גליון 2711 מתאריך 16 באוגוסט 1989

ט״ו באב תשמ״ט16.8.1989 ,

מיסטר 2711

המחיר 6.00 :שקלים(כולל מע״גס, באילת 5.20 :שקלים

עואולי 1711־ דו ר עו
כסףת מו רתגט

מחר משופר

חסכון חודשי ק טן ומוגדר
חוסן ס חו לסכום נינו
עד 40/0ויבית שנתית צמודה למתמידים
ושי למצטרפים.

ן * כל הפותח תכנית חסכון״ עוז למתמיד״ בהפ?ן דה חודשית
1של 100ש״ח לפחות>?ן בל מיד שי איש׳ נאה.
* מבצע מיוחד גם בקופות גמל כל המפגן׳ד ב7ן ופת גמל של
הבנק הבינלאומי באמצעות הוראת קבע חודשית 75ש״ח לפחות
יקבל מיד ש׳ איש׳ נאה.

הננ ח חנ ע ל או ס,

הרב
כל המדינה
הסתכלה בו, והוא
אפילו לא ידע שהוא
כל־כך חשוב.
עובדיה יוסף
בתרגיל תיקשורתי.
(עמוד )8

הפוליטיקא

הפתעה. צ׳ארלי
ביטון עוזב אתהכנסת. אומרים
שהוא קיבל
הרבה כסף.
צ׳אר־ל• מכחיש.
(עמוד )49

המחפש

נחמן פרקש ברח
עד שמצא את
האושר. עכשיו הוא
חוזר בתשובה. אגב,
אתם יודעים על
שידוך טוב?
(עמוד )40
ההגרלה המודעה הראשונה
של. ישראכרט־הבטיחה
שכל
הקודם יטוס לחרל.
אחר־כך התברר
שזה לא כל־כך
פשוט.
(עמוד )46

רבין צובר כוח. גם בירכת הרבנים תעזור לאיש המשתלט מחדש על
מיפלגתו. איר מתכוננים להדחת פרס?
(עמוד ) 10

ב תוך הגליון
קורא יקר — מה זה שמאל?
מיבתבים — מילים ומננינה
פלאטר־שרון — הוצאה לפועל
תשקיף! — ההדלפה ם ן הקאביגט
אלי פפושדו— ושלושת השפנים
אירוע — יוסף, דרע׳ וכל השאר
עבודה — רבין מחכה לפרס
במדינה — ש״ח׳ שביד וש״ח׳ עובדיה
אפריים גור — אזי זורז׳
יומן אישי — מ׳ אשם במות איתי? י הנדון — חשקים וחישוקים
אנשיב — חזנית בפאב
אפריים לסיד — עוזב את הצבא
קולנוע — אופרה אקולוגית
דף חדש — על המאצ׳ו הישראלי
בנקים — לא צריך להיות מומחה לכלכלה
לילות ישראל — צלמים במים
מה הם אומרים — דן תיכון, ח״ם שקר, שימעזן שיטרית,
אורן טוקטל׳ ,דני לחמן, אפריים א״ל

תשבץ

תמרורים — ישיבה ועמידה
הורוסקופ — אהבה ונישואין בכף היד
יעל לד — על בועז שרעבי, אקס
שאול נמרי — אורית ורחל המרחלת
זה וגם זה — מישפחת׳ ,ידיד״ וחיות אחרות
רחל המרחלת — מה זאת אהבה?
נחמן פרקש— רוצה להקים ישיבה
דיעה אחרת — אהרון אמיר: חוזר חלילה • אורי דן:
ארצות־הברית — מביירות לירושלים • מרדכי
הורוביץ: מרובעים נגד מדוכאים • דני ד״ן: נורים ובוכים
• רענן לוריא: מדבר • שמואל שטרן: הקלות הבלתי־נסבלת
• דני כהן: האשמים תמיד • אילנה אדם: שהם
׳תנצלו • דניאלה אשכנזי: איזון חוזר • טד גדיש: מלך
עכברוש • יהודה דרורי: אין פיתרון • מזדיעין • מאיר
ליפשיץ והחברים של אופירה
אשראי — שראכרט ידידך?
דת — שימשון הבריון
צ׳ארלי ביטון — אני בחוץ
טלוויזיה — רק לא גבי גזית

נזיבחבים
אופוזיציה יחידה
קודם כל, מי אומר שהעיתונות היא
שמאלנית? או שמאלית?
נכון, רבים טוענים כך. למרבה הפלא, אין
זו רק טענה הנשמעת בארץ. כמעט בכל ארצות
המערב נשמעת טענה זו. יש ואומרים
שהעיתונות היא שמאלית. יש אומרים שהעיתונות
היא אנטי״לאומית. יש ואומרים שהעיתונות
היא שלילית, שהיא מתעלמת מדברים
חיוביים, שהיא מותחת ביקורת בלתי־אחר־אירק
וכר. אנשי הימין הקיצוני בכל ארצות
המערב — ועכשיו גם בארצות הקומוניזם
— טוענים כי כלי־התיקשורת הם גייס חמישי,
עוכרי-המדינה, משרתי־האוייב, ומה עוד.
כל המשמיעים את הטענות האלה מתכוונים,
בעצם, לאותו הדבר. מהו?
נדמה לי שמוקד הבעייה הוא שבכל המדינות
המערביות(ועכשיו גם המיזרחיות) המערכת
הפוליטית הרגילה התנוונה. האופוזיציה
משולבת בשילטוו. יש חלוהת־שלל.
באותה השעה הולכת ומתרחבת השפעת
הממשלה בכל התחומים, והיא חולשת על כל
תחום ותחום מחיי האזרח.
כתוצאה מכך הפכו כלי־התיקשורת מכל
הסוגים לאופוזיציה העיקרית. לא מבחינת
הכוונה להפיל את השילטון, חלילה, אלא מבחינת
הביקורת היומיומית על מעשי השיל־טון,
חריגותיו, מעשי שרירות ורודנות. בב־רית״המועצות
חלה בעניין זה מהפכה עצומה
תוך זמן קצר.
במקום הניגוד הישן שילטון־אופוזיציה,
בא הניגוד שילטון־תיקשורת. מכיוון שכל
בעלי השילטון בכל הארצות רואים בעיתונות
מיטרד, המונע בערס מלעשות מה שהם
היו רוצים לעשות באין מפריע, הם משמיצים
את ״התיקשורת״.
מבחינה זו, כל ההתקפות על התיקשורת
הן בבחינת מחמאות. ככל שהביקורת גוברת,
הרי זה סימן שהיא ממלאה את תפקידה.
יש לזה תופעת־לוואי מתרה. בעוד שה־תיקשורת,
בעצם מילוי תפקידה, מגינה על
האזרח ומהווה, למעשה, את המכשיר העיקרי
להגנה יומיומית על זכויותיו, הרי אזרחים
רבים — ולא רק בישראל — מצטרפים
למשמיצים את התיקשורת, וחוזרים על הטענה
שהיא סוס טרויאני, משרתת־האוייב,
מערערת־המוראל, ובו׳.

שמאל!
השאלה היא אם כל זה מצדיק את התואר
״שמאל״.

על המוטיביציה של המתגייסים
(״מה הם אומרים״ ,העולם הז ה
12.8.89
המישאל הזה, שגילה כי 53*.מבני־הנוער
החייבים גיוס לא היו מתגייסים לולא היה
קיים גיוס־חובה, הוא מישאל משונה וגם
המסקנה ממנו היא משונה.
הלא אם אין גיוס־חובה אין גם חובה להתגייס.
ואם אין גיוס־חובה, כנראה אין גם צורך
בו. אז מדוע שלא יביעו בני־הנוער, יהיו מן
הטובים ככל שיהיו, את דעתם, שבמיקרה זה
לא היו מתגייסים?
ואם ייערך מחר מישאל מה יעשו האזרחים
עם כספם במיקרה ויבוטל מס־ההכנסה, האם
לא יתגלה, כי קיים רוב מכריע שיאמר, כי
הוא לא ירוץ לקופות־האוצר על־מנת לתרום
להן את כספו מרצון?
יצחק סיני, חדאביב

על דיוק בעיתונות (״איגרת• העו־רך״
,העולם הז ה )2.8.89
עורך השלם הזה קלע למטרה כאשר הוא
תאר את תחושת הקורא המצוי, המגלה
בעיתון ידיעה שעליה יודע אותו קורא הרבה
יותר מאשר כותב־הידיעה, והקורא נוכח
לדעת כי לא דובים ולא יער ואז הוא מאבד
את אימונו בעיתון.
אבל מה לעשות שאני מגלה, רק שני עמודים
יותר מאוחר, באותו גליון של השלם
הזה, במדור תשקיף. קטע המבשר לקוראי
ציפי מנשה, ה עול ם הז ה

לא מכבר הוזמנתי לדבר על עולם־ה־תיקשורת
בפורום ממלכתי. בתום ההרצאה,
כאשר בא תור השאלות, שאל אותי אחד הנוכחים
:״מדוע העיתונות בארץ שמאלנית?׳
השתדלתי להשיב. הירהרתי בקול רם, וכמעט
התפתיתי לשאת הרצאה ארוכה שנייה.

בעולט-המושגים המקובל, מאז המהפכה
הצרפתית, הימין הוא המחנה השמרני, המסורתי,
המגן על זכויות־היתר של העשירים
והמבוססים, ואילו השמאל הוא המחנה החדשני,
המבקש לחולל רפורמה חברתית, המגן
על החלשים והנדכאים.
במציאות של ישראל, כלי־התיקשורת
רחוקים מאוד מן המובן הזה של המושג
״שמאל״ .הייתי אומר שהרוב העצום של העיתונות
נמצא מבחינה זו בתחומי המושג
״ימיך. אמנם, יש פה ושם כתבות מעוררות־רחמים
על מישפחה זו או אחרת, עניה ומיס*
כנה, ומזילים בעיתונות דימעה על גורלה. אך
העיתונות ברובה המכריע מגינה על העילית
החברתית השבעת ושייכת אליה מבחינה
חברתית.
מבחינה זו אין ישראל חריגה. בכל העולם
המערבי נתונה התיקשורת — כולה או רובה
המכריע — בידי אילי־הון, המשליטים בה
ביד רמה את דיעותיהם מבחינת ההגנה על
הסטאטוס־קוו החברתי.
בארץ, כאשר אומרים ״שמאל״ ,אין מתכוונים
בדרך־כלל לבעייה החברתית. מתכוונים
לבעיית הפלסטינים, לבעיית השלום חד
מילחמה, הפשרה והסיפוח.
האם מבחינה זג ״התיקשורת׳ היא שמאלנית?
לדעתי,
זוהי אשלייה גמורה.
נכון, רובם המכריע של בעלי-הטורים, המביעים
ריעות במאמרים ובתוכניות, הם בעלי.
נטייה ״שמאלית״ מבחינה זו. מכיוון שהם
בולטים, נוצרה האשלייה שהתיקשורת היא
״שמאלנית״.
נכון גם שיש קבוצה קטנה של כתבים
מסורים, המסקרים את המתרחש בשטחים הכבושים.
הם עושים את מלאכתם נאמנת ומביאים
כבוד לעיתונות ולמדינת עצם הדיווח
האובייקטיבי הזה נראה בעיני רבים כ״שמא־לנות״
בלתי״נסלחת, עוכרת״ישראל וכר.
אבל האמונה כי מאמרים ודיווחים אלה הם
המעצבים את דעת־הקהל היא אשליית השפעתם
היא כאין וכאפס לעומת מה שמתרחש
מדי יום בכל עסודי־החדשות בעיתונות, וב־מהדורות־החרשות
בטלוויזיה וברדיו. בסיגנו־נו,
בעריכתו, בניסוחו המילולי נותן הדיווח
היומיומי הזה תמונה תעמולתית הגובלת
בשטיפת־מית והמשקפת לחלוטין את מגמות
השילטון — השילטון כולו, הכולל את שתי
המיפלגות הגדולות וספיחיהן.
התמונה הזאת, המוצגת מדי יום לעיני
האזרח, היא תמונה המצדיקה את המדיניות
הקיימת — הן מבחינת הניהול היומיומי, הן
מבחינת המגמות העמוקות. זוהי תמונה המד
נעת שינוי לטובה, המונעת התקדמות של
ממש. במונחים המקובלים, זוהי תמונה ״ימנית״*

לפיכך אני שולל בהחלט את ההנחה כי
כלי־התיקשורת בארץ הם ״שמאלניים״ .יש
בהם איים ״שמאלניים״ בולטים — אך התיק־שורת
הישראלית בכללותה היא ימנית.

אין מתנדבים בעם

טול קזו־ה

חרר חברון
על יתרונות נוספים של מדינה
פלסטינית (ראיון עם אברהם
שריר, העולם הז ה )19.7.89

מנכ״ל־לשעבר טמיר
בקדזציה הקודמת
השלם הזה, כי מחפשים ג׳וב לאברהם טמיר,
״מי שהיה מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה
בקדנציה הקודמת״?
נא ליטול קורה מבין עיניכם וכל.
יהודה צרפתי, חדאביב
* אברשה טמיר היה, בסוף הקח צי ה
הקורסת מ1ב״ר סישרר־התוץ, אחר• שהיה
משיר סישרר ראש־הסמשרה.

טעות בזיהוי ״
בגיליון ״העולם הזה״ מן ה־ 9.8.89 הו פיע
מעל לשמו של זרו קובו, שהורשע,

שר־לשעבר שריר
במיסנרח הח״חח הי!צאת
זה מפליא מאוד שאברהם שריר, שר־ה־תיירות
לשעבר, שנחשב בשעתו לתייר מס׳ 1
של מדינת ישראל(במיסגרת התיירות היוצאת)
,מתנגד גם הוא ליוזמת־השלום של יצחק
שמיר.
הרי במקרה שיוזמת־שמיר תביא, בכל
זאת, להקמת מדינה פלסטינית, תיפתח בכך
עוד אפשרות להוספת חותמות־יציאה בדרכונו
של שריר. כל נסיעה לשכם או לחברון
תהיה נסיעה לחו״ל.
אהרון ירושלמי, תל־אביב

תיאור לא נעים
על תיאור הופעתה הפיסית של
חיילת צעירה (״חשבנו על נעצים,
בסוף החלטנו על רעל־עכברים״,
העולם הז ה .)19.7.89
עד היום שמחתי על כך שהעולם הזה לא
נגרר אחרי כתיבת־הכסאח שהיכתה, בשנים
האחרונות, שורשים כה עמוקים בעיתונות העברית
והנה, בכתבה רבת־הענייו על החיילת
המואשמת בניסיון הרעלת מפקדה, אני מגלה
את התיאור הלא־נעים הבא :״החיילת ...אינה
יפה במיוחד ואינה מטופחת. היא בחורה
שמנמונת...״
מילא, אולי תיאור מפורט זה חיוני כדי
להתרשם מהופעתה הכללית של אותה צעירה.
אבל הסיפא של התיאור הנ״ל ,״ופצעי־בגרות
אחדים על לחייה״ ,הוא כבר סתם
מרושעות, כאסח לשם כאסח. בשבילי מה באו
המילים האלה? טועה דרמוביץ, רחובות

קובו

אוזנה

בשעתו באונס, בשגגה, תצלומו של גבי
אוזנה.
אוזנה הואשם בזמנו, בטעות, ב אונס
ומשהוכיח א ת חפותו, בוטל כתב״האי•
שום נגדו.
עם מר אוזנה סליחה.

העוו! ס היה
השבועון של ישראל
העורן״ הראשי: אורי א מ רי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מהלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערבת והמינהלה:
תל־אביב, רהוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד <61001
טלפון<03(*232262/3/4 :
פקס 245130 03ז
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפפה: הדפום החדש
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים 7
טלפון; 7056ד)03(*3
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הז ה 2711

הוצאה לפועל
לא האמנתי. אחרי שברחתי מהצרפתים וסידר תי אתהאיטלקים ולחצתי
את היד של בגין, אחרי כל זה הם באו לווילה שלי ב״ 6בבוקר, ולוקחים
הכל בגלל חוב עלוב של חמישה מיליון דולר. ככה לעשות לפלאטו״שרון!

אמרתי להם: תעזבו, זה בכלל לא רכוש שלי, הצו שלכם לא חוקי ואפשר
לפתור איכשהו א ת הבעייה. אבל הם הס תובבו, הסתכלו, עשו רשימות
ולקחו. חדר־חדר, רהיט״רהיט, הם עברו, העמיסו ורוקנו את הבית.

העלו את כל הדברים שלי, א ת כל הבי ת שלי, על שלוש משאיות גדולות
שעמדו וחיכו בחוץ ולקחו. אמרו שמעבירים א ת כל הדברים שלי למחסן
סודי במרכז הארץ. אחר״כך ב טח ימכרו א ת הכל לכל המרבה במחיר.

גם אנט לא האמינה. ישבה כל היום בצד ולא אמרה כלום, רק הסתכלה
בעצב ובכעס איך החברת־גבייה הזו עם המישטרה נכנסים לתוף הווילה
שלנו כאילו זה הבית שלהם ומוציאים הכל. איך היא תארח עכשיוו

הכי כאב־הלב על התמונות. הורידו מהקירות את כולן והיו שם הרבה
מאוד אוריגינלים 20 .איש הס תובבו לי בבי ת שלי. ההרגשה היתה כאילו
מה שקניתי בכספי שייף להם ואי״אפשר בשום־אופן לעצור אותם.

אז ישבתי לי בסוף בצד לבדי, ורק זכרתי א ת הימים הגדולים והטובים
שבארץ הזו, ארץ ישראל, עשו כבוד לפלאטו־שרין. עכשיו אף אחד מכל
אלה שידעו ללקק ולהתחנף לא בא לעזור לנו, לעצור את השוד הזה.

צילם אל• דסה

בקרב בין ס ק־ישראל לאל פפו שד

לאבגלל הטרוד
ציון צפריר, ה עו ל ם הזרז

דובר ראש־הממשלה נחלץ השבוע משאלה מביכה — ומסר
הודאה מביכה עוד יותר, שפורסמה מ־דיורק ס״סס.
אבי פער נשאל מדוע מוכנה ישראל לדבר עם חיזב־אללה, שהוא
אירגון סרוריססי לכל הריעות, אך לא עם אש״וי, שגם הוא
אירגון טרוריסטי על פי הגדרת הממשלה.
תשובת סזגר :״אנחנו מדברים עם חיזנדאללה מפני שאנחנו רוצים
בשיחרור בני־אדם, וזה הכל. איננו מדברים עם אש״ף, מפני
שתביעתו הבסיסית — כינון מדינה פלסטינית — אינה מקובלת
עלינו.״

על בך הוסין ז מזנה בסול, חשוב :״העובדה שהם(אש״ן!)
טרוריסטים אינה נוגעת בלל לעניין.״

הדליפ ה:
סגן הקאבינט
זעם עצום שרר השבוע
בצמרת מערכת־הביטחון על
הדלפת הידיעה, כי השייח׳
עבד־אל־כרים עוביד גילה בחקירה
כי שני החיילים הישראליים
מתו מפצעיהם זמן קצר
אחרי לכידתם.
מכיוון שלא תיתכן שוס
הדלפה מצד החוקרים, משוכנעים
במערכת־הביטחון כי
הידיעה דלפה מן הקאבינט.
לגון! זה דווח על חקירת ה•
שייח׳.
הידיעה פורסמה בשבועון
הבריטי ״סאנדיי טיימס״ ,ש־פירסם
כשעתו את גילויי מרדכי
וענונו. חושדים שאחד
השרים רצה לקנות בדרך זו את
חסדיו של העיתון.
טענות נגד טריד ביום הראשון הקרוב עומד להישלח
מיכתב לשד־הסנים, אריה דרעי, חתום
בידי חמישה חברי מועצת ג׳ולים, ובו
פירוט של טענות בלמי עבודתו של
צאלח טריך כיו״ר המועצה.
המיכתב זוכה לגיבוי בקרב פלגים רבים
של העדה הדרוזית בכל הארץ.
בין הטענות הנזכרות: מינוי לא־חוקי של
עובדי־מועצה, התעלמות מחובות ארנונה של
בני״מישפחה וטענות נוספות.
טריף הוא מועמד מיספר 40 של המערך
לכנסת ונחשב כידיד קרוב של שימעון פרס.
הוא ומקורביו עסוקים בימים אלה
בלוביינג בקנה־מידה נרחב, כדי לאפשר את
בניסתו של טריף לכנסת.

הכל סגליד האמבודנסים עלייה במיקרי־המוות בשטחים הכבושים בגלל עיכוב אמבולנסים בנמל־אשדוד.
בנמל־אשדוד מעוכבים 14 אמבולנסים, שהיו אמורים להגיע בעיקר לבית־החולים א ד
אתיחאד בשכם.
רוב הפצועים מגיעים לבית״החולים ברכב פרטי, אחרי שלא זכו לכל טיפול, וחלקם מת
מחוסר־דם.

אין קונסנזוס דתי
בעוד המנהיגים הדתיים מתפלמסים על החזרת שטחיסן מתרוצצים אנשיו של
הרב שך בבגי־ברק וגובים 4000 שקלים, דמי-הרשמה למיגרש במודיעין, שבו
תוקם קרייה חרדית חדשה.
מדובר בשטח של 600 דונם, שעליהם תוקם, בשלב הראשון, קרייה חרדית של 800 יחידות-
דיור ומוסדות הצמודים לה.
לפי טענות גורמים חרדיים יש בידיהם הבטחה של שר־הפנים, אריה דרעי, כי יפעל
להקצאת תקציבים הדרושים לשרותים המוניציפליים.

ח*7פון נפ טר
סגסרטן־הדם
חלפון

יעקוב חלפון ,״יועץ הסתרים״ של פוליטיקאים שוגים בצמרת
מיפלגת־העבודה, ואחו״כך יועץ של שמואל פלאטו־שרון, מת
מסרסן־הדם.
חלפון עבר ניתוח, שבעיקבותיו לקה באירוע מוחי. כאשר התחיל
להחלים מן השבץ, נתגלה אצלו סרטן־זזדם, והוא נפטר במהירות.
בשעתו טען חלפוץ שהמערך לא כיבד התחייבות כספית כלפיו
בחוזה סודי, ואיים להגיש תביעה מישפטית.

^ ־ 15 במרס השנה, בשעת צהריים,
הפקידה ממשלת מצרים המחאה על
סכום של 37 מיליון דולר בסניף ג׳נבה של
הינניון בנק אוף סוויצרלנד 8־ .)11 לפקודתה
של חברת מועדון הים האדום תמורת מכירתו
של מלון אביה־סונסטה.
לפני פתיחת החשבון בשווייץ, בעצת
עו^כיהינו, שלף אלי פפושדו, כבעל״המניות
העיקרי בחברת מועדון ה־ם האדום, את השפן
השלישי שלו. הוא פנה לבנה ישראל וביקש
לתת לחברה היתר מיוחד לפתיחת חשבון־
מט״ח בחו״ל. מכיוון שהמצרים סירבו להעביר
את הכסף לבנק ישראלי סבר המפקח־על־מטבע־חוץ
בבנק ישראל כי הבקשה הינה
סבירה בהחלט. .
על פי ההיתר, מרבית הכסף 30 ,מיליון
דולר, היתה אמורה להגיע לישראל זמן קצר
לאחר קבלתה. לגבי היתרה, בסך 7מיליון
דולר, ביקשה החברה מבנק ישראל כי יותר
לה להחזיק את המט״ח בחו״ל לתקופה התחלתית
של שנה, לצורך קיום התחייבויותיה.
נטען כי יש לה חוזה־ניהול עם המצרים להמשך
ניהולו של המלון בטאבה, והכסף בשווייץ
דרוש לה לפעילותה השוטפת. בנק ישראל
הוציא לחברה את ההיתר המיוחד, והעסק
נראה שקט ותקין.

חמישה חודשים לאחר שהכסף התקבל
בג׳נבה, מתברר שחלקו הגדול עדיין לא הועבר
לישראל. בנק ישראל, כממונה על חוק
הפיקוח על המטבע, מאוד לא אהב את המצב
שנוצר, וזאת בלשון המעטה. דובר הבנק,
אמנון יעקובי, מסר כי אם עד סוף חודש
אוגוסט לא תעבור התמורה הנדרשת לארץ,
המפקח־על־מטבע״חוץ יפעל לפי ההוראות.
אסור לתת לניסוח העדין להקל מחומרת
העניין: כל עבירה על חוק הפיקוח על
המטבע תשכ־ח־ 1977 היא עבירה פלילית,
ו״פעולה על־פי ההוראות״ משמעותה העברת
החומר לפרקליטות, כדי שזו תגיש כתב־אישום.
המילחמה
המתנהלת כאן היא על הרבה
מאוד כסף. בהנחה ש־ 37 מיליון דולר בשווייץ
מעלים ריבית של 10 אחוזים בשנה, הרי
שבכל יום צומחים מהריבית לפפושדו ושותפיו
יותר מעשרת אלפים דולר. העברת
הכסף לישראל תרע את מצבו של פפושדו
משתי בחינות. ראשית, הריבית תהיה פחותה
בשיעור ניכר, ושנית, הדולרים יומרו לשקלים,
ויאבדו הרבה מחינניותם.
אחד מהגורמים המרכזיים בחברת מלונות
ם־סוף, חברת־האם של מועדון הים האדום,
מסביר :״אין מה להשוות מצב שבו הכסף

השפן הראשון של פטו שדו
ב־ 7.4.1976 החלה חברת מועדון הי םהא דו ם בתיכנון ו הק מ ת כפר־נופש
במיפרץ טאבה. לשלושת בעלי החברה, לשעבר עובדים במפעלי תימנע, היה
טיכטוך עם הקבלן האילתי, שהיה אמור לבנות א ת הכפר, והם פנו לאלי
פפושדו. בטוף שנת 1976 נכנס פפושדו כשותף העיקרי בחברה, ופעל במרץ
בוועדת התיכנון של מרחב״שלמה בדי לשנות א ת תנאי הרישיון לבנייה.
מאישור לבניית מלון חד־קו מתי, שני כוכבים ו־ 140 חדר, הוא הצליח לקבל
אישור למלון רב־קומתי, חמישה כוכבים ו 357-חדר.
בשלהי 1978 החל פפושדו להניח א ת הי סודו ת למלון. העבודה ה תקד מ ה
בעצלתיים, ואז נחתה על פפושדו יוזמת־השלום של אנואר אל־ט אדאת. כש-
התקיים המיפגש בקמפ דיוויד, הוא גמר כבר לצקת א ת היסודות, והשלים א ת
בנייתה של קומה אחת מעל הקרקע. בשלב זה הופסקה הבנייה באתר.
אורי בלו מנטל,ה אדריכל שתיכנן יחד עם פפושדו את המלון, סיפר בזמנו
(מרס )1985 כי פפושדו הפסיק א ת הבנייה לחצי שנת, משום שלא ידע א ם
ימשיך לקבל כספים מהחברה לפיתוח מיפעלי־תיירות. ואכן, זמן־מה לפני
ח תי מ ת הסבם־ה שלום בין ישראל למצרים, החליטה ועד ת השרים לענייני
כלכלה להקפיא א ת הבנייה בכל איזור מרחב״שלמה.
זו היתה, לכאורה, מכה קשה לפפושדו, אבל רק לכאורה.
יתכן שכל אחד אחר היה משלים עם מר גורלו, ו מתנחם בכך שהגיע שלום
לגבול הדרומי. אבל לא איש כפפושדו יעמוד מנגד כאשר מיפעל חייו קורס.
בשלב זה הוא שלף מהשרוול אתחש ^ הר א ^ון.
פפושדו בישל תוכנית מזהירה, שבה נשלו חל ק שני חברים טובים שלו.
האחד, אפרים פורן, היה מזכירו הצבאי של מנחם בגין. השני, אלוף־מישנה מתי
פלט, היה ראש יחידת-המיפוי של צה״ל.
ב־ , 2.4.79 פחות מחודש אחרי ח תי מ ת הסכם־ה שלום, שלח פלט מיסמך,
המתיימר להיות עדות-מומחה, לראש אמ״ן. באופן מפתיע מאוד, חריג לחלו טין
בצה״ל, מכותב מיספר ארבע במיבתב היתה לישכת ראש־הממשלח.
יש בעיית בזיהוי הקו שנקבע בשנת , 1906 קבע פלט במיכתבו, אך על ס מך
בדיקות אורתוטופוגרפיות( שילוב של מפה ותצלומי־אוויר) הגיע ל מסקנה ש•
ראס -ט אבה נמצאת דרומית למלון של פפושדו, ולכן המלון נבלל בשטח ישר אל.
פלט,
מסתבר, הוא חבר טוב של פפושדו עוד משנות ה־ .60 בזמנו אישר פלט
כי פפושדו יזם א ת הנימוק שנכלל במיכתבו. הוא גם אישר שזו היתה הפעם
הראשונה שבה, באיש-צבא, שלח מיכ תב לראש-הממשלה.
כך או כך, מהעבר השני המתין למיבתב פורן, אף הוא חבר טוב של פפושדו.
פורן העביר א ת תוכן המיכתב לידיעת בגין ואמר לו מה שאמר.
ב״ 30.5.89 הוא הוציא א ת המיכתב הבא לממונה על מרחב-שלמה ולשר-
המיסחר־והתעשייה :״כידוע לך, יש חילוקי-דיעות לגבי הגבול בטאבה...
בבדיקה מיוחדת, שנערכה על-ידי מפקד יחידת-המיפוי של צה״ל, נקבע בי
האיזוד מכפרו של רפי נלסון וצפונה צריך להכלל בשטח ישראל ..יתכן, כמובן,
שיהיו חילוקי־דיעות עם המצרים, אך אחרי שהתייעצתי עם מומחים, יש סיכוי
שננצח. הצגתי הנושא לפני ראש-הממשלה, אשר קבע כי יש לראות בשטח זה
שטח ישראלי לכל דבר ...לאור האמור לעיל איני רואה בל מניעה להמשיך א ת
בניית המלון באיזור.״
על יסו ד המיכתב הזה חודשה בניית המלון, בניגוד להחלטתה הקוד מ ת של
ועדת-השרים, וכך נתקעה ישראל בטאבה. פפושדו וחבריו שמחו שימחה
גדולה עם המיכתב. שותפו של פפושדו, מט לאלו, סיפר בזמנו כיצד חגגו
החברים א ת האירוע:
״לא ישט טוב בלילות. הוא היה עצבני מאוד, אבל אני פחות, כי אני מאמין
באיש. יש לו חזון. ואז יצא הטיכתב מבגין, שהודח לפוזוח לטאת הברזים. ביום
של האישור שמחנו מאוד. קנינו לפפושדו שעון ק ר טיי ה במתנה, והוא הולך
איתו עד היום.״

1יך משחקי ע 37 מיליון דו ל ר
שוכב בחו״ל למצב שבו הכסף נמצא בארץ.
אם תיגש לבנקים בישראל ותשאל אותם מה
תהיה התמורה שאתה מקבל מהם תמורת
הפקדה של 15 מיליון דולר במזומן, תקבל
מהם תשובה שתדביק אותך לריצפה, :אין מה
לעשות עם הכסף בארץ .,התשואה היא אפס.
בחו״ל אתה מקבל בין 9ל־ 10 אחוזים בלי
בעיות.״
גורמים בכירים בבנק ישראל אומרים
היום, כי במבט לאחור פפושדו הצליח
להתחכם עם הבנק .״הוא התחכם איתנו
בתרגילים מישפטיים, ושיחק עם זמן,״ אמר
גורם בכיר בבנק .״ברור שהוא רצה להרוויח
את הריבית בחו״ל, והשתמש בטכניקות שלא
מצאו חן בעינינו. אם נגלה שהוא חורג במשהו־מתנאי״ההיתר,
לא נהסס לפעול נגדו.״
מנימת דיבורם של בכירים בבנק ישראל
ניתן להניח שהם היו נוקטים כלפיו גישה
הרבה יותר חשדנית מלכתחילה, לוא ירעו אז
מה שהם יודעים היום.

ך* מגע הראשון בין בנק ישראל וחברת
( 1מועדון הים האדום, בנוגע לכספי המכירה
של המלון, החל בסוף פברואר השנה,
בשעה שפפושדו חתם עם המצרים על הסכם
למכירת המלון. החברה הזדרזה לפנות לנד
פקח־על־מטבע־חוץ בבנק ישראל. עודד

חצרוני, וביקשה לקבל היתר לפתוח חשבון־
בנק בחו״ל, כדי שיקלוט את הכספים ממצרים.
נוסף
על כך קיבלה החברה היתר להשאיר
בחו״ל, לתקופה של שנה, סכום של שיבעה
מיליון דולר, לצורך פעילויות שונות, כמו
ערבויות הקשורות לחוזה־הניהול עם טאבה.
בבנק ישראל שכחו, משום מה, להגביל
בזמן את החזקת 30 מיליון הדולר בחו״ל.
גורם בכיר בבנק ישראל מתרץ :״זה לא עניין
של מחדל או לא. הוא קיבל היתר להחזיק,
והיה ברור שהוא נררש על־ידי המפקח־על־מטבע־חוץ
להחזיר מייר את הכסף לישראל.״
אולי זה היה ברור לבנק ישראל, אבל זה
לא היה כל כך ברור לפפושדו. כמו שמגדיר
זאת גורם בכיר בחברת מלונות ׳ם־סנף:
״בהתחלה, כשהם נתנו לנו את ההיתר, הם
כנראה לא חשבו מספיק, ולא כתבו תאריך.״
מכיוון שבבנק ישראל לא חשבו מספיק, ועל
ההיתר לא נקבע מועד להעברת הכסף לארץ,
הכסף, בטיבעיות רבה, לא הועבר.
עברו כשלושה חודשים — ריבית של
כמיליון דולר — ומישהו בבנק ישראל
התעורר, ופנה אל החברה כרי שתעביר מייד
את הכסף לארץ.
בשלב זה שלף פפושדו את ה׳אס׳ מה-
(המשך בעמוד )40

השפן הש1י שד פפו שדו

$10000 דום
עד שתגמרו לקרוא כחבר זו, ירוויח
אלי פמשדו 200 דולר רח ]>הרי3יח
על הכסף הומצא בחו ל. פפושדו,
שעזר פאוו־ בהססבכוח של הפדיוה
בפרשת טאבה, הצליח לסחוט פבוק־ישראל
שורה של הטבות, שאתם לא
תקבלו בחיים. .העולם הזה״ פתאר
איר אחר ש1י השפוי הראשווים
שלף פפושדו את השפן השלישי
אייל ארליך

כשחברה ישראלית מוכרת נכס, היא אמורה לשלם עליו מס־הכנסה 10 :
אחוזי־מס על הרווח האינפלציוני, ועד <15 אחוז־ מס על הרתח הריאלי. לכאורה,
היתה צריכה חבר ת מועדון הי ם ה אדו ם, שמכרה א ת המלון בט אבה ב40-
מילתן דולר, לשלם מ ס בשיעור של 15 מיליון דולר.
בפועל, כמעט בצפוי, הצליחה חבר ת מועדון הי םהא דו ם לה תח מק מת שלום
מס־ההכנסה על המכירה. פפושדו נערך מראש למאבק, וגייס לעזרתו סוללה
מרשימה של עורבי־דין לעניין זה. מלבד מישרדו של עורן־הדין שרגא בירן,
העובד איתו באופן קבוע, צורפו למערכה גם עורכי־הדין יעקב נאמן והפרופ׳
יצחק הדרי.
אםה טק טיקה של השפן הראשון היתה לטעון בי טאבה נמצאת בתחו ם
ישראל, הרי הטקטיקה של השפן השני היתה לטעון שטאבה נמצאת מחוץ
לשטח ישראל, ולכן החברה היא חבדת-חוץ הפטורה ממס.
כשהתחילו ההתדיינויות בין מישרד־האוצד לבין החברה, ס מוך לח תי מ ת
ה הסכם על מכירת המלון, הבהירו עורכי-הדין כי החברה שוקלת לתבוע א ת
המדינה לפיצויים לפי חו ק מפוני סיני. מבחינת האוצר, האיום הזה נראה
מפחיד מ אוד.
לפי גירסת מקורות באוצר, יתכן בכלל שתביעה כזו היתה נד חית, משום
שבחוק מפוני סיני דובר על עסקים שבתאריך הקובע היו עסק. בתאריך הקובע
לפי החוק, המלון עדיין היה בשלבי בנייה, ולכן, אולי, הוא לא היה זכאי לפיצוי
משמעותי.
כך או בך, לאף אחד באוצר לא התח שק לבדוק א ת חוזק ההגנה המישפטית
הזו, והכל קיוו שפפושדו יגיע עם המצרים לעמק השווה.
עורכי־הדין של פפושדו השכילו לנצל א ת השוט המפחיד שבידם, ותבעו
לקבל פטור מ מס על מכירת המלון. נוסף על כך הם תבעו כי במיקרה שהחברה
ת חלק דיווידנד לבעלי־המניות, יחול עליו מ ס בשיעור של שיבעה וחצי אחו זים,
כמו ה מס שחל על מפוני סיני במיקרים דומים. מכיוון שהחברה נח שבת
מיפעל מאושר, שלגביו ה מס על דיווידנד הוא 15 אחוזים, מדובר על חיסכון
נטו של שיבעה וחצי אחוזים מ ס על הדיווידנד. במיקרה הפרטי של אלי
פפושדו, שיכול למשוך לעצמו דיווידנד של 15.5מיליון דולר, משמעות ההטבה
היא רתח נקי של 1.1מיליון דולר.
באגף מס״הוזכנסה הובנו? חוות־דעת מישפטית, שתאמה א ת הדרישה של
החברה לקבל ת פטור מ מס על מכירת המלון: עורך-הדין אבי אלתר, היועץ
המישפטי של האגף, קבע כי מכיוון שהבוררות קבעה שטאבה נמצאת מחוץ
לישראל, ומכיוון שהחברה נווזלה ונשלטוז משטח ט אבה -יש לראות בה חברה
זרה.
במחצית השנייה של חודש מרס השנה, אחרי שהמצרים חתמו עם פפושדו
על ה הסכם לקניית המלון, הזדרזו באוצר ל ח תו ם עם פפושדו על הסבם.
החברה מ ת חייב ת שלא לתבוע א ת המדינה בגין הוויתור על המלון, ובתמורה
היא תיהנה משני יתרונות )1 פטור מלא מ מס על סכו ם המכירה)2
במיקרה של דיווידנד -יחול מ ס של שיבעה וחצי אחוזים בלבד.
לגבי הפטור מתשלום מ ס על המכירה עמד האוצר בהתחייבותו. משמעות
הוזטבה מבחינת החברה היתה 15 מיליון דולר. השפן השני של פפושדו קיבל,
אם כן, מחיר ה ת חל תי יפה מאוד, וזווזי רק הו 7תחלה. לגבי ההתחייבות
לדיווידנד, העניין עדיין תלוי ועומד. כאן דרוש אישור מפורש של ועדת-
הכספים של ה כנ ס ת לתרגיל.
ב״ 19ב מרס השנו? התכנסו? ועדת״הכספים כדי לאשר א ת הצעת האוצר,
אולם אבוי, נבחרי העם לא קנו א ת החתול שהוצע להם. ח״כ חיים רימון,
למשל, ה תב ט א כך? ״זוולי בקשה מחוצפת, כל המלון הזה הוקם בהונאה. לבעלי
המלון לא מגיע דבר. הבעלים ידעו שהבעלות על השטח שנויה במחלוקת.״
עכשיו מחכים פפושדו ושותפיו להחלטתו של יוסף חריש, היועץ המישפטי
לממשלה.

עז ר פרוצה, גאולה לא. פרס כגזע

לנדאו מקלל את לו*
טונים גבוהים במיוחד בסגישת־פיוס שנערכה בשבוע
שעבר בין מקסים לוי לאלי לנדאו.
ביום הרביעי בשבוע שעבר התקיימה פגישה בין השניים,
בנוכחותו ובתיווכו של ח״כ דויד מגן. מטרת הפגישה היתה
להשיג פיוס והסכמה בין השניים, אך בפגישת שנמשכה שלוש
וחצי שעות, לא הושג דבר. להיפך, במהלך הפגישה פרץ לנדאו
בשטף־קללות על לוי, וכינה אותו.פרימיטיבי״ ו״אנאלפבית״.
לוי נותר המום ואיש מהנוכחים לא יצא להגנתו.
בפגישה נכחו גם בכירי הליכוד בשילטון המקומי: יגאל גריפל,
פרוספר עזרן, שאול עמוד, ועורך הדין משה רום. ההנחה היתה
שבפורום כזה יהיה קל להגיע לפשרה.

לאחברהסתד רו ת
במיסלגת־העבודד מתכוונים למקד את תעמדלת־זזבחירות להסתדרות גם
בעובדה שבראש מטדדהבחירות של הליכוד להסתדרות עומד בני בגץ, שאינו
חבר־הסתדרות.
מקורות במערך טוענים שגם בכירים אחרים במטה־הנחירות בליכוד אינם חברי־הסתדרות,
ולכן אין להם זכות להשתתף במאבק על עיצוב פניה של ההסתדרות.

ביום השני, ה־ 14 באוגוסט, מסר דובר צה״ל על 451 הרוגים
סלסטיניים בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי
צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים על . 575
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 609 הרוגים, לפי הפירוט
הבא:
• 501 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 81 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 48 התגים ממכות והתחשמלות.
• 79 הרוגים מסיבות אחרות.

ש דול ת ח״ביס
ל הנ אתת השואה
הד״ד יוסף בורג, יו״ר המועצה הבינלאומית של ״יד-ושם״ ,סנה ליו״ר הכנסת,
דוב שילנסקי, בהצעה לארגו שדולה של ח״בים שתעסוק בסתייקטים להנצחת
השואה.
בורג מציע שעל הח״כים, יימנו אלה משארית הפליטה, כמו שילנסקי, הפרופ׳ שבח וייס,
מיכאל קליינר, אברהם ורדיגר ואחרים.
הכוונה להפעיל את הח״כים כגורם מדרבן לפעילות ׳ד־זשם, מאחר ועד עכשיו לא נוצלה
הזרוע הפרלמנטרית להנצחת השואה.

טראמני ל א מגיע
המיליארדר האמריקאי דונאלד טראמם הביע כעם רב על הפירסומים שהיו
בארץ, כאילו בכוונתו לבקר בארץ.
סראמפ סיפר לאחד מידידיו הישראליים, כי כל העניין נולד משיחת־טלפון שקיבל מאדם
שהציג את עצמו בדיפלומט ישראלי והציע לו לבוא לארץ.
לדיברי טראמפ הוא השיב כי ישמח לעשות כן, אך בעצם לא היה בכוונתו לבוא.
יש מי שטוען היום כי כל העניין היה פרי בישול של הציר הכלכלי בניריורק, גבי לוי,
ממקורבי שר־האוצר הקודם, משה ניסים, שניסה להראות כאילו הוא עושה להבאת
משקיעים זרים.

שובל לוושינגטון
הבר־הכגסת זלמן שובל, איש תנועת רס״י־אומץ
שבליכוד, עומד כנראה, להתמנות כשגריר ישראל
בוושינגטון. המינוי נשמר בסודיות.
אם יקבל שובל את התפקיד ייכנס במקומו לכנסת חיים קופמן,
שהיה חבר הכנסת הקודמת ומי שמזוהה עם מחנה לוי.
בעבר דחה קופמן הצעה לשמש שגריר באו״ם. אם ייכנס לכנסת,
תהיה הבאה בתור לימור ליבנת. השמועה אומרת שכל התרגיל
נעשה כדי לקרבה לכנסת.

**ץ ר־הביטחון של מדינת ישראל, מיני
* /מעצמה איזורית, כמעט ונבלע על־ידי
20 החרדים שחורי־לבוש, שכל אירוע כזה
הופך אותם להמון, בלי קשר למיספר המרכיב
אותו. הדוחק הזה הפך גם את יצחק רבין, כמו
את אנשי־האבטחה שלו, שאיבדו שם את מבט
הר״־באן הצונן, ליהודים בבית־מידרש, כמו

• ת תן ע 1ם־אור
כולם, כמו הספרדים שנראו ליטאים, והליטאים
שנראו כמו חסידים.
איתן הבר, יועץ השר, נשאר בשולי הפמליה
שהצליחה להיכנס מתוך המיסדרון אל
האולם הגדול של מוסד הרב קוק. גם רבין
עצמו, אגב, כמעט ולא הצליח להתגבר על
האנשים שניסו להקדים אותו בדלת, מפעילים
כתפיים ומרפקים, כדי שיוכלו להיכנס
פנימה.
האנשים שדחפו את שר־הביטחון הצידה
ידעו יפה מאוד שבסופו של דבר בטוח שהשר
ייכנס, ואילו להם אין מי שידאג. כמו שבאמת
קרה לשמן ההוא, שנשאר מאחורי דלת האולם
הסגורה, ובכה בעלבון .״אבל אני מאנשי
הרב,״ הוא יבב כמו תקליט מקולקל ,״אני
מאנשי הרב.״
איש־האבטחה הקירח, שעמד בתוך האולם,
ליד הדלת, התאקלם במהירות. הוא ויתר,
פתח את הדלת, והכל עשו כמיטב יכולתם
הדוחפנית.
כאן לא תהיה שום ממלכתיות. איזה מחזאי

היה מעז לכתוב סצינה שבה שר־הביטחון של
המדינה החזקה באיזור מגיע לבית־המידרש,
כדי להסביר לקהל המשתמטים מהם הסכנות
והיתרונות בוויתור על טריטוריה. המחזאי
יוסף מונדי, אומרים, עבר מתוך יאוש,
למחזות ריאליסטיים.
אבל רבין בא, באמת, כמו שבאה כל התיק־שורת,
כשם שבאו דתיים וחרדים מזרמים שונים,
כדי לשמוע מה יש לרב עובדיה יוסף
להגיד בנושא. ואולי זה נראה כמו השתלטות
דתית־חרדית על סדר־היום הציבורי, אבל
מחוץ לאולם המחניק; שהתפוצץ בשירה ק יצ־בית
לכבוד הרב שלא הצליח להפסיק את
החינגה, הריעות היו שונות.
הבר נכנס בינתיים, עם שתי דחיפות אדירות
ומירפוק מדוייק, וניכר ביועץ כסוף-
השיער שהוא פשוט נזכר בגירסה דינקותא,
ואת זה, את ההתנהגות היהודית שגרמה לעם
הזה לשרוד 3500 שנה לא שוכחים, כמו רכיבה
על אופניים.
השר שלו, רבין, אמר שכל הממשלות מאז
מילחמת ששת־הימים לא סיפחו את יש״ע —
ככה הוא אומר, יש״ע — כדי לא לחסום דרך
לשלום, והקהל שלא ידע אם למחוא כפיים או
לצעוק בוז, הביט בדרעי, הפתעת ממשלת
האחדות, שישב על בימת המכובדים והתחיל
את מחיאות־הכפיים שסחפו את האולם.

דרעי
** ה שאני צריך זו מצלמת־וידיאו. לצ־
^/לם את דרעי בשורת המכובדים ולהריץ

מרואה, רפול לא. ב בו רהרב שיגע את הפוליטיקאי

את הקלטת כמו שמאמן־כדורגל בודק שחקן
זר. הוא לא מדבר, ררעי, אבל יש לו נוכחות.
יותר מרבין. יותר מיצחק רפאל, שמעייף את
הקהל באיזכורים ובציטוטים עצמיים מלפני
עשור. יותר מעובדיה יוסף, שנמצא שוב ליד
המטאור מש״ס, זמן קצר אחרי שהיה איתו
בקהיר ואמר לחוסני מובארב שהחיים הם ערך
עליון. דרעי מתגלה כמניפולטור הגדול של
הפוליטיקה הישראלית.
עכשיו אנשים בקהל שואלים זה את זה אם
עובדיה יוסף ייסוג לגמרי מההחלטה הצפוייה
שלו שתתיר נסיגה, החלטה שתסלול עבור
דרעי את האופציה המערכניקית שאליה הוא
חותר, אבל הוא זקוק לסמכות של הרב כרי
להטות את אנשי ש״ס למסלול הזה. מצביעי
ש״ס, ליכודניקים גנטיים, אולי עדיין לא
בשלים לצעד, ודרעי מאכיל אותם בכפיות
מדודות• .
הוא לא מגלה שום סימני־אכזבה כאשר
עובדיה יוסף אומר לקהל שבמצב הנוכחי אין
מה לדבר בכלל על החזרת שטחים. רק החיוך
הפעלתני נגוז. כאשר יוסף מודיע שבתנאים
אידיאליים של שלום־אמת, ברור שפיקוח־נפש
דוחה כל דבר, שוב מבזיק החיוך ההוא,
שהביא אותו, תוך חמש שנים, מעמדת עוזר
של השר יצחק פרץ לאדם החשוב ביותר
בקהילת הפוליטיקאים הדתיים.
ררעי מפעיל את מחיאות־הכפיים, והוא
איננו מחטיא אף פעם אחת.
הערב הזה, שאולי נהגה לפני זמן על־ידי
יצחק רפאל, הפך בגלל שר־הפנים למה
שהוא. ש״ס, מוכיח דרעי, איננה בשום פנים

ואופן הליכוד. עובדה, במיפלגה שלו מדברים
על האפשרות של החזרת שטחים.
בינתיים רק מדברים, אבל מהי כל הפוליטיקה
אם לא דיבורים, ורבין, סמוק מחום,
עושה כאן את העבודה עבור שימעון פרס.

הרב מרחובות
^ חצר של מוסד הרב קוק נראית כמו
1 1ציור של ברויגל שתקוע בטעות בספר
של שלום עליכם. איש אחד עומד ליד דלפק
מאולתר, ומנסה למכור סיפרי נוטריקונים
מיסתוריים, המוכיחים את נפלאות המיספר
הנורא . 1820 ,שני בחורים מתחרים על שוק
המשקאות, אחד עם ארגז פחיות קולה, והשני
מהמר על בקבוקים.
החום והמחנק ״,בצירוף המחיר הזול (שני
שקלים) ,לא מחסלים את הסחורה. יש ברז,
ויש מים, ושקל הוא שקל, וירושלים זה לא
תל־אביב.
עזרת הנשים המאולתרת, בפינה העליונה
של המדרגות, מתרופפת מאוד עם השעות,
והילדים המשחקים שחדרו אליה הבקיעו את
הדרך לילדים קצת פחות קטנים, בעלי וקנקנים,
שמגניבים מבטים את הנערות.
קצת מעבר לגדר החצר עומד גרשון סלומון
במרכז קבוצת המפגינות שלו, אבל אף
אחד לא מתייחס אליהם, ואפילו השוטרים
החייכנים, נושאי רובי הקאראבין. מקשיבים
לשיחות העצלות המתפתחות בקבוצות קטנות,
התגברות על הרצאת הרב• יוסף, שנשמעת
היטב דרך הרמקולים. למרבה הפלא

אפשר להבין כל מילה, מה שמחשיד אותו
מייד בשימוש משתנה במיבטאים שונים.
הרבי מרחובות מוכן לדבר, אבל הוא מוכרח
לבדוק את תעודות־העיתונאי שלי. העולם
הזה הוא בסדר גמור, וכל עיתון חילוני
הוא בסדר גמור, רק שלא אהיה מיתר ואמן או
מיום השישי .״מה זאת אומרת,״ הוא אומר,
״לוותר על שטחים? אף אחד לא יכול לוותר
על שטחים, כי ארץ ישראל איננה רכושו של
מישהו, אלא של עם ישראל כולו, לדורותיו.״
אני מתעניין אצל הרב (״עוד לא. עוד
מעט״) מרחובות מה צריך לעשות .״לדעתי,
צריך לעמוד חזק, ולמלא תוך שבוע את
יהודה ושומרון בהתנחלויות״.

• אתה מש״ם?
שאלה טיפשית. זה צעיר לבנבן במיוחד.
״לא, מה פתאום. אני הצבעתי אגורה.״

• חבדני״ק?
״חס וחלילה.״ הוא מחייך בסיפוק, נהנה
במופגן מהמבוכה שלי. איש אגורת ישראל, זו
שהיא מיסודה של הרב ש״ך, שהצהיר על
קדושת החיים המוחלטת, כאשר היא עומדת
מול הזכות על הקרקע, מדבר כמו תועמלן
של ״גוש אמונים״ ,בימיו הקשוחים והטובים.

• הוא יתן פסק־הלכה?
״בוודאי שלא. הוא היה רוצה, אבל הוא לא
רוצה לצאת חזיתית נגר הרבי מלובאביץ׳.״

הוא הרב של ש״ס. שך הוא גם הרב הגדול של
אגודת ישראל, שהסתייעה בבחירות האחרונות
בתמיכה המוצהרת של חב״ד, בראשותו
של הרבי מלובאביץ .,התורכי המזוקן מתנדב
להסביר לי, מיטיב את הכיפה על הראש, מלטף
את הזקנקן, ועובר לדבר בשפה מקומית.
״כל העסק הוא שטות, ואני, בתור ציוני
שהגיע הנה מתורכיה, אחרי מילחמת ששת־הימים
ושרת בצבא בתור קצין, אומר לך
שהכל זה בלאגאן. אני גם דתי, וגם ציוני,
והייתי מצביע ש״ס, אבל ההנהגה שלהם זה
לא כמו הבוחרים שלהם. מבין? הבוחרים שלהם
הם מהליכוד, אבל הם בעצמם, ההנהגה,
הם כולם יונים, המוכנים למסור את הכל,
ולכן אפילו אגורת ישראל יותר טובה, כי
אלה לא ימסרו כלום, רק שאני לא יכול
להצביע גם בשבילם, כי אלה לא ציונים. אז
מה נשאר? כלום. אני לא מצביע כלום״.

• ואת הרב יוסח אתה מכבד?
״איזו שאלה? אתה יודע איזה גאון הוא
האיש הזה?״
הרב שבדרך, זה מרחובות, חוזר לשיחה:
״הרב עובדיה יוסף ידוע באלפי הפסיקות
שלו. מה שמייחד אותן זו הבהירות המוחלטת
שלהן. הן תמיד כל־כך חותכות וברורות, לכן
דווקא עכשיו, כאשר הוא לכאורה לא מחליט,
זו הצהרה מאוד ברורה״.

• אמרת שאתה מהאגודה, לא?

התורכי
^ ש לי כאן בילבול רציני. הרב עובדיה
ירסף הוא הרב של ש״ס, אבל גם הרב שר

• 1ואמרת שאסור לוותר על ארץ
(המשך בעמוד )46
ישראל.

לא רק פרס דואג. ג כ לי כו ד דואגים.. .רבין עו ד ישאיר את כולנו מאחור,

111 החבה לפרס
רמסשה יש במיפלגת־העבודה הסכמה
כללית: אי־אפשו ללכת שד נעם
לבחיוות כשנוס שמד בואש. יש וק
מועמד סביו אחד: רביו. על כך
מסכימים הניצים והיונים
ילד נקלע זר לישיבת מרכז מיפלגת־העבודה,
מבלי לדעת רבר וחצי דבר על
הפוליטיקה הישראלית, והיה צריך לנחש
מיהו מנהיג־המיפלגה, היה מצביע ללא היסוס
לעבר יצחק רבץ.

האלקטורליות. בזה מודים כיום — רק בינם
לבין עצמם בינתיים — גם ״היונים״ במיפל־גה.

רבין ומחנהו מתקרבים היום גורמים
חשובים רבים במיפלגה, שחלקם היו רחוקים

הראשונות באולם. את אלה ייחד הגיל הקשיש,
והעובדה שהם לבדם האזינו לנאומים
המייגעים, ולא יצאו ללובי הרחב, שם היה
ה״אקשך האמיתי.
כמה מחברי״המרכז לעגו בגלוי לפרס
ולדבריו, כשנשא את נאומו. למשל, כשפרס
אמר ״אני גם רוצה להגיד למען היושר
והאמת הגיב מישהו בקהל :״כן, כן, היושר,
היושר והאמת...״
ציחקוקים לעגניים עוררו גם מישחקי־הלשון
הידועים של פרס. הקהל ממש ציפה
לקטע שבו השמיע פרס פראפראזה על דיברי
בן־גוריון, ואמר :״צריך להילחם באינתיפאדה
כאילו לא מתנהל משא־ומתן מדיני, וצריך
לנהל משא־ומתן מדיני כאילו אין אינתיפאדה.״
כשהגיע לשורה זו הצטחקקו בקהל:
״אמרתי לך, הנה, הנה...״
כשפרס אומר :״לא הסקרים יקבעו את
גורלנו, אלא מה שנעשה בתוכנו יקבע את
גורל הסקרים,״ היה הקהל בדיעה שהוא

יושב־ראש המיפלגה, שימעון פרס, נכנס
לאולם, ובניגוד למה שקורה בדרך כלל
באירוע כזה, ניגשו אליו לומר לו שלום או
ללחוץ את ידו, חברי־מרכז מעטים בלבד.
במשך כמה דקות ישב בודד בשורה הראשונה,
כשהוא מנסה להעלות חיוך מאולץ על פניו
היגעות, למען הצלמים שהנציחו את בדידותו
של ״הרץ למרחקים ארוכים״.
התמונה הזאת אמרה את הכל.
לשימעון פרס קורה עכשיו, בתוך מ יפ־לגתו,
מה שקרה לו קודם לכן בציבור הרחב:
אובדן מוחלט של אמון בו. הוא נתפס כלא־אמין,
ולא משנה מה הוא אומר .״גם כשהוא
צודק,״ העיד אחד מחברי־הכנסת של העבודה
באוזני עיתונאי.
לעומתו, יצחק רבין הולד ונתפס כתיקווה
היחידה, ואולי האחרונה, של המיפלגה,
כיחידי שיוכל לקטוע את שרשרת תבוסותיה

ממנו בעבר, ושנמנו אף עם מתנגדיו. בין
היתר מתקרבים אליו ראשי ״הזרם המרכזי״
הניצי, שחלקם היו תומכי־פרס בעברו חברי-
הכנסת שלמה הילל, שושנה ארבלי־אלמוז־לינו
ועוד, השרים משה שחל, מרדכי גור וגד
יעקובי, שהכריזו על עצמם כעל מועמדים
לראשות־המיפלגה ,״המישמרת הצעירה״ של
המיפלגה, בעלת הגוון היוני, ועוד. גם חבר־הכנסת
מיכאל בר־זוהר, שב־ 1977 עמד
בראש המטה של פרס בהתמודדותו עם רבין
על ראשות־המיפלגה, נוטה כיום לתמוך
ברבין מול פרס.
התנהגות החברים בכינוס המרכז העידה
על יחסי־הכוחות המשתנים במיפלגה. פרס
לא זכה במחיאות־כפיים כשעלה לדבר, וגם
במהלך נאומו, כל אימת שניסה לנסוק לשיאים
רטוריים, זכה, לכל היותר, במחיאות-
כפיים קלושות מצד יושבי שלוש השורות

הסתבך, ונראה שגם פרס הבין זאת. הוא
הוריד את נימת־הדיבור.
״אתה רשמת את זה?״ קרא אחד מחברי
המרכז(שקשה להניח שיצביע בהתמודדות
הבאה עבור פרס) ,לאחד העיתונאים.
כשפרס הגיע למישחק־המילים הבא:
״אסור שיהיה(אצל הפלסטינים) שילטון של
רובה, ולא שילטון של רוב,״ כמה מחברי-
המרכז קראו בהלצה :״בראוו, בראוו.״״
לעומת זאת זכה יצחק רבין ביחס שונה
בתכלית מצד חברי־מיפלגתו. הוא היה הנואם
היחידי שזכה בהקשבה באולם כשהוא נשא
את דברו, ובמחיאות־כפיים סוערות כשהוא
סיפר איך חילצו חיילי־צה״ל את החיילת
שנתפסה על־ידי החייל הירדני באותו היום
בבוקר. נאומו של רבין היה מהוקצע,
״ממלכתי״ .הוא ידע איר לפרוט על רגשות
הקהל, כשהוא סיפר על המאמצים לשיחרור

בני־הערובה הישראליים מידי החיזב־אללה.
פרס נשמע לעומתו ״מיפלגתי״ כשדיבר על
הסיוע שיש לתת לקיבוצים ולמושבים.

^ מצב־דברים זה יש אחיזה מוצקה בנד
) ציאות הפוליטית, שנוצרה בשנה האחרונה.
רבץ הפך לציר המרכזי, כמעט כל־יכול,
בתחום המיפלגתי, המדיני והביטחוני
כאחד.
כשרצה בהקמת ממשלת־האחדות — היא
קמה. כל עוד הוא רוצה שתמשיך להתקיים
— היא מתקיימת, ופרס נאלץ להתקפל.
כשאינו רוצה בממשלה צרה עם הדתיים, שבה
היה מאבד את בכורתו לפרס, טירפד לפרס
את המגעים. כשהוא רוצה בתהליך מדיני —
הוא מצליח לגרור את שמיר והליכוד לכיוון
זה, למרות התנגדותם העזה של דויד לוי
ואריאל שרון. כשהוא מגיע למסקנה שאי־אפשר
לחסל את האינתיפאדה בכוח — לא
משנה כמה שמיר יצהיר את ההיפר וכשהוא
רוצה להקשיח את ידו כלפי האוכלוסיה
בשטחים — אין מי שימנע זאת ממנו. כך
כמעט בכל נושא פוליטי/מדיני/ביטחוני
חשוב העומד על הפרק.
רבין בוחר בטאקטיקה הפוליטית של אנד
צע־הדרך: יד קשה כלפי מחוללי האינתיפאדה,
יחד עם הצעה מדינית. לכך הוא קורא
״מדיניות מאוזנת״.
בנאומו מתח תכופות גזירה שווה בין
״השמאל״ וה״ימין הקיצוני״ :״אנו הולכים
למשא־ומתן — לא בגלל השמאלנים הישראליים
ולא בגלל הימין הקיצוני.״ הוא הדגיש
את התנגדותו לנסיגה לגבולות 1967 ולחלוקת
ירושלים. והוא גם אמר ״לא למשא־ומתן
בבת אחת, למעבר ממילחמה לשלום —
זה יוביל לפיצוץ, ואי־אפשר לעשות זאת ללא

גז סער־סריצנסק
ויתור על ירושלים. לכן אני מאמין בשלבי-
ביניים.״ אך הוא הקפיד להדגיש את התנגדותו
לארץ־ישראל השלמה, מפני שזו תהיה
״מדינה דו־לאומית או מדינה גזענית עם
אפרטהייד, אלא אם כן מדברים על טראנספר
— וזה כבר סיפור אחר.״
לעומת ההילה של תפקיד שר־הבטחון,
במיוחד אחרי פעולת החטיפה של השייח׳
עבד־אל־כרים עוביד, הולך דימויו הציבורי
של פרם ונשחק בלישכת שר־האוצר, בין 140
אלף מובטלים, מיתון וסימני אינפלציה מתחדשת.
פרס
גם נמנע, למרות רצונו העז, מלפוצץ
את ממשלת־האחדות הבונה את רביו(פוליטית)
והקוברת אותו(פוליטית) ,בעיקר מכיוון
שהוא מבין שהליכה לאופוזיציה משמעותה
— היקלעותו לתוך מחול־שדים שיתחדש
במיפלגתו.

^ בר־הכנסת מיכאל בר־זוהר :״אם הב!
1חירות לכנסת יהיו כשהנושא המדיני
ברקע, אתמוך ברבין. לדעתי, אילו היו היום
נערכות בחירות פנימיות במיפלגת־העבודה,
רבין היה מנצח.
״אין ספק שרעיון הוועידה הבינלאומית
של פרס הוביל את מיפלגת־העבורה
לכישלון. לעומת זאת יש לתת קרדיט לרבין,
על־כך שדחף את הממשלה הנוכחית לכיוון
המדיני. פגישת שמיר עם גמיל אל־טריפי
היא הישג מדהים למיפלגת־העבודה. בעבר
רבין סירב להיפגש עימו...״
בר־זוהר מבקש ״לדלג דור״ על מנהיגות־הביניים
במערך — -גור, שחל ויעקובי —
היישר לדור הצעיר של חברי־הכנסת של
המיפלגה, שלדעתו אינו פחות מוכשר —

גו מר ש ם. ש ר ־ הביטחוןממריא .

(איאי-א)
חיים רמון, דויד ליבאי, עוזי ברעם, חגי מירום
והוא עצמו.
רבין נראה לו, ולרבים מהח״כים הצעירים
במערך ,״פיתרון־ביניים״ בדרך למהלך כזה
של דילוג־דור (לפני שש שנים חשבו רבים
בליכוד על שמיר כעל ״פיתרון ביניים״) .את
פרס אין הוא רואה בשום מיקרה כמי שימשיך
להוביל את מיפלגת־העבודה בבחירות הבאות
(״כבר ב־ 1984 אמרתי שעליו ללכת
הביתה״).
חבר־הכנסת מיכה גולדמן, הנחשב כראש
מחנהו של רבין, טוען כי ״רבץ מתרכז כרגע

״בניגוד לדעתם של פרס ורבץ״ ,וגרסו שהיה
זה מרד של הסיעה בכנסת נגד המנהיגים)...
מהלך כזה יכול להוות רגם לשיתוף-
פעולה בין רבץ וביו יוני־המיפלגה, במטרה
ראשונית להיפטר מפרס, שכמעט הכל
תמימי־דעים שהעמדתו שוב בראש תוביל את
המערך לכישלון אלקטורלי נוסף, קשה מקודמיו.
לשחל, לגור וליעקובי יובטחו תיקים
בכירים בממשלת־מערך עתידית.
מחנה רבץ הולך וגדל, מחנה פרס הולך
ומידלדל.
את המערכה מכינים רבין ומקורביו בזהי

מי רעגז
העם פסוק השבוע
צרו* רבים אינה
| חצי נחמה.
סלים אל־חוס, ראש הממשלה(המוסלמית)
של לבנון :״הצרה שלנו היא שאצלנו האנשים
החכמים אינם פעילים, והאנשים הפעילים
אינם חכמים.״
לבנון אינה הארץ היחידה במרחב שכלל
זה חל עליה.
דמון מיוגע ד האיוולת
״פאריס שר המיזרח
1החיכוך הולכת ונמחקה
| מעל פני האדמה. מדוע?

רבין מעיין בנאומו

״עכשיו אני מבינה איך נעלמו ערים
בהיסטוריה,״ אמרה השבוע עיתונאית ישראלית
.״הרסו אותן עד שכל האוכלוסיה נהרגה
או ברחה. הארכיאולוגים מגלים אחרי אלפי
שנים שהעיר חדלה מלהתקיים, ואינם יודעים
מדוע.״
משהו כזה עלול לקרות לביירות עיר ואם
במרחב. העיר, המופגזת בצורה המתקרבת
לממדים של ההפצצות במילחמת־העולם השנייה,
נהרסת בהדרגה, בית אחרי בית, משני
עברי הקו הירוק החוצה אותה.
כל מיני מילחמות. בישראל, שבה רואים
את הכל בשחור־לבן, מתקבלת תמונה
פשטנית: הסורים הרשעים הורסים את ביירות.
הציבור הנוצרי האמיץ והנצור מחזיק
מעמד ומחזיר מילחמה שערה, כפי שעשה
היישוב העברי בארץ ב־. 1948
התמונה האמיתית היא הרבה יותר מורכבת.
מילחמת־ביירות
מתנהלת בעת ובעונה
אחת בכמה מישורים:
• זהו המשך מילחמת־האזרחים הלבנונית,
כשהמארונים לוחמים במוסלמים ובד־רוזים.
המארונים רוצים לשמור על זכויות־היתר
שלהם, על־חשבון העדות האחרות.
• זוהי מילחמה־באמצעות־שליחים בין
סוריה ועיראק. סוריה תומכת במוסלמים
ובדרוזים, ומפעילה גם את כוחותיה שלה
והאירגונים הפלסטיניים הכפופים לה(״פורשי
פת״ח״ של אבו״מוסא, ועוד) .עיראק,
שהתפנתה ממילחמתה באיראן, נוקמת עכשיו
בסוריה, שתמכה באיראן. היא מספקת
כמויות גדולות של נשק קל וכבד למארונים,
בדרכים מדרכים שונות.
• זהו המשך המדיניות הסורית המסורתית,
שמטרתה היא למנוע בעד גורם לבנוני
כלשהו להשיג הגמוניה בלבנון. השליטה
הסורית בלבנון מבוססת על העיקרון ״הפרד
ומשול״ .על פי עיקרון זה, לוחמת סוריה
תמיד בגורם הלבנוני החזק ביותר. כשידם של
אש״ף והמוסלמים היתה על העליונה, לחמו
הסורים לצד המארונים 1976 כאשר גברה
יד הנוצרים, לוחמים הסורים בהם*.

מחיאות־כפ״ם ממלכתיות
בעניין הביטחוני ובקידום העניין המדיני.
כרגע אינו נערך להתמודדות, כי עכשיו אין
בחירות לכנסת, וועירת־המיפלגה תתקיים
רק ב־ 1990 או ב־ . 1991 הוא יחליט ברגע־ה־אמת,
אבל הוא חש היטב את רחשי־הציבור״.״
רביו הוא שהריץ בחשאי את חיים דמון
לתפקיד יושב־ראש סיעת״המערך בכנסת,
מול דויד ליבאי, שנתמך על־ידי פרס. רבין
נתן לחברי־הכנסת ממחנהו הוראה •לתמוך
ברמון, הידוע כאחד ממנהיגי הזרם היוני
במערך, מכיוון שידע שיהיה עצמאי, לעומת
ליבאי, שנחשב למקורבו של פרס( .הפרשנים
הפוליטיים לא הבינו כיצד נבחר רמון

רות רבה. עכשיו אינם מבזבזים תחמושת.
כרגע אין להם גם צורך בכך.
רבין נבנה מהמצב הקיים. שמיר נותן לו
חופש־פעולה כמעט מוחלט בתחום המדיני־ביטחוני.
בסיקרי־דעת־הקהל מופיע רבץ
כפוליטיקאי הפופולארי ביותר. חבר־כנסת
מהימין, השבוע :״אנחנו בונים במו ידינו את
ראש־הממשלה הבא של ישראל: יצחק רבין.
יש לו לגיטימציה מלאה מהימין, ואם אכן
תשונה שיטת־הבחירות ויונהגו בחירות אישיות
לראשות־הממשלה, הוא עוד ישאיר את
כולם מאחור״.
בינתיים הוא מחכה לפרס. א־י־י״י.

• ב שו ליי ם, זהו גם המשך המאבק בין
חאפט׳ אל־אסד ובין יאסר ערפאת. אש״ף תומך
עכשיו במארונים, הן מתוך ידידות עם
עיראק, הן כדי לנקום בסורים, המפעילים בלבנון
את אויבי־אש״ף כמו אבו־מוסא( .הבורות
של כלי־התיקשורת הישראליים התבטאה השבוע
גם בכך שנאמר בהם כי ״כוחות אש״ף״,
בהנהגת אבו־מוסא, פועלים בלבנון לצד הסורים.״
אבו־מוסא פרש מפת״ח וסולק מאש״ף
עוד ב״).1983
תמורת התמיכה של אש״ף במארונים, עוזרים
אלה לקיים את מאחזי אש״ף במחנות־הם־
ליטים, ולהעביר אליהם לוחמים ואמצעי־לחימה.

כמו
בשיר. הסורים לא התחילו בסיבוב
הנוכחי של הטרגדיה הלבנונית. התחילו בה
דווקא המארונים, אחרי שהשתלט עליהם הרפתקן
צבאי, הגנרל מישל עאון.
לאיש זה היה נדמה שתמיכת עיראק מעניקה
לו הזדמנות היסטורית לחסל את המובלעות
של המוסלמים והדרוזים. אותה האש־לייה
המריצה בשעתו את בשיר ג׳ומייל לפתוח
במילחמת־האזרחים, כשהיה נדמה לו שישראל
תעניק לו תמיכה בלתי־מוגבלת. בשני
המיקרים הסתיימו ההרפתקות באסון.
אחרי שעאון הכריז על ״מילחמת שיחרור״
לגירוש הסורים, והטיל מצור על כל נמלי־לבנון
שאינם בשליטה נוצרית, השיבו הסורים
במצור על נמלי הנוצרים. שני הצדדים משתמשים
בהפגזות־רצח, כשכמויות בלתי־מוג־בלות
של פגזים עומדות לרשותם.
השבוע החלה גם לחימה יבשתית. הדרוזים,
בעזרת הסורים וסוכניהם, ניסו לשווא
לכבוש את סוק־אל־ע׳רב, מישלט שהוא חיוני
לנוצרים. הנוצרים לחמו בחירוף־נפש, שמקורו
בהרגשה של ״אין ברירה״.
התצפית: איש לא ינצח, המצב יקפא מחדש
כפי שהיה, אחרי שאלפים נהרגו ונפצעו.
דת שייחי עוביו־ושייח
עובדיה
יש הבדל גדוד בין
1השייח והרב. אך
| יש עיקרון משותף.
מחנה־השלום שמח וצהל. סוף־סוף עמד רב
חשוב, גדול־בתורה, להכריז שעל פי ההלכה
היהודית מותר להחזיר שטחים של ארץ־ישר־אל,
כדי למנוע שפיכות־דמים.
ולא סתם רב חשוב, אלא רב הזוכה בהער־צתם
של המוני הציבור המיזרחי — אותו
הציבור עצמו ה״שייך״ כביכול לליכוד ולימין
הלאומני״דתי.
בסוף לא אמר הרב עובדיה יוסף בדיוק מה
שציפו ממנו(ראה עמודים 8־ ,)9אך גם בלי
האמירה המפורשת היה ברור שזו כוונתו.
היעד המיזרחי. שימחת השמאל מובנת.
ברור לכל כי לא יהיה שינוי מהותי בד־עת־הקהל
הישראלית, מלאומנות קיצונית לנכונות
לפשרה, אם לא יחול שינוי כזה בציבור
המיזרחי, המהווה כיום רוב בחברה הישר־אלית־יהודית.

חלק של הציבור הזה יעבור מן הצד
הלאומני״ימני של הבקע הפוליטי הישראלי
לצד המתון, ישתנו יחסי־הכוחות באופן מכריע.
מבחינה אלקטורלית־מיפלגתית, ייווצר
אז בסיס לקואליציה חרשה — מיפלגת־הע־בודה
בהנהגת יצחק רביו, סיעות״השמאל
וש״ס.
אולם מול החישוב הזה יש עניין הרבה
יותר עקרוני, הנשכח בתרועות־השימחה.
עיקרון ז׳בוטינסקי. המחנה הליברלי־הומאניסטי
בארץ דוגל בהשקפת־עולם, השוללת
לחלוטין את התערבות הדת בחיים המדיניים.
הדבר
טבוע במהותה של מדינת־ישראל,
שבה בוחרים האזרחים במוסדות חילוניים,
הקובעים, בהחלטת הרוב, את הררך המדינית-
ביטחונית־חברתית. העברת הסמכות הזאת
לידי רבנים, המתיימרים לפעול על פי ההלכה
הדתית, מנוגדת לחלוטין למהות המדינה.
היה זה דווקא זאב ז׳בוטינסקי, אביו הרוחני
של הליכוד, שעמד על כך. זמן רב לפני קום
המדינה כתב ז׳בוטינסקי מאמר עקרוני, שבו
שלל מכל וכל את ההנחה כי המדינה היהודית
העתידית תהיה ״מיזרחית״ .המיזרח, קבע
ז׳בוטינסקי, אינו מכיר בהפרדת הדת מן המדינה.
כן גם היהדות המיזרחית. ואילו התנועה
הציונית, שהיא ״מערבית״ ,שואפת להפרדה
(המשך בעמוד 02

בםרע\ז

(המשך מעמוד ) 11
מוחלטת של הדת מן המדינה. מכאן שהמדינה
היהודית תהיה מדינה ״מערבית״ ולא מדינה
״מיזרחית״.
השייח׳ והרב ניתוח זה של ז׳בוטינסקי
עדיין שריר ועומד. את הדוגמה הקיצונית
לתיזה ההפוכה נתנו האיית־אללה חומייני
ותלמידו החטוף, השייח׳ עבד־אל־כרים ער
ביד, איש החיזב־אללה(״מיפלגת האל״).
יש הבדל גדול בין השייח׳ עוביד, המטיף
לקיצוניות פוליטית, ובין הרב עובדיה יוסף,
המטיף עתה לפשרה ולמתינות פוליטית. אולם
משותפת לשניהם האמונה כי הדת צריכה
לקבוע את הפוליטיקה.
הרצאת הרב יוסף התקיימה במוסד הקרוי
על שם הרב קוק. אחד מבני מישפחת קוק,
הרב שימחה קוק, רבה הראשי של רחובות,
הציע השבוע בראיון קצר בהארץ הצעה
מעשית: שכל פוליטיקאי חשוב ימנה לעצמו
רב, וישאל לעצתו לפני כל החלטה פוליטית

חשובה. מכיוון שיש רבנים בעלי השקפות
פוליטיות שונות, יכול שימעון פרס למנות
לעצמו רב אחד, יצחק שמיר רב אחר.
אילו שמעו זאת בנימין זאב הרצל וזאב
ז׳בוטינסקי, הם היו מתהפכים בקבריהם.

ומאה
.איבדת
בל ה1אה !?!ת8״

תבישז־הפיצויים של
קזקסינל נגד רופא פלסטי
העלתה שוב על סדר־היום
את בעיית הניתוחים
לשינוי־נזין.
דמן כד ₪

״איבדתי כל הנאה מינית״ ,טוענת דניאלה
נחמיאס ( )26 בכתב־התביעה שהגישה לבית־

יש אלף בדי חו ת גזעניות ע ל העוליב
המישפט המחוזי בחיפה, באמצעות עורך־
הדין זאב וייל מירושלים.
ב־ 1985 ביצע הד״ר רוני מוסקונה ניתוח
לשינוי־מין לדניאל נחמיאס. הניתוח בוצע
בבית־החולים האיטלקי בחיפה, והמקום שבו
נוהג מוסקונה לנתח את לקוחותיו.
ב״ 1973 ביצע מוסקונה, כבר אז רופא
מפורסם בבית־החולים רמב־ם בחיפה, את הניתוח
הראשון בארץ לשינוי־מין( .כל הניתוחים
בארץ הם להפיכת גבר לאשה. ניתוח
הפוך דורש ציוד, מיומנות וידע שאינם בארץ
).מאז בוצעו עוד שישה ניתוחים כאלה
בארץ, כולם על־ידי הד״ר חגי צור מבית
החולים תל־השזמר.
הד״ר מוסקונה אמר שפעם אחת הספיקה
לו .״יש למנותחים גם המון בעיות פסיכולוגיות,
ואין לי הכוח להתמודד איתן. שיעשו
את הניתוח בגרמניה. זה עולה שם 15 אלף
דולר.״
אך נחמיאס היתה, כנראה, מיקרה יוצא־דופן.
הניתוח עורר עניין רב בקהילה הרפר

אית בארץ. בקרוב יצטרך מוסקונה להופיע
בבית־המישפס כדי להשמיע טיעוניו.
אורך הנרתיק. נחמיאס טוענת כי שלא
כמו בניתוחים הנהוגים בחו״ל, לא נכחו בשעת
הניתוח שלה גינקולוג ואורולוג. משום־
כך, לדבריה, נגרמו לה סיבוכים בניתוח.
לדבריה, אובחנו אצלה עיוותים בלתי־הפיכים
באיברי־המין. היא טוענת גם שתע־לת־הנרתיק
שלה קצרה בהרבה מ־ 20 הס״מ,
שהם התוצאה המקובלת בניתוחים בחו״ל.
הד״ר מוסקונה אומר, בתגובה, שהזמין את
נחמיאס כמה פעמים לניתוח חוזר, אך היא לא
הופיעה.
לפני הניתוח החתים מוסקונה את נחמיאס
על טופס שעליו חותמים כל מנותחיו, המזהיר
אותם והפוסר אותו מאחריות מכל סיבוך אפשרי
במהלך הניתוח.
בעיקבות הסערה הציבורית שעורר הניתוח
אז, מינה מנכ״ל מישרד־הבריאות דאז, דן
מיכאלי, ועדה מיוחדת לבדיקת הנושא. היא
קבעה כי מוסקונה פעל ללא דופי, ובהתאם
לנהלים. הוועדה גם קבעה נוהלים ברורים
לקיום ניתוח לשינוי־מין, שלפיהם ייערך הניתוח
מעתה רק בבתי־חולים ציבוריים. נקבע
גם שעל המועמד/ת להופיע בפני ועדה
שתורכב מאורולוג, פסיכיאטר ופסיכולוג.

אוי גוו־ג
ל א גדח׳ו
( 11תסרטסט׳
! }ץמישלח״כ אפרים גור מתקשר
כמעט באופן אוטומאטי לעולי-
גרוזיה, או כפי שהוא מתעקש לכנותה:
גורגיה.
בשביל אדם בגילו 34 בשביל מי
שהתחיל א ת כהונתו בכנס ת רק לפני
שיבעה חודשים, הוא הצליח באופן ראוי
להערכה להביא א ת שמו לידיעת הציבור
הרחב. הרבה יותר, אגב, מחלק מחבריו
לספסלי־הכנטת. ביניהם מי שנשארו ע דיין
אלמונים לאוזנו של האזרח הבוחר.
גילו הצעיר של גור מטעה ב מידת מה,
גם משום שהוא צעיר חברי־הכנטת של
מיפלגתו -מיפלגת-העבודה -גם משום
שמאחוריו 16 שנות-פעילות ענפות, חל קן
ב ת חו ם המוניציפלי, חלקן ב תפ קידי ם
שונים במיפלגה. נראה כאילו מרגע שה גיע
לארץ, בגיל , 17 לא ביזבז רגע.
הוא נבחר למקום ריאלי ברשימת
מיפלגת״העבודה לכנסת, היה אחד מה צעירים
המבטיחים. אמרו אז שהוא נב חר
בגלל הפוטנציאל האלקטורלי העצום
הטמון בעדה הגורגית. הוא טוען שנבחר
למרות מוצאו, למרות שבחירתו לקחה,
אולי, בחשבון א ת העדה. בכנס ת הוא
משמש כחבר בוועדת-הכספים, הוועדה

החשובה והיוקרתית ביותר של בית-
הנבחרים.
העדה הגורגית עברה בתורה, עם
עלייתה ושנים רבות אחר-כך, תהליך
השפלה, נידוי והשמצות שגבלו בגזענות.
מינהגיהם היו שונים בעיני הישראלי
המצוי, לעיתים גם בעיני החוק הישרא לי,
וגררו אחריהם בדי חו ת רבות, הכל לות
ונידוי. בעיתונות הירבו לדווח על
תופעות שליליות, כמו נישואין בגיל צ עיר
מאוד(בניגוד לחוק הישראלי) ,ח טי פת
נערות למטרה זו, ה שתמטות משרות
בצה״ל, ועוד.
מתקבל רושם כאילו מאז נחשף גור
לציבור כפוליטיקאי־עסקן יוצא העדה
הגורגית, חל שינוי ב תד מי ת. גור מרבה
לדבר על כך, מרבה לטפח קשרים בין
מדינת״ישראל לבין הרפובליקה הגור-
גית.
כעסקן פעיל במשך שנים רבות, הוא
סיגל לעצמו צורת-התבטאות שלא הי-
תה מביישת א ת ותיקי הפוליטיקאים.
הוא מרבה לדבר בגוף שלישי, גם כאשר
הוא אומר דברים אישיים. הוא ממעט
להיחשף באופן אישי, ומעדיף לענות על
שאלות אישיות בת שובות כלליות. הוא
מדבר בשפה רהוטה, מסוגננת, מד חי קת,
ולעיתים גבוהה וחטרת״טלנג, הר־

אפריים וריטה גור
.התחתנת• בלל . 17 אל לא נא זלא מצטער על זהו

מגרוזיה. כולן מלוכלכו ת. ח׳ כ אפריים גור רחוק מלהיות בדי ח ה.
בה מעל לטיב הסימון של פוליטיקאים
שגדלו בארץ.
פעילותו הפרלמנטרית, המדינית וה ציבורית,
מתמקדת לעיתים קרובות
מאוד בעדה הגדולה של עולי״גורגיה,
ובקשרים שהוא מנטה ליצור כבר זמן רב
בין הרפובליקה הגורגית, אחת מעשרות
הרפובליקות שמהן מורכבת ברית״המו-
עצות, לבין מדינת״ישראל בכלל, והמר-
נים שבה בפרט.
לפני שבועיים עזבה את הארץ מיש־לחת
רמת״דרג מגורגיה, שבאה בהזמנ תו,
ושערכה סידורים מקיפים בכל רח־בי־הארץ,
וביניהם פגישות עם מנהיגי-
המדינה. גור ניצח על המלאכה.

• המישלחת הזו שהיתה ם ה׳ איזה
מיסטר היא?
אני זוכר? זו היתה גולת הכותרת של מאמצים
שהושקעו במשר השנתיים האחרונות.

• מה זה הושקעו? על-ידי מי?
על־ידי. ואני חושב שזה מסמל דף חדש
וחשוב ביחסים בין ישראל לבין הרפובליקה
הגורגית הסובייטית, ובעקיפין גם בין ישראל
וברית־המועצות.

• למה זה כל־כד חשוב, בעצם?
לדאבוני, מעמדה הבינלאומי של ישראל נמצא
בשפל המדרגה, מאז פרוץ האינתיפאדה.
מסכי־הטלוויזיה בעולם כולו — ובעיקר
בברית־המועצות ובגוש הקומוניסטי —
רוצחים את פרצופנו האנושי והמוסרי, כאשר
הם מראים שם את דרך טיפולם של חיילינו
בילדים המיידים אבנים, בנשים המפגינות
וכר. במצב זה, לפתוח ביחסים עם מדינה,
שעד היום לא היה לנו קשר עימה, למיטב
שיפוטי זה הישג מדיני ממדרגה ראשונה,
ופותח אפשרויות רבות להסברת עמדתה של
ישראל.

•ואתה חושב שעכשיו, כשיש
יחסים, לא יראו יותר את הדברים
האלה?
עד היום היו מראים רק את הדברים האלה,
והם יוסיפו להראות אותם. אבל כעת, לצד
הכתבות הללו, מדווחים גם על חיי התרבות
והמדע בישראל.

• אתה יודע שכבר מדווחים?
אני עצמי רואיינתי בכתבה של 50 רקות
בטלוויזיה הגורגית, ללא צנזורה. כשחברי־המישלחות
הללו שבים לארצם, הם מייד מרואיינים
בתיקשורת הכתובה והאלקטרונית
שם. כשאני רואה את הכתבות בעיתונות, אני
רואה שהן ספוגות ומלאות בחום.
וגם בארץ התגובות מאור טובות. כאן חשבו
תמיד שגורגיה זה מעבר להרי־החושר.

גור בתפקיד
בן העיירה חזר כאישיות ציבורית
יש שלוש סיבות לכך שגורגיה מגלה עניין
כזה בישראל. ישראל וירושלים הם מרכז
לנצרות, והגורגיס הם נוצרים אדוקים, אורתודוכסים.
נוסף
על כך, לגורגים עצמם יש קשר
היסטורי הרוק עם ארץ־ישראל וירושלים.
בירושלים פזורים יותר מ״ 20 אתרים ושרירי-
אתרים גורגיים.

• למשל?
אתרים היסטוריים שונים. המרכזי שבהם
הוא מינזר עמק־המצלבה בירושלים, שהוחזק
על־ידי הגורגים עד לפני 200 שנה, כאשר
הכנסייה היוונית השתלטה על המקום. היום
יש ניסיון להחזיר אותו לידי הגורגים.
האגדה מספרת שהמשורר הלאומי הגדול
של גורגיה, שוטה רוסטבלי, קבור מתחת

תיה יצאו 300 אלף איש. מגורגיה יצאו 45
אלף, מחצית מהקהילה.
יהודי גורגיה כאן היו רוצים להמשיך בקשר
עם גורגיה, שהוא קשר אמיתי של אחווה.
הסיבה השלישית לרצונם לקשר הוא שמדי־נת־ישראל
מצטיירת בעיניהם כמדינתו של
עם שנאבק במשך דורות על עצמאותו המדינית
והלאומית, על החייאת שפתו, והצליח.
ישראל גם מצטיירת כמדינה שבנתה משק
מודרני ופיתחה טכנולוגיה מתקדמת, וכמדינה
שיש בה ידע בכל תחומי החיים, ידע שהם
יכולים להיעזר בו לחילוץ המשק שלהם מהמצב
שבו הוא נמצא.

• ולמה כל זה קורה דווקא עכשיו?
עד היום, מבחינה מדינית, הדבר היה בבחינת
בלתי־אפשרי בברית־המועצות. היכו־

.באשך 1יצחחי בהת מוד דו ת והזמ 1תאת המ ת מודד
הש 1ל חגי ג ה, הוא אמרל: מה, שאו א בו א
לגרוזי?1זה פגע ב׳ ע ד העצמות, ע ד עומק נפשי.
• זה בגלל התדמית השלילית שהייתה
לעולים שהגיעו משם?
בהחלט. כנראה משום שלא הכירו את הארץ•

אבל הדימוי השלילי נבון?

הוא אינו נכון. הביקורים האלה פותחים
אפשרויות חדשות להסברת עמדות ישראל
באור יותר מאוזן ויותר חיובי, וכבר השגנו
יחסים תרבותיים, מדיניים, חילופי נוער,
סטודנטים, חוקרים בכל מיני תחומים. סיכמנו
על מיפעלי״תרבות משותפים, כמו עריכת
פסטיבלים משותפים וחילופי פסטיבלים.

• אתה חושב שזה אפשרי? מה
משותף לישראלים ולגורגים?
אני משוכנע שזה אפשרי, וזה קיים. אלפי
גורגים באים הנה כתיירים, ויש היום צימאון
אדיר בגורגיה לבוא הנה.

• מה יש להם לחפש דווקא כאן?

המינזר, על־פי האגרה, אחת ממלכות־גורגיה,
תמר, טמונה גם היא שם. הספרות הגורגית
מספרת שמלכי גורגיה היו עולים לרגל
לירושלים ורצו גם להיקבר בה.
הסיבה השנייה לרצונם לבוא הנה היא
עובדת הימצאותה של קהילת יהודי־גורגיה
כאן. אין עוד מקום בעולם שבו יש מיספר רב .
כל־כך של גורגים, הדוברים את השפה והם־ :
שמרים את התרבות והמסורת, כמו בישראל.
עבורם אנחנו חלק מהמישפחה.
אתמול, אגב, מלאו 20 שנה ליום שליחתו
של מיכתב ח״י המישפחות מגורגיה לראש־הממשלה
דאז, גולדה מאיר, ולשגריר ישראל
בארם, יוסף תקוע.
ההד הבינלאומי שיצר המיכתב היה עצום.
היו עצרות־הזדהות, היתה פעולה אינטנסיבית,
ובעצם באותה השנה , 1969 ,נפתחו
שערי העלייה מברית־המועצות, שבעיקבו־

לת שלהם לקשרים עצמאיים היא תוצאה לא
רק של הרצון שלהם, אלא גם של הפרס־טרויקה.
לדעתי, הגורגים יתבעו מממשלתם
ומממשלת ברית־המועצות לפתוח בישראל
קונסוליה גורגית. אני הצעתי זאת עוד לפני
שנתיים.

• מה גודל הקהילה בארץ היום?
45 אלף.

• אותו הגודל שהיתה כשהגיעה
לפני 20 שנה?
כן, כי היתה ירידה מהארץ של ־?59־>!.79
הגורגים דורשים גם לחנוך קו־תעופה
ישיר טיביליסי־תל־אביב. ובטיסה זה רק שעה
וחצי. מבחינת יעד תיירותי, גורגיה היא אדירה.
אני גם חושב שאפשר לקרב את יחסי
ישראל עם ברית״המועצות דרך גורגיה.

• כמה פעמים היית שם, מאז
שעזבת?

פעמיים. הייתי, לשימחתי, הישראלי הראשון,
יליד גורגיה, שחזר לשם באופן רישמי,
כאשר הייתי ממלא מקום ראש־עיריית אשדוד
וחבר לישכת מיפלגת־העבודה. זה היה
אחד הרגעים הכי חשובים, מרגשים ומפעמים
ביותר בחיי.
מה שריגש אותי במיוחד היא העובדה
שאותו נער בן , 17 חסר כל מעמד, שב לשם
עם פספורט ישראלי. אותו נער שנחשב כבוגד
כשעזב, בא כאורח רישמי, ובסטטוס של
מי שהגיע למעמד ציבורי ופוליטי הכי בכיר
מכל הקהילה הגורגית בארץ. היתה לי הרגשת
ניצחון.

• עזבת את גורגיה בגיל מאוחר
יחסית, וודאי זכרת הכל.
כמעט הכל. כמה מרגש היה לשוב לחצר
הבית, לבית־הספר שהמורים הכירו אותי. כדי
לנסוע לעיירה שבה גדלתי, הייתי צריך פרוטקציה
מיוחדת כדי שיתנו לי ויזה. קיבלתי
ויזה ל־ 24 שעות, שמתוכן היו לי 10 שעות
נסיעה. וכשהייתי שם, נתנו לי להיות סנדק
של תינוק, וכל הקהילה התכנסה בבית-
הכנסת. ב־ 11 בלילה הייתי חייב לעזוב,
ואמרתי בדמעות שאני שוב נאלץ לעזוב את
העיירה.

• אמרו שרבים מבני העדה ה
גורגית מצטערים שעזבו את גור־גיה
ובאו לארץ, בעיקר בגלל היחס
המחפיר שהם זבו בו באן.
אין זה אמת. יהורי גורגיה באו מתוך אהבה
לארץ־ישראל, מתוך כמיהה, געגועים ותפילות.
הקהילה
שם לא נרדפה ולא סבלה מאנטישמיות,
לא היתה שם מצוקה כלכלית.

• אבל פה היתה גזענות כלפיהם.
קבלת־הפנים בארץ לא היתה חמה.

• אתה נתקלת בזה באופן אישי?
לי היה מיקרה טראומטי אישי. ב־, 1977
כמעט חמש שנים אחרי עלייתי, נבחרתי כמד
כ״ל מיפלגת־העבודה באשדוד. הייתי אז בן
.21 ואחרי הבחירה ניגשתי בצורה הכי כנה
ונאיבית לאיש שמתמודד איתי — ישראלי,
ותיק במיפלגה — והזמנתי אותו להרמת כו־
(המשך בעמוד ) 18

מי אוטם ב מו ת אי תי
ק ל או דין נוטקביץ, חד שות

מי אשם בטרגדיה של דני חמצני?
קודם כל אשם מי ששם אותו במצב הזה. אשם מי שפיתה
אותו, במודעות ציבעוניות ובדברי״רהב חסרי־אחריות, לבנות
את ביתו ולחפש ״איכות־חיים״ בלב שטח כבוש, בלב
אוכלוסיה מתקוממת, שאינה משלימה עם גורלה.
.יהודה ושומרון״ הם איזור של התקוממות. למעשה קיימת
שם מדינה פלסטינית. צה״ל שולט במקום שהוא נמצא בו —
בראדיוס של 100 מטרים מסביב
לכל חייל. כשהחייל איננו,
השילטון הישראלי איננו.
ביום שייך הכביש רק בחלקו
לרכב הממוגן של החיילים,
שאצבעם על ההדק. גם הם
נוסעים בשיירות. בלילה הוא
שייך להתקוממות.
דני חמצני לקח את שני
פעוטיו ונסע בכביש זה בלילה
חשוד. לבדו. ברכב בלתי־ממו־גן.
מה חשב? מה רצה להוכיח?
כשראה ניצנוץ בין העצים,
לא ברח על נפשו. הוא עצר. איתי הוא נסע אחורה. מדוע? אם
חשש מפני זריקת בקבוק־תבערה, מדוע חזר למקום?
הוא חזר, עצר וירה לעבר הניצנוץ. מדוע? איך יכול היה
להיות בטוח שחשדו מוצדק? איך יכול היה לדעת אם היו שם
זורקי בקבוק־תבערה, או עוזריהם של זורקי בקבוק־תבערה?
איך יכול היה לדעת שלא היו שם סתם פלסטינים רועי־צאן,
או מתנחלים, או חיילים?
והחיילים אשר ירו, שפצעו והרגו — איך ידעו שהם יורים
בפלסטינים? איך יכלו לדעת שאינם יורים בחיילים אחרים, או
במתנחלים?
זוהי טרגדיה נוראה. אך זוהי גם טרגדיה שיש לה מוסר־השכל.
היא מוכיחה שהכל חיים שם בפאניקה מתמדת —
חיילים ומתנחלים כאחד. שבאווירה כללית זו של תבהלה,
פחד, קנאות עד הסוף, אידיאליזם שירד מן הפסים — כל אסון
אפשרי.
מי אשם? בוודאי לא איתי הקטן, הקורבן החף מכל פשע.
אלא הדמגוגים חסרי־המצפיון ששלחו אותם לשם. הפוליטיקאים
הציניים המפיקים מכך הון פוליטי.
העיתונאים המדברים על. יהודה ושומרון״ ,כאילו היה
שטח ישראלי, ולא איזור כבוש במצב של התקוממות מתמדת.
מנסחי־המודעות, שהבטיחו איכות־חיים וששלחו אזרחים תמימים
אל איכות״המוות.

להקריב את הגפיים
חי לו אדם קטן חיים נורמליים בחברה נורמלית. פקיד־דואר,
סוכן־ביטוח, עסקנצ׳יק. בעל מיפעל קטן. מנהל בית-
יתומים.
ופתאום זה קורה. אגרוף־ענק מנפץ את העולם המוכר
ושובר אותו לרסיסים. שום דבר אינו עוד נורמלי. סדרי־עולם
מתהפכים. פלישה מכוכב אחר. שואת־טבע המטביעה יבשת
שלמה. מהפכה הרוצחת מיליונים.
במצב חריג זה, המנהיגים הנורמליים נעלמים. אדם קטן
אחד הופך למלך. מתגלים בו דברים שאיש לא חשד בהם קודם
לכן: כושר־מנהיגות, כאריזמה, שיגעון־גדלות, תושיה, כוח,
אידיאליזם, אכזריות. גדולה של מלאך. גדולה של שטן. ואולי
תערובת של מלאך ושטן.
כזה היה מרדכי חיים רומקובסקי. יתכן שלא הייתי צופה
כלל בתוכנית עליו, אלמלא סיפר לי יצחק ליבני לא־אחת על
האיש המרתק הזה. גם אני אינני להוט לראות עוד סרט על
השואה. אבל זה לא היה עוד סרט, כשם שרומקובסקי לא היה
עוד איש.
הסרט השוודי על רומקובסקי היה בדיוק נכון: בלי שמץ של
פאתוס, בלי קורטוב של התרגשות, יבש, ענייני, גם כשסיפר
על דברים שקשה להאמין שקרו בעולם הזה, במאה הזאת, בימי
חייהם של רבים המתהלכים כיום בארץ.
הסיפור, בקיצור(למי שלא צפה בתוכנית, מפני שלא רצה
לראות עוד סרט על השואה) :בפרוץ מילחמת־העולם השנייה
היו רבע מיליון יהודים בעיר לורד, השנייה בגודלה בפולין.
עיר של תעשיית־טקסטיל (על שמה נקרא אצלנו המיפעל
לודדה) .עיר של יהודים פשוטים, מעשיים, אולי קצת גסים.
עיר שופעת חיים, הומור(דז׳יגאן ושומאכר באו משם).
הנאצים הכניסו את היהודים לגטו צפוף. הם כינסו את
המנהיגים, והרגו את רובם. מבין הנותרים בחרו באיש אחד,
רומקובסקי, בעל מיפעל קטן לשעבר, מנהל בית־יתומים. איש
בן ,63 בלי השכלה, שלא בלט מעולם.
רומקובסקי לקח את הגטו בידיו. הוא הפך למלר היהודים,
לקיסר, לדיקטטור. ביד ברזל אירגן עזרה הדדית, חלוקה
צודקת של המזון הדל, בתי־אבות לזקנים, בתי־ילדים,

מירפאות, מופעי־תרבות, להקות מחול, וכמובן, פקידות
ומישטרה. בעיקר מישטרה.
שיגעון־הגדלות שלו לא ידע גבול. הוא דאג לפאר את
עצמו באלפי ציורים. הוא הנפיק שטרות־כסף. הוא ניסה
להנפיק בולים של הגטו, ועליהם ליוקנו.
לרומקובסקי היתה תוכנית. לקנות חיים באמצעות עבודה.
סחורה תמורת דם. הגטו הפך למיפעל־ענק למען כלכלת-
המילחמה הנאצית. למען מטרה זו, היו הגרמנים אמורים
להשאיר את היהודים בחיים. כך אמר ההיגיון.
הימור כביר. רומקובסקי דבק בו עד הסוף. כאשר הגרמנים
תבעו לספק להם את הזקנים להשמדה, רומקובסקי שיכנע את
הגטו לספקם. כאשר הגרמנים דרשו את הילדים מתחת לגיל
, 10 רומקובסקי תבע מהאמהות: תנו את הילדים .״צריכים
להקריב את הגפיים כדי להציל את הגוף.״ להציל כמה שניתן

מושגי הגבורה משתנים בלי הרף. הם מתאימים את עצמם
לצורכי כל תקופה.
בר־כוכבא, למשל. כל היישוב גדל על גבורתו. מעטים מול
רבים. להתאבד ולא להיכנע. בימי המחתרת הלוחמת, שרנו
על גבורתו.
היינו זקוקים למופת של גיבור. כל העולם בז אז ליהודי
הפחדן, המשתמט מכל קרב. לפנינו עמדה מילחמה גדולה
ואכזרית. הקנאים, מצדה, בר־כוכבא, סיפקו לנו את החומר
לשירינו, לחלומותינו.
עברו שנים. אנחנו נמצאים במאבק קשה על השלום. במדינה
קמות כתות שונות של קנאים, העלולים להביא לחורבן
המדינה. בר־כוכבא הפך סמל לטירוף הזה. כמו הקנאים לפניו,
הכריז מילחמה על רומא האדירה, חובקת־העולם. מילחמה
מטורפת, חסרת־תוחלת, חסרת־שחר. בר־כוכבא הופך לאות־אזהרה:
כשם שגרם לחורבן הקהיליה היהודית בארץ והביא
בכייה ל־ 80 דורות, כך יביאו אלה חורבן על מדינתנו.
תוך 40 שנה התהפכה הקערה על פיה.
ומכאן לשואה.
מייד עם היוודע הפרטים על אושוויץ וטרבלינקה, התמלאנו
בושה. עם שלם הלך ״כצאן לטבח״ .פחדנים חסרי־כבוד. בל
נהיה כמוהם. אנחנו נילחם על עצמאותנו, מול הצורר הבריטי.
נעמוד על נפשנו מול הערבים. נהיה גיבורים.
ומכיוון שהיינו זקוקים לגיבורים, לקחנו את מרד גטו
ורשה, פרשה אפופת־גבורה אך שולית, הוצאנו אותה מן
ההקשר ההיסטורי וניפחנו אותה מעבר לכל פרופורציה. מרד
של כמה מאות מול גורל של שישה מיליונים. שואה ומרד —
י כאילו היו תופעות שוות־ממדים.
נדמה לי שגישה זו הולכת ומשתנה. כפי שאמרה אחת
המתווכחות בדיון על רומקובסקי: הגבורה האמיתית היתה של
המיליונים, שניסו להישרד ברעב הנורא, האמהות שניסו להגן
על ילדיהן, האנשים שגבורתם היתה גבורה של יום־יום, כפי
שתואר בסרט, שראו את יקיריהם נרצחים ומתים מול עיניהם,
שהמשיכו לחיות ככל שיכלו, ושגם בהולכם אל מותם ניסו עד
כמה שיכלו לשמור על צלם־אנוש, בלי נשק, בלי תוחלת, בלי
סיכוי — הקרובים של כולנו, בני מישפחותינו שנותרו מאחור
ונעלמו.
להתבייש בהם? אנחנו? אנחנו שישבנו כאן בביטחה, שהיה
בידינו נשק, שלא הפסקנו אף ליום אחד את חיינו הנורמליים?
הרי זו חוצפה שאין גדולה ממנה, חוצפה תהומית!
יש יותר מפן אחד לגבורה.

להציל. להרוויח זמן. באחד הימים המילחמה תיגמר. מי
שיישרד עד אז, יישאר בחיים.
היו בגטו תנועות פוליטיות, תנועות־נוער, קומוניסטים,
ציונים, בונדאים. הם שנאו את רומקובסקי. אך לאיש מהם לא
היתה דרך אחרת.
הררך של רומקובסקי היתה הימור אדיר. יתכן שהיה
מצליח, אלמלא עמד מולו כוח שהיה בלתי־רציונלי לחלוטין,
מטורף עד הסוף: אדולף היטלר. המילחמה ביהודים היתה
חשובה להיטלר מן המילחמה בכל אויביו. הוא היה מוכן
להקריב את כלכלת־המילחמה כדי להשמיד את היהודים.
הגטו חוסל ערב נפילת הנאצים. היה זה הגטו הראשון שקם,
והוא נשאר אחרון.
ההימור של רומקובסקי כמעט הצליח. הצבא הסובייטי עמד
בשערי ורשה, מרחק של ארבע־חמש שעות־נסיעה של טנק.
שם עצר, בגלל עניין פוליטי(הריב בין סטאלין והמחתרת
הפולנית) .אילו המשיכו הסובייטים, יתכן שהגטו היה נופל
בידיהם כאשר רבבות יהודים עדיין חיים בו. יתכן שהגרמנים
הלכתי לראות את הסרט נערוז־קריאה.
היו בורחים. יתכן גם שהגרמנים היו מחסלים את השרידים
אומרים שזה סרט ארוטי. סרט הגולש לפורנוגראפיה רכה.
לפני כן. און לרעת.
בוודאי. יש בו סצנות ארוטיות מרגשות. מיאו־מיאו, נערתרומקובסקי
הפסיד. הוא עצמו נספה באושוויץ. אולי בידי
הגרמנים. אולי בידי היהודים, שראו בו משתף־פעולה עם י הקריאה (צעירה שהחליטה לנצל את קולה הערב ובחרה
במיקצוע של קריאה בקול רם של יצירות־ספרות באוזני מי
הנאצים. הסוף הוא חידה, כמו האיש כולו.
שאינם יכולים לקרוא בעצמם),
מה היה רומקובסקי? איש מוכה בשיגעון־גרלות, שהקריב
גולשת לכל מיני מצבים מיאת
עמו על מיזבח שאפתנותו המטורפת? אידיאליסט, שהיה
ניים עם הלקוחות שלה. אך
מוכן להדביק אות־קין למיצחו כדי להציל את בני־עמו?
הארוטיקה האמיתית בסרט
אידיאליסט, שהידרדר והפך לפושע, בתוקף הנסיבות? גיבור?
אינה בינה לבינו, בינה לבינם,
נבל?
אלא בינה לבין השפה, השירה,
אין לדעת. כמו יז׳י קסטנר בבודפשט, שפעל בצורה אחרת
הספרות. הסרט הצרפתי הזה
ובנסיבות אחרות, הוא יישאר חידה לנצח( .בניגוד לרומקוב־ספוג
באהבה עמוקה לשפה
סקי, קסטנר היה מוכר לי. גם הוא היה איש רגיל לכאורה,
הצרפתית, לספרות הצרפתית,
שהמצב החריג העלה אותו לפתע לגדולה — מהמר, שאפתן,
לשירה הצרפתית. יש ביחס
אולי משוגע־גדלות, אידיאליסט, עז־נפש, שמסר את נפשו
לשפה, למילים, לחרוזים, משלאלוהים
או מכר אותה לשטן, לדברי שופט קל־דעת).
הו ארוטי, כמעט מיני.
אחרי הקרנת הסרט בטלוויזיה, הופיעו על המירקע ארבעה
איני מתכוון לקריאת יצי־שהיו
בגטו ושהכירו את רומקובסקי. כמעט ואי־אפשר להאמין
רות־ספרות תוך כדי מגע מיני
שיצאו משם אנשים חיים, אנשים נורמליים, החיים בתוכנו
מיאו־מיאו
(גם זה קורה בסרט) .אני מתככל
האדם — אשה נאה ומטופחת, גבר נמרץ, אשה מתלבטת,
כוון ליחס ליצירות עצמן. כש־איש
תוהה.
נערת־הקריאה קוראת סיפור של גי דה־מופסאן, או שיר של
הם עברו את הזוועות, הם שמעו את רומקובסקי נואם
ז׳ק פרוור — כל מילה אומרת הערצה ליופי היצירה, הערצה
באסיפות הגטו — והם נחלקו ביניהם כשם שנחלקתי בתוכי
• לצליל המילים, למירקם השפה.
פנימה. גיבור. נבל. קצת מזה וקצת מזה. לא זה ולא זה.
קינאתי. לא בגברים שזכו בחסדיה של הצעירה, אלא בעם
נחרטו בזיכרוני דברי האשה :״יש ערך ששמו חיים ויש ערך
האוהב והמעריץ את שפתו עד כדי כך.
ששמו כבוד. אני מעדיפה בין השניים את הערך ששמו חיים.״
איפה הם, איפה אנחנו.
ומכאן: רומקובסקי צדק.
מכל היצירות שלנו בארץ הזאת ב־ 100 השנים האחרונות,
כך או כך — רומקובסקי היה בלי ספק אחת הדמויות
החייאת השפה העברית היא היצירה הגדולה ביותר, היא הפלא
המרתקות ביותר של ההיסטוריה היהודית במאה ה־ .20 לטובה
האמיתי, החד״פעמי, שאין לו אח ורע בתולדות העמים.
או לרעה. סיפור הראוי לסופר דגול, לבימאי־קולנוע גדול.
והנה אנחנו מתייחסים אל שפתנו כאל סמרטוט־ריצפה,
היכן הם?
משהו שאפשר להשתמש בו, לטנף אותו, לזרוק אותו לערימת
האשפה.
מי שיילך לראות את הסרט — ואני ממליץ על כך בכל לב
— יחשוב־נא גם על זה.
ובשולי פרשת רומקובסקי:

לקיים יחסים
עם שפה*•

אז מי הגיבורים?

שחי וחישוקי
ך* תוניס ננעלה השבוע ועידת פת״ח,
אחרי שקיבלה שורה של החלטות.
יצחק שמיר אמר שוועידת״פת׳׳ח דומה
למושב מרכז מיפלגת־העבודה. בשניהם התקבלו
באותו היום ע?מו החלטות שלא יתגשמו.
שימעון
פרס אמר שוועידת־פת״ח דומה
למושב מרכז תנועת־הליכוד. שניהם שמו חישוקים
על יוזמת״השלום.

אז מי מן השניים צודק?
ך מראית־עין, יש דימיון רב בין ועידת/פת״ח
ובין מושב מרכז תנועת־הליכוד
דווקא.

בכלל, יש דימיון מסויים בין שני
גופים אלה.
קודם כל, שניהם נקראים ״תנועה״ .תנו־עת־החרות,
שהפכה לתנועת־הליכוד, שומרת
בקפידה על הגדרה זו. אין היא מיפלגה, כי
מיפלגה זה דבר לא־יפה. היא תנועה.
כך גם פת״ח. השם פת״ח מורכב מראשי־התיבות
(במהופך) של ״חרקת תחריר פלסטין׳
,שפירושו. תנועת שיחרור פלסטין׳.
תנועת״החרות, תנועת־השיחרור — הדימיון
בולט.
(ראשי התיבות פת״ח נהפכו בכוונה, כי
המילה פתח פירושו כיבוש, ניצחון).

כל חישוק של הליכוד נסתר על״ידי החישוק
של פת״ח. כל חישוק של פת״ח נסתר
על־ידי חישוק של הליכוד.

דימיון?

^ החלט לא.
^ כי בפוליטיקה, לא המילים כשלעצמן
קובעות. קובעת המיסגרת
שבה נאמרות המילים.
חישוקי־הליכוד הם חישוקי־אמת, כי עומד
מאחוריהם כוח פוליטי.
שלושת שרי־הליכור שהמציאו את החי־שוקים
האלה — אריאל שרון, דויד לוי ויצחק
מודעי — הם בעלי כוח אמיתי בתנועתם. הם
כפו את החישוקים על שמיר, על אפו ועל
חמתו. כוחם לא פג.
אפשר להתווכח על גודל הכוח הזה, ועל
תוצאות המאבק הצפוי בין שמיר והשלישיה.
אולם ברור כי אין לזלזל בחישוקים. הם
כובלים את ידיו ורגליו של שמיר, ובמילא גם

שהיא אופיינית מאוד לתולדות אש״ף ולשיטתו
של ערפאת. ערפאת מכר מילים תמורת
כוח. הוא פייס את מבקריו בהחלטות נוקשות
מבחינה מילולית, תמורת תוספת של כוח פוליטי
לעצמו.

אחרי התפזרות הוועידה, נשאר
ערפאת כמנהיג העליון, ומדיניותו
היא הקובעת.
מי שבודק את המילים היטב, בזכוכית
מגדלת, ימצא כי בעקיפין, בצופן המקובל
באש״ף, אושרו כל החלטות אש״ף עד כה:
ההכרה בישראל, ההכרה בהחלטות האו״ם
242ו־ ,338 הפסקת הטרור. אבל זה מכוסה
בשיכבה ריטורית עבה.

ף* מילים אחרות:
חישוקי-הליכוד הנ
עלולים להפריע לתהליך־השלום בפועל, אם

פת״ח וזו של מיפלגודהעבודה —
מצטיינות בכך שאין הן אומרות את
האמת, הידועה היטב למחבריהן.
לפחות 9596 של חברי מרכז מיפלגת־הע־בודה
יודעים היטכ כי אין מנוס מהידברות עם
אש״ף, ושאין מנוס מהקמת מדינה פלסטינית
בסופו של התהליך.
לפחות * 95 מן המשתתפים בוועידת
פת׳ח יודעים היטב שאין מנוס מההכרה
במדינת־ישראל ומהקמת מדינה פלסטינית
בגבולות הקו הירוק, לצד ישראל, ותוך הסכם
עם ישראל.

אם כן, למען השם הרחום ואללה
הרחמן, מדוע אין הם אומרים זאת?
מדוע הם אומרים את ההיפר?

^ ל נהיה נאיביים. יש סיבות טובות
לכך — גם פה, גם שם.
אנשי מיפלגת״העבודה אינם מעזים לדבר
על מדינה פלסטינית, והס מלהזכיר את אש״ף
טפו־טפו־טפו, מכיוון שהם חוששים שמא כל
מילה כזאת תנחיל להם תבוסה ניצחת בבחירות
הבאות.
אנשי פת״ח אינם מעזים לדבר בפה מלא
על מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, לצד
ישראל, מכיוון שהם חוששים שמא כל מילה
כזאת תקומם נגדם את יושבי מחנות־הפלי־טים,
את הקנאים המוסלמיים ועוד ועוד, ותפריע
למה שמכונה ״אחדות השורה״.

אני מעז לומר באוזני שימעון פרם
ויאפר ערפאת שהם טועים.

אבל הדימיון רב יותר.
בתנועה הלאומית הפלסטינית, פת״ח היא
תנועת־המרכז. בעיני השמאל הפלסטיני,
פת״ח היא תנועה מן המרכז ימינה, וי שלה גם
שוליים דתיים.
הליכוד הולך ומתפתח באותו הכיוון. בשנים
האחרונות הוא מתקרב למרכז, ויש אומרים
שהוא כבר תפס את מרכז הבימה. אם כן,
הוא מהווה תנועה מהמרכז ימינה, עם שוליים
דתיים.
בארץ מקובל כיום להניח כי החלטות מר־כז־הליכוד
חשובות מן ההחלטות של כל מים־
לגה אחרת במדינה. בקרב הפלסטינים, זה
בוודאי נכון לגבי פת״ח.

אפשר על כן לומר: החלטות
פת״ח, כמו החלטות הליכוד, חשובות
מאוד לעתיד היחסים בין שני
העמים, לעתיד הארץ.
עד כאן הדימיון.
ץ ץ כאן והלאה אין שום דימיון.
^ /מי שאומר כי החישוקים של
פת״ח דומים לחישוקים של הליכוד
אינו יודע מה הוא שח.
למראית עין, אכן יש דימיון רב.
מרכז הליכוד חייב את נציגי התנועה
בממשלה ובכנסת להתנגד להשתתפות תוש־בי־ירושלים
בבחירות הפלסטיניות, לעמוד
על הפסקת האינתיפאדה לפני כל משא״ומ־תן,
להתנגד לעצם הרעיון של הקמת מדינה
פלסטינית, לסרב לכל הידברות עם אש״ף.

חישוקי־ברזל.
ועידת פת״ח החליטה שהפלסטינים במיז־רח־ירושלים
צריכים להשתתף בבחירות, שהבחירות
צריכות להיות חלק מתוכנית שתוביל
למדינה פלסטינית, שהאינתיפאדה תימשך
יחד עם ״המאבק המזוייך, שיהיה פיקוח
בינלאומי על הבחירות, שצה״ל ייסוג לפני
הבחירות.

חישוקי־ברזל.

ך י רוב הגדול בשני העמים מוכן כיום
1 1לשמוע את האמת.
הרוב הגדול בשני העמים מואס בשקרים
המוסכמים של אתמול.

הרוב הגדול בשני העמים רוצה
במנהיגים אמיצים וחזקים, שאינם
עושים חשבון יומי של פופולאריות.

סוגים שונים
של הממשלה. כל מי שמכין תוכניות לעתיד,
חייב לקחת אותם בחשבון.

לא כן המצב בפת״ח.
כפת״ח אין אופוזיציה של ממש לערפאת.
יש בה המותחים עליו ביקורת קשה. יש בה
הסבורים כי הוא מיהר מדי, שמכר נכסים
לאומיים יקרים מבלי לקבל שום תמורה
מישראל ו/או מארצות־הברית, שהוציא מידיו
קלפים חשובים בטרם עת. אולם הרוב העצום
של פת״ח תמך במדיניותו של ערפאת, ובחר
בו פה אחד לתפקיד החדש של יו״ר הנהגת
התנועה.

בפוליטיקה קובעים יחסי־הכו
חות. המוסד העליון של פת״ח הורחב
השבוע, וכל האישים החדשים
שצורפו אליו הם נאמניו האישיים
של ערפאת.
(אחת מהם היא אינתיסאר ח׳ליל, אלמנתו
הלוחמת של אבו־ג׳יהאד, שכבר היתה פעם
המפקדת של הכוחות המזויינים של פת״ח,
כאשר הסורים כלאו את כל הגברים שעמדו
בראש התנועה, וביניהם ערפאת ואבו־ג׳יהאד.
נבחר גם ידידי חכם בלאווי, שגריר אש״ף
בתוניס, שבביתו נפגשתי לא־אחת עם ער־פאת).
ההחלטות
של פת״ח הס פרי של עיסקה,

לא יצליח שמיר למגר את יריביו־מבית —
ואם שמיר רוצה באמת להתקדם בדרך זו,
מרצון או כתוצאה מאילוצים חיצוניים.
חישוקי־פת״ח אינם חישוקי־אמת. הם מילים
ריקות, ושום כוח פוליטי אמיתי אינו
עומד מאחוריהן.

ומכאן: אין שום דימיון של ממש
בין מושב מרכז-הליכוד ובין ועידת-
פת״ח.

ך י אם יש דימיון בין החלטות פת״ח ובין
( \ החלטות מרכז מיפלגת־העבודה?

קודם כל, יש דימית בין שני הגופים.
פת״ח
ומיפלגת־העבודה הם שניהם גופים
ותיקים מאוד, משופשפים מאוד, פרגמטיים.
ערפאת עצמו רומה לשימעון פרס יותר
מאשר ליצחק שמיר. הוא פוליטיקאי, איש של
תימרונים, איש המחפש קונסנזוס, איש המנסה
להגשים את מטרותיו בנסיבות הנתונות.
ואשר להחלטות: לדעתי יש דימיון רב ביניהן,
אך אין זה הדימיון שיצחק שמיר מצביע

על שתי סדרות-ההחלטות ־— זו של

יש דבר אחד משותף לחייל גיבעתי בג׳י־באליה,
היורה בילדים ערביים, ובין הילדים
הערביים, המיידים אבנים בחיילי גיבעתי:
אלה גם אלה יודעים את האמת. אלה גם אלה
חיים במציאות. אלה גם אלה רוצים בפיתרון.

אלה גם אלה יודעים בסתר-ליבם
שיש רק פיתרון אחד. עזה פלסטינית
ואשקלון ישראלית. שני עמים. שתי
מדינות.
אולם לפוליטיקאים יש הגיון משלהם —
וזהו אותו ההגיון עצמו משני עברי המיתרס.
יאסר ערפאת הסביר לי פעם, בכישרון רב,
את השיקולים של שימעון פרס. שימעון פרס
אינו רוצה להכיר בשיקוליו של ערפאת (לפחות
בשיחה איתי) ,אך אני בטוח שהוא מבין
אותם היטב.

ך* אם רובצת תהום אמיתית בין החל!
1טות מיפלגת־העבודה והחלטות־פת״ח,
תהום שאי־אפשר לגשר על פניה?

שטויות. זוהי תהום של נייר.
כל אדם שירצה לגשר בין שתי סדרות־ההחלטות,
בהסכמת שני הצדדים, יוכל לעשות
זאת תוך 10 דקות. ג׳יימם בייקר יכול.
ערפאת יכול. פרס יכול. אפילו אני הקטן
יכול.

אם לתקן את בן־גוריון: לא חשוב
מה שהיהודים והפלסטינים אומרים.
חשוב מה שהיהודים והפלסטינים
רוצים.

עיתונאי אמריקאי סיפר השבוע
שבעת כינוס הפרלמנט הסובייטי
החדש הוא ניגש אל
ר אי ס ה גו רבאצ׳ו בו אמרלה:
״יש פה צירים הטוענים שבעלך
דומה לנפוליון ושאת דומה לג׳ו־זפין.״
ג׳וזפין, אשתו של נפוליון,
היתה ידועה בשאפתנותה הרבה,
וגם בעיסקי־האהבה שלה. ראיסה
התרגזה, אחזה בזרועו של הכתב
ואמרה :״זה הגברים המדברים
ככה!״ והוסיפה ״תרשום את זה!״

בשבוע שעבר הופיעו בעיתונים
מודעות־אבל גדולות על
פטירתה הפתאומית של תמי
שטיינמץ בת ה־ ,21 בתם של
מיאלה ו מי שטיינמץ, חברי
בורסת־היהלומים ושותפיו־לעסקים
של מעצב־האופנה גירעון
אוברזון. תמי, שסיימה
את שרותה הצבאי לפני כמה חודשים,
נמצאה ללא רוח־חיים על
ריצפת חדר־השינה שלה על־ידי
החבר שלה. גורם־המוות לא ידוע

על הדימיון שבין ראיסה גורבאציוב לגזזפין
חידוש בתל־אביב -חזנית המופיעה בפאבים
עדיין, והניחושים נעים בין דום־
לב למחלה סמוייה. ביום האירוע
נמצאו הוריה של תמי בחופשה
בקורסיקה, ובמאמצים רבים הצליחו
לאתרם. הם הגיעו ארצה
במטוס פרטי ששכרו. אוברזון
שהה באותה עת בפאריס. הוא ביטל
את פגישותיו שם והגיע ארצה
בטיסה הראשונה.

ג׳ימי לוי, את דירת־הפנטהאוז
של איל־הבשר יעקב סלקון, הממוקמת
בשכונת רמת־אביב ג׳

גור לאנט, שהיא ממוצא אלג׳ירי,
פלאטו הוא ממוצא פולני.
במשו תקופה ארוכה הס־

לפני כמה חודשים רכשה
בבי לוי, אלמנתו של התעשיין

וץוןיווך ! היה איש־המיסתורין בהצגת הב
! 11117111
כורה של המחזה החדש ״טיול בין
1X 11/111 /
1 11.1
העצים״ ,שנושאו המילחמה הקרה בין המעצמות. היו שהתעניינו
לדעת מיהו האיש, שכל הפוליטיקאים ניגשו לברכו. עמנואל ציפו רי
הוא יושב־ראש הוועדה לפירוק־הנשק במרחב. יש דבר כזה.
| | 1ך * ץ \ 1ך 1אשתו של חבר־הכנסת ומנהל ״מוסיאון הארץ״ ,רחבעם(״מדי״) זאבי, חבר
1 1 1 1 111 תנועת ״מולדת״ ,החזיקה קיסם־ שיניים בפיה. כשניגש אליה צלם כדי לצלמה,
היא ניס ת ה לה תחמק ממנו, א ן ללא הצלחה( ,בצילום למטה) .בעלה המנוסה ביקש ממנה להירגע
ואמר לה שתתעלם מהצלם, א ן היא ענתה לו שהיא עומדת על זכותה להביע.את דעתה על הצילום.

בתל־אביב. עם כניסתה לדירה
נותק הטלפון, וכאשר פנתה הגברת
לוי לחברת בזק כדי לברר
את סיבת הניתוק, נודע לה שחש־בון־הטלפון
של הדיירים הקודמים
לא שולם במשך שלושה חודשים.
לדבריה, מסרבים הדיירים
הקודמים לשלם את החשבון,
והיא מנהלת איתם משא־ומתן
על כך. בינתיים החליטה שעד
שהעניין יסודר, היא תבלה את
הקיץ במונטה־קרלו.

המעבד המוסיקלי ננסי
ברנדם שמח מאוד שאביו בן ה־
78 נסע עם חברים לעיירת״הנו־פש
הגרמנית נוישטאט, אך ה־שימחה
הזאת נגמרה בהרבה
עצב. ביום החמישי בערב יצא
האב לסיור בעיר, בחברת ידידים,
ולפתע חש ברע ונפטר תוך זמן
קצר, במה שהוגדר על־ידי הרופאים
כדום־לב.

שמואל פלאטו־שרון

גילה באחרונה עניין בכישוריה
המוסיקליים של אשתו. בארוחת-
ערב שערכו השניים בביתם בסביון
ביקש פלאטו מאשתו אנט
שתשיר שיר באידיש. הוא הבטיח
שהוא יממן הוצאה לאור של תקליט
כזה, ושבכוונתו להקדיש את
התקליט לזכר אמו, אסתר
שייביץ, שנפטרה השנה. בני1

תובב מעצב־האופנה יובל כ0־
סין -כששיער־ראשו אסוף מא־חור
בקוקו. בשבוע שעבר הוא
קיצץ את מחלפות־ראשו ,.לעומתו,
הפסנתרן־בדרן יואל שר
החליט לאסוף את שיערו בקוקו,
אחרי שגידל במשך השנתיים האחרונות
שיער למטרה זו.

הספרית המהוללת ויולט
דלאל עשתה לפני כמה שנים
הסבה מיקצועית והתחילה לעסוק
בעיצוב־פנים ואף זכתה
בהצלחה. בין המקומות שעיצבה

פסוקי ה שסע
• הד״ר יהודה מל

ב״חדשות״ ,על טיב
הלשון העברית שבפיו של
יצחק רביו :״פיסוק הוטג-
טושי, תחביר שאין לו א ח
וניקוד שאין לו רע!״
• פקיד בכיר במיש־רד״החוץ
היפאני :״ליפאן
יש משק מסוג אל״ף,
רמת־מחייה מסוג בי״ת
ופוליטיקאים מסוג גי־מ״ל!״

הזמר יזהר כהן:
״מגיל אפס למד תי ל הס תכל
בקוץ במידבר כאילו
הוא שישן פורח!״

העולם הזה 2711

111דוקךך | 1שר־הניטחון, מס תכל לעברו של שר־המישטרה, חיים בר־לב, המגיב בפיהוק
! ^ 1 | 1 1 1ן מוסתר היטב, על א חד הנאומים המעייפים בכינוס מרכז מיפלגת״העבודה.
יותר מאוחר התחלפו היוצרות: חיים בר״לב התעורר לחיים, ואילו יצחק רביו תפס תנומה קלה.
ריקה. מעטים יודעים שסנדי היא
חזנית במיקצועה, ובימים הנוראים
היא תופיע כחזנית באחד
מבתי־הכנסת בירושלים.
לפני שמישלחת־עיתונ־אים
נסעה לא־מכבר לברית־המועצות,
התייעצו חבריה עם
דובר רק׳׳ח, עוזי בורשטיין.
הדובר, שהיה בעבר ידוע כחסיד
ברית־המועצות עד כי לא העלה
על דעתו להגיד אף מילה אחת
של ביקורת עליה, יעץ לעיתונאים
לקחת עימם קפה — איש־איש
לפי טעמו — וכמובן, נייר־טואלט.
אחד
הישראלים שהצליחו
בפאריס הוא מעצב־האופנה אל־יקים
שפיגל, שגדולי המעצבים,
כמו איב סן־לורן, ביח
שאנל ודיור, השתמשו בשרותיו.
שפיגל עסק בעיקר בציור על
בדי־משי ובעיצוב בדים עבור
חברות רבות, אך כוכבו בפאריס
דעך קימעה בגלל השינויים העוברים
על האופנה. באחרונה
הוא הפך כוכב ביפאן. היפאנים
גילו את כישוריו, והוא מוכר זיכיונות
לשימוש בשמו למוצרים

רבים, החל בבגדים וכלה באביזרים
שונים.
ישראלית אחרת המצליחה
בצרפת היא זיוה צורן בת ה־
,28 שהיא יד ימינה של מעצבת-
האופנה ם ום י מורני.
למרות מחלתה לא ויתרה
הברונית בת-שבע דה־רוט־שילד
על נוכחותה בהופעה של
להקת בודדור, שהיא הפטרונית
שלה. האירוע הסתיים בשעה 11
בלילה, והברונית המשיכה ישירות
לנמל־התעופה, בחברת ידידתה,
הרקדנית ז׳אנט אורד
מן. השתיים המריאו לחופשה
באחד מאיי האוקיאנוס השקט.
המלונאי אלברט רונן,
סמנכ״ל רשת־מלונות קיסר, ו־איש־העסקים
האמריקאי אר*
תור דילר, מי שהיה בן־זוגה
של הדוגמנית תמי בן־עמי,
עסקו במשך תקופה ארוכה
בפיתוחה של המצאה מהפכנית

בתחום המזון לחיות־בית. גורמים
בענף הבהירו להם שרק מהזיכיו־נות
למכירת המוצר הם עשויים
להתעשר בכמה מיליוני דולא־רים,
מלבד המכירות עצמם. אך
פיתוחה של ההמצאה ררש כסף
רב, שלא היה בידי השניים. הם
החליטו לוותר על העניין. אולם
רונן לא ויתר על הרעיון, וכעת
הוא מחפש משקיעים מקומיים.
בשגרירות האמריקאית
עובדים מאות אנשים. מעטים
מתוכם עושים מאמץ להיקלט
בחברה הישראלית. אחד שהצליח
הוא אנדי מילר, הממונה על
מתן אשרות כניסה ושהייה באר־צות־הברית.
מילר, הדובר עברית,
חגג את יום־הולדתו ה־24
בדירתו שבמינדלי־ו״צם ן בתל-א-
ביב, בחברת עשרות מידידיו בארץ,
רובם ישראלים ומיעוטם
עובדי־השגרירות.

זוהר אוד׳ליאב

ןןן \ 1ןךי \ 1ך ך | 1כ תב העיתון ״חדשות״ ,נ א לסקר את
| 11x111 /כינוס מרכז מיפלגת־העבודה. אחרי

זמן־מה התעייף גם הוא מהנאומים הארוכים ונרדם, בעוד שיושבי
השורות שמסביבו לא התעצלו, קמו ממקומם והלכו.
מחדש היה קפה־כסית. לפני כמה
חודשים היא השכירה את דירתה
למאפר גיורא שביט, שפתח
בדירתה סטודיו. שביט הצליח
לשכנע אותה שתבוא לסטודיו
פעם בשבוע, כדי לעצב תיסרו־קות.

הקבלן
אלפרד אקירוב
הפתיע רבים כשהחליט לקרוא
לגשר־עילי להולכי־רגל, שבנה
באיזור הקניון בנתניה, על שם
דובי צלניקר, אחד מקבלני־ה־מישנה
שלו. צלניקר, קבלן לעני
ייני־מיסגרות, נהרג במהלך העבודות
לבניית־הגשר.
השגריר שהיה ממש מאושר
בישראל, ושחש עצמו כבן־
המקום, הוא פרנץ יוזן* ,שגרי
העולם
הזה 2711

רה לשעבר של האיטי, שהתגורר
בנתניה ויצר קשרים ענפים
בעיר. במיסגרת קיצוצים במיש־רד־החוץ
הישראלי הוחלט לוותר
על נציגות ישראלית בהאיטי.
במקביל החליטה ממשלת־האיטי
להעביר את שגרירה בארץ לרומא.
בסוף השבוע טילפן יוזף מרומא
לידידו, איש־החברה
עמוס כהן, והביע את געגועיו
לארץ. כדי להמחיש זאת ביקש
מכהן שייתן את מיספר־הטלפון
שלו ברומא לחבריו הישראליים
המגיעים לטיול באיטליה. הוא
הבטיח לארחם כיד המלך.
בפאב ברחוב־שינקין בתל־אביב
מופיעה זמרת צעירה בשם
סנדי ק ש, עולה חרשה מאמי

| \ ך 1ז לאחר תקופת־צינון של כמה חודשים, שבה התגעגעו אליו כל מעריצותיו, חוזר הזמר
הפופולארי והחתיך, אד ם, לפעילות, והפעם כמיסעדן. בשותפות עם ידיד הוא פתח,
בשעה טובה מיסעדה לאוכל תימני, ובערבים שבהם אינו מקיים הופעות הוא מארח א ת ידידיו
כבעל״בית לדוגמה, ולפעמים אף רוחץ כלים כשצריך( .בצילום, בחברת רקדנית״הבטן אלכסיס).

11 1

י — אני גו רגי, ל א גרוז!
(המשך ם עם 1ד ) 13
סית שאחי ערך לכבודי. והוא, בצורה גועלית
וגסה ומעליבה, אמר לי :״מה, שאני אבוא
לגרוזינים?״
זה פגע בי עד העצמות, עד עומק־נפשי,
וזה, אולי, המיקרה היחידי והחזק שנחרט
בזיכרוני. ואם כלפי זה נעשה כך, ואני הייתי
איש־מיפלגה ופעיל, אני מניח שכלפי האחרים
זה היה יותר גרוע, במיוחד כלפי
המבוגרים.

• זו הסיבה ששינית את שמך?
אני לא חושב.

• אז מדוע שינית מגוריאלשווילי
לגור?
סברתי שהשם שנשאתי קודם, שהיה שם
גורגי טיפוסי, לא התאים. עיברתתי את השם
כשהתחלתי בקאריירה ציבורית.

• ואיך המעשה הזה התקבל ב־מישסחה?

באור חיובי, וגם לא בקהילה. אני
נחשבתי בכל שנות פעילותי — 16 במיספר
— כנציג העדה. ובאשדוד יש הריכוז הגדול
ביותר של העדה — עשרת אלפים נפש. לכן,
כשעיברתתי את השם, היו שחשבו שאני בוש
במוצאי העדתי ומתנכר לו. אבל זה לא היה
כך. הרבה נהגו כמוני, ואני יודע שרבים עשו
זאת כדי לטשטש את הזהות העדתית שלהם.
היום אני לא יכול לטשטש את מוצאי, כי
אני נאבק לניפוץ הסטריאוטיפים ולהראות
את החיובי בעדה, וזה מאבק קשה.
היו תופעות שליליות, אני לא מנסה
להתעלם מהם. עד עכשיו לעדה לא היו
נציגים שיכלו לשמש להם פה. זו היתה עדה
אילמת. היום הדברים השתנו באופן מפתיע.
היו דברים שבני העדה היו צריכים להשתחרר
מהם.

• למשל?
למשל, מתן שוחד. למשל, גיוס בנים לצבא.
בשנים הראשונות לעלייה היו ניסיונות
להשתמט משרות צבאי על־ידי תרגילים פסר
לים.

• למה רצו להשתחרר?
יהודי גורגיה בברית־המועצות עשו כמיטב
יכולתם כדי להשתמט משרות צבאי. זה
כלל נתינת שוחד בכל הכיוונים. זו היתה
קהילה דתית, ובצבא הסובייטי אי־אפשר לש•
מור על הדת. חוץ מזה לוקחים את החיילים
למרחקים, והחייל מתרחק מהבית למשך
שלוש שנים.

• אתה שירתת סה בצבא?
ודאי. והיום אני שמח ששרות בצה״ל הפך
לדבר נורמטיבי וחיובי. דבר מהפכני קרה,
ולא האמנתי שזה יקרה 10 שנים אחרי העלייה,
שבת העדה הגורגית התגייסה לצה״ל.
דבר סנסציוני נוסף הוא יציאת נשים גור־גיות
נשואות לעבודה. פעם זה נחשב לחטא.

• מ ה עם עניץ הנישואץ בגיל
צעיר?

גם פה חלו תמורות. גיל הנישואין עלה
מ־ 14־ 16ל־ 17־. 18

• באמה ג ל אתה התחתנת?
כשהייתי בן . 17

• והטפת את אשתך, כמינהג העדה?
חטפנו
זה את זה. התאהבנו, ברחנו מהבית
והעמדנו את ההורים לפני עובדה. זה היה עוד
בגורגיה. הגעתי הנה נשוי, ובגיל 20 הייתי
אבא לשלושה לדי ם. היום הם בני 15,17
ד , 14 ואני עוד לא בן .34

• זה לא ג ל צעיר מדי להינשא,
ג ל?17
אני לא מנסה להתגאות בזה. זו עובדה.
אבל אני לא מצטער, יש לי שלושה ילדים
מוכשרים.

• ומינהג החטיפה עדיין קיים?
לא. החטיפה קרתה כשהבת והבן רצו זה
בזה, ואחת המישפחות התנגדה. אז הם ברחו
מהבית והעמידו את ההורים לפני עובדה.
בינתיים גיל־הנישואץ עלה, והוא עוד יעלה.
גם המיבנה הפטריארכלי של המישפחה
נחלש.

• י ש נישואי־תערובת, כלומר
עם מי שאינם גורגים?
יש, וחלו הרבה שינויים, ובעוד כמה שנים
יקרה לעדה מה שקרה לכל העדות.

• אתה מרבה להשתמש בשם
גורגיה, בעוד שבארץ השם הידוע
הוא גרוזיה.
כשהייתי שם לפני שנה, נפגשתי עם קבוצת
פרופסורים מהאוניברסיטה הממלכתית
של טיביליס .,דיקן הפקולטה, הפרופסור מריקה
לורתכיפניזה, פנתה אלי וביקשה בצורה
נרגשת שאפעל בארץ לעקירת השם גרוזיה
ולהכנסת השם גורגיה.

•למה?
היא הסבירה שגרוזיה הוא שם מעליב.

•למה?
זה שם שאינו קיים בשום מקום, רק בשפה
הרוסית. בשפה הגורגית זה נקרא בכלל סק-
רטוולו.
אמרתי שלנו, בישראל, לא כל־כך איכפת
איך קוראים לגורגיה, אבל אם הם נעלבים,
אני מבקש שיכנסו את החוקרים והבלשנים,
שיגיעו לקונסנזוס ויתנו לי את החלטתם
כמיסמך, וכך אוכל לפעול בארץ לשינוי השם.

יתכן ששינוי השם יכול להועיל
לשינוי התדמית?
יכול להיות. אני מעריו שהתדמית משתנה
לטובה. יהודי גורגיה תפסו מקום נכבד
בכל מערכות־החיים בישראל.

• מאיפה העברית הרהוטה שלד?
הרי לא למדת בארץ?
לא למדתי עברית בשום מקום באופן מסודר.
רק שלושה שבועות במחנה־צבאי, תוך
כדי שרות.

• חוץ מהעניין בגורגיה ובגדר־גיס,
לא מעניין אותך כלום?
בוודאי שמעניין. אני יודע שבתוך כל הקלחת
זה הולד לאיבוד. אני עוסק הרבה בשינוי
תדמית העדה מחד, ובטיפוח הקשרים עם
גורגיה מאידך, ואני יודע שלאזרחי הארץ
קשה לראות אותי כפוליטיקאי שהנושא ה־גורגי
הוא רק חלק מפועלו.

• איך אתה רואה את שאיפותך
בעתיד בפוליטיקה?
בניגוד למה שיודעים, לא נבחרתי לכנסת
על תקן איש העדה הגורגית. מוצאי העדתי
היווה מיכשלה בדרכי לכנסת, לפחות במחוז
שבו נבחרתי. האוכלוסיה העיקרית של
מחוז־הדרום היא יוצאי צפון־אפריקה, כך
שנבחרתי למרות מוצאי. אני גם לא צנחתי
לכנסת, אני עברתי את כל המדרגות במים־
לגה. אני הצעיר ביותר במערך מבחינת הגיל.
אני היחיד מעליית ברית־המועצות בכל ה־מיפלגות,
אני היחיד מהעיר אשדוד.

• ומה הלאה, מה השאיפות שלד?
אני מוכרח לומר שהחודשים הראשונים
שלי בכנסת היו מאכזבים מאוד. נוכחתי לדעת
שיש פער עצום בין מה שח״כ מצטייר, או
צריך להיות, לבין מה שהוא במציאות. גם
מבחינת תרבות-השילטון, התנהגות חלק מה־ח״כים,
גם מבחינת הכלים שהמדינה מעמידה
לרשות חברי־הפרלמנס למילוי שליחותם הציבורית.

יעלה על הדעת ששני ח״כים, עם שני
עוזריהם, יישבו בחדר אחד של 12 מטר מרובע.
זה לא יאה ולא מכובד ואי־אפשר לתפקד
כך. זה השפלה. כל פקיד יש לו חדר כפול עם
ארבע מזכירות. זו בושה וכלימה.
אני באתי מתחום של עשייה, והיה לי רכב
צמוד עם נהג, דוברת, מזכירה וכל העוזרים
הנחוצים, ופתאום מצאתי את עצמי בשוק.
נדרש ממך לרוץ אחרי עיתונות כדי להיות
בתודעת הציבור. קשה לי להשלים ולקבל את
העובדה שאני צריך בכל דרך ותחבולה להתחנן
בפני העיתונאים.
אמרו לי שאם אני רוצה להישרד, אני חייב
להיות כזה. אבל אם המחיר של להיות ח״כ
הוא לאבד צלם־אנוש ולאבד את העצמיות
שלי, אני לא רוצה להיות ח״כ.
יחד עם זאת אני מחפש אפיקים אחרים
ודרכים אחרות איך להיות .1>1יהיה לא מוצדק
לדון אותי אחרי שיבעה חודשים שאגי פה,
בכנסת.
אני משוכנע שבחלוף הזמן אוכל להיות
אחד הפרלמנטרים הפעילים והקונסטרוקטי־ביים
לאמונתי. אני מקווה שלא ידרשו ממני
נורמות־התנהגות שבעיניי הן פסולות, כדי
להישרד, כי אם כן, לא אהיה פה.

דובו צה״ר, אנו״ם רביד, טוש.
האם שדש אמינות להודעות!?
מ׳ מאמין להן* האם יש נתק
בים ובין הכתבים הצבאיים י מה
הוא אומו על הטענות נגדו*
יונתן ש ם־ או ר
* עם,״ אפריים מקונן בעצב רהוט׳
כל הודעה היתה נפתחת במילים
ההן, ,דובר צודל מודיע.׳ זוכות היום אתה
פותח את הרדיו ושומע ש,כתבתנו הצבאית,
כרמלה מנשה, מוסרת, כי מטוסינו הפציצו
מסרות מחבלים בררום־לבנון.׳ זה מה, היא
היתה שם? היא ראתה את זה? לא. אבל זה מה
שקרה בשנים האחרונות. הכתבים הפכו
למרכז׳.

אולי זה בגלל השחיקה באמינות
ההודעות של דובר צה״ל?
•מה פתאום ׳.אפריים לפיד, דובר צה׳׳ל
בחמש השנים האחרונות, העוזב את הצבא
בחודש הבא לתפקיד ש״עוד אסור לדבר
עליו, אבל כולם יידעו ויישמעו( ׳,כולם
שמעו. הוא רוצה להיות מפקד 1לי צה־ל). .מה
זה קשור לאמינות? לכתב נוח לא לכתוב את
המקור, אלא לתת את זה בשמו׳.

רק את האמת, אבל לא תמיד אנחנו אומרים את כולה!
הוא אמר את המילה מקור כמו אריק שרוו,
עם ה׳א באמצע. אפשר להקיש על המילה
הזאת באמצע, ולשמוע את הטון החלול.
מקההור. ואת כרמלה מנשה הוא דווקא אוהב.
אולי יותר מכל הכתבים הצבאיים, שנים־
עשר, שעשו לו חיים קשים, וכמה מהם ניתקו
מגע בתקופות מסויימות.
.הדיווחים שלנו תמיד לאקוניים, ולעולם
אין צבע. לעול ם. תמיד רק העובדות
היבשות׳.

•כולן?
.אני ׳,אפריים לפיד פוכר את כפות־ידיו
הקטנות, מעביר אותן על שערו הכסוף ועל
ניצני קרחת, הנבלמת בכוודהרצון. ,מעולם
לא אמרתי שאנחנו אומרים את כל האמת.
אנחנו אומרים את האמת, רק את האמת, אבל
לא תמיד אנחנו אומרים את כולה׳.

• ר ק עובדות יבשות?

• אבל גם העובדות האלה מוס־

מופחת ביכולת המניפולטיבית שלו. זה הכל.
והוא גם אומר קמפיין בקוף סגולה.
.תבין ׳,אפריים לוקח אותי אל המסלול
שמתחיל תמיד באירוע, ונגמר בהודעת־דובר,
.אץ שני ערוצי־דיווח. אני מקבל בדיוק את
אותה האינפורמציה שהרמטכ׳ל מקבל׳.

• אולי המצב יותר חמור משנראה
בהתחלה. אולי גם הרמטכ״ל
מקבל מהשטח אינסורמציה שערו־תה
בדרן* ,ומחליט לפיה.
.אני מבין למה שאתה רומז. אבל זה בתנאי
שאתה יכול להוכיח שהיה כאן דיווח כוזב,
ואני ראיתי הרבה מאוד רשומתים.־

• התחקיר הצה״לי הוא כלי יעיל
מאוד לחשיפת האמת.
.כשמדובר על חלל מכוחותינו, אני מודה
שהתחקיר הוא הרבודהרבה יותר עמוק.
וכשמדובר על עשרות, או על שמונה
מקומיים שנהרגו בשבוע, אי־אפשר לעשות
את זה באותה היסודיות. פעם, בהתחלה, היו

ביישים להגיד שהם משתמשים בשירותי
דובר מישרד־האוצר. לדעתי זה חלק מתופעת
האלימות והכאסח, שמאפיינת את העיתונות.
אני קובע בוודאות שיש הסתייעות אדירה,
שאני, אולי בגלל יחצנות נמוכה בהתנהגות
שלי, לא מבליט אותה. דובר אחר במקומי,
כבר היית ח אה אותו בברים, בפאבים
ובפתיחות — אבל אני לא כזה. זה גם לא
מעניין אותי. גדולתרשל דובר, זה כמו אצל
טבח במיסעדה. מה שעומד למיבחן זה האוכל,
לא הטבח. לי לא יכולים לספר על מידת
ההסתייעות של הכתבים הצבאיים בדובר
צה״ל. וגם כשהם יגידו לך משהו אחר, זה
מטעמים אחרים״.

• למה אתה מצנזר את כלי-
התיקשורת הצבאיים? זה מצחיק, כי
האינפורמציה מגיעה לחיילים דרן*
כלי-התיקשורת האזרחיים. קוראים
לזה לדברר, לא?

.עם כתבי־החוץ יש לנו בעייה. מיספר
מצומצם של כתבי־חוץ נמצא איתנו בקשר,
אבל יש כאן 250 כתבי־חוץ קבועים, ועוד
כמה מאות מזדמנים. כתב כזה מגיע בקלות
לראיון עם שר־החוץ, עם שרהביטחון ועם

.נכון. דיברור. תשמע טוב מאוד: אני מאוד
גאה בדיברור. עד לפני חצי שנה, השבועון
במחנה היה נתון לאישור מוקדם של ראש־אכ׳א,
קצידחינוך ראשי והדובר. היו תקופות
שגם הרמטכ׳ל היה צריך לאשר את הגליון.
ואני אומר לך שהדיברור שלי היה הכי

• כולל כתכי־חוץ?

שעושה שיחת־נפש עם עמרם מיצנע, ובכלל,
זה נושא כל־כן־ רגיש, ובמיוחד בימים האלה
שבהם אחיתופל, היועץ, הולך להעמיד לדין
עיתונאי המסרב למסור את מקורות־המידע
שלו. אבל דובר צה״ל, שלא הולך לברים
ולפאבים, ומשתתף בישיבות המטכ״ל בתור
חבר מן המניין, אולי באמת לא יכול לדעת
על המירקם ההכרחי כל־כך, בין הכתבים הצבאיים
ובין האלופים, שלא רוצים לספר לו.

אקדים עוזבאו1הצבא

לקסיקון של
רות משהו. יש^ ,למשל,
דובר־צה״ל.

4 4444 4

4444

44444

44 4 4 ^ 4

• מ י נהרג, למשל?,משתן דפעו־לה׳?

בדיוק, .אדם הנחשד על־ידי המקומיים
בשיתוף־פעולה״.

• וערבי משכם?
,מקומי״.

• ויהודי מאריאל זה יהודי מל ך
מי? מתנחל?
,מה פתאום. מתיישב!׳
האוכלוסיה, אני מבין מהחבר ה־ — 16 רק
שלושה יותר במניי ש מהרמטכ׳לים שאותם
שירתו — מתחלקת, מעבר לקו הירוק,
למקומיים, מתיישבים וכוחות־הביטחון. אני
תמה, אם קיים לקסיקץ כתוב.
.מה פתאום ׳,לפיד מסביר לי, ,את
ההודעות מנסחים הקצינים שלנו. הנה ׳,הוא
שולף הודעה מתוך התיק, שמונח על שולחו־הקפה
הקטן בפינת הלישכה הצנועה שלו,
,היום בשעות־הבוקר נורו יריות לעבר רכב,
השייך לעיריית עזה. כתוצאה מהירי נהרג
ראזק חסן ג׳נריר. נפצע קשה רמדאן יונס
עוואד.׳ או למשל, ,לבית־החולים ברזילי
באשקלץ הגיע פאיז חמיד לידאווי, בן ,30
תושב רפיח, פצוע קשה. צה׳ל בודק את
נסיבות הפציעה!״
לפיד רי מרוצה. המקומיים קיבלו סוף־סוף
שמות בהודעות הדובר, וההסבחם שלו
ליחסים הגרועים מאוד שבין כתבי־החוץ ובין
המוסד שלו לא כוללים את ההנחה שהודעה
כזו, יבשה ולאקונית, חסרת־צבע ושלמה
לכאורה, היא מסך גולמני ומגושם, המעצבן
כל עיתונאי אמריקאי, בוגר אוניברסיטה,
שיודע אחרי השיעור הראשץ במבוא לעיתונות
שכל ידיעה חייבת לענות על חמשת
הממים — מקום, מי, מה, מתי ומדוע. מי ירה
על יונס עוואד? מדוע ירו עליו? מה קרה
לפאיז חמיד לידוואי, ש׳הגיע, פצוע קשה,
לבית־החולים בחילי?׳ הוא הגיע באוטובוס,
או שהזמין את מוניות אביב? צה׳ל אולי בודק
א ת.נ סיבו ת הפציעה׳ ,אבל על רגע ההגעה
שלו הוא אמור לדעת את הכל. אולי הוא
חושב בצער שכתבי־החוץ מייחסים לו כוונות
זדוניות, והם אוהבים יותר את הדיווחים
העסיסיים והמלאים של רוברי־האינתיפארה,
אבל אין בכלל ספק שכל הסיטואציה נובעת
מקצר תיקשורתי, והכתבים הזרים אינם
מעלים בכלל על דעתם שפעולות הדובר הן,
בסן־ הכל, תוצאה ישירה של הרמה והידע
המיקצועיים. מהולים בהערכה עצמית

עושים על כל מיקרה תחקיר־אלוף. היום לא.
היום התחקיר מבוצע על־ידי מפקד המרחב,
ובמיקרים יוצאי־דופן על־ידי מפקד־האוגדה.
אבל הכל מדווח לאלוף. זה כמו כל דבר
בחיים,״ לפיד מסביר את החיים. ,כאשר דבר
קורה הרבה, ההתייחסות אליו נעשית בהתאם.
ככה זה׳.

• או לי מפקדי־המרחבים עושים
את התחקירים על־פי נטיות־לב?
.שהייה כל־כך ארוכה, בפרט בתפקידים
של מפקדי־מרחבים, לעומת מה שהיה בעבר,
כמובן שמייצרת אנשים שיש להם גם תפיסה
אמוציונלית לתפקיד. אבל לא שמעתי מאף
אחד טענה שמישהו הביא לידי ביטוי איזו
עמדה אישית או פוליטית לתפקיד שלו׳.

• ל א נוצר נתק בינן* לבין חלק
מהכתבים הצבאיים?
.לדעתי אתה מעודכן לשנת . 1985 אם
תדבר עם הכתבים הצבאיים של היום, רדיו,
טלוויזיה, עיתוני־הבוקר, עיתוני״הערב —

ראש־הממשלה, וכאשר הוא מגיע אלי ורוצה
לראיין אלוף, מה שנראה לו מובן מאליו, אז
אני לא נותן לו אלוף.״

•למה?
.פעמיים: פעם אחת בגלל שאנחנו לא
רוצים שהאלופים יופיעו כל־כך הרבה בתיק־שורת,
ופעם שנייה בגלל שהאלופים באמת
עמוסים״.

• אהוד ברק הופיע לפני זמן קצר
בכתבת־חוץ. באריכות רבה.
.לפני חודש היה מיחזור של מסיבת־עיתו־נאים
מלפני שנה. זה היה שימוש לרעה, מיוד
זור׳

• ל א קרה שאלוך הופיע בלי
אישור שלך?
.לא. אין דבר כזה.״

• שיחת־רקע?
״תשמע טוב. כל ראיון או שיחת־רקע
שנערכים במישרד צבאי נעשים לפי אישור.
אין לי שום הרגשה שנעשים דברים מתחת
לשולחן.״

.בלק שק שן שי דבר איתי 11 ,
פשוט קשקשוות -זה וולד! מתו־פו
1ת האלימות והבאסח, שמאפיינת
את העיתונות -דוג ר אחר
במקו היה נראה בפאב
• גם ״דבר״? גם ״על המשמר״?
.בדבר אין היום כתב צבאי.״

• חודשיים אץ שם כתב צבאי.
לא משנת . 1985
.בסדר, אם הגברת זליגגר היא המודד
היחיד לכתבים הצבאיים״...

• אני חוזר מהמילה נתק. האם
הכתבים הצבאיים לא מעדיפים
להסתמך על מקורות אחרים, ככל
שזה רק ניתן?
.אני אגיד לו מה שקורה אצל הכתבים
הצבאיים. מתביישים להגיד שמסתייעים
בדובר״צה׳ל. זה לא בון־טון. אבל זה לא רק
כתבים צבאיים. גם כתבים כלכליים מת־

•ו ב בי ת? לא במישרד? במישור
חברי?
.לדעתי, אתה לא מעורה במציאות. אתה
מפנטז ממה שלעיתים מתרוצץ בשוק. יש
מעט מאוד כתבים שהם ידידים של אלופים
ברמה של ידידים, שמגיעים אליהם הביתה.״
התשובה הזאת של דובר־צה״ל תישאר
כמו שהיא, בלי הערות־פרשנות. לא נכתוב
עם מי ישב איציק מרדכי במיסעדת אלכסנדר,
עם פלאפון ובירה על השולחן, ומי הכי
קרוב לאמנון שחק. לא נספר מי חבר, ממש,
של סגך הרמטכ״ל, מי מכיר באופן אישי את
הבנים של יוסי פלד, ומי שומע ממשה בריל
כל מה שהוא רוצה לדעת. לא נרכל על הכתב

ליברלי. לפני חצי שנה, לשיבחו של ראש־אכ״א
הקודם, הוחלט שיש רק רשות־אישור
אחת, וזה אני. עכשיו, מה זה דובר־צה״ל
לצורך העניץ הזה? כשאתה כותב כתבה,
העורך ראשי יכול להגיד לך מה כן ומה לא?
אז גם בצבא. זה עיתון של הצבא, ואני הוא
העורך הראשי״.

•ל״ב מחנה״ למשל, יש עורך.
קוראים לו יצחק טוניק.
.מי אמר שהעורך הראשי צריך להיגמר
ברמת סגן־אלוף?״

•זהה מי ה צו ע שלו.

.איזה מיקצוע? זה המיקצוע שלו? זה
המיקצוע שלו כמו שזה המיקצוע שלי. הוא
נולד עם זה?״

• י ש לו מינוי של עורך.
.איזה מינוי? לי יש מינוי של יושב־ראש
מועצת־מנהלים. מה קבע הצבא? שמעל
במחנה ומעל 1ד צה״ל תהיה סמכות מאשרת,
בשם מועצת־המנהלים. אני אומר במרכאות,
מועצת־המנהלים׳.

• מועצול־מנהלים נורמלית ממנה
או מפטרת. זהו השימוש היחידי
בכוח שלה. היא לא מתעסקת בניהול
שוטף!.
.אני אומר לך בגאווה, שכל התוספת שלי,
בשיקול־דעת בניהול השוטף, היא רק לטובת
העיתון. וכל קשקשן שידבר איתי, זו פשוט
קשקשנות. אתם,״ הוא עובר כדרך אנשי־הצבא
לדבר איתי בגוף רבים. ,לא יודעים מה
לא מאושר, אתם לא יודעים לכמה ידיעות
אני משמש אור אדום, ומונע מהעיתון לרדת
מהבנקט באופן מוחלט, כי סמל פלוני, שהיה
ביחידה, וראה או שמע משהו, ואף אחד חוץ
ממנו לא ראה את הידיעה הזאת — אז אני
עוצר את זה, ואומר, חברים, שימו לב, כאן
צריך לבדוק את זה וזה, ותגישו את הידיעה
מחדש בשבוע הבא, כי כאן חסרים פרטים.׳ זה
כל מה שאני עושה. וכל מי שחרד לחופש־העיתונות
פשוט לא יודע מה הוא מדבר. מה
הקטע? הרי כשאני קורא את החומר, אני
לפעמים מתפלץ מצחוק, ומתקן, ותאמין לי,
הם גאים בפיד־בק שאני נותן להם. אבל אחר־כך,
ברחוב, הם ידברו אחרת. שוב פעם, זה
בגלל הבון־טון. אני עושה שרות טוב, ואני
גאה מאוד.״

• הרמטכ״ל מתעסק עם זה?
.לא. הוא מתעסק עם נושאי-התיקשורת
בכל מה שנוגע לסמכותו, שזה אישור ראיון
אלוף ומעלה, והוא מתעניין. הוא בהחלט
מתעניץ.״ המישפט הצבאי, עם ה.אלוף
(המשך בעמוד )24

25 מער\ת.
לא פת\ת.

בקיץ החם שלנו, אי אפשר לוותר על
מיזוג אויר. גם אין כל צורך לוותר.
הבעיה היא, שקיימת נסיה להפריז
בקרור.
מה רע בזה?
קודם כל זה לא נעים, כ׳ פשוט קר מדי.
שנית -זה לא בריא, כי עוברים כל הזמן
מחום לקור מוגזם.
שלישית -זה מכביד על חשבון
החשמל.
ולבסוף: קירור מוגזם בשעות הצהר״ם,
שהן בקי;ן, שעות השיא של ביקוש
החשמל -מכביד על משק הח שמל
והאנרגיה, ויוצר בזבוז משאבים למשק
הלאומי.
מה אנחנו מבקשים?
לא להגזים בקירור ־

25 מעלות ־ מספיוץ.

חברתהחשמל לי שראל

תדויו
חובה לראות
תל״אביב: מלון טו־נוימס,
מיכתב מאשה אלמונית, בנלל ה־מילחמה
ההיא, ם׳ תפליל את רוגיר
רביטד אשה אחרת, קפה בגרד,
זמנים מודרנ״ם, חלף עם החח,
פאדרה פאדרונה, ואז, נערת קריאה.
חיפה:
אשה אחרת, זמנים מודרניים.
ירושלים:
אשה אחרת, מ׳
הפליל את רולר רביט? אשה תחת
השפעה.

תל-אביב
הלזאפופין ( פ ריז,
ארצות־הברית) — קומדיה ישנה
ומטורפת משנת , 1941 שהכל קורה
בה בלי התראה מוקדמת. הגיבורים
עוברים מעלילה לעלילה, שולפים
בדיחות מן המותן ומלגלגים בהנאה
על תעשיית הקולנוע. מוצר
יחיד במינו, שגם הכימאי לא חזר
עליו מעולם.

מלון טרמינום
(סינמטק, ארצות־הברית) — סרט
חובה. תעודה מרתקת בת ארבע
וחצי שעות, הסוקרת לא רק את
מישפט קלאוס בארבי, אלא גם את
כל מה שאיפשר קיום תופעה כמו
בארבי בעבר ומאיים לאפשר תופעה
כזאת שוב בעתיד. מבריק,
מריר וסרקסטי. בימאי: מאקסל או־

פילם•

מי הפליל את רו

לתהילה בשליחות קטלנית הם
חוזרים במנה נוספת של אלימות
מבדרת ומכים במרץ את הדיפלומט
הדרום־אפריקאי גיוס אקלנד,
המוכר סמים ומבריח את הכסף לארצות
ניכר.
תיקוות גדולות (לב,
אננליה, מוצג נם בחיפה) — סאטירה
כואבת על עידן התאצ׳ריזם
ופולחן הרכושנות באנגליה, המצליפה
בלי רחמים בעשירים החדשים
והישנים וצופה בייאושם של
מי שמנסים לשמור על מידה של
אידיאליזם. בימאי: מייק לי.
אשה אחרת (טיילת,
ארצות־הברית, מוצג גם בחיפה ובירושלים)
— גירסתו של וודי אלן
לתותי בר של אינגמר ברגמן. מרצה
באוניברסיטה עושה חשבון־נ־פש
בגיל .50ג׳ינה ראולנדס, מיה
פארו, ג׳ין הקמן ויאן הולם מעולים
בתפקידים המרכזיים.

דברים משתנים
(דיזננוף, ארצות־הברית) — דון
אמיצ׳י כסנדלר המוכן לקבל על
עצמו רצח שלא ביצע תמורת תשלום
נאות, וג׳ו מאנטניה כשוליית־גאנגסטרים
שצריך להבטיח כי הסנדלר
יקיים את הבטחתו, בקומדיית
פשע משעשעת של דייויד
(בית ההימורים) מאמט.
* * מיסטיק פיצה(ריזננוף,
ארצות־הבריח, מוצג נם בירושלים
ובחיפה) — תרגיל למתבגרות.
שלוש נערות בעיירה קטנה
מגישות פיצה במיסעדה מקומית
ומתכננות את עתידן. חביב ושיט־

סירט׳ קולנוע בטלוויזיה
ההוספות העליזות (יום רביעי 16 ,באוגוסט,
- )22:05 שתי נשים צעירות ושובבות מאלצות נהג תמים
לק ח ת אותן טרמפ מקצה א חד של ארצות״הברית לקצה
השני. סאלי קלרמן ומקנזי פיליפס נגד אלן ארקין, הנהג
התמים. קומדיית קיץ בלתי־מחייבת.
המסך הקרוע (יום שישי 18 ,ב אוגוסט- )22:30 ,
סוכן־ביוו אמריקאי נחשד בעריקה ורעייתו מגיעה למיזרח־גרמניה
כדי לברר את האמת. אלפרד היצ׳קוק, באחד הסר טים
הקודרים והמאיימים, הכולל, בין היתר, סצינה שבה
פול ניומן מחסל יריב בדרך שמפריחה את האגדה ההוליוו־דית
של ״זבנג וגמרנו״ .לצד פול ניומן מכבבים גם ג׳ולי
אנדריוז ולילה קדרובה, שהיתה בובולינה אצל זורבה היווני.
* .יום רביעי הגדול (יום רביעי 23 ,ב אוגוסט)22:05 ,
ג׳ון מיליוס מן הימים שנטיותיו הימניות הקיצוניות היומובלעות יותר. סיפורם של שלושה חברים, נערי-חוף מקלי פורניה,
שכל מעייניהם גלישה על גלים, והשינויים שחלים
בהם עם ההתבגרות והגיוס לצבא. ויליאם קאט וגארי ביוזי
בין ה שחקנים הראשיים. צילומי הגלישה גונבים את ההצגה.
ג׳ר רביט? חן, ארצות־הברית,
מ 1צנ נם בירושלים) — כל יצורי
הוליווד המצויירים הוחרדו משלוותם
כדי לשרת את המותחן המדגים
את החלום האמריקאי הקולנועי
בשלמותו. בוב זמקיס נהנה
מגיבוי של סטיבן שפילברג.
נערת קריאה (צפון,
צרפת) — סרט בתוך סרט על ספר
בתוך ספר. הרפתקאותיה של אשה
צעירה שמיקצועה בחיים הוא לקרוא
בקול רם לפני לקוחותיה. תרגיל
משעשע ומבריק לאינטלקטואלים
ושיר־הלל למילה הכתובה.
מיאו מיאו מבריקה בתפקיד הראשי.
בימאי: מישל דוויל.

חסינות דיפלומטית
(רב־חן, ארצות־הבריח, מוצג
נם בירושלים וחיפה) — מל גיב־סון
ודני גלובר רוכבים שוב כשוטר
הפרוע והשוטר האחראי. אחרי שז־

העולם הזה 2711

חי. יש להניח שעוד נשמע על
אנאבת גיש, ג׳וליה רוברטס ולילי
סיילור וגם על הבימאי דונלד פט־ריי
רומואל וז׳ולייט (דיזר
נ1ף. צרפת, מוצנ נם בירושלים) —
רומאן מוזר בין איש־עסקים לבין
מנקה כושית, המצילה אותו מפשי־טת־רגל.
סאטירה חברתית, תמימה
אבל מבדרת של קולין (שלזשה
נברים ותינוק) סרו, עם דניאל אוטיי
ופירמין רישאר.

ירושלים
אשתו השמינית
של כחול הזקן ( תי א ט חן. אל־צות־הבריח)
— נישואין לצורר
גירושין לצורך נישואין — הכל
התחיל בחצי פיז׳מה וייגמר כנראה
בלי. דיאלוגים שנונים־ומגע־הקסם
של ארנסט לוביטש.
עדנה פייי״דז ₪
אוסרה אקולוגית
הדוב (רב־חן, תל־אביב,
צרפת) -ז׳או־ז׳או אנו
עבד 7שנים על האופרה
האקולוגית הזאת. יש
להניח שהכוונות שלו היו כגות וטהורות בהח לט.
התוצאה אינה בדיוק כזאת.
אנו מספר על ידידו ת אמיצה בין דובון קטן
ויתום לבין דוב ענק ומאיים ביערות קולומביה
הבריטית במא ה שעברה. בני-האד ם הרעים מנ סי
ם לצוד א ת הגדול ולשבות א ת הקטן. המיר-
דף נמשך סר ט שלם, כשהאנשים נעזרים בכלבים
וברובים, ואילו הדובים נשענים רק על
תו שייתם הטיבעית. כל זה צריף ללמד א ת הצו פה,
שהאדם חו טא כשהוא מתנכל לטבע ופוגע
בו באכזריות ושזכות הדובי ם לחיות ל א פחותה
מזו של מגורשי גן־העדן.
לצורך הטרט יצא אנו ל שמורת-הדובים בה רי
הדולומיטים שבצפון״איטליה, צילם שם דו בים
מאולפים בחיק-הטבע והוסיף להם אתה־קולות
שהטכנאים הקליטו במאורת־הדובים

אדם ודוב מאולפים: מהטבע לגן־תחיות
שבגן-החיות בפאריס. מה שהתקבל היו הרבה
מאוד צילומים שאינם קשורים זה לזה, והרבה
מאוד קולות שברובם נקלטו במקום אחר לגמ רי.
אנו עמל שנים עד שהרכיב שברי צילומים
מפה ומשם ושברי הקלטות שונות, והצליח להו ציא
מתחת לידיו סיפור שלם.
כתרגיל קולנועי עם מסר הומני, זה יכול
להיות מר תק במשך רבע שעה. מעבר לזה, הוא
חוזר על עצמו, מוגזם ולעיתים אף מעט מגוחך.
צניעות זזולנית
בני-דודים (שחף, תל־אביב,
ארצות־הברית) -
הקולנוע האמריקאי מט פח
בשנים האחרונות נטיות קניבליטטיות ברו רות.
בכל פעם שהוא נ תקל בהצלחה מי סחרית
ממדינה אחרת, הוא מייד בולע אותה, ואחר כך
מקיא אחזה בחזרה בתחפו שת אמריקאית פו שרת.
במיקרה
זה זוהי תחפו שת פושרת מאוד. תרגיל
בנישואין, של ז׳אן-שארל טאקלה, היה סר ט
מלבב ו ממין, בשל הבלתי-אמצעיות והפשטות
של הבימוי ושל המישחק. ג׳ואל שומאכר, ש החליט
להעביר א ת העלילה בשלמותה מעבר
לאוקיאנוס, שכח א ת הלק ח הפשוט הזה. במ קום
ויקטור לאנו וגי מארשן, שנראים בהחלט
כבורגנים ממוצעים לכל דבר, הוא לק ח שני
דוגמנים חבוטים, בעלי כושר-הבעה מוגבל, ט ד
דאנסון וויליאם פטרטן, שנראה המום מגודל
המעמד. בנשותיהן, הוא בחר באחת הדוגמניות
היקרות של שטת ה־ ,80 איזבלה רוטליני, ובא
לויד
בריג׳ס ונורמה אליאנדיו: דוגמנים
חתה שחקניות היפות ביותר היום, שע יאנג.
אז איך אפשר לספר, באמצעות אלה, סיפור
קטן, על הרומאן שבין א שתו של סוחר־מכוניות
רודף־שמלות, לבין מורה לריקודים, שזוגתו
מבלה בחברת אותו סוחר. שום דבר לא נראה
סיבעי כאן, הכל מאולץ וכפוי. נורמה אליאנדרו
ולחד בריג׳ס מנסי ם להוסיף לסרט גוון בוגר של
אהבה בשלה. למזלם, אין להם די זמן מס ך כדי
לעשות מעצמם צחוק. לבימאי שומאכר -יש.

הסדיני ם
ואלוהים ברא אתה-

אשה (רב״חן ,1תל־א-
ביב, או״צות-הברית) -
שוב סר ט צרפתי בלבוש אמריקאי, אבל הפעם
זה בכל זאת שונה. ראשית, משום שהאמריק אים
ייבאו א ת הבימאי המקורי, דוז׳ה ח אדי ם,
כדי לעשות א ת הסרט 33 שח ם אחרי שעשה
היסטוריה בסרט באותו השם. שנית, משום ש העלילה,
מלבד דימיון כלשהו בשלד הב סי סי,
שונה הפעם לחלוטין, והיא א מריקאית לכל
דבר.
רובין שיי היא אשה משוחררת במפה ובנפ שה.
היא מציעה נישואין לנגר צעיר, כי זו הדרך
היחידה שלה להשתחרר בערבות מבית־הכלא,
היא חול מת להקים להקת-קצב ולבצע עיטה
א ת השירים שחיברה כאשר היתה מאחורי הסורגים.
לתמונה נכנס גם פוליטיקאי, המועמד
למישרת מושל, העוזר לזרז קצת א ת התהליך
החוק* ואינו אדיש לקס מי ה של ב ת טיפוחיו.
ולהבדיל מן הסרט הקודם, שצו הכריזה ברי־

רבקה דה־מורניי: הפגנתיות מיותרת
ג׳יט בארדו מילחמה על המוסכמות, והצהירה
על נשיותה המופגנת והמשוחררת ממעצורים
נפשיים, היום אץ שום צורך בהכרזות מן הסוג
זה. להיפך, השימוש המופגן במיניות נשית נח שב
לחולשה. כאילו האשה אינה יכולה ל ה תק דם,
אלא כשהיא חושפת א ת גופה או מנענעת
א ת עכוזה. לא מחמיא ביותר. בסרט יתגלה
שוואדים נשאר נאמן לעצמו, ולא נרתע מן
המראה של גוף האשה. המציצנים ודאי ישמחו.

יסעב רא שרום *3אם חוב
,.לא שלום אגי בא להביא /כי א ס חרג״
יונ תןר טו ש ,״ ב רי ת״
ברשימתי הראשונה על הביז^רפיה של אד
ריאל שלח, הוא המשורר יונתן רטוש, כתבתי
כי בידידי זה. קיננה, בצד תכונות הגבורה
והגאווה שכבר צויינו על־ידי רבים וטובים,
גם מחלה ממארת ...שהפכה את חייו לחיי
מריבה, גם כאשר המריבות לא היו הכרחיות,
ואת הרעיונה (אידיאולוגיה) שלו הפכה
למישנה שנויה במחלוקת, בלשון המעטה״
(.חיי מריבה׳ ,השלם הזה.)2.8.89 ,
על הקנאות ליחידיותו, על חוסר־הגמי־שות
שלו ועל העובדה שמעולם. לא היה
מסוגל לסבול שום דיעה שונה משלו״ ,אפילו
מקרב אנשים המקורבים לו בהשקפותיהם —
כתבו בהרחבה גם הפרופ׳ יהושע פורת, בעל
הביוגראפיה שבמרכז דיוננו( שלח 1עט בידו:
ח״ו של יונתן רט 1ש, הוצאת ם חבר 1ת לספחת)
וגם אורי אבנרי בהתייחסותו שלו לביוגראפיה
(.חזרה לקפה גדנסקי״ ,השלם הזה,
.)26.7.89
כוונתי כאן היא להתייחס לפן אחר של
אותה. מחלה ממארת״ שאבנרי נוגע בה
במישפטים ספורים בלבד, ואילו פורת עוסק
בה כחלק מרצף הסיפור, מבלי להקדיש לה
את הפרק המסכם, אשר לו היתה בלי ספק
ראוייה.
ואכן, האם מותר עוד להסתפק בימינו אנו
בציון העובדה שהרוויזיוניסטים וה״מקסימ־ליסטים׳
,שעליהם נימנו, בתקופות אלו ואחרות
של חייהם, גם שלח־רטוש, גם אברהם
שטרן(.יאיר״) ,גם יהושע ייבץ, גם אורי צבי
גרינברג, גם אבא אחימאיר, גם עדיה גור־חורון
ורבים אחרים, דגלו. בע מדו ת בלתי־דמוקרטיות,
טוטליטריות ודיקטטוריות״(פר
רת 48־ ;)49 להסתפק באיזכור אגבי של העובדה
שאבא אחימאיר היה בעל מדור בשם
.מפינקסו של פשיסטן״ שנדפס בדואר הי1ם
ו.בעיניו היה הפאשיזם האיטלקי(של מוסר
ליני) מודל לחיקוי״(שם); תוך ציון העובדה
שאותו אחימאיר כתב במגילת הסיקריקין
שלו, עוד ב־ , 1926 כי. מו ת ר במובן המוסרי
להרוג לשם מטרות ציבוריות״ (שם); או העובדה
שמנהיג הרוויזיוניסטים באיטליה, היהודי
ליאון קארפי, בירך את צירי ועידת הצה״ר
בווינה 1932 במועל־יד פאשיסטי״ והצירים
ה״מקסימליסטים״ מארץ־ישראל השיבו
לו באותו אגרוף קפוץ מורם; כמו גם את העובדה,
שז׳בוטינסקי עצמו פיתח גישה אוהדת
לפאשיזם, בעיקר לאחר שמוסוליני הכריז
על תמיכתו בהקמת מדינה יהודית בארץ־
ישראל (אחר־כך שינה כמובן את טעמו
ואף תמך(ז׳בוטינסקי) ,בשנת , 1936 בפלישה
האיטלקית האומללה לחבש(.סיכסוך חבש״
בניסוחו התמוה של הפרופ׳ פורת).
יהושע ייבין, מודעם וידידם של רטוש ושל
אורי צבי גרינברג, הרחיק לכת אף יותר מזה
בהגינו גם על הנאציזם ובהסבירו כי. אי ן
בנאציזם משום חזרה לברבריות, אלא הפניית
עורר לאידיאלים בינלאומיים ושיבה לרעיון
הלאומי,״ המקודש על כליבני החבורה(ע׳ .)53
דיברי סניגוריה אלה על הנאציזם השמיע —
לאחר מינויו של היטלר לקאנצלר גרמנ יה,
ב־ 31 בינואר . 1933 ואילו הציונות ה״הר־צליאנית
הגדולה״ של רטוש (הכינוי הוא
שלו) כללה הסכמה להקמת גדודי צבא שיחדור
יהודיים בחסות איטליה הפאשיסטית(פו־רת
)108 ,ולאימוץ. המישטר הקורפוראטיבי
של הפאשיזם האיטלקי״(פורת ;)111 ,שעה
שניסוחיו של עדיה גור־חורון(גורביץ) ,ידיד
ומקור השראה׳לרטוש, כללו ביטויים כגון.:
.על מנת להיחלץ מן האוייב הראשי, האנגלים,
צריך להיות מוכנים לאיזשהו קשר
אפילו עם השטן ...אפילו עם היטלר, שאיננו
השטן״.

וכל זה, כפי שמדגיש בצדק הפרוס׳ פורת
(ע 134 אחרי חוקי נירגנרג, אחרי
כיבוש צינוסלובקיה, אחרי ״ליל הבדו לח״(
.ב־ 11 בנובמבר .)1938
מחד, איפוא, אהדה לפאשיזם ונכונות לברית
אפילו עם היטלר(.שאיננו השטן״) ,ומאידך
גיסא, השקפתו של רטוש כי גבול.ארץ
העברים״ הוא מנחל מצרים ועד הפרת(.גבול
האבות וכי הערבים אינם אלא שבטים ברבריים
ופרימיטיביים בני המידבר שלא היו
מסוגלים מעולם להמשיך ביצירה התרבותית
והחומרית בארצות שכבשו(פורת.)146 ,
על רקע ריעות והשקפות ממין אלה, מה
פלא שאחיו של רטוש(עוזי אורנן או גמליאל
הלפרין — לא ברור מתוך הספר מי מהשניים)
מציע לו, בשנת , 1940 להכין חיבור
רעיוני יסודי, שיציג את תורת הלאומיות
העברית החדשה שלו — כשמ״ן קאספף של
אדולף היטלר משמש לו מופת!
ודוק: כל אלה לא היו השקפות אכסצנט־ריות
של אנשים אכסצנטריים דוגמת רטוש,
ייבין, אחימאיר, עדיה גור־חורון, אברהם שטרן,
הד״ר ישראל אלדד(אף הוא מחסידיה של
דיקטטורה בישראל) ואחרים. המדובר גם אינו
במעשים בודדים או במה שנהוג לקרוא לו
כיום בשם מעשים חריגים.
המדובר באקלים אידיאולוגי של תנועה
שלמה, שתלמידיה וממשיכי דרכה והגיונו-

שנתלה בקאהיר בעיקבות רצח הלורד מוין,
בא לרטוש לקבל את בירכתו טרם צאתו
ב״שליחות״ הלח״י לקאהיר ,״שליחות״ שממנה
לא חזר, כידוע(פורת .)222
גם אין זה מספיק עוד לומר כי יש לראות
ולהבין את הדברים על רקע זמנם, על רקע
השינאה לבריטים שנראו בעיני ה״מקסימ־ליסטים״
שלנו כאוייבם העיקרי, על רקע ה־שינאה
לתנועת העבודה בכלל ול״הבלגה״
בפרט, על רקע ההערצה למנהיגות כוחנית
מסוג זה שהפגין מוסוליני, על רקע שינאה
פתולוגית לגלות, ל״פזורה״ ,ל״גלותיות״ (בכך
מצא עצמו רטוש, באורח אירוני, בצד אחד
של המיתרס עם כמה מנהיגים ציוניים מהוללים
— ואגב, גם חיים וייצמן נפגש ב־1934
עם מוסוליני שהביע התעניינות בנמל חיפה

אין שום נסיבה מקילה בעובדה, הנכונה
כשלעצמה, שאותה מציין אורי אבנרי במאמרו
הנזכר(אמנם בהקשר שונה לחלוטין) ,כי
.בימים ההם, טרם־אושוויץ, היו מושגים כמו

אוריאל שלח־יונתן רטוש
,גזע׳ ו,דם׳ מטאפורות שגורות, אולי בהשפעת
העולם הרוחני של הימץ האירופי מכל
הסוגים׳
קורם כל, לא ״אולי״ ,כי א ם בוודאי!
ושנית, מדוע לא לקרוא ל או תו.ימין אירופי
מכל הסוגים״ בשם הראוי לו?
— פאשיזם ונאציזם הוא השם. מספרד של
פרנקו, דרך. הפעולה הצרפתית״ הפאשיס־טית
בצרפת(ומישטר וישי שבא בעיקבותיה),
עבור על פני גרמניה ואוסטריה של היטלר
ואיטליה של מוסוליני ועד תורכיה ואירלנד
אברהם שטרן(״יאיר״) וכלתו רונית
של דה ואלירה שנטו אף הן, באותן שנים,
ביום נישואיהם 31.1.1936 ,
לעבר הפאשיזם והנאצים.
יהיו אשר יהיו הנימוקים שאותם ניתן להתיה
חיים ופועלים גם בישראל של ימינו. ולא
ביא בימינו להסברת. מניעיהם׳ של הפא-
רק שהם חיים ופועלים בה, אלא שממיעוט
שיסטים וחסידי הנאצים שבקרב היישוב היקטן
ונרדף היו למנהיגיה של ארצם ולמורי
הודי בארץ־ישראל: קודם־כל ולראש־לכל יש
הלכה שבה.
להדגיש כי את מושגי הדיקטטורה והזכות
אף אין המדובר ב״הוגי־דיעות״ ,להבדיל
.לבולל ולהטמיע״ מיעוט ״פרימיטיבי ובר־מ״אנשי־מעשה״
,בלבד. רבות כבר נכתב על
ברי׳ ,כמו גם את מושגי ה.גזע׳ ,ה.אדמה״
זיקות שלח־רטוש ויאיר שטרן. עדה אמיכל־וה.דם׳
— לא שאבו מן התנועות הסוציאייבין
מדגישה בביוגראפיה שלה על חיי
ליסטיות, השמאליות באירופה.
.יאיר״ (בארגמן, הוצאת הדר) דווקא את הפוגם
זה, שלמושגים אלה אין כמעט זכר
ערים בעמדות השניים ואת חילוקי-הדיעות
בהגותה ובמישנתה של מה שמכונה היה פעם
בין המשורר לבין מי שהוא מכנה בשם ״ידיד
בשם ארץ־ישראל העובדת, או.הכוח הסוצפרטי
לי״ — ואף מביאה את השיר הידידותי־יאליסטי,
לגוניו המרובים״(רטוש, ראשית
המהתל שכתב ״יאיר״ עם הופעת חופה שחר
הים ,,ע׳ .)55 לפחות עד למילחמת־השיוד
רה שיל ידידו. ואולם, שיתוף־הפעולה בין השרור.
במילחמה זו, אנו יודעים כיום, נשתכחו
ניים הוא עובדה. בעיקבות קריאת סיפרו של
יהושע פורת, ניתן גם לומר, שבהחלט קיימת, לא־מעט דפים מסיפריהם של ברנר, א׳ד גור-
דון וברל כצנלסון ונסתם הגולל על לא־מעט
סמיכות פרשיות בין זיקת ״יאיר״ שטרן
לרטוש לבץ העובדה שאליהו בית־צורי, מי ! ערכים שנראו ״מקודשים׳ עד אז.

אני מודה ומתוודה דברים אלה אינם נכתבים
רק במגמה להעמיד עובדות על דיוקן
ההיסטורי. הם נכתבים, כדי שנדע, אנחנו החיים
בישראל של , 1989 כי בשעה שאנו מכנים
את מי שאנו מכנים כיום בשם פאשיסטים,
אנחנו משתמשים במילה בדיוקה המילוני
וההיסטורי, ממש כפי שהנוגעים בדבר עצמם
השתמשו בה אותן שנים אפלות, ובגלוי —
אפילו אחרי חוקי נירנברג, כיבוש צ׳כוסלר
בקיה ו״ליל הבדולח׳.
ואפילו בשנת , 1940 כלומר, שנה לאחר
פרוץ מילחמת־העולם השנייה!
דברי גם אינם נעדרים כוונה דידאקטית.
כך, האם ידוע לקורא בן־זמננו, שלא חי באותם
ימים נוראים ואינו בקיא בתעודות ובמחקרים
ההיסטוריים, שאברהם שטרן, המכונה
יאיר בשמו המחתרתי, הגה א ת רעיון כרי ת
ת ברית עם מדינות הציר (גרמניה הנאצית
ואיטליה הפאשיסטית) במטרה לסייע
להן במילחמתן בבעלות הברית. וזאת עוד
בשנים 1939־. 1940
האם ידוע לו, לאותו קורא אלמוני, כי
.יאיר״ אגדי זה הגה את התוכנית הבאה, שעליה
מדווחת עתה, בתום־לב ובראייה בלתי־ביקורתית,
עדה אמיכל־ייביויבסיפרה הנזכר:
וזה דבר התוכנית שהגה יאיר, ואותה
מטר ב סודי טודו ת רק למתי מעט חב רים:
מאחר שהגרמנים לא יסכימו להו ציא
א ת כל יהודי אירופה לארץ־ישראל,
לכן, הוא יציע להם (כלומר להיטלר -
נ״ז) לגייס אל צבאם הלוחם,גדודי-עזר׳
של רבבות צעירים יהודיים באירופה,
שיופנו א ן ורק אל החזי ת בצפון
אפריקה. עם ה תקד מו תו של הצבא
הגרמני אל ארץ־ישראל, יבואו עימו גם
גדודי-העזר היהודיים. א ם הצבא
הגרמני לא יתקדם ארצה -יוכלו רבבו ת
היהודים לערוק מן הצבא ולהגיע ארצה
ב ד רן היבשה בכוחות עצמם...
ועוד גם זאת בפיה של הד״ר אמיכל-ייבין:
במיסגרת ההסכם לעזור לגרמניה
הריהו(״יאיר״ שטרן) מוכן להקים, ממ שלה
קוויזלינגית׳ -ממשלת בוגדים,
אשר הוא יעמוד בראשה.
מובן שהכותבת הנכבדה מנסה לטהר את
השרץ. והרי הסברה: אם אמנם תנצחנה בעלות
הברית, הרי הוא, יאיר, מי שעמד בראש
״הממשלה הבוגדת — יואשם כבוגד, וייהרג
על־ידי חבריו״ .ואפילו ציטוט הירואי(מדברים
שאמר יאיר בעל־פה, כמובן) מובא כאן
להצדיק את מזימת הבגידה .״יהיה זה קורבני
לתקומת מלכות ישראל והצלת העם היהודי״.
כך אמר כביכול האיש שהציע להקים גדודי־עזר
יהודיים לעזרת הנאצים, וכן הציע להעביר
את העיר חיפה לרשותה של ממשלת
מוסוליני כדי שזו תדאג לכך ש״הים התיכון
(יישאר) ים איטלקי באתנון, עמודים
223־ 225 וכן 311־.)314
ועוד התנצלות שלא תיאמן ממש מובאת
כאן, בביוגראפיה זו של יאיר, לתוכניות
טירוף ממין אלה.
הסכיתו ושימעו את דבריה של הד״ר אמי•
כל־ייבץ :״בשעה שיאיר הגה את הרעיון הזה,
הוא לא ידע מאומה על,הפיתרון הסופי׳ .אלא
רק על גירושים המוניים, מחנות־ריכוז ומחנות
עבודת כפייה״.
רק גירושים המוניים, מחנות-ריכוז
ומחנות עבודת כפייה!!!
מן הראוי לדעת עובדות אלה — דווקא
עכשיו ודווקא מפי סניגוריהם ומקורביהם של
הנוגעים בדבר — כדי שנדע אל־נכון על שם
מי אנחנו קוראים כיום שמות רחובות בישראל
ושמות יישובים חדשינ 1ושכונות חדשות!
כרי שנדע ונזכור. ולא נשכח.
ויונתן רטוש, הלא הוא אוריאל שלח, ידידי
המשורר הגדול, נמנה עם האנשים הנוראים
האלה. יתר־על־כן, הוא היה אחד הקיצוניים
שבהם ואורים־ותומים לרבים.
נכון, ברשימה הקודמת דיברתי על ההפרדה
שעשינו, אנו, כמה מחבריו ה״ספרו־

תיים״ ,בין המשורר שבו לבין הוגה־הדיעות
וה״מנהיג״ ואיש־המעש(הכושל) שבו. דיברתי,
ואף ניסיתי להצדיק הפרדה מעין זו, אולי
אף מתוך כוונה להצטדק. ברור: דיעותיו של
רטוש לא נראו מסוכנות אז, בישראל המ־פא״יניקית,
כפי שהן נראות כיום. מעולם גם
לא שמעתיו אומר מילה אחת בנושא הפאשי־זם
או הנאצים, לבד ממה שאמר וחזר ואמר
בנושא השואה, והוא שהנאצים רצחו לא יהודים
בלבד. ועם זאת, אין זו תעודת־כבוד מיוחדת
למי שנזקק, כמוני, להופעתם של הליכוד
ו״גוש אמונים״ ואריק שרון ורחבעם זאבי
כדי להבין את הסכנה שבדיבוריו ובכתוביו
ה״פוליטיים״ של ידידי(אותם לא קראתי בשעתו.
הם פשוט לא עניינו אותי אז).
כיום אני יודע, כמובן, שמצעה הרעיוני
של התנועה למען ארץ־ישראל השלמה, והגשמתה
בפועל של חזות העיוועים שלה, הם
במידה רבה תולדות ישירות והמשך לאותה
מחלה ממארת שבה חלה דור, ולא דווקא של
נמושות, דור שאליו נצטרפו לאחר־מכן גם
אנשים כאלתרמן וכהזז, כריב סדן ובחיים גורי,
כולם אנשי תנועת־העבודה. כיום ברור לי
שאילו היה המדובר ביצירה ספרותית, היינו
אומרים שחכמי יש״ע שלנו קנו את רעיונותיהם
במשיכה מרטוש ומרעיו. מעשה פלא־גיאט
ממש.
.אנחנו, שלא כערבאים, יש לנו בעיקרו
של דבר יתרון עצום: בידינו להבקיע אל
עברנו הרחוק, אל קדמותו הלאומית, שהיא־היא
תקופתה הקלאסית של ארץ הפרת(.הארץ
המשתרעת משולי רמת אירן ועד גבולה
המיזרחי של מצריים אל ימי דויד המלך
ממצריים ועד נהר פרת; שלמה וחירם אבות
ההתפשטות העברית בכל רחבי אגן הים התיכון.״
הדבר הזה בידינו הוא. והדבר הזה חו בתנו
הוא. כי בנפשנו הוא הדבר״(כל ההדגשות
במקור).
.עצם גיבושה של אומה עברית בארץ מע־רב־היררן
איננו בגרר חזון. הוא בגדר עובדה.״
החוקר המהוגן יבליט בצדק את ההבדלים
שבין אלה לאלה. את שלילת היהדות, הפא-
תולוגית כמעט, של רטוש, שלילה שבאה, בין
השאר, גם משום שלא תפס את היהדות כנד
קקת למרינה ולחרות.ממהותה״(ראשית הימים
.)75 ,כדרך שאותו חוקר הגון יציין גם
את ראיית הנולד של רטוש, כגון בשעה שקבע
כי מרינה יהודית — ״גם א ם אפשר
שיניע אותח בורח ה מסיבו ת המדיניות
והמציאות הגיאופוליטית ...לנקוט מעין
מדיניות של התפ שטות, הנה יהיה ה-
,פיתרון׳ שלה לבעיית אובלוטי ארץ הפ רת
כנוס ח ת, ולא תחיה בל נשמה׳ ,או
שיהיה זה, לבל המוטב, פיתרון של הג-
לאה(הגלייה) כוללת, במדיניותה בלתי־המוצהרת
של ממשלת ישראל ביום ה זה.״
ודברים
אלה על. פי ת רון׳ של השמדת־עם
או הגלייתו (הטראנספר שלו) ,במדיניותה
.בלתי״המוצהרת״ של ממשלת ישראל, נכתבו
בנובמבר !!1948

לא, רטוש, וייאמרו הדברים במפורש כדי
לעשות עימו צדק, לא דגל לא בטבח המוני,
אף לא בהגלייה. אף כי לא מצא שום פסול
בשימוש בכוח הזרוע כדי. להציב גבולות
עמים״ ואף ציטט את מוסוליני שכתב כי ״על
גבולות נלחמים, אין מתווכחים עליהם״(פו־רת
.)388 ,בררך־כלל היו באמתחתו.פיתרו־נות״.מעודנים״
יותר מהשמדה או הגלייה,
כגון המחשבה על דבר הטמעתו ובלילתו התרבותית
של אותו רוב. ערבאי״ בקרב ה־אוכלוסיה
ה״עברית״ של ״ארץ הפרת״ .הטמעה
והתבוללות כפויות, כמובן, באמצעות
אילוף ה״ערבאים״ ללמוד רק לשון עברית
(רצוי, באותיות לטיניות) ותרבות ״עברית״
נוסח רטוש וכנען הקדומה.
בסופו של דבר לא היה כאן הבדל עקרוני
כל־כך, כי אם, בעיקר, הבדל באמצעים. אלה־כאלה
ביקשו ועודם מבקשים דרכים שיביאו
ל״היעלמותו של הרוב ה׳ערבאי׳ ה,פרימיטיבי׳
וה,ברברי׳״ הניצב לשטן בדרכה של התחייה
העברית (רטוש גם לא אהב לדבר על
״רוב ערבאי״ .בכל מקום שאליו פנה ראה רק
״מיעוטים״ אתניים ודתיים במיזרח התיכון).
בדומה לאנשי ״גוש אמונים״ או לשרי ה־חישוקים
והחשקים של ימינו, גרס אף הוא כי
״לא נפנה שטחים שכבשנום״ ,ובשנת 1948
אף ייחל ל״עוד סיבוב״ מילחמתי עם הערבים.
״ולפי כל הנתונים והסימנים נצליח בו, גם
נכבוש את כל מערב הארץ״ ,כתב באותה
שנה.
מי אמר על משוררים שלא ניחנו בחוש
נבואי?
אפילו על ״החזית הסורית אשר לנו, בגבול
הגולן, הבשן והחורן״ כתב ב־ , 1948ש״אין
היא מוצקה גם היום״.
באה מילחמת 1967 ועשתה אותה ״מוצקה״
.אבל יש גם בימינו ״מהדרים״ שלטעמם
אין היא מוצקה דיה גם כיום...
כל אלה הריעות וההצעות והפיתרונות
והסיסמות — מבית־מידרשו של יונתן רטוש
המשורר באו, מחברם של שירי החרב הידועים.
הוא
המשורר שכתב גם על הערבים, כי
הם, כולם כאחד ,״אבק אדם, ערב רב״ הם.
והקדים בכך את הדיבורים על ג׳וקים בבקבוקים
ועל חיות דו־רגליות.
נכון, יונתן רטוש זה כתב גם הרבה דברים
אחרים. מהם יפים ונכוחים ואף רגישים ומתחשבים
ומהם כאלה שהם שנויים במחלוקת
עד עצם היום הזה. ונכון שהוא גם מחברם של
השירים האחרים, והם הרוב.
אבל מחברם של השירים הוא גם אבי הדברים
על אבק האדם. ודווקא מכיוון שהפרופ׳
יהושע פורת מצא לנכון לציין לא״אחת את
.התעצמות הידידות האישית בין אוריאל לנתן
זך, ידידות שתרמה רבות לתהליך התקבלותו
של אוריאל בקהילת הסופרים והאמנים
הישראלים״(פורח — )312 ,דווקא משום כך
חשתי אני בצורך הכאוב לבוא חשבון עם
ידידי, ידידי במשך עשרות שנים, ולוא כיום
הזה, באיחור כה רב, כשהוא כבר שוכן עפר.

מצויירים״ על כתפיו ...היא הבחינה כי החייל...
נפנה לאחור, מניף בזרוע את המקל להנחית
מכה — ופתאום התעגלו עיניו מתימהון
וממבוכה וליבה נעצר מלכת״ .מבט כזה היא
ראתה רק פעם אחת, בהיותה ילדה חולמנית,
בסרט קולנוע ...מבט כחול, זוהר — ואולי
הוא ירוק? — עמוק וטהור ועגום, שהציף
אותה ברעש ודיגדג את שורשי פקעת שערה.
סלמא נרעדה פתאום ״.וכן הלאה וכיוצא בזה
תיאורי גבר־אשה ״רטובים״ על טהרת הקיטש.
במקום
שבו ההרג לא יכול והגאז המדמיע
לא יכול ומחנות הכליאה לא יכולים: יכולה־גם־יכולה
הכנעת האשה לריגשותיה!
כי האשה — מה יש לה בראש, על פי
הסופר הישראלי יוסי לוי? היא רואה לעיניה:
״שרירי רגליים חזקות ופשוקות״ של החייל
הכובש וכובשים אחרים ...אשה פלסטינית זו
היא גיבורה סיפרותית הנעה בינות לתיאורי
יומיום פרטניים ומייגעים. כדי שלא נירדם
משיעמום, מקפיץ הסופר אותנו ואותה משריר
של זכר אחד אל שרירים של זכר אחר.
— פעם זה השריר של בעלה החוקי, האונס
אותה על פי מיטב המסורת עתיקת־היומין.
ופעם אלו ״כתפיו החסונות והחלקות שהיו
חובקות את הרובה הארוך והשחור, משפשפות
אותו בחוזקה, וקנהו נוגע־לא־נוגע בשיער
חזהו הבהיר, המוצק,״של החייל הישראלי.
אם הגבר, החייל, הכובש, הסופר הישראלי

הוא הביט בה כמבט כזה.
מבט מן הסרטים. יעני. מבט
כחול זוהר ואולי ירוק. מי
יודע? לקיטש אין כידוע
גבולות, אין צבעים. הוא
דיגדג את שורשי פקעת
שערה. והיא. סלמא הפלסטינית.
נרעדה כמובן. במקום
הנכון. וכזה הוא הסיפור הזוכה
בתחרות סיפורים קצרים
בישראל. אסתי בר נותנת
לו. למאצ׳ו הישראלי
המצוי, בעל שרירי הרגליים
החזקים. המכניע את האישה
הפלסטינית בעלת
שרירי הרגליים החזקים לא
פחות.
— מיניותו עצורה ומורחקת כל־כך: רובה,
שרירים ושיפשוף השניים — חבל עליו.
אבל הרבה יותר חבל על הנשים — הן על
הנשים הישראליות, והן על הנשים הפלסטיניות.
בסופו של דבר, הלא הן גם קורבנות

סיהאם דאוד
אני מצמידה את האווויוח ו שנ תי
ידעתי גלות בין אצבעותי
כי מדי ערב אני קו ראתאת
שירי אלו ארז
לוגמת בחברתו מר ק
ומצירת אתנ שיקתו על חבל תליתי.
לקחו מ מני א ת כל ה שבלים
ואני מצמידה א ת שרשיהן לחזי.
ניחוח הן ס מין הו א שמאיר א ת
קצות אצבע 1תי
מ אי ראת צו־ההיסטוריה בבך ידות
הגלות.
המ שוררים שלנו, וכל יושבי בתי־ הקפה -
על מההם מך ברים!
על צליבתו של ישו,
או על צלח א -די ף
ומדי יום נצלב מתוכנו ישו אחר
ומדי יום מת מתוכנו צלח א־דין אחר.
הטו־גן יה מגיעה לאצבעותי
ו אני מצ מיך האתה או תיו ת לשפתי
ולשוני -דיחק של ספורים ומכאובים.
קחנה אותי, צפרי ה חיי ם
על מנת שנחלק א ת החיים, ההגיר ה
והמפה.
ר!אך ם ה אמ תי, או הבהאמת -איכה!
על הגבול
בבתי־הקפה
או שמא בספריות העירז
עברית: אנטון שמאס
לתאוות השילטון ולאגרסיביות וליצרי־המין
— מודחקים ולא מודחקים — של הכובש־האנס
המתוסכל, אבל גם קורבנות המילחמות
שאותם יצורים ״שריריים״ ואלימים מביאים
לעולם.
אמנות בסובלימציה וכצידוק הרע. או הרע
שמנותב בכל צורה אפשרית. או הטוב התרבותי
שאינו אלא הרע התרבותי.
ומצד שני הרומאנטיקה — אינפנטילית,
אגוצנטרית ,״שמאלץ״ טהור אף היא :״מבט
כזה היא ראתה רק פעם אחת בסרט קולנוע.״
מבט כחול זוהר — ואולי הוא ירוק?״
(הנושך בעמ 1ד )24

אסתי בר

הערות לסיפור ״תעמולה״ ישראלי
הסיפור: א בק של בו ס תני ם
הטופר: יוסי לוי
סיפור קצר זה הוא מן הסיפורים הנבחרים
שזכו להתפרסם במיסגרת תחרות הסיפור
הקצר, שנערכה באחרונה על דפי המדור״תרבות
וספרות״ של עיתון הארץ.
.אבק של בוסתנים״ הוא סיפורה של אשה.
אשה פלסטינית. ושוב, האשה בדימיונו של
הגבר. כוונתי שלי היא להראות כיצד מגייסים
מיתוס גברי(על נשים) למטרות פוליטיות.
.לילות
ארוכים התהפכה סלמא נביל חנד
ראן על יצועה הקודר, מצטנפת בין נשימותיו

הכבדות, הקצובות של תייסיר ...היתה מאמצת
עיניה לתפוס את החושד״ .בצינת הבוקר
החיוור והשקוף היתה שופתת קפה״ משליכה
לשקית ניילון משומשת פיתות נוקשות
...היתה פוסעת ...במורד הכביש הזרוע
מהמורות ואבנים ...רק אתמול היו כאן חיילים
...מכל העברים השליכו נערים ונשים
אבנים ...סלמא נטמעה במהירות במקהלת
הנשים ...פתאום שמעה קריאות פחד וזעם,
וראתה ג׳יפ מאובק דוהר אל הכיכר, ממנו
קפצו כמה חיילים ...סלמא נתמלאה אומץ,
הרימה מן האדמה זרד יבש של שיח והתערבה
בתוך ההמולה, מפלסת דרך אל אחד החיילים
— בחור גבוה, ששני פסים ירוקים ומאובקים

״יש לי״ ,מתיך ״שיחות שלום״ של שאול קנז, הוצאת ״לי״

אפריים עוז ב

! — ד ף חד ש

וכך נסללת הדרך למבקרי ספרות, אף הם
מומחים, לבחור דווקא בסיפור מעורר סלידה,
מעורר שאס־נפש זה. לא הם יערערו על
האמונות התפלות ועל קני״המידה ועל העיקרים
שימיהם כימי תרבותנו.
לא. לא הם. כי מה שטוב למיתוס היווני
— ומגיע לה, לפסיכא, פסיכית זו...
ומה שטוב לשייקספיר — ומגיע לה, ל־קתרינה
שלו...
— טוב גם למדור ל״תרבות וספרות״ של
הארץ — ומגיע לה, לפלסטינית המטורללת.
כאן מתגלה לעינינו במלוא טהרתו המונופולין
הגברי, זה הרומס את האשה באשר
היא, ברעיונות שלו, במיתוסים שלו, באסתטיקה
שלו, במגפיים שלו.
אמא שלי — דווקא לא רטטה למראה
הכובש.
להיפך.
וכשאמא שלי יכולה היתה סוף סוף לדבר
שוב על משיכה אירוטית אל המין הגברי, היא
אמרה. :משיכה מינית בין גבר ואשה, זה
משהו שקורה בין אנשים חופשיים, באווירה
חופשית, ועם מישהו מאוד־מאוד מסויים —
איתו, ורק איתו, בוחרים לפתח מערכת־יחסים
שמנביטה אהבה״.

• בעיניו אתה נציג־התיקשורת,
או נציגו לתיקשורת?

.אני בהחלט משמש עבורו כנציג־התיקשורת״.

באיזה יחסים אתם?
.בסדר גמור,״ הוא אומר את הגירסה שלו,
.בסדר גמור.״

• קשר חודשי? שבועי? יומי?
.מה שבועי? יומי. איזו שאלה.״

• על מה דיברתם היום?
.היום עוד לא דיברנו, כי הוא היה באיזה
עניין, אבל עוד מעט נדבר״״

•עלמה?

ג ק ליברמן מאוסטרליה הראה
איר ששים ואח. אפשר ל ק בל
חברה ממשלתית גדולה. אפשר
ל קבל גם ב 1ק גדול. לא דרוש
כסף. דרושים רק קשרי

.עזוב.״

• אישור לראיון לאלוף?
.במיקרה, על אישור ראיון עם קצין־חיל
ראשי, שכרגע מסיים תפקיד״.

• האלופים לוחצים להתראיין?
.אין דבר כזה, האלופים. יש היום אלופים
שיותר מודעים לתיקשורת, ויש יותר סגורים.
אני חושב שמגזימים מאוד בהערכת התיק־שורת.
אני לא מאמין שמקדמים אלוף לפי
כמות הראיונות שיש לו בעיתונים. אבל היום
האלופים מבינים יותר את מקומה של
התיקשורת בתוך הצבא.״

• וגם בחיים שלהם.
.גם בחיים שלהם. ראית את הסרט
שעשינו, המצלמה חאה, הכל? אנחנו
מקרינים אותו היום בכל היחידות״.

• אני יכול לראיין איזה אלוף?
.שלילי. אנחנו לא נותנים עכשיו ראיונות
עם אלופים.״

• מ מ תי?

.כמה שבועות. אנחנו רוצים להוריד קצת
את הווליום״.

• אבל כולם חוגגים במסיבות.

,אני רא מאמין
שמקדמים ארור
רב נמות
הואיונות שיש רו״
.נכון, וזה קצת צורם. ואנחנו עושים עם זה
עכשיו סדר״.
השיחה, שהתחילה בניסיון לעמוד על
חלקה של ההסברה במיבצע השייח׳ עוביד.
(.כן, יש למיבצע שם צבאי, אבל אסור להגיד
אותו. תקרא לזה מיבצע השייח׳ עוביד.״)
וגלשה יחד עם נושאים אחרים אל תוך הלילה
שסיים יום בראשית השבוע, חודש לפני סיום
התפקיד של לפיד, כוללת, כמובן, גם את
רשימת ההישגים והכישלונות.
שתי אצבשת מצידון, וקציני־דובר בפיקו־דים
ובמרחבים, כמו מהירות התגובה ואיזכור
השמות, מסומנים על־ידי לפיד ברשימת
הדברים שהוא גאה בהם. בכתבי־החוץ ובתגובות
לידיעות הלא־נכונות המופיעות בעיתונים,
יטפל כבר נחמן שי, הדובר הבא. תג
היחידה החדש, יחידת־הדובר, נמצאת אצלו
משום מה ברשימת־הגאווה.
וביציאה, ליד הדלת, אחרי שנמסר לי
באופן רשמי ש״השייח׳ עוביד מנותק לחלוטין
מהעולם החיצוני,״ ואנחנו כבר קצת מיודדים,
כמו שתמיד קורה אחרי שיחה ארוכה,
מסכם דובר־צה״ל ש״בעצם, מול העיתונות
הכתובה, הרדיו הרבה יותר חשוב, ואיתו
היחסים מצויינים״ ,ואני יודע שזה לא רק
מפני שק 1ל ישראל זה רשות ממלכתית, אלא
גם מפני שכרמלה מנשה היא בחורה שלא
אוהבת לעשות צרות, והיא באמת נחמדה
מאוד, לא כמו כל מיני אחרים, שרק זוממים
מזימות, ומפיצים כל מיני שמועות על
הפשלות.

ר 3בל 3 1 1

נבאק סי ש
אס תר ארכ סנ ד ר
^ ין זה סוד שמערכת־הבנקאות בישראל
נמצאת בבעלות הממשלה, בגלל הסיבה
הפשוטה שממשלת־ישראל היא בעלת רוב
רובן של מניות־הבנקים. היא קנתה אותן מן
הציבור בסכום האדיר של שיבעה מיליארד
דולר.
היא לא קנתה אותן מפני שהשתוקקה להיות
בעלת־בנקים. כלל וכלל לא.
היא קנתה אותן בתור טובה למי שהיו
בעלי-המניות באוקטובר ( 1983 כשליש מן
הציבור הישראלי) ,ובתור טובה מיוחדת למי
שהחזיקו אז בידיהם כ־ 80 אחוזים מאותן המניות,
שהם חלק קטן. מאוד בציבור, אך החלק
העשיר ביותר בתוכו.
הממשלה בוודאי היתה מעדיפה לתת את
אותם שיבעה מיליארד דולר במתנה לפוש־טי־הרגל
בבורסה, כאשר המניות שבידיהם
הפכו לפיסות־נייר חסרות-ערך, להעלות את
ערימת המניות בעשן ולהחזיר את הסטאטוס־קוו
של הבעלות על הבנקים למצב ששרר
לפני עידן־הוויסות — תחת להעביר את
המניות לבעלותה.
מאז ועד היום אין הממשלה מראה שום
סימנים שהיא נהנית מן העושר החדש שנפל
בחלקה, או שיש בדעתה בכלל להשתמש בזכויות
ובסמכויות, שהחוק מעניק לה כבעלת־הבנקים.
לפי חוקי הבעלות על רכוש
במדינת־ישראל, היא לא יכלה ללכת בדרך
המועדפת בעיניה. לפי אותם החוקים אין לה
היום גם שום אפשרות להיפטר ממניות אלה,
אלא בדרך של מכירתן למישהו או למשהו
כדת וכדין. מה לעשות, מחיר השמירה על
החוקים הוא גבוה לפעמים, אך זהו מחיר הדמוקרטיה.
השאלה:
למי למכור את הבנקים?
נכון יותר, השאלה עומדת כך: למי למכור
את הבנקים ואיך, כדי שבעלות הסטאטוס-
קוו־אנטה (הבעלות שלפני התמוטטות
מניות-הבנקים) וההנהלה.המנוסה והאמינה״
הנוכחית יישארו על כנם?

היום בבעלותם של הבנקים. האם נמכור את
הבנקים שלנו למשקיעים זרים?
הבנקים טועים אם הם חושבים שאין הם
יכולים לקנות את עצמם בשל חוסר־כסף.
אבל אין כל צורך בכסף כדי לקנות בנק.
למה שהם לא יקנו את עצמם כפי שמר ג׳ק
ליברמן, היורד האוסטרלי, יקנה את חברת־הדלק
פז מממשלת־ישראל?
הוא לא שילם עבורה מכספו אף אגורה
שחוקה אחת, והמניות בכל זאת עברו לבעלותו.
הוא
פשוט לקח הלוואה ממק לאום׳ שלנו,
בסכום של 95 מיליון דולר — כולם בשקלים,
כי הרי מדובר בתשלום לממשלת-
ישראל במדינת־ישראל — ואותם העביר
לממשלה. תמורתם העבירה הממשלה לרשד
תו את כל מניות פז שהיו בידיה( .במיקרה זה
7551.מהמניות, אך אין זה עקרוני, כי גם
10051.היו נרכשים באותה הדרך ).ההלוואה
תוחזר למק לאום׳ מדיווחי פז במשך שנים
רבות.
שאלתי בזמנו את שר-האנרגיה אם מציון
צפריר, העול ם הז ה

(המשך מעמ 1ד )23
קלארק גייבל בסרט שחור־לבן ש ל.ילד
חולמנית״ פלסטינית״.
אבל האם היתה נופלת כך בשבי מבטו של
הכובש, החייל במדי־הקרב שלו ואלה בידו,
לולא הסתתרו במוחו של הכותב הגברי, לא
במוחה של הפלסטינית שלנו, ההנחות האופייניות
הבאות: האשה אוהבת את זה גדול!
האשה אוהבת את זה חזק! האשה אוהבת את
זה ברוטאלי!
כששאלתי את אמי, שפגשה כמה נאצים,
לרוע מזלה, בחייה — על עיניהם הכחולות
ועל. הריח״ שלהם, ועל ה״שרירים״ שלהם,
ועל קנה־הרובה הארוך והשחור שלהם, היא
נתקפה בחילה עד כדי סף הקאה.
לא, היא לא זכרה שום ״מבט כחול זוהר.״
ואינני מתכוונת לערוך כאן שום השוואות
היסטוריות!
תרבות של הם. שלהם. עם השרירים
והרובים והמבט הכחול־ירוק.
מכאן הדרך סלולה.
היא סלולה לשופט בישראל הפוסק, כי
ילדה בת 4מבינה במין, ופוטר מעונש את
הפושע שאנס אותה. כי מין אצל האשה, אם
בת ה־ ,4או בת ה־ ,84 פירושו: רוצה את זה
בכוח! אוהבת את זה חזק וברוטלי!
עובדה. פתיר גילה את המיניות אצל תינוקות.
וזו לא סתם מיניות. זו מיניות שמובילה
את התינוק הישר אל איבר־המין של
אמו, ולשם כך עליו לסלק תחילה מיכשול
קטן — לרצוח את האב. לכל הסיפור הזה
קיראים באגדות תסביך אדיפוס.
רעיון המיניות הכוחנית, הדורסנית, האלימה
נתמך במיתוס, וכמו בכל רעיון טוב, לוקחים
מן המיתוס את אשר נוח לקחת, את אשר
רוצים לאשש, והנה נולד מיתוס חדש.
מעכשיו נתפס התינוק כרוצח קטן, בכוח
אם לא בפועל, וילדה בת 4אינה עוד ילדה
חסרת־אונים. לא. לא. ילדה בת 4היא כוחנית
— ויש להשיב לה כגמולה וכמבוקשה המודע
והבלתי־מודע — בכוח!
מכאן כמובן גם סלולה הדרך לסופר בישראל
המספר, כי הכניע את האשה הפלסטינית
בצבע עיניו, בריחו, בגודל שריריו, ברגליו
המפושקות — בעודו לבוש מדי־צבא ומנופף
ברובה, באלה.
עובדה. גם את פסיכא — עוד מיתוס —
הכניעה המפלצת. פסיכא, שהשמועה על
יופיה המזהיר עשתה לה כנפיים בכל רחבי
העולם, והיא המסכנה לא אהבה איש, ואיש
גם לא התאהב בה, הכל רק קינאו ביופיה
והתבוננו בה בהתרוממות־רוח — היא, פסי־כא,
היפה והעדינה, מתאהבת עד כלות נפשה
במיפלצת, שמראהו כנחש בעל כנפיים, והוא
חזק. חזק אף מן האלים. והוא — בא אליה,
לקח אותה, כלא אותה, בעל אותה והיה לה
לבעל.
והיא — על פי המיתוס — מתאהבת
בהוד מיפלציותו זה. כאמור, עד כלות הנשמה.

(המשך
מעמוד ).19
ומעלה,״ מקבל תפנית בסופו .״הוא לא אוהב
תיקשורת. לא״.

יש כאן טריק. אתה לא יצריך להיות

^ בנקים טוענים שאין להם כסף לקנות
\ 1בחזרה את מניותיהם. ואם לבנקים אין די
כסף לביצוע משימה זו, הרי לא קיימת שום
חברה ישראלית שיש לה די כסף למטרה
זאת, כי רוב החברות — לפי עדותו של
הפרופ׳ איתן ברגלס, יו״ר הדירקטוריון של
מ ק הפועלים, בכבודו בעצמו — נמצאות

זנ בי
תסריט דימיעיד

מומחה בכלכלהכ די להבין אותו. מה ג שאתה תשלם את המחיה.
משלת־ישראל רוצה בהלוואה מבנק ישראלי,
שתוחזר מדיווחי חברה ממשלתית ישראלית
— אז מה עושה בעיסקה זו מר ליברמן? מדוע
שהמניות יעברו אליו כתוצאה מעיסקה פנים־
ישראלית שכזאת? הרי בתנאים אלה כל אחד
יכול לקנות את פז.
התשובה היא, כפי הנראה, שלליברמן היו
די קשרים, כדי שבנק לאומי יעניק לו את
ההלוואה.
בקופת פז היו בעת המכירה 60 מיליון
דולר במזומנים, וגם הם, כחלק מנכסי־החברה,
עברו אל כיסי ליברמן ללא פגע,
נוסף על המניות. סתם כך, צידה לדרו
לאוסטרליה, מתנה ממשלת־ישראל עבור
לא־כלום. אך זה אינו שייך לענייננו כאן.
אין לבנק לאומי כל קושי ללכת בעיקבות
הדוגמה שנתן לקוחו ליברמן, ולקנות את
מניותיו שלו עצמו מירי הממשלה באותה
מתכונת. בנק לאומי ייפנה אל בנק הפועלים
וייקח ממנו הלוואה בסך 400 מיליון דולר.
בסכום זה הוא יוכל לקנות את רוב מניותיו
מידי הממשלה, אולי גם את כולן. את ההלוואה
הזאת יחזיר בנק לאומי לבנק הפועלים
מרווחיו במשך 20 שנה.
נכון — בניגוד לליברמן — עיסקה זו
תעלה לבנק קצת כסף, כי הרי הוא קונה את
עצמו ולא חברה שלישית, אבל לא יותר מדי.
לפי חישוב של 1096 ריבית דולארית לשנה,
הוא יצטרך לשלם כל שנה פחות מ־ 40 מיליון
דולר בלבד לבנק הפועלים. סכום שנתי זה
לא צריך להכביד על בנק, שמאזנו עומד על
מיליארדים, ושהיה מסוגל להעניק הלוואה
מיידית של כ־ססז מיליון דולר ללקוח —
עיין ערך ליברמן.
לעומת זאת, בנק הפועלים ילווה מבנק
לאומי גם כן 400 מיליון דולר, יקנה בזה את
מניותיו שלו מידי הממשלה, ויחזיר את
ההלוואה לבנק לאומי במשך 20 שנה בריבית
של *. 10
דרו זו פתוחה לפני שני הבנקים, וגם בפני
יתר הבנקים במדינת־ישראל. העיסקות הן
ברות־ביצוע, והכל יבוא על מקומו בשלום.

ה * יקנה

להלאים!
ג׳ק ליברמן(משמאל, עם משה ניסים)
60 מיליון היה בקופה
מסתכן שום סיכון מיותר, כי הלוואת כסף
לשם השקעה בקניית בנק דיווחי, כמו בנק
הפועלים, היא עיסקה בטוחה וכלכלית מאוד.
כל מה שדרוש לביצועה, הוא קונה בעל
קשרים טובים עם בנק השוחה בכסף. קונים
וגם בנקים כאלה אינם חסרים במדינת־ישראל.
באותו
אופן יכול, למשל, גם מר משה זנבר
— יו״ר בנק לאומי — לקנות את בנק לאומי
מהלוואה, שאותה יעמיד לרשותו בנק
הפועלים. בצורה זו הבנקים יישארו תחת
ההנהלות הקודמות שלהם, והממשלה בכל
זאת תקבל את מלוא המחיר עבור מניותיהם
ומייד — בין אם הבנקים רוצים בזה ובין אם
לאו.
במיקרה זה עיסקה אחת לא תבטל את
השנייה, כי בעליהם החדשים של הבנקים לא
יוותרו על בעלותם. לא לשם כך קנו אותם.
אם מישהו חושב שהתסריט הנ״ל הוא
דימיוני, או שזו בדיחה, הוא טועה מאוד. אחרי
הכל, אין כל סיבה שבנק לאומי יתן הלוואה
למר ליברמן, שתוחזר מדיווחי פז, ולא יתן
הלוואה לפרופ׳ ברגלס, שתוחזר מריווחי בנק

ברגלה
לא בדיחה

הפועלים. פז אינה יותר ריווחית מאשר בנק
הפועלים.
היום מקובל בעולם לקנות חברות בהלוואות
מבנקים, כאשר החברה הנרכשת מחזירה
את חובות הרוכש, שנהיה לבעלה החדש.
קוראים לזה 1ט 0ץ טנז נ2§):1־61י\.6ז או .1.80
מיסטי מטרת קניית חברות בשיטה זו אין כל
צורך שלקונה יהיה כסף. דרושים רק
קשרים טובים למקור של כסף. זוהי הדרר
היחידה שבה קונים היום חברות.
לעיסקה הזאת קוראים אצלנו, משום־מה,
״להשקיע״ בחברה. מעיסקה כזאת נהנים
בעלי המניות, הבנק המלווה, הבעלים
החדשים של החברה. אך החברה הנרכשת
עצמה שוקעת בחובות כבדים על לא עוול
בכפה, לא לשם השקעה בפעילות החברה,
אלא רק בשל חילופי־הבעלות.
אם הבנקים בישראל יימכרו לבסוף
ל״משקיעים״ זרים, הרי גם הם ירכשו אותם
רק בצורה כזאת, בצורת ה־ ,1.80 כפי שמר
ליברמן קנה את פז.
הקונה המאושר
פירוש הדבר שמיסטר
מאמריקה, יקה הלוואה בבנק הפועלים כדי
לשלם לממשלה עבור קניית מניותיו של בנק
לאום׳ ,האם אין זה רצוי יותר שבנק הפועלים
ילווה את כספו לאזרח ישראלי למטרה זו —
למר זנבר, למשל?
אין היום שום בנקאי רציני בחו״ל
שיתייחס ברצינות אל בנקים בעלי מיליארדי
דולארים של חובות מסופקים, הגובים ריביות
בשיעורים ריאליים של עשרות אחוזים.
בנקאים רציניים זרים אינם מכירים תופעה
כזאת בשום מקום תרבותי בעולם, ובנק כזה
נראה להם מתאים רק כדי לרוקנו במהירות
ולהשליך את קליפתו, ולאו דווקא להפעילו.
לאור הניסיון עם פז, שבמאזנה מצא מר
ליברמן מזומנים מוסתרים בסך 60 מיליון
דולר(או ש״ח) ,שאותם יכול להעביר באופן
מיידי לכיסו הפרטי, אין כל סיבה להניח
שמאזני הבנקים שלנו אינם מסתירים סכומים
עצומים של מזומנים שמצפה להם גורל דומה.
במיקרה של הבנקים, לפני שהמשקיע הזר
ימצא את המזומנים הנסתרים וישים את ידו
עליהם, הוא ישים את ידו על המזומנים
הגלויים של מאות מיליוני דולארים בקרנות
לחובות המסופקים. כי מי ימנע זאת מהם?
מחשבות נוגות מעוררת גם האפשרות של

ך* מובן, לא זה ולא זה רצוי. רצוי
* 4שהממשלה תעביר את החוק בכנסת
להעניק זכויות־הצבעה לכל מניה, ותשתמש
במלוא סמכויותיה וזכויותיה כבעלתד
הבנקים. במילים אחרות. שתלאים את
הבנקים, ומייד! הלאמת הבנקים תמנע
מהממשלה את הביזיונות והנזקים, שבהם
נתנסתה כבר עם מכירת פז, במהדורה חדשה
ומוגדלת פי כמה. אך בעיקר תאפשר הלאמת־הבנקים
לממשלה לעשות סדר במשק
הפיננסי הישראלי, שירד כליל מהפסים.
בעשיית סדר במשק הפיננסי תלוי גם
פיתרונו של המשבר הכלכלי, והיציאה מן
המיתון.
הלאמת־הבנקים תאפשר לממשלה לעשות
מוראטוריום לחובות המשק. הממשלה
תספוג את חובות הציבור באותה הקלות שבה
ספגה את חובות הבנקים בסך שיבעה
מיליארד שקל, ועוד יותר בקלות כי היא
פשוט תעלה אותן בעשן, ללא כל סיבוכים.
אחרי־כן היא יכולה להעמיד את הריביות על
רמה בינלאומית מקובלת של שלושה־ארבעה
אחוזים ריאלית לשנה, ובשני צעדים אלה
לחסל את עיקר גורמי המיתון והאבטלה.
אחרי ביצוע פעולות אלה תוכל הממשלה
גם למכור את הבנקים לידיים פרטיות,
להוציא משקיעים זרים. אז לא יהיה בזה נזק.
צבי טל, העולם הז ה

^ שאל ההדיוט, אם העיסקות בין בנק
לאום׳ ובנק הפועלים הן הדדיות, הרי הן
מבטלות זו את זו, וכל בנק יישאר חייב לשלם
את 400 מיליון הדולארים לממשלה, אם בשם
עצמו ואם בשם חברו. את זה הבנקים בהחלט
אינם רוצים לעשות, גם אם הם יכולים.
יתכן שאם תהיה הממשלה מוכנה לפרוס
את התשלומים באותם התנאים שהוזכרו,
לדוגמה, אזי הבנקים יהיו מוכנים לקנות את
עצמם מידיה 40 .מיליון דולר לשנה הוא
סכום אפסי לבנק הפורס חובות של מיליארדי
שקלים לקיבוצים. לכור ועוד, וגובה *13
ריבית ריאלית על משכנתות שהן גם־כן
חובות פרוסים. ההכנסות השנתיות מפריסות
חובות אלה הן בסיס טוב להחזר חובות
פרוסים משלהם. מה גם שהבנק מחזיר רק את
מחצית הסכום, כי מחציתו השנייה יורדת
ממס״הכנסה.
אם הממשלה תדרוש בכל זאת את
התשלום המלא עבור מניותיו של בנק, ומייד,
יש לכך דרר בטוחה, שנוסתה לא אחת. הדרך
היא שלא הבנק יקנה את עצמו, אלא יושב־ראש
הדירקטוריון — או כל אדם אחר בעל
קשרים טובים עם מערכת הבנקאות או בנק
גדול בתוכה — יקנה אישית את הבנק.
למשל — אני משתמשת בשמות רק
לדוגמה — נניח שלפרופסור איתן ברגלס,
יו״ר הדירקטוריון של בנק הפועלים, יש
קשרים מצויינים עם בנק לאום׳ ,ובנק זה מוכן
להעמיד לרשותו קו־אשראי גדול בתנאים
טובים. הוא יכול אם־כן לקחת הלוואה של
400 מיליון דולר מבנק לאומי. ולקנות בכסף
זה מן הממשלה את בנק הפועלים.
בנק הפועלים, שיהיה כעת בבעלותו של
הפרופ׳ ברגלס, יחזיר את ההלוואה לבנק
לאומי לפי תנאי־ההלוואה שכבר צויינו קודם
לכן. זו עיסקה לגיטימית. בנק לאומי אינו

השתלטות המשקיעים הזרים על סניפיהם
ועל החברות־הבנות של הבנקים הישראליים
בחו״ל, כגון בנק הפועלים בציריך ובנק לאומי
בפאריס ובלונדון, ועוד.
דבר זה יקרה באופן אוטומטי עם קניית
השליטה על־ידם בחברות־האם בארץ.
׳ בשלוחותיהם של הבנקים בחו״ל נמצאים
פיקדונותיהם של יהודים רבים מכל חלקי־תבל
בסכומי־עתק במטבע זר, סכומים שעזרו
גם לאזן את מאזני המט״ח של המדינה
בעיתות צרה.
מה יהיה אם הבעלים החדשים ״ילוו״
לעצמם סכומים אלה ״בתנאים טובים״?
הבנקים האמריקאיים מנוסים בסוג זה של
פעילות. רק באחרונה הלאימה ממשלת
ארצות־הברית 400 בנקים של ״הלוואה
וחיסכון״ מ&צו שפשטו את הרגל, מפני
שבעליהם רוקנו אותם על־ידי הלוואות
לעצמם ולחבריהם, שלא הוחזרו מעולם.
אם זה יקרה לבנקים שלנו, הממשלה
ונציגה הממונה־למכירת־המניות־הבנקאיות,
עדי אמוראי, לא יוכלו לטעון שהופתעו, כי
הנה הוזהרתם. האם אין זה עדיף למכור את
הבנקים לידיים ישראליות?
אמוראי היכן מיסטר Xד

לא! נעלמו
כל הצלמים ומה
הם חיפשו במים?

בריוק
ספ ארי
השחקן יהודה ברקן סיים את
צילומי סרט־המתיחות השביעי
שלו, וזאת ללא ספק סיבה למסיבה.
לסרט קוראים נפנש בספארי והכל
היו בטוחים שהחגיגה הגדולה תיעדר
בפארק הספארי ברמת־גן, אך
ברקן הפתיע וערך את האירוע ב־מיסעדת
הספארי בהרצליה־פיתוח.
הדבר המסעיר ביותר במסיבה
היתה חברתו החדשה, תימניה מדליקה
בת 26 בשם דורית בסיר,
שהחלה את הקאריירה שלה כמזכירתו.
כיום
מגהלת־ההפקה בסירטו
החדש.

\ 1ר ח 1ח הזמרת עדנה לב, שהפכה בעת ה־
\ 1 1אחרונה לפופולארית ביותר, הי־תה
בעבר חברתו של השחקן יהודה ברקן. היא

בנאי חופשי

זקן האחים בנאי, יעקב, בשיחה עם מיקי אט•
דורסקי, אשתו לשעבר של הזמר בני אמדור-
סקי, מה״דודאים״ .השניים תפסו שיחה על חוויות-עבר ונזכרו בחברים
משותפים. השחקן הארמני זארה ורטניאן (בצילום למטה מימין).

הנשים בחבורה

גם פגשה א ת הזמר ישראל גוטסדינר (מימין).
למרות שהיתה זאת מסיבה ל״ניפגש בספארי״,
רוב החוגגים היו שחקני ״אבא גנוב״ חלק שני.

נשיקה חברותית ״ ד ׳ ג ג

גת, לשעבר בעלה של הזמרת אילנית, מנשקת לירידתה
חיה, שהיתה בעבר חברתו של השחקן יהודה ברקן.

״ידיעות אחרונות״ ואפרת בלוססקי מ״העיר״ לא

איש המהומות

אחרי שזרק כמה מעמיתיו לבריכת״!

נזרקו למים וגם לא צילמו. באירוע נכחה גם ליהי
היימן, צלמת ״חדשות״ וחברתו של העיתונאי
יאיר לפיד מ״מעריב״ שבא איתה לאירוע.

הבינלאומי 2מ2ו
במוסף ״קול תל״אביב״ של ״ידיע
בשנה שעברה בפרס בתח רו ת 1

שיידעו
פעם
מה זה!
מה היה קורה ביום השישי בערב
אילו היה מתרחש אירוע חשוב? מי
היה מצלם ומנציח את העניין? כמה
עשרות צלמי־עיתונות ממרכז הארץ
התקבצו סביב בריכת־השחייה
של קיבוץ יקום שליד הרצליה,
ושיחקו בלזרוק זה את זה למים.
את המסיבה אירגנו שני צלמי־עיתונות,
מאיר סרטוש ובועז
לניר, חברי קיבוץ יקום, העובדים
בצלמים בעל המשמר. המסיבה
החלה בסביבות 11 בלילה, והצלמים
הגיעו בחברת בנות זוגן. חלקם
נשואים, מרביתם רווקים.
הכל התנהל על מי מנוחות, והכל
חשבו שזה יהיה עוד אירוע, אף
מיכאל קרמר מידיעות אוזחעח
חשב אחרת. הוא תפס את הצלם
שלום ברטל, גם הוא מידיעות
אחרעות וזרק אותו למים, ובכל
ניתן האות לכל הצלמים האחרים.
תוך דקות ספורות הועפו למים כ־
20 צלמים. אחדים עוד הספיקו
להעביר את מצלמותיהם לחבריהם.
הצלמים הוכיחו אבירות ראו־ייה
לציון ולא הטילו למים את הצלמות
שהיו באירוע, שנהנו מכל
העניין, ולמרווו שהיה להן מה לצלם
העדיפו להיות על תקן חוגגות.
הצלמים יצאו מהבריכה כשהם
נוטפי־מים ונשארו בבגדיהם, ורק
הצלם אלכם ליבק מחדש 1ת
שהיה כנראה מוכן, והביא עימו
בגדים להחלפה. את האירוע הנציחו
רק מיספר מועט של צלמים,
ולצלמים המצטלמים היתה זאת
הזדמנות טובה לחוש איך מרגישים
כל האובייקטים שלהם לצילום.
באירוע הסתובב בחור אלמוני,
שבידו מצלמה לא״מיקצועית, והוא
צילם באינטנסיביות את החוגגים,
שהיו מאוד סקרנים לגבי זהותו.

רמר מ״ידיעות
בתנוחת מנוחה
ייה. קרמר מוכר

ה | 7ע ך 1ץ ה הצלם אלכס ליבק מ,חד שות
ן ז | 1יהך
11 #1 7 ^ 1111 בזרועותיו החובקות של מיכאל
1| 7 1111
קרמר. ליבק אוחז בחוזקה במצלמתו כדי שלא תרשב. א חד
הצלמים קפץ לעברו ולקח א ת המצלמה, לפגי שנזרק ליבק למים.

כצלם המפעיל מרפקים לשם השגת צילומים יחודיים,
והוא לא מהסס אף לרגע מלהפעיל א ת כוחו כדי להגיע
לזירת אירועי־הצילום, כאשר הדבר חשוב לו במיוחד.

לד פרא

אבי ולדמן, צלם השבועון

״ראש׳ אחד״ של ״ידיעות
אחרונות״ יושב על כס א שהוצב בתוף הבריכה

ד קו ת ספורות לפני שהחלה השלכת הצלמים
למים. שלום ברטל (בצילום מימין) מ״ידיעות
אחרונות״ ,מנגב עצמו ביציאתו מהבריכה.

כתב: זוהר אוהליאב. צילם: אלי דסה

1הם אומרים...מה הן או מרו ת ...מ ה הם אומרים ...הה הן אומרות...

חיים שקד:
שימעון שיטרית:
דן תיכון:
,אני מונן לחיבוק ,.אנחנו עומדים 3ר , .מיננס ״ ם קצרים
במנונת ־ האמתר הזמו לבג• ואי!״ לא מקובלים ער!,,
בעיקבות פרשת מכירת ״החברה הכלכלית לירו שלים״
הועלתה על״ידי גורמים אנונימיים באוצר
האשמה כי ח״כ דן תיכון היה בעל עניין במכירת
החברה, ועל כן מתח ביקורת על העיסקה.
שאלתי א ת דן תיכון מה בא מ ת היה חלקו בעניין.
נשמעו כלפי כל מיני טענות אנונימיות. הטענה, כפי
שמופיעה באחד העיתונים, מפי ״חוגים באוצר״ ,היא שאני
ייצגתי את אחד האנשים שהשתתפו במיכרז ושלא זכו,
ומובן שאין לטענה לא רגליים ולא ידיים. אין בה שמץ של
אמת, ואני מוכן להיבדק במכונת״אמת. לא ידעתי על קיום
המיכרז הסגור. לא שמעתי עליו, ולפיכך גם לא יכולתי
לייצג אף אחד. יש לי אינטרסים בחברה הכלכלית, כמו
לפרס יש אינטרסים בתדיראן.

• אני מבינה שדרשת התנצלות על הטענות
שנשמעו נגדך? ממי בדיוק?
בוודאי שדרשתי התנצלות. פניתי לשר־האוצר ולא קיבלתי
תשובה. זהו ניסיון להכפיש חבר־כנסת בשל ביקורת
עניינית, וזאת תופעה שצריך לעקור מן השורש.

• אתה משמש היום כיועץ בלבלי?
לא, בעבר שימשתי יועץ לשלוש חברות, שאין להם ולא
כלום עם המיכרז, לא במישרין ולא בעקיפין.

• והיום אתה משמש ביועץ?
באופן רישמי כבר הודעתי לחברות על תום ההתקשרות.

הכנסת
• אתה לא מוצא שיש בייעוץ פיתחון־סה
לטענות מסוג זה שנשמעו נגדך?
בוודאי שלא. כשנכנסתי לכנסת ב־ 1981 היה לי מישרד
לייעוץ מהגדולים במדינה, שהיו בו יותר מ־ 200 לקוחות.
היום אני מצוי בשלב שבו צימצמתי את עסקי כמעט לאפס,
וגם שלוש החברות יעברו מן העולם ב״ 1בספטבר, בהתאם
לחוק.

• ולגופו של עניץ, האם מיכרז סגור אינו סותר
סידרי־מינהל תקינים?
אני חושב שזאת המדינה היחידה בעולם, שבה הממשלה
מוכרת נכסים בחדרי״חדרים, כשהמיכרזים הם לפעמים
תפורים. לא יודעים מה היו השיקולים, מי השתתף, מי
(אורית זחבבל)
הכריע — הכל חשאי, חשאי.

הוא היה דיקן הפקולטה למדעי־התח באוני ברסיטת
תל-אביב וראש ״מכון שילוח״ .כיום הוא
שוהה במיאמי, ומשמש שם כפרופסור-אורח באו ניברסיטת
מיאמי, שם הוא מרצה על ההיסטוריה
המודרנית של המיזרח התיכון. פגשתי את חיים שקד
השבוע בתל-אביב, ושאלתי אותו מדוע המיזרח
התיכון מושך כל־כד הרבה ת שומת-לב של העולם,
לעומת מקומות אחרים.
זאת טעות שהמיזרח התיכון מושר תשומת לב כל־כך
גדולה. במילחמת איראן־עיראק נהרגו, לפי אומדן זהיר,
לפחות מיליון איש, וזה לא עשה מי־יודע כותרות. בבולגריה
עשו טראנספר ל־ 140 אלף תורכים, ושמעת על זה יום אחד
בחדשות. בסודאן ימותו השנה עשרות אלפים מרעב, וכמעט
לא יודעים על זה. מה שאני רוצה לומר זה שהמיזרח התיכון
לא מושך כל־כך הרבה תשומת־לב כמו שנרמה. מה שמושד
תשומת־לב מתמדת זה כל מה שקשור בישראל.

• ישראל הקטנה הזאת? למה דווקא ישראל?
התיקשורת במערב, כחלק מן המערב, יש לה בעייה עט
הנושא היהודי, יש לה יחס מאוד אמביוולנטי. מדינת־ישראל
מגלמת איזה יהודי, שנוח מאוד להחזיק אותו מתחת
לזכוכית מגדלת. אלה שמסמפטים אותנו רואים בנו גיבור
— הפרחת השממה, מילחמת ששת־הימים, אנטבה, חיל•
אוויר אגדי. אלה שלא מסספטים מחפשים כל הזמן להראות
לעצמם ולאחרים איר ישראל מתנהגת באופן שלילי.

• כלומר, ישראל נמצאת כל הזמן בפוקוס של
העולם, מפני שלעולם יש בעייה יהודית?
זה נכון, אבל יש עוד סיבות. ישראל באמת מספקת

בעיקבות אירוע שקרה בוועדת-הכספים של הכ נסת,
עלה בשבוע שעבר שמו של ח״כ שימעון שיטרית
כ״מלביש הממלכתי״.
ביקשתי א ת שיטרית לספר מה אירע.
בישיבה של ועדת־הכספים הופיע אחד המוזמנים בחולצה,
ובה ארבעה־חמישה כפתורים פתוחים. שאלתי אותו,
במידה מסויימת של חיוך, מרוע הוא פותח ארבעה
כפתורים, וכתוצאה מזה התפתח ויכוח ביני לבין היו״ר,
בייגה שוחט, שטען שהוא אינו מודע למינוי שלי כרס״ר־ה5זישמעת
של הוועדה.
אני חושב שצריך להיות רס״ר־מישמעת. הוועדה איננה
מחנה צבאי, יו״ר־הוועדה אינו מפקד, ואף אחד מחברי־הכנסת
אינו רס״ר.
היו חילופי־דברים, וכמה ח״כים אף הופיעו בתיקשורת,
וחשבתי שיש לנתח את הסוגייה.

• ולאיזה מסקנות הגעת?
אין ספק שחובתו של מי שהוזמן לוועדה להופיע בצורה
מכובדת, כפי שהוא מופיע בבית־הכנסת או בבית־מישפט.
זה המיבחן. אני לא חושב שמישהו יעלה על דעתו להיכנס
לבית־כנסת בחולצה פתוחה. גם בבית־מישפט יגידו לו
לסגור כפתורים. ואם הדבר נכון לגבי בית־מישפט ובית־כנסת,
לגיטימי לדרוש לבוש הולם ממי שנכנס למישכן־
הכנסת או מופיע לפני ועדה.

• תגדיר, בבקשה.
מי שמוחל על כבוד הכנסת אינו ממלא את חובתו.
ההערה שלי היתה הערה לא־פוגעת, הערה סבירה ובנסיבות

תימשוות

נימוסים

חדשות כל הזמן. חוץ מזה, קל לתיקשורת לשהות בה, קל
לסקר אותה, ולצוותים של תיקשורת עולמית נעים להיות
בה, ואין בעייה להגיע לחדשות.

האלה, גם לגיטימית, ומאחר והיו״ר לא קיים את חובתו, כל
ח״כ אחר צריך היה להגן על כבודה של הכנסת.

• זה לא בעוכרינו, שהפוקום עלינו כל הזמן?
אני חושב שההתעניינות האדירה מעמידה לפנינו ראי
המחייב אותנו כל הזמן לבדוק את עצמנו, גם אם הראי
לפעמים עקום ולא מראה אותנו כמו שאנחנו באמת.

• אתה חושב שהעולם רואה אותנו בראי
עקום?
לפעמים. אני חושב שאנחנו מצטיירים בעיני העולם
כיותר ברוטליים, פחות מוסריים ופחות מתלבטים, ממה
שאנחנו באמת. אבל זה כבר סיפור אחר• >ד1יאלה שסי)

• י ש לד תשובה?
לבוש הולם, לפי המסורת הישראלית. פשטות — כן.
שוני בסיגנון — כן. מיקטורן ועניבה אינם חובה, וגם
סנדלים בקיץ לא הייתי שולל. אבל מיכנסיים קצרים אינם
מקובלים עלי. זה כבר חורג, וגם אורחים מחוייבים בכך,
למרות שלא הייתי מכריע סופית נגד.

• היית ממליץ על כללי-לבוש עקרוניים?
לא הייתי קובע כללים נוקשים מדי, המונעים התחשבות
בנסיבות מסויימות. אין ויכוח לגבי קצוות, או לגבי מי
שמגיע ערום לכנסת. הדרישה צריכה להיות לבוש מכובד.
(אורית זרזבבל)

חה הם אומרים...מה הן או מרו ת ...מ ה הם אומדים ...מה הן אומרות.

..צופים ש, החרטה
ממשרהאן ! ״
בחוות״דעת של שניים מחברי הוועדה שהוקמה
לעניין הערוץ השני, נאמר כי רשות־השידור יכולה
להפעיל א ת הערוץ השני תוך 30 יום מיום קבל ת
החלטה על הפעלתו. פנימי לאירן טוקטלי, מנהל
הערוץ השני במישרד״התיקשורת, ושאלתי אותו מה
פשר ההחלטה הזאת, כשהכל יודעים שהערוץ השני
כבר פועל כמעט שלוש שנים, ואני, למשל, צופה בו
רבות.
מדובר בדיונים פנימיים של ועדה שמינה הוועד־המנהל
של רשות־השידור, ואני אינני הגורם המוסמך לתת להם
פרשנות.

• לא פרשנות, עובדות. הערוץ השני חי וקיים?
נכון,
חי וקיים ומשדר זה קרוב לשלוש שנים, אבל עדיין
כערוץ ניסיוני. לכן, למשל, אנחנו לא משדרים חדשות או
תוכניות־אקטואליה.

• מה דרוש כדי שתפסיקו להיות ערוץ גיס־יוני?

דרוש
שהחוק יעבור מחר בבוקר בכנסת, ואז יאפשרו לנו
לשדר פירסומת, וכר נוכל להעשיר ולגוון את התוכניות
שלנו ולשמש תחרות קונסטרוקטיבית לטלוויזיה.

• ועד שזה יגיע, דרי ידוע ששום חוק לא
מאושר כאן מחר בבוקר.

״ ה נ \ יךמתהוו ,,להביא ציווים למקומות
ם 3־ ם 4שניוח שי ש בה ם קהל!״
מחלת האיידס, שבה לקת ה אחות צרפתית אחרי
שנדקרה במחט נגועה, הוכרה כתאונת״עבודה. זהו
מיקרה־האיידט הראשון שבו מכירים בכך שהמחלה
נגרמת לעובד בגלל עבודתו. ה א חו ת ( )34 נדקרה
בינואר 1984 בעת עבודתה. הסימנים הראשונים
למחלה התגלו אצלה באוקטובר . 1988 כיום היא
מאושפזת בבית-חולים בפאריס. הרשויות הסכימו
להכיר בקשר שבין התאונה לבין המחלה, למרות
שאין הוכחות חד־מ שמעיות לקשר כזה. אחוז-
הסיכון להידבק ב איידס קטן בנסיבו ת מיקצועיות.
דני לחמן, פעיל בוועד למילחמה ב איידס, מגיב על-
. גה קשה לי להאמץ שעל־ידי דקירת מחט חר־פעמית נדבקה
האחות באיידם.

• מ דו ע?
ראשית, צריך להבין שנגיף מת או מתחמצן תיר 30־40
שניות. אם הסברה שלה נכונה, אז היא נדקרה מייד, במהירות
הבזק, כשהוציאה את המחט מהחולה.

• האם צייד להכיר בכד כבתאונת־עם־דה?

שוק־הציורים בארץ, שהיה ער מאוד לפני שנים
אחדות, נרגע מאוד־מאוד. לא זה בלבד שמוכרים
הרבה פחות תמונות, אלא שפחות גלריות מוכנות
להציג תערוכות של ציירים, שאינם מן השורה
הראשונה. אבל הראש היהודי, כידוע, ממציא לנו
פטנטים, וציירים ישראליים התחילו להציג א ת
יצירותיהם במקומות שלא נועדו לנ ד מלכתחילה.
לפני שבוע נפתחה תערוכה של ציורי הצייר
אפריים אייל במיסעדה המרכזית של מלון ״קרלטון״.
לא עברו כמה ימים, ותייר, שאכל ארוחת־בוקר,
התאהב בתמונה שהיתה תלויה מולו, וקנה אותה.
אתה שמח שמכרת תמונה בבית-מלון, ולא בגל ריה,
שאלתי א ת אפריים אייל.
אני שמח שאנשים רבים רואים את הציורים שלי. פעם,
כשהייתי צייר מתחיל, היה חשוב לי למכור בגלריה, כדי
לקבל איזו הכרה. היום מה שמעניין אותי בעיקר זה שכמה
שיותר אנשים יראו את העבודות שלי.

• ולא חשוב לך איפה יראו את הציורים
שלך?
בעבר כבר הצגתי בגלריות מיסחריות, שאגב לוקחות
הרבה כסף עבור הזכות שלי להציג שם, והיום לא הרבה
אנשים פוקדים אותן. לגלריות מן השורה הראשונה אני
עדיין לא יכול להגיע, כי זה עניין של קליקות. כשנוצרה
ההזדמנות להציג במלון שיש לו קהל גדול, מאוד שמחתי.

כל זמן שהחוק מתעכב, חשוב לשמר את המיסגרת הנוכחית,
ולוא באמצעות תשדירי־שרות ותוכניות־חסות, כי אין
לנו שום מקורות כספיים.

בוודאי! יש בעבודה סיכון מיקצועי, וחשוב שאנשי־הר־פואה
יהיו מבוטחים לגבי סיכוני־הידבקות, כמו לגבי מחלות
מדבקות אחרות. ישנם נוהלים ברורים לגבי הטיפול בחולים
במחלות מדבקות. כל אחות חייבת לדעת זאת, ובטח בעיר
מודרנית כסו פאריס.

שידור

איידס

אמנות

עד כמה שידוע לי, התשובה היא לא. למעשה זהו המיקרה
היחידי במשך שמונה שנים בעולם כולו.

ציירתי להם את הכריכה לתפריט, והם אהבו את זה.
פתאום נולד רעיון להציג בחדר־האוכל ציורים של אנשים
אוכלים. זה מצא חן בעיני, חדר־האוכל קושט, והנה אני גם
מוכר תמונות. אני גם מציג בהבימה סידרת ציורים לפי
הניר לוין, ובקרוב גם אציג בבית־הקפה של חנות כתר
סידרת־ציורים, לפי סיפרו של איציק בר־יוסף.

• במשך־ שלוש שנים אתם מחכים שיקרה
משהו. קרה משהו?
במיסגרת החוקים אין שינוי.

• ואתם אופטימיים?
אנחנו — 10 העובדים של הערוץ השני, מאמינים
שהערוץ חשוב לצופים, חשוב לעם, חשוב לתרבות וחשוב
לדמוקרטיה, ומכוח זה נעשינו אופטימיים.

• האם הצופים בערוץ השני יכולים לעזור
במשהו, לעשות איזה לוביאינג, למשל?
אנחנו מקבלים הרבה מאוד תגובות חמות ואוהדות. אילו
היה אפשר לתרגם את זה להחלטת־ממשלה, כבר היינו על
(דניאלה שמי)
דרר המלך.

• האם אירע בארץ מיקרה דומה?
• .ב מי קרה דומה בישראל, האם יהיו קשיים
להכיר בכך כבתאונת־עבודה?
בכל מקום, ולא רק בישראל, ינסו להציב קשיים, בגלל
עצם הראשוניות של תביעה כזאת. כל תופעה שהיא תקדים
תהיה בעייתית. המיקרה הספציפי הזה הוא תקדים, המציב
קשיים עצומים לאישורו כתאונת־עבודה. קשה מאוד לרעת,
אחרי ארבע שנים, ממי וממה נדבקה. למשל, שאלות
היכולות להתעורר, מבץ מיספר רב של שאלות: האם נדקרה
לפני ארבע שנים? מה עשתה במשך ארבע השנים?
(שדד רכטנון)

איך נוצרת פתאום הזדמנות להציג במלון?

• כ לו מ ר אתה מעדיך להציג את הציורים
שלך במקום שהקהל במילא בא אליו?
כן, אם מוחמר לא בא אל ההר, יבוא ההר אליו. כמה
שיותר הרים באים אל מוחמר, כר יש יותר סיכויים למכור.

• אתה חושב שפתחת דרך לציירים אחרים
ולמלונות אחרים?
אני מאוד מקווה שכן.

(דניאלה שמי)

מאת

ואיחסון מיליוני טונות גרעיני מזון
(חיטה) ומיספוא(דורה, שעורה ותירס)
לשנה בנמלי חיפה ואשדוד
וידיד קרוב של מנחם בגין, שלו
שימש, בשעתו, כיועץ מיוחד בשכר
שקל אחד לשנה. הכט, יליד
בלגיה וכלכלו לפי השכלתו, הוא
בעל חברות־ספנות בשווייץ, בבלגיה
ובהולנד וצאצא מישפחת בעלי

מאוזן:

מאונך:
.1קבוצה בעמק .2 :אלוהים ישמרנו (ר״ת
ארמית); .3מטבע עתיק; .4דשן; .6איבר הזרוע; .7
טיפות מחלת הדבש; .8ניצב של גרזן; .9ריבית; . 12
מיקווה מים לתקון ובניית אניות; . 15 נקודת
הקודקוד — בהשאלה — שיא, פיסגה; . 16 המועל
בחרם; . 17 השחית והדיף ריח רע; . 19 חלק הזרוע
ע״י השכם; .20 צב השריון; .21 מייסד התיזמורת
הפילהרמונית; .23 אביון; .24 אשמדאי; .26 רוח
עיוועים, רוח תזזית; .27 כלי הקשה; .29 הנביא
שניבא ״המשתכר משתכר אל צרור נקוב״; .30 אחד

בחיפה, יום־הולדתו ה
נבחר
לנשיא בוליביה
(כשישה מיליון תושבים, החיים על
שטח הגדול פי 50 משיטחה של
מדינת ישראל) חיימה פאז
זמורה 50 אחיינו של הנשיא
היוצא, הד״ר ויטוריו סאז אס־טנסרו
81 מי שהיה, במשך 38
השנים האחרונות, ארבע פעמים
נשיא בוליביה. פאז, לשעבר שמאלן
קיצוני ולפני 15 שנה ראש מחתרת
מזויינת, נכלא בשעתו, נמלט
מן הכלא וגלה לוונזואלה, שממנה

נחוג
סס של הד״ר רודולף ראובן
הבט, בעל ממגורות. דמן לשינוע

אביגיל •נא•
. 1״אבי״ הזמן הצהוב(ש״מ); .5מזלזל
בערכים מקובלים ומקודשים; . 10 מילת
אזהרה . 11 :בהשאלה ־ כוח נעורים. 13 :
גיליון בספר . 14 :חלש . 15 :סר ממקומו:
. 16 המאסף למחנה . 18 :המקום שמאחורי
קודש הקודשים בהיכל; .20 היסוד
החומרי של תופעת התורשה:׳ .21 הרבעה
או הרכבת מין צמח כשאינו מינו.22 :
צלע .24 :המשורר הבריטי שטבע בים
האדריאטי(ש״מ); .25 קידומת לשם נכבד
הולנדי .26 :עיר על חוף הים האדום.28 :
אזוב; .30 אבן הכותשת זיתים; .31 עצם:
.32 בקר בית במזרח אפריקה.34 :
הפרלמנט הפולני; .35 צרה ומצוקה; .38
נוזל דליק נטול צבע; .39 ישן; .41 מילת
שאלה; .42 זמורה; .43 מיטלטל ממקום
למקום; .45 קיבוץ בעמק הירדן; .47 רק;
.48 מלך אדום; .50 יבש; .51 מה —
ארמית; .52 בשבילה; .54 חושך; .57 עם
70 מאוזן — הלורד המושמץ בבריטניה
בימי מילחמת העולם ה־ .61 ;2טבעת
מתכת; .62 דג הטרוטה; .64 ליש
העתיקה; .65 סל גדול; .66 כינוי של ר׳
יעקב בן מאיר; .67 דיבר במשל; .69
״אביו״ של רובינזון קרוזו; .70 ראה 57
מאוזן; .72 ארץ ציה; .74 מנהיג פועלים
יהודי גרמני(ש״מ); .75 כינוי לארצות
המיזרח; .77 ממטרה; .78 מוראה בחלקהתחתון של הצואה .81 מישכב; .83 חי
ממשפ׳ השועלים; .85 מילת בקשה; .86
בן רמליהו; .88 נכנס למקום; .89 לשם
כך, לעניין זה ( .91 ;)3,2מטבע במיזרח;
.93 סימן; .95 לכאן; .96 נושא מישרה
ממשלתית; .98 עוף טרף; . 100 בסולם
התווים; . 102 חוץ; . 103 קיבוץ בדרום;
. 104 מכונה לעבודה בחקלאות; . 105
ספקנים.

המטבעות והחיטה

הצדקזת והירידה

בעל־ממגורות הבט וידיד
שקל אחד לשנה
ספינות מדורות, שספינותיה שייטו
בעיקר לאורך נהר הריין(על תנועת
הספינות שבו אף כתב הכט
ספר) .הוא היה מראשוני האצ״ל
וממארגני ההעפלה ארצה בימי
המנדט הבריטי וידוע כחובב ארכיאולוגיה
ואמנות, המצייר בעצמו
והעוסק, בין היתר, גם באיסוף מטבעות
ישראליים עתיקים.

שב לארצו, עת נבחר, בראשית
שנות ה־ ,80 לסגן נשיא בוליביה,
וניצל אותה עת מתאונת־מטוס,
שהשאירה בפניו צלקות קשות עד
היום. ייחוד אחר של פאז, גרוש ואב
לשניים: ידידה קרובה בת ,20 שאותה
הוא עומד, עתה, לשאת לאשתו
השנייה.

מארבעה אבות נזיקין; .33 הפרשה שאחרי נח; .34
אלת הירח היוונית; .36 דורון; .37 אבן טובה; .40
קוסם; .41 טיפה .44 ,שד; .46 מלך פרס; .47 פינה
מחממת; .48 תרומה; .50 נמשך אחרי .53 שרשרת
הרים בארה״ב; .54 שבר, פגע; .55 צדיק תמים
בדורותיו; .56 גיבורת ״קברט״ (ש״מ); .57 דג
קולנועי; .60 עיר יונה; .62 לא כאן; .63 גבורה; .66
קובץ מישניות שלא נכללו בסדרים של ר׳ יהודה
הנשיא; .68 מלחין צ׳כי; .71 קול נשי עמוק; .73
המקום החלש בחומה; .76 שוא שאינו נח ואינו
מרחף; .77 נטל; .79 משקה חלבי; .80 מרוח, מצופה;
.82 עצמת מספר; .84 מצב של טומאה; .85 מעון;
.87 בית; .90 זהב, זריחה; .92 מחרוזת לצוואר; .94
ספר; .96 מלאך; .97 זהב; .99 פקודה; . 101 יבבה;
. 102 נכבד מוסלמי; . 103 עמק(ח).

למי שיש לו

הישיבה והעמידה
הגיאולוג וההיסטוריה
נתמנה לאיש מס׳ 1של
הכוחות המזויינים של ארצות־הב־רית
גנרל ארבעה הכוכבים קולין
סאואל 52 השחור הראשון בהיסטוריה
שזכה בתפקיד וגם האיש
הצעיר ביותר בהיסטוריה בתפקיד
זה, של יו״ר ראשי־המטה המשולבים.
הוא נולד בניו״יורק, כבנם
של שליח ותופרת יוצאי האי הקא-
ריבי ג׳מייקה והוא גיאולוג לפי
השכלתו, אב לשלושה, שהצטיין
במילחמת וייאט״נאם ושהיה, בעת
כהונתו של רונאלד רגן, יועצו
לביטחון לאומי.

נפטר בקירבת פאריס, בגיל
,87 אובר בוו־מרי, מייסדו ועורכו
הראשון(במשך 25 שנה) של
היומון הפאריסאי רב היוקרה וההשפעה
לה־מונד. בוו־מרי, כתב-
חוץ של עיתונים צרפתיים במרכז־אירופה
שלפני מילחמת״העולם,
נתבקש, אחרי המילחמה, על״ידי
שארל דה־גול, להקים יומולאיכות
וזה מה שבוו״מרי עשה, תוך השמת
ריעות נחרצות על העיתון ועל
הנוהלים בו. בין השאר קבע, כי
ישיבת המערכת היומית תתקיים
בעמידה (על־מנת לחסוך זמן) וכי
על דפי לה־מונד לא יפורסמו תזד
לומי״חרשות.

ולמי שעדיין אין לו...
...עדיליון המזל !

תכשיט חדשני של האמן ויסהוף, שפותח עי• החבור, הממ שלתית למדליות
בעזות הצווף דוד ס״ג. להשיג ב 107.ש״ ח(בכסף) או ב 355.שי ח(בזהב וכסף)
בחנויות החבור, ואצל הסוחוים המוושים.

החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות
ירושלים: אחד-ר, ננס . 5טל 02-668105 .תל-אביב: מנדלי , 3טל 03-227428 .

׳לעוגת המץ אם רים&עזלתח

הורוסהוס

כאלה -מראים שהאדם אינו מיי חס ח שיבות גדולה
לרגש עצמו. יתכן שיהיה עסוק כל היום במח שבות,
בפעולות ובתיכנונים בקשר לכל הקשרים הרומנטיים
שבהם הוא מעורב, אך זה לא מלמד על כך שהוא מסוגל
להתקשר לעומק ולהעניק י חס לזולת. למעשה, ההיפך
הוא הנכון. בגלל חוסר יכולתו להתיי חס באמת לבן זוגו
העכשווי, הוא עובר מקשר לקשר כשעצם ההתחלה,
הכיבוש וההתלהבות משמשים לו תחליף לקשר ריגשי} .
מי שיש לו קו אחד עמוק הוא זה שמתקשר פעם }
אחת בלבד בצורה ריגשית עמוקה. גם אםהתח תן מיס5 -
פר פעמים או שהיה מעורב בקשרים שונים. יתכו שפעם *
אחת הוא חווה אהבה עמוקה, וא ם הוא נפגע או *
התאכזב הוא לעולם לא ירשה לעצמו וגם לא יוכל לא1 -
הוב באותו עומק. שאר הקשרים שייצור יהיו קשרים }

שיש בהם ריחוק.
לעיתים מופיעים שני קווים חזקי ם ועוד חלשים לפ} -
ניחם ואחריהם. בעל הקווים יהיה מעורב כמה פעמים }
בפרשיות אהבה עמוקות וחזקות. יתכן שהוא יינשא }
פעמיים. זה לא בטוח, ומי שרואה זאת רק לפי מיספר }

הקווים טועה ומטעה.

מזר החודש:
אריה אהבה ונישואיו
בנך היד

חשוב לעקוב אחרי הקווים האחרים המופיעים בי ד \
קווים המסמלים התק שרויות ריגשיות חזקו ת או אף
וגם להתח שב בצורת היד. הסך־הכל ייתן א ת האינפו1 -
נישואין, ממוקמים בין הזרת לבין קו״הלב בצד היד.
שבעל *

רמציה לגבי הנבדק. גם כשאין כלל קווים, יתכן

כאשר לוקחים ה דפס של כף־היד קשה או בלתי-אפשרי
* מערב שאינו
משום א דווק אולי באושר, נשוי יהיה
הקו

להבחין בהם. צריכים לסובב א ת היד ולבדוק א ת צי רגשות,
וההגיון ואופיו הטוב מקלים על החיים המשות *

דה, ואז רואים או תם.
פים. א ם בן זוגו רגיש ודורש יחס אזי הקשר ייראה *
ת ס בוכ ת של קווים עדיין לא מראה על כך שלבעל

פחות טוב.
הקווים מובטח אושר במישור הריגשי. הקוים הנח מיקומו
של קו הנישואין, בין קו-הלב לקו המפריד ן
שבים לחשובים הם החזקים והעמוקים. הקווים המ את
הזרת מהיד, נותן מידע על הגיל בו ייצור האדם }
צויירים כחלשים מראים שמעורבותו של בעל הקווים
קשר עמוק. או על הגיל שבו יתחתן. קו קרוב לקו-הלב 1
אינה חזקה והפרשות שבהן מדובר הן פחותות-ערן.
מבטא אפשרות שהנישואין -או הקשר -יתרחשו £
למעשה, בלתי-אפשרי לראות א ם הקו הוא קו־בסוף
שנות העשרה או בראשית שנות ה־ . 20 קו *
נישואין או קו של אהבה או של קשר עמוק. קורה שאנ חזק
ומתאים לנישואין, אבל א ם לא ייעזר בקווי ם במחצית הדרך מראה על קשר ב סביבו ת גיל 28 וקו *
שים מעורבים בפרשה סוערת הנמ שכת שנים, אבל בני־אחרים,
המופיעים על כף ידו של הנבדק, לא יוכל לדעת ביניהם מ תיי חס לגיל .40 לאחר מכן, ככל שהקו מופיע *
הזוג או א חד מהם אינו פנוי, או שהתנאים אינם מאפש קרוב
יותר ל ב סי ס הזרת כך ירחיקו הנישואין להתרחש *
א ם מדובר בנישואין או בקשר עמוק מסוג אחר.
רים התק שרות לנישואין.
(המשך בעמוד } )32
קווים המופיעים בחולשה ונראים די בקושי -וכולם בחייו של ה אדם.
לכן, קורא כף היד יוכל לראות שסוג הקשר עמוק,

תצפרס להיות זהידם מאוד בתרופות שא־ *
ה 18-וה 19-מעייפים ומאכזבים. חשוב
,מתחילה תקופה ק צת שונה. בקרוב חפ״
בסקזם־העבזדה אתם סתחידם בתקופה משתחפשו
חברי ם או קרובים שיודעים תם וזטלים. יש לכם נס״ה לטשת ולסבול *
* גשו באנשים שיעזרו לכם לצאת מ ה אוד לא בחרה. היחסים דניכס רבי! המסווים

מכך. קשה לכם להרדם *
לשנות לכם א ת מצב־משברים
שמהם ס ב לעליכם
או נם ד ן עמיתים

ואתם סובד מחוסר־*
ת ם באחרונה, אבל ה-
הדוח. חבל לשקוע
לעבודה יהיו 0א 1ד קו ד

שקט בגלל כל סיני בע־ *
שוב באותו מצב־רוח
שבוע עדיין מאוד
עים לגבי העתיד. אתם

יות שאינן קשורות ישי• *
מאכזב. זוהי לא ת קושממנו
ל א קל לצאת.
מח 1חים 1ם אבדמ בסהי־

רות אליכם. ב־ 18 וה־יז 1
הרומאנטי
ב ת חו ם
פה סוב ה לאהבה.
ח ת את הסבלעת. חש 1ב

בחודש נראה שרבים *

צפויה ה תפ ת חו ת מפ שלא
תהיו תוקפג״ם זלא
צפויות אכזבות ויח-

מביניהם ילכו לים או *
תיעה מאוד. לפתע
תגיבו בחרפות, כ׳ מילה
סי ם יכולים להתערער

לבריכה1 .יש לא מעט *
יתברר לכם שמי ש עוד
יותר. כדאי ש־מיותרת
בזמן ובמקום ה¥
21ג
יוס ־
21בדצמבר ־
ו 2במרס -

סכנות באותו יום. השני־ *
בכלל לא ח שבתם ע לא
מתאימים ׳ מדםד
תהיו זהירים בתגובו ><\
בינו א ר
20 ביו לי
20באפ רי ל

י ח! על עצמכם ועוד יותר*
ליו מעוניין בקשר. לא
השפיע. יחסים, שהתחיתיכם,
ועשו כל מאמץ

על הילדים. פר שה ח־ *
להמנע מניתוק או מ-
בטוח שקשר שיתחיל
ל! דרך מקום־העבודה,
שובה בשייר עבודה ב־ 20א 1ב־! 2בחודש* .
עכשיו יהיה ארוך־טווח. בענייני כ ספי ם
1שינוי משמעותי. לא רצוי לקנו תנכס יקי יכולים להתקלקל בגלל הערח חסרת־חשי־צפוי
שיפור מה־ 22 או ח״ 23 לחודש. צפויים לכם הישנים מרשימים בלתי־צפרים* .
מ ת. ה־ 20 עד וד 22 בחודש קובעי במיוחד.
* השבוע. ייתכנו בעיות בריאות קלות.

היכרויות חד שות ב 16-וב״ 17 בחוד ש* .
אתם עלוד להרגיש לא מ1ב. עכשיו לא
5משהו קזרה מאחזר־ גבכם. זה קשור בהתנוד זהו שבוע שבו קורים דברים חשובים
תשקעו בבעיות שהציקו לפני כחודש. אך קשה מ אוד לשמור על הרגשות בצורה *
* נוחם של מי־הזובאל תתע אמון באיש. אף שעליהם אינכ ם יודעים דבר. יש מי ש מאוזנת.
משהו בקש
בכל זאת חשוב שתגשז
* לא בם׳ ש ע דו אתם
מתכנן לפגוע בכם. ח *

רים מתערער. יתכנו
לרופא לבדיקות זלטיפר
שוב שלא תי ק חו חופ *
ס1ם כ־ם בדרך כלל. וד.

ניתוקים או פרידות
לים. וד 8ו בחודש יפתיע
שה ולא תיעדדו מה *
שבוע •היה קשה לסנש
לטובה. מישהז •טלפן או

קבועות או זמניות.
עבודה או תאחרו, מ *
את פגיעתם בכס, ויתכן

אל ת תלו יותר מדי
•פגוש אחכם במיקרה,
* שזה •יעשה בשגגה. נסישום
שלא טו ב שיחיה
וישמיע הצעה מאוד מר
,עזת, שתזכזזז ל שב ש האיזשהו
פי ת חו דפ ה

תיקוות בקשרים ש ׳
מתחילים. ה ס לא יה* 8 8 8 ] 19 -
שכח ומחמיאה. ד מי ם
למי שעובדים א תכ ם.
קרוב, עלולות להתעכב,
* נן| 11
שדש׳ עד חם יע1י (2271
*,להידחות או אף להתב־כדאי
שלא לקיי ם שי יו
פשוטים׳ כפי ״״י* * 2 5 8 5 5 5 1 5
עד )2471 צפויה התפתחו
ת דווק א ב 20-ב *
טל. עדיף כך. מה ש ק
נראה ברגע היא שיו׳ 1ז .¥ 6 1ו 1י : 8

אך ל א כד אי שתנתקו
חודש, כי התוצאות
חות מעניינת בקשרים
* ״צא יכול לנרזם לאכד

סופי ת השבוע. בכס־חמאגט״ם.
ם־ שמסתיר
יכולות להיות מאכז־
* בה. בכל הקשזר רדיפרשיה
סודית שיתכונן שהדברים יתגלו. פיס היו זהירים. יש לכ ם נטייה להפסיד *
מ ת ומזיקות. נסיעות מסכמתאתכםב *
ד ם. הם אמנם םתם 1דם לעזזר, אבל בינתיים
מעיסקו ת הנידאות לכאורה טובות* .
קעודס שהחלו בנסיעה גרסו לאמבה.
ז ! ו ב 18-בחוד ש. נהגו במישנה זהירות.
1׳ מדם רק להזיק, זלא כדאי להשר בהם.

הבדאוח מתחילה להשתפר, אך בינתיים צ־ *
מצב רוח כבד בין ה־ 17ל 9-ג בחודש.
ה־ 16 זורזו בחודש יהיו קשים וחשזב שלא
* נסיעות שיתקיימו השבוע ידרשו מכ ם
ד ך לעקוב אחרי הד־ סרם והמעשים של *
אתם מפרשים ל א נכון א ת דבריהם
* להשקיע מאמצים רבים, כדי להשיג א ת תתכזנו משהו חשוב, נם לא מזסלץ לחתום או
האנשים סביבכם. יש ם׳ *
והתנהגותם של המ לקבוע
ד בד ם לעתיד.
__ המטרה שלשמה אתם

שמדבר1נם פועל מאחר *
מונים עליכם או הח יותר
נוח ד 18 בחודש.
* ןיייי ^ נוסעים. אבל נראה
ד הנב. המעיטו בדיבר *
ברים לעבודה. הסקת
בתחום הרזמאום׳ מאוד
* 7 4 1שזה כד אי, כי ה תו*
רים
1ש תפ 1פחות אנשים ;
מס קנו ת מוטעית גור מחר.
אתם מושכים ומצאות
יכולות להפתיע
במה שקורה. שייני כס־ *
מ ת לכ ם למצב-רוח
קבלים הצעות מלהיבות,
לטובה, גם אםלא יי-
פיס חייבים להדליק נר *
ראו מייד. ב״ 18 וב־19
קודר, וחבל. מעמד-
אך דנ ת״ ם מתקשים ד
רה אד1ם ה. זהו שבוע *
כם חז ק ואין ממה
תגיע ידיעה מרגיזה
דעת מה אתם בעצם חשבו
אתם יכולים לסבול *
לחשוש. כ ד אי שלא
צים. כדאי להיענות בחעל
חבר קרוב המתנהג
* זוו־-ח־-זזוד מהפסדים כספיים. יתק 1
21ב מ אי ־
** ׳ז ^יויו -ו ^ תתנהגו בתוקפנו ת ו-
בצורה ל א מכובד ת.
22באוגוסט ־ יוג יתק שכל סח שהיה

20 ביו ני
שתאבדו ארנק. כרטיס־ *
? !£12X238 חריפות רק משום הר־בחודש
האחרון ״ראה
זה לא חייב להשפיע
אשראי או חפץ בעדע־ 1
גשת חוסר-ביטחון,
לכם עכשיו שונה !אף
עליכם. כ ד אי שתנסו
שאין לה הצדקה. ב ת חו ם הרומאנטי -רך. אבל ״ ת מו ש הפסדים הרבה יותר מער *
מאכזב, אך לא בטוח שאחם שופטים נכון.
א ת מזלכם בהגרלה ב 20-או ב 21-בחו .
21י**־
סשת״ם. היו עיתים בייחוד בין ה־^ !8ד ־
קובעים פגישות, א ך עלולים להת אכזב.
דש. הספרות 12,10ר 13 יכולות לעזור. בענייני בדאות הקפיד! על חזתה נמנה.

מאזנ״ס

11(11

עקת

שחיו

הטולם הזה ו 271

שנוו!

קשת

ב מרע\ז לשון הפפריקה
של הפילים
ידד קטן
| איננו ילדלד
רכבת. גם כן מילה. אחד־העם, הוגה־הדי־עות
הגדול (סהן תביא; לא זה הדרך) לא
התפעל מן המילה הזאת, רכבת. הוא נאלץ,
באין ברירה, להשתמש, בכל זאת, בחידוש
לשוני זה, פרי־רוחו של אליעזר בן־יהודה,
איש ירושלים. אבל הוא מיהר להתנצל :״בעל
כורחנו אנו צריכים ללשון ירושלמית.״
אחד־העם לא היה היחיד. הלשון הירושלמית,
או העברית הארצישראלית, כפי שגם
קראו לה כותבי ודוברי העברית בגולה בראשית
המאה, יצאה לדרך לפני כ־סזו שנים.
היא נטשה את העברית המליצית והמאובנת
ובנתה במקומה שפה חיה ושוטפת.
כמו שמן־קיק. ההמצאות והחידושים
מ״הפבריקה של המילים״(כפי שכינה יהושע
הנא׳רבניצקי, שותפו למו״לות של חיים נחמן
ביאליק, את פעילותו של בן־יהודה) ,זכו בתגובות
דוחות. הסופר משה לייב לילינבלום,
למשל, לא התפעל מחידושי־הלשון מסוג
שעון, עיתון וירחון ואף הודיע, כי מהחידוש
רצינות עולה באפו ריח של שמן־קיק(רצינוס,
בלועזית).
הוא גם לעג לחידושי־לשון מסוג חתלתנל
וכלבלב ושאל אם מישהו שמע אי־פעם
שקוראים לילד קטן לדלד.
אפילו סביבון. ראובן סיוון, חוקר הלשון
הירושלמי, הוא המביא בחיבורו, הלשון
הירושלמית, שיצא עתה לאור במהדורת־מח־

׳1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1
1 1 ׳ ׳1 ׳1 1 1ל׳

1ע •73 רון
^ כל יודעים מי זה בועז שרעבי. על יעלי
1 1לוי — מי שהיתה חברתו בשנתיים וחצי
האחרונות — לא ידוע כמעט דבר, פרט
לעובדה שהיא זמרת ורקדנית, בעלת חלומות
של שחקנית, יפה, ירוקת״עיניים, דקת־גו.
יעלי בת ה־ ,22 ונא לא לבלבל בינה לביו

היתה אחת הרקדניות הקבועות בתוכנית־הטלוויזיה
להיט בראש, ובקדם־אירוויזיון 87׳
היא היוותה שליש מלהקת שיר.
השבוע היא סיפרה, בראשונה, על היכרותה
עם בועז, הרומאן, הבעיות, הדיכאון והפרידה
לפני חודש וחצי.

_ הורוסקופי
(המשך מעמוד )31
התנגדות לרצונו של הבעלים (של
הקו) להינשא, מסומלת בקו ה חו תן את
קווי הנישואין. על פי רוב הקווים הע מוקים
והארוכים מתייחסים לנישואין
והקצרים והעמוקים, לרגש עמוק או לני שואין
שנקטעו באמצע. במקביל אפשר
למצוא על קו החיים או על קו הגורל סי מן
המאשר א ת משמעות קו הנישואין.
לקו החיים יכול להיות קו-אח, הרץ
לאורכו ומלמד על ההשפעה החזקה שיש
לו על בן הזוג ומהו מ שן הזמן של אותה
ההשפעה. אם בגלל סוף קשר, או שפשוט
האדם התרחק ברגשותיו במשך השנים,
דבר שיכול לקרות.
אם קו הנישואין יהיה יותר חזק מקו
הגורל, לבן־הזוג יהיה כוח רב והשפעה
חזקה. אישיותו תשפיע בצורה משמעו תי
ת על בעליו. סימן להצלחה ולאושר
בנישואין הוא כאשר הקו מגיע קרוב לקו
הגורל ומהלכו מקביל לקו הגורל. קו הני שואין
צרין להיות ישר, ללא שברים,
צלבים או איים. ובעיקר ללא מזלג בקצ הו.
התק שרות טובה וארוכה מסומלת
בקו ישר ארון ללא הפרעות.
קו נישואין המתכופף כלפי מטה לכי וון
קו הלב, משמעו שבעל הקו יטוש את
בן זוגו או את הקשר העמוק ללא נישו אין.

נישואין חזק, שממנו יורדים ענפים
זעירים, מצביע על זיווג שבו קיימים אה בה
ומסירות, אן האד ם שאצלו הם מו פיעים
יסבול מדאגות כספיות, בריאו תיות,
נפשיות או פיסיות של בן־הזוג.
אם הוא נוגע בקו הלב הסיכוי קלוש
שהקשר יגיע לנישואין.
כשהקו מתעקל כלפי מטה ומופיע
עליו צלב קטן -לבן־הזוג עלול לקרות
אסון פתאומי. אם הוא לא מאוד מש תפל
-לבן־הזוג תהיה מחלה ממושכת
או משהו שיגרום להתרחקות, שאין
עליה שליטה. אי המופיע במרכז הקו או
בכל חלק אחר שבו, מראה על בעיות
וצרות במשך התקופה שבה מופיע האי.
לפעמים זה מרמז על כן שלבן־הזוג יש
פרשת״אהבים נס תרת.
קו נישואין שבתחילתו מזלג, כלומר,
שנקודת ההתחלה קרובה לגב היד,
יילמד על כ ן שהנישואין יגיעו מאוחר,
אחרי תיסכול, קשיים, בדידו ת •ופרידה.
קו המס תיים במזלג, המראה זיווג +

הוא פגוע באיזשהו פיקוס, אופרת

שבו בעניינים מ סויי מי ם, כל אחד מבני

הזוג חי את חייו בנפרד, למרות שצורת
מחשבתו של כל אחד מהם שונה. א ם הם
מחלקים אותם שטחי התעניינות, הני שואין
מחזיקים מעמד, אלא אם כן חודו
התחתון של הקו נוטה לקו־ הלב. זה
סימן לפירוד או לגירושין. אפשר לשער
שהגירושין כבר התרחשו כשמגבעת ונוס
חוצה קו המגיע עד קו הנישואין.
בקו החיים אפשר לברר באיזה גיל זה
קורה, קרה או יקרה. לפעמים מופיעים
שני קווים קרובים בעוצמה שווה. זה
מראה שבעל הקווים לעולם לא יס תפק
באהבה אחת. תמיד תהיה לו מישהי
נוספת לצד זו החושבת שהיא ״בת יחי דה״
.קרוב לוודאי שלא ישא אף אחת
מהן, ושתיהן תהיינה מדומות.
כשקו הנישואין או ענף ממנו נוגע בקו
השמש זהו סימן לזיווג מבריק. בעל הקו
ינשא לבן/בת זוג עשירים, ידועים ובע־לי־מעמד.
א ם הוא יחתוך א ת הקו יקרה
ההיפך. הוא יפסיד א ת כספו, כבודו
מעמדו.
לפעמים אדם נישא בגיל צעיר מאוד
והקו מראה רגשות חלשים (קו חלש).
אם יופיע קו חזק בגיל מבוגר הוא יראה
שהוא חיזק את אהבתו לבן הזוג.
אדם שאינו נאמן מטיבעו ודרושים לו
שינויים, יפגוש בגיל מאוחר יותר את
אהבת חייו האמיתית, א ן לא בטוח שה נסיבות
והתנאים יאפשרו לו להתחתן
עימה. זאת אפשר לוודא כ שבודקים את
שאר הקווים ומהלכם בכף היד.

בועז שרעבי בפעולה
יעל הלכה לאיבוד
זמרת ידועה יותר, ששמה יעל לוי — נולדה
בתל־אביב, ונלקחה מכאן בגיל הרך של
חודשיים לארצות־הברית, שם שהתה עד
שמלאו לה . 14 אביה שומר־המסורת הוא חזן,
ואמה מורה.
היא שרתה בלהקת חיל־האוויר. אחר־כך

בלשן סיוון
לדבר בן־יהודית
ווה לכבודו, כמה מסיפורים אלה, השייכים,
ללא ספק, לאגדות הלשון העברית.
כך מזכיר סיוון את המעשה בנחום סוקו־לוב,
העסקן והעיתונאי, שביקש מבן־יהודה,
עת זה ביקר אצלו ודיבר אליו עברית :״דבר
אליי יהודית ואל תדבר עימי בן־יהודיתר
זה לא עזר הרבה. בסופו של דבר הכל
מדברים כיום בן־יהודית ואפילו בן־בן־יהו־דית.
את המילה סביבון, למשל, חידש בנו
בכורו של אליעזר בן״יהודה, איתמר (״הילד
העברי הראשון״) בן־אב״י.

יעלי:
הייתי ידידה טובה של בועז. ההיכרות
שלנו באה באמצעות קרובי־המישפחה של
שנינו. זאת היתה בהתחלה חברות בלי
רומנטיקה. הוא היה אחרי משבר הגירושין
הטראומתי שלו מהלן תמיר. אני הייתי לבד

לא יודעת תינו אני נמצאת...״כשהייתי ילד ה ידעתי א ת הדרך שלי בחיים /היגרתי איי הרחוב שלי היטב.
/היום כבר גדולה, לא יודעת היכן אני נמצאת /ולאן מובילה אותי הדרך...
הראה ותאיר לי א ת הדרך /אל תעצור לי לפתע באמצע! /תן רק מבט,
לחיצה בי ד /עצרתי ברחוב למענך /והתבלבלתי בדרך שלי חזרה...
אני לצידך מאירה הדרך, מרחוק ומקרוב /ב סבלנו ת ואהבה /ממשיבה
וממתינה בתיקווה...
ומדוע ולמה כל פסיעה קדי מ ה /ברחוב שלי /אתה מכבה לי עוד פנס רחוב!
/הדרך שלי מ ת ארכ ת וטחשיכה /לא מצליחה למצוא א ת ההמשך /ולאט לאט
מוותרת, מתייא שת /כבד תיבף מגיעה /לבשלות, להבנה, בדרך הנכונה /
ובשניה, במילה, נופלת חזרה.
סבלנות, רק סבלנו ת /שוב נפגעת, בולעת, שותקת /ומת חז ק ת וצועדת לבד
ברחוב החשוך שלי /כשלצידי אתה מטייל ברחוב שאותו אני מאירה.

יעל לוי על בו עז שרעב, ה חבר שלה( לשעבר)

,אתה הולך 3רחוב
שאו אותו מאירה״,.
כתבה עלי. בועז
לא בל־בר הסבים.
הו אשלחלה
בחזרה את תמתחה
שהיתה על הם סוחד
בארץ, קצת מבולבלת, אחרי צבא, ללא
הכוונה.
עם הזמן נקשרתי אליו מאוד. ראיתי בו
כישרון נהדר, שמאוד הערכתי. הוא נכנס לי
לוורידים, עמוק לנשמה. זה הפך קשר רומנטי,
יותר מצירי מאשר מצירו. אני נראית
צעירונת, ופער־הגילים בינינו — 19 שנה
— הרתיע אותו. לא מתחילים איתי, חושבים
שאני קטינה״.
כיום אני לא יודעת אם הוא אהב אותי. הוא
עבר הרבה בכל הקשור לנשים, הוא פגוע
באיזשהו מקום, פגוע בצורה שקשה לרפא.
הוא חשדן, לא האמין עד הסוף באהבתי אליו,
וזה גרם לבעיות בינינו.
הוא גם עמד על־כך ששני זמרים לא
יכולים לחיות ביחד. דווקא המוסיקה היא
שקישרה בינינו. אני לא חושבת שעם הרבה
בחורות הוא יכול לרקוד ב־ 4לפנות בוקר, או
לנגן להן שיר חדש על הגיטארה ולשמוע
חוות־דעת לעניין.
היו לנו הרבה פרידות וחזרות. השתניתי
בשנתיים־וחצי האלה. הוא הצליח לשנות
אותי, כפי שהוא רצה. התנתקתי מהעולם.
הפסקתי לרקוד וללכת לשיעורי־זימרה, הפסקתי
לחפש הופעות.
נשארתי כל הזמן בבית. למדתי לבשל, כי
זה חשוב לבועז. הוא־עצמו מבשל נפלא.
ניסיתי כמיטב יכולתי למצוא־חן בעיניו. כאשר
הוא היה לא־מזמן בסיבוב־הופעות בחרל
עם שושנה דמארי, שיפצתי את הדירה שלו
באפקה. רציתי להפתיע אותו, כאשר יחזור.
זה לא הלך. נכנסתי לדיכאון, למצוקה
נפשית. הוא היה האדם היחידי בעולם
שרציתי להתייעץ איתו, לדבר איתו על מה
שעובר עליי. רציתי שהוא יבין אותי, אבל
הוא לא היה שם בשבילי.

לוי אינה מחפשת עכשיו קשר רציני. לא
חשה עדיין בשלה לזה. יוצאת בחברת ידידים,
רוצה להיות עסוקה עם עצמה. לא חסר לה
מישהו שיפנק אותה. אומרת שהפינוק שלה,
הכיף שלה, זה לעלות על הבימה ולשיר.

^ שבוע לפני הפרידה מבועז שרעבי,
- 4כתבה יעלי שיר, שהיא קראה לו ״תאיר

לי״(ראה מיסגרת):
יעלי, על השיר :״אולי זה נשמע שחצני
לכתוב,אני מאירה לו את הרחוב׳ ,אבל כשכתבתי
את השיר, לא ניתחתי דברים. כתבתי
מה שהרגשתי באותו רגע. זה זרם ממני בחמש
דקות. אולי קיבלתי השראה מבועז, שכותב
טכסטים מאוד יפים.
״בתקופה הראשונה להיכרותנו הייתי לו
למישענת. נתתי לו, במובן מסויים, אור. הוא
היה אז עצוב, וראיתי אותו משתנה לטובה
בזכות השימחה שלי, הנעורים שלי.״

עם בועז הייתי סגורה בעולם־של־בועז.
נעשיתי תלויה בו. יעלי הלכה לאיבוד, ונשארה
רק יעל — כמו שהוא קרא לי, עם הדגש
על ההברה הראשונה — יעל־של־בועז. זה
הגיע למצב שבו אנשים פחדו לפרגן לי
בגללו, מכיוון שירעו שהוא לא מעוניין שאני
אצליח כזמרת. באירועים, כאשר רצו להעלות
אותי לבימה לשיר, היו מבקשים רשות
מבועז.
היה ברור לשנינו שאנחנו לא מתאימים זה
לזה. נפרדנו. ניסיתי ליצור איתו קשר
בטלפון, לשאול מה שלומו. אבל הוא הבהיר
לי שהוא לא רוצה שום קשר וקירבה, ומעדיף
לנתק את השיחה. חבל. הוא מתנהג כפגוע.
חברה־בנפש כמוני, חברה טובה ומפרגנת,
יהיה לו קשה למצוא.
הוא שלח לי, עם ידיד משותף, את התמונה
שלי, שהיתה מונחת על הפסנתר שלו. נראה
שהיא כבר לא מביאה לו את המוזה.
עד כאן יעלי לוי.
יעלי חזרה לשיר ולרקוד, מצאה את עצמה
מחדש, אומרת שהיא מרגישה בנאדם חדש,
ואפילו נראית אחרת — זוהרת. היא מופיעה
כזמרת של להקת זהו ( 2זד) ,להקת סטודיו
הרקדניות של ברכה צמח. השבוע היא גם
עומדת לחתום על חוזה־השתתפות בלהקת
הפסטיבל החסידי, שתצא לסיבוב״הופעות
בחו׳׳ל בעוד חודשים אחדים.

חדש! חדש! נפתח ברמת־גן!

הג׳ים של ה ג ׳ י מ ׳ ר ע

מטר, הותקנה על גבי ג׳יפ ספורטיבי, המלווה מדי פעם ברוכבי־אופנוע וסוסי־רכיבה,
והעובר ברחבי־הארץ, במוקדי־הבילוי התל־אביביים ובמרכזי־הבידור לנוער.
נהגים והולכי־רגל, המביעים את התפעלותם, זוכים לטעימה צוננת של שוופם
ג׳ינג׳ר אייל, כובע או חולצת ג׳ינג׳ר אייל. על מיבצע קידום־המכירות הזה, שהוא
חלק ממסע־הפירסום של שוופם ג׳ינג׳ר אייל, ושאבותיו הם פירסום קשר־בראל
ואלון אבידר, מתבקש לומר שככל שעולה החום, כך גם עולה מיפלס הרעיונות
לקידום־מכירות, ובמקרה זה נותן הג׳יפ של הג׳ינג׳ר גם גז וגם משקה מוגז.

זה הזמן לשכור אוויס גם בוזר׳ל.
אוויס מאפשרת לך לשכור מכונית
מכל דרגה שתבחר, ולקבל ללא
תשלום נוסף, מכונית מדרגה גבוהה
יותר. למשל: הזמן מכונית מדרגה א׳
וקבל מכונית מדרגה ב׳.
בדרך זו, אתה נוסע ביתר נוחות
ג״הרווח כולו שלך.
המבצע בתוקף לכל הרוכשים שובר
השכרה מ־ 6באוג 30 - :בספטי .89

תל־אביב
מרכז הזמנות ראשי )03 ( 5103554/6/7
)02 ( 249001/3
ירושלים
)04 ( 674688
חיפה
)057 ( 33345
באר־שבע
)053( 331619
נתניה
)052 ( 574120/056
הרצליה
)08( 522298
אשדוד
)059 ( 73164/5
איל ת
)03 ( 9711080/919
לח־או
לסוכן הנסיעות שלך.
המבצע בתוקף למדינות:אוסטריה, בלגיה, דנמרק, אנגליה, צרפת,
גרמניה, הואד, איטליה, נורווגיה, פורטוגל,
ספרר(+פלמה) ושווייץ.
מיועד לקבוצת ק *-בלבד. רכב מקבוצה גבוהה יותר יינתן על בסיס רכבפנוי בתחנה.

4 1 /75
אנחנו משתדלים יותר

העולם הזה 2711

רחל מרחלת היא הראייה העיקרית במישבט
^ ם האשד! בוחרת לפרק את מיסגרת
הנישואין, הרי עליה לפצות את
הבעל כך טוען הצייר יפה־התואר שאול
נמרי, באמצעות עורך דינו מנשה בר־שילטון,
לפני בית־הדין הרבני בתל־אביב.
אורית, צעירה תל־אביבית מבית טוב
ועשיר, נסעה לארצות־הברית ב־ 1981 כדי
להינשא לבחיר־ליבה, שאול נמרי, שהתגורר
שם. היא היתה מאוהבת בו, והוריה התנגדו
לנישואין. הזוג נישא בנישואין אזרחיים.
חודשיים אחרי הנישואין נולדה להם בתם
היחידה, אגדה.
עוד טרם מלאו שנה לנישואין, הסתכסכו
השניים. לטענת האשה סילק אותה הבעל,
והיא חזרה יחד עם בתה הקטנה לישראל.
הבעל טוען שאשתו חטפה את הבת וברחה
לישראל. מאז גרים בני הזוג בנפרד. וכל אחד

פו דנדד

11111 הג ם!
אי לנ ה אלון
דורש כסף.
״הבעל עשה מאמצים גדולים להחזיר את
האשה והבת לחיקו. היו מצירו פניות
טלפוניות, מיכתבי־אהבה ושיכנועים. את
המיכתבים צירפה התובעת לתיק־המזונות
בבית־המישפט, כדי להראות את סכום
המזונות שיוכל הבעל לשלם, לאור המצג
היפה שהציג במיכתבים, כדי לגרום לשובה
אליו.״ טוען עודך־הדין בר״שילטון .״הבעל
דורש שאשתו תפצה אותו על כל ההוצאות
שהוציא כדי להחזיר אותה ואת הבת אליו.
האשה חטפה את אגדה בנובמבר . 1982 הבעל
הגיע לארץ בעיקבותיה אחרי 10 ימים, ושהה
במלון דיפלומט במשך 10 ימים. הבעל הגיע
לארץ 20.4.83 ושהה במלון רמדה שמונה

תו, שנתנה עינה באחר, מסרבת לכך. הוא
מפרט את השתלשלות העניינים כך:
״האשה עזבה את הבית המשותף בניו־יורק
כתוצאה מהסתת הוריה, שהתנגדו לנישואין,
והסתה זו נמשכת עד היום. חיי־הנישואין
התנהלו על מי־מנוחות, עד שביום בהיר אחד
נעלמה האשה עם הבת, ואחר־כך התברר לו
ששבה לישראל, בהשאירה את בעלה באר־צות־הברית
באמצע מיפעל״חייו.
״עזיבתה של האשה, ובעיקר הבת, את
ארצות־הברית גרמה הרס למיפעל־חייו של
הצייר. הוא נקלע למשבר נפשי עמוק, ונאלץ
לנדוד לישראל בחיפושיו אחריהן.
״בישראל החלה האשה מסתובבת עם ברנשים
שונים, והופיעה הרשות לבקרים בטורי־

הרכילות בעיתונים, בעיקר בשבועון העולם
הזה. בכל פעם היה לה ידיד אחר.
״עקב נסיעותיו הרבות לישראל, בעיקבות
אשתו ובתו, נגרמו לצייר נזקים חמורים.
בארצות״הברית החל אז במיפעל״חיים: הפצת
פסל״הידידות ישראל־אמריקה, שאותו תיכנן
מאז . 1983 הוצאות ההפקה היו 140 אלף
דולר. עזיבת האשה גרמה להפסקת הייצור,
וסכומי־כסף גדולים, שהוצאו לפירסום, ירדו
לטימיון. הערכתו של הבעל היא שאילו היה
ממשיך לנהל את חייו כרגיל, ומשווק את
הפסלים לפי התוכנית, הוא היה היום אדם
מסודר לכל דבר. מיפעל ייצור־הפסל היה
בשלב מתקדם כל־כך, שהבעל זכה עבורו גם
בבירכת נשיא ארצות־הברית דאז, רונלד
רגן.״
את כל האשם לפרידה מטיל נמרי על הורי
אשתו. לדבריו הם בעלי־המאה, ולכן גם
בעלי־הדעה. אחרי שהאשה ברחה מישראל
לארצות־הברית, בניגוד לרצון הוריה, כדי
להינשא לנמרי, שהיה אהבת״חייה, מסייעים
עתה ההורים לגירושיה. הם מממנים את
המערכה המישפטית ואת חייה של האשה.
הבעל צירף לתביעתו קטעי־עיתונות,
שבהם נראית האשה בחברת גברים שונים
בנסיבות חברתיות. רובם של הקטעים לקוחים
ממדורה של רחל המרחלת של השלם הזה.
למרות הכל מוכן הבעל עוד היום להחזיר
את אשתו לחיקו, והוא רוצה, כמובן, גם את
בתו. השתיים שימשו לצייר כדוגמניות
והשראה לציוריו.
הבעל מתלונן על שאשתו מתגוררת

שאול, אגדה והיצירה
,הריסת נויפעדח״ם־
הגינזרימ הוא — דגי זיתוגי, מלייבזיי ואיש־עסקיס,
גיבור פרשה שעשתה ביתרות לפגי רמו! שמעות,
בעיקגור. רומן מער עם שדדגר מארש.
היא — או רי ת בהדליה, אשתדטפרד על
שאול גמרי, הצייר, המתגורר עתה בניו-יור*
״איזה מדור1!,
.״זו אני, סיתק
״אש בך, אני
זה נכון׳.
״מודד
׳ ״בקיץ. עוד ל
״סיפרת פעם

״מדברת.״
״עלום מדיג

אי די ת ב הד לי ה
מרחיבה את אופקיה

״לפני שלוע!
הסיפור על תרד
ומצאתי שטעית
*.רזה מעות?

על הרומן זזסועז
העיר. כשיגיע
קושהי* דני דת
בכיס.
הרומן הנוכחי
תי־אסשרי, גם ל
באופק.
רני בן תפנוקי
משכיל ומעודן. ג
לגביו בלונדית ע>
גם אוריה היא

אחד מקטעי ״רחל המרחלת״
ראייה מישפטית
מנהל את חייו כראות־עיניו. הבת נותרה עם
אמה.
בהליכי־גירושץ, שלא הסתיימו עד היום,
טוענת האשה, באמצעות עורך־הדין אורי
צפת, כי מכיוון שנישאו בנישואין אזרחיים,
אין הם נשואים כלל. היא ביקשה מבית־הדין
הרבני להכריז על בטלות הנישואין. הבעל

נמרי וציור של אשתו אורית(באמצע מבקר בתערוכה)
7000 דולר עבור שיחות־אהבה בינלאומיות
ימים. הבעל הגיע ב־ 23.8.83 ושהה במלון
מרינה 65 ,יום. הבעל הגיע ב־ 6.8.86 ועדיין
לא יצא, בגלל צו־עיכוב־יציאה. מאז, הוא
נמצא כמעט שלוש שנים בארץ.
״עבור הוצאותיו אלה דורש הבעל
מאשתו:
4000 דולר, הוצאות־נסיעה.

9000 דולר הוצאות בתי־מלון וכלכלה.

5000 דולר לתשלום שכר־דירה באר־

צות־הברית במשך זמן זה.
7000 דולר עבור הוצאות־טלפון, כדי

לשמור קשר עם הבת ולנסות לשכנע את
אשתו לחזור אליו.
״עיקר הפיצוי נדרש עבור הפסד הזמן
לעבודה ולציור, בגלל מצוקתו הנפשית,
במשך שלוש שנים 36 :אלף דולר, והוצאות
נוספות. בסך הכל 71 :אלף דולר.
״הבעל טוען כי היה מוכן לשאת את אשתו
שוב בנישואין כדת משה וישראל, אלא שאש־

אשתו שד הצ״ו
שאור גמד חצה
בביטול הנישואין
האזוח״ם -
והוא ווו ש
0ם ם 71,וודו

במחיצתו של גבר אחר, דורון אפל, למרות
שלדבריה היא רק שותפה איתו לדירה .״הבת
גדלה ומתחילה להבין, ואין זה נאות שתראה
את אמה בבית אחד עם גבר זר, אפילו
שהאמא־אשה טוענת שהוא רק ידיד. אין זה
מוסכם ולא מוסרי.״
האשה מצידה מתקוממת נגד התביעה
הכספית, ורואה בה ניסיון־סחיטה. לדבריה
הבעל הוא שגרם לפירוד, וכבר ב־1983
הסכים לגירושין, אלא ששינה את טעמו,
מנסה לסחוט ממנה כסף והגיש את התביעה
נגדה. האשה מבקשת שבית־הדין הרבני
יצהיר כי מכיוון שהבעל מסרב לתת גט לחו־מרא,
הרי הנישואין הינם בטלים מעיקרם,
ללא כל קשר לתביעותיו הכלכליות של
הבעל.
עד היום טרם הסתיימו ההליכים בתיק,
וכתבותיה של רחל המרחלת מככבות עדיין
בתיק בית־הדין.

למסד׳

מיבצע מחיים טעים עם 3113 110:1
הז מנ ה יד א ו־ ודו 71 זו גי ת חינ ם ל חו ת מי םעל מנו 11111־!1

מהיום העו 05 מנה יגיע אליך ע רץ אישי, חדש,
טרי, לוהט, עסיסי, ישר מהדפוס לביתך או למשרדך!
בחדר של
רבי עקיבא

סיפור שר

מסעדתה מוזי און
רח־ האוניברסיטה .2
רמת־ א בי ב.
טלפון6 :־5414135
אל גאוצ׳ו -לונדון מיניטטור
אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :

שאול המלך ,4טל׳ 250079־03

קפה -פאב -מסערה
שירה וריקודים
ני מי ם ה׳ ו׳ ושבת: הופעת אומנים
פתוח יום יום רצוף משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים עד 250 איש
בצהריים ארוחות עסקיות 15 -ש״ח
המרפסת מעל הים בת״ א

רחוב הירקון , 109 טלפון 241300

770

׳ ? ןלר7

רחוב דיזנגוף ( 110 מו ל קפה רוול) ת ל אביב.
טלפון 03-247066 :

דולפין שטרן
מסעדת דגי ם מו בחרת
פ תו ח 7י מי ם ב שבוע 24.00 :־12.00
מו מלצת לי ש ר אלי םול או ר חי םמחדל
דיזנגוף 189ת״א, טל׳ 232425

מי שלא מוצא את עצמו לפ חות
פעם בשבועיים מהלך
בשוק־הכרמל, מלטף עגבניות,
מתפעל מענבים, טועם תאנים
וסוחב סלים -לא יודע על איזו
חוויה הוא מוותר. עכשיו יש
חידוש. מיסעדה ממוזגת־אוויר
ומסודר ת בטוב״טעם
לסיום החוויה של הירקות.
אנחנו נכנסו לאכול מה שנק רא
היום ארוחה עיסקית ב״ח-
דר של רבי עקיבא״ ,של בני
אמרורסקי. כן, יש מקום להש איר
א ת הסלים, ויש מים קרים
עם קרח ויש מפות־שולחן בש־חור-לבן
ומוסיקה שקטה ומל צרית
מאוד אדיבה.
כ שהסלים עם הירקות בפי נה,
הזמנו, זאת אומרת אני הז מנתי,
סלט-ירקו ת גדול. הגיע
סלט כמו שאני אוהבת, לא הק-
צוץ־דק הזה, אלה ח תוך נכה
שלכל חתיכה יש טעם של הירק
שלה. בן־זוגי נ א לו מרק-אס-
פרגוס ח ם באמצע אוגוסט. אני
ויתרתי על חום־המרק ורק
שלפתי לו מהצלחת כמה חתי כות
אספרגוס טרי.
אחר״כך קיבלנו מנות עיקר יות.
הוא אוהב רק דגים שהול כים
על ארבע, ולכן הזמין עגל
בפטריות, ואני הזמנתי דג-אמ-
נון בנוס ח פרובנסל. המנה שלי
היתה טעימה והמנה שלו היתה
טעימה מאור.
ליד הבשר או הדג הם מגי שים
אורז וקצת שעועית ירוקה
חצי־מבושלת(יופי!) .א ת כל זה
שטפנו עם כוס יין, הוא יין לבן
ואני יין אדום.
ואז הסתכלנו בתפריט לר אות
אין מסיימים א ת הארו חה
וכשראינו מה כתוב, התמ לא
ליבי שמחה ובן־זוגי נכנס
לדיכאון. היה כתוב שם שבסוף
הארוחה מקבלים קפה וסימ־פטיה.
מכל העוגות של העולם
סימפטיה אני הבי אוהבת, אבל
״ארוחה עיסקית״ לחוד ומצב
של דיכאון לחוד, אז הזמנו לו
קרפ״סוזט, בתשלום נוסף.
ארוחה לאמצע היום, לא
גדולה, לא משביעה מרי, לא
מסובכת, טעמים של צרפת
מעורבים עם הטעם המתוק של
שוק״הכרמל, והכול ב־ 22 שקל.

ח תו םעלמ מי שנ תי ותקבל:
(א) השבועון יניע לביתן־/מישרדך ביום הופעתו ע״י שליח מישר*.
(ב) מחיר המיבצע 290 :ש״ח כולל מע״ם אשר ישולמו ב־ 5תשלומים
שווים ללא הצמדה, באמצעות כל אחד מכרטיסי האשראי
( 58x5ש״ח).

!׳ מפגש אביב

ח פו ״ ט
בינלאומי

כל מ ה שלא ציפית
מפונדק דרכי ם
דרך חיפה 301 תחנת דלק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם א רו חהב תפריט קבוע:
מנה ראשונה:

מרק או סלטחטה, או פ ט ריו ת ט ריו תעםחמאהו שום

מנה עי ק רי ת:

פיר-ושקי ל ס תיו
או שניצל עוף ע ם רו טבפט ריו ת

מנה א חרונ ה:

פרפה לי מון
או מ ר קיז שוקולד
או שטרודל ע ם גליד הוקצפת
בו ס יין לב?
ל ח מניו ת תו צרתהביתוחמאה

20.75ש ח

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
טל 457599 ,
פתוח מ־ 12.00 עד 01.00

חדש בדול־אביב!
עוד סניף של

״משעדת ית ט״
מאכלים מזרחיים

רה׳ בן יהודה ,163 טל׳ 227813־03

הד־-זרד
רבי עקיג א
מיסעדה ביסטרו
מיטבה צרפתי -א מדורסקי, אוויר־ממוזג -אווירה חמה
ימי א׳ -ה׳ ,מ״ 15.00 - 12.00 ערב, ערב מ־19.00

רח׳ רבי עקיבא ,22 תל-אביב (מאחורי קולנוע אלנבי)
__ טלפון __ 655096

הבית הלבן

> 11 וק• 031

הבירה הכי זולה בעיר

רח׳ הירקון , 108ת ל ־ אני ב
טלפון 230577 :

8£סס0ע 3ת מ¥

(נ) ארוחה זוגית חינם עד 60ש״ח באחת מהמיסעדות המובחרות
המשתתפות במבצע !המופיעות בעמוד זה.

חייג 232262־ 03 מחלקת המנויים

* מוגבל ל־סססו מנויים באחרי ההפצה עד ליום 31.8.89

באילת 220 :ש״ח. טלפון 33217־.059

מישפחוזי, ידידיי שיות אחרות חברתי, אשה צעירה ונחמדה, גרושה ואם
לשלושה ילדים, עובדת כעיתונאית בעיתון
מאוד עני, וככה גם נראית המשכורת שלה.
לפני ימים אחדים קיבלה חברתי מיכתב
ממס־ההכנסה, ובו דרישה לשלם מיקדמות־מס
בסך 50 אלף שקל לשנה הנוכחית.
חברתי, שהיא אשה לא מתעצבנת, טילפנה
למס־ההכנסה וביקשה להתייעץ עם הפקיד,
וככה היא אמרה לו:
,בתי הגדולה היא בת 23 ובתי הצעירה בת
. 17 האם לדעתו, אם אני אשלח אותן לעבוד
שלושה ערבים בשבוע ברחוב הירקון או בתל־ברור,
זה יספיק לתשלומים למס־ההכנסה, או

אין לך הכנסות מלבד המשכורת, אז תבואי
אלינו ותמלאי טופס ביטול מיקדמות.״
אתם רואים כמה הם נחמדים שם במס־ההכנסה?

בעלי אומר שאוסקר ויילד אמר שקמצנות
היא גם־כן סוג של הכנסה.

בעלי אומר שנישואין הם ניסיון לפתור
ביחד בעיות שלא היו צצות בכלל, אילו היית

לני

גם לי יש חבר אחד ששלח את הילד שלו
לסאמר־סקול באנגליה. אבל לפני מעשה אמרו
לו ללכת לבנק ולהעביר לחשבון מסויים
באנגליה סכום של כר־וכן־ לירות סטרלינג.
הלך החבר שלי לבנק, עשו לו חשבון כמה
זה בשקלים ואמרו לו. התחיל הבן־אדם לכתוב
צ׳ק, אבל אז אמרו לו רגע־רגע — תוסיף
בבקשה גם היטל־רכישה, היטל יבוא שרותים,
עמלת גביית היטל, עמלת חליפין, עמלת העברה
לחו״ל, הוצאות דואר.
מרוב צחוק, הוא שכח להתרגז.
ידעתי שלא תאמינו לי אז הנה הצילום.

חברה שלי, שבגלל קירבת־מישפחה לגי־אוגרף
אחד נאלצה להשתתף בכינוס של גיאוגרפים,
פגשה שם גיאוגרף יפאני נודע. על
גיאוגרפיה החברה שלי לא יודעת לדבר, אז

וזאוזי־צז*0
זו׳לו
ליאד׳או סל:

:זסואי* ¥00
העג וו? .ר מח או.

פדט־ס
18ו*־ו*ס סכוסגמט־י
ם?.או ז*08 **00 גע *.מ:
ם.ואו 012*3ם נ 0:בסס־־ת
ונמו הע 1ר ה /הסואו ,
7י י!

^! 1:93 613 7
3 , 0391 0 0 0
וחלו וו! לניטעו

נ 1. 0000
הי עלוניי וו.

ניטליגואטירו וז *ש * 7 . 5 0 0 0

145? 7
טייח

וגס לחגנימהיטל
פייח
נ נ! להחלי 3י1

7ק! 3
פייר.

עמלהו, עגור • ל ח

ו ו )יאוו /דאו

1> 3ן
וזייננווטנוננז עו ־ 9 /0 5 /3 9
! 2 1 1 801

דף החשבון עם ההוצאות
מחב צח 1ק שכח להתרגז
שאני צריכה לשלוח את הילדות כל ערב לעבודה?״
הפקיד
שאל על מה היא מדברת, וחברתי
הסבירה לו שוב, יותר לאט ובמילים יותר
פשוטות.
״למה את מתעצבנת?״ שאל הפקיד ״אם

הייתי במקום אחר

לא צריך לקנות כרטיס־טיסה ולשלם מס־נסיעות, כדי לראות מראות אחרים בעלי דינאמיקה
אחרת.
אפשר סתם, לילה אחד, להתחיל לכתוב, ואחר כך להסתכל בשעון ולראות שהשעה היא 5
בבוקר. ובמקום להיבהל מהשעה המאוחרת ולקפוץ למיטה כדי לתפוס כמה שעות שינה, אפשר
להכין כוס־קפה ולצאת אל המירפסת הצופה אל תל־אביב שלפנות בוקר.
שקט של יום־כיפור. השמש עוד לא יצאה ורק הפנסים מאירים את הבוקר העולה. במשך כמה
דקות לא עברה אף מכונית אחת ולא נראה שום אדם. אבל בעיר ללא הפסקה זה לא נמשך הרבה
זמן. לאור הפנסים ראיתי אשה אחת במיכנסיים קצרים רצה מצפון לדרום. אם אשה רצה לבדה
בטיילת ב־ 5לפנות בוקר זה סימן שתל־אביב היא עיר לא־מפחידה, ולעיר מערבית בתוך איזור
איבה זהו הישג לא־מבוטל.
ב״ 5.20 נכנם האיש הראשון למים והתחיל לשחות. אני מתה לדעת מה חושב לו איש ששוחה

היא שאלה את היפאני על מישפחתו, על אשתו
ועל ילדיו, והיתה שיחה מאוד נחמדה, וכמובן
מאוד מנומסת. אבל כששאלה חברתי
לתומה בני כמה הילדים של היפאני, הרצינו
פניו של האיש, התקמט מצחו ובמשך כמה
שניות הוא חשב, ורק אחר־כך ענה :״זה קשה
לדעת בדיוק, כי הגיל שלהם כל הזמן משתנה״.
חברתי
נשבעה בהוריה, בספר־התורה,
בבית־המיקדש ובמולדת, שהיפאני לא התכוון
להצחיק.
מה שצריך, כנראה, כדי להשתלט על כלכלת
העולם זה כמה מיליונים של אנשים
רציניים כמו היפאני הזה.

התמונה של הפרח השחור הזה(מימין) לא
נכנסה למדור הקודם מחוסר־מקום, ואני

לבד״לבד בים, אבל אני, כנראה, לא ארע לעולם. כמה דקות אחר־כך התחילו להגיע אנשים
אחרים, ואם מישהו אמר לכם שרק הזקנים הולכים לים ב־ 5:30 בבוקר, זה סימן שהוא מעולם
לא היה שם. גם ממרחק אפשר לראות מי צעיר ומי זקן.
על הטיילת התחילו לרוץ קבוצות של בעלי המכנסיים הקצרים, הסרטים על הראש ונעלי-
ההתעמלות,כאילו הם לא יודעים שכבר המציאו כלי־תחבורה. מכוניות פרטיות דווקא לא היו
הרבה, וכנראה שזו שעה מוקדמת מדי להתקפי־לב ולשריפות. עובדה שאף סירנה אחת לא
עשתה רעש. מי יש לו כוח לשטויות כשעוד חושך.
אבל ב־ ,5.25 פתאום, ממש בבת־אחת, נהיה אור, והאנשים הרצים והשוחים קיבלו פנים. ממש
מתחת למירפסת שלי עבר זוג מחובק, שעצר כל חמישה צעדים כדי להתנשק. לא הרחק מהם
צעדו בעייפות שני חיילים נושאי רובים. זה ברור כבר, שאחרי שהכל ייעלם ישארו האהבה
והמילחמה. ב״ 5.30 כבו בודאחת כל פנסי הרחוב, ובאותו הרגע ממש הגיעה משאית־הזבל.
התחיל יום חדש בתל־אביב.
סתאן סובלים מאנטי־שמיות, ולכן הגיוני
מאוד שכולם עומדים לעלות ארצה.
כדאי כבר להתחיל להמציא בדיחות על
אוזבקיסתאנים. במחשבה שנייה, הבדיחה
הראשונה כבר הומצאה על־ידי ח״כ קליינר.
״אם הם סובלים, הגיוני שהם יעלו ארצה:״
מצחיק! הא! אמריקה מתה? צרפת נעלמה? אנגליה
הושמדה?

אם פתאום אתם מתחילים לראות לא ברור
וכואב לכם קצת הראש — נסו להוריד את

הקלטת של ״קולות מן היער הטרופי״
קולות המשגעים את השכל
יודעת שלא הייתם רוצים להפסיד מראה כזה. המישקפיים ולנקות אותם היטב. פתאום
רואים כמו ינשופים בלילה וכאב־הראש נפי
סק. זה מידע אישי מאוד.

הפרח השחור
לא נכלל מחוסר מקום...

חבר־הכנסת מיכאל קליינר הודיע לעם
-באמצעות הטלוויזיה — שיהודי אוזבקי־

כל דיירי הבית שלנו קיבלו פתק מהעי
רייה.
בפתק נאמר שאנחנו צריכים לבצע
עבודות־שיפוץ לבניין שלנו. העבודות שהעירייה
מבקשת מאיתנו הן:
תיקון והשלמת גדרות וצביעתן — (יש
גרר־אבן לחצר, לא אמרו באיזה צבע לצבוע).
תיקון מיסתור לפחי־אשפה, לרבות שביל
גישה (בסדר).
ניקוי החצר וסידור הגינה(מנקים את החצר
פעמיים בשבוע והיא נקייה).
ביטול חנייה בחזית — (צחקנו עד מוות.
יש להם אלטרנטיבה?)
אבל זה עוד כלום. בסוף הפתק של העירייה
כתוב שביצוע השיפוץ נדרש על פי
סעיף 54 לחוק־העזר העירוני. ביצוע השיפוץ
טעון היתר לפי חוק־העזר הנ״ל. לצורך קבלת
היתר יש לפנות ל...
זאת אומרת שהעירייה מחייבת אותנו לשפץ,
אבל אם אנחנו נעתרים לה עלינו לקבל
היתרים, וכל מי שביקש היתר או רשיון בעיר
הזאת יודע ש>ה כמעט בלתי־אפשרי.
עירייה ללא הפסקה.

רמי, ידידי, חזר מארצות־הברית עם השיגעון
האמריקאי החדש — קלטות להתרגעות.
שמים קלטת בתוך הווקמן, מפעילים את
הכפתור ו ...כאן צריכה לבוא ההתרגעות.
לקלטת אחת קוראים קולות מן הים והיא
משמיעה קולות מונוטוניים לגמרי של גלים.
לקלטת השנייה קוראים קולות מן׳ היער
הטרופי. רמי אומר שקולות הציפורים מן היער
הטרופי משגעות לו את השכל.

01100111 1 0 0 1 0 1 0 1 0 1

משהו?
מה קרה בחמש ה ד קו ת שבהן נפגשו
בחדר׳־השרותים ש רי ברח׳ ,ב תו של
תעשיין״הטקסטיל אברהם ברין׳,
מבעלי חבר ת ניבה, הנשואה לבחור
נחמד בשם רוני, והחתיד הגתנייתי

יו פי בך י הוד ה!

קשה להאמין, אבל עדיין יש מי שרוצים
להיות יהודים, ומוכנים לעבור יסורים כדי
להצטרף לעם המוזר הזה, המפוזר בכל
העולם.
אחת כזאת היא דוגמנית״הצמרת השוודית
מאי בריט, שהתגיירה, והנקראת כיום
מיכל. ב־ 10 בספטמבר היא תינשא לבן־זוגה
מזה שש שנים, מעצב השיער גילי גמלי־אלי.
מאי השוודית, בהירת-השיער־והעור,
וגילי גמליאלי התימני הכירו זה את זה בארץ
עוד בתקופה שהוא היה בעלה של רונית,
אם בתו. הגירושין בין רונית לגילי היו סנס־ציוניים,
בגלל כל הליכלוך שהיה שם, שכלל
רכילות על שימוש בסמים קשים, הלשנה
לשילטונות־המס, מכות ומה לא.
במשך חודשים עקבו חברי חוג הבליינים
אחרי המילחמה בין בני״הזוג, שהסתיימה בגירושין
שלאחריהם עזבו גילי וחברתו בריט את
הארץ לניו־יורק, שם היא הצליחה כדוגמנית
והוא כמעצב־שיער. פעם בשנה הם היו
מגיעים ארצה, ואז כל החברים היו שואלים:
גו? וגילי היה אומר עוד מעט, והנה •זה הגיע.
בני־הזוג החליטו להינשא, ומאי החליטה
שהיא רוצה להיות יהודיה ומוכנה לעבור אף
את טכס החינה לפני החופה.
הסיפור הזה מזכיר לי את הנישואין של
שחקנית שוודית לשחקן הכושי סמי דיי
ווים ג׳וניור. ועל זה אמרו חז״לינו: טובה

0 7 /7/70

ומתחזות
על כל זוג שמתחתן יש שניים המתגרשים,
ויש גם מי שמתחזים כמתגרשים וכל העולם
יודע ומדבר עליהם, אך בסוף הם צוחקים על
כולנו.
רק השבוע שמעתי על שלושה זוגות
כאלה.
הזוג הראשון זה עמי ורחל פדרמן, הוא

לפי נירסה אחתהם שוחחו, ולפי
נידמה אחרת ה ם שוחחו יותר.
אבל מה שקרה באותו הערב ב טי ס׳
עדה היה קצת יותר מאשר עוד בילוי של
חברים. הבעל של שרי החליט, בנראה,
שמשהו קרה בין אשתו לידידו. הוא
התנפל עליו והנחית אגרוף על פרצופו.
יוסי התאושש מהמכה והסתער על רוני.
החברים הפרידו בין השניים, ומובן שה יו
שם, לאחר-מכן, חילופי־מחמאות.
ואיך שכחתי! היו גם הרבה הכח שות
מכל הצדדים, ואחרי כמה ימים נראתה
שוב כל החבורה יחדיו, כשהם שמחים
ומאושרים, כאילו לא קרה דבר מעולם.
ואולי בעצם לא קרה דבר באותו הערב!

מאי בריט וגילי גמליאלי
טובה ניזרת כהלכה. מ־ססו רפורמיות.
גיורת שוודית אחת כהלכה מ־ססז גיורות
רפורמיות.

לכם נותר רק לשבור את הראש: מה
להביא לבני־הזוג?

מנכ״ל רשת־מלונות דן, והיא בעלת חנות
לאביזרים, וכשמתחשק לה היא גם משחקת
אותה כאשת־חברה. לפני חודשיים כל
המדינה דיברה על הגירושין שלהם. כל אחד
ידע לספר על מה הם רבו ומה התוכניות
שלהם לעתיד, ומה הם יעשו ברכוש, ואיך הם
יחלקו את הילדים ואת החברים המשותפים.
מהשמועות שהסתובבו בחוגי־החברה הגבוהה,
וגם הבינונית, ואולי גם הנמוכה, אפשר
היה לבנות מיני־סידרה לטלוויזיה התורכית.
אך בני״הזוג החליטו שמה שטוב לאחרים
עלול להיות גרוע להם, ולכן, בשלב זה, הם
החליטו שלא להתגרש, ומפעם לפעם רואים
אותם ביחד במיסעדות ובהצגות.

הזוג השני מורכב מהבדרנית חנה לסלו
ובעלה, המפיק אביב גילעדי. גם הזוג הזה
עשה כותרות. השניים חתמו על הסכם־
גירושין מפורט, ובו החלטה על חלוקת רכוש,
ותשלום רמי״מזונות. והנה, מה מספרות לי
החברות שלי? שהם שוב ביחד, וכל העניין
היה חולשה של רגע, והם מאוד אוהבים זה את
זה ואולי הם עשו זאת דק כדי לנסות אותנו,

קלרח רון וקאמיל נייקרק
כמז בימי הזוהר

רחל פדרמן
— עלול להי 1ת גרוע להם

מה שט 1ב לאחרים

העיתונאים. יכול גם להיות שזה חלק מתוב־נית־הבידור
החדשה של חנה לסלו.
הזוג השלישי זה הדוגמנית קלרה רון
ובעלה, דייל פאן־אמריקאן קאמיל ניי־קרק.
בני־הזוג נפרדו לפני כמה חודשים, חיו
בנפרד והשתדלו שהכביסה המלוכלכת שלהם
תישאר בבית. מסתבר שהכביסה נשארה
נקייה, ובשבוע שעבר חזרו בני־הזוג לחיות
ביחד, כמו בימי־הזוהר, ועכשיו ניתן לומר
שהשימחה חזרה למעונם.

חנה לסלו ואביב גילעדי
ש 1ב ביחד

הבר אפשרי אני לא יודעת כמה זה חשוב, אבל השכנה
שלי, שאותה אני פוגשת בכל יום שישי
בקונדיטוריה, מאוד אוהבת תיאטרון* ,היא
סיפרה לי שהשחקנים עמי ויינברג ואשתו
שוש מרציאנו נפרדו זה מזה.
אני לא יודעת כמה זה חשוב, אבל השכנה
שלי הזכירה לי שלפני שנתיים כל המדינה
דיברה על הרומאן שהיה־או־שלא־היה בין
שוש לבין שחקן־הקולנוע האמריקאי סטיבן
באואר, שהופיע פה בארץ באחד מסרטי
(גלוסס גולן לשעבר) .במהלד ההסרטה

אפירה ער הכינרת
בסוף ה שנוע אמרתי לשפיון שלי שכ נ
ר נשבר לי מכל הסיפורים על הבעלים
המכים א ת הישים שלהם, אונסי םאת
הבנות שלהם ומחזיקים איזה פריחה ב ת
19 על תקן מאהב ת. אני רוצה שיביאו לי
דוגמה לאהבה א מי תי ת, ולא איכפת לי
אפילו שזה יהיה קיטש. הם עבדו קשה,
הם חרשו א ת אילת, ירושלים, חיפה
ואיזור״המרכז, ולבסוף הביאו לי מט בריה
א ת הסיפור הבא:
בליל-שבת קבע מלך הבורקס, אי-
ציק אלקולומברי, עם חבריו פגישה
בחוף הלידו בטבריה. נ שעה היעודה,
10.30 נערב, הגיעו החברים, וניני ה ם
משה פרגסיס, הבעלים של מיסעד ת
אולימפיה ואשתו ליאורה, רפי גינת
ואשתו נ אווה, תת־אלוף עוזי לב צור,
מפקד פו׳׳ם וחברתו-לחיים שוש,
מ תי ושרה דוידובי ץ מירושלים,

ברוך

שוש מרציאנו
פרידה

הגיעה ארצה השחקנית מלאני גריסית,
בתה של השחקנית טיפי הדרן, שהופיעה
בתפקיד הנשי הראשי בסרט־המתח הציפורים
של היצ׳קוק, ומלאני זו התחתנה עם הכוכב
דון ג׳ונסון, אבל יש לה ילד מסטיבן.
אני לא יודעת איך כל הפרטים ישפיעו על
עמי ושוש, אבל רצוי שלפחות אתם תדעו.
ומי יודע, אולי סטיבן ישוב ארצה, אולי
עמי ייסע לארצות־הברית ויכיר את הבת של
קים נובק? הכל אפשרי, לא?

ורוחל׳ה

קיר שטיין,

תעשייגים מירושלים, וא שת-החברה
יונה לחוביץ. הצטרפו אליהם עוד
כמה עשרות אנשים, קרובי מישפחה של
איציק ואשתו לי א ת.
החבורה עלתה לספינת-הלידו ויצאה
לשייט.
איציק אלקולו מנרי עצמו איחר לפגי שה
עם החברים והגיע בשעה 11 נלווי ת-
אשתו. הוא התנצל לפני האחראים
לשייט וביקש שיקחו אותו בסירת-מי-
רוץ לספינה, ששייטה בכינרת כשעל
סיפונה כל החברים.
איתן, מבעלי החוף, נעתר לבקשתו,
העלה או ת ם לסירת״המירוץ שלו והחל
ל ה תקד ם לעבר הלידו. כשהם הגיעו

ער רגמר החובות
אני ממש מתפלאה עליכם. איך זה לא
שאלתם את עצמכם מה קרה למלכת־המים
אילנה סיבוני? מדוע לא רואים אותה?
ובכן, אילנה, שהיתה מלכת־המים לפני
שמונה שנים, עברה לפני שנתיים מתל״אביב
ללוס־אנג׳לס. החמודה הזאת, שהכל אוהבים
אותה, כיכבה בארץ מאז היבחרה כמלכת־

אולי בחגים
המיס כדוגמנית־מסלול, ועבדה הרבה כחג־מנית־הבית
של חברת־אופנה גדולה. ממעמד
של דוגמנית-בית היא הפכה מנהלת חנות־הדגל
שלה.
אן אילנה, בחורה שאפתנית, חרוצה, רצתה
להתקדם בחיים והחליטה להיות עצמאית.

ביחד עם בן־זוגה, ג׳קי סיטשון, נער־שעשועים
תל״אביבי, היא פתחה בוטיק
לבגדי־גברים. הבוטיק, שעוצב במקוריות וב־דימיון,
היה חידוש מרענן בנוף החנויות
הסטנדרטיות שבאיזור, אך למרות זאת —
ואולי בגלל זה — המכירות צלעו. אך
האהבה בין ג׳קי לאילנה האפילה כנראה על
הצרות הפיננסיות, והשניים אף תיכננו
להינשא. ואז אירע הבום הגדול.
ג׳קי ברח מהארץ, והותיר אחריו חובות של
עשרות אלפי דולארים. אילנה נותרה עם
השיירים, וכל הבעיות שנילוו לבריחה
הדראמטית של ג׳קי, שהיתה כלקוחה מסרט־מתח
קלאסי.
אילנה לקחה על עצמה לשלם את החובות,
למרות שמרביתם לא היו שלה. את החנות
היא העבירה לבעלות אחרת.
במשך כמה חודשים היא עבדה כמנהלת
חנות ברחוב־דיזנגוף, ולאחר מכן טסה ללוס־אנג׳לס,
שם התחילה לעבוד ולשלם את
החובות שנותרו. החברים שלה סיפרו שהיא
החליטה שלא לחזור ארצה עד שהיא תגמור
את כל ההתחייבויות שלה לגבי הנושים. הקוריוז
בסיפור הזה: בן־זוגה לשעבר, ג׳קי
פיטשון, נמצא גם הוא בלוס־אנג׳לס, אך לוס־אנג׳לס
זה לא תל־אביב, ואפשר שם להתגורר
במשך 50 שנה מבלי לפגוש את השכן ממול.
ואם אתם רוצים עוד קוריוז: אחרי הרומאן
עם ג׳קי היה החבר שלה אדי הל, אחד
הרווקים החתיכים של תל-אביב. ונחשו מה
הוא עושה? נכון, צדתקם! הוא הבעלים של
החנות שהיתה בעבר בבעלותם של ג׳קי
ואילנה, והוא — לעומתם — מצליח מאוד.
החברים אומרים לי שאילנה אמורה להגיע
ארצה בחגים.

ליאת ואיציק אלקולומברי
דנושת של א 1שר ביום־ההולדת
לספינה, השתררה לפתע עלטה, ומישהו
צעק ברמקול שיש תקלה בגנרטור. בני
הזוג אלקולומברי הועלו ב ח סו ת החשי כה
לספינה, ואז הודלקו האורות וכל
הנוכחים פרצו בשירת יום־הולדת שמח
לליאת.
אשתו של איציק, שבאותו היום חל
יום הולדתה ה־ , 30 נדהמה והתחילה
לבבות מרוב התרגשות. היא פשוט לא
האמינה למראה עיניה.
תיד ד קו ת התברר לה שבעלה הכין לה
מסיבת־הפתעה ליוס-הולדתה, והזמין
א ת חבריהם ו את בני מישפחתם. את
האמא שלה ואחיותיה וגם א ת ילדיו שלו
נסיך הגיינסים
הריון מלכותי זוכה תמיד בסיקור. תראו

כמה כותבים באנגליה על ההריון של הנסיכה
דיאנה ועל ההריון של גיסתה, הנסיכה
סרגי.
בארץ אין לנו נסיכות, אבל יש כרוניות,
ואולי גם רוזנת שוודית. לצערי כולן מעבר
לפריחה הראשונה, ואף אחת מהן לא תיכנס
להריון, לפחות לא בגילגול הנוכחי.
אז מה שנשאר לנו זה רק מלכות־היופי

מנישואיו הראשונים.
אז החלה החגיגה. רקדנים וליצנים
התחילו לרקוד, ואליהם הצטרפו שאר
החוגגים. היה שם שמח עד שעה . 2
במהלך הערב קיבלה לי את מתנה מבע לה:
צמיד־זהב גדול שהוזמן במיוחד
עבורה אצל התכשיטן קא שי. אחרי
שחזרו לחוף, הלכה כל החבורה ל א חד
הפאבים בעיר, ושם השתוללו עד הז ריחה,
כשעל השימחה מנצחת יונה
לחוביץ, שקיפצה במרץ על השולחנות
והבר.
אם זאת לא אהבה -אז מה זאת אהבהז לשעבר. אחת מהן נילי דרוקר, התחתנה עם
עשיר אמריקאי בשם מוריס ששון, שיש
לו אימפריית־ג׳ינסים גדולה בארצות־הברית
ובהונג־קונג.
אמנם, החברות שלי טוענות שהיא מלכה־לשעבר,
אך לעומת זאת השפיונים שלי
בארצות־הברית מגלים לי שהיא חיה כמו מלכה
בהווה. ואכן, לפני שנתיים היא הביאה
לבעלה, המבוגר ממנה בערך ב־ 20 שנה,
יורש־עצר, וזה כל־כך מצא חן בעיניו שהוא
פשוט החליט שהוא רוצה עוד אחד. מזה בטח
הבנתם כמוני שהיא בהריון.
עכשיו נותר רק לחכות ולראות אם מדובר
בעוד נסיך־ג׳ינס קטן, או שהפעם תהיה זאת
נסיכה.

נילי דרוקר ומוריס ששון
נסיך נ ינם קטן א 1נסיכת ג״נס קטנה

$ 1000 דיום
(המשך מעמ 1ר )7
שרוול• עורכי־הדין שלו הציגו טענה חדשה,
שהפתיעה מאוד את המפקח־על־מטבע־חוץ
ואנשיו. לטענתם, עקב פסק־הבוררות, הפכה
חברת ם 1עד1ן הים האדום לחברת־חוץ (לא
ישראלית) ,ולכן אין היא כפופה למרותו של
בנק ישראל, והיא זכאית להחזיק בכסף
בחו״ל, ללא שום הגבלה.

באופן שוטף נעזר פפושדו בשרותיו של
מישרד עורכי־הדין של שרגא בירן. לצורך
המאבק עם בנק ישראל הוא שכר גם את
שירותיו של עורך־הדין אמנון עברון, המתמחה
בתחום זה. את טענתם ביססו עורכי־הדין
של פפושדו על כך שהמישרד הרשום של
החברה היה בטאבה, ומכיוון שטאבה היא
(המשך בעמנד )48

פמה השקיע פפושו־ו 3מלון
— וכמהקיבלת מו ר תו
על סמך נתונים בדוקים, היתה עלותו הכוללת של המלון נ שאבה כ״22
מיליון דולר 12 .מיליון הגיעו כהלוואות ממשלתיות, ארבעה מיליון כמענקים
ממשלתיים, ודק שישה מיליון הושקעו על־ידי השותפים בחבר ת מועדון הי ס
האדום.
בתחילה, היו אלו שלושה יזמים אילתיים שהתכוונו להקים במקום מלון
נרמה של שני כוכבים. בסוף 1977 רכש אלי פפושדו, באמצעות חברת מלונות
ים־סוף שבבעלותו, א ת השליטה בחבר ת מועדון הי ם ה אדו ם ( 84 אחוזים) ופעל
לשינוי תנאי ההיתר, באופן שאושר להקים מלון ברמה של חמישה כוכבים, ובו
357 חדר.
הבנייה ארכה כארבע שנים, והסתיימה בחודש נובמבר . 1982 פפושדו הבין
מהשלב הראשון ני הוא זקוק לשישה מיליון הדולר הדרושים כהון עצמי
להקמה, ולשם כך גייס בשלב הראשון את איש״העסקים עמנואל לאלו, שהביא
עימו משקיעים לפרוייקט.
יותר מאוחר, לקראת סוף הבנייה, צורפו לשותפות אנשי״הכספים ריגר
ופישמן, שנכנסו לשותפות בחברה״האם. ריגר־פישמן, באמצעות החברות ישפ רו
ויורופל השקיעו שלושה מיליון דולר, וקיבלו תמורתה 42 אחוזים ממניות
מלונות ים־סוף. פפושדו ולאלו השקיעו א ת שלושת מיליון הדולר הנותרים.
בראיון, שנערך איתו במרץ 1985 לשבועון כותרת רא שית ז״ל, סיפר פאפו:
״כשראיתי את המקום, הת אהבתי בו מייד, וראיתי בו אפשרות לפיתוח משהו
אחר. רכשתי מהנעלים המקוריים א ת השליטה במועדון הי ם האדום,
והשארתי אותם כשותפים זוטרים.
״בהתחלה אני ומנו לאלו גילגלנו את העניין. היתה לי חברת־בנייה די
משגשגת, אז גילגלתי כספים. קיבלנו הלוואות ממשלתיות, ולקראת סוף
הבנייה גייסנו את ריגר״פישמן. על ידי הייזום והניהול, נשארתי שותף בכיר
בחברה. אני הייתי המשקיע הקטן. שמתי פחות מהם, ונשארתי בעל״המניות
הגדול. זה תמיד היה הפטנט שלי. מי שמוביל א ת כל העסק -מגיע לו. אני
הפרומוטר. זה האד ם הכי חשוב בביזנס. המנוע, היוזם, הבונה, הכל. ולאדם
נזה, יש יתרונות פיננסיים מרגע שהוא מתחיל א ת העסק. עובדה שכל
השותפים שלי,הפי׳.״
מתוך הנחה שפפו השקיע בבועל פחות ממיליון וחצי דולר בבניית המלון
(״אני הייתי המשקיע הקטן״ ,בדבריו) ,מעניין לראות לאן הוא הגיע עם
ההשקעה הזו. המלון התגלה תוך זמן קצר בתרנגולת המטילה ניצי זהב.

המתבודד המפורסם מחפש גם אשה. מ׳ מוכנה?

פ ד 7ן ^וו צ ה
7ח7ן י 0׳?׳ט
הוא קיבל רושה בסך 6000ש ח, ובה
הוא רוצה להקי ישיבה כדי למצוא
חברה ורוח. אבל כדי למצוא אשה
חדשה הוא מוכן ג להחאסל
אי לנ ה א לון
ך נחמן פרקש אין בעיות כלכליות. את
/כל רכושו הוא נושא, בתרמיל גדול
ומהוה, על גבו.
בתרמיל יש בקבוק־פלסטיק מישפחתי,
מלא מים, וכיכר לחם לבן. התרמיל ו־11
עיזים הם כל רכושו של פרקש עלי אדמות.
״מבחינה כלכלית אני דווקא בסדר, מקבל
כסף מהביטוח הלאומי, ותמיד מוצא משהו
לאכול. איפה שגרו בני־אדם יש תמיד עץ
תאנה, או זית, או משהו אחר שאפשר לאכול.״
לפני זמן קצר נפטרה אמו של פרקש
והשאירה לו ירושה 6000 ,ש״ח. בכסף הזה,
שהעבירה לו אחותו הבכירה, הוא רוצה
להקים ישיבה. הדבר שחסר לפרקש כיום הוא
״רוח״ וגם חברה.
במילחמת־סיני נעצר פרקש בראשונה באשמת
שוד בתנובה. כאשר שאל אותו השופט
״בן כמה אתה?״ ענה :״בן 20 וחצי״ .מאז עברו
יותר מ־ 30 שנה, והנער בן ה־ 20 הפך לגבר
תימהוני בשנות ה־ 50 לחייו. כיום, מגודל זקן
ושפם, נטול שיניים ולבוש בבגדים ישנים
ומלוכלכים, הוא מספר על חייו .״כשנכנסתי

לכלא הייתי בן 20 בשיא הכוחות שלי. הייתי
עושה ביד כל היום, שופר זרע כמו מים, היה
ממש נחל. התבודדתי בכלא, לא יכולתי
לסבול אנשים אחרים. אנאלפביתים ופסיכים

כך זה נראה כשהוחלט על החזרת סיני
שני חברינו
במשך הזמן חלה תנועה ב שותפים השונים, ופפושדו רכש עוד ועוד מניות
בחברת מלונות ים־סוף״ .בדצמבר ,1987 ערב היציאה של החברה לבורסה,
החזיק פפושדו ב 60-אחוזים ממניות החברה. לאחר ההנפקה(ועד היום) ,הוא
נותר עם 52.75 אחוזים.
המלון בטאבה נמכר ב״ 40 מיליון דולר 37( .כנ ר נמצאים בבנק בשווייץ,
ושלושה מיליון אמורים להיות משולמים בעתיד) .א ם מחר בבוקר יחליט
פפושדו שהוא מעוניין לממש א ת רווחיו ממכירת המלון, הוא יהיה זנ אי לקבל
52 אחוזים מהדיווידנד שתקבל חברת מלונות ים־סוף, בזכות 84 האחוזים
שיש לה בחברת מועדון הי ם ה אדו ם,
במילים אחרות, פפושדו יכול למשוך 42 אחוזים מ״ 37 מיליון דולר, שהם
כ־ 15.5מיליון דולר לפני מס. פי עשר מההשקעה הראשונית שלו בבניית
המלון.
במשך השנים פפושדו משך דיווידנדים שמנים, שנר והטבות מחברת
מועדון הי ם ה אדו ם. בך למשל, בשנתיים האחרונות, הוא אישית קיבל כשני
מיליון דולר מתוך הדיווידנד שהועבר למלונות ים־סוף. בנוסף, הוא קיבל עוד
כמיליון ש״ח כשכר והטבות שונות. כל הכבוד!

סרקש בתמונה מישטרתית ()1956
עז זה כמו אשה

פרקש במעצר ()1960
בישראל. האלימות מדברת

התעללו בי. ביקשתי לשבת לברי באיקסים.
(תאים מבודדים בכלא־איילון, שבהם ישבו
אסירים ביטחוניים או מסוכנים).״
פרקש נולד בדרום־ תל־אביב למישפחה
מסורתית. הוא היה הצעיר שבין חמישה ילדים.
הוריו חיו במתח תמידי ובמריבות. ואביו
היה מכה את ילדיו. לנחמן הקטן לא היה קשר
עם מישפחתו, והוא נהג לרדת לים, לדוג
ולהסתובב בחוף .״מאז שנולדתי ראיתי מסביבי
גיבורים, אבדאיים, הלכתי ללמוד בוקס
כדי שלא להיות פראייר. פה בישראל האלימות
מדברת, הכוח מדבר.
״נעצרתי בתקופת השיא שלי. בא מישהו
מדנמרק, כדי לקחת אותי להתאגרף שם. באו•

אלי דסה, העול ם הזוז

מרקש השכוע
בקבוק־מים, כיכר לחם, תרמיל ר 11 עיזים
תו הזמן נשפטתי על השוד בתנובה, והקאר־יירה
שלי עברה לשלב אחר.״
פרקש מספר כי בנעוריו חיפש את מקומו
בחברה הישראלית, .התגייסתי לצבא, מישהו
אמר לי שאוכל להשתחרר אם אשחק ארטיסט.
הפלתי שולחן בלישכת־הגיוס, ברחתי
כאשר שמו לי סיר על הראש כדי לספר אותי.
בסוף בכל זאת גייסו אותי, אבל בגלל הבריחות
לקחו אותי למישפט. רעדתי כמו עלה,
אני לא יודע למה. ברחתי. בסוף אסרו אותי
והחליטו לשחרר אותי בכ״ת (בלתי־כשיר
תמידי).״
הבריחות הפכו לדרך־החיים של פרקש.
מהכלא השמור ברח ללא כל קושי והסתובב
בארץ שבועות ארוכים, כאשר כל מישטרת־ישראל
מחפשת אחריו. הוא למד לחיות בטבע,
להתפרנס מצמחים ומפירות, ללון בין
תנים ושועלים, ולהתרחק מבני־אדם.
בתקופת הבריחה הגדולה שלו היו העיתונים
מלאים במעלליו. הסטיריקונים כתבו
אז את יומן־הבריחה של פרקש, שנמשך עד
תחילת המאה הבאה.
בסופו של רבר נתפס, הוחזר לכלא וסיים
את ריצוי עונשו. אחד הדברים החשובים שקרו
לו בכלא היה פגישתו עם מוטקה קירר,
האסיר הביטחוני הסודי ביותר באותה תקופה.
״מוטקה, שפגשתי בכלא, היה בשבילי
המורה. הוא היה גאון. הוא אמר לי, תהיה
עובד־אדמה.׳ הוא אמר לי שיש שני מחנות,
קומוניזם וקאפיטליזם. מה שקלטתי, קלטתי.
אבל כל מילה ששמעתי ממנו נחרטה
בזיכרוני. הוא היה המטר שלי. כמו המטר הזה
בפאריס שלפיו מודדים את כל המידות
בעולם, כך היה מוטקה בשבילי.
״בפעם הראשונה שפגשתי אותו הוא ישב
בתא שלו, באיקסים, והביט בי כאשר הסתובבתי
בחצר־הכלא בטיול. הוא אמר לי, :יצרו
אותך׳ לא הבנתי למה התכוון, אם החברה היא
שיצרה אותי או אלוהים.
״במילחמת יום־כיפור דיברנו על הספר
של איין ראנד, על המהנדס הזה. באותו רגע

ירדה עלינו הסירנה. לולא הוא — הייתי
שופך לאגר בכלא. הוא דיבר עם שכל, ואני
כנראה גם קשור בזה. הוא עודד אותי. מוטקה
אמר לי שהחיים הם כמו פסיפס. חלמתי עליו
הרבה שנים, ופתאום זה הפסיק.״

ן שש־גש
| גגודדון
ך• השפעתו של קירר למד פרקש אנג־לית
בכלא וקרא ספרים. באיקסים הכיר
גם את אברי זיידנוורג ,״האדם השלישי״ בם־
רשת־לבון .״הוא אמר לי שמעז יצא מתוק.
אני רציתי לשתק את המוח שלי, ודיברתי
איתו על זה, ואז הוא אמר לי את הפיתגם
הזה.״
ב״ 1977 שוחרר פרקש מהכלא בפעם האחרונה
.״אחרי 15 שנים בכלא, בתא מול בתי־השימוש,
רציתי רק את הטבע.״ במשך שנים
גר לו בודד בוואדיות, מגדל את מעט העיזים
שלו וחי מפירות העצים בסביבה.
כאשר התגורר באחד הגאיות ליד צפת,
הכיר לפני 20 שנה את גאולה, צעירה שהוש
פעה
ממנו ועברה להתגורר איתו. היא ילדה
לו את בנו היחיד לפני 17 שנה. אחרי שנפרדו,
חזרה גאולה בתשובה ונעלמה מחייו של
פרקש ונטשה את בנם.
״יש לי דרישות־שלום מהילד שלי. הוא
כנראה גדל עצמאי. אני שחטתי את בני כמו
שאברהם שחט את יצחק, זרקתי אותו לכלבים
כדי שיילחם.
״הוא שאל אותי אם יגייסו אותו לצבא. אני
לא יודע, יש לו גם בעיות עם הראייה. אני לא
יודע איפה הוא גדל עכשיו. נפגשתי איתו
בזמנו כשהיה במוסדות וברח. שמעתי שהוא
משחק שש־בש בחוף גורדון״.
פרקש מספר קוריוז הקשור בבנו .״לפני
הרבה שנים עצרו אותי, מפני שאיימתי על
אחי שאזרוק עליו רימון. רציתי שיעזור לי
למצוא את בני ולהחזירו מאמריקה, לשם
לקחה אותו אמו. לא זרקתי את הרימון, אבל
אחרי שבוע תקפו מחבלים את מלון סס׳ ,וזה
בדיוק ליד ביתו של אחי״.
למרות שאין לו בעיות כלכליות, אין
פרקש מאושר בחלקו .״אני מגדל עיזים
בשביל לקום בבוקר, כדי להשכים. עז זה דבר

פרקש עם ידידתו דאז, רחל אלקובי ()1966
הוא מוכן להתחתן

פשוט, בו״אדם זה דבר מסובך. יש לי 11
עיזים, חתול, חמור וכלב, כל הסט, העיזים
רועות במירעה, ואת הכלב והחתול אני
מאכיל בחלב, ובמה שאני אוכל. אני לא
צימחוני, אבל אין לי שיניים״.
הבדידות מעיקה על פרקש. הוא היה מוכן
להתחתן, אילו היה מוצא בחורה צעירה מתאימה.
אבל בינתיים הוא מסתפק בחברתו של
חוזר״בתשובה רמת־גני, שהיה עבריין וחזר
למוטב .״אני איתו בריב, כי הוא כועס שאני
לא שומר־שבת. אבל חסר לי חברה, הידיד
הזה לא מספיק. אני רוצה להקים ישיבה, כדי
שתהיה לי חברה. קראתי את הספרים של רבי
נחמן מבראסלב, ואני רוצה להקים ישיבה על
שמו, בכסף שירשתי מאמא. אחותי נתנה לי
את הכסף ואמרה לי שאמא ביקשה שאשתמש
בכסף לטובה״.
אבל נראה כי עניין הדת אינו מהותי במיוחד
לפרקש .״אני מכיר מערות ליד חברון,
בסוסיא. הערבים שם השתכנעו שאני לא
מרגל, ואמרו לי שאם אתאסלם הם ישיגו לי
אשה. אני מוכן להפוך מוסלמי, לשים איום
נגד איום״.
עם סביבתו הקרובה אין פרקש מסתדר כלבך.
אנשי כפר־אוריה — שבמערות הסמוכות
לכפרם הוא מתגורר כיום — אינם אוהבים
אותו, רואים בו מיטרד. העיזים שלו רועות
בשטחי״הירקות שלהם, וכאשר פרקש מבקש
טרמפ, אין הם עוצרים לו. הוא מצית מדורות
בכביש הראשי. הם היו רוצים לפנותו משם.
״אבל אני כמו נמר, אני מתעקש,״ הוא אומר.
יש לו חלומות מטושטשים על קומונה דתית
ועל המשיח שיבוא בעיקבות השפלת הראש
והצניעות של האנשים.
״היום אני לא מבסוט, אין לי רוח. כשיגיע
היום, אקים ביערות של ישראל ישיבה. צריך
לקחת מהעשירים ולהקים ישיבות. אני רואה
את עצמי מתחיל לחיות.״
את הכתבה שתתפרסם עליו ביקש לשלוח
לצרכניה בכפר־אוריה. שם יחכה לה טרזן
מחוסר־השיניים.

אהרן אמיר

151

לפי הודעת דובר צה״ל, נרצחו בסוף השבוע האחרון 4פלשתינאים.
בנוסף על כך נמסר על 4ערבים שנפטרו בבתי־חולים שונים, כתוצאה
מפצעי מוות שגרמו להם אחיהם.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה, כי מאז פרוץ מאורעות האלימות
הערבית ב־ 9.12.87 קטל הטרור 151 איש ואשה, ערבים ויהודים, לפי
הפירוט הבא:
• 111 ערבים נדקרו, נורו ונשרפו.
• 40 יהודים נרצחו.
• 1חייל ישראלי נעדר.

הקלות הבלתי וסבלח
אוהו, הם לא יחמיצו הזדמנות שכזאת!
כתבינו הבלתי נלאים בשטחים, שגם ״בימים
כתיקונם״ מרססים אותנו עם השאלות
הרטוריות הבלתי נסבלות, בדבר זכותם
הבלתי נסבלת של מתיישבי יש״ע להגנה
עצמית, יצאו השבוע מגדרם.
דג שמן כזה מזמן לא העלו ברשתם.
הטרגדיה של ירי בשוגג של יהודים על
יהודים, שאגב קרתה וקורית גם במילחמות
סדירות של צבא מול צבא(ולא נפרט מקרים
כי הרשימה גדולה) ,שימשה הפעם בידי
כוחותינו האלקטרוניים כעוד טיעון מוצלח
נגד תגובה מהירה ויעילה של המתיישבים
להגנתם.

מאיר ליפשיץ
בי שיב תהממ של ההאח רונ ה, הו ב עה
דיע ה כי ה אינ תי פאדה נרגעה.
ב שטח, נרצחו מספר שי א של ע רבי ם
8ב שבוע א חד, ו הר שי מ ה הו ל כ תו מתארכת כפי שמצוין ב מי סג רתלמ עלה.

קו רו ת רמי דרג באוצר, מ ד לי פי ם
ידיעו ת לעי תוני ם כ אי לו ה מ שב ר ב כלכל
ת י שראל עו מד להיפתר. בפועל,
המצב הולך ו מחמיר. לר שימ תהא סו נות
הכלכ ליי םהצטרפה ״ תדיר אן״
עם הפסד שנתי של 80 מיליון דול א־רים.
מלן
שכ תראש־ הממ של ה נמ סר, כי
נ תו ני׳ האבטלה אינ ם נו ר אי ם כלל
ועיקר. ר ק ־ 6.57מ או כ לו סיי תמבק שי
ה ע בוד ה אינ ם מו צ אי םתע סו ק ה. הי תר,
איז ה 70־ 60אלף מו ב ט לי ם, ה ם
סתם נכים, נ שים וז קני ם ש אינ ם נח שבים
כמפ רנ סי ם רציניים.
ב מצי או ת, ערי ם גדולו ת כדוג מ ת
באר־שבע, י חד עם עיירו ת פי תו ח
רבות, שוקעות ב מ הי רו ת לניוון האב טלה.
כב ר נ שמעו איו מי ם על ביצוע
מעשי ייאו ש כלפי האחר אי ם ב ממ ש לה.

ה בי ט חון, הכלכלה הל א־נכו־נה,
החרפתח רפ תהאבטלה -אלה
שלושת רא שי החץש חי בו רםי בי א
לרעידת אד מ ה. אין מנוס, ה עניין
כבר הוכרע. או לי זהיקרהב שבוע
הבא, או לי בעוד חודש, או לקראת
סוף השנה. שאף אחדלא ישגה
בא שליה. רכבתי שראל כב רנמצאת
ב תנוע ה על ה מ סי ל ה הרעועה. עכשיו
נותר רקלהת פלל כי לאת הי ה זו
הנ סי ע ה לכיוון ה ת חנ ההאח רונ ה.

השאלה הרטורית בדבר ״הקלות הבלתי
נסבלת של הלחיצה על ההדק״ חזרה השבוע
על עצמה בכל כלי חתיקשורת ״הממלכתיים״
.כתבינו ופרשנינו עשו מטעמים
מהתאונה האומללה של משפחת חמצני,
שבנה איתי ז״ל שילם בה בחייו.
הכמות הבלתי נסבלת של אחיזת אש
בקבוקי התבערה במכוניות מתיישבי יש״ע,
לא רלוונטית לעניין ״שמירת החוק״ ונדחקת
לפינה באלגנטיות מרגיזה ע״י שדרינו.
העיקר הוא המסר׳המעוות שרק צה״ל, אותו
צה״ל שלא קיבל פקודה לחסל את האינתיפאדה
מסיבות הנשגבות מבינתנו. רק
צה״ל רשאי לפתוח באש. וגם זה רק בהתאם
לפקודות, תוך שמירה קפדנית על החוק החד־צדדי.

מה עושים חברים? איך נחזיק מעמד מול
הכמות הבלתי נסבלת של שאלות האיוולת,
מטעם כתבינו המתחכמים?

ש מו אלשט רן ₪

הוא מאהב ממש, הבנאדם -
לא ברעיונו פי א ם
בך מותו שלו במי שמחזיק
ברעיון ההוא ומשמש לו
פה, שופר, וגם יחצ״ן.
סברה שאינו פרימיטיבי עד כדי
כך שיעמד מול הראי ויבחן
את עצמו כשהוא משים עצמו כמי
שמחזיק ברעיון ההיא(ו שמא אני
זוקף לזכותו יותר מדי, תולה
בו מה שאין בו ומשיל מה ישו);
מכל מקום, דיו שבעיני רוחו
רואה הוא א ת עצמו
נסער, מסעיר, קולט בליסטראות
בכף־ידו הפתוחה ושב
ומטיחן בחזק״יד בשולחיהן -
הקצרה: בעצומה של סמטוכה
תק שרתית.
האם ראוי הוא שננוד לו,
שנבוז לו,
שתבחל נפשנו בו,
שנשטם אותו(חלילה),
רק על שום שהוא כזה ולא אחר!
הלא עינינו הרואות שאכן תקצר ידו מלשנות
את נתוני״היסוד אשר באפי, בחנוך,
בגנים, בהויה אף גם בהכרה!
גם לא יקשה עלינו להבין, רחבי-דעת
שכמונו, מה שמריץ אותו על־אמת:
את מניעי״היסוד
של ונאות כבוד ובצע

(שלא מלאה עוד אף כדי מחצית
ושבעה, אבוי, ל א תדע לעולם)
שמפחם אמץ לו, זאת הפעם,
את הקלסתר המיסר והך ווי
המתישב יפה כל־כך עם
הקפה של כרס ועבי הפרשדון.
בכל הקדוש לך, בי נשבעתי:
אנחנו מבינים אותך, מתוק שלנו,
ואין אנו רואים לעצמנו שום צדוק
להתנשא או להלעיג עליך -
ורק הלב נוקף מעט
למחשבה איך, בשובך הביתה,
עלול אתה לחוש במועקה מפרשה
אצל נות־ביתך, בנך, בתך, שמא אף
אמך הורתך, כשבמחצתם את ה
מתרוח ומסיר א ת מסכת״הפזב
(החז־שה עמהם ועמך) ,א ת זו המנטפת
דם־לבב משחר, מהול בשמן־זית
של יסורי־מצפון, וחוזר להיות
אותו חזיר״חזירתים
המכר להם מאז

ומתמיד.
22.5.89

ארה״ב

רה״ב אינה מנהלת מו״מ עם אירגוני
הטרור. היא פשוט נכנעת להם. אם אין
מישהו אחר שיעשה לה את העבודה — היא
עושה זאת בעצמה. ואם יש — היא מסתתרת
מאחורי גבו.
עם אש״ף מנהלת וושינגטון רומאן לוהט
למתחילים. עם החיזב־אללה משאירה ארה״ב
לישראל לנהל את המו״מ, ובכל מקרה לשלם
את המחיר בבוא היום — גם תמורת שיחרור
בני־הערובה האמריקאים.
אמנם, שערה משערות ראשו של שבוי ישראלי
אחד כמו סרן רון ארד, שווה יותר מכל
הזקנים של אפילו אלף חיזב־אללות בכלא
הישראלי. שיחרורם של אלף תמורתו חייב
כמובן לעורר את הוויכוח עד כמה זה עלול
־ לעלות בחייהם או בשביים של ישראלים
אחרים. יחד עם זאת כשממשלת ישראל אינה
מסוגלת למצוא דרך אחרת — הרי זה הכרח־בל־יגונה.
בתנאי אחד: שאין זה הופך להש־

מ ביי רו ת לירושל

מה שקורה במיקרו עם החיזב״אללה מתרחש
במאקרו עם אש״ף. מאז המיבצע המוצלח
של צה״ל ללכידת שייח׳ עוביד חזרו
פעמים רבות דוברי וושינגטון והדגישו
״ישראל היא מדינה ריבונית״ ,״ישראל היא
מדינה עצמאית״ .רומה שמזה שנים רבות לא
שמענו הצהרות עצמאות כאלה לגבי מדינת
ישראל, שיצא דווקא מוושינגטון ולא
מירושלים.
ההצהרות הללו היו בניגוד מוחלט לדרך
בה מתייחסת וושינגטון לישראל. לא רק
שהיא רואה בישראל מדינה וואסאלית הנשמעת
לפקודותיה. אלא שבשנות ממשלת ה

ארה״ב. אבל גם את הצהרותיו אלה מסר
רק לאחר שקיבל לכך לפחות אישור אילם
של וושינגטון.
זהו בדיוק אותו מישחק ציני שליווה את
העיסקה של ישראל עם מחבלים שיעים בקיץ
. 1985 אז הודיעה ממשלת ריגן שלא תנהל

מפולת

ג׳יימם בייקר
ישראל חשל את המחיר האמריקא׳

דן מרידוד
שימחה מוקדמת

הנווט רון ארד
שערה מראשו שו 1ה אלף חיזבאללות
קפת עולם. לגישה של ״אין ברירה״ .לכניעה
לאירגוני טרור — כדרר מדינית.
מה שמתרחש עתה הוא בדיוק זה. בשעה
שישראל מוכנה לנהל מו״מ עם החיזב־אללה
ברמה מקומית — של חילופי שבויים, מנהלת
ארה״ב מו״מ עם אש״ף ברמה הלאומית
— כלומר לסלילת הדרך להקמתה של מדינה
פלסטינית בליבה של ארץ ישראל. בשני
המישורים מצפים אירגוני הטרור לכופר המתאים
תמורת סחטנותם. מה שישראל מוכנה
לעשות בקנה מידה קמעונאי, עושה ארה״ב
במו״מ סיטונאי.
המשותף לשתי המדינות הוא ניסיון ההונאה
בקנה מידה לאומי ובינלאומי. ארה״ב
מודיעה שבניגוד לישראל — לא תנהל מו״מ
עם אירגוני טרור. והיא מנהלת מו״מ עם
אש״ף. ואילו ישראל מודיעה שלא תנהל
מו״מ עם אש״ף — בשעה שנציגיו גם אם
הבלתי מוצהרים — אבל מוכרים על־ידי
השב״כ — מתקבלים כלורדים אצל יצחק
שמיר ויצחק רבין.

מדינת בננות
מיר צהל השבוע כנביא בעירו ירו*
/שלים: למחרת החלטות ה״פתח״ ,וב־עיקבות
״הביקורת״ האמריקאית מיהר להצהיר
שמראש ידע שכך יהיה, ואין עם מי לדבר
ב״פתח״ .ומכאן, שתוכנית הבחירות שלו עוד
תצליח כ״גימיק״.
אבל שימחתו, כמו זו של דן מרידור, היתה
מוקדמת מדי. כי ארה״ב, אש״ף, ה״פתח״ יישרו
את השורה מהר מאוד, בפגישה קרובה
בתוניסיה, ויתבעו משמיר ״להמשיך בתהליך״
ולממש את הבטחתו לבחירות לפלסטינים.
מחיר הכניעה לאש״ף.

אחדות הלאומית ומאז ימיו הראשונים של
יצחק שמיר כראש־ממשלה זה היה המצב
הלכה למעשה. חלפו הימים של מנחם בגין
הגדול, שנזף בשגריר סמואל לואיס שישראל י
אינה מדינת בננות.
מזה כמה שנים טובות התרגלה וושינגטון
שהממשלה בירושלים עושה פחות או יותר
מה שאומרים לה. כל סטייה מנורמה מקפיצה
את המימשל. במיוחד כשיושבים שם שני
הטקסאנים הנכבדים, ידידים בנפש, הנשיא
ג׳ורג׳ בוש ומזכיר המדינה ג׳ים בייקר.

מישחק ציני
ך>* תגובות הספונטאניות של השניים
1 1היו ביקורתיות לגבי ישראל למחרת
לכירת השייח׳ עוביד. אליהם הצטרף בפומבי
בגינוי חסר תקדים רוברט רול, בהבעת פנים
של סלידה מלאה. מה שג׳ורג׳ בוש השמיע
בעל־פה לעיתונאים — השמיע בייקר למשה
ארנס בשיחת טלפון: מדוע הפתיעה ישראל
את המימשל, וכיצד זה לא תיאמה את ה־מיבצע
מראש. ארנס מיהר להתקפל וכבר
באותה שיחה הבטלח לבייקר ש״יותר מאוחר״
כתום משבר בני־הערובה, ישבו הישראלים
עם האמריקאים וידונו בשאלת ״התיאום
המיבצעי״.
לא ניתן להסביר את התגובה האמריקאית
הראשונית החריפה הזו לגבי מיבצע צבאי־ישראלי
מזהיר ככל שיהיה — אבל מוגבל
וקטן בסך־הכל, מבלי להבין שארה״ב רוצה
שישראל תעשה בדיוק מה שאומרים לה.
ההודעות החגיגיות מוושינגטון נבעו מצורך
ריגעי, כדי להודיע לאירגוני הטרור שאין
לארה״ב כל חלק בלכידת שייח׳ עוביד,
ולחסוך ממנה פעולת־תגמול. שנית — וזה
עתה העיקר — שישראל תנהל מו״מ עם
חיזב־אללה ותשלם את המחיר גם תמורת
שיחרור בני הערובה האמריקאים, מבלי
שארה״ב תהיה מעורבת. יותר מזה — שתוכל
להמשיך ולהצהיר שמדיניותה היא שלילת
כל מו״מ שכזה. רבין נחלץ במהירות בעצמו
לסוכך על הצגה זו ולהדגיש את השוני
במדיניות שתי המדינות כדי להגן על כבודה

הרגע בו פוצצו החיזבא־ללות את מטה המא־רינס
בביירות ורצחו למעלה מ־ 200 חיילים
אמריקאים, נסלל התוואי לנסיגה אמריקאית,
מהירה, אלגנטית ודיסקרטית. שילטון הטרור
בלבנון, שהביא לרצח הקולונל ויליאם
היגינם וחטיפת בני ערובה אחרים, מיהר
למלא את החלל שנותר.

עימם מו״מ לשיחרור חטופי מטוסי טי.וו.איי
לביירות. אבל בצינורות החשאיים ביקשה
ועודדה ארה״ב את יצחק רבין לבצע את
העיסקה של שיחרור למעלה מ־ 500 מחבלים
שיעים — ואמנם תמורתם נשלחו לחופשי
בני־ הערובה.

ניצחון הטרור
^ צחק רבין עצמו שכיהן כראש־ממשלה
הבין את הסכנה לקיומה של ישראל מכניעה
לאש״ף או לכל אירגון טרור שהוא. לכן
רגז רבין באחר ממיפגשיו עם מזכיר המדינה
דאז הנרי קיסינג׳ר, כאשר התברר לו ששליחי
ארה״ב מקיימים מגעים חשאיים עם אש״ף.
לכן תבע רבץ — וגם קיבל, התחייבות
אמריקאית שלא לקיים מו״מ עם אירגון הטרור.
ישראל
שילמה מחיר יקר עבור מדיניות
מוצדקת זו. די להזכיר את התלמידים שנהרגו
בבית־הספר במעלות ב־ 1974 כשישראל סירבה
לדרישות חוטפיהם הפלסטינים — ופרצה
לבית־הספר כדי לשחררם.
אבל הכירסום במדיניות ברזל זו החל כבר
בעת כהונת ממשלתו הראשונה של מנחם
בגין. היה זה שר הביטחון דאז, עזר וייצמן —
שהיום כבר מוכר בגלוי כמי שמייחל להיפגש
עם יאסר ערפאת — אשר אז ניהל מו״מ עם
אש״ף לשיחרורם של חיילים ישראלים. מה
שהתחיל בקטן הפך לכדור שלג שאחד משיאיו
היה עיסקת חיילי צה״ל תמורת שיחרורם,
בידי רבין, של למעלה מאלף מחבלים. מאז
— חלקם כבר נעצרו מחדש בפעולות טרור
כולל בדבר הקרוי ״אינתיפאדה״.
ארה״ב עצמה ברחה ונמלטה מפני הטרור.
לאחר שעודדה ודחפה את ישראל לצאת
מביירות, חשבה וושינגטון שחיילי המארינס
שלה יבטיחו לה את מעמדה שם. אולם מן

**כ שיו מכוונת ארה״ב את מאמציה
^ שצה ״ ל יפנה את יהודה שומרון וחבל
עזה לקראת עריכת הבחירות שהבטיח שמיר
— מה שיוביל להשתלטות הטרור של אש״ף
בליבה של ישראל. ארה״ב עיקבית במדיניות
הנסיגה — בביירות, כמו גם מירושלים.
כמובן שאין לבוא בטענות רק לארה״ב.
לישראל היתה תרומה נכבדה בגיבוש המדיניות
האמריקאית. לא רק של אי־כניעה
לטרור אלא של מילחמה בו: הפצצת לוב
ויירוט מטוסו של אבו־עבאס תחת ממשלת
ריגן, היו פירפורים אחרונים של מדיניות
בריאה וצודקת זו. אך ברגע שישראל עצמה
הוכיחה שאין היא יותר מדינת־מיבצע־אנטבה,
אלא מנהלת מו״מ עם אירגוני טרור
מחיזב־אללה ועד אש״ף — לא ניתן לצפות
מארה״ב שתהיה יותר אדוקה בעניין זה ממנה.
מכיוון שישראל איפשרה לטרור של אש״ף
להשתולל ב״שטחים״ ב־88״ 87 מבלי למצוא
לו תשובה מיקצועית־צבאית — ורבין ואלופיו
הודיעו שיש לכך ״פיתרון מדיני״ —
הקדימה אותם ארה״ב ונכנסה לדיאלוג ול־מו״מ
עם המיפקדה העליונה של טרור אש״ף
בתוניסיה.
ברגע בו הציעו רבין ושמיר את תוכנית
הבחירות לפלסטינים — היה זה פרס נוסף
לטרור והידרדרות במסלול הכניעה לו שמובילה
ארה״ב בתוניסיה. שום הצהרות של
הפתח או של אש״ף, ויהיו בהן, כפי שארע
השבוע, האיומים המפורשים ביותר לקיומה
של ישראל — לא יעצרו את המרוץ הזה.
להיפר, וושינגטון תמיד תסייע עתה לאש״ף
״להסביר״ ו״לשפץ״ את הצהרותיו — העיקר
שישראל תשלם את המחיר. מה עוד ש״מחנה
השלום״ הישראלי — שאפילו את השלום עם
מצרים לא הביא — התרחב ומקיף עתה ויתורים
נוספים של צמרת מיפלגת העבודה
בישיבתה בשבוע שעבר.
רק דרך אחת נותרה והיא עדיין אפשרית,
לעצור את המפולת הנוראה. שישראל תחזור
ותמלא בתוכן ממשי את הודעותיה של
וושינגטון כי היא ״מדינה סובריינית״ ,שת־

ג׳וו־ג׳ בוש
ארה״ב חס״ע לאש״ף

עזו־ וייצמן
בחר השלג של שיחחר המחבלים

קום ותפסיק את מגע שמירי־רביני עם המזוהים
כאנשי אש״ף. רק אז תוכל לתבוע
מארה״ב להפסיק את המו״מ עם ראשי אש״ף
בתוניסיה.
אחרת התחינות שמשמיעות ישראל וא־רה״ב
באוזני החיזב־אללה למען מו״מ בענייני
השבויים והחטופים יישמעו כשירי ילדים

לעומת קולות הכניעה לאש״ף.

איל 1ה אדם

שה תנצלו

כשנגמרת התחמושת העניינית בוויכוח בין אנשי השמאל
לימין, מטיחים הראשונים באחרונים ביטויים רוויי
שינאה שנטבעו ע״י ראשיו, סופריו ואנשי תיקשורתו .״פא־שיסט״
,״קיצוני״ ,״לאומני״ ,״אנטי דמוקרט״.
סוג זה של טיעונים תקף במישור האישי וברמה החברתית
לאומית. אותה הטחת עלבון תמידית חוזרת כנגד
מחנה או ציבור שלם כמו היו בורים, אנאלפאביתים, אנטי-
ליבראליים.
העליבות היא, שהימין מתפתל תחת עולן של הגדרות
אלו ומנסה להוכיח עד כמה אינן נכונות. מחנה שלם מתאמץ
להראות כי הוא אכן משכיל, ליבראל, דמוקרטי, שומר חוק
וישר. נחיתות זו שנכפתה עליו, ושהוא, בעצם התנהגותו
כמו מסכים לה, עולה לו במחיר רב.
כהנא כח״כ נזקק לבג״צ על מנת להישמע בתיקשורת.
חנא סניורא ופייסל אל חוסייני לעומת זאת, היו ״מחוזרים״
והתראיינו חופשי. או למשל הרעיון הליבראלי של חינוך
חינם ליב׳ כיתות, שהוא פרי המהפך ויוזמת הליכוד. במקום
שיהפוך לנס לימין הפך לקרדום לשמאל.
כעיקרון, אין להתנצל על השכלה, על נאורות, על דמוקרטיה,
או על ליברליות. אין להתנצל על כישרון, על חכמה,
או על השקפת עולם. אפשר לשאת בגאווה ובכיף את
הכינוי לאומני. בנושא זה רצוי ללמוד בשקיקה מהמצרים
איך נלחמים על 200 מטר אדמה, ומערביי יהודה ושומרון,
איך מתעקשים על בית!
יש אי נוחות זמנית שעה שאתה מוכפש וברור לך שאתה
נקי מהרפש המוטח בך, אך בטווח הארוך העובדות הן שתכי
רענה והעובדה הראשונה הכואבת היא — ירידה מתמדת
ועיקבית בכוחו של השמאל. תנו להם להתפתל בהסברים,
בחקירות ובהוכחות( .ממילא הם אמונים על עריפת ראשים.
מה שהם יעוללו לעצמם לא נעולל להם אף בחלומותינו
הפרועים ביותר).
תנו להם לנתח, לנסח, להתנצל. דיון עקרוני, אינטל־גנטי
עמנו, ייתנהל רק כשהם יגביהו את ה״רף״.

אין פיוזרון

דניאלה אשכנז

איזון חתר
מסתבר שהשאלה ״מי הוא יהודי״ אינה סוגיה ליהודים
בלבד. גם הפלסטינים מגששים באפילה ומתקשים לזהות
בוודאות יהודים — בייחוד בלילה. על פי שפת הסימנים
המוסכמים של האינתיפאדה, לא מתקשה אף ״צעיר״ להבדיל
בין רכב ערבים בעל פנס קדמי בודד ורכב יהודי בעל שני
פנסים. יש שתי נקודות אור באפילה? ראייה שהנוסעים הם
יהודים — אוהו לגויים. למרות שעברו למעלה משישה
חורשים מהדיווח הראשון על־כך בכלי התיקשורת(חני סגל,
חדש1ח) ,אין חדש תחת השמש, גם לא בחסות החשיכה: לפני
שבועות מיספר, ב״מבט״ שוב דווח על ״סימני הדרך״ לצופים
בשולי הדרך; עד היום עדיין אין סימן לנוכחות שילטון החוק

בכביש׳

הכיסוי של ישראל בתיקשורת העולמית, ללא קשר
לאינתיפאדה, נסוב סביב מילה אחת: עימות — עימות בין
יהודים וערבים, בין דתיים וחילוניים, בין אשכנזים וספרדים
בין ימין לשמאל. העימות ראוי לכיסוי, אבל אין זה כל
הסיפור. מעבר לפוליטיקה, כלכלה וביטחון, לחברה
הישראלית חוויות ואפיונים מלבד המתח המתמיד שהוא
נחלת כולנו. סיפורי הצבע המעטים הדולפים החוצה גורמים
לדה־הומניזציה של דמותנו כי הם כמעט כולם על טהרת
ההרואי או הדמוני. הכישלון ההסברתי להראות תמונה
מורכבת ומעמיקה יותר, טמון לא רק בהעדר אמצעים. לעתים
יש אמצעים, אפילו אמצעים רבי עוצמה. רק צריך לדעת
להפעילם. לכן, יש לברך על העברת תוכניות הטלוויזיה
הישראלית לשידור חוזר בתחנת כבלים בניו־יורק. חלק, כולל
״מבט״ ,ישודר בתרגום לאנגלית. מיגוון תוכניות —
התעודית והמבדרת, ה״רצינית״ והבאנלית — כולם יחדיו
עשויות לשים את כותרות העיתונים בפרופורציה הנכונה
ולתת לאזרחי המדינה מידות אנושיות.
המשקיעים האמריקאים, רובם ישראלים: רבותי, כשתשקלו
כדאיות השידור של תוכנית זו או אחרת, כולל עלות התיר־גום,
זיכרו שיש יותר על כף המאזניים מאשר רווח אישי בלבד.
מבחינת ישראל, קהל היעד צריך להיות הציבור האמריקאי
ולא קהילת היורדים. לאחרונים מקורות מידע למכביר על
הנעשה בארץ.

דניכהו האשמים תמ!־

מי שראה במוצאי־שבת האחרון את התוכנית ״רואים עולם״
לא יכול היה שלא לשאול את עצמו מה בעצם קורה פה.
בגיליון הקודם של השלם הזה (מס׳ )2710 מצאנו
התוכנית נגעה ב־ 4קונפליקטים מרכזיים בעולם שאין להם
התייחסות מעניינת לכל סוגיית הירי והתנכלות המצרים
פיתרון בעתיד הנראה לעין (אגב, סיכסוכים אלו גילם רב
לאזרחים ישראלים במימי מפרץ אילת. בהקשר. זה מובא
בהרבה מזה הערבי־ישראלי) .למי שלא ראה נזכיר רק שהראו
סיפור על עיתונאים ישראלים שביקרו בקהיר. תוך כדי נסיעה
את שפיכות הדמים בצפון אירלנד, בסרי־לנקה, בלבנון
במונית, פלטה אחת מהן את צמד המילים הסטנדרטיות
ובחבל־הבסקים( .לא הראו: תורכים־יוונים, אתיופים־סומלים,
במקומותינו ״כוס אומכ״ .הנהג המצרי נדהם לשמע האמירה,
כל מיני עמים השונאים ורוצחים אחד את השני בבריה״מ, את
שכן עבורו זו בבחינת העלבה חמורה הפוגעת בעמקי הנשמה.
נושא הכורדים־עירק, את עירק״אירן וכר וכו׳ וכו׳).
כל התיאור הזה בא כמבוא למסקנה ולהירהור המפתיע
בין שאר האסוציאציות שלי מתוכנית זו נזכרתי בסיור
שמגיע בסוף הקטע :״בכל פעם (כשמתרחש אירוע ירי או
הסברה שערכתי בדצמבר האחרון בארה״ב והשאלות שנשהתנכלות
ד.כ ).אני שואל את עצמי: אולי אחד הישראלים
אלתי ע״י אמריקאים לא מעטים אודות עמדתה ה״לא־מובנת״
הפליט, שלא בכוונה, את שתי המילים התמימות האלה?״
להם של ממשלת־ישראל נגד שיחות ארה״ב־אש״ף. האמואילו
אני שואל את עצמי, האם לא מסתתרת כאן שיטת
ריקאים להזכירכם הינם אבות המונח :״תס 11ג1-8011ת313ת 1״
ההאשמה עצמית הידועה והישנה. נדמה שרצה הכותב לומר:
שהוכיח את כישלונו מימי חוזה ורסאי ועד ימי קוריאה, קובה,
״לא סביר שהמצרים אשמים. לא יתכן שסתם ירו המצרים
וייט־נאם וניקרגואה(כולל הטיפול בבני־הערובה האמריקאים
בישראלים, או נגחו את ספינתם, או השפילו אותם. יש לחפש
באירן ובלבנון).
ולמצוא בנו את העילה לפגיעה. שהרי יהודים אנו, וכבר
1האמריקאים הם עקשנים גדולים, הם אינם מוכנים לקבל
בגולה למדנו כי אם הגוי מתעלל — הגוי צודק והיהודי
את העובדה כי בשלב זה אין פיתרון לבעייה — הם אינם
אשם״.
תופסים את מהות הפרובלמטיקה ומביטים על הנושא בתמיעל
פי אותו הגיון אפשר היה להמשיך ולטעון, כי גם ילדים
מות האמריקאית של: ץ-?13ז״<? בעוד שהמציאות מראה על
פלסטינים, המניפים את אצבעותיהם בסימן ״וי״ ,מהווים
שני עמים הרוצים ללא פשרות ובכל מחיר את אותה כברת
פרובוקציה העלולה לגרום ללחיצה על ההדק ולשפיכת דמים.
ארץ.
כמו בפעמים קודמות ממשלת ארה״ב תנסה לאנוס אותנו אמנם עבורם הסימן הוא בבחינת משחק, אך אצלנו ה״וי״ הזה
מסמל את מינכן, אביבים, מלון סבוי ונ.ת. בן־גוריון.
לקבל פיתרון שלמעשה ייתן יתרון טקטי־קרבי לאוייב ומכיוון
אך ברור לכל בר־דעת, שלא יימצא עיתונאי שפוי אחד
שלא נסכים יפגע הדבר בנו ובעיקר כאמריקאים שיפסידו
(ישראלי, לא מצרי) שיצדיק, או יבין פתיחה באש כתוצאה
אותנו — הידיד היחידי שעוד נשאר להם במזה״ת. הנפגעים
מהתגרות דומה. ברור כי עבורנו לא מתקבלת על הדעת
הגדולים ביותר יהיו מנהיגי אש״ף שיחגגו את ״ניצחונם״
פעולה ברוטאלית רק על רקע מילולי או סמלי. אפילו קשור
מכיוון שלא יבינו שלמעשה ארה״ב איננה מסוגלת לממש את
הדבר באמוציות כבדות החורגות בהרבה מהפרופורציה הלו־החלטותיה
והמלצותיה במישור הבינלאומי(למעט מצב שבו
קאלית.
ישנה סכנה מיידית וחמורה ליבשת ארה״ב עצמה).
ושוב עולה התהייה, כיצד התפרצויות ספונטאניות־יצריות
בשבוע שעבר צויין כי אפילו ״ילד השעשועים״ של הסלון־
בצד שלנו מקבלות את כל שלל כינויי הגנאי :״ברבריות״,
השמאלני בישראל — מירון בנבנישתי הגיע למסקנה שאין
״רהסתאבות״ ,״פנאטיות״ ,״פשיזם״ .לעומת זאת, מעשים
פיתרון ...האם ה־״1״ 5\ 1/\ 1ילמד? הו ד ך? >ך ך /ד ^ .
דומים מהצד הערבי של המטבע אפשר להבין, צריך להסביר,

מלך עכברוש
ג׳וחא* ביער עכברושים ומזיקים־דומים מביתו, וזרקם
לחצר שכנו, ז׳ורז׳ כריסטיאן. שכנו הניזוק התרעם וקצף
ואף התלונן אצל הוואזיר של הכאדיב, והתלונה הגיעה דרך
הפחה על לביי. לבסוף נידון ג׳וחא למ״ט הצלפות בכפות־רגליו
באמצעות קנה חיזרן. כשחזר ג׳וחא מוכה ודואב
הביתה, נתקל בשכנו ז׳ורז׳ :״למה ליכלכת עליי?״
ענה ג׳ורג׳ ,״סלח־לי, אתה הוא זה שליכלך; עכברושיו־העונתיים
היו־לי לזרא בחצרי!״
״אני אולי המלכלך,״ התיז־מהר ג׳וחא — שימו לב
לביטוי,אולי׳ — וסיכם ,״אבל אתה הוא המלוכלך.״
״נכון,״ סח השכן המקופח ,״ועכשיו אנחנו כבר מכירים״.
עניין של מנטאליות.

במערב הפרוע
בכפרי־הספר האמריקניים שוטטו לפעמים ברנשים די
מגונים, ביניהם רוכלי־סדקית ומטיפי־דת מועילים, אך גם
״מלסטמי דירי־חזירים, מוצצי־ביצים, מבעירי־אסמים
ואפילו חוטפי־ילדים״.
דינם של הראשונים והאחרונים היה החבל. את מוצצי־הביצים
היו מלקים כמה מכות נאמנות — לעתים עד
שנעשו גל־של־עצמות. אבל מבעירי־האסמים, משום מה,
לא זכו אפילו ללינץ׳ :הם פשוט היו,נלכדים באש האסם׳
ונמוגים בלהבות.
על הצתת־יערות עדיין לא חשבו שם, במערב. כמו״כן,
מעניין מה היו עושים שם למדליקי צמיגים: משהו נוסח פול
פוט?

בעקבות מכונית־התופדו
יפה עשה צה״ל שהתחיל לעשות סדר בשיירותיו
הצפופות, דיווחן — וכך מנע אסון כבד־מאוד עת התפוצצה
מכונית־הנפץ התורנית ליד השיירה בלבנון.
ויפה שבעתיים עשה כשלא הגיב, כמצופה׳ בפעולת־תגמול
מכאיבה בעקבות היעזת־החיזב־אללה.
ככלל, פעולות־תגמול ונקם אינן מועילות. ולנוכח סטא־טיסטיקת־הגינויים
במוסדות־ביג״ל חסודים, הן אף מזיקות.
בחיזב־אללה ובכנופיות דומות יש לטפל במפתיע, בלא
הקשר, מן־המארב, ביוזמות פראיות, תדירות — אר לא
סדורות. הטרור־כלפיהן חייב להיות בחתף, הן בגלל ההלם־
המיידי ובעיקר למען האפקט המצטבר. אין לגמול לחיזב־אללה.
יש — לטרטרו. וסטאטיסטית — אין מגנים
ט ד גז־׳עו
בעולם יוזמות שכאלה!
* ליצך 0ית1לע• בנו 1ישמעאלי, אשר בת מעתהמ ערב יען
התאע ל 0פ1ל !תטסקות ובורלסקות על המעיהערב׳
האציל. למעשה, על הרשילה היה/ראי רצ 1לספר...

מודיעין אוי
״אין להתפלא על השיטות אותן נוקטת ישראל כנגד
הפלסטינים בעלי הגדה המערבית ותושביה, כגון פעולות
של הרג, דיכוי וברבריות. הפעולות הלא אנושיות הם הרי
מטבע הישות הציונית. המדינה הוקמה על גזל, טרור,
גירוש, רצח. בשיסוי בטנים וביתר שיטות של פשע וברבריות,
אשר חוגגת אותן ההנהגה הציונית מיסוד המדינה
ועד הזמן הנוכחי בו מופגנת קבל כל העולם שיטת הטירור
הישראלית. מפליאה רק עמדת העמים הערביים אשר
מסכינים וחיים עם מצב זה.
אנו שומעים כל יום על פעולות דיכוי אלו, הברבריות
גואה, ואנו רואים חלק ממנה על מסכי הטלוויזיה ...העם
המצרי פעל במסגרת אירגוניו, מיפלגותיו, איגודיו, הקים
ועדות ואסף תרומות, ופירסם אודות האינתיפאדה, זאת
לעומת השתיקה השולטת בכל עמי ערב, ואין האיגודים
והאירגונים הערבים פועלים, ואינם מקימים וערות ...העם
המצרי הוא היחידי למרות הנסיבות שמצית את הלהבה,
עד שייצאו עמי ערב משלב ההתנצלות לשלב יותר

חיובי״

עבדאללהאפאהם,
״רה אל יוסוף״ 14.7.89

ורצוי, אם רק ניתן הדבר, לגלגל את האשמה עלינו. כאילו
נולדנו אשמים. כאילו מנגד חיים רק צדיקים גמורים. ואולי
פשוט נשארנו גלותיים.

מרד כי הו רו בי ץ

מרובעי נגד מדוכא

כולם יודעים שהאירגון השיעי ה מ חזי ק בבני הערובה
נתמך ו מו חז ק ע״י איראן. ידוע גם שהאירגון של גייבריל,
האחר אי להפלת מ טו ס פן־אם, נתמך ע״י סוריה. בכל
זאת אין אי שבא בטענות אל אי ר אן ואל סו ריה בגין
הפשעים האלה, זה משום שפורמאלית אי ר אן וסוריה
יכולות לנער א ת חוצנן ממעשי הטרור הנעשים ע״י איר־גוני
ה ח סו ת שלהם.
אירגוני טרור אי אפשר לתבוע לאחריות. אפשר רק
לפגוע בהם. כדי לפגוע באירגוני טרור יש לפתח, לשכלל
ולהפעיל אמצ עי ודרכי ל חי מהלא שיגרתיים כגון טרור
נגדי וענישה סביבתית. מדינ ה שיש לה מעצורים לפתח
ולהפעיל אמצעי לחי מ ה ודרכי לחי מ ה כאלה, דנה א ת

אחמד ג׳יבריל
דוגמא מסוריה
עצמה לאוזלת־יד. זה מצבן של ארה״ב ויתר מדינות
המערב שאזרחיהן נח טפו בידי אירגוני טרור. מדינ ת
ישראל אינ ה יכולה להרשות לעצמה מעצורים מסוג ז ה
ואת אוזל ת־היד הנגרמת על ידם, ולו מ ה סי ב ה הפ שוטה
שמבחינה גיאו־פוליטי ת הי א מ מו קמת בשכנות מיידי ת
לחיות האדם מן החיזב־אללה, מאירגונו של גייבריל
ובעלי חיי םאח רי ם דמויי־אנוש.
אירגון טרור נטול אחריו ת הו א פריט חיוני במח סן
הנשק של מדינ ה מזרח־תיכונית. ל מדינה ריבונית א סו ר
לבצע מעשי טרור. למדינ ת ישראל, כ מדינ ה ריבונית,
א סו ר לבצע פעולות כגון ח טי פ ת השייך עוביד. ביצוע
פעולה כז א ת פוגע ב תד מי ת ה וחושף או ת ה לביקורת,
שלמדינה ריבונית אין עליה תשובה. אפילו סו ריה אינ ה
מבצעת פעולות טרור במישרין. אי ר אן אף הי א חדל ה
ממעשים ישירים כגון ת פי ס ת אנ שי השגרירות האמ רי ק אית.

מים האח רוני ם הובעה דיעה בכ מ ה עיתונים שש־בויי
צה״ל שהיו בידי ה חיז ב־ אלל ה אינ ם עוד בחיים. א ם
יש אמתב סב ר ה זו, מדינ ת ישראל ת מצ אאת עצמה
תקועה עם השייך עוביד ללא אפשרות לקבל עבורו א ת
ה ת מור ה שלמענה נחטף וגם לל א אפשרות להוציאו
להורג, אלאל אח ר דיון מ שפטי ממושך בנוכחות נציגי
העיתונות העולמית, א מנ ס טי, שלום עכשיו, דדי ויוסי,
השנה ה־ ,21 יש גבול, ה אגוד ה הי שראלי ת לזכויות ה א דם,
הטלוויזי ה הישראלית, השגרירות האמ רי ק אי ת וכר.
זו דוגמה ל תי סבוכ ת שמדינה ריבונית העו סקתבח טי פות
יכולה ל מצוא א ת עצמה בתוכה.
לו השייך עוביד הי ה נחטף ו מו חז ק בידי אירגון טרור
ישראלי, ניתן הי ה לחרוץ א ת דינו בפרוצדורה מקוצרת.
מעמדה של מדינ ת ישראל ל א הי ה נפגע כי כל טענה
שהיה ניתן להעלות נגדה, ניתן להעלות גם נגד איראן,
סוריה ועיראק. וכשם שאין מעלים טענות נגד מדינות
אלה בעניין הטרור שלהן, כך גם אין להעלות נגד ישראל
טענות ב או תו עניין.
מדינ ת ישראל טרם אי חרה דבר. ניתן עדיין לרכז א ת
השייך עוביד, יחד עם יתר העצורים השיעים בכל א אחד.
אחר כך אירגון טרור יהודי יכול לה שתלט על הכלא.
הו א יכול ל הי קרא ״בני ברוך״ ע״ש ברוך ממגנצא, או כל
שם אחר שמרמז על מצב רוח הי סטרי. ברור שממשלת
י שראל יודעת היכן מו חז קי ם בני הערובה השיעים, אך
צה״ל אינו יכול להתערב, כי אירגון הטרור היהודי
מאיים, ב מק ר ה כזה, להרוג א ת כל בני הערובה. ת ס רי ט
זה הי ה מעניק לישראל מרחב־תימרון עצום ומשאיר
בידה א ת היוז מהה מדיני ת שלפי כל ה סי מני םאבדה לה.
אני יודע שכל הא מו ר לעיל הו א תי או ר טי ושלא ייצא
מזה כלום. אתהפ סי מיו ת הז א ת ניתן לבסס על מה
שראינו בשבוע שעבר בטלוויזיה במיסגר ת התוכניות
ל ט, באב. ראינו איך חצי מהערים היהודיות פתחו א ת
שעריהן לפני הצב א הרומי. איך בגיטו לודג, צעירים
וצעירות י הודיי םלא יצ או ליערות להילח ם בגרמנים
כפרטיזנים, כביכול כדי ל א להפקיר א ת הילדים, אך
לבסוף מסרו א ת ילדי ה ם לידי הגרמנים כדי להציל א ת
עורם. עוד ראינו כיצד הי הודי ם מקוננים ליד הכותל על
בית ה מקד ש כי חרב, כאשר מעבר לכותל א מור הר־ה־בית
ל הי מצא בריבונותם. רק אופיי ם הרך, הסמר טו טי
וחס ר הכבוד מונע מהם ליטול בו חזקה. כי זה מה יש
ובינתיים זה הכל, זה הכל בינתיים.

111־ ־

ובונ=י

בעיתוני השבוע התפרסמו שתי תמונות: זו של השייח׳ עוביד אשר נתפס ע״י כוחות צה״ל בג׳יבשית ולידה זו של פייסל
חוסייני המתארח בחוג ״משוב״ של מפלגת העבודה, מחליף חיוכים לבביים עם סגן שר האוצר, הד״ר יוסי ביילין.
מלוא החופן מחמאות מגיע למפקדי צה״ל וחייליו אשר תכננו וביצעו את המשימה המסובכת בתוככי לבנון: גם לשרי הקבינט
אשר־כפי שדווח — אישרו פה אחד את המבצע, מגיעים דברי שבח. אכן, כך נלחמים בטרור.
אך בה בעת בירושלים ובשטחי יש״ע, מסתובבים חופשיים ראשיה של מערכת טרור והסתה מסוכנת פי כמה. קלסתרוניהם
ידועים לכל, כתובותיהם מופיעות בספרי הטלפונים של ״בזק״ ,לוחות זמניהם גלויים: הרצאה בפורום מפלגתי בתל־אביב,
הופעה בפני תלמידים בבי״ס תיכון בחיפה, התוועדויות עם חברי כנסת ואישי ציבור ישראלים.
כדי לתופסם ולשים אותם מאחורי סורג ובריח לא דרושה סיירת עילית: מספיקה לשם כך חוליית שוטרים רגילה. כרי להגיע
למשכנותיהם לא נחוצים מסוקים משוכללים; ניתן לעשות את המלאכה בכל ניידת משטרה. ובכל זאת, ההוראה ממאנת לבוא.
כך — אין נלחמים בטרור.
לאחר גילוי גופתו של אבי סספורטס הי״ד ולאחר הרצח המתועב בדרך לירושלים, היינו עדים למעשים חמורים של יהודים
בכבישי הארץ. גם בעבר ארעו בארץ מעשי רצח מחרידים לא פחות, אך בכל זאת, תגובת הרחוב היתה שונה. מדוע? מפני שכל
אחד — כל אזרח ישראל, כל יהודי באשר הוא — ידע שאמנם הוא בחזקת מטרה קבועה לטרור הערבי הרצחני, אך הוא ידע
גם שבירושלים יושבת ממשלה שעושה ימים כלילות למניעתם של מעשי ההרג, בדרכים סמויות וגלויות כאחד. ידענו שאנו
עלולים להפגע, אך ידענו גם שמדינת ישראל מפעילה מערכת משומנת של פעולות מנע — כדי שהפיגועים לא יתרחשו,
ופעולות תגמול — אם הם חלילה ארעו.
מה שהיה — איננו עוד. פעולות התגמול חלפו מן העולם. הרצחם של החייל סספורטס, עו״ד לוי, עו״ד ורדי, סטיב רוזנפלד,
פרופ׳ שטרן, ט״ז נוסעי קו ,405 הקבלן שליין — כולם נותרו ללא מענה הולם. תורת הבטחון של ישראל בתחום הלוחמה בטרור
הפכה ממדיניות של הרתעה — שהצילה אין ספור נפשות, למדיניות של רתיעה מתגובה: ממכות מחץ מכאיבות, עברנו למלל
נבוב בסידרה ארוכה של לוויות.
חמור לא פחות מכך, גם פעולות מנע שיעזרו לעקור את הטרור מן השורש אינן מתבצעות. אין. ספק ששרותי הבטחון
ממשיכים להשקיע מרץ וכשרון בנסיון לחשוף חוליות חבלה בטרם יבצעו את זממן: אף שסירסנו את השב״ב במו ידינו לאחר
פרשת קו ,300 אני סמוך ובטוח שהוא נוחל הצלחות מרשימות. אך לא זו המקבילה הדרושה ב־ 1989 לפעולות המנע היעילות
שידענו, מן הסוג של המתת ראשי אש״פ במיטותיהם בביירות, או חיסולם ברחובות רומא וככרות פריז. גם עוצר ומעצרים
באבו־טור, נוכחות מוגברת בעזון וסיור לילי בצוריף — עם כל חשיבותם — אינם תשובה מספקת.
כל עוד לא תינתן הפקודה — הפשוטה, הקלה לביצוע — להושיב את ראשי הטרור האש״פי במזרח ירושלים בתא הסמוך
לתאו של השייח׳ עוביד, כל עוד לא תצא הוראה זו מקריית בן גוריון הסמוכה — נמשיך להיירות ולבכות.

פסוקון: רבין — מי שניכשל באינתיפאדה שלא יטפל
בחיזב־אללאדה כמה סיבות טובות היו לחטיפת
השייח׳ אך למעשה לצערנו היא בוצעה בשל כל אותן סיבות
הסחת תשומת הלב הציבורית מכישלונם המתמשך של
הצמד שמירבין בחזית הטרור הפנימית, בניית מעמדו של
רבץ כמנהיג תחליף לפרס השוקע, הפסקת העיסוק בשקריו
הבלתי סגורים של שמיר כלפי כל העולם בכלל וחבריו
לפוליטיקה בפרט. ומעל לכל חיפוש הישג פופוליסטי קצר
מועד וזאת עוד סיבה לדאגה לחברים, שסופו של
מיבצע גיבורים זה ייגמר שוב בצהלות שימחה של אלפי
טרוריסטים ומטורפים מוסלמים בשעת מימוש עיסקת
ג׳יבריל מס׳ .2ומי שלא מאמין שיאזין שוב לדברי שר
הביטחון הלא כל־כך פיקח ב״יומן השבוע״ בדבר חשיבות
שיחרור שבויינו בכל דרך ובכל מחיר
והחברים זוכרים את הקונסנזוס הישראלי, המנופח ע״י מיטב
פוליטיקאינו ועיתונאינו, תומך ללא סייג בעיסקת ג׳יבריל
למול התנגדותם של אלה מהימין. מעניין כמה שאריות
מאותו הקונסנזוס עדיין תומכים במחבל ההוא, ועוד יותר
מעניין, כמה מאלו שכבר מודים היום בטעות ההיא, יישנו
בקרוב שוב את דעתם ויתמכו, בעזרת התיקשורת כמובן,
במחדל הבא שמכינים לנו יום לאחר ט׳ באב, לשמוע
את ראש ממשלתנו הערני, שבא לברך את ממציאו,
בגין, ליום הולדתו ה־ ,76 מציין בהתרוממות רוח לכתבים
את התאריך כ״ראש חודש תמוז״ ,העלה לחברים מחשבות
נוגות שמא דרושה עוד רירת ראש ממשלה (מיל ).ברחוב
צמח מוחמר מסראווה, קונסולינו באטלנטה(מיל).
הרגיע מעל דפי העתונות בכותרת :״לא בגדתי״ .החברים
שלא הבינו במי לא בגד מוחמר ״המתון״ ,אותו מינוי ״מבריק״
של שימעון פרס, נזקקו לכותרת המשנה ״אם אתה לא
רוצה לבגוד בעמך, אתה חייב לבגוד בשליחות, במדינה
שאתה מייצג פה משום מה התרגשו בארץ מתוצאות
הסקר שבישר כי ^ 40 מבני הנוער שונאים ערבים.
ליתר דיוק ההתרגשות התמקדה ב־>מ) .4החברים התרגשו
דווקא מה־״&יסא מעניין מדוע לא נערך עד היום
סקר אחד קטן אצל הערבים, כנראה מישהו מהסוקרים חושש
מתוצאה של 100 החברים תמהים מדוע טרטקובר
עדיין לא הוציא כרזה בנוסח ״אבא מה אתה עשית כשהסורים
השמידו עם בלבנון באש״ף הולכים אחר
ההצלחה ומשנים את השם של כוח 17 לכוח ח״י. הם למדו
מחיים רמון איר מתגברים על בעיות של תדמית
ציטוט השבוע: עובד צור — מנהל אגף החינוך של הנוער
העובד והלומד מעל דפי העיתון של המדינה :״הקיבוץ שלי
מלכיה הוקם על חורבות הכפר מלכיה, הדבר אינו מפריע לי
לבנות שם את ביתי ולגדל את ילדי״ .ודווקא אלה מהנוער
הכובש והלומד מהווים לא פעם את חוד החנית במתקפות
שלוחות הרסן כנגד מתיישבים ביש״ע שלא זכו לשבת על
חורבות אף כפר ערבי אחד. ואולי זה מה שאוכל אותם.
אותם חוגים השורפים את ספריו של הרב שטיינזלץ
זוכים למלוא הערכה, שיתוף הפעולה ועידוד, כאשר מדובר
בקביעת מדיניות יונית בנושאים הלאומיים. לשמאל בישראל
לא מפריעה הזפת השחורה המרוחה על ידיהם של
שותפיו, העיקר להחזיק ידיים ביחד. אם את הקנאות הדתית
הערבית הם אימצו בחדווה והערכה, מהי כבר קנאות יהודית
שולית המופנית כלפי פנים החגיגות המאולצות
לכבוד ביטולה של הצנזורה דומות לשאגות צהלה ביציע
אוהדים לאחר הבקעת גול עצמי. הטעות תתגלה במהרה,
עתה אין שום סיכוי שהקהל הישראלי ימלא אולמות שעל
בימותיהם יוצגו מחזות נפל עמוסות מסרים פוליטיים
הבאים ע״ח איכויות תיאטרליות, המספקים את יצריו
האפלים ותסכולו של המחזאי וחמשת ידידיו הטובים ביותר.
וכשאין צנזורה בעניין, המעטים שעוד יגיעו, יעדיפו עתה
להשקיע כספם בקזבלן וסאלח שבתי, על אפם וחמתם של
חמשת המבקרים הטובים ביותר
החבריםע 1לאופירה ₪

ל א אקטו אלי
(המשך מעמוד )9
.נכון מאוד״.

• אבל אתה בקושי מכיר במדינה.
מה איכפת לך אם מדינה תעשה
כך או כך? הזכות האלוהית תישמר
במילא, בכל שילטון שהוא.
הוא צוחק. .זה לא בדיוק ככה. המציאות
היא שיש מדינת ישראל״.

• אתה מקבל את המציאות?
״אני משלים איתה.״

• היום אתה משלים, מחר תשתלב,
ומחרתיים תהיה מועמד לראשות
הממשלה.
.עד אז אולי כבר יבוא המשיח״.

הפוליטיקאי
^ ביט בהם,״ אומר לי מגולח־הפ־
נים בעל הכיפה הקטנה ,״תראה איך
הם מתעסקים עם הפוליטיקה״.

• מה חדש?
״פעם הם התעסקו רק עם הדברים הפי

שונה בחיים שלי את הביטוי ״עיניים מצועפות״
,שהביטו בי מעל הפה שלה, שפלט את
המילים הבאות :״כן, אני מוכנה. אני מוכנה
למות למען ארץ ישראל. כל אחד צריך למות
למען הארץ שלו. אתה לא? אתה לא?״ הקול
שלה רטט, ואם הייתי, למשל, אמריקאי שלא
יודע עברית, הייתי בטוח שהיא מפגינה למען
זכות האורגזמה הפרטית בציבור.
נזכרתי בטירונות שלי, עם השלטים
שמילאו את הבסיס :״להרוג ולא להיהרג״.

• למה למות? למה לא להרוג את
בני־הזונות שרוצים להרוג אותך?
״אתה לא מבין, אתה לא מבין. זאת הארץ
שלנו, לא? זה שלנו, שלנו, שלנו״.
היא שיכנעה אותי, בתור אמריקאי שלא
מבין עברית. גרשון סלומון חייך, בלי מבוכה.

• זה לא מוגזם הצת?
״בטח שלא. אפשר לאבד את הבית.״

• אתה יודע שזה לא נכון. אתה
יודע שהציונות ניצחה, ועכשיו מה
שקורה זה שלב הסיום במאבק על
הגבולות הסופיים.

,לא האמנו. ב ארץ •חלקו פרסי ב לי
^ ש קי ב לנו את הודעת־החיוב של
׳שראכרט בתחילת חודש אפריל ,׳89
על הקניות שערכנו, יוסי ואני(שמות בדויים)
בחודש הקודם, צורפה להודעת־החיוב חוברת
מהודרת בצורת כרטיס־טיסה. על כריכת
החוברת צויין באותיות־ענק :״חו״ל על חשבון
׳שראכרט״.
״דיפדפתי בחוברת. הייתי בטוחה שיש כאן
איזו הגרלה. אני מעולם לא זוכה בהגרלות
ואחרי כמה אכזבות בעבר, אני לא מתעכבת

ו׳ ,ה־ 7.4.89 התפרסמה המודעה הראשונה של
׳שראכרט. המודעה סיפרה כי 3000 כרטיסי־טיסה
עומדים לרשות הראשונים שיצברו
סכומי־קניה של 7000 שקלים .״הסיכוי גדול
— צל אחד יכול״ צויין במודעה.
גם המודעה מדגישה כי 1000 כרטיסי־טיסה
מתוך 3000 הם כרטיסי הלוך־ושוב
ועוד 2000 כרטיסים הם כרטיסים של צד
אחד. קודם, כך הובטח, יחולקו 1000 הכרטיסים
הלוך־ושוב, ורק אחרי שתסתיים חלו־

ש רי ת רו ם
קתם, יחלו בחלוקת ה־ 2000 הנותרים. וכך
יותר על מבצעי־הגרלה.
יומיים לאחר מכן, במוסף רישת אחרשת נאמר במודעה :״ 1000 כרטיסי־טיסה הלוו־של
אותו השבוע 7.4.89 הופיעה מודעת־ .ושוב לאירופה יוענקו חינם לראשונים
:ענק, על פני עמוד שלם. במודעה נאמר — שיגיעו לסכום של 7000ש״ח. לבאים בתור
,חו״ל על חשבון ׳שראכרט, מיבצע ענק ללא ממתינים 2000 כרטיסי־טיסה הלוך״ושוב
; הגרלה. משלמים בישראכרט וטסים חינם לאותם יעדים באירופה כשכיוון אחד משולם
לאירופה עם אל על.׳
על־ידי שראכרט ואתה משלם רק עבור
״כשראיתי שהמיבצע הוא ללא הגרלה, הכיוון השני. כלומר, חצי כרטיס הלוך־ושוב

תגו בתחגרת ״ישראכרט״:

הרב יוסך?
לא מחליט
נימיים שלהם. כספים, הקצבות, חינוך. תראה
איך שהם נכנסו לתוך המערבולת המדינית,
עם שר״ביטחון שבא אליהם, והם בטוחים
שהוא עושה להם כבוד, אבל הם נכנסו לתוך
הפוליטיקה החילונית, עם הבעיות החילוניות,
וההחלטות המעשיות. הם בתוך המציאות
החילונית, ואין לכם מה לפחד מכי־בושי
הדת. זה בדיוק להיפר. החילונים הכניסו
את החרדים לתוך העניינים.
״הנה, מי פתר את בעיית הדת והמדינה
שכל־כך העסיקה אתכם? חשבתם שהמפד״ל
תעשה את זה, אבל המפד״ל היתה בדיוק
להיפך, והיא ניסתה להשתלב במדינה, אבל
היא גם זו שהביאה למצב, שקראתם לו השתלטות
הדת.
״עכשיו דרעי הוריד את עניין הלאום מת־עודת־הזהות,
ודרעי הוא מאגודת ישראל,
שהתחנך בישיבה ליטאית. תשמע ברמקול,
תשמע את הרב עובדיה יוסף, איך הוא מדבר
על ענייני הביטחון, ועל המומחים שהוא צריך
לשמוע. אתה לא מבין? הרבי שומע גם
לרופאים, בתור מומחים, ופוסק לפיהם. הוא
תמיד הסמכות האחרונה. תראה אותם״.

• מה זה אותם? אתה לא?
״אני? אני סתם ירושלמי״.

• למה באת לכאן הערב?
״אתה מוצא בירושלים משהו יותר מעניין
לעשות?״

השיעית
ך יד גרשון סלומון, שנשען על המקל
/שלו והביט בשקט בקהל שוחר־ההתרג־שות,
עמדה קבוצה קטנה והפגינה נגד הרב
יוסף, נגד יצחק רבין, נגד הכניעה, ובעד המוות.
במילים האלה. הבחורה ההיא, שעמדה
מתחת לשלט שעליו המילים :״מיצווה למות
למען ארץ ישראל״ המחישה לי בפעם הרא־

גרשון סלומון, נאמן הר־הבית, צחק .״אתה
מדבר דברים של טעם, אתה יודע?״

מנהיג הבלתי־נרא־ם
^ רבה שעות אחרי שהערב המשונה
1 1נגמר, כאשר ישבתי מרותק לסרט־הווי־דיאו,
שלקח אותי אל הבוקר, שיחזרתי את
התמונות ואת הריחות, את הדוחק ואת הזיעה,
את טעם הקולה ואת פרצופי האברכים שבאו
עם מצלמות ומצב־רוח, ועם מה שהאמנים
מכנים ״דרישת־הקהל״.
ראיתי את הפנים של יצחק רפאל, ראש
המוסד המארח, בחדר שלו, איש גדול כהרבה
מהמצופה, שזרח מההצלחה, אבל חזר ואמר
שהוא לא צריך את התיקשורת, וזה רק מפריע
לשיעור, אבל הוא טיפל בעיתונאים יפה
מאוד, ואפילו לא גרש אותי מהחדר כאשר
הרב עובדיה נכנס, במיצנפת ובגלימה שלו,
וקם להתפלל עם המלווים שלו את תפילת
הערבית. הוא רק אמר שאני צריך כיפה, כי זה
לא יפה, אבל לא היתה לי, ולא עשיתי שום
מאמצים להשיג.
נזכרתי בדברים הזהירים של עובדיה יוסף,
שלא החליט כלום, ובקהל המצחקק שלו, אבל
פתאום הקטע בסרט־הווידיאו תפס אותי. מנהיג
שבט הבלתי־נראים מיער האיזמרגד
הביט במבט מפוקח באבא של טומי, שמצא
את בנו אחרי 10 שנים. חטפו אותו ממנו בתור
ילד, ועכשיו הוא גבר צעיר בשבט הבלתי־נראים,
והוא לא רוצה לחזור עם האבא שלו
אל העולם המת, שמחוץ לג׳ונגל הקסום.
״תגיד לו שיבוא איתי,״ מבקש אבא של
טומי ממנהיג השבט.
״אם הייתי אומר לגבר לעשות מה שאיננו
רוצה, לא הייתי מנהיג השבט.״
ופתאום הוא נראה כמו עובדיה יוסף, רק
בלי מישקפי־השמש של הרב.

המיבצע זכה להצלחה בלתי-רגילה, שהביאה לגידול בהיקף המכירות, וסייע
ל תד מית החברה. אלה נובעים בעיקר מ כן שיש כאן מתנה א מיתית למיספר
גדול י חסי ת של לקוחות.
• (א) השיטה שלפיה חולקו הכרטיסים היתה מ בו ססת על מיבחן אובייק טיבי
מלא, שהתייחס אך ורק להיקף הקניות, כאשר קביעת הזוכים נעשתה
אוטומטית על־ידי המחשב לגבי 3000 הראשונים 2000+1000 שסכומי קניו תיה
ם הגיעו ל־ 7000ש״ח ויותר.
הזוכים קיבלו הודעה באמצעות המחשב על זכייתם על גבי הדו״ח החודשי
המגיע לבי תם בגין קניותיהם. בצורה דומה נעשה הדבר לגבי 2000 הזוכים
הנוספים, שיקבלו כרטיס־טיסה לכיוון א חד.
• (ב) המודעה שפורסמה מעדה להבהיר א ת כללי המיבצע, ולא היה בה
משום שינוי או הכבדה כלשהיא, לעומת התקנון המקורי של המיבצע. ההבהרה
התייחסה א ן ורק לאותו חודש שבו מיספר הרוכשים בסכו ם של יותר מ״7000
ש״ח הגיע לגבול העליון של 1000 איש, והיה צורך לקבוע באופן אובייקטיבי
לגבי אותה קבוצת-זוכים שבאותו חוד ש עברה א ת סכו ם הקניות של 7000ש״ח -מי מבינהם יזכה בכרטיס־טיסה. לגבי אלה -ורק לגביהם -נקבע
שסכום הקניות הגבוה שמעל 7000ש״ח יישמש כקריטריון לזכות בכרטיס.
הסדר דומה נעשה לגבי קבוצת הזוכים שבחודש א חד עברה את גבול ה־2000
זוכים בכרטיס־חינם לכיוון א חד.
• ( ג ) הכוונה בסעיף זה להבהיר שבכל חודש נבדקו וזכו כל מי שהגיעו
באותו חודש לסכו ם קניות מצטבר של 7000ש״ח ויותר, כאשר משבע הדברים
היו עשויים להיות הבדלים בין סכומי הקניה המירביים של הזוכים בחודש
א חד בהשוואה לסכומי קניה מירביים שזיכו א ת מחזיקי הכרטיס בפרס
בחודש קודם, בכפוף לכך שבכל מיקרה סכומי הקניה הגיעו ל 7000-ש״ח
ויותר.
המיבצע תוכנן מלכתחילה עד ,31.10.89 כאשר הוא מורכב משני חלקים:
3000 כדטיסי-חינם ( )1000+2000 לחו״ל.

(ב) שוברי-הנחה לטיולים.
התחום הראשון ה ס תיי ם מוקדם מהצפוי בגלל הצלחה שזכה לה. יחד עם
זאת החלק השני עדיין נמשך ויסתיים, כאמור, ב תו ם תקופת המיבצע המקו רית.
המשכתי
לקרוא. הבנתי כי כל שעלי לעשות
הוא לבצע קניות בסך של 7000 שקלים, וכל
המגיע לסכום זה זוכה בכרטיס־טיסה חינם.
״החלטנו כי נבצע את קניית המזגן וה־מיקרו־גל
בכרטיס־האשראי, למרות שעד לאותו
יום לא נהגנו לערוך קניות גדולות בכר־טיס־אשראי.
בדרך כלל נהגנו לקנות ולשלם
בהמחאות. המיבצע הוא זה שגרם לנו להחליט
לבצע הפעם את הקניות בישראכרט.
״השיקול היה ברור — את שני המוצרים
התכוונו לקנות בכל מיקרה. הקיץ היה קרוב.
רצינו לנסוע בקיץ לחופשה בחו״ל. החלטנו
לכרוך את שני הדברים יחדיו. בסופו של דבר,
קנינו את המוצרים במשך חודשי מאי ויוני,
ועברנו את סכום הצבירה בכמה מאות שקלים.
״בתחילת
חודש יולי קיבלנו הודעה כי
זכינו בחצי כרטיס. רק צר אחד על חשבון
החברה. כשחזרנו לבדוק באותיות הקטנות
גילינו דברים תמוהים.״ מספרת מירי.
במוסף ״ 7ימים״ של ידיעות אחחנזוז, ביום

על חשבון שואכרט.״
אחרי הפירוט מסבירה המודעה כי ״המחשב
של שראכרט ייאתר את 3000 הראשונים
שיגיעו לסכום של 7000ש״ח, והודעה תשלח
לביתו של כל זוכה.״
מיבצע נהרר. כל־כך פשוט. בלי הגרלה,
בלי תחרות — כל אחד יכול. כל חבר יש־ראכרט
תלוי אך ורק בקצב קניותיו. מחזיקי
כרטיס־האשראי יכולים לתכנן או להקדים
את קניותיהם, כך שיהיו בין הראשונים שיגיעו
לסכום. גם סכום צבירה של 7000 שקלים
על־פני תקופה של שיבעה חודשים נראה
סביר. המודעה בישרה כי המיבצע :״החל מ־
2.4.89 ועד .31.10.89 נכון הוא שאם כל
הקודם זוכה צריך להזדרז, אבל הפרס בהחלט
בהישג־יד.
האותיות הקטנות

1אז, בתאריך ,2.4.89 במוסף מעריב סר
פיעה מודעה נוספת כשכותרתה זהה:

הג רלה? ר!גנו לקנות ולא זכינו.״

״חו״ל על חשבון ׳שראכרט, מיבצע ענק ללא
הגרלה״ האותיות הגדולות זהות למודעה שפורסמה
שבועיים קודם לכן בידיעות אחרר
נות, אבל בין שורות־ההסבר על אופן־ההש־תתפות
שורבבו להן שתי שורות חדשות,
שלא הופיעו קודם לכן, והמשנות באופן מהותי
את כללי המיבצע.
״אלף כרטיסי־טיסה הלוך ושוב לאירופה
יוענקו חינם לראשונים שיגיעו לסכום של
7000ש״ח. אם יהיו יותר מ־סססו משתתפים
כאלה, יוענקו הכרטיסים ל־סססו המשתתפים
הראשונים שיצברו את סכומי השימוש
הגבוהים ביותר מעל 7000ש״ח״.
והגה, במעבר מידיעזת אחחעת למעריב,
השתנה המיבצע כולו. אם מחליטים על 1000
משתתפים ראשונים, הרי שישנם רק 1000
משתתפים ראשונים ולא יכולים להיות אפילו
1001 שכאלה.

דבר על סכומי קניה הגבוהים מסך 7000
שקלים. אבל כבר אמר גירעון רייכר שצריך
לבדוק את האותיות הקטנות. הם בדקו את
התקנון, הנמצא בסוף החוברת ומצאו את
סעיף .4
• (א) ״בפרסי קבוצה א׳(כרטיסי הלוך־
ושוב) יזכו 1000 המישתתפים שיצברו ראשונים
סכומי־השימוש הגבוהים ביותר שמעל
7000ש״ח״.
• (ב) ״בפרסי קבוצה ב׳(צד. אחד על חשבון
׳שראכרט) יזכו 2000 המישתתפים שיצברו
את סכומי־השימוש הגבוהים ביותר שמעל
7000ש״ח, אחרי שתושלמנה זכיות
קבוצה א׳.״
• ( ג ) ״אומדן סכומי־השימוש הגבוהים

החלוקה צריכה להיות
כזו שבסוף כל יום,
החל מיום תחילת המיב־צע,
מעבד המחשב את
כל הלקוחות שהגיעו
לסכום של 7000 שקלים או שעברו את
הסכום — המודעות מדברות על צבירה ״החל
מהשקל הראשון״ — ומעניק להם כרטיס״
טיסה הלוך־ושוב. כל אחד שכזה יורד מסך
1000 הכרטיסים שהועמדו לזכות הלקוחות
עד הכרטיס האחרון, לפי שיטת כל הקודם —
זוכה. רק אז מתחילים לבדוק את ה־2000
הזכאים ל־ 200 כרטיסי צד אחד, ולהעניק
להם את זכייתם.

ביותר שמעל 7000ש״ח, לצורך קביעת הזכיות,
ייעשה בהתייחס לאותו חודש מחודשי
המיבצע שבו תקבענה הזכיות ללא התייחסות
לחודש קודם או חודש עוקב.״
מיבצע למישפטנים

** ירי ויוסי הבינו את סעיפים א׳ וב׳ .הם
/ /בדקו וגילו כי תקנון מיבצע, תפקידו
להרחיב ולפרט את המודעה המפורסמת, אך
אסור לו לשנות באופן מהותי את כללי־המיבצע.
במיקרה
זה פורסמו באותה חוברת עצמה
כללי־השתתפות מסויימים בתחילת החוברת,
ואילו בחלק התקנון נכתבו דברים שונים ל־

גמרי. נוצרה סתירה מוחלטת.
מודעות הפיתוי דיברו על 1000 הראשונים
שיגיעו לסכום של 7000 שקלים, ואילו
התקנון מדבר על צבירת סכומי״קנייה הגבר
הים ביותר מ־ 7000 שקלים. בשום מקום לא
מצויינת נקודת־הזמן שבה תקבענה הזכיות
למי שצברו סכום הגבוה יותר מ״ 7000 שקלים.
מסעיף
ג׳ אין אפשרות להבין דבר. והרי
תקנון נועד לאנשים המשתתפים במיבצע
ולאו דווקא למישפטנים, אלא אם כן נערף
המיבצע על־ידי לישכת עורכי־הדין.
מה פירוש ״אומדן הזכיות יעשה בהתייחס
לאותו חודש מחודשי המיבצע שבו תקבענה
הזכיות״? האם לא דיברו המודעות על מי
שמגיע ראשון כזוכה? האם רק בחודש אחד
מחודשי המיבצע תחליט החברה לבחור את
הלקוחות שקנו באותו חודש בסכומים הגבוהים
ביותר מ־ 7000 שקלים ״ללא התייחסות
לחודש קודם או חודש עוקב״? האם הודיעה
החברה ללקוחות מהו אותו החודש שבו תקבענה
הזכיות? והרי תקופת המיבצע הוכרזה
לחודשים שבין אפריל עד סוף אוקטובר.
האם לא נכנס למיבצע אלמנט של הגרלה,
(המשך בעמוד )48

לפי המודעה הראשונה, לחברי שראכרט
אין זה משנה מה יהיה סכום הצבירה מעבר
ל־סססז שקלים. מספיק שהלקוח יגיע לצבירת
7000 שקלים בקניותיו.
תוך שבועיים השתנו הכללים. הלקוח כבר
אינו תלוי יותר בקצב קניותיו הפרטי. הוא
תלוי בסכום־הקניות של הלקוחות האחרים.
הוא נכנס לתחרות, לסוג של הגרלה.
מירי ויוסי הלכו לבדוק את חוברת־המיב־צע
שנשלחה לביתם בחודש אפריל. בעמודים
הראשונים של החוברת לא נאמר דבר וחצי

׳סתובוגו

דיו־ן־?
הגששים אמרו: שראבלוף
אוחו! לא אומרים.
אבל הרבה דברים לא
ברורים היו במיבצע־חו״ל
ל ״שראכרט״ .כך
״ומרים על אמת בפירסום?

1000דיו

שינ7שון הבריון
אין זו החדשה האחרונה: דויד המלך היה,
בצעירותו, ליסטים שגבה דמי־חסות.
מי שרוצה, יכול להחמיר בפסק־דין זה.
בברחו משאול המלך, אסף סביבו דויד המלך
כנופיה של פושעים נמלטים, אנשים מרי־נפש
שברחו מנושיהם. באותה עת גם היה
קוויזלינג, ששירת את האוייב הפלישתי נגד
עמו שלו. אחרי שנהרג שאול, כאשר שלטו
הפלישתים המנצחים בארץ, מינו את דויד
בן־ישי כמלך של מדינת־החסות הישראלית.
רק אחר־כך הפך לגיבור לאומי.
מי אומר זאת? התנ״ך. צריכים רק לדעת
לקרוא.
משה רבנו לא היה מנהיג עממי. הוא היה
אציל, שהתייחס אל העם כאל חבורה של
ילדים מפגרים. הוא היה עריץ, רודן ושתלטן.
הוא היה גם מחוקק אדיר ומנהיג היסטורי.
לדעת רבים, לא היה אלא נסיך מצרי, בן

הסופר ההודי־מוסלמי־בריטי שהעז לכלול
בסיפרו פסוקי השטן כמה דברים שפגעו ברגשות
המוסלמים. האיית־אללה רוח־אללה
חומייני, נישמתו עדן, דן אותו למוות. עד
היום מתחבא רושדי, יחד עם אשתו, ואינו ישן
שני לילות רצופים באותה המיטה.
עדין שטיינזלץ לא נידון למוות. האיית־אללה
אליעזר שך לא גזר עליו חנק או
סקילה. שטיינזלץ רק הואשם פומבית
בפירסום דיברי כפירה. ספריו — החרחור
המבואר, דמויות מן המיקרא ונשים במיקרא
— נידונו לקבורה. שטיינזלץ עצמו, כמו
רושדי, היכה על חטא, הודה בשגיאותיו
בנוסח המקובל בסין וביקש להחזיר לו את כל
ספריו, כדי שיוכל לגנזם.
זה לא קרה בימי־הביניים. זה קורה בישראל
989 ,ו.
שטיינזלץ נפל קורבן למילחמה בין הרבנים
— אך מי אומר שזה לא קרה גם
לרושדי, שמילחמת האיית־אללה באיית־אללה
התנהלה על גבו? בסך־הכל ביקש האיש
העדין לקרב את הדת לציבור החילוני,
ולדבר אליו בנועם.
לכן תיאר את דמויות התנ״ך כפי שמחברי
התנ״ך עצמו הציגו אותן, ולא כפי שהן מתוארות
על־ידי שטיפת־המוח הדתית המקובלת.
לכן אמר מה שכל אחד יודע: שהתלמוד
לא תם והושלם. התורה שבעל־פה הולכת

הרב שטיינזלץ
קורבן בנזילחמה
בלתי־חוקי של בת־פרעה, שמרד בפרעה־סבא
ולקח עימו חבורת־עבדים למידבר, כדי לעשותה
לעם.
יצחק אבינו? סתם איש חלשלוש, בנו של
אברהם הגדול, עבד נרצע לאשתו ריבקה,
אשה חזקת־אופי שעשתו בו כרצונו. כך גם
שרי־שרה החותנת, מכשפה לא־קטנה, שכפתה
על אברהם טוב־הלב את גירוש בנו־בכורו,
ישמעאל, והפקרתו בלב המידבר הצחיח. את
התוצאות אנחנו אוכלים עד היום.
שימשון הגיבור היה אולי גיבור, אך לא
לטובת הישראלים. יתכן שלא היה ישראלי
כלל. הוא חי בין הפלישתים, בילה איתם,
התעסק עם נשותיהם, חד להם חידות וכילה
בהם את זעמו, עד שתפסו אותו בתחבולות.
לדעת יגאל ידין, שימשון לא היה כלל
ישראלי, אלא פלישתי טהור. ידין סבר כי כל
שבט דן היה פלישתי, דבר ההופך גם את
תל־אביב לעיר פלישתית. אין זה פלא שדמותו
של שימשון דומה הרבה יותר לזו של
הרקולס היווני מאשר לזו של גיבור ישראלי
מן המניין.
כל זה ניתן ללמוד מן התנ״ך. כי התנ״ך,
ספר אדיר־ממדים ורב־רבדים, מתאר את גיבוריו
בצבעים אנושיים. אין הם בני־אלים,
אלא בני־אדם בשר־ודם.
אמנם, אילו היה מישהו אומר את הדברים
האלה בכיתה של בית־ספר ישראלי, דתי או
חילוני, היו מגרשים אותו בבושת־פנים, אחרי
שהמנהלת היתה לוקה בשבץ־הלב. ואם היה
אללה אלי אומר זאת רב, גדול־בתורה, על
אחת כמה וכמה.
אחד שאמר דברים מסוג זה הוא עדין
שטיינזלץ, גדול־בתורה וידידו של הרבי
מלובאביץ. השבוע, באיחור של כמה שנים,
ירד עליו מלוא המחץ של חלק מן המימסד
החרדי.
לרבים זה הזכיר את פרשת סלמאן רושדי,

דויד המלך(קלאום סלוטר)1400 ,
נדבנרה הנביאה צמאת־דם
ומתפתחת במשך הדורות, בשקט ובהדרגה
— כפי שצריך להיות.
פרשת־שטיינזלץ היא סקנדל בין הדתיים
לבין עצמם. היא לא שערוריה בין הדתיים
ובין הציבור הישראלי החילוני, ההומאניסטי.
ציבור זה אינו זקוק לרב גדול־בתורה, כדי
להבין את התנ״ך. התנ״ך, יצירת־ספרות וי־צירת־תרבות,
היא המורשת המשותפת של
כולנו, של כל דוברי־העברית, של כל מי
שגדל בתחום היהדות, של כל האנושות כולה.
כל אחד יכול לקרוא בו ולהתרשם מן התיאורים
הנהדרים של גיבוריו.
שימשון הביריון, דויד השודד, דבורה צנד
את־הדם, ריבקה הרמאית — כל אלה שייכים
לאוצר הדמויות של עם־ישראל כולו. כל אחד
יכול לתאר אותן לעצמו כאוות־נפשו — ואין
איש זקוק לשם כך לרבנים עדינים או גסים,
ובוודאי לא לאיית־אללה יהודי.

(המשך מעמנד )40
מחוץ לתחום ישראל הרי שהמישרר הרשום
היה למעשה בחו״ל, ולכן גם החברה היא
חברה זרה.
טענתם של פפושדו ושותפיו, מוכרת כבר
בהקשר לוויכוח שהוא ניהל לפני חודשים
אחדים עם מס־ההכנסה(ראה מיסגרת) .גם שם
הוא טען שהחברה, שהיתה בעלת המלון, היא
תושבת־חוץ, משום שהבוררים החליטו שטא־בה
נמצאת מחוץ לישראל. אז שיכנעו עורכי־הדין
של פפושדו את מס־ההכנסה לקבל את
עמדתם, וכך נמכר המלון מבלי שאוצר־המ־דינה
יקבל את חלקו, שנאמד בכ־ 15 מיליון
דולר.
בעניין חנק הפיקוח על המטבע מסתבר
שעורכי-הדין של פפושדו לא הצליחו לשכנע
את בנק ישראל. המפקח־על־מטבע־חוץ החליט
להיכנס לדיון מישפטי בסוגיה. אחד
הדברים הראשונים שעשה היה לפנות ליועץ
המישפטי של בנק ישראל ולבקש ממנו
חוות־דעת מלומדת, שלפיה עולה כי אין
לראות בחברת מועדון הים האדנם חברת־חוץ,
אלא חברה ישראלית לכל דבר.
מסתבר כי לפי פקודת מס־ההכנסה החברה
נחשבת כחברת״חוץ, בעוד שלפי חוק הפיקוח
על המטבע היא נחשבת חברה ישראלית.
בחוות־הדעת
שהגיש היועץ המישפטי
לבנק ישראל נאמר כי לא יכול להיות מצב
שבו לחברה ישראלית יש מישרר רשום
בחו״ל, משום שאין מציאות מישפטית כזו.
חברת מועדון הים האדום, כך נקבע באופן
חד״משמעי, איננה חברת־חוץ.

לכאורה, ני ת ן היה לצפות מבנק
/ישראל כי מייד אחרי קבלת חוות־הדעת
יורה לפפושדו ולחברה להעביר מייד את 30
מיליון הדולר לארץ. תחת זאת החל להתנהל
משא־ומתן בין הצדדים, שבמהלכו ביקשו
אנשי החברה להתיר להם להחזיק מטבע־חוץ
נוסף בחו״ל, מעבר לשיבעת מיליון הדולר
שכבר אושרו.
עורך־הדין עברון, שייצג בעניין זה את
פפושדו, טען בתוקף כי למרות חוות־הדעת
של עורך־הדין הרצברג, בהחלט יש מקום
לעמדתו שיש לראות בחברה חברת־חוץ.
עוד אמר עורך־הדין עברון :״הנושא הזה .
איננו חד־משמעי. בהחלט יש חילוקי־דיעות י
בסוגיה זו״.
גורם בכיר בחברה סיפר מדוע היה לחברה
כל כך חשוב להתעקש על הנקודה הזו במשא־ומתן
עם בנק ישראל :״כשיש לך 37 מיליון
דולר בחוץ, אתה מבקש להשקיע חלק מזה
בחו״ל. מה זה מבקש — מתחנן. מתחנן
לשמור על כמה שיותר כסף בחו״ל, כי בארץ
אתה לא יכול לעשות עם זה כלום. היו לנו
ויכוחים עם בנק ישראל, אבל בסוף השגנו
מה שרצינו, וכולם מרוצים״.
ואכן, בשבוע שעבר גילה המפקח־על־מטבע״חוץ
הבנה בלתי־רגילה, והוציא לחברה
היתר חדש: מותר לה להשאיר 15 מיליון
דולר בחו״ל(תוספת של 8מיליון) עד לסוף
, 1990 לצורך קיום החייבויותיה. בינתיים אין
לחברה אישור להשקעה כלשהי של הכסף,
בכל נושא. את יתרת הכסף 22 ,מיליון דולר,
החברה נדרשה להעביר לישראל עד סוף
אוגוסט.
נראה שהחברה אכן מתכוונת להעביר את
רוב הכסף עד לסוף החודש, אולם לא בטוח כי
היא תצליח לעמוד בכך. מספר גורם בכיר
בחברה :״את הכסף הפקדנו בשווייץ בפיקדונות
סגורים, כדי שיביא לנו ריבית מקסימלית.
בכל פיקדון יש כחמישה מיליון דולר,
וזאת כרי שאם נצטרך כסף — לא נאלץ
לפוצץ פיקדון גדול.
״אנחנו מתכוונים לשחרר בימים הקרובים
כמה פיקדונות, אבל לא בטוח שנצליח
להעביר את הכסף עד סוף החודש. הפיקדון
האחרון נפתח ב־ 2בפסטמבר, שיוצא יום
שבת. אחר כך, ביום הראשון, הבנקים בחו״ל
סגורים, כך שהכסף יגיע לארץ רק ביום
השני, ה־ 4בספטמבר. הסברנו לבנק ישראל
שאם אנחנו פותחים את הפיקדון לפני הזמן,
אז אנחנו סתם שורפים הכנסות.״

— ״שראקרט״ י די ד ך
(המשך מעמנד )47
כשחברת ׳שראכרט מחליטה באופן חד־צדדי
על חודש מסויים משיבעת חודשי המיבצע
כחודש הזכיות, מבלי ליידע את ציבור־הלקו־חות
מהו אותו חודש? לא ברור.
מה ייעשה בלקוחות שקנו בסכומים של
עשרות אלפי שקלים, הרבה מעבר לסכום
7000 השקלים, אך עשו זאת לאחר אותו חודש
מיסתורי, שבו חולקו הזכיות? אם מדובר
על סכומי הזכיות הגבוהים ביותר, וכבר לא
מדובר רק על הראשונים שיגיעו לסכום, כי
אז צריך לחכות לתאריך ה־ ,31.10.89 מועד
סיום המיבצע, ורק אז לחלק את הכרטיסים,
אך לא כך הוא.

בכל זאת
הגדלה

^ תאריך 17.7.89 התפרסמה מודעת*
-עמוד במוסף של מעריב. המודעה דיברה
על 2000 כרטיסי־חינם לאירופה לכיוון אחד
על חשבון ׳שראכרט. באותיות קטנות יותר
נכתב :״ 1000 כרטיסי־טיסה הלוך־ושוב חינם
לאירופה על חשבון ׳שראכרט כבר הוענקו
לראשונים שהגיעו לסכומי־הקנייה הגבוהים
ביותר שמעל 7000ש״ח ״.עכשיו גם מי שיגיע
ל־ 70,000 שקלים כבר לא יוכל לזכות,
למרות שדובר על הסכומים הגבוהים יותר.
ואולי הכוונה היא כי חברת ׳שראכרט
תמתין לחלוקת כרטיסי־הטיסה עד שיצטברו
3000 לקוחות שעברו את סכום הקניות
הנדרש ורק אז תקבע את הזוכים. מה יעשו
במיקרה כזה הלקוחות שבחודש המיבצע הראשון
קנו בסכום של 7000 שקלים, אך בחודשים
הבאים לא התשמשו יותר בכרטיס? לפי
כללי־המישחק הראשונים היה עליהם לזכות,
אך אם הקביעה נעשית רק כמה חודשים לאחר
מכן, ולפי סכומי־קנייה הגבוהים מ־7000
שקלים, הרי שקיים סיכוי שיזכו רק במחצית
כרטיס או שלא יזכו כלל. וזוהי כבר הגרלה.
בתאריך האמור כבר לא נותרו 2000 כר־טיסי־טיסה
לכיוון אחד. בתחילת חודש יולי
קיבלו רבים מלקוחות ׳שראכרט הודעה, נוסף
על הדיווח על קניותיהם בחודש יוני, כי זכו
בחצי־כרטיס על חשבון ׳שראכרט.
בשבוע שעבר, בתאריך ,9.8.89 פורסמה
מודעה בידיענת אחרונות. כותרת המודעה —
״ישראכרט נותן לך חו״ל בהנחה״ .בתחתית
המודעה נכתב באותיות קטנות :״טיסות יש־ראכרט
לחו״ל ממריאות 3000 .איש כבר זכו
בחו״ל על חשבון ׳שראכרט.־ ואולי זוהי דרכה
של ׳שראכרט להודיע לציבור לקוחותיה
על סיום מיבצע הענק, כפי שהתחייבה לעשות
בתקנון המיבצע :״ישראכרט תהיה רשאית
להאריך את תקופת המיבצע או לקצרה,
והודעה על כך תפורסם בשני עיתונים יומיים.״
אולי.
בכל מיקרה, כבר נמכרו כל הכרטיסים,
ואין מה לרוץ ולהשתמש בכרטיס־ה־אשראי.
שאלנו
את דובר חברת שראכרט איך
ייתכן כי במודעה הראשונה יפורסמו כללים
מסויימים, ובמשך המיבצע, כשבועיים לאחר
מכן, שונו הכללים בפירסום נוסף.
איך קורה שבאותה חוברת פירסומת מצו־יינים
כללי־השתתפות שונים בעמודים הראשונים,
לעומת עמודי־התקנון, הנמצאים
בסוף החוברת?
אם אכן מלכתחילה היתה הכוונה לצוברים
סכומים הגבוהים מ־ 7000 שקלים, מדוע לא
נאמר על כך דבר במודעה הראשונה?
אם אכן מדובר על הראשונים שיגיעו
לסכומים הגבוהים ביותר, נשאלת השאלה
מתי, לאיזו תקופת־זמן מתייחסים הסכומים?
הרי כדי לקבוע את הגבוהים ביותר חייבים
לחכות לתאריך סיום המיבצע. איך יכולים
להיות 1000 ראשונים בעלי סכומי הקניות
הגבוהים ביותר, האם לא קיימת סתירה בין
שני התנאים?
מהו אותו חודש שבו תקבע חלוקת הזכיות?
מה פירוש ״מבלי להתייחס לחודש הקודם
ולחודש שלאחריו?״
מהו אותו סכום גבוה ביותר? האם יש תיקרה
כלשהי.
ואמת בפירסום, מה איתה?
העולם הז ה 2711

ג אחרי שתקראו לא!גו־ין־ להתחיל ל ב בו ת על!גיארל ביטון

תעלומה: מה קיבל צ ארל
ביטון כד להתפטר
טהכוסת? יש הרבה
תשובות הנלחשות בחוץ
וגירסה אחת של צ ארל
^ סף? שטויות, מה, גם את חושבת ש־
^ קיבלתי משהו? אנשים לא מאמינים,
אומרים- :ציארלי לא פראייר. הוא לא יעזוב
ככה סתם את הכנסת. מי יודע מה הוא קיבל״.
הם לא ראו עוד הרבה אנשים שקמו ואמרו:
״אני מתפטר מהכנסת ״:לכסא הזה אנשים
נדבקים. אבל עובדה, אני הסכמתי והודעתי
לחברים שאני עוזב ומפנה את המקום להאשם
מחמיר. אף אחד אחר לא הסכים וכולם שמרו
על עצמם ועל המקום שלהם, אז אני הסכמתי.

שבאסל הו ב
את לא מאמינה? חושבת שסתם קמים והולכים?
זה באמת לא סתם. אם את כבר כאן,
בחצר של הבית שלי במבשרת, ורוצה לדעת
באמת, אז אני אספר לך שצריך גם סיפוק
בעבורה. להרגיש שעשית משהו, להרגיש
איזו גאווה. כל ילד בא הביתה בסוף שנת־הלימודים
עם תעודה ביד. הוא בא ומראה
לאבא שלו :״תראה אבא, יש לי עשר באנגלית
ותשע במתמטיקה ״.הוא גאה בהישגים,
ברברים המוצלחים שעשה ומתבייש בכישלונות.
אני, מה יש לי להראות? מה כבר
עשיתי? מתרוצץ 12 שנה בכנסת, המרכז הפוליטי
החשוב ביותר, ואין לי מה להראות. שום
דבר, שום תוצאות, כלום. איכר זורע את האדמה
שלו ואפילו בשנה של בצורת יוצא משהו,
קצת חיטה להביא הביתה, קצת פירות,
שאפשר לכבד אחרים, על מה אני יכול להצביע?
צוחקת,
מסתכלת סביב וחושבת
> 1שיש לי בית יפה וולזו בחצר, גר במבשרת
שנחשבת לשכונה מוצלחת, את אומרת
לעצמך :״צ׳ארלי הסתדר יפה ״.תדעי לך שאפילו
דירה אין לי. אני נודד עם חמישה ילדים
מדירה שכורה לדירה שכורה, חי רק מהמשכורת
שלי, למרות שאנשים יגידו לך דברים
אחרים. סיפורים על הקצבות ומימון מיפל־גות,
הכל דיבורים. חברי־כנסת אחרים גרפו
מיליונים, התעשרו. אני, יש לי מאחורי כבר
שני סיבובים בחיים, ואין לי בעצם כלום.
הייתי פועל ונאבקתי מאבקים קשים. הייתי
חבר״כנסת ונאבקתי מאבקים קשים. בכל
מקום תמיד מאבקים ומה יש לי מזה? כלום.
כל המילחמות הן בשביל לשרוד. את יודעת
מה, זה ההישג הכי גדול שלי, הדבר הכי
משמעותי שהגעתי אליו, את יכולה לכתוב

שצ׳ארלי ביטון הצליח לשרוד במילחמה
הזאת. זה הישג? לא, בעצם זה שום דבר, לעג
לרש.
כן, אני רואה את אי-האמון שלר, כמו כל
מי שחושבים שחברי־הכנסת הם מיליונרים.
בטח שיש מיליונרים. קחי דוגמה את חיים
רמון, שעשה עיסקה אחת וגרף 200 אלף
רולר. אהוד אולמרט נעשה מיליונר, ויש עוד
אחרים. אז את שואלת מה איתי? אולי אני לא
מספיק חכם לעשות את מה שהם עשו? אני לא
ניצלתי את האפשרויות, פשוט כי אני מסגר.
כן, מסגר, שמעולם לא התבייש להיות מסגר,
ועד היום, כשצריך למלא טופס, אני כותב
בסעיף מיקצוע ״מסגר״ ,לא חבר״כנסת, כי
חבר־כנסת זה לא מיקצוע זה יעוד.
אני עצוב, כן עצוב. אם הייתי יודע שככה
אני הולך לגמור את החיים שלי כדרר הזאת
של אמירות חסרות־משמעות, של דיבורים
בלי מעשים. לדעתי ככה אין בכלל זכות קיום
לאנשים.

^ ם אני מאושר בחיים הפרטיים? תת־
> £פל אי, דווקא כן. התגרשתי והילדים
נשארו אצלי ולקחתי עליהם את האחריות
המלאה והייתי צריך לעשות הכל לבד. יש לי
שלושה ילדים מהנישואים הראשונים והתחתנתי
עם אישה שהביאה איתה עוד ילד
אחד. ילדה אחת עשינו ביחד, אז יש חמישה
ילדים שצריך לדאוג להם, וכל זה בלי
שהעבודה שלי בכנסת תיפגע, וככה, פתאום,
הגעתי לגיל .40
עכשיו אני פורש ושלא יספרו לך סיפורים

על מה שנתנו לצ׳ארלי. עובדה שאף אחר
אחר לא הסכים ללכת. כן, יש לי פנסיה מלאה
וזה יוצא יותר מחצי משכורת, וזה בטח הרבה
יותר ממה שעובד־תעשייה יכול לקבל, כי
אחרי 12 שנה בגנסת מגיעה לך פנסיה מלאה
וגם לי מגיע, אבל זו בטח לא סיבה לפרוש,
נכון?
כן, הם ביקשו, בסדר, אפילו לחצו. בטח
שהחברים שלי לא מבינים את הצעד. מי יכול
להבין? שאני אכנע לבקשת החברים? מה את
שואלת? אם יש לי חברים במיפלגה? אם אני
בן־בית שם? מה פתאום. אני לא בן־בית וגם
החברים שלי אף פעם לא היו בני־בית. זה
פוליטיקה, מה את חושבת? הקמנו ביחד חזית
פוליטית ויש לנו מצע משותף. זהו. אני
אמרתי פעם שאני קומוניסט? מה פתאום. אף
פעם. השתלבתי בחזית, שבה לכל צד יש אינטרסים,
למרות שחלק אומרים שלא.
הם קיבלו ממני תמורה אלקטורלית. עובדה.
תמיד רצו שאמשיך לרוץ. ברור, אני לא
חבר־המיפלגה ואני לא יכול להשתתף בהחלטות
המוסדות שלה. אני לא קומוניסט, וגם
אין לי שם חברים. תראי, אצלנו בעדות־המיז־רח,
יש מושג של חברים. עושים הכל בשביל
חברות אמיתית וכנה. בפוליטיקה זה לא ככה.
מה אפשר לעשות? צריך לחיות עם זה.
אני גם יודע שאני מאוד שונה מהחברים
האלה במיפלגה. הם קראו קארל מארכס, הם
קומוניסטים. יש להם אידאולוגיה והם ניזונים
ממנה. אני בסך הכל רוצה להתמודד עם מה
שקורה בשטח. אין לי תורה. אין לי אלוהים.
אין לי את מארכס שיבוא לעזור.
^ בל את העובדה שאני פועל אף אחד לא
יקח ממני. אני בן למעמד־הפועלים. את

צוחקת מהמושג הזה, מעמד הפועלים? את
רומזת שאני מדבר בפראזות כמו הסיסמות
הקומוניסטיות? אני לא מתבייש. אני בן
למעמד הפועלים. אני לא צריך להיות רעב
בשביל להבין את האנשים האלה, בשביל
לצעוק את הצעקה שלהם. גם אני נאבקתי
בשביל להביא פרוסת־לחם הביתה. כשעבדתי
כפועל היתה לבן־אדם גאווה, אפילו הנאה,
לגמור יום־עבודה. היום פועלים מתביישים.
הם לא יכולים להגיד שהם פועלים, מסתירים
את הזהות. המדינה מתייחסת אליהם כמו
ליצורים שלא עושים כלום. את יכולה
להצביע על מיפעל אחד, מיפעל־תעשייה
אחד, שהוקם בעשור האחרון? לא. אני אומר
לך. אין רבר כזה.

ז אני הולך להסתדרות. אני לא מספר
לך שזו משאת נפשי, בטח שלא. אני לא
חושב רחוק, לא יודע מה יהיה, מה התוכניות
ומה נצליח להשיג. יכול להיות שאני אתייאש,
ובכלל אפסיק את הפעילות שלי, אם
ארגיש שגם בהסתדרות כל מה שאני עושה זה
דיבורים, אז אני פורש וזו הבטחה. ועוד דבר
שאת יכולה לרשום:
לכנסת אני לא חוזר. אולי עכשיו, דווקא
בהסתדרות, אני הולך לתפוש את הראש האמיתי
שלי, מין צורך נפשי ותיסכול של שלוש
קדנציות ושיהיה בריא האשם מחמיד וש־יצליחו
חברי־הכנסת האחרים. אני בחוץ.
צ׳ארלי ביטון, מבשרת ירושלים
13.8.89