גליון 2710 מתאריך 9 באוגוסט 1989

ח׳ באב תשמ׳׳ט9.8.1989 ,

מיסטר 2710

המחיר 6.00 :שקלים מולל מע״מ< ,באילת 5.20 :שקלים

שגה 53

עסק, הווידיארקליפ
של השסיקא׳
שקש בחובות של
רבבות דולארים

10065158

ה ח טי פ ה
לקנות בז ולולמ כו ר
ביו קר. ג בני־אד ם.
י שראל ת צ טרך
לשלם. כמה?
( ע מו ד ) 15

כ הנ א

הוא לאג מר.
לגמ רי ל א. יש לו
שיטה חד ש ה. מה
חושבי ע ליו?
( ע מו ד ) 18

!גורית

היא ה כיר ה אח הז מרה מפור סםבפאב. א חרי חצות הוא הזמין אותה ל בו א
איתו ל די ר תו. הוא אנס אותה. הא הוא אש לבדו? הא ג היא אשמה?
( ע מו ד ) 40

בתוך הגליון

היא ״ צג האת
.מזריק־הנפט״.
עכ שיו היא מייצג ת
את קורבנו. הא
הכל הו ל ך?
( ע מו ד ) 22

קורא יקר — חוויה שורשית
מיבתבים — הפצצה השלישית 5 ציד — בין כלבים לחתולים 6 תשקיף — לאן נעלם לחד? 6 ימין — תיסמונת האמבה מכה בימין 8 אינתיפאדה — דברים שרואים משם 10 במדינה — שנה של אש 10 שמאל — דיוקנו של פעיל בלתי־נלאה 12 דויד קריבושי — כמה עולה חבחת? 15 הנדון — שוק פרסי 16 אנשים — לירות, לבכות 1לחנונ 18 כיכרות — כהנא עוד כאן 20 יומן אישי — מיסטר בלתי־הפיך 22 מישפט — בין מזריק למוזרק
מה הם אומרים — אמיר אוריין, אהרון הראל, יאיר רביב 23 24 קולנוע — פ1פאי במישטרה 25 כלתי־פתיר — מטמון בנרב 26 לילות ישראל — מסיבה חוססססת

שאלה — לאן נעלם נועם סמל?
דף חדש — פורום שפיל
מיכתבים לרותי — לנגן בשניים
תשבצופן -
תמרורים — מיליונרית בלול
הורוסקופ — המזל האישי של המכונית שלו
זה וגם זה — שחורה ובלעדית
רחל המרחלת — ברקן בודד
אונם — כשאת אומרת לא, למה את מתמונת?
דיעד! אחרת — מירד בר־יוסף: תחכו לו את
האוזן • טד נדיש: זבלע׳ קיץ • ענת נטניו: משמאל
לשמאל • יהודה דרורי: עושים עלינו מיספרים •
צביקה ליפוביץ: כל התור הזה • מאיר ליפשיץ: יוצא
מהכלל • החברים של אופירה: חרדל • דניאלה
אשכנזי: איזון חתר • מרדכי הורוביץ: לחופש נחטף •
אורי דן: פסוקי שטן • רענן לוריא: מדבר
תיקשורת בע״מ -כיפת הזהב
שני ערוצים — על הקרשים

סיסזבים
הפצצה השלישית
על בעיות־היסוד של החברה בישראל
(״איגרת־העורד״ ,העולם הזה
.)197.89
שלוש פצצות־זמן מתקתקות להן מתחת
לחברה בישראל: הבעייה הפלסטינית, ה־בעייה
העדתית והעימות בין חרדים־
לחילוניים.
בקורא יקר מטפל אורי אבנרי בהרחבה בשתיים
הראשונות. אך מה על הבעייה השלישית?
הלא גם אם יזכו הפלסטינים במדינה
משלהם, וגם אם ייסגר הפער בין המיזרחיים

בשבילי זאת היתה חווייה.
חיים הכס, איש־הרדיו, בן המושבה מיגדל,
הזמץ אותי לפגישה עם תושבי כפר־תבור
והסביבה, בדי לשוחח על השלם הזה.
מצאתי את בני הגליל התחתון יושבים מסביב
לבריכה המקסימה, המוקפת בוורדים,
במקום המכונה לא־במיקרה ״סביון של הצפון״
— חקלאים(כמחצית כפר־תבורז, רופאים
של בית־החולים של העמק בעפולה, אנשי
קיבוצי־הסביבה, ועוד ועוד.
זה התחיל בנימה די מרגשת: בסיפור. כאשר
פרצה מילחמת יום־הכיפורים, יצאו חברי
מערכת השלם הזה שלא היו מגוייסים לחזיתות
כדי לראות ולדווח.
ערב צליחת־התעלה יצאתי, עם צלם-המ־

רם שניים מראשוני הכנענים, אהרון אמיר
ובועז עברון. אך השניים, שכנראה הרגישו
שלא בנוח, ערכו כבר באותו בוקר ביקור־תנחומים
בביתו של תמוז״.
אני מתקשה להבין ניסוח זה: אם הרגשתי
שלא בנוח, על שלא באתי להלווייה, איך
יכולתי לבוא עוד באותו בוקר, לפני ה־הלווייה,
עוד לפני שיכולתי להרגיש שלא
בנוח על שלא באתי להלווייה, לביתו של
תמוז?
ילמדני עורך השלם הזה, האמון על חשיבה
הגיונית, איך זה מסתדר לו. ואם תהה על
אי־הופעתי בהלווייה, יכול היה להרים אליי

שלא ייתרדו ההורים מהצילצול הלילי, נחפזנו
לפתוח כל שיחה במילים ״יש לנו ידיעה
טובה מ״...
זה היה לפני הרבה זמן. והנו־״ בדיברי־הפתיחה
שלו, סיפר הבט שהוא היה אחד
החיילים האלה .״האמא שלי לא שמעה ממני
במשך ימים, והיא חששה שקרה לי משהו. היא
ידעה שאני בחזית. פתאום טילפנו לה מהשלם
הזה והודיעו לה שפגשו אותי. זה ממש
הציל את חייה ״,סיפר הכם.
רבים בקהל החזיקו בידיהם עותקים של
גליון השבוע של השלם הזה. וכך ניהלנו
שיחה על כל עמוד. האם השער(על מנשה ח)
היה מוצדק? האם הריעות שהבעתי במדור
הנדון מבוססות? על איזה מידע מבוססות הכתבות
השונות? מה טיב המדור דיעה אחרת?
מה האמת בפירסומים השונים על העולם
הזה, שהתפרסמו באותו השבוע בכמה עיתונים?

בועז
עברון ובנימין תמוז ()1952
ידידות ישנה, חשיבה הגיונית
ובין האשכנזים, עדיין תתקתק מתחת לכולנו
פצצת־הזמן המתחבאת כיום, בשם כפייה
דתית.
כמה זמן עוד אפשר יהיה לעבור לסדר־ה־יום
נוכח חוקי־האישות המכבידים, גזילת
יום־המנוחה השבועי מחלק נכבד של הציבור
(היעדר תחבורה ציבורית ביום השבת) ,חוקי־כשרות,
המייקרים את המזון לרבים־רבים וכו׳
דב סמסון, תל־אביב
וכי•

אץ הפדייה
הפגישה עם הקוראים בבפו״תבור
ומה עם מנשה רז?
המנחה גם רצה לשמוע מה דעתי הפרסית
ערכת(דאז) יעקב אגור, לחזית הדרום. הגענו
למיפקדה בטסה, ולא מצאנו שם איש מהמ על אישיותו של יאסר ערפאת, לאור פגישופקדים
הבכירים. החלטנו לרדוף אחרי אריאל תיי איתו. כאשר עניתי נשמעו מהקהל, כצפוי,
כמה קריאות־ביגיים של אי־הסכמה. אבל
שרון בדרך לתעלה
נתקעתי, במכוניתי הפרסית, בתוך פקק־ הכל היה באורח תרבותי.
תמהתי קצת על כך שתושבים כה רבים
הענק, שהשתרע לאורך כל הקילומטרים מטסה
ועד הצומת שלפני התעלה. תערובת מטד מוכנים לבוא לפגישה בליל־שבת, תחת לצרפת
של נושאי־גייסות, תותחים, משאיות פות בתוכניוודהסלוויזיה. החידה נפתרה
אספקה ותחמושת, אמבולנסים, גשרים ניי חיש״מהר: הפגישה התחילה אחרי גפר התוכנית
של ריבקה מיכאלי, סיבה למסיבה, ואז
דים ומה עוד.
בכל פעם שנתקענו יצאנו מהמכונית, הפעילו בני כפר־תבור והסביבה את מכשירי־אספנו
את החיילים בסביבה והצענו להם הווידיאו והתפנו להשלס הזה.
לכתוב פתקים למישפחות או למסור לנו את
זה היה ערב נעים (למרות שנפלתי, כשמיספרי-הטלפון
של קרוביהם.
עליתי על הבימה). .העולם הזה הוא מוסד
ליד הצומת מצאנו את עצמנו בשטח מופגז ישראלי ״,אמר הכט, ונראה כי רבים מהנוכקשה.
איש לא התקדם משם. זה היה סוף חים הסכימו לכך. בנוף של הר*תבור, בין אנהמסע.
חזרנו באותה הדרך. עבדנו במירפאת־ שים שורשיים אלה, באמת הרגשתי שאנחנו
שדה שבה שירת הדוקטור אפריים סגה, אספנו
גם שם פתקים ומיספרים, וחזרנו הביתה.
בידינו היו הרבה מאוד פתקים, קרעים של
חפיסות-סיגריות, כתובות ומיספרי־טלפון.
במשך לילה שלם ישבנו — שתי טלפו־ניסטיות
ואני — וחייגנו למישפחות. כדי

על מדיניות נשיא־המדינה במתן
פירסום לגופים כלכליים (״כבוד
הנשיא״ ,״עיתונות בע״מ״ ,העולם
הזה .)19.7.89
נשיא־המדינה, נוהג להיענות לפניות מהציבור,
המבקשות למסור לכבוד הנשיא ספרים,
דברי־אמנות וכיוצא באלה, המוצאים לאור
בישראל.
התצלום שפורסם איננו תצלום שבו הנשיא
מציג לראווה את הלוח שקיבל. ההיפך
הוא הנכון. התצלום מציג את מסירת הלוח
לנשיא־המדינה.
המדיניות הננקטת על־ידי הנשיא היא חד-
משמעית: אין הנשיא עוסק במתן פירסום
לגוף כלכלי זה או אחר ואין הוא עוסק
בענייני־כספים מכל סוג שהוא.

גיורא פודדס,
חבר נשיא־המדינה, ירושלים

שבדו ת ופסיכולוגיה
על כיתוב שלא לעניין (״אנשים״,
העולם הזה .)26.7.89
בכיתוב תחת התמונות מהלווייתו של
בנימין תמוז נאמר, בין היתר :״בלטו בהיעד־

טלפון ולשאול מדוע, ואני סמוך ובטוח שהתשובה
שבפי היתה מניחה את דעתו.
ביקור־התנחומים שלי בבית־המנוח נבע
לא מאי־נחת, אלא מזיכרון שנים רבות וידידות
ישנה. בכלל, לא מעניינו של מחבר־הכי־תוב
הוא לנחש מה הם מניעיי הפסיכולוגיים.
מוטב שיצמצם בעובדות בלבד.
נוסף לכך, לא הייתי, ולא התיימרתי מעולם
להיות, מראשוני הכנענים. עורך השלם
הזה יודע היטב שהצטרפתי לוועד לניבזש
העער העברי רק לחודשים מעטים, בשנת
, 1952 זמן קצר לפני שהוועד חדל להתקיים.
ראשוני הכנענים, כפי שמפורט בביוגראפיה
של יהושע פורת, הצטרפו לרטוש כבר
בתחילת שנות ה־ •40 בועז עברון, רמת־גן
הווו

השבועון של י שראל
דזעורך הראשי: אורי אבנרי
נמהל: אברהם סיטדן
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערכת דהמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורמן 3
(ת.ד , 136 .מיקוד <61001
טלפון 232262/3/4 03
פקס?>0 03(*245130 .
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפוס החדש
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים 7
טלפון 377056 03
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הזה 2710

.בלק׳ אינו מאכזב ...הוא מרסק בשניה א ח מיפרקתו...
ידצו. יאמרו
על אמירת קדיש על קברו של
בנימין ת מוז(״ טכסד תי לכנעני״,
העולם הז ה .126.7.89
מה כל כך נורא בכך ששני בניו של בנימין
תמוז אמרו קדיש על קיברו.
נכון כשבנימין תמוז התנגד לדת היהודית׳
תכון ש״זה לא עזר לד. אבל תמוז גם היה
אדם מאוד מפוכח ומאוד ענייני, ודי ברור לי
שועא היה סבור, לוא היה יכול להתבטא אחרי
מעשה, שמכיוון שנפטר, נפטר ולא איכפת לו
מה יאמרו אחרי מותו. ירצו לומר קדיש,
יעקב בך נר, בתל־אביב
שיאמרו!

העיקר שיהיה וודקה
על קריאת ילד בשמו הנכון
(.מיכתבים׳ /העולם הזה .)19.7.89
פה רוצה הקורא אשכנזי מיריעות אחרונות
שעשה פאחיתופל אחיטופל. זאת רמת־התר־בות
בארץ. עובדה. לפני כמה ערבים נכנסתי
לפאב ולקוח — לא שיכור — התעקש אצל
הברמן שיגישו לו וודקה זמנהוף. זמנהוף? כן,
זסגהזף!
התברר שאותו לקוח התכוון לוודקה הרוסית
הסובר״ זאת של סנויתוף.
חיים ברזלי, תדאביב

העדפה מוצדקת
על תגובה של מתראיין(״שרון מתרים״
,העולם הזה .)26.7.89
אני מסכים במאת האחוזים עם תגובתו של
מנהלסוכנות־המכוניות, שחברתו תרמה לליכוד,
ומשנתבקש על״ידי כתבת העולם הזה
לשוחח עימה על נושא זה, הציע לה, בתגובה,
להיפגש, אבל לשוחח על בחורות.
כתורות זה באמת דבר יותר מעניין מאשר
ישי מונטג, חיפה
הליכוד.

עותקים למזכרת
על ה תיי ח סו ת אפשרית למסע־ה־שמצות
(״זיונים זה הכל״ ,העולם
הזה .)26.7.89
אז מנשה ח מן הטלוויזיה לא עשה את זה.
הוא לא עשה את זה עם כל הגברות האלה מן
הט לוויזיה, כפי שמשמיציו מפרטים זאת
במסע־ההשמצות נגדו.
אבל אולי ההתייחסות המתאימה לתופעה
מא ת היא כמו ואת המיוחסת לאחד הדיפלונד
סיס המערביים הבכירים במוסקווה, שמסופר
עליו שכאשר אנשי־הריגול הסובייטיים הופיעו
אצלו בוקר אחד כשבאמתחתם צרור־תצ־לומים,
שבו נראה אותו דיפלומט בנסיבות
ם אוד־ם אח־ אינטימיות עם מיבחר מרהיב של
צעירות חסיות, והודיעו לו שאם לא ישתף
פעולה ולא יתגייס לשרותם, יועברו התצלר
מים לאשתו ולממשלתו, ביקש הדיפלומט
לעיין בתצלומים, בחר כמה מהם והודיע
למבקריה ״בסדר גמור. אלה תצלומים יפים
מאוד. תשלחו אותם למי שאתם רוצים, רק
עשו לי סובה והכינו לי כמה עותקים מזה
וכפה עותקים מזה, למזכרת!״
רון דניאלי, תל־אביב

בן צ״ר־הפרוכות
על ייחוסו של צייר, ספרדי סדור
(״תמרורים״ ,העולם הזה .)19.7.89
מה שסופר על בן עדתנו, הצייר משה קסטל,
במדוד תסרזרים, הוא רק אפס קצהו. קודם כל,
לפי המסורת, מתייחסת מישפחת קסטל־קאשסיל
ליהודה הלוי, גדול משוררינו.
ושנית, אביו המנוח של קסטל, החכם יהודה
קסטל דכרונו לברכה, שנפטר בשיבה טובה
בשנת תרצ׳ו ( )1936 והוא בן פ״ה, הרביץ
העולם הז ה 2710

^ ש משהו מדכדך ומבין מאוד בהתה/
/פכותה החטופה של חיה שלווה, המוכרת
לך, לייצור אכזרי וכמו אחר לגמרי״ .בסיפרו
כלב לבן, מספר רומן גארי על כלב אסופי
שאימץ לביתו. הכלב היה נינוח ושקט, עד
שהופיע אדם שחור. אז הסתער הכלב, פיו
מעלה קצף ועיניו מביעות שינאה איומה.
הכלב החביב הפך לחיה נוראה, לטורף
מורעב ,״הרואה את הבשר אך אינו יכול
להגיע אליו.״ לכלב קראו באטקה.
בשכונת־בונבוניירה בצפון תל״אביב מגדלת
מישפחה חביבה כלב שחור. לכלב קוראים
בלקי, ובלקי טורף חתולים.
מדי יום, בשעות הצהריים, יורד בן־המיש־פחה,
בן ה־ ,11 עם בלקי לטיול־הציד היומי.
הילד תמיד דואג לצרף חבר למסע. הם
ניגשים לאחת מחצרות השכונה, משחררים
את בלקי מחגורתו(על מחסום־פה מי חושב
בכלל) ,מוודאים כי אכן ישנם די חתולים
בחצר הנבחרת, ונותנים לבלקי פקודה
להסתער.
בלקי אינו מאכזב. עוד לפני שהספקת
לצרוח את הצרחה הראשונה, וכבר מונח בפיו
החתול הראשון. הוא מרסק בשניות את
מיפרקתו. לאחר שהרגו, הוא מקבל ליטופי־עידוד
מבעליו, ופקודת־הסתערות נוספת.
פה מבצע בלקי הסתערות מסובכת. הוא
לא סתם רודף אחרי החתול. הוא מזנק באדר,
ותוך כדי גילגול מרשים הוא מותיר את
קורבנו חסר״סיכויים לחלוטין. עוד חתול
נטרף.
זה אכן בילוי נפלא לחופש הגדול. זה גם
נראה להוריו של הילד כמובן מאליו. הכלב
טורף־החתולים ״הוא הרי כלב־ציד״ ,כפי
שהסבירה האם, כשהתבקשה להגיב. האב
חושב שזו דרך חינוכית מצויינת להכשיר את
בנו להתנדבות בעתיד לסיירת מובחרת.
תורה ברבים לא רק בירושלים, אלא גם, לפי
הזמנת הקהילות באותם מקומות, בערי בוכרה,
בטשקנט ובסמרקנד, וכמו כן הוא גם
נודע ברבים בכישוריו האמנותיים. הוא היה
מטובי סופרי הסת״ם, שכתב סיפרי־תורה
ומזוזות ואף עיצב פרוכות לארונות־הקודש,
ואת כישוריו אלה הוא הוריש לבנו.
אליהו ורסנו, ירושלים

שלושה ו שד אחד
על ירידת־כוחו של המערך בכנסת
(״הנדון״ ,העולם הזה .)26.7.89
זה נכון שהמערך ירד מ־ 47 מנדטים בכנסת
העשירית ל־ 44 בכנסת ה־ .11 אבל אין זה
נכון שהמערך ירד מ־ 44 מנדטים אלה ל39-
בכנסת הנוכחית, ה־. 12
למעשה הפסיד המערך בין שתי הבחירות
האחרונות רק מנדט אחד. כי על 44ח״כי
המערך בכנסת וד 11 נמנו גם אנשי מפ״ם וגם
עבד אל־והאב דראושה, ולכנסת ה־ 12 נבחרו,
כידוע, שלושה אנשי מפ״ם בסיעה נפרדת,
וכנ״ל דראושה. כך שבכנסת ה־ 12 מצויים 43
איש מן המערך המקורי 39 :אנשי מיפלגת־העבודה,
פלוס שלושה אנשי מפ״ם, פלוס
עקיבא פריימן, תל־אביב
דראושה.

תאתת־עסדה
על כניסתו של איש־ליכוד לכנסת
(״יומן אישי״ ,העולם הזה .)26.7.89
אין זה נכון שאלוף (מיל׳) יהושע שגיא
נכנס לכנסת כח״כ מטעם הליכוד, בזכות העובדה,
שכדברי השלם הזה, הוא ״ידע היטב

אחד החתולים שנרצחו
,לפני שהספקת לצחח...״
הד״ר זאב שיינר, וטרינר, אמר על כך:
״לפי החוק, חובה על כל כלב, היוצא
לטיול, לשאת מחסום על פיו ולהיות קשור
ברצועה. נכון, החתול הוא האויב התורשתי
של הכלב. לאיש אין הסבר ממתי ומדוע. יש
כלבים שירדפו וירפו. יש אחרים שיתפסו את
החתול וירסקו את מיפרקתו. בהרבה מהמיק־רים,
בעל־הכלב מעודד את כלבו לטרוף
חתולים באמירה ״תפוס״.
״ניתן לאלף כלב הטורף חתולים. האילוף
ארוך, אך תוצאותיו טובות. האילוף נעשה
באותה השיטה הנהוגה בלימוד הכלב לסרב
לקבל מזון מזרים — התנייה. בכל פעם

שעובר הכלב ליד חתול, הוא מקבל מכה
ולומד את הקשר שבין הכאב לחתול*.
ואם אתם מזועזעים, אז דעו שרבים
מבעלי־הכלבים אכן מאלפים את כלבם
לטרוף חתולים, וחתולי־רחוב רבים מסתובבים
חופשי ונידונים למוות אכזרי שכזה, או
להרעלה על־ידי פקחי־עירייה, או לדריסה
על־ידי מכונית. יש הרבה וטרינרים ברחבי־הארץ
שישמחו לקחת מחיר מוזל על עיקור
חתולות־רחוב. חשוב להתארגן ולדאוג לעקר
את חתולות־הרחוב, המתייחמות מרי ארבעה
שרה רוץ ₪
חודשים•

מתי כדאי לשתוק״ .שגיא נכנס לכנסת בזכות,
איך לומר זאת, תאונת־עבודה, או יותר
נכון, תאונת־דרכים.
לולא נהרג ח״כ מיכה רייסר בתאונת־הדר־כים
בכביש ירושלים, לא היה יהושע שגיא
מגיע לכנסת, לפחות לא לפני שאחד מ־40
ח״כי הליכוד היה מפנה את מקומו.
ח״ב שגיא היה המועמד מס׳ 41 ברשימת
הליכוד לכנסת ה־ , 12 שאליה נבחרו רק 40

מודיעין (״מודיעין במידבר* ,״יומן
אישי״ ,העולם הזה .)19.7.89
לפי אורי אבנרי נענשו המרגלים משום
שדעתם לא התאימה לקונספציה של המימסד
(אלוהים, משה) ומכאן לקח לגבי סכנתן של
קונספציות.
אך לדעתי צופנת הפרשה המיקראית בחובה
לקחים חשובים בתחום המודיעין שאינם
זהים בהכרח לדעת עורך העולם הזה.

בני שפירא, בח־ים

ראשית, לעובדות: כיבוש־הארץ, כפי שהוא
מתואר בספר יהושע, איננו תואם את
תחזית המרגלים, אלא דווקא את דעת־המינד
סד. ומהו הלקח המודיעיני? המודיעין חייב
לאסוף עובדות, לנתחן ולהביאן בשלמות
לפני הדרג המחליט, אך עליו להיזהר בכל
הנוגע להסקת מסקנות.
על הדרג המחליט לשקול את המידע המודיעיני
כולו, אך עליו להביא בחשבון גורמים
נוספים, כמו איסטרטגיה, כושר־הפתעה וכר.
התכונות ההופכות אדם לאיש־מודיעין
מוצלח, אינן הופכות אותו בהכרח גם ל־איסטרטג
טוב. איש־המודיעין שוקל עובדות
מוחשיות, כמו מאזן־כוחות (בלשון־המיקרא
תוארו תושבי הארץ כ״ילידי־ענק׳ ,״אנשי־מידות״
,״נפילים״) ,גורמים חומריים וכיוצא
באלה. והכרעות איסטרטגיות חייבות להביא
בחשבון גם גורמים מוראליים ושיקולים
בלתי־מוחשיים כמו תכונות־הפיקוד, תושייה
ועוד.
ולבסוף: תופעה ידועה היא שאנשי״מודי־עין
נטו לא אחת לתבוסתנות ולפייסנות.
למשל, ראשי המודיעין הבריטי, בין שתי
מילחמות״העולם. וגם בארץ ידועה התופעה.
איתן פרידברג, רסח־אפעל

ודכי ליכוד•

זיקית בחול
על הגדרות זואולוגיות (״שחל -
בת־יענה ,״1״תשקיף״ ,העולם הזה
.)19.7.89
לדעתי יש לעורכת מדור השקיף, או לחברי
לישכת מיפלגת־העבודה, שאת דבריהם
מביאה העורכת, בעייה זואולוגית.
אם השר משה שחל משנה את דיעותיו,
בנושא פרישת מיפלגת״העבודה מן הממשלה,
חדשות לבקרים, אין הצדקה מדעית להגדירו
כבת־יענה (הטומנת, כידוע, את ראשה
בחול).
ההגדרה הזואולוגית הנכונה למיקרה של
בעל־חי המשנה ומחליף עמדה לעיתים תכופות
היא זיקית, המשנה, כידוע, את צבעיה,
חדשות לבקרים.
צבייה בורנשטיין, רחובות

תבוסתנות מודיעינית
על לקחים המתבק שים בתחום ה

בשמאל פו ח די ם מפני השתל טו ת

לדעת הימין, המדיש הפלסטינית נפתח. אבל הימין יוק.
אליקים העצר. :מדעו דווקא נוג ע המנויע נל
הטחנה הגדור הזה משתק, אונו ווו,
חתול שחור ב !,קיסר לגאון אילם?־ אבי נוחו. :׳ש חולשה, חוסראונים, עוו
בין מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר לבני גאון, מנכ״ל ״כור״ ,עבר חתול
שחור. הנגנה, עוו לצעוק, והנל נ רנו לא־מעש׳!״
הסיבה: עקשנות גאון לסגור מיפעלים ולפטר עובדים. בין היתר גם בתדיראן. קיסר, הלחוץ
לקראת הבחירות, מבקש שקס תעשייתי, אבל גאון מתקשה לספק דרישה זו.
מערכתייהמישפט יחיאל בן־־עמי, מי שהיה מזכיר רא שי של בי ת־מי שפ ט השלום בתל־אביב
והור שע ב עבי רו ת שונו ת, ה תיי אשמ שי טתה מי שפ ט בי שראל.
הוא נידון למאסר ועירעורו נדחה, גם בקשתו לדיון נוסף נדחתה השבוע. הוא מתכנן
מיתקפה על מערכת בתי־המישפט והשופטת ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן, שדנה אותו. הוא
מקווה כי אם תוגש נגדו תביעת־דיבה, יוכל להעלות שוב את כל טענותיו לפני בית־המישפט.

יוזמה
למען ר סי ס

111013110( 1310 011711 1

תיסמנת

בפאריס מתא רגנ ת יוזמה של אנ שי־רוח ואי שים יהודיים ולא־יהודיים לתמיכה
ברבנים משה סוויסה מ בי ת־ שמש ומרדכי מלכה מ מו ש ב חצב, שהשת תפו
במיפג ש טולדו.
מאז המיפגש מופעלים עליהם איומים ולחצים מצד הרבנות הראשית ומצד אנשי־דת ואנשי
הקהילה שלהם.
במקביל מתארגנת יוזמה כזאת גס בארץ.

566

ביום השני, ה* 7באוגוסט, מסר דובר צה״ל על 447 הרוגים פלסטיניים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים על .566
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 700 הרוגים פלסטיניים,
לפי הפירוט הבא:
• 494 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 81 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 48 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 77 התגים מסיבות אחרות.

אין מועא לרשויות
שר־הפנים, אתה דרעי, מסובד עם הר שויות המקומיות.
בתקופה ששימש כמנכ׳׳ל־המישרד הוא אישר להן חריגות, ועכשיו, בעיקבות הביקורת
הקשה על מצב הרשויות, מעודד השר הקמתן של חברות עירוניות לפיתוח בכל יישוב,
מאחר והוא רואה בזה דרו לגיוס כספים מהשוק הפרטי לפעילות הרשויות המקומיות.
הבעייה היא שדרך זו תעמיק את הפער ברמת השרותים שיכולות לספק רשויות מבוססות,
לעומת שרותים שתוכלנה לספק רשויות שאין להן אפשרות לגייס משקיעים.
הרעיון מעורר התנגדות, מאחר ורואים בזה דרך לחריגה מהתקציבים המקובלים. סביר
להניח שהאוצר יפעל להכשלת התוכנית במיסגרת ועדת־הכספים של הכנסת, כך שתיקוות
הרשויות לשיקום מוטלות בספק.

אפל שומר על כוחו

למתת הכל, דויד אפל עדיץ שומר על כוחו.
בפריימריס למינד מזכיר מועצת־הפועלים באיזור תל־אביב ניסה מחנה שמיר־ארגס לשבור
את הדומיננטיות של אפל, האיש החזק במחנה רדד לוי ובמחוז תל־אביב.
מחנה שמיר־ארנס הציב כמועמד את עקיבא נוף. ואילו במחנה לוי נוצר קרע: בן־ציון
מורח, איש לוי, הריץ את עורד־הדין סיני קהת, והמועמד של דודי אפל היה דויד צבי, חבר
מועצת־העיר.
למתת הפילוג ב מחנ ה לוי ו הד מו ת האטרקטיבית ש ה ציג מ חנ ה שמיר־ארנם
ניצח אפל, וודכיח שהוא עדיין הכוח ה ת מיננ טי במרחב תל־אביב, המרחב

הגדול בליכוד.

לל א ליוו

אדלמרט

טדי קולק מנסה להוכיח שעדיין אפ שר להסתובב
בחופ שיות בעיר העתיקה.
ראש עיריית ירושלים הוזמן לסיור עם השר אהוד אולמרט בעיר
העתיקה. אולמרט בא כשהוא מלווה באנשי מישמר־הגבול וכוחות־הביטחון.
אולם קולק לא היה מוכן לסייר כך ברובע, בטענה שזה
רק מגביר את הניכור בין פלסטינים וישראלים.
אולמרט נאלץ לוותר, והסיור נערך ללא ליווי של כוחות־הכיטחון.

התחייה: גאולה כהן
.׳ש חולשה. חזסתאונים...־
ך יי קרב הגדול, המכריע, שהם ציפו לו
1 1במשך שנים, על גורל ארץ־ישראל
השלמה, הולך ומתקרב. דווקא לקראתו מתקשות
שלוש מיפלגות־הימין ליצור חזית אחת.
הפלגנות, שנחשבה תמיד כנחלת השמאל,
מכרסמת בימין בכל פה.
״ניצחונו של שמיר בבחירות בישראל היה
ניצחונה של פלסטין״ ,כתב אליקים העצני
בעיתון נקודה, ביטאון מועצת יש״ע.
בחוגים של נאמני ארץ־ישראל השלמה
שוררת כיום אווירה של פסימיות, יאוש וריב־דון.
התחושה השלטת היא ש״שמיר הולך
למכור את ארץ־ישראל״ ,בעזרתם ובעצתם
של ״נסיכי הכתר השמלאניים״ — דן מרידור
ואהוד אולמרט.
בשטח הולכת ומתהווה המדינה־הפלסטי־נית־בדח־
.בימין מבינים שאם לא תחוסל
האינתיפאדה, סיכויי השליטה של ישראל
בשטח בעתיד — נמוכים.
גאולה כהן, יובל נאמן, רחבעם (״גנרי״)
זאבי מתנבאים היום בסיגגון אפוקליפטי על
ההידרדרות המדינית והביטחונית העומדת
להביא לחורבן.
הקונסנזוס בימין הוא שהמשמעות של
ן תחילת המשא־והמתן המדיני היא אחת: נסי!
גה ממרבית שטחי יש״ע ומדינה פלסטינית.
יושב־ראש התחייה, הפרופסור יובל נאמן,
התנבא מעל דפי נקזדהל ״הערבים לא יוותרו

על ההזדמנות שנתן להם שמיר לזנק לעבר
מדינה פלסטינית באמצעות בחירות פוליטיות
ביש״ע ...הפלסטינים תובעים ריבונות.
ממשלת־ישראל איננה תובעת ריבונות. במצב
כזה — מי לדעתכם יזכה בתהליך של
משא־ומתן?״ המסקנה המעשית שמציע נאמן
לקוראיו :״על 75 אלף היהודים ביש״ע להתעורר,
להבין לאן הם מולכים ולפעול ...במקום
לקוות לישועה בזכות סירוב ערבי —
שלא יבוא — עליהם לקום ולהיאבק״.
הגוש משותק
ף* ניגוד לגודל השעה ההיסטורית, לפי
^ תפיסתו, נאלם הימין דום דווקא ברגע
כזה. בעוד שמיפלגות ותנועות־המחאה של
השמאל מקיימות פעילות הסברה ורחוב
עניפה: עצרות, כנסים, הפגנות, פגישות עם
פלסטינים — התנועות והמיפלגות שמימין
לליכוד אחוזות שיתוק.
הסיבה המרכזית לכך היא הפילוג בין
המיפלגות. הכוחות שמימין לליכוד התחזקו
אלקטורלית בסך הכל — אך בשטח הן
נחלשו.
המגמה החשובה מכולן היא שהימין הקיצוני
עבר מתהליך בעל דינמיקה של איחוד,
לתהליך בעל דינמיקה של פירוד.

הימין. אבל הימין ומצאבפ אני ק ה. הוא מ שותק. מ ה קו ר ה שם?

;;ישם

לזי כייו
גם התנועות העל־מיפלגתיות האחרות של
הימין כגון התעעה למען ארץ־ישראל ה שד
מה, או תנועות־רחוב צעירות שניסו להיות

ציון צפריר, העולם הזה

עד לנובמבר ( 1987 פילוג התחייה־
״צומת״) היה כוח ימני אחד מימיו לליכוד
(פרט למאיר כהנא) — תנועת־התחייה.
היא הוקמה בעיקבות הסכמי קמפ־דייוויד,
מתוך התנגדות להם. היא היתה קואליציה של
כל הגורמים בימין הקיצוני: אנשי ״גוש־אמו־נים״
(בני קצובר, דניאלה וייס, הרב אליעזר
ולדמן, חנן פורת) ,ניצי הימין בתנועת־העבו־דה
(הסופר משה שמיר, צבי שילוח, יובל
נאמן, אברהם יפה המנוח, הפרוס׳ שפרינצק),
ויוצאי־הליכוד (גאולה כהן, הד״ר ישראל
אלדד, הפרופסור יוסף נדבה המנוח).
בעת הפרישה מהליכוד( ,בכנסת התשיעית
)1979 ,היו לתחייה שני חברי״כנסת
בלבד: משה שמיר וגאולה כהן. מאז התחילה
התחייה בתהליך של התחזקות. בבחירות בז
198 קיבלה שלושה מנדטים.
ב־ 1983 השתחרר הרמטכ״ל רפאל
(״רפול״) איתן מצה״ל, והקים את תנועת
״צומת״ .לקראת הבחירות של 1984 החליטו
שתי התנועות על איחוד ביניהן, וזכו בחמישה
מנדטים.
יותר ויותר צעירים ובני״נוער נהו אחרי
התחייה, ובסקרים היא נעה בין 8ל־ 10 מנדטים.
הכל צפו שבבחירות 1988 היא תזנק
מעלה, ותיהפך לכוח הפוליטי השלישי
בגודלו בישראל.
אלא שחשדנות ואיבה בין מרכיביה ובמיוחד
הסיכסוך שבין גאולה כהן לרפול,
הביאו אותה לפילוג בנובמבר ,1987 שנה
לפני הבחירות לכנסת. מיספר חודשים לאחר־

רולטה הרוסית נעצרה, לבסוף, מול רקתה של
״צומת״.
״צומת״ היא עד היום העקשנית ביותר
בהתנגדותה לכל שיתוף־פעולה בין שלוש
המיפלגות. באופיה היא תנועה מימסדית,
המורכבת ברובה מיוצאי מפא״י ההיסטורית,
ואינה מקיימת הפגנות סוערות, התנחלויות
בלתי־חוקיות וכו׳.
התחייה נכנסה בעיקבות הבחירות לחובות
כבדים, וסגרה סניפים רבים.
״צומת״ ,מטיבעה, אינה פועלת ברחוב,
אלא מסתפקת בשיכנוע באמצעות מודעות
בעיתונות וכנסים .״מולדת״ פעילה קצת
יותר משתיהן, אלא שהוצאותיה על ירחון
היוצא ב־ 150 אלף עותקים מוערכות בכ־25
אלף ש״ח, ומאפשרות לה להחזיק רק בסניף
אחד בשכר(תל״אביב).
גם ״גוש־אמונים״ ,התנועה החוץ־פרל־מנטרית
המרכזית של הימין ב־ 15 השנים האחרונות,
משותקת. אץ לה גרעינים חדשים
של מנהיגים מאז הדור של פורת־וייס־קצובר,
ובאחרונה גם בה חל פילוג, עם פרישתו של
הרב בן־נון. אין לה מוסדות נבחרים פעילים,
ומעולם לא נערך בה מיפקד־חברים.

עופר בביון?

רון קרייטלר

.סיפוח בלי טראנספר — אסון!״

,טראנספר רק של הפלסטינים״

דגה בקבלת מסקנות ועדת־החקירה לאירועי
הטבח בצברה ושאתילה. אותו יום, שהחל
בחילופי־גידופים, הסתיים ברצח אמיל גרינ־צווייג.
כעת,
כשהתהליך המדיני בפתח — הימין

במאמר אפוקליפטי, שנשא את הכותרת
״למה אתם שותקים?״ התריע אליקים העצני:
״יירשם נא הדבר לזיכרון: מנהיגי המחנה
הלאומי, לרבות ראשי ההתיישבות ביש״ע,
לא נאבקו ולא הפגינו נגד המגמות ההרסניות
המסתמנות זה חודשים רבים ...היסטוריונים
יתקשו להבץ, מדוע דווקא ברגע המכריע היה
כל המחנה הגדול והמפואר הזה משותק, חסר-
אוריינטציה, אובד-דרר, אילם.״

רציניים לקראת איחוד, שדומה שרק הוא
יוכל להפוך את מיפלגות־הימין לכוח פוליטי
רציני — למרות שהכל מכירים בכך.
גנרי, על אפשרות של איחוד כץ התחייה
ל״מולדת״ :״ברור שאגרוף של חמש אצבעות
חזק יותר משתי אצבעות״.
הפעילים עצמם, שרובם רוצים באיחוד,
נאלצים להתבצר איש־איש במיפלגתו.

ציון צפריר, העולם הזה

^ חולשה הכללית הזאת מורגשת היטב
1 1בין פעילי הימין.
אבי פרחן, דובר התחייה ומראשי המתנחלים
בחבל־עזה :״יש חולשה, חוסר־אונים.
מרגישים שאי־אפשר להזיז שום דבר. עוד
הפגנה, עוד לצעוק, הכל כל־כר לא־מעשי.״
מלבד שיתוף־פעולה, בעיקר במישור הפרלמנטרי,
בין התחייה ו״מולדת״ ,אין מגעים

• בתחייה חולשים חובשי כיפות סרוגות
וחסידי גאולה כהן.
• בצומת נמצאים בעיקר אנשי ההתיישבות
העובדת: אליעזר גולן מיסוד־המע־לה,
חוסקה ירדנאי מנהלל, שמוליק יזרעאלי
מהמושבה כינרת, ויעקב טוביה מקיבוץ
חמדיה הם הפעילים המרכזיים בתנועה.
• במולדת חולשים יוצאי זרועות־ה־ביטחון
השונות. במזכירות בת שיבעת החברים
יושבים מלבד גנרי(אלוף מיל׳) ,גם סא״ל
ארנון איתן, היום סמנכ״ל בזק, מזכיר המזכירות.
הרכז האירגוני בני מן־אל, דויד שומרון,
רכז ההסברה, היו אנשי בטחון ויעקב חרותי,
היועץ המישפטי, הוא יוצא לח״י.
חתך הפעילים בתנועה: אחוז צעירים גבוה
(המשך בעשר ) 14

גנה בימין
צומת: רפול(עם רוברט מקסוול)
.סירוב עקש1י, בלתי־רצימל

מכן הקים רחבעם זאבי את ״מולדת״ ,בעלת
סיסמת־הטראנספר הקליטה.
אחרי הבחירות האחרונות ( )1988 נוצר
מערך פרלמנטרי חדש בימין :״צומת״ ו״מול־דת״
,שקיבלו שני מנדטים כל אחת, כמעט
והשתוו לתחייה הוותיקה והמתפוררת, שקיבלה
רק שלושה מנדטים.
את המחיר הראשון של האיבה ההדדית בין
שלוש המיפלגות שילמה ״צומת״ .ל״צומת״
היו חסרים 170 קולות, כדי להכניס את המנדט
השלישי(יעקב טוביה, מקיבוץ חמדיה)
לכנסת. מה שדפק אותה היה סירובו העקשני
והבלתי־רציונלי של רפול, מנהיגה, לחתום
על הסכם־עודפים עם ״מולדת״ .שתי התנועות
ניגשו לבחירות ללא הסכם־עודפים, וה
מישקל
נגד לשלזם עכשיו ושפעלו בעיקר
בתקופת מילחמת־הלבנון, של!ם אכזב (של
צחי הנגבי) וצליל (ישראל כץ) — כבר
התחסלו מזמן.
ף• כל התקופה, ממילחמת ששת־הימים
^ ועד מילחמת־הלבנון, היה הימין המוביל
ב״קרבות״הרחוב״ של הפוליטיקה הישראלית.
גוש״אמונים הוביל אלפים לצעדות בשומרון,
ואף להתנחלויות בלתי־חוקיות (סבסטיה)
.התחייה הורידה אלפים לחבל־ימית,
כדי למנוע את הנסיגה משם.
בתקופת מילחמת־הלבנון, כל הפגנת־שמאל
זכתה במענה ימני מיידי.
כך עמדו זו מול זו הפגנות ימין ושמאל
בעד ונגד פיטורי אריאל שרון, כשהממשלה

מולדת: רחבעם זאבי
.אנרזף של שתי אצבעות...״

התגלה

שבו ע ימים לי ד גינין. מילואים ע

התגלה דויד בן־הרוש האמיתי
מגיבורי ואדי סאליב.
הוא התקשר עם מערכת
המקומון החיפאי ודרש חקירה
בעניין. הוא אינו שש להתראיין
ואינו מתכוון לפרסם
גירסה משלו למאורעות.

בגאווה. ירוק לבן שחור ומשולש אדום צמוד
אליו.
״הדא,׳׳ מצביע המפקד על הדגל ואחר־כך
על האב .״הדא הדא,׳׳ הוא מסמן בתנועת־יד
כיצד יש לתלוש את הדגל. האב מסתכל
בייאוש אל החיילים ומנסה להביע את חוסר-
האונים שלו אל מול הדגל המתנוסס בגובה
כה רב. העיניים מתחננות. הייתי רוצה לעזור,
אבל איד אפשר?
״תביא סולם,׳׳ צועק המפקד בעברית וחוזר
בערבית ״הדא הדא ״,בשילוב עם כמה תנו־עות־רגליים
המסמלות עלייה בסולם.
מחפשים סולם. השמן עדיין יושב על שני
הכיסאות. הבן השני גומר לכסות את הסיסמה.
הצמיג כבר דועך.
הסולם מגיע, והאב עולה בצעדים נמרצים
עד לשלבים העליונים. שם הוא מנופף בידיו
כלפי מעלה ומוכיח למפקד שעדיין הוא מרו
כר״מריס
— ג לכנסת
מחנ ה שמיר-ארנס מתכוון לאמץ את שי ט ת הפריימריס
גם בבחירות למועמדי הליכוד בכנסת.
הפרשנים הפוליטיים לא איתרו את ההשלכה החשובה מכולן של
הפריימריס שנוסו בבחירות להסתדרות, ושאומצו על־ידי מזכירות
הליכוד בעיקבות המלצה של ועדה פנים־מיפלגתית בראשות דן
מרידוד.
יש כוונה לאמץ את השיטה גם בבחירות לכנסת. שינוי כזה יזכה
את אנשי מחנה שמיר־ארנס ביתרונות ניכרים:
• עקיפתו של המרכז, בעל הלך־הרוח האידיאולוגי הימני קיצוני.
• בבחירות מסוג זה תהיה עדיפות מכרעת לדמויות תיקשורתיות פופולאריות, כמו דן מרידוד,
בני בגין ובנימין גתניהו, והן מחלישות את התלות בעסקני מיפלגה.
• בשיטת בחירות כזאת יש משמעות לכסף, ויידרשו אנשים בעלי בסיס כלכלי איתן.
בשלב הראשון ייבחרו מועמדים לפי אזורים בכל רחבי הארץ, ובשלב השני הם ידורגו
במרכז־המיפלגה.

שליחות עיתונאית מכוויית
ביום הרביעי ה ש בו ע מגי ע לארץ עי תונ אי של שבועון מכוויית בשם
״אליקטה״ .זוהי פעם רא שונה שנ ציג של שבועון כווייתי מגי ע לארץ.
העיתונאי, חוסיין חסנץ, הוא כתב העיתון, היושב ררו־קבע בקאהיר.
הוא יראיין את משה ארנס ושימעון פרס, יסייר בארץ וייפגש עם שורה של אנשים, ביניהם
אנשי מישרד־החוץ וראש עיריית ירושלים, טדי קולק.

חוף כ שר בים־המלח
שר-הפנים, אריה דרעי, אישר הקמת חוח גלאט־כושר בים־המלח.
המועצה האזורית תמר, בראשות משה שמיר, יזמה את הקמת החוח
על רקע פניות מהארץ ומהעולם שנופשים חרדיים אינם יכולים להגיע
לאיזור, בהיעדר תנאי צניעות נאותים.
הפיתוח והתשתית ייעשו על חשבון משקיעים פרטיים. תהיה חציצה
מוחלטת ברחצה בין גברים ונשים, ובמקום גם תפעל מיסעדה
גלאט־כושר.

אין חדרים כמעורה
ביש השני התקיימה במצודת זאב פגישה ראשונה של מטה־הבחירות של הליכוד
להסתדרות.
לחברי ה מט ה התברר שעדיין לא היקצד להם חדרים כ מצודה. כרגע מ מ תיני ם
הכל ל שובו של מנכ״ל הליכוד מחו׳׳ל, לקראת סוף ה שבוע. רק אז יתחילו
בפעילות מ ע שי ת ב שטח.

סובייט אוסף מדליות
פנייה יוצאת-דופן מפולץ הגיעה ה ש בו ע למנכ״ל החברה הממ של תי ת למדליות
ולמטבעות, אליעזר שילוני.
אזרח סובייטי, הלומד ארכיאולוגיה בוורשה, פנה להיות מנוי על הנפקות החברה. זהו המנוי
הסובייטי הראשון של החברה, והוא מצטרף לשורה של מנויים מסין, הונג־קוגג, הודו,
בנגלה״דש ואחרים.

רולטת־כביש ב סר ט חינוכי
מדפל או ח, אביו של הילד ברוך אורן ז׳׳ל, שנ ה רג במי שחק רולטת־כבי ש
בכבי ש חיפה-תל-אביב, יוזם, ביחד עם מם יק-הם רטיפ, זאב פישר, סרט,
שנו ש או המילחמה בתאונות־הדדבים וברולטת־הכבי שים.
מחיר הסרט מועיד ב־ 20 אלף דולר, וברגע שיושג הסכום יצטרפו לצוות־ההפקה אנשי־חינוך
שיכתבו את התסריט.
שר־החינוך־והתרבות, יצחק נבון, הודיע שמישרדו יעניק לסרט 20 אלף שקל.

הפטנטים של זווילי
ענת סי־גוסטי, רזעולס הזה

ניפים זווילי, המזכיר הכלל׳ יטל תנועת-המרטבים, עומד
לפתוח ב מי בצע של מהפכה כלכלית במו שבים.
בעיקבות התקדים, שנוצר על־ידי מינהל־מקרקעי־ישראל, המוכן
לאשר הכנסת תעשייה זעירה למושבים, ינפה זווילי לאשר שימוש
בקרקע חקלאית גם לתיירות.
פרוייקט נוסף שלו הוא ניסיון לנצל את הרפורמה בשוק־הדלק
להקמת חברת־דלק, תוף כדי ניצול מיקומם המרכזי של המושבים.
זווילי ינסה לגייס משקיעים ולפתח רשת תחנות־דלק על קרקעות
מושבים, ולהקים ליד כל תחנה מרכז־מכירות למוצרים חקלאיים.

ך* שמן, לפחות 200 קילו וגוף שאינו
1 1עובר בשום דלת סטנדרטית, יצא עטוף
גלביה לבנה וארוכה. הוא הסתכל סביב במבוכה,
מיצמץ בעיניו, כאילו זה עתה התעורר,
וסימן בידיו תנועות של שאלה — מה רוצים
ממנו בכלל.
דקות ספורות לפני כן התפוצצו בפתח ביתו
כמה רימוני-הלם, שהם רימוני-יד המתפוצצים
ברעש גדול, אך אינם גורמים כל נזק.
נורו גם כמה יריות, אבל השמן כאילו ראה
בראשונה בחייו את החיילים העומדים בחושך
ליד ביתו ומסמנים לו בתנועות עצבניות
לבוא ולפנות את מחסום־האבנים המונח על
הכביש.
״הדא,״ מצביע מפקד־הסיור על האבנים,
״הדא הדא,״ הוא מוסיף ומצביע על השמן
ובתנועת־יד מנסה לקשר בינו לבין האבנים.
״הדא הדא הדא״ הוא מסיים, ומסובב את ידו
בתנועות המסמלות פעולת־ניקוי יסודית.
השמן לא נזקק לשפה כדי להבין מה רוצים
ממנו. באנגלית עילגת הוא אומר ״איי דונת
נוו, איי ז׳אסט גוו טו סליפ הדא הדא,״
מנופף מפקד־הסיור בידיו ומצביע על הכביש,
והשמן מתנהל בכבדות אל עבר האבנים וה־צמיג
הבוער.
בינתיים מוציאים אנשי־הסיור עוד שלושה
אנשים מבתיהם. אב ושני בניו נקראים אל
המחסום לעזור בפינוי. אחרי שהרים אבן גדולה
קורע השמן את הגלביה שלו ונשרט בביט־נו.
הוא מתקשה בנשימה, מזיע כולו ומבקש
מנוחה. מפקד הסיור מאשר, ובו ברגע יוצאת
מאי־שם נערה צעירה הנושאת שני כיסאות.
השמן, שכיסא אחד לא מסוגל לקלוט את
ישבנו, מתיישב על שניהם לצד המחסום.
החיילים נעמדים לידו.
״הדא הדא הדא,״ צועק שוב מפקד־הסיור
כשכל ״הדא׳׳ מלווה בתנועות-ידיים, והאב
והילדים מפנים את מחסום־האבנים ודוחפים
את הצמיג הבוער לצירי הכביש.
השמן יושב בשקט, בצד, כשלפתע מגלה
החייל מאחורי גבו את הכתובת שנצבעה על
הקיר. המפקד מצביע על הכתובת וחוזר על
ה״הדא הדא״ האינסופי, כשהפעם מסמנות
ידיו תנועות של צביעה ומחיקה. אחד הילדים
נשלח להביא דלי של סיד לבן וחוזר עם דלי
ומיברשת. המפקד מסמן שוב תנועת מחיקה,
אבל אחרי כמה הנפות מיברשת מתברר כי
בדלי יש רק אבקת־סיד לבן ללא מים .״מיה
מיה,׳׳ אומר המפקד, גאה במילה הנוספת
שלו, והילד רץ להוסיף מים לסיד. השמן
עדיין יושב ליד הצמיג הבוער, האב והבן ניגשים
לקבל את התעודות בחזרה.
^ ק אז מתגלה הדגל, שהתנופף כל הזמן
1בגובה שיבעה מטרים על חוט־ספק־חש־מל־ספק־כביסה
המחבר בין שני הבתים. הדגל,
גדול יחסית, היה שם כל הזמן, מתנופף

חק כדי שלושה מטר מהרגל. כדי לחזק את
טיעונו הוא עולה שלב נוסף בסולם, ומנסה
להרשים את המפקד בתנועות־ידיים שאינן
יכולות לגעת.
המפקד לא מתרשם וממשיך להצביע על
הדגל. האב יורד מהסולם, לוקח את הבן על
כתפיו והם מטפסים שוב, מתנדנדים בכבדות
עד לשלבים העליונים. עכשיו מפריד רק מטר
בין הידיים המושטות וסמל האומה הפלסטינית
המתעוררת. המפקד לא מתרשם מהמאמצים
ומחכה בסבלנות לפיתרון חדש. האב
והבן יורדים, והבן ניגש לחפש מקל. אחר־כך
הם עולים בשלישית — סולם, אבא, בן, מקל.
הדגל נכנע.
לילה בטובס בין שכם לג׳נין.

0הוא יוציא קערה מלמטה, לא
לוקחים,״ אומר לי ניר, כשאנחנו מתקרבים
אל החומוסיה הקטנה, הממוקמת 50

השמן, הדגל, החומוס והאבן. מ ס־ ר כו ש מ של א ת הנזק.
מטר מגדר המחנה. החישוב פשוט: אם הם
משתינים לחומוס שלך, הם צריכים להחזיק
בנפרד את הקערה המיועדת לערבים. כדי
להיות בטוח צריך לעמוד ליר הדוכן בשעה
שהמוכר מכין חומוס לשכניו ולוורא שהחו־מוס
שלנו יוצא מאותה הקערה.
בכניסה לחנות יושבים שניים. צריך להשגיח
עליהם בשעה שמכינים לנו את החומוס.
מגישים למוכר את הצלחת הצבאית הכחולה
ומבקשים חומוס. הוא לוקח את הקערה המונחת
על ידו ומתחיל לערבב. אנחנו רגועים.
הקערה הזאת היתה בשימוש שוטף. הוא מערבב
חומוס וטחינה, ותוך שניות נהפכת העיסה
למנה נאה.
לפתע הוא לוקח בקבוק ובו מים עכורים
ומתחיל לשפוך לתוך העיסה. הבקבוק נשלף
מבין שלושה בקבוקים דומים. שלושתם אינם
מלאים. אני מנסה להריח את טיב התוספת.
כנראה מיץ־לימון מעורב במים, אבל לך
תדע. בקבוק אחד יכול להיות מיועד ליהודים.
הצלחת מתמלאת. תנועת־אצבע אופיינית
מסדרת את העיגול המושלם. אחר־כך
הוא מוסיף שמן וחותך עגבניות ומלפפונים,
ואנחנו חוזרים עם הצלחת לבסיס.
אף אחד לא מצטרף אלינו לחומוס, וגם ניר
עושה רושם שאינו רעב. אני מנגב פינה צנועה
בפאתי הצלחת ונמנע מלספוג את השמן
שבמרכז. החומוס טעים, אבל מי אמר ששתן
אדם חייב לקלקל טעם של חומוס?

ולכן התצכית מזהה אות
ככר מקילומטר. מה שנותר
זה ל ס מו ךעל חסינות
הזגוגיות המיוצרות ביפאן
שמואר ש ם׳ טו ב

^ א א כן, לבנה, וראיתי אותה בכל חלקיק
) מהשניה׳,שבה עברה את 20 המטרים
שבין צד הכביש הימני לבין מרכז השימשה
הקידמית של מכוניתי. נדמה לי שגם ראיתי
את הילד שזרק אותה. אבל יכול להיות שזו
סתם ערימת־עפר, שהיתה מאחורי פחי־הזבל.
עפנו זה מול זה, האבן ואני, במהירות משותפת
של 140 קילומטר בשעה, ער שנפגשנו
בקול פיצוץ עז, שזימן את ניצחון האינתיפאדה
על הלוחם הישראלי.
ברכתי את היפאנים הארורים שיודעים
לעמוד בתקן, ולא זייפו עם השימשה הקיר־מית
שלי, שהתרסקה כולה והפכה למעטה
שלג לבנבן, מבלי שהאבן הצליחה לחדור
אותה. בפה הרגשתי את טעם המכה שלא
ספגתי, מיששתי את השיניים והאף שנשארו
שלמים והרגשתי רק את רסיסי־הזכוכית על
השערות והמדים. אם הלבנה הזאת היתה חודרת
את הזכוכית, היינו עכשיו מרוסקים לצד
הכביש.
שלושה חיילים במכונית פרטית. מעשה
טירוף בשטחים הכבושים, הנשלטים היום
כמעט באופן מוחלט על־ידי זורקי־האבנים.
יצאנו עם ליווי עד לצומת הטנק, ואחר־כך
הרגשנו רי בטוחים לעבור את 20 הקילומטרים
עד לקו הירוק. הקטע המסוכן, זה העובר
בפאתי ג׳נין, אורכו כקילומטר וחצי.
חשבנו, שאם נעבור במהירות בחושך לא
יזהו את המיספר הצהוב ולא יספיקו לזרוק.
זילזלנו ביעילות ילדי האינתיפאדה.
בכל כניסה לכפר ערבי יש תצפית המודיעה
לכוחות בפנים מי מגיע. בחושך מזהה

התצפית את הרכב רק בשעה שהוא עובר
לידה. חשבנו שזה יתן לנו די זמן לעבור.
בתחילת ההתקוממות היו הנהגים הערבים
מכבים פנס אחד, כדי שבתצפית ידעו שמדובר
ברכב ערבי. היום עוצרים מחסומי־צה״ל
מכוניות הנוסעות עם פנס אחד והנהגים נדרשים
לחבר את הפנס השני. שיטה אחרת
שבה משתמשים המקומיים היא איתות רצוף
בווינקר הימני. נכנסים לכפר כשהמאותת פועל
כבר מרחוק. גם על שיטה זו כבר עלו
המתנחלים והצבא. יש גם נהגים המפעילים
בכניסה לכפר את הצופר. שלושה ציפצופים
מהירים כדי שהתצפית תדע שמדובר ב״כו־חותינר.
בכניסה
לג׳נין היה שקט. לא מחסומים ולא
צמיגים. נסעתי במהירות 70 קמ״ש, כדי לא
ליצור התנגדות גדולה לאבן שעלולה להגיע
מהחזית. יד אחת אוחזת בהגה ויד שנייה בכוננות
להגן על הפנים. לידי ובמושב האחורי
הוציאו החיילים את נישקם אל מחוץ לחלון
בניסיון להפחיד זורקים פוטנציאליים.
עברנו 400 מטר עד שהגיע המטח הראשון.
האבנים נחתו מסביב. הגברתי את המהירות
והרגשתי שאנו מתחמקים. אבן אחת פגעה
בפח. השאר נפלו מסביב. עברנו כבר כ־700
מטר, ואז נכנסנו אל תוך המארב השני. האבנים
הגיעו מכל הכיוונים. ידעתי שצריך לעבור
עוד קילומטר אחד. ישבנו כפופים, תמרנתי
בין האבנים ויצאנו גם מהמארב השני.
עברנו קילומטר שלם, ואז הגיעה הלבנה. היה
חושך והזורק, שלא כחבריו, עמד לצירי הכביש,
מאחורי פחי־האשפה וזרק בכינון ישיר.
ראיתי את הפגיעה.
לחצתי על הגאז בניסיון להתחמק. צעקתי
לחברים שאני בסרר ושיתחילו לירות. שניהם
התחילו לירות באוויר. לא ראינו כלום. לא
היתה שום מטרה. ירינו מפחר, ונמלטנו כש־האבנים
עדיין רודפות אחרינו. עוד רקה ויצאנו
מג׳נין.

הי די עו ת על סיום האינתיפאדה
\ £קראתי למחרת בעיתונים. המקורות היו
צבאיים. כנראה ממקורבי האלוף עמרם מיצי
נע, הרוצה לצאת מהגדה בתחושת ניצחון.
אם האינתיפאדה הסתיימה, כדאי שתדעו
מי מנצח. בכבישי הגדה שולטים הפלסטינים.
אי־אפשר לנסוע במכונית בעלת מיספר
צהוב. גם רכב צבאי אינו יכול לנסוע מבלי
שיזרקו עליו אבנים. כל רכב צבאי מינהלתי
נזקק לליווי.
הפלסטינים שולטים בכבישים שילטון
חלקי במשך היום ושילטון כמעט מוחלט
בלילה. הם שולטים גם בתוך הכפרים פנימה
ובמקומות הרחוקים מהצירים הראשיים. למרות
אלפי הכלואים, מאות ההרוגים, אלפי
הפצועים, הלחץ הכלכלי — המוראל של
תושבי הגדה גבוה והאנשים עומדים בלחץ.
במילחמה שבין חיילי צה״ל ואלפי הילדים
אין תיקו. הילדים ניצחו. הס לא יכולים להפסיד.
השמן
הסתכל על מפקד־הסיור. בחיוך
שקט אמר ״גור נייט,״ ונכנס חזרה לביתו.
הכיסאות נשארו לצד המחסום ורק הדגל עוד
בער לו בתוך הצמיג שלצד הכביש.

הוא נמצאבכל מקום, בכלה פגנ ה
בנזרעגז העם
עוגה של אש

באינתיפאדה נהרגים
ונפצעים אנשים משני
הצדדים. אבד
באינתיפאדה נם חוננים.
נמר חזסר־הטעם.

כל מילחמה מתנהלת בשני מישורים.
במישור אהד נטושה מילחמתם של החיילים.
מילחמה של מוות, פציעה, נכות, אכזריות,
פחד והרס, דם ודמעות.
במישור אחר נטושה מילחמתם של הגנרלים.
מילחמה של חיצים על גבי מפות, ניירות,
הודעות-ניצהון ופזילה אל סיפרי־ההיס־טוריה.
המילחמה
הקרוייה אינתיפאדה אינה יוצאת
מכלל זה.
רעיון חולני. בימים האחרונים התפרסמו
ידיעות עליזות על שורה בלתי־פוסקת של
מסיבות של חילופי־אלופים. בדרום התחלפו
אלופי־הפיקוד ונערכו מסיבות. במרכז התחלפו
אלופי־הפיקוד ונערכו עוד מסיבות.
בכל המסיבות היו שרים, אלופים, בדרנים,
ידידים ובני־מישפחות, והכל היללו את הכל.
במקום אחד היה גם סקנדל־זוטא סביב שיר
שאיש לא הבין אותו, אך שהכל הסכימו שלא
היה במקומו במסיבה כזו עליזה.
כל זה גבל בחוסר־טעם. אך השבוע עבר
מישהו את הגבול הזה.
זה היה באחת המסיבות לכבוד סיום תפקירו
של עמרם מיצנע, אלוף פיקוד־המרכז,

כל הדיבורים שנשפכו במסיבות־האלופים
כיין, ניצחה האינתיפאדה לאורך כל החזית.
לא זה בלבד שלא ״נרגעה״ ,כפי שהבטיחו
האלופים והפוליטיקאים מדי חודש, אלא
שהיא הפכה עובדת״קבע. מיספר ההרוגים —
וביניהם ילדים וילדות, נשים וגברים — עלה
בהתמדה. כך גדל מיספר הבתים ההרוסים —
וביניהם הבתים שהרס מיצנע בטעות בכפר־ביתא,
בהתקף של היסטריה המונית של מתנחלים.
גדל מיספר המגורשים. כל זה בלי
שום תוצאה.
בדיברי־הפרידה השתבח מיצנע כי האינתיפאדה
ירדה, שהיחסים בין הצבא והמתנחלים
השתפרו, ועוד ועוד.
האמת הפשוטה היא שמילחמה קולוניאלית
עכורה כזאת היא תמיד בית־קברות לת־הילתם
של גנרלים. שום קצין לא ייצא ממנה
נשכר. שום ראש לא יזכה בה בזרי־דפנה, ואם
אלוף כלשהו מצליח לצאת ממנה מבלי להתבזות
לחלוטין, ומבלי ששמו הפך לשימצה
בפי כל, הרי זה כבר הישג.
מיצנע, חייל יורה־ובוכה, הצליח בכך בקושי.
הוא החליט להעלם מהעין במשך זמן־מה.
זוהי החלטה נבונה.
האינתיפאדה המנצח: ערפאת
רש־פאת ם דא.6 0 1
1משלם דא היתה מנהיגותו
| בטוחה יותר.
בעוד שהכל היו מרותקים לפרשת החטיפה,
השבויים ובני־הערובה — דראמה שהח־

לפע מי ם נדמה שהוא אינו בן־אדם
€אחד. שהוא נמצא באותו הזמן בכמה
מקומות.
יש מי שאומר שלולא היה קיים, אי־אפשר
היה להמציא תופעה כזאת. הוא שולח באופן
קבוע מיברקים ומיכתבים לגדולי־העולם,
למנהיגי־מדינות, לאנשי־רוח מרכזיים במדינות
שונות — במיזרח ובמערב.
לכל פורום שאליו הוא מגיע — ואלה
רבים מספור — הוא מצליח לקדם את עצמו
בתוך דקות ספורות אל מרכז הבימה ולהפוך
חלק מרכזי, אם לא המוביל.
האיש הוא לטיף דורי, החובש כמה כובעים.
הוא מזכיר הזועד לדיאלוג ישראלי־פלסטיני
מיסודם של בני־עדות המיזרח. והוא
גם איש מפ״ם, האחראי במיפלגה על הפעולה
בקרב הפלסטינים ובעולם הערבי.
הוא מדבר לרוב בלשון ״אנחנו״ ,ואז קשה
למאזין להחליט אם ה״אנחנו״ הזה הוא הוועד
לדיאלוג. אם ה״אנחנו״ הוא מפ״ם, אם ה״אנוד
נו״ הוא הציבור המיזרחי, או שה״אנחנו״ הוא
רק לטיף דורי.
דוגמה: לפני ימים אחדים התכנסו בתל־אביב
כמה עשרות פעילי־שמאל, לכינוס
הכנה לקראת ועידת האך ניי־אוס, שתתקיים
בווינה בעניין הפלסטיני. זהו פורום של ״איר-
גונים לא־ממשלתיים״ המסונפים לאו״ם• המתכנס
פעם בשנה.
עוד בטרם הגיעו המשתתפים לתל־אביב,
הם קיבלו בדואר קבוצת־דפים, ובהם מצע
מסוגנן לאיחוד המישלחות הישראליות לכינוס.
על המצע היה חתום לטיף דורי, על נייר
של הוועד לדיאלוג.

הוועד לדיאלוג, אם בשם המחלקה שהוא
אחראי עליה במפ״ם. הכל מודפס על ניירות
רישמיים, בצורה מסודרת, בכמות מיסחרית.
חדרו בבית מרכז מפ״ם עמוס בניירת. קי-
רות־החדר צפופים בתמונות, בכרזות, בסיסמות,
במדבקות, בתעודות, במיכתבי־ברכה
ועוד. א
לכל פורום שאליו הוא מגיע — הפגנה,
עצרת, אסיפה, פגישה, כינוס — הוא בא
מצוייר בפירסומיו השונים. לעיתים ארוזים
אלה בשקיות־ניילון מלאות עד התפוצצות,
לעיתים באריזה אחרת. בעיתוי המתאים הוא
מחלק לכל המשתתפים קובץ כזה או אחר,
המכיל פירוט של פעולותיו, ו/או פעולות
הוועד לדיאלוג, ו/או פעילות המחלקה־הער־בית
של מפ״ם.
פעילי שמאל ועיתונאים מקבלים לא-אחת
קובצים כאלה בדואר לבתיהם, או למערכות
העיתונים. ודורי אינו מתעייף.
הוא נשוי עם ריבקה — בת קיבוץ מענית,
ואב לשי ( )20 סטודנט לרפואת־שיניים, הדס

למעברה

^ מו רבים מהפעילים המיזרחים, עברה
^ גם דרכו מילדות בארץ ערבית, דרך מעברה
בארץ, אל המודעות הפוליטית והחברתית.
הוא
נולד כבן בכור למנהל תחנת־רכבת
בעיראק. עד שהיה בן ,10 נדדה המישפחה
מעיר לעיר, בעיקבות עבודת האב .״כשהייתי
בן ,10 אבא התפטר מן הרכבת ועברנו לגור

הוא מ\יע כמעט רכל מקום. הוא חובו
את עצמו מ״ד ריו״ו, רמונז, ומוקד.
הוא חובש נמה נובעים. ויש אומדים
שהוא אדם אחד המדבד בלשון..אנחנו״
ע 1תסר *וסט•
עוד בטרם התיישבו הבאים במקומותיהם,
פתח דורי את הישיבה, מינה עצמו כיו״ר
ונשא דברים. הוא דיבר, כהרגלו, בלשון
״אנחנו״ .רק אחרי זמן ארוך למדי, כאשר
הישיבה כבר היתה כמעט בעיצומה, קם חבר־הכנסת
לשעבר מתי פלד ושאל מי, בעצם,
מינה את דורי כיו״ר הישיבה.
מעיראק למעבדה

שבמקומו בא האלוף איציק מרדכי.
מישהו הגה את הרעיון הגאוני לספק למסיבה
זו גימיק חדש: עוגת־ענק בצורת צמיג־בוער.
צמיג
בוער הוא אחד מסימלי האינתיפאדה
והמילחמה בה. ליד צמיגים בוערים קרו דברים
נוראים — נערים וילדים נורו ונהרגו,
חיילים נפצעו וירו. להפוך צמיג בוער לעוגה,
במסיבה עליזה של גנרלים — זהו רעיון של
מוח חולני.
בית־קברות לתהילה. עמרם מיצנע
סירב לקבל את העוגה — וזה העיד לטובתו.
למיצנע לא היתה במילא כל סיבה לחגוג.
השבוע מלאו 20 חודשים לאינתיפאדה. חרף

זירה את ישראל למרכז הבימה הבינלאומית
(ראה הנדון) — נערך בתוניס, בשקט, מהלך
חשוב.
בפעם המי־יודע־כמה גבר יאסר ערפאת
על יריביו, וזכה בחיזוק מעמדו. האיש, שמלאו
לו השבוע 60 שנה(לפי ספירה אחת. יש
גירסות שונות לגבי יום־הולדתו) הוא עתה
מנהיג בלתי־מעורער בעמו.
אופוזיציה בפנים. מנהיגותו של ער־פאת
קיימת בשני מישורים.
יש המישור של אש״ף .״אירגוך־השיחרור
הפלסטיני׳ (ולא ״האירגון לשיחרור פלס־

(המשך בעמוד )13

¥והי דוגמה אחת מיני רבות. דוגמה לזדון
תו של דורי מוסד, להיותו פעיל בלתי־נל־אה,
שאינו בוחל בשום פורום, בשום פגישה,
בשום הפגנה, בשום פעילות, היכולות, לדעתו,
לקדם את עניין־השלום.
פירסומו המאסיבי בקהל הרחב, מחוץ לת־נועות־השמאל,
בא לו כאחד מארבעת נאשמי
״מישפט רומניה״ .הראשונים שנתבעו והורשעו
על־פי התיקון החדש לפקודה למניעת
טרור, הידוע יותר בכינוי ״החוק האוסר מיפ־גשים
עם אש״ף״ .על־כך בהמשך.
דורי מגיע תמיד מוכן. מצוייר ברשימת
ציוני־הדרך בחייו, לפי סדר כרונולוגי.
הוא יכול לעגן כל פעילות, כל מיבצע, כל
הפגנה, כמעט כל הצהרה שלו — בכתובים.
יש קיטעי־עיתונות מהארץ ומהעולם (גם
העולם הערבי) ,יש תמונות, יש הודעות
לעיתונות שהוא מוציא בעצמו, אם בשם

* ראשי־תיבלת של -א ס ס -אסא
5א 15* 710א 1 08.0ז א1£א

בבגדאד, כדי שאוכל ללמוד בבית־ספר באופן
מסודר.״ שם פתח האב חנות למשקאות
והמישפחה חייתה שם עד . 1951
כשהיה דורי בן , 17 החליטה המישפחה
לעלות ארצה. העלייה התמהמהה, אך דורי
החליט שהוא חייב לחוג את חג־העצמאות
בישראל. הוא עלה לבדו, חודשים אחדים
לפני שאר המישפחה, ונשלח, כמו עולים
רבים אחרים אז, לשער־העלייה.
״חודש אחריי הגיעה כל המישפחה ונשלחה
למחנה־עתלית. לקח לי הרבה זמן עד
שמצאתי אותה. אחר־כך עברנו — הורי, ארבעה
אחים ושלוש אחיות — למעברת ח׳יריה,
שהיום היא אור־יהודה. שם הקמתי את הקן
הראשון של השומר־הצעיר במעברות בארץ״.
כעבור
זמן קצר, ב־ ,1955 נסע דורי לשליחות
הראשונה שלו כנציג פוליטי־חברתי.
שליחות ראשונה בשורה ארוכה של שליחויות
בכל רחבי־העולם .״שלחו אותי כנציג
נוער־מעברות לפסטיבל־הנוער־הדמוקרטי
בוורשה. זה היה כבוד גדול למעברה״.
נסיעה זו היתה, לדבריו, רבת־משמעות
בחייו, בגלל ביקור שערכה המישלחת באוש־וויץ
.״אני לא הייתי מודע עד אז לגודל הזוועות
שנעשו בשואה, והביקור במקום השאיר
עלי רושם עצום.
״כשחזרתי לארץ כתבתי סידרה של 10
מאמרים על השואה בעיתון הערבי של מפ״ם.
אחר־כך הסתובבתי במשך חודשים בין המעברות
עם מיזוורה של תמונות והרציתי על
אושוויץ. זה היה התפקיד החינוכי הראשון

בכלעצרת, בכל כנ ס. ל עי תי ם ב או תו הזמן. קשה להאמין שזה אחד.
אלי דסה, העולם הזה

ד*ו?1ו 7111 סוניז
ב ל תי ולאה
שעשיתי — להביא את השואה לבני עדות־המיזרח.״
במקביל
לפעילותו הפוליטית המתרחבת,
נאלץ דורי, כמו רבים מחבריו בני־המעברות,
לעזור לפרנסת המישפחה בת תשע הנפשות.
הוא עבר בעבודות שונות, החל מבניין, דרך
עבודה פיסית בנמל יפו, פועל במאפיה ושליח
בדואר של גיבעתיים.
פעילותו העניפה הביאה כבר אז את שימ־עו
למאיר יערי, מנהיג מפ״ם. הוא קרא לו
לשיחה והציע לו להשתלב באופן מסודר
בפעילות במיפלגה .״הוא הציע לי שלוש הצעות:
להצטרף לדור הצעיר, למחלקה לעדות־המיזרח
או למחלקה לאיגוד המיקצועי. אמרתי
שאיני רוצה אף אחד משלוש ההצעות,
ואמרתי שאני רוצה להשתלב במחלקה הערבית.
הוא מאוד התרשם, ומאז התחלתי לעבוד
במחלקה הערבית, כסגנו של שימחה פלפן
ז״ל. אז התחילה הפעולה המסודרת שלי. היה
אז המאבק נגר המימשל הצבאי, נגד הפקעת
האדמות ועוד.״
עדויות מכפר־קאסם

ף* מילחמת־סיני , 1956 ,אירע הטבח
^ בכפר־קאסם. הגירסה שלו, שהדיעות
עליה חלוקות :״יומיים אחרי הטבח קיבלנו
מיכתב מחבר קיבוץ שכן, שסיפר על דברים
נוראים שנעשו בכפר ושכדאי לבדוק אותם.
הגעתי לשם לבד. היה עוצר בכפר ולא הצלחתי
להיכנס. חיכיתי עד הערב, ער הפועלים
חזרו מן העבודה. ניסיתי לדובב אותם, ובקר

שי הוצאתי מהם שהיו במקום פצועים״.
דורי הסתובב בכל בתי־החולים באיזור,
כשהוא מחפש את הפצועים. הוא מצא אותם
בב״לינסון. בקומה השביעית .״לתדהמתי לא
היתה שם שמירה. נכנסתי לחרר וראיתי
שישה פצועים. בתחילה הם מאוד נבהלו.
הרגעתי אותם, והכי זקן מביניהם התחיל
לספר מה קרה. רשמתי כל מילה, ואחר־כך
החתמתי אותם על העדויות.
״אחר־כך המיסמכים האלה הוצגו כמיסמ־כים
רישמיים בבית־המישפט, ומאוחר יותר
הוצאנו אותם כספר. העדויות המקוריות עדיין
אצלי, ואמרתי שאתן אותם רק למוסיאון
שיקום בכפר־קאסם לזכר הטבוחים.
״המאמר הראשון על כפר־קאסם היה מאמר
שלי בעל־המישמר. במשך חודש ימים
הוא נשלח לצנזורה ולא אושר. עד שכל
הארץ ידעת ואז אורי אבנרי, אלכס מסיס,
אורי סלע ואני הוצאנו חוברת שבה נכתבה
האמת על כפר־קאסם. היינו הראשונים
שהוצאנו והפצנו את כל החומר.
״בשבילי כפר־קאסם היה ציון־דרך. מאז
גיבשתי עמדה שחייבים להגיע לשלום עם
הערבים, ושהערובה הטובה ביותר לביטחונה
של ישראל היא הקמת מדינה פלסטינית״.
זמן קצר אחרי מיבצע־סיני נשלח דורי
במישלחת למוסקווה. הוא לקח איתו את הג־ליון
הראשון של כתב־העת ניראאוטלוק. שבו
היו מאמרים נגד המיבצע. במוסקווה ראה
מישלחת גדולה של מיצרים, והחליט ליצור
איתה קשר. הוא לקח את העיתון וניגש אליהם.
הוא ביקש להיפגש עם ראש המישלחת.

לטיח בבגדאד
נאשם ם סי ו
אחרי שסירבו לבקשתו, ביקש להעביר לו את
ניראאוטלוק. הוא המתין בחוץ בסבלנות ואכן,
כעבור חצי שעה, נקרא פנימה לפגישה עם
ראש־המישלחת .״אחר־כך המשכתי לשלוח
לאותו אדם את גיראאוטלוק במשך שנים,
דרך פאריס״.

מילחמת ששת־הימים יצרה עבור דורי את
האפשרות להיפגש בפעם הראשונה עם
פלסטינים מחוץ למדינת־ישראל .״אחרי
המילחמה הצטרפתי לעבד אל־עזיז זועבי,
שהיה חבר״כנסת מטעם מפ״ם ושנפטר לפני
15 שנה, בביקורים בגדה־המערבית. היו לו
הרבה קרובים ומכרים. הוא לקח אותי
לרימונדה טוויל, שהיתה החלוצה הפלסטינית
הראשונה שפתחה את ביתה לישראלים,
ימים ספורים אחרי המילחמה. אצלה
בבית היו המגעים הראשונים שלנו עם האינטליגנציה,
עם ראשי הישוב, עם ראשי המיש־פחות
הגדולות. אצלה בבית היו לנו המון
ויכוחים ושיחות ומאז, במשך הרבה שנים,
הבית שלה — תחילה בשכם ואחר־כך
ברמאללה — הפך למרכז.״
מאז מקפיד דורי לקיים קשר רצוף עם
הפלסטינים בשטחים הכבושים ומבקר שם,
לדבריו, לפחות פעמיים־שלוש בשבוע, גם
עכשיו, בימי האינתיפאדה הסוערים. הוא
הצליח ליצור קשרים הדוקים עם הפלסטינים.
לדבריו :״לא רק שאני מכיר את כל ההנהגה
הפלסטינית מימין ומשמאל, אני גם רכשתי
את אמונם, מכיוון שמעולם לא שיקרתי. אני
מכיר לא רק את ההנהגה הוותיקה, אלא גם
! את ההנהגה החדשה, העומדת היום בראש
המאבק. אני מכיר את כל מי שנושא את
האינתיפאדה. לכן אין לי בעייה לעשות פעולות
בשטחים — החל מביקורים, מישלחות,
מישלוחי תרופות, הופעות משותפות, מאמרים
בעיתונות שלהם. הדברים נכנסו למסלול״.
נקורת־ציון
נוספת בקאריירה הפוליטית
שלו היא מילחמת־הלבנון. הוא סיפר כי הגיע
למחנות צברה ושאתילה יומיים אחרי הטבח,
ביחד עם העיתונאי עודד ליפשיץ וצלם. המראות
המחרידים שראה שם הזכירו לו את
ביקורו באושוויץ. הוא היה בתקופת מילחמה
זו פעיל בוועד־נגד־המילחמה בלבנון.
אחרי המילחמה, במקביל לפעילותו הענפה
במחנה־השמאל, החליט להקים גוף־גג
שנקרא הוועד לדיאלוג ׳שראלי־פלסט(,׳ מיסודם
של בוי עדות הסיזרח .״כבר לפני שנים
הגעתי למסקנה שאם לא נרכוש את אחינו
המיזרחים בישראל למען השלום, לא יהיה
שלום. חרה לי איך כל השנים מסלפים את
הדמות שלנו במודע ובמכוון בעיתונות, בטלוויזיה,
במימסד ואפילו בתוך חלק מהשמאל.

לטיח והוריו במעברה ()1955
.מעולם לא שיקרח׳ ואיך
דוחקים אותנו לפינה והופכים אותנו,
בעל כורחנו, לאוייבי־ערבים ולשונאי־הש־לום.
״רציתי
להקים ועד שיקיף את כל החוגים
בכל הארץ. חרשתי את הארץ יום־יום, וב־
(המשך בעמוד )14

,ל ש קולני ק יש 250 תחנות־טוטו. לדקל יש בתי־מלון ומר כז

מיסחרי. לי

כשנשאל על פרשת גירושיו מענת, השיב
.קשה גם לומר שנכוויתי. בהתחלד, כשתת־קלקלו
דברים, ודאי שהרגשתי גרוע. דווקא
עכשיו משנתקבלה החלטה להתגרש, כאילו
השתחררתי מאיזה לחץ, כאילו ודקל לי. אני
מצטער על הטעות שעשיתי, ומשתדל להפיק
לקחים. ודאי שאני אפיק לקחים. הבדיחה היא
שחשבתי שאדם בגיל 39 כבר בוגר מספיק
כדי להחליט את ההחלטה הנכונה, והסתבר
שלא. הילדה שלנו זה הדבר הכי מטריף שיצא
מהעניין, והיא תישאר איתי לכל החייב זה
היה שווה הכל׳
אם מישהו היה טורח לעשות תרשים גראפי
של מהלר־חייו של קריבושי, הוא היה מצייר
אותו עם הרבה עליות וירידות, תלזפות
שבהן הוא פורה ביותר ולעומתן תיזפות שקטות
יותר, כותרות מיקצועיות בעיתונות ולעומתן
כותרות על נפילות עיסקיוב התאהבויות
ורומאנים גדולים, וכישלונות רומנטיים
בעיקבותיהם. נאיביות ואופטימיות! ,לציוץ
מפוכחות וכוח־סבל.
הקשר בין קריבושי ליורם ברנע החל לפני

*דד* 1ו1נז.,
מווו\11 מז תנחת ד

ם טוב שווה הרבה כסף, כך לפחות
* /חשב המוסיקאי דויד קריבושי. השבוע
היתה לו סיבה טובה להצטער על כך.
הפירסומאי יורם ברנע, בעל חברת־הפיר־סום
קורס הפקה זתיסשורת, הגיש נגדו תביעה
לבית־המישפט על סכום של 7727 שקלים
חדשים, שלטענתו חייב לו קריבושי עבור
מודעות־הפירסום שהזמין עם פתיחת אולפו־הווידיאו
להופעות אישיות, וידיארקליפ.
בכתב־התביעה, שהוגש לבית־מישפט השלום
בתל־אביב, טוען ברנע שהוא הוציא חשבתיו!
לנתבע, קריבושי, עבור מודעות הפיר־סום
שהופיעו בחמישה עיתונים, אך החוב לא
נפרע עד עצם היום הזה. ברנע טען גם בתביעתו
שביקש ודרש פעמים רבות מקריבושי
את פרעת החשבונות, אולם נענה בלך־ושוב, ותובע את שני שותפיו באחרים, שלדבריו לא
בהתחמקויות ובתירוצים שונים.
עמדו בהתחייבויות שלהם כלפיו. כל המעובכתב־ההגנה
שלו טוען דויד קריבושי רבים בפרשה מעלים את השאלה: היכן מסתשלא
הוא בלבד נושא בחוב, אלא גם שני יימת החברות ומתחיל הקשר העיסקי?
שותפיו האחרים, אנשי־העסקים נעמן שקול־גיבור־הפרשה
הוא דויד קריבושי, צבר בן
ניק ואהרון דקל, החתומים איתו על הסכם ,43 -שהחל את הקאריירה המוסיקלית שלו,
שותפות, שבאחד מסעיפיו רשום במפורש בשנות ה־ 60 בהכנת עיבודים לזמר אריק
שקריבושי לא יהיה אחראי לחובותיה או לה איינשטיין ולהקתו. בשנות ה־ 70 שהה שנה
תחייבויותיה של השותפות, וכי המשקיעים וחצי בלוס־אנג׳לס, ושמונה שנים בניו־יורק.
בלבד — שקולניק ודקל — יהיו אחראים שם הופיע במועדונים שונים.
לכך. לדבריו של עמיקם דרדיקמן, עורך־דינו
קריבושי גם כיכב בטורי־הרכילות. במשך
של קריבושי, מתנערים מכך שני השותפים. שלוש שנים היה נשוי בנישואין אזרחיים עם
השנתיים האחרונות לא האירו פנים הזמרת רותי נבוך זמורה, החיה שנים
למוסיקאי המוכשר. קריבושי בן ה־ ,43 גרוש רבות בחו׳׳ל, ובשנים האחרונות אף חזרה בתואב
לילדה בת ,3לא הצליח לחדור לעולם־ שובה. נבון היפהפיה התפרסמה בארץ במהעסקים,
כפי שעשו עמיתיו״למיקצוע. בנו חזמר אל תקרא לי שחזר, ובעוד עשרות שיבמבר
1987 הוא פתח מיסעדה לפירות־הים רים. השניים נפרדו, קריבושי חזר ארצה והפך
ודגים, חסילונית, בשותפות עט שני דיילים הכוכב התורן של עולם הבוהמה והמוסיקה.
באל־על. המיסעדה נפתחה ברעש גדול, עם הוא התחיל להופיע בתוכניות־טלוויזיה. במהרבה
אנשי־בוהמה וחברים אישיים של קרי -קביל גם עסק בניצוח על תיזמזרת הט״לח,
בושי. במשך כמה חודשים היתה המיסעדה ובהפקת שירים שונים לאירוויזיון. ידיו היו
מקום עלייה־לרגל לכל אניני־הטעם, שחיפ עמוסות בעבודה ובהזמנות לאירועים שונים.
שו מיסעדת פירות־ים בנוסח חוץ־לארץ, גם מרשימותיהן של חתיכות־העיר לא נפקד
כאלטרנטיבה למיסעדות־הדגים העממיות שמו. ברשימת הפנויים היה לו מקום של
שנפתחו בשנים האחרונות בתל־אביב. הבע כבוד, בעיקר אחרי נישואין עם אשה יפה ונלים
קיוו שצירוף של מוסיקאי מפורסם ושף ערצת כמו רותי נבון, ולאחר״מכן רומאן עם
עתיר־ניסיון יביאו להם את ההצלחה המצופה. הזמרת גלי עטרי. למרות ששמו נקשר עם
אך המציאות טפחה על פניהם, והמעבד המו שמות נוצצים, הוא אמר בראיון להשלם הזה
סיקאי פרש.
בינואר . :1986 האמת היא שבחיים לא חיפשכמה
חודשים מאוחר יותר, באפריל ,1988 תי את השמות הנוצצים. אני דווקא אוהב את
נחתם הסכם־שותפות בין דויד קריבושי, הנד חיי־הבית, אוהב מאוד ילדים. אני לא מככב
לונאי אהרון דקס מאילת ואיש־העסקים נעמן בפתיחות ובסגירות למיניהן, האמינו לי תי-
שקולניק. השניים, המוכרים כאנשי־עסקים בת־הדואר שלי מלאה וגדושה בהזמנות כאממולחים,
המודעים לכוודהמשיכה של קרי־ לה. אני מתרחק ככל האפשר מכל זה ״.לפכושי,
הקימו עימו חברה שעסקה במתן שרו־ ני ארבע שנים, בגיל ,39 הוא התחתן בשנית,
תי־וידיאו לחובבים ולמיקצוענים באולפן והפעם בנישואין כדת וכדין. הכלה המאושרת
שנשכר למטרה זו בפרוייקט נן־העיר בתל־ היתה ענת ארקין, בת ה־ .22 השניים הכירו זה
אביב. הם קיוו לגרוף הון, אך נתבדו. השות את זה בשידוכו של אבי אלדר חברו הטוב של
פות פורקה, וכעת נידון העניין בבית־המיש־ קריבושי.
מנישואין אלה יש לו בת בשם טל, אך

הנישואין לא החזיקו מעמד. כעבור שלוש
האולפן נסגר, וקריבושי מצא את עצמו שנים התגרשו בני־הזוג, אם כי נשארו ביחסים
במצב לא נעים, כשהוא נתבע על־ידי ברנע, טובים.

ע־סק הווידיאו־קדיב שר המעבו
המוסיקר דויד קויבוש שקועים
בחובות שר ובנות דוראוים. הוא טוען
שמירטוסו והמרונא צריכים לשדם
אותם, רב ההסנם. הם מסובים

אהרון דקל ואשתו אביבה
לנזה התחייב?

בנזרעגז

7ן כלו ם. למהלה פי להכל עלי?
10 שנים, כשקריבושי עשה ג׳ינגלים עבור
מישרד״התיירות, שהיה אחד הלקוחות במיש־רדו
של ברנע. הקשר, שהחל על רקע מיקצו־עי,
הפך לקשר ידידותי שכלל בילויים משותפים
וביקורים הדדיים.
למעשה אין בידיו של ברנע מיסמן־ על כך
שקריבושי הזמין את מודעות הפירסום אצלו.
לטענת ברנע, נעשתה ההזמנה בשיחה בין
השניים, ומפאת החברות ביניהם לא החתים
את קריבושי על מיסמן־ כלשהו. קריבושי,
מצירו, אינו מכחיש את ההזמנה, אך טוען
ששותפיו, שקולניק ודקל, חייבים לשאת
בהוצאות הכרוכות בהפסדי האולפן.
שותפיו של קריבושי הם שני אנשי־עסקים
מכובדים ומוכרים ביותר בארץ.
נעמן שקולניק, בסביבות ה־ 60 לחייו, אלמן
עשיר המתגורר בהרצליה־פיתוח, הוא
דמות מוכרת בקרב חוגי הבליינים של תל־אביב.
שקולניק, בעל הזיכיון לעשרות נקו־דות־מכירה
של לוטו ברחבי הארץ, אוהב לחיות
טוב ובגדול. ניתן לפגוש בו בלילות, כשהוא
מבלה במסיבות ובמיסעדות־יוקרה
למיניהן, כשחתיכה כושית צמודה אליו. זוהי
חברתו מזה שנה, הזמרת הילארי סרג׳נט, אחייניתו
של הזמר וין קרדינל.
השני הוא המלונאי אהרון דקל, שהוא גם
נשיא התאחדות בתי־המלון באילת, בעלה
של הציירת אביבה דקל, ולהם שני ילדים.
בתו איילת המתגוררת בניו־יורק, עושה שם
סרטים. סירטה על מחנה־הפליטים דהיישה

והמשך מעמוד )10
טין״ ,כפי שנוהגים לתרגם את השם בטעות)
הוא קואליציה של הרבה גופים ואירגונים.
כמה מן הגופים האלה פרשו במשך הזמן, תוך
התנגדות לקו של ערפאת. אחרים הפכו מעין
״אופוזיציה נאמנה״ בתוך האירגון עצמו. אך
מכיוון שערפאת מייצג את תנועת פת״ח, הגוף
המרכזי באש״ף, מעמדו באש״ף איתן.
אולם ערפאת היה תמיד רגיש לסכנות המאיימות
על מעמדו בתוך תנועתו שלו, פת״ח.
זוהי תנועה גדולה, בלתי־אידיאולוגית, ובה
אגפים שונים — דתי וחילוני, ימני ושמאלי,
כמו בכל תנועה מרכזית מסוג זה. על־פי
הערכות מוסמכות של אנשי־ביטחון ישראליים,
פת״ח מייצג כיום הרבה יותר ממחצית
האוכלוסיה בגדה וברצועה, ורוב גדול עוד
יותר בפזורה הפלסטינית.
ב־ 1983 נערך מרד בפת״ח. אבו־מוסא, אז
אלוף־מישנה פופולארי שהוחזק כגיבור־מיל־חמה,
פרש ממנו. לפניו־פרש אבו־נידאל
הקנאי. גם לאחר מכן נותרה באש״ף
אופוזיציה נוקשה, שסברה כי ערפאת מוותר
יותר מדי לישראלים ו/או לאמריקאים, בלי
תמורה נאותה.
תמיכת האינתיפאדה. בוועידה של
פת״ח בתוניס התבהרה עתה התמונה לגמרי.
ערפאת הוא כיום המנהיג הבלתי־מעורער
של פת״ח, ובמילא גם של אש״ף. האופוזיציה

אשה־לשעבר רותי נבון
חזרה בתשובה

פרסומאי ברנע
אין מיסמך
ליד בית־לחם זכה בביקורות חיוביות בחו״ל
ולהצלחה מסויימת. הבן, צחי, עובד
כפסנתרן־במועדונים. בני הזוג דקל מוכרים
כאנשי־חברה פופולאריים ביותר באילת,
ומפעם לפעם מגיחים גם למרכז״הארץ
לאירועים חגיגיים שונים.

גם מזלו של המלונאי לא שפר בשנה האחרונה.
דקל הקים באילת אתר־בילוי מדהים
ביופיו, בשם רט, וקיווה לעורר את חיי־הלילה
באילת לרמה אירופית. ג־ט בנוי בצורת־פנטגון
משיש, וכולל בית־קפה, מיסעדה, חנויות
ומיתקני־מים. אך כל התיפאורה היפה
הזאת לא הביאה אנשים למקום, ודקל הפך
את המקום לאולם־אירועים. בחוגי־הכספים
באילת יודעים לספר שכסף רב הושקע במקום,
ורקל מקווה שהוא יצליח אי־פעם להחזיר
את ההשקעה שלו.
ההתקשרות בין דקל לקריבושי החלה
בשיחה תמימה בין השניים בכפר־הנופש של
רפי נלסון בטאבה. קריבושי סיפר למלונאי
שאיש־הביטוח שלמה אליהו, בעל פרוייקט
נן־העיר, בא אליו בהצעה להקים אולפו־הקלטות
לחובבים, כפי שקיים בארצות־הב־

נעמן שקולניק והילארי סרג׳נט
ם׳ צריך לשלם?

רית, שם זה עסק פופולארי וריווחי. העיקרון
הוא שאדם בא לאולפן ומקליט בקלטת־וידיאו
שיר בביצועו, שיכול לשמש אותו
למטרות שונות — למשל, להראות את
כישוריו לאנשי־מיקצוע שונים. לעסק כזה
היה יכול להיות פוטנציאל גדול, בגלל המחירים
הגבוהים של אולפני־ההקלטות בארץ.
דקל נדלק לרעיון והביא את ידידו, נעמן
שקולניק, כשותף שלישי בעסק. בהסכם שנחתם
בין השלושה נקבע שחלקו של קריבושי
בשותפות יהיה 40 ושני השותפים האחרים
יתחלקו ב־ 609!,הנותרים. יש בהסכם־השו־תפות
פיסקה שבה נאמר שהמשקיע(שקולניק
ודקל) מתחייב לשאת בכל ההוצאות והתשלומים
הכרוכים בהקמת האולפן ובתיפעולו
השוטף, ולשאת גם בהוצאות של רכישת
מכשירים וציוד והכשרת החנות לאולפן.
בפיסקה אחרת נאמר במפורש שקריבושי
לא יהיה אחראי לחובותיה או להתחייבויותיה
של השותפות, וכי המשקיע בלבד יהיה האחראי
להם. המציאות טפחה על פני החבורה.
העסק נסגר, כשהוא מותיר אחריו חובות לספקים
שונים.
אומר על־כן־ קריבושי :״אמרתי לדקל:
תפסידו בכבוד, תסגרו את העניין בכבוד. אך
הם מסרבים. קשה להבין זאת. מדובר בכסף
קטן לגבי אנשים עשירים כאלה. לדקל יש
בתי־מלון ומרכז מיסחרי באילת, ולשקולניק
יש 250 תחנות״טזטו ברחבי הארץ. הם נותרו
חייבים 25 אלף שקל לבנק לאומי. מלבד זאת
נדפקתי גם מחברת קו שיווק, שהיא חברה־בת
של דחף, שהיתה אמורה לעבוד איתנו בפיר-
סום. העסק נותר חייב כסף לחברה הזאת. אז
הם קיזזו את החוב מ־ 7500 דולר שהגיעו לי
מחברת דחף על כמה ג׳ינגלים שעשיתי עבורם.
אני לא מבין, הם רוצים להפיל את הכל
עלי״?
קריבושי טוען שהפיק את הלקחים מהעניין,
לגבי ההפרדה בין ידידות לביזנס .״אני
עם עסקים גמרתי. מעתה ואילך אעסוק רק
במוסיקה!״

ערפאת
מ״צג את רוב הפלסטינים

בתוך פת״ח הצטמקה והידלדלה. הקו שלו —
הכרה בישראל, הכרה בהחלטות 242ו־,338
דו־שיח עם האמריקאים, הסכמה לבחירות
בשטחים הכבושים בתנאים מסויימים, חתירה
להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל —
זכה באישור מוחץ.
הנבחרים החדשים לגוף המוביל של פת״ח,
הוועד המרכזי, הם אנשיו — וביניהם השגריר
של אש״ף בתוניס, איש מובהק של ער־פאת,
המנהל את הדו־שיח עם האמריקאים.
אין ספק כי הסיבה העיקרית לחיזוק המעמד
והקו של ערפאת היא האינתיפאדה. לא זה
בלבד שהרוב העצום של האוכלוסיה הפלסטינית
בתוך הארץ מתייצב מאחורי ערפאת
ומדיניותו, אלא שגם ההנהגה המקומית, שחשיבותה
הולכת וגוברת בתוך אש״ף(ראה יומן
אישי) ,רואה בו את מנהיגה.
המדינאים האמריקאיים הכירו עכשיו
רישמית בעובדה שלא תיתכן שום התקדמות
פוליטית בלי אש״ף — וכי מנהיגותו של
ערפאת היא הטובה ביותר לקידום הפיתרון.
הם שומעים זאת מפי המנהיגים בגדה וברצועה,
מפי הנשיא חוסני מובארב ומפי המלך
חוסיין.
הם שומעים את ההיפר מפי יצחק שמיר,
משה ארנס וביבי נתניהו. אך נראה שזה לא
עשה עליהם רושם עז.
(המשך בעמוד )14

— ת־סמונת אמבה יי

דיוקנו של פעיל בלחי־נלאה
(המשך מענו1ר )11
ינואר 1986 הכרזנו על הקמת הוועד במסי־בת־עיתונאים.
היו שם הד״ר שלמה אלבז,
אתי דנינו, הפרופסור ששון סומך ולטיף דורי,
עבדך הנאמן.״
על העצומה לדיאלוג ישראלי־פלסטיני
שגם לה יש מקום של כבוד בין אלפי הניירות
במישרדו של דורי, חתומים 100 איש ״החל
ברק״ח, המתקדמת, מפ״ם, ר״ץ, מיפלגת־הע־בודה
ובלתי־מיפלגתיים״.
המישלהת לרוממה
¥מן קצר אחרי פירסום העצומה, שלא עו־
( ררה סערות בחברה הישראלית, חוקק בכנסת
התיקון לפק 1דה למרעת טרור, הידוע
בכינויו ״חוק המיפגשים״.
חקיקת החוק בכנסת עוררה את אנשי מח־נה־השלום
בארץ ובעולם לפעולה. כמה מהם
חשבו שראוי יהיה לערוך מיפגש ראוותני עם
אנשי־אש״ף, כדי להוכיח את האבסורד שבו.
המדינה, שהסכימה לארח מיפגש מסוג זה,
היתה רומניה. הרכבת המישלחת הישראלית
לכינוס לוותה בארץ בחילוקי־דיעות, שהשמאל
הישראלי מורגל ושחוק בהם. הם היו
בעיקר על רקע חלקה של חד״ש(מיסודה של
רק״חו במישלחת הישראלית, שהשתלטה על
המישלחת.
רשימת המשתתפים הישראליים, שהיתה
מרשימה בהרכבה ההתחלתי, הצטמצמה מאוד
לקראת הנסיעה. חלק מאנשי־המישלחת נשרו
או סולקו ברגע האחרון ממש בנמל־הת־עופה,
רגע לפני המראת המטוס לרומניה.
דורי לא בחל אז — כמו שלא בחל לפני
וגם לא אחרי־כן — ברק״ח. הוא מינה את
עצמו כראש המישלחת, ונסע לרומניה בחברת
20 ישראלים, אחדים מהם חברי־רק״ח.
הסערה שליוותה את המישלחת והרכבה
בתוך השמאל הישראלי התגמדה לאור הסערה
שעוררה העבירה הפומבית על התיקון החדש
לחוק. הוויכוחים המרים, שליוו את הנסיעה
בין הפעילים, נמוגו, וכמעט שנשכחו,
כאשר הוחלט להעמיד ארבעה מחברי המיש־לחת
— שנבחרו באופן שרירותי — לדין
בעוון עבירה על החוק האוסר מיפגשים. דורי
היה בין ארבעת הנאשמים, לצידם של ראובן
קמינר, יעל לוטן ואליעזר פיילר, וזכה במעמד
של הנאשם מס׳ . 1
אין ספק שהנסיעה לרומניה הפכה לציון־
דרך רב־משמעות בחייו של לטיף דורי, עד אז
פעיל הידוע בחוגים מצומצמים בלבד. הסיש־פט
חשף את שמו לציבור הרחב בישראל,
ואולי בעיקר לציבור הפררפלסטיני בעולם
כולו. הוא הפך מפעיל מחנה־השלום, למי
ששילם מחיר אישי כבד בעבור פעילותו והאמונה
בדרכו. הוא הוזמן מאז לעשרות כינוסים
ברחבי־העולם — מיפאן במיזרח ועד
לארצות־הברית במערב — קיבל עשרות
מיכתבי־תמיכה והפך אדם ידוע ומוכר.
בית־המישפס הרשיע את הארבעה בעבירה
על החוק וגזר עליהם חצי שנת מאסר
בפועל, שאפשר יהיה להמירה בעבודות־חוץ־
למען־הציבור. כרגע ממתינים הארבעה לפסיקתו
של בית־המישפט העליון בעירעור
שהגישו על ההרשעה.
•היינו מודעים לזה, היינו מוכנים לשלם
את המחיר. אם מחיר מיפגש הוא לשבת
בבית־סוהר, אז נשב. זה מחיר זול מאוד לעומת
מה שהשיגו המיפגשים. היום כולם מדברים
עם אש״ף, כולל ראש־הממשלה.״
הוא ממשיך ללא ליאות בפעילות. לפני
שנה בדיוק אירגן מיפגש מיוחד־במינו של
מישפחות שכולות פלסטיניות וישראליות
בירושלים.
זמן קצר אחר־כך הגיע לשיא נוסף בקא־ריירה
הענפה ורבת־הפעילות שלו: הוא זכה
בפרס קר״סקי לשלום ולזכויות האדם .״זה
היה אחד הימים המאושרים שהיו לי. זו הפעם
הראשונה שנתנו למישהו מעדות־המיזרח. זה
לא היה פרס אישי, זה היה פרם לוועד, פרס
לכל הישראלים הפועלים למען השלום״.
הוא קיבל את הפרס ביחד עם בנזיר בהוטו,
כיום ראש־ממשלת פקיסתאן, אז מתמודדת

בבחירות, עם הד״ר רמירז, סגן־נשיא ניקרגואה,
ועוד אישים מכל רחבי-העולם.
המיפמה הישעתה

^ ירי, שתמך, לדבריו, במשך כל חש!
נים בהקמת מרינה־פלסטינית לצד מדי־נת־ישראל,
שתמך בדו־שיח ובמיפגשים עם
אש״ף, לא היה תמיד בקו המיפלגה — מפ״ם.
רק בעת האחרונה, סמוך לבחירות האחרונות
לכנסת, התקרבה מיפלגתו לריעות אלה. עד
אז, ובעיקר בתקופה שהיתה חלק בלתי־נפרד
מהמערך, היה דורי חריג בולט. למרות זאת
המשיך לדבר גם בשם המיפלגה וגם בשמות
אחרים. כיום הוא מעורר עליו זעם בשמאל
בגלל זיקתו לרק״ח.

• מי מממן את כל הפעילויות האלה
שלך?
״כדי שהוועד יהיה עצמאי, לא הסכמתי
לקבל פרוטה מהמיפלגה. הכל נעשה מתרומות
ובהתנדבות.
״לשימחתי, כמה מחברי הוועד הם במצב
כלכלי טוב, והם תורמים לנו. יש גם מעט
תרומות מחו״ל. אילו היה לנו יותר כסף, היינו
עושים פעולה יותר רחבה ויותר טובה״.

• מי זה הוועד, זה אתה?

״מי שעוסק בעבודה השחורה זה אני. אבל
יש מזכירות, שחברים בה הד״ר ששון סומך,
הד״ר שימעון בלס, אתי מינו, עודד ליפשיץ,
יעל לוטן ואנוכי.״

• מתי מתכנסת המזכירות?
״בדרך־כלל פעם בחודש. פעולה שוטפת
אני עושה, אבל אני מקיים התייעצויות. אין
שום דבר פורמלי. אנחנו לא עוסקים בפורמליזם,
אנחנו יותר גוף שדוחף דברים.״

• מטעם מי נסעת למיפגש בטולדו,
לפני חודש?
״הוזמנתי כנציג הוועד־לדיאלונ.״

• לפי מה אתה מחליט מתי אתה
מפ״ם ומתי אתה ״הוועד לדיאלוג״?
״אני לא צריך להחליט. אחרי הנסיעה לרומניה
חלק מהמיפלגה ראו בזה סתירה.״

• רצו לסלק אותך מהמיפלגה?

״לא בדיוק. הקפיאו את התפקיד שלי
במיפלגה. היו — ויש — ויכוחים במיפלגה.
אני חייב לציין שגם בזמן פרשת רומניה רבים
במיפלגה — בעיקר בסקטור הערבי וחלק לא
קטן של ההנהגה — עמדו לצירי, והתנגדו
לסנקציות שהוטלו עלי ללא שום הצדקה.״

•ובכל זאת, מתי אתה מפ״ם
ומתי,,הוועד לדיאלוג״?

״אני בכובע של מפ״ם כשאני מייצג את
מפ״ם באופן רישמי. לטולדו נסעתי כמזכיר
הו 1עד לריאל!! .הכובעים יורדים ועולים
בהתאם להזמנות ובהתאם לנסיבות, אין בזה
שום סתירה.״

• הרבה בשמאל זועמים עליך
בגלל התחברות־יתר עם רק״ח.

״אני מורע לכך, ואין לדעתי הצדקה
לתרעומת. אילו אותם אנשי־שמאל היו עושים
חצי ממה שעושים רק״ח בשטח הזה,
הייתי תומר בהם. רואים אותי בפעולות של
רק״ח, כי רק״ח עושה יותר פעולות, אבל אני
הולד לכל הפעולות, גם כשלא מזמינים אותי.״
לעודד
ליפשיץ, עיתונאי ותיק, חבר במזכירות
הוועד לדיאלוג, יש רק שבחים לומר
על לטיף דורי :״יש לו רקורד מרשים.
״אני, אומנם, חבר במזכירות ה 11 עד לדי־אלוג,
אבל המזכירות היא גוף פיקטיבי, ואין
לי טענות על כך, יש הרבה גופים כאלה.
״על הוועד ועל לטיף אני יכול להגיד רק
דברים טובים. הוא פונה אלי לעיתים, לא
לעיתים קרובות, וכשהוא פונה אני שמח לעזור.״
יתכן
שמוטו אחד חשוב בפעילותו של דורי
והוא: ללכת לכל מקום, גם כשלא מזמינים
אותו. יתכן שזה מה שמקומם עליו אנשי־שמאל
רבים, הטוענים שהוא נדחף, שהוועד
לדיאלע זה לטיף דורי בלבד, שאין לו גייסות,
שאין לו תומכים, שאין מאחוריו אנשים. אבל
את העובדה שהוא עושה אי־אפשר לקחת
ממנו. אפשר, אולי, לחלוק על דרך העשייה,
אבל נראה שזה אינו מטריד את דורי, הממשיך
לעשות.

(המשך מעמוד )7
מאוד ואחוז קשישים גבוה מאוד. בתווך־גיל־אים
40־ ,65 אחוז הפעילים נמוך.
אופיר העברי 25 סטודנט להסטוריה באוניברסיטת
תל־אביב, הוא ממייסדי ״מולדת״
,במקום ה־ 9ברשימתה לכנסת. למרות
גילו הצעיר, העברי הוא פעיל ותיק במיפל־גות
הימין. הוא הספיק להיות בהתחייה כמעט
מהיווסדה, היה בימית, היה חבר מועצה ומרכז
בהתחייה, עד שפרש בעיקבות רפול עם קבוצה
גדולה של צעירים. היום הוא ב״מולדת״,
אחרי שהתאכזב מרפול(״גם הוא לא דמוקרטי״)
,ומכיוון ש״רק מולדת מציעה פיתרון —
הטראנספר.״
העברי דווקא אינו שש לאיחוד עם התחייה,
בהרכבה הנוכחי(״אנחנו לא צריכים
את הגיבנת של התחייה, שהיא היום הרבה
יותר קטנה מאיתנו״) .הוא גם נגד הצטרפות
לליכוד כדי להשפיע מבפנים :״הליכוד גרוע
מהמערך. הם נפגשים עם אש״ף. שרי־החישו־קים
לא יעזרו. תעזור רק אופוזיציה עצמאית
מימין לליכוד, שתסכן אותו אלקטורלית
ותעצור את הסחף לכיוון מרידור־אולמרט־עמירב״.

למולדת
יש פיתרון
ץ ופר בביוך, בן ,28 בעל חברת מחו
ש בי ם, הוא רכז הנוער והצעירים ב־
״מולדת״ וחבר מזכירות. גם הוא עבר את המסלול
תחייה־צומת־מולדת, וטוען כי ״סיפוח
ללא טראנספר יהיה אסון, כי אי־אפשר לספח
בלי לתת זכויות־אזרח, לכן רק למולדת יש
פיתרון לסיכסוך — הטראנספר״.
לעומת העברי הוא נוטה יותר לאיחוד בין
מיפלגות הימין —אבל בשביל איחוד צריך
רצון של שלושת הגורמים, ומניסיון־העבר
לומדים שאין זה כך. במיוחד בגלל סירובה
של צומת לכל שיתוף־פעולה, עוד מלפני
הבחירות״.
גם כניסה לליכוד אין הוא פוסל על הסף,
אלא רק שב״שלב הנוכחי אין סיכוי לכך.״
רון קרייטלר 21 בנו של הפרופסור
הנודע, הוא סטודנט לפסיכולוגיה ולפילוסופיה
ופעיל בתחייה זה שלוש שנים. קריי־טלר,
בוגר תיכון עירוני ד׳ במסלול למחוננים
(״זה היה אסון — בכל שנה רציתי לעזוב,
אבל לא עזבתי״) דווקא נשאר בתחייה, כי
״היא היחידה שמציעה גם משהו שהוא מעשי:
טראנספר רק לתושבי מחנות־הפליטים, ולא
לכל תושבי יש״ע, שהם במילא רוב תושבי
האיזור״.
נגד רפול הוא טוען שאינו דמוקרטי.
״עובדה שוועידת־צומת החליטה דבר אחד,
ורפול עשה דבר אחר.״
הלוואי איחוד
ך*ו*ייטלר טוען שעכשיו מוקם מחדש
׳!/גו ף ״צעירי התחייה״ (״יש ויכוח אם הגיל
המכסימלי יהיה 33 או 35״).
על איחוד בין שלוש מיפלגות הימין הוא
אומר ״הלוואי״ .אופציית־הליכוד היא בלתי־סבירה(״שם
נהיה רק מיעוט קטן״) .מחמאות
הוא מחלק לאריאל שרון (״הכי־כריזמטי
והכי-יעיל, הוא צריך להיות ראש־ממשלה״),
לצחי הנגבי(״יש לו העוז לצאת נגד ראש־הממשלה,
ולסכן את עתידו הפוליטי״) ,ולגאולה
כהן(״מנהיגה כנה, דוברת אמת״) .את
דן מרידור הוא תוקף בכל פה :״הוא חושב
שהוא שר־המישפטיס של שווייץ״.
במצב דברים כזה אין זה פלא ששרי־החי־שוקים
— לוי, שרון ומודעי — תופסים את
החלל הפוליטי מימין, בהובילם את ההתנגדות
לתוכנית־השלום של ממשלת־ישראל.
אבל שרי־החישוקים, כך סוברים במיפל־גות־הימין,
לא יילחמו עד הכדור האחרון על
גורל יש״ע. פעיל בכיר בתחייה :״צריך לאמץ
את הג׳ינגל שלנו מהבחירות — זה הזמן
להתעורר לתחייה!״

בנזרעגז
(המשך מעמוד ) 13

לבנון

אין וף

ן הגיהינום נמשך בלבננן.
ן ישראל (כמעט) בחוץ.
| סוריה היא בפגים -מאוד.
״לבנון לא תהיה ישראל שנייה!״ הכריז
חאפט׳ אל־אסד, נשיא סוריה, ויתכן שזוהי
תורתו כולה על רגל אחת.
ארץ־הארזים היא הפתח לסוריה — מבחינה
צבאית, כלכלית ופוליטית. .אין סוריה
מוכנה לסבול כי פלג לבנוני אחד ישתלט בה,
ויאיים עליה. לכן יצא הצבא הסורי ב־1976
למילחמה באש״ף, שהיה אז הכוח החזק ביותר.
כיום מגוייס הצבא הסורי נגד הנוצרים
והמיני־מדינה שלהם.
נשק הכרעה. הסיבוב הנוכחי במילחמה
האינסופית התחיל כאשר הגיע גנרל קנאי
ונמרץ, מישל עאון, לשילטון במובלעת הנוצרית.
הוא ניסה שוב להגשים חלום שכבר
נכשל כמה פעמים: הפיכת לבנון, כולה או
חלקה, למדינה נוצרית עצמאית, בלתי־תלו־ייה
בסוריה.
היה נדמה לו שההזדמנות כשרה: עיראק,
אוייבתה התורשתית של סוריה, התפנתה
ממילחמתה באיראן, וישראל נראתה כבעלת־ברית
ותיקה ונאמנה.
עאון הטיל מצור על כל הנמלים בלבנון,
שאינם בשליטת הנוצרים. הסורים השיבו
מייד בהטלת מצור על נמלי הנוצרים —
ביירות, ג׳וניה וג׳וביל.
מאז נטוש הקרב בין הכוחות הנוצריים והצבא
הסורי. העיראקים ניסו להעביר לנוצרים
נשק־הכרעה — טילים שיאיימו על סוריה.
חיל־הים הסורי, שפעל עד כה רק בצפון כדי
להימנע מהתנגשות עם חיל־הים הישראלי,
ירד דרומה ומנע את האספקה. חיל־הים הישראלי
לא התערב, על־פי דיווחים זרים, מפני
שגם הוא אינו מעוניין שנשק כזה יהיה בידי
הנוצרים, מפני שהוא עלול להתגלגל משם
לידי כוחות אש״ף.
סמים שלושה צעירים מקיסץ
בצפון חשודים בגידור
סמי.
דמן כד ₪
--שלושה חברים צעירים מקיבוץ גשר־הזיו,
נעצרו בתחילת השבוע על־ידי בלשי תחנת־נהריה
של הנפה הצפונית במישטרה, כחשודים
בגידול צמח הקנבוס, שממנו ניתן להפיק
מיגוון רחב של סמים, ובעיקר מריחואנה.
נראה שמלשין מיסתורי הוא זה שהביא
להתחלת החקירה של מודיעין־המישטרה בנושא.
במשך כמה שבועות ניהלו הבלשים
תצפיות ומעקבים אחרי שלושת הצעירים,
שנהגו להגיע פעמים אחדות ביום ל״מסע״
שלהם, דרומית לקיבוץ.
אחרי שקיבלו את התמונה המלאה על
החקירה, ארבו השוטרים ל״חקלאים״ ותפסו
אותם בשעת הטיפול בצמחים. בחיפוש נוסף
בחדריהם נמצאו עוד חמישה שתילי־קנבוס,
שהוכנו לנטיעה.
בשבוע שעבר הובאו השלושה — איתן
שריף 21 גירעון שני ( )22 ואילן דרור ()23
— לבית־מישפט השלום בעכו, לשם הארכת
מעצרם. בקשת המישטרה התקבלה, והם
נעצרו לשישה ימים נוספים.
במישטרת ישראל הביעו באחרונה חשש
רב מגידול התופעה של הפקה עצמית של
סמים. אחד הקצינים :״זה מאוד בטוח להפיק
ככה סם, ואם יודעים איך, זה גם לא לוקח
יותר מדי זמן. חוץ מזה, ויותר חשוב, זאת
כמובן הדרך הזולה ביותר״.

ק1ו 1 1

בזו

ו ל ־ מבור

ביו

חמת־הלבנון ו/או שיחרור בני־הערובה האמריקאיים
והאחרים.
השייח׳ +העצירים השיעיים שבידי ישראל
וצד״ל וכן עצירים פלסטיניים, ומה עוד.

זהו מיסחר בבני־אדם. זה לא
נעים, אבל זה כך.
הוא מתנהל על־פי כללים מוזרים מאוד.

ך* שייח׳ עבד־אל־ברים עוביד נחטף
1 1כדי להכריח את השיעים להחזיר לנו
שלושה חיילים שבויים.

כל שלושת החיילים האלה נפלו
בשבי בעת משימות בלבנה, על הקרקע
ובאוויר.
כדי להבין את ההסתבכות, יש לחזור לרקע
הלבנוני.

^ יום הרביעי של מילחמת־הלבנון
^ עברתי את הגבול במכוניתי הפרטית,
בחברת שתי חברות־המערכת. נסענו למס־אות
צידון, שם היה נטוש אז הקרב.

נת־ישראל, באמצעות מוסדותינו הנבחרים,
שלחנו אותם. אנחנו, מדינת־ישראל, חייבים
להביא לשיחרורם המוקדם, בריאים ושלמים.
על כך לא יתכן ויכוח. דבריו של יצחק
רבין על רעות בשרה־הקרב ואי״נטישת חברים,
כערך צה״לי ולאומי, מביעים את רחשי־הלב
של כולנו.
אולם חשוב להבין מיהו האוייב בפרשה

מיפלגת-אלוהים, חיזב־אללה, אינה
לוחמת לחיסול מדינת־ישראל.
היא לוחמת לשיחרור חלק מארצה
שלה, דרום־לבנון.
בעת הנסיגה מלבנון, השארנו בידינו חלק

^ מיסחר רגיל, כל צד משתדל להפריז
** בערך הסחורה שבידו, ולהפחית בערך
הסחורה שבידי הצד השני.

לקנות בזול ולמכור ביוקר.
כן־ נהגו האמריקאים. הם טענו במשך חודשים
ושנים שגורל בני־הערובה שלהם אינו
מעניץ אותם, שהממשלה האמריקאית אינה
מעוניינת במיוחד בהחזרתם. בקיצור: זוהי
סחורה זולה מאוד, שלא ישולם עבורה מחיר
גבוה, אם בכלל.
אנחנו נוהגים בצורה הפוכה. אנחנו מכריזים
השכם והערב כי חיילינו השבויים עומדים

היינו לבדנו בנו!? .לא היה לנו
נשק. עברנו בתריסר כפרים שיעיים.
בכל מקום קיבלו אותנו בשינד
הה, בסבר־פנים יפות ובהזמנה להיכנס
לבית ולשתות קפה. לקירות רוב
הבתים היו דבוקים תצלומים של
השייח׳ בדר, מנהיג השיעים הלבנוניים,
שנעלם בלוב.

בפעם האחרונה עברתי בסביבה
זו כמה ימים לפני הנסיגה הישראלית.
הפעם הייתי בשיירה גדולה,
ובה מאות כלי-נשר, מוכנים לירי.
במכוניתי ישב חייל תעד מפחד,
שאצבעו לא נטשה את הדק תב הו
אן? לרגע. כל שיעי שנראה מרתק
נחשב במחבל פוטנציאלי, המוכן מאותה ארץ. אנחנו קוראים לה ״רצועת־להתאבד
תוך פגיעה בנו.
הביטחון״ .זהו איזור־כיבוש לכל דבר, מלבד

חשוב מאת להבין איזו מילת
מה זו.

אין זו המילחמה על ארץ־ישראל/פלס־טין,
המתנהלת בינינו ובץ העם הפלסטיני,
בהנהגת אש׳׳ף.

זו ת המילחמה על לבנון.
מובן שיש קשר בין שתי המילחמות. ההתערבות
הישראלית בלבנון באה בעיקר על
רקע מילחמתנו בפלסטינים. המטרה העיקרית
של אריאל שרון, כאשר פלש ללבנון
ביוני ,1982 היתה לחסל את אש״ף, להרוג את
יאסר ערפאת ולגרש את מאות אלפי הפלסטינים
מלבנון, דרך סוריה, לירדן.
אולם צריכים להבין כי מילחמת־פלסטין
ומילחמת־הלבנון הן שתי מילחמות שונות.

על-ידי מישחקם בחיי בני־הערובה האמריקאיים
הם מחרחרים ריב בין וושינגטון
וירושלים, ובכך מעלים עוד יותר את המחיר
שישראל תצטרך לשלם, כדי להימנע מעימות
עם דעת־הקהל בארצות־הברית.

בקיצור, מתבשלת כאן עיסקת־המאה
מבחינת המחיר לנפש.
^ ש עוד הבדל מאלף מאוד בין עיסקת־ג׳יבריל
והעיסקה המתבשלת עכשיו.

לגבי עיסקת־ג׳יבריל אירעה בשעתו
תהפוכה מהירה מאוד בדעת-
הקהל.
ביום שהגיעו שלושת השבויים חזרה ארצה,
נערך סביבם פסטיבל לאומי. הציבור כולו
השתולל משימחה. בראש המשתוללים
היה שמואל תמיר המנוח, שהיה מופקד ריש־מית
על המשא־ומתן לביצוע העיסקה.
כעבור יום, אחרי שהשבויים כבר חזרו
לחיק מישפחותיהם ולא היתה עוד דאגה
לשלומם, נזכרו הכל לפתע ששולם עבורם
מחיר עצום. התחיל מטח של האשמות כלפי
הממשלה. בראש המתקיפים עמד — הפלא
ופלא — שמואל תמיר, שהיה תמיד שבשבת
מעולה.

כל זה היה נמנע, כמובן, אילו הביאה
הממשלה את העיסקה מראש
לאישור הכנסת. אינני מאמין שהיה
נמצא אף חבר-כנסת אחד שהיה
מעז להרים את ידו נגד העיסקה,
כאשר השבויים שלנו היו עדיין בידי
ג׳יבריל.

איני זוכר אם עברנו בכפר ג׳יבשית. אבל
גם אם לא היינו בכפר זה דווקא, היינו בכפרים
השכנים, שלא היו שונים ממנו.
צה״ל עבר בכפרים האלה לפנינו, בשלושת
הימים הקודמים, והתקבל בכל מקום על־ידי
השיעים במטר של אוח וביללות־שימחה.

^ ני מקדים סיפור זה לניתוח פרשת חטי־פתו
של השייח׳ עבד־אל־כרים עוביד,
איש הכפר ג׳יבשית.
החטיפה ודתה אקט של מילחמה. היא ודתה
חלק מן המילחמה המתמשכת בין ישראל
ובין האוכלוסיה השיעית — כולה או חלקה
— בדרום־לבנון.

המעמד הרישמי. צה״ל פועל בו, ומתוכו, באופן
חופשי, בסיוע של יחידה צבאית — צד״ל
— שהוקמה על־ידי צה״ל והמהווה, מכל
הבחינות, יחידה של צה״ל.
אפשר להתווכח על המדיניות שהולידה
את איזור־הביטחון. יש מחייבים, יש שוללים.
המחייבים טוענים כי רק היא מאפשרת לנו
הגנה על יישובי־הצפון שלנו, על־ידי יצירת
חיץ בינה ובין מתנכלים מסוגים שונים, וביניהם
המתאבדים השיעיים. השוללים טוענים
כי המתאבדים השיעיים בכלל לא היו פועלים
נגדנו, אלמלא המשכנו בכיבוש ארצם. יתכן
שהיו מונעים גם התקפות של אירגונים פלסטיניים.

זהו
ויכוח תיאורטי. בשעה זו,
הכיבוש הישראלי של דרוס-לבנון
הוא עובדה, וכך גם מילחמת חיזב־אללה
ואחרים בנוכחותנו שם. שלושת
חיילינו נשבו במהלד מילחמה
זו. השייח׳ עובייד נחטף כסחורה
במיקוח להחזרתם.
אסור לשכוח רקע זה, מפני שהוא חשוב
לגבי המשך הפרשה.

חטיפת השייח׳ היא אחד הספיחים
של מילחמת-הלבנון — מילחמה
שלא הסתיימה עדיין.

פרשה כולה מסתובבת סביב ההצעה
1 1לעשות עיסקה.

אובדות אלה אינן משנות דבר מבחינת
,החובה לשחרר את החיילים. אנחנו, מדי־

החיילים +מידע על הנעדרים שלנו ממיל־

שלושה חיילים ישראליים, פלוס-
פלוס, תמורת השייח׳ עוביד, פלוס־פלום־פלום.

הפעם,
בגלל התגלגלות הדברים, ייווצר
מצב פאראדוכסלי.

יהיה המחיר אשר תשלם ישראל
כאשר יהיה — 1000 פלסטינים,
2000 פלסטינים, כל מחנה אנצאר 3
ומי-יודע-מדדעוד — הדבר יתקבל
כניצחון גדול של עם־ישראל.
בראש דאגתנו, שלא ננוח ולא נשקוט עד
שנשחררם. והשיחרור פירושו — עיסקה.

מובן מאליו שכל הכרזה כזאת
מעלה את המחיר. זה עולה ממש
מיום ליום. כל כתבה בטלוויזיה, כל
דיווח ברדיו, בל מאמר בעיתונות
(ואולי גם מאמר זה) מעלה את המחיר
שיידרש תמורת החיילים.
לוח־המחירים של עיסקות מסוג זה כבר
נקבע על־ידי עיסקת־ג׳יבריל, שבה שיחררה
ישראל יותר מאלף עצירים פלסטיניים תמורת
שלושה חיילים שלנו.

הפעם לא יהיה המחיר נמוך יותר.
להיפך. יש להניח שיהיה יותר גבוה.

יש לכך שתי סיבות חשובות:
ראשית, איננו עוסקים הפעם עם איש כמו
אחמד ג׳יבריל, חייל מיקצועי(בצבא הסורי,
לשעבר) שהוא קיצוני מאוד, אך רציונלי.
אנחנו עוסקים בחבורה של קנאים דתיים,
שהתנהגותם הבלתי־רציונלית מגבירה את
כל החששות, ועל כן גם את המחיר.
שנית, הפעם מעורבים בעניין גם בני־הע־רובה
האמריקאיים והאירופיים. האמריקאים
מסרבים לנהל משא־ומתן לשיחרורם — ולמעשה
הם מטילים את החובה הזאת עלינו.
אץ לנו ברירה אלא לשלם מחיר גם עבור
שיחרורם. איננו יכולים להרשות לעצמנו
להוציא את חיילינו ולהפקיר את האמריקאים.

אנשי
חיזב-אללה יודעים זאת היטב.
עם כל קנאותם, הם סוחרים טובים
מאוד. כמו שאומרים: מטורפים,
אבל לא משוגעים.

(בכל זאת כדאי להביא את הדבר לאישור
הכנסת לפני הביצוע. שלא יקומו מחר כל
מיני בעלי־חישוקים ויאשימו את הממשלה
אחרי־מעשה. נראה מי יעז להצביע נגד).

ובן שיש לפרשת־עוביד השלכות פנימיות.
לכל מעשה צבאי ומך יני יש.

כאשר היה נדמה כאילו האמריקאים
פונים נגד ישראל, התחילה
ההתקפה על יוזמי-החטיפה. הם לא
תיכננו כראוי. הם לא לקחו בחשבון.
כאשר נדחה ביצוע הוצאתם להורג של
בני״הערובה האמריקאיים, ודעת הקהל באר-
צות־הברית חזרה לתמוך בישראל, השתתקו
האשמות אלה.
מי יתווכח עם הצלחה?
אם יסתבר כי רעיון החטיפה נושא פרי, וכי
כתוצאה מכך מתחיל תהליך לשיחרור השבויים,
יוכלו יוזמי-הפעולה לרשום לזכותם
רווח פוליטי גדול.

המרוויחים יהיו בעיקר שלושה:
יצחק שמיר, יצחק רבץ ודן שומרון.

שמיר מדגים מחדש אמיתה פוליטית ישנה:
למי שנמצא בשילטון יש יתרון טיבעי על
יריביו הפנימיים, מפני שהוא יכול לפעול
ולהצליח בשם המדינה.
רבץ, שמעמדו חזק בלאו הכי, חיזק את
מעמדו עוד יותר. הוא אבי הפעולה.
דן שומרון, גיבור־אנטבה, שזוהרו דהה
בבוץ האינתיפאדה, החזיר לעצמו משהו מן
הזוהר הזה. החטיפה נראית כאנטבה־זוטא.

כל זה — אם בסוף תאיר
ההצלחה.

מה קרה ל מנחה שגזר את דינה של
מיסעדהללאן נעלם יועצז של מזרעי?
יעקב בך־הרצל, איש־ה־רדיו
לשעבר, הנחה בשבוע שעבר
ערב של מכירה־פומבית בטיילת
המלר־שלמה באילת. בהפסקה
יצא למיסעדה סמוכה ואכל
ארוחת־ערב. כאשר חזר, עלה על
הבימה, ואמר לקהל: תיזהרו מה־מיסעדה
הזאת, לא רק שהאוכל
שם גרוע, הם גם קורעים במחירים.
רבע שעה אחר־כך עלו לבימה
ארבעה ביריונים, הפכו את
השולחן והיכו את בן־הרצל מול
הקהל ההמום. אחרי כמה בעיטות,
סטירות ואגרופים בפרצוף,
הם הסתלקו. כעבור כחצי שעה
התאושש בן־הרצל והמשיך להנחות
את הערב.

של המישנה־למנכ״ל־הביטוודה־לאומי,
אירגן לכבודו מסיבה
בפאב תל־אביבי. ידיד אחר,

סילבן למסיבה. תבין טילפן אליו י
ואמר שהוא צריך לפגוש אותו
בדחיפות, רק לכמה דקות. סילבן

והסביבה אינו מתלהב מהסיסמה
של עמליה ארבל, שפתחה שם
באחרונה גלריה בשם תל־אביב

שמואל פלאטו־שרון

ולווה 111111ך רקדנית הבלט המפורסמת (במרכז) ערכה בביתה מסיבה לכבוד הרק-
דנית מריקו סנג׳ו, הגברת הראשונה של המחול המודרני היפאני, ולעו-
111 111
זרת שלה מיוקו קיקאווה(מימין) .המסיבה נקטעה לפתע מכיוון שמתי בן ה־ ,3בנם של הפאנובים, ,
בחור עקשן, התעקש לראות בווידיאו את תוכנית־הטלוויזיה האהובה עליו, והאורחים נאלצו
לעבור למיטבח. אך אל דאגה, שם נמשכה השימחה עוד ועוד, עד לשעות הקטנות של הלילה.
איש־העסקים בני תבין, קיבל
על עצמו את המשימה להביא את

אמר שהוא לא יתפנה לפני חצות
הלילה, אבל תבין עמד על כך
שזה דחוף. סילבן עזב את הישיבה
,״רק לכמה דקות״ ,ולא חזר
אליה.
אורי ארקם, איש־עסקים
החי בארצות־הברית, הוא ידיד
של יהורם גאון, וגם האיש
שהשקיע את הכסף בסירטו החדש
של גאון, בחזרה לטולדו.
לפני חודשים אחדים הביא אותו
הזמר לבילוי בפאב המיסבאה,
וערך היכרות בינו לבין הבעלים,
יענקלה טל. הפגישה הולידה
שיתוף־פעולה בין טל וארקם, המתכננים
לפתוח בקרוב פאב־תאום
בלוס־אנג׳לס, באותו השם,
ובעל עיצוב זהה. טל מתכוון להטיס
לשם אמנים ישראליים, והוא
כבר שכר שם דירה, אשר תשמש
אותו ואת הזמרים, ביניהם שוקי
אלגרנטי, רוברטו והצמד
א פ תי ו אפי.
המקומון של ראשון־לציון

ציון צפריר, העולם הזה

בא ביום־החמישי שעבר, לבדו,
למלון המלך שלמה באילת. בשבת
בצהריים הוא ביקש את החשבון
שלו, שילם, אבל לא עזב את
המלון. אחרי־הצהריים הוא הזמין
ארוחה, וכאשר קיבל את החשבון
הוא לא שילם, אלא חתם את
שמו, בצירוף מיספר החדר שהיה
שלו. אנשי המלון בדקו, מצאו
שהחדר כבר לא רשום על־שמו,
והכריחו אותו לשלם עבור הארוחה.
בשבוע
שעבר, בדיוק ביום
הולדתו ה־ ,31 היה סילבן
שלום, יועצו של השר יצחק
מודעי, בישיבה עם השר בבית
המיפלגה הליברלית. שלום לא
ידע שידידו עומרי כהן, עוזרו

בראשון. העיתון מכריז ש״אנחנו
לא רוצים את תל־אביב בראשון.
תל־אביב היא עיר בלי הפסקה,
ואנחנו אוהבים קצת לנוח לפעמים״.
לפני
יותר מחודש התפרסמה
בעיתונים מודעה בנוסח
הבא :״למיבצע־פירסום מבוקשים
מפורסמיס/מפורסמות —
שחקנים, אמנים, עיתונאים —
בעלי מידות־גוף גדולות ״.למודעה
נענו כ־ 30 שמנמנים — ביניהם
שחקן ידוע למדי, קוסם
ידוע, ואמנים שונים, ידועים
פחות. איש מן הפונים לא נמצא
מתאים. יוסי ז׳רז׳בפקי, יבואן
המוצר — שיטת־הרזייה בשם
אוקספורד ,5שזכתה בהצלחה
באירופה — פנה ביוזמתו אל
השחקן בסאם (הנו־סעדה הגדולה)
זועמוט. השחקן שמח
לשמע הרעיון, וסיפר לז׳רז׳בסקי,
מפעילי הליכוד, שהוא הגיע
אליו בדיוק בזמן המתאים, כיוון
שהוא קיבל תפקיד בסידרה חדשה
בטלוויזיה, והתבקש לרזות
ב־ 15 קילו. לפגי שבועיים קיבל
זועמוט את הערכה, הכוללת ארבע
ארוחות ביום, והצליח להוריד
עד עתה שמונה קילו. שלומית הדוגמנית
אמיר החנתה את מכוניתה על
המידרכה שליד ביתה, ברחוב

פסוקי השסע
• אמנון דנקנר ב-
״חדשות״ ,על ריבוי מסי-
בות־הפרידה לאלוף עמרם
מיצנע :״מילא שיורים
ובוכים. אבל לירות, לב כות
ולחגוג, זה כבר מוגזם!״

דן בן־אמוץ :״עצ לן
דומה לכפתור-חשמל.
אם לא תלחץ, הוא לא
יפעל!״

•עיתונאית צרפ
מיזוחי

אשתו
של איש״העסקים בצלאל
מיזרחי, שעל שמה קרויה רשת־המלונות
של בעלה, היתה אחת האורחות הבולטות במסיבה,
שנערכה למאמן נבחרת ישראל יענקל׳ה גרונדמן. זאת אחת ה פעמים
המעטות ששולמית באה לאירוע חברתי בחברת בעלה.

תית, על סיבת הצלחתן
של נשים בוגרות, בתחרות
עם נשים צעירות:
״ענבי־בוסר לא עושים
את היינות הכי טובים!״

1\ 1ק ך 1111111 עורד־הדין, איש הימין, לשעבר חבר ה-
וועד המנהל של רשות-השידור, היה ל \|
1 1111
דמות תיקשורתית וחברתית מצוטטת מאז שעזב את תפקידו.
העולם הזה 2710

ארנון בתל־אביב, אחרי שנואשה
למצוא מקום־חנייה מוסדר. אחד
השכנים, שנוכחותה של המכונית
על המידרכה הפריעה א,
הזמין את המישטרה, וזו קראה
לפקחי־העיריה שסינדלו את הרכב.
אמיר החליטה להגיב בדדך
מקורית: היא תלתה על כל העצים
מסביב פיתקות שעליהן היה
רשום :״למלשינים לא תהיה
תקומה!״
איש־הרדיו אלכ ם אנ ־
סקי ובתו מיכל היו בץ עשרות
האורחים שהוזמנו להשקת סיד־רת־יינות
חדשה. כתבת של אחד
העיתונים הגיעה למקום חצי
שעה אחרי שהחל האירוע, ולא
נמצא לה מקום. היא פנתה לאחת
המארגנות וביקשה שמיכל אני
סקי תפנה לה את המקום. המארגנת
הסבירה לה שלא מקובל לעשות
דבר כזה, וניסתה לפצותה
בכך שהוסיפה כיסא נוסף סביב
אחד השולחנות.
שירי ארצן, בתו בת הרחל
אבנרי, העולם הזה

11171 111411 היה חתן של מסיבה שערך המיזרחן צבי אלפלג, הביוגראף של המופתי
| 4 |# 1311113 הירושלמי, לכבוד צאתו של קינן לארצות־הברית. אשתו של קינן, הד״ר נורית
גרץ, התמנתה כמרצה לספרות באוניברסיטת ייל, וקינן ישהה עימה במשך השנה. אייבי נתן
(מאחורי קינן, משמאל) תבע מקינן לכתוב באמריקה על המצב בארץ, ולא על המיסעדות שם.

\ 1ך ך | ך ״ ך 1ת בא, כרגיל, חבוש בכובע־מיצחיה, שהתחרה בהצלחה עם
\ | 1 1^ 11 11 המי גבעת הנצחית של איציק בן־נר. שיחת-הערב במסיבה
היתה הצעתו של העיתון העיר למנות א ת ברוך כמנהל מוסיאון תל״אביב, עקב
קשייו הכספיים. כשנשאל על כך בהלצה, לא דחה ברוך את ההצעה על הסף.

17 של הזמר שלמה ארצי,
חזרה ארצה מביקור בן שלושה
שבועות בניריורק. שירי, תלמידה
בבית־הספר תלמה ידן. כל־רך
התלהבה מהעיר שהחליטה
שער לגיוסה לצבא היא חצה
להתגורר בניו־יורק וללמוד שם
מישחק. במקביל לנסיעתה השנייה
מצפה מישפחת ארצי ללי דתו
של בן נוסף במישפחה. אשתו
של ארצי, מילכה, נמצאת
בחודש השישי להריונה. בנם בן
ה־ ,13 בן, הולך בררכי אביו, ובאחרונה
הוא כתב שיר שאביו מבצע.
אירוע
בלתי־צפוי קרה
לשחקנית נעמה שפירא, המופיעה
בתפקיד הנשי הראשי
בהצגה החלילן מהמלין. כלבת
הפודל שלה עשתה את צרכיה
על הבימה לקול צחוקם של השחקנים
והקהל, שהיה בטוח שזה
חלק מההצגה.
השחקן שלמה בר־שביט
עמד מאחורי הקלעים,
שם עסק בהכנות לקראת יציאתו
לבימה בהצגה טיול בין העצים.
העוסק במיפגש בין דיפלומט רר
סי ודיפלומט אמריקאי על רקע
המילחמה הקרה בין המעצמות.
לפתע שמע ציפצוף־ציפורים,
שהיה אמור להיות האות לכניהעולם
הזה 2710

לא דימיין לעצמו את הקולות,
והשלושה החלו בחיפושים אחר
מקור הציפצופים. כעבור כמה
דקות של חיפושים מדוקדקים
גילו השלושה על גג הבימרתף,
שם נערכה החזרה הגנרלית, קן
של ציפור, ובה כמה גוזלים.
במיסעדה של דוזד אלה־רר
אין מיזוג־אוויר וגם אין מאווררים.
הזמרת שושנה דמא
רי, שאלהרר הוא אמרגנה וידירה
הטוב, הפתיעה אותו כשרכשה
לו גופיות ללא שרוולים, כדי
שילבש אותן בזמן שהוא מבשל
במיסעדתו.
רשימת השחקנים שישבה
לה באחד הלילות בבית קפה קטן
ברחוב־דיזנגוף בתל־אביב הרשימה
אף את מי שלא מתעניינים
בתיאטרון. המחזאי יוסח מונדי
התחיל בחזרות למחזה חדש
בקאמרי, שבמרכזו החוויות שצבר
בבית־הקפה החביב עליו. כדי
להמחיש לשחקנים את אווירת
רחל אבנרי העולם הזה

ציונה קידר

באה בגפה, מכיוון שבעלה, הצייר דן קידר, נמצא בארצות-
הברית. ציונה, מנהלת החנות״המיסעדה של הוצאת־הספרים
כתר ברחוב דיזנגוף בתל־אביב, שוחחה עם המשורר יבי, שאין לו סיכויים רבים
לפרסם את שיריו בהוצאה זו. יבי וקידר (הבעל) נפגשו בהפגנות פוליטיות.
המקום, הוא הזמין את כולם לבוא
לבית־הקפה בשעת־לילה מאוחרת,
וכך הגיעו למקום השחקנים

יוסי כרמון, אלברט כהן,
נתן כונן, יונתן צ׳רצ׳י,
יואל דרורי, מיכאלה עשת

11ך 11ז אשתו של הסופר עמוס קינן, באה על קביים. רגלה הימנית ננקעה כשהחליקה
111 11 111ן על המדרגות בביתה. קינן טען להגנתה, שאמרו לו שזה סכסי. בתם הקטנה,
רונה, שימשה במסיבה כברמנית, התעייפה, נרדמה והיה צורך לקחתה הביתה על הכתפיים.
סתו לבימה. בר־שביט התקדם,
ואז אמר לו הכימאי שיש לו עוד
חצי שעה, והוא לא מבין מדוע
הוא כה ממהר להיכנס לבימה.
כעבור כמה דקות שוב נשמעו

ציפצופי־הציפורים, ושוב חשב
בר־שביט שמסמנים לו לגשת
לבימה לפי האות המוסכם, ושוב
הסביר לו הכימאי שהוא צריך
להמתין לאות. בר־שביט הסביר

לו שהוא נכנס מפני ששמע את
הציפצופים, וכד חזר על עצמו
הסיפור שלוש פעמים. בר־שביט
שיכנע את בימאי־ההצגה ואת
האחראי על פעלולי־הקול שהוא

ואחרים.
אירועי־אופנה מפיקת שלווה בן־גל טילפנה למנהל
תיזמורת מכבי־האש בתל־אביב
כדי להזמינם להופעה. כששאלה
למיספרם של חברי התיזמורת,
היא נענתה על־ידי המנהל שעד
לפני שלוש שנים מנתה התיזמו־רת
60 איש, וכיום נותרו רק 12
בחיים. כל השאר נפטרו. למרות
שהיא תיכננה להזמין תיזמורת
גדולה לאירוע בהפקתה, היא החליטה
להשתמש בשרותי התיזמו־רת
המצומצמת.
500 אנשים הוזמנו ל־מסיבת־החתונה
של מפקד ה־נח״ל
הגרוש, בן־ציון(״בנצי״)
ויינר, שתערך ביום השישי הבא
בצמח שעל שפת הכינרת.
כמה ימים קודם לכן הוא יינשא
בטכס דתי לחברתו לחיים,
אורלי קראום, העובדת כדיילת
בחברת אדעל. לפני שבוע
נישאה אחותה של אורלי, לימור,
לכתב חדשות, עידו טל.
נ ע מי ד דן דז דדד אז ד לי א ב

,.תנו לאת השילטון. לארקחבר ־ כנ ס ח, כ אין כבר זמן. אינתיפאדה תהיה?

בהואנעלם מן
הנו ף? לגמר
ל א! הוא פועל
ל פי שי טהשלא
וו סתה עדיין
בארץ. החוק וג ד
גזעוו ת נשאר ע ל

הנייר

*דעון סער־סרצעסק•

• יעקב צרפתי, צלם עיתונות ואמרגן,
לשעבר יושב״ראש מחוז־חיפה־והצפון בכך:
״באתי לנסות ולעצור את התופעה ששמה
כהנא. כמי שהיה בכך, ראיתי את הדיקטטורה
שלו. מפלים שם את החילוניים ואת
הספרדים. כהנא דואג רק לאנשיו שהם דתיים
ואשכנזיים.״

• יואב ז ד, טכנאי אלקטרוניקה :״יש
שני צדדים למטבע. מצד אחר, מה שהוא
עושה זה לטובתו שלו בלבד. הוא שואף
להגיע למדינת־דת קיצונית. מצד שני: זה
בסדר קצת להפחיד את הערבים בתקופה
כזאת. אנחנו הרי עושים שם מילואים,
ומכירים אותם.״

• טדי ז׳ורבין, מובטל :״כהנא הוא בן־
אדם עם ביצים. אני נגד הפסילה שלו. הוא
ואריק שרון יסדרו את המדינה. שרון ראש־ממשלה
והוא שר־ביטחון. או להיפך. אוי
ואבוי עם תהיה עוד פעם שואה״.

• נורית חיימוביץ׳ ,מורה :״הוא
דמות מאוד שלילית. הוא נוקט אלימות,
מסית את הנוער והוא אנטי־דמוקרטי. טוב
מאוד שפסלו אותו, כי דמוקרטיה זו לא
הפקרות, ומה שהוא עושה זה הפקרות.
להופיע? צריך לתת לו, אין מה לעשות״.

• אפרת לסר, תיכוניסטית :״אני
חושבת שהוא די מתקרב בדיעותיו להיטלר.
אין לו זכות לרוץ לבחירות, כי הוא מסכן את
הדמוקרטיה. מה שהוא אומר זה נורא חד־צדדי.
אי־אפשר לתת למישהו, שהוא נגד
הדמוקרטיה, להשתמש בה לזכותו.״

ך * יו םהר בי עי, שעה 7.00 בערב. מאיר כהנא בכיכר־דיזנגוף בתל־אביב. הוא
1 1מבטיח לקהל שהוא מתכוון לרוץ לבחירות הבאות, ומבקש ממנו בצורה
הטיבעית ביותר :״תנו לי את השילטון! לא חבר״כמות, כי אין כבר זמן! את השיל־טון!״
רבים
בקהל, שבעבר שללו א ת כהנא ודיעותיו, רואים דווקא היום בעלייתו
לשילטון, או לעמדת״כוח אחרת, הכרח בל״יגונה, כדי ״לחטל את האינתיבאדה, כי
כל יום נירצח כאן יהודי.״
שנה אחרי שפטלה אותו ועדת-הבחירות המרכזית, תישעה חודשים אחרי היעלמו
מנוף הכנטת, כהנא עדיין מפעיל את תנועתו, תנועת כך, וחורש את הארץ בסידרת־הופעות.
בניגוד
לדעת רוב הציבור, אין הוא מסתפק בביקורים בהלוויות ובבתיהם של
קורבנות פיגועים, או בהטתת הציבור למעשי לינץ׳ נגד ערבים בעיקבותיהם.
הוא עורך טבב״הופעות בארץ כולה, מתוכנן היטב, ובסיגנון ייחודי למדי בקנה־מידה
ישראלי.
כהנא אינו מופיע, כמעט, במועדונים או בסניפים. הוא מעדיף להופיע ברחוב,
וליצור מוקד של התענייטת והתקהלות אנשים. כהנא אינו מלווה את הופעותיו
במטע־פירטום, לא בעיתוטת ולא על לוחות״המודעות, למרות שיש לו כטף לכך, כדי
להימנע מפיצוץ הופעותיו ומהפגנות־נגדו בזמן האירוע, כפי שכבר אירע בעבר. אנשי־כהנא
חוששים מכך.
שיטת הפעולה של כך: שעה לפני מועד הכינוס מגיעים למקום (תמיד מרכזים
עירוניים סואנים{ פעיליו של הרב כהנא, שהם בדרך כלל צעירים דתיים. הם מקימים
במקום בימה ומערכת הגברה. החולצות הצהובות, עם סמל האגרוף הקמוץ, מושכות
את תשומת״ליבם של העוברים ושבים, המתבשרים שהרב כהנא עומד להגיע

• ירון סברדלון! ,תיכוניסט :״הוא
קיצוני מדי לטעמי. הפיתתן שלו לא מציאותי,
כי אי־אפשר להיפטר מהבעייה בכוח,
היות ואנחנו לא עצמאיים ותלויים באחרים.
לכן צריך לתת לו גם לרוץ לכנסת. אם הרוב
בדיעותיו — שישלוט. זו מדינה דמוקרטית.״

• דב פייפר, איש־אחזקה :״צריכים
לפחות עוד אחד כמוהו. לדעתי הוא אדם
רציני, יורע מה שהוא רוצה. אילו היו בחירות
היום, הייתי מצביע בעדו. גם בפעם הקודמת
רציתי להצביע עבורו, אבל פסלו אותו, אז
הצבעתי מפד״ל.״

קבר יהיה! כהנ א ב כי כ ר דיזנגוף. השיטה מו ע תק ת מ מרכז־ אירופ ה

ן ןן ך

• בצי זק, לפני גיוס :״צריך אדם
קיצוני ימני בכנסת, שייצג את הריעה הזאת.
התחייה או הליכוד אינם מספיקים. הוא יכול
להיות שר־הביטחון, כדי שיחסל את האינתיפאדה,
הייתי מצביעה לו.״

למקום. פעיליו של כהנא מצויידים במכשירי־קשר, ומעודכנים מתי כהנא מגיע.
כשכהגא עצמו מגיע לעברת, כבר מרותק קהל רב מסביב לבימה, שעליה מדבר גד
מרוטמן, עוזרו הנאמן של כהצא זה שנים רבות. סרוממן משמש בתפקיד זהה
לתפקידן של להקות־חימום במופעי״רוק, לפני עליית הלהקה עצמה.
כהנא מצידו מטפק את הטחורה בהופעה רטורית משובחת, הפורטת היטב על נימי
השינאה והנקמה נגד הערבים. לציבור העצבני הוא מבטיח :״תנו לי שבועיים!
אינתיפאדה תהיהז אינתיפאדה תהיהו קבר יהיה!״
רבים מהעוברים ושבים מתגדים לכהגא, ואף שונאים אותו. אולם הם מטתפקים
בדרן כלל בהערה הנאמדת בלחש לבן*זוגם, לא בקול רם, כמובן. מה שבטוח, בטוח.
רק אחד, חייל משוחרר, העז לקרוא קריאת־ביניים במהלך נאומו של כהנא. לעומת
זאת, תומכי־כהנא שבקהל מוחאים כפיים בהתלהבות .״בירושלים האווירה הרבה
יותר חמה,״ אמר אחד מוותיקי״כהנא. יתכן שמשום־כך לא פגעו בקורא-הביגיים.
רבים מהעוברים ושבים, ממתנגדי כהנא, מטיבים להתראיין, להזדהות, או
להצטלם. חלקם אף מביעים חשש גלוי, שמא יתנכלו להם. בסיום נאומו אץ כהנא
שוהה במקום זמן רב. לאחר שהוביל במהירות־שיא את שירת התקווה ואני מאמין
כשהקהל התקשה לעמוד בקצב, הוא ממהר למכוניתו, אך משאיר מאחוריו התקה לות
של עשרות אנשים, המתווכחים על כהנא ורעיונותיו, על יהודים וערבים.
פעילי כהנא מרוצים, הם בטוחים שתוך זמן קצר יהיה המצב כל״כך גרוע, ש״העם
יקרא לכהנא לחזור!״
אבישי רביב, סטודנט להיסטוריה באתיברטיטת תל־אביב, והאחראי על פעילות
כך באיזוד גוש־דן :״אם לא נתעורר עכשיו ונחזיר את כהנא מיידית -העם היהודי
ילך כאן כמו צאן לטבח.״ כהנא, אם כן, עוד כאן.
בעת שכהנא דיבר, שאל העולם הז האת העוברים ושבים לדעתם עליו.

• אורי ברגר, מוכר־עגילים :״אני
חושב שהוא מסוכן ליהודים וגם לערבים, כי
הוא לא הגיוני. בדרך שלו אין אפשרות
להגיע למשהו. זה עוד 1000 שנה מילחמה״.

• ענבר טביב, חייל משוחרר :״תראה
איך הוא זורה שינאה. לא צריך לתת לו
להופיע! בגלל אידיוט כזה אני עושה
מילואים. בגלל האנשים שלו, שמתיישבים
בחברון. מה הטעם בזה?״

• פז לוטם, מנחה־קבוצות ומקדם־
מכירות :״אדם מצחיק, אדם מצחיק. כבר חצי
שעה אני עומד פה ומשתולל מצחוק. תסתכל
עליו — הוא ממש בדיחה. מהאופן שהוא
מדבר אפשר או להיכנס ללחץ או לצחוק,
ואני בוחר לצחוק. זו הופעה טובה מאוד.״

• מוטי נחום, מאבטח :״חבל שזו י
מדינה דמוקרטית רק בשבילו ...הוא אידיוט
על כל הראש. צריך לצנזר את מה שהוא
אומר, ואם הוא חורג — לעצור אותו. מזל
שהוציאו אותו מהכנסת, כי אחרת היו לו היום
לפחות ארבעה־חמישה מנדטים. הוא דמגוג,
יודע לדבר, אבל משוגע.״

• היידי בדאון, תיירת מקנדה, לומדת
מישפטים שם :״זה ממש מפחיד שיש דור
שמקשיב לו, מוחאים לו כפיים, זה שבכלל
נותנים לו בימה. טוב מאוד שהעיפו אותו
מהכנסת. רעיונות של כאסח זה לא דמוקרטיה.
הוא מטורף״.

• דויד ג׳קסון, יהלומן :״על קרני
המיזבח נתלה הנבל. הוא משתמש במילים
ישרות בשביל לעקם את המצב. אם נלך אחרי
הקיצוניים, תהיה כאן לבנון. אפשר לחיות
כאן בדו־קיום עם הערבים ולעשות כאן
מדינה אחת, כמו בארצות־הברית.״

• מיכה להב, סטודנט למחשבים:
״כהנא צודק, כי אף פעם לא יהיה שלום עם
הערבים. צריך לעשות טראנספר. כהנא צריך
להיות ראש־הממשלה. לא, אני לא מפחד
ממדינה דתית, גם ככה יש חרדים בממשלה.״

סיפ 1ר
עמוס היה מתנחל. באחד הימים החליט שאינו יכול לסבול
עוד. הוא ראה כיצד מוכרת הממשלה התבוסתנית את ארץ־
ישראל. הוא מכר את הווילה שלו באריאל, יחד עם איכות־החיים,
וירד ללום־אנג׳לם.
אריאלה היתה שמאלנית. היא לא יכלה לסבול עוד. היא
ראתה כיצד משתלטים הפאשיסטים על המדינה, שאיבדה את
כל ערכי המוסר והצדק. היא מכרה את הדירה שלה בירושלים
וירדה ללוס־אגג׳לס.
בערב־כריסטמס חש עמוס בתשוקה עזה לאכול חומוס. הוא
הלך למיסעדה צבר, בשדרות־סאנסט.
באותו הערב חשה אריאלה בגעגועים לקבאב אמיתי. היא
הלכה למיסעדה צבר, בשדרות סאנסט.
עמוס הזמין את אריאלה לשבת ליד השולחן שלו. עמוס
ואריאלה שוחחו, דיברו על הארץ והתאהבו.
עמוס ואריאלה נישאו. נולדו להם שני ילדים, תום ושירלי.
פעם בשנתיים הם מבקרים בארץ.

מיסטר בלתי־הפץ־

גילה רזיו, העולם הזה

הכתבה של יגאל לוסין על מירון בנבנישתי בטלוויזיה
היתה מלאכת־מחשבת של חנטריש. בליל של קטעי־רעיונות,
מליצות נבובות והתחמקות מן האמת.
אני מחבב מאוד את מירון. כל אחד מחבב אותו. אולי
אי־אפשר שלא לחבב אותו. אולם החיבה אינה צריכה לטשטש
את העובדה שהאיש לא צדק מעולם בשום דבר. אף לא פעם
אחת. מאז ימי החולצה הכחולה ועד היום.
אולי זהו סוד הצלחתו. הוא כוכב־תיקשורת בינלאומי,
חביב התיקשורת הישראלית — וכתבה זו תוכיח. נראה שכדי
להגיע למעמד זה דרוש בישלת
מוחלט בכל התחזיות.
שום דבר אינו מצליח אצלנו
כמו הכישלון. ואוי לו לאדם
שצדק.
איך מגיעים לשיא כזה של
תחזיות כושלות? זה די פשוט:
צריכים להגיד בכל מצב את
אשר הקהל מוכן לשמוע. ומכיוון
שהקהל אינו רוצה לשמוע
לעולם תחזיות־אמת, שהן
בלתי־נעימות, מביאה מגמה זו
לרצף בלתי־פוסק של תחזיות
מתבדות.
תחילה היה מירון נביאו של
בנבני שתי
הדו־קיום. בירושלים הושג דו־קיום
מושלם. טרי קולק היה הסמל — אנדרטה זוהרת
העומדת על כן של שקר. הרי ירושלים לא אוחדה מעולם,
מעולם לא שרר בה דו־קיום. לא היה בה אלא כיבוש ברוטאלי,
שטרי קולק שימש לו כעלה־תאנה( .טדי מודה בכך בכתבה
לרגע קט, אך מייד חוזר בו וממשיך בדרך, כאילו לא קרה
כלום).
אחר־כך הגיע מירון לתיאוריה הנהדרת, המזוהה עם שמו
בכל העולם :״אי״ההפיכות״ .הכיבוש הוא בלתי־הפיך. המילה
באנגלית היא עוד הרבה יותר מצלצלת ומרשימה:
£118181£17¥ז \ .1811£אפשר לחיות ממילה כזאת.
זה היה נהדר. איש בעל תעודות, שמאלן מדופלם, מודיע כי
הסיפוח הפך עובדה בלתי״הפיכה. זה היה טוב לכל. הימין מצא
אישור מושלם לרעיונותיו מפי שמאלן. השמאל מצא אישור
מושלם לכך שאין לו עוד מה לעשות, שהוא יכול ללכת
לישון. האמריקאים, שלא יכלו להסכים רישמית לסיפוח, אך
רצו לתמוך בממשלת־הליכוד, מצאו את הצידוק מפי מירון.
כל קרן אמריקאית חשה לממן את מחקריו.
במשך שנים לא קיימתי שיחה אחת עם איש חשוב בעולם
— לא בארצות־הברית, לא בבריטניה, לא בגרמניה — שבה
,לא עלה שמו שמו של מירון בנבנישתי. אינני מגזים. אף לא
1שיחה אחת. הכל נאחזו בו. הוא עשה קאריירה. הצטברה אצלו
ערימה אדירה של שערי־עיתונים וכתבות״הלל בכל השפות.
ואז באה האינתיפאדה, שמירון לא חלם עליה, והבלתי־הפיך
התהפך בן־לילה. הבלתי״הפיכות טבעה באסון הגדול
ביותר מאז טביעת הטיטאדק. מירון וטדי היו שני הקורבנות
הראשונים של ההתקוממות. כל מה שאמרו במשך דור הפך
לבדיחה. בדיחה טראגית.
עכשיו יש למירון סוס חדש .״בלתי־הפיך״ הפך ל״בלתי־פתיר״
.די. אין פיתרון. כמו בבלפאסט. אין מה לעשות. אפשר
ללכת הביתה, לפרסם מחקרים ולהתלבט בצורה פוטוגונית
על הר־המצדה.
ושוב, זה נו חלכל. זה נו ח לימין. זה נו חלשמ אלני ם,

היכולים להיאנח ולשקוע בייאוש אופנתי חמים ונעים. אם אין
פיתרון, אין צורך לעשות כלום, להיאבק, להסתכן. אין
פיתרון.

20 >1

— —ווו

א הב ה

יתכן שמראיין טוב היה מכריח את מירון להתמודד עם
טעויותיו, להסביר, אולי להתוודות. אחרי הכל, יש גבול גם
לחנטריש. ואולי לא.

אנטי־שמים
מצחיקים
יש סיבות רבות שבגללן כדאי לחיות בישראל. אחת מהן
היא שכאן אפשר לצחוק מהאנטי־שמים.
הרעיון הזה עלה על דעתי עוד לפני קום המדינה, כאשר
חבר, ששירת בצבא הבריטי, סיפר לי את הסיפור הבא:
בקרון־רכבת באיטליה ישבו לבדם שני חיילים. אחד היה
בריטי. מולו ישב חייל החטיבה היהודית, שנשא על שרוולו
את סמל מגן־דויד. השניים היו שקועים בקריאת עיתונים, ולא
דיברו זה עם זה.
כעבור שעה הרים הבריטי לפתע את ראשו והפליט :״יהודי
מחורבן!״
הבחור מארץ־ישראל השיב בנחת :״אנגלי מזויין!״

אודי אבניי
ומן איש
שניהם שקעו שוב בעיתוניהם.
צחקתי אז ואמרתי: זהו. הציונות ניצחה.
בימים האחרונים אני צוחק כשאני קורא על האנטי־שמיות
בברית־המועצות.
למען האמת, תחילה חשבתי שאין זו אלא תעמולה ציונית.
אנטי־שמיות בברית־המועצות? אחרי 70 שנה של שילטון
סובייטי, שבו היוותה האנטי״שמיות עבירה פלילית, ואסור
היה אף להזכירה בעיתונים? מגוחך!
אבל עכשיו אני קורא שוב ושוב תיאורים מפי משקיפים
אובייקטיביים. סיפורים על פאמיאט, גוף אנטי־שמי קיצוני,
שקם עם כינון חופש־הביטוי בארץ־הסובייטים. סיפורים על
כל מיני תנועות ועיתונים רוסיים־לאומיים, המשמיצים את
הקומוניזם, המהללים את הכנסיה והמקללים את היהודים
הבוגדניים, שכפו את הבולשביזם הכופר על אמא־רוסיה.
השבוע קראתי סיפור של כתב אמריקאי, שריאיין מורה
בעיירה ליד לנינגראד. המורה התפרסמה מפני ששלחה
לעיתון מיכתב אנטי־שמי חריף, שבו העלתה על נס את
מיפעלו המבורך של סטאלין. לדבריה, היהודים ממציאים כל
מיני אגדות זדוניות על הפשעים שביצע סטאלין, כביכול.
בכל מקום — במיפלגה, בעיתונות, בטלוויזיה — רואים רק
פרצופים יהודיים. הגלאסנוסט והפרסטרויקה הם המצאות
יהודיות, שבאו להרוס את הישגיו של סטאלין הדגול.
אילו הייתי ברוסיה, לא הייתי צוחק. גם לא באמריקה. אבל
פה קשה לי להתאפק.

אך באותו הזמן עצמו נערך כנס בפולין. שליחי אצ״ל,
וביניהם אברהם (״יאיר״) שטרן, נסעו לשם. ז׳בוטינסקי היה
המנהיג הנערץ. אולם בכנס התגלו חילוקי־דיעות חריפים.
מנחם בגין, אז ״נציב בית״ר״ בפולין, העמיד את עצמו בראש
המורדים ונאם נאום חוצב־להבות. ז׳בוטינסקי התייחס אליו
בבוז תהומי, והישווה את נאומו לרעש של דלת חורקת, הסבה
על צירים חלודים. הוא גם יעץ לו לקפוץ לתוך נהר
הוויסטולה.
עם פרוץ מילחמת־העולם השנייה, קבע ז׳בוטינסקי כי
המילחמה באוייב הנאצי קודמת לכל משימה אחרת. הוא הורה
לאירגון הצבאי הלאומי בארץ להפסיק מייד את המאבק
בבריטים.
(עדות אישית: אנשי הפלוגה שלי באצ״ל גוייסו אז למילח־מה
בפק״פ, המיפלגה הקומד
ניסטית, שהתנגדה למאמץ ה־מילחמתי
עד לפלישה הנאצית
לברית־המועצות. אנשי אצ״ל
שיתפו פעולה עם השילטון
הבריטי, עקבו אחרי הקומוניסטים
היהודיים ומסרו אותם לידי
הבולשת, שעינתה אותם ואף
הרגה אחד מהם בעינויים).
על רקע זה פרץ הפילוג
הגדול של קיץ , 1940 ערב מותו
של ז׳בוטינסקי. יאיר הכריז
כי המילחמה בבריטים חשובה
מן המילחמה בנאצים, וכך
נולד הגוף שנקרא לימים לח״י.
ז׳בוטינסקי היה מנהיג דגול.
כיום קשה אף להעלות בדימיון את ההערצה העמוקה, שרחשו
לו חסידיו(ואני אז ביניהם) .ובכל זאת, ברגע שהתחיל האירגון
הצבאי הלאומי לפעול, השתנו יחסי־הכוחות הנפשיים והמעשיים.
אנשי האירגון סיכנו את חייהם. ראשי האירגון —
וביניהם גם דויד רזיאל — חשו שהם עומדים במאבק הממשי,
בעוד שז׳בוטינסקי ואנשיו היו רחוקים משדה־הקרב.
תהליך זה נמשך אחרי מותו של ז׳בוטינסקי. אנשי אצ״ל,
ובראשם מנחם בגין, התייחסו בבוז גובר והולך להנהגה הרוויזיוניסטית
בעולם ובארץ. כשקמה המדינה, התחרתה
תנועת־החרות, מיסודם של יוצאי־אצ״ל בהנהגת בגין, עם
רשימת המיפלגה הרוויזיוניסטית בבחירות והיכתה אותה שוק
על ירך. הרוויזיוניסטים, בהנהגת אליעזר שוסטק, נעלמו מן
המפה.
תהליך דומה, בקנה־מידה יותר גדול, התרחש בתנועה הציונית
הרישמית. הכוחות המקומיים, ובראשם דויר בן־גוריון
וחבריו, שחלשו על המוסדות בארץ — אירגון״ההגנה, ההסתדרות,
ההתיישבות העובדת — כבשו בהדרגה את עמדות־המפתח
בתוך ההסתדרות הציונית. יחסי־הכוחות בתוך התנועה
הציונית השתנו. זה חיזק את התנועה.
אין ספק שזה קורה עכשיו בציבור הפלסטיני. ככל שראשי
האינתיפאדה צוברים תאוצה, ביטחון־עצמי, קורבנות והישגים,
כך תגבר השפעתם בתוך אש״ף ואירגוניו השונים. וכמו
שהיה אצלנו, בשעתו, הם יהיו קשוחים יותר, תקיפים יותר
מאשר המנהיגים הוותיקים.
לא תקום שום הנהגה אלטרנטיבית. אך ההנהגה הקיימת
תהיה חזקה יותר.
יאיר היה קיצוני מרזיאל, ורזיאל היה קיצוני מז׳בוטינסקי.
יצחק שדה היה קיצוני מבן־גוריון, ובן־גוריון היה קיצוני
מחיים וייצמן. כדאי לזכור.

בפנים ובחוץ

ערחת אמא

יש לי שיטה פשוטה להבנת המתרחש באינתיפאדה. כשאני
נתקל בתופעה חדשה, אני משווה אותה לתופעה דומה שהיתה
אצלנו, בימי המאבק.
מובן שאין דימיון בין שני המצבים, כשם שאין דימיון בין
שני העמים ובין שתי התקופות. צריכים להיזהר מפני
אנאלוגיות.
אבל חרף כל ההבדלים, ההשוואה מאלפת תמיד.
למשל: מה קורה כיום בין הנהגת אש״ף ובין מיפקדת
האינתיפאדה? (או, בלשונו המיוחדת של יצחק רבץ, בין
־אש״ף־תוניס״ ו״אש׳׳ף־שטחים״?)
אני מכניס את זה למחשב שבראשי, עושה טררררררררר,
ולנגד עיניי עולה התמונה המקבילה.
מה קרה בין הנהגת המיפלגה הרוויזיוניסטית בחו״ל ובין
מיפקדת האירגון הצבאי הלאומי בארץ?
כאשר התגייסתי לאצ״ל, בעודי נער, אמרו לי בסודי־סורות
שהמפקד העליון של האירגון הוא זאב ז׳בוטינסקי. המפקדים
המקומיים (לא ידעתי את שמותיהם) סרים למרותו. ז׳בו־טינסקי
קובע את הכל.

נסעתי פעם בקאהיר במונית, בחברת כמה ישראלים.
אחת מהם, עיתונאית, דיברה בשטף על משהו, ותוך כדי כך
הפליטה את המילים״כוס אומכ!״
ראיתי שהנהג המצרי קפא כולו במושבו. כמעט והיתה
תאונה.
הבנתי אז ששתי מילים אלה, שאנחנו רגילים לזרוק אותן
סביבנו כקללה תמימה, כמו ״לעזאזל״ או ״קיבינמאט״ ,יש להן
משמעות לגמרי אחרת באוזני ערבי, המבין את פירושן.
לערבים, ובמיוחד למצרים, יש חוש־כבוד מישפחתי מפותח,
והערות הנוגעות לערוות־אמם מעליבות אותם עד למעמקי־הנפש.
זה יכול לגרום לרצח.
אני נזכר באותה סצינה כאשר אני שומע על עוד תקרית
במיפרץ אילת. ישראלים מדברים עם מצרים, מספינה אל
ספינה, ופתאום מגיבים המצרים בצורה הכי לא סבירה. כשיש
להם נשק, הם יורים. כשאין להם נשק, הם מתנכלים בצורה
אחרת.
בכל פעם אני שואל את עצמי: אולי אחד הישראלים
הפליט, שלא בכוונה, את שתי המילים התמימות האלה?

לי לו ת +

לי ל ה

חינם*

ב סונ סטהיםהמלח + $43 ,מע״מ באמצע השבוע
במלון שרה־טבריה + $19.5 ,מע״מ באמצע ובסוף השבוע

לי לו ת +

לי ל ה

חינם*

ב סונ סטה ירושלים + $33 ,מע״מ באמצע ובסוף השבוע

ילד עד גיל 18 חינם בחדר הורים על בסיס לינה וארוחת בוקר
המחירים על בסיס לינה וארוחת בוקר לאדם בחדר זוגי( .תוספת ליחידבחדר).
*לילה חינם על בסיס הארוח. המבצע בתוקף עד .28.9.89

להזמנות: דיזנגוף 98ת״א סל9 .־244176־03
סונסטה ים המלח טל 84614/626 057 סונסטה ירושלים טל 528221 .־.02
ואצל סוכן הנסיעות שלך.

ג ל דו מי ר

8רשת מלונות סונסטה

המזריק טען ששילם ל ה 50אלף דו ל ר. מסתבר של א שילם ל ה מאומה
ץ ה היה התיק שהכי הכביד עלי. היום
בשום אופן לא הייתי מקבלת אותר,
אמרה עורכת־הדין נירה לידסקי להשלם הזה
על מישפטו הראשון של משה לוי ,״מזריק
הנפט׳׳ ,שבו שימשה הסניגורית שלו. באותו
מישפט נאשם לוי בהריגתה של אשתו אילנה
על־ידי הזרקת נפט לגופה, וגרימת שיתוק
לסוזאן אמויאל, שהיתה המטפלת של בנותיו.
כאשר התגלתה הפרשה, בזמנו, הזדעזעה
המדינה מהאכזריות שבה ביצע הנאשם את
מעשיו, ומההבדל העצום שבין דמותו השלווה
והעדינה של לוי לבין מעשיו. מכיוון שהוא
הודה אז באשמה, היה מישפטו קצר מאוד.
התובע, עוו־ר־הדיו המנוח עוזי שרטר, הזמין
כעדה ראשונה את סוזאן המשותקת. בני־מישפחתה,
שישבו באולם, פנו בהפסקה לסני־גורית
לידסקי במילים בוטות, ושאלו אותה
כיצד היא יכולה להגן על ״מיפלצת״.
״רציתי להתפטר זמן קצר אחרי תחילת
המישפט, אבל כבר הייתי בפנים. זה הכביד
עלי מאוד מבחינה נפשית, בעיקר בני־המיש־פחה
של הקורבנות, שישבו באולם ושפנו אלי
בהפסקות. חשבתי אז שלוי לוקה בנפשו,
למרות חוות־הדעת של הרופאים, וזה נתן לי
כוח עמידה במישפט״.
מי שחשב שתאוות־הבצע השתלטה על
הסניגורית הנודעת, והיא שגרמה לה לקבל
את התיק יוצא־הדופן והקשה הזה, יתבדה.
״לא קיבלתי פרוטה עבור התיק״ ,סיפרה.
למרות שלוי טען בזמנו כי שילם לסניגוריה
50 אלף דולר, מסתבר שהוא לא שילם מאומה.
.הוא
סיפר שאין לו כסף ושיש לו הרבה
חובות. הוא רצה לשלם לי על־ידי מכירת

הדירה שלו ושל אשתו המנוחה, אילנה. אבל
אחרי שהורשע בהריגתה של אילנה, שוב לא
יכול היה לרשת אותה, ודירה זו היתה הרכוש
היחידי של הבנות המיסכנות, ולא היה לי לב
למכור אותה כדי לקבל שכר־טירחה. רק שר־טר,
התובע, ידע על כד, ולכן הוא צילם עבורי
את החומר המישפטי על חשבון המדינה, כדי
שלפחות לא תהיינה לי הוצאות מכיסי״.

ף מהלך מישפטו שלח אז לוי לסניגר
^ רית שלו מיכתבי־ אהבה, וטילפן אליה
מהכלא. אולם אחרי שנגזרו עליו 46 שנות־מאסר,
ניתק את הקשר איתה. לעירעור כבר
הופיע עבורו סניגור אחר.

פרקליטה לידסקי
מיכתבי־אהבה לסתזרית

עוונת־הוין ניוה רידסק׳ ,שייצגה
את מזויק־הנבט״ במישבטו הראשון.
מייצגת ביום דווקא את קורבנו
אילנה אלון

כיום, במישפטו השני, שבו הוא נאשם
בהזרקת חומרים מסוכנים לגופו של דרור
לוי, אסיר־עולט שהיה כלוא איתו באותו תא,
הוא מיוצג על־ידי עורך־הדין משה מירוז.
עורך״הדץ מירוז נזכר היום כי בעת מיש־פטו
הקודם של ״מזריק הנפט״ חשב לעצמו
שהוא לא היה מסוגל להגן עליו. מה השתנה
מאז? ״אולי מפני ששם היו תוצאות של מוות
ונכות, וזה השפיע. או אולי החידוש שבמעשים,
שאז כל־כר הסליד, היום שוב אינו נראה
כל-כן־ נורא.
״שמעתי השבוע מנירה לידסקי שהיא לא
קיבלה שכר־טירחה עבור המישפט הקודם,
אבל אני לא עובד לשם־שמיים״ ,אמר עורן־־
הדין מירח, המתלבט בינתיים אס יופיע גם
במישפט עצמו או רק בעניין המעצר עד תום
ההליכים.
באופן מפתיע מייצגת נירה לידסקי היום

נאשם משד! לוי(משמאל)
סיכתבי־אהבה לכלה

את דרור לוי, הקורבן. אמו וחברתו של דרור
פנו אליה מבלי שידעו כי היא שייצגה את
״מזריק־הנפט״ במישפטו הראשון. כאשר
גילתה להם זאת המשיכו השתיים ללחוץ על
עורכת־הדין לידסקי לקבל את ייצוגו של
דרור.
היכרותו של דרור עם עורכת־הדין הנודעת
היא רבת־ימים. ב־ 1980 נאשם דרור לוי,
יחד עם שני שותפים, ברצח זקנה ברחוב בזל
בתל־אביב. הוא היה אז צעיר ללא עבר פלילי,
והורשע יחד עם שני חבריו ברצח. הוא
נידון למאסר־עולם. נירה לידסקי ייצגה באותו
מישפט את אחד הנאשמים האחרים.
כיום נקצב כבר עונשו של דרור לוי על־ידי
נשיא־המדינה, והועמד על 22 שנה. הוא
עומד לסיים את ריצוי עונשו בעוד שש וחצי
שנים.
אחרי מות אביו, הועבר דרור לוי מכלא
באר־שבע, שם היה כלוא, לכלא איילון, כדי
שאמו האלמנה וחברתו, תוכלנה לבקרו ללא
קשיים מיוחדים.
בכלא איילון הכיר את משה לוי, ובין
השניים נקשרו קשרי ידידות אמיצים. הם
קראו זה לזה ״אבי״ ו״בני״ ,ועברו להתגורר
בתא אחד. גם אחרי שהחלו מורסות נוראות
פורחות בגופו של האסיר הצעיר, הוא לא
חשד לרגע בשכנו לתא, ידידו ואיש־סודו. גם
הסוהרים, שידעו היטב את עברו של משה לוי
ואת כינויו ״מזריק־הנפט״ ,לא חשדו במעשיו.
הטיפול המסור ויחס האהבה שהרעיף על
ידידו הצעיר מחקו כל חשד בו.
הנהלת הכלא איפשרה ל״מזריק הנפט״
להסתובב חופשי במיפעל לצילומים, שבו היו
חומרים כטרפנטין, שבהם יכול היה להשתמש

להזרקה, וגם לנקות את המירפאה, אחרי
שעות העבודה, שם יכול היה להשיג מזרקים.

ך* שע שנים שעברו על דרור לוי בכלא,
איפשרו לו להתקדם וללמוד. הוא
השלים בהצלחה ניכרת 11 כיתות, וציוניו היו
כולם מעל ל״ .90 היתה לו חברה שהכיר
כאשר כבר היה במאסר, צעירה משכילה. בכל
זאת הצליח משה לוי להשפיע עליו גם מכיוון
זה. הוא המציא עבורו כלה דימיונית, כתב
בשמה מיכתבי־אהבה לוהטים לדרור, והבטיח
בשמה הבטחות גדולות. אלא שבכל פעם
שהכלה היתה אמורה לבוא לכלא, כדי לבקר
את דרור, צץ תירוץ חדש להסברת אי־הופע־תה.
״מזריק־הנפט״
עשה כל מאמץ כדי להתחבב
על קורבנו. הוא הבטיח כספים לאמו של
דרור, וכאשר היתה האם בחו״ל, בביקור אצל
בני־מישפחה, הצליח ״מזריק־הנפט״ לטלפן
אליה מהכלא, בהשתמשו במכשיר־הטלפון
של המירפאה.
כרגע מטפלת עורכת־הדין לידסקי בהעברתו
של דרור מכלא א״ל1ן הקשה לכלא
מעשיה ,1שהוא קל יותר. מצבו הגופני אינו
טוב, והוא סובל עדיין מתוצאות הניתוחים
שעבר. הוא זקוק לטיפול רפואי ולבדיקות
תקופתיות. עוד מטפלת לידסקי בבקשת־חנינה,
שתוגש בקרוב לנשיא־המדינה. הבקשה
תתבסס בוודאי על הסבל הנורא שסבל
האסיר כאשר גופו התכסה כמורסות והוא היה
במצב נואש. לאמו מסרו בבית־החולים שאין
תיקווה לחייו. אולם הוא הצליח להתאושש
וחזר לאיתנו. האסיר יבקש מנשיא־המדינה
להתחשב בעונש המיוחד שקיבל, שאינו קיים
בספר־החוקים של המדינה.

מה הם אומרים ..מה הן אומרות...מה הם אומרים...הה הן אומרות
שרית עוזיאלי

איר ר בי ב:

אהרון הראל:

״ הנבנו עם ש ר ״בארץ יש התעניינות
אריסים ומנהלים!״ מוגזמת בחדשות!״ בארץ צנזורה מרצון!״

6000 מתוך 100 אלף פועלי״בניין בארץ הם יהודים.
או, במילים אחרות, רק 654 הם יהודים. שלמה דהן,
מזכיר הסתדרות פועלי־הבניין, מסר את הנתונים
האלו בכנסת. הוא תקף בוועדת הכנסת את מדיניות
מישרד־השיכון. ליאיר רביב, העוסק זה שנים רבות
בתחום הבנייה בארץ, יש מה לומר על״כך:
אני לא מופתע מהנתונים, מכיוון שציפיתי להידרדרות
זו מאז פרישתו של יצחק בן־אהרון מההסתדרות. הוא הקפיד
על־כך שאין להעסיק עובדים במחיר זול, ולאחריו החל
התהליך של העסקת עובדים ערביים במחיר זול מאוד. ההסתדרות
דאגה שאותם פועלי־בניין ערביים יקבלו תנאים
סוציאליים. בכך היא מיסדה את קליטתם המואצת והגדולה
של פועלים זולים, שהיו ערבים. היהודים נעלמו מן התמונה
בגלל רמת־השכר. האם במדינה שלנו בנאי יוכל לפרנס את
מישפתתו בצורה סבירה? פועל מתחיל בבניין מרוויח 650

בנייה
• תדמית הפנאי כישראל ירודה?
התרמית ירודה מאוד בגלל רמת־השכר. נוסף על כך אין
קריטריונים או מיבדקים כתנאי לקבלה לעבודה כבנאי.
בדרך־כלל, כל אדם יכול להתקבל לעבודה בבניין.
קשה למצוא היום פועל יהודי המדבר בגאווה מיקצועית.
עד שנות ה־ 70 כמעט כל בנאי היה גאה במיקצועו, וראה בה
חלק מבניית המולדת. לצערי הפכנו להיות עם של מנהלים
ואריסים.

• איך אתה מרגיש כמצב זה?
זה די כואב לי, כי אני מרגיש שזה סימן מובהק לחברה
לא־יוצרת. ככל שמיספר היהודים שיעסקו ביצירה יקטן, כך
החברה שבה אנו חיים תתנוון יותר ויותר.

• אילו בנך היה מחליט להיות בנאי, כיצד
היית מגיב?
כל עיסוק שאדם בוחר בו מקובל עליי, בתנאי שתהיה
זאת פרנסה הנעשית בדרך הישר, ולא בגניבה. אני גם אספר
באופן גלוי לכל דורש שבני הוא בנאי עודד רכטסן)

בתוכנית־הסלוויזיה ״רואים עולם״ ראינו איזה
מאמצים אדירים והון-עתק מושקעים בארצות-הב-
רית בדי למשוך את צופי־הטלוויזיה האמריקאיים
לצפות במהדורות״החדשות. ומצד שני, ההרגשה היא
כאילו אצלנו העם מחובר באינפוזיה לחדשות. פניתי
אל יו״ר הוועד המנהל של רשות-השידור, אהרון הר אל,
ושאלתי אותו אם הנחה זאת היא נכונה ואם יש
מיספרים על אחוזי־צפייה והאזנה לחדשות.
אכן, אחוזי הצפייה וההאזנה לחדשות גבוהים ביותר4 .־98
מאזרחי־המדינה צופים בנובס. ואם עושים סקר של ערב
אחד מסויים מגיעים לצפייה של .7291,גם מהרורת״החרשות
המשודרת בחצות זכתה ב** 59 צפייה.

• מ ה עם ״רואים עולם״ ,העוסק ידתר בחד•
שדת־הוץ?
* 90 אחוזי־צפייה. בגלל התגובות המצויינות לרואים
שידור שלם, התחילו לחשוב ברשות-השידור על פיצול מהדורת
ם ב 0לשני חלקים, כדי לא לשים פוקוס גדול כזה על המהדורה
של שעה ,9אבל טרם הגענו לכל החלטה בעניין.

• האם יש ירידות ועליות באחוזי הצפייה
בתקופות מסויימות? אם פתאום יש רגיעה במצב,
האם יורדת הצפייה?
כמעט ולא. אני לא חושב שזה קשור למצב. זה קשור
לאופי המיוחד, שרוצה לדעת הכל ולהיות מעורב.

• מה עם האזנה לחדשות ברדיו?
גם שם ההאזנה היא מכסימלית. היתה תקופה שרצו
לשדר חדשות פעם בשעתיים, במקום פעם בשעה, וקמה
צעקה גדולה. השאירו כמובן את החדשות בכל שעה, בנד־צה״ל
יש מיבזקי-חדשות כל חצי שעד

בלומר, הבעיות של אמריקה בעניין זה לא
נוגעות לנו?
להיפך. כאן יש התעניינות ממש מוגזמת של הציבור
(דניאלה שמי)
בחדשות.

ן לפי החלשת שר״הפנים, אריה דרעי, מבושלת, החל
בחודש זה, צנזורה על מחזות.
שאלתי את אמיר אוריין, מבקר״תיאשרון ומנהל
אמגותי של תיאשרון ״החדר״ ,אם יש איזשהו מילכוד
בהחלשה.
באופן רישמי אני שמח שביטלו את הצנזורה על מחזות.
באופן פרטי אני די חושש, מפני שעיקרון הצנזורה, כדרך
מחשבה, תקוע עמוק בהווי־החיים שלנו. העובדה שהוא
בוטל היא חשובה, אבל חשוב יותר מכך הוא החינוך לחופש־הדיבור.

מה השפעות הביטול לטווח ארוך?
לטווח ארוך יש לזה השפעה מבריאה. אבל החינוך הוא
לא רק החינוך של הקהל, אלא גם של המוסדות, מפני
שצנזורה קיימת גם במוסדות־התיקשורת, גם בתיאטראות
הציבוריים וגם בתיאטראות אחרים, וזוהי צנזורה מרצון.

• אתה, בעצם, טוטו שהצנזורה קיימת כבר
בתיאטראות עצמם, ללא כל קשר להוי.,
הצנזורה מתחילה בתיאטרון. השיקולים שלה הם שיקולים
מיסחריים. כלומר, יש היזון חוזר בין פחדי הקהל ופחדים
של המוסדות.

• נשמעה טענה שמחזות כמו ״סינדרום ירושלים״
לא היו מצליחים, אלמלא הרעש שנוצר
צנזורה בעיקבות התערבות הצנזורה. יש בטענה הזאת
הגיון?
שטויות. הם נכשלו בגלל הצנזורה. בגלל המערכת של
היזון חוזר של חרדות. כושו״היצירה של היוצר לא בא לידי
ביטוי. גורמים ריאקציוניים בקהל נעמדים על הרגליים האחוריות,
ונוצר מעגל סגור של רשע הולך וגדל.

• יש לזה השלכות על דברים שאתה עושה?
אני באופן מובהק נמצא מחוץ למערכת הרגילה של התיאטרון.
התיאטרון שלנו מוגדר כמקום פרטי. הוא תיאטרון־
מעבדה, והצנזורה, שניסתה פעם לסגור אותנו, הגיעה למסקנה
שמבחינה חוקית היא לא יכולה לעשות את זה. אנחנו
גם הצהרנו שאנחנו מנתקים מגע עם הצנזורה, והכל בדרך
חוקית.

• בי טו ל החוק יאפשר ביטוי חופשי יותר,
לדעתך?
זה לא תלוי בחוק, זה תלוי באווירה הציבורית ובאומץ־
הלב של היוצר. באווירה הכללית של חרדה ותוקפנות אני
(אורית זחבבל)
חושש שכולם יהיו זהירים מאוד.

נז גתג גו

שם הסרט החדש כשם הספר
שעליו הוא מבוסס. פטר וירטל,
הסופר, ליווה בנעוריו את ג׳ון יוסטון
והסרטת החלבה האפריקאית
שלו. הספר מתאר את האירועים
המרגשים והתקריות החריגות שליוו
את ההכנות. ההסרטה ותוצאות
הלוואי של צילומי הסרט הקלאסי
באפריקה.
סוטים בעיקבות המיתוס האמריקאי

קרינט איסטחד בוחן
מחדש את אישיותו
שד ג ון יוסטון,
מענקי הבימאים
האמריקאיים

קלינט איסטווד יצא למיבצע
מרתק ומקורי — הוא נמצא ב־זימבאבווה
עם צוות ענק, המונה
לא רק שחקנים אלא גם חוקרי־טבע
ואנתרופולוגים — והכל כדי לצלם
את צ״ד לבן, לב שחור.

מה שמשך את איסטווד הוא
בעיקר הפיל האפריקאי, המצטיין
לא רק במימדיו האדירים, כי אס גם
באופיו המלכותי. אבל במקביל לפיל,
מעמיד איסטווד במיבחן מחורש
את דמותו של הבימאי המלכותי,
ג׳ון יוסטון, המכונה בסרט
ג׳ון וילסון, כדי למנוע תביעות
אפשריות. יותר משהוא מתעניין
בהסרטה בעצמה, לכוד וילסון באובססיה
של לכידת הפיל הלוחם.
הסרט נסוב, אמנם, על המאבק
והעימות שבין האדם הכאריזמתי,
הצייד התוקפן והקולנוען האג
רסיבי
לבין החיה המלכותית והעצמאית
ביותר עלי אדמות.
לשם כך מסתייע קלינט איסט־ווד,
המביים ומשחק את התפקיד
הראשי, בצלם טרבור סיימון, המומחה
לצילומי־טבע ובמעצב ג׳ון
גרייסמרק, מי שעיצב את גורילות
בערפל. ג׳ף פאהי מגלם את הסופר
פטר וירטל וג׳ורג׳ דזונזה מגלם
מפיק בן־דמותו של מרק שפיגל,
המפיק הנודע. מאריסה ברנסון
מגלמת את דמותה של השחקנית
קיי גיבסון.
את הסרט מפיקה החברה של
איסטווד מאלפסו, בעזרת שיל־טונות
זימבאווה ורשות שמורות
הטבע באיזור.
תדויו חובה לראות:
תל־אביב: מלון טרמיעס,
מיכתב חאשה אלסננית, בגלל וד

יקק א ת
ה אצ ב עו ת
הלז א כו פין (פריז, תל-
אביב, ארצות־הברית) -
תאונת-עבודה של הולי ווד
שנועדה לבעלי חוש־הומור פרוע ובעלי ראש
פתוח. בל מ* שסבור כי סרט ונייד התחלה,
אמצע וסוף, בסדר הזה, שחובה לפתח דמויות
ולהסביר אותם, ושהמשכיות היא אם בל חכמה,
שידיר רגליו מן הסרס הזח.
במקור, זאת היתה הצגה שזכתה להצלחה
רבה בברודווי, משהו בנוסח תוכניות־הבידור
של תחילת המאה. הסרס אמנם נשען על בסיס,
אבל יוצא להפלגות פרועות ומסורפות לחלוסין
בבל הביתנים. שני הכוכבים, אולה אולסן וצ׳יק
ג׳ונסון, עורכים כניסה חגיגית לסרס, כשהם
יורדים ממוניות באמצע הגיהינום ומעירים שזו
הפעם הראשונה שנהג המונית אכן נסע למקום
שאמרו לו לנסוע.
מן הולתחלה הזאת כל מול שיכול לקרות אבן
קורה. הגיהינום, מסתבר, אינו אלא סצינה
מתוך סרס, והבימאי של הסרט, שאינו מרוצה

קלינט איפטווד מביים ומ שחר! בזימבאבווה
הארי הסווהס הופך לדק יזסטון

אולסן, גיונסון וריי -חוש הומור פרוע
מן הביצוע, מפסיק את הצילומים באמצע, כדי
להטיף מוסר לכוכבים הסרבנים. הוא מסביר
להם את חשיבות העלילה, דורש להכניס עלילה
בזאת גם בסרט, מראה להם תמונה של התפאורה
שבה תתרחש העלילה, ושני הגיבורים כבר
נמצאים בתוך העלילה המתוכננת, משתוללים
ועושים בה כטוב בעיניהם.
מי שמתמצא קצת בחולדות הקולנוע ויבול
לעקוב אחרי כל הקריצות ילקק את האצבעות.

פופא*
גמ>עוטרה

גיבסון וגלובר -מחסלים בעליצות
מדינה אחד המוכן להפליל את הנבל. זהו רו-
אה״חשבון שהלבין את הכספים השחורים ש
נגבו ממכירת הסמים, אבל שכח להעביר את
התמורה בזמן, ובדי להציל את עורו הוא מובן
עתה לספר את כל האמת. ריגס ומורתאו צרי
כים לשמור על שלמותו הגופנית עד יום המיש־פט
המיוחל. אבל כאשר מל גיבסון ודני גלובד
מככבים בסרט, אין צורן במישפט. בין כה וכה
הם מחסלים ללא עכבות את כל מי שצריך.

מנצג נם בירושלים) — כל יצורי
הוליווד המצויירים הוחרדו משלוותם
כדי לשרת את המותחן המדגים
את החלום האמריקאי הקולנועי
בשלמותו. אין חיץ בין אמת
לדימיון ויצור מצוייר אינו ממשי
פחות מיצור חי. בוב הוסקינס אדיר
בהתחשב בעובדה שהצטלם בריא־

סירט קו לנו עבט לוויזי ה
* * אור בכיכר (יום שישי 11 ,ב אוגוס ט - )22:30 ,אם
ובת אמריקאיות, אוליביה דה־הווילנד ואיווט מימיה, מסיי רות
בצפון״איטליה. האם מגסה להשיא את בתה היפהפיה,
הסובלת מפיגור שיכלי, לאציל איטלקי. מלודרמה לנשים
אוהבות ולכל מי שאוהב א ת פירנצה וסביבותיה. הנופים
מרהיבים.
** החוסכות העליזות (עם רביעי 16 ,באוגוסט,
- )22:05 שתי נשים צעירות ושובבות מאלצות נהג תמים
לקחת אותן טרמפ מחוף אל חוף. סאלי קלרמן ומקנזי
פיליפס, כנגד אלן ארקין, הנהג התמים. קומדיית קיץ בלתי״
מחייבת.

תל־אגיב:
***.י מלח טרמינום

תמימת דיפלומטית
(רב־חן, תל־אביב, אר־צות־הברית)
-נא לא לק חת
את ה סו ס הזה ברצינות. העובדה שמופיעים
בו שחקנים בשר ודם אינה אומרת בשום
פנים ואופן שיש הבדל כלשהו בין העלילה כאן
לבין סי ס של פופאי. אולי בכל זאת יש הבדל
אחד: כאן לא אוכלים תרד.
ריגס השוטר המטורף ומורתאו השוסר האחראי,
צמד־החמד משליחות קטלנית, רוכבים
שוב. הפעם הם עושים לדרוס-אפריקה מה שכל
מדינאי״המערב לא הצליחו לעשות: הם משגי-
אים אותה על ההמונים. הנבל שבו נלחמים
השניים הוא דיפלומט של פרטוריה, המסתתר
מאחורי חסימת הדרכון שלו, כדי למכור סמים
קשים באמריקה. הנבל הזה( ,ג׳וס אקלנד)
מעסיק צבא שלם של ביריונים לבנים, כי טהרת
הגזע תשובה לו. וכולם כאחד סדיסטים חסרי
מצפון ומוסר.
זה כמעט בל הסרט. אסור רק לשכוח עד־

מילוזמה ההיא, ם׳ הפרל את חדד
רביטד אשה אחרת. קפה בודד.
זמנים מודרנ״ם. חלף עם החח.
פאדרה פאדחנה. ואז. נטרח קר אה.
חיפה:
אשה אחרח. זמנים מר
רחיים.
ירושלים: אשה אחרת. ם׳
הפליל את חדר רבים? אשה תחת
השפעה.

מ י הפליל את רד
ג׳ו* רביט? (חן. ארצנת־הברית,

(סינמטק, ארצנת־הברית) — סרט
חובה. תעודה מרתקת של ארבע
וחצי שעות, הסוקרת לא רק את
מישפט בארבי קלאוס, אלא גם את
כל מה שאיפשר קיום תופעה כמו
בארבי בעבר ומאיים לאפשר תופעה
כזאת שוב בעתיד. מבריק, מריר
וסרקסטי. בימאי: מארסל אופולס.

מיבתב מאשה

אלמונית (תכלת, ארצזת־הב־רית)
— סרט שחור־לבן של מאכס
אופולם, משנת , 1938 שיכול להביס
בקלות את הסרטים שנעשו 50
שנה אחריו. סיפור אהבה טוטאלי
על נערה שהתאהבה כפסנתרן פוחח,
ולמרות שבילתה עימו לילה
אחד של אהבה, וילדה את ילדו
בכוחות עצמה, שמרה לו אמונים
במסירות והקריבה את חייה למענו.
לואי ז׳ורדן וג׳ון פונטיין נהנים
משרביטו הקסום של אופולס.

לוגים עם ־מסר כחול״ ,בוב זמקיס
נהנה מגיבוי מלא של סטיבן
שפילברג וממיקצוענות עילאית
של צוות מאיירים מופלא, שזכאי
גם זכאי לאנסקר שקיבל.

חלף עם הרוח
(אזרל־ .ארצנח־הברית) — אם
במיקרה לא ראיתם — זה סרט חד
בת לא חשוב מה איכותו האבסולוטית
של המוצר, הסיפור על בת
הדרום העצמאית והעקשנית ואהבותיה
הגדולות מן החיים ועל
מילחמת הצפון נגד הדרום ברקע,
הם אבן־דרך בתולדות הקולנוע.
ואיפה תמצאו עוד מישהו שידמה
לויויאן לי ולקלארק גייבל?
נערת קריאה (צפון.
צרפת) — סרס בתוך סרט על ספר
בתוך ספר. הרפתקותיה של אשה
צעירת שמיקצועה בחיים הוא לקרוא
בקול רם לפני לקוחותיה. תרגיל
משעשע ומבריק לאינטלקטו־העולם
הזה 2710

אל תחביא אח הדולארים שלך בג ר ב. ואם כן— אל תרא אותם למאהב שלך
^ תביעה שהגיש עורך־הדין שמואל
( 1סעדיה, בשמם של מלכה ואביגדור
פורת, היתה יוצאת־דופן במיוחד. בני־הזוג,
מהנדס ועקרת״בית, תבעו מצבי דומב, מנהל־מחלקה
בבורסת־היהלומים, להחזיר להם
סכום של 41 אלף ש״ח, מכיוון שנמצא דובר
שקר בפוליגראף.
אם התביעה היא יוצאת־דופן, הרקע שלה
מפתיע עוד יותר .״כבר בילדותי היכרתי את
צביקה דומב, שהוא קרוב־מישפחה רחוק
שלי,׳׳ אמרה מלכה פורת, בתצהיר שהגישה
לתמיכת תביעתה .״דמותו זכורה לי כבר
מגיל .14 הוא היה בא למישפחה שלי כשגרתי
בנהריה והוא היה בצבא. הערכתי, חיבבתי
אותו והאמנתי בו.״
במשך השנים התחתנה מלכה עם אביגדור
וילדה לו חמישה ילדים, עברה לגור בווילה
בצהלה והמשיכה להיפגש עם ידיד־הנעורים.
״בתאריך 23.7.85 נסע בעלי לחו״ל. צביקה
דומב היה אצלי, והלכנו לבית־קפה. חזרנו
לביתי בצהלה מאוחר בערב, כשהילדים כבר
ישנו.
.הראיתי לצביקה היכן מונח הכסף...
לערימת בגרים צבאיים של בעלי,
רן. הוצאתי מן המדף את גרב־הצמר, שבו
היה הכסף 15 ,מיליון שקל ישן ו־3.500
דולר״.
מלכה הסבירה לדומב עד כמה היא בוטחת
בו כשהיא מגלה לו את מקום הימצאו של
אוצר־המישפחה, והיא גם שאלה אותו לדעתו,
אם מקום־המיסתור מוצלח, או שמא להעביר
את הכסף למקום אחר .״אחר־כך ירדנו לקומה
התחתונה, והוא נתן לי כל מיני רעיונות היכן
להסתיר את הכסף, ואמר שמקום־המיסתור
שלי לא טוב, כי גנבים יחפשו ישר בארונות

של חדר־השינה.״

הגרב

נעלמה

^ רבעה ימים אחר־כך, מכיוון שהבעל
טרם חזר מחו״ל, בא צביקה שנית לבקר
את מלכה בביתה .״הייתי עסוקה אז מאוד עם
הילדים, בעיקר עם הבן הקטן, שהיה בן
שמונה חודשים. צביקה דומב התנהג חופשי
בבית, ולא שמתי לב היכן הוא. הוא היה בערך
חצי שעה, זמן קצר יחסית לשהייתו תמיד
בביתי. הוא המציא תירוץ שהוא חייב לרוץ
מאחר שסיפר לאשתו שיגיע היום מוקדם.״
מלכה בטוחה כי באותה חצי שעה הספיק
רומב לעלות לחדר־השינה, לשלוף את גרב־הצמר
ולגנוב את הכסף .״הוא ידע את מקומו
של הכסף מפני שאני, ברוב תמימותי, ומפני
שבטחתי בו, גיליתי לו את מקומה של הגרב״.
מלכה לא גילתה את חיסרון הכסף עד
שחזר בעלה מחו״ל .״בין הפעם האחרונה
שהיה אצלי ובין הזמן שבעלי חזר מחו״ל,
צביקה לא בא לבקרני, ואפילו נעלבתי שלא
איכפת לו ממני.״
מישפחת פורת נוהגת לנעול במפתח את
דלת חדר־השינה כשהוא אינו בשימוש, גם
כאשר הבייבי״סיטר נמצאת ברירה. יומיים
אחרי שהבעל חזר ארצה, הציץ לבדוק את
הכסף, ולא מצא אותו .״שמעתי את בעלי
צועק מחדר־השינה שהכסף לא נמצא. אמרתי
לו שזה לא זמן מתאים למישחקים, כי אני
עסוקה עם הילדים. אבל הוא המשיך לצעוק
ברצינות שהגרב עם הכסף נעלמה.״
אחרי שגם מלכה עצמה חיפשה בארון ולא
מצאה את הכסף ,״הבנתי כמה מטומטמת
הייתי ...מייד הבנתי שזה יכול להיות רק

אלים ושיר־הלל למילה הכתובה.
מיאו מיאו מבריקה בתפקיד הראשי.
בימאי: מישל דוויל.
תיקוות גדולות(לב,
אנגליה, מוצג נם בחיפה) — סאטירה
כואבת על עידן התאצ׳ריזם
ופולחן הרכושנות באנגליה, המצליפה
בלי רחמים בעשירים החדשים
והישנים וצופה ביאושם של
העולם הזה 2710

המאהב ראה היכן טמון הכסף. הכסף
נעלם. הבעל הגיש תביעה נגד
המאהב עול אשתו. הוא רווגה בכספו
בחזרה. המישטרה אינה מתערבת

דומב, כי רק הוא, אני ובעלי ידענו היכן מונח
הכסף.״
הבעל, שלא ידע על מערכת־היחסים שבין
אשתו ובין קרוב־מישפחתה, חשד כי היא
לקחה את הכסף ונתנה אותו לאמה.
מלכה טילפנה לדומב בחשאי, ונפגשה
איתו ליד בית־החולים ב״לינסון, שם היה
מאושפז אז תינוקה .״הוא כלל לא נשמע
מופתע, ואמר שתיאר לעצמו שאחשוד בו.״
מלכה בכתה והתחננה שיחזיר לה את כספה,
אמרה לו שהוא הורס לה את חיי־המישפחה,
שבעלה חושד שהיא גנבה את הכסף והסתירה
׳׳אותו. היא גם איימה שתלך למישטרה

מי שמנסים לשמור על מידה של
אידיאליזם. בימאי: מייק לי.
אשה אחרת(טיילת,
ארצנת־הברית, מוצג נם בחיפה
וביחשלים) — גירסתו של וודי
אלן לתותי בר של אינגמר ברגמן.
מרצה באוניברסיטה עושה חשבון־
נפש בגיל .50ג׳ינה ראולנדס, מיה
פארו, ג׳ין הקמן ויאן הולם מעולים

ותתלונן, אם לא יחזיר את הכסף.
״צביקה אמר לי שהוא מוכן ללכת איתי
למכונת־אמת כמכון פרטי, ושאני אראה
שהוא דובר אמת ושלא לקח את הכסף. אבל
למישטרה שלא אגש בשום פנים ...ואם
התוצאות יהיו שהוא דיבר שקר, הוא מתחייב
לשלם לי את הסכום שנגנב. איני בשום פנים
לא רציתי לשמוע על מישרד־־זקירות פרטי.
פחדתי שהוא יכול לשחד אותם וייצא דובר
אמת. כמו שהוא גנב, כך זו לא רעייה בשבילו
לשחד חברת־חקירות״.
כדי לתת לו הזדמנות להחזיר את הכסף,
הזמינה מלכה את דומב בפעם נימפת לביתה,

התעסקה עם התינוק וקיוותה שצביקה יחזיר
בחשאי את הכסף. אולם לא כך קרה. למחרת
התקשרה איתו מלכה במקום־עבודתו בבור-
סת־היהלומים, והוא אמר לה שלא כראי לה
להתלונן עליו במישטרה, כי הוא יספר שהיא
היתה המאהבת שלו ויהרוס את חיי המישפחה
שלה. אבל מלכה לא נכנעה, היא התלוננה
במישטרה. כך נודע לבעלה כל הסיפור.

לפפות
על המאהב
^ מישטרה חקרה את הצדדים ושלחה
\ 1אותם למכונת־אמת. מלכה יצאה דוברת־אמת
וצביקה יצא דובר־שקר.
מכיוון שהתוצאות של מכונת־אמת אינן
מהוות ראייה בבית־מישפט, החליטה המיש־טרה,
בסופו של דבר, לסגור את התיק מחוסר־ראיות.
מלכה
ובעלה הרגישו מרומים ועשוקים.
הם חיפשו דרך מישפטית לכפות על המאהב
להחזיר את הכסף, ולבסוף פנו לעורך־הדין
סעדיה. הוא תבע את המאהב בתביעה
אזרחית, שהתבססה על הפרת הסכם לשלם
את סכום־הכסף המלא אם ייצא דובר־שקר
במכונת־אמת.
בית־המישפט, ששמע את כל הראיות ואת
עדויות שגי הצדדים, החליט שלא להיכנס
כלל לרקע הרומנטי של הפרשה. הוא בירר
אם היה הסכם בין הצדדים על פנייה למכונת־אמת
ותשלום הסכום במיקרה של תוצאות־שקר.
בית־המישפט קבע שבין הצדדים לא
נכרת הסכם כזה. אס היתה הצעה כזו מטעם
דומב, הרי שמלכה דחתה אותה על הסף,
כאשר התנגדה לפוליגראף פרטי.
התוצאה היא שהכסף נעלם, דומב יצא
דובר־שקר בפוליגראף המישטרתי, אבל עד
היום טרם נמצאה דרך להחזיר לבני־הזוג
איינ ה אל 1ן ₪
פורתאתכספם.

מהנדס אביגדור פורת
מתחת לערימת הבגדים הצבאיים של הבעל
בתפקידים המרכזיים.

דברים משתנים

(ריזננוף, ארצנת־הברית) — דון
אמיצ׳י כסנדלר המוכן לקבל על
עצמו רצח שלא ביצע תמורת תשלום
נאות, וג׳ו מאנטניה כשוליית
גאנגסטרים, שצריך להבטיח כי
הסנדלר יקיים את הבטחתו, בקו־מדיית־פשע
משעשעת של דייויד

(בית ההימורים) מאמט.
* * רומואל וז׳ולייט (דיזד
גוף, צרפת, מוצג גם בירושלים) —
רומאן מוזר בין איש־עסקים לבין
מנקה כושית, המצילה אותו מפשי־טת־רגל.
סאטירה חברתית תמימה
אבל מבדרת של קולין (שלושה
גברים ותינוק) סרו, עם דניאל אוטיי
ופירמין רישאר.

ירושלים
* * אשתו השמינית
של כחול הזקן(תיאטרון, אר־צות־הברית)
— נישואין לצורך
גירושין לצורך נישואין — הכל
התחיל בחצי פיז׳מה וייגמר, כנראה,
בלי. דיאלוגים שנונים ומגע-
הקסם של ארנסט לוביטש.
.עדנה פיינדו ₪

באוויר
בשעה 10 החלו להגיע האורחים
לביתה של נגואה בסיוני, אשת
השגריר המצרי. חדי־העין הבחינו
כעיתונאית מירה אברך, נשיאת
1אר״טי, כשהיא יושבת במכוניתה
של סוניה פרס, אשת שר־האוצר

שימעון פרם.

דקות ספורות לאחר השעה ,10
הגיעה למקום יונה קלימו־ביצקי,
לשעבר מנכ״ל 1אר״טי,
כשהיא מלווה בכמה ידידים. יונה
נכנסה פנימה לחצר הבית. נשות
החברה שבחצר הבית חיכו לכניסתה
של סוניה פרס, אך הן התבדו,
עזר וייצמן, המקורב לממשלה המצרית, בחליפה
ואברך נכנסה לבדה.

שרה ושגרירה

אלגנטית בשיחה עם נגואה בסמני (משמאל).
נראה בעליל שהגברת וייצמן ואשת השגריר
מיודדות מעבר לפורמליות של הפגישה הזאת.

111111ך 1תמיר קימחי בן
| 1111 # 1התוכנית הפופול
הקאריירה העולה שלו הוא החל ב״גל׳

ךחיעלן /ן | 1ח רעיה(משמאל) בן־דרור שטראוס
^ 1111/1 / 1\ 11 אחותו של מיקי שטראוס, החברה
באירגון המאמין בחיים שלאחר המוות, טועמת מעוגת
הגלידה פרי תוצרתה, שמגישה אחייניתה עירית קופלר.

| ^ ך \ 1ך 1ת 11ך י הדוגמנית לשעבר והאופנאית בהווה חווה לוי
1 1 1 11\ 111 שוחחה במרץ עס הדוגמגית קאוין דונסקי על
תזונה נבונה, והשתיים הגיעו לתמימות־דעים לגבי מזון, דבר שנראה
בבירור לפי גיזרתן הדקה, אן לא לגבי שימוש נכון בקוסמטיקה.
מחפשי עצמם
לפני כמה שנים נכנסה הציירת
מרים ברנהרדט לטריפ של
רוחניות, ומאז היא לא יצאה מזה.
היא כבר הספיקה להיות מאז בכל
מיני איגודים, אגודות ואירגונים
של מחפשי־עצמם, וכיום היא עמוק
בקטע הזה, על תקן של מרצה
בנושאים הקשורים למודעות החיים.
היא גם מצהירה על עצמה כמי
שמתמחה בייעוץ הדדי ביחסים
בין־אישיים, וטוענת שהיא מאוד
מאושרת. אז מי אנחנו שנבטל זאת.
החברים שלה, שנמנים על המתעסקים
בתורות הנסתר והגלוי,
המצוי והרצוי, באו לשמוח בשימ־חתה,
במסיבת יום־הולדת ה־,44
שנערכה בפאב מבנה חמש ביפו.

הבעל של שרי

כשייך לתקופת נערי הפרחים. לצידו 0
,21 עורכת, מפיקה ומגישת חדשות ב״

]בוז
£7*7/7/707
מפיקת אירועי האופנה שלווה
בן־גל הוכיחה בערב הגרנדיוזי
שערכה במלון השרון שהיא עשתה
זאת, ובגדול 800 .איש נכחו
באירוע הענק. אחרי תקופה של
חיכוכים ורכילות מכוערת של
מתחרים. היא החליטה שזו הדרך
הבריאה והאלגנטית ביותר להחזיר
מנה אחת אפיים למתחריה, המנסים
לנגוס באימפריה שהקימה.

; 2הוא כוכב
!״תוסס״ .את
׳ל״ וגם כיום

| 1 1 \ 117יךך1 1־ 11ך 1ד נעמי שדמי, ששרתה במיש־
\ 11י \ י 11 1111 11 1#11 טרה והיתה מנהלת התנועה
״עם יפה עם אחד״ עם אשת״החברה ברוריה בודקובסקי.

הוא עובד בתחנה. לצידו רווית פרדה בת ה־ , 21 שגם היא
עברה מסלול זהה. תמיר היה נניד משאלותיהם של
הכתבים, שהחליטו פה אחד שהוא יהיה דובר התוכנית.

*1111 ^ 17171 אילה אשרוב, שהשתתפה בו
| 111#1111 תוכנית, בתו של מישה אש־רוב.
עם דובי לנץ עוין תוכניות ב״גלי־צה״ל״.

בירה אירית

•ת הטלוויזיה הוא בי־
:נית, דן בירון, שנראה
ירון, יעל אלמוג בת ה
צה״ל״ וכיום ב״תוסס״.

דור־העתיד של הטלוויזיה ממוקם עדיין בתוכניות
הטלוויזיה החינוכית, אולי מפני שבהנהלת הטלוויזיה
חושבים שהחל משעה 7בערב מבלים כל הצעירים
בארץ במסיבות פרועות, בפאבים בדיסקוטקים וב־בתי־קולנוע.
מי יודע? אולי הם צודקים. עובדה —
כוכבי תוכנית־הטלוויזיה תוסס בחרו לחגוג את סיום
עונת הקיץ של התוכנית במסיבת־אוכל עליזה בפאב
פיקאסו.
סביב כמה שולחנות שחוברו להם יחדיו ישבו כמה
צעירים שהיו מוקפים מבוגרים, שהתגלו כאנשי־ההפקה
של התוכנית. אולי בגלל החום ואולי מסיבות
אחרות היתה זאת המסיבה הכי פחות תוססת באיזור,
אבל כל זה לא הפריע לחבורה של חיילים איריים
מהכוח הרב־לאומי לעשות שמח ללא כל קשר. כטוב
ליבם בבירה הם החלו לשיר, כשאת שירתם מלווה
1על על־ידי רקדן ״בת״שבע שתיים״ ,יובל כהן.
אחד מחבריהם כשהוא מנגן בחמת חלילים.

!תצלום השבועגו.בז3
כתב: זוהר אוהליאב, צילם: אלי דסה

ב חי פ ה אומרים עליו :״שקרן חסר־ ת קנ ה, רמאי, איש שלמא 1יפולאצ-ות!
* * ל דבר אחד מסכימים גם שונאיו הגרו^
לים ביותר (ולא חסרים כאלה) :יש לו
סטייל. גם את הדברים שבהם מואשם נועם
סמל, בשקרים ובמירמה, תמיד אמרו שעשה
עם המון טאקט וסיגנון.
כך גם בעזיבתו. כשאמות־הסיפים המחזיקות
את הבימה של תיאטחן חיפה התחילו
לרעוד, הוא ישב בשקט. כשהאדמה מתחת
לאולם־התיאטרון החלה בוערת, נראה ששום
דבר לא בוער לסמל. ואז, כשפרץ הכל החוצה
באש וכברקים של גירעון שלושת מיליון
השקלים, הוא נעלם בבת־אחת בתוך אובך של
סימני־שאלה, והכל ברוגע רב, בלי צעקות,
בהרבה סטייל.
הוא לא ישקר אם יגיד שהוא עובד קשה
מאוד. במשך כמה ימים נתלוויתי לסמל בניו־יורק,
ועמדתי על ההספק הגבוה מאוד שלו.
בבוקר — יום־עבודה מישרדי רגיל, עם
הטלקסים והפקסימיליות, ובעיקר עם עצמו,
שכן עוזרים כמעט ואין לו. רק מזכירה אחת,
ג׳ני, בחצי מישרה, ועוד סטודנט ישראלי לקולנוע,
מהווים את צוות־העוזרים שלו.

העבודה האמיתית מתחילה בערב. אז יוצא
סמל לתערוכות, לקונצרטים, להצגות, וביניהם
קוקטיילים עם כל המי־ומי של ניו־יורק.
על שולחנו נמצאת קופסה מלבנית גדולה,
ובה 1500 כרטיסי־ביקור שאסף בשנה האחרונה
בקוקטיילים אלה. פעם בחודש הוא
עובר עליהם ומנפה את המיותר — את שמות
האנשים שכבר לא יועילו לו כנציג מדינת־ישראל.

המכה

התרבות

רבד! נוף יש לו. מישרדו, בקונסוליית
\ 1ישראל בניריורק, ממוקם באחד האיזו־רים
הטובים של העיר 200 ,מטר בקו אווירי
מבניין־האו״ם. מעונו הפרטי נמצא ברחוב ה־
,׳86 באחד מגורדי־השחקים, בקומה ה־. 19
שוער כושי ענקי פותח את הדלת ועוצר את
האורח, עד שיבררו באינטרקום אם הוא רצוי
או סתם טרדן שיש לסלק בבעיטה החוצה.
סמל מדבר מהר. לא צריך לתת לו יותר

מכמה מילות־פתיחה, כדי שימלא שעת״מונו־לוג
בטמפו קיצבי מאוד.
״ניו־יורק היא היום המכה של כל התרבות
העולמית, וזה עושה את תפקידי חשוב פי
כמה מכל מקום אחר. פעם היתה פאריס, היום
יש רק ניו־יורק. מישהו שהצליח בניו־יורק,
ושקיבל ביקורת טובה בניריורק ט״סס, יחיה
הרבה זמן מבחינה אמנותית.
״הנה, הרגע חזרתי מהתערוכה של אנרי
וורהול במוס־און לאומנות מודרנית. הייתי עם
גדליה (בסר) .זה אהד המוסיאונים החשובים
בעולם. הצלחת לדחוף תערוכה לשם וקנית
שם לעולמים.
״תרבות היא הכל. לפני שרוצים לקשור
קשרים כלכליים או פוליטיים עם קהילה
מסויימת, חייבים שהיא תכיר את התרבות
שלנו. צריך להציג לה את מה שמאפיין אותנו,
כדי שנראה את הצדדים החיוביים. את
חופש־הביטוי, היצירה, איך שאנשים חושבים
אחרת, את גוורדיית־האמנים הנהדרת והמיק־צועית
שיש לנו בארץ.

אריק בלטינשטר, ישראל סאן

״קשה, קשה מאוד לעבוד בצורה כזו עם
צוות שהוא הרבה פחות ממינימלי. את הנוסחה
הזאת של החיוניות בהבאת תרבות הבינו
הרבה ארצות. לא רק אנחנו. הסינים עובדים
כאן עם צוות עצום, לגרמנים יש 100 איש,
המתעסקים כולם באותו תחום של איך להביא
עוד תרבות גרמנית לארצות־הברית.״
סמל יושב כבר שנה מעבר לים. תישעה
חודשים לפני כן התחילו לעניין אותו במיכרז
על התפקיד. סמל הגיש מועמדות, אולי סתם
מתוך רצון לשנות וחוסר־תיקווה להתקבל,
כמו שהוא טוען, אולי מפני שהריח כבר מה
עומד לקרות בחיפה, כפי שיריביו טוענים.
״באמריקה, התפקיד שאני עושה הוא לא
מציאה גדולה, ולא עד כדי־כך מכובד. כאן
מעריכים הכל לפי הכסף, ולהיות קונסול־תרבות
לא עושה אותך עשיר במיוחד. אבל
בארץ התפקיד הזה של חו״ל, פלוס כל מה
שנילווה לזה, נחשב כיוקרתי מאוד. זאת,
לדעתי, הסיבה בגללה עוד 13 אנשים יקרים
ומכובדים מאוד רצו בתפקיד.
״לאט־לאט, ככל שהתקרב מועד פירסום
המיכרז, גם החלה הקרקע בחיפה לבעור, וזה
מה שהפך את נושא המינוי שלי לכל־כך ציבורי.
כל המחלוקת שהתפתחה מסביבי ניפחה
אותו עוד יותר.״
חגורה פוליטית
ך* מל ניסה להתחמק מלדבר על חיפה.
^ נראה כאילו לא תמיד נוח לו הנושא הזה.

סמל עם מיררו ורדי,

אולם קצת לחץ ואיזכור הלינץ׳ שעשו לו
בארץ, ובעיקר בחיפה, אחרי עזיבתו, שיחררו
את הפקק וסמל הסכים לעשות ״ניתוח לאחר
המוות״ ,כדבריו, לתיאטרון חיפה.
״החגורה הפוליטית הלכה והתהדקה סביב
צווארי. לא רק סביב שלי, אלא סביב עוד
גורמים שהפריעו להם בתיאטרון. חלק מההנהלה
הציבורית לא רצתה בי, בסובול, בבסר,
בדורון תבורי, במכרם חורי ובעוד אנשים.
אפילו ביפה ענתבי, המפיקה הראשית, לא
רצו. היום היא עובדת בהביטה. בכלל, כל
פליטי־חיפה מצאו מקום־עבודה אחר, מכובד
מאוד, ומייד.
״הרבה אנשים האשימו את התיאטרון
שהיה כביכול שמאלני. זה לא נכון. התיאטרון
לא היה שמאל או ימין, כמו שלא היה בעד
דתיים או נגד דתיים, כמו שלא קבע עמדה
בשאלת הקיבוצים. תפקירו של תיאטרון,
לדעתי, הוא לגעת בעצבים הרגישים של
המרינה, וזה גם ערבים ויהודים, וגם דתיים,
׳וגם קיבוצים וגם שואה, נושא שבו עסקנו
הרבה בחיפה.
״נכון, זה עורר שערוריות עצומות,
שנגמרו, לצערי, בהתפטרותם של יהושע
סובול וגדליה בסר. נשבר להם. גירינו
מקומות רגישים, ואני שמח שהקהל הגיב, גם
אם זה היה בתרעומת קולנית.
״השערוריות לא מצאו, כנראה, חן, בעיני
כל מיני גורמים בעירייה. מה הם צריכים את
זה על הראש שלהם? הם רוצים עיר שקטה.
״אני הגעתי לתיאטרון ב־ .1980 כבר
מההתחלה עשו לעומרי ניצן ולי בעיות
חמורות בניהול. אני חושב שאנחנו צריכים
ללמוד משהו מהאמריקאים בכל הנוגע
להנהלות ציבוריות. אצלנו יש בדירקטוריון
הרבה עסקנים פוליטיים, ומעט אנשים
שבאמת מבינים עניין. ההנהלות אצלנו
מתערבות לכל אורך הדרך. כאן, ההנהלה

סמל מגיב ב ח רי פו ת. ד מו ת שנויה במחלוקת
מורכבת מאפס עסקנים ומהרבה אנשי־רוח
בעלי שם ציבורי.
.בהתחלה עוד נתנו לנו לפעול איכשהו,
אבל איפושהו, לאורך הדרך, החליטו רבים
בפוליטיקה שיש להפיל אותנו. בראש המסע
המתועב נגדי ניצב גיזבר־העיר(לשעבר) ,גד
צ׳ירינסקי. הוא שהזין את העיתונות במידע,
הוא שלא שיחרר לנו במשך שנים תקציבים
בזמן, והפך את עבודת־התיאטרון לבלתי-
נסבלת. הוא שאמר שייתן לי כסף אם אעשה
מיוזיקלס. הוא זה שחתר לחיסול מעמדי
בחיפה, מפני שסירבתי להצעתו הנדיבה.
״מאז שהלכנו, אין שום סקנדל, אין
שערוריות. הכל שקט, הכל כמעט מושבת,
וחבל״.
הריעות על נועם סמל במישרד־החוץ
שונות מאוד מהדיעות עליו בקהילת־התיאט־רון
בחיפה. בירושלים מרוצים ממנו עד הגג.
מדברים בגאווה על העבודה הנהדרת שהוא
עושה, על המאמץ שהוא משקיע, ומשווים את
הצלחתו בתפקיד להצלחת רם עברון בלונדון,
שם שימש בשעתו קונסול־תרבות. גם
הכישלון הקטלני של המחזה גיטו בברודווי,
יוזמה פרטית של סמל, לא העיב על פירגונים
אלה. כשהאשימו את סמל בכך שעקף חוקי־תקשיר
ולקח לעצמו מישרד פרטי ליחסי-
ציבור, יצא המישרד להגנתו.

הדוס!
קישקוש!
סמל עם אריה גודאל

ך עומת זאת, בחיפה, אם יש בכלל דבר
) המלכד את כל העוסקים בתיאטרון

.לעסקנים היתה 1ט״ה כפ״ת־ת לפיוזזום עצמי״

סתל7

מעס

במוומ דיות השוו שלו במנהאמן
הוא חוגג שנה רמישותו החדשה
בניו־יורק. אחו׳ שנערם ממש נוגע
האחרון מחינה, הוא ששה ודם
אצל הווו סאם
המפולג והמסורס, הרי זה השינאה לנועם
סמל. שינאה רוחשת מקיר לקיר. בבוהמה
בחיפה מספרות השמועות שאמרגן אמר פעם
על סמל :״הוא הולך ברחוב ומפזר שקרים
לכל עבר, עד שהוא תופס את עצמו בבלוף.״
כמעט כל השחקנים והעובדים התבטאו
נגד האיש. חלק מהדברים היו חריפים עד
שהעט לא יכולה לסובלם.
יחיאל אורגל, התאורן של חיפה :״אומרים
שהוא עשה ועשה ועשה, ורק כשהוא הלך
התחיל לאט־לאט להתגלות הבלוף הגדול של
נועם סמל. הגירעון הענקי שנחשף, אי־הסדרים
הכספיים, הטענות של אנשים רבים
על פסטיבל הצגות־הילדים. אני בעצמי
שמעתי אותו אומר בערב הפרידה ממנו שאין
אף שקל אחד גירעון, שהוא משאיר קופה
נקיה, ומדף מלא במחזות. כשהוא הלך גילינו
את האמת. קופה עם גירעון של שלושה

רונן בר

מיליון, ומדף ריק ממחזות ׳.ורשימת ההאשמות
עוד ארוכה.
סמל, מצירו, לא נשאר חייג הוא מנסה
להקטין את מיספר שונאיך. .לא צריך להקשיב
לשחקנים לא־חשובים. אני לא מאמץ,
אני פשוט לא מאמץ שדזרזז תבורי, מכרם
חורי, ליאורה ריבלין, רמי רטן רעה־ שחקנים,
שהיוו את השורה הראשונה שלט בשנים
עברו, אמרו מילה אחת רעה עלי. מעולם לא
אמרתי שאין אף שקל אחד 1ידעון. אמרתי
שאם העירייה תעמוד בהתחייבויות שלה,
הכל יסתדר. היא לא עמדה.
״השארתי תיאטרץ הרוס? קישקוש. השארתי
אימפריה של תיאסדדן. ארבע בימות
עובדות בקצב נהדר 30 ,אלף סטיית הייתי
גר בתיאטרון, אוכל בתיאסדזן. אנחנו, ההנהלה,
היינו נשארים עד מאותר בלילה בכל־
(המשך בעמוד )33

נתן ז ר

מנגד

ובורו
לא, לא טעווז־דפוס. פורום שפיל על מיש־קל
הפורים שפיל, מישחק הפורים העממי המסורתי
שנעלם מנופי חיינו כשהעדלאידע הופיעה
בהם וכאשר כל דבר המזוהה עם חגי
ישראל ומועדיו הפך לנחלתם הבלעדית של
גנונים ובתי־ספר אם לא נסתגר בגיטאות הדתיים
של ישראל החרדית.
מה עוד ניתן לומר על ״פורום הסופרים״
שבהחייאתו, אחת לכמה חודשים, טורח גבריאל
מוקד, ולא נאמר ברשימתו המצויינת והחריפה
של יורם קניוק בהעיר (.)28.7.89
מוקד, שידו רב א באירגונים ובוואריאצ־יות
על נושא אירגונים וקליקות וכיתות וכנופיות
של אנ״ש וננ״ש(נשות שלומנו) ,נתפנה
לשעה מן ה^-סו^ס* ׳\1 101-תחביבו
האחרון, ואסף סביבו את כל גרוטאות השמאל
וחורבות חירבת חיזעה של מה שנקרא פעם
תנועת־העבודה בישראל(כשעוד היתה עבו דה
בישראל) .נראה שטרח וכינס אותם במגמה
לדאוג לכך שהדיאלוג בין העם היהודי
והעם הפלסטיני(איזה דיאלוג?! זה של שמיר
ואולי זה של רבץ??) ימצא ״גישה מאוזנת ולא
יחס של איפה ואיפה כלפי ישראל.״
בקיצור׳ :משהו כמו תא סופרים להסברת
״המצב בישראל״ לעולם הנאור, קצת ימינה
מן הגברת בקי פריישטט. מובטחני שאפילו
שר״החוץ משה ארנס היה מברך על הקמתו
ברבים לולא חשש מבעלי החישוקים ושרש־רות־הברזל.

לא נקהל שם לדיגלו של אמרגן־הכנו־פיות
המנוסה?
— אחד שבמעיו כנשיא הסניף הישראלי
של אירגון הסופרים הבינלאומי פא״ן(שהוקם,
כידוע, במטרה להגן על חירות הסופר
והיצירה) השיב לשאלות בדבר גורלם של
סופרים ערבים כלואים במה שמכונה ״מעצר
מינהלי״ ,באומרו כי דוברי שרותי־הביטחון
הבטיחו לו כי המדובר ב״טיפוסים מסוכנים״
ולפיכך ״הכל בסדר״ .ואחר, יורשו הראוי של
הקודם ומרבה בנסיעות לא פחות ממנו(על
חשבון מישרד־החוץ הודיע ברבים כי מרכז
אירגון פא״ן הבינלאומי ״מיידע״ אותו —
אותו, היושב בישראל — בדבר מצבם של
הסופרים הערבים העצורים כאן...
שלישי ורביעי שנקהלו לדגל הם(א) משורר
שבירר על מילחמת־הלבנון(ובלבד שתהיה
קצרה ותכליתית) ו־מב) מי שלא נרתע
מלתאר את עמיתיו הסופרים, אנשי מחנה־ה־שלום
הישראלי, כעושי מלאכתו של אש״ף.
חמישי הוא סופר, שביודעין או שלא ביודעין,
עושה — אני מצטט מדיברי היסטוריון
ישראלי צעיר — ״שימוש באוצר מילים ודימויים
גיזעני, ביולוגיסטי, אורגני ואנטי־שמי
במובנה המודרני המזעזע ביותר של המילה
לאורך כל דיוניו על הגלות היהודית, ומוכן
להצדיק את נישול הערבים בידי הציונים
בשל, זכות המצוקה׳ ,ובמובלע, בגלל שיש
להם הכוח לעשות זאת״ (ראה עמר ברטוב,
״הבנאליות של הנורמאליות״ ,עיתון ,77 יוני
.)1989
וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה 36
— 03050301 טליתות שכולן תכלת.
איך כתב עליהם יורם קניוק :״לו היה
ביסוד(הפורום) חלקיק אחד של הגינות ולא
רק ניסיון לנגח ועד קיים(ועד היוצרים הישראלים
והפלסטינים — הפורום היחיד בישראל
שבו יושבים ומופיעים יחד, זה בצד זה,
סופרים, משוררים ואנשי אקדמיה יהודים,
ערבים ופלסטינים מן השטחים הכבושים),
היתה שיחת־טלפון אחת יכולה למנוע טירחת
חיפוש יתרה. אבל מוטב להיות בסדר עם
שוברי־העצמות מאשר עם המצפונאים. ופני
הדור כפני הסופרים (הללו) ,ואם כאלה הם
הסופרים, שכה נבהלו מתחזיותיהם הם, שעברו
לצד של, אין עם מי לדבר׳ בהתלהבות

אבל אילו ניטל עלי לבחור בין פסוקי השבוע
— לבין חוגלות, דיסקוטק, זונה מקומית ונתן
זך ~.רק הצניעות היהודית הטיבעית שלי מונעת
בעדי מלומר במה הייתי בוחר.
איך אמר ביאליק(חיים נחמן):
ן ש פושט למרגלית יד —
וחרם ודדו.
ואותו ביאליק גם כתב, אולי אפילו יותר
טוב:
למי אבן טובה,
ולמי המרגלית,
ולמי שש אצבעות
בח־ו השמאלית.

הרבים, מן הארץ שאפילו אווירה מחכים ואשר
לפני הופעת הציונות היו באים אליה בעיקר
כדי למות בה.
וכך הגיע לידי מאמרו השקול והמאוזן
יפה, כרגיל, של דן מרגלית בהארץ
( ,)2.10.88 שנזעק להגן על מפקד חטיבת
מעוררת תמיהה, מה יגידו מטראנספרי המשגבעתי,
אפי פיין ״שומר המצוות״ (כולן?!),
איות ופוגרומיסטי הקיר?״
מפני הביקורת שבה זכה (זכייה מפוקפקת
וקניוק מסיים :״מה שעשו הפורומיסטים
למדי) מידי קצין שכנראה עדיין לא איבד
הוא לתת לגיטימציה, מעט בכיינית, מסורכליל
כל צלם אנוש.
קת, בעיניים מעט עצומות, בגינדור אופייני,
כדרכו, עושה מרגלית את מלאכת ההרס
בסומק קל, לגיטימציה לתופעה נוראה של
וההשחתה שלו — מדוד־מדוד ושקול־שקול.
כיבוש ושליטה כוחנית בעם זר. דימעה צווכל־כך
אתה מתרשם מן הדברים והנימוקים
דקת וצידקנית של סופרים היא תופעה בץ
עד שבסופו של דבר אתה אכן משוכנע כי
המדאיגות ביותר שידענו ...לגיטימציה כזאת
האיש באמת אינו יודע כלל מה שפיו סח.
לעוול לא ניתנה מאז ימי סטאלין לשום מינד
כך הוא המצב, לפעמים, ב״שומרי מישקל״
סד ...אם הפורום הוא שלמתה הצידקנית של
• פי ט פו ט הולך ת מ שך
ו״מאוזנים״ ממין זה.
ממשלת הקונסנזוס, הרי לכלב יש דור עם
ומהו טעמו הפעם, שבשמו ולשמו הוא נחדור
דור ודורסיו. דור דור וסופריו ומשר
פנים הרבה יותר יפות״.
לץ להגנת אותו אפי פיין ״שומר המיצוות״
אשר ״הלוחמים(נגד מי? נגד נשים ונערים?) רריו וצייריו ומלחיניו ואנשי התיאטרון שלו.
מילים כדרבנות. וא־פרופו ממשלת הקונודור
דור והכולרות שלו. דור הולך ודור בא
סנזוס, מה פלא שארבעה מתוך חמשת הסופמעריצים
אותו״?
ורק הכולרות נשארות לעולם וער.
רים שחתמו בשעתו על הקריאה הגדולה לבובכן,
הסכיתו ושימעו :״הלוואי ואפשר
ודרכו׳ של עולם, שעל כל משורר־אמת
רית (״אחדות״) עם הימין(עוז, עמיחי, א״ב
היה לקבל את עדות האלמוני(שהתלונן כנגד
וסופר־אמת ואמן־אמת הוא מצמיח לפחות 20
יהושע וגרשון שקד) ישובים שוב, מאחורי
המח״ס) כאילו שיעור החריגים בגבעתי עולה
על חטיבות אחרות בפגיעה שלא כדין בפלס כולרות של אמת. מה לעשות, נער הייתי וגם
בקבוקי הקוקה קולה שלהם, על בימת ה״פו־טינים;
הלוואי שאפשר היה למקד את המע ! זקנתי וכבר ספרתי כמה וכמה פעמים, שלא
שים האלה בקבוצה צבאית אחת, בבחינת גו אטעה.
כך שאותו אריאל הירשפלד שהטעימנו זה
רם ממאיר ממוקד״.
שלושה שבועות, במוסף לתרבות וספרות של
אתם שמעתם מה שאני שמעתי מה
הארץ, את כל מטעמי הגיגיו בנושא השירה
לכם מתאנים למח״ט אחד, שומר־מיצוות
בת זמננו, כמו בא בעצם אל המוכן. שהרי כבר
מהולל, ברוך השם, ולכמה מחייליו הסאדיס־קדמו
לו גבריאל מוקד ואורציון ברתנא ואמ־טים.
הלא כל צבאנו(כולל ״אנשי מילואים
מבוגרים״ ,דיברי מרגלית) אינו אלא מחלה | נון נבות וגיורא לשם ועוד ועוד כהנה וכהנה
פיטריות וכמהין מן הסוג הנזכר, הפורח בעיממארת
אחת שבין מוקדיה השונים אסור ואף
:קר בביצה ואחרי הגשם.
לא כדאי בכלל להבחין...
מהם למד, בין השאר, שחומות יריחו —
ומדוע לא כדאי? כיוץ שכולו ״ממלא
צקון־לחש הוא שהכריען. ולכן הוא עומד
איר״ .דיברי ח מרגלית והגיונו.
ומצווח ״בגידת השירה״ .במילים אחרות: ז׳ו־אם
איני טועה, אפילו הפרום׳ ישעיהו
לץ בנרה מיזרח־תיכוני הוא שגח כאן לאור
לייבוביץ עוד לא אמר כדברים האלה.
העולם(השווה 3111500 )105001-05 :ז ז — 1.3
ואולי אמר ואני לא ידעתי.
״בגידת הכוהנים״ של המבקר והוגה־הדיעות
עכשיו אתם מבינים מדוע כתבתי
הצרפתי) .מרבותיו הנזכרים גם למד זוטרנו
ש״שומרי המישקל׳ שלנו — אוזנם אינם
שבביקורת בלבד אין די כדי להכריע מטרות
שומעת את שפיהם מדבר?
נכבדות: כאן נחוצים כבר מסעות־צלב מתמשכים
(בכתב ובעל־פה) .אחרת, קיימת תמיד
הסכנה שלא תזכה בתשומת־הלב הראויה של
עם חלכה שכבר עייפה נפשו להורגים ולקוט־לים
ולמרעילים.
ממורו ורבו דן מירון למד שאת שלא יעשה
ההגיון יעשה האורך. ומגבריאל מוקד, אבי
אבות מילחמת 30 השנה האחרונות בספרות
העברית, למד כי לכסאח של ממש אין די
בהפרשים של טעם ובחילוקי־דיעות על עיקרים.
כאן נחוצה ״שינאה אפורה כשק וכבדה
משאתה בשניים״ .בלעדיה באמת קשים חייו
של מבקר רעיל מן הסוג המוכר.
אבל אל דאגה, מי שמסוגל לכתוב על אחד
רוברש נדלר: בלי מילים
משיריה של דליה רביקוביץ, שהוא מבטא
״מחאה של רשע״ ,אין לו שום מחסור במיצרך
אבל אם הם יודעים, ואלה וכאלה הם נירום״
המוקרי החדש. אלה לא למדו ולא ילזה,
הלא־נדיר במקומנו ובזמננו.
מוקי השניגוריה שבפיהם על מה שנעשה
מדו דבר לעולם.
אבל לא רק את דרך הכסאח למד הבאנדיט
בסדום ועמורה ממאירות אלה שלנו, לנגד
אלא שהפעם הם כבר יושבים לצידם של
(מלשון באנדה ובאנדה) שלנו מרבותיו המעינינו;
אם הם יודעים, ובמודע ובכוונת־מכוון
אהרון מגד, חנוך ברטוב, משה דור, יצחק
יומנים, כי אם גם את דרך התחבולות שבהן
הם אומרים מה שהם אומרים — כולנו אבואורבך־אורפז
וגבריאל מוקד.
עושים, בידוע שבעולם, מילחמה. וכך אין הוא
דים.
מעניין מדוע לא הזמינו גם את נעמי פרנמנגח
את זה עד שלא עמד והבטיח לעצמו
מה זה כבר משנה אם בהמשך הדברים מעקל
מחברון ונעמי שמר מירושלם עיר קודתחילה
את תמיכתו ואהדתו של חברו. וכך
מת הכותב תרבות של קודש ותרבות של חול,
שנו?
לעולם לא יתקוף יותר ממטרה אחת או
בחינת ליברל הפוסק: גם זו וגם זו כשרה היא.
מה, האם גם הם נוהגים ״איפה ואיפה״?
שתיים בבת אחת — ובשמן המפורש. כל
בצד הקודש של המאזן הוא אמנם מאזכר
היתר יצטרכו להסתפק בלשון ״משוררים״,
רק ״התייחסות לפסוקי־השבוע״ ביחידות צב•
דןמ רג לי ת
איות. ואילו בצר הקודש שפע רב: קצינים ״דור״ ,״מודל״ ,״בוהמה״ וכיוצא באלה מילים
אופנתיות.
חילוניים ה״מספרים בנוכחותם(של עמיתיהם
והחוויה החילונית
וגם דעת דרכי עקיפין בחן וחיקר ושינן.
הדתיים) על שיעורים־בהתכתבות שעוסקים
לכל אדם יש חברים .״או חברותא או מי־ ׳ באריסטו ובאפלסון״ (אכן, עיסוק נפוץ ביותר כך לעולם לא יתקוף, חלילה, ישירות את נתן
— כידוע לכולנו — ביחידות צה״ל!) ,וכן זך. לא, הוא רק על השיר הפוליטי יצא קיצפו,
תותא״ ,קבעו חכמינו והם כנראה ידעו מה
״מגלגלים בהנאה גלויה בלשונם כיצד צדו וזך הוא כידוע ממציאו ונציגו המובהק ביותר
שהם אומרים. ובאמת, מה היינו עושים בלי
חוגלות למאכל, ביקרו בדיסקוטק עליז, ול של השיר הפוליטי בישראל ואף בעמים. ואם
חברים?
עיתים גם אצל הזונה המקומית הסמוכה(ול־ מחר שוב יעלה מלפניו רצון לתקוף משורר זה
על מישקל זה, מה היינו עושים בלא אותם
מרוחקת כבר לא יכלו להגיע?) וציטטו משירי או אחר(יותר זה מאשר אחר או־אז יאחז
חברים יקרים הטורחים לאסוף למעננו כל
נתן זך״.
דבר־השמצה המתפרסם על מעלת כבודנו
שוב בלשון נושאים ועניינים שברומו של
באותם שבועות מועטים (הה, מועטים מדי!)
מה אומר ומה אדבר. תמונת־עולם חילו עולם. שהרי מניעים כשלו אין מגלים אלא
נית בעיניו של חילוני ממין זה הכותב כאן. ליודעי ח״ן.
שבהם נעדרים אנחנו, שנה־שנה, בעוונותינו

שביל

ועתה לעצם העניין. מה באמת מצוי כאן
לפנינו?! שהרי אנחנו, בניגוד לו ולשכמותו,
חייבים להתייחס אל הטענות — ממש כאילו
היו טענות של ממש במחלוקת של ממש שמקורה
בהבדלים של ממש.
כמעט כתבתי כאן שמימי לא ראיתי בליל
נואל ומבולבל יותר של חצאי אמיתות וריב־עי
שקרים וסתם דיברי הבל ורעות־רוח; מרקחת
סמיכה ודלילה, חליפות של פיוט גבוה
וארגומנטין שמן הגאזטין: פיטפוט־באשר־הוא־פיטפוט
וקישקוש־באשר־הוא״קישקוש.
הכל ברוח האופנה האחרונה שאינה, כמובן,
״נאיוויות כפרית או ...פריקיות לא־מעודב־נת.״
שכן
היא בהחלט עורמה עירונית ופריקיות
מעודכנת, ישראלית מאוד — ולאו דווקא
ברוח ״ישראל סבא״.
דומה שכמה דוגמות יספיקו להוכחת דברינו
ולאיורם. כך, מה הן באמת הטענות העיקריות
שבפי הכותב כאן כנגד השירה (של
מי? אפשר רק לנחש) שנכתבה בישראל של
20 השנים האחרונות? מהו פשר ״בגידתה״ זו
של השירה שקהלה נשחק? האם היתה גרועה
מבחינת מעשה האמנות שלה?
— חלילה, חש מבקרנו להכחיש ,״בגידתה
של השירה לא היתה בזה שלא היתה טובה
מספיק מאיזו בחינה אמנותית. ההיפך; היא
היתה מעודנת, לעיתים עד לזרא ...היא אולי
,טובה מדי׳.״
ואם כך, אולי אשמתה בכך ש״היא״ (עוד.
הכללה) דגלה בתורת האמנות־לשם־אמנות,
ישבה בהיכל השן האנין, נמנעה מלגעת בחיים
המתהווים סביבה, או מנעה עצמה ממחאה
כנגד אותם חיים?
— לא. גם זה לא. שהרי ״המחאה, אסור לה
שתיגע בנורא מדי — (ראה מיקרה הרושוב־סקי).״
אבל מה ״נורא מרי״ בשביל שירה וספרות?
האם חבלי ועוולות קליטת העלייה בישראל
שלאחר 1948 הם באמת בבחינת אותו
״נורא מדי״(״מיקרה הרושובסקי״) שהשירה
אסורה במגע עימו?!
ומהם שאר חטאי ״בגידתה״ הלא״נוראים
של השירה המקומית? ובכן ,״היא זנחה את
הנושאן ם שהם בלב ליבה של התרחשות החיים
כאן.״ האמנם? האם על שירת אבות ישורון
ואמיר גילבוע, יהודה עמיחי ודויד אבירן,
דליה רביקוביץ ואהרון אלמוג, מאיר ויזלטיר
ויונה וולך ויאיר הורביץ, שלא להזכיר צעירים
מהם כיוסי שרון ויצחק לאור, ושימעון

נכון, ייתכן מאוד (לא בדקתי) שהשירה
הישראלית זנחה את ההיסטריה, ואת האקסטאזה.
מיסכנה
ההיסטריה.
לפחות טוב שלא זנחה את ההיסטוריה!
ואולי זנחה כל מה שזנחה דווקא מפני
ששקעה ב״מדמנת הרגש של ההווייה הפוליטית״
,כמו שנאמר כאן במקום אחר.
לא. היא זנחה ״גם את הפוליטי,״ עומד
הבעל־מחבר שלנו וסותר עצמו בלי שום בע•
יות.
אבל
הרי ״ההשקפה הפוליטית הגלויה
מאפשרת למשורריה (מי הם אגב משוררי
״ההשקפה הפוליטית הגלויה״ בישראל ומה
יחסם לבעלי ההשקפה הפוליטית המוסת רת?)
מיגזר קטן מאוד של עניינים לגעת
בהם. למחות על אלימות ולחייב את השלום״...
מעבר
לגסות־הרוח ולטימטום־הלב של מי
שכותב כך בישראל של ,1989 של סיקריקים
ומתנחלים ורוצחים אחרים, של אלימות וכיבוש
ודיכוי, של חיילים סאדיסטיים ורבנים
המפלים בין דם לדם, מה תאמרו על הכללה
שכזאת. ההשקפה הפוליטית הגלוייה מאפשרת
למשורריה רק ״מיגזר קטן מאוד״ (העברית
המורעלת של הביורוקראטיה) של ״עניינים
לגעת בהם ״.ומהו ״מיגזר״ קטן זה: המחאה
על אלימות וחיוב השלום!
גורו לכם נביאי ישראל, הנה אריאל היר־שפלד
קרב ובא.
בכלל אין הירשפלד זה מבחין כלל במורכבות
העניינים שהוא נוגע בהם, וכך הוא
שולל מטענותיו את מעט התקפות שהגדרות
וסייגים היו מסוגלים להעניק להן. בדרך זו
אינו מגדיר מהו שיר פוליטי, מה בינו לבין
שיר־מחאה; מהם השיר הפוליטי, שיר־המחאה
או שיר ״הצופה לבית ישראל״ כז׳אנרים;
מאימתי הופיעו שירים כאלה בספרות העברית
החדשה (יל״ג, טשרניחובסקי, ביאליק,
יעקב כהן, זלמן שניאור, אורי צבי גרינברג,
אביגדור המאירי, נתן אלתרמן) .אילו מתל־מיך
י שלי היה, הייתי מאלץ אותו לקרוא
מיבחר אנגלי קטן & 6, ? 0111105 זט 31ז1.116
׳ ,78000 שהופיע לא מכבר בהוצאת
ח0ג \ 10181 שבלונדון ובניו־יורק, וכן את סיפרו
של ג׳ו־ן וילט על אמנות ופוליטיקה ברפובליקה
של ויימר, ואחר־כך מפנה אותו אל
ים שלם ומרתק של מחקרים בגרמנית, בצרפתית,
באיטלקית. פשוט כדי שישכיל מעט.

צמרת וצבי עצמון ועודד פלד וצביקה שטרנ־פלד,
ניתן לומר בהכללה נפסדת כזאת כי
זנחו את ״התרחשות החיים כאן׳׳ .ואולי הכוונה,
שוב, רק לשירת זך, מה?!
אבל מה עוד זנחה השירה הנכתבת כיום
בארץ, לדעת מבקרנו. ובכן, לדעתו המוסמכת,
היא ״זנחה (גם) את הרגשות, היצרים,
הזוועה, ההיסטריה, האקסטאזה, האושר, הפחד
והחמלה״.
לא פחות ולא יותר!
אבל, במחשבה שנייה, הרי על ה״זוועה״
(״הנורא מדי״) אסור היה לה במילא לכתוב
(וראה ״מיקרה הרושובסקי״) .והאם יש שירה
שבעולם הזונחת את ה״רגשות״ ,את ה״פחד״
ואת ה״חמלה״?!

אבל אריאל הירשפלד, למזלו, אינו מתלמידי
ולכן לא עלי החובה לספק לו ביבליוגראפיה
בסיסית. ומלבד זאת, ביבליוגראפיה
מחייבת עיון ומחקר והבנה, ומחייבת מה שפעם
נהוג היה לקרוא לו בשם ״זיצפלייש״
(בעברית נקייה: תחת. כדי לדגור על החומר
במקום לרוץ עם כל רקיק אפוי למחצה לעורך
הסיפרותי).
לעומת זאת, שום דבר אינו נחוץ כדי
להשוות את סיפרו של דן מירון על ביאליק
לסימפוניה, או שמא לקנטאטה או פאסאדוב־לה(כבר
איני זוכר בדיוק למה הישווה אותו
אז, אבל זכורני שהנמשל היה מתחום המוסיקה)
,כמו ששום תא אפור שבמוח (מן התאים
המפורסמים של ארקול פוארוו אינו נחוץ

עודד פלד

תסריט אחר

שעפאדה

אוי, אני מבסוט. סוף־סוף תשובה מהממת לפוגרום הישמעאלי. בשעה טובה, כותשת־עצמות
ומוצלחת, יש לנו חוליית מנגלה(חרמ״שניקים סדירים) המפליאה את מכותיה
החריגות במקלפי הקרקפות העמלקים. החישוק האמיתי לעגלת השלום התבוסתנית של
חבר האש״פניקעס המכנה עצמו ממשלת ישראל. גם הסוסים הצולעים מריחים שאין
אמונה בערבושים, אפילו 70 שנה בקבר.
קבר־אחים עשו לנו כמעט, הבולשביקים הנושאים את דגל בית״ר לשווא. אבל זאטוטי
האומה קלטו מייד שמשהו רקוב בציפור־הרפש הממלכתית ופתחו בפליפר היידיש־עפאדה,
הלא־הוא מישחק־המחשב שבעזרתו יכול כל פעוט ציוני להגיע לזיקפה לאומית
מוקדמת ולפלוט בזריזות, באמצעות פעלולי הקומפיוטר האלוקי, זרעי גומי, פלסטיק
וגאז במירדף־מיצווה אחר הנינג׳ות האדומיות הקניבאליות, ימ״ש. ג׳יהאד דיגיטלי
לתפארת, שעשועון קרב נושא פרסים המעניק אותות עוז, עזוז, מופת וגבורה על ציד
עכברבים(עכברים ערבים רבים) — יופי של ערביזיון.
היזהרו בבני מתנחלים ממוחשבים, שמהם ייצא קרדום התורה, יישלף מאוהל מועד
ויקצוץ שפמי הפורעים, נאום אדוני צבאות פיקוד המרכז והדרום. ואכן, פשטה שלהבת
יה גם בנוער הבוגר. מדיווחים של מקורות מביני עניין עולה כי היונקרים העבריים
מתארגנים במהירות בשטח. בחדרי הפיקוד של סיירת היידריך, חטיבת הימלר וקומנדו
גבלס עובדים כעת בקצב רצחני, פול גאז, על חריגות יזומות מדהימות שיוציאו עשן
מהאזניים לעראפאת ולבני בריתו הקויזלינגים בממשלת השפנים הישראלית. יופי,
מנגלה, יופי.
וחייבים לראות את הנולד, כלומר, למחשב אותו, את הרך־הנולד בטרם יתקשה. בטרם
ייוולד אפילו. אין לי ספק שהגניוס היהודי כבר ימצא את ההתקן התוך־רחמי הנאות
וישתיל את צעצוע היידישעפאדה ברחם אימהות הלאום (תיבדלנה לחיים ארוכים
ומהרייני גייסות משוריינים) ,כך שהעובר יוכל להשתעשע בגאזים מדמיעים ולפצח
אשכי פורעים(כן, צריך לדבר עם אשך!) עוד בטרם תונפק לו תעודת־הלידה. אחר־כך
יוכלו להקפיץ את העולל הקשוח לברזנט בטיפת־חלב (מהולה בשנאפס) ,לשלוח אותו
לפעוטון היצירתי בשכפ״ץ, לתת לו לחפור שוחות בכיתה א׳ ולחשל אותו סופית׳ בכיתה
ג׳ ,בשליש האחרון, במסע־אלונקות שיסתיים בטכס הדלקת משואות על קבר כלב בן
יפונה. כמו כן רצוי מאוד להוסיף לכל ועדות החלם התככניות הרגילות בכיתות״ בתי־הספר(כמו
ועדת קישוט, ועדת תרבות, וכח גם ועדת הלם שתיזום פעולות גרילה נועזות
בסיגנון דן־טרזן וחנית הכלבה החרמנית.
כן, לא אלמן ישרואל וגם לא פראייר. בקצב כזה אני חותם לכם שבערוב ימי
גימלאותינו נוכל להתגאות בנכדי הפלדלת שלנו שיפריחו בתים באוויר באיי פיג׳י
וייפזרו הפגנות באלסקה. וכך לא ירחק היום, נאום אדוני צבאות, שבו נזכה להשלים את
היידישעפאדה הגלאקטית ולבער בחישוקי נקם את ״שאריות החמץ הערלי ממערכת
השמש שהובטחה חגיגית לנו ולזרענו היידישעארי אחרינו.
על מנת להשוות את סיפרו האחרון של חיים
באר — שאותו השמיץ — לקאפלה או לקתדרלה
או לשוק תלפיות(שוב, איני זוכר את
סוג המיבנה אבל ההשוואה היתה בנאית
בהחלט).
לא זה ולא זה. רק שינאה ״אפורה כשק״
לכל מה שפרוגרסיבי ונאור וליברלי והומאני
בישראל — לא יידע ולא רגישות — דרושים
לארם כדי שיכתוב כי ״הגרוע הוא במעבר
מ,שמאל׳ ל׳שמאלנות׳ ,מתנועה ונד
השקפה פוליטית לסיגנון ולהלוך־רוח״.אגב,
מה הרע במעבר מתנועה ומהשקפה פוליטית
לסיגנון ולהלוך־רוח?? ומה באמת בין
״שמאל״ ו״שמאלנות״? ואיזוהי השירה ה״ש־מאלנית״
,להבדיל מן ה״שמאלית״ ,הנכתבת
כיום בארץ, ומדוע היא ״שמאלנית״? והאם
כולה נכתבת בידי קומוניסטים או מצביעי
הרשימה המתקדמת לשלום??
איך אמר שייקספיר: בירבורים, בירבורים,
בירבורים.
ובכל זאת, אצל כל סנדלר(ואריאל הירש־פלד
זה הוא סנדלר ״ביקורתי״ אם אי־פעם
ראיתי כמותו) יש רגע שבו המרצע יוצא מהשק.
וכך נראה המרצע של הירשפלד אחרי
שהוא יוצא, משוחרר מכל עכבות של ריגשי
״זוועה, היסטריה, אקסטאזה, אושר, פחד וחמלה״
.אני מצטט:
,,ומה עם היהדות עצמה! אין יבולה
שירה לעזוב, להזניח, לנטוש את העיסוק
בקרע המפעפע והממוגל הזה סביב
היהדות* וכי כל מה שיש לנו בעניין הוא
אותה סלידה אסתטיציסטית ממתנח לים
דתיים! ומצד אחר: איך אפשר להז ניח
את כל הטקסטים הקדומים בידי
הדתיים! כן -אותם טקסטים מקודשים
ולא מקודשים, התנ״ך והמידרשים והתלמוד.״

אומר גם אני, אבל אימתי הזניחה השירה
העברית את התנ״ך? האם הוזנח בשירי

ביאליק — ושמא בשירי דליה רביקוביץ
ועמיחי ואהרון אלמוג ונתן זך?
אלא מאי? את המידרשים והתלמוד אתה
מציע לה לשירת זמננו כמזון רוחני וכחומר
דלק. וזאת — כדי לגעת ״בלב לבה של התרחשות
החיים כאן״??
אפילו בכך אינו מקורי. שהרי כבר קדמו
לו בכך גם מנחם בן וגם אורציון ברתנא.
ומה תעשה השירה העברית בכל המקורות
הנכבדים האלה, כשתואיל סוף־סוף להתפנות
אליהם?
תשובה: היא תבעל אותם.

כן. כך כתוב כאן :״לאחוז במשהו יהודי,
לבעול אותו ולגאול אותו״.
בעילה שהיא גאולה.

ובינתיים, עד שייבעל ״משהו יהודי״ בשירה
הישראלית החדשה, מוכן המבקר להתפעם
משיר בינוני לחלוטין של חזי לסקלי(משורר
ראוי בהחלט) ולהציע לשירה העברית בת זמננו
— ״לעמוד על מכונת כביסה מקולקלת
ולדבר/בשפתה של הגרב שגרמה/לקילקול״.
(אגב, צריך היה להיות: את הקילקול).
עכשיו הבינונו: זוהי הדוגמה המובהקת של
שירה שלא זנחה את הרגשות, היצרים, הזוועה,
ההיסטריה, האקסטאזה, האושר, הפחד
והחמלה.
ובאמת, פחד וחמלה נופלים עליך למיקרא
דברים כאלה. לא, לא על הכותב. הלה,
כמדומה, כבר מעבר לכל פחד ולכל חמלה.
גם לא על העורך שעמד ופירסם דברים כאלה
— ובהבלטה כזאת.
פחד וחמלה על כולנו, שכזאת היא דמות
דיוקנו הרוחנית והמוסרית של ״דור ההמשך״
שלנו.
פחד וחמלה אלה עוד מתחזקים כאשר המבקר,
אם מותר לקרוא לו כך, אינו עוצר עוד
בעד הארס המפעפע בגרונו והוא עומד ושואל
(המשך בעמ 1ד )33

בפהשלים לך
הבאים: הביטויים לאהספקתי
לאתפסתי אותו
711 שפאאת• חלה
לאהיהל׳ ופן
ותקפתי בפקק

אנשי שדה, עצמאים ובעלי עסקים
מבלים לפחות שעה אחת מיום העבודה
שלהם במכונית. זו יכולה להיות
שעת עבודה נוספת.
חשב כמה חוסכת החברה כאשר אינה
צריכה לשלם עבור שעת עבודה נוספת.
לפחות 50ש״ח. וכמה עולה תפעול
הפלא־פון ליום? 12־ 8ש״ח בדרך כלל.
ובנוסף לכך אל תשכח את הרווח
שמביא הפלא־פון בפתרון בעיות
דחופות בזמן אמיתי. מחיר הפלא־פון
עכשיו החלמ 1890
התוצאה הסופית היא שאתה יוצא ברווח.

#י ע 1ראברט

להזמנות: מוטורולה תדיראן
קרמניצקי 16ת״א טלפון 388307־.03
באר־שבע, טלפון 38887־.057
חיפה,טלפון 410303־.04
ירושלים, טלפון 783646־.02
רעננה, טלפון 910980־.052

* מבוסס על מחירון החברה הנקוב בשקלים,
לא כולל מע׳מ, בהתאם לדגם שתבחר:
א ( 2000 מחודש) ,א ,3000צ ,8000 5,6000
פלא־פון 007 ופלא־פון שדה.

הובד שעהאבודהלשעהעבודה!

ט מיר כ הן( ת 1קנ ס1ן)

388381
ובפהשלהלך פלא-שן*

_ לאן 1על1וע סמל —
(המשך ם עמ 1ד )29
יום, סוגרים אחרונים. היתה אווירה של
יצירה.
״היתה לנו פעם בימה להצגות בערבית.
מה קרה איתה? לאן היא נעלמה?
״השתמשו בתיאטרון בתור קרש־קפיצה
פוליטי. אנשים מהדירקטוריון רדפו באופן
כפייתי אחרי פירסום. היה הרבה כזה, עם כל
השערוריות. יונה יהב ניצל את הדירקטוריון
בצורה הבוטה ביותר. על איזה מנהל־דירקטוריון
שמעו כל־כך הרבה כמו עליו? לא
רוצה להאשים את אלי מלכא(המנכ״ל הנוכחי)
במה שקורה היום לתיאטרון. הפוליטיקאים
אשמים.
״בדיעבד אני רואה את פיסגת הישגי
בחיפה. הפריצה הבינלאומית. הגענו רחוק
מאוד: פסטיבל אדינבורו, פסטיבל שיקאגו,
ברלין וושינגטון. הפכנו בעצם את הקערה על
פיה. במקום שאנחנו נעתיק מחזות וביצועים
מהעולם, העולם מעתיק מחיפה. הצגות של
חיפה רצות היום בכל העולם. האנשים של
חיפה מבוקשים בכל העולם. הרבה דברים
בתיאטרון הישראלי נוצרו דווקא בחיפה.
בתקופות של נולה צ׳לטון ועודד קוטלר,
אנחנו הגענו לבסיס טוב מאוד, ומעליו קפצנו
ליגה.
״אני זוכר את הלילה שבו ישבנו, אני
וסובול ובסר, והחלטנו שהולכים על גט.1
החתמתי אותם על מפית־נייר. יש המון
סימליות בשבילי בזה שבדיוק חמש שנים
אחרי הבכורה של גטו אצלנו, ב־ 7לאפריל
1984 היתה שוב בכורה של נטו, כמחזה
הישראלי הראשון בברודווי, באנגלית. הביאו
את כל החומר מחיפה, עדויות של ניצולים,
הפלקטים של אז, ועשו כאן מחזה משלנו עם
אותו בימאי, גדליה בסר. בסר, אגב, עומד
לביים גם את נפש יהוד׳ בוודסטוק ליד
וושינגטון( ״.את הדברים האלה אמר סמל
לפני שהתפרסמו הביקורות הקוטלות על
ההצגה. היא ירדה מהבימה אחרי תקופה קצרה
מאוד).
הבדים מספדים

^ מסגרת הסיור שלי בסיגנון ״חברים
^ מספרים על סמל״ הגעתי גם למי שהיה
המנהל האמנותי בחיפה המכהן כיום בתפקיד
המקביל בהבימה. עומרי ניצן עבד חמש שנים
עם נועם סמל .״אני הבן־אדם האחרון שיגידו
עליו שהוא אוהב את סמל, או שהוא חבר שלו.
אבל חייבים להיות הוגנים. לחיפה יש תכונה
מגעילה: כפיות־טובה. כך מתייחסים היום
לנועם סמל. הוא עשה הרבה למען המוסד,
וגומלים לו במסכת השמצות״.
סמל, מדבר על ההווה, התפקיד, השיטה:
״הכי חשוב כאן זה התיכנון. בארצות־הברית
הכל מתוכנן כמה שנים מראש, ואני חייב
לדחוף היום הצגות, מופעים ותערוכות, כדי
שיופיעו אולי ב־ . 1990 התיכנון הוא מוקד
העניין.
״חיפה נתנה לי הרבה. הפריצה הבינלאומית
של חיפה איפשרה לי עכשיו לסלול
את הדרך להרבה מוסדות אחרים. הבאתי את
הבימה בספטמבר השנה, את הקאסר׳ ב־
.1990
״רציתי לחדש, להפיץ. החלטתי להוציא
רבעון בשם ־1 /\ 118007־ להחדיר את המלה
,תרבות׳ לשפה האנגלית. כמו, ,עלייה.׳
״אני עובד על בסיס מיקצועי, לא אישי או
דתי. מי שטוב לקדם את ישראל — הולך. לא
צריך להיות יהודי. אחד האפקטים הגדולים
זה לקחת מנהלים ומו״לים לסיור בארץ. זה
תמיד עושה את הרושם הרצוי.
״הסופרים חשובים לי מאוד. מו״ל אחד
אמר לי שזה התחום שבו אנו טובים ביותר.
אני עושה אסיפות וכנסים של סופרים
ומו׳׳לים אמריקאיים עם עמיתיהם אצלנו.
א.ב. יהושע, עמוס עוז, דליה רביקוביץ׳.״
מה הסוד שלו? סמל, בחיוך מתחת לשפם:
״אני תמיד מחפש אופקים חדשים. היה לי
מישרד־אמרגנות והלכתי לחיפה. מחיפה
הגעתי לכאן. אל תדאג, אני עוד אחזור
לארץ.״
אפשר לסמוך על המילה של סמל.

ד ף חד ש
(המשך מעמוד )31
את שירת זמננו ״הנוגעת ביחסי היהודים והערבים״
:״היכן הפחד התהומי, הריעות הקדומות,
ההצטרכות השינאה שהיא לעיתים
תהומית ואולי גזענית, ולעיתים שינאה מן
הסוג היכול לצמוח רק בין אחים?״
במטותא מכם, חיזרו וקיראו. הבנתם? מה
שחסר לזה בשירה הישראלית הם קצת ביטויי
פחד תהומי, ריעות קדומות, שינאה ״שהיא
לעתים תהומית ואולי גזענית״!!
אולי רק אז, אם תעסוק בכל אלה, תוכל
השירה הישראלית גם לבטא את ״הפחד והחמלה״
,גם לרחוק מ״שמאלנות״ ,גם להיות
פחות טובה(בעבר היא היתה, כאמור ,״טובה
מדי״) ,גם לעסוק ב״קרע המפעפע והממוגל
סביב היהדות״ ,גם ״לדבר דבר. להעביר דבר.
לרצות להשמיעו, להשתמש בקול, בלשון
הדיבור״ (של התלמוד והמידרשים, כזכור)...
— וגם ...להיות קונפיטורה!
ולמה דווקא קונפיטורה (מרקחת, ריבה)?
מכיוון, שבדומה לקונפיטורה ״(אותה נטל
הכותב משירו של לסקלי מהי שירה אם
לא שימור, שימור לצורך הנאה, שימור על
ידי המתה, המתה של פרי, דווקא של האנרגיה
שנועדה להמשך המין״.
ואם במין עסקינן, חלקה השלישי של
מסת הירשפלד מופיע תחת הכותרת ״שד
קבור מתחת לעיר״ (ובגוף המאמר :״שירה
היא שד קבור מתחת לעיר״).
במילים אחרות: השירה האידיאלית היא
שד־קבור־מתחת־לעיר הבועל ״משהו יהודי״,
בלא ״סלידה אסתטיציסטית״ יתירה. והיא גם
המתה של פרי — דווקא משום שהוא מייצג
את ״האנרגיה שנועדה להמשך המין״.
מה אומר ומה אדבר, אני באריאל הירש־פלד
כזה לא הייתי רוצה לפגוש בסימטה
חשוכה בלילה אפל — ובלי מכנסיים.

•ומ האצלם?
אגב, במוסף השבועי של הארץ המצורף
לאותו גיליון שבו נתפרסם מסע הצלב (או
מגן הדויד) של הירשפלד על השירה הפוליטית
( )28.7.89 נדפס סיפור קצר של סופר
גרמני נודע, וולפגנג בורכרט, שנפטר בשנת
1947 בשנת ה־ 27 לחייו.
בדיברי ההקדמה לסיפור נמסר כי ב־1940
נעצר הסופר על־ידי הגסטפו בשל שירים פוליטיים
שפירסם.
פוליטיים, כלומר, במיקרה זה, אנטי־נא־ציים.
מעניין
מה היו כל אניני ישראל — מרביתם,
אגב, עיתונאים, רצנזנטים, עורכים וצבועים
אחרים, לא משוררים — אומרים על
׳שיריו אלה של בורכרט.
האם היו פוסלים גם אותם בשל ״שמאל־נות״?!

עמגנ׳ ק /

לרו ת׳
אנשים מעניינים
היא בת ,28 מיקצוע חופשי, נאה1.65 ,
מטר, מתעניינת במה שקורה סביבה ובעולם,
אוהבת תיאטרון, סרטים, אמנות, אנשים
מעניינים.
יתאים לה גבר נאה, בעל הופעה אסתטית,
1.80 מטר לפחות, אינטליגנטי, מבין, חושב,
עדין, משכיל, אינטלקטואל, אוהב לחיות,
קצת מרחף, אבל לא יותר מדי. מיספרה אצלי
הוא 1/2710

רווקה גבוהה
היא גבוהה — 1.78 מטר, נאה, רווקה בת
.26 מחפשת קשר רציני עם גבר בוגר, בעל
ניסיון־חיים, רצון לבנות מישפחה, טיפוס לא
כפייתי, אינדיבידואליסט, שיש לו עולם
ועיסוקים משלו. כתוב אליה לת״ד ,4272
באר־שבע, או שאל אותי על (.)2/2710

רותי בטלפון לקבלת מידע
ולהכתבת מיבתבים -טלפון . 221017

להשתודד בריקודים
שמו אייל, והוא מהנדס אלקטרוניקה, רווק
בן ,34 עושה עכשיו תואר שני בתחום חדש
— פסיכולוגיה של מחשבים. גובהו 1.85
מטר, והוא אוהב מוסיקה, טיולים, ריקודים
שאפשר להשתולל בהם. הוא רומנטי מאוד.
מחפש מישהי בעלת עמוד־שידרה, שחיה

שפגשתי בשבוע שעבר שני חבר׳ה נחמדים,
שמנהלים שם את העניינים. שמעתי מהם
פרטים, ראיתי את החוברת העבה שהם
מפיצים, אחת לכמה חודשים, והתפעלתי
מהכמות הגדולה של הדוקטורים, עורכי-
הדין, מהנדסים וכן הלאה, המככבים שם.
יש חוברת לבנים (שבה התעניינתי,
ולקחתי לקריאה מעמיקה יותר בבית) ויש
חוברת לבנות. יש שם גם כמות מפתיעה של
מיספרי־סלפון, גם שלהם וגם שלהן. הם גם
מארגנים מדי פעם מסיבות, טיולים,
קומזיצים, פעילויות ספורט, כולל צניחה
וצלילה, ויש גם מקהלה, בשלבי הקמה.
ותמיד־תמיד, הם אומרים, יש הקפדה שבכל
פעילות יהיו חצי בנים חצי בנות. במפתיע,
כל העסק הזה הוא בכלל לא יקר. פרטים
ישמחו לתת לכם בטלפון 226454־.03

מישל חדד :״בניתי לי משתלה,
ואני מטפל בצמחים כל שישי־שבת.
בעיקר אני אוהב להתעסק עם אלה
שנבלו. מנסה להחיות אותם, מנהל
איתם שיחות ומתחקר אותם איך זה

קיה*״
הליכי־גירושץ קשים
חיה מירושלים כתבה לי מיכתב נוגע־ללב
:״אני נמצאת בהליכי גירושין קשים
מאדם משכיל ומבוסס, הסובל מבעייה
נפשית. כדי להשיג הסכם־גירושין נאלצתי
להסכים לסכום המאוד־נמוך של 125 שקלים
לחודש עבור כל ילד.
״משכורתי נמוכה, ואני מרגישה שאני
והילדים נוגעים בתחתית. העתיד מפחיד
אותי. בקרוב עליי לפנות את הדירה, בלי
קשר למועד המכירה, ולעבור לשכירות.
״אני זקוקה למישפחה מאמצת או לאדם
טוב, המוכן לעזור לי במציאת עבודה, או
פתיחת סניף שיווקי בירושלים, או תפקיד
אחר, בעזרתו אוכל לקיים את ילדיי בכבוד.
אני אקדמאית, מרשימה, רצינית, מוכנה
לעבוד קשה.״ אפשר ליצור איתה קשר דרך
ת״ד ,10483 ירושלים .91104

שואף לק שר
קוראים לו אשר, והוא רווק בן ,39 איש־בנק
וגם סטודנט שנה שלישית לפסיכולוגיה,

תערוכות

פסל טהור
שימשון מרחב, פסל, הזמין אותי לראות
פסל שהציב בגלריה מימד תל־אביב. בתשובה
לשאלותי אמר מרחב:
״בהתחלה היה זה דיקט גדול באורך של
שני מטר וחצי. ניסרתי ממנו מלבן. מה שנותר
היה חלק בדמות .1.כמו נגר המניח באופן
מיקרי לחלוטין חתיכות אחרי הניסור כך
השענתי על הקיר את שני חלקיו של הדיקט.
הת 1שוכב, צמוד אל הקיר, והמלבן מונח
באופן כזה שהוא מסתיר חלק ממנו. הפסל
מורכב, אם כך, משתי חתיכות דיקט עבה
השעונות על הקיר. שום חומר אחר לא מעורב
כאן. לא צבע ולא מסמרים. הכוונה היתה
ליצור פיסול טהור. צריך להזכיר פה עבודה
קודמת שיצרתי בשנת — 66 פסל כחול —
שהוצגה מאוחר יותר בגלריה סגרשזב. הפעם
הגישה חמורה יותר. לא חיפשתי קומפוזיציה
ולא עניינו אותי ״פוזות״ .רציתי את ראשוניות
ההנחה. מה שמגדיר את שני חלקי
הדיקט הללו כפסל היא הגלריה: המקום שבו
מציגים אמנות. נוכחות הפסל מושגת הודות
לצניעותו, לחומרתו, לפשטותו ולחוסר־הענ־יין
שבו. אפשר בהחלט לומר שהענייז בפסל
נובע מחוסר־העניין שבי•״ שך ך< 2ץ ^

ומתפקדת נכון, שכיף להיות איתה. שאלי
אותי על (.)3/2710

לגג! בשגיים
היא בת ,34 עושה דוקטורט בביולוגיה,
גרושה פלוס ילדה 1.75 ,מטר, אוהבת
מוסיקה, מנגנת פסנתר, אוהבת לנגן בשניים,
וגם עם נגנים בכלי־נגינה אחרים. אוהבת גם
סרטים, טיולים, קריאה, טבע, בעלי־חיים.
מחפשת קשר רציני, אבל לא תתנגר לקשר
נחמד ולא מחייב בתור התחלה. מיספרה אצלי
הוא 4/2710
מי שאוהב סרטים תורכיים ואין לו כסף
להצגה יומית, שיילד לרבנות ויישב
במיסדרון.

דוקטורים ו שרכי־דץ
על ״אקדמיק״ שמעתם? גם אני לא, עד
אשר שנאף לקשר רציני
סימפטי 1.65 ,מטר, רומנטי, שואף לקשר
רציני עם אשת־שיחה מעניינת, ישרה, נאה,
מה שיותר חכמה. בעניין החכמה הוא אומר•.
״אצלי זה דווקא בניגוד למה שאומרים בדרך-
כלל, שגברים מחפשים מישהי שתהיה פחות
חכמה מהם.״ מיספרו אצלי הוא (.)5/2710

1. 3 3

1017

^ נ 9 /ן ה11 וו! 0גוה

2710
חנזתרים הצאצא השיש1
נולדה למרלון ברנדו
( ,)65 כוכב־הקולנוע האמריקאי
הוותיק (הטנגו האחרון בפאריס;
האמריקאי המכוער; הסנדק) ול־כריסטינה
רואיז 31 ילידת
מכסיקו ועוזרת־הבית של ברנדו זה

חוץ) של ארצות־הברית למיזרח התיכון
ולדרוס־אסיה, במטרה לעמוד
על התקדמות יוזמת־השלום
של יצחק שמיר. קלי, היסטוריון
לפי השכלתו(ההתמחות: תולדות
צבא צרפת) ,הנשוי לילידת פינלנד,
אם בנו היחיד, הספיק במשך 25
שנותיו בשרות־החוץ האמריקאי לשרת
בפאריס, באנקרה, בבנגקוק
ובביירות, שבה שימש, בשלוש
השנים האחרונות, כשגריר ארצו.

המיליונרית בד 1ל
בי ק ר בארץ, מכס סלטר,

ברנדו(,,הסנדק״)1972 ,
ה1דיח, יפאנית, מכסיקאית
שנה וחצי, בת, נינה. זאת היא
הצאצא השישי של ברנדו, שבעבר
היה נשוי פעמיים(לשחקנית״ קולנוע
הודית ולשחקנית־קולנוע מכי
סיקאית) ושהנשים הרבות האחרות
בחייו היו בדרך כלל, ממוצא לא־אמריקאי
(שתי קודמותיהן של
רואיז היו יפאנית וטאהיטית).
מאת מאוזן

א ביגי ל •נא•

)1רוח רעה בארון (;)3
)3ד״ש של כיף מהברכה בשכון )24
הספורטאים (:)6,3

)9גם אבן היה שר (:)4
)10 אחרי הטפול פתאם אדם קם )26
בבקר ומתחיל ללכת (;)4
)13 רק קורט מן המוסיקה (;)3

)14 שאלות ותשובות בעניין המח )29
תרת בשקט, בחלקו השני של
הסרט (:)6

כמעט טבעה בטיול תנועת
הנוער (4ח ;<4בהשראת י.
פרוינד;
נקבע כי חיה בתו של אליהו
וכך זה עומד בינתיים (:)4
מצב קומי בקבוץ (:)4
נביא ששמח פעמיים אינו

זקוק למשקפיים (ע״פ א.ר).

תנו רובים למהפכן 5ע״פ

סופר במצב אקוטי (:)3
רוצים תשובה — כמה שתית
בובה 4
שום דבר לא יצא מן המועצה

נשבר בגט (;)4,3
בעל מגנטי (:)3

( )6עשרים צנחנים נשלחו לשכונה

( )7אונו של ג׳ון (:)4
( )8המרוץ לשביעת רצונה (:)5

( )9הם חסינים יותר אחרי השוק

( )11 עולה בשמחה (;)2
( )12 משתולל ממש מהספר משכבר
הימים(4,5ח)(ע״מ א.ד;).
( )16 התשבץ חלש? שמענו שאין
תשובות (;)5,3
( )19 משוכני הים שרים במקהלה

מאוגך
( )21 ימשול בגליל (;)5
( )22 תלוש מרוטציה אל יתפאר
)2מתאבן באסון (;)3
בנוצות לא לו (;)4
)4זה אפרים שקלקל את השורה
( )23 באביב יורדים מצרימה (;)2

)5העלם אוהב עלמה ויזכה לחיי ( )24 לא אותו אלישע (;)3
( )27 נבחרים לעולם (;)3
נצח 3,5ע״פ א.ד;).

60 פלוס, מיליונר יהודי אמריקאי
( 100 מיליון דולר) ,המכהן זה
שלושה חודשים כראש עיריית
בוורלי־הילס ( 33 אלף תושבים),
עיירת מגוריהם של רבים מכוכבי
הוליווד. סלטר, אחד מחמשת ילדיו
של מהגר מרוסיה, נולד בניו־יורק
ועשה את כספו מרשת של 55
חנויות־הלבשה, שראשיתה בחנות
לעודפי ציוד צבאי. הוא בא ארצה
במיסגרת מישלחת־תורמים (ברי־כת־שחייה
לבסיס חיל־האוויר; בניין
הסינמטק בתל־אביב) ,בהודיעו
שהוא מעדיף לתרום לארץ מאשר
להשקיע בה וזה אחרי ניסיון כושל,
לפני 30 שנה, עת עלה ארצה,
התיישב בקיבוץ מעברות שבשרון
(שבו היתה אשתו ללולנית) ולא
ראה נחת מן המיפעל התעשייתי
בקיבוץ, שבו השקיע מכספו.

המחסום השמיני

המחיר היקר

קבע בפורטו־ריקו, שיא
עולמי בקפיצה לגובה ( 2.44 מטר),
חאווייר סוטומיור ,)21( ,סטודנט
קובאני, הנישא בעצמו לגובה
של 1.93 מטר. הייחוד בהשגת שיא
זה (הזהה לגובה השער במיגרש־כדורגל)
,שבכך עבר סוסומיור גם
את מחסום שמונת הרגל (מידת־האורך
האנגלית תל, השווה ל־
30.5סנטימטר) ,אחרי שאתלט אמריקאי
שבר, לפני 33 שנה, את
מחסום שבעת הרגל ואתלט אנגלי,
לפני 113 שנה, את מחסום ששת
הרגל.

נפטרה בפאריס, ממחלת

ההיסטוריון הצבאי
בי ק ר בארץ, ג׳ון קלי 50 ,
פלוס, עוזר מזכיר־המדינה(שר־ ה־

הסרטן, בגיל ,79 מארי־מדליין
פורקאד, מראשונות המיפלגה
הגוליסטית(האיחוד למען הרפובליקה
החדשה) והאשה היחידה שעמדה,
בימי הכיבוש הגרמני, בראש
אחת הרשתות של המחתרת
הצרפתית. הרשת, שכינוייה היה
חיבת־נוח, עסקה בעיקר באיסוף
חומר מודיעיני ובקיום קשר־רדיו,
ומנתה, בשיאה 3000 ,חברים, שרבים
מהם שילמו מחיר יקר בגין
פעילותם המחתרתית: כ־ 600 מהם
(וגם פורקאד עצמה, שנלכדה ארבע
פעמים והצליחה להימלט בכל
פעם מידי לוכדיה, כולל הפעם
שנמלטה כשהיא מוסתרת בשק־דואר)
נתפשו על־ידי הגרמנים
ורבים מהם הוצאו להורג.

ולמי שעדיין אין לו...
למי שיש לו
...עדיליון המזל !

תכשיט חדשני של האמן ויסהוף, שפותח ע״• התבדה הממ שלתית למדליות
בעזות הצורף דוד ס״ג. להשיג ב 107.ש״ ח(בכסף) או ב 355. -שי ח(בזהב וכסף)
בחנויות החברה ואצל הסוחרים המורשים.

החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות
,ירושלים: אחד העם ,5טל 02-668105 .תל-אביב: מנדל• , 3טל 03-227428 .

ויי ל#ע 1רילתאם י&מעיליזת

העולםהזה 2710

הורוסהוס

תחליף לבית. כשאין מקום לאכול, לא **
מפורסמים.
נות ולמכור מכוניות. בתורת המיספרים,
בעל המכונית מודע למעמדו. הוא הוב או אף לעבוד עבודות המצריכות *
הנומרולוגיה, אי-אפשר להתעלם מהמ*
שמעות
שיש לספרות. זה אמור לגבי מרגיש כמו אריה. כמו מלך על הכביש. כתיבה ולימוד, אפשר להשתמש במכו **
הבית שבו גרים, השם שנושאים והאוטו המכונית נוסעת סוב ומסוגלת למאמצים נית, וכמעט לשכוח שזה לא בית. זוהי **

שבו נוסעים.
רבים, אך צורכת אנרגיה רבה. בעל המ מכונית בעלת מזל. מכונית שעל פי רוב *
גם לספרות בלוחית״הרישוי יש משמ כונית מטפח אותה ומטפל בה וחשוב לו
לא נקלעת לתאונות. אין לה בעיות, לא *
סובלת מקילקולים והנסיעות בה מוצל 1
עות. חשוב להקפיד על כך שמכונית תה שתהיה ייחודית.
חות. היא נותנת הרגשה של ביטחון והנ 5
לעתים קורה דבר הפוך. מכונית כזו,
יה בעלת מזל; שלא תגרום בעיות בדרך,
אה. מיספר 3כאילו נברא לנסיעות ולמ5 -
שלא תסכן את בעליה ושלא תמרוס את כמו כל דבר שיש בו היפוך, יכולה להיות
כוניות. ולכן כדאי מאוד לשאוף שסכום 1.

המכונית המוזנחת ביותר על הכביש. זה
עצביו.
הספרות של הלוחית יהיה .3זוהי מכו* -
חישוב הספרות בלוחית היא פשוט: קורה כאשר בעל המכונית היה רוצה
נית שמוסיפים לה אביזרים שונים כדי *
מחברים את כל הספרות המופיעות על מכונית יוקרתית, אך אינו יכול להרשות
השלט והסיפרה הסופית היא הטיפ -לעצמו, והוא מעדיף מכונית זרוקה ויישתהיה
נוחה יותר. גם כשמוכרים או* -
תה לעולם לא מפסידים והעיסקות הק
רה הקובעת. למשל, לוחית מיספר חודית. אץ ספק שבעל המכונית יגיע

שורות בה מוצלחות.
.12639 מחברים את כל הספרות ( 1+2+6מתי שהוא למכונית המפוארת, משאת

)+3+9=3ומגיעים לתוצאה .21 מחברים נפשו.
סכום הספרות 4 -
את הספרות 2ו 1-ומגיעים ל״.3
• סכום הספרות 2 -
כשיש גם שנת ייצור, צייד להתחשב
מכונית מפתיעה לטובה ולרעה. לוקבמיספר
ללא שנת הייצור, ואחר-כך
זוהי מכונית עממית. היא עוברת המון חים סיכון כשקונים אותה. היא יכולה
להוסיף גם את שנת הייצור. אם אחת ידיים. אנשים ממהרים לקנות ולמכור. להיות נהדרת. היא נוסעת במהירות.
מהספרות לא נושאת אופי סימפטי, כד היא לא יורדת מהכביש כל כך מהר. לפעמים הנוהג בה שוכח שהוא לא טייס
אי לדעת על כן ולהתחשב בזה. כששתי שנים רבות היא מתפקדת, גם כשהיא ושהמכונית אינה מטוס. יש בה סכנה של
הספרות מתאימות, מה סוב. אם אחת מאוד ישנה. זוהי מכונית נוחה. בדרך תאונות והפתעות לא נעימות. משהו
מכריעה לטובה או לרעה, על בעל כלל נוהגות בה נשים שהולכות לשוק יכול להתקלקל פתאום, אבל יכול להיות
המכונית להחליט מה הוא מעדיף.
ומביאות את הילדים מהגן, אך לא נוס שזו שטות, ורק צריך לסובב בורג או לה מדי
שנה, בתקופה שבה נמצאת הש עות
נסיעות ארוכות. אנשים הנוהגים זיז חוט והיא שוב נוסעת.
מכונית שסך־בל
מש במזל אריה, מתחילים אנשים להתג כשהיא גם וחולמנים. מפוזרים קצת בה בעל
המכונית מחפש פטנטים חדי עגע
לחפצים טובים, בעלי איבות ונאים הספרות הנא 1
חדשה, מהר מאוד היא תקבל אופי נוח, שים ואוהב לפרק, להרכיב ולהכיר את *
יותר. לא תמיד זה מתאפשר, אן הדחף לצרות גורמת אינה היא
ופשוט.
עממי
כל קרביה של מכוניתו. צריך להיזהר *
לקנות, למכור, להחליף ולחדש עדיין
מכונית המתייחסת למזל אריה ולשלמה ויודעים מפתיעה לא היא
בכביש,
שלא
להיות מסובך בתקריות אלימות| .
קיים. לפעמים נאלצים דווקא להסתפק מש. זוהי, על פי רוב מכונית מאוד ייצוממנה. לצפות מכונית
זו מעמידה את העצבים של *
בחפץ או בנכס פחות-ערן מזה שבו הח גית, מטופחת, יוקרתית, רחבה ומפוא בעליה
במיבחן, והוא מתפרץ, ויכול לה זיקו
קודם, אן עדיין מרגישים בצורך רת. בעל המכונית הוא אדם המחזיק 3 הספרזת
סכום

פתיע את עצמו ואת הסביבה. בעל
לחדש ולהתחדש דווקא במזל אריה.
מעצמו וחשוב לו להופיע כאדם בעל
מכונית הגומעת קילומטרים רבים. המכונית תמיד מוצא את עצמו עושה
צורך זה מתבטא במיוחד בצריכת ה אמצעים או בעל מעמד. זוהי מכונית של
מכוניות. בתקופה זו אנשים מרבים לק מנהלים, מנהלי-בנקים, רופאים ואנשים היא נוסעת נסיעות ארוכות ומשמשת
(המשך בעמוד )48

סוב לשמור על מירב הסודיות בתקופה ס׳ הזוג של הנד״ם שאינם נשואים גורמים
* אתם עובדים מאוד קשה, אבל יש הרבה שיפור־מה במצב הכספי. אתם חשים קצת
זו. מדובר לאו דווקא באהבות, אבל גם להם לאכזבה. הם מתנהגים בצורה לא הוגנת.
* יוזמה והתלהבות. עכשיו תוכלו להוכיח בודדים למרזח הכל. למרות שהדאנות הכסבהן.
תוכנית לעבודה
חשוב לשוחח איחם ולא
פיות פחתו, אתם ששים
את הכישרונות ואת
כדאי שישמרו בסוד.
לוותר. אל תשחקו מיעד
חשבון־נפש, ומסתבר
היכולת שלכם ותזכו
חק־־בבוד. אם לא תאמחשיפה
מוקדמת מדי
שלא קל לכם להיפרד
להערכה מצד חברים
יכולה לגרום לביטול
רו ולא תעמדו על בך
מאוש־ס שאליהם הייתם
לעבודה ומצד הממו שיכבז־ן
אחכם1את הצד
כל העניין. ה־ 11 וה•
מאוד קשורים. אך מחנים.
למרות העבודה
12 מתאימים לנסי שלכם
הם יתנער! .הם
בר בדברים שאין לבם
הקשה והמשעממת
בהחלט זקוקים לחינוך
עות, לפגישות ולהי שליטה
עליהם, וצריך
תוכלו עכשיו להתק כרויות
חדשות. היו
ולתיזכורת. עייפות רבה
השלים עימם. התשה
דם. עליכם להיות הו
2במרס -

ב 21 ביוני 21 משכנעים ותצליחו ל ב־וו
1ב־ 2ו בחודש. כלא
כל־בך טובה בשישי
יוזמים ולקחת את ה 20ב
א פ רי ל
19 בינו א ר
20 ביו לי
השיג את רצונותיכם.
דאי שלא תתכננו פעיובשבת.
יתכן שתסבלו
עניינים בידיים. ידימיכתב
שיתקבל השלות
מאמצת. פח״קט
מבעיות בבטן. השניחו
עה משמחת מחו״ל
בוע יגרום לכם שימחה והקלה. הברי משותף בעבודה יכול לנחם לכם ב1שה. ויכ*
תגיע בקרוב. אתם נוטים להשמין, כדאי על סר. שאתם אוכלים. עדיף לאכול בבית. מ׳
אות אינה טובה. אינכם זהירים מספיק. רו. שמכם הטוב בפרוייקט זה עומד במיבחן.
* לכם להרבות באכילת פירות וירקות. שקונה ממניח השבוע יעשה עיסקה טובה.

עדני קאר״רה תופסים עכשיו מקום חשוב. ענייני כספים די מרגיזים. אנשים מוש *
אתם מתכננים נסיעות ופגישות ושמרים לה אתם מתחילים להרגיש יותר טוב. קש תוכלו
להעזר בידידים כדי להתקדם. אין זו כים אתכם, חייבים לכם ונותנים פחות
כיר אנשים חדשים. עליכם להיות זהירים 1ד רים, שהיו חזקים בחודש האחרון, מתאו
מתנהגים בצורה
בושה. ואינכם מבקשים
רופפים, אך אין טעם
** הבטחותיכם. אתם עמים
סתם. אל תשכחו שיש
לא ישרה. כדאי שלהתעקש
ולהחזיק ב להעריך
לא נכון את מה
תהיו יותר חשדנים.
לכם מה להציע. בשורה
הם. נכון שכרגע אין
שאתם מסוגלים לבצע.
הבריאות שלכם דור טובה
בענייני בספים
משהו משמעותי ומלאחר
כך תמצאן אח עצשת
התייחסות. אתם
תעוור לכם לתכנן נסיעה
היב, אבל חכו קצת ב מכם
במצב לא שים,
או בני מישפחה עלואו
לבצע תוכנית שעד
סבלנות. בקרוב מאוד
שבו לא עמדתם כדילים
שלא להרגיש בעכשיו
נראתה בבלתי־עומד
להתחיל קשר
בורכם. תחנם המערים
טוב. גם מצב הרוח
אפשרית. אפשר לשפר
מיוחד במינו או ש עדיי[
מעסיק אחכם, ר
20 בינו א ר -
יהיה כבד בין ה״ 13ל את
תנאי המנזרים או להיחודש
קשר שהיה
ההוצאות לצורך העניין
$ו ב פב רו א ר
צג בחודש. אתם מ ניע
להחלטה סופית מה
משמעותי ביותר עד
רבות. וד 11 ווד 12 מצבוקשים
על-ידי המין
ברצונכם לרכוש בין ההיום.
אינכם מספרים
ביעים על בעיות בריאות.
צו ל־ 17 בחודש. שיחות או מיכתבים שיניע! השני, אך אין לכם ראש לרומנטיקה.
כדאי שחנותו ותקפידו על הוראות הרופאים. לקרובים לכם כל מה שאתם מסתירים
מארצות אחרות עלולים לנחם לאכזבה. אגב, זה הזמן להחזיר למי שפגע בכם.
בתחום הרומנם׳ צפויה לכם הצרחה מרנשח. בקשר לכספים. זה יתגלה מאוחד יותר.

ענייני כספים מדאיגים אתכם. למרות ידידים יכירו לכם בד־זוג חדשים. הפנויים
בבית האווירה משתפרת. אורחים מגי אתם מבוקשים על יד המין השני. הופעחכם
שעכשיו תוכלו להשיג את כספכם או שביניכם יוכלו עכשיו ליהנות מרומאן חרש.
עים ועליכם להתפנות אליהם, אולם אל מושכת, ואנשים באים להתייעץ אחכם ולשאתם
נראים מושכים ובלפחות
את חלקו, זה
פוך אח ליבם. אתם מתחשש,
זה יהיה קל מ החלט
מעוררים תשר
יצריך עבודה קשה
כוונים לעזנר ואף מצלישאתם
חושבים. נרמאוד
ותצטרכו להע-
מח־לב. אי־אפשר שלא
חים בבך, אבל מתוך
אה שתרבו בטיולים.
זר בידידים. אתם נולשים
לב אליכם. בעבוידידות
שמר להתפתח
יזמינו אתכם לבי דה
מצפים מכם שתביא!
שים להאמין לאנשים,
קשר מיני חוק ולוהט.
לויים, תקבלו מתנות
רעיונות חדשים. מ׳ שמוהם
מנצלים זאת. ה-
אל תצפו לפרשיות ארד
ובסך הכל צפוי שבוע
חפש עבודה יזבל להצ־
13 וה 14-יוכלו להיות
כות־טווח. אבל נצלו הינעים,
בעיקר בקרבה-
__ ליח נדו ו א 1ב־2ו להוד
טובים כדי להשיג את
טב את התקופה. האו
_ מישפחה ובבית. אין
0 8 5 2 0קבל למקום שב 1הוא
} 2בנו במבר ־ כספכם. בעבודה הג-
22באוג 1ס ס - יצליחו שביניכם
ם מנ 21ב
מ אי ־

הזמן להסתיר דב
20בדצמבר
20 בי ו ני
111י י • מעוניין .״תבן שתסבלו
כנן ממהרים להסתכ 22ב
ספטמבר מאוד עכשיו. בל מ־ שרים
מהמישפחה. בין
מבעיות בבטן, בין ורצו
סך, לריב ולהתעצבן.
נבחן א! עומד להתקבל
ה 12-ל 14-תרגישו
כדומנסיקה צריכים הרבה העזה. את ה ל־7ו לחודש. כדאי שתטפלו בעצמכם ותמבעייפות
רבה. יש לכם נסיה לאבד לעבודה א 1ללימודים יעשה רושם מצוין.
שותפים תפגשו בדרך מאוד מקורית. נעו בעיות עדיד׳ מזון נכון והרנליס בריאים.
* זהירות ולהיפגע בגפיים. שימו לב לכך. והסיכויים שלו נבוה־ם. נ1חנ וטפלו בעצמכם.

מזר החודש:

אריה
המיספו והמזר האיש
של מכוניתו

האזנ״ם

עקת

בתונה

העולם הזה 2710

מדפי׳

מיבצע מנויים טעים עם

ז5ע* חזה

מהיום 0 9 0 1 1 : 1הוד יגיע אלי ך עם רץ איש* ,חד ש,
טרי, לוהט, עסיסי, ישר מהד פו ס ל בי ת ך או למשרדך! 1מ הזמנה לארוחה זוגית רוינס *7ו־וור

סיפור של

1־נ 1

על מנו1

ומפגש אביב ז

תפו־־ט
י 1דאומי

אוירה
ביקור במיסעדת
המוזיאון

מ סעד ת המוזיאון
רה־ האוניברסיטה .2
רמת־ אביב.
טלפון6 :־5414135

אל גאוצ׳ו -לונדון מיניסטור
אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :

שאול המלך ,4טל׳ 250079־03

קפה -פאב -מסעדה
שירה וריקודים
בימים ה׳ ו׳ ושבת: הופעת אומנים
פתוח יום יום רצוף משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים עד 250 איש
בצהריים ארוחות עסקיות 15 -ש״ח

ה מרפ ס ת
מעל הים מלא

רחוב הירקון ,109 טלפון 241300

2ד*7

^ך• 77 0

רחוב דיזנגוף (110 מול קפה חול) תל־ אבי
טלפון 03-247066 :

דולפין שטרן
מסעד ת דגים מובחרת
פתוח 7י מים בשבוע 12.00-24.00 :
מומלצת לי שראלים ולאורחים מחו״ל
דיזנגוף 189ת׳׳א, טל׳ 232425

לא נדבר היום על הנוף ה נשקף
מהמיסעדה של מוזיאון
הארץ, לא על הדקורציה הפנימית,
לא על השרות ואפילו
לא על המלצריות החתיכות
והמלצרים האדיבים. נעבור
ישר להוראות:
קחו את המכונית וסעו ל־רמת״אביב.
שאלו שם איפה
מוזיאון הארץ, היכנסו לחניון
שלו (חינם) וריד שער״הברזל
תיכנסו לחצר המוזיאון. משם
כבר לא תצטרכו לשאול. רואים
הרבה כיסאות על הגבעה
הקסנה. זאת המיסעדה.
למרות הנוף הנהדר, אל תתפתו
לשבת בחוץ, בימים אלה
של חום־יולי־אוגוסט. היכנסו
פנימה, לתוך מיזוג״האוויר.
יתנו לכם תפריט־ענק ובו הצ עות
רבות לסלטים שונים, פשטידות,
מרקים, בשרים, דגים
וכל השאר.
קראו את התפריט, תוך כרי
שתיית כוס מים עם קרח וה גידו
למלצר/ית שהחלטתם ללכת
על המנה המבושלת במא-
דה־נצרים. יתנו לכם כלי סיני
עשוי במבוק, בעל שתי קומות.
בקומה התחתונה מונחות שתי
חתיכות דג-סולמון מאודה ב-
עשבי־תיבול. בקומה השנייה -
מנת אורז מאודה ועליה הרבה
ירקות מאורים. בתוספת לזה
תקבלו ארבעה סוגי רטבים,
כדי להרטיב את המנה המבושלת
בארים ולתת לה מיבחר
טעמים. הזמינו כוס יין ותרגישו
שאתם אוכלים משהו שאין
באף מיסעדה אחרת בארץ,
והוא יפה מאוד למראה, טעים
ואפילו דל-קלוריות מאוד-
מאור. הסינים, אגב, אוכלים
את זה כל הזמן ותראו כמה הם
רזים ועדיני־מראה.
ככה זה ב״מיסעדת המוזיאון״
.מיזוג אוויר, שרות אדיב
ואוכל מיוחד במינו.
מה עוד צייד הבו־אדם בשביל
להיות מאושר חצי יום!

חתום ע ר מנוי שנ תי ותק בר:
(א) השמ שן יגיע לביחך/מישרדך ביו הופע!זו ע י שליח מיוחד*.
(ב) מחיר המיבצע 290 :ש״ח כולל מע״ם אשי־ ישולמו ב־ 5תשלומים
שווים ללא הצמדה, כאמצעות כל אחד .״ כרטיסי האשראי
( 58x5ש״ח).

כל מ ה שלא ציפית
מפונדק דרכי ם
דרך חיפה 301 תחנת דלק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם א רו חהב תפריט קבוע:
מנ ה ראשונה:

מרק או סלטחסה, או פטריות טריות עם חמא ה ו שום

מנ ה עי ק רי ת:

פירו שקי לסוגיו
או שניצל עוף ע ם רו טב פ ט ריו ת

מנ האח רונ ה:

פרפה לי מון
או מ ר קיז שוקולד
או שטרודל ע ם גלידה וקצפת
בוס יין לבן
ל ח מניו ת תו צרתה בי תוחמאה

26.75ש״ה

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
טל׳ 457599
פתוח מ״ 12.00 עד 01.00
חדשבתל ־ א בי ב!
עוד סניף של

״מסעדת יונס״
מאבלים מזרחיים

רח׳ בן יהודה ,163 טל׳ 227813־03

ר ד ־ ־זדד של רבי
עקיבא
מי סעדה בי ס ט רו
מיטבה צרפתי -אמדורסקי, אוויר־ממוזג -אווירה חמה
ימי א׳ -ה׳ ,מ 15.00 - 12.00-ערב, ערב מ־19.00

רח׳ רבי עקיבא ,22 תל-אביב (מאחורי קולנוע אלנבי)
טלפון 655096

הבית הובן

13 סנן 0 3 *0

הבירה הכי זולה בעיר

רה׳ הירקון , 108 תל״אביב
טלפון 230577 :

(ג) ארוחה זוגית חינם עד 60ש״ח באחת מהמיסעדות המובחרות
המשתתפות במבצע והמופיעות בעמוד זה.

חייג 232262־ 03מחלקת המנויי ם

מוגבל ל־סססו מנויים באזורי ההפצה עד ליו 31.8.89

באילת 220 :ש״ח. טלפון 33217־.059

77 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*1 ...0*101׳;77 ...0*1;77 ...0*1

סתם. שסעשד קיץ
חברה שלי, אם לילד בבית־הספר וילדה בגן חיפשה עוזרת־מטפלת
שתגור איתם. היא פירסמה מודעה בעיתון וחיכתה
למבול של טלפונים. כולם יודעים שיש אבטלה. טילפנו
10־ 12 נשים. חלקן התעניינו במישרה, שאלו כמה משלמים
ואמרו שהן תתקשרנה שוב. שתיים אמרו שהרבה מדרגות
(לחברתי אין מעלית) לא מתאים להן. שלוש קבעו שהן תבואנה
לפגישה.
אחת אמרה שהיא רוצה סוף־שבוע ארוך, כלומר מיום חמישי
אחרי הצהריים וער ליום שני לפני הצהריים, כי מישפחתה
גרה רחוק.
השנייה אמרה שהיא מוכנה לטפל בילדים ולבשל, אבל
היא לא מוכנה לעשות עבודות־בית קשות, כי ״היא לא עוזרת
בנשמתה״.
השלישית אמרה שהיא מוכנה לקבל את העבודה, אבל לא
בפחות מ־ 1500 שקלים.
חברתי נשארה, בינתיים, ללא מטפלת לילדים. מה שהיא
מציעה זה מגורים, כלכלה 1־1000־ 1200 שקלים לחודש.
בינתיים היא החליטה לחפש פולניה או אנגליה או
פיליפינית. אני, לעומת זאת, נתקפתי במחשבות מרגיזות על
האבטלה.

לא יודעת איפה אתם גרים, אבל במקום שבו אני גרה
מרגישים כמו בניו־יורק. כל כמה דקות פולחת סירנה אדירת־דציבלים
את האוויר הלח של תל־אביב. ככה מהבוקר מוקדם
ועד השעות המאוד־מאוחרות של הלילה. לפעמים זה אמבולנס,
לפעמים זו מכונית־מישטרה, שעושה רעש נוראי בדרכה
למקום דחוף, אבל באמצע הדרך היא עוצרת איזה מכונית
ובודקת לנהג את הרישיונות.
קשה להתרגל לסירנות הללו, אבל אתם יודעים, ביטחון
— מילת־הפלא הזאת.
עכשיו אני קוראת אצל אמנון קפליוק, זה ש״ירד״ למוסק־ווה,
שהוא התלווה לסיור מישטרתי רוסי. השוטרים סיפרו לו
שמכוניות־המישטרה אינן צופרות אצלם ,״כדי שלא למתוח
את עצבי התושבים״.
ואתם חשבתם שקומוניזם זה דבר רע.
כחצי־שעה־שעה לפני שהאורחים באים תכינו נס־קפה,
קצת יותר חזק מן הרגיל ותכניסו אותו לתוך צינצנת־זכוכית.
שימו בתוך המקפיא. אחרי שעה, כשהאורחים באים וחם להם
והם הרוסים מהמדרגות, תעבירו את הדבר הרבע־קפוא הזה
לתוך כוסות גבוהות ותוסיפו כמות נדיבה של קצפת. בוז
לכולסטרול! קדימה החיים הטובים!

פגשתי שווייצית אחת שבאה לטייל בישראל ונתקלה בי.
דיברנו קצת. היא סיפרה לי שבשווייץ כבר 120 שנה(בערך)
הם לא ראו מילחמה.
אם אי־פעם אמרתי למישהו שאני לא יודעת מה זאת קינאה
— דעו לכם ששיקרתי בגדול.

הבת־דודה מאמריקה טילפנה ואמרה שאם אני לא אומרת
לה מה להביא לילדים היא לא תבוא לישראל ולא תבקר
אותנו. אז שאלתי את הילדים מה הם רוצים והם אמרו שהם
רוצים נעלי־ספורט מיוחדות. כשהבת־דודה טילפנה שוב
ולחצה, אמרתי לה.
עכשיו היא בארץ, והילדים מאושרים, כי קיבלו את
הנעליים המבוקשות. אבל תוך כדי שיחה על המחירים

יודע־דבר־אחד(קברניט של ג׳מבס אמר לי שאחת מחנויות
הדיוטי־פרי הכי נחמדות והכי זולות בעולם נמצאת בנמל־התעופה
כיפלביק. כן ברייקיוויק, איסלנד, אלא איפה?
במיוחד עבור מי שלא איכפת להם ללכת רחוק כרי להשיג
בזול.

אילו הייתי מספרת לכם שאני פוחדת פחד־מוות שמא יהיו
שוב בחירות, כי הפעם אין לי שום מושג עבור מי להצביע —
הייתם מאמינים לי?
ידעתי שלא.

כל החברים שלי ״מתים״ בזמן האחרון על השר אריה דרעי
ואומרים כמה שהוא חכם ונהדר.
אלוהים, איך שהכל יחסי.

ילדה בת 16 לא הצליחה להוציא את עדשת־המגע מן העין.
לקח אותה אבא שלה באמצע הלילה לבית־חולים איבילוב,
ושם ביקש מאיזה רופא לעזור לילדה. הרופא אמר שקודם כל
האבא ישלם בקופה 70 שקלים, ואחר־כך יעזרו לילדה.
לא מוגזם קצת?

בד ה־ 1ז מאוהבים נ 1אש 1ת
בארצות־הברית נודע לי שנעליים כאלה עולות שם 130 דולר,
ורציתי למות מבושה.
מה שאני הייתי חושבת על מישהו שהיה מבקש ממני מתנה
ב־ 130 דולר, יותר טוב שלא תדעו.

דן בן־אמוץ סיפר לדודו אלהרר ודודו אלהרר סיפר לבעלי
ובעלי סיפר לכל החברים שלנו, שהכי טוב בקיץ זה כוס ארוכה
ובה רבע ערק, שלושה״רבעים של מיץ שקדים (קונים בשוק
הכרמל ובשוק מחנה־יהודה) וכמה עלי־נענע.
לא טעמתי, אבל הבחורים עושים תנועות של.טעים מאוד.

בנות ״מנגו״ מחלקות חתימות

עיריית תל־אביב, זו שעשתה השנה 36 מיליון שקל
מדוחות־החנייה שלנו, הורידה את התמיכה הקטנה שהיא
תמכה באירוע דו־חודשי שקוראים לו ״בוקר באך״ ,והוא מתקיים
כל שבת שנייה בחמאם ביפו, וכל מי שמגיע אליו
ממשיך להאמין בעתיד המולדת.
ומי הציל את אחד האירועים התרבותיים היפים בעיר,
באמצעות תמיכה כספית? כמובן, נתיבי־אוויר אוסטריים,
דווקא.
אני לא יודעת כמה האוסטרים אנטי־שמים, אבל בטח פחות
מעיריית תל־אביב.

מישהו מכר את הדולפינריום בתל-אביב ומישהו אחר קנה
אותו. אני מאוד מתפלאה שרש 1ת שמוחח הטבע או מוסיאון

ה עז רו ה־ ה 1הבל 1נדית ,
מה שבכל זאת עושה את החיים שלי כל־כך
יפים ונעימים, בימים אלה של אינתיפאדה,
אבטלה, לחות וחופש גדול, הן שתי
המתוקות האלה המקבלות את פני כשאני
מגיעה הביתה, כאילו הייתי מלכת־אנגליה
פלוס תוספות..
אין להן דאגות, ולכן יש להן זמן לשחק כל £
היום מישחקים. בינן לבין עצמן, עם הילדים,
עם הגבר של המישפחה וקצת איתי. הן באות,
מטפסות על המיכנסיים או על השימלה ומתיישבות
לנו על הכתף, מלטפות לנו את הצוואר,
מייללות קלות, רצות אחרינו בכל
הבית, קופצות כמו קופים קטנים ממקום למקום.
שום דבר בעולם לא יוציא מהמישפחה
שלי כל-כך הרבה חיוכים כמו שתי הבובות
הללו.
הבעייה היא שבשום אופן אי־אפשר להבדיל
ביניהן בעין בלתי המילה הזאת) ,ומפני
שקוראים לאחת מהן בר־אבא ולשנייה מושר
נוב, הוחלט שמושונוב היא בלונדית. נו, ועכשיו
אין שום בעייה להבדיל בין השחורה לב־לונדית.
צריך קצת קומונסנס והכל בא על
מקומו בשלום.
תסתכלו בהן קצת. אמרו לי שזה אפילו
מוריד את לחץ־הדם לאנשים עצבניים.

הארץ לא קנו את האתר הזה, שהוא מיוחד במינו בכל העולם.
תראו לי עוד מקום שבו בנו מיבנה ממש על שפת־הים, וכל
החנויות שלו ובתי־הקפה שבו פונים דווקא למיגרשי־החנייה,
ולא אל הים הפתוח.

לא יכולתי להאמין למראה עיני, אז ירדתי לטיילת
ובדקתי. אכן הכסאות הלבנים הללו, הפזורים על הטיילת,
אינם מחוברים לריצפה, ובכל זאת לא גונבים אותם. לפחות
שלוש פעמים כיפק־הי.

בני בן ה־ 11 מאוהב קשות בבלונדית של שלישיית מנע.
בגלל זה הוא לקח ממני 11 שקלים וקנה לעצמו את ״יומנגו״,
יומן־נוער שעליו תמונה של שלוש הבנות.
בין עמודי היומן יש אינפורמציה מעניינת וגם אימרות
נחמדות מאוד. הנה כמה :״קל להסתיר שנאה, קשה להסתיר
אהבה, אך אי־אפשר להסתיר אדישות!״
״ילדות: הגיל הנפלא, שבו כל מה שאתה צריך כדי להוריד
במישקל — זה להתרחץ!״
״מציאות נוצרה למען חסרי־הדימיון.״
״ההבדל בין נער לגבר: מחיר הצעצועים שלהם.״
״אני משאיר את הבעיות שלי בבית־הספר. בבית יש לי סט
נוסף״.
״מי שמבין שהוא טיפש אינו טיפש כפי שהוא חושב״.

ה הבדל?

השחורה והבלונדית בפעולה
.אין להן דאמח לכן הן משחקות כל היום מישחקים...״

(011

0111111

אסא נתנה
א ת הכיוון
דפנה בר, בתם של השחקן־זמר המנוח
שימעון(רביעיית מועדון התיאטרון) בר,
עומדת להתחתן בסוף החודש עם יוסי
שמיר, טכנאי־שידור. הכלה בת ,24 החתן
בן .29 החתונה תתקיים בגינת ביתם של הוריו
של יוסי, בקריית־יובל. י
כאשר עברה דפנה לפני שנתיים לירוש־
עוד איקס
לא להאמין, אבל אט־אט, ועל בטוח, הופך
שחקן־התיאטרון אלברט כהי למבוקש
ביותר, לא רק כשחקן־תיאטרון אלא גם כגבר
פנוי.
אמנם, כולנו יודעים שהאשה של חייו,
הפסנתרנית הבינלאומית רות מנסה,
נפטרה והותירה אותו המום, אך במקביל
אנחנו יודעים שהרצון לחיות הוא חזק מכל,
לפחות אצל מרבית האנשים, ורק טיבעי
הדבר שהשחקן, בסביבות ה־ 50 לחייו,
יתאושש.
האמינו לי, הוא עשה את זה יפה. הראשונה
שנראתה בסביבתו יותר מאחרות, לפחות
בתחילת הדרו, היא עורכת־הדין אלה
גטליץ. אחרי כמה חודשים כשראו אותם
צמודים, אמרו כולם שזה זוג מהשמיים. אבל
אז כשהכל היה טוב, התחילו הבעיות
להתעורר.
כידוע לכל, עורכי־הדין עוברים ביום, אולי
מלבד אחדים העושים פגישות ליליות.
ומאחר ובכל השעות שבהן יש אור הם נמצאים
בבית־המישפט או במישרד, רק סיבעי
להניח שהם מבלים בערבים.
שחקני־תיאטרון, לעומת זאת, נוהגים לשחק
בהצגות המועלות בערבים ובלילות.

אלברט בהן
כמו ק!1י 0מקבילים
מכאן אפשר להסיק שהם נוהגים לבלות ולעשות
חיים במשך היום, או מאוחר מאוד בלילה,
לאחר סיום ההצגה.
מזה אני הבנתי שהם היו כמו שני קווים
מקבילים, כי פשוט הם עבדו בשעות הפוכות.
זוהי, פחות או יותר תמצית הקשיים הטכניים.

בער הכו שית1

בעיר הסתובבו שמועות שזה כבר לא כמו1
שהיה פעם. ואני שומעת שממש בימים אלה ;
הצטרפה לפמליה של השחקן עור אשה -
אשת־הטלוויזיה תאירה שפירא, שהיא
אם לבן ומפיקה מצליחה. ולא נותר לנו אלא י
לסמן עוד איקס אחד בעיתון.
בפנסים סיפור־בגן־אורנים

לפני
פחות מסנה היתה חתונה גדולוז מאוד
החתונות שמגדירים אותן כ״חתונת־השנה״.
החתן המאושר היה בחור בסביבות ה־ , 37 מנכ׳׳ל של חברת״רהיטים, שמוצריה
מפורסמים מתוכניות טלוויזיה ופירסומות מקוריות בעיתונות.
הכלה היתול הבת של קצין בניר לשעבר, שהודח מתפקידו בגלל שחיתות.
השניים הת מרת נדירה מרווחת באיזור יוקרתי, ונהנו מחיים עשירים, אך כנראה ׳
לא מאושרים.
כמה חודשים אחרי נישואיהם הכירה האשה בחור צעיר ממנה והתאהנה בו. היא י
החלה מנהלת איתו רומאן. הבעל שחשד באשתו שלח אחריה בלשים, ואלה הניאו ן
לו עונדות מרשיעות.
אן נראה שזה לא כל כן מטריד את האשה, ני ממש נימים אלה היא לקחה מבעלה ן
סכום של 7000 דולר ונסעה, יחד עם האהוב הצעיר שלה, לאיטליה. את התינוק היא
1השאירה בבית, אצל הבעל.

(וראאסא שרה)

אני כל־כך אוהבת את המושג הזה ״נישו־אי־וזסדר׳׳!
שני בני־זוג, שהאינטרס המשותף
היחידי שלהם זה לסדר את המערכת, נישאים
זה לזה כדי שכל אחד מהם בנפרד יהיה יותר
מסודר בעתיד.
באילת מתגוררת מזה שנתיים וחצי זמרת1
כושית מאוד סכסית ומוכשרת בשם פטרי־שיד!
וזארים. זמרת זו מופיעה בכל המוע1-
תנים ובתי־המלון בעיר. הכל נורא אוהבים
אותה, מלבד הרקדנית ואשת-העסקים ורד י
ציבעון, שהיתה פעם האמרגנית שלה.
השתיים היו ידידות טובות, ועשו קצת1
ביזנס, ואז עברה ביניהם רוח דרומית מאוד
חמה והן הפכו לאויבות. המילחמה ביניהן
העפילה אף על מערכת־הבחירות העקובה־מזיעודוליכלוך
של העיר.
היו שם כל־כך הרבה האשמות הדדיות,
שאילו היו רוצים לכתוב את כולן, היו צריכים
להמציא מחשב בעל כושר עיבוד״נתונים
מהיר ביותר.
לזמרת היתה בעייה, כי היא לא בדיוק
עולה חדשה, וחוק־השבות לא חל עליה,
כידוע. והארץ מאוד מצאה חן בעיניה, ונוצרה
כאן בעייה. היא פתרה אותה על־ידי־כר שהיא
נישאה לאחד מידידיה, האמרגן־ליצן מאיר
זמיר, אילתי־לשעבר ותל־אביבי בהווה.
הזמיר הזה הוא סיפור בפני עצמו. הוא
משעשע במידה רבה, ורק כרי להבהיר לכם
זאת אספר לכם סיפור מאוד מצחיק שקרה לו
לפני כמה חודשים. האיש, המתקרב ל־,40
הוא עב־כרס, בעל שיער מתולתל המגיע עד
כתפיו, ולהשלמת המראה הוא מרכיב
משקפיים. הוא נראה כמו איזה דודה נחמדה
מפולין.
באחד הבקרים הוא טייל ברחוב בן־יהודה,
פטרישה האריס
בחברת הזמר יזהר כהן, המתגורר בבניין
עב־כרס, שיער אחך ומישקפ״ס
הסמור למקום־מגוריו. ובעודם מהלכים להנאתם,
ניגשת איזה גברת זקנה מאוד לזמר
לפתע היא מסתכלת במאיר זמיר, שעמד
ושואלת אותו לשלומו. היא ממשיכה בשאלות
ומתעניינת היכן היה בחודשים האחרו במשר כל השיחה לצידו של יזהר, מצביעה
נים, ולמה היא כבר לא רואה אותו בטלוויזיה עליו ושואלת את יזהר אם זאת האמא שלו.
השניים צחקו באותם רגעים, אבל ההדים
ועוד כל מיני שאלות מוזרות.

בתל־אביב, מסוג

מתגלגלים עד היום, ובכל הזדמנות מספרים
החברים את האנקדוטה הזאת.
זה לא שייר בדיוק לסיפורנו. זמיר אינו
האמא של יזהר כהן, אף מן השבוע שעבר הוא
הבעל של פטרישיה האריס, ומי שרוצה לדעת
יותר פרטים יברר אצל עורו־הדיו יוסן! בן־
משה בתל-אביב.
חתונה בכרמים
דני ליטאי, בימאי־הלהקות״הצבאיות
הידוע, התחתן בפעם השלישית, בגיל .49
החתן, אב לשלושה ילדים משני נישואיו הקודמים,
הכיר את כלתו, מירי חיימוב (,)37
גרושה ואם לשתיים, תוך כדי עבודה עם
חבורת־הזמר של ראשון־לציון, כרמים.
מירי שרתה בצבא כזמרת בלהקת פיקוד-
הדרכה, שבה התחילו גם יוני נמרי וורותי
נבון את הקאריירה שלהם. הקליק בין
השניים נוצר במהלך החזרות. הם עברו לגור
יחד, ומירי הצליחה להפוך את דני לטיבעוני,
כמוה. לקח להם בדיוק שנה להחליט, כמו
שדני אומר ,״להישאר יחד לנצח־נצחים.׳׳

דפנה בר
מצאה עבודה, מצאה אהבה
לים, לרגל לימודי סוציולוגיה באוניברסיטה,
היא התייעצה עם אמה, שוש בר, עורכת־חדשות
של סרטי־וידאו, היכן כדאי לה לחפש
עבודה. האמא נתנה לה את הכיוון — אולפני
הבירה.
״ידעתי שיש שם רווקים צעירים ונחמדים״.׳׳
אמרה לי שוש השבוע. רפנה קיבלה
שם עבודה כמרכזנית, ויחד עם העבודה היא
מצאה גם אהבה.
הרומאן הפר לסיפור רציני בשלב רי מוקדם
של ההיכרות. דפנה :״במשד שנים הייתי
הבייבי־סיטר הקבועה של רוני, הבת של
טלי זלינגר, שהיא ידידת־המישפחה. מן
הרגע שחשבתי על מישפחה וילדים, החלטתי
שאם תהיה לי בת, אקרא לה רוני.
״באחד הימים, ממש בתחילת החברות,
יוסי ואני טיילנו ברחוב. פתאום הוא אמה אם
תהיה לי בת, אני רוצה שיקראו לה רוני.
הייתי המומה. כאן הוא גנב את ליבי. אם זו לא
כימיה, אז מה כן? על שם של בן עוד לא
החלטנו.

דני ליטאי
קליק בזמן החזרות

במיסגרת חיפושי הנואשים ביותר אחר
מישפחת שושלת הישראלית גיליתי את
מישפחת טובטרמן הענפה.
אמרו לי שהם ממש חיים כאילו שהם מככבים
בסידרת־טלוויזיה אמריקאית. אז התחלתי
בחיפושיי אחרי נציגי המישפחה, ולא
גיליתי אותם.
ציפור אחת, לא־כל־כו קטנה, לחשה לי
שמרביתם כבשו חלקים נרחבים מהיבשת

נני בת ה־ ,24 בעלת השם העברי, מתגוררת
בניוליורק, ועוסקת בעיצוב תכשיטים
ואביזרי־אופנה. אלי ורותי התגרשו. אלי
התחתן עם דיילת־לשעבר בשם אילנה, ויש
להם שני בנים, וחתי התחתנה עם דודי
סלח, והם הקימו מיפעל־אופנה בלוס־אנג׳לס
בשם מודל. ויש להם גם שני בנים רן בן ה־9
וניר בן ה־ .5רותי נוהגת בינואר, ובעלה נוהג
במרצדס. מזה אפשר להבין שמצבם טוב. רן,
הבן של דודי וחתי, הולך לבית־הספר עם דן,
הבן הגדול של אלי טוכטרמן, שהיה בעבר
בעלה של חתי. שני הילדים אינם אחים אבל,
יש להם נני בניו־יורק, שהיא אחות של כל
אחד מהם. נני היא אמנם אחותם, אל לשני
הילדים אין קשר־דם.
אני יודעת שזה קצת מסובו.
לפני כמה חודשים קנה אילן סילבר, בע־לה־לשעבר
של אסתי טוכטרמן, בית בברלי־הילס.
הוא שילם 900 אלף דולר עבור המיג־

בני טוכטרמן
או שמתחתנים -

ציונה טוכטרמן
— אז שענסקים באופנה

רותי טובטרמן־פלח
— או שהורסים בתים
הצפון־אמריקאית. בני השבט הזה מונים שלושה
אחים — בני, אלי ורמי — ואחות
אחת בשם אסתר.
האח הידוע הוא, כמובן בני טוכסרמן, שהיה
נשוי עם מעצבת-האופנה ציונה טוב*
טרמן, הנשואה כיום למעצב־התכשיטים
בני סדני. לציונה ולבני׳(הראשון) יש בן בן
22 בשם דורון. גם לציונה ולבני השני יש
ילדים משותפים. בני הראשון התחתן לפני
לא הרבה שנים עם — ליאורה, הבת של
הייבואן אליהו בפקטור, שהתחתן לפני
שנתיים עם מלכת־היופי לשעבר דנה
ובסלר. כל זה קורה כאן בארץ־הקודש.
הטוכטרמנים האחרים החליטו לעבור ל־ארצות־הברית.
האחות אסתי היתה נשואה
במשך כמה שנים לאילן סילבר. אחרי גירושיהם
היא נישאה לפיסיו־תראפיסט האמיד
מייד שפו, ולפני חודש כמעט כל לוס־אנג׳לס
חגגה את הבר־מיצווה של הבן שלהם.
הבעל לשעבר, אילן, התחתן לפני שבועיים
עם בחורה בשם דינה, ובבעלותם מיפעל־אופנה
מצליח הנקרא ה״ טק.
עד כאן יש לנו קורות האח בני והאחות
אסתר. אז נמשיך הלאה. האח רמי מתגורר,
לשם שינוי, בניו־יורק, ושם הוא נשוי באושר
ובעושר, ויש לו חברה לזכירת מיטבחים
ורהיטים.
האח השלישי הוא אלי, שהיה נשוי בעבר
עם בחורה מאוד נחמדה ומצליחה בשם
רו תי. מהנישואין האלה נולדה בת בשם
דגנית (״גגי״) ,הראשונה בבני־המישפחה
שהחליטה לעברת את שמה. היא קוראת
לעצמה נני בת־אדם.

רש והמיבנה, והרס אותו כדי לבנות בית חדש
ומודרני.
אז אם הבנתם נכון, תמיד קורה שם משהו
— או שהם מתחתנים, או שהם הורסים בתים
ובונים חדשים, ולעולם לא משעמם במישם־
חה הזאת. ומעניין שכל הגרושים במישפחת
טוכטרמן עוסקים באופנה. רותי, גרושתו של
אלי, הקימה את מיפעל־האופנה מנדל, ציונה,
גרושתו של בני, הקימה את בית־אופנה שלה
כאן בתל־אביב, ואילן סילבר, שהיה נשוי עם
אסתי, הקים את מיפעל-האופנה ה״ טק בלום־
אנג׳לס. את בעיות־הביגוד שלהם הם כבר
פתרו.

יהודד ברקן שוב לבד, אחרי שהסתיים
הרומאן האחרון שלו, בן השנה, עם חיה׳לה,
בלונדית מתולתלת, בעלת בוטיק ברמת
השרון, באמצע שנות ה־ 30 שלה. ברקן מעדיף
שלא לומר את שם־המישפחה שלה .״בגלל
הילדים שלה״ ,הוא אמר לי ,״לא נעים שהם
יקראו בעיתון על האמא שלהם, שמתחילה
ומסיימת רומאן״.
לפני חיה׳לה היה לברקן רומאן ארור,
מפורסם ומצולם, עם הדוגמנית הצעירה נילי
פלד. על הרומאן־שאחרי, לעומת הרומאן עם
פלד, ידעו מעטים. המפיק-השחקן, העסוק
בימים אלה בהכנות האחרונות לקראת צאת
סרט־המתיחות החדש שלו למסכי־הקולנוע,
לא מדבר על הסיבה, או הסיבות, לפרידה,
אבל טוען בחום שהיא ״אחת הנשים הכי
מדליקות שהיכרתי, משגעת ממש״ .לדבריו,
הוא שומר איתה על קשר טלפוני רצוף,
מתראה איתה מדי פעם, נשאר ידיד טוב,
״למרות שאני יודע שיש לה כבר חבר חדש״.
צרות מרכותיות
איפה אילנה שושן! מה קרה ל אילנה
שושן! מתי היא חוזרת ארצהו עם
מיו שאלות אלה, ועוד כמה שאלות
בענייני הלבנון והאבטלה, הציקו ביותר
לעם ישראל בסוף-השבוע אחרון. מבול
השאלות שטף בגל ענק את כל צמאי-
הרכילות.
הסיפור מתחיל כמובן בטרט דואר
צבאי חוף אילת, שהוא, ללא טפק, הטרט
הגרוע ביותר שהופק בתולדות הקולנוע,
מאז השימוש בצלולויד, ובכל מדינת-
חוק־וסדר היו משליכים את בימאי
הסרט ומפיקיו לצינוק, בעוון ניסיון
אכזרי לרצוח את האמנות ששמה
קולנוע.
בצלולויד הזה, המתקרא סרט,
מופיעה אילנה שושן בתפקיד הנשי ה ראשי,
המסתכם בהצגה של זוג עופריה.
על הופעתה הבלתי-נשכחת הזאת היא
קיבלה סכום המתקרב ל 3000-דולר, וזה
הישג יוצא״דופן בשל עצמו.
כשהבינה שושן שהיא עשתה בושות,
היא החלישה שלא לבוא ארצה ולהרגיז
בנד את הבדרן־בימאי דובי גל.
אני לא מבינה איד לא שאלתם מדוע
היא נטעה בכלל ללוס־אנג׳לט. אז ככה:
היה לה שם רומאנצ׳יק עם המפיק הישר אלי
דורון נשר, המתגורר והעובד בא מריקה
מזה כמה שנים. אני לא ביררתי
עדיין איזה חלק היא אהבה -את המפיק
שבו או אותו עצמו. שוב, זה ניתן
לבירור.
אז לא הלד שם רומאן, אבל להתפרנס
צריד. שושן ניסתה את כוחה כזבנית
בחנות טד לפידוס, השייכת לישראלי
בשם מאיר טפר. לקח להם שעתיים
לגלות שהיא לא מתאימה, ועוד יומיים
כדי לפטר אותה.
מה היא עושה כעת אני לא יודעת,
אבל בארץ, מסתבר, מחכים לה כמה
חברים, הכועסים עליה. דובי גל היה
אמור להופיע בתוכנית סיבה למסיבה
ביחד עם שישו, אד מאחר והיא לא
באה, כמסוכם, החליטו בטלוויזיה שגל
לבדו לא יספק את סקרנותו של עם־
ישראל, ושחוץ מזה לאילנה שושן יש גם
חזה הרבה יותר יפה.
אחריו בתור הם הארכיטקט והשי-
פוצניק של הדירה, הטוענים שה חשבונות
הכספיים עם שושן על שיפוץ

אילנה שושן
חשבתות לא ש1רים
ותיכנון דירתה החדשה שעדיין לא
גמורים, בלשון המעשה.
אחריהם הצלם יקי הלפרין, ש הפיק,
ביחד עם המלכה־לשעבר, את
הקלטת העוסקת בתזונה, בדיאטה ובהתעמלות.
הלפרין קיווה שהמלכה תעסוק
ביחסי-הציבור וקידום־המכירות של
הקלטת המשותפת, והתבדה. הוא לא
הבין שמלכות לא מתעסקות בדברים
ארציים כאלה.
בינתיים המלכה מנסה את כוחה כשחקנית.
פה ושם רואים אותה בחברת
כמה מפיקים ובימאים לא-מוכרים עד-
אני פשוט לא מבינה למה היא מבז בזת
כל־נך הרבה זמן. יהיה לה הרבה
יותר קל עם תשלים עם כולם ותעשה
קלטת או סרט-קולנוע על חייה. אולי זה
לא יהיה בסט״סלר, אבל זה בטח יחזיר
את ההשקעה, ועוד קצת כסף.

היא ה כי ר ה אותו בפאב. א חרי ח צו ת הוא הזמין או ת ה לבי תו. ה שמעו
ך* יא בת .18 היא נוהגת ללכת כמעט
1 1מדי ערב לפאב פופולארי, שאליו נוהגים
להגיע הרבה.מפורסמים״.
יש והיא מגיעה עם חברה, יש והיא מגיעה
לבדה. היא מכירה את כולם. כולם מכירים
אותה.
אין היא חוששת להגיע לפאב לבדה. היא
מרגישה די בטוחה ודי מבוגרת לעשות כך.
כבר כמה פעמים היא קלטה אותו. הוא
נראה לה חתיך ומעניין. .מעניין יהיה להכיר
אותו,״ אמרה לעצמה.
היא ביקשה מחברה, מלצרית, למסור לו
שהיא מעוניינת לדבר איתו. הוא הסתובב
לעבר השולחן שלה, חייך וקם לעברה.
הם ערכו הכרה, הוא ישב והם התחילו
לשוחח. התברר כי הם מתעניינים באותה
המוסיקה, אוהבים את אותו הזמר.
הוא הזמין אותה למשקה. כעבור כשעה
היא כבר היתה מאוהבת. הוא הזמין אותה
לדירתו ״להמשיך את הערב״.
.יש לי התקליט האחרון שיצא רק לפני
שבוע בלונדון, בא לך לשמוע? אפשר לעבור
אלי,״ הציע.
״מה כבר יכול להיות?״ חשבה לעצמה.
״הוא נחמד וחתיך, גלולות אני לוקחת, נלך
ונראה איך זה יתפתח.״
השעה היתה קרוב ל־ 2אחרי־חצות. הם
נסעו במכוניתו. עלו אליו לדירה. ישבו בסלון.
הוא שאל :״רוצה לשתות? אני מומחה
לקוקטיילים.״ היא ענתה בחיוב. ישבו ושתו.
שמעו את. התקליט האחרון״.
הוא התחיל ללטף, זה היה נעים. כשהוא
הכניס את ידו לחולצתה ונגע בשדיה, זה
הכעיס אותה. היא לא יכולה היתה להסביר
לעצמה מה העניין בדיוק. פתאום ״לא בא לה
עליו״ עוד. היא חשה שהיא שתויה וחלשה,
וביקשה ללכת הביתה.
.מותק, אני לא מבין את הראש שלך, אבל
לרעתי אנחנו צריכים להזדיין. למה את חוש-

פ גי שהבמועד 3ין
ל ב חו ר ה .
ב חוד
בהסכמת שוי הצד די ם הבחורה הולכת
לדירח ־ הגבר. הוא
מתחיל לגעת בה, היא
מבקשת שיפסיק. היא
אי 1ה רוצ הבמגע ]לוי.
הוא מ מ שי ך, ולבסוף
חודרל תו כהבניגוד
לרצונה. האם זהו
מי קר ה אונס? שאל ת*
ג ב רי ם ונשים. התשובות:

בת שבאת אלי בדיוק?״
הוא כבר לא נשמע חביב כמקודם. הוא
הפך לתוקפן. הוא כפה עליה לנשק אותו. היא
ניסתה להשתחרר. הוא הפך ליותר תוקפני.
הוא נשכב עליה ומשך את חולצתה.
״עזוב אותי, אמרתי לך שאני לא רוצה.
אני רוצה ללכת הביתה ואני בפירוש לא רוצה
לשכב איתך.״
הוא הפשיט אותה. היא נאבקה. היא שרטה

• נורית ח, בת :21 בעיקרון, אי־אפשר
להאשים את הבחור באונס. זה שלא היה לי
שבל ונעניתי להזמנתו, זה עושה גם אותי
לאשמה. זה שבשלב מסויים רציתי להפסיק,
זה לא מחייב את הבחור. זה אינו אונם.

• רונית כדימון, בת : 19 זה לא בדיוק
אונס. כשאסכים ללכת לבחור הביתה, אחשוב
שקיימת אפשרות שהוא רוצה לשכב איתי.
אולי אפילו אסכים עז־.גבול מסויים. אם אגיד
לו שאני לא מעוניינת, והוא ימשיך, אנסה
לדבר איתו ולהסביר לו.

לבחור הביתה, אני יכולה להבין אותו, שחשב
שאני מסכימה שייגע בי. אם ימשיך לגעת בי
לאחר שאגיד לו שאני לא מעוניינת, זה לא
בדיוק אונס, זה יותר מעשה בכפייה. אם הסכמתי
לבוא — זה לא אונס, והבחור לא אנס.

אותו לכל אורך גבו בכל כוחה. הוא השמיע
קולות הנאה מוזרים. בסופו של המאבק הוא
חדר לתוכה.
השעה היתה כמעט .3היא היתה מטושטשת
לגמרי .״מעניין מה שתיתי, אני לא
יכולה לזוז,״ היא חשבה .״טוב אז הוא מגעיל
ואידיוט, אבל אין לי כוח לנסוע עכשיו הביתה.
אנסה להרדס ואלד בבוקר,״ כך החליטה
ונשארה.
בבוקר הם קמו. הוא הכין קפה. הם שתו

ונפרדו בנשיקה. היא הרגישה רע מאוד. כאב
לה הראש, כאב לה הגוף מהמאבק שניהלה
איתו בלילה. היא התחילה לחשוב שמשהו לא
היה כל־כך בסדר. היא עדיין לא העלתה בדעתה
את האפשרות שנאנסה. היא רצתה רק
להגיע הביתה ולהיכנס למיקלחת לשעה.
״רק להתנקות. אני מרגישה מלוכלכת,״
חשבה לעצמה .״אני ארגיש הרבה יותר טוב
אחרי מיקלחת ארוכה.״
היא לא הרגישה יותר טוב אחרי המיקלחת.

היא לא הרגישה טוב גם לאחר מכן. ככל
שנקפו השעות, היא הרגישה יותר ויותר רע.
אט־אט חדרה לתודעתה המחשבה שלמעשה
היא נאנסה.
״מה יש לי לבוא אליו בטענות? הרי אני
הסכמתי לעלות אליו לדירה ב־ 2בלילה,
מבלי שהיכרתי אותו בכלל. אני התחלתי
איתו. למה היה עלי לצפות?״ היא הרגישה
אשמה וכועסת. רק אחרי יום נוסף היא הבינה
כי למרות שהיא שפנתה אליו ושנענתה להז־

אתהתק לי ט האחרון. פ ת או םהתנפל עליה. מ א שם?

ש הקוראים רזה..אונס גבול״ .הא־תותים
המוסנמים בין המינים השתבשו. הוא
חשב שהיא עומדת רהסנים. היא וצחה
איפה סתם לבלות. האס הוא אשם באונס?

מנתו, אין בכך כדי להצדיק את התנהגותו.
כבר היה ברור לה כי הבחור אנס אותה. היא
התקשרה עם המרבו לסיוע לנפגעות אונס. כל
מה שרצתה היה לדבר. כשנשאלה אם ברצונה
להגיש תלונה במישטרה נגד הבחור, ענתה
בסירוב מוחלט .״אני אשמה,״ חזרה ואמרה
למתנדבת.

הגגולו

** יקרים כמו זה קורים כמעט מדי־יום.
זהו מיקרה אמיתי לחלוטין. שם הנערה
והבחור נשארים חסויים, כתנאי להסכמת הבחורה
לספר את סיפורה.
לפני שבועיים הסתבך הצ׳לן יובל מסנר,
חבר להקת־הרוק טאטו עם בחורה. התסריט
היה כמעט זהה. היא הוזמנה לדירתו. היא
התלהבה שבחור חשוב כמוהו מתייחס אליה.
היא נענתה. כשנשאל בחקירתו האם אנס את
הבחורה, הכחיש יובל מסנר מכל וכל מעשה־אונס.
הוא טען שהיא שהסכימה לעלות לדירתו
בשעת־לילה מאוחרת. הוא בכלל לא
הבין מה קרה .״היא לא שיתפה פעולה. היא
אמרה קצת לא, חשבתי שזה חלק מהמישחק
שלה ״,טען להגנתו. בית־המישפט לא השתכנע,
ויובל מסנר נמצא כרגע במעצר.

יש לתת את מלוא האחריות לאונס בידי
הגברית הגבר הוא האונס, ולא האשה, תהיה
אשר תהיה התנהגותה המקדימה.

היכן אותו גבול דק שיכול לתחום מיקרים
שכאלה, הגבול המפורש בין אונס לבין מיש־חק
מיני?
יש תיאוריה המתבססת על נורמות־התר־בות
הקיימות בחברה האנושית, הגורסת שאם
נאנסה האשה הרי שיש גם בה מן האשם. מה

מתבטאת במין המלווה באלימות, בכפייה.
כל עוד מתנהל העולם על־פי כללי המיש־חק
הגבריים, שבחם הגבר הוא השולט ואילו
האשה נשלטת, חרי שגם ההגדרה החברתית
למה שמהווה אונם היא למעשה הגדרה גברית
ביסודו־״ הגבר תופס את האשה כפגיעה, כחלשה
ממנו. יש ומצבה ייחשב בעיניו כפגיע,
כמו אשה גרושה, למשל. עצם תפיסת הגבר
את האשה כפגיעה הופכת אותה להיות זמינה
יותר בעיני הגבר.
אץ הגבר רוצה להסתבך, לפיכך יבחר
בקורבנו בהתאם לזמינות ולפגיעות הקורבן
(רבים ממיקרי־האונס שבוצעו על״ירי תל-
מידי־תיכון בוצעו כתלמידה החלשה והד-
חויה, ולא כתלמידה המקובלת).
כל מגע בכפייד, המתרחש אחרי שהאשה
אמרה שאינה מעוניינת, הוא לדעתי, אונס.
גם אם לא מתבצעת חדירה( .החוק מגדיר
אונס רק כשמתבצעת חדירה. עד לשלב החדירה
מוגדר הדבר בחוק כ״מעשה מגונה״).
אין לגבר הזכות לכפות על האשה את רצונו,
רק משום שהוא תופס את עצמו כבעל זכויות־יתר,
כעליון על האשה.
בעולמנו, כל מץ נותן פירושים שונים
לאמירותיו. לכן יש ויפרש הגבר התנהגות
מסויימת של אשה אחרת ממה שהתכוונה היא
בהתנהגות זו. הגבר יפרש את ההתנהגות
בהתאם לנורמות הגבריות שעליהן חונך.

כל גבר יכול לתת פירושים סובייקטיביים
לגבי אותה התנהגות מקדימה. הרי אין ״התנהגות
מקדימה״ אוניברסלית. כל התנהגות
שהיא מצר האשה יכולה להחשב בעיניו של
גבר כהתנהגות •מזמינה״ .הפירוש תלוי בציפיותיו.

מייסדח־מרכז
אסתר עילם
.זנה׳ הפגנת השליטה של הנבר באשה!־

רמה את מתכוונת?
• כוכמי! בך ארויה, בת :26 אם הבחור
מוצא חן בעיני ובאתי אליו, קשה לקרוא
לזה אונם. אבל אם אומר לו שאני לא רוצו•״
והוא ימשיך, אז המעשה עצמו הוא אונס, אבל
גם לי יש חלק בזד״ גם אס בלית ברירה אשתף
פעולה, עצם הכפייה הוא אונס.
שנקרא בספרות המיקצועית ״תרומת הקור־

בעוד שברוב העבירות, כגון שוד ורצח,
עצם הפעולה המציינת את העבירה נוגדת את
הנורמה, הרי במיקרה של אונס, החדירה ברוב
המיקרים המקובלים היא חלק בלתי־נפרד
מחיי־המין. פעולת־החדירה הופכת לעבירה
בשני מיקרים: אם היא מתרחשת שלא בהסכמתה
החופשית של אשה, ואם האשה היא
קטינה(מתחת לגיל ,)16 כך שאין תוקף להס־

• הדס ליטמן, בת :26 זהו אונס. זה
שבאתי אליו כידידה אינו אומר שמותר לו
לאנוס אותי. אלך מייד למישסרה להתלונן.
אני לא חושבת שבעצם הסכמתי לבוא לבחור
הביתה אני שותפה למעשה־האונס. הפירוש
שהגבר נתן לא מעניין אותי. הוא אנס.

• אי ל ת עמרן, בת :27 כשאת עולה
לדירה של בחור, יש לר חלק בעניין. צריך
לחשוב טוב לפני שמחליטים לעלות לבחור
הביתה. ואם מחליטים ללכת לבחור צריכים
לקחת בחשבון שהוא ינסה לשכב. זה לא ממש
אונס.

כמתה.
״תרומת הקורבן״ הוא אותו משהו בהתנהגות
הקורבן, בדבריה או בלבושה, המושכים
אליו את הפגיעה. יש והסכמת הבחורה לעלות
לדירתו של גבר לא־מוכר תחשב כתרר
מתה לאונס. הגבר יכול לפרש את התנהגותה
כהזמנה לקיום יחסי־מין. ואם אכן הבין הגבר
את התנהגות האשה כ״הזמנה לקיום יחסי־מין״
,האם מותר לו לכפות עליה מגע מיני גם
לאחר שהתחרטה ואמרה לו ״לא״?

הגבר
״ קובע
>\ ם תר עילם, ממייסדות המרכז
התל־אביבי לסיוע לקורבנות־אונם:
אונס,
ביסודו הוא הפגנת־שליטה של הגבר
באשה. הפגנת השליטה, במיקרה של אונס,

• בטי גוטמן, כת :25 זה אונס. זה שיא
השוביניזם לחשוב שברגע שבחורה מסכימה
ללכת לבחור הביתה, היא מתכוונת לשכב
איתו. אני נוהגת להבהיר את עצמי לפגי שאני
הולכת לדידה של גבר. כשגבר כופה יחסים
על בחורו״ זה נראה כשיא ההשפלה לגבר.
בחברה שבה נתונים מסרטים פורנוגרפיים
ומספרות פורנוגרפית, שבהן נראות נשים הנהנות
כביכול מאונס, יש לצפות לכך שגברים
ימשיכו ויאנסו. אם זהו המצב, עד שלנשים
לא תהיה שליטה מלאה על חייהן וגורלן,
תימשך התפיסה החברתית הגורסת כי לאשה
יש חלק במעשה האונס שהתבצע בה. נוצר
מצב אבסורדי, שהחברה נוהגת להאשים את
האשה, הקורבן, ולא את האנס. אליו מתייחסת
החברה בסלחנות, ב״הבנה״.

פרו פיל ש ל
נאנסת פוטנציאלית:

,,יש המחפשות סיטואציה שלאונס!״
הד׳׳ר יפתח סוכנבר, פסיכיאטר:
אין לעשות כל הכללה שהיא לגבי מיקרים
שבהם מתבצע אונס. לכל מיקרה־אונס יש
דינמיקה משל עצמו, ולכן כל מיקרה צריך
שיהיה מנותח לגופו של עניין. לא ניתן לבנות
פרופיל של נאנסת בפוטנציה.
יש נשים היכולות לגרום לגירוי מיני אצל
הגבר, כשבעצם, באופן לא־מודע, הן מעוניי־נות
לגרום לגבר לתיסכול מסויים. יש במיק־רה
כזה איזשהו ביטוי לרצון לא־מודע אצל
האשה לסרס את הגבר.
יש והאשה, הנענית להזמנת גבר זר לבילוי
(לשתיית קפה בדירתו, וכו׳) רוצה לדעת
שהגבר מעוניין בה, עד הסוף. זה מחזק אצלה
את הערכתה העצמית, ומספק את הצורך
שלה בקבלה. אך למעשה אין הבחורה מעונ־יינת
מסיבה כלשהי(סובייקטיבית או אובייקטיבית)
בקיום מגע מיני. נשים אלה מתעלמות
מהתוצאות היכולות להיגרם כתוצאה
ממיפגש שכזה עם גבר זר.
יש נשים שבשל החלק הנרקיסי באישיותן
זקוקות להרגיש אהודות, נחשקות. הרבה פע־

פסיכיאטר סוכנבר
האם היא רצחה?
רות שלא באופן פורמלי. הנאנסת תופסת,
לאחר מעשה, כי בעצם היענותה להזמנת הגבר
היא יצרה מצב היכול להביא לאונס.
• תחושת־האשמה אצל חלק מהנאנסות
עולה בעיקבות תחושת־הבושה העמוקה מעצם
היותן קורבן. עצם הדיכוי שאדם סופג
יוצר אצלו בושה, לכן מתלווה לכך תחושת־האשמה.

יכול להיות מצב שבו, באופן לא־מודע,

• ת ה מילנר, בת :26 הרי בשביל מה
קיימת שפה? בני־אדם מדברים. אם אני מסבירה
שאני לא מעוניינת, זהו אונם. אלך להתלונן
במישטרה, עם כל אי־הנעימות הכרוכה
בדבר. לגברים שאינם מבינים שפה צריך לדבר
בשפה שאותה הם מבינים. להעניש אותם.
מים אין הן מודעות לכך שיצרו סיטואציה
מזמינה. מובן שזה אינו מצדיק את האונס,
בכל מצב שהוא.
הרבה פעמים.,בהתאם לדינמיקת ההתרחשות
של האונס, ניתן ללמוד על החלק שנטלה
הקורבן ביצירת הסיטואציה של האונס.
אשר לתחושת האשמה אצל נאנסת לאחר
האונס•
נראה שבאופן לא־מודע חשה הנאנסת
כי גם לה היה חלק ביצירת הסיטואציה, למי

תשובות הגברים היו חסודות גל־גך,
שקשה להבין איך בבלל מתקיימים מגעים
מיניים לא־רצויים.
• ליאון מינסקביץ, בן ;18 אני מכבד
בחורות. למרות שאתאכזב וארגיש כי נדפק
לי הערב, אפסיק מייד.
רצתה הבחורה בקיומו של מגע מיני, אך בשל
עכבות מסויימות, מסיבה כלשהי, לא היו־שתה
לעצמה להודות בכך במודע, ולכן חשה
אשמה.

• יש קבוצה נוספת של נשים, שבאופן
לא־מודע מחפשות ליצור סיטואציה של אונס,
שהוא בעצם חזרה על מעשה של גילוי-
עריות או מעשה־אונס שלא במיסגרת המיש־פחה,
שנעשו בהן בילדותן או בצעירותן.

אונס -
**ץ ושנה לוי, צעירה מעיירת־פיתוח בד־רום,
הגיעה לתל־אביב, השתכנה בדירת
סטודנטים ליד האוניברסיטה והתחילה
לאסוף חברים תל־אביביים. למרות שהיא עצמה
היתה כבר בסוף שנות ה־ 20 שלה, יצאה
באחד הערבים עם חייל, שהוא צעיר ממנה
בשנים רבות. הערב נגמר במיטתה, אבל החייל
אמר לה בסוף הערב כמה מילים מעליבות.
שושנה הרגישה את עצמה נעלבת ומבוזה.
למרות שהיה ברור לה שכל מה שקרה
במיטה היה מרצונה החופשי, היא התקשרה
עם המרכז לנאנסות. פשוט לא היה לה מישהו
אחר בתל־אביב כדי לשפוך לפניו את ליבה.
אחרי שיחה מלב־אל־לב, הפך מישגל הלילה
לאונס, ושושנה שוכנעה ללכת ולהתלונן
על החייל במישטרה. בחקירת המישטרה
התברר לחוקרים כי היתה זו תלונת־שווא.
המישפט הפלילי הוגש דווקא נגד שושנה,
באשמה של תלונה כוזבת למישטרה.
באמצעות סניגורה, איתן לצקי, הודתה
שושנה באשמה וביקשה רחמים. השופטת
דבורה ברלינר ריחמה עליה, והטילה עונש
שעיקרו היה קנס כספי.
אין צורך בדימיון רב כדי לתאר כיצד
היתה הפרשה הזאת מסתיימת אילו היתה
שושנה שחקנית מוכשרת יותר, ולולא היו
חוקרי־המישטרה מנוסים ומוכשרים. החייל
הצעיר היה נעצר, עומד לדין ואולי אף
מורשע ונשלח לכלא.
יולטת אוגט

בוטל הצורך בסיוע לעדותה של
*/מתלוננת על אונס, צריך השופט להחליט,
ברוב המיקרים, מי מהשניים שלפניו
דובר אמת — המתלוננת או הנאשם. ומכיוון
ששופט הוא רק בן־תמותה, הוא יכול לטעות.

האש, יודעים על מיקרים שבהם ניסתה אשה
להפליל גבר באונס מסיבות רבות ושונות.

אליעזר קובו
1שד פעם טרמפ
בשנה האחרונה התפרסם מישחק רולטת־הכביש
בין ילדי בית־ספר. הילדים קופצים
לכביש לפני מכונית עוברת, ומשתדלים
להתקרב אליה ככל האפשר מבלי להיפגע.
נשים, ובעיקר נערות, משחקות לפעמים
מישחק רומה של רולטת״אונס. הן מתגרות
בגורל, מתלוות לגברים זרים שהכירו זה עתה
בדיסקוטק או בפאב, מתגפפות איתם, רוקדות.
וכאשר מגיע רגע־האמת, הן מנסות
לחזור הביתה בשלום. לא תמיד זה מצליח.
מדינת־ישראל מגינה מאוד על האשה. בג

אילן כ״ץ, בן :19 אהיה מאוכזב, ואבין
כי לא פירשתי נכון את הסכמתה, אך אפסיק
מייד.

• שדור גרבר, בן :27 אם הבחורה היתה
מוצאת חן בעיני, הייתי קובע פגישות נוספות.
אני בעד מץ שזורם טיבעי. אני נגד מין
בכפייה.

לפני חודשיים התקיים רב־שיח על אונס
בבית אריאלה בתל־אביב. בין המשתתפים היו
הד״ר דן שניט, הו־״ך מנחם אמיר ועורכת־הדין
נירה לידסקי. האולם היה מלא בקשישים
ובנשים בגילים שונים. כאשר סיפרה עורכת-
הדין לידסקי מניסיונה כסניגורית על מיקרים
שבה נערות הכניסו את עצמן לסכנה ממשית,
באו קריאות־בוז מהקהל. נשים צעקו והתלוננו
על גישתה ה״שוביניסטית״ של עורכת-
הדין. אבל הרבה עורכי־דין, העומדים בקו־

לל התערבות הפמיניסטיות, לא נחקרות כיום
המתלוננות על אונס על־ירי גברים. שמן
אסור לפירסום, ובדרך כלל הן מעידות בדלתיים
סגורות בבית־המישפט. בתחילת שנות
ה־ 80 חידש השופט חיים כהן הלכה וקבע כי
אפשר להאשים גבר גם באינוסה של אשתו.
״אשה אינה כשבויית־חרב להיבעל על־ידי מי
ששנוא עליה ״,ציטט השופט מדיני־ישראלי.
הוא הרשיע את משה כהן באונס אשתו, וגזר
עליו שלוש שנות־מאסר.

ולפע מי הן מ ע לי לו ת
חידוש זה מרחיק לכת בעולם כולו. רק
בשלוש ממדינות ארצות־הברית — דלאוור,
אורגון ודרום־דאקוטה — ניתן להרשיע בעל
באינוסה של אשתו. ישראל היא מהראשונות
בעולם שאימצו לעצמן הלכה זו.

פט אמר עליו שהוא ״מנוול, השטוף תאוות־בשרים.״
האנס נירון לחמישה חוהשי־מאסר.

^ ;;וזגאגסת
9בתשלום״
^ עיתים קשה מאוד לבית־המישפט לק/בוע
אם האשה נאנסה או החליטה להתלונן
מסיבות נעלמות שלה.
אחד המיקרים המעניינים ביותר, שבו

איל 1ה אלון
נחלקו דיעותיהם של השופטים, היה מיקרה
שכונה,,הנאנסת בתשלום״.
האשה, תיירת, נשואה לתימהוני ואם לילדים
קטנים, התפרנסה בדוחק מהופעות בבארים
ומריקורים במוערוני־לילה. בגלל
מצוקתה הכלכלית, נאלצה מפעם לפעם
לעסוק בזנות, אבל בעלה לא ירע כל כך.
באחר הימים התלוננה במשטרה כי גבר,
שאת מיספר מכוניתו רשמה על כף ידה, אנס
אותה במכונית. הגבר נעצר וסיפר שהוא מכיר
את המתלוננת ושכב איתה בעבר תמורת
תשלום. היא הכחישה.
טיפין־טיפין הורתה במישטרה כי אמנם
עסקה מפעם לפעם בזנות, אבל טענה כי ב־מיקרה
הזה לא רצתה לשכב עם הנאשם,
ונעלבה עד כאב כאשר הציע לה כסף.
השופט, בנימין כהן, ניתח לעומק את מניעיה
של האשה ואת בעיותיה הנפשיות, והאמין
לגירסתה. הוא הרשיע את הגבר וגזר עליו
עונש.

זוהר ארגוב
.אין בחנרה שאינה נ1תנת...״
מיקרים שבהם התברר ללא ספק כי האשה
העלילה על הגבר עלילת־אונס, אינם רבים.
בדרך־כלל מסתפק בית המישפט בזיכוי
מחמת הספק, ואינו קובע מי מהצדדים שיקר.
זיכוי כזה קורה בדרך כלל במיקרי האונס
הגבולי: מיקרים שתחילתם מרצון, וסופם
באונס.

^ ״אמס
• גבולי״

ף• בשנה האחרונה נעצרו ארבעה בני־טר
^ בים מסביון ונאשמו באונס קטינה, שה
בינתיים
עלה על האקרנים בבתי־הקולנוע
הסרט הנאשמים. הסרט רומה דימיון מפתיע
לאונס בסביון. שם רוקדת נערה צעירה ונועזת
(השחקנית ג׳ודי פוסטח בחדר־המישח־קים
של מיסבאה זולה. ריקודה משלהב את
יצרי הגברים, האונסים אותה על מכונת־המישחק,
לעיני הצופים בחרר. השחקנית קלי
מקגיליס, המשחקת בסרט בתפקיד עורכת־הדין
התובעת את האנסים, מסבירה היטב עד
כמה קשה לשכנע שופט כי אמנם היה אונס
בנסיבות כאלה.
מיקרה דומה קרה לפני שנים בתל־אביב.
שחקן ודמות מוכרת בבוהמה התל־אביבית
ניהל אז פאב בלב תל־אביב. במשך זמן רב
פלירטט עם אחת המלצריות שלו, וכאשר היא
ביקשה באחד הערבים להישאר ללון בחרר
שמעל לפאב, מכיוון שהשעה היתה מאוחרת
מכדי לנסוע לביתה המרוחק, אנס אותה. הוא
התפלא מאוד כאשר נעצר על־ידי המישטרה
ונאשם באונס.
הגבר היה בטוח שהצעירה הסכימה, ואף
חיפשה את קירבתו. אחרי המישגל הביא את
הנערה לתחנת־האוטובוס, והושיט לה את
כסף־הפידיון של אותו ערב. היא שלחה ידה
לקחתו, אך הוא התחרט והחזיר את הכסף
לכיסו.
!7צ ר

1א > מי מ

ך* מישפט טען הגבר את הטענה הקלאסית:
^ ״היא הסכימה.״ אבל בית־המישפט לא
האמין לו .״בתור עדה נראתה לנו המתלוננת
זהב טהור״ ,כתב אז, בלשונו הייחודית,
השופט בנימין כהן .״אשה מן הדור הישן
היתה אולי נלחמת הרבה יותר, וקשה היה או
אולי בלתי־אפשרי — להוריד את מכנסיה
בלי קרע או סימנים על גופה. מתלוננת בת

את עונשו לתקופה שבה ישב בפועל עד
לעירעור.
לעיתים נדרש בית־המישפט להחליט אם
הגבר טעה טעות כנה, כאשר האמין כי התנגדותה
של הצעירה היא בעצם הסכמה. דבר
כזה קורה בעיקר כאשר יש פער־תרבויות בין
הגבר והאשה.
כאשר צעיר ערבי מחברה שמרנית וסגורה
נתקל בצעירה יהודיה, שגדלה בחברה מתירנית,
הוא מבין את האיתותים שלה וטועה לא־אחת
במסר. בעיניו גודל המחשוף שלה מצהיר
עלי הסכמתה למישגל.
דבר דומה קורה כאשר גבר ישראלי נתקל
בתיירת שוודית. גם כאן נוצר, לעיתים, קצר
במסרים המיניים בין השניים, בגלל הבדלי־התרבות
והיחס למין. מיקרה קלאסי היה אונס
התיירות השוודיות בנתניה, בתחילת שנות
ה־.80
שלושה מצ׳ואים ישראליים טיפוסיים נתקלו
ברחוב הראשי של נתניה בשתי תיירות
שוודיות, שאותן ראו ערב קודם בדיסקוטק.
הם שמעו מפי ידיד כי קיים עם הנערות מגע
מיני כלילה שעבר בשרותים של הדיסקוטק.
השלושה פנו לנערות, טענו שהם זקוקים
למתורגמנית משוודית לחוזה בקשר ליהלומים.
הם לקחו את הנערות לדירה, הישקו
אותן, ואחר־כך הסבירו להן כי הם רוצים שהנערות
יבריחו עבורם יהלומים לשוודיה בתוך
איבר־המין שלהן. הם ציוו עליהן להתפשט
מדדו את גודל החפיסה שיוכלו להכניס
לאיבר־המין ואחר־כך שכבו איתן.
הנערות לא בכו ולא צעקו, ואף לא התגת
בכוח. הן שכבו בשקט ולא שיתפו פעולה עם
הגברים. בעדותן במישטרה סיפרו הנערות כי
בשוודיה לימדו אותן בבית־הספר שבמיקרה
כזה עליהן לשמור בעיקר על חייהן ובריאותן.
בית־המישפט האמין להן כי לא הסכימו
למישגל, אלא נקטו התנגדות פאסיבית. סניגוריהם
של הגברים טענו כי הנאשמים ראו
בשיתוף־פעולה זה הסכמה. בגלל פער״התר־בויות
נותר ספק בלבו של בית־המישפט המחוזי
אם אמנם הבינו הגברים את המסר של
הנערות, וזיכו אותם מחמת הספק.
בית־המישפט העליון, בתקדים מישפטי
חשוב, קבע כי טעותם של הגברים במיקרה זה
לא היתה כנה והגיונית. הוא הרשיע אותם,
והטיל עליהן עונש של מאסר.

אחת!״

• רמי פרסקו, בן ;37 גבר שמזמין אליו
בחורה הביתה, מתייחס אליה כאל אובייקט
מיני. אם היא תגיד שהיא לא רוצה, אני לא
אכריח אותה, אבל אפתח לה את הדלת ואגיד
לה ללכת.

• א לי בן־אליהד, בן :21 לא אפרש
בחורה, שמסכימה לבוא אלי הביתה, כאחת
שבאה לשכב איתי. אני לא מתייחס אל בהורה
כאל חפץ, אלא כאל בדאדם. אני בעד עונש־מוות
לאנסים.

נעירעור הפך בית־המישפט העליון את ה:
קערה על פיה. הוא זיכה את הגבר מחמת
הספק, ולא חיטט יותר מדי בנפשה של

המתלוננת.
ההלכה כי גם זונות זכאיות להגנת החוק
מאונס אינה הלכה חדשה. לא אחת נכתב בפ־סקי־דין
כי ״זונות, הנמצאות בשפל־המדרגה,
נתונות לניצול ולהתעללות של גברים, והן
ראויות להגנה ולרחמים.״ גבר, שאנס זונה
וביצע בה מעשה־סדום, הורשע, ובית־המיש־

י כירו במועדון־ריקודים.
אחרי הבילוי במוערון, התלוותה הצעירה
לנערים ונסעה איתם לביתו של אחד מהם.
שם, בחדר הביליארד, במרתף הווילה המפוארת,
נאנסה, לטענתה, על שולחן־הביליארד,
ונעשו בה מעשים מגונים ומשפילים.
אחרי חקירה ראשונית שוחררו הנערים,
וכתב־האישום נגדם הוגש רק אחרי לחץ כבד
של העיתונות. המישפט טרם הסתיים. אולם

• פיני נגל, בן :38 לא אכפה על בחורה
קיום מגע מיני בניגוד לרצונה. אני לא מפרש
הסכמה של בחורה לבוא אלי הביתה כהסכמה
לסכס. אני מפרש מילים כהווייתן.

הדור הישן היתה ללא ספק צועקת לעזרה...
אבל המתלוננת הזו לא כל־כך החשיבה את
הצד המיני של העניין. לא על תומתה המינית
נלחמה, אלא על החופש המיני שלה כאשה,
לתת למי שהיא רוצה מתי שהיא רוצה. ההשפלה
היא שדחפה אותה להתלונן לבסוף. גם
אצלה איבר־המין נחשב לאיבר פרטי שלה,
והיא לא הסכימה שהנאשם יעשה בנחלתה
הפרטית כעולה על רוחו.״ הגבר נידון לשנה
מאסר בפועל. בית״המישפט העליון הפחית

ץ זמרים פיסולאריים, שחקנים ואנשי(
בוהמה נתקלים באותה בעייה בגלל טעות
לגבי הערצתן של נערות. לעיתים קשה לזמר
מפורסם להבין כי הנערה, המעריצה אותו
ללא גבול, ורצה אחריו ממסיבה למסיבה,
אינה מוכנה לשכב איתו.
מיקרה כזה קרה לזמר זוהר ארגוב, לפני
שנים רבות.
צעירה מעריצה התלוותה אליו לביתו
אחרי הופעה שלו. למרות שהשעה היתה אחרי
חצות, עלתה הצעירה לדירה ולא הסתלקה גם
כשהסתבר לה שהדירה ריקה, והוריו של אר־גוב
אינם נמצאים בה .״אני אומר שאין בחורה
שאינה נותנת״ ,העיד ארגוב בבית־המישפט,
״צריך לדעת לשכנע. יש בחורה שצריך לשכנע
קצת ויש שצריך לשכנע הרבה.״
בית־המישפט היה ער למצבו של ארגוב.
״קשה להבין את הסכמתה לעלות לביתו, אם
לא רצתה בבילוי. גם נוסח דיבורה והתנהגותה
היה בהם לעורר את הנאשם ולנטוע בו
תיקוות של בילוי מושלם אך על אף ביקורת
זו האמינו השופטים לצעירה שלא הסכימה
למישגל. בית־המישפט התחשב בנסיבות,
(המשך בעמ 1ד )48
143

143

שבוע מוצלח עד בלי די היה זה השבוע שעבר. אף יהודי לא מצא את
מותו מידי שליחי הטירור הפלשתינאי. רק שבעה ערבים נטבחו
במהלכו — ממוצע של אחד ליום. רמת קטל חדשה המציבה סטנדרטים
קשים להשגה, עם פרום השבוע הבא.
מערבת הביטחון רשאית לחגוג עם אלופי־פיקודי המרכז והדרום:
מאז תחילת פרעות האלימות הערבית, ספירת ״דיעה אחרת״ מראה רק
על 143 איש ואישה, ערבים ויהודים, שהועברו מן העולם בזכות מאמציהם
של המרצחים הפלשתינאים, לפי הפירוט הבא:
• 103 ערבים נדקרו, נורו ונשרפו.
• 40 יהודים נרצחו.
• 1חייל ישראלי נעדר.

מרדכי הו רוביץ
לחופש נחטר!
התקשורת הישראלית, שאינה חשה כלל
את החרפה והסכנה שבשעבור של מרינת
ישראל לארה״ב, רנה השבוע בהרחבה בכל
הצהרים הנוגעים לחטיפת השייח עובייה,
פרט לצר המעניין ביותר: האם ייתכן ש־מדינת
ישראל עשתה סוף סוף צעד עצמאי
לקידום אינטרס לאומי שלה בלי לקבל על
כך מראש רשות מאת האמריקאים? אנחנו
יודעים שצה״ל מסוגל לבצע משימות. מה
שאיננו יודעים הוא: האם מדינת ישראל היא
עדיין מרינה עצמאית.
האמריקאים טוענים שחטיפת השייח עו־בייד
לא היתה ״מתואמת״ עם ארה״ב, כפי
שקוראים למתן רשות ע״י הפיאודל האמריקאי
למדינת החסות הישראלית. יש להם
לפחות סיבה טובה אחת לטעון כך: פחד, פחד
פשוט, ברור ובזוי. אמר השבוע שר החוץ
האמריקאי ג׳יימס בייקר: אם ייוודע שארה״ב
היתה מעורבת מראש במעשה החטיפה, עלולים
להיחטף כנקמה עוד ועוד אמריקאים ברחבי
העולם. אוזלת היד והפחד של ממשלות
אמריקאיות לנוכח מעשי החטיפה של אזרחי
מדינתם, היא הוכחה חותכת לאובדן הרוח
המעצמתית שבלעדיה לא תיכון מעצמה.
אחרי מלחמת וייאט־נאם ארה״ב פיתחה מנטאליות
של גטו יהודי, דבר המתבטא ביחסה
לזמן כיעד מדיני.
בעבר, כשארה״ב עוד היתה מעצמה, הזמן
היה לכל היותר יעד טאקטי. היו מקרים כש־ארה״ב
היתה מעוניינת להרוויח זמן כדי לבצע
בתנאים אופטימאליים פעולה שהיה בה
כרי לקדם אינטרס ממשי. כיום הזמן הוא
היעד הסופי של המדיניות: שיעבור עד כמה
שיותר זמן בין חטיפה לחטיפה של אזרח
אמריקאי, בין הפלת מטוס פן־אם לבין הפלת
המטוס הבא, בין פוגרום לפוגרום.
התגובה של אמריקאים רמי מעלה למחרת
חטיפתו של השייח עובייר, כגון תגובתו
הספונטאנית של הנשיא בוש ובעקבותיו —
של הסנאטור רול, שהטילו אשם בישראל,
עולה בקנה אחד עם חולשת הדעת וחוסר
המעש. רק תחת לחץ דעת הקהל, שתבע פעולה
נגד האשמים האמיתיים, אלה שחטפו את
בני הערובה ומחזיקים בהם, התעשת הנשיא
והחל להניע את ספינות הצי לעבר ביירות
והמפרץ הפרסי. ישראל הקטנה והצעירה
זקפה את גבה של סבתא אמריקה.
מכאן אנו חוזרים, איפוא, לשאלה האם ישראל
עשתה סוף סוף מעשה עצמאי או שגם

בעניין החטיפה היא פעלה, בין מראש ובין
בריעבר, כשיפחה נרצעת של גבירתה
הנלוזה. אין סיכוי שיאמרו לנו את האמת
בנידון. נוכל לחשוף את האמת בקוויה
הכלליים רק ע״י מעקב אחרי התנהגותה של
ממשלת ישראל מכאן ואילך. אם חטיפת
השייח עובייד היתה מעשה עצמאי שנועד
לקדם אינטרס ישראלי, גם ניצולו המדיני
צריך להיות כזה. אם ישראל תאפשר
לאמריקאים להשתלט על התהליך המדיני
שהחל בעקבות החטיפה, סימן שאנחנו במקום
שבו היינו.
ואולם — הרבה מעבר לתוצאות המיידיות
של מעשה החטיפה, הדבר החשוב ביותר
שנחשף על ידו הוא היחד האמביוואלנטי של
התנגדות והערצה מצד הקהיליה הבינלאומית
כלפי ישראל. מי שמסוגל להקשיב לתופעה
זו קשב אינדיאני עם האוזן לאדמה, קשב
שמנטרל את כל הרעשים הלא־רלוואנטיים,
יכול להבחין פה באפשרויות מרהיבות של
מדיניות ישראלית. גדולה, שתועיד לישראל
תפקיד של מנהיגות בעולם במקום תפקיד
ההזדנבות שהיא ממלאה כיום.

מאיר ליפשיץ

יוצא מהכלל!

פעולת צה״ל להחרמת אותו ציוד־טרור־שיעי־אנושי,
והעברתו לשטח
ישראל, זכתה כאן ובעולם, ובצדק
רב, לאהדה רבה.
אבל, כפי שקרה לא אחת בעבר,
וכמעט והפך למסורת קבועה לאחר
כל אירוע דומה, פצחו
פרשנינו וכתבינו לענייני
צבא־בטחון־מדינה־ער־בים,
בשיר תהילה נרגש
לטובת כוחותינו המזו־יינים.

שלא צריכים כולם
לשמוח בנקיון־ הפעולה
של איסוף האשפה
מגייב־שית בואכה מפרץ
חיפה. לא שמישהו חש
פחות סיפוק וגאוה על
ביצוע מושלם, נטול כל
נפגעים, מצד בחורינו ה־מצויינים.
אך גם אין צורך להגזים.
בעבור זה בדיוק הקמנו מדינה וצבא:
שאם נרצה לא תהיה זו אגדה.
אבל בהחלט מוכרחים לומר איזו
מילה טובה לממשלה. כבר התרגלנו
לספוג מהחבורה הזו כל כך הרבה
מהלומות, עד שכל פעולה נורמלית
נראית לפתע כמו איזה מגדלור באפילה.
כך או אחרת, הם קיבלו א ת
ההחלטה ולהם מגיעה הברכה.
והיוצא מהכלל הזה, רק מדגיש את
הבעיה הכללית: הדרג הבכיר לא
מחליט, השלטון לא מתכנן, הממשלה
ברובה לא רואה צעד אחד קדימה.
יושבים להם השרים במישרדים ומתקשים
לזהות איזה מושג ירוק, מה הם

עכשיו, תר א ה מה עשית, ילד פרוע!

בעצם רוצים לעשות בחיים. לא שאין
שם תיקוות ושאיפות, זה דווקא קיים
בסיטונות. כולם, כולם, רואים עצמם
כראשי ממשלה ומנהיגים דגולים, שישאירו
את חותמם על ההיסטוריה
של האומה. בינתיים, בפועל, הם עסוקים
רובם ככולם במלחמות
היהודים, בפוליטיקה
קטנה, בתככים ובמשברים
מלאכותיים.
והזמן עובר, ושום
דבר לא מסתדר. רבין
לא מטפל במצב הבט־חון,
אבל יש לו הרבה
מה לומר בענייני הכאי־לו־שלום.
פרס מגלה לפתע
את האבטלה, לאחר
תקופה ארוכה שבילה
במישרה. שר התיירות
פת, נדהם ממחירי
המשקאות במלונות. שר החקלאות
עדיין לא מצא את השיטה לתכנון גיל
דול הירקות והפירות. מיניסטר הבריאות
מופתע ממצב החולים במוסדות
האישפוז, ושר החינוך בכלל מפטר
א ת מנכ״ל המשרד, שהתפרע והעיז
להציע תכנית לעשור הקרוב.
וככה הם לא עובדים. פה מכבים
איזו שריפה, שם מכסים על שערוריה
ותיקה. כמעט אף אחד לא קם, ותובע
מחשבה והחלטה היום, על מה שצריך
לעשות מחר. אין הגדרת יעדים, אין
תכנון לטווח שמעבר לאף. הכל בנוי
על אימפרוביזציה וחאלטורה.
וזה מתחיל להוות תשלום גבוה
מדי. אפילו עבור קיום דמוקרטיה.

השייוז המזמר
^ א במקרה, קרוב לודאי, בחרו הלוח/מים
הישראלים ללכוד את שייח עובייד
בשעות המוקדמות לקראת הבוקר של יום
הששי. ניתן היה להניח שלקראת יום השבתון
המוסלמי, גם אותו נוהג היה שייח׳ עובייד
לנצל לצורך ה־טפות־הטרור
שלו
נגד ישראל,
הערנות בג׳יב־שית
היתה פחותה
יותר.
קל יותר היה,
כמובן, להוציא
להורג את אי־מאם־הטרור
בבמקום ביתו להסתכן
בהב־רחתו
לישראל.
אולם הפקודה
היתה להביאו
חי. לא רק
לצורך הפיכתו מיקוח לקלף
אפשרי במסגרת
מאמצי השחרור
של שלושת חיילי
צה״ל. אלא
גם כדי לחלץ
מפיו של שייח׳־
הטרור והחבלה
כל מידע אפשרי
שייח׳ עובייד
על מערכת חשקלף
חזק
אית של רוצחים,
שמעטים כמותה למידור ולשמירת סודיות
בהיסטוריה המודרנית.
צוות החוקרים היה מוכן לכן מראש עם
צרור מפתחות מתוחכמים כדי לפתוח את פיו.
אמנם מחר — האובייקט נראה קשה לפיצוח
— איש דת פאנאטי, מאלה המטיפים שהמוות
הוא התגשמות הקדושה. אבל מאידך גם
מתחת לגלימת השייח׳ מסתתר הרצון לחיות.
לחזור הביתה. לחשוש לגורל האשה וחמשת
הילדים בג׳יבשית. להאחז בקש בתנאי חקירה
מיידית, מבודד מן העולם, ולהתחיל לשתף
פעולה עם חוקריו, המדברים בשפתו לא פחות
טוב ממנו. להכניס לויכוחים דתיים כדי להסביר
את מבצעי הטרור שלו ותוך כדי כך להודות
בהם. להציג עצמו כקצה הקרחון, אחרי
הכל, ותוך כדי כך לפרט שהקרחון במלואו
מגיע דרך שגרירות איראן בדמשק לטהראן,
ומג׳יבשית לשייר־השייכים, פאדאללה.
העובדה היא שהחקירה הצליחה כבר בראשיתה.
משום שבתחילת השבוע שעבר יכלו
מקורות בטחוניים למסור לעתונות המקומית
והבינלאומית כמה וכמה מ״פסוקי השטן״
(חלק ב׳) מפיו של שייח׳ עובייד. לא רק על
חלקו בחטיפת שני החיילים הישראליים אלא
בסידרת מבצעי טרור ארוכה, כולל תכנון
חטיפת הקולונל היגינס, בביתו, ועד טשטוש
עקבות המעשה בסיוע השייח׳ לחוטפים.
אכן סידרת פסוקים אלה מתוך ספר הטרור
של השייח׳ ,היה בהם כדי להקפיא דם. קרוב
לוודאי שישראל וארה״ב — לא היו מסוגלות
לדעת עליהם לעולם אילולא הובא עובייד
לישראל.

אמריקה מתנערת
1כידת השייח׳ לחצה על כפתור סמוי
בצומת העצבים של מערכת הטרור הלב־

פסוק השטן
נונית־שיעית־איראנית. ומה שלא פחות
חשוב, להבדיל, בוואשינגטון.
הממשל האמריקאי שכח והשכיח את בעיית
חטופיו בלבנון. טראומת ״איראנגייט״
שכמעט מוטטה את ממשלו של הנשיא הקודם
רונאלד רייגן, שיתקה גם במימשל ג׳ורג׳ בוש
כל רצון להסתכן ביוזמה כלשהי לשחרור בני־הערובה.
למעשה נתן המימשל לאזרחיו להר־קב
בידי החיזב־אללה בלבנון.
כתוצר־לואי מהמבצע הישראלי נאלץ
המימשל להיפרד מהבארבקיו של חופשת
הקיץ, כדי ליטול אחריות בשאלת איראן
ובני״חסותה בחיזב־אללה בכלל ולגורל חטו־פיה
בפרט.
אמנם בתחילה נהג המימשל בגסות ובחוסר
סבלנות כלפי ממשלת ישראל. גער, נזף
והסתייג ממנה בפומבי, ועוד יותר בחשאי,
בימים הראשונים של הפרשה.
אולם יחד עם עמידתה התקיפה של ישראל
על עקרונותיה השתנה גם יחס המימשל.
אף הוכרזה כוננות לשגר אניות מלחמה
להפצצת מטרות אפשריות בלבנון, ובעיקר
באיראן. בפעם הראשונה מזה שנים, מאז מלחמת
הלבנון למעשה, עת נאלץ המימשל
לתמוך — ולסייע — בגירוש אלפי מחבלי
אש״ף מביירות ובראשם יאסר עראפת, נעמד
המימשל מאחורי קו הפעולה הישראלי. ואם
יש סיכוי לא רק לשחרור החיילים הישראלים
— אלא גם לשחרור בני הערובה — והוא
כלל לא ברור עדיין — הרי רק המבצע הישראלי
והמדיניות שננקטה בעקבותיו, הם
שיצרו אותו. אם יצליח התהליך — ייזכר
המבצע כהיסטורי.

״פיקחותם המאוזנת״ בהתנגדותם לכל יוזמה
יוצאת־דופן.
כי לאור תוצאות לכידת עובייד יש מקום
להרהורים מדוע לא בוצע מבצע דומה הרבה
לפני כן. לא רק אחד — כי אם רבים. מדוע
צריכים שבויים ישראליים להינמק בידי
שוביהם האכזריים זמן כה רב כדי שרק לאחר
למעלה משנתיים יבואו שרינו ויספרו עד
כמה הם מחוייבים לגורל ״ילדינו״ ״חיילינו״
ו״שבויינו״ .מדוע עד עתה היה גורלם של כל
אלה נתון בידי מתאמים למיניהם בעלי רצון
טוב אך חסרי מעש במשרד הבטחון, וכל מיני
״מתנדבים״ שנוסעים ובאים ברחבי העולם
במשך שנים — כשמזמן כבר ידוע שאין
תוחלת במומי״ם וב״מגעים״ שהם מנהלים.

ן* ללית נאמר, שקיים שיתוק מסוכן
^ בצמרת הישראלית בקבלת החלטות
נועזות ורציניות בכל התחומים, לרבות
כבטחון. רק לעיתים רחוקות מתנערים מן
השיתוק — כמו בפרשת עובייד, או הוצאתו

עמרם מיצנע
20 חודשי מחדל מיקצזש

ש מי ר

שקיעת מעמד ישראל
להורג של אבו ג׳יהאד בתוניס, שלפי
הפרסומים הזרים בוצעה בידי צה״ל.
אילו לצמרת המדינית — כצוות — הי־תה
רק עשירית מההחלטיות, ההקרבה והמקצועיות
של הלוחמים הצעירים וקציניהם
שהביאו את שטן־הטרור עובייד, היה מצבה
של ישראל משתנה מקצה עד קצה בכל התחומים.
ההד
הרב וגם ההערכה הלא־מעטה שזכה
לו המבצע ברחבי העולם, ולעיתים מעבר
לכל פרופורציה, מוכיח גם הוא עד כמה שוקע
בשנים האחרונות מעמדה של ישראל, לרבות
תדמיתה החיונית ככח צבאי. עד כדי כך,
שישראל אשר ביצעה כבר מבצעים מסוכנים
פי כמה, זכתה לתשואות על מבצע שהוא
מורכב פחות ופשוט יותר ממה שידעה.

לקח לבנון
רבין ושומרון
פיתחן מדיני? צבאי!
והודעות חסרות משמעות, ולפחות פעם אחת
— אפילו מטעות.
אבל השאלה היא כמובן, כמה זמן יוכל
רבין להתמיד בעמידתו — כי בממשלה יש
גם הרבה משה שחל, אשר את האנרגיה שלהם
מוציאים על הוכחת ״תבונתם המתונה״,

שמיר זקוק להעניק פרס לאלימות בדמות
תכנית־הכניעה של בחירות למועמדי אש״ף.
איש אינו אומר שהתשובה למאבק עם
הפלשתינאים אינה חייבת להיות בסופו של
דבר מדינית. אבל בטחון ישראל קודם לכל
— באחיזה ב־ 20ק׳׳מ בתוך לבנון, ועוד יותר
בשליטה בשטחים בלב המדינה.
מן הרגע שבו שר הבטחון רבין עצמו(שגם
הרשה זאת לאלופיו שנכשלו) ,החלו להסתיר
את מחדלם המתמשך בהסבר ש״אין בשטחים
פתרון צבאי אלא מדיני״ .מן הרגע בו החדירו
לראשי האזרחים כי חייבים להתחשב כמעט
אך ורק במה שתובעת ארה״ב, ישראל נכנסה
לסחרור המסוכן ביותר מאז הקמתה.

שיתוק בצמרת

קרדיט לרבין
מקום הקרדיט מגיע כבר עתה
*/בענין זה, ברמה המדינית, בראש ובראשונה
לשר הבסחון יצחק רבין, שהתעשת
לפחות לרגע: העלה את היוזמה הצבאית
ללכידת השייך, ודחף בעקבותיה את היוזמה
המדינית בהצעתו לעיסקת החליפין הכוללת
של מחבלים תמורת השבויים ובני־הערובה.
שר הבטחון רבץ, נראה היחידי מתוך
השלושה, שכללו גם את יצחק שמיר ומשה
ארנס, שהבין מה בדיוק מתרחש ומה צריך
לעשות. השניים כאילו דירו אחריו בהצהרות

(חלק ב)

^ יו כאלה, גם שרים ובמיוחד דוברי
\ 1השמאל שמיהרו להבטיח ש״אין קשר בין
המבצע לבין המשך התהליך המדיני בשטחים״
.אבל הקשר קיים. המבצע הצבאי המוצלח
על כל היבטיו רק מבליט את המחדל
המקצועי בטחוני המסוכן ביותר, המתמשך
מזה כ־ 20 חודש ביהודה, שומרון וחבל עזה.
אילו היו משקיעים מודיעין, דמיון, החלטיות
ויוזמה בטיפול במחבלים ביו״ש ועזה כמו
במבצע עובייד, לא היה ראש הממשלה יצחק

די לבחון את המצב בדרום־־לבנון כדי
להבחין בשניות ובסתירה, אם לא הבלבול
שהחיזב־אללה רוצים בפיגועיהם הוא שניסוג
מדרום לבנון. כפי שהמחבלים מיו״ש רוצים
בפעילותם שניסוג ממרכז הארץ.
מדוע לא יוצא צה״ל מלבנון — למרות
הצהרות הרהב של מנהיגי ״העבודה״? כי איש
לא יעז לחשוף את הקיבוצים, הישובים, ואת
קריית שמונה לחסדי חידוש הטרור מלבנון,
כשחוליות של פלשתינאים הן המנסות כל
פעם מחדש לחדור לישראל. מימי סעאד
חדאד, מזה כתריסר שנים, צה״ל נמצא באופן
פיזי בלבנון בניגוד להחלטות או״ם ולא חולם
כלל לזוז משם. המערכת שם ממוסדת, וכולם
מבינים שזה הכרחי, כשמדובר באיום טרוריסטי
קטן יחסית. איום שהוא אין ואפס לעומת
זה הקיים בפועל, ובעיקר בכח, ביו״ש וברצועת
עזה — בנוסף לאיום הצבאי הכולל.
בלבנון הצורך בתשובה צבאית ישראלית
הוא ברור — לפני כל הסדר מדיני. ואילו
ביחס ללב הארץ —החיוניות שבתשובה
הצבאית לפתע נעלמת מראשי צמרת הבט־חון.
שם מחפשים מפלט מיד ב״פתרון מדיני״,
מעניקים למחבלים וראשיהם אשלייה מדינית,
נוטעים בהם תקוות שהם הדרג המדיני
להמשך האלימות הקרויה אינתיפאדה.

^ כידת השייח׳ האירה אם־כן כברק, לא
/רק את היכולת המבצעית הישראלית
לטפל ביעילות, בשיטות מיוחדות, באלימות
הפלשתינאית, במקום להטיל זאת על אוגדות
אדירות. אלא את. נקודת התורפה העיקרית
— היכולת של הצמרת הישראלית לקבל
החלטה נועזת ליוזמה חד־פעמית ספוראדית,
בניגוד לאי־יכולתה להתמיד בסידרת החלטות
מסוג זה לאורך זמן ממושך. זהו בדיוק
ההבדל התהומי בין שיטת ה״חאפ״ לבין ההכרח
הגורלי והקשה לקיים מדיניות־תחזוקה
מתמשכת ובכל התחומים, במדינה שחייבת

עדיין לצקת את יסודותיה.

ע 1ת גט;/ ,

מ שמאל
לשמ אל

.הסכלים יש שהם חסים על סכלותם,
ואינם עוזבים אותה כמו שנאמר: וחמל
עליה ולא יעזבנה, וימנענה בתוך חכו(איוב
כ )13 ,ומי שמאמין במסורת גרידא,
יהיה מאמין מתוך עיון ותבונה. וייאלם
המטעה והטעיותיו ויבוש המתנגד הע־קש׳(רבי
סעדיה גאון, ספר הנבחר באמונות
ובדעות, תרגום קאפח).
כך הזהיר אותי רבי סעדיה מפני אותו
רבי אריה דרעי שקבע לפני שבועיים את
האפשרות שיהדותי או יהדותו מוטלים
בספק. ואם נרצה בע״ה יתברך להתחתן,
אפשר שמצד הרבנים נאלץ להעלות על
ראש שמחתנו לא רק את ירושלים אלא,
גם הוכחות ליהדותנו.
דרעי הרב, הוא לא יותר מאשר פוליטיקאי.
גם אם הוא עומד בשורה הראשונה
של פוליטיקאים סוג ג׳ שיש כאן. הרי רק
בשבוע שעבר אלץ את ראש עיריית תל־אביב,
בהיותו שר הפנים של ממשלת ישראל,
לשורה של.צעדי התייעלות בעירייה״
.קיצוץ ריאלי של 80 מיליון שקל,
קיצוץ של 300 מישרות. פוליטיקה פשוטה,
חשבונות רייב דרעי.
אבל מר דרעי הוא לא הפוליטיקאי
היחיד הדור הזקן, חובש הכיפה וסוחף
המונים בשם השם. הנה התקבצו להם הרבנים
הראשיים במלון רמאדה בירושלים
ופסקו פסק הלכה. .אסור למסור שטחים
מארץ ישראל׳.
עניין זה של מסירת השטחים ומדינה

פלשתינית הוא דבר הנוגע למדינה —
במובן המתקשר לבטחון תושביה, ללאו־מיותם,
לרווחתם הכלכלית־תרבותית.
על פי רבנינו אין הדבר עניין פוליטי,
צבאי, מדיני אלא אצבע אלוהים. ויש
לציין גם את שמחת ראש הממשלה שמיר
לגיוס האלוהים לעניין זה. ומחר אפשר
יהיה לצפות שיגייסו את רבון עולמינו
כדי להטיל סנקציות על יחסי ישראל
דרום אפריקה, הקצאת משאבים לעיי־רות־הפיתוח,
בטול האבטלה החל מיום ג׳
בשבוע הבא, ועוד.
אבל, תודה לאל, חשבו עלינו רבנינו
היותר גדולים, כבר בדורות שחלפו.
והזהירו אותנו מפני קבלת דברים, דינים
גזרות והלכות, רק מפני שנאמרו מפי מי
שנאמרו. ועודדו אותנו להפעיל את
שכלנו העצמאי, כל אחד כפי יכולתו,
שנאמר.ואין ספק שלא אחד מהם, שהי־תה
כוונתו בהיותו מחבר ספר, לומר לכל
הבאים: קבלו דעתי. אבל כוונתו היתה
וודאי הודעת דעתו לבד, כרי שהבאים
אחריו יראו וכן יבחרו להם, כי על ידי
קבוץ רוב הדעות הנפרדות יבחן האמת״.
(ר׳ אליעזר אשכנזי. ,גדולים מעשי ה׳,
מעשי תורה״ — מגדולי הפוסקים במאה

וכפי שעלה בידי, בעזרת אלוהיי ואלוהי
אבותי, להעלות ציטוטים אלו,
ואזהרות גדולות וחשובות לקבלת דבר
הרבנים כפשוטם, והטמעתם בתוך לבותינו
כאלו היו אורים ותומים, מקוה אני
כי רבנינו יעזרו עוז בנפשם וילכו לראות
את הסרט החשוב ״איש זקן מאוד בעל
הכנפיים האדירות״ ,על פי ספרו של גר-
סיה מארקס, שייצא למסכי הקולנוע
בעוד מספר שבועות או ימים. ויראו את
כל הדרך הזו, המסחרית, שעושים בני
האדם בשמו יתברך, וההילולה הגדולה
ששם בסרט מוצגת כראויה לכל בוז.
ואני, בבניין ירושלים אתנחם.

ספרי על
מאז ההפגנה המפורסמת של השמאל נגד
חיסול אש״ף בלבנון ב־ ,1982 למרות שמספר
מהנדסים קבעו מפורשות שבכל שטח ככר
מלכי ישראל בת״א והסביבה ניתן אולי לכנס
כ־ 90.000 איש, ממשיכים אנשי וד5 \ 1^ 1,1,
הישראלי לשאת ברמה את השקר הגדול
שלהם על ה־ 400.000 שהפגינו שם כביכול
נגד אריק שרון. הם אומרים. :אמרו ברדיו׳.״
אבל קריין רדיו(המזוהה עם השמאל) טען
אח׳כ שקיבל מספר זה מדובר שלום עכשיו.
ודובר שלום עכשיו טוען שמספר זה נמסר לו
ע׳י המשטרה שמכחישה זאת מכל וכל...

כמה נהרגו בגלל האינתיפאדה?
ישנן 3גירסות לגבי מספרם של ערביי־השטחים
שנהרגו מאז החלו אלו לזרוק אבנים
ובקבוקי תבערה ולקרוא לכך: אינתיפאדה.
גירסת דובר צה״ל מבוססת על. ספירת־גופות׳
אם כי לפעמים הגופה נחטפת כל־כך
מהר עד שלא ניתן לקבוע אם היתה פה
תאונה, מוות טבעי או חיסול־חשבונות פנימי.
הגירסה הפרופוגנדיסטית־האש׳פית הינה
.מטבע הדברים׳ גדולה יותר — הינה
שיקרית ומגמתית (ונועדה בין היתר לקבל
יותר כסף מאש׳ף) בקיצור — ,כל מקרה
מוות שהוא בגדה וברצועה ומכל סיבה שהיא
נרשם על ידם כמוות הקשור לאינתיפאדה.
למעשה, זה כ־ 20 חודש לא היה בגדה אף
מקרה מוות טבעי — כולם מתו מכדורים
ישראליים ...השמאל הישראלי מציג מספר

שלישי שהינו דומה למספר האש״פי —
(קצת פחות יעני שלא ירכלו וישמיצו אבל
כולנו יודעים את מקור ההשראה של
ה־4^ 1.1.א $שלנו ...ראה הקטע הקודם.

מה זאת אומרת :״ 140.000 מובטלים״?
לנוכח מה שאנו קוראים, שומעים
ורואים בכלי־התיקשורת המספר הנ״ל איבד
כבר מזמן את חשיבותו בעינינו(כמו מספר
היורדים השאלה החשובה באמת היא כמה
אנשים לא עובדים במדינה מרצון או בכח...
מהו מוסר העבודה וכמה לא עובדים כי השיטה
הסציאליסטית שבנה לנו אז מפא״י/
המערך אכן מעודדת לא לעבוד ...מה מוזר
הוא לכן שדווקא ה.קיסר הקטן׳ מבזבז שוב
את כספי ההסתדרות עם שלטי חוצות ענקים
וראוותניים הזועקים מספר סתמי של:
140.000.מובטלים׳ — מספר שהוא ומפלגתו
אחראים לו לא פחות ואולי יותר מאשר
הליכוד( .ובכלל, שפרס יאשים בכך את השר
שהוא מינה — ניסים — שר אשר פרס היה
אחראי עליו? — וממתי מאשימים שר שלא
עושה דברי ...שום דבר אני חושב שמרבית
העם לא נותן אמון בכלכלה של פרס־קיסר
וחבריהם ואני אישית חושש מאד כאשר
אני שומע שפרס אומר שהוא רואה כבר את
האור בקצה המנהרה ...כי אני לא כל־כך בטוח
שאין זה אור של הקטר הדוהר לקראתנו.

הודה דרור

דני אלה אשכנז
איזון חוזר
.מיז/ג מועצות פועלים
לא יכולה להיות שותפות גורל בין מוכי״
גורל בעיירות הסובלות מאבטלה מסיבית
ובין מושבים וקיבוצים שלמרות המשבר
החמור בחקלאות, נהנים מתעסוקה מלאה.
כדאי להסתדרות לרדת מן העץ ומעצות
אחיתופל.

אסיר• תודה
נציגת ה״ירוקים׳ ,הד׳ר הילדה שראם,
סגנית יו״ר בית־הנבחרים בברלין היא בתו
של ארכיטקט הרייך השלישי, שר החימוש
אלברט שפאר. בזמנו הוחלט שיהודים לא רק
ישלמו בחייהם, הם ישלמו את עלות הנסיעה
אל מותם — הסדר הוגן על פי ההגיון הגרמני
המעוות. הרי היהודים נהנו משרותיה הטובים
של רכבת הרייך, לאי על פי הד׳ר שראם,
שהיא בוגרת בהיסטוריה. :אסור לשכוח כי
בנו הגרמנים נעוצה לפחות חלק מהסיבה
לחיוניות קיומה של ישראל. כמדינה. אסור
לשכוח את זה.״ ממש סיבה למסיבה. אולי
צריך להודות לגסטפו ולס. ס .על תוצאות
נחת זרועם?

תן לאצבעות ללכת...
משרד העבודה והאוצר שוקלים להפנות
100,000 מובטלים לייהור־מחדש של ענף
הבנייה. למשרד השיכון תוכניות אחרות: שב
ואל־תעשה! לפני שישה שבועות פורסם
שהמוח היהודי ממציא פטנטים: רובוטים,
רבותי, יבנו לנו את הארץ לפי המכון לפריון
העבודה, משרר השיכון בונה מגדלים באוויר
ועל הנייר — חלונות אל הים התיכון ללא
מגע אדם מן הישוב. מהחלונות הגבוהים בא
אלינו חזון העצמות העצלות על בניין הארץ
ממשרד ממוזג — מפרט בנייה על השולחן
ושלט־רחוק עלא־כיפאק.

לא תודה
יעל לוטן, מהדמויות הבולטות בשמאל,
החליטה. שהגיע הזמן להגר קצת״ :היא
נוסעת לאנגליה. .אני לא מאמינה בפתרונות
לאומיים ...כל ההיסטוריה של המחצית הזה
של המאה ה־ 20 במערב אירופה נוטשת את
השלב הלאומי. מנסים לייצור גוש פוליטי
חדש, על־לאומי״ ,אמרה לוטן. אין גבול
לדמיון, אבל בעולם האמת שאינו כולו טוב,
אנו תקועים במזרח התיכון — בתווך בין
הבלקאן ובין העולם השלישי. העם היהודי
הוא העם היחיד בעולם שניסה בפועל להגשים
את עקרונות העל־לאומיות כאלטרנטיבה
למדינה לאומית חמושה. אלה שלא
האמינו בפתרונות לאומיים קיבלו פתרון
סופי. להיות אזרח העולם? הבה נשאיר את
הנסיונות להקים עולם על־לאומי לאחרים,
בינתיים.

כל החור הזה
מילון אבן שושן מגדיר,תור׳ כ־״שורת
בני אדם העומדים זה מאחורי זה לשם
קבלת דבר מה או לכניסה למקום מסויים,
אגב שמירה על הכלל,כל הקודם זכה׳״.
ככה בדיוק גם אני חשבתי. עומדים בנחת,
מחכים שהאיש מלפנים יסיים, ואז ניגשים
לסדר את העניינים ומסתלקים.
פשוט בתכלית הפשטות.
אלא שכמו שאר הדברים בארצנו העניינים
הפשוטים הם לא תמיד כאלה. מסתבר
שבכל תור שכותב שורות אלה עמד
— לרופא קופת־חולים, לקולנוע, לפקיד
בעירייה, לתשלומים בבנק הדואר, בכל
תור כזה ממש לפני שהגעתי או״טו״טו
לטפל בענייני, בדיוק אז מגיח איזה ישיש
מיוזע שנדחף ולוחש בהבעה מיוסרת:
.הייתי כאן קודם ורק ניגשתי לרגע ל״...
מי הוא? מתי היה? מאיפה לעזאזל הוא
צץ? השד יודע! האיש נדחק, ותורי הפך
תורה אז מה עושים? ריב עם איש מבוגר?
לא נאה, לדחוף החוצה? אולי יקבל התקף
לב, ואז אופיי בוגד בי אני מתרכך וקובע
לעצמי. :נו מילא, עוד אחד בתור כבר לא
הברל גדול ...חיכיתי הרבה, אחכה עוד
קצת...־ואולי באמת היה, ואם אמנע ממנו
אולי יגרם עוול ...טוב כנס לפני״ ,אני
מחייך באדיבות ומאפשר לזקן לגשת.
ואז מוציא הישיש באיטיות תיק עור
בלוי ומתוכו שולף חבילה של מאות שוברים,
ומסתבר שהוא גזבר של איזה מוסד
או משהו כזה והיום המועד האחרון לתשלום.
אבל
בכך לא די. מדוע דווקא אלי ניגשת
תמיד בסופר־מרקט איזה גברת עם

שקית חלב יחידה ומבקשת בעדינות שאוותר
לה על תורי.יש לי רק מוצר אחד״
היא ממלמלת נבוכה. ואיך אפשר לסרב.
אלא שמייד אחריה נגמר סרט הנייר בקופה,
הקופאית החדשה לא מתמצאת ומחפשת
את הותיקה שתעזור. האחרונה בש־רותים,
ויוצאת אחרי מחצית השעה, ואז
ישנה הפסקת חשמל, ואז אני משאיר את

המצרכים על הדלפק ונמלט. מדוע? מדוע
רק לי זה קורה?
אבל די! בי נשבעתי — עד כאן ולא
יותר! ובהזדמנות זאת אני מודיע לכולם:
.החל מתאריו נוכחי ועד לתמיד כותב
שורות אלה לא יוותר על תורו לאף אחד
— לא לאיש או אישה, זקן א זקנה, אלמן
או אלמנה, יתום או יתומה, ומי שיבקש
ויהיה טון דיבורו אשר יהיה ואפילו רך
כחמאה, אסרב סרוב מוחלט והאיש מסתכן
בנפשו. ראו הוזהרתם אלא אם זה
באמת רק מוצר אחד. ואז אולי...

ע מ עושי שלום?
ידם ה׳

/בי אב

חדשות

תשם־ט 5.8.1989 /

״אחד מושלי הכנים חתו לי את
האוזו לאט, נמו שחותכים בווסת״
מ,ככ קו-- 0

אוזנו של חליל אבו־עיאר מחאדיונס נכרתה בגלל
יציאתו לעבודה בימי שביתה וקבלת תג מגנטי ,״הין

שלום עושים עם אויבים. שלום לא עושים עם חיות.
אתה לא נכנס לסכסוד־שבנים עם עכבר״ביבים, או
מתפייס עם חולדה נושאת מגיפה. משמידים אותם
וזהו. אף אחד לא יסרח לארגן סולחה עם דוברמן רצחני
שסרח ונשף. יורים בו כבכלב נגוע וסוגרים עניין. האדם
בנוי למשא ומתן בהשתתפות דומיו מהמין האנושי. עם
כל יתר הרמשים, השרצים והמזיקים מדברים בשפת
הדי.די.טי.
בגין עשה שלום עם סאדאת. שמיר או שרון,
מסוגלים מחר להגיע להסכמה עם אסאד, או יורשיו.
הדיקטטורים הערבים אינם מלאכים. על ידיהם מרוחה
שכבה עבה של דם יהודי. אבל ככה זה בחיים -שלום
עושים עם אויבים.
לעומת זאת אין שיג ושיח עם חותכי אוזניים. אי
אפשר להיכנס לדיאלוג עם אנסים. יש רמה מסוימת

נשחז׳ אותר. אסרתי שלא עשית־תג,
והם סחבו אות• לסימסה גירית

__ :וחשוכה ל-ר הנית שס אחז־ סהם

של חלאה המחייבת רק טיפול הכחדה,, .זכור את אשר
עשה לן עמלק״ .זכור, ואל תרפה מהחרב האחוזה ביד.
זכור, כי לפעמים מתחזה העמלק לסתם אוייב. כזה
שאיתו מותר לדבר שלום. אבל עמלק אמיתי לא מסוגל
להתאפק. עד שיזנב בבני־ישראל, הוא יתאמן על בני
עמו. עד שיגיע אלינו, יתאכזר תחילה לעצמו ובשרו.
אלה שדחפו צינור מים לגרון ופוצצו לאיש את
המעיים. אלה ששאבו דם מערבים חיים בלבנון עד
שמתו. אלה שאונסים את הנשים במחנות הפליטים.
אלה שחיברו אומלל אחד מצידון ל־ 4מכוניות שונות
וקרעו אותו לגזרים. אלה שחותכים לפועלים מרצועת
עזה את האוזניים. אלה לא מהוים פרטנר לשום דבר,
לאף אחד. אלה אחת דינם -השמדה גמורה מעל פני
מידו־ ב ר — וסף
האדמה.

מוקדש בהערצה לעמוס, באסם, עמוס ושות׳
(או עמוס ש׳ ,באסם ש׳ ,עמוס ק׳ ושות׳)

יש עו־ימה, של דשן, על הדשא • בבית האגודה, ברחוב קפלן • מדי יום ו׳ ,רוחשת ובוחשת • עם קורטוב
,תפאדל׳ ,ובדל, אהלן׳ • עיתונאי־צנו־ת, כמה גרופיז • וקצת נקייבעס יש בערימה • תוקעים שם גרעפצים,
פלוצים, זעצים, עייצעם • נוטרים את מצפונה ש ל ־ ה או מ ה • •
וערימת־הזבאללה (או, :הרובו־ה׳ס מסו־חת גם צ1וחת כל הזמן :״שרון אויב־העם, קלגס, אף שמענדריק •
בגלל שרון הכל כאן מבולגן! שרון הוא סכנה לו־מוקראט^ה • שרון גרוע מהאח־ג׳יבריל • עובדה שדדי־צוקר,
כליה־גמורה ־־על דכל דט• פיל הכריז באמבטיה,
ז 1 1זז

־ ז 1־ 1ז
״החללים של דדו ושל חיים • של ברן, גונן ושאר המוצלחים • נפלו זעיר־פה זעיר־שם, בעצלתיים • בגלל
דממת צהרי־הכיפורים • בהתשה נפלו מתוך קונסנזוס; בששת־העזים בגלל קצת אש • במזח, קנטרה — מה
ן ש פה? הלכו קצת פייפן, מילא, מעליש • •
״אומנם החזירים, בכל הערר, שזעקו־התריעו: דש בו־דאק׳ • היו רק אריק, טליק, אלברט מנד ל ה אולם — וכך עפרם זמתוק...״
סמוק־יותר, דמם שונים -הם:
מבצע־של״ג נופלי אבל
דגי־רקק! •
בעצם — מי -הם?

מצבור־הדומן של החברה׳ס, על משמצתו ממשיך באון לירוק • •
נגמור־עליו
ורפש • סחי נזרוק־בו
נחרפנו,
בסביבה • אריק מזל שיש גם
גועל־נפש •
רצח,
אינתיפאדה,

דד ד

הערב, במסיבה • נראה־לו מהיכן משתין הדג • נקרע לו את התפר בישבן • נרמוס, נבטוש, נכתוש, נגרוס
עד־דק • נמסור אותו לאש״ף עד־פורקן • נתלה־בו קולרים של פאשלות וכולערות • נזמין את דנקנר, חפר
ושריד • עם כתבים־זרים נשב בחאפלות • וגם לצוות בטונים עליו ־ נגיר • •
״וכל באבודאוץ־רעק עמו נוקיע • ונבער לסטים מתוך שומרון • כמו־אז, בגיטו, באנו ונכריע • כי התרפסות,
נוחה מ בי ט חון
בבית תקשוראי רחוב קפלן • יש עו־ימה, של זבל, על הדשא • את נצח־ישראל כיסחו מזמן • עכשו חוואטמה
מסתער לרשת • פנו לו דך ך כי הגיע יום • •

טד גדי ש

נראה ששיטת הטיפול הטובה ביותר בראשי הפנאטים
המטורפים דומה לשיטות הטיפול בנחשים — לתפוס אותם
מהראש אותם מנהיגי כנופיות הטרור ״לוקים״
בהגיון, סביר! ת ושיקול דעת כאשר מדובר בראשם שלהם.
אלה אף פעם לא יצעדו בראש מאמיניהם על שדות מוקשים
או ינהגו במכוניות נפץ בדרך לגדעדן המובטח
החברים קראו שהבריטים תומכים ב״דיפלומטיה שקטה״
בכל הנוגע לחטופיהם המצויים בידי החיזב־אללה. ולכן
החברים מציעים שהבריטים יסגירו בשם את החוצפן הזה,
סאלמן רושדי, מגדף האיסלאם, לידיהם של ״המדוכאים עלי
אדמות״ ובתמורה יקבלו בשקט את חטופיהם, צעד שיתאים
לכללי המוסר הבריטי והחיזב־אללה כאחד, ויבוא שלום על
העולם התיקשורת עדיין לא נרגעה ממסיבת יום
ההולדת ה־ 63 של ח״כ רחבעם(גנרי) זאבי, אך החברים הכי
נהנו לקרוא את ההשמצות שהטיח אמנון דנקנר מ״חדשות״
במאיר פעיל ועזר וייצמן, בגלל השתתפותם לכאורה
במסיבה. חבל שהיינו צריכים לחכות לטעותו השלומיאלית,
כדי לדעת את דעתו האמיתית של דנקנר על הצמד פעיל
את וייצמן ...אגב החברים חותמים על כל מילה שכתב
דנקנר על השניים החברים שואלים מדוע
העיתונים שלא כתבו על הרשעתו של יגאל תומרקין
בהוצאת דיבתו של אליקים העצני כותבים היום כתבות
שמנות על זיכויו בעקבות עירעורו על פסק הדין הקודם.
ועוד בענין ״האובייקטיביות״ .סיפור תקיפתם של
עשרה מתושבי חיפה ע״י ערבים שתוארה בכל כלי
התיקשורת כתקיפה לאומנית קיבלה נופך אחר בעיתון על
הנושם ר. שם החליטו שסיבת התקיפה היתה, כנראה,
שיכרות, או כמו שיואב אביב כתב ״מהעצור נדף ריח של
אלכוהול״ .ריח האלכוהול הגיע, משום מה, אר ורק למערכת
על המשמר, כנראה בגלל אי היכולת להדביק למיקרה את
אחד התירוצים המשומשים והשוחקים כ״רקע מיני״ או ״רקע
פלילי״ .אז מי פה השיכור יואב אביב חברים קראו
בעל המשמר שבמצרים החלו בהכנות לפתוח אזורים של
מרבצי אורניום, בד בבד עם יצור טילים ארוכי טווח בשיתוף
עם העיראקים, המנוסים בהטלת גזים למיניהם .״לשם מה״?
שאלו החברים, הרי היה כתוב בעיתון שיש שלום
החברים הופתעו מניתוחו הלוקה של אמנון אברמוביץ
ב״דו״ח״ האחרון שלו במעריב בו הגדיר את ראש עיריית
באר־שבע איז׳ו רגר :״אינו ליכודניק במובן האידיאולוגי של
המילה ובוודאי לא במובן העממי״ — אמנון הוא כנראה
מאחרוני אלו שעדיין לא תפסו שזה בדיוק להיות ליכודניק
— נהנתנים המנסים לתפוס נתח מעוגת השלטון
המתקתקה, וזו האידיאולוגיה. כן, ממש אותו סופרמרקט
עסקני שאפיין את מפא״י בשנות זוהרה. ההיסטוריה חוזרת.
זיכרון לא רע יש לחברים. תוך כרי עיון בשבועוננו
המפואר, נתקלו החברים במאמרו של ג. סער בדבר מילחמת
גאולה את רפול. עיניהם ״הדומעות״ של החברים ננעלו על
שורה אחת חשובה — ״מולדת נגסה בפליטי מאיר כהנא״
— שהזכירה נשכחות. דיפדוף מהיר לאחור העלה כי
גליוננו מיום 31.5הביא אותו סער לידיעת ההמונים את
מחקרו החדשני של הד״ר יואב פלד, הבן של הח״כ מיל׳,
שקבע נחרצות במיספרים בדוקים (ציטוט) ״איש מתומכי
כהגא לא הצביע בעד מולדת(טראנספר) של רחבעם זאבי״.
אז מה השתנה לנו בחודשיים האחרונים, או שמא צריך
לשאול מי השתנה ...לסער הפיתרונים עמוד השער
בעיתון העיר האחרון, אדום שמן על גבי לבן״ ״אש״ף הולך
וסוגר על יפו״ לפני שנתיים משהו היה מאמין לחזון
אפוקליפטי שכזה ועוד בהעיר אותו עמוד ראשון
בהעיר הצטמק לידיעה מיניאטורית אחת מיני רבות
בעמודיו הפנימיים של המקומון המתחרה לעניין, תוך נסיון
לשוות לתופעה גון נלעג של ויכוח על אורך שמלות הנשים
הערביות ביפו. זה כנראה מה שקורה שנותנים לערבי לכתוב
על סכנות האינתיפאדה ליהודים כתיבה לעניין
ואולי כדי להוציא את מוסיאון ת״א מהבוץ ולחלצו
מידיו של מארק שאפס תזמין הברנז׳ה את רחבעם זאבי,
ממוזיאון ארץ ישראל המשגשג, עם פחות תקציבים ויותר
מבקרים, לנהל גם את המוסיאון הזה

החברים של אופירה ₪

הורוסקופ

הן מעלילות

׳(המשך מעמ 1ד )35
טובות לחברים, אולם פחות מזה למיס־פחה.
היא גמצאת הרבה במוסך, ולאו
דווקא בגלל תיקונים גדולים.

• סכום הספחת 5 -
מכונית שמתאימה מאוד לכל בעל
בית. זוהי מכונית מסתגלת• אין צורך
לתקן אותה, אין צורך לשנות. כפי שקו נים
אותה כך היא תשאר. היא מכונית
המהנה את בעליה, נוסעת סוב, ואינה
צורכת הרבה דלק. זו מכונית נהדרת. גם
יפה, גם נוחה, אבל לא מנקרת עיניים.
יש בה רק חיסרון אחד גדול: היא עלולה
להיות קורבן לגניבות. זוהי המכונית
הנגנבת. זהו המזל שלוז. כל פעם היא
נעלמת, לעיתים קרובות היא גם נמצאת.

• סכום הספרות 6 -
מכונית קצת עצלה, אמה אוהבת נסי עות
ארוכות מדי. היא מכונית יפה. בעל
המכונית מקשט אותה, תולה עליה את
כל הקישוטים האפשריים. יש בה ריח
טוב, ונעים להמצא בה, אם כי היא קצת
קיטשית. במכונית הזו עושים הרבה
אהבה. היא טובה לזוגות שאין להם
איפה להתחבק ולהתנשק.
זו אינה מכונית יקרה, אבל היא מוחזקת
טוב. לעיתים קורה שבעלי המכונית
נקלעים למריבות על הכביש או בגלל חנ ייה.
בדרך כלל זה לא באשמתם, אבל
משום מה הם מוצאים את עצמם רבים,
או שכועסים עליהם שלא בצדק.

• סכום הספרות 7 -
מבחוץ היא מאד שונה מאשר מבפנים.
זוהי מכונית מטעה. מכונית בלוף.
לפעמים היא מאוד מפוארת חיצונית
ונשפותחים אותה רואים הזנחה איומה.
לפעמים ההיפך הוא הנכון. היא נראית
מוזנחת ומבפנים היא מפתיעה. מסתבר
פתאום שהמנוע הרבה יותר חזק מהמצופה,
ושהיא יכולה להפתיע לטובה.
במעט תמיד יש בה בעיות של נזילה.
המים ברדיאטור, או דלק שנוזל, או בע יות
באספקת הדלק -בל מה שקשור
בנוזלים. לעיתים זוהי מכונית שגשמים
נכנסים אליה מלמטה ומלמעלה. מי שלא
אוהב בעיות עם נוזלים לא כדאי שייקח
אותה.
לעיתים קרובות מחזיקים אותה אנשים
שאינם נשואים או שעברו עליהם
כל מיני טרגדיות מישפחתיות.

• סכום הספרות 8 -
מי שקונה אותה מובטח לו שיעבוד
קשה. זוהי מכונית הקשורה בכספים.
אנשים שמחזיקים אותה הם בעלי אמצעים
או שעומדים להיות כאלה. אך המחיר
הוא גבוה. אנשים הקשורים אליה
הם חולים, או שעברו תאונה, או שהם
בודדים ונוטים להיות מדוכאים.
זו מכונית לבעלי עסקים. מי שנוסע
בה מצליח בעסקיו ונוסע הרבה לצורך
עסקים. מי שמחזיק אותה נמצא בתקופה
שבה הוא עובד קשה, אך רואה ברכה
בעמלו. בעל המכונית איט ידידותי. דב רים
מתקלקלים בה, אך לא מדובר
בקילקולים רציניים.

• סבו הספרזח -

מכונית חמה, לוהסת ועל פי רוב כהה.
בקיץ אי-אפשר להיכנס אליה. בעל המ כונית
הוא בעל מזג חם, מעורב בקט״
טות, בתאונות, במריבות ובנהיגה פרועה
וחסרת־אחריות. יש בה כעס, מרירות
וממנה יוצאות קללות בשטף. גם
אליה נשלחות קללות ללא רחמים ובצ רורות.
המכונית
עצמה חזקה ומסוגלת לגמוע
מרחקים ללא בעיות, אלא שהיא ממה רת
להיכנס לצרות ולבעיות, ולכן היא
חבוטה. הפנס שבור, מקומות רבים בה
מקומטים או שהצבע ירד. זוהי מכונית
שנוסעת הרבה בלילות. בעל המכונית
עובד קשה ואין לו זמן לישון.

(המשך מעמזד )43
כאשר בא לקבוע את העונש .״ כאשר המתלוננת
עצמה נוטעת בלבו של הנאשם את התחושה
כי היא ממש הולכת לקראתו בכל מיש-
חק־האהבה, מן הצדק שהעונש יהיה מתון׳.
ארגוב נידון לשנת מאסר בפועל, ולשנתיים
מאסר על־תנאי.
לעיתים מצליח הנאשם להשיג הוכחות
חדשות על המתלוננת רק אחרי הרשעת הדין.
כך היה במיקרה של זרו קובו, צעיר יפה־תואר
ותעשיין מצליח.
כאשר אשתו היתה בחו״ל, לקח בטרמפ
צעירה נאה ומעניינת. הם שוחחו וקבעו פגישה
נוספת. היה ברור שקיימת ביניהם משיכה
מינית הדדית. הם בילו ערב נעים במיסעדה,
ובדרך הביתה, אחרי חצות, קיימו השניים
יחסי־מין במושב האחורי של המכונית.
קובו טען שהצעירה הסכימה ושיתפה פעולה,
ואילו הצעירה התלוננה, שהוא סטר לה
והכריח אותה לקיים יחסים. למרות שהמיקרה
היה גבולי, השתכנעו השופטים כי הנערה
דוברת אמת, והרשיעו את קובו באונס. על
קובו הוטלו שתי שנות־מאסר בפועל.
קובו לא השלים עם הרשעתו. הוא שכר
חוקרים פרטיים, שעקבו אחרי המתלוננת וש־הצליחו
לצלם אותה עוצרת טרמפים ועולה
למכונית נהוגה בידי גבר זר, למרות ההלם
שנגרם לה, לדבריה, מהאונס של קובו. בעיר-
עור הוצג לפני בית־המישפט סרט המראה
התנהגות זו, והשופטים החליטו להפחית
בעונשו של קובו.
טבעת מזוייפת

** שה ברדה היה בר־מזל עוד יותר. הוא
₪1ו הצליח להשיג, בין ההרשעה לעירעור,
ראייה שגרמה לזיכויו בית־המישפט העליון.
בררה נאשם באונס של צעירה שהכיר כאשר
לקח אותה בטרמפ. חודשיים אחרי כן נפגשו
השניים שוב, במיקרה, בתחנה המרכזית
בתל-אביב. היתה זו דווקא הבחורה שפנתה
לבררה והזכירה לו את היכרותם.
הם נסעו לבילוי משותף, כאשר הבחורה
נועצת את עיניה בטבעת יקרה על אצבעו של
הגבר. הטבעת היתה זולה, שווייה היה 200
לירות בלבד, אבל היא נראתה כעשויה זהב
ויהלומים. כאשר שאלה הבחורה מה ערך
הטבעת התרברב בררה ואמר שהיא שווה 200
אלף לירות. היא ביקשה לענוד את הטבעת
וקיבלה אותה.
השניים קיימו יחסי־מין, ולמחרת התלוננה
הצעירה על אונס. בית־המישפם המחוזי,
ששמע את עדותה של המתלוננת, האמין לה.
בררה הורשע ונידון לחמש שנות־מאסר.
סניגורו, עורך־הרין משה רום, המשיר לחקור
בעניין ושלח חוקרים פרטיים לעקוב
אחרי הצעירה. לפני מועד העירעור התברר
כי לפני שהצעירה התלוננה במישטרה, היא
טרחה ובררה שהטבעת מזוייפת, ושערכה הוא
200 לירות בלבד. עדות זו לא היתה לפני
בית־המישפם המחוזי. הראייה החדשה שיכנ־עה
את בית־המישפט העליון לזכות את בררה
מחמת הספק.
גבי אוזנה היה מהמאושרים שהצליחו
לגלות את הראיות להגנתו עוד לפני תחילת
המישפט, ובכך גרם לביטול כתב־האישום
שכבר היה תלוי נגדו.
אוזנה, נשוי ואב לילדים, ניהל רומאן ממושך
עם רינה, שהיא צעירה ממנו בשנים רבות.
כמו אצל כל זוג־אוהבים, היו גם בין השניים
הללו מריבות והתפייסויות. אחרי אחת המריבות
התלוננה רינה שאחנה אנס אותה באכזריות.
הוא נעצר והועמד לדין, ורק עקשנותו
של הסניגור, עורך־הדין הרצל חבקוק, הביאה
להצלתו.
חוקרים פרטיים, שעקבו אחרי רינה, הצליחו
לצלם אותה מנשקת את ה״אנס׳ בטיול על
חוף־הים, אחרי שאוזנה השתחרר ממעצרו באשמת
האונס. הם גם הקליטו שיחות־טלפון
שבהן השתפכה רינת בהצהרות״אהבה שלא
השאירו מקום לחשד באונס. במיקרה נדיר זה
חזרה הפרקליטות מכתב־האישום אחרי שהתובעת,
רחל גודשמיט, שמעה את הקלטות
וראתה את התצלומים.
בתי־המישפס ערים לכך שגברים לפעמים
אונסים, אבל נשים לפעמים מעלילות.

עי תתותבע 71

כיפת היזם השישי, שבועון הציבור הדתי, פיר־סם
בגיליונו האחרון(יום ו׳ )4.8.89 ,מיסמך
ראשון מסוגו.
כפולת־האמצע של החרדון מעניקה ל־80
חברי־הכנסת של המערך והליכוד תעודות־הצטיינות
ותעודות־הוקעה, המדרגות את
הזיקה והיחס שמגלים הח״כים לענייני דת
ומסורת, ואת היענותם לגחמות הכלכליות
והתחיקתיות של המיפלגות הדתיות.
דירוג הח׳׳כים בוצע על־ידי החרדון
בשיטת כוכבי־המלונות — אבל הכוכבים
הוחלפו בכיפות (לחברי־הכנסת) ובשביסים
(לחברות־הכנסת).
חברי־הכנסת קיבלו ציונים — מחמש כיפות
(או חמישה שביסים) לטובים שבחבורה,
ועד אפס כיפות לשונאי־ישראל מובהקים
ולערבים.
אני מפרסם כאן, כשרות לציבור, תקציר
מדירוג הי1ם השישי ומן הנימוקים לציוניו.

אפס כיפות ושביפים: יצחק נבון
(״שר־החינוך הגרוע בתולדות המדינה״);
אורה נמיר(״פמיניסטית לוחמת״); גד יעקבי
(״הדתיים אכלו אצלו ממרות״); לובה אליאב

(״שמאלן״); אברהם בורג (״דתי בתחפושת,
מאפיל על אלוני, שריד וצבן״); נאווה ארד
(״ראה אורה נמיר, רק בלי חן״); חגי מרום
(״לא ידע את יוסף״); בנימין נתניהו (״לא
יודע ולא רוצה לדעת״); אברהם שריר(״היה
ואיננו״); דן תיכון(״עושה צרות מיקצועי״);
דן מרידור (.דור צעיר של מפא״יניק בעור
ליכודי״) :אליהו בן־אלישר (״כהן הנשוי
לגרושה״); גירעון פת (״ליברלי טיפוסי״);
רוני מילוא (״חמקמק כצלופח ואמין
כשמיר״); יהודה פרח (״גילה לפתע שיש
יהודים דתיים במרינה״); צחי הנגבי(״גאולה
כהן עוד יודעת משהו. הוא —כלום״); מיכאל
קליינר (״יצור צעקן, רועש וחסר כל
חשיבות״); יצחק שמיר (״געגועים לימי בן־
גוריון. אצלו, לפחות, מילה היתה מילה״).

כיפה אחת: עוזי ברעם (״מראשי,כוח
17׳); משה שחל (״באחרונה ניכרת אצלו
הפשרה״); יעקב צור (״גד יעקובי ב׳ ולא
יותר״); חיים רמון (״תומך בגיוס בני
ישיבות״); אברהם כץ־עוז(״קיבוצניק״); דויד
ליבאי (״תומך בשינוי שיטת הבחירות״);
עמיר פרץ(״הצהרות ליברליות מתקדמות׳);
מיכה חריש (״חניך בני־עקיבא ששכח את
העבר״); בנימין בן־אליעזר (״לא קרוב לשומרי
המסורת׳); גדליה גל (״נציג המיגזר
החקלאי, שקוע עד מעל לאוזניו באספסת
ובתבן״); רענן כהן(״פרווה״); אלי בן־מנחם
(״פעיל שכונות״); משה ארנס(״מסוג היהודים
שגם חסידי חב״ד לא יצליחו להניח להם
תפילין׳); יגאל הורביץ(״אינטרסנט״); אהוד
אולמרט (״נהנתן״); פסח גרופר (״על
,אירישקיים׳ אין מה לדבר״); עוזי לנדאו

הזהב
ו״חוסר עניין מוחלט״); שרה דורון(״לוחמת
ותיקה נגד תיקון חוק השבות״); זלמן שובל
(״חקיקה דתית היא עבורו נושא לסחר־מכר״);
יהושע שגיא(״איש מודיעין״).

2כיפות: יצחק רבין(״מגן בעיקביות על
שמירת הסדר דחיית שרותם של בני-
הישיבות״); עזר וייצמן(״תמורת שלום הוא
מוכן ללבוש גם שטריימל״); מרדכי גור
(״תומך בהידברות״); חיים בר־לב(״מפא״יניק
טיפוסי״); שימעון שטרית (״שורשים דתיים
בלי ענפים״); אלי דיין (״מקפיד להתרחק
מדתיים״); מיכאל בר־זוהר(״הזרם המרכזי״);
עמנואל זיסמן (״חסר חושים״); משה ניסים
(״עמד בתוקף נגד דרישות לחקיקה דתית״);
בנימין זאב־בגין(״ברא כרעה דאבוה״) פנחס
גולדשטיין(״שוקל כל הצבעה לגוף טובות
ההנאה הנשקפות ממנה״) :חיים קורפו(״שכח
שורשיו״); יהושע מצא (״משתפר״); יוסי
גולדברג (״שיתף פעולה״); גדעון גדות
(״איננו מחבב חקיקה דתית״):

3כיפות: ישראל קיסר (״מסורתי״);

שושנה ארבלי־אלמוזלינו(״תומכת בחקיקה
דתית״); רפי אדרי(״חלק מהדתיים מתגעגעים״);
יוסי ביילין (״יד ימינו של שימעון
פרס, שהעניקה לח״כים הדתיים כ־ 50 מיליון
ש״ח ומוכנה להוסיף עוד כהנה וכהנה״);
אפריים גור (״יוצא גרוזיה ממישפחה
מסורתית״); עדנה סולודר(״דוגלת בהידברות
עם הרבנות״); מיכה גולדמן(״חבר קרוב לרב
הרצל מכפר־תבור״); דויד לוי (״יחס חם
למסורת ולרבנים״); יצחק מודעי(״בממשלה
צרה יהיה הראשון לפקוד את בתי האדמו״רים
וגדולי־התורה״); אריאל שרון(״כמעט מועמד
ל,אור שמח משה קצב(״דתי ללא כיפה״);
אהרון אבו־חצירא (״פעילות מוגברת רק
בכספים״); יעקב שמאי (״לקראת הבחירות
משפר במרץ את קשריו״); עובדיה עלי(״עם
כיפה״); ראובן ריבלין (״עדיין על הגדר״);
שימעון פרס(״תקוותן האחרונה של המיפל־שמיר״).

גות
הדתיות מוכות שבט

כיפות: אברהם שוחט (״הדתיים 4 בוועדת הכספים מוצאים אצלו אוזן קשבת״);
שבח וייס (רנלחם נגד הכוחות האנטי־דתיים״);
דויד מגן(״מסורתי מיכאל איתן
(״קשרים הדוקים עם מרבית הח׳׳כים
הדתיים״).

5כיפות( :פרס כיפת־הזהב — מ.ג:<.
דב שילנסקי, יו״ר הכנסת (״רוח רעננה.
תפילות מסודרות בבית־הכנסת״).

ולקורא ינעם

171חםג7/״/

בתיה
הו א
יענק׳לה אגמון, חבר טוב ושורד מצטיין,
עשה מה שאדם בחר המליץ. הוא לא הזכיר
בראיון שלו בעיתון העיר את המושג,אדם
ברוכיזס,׳׳ כי אז הוא היה הופך מייד ל-
״מיסניק״ ,שם תואר־הגנאי שברוך נותן לכל
הדפוקים שרוצים.
הוא לא כתב ״ברוכיזם ״,אבל אפשר היה
לראות את הטכניקה. ראיון ענק, שלושה
עמודים בעיתון העיר עם אדם ברוך כאוצר
הבא של מוסיאון תל־אביב. בסדר. אגמון
מאמץ בזליגיות את הסיגגון של ברוך, אבל
גם ברור עושה את זה כאשר הוא מדבר עם
קינן. לא חשוב. ברוך רוצה להיות האוצר הבא,
והוא מסביר למה שפס צריך ללכת. הבימה:
העיתון של רינו צרור, מוטאציה גנטית,
לבנטינית, של ברוך. למה לבנטינית? כי
ברוך, שביטל את הערכים כולם, מבחינה פילוסופית,
יודע שהוא ביטל. צרור בטוח שמה
שנשאר אחרי הביטול הוא הקיום היחידי.
הכוחנות המופגנת, המוצהרת, של האדם
שבעוד עשור יהיה זה שהמציא את יוד־קובסקי,
הרעידה את עיתוני השבת. בשבעה
ימים, המוסף של ידיעות אחחעח, יש כתבת־שער
על ועם מרק שפס. שפס יוצא רע. שרה
ברייטברג מקבלת בוקסה מרושתת, בפינה
הבולטת של עמודי הכתבה. היא האנטי־תזה
לאוצר שעבר זמנו. איכות.
האנטי־תזה, אבל לא האוצרת המוצעת
שבמקום.
והמקום הוא העורך של שבעה ימים: אדם
ברוך.
רגע. תנופת המלקחיים הגדולה הזאת

אדם ברוך עם פסל
המסע אל אוצר האוצר
אולי לא תספיק להעביר את המסר ששפס
גמר, וברוך צריך. בידיעות אחרונות, במוסף
הספרותי של יום השישי, מופיע גם עמוד
אישי, שמנתח את פגעי שפס, המטמורפוזה
שעבר לפני חמש שנים, וברייטברג, שוב, בתור
איכות. הכותב: ארם ברוך. כמו יוסריאן,

ביקוות

בין הוידאו לם ק״טבורד
האם הבן שלך *בקורא י

יונתן שם־אור

1נותרת
עבודה חוב
קובי ניב (״פמיניסט״ ,חדשות, יום ב׳,
,)7.8.89 הוכיח שוב שהפמיניזם, כמו כל סוג
אחר של גזענות, מסמא את עיני הקנאים
המצדדים בו ומסייע להם לבנות מערכת
טיעונים דבילית, מעוגנת בחצאי־עובדות.
ניב הסתער בציפורני-לכה שלופות על
מודעה של מעריב לנוער, שכותרתה שואלת:
״בין מיצעד־הפיזמונים למיצעד־הטלפונים,
האם הבת שלך, גם קוראת?״

שהשתכפל בעיני המפקדים שלו, ברוך נמצא
בגלוי על כל אחד מהדקי המלחציים.
אין כאן חוסר־טעם. יש כאן כוהנות בריונית,
מחושבת, ואפילו לטור האישי במוסף
הספרותי של העיתון שבו ברוך עצמו עורך
את מוסף הכתבות, יש סיבה ממשית, שברוך

יודע, ואתה לא.
בסקר הפנימי, הסודי, של ידיעות אחרונות,
התברר שרק 30 אחוזים מקוני העיתון ביום
השישי פותחים בכלל את המוסף שברוך
עורך. עכשיו הכל מובן.

וניב מגיב:
״מה אתם אומרים, מעריב־לנוער? זה מה
שבנות עושות? תניח, לא שכחתם את
האיפור ואת השמלות? ולמה כתוב במודעה
עשה לה מנוי על מעריב־לנוער? למה הפנייה
היא דווקא לאבא, אה? אה, כן, הרי במישפחת
מעריב לנוער הבת אין לה דיעה משלה, האמא
בכלל לא קיימת, ורק האבא הוא זה שמחליט
בשביל כולן, והוא זה שגם נותן להן את
הכסף, נכון?״

אילו טרח הפמיניסט לנגב את המייק־אפ
מזגוגיות מישקפיו ולהעיף מבט נוסף
בעיתוני העת האחרונה, היה מגלה שהמודעה
הזאת היא רק מחצית ממסע־הפירסום שעורך
מישרד־הפירסום פונל למעריב לנוער.
כותרת המחצית השנייה של המסע, המתפרשת
על־פני עמודי־צבע שלמים (זהים
בכמותם ובהיקפם לעמודי המחצית הראשונה)
,שואלת כך :״בין הוידיאו לסקט־בורד,
האם הבן שלך גם קורא״?
שתי המודעות הנ״ל מתפרסמות כבר
תקופה ארוכה. כמעט חודש ימים.
הן מתפרסמות לחילופין, פעם זו ופעם זו,
במוספי הצבע של מעריב.
כל קורא מכיר אותן.
חוץ מקובי ניב.
הוא מכיר רק את המחצית הנוחה לו.

כבר ידוע למי אסור להראות חצי־עבודה.
אבל לקובי ניב, מתברר, אסור להראות
אפילו עבודה שלמה.

אירגון אר 1ט
אני לא בטוח שעורך העמוד הראשון של חדשות (יום ב׳ )7.8.89 ,התכוון לזה — אבל
הכותרת הראשית שלו היא לא רק כותרת.
היא מאמר פוליטי ממדרגה ראשונה.
נא לקרוא היטב, מילה במילה:

ישו#ו ואוצוח-חבויח ממ׳מ/לז/׳^ע ב 1ח״ 0חחח ב ח 1וו חאיוסחשיע• ר,חוש

חיזבאללה: נהרוג שבוי
שואלי אס יהיה צורו

בני משפחות השבדים :״אנו סומכים על גורני מימ ין מיקודס לטוב נון הצדק המהפכני :״נשלח לחופשי את
המייפיו תמורת עיגדיד ו* 500 עצירים״ אמס :״לא נשחרר את המעל מקו 405״ • שליחות גולדינג, ללא תוצאות(עט׳ 12

״בישראל״ ,קובע גוף הידיעה ״טרם נתקבלה רשימת דרישות החיזבאללה, אך הוחלט שלא
להגיב על הודעות האירגון ופלגיו, המאיימות על חייו של חייל ישראלי מחד, ועל שיחרורו
של סיספיו תמורת עצירים שיעים ופלסטינאים מאידך. בירושלים קיימת הסכמה, שלפיה אין
להיגרר אחרי הודעות האירגון השיעי, ויש לשמור על איפוק מירבי בנושא...״

ישראל וארצות־הברית, כאמור, מתאפקות ושותקות.
החיזב־אללה אומר :״נהרוג שבוי ישראלי, אם יהיה צורך.״
אירגון הצדק המהפכני :״נישלח לחופשי את סיסיפיו תמורת עובייד ו־ 500 עצירים״.
והשר משה ארנס :״לא נשחרר את המחבל מקו .405״
לאיזה אירגון שייך השר ארנס?