קולו כנגד
הפעילות החתרנית של השר שרון בייעול התעשיה
בארץ מי ביקש ממנו לעשות זאתי ...מה פתאום
לייעל בגלל הבן־אדם הזה ישנם מיליוני מובטלים...
מה אני אשם?״

שר הביטחון מאשים את אריק שרון באינתיפאדה בצורה אנליטית ומתוחכמת הסביר השר רבין לגיט־לאי
הנח״ל שהאינתיפאדה פרצה בגלל זה שאריק שרון
חיסל את אש״פ בלבנון במילחמת שלום־הגליל. על
כוסית ויסקי טען רבין שאם אש״פ היה כן נשאר בלבנון
היתה בסך־הכל רק מלחמת התשה בגבול הצפון ואז —
עם הניסיון שיש ל״מערך״ בניהול מלחמות־התשה היינו
מסוגלים להתמודד עם זה ולא לעמוד שוב בפני הפתעות...

החקלאות מאשים את השר שרון
במשבר המושבים
בכנס נערות נעמ״ת הסביר השר כץ־עוז שבמושבים
ניסו לחקות את הצלחת החווה של אריק שרון — ״אז
כל מושבניק קנה טרקטורים, טנדרים ולילי אחת לפחות
...וכך פשטו את הרגל...״

שר הבריאות מאשים את אריק שרון
בפגיעה בבריאות הציבור
״השר שרון אינו מקפיד על דיאטה״ שאג השר צור
בכנס אחיות פנסיונריות ״ואז הנוער שמעריץ אותו
מקבל דוגמה שלילית וישמין גם הוא״...

שר המישטרה מאשים את השר שרון
באי״תפקוד מישרדו
בשיחה איטית בלתי רישמית הצליח השר בר־לב
לומר תוך 17 דקות את המישפט הבא :״זה בכלל לא
נכון שמישרד המשטרה לא מתפקד. אנחנו כן מתפקדים
...אך העובדה שהשר שרון מתפקד מהר יותר יוצרת
את הרושם שאנו לא מתפקדים...״

מועצת הבטחון של האו״ם גינתה את
אריק שרון על חלקו בשיטפונות בבנגלדש מזכיר האו״ם פרז דה־קאויר אמר לעיתונאים :״מה
יש? רק לשרים בישראל יש זכות להאשים את אריק
שרון מה אתם רוצים? — שאאשים את אלוהים״...

אריק שרון מאשים את עצמו
בראיון כמעט בלעדי שהעניק אורי דן בשם השר
שרון צוטט אריק כדלקמן :״אני מאשים את עצמי שאני
בכלל נושם אבל אין לי ברירה ...אם אפסיק פעילות
זאת, את מי יאשימו אנשי ה־\ 1-1 8\ 1
הודה דרור

נעשית עבה ורכה בין אצבעותיו. בד בבד גם התנפח כל גופו
של ג׳מיל טריפי.
״אני הייתי קריקטורה״ אמר כשעמד לבסוף הכן על רגליו
״לא רק אתה ציירת אותי. גם האמריקאים ציירו אותי, הרוסים,
מדינות ערב. כל העולם צייר אותי. עכשיו בא אש״ף ועשה
ממני בן אדם״.
״מה עשה ממך בן אדם?! עוד לא שמעתי שעשו מקריקטורה
בן אדם״.
״אש״ף עשה ממני בן אדם. לכן הוא אשף, מפני שהוא
מסוגל לעשות בני־אדם מקריקטורות. אני בן אדם עכשיו!
אדם לכל דבר, חוואג׳ה גורן. תביט ותראה אם אין לי עיניים,
ידיים, איברים, קומה ותואר. יש לי אפילו חושים, מאוויים,
רגשות. אם תדקור אותי — האם לא יזוב דם? אם תדגדג אותי,
האם לא אצחק? אם תרעיל אותי, האם לא אמות
״אנחנו נבדוק את כל זה אחר כך. באמת מעניין מה קרה פה
ואיפה טעינו.״
ג׳מיל טריפי מתחלחל :״מתי אחר כך״?
״אחרי שנצא מראש הממשלה״.
״אחרי שנצא מאיפה?!״
״מראש הממשלה״.
כאן ג׳מיל התחיל לבכות ולקונן .״תקרע לי את האוזן,
תקרע לי יד או רגל. קרע לי מה שאתה רוצה. אני לא זז מפה.
אם אבו־עמר ישמע שהייתי אצל ראש הממשלה הוא יגמור לי
את החיים״.
״אנחנו נגן עליך״.
״איך תגנו עלי. אתם לא יכולים להגן עלי. אבו־עמר יכול
לגמור לי את החיים אפילו בלי לגעת בי. הוא זה שנתן לי את
החיים. אל תשכח שהוא אש״ף. הוא נתן לי את הכבוד ועשה
ממני בן אדם במקום קריקטורה. הכבוד זה החיים, חוואג׳ה
גורן. אתה יהודי. אתה לא יודע מה זה כבוד. אתה לא מבין כמה
חשוב זה כבוד, כי אתה יהודי ואין לך כבוד. מי שנתן לי את
הכבוד בתור בן אדם, נתן לי את החיים. אבו־עמר נתן לי את
הכבוד ואת החיים. הוא האבא שלי. הוא עשה אותי. הוא כמו
ג׳פטו ואני כמו פינוקיו. אם הוא אוהב אותי — אני בן אדם.
אם הוא שונא אותי — אני קריקטורה או סתם בול עץ״.
אבל חוואג׳ה גורן משך אותו באוזן וטריפי נגרר אחריו

בדלית ברירה.
בלישכת ראש הממשלה בדיוק גמרו לצלם את החלק
האנושי בדיאלוג עם הדמות המונפשת ג׳מיל. כשפתאום קפץ
האיש על רגליו והתחיל לצעוק: אש״ף הוא ההנהגה של
הפלסטינים. בלי אש״ף לא יהיה הסדר. אף נכבד פלסטיני לא
ידבר אתכם אלא כנציגו של אש״ף. גם אני נציג אש״ף. אש״ף
לא שלח אותי אבל אני אדווח לאש״ף. למה אתם אומרים
שאתם לא תדברו עם אש״ף? ברגע זה אתם מדברים עם אש״ף.
בשביל הסיפור הזה נשאר לכם רק קהל יעד אחד — בוחרי
הליכוד. אם אותם אתם רוצים לרמות — תפאדלו״.
בדרך החוצה פנה ג׳מיל טריפי אל גורן:
״מתוך כבוד לא אמרתי את זה בפנים. בכל זאת ראש
הממשלה. אבל לך אני אומר את זה: אתם תעשו מה שהאמריקאים
יאמרו לכם. אתם לא מוציאים אותנו להורג מפני
שהאמריקאים אוסרים עליכם. מאותה סיבה אתם לא מגלים
אותנו. אתם פתחתם את בתי הספר כי האמריקאים דרשו זאת
מכם. אתם מעמידים לדין את מיטב החיילים שלכם, אתם
הורסים את יחידות העילית שלכם, אתם מפטרים את מיטב
המפקדים שלכם מאימת האמריקאים. לפני חודשים אחדים
אתם חגגתם ארבעים ואחת שנה. לביצה שלא נולדה. כי אתם
לא עצמאיים. אם האמריקאים יאמרו לכם לדבר עם אש״ף,
אתם תדברו עם אש״ף. אם זה לא יצא לפועל זה לא מפני
שאתם מסרבים לדבר עם אש״ף, אלא מפני שאש״ף יסרב
לדבר אתכם. אש״ף לא צריך לדבר אתכם. אש״ף מדבר עם
אדוניכם. אתם תעשו מה שאש״ף יסכם עם האמריקאים. אש״ף
לא מדבר עם משרתים״.
בזאת הוא הפנה את גבו למר גורן והתרחק. ידו של מר גורן,
רועדת מזעם, נשתלחה להכותו, אך נוכחותו של השגריר
האמריקאי מעבר לדלת שיתקה אותו.
״ובכל זאת אתה קריקטורה״ ,סינן בין שיניו בעקבות
הדמות הזקופה המתרחקת בתוך ריבוע האור שבקצה המסדרון
״אני רק לא יכול לבטא למה״.
מחשבה זו הרגיעה׳את המתאם שמואל גורן .״אני עוד
אעשה איתך את החשבון״ הוא חשב.

הופעתו האחרונר, של ראש ממשלתנו במ 1קד הזכירה
לחברים את הסרט החביב להיות שם בכיכובו של הבלתי
נשכח פיטר סלרס כמר גרדנר, הגנן שהגיע לנשיאות שלא
באשמתו. כל כך הזכיר לחברים מישהו — הזקן החביב הזה
שבמקרה עבר בסביבתו של בגין ...גולן גלובוס עוד עשויים
לשקול הוצאת קלטות וידאו של המוקד האחרון כסרט
המשך של להיות שם. בארה״ב המשופעת בשחקנים
מנהיגים ולהיפך, זה לבטח יהיה להיט הקיץ מדוע
בהיסטוריה נודעו המנהיגים הנמוכים, כדוגמת נפוליאון,
כענקי רוח וגדולי המדינאות ואילו כאן עדיין קשה לראות
את הבשורה ועל זה כבר נאמר בפרסומת ״ישנן
גבינות רבות החושבות עצמן לנפוליאון אם
ח״כים קוראים לעצמם ״כוח 17״ מה נלין שחיילים קוראים
לעצמם ״כוח מנגלה״? בשני המיקרים מדובר על הנצחה
היסטורית של רוצחי יהודים. אולם אצלנו נורא קל לשתות
דמם של שלושה טוראים, מה שקצת קשה לעשות לח״כים
מן השמאל, הזוכים לחסינות תיקשורתית קפדנית, יותר
מחסינותם הפרלמנטרית מעניין מה היה אומר
המנוח קלינגהופר ז״ל, מ״האקילה לאורו״ על אותה התארגנות
ח״כים ישראלים במסגרת ״כוח 17 האם מותר
לקרוא למלשינים שבינינו, למפלרטטים ולמתרועעים
עם האויב — משתפי פעולה?(משתפי״ם בלשון צה״לית) או
שמא נקרא להם סייענים? מדוע המשתפי״ם היהודים
המתריעים על פעולות בלתי חוקיות לכאורה, זוכים ליחס
של הערצה, בעוד המשתפי״ם הערביים זוכים ליחס של לעג
בוז ושנאה דוקא מקרב משתפי״נו? שניהם הרי עוסקים
באותה עבודה. רק שבצד הפלסטיני ״שוחר השלום״ ,כל מי
שמשתף פעולה ומזדהה עם האויב זוכה לכדור בראש. אז
איפה הצדק איפה את החברים לימדו, כבר מתקופת
גן רותי שקדושת החיים זה הערך החשוב ביותר. החברים לא
שמעו אף פעם על הרוג או פצוע בעקבות הטראנספר בין
בולגריה לתורכיה שבמיסגרתו הועברו מאות אלפי תורכים.
הבולגרים כנראה הולכים חזק על פרס נובל לשלום, כממשיכי
דרכו של הד״ר ננסן, שזכה בו כמארגן הטרנספריס בין
יוון לתורכיה. אנו נמשיך לההרג ולהרוג, וננציח את
הבעייה. כי הרי מאות ואלפי נפגעים וחללים משני הצדדים
זה הרבה יותר מוסרי מטראנספר אחד קטן והומאני
ואולי לשמאלנינו לא איכפת, וכל עוד רוב הנפגעים הם או
פלסטינים או מתנחלים, הם ימנעו בכל מחיר, גם במחיר
אלפי הרוגים, כל נסיון להסדרי אוכלוסיה. כדוגמת עשרות
ההסדרים שמתבצעים היום ברחבי העולם כולו
לשר האוצר יש יועץ מדיני, נמרוד נוביק שמו, שגם נפגש
עם נציג מישרד החוץ הסובייטי למרות התנגדותו של שר
החוץ. רק תארו לעצמכם שלשר התמ״ס למשל, או לשר
הבינוי והשיכון לחלופין, היה יועץ מדיני המנהל מגעים
עצמאיים עם גורמי חוץ אגב, מי משלם שכר
ייעוץ, כרטיסי טיסה, מיסעדות ומלונות לאחיתופל הזה?
הכסף שנוביקנו מוציא בחו״ל מגיע מכספי המיסים
שהחברים מקפידים לשלם, או שמא הוא על חשבון ערי
הפיתוח האפשרות היחידה להגנה עצמית
אפקטיבית בכבישי יהודה ושומרון, היא שכירת שירותי
סיירות המתנדבים של הקיבוצניקים, שהוקמו לאחרונה כדי
להגן על הקיבוצים הסמוכים לקו הירוק, מפני נזקי האינתיפאדה.
אלה יוכלו גם לירות, גם לפגוע, גם לזכות באהדה
והבנה מכלל הציבור, וגם להרויח קצת כסף לכיסוי גרעונות
בלאס דן בן אמוץ כתב בשבוע שעבר תחת הכותרת
״הפיתרון״ שעם 500,000 שמאלנים הוא מוכן לעזוב את
הארץ, שלתרבותה הוא קשור יותר מאשר למיקומה :״כל
מקום שפוי יתאים למגורי, אבל לא לבד״ .החברים חושבים
שלפיתרון בנוסח דן בן אמוץ וחבריו קוראים בפוליטיקה
הישראלית טראנספר מרצון מי שדאג מה יעשו
בקיץ ילדיהם המשועממים של אסירי דרך הניצוץ יקירי
חוואתמה — יכול להרגע, לא רחוק מביתם בשטחים הכבושים
(מ״ )48 קמו להן קייטנות חמד תפורות למידת ההורים.
החברים מהחזית העממית לבטח יסדרו גם איזו הנחה קטנה...
ש״ס? או שמא ס״ש (ספרדים שמאלנים) ,לזה התכוונתם
בוחרי שס״ש משהו זז כאן, לא בממשלה, כאן
אצלנו במדינת ת״א, החברים התחילו להרגיש בפאבים
ובמסיבות שמשהו השתנה — ימין זה ח.1
החברים עו ל או פי ר ה ₪
זה הזמו