גליון 2712 מתאריך 23 באוגוסט 1989

המחיר 6.00 :שקלים(כולל מע׳׳ס) ,באילת 5.20 :שקלים

ח״ב קליינר

מישטרת הנגב
עיתונאית חשודה
בפרשה

508

התאב דו ת
בקר״ח־חיים רוצים
שמצ״ח ימשיך לחפש
את הרוצח. יונתן שם־
אור עם המישפחה.
(עמוד )8

איך הצליח הרב
אריאל לעשות
פירסומת לצ בעי
טמבור? שרית רום
מחפשת פרות.
(עמוד )48

נ/־ישפט

מקסים לוי קצת
נבהל מהצעקות של
לנדאו. גירעון סער
שמע את הפשרה
(עמוד )10
1 פועלי

וגם שיואב פפושדו לא מתחתן
שלאניטה פללי לא בא ע ל אף אחד
(עמודים 38־)39

בתוך הגד!!

אמיר פרץ לא רוצה
עכשיו להיות חבר
של יוסי ב״לין. ענת
סרגוסט׳ שמעה את
הסיבה
(עמוד ) 12

קורא ילך — מקורות והרלפות
מיכתבים — בת 196
מישפחת חמצני — ההיסטוריה תחרת
תשקי פרס תורם ראשון
עיתונאים — עלילה ונד הקצין הבכיר
יריב בר־יוסף — מדוע הוא התאבד?
לנדאדלוי — פשרה בבית־סישפט
עמיר פרץ — ב״לין טעה
יומן אישי — בדרך לעין־חחד
ה נ דון — שתיקה רועמת
אנשים — אסור להקליט את צ׳אוצ׳סקו
יצחק רבין — אורי אמרי עם שר־הביטחון
יאיר צבן — בין ר־ץ למפ״ם
מישפט — לשופטת יש בע״ה
לילות ישראל — החתיכות של קיפניס
מה הם אומרים — ישעיהו ל״בוב־ץ, יואל ביב׳,

ראובן ריבלין, אבי מיהו, ערן לב ושלום אביטן

ד!? חדש — ובכל ואת פסטיבל
קולנוע — אבא גנוב לאיורי
תשבצופן — חולצת שד
תמרורים — קיפויס בך 95
הורוסקופ — חג לבתולות
חוג הסילון — יותר טוב משושלת
רחל המרחלת — האב, הבן וחח־הקודש
אסתר אלכסנדר — זהירות: משקיעים זרים!
דיעה אחרת —אורי דן • מרדכי הורוביץ • רענן לוריא
• איילה אכדיב • החברים של אופירה • ענת
נטניו • דני כהן • דניאלה אשכנזי • יהודה דרורי
• מאיר ליפשיץ •
שידור — בראל במקום יבין?
הגרוזים באים — ואיפה שרון?
פרה אדומה -ם׳ מצא?
מיבתבים למתי — קצת בייש!

בזי ב ח בי ם
דוגמה אישית

גם חביב וגם אדיב

על רעיון הטראנספר (״חרדל״,
״דיעה אחרת״ ,העולם הז ה .)2.8.89
הרשו לי להתייחס לאחד הקטעים הפחות
איומים מריעה אחרת, שהופיע באחרונה בה־שלם
הזה:
אם אכן יודעים החברים של אופירה ש״ק־דושת־החיים
זה הערך החשוב ביותר״ ,ואם הם
כה נכספים לחלק עם הבולגרים הרחומים
והחנונים את פרס־נובל לשלום(על הטראנס־פר
של התורכים מבולגריה) ,הרי המציאות
מותירה להם אפשרות שייתנו דוגמה אישית

על טיב שמו של עסקן מפ״ם (״ד יוקנו
של פעיל בלתי״נלאה״,
העולם הז ה .)9.8.89
יש לפלסטינים את כל הסיבות הטובות
להעריך את לטיף דורי, איש השלום.
בערבית יש כל מיני לטיפים ועכשיו יש
גם לטיף דורי.
כי פירוש שמו הפרטי, לטיף, הוא בערבית
לא רק דק, עדין, רך, נאה, חינני, הדור ונוח,
אלא גם חביב וגם אדיב. ראה את המובאה
מהמילון הערבי־עברי של נוישדט״שוסר

לפני שלושה שבועות התווכחתי במדור
זה עם דן בן־אמוץ, שפירסם רשימה קצרה
שבה תקף את שיטת מקורות־המידע החסויים.
על כך קיבלתי מיכתב של קורא, שמפאת
חשיבות הבעייה אביא אותו כאן במלואו.

זו לשונו:
ברצוני להתייחס לוויכוח שביו חנך
אמוץ ואורי אבנרי על בעיית מסירת מידע
ממקורות סמויים, וחובת העיתונאי לדווח על
מקור הידיעה(השלם הזה .)2.8.89
אילו אכן ההדלפה ממקורות ממשלתיים
ודתה משרתת את זכות האזרח לדעת, הייתי
מסכים כרצון עם העורך על חיסוי מקורות־המידע.
אולם, נראה לי שהתופעה למעשה
כרוכה בסילוף מידע, ובמידה רבה בהעלמת
האמת מהציבור.
מדוע טורח שר לרוץ ולטלפן, לאחר ישי־בת־ממשלה,
פירור־מידע חשוב לעיתונאי?
הוא עושה זאת ברוב המיקרים כחלק
מעיסקח־חליפין, ובתמורה להאדרת תדמיתו.
במילים אחרות, העיתונאי המודלף כותב,
או נמנע מלכתוב, דברים שאילולא ההדלפה
היה נוהג אחרת. יש כאן חליפץ בצורת אינפורמציה
תמורת דיס־אינפורמציה אפשרית.
ההדלפות מוציאות דברים מתוך ההקשר, ויש
בכך משום סילוף עובדות. מה עוד שהן יוצרות
תופעה של.עיתונאי־חצר״ ובנד פוגעות
באמינות העיתונות.
להבהרת חומרת הבעייה נביא דוגמה.
מצוי בישראל פוליטיקאי בכיר שהוא במידה
רבה אבי שיטת ההדלפות ועיתונאי־החצר.
נראה שבשלב מוקדם בקאריירה שלו גילה
שלא חשוב מהי מידת הצלחתך, העיקר מה
כותבים עליך.
אדם זה הקים רשת של עיתונאי־חצר, הזוכה
ממנו למידע ולהטבות אחרות. אחת מתר
צאות קיום הרשת היא חוסר־מידע של הציבור
על הארם המפעיל את הרשת.
הפוליטיקאי האמור היה מעורב בפרשיות
חסויות מרובות, מה״עסק־ביש׳ ועד פרשת
איראך גייט ופרשת פולארד, וסביבו ומעשיו
קיים קשר של שתיקה. ה״בלתי״ידוע׳ של
קשר ההדלפה של פוליטיקאי זה מעמיד בצל
את תרומותיו למידע הציבורי.
דומני שהפעם הצדק עם דן בן־אמוץ.
עד כאן מיכתבו של צבי זאואר מקריית־אונו.
בהערת־שוליים הוסיף שכוונתו לשים־
עוז פרס.
מבחינת העובדות אין לי ויכוח עם הקורא
זאואר. נכון הוא ששימעון פרס הוא שהמציא
את שיטת עיתונאי־החצר, שזכתה מאז לחיקוי
מקיר-אל-קיר. בשנות ה־ 50 קרא השלם
הזה לרשת משרתי״פרס בעיתונים השונים
״יוגייטד פרס״.
כל הטענות של הקורא זאואר נכונות. יש
ועיתונאים מקבלים הדלפות מפי פוליטיקאים
בכירים וזוטרים, ומשלמים את התמורה
בצורת מאסרי־שבח ויחסי־ציבור אחרים. יש
להניח שעיתונאים מסויימים גם מסכימים
לגנוז ידיעות, הפוגעות באינטרסים של מד
ליפיהם.
השאלה היא: מה נובע מן העובדות האלה?

אביא דוגמה מהחיים: חלק גרול מעבודת-
המישטרה נעשית בעזרת מודיעים בעולם
התחתון ועדי־מדינה. אפשר בהחלט לטעון
נגד מוסריותה של שיטה זו. אם המישטרה
תופסת גנב קטן, ומוחלת לו תמורת מידע על
גנב גדול — האם זה מוסרי? כשהתביעה
מבטלת כתב־אישום נגר פלוני, כרי שימסור
עדות נגד שותפיו לאותו הפשע עצמו —
האם זה מוסרי?
התשובה טמונה באינטרס הציבורי. הציבור
מעוניין בביעור הפשע, או לפחות בצימ־צומו.
שיטת המודיעים ועדי־המדינה היא
אמצעי חיוני, שבלעדיו אין למוסרות־החוק
שום סיכוי להתמודד עם הפושעים. לכן מחייב
המוסר הציבורי את השיטה, אף כי בכל
מיקרה לגופו יתכן שהיא פוגעת בצדק המוח-

מה חשוב
יותין

הוא הדץ לגבי סקורות־המידע של העיתונות.
מידע
רב בא מצד אזרחים בעלי־מצפון,
הרואים פרשות של שחיתות ועוול, והמדווחים
עליהם מתוך רגש ציבורי. זה קורה לנו
הרבה. כן ירבו.
אבל חלק מן המידע בא מפי אנשים נק־מניים,
המבקשים להיפרע מיריבים וממת-
חרים. חלק מן המידע נמסר על־ירי אינטרסנטים,
תמורת עזרה לקאריירה שלהם.
השאלה היא: אם המידע הוא נכון, ופיר-
סומו חשוב לציבור — האם חשוב בכלל
המניע של מוסר״המידע? אם המניע הוא
שחור משחור, אך התוצאה חיובית שבחיובית
— מה חשוב יותר?
העיתונות ממלאה תפקיד חיוני בתיפקוד
החברה הדמוקרטית. בלי זדם מתמיד ורצוף
של מידע לא יוכל האזרח למלא את חובתו
— לפקח על השילטון, לבחור בכנסת, לשים
עין על בתי־המישפט. החיים המודרניים כלל
לא יתוארו בלי זרם אדיר זה של מידע, הקולח
מדי יום ומדי שבוע ממעיינות התיקשורת.
אין כל ספק שחלק גדול של המידע הזה
— ודווקא חלק חשוב מאור — בא מפי
מקורות־מידע שאינם מעוניינים בפירסום
זהותם. ההגנה על מקורות־המידע היא, על כן,
צורך חיוני — לא רק לטובת העיתונות, אלא
לטובת החברה כולה.
הקורא זאואר מצביע על כמה עיוותים,
העלולים להיווצר. סכנות אלה אכן קיימות,
אד לכולן יש תרופה. אם שר מדליף מישיבת-
הממשלה מידע מגמתי וחד־צדדי, יימצא שר
שני שימסור מידע אחר — חד־צדדי ומגמתי
גם הוא. כך נוצר פסיפס מציאותי. אם עיתונאי
אחד משתיק מידע, מפני שהוא פוגע
במדליף שלו, יימצא עיתונאי שני שיגלה
מידע זה. אם עיתון אחד גונז, עיתון אחר
יחשוף.
ותמיד יש השלם הזה. שיפרסם את הכל.
אם יש קשר־השתקה, כל אזרח יודע איר לה־

!יק. עדין, רך}.אה:

ס}$יו }.דיי. נוס, חביב! אך יב. שנוןןן 1ו— .
קון 3ו!י אדהים(קמיטיב ועושה חסד עם מאמין יו:
סיודע צפונות ומלסין בדקיו־ת) |1
ס&ץ ס;פה( 11ג 1ו

קזנונות• ?עצועי לשון! ך 9יזות דקות
המשמעויות הרבות של ״לטי!?״
יש לפלסטינים כל הסיבות
ויגשימו את מיצוות הטראנספר בגופם, בבחינת
ההולכים לפני המחנה.
אני משוכנע שגם במיקרה זה יתברר, שכמי
שדוגלים בפיתרונות הומאניים ,״לשמאל
נינו לא אכפת״.

גירעון ליפשיץ, יחשל,

קישון למשטינים
עוד על אפרים קישון(״חיים כפו לים
שכאלה׳ /העולם הזה .)12.7.89
לידיעת השלם הזה: כל איש שישראל
יקרה לו, הרואה את קישון כאן, בטלוויזיה
הגרמנית, בשעות קשות לישראל, תוהה, משתומם,
מתפעם ומלא־תודה על הצורה, על
התוכן ועל המסר שקישון מקרין מעל המסך
בכל הקשור למדינה.
מבחינה זאת יכולים אנו להודות ולברך
על קישון, אחד היודע לומר במקום הנכון את
הדבר החשוב והמקיץ נרדמים, ומפני פירסומו
יש גם מישקל לדבריו נגד כל מתנכל ומש־רוזי
פיין, בריט־סלן, שוז״ץ
טיו־

הרמטב ל הוא ירד
על מיבנה הפיקוד העליון של צבא
ארצות־הברית (״תמרורים״ ,העולם
הז ה .)16.8.89
בהזדמנות של מינויו של הגנרל קולין
פאואל לעמוד בראש הפירמידה הצבאית של
ארצות־הברית, מן הראוי להסביר, כי המפקד
העליון של הכוחות המזויינים של ארצות־הב־רית
הוא, לפי חוקת ארצות־הברית, נשיא אר־צות־הברית.
תוארו
של איש־הצבא העומד בראש הכוחות
המזויינים — תואר המקביל לתואר הר־מטכ״ל
אצלנו — הוא יו״ר ראשי־המטה המשולבים,
שהם ראשי־המטות של צבא היבשה,
חיל״הים, חיל־האוויר וחיל־הנחתים (המארי־נס).

מוסד שהוקם רק לפני 40 שנה, בעיק־בות
ניסיון מילחמת־העולם השנייה, שהוכיח
את הצורך בתיאום־יתר של הזרועות השונות
של הכוחות המזויינים.
ואגב, גם תואריהם של מפקדי הזרועות
השונות שם שונה מהמקובל אצלנו. כך מכונה
מפקד צבא־היבשה — ראש מטה צבא אר־צות־הברית;
מפקד חיל־הים — ראש המיבצ־עים
הימיים: מפקד חיל־האוויר — ראש מטה
חיל־האוויר של ארצות־הברית.
שמחה אביבי, תל־אביב

(חברה להנצאת הספרים עדי ך האוניברסיטה
העברית, ירושלים תש״ז).
צבי אקשטיין, תדאביב

ר״תר״תרת
עוד על מכת ראשי-התיבות(״מיב-
חבים״ ,העולם הז ה 18.2.88 והל אה).
אני
מבקש רשות לפתוח מחדש את נושא
ראשי־התיבות, שבו דשו קוראים רבים של
השלם הזה בשנה שעברה במיכתביהם למערכת.

שחושב שהנגע התייצב, איננו אלא טועה.
ההיפר הוא הנכון. הנגע הזה הולך ופושה.
אני גיליתי באחרונה, למשל, את קיומם
של רשפ״ת(הרשות לשיתוף־פעולה תעשייתי)
במישרד התעשייה והמיסחר ואת תוכנית
חל״ס(חיים ללא סמים) במישרד־החינוך.
ממש ר״תר״תר״ת, או, בלשון בני־אדם,
ראשי־תיבות, ראשי״תיבות, ראשי־תיבות.

חייב אילתי, תדאביב

המנגינה והמיר,
על מקורו של שיר ערבי(״ופתאום
הם ירו״ ,העולם הז ה .)2.8.89

העוו! ג1ג
השבועון של ישראל
העורך הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם ביטון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערבת וחמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד ,136 .מיקוד )61001
טלפונים 232262/3/4 03
5230662־()03
פקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפצה: גד
תל״אביב, יד חרוצים 7
טלפון 056 :ז37־()03
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הז ה 2712

מישפחת חמצו ופגעה כ שבוע שעבר כטעות על־־ד כוחות צה ל 1? .ל א היתה:
הפעם הואשונה

מותו של איתי חמצני, תינולן שנורה
בטעות על״ידי חיילי צה״ל, זיעזע את ה ציבור
כולו. הסיפור, התמונות תפסו א ת
הכותרות הראשיות בעיתונים.
אין זו הפעם הראשונה שמישפחת
חמצני בכותרות, גם בפעם הלזודמת, לפ־

הש!בסי 0של נימ ה*שפמ הטי־ון
סרכהי׳ת *־הד, ימה מבוגרת?יא תארו
כלל אה ומדידה הסולידית על בייז־תגמד
פס — מכינות־רקתה של קולנוע.
המביעה הבלל־־ה הימה הטתגוגגיז, י.־
מגבד׳ייי מה היתר. הברח אויפנ-־ריצ
לי״ .שהגישה ט * ם מי ת פרקלירת, זנ־י־י־הד•ץ
גישע הגז-יד, בלשי; לציו־על־מנ;;־
נגד ליי גדיי מלן הפגול הכללי של ר שיד
הפגים מציג על כל בזי• ת רצנזייר,
דאמדתית בישראל.
העילה לבקשה היתד. איכיר הצגתי
על ק שע-ופי בן ד לו ארח, בי ובלית•
להגגיד״ רד. ע תתרדע בשכינה ז-־גי הל*
אביבית — בור־ייל, כאער פקיד הוראת
לשילל של ביה־המעסס בא כליוית הרע־סיד.
כדי למן פי שינוי.
ביצר הגליה ד*.לפ למס לדל זהו ריפ
פיק־־ייש החברה התובעת • :מותו יום
היה חרר קבע ביורי. וראדזי ובזיתונים
היתר. פרסומת -בד, לפדער. הב־זר־הל׳־
ניי של רימייל, שלה זיר ך היומן את
הצלר לצלם ריפירראג׳ה בשייייי לזניה י־למזלי
— אי לרוע מיל־ -של הצלו*
הגילי, המ שכיה למקום בדיוק גאיהד.
שלה, י כו צילם ק 6ע היינין, איתי תחלים
לוי גי־י לאסיי לפידסים.
גב השירה •*יבם של הש־ספים, רש־נבגפו
לאולם, נמעבד• מיי אל הדרגות
היביח שנעשו ליהזגח־קילניז. שלושת ה־
? 6ומ2ימ ״ -משת זילברג׳ משה לגדיי ואל׳
פיד ויתקון — גיראו ממק בוערים, פפק
משועשעים למראה תהבוגה באילר.
לאהד ויגיד. ביעד ג ץ שמואל תמיר
יצבי ערלי, סגך&רקלייז׳תמרינד* שייצב
אח ליי גדי, החלימו השו&רים ביו ב קו*
לו ה לראות את קבע היומן. ג הדקה״
ש עייי אד. הסעיר.׳ היחיד עהיזנגד רדה
משומש ויתקון. היא חדד פן מחירי הצגת
הקרע תקדיש בלתי־דגוי, תביא לכך ש־בידדהמעבב
״ייאלץ לראות שישים באלה
בל שביעיים•*,
הקשע ערמו היד. מזעזע .״זהו: יראה

בשי8לה !(!כשלון, וווו נאנק נואש, נגררת אשה ! 1בקטע שהזכיר לפרקליט המד1ה

התהפה שד ס

איבט חמצני נגררת על־ידי השוטרים: הכתבה ה״העולם הזה״ 7.11.62
אז לא היה קורבן בנפש

אשה זועקת בשעת הפינוי
התקפה ברוטלית
ני 27 שנה, הוזכר השם חמצני בנסיבו ת
קשות, גם אז מפני שכוחות־הביטחון
פעלו באלימות. אז -כנגד אם־המישפ־בכתבה
על ביקור הסולידריות של יהודים
וערבים בכפר נחלין כותב יונתן שם־אור, כי
בטרם היציאה לנחלין ביקרה המישלחת ב־בית־החולים
אל־מ)קאסד ו״בתום הנאומים
המחוייכים מצטרפים כמה מבין הישראלים
לשירת כילאד׳ בילאד׳ בחדווה גדולה, המהולה
בהיסוס הנובע מאי־יריעת השפה״.
שם־אור נפל כאן למלכודת המאפיינת
רבים, שלפיה כל שירה של ערבים בפומבי לא
יכולה להיות אלא בילאד׳ בילאר׳,
אילו היה שם־אור שואל, היה למד כי לא
שרו שם בילאד׳ בילאד׳ ,אלא בית מתוך שירו
של המשורר התוניסי אבו אל־קאסם אל־שא־בי,
שנכתב לפני כ־ 50 שנה, ואשר תירגומו
החופשי הוא :״אם העמים ירצו בחופש, הם
ינצחו, בסופו של דבר. הלילה יפוג והכבלים
ינותקו.״
ולבסוף, כאחד הישראלים המתקשים בידיעת
השפה הערבית, שהיה נוכח במקום, אני
מבקש להצהיר, כי לא ראיתי אף ישראלי אחד
שהצטרף לשירה ״בחדווה גדולה״ ,ולוא מהסיבה
הפשוטה שאי־אפשר להצטרף לשירה
כשלא יודעים את המילים ולא מכירים את
גירעון ססירו ,׳ חשדם
המנגינה.

ד מי ללא דלות
על שופטי ישראל(״כבור השופט!״,
העולם הזה .)2.8.89
ללא כוונה כלשהי לפגוע כ־( 300 בערך)
שופטי ישראל ומתון־ כוונה ברורה שלא להיתפס,
חס וזזלילד, לדלות בית־המישפט, אני
העולם הז ה 2712

התמונה בצד שמאל היא תמונת אמו
של דני חמצני. האם, איבט, נגררה בב רוטליות
על״ידי שוטרים, שבאו לבצע
צו-פינוי בשכונת־עוני תל״אביבית, שכו נת
טומייל. התמונה עוררה רעש גם בגלל
הזווית שאותה תפט הצלם -אשה הנג ררת
על-ידי שוטרים וששימלתה מופ שלת.
התמונה
צולמה על־ידי יומן ״כרמל״
מבקש להביע את התפעלותי מכל מילה של
יגאל תומרקין בנושא השופטים בישראל,
ואת הסכמתי המלאה לכל מילה שהוא כתב
בנושא זה.
בכל 39 שנות חיי אמנם נפגשתי עם מער־כת־המישפט
פנים־אל־פנים רק פעם אחת
(עת הופעתי לפני שופט־תעבורה, חמור־סבר
וקפדן מאוד־מאוד, שדווקא זיכה אותי, אחרי
שחקר אותי, וגם את התובע המישטרתי, באופן
יסודי ביותר) ,אבל מתוך קריאה בעיתונים
למדתי לדעת כי דברים רבים היוצאים מפי
ראובן מזר, תל־אביב
שופטינו ה ם״

בת 196 בלבד
על ההימנון הלאומי הצרפתי(״אל
הנשק, אזרחים״ ,״יומן אישי״ ,ה עולם
הז ה .)19.7.89
מן הראוי להזכיר כי המאו־ס״ז. בניגוד למהפכה
הצרפתית, טרם הגיעה ליום־הולדתה
ה־ .200 זה יקרה רק בעוד ארבע שנים.
כי את הנוארס״ז חיבר בשטראסבורג רוז׳ה
דה״ליל (שאגב, היה קצין־הנדסה בצבא הצרפתי)
,כשרוחו שרתה עליו, בליל ה־24
באפריל . 1792
זה דבר אחד. דבר שני, כאיש צבא נתן דה־ליל
להימנון דווקא שם אחר — זנור־זזקרב
של צבא הריין(הנהר) — ורק משאימצו אנשי
מארסיי שבדרום־צרפת את הזמר הזה והפכו
אותו להימנון הרפובליקה, הוא קיבל את
השם מארס״ז, על שם עירם.

יוסך מלכי ,׳חשדם

של ״אולפני הרצליה״ .הצנזורה פטלה
את הקטע שבו רואים כיצר מפעילה ה־מישטרה
כוח נגר נשים, כדי לבצע את
הפינוי. העניין הגיע עד לבית־המישפט
העליון. השופטים התלבטו והחליטו לד חות
א ת ההכרעה. אחר־כך נתנו פסק-
דין עקרוני בזכות חופש״הביטוי, שחשי בותו
רבה עד היום.
״העולם הזה״ לא חיכה. העיתון צילם
את תמונת האשה הניגררת מתיך טרט־

דיעה אחרת
על חזה חשוף שלא נחשף
(״אנשים״ ,העולם הז ה .)2.8.89
מותר לגליה אלבין, המרלית של פנטהר
אדמוניטין, לומר, אחרי שהיא ראתה את תצלום
החזה החשוף של אילנה שושן בעיתונים
אחרים, כי ״היא מבינה שהיא לא הפסידה
מכך שהיא לא לקחה את שושן לצילומים
(במוניטין)״.
אבל לי יש היעה אחרת. גם אני ראיתי את
החזה החשוף של שושן, גם בעיתונים וגם
בסרט, ולדעתי אולי הגב׳ אלבין לא הפסידה
מכך ששושן חשופת־החזה לא קישטה את דפי
מוניטין, אבל קוראי מוניטין בהחלט הפסידו.
חזי פורטוגלי, רמת־השלון

הברגה הפוכה
על שיטה לריענון החברות בכנס ת
(״הפיצוץ הבא״ ,״ערוץ ,״2העולם
הז ה )2.8.89
ברדוגו עשה את זה. הוא מצא שיטה כיצד
להזיז חברי־כנסת, הדבקים לכיסאותיהם,
מכיסאותיהם.
לפני שבוע הוא כתב, בדרך אגב, בביקורת
על תוכנית טלוויזיה, כי צ׳רלי ביטון מחד״ש
״התברג בכנסת באופן יסודי ביותר׳.
עבר שבוע וביטון הסיק את המסקנה.
ברדוגו אמר. ביטון התפטר.
כל מה שצריך עתה הוא שברדוגו יזכיר

הקולנוע, והתמונה התפרסמה עוד באו תו
שבוע (העולם הזה .)7.11.62 אז לא
ידע ״העולם הזה״ א ת שמה של האשה.
רק עכשיו, כשפגעו כדורי החיילים
במישפחה, נודע כי אותה אשה היא אמו
של דני חמצני.
פרשת טומייל זיעזעה אז א ת הארץ.
המישטרה הותקפה והשוטרים הואשמו
בהתנהגות המזכירה א ת הנאצים. אז,
לפחות, לא היה שום קורבן בנפש.
מדי שבוע איזה חבר־כנסת מבורג וכעבור
חיים שטרן, תדאביב
שבו ע -

פינת בן־יהודה
עוד על חידושי האקד מי ה ללשון
העברית (״מיכתבים״ ,העולם הז ה
)2.8.89
הקורא יעקובי טוען כי האקדמיה ללשון
העברית קבעה את המוגה ספרי־יען למונה
הלועזי רפתס־סקס. המונח ספרי־יען איננו
המונח שקבעה האקדמיה, אף־על״פי שהוא
משמש כך בפי רבים.
המונחים שקבעה האקדמיה הם: ספרי־יעץ,
ספרי־שיסוש.
המונחים האלה מובאים בעלון למד לשונך
מתשרי תשל״ב, בהוצאת המזכירות המדעית
של האקדמיה ללשון העברית.
חיים נקר, בודים

הומור בלבד
בגליון ״העולם הזה״ מן ה־16.8.89
הופיע עמוד מצולם״ ,הוצאה לפועל״ ,על
פרשת העיקול בסביון. על״מנת למנוע
כל אי-הבנה, מבקש ״העולם הזה״ לציין,
כי מובן מאליו שהכיתובים שמתחת
לתצלומים של שמואל פלאטו״שרון
באותו עמוד לא היו ציטוט ישיר אלא
דיברי הומור, ברמז טובה בלבד.

אקשן: יש זיופים, יש ע לי ל ה נג דחכ
ך* יום השלישי שעבר, בשעות אחרה^
הצריים, הגיעו שני שוטרים לבושי־אזר־חית
למערכת ידיעות אחרונות בבאר־שבע, וחיפשו
את כתבת העיתון תמר טרבלסי. הכתבת
היתה עסוקה באותה עת בסיקור טקס
חילופי־המפקדים של מישטרת מרחב־הנגב.

לצל ספק כי מפקד מרחב הנגב, תת־גיצב
חיים בן־איון, ביטל דוח־תנועה שהוצא נגד
ח״כ מיכאל קליינר, בשל נסיעה במהירות
מופרזת ביותר ( 145 קמ״ש),
לכאורה — סקופ נאה, פרשת־שחיתות
שבה מסובכים קצין בכיר במישטרה וחבר־

מתי ת ת כנ ס הוועידה?
בחוגי הצעירים בליכוד יש התמרמרות רבה על כך שלא
מתוכננת ועידת צעירי־חרות, דבר שהוא בניגוד
לתקנון. הוועידה לא התכנסה בבר חמש שנים.

ון 188. :

רצה

הידר הנוכחי, מיכאל רצת, אינו מפעיל את הגוף ואעו מכנס את
מוסדותיו, והוא עצמו עבר את הגיל המכסימלי לחבתת בצעירי־.
חרות.
מיכאל רצון הוא ממקורבי השר רוני מילוא, שהוא גס ירד אגף
הצעירים בליכוד, ובסמכותו לקבוע מתי תתכנס הוועידה.

במחנה שמיר־-ארנם לא ממהרים לכנס את הוועידה,
מחשש שאנשי שתן ולוי יזכו ברוב בקרב הצעירים.

לא ברור עדיין מתי תתכנס הוועידה, למרות הלחץ שמפעילים המתמודדים.

מ ר כז מיפל &ת־העסדה
לכר מי א ל
מיפלגת־העבודה עומדת ליישם את הסיסמה.עם הפנים לערי״הפיתוח״.

היישום יתקיים ב־ 12 בחודש ספטמבר: המיסלגה תכנס את המרכז שלה
בכרמיאל שבגליל.

580

ביום השני, ה־ 21 באוגוסט, מסר דובר־צה״ל על 456 הרוגים
פלסטיניים בשטחים הכבושים. מיססר זה כולל הריגים מירי חיילי.
צה׳׳ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים על .580
לעומת זאת, מס ת מקורות פלסטיניים על 716 הרוגים, לפי הפירוט
הבא:
• 507 הרוגים מירי חיילים ומתנחלים.
• 82 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 49 הרוגים ממכות והתחשמלות.
• 79 התגים מסיבות אחרות.

שוקן הישעה עו רכת
עירית תזנבלום, עורכת המדור ״ראיתי שמעתי״ ביומון
״הארץ״ ,הושעתה מעבודתה עד לשובו של גרשום
שוקן, עורך העיתון, מחופשתו.
רוזנבלום אחראית לפירסום הידיעה המוטעית על מותו של
שימעון אגרנט, מי שהיה נשיא בית־המישפס העליון.
שוקן טילפן ממקום־חופשתו בשווייץ, וביקש להשעותה עד
לבירור העניין, עם שובו לארץ.

יחסי ע בו ד ה עכורים
ב״בזק״
עובדי ״בזק״ רבים מתמרמרים בימים אלה על מיסמך שהוציאה הנהלת
החברה, המדבר על החרפת אמצעי־המישמעת.
המיסמר הודפס לפני השביתה הגדולה של העובדים, אך הופץ רק אחרי סיומה, והוא מדבר,
בין היתר, על.האפשרות להגיש תביעות אזרחיות נגד עובדים, אשר במעשיהם גורמים נזק
לחברה׳.
עובדים בבזק מתלוננים על מגמה של הרעת תנאים ויחסי־עבודה עכורים בחברה.

הודיות ב מ קו ם
פיליפיניות ופולניות
נערות מהודו תוססות בחודשים האחרונים את מקומן של הפיליפיניות
והפולניות כעוזרות ובנערות או־סר בבתים רבים בישראל.
ההודיות הן כרגע הזולות ביותר בשוק. משכורתן היא 200 דולר לחודש. הן צנועות יותר
מהפיליפיניות הוותיקות, בעיקר בדחשותיהן ובתנאי־העבודה שלח.

תת ניצב בן־איון: מישהו ניסה
להכפיש את שמי תור כדי זיוף
כתב־ידי וחתימת
השוטרים הודיעו לה, באמצעות מכשיר־הקשר
של הצלם שנילווה אליה, כי הם בדרכם
אליה.
טרבלסי המופתעת פגשה את השוטרים,
ונדהמה כאשר הללו הציגו לפניה צו־חיפוש
בביתה ובמערכת־העיתון.
השניים, חוקרים ביחידה־הארצית״לחקי־רת־פשעים,
הנחשבת כאחת מיחידות־העי־לית
של המישטרה, חקרו את הכתבת במשך
כמה שעות. לאחר־מכן ערכו חיפוש בביתה,
ובהמשך הערב הגיעו יחד איתה למערכת ידי־שת
אחרונות ולקחו עימם מכונת־כתיבה, שנמצאה
במקום.
טרבלסי התבקשה להתלוות אליהם לתחנת
המישטרה, ורק אז, אחרי התייעצויות טלפוניות
שערכו החוקרים עם מפקדיהם, שוחררה.

חקירה המישטרתית החלה שבו
1 1עות אחדים קודם לכן, בעיקבות פנייה
של העיתון חדשות לדובר מישטרת״ישראל,
שבה התבקש הדובר למסור את תגובת המיש־טרה
על סקופ עסיסי שנפל לידי העיתון.
נתן זהבי, עורך־יום בחדשות, סיפר כי בידיו
יש מיסמכים אותנטיים, המוכיחים מעל

כנסת.
לחדשות היה גם הסבר להתערבות של בן־
איון למען ח״כ קליינה בנו של מפקד״המרחב
מנהל את סניף עסידר בערד, וקליינר משמש
כיו״ר מועצת־המנהלים של עסידר.
בחדשות היו בטוחים שיש להם גם סקופ
וגם מניע. אולם מכאן והלאה החלה מתבררת
תמונה שונה לחלוטין.
דובר־המישטרה מיהר להפנות לבן־איון
את השאלה של חדשות. הקצין המשופם נדהם
מהסיפור, הכחיש אותו מכל וכל. הוא פנה
לזהבי כדי לקבל ממנו את המיסמכים האותנטיים
הקושרים אותו לפרשת־השחיתות.
זהבי גילה זהירות ומקצועיות בכך שלא
מיהר לפרסם את ה״סקופ״ ,וביקש לקבל תגובה.
עם קבלת ההכחשה של בן־איון פתח זהבי
בחקירה עצמאית, שגילתה לו ללא ספק כי
מדובר במיסמכים מזוייפים.
חדשות העביר את החומר למישטרה, וב־1
באוגוסט השנה התפרסמה בעיתון ידיעה
קצרה על הנושא, תחת הכותרת :״נחקר חשד
ניסיון להכפשת שמו של קצין־מישטרה
בכיר״ .בגוף הידיעה נכתב כי לחדשות הגיעו
מיסמכים מישטרתיים, בתוספת מידע על
קשר פלילי בין קצין בכיר לחבר־כנסת, ששימש
בעבר כמנהל חברה ציבורית גדולה.

ן גין־מישטרה ב כי ר, יש מי לחמה בין עיתונאית,,ידיעות לעי תונ אית ,,חד שות
רות, שהוצאה כביכול נגד ח״כ קליינר, ז מי ר
תב שלו עצמו, המבטל כביכול את הדוח.
בראיון ידע מייד כי מיכתב־הביטול,
שהוא כביכול חתום עליו, מזוייף. הוא מיהר
לשלוח מיכתב לראש אגף־החקירות במיש־טרה,
ניצב יהושע כספי, ובו פירט את השתל־

המיסמכים עוררו את חשדו של עורך בעיתון,
שהגיע למסקנה כי מדובר בזיוף, והחומר
הועבר למישטרה לשם חקירה.

מיכאל קליינר: בדוח 1 המזוייף נרשם כ

נסע 145 קמ ש

מים אחדים קודם לפירסום הידיעה
בחדשזת, פתח בן־איון בבדיקה משלו. הת־

עיתונאית מיכל קדם: קיציני־נ/־ישטרה בכירי
זממו להפיל בפח את המפקד,
והעבירו אלי את המיסמכי המזוייפים
שלות האירועים ודרש לפתוח בחקירה שתגלה
מי ניסה להכפיש אותו באמצעות חדשות.

א״לאר לי ך
ברר לו כי לחדשות הגיעו שני מיסמכים:
צילום של הזמנה למישפט על עבירת״מהי־

לה על שתי יחידות: היחידה־לחקירת־פשעים
(יח״פ) והמחלקה־לחקירות־פנים(מח״פ) ,העוסקת,
בדוד כלל, בחקירת עבירות שבוצעו
על־ידי שוטרים.
בשלב הראשון החלו החוקרים להתחקות
אחרי מקורה של ההזמנה למישפט, שהוצאה

בעיקבות הפניות אליו, הורה כספי על
פתיחת חקירה יסודית בעניין. המשימה הוט־

מי היא גיבור ת ה״מקומון״
בסיפרה ״מקומון״ כו תבת שולמית לפיד על כתבת של מלן ומון בבאר״שבע,
הדוחפ תאת עצמה, במאמצים רבים ותוך כדי מ אב ק קשה, כלפי מעלה. בין
ה מאבקי ם שהיא מנהלת, היא נלח מת גם במישטרה.
העיתונאית מיכל קדם התחילה א ת הקאריירה העיתונאית שלה לפני שנים
א ח דו ת במקומון בבאר״שבע, ועד היום היא כו תב ת למקומון ״שבע״ .מי שקרא
א ת הטפר והמכיר אותה, מתק שה שלא לנ טו ת לקשר בין הדמויות.
שולמית לפיד צחקה כששאלתי אותה א ם הרומן שלה נכתב בהשראתה של
קדם .״פט אלי לגב עשרות עיתונאיות,״ היא אמרה ,״ואמרו שיודעים בדיוק
למי התכוונתי, כולל עיתונאיות מבאר־שבע. טוב, ברוד שאין קשר בין הדמות
ב״מקומון״ למישהי ספציפית. בכלל לא הייתי בבאר״שבע בקשר לכתיבה,
למעט סיור של שעתיים להכיר א ת הצד הפיסי של העיר. אני חו שבת שיש
יחידה שלמה של עיתונאיות כאלה בארץ.״

טרבלסי מה ידוע לה על דוח־המהירות שהיא
קיבלה. ואז הפתיעה אותם טרבלסי בגירסה
הבאה:
לפני כחודשיים או יותר הגיעה אליה
ידידתה מיכל קדם, עיתונאית של חדש1ח,
ובפיה בקשה מוזרה: היא רוצה לעשות מע־

עורך נתן זהבי: חשב
שיש לו קוב וגילה
שמדובר בזיוף ועלילה

כביכול נגד ח״כ קליינר. החוקרים גילו כי
מיספר הרכב בהזמנה איננו נכון, וכי אין בנמצא
רכב כזה. לעומת זאת, לפי המיספר הסידורי
שעל ההזמנה, הם גילו כי הזמנה כזו אכן
הוצאה על עבירת מהירות — אולם לא נגר
ח״כ מיכאל קליינר, אלא נגד כתבת ׳רישת
אחרמות תמר טרבלסי.
טרבלסי הפכה לחשודה העיקרית. הוצא
נגדה צו־חיפוש, והשוטרים חקרו אותה על
הקשר שלה למיסמכים המזוייפים. החוקרים
חיפשו בביתה מכונת־כתיבה, כדי לנסות ולהשוות
את האותיות לאלה שבמיכתב המי
זוייף. מכונה כזו לא נמצאה שם. לעומת זאת,
במערכת יריעות נמצאה מכונה ישנה (מזה
שנים החליפו בעיתון את מכונות־הכתיבה
במסופי־מחשבים) ,והחוקרים לקחו אותה
לבדיקות מעבדתיות.
טרבלסי נחשבת כעיתונאית מעולה. גורמים
בכירים בידישת אחחעת גומרים עליה
את ההלל .״הלוואי והיו לנו עוד 20 כמוה,״
סיפר לי איש בכיר בעיתון ,״היא חרוצה, יסודית
ואמינה.״
במהלך חקירתה על־ידי שוטרים נשאלה

שה־קונדס ו״למתוור את העורך שלה, נתן
זהבי, שעימו היא נמצאת בקשרי־ידידות.
לשם המתיחה נחוץ לה דוח־תנועה, והיא מבקשת
מטרבלסי דוח כזה, כדי שתצלם אותו
ותחזיר אותו מייד.
טרבלסי נענתה לבקשה המוזרה, ומסרה
לקדם הזמנה למישפט, שהוצאה לה בשל
עבירת־מהירות — נסיעה של 117 קמ״ש.
קדם צילמה, לטענתה של טרבלסי, את
ההזמנה, והחזירה לה את המקור.
מכאן, טענה טרבלסי, אין לה שמץ של
מושג מה קרה לאותו צילום, והיא עצמה
שכחה לגמרי את העניין.
העובדה היא שמישהו, לא ברור מי, לקח
את צילום ההזמנה, מחק בטיפקס את שמה
של טרבלסי ואת מיספר־הרכב שלה, ורשם
במקומם את שמו של ח״כ קליינר ומיספר
רכב דימיוני. אותו מישהו לא היה די מתוחכם,
או שלא רצה להיות מתוחכם, והשאיר את
(המשך בעמוד )48

הוגיק היה
של פרס
שימעון פרס, שר האוצר ויו״ר מיפי
לגת־העבודה, יהיה הראשון מבין חברי
המיפלגה שייתן המחאה בסך 500 שקלים
לכיסוי הגרעונות. המגבית תחל
בישיבה הקרובה של לישכת המיפלגה
ביום החמישי.

ה שקט שלפני ה סוור ה
על אווירת־המתח של טרם־קרב-מתחדש בליכוד העידה נוכחות
השיא של אח״מים, ביום החמישי שעבר, בחתונתו של חבר מרכז״
הליכוד חיים בשארי.

העדויות: כו ל ם הרבי צו, כול התעלל
¥והי דרגת האנוכיות הגדולה ביותר
1 / /שאפשר להעלות על הדעת. שאלות
פשוטות בדמות, למה׳, ,מדוע׳ ו׳איר׳ אינן
מקבלות מענה לעולם. תשובות הנקברות עם
המת.״
יריב בר־יוסף, שכתב את המילים המרו־ייקות
האלה, ידע מה הוא כותב. שלושה ימים
אחרי־כן לקח רובה וירה בעצמו למוות.
לא חולה, לא גוסס, לא זקן. סטודנט לכלכלה
ולמדעי־המדינה, בן ,25 שלא הצליח
למצוא עוד טעם בחייו, וחשב שגם לא ימצא

שרת יריב, היא מדוייקת ופילאית. המת הוא
חלל. מקום ריק.

מה קרה
^ סיפור הזה מכסה כבר יותר משנה אלו
1פי עמודי״עיתון, שכמעט איש, פרט למעורבים,
אינו קורא.
ערבי מרצועת־עזה, האני אל־שאמי, מת.
אחד מחמש מאות ויותר ערבים שנהרגו בתקופת
האינתיפאדה. מישהו לחש משהו למישהו,
והסיפור התחיל ללבוש צורה. האני אל־

בין היתר היו שם: השרים אריאל שחץ, משה ארנס,
אהוד אולמרט, תני מילוא, וחכרי הכנסת דויד מגן,
מיכאל איתן, צחי הנגבי, יהושע מצא, יוסי גולדברג,
יושב׳־ראש הכנסת, דב שילנסקי ובביתם נוססים.
שתן

עובדה נוספת שמשכה את תשומודליבם של חברי המרכז במקום:
שיחתם הממושכת של השרים שרון ומילוא, שהסבו ליד אותו
השולחן. חברי־המרכז במקש התבדחו שכנראה שה״פאנל*
וה.שכיעיות־ נפתח.

ה רכ ב ת מתרחבת?
נראה שהולד ומתגשם החלום לקרב את הנגב למרכז הארץ.
חברה יפאנית, העוסקת בשרותי רכבות, בוחנת בימים אלה, באופן סודי ויסודי את
האפשרות להקים רכבת מהירה ממרכז הארץ לכיוון אילת.
הכוונה ליצור רשת שתתפרס מאיזור תל-אביב לכיוון חיפה והצפון; ירושלים והמרכז וקו
חוצה דרום, שיתאחר ל ש אחד מהיר לבאו״שבע ומשם לאיליה
בהתאם לבדיקות שנעשו, הדבר יקטץ בצורה משמעותית את הדרישה לשרותי אוטובוסים.

שחקנים עוזבים א ת חיפה
נמשכת עזיבת שחקנים בתיאטרון ורפה.
השחקנית הערביה סאלווה אל־נקרה עזבה בשבוע שעבר את תיאטרון חיפה. אל־נקרה היא
שחקנית מהשורה הראשונה של התיאטרון, ופירסומה בא לה בעיקר מהתפקיד הראשי
במחזה פלסטינאית.
אל־נקרה היא שחקנית נוספת בשורה ארוכה של שחקנים שעזבו את התיאטרון, בטענה
שהוא איבד את ייחודו ואינו מתעסק כלל בחומר אקטואלי.

המיבצע הארמני:
ניצחו! של יח ץ!
ההצלחה העצומה שנחלה ישראל במיבצע הטיפול בפצועי רעש
האדמה בארמניה היתה דווקא בשטח יחסי־הציבור.
בברית־המועצות ובעולם כולו נודע כי הפצועים, שהוטסו לישראל,
זכו כאן באיברים תותבים, והבל הניחו שאלה הם איברים מתוצרת
ישראל. אולם דווקא בתחום זה ישראל כושלת, וכמעט כל נכי־צה״ל
זוכים באיברים תותבים מתוצרת חוץ.
גם פצועי־ארמניה זכו כולם באיברים תותבים מיובאים, וגם
הטכנאים הוטסו מחו״ל כדי להתאימם. הבל מומן בכספי הג׳וינט
מאמריקה.

ב״סולתם״ מפטרי בח שאי
למרות לחצים כבדים של ראשי ההסתדרות פיטרה בסוך־השבוע חברת
״סולתם׳׳ 100 פועלים נוספים, אך הדבר נשמד בסוד, כדי למנוע עימות חזיתי.
היו אלה עובדי סולתם אשר הסלימו וקבעו נורמות חדשות ביחסי־עבודה, על רקע כוונה
של קונצרן כור לפטר עובדים.
פיטורי 100 העובדים באים בעיקבות פיטורי יותר מ־ 200 עובדים בסך־הכל, והם חלק
מתוכנית-זזהתייעלות של המיפעל.

סטודנטים למען שמיר
במיסגדת הקונגרס השלישי של אידגון הסטודנטים
הדמוקרטיים באירופה, שהתקיים בתחילת החודש
באתונה, החתימו נציגי הסטודנטים הישראליים את
המשתתפים על עצומה המביעה תמיכה בראש
הממשלה, יצחק שמיר ובתוכנית־השלום.
בכינוס השתתפו סטודנטים ממיפלגות ליברליות ושמרניות
מרחבי אירופה ונציגי הליכוד.
הנציגים הנורבגיים גינו את החלטת התאחדות-הסטודנטים
הנורבגית לנתק את הקשרים עם התאחדות־הססודנטים
הישראלית וטענו שההחלטה אינה מייצגת את הסטודנטים
הנורבגים.

המאחז בג׳יבליה
ם׳ ראה?

הנושה חזו מסרבת ומות. חודשים שר
מישנט. מאורו עדויות. מאות שקוים, ונכר
וגע צץ רו אשם חוש. האם אנשו רקבוע
איזו מביו מאח מנות היא המנח ההורגת?
מישפחת בריוסו דוושת להמשיו רחשו
•ונתן שם־ אור
בעיטה אחת ותר
יותר לעולם. המילים המכאיבות נכתבו, אבל
הן לא מונעות את המציאות המנובאת בהן.
המישפחה מנתחת שוב ושוב את האינפורמציה
שברשותה, מלקטת קטעי״מידע, רסי־סי־שיחות
של חברים, והחיים מורצים כמו
קלטת־וידיאו קדימה ואחורה, בניסיון למצוא
את הנקודה שבה אפשר אולי היה להתערב
בעלילה, ולמנוע את המציאות האיומה הזאת,
ברחוב הראשונים 60 בקריית־חיים, כאילו
שזה יכול לעזור. השפה העברית, התוצר החשוב
של הציונות, שיצרה גם את הצבא שבו

שאמי נתפס חי, ומת כתוצאה מהתעללות.
המתעללים, ארבעה חיילים מחטיבת גיבעתי,
אותרו, והועמדו למישפט.
מישפט אמיתי, רציני, עם עורכי־דין ותביעה,
והאמת יצאה לאור. חיילי גיבעתי זוכו
מאשמת ההריגה, אם כי בית־המישפט הרשיע
אותם באשמת ההתעללות, ואת הכתם הזה הם
יצטרכו להסיר בשנים הבאות.
אבל אם חיילי גיבעתי לא הרגו את אל־שאמי,
והוא בכל זאת מת, מישהו אחר עשה
זאת. המישהו האחר חייב להיות מישהו מח־

רקאחד ותן אתהב עי ט ה המסיימת. הא חשב ריב שהוא האחר אי?
יילי־המילואים במאחז־הצבאי בג׳יבליה, שאליו
הובא אל־שאמי על־ידי חיילי גיבעתי. מי
זה, ביקש השופט לדעת אחרי שזיכה את חיילי
גיבעתי, מי זה. והתביעה המשיכה לחקור.
בעדויות המישפט הופיעה העדות של יריב
בר־יוסף, אז חייל בפלוגת־המילואים של דודי
ברמן. בהתחלה הוא העיד למען התביעה,
אבל העדות שלו אמרה שחיילים במאחז היכו
את אל־שאמי אחרי שחיילי גיבעתי הביאו
אותו לשם.
אל־שאמי חטף שוב. העדות של בר־יוסף

לטיו ת של המעשה שייעשה.
״למען האמת״ ,בנה המת של חניתה מדבר
באמצעות מיתרי־הקול הצלולים של אמו הקוראת
מהמיכתב ,״החלטתי לבצע את המעשה,
הלא נורמלי׳ ביום ב׳ ,היום הארור שבו
ביליתי תחת ידיהם של שלושה פסיכולוגים,
שחשבו שיוכלו לשבור אותי על־ידי הפעלת
לחץ על אחת הנקודות הרגישות ביותר של
האדם: החופש. עוד באותו יום החלטתי לא
לחזור יותר לידיהם. לא בגלל חוסר היכולת
להתמודד איתם, אלא בגלל חוסר הרצון לא־

מקור אבא׳ :יש במכתב ההתאבדות קטעי
המצביע על סיבות נוספות להתאבדות:
לב־שבור ויחסי מעורער כמישפחה

היתה כל־כך מעניינת, עד שהתביעה ויתרה
על שרותיו, וההגנה ביקשה לזמן אותו מטעמה.
בר־יוסף
בא, ובעצת עורר־דינו, משה ליפשיץ
מהמישרד המאוד־יוקרתי — סולומוך
ליפשיץ, דבק בגירסה שלו, שלפיה היכו את
אל־שאמי עוד אנשים, ואפילו הוא, יריב, נתן
בעיטה קלה ברגלו המסונדלת 20 ,דקות לפני
שעת מותו של אל־שאמי.

ארץ אוכלת •ושביה

מתאבד בר־יוסח
נם חברה
ענת סרגוסטי, העולם הזה

^ ניתה בר־יוסן ז, אמו של יריב, אוחזת
1 1את המיכתב הארור של בנה, ומחפשת
קטעים לא־אישיים, העשויים לעניין את כולם.
היא אחות במיקצועה, נשואה לרמי, שהיה
מנכ״ל של חברת אלנל ,״שנסגרה בגלל כישלון״
,ועכשיו הוא כלכלן
זה בית נעים מאוד, הבית של מישפחת
בר־יוסף בשכונה השקטה במערב קריית־חיים.
שני מיפלסים, אבל הכל מקרין צניעות
נינוחה, של אנשים עמלים, שהגיעו לאן שהגיעו
בעבודה קשה, ויתורים וחיים מתוכננים
מאוד.
חניתה, כמו יריב, היא ארם רציני מאוד,
ורק פעם אחת בכל אותן שעות שהייתי שם
היא בכתה. לא כאשר חיפשתי מאפרה והיא
הגישה לי את המאפרה היחידה בבית, המאפרה
הסדוקה שיריב לא ישתמש בה עוד לעולם,
לא כאשר היא דיברה על מכונית הפ 1רד
פיאסטה שיריב קיבל רק לפני חודש מסבתו,
לא כאשר היא תיארה את הילד מהחופשה
הקטועה בשווייץ, שהחזירה אותה אל בנה

בד את האנונימיות והפחד מפני פירסום, אשר
במדינה קטנה ואוכלת־יושביה כשלנו מפשיט
את האדם מכל לבוש, וחושף אותו בפני כל,
קטן כגדול, טיפש כחכם.״
את שאר הדברים, אומרת לי חניתה, היא
לא יכולה להגיד, כי הם מאוד אישיים. אבל
היא ממשיכה לעלעל במיכתב, להחזיק בו
ולקרוא בו דרף הדימעה הכמעט לא־נראית,
עד שהיא מוצאת קטע נוסף. קטע מהדברים
שיריב כותב לגל, אחיו העומד להתגייס.
״כאשר תיקלע לסיטואציות חמורות, בהן
תיאלץ להפעיל כוח, עצור בעצמך, ותיזכר
במכות בג׳יבליה. תיזכר בכך שלא תקבל
גיבוי, כחייל פשוט, מגורמים היושבים אי״שם
גבוה במערכת הפוליטית או הצבאית. כמובן
שכל אחד שומר על התחת שלו על־מנת שלא
יישרף, ועל־כן הנפגע העיקרי הוא האדם
הפשוט, המובל על־ידי המערכת לבצע את
הפעולות שאותן הוא מבצע.״

הפלוגה של דודי
**ל לודדהמודעות של פלוגת חייליה
המילואים היתה כתובה הוראה המסבירה
איך צריך לשבור את הגפיים. זו אותה הפלוגה,
בפיקודו של דודי ברמן, שצה״ל אוסר
עליו להתראיין עכשיו, וכרגע יש לצבא כל
הסמכות להורות על זה, כי דודי והפלוגה
נמצאים בתרגיל בנגב. זאת הפלוגה שבה
שיבצו את יריב בר־יוסף אחרי שהשתחרר,
סמל־ראשון מהנח״ל, והתחיל ללמוד באוניברסיטה
העברית בירושלים ,״כדי להיות
רחוק מהבית״ ,אומרים בני־המישפחה.

ארבעת נאשמי גבעתי

אלמנתו של אל־שאמי עם תמונת בעלה
ובסוף בעיטה

רק התעללות
יריב, שנולד בירושלים, אבל גדל בחיפה,
ואחר־כך, כאשר השתפרו תנאי-המישפחה,
עבר איתה לבית בקריית־חיים, היה — מעידים
עליו חבריו — אדם חברותי מאוד, רציני,
משקיען. בימי־התיכון הוא היה חבר ב,נו־ער־התחייה׳
,למרות שהוריו השתייכו לאיזור
פוליטי מתון. רק במילחמת־הלבנון, שבה
שרת, חלה אצלו השתנות .״הוא היה שמאלן,״
אומר ערן כ״ץ, החבר הכי־טוב, מגיל שנתיים
המת. אבל אז, איש לא טרח לספר לה מה
ועד ימי האוניברסיטה, שבה חלקו חדר משובדיוק
קרה. וגל, הבן הצעיר, למד על זה מהתף
במעונות .״היו לו חברים ערביים בקומה,
עיתון. רק כאשר הגיעה חברה טובה, אולי
חברים ממש, והוא דגל בפשרה טריטוריאחברת־ילדות,
שאמרה לה מילה שלא שמעתי
לית. הוא היה הומני מאוד, ועוד לא ראיתי
— רק אז היא התייפחה על צווארה, אבל
בן־אדם שכל־כך הרבה אנשים אומרים עליו
מייד חזרה וישבה, השקיטה את מילמולי
שהוא היה החבר הכי־טוב שלהם. אתה יודע,
האורחים הרבים שבאו ויצאו מהבית, לא
על כל אחד שהולך אומרים שהוא היה משהו
מדברים ורק לוחצים ידיים או חובקים ראש,
מיוחד, אבל יריב באמת היה כזה. בן־אדם
לפי הקירבה והאופי, ומצאה את הקטע מה־עלא
כיפאק. מה שקרה לו זה סתם מזל
מיכתב של יריב. שלושה עמודים צפופים,
מחורבן, וזה היה יכול לקרות לכל אחד. זה
בשני סוגי עט, המעידים, אולי, על שינוי
המיקום שבו נכתבו הדברים, וגם על ההוד
(המשך בעמוד )40

ב &ירעגז
העם

התחלה חד שה
שתי מילחמות התחילו
לפגי 75 שנה ולפני 50 שנה.
עכשיו מתחיל משהו חרש.
בעיתון הראלד טריביזן. כמו בעיתונים
אמריקאיים ותיקים רבים, מופיע מדור החוזר
על הכותרת ״לפני 100 שנה״ ,״לפני 75 שגה״
ו״לפני 50 שנה״.
מרורים אלה מעניינים במיוחד בימים
אלה, מפני שהיום לפני 75 שנה היה אחד
הימים הראשונים של מילחמת־העולם הראשונה,
והיום לפני 50 שנה היה אחד הימים
האחרונים לפני מילחמת־העולם השנייה.

מאמר למי,. :אולפבית עיחעיח
50 שנה, כאשר היטלר איים על העיר דנציג.
גם אז לא העלו מיליוני היהודים באירופה על
דעתם כי בעיר קטנה ויפה זו, על חוף הים
הבאלטי, מתחילה התפתחות אפלה שתביא
לגדול הפשעים בעת החדשה.
כיום מסמלת העיר גדנסק את המהפכה
האדירה, העומדת לשנות את פני העולם.
התחלה בגדנסק. בגדנסק נולדה תנועת
סולידריות, ששינתה במאבקה העקשני
והאמיץ את פני פולין, ואת פני העולם הקומוניסטי
כולו. מברלין המיזרחית ועד ולא-
דיווסטוק ושאנחיי, הטביעו מאורעות פולין
את חותמם על חייו של כל אדם.
השבוע קמה בפולין, בדרכי־שלום, הממשלה
הבלתי־קומוניסטית (ולמעשה האנטי-
קומוניסטית) הראשונה בעולם הקומוניסטי.
זהו מאורע שאינו פחות ״היסטורי״ מאשר
פרוץ מילחמות־העולם הראשונה והשנייה.

־וי נסע לאילת

השל טון
המקומ
מ שו ת ק
שיווין! שלוש והמישחק נמשו. אר לנדאו
הונית שוב שונליו לא עובדים. מנוסים
לו ״אלץ להמציא תידוץ נוסו נד לשמוד
את הסמכויות אצלו. בינתיים לא עובדים

ציון צפריר, העולם הזה

תענוג מיוחד הוא לקרוא עיתון, כאשר
יודעים מה קרה לאחר־מכן. הרבה מן הכתוב
בעיתונים נראה בדיעבד תפל ומופרף.
מילחמת־העולם הראשונה. ב־17
באוגוסט 1914 ,דיווח העיתון: מישרד־המיל־חמה
הצרפתי ריווח על הצלחות רבות של
הצבא הצרפתי, המתקדם הן באגף השמאלי,
בבלגיה, הן באגף הימני, באלזס( .בפועל היה
הצבא הגרמני באותם הימים בהתקדמות מהירה,
שהביאה אותו לשערי פאריס, שם נעצר
רק בנס ).רוסיה כמעט השלימה את הגיוס
שלה, והקוזאקים צועדים אל תוך גרמניה
ואוסטריה. היפאנים לא הכריזו מילחמה על
גרמניה, אך שלחו לממשלה הגרמנית הודעה,
מנוסחת בצורה כמעט אירונית, שבה תבעו
מגרמניה לוותר על מושבותיה בסין( .יפאן
הצטרפה לאחר־מכן למילחמה לצד מדינות
המערב ורוסיה וכבשה את ערי־החוף שהיו
בידי הגרמנים).
מילחמת־העולם השנייה. ב־ 17 באוגוסט
1939 מסר העיתון כי גרמניה דחתה
בחריפות כל רעיון של כינוס ועידה בינלאומית
לדיון בגורל העיר דנציג (שהיתה אז
״עיר חופשית״ ,על־פי הסכמי־השלום ).הגרמנים
הודיעו כי הוועידה הבינלאומית היחידה
שיבואו אליה היא ועידה שתדון במסירת העיר
לידי גרמניה( ״.מילחמת־העולם השנייה
פרצה, באופן רישמי, בגלל עיר זו, הקרוייה
כיום גדנסק).
עיר קטנה ויפה. באותה העיר, גדנסק,
החלה המהפכה השקטה, העומדת עתה לשנות
את פני העולם.
בעיני צעיר שנולד בארץ, מילחמת־העו־לם
הראשונה ומילחמת־העולם השנייה הם
היסטוריה עתיקה, שאין לו כל קשר איתה. רק
השואה נוגעת לחייו — והשואה נראית
כאילו היא מנותקת מאותם מאורעות לפני

כאשר פרצו שתי המילחמות, לא יכול היה
איש לחלום מה תהיינה התוצאות. זה נכון גם
לגבי המהפכה שהחלה בפולין.

מיפלגות

חוקה או ועידה

סלע־המחלוקת האמיתי
בליכוד אינו פוליטי. אלא
מיפלגתי פנימי. מה יהיה
הצער הבא?
?:דעו; סעד־סדע׳נסקי ₪

בישיבת מזכירות הליכוד התלקח ויכוח
בין השרים משה ארנס ואריאל שרון.
שרון תבע לקיים מיפקד חברים חדש בליכוד,
ולכנס ועידה חדשה בעיקבותיו. ארנס
התנגד ואמר שזה אפשרי רק אחרי שהליכוד
יקבל חוקה חדשה, שכן מאז איחוד חרות
והליברלים למיפלגה אחת — הליכוד —
אין לליכוד חוקה או תקנון מישפטי מחייב,
שעל פיו יכולים להתנהל החיים התנועתיים.
ויכוח זה הוא כיום הוויכוח האמיתי בליכוד,
אף יותר מהמחלוקת סביב תוכנית־הש־לום
של הממשלה, שהשרים אריאל שרון,
דויד לוי ויצחק מודעי מתנגדים לה.
שרון ולוי מעוניינים מאוד להגיע לוועידה
חדשה. מבחינתם זוהי דרישה הגיונית מאוד,
והיא פופולרית ביותר בסניפי־התנועה. השניים
שולטים כיום במרבית סניפי־התנועה
ללא עוררין. למחנה שמיר־ארנס, השולט בממשלה,
בסיעה בכנסת וברוב המנגנון המיפ־לגתי,
יש רק איים בודדים של אחיזה בסני(המשך
בעמוד ) 12
פים•

מפסיד ישראל כץ
לנדאו אמר לו: אתה לא תעבזד אצלי!

פרימיטיבי. ג ב עיו ת הדיור ש ל לו ד עלו ב מי שפט

\.ידעון סער ( סרצ 1ס קי)
ך* שבוע הסתיים סיבוב נוסף בדו־קרב
\ 1בין אלי לנדאו, ראש עיריית הרצליה,
למקסים לוי, ראש עיריית לוד, על חלוקת
הסמכויות בניהול מרכז השילטון המקומי. מי
שרצה בדם הסתפק בפשרה. על זה נאמר:
״נלחמו כאריות ונפלו כזבובים״ .הפסקת־האש
נכנסה, כמובן, לתוקפה לפני כניסת

השבת

תוצאת*

^ ביגייס 3 *3 :

ך ן קציר הפרקים הקודמים: השבוע
^ 1התנהלה המערכה הרביעית במילחמת
לנדאו־לוי. במערכה הראשונה התמודדו השניים
על המועמדות לתפקיד יושב־ראש מרכז
השילטון המקומי. תפקיד הטומן בחובו מאגר
ג׳ובים וכספים בלתי־נדלה, שהועבר לליכוד
אחרי ניצחונו בבחירות לרשויות המקומיות.
לנדאו גבר בקול אחד על לוי והפך למועמד
הליכוד לתפקיד. התוצאה 1 :־.0
אחרי שהתאושש מההפסד המרגיז, על חודו
של קול, מצא לוי כי ראש עיריית באר־שבע
— שהצביע ללנדאו — הצביע באמצעות
פקסימיליה, בעוד שלאחד מתומכיו לא
הותר להצביע בררו זו.
לוי פתח במערכה שנייה ועירער לבית־ה־דין
התנועתי, שם נערכו כמה ישיבות סוערות
מאוד. בית הדין קיבל את טענותיו של לוי,
פסל את תוצאות הבחירות, והכריז על קיום
בחירות חדשות 1 1
לקראת הבחירות החוזרות בליכוד חלה הרעה
במצבו של לנדאו ולוי נחשב לפייבוריט.
אבל הכסאח המתחדש בין הניצים העלה את
מחירו הקואליציוני של המערך המובס, ומקורבי
לוי אף טענו שלנדאו איים להצביע עבור
מועמד המערך, אם יהיה לוי מועמד הליכוד
לתפקיד.
בתיווכו של חבר־הכנסת דויד מגן, נערכו
מגעים להשגת פשרה בין השניים. לבסוף
הושגה פשרה סופית שלפיה יהיה לוי מועמד
הליכוד לתפקיד, אך בפועל ינהל לנדאו את
המרכז.
ואכן, היום המיוחל הגיע. לוי נבחר לתפקיד
יושב־ראש המרכז, לנדאו נבחר לתפקיד
יושב־ראש מועצת־המרכז (תפקיד חסר־שי־ניים
למדי) וציפה, כמובן, ששכרו יבוא בדמות
תפקיד יושב־ראש ועדת־המנהלה של
המרכז.
בחירתו לתפקיד זה, בהתאם להסכם, היתה
מוסרת לידיו את הניהול המעשי של המרכז.
משביעות־הרצון של השניים ניתן לאמר שהתוצאה
עמדה אז על 2־.2
חלפו ימים ספורים בלבד. מקסים לוי התרווח
בכסא יושב־ראש המרכז ולתודעתו החלה
לחלחל ההכרה כי עשה דבר שטות, ועוד
מעט קט הוא יאלץ לתת ללנראו את המפתחות
לשערי האימפריה החדשה הפרושה לרגליו
ויישאר ובידיו התואר בלבד.
ללוי נדרש רוב של 75$כדי לשנות את
תקנון המרכז ו״להעניק״ ללנדאו סמכויות
ניהול, והתנגדותו של המערך הוציאה עבורו
את הערמונים מהאש.
נוצרו, אם כן, אליבא רלוי — ״נסיבות
חדשות״ ,והוא הודיע שלא יוכל לעמוד
בהסכם שחתם. התוצאה עולה, איפוא, ל —3־
2לטובת לוי.
לנדאו זעם. נסיבות חדשות, שאינן מאפשרות
כיבוד ההסכם, אמורות היו להפנות את
הצדדים לבוררות של חבר־הכנסת מגן, שהודיע
מצירו שיתחיל בהליכי־בוררות בראשית
חודש ספטמבר. בינתיים אץ לנדאו לסתום
את הפרצות. השבוע הוא פנה לבית־המישפט
המחוזי, כדי שיתן צו־מניעה לכל תזוזה או
מינויים של לוי במרכז, עד שיחלו השניים
בבוררות, שלוי היסס כלל אם לגשת אליה.
עוד לפני שהגיעו לבית־המישפט ניסה
מגן, במאמץ של הרגע האחרון, להשיג פשרה

בין השניים. הוא הפגיש בין הניצים, בנוכחות
בכירי ראשי הרשויות של הליכוד. בפגישה,
שארכה שלוש וחצי שעות, לא הושגה כל
פשרה.
לעומת זאת, חיווה לנדאו את דעתו על לוי
בביטויים הפרלמנטריים :״אנלפבית״ ,״צ׳ח־צ׳ח״
ו״פרימיטיבי״ .הוא גם הביע את תמיהתו
על כך שלוי ממהר לנהל את המדינה בטרם
פתר את בעיית הדיור בלוד. לוי, מצירו, גרס
שהוויכוח גלש לפסים עדתיים, ולכן לא נותר
לשניים אלא להיפגש ביום השלישי שעבר
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב, אצל השופט
אמנון הומינר.

סיבוב למעלה
סיבוב למטה
לגדאו ולו
עוד לא שלפו
את כל הקלפיס

^ שבוע־יומן אירועים: ניסיון הידב־
\ 1רות בין עורכי־הדין של הניצים(רב וייס־גלס
מטעם לנדאו, ועוזי עצמון מטעם לוי),
שנערך בקפיטריה של בית־המישפט ביום השלישי
שעבר, נכשל.
ביום החמישי נערכה ישיבה נוספת ובה
ביקש עורר־הדין עצמון לערב את המרכז לשלטון
מקומי כצד בסיכסוך. באותו היום חשו
אנשי לוי שהמאזניים המישפטיות אינן בדיוק
נוטות לצידם. ביום השישי היו אמורים להיערך
הסיכומים, אולם ביום החמישי אחרי הצה־ריים
כבר המריא לוי לחופשת סוף־שבוע
באילת.
מאוחר יותר ערכו לוי ולנדאו שיחות טלפוניות
אל תוך הלילה. למעשה קיבל לוי את
תביעותיו של לנדאו. בהסכם, שאליו הגיעו
עורכי־הדין של שני הצדדים ביום השישי בבוקר,
ושקיבל׳תוקף של פסק־דין מישפטי על
ידי השופט הומינר, סוכם כי לוי ולנדאו יפתחו
במשא־ומתן, בניסיון ליישב את חילוקי-
הריעות ביניהם.
בהסדר נקבע גם כי חל איסור על לוי לפעול
במהלך המשא־ומתן למינוי הנהלה חדשה
למרכז, מנהל כללי, ולמינוי ועדות להנהלת
המרכז. סוכם גם כי לא יכונסו ישיבות
מועצת המרכז במשך 90 ימי ההידברות.
בינתיים, דווקא בימים של אבטלה ובעיות
תקציביות קשות ברשויות מקומיות שונות,
משותק מרכז השילטון המקומי. המנכ״ל הוא
עדיין איש המערך, שהרוויח עוד כמה חודשי
חסד.
בקרב לוי־לנדאו הישווה השבוע לנדאו
את התוצאה ל3:־ ,3אבל אי־אפשר להתחייב
שזאת גם תהיה התוצאה הסופית.

ב בז ר עגז
(המשך סעסוד ) 10
ועידת־התנועה האחרונה, שגם הפכה את
עצמה למרכז התנועה, נבחרה ב־ . 1986 הי, 1־
כה לוועידה חדשה היום היא, מבחינת מחנה
שמיר־ארנס, התאבדות פוליטית. פירושה:
הפקרת הצמרת השלטת בידי עסקני־הסניפים
וקביעת יחסי־כוחות חרשים בתנועה.
יש כאן גם תהליך היסטורי: ותיקי־התנו־עה,
יוצאי המחתרות הלוחמות, בית״ר וחרות
״הישנה״ הם, כמעט ללא יוצא־מן־הכלל
אנשי שמיר־ארנס. לעומת זאת הדם החדש
הזורם לעורקי־התנועה, בעיקר הצעירים,
המיזרחיים ותושבי ערי־הפיתוח, תומכים בשרים
לוי ושרון.
מייוחסים וסתם. מהו אם כן, הפיתרון
של מחנה שמיר־ארנם לבעייה זו של אחיזתם
החלשה בשטח, בעייה העלולה לסכן בעתיד
שליטתם בתנועה?
בטווח הקצר: לדחות ככל האפשר עריכת
מיפקד, ועידה חדשה ובחירות בסניפים, ולהשאיר
על כנם את המוסדות הקיימים. במזכירות
הנוכחית יש להם רוב ברור, וגם במרכז
הם עדיין נהנים, להערכתם, מרוב דחוק.
את בעיית המרכז, הפורום היותר־רחב שהוא
בעייתי מבחינתם, הם מעוניינים לפתור
על־ידי בחירת הנהלה — פורום יותר מצומצם,
שיכריע בנושאים מדיניים ואידיאולוגיים
חשובים.
בטווח היותר ארוך: הוצאת העוקץ מניסיונם
של לוי ושרון לכבוש את התנועה באמצעות
ועידה חדשה, על״ידי קבלת חוקה או
תקנון מישפטי לתנועה, שיהיו בו ״מנגנוני
בלימה״.
למשל: אנשי שמיר־ארנס ידרשו שהחוקה
תקבע ש־- 3091ס 359 מהמקומות בוועידת
התנועה ישוריינו ל״סקטורים״ .כלומר: כדי
להחליש את מישקלם של הסניפים, שהם הגורם
המרכזי בחיי־התנועה, ישוריין חלק ניכר
מהמקומות לוותיקי המחתרות, לבית״ר, לסטודנטים,
למישקי חרות־הצה״ר וכיוצא באלה
סקטורים מיוחסים, שהמשותף להם הוא
שאנשי שמיר־ארנס נהנים בהם מרוב. גורמים
בכירים, וביניהם שרים במחנה שמיר־ארנס,
כבר הכינו הצעת־תקנון חדשה *.שרון ולוי
כלל לא חשבו על כך.
בלימה לגיליוטינה. על הליכה לוועידה
חדשה חייבים להחליט המוסדות הקיימים.
שם נהנים שמיר־ארנס מרוב, יחד עם אינטרסנטים
שאינם יודעים אם ייבחרו מחדש למוסדות
התנועה, ושאינם מעוניינים לסיים את
חברותם במועדון האקסקלוסיבי של חברי-
המרכז.
שמיר־ארנס יסכימו, איפוא, לעריכת ועידה
בהעברה רק בתנאי שלפני כן תתקבל חוקה
חדשה לתנועה, שתכלול בלמים אשר
ימנעו את נחיתת הגיליוטינה הדמוקרטית על
ראשיהם האריסטוקרטיים.
כך בדיוק בולמים שמיר וארנס את שרון
ולוי, הממשיכים ליהנות מרוב גדול בסניפים,
אך אינם מצליחים לתרגם אותו לכוח במוסדות.
הם נותרים במיעוט מכריע בממשלה,
בכנסת ובמצודה.

ומון
הדרך לגיהינום

דרכם שר הנוצרים בלבנון
אד הגיהינום רצופה
בסישנים. עכשיו עשו את
הנדשנה הרביעי.

הטבח ההדדי בלבנון נמשך לסירוגין. ביירות
נותרה עיר כמעט־נטושה. לאורך המובלעת
הנוצרית מתנהלים קרבות קטנים. הסורים
ובעלי־בריתם מפגיזים את הנמלים ה*
השלם הזה ( )21.6.89 הביא רחי זה
בראשזזה לפני תזרש״ם(.הפיבה סלסעלה׳)

נוצריים, כדי למנוע הכנסת נשק ותחמושת,
ואת השכונות הנוצריות, הנוצרים מפציצים
את נמלי המוסלמים.וריכוזי־אוכלוסיה.
בישראל מעורר הטבח התרגשות מוצדקת
בקרב כל בעלי־המצפון. אולם רגשות אלה
מעורבים באידיאולוגיה, וכמה מן הטענות
מופרכות מיסודן.
הדבר מביא לדיווחים סותרים בכלי־התיק־שורת.
כך יכלו צופי״הטלוויזיה לחזות בשתי
כתבות, בזו אחר זו. באחת מהן דיווח אהוד
יערי בצורה אובייקטיבית על הקרבות וסיבותיהן,
תוך ציון העובדה שאינה נתונה בספק,
שהסיבוב הנוכחי נפתח בהתקפת השליט הנוצרי,
הגנרל מישל עאון, על נמלי המוסלמים,
אחרי שקיבל כמויות גדולות של נשק
מעיראק, אויבתה של סוריה.
מייד לאחר מכן דיווח יואב טוקר מפאריס,
ונתן תמונה מסולפת לחלוטין כאילו זהו טבח
חד־צדדי, שבו רוצחים הסורים האכזריים את
הנוצרים התמימים, החפים מכל פשע.
רוצחים טובים ורעים. כמה מן התגובות
בישראל עסקו בהסתה גזענית־דתית.
כך נאמר כי הטבח הוא תוצאה בלתי־נמנ־עת
של האופי הערבי, שהוא רצחני מטיבעו.
אחרים הפליגו וטענו כי הטבח טבוע באופי
דת האיסלאם.
לא כך מדווחת העיתונות הישראלית על
הטבח המתמשך באפגניסתאן, שם ממטירים
המוג׳הדין, שליחי ארצות־הברית, טילים מתוצרת
ארצות־הברית על העיר קבול, תוך
טבח האוכלוסיה האזרחית. מכיוון שהם ״בצד
הנכון״ ,האמריקאי, אין מתרגשים מזה —
למרות שהם מוסלמים אדוקים.
באירלנד הצפונית, שבה שני הצדדים הם
נוצריים, אירופיים ותרבותיים, נמשך הטבח
זה שנים, אך איש אינו טוען כי הברית החד־שה
קוראת למאמיניה לטבוח איש את רעהו.
השואה, שבה נרצחו שישה מיליון יהודים, לא
בוצעה על־ידי מוסלמים, אלא על־ידי יורשי
גתה וקאנט.
למרבה הצער, מעשי־טבח קורים בעולם
במקומות רבים — בלי הבדל של דת וגזע.
שרשרת המישגים. מילחמת־האזר־חים
הלבנונית היא פרי־באושים של מצב־מקומי.
יתכן
שהבעייה התחילה כאשר עשו הנוצרים
בלבנון מישגה היסטורי: תחת להקים
מדינה נוצרית קטנה, כמו מדינת־ישראל של
, 1949 סיפחו לעצמם שטחים גדולים המיושבים
על־ידי אוכלוסיה עויינת — דרוזים,
שיעים, סונים ועלאווים.
הם עשו מישגה היסטורי שני, כאשר התנגדו
לרפורמה דמוקרטית במדינה שבה הם
הפכו למיעוט, ותבעו את כל עמדות־המפתח
לעצמם.
הם עשו מישגה שלישי כאשר קראו לישראל
ב־ 1982 לפלוש וללחום את מילחמתם.
עכשיו הם עושים את המישגה הרביעי:
מתוך הסתמכות על נשק עיראקי ואיראני הם
פתחו במילחמה על סוריה — מילחמה שבה
פרצו הנוצרים עצמם את הקווים האדומים,
שהגנו עליהם ער כה.
מבחינת יחסי־כוחות, אין לנוצרים כל סיכוי
לנצח את הסורים ולגרשם מלבנון, שבה
רואה סוריה איזור״ביטחון חיוני להגנה על
סוריה — בדומה לאיזור־הביטחון הישראלי
בדרום.
הימור כושל. לכן אין ספק כי ההימור
של עאון היה ליצור מצב אשר יכריח את
ארצות־הברית, ישראל, צרפת ומדינות אחרות
להתערב לטובתו. נסיון זה נדון לכישלון.
ג׳ורג׳ בוש הוא אדם זהיר, ואין לו כל חשק
להיגרר לתוך הבוץ של לבנון על־ידי הרפתקן
צבאי מקומי קל־דעת.
גם ישראל של שמיר־רבין אינה ישראל
של בגין־שרון. אחרי הנסיון של מילחמת־הל־בנון,
אין בישראל אף גורם רציני אחד המציע
התערבות ישראלית, מעבר להכרזות החסודות
של יצחק שמיר ומשה ארנס.
מכאן והלאה עומדים הנוצרים בלבנון על
רגליהם שלהם. כמו גורל היישוב העברי
ב־ , 1948 ייקבע גורלם על־ידי כוח־העמידה
שלהם עצמם.

מבין חברי־הכוסת שרצו על
הדשא בחשדירי־התעמולה של
ה מעיר, עמיר פר> 1הוא אחד
המעטים שושאר בזיכרון. אול
בזכות הש .03 עכשיו הוא מ 1סה
להציל את המערך בהסתדרות
ענתסר *וסט׳
ך• רגע אחד, לפני שלושה חודשים,
/כמעט הפך עמיר פרץ למועמד לתפקיד
מזכ״ל-ההסתדרות. חברים הזכירו את שמו,
ואפילו קיסר התחיל לדאוג. הרגע חלף, ופרץ
בחר שלא להתמודד. בתמורה קיבל מהמים־
לגה את התואר המכובד של יו״ר־מטה־מיוחד,
המטפל בערי־הפיתוח.
פרץ צעיר נמרץ, בעל רעיונות מרחיקי-
לכת גם בתחום המדיני וגם בתחום החברתי.
איש הנחשב כפוליטיקאי אותנטי, שצמח
מלמטה, מתוך שיכבת־המצוקה, מתוך העיירה
שדרות. הוא עשה לא־מעט כותרות בדרכו
הפוליטית, וכיכב על מירקע־הטלוויזיה בזמן
מערכת־הבחירות לכנסת.
אין ספק שכיום, כאשר האבטלה גואה,
כאשר המיפעלים ההסתדרותיים מתמוטטים,
כאשר ערי־הפיתוח נמצאות בפשיטת־רגל
כלכלית וחברתית, קשה יותר מתמיד ״למכור״
את מיפלגת־העבודה לציבור הבוחרים.
ועוד בטרם יצאו הצדדים אל החזית הלוחמת,
נפתחה מיני־מערכה בתוך המיפלגה
עצמה. יוסי ביילין, סגן־שר האוצר, אמר
לכתבים :״מרינת־ישראל צריכה להתרגל
לחיות עם מיספרי אבטלה גבוהים. מיספר
המובטלים לא יירד בקרוב. צריך לשאוף

לאבטלה ברמת מינימום של ^6־ ,7*.כי
לפחות מזה קשה יהיה להגיע״.
התבטאות זו הקפיצה את עמיר פרץ. אין
ספק שהוא, כראש־מטה עיירות־הפיתוח, יצטרך
לעמוד בחזית הקשה ביותר בבחירות הקרובות
להסתדרות.

• מה אתה מתכוון לומר לבוחרים?
איך אתה מתכוון לשכנע אותם
להצביע עבור מיסלגת־העבודה כמצב
הקייס?
אין ספק שגוף כמו ההסתדרות מוצא את
עצמו במאבק יותר קשה, כשיש לו ממשלת־אחדות
מולו. אין לי עניין כרגע להתמודד עם
מי אשם בקריסת המערכת. אני רוצה להתמודד
עם שאלת השאלות, שהיא: האם יש סיכוי
שתהיה זרוע אחת, שתוכל לתת תשובה לכל
השאלות שההסתדרות נתנה תשובה עליהן
לעיירות״הפיתוח כל השנים:
את התשתית הכלכלית החשובה ביותר
בנגב ובגליל הניחה חברודהשבדים.

• אבל ״חברת־העובדים״ מתמוטטת,
התשתית מתמוטטת.
נכון שהיא מתמוטטת. אבל השאלה היא
אם היה סיכוי שמישהו אחר יניח תשתית כלכלית
שעדיין, למרות הצימצום, משמשת

!!גחון והפסדבב חי רו תבהסתדרות. ב מי פלגת ־ ה ע בו ד ה יודעים אתזה
בסיס למחשבה מה מקומה של תעשייה בעיי-
רות־פיתוח.
ואין לי ספק שצריך לעשות בדק־בית. לדעתי,
בכל מיפעל שנקרא לצמצם 1596״^20
מהעובדים, הראשון שצריך ללכת הביתה הוא
המנהל.
אני גם חושב שצריך להוריד את משכורת
המנהלים, שיהיה להן גג של 5000 דולר.

• אי ך אתה מתכוון להיאבק
לשינוי הזה? או שאלה רק דיבורים
של בחירות?
הלחץ שאנחנו מפעילים הביא לכך שה-
וועדה־המרכזת החליטה להגביל את המשכורות.
אנחנו ניצור קשר עם מועצות־הפו־עלים
ונבדוק איך זה נעשה.

• זו תהיה אחת הסיסמות שלך?
להוריד את שכר־המנהלים?

לא, זו דמגוגיה.

• למה זה דמגוגיה? מפני שאין
לדרישה הזאת שיניים?
כי בדרישה כזו אתה מנסה ליצור אלמנט
אמוציונלי.

• אבל הדבר האמוציונלי הוא לא
פחות חשוב.
אני בטוח שוועדי־עובדים ישמחו יותר אם
נשיג הזמנות למיפעלים, מאשר אם נוריד את
שכר־המנהלים.

• מה אתה מתכוון להגיד לתושבים
במהלך מערכת־הבחירות?
לעובדים יש תחושה שההסתדרות לא שלהם,
ועם זה צריך להתמודד.

• באיזו צורה?
זו בעייה לא פשוטה. היום אנחנו מעבדים
פרטים של כל ישוב, ומנסים להוכיח איך
בשעות קשות הממשלה עמדה מנגד וההסתדרות
עמדה לצידם.

• היום המצב הוא שההסתדרות
מתפוררת, המיפעלים מתפוררים
וזה מורגש בעיקר בערי־הפיתוח.
מה תאמר להם?
אני יורע שלקחתי תפקיד קשה. יכולתי
לשבת בצד ולנאום באסיפות. אבל אני יודע
שמישהו צריך לבוא ולעמוד בגלי הדמגוגיה,
שבהם יישטפו ערי־הפיתוח, מישהו צריך
לומר שההסתדרות אכן צריכה שינוי.
מעטים המקומות בהם ההסתדרות מטפלת
בעובר בכל נושא ונושא כמו בעיירות־הפיתוח.
ביישוב־פיתוח, כשלמישהו יש בע־ייה
עם הרופא, הוא הולך לראש מועצת־הפועלים
ותובע שם את שלו.
עיירות־הפיתוח ללא ההסתדרות ומוע־צות־הפועלים
הופכים ליישובים מופקרים
לשיגיונותיו של השילטון ולהחלטותיו של
כל בעל מיפעל.

• איזה כוח יש להסתדרות מול
מישרד־אוצר, הנתון בידי אותה ה־מיפלגה?

אין
ספק שהעובדה ששר־האוצר הוא איש
מיפלגת־העבודה נותנת בירי הליכוד כלי
לומר שההסתדרות והאוצר יכולים להגיע
לסיכומים שבהם העובדים ישלמו את המחיר.
אבל, לדעתי, אין מקום להתנצל על זה ששר־האוצר
הוא שימעון פרס.

•ל מ רו ת מה שסגן־שר־האוצר
אמר?
הוא אמר דבר חמור, ולהערכתי אס לא
יחזור בו מדבריו, אין לו מה לחפש במיפלגת־העבודה.
מבחינתי הוא יכול לעבור למיפלגה
שבה הנושאים החברתיים לא חשובים. פגשתי
אותו היום, ואמרתי לו שדווקא כמי שמבין
כמה האבטלה מזיקה לשלום, לא היה צריך
לומר דבר כזה.

• ומה הוא אמר?

הוא אמר שהוציאו דברים מהקשרם, ושהוא
מוציא הבהרה.

ופה שתי האפשרויות נמצאות בהידרדרות
איומה.

• אתה לא חושב שמה שהוא
אמר זה סימסטום של ההבדל בין ילד
שמנת מתל־אביב לבין איש עיי
רות־פיתוח?

• למה, בעצם, לקחת על עצמך
את התפקיד הקשה, אולי הבלתי-
אפשרי, הזה?

אין לי ספק שאילו הוא היה חי בתוך מובטלים
ורואה כמה האבטלה רומסת, לא היה
סיכוי שמישפט כזה ייצא מפיו. אבל בעיניי
מסוכנים יותר אלה שמדברים בשם המובטלים.

מי, למשל?
דויד לוי, שהוא הסמל של מי שצמח מהמצוקה.
אחרי 12 שנות״ליכוד אנחנו לא רק
דורכים במקום, אלא הולכים אחורנית.

• י ש סבנה גדולה שמצב כזה
יוביל ללאומנות.

בוודאי. ברור שאבטלה יוצרת לאומנות.

לום?

• הפועל מבין שזה קשור לש
לדעתי,
כן. הוא אומר שצריך לזרוק את
הערבים, ואני אומר שהתרגום של זה הוא
להחזיר את השטחים.
אסור לערי־הפיתוח לפגוע במערך ובהסתדרות,
כי זה יהיה בבחינת ״תמות נפשי על
פלישתים״.

• אתה לא קצת יוצא־דופן בעיי־רות־הפיתוח?

אני
לא נוהג להתחמק מאחריות. אני חושב
שחברי בערי־הפיתוח הולכים לחזית קשה,
ואני עושה את זה כי אני לא רוצה לראות
בנפילתן של מועצות־פועלים או של ישובים
כקורבן לדמגוגיה. בלי ההסתדרות, אני לא
מרגיש מחוייבות למיפלגת־העבודה.

• היתה במיפלגה מחשבה שתלך
במקום קיסר.
היתה מחשבה כזאת.

• ומה קרה?

הרעיון הועלה על־ידי קבוצה גדולה של
חברים מכל החוגים. הרעיון עלה עשרה ימים

לפני ההתמודדות במרכז. ידעתי שבמצב־הד־ברים
הקיים הריקושטים של ההתמודדות היו
משמשים כלים מרכזיים להסברת הליכוד
במערכת־הבחירות. חשבתי שהרגע אינו
בשל.

• זאת אומרת שאתה לא פוסל
אפשרות כזאת בעתיד?

הרעיון אדיר, אבל אין היום גורם שייצור
מערכת של שיתוף איזורי.

ישראל קיסר קיבל החלטה שמזכ״ל לא

•אי־אפשר להתעלם מהעובדה
שיש עויינות בין העיירות והקיבוצים.

יומיים
לפני ההחלטה שלחתי מיכתב לקיסר,
ואמרתי שלדעתי השטח טרם בשל לקלוט
את הרעיון של קהילות איזוריות.

• זאת אומרת שלדעתך הרעיון
כשלעצמו טוב, אבל לא עכשיו?

״ביילין ו אמר דבר חמור. אלא
יחזור ו מדבריו, אין לו מה
לחפ ש ב מיפלג ת העבודה. הוא
יכול לעבור למיפלגה שבה
הנושאי החברת״ סלא חשובי״
יוכל לכהן יותר משתי קדנציות, והקדנציה
הבאה שלו תהיה המיבחן שלו כמנהיג. אני
יודע שהמערכה תהיה קשה, אני חושב שננצח,
ואני מקווה שהיא תביא אותנו לידי חיכוך
עם השכבות שאותם אנחנו רוצים לייצג.

• אתה לא מרגיש שחל נתק גדול
בין המיפלגה לבין הבוחרים שלה?
מה, בעצם, הקשר בין חבר־כנסת
מתל־אביב לבין פועל משדרות?
אני מסכים שיש נתק אדיר. יש תחושה
שכל אחד מדבר במסלול שונה לגמרי. זה
תהליך של חוסר־רגישות, שיוצרת ממשלת־אחדות
ונובע גם מהמצב הקיים. כי ממה אתה
מתרגש יותר: מירי על ילדים, ממובטל, או
מזקן שנאנק מכאבים בבית־חולים בשביתה?
במצב כזה אני רואה שתי אפשרויות: או
שקם לעם מנהיג שתובע שינוי האווירה, או
שהעם מאלץ את המנהיגים להתנהג אחרת.

• אתה לא חושב שתושבי ערי-
הפיתוח צריכים לקבל פיצוי על
שנים של ניצול?
אילו הייתי נוחת היום כעולה, והיתה לי
האפשרות לבחור בין נחיתה כמו העולים
היום, המנהלים משא־ומתן על וילה כבר על
כבש־המטוס, או לבוא כעולה כמו שאני
באתי, הייתי בוחר לבוא כמו שבאתי.

• למה?
כי אני את הקורבן שלי נתתי. אני קניתי
את הזכות לומר שאני חלק מכל המערכות
במרינה. איש לא בנה בשבילי. אני שילמתי
לציונות מחיר מלא, ער הסוף. עכשיו זכותי
לבוא ולבדוק איך אני מממש את כוחי

במערכות הדמוקרטיות.
אני לא יכול להרשות לעצמי לדון כל
הזמן בקיפוח ולעשות התחשבנות. אני צריך
לחשוב מה מידת החוסן שעיירת־פיתוח זקוקה
לו כדי לחיות בפני עצמה, ולא להיות
תלויה בשילטון המרכזי.

• לעיירות-הפיתוח אין זכות-
בוודאי. זה אחד התפקידים שיכול להש קיום עצמאית, אחרי יותר מ־40
פיע ביותר על החברה הישראלית.
שנות היום המדינה.
• מ ה דעתך על הרעיון שהקיזה
תלוי בהחלטת המדינה, אם היא רוצה
בוצים ישתתפו בבחירות למוע־ בפיזור האוכלוסיה. גם יחידת־צנחנים במוצב
צות־הפועלים?
קדמי עולה יותר מכל יחידה בקרייה. אי־

עד לרגע זה, מיבחן ההסתדרות היה שהמערך
קיבל את תמיכת ערי־הפיתוח באופן
מסורתי. הם מבינים מה זה איגוד מיקצועי,
מה זה קופת־חולים, מה זה ספורט עממי.
המגע של תושב עיירת־פיתוח עם שרותי־ההסתדרות
הוא אינטנסיבי. אבל צערי, זה גם
חרב־פיפיות, כי מצב כזה חושף גם את הליקויים.

אתה באמת מאמין שתוכלו
להתמודד עם הליקויים?

הדמוקרטיה הישראלית, כי אז הבינו ששיל-
טון אינו רשום בטאבו לאף אחד. לא הייתי
מוותר על המהפך הזה.

אני יודע, אני השבתתי מיפעלים איזוריים
על רקע זה. ואס אני רוצה שיתוף־פעולה, אני
לא רוצה שיתוף־פעולה של חזקים, שמוותרים
לחלשים. למה אני צריך לבוא לתנועה
הקיבוצית ולומר להם לפתוח לפניי את בתי-
הספר שלהם?

• מ פני שאתה לא מקבל חינוך
טוב.
אני רוצה שהמערכות אצלי יהיו חזקות,
וששיתוף־הפעולה יהיה בין שווים.

• אבל זה נראה כרגע כמו חזון-
אחרית־הימים.
שום שיתוף־פעולה אחר אינו תקין. הוויכוח
ההיסטורי הוא של הכרה. האם עיירות־הפיתוח
— שהיו ״הגשמה״ בכפייה ולא
מרצון — ראויות להיקרא התיישבות? האם
הגשמה בכפייה היא ציונות?
לדעתי המהפך ב־ 7ד היה חשוב להציל את

אפשר להכות את התושבים בכל הכיוונים.
מצד אחד הם יושבים באיזורים הכי־מסוכנים
מבחינת ביטחונית, הם יושבים באיזורים הכי
יקרים: כל שיחת־טלפון זו שיחת־חוץ, התחבורה
החוצה היא יקרה, כל מוצר עולה יותר,
כי יקר להביא אותו.
המדינה גם מסדרת אותי, גם מעליבה
אותי, ובסוף רוצה שאתנצל על זה שאני קיים.

• אז מה הפיתרון?
ההחלטה היא אם רוצים בפיזור־אוכלוסיה
או לא. ואני לא מאמין שמישהו מתאר נגב
שיסעו בו ארבע שעות בלי ישוב אחד, או
גליל בלי שום ישוב יהודי.

• ומה תפקידה של ההסתדרות?
להיות ראש־החץ שיילך בראש המחנה בכל
השאלות האלה, כפי שעשתה בתחילת קיום
המדינה.

• אני שוב חוזרת לשאלה הראשונה:
מה אתה מתכוון לומר להם
באסיפות-בחירות?
אני לא מאמין בפרגמטיזם בלבד. אנשים
נמצאים היום במילכוד של מצוקות, ואני
מקווה ליצור להם את התיקווה. אם התיקווה
לא תתגשם, יתכן שאלך יחד איתם.

• איזה תפקיד יהיה לפרס במטה
שלך?
קיסר החליט על הפרדה מוחלטת. ואני,
כמי שהולך להיאבק על ערי־הפיתוח, עובר
כל שר ובודק אם הוא מאמין במערכה ומה
הוא יכול לתרום.
שר־הביטחון, למשל. התשתית הכלכלית
של רוב ערי הפיתוח היא מיפעלים המספקים
למישרד־הביטתון והתלויים בהחלטותיו.
שר־הניטחון החליט שכל ההזמנות שיוצאות
ממישרד־הביטחון למיכרזים, אם מיפעל מע־יירת״פיתוח
מגיש הצעה גבוהה ב״ , 1596 היא
תתקבל. לצערי גם היישובים ביהודה־ושומ־רון
זכאים לאותה ההטבה.

•בסך־הכל, אתה אופטימי לקראת
מערכת־הבחירות?
אני הולך לעבוד.

• אתה ישן טוב בלילה?
מרוב עייפות.

ר 1ד ו

אינם

רחל אבנרי, העולם הזה

אביו של אמיר אברמסון, פגוע אוטובוס־הדמים וקורא יקר
של השלם הזה, הוא הפרופסור שרגא אברמסון, מלומד גדול
בתלמיד, חתן פרס הרב קוק.
כאשר ראה את אמיר נאבק עם כאביו, לפני ואחרי הטיפולים
הקשים, אמר לו פסוק מספר מישל׳ ד׳ח).
לא ייאמן, אבל בפסוק אחד זה מקופלת כל התורה המודרנית
של הרפואה ההוליסטית, זו המתייחסת אל החולה, גופו
ונפשו, כאל מיקשה אחת. גישה
פסיכו־סומאטית זו, הרואה
השפעת־גומלין חזקה בין גוף
האדם ורוחו, כובשת בדורנו
את הרפואה.
וכך כתב הפילוסוף התנ׳כי
לפני אלפי שנים :״רוח איש
יכלכל מחלהו, ורוח נכאה מי
ישאנה?״
׳ ׳לאמור: רוחו האמיצה של
האדם תוכל לשאת את מחלתו
ולהתגבר עליה, אבל אם רוחו
מדוכאת, מי יוכל לשאת את
המחלה? מצב נפשו של אדם
משפיע על המחלה, לטובה ולאברמסון
רעה.
אמיר,
אדם בעל רוח איתנה מאוד, אכן עומד בכאביו
בגבורה. אגב, הוא אדם חילוני.
מאז פציעתו, אף שר אחד לא ביקר ליד מיטתו.

ב די ר
לעין־חרוד
לפני כמה שבועות כתבתי במדור זה כמה שורות על פרשת
המרגלים במיקרא, והשלכותיה על הערכות־מודיעין של
ימינו. המרגלים לא נענשו על כי מסרו מידע כוזב. להיפר, הם
מסרו דוח נאמן על המצב בארץ. הם נענשו מפני שההערכות
שלהם לא תאמו את המסקנות של הדרג המדיני — משה
(״רבנו״) בן־עמרם וה׳(״הקדוש־ברון-הוא״< צבאות.
נראה כי כיוונתי לדעת גדולים. כי הד״ר רב גולדברגת,
מעוזרי שר־החינוך, שלח לי מאמר על אותו הנושא, שבו הוא
הגיע למסקנות דומות, אם כי הן מנוסחות, כמובן, בנוסח
שונה. הד״ר גולדברגר הוא איש דתי וגם לאומי.
כדי להדגים את השפעת האידיאולוגיה על הדיווח האובייקטיבי,
הביא הכותב את דבריו של הרב רפאל קצלנבוגן,
מיקירי־ירושלים, שאחיו הוא הרב אהרון קצנלבוגן, ממנהיגי
נטורי־קרתא(ועל־כן לא יקיר־ירושלים, אני מניח).
וכך סיפר הרב רפאל על אחיו :״שנינו גדלנו בבית אחד,
שנינו למדנו בחדר אחד, אצל אותם מלמדים, ויצקנו מים
על״ידי אותם ראשי-ישיבות. שנינו יראי־שמיים ותלמידי־חכמים.
דומה שאין כל הבדל בינינו. חוץ מהבדל אחד, והוא
— המזוזה האחת בעיר הנידחת.
״לפי ההלכה, אם מצויה אפילו מזוזה אחת בעיר, אין
הורסים אותה.
״והנה, נניח שיבוא משיח ויכריז על עין־חרוד כעל עיר
נידחת. מה אעשה אני? אתגנב בחשכת־הלילה לעין־חרוד
ואבדוק, ואם לא אמצא שם מזוזה, אקבע אחת, כדי שלא יהרסו
את עץ־חרוד.
״ומה יעשה אהרון אחי? יתגנב לשם אף הוא בחשכת־הלילה
י ויבדוק. וכאשר ימצא את המזוזה האחת, יסיר אותה, כדי שעיר
חרוד תיחרב. זה ההבדל בינינו: המזוזה האחת.״ אומר גול־דברגר
:״הדברים הם עמוקים ונפלאים. אף־על־פי שעל־פי
הדין יש להרוס את עין־חרוד אם אין בה מזוזה, יקבע הרב
רפאל את המזוזה משום שעל־פי השקפת־עולמו על עין־חרוד
להתקיים. הוא ישנה את המציאות על־מנת שיוכל לקיים את
תפיסתו האידיאולוגית. אחיו ר׳ אהרון — יוריד את המזוזה
— למרות שעל״פי הדין אין להרוס את עין־חרוד, כי יש בה
מזוזה — וזאת משום שעל־פי השקפת־עולמו אין לעין־חרוד
זכות קיום.״
גם הרמב״ן עמד על ההבדל בין הדיווח לבין ההערכה,
שאינה יכולה להיות אובייקטיבית. ולראייה: משה רבנו עצמו.
לדברי גולדברגר: הרי גם משה אמר בספר דברים :״שמע
ישראל, אתה עובר היום את הירדן, לבוא לרשת גויים גדולים
ועצומים ממך, ערים גדולות ונצורות בשמיים, עם גדול ורב,
בני־הענקים״ .המרגלים דיברו כמעט באותה לשון. מדוע אם
כן נענשת חטאם של המרגלים היה, שמסרו הערכות שליליות
ולא רק עוברות, לא רק מראה־עיניים אלא גם הלך־נפש, לא
רק מציאות אלא גם השקפת־עולם. יהושע וכלב ראו את אותם
הדברים ולא דיווחו על מציאות שונה מאשר המרגלים, אך
הגיעו למסקנה אחרת :״עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל
לה״ ,ואילו המרגלים האחרים אמרו :״לא נוכל לעלות אל העם
כי חזק הוא ממנו ...ארץ אוכלת יושביה היא.״ משה תיאר
אמנם את המציאות, אך אמר ״אתה עובר ...לרשת״.

יי 1 4

זהו לקח טוב לכל סוכן של המוסד בימינו. לפני שאתה
יוצא לשליחות־מודיעין, ברר מה הבוסים שלך רוצים לשמוע.

אל מי
הלכו העצים
גם לגבי כתבה אחרת שלי שלח לי הד׳ר רב גולדברגר
החרוץ חומר מאלף.
כתבתי לא־אחת על משל יותם, שתיאר בצורה מושלמת
את מהותו של הפוליטיקאי הקדום והמודרני. מבין כל אלפי
ההוגים, שכתבו במרוצת הדורות על טיבם של פוליטיקאים,
יותם הוא עדיין האקטואלי ביותר.
הכל זוכרים את הדברים :״הלוך הלכו העצים למשוח עליהם
מלך. ויאמרו לזית: מלכה עלינה ויאמר להם הזית: החדלתי
את דישני אשר בי יכבדו אלוהים ואנשים, והלכתי לנוע על
העצים?״
בקיצור, הציעו את הג׳וב לעצים השונים, בזה אחר זה, והכל
סירבו. כל עץ שהשתבח בפיריו ובתנובתו — כלומר, כל מי

אודי אבנדי

וחן
;וי שי
שהיה מוצלח במיקצועו — סירב. עד שהגיעו אל האטד.
.ויאמר האטד אל העצים: אם באמת אתם מושחים אותי למלך
עליכם, בואו חסו בצילי. ואם אין — תצא אש מן האטד,
ותאכל את ארזי הלבנון!״
משל נהדר. אבל הוא עורר בעייה.
למדנו כי האטד הוא שיח נמוך. ענפיו מגיעים אל האדמה,
וצל אין לו.
היתכן כי יותם ימשיל משל כזה, כשהנמשל הוא אבימלך,
אחיו הרצחני, שהרג זה עתה את 69 אחיו האחרים?
אבימלך היה רוח, אב״טיפום של דיקטטור מודרני. מוסר
ליני קדום. בעלי־שכם — אותם אנשים גאים שהקשיבו
לדבריו של יותם — הם שהמליכו אותו. היתכן כי יותם ישווה
את מנהיגם האכזרי, המורם מעם, לשיח עלוב?
יתר על כן, אותו שיח, שנקרא גם ייזשת (מפני שענפיו
דומים לקשת) אינו דליק. אי־אפשר להבעיר בו אש.
בקיצור, אם אכן זהו האטד שבמשל, המשל אינו מתאים
לנמשל.
והנה שלח לי גולדברגר מאמר של נוגה הראובני, האיש
שהקים את השמורה הלאומית ביער בן־שמן, ובו הטענה כי
האטד של יותם כלל אינו אותו שיח מיסכן, אלא עץ אחר,
הנקרא בשמות שונים — דום, סדריה ושיזף. בניגוד ליקשת,
יש לו לעץ זה כל התכונות הדרושות. הוא גבוה, חזק ושתלטני.
הוא כובש לעצמו מרחב-מחייה גדול, ועל כן הוא גוזל
את הקרקע מעצי־הפרי שמסביבו והורג אותם. יש לו פרי קטן,
מעין תפוח חמצמץ, שאפשר לאכול אותו רק בקושי. הכפריים
משתמשים בענפים כבחומר־הסקה.
שומעיו של יותם ידעו כי העץ הזה הוא גבוה מאוד
ומרשים, שהוא הורס את עצי-הפרי וכי ענפיו בוערים היטב.
הם גם ידעו שהוא גדל בעמק הירדן ובאיזור שכם. מכאן
הפסוק :״תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון!״ —
כלומר, אטד שיעלה באש בעמק ליד שכם יבעיר תבערה
שתגיע עד למרומי הלבנון — וכך תכלה בדרך את כל הארץ.

מדולדיו ־
לפי תיאוריה זו, המשל סביר כולו — לא רק מבחינת
המשל, אלא גם מבחינת הנמשל.
כפי שמסופר בהמשך הפרק, נבואתו של יותם התגשמה
במלואה-.אנשי־שכם, שהמליכו את אבימלר, מרדו בו. הוא
כבש את העיר והרג את תושביה. אחר־כך צר על מיגדל־שכם
ושרף את הצריח על יושביו, כאלף איש ואשה. לבסוף תקף
אבימלך את העיר תבץ וצר על מיגדל-העוז שבה. אשה זרקה
עליו פלודרכב ורוצצה את גולגלתו. נראה כי אבימלך לא היה
פמיניסט, כי הוא ציווה על נערו לד ק ת למוות ,״פן יאמרו
(עלי) אשה הרגתהו״ .איש־כבוד היה.
הפסוק האהוב עלי ביותר בכל הפרק הארוך והנהדר הזה
(שופטי ט ),הוא זה המתאר את ״בעלי שכם״ .כאשר מאסו
באבימלך, נאמר עליהם ״וייצאו השדה, ויבצרו את כרמיהם,
וידרכו, ויעשו הילולה, ויבואו בית־אלוהיהם ויאכלו וישתו
ויקללו את אבימלך״.
הם ממשיכים בכך עד עצם היום הזה. לא היה שילטון
בארץ, ש״בעלי־שכם״ לא מאסו בו. בניגוד לבני-ירושלים.,
שהם ממושמעים ושקטים והולכים לישון מוקדם, מאז ועד
היום, הרי בעלי־שכם.יאכלו, ישתו ויקללו״ את השילטון —
כל שילטון.
משום־כך אין זה פלא ששכם היא אחד ממרכזי האינתיפאדה.
כדרך אבותיהם מימים ימימה, בעלי־שכם ״יבואו אל
בית־אלוהיהם, ויאכלו וישתו ויקללו את המושל הצבאי״.
ויטנברג עוד לא הספקתי לראות את מחזהו של יהושע סובול על
ויטנברג. אני סקרן לקראתו. יש לי סיבה.
הייתי באולם של מישפט־אייכמן, כאשר סיפר אבא קובנר
בעדותו את הפרשה המדהימה והמזעזעת. היה זה אחד מריגעי־השיא
של המישפט הארוך, שהיה גדוש במומנטים קורעי־נשמה.
(נוכחתי
בכל ישיבות המישפט. כמעט הפכתי לאלכו־הוליסט,
כי אחרי כל יום הלכתי להשתכר, כדי להקהות את
רישום הזוועות).
ברגע ששמעתי את הסיפור על ויטנברג, נולדה בי ההחלטה
לכתוב על כך מחזה. מאז עברו כמעט 30 שנים, ואני עדיין
כותב אותו. בראש. רק פעם אחת, לפני שנים, העליתי תמצית
קצרה על הכתב ומסרתי אותה בידי סופרת צרפתית, כהצעה
לתסריט.
הסיפור של ויטנברג, ראש המחתרת היהודית בגטו וילנא,
הוא בקצרה זה: הנאצים תבעו להסגיר אותו. הם איימו להשמיד
את הגטו כולו, אם לא תימלא דרישתם. תושבי הגטו
תבעו להסגירו, כדי להציל את עצמם. המחתרת לא היתה
מוכנה למרד, ואי־אפשר היה להעלות על הדעת מרד בניגוד
לרצון הגטו. ראשי המחתרת התכנסו, והחליטו להסגיר את
מנהיגם. יתכן שוויסנברג עצמו הסכים לכך, ויתכן שלא. הוא
התאבד כאשר הגיע לידי הגסטאפו.
במוחי התקשרה פרשה זו עם אחת הפרשות הגדולות בתולדות
העם היהודי והאנושות כולה: פרשת ישוע מנצרת.
לפי הברית החדשה. שנכתבה בידי תועמלנים נוצריים,
היהודים הם שתבעו לצלוב את ישוע. הנציב הרומאי, פונטיוס
פילאטוס, נענה להם באי־רצון. הוא רחץ את ידיו ואמר ליהודים:
דמו יהיה על ראשכם.
הרבה יותר סביר להניח שקרה ההיפר: הרומאים רצו ללכוד
את ישוע ולהוציאו להורג, מפני שנראה להם כעושה־צרות
מסוכן. הם תבעו מראשי הציבור היהודי בירושלים להסגירו.
מחתרת הקנאים לא היתה עדייו מוכנה למרד, שפרץ כעבור
כארבעים שנה. בלית ברירה הסגירו את ישוע, והרומאים העלו
אותו על הצלב.
חסידיו של ישוע, שייסדו כת חדשה, לא סלחו ליהודים על
ההסגרה. הם גם רצו לרכוש את לב הרומאים ולעשות נפשות
ברחבי האימפריה. לכן סיפרו סיפור שהוליד את האנטישמיות
וגרם לאסונות בלא־ספור עד עצם ימינו.
המחזה שתיכננתי לכתוב בא לספר את סיפורו של ויטנברג
על רקע זה. לא התכוונתי להזכיר במחזה את סיפורו של ישוע
במישרין, אך רציתי לכלול בו רמזים מרמזים שונים בכיוון זה.
יתכן שבאחד הימים באמת אכתוב את המחזה הזה. אגלגל
אותו בראשי עוד 20,10 שנה. ובינתיים אלך לראות את מחזהו
של סובול.

הכר את הגזען

עץ הדום

יש מילות־מפתח, המגלות את הגזען גם מתחת למעטה
הליברלי ביותר. למשל:
״אני מכיר את הערבים״...
״הערבים מחייכים לך בפרצוף ותוקעים לך סכין בגב״...
״כל הערבים אותו הדבר״...
״אתה לא מכיר את המנטליות שלהם״...
״הערבים מבינים רק את שפת הכוח...״
מי שיש לו עוד, שישלח לי.

השקט הזה מחריש את האוזו! ,,

שתיקה רנעמח
מעוזם משהו? הקשיבו היטב. בחלל
מנסר מסר, שאיש אינו קולט אותו.
שומעים? עדיין לא? הגבירו את ההקשבה.
לא שומעים?

אהה — זהו המסר!

יש בחלל שתיקה.
שתיקה זועקת. שתיקה רועמת. שתיקה
אשר קולה רם מכל צווחה.

שתיקה הצורחת ממש: דרשני!

ך פני חודש פירסם שבועון זה תחקיר
/של אייל ארליך על מכבסת התרומות
הבלתי־חוקיות של הליכוד.
גם עיתונים אחרים כתבו, אם כי בצורה
פחות־ממצה, על אותה התופעה. הדברים הגיעו
בחלקם לבית־המישפט ונחקרו על״ידי
המישטרה, מס־ההכנסה, מע״מ ומי לא.
הליכוד גבה תרומות, שהיו בלתי־חוקיות
בעליל. הדבר נעשה בדרכי־סתר, באמצעות
חברות־קש, ואין ספק כי חלק גדול של התרומות
לא היו אלא תשלומי־שוחר, במובן הפלילי
של המילה. הכסף גם הוצא באופן בלתי-
חוקי, בדרכי־סתר, והכל תוך הונאת מם־ההב־נסה
ושאר שילטונות־המס. כלומר: משלם־
המיסים שילם את החשבון.

נזכור, למשל, את השתיקה הרועמת
של פרשת צינור־הנפט.
היתה תוכנית־ענק עיראקית להניח צינור־נפט
מעיראק לעקבה. המשקיעים רצו להבטיח
אותה מראש מפני כל התנכלות ישראלית
אפשרית. תבעו ערבות ישראלית חשאית,
שתובטח על־ידי עיכוב חלק מכספי-
הסיוע האמריקאיים לישראל.
פרוייקט גדול. דרישה פנטסטית מישראל.

היתה הזדמנות להשחיר עוד יותר
את תדמיתו האישית של שימעון
פרס, כאיש שאינו אמין, שאי־אם־
שר לבמיד עליו, שהוא נוכל ורמאי.
הליכוד עשה זאת בכל שאר התחומים.
ודווקא לגבי הפרשה הזאת, שיכלה לאשש
את ההאשמות, שמר הליכוד על דממת־אל־חוט.

פשר להביא דוגמות רבות. גם מן
ההווה הכי־הכי עכשווי.

יך זה יכול להיות?
הרי זה נוגד את חוקי־הטבע. מיפלגה לוחמת
במיפלגה, כמו ששיריון לוחם בשיריון.

יורים בכל מה שיש. מנצלים כל
הזדמנות.
והנה יש הזדמנות פז, תרתי־משמע, ו״אין
תגובה״.
גדולי הדוברים נאלמו דום. גדולי המצהירים
והמכריזים מדי יום ברדיו ובטלוויזיה
איבדו את קולם. השמאל כולו מדבר בקול
דממה דקה, כמו הקדוש־ברוך־הוא בשעתו.

תעלומה. האם יש לה הסבר?

**י שיש לו אוזן רגישה, הקולטת גם
( 1* 1ובעיקר) מה שלא נאמר, כבר התרגל
לשתיקות רועמות כאלה.

^ ש רק הסבר סביר אחד לכל השתיקות
הקטנות, המצטרפות לשתיקה גדולה.
הסבר המעוגן בחוכמת העמים, כפי שהיא
מתבטאת בפיתגמים ובאימרות־שפר.

יד רוחצת יד. שמור לי ואשמור

בקיצור: למערך לא כדאי לתקוף
את הליכוד בתחום זה, כי הליכוד
יודע את אותם הדברים על המערך.
וגם להיפך.
וגם למיפלגות הקטנות לא כדאי להרעיש
עולמות, שמא ירעישו הגדולות את עולמן
הקטן והנחמד.

השתיקה רועמת, מפני שכולן, כולן
מעוניינות בה.

החידוש הוא בתגובה.

דממת־אלחוט. שקט של בית־קברות. בלשון
התנ״ך: אין קול ואין קשב.

תעלומה על גבי תעלומה.

כלומר, בחוסר התגובה.

והנה — הדבר היחידי המחריש
את האתניים הוא השקט.

אשפי יחסי־הציבור ממלאים את פיהם
מים. אנשים השואגים כאריות בהודעותיהם
על עניינים קטנים וגדולים — מול פרשות
אלה הם שותקים כדגים.

על ראש הגנב בוער הכובע.
,0051 כולן עושות זאת.
£־ר 1ל 1ז
מי שלא חטא יזרוק את האבן הראשונה.
מי שיושב בביתן של זכוכית, בל יזרוק

אבנים.

כל זה ידוע. אז היכן החידוש?

ך * אשר מיפלגה נתפסת בכלכלתה וב־קלקלתה,
אפשר לצפות לצעקה גדולה
מפי המיפלגה היריבה.
כאשר הליכוד נתפס בצורה כזאת, ,בגדול״
,כשמיכנסיו מופשלים, ומעורבים בזה
ש שרים בכירים שיש להם אוייבים למכביר
— אפשר היה לצפות לצעקה מחרישת־אוז־ניים
מצד המערך.

והנה, כמעט בכל המיקרים שותקות
המיפלגות הקטנות כמו הגדולות.

עוד
תעלומה.

וראה זה פלא: ישראל הסכימה.
ראש־הממשלה דאז, שימעון פרס,
התחייב בחשאי.
הפרוייקט לא יצא בסוף אל הפועל, אך לא
בגלל הצד הישראלי.

הרי אחד הנכסים העיקריים של מיפלגה
קטנה וחדשה הוא תדמיתה כמיפלגה נקייה,
בלתי־אינטרסנטית, לעומת המיפלגה הגדולה
והוותיקה, המושחתת והמלוכלכת.

חיפוי הדדי
ואז נטען כי מישהו הבטיח, כביכול,
שוחד ענקי למיפלגת-העבודה
הישראלית ולמי שעומד בראשה.
פרקליט יהודי מלוס־אנג׳לס, שנדון השבוע
למאסר, כתב בתזכיר סודי לשר־המיש־פטים
האמריקאי על ברוס רפפורט, איל־הון
יהודי בשווייץ, יורד מישראל שהגיע לגדולות
ושהתיידד עם שימעון פרס(קל להתיידד
עם שימעון פרס, כשאתה מיליונר) .איל־ההון
הנ״ל, לטענת התזכיר, הבטיח לפרס תשלומי-
ענק עבור ההתחייבות לאי־פגיעה בצינור.
נוצר חשד סביר שהובטח כאן שוחד אדיר
— בסכומים של מיליוני דולארים — למיפ־לגת־העבודה,
אם לא לעומדים בראשה.

אילו היית איש-הבברה של הליכוד,
היית אומר: יופי! איזו הזדמנות
פז — שוב תרתי־משמע — לדפוק
את המערך!
ף הנה — לא כלום. דממת־מוות.
1הליכוד לא ניצל את ההזדמנות.
לא בשעה שהפרשה התפוצצה,
שוב ״בגדול״ ,בעיקר מעל עמודי
״העולם הזה״ וגם לא לאחר־מכן,
ערב־הבחירות, כאשר תעמולת־ה
בחירות הגיעה לשיא צורמני.
היתה הזדמנות ללכלך עוד יותר את תדמיתה
של מיפלגת־העבודה כמיפלגה מושחתת.

הנה,
למשל, מכרו חברה ממשלתית גדולה,
החברה לירושלים, לידיים פרטיות. בלי
מיכרז, בלי פומביות, מבלי ששר־התעשייה־והמיסחר
הליכודי אף ידע על כך. המוכר הוא
שר״האוצר, שימעון פרס, ראש המערך.

שוב הזדמנות פז, ושוב תרתי־משמע,
לתקוף את המערך.
אנשי הליכוד אכן עשו זאת. הם תוקפים,
מרעישים עולמות, מכנסים ועדות, מפיצים
קומוניקטים.
הם מדברים על כל הצדדים האפלים של
הפרשה. מלבד אחד: החשש הסביר כי מי שהיה
מעוניין בעיסקה שילשל כמה דולארים
טובים לכיסה של המיפלגה הנכונה.

על זה לא דובר.

לא בפרשה זו, ולא בפרשות קודמות, שבהן
״נמכרו״ חברות ממשלתיות וכמעט־ממשל־תיות
לאנשים פרטיים בתנאים מגוחכים.
לא כשזה נגע למערך. לא כשזה נגע לליכוד.

שתיקות
רועמות.

ף עוד צד מעניין: גם המיפלגות הקטנות
1שותקות כמעט תמיד.
יש מיפלגות קטנות משמאל ומימין. לכאורה
הן מעוניינות מאוד לתקוף את המיפ־לגות
הגדולות — שתיהן ביחד וכל אחת מהן
לחוד — בענייני שוחד.

ך ראה שאין זו תופעה לאומית בלבד. זוהי
ל תו פעה בינלאומית.
בשעתו גילה השלם הזה כי מוסדות כלכליים
של המיפלגה הסוציאל־דמוקרטית
הגרמנית עזרו למיפלגת־העבודה בישראל
להחזיר ארצה, בצורה כשרה, כספים שהוברחו
מן הארץ, או שנגבו כקומיסיונים בלתי־חו־קיים
על עיסקות ממלכתיות ואחרות.

כספים אלה — כספי הברחה, שוחד,
גניבה והונאה — חזרו ארצה
ככסף כשר למהדרין, לשימוש במע-
רכות־הבחירות.
עכשיו נטען בגרמניה כי השרות הזה היה
הדדי. קרן נפתלי, השייכת למיפלגת־הע־בודה,
עשתה את אותה הטובה למיפלגה ה־סוציאל״דמוקרטית
הגרמנית. היא הלבינה
בשבילה כסף שחור, לשימוש לצרכים מים־
לגתיים.

גם מבחינה זו, ישראל היא אור
לגויים.

^ שנת 1969 קיבלה הכנסת את חנק מי*
ם ון המיפלגנת, שהיה מעין מיבצע־שוד
משותף של המיפלגות לפיצוח קופת־המדינה.
התירוץ היה שהמימון הממלכתי ישחרר
את המיפלגות מן הצורך לגייס כספים בדרכים
מפוקפקות, ובעיקר מן התלות בכספי־שוחד.
הייתי
אז ח״כ, וניבאתי כי יקרה ההיפך:
המימון הממלכתי פשוט יתווסף לזוהמה הקיימת.
וכך היה.

כולן עושות זאת. ולכן כולן שותקות.

נואת
ו^ן וך1

אבןך1

למה אסור להקליט את ניקולאי צ׳אוצ׳סקו?
מה עושה תזונאית ידועה בארון־קיר?
בישיבת הממשלה אושרה
נסיעה של כמה שרים לחו״ל.
במהלך הישיבה התבדח אחד השרים
שאולי כדאי לבטל את ישיבת
הממשלה הבאה, מכיוון שחלק
גדול מהשרים יהיה בחו״ל.
ראש־הממשלה יצחק שמיר
לא הבין את העקיצה שבדברי השר,
והשיב ברצינות שאפשר לקיים
את הישיבה, כי במקביל לשרים
היוצאים לחדל יש החוזרים
ארצה.
במשך שלושה שבועות היה
קפה כסית סגור. בעליו יצאו
לחופשה. צביה ליטמן־איש־כסית
יצאה, עם בעלה ובנה,
לטיול באירופה. הם ביקרו בהונגריה,
ארץ־המוצא של מישפחת
איש־כסית, ביוגוסלביה ובבריטניה.
בכל מקום ברקו את טיב
המיסעדות והאוכל, והתאכזבו.
בהונגריה, למשל, לא התפעלו
מן הגולאש. ביוגוסלביה תמהו
על היחס הגס של המלצרים כלפי
הקהל המקומי והתיירים, ובהונגריה
על היחס הלא־איכפתי.
,.אחרי זה, לונדון היתה גן־עדן!״
קבעה צביה.
מי שהיה יועץ ראש־הממ־שלה
לתיקשורת, דן פתיר,

סיפר שביקש לראיין את נשיא

רומניה, ניקולאי צ׳אוצ׳סקו,
לצורך ספר שהוא. כותב. הדבר
הותר לו. אך לפני שנכנס לליש־כתו
של הנשיא, ביקש ממנו עוזרו
בתוקף רב שלא להקליט את
הדברים. הסיבה התבררה לו בעת
השיחה: צ׳אוצ׳סקו מגמגם בצורה
חריפה. נראה שאינו מוכן כי בירי
איש זר תהיה הקלטה שתעיד על
הגימגום. בכלי־התיקשורת הרומניים
אין צ׳אוצ׳סקו מופיע לעולם
בראיון ישיר.
כמה ישראלים שהיו במוס־קווה,
ושרצו להיכנס למאוזול־אום
של לנין, נוכחו לדעת כי
התור הוא אינסופי, אך שיש
זכות־קדימה לתיירים הבאים בקבוצות
מאורגנות באוטובוסים.
בדרך האילתור הישראלי, עצרו
אוטובוס גרמני וביקשו להצטרף
אל נוסעיו. הגרמנים דחו את הבקשה.
לא כן קבוצה של תיירים
פולניים, שקיבלו את האורחים
הישראליים בשימחה. הקבוצה
עברה על פני גופתו של לנין,
ולאחר־מכן ביקרה ליד הקברות
הסמוכים. בעיקר התעכבו הפולנים
ליד קיברו של קונסטנטין
רוקוסובסקי, הקצין הפולני

שהיה מרשל בצבא הסובייטי ב־מילחמת־העולם
הראשונה. רוקו־סובסקי
פיקד על הגייסות הסובייטים
שניצחו בסטאלינגראד.
אחרי המילחמה מילא תפקיד
מרכזי בשילטון הקומוניסטי בפולין.
התיירים הפולניים ירקו
על קיברו.
לפני שנה הגיע לישראל
חיימה פאזמודה, שהיה ראש
המיפלגה הסוציאליסטית של בוליביה.
כאן נפגש עם השר גד
יעקבי לשיחה בת כמה שעות,
שבמהלכה הוא סיפר לו שהוא
משוכנע שהוא יהיה הנשיא הבא
של ארצו. פאזמורה סיפר גם שהוא
מאמין בהשגחה עליונה. לדבריו
הוא היה האדם היחידי שלא
נפגע בתאונת־מטוס שבו טס, בעוד
שכל הנוסעים האחרים נפצעו.
לפני שבוע הוא הושבע כנשיאה
של בוליביה. יעקבי שלח
לו מיברק־ברכה. לפני כמה ימים
הוא קיבל מיברק־תודה מפאזמד

נאמן, מנכ״ל תדיראן לשעבר,
בסביון, נשמע צבי בר, ראש־עיריית
רמת־גן, אומר לשר־הבי־טחון
יצחק רבין ולשר רוני
מילוא ש״התיקשורת הורסת
כאן הכל״ .הוא נענה בקריאות-
הסכמה.

כמה ימים אחריו חזרה אשתו,
כדי להיות לצידו. כך ויתרה על
המשך הקאריירה שלה בארצות־הברית.
נורית
הירש, ממלכות
הזמר הישראלי, ישבה באחת ה־מיסעדות
בחברת ידידים וסיפרה
להם על כך שכל בני־מישפחתה
הם צימחוניים, ושאפילו הכלב

כמה חברה התאספו סביב
רחבעם(״גנדי״) זאבי, וא
במסיבה
לכבוד אלוף
עמום ירון, מי שהיה הנספח
הצבאי בארצות״הברית, והעומד
עכשיו לפרוש מצה״ל, ליד ברי־כת״השחיה
בווילה של יגאל

| | י ך | 1היועץ לענייני־התיישבות של שר ו
ו ! 11 >1111 | 111 #1הביטחון יצחק רבין, כיכב ב מסיב ת־החוף
הגדולה. לאחר כמה כוסות-בירה תפס שבס במקלה של
רקדנית-הבטן ורד גולדמן, והחל מחקה בכישרון א ת תנועותיה.

אוווי ויינו

דיילת ״אל״על״ ,לשעבר קראום, חגגה א ת נישואיה לבנצי ויינר (בצילום
משמאל) ,מפקד הנח״ל בן ה״ ,46 במסיבה ענקית בצמח. בשימחה היו אחו תה
לימור(למטה משמאל) צלמת ב״חדשות״ ,שנישאה לפני שבועיים לעידו טל( ,למטה מימין) כתב
העיתון לענייני״ההסתדרות. במסיבה השתכרו חבריו של ויינר ואירגנו שירה־בציבור וריקודים.

חד אמר :״כדאי שתתרחקו, כי
הוא מסדר עכשיו את כולם בתור
לאוטובוסים.״
יום החמישי שעבר היה
יום־השנה לפטירתו של אמן־ה־פנטומימה
שייקח אופיר. בתמונה
שהתפרסמה בעיתון ״חדשות״
הופיעו בני־מישפחה וחברים
קרובים כשהם עומרים סביב
הקבר. לידיה אופיר, אלמנתו
של שייקה, הופתעה לקרוא שמאחוריה
עמדה אוהלה הלוי,
אשתו הראשונה של שייקה אופיר.
למעשה היתה זאת אמה של
לידיה.
לפני שעזב את הארץ, אמר
הכדורסלן עופר יעקבי שאם
ימצא קבוצה מתאימה, הוא יחזור
ארצה. במשך שישה חודשים הוא
חי עם אשתו, דוגמנית־הצמרת
הישראלית פזית בהן, באר-
צות־הברית, שם היא הצליחה בעבודתה.
בארץ התפלאו הכל מ־ההקרבה
של הבעל למען הקאר־יירה
של אשתו. לפני שבועיים ן
חזר יעקבי ארצה והפעם לצמי־ ן
תות. הוא חתם על חוזה עם קבוצת
כדורסל מהליגה הלאומית.

המישפחתי ניזון מתחליפי־בשר.
כעבור שעה התפלאו הסועדים
לשמוע מפי הירש עד כמה שהיא
נהנתה מהבשר המשובח, המוגש
במיסעדה מסויימת בשכונת־ה־תיקווה.
במשך
שנתיים וחצי ייצג
האמרגן דודו אלהרר את הזמר
בועז שרעבי, לשביעות־רצו־נם
של שני הצדדים. השבוע החליטו
השניים על פרידה מיקצו־עית.
שרעבי טוען שאלהרר עסוק
מדי במיסעדתו, שהפכה ללהיט
בקרב אנשי הבוהמה התל־אבי־בית.
מועצת
פועלי בת־ים ערכה
ערב־התרמה לטובת הפועל
בת״ים. את החלק האמנותי היתה
אמורה לספק הזמרת אילנה
אביטל, אך היא התלוננה על
מערכת ההגברה במקום, ועל העובדה
שנאלצה לחכות זמן רב
עד שקראו לה לעלות לבימה.
היא החליטה לעזוב את המקום,
למורת־רוחם של החוגגים. בנצי
מצעקי, מזכיר מועצת הפועלים
בבת־ים, אמר שבגלל התנהגותה
היא מוחרמת החל מערב
זה על״ידי אגודת הפועל בת־ים.
העולם הזה 2712

ך \ 11בתםבתה־ 17 של ה שחקנים אריק לביא
1\ • 1ושושיק שני, באה בחבר ת אמה למסיב ת-
שחקנים. חלק מאורחי־המסיבה טענו שהיא דומה באופן מדהים
לברכה שוורץ, נערת״הזוהר של שנות ה־ ,70 המתגוררת בניו־יורק.
בעחץ 2יש תוכנית המיועדת
לקשישים בשם אמצע הדרך.
במהלך ההקלטה של התוכנית
האחרונה הבחין המנחה דו־

פסוקי השבוע
• פינחס לנדאו, ב יומון
הכלכלי ״גלובס״,
על התרופה המתבק שת
ל״תדיראן״ ,החברה עתי-
רת־המדע (״היי״טק״) ה נתונה
בצרות :״היי״סק,
שמיי-שק. סוד״ההצלחה
טמון בניהול!״

• ריציארד גודווין,
כותב-הנאומים היהודי
של לינדון ג׳וגסון, הנשיא
ה־ 36 של ארצות-הברית
( ,)1969-1963 בספר-זיכ-
רונותיו, שפורסם החו דש,
בצטטו א ת גונסון:
״אל תאמר למישהו ללכת
לעזאזל, אלא א ם אתה
יכול לאלץ אותו ללכת
לשם!״

• עידו

מעריצה שלר, אוהבת את השירים
שלך,״ ונתנה לו נשיקה על
הלחי. בדיוק באותו הרגע נכנסה
מוכרת־פרחים, כשבידה סלסלה
גדולה. גאון ביקש ממנה את כל
הפרחים, יחד עם הסלסלה, הושיט
לה כמה שטרות, והגיש את
הסלסלה למעריצה שלו, כשהוא
אומר :״הנה, ילדה חמודה, זה בשבילך
״.הוא החזיר לה נשיקה על
הלחי.
עוד שניים שמקווים למצוא
פרנסה במיסעדה(בשעות היום)
ובמועדון־לילה הם שני הא־חים־הזמרים
איתמר (רחל

רחל) כהן ודודו דור. השבוע
הם התחילו להריץ, יחד עם ה־מיסעדן
עמוס כהן, ושני שותפים
נוספים, את הסנונית, ממש
מול מרכז מיפלגת־העבודה. את
העיצוב הפנימי עשתה מלי לני

גוצקי.

זאב קולמן, העוסק בריפוי
רוחני בשיטת הביו־אנרגיה
(״ידי חשמל״ בלשון העם) הוזמן
על־ידי רשת־טלוויזיה אמריקאית,
עחץ ,44 המשדרת באיזור
ניו־יורק, כדי להופיע בתוכנית
״שעה עם המשודרת בשעות
אחר־הצהריים. לפני חצי שנה כיכב
בתוכנית זו אבא אבן. קול־

מן הופיע בתוכנית בעיקבות הצלחתו
בטיפול בילד בן ,9כמעט
חרש. הילד, בן לזוג ישראלים
המתגוררים באמריקה, הגיע לקליניקה
שלו בחולון עם סבתו.
טיפולים אחדים שיפרו את שמיעתו
בצורה ניכרת, והוא הועבר
מבית־ספר לחרשים, שבו למד,
לבית־ספר רגיל. הין בסידרת־הטלוויזיה
יחים, באפיזודה ״ריצ׳י עובר דירה״
,התלונן הנער באוזני הוריו
שמפני שהוא גר בבית, הוא לא
יכול לשמוע את פאטם דומינו.
בטלוויזיה הוסיפו ליד השם,
בסוגריים, את ההסבר :״קומיק

ת ר צו, אי ! ז ה

דיסנצייק,

עורך ״מעריב״ :״משוגע
מי שכותב בעיתון. משוגע
מי שקורא!״
דו דותן שהמרואיינת שלו, הת־זונאית
דליה ניר, נעלמה באולפן.
דותן והמפיקה דורית
מאי החלו בחיפושים. כעבור
כמה דקות גילו אותה בארון־קיר
ענקי, כשהיא משוחחת עם השחקנית
ליאה דוליצקיאה, מרואיינת
אחרת בתוכנית. דותן היה
מופתע, אך ניר הסבירה לו שמאחר
ובאולפן היתה תקלה במער־כת־הקירור,
היא חיפשה מקום
קריר, וגילתה שארון־הקיר היה
ממוזג, מכיוון שחדר אליו האוויר
הקר שהיה באולפן הסמוך.
קטע רומנטי: יהורט
גאון ישב במיסבאה עם חברים.
פתאום ניגשה אליו בחורה יפה,
הושיטה לו פרח, שאותו לקחה
מאחד השולחנות, ואמרה :״אני
העולם הזה 2712

1\ 1משמאל) המנהל־הכללי של חברת ״כור״ ,בא על־מנת לברך את אחיו, הזמר-
ך 11
י | 11\ 1שחקן המצליח יהורם גאון, בערב־הבכורה למחזמר המחודש ״קזבלן״ .במהלך

האירוע החגיגי ה תבדחו הנוכחים ואמרו שבכספים שיהורם גאון עתיד לגרוף מהמחזמר שבכיכובו
הוא יוכל, אולי, לנסות לכסו תאת ההפסדי ם הכבדים של חברת ״כור״ ,שאחיו עומד בראשה.

הרצל סמן
מילחסה עד הסזף ו

שלט וגו דמותו של גגימין
זאב הרצל, כשהוא מ חזיק ג-
כוט״בירה ביד אחת וגטיגריה
ני ד השנייה, הרגיזה א ת עי ריית
תל״אביב, שדרשה מהר צל
פרץ, בעל הכאב ״הרצל״
נתל ״ אני ב, להסיר א ת השלט.
ברץ, המשתמש באיור הזה כבר
זה חמש שנים, מאז שכתח א ת

אי״ .אלא שדומינו הוא זמר. שמה
המקורי של הסידרה, אגב, הוא
״ימים מאושרים״ .משום־מה החליטו
בטלוויזיה הישראלית לתרגם
זאת ל״היו ימים״.
בכוכב־בערב־ראיונות
יאיר
לכבוד הט״ו באב, שאל
משה טימור את הסכסולוגית
רות חוצ׳נר, בין השאר, אם
יש מין ללא אהבה. חוצ׳נר ענתה:
״כן, הרי בדרך סיפרת לי טי־מור,
שבאותו ערב נתן לחוצ׳נר
טרמפ, צחק ואמר :״טוב, מסיפור
אחד את לא יכולה לבנות תיאוריה.״

נעמי
מן וזודד אדדליאב ₪

הפאב הראשון שלו, ניגש לעי רייה
כדי להסדיר א ת הרישיון
לשילוט של הפאב הנוכחי,
שנפתח לפגי חודשיים. בהגיעו
לעירייה נודע לו שאחד מתוש בי
העיר שלח מיכתב מח אה
לראש״העיר שלמה להט, ש-
היפנה את התלונה למבקר העירייה,
ששלח את הפקחים לפאב
כדי לטפל בתלונה.
פרץ ביקש מהפקידים, שטי פלו
בתיקו, שייאפשרו לו להשאיר
את השלט עוד שבועיים, עד
שתתכנס הוועדה לרישוי״של־טים.
אך בעירייה סירבו להיע נות
לבקשה. ב מקביל פנה פרץ
לעורך־הדין צבי לידסקי,
שניסח מיכתב ארוך לעירייה
שבו מסביר הרצל שהאיור
בכניסה לפאב שלו אינו מבזה
את חוזה-המדינה. לראייה
מביא פרץ הוכחו ת לכך שבני מין
זאב הרצל היה נוהג ל שתות
קוניאק בבתי-מרזח בווינה,
ואילו הזקן והמקטרת, שהיו
חלק בלתי״נפרד מתד מיתו, נו עדו
להעניק לו מראה רציני
ואמין. כעת נתונה המערכה על
הרצל בידי מישפטנים. הרצל
פרץ טוען שהוא ילחם על זכותו
עד הסוף.

אורי אבנרי

מי יעמוד בראשהמערךבב חי רו ת

משוחח ע

׳!גחק רבין
ך* אינתיפאדה נכנסה לחודש ה־21
( 1מה קורה לצה״ל?
אתה התחנכת על ערכים של טו־הר־הנשק,
כמו כולנו. והנה עכשיו,
ממש מדי יום, אנחנו שומעים דברים
מחרידים — הוזל כמיקרים שהגיעו
לבירור מלא, כמו מישפט גיב־עתי
— ואותי, באיש־גיבעתי זה
מחריד באופן מיוחד — וכלה בידיעות
שכמעט מדי יום נהרגים ילדים
קטנים, וגם פעוטות, בעת פיזור הפגנות.
באיזה מידה זה מדאיג אותך?
מדאיג אותך לגבי צה״ל?

כדי להביא לפעילות, או לאפשרות של
פעילות, של מרבית האוכלוסיה, החלק האלים
צריך להיות באמצעים הפשוטים ביותר.
בשביל לזרוק אבנים לא צריך מערך לוגיסטי.
בשביל לזרוק בקבוק־תבערה לא צריך מערך
לוגיסטי. כדי להשתמש בסכינים, באלות, במסמרים,
בצמיגים בוערים, אין צורך בשום
לוגיסטיקה. ולכן ^ 95 של האירועים האלימים
הם כאלה 8596 .מכלל האירועים הם
זריקת אבנים>,מ< 1מחסומים. יש חלק פסיבי
— השבתות, סגירת־חיויות וכיוצא באלה.
כלומר, המטרה של שיטת״הפעולה היא
ליצור את העימות המירבי, המקיף, ככל שהם
יוכלו, את האוכלוסיה האזרחית, תוך דגש על
נשים וילדים, עם לובשי־מדים ישראליים —
צבא, שוטרים ומישמר־הגבול.

• השאלה היא: מה קורה ללובשי
המדים במצב הזה?
אופי ההתמודדות ושיטתה נבחרו על־ידם
(הפלסטינים) ביודעם את המשמעות ואת הסכנות
הכרוכות באופי התמודדות הזאת.
עמדו לפנינו שתי אפשרויות בסיסיות, ביודענו
שזה אופי הפעילות האלימה המיוחדת
למה שקרוי האינתיפאדה. ידענו שזה סוג־העימות
הפחות־נעים — וזה -־011)161
— 51316016111 לצה״ל ולמדינת״ישראל.
ובכן, אפשרות אחת, קיצונית, היתה לבוא
ולומר: זה כל־כך לא־נעים — מה אתה חושב,
שזה נעים לי? זה עוד פחות־נעים למרבית
החיילים — לבוא ולומר זה כל־כך לא־נעים
— בואו נתקפל ונברח.

ראה, אורי, אנחנו, כידוע, פוליטית חלוקים
בדיעותינו, ונקודת־המוצא של שנינו
כנראה שונה.
נקודת־המוצא שלי היא שמטרותיה של האינתיפאדה,
או אלה המובילים אותה, בין אם
הם מצויים בפנים, בשטחים, בין אם הם מצויים
בחוץ. הן מטרות שלעניות־דעתי, אם תושגנה,
מסכנות את עתידה הביטחוני של מדי״
נת־ישראל.

• להשיג הסדר?

• מה הן?

סליחה, אני חושב שכל בריחה כזו — ואני
לא איש ארץ־ישראל השלמה, ולא הייתי כזה
אף־פעם — כל בריחה מאבנים ומבקבוקי־תבערה
היתה מולידה אסונות גדולים יותר.
ולכן אין ברירה, עם כל האי־נוחות, האי־נעימות
והקושי: מול אלימות צריך להשתמש
בכוח.
עכשיו, ממאי בשנה זו אני מרגיש יותר
טוב, ואגיד לך מדוע. היום יש לממשלה
מדיניות, שעומדת על שתי רגליים: רגל
מדינית — יוזמת־השלום של הממשלה,
שבעצם אומרת לפלסטינים בשטחים: איתכם
אנחנו בעימות, במקום עימות בואו נפתור את
הבעייה בהידברות סביב שולחן המשא־ומתן.
לא אמרנו להם: קחו את יוזמת־המשלה,
בבחינת ״כזה ראה וקדש״ ,בבחינת 131)6 11
163^611 זס. אילו היה קם גורם פלסטיני מבין
תושבי השטחים ואומר: אנחנו מוכנים, אבל
לנו יש תנאים א,ב,ג,ד היינו אומרים: בואו
נתחיל בהידברות.
הרגל השנייה היא הרגל הצבאית־ביט־חונית,
בסייג החוק. לפעול בראש ובראשונה
נגד האלימות, מארגניה והמסיתים.
איש לא הועמד לדין על הבעת ריעות

הייתי אומר שהמינימום המאחד את מרבית
הגורמים המעורבים בהתקוממות הוא סילוק
ישראל משיטחי יהודה, שומרון, ירושלים
ועזה, סילוק כל נוכחות ישראלית, ללא תמורה
מדינית וללא משא־ומתן.

• על מה אתה מבסס את זה?
אתה שואל את הערכתי, אני מעריך...

• אני מסכים איתך שהם מאוחדים
ברצון להקמת מדינה פלסטינית
בגדה, ברצועה ובמיזרח-ירושלים.
אני לא אמרתי מדינה. אני אמרתי: סילוק
ישראל וסילוק נוכחות ישראלית מאותם שטחים
שתיארתי.

• נניח שזה כך. השאלה היא אס
הם מוכנים להשיג את זה באמצעות
פיתרון מדיני.
אם זוהי המטרה שלהם, המהלך המריני
יהיה רק בתוקף אילוץ. אבל השאיפה, כמטרה,
היא להשיג את זה בלי שום דבר.

• טוב — מבחינת המטרה, השמיים
הם הגבול לכל הצדדים.

אתה שאלת מה הערכתי. בין פעילויות
בעבר — אם של צבאות מדינות ערב ואם של

והאבאנ פנ ה

אירגוני־הטרור במתכונת הטרור שהיתה מקובלת
— השוני הוא במתכונת הפעילות.
יש בכך מעין חוכמת־הרחוב, ולא תיכנון
מבחוץ.
כי מה אופייה של ההתקוממות, או, כפי
שהם קורים לה, האינתיפאדה?
מאבק עממי על־ידי מרכיבים רבים ככל
האפשר של האוכלוסין. גם אם היא מנוהלת
על־ידי אירגוני־טרור, השיטה איננה של הטרור.
שיטת־הטרור המקובלת היא השימוש
בנשק תיקני: אקדח, תת־מקלע, רובה, רימון
חומר־נפץ תיקני. מיספר המיקרים של השימוש
באלה עולה רק במיקצת על מה שהיה
מקובל לפני תחילת ההתקוממות, לפני דצמבר

רן שומרון אינו נוח. עמום מיצנע נרוך לאוצות־הנוית.
איש אחד, צחק ונין, שהוא ומעשה
המנקד העליון שר הצנא, וצא מחוזק מ־ 21 חודש
אינתיפאדה. לא שדוו, וא התח״ה, או וא
המתנחלים הצליחו לפגוע בתדמיתו של הסליסיקא
החזק ניותד נישדאל. אוו־ אבנו מנסה להביו איו
הוא יצליח לצאת מהאינתיפאדה כדאש־ממשלה.

פוליטיות. איש מבין תושבי השטחים לא
נעצר על ביטוי השקפה פוליטית. אתה יכול
לשמוע אותם בתיקשורת שלנו, בתיקשורת
אחרת, כשהם אומרים שהמטרה היא מדינה
פלסטינית, אש״ף הוא הנציג היחיד של העם
הפלסטיני. איש לא הועמד לדין על זה או
נעצר על זה.

• אבל יש מעצר בשל השתייכות
לתנועות האלה, לאירגונים האלה.
אין השתייכות פורמאלית, כי מי שחבר
באירגון־טרור עומד לדין. אני עושה הפרדה
בין עבירה על החוק ובין השקפה פוליטית
מדינית כזו או אחרת.

• מי הם העצירים המינהליים?
רובם — לא רובם, כולם — כאלה שהיו

הבאות?״,.אני ל א עו סקבזה עכשיו ...אני נותן ליוז מתה שלו עו ד שנה...
מעורבים באירגון, בסיוע, בהסתה או בהשתתפות
בפעילות אלימה או פעילות בלתי-
חוקית.

•ו אין ביניהם מי שהשתתה ב-
אירגון התנגדות סבילה?
לא סבילה. מה זה סבילה?

• שבי תו ת, הטסה נגד היציאה
לעבודה בישראל ובו׳.

שוב פעם, נכון שזו בעייה שונה. אין לי
ספק שאף אחד לא רוצה שילד ייפגע, כי גם
אנחנו יודעים בפועל שזה משנה. אנחנו
רואים שוני בתגובת האוכלוסיה בשטחים
כשנפגע, ואפילו נהרג, בעימות מבוגר, והם
יודעים 110׳״ 110 15׳״ .התגובה במיקרה כזה

מבחינתם חשיבות תיקשורתית לזה שנשים
וילדים יהיו מעורבים בו.

הינתקות האוכלוסיה מהשילטון, הוא כשל
לחלוטין.

• אתה בטוח בזה?
• בעצם, מי שולט כיום בשטחים?
איד שני השילטונות הקיימים

בטוח בזה עד כדי כך שהדיבורים על כך
הופסקו, ובכרוז מס׳ 43 כבר לא חזרו אפילו
ריטואלית לדבר על זה. הם הבינו שלתבוע
מרי אזרחי, בגילויים הפשוטים ביותר שלו,
לא ניתן לביצוע.

• הג בלת שעות־מיבחר, למשל,
זה לא מרי אזרחי?

אני לא זוכר עציר על הטפה ליציאה לעבודה.
נחזור
לשאלה: ביודעי את המטרה של
מובילי האינתיפאדה, בהכירי את השיטה
שיש לה תכלית כפולה — הצקה לנו והשגת
המטרה באמצעות התיקשורת הבינלאומית
— אני סבור שיש מלוא התוקף המוסרי
להפעיל את הכוח, במיסגרת החוק. זה לא-
נעים. גם מילחמה זה דבר לא־נעים.

לא בדיוק. משום שזה לא...
אם כוונת המרי האזרחי היתה להביא
להינתקות החברה והפרט מהשילטון הישראלי
— בזה הם נכשלו. הם יכולים לכפות
שביתה, לקבוע שעות־מיסחר. צריך לזכור,
מאזן־האיום כלפי הפרט הפלסטיני הוא לטובתם.
לא נעז לעשות את מה שהם יעשו למי
שמפר את הוראתם.
אם, למשל, ציבור־הסוחרים עומד בעימות,
או נקרא בין איום לסגור את החנות ב־ 12 מול,
נניח, איום שלנו שנסגור לו את החנות —
האיום הפלסטיני בשריפת החנות, בהריגתו,
בזריקת בקבוק תבערה לביתו תמיד יהיה
מסוכן יותר לחייו מאשר האיום על־פי החוק
הישראלי.

• השאלה היא: באיזה מידה זה
נעשה באמת במיסגרת החוק?
לגבי ההשפעה על צה״ל — ראשית אני
לא רוצה לומר שלא היו מיקרים כאלה, ואפילו
רבים. צריכים לזכור ש־ 170־ 180 חיילים
היו מעורבים בזה (בטיפול באינתיפאדה).
מילואים וסדיר, אם לא יותר, בתקופה הזו,
בתקופה של מצוקות.
אתה רואה את זה מצד אחד. אתן לך
סיפור: לפני כמה חודשים הייתי בבית״לחם,
ואני משוחח עם החיילים ואומר בסוף שאם יש
להם שאלות, שישאלו. קם חייל ואומר :״תסביר
לי ביחס למיקרה שקרה לי, האם היה
מותר לי לפתוח באש חיה במיסגרת ההיתר
לעשות זאת בעת שסכנת־חיים נשקפת?
״רצנו אחרי זורק״אבנים. תפסתי אותו.
במרחק 16מ׳ ממני עמד אדם, לקח אבן
גדולה, זרק, היא חלפה כמה סנטימטרים
מהראש שלי. טווח זריקת האבן היה קצר. הוא,
הזורק, היה בחור בריא, לא ילד. אילו היה
פוגע בראש, אינני יודע מה היה קורה. האבן
נזרקה, ראיתי אותו, האם היה מותר לי לפתוח
באש?״
שאלתי אותו: הוא התכופף להרים עוד
אבן? היתה בידו אבן?
הוא אמר: לא.
אמרתי לו: על סכנת־חיים בעבר אסור לפתוח
באש.

• אתה שולל לגמרי את הרצון
העצמאי שלהם, את המוטיבציה
הלאומית שלהם?
אני מעריך שאילו האיום שלנו היה יותר
חמור משלהם, שעות־הסגירה היו שונות,
השפעת ההחלטה על שעות־סגירה היתה שונה.

אני חושש שאתה, כאיש־צבא,
חושב יותר מדי במונחים של כוח.
אני לא מדבר

פה פועלים גם כוחות אחרים,
מלבד הכוח הפיסי.
לכן אני אומר שפיתרון כולל של הבעייה
של מערכת־היחסים בשלום בינינו לבין
הפלסטינים לא תושג באמצעים כוחניים
בלבד, אלא בראש ובראשונה בפיתרון מדיני.
באותה המידה לא יהיה סיכוי לפיתרון מדיני,
אם הם יאמינו שבדרך הכוחנית, האלימותית,
הם ישיגו את מבוקשם.

• זוהי תיאוריה פיקודית. אבל מה
הפרקטיקה בשטח?
לא, לא זה הפירוש שכל המפקדים נותנים.
והעובדה: החייל אמר לי: זו גם דעתי. וחוץ
מזה, הייתי צריך לצאת בעוד יומיים לחופש,
וחשבתי שאם אפתח באש גם אני אאבד את
החופש.
טוב, אנחנו מכירים חיילים.
אתה רואה את זה מהצד. החיילים עומדים

המסת?
רבין: אני לא סבור שהחלטה כזו צריך להביא לאישור
הכנסת.

• נניח לרגע שהשגנו ),)163)11001
או תיקו, או איד שתקרא לזה, במאבק
הכוחני באינתיפאדה. מהו הפי-
תרוץ המדיני שאתה חותר אליו?
אתה אבי רעיון הבחירות בשטחים.
לאן הוא מוביל? אני זוכר שיחה
איתך, לפני 13 שנה, שבה אמרת
שמי שצועד את הצעד הראשון לקראת
מדינה פלסטינית או הידברות
עם אש׳׳ך ייגרר צעד אחרי צעד עד
למדינה פלסטינית. הבחירות הן

תח אינתיפ אדח

מול הבעייה. יש מצוקה, יש בעייה. אני אומר
שיחסית עבר צה״ל את המיבחן הזה, עובר את
המיבחן הזה בצורה טובה.

• יחסית למה? יחסית לצבא הצרפתי
באלג׳יריה, או לצה״ל כפי
שהיית רוצה שיהיה.
יחסית לצה״ל שהייתי רוצה. אורי, היינו
במילחמות, אנחנו יודעים שבצד שמירת סר
הר־הנשק בכל המילחמות היו גם תופעות
אחרות וחמורות. ובמילחמת־העצמאות אולי
יותר מכל המילחמות האחרות, ושנינו דור־תש״ח.

אבל לא עברנו מילחמה כל-כך
ארוכה נגד אוכלוסיה אזרחית.

שוגה, הרבה יותר מאופקת, מאשר כאשר
נפגע ילד. לכן גם תכליתית, חוץ מהצד
המוסרי, אף אחך לא רוצה בזה.

• איך הילדים נהרגים?
לעיתים זה מיקרי. ילד בן 5נמצא במקום
העימות בגלל סקרנות, רץ לראות מה קורה.
אגב, רובם נפגעו מכדורי־גומי. היו רק
מיקרים בודדים מתחמושת חיה. וכשמותר
לירות בכדורי־גומי, הפגיעה בילד שונה
מאשר במבוגר.
אני לא מכיר מיקרה מכוון, שחייל ירה
בילד בן 3או 5כדור״גומי. אבל פה אתה לא
מתעמת בצורה מסודרת. אופי העימות האלים
שהם בחרו בו הוא עימות של אוכלוסיה, ויש

— הישראלי והפלסטיני —מחלקים
את השילטון ביניהם, למעשה?
ראשית, אני חושב שבשטחים שולט הצבא.
מה זה נקרא שולט?

הוא לא יכול להשפיע בצורה שתמנע
אירועים במקומות שבהם הוא לא נמצא.
השליטה מתבטאת במניעת היכולת של
הפלסטינים להשיג את מה שהם רוצים באופן
בסיסי. ובמקומות שבהם אנו מחליטים למנוע,
אנו מונעים.
אם אתה שואל אותי מי שולט באוכלוסיה
הפלסטינית, הייתי אומר שהשליטה שלנו
היא, במובן הכוללני ובתחומים מסויימים,
יותר חזקה. אם היה רעיון של מרי אזרחי, של

צעד הראשון, וכולנו מבינים שבלי
אישור כלשהו מצד אש״ף זה לא
ילך. לאן אנו, בעצם, הולכים?
ראשית, אני עושה הבחנה בין אש׳׳ף־חוץ,
אש״ף־תוניסיה, ובין תושבי השטחים.

•למה?
אני אגיד את ההבחנה שלי. אני חושב
שתושבי השטחים מהווים את יחידת״המישנה
הפלסטינית הגדולה ביותר. אם אני מסתכל
היום, העם הפלסטיני נראה כך: כ־ 800 אלף
אזרחי ישראל; 1.5מיליון חיים בשטחים; 1.2
או 1.3מיליון בירדן, יחד 3.50 מיליון. יש עוד
כמיליון מפוזרים בלבנון ובסוריה — אלה
הריכוזים הגדולים 500 .־ 600 אלף — 200
אלף בכוויית ובמדינות״ערב האחרות. יש בין

.כ דו רי גומי 9וגעי בי ל די ב צו ר ה יותר חמורה ...ב מי לחמתהעצמ או ת היו
(המשך מעמוד )35
4.5ל״ 5מיליון פלסטינים. הריכוז הכי גדול
של הפלסטינים חי בשטח פלשתינה־א״י. יש
שוני בין השאיפות שלהם לבין השאיפות של
אש״ף־תוניסיה.
אש״ף־תוניסיה מעולם לא נשא באחריות
לגורל ציבור גדול, שצריך לחיות, להתקיים,
להתפרנס. תחושת־הדחיפות שלו תמיד היתה
שונה, ושונה גם היום. מטרותיו הן הרבה יותר
מקיפות, כתנאי לקיומו, מאשר לתושבי
השטחים.
ואוסיף ואומה היום אין ספק לפלסטינים
בשיטחם שהם, לראשונה מאז מאי , 1948
מובילים במאבק למען העניין הפלסטיני. הם
גם הסובלים.
אני גם מאמין שהם ומנהיגיהם — אני
מדבר על הזרם המרכזי של הפלסטינים
שחיים בשטחים — מרגישים יותר מאש״ף־
תוניסיה את הצורך למצוא פיתרון, את האור
בקצה המינהרה. ואם היה מיתון מילולי אצל
אש״ף־תוניסיה, בז׳נבה, זה היה בלחץ של
תושבי השטחים.
אש׳ף־תוניסיה היה יכול לחיות 20 שנה
כפי שהוא חי קודם לכן, אלמלא קפצה עליו
האינתיפאדה.

שאתה אומר לשפה שלי, הרי זה
נשמע ככה: אנחנו נפעיל לחץ על
האוכלוסיה ועל ההנהגה בשטחים
הכבושים, הם יפעילו לחץ על אש׳׳ף.
על ״הגורמים האחרים בעולם הערבי״.

•קרי: אש״ף. בצורה כזו נגיע
להסדר כולל, שגם אש״!? יסכים לו,
בלי התערבות של גופים בינל
ירדן
כיחידה מדינית. אני לא: למעשה, אם
הדברים הם כפי שאני רואה אותם, יש 3.5
מיליוני פלסטינים או 4.5מיליון, אולי טיפה
יותר

לכי מה שאמרת קודם, יש
מיליון בלבנון, בסוריה ובשאר ארצות
העולם הערבי.
חלק מהפלסטינים בלבנון יצאו מהמחנות.

• ר ק בדיעבד יודעים מתי היה
הרגע הנכון.
אל תשכח, הסכם הפרדת־הכוחות של
ינואר 1974 בין ישראל ומצריים היה אחרי 25
שנים ללא שום הסכם בין מצריים ובין
ישראל. מהסכם שביתת־הנשק 1949 עד
ינואר 1974 לא היה הסכם. אחרי כל אחת
מהמילחמות שהיו — קדש, ששת־הימים —
לא היה הסכם. היו 25 שנות־בצורת, עד
הסכם־הביניים. קמפ־דייוויד כבר היה תהליך.
אני מאמין שקודם כל צריך לשנות מציאות,
להוכיח שניתן לעבוד, לחיות במציאות
שונה, ואז אני מאמין שיכולים לחול שינויים
בשני הצדדים ליתר הבנה ולמציאת פשרה.

•נני ח שכל זה נכון, ואני...

• עם אש״ך.

• אם כן, אתה צריך לחייב גם את
הדו־שיח בץ ארצות־הברית לא־ש״ף.

בהכרח.

• אם נניח שהפרטנר הוא הנהגת
האוכלוסיה בשטחים הכבושים, ואם
נניח שהיא לא תזוז בלי לקבל כצורה
זו או אחרת אור ירוק מאש׳׳ך, הרי
מה שהאמריקאים עושים זה סגירת
המעגל.
אני רואה את המדיניות המשולבת של
הממשלה בשני צירים, ולזה יש הסיכוי
העיקרי: השילוב של נכונות להידברות, ומצד
שני שליחת מסר שבאבנים ובבקבוקי־תבערה
אין סיכוי להזיז אותנו, לא טריטוריאלית ולא
פוליטית. אני מאמין שרבים מהם היו רוצים
להתחיל בהידברות איתנו.
אני לא אומר שעליהם לבוא ולומר על
יוזמת־השלום ״כזה ראה וקדש״ ,אבל אני
משוכנע שהם רוצים בהידברות איתנו.
מה שהייתי מקווה מהזירה הפוליטית
הבינלאומית, זה שלא תיצור אשליות אצל
אש״ף־תוניסיה שבמגעים איתה — עם מרכיבי
הזירה המדינית הבינלאומית — יקבלו
יותר מאשר דרו התהליך של הידברות
איתנו.

• א ם הייתי מתרגם את מה

• אנחנו חלוקים בעניין זה, ואין
טעם שנתווכח על כך. השאלה היא:
כשאתה נכנס לתהליך עם הנהגת
האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים,
האם יש לך איזשהו חזון, או תמונה,
מה ייצא מזה בם וך?

אני שייך לאלה שרואים את החשיבות
העיקרית בראשית התהליך. אני מאמין שברגע
שתינתן לפלסטינים בשטחים היכולת,
תקום שם הנהגה, שבתוקף הנסיבות תעמוד
בפני בעיות של אחריות לגורל של מיליון
וחצי. האחריות הזאת תביא גם ראייה בזווית
שונה.
אני בכלל מאמין בתהליך, ולא באקט חד־פעמי.
אני גם מאמין שאילו היינו מנסים
להגיע לשלום עם מצריים מייד אחרי מילוד
מת יום־הכיפורים, לא היה לזה שום סיכוי.
היה צריך להיות תהליך מדורג.

לכן אני תמיד חשבתי שהפלסטינים
שחיים בשטחים, או נציגותם, יהיו הפרנטנ־רים
שלנו לפיתרון מדיני. בעבר קיוויתי
לשיתוף, אם בירדן יהיו הפרטנרים שלנו
לפיתרון המדיני. בנסיבות שנוצרו —
מצריים הסתלקה מתהליך־השלום של קמפ־דייוויד
ב־83׳ .ירדן ביולי 88׳ — כר שאין
סיכוי לתהליך מדיני בלי דיאלוג ישראלי״
פלסטיני.
אודה שכל השנים העדפתי ...ואני חושב
שהאסטרטגיה הישראלית עד , 1982 מאז
, 1948 ראתה את העימות ואת הפיתרון
במיסגרת ישראל ומדינות־ערב, ואת הפלסטינים
כנספחים לאחת המדינות הערביות, או
לוותר בכלל על מציאת פיתרון לסיכסוך
הערבי־ישראלי.
היום הגענו למצב הפחות־נוח לישראל,
שאנחנו עומדים פנים־אל־פנים מול הפלסטינים,
גם בעימות וגם בפיתרון. אין לישראל
פרטנר ראליסטי אחר לתחילתו של תהליך
מדיני לשלום מלבד הפלסטינים, ואני מעדיף
לעשות זאת עם תושבי השטחים, ביודעי שהם
בוודאי יתייעצו עם גורמים שונים בעולם
הערבי.
עם גורמים שונים בעולם הערבי. אבל כל
עוד הם הפרטנר בעשייה והשותף לפיתרון,
הגורמים האחרים הם מישניים בשבילי.

ומצריים, אלא יזדקק מייד לנושא זכות־ה־שיבה.
אש״ף־תוניסיה משקף יותר את האינטרסים
של אלה שאינם פה.

• איך אתה רואה, במיסגרת זו,
את ההתפתחות הפנימית במדינה?
היכן אתה רואה את הבסיס הציבורי
והפוליטי להתפתחות מסוג זה?

שאלה: חיילי צח״ל פועלים ב מיסגר ת החוק?
רבץ: חייל אחד שאל אם מותר לו לפתוח באש לאחר
שזרקו עליו אבן כבדה. שאלתי אותו: הזורק הרים אבן
נוספת? הוא אמר: לא. אמרתי: על סכנת־חיים בעבר
אסור לפתוח באש.
אומיים. כך אני מתרגם את דבריך.
אמרתי שהכתובת שלנו זה תושבי
השטחים, שיתייעצו עם גורמים אחרים או לא,
זה עניינם.

• נניח שזה אפשרי, ונניח שישראל
היתה מגיעה להסדר עם תושבי
השטחים הכבושים. אם זה משאיר
בחוץ — גס בפועל וגס בתודעה —
את כל מיליוני הפלסטינים שמחוץ
לשטחים הכבושים, הרי לא פתרנו
את הבעייה.
אני טוען שכל הסיפור על מיליוני
פלסטינים הוא עורבא פרח.

• אבל אתה בעצמך מנית אותם
לפני כמה דקות:
אני אגיד לך מדוע. לגבי תושבי־ישראל
הערביים אין בעייה. לגבי תושבי ירדן גם כן
אין בעייה. הם ירדניים.

• כן או לא.

אז אתה שם סימן־שאלה על קיומה של

יכול להיות שאז צריך למצוא להם פיתרון
במיסגרת אחרת. איר שאני הצגתי את היוזמה
שלי — זה לא כלול ביוזמת הממשלה —
אמרתי שאני מוכן לוועידה בינלאומית על
פליטי , 1948 יהודים ופלסטינים. אני מסכים
שלאחר שנתחיל בתהליך המדיני, נטפל בנפרד
בנושאי פליטי . 1948

• מ ה שנראה לי כעקב־אכילס
בגישה הזאת שלך, הוא שאינך
יכול, לדעתי, לנטרל את אש״ה בצורה
כל־כך פשוטה. יש גל של אהדה
לאש״ך באוכלוסיה, היחס הבינלאומי
לאש״ך השתנה לטובתו, וה-
אירגון צבר נכסים פוליטיים במשך
שנים. אתה אומר להם שיתנו את
הסכמתם לתהליך, בצורה זו או אחרת,
אבל שהם עצמם יישארו מחוץ
לעניין.
כי מי שמתחיל עם אש״ף, לא דן בתהליך־
שלום בין ישראל והפלסטינים בשטחים, ירדן

כל עוד יש סיכוי, על־פי יוזמת־הממשלה,
להמשיך ולבחון את האפשרות, הייתי נותן
לזה לפחות עוד שנה מהיום, לבחון האם ניתן
לממש את היוזמה.
אני משוכנע שהציבור הישראלי יודע
להבחין בין עמדות היפותטיות, עמדות הנשענות
על הנחות היפותטיות, בהיעדר פרטנר
ערבי, לבין המצב כשיש פרטנר, כשהעניין
הוא קונקרטי. לא צריך להחליט על פילוסופיה,
על עניין פילוסופי, אלא כשעומדת
לדיון הצעה קונקרטית.
אני חושב שבציבור יש נכונות לפשרה,
מעבר למה שבא לידי ביטוי בהצבעותיו
הפוליטיות בבחירות, או בהתיחסותו במישא־לים
לשאלות שהן אינן שאלות מעשיות, כשאין
פרטנר.
אני חושב שסאדאת, בביקור בירושלים,
יצר את האפשרות להחזיר את הכל. בלי
הביקור הזה, זה לא היה עובר, גם עם בגין.
מדוע? היתה תחושה שמדובר בנסיבות
שונות, באדם ששינה, במציאות שונה.

• האם אין פה מעגל־קסמים? אם
לא יהיה לך פרטנר פלסטיני, יש לך
ממשלה מחושקת, וכשיש לך ממשלה
מחושקת לא יהיה לך פרטנר
פלסטיני.
אני לא רואה עצמי קשור לחישוקים.

• אכל הפלסטינים אולי רואים
את שמיר קשור לחישוקים.
אני לא חושב. עובדה שהוא נפגש עם
פלסטינים, ועובדה שיש עליו ביקורת אפילו
במיפלגתי.

• אתה מאמין שעם חלק מהליכוד,
עם הליכוד כהנהגת שמיר, ניתן
להתקדם?
עם חלק מהליכוד אפשר ללכת. מה זה עם
חלק מהליכוד?

• הליכוד בהנהגת שמיר.
אפשר ללכת על יוזמת־שלום, כפי שהממשלה
קיבלה החלטה עליה.

יותר חריגים מאשרבכל מילו־זמה אחרת שלנו...
•ולא?
מ &ני אגיע למסקנה הזו, אני אגיד לך.

• י ש הסבורים שאתה תעמוד
בראש המערך בבחירות הבאות.
אני בשלב זה לא עוסק בזה. אמרתי לך
במה אני עכשיו רואה את הבעייה המרכזית:
איו ליצור את התנאים שבהם יינתן לממש
את יוזמת־השלום של הממשלה, קרי: למצוא
פרטנר פלסטיני מבין תושבי השטחים. כי
ביסודו של דבר, זס ז! 31£6תז 111׳״ 71131
631< 11 זנ...1

• תקום או תיפול?
יוזמת־השלום תקום או תיפול על מציאת
פרטנר פלסטיני מבין תושבי השטחים.

• פרשת כביש חוצה־שומרון,
מיקרה מישפחת חמצני.
יש לי ההרגשה שמדינת־ישראל
שמה את האנשים האלה — או שלפחות
הירשתה להם לשים את עצמם
— במצב בלתי־אפשרי לגמרי. הם
חיים בתוך התקוממות, בתוך איזור־התקוממות,
ומנסים להתעלם מה־התקוממות.
ואז קורה מיקרה טראגי
כזה, ובעצם, פלא הוא שאין מיקרים
רבים יותר.
ראשית זה באמת היה מיקרה טראגי, צירוף
נסיבות אומלל, שהביא לתוצאה הכואבת כפי
שהיא היתה. אני מסכים איתן שהמציאות
בשטחים היא קשה.

• למה לא להגיד להם: אל תסעו
בלילה? או שתטעו בשיירות?
אינני סבור שהגענו לצורך לעשות זאת.
אני חושב שזה גם בלתי״אפשרי.
יחד עם זאת, אפשר וצריך למנוע מיקרים
כאלה, והראייה שמיספר המיקרים, שהיו בהם
חילופי־אש בין צבא ואזרחים, הוא קטן. אני
גם רוצה לומר לך: כל שבוע גם נפצע חייל
מחילופי־אש בין שתי יחידות צבא. כלומר גם
כשמדובר בצבא. לצערי, גם במילחמות, גם
בפעילות־ביטחון־שוטף, גם בשטחים, קורים
מיקרים כאלה. הם נדירים מאוד. צריך
לעשות הכל למנוע אותם, וניתן לעשות זאת.

•כ שאדם לוקח ילדים בלילה,
ונוסע לבד באיזור של התקוממות
— האם אין פה יסוד של להראות
למישהו משהו, להוכיח משהו.
אני לא בא לשפוט. מבחינתנו אין איסור,
ורבים הם הנוסעים, צריך לזכור שבסך הכל
יש תנועה רבתי. אני מעריך שבכל יום
מסתובבים ביו״ש בלבד בין 5000ל״9000
כלי־רכב אזרחיים ישראליים.

• בפרשת חטיפתו של השייח׳
(עבד־אל־כרים) עוביד יש ביקורת
מכל הצדדים, כרגיל. אחת הביקורות
היא שהתנהגותנו ודברינו מעלים
את המחיר מראש, בניגוד לשיטתם
של האמריקאים, המנסים להוריד
את המחיר, עד כדי־כך שהם
אומרים שלא איכפת להם בל־כך מה
קורה לבני־הערובה.
כשמדובר בישראלים, נקודת־המוצא שלי
היא קודם כל כישראלי וודאי כשר״ביטחון
של מדינת־ישראל. העובדה שלא עשינו דבר
במשך זמן רב — הועילה?
אינני רוצה לומר בוודאות שעל־ידי העשייה
— קרי: הבאת השייח׳ לשליטתנו בישראל
— נגיע להסדר של חילופי־נעדרים,
שבויים ישראליים ואחרים, תמורת השיעיים
הנמצאים בידינו, כולל השייח׳ .אני בטוח ברבר
אחד: שמדיניות של אי־עשייה לא הועילה.
כשאני אומר אי־עשייה, זה כולל גם ניסיונות
באפיקי־הידברות עם הגורמים המחזי-
קים בנעדרים ובשבויים. לרוב, א ו כמעט בכל
המיקרים הללו, מדובר במגעים באמצעות
מתווכים, כי איתנו אין הם רוצים לדבר. כשאני
אומר מתווכים, זה יכול להיות גם לבנוניים
ושיעיים, אבל שאינם חלק מהאירגונים האלה.

המאמצים האלה לא הביאו לשום תוצ

לא לסימן־חיים, לא לנכונות בכלל להיכנס
להידברות או לעיסקת־חילופין על שיחדור
ללא־תמורה. לא חיזב־אללה ולא שוס
גורם אחר, המחזיק באיזה שהוא מקום בלבנון
בבני־ערובה, בשבויים ובנעדרים, מוכן בכלל
להתחיל לדבר איתנו, לא איתנו וגם לא עם
אחרים.
הבעייה המרכזית היא, לדעתי, הבעייה ה
אני
יודע שקל לבקר. תמיד האמנתי, הרבה
שנים ...גם כשהייתי ראש־הממשלה, ועמדה
לפני השאלה של הטופי המטוס א״ר־פראנס
באנטבה, אמרתי — והתכוונתי למה שאמרתי
— שבהיעדר אופציה צבאית, וכל עור לא
נמצאה אופציה צבאית, אני נכנס למשא־ומ־תן
על עיסקת חליפין. אפילו שלחתי לצרפת
את מי שהיה אז היועץ שלי לענייני־הטרור,

לקבל חבילות — דבר שלא קיים היום אצל
אירגוני־הטרור השיעיים, אחרי שלוש־וחצי
שנים שלא קיבלנו כל אות־חיים מהחיילים
שלנו.

• למה הם עושים את זה?

הם עושים את זה לא רק כלפי ישראל. הם
נוהגים כך גם כלפי חטופים בני אומות אחרות.

מה ההגיון בכך? להפעיל לחץ?
הפעלת לחץ מירבי. קיום עירפול, אי־ידי־עה.
מתן חופש־פעולה לעצמך בכל אשר לגורלם
של החטופים או שבויים או נעדרים.
לכן זו מציאות הרבה יותר קשה, המחייבת
אותנו לאחריות לגורלם של הבנים שנשלחו
בפקודה, בפקודת הממשלה. בלבנון, במיקרה,
כולם חיילים, וזה מחייב גם מאמצים להחזירם
הביתה.

• השאלה היא אם הפעם לא בדאי
להביא את העיסקה לאישור הכנסת
מראש, כדי שאך אחד לא יוכל לטעון
אחר-כך שהיה נגד. יהיה ברור מי
הצביע בעד ומי הצביע נגד.
קודם כל, אני סבור שאני, כשר־הביטחון
המופקד על העניין, צריך להיות בעמדה ברורה.
אני לא סבור שהחלטה כזו צריך להביא
לאישור הכנסת.

• לובה אליאב מציע את זה כדי
שמי שלא יעזו להתנגד מראש, יתנגדו
למחרת היום, אחרי שהשבויים
חזרו הביתה.
אני מוכן לעמוד בכך. אני משוכנע בעניין,
ועם כל הכאב והקושי — צריך להשתדל
שהתמיכה תהיה מירבית, מבחינת מה שיוטל
עלינו לעשות. אבל אני סבור שגם מבחינה
מוסרית, קרי: אחריות לאלה שנשלחו בפקודת
המדינה, או שנתפסים משום שהם ישראלים,
יהודים או לא־יהודים — ידוע שבין
השבויים והנעדרים יש גם חייל דרוזי, סמיר
אסעד, ואני רואה עצמי אחראי לו כשם שאני
אחראי לכל חייל אחר בצה״ל.
הדבר השני שעלי לומר: אני רואה את
המילחמה בטרור לא כמילחמה שתסתיים
מחר, או בעוד שנה, או בעוד שלוש שנים.
גם לאחר השגת פיתרון כולל של הסיכסוך
הערבי־הישראלי, אין שום ודאות שהטרור
יסתיים.
אנחנו רואים שהטרור קיים גם במערכת
הערבית שבתוך כל מדינה, וגם במערכת
שבין מדינות. לצערי הרב אנו רואים זאת גם
באירופה, אנו רואים זאת גם בחלקי־תבל אחרים.
כדי לעמוד במילחמה זו ולנהל אותה
לפי שיקולים ענייניים, הימצאות בני־ערובה,
שבויים ונעדרים בידי אירגוני־טרור למיניהם
רבץ: תמיד אמרתי שבהיעדר אופציה צבאית נעשה
היא מציאות המכבידה על חופש־הפעולה
שלנו, כי אתה תמיד צריך להביא בחשבון מה
עיסקת־חליפין. בפרשת אנטבה שלחתי לצרפת את
יקרה לשבויים אם תעשה דבר אחד או רבר
שני, באיזו מירה פעולה נדרשת לא תשמש
גנרי עם רשימות של פלסטינים להציע להם עיסקה
עילה לפגיעה בהם. נוח יותר לנהל את הלחימה
בטרור כשאתה משוחרר מהשיקול, שאתה
האלוף־במילואים רחבעם זאבי, המכונה גנרי, מסכן את חייו של שבוי, חטוף או נעדר ישראעניינית:
האם ישראל יכולה לשבת מנגד
להתחיל לגשש ולפתוח במשא־ומתן, עם לי.
ולומר: אנחנו רק נחפש כיווני־הידברות, ולא
רשימות של פלסטינים שהיו במאסר בישר•
זה שיקול נוסך לגבי גובה המנעשה
מעשים שיאפשרו שבידינו יימצאו נכסים,
נכסים בדמות אישים מרכזיים באירגון אל. אבל כשנמצאה האפשרות לבצע חילוץ חיר הנדרש להחזרתם הביתה?
ישיר של בני־הערובה, עם הסיכונים הסבירים
לפי דעתי, זה אחד השיקולים של חיזב־חיזב־אללה.
שהיו
בפעולה זו, הבאתי אותה לממשלה לאי אללה, כאירגון טרור, המסביר מדוע איננו
אני סבור במיקרה שלא כך הדברים. יש
שור, והממשלה אישרה.
מחפש לעשות עיסקות־חליפין. הוא רואה, בלנו
אחריות לאנשים שנשלחו בפקודה. אם זה
אני רוצה, אגב, לציין שמאז שקמה המדימידה
מסויימת, בחטופים, ובבני־הערובה —
החיילים שיצאו למילחמת־הלבנון ב־, 1982
אם זה החיילים שנמצאו בתוקף ההוראה נה היתה רק פעולת״חילוץ ישירה אחת של
בעיקר האמריקאיים והאירופיים, ובמידה
באיזור־הביטחון, ואם זה נווט מטוס־הפאר שבויים או בני־ערובה על־ידי פעולה צבאית,
פחותה הישראליים, תעודת־ביטוח.
וזה היה מיבצע־אנטבה. הוא יחיד בתולדותיה
• זאת אומרת, כדאי להם, בעצם,
ט1ם, שיצא לתקוף בפקודה של הממשלה.
• אם יוסכם, בסופו של דבר, על של מדינת־ישראל ב־ 41 שנות קיומה.
לטעון שהאנשים חיים גם כשאינם
היו מיבצעים לרכישת נכסים בדמות קצי כבר בחיים, או להשאיר את גורלם
עיסקת־חילופיו, האם תביא את זה
הפעם לכנסת לפני הביצוע, או שת נים ירדניים או קצינים סוריים, כשמדובר היה בערפל?
בדיוק. ברגע שהיו נותנים הודעה, זה היה
בחלופין בין מדינות.
קבל עליך את האחריות?
מחייב אותם לכאן או לכאן, חי או מת. אם
אני רוצה, אגב, לציין: התנהגות מדינות־בפעם
הקודמת ההחלטה התקבלה בקבינט.
משאירים את זה בעירפול, נשארים סימני־ה־הבאתי
את כל הנתונים, את כל התפתחות ערב, כאשר היו בידיהם שבויים שלנו, ובידינו
המשא־והמתן, למה שקרוי עיסקת־ג׳יבריל, שבויים שלהם, היתה שונה מן הקצה אל
שאלה.
הקצה, לחיוב, מהתנהגותם של אירגוני־הט־שנית,
ניתן לעשות מה שאני מעריך —
ואגב — הייתי חוזר עליה גם עכשיו.
• אתה זוכר שלמחרת היום כולם, רור הפלסטיניים והשיעיים. אחרי פרק־זמן
לפי כל המידע שיש בידינו, ולא רק בידינו
— את מעשה הקולונל היגינס — להוציא
כולל שמואל תמיר(שניהל את הכד לא־ארוך, אחרי שהשבויים הגיעו לכלא, ניתן
לצלב״האדום לבקר אותם, להעביר מיכתבים,
להורג מישהו שהוא כבר מת.
שא־והמתן) ,מיהרו להסתייג מזה?

המילה

האחרונה

? 31001מ 8 0
גם דרת נופש וגם השקעה עם תשואה נאה,
בתנאי תשלום נוחים.

03^ * 3 3
־13^ 33303
דרות נופש בנות 2-4חדרים משקיפות למפרץ
׳ם־סוף, למגורים או להשכרה.

הפרויקט מלווה פיננסית ע׳׳ בל׳׳ל המעניק
ערבויות ומשכנתאות נוחות לרוכשים.
לפרטים נוספים:

ב.ש. בלושט״ן קבלני בנין בע״מ

־13^ 33303
שלב א׳ מכור ועשרות הרוכשים יקבלו דירותיהם
כבר בסוף שנת .89 שלב ב׳ בנוי ונותרו עוד מספר
מצומצם של דרות למכירה.

משרד מכירות לב אילת
ת׳ א: ר ח׳ קוסובסקי ,8ודא
טל׳ 03-5467161/2
אילת: רח׳ חסיבת הנגב
טל׳ 73574 ,059-71973־059

ר ץ ומפ ם: היילכו שתיים ל חו דבלתיא נועדו?
מדוע אין מפ״ם ור״ץ הולכות בי חד בבחירות הק רובות
ל הס תדרו תו ציבור תומכיהן מ שתוקק לזה, וכך
גם מישלחת רחבה של אגשי״רוח מהשמאל, שנפגשה
השבוע עם ראשי מפ״ם כדי לשכנעם בכד.
האם מפ״ם,,מחזירה״ לר״ץ על נ ד שלא רצתה ללכת

איתה בבחירות לכנס ת, ואף רצה לחתום על הסכם״
עודפים עם המעידו
ב הס תדרו ת, מפ״ם היא החזקה שבין השתיים: יש
לה מאות עסקנים במנגנון ההס תדרו תי, שבו היא נמ צאת
בקואליציה עם מיפלגת־העבודה. יש לה קיבוצי
השומר הצעיר. לר״ץ, לעומת זאת, יש רבבות תומכים,

המהווים אתהב סי ס האלקטורלי שלה, והמשתייכים
לבורגנות הישראלית, ואינם חברי הס תדרו ת.
מפ״ם יודעת זאת, היא לא תתן לר״צציקים להינות
על חשבונה. מועמדי מפ״ם ור״ץ למזכ״לות ההס תדרו ת
(מועמדות לתיפארת המליצה בלבד) ,חברי-הכנסת
יאיר צבן(מפ״ם) ורן כהן((ר״ץ) מדברים:

גילהרזין, העולם הזה

ציון צפריר, העול הזה

ל א רי בי םביחד

יאיר צבן ש לנו מישקעים כלפיהם!״
לא רצים ביחד פשוט מפני שמפ״ם לא רוצה.
העובדות מאוד פשוטות: מרגע שמפ״ם החליטה על הינתקותה ממיפלגת־העבודה
בהסתדרות ועל ריצה עצמאית, פנינו אליהם בכל דרד אפשרית, והצענו להם ריצה משותפת
בבחירות להסתדרות.
היינו מוכנים לדלג על העובדה שמפ״ם שותפה לכל כישלונות המערך בהסתדרות ב־40
השנים האחרונות. אמרנו: אם מפ״ם הולכת לתקן את דרכיה ולתרום לקו חדש בהסתדרות —
נלך יחד איתה.
אבל מפ״ם סירבה לפגישה, סירבה למשא־ומתן. היתה גם התארגנות של ועדי־עובדים, שפנו
למפ״ם למען ריצה משותפת איתנו: תדיראן, אנד, אל־על, ביח־שנוש ועוד. מפ״ם סירבה לכולם.
לפני שבוע היתה פגישה של מישלחת אינטלקטואלים מהשמאל (פרופ׳ ליאוז שלף. ד״ר
ניסים קלדרון, פרופ׳ דן יעקובסון, יאיר נוב, פרופ׳ זאב שטרנהל, פרופ׳ אבישי מרגלית, ד״ר
מנחם ברינקר, צביקה כסה, ועוד) שנפגשה עם כל הנהגת מפ״ם(יאיר צבן, חיים אורון, אליעזר
גרנות, חייקה גרוסמן, חיים ארז) — ומפ״ם אמרה: לא!
האם מפ״ם נוקמת בנו על פרשת הסכם־העודפים והבחירות לכנסת? מיפלגה שנוקטת
בסהלכי־נקמה היא מיפלגה לא־רצינית, כי צריך לשרת את הציבור ואת הרעיונות, ולא לנקוט
מהלכים נקמניים. אם יש דחפים לא־רציונליים של נקמה, אפשר לעשות זאת בדרכים אחרות.
למשל, הם יכלו לדרוש את המקום הראשון ברשימה המשותפת. אבל כלל לא הגענו לשאלת
העומד בראש.
אני לא יודע אם הם רוצים כאן לנקום — זה לא מעלה ולא מוריד בעיני. אבל לדעתי יש
למפ״ם סיבות אחרות. מפ״ם פה בעצם משחקת מישחק כפול: כאילו רצה באופן עצמאי, ובאותה
השעה יש לה הסכם רי נסתר עם ישראל קיסר, שלא ייגע באנשיה.
מאות עסקני־מפ״ם שמקבלים שכר בהסתדרות ממשיכים וימשיכו בתפקידיהם, כשבתמורה
מפ״ם תביא לקיסר את תמיכתה, שתעביר אותו את מחסום ה־ 509),ושתבטיח לו את המשך
השילטון המוחלט בהסתדרות.
כלומר: מפ״ם צריכה להבטיח לקיסר את ה־* ,50 כדי ששתיהן תמשכנה בקו שהביא את
ההסתדרות לריסוק עצמות. את זה אני יודע ממקורות בתוך מיפלגת־העבודה.
כשפנינו למפ״ם ברעיון ההליכה המשותפת, קיסר איים עליהם שאם מפ״ם תעז ללכת עם
ר״ץ — זו תהיה הכרזת־מילחמה של מפ״ם על העבודה.
שתי המיפלגות הללו נפרדו כביכול — אך העובדה היא שהאידיליה ביניהן נמשכת...
הסיבה השנייה, כפי הנראה, זה שמפ״ם יוצרת חזות חיצונית של מיפלגה שהולכת בקו חדש,
למעשה זה בולשיט. יושב־ראש הסיעה של מפ״ם בהסתדרות היה ונשאר אפריים ז׳ילוני, ולא
יאיר צבן. כל סיעת מפ״ם בהסתדרות היא נגד הליכה משותפת עם ר״ץ, וזה כנראה יסוד יותר
סביר להתנגדות.
הסוציאליזם של המערך ומפ״ם הוא ארכאי ואנטי־דמוקרטי. ההסתדרות, בשליטתן, היא
אנטי־דמוקרטית בעליל: אין בה שום אפשרות למיעוט לתפקד. בניגוד לכנסת, אין שם שום
חדר, טלפון, כסא לשרת סיעת־אופוזיציה המייצגת ציבור.
חוץ מזה, חברי מפ״ם גם אחראים לקיפוח של עובדים. למשל, כשעובדי אליאנס גוררו
בגדרות, כמו שבויים במילחמה, והפעילו נגדם מישטרה כמו נגד פושעים, ונתנו לחברות־שמירה
פרטיות ב־ 3בלילה להשתלט על המיפעל כמו על מיבצר אוייב — היית צריך לראות
את מפ״ם נאבקת שם. אבל הם לא היו שם, כי זה מיפעל של הברח העובדים.

במפ״ם קיימות מגמות שונות בהתייחסות לאפשרות של הליכה משותפת עם ר״ץ, אבל
לנוכח העובדה שוועידת מפ״ם החליטה, ברוב דחוק, על היפרדותה של מפ״ם מהשותפות עם
מיפלגת־העבודה ועל התייצבותה העצמאית של מפ״ם בבחירות להסתדרות, קיימת כיום
הסכמה רחבה מאוד במפ״ם, שמפ״ם אכן תלך לבחירות בשמה, ללא רשימה משותפת עם גורם
כלשהו.
גם חברים שלמכתחילה היו מוכנים לשקול באורח חיובי רשימה משותפת של ר״ץ, ואני
ביניהם, מבינים שהעלאת הצעה זו היום היא בלתי־אפשרית, מכיוון שהיא תביא לחידוש
הוויכוח הפנימי. לא מן הנמנע שיבואו חברים, המתנגדים למהלך כזה, ויטענו, לא בלי יסוד,
שסביר להניח שאילו בוועידה, שהתקיימה במאי האחרון, היו מציעים שבמקום ללכת עם
העבודה נלך עם ר״ץ — הצעה כזו לא היתה זוכה ברוב.
אם תועלה הצעה ללכת עם ר״ץ, עשויים חברים אלה לתבוע כינוס מושב נוסף של הוועידה.
ואז, במקום לנהל את מערכת־הבחירות, תוך ויכוח עם העבודה ומאבק בימין — נתיש את
כוחותינו בוויכוח פנימי.
אמנם החמיא לנו מאור להיפגש עם שורת אנשי־רוח, שהפצירו בנו להקים רשימה משותפת
בראשות מפ״ם ובראשותי, אבל בנסיבות הללו נאלצנו להשיב בשלילה.
יש בליבה של מפ״ם מישקעים מסויימים כלפי מה שהיה בבחירות לכנסת. במיוחד כלפי
פרשת הסכם־העודפים של ר״ץ עם המערך. ההנמקה שלהם היתה שלא חותמים על הסכם־
עודפים עם מפ״ם, מחשש שמא לא תעבור את אחוז החסימה. זו היתה הנמקה מקיאווליסטית,
שגרמה לנו נזק חמור בסקרים במשך כמה שבועות־ .אך אנחנו אנשים פוליטיים, ואיננו פועלים
מנימוקים אמוציונליים. לכן איננו באים לעשות חשבונות.
אנחנו תנועה, לא אוסף מיקרי של אנשים, ואי־אפשר להחזיק את המקל התנועתי בשתי
הקצוות: להוליך לוויכוח דמוקרטי פנימי, ואחר־כך להתעלם מהכרעת הוועידה. זה לא עניין
אישי. ביני לבין רן כהן יש יחסים של שיתוף־פעולה והערכה. הררית, למרות שיכול להיות
מומנט של תחרות בין שתי התנועות. זה לא נורא —זה עובד בדרך כלל לטובת העניין. עובדה
היא שר״ץ הסכימה שהרשימה תהיה בראשותי• גידעוןסער — 0ר צ ׳ 1ס ׳ 7ש

בכחיחת למסת היוו זכתה מפ״ם מ 56,345 קול 1ת, לשמת 97,513 הקול! ת של ר״ץ

..שכבתי 4 /ל ה מיטה מ ב לי לזוז ו הס תכל תבעכברשהס תו ב בו ע ל
שלח אותו לפרוץ למישרד עורך־דיו, כדי
להוציא משם תיק שהיה מעוניין בו. הוא העיד
גם כי חיים שלח אותו לאיים בעוז׳ על אדם
שהיה בדרכו להעיד נגד חיים בבית־המישפס,
כדי להפחידו ולגרום לו לחזור בו מעדותו.
פרנקל גם טען שעורך־הדין שלח אותו
לפרוץ למישרד במצורודזאב, כדי לגנוב משם
טופסי״הצטרפות לסניף הליכוד ברעננה,
ולמישרד רישום־המקרקעין בנתניה, כדי לגנוב
טפסים וחותמת. פרנקל הודה בביצוע כל
המעשים הללו, והפך לעד־מדינה גם נגד דר
נלד חיים.
חיים הוא עורן־־דץ מזה 10 שנים. קשה
להבין את העבירות המוזרות שבהן הוא נאשם.
העבירות מדהימות במיוחד כאשר הן
מיוחסות לעורן־-דין, האמור לשמור על החוק
והסדר.
חיים, שישב כבר שנה במעצר, מחכה כעת
לפסק־דינה של השופטת בעניינו. הוא נאבק
כאריה נגד האשמותיו של פרנקל, ונעזר בעו־רך־הדין
הנודע שלמה תוסיה־כהן, כדי להוכיח
את חפותו.
בעת מישפטו של בן־עמי, ניסתה עורכת־הדין
נירה לידסקי, שייצגה אותו, לחקור את
פרנקל על העבירות שביצע עבור עורך־הדין
חיים. השופטת אוססרובסקי־כהן, שידעה כי
היא עומדת לשמוע את שני המישפטים, סירבה
בתוקף לאפשר חקירה כזו .״אם זו דרך
לפסול אותי מלשמוע את חקירתו של עורו־הדין
רונלד חיים, אז זה לא יצליח!״ הצהירה
השופטת .״בית־מישפט זה לא ירשה לשאול
דבר וחצי דבר על עורך־הדין רונלד חיים,
אשר מישפטו עומד להתנהל במקום זה, לפני
שופט זה.״
במישפטו של בן־עמי היתה עדותו של
פרנקל עדות אחת מני רבות, וסעיף־אישום
אחד בלבד התבסס עליה. השופטת קיבלה את
עדותו של פרנקל נגד בן־עמי כעדות־אמת.
כעת היא עומדת להחליט במישפטו של ער
רך־הדיו חיים, שכל סעיפי־האישום המוזרים
בו, מבוססים על דברי פרנקל.
השופטת אוסטרובסקי־כהן הוכיחה כבר
לא אחת את אומץ־לבה, בעיקר כאשר לא

השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי
נמצאת בדילמה. האם תקבע שעו
המדינה הודה בונקר(משמאל)
הוא שקת אחו שהאמינה
רו במישנט קודם?
*ץ דמן החליף יהודה פרנקל את שמו ב־
^ /אופן רישמי לשלמה פז?
קשה להבין מדוע עשה זאת עד־המדינה
המפורסם, הקשוח וחסר־העכבות.
פרנקל החליף את שמו בדצמבר , 1988

אי לנ ה א לון
אחרי שהעיד כעד־מדינה נגד יחיאל בן־עמי,
מי שהיה המזכיר הראשי של בית־מישפט השלום
בתל־אביב, וגרם להרשעתו בעבירות של
שוחד והפרת־אימונים. הוא החליף את שמו
לפני שהעיד במישפטו של עורן־־הדיו רונלד
חיים, שבו הוא העד העיקרי, וכמעט היחידי.
לפני שלוש שנים, כאשר התגלתה פרשת .
השוחד בבתי״המישפט, והיה קיים חשד שמא
גם שופטים קיבלו שוחד, היה פרנקל האדם
המסקרן ביותר במדינה. הוא היה האיש שחשף
את הפרשה, שהקליט את החשודים הקלטות-
סתר ושהתנהג כיודע־כל.
לאט״לאט הלכה הפרשה והצטמקה למינד
דים זעירים. שלושה שופטי־תעבורה הועברו
מתפקידם, בשל עבירות קטנות־ערך, ושופט־שלום
איבד את מישרתו, מכיוון שהדליף סוד
לפקיד בבית־המישפט. אף שופט אחד לא הורשע
בנטילת־שוחד.

ז שו פטת •ש

בסופו של דבר הגיעו לספסל הנאשמים
אברהם פלאי, מזכיר בית־המישפט־לתעבורה
בתל־אביב, יחיאל בן־עמי, מזכיר בית־מישפט
השלום, ועורך-הדץ רונלד חיים.

לאי עשה עיסקת־טיעון. הוא הודה
* ₪במיספר רב של עבירות קטנות, שאף
אחת מהן לא היתה קשורה לעדותו של פרנ

הוא סירב להודות בעבירות שייחס לו
פרנקל. התביעה ויתרה על כל סעיפי-האי-
שום שבוססו על עדותו של פרנקל. פלאי
הורשע, נשלח למאסר, ושוחרר כבר מהכלא.
בן־עמי נאבק בכתב־האישום בכל כוחו,
והורשע, בסופו־של־דבר, על־ידי השופטת
ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן בעבירות של קבלת
שוחד מפרנקל והפרת־אימונים, בכך שנטל
חפצים שונים ממכירות פומביות, שעליהן

בוו״ה

היה מופקד. הוא נידון לארבע שנות־מאסר.
עירעורו נדחה בבית־המישפט העליון, וגם
בקשתו לדיון נוסף נדחתה לפני שבוע.
מתא־הכלא נאבק בן־עמי נגד דבר אחד
בלבד: נגד הרשעתו בקבלת השוחד מיהודה
פרנקל. הוא ממשיך לטעון כי פרנקל הוא
שקרן חולני, ושכל דבריו במישפט היו שקר.
היחידי שמישפטו עדיין תלוי ועומד הוא
עורך־הדין רונלד חיים. פרנקל העיד כי חיים

היססה להרשיע את השר אהרון אבו״חצירא
ולשלוח אותו למאסר. היא מסוגלת לפסוק כי
אותו עד־המדינה, שהיה אמין עליה במישפטו
של בן־עמי, משקר בעניינו של עורך־הדין
חיים.
במישפטו של בן־עמי העיד פרנקל כי נתן
לו שוחד כדי לקנות פריטים שבהם חשק במכירות
פומביות שניהל ברעמי. במישפטו של
(המשך בעמ 1ר )36
העולם הז ה 2712

הריצפה ...ר?גו שאמ סו ר ע דו ת נג ד דויד לוי ...כמעטו אי ב ד תי כלייה...
^ חלומות הבי פרועים שלו לא חלם
עורז־-הדץ רונלד(״רוני״) חיים שב א
חד הימים יישב במעצר.
הוא בן למישפחה מכובד ת. אביו שי מש
ב תפקידים שונים במישרד־החוץ,
ואחיו גם הוא עורד־דין. אבל הוא מצא
את עצמו בתא־מעצר, נאשם בעבירות
שנראו לו, לדבריו, דימיוניות.
להלן סיפורו:
ראיתי את החוקר אלכם איש־שלום, זה
שחקר את ג׳ון דמיאניוק, והתפלאתי. מה אני,
אייכמן? מנגלה? פתאום מאשימים אותי
בחטיפת ילדה. התעלפתי. חשבתי שזה הסוף.
זו היתה הפעם הראשונה בחיי שהתעלפתי.
כאשר התעוררתי, התברר שכל עניין החטיפה
היה טעות. עד״המדינה יהודה פרנקל
טען שעורר־דין אחר ביקש ממנו לחטוף ילדה,
בגלל מישפטים שהיו בין הוריה. לא היה
לזה כל קשר אלי.
הכל התחיל בבוקר, בדצמבר , 1987 כאשר
נסעתי מביתי, בשיכון־למד, למישרדי בתל-
אביב. ביציאה ממיגרש־החנייה חתכה אותי
מכונית אזטזביאנק׳ ,ושניים קפצו מתוכה,

.אני איסטניס! ל א מלת
לאכול ולעשות את צרכי״

שורו! במעצו
את פרנקל, ידעתי אז שפרנקל שקרן, אבל לא
ידעתי שיש לו עבר פלילי.

בפתח־תיקווה ראיתי שעושים ממנו
עניין גדול. לבי נפל בקרבי. החוקרים אמרו
שנמצא נשק במישרדי, שפרנקל סיפר להם
שגנב נשק ממקום אחר והטמין במישרדי.
מובן שלא דובים ולא יער.
אחרי חקירות הועברתי למטה הארצי של
המישטרה בירושלים. ישבתי שם בתא, לבדי,
במשך 37 יום.

אשתי היתה מבקרת אותי פעם בשלושה
ימים. היא הביאה לי סנדוויצ׳ים, וזה מה
שאכלתי. הירשו לנו להיפגש לפני השוטר
במשך חמש דקות בלבד.
השוטרים ביקשו מאשתי שתשכנע אותי
לאכול, מפני שחששו לי. לקחו אותי לבית־חולים
לבדיקות, בגלל לחץ־הדם הגבוה שלי.
בכל ערב, בשעה , 10 סגרו את החשמל
מבחוץ. שכבתי על המיטה וחשבתי על אשתי.
מדוע היא צריכה לבקר אותי במעצר. התחתנתי
בגיל ,37 מבוגר, כי רציתי בחורה שתתאים
לי. יצאתי קודם עם דוגמניות, שחקניות,
מלכת־היופי של ניו־יורק, ובסוף התחתנתי
עם אשה שאני אוהב, וזה מה שעשיתי לה. זה
הרג אותי!
בתא היתה דלת אטומה, והיה צוהר מסורג.
הגעתי למצב כזה שהייתי נתלה על הסורגים.
להארכת־מעצר לקחו אותי לשופט אהרון
שימחה בירושלים, ובדרך חזרה שמעתי את
השוטרים מדווחים באלחוט בשימחה ״הצלחנו״.
היו
קטעים שהרסו אותי נפשית. רמזו לי
שאם אהיה ער־מדינה נגד השר דויד לוי ונגד
השופטים, הכל יהיה בסדר.
אינני יודע מה יש להם נגד דויד לוי ונגד

כשהביאו אותי לשופט, אחרי 37 יום, היה
שם כל העולם חוץ מקן ל־אמריקה. כבר בדרך
לבית־המישפט שמענו ברדיו מי יהיה השופט,
שידון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.
לקחו אותי לאבו־כביר. שם הרבה יותר
סוב. היתי עציר־עבודה. מנהל המיתקן בא
לקבל את פני, והתנהג אלי יפה מאוד. עבדתי
שם בנקיון, הייתי מנקה אחרי המסוממים
שעושים את צרכיהם בכל מקום. זה היה דבר
קשה מאוד, אני לא רוצה לדבר על־כך. אבל
כאן לא היתה בדידות.
היו עוד עצירי־עבורה, הכרתי את משה
שחר ממיף, ואת רב פרוינד. אבל יש שם הרבה
השפלות. הכוח מדבר. למשל, אתה זכאי
לשיחת־טלפון פעם בשבוע. אתה עומד בתור.
פתאום מגיע ביריון ואומר לך לעוף משם.
בבת אחת אתה הופך לאפס, לחסר כבוד
עצמי.
בפברואר 1988 חליתי באבו־כביר. היתה
לי התקפת־כליות בלילה. התא היה סגור,
והכאבים היו קשים יותר מצירי־לידה. אבן זזה
לי בכלייה, ולחצה על העצבים.
מכיוון שלא קיבלתי טיפול, הכלייה התנפחה
ונסתמה והתמלאה מוגלה. עשו לי צילום
ובינתיים העבירו אותי למירפאה ברמלה.
הרופא ראה את הצילום ונדהם. שלחו אותי
לאסף־החפא, אבל בגלל בעיות של כוח־ארם
זה לא הסתדר, והחזירו אותי לכלא. בסוף
הסתבר שאם לא מנקזים מייד את הכלייה,
אני עלול לאבד אותה. יש בכלא הרבה אנשים
שאיבדו כלייה והנזקקים לדיאליזה.
בית־החולים בכלא מנוהל על־ידי רופא
נחמד מאוד. הוא משתדל, אבל זה נמצא
במיבנה רקוב וישן, מסתובבים שם עכברים
ועכברושים חופשי. אין צוות של ממש, רק
חובשים.
הכניסו לי צינור לגב, כדי לנקז את

״חבוש דק 1ת לפני שזטר״...

עורך הדין חיים מראה את הצלקת
״מה אני, א״כמן?״
הזדהו בחטף וביקשו את המיסמכים שלי.
חשבתי שהם ממס״ההכנסה. לא עלה על דעתי
בכלל שזה יכול להיות קשור למישטרה.
הם הציצו במיסמכי המכונית. אחר־כך
התברר לי שפרנקל סיפר להם שזייפתי את
הרשיונות שלי. כשראו שהכל בסדר, ביקשו
שאצטרף אליהם. בדרך לפתח־תיקווה, למיש־רדי
היחידה החוקרת, הם שאלו אם אני מכיר

הבדידות הציקה לי נורא. אשתי הביאה לי
ספרים, ויכולתי לקרוא. בתא היו מיטה, כיור
ושרותים פרימיטיביים של חור בריצפה. לא
השתמשתי בהם. אני לא מסוגל. הייתי עושה
את צרכיי רק בזמן החקירות, כאשר הוציאו
אותי מהתא.
בתקופת המעצר ירדתי במישקלי 17 קילו.
אני איסטניס, ולא מסוגל לאכול כל אוכל.

מיכאל קליינר, אבל עיתונאים תמיד שואלים
מה יש עליהם.
ביקשו מאבי שישכנע אותי להיות עד־מדינה.
אמרתי שהייתי בשימחה מכניס את
אמא שלי למעצר, אבל אין לי כל עילה נגד
השר. ביקשתי ללכת לפוליגראף, למרות
שאני לא מאמין בו. לעולם לא הייתי עושה
עיסקת עד־מדינה.
^ שבתי במטה הארצי במשך 37 יום.
הבדידות היא עינוי נורא. מתחילים
לשמוע את טיפטוף הברז, לאבחן את צערי
האנשים השונים ממרחקים.
החדר הוא במרתף תת־קרקעי, ורואים
משם רק אדמה ושמיים. הישיבה שם גרמה לי
למיצבור של מרירות.

המוגלה מהכלייה. הצינור היה תפור לעור
הגב שלי, לא יכולתי להתרחץ ושכבתי
במיטה, מסתכל בעכברים שהסתובבו על
הריצפה. המשכתי לרדת במישקל, לא אכלתי
כלום.
מתרגלים לרעב. אחרי שלב מסוים כבר
לא רעבים יותר, הקיבה מצטמקת באופן
משמעותי.
אבל אני לא רוצה שהכתבה תהיה כתבה
של מיסכנות. אני רוצה שעיקר הכתבה יהיה
על התיק המישפטי ועל אמינותו של פרנקל,
העד היחיד נגדי.
עורך־הדין רונלד חיים בילה שנה
בתאי״מעצר. אחרי שיחתרו עבר ניתוח־פלייה,
החלים והתחיל לעלות במישקל.
כעת הוא מחכה לפסק־הדין של השו פטת
אוסטרובסקי״כהן.

— 25י

הקרקע פגישה
שכזאת נוסח ״זהו זה״
יומולדת לחיפניס
הצייר עמנואל קיפנים חגג
את יום הולדתו ה־ 53 על גג ביתו
שבצפון תל־אביב. עשרות ידידים
וכמה בני־מישפחה שתו ואכלו את
המעדנים שהכינו אחיו ומעצבת־השיער
מארי כהן, חברתו־לחיים
של קיפניס זה שנה. קיפניס, העוסק
למחייתו בגרפיקה, זוכה להצלחה
ביוזמה חדשה שלו, הפקת גליונות
של מעריב לאירועים מיוחדים.

החתיכות שר קימיס
תתעה קולנועית למהדרין
שבמסיבה נוגסות ב־אפרסקים
עסיסיים בהנאה מרובה. במסיבה נכחו גם כמה אור

לא היה סרט תורכי, ובוודאי שזה לא היה סרט
אמריקאי או אירופי. זה היה פשוט סרט ישראלי קלאסי.
סרט שבו נפגשים החברה אחרי שלא ראו זה את זה זמן
רב, והם עסוקים בלהעביר חוויות ולעבור משולחן
לשולחן.
אבל היה זה סרט ישראלי לעשירים בלבד, כי כל
הכוכבים שבו נעים על פני הגלובוס, כמו שישראלי
ממוצע נוסע מעיר לעיר.
כוכבי הדראמה הזאת היו ארז גולומב בן ה־,24

| 1ך מרי אוחזת
1111 ועמנואל מנצל
עובדה שידיה תפוסות
הצחיקה על״ידי אחיזה

בראש אחת מחברות־ההפצה הגדולות בעולם. האיש
המצליח והבינלאומי הזה היה מחוזר מאוד על־ידי רבים
מהאורחים ונראה שהוא נהנה מתשומת־הלב הרבה
שלה זכה. אורח חשוב אחר היה המפיק האמריקאי 0אם
וינברג המפטפט בעברית, כתוצאה משהות בארץ ועבודה
עם שחקנים ישראלים. וינברג היה מלווה באשתו
השנייה או השלישית וצבר לעצמו קרדיט גם בזכות
הופעתו האלגנטית.
חשוב אחר היה המפיק יורם גלובוס, שותפו לשעבר

במגש
א ת הכדי

בשדה.

| ¥הךה 1 | 1ך 4לאיזה חוזה קטן! צבי
שיסל, מוותיקי הקולנוע
1 1#1
והבוהמה בארץ, בשיחה עם המפיק דני די מנורט

הןך 7 11 אנה אן, דוג־
\ 111 מנית ואחותה

של מיס קוריאה עם אסף רובין

חים ואורחות מחו״ל, כמו זיוה צורן, יד ימינה של המעצבת
הצרפתיה פופי מורני ומרים דויד, אשתו של יצרן־האופנה ג׳וליאן
דויד. מי שבלטה בהיעדרה היא א שת-החברה אנט פלאטו-שרון.

שנשא לאישה את ויטי דימבורט בת ה־ ,22 בתו של
איש־הקולנוע דני דימבורט המקורב לאנשי־הקול־נוע
יורם גלובוס ומנחם גולן. דימבורט ואשתו
נמצאים כעת בדרום־אפריקה, שם הם עוסקים בהפקות
קולנועיות. הבת שלהם, ויטי ובן־זוגה, ארז מתגוררים
ולומדים בלוס־אנג׳לס.
בערב החתונה באו לאולם הגדול שבנן אותים בני-
המישפחה וחברים רבים, אך היו כמה דמויות שגנבו את
ההצגה.
האורח החשוב ביותר היה דויד מטלון, העומד

(משמאל) ,שהוא ביום סגן נשיא חברת ״פאט1ז״,
שיורם גלובוס הוא נשיאה .״פאטה״ בבעלותו של
המיליונר ז׳אן קרלו פארטי, רבשה את ״קאנון״.
של מנחם גולן, שהפרידה בין השניים לוותה באקורדים
צורמים, שעשו כותרות בארץ ובחו״ל. הכל ציפו גם
לבואו של מנחם גולן, שמסיבות שונות לא הגיע לאירוע.
כוכבים
אחרים באירוע היו מפיצי־הסרטים נורית
שני ובעלה, מישפחת שובם ואחרים. אך אי־אפשר
היה להתעלם מנוכחותם של שחקנים ישראלים, כמו
צחי נוי, גבי עמרני, דובי גל ועוד, ואנשים הקשורים
לתעשיית הקולנוע, כמו יורם גולן ממרכז
הסרט הישראלי ובוניה דויד, רכזת הצנזורה.

גס בארזים?:״^
הזוג הכירו זה א ת זה בעת שרותם

יוןי ^ ך 1צוות זהו־זה בהרבב חלקי. גידי
1 1גו ב (מימין) עם מוני מושונוב
מאל) .על חולצתו של גוב מודפס ת קריקטורה

משעשעת המ תארת דיאלוג בין גבר לאישה. הגב
מביע א ת אהבתו הכנה על ידי כ ן שהוא מציע לאהובח
עולם ומלואו, והיא משיבה לו שהארון שלה כבר מלא

ךןך * ך 1\ 1ך 1הלא־חופשיה. אילנה בנאי, מנ ת במיקצועה
1 x 4 .1 1 1 1 1וחתיכה בשעות הפנאי, היא גס אשתו של יוסי
בנאי, מי שביים את מושונוב ובראבא בהפקה ״פתאום ביחד״.

ץ ך !| 1ך ולא אחרת. השחקן שלמה בראבא (משמאל) זוכה
1או מעניק -תלוי בה שקפת הצופה -נשיקה לשותפו
לתוכנית ״זהו־זה״ ,השחקן דובל׳ה גליקמן. זה לא עבר צנזורה.

דווקא נורא רציניים
נ בן ה״ , 24ס טו דנ ט לראיית״חשבון ובת״
רט, בתה־ , 22ס טודנ טי ת לכלכלה. בני
באי ומאז ועד היום לא נפרדו דרכיהם.

מסיבות של קומיקאים ובדרגים הן בדרך כלל סולידיות, כי אנשים
אלה, בניגוד למה שמקובל לחשוב עליהם, הם מאוד רציניים בחייהם
האישיים. לכן, גם המסיבה שערכו מוני מושונוב ושלמה בראבא,
כוכבי תוכנית־הבידור פתאום ביחד, היתה רצינית ומאוד אישית.
השניים, שקנו את עולמם בתוכנית הסאטירית זהו זה, אירחו עשרות
חברים, ביניהם אנשי סאונד, בימה ותאורה שעבדו איתם. כל הכבודה הזאת
הוזמנה למיסעדת גג העיר, שהשחקן שמוליק וילוז׳ני הוא בין הפעילים.

אש בלי עשן

הבדרנית חנה לסלו בהופעה ס כ סי ת
אולי בשביל הבעל, אביב גלעדי,שמפיק א ת המופע. שני גברים מדליקים מצית לסיגריה שאיננה.

כתב: זוהר אוהליאב, צירם: ארי דסה 27-4

ה הם *ומרים...מה הן *וחדות...נזה הם *והריס...הה ה! *ומרות..

גאל ביבי:

שעיהו דיבוב ם:

י ראובן ריגל!:

..הכנסיה הקאתורית רא ״ליא היין תיי *1ציע .,היום אין א ו
תכיר במדינת־ישואל!״ מובוו אח 1וורבנים!״ חבר אחד בליכוד!״
בשבוע שעבר הכריז האפיפיור, יוחנן פאולוס
השני, זו הפעם השלישית ברציפות, כי עם־ישראל
כבר איננו עם־בחירה.
שאלתי את הפרופסור ישעיהו לייבוביץ׳ א ם צריך
להתייחס להכרזתו זו ברצינות. מה איכפת לנו!

בישיבתה האחרונה של מזכירות־הליכוד תבע
יושב״ראש אגף האירגון, חבר-הכנסת ראובן (״רו בי״)
ריבלין, לקבל לאחריות אגפו את המחשב
התנועתי.
מה כל-כך חשוב במחשב! שאלתי לתומי את
חבר־ הננס ת ריבלין, שהוא גם מראשי מחנה דויד
לוי בליכוד.

• אפשר להבץ משהו מההכרזה, מעבר למה
שנאמר בה?
מבחינת הנצרות — זה ברור. זה מובן מאליו ולא יתכן
אחרת. וכי האפיפיור יכול להגיד אחרת?

לא. מהותה של הנצרות היא שהיא שוללת את זכות־קיומה
של היהדות. זוהי טענת הנצרות כבר 1990 שנה, ואין
בזה כל חידוש. אינני יודע מהו האינטרס הטאקטי של ההכר־

בעיקבות פרשת פסיקותיה ם של הרבנים עובדיה
יוסף ואליעזר שך, הציע בשבוע שעבר ה רג שימחה
קוק, רבה של העיר רחובות, הצעה מקורית, ברוח
זמננו.
קוק הציע שכל פוליטיקאי ימנה לו רב צמוד,
וישאל בעצתו לפני כל החלטה פוליטית חשובה.
שאלתי א ת חבר״הכנסת יגאל ביבי(המפד״ל) מה
דעתו על הרעיון.
אמנם כתוב.עשה לך רב״ ,והכוונה היא לא רק לפוליטיקאים,
אלא לכל אדם בישראל. כוונת חכמים היתה שלאדם
יהיה רב, שאיתו יוכל להתייעץ בבעיותיו האישיות. הבעייה
כאן היא של מיפלגה אחת, שיש לה מיספר רבנים, שכל אחד

• מדוע הוא טרח והכריז על־כך שלוש פעמים
בתקופה האחרונה?
זה בדיוק מה שהנצרות אומרת כבר 1990 שנה. תשאלי
את הוד־קדושתו מדוע הוא חוזר על הדברים, לא אותי.

• אתה חושב שהכרזה כזאת יכולה לגרום
לאנטי־שמיות מוגברת?

זה, אבל מבחינה עניינית ומבחינה עקרונית אין בזה כל
חידוש.

• יש הטוענים כי במשך תרות אסור היה
להשמיד את העם היהודי, וכי הוא היווה הוכחה
לקיומו של ישוע. השאלה היא אם היום, בעיק
בות ההכרזה, מותר, במידה מסויימת, דמו של
העם היהודי.
מאז ומעולם טענה הכנסיה הנוצרית שאינה מתכוונת
להשמיד את הבלתי״מאמינים. גם האינקוויזיציה לא פעלה
נגד יהודים, אלא נגד האנוסים, שנחשבו כנוצרים. מבחינה
עובדתית, הנוצרים רצחו יהודים, אבל מבחינה תיאורטית,
פורמאלית, הם אף פעם לא תבעו את השמדת היהודים.

• מה אפשר להשליך מההכרזה לגבי מדינת־ישראל?
הכנסיה
הקאתולית מעולם לא הכירה במדינת־ישראל.
אני חושב שזה בלתי־אפשרי, מבחינתה, שהיא תכיר בנו. זה
נובע ממהותה של הנצרות, השוללת את קיומו של העם
היהודי. אם הכנסיה תכיר בהמשך קיומנו היא, במובן מסו-
יים, מבטלת את עצמה. עם־הבחירה, מבחינתה, יכול להיות
(א1ר־ת זחבבל)
רק הכנסיה הנוצרית.

מהם מציע ריעה אחרת.,ואז אדם נמצא בקונפליקט.

• ומה איתכם, במפד״ל?
יש מוסד שנקרא הרבנות הראשית, שאני, כאיש הציונות
הדתית, מוקיר ומעריך. אבל לא על כל בעייה קטנה הולכים
להתייעץ עם הרבנות הראשית. לא פעם, כשהלכנו להתייעץ,
הם אמרו לנו. :אתם נבחרתם פוליטית לייצג, תפעלו
כפי שאתם מבינים.״ אבל אנחנו לא הולכים להתייעץ בכל
נושא פוליטי, כפי שהם >ש״ם< עושים. כמו שכל מיפלגה
יוצרת סביבה איזה גוף אידיאולוגי־רוחני, כך גם אנחנו,
אבל לא בכל רבר הולכים ושואלים, כי אחרת אי־אפשר
לתפקד.

• אז לא היית מאמין את הרעיון של הרב
שימחה קוק?
רב הוא אישיות רוחנית, ולכן מן הראוי לבוא אליו בדברים
בעלי כיוון כללי, לא בדברים קטנים. בנושאים השוטפים
לא הייתי מציע לסבר את הרבנים. זה לא סוב, לא להם
ולא להחלטות שיתקבלו. אנו מתייעצים עם הרבנות הראשית
כצורה סלקטיבית, רק בנושאים שהם עקרוניים לכלל
(נדשן סעו־סרצ־1סקי)
ישראל.

המחשב הוא הקשר שבין הסניפים לבין מרכז הליכוד.
המחשב קובע מי הם חברי־הליכוד, כמו גם מי הם חברי כל
סניף וסניף. אם וכאשר נערכות בחירות בתנועה, הן נערכות
בסניפים, השולחים את נציגיהם לוועידת־התנועה, והבוחרים
גם את מוסדות הסניף.
הואיל והסניפים הם חלק מהמערכת האירגונית שמחל־קת־האירגון
מופקדת עליה, המחשב או המקום שבו מאשרים
רישום־חברים — מקומו במחלקת האירגון.

למחלקת־האירגון אין רשימה מעודכנת של
חברי־הליכוד היום?
היום יש רשימות מחשב רק עד שנת , 1985 ושל תנועת־
מיפלגות החרות בלבד. כל טפסי המצטרפים מאז נמצאים במחלקת־האירגון,
ומאז איחוד־הליכוד(כשנה) אי־אפשר בכלל להצטרף
לליכוד. זאת מכיוון שלליכוד אין חוקה. לרעתי, היום
אין אף חבר־ליכוד אחד, כולל ראש־הממשלה. אי־אפשר
להגיד שהליכוד זה חרות לשעבר פלוס הליברלים לשעבר.
מה שיש זה מרכז משותף, שלפי אמנת־הליכוד היה צריך
לקיים ועידה עד סוף אוגוסט זה. יש ״סמטוכה״ ,וה־
״חישוקים״ היחידים שמחזיקים את העסק כל הזמן אלה
הבחירות: קודם לכנסת, אחר־כך לרשויות המקומיות, ועכשיו
להסתדרות.
בינתיים הוקפאה למעשה, רשימת המחשב ומדובר בעש־רות־אלפי
טפסים מאז ימי מיכה רייסר ז״ל (היושב־ראש
הקודם של מחלקת־האירגון) ,ואין גורם במרכז שיכול לקלוט
את כל הנתונים האלה. צריך לזכור שצורפו גם
ליברלים, לע״ם, והתנועה להתחדשות. כל זה מצריך
מיפקד־חברים חדש וועידה חדשה.

• אז תהיה ועידה?
תהיה ועידה. הוויכוח הוא רק מתי. השר רוני מילוא אומר
שהוועידה תתכנס ״תוך כמה חודשים 50 .־ 60 חודשים,
מדשן סער־סרצ׳נסק),

מה הם אומרים...מה הן אוחרות...הה הם אוסרים ...הה הן אומרות

שלום א 3יטן:

ערן ל :3

,,דובו צהייר עשה ״צעיו׳ העבודה זזו .,בוד הוא שחקו
הרבה מאניפולציות!״ ימינה. הם טשקדטים!״ גדוד וטיפש גדוד!״
אפריים לפיד, דובר־צה״ל היוצא, התראיין מעל ,
דפי העולם הז ה בשבוע שעבר, ואמר ליונתן שם־ י
אור, בין השאר,, :הכתבים הצבאיים מתביי שים
להגיד שמסתייעים בדובר־צה״ל״.״ דובר־צה״ל
אמר גם דברים נוספים שאינם ל שיבחם, בלשון-
המעטה, של הכ תבים הצבאיים.
בין העיתונאים ובחוגים הצבאיים, אין זה סו ד
שרוב הכתבים הצבאיים אינם מרוצים מדובר-
צה״ל. כתבו על״כן ל א -אחת. בזמן האחרון יש,
מצידם, שתיקה. אך עם פירסום הראיון ביקש אבי
בניהו, הכתב הצבאי של על המ שמר וראש ת א-
הבתבים־הצבאיים, להגיב על דבריו של לפיד.
הכתבים הצבאיים לא עובדים עבור הצבא. דובר־צה״ל
נותן הודעות, והכתבים לא מסתפקים בהן. זה נכון בעיקר
מאז ההתקוממות בשטחים. הכתבים לוקחים את הודעות
הדובר ומוסיפים עליהן פרשנויות וידיעות ממקורות אחרים.

• למה זה נעשה?

דור״העתיד של מיפלגת-העבודה הולך, כנראה,
בעיקבות מנהיגיו. הצעה שהעלה תא-השמאל,
״קמפוס״ ,ב אגוד ת־ הס טודנ טיס באוניברסיטת תל-
אביב, לפעול לפ תי ח ת האוניברסיטו ת בשטחים
הכבושים, נדחתה על חודו של קול, בעיקבות
הצבעה מ שותפת של תא־הימין ומיפלגת-העבודה.
שאלתי א ת ערן לב, נציג צוותא (ר״ץ) באגודת-
הסטודנטים, אין הוא מסביר את זה.
בישיבה של המועצה הציעה קמפוס להקים מטה מאבק
לפתיחת האוניברסיטות בשטחים. ההחלטה התקבלה על
חודו של קול. אנחנו הצטרפנו ומיפלגת־העבודה, ברובה
הגדול, התנגדה. תא־העבודה, בראשות אפי מחלב, יו״ר
האגודה, ויוסי שטרום, נעמד על הרגליים האחוריות. הם
התנגדו באופן עקרוני, וטענו שההצעה תכרסם בסמכויות
הוועד. רצינו לאפשר לפורום לפעול מבלי לקבל אישור
מהוועד. ידענו שהוועד ינסה לנטרל החלטות.

• מה רציתם לעשות כמיסגרת הפורום?

מאיר ברד, א חד משחקגי-העבר המפוארים של
הפועל באר־שבע וכבחרת־ישראל בכדורגל, פתח
השבוע במיתקפה תיק שורתית על אגודתו־לשעבר,
שלא ערכה עד היום (חמש שנים מאז פרישתו
מהפעילות) מישחק-הוקרה לכבודו. בדרך לא שכח
ברד גם לשלוח כמה חיצים מורעלים לעבר שחקו-
עבר מפורסם אחד בקבוצה, שלום אביטן(המ שמ ש
כיום גם כיועצו של ראש עיריית באר־שבע לענייני-
ספורט) .אביטן הוא דמות ידועה בעיתונות הספ ורט
הגם שעברו שנים מאז שפרש. לכבודו, למשל,
קיימה הפועל באר־שבע מישחק-הוקרה. בין היתר
כינה ברד א ת אביטן ״פרזיט״ ו״עצלן״.
שאלתי א ת שלום אביטן מה פתאום החליט ברד
להסתער עליו.
לגבי החלק המיקצועי — מאיר ברד היה שחקן גדול,
אבל באותה המידה שהיה שחקן גדול, הוא היה גם טיפש
גדול.

•למה?

ההודעות של דובר־צה״ל לאקוניות. הן לא מספרות את
כל האמת. כשיש תקיפה של מטוסי חיל־האוויר בלבנון,
למשל, דובר־צה׳׳ל נותן הודעה על התקיפה, וזהו. אבל
ידיעה כזו אני יכול לקבל גם מסוכנויות־הידיעות.

אני, אישית, לא חושב שבמאבק בנושא האינתיפאדה
צריך להביע הזדהות עם הצד הפלסטיני. צריד, לדעתי,
לפתוח את האוניברסיטות, אבל המאבק צריך להיות נגד
המדיניות שאינה מאפשרת משא־ומתן עם אש״ף. בראש
סולם״העדיפויות שלי עומד, למשל, מאבק נגד הרס־בתים.

אדם שאחרי 10 שנים, שאין לי שום עניין איתו, בוחר
לתקוף אותי, זה כנראה בגלל שהוא יודע שרק דרכי הוא
יכול להתפרסם. אבל אני לא אתן לו את התענוג הזה.
אני ממש המום ממנו. לא יכול להיות שאדם, ששיחק

עיתונות

אוניבוטיטות

פדווגל

• איד הדובר הזה, יחסית לדוברים שהיו?
אני לא יודע, כי לא עבדתי עם אחרים. אבל היו מתחים
קשים מאוד איתו, בעיקר למי שעוברים בעיתוני־בוקר.
,דוח־גזית׳ ,שבדק את עבודת יחידת דובר־צה׳׳ל, קבע שהכתבים
הצבאיים של העיתונים מופלים לרעה לעומת
הטלוויזיה.

• אתה חושב שהוא גרוע יותר מדוברים
אחרים?
לא עברתי עם אחרים, אבל בגוף כמו צבא, ובסדר־יום
ביטחוני כמו שיש בישראל, הוא עשה הרבה מאניפולציות.
לפני כמה חודשים הגענו להחלטה בתא שאנחנו יורדים
ממנו ומפסיקים לתקוף אותו, כי היתה לנו תחושה שבכל
פעם שאנחנו מבקרים אותו, מאריכים לו את הקדנציה. לכן
שתקנו, עד שראינו את הראיון איתו.

• הוא מתהלך בעוד שבועיים ובמקומו יבוא
נחמן שי.
נחמן שי כדובר־צה׳׳ל הוא חידה לרוב הכתבים הצבאיים,
אבל אנחנו נותנים קרדיט להחלטת הרמטכ״ל להציב עיתו(ענת
סרנוסט),
נאי בראש מערכת כל-כך מסובכת.

• ותכלם, מה קרה?
תא־העבודה התנגד ליוזמה. זהו תא רביניססי, שהחריגים
שלו הולכים איתנו. הם הציעו לכנס ישיבה מיוחדת, שאליה
הגיע הימץ בכוחות מתוגברים והפך לבן־ברית לעבודה.
נוצר מצב — שהוא לא חדש השנה — של ברית בין
תא־העבודה לסטזתט־ז} (הימין) .בשנה שעברה המצב היה
שוגה. תא־העבודה הצטרף להצעות של תאי־שמאל. השנה,
לא זו בלבד שלא באה מהם שום יוזמה פוליטית, אלא שהם
התנגדו לכל היתמות שלנו.

• איד אתה מסביר את זה?
הם זזו ימינה והפכו יותר טכנוקרטים.

• מה אפשר להשליך מהחיבור עבודה־־ימין?
יש לזה השלכה אחת: למיפלגת־העבודה היום אין עתיד.
אני אישית מאוד מכבד אותם, אבל אין להם אנשים שיכניסו
חשיבה חדשת אומץ־לב, יכולת לצאת נגד ההנהגה בנושאים
עקרוניים. תא־העבודה באוניברסיטה הוא היום צילום
של המיפלגה המבוגרת, ולמרות שאלה אגשים מצויינים —
אם אלה פני הדור, אין למיפלגת־העבודה כל סיכוי.
(אורית זחבבל)

בשנים היפות של הפועל באר־שבע, יוכל לקום יום אחד
ולומר דברים כאלה על שחקנים שללא עזרתם לא היה יכול
בשעתו לחזור להפועל באר־שבע.

• למה אתה מתכוון?
אסור לברד לשכוח שאותו פרזיט, שלום אביטן, היה
האיש שהחזיר אותו מהפועל חיפה לבאר־שבע. הוא ישב אז
אצלי בסלון והתחנן לחזור. היו הוא יורק לבאר שממנה
שתה.

• אולי הוא מקנא בך מפני שלך ערכו
מישחק־הוקרה, ולו לא ערכו? אתה בעד זה
שיעשו לו היום מישחק־הוקרה?
יש הנהלת הפועל באר־שבע, ואם לא עשו לו — זה אומר
דרשני. אני, מצירי, לא התנגדתי ולא המלצתי. אבל אני לא
רוצה לשפוט אותו, כי הוא היום בן־אדם מתוסכל, כלי שבור.
הוא טובע ונאחז במקל של ארטיק וחושב שזאת סירה ...אדם
שהגיע לגיל 50 ונראה כמו בן 60 עדיין חושב שצריך
לעשות לו מישחק־הוקרה ...זה בן־ארם נטול־השכלה,
אנטיפאתי, בלי חבר אחד בכל מדינת ישראל — וזה אומר
(נדעזן סש־סרצינסק׳)
הכל!

ותן זר

ובכל זאת פסטיבל!
ובכן, להוי ידוע לכם: אם הכל יילד כשורה,
ואם לא תתרחשנה תקלות צפויות, תזכה
ירושלים בכל זאת בפססיבל שירה בינלאומי,
או מוטב במיני־פסטיבל בינלאומי, והאדונים
נתן יונתן, משה דור ועמיתיהם, שהתמרמרו
כל־כך על ביטול ״פסטיבל חגיגות ה־40״
(למדינה) ,יוכלו לשורר משירי ציון ומזימרת
ליבם בשבת אחים גם יחד עם משוררים ״בינלאומיים״
כאשר חשקה נפשם, במרחק כמה
מאות מטרים מן המקום שבו השתכן השר
אריק שרון בביתה של מישפחה ערבית כפ־רובוקאציה
נוספת לישמעאלים הארורים,
כפי שקורא להם עודד פלד בסאטירות שלו.
פסטיבל בינלאומי, או מיני־בינלאומי,
ובכל זאת בהבדל אחד: הפעם לא יהיה זה
״מטה חגיגות ה־ ,״40 קרי: ממשלת ישראל,
שיממן את האירוע הפואטי־הפאתטי, כי אם
מוסד נכבד ומוכר זה הקרוי מישכנות שא ננים:
מוסד שאף כי ניאות בעבר לארח תערוכה
ישראלית זו ואחרת, ואמנים ישראליים
ומוסיקאים ישראליים, ואולי גם סופר עברי
אחד או שניים (בשנה שעברה התקיימה שם
אפילו סידרה ניסיונית של מיפגשי קריאת
שירה) — הריהו מיועד, בעיקרו של דבר,
לזרים. והישראלים הזוכים לבוא כבוד בשעריו
מסתפקים בדרר־כלל באולם הישיבות/
האירועים הקטן, או במיבנה הקוביה הערבי
המשופץ שמחוצה לו והוא מיועד ל״מקו־מיים״
.לא להם הסוויטות היוקרתיות הנשקפות
אל חומות העיר העתיקה, שנועדו לגדולי
עולם בלבד. ובדידי הווה עובדא, אם
תיסלח לי הארמית: במשך 10 השנים האחרונות
הוזמנתי למוסד מכובד זה רק פעם אחת
ויחידה. וגם זאת רק כדי להציל מיפגש בינלאומי,
בהשתתפות המשורר הפולני הגולה
חתן פרס הנובל צ׳סלאב מילוש, שעמד (ה־מיפגש,
לא מילוש) על סף התמוטטות גמורה,
בעיקר בשל המארגנת שנטלה על עצמה
משימה שלא לפי כוחה וסבלה מהלם קרב. גם
אז כבר נמסר לי כי האירוח, זאת אומרת, שני
הלילות שאותם בילינו, חברתי ואני, באחת
הדירות המפוארות והמרווחות של ״מישב־נות״
,אינו כולל את דמי הארוחות במיסעדה
הסמוכה למיבנה הראשי.
בקיצור: מגורי חינם, אבל לא לחם חסר.
החלטנו איפוא, חברתי ואני, לוותר על
הכבוד ולסעוד את ליבנו באחת המיסעדות
הרבות שירושלים משופעת בהן.

לקודש הקודשים
כף היו פני הדברים במיפגש שאני הוא
שהיגדרתי את נושאו(ספרות וגלות) ,קבעתי
את סדר המשתתפים בו, הזמנתי סופרים ישראליים
כדי למלא את החסר(יוסף ברודסקי,
אז עדיין בלי ציץ נובל, הוזמן להשתתף בו
ואף הבטיח לעשות כן, אבל חזר בו ברגע
האחרון — קרוב לוודאי שבשל נוכחותו של
בן הפלוגתא שלו מילוש).
אני מניח שלולא עמדו לי כל הזכויות
דלעיל, הייתי נשלח גם אני למיבנה הקוביה
המשופץ. במקום זאת, התירו לי להיכנס לפני
ולפנים, לקודש הקודשים ממש.
מה לעשות, אין נביא בעירו. על־אחת־כמה־וכמה
בירושלים, שאינה עירי, השבח
לאל.
נכון שמאז חלפו מים רבים ברחובות הנהר
של ירושלים, כשם שנכון גם שבשנה שעברה
הוזמנתי על־ידי המנהלת החדשה של המוסד,
הד״ר יעל אמזלק, לקרוא משירי במיסגרת
אותה סידרת ערבי־קריאה נזכרת של משוררים
עבריים־ערביים־אנגליים (רעיון נאה
מאוד, כשלעצמו) ורק עובדת צאתי לחוץ־
לארץ מנעה בעדי מלהשתתף בה. אילו קראתי,
ייתכן מאוד שהייתי בוחר לקרוא גם את

השיר שממנו שאב(בלשון נקיה) משורר תל-
אביבי צעיר יחסית את ההשראה לשירו שאותו
תיארה בשבוע שעבר סופרת ירושלמית
אחת בתור ״אחד השירים הנפלאים ביותר
שנכתבו בעברית״ .והקהל היה לומד בעליל
ומקרוב כיצד אסכולת מישמני־הלשון־והארץ
הירושלמית, היא וחסידיה ואנשי שלומה ובני
חסות שלה, למדו מה שלמדו ונטלו מה שנטלו
ממידרשת הרזון התל־אביבית.
יפה, ובצדק, קבעה הגברת הירושלמית
שולמית הר״אבן, שהכל רק עניין של ״פרופורציה
נכונה״ .שהרי לפעמים אלה הנראים
כדלים, בעין בלתי־מזויינת, הם העשירים באמת,
בעין מזויינת.
בקיצור: הכל כמימים ימימה. אין חדש
תחת השמש. הלא גם בחלום פרעה אכלו שבע
הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע
הפרות יפות המראה והבריאות שהתעקשו
שלא לעשות דיאטה. ומי שמבקש ראיה נוספת
מופנה בזה לילד אצל שבע השיבולים
הבריאות והמלאות שנבלעו בכרסן הצנומה
של שבע השיבולים הדקות ושדופות הקדים
(אסכולת ״דלות החומר״ הידועה —) ממש
כיונה זה במעי הדג.

משחלפו כמה שבועות ורבים מן המוזמנים
עדיין לא השיבו על ההזמנה, יצאה ב־22
במאי תיזכורת, אף היא חתומה בידי הד״ר
אמזלק, ובה בקשה לשלוח את העתק השירים
שבדעת המשורר/המשוררת לקרוא, וכן קורות
חיים(משונה! כאשר המדובר כמשוררים
מפורסמים כל־כך שימת פירסומים ותצלום.

רעה
כל זה נעשה כמובן על טהרת ההאש־האש
( ,)1111811-1111511 הכל בחש־ש־ש־ש־אי חש־ש־ש־אין.
בעיקר ברחבי ארץ הקודש״ .מן הסתם,
כדי שלא יתעורר מאן־רהו, מאותם מזיקים
ועוכרים ידועים, וייתן בו בפסטיבל השירה
הבינלאומי הראשון בעיר קודשנו מעינו הרעה
הידועה בציבור.
וגם את חסידי אומות העולם החיים בקיר-
בנו — קרי: המשוררים העבריים־מטעם,
אשר להם מהלכים בגויים ,״הפעילו״ ,כדי
שיעזרו.
כל מלאכת הסתרים הזאת לא היתה כנראה
מגיעה לידיעתי לולא פנה אלי, בעת השתתפותי
בפסטיבל השירה הבינלאומי ברו-

פלסטינים: עם או בדי

דהפגץ גוכח 1ת
אבל נחזור לענייננו, שהוא עניין המיני־פסטיבל
הבינלאומי זוטא שאותו מתכננת
הגב׳ הד״ר אמזלק להנחית על ראשנו בפברואר
המתקרב עלינו לטובה, כעבור שנתיים
של אינתיפאדה ושיחות־שלום־בדרר.
לכאורה, טענת הטענות שאותה ניתן היה
לטעון בשעתו כנגד הפסטיבל שלא ״פוסט־בל״
אינה תופסת הפעם. פסטיבל ״מישכנות״
אינו ממומן בכספי הממשלה. אדרבה, מוסד
ציבורי בלתי״תלוי כביכול הוא המבקש לערוד
אותו ויש לקוות שניסיונו בן השנים בעריכת
כנסים דומים יכשיר אותו לעמוד במשימה.
ועל הכל: פסטיבל חדש זה אינו מתקיים
במיסגרת חגיגות ממשלתיות של מדינה
שכבר היתה כסדום ועמורה בעיני רבים מאי-
תנו, כי אם בכוונה ״להפגין את נוכחות השירה
בירושלים״ ,כפי שהתבטא באוזני אחד
המארגנים. כוונה נאה וטהורה לכל הריעות.
אף כי מייד יש להוסיף: נוכחות השירה בירושלים
העברית, לא בירושלים הערבית.
במילים אחרות: לא בעיר שתמימים ורשעים
כאחד סבורים היו עד לא־מכבר, שחוברה לה
יחדיו. חוברה לה יחדיו כמו שניתן לומר על
חמור וסוסה שחוברו להם יחדיו. עובדה: ממעשה
החיבור יצא לעולם הפרד (״הפרד הוא
בהמת משא ועבודה מצויינת״ — מילון אבן־
שושן).
וכך שוגרה, בידי הצבי־ישראל, קרי: הפוסטה,
למאות משוררים ברחבי העולם, בהם ידו־עי־שם,
הזמנה בלשון האנגלית הפותחת במילים
אלה (אני מתרגם) :״פסטיבל השירה
הבינלאומי הראשון של מישכנות שאננים
יתקיים בפברואר , 1990 ולכבוד רב הוא לנו
להזמינך להיות אורחנו במישכנות שאננים
ולהשתתח בפסטיבל.״
בהמשך פתשגן ההזמנה נאמר כי מישכנות
שאננים הוא ״בית ההארחה הרישמי של ירושלים״
:כי הבניין נבנה בכספו של סר מוזס־משה
מונטיפיורי, וכי הוא ״מסמל את ראשיתה
של ירושלים המודרנית (כלומר: העברית)
,שמחוץ לחומות העיר העתיקה.״
כדי להוסיף לדברים יתר תוקף מובא גם
מיבחר שמותיהם של אנשים ידועי־שם שזכו
להתארח בבית הארחה ירושלמי רישמי זה,
והרשימה נכבדה באמת: פאבלו קאסאלס, אר־תור
רובינשטיין, אייזק שטרן, מרק שאגאל,
סול בלו, ז׳אן־פול סארטר, קלוד לוי־שטרוס,
אוקטאביו פאז, גרייהם גרץ, וכר, וכר.

להשאיר ברשותו של אנדרי גרומיקו מנוחתו
עדן או גיהינום. מה־גם שהפעם מדובר, כמו בטח,
ואני מדגיש את התיבה כמובטח,
שהרי כל המידע שברשותי בא לי מאותו לי־און
דוידוב, בפסטיבל שאינו ממומן בכספי
הממשלה, ואם כך באמת אין מקום להחרים
אותו. הלא לא אנשים משוגעים אנחנו, שנח-
רים כל אירוע תרבותי בארצנו.
זה שאני עצמי לא אשתתף בפסטיבל המתוכנן
— דבר זה היה ברור לי ואף הבהרתיו
למי שפנה אלי. וטעני ונימוקי עימי. אבל
לנסות למנוע בעד כמה משוררים רוסיים,
בהם גם יהודים, להגשים את ״חלום חייהם״
(כך התבטאו) לראות את ארץ־הקודש שלהם
— אם כיהודים ואם כנוצרים פראבוסלא־בים
...אם כך אנהג, אין אני טוב מאותם נבלים
שיצאו בשעתו כנגדי. במיקרה זה, יוכלו גם
להאשימני באפלייה. שהרי לז מארי, גדול
משוררי אוסטרליה(שהיה גם הוא ברוטרדאם)
ועמיתיו שמן המערב אינם זקוקים להיתר
ממשלותיהם ומאגודות הסופרים שלהם
להשתתף בכל פסטיבל שיבחרו להשתתף בו.
ואילו משוררים סובייטיים — כל טעם־לפגם
שילחש מי שילחש באוזני ״הרשויות המוסמכות״
שלהם, די בו כדי לשים קץ לכל סיכוי
שלהם לצאת את ארצם בכיוון המיזרח התיכון.

מחמוד
דרוויש: יוזמן או לא יוזמן
טרדאם, לא־מכבר, מר ליאון דוידוב, שלא
היה מוכר לי עד אז, יהודי יקר וחביב באמת,
תושב מכסיקו ונדיב ידוע, אשר מדבריו התברר
כי הוא־הוא הרוח החיה מאחורי הפסטיבל
המתוכנן וכנראה גם הרוח החיה(והארנק הפתוח)
מאחורי רבים ממיבצעיו המרשימים של
מישכנות שאננים זה.
ליאון דוידוב, שלמען האמת הרשימני בכנות
כוונותיו וביושרו האישי, ביקש ממני שני
דברים: א) שלא אפריע. ב) שאציג לפניו את
המשוררים הסובייטיים הנכבדים שהשתתפו
בפסטיבל רוטרדאם, שרבים מהם העדיפו
שלא ליטול שום סיכון במגעיהם עם שד״רים
זרים.
מר דוידוב ביקש — ואילו אני מצאתי את
עצמי באחת הדילמות הקשות שלפניהן עמדתי
בחיי. מכאן — הדוב ומכאן — הפחת.
אם אפעל גם הפעם, במיטב כוחותי הדלים,
לסיכול הפסטיבל, אתן את ידי לאלה שקבעו
בשעתו(ובכללם ועד אגודת הסופרים, ראש־הממשלה
ושר־החינוך־והתרבות שלו) ,כי כל
כוונתי היא להרע, כלומר ,״למסוך רעל״
(דיברי ראש־הממשלה יצחק שמיר) בשמחו־תיה
של ישראל. שעה שאני את התואר ״מיסטר
ניט״(״לא״ ברוסית) אני מסכים בהחלט

אבל, מן הצד השני: פסטיבל בינלאומי
שבו לא ישתתפו, קרוב לוודאי, חשובי המשוררים
הערביים בישראל ובעולם (גם אם יצליחו
״לגרד״ בישראל כמה נמושות) ,שעה
שהעברית היא שפתה הרישמית השנייה
של המדינה! פסטיבל שירה בבירת האינתיפאדה,
העיר שממנה יוצאות ההוראות לפוצץ
בתים ולשבור עצמות, לעקור מטעי זיתים,
להגלות אנשים ולכלוא כמעט את כל
האינטליגנציה הערבית היוצרת, כולל עשרות
סופרים ואמנים —
לא. גם בזה אי אפשי.
ומי לידי יתקע שבסופו של דבר לא יזמינו
את מר שמיר או את מר רבץ, בעל בריתו, או
את הנשיא, החונן הידוע, לפתוח את הפסטיבל?!
ומה
יהיה אז על אופיו הלא־פוליטי המהולל?!

לא. גם בזה אי אפשי.
בסופו של דבר החלטתי בדבר הקל ועדיין
מתחבט הייתי בדבר הכבד. החלטתי להציג
לפני האדון דוירוב את המשוררים הח׳סייט,
ואף לחזור באוזניהם על כל מה שאמר לי על
אופיו הלא־פוליטי של האירוע. כדי לצאת
ידי חובתי השמעתי באוזניהם את כל חשבונות
הרווח וההפסד האפשריים, כפי שהם נראים
בעיני, והינחתי להם לקבל את החלטתם
שלהם בעצמם, מבלי לנסות לשכנע אותם —
ולוא במילה אחת — לכאן או לכאן.
עכשיו נותר רק הדבר הכבד: מה אשיב
לאלה מידידי במערב, שיפנו אלי לקבל את
עצתי(אז עוד לא שיערתי את מיספר הפניות!).
וכאן
בא לעזרתי מנהל פסטיבל רוטרדאם,
מרטץ מוי, ידיד נאמן וחכם גם לי וגם למדינה
שבה אני חי. וכך אמר לי: מה אתה
מתחבט ולשם מה לך לקחת על עצמך את כל
המשא הזה? השב לאותו ליאון דוידוב ולאותם
מישכנות שאננים שלכם כדברים הבאים: פסטיבל
שירה בינלאומי בירושלים — רעיון
מצויין. במוסד מישכנות שאננים, שהוא ״מרכז
תרבות שאינו מסונף לשום גוף אחר״ ,כפי
שנאמר עוד במיכתב ההזמנה — עוד יותר
טוב. במגמה להבליט את ״נוכחות השירה
בירושלים״ עיר הנצח — מי יכול ומי רשאי
לחבל ביוזמה מבורכת כזאת?!
.ורק תנאי אחד נתנה עימהם. מאחר שישראל
וארץ־ישראל — ארצם של שני עמים,
שתי תרבויות ושתי לשונות רישמיות היא

— דעתו של אדם בן־תרבות, קל וחומר משורר
חשוב, אינה סובלת שגדולי מייצגיה של
השירה הערבית לא יוזמנו לקרוא, ואף לשבת
בראש מיפגש היסטורי מעין זה. מה גם שכמה
מגדולי דבריה של שירה זו — ערבים
פלסטינים הם.
וכך, פסטיבל בינלאומי בירושלים — מובן
מאליו. אבל רק בתנאי שמחמוד דרוויש,
משורר פלסטיני נודע; מותווכל טהא, איש
ירושלים(הערבית) ,יושב־ראש התאחדות הסופרים
הערביים בשטחים(כיום בכלא ״אני
צאר 3זו הפעם הרביעית) והסופרים ג׳מל
באנורה וסמי כילאני, שניהם חברי ועד היוצרים
הישראלים והפלסטינים שבראשות אמיל
חביבי ויורם קניוק, שניהם כלואים אף הם
באותו ״אנצאר 3״ — השני אף עצור, בלא
מישפס, זו הפעם החמישית! — יוזמנו אף
הם לקרוא משיריהם ואף לשבת בראש שולחן
המארחים. ממש כבני בית בארצם שלהם,
שהרי אם הם אינם בני בית בארץ זו — מי
מאיתנו בן־בית בה.
איזה פיתרון גאוני וכיצד לא עלה בדעתי?!

תודה לך, איפוא, מרטין מוי, תודה מקרב
לב. ותודה לו גם על כך שיידעת אותי
השבוע, כי זו בדיוק תהיה התשובה אותה
תיתנו אתה וגראון זיוונריך, מנהל פסטיבל
ברלין, למזמיניכם בירושלים (מנהלי שני
הפסטיבלים האירופיים היוקרתיים הוזמנו
להשתתף ולעזור לאחיהם הצעיר).
וזו תהיה, איפוא, גם תשובתי לידידי
הפונים אלי לשאול בעצתי.
ומי שירצה לבוא ולחוג את חג השירה
הירושלמי גם בתנאים הקיימים ובלא השתתפות
עמיתינו הפלסטינים — אדרבה, שיבוא
ויחוג. מי אני ומה זכותי לגנות אותו
כאשר בארצי שלי חיים עשרות — שלא ל ד
מר מאות — משוררים ומשוררונים ששעתם
דוחקת להם לעלות לירושלים ולהתחכך בכמה
״בינלאומיים״ ליד שולחנות שאננים ועמוסי
כל־טובי!
שאלה מעניינת, שאינה נוגעת במישרין
לנושא רשימה זו, היא רק כמה מן ״הבינלאומיים״
הללו אכן יבואו אם לא יתקבלו
התנאים שהעלה מרטין מוי.

עודד פלד

תסריט אחר

ודו 11־ גור־ לאל

״יוחזר חומייני לתודה זועקת הסיסמה האחרונה מקירות תל־אביב. לא הייתי
מאמין למראה אוזני(וקרוב לוודאי שגם נוקע את קרסול הרגל השמאלית היחידה שלי),
אם לא היו מספרים לי בעדינות, בשלבים. אבל אין כמו גראפיטי לניקוב חורים בתנוכי
האטימות הציבורית. אז מצירי שישחררו ו/או יחזירו את מי שלא יהיה ו/או יבצעו בו
כל מעשה מגונה אחר. אפשר להחזיר את גנרי למולדת, לגייר(כהלכה) את שייח׳ עוביד,
לקבור את מגי תאצ׳ר במאוזולנין, להלאים את בנק הפועלי, להחזיר את דויד בן־גוריון
לעבודה, להצהיב את השוק הסגול, להלבין את נלסון מאנדלה, להחזיר את ג׳ינגיס לחאן,
ועוד מיברשת הצבע נטויה.
רק חייפע שותקת. הפסקה ללא עיר. וכשאני מסתובב לי ברחובות הערב השוממים
של גור(נישט) אל סיטי, בירת הצפון, הזיהום והעב״מים, שנראית באמת כמו עיירת־פיתוח
מיקרית על המאדים, מצטיירת באוזני רוחי כתובת קעקע אחת ויחידה שקירות
השטעטל משוועים לה :״יוחזר גור לאל!״
ולמי שאוזנו צרה בחופש הגראפיטי(יש כמה כאלה) ובחופש הביטוי בכלל(ויש הרבה
יותר כאלה) ,מומלצים בזה אי־אלו פסוקים של איבי הופמן זצ״ל, אחד הילדים היותר
רעים של אמריקה בשנות ה־ ,60 מתוך :״11־ 11161361101 זס) ת110ט01י\16ז״ ,ספר שהותר
לפירסום רק לאחר מאבק מישפסי, כמובן;
מראיין: מהו חופש הדיבור ב שבילה
איבי הופמן: אני מאמין בחופש דיבור מוחלט.
מראיין: אבל וודאי שאינך מאמין בזכות לצעוק ״אש״ באולם תיאטרון מלא מפה
לפה?
איבי הופמן: אש!!!

גרשון קניספר

מותר האד מעץ השדה
סניף אגודת הציירים והפסלים בתל־אביב,
כמוהו באגודת הסופרים העברים, ניצב דומם
זה כשנתיים נוכח החיזיון הנורא והעקוב־מדם
של האינתיפאדה, נוכח ילדים, נשים וזקנים
הנורים ונהרגים בכדורי פלאסטיק ובאש חיה,
נוכח מיקרי השפלה והתעללות שבוצעו בידי
אנשים שאיבדו כי* צלם אדם, בחסותם של
הסיפור הקטנטן הזה, שבעצם אינו אלא
מפקדים שעודדו אותם למעשיהם הסאדיס־פואנטה,
חידוד קטן אחד, ולא סיפור, קרה
טיים. נוכח סגירת בתי־ספר ואוניברסיטות
במלחמת העולם. על אחד מהרי האלפים
ומעצרה ההמוני של האינטליגנציה. נוכח ן
הלאדיניים, פודרה ודלה, אלף מטר ויותר
מעשי פרובוקאציה והתגרות, כגון רכישת
מעל האיזור המיושב׳,ואופקית מרוחק ממנו
בתים ברובעים ערביים והתפרצות למיסגדים
הרבה יותר: במקום ההוא העמיד מישהו בילתפילות
אלימות.
מי השלום ספסל.
היא, אגודת הציירים והפסלים בתל־אביב,
הספסל הזה עמד שלם גם בזמן המילח־לא
הרימה קול מחאה — חרף תביעותיהם
החוזרות ונשנות של מחוזות ירושלים וחיפה 1 .מה. בתוך שקע רחב ובהיר. הכדורים חלפו
מעליו ביעף. שקטים כספינות, כלהקות
לבסוף לא יכול סניף ירושלים להבליג עוד
דגים. הם פגעו הרחק מאחוריו, במקום שלא
ויצא במודעת־תמיכה בקריאת ועד היוצרים
היה איש ולא שום דבר, וזה חודשים עשו
הישראלים והפלסטינים לשים קץ למרחץ־
שמות, בעקשנות של ברזל, במדרון חף
הדמים בשטחים הכבושים ולעלות על דרך .
מפשע. איש לא ידע עוד מדוע. טעות שנפהמשא־והמתן
לשלום.
לה באמנות־המילחמה? גחמה של הורגי-
גם איגודים ואירגונים מיקצועיים שאינם
המילחמה? את הספסל הזה איבדה המיל-
ידועים ברגישותם החברתית דווקא, התעוררו
חמה. והשמש שלחה לו מבוקר עד ערב את
מתרדמת־החורף הממושכת שלהם. לישכת
אורה ממרומים אינסופיים לארוח לו לחבעורכי״הדין
ואירגוני־המורים השמיעו מחאות

שכמותן לא ידענו בעבר.
מי שישב על הספסל הזה ישב איתן. הפה
לבסוף נתעוררה גם אגודת הציירים התל־לא
נפער עוד. האיברים ישנו כל אחד לעצאביבית,
הלא־יפהפיה הנרדמת שלנו, משנת
מו, כגברים שצנחו ארצה זה בצד זה, עייפים
החירשים שלה. אך מה עורר אותה מתנומתה
עד מוות, ובו ברגע שכחו זה את זה. אפילו
והביא אותה להציג, בביתה שלה, תערוכת
הנשימה היתה זרה; היתה לתהליך מתהלימחאה
תחת הכותרת ״כי האדם עץ השדה״
כי הטבע; לא, היא לא היתה ל״נשימת
שניטלה מן התנ״ך — אולי גם בעידודו של
הטבע״ ,אלא זאת: כששמת לב שאתה נושם
השיר המושמע תכופות ברדיו?!
— תנועת החזה האחידה הזאת, הלא־רצו־
״כי האדם עץ השדה״ מציגה מיקבץ של
נית — היתה הנשימה למעשה שהמיפלצת
ציורים ורישומים. הדפדפת הנלווית לתערר
הכחולה, האוויר, עושה באין־אונים של האכה
מצהירה על הכוונה להקדיש רבע מן ההכדם,
בדומה להריון.
נסות שיתקבלו ממכירת תמונות למיפעל
העשב מסביב היה מאשתקד; חיוור כשייעור
הארץ של הקרן הקיימת, וכן למילחמה
לג ומכוער; חסר־דם, כאילו גללו מעליו
נגד שריפת היערות אשר ״למעלה ממחצי אבן
גדולה. מקרוב ומרחוק היו שם גבנונים
תן נגרמו על-ידי מציתים על רקע לאומ ושקעים
בלי תכלית ובלי מיספר, בתה וכ־ני.״
עד כאן דיברי הדפדפת.
רי־מירעה. מן האי״שקט הדומם הזה,יממש־קהות־חושים
ואטימות־לב הם המאפיינים
ברי הקרקע האלה שהתפוררו לקצף צהוב־כמדומה
יותר מכל את הלוך נפשה של
ירוק הושלך המבט שוב ושוב מעלה, אל
האוכלוסיה הממוצעת בישראל. תמימים שבהצוק
האדום, הגבוה, שחתם את הנוף לפנו
האמינו כי האפאטיה וההשלמה עם העוול
נים, ואחר־כך שב וירד ממנו במרוצה, מתלא
יהרסו גם אל לב ליבה של האינטליגנציה
נפץ למאה מבטים. צוק הסלע הזה לא היה
היוצרת. תוחלתם נכזבה עו״מהרה. גם בישמן
הענקים, אבל מעליו לא היה עוד אלא
ראל של ימינו קיימת אינטליגנציה, שלא זה
האור הריק. הכל היה שומם ולא־אנושי
בלבד שהיא משלימה עם הזוועה, אלא שללהפליא,
כבימי בראשית ממש.
נוכח מרחץ־הדמים שעלה עד כה בחיי 566
עכבר קטן חפר לו ליד הספסל שמבקריו
פלסטינים (מניין העולם הזה ליום ,)9.8^ 9
היא פוצחת — לא, לא בנגינת כינור, מאת

רוברט מוזיל: העכבר

מעטים מערכת תעלות לרוץ בהן. עומקן
היה כקומת עכבר והיו בהן חורים להיעלם
בהם ולשוב ולהגיח בעדם במקום אחר. הוא
התרוצץ בתוכן במעגל, נעמד, רץ הלאה
במעגל. מרעמי האוויר עלתה דממה נוראה.
יד האדם צנחה מגב הספסל. עין, קטנה
ושחורה כראש של סיכה, נתלתה בה. ולרגע
הרגשת הרגשה משונה, התבלבלת ולא
ידעת עוד אל נכון אם העין השחורה החיה
הזאת היא שמסתובבת או שמא קמה תנועה
בחוסר־התנועה הנורא של ההרים. לא ידעת:
הנעשה בך רצון העולם או שמא רצונו
של העכבר הזה, הרצון הקורן מתוך עץ
זעירה, יחידה. לא ידעת: יש מילחמה או
שמא כבר שורר הנצח.
וכך אפשר היה להמשיך ולמנות כאוות־הנפש
את כל הדברים שהרגשת שאינך
יודע אותם; אבל זהו כל הסיפור הקטן כולו;
שכן מאז ומתמיד הסתיים הסיפור הזה קודם
שאפשר היה לומר היכן בדיוק הוא נגמר.

* 0ת1ך, שרסן שר ארם חי* .סררסרת:
איהה הסרסן. ספר״ת סיסן קר׳אה.

המיוחסת לנירון קיסר, מן האכזריים שבקיסרים
— כי אם בתערוכת חורשות של
עצים מלבלבים ולמולם אודי גזעים עשנים
של עצים שהיו למאכולת אש.
שערו בנפשכם כיצד היינו מגיבים אילו
קראנו שהשחורים בדרום־אפריקה, במילחמ־תם
באפארטהייד, גורמים נזק לצמחייה בגי״
חותיהם כנגד כוחות הדיכוי הלבנים — או
שהפרטיזנים הלוחמים בנאצים הסבו נזקים
״אקולוגיים״ במילחמתם בנאצים בימי מילח־מת־העולם
השנייה.
אין בכוונתי להשוות בין אלה לאלה, בין
מה שהתרחש ומתרחש שם לבין המתרחש
במקומותינו, כי אם להמחיש את הצביעות
על־ידי הבאת דוגמות קיצוניות, אולי הקיצוניות
ביותר העולות כרגע בדעתי.
ועתה בחזרה למקומנו: כלום נפגעים העצים
שלנו אך ורק משריפת יערות על רקע
״לאומני״ — תופעה מגונה בהחלט, כשלעצמה.
אני חוזר ואומר זאת: תופעה מגונה
בהחלט כשלעצמה.
מה בדבר מטעי הזיתים העתיקים — שגילם
אינו 20 או 30 שנה — כי אם 200 וגם
300 שנים, לפעמים? היש הבדל בין עץ לעץ?
והאם עקירת עצים, כזיתים עתיקים אלה ו ד
נים אחרים, בידיהם הנפשעות של אנשי ״הסיירת
הירוקה״ טובה מעקירתם על רקע האינתיפאדה?
ומה
בדבר עצים הנעקרים רק כדי למנוע
ממנושלים־מאדמתם את טענת החזקה עליה?
ומה בדבר עקירת עצים בידי אנשי צבא ״כדי
למנוע מיסתור ומחבוא״ מזורקי אבנים ומטיל,
בקבוקי־תבערה? ומה על העצים שנעקרו
סתם על־ידי מתנחלי יש״ע כפעולות־נקם
או כמעשעי ״נראה לכם״?!
ועל הכל, שאלת השאלות: מתי מותר
האדם מן העץ ומתי מותר העץ מן האדם?
האם יש גם עצים ״יהודיים״ ,כעצי הקרן
הקיימת למשל, שערכם רב וניזקם מרובה מזה
של עצים ״ערביים״.
ולהפרדות ולהבחנות כאלה נותנת את ידה
אגודת הציירים והפסלים של תל־אביב. מה
פלא שהמוצגים שאנו רואים בתערוכה זו
מעוררים את הרושם שהם מעוררים. מכאן,
קמצוץ של אימפרסיוניזם שעל גבול הקיטש
ומכאן — מחאה דקוראטיבית, סאלונית. משהו
בנוסח ״מנע אש — עשן כנסת שש״.
מחאת הקרן הקיימת לישראל הזקוקה
כנראה שוב לכמות של עצים ״יהודיים״.

1רו י

הזמנהלארוחה זוגית חינם ל חו ת מי םעל מנו1

0היה יגיע אליך ע רץ איש׳ ,חדש,

1 1 מהיום:1
טרי, לוהט, עסיסי, ישר מהדפוס לבי תך או למש רדך! הסינית בדיזען ף

סיפור של
אוי ר ה
מסעדתה מוזי און
רח־ האוניברסיטה .2
רמת־ א בי ב.
טלפון6 :־5414135
אל גאוצ׳ו -לונדון מיני טטור
אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :
שאול המלך ,4טל׳ 250079־03

מו ע דון -קפה -מי סעדה ; 0 4

שירה וריקודים
הופעת אומנים יום־יום פרט ליום א׳
פתוח רצוף משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים עד 250 איש
בצהריים ארוחות עסקיות 15ש״ח
רח׳ הירקון 109 תל־אביב טלפון 241300־03

110
׳ 7ןלמ

רחוב דיזנגוף (110 מו ל קפה חול)תל-אביב.
טלפון 03-247066 :

דולפין שטרן
מסעדת דגי ם מו בחרת
פ תו ח 7י מי ם בשבוע 12.00-24.00 :
מו מלצת לי ש ר אלי םול או ר חי םמחדל
דיזנגוף 189ת״א, טל׳ 232425

110

אחת הבעיות הרציניות ביו תר
של האכלנים, היא הצורך
להחליט בל הזמן. בכל מיסעדה
בה אנחנו מבקרים יש תפריט
גדול ורב״גווני, וכל מה שאנחנו
צריכים להחליט זה מה ניקח
למנה ראשונה, מה ניקח למנה
עיקרית, אילו תוספות נבקש,
ובאיזו מנה אחרונה נקנח.
זה נשמע כאילו תענוג גדול,
אבל לאכלנים גדולים, כמונו,
האוהבים הרבה דברים, ההח לטה
הזאת היא כמעט כאב.
הכאב הזה נחסך מאיתני ה שבוע
כשביקרנו ב״הטינית בד
יזנגוף״ ,ושם נאמר לנו שאנחנו
יכולים להזמין פלטה של מנות
ראשונות. פלטה, זאת אומרת
צלחת גדולה ועליה גם אגרול,
גם כדורי־שרימפס, גם ספר־ריבט,
גם סל ט סיני קר, גם
קאלמרי מטוגן וגם ...פיצה
סינית. הזמנו מנות עיקריות.
וזה התחיל להגיע: חזיר
חמוץ־מתוק עם פילפל ואננס,
חתיכות עוף בטומטום ותוספת
רוטב סויה חריף, עוף בשקדים,
איטריות סיניות עם ירקות
ומשהו חריף־חריף־חריף וטוב.
חתיכות דג ברוטב מתוק״חריף
שנאכלו עם שלוקים ארוכים
של מים קרים, כי אחרת שורף
בפה, והיה כמובן גם אורז
שהפתיע לטובה, כי הוא לא
היה האורז הלבן והמשעמם
שבדרך כלל מקבלים במיס־ערות
הסיניות, אלא אורז בעל
טעם של תבלינים לא״נודעים.
לא שתינו יין כדי שנצליח
לזכור מה בדיוק אכלנו ואיך
היה. אבל גם בלי יין הצלחנו
להשתכר מהאוכל.
מה שמייחד את ״הסינית
בדיזנגוף״ הוא שלכל מנה יש
באמת טעם אחר, ומי שאוכל
הרבה במיסעדות סיניות יורע
בדיוק על מה אנחנו מדברים
כאן. אין בלופים של רוטב
שנשאר מדבר אחד והוגש על
דבר אחר.
כן, בסוף הארוחה, אולי מת וך
כבוד לתיאבון המפותח של נו,
הביאו את הדבר הענק הזה
שכולל בננות מטוגנות ואננס
מטוגן וסלט״פירות וכדורי-
גלידה. בשלב הזה אני הכרזתי
על תחילת הדיאטה. בן-זוגי,
לעומת זאת, התלקק כמו ילד.

חתום ער ממי שנתי ותקבל:
(א) השבזשן יגיע לביתך/נוישרדך ביו ה 1פעת 1ע״ ,שליח מחחד*.
(ב) מחיר המיבצע 290 :ש׳׳ח סלל מע״נו אשר ישולמ 1ב־ 5תשל1מים
שחים ללא הצמדה, באמצשת כל אחד מכרטיסי האשראי
( 58x5ש״ח).

מפגש אגיב
תפריט בינלאומי

כל מ ה שלא ציפית
מ פונד ק דרכי
דרך חיפה 301 תחנת דלק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם א רו חהבתפ רי ט ק בוע:
מנה ראשונה: מרק או סלט חסה, או פטריות טריות עם חמאה ושום
מנה עיקרית: פירושקי לסוגיו
או שניצל עוף עם רוטב פטריות
מנה אחרונה: פרפה לימון
או מרקיז שוקולד
או שטרודל עם גלידה וקצפת
בוס יין לבן
לחמניות תוצרת הבית וחמאה

26.75ש״ה

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
טל׳ 457599
פתוח כד 12.00 עד 01.00

חדש בתל־אביב!
עוד סניף של

״מטעדת יונס״
מאכלים מזרחיים

רח׳ בן י הוד ה , 163 טל׳ 227813־ 03

הד־־ידיד
של־רבי
עקיבא
מי סעדה בי ס ט רו
מיטבח צרפתי -אמדורסקי, אוויר״ממוזג -אווירה חמה
ימי א׳ -ה׳ ,מ״ 15.00 - 12.00 ערב, ערב מ־ 9.00ג

רח׳ רבי עקיבא ,22 תל־אביב (מאחורי קולנוע אלנבי)
__ טלפון __ 655096

הבית הלבן

(0316^111

הבירה הכי זולה בעיר

רח׳ הירקון , 108 תל״אביב
טלפון 230577 :

$£ס 0מ 111מ ^

( 0אחחה זוגית חינם עד 60ש״ח באחת מהמיסעחח המן בחחת
המשתתפות במבצע והמזפישת בעשד זה.

חייג 232262־ 03 בז ה ר קוז ה מנויי ם

* מוגבל ל־ס0ס 1מחיי באזורי ההפצה עד ליו 31.8.89

באילת 220 :ש״ח. טלפון 33217־.059

להיטים

חיפה:

כשהר* יפגוש
את סאד*

בעיקבזת ״הנסיכה
הקסומה״ אפשר
לצפות ברטט
ל שלאגר החדש
שד רוב ריינר

מישהו אמר כבר כי מי שיצליח
להמציא את הנוסחה הנכונה לטעם

אשה אחרת, זמנים מר

דתיים.
ירושלים: אשה אחרת, מ,
הפדל את הד ר רביט? אשה תחת
השפעה,

תל-אביב:
הלזאפופין ( פ ריז,
ארצנת הברית) — קומדיה ישנה
ומטורפת משנת , 1941 שהכל קורה
בה בלי התראה מוקדמת. הגיבורים
עוברים מעלילה לעלילה, שולפים
בדיחות מן המותן ומלגלגים בהנאה
על תעשיית הקולנוע. מוצר
יחיד במינו, שגם הבימאי לא חזר
עליו מעולם.

הבל נע\אר
גמ>ע\פחוז
איגדיאצה ג׳ונס ומסע
הצלב האחרון ותל־אביב,
תל-אביב, ארצות־הברית)
-אין מקום לספקו ת -זה סרט כיף,
שמקפץ לו בעליצות היסטרית״עד־מטורפת מ תחילתו
ועד סופו. חוסר־הגיון מופגן שאיני גו רע
מן ההנאה. המירשם מוכר ובדוק. היא עבד
היטב בפעמים הקודמות, ולפי האולם המלא
עד אפס מקום, הוא עדיין עובד היטב.
לג׳ונס יש הפעם שותף חדש להרפתקות. מצ טרף
אליו הפעם אביו מולידו, בכבודו ובעצמו,
היסטוריון מומחה לימי״הביניים, היודע כל מה
שאפשר לדעת על הגראל, הלא הוא אותו גביע
שבו, כ ן אומרים, אספו א ת דמו של הצלוב.
בימי-הביניים היו אלה אבירי השולחן העגול
שיצאו לחפש אחרי הכלי המופלא. ס מל לישועה
ולקדושה. הפעם מ תבק ש ת מישפחת ג׳ונס לה ביא
א ת הגביע לאמריקה, ולא חשוב מה המ חיר.
כאן
אולי המקום להסביר שאינדיאנה המהו-

קונרי, פורד וריס־דייוויס: אבא גנוב
לל אינו אוהב כל כן את אביו, שהתעלם ממנו
כשהיה ילד. אבל בכל זאת, כשמודיעים לו כי
אבא׳לה הלך לאיבוד תוך כדי חיפושיו, הוא
מייד מתגייס להצלתו. הוא מרביץ לנאצים, מפ רק
טירות אוסטריות, דורס עכברים במרתפי
ונציה -והכל כדי להגיע למיזרח התיכון, שם
הוסתר הגביע הקדוש בימי״הביניים. סיפור
הסרט פחות מפתיע מקודמיו, אף שון קונרי
גונב א ת ההצגה ומהווה תמורה ראויה לשמה.

הרדמה

קום דיה היסטרית
הקהל יזכה לחיי נצח בהוליווד, מי
היה מאמין שהנסיכה הקסזנוה
תהיה להיט גדול כל כך בעידן
סטיבן שפילברג? אף לא המפיץ
הישראלי שלה. אבל, עובדה. זה
היה אולי ה״סליפר״ (הכינוי ה־מיקצועי
לסלט שלא מצפים ממנו
הרבה, והופך בשקט־בשקט למוחץ
קופות) של השנה שעברה.
אבל בזה לא תם כוחו של רוב
נ#ני זהחברה) ריינר, הבימאי. סיר־טו
החרש. כשהרי פוגש את סאל׳,
שובר קופות בכל מקום שבו הוא
מוצג. מסתבר שהעולם זקוק לקומדיות.
הפעם זו קומדיה אמריקאית
מקורית, ולא איזה עיבוד מדולל
ליין צרפתי מקורי, כמו כל השלא־גרים
האחרים(עיין ערך בני דודים).
הסיפור הוא סיפור אהבה מטורף
ועמוס בבעיות נוראות, שכולן נפתרות
בחיוך ועם שני שחקנים חביבים
וסימפטיים: מג ראין, תגלית
, 1986 חמודה וחיננית בט 1פ נאן,
ואחר כך בפרסידיו, ובילי קריסטל,
מהנסיכה הקסנמה ומזרוק את אמא
מרכבת.
תדויו חובה לראות
תל־אביב: מיכחב מאשה א ד
מונית, סלל המילחמה ההיא0 ,
הפליל את חלו־ רביט? אשה אחרת,
קפה סד ר, זמנים מנדרנ״ם,
חלף עם החח, פאדרה פאדרננה,
ואז, נערת קריאה, המיקלט, הלזא־פנפין.
העולם
הזה 2712

*** נערת קריאה (צפון.
צרפת, מוצג נם ביחשלים נבחיפה)
— סרט בתוך סרט על ספר בתוך
ספר. הרפתקותיה של אשה צעירה
שמיקצועה בחיים הוא לקרוא בקול
רם לפני לקוחותיה. תרגיל משעשע
ומבריק לאינטלקטואלים ר
שיר־הלל למילה הכתובה. מיאו
מיאו מבריקה בתפקיד הראשי. בימאי:
מישל דוויל.
המיקלט (סינמטק,
ישראל) — התודעה הלאומית
מתעוררת במיפגש של לילה אחד
בין שני פועלים ערבים המחלקים
ביניהם מיקלט של בניין תל־אבי־בי.
סרט קצר של ראשיד משראווי,

שדות ירוקים (ל ב, תל-
אביב, ישראל) -מי שרו צה
להמחיש לעצמו את
התוויה הקולנועית משני קצותיה -שיילד ב אותו
היום לשדות ירוקים בהצגה יומית ול־אינדי
אנ ה גיונס לפני השינה. אחרי שדות ירוקים
יהיה לו קשה מאוד להירדם.
אם אינדי אנ ה גיונס הוא אגדה אס ק פיס טי ת
מיתית מבית־היוצר הקולנועי הווירטואוזי והשבע
ביותר בעולם, הרי כל מה שיש בסירטו של
יצחק (״צפל״) ישורון הוא ההיפך הגמור: ריא ליזם
אכזר, בלי איפור ובלי מיתוס, בלי אפק טים
מדהימים ובלי כוכבים נוצצים. צפל אינו
מאחל לצופיו חלומות נעימים ואינו מרשה להם
לצאת למסעות מסביב לעולם כדי לשכוח. לחי-
פן, הוא תופס א ת הישראלי ברקותיו, מכריח
אותו להיישיר מבט אל הבד -הראי השחור
שיספר לו עד כמה שלגיה הישראלית ן זכוערת.
לכן, גם אם העלילה נעצרת בצורה מרגיזה
במחצית הדרך והסיפור מתחיל לחוג סביב

המעביר בשקט רעיונות שאחרים
אינם מצליחים לומר בזעקה, בעזרתם
של סלים דאו ומוחמד בקרי.
החלק השני של התוכנית: חבצלת
של לבנה חכים.

חסינות דיפלוכד

ירט קו לנו עבט לוויזי ה
* * יום רביעי הגדול (יום רביעי 23 ,ב אוגוסט)22:05 ,
סיפורם של שלושה חברים, נערי-חוף מקליפורניה, שכלמעייניהם גלישה על גלים, והשינויים שחלים בהם עם ההת בגרות
וגיוסם לצבא. בין השחקנים הראשיים ויליאם קאט
וגארי ביוזי. צילומי הגלישה גונבים א ת ההצגה.
* * פיתויו של ג׳ו טיינן (יו ם ששי 25 ,ב אוגו סט)22:30 ,
הצצה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האמריקאית. אלן אלדה הוא המחייך המיקצועי, שהכל אוהבים להצביע בעדו,
אלמלא פר שת־האהבים שהוא מנהל עם מריל סטריפ מחוץ
לחיי״הנישואין. כמו שגרי הארט יעיד -סיפור מן החיים.
בימאי -ג׳רי שאצברג ( הדחליל).
ידע בשרים (יו ם רביעי 30 ,ב אוגוסט - 122:05 ,ג׳ק
ניקולסון וארט גרפונקל מתחילים את הסרט בקולג׳ ומסיי מים
אותו כיאפיס מצליחים בגירסה ארסי ת של התסריטאי
באק הנרי לאובדן הערכים והאידאלים של אמריקה בין
שנות ה־ 50 לשנות ה־ .70ק אנ די ס ברגן ואן מרגרט, בהופעה
הקולנועית הטובה ביותר שלה, הן הנשים בחייהם. הבימוי
של מייק ניקולס חצוף ומפולפל.

דוליצקיה ושילה: אלגוריה אכזרית
עצמו, משיג צפל את החוויה העיקרית שאליה
הוא מכוון את מאמציו הפעם: לעצבן את הצופה
עד כדי כד שיתאמץ להבין מה קורה לו באמת.
בראי מ שתקפת המישפחה הישראלית המ צויה
בכל כיעורה, בשטחים־הכבושים. המיש־חק
הבוטה והצילום הכמו תיעודי משכנעים.
דיאלוג-הסיום של הבימאי עם אחת הדמויות,
הבא להעניק לסיפור ריחוק, אינו מעניק חנינה
לא לדמויות ולא לקהל היושב באולם.

טית (רב־חן, ארצנח־הבריח. מנצג
נם ביחשלים ובחיפה) — מל גיב־סון
ודני גלובר רוכבים שוב כשוטר
הפרוע והשוטר האחראי. אחרי שזכו
לתהילה בשליחנת קטלנית הם
חוזרים במנה נוספת של אלימות
מבדרת ומכים במרץ את הדיפלומט
הדרום־אפריקאי ג׳וס אקלנד,
המוכר סמים ומבריח את הכסף לארצות
ניכר.
תיקוות גדולות (לב,
אננליה, מ 1צנ נם ביחשלים ובחי־פה)
— סאטירה כואבת על עידן
התאצ׳ריזם ופולחן הרכושנות באנגליה,
המצליפה בלי רחמים בעשירים
החדשים והישנים וצופה ביאושם
של מי שמנסים לשמור על מידה
של אידיאליזם. בימאי: מייק לי.
אשהאחרת (טיילת,
ארצנת־הברית, סנצג נם בחיפה
נבירנשלים) — גירסתו של וודי
אלן לתותי בר של אינגמר ברגמן.
מרצה באוניברסיטה עושה חשבון־
נפש בגיל .50ג׳ינה ראולנדס, מיה
פארו, ג׳ין הקמן ויאן הולם מעולים
בתפקידים המרכזיים.

צנח־הברית) — נישואין לצורך
גירושין לצורך נישואין — הכל
התחיל בחצי פיז׳מה וייגמר, כנראה,
בלי. דיאלוגים שנונים ומגע
הקסם של ארנסט לוביטש.

(דיזנגנף, ארצנת־הברית) — דון

עדנה פיינדד ₪

* * דברים משתנים

אמיצ׳י כסנדלר המוכן לקבל על
עצמו רצח שלא ביצע תמורת תשלום
נאות, וג׳ו מאנטניה כשוליית
גאנגסטרים שצריך להבטיח כי הסנדלר
יקיים את הבטחתו, בקומדיית
פשע משעשעת של דייויד
(בית ההימורים) מאמט.
* * מיסטיק פיצה(ריזננוף,
ארצות־הברית, סנצג נם בירושלים
ובחיפה) — תרגיל למתבגרות.
שלוש נערות בעיירה קטנה מגישות
פיצה במיסעדה המקומית ונד
תכננות את עתירן. חביב ושיטחי.
יש להניח שעוד נשמע על אנאבת
גיש, ג׳וליה רוברטס ולילי טיילור,
וגם על הבימאי דונלד פטרי. .

ירושללס
*** אשתו השמינית
של כחול הזקן (תיאטלנן, אל־

הווולם גוה

גז &ירגרים
הסח־ של הסניטר

פזעל 1ש 1פט

נחוג יום־הולדתו ה־ 65 של
אפרים קישון, שמאז סיפרו הראשון
בעברית (העולה היורד ד
חיינו) ומחזהו הראשון בעברית
(שמו הולך לפניו) לא חדל לקצור
הצלחה בארץ ובעולם ( 35 מיליוני
עותקי־ספרים ב־ 31 לשונות) .קי־שון,
יליד הונגריה, בן מישפחת בנקאים
וניצול־שואה, הוא אב לשלושה,
שזיקתו להומור שזורה לא רק
בכתיבתו אלא גם בחייו הפרטיים.
כך, למשל, גילה באחרונה מדוע
הוא התנדב, בימיו הראשונים
בארץ, עת נקלט בקיבוץ עין־החו־רש,
לשמש, במשך תקופה ממושכת,
כסניטר של הקיבוץ, תפקיד
שעליו לא רבו, מטעמים מובנים,
הקופצים. קישון הגיע אז למסקנה,
כי מלאכת ניקוי וחיטוי בתי־השי־מוש
של הקיבוץ גוזלת מזמנו חצי
שעה עבודה ביום בלבד, מה שהיה
עדיף על שמונה שעות עבודה
בשדות המשק הגלילי.

נפטר בחיפה, מהתקף־לב,
בגיל ,78 משה בליטנטל, עסקן
עירוני ומראשי פועלי אגודת־יש־ראל
הזרוע העממית יותר של אגר
דת־ישראל. בליטנטל, יליד פולין,
שעלה ארצה בגיל ,23 החל את
דרכו כפועל־בניין, אך עבר עד
מהרה לעסקנות ציבורית, שכללה
ייסוד שיכונים וקופות־מילווה וחברות
במיפקדת אירגון־ההגנה בחיפה.
בליטנטל, עיתונאי לעת־מצוא
(בעיתון אידיש של ורשה שלפני
השואה ובשערים האגודאי בארץ),

חיפושי האפרוח

מאת אביגיל •נאי
מאוזן:

חכם במנחה (:)3
לאיזה מרחק רץ הכתב?(5,4מ);
איזה מין עתונאי הוא יוסף 4
נאה וחטובה בכפר הערבי — ושמענו שגם לא
רעה במוסיקה (:)4
להחזיר את הקונצרן בעדינות רבה(3מ);
משכיבה במכה (:)6
הרבה זמר וזמרים ואפילו לא פנחס אחד 5,3
אני לדודי ודודי לי, מחדש (;)4
הקבוץ של מרים (:)4
ביבר מותש לגמרי בחמסינים האלה (;)3,5
המלחין עשה חיים עם נורמה שלו(;<5
הם לקחו לנו את אבן (;)3
מועמד הומו צבעוני לצבא 4
שם אלוהי לקבוץ של עמליה (;)4
השתבש הסדר בקבוץ (;)4,3
שמענו את זה בברלין; ״מזל שיש כאן חומה 3

מאוכד:

תמורה משמחת (;)3
הפשלה של הידר פעמיים באותה פרשה (;)4
כספי שחור בקיץ ( )4,4ע״פי א.ד;).
חג מאחורי קדש הקדשים בקבוץ (;)6
,מגדל המאה׳ בכפר (,)4
בטקס קבלת התושבים אמצנו את רבינוביץ וח.
שלו (;)5
מיכה הגיע למעלה ב־ ,4ללא חשש 4,3
עוד נצחון כזה ואבדנו (;)2
דיין, בררו כלל, היה עושה את המצופה ממנו

הנסיוב פעל בתנועה מתמדת 3 ,3 ,2עפ׳׳י

בית הפוך במקום ישיבה (;)6
מבקשים את חסד השינה (;)5
קנדי במשטרת לונדון (;)4
חולצת שד (;)2
החלקה שקבל שמעון בירושה (;)3
לא מסכימים אתנו אבל עולים (;)3

למי שי ש לו

נחוג יום־הולדתו ה־ 95 של
לוין (נר ל׳ ,נר לי) קיפנים, סופר
הילדים הנצחי, שכבש, עוד בראשית
המאה, את דימיונם של ילדי
הארץ עם האפרוח שהלך לחפ ש
אם אחרת. קיפנים, יליד אוקראינה
ובנו של חזן, החל כותב בגיל 18
(השיר הילד החולה בעיתון־היל־דים
הפרחים) ומשעלה ארצה שנה
לאחר מכן, פנה, אחרי שנים מיספר
כשומר־כרמים, ככורת־עצים(להסקת
רכבות הצבא התורכי של מיל־חמת־העולם
הראשונה) וכמנהל
בית־יתומים בצפת, לייעודו האמיתי:
חיבור אינסוף סיפרי ושירי
ילדים.

נשיא ב! שר
הו שבע לנשיא דרום־אפרי־קה,
פרדריק דה־קלארק (,)53
שר־החינוך לשעבר, התומך, בניגוד
לקודמו, בדו־שיח עם שכנותיה
השחורות של ארצו. דה־קלארק,
נשיא לשלושת השבועות הקרובים,
עד מועד הבחירות הקרובות לנשיאות,
הוא בן מישפחת פוליטיקאים
(גם אביו היה שר) ,עורך עי־תון־סטודנטים
בנעוריו, מישפסן
לפי השכלתו ואב לשלושה.

סופר קיפנים
כרמים, עצים, יתומים
היה גם איש לישכת״העבודה(כיום
שרות־התעסוקה) ,שופט עירוני וחבר
הנהלת עיריית חיפה.

זרע הטרנדסטור
נפטר בקליפורניה, ממחלת
הסרטן, בגיל ,79 ויליאם שוקלי,
אחד מממציאי הטרנזיסטור, עובדה
שזיכתה אותו, בגיל ,46 יחד עם
שני אמריקאים אחרים, בפרס־נובל
לפיסיקה. שוקלי, בנו של מהנדס־מיכרות,
שגדל באנגליה, נודע לימים
לשימצה משפיתח תיאוריה
שלפיה השחורים נחותים מן הלבנים
מסיבות גנטיות, ואף הציע
חלוקת מענקים כספיים כדי למנוע
את התרבותם של השחורים (על־ידי
עיקורם מרצון) ומאידך פעל
להקמת בנק־זרע (כולל את שלו)
לריבוי בני הגזע הלבן.

ולמי שעדיין אין לו...
...עדיליון ה מזל !

תכשיט חדשני של האמן ויסהוף, שפותח ע״׳ החבור, הממשלתית למדליות
בעזות הצווף דוד ס״ג. להשיג ב 107.ש״ח(בכסף) או ב 355.ש״ח(בזהב וכסף)
בחנויות החבור, ואצל הסוחוים המוושים.

החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות
• ,ח של׳ס: אווד -ה ע , 5 0ט ל 0 2 -6 6 8 1 0 5 .תל-אביב: מנדל• , 3סל0 3 -2 2 7 4 2 8 .

וייר*נתהלרסטי*זנ!ו1יריזיז

העולם הזה 2712

הורו ס הוס
מזל החודש:

בחולה
₪וג ס
השנה לבתולות?•

חלק מבני המזל אמנם עזבו מקומות-
עבודה והשינויים לא ת מיד היו מרצונם,
אבל לאחר זמן התברר שהשינויים הם
ל טובתם.
לא פעם ניכפו עליהם החלטות והם
היו לחוצים אל הקיר, אבל עכשיו הם
יותר שקטים ובטוחים בעצמם, השקט
הנפשי חזר אליהם והם עולים על דרך
חיובית ובונה יותר. גם תחומים אחרים
קיבלו חשיבות. חייהם האישיים הש תנו.
הבריאות הציקה להם רבות בשנה
זו, אולם בימים אלה הם מתחילים
להתאושש. א ם רוצים לסכ םאת שנת
. 1989 אי״אפשר שלא לציין שזאת היתה
שנה דר מ א תי ת לחיוב ולשלילה. קרו
להם דברים בלתי־רגילים שיובילו
בעתיד לצורת־חיים אחרת.
איד תיראה השנה הקרובה לבני מזל
בתולה?

דבר הם מקבלים עליהם את הדין, ואם
אין ברירה הם עובדים ומסתדרי ם גם
עם מי שאינו מוצא חן בעיניהם.

דה, לתפקיד, או לסביבה מתאימים
יותר.
מי שעוסקים בחינוך יצליחו מאוד
השנה. נראה שיתנו להם לבטא א ת הידע
העשיר שלהם והרעיונות המקוריים שיש
להם. הם אמנם יעבדו קשה׳ א ן יהיה ן
להם סיפוק והנאה מעבודתם. רבים *
מהם עברו ועוברים השתלמויות ויוכלו *
לבחון על פני השטח א ת מה שלמדו* .
מי שעוסקים בתיקשורת, בכתיבה או *
באמנות יעבדו גם הם קשה, אך התו* -
צאות יהיו טובות. נראה כאילו הם עוט -
דים לפני תקופה חדשה, שבה הכל מת־ *
חיל כאילו מההתחלה. נראה שיהיו פו־ *
ריים וזה יתבט א בשפע החומר שיכינו* .

בימים אלת מתחילות:
הבתולות להתאושש.
להגשים !!11 איפות
ולבס![ הישגים

• עבודה, קאריירה

שנה זו הביאה להם שינויים ואפ שרויות
חד שות. בתקופה הקרובה הם
יהיו עסוקים ב ביסו ס ההישגים שהשיגו
שנת 1989 היתה מן התקופות החשו או
ב הס תגלות לשינויים שנעשו מרצון
בות לבני מזל בתולה.
רבים מהם יקנו להם פירסום בשנת *
או מחוסר-ברירה. כדאי לציין שבני מזל
הכוכב שגרם לשינוי הוא כוכב יופי ,1990
וזאת בזכות מקוריות, עבודה 1
בתולה מס תגלי ם מסיבעם במהירות
טר, והוא נמצא בבית העשירי שלהם בין

קשה ודרישות גבוהות מעצמם.
לכל מצב. הם אינם מפונקים ואינם דור חודש
מרס לחודש אוגוסט.
רבים מבני המזל עובדים בעבודות *
שים לעצמם הטבות, פינוקים ונוחיות.
מזל תאומים, שהוא הבית העשירי,
שרות או ב ת חו ם הבריאות. גם אלה ״*
אפילו מבחינה חבר תי ת הם מ שתדלים
ן בית הקאריירה של מזל בתולה, הביא
יעבדו קשה, אך העבודה תהיה מעניינת *
מאוד ל ה תאי םאת עצמם, א ם כי ב ת חו ם
* לשינויים חשובים בחייהם.

מתמיד. צייד רק להזהיר אותם שלא *
למעשה, א ם מסכמים את השנים הא זה ה הס תגלו ת קשה להם יותר.

מבחינת קאריירה מצפה להם ה ת קד להכנס למריבות, כי נראה שבלי להרגיש
הם רואים כל חסרון או פגם
* חרונות, צריך לזכור שהיתה לבני מזל

מות. לא מדובר דווקא בשינויים דרס הם ימצאו א ת עצמם מסובכי ם בסיב־ *
באי שיותם של אלה הבאים עמם במגע
* בתולה תקופה קשה בין 1985 עד סוף

טיים, אבל תהיה להם הזדמנות להגשים סוכי ם שבכלל לא נוגעים להם ישירות- .נ
. 1988 רק מחודש מרס 1989 הם התחילו וקשה להם לא להתייחס ל כן. לעתים זה

(המשך בעמוד * )36
שאיפות ול בסס הישגים, לעבור לעבו־
* ליהנות מהזדמנויות שניקרו בדרכם. גורם להם ס בל אמיתי, אבל בסופו של

־זלזלזע^-ז-זעזול
זזזוזיזעזז
ב 24-וב־ 25 בחוד ש תהיה הקלה במצב-
; נסיעות ב 24-או ב 25-בחוד ש, דורשות
ק שד ם עם ארצות אחרות ה 1פכים להיות *
השבוע יהיה בסימן מפגשים. נסיעות, ביקר
חשובים .״תכן שתצטרכו לנסוע לתקופה *
הרוח. יתכן שבקרוב תוכלו לנסוע לחו״ל
* מכ ם זהירות וסבלנות. אתם נוטים להי רים ויציאה ממצב־הרוח הכבד שליווה אתכם
במיסגרת עבודה או
קצרה אך לא לוזזפשה* ,
בחודשים האחרונים. ובפגע.
הבריאות לא כל
אלא כ ד לטפל בעניין *
חופשה. אנשים שיבו כל
זאת עד שבת אתם
נ ד סובה. אתם חשים
או משם יפתיעו א ת חשוב
ודחוף. ענייני כס־ *
עלולים לא להרגיש טוב,
חולשה וזה פוגע ב כם
בהצעה מושכת
פים שוב גורמים לדא־ *
ריכוז. יש לכם גם
וכדאי לכם לישון. אפילו
שיכולה להוציא א ת נוח
297112871 .קובעים *
אם אתם בחופשה. עד
נטייה להיפצע ולקבל
כם מההרגשה ש את ם
במיוחד, מוזרויות ושניר *
2671 השתדלו שלא
כוויות. בעבודה אתם
דורכים על המקום.
גות של הרנע יכולים *
להתאמץ• 2871 .כניס
משקיעים מאמצים ר חייב
ת הבריאות לגרום לכם להפסדים* .
אתכם ללחץ שאינו מוצבים,
ואכן התוצאות
21ב מר ס -
ו 2בדצמבר -
;21 ביוני ־־
יש וט״ה להתפרס על *
התיי חסו ת ושמירה.
20 באפריל
דק. בבית אתם נהנים
יפות. זה ל א יבוא
9ו בינואר
כ) 2ביולי
חזית רחבה מדי ולאבד *
אתם מתחילים ב ת סח״
שיתוף עם ב ד
מייד לידי ביטוי. כעת
קופה קצת מאומצת,
את השיפוט הטוב * 711
המישפחה ויכולים כבר
לא יראו לבם שמע שקול
שב 1התברבחם. בני מזל תאומים *
שיכולה לגרום לכם לחלות. יש סכנ ה
; ריבים את עבודתכם, אך לטווח הרחוק לתכנן את נסיעתכם הבאה לחדל. חברים
שכמה אנשים מדברים מאחורי גבכם. יסייעו לכם מאוד ב־ 24א 2571 1בחודש* .
מצפים מכם לביקור או לשיחח־טלפון.
* יהיו לעבודתכם השפעות חיוביות.

מצב־הרוח קצת כבד. אתם
ידיי ם ימצאו לכם עכשיו רעיון טוב לשינוי.
הי חסים עם הסביב ה מאוד רגישים עכ *
ענייני בספים גורמים לבס דאנות. ובאמת. אין
יתכן שמדובר סטינו׳ בתחום העבודה או לשינוי, אך הוא אינו מגיע. אל תמהרו *
* ברירה, אלא להתארגן מבחיוה כספית. עכ שיו, אתם יכולים לפגוע מבלי להרגיש,
בעבודה חדשה שתקחו
שיו תצטרכו לחשב בקרוב להתייאש,
ואחר״כך לסבול מה תחנו
מחוויות חד שות
על עצמכם. מה שחשוב
היטב אם אכן יש צורך
תוצאות, ולא לדעת יותר ומאפשרויות
זו האפשרות לשפר את
להוציא כדכך הרבה.
למה. הפעילו א ת כל
שובות בעבודה. הב המצב
הכלכלי. אתם
ה טקס, וחישבו היטב
בקרוב מאוד תצטרכו
ריאות שלכם אינה
הרי דואגים מאוד וגם לא
לפני שאתם מתער ל
המס להוצאה גדולה
שובה, גם קרובים
מקבלים את המניע לכם.
בים או מודיעים הוד ובלתי־גמנעת
וחבל להשלכם
עלולים לא ל ״
קשח אתכם עם אנעות
סופיו ת ומוחל שתמש
במאגרים האח הרגיש
סוב, גשו אלי שים
ששוהים בארצות
טות• ה־ 26 וה״27
רונים. צריך נם לדאוג
הם. ב ת חו ם הרומנטי
רחוקות. יתכן שיזמינו
מאוד קשים. פגישה
לכל העניינים הפורמלפתע
יווצרו קשרים
אחכם או יתכנס פגישה
עם מישהו מהמין
ליים הקשורים בחשבועם
ארצות אחרות,
בעוד כחודש, אולם נ ר
השני תכניס א תכ ם
נות ובכספים. אם יש
אך אלה יכולים להביא יותר נזק מתו* -
אה שאיחרו את המועד. עכשיו קצת עברו
לה תלב טות ולריגושים קשים. אל תתנו
לכם עניין עם מוסדות, נופים ורשויות אל
עלת. הסבירו עצמכם לסביב ה הקרובה* .
הרצון וההתלהבות. בני סרטן מושכים אתכם.
; תידחו זאת. הבירור ח״ב להיעשות בהקדם. לאף אחד לנגן על רגש האשמה שלכם.

ח״ החברה תופסים מקום חשוב. הפופר *
אתם משקיעים המון אנרגיה בעבודה
אתם ממהרים להחרנז, להתעצבן ולהתפרץ.
* ענייני הכספים משתפרים. עכשיו אפשר
היומיומית ושואפים להגיע לעמדה יותר לאריות שלכם בעלייה. אנשים נהנים לברות *
* למצוא דרך להיטיב א ת תנאיי המגורים. זה בולט במיוחד בסקום־העבודה וכלפי המבמחיצתכם,
ואתם מת•־ *
מיקצועית ולתפקיד
מונים. נם אם אתס מרד
אולי רהיט חדש, הג מעניין
יותר. הצורך
שים שחוש־ההומור ; 711
שים חזקים ובטוחים. אל
דל ת הדירה, או מעבר
הרגשה הטובה חוזרים *
להוכיח א ת יכולתכם
תקחו סיכון, עדיף לשלמקום
מרווח יותר.
אליכם. בעדני כספים *4
מכניס אתכםלמתח
מור על יחסים טובים,
ב תחו ם הרומנטי קו כדאי
שתהיו קצת זהי• *
לאי-הבנות וגורם בענייני כספים מצבכם
רים דברים מוזרים,
דם. ש נטייה לבצע ן
מיותרות. אתםמ דב אינו
נוח. אל תסכע את
אתםא מנם קובעים
עיסקות בשישי־שבת* ,
רים על תוכניותיכם
כספכם. זה לא השמע
פגישות ואף נפגשים,

שיכורות להראות טוב *
העתידיות מבלי לח שבו
אפשר לסמוך על
ו(;ו1ו 1ו ! י אבל אינכם מצליחים

אבל להתברר כנורמות *
ו 2במאי -
שוש, אולם יש מי שי }
2בנובמבר -
22ב אוגו ס ט -המזל. הצעות מלהיסת
ליצור קירבה או אף
20 בדצמבר
20 ביוני
הפסדם. בתחום החמר *
כול לגנוב מכם רעיו 22ב
ספטמבר שמגיעות אליכם יתאימו,
לשוחח כראוי. משהו
ט׳ צפויה הצלחה. אם כ־ *
נות או לגרום נז ק ב רק
אם לא אתם תהיו
מפריע, וגורם ל תי ס־היחסים
חייבים להישמר בסוד מוחלט. בני
צורה אחרת. בקרוב יבואו אליכ ם
המשקיעים. הזהרו מאוד מלהיכוס להרפתבולים.
יוצא מהכלל הוא ה״ 29 בחודש,
מזל עקרב ובחולה מעודנים ומעדנים. ן
בהצעות שאינן עוזרות אלא מעכבות.
קה שנראית זולה, אבל יוצאת יקרה מאוד.
4שבו כדאי לתכנן פגישות או ראיונות.

העולם הזה 2712

סוסן

מאזנ״ס

111110 1

0שו 11

— לשופטת יש!
(המשך מעמוד )24
עורר־הדין חיים סיפר פרנקל סיפורי
פריצה, גניבה ואיומים על עדים,
הנראים כאילו נלקחו מסרט הולי-

101ז € 1 4

לישיבה חשובה

יצירות האומנות, בריהוט הטוב ביותר בגרמניה, עכשיו בישראל
נוסד בשנת 1939

ר־4וררורו

כי איכותר זו לפתעםאיכות
רח׳ הירקון ,321ת״א טל 444932 .־03

הפרס של חוד ש ול :1989
500ש״ח ל קו ר א מרסגת־גן
שמו של מר עמוס ארליך, קורא מרמת־גן, אשר שלח שני כיתרונות נכונים של תשבצים,
עלה בגורל בהגרלת הפותרים האחרונה, שנערכה במישרדי העולם הזה, בין הפותרים לסוף
חודש יולי ,1989 והוא זכה בפרס של 500ש״ח.

תן טרמפל חיי ל

וודיזול•
^ ח ד הדברים המוזרים ביותר ב־עדותו
הוא הסיפור על הפריצה
למישרד רישום־המקרקעין בנתניה.
בתחילה סיפר כי היה אמור
לתת שוחד מיני למנהל־המישרד,
ובעת שזה היה עסוק עם הבחורה,
היה פרנקל אמור לקחת את מפתחות
המישרד ולגנוב את המיסמ־כים.
אולם פרנקל לא סיפק בחורה
למנהל הטאבו. הוא טען שביצע את
הפריצה די ר אשנב קטנטן בקומה
שלישית של הבניין, ביום־הכיפו־רים.
סניגורו
של עורך־הדין חיים ביקש
שפרנקל יעשה שיחזור של הפריצה,
כדי לברר כיצד גבר שמנמן
ומגודל, השוקל יותר מ־ססז קילוגרם,
מסוגל לטפס על צינור דק
לקומה השלישית, ולהיכנס דרך
חלון שגודלו 20x40ס״מ. פרנקל
התחמק כמה פעמים מהשיחזור,
בטענות רפואיות. לבסוף נערך ה־שיחזור
על־ידי שוטר שעלה בצינור,
נכנס לבניין דרך החלון והתקשה
מאוד לצאת משם. השוטר
הצליח לבסוף במשימה. הסניגור
הדגיש בסיכומיו כי השיחזור שנעשה
על־ידי שוטר אינו מוכיח כי גם
פרנקל היה מסוגל לכך.
בסיכומים נכנסים הצדדים לפ־רטי־פרטים
מישפטיים ועובדתיים
ומדגישים הרבה קשיים המתגלים
בעדותו של פרנקל. אבל על פרנקל
אין צורך להכביר מילים. הוא
סיפר על עצמו דברים קשים ומכוערים.
הוא
הודה בפריצות שביצע
למישרדים של עורכי־דין שונים,
כדי לגנוב מיסמכים לעצמו או ללקוחות
ששילמו לו. הוא הודה בפריצה
למישרדי מס־ההכנסה ובגניבת
תיקים משם, תמורת כסף. פרנקל
על עצמו :״אין דבר כזה, ,לא
כשד. אם אדוני יקה ברוורס את
יהודה פרנקל אז, אין דבר כזה״.
הוא העיד על עצמו של סמך על
איש, והיה עושה הכל לבדו, ללא
מיסמכים ושותפים .״אני אף פעם
לא מגלה את הקלפים שלי, שלא
אהיה בידיים של אף אחד. הלקוח
אף פעם לא ידע מתי ואיר בדיוק
אני אפעל. ככה אני יכול להיות
בטוח שאף אחד לא יכול למכור
ף אמנם, אם היתה בכלל פריצה
1למישרדי מצודת זאב, איש לא
גילה אותה. לולא סיפר על כך
פרנקל בערותו, אי־אפשר היה לגלותה.
אולם סודיות זו יכולה גם
להיות לפרנקל לרועץ. עורר־הדין
חיים טוען כי פרנקל מעולם לא
פרץ למצודה, וכי המציא את הסיפור
כדי לסבך את רונלד חיים.
פרנקל התחיל לעבוד כעד־מדינה
מייד עם מעצרו בחשד של ביטולים
בלתי־חוקיים של שלילת־רש־יון־נהיגה
של חברת המהיר כפר
סבא. הוא הבטיח לחוקריו להביא
להם עדות על שחיתות בבתי־וד
מישפט. במשך שנה שלמה הקליט
פרנקל בסתר את פלאי ואת בן־
עמי, ולבסוף הוגשו כתבי־האישום.
עורך־הדין חיים טוען שכדי לצאת
מהסבך היה פרנקל מוכן להעליל
על כולם. אבל נגד עורך־הדין חיים
היה לו אינטרס כלכלי מיוחד. באחת
מעדויותיו סיפר פרנקל למיש־טרה
כי יריב של חיים הבטיח לו 15
אלף דולר כדי ״לחרב את רוני״.

י — הו רו ס קו פי

(המשך מעמוד )35
נובמבר דצמבר יהיו חוד שים
חשובים במיוחד. יתרחשו
בהם שינויים שלעת עתה אינם
נראים באופק.

בריאות

שנה זו היתה קשה מבחינה
בריאותית. בני בתולה לא ס ב לו
אמנם מבעיות חד שות, או לם
מה שהוזנח נתן אותותיו.
יותר אי־אפשר יהיה להתעלם
ממה שמפריע בריאותית, אך
השנה הקרובה תהיה הרבה
יותר טובה. א ם כי כרגע, עד
יום ההולדת, זוהי תקופה קצת
חלשה.
מי שסובל מבעיות במחזור
הד ם או הלב יצטרך להקפיד
ולגשת לבדיקות וגם למלא
אחרי ההוראות.
מלבד זאת נאלצו בני בתולה
לטפל בידידים ובקרובים חו לים.
השנה העול הזה פוחת
והם יוכלו להתפנות לעיסוקים
נעימים וקלים יותר.
בספים שנה זו, כקודמתה, בעייתית
בכל הנוגע לכספים. הכסף
חסר, ההוצאות גבוהות ולמרות
שהבתולה ידועים כחסכנים,
הם לא יוכלו להסתדר עם מה
שיש. הם יצטרכו לחשב כל הו צאה
ולהיות קצת פחות נדיבים
בעזרה שהם נותנים למקורבי-
הם. תהיינה תקופות שבהן יר וויחו
יותר, אך כל הזמן הם
יהיו בהרגשה שאין להם די, מה
שגורם להם לאי־שקט ולדא-
גות, אבל, איכשהו הם יסתד רו
1991 .תוציא אותם מהקש יים
הכלכליים ועד אז יהיה די
לחוץ.

ומה שבינו לבינה

השנה החולפת הביאה רבים
מבני המזל לקשרים רציניים
ואף לנישואים. גם השנה מצ פים
להם קשרים רציניים ארו״
כי״טווח. מי שפנוי לקשר, יוכל
למצוא לעצמו מישהו שעימו
יחלק את החיים, יקבל וייתן
יחס. גם השנה יהיו רבים מבני
מזל בתולה שינשאו, יקימו
בית וימצאו את האד ם שיתיי ח
ס אליהם בחום, באהבה וב הבנה.
אחרי
שבשנים האחרונות
הם התקשו מאוד למצוא את
מה שהם מחפשים, טוב לדעת
שעכשיו יהיה מי שיאהב או תם,
יתיי חס אליהם וייתן להם
כבוד והערכה, שלהם הם כל כך
זקוקים.
הביטחון העצמי יכול להר אות
כלפי חוץ כחזק, אך בתו כם
הם ביקורתיים מאוד כלפי
עצמם, מה שגורם להם לעיתים
קרובות, לאבד מן הביטחון. זה
מתבט א בי חסי ם עם המין הש ני
בצורות שונות ומשונות ולא
תמיד קל לדעת מהו הגורם
להתנהגותם המשונה. כשהם
מתחילים להתגרות במישהו,
להרגיז ולעצבן, סימן שמשהו
התעורר אצלם בפנים.
בקשרים קיימים חשוב
שיהיו ערים להתנהגות של בני
הזוג אליהם. דווקא השנה הם
מאבדים את הזהירות השיב-
עית, מקבלים דברים כמובנים
מאליהם. התחו ם הרומנטי יה יה
נושא שממנו ייהנו השנה בני
בתולה.
העולם הזה 2712

מייק טייסון ואשתו
לא מזמן עשיתי לעצמי רשימה של אנשים שלא הייתי
רוצה לפגוש אותם בסימטה חשוכה כאשר אני משוטט לברי.
שלושת השמות הראשונים היו של המתאגרף מייק טייסון,
אלוף־העולם במישקל כבד.
הבחור החמוד והעדין הזה מפחיד אותי פחד־מוות, בהבעות
הרציניות שלו המזרות־אימה. כאשר הוא מואיל בטובו לחייך,
המצב עוד יותר חמור. משהו בחיוך המוזר הזה מסגיר את
הגנים המיזרח־אירופיים הטמונים בו, או שמא אני טועה וסתם
יש לו רופא־שיניים גרוזי(סליחה, גורגי) לי אין כל כוונה
לבדוק את התיאוריות הללו.
על כל פנים, לא על שיני־הזהב שלו אני רוצה לספר הפעם,
אלא על ספר אשר יצא באחרונה על האיש הזה, המתאר אותו
כמיפלצת של ממש, שיש לו הובי משונה — להתעלל בנשים.
(על האפשרות של לאסוף בולים הוא בכלל לא שמע, האוקס
הזה).
את הספר אש 1פחד כתב מתאגרף־לשעבר וקולגה־לשעבר
של טייסון בשם חוזה טורס.
מייק טייסון הנ״ל היה נשוי עד לפני זמן קצר לשחקנית
השחורה והיפה רובין גיבנס, המוכרת לנו מהסידרה מלך
הסתה. בסיפרו מספר טורס שבאחד הימים העליבה גיבנס את
טייסון, והוא השתולל ושלח בה מהלומה בעוצמה כזו, שהיא
עפה ונחבטה כמעט בכל קיר בדירה, ואליבא דטייסון זו היתה
המהלומה הטובה ביותר בקאריירה שלו.

אשר שמעו שהוא שוב לבד, החלו מייד בחיפושים אחרי
שימפנזה מתאימה. הפעם הם מקווים שזה יהיה לתמיד.

תל־אביב

היציאות של אבא
לא־מכבר התקיימה באולם מסקין בתיאטרון הס מה הצגת-
הבכורה של מחזהו החדש של חנוך לוין מלאכת החיים.
המחזה, כשאר מחזותיו, מעורר סקרנות. עולמו של חנוך לוין
המחזאי שונה לחלוטין מהעולם שלי. הדמויות שבמחזותיו
אינן מוכרות לי. אין לי דודות כאלה. לא שכנים. לא חברים.
גם הדיאלוגים זרים לי, והם נשמעים באוזניי כלקוחים
מעולם אחר ומזמן שונה, למעט מישפט אחד מתוך המחזה
אורז׳ המיזחחת. אחד המישפטים הראשונים בהצגה ההיא היה
משהו כמו ״לאבא לא היתה יציאה כבר שלושה ימים״.
שנים אחדות לפני כן אמרה לי שכנה צעירה מישפט כזה
על אבא שלה, כאשר נפגשנו בחדר־המדרגות. לא היה לי ברור

יופי, נחמה. חכם על חלשים. נראה אותך שולח מהלומה כזו
בארנולד שוורצנגר.
כאשר נודע לראשונה על נישואיהם של גיבנס וטייסון,
תהו רבים מה כבר יכולה בחורה דקה, עדינה ואינטליגנטית
למדי כגיבנס למצוא בניאדרטל הזה טייסון, שלא מסוגל

מייק טייסון ואשתו לשעבר רובין גיבנס
.הבמד גרוע מאנס או חצוז״ר
להוציא מישפט אחד ברור מפיו, אלא אך ורק נהמות וקולות־ג׳ונגל
משונים.
גיבנס, המשתתפת בסידרת״טלוויזיה בת חצי שעה לשבוע,
ובכל •פרק יש לה שני מישפטים, חשבה אולי שהנישואין הללו
יביאו לה עוד שני מישפטים לפרק. אז זה אולי נכון, אך נוסף
על שני המישפטים שקיבלה נוספו לה גם פנים נפוחים,
צלעות שבורות, שיני־חרסינה חדשות ונהדרות והמון כסף.
טייסון עצמו התייחס, לראשונה ברצינות אל הספר לפני
ימים אחדים, בראיון־טלוויזיה שנערך בווילה שלו בניו־ג׳רסי,
והכחיש הכל .״אין זה נכון״ ,הוא אמר ״שאני אוהב להכאיב
לנשים״ (פה ושם, זבטות ומהלומות, זה כן, אבל ממש להכאיב?
מה פתאום?)
טייסון הופיע בראיון מעונב ומכופתר, ונשמע כל־כך מתוק
וחלשלוש שהיה לי לא־נעים אף לחשוב שהוא מפחיד מישהו.
באותו הראיון אמר טייסון שכותב־הספר הוא בעצם בוגד.
כאן הוסיף טייסון מישפט שפשוט השכיב אותי לקרשים(גם
המראיין נראה המום) .וכך אמר האיש :״אני חושב שזה היה
שייקספיר אשר אמר: אני אוהב את מעשה־הבגידה, אבל אני
שונא את הבוגד. ולכן טורס, שהוא בוגד, הוא יותר גרוע מאנס
ורוצח״.
ובעוד התיקשורת בארצות־הברית חוגגת בעניין קרב־הענקים
הזה, טורס — טייסון, אני לא יכול לשכוח תמונה
שראיתי לפני שבועות אחדים, ובה מייק טייסון וראש־הממ־שלה
שמיר כמעט מחובקים. אני סבור שטייסון בכלל לא ידע
מי זה השמיר הזה, אבל אני בטוח שהוא חשב ששמיר מאוד
מתאים בתור שק־אימונים. הוא נראה היה די עגום כאשר לקחו
ממנו את שמיר.
כיום טייסון גרוש וחופשי. לרובין גיבנס פשוט נמאס
לחטוף מכות, והיא התגרשה ממנו.
אז בנות, אם מישהי חושבת שהוא שידוך טוב או סתם סכסי,
לידיעתכן — הוא פנוי. על כל פנים, ידידים קרובים שלו,

גם אז למה זה היה כל־כך חשוב לה שאדע זאת. אולי חשבה
שאם תספר לי, זה יזרז לו את היציאה. אני, על כל פנים,
איחלתי לו אז עוד שבוע של עצירות.
העובדה, שעולמו של לוין זר, לא מפריעה לי ליהנות
ממחזותיו.
במקביל להעלאת המחזה, משלב תיאטרון הבימה מדיום
אמנותי נוסף, והוא הציור.
בערב־הבכורה נפתחה, באכסדרת אולם־התיאטרון, תערו־כת־ציורים
של הצייר אפריים אייל, המצייר על פי מחזה זה
של לוין.
ציוריו של אייל הם ציבעוניים ובעלי עושר חזותי רב. יש
בהם משהו שהוא על גבול הקריקטורה.
הקשר, אייל־לוין, נוצר אחרי שבמשך שנים שמע אייל
מחברים וממבקרים שיש משהו בציוריו המזכיר את דמויות
מחזותיו של לוין. אייל פנה ללוין, הציג לפניו את עבודותיו,
והציע שיתוף־פעולה. התנאי של אייל היה לצייר על פי
המילה הכתובה בלבד, ומבלי לראות את ההצגה. לא היתה
כוונה להציג בדרך הציור עלילה כלשהי, אלא להציג דמויות
בלבד, על פי התרשמותו האישית של האמן, בלי להיות
מושפע מפרשנות הכימאי ומשפת התיאטרון.
התוצאה, משובבת לב ועין, מוצגת באולם־הכניסה של
התיאטרון והיא כוללת 14 ציורים גדולים בצבעי גואש ומים
ורישומים קטנים יותר.
התערוכה, שהיא בעלת אופי אמנותי בלבד, ולא מיסחרי,
תלווה את המחזה כל עוד יוצג.
ההתבוננות בתמונות לפני ההצגה עזרה לי, כצופה מן
השורה ה־( 13 שהרי אין אני מבקר־תיאטרון, ובוודאי שלא
מבקר אמנות) ,להרגיש קרוב יותר אל הדמויות שעל הבימה.
באותה המידה גרמה לי ההיכרות עם הדמויות ממש להבנה
נכונה יותר של התמונות, אחרי ההצגה.

שילוב מעניין.

מונאקו

האחיות שחסטרס
כאשר שמעתי בראשונה, בארצות־הברית, על התוכנית
.להוריד את הסידרה שושלת מהמירקע ולהוציא אותה
מהתודעה הציבורית, נתקפתי חרדה. מה יהיה עלינו, הגרופים,
בלי אוסף הדמויות הדביליות שכל־כך התרגלנו אליהן.
הידיעה, שבארץ הסידרה תרד רק בעוד שלוש שנים, אם
לא תחוסל קודם לכן, לא כל־כך מנחמת.
מה נעשה כולנו בעוד שלוש שנים? שאלתי את עצמי.
התשובה חלפה לי בראש לגמרי במיקרה: מונאקו, איך לא
חשבתי על זה קודם?
לאחר שהסידרה תרד, נסחוב כולנו את הפוטילים למיר־פסת
ונשב, על ספנו, נשינו ושכנינו, עם הפנים לכיוון מונאקו,
ונעקוב בשקיקה אחר מעלליהן של האחיות שוועסטרס לבית
גארימלדי.

יש במישפחה הזו גם אח, דווקא נחמד כזה, אלברט(לא זה
מהפירות, יותר יפה) ,אבל עד שהוא יחליט אם הוא אוהב בנות,
בנים או כבשים(יעני, חומד לצאן) ,אני לא מתכוון להתייחס
אליו. לפי מיטב ידיעתי, הוא חף משערוריות כלשהן, ולכן יצא
פטור הפעם.
לעומתו, שתי החונטס הנסיכיות ממונאקו, קניידל (קא־חלין)
הגדולה, ושטרודל (סטפני) הקטנה, הספיקו בשנות
חייהן הקצרות לעשות הרבה ״נחת״ להורים, והמון כותרות
סנסציוניות בעיתונים.
לא חלף שבוע בלי שאיזה סקנדל קטן הוצמד לאחת משתי
האחיות. אז למה בעצם אנחנו צריכים את שושלת־דנוור,
כאשר יש לנו, ממש מול הבית, שושלת אמיתית יותר,
ציבעונית לא־פחות, השזורה אף היא בטרגדיות, באהבות,
בשינאות ובהמון דם, יזע ודמעות?
ביוני 1978 נישאה קארולין לנער־השעשועים הצרפתי המזדקן
(זה היה המיקצוע שלו) פילים ז׳ונו. אמא יהודיה היתה
בוודאי לובשת הבעה של קדושה סובלת, והיתה קופצת מהקומה
ה־ 11 אל שלוות־הנפש שלה, אם בתה היהודיה היתה
מעזה להביא הביתה שידוך כמו פיליפ ז׳ונו הנ״ל. אבל גרייס
קלי לא היתה אמא יהודיה, והיא בוודאי היתה רוצה לראות
אותו קופץ מהחלון.
כבר ביום־החתונה ידע העולם כולו(מלבד הכלה עצמה,
כמובן ),שהנישואין יחזיקו מעמד בין שבע שעות לחמישה
ימים לכל היותר.
החתן היה כל-כך עסוק בלמכור זכויות בילעדיות לתמונות
מירח־הדבש שלהם, שהוא פשוט שכח שיש גם כלה בסביבה.
למחרת היום החל תהליך הפירוד, שהסתיים סופית כשנה
וחצי לאחר־מכן. היום לוקחת קארולין פסק־זמן משערוריות,
והיא נשואה לתעשיין האיטלקי סטפן קאסירגי, ויש להם
שלושה ילדים. יופי. קצת נחת.
האחות הקטנה, סטפני, מה שהיא עברה(או עבר עליה) לא
היה מבייש קבוצה גדולה של בנות מאיזור החלונות האדומים
באמסטרדם.
במשך שנים היתה עסוקה בלהסתכל בתיקרות בכל רחבי
אירופה (בתורכיה היא בטח ראתה גם המון ריצפות) .את
הגברים שבחייה בחרה לפי הגודל(לא של מה שאתם חושבים,
אלא של התיקים הפליליים שלהם ).למעט כמה בנים של,
כז׳אן־פול בלמונדו, אלן דילון ואחרים. אחרי שב־ 1982 יצאה
בנס מתאונת־מכונית שבה מצאה אמה, גרייס קלי, את מותה,
מה לא ניסתה לעשות בחיים שלה?
נורא רצתה להיות זמרת, אז הוציאה תקליט, ואירופה עד
היום מתאוששת מהמהלומה הזאת. רצתה להיות מעצבת
ביגדי־ים, והתוצאה היתה כל־כך מוזרה ומגוחכת, שאת ביג־די־הים
שלה צריך היה ללבוש בעזרת ארכיטקט ולהוריד רק
בניתוח פלסטי. עד היום מסתובבות באירופה נשים שלא
הצליחו לשחרר רגל מבגד־הים הזה.
היא גם דיגמנה קצת. ביג דיל. גם פנינה רוזנבלום עשתה
את זה, כשהיתה צעירה. לא לשכוח שסטפני היא רק בת ,24
וכל העבר עוד לפניה.
כיום היא משקמת את חייה בקליפורניה, וחיה עם מפיק־תקליטים
יהודי בשם רון בלום, באושר יחסי. שמועות אומרות
שהיא בהליכי־גיור, אני מקווה שהגיור יהיה כהלכה. אחרת
לא תוכר יהדותה בבני־ברק, וזה בטח ישבור אותה.
נו, אז אני צודק או לא? שושלת אנחנו צריכים?
מונאקו היא הלהיט הבא!

נ ו 0111111
1111 שיפסיק!
ל;מח!
לגברי מזור, מי שהיה מנהלה האישי והצמוד ביותר של הזמרת
ירדנה ארזי, קרו דברים רבים מאז שהתפוטר מירדנה.
בעבר הציג גברי את ירדנה כמלכת־הזמר־העברי. היא היתה הגדולה
מכולם, המוכשרת מכולם, והמצליחה מכולם. את כל זה ידע
עם־ישראל לפי הופעותיה בעיתונות ובאולמות חשובים ברחבי־הארץ,
וכולם דיברו על שיתוף־הפעולה המיוחד בין הזמרת למנהלה האישי.
כאשר נבחרה ירדנה לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון, למו־רת־רוחם
של כמה אנשי־מיקצוע מעולם־הבידור, וביניהם שלמה
צ ח, יצא גברי במילחמה גלויה בהם, ואף הכריז מעל גבי העיתונים
(העולם הזה )30.3.88״שיפסיקו לנבוח.״ הוא הציע לאמרגן שלמה
צ ח להפסיק לתת עצות ולדאוג לאמנים שלו שלא בדיוק כבשו את
הארץ. הוא אמר כי מומחיותו של צח היא להחליף את שמות הזמרים
שלו, חיים כהן הפר לאדב, ואילנה אביטל הפכה לנה.
גברי :״אילנה לא מוכרת תקליטים שליש מהכמות שירדנה מוכרת,
אז שידאג לה, בבקשה. מאז שהשיר זכה, לא מפסיק שלמה לנבוח.
שיפסיק כבר. נמאס לי לשמוע אותו נובח!״
על כך הגיב שלמה צח :״אני באמת לא רוצה לרדת לרמה זו. על
ההצלחות שלי באירוויזיון יש הוכחות בשטח. שש פעמים השתתפתי
בו. בין גברי לביני אי־אפשר להשוות בכלל, אנחנו לא באותה הרמה.
מה הוא מדבר על אילנה אביטל? ירדנה לא יכולה אפילו להיות בלהקה
שלה, מבחינת איכות הקול!״
והנה לפתע התחלפה המנגינה, והזמרת הנהדרת, היפה והמוכשרת,
הושמצה נוראות בעיתונים על־ידי גברי מזור, ומהשתלשלות האירועים
האחרונים אפשר להבין שמזור ניחן בכישורים מוסיקליים מיוחדים.
הוא מסוגל לשיר בשני קולות. הוא גם יודע שזמרות ניתן
להחליף.
אז באחרונה ישבו גברי מזור ושלמה צח ביחד, והחליטו על גורלה
של אילנה אביטל, שבימים אלה מסתיים החוזה שלה עם צח. מעתה
עוברת אילנה לידיו של מזור, וכבר הם עובדים.על תקליט של מר
סיקת־רוק חסידית. נוסף על כר מחפש גברי, יחד עם שותפו־לעסקים
האמרגן סביון צבר, זמרת צעירה ומוכשרת במקום ירדנה ארזי,
״שכבר מיצתה את עצמה ואין לה יותר מה לתרום,״ לדיברי מזור.
באחרונה הפיקו מזור וצבר תקליט לזמרת עדנה לב, ולמרות
שגברי לא השקיע בו כסף, הוא ייהנה מ־^ 50 מהרווחים.
למרות עיסוקיו המגוונים, נשאר למזור זמן להקדיש לחבריו הקרובים,
שאחד מהם הוא העיתונאי איציק יושע מידיעות אחרונות.
הידידות בין השניים החלה לפרוח כשנסעו יחד לאירלנד עם ירדנה,
לתחרות האירוויזיון. מאז זכו כל פעולותיו של מזור בכיסוי תיקשורתי
הולם.
לא מכבר היתה למזור הזדמנות להוכיח את נאמנותו לאיציק יושע.

שנ ה 1ח צי
ב רי סכס
פגשתי השבוע את אניטד! פללי, דוגמנית
של לבני-נשים ובגדים שקופים אחרים,
כולה אומרת סכס. שאלתי אותה מי מככב
בחייה, והיא סיפרה לי שכבר שנה וחצי היא
לבד. או, במילים אחרות: כבר שנה וחצי שהיא
לא עושה סכם.
״מרוב זאבי־טרף, שרואים בי אובייקט מיני
בלבד, נעשיתי מאוד רגישה,״ היא אמרה,
״לא בא לי על אף אחד. אני צריכה קשר
ריגשי, וקשה למצוא את זה. הגברים הם כל־כר
חסרי־סבלנות״.
רציתי לדעת מי היה האחרון בחייה, והיא
אמרה ששמו עמום(שם־מישפחה לא ידוע),
כדורגלן בהפועל רמלה, שאותו פגשה במכולת.
הבחור — מושך, גבוה, חסון — חיכה לה
בחוץ, שאל אותה אם היא אניטה, וסיפר לה
שהוא מעריץ שלה.
הרומאן נמשך חורשים אחדים, והסתיים,
כדבריה ,״כי הוא לא היה יציב, קצת זילזל.
הוא לא התכוון לזלזל, זה פשוט הטבע שלו״.
עכשיו יש לה בעייה אחרת. בשנה האחרונה
התחילה פללי להתעמל, להרים מישקו־

גברי מזור עם מרגלית צנעני
החבר הווסף לא ירע
בערב תישעה באב אירגן מזור מסיבת יום־הולדת לחברו הטוב, יושע.
גברי הכין את התבשילים, ואילו הבימאי צדי צרפתי, המכונה צדקו
בפי ידידיו, אפה את עוגת יום־ההולדת.
למסיבה הוזמנו כ־ 40 איש, חלקם כוכבים קבועים במדור־הבידור
של יושע. אבל זה באמת פרט שולי, כי אין חוק בארץ האוסר על
עיתונאי להתיידד עם אנשים שהוא כותב עליהם. במהלך האירוע
השתומם יושע על־כך שאף אחד מידידיו הטובים לא הביא לו מתנה.
ואז, לקראת חצות, הוא קיבל חבילה גדולה של מעטפות, ובכל מעטפה
היה שטר של 50 שקל. החברים הטובים שלו החליטו לרכוש לו כרטיס־ :
טיסה לארצות־הברית, פלוס תשלום מס־הנסיעות, בדרך מקורית.
יושע היה מופתע לחלוטין, ומאוד התרגש מהמחווה שעשו לו !
חבריו. הוא הודה לכולם, וכמובן ששתו ואכלו עוגות ופיטפטו, סיפרו
בדיחות וקצת ריכלו. ועל מי ריכלו? על האמרגן סביון צבר, שותפו !
וחברו הטוב של מזור, שלא הוזמן למסיבה.
אף אחד לא הבין מדוע, כי ממש באותו היום נפגשו מזור וצבר, שהם
חברים טובים עד כדי כך שמזור ישן כמה פעמים בשבוע בביתו של1
צבר, בדירתה של הזמרת עדנה לב בנוינדל׳ חיד, שם סיכמו דברים
בקשר לקאריירה של הזמרת. מזור פשוט לא סיפר לצבר על המסיבה1,
שהוא עורך לכבוד יושע.

הרי סטרת הי הארכ סי ס

אם תראו בחוצות העיר מאות אנשים המומים,
בעלי מבט מוזר ביותר בעיניים, שהתנהגותם
מעידה שהם עברו טראומה בימים
האחרונים, אז תדעו שאלה הם ידידיהם של
הדוגמנים אנבל טמיר ומוטי ריין ן.
נמאס לקרוא עליהם? חכו, חכו!
ביום חמישי האחרון נראו השניים ביחד
בפתיחה של קולנוע אלנב׳ המחודש. ברור
גנבו את ההצגה מכל הלהקות והזמרים

אנבל טמיר ומוטי

ריין?

״בחור טוב אך עדיין ילר1תי־שהופיעו
שם, אחרי הקרבות המרים שהם
מנהלים זה נגד זה שלושה חודשים, קבל עם
ועדה, ומשתפים• בהם את כל עם־ישראל,
ובכללו היושבים בגולה. סיפור־האהבה בין
הדוגמן בן ה־ 25 לדוגמנית בת ה־ 35 החל

בינואר, ונמשך עד סוף מאי. במהלך החודשים
האלה הם צוטטו כל שבוע בעיתונות הארצית
והמקומית על חיי־האהבה שלהם. עם־ישראל
בלע בשקיקה ובקינאה את הפסבדו־אהבה
הזאת. נשים הזילו דימעה חרישית וגברים
הזילו ריר.
ואז, כמו בדרמות התורכיות הכי זולות, הם
התחילו לריב. מוטי עזב את ביתה של אנבל
וסיפר לעיתונאית אחת על ההפלה שעברה
כסיבה לפרידה. אנבל החזירה לו נוק־אאוט,
כשסיפרה ליושבים־בציון על המכות שהוא
החטיף לה.
אך הדוגמן החזיר לה מנה אחת אפיים
וסיפר למי שעדיין לא נסעו לחופשה בחו״ל
שאנבל רוצה לשכב איתו, והוא לא רוצה, וכו׳
וכר.
מה שקרה מאחורי הקלעים מאפיל אף על
התככים של הממלכה הביזנטית. מאות מכוכבי
עולם האופנה, הפירסום והצילום בתל־אביב
השתתפו בתככים האלה, ופריון־הע־בודה
של מרביתם ירד פלאים. אנשים היו
דרוכים כמו קפיץ לבאות. והנה הם שוב ביחד.
אחרי שלקחתי שני כדורי־ואליום ועשיתי
מדיטציה כדי להירגע, עשיתי דרינג־דרינג.
״שלום, אנבל, זאת המרחלת. את חושבת
שאת יכולה להתעלל בנו ככה, מבלי לתת
הסבר לכך?״
״למה את מתכוונת?״
״אני מתכוונת לזה שראו אותך ביחד עם
מוטי במסיבה גדולה״.
״נכון, היינו ביחד״.

״למרות כל הקללות, הגידופים, הנאצות
והמארות שהמטרתם זה על זה?״
״תראי, זה עניין מורכב. אחרי מה שהופיע
עלי בעיתון חדש 3 ,אילו שהתקשרתי עם
מוטי הביתה ואמרתי לו שאני רוצה לשכב
איתו, והוא כביכול טרק לי את הטלפון,
החלטתי להתקשר איתו״.

״כי אין לי כוח למילחמה הזאת.״
״ומה אנחנו צריכים להבין מזה?״
״אני רציתי להבהיר למוטי שאין טעם
במילחמה הזאת, כי שנינו נפגעים ממנה ושזה
לא הגיוני שלאחר שחיינו ביחד כמה חודשים,
ועוד היכרנו קודם לכן במשך שנתיים, נשנא
זה את זה״.
״הכל נשמע הגיוני בשיחה איתך. אז למה
בכל זאת זה קרה?״
״תראי, אנחנו לא מתאימים זה לזה. מוטי
הוא בחור טוב, אך עדיין ילדותי, לא־בוגר
וחסר־אחריות. אני תמיד אוהב אותו, אך כאח
ולא כגבר. אני אוהבת להיות לבד עם עצמי.
אין לי צורך במיליון חברים. מוטי זקוק כל
הזמן לחברים סביבו, הוא לא יודע להיות
לבד. הוא טיפוס תלותי״.
״תגידי, זה נכון שאת עוזבת את הארץ
לכיוון פלורידה?״
״כן,זה נכון. בשנה הבאה, בחודש אפריל,
אני מקווה להיות שם עם הוריי.״
״ומה הלקחים שלך מכל התקופה האחרונה?״
״באחד
המופעים, שאני מככבת בו, אני
מופיעה כבת־ערובה של אלכסים המירשעת
משושלת, מנחת־התצוגה אומרת לקהל שאני

אניטה פללי
.לא בא ל׳ על אף א חדד
לות ולשמור על כושר, והיא נראית שרירית
למדי, שרירית עד כדי כך, שגברים שרוצים
להתחיל איתה שואלים אם היא היתה פעם
גבר.
בגלל זה, ומפני שהיא דוחה הצעות של
גברים, התחילו להתקשר איתה לסביות ודר
מיניות, כשהן מביעות רצון לפגוש אותה.
למה? כי הן שמעו שגם היא. אז אניטה
מסבירה להן בעדינות שהיא לא, והיא רוצה
להיות רק עם גבר ״שהוא שלי ואני שלו.״ הן
לוחצות: מה דעתך לנסות בכל זאת? היא
סוגרת ב״תודה, לא בא לי״.
בסוף לא יכולתי להתאפק, ושאלתי אותה
אם סכס לא חסר לה. שנה וחצי, אחרי הכל, זה
המון זמן .״יש פיתרון,״ היא אמרה ,״אני
יודעת להסתדר עם עצמי.״
אולי נראית כאלכסיס, אך יש לי האופי של
קריסטל. אז אני רוצה להגיד לך שבימים
האחרונים חשבתי על זה הרבה, והחלטתי
שאני גם אאמץ לעצמי את האופי של אלכ־סיס״.
״ומה
עם מוטי?
״אני מאחלת לו שיצליח בדרכו, ומקווה
שהוא יבין שזה יותר בריא לשנינו, שנהיה
במצב של ידידות ללא תנאי״.

7־77771117
77־771*71
מישפחה חד־הורית זה דבר מאוד מסובך,
כי מצד אחד כולם מעודדים אותך לעשות
ילד, ומחזקים את ידך, וכשנולד הילד כולם ,
כועסים אם את לא מגלה מי האב. ליאורה
ניר, אחותו של עמירם ניר המנוח, ילדה !
לפני כמה שבועות בן המוד. כל העיר כבר
ידעה לספר שאבי הילד הוא תת־אלוף(מיל׳) !
טרויקה טורן, שהוא נשוי ואב לילדים
גדולים. ולמה התנפלו על פורן? מפני שהיה1
לו קשר ידידותי עם ליאורה במשך תקופה
ארוכה. השפיונים שלי מספרים לי שהשמו־ !
עות, וכל מה שקורה סביב ליאורה השפיעו

בניו־גרסי
1נ ל האירועים שאני מגיעה אליהם,
תמיד יש איזשהו נודניק השואל אותי
מה עם הזמר צביקה פיק. למה לא רו אים
אותו, ולמה לא שומעים עליון
בלי הרבה שהיות, התק שרתי לבית
פיק ברמת״השרון. לא היתה תשובה. אז
אמרתי לעצמי שאשתו ב טח הלכה לע שות
קניות, וצדקתי.
השפיונים שלי ראו אותה יוצאת מה סופרמרקט,
כשהיא עמוטת-טלים. אבל
לא היה זה הסופרמרקט של רמת־הש־רון,
אלא אחדמ מאות המרכולים הפ זורים
בניו-ג׳רטי, כי צביקה פיק ואשתו
מידית ושני ילדיהם פשוט עזבו א ת
הארץ.
לצביקה יש הצלחה לא־מבוטלת ב ק רב
הקהילה הישראלית, ואל תזלזלו
בקהילה הזאת, כי כיום היא כבר מונה
כמה מאות אלפים, ובזמן שאתם קור אים
שורות אלה מצטרפים אליהם עוד
כמה.
אני יבולה לחיות גם בלעדי הזוג הזה,
כפי שעשיתי עד היום, אבל איד הם, או־

צביקה טיק ואשתו מידית שס־אור
קניות בסופרמרקט השכונתי בניתירס׳
הבי ארץ״ישראל השלמה, הגדולה וה-
בלתי-מתפוררת, אנשי הלאומיות וה ציונות
הכמעט־משיחית, שתמיד הטיפו

ד £ד 7י /£077

ביתו כמקום החתונה, ואת שרותי מיסעדת׳
היוקרה שלו, אלהמברה, בקייטרינג לחתונה
מובן ששבי לא יכול היה לסרב, כי לא בכל
יום מחתן כריסטיאן את הגיס שלו. ואכן ביום־
השימחה, נקבצו בני־המישפחה וחברי־המיש־פחה
על מידשאות הווילה בסביון, ושם, סביב
הבריכה, הוצבו עשרות שולחנות גדושים
בכל טוב, ובפינות שונות של החצר הגדולה
הוצבו גם כמה ברים עמוסי משקאות, ובכל
השימחה הזאת הסתובבו החברים כמו האלוף
(מיל׳) מיקה לימין, ועורכי־הדין אילן
כמתנה טרויקה טורן וליאורה ניר
קשר ׳ריווח, ארוך
מאוד על בני מישפחת פורן, בעיקר על
האשה, וממש בימים אלה הגיעו ארצה גל
טורן, בנו של פרויקה, עם אשתו נירה.
לחופשה בארץ. גם כדי לחזק את ידיה של
אם־ המישפחה.

חגיגה גסטרונומית, כך קראו לחתונה של
המיסעדן שבי בכר, שנשא את חברתו
עודדה בבית גיסו כריסטיאן זרדז בסביון.
שבי בן ה־ 37 הוא הבעלים של מיסעדת
היפופוטם בתל־אביב, ומלבד העובדה שהוא
מיסעדן הוא גם דמות מוכרת מאוד בחוגי
הבוהמה התל־אביבית.
לפני שלושה חודשים הכיר את עודדה בת
ה־ ,33 העובדת במישרד־המכירות של רשת־מלונות,
והם החליטו להינשא אחרי היכרות

למידות, אמנה שיבולת ורם כסטי,

שיבי בכר ועודדה
למיסעדנים יש דימיון
קצרה. עוד לפני שהתעוררה השאלה היכן
תיערך החתונה, קפץ המיסעדן כריסטיאן,
בעלה של עדה, אחותו של שבי, והציע את

י ע , 717177771 אי ןחתתה
חודש אוגוסט זה חודש קשה. נורא חם וגם
לח מאוד, וכולם נוסעים לחדל, ומי שנשאר
בארץ באמת סובל. אבל לפחות יש החודש
הרבה חתונות.
כשהייתי בשבת בחוף־הים בהרצליה, כל
הבנות דיברו על חתונה של איש ידוע
מתחום־הקולנוע, בנן אורנים בתל־אביב. אבל
אף אחת לא ידעה במי מדובר. היו הרבה
ניחושים. חזרתי הביתה, עשיתי כמה דרינגים,
וגיליתי שאיש־הקולנוע דני דימבורט מחתן
את הבת שלו. טילפנתי כמובן לבנות כדי
לספר להם על המימצא הזה, אך הם לא כל־כך
התרשמו, ואמרו שזה אולי איציק קול
המנהל רומאן מאוד קולנועי עם הדסה

אז עשיתי דרינג־דרינג לאולפנים וקיבלתי
את קול.
״שלום קול, זאת המרחלת.׳׳
״שלום, מה העניין?״
״אומרים בעיר שמגיע לך מזל־טוב.״
״על מה?׳׳
״על החתונה עם החברה שלך, הדסה״.
״לי לא ידוע על־כך. אבל אם את יודעת
את התאריך, אז תודיעי לי, ואני אתכונן. אולי
את מתכוונת לחתונה של הבת של דני
דימבורט?״
״לא, את זה כבר גיליתי בעצמי. אני
מתכוונת לחתונה שלך״.
״לא, אין חתונה. מה פתאום?״

לאהבת־המולדת ללא תנאי, ק מי ם לפ תע
ועוזבים א ת הארץ בכה סתם, מבלי ,
להגיד שלום! אני ממש נעלבת!

החוקר מאיר טלבסקי ועוד, ונהנו. מו בן,
שהביאו גם הרבה מתנות לבני־הזוג, אך1
מסתבר שלמיסעדנים יש דימיון יותר מאשר
למרבית לקוחותיהם. למשל, המיסעדן אריק1
לביא מקפה דן הביא כמתנה את רקדנית־הבטן
הדרום־אמריקאית סוהיר שתרקוד ות־1
שעשע את הקהל.

,ה בן 1ר 1ח ־ ה ק 1ד ש
אומרים שגם פרידות בץ זוגות זה עניין
גנטי. רוצים הוכחה? יש!
לפני שבועיים נפרדו זה מזה המלונאי
אלי טטושדו ואשת-החברה שימעונה

נית, שהיתה קפואה מדי, לטעמו. הוא חיפש
את החום והחברמניות הישראלית.
במהלך השנתיים האלה ניהל בנו, יואב,
מנכ״ל רשת מלונות סונסטה, רומאן עם

אלי דסה, העולם הזה

פרידות

הדסה דגני ואיציק קול
.לא יר1ע לי על חתונה־

שוורץ, המתגוררת בלונדון. כבר דיברו שם
על חתונה — הרביעית שלה השנייה שלו
— וכולם קינאו בזוג העשיר והמצליח.
אבל הרומאן בן השנתיים דעך בגלל
חוסר־התאמה, ממש כמו סעיפי־השיחרור
בצבא. מסתבר שפפו, כפי שהוא מכונה בפי
חבריו, לא כל־כך אהב את האווירה הלונדו־

בחורה עדינה ושקטה בשם קרן איי ל, סטודנטית
באוניברסיטת תל־אביב. וגם פה כולם
דיברו על חתונה, אך מסתבר שגם אצלם חל
קרע בקשר, והם נפרדו.
כעת האב, הבן, ואול
חופשיים.

רוח־הקודש

ב עי טהאחת יותר מי ד׳

לשימעון פרס יש בו ל מו סשלמ כי ר ה

וזעום־ע־ם

^ סיפור כולו לקוט בדייקנות מן העי(
1תונות הישראלית של השבוע־שבועיים
האחרונים. אין זו אשמתי אם הוא נשמע
דימיוני. אחרי כל הידוע על דרך אייזנברג
באחא, ועל דרך ליברמן בפז, מי קיווה שדרך
מקסוול בסאיטקס תהיה שונה? סאיטקס,
חברה ישראלית של טכנולוגיה גבוהה לו7יפ־ארת,
בענף הדפום הממוחשב. מי שלא הכיר

בידיים פרטיות כשרות, ולא בבעלותה
המאוסה של הממשלה. אך מי שם לב לפרט
קטן שכזה?
״בוב״ מקסוול שופע־המרץ לא הפסיד
רגע. תוך זמן קצר הוא כינס את הדירקטוריון
של החברה, ולמרות היותו מיעוט בין בעלי־המניות,
הוא שיכנע את יתר הדירקטורים.
במה הוא שיכנע אותם? האם הגיש
ציפי מנשה, ידיעות אחרונות

זומן לחקירה, שממנה יצא בהרגשה שהתיק
(המשך מעמוד )9
הולך ליפול עליו.
היה יכול לקרות לך.״
היית מתאבד בגלל זה? זו שאלה לא־הוג־
• הופתעת?
,בטח שהופתעתי. אני גרתי איתו, ולא נת, כי לא קוראים לך יריב, ואתה מישהו אחר,
ידעתי כלום. ידעתי רק שהוא הרגיש שהמ בעל מערך נפשי שונה. אולי אתה היית סוגר
דינה בוגדת בו. הם אמרו לו שהם ידביקו לו עניין, אילו היו מפטרים אותך מהעבודה. אואת
הפרשה, והוא לא ראה את הסוף. הוא ידע לי אילו היית נזנח על-ידי אהובה. ברור לגמשהוא
ייצא אשם, והוא לא היה מוכן״.
רי, שהחקירה ההיא היתה ההדק, אבל זה
• והוא היה אשם?
עדיין לא בטוח שהיא היתה הגורם. שהמכה קבע
הפתולוגי
.מה פתאום. הדוח
ישנה, בהיסטוריה של יריב, איזו בחורה
שהרגה את הערבי לא היתה המכה שהוא בשם גלית, שהיחסים איתה נותקו, והכל
נתן.״
נראה תפל מאז אותו יום. קיימים היחסים
בעיתונים כתבו על בעיטת־קארטה. ערן המיוחדים עם רמי, האבא, שעבר תקופה קשה.
צוחק במרירות, :איזה קארטה? מאיפה הוא
הסיפור של הקטעים הללו נכתב בקיטעי
ידע קארטה? הוא נתקל בערבי אחרי 20 דקות
מהמכה הקלה שהוא נתן לו, והוא ראה שהוא מיכתב־ההתאבדות שלא פורסמו. מקורות
מחרחר, אז הוא טיפל בו, וקרא לחובש. זה לא צבאיים טוענים שהחלקים הללו משמעותיים
ביותר להבנת מניעי־ההתאבדות. המישפחה
היה הוא, בטוח.״
למה, אני שואל את בני־המישפחה, הוא לא חושבת שלא. בכל מיקרה מסרבים להראות
את הקטעים במיכתב, הנוגעים ליחסים עם
מסר את שמות החיילים?
״למה שימסור? זו היתה הפלוגה שלו, החברה ועם האב.
היתה מערכת״יחסים הדוקה עם המישפחה
והצבא היה חשוב לו. מספיק שהוא אמר שזה
לא היה הוא. בשביל מה הם טירטרו אותו (״באנו לבקר אותו כל שבת בטירונות״) ,אבל
ככה, תגיד לי? בשביל מה? הם הפחידו אותו היו גם הלימודים בירושלים, כדי לגור רחוק,
בצווי־מעצר, ואיימו עליו, ואז הוא נשבר. הוא ולהינתק. והיה, קודם כל, יריב, בעל מיבנה־אישיות
ייחודי, ראייה קיצונית של החיים,
לא הסכים לוותר על החופש״.
התשובה הזאת ניתנת על־ידי כמה אנשים. בצבעים חדים של שחור ולבן, וכאשר הכל
המדברים ביחד. חניתה, אתי — אחותה וגל, נצבע פתאום בשחור, באה הלחיצה על ההדק.
אבל כל זה לא פוטר את צה״ל מלחקור את
הממלמל פה ושם קיטעי־מישפטים. מדברים
על דודי, מפקד הפלוגה, שהיה בלווייה, ועל החוקרים שלו, שבוודאי ניסו להגיע אל האאיזה
מתולתל שנראה מכה את אל־שאמי, מת מבלי לשים לב לדרך, בדיוק כשם שחויריב
לא היה מתולתל אלא ממושקף וקצוץ־ יילים רבים המשרתים בשטחים לא תמיד מקשיער.
ופתאום בעלה של אתי, דודו של יריב, פידים על הדרך שבה הם ישיגו את הרגיעה
אומר משהו על חייל בשם יואב, סופג בעיטה הנדרשת מהם. דובר־צה״ל אמר אמנם שקצין־
מתחת לשולחן, ומשתתק. וגם דודי שותק, כי מישטרה־צבאית־ראשי ברק את החקירה, ולא
מצא בה פגם, אבל הקמצ״ר בדק את חייליו
צה״ל לא נותן לו לדבר.
שלו.
כל אלה דברים שוליים, כי יריב לא יחזור, למה אבל אם לא הוא שהרג את אל״שאמי, מישהו
אחר מסתובב כרגע, ועל מצפונו לא רק חייו
ף אלה העובדות, אם אפשר בכלל להת־ של הערבי, אלא גם חייו של יריב, אחד מה1ייחס
אל הנתונים האלה כאל עובדות, ואם חברה, מהטובים.
והמשך פרשת אל־שאמי, כמו קללת האינאפשר
בכלל להסביר מניעים של אדם המחליט
לשים קץ לחייו הצעירים. יריב בר־יוסף תיפאדה, עוד יבוא.

בעיטת הקארטה
הכעיסה המפורסמת, שהביאה ככל וזגראוז למותו של האני אל־שאמי,
מוזכרת כמה פעמים בפטק־הדין של חיילי ח טיב ת גיבעתי.
רב״ט טפרברג חיים, אחרי שנתן עדות במצ״ח, נזכר בפרט נוסף שלא מסר
ב עדו ת ה, אני בטוח, במיליון אחוז, דאיתי נן־ אדם רץ על המקומי עם הגלימה,
קפץ עליו במו קארטה ונתן לו בעיסה.״ רץ אליו, קפץ באוויר ונתן לו בעיטה.
זה במיליון אחוז. אני ב טוח עכשיו. אני זוכר.״ -הוסיפו השופטים :״יחד עם
זאת לא הבחין באיזה מקום בגופו ספג המנוח את אותה בעיסה. לאחר־מכן
הבחין שהמנוח היה שכוב על הריצפה, והוא וחובש ניגשו אליו ובדקו א ם יש
לו דופק. המנוח היה שעון על ידיו.״
עוד הוסיף אותו רב״ס, כפי שנאמר בפסק־הדיה
,הוא משוכנע כי בין המכים היו חיילי־מילואים, שאותם ניתן לזהות על־פי
שערם הארוך ולבושם המרושל. יחד עם זאת הוא אינו יכול לזהות אף א חד
מהם באופן ספציפי. בת שובה לשאלתו של סא״ל רוזן השיב העד כי אכן ראה
בחור שהגיע בריצה לעברו של המנוח, התעופף באוויר ונתן לו בעיטת־קארסה.
יחד עם זאת הוא לא ידע היכן ארע המיקרה, שכן כגי ר ס תו, ל א הסתכלתי״.
יריב בר״יוסף שהתאבד השבוע, מוזכר בפסק־הדין:
,עד נוסף מסעם ההגנה, סמ״ר בר־יוסף יריב, שבזמן המיקרו! נמנה על חיילי
העיד בי בזמן שרות-הטילואים ביחידתו, כאשר הזדמן למאחז־גדוד
הצבאי,
הוא ראה כיצד עצורים הוכו, וז את גם לאחר שהוקם אוהל מעצר.
המדובר הוא בתקופה שבין ה׳ . 31.8.88-4.8.88 בעיקר הכוונה היא לבעיסות
וסטירות. המכים נימנו על החיילים ששהו במאחז, חיילי הגדוד שלו, חיילי
פלוגת גיבעתי, והמינהל האזרחי של ג׳יבליה. באשד לתקיפתו של המנוח, ביקש
העד להימנע מלהשיב לשאלות בא־כוחו מחשש של הפללה עצמית.״
על פי העדויות קובעים השופטים:
״במילים אחתת, אנו קובעים על-פי העדויות שבאו לפנינו, כי המנוח מצא
את מותו בין חצות לאחת בבוקר, אוד ליום ה״ .23.8.88 אנו גם קובעים כי
המנוח קרוב לוודאי מצא א ת מותו כתוצאה ממכות שנפגע באיזור-החזה
בשלוש שעות לפני״כן. אנו קובעים עוד, כי בזמן שהמנוח הגיע למאחז הוא לא
סבל ממצוקה נשימתית.״
ובמקום אחר הם מזכירים מפורשות א ת הבעיטה:
,אך התיאור היותר משמעותי לעניינינו היה זה שדיבר על תקיפתו של
המנוח במה שהוגדר, בעיטת קארטה, או בפי ע ד אחר, בעיטה סיבובית׳
לחזהו, בעיטה שכתוצאה מעוצמתה נמחץ המנוח אל הקיר שמאחוריו, שלא
לדבר על בעיטות אחדות שספג המטח, בצלעותיו ובחלקי גופו השונים.
בפיסקה זו שולחים השופטים א ת מצ״ח להמשיך ולחפש א ת הבועט. יריב
בר־יוסף היה, ככל הנראה, אחד החשודים.

ג׳ק ליברמן

אליעזר סישמן

מנוס מממשלת ישראל

תקופת הזוהר של הבורסה

אותה קודם לכן, בוודאי שמע עליה במשך
השנה האחרונה כדוגמה האחת והיחידה
להצלחת,צעדי־ההבראה״ של חברה, שהיתה
שחייה בקשיים. אין הרבה כמותה, אם בכלל.
אחרי שהבריאה והתחזקה, ראה אותה
רוברט מקסוול, המיליונר היהודי עתיר־החברות
מאנגליה, וקנה בו במקום ־!279
ממניותיה, בסכום של 39 מיליון דולר.
קריאות־הידד של גורמים ממשלתיים ותיק-
שורתיים ליוו מעשה זה של השקעה בחברה
ישראלית על־ידי המשקיע הזר.

פרוייקט היי־טק חדש להשקיע בו, או שהציג
לפניהם את ניסיונותיו בדרכי־שיווק מתוחכמות?

האם
אין זה הדבר שהמשק הישראלי נכסף
לו יותר מכל, התרופה נגד הירידה הקטס־טרופלית
של ההשקעות במשק, המוצא מן
המיתון, העלייה על דרך הצמיחה? בלב
הגורמים המריעים למר מקסוול ולנדיבות
ליבו החם והיהודי כלפינו לא היה ספק שבכסף
הנוסף, שנפל בחלקה של סאיטקס עבור
מניותיה, תפתח החברה בת־המזל את תהליכי
המחקר והפיתוח, שסבלו הרבה בשנים האחרונות,
וגם תרחיב את הייצור.
נכון, אין מכירת סאיטקס בגדר של מעשה
״הפרטה״ ,שהרי גם לפני מכירתה היא היתה

לא, הוא שיכנע את הדירקטורים
לקנות עבורו חברה חדשה נוספת
בשם ״קרוספילד״ מאנגליה, והפעם
בכספים שהיו בקופת ״סאיטקם״.
לפי העיתונות, בזמן הצטרפותו של
מקסוול לבעלי־המניות היו בקופת סאיטקס
כ־ 100 מיליון דולר במזומנים, סכום גדול
בהרבה מן הסכום שבו הוא קנה את המניות.
אך בעל־המניות החרש היה מוכן להוציא את
כל הסכום הגדול הזה לשם רכישתה של
קרוספילד באמצעות סאיטקס שלנו.
לסאיטקס לא היה כל צורך בחברה הזאת,
אך היה לה צורך רב במזומנים שבקופתה למטרותיה
שלה, כגון השקעה במחקר־ופיתוח
או כדי שלא להזדקק לאשראי מן הבנקים.
קנייתה המתוכננת של קחספילד על־ידי
סאיטקס לא היתה אלא דרך עבור מקסוול
למימוש נכסים שקנה.

יש להבין שערך מניותיה של
חברה בבורסה, גם 100 מן המניות,
נמוך לרוב מעיד סד־כל

נכסיה.

החברה אמנם נמצאת בבעלות הממשלה,
אך היא כלל וכלל אינה חברה במובן המיס־הרי.
היא סתם סוכנות ממשלתית
( 0 ¥א 0 £לביצוע מדיניות, שרבות כמותה
קיימות בכל המדינות המערביות המתוקנות,
ובמיוחד בארצות־הברית. גם מן הנימוק
של ״הפרטה״ (העברת חברות ממשלתיות
לידיים פרטיות) אין.כלל סיבה למכרה.
אך נמצאים בבעלותה נתחים גדולים של
קרקע הלאום מסביב לירושלים. על חלק
מקרקעות אלה עומדים מרבית מיבני-
התעשייה, השכורים על־ידי בעלי־מלאכה
ותעשיינים קטנים ובינוניים בירושלים.

עבור כל משקיע, שקונה חברה כדי
להפעילה ולעשות רווחים על ייצורה, מחיר
המניות בבורסה הוא מחיר סביר בדרך כלל,
כי מחיר זה נקבע לפי ריווחי־חברה הצפויים
בעתיד, לפי סכום הרווחים האלה לטווח
הארוך• אד לפי האופנה החדשה בחו״ל, הסחר
נעשה בשווקים לא במוצרי החברות אלא
בחברות עצמן.
לפי אותה האופנה, שלאסוננו הגיעה גם
אלינו באמצעות משקיעינו הזרים, לא קונים
עוד שליטה בחברה כדי להפעילה ולפתחה,
וכדי לעשות בה רווחים לגיטימיים לטובת
בעליה והמשק כולו.

לא ירחק היום, בעיקבות המכירה,
ודמי השכירות למיבנים יעלו ויר-
קיעו שחקים, צריפי-המלאכה ייסגרו
וייעזבו, והדחפור יעלה עליהם.
המיגרשים יגולחו ויעמדו במערומיהם
ללא שימוש, ויחכו לעלייה
במחירי נכסי־דלא־ניידי, או שיצוצו
עליהם בנייני־מישרדים.

כיום קונים חברה כדי להרוויח את
ההפרש שבין ערך מניותיה בשוק
לבין ערך סך־כל נכסיה, כגון
המיגרשים, המכונות, וגם הכסח
המזומן שבקופתה.
שם מישהק

אין זה תסריט דימיוני, כי מי ימנע זאת
מבעלים החדשים של החברה הכלכלית
לירושלים, חברה שהיא למעשה מונופול
לבעלות מיבני־תעשייה להשכרה והמיגרשים
למטרה הזאת בעיר?

ף} תוך כוונה זו משתלט הבעל החדש על
^ /ה מזו מני ם, ומוכר את החברה חלקים־
חלקים. בידו הברירה, כמובן, למכור רק חלק
מהנכסים ולהפעיל את החלק הנותר למטרות
מסויימות — למשל, לשם החזרת חובו של
הבעל החדש לבנק, שממנו לווה את הכסף
שבו קנה את החברה. הוא יכול גם לרוקן את
קופתה ממזומנים ולהפעיל, למכור או להעביר
את היתר לכונס־הנכסים, הכל תלוי בנסיבות,
בהרכב הנכסים, בחובות השליט החדש
ובאיזה אחוז מן המניות הוא שולט.

אם למכור,
אז לגו

העיקר הוא מימוש הנכסים שנפלו
בחלקו עם קניית המניות, הפיכתם
לרווחים גדולים ומיידיים.
אייזנברג השתמש באתא להנפקת מניות
בבורסה, שתמורתן לא הופיעה לעולם כהשקעה
במיפעל. לאן היא נעלמה? לא חוקרים
זאת בישראל. גם בקופות־התגמולים, הפנסיה
והפיצויים של המיפעל לא נשאר כסף רב,
שלא לדבר על ההלוואות שנלקחו ולא
הוחזרו. ואתא, למרות שייצרה ומכרה את כל
התוצרת, הועברה אל כונס־הנכסים, ועובדיה
נשלחו הביתה בידיים ריקות.
ג׳ק ליברמן קיבל את מניות חברת פז
למעשה במתנה מן הממשלה, כי הוא שילם
בעדם בהלוואה מבנק לא1נוי, הלוואה
המוחזרת מרווחי חברת פז עצמה, שעברה
לרשותו של אותו מר ליברמן. מתברר שהוא
קיבל גם בונוס ממשלת־ישראל, לאות תודה
על שהיה מוכן ברוב אדיבותו לקבל את
המניות במתנה, בצורת 60 מיליון דולר (או
שקל, זה לא ברור) במזומנים, שהיו מונחים
בקופת פז. הם כבר ייצאו מן הארץ, תחת
שיועברו אל האוצר כרווח של חברה ממשלתית,
והיו מממנים את כל מחסורן של האוניברסיטות
שלנו, לולא נמכרה פז למר ליברמן.

ברגע שמשקיע זר רוכש שליטה
בחברה, מאבדת החברה את שליטתה
בגורלה, והופכת לכלי־מישחק
בידיו. המשק, לרוב, מאבד את החברה.
ההפסד גדל ביחס ישיר למידת
ההשתלטות.

לרשותו של רוברט מקסוול המיסכן לא
עמדו אפשרויות כה זוהרות וריווחיות של
מימוש נכסים, כי הוא לא הצליח לקנות
*.־ 100 של שליטה, דוגמת האדונים אייזנברג
וליברמן, אלא רק 27 ממניות סאיטקס. לכן
הוא נאלץ להסתפק בפרוייקט של קניית
רבע־חברה, ועוד חברה במחיר של רבע חברה.
את רבע חברת סאיטקס הוא קנה בכספו שלו,
ואת חברת קחספילד הוא היה אמור לקנות
בכספי סאיטקס, ובזה לרוקן אותה מכל
כספה. גם זה לא רע בעיתות של מצוקה.
העיסקה של רכישת קחספילד על־ידי
סאיטקס לא יצאה לפועל, כי קחספילד
נמכרה לחברות ד1ך פון ופיל־ ב־ 230 מיליון
לירות סטרלינג. סאיטמס עוד הספיקה
לקנות בסכום של 38 מיליון דולר 6.1ממניותיה
של החברה־האם. דודלודרל, שבאמצעות
רכישתה היא היתה אמורה להשתלט

רוברט מקסווד צוחק. ש לו סיבה
לצחוק. הוא צוחק ממי שותן לו
לרכוש חברה שיש לה קופה מלאה.
יעו לו מה לעשות בכ סף הוה. ולאו
דווקא באר^ן. הבלבלנית הנודעת
מו תחת את טיב הרפת קו תי ה ם
של המשקיע, הזרים
אס ת ר ארכס! ד ר
על קחספילד. סכום־הקנייה הוא הפסד נקי
לסאיטקס. למקסוול היא לא עלתה כלום, או
סא־טקס היא בכל זאת בת־מזל, שיצאה
מהעיסקה בשן ועין, מבלי להפסיד את כל
כספה. אך עד כמה שאני מכירה את מר
מקסוול מדפי״העיתונות, הוא לא יוותר על
השימוש בכספי סא־טקס, שאותם רכש
בקלות כזאת על־ידי רכישת חלק ממניותיה.
הוא ימצא חברה אחרת לרכישה בכספי
סאיטקס.
זאת היתה השערתי, והנה באה ידיעה
בהארץ 9.8.89 גיורא ביתן, סמנכ׳׳ל
הכספים של סאיטקס, מסר אתמול להארץ כי
החברה, שמחזיקה עדיין כ־!,ל 3.3ממניותיה
של חברת דה־לודוו, לא החליטה אם להמשיך
ולהחזיק בהן לטווח ארוך. ביתן הסביר כי
לסאט־קס יש בקופה עודפי־נזילות המסתכמים
ב־ססו מילית דולר, ולכן, למרות שה־עיסקה
עם קחספילד לא יצאה לפועל,
שוקלת עדיין החברה אפיקי־התרחבות נוספים,
ולא מוציאה מן הכלל רכישה של חברות
אחרות.״

האם באמת זה מה שחסר לחברה
ישראלית של טכנולוגיה גבוהה?

האם היא רוצה להוציא את כספה,
שהרוויחה בעמל רב, בהשתלטות
על חברה אחרת, כדי שמר מקסוול
יובל לקנות חברה שלישית עוד יותר
גדולה בכספה של החברה הנרכשת?

למכוד את
ירושלים
ם מישהו חושב שסיפורה העגום וה־
\ 1בלתי־גמור של סא־טקס גמר את מיבצע
מכירת־סוף־העונה של המשק הישראלי, הוא
טועה מאוד.

אנשי-האוצר, וביניהם העומד בראשו,
נתקפו בבולמום־מכירות שאתו
ניתן לשליטה של רכוש לאומי
לאזרחי־חוץ, כאילו היה מדובר
בירושה מן הסבתא שלהם ולא בנכסי
עם־ישראל.
הקורבן האחרון הוא החברה הכלכלית
ליחשלים, העומדת להימכר לחברת ביר סט־רנס
האמריקאית, ולמר אליעזר פישמן מן
הצמד הזכור מתקופת״הזוהר של הבורסה,
ריגר־פישמן.

^ ם מישהו חושב שגורלה של יכין תקל
בידי סמי שימעון — הקונה הזר ששר־האוצר
שימעון פרס רוצה ביקרו — -יהיה
שונה מגורלה העתידי של החברה הכלכלית
לירושלים בידי ביר סטרנס ואליעזר פישמן,
ומגורלה הנוכחי של סאיטקס בידי רוברט
מקסוול, הוא טועה מאוד.
גם יכין תקל היא בעלת אוצרות גדולים
של קרקע־הלאום — פרדסים בחלקם —
ויהיה מפתיע מאור אם מר סמי שימעון ירצה
לגדל עליהם תפוזים רווקא, במקום מיגדלי־מישרדים
להשכרה. מה יתרום יותר למאזן-
התשלומים של המדינה, הפרדסים או הגידול
בשטיחי־הריצפה של המישרדים? אין ספק
שהפרדסים תורמים יותר.
בתור העצוב הזה של המתנה להעברה
לידיים זרות עומדים הבנקים הישראליים, אל
על, בזק, כימיקלים לישראל, אליא1ס, חדי־ראן.
אורדן, נכסי כור וכלל האחרים, ומה לא.

שלא תהיה טעות, שם־המישחק
הוא: מימוש נכסים מטעם הקונה
ולרווחת הקונה.
זהו הקריטריון היחידי שלפיו ייקבע איזו
חברה לשבט ואיזו לחסד: איזו מהן תופעל
ואיזו תפורק: איזו.סבוקן ממזומניה, איזו
מרווחיה ואיזו משניהם.
קל להבין את הקונים, כי כל העושר הזה
יפול בידיהם בזיל־הזול או בחינם.

גם אם מישהו מהם ישקיע מכספו
שלו — והמיקרה הזה הוא נדיר —
הרי ,,השקעה״ זו תוחזר לו תוך
חודשים ספורים בתוספת רווחים
מזומנים שמנים. כך זה היה עד כה,
וככה זה יימשך, ואין כל סיבה למה

המוכרים הם שאין להבין אותם. אין לנו
כל צורך בהון זר, כי יש לנו די והותר הון
במדינה. גם אילו היה לנו צורך בייבוא
רולארים, הרי כתוצאה מעיסקות אלה של
מכירת נכסינו למשקיעים זרים יעזבו יותר
דולארים את הארץ מכפי שייכנסו. הניסיון
כבר מוכיח זאת.

למה בכלל למכור חברות ממשלתיות
ריווחיות? ואם כן, מתוך
מניעים אידאולוגיים, אז למה דווקא
לזרים בודדים ומיוחסים משום־מה,
ולא לעם־ישראל דרך הפצת-מניות?
וכידוע, לא רק חברות ממשלתיות נמכרות
לזרים, אלא גם חברות בבעלות ישראלית
פרטית, באותה המידה. כל זאת בתנאים
שלפיהם בעל״המכולת שלי בפינה לא היה
מוכר אף שקית־חלב אחת, משום שהוא איננו
רוצה שחנותו תתפרק.
י ^ 41י

156

מרד כי הורביץ

לפי הודעות דובר צה״ל, נרצחו במהלך השבוע שחל!? חמישה פלשתינאים
בידי אחיהם, כולל נער בן . 15 בנוסח על בך, נמסר מבתי־חולים
שונים, על שלושה ערבים המאושפזים במצב קריטי לאחר שנפצעו
פצעים אנושים.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה, כי מאז פרוץ מאורעות האלימות
הערבית ב־ד 9.12.8קטל הטרור 156 איש ואישה, ערבים ויהודים, לפי
הפירוט הבא:
• 116 ערבים נדקרו, נורו ונשרפו.
• 40 יהודים נרצחו.
• 1חייל ישראלי נעדר.

סחימח־־פה

כשגמר בני בכורי את תקופת אימוניו באחת
היחידות המובחרות, הוזמנו ההורים כולם
לטקס הסיום. נבוכים הצצנו אלה באלה, לוחצים
ידיים בריגשת שותפות גורל וממעיטים
לדבר. וכי היה לנו על מה? — ילדינו חתומי
השפתיים הותירונו באפלה מוחלטת באשר
לשיגרת יומם או חוויותיהם.
חלף זמן. גם בני השני סיים את הכשרתו.
הוזמנו שנית לאחד מקבוצי השומר הצעיר
לטקס הסיום. תצוגת כלים ומפגש הורים עם
המפקד״ .שמענו,ילד׳ מסכם ולא היתה ליאף שאלה אחת בשלב -יש שאלות?״ שמחתי
שגם זה מאחורינו. הלכתי לראות מדוע בכורי,
מפקד, משתהה. נכונה לי חוויה מוזרה.
אמהות ״מבינות דבר״ ,תקפו בשאלות תקי־

בפיק ברכיים בשעת הכרעה או שאינם
עומדים בלחצים קשים ומתמשכים. מעולם
לא נשמעה אותה פסקנות חורצת משפט
המתלווה לכתיבתה של כל כתבת מתחילה,
או לכל רודף פרסום וסקום חסר מעצורים.
מחריד להשוות את אותה עזות מצח וחוצפה
נחושה של אלה שלא היו ״שם״ מעולם
(ג׳וק יכול להטיל בהם אימת מוות ושצליל
אקדח מסמרים יישמע להם בהפגזה ארטילרית)
מחלקים ציונים, מעוותים את ההיסטוריה
או הארועים, הכל כמובן לפי הזהות
הפוליטית של הנוגעים בדבר.
שר הבטחון צריך להתנער, ומיד, ולצאת
בהתקפה חסרת פשרה כנגד אותה פטפטת
(הפישול האחרון, הדיווחים מחקירתו של
השייך עובייד) האוכלת כל חלקה טובה של
אומץ לב והתנדבות בחיינו החברתיים.
אסור ששלומנו ובטחוננו יהיו אמצעי ליחסי
ציבור, או יופקרו לנוכח יצרי החשיפה העזים
של אי אילו קצינים או כתבים. אם תיסכר
הפטפטת, יגוועו ממילא מאגרי הקישקשת
ובאנו בשכרנו הכפול.

האפיפיור מכריז מילחמה
האפיפיור יוחנן־ פאולוס השני, אמר ביום ד בשבוע שעבר, זו הפעם השלישית
בתוך שלושה שבועות, ש״הופרה חברית בין העם היהודי והאל״ כי ״האל יצר
ברית חדשה וניצתית עם הנוצרים באמצעות ישו״ וכי ״בזכות הברית החדשה
הפכו הנוצרים לאומה קדושה ולעם נבחר״ .מרז הסיבה לאמירה?
יש בכנסיה הערכת מצב שהיחסים בין המדינות הגיעו עכשיו לכלל שיתוק.
הוויכוח הבא יתקיים בין דתות. לוויכוח זה עתיד האפיפיור להתייצב, כשהוא
רכוב על הפגר האלילי של אמונת השילוש. לפי אמונה זו, כידוע, בא האל על בת
תמותח במהותו כרות הקודש(כמו שזאוס בא על לדה בדמות ברבור) .האל עשה
לבת תמותה זו בן שאף הוא מין אלוהים הניתן להירצח ולקום מן המתים(כמו
תמוז -אל הרועים במיתולוגיה המסופוטאמית, ואוזיריס -אל השאול
במיתולוגיה המצרית) .שלושה אלה, האב, הבן ורוח הקודש -חרף היותם
שלושה, חם בכל זאת אל אחד.
העימות הגורלי בין הדתות בשער, והכנסיח הקאתולית נקלעה ללחץ־זמן, זו
הפעם הראשונה בתולדותיה. רק בעלות בלעדית על המורשת המקראית יכולה
להעניק לקאתוליות גוון של דת מונתיאיסשית. לשם כך יש לסלק את היהודים
בעליה החוקיים של המורשת. מטרה זו ניתן להשיג בשתי הדרכים הבדוקותוהמנוסות: שמד והשמדה.
הקמת המנזר באושוויץ, שנועדה לחיות מחלומה נגד היחודים בחזית השמד,
התגלתה כבומראנג שפילג את המסיח ואיחד את היהודים. בחזית ההשמדה
היעד חראשון במעלה הוא מדינת ישראל. בחזית זו המצב מעודד יותר: קבלן
ההשמדה יאסר ערפאת הולך מחייל לחייל; האינתיפאדה הצליחה להעמיד את
האמת על ראשה, בהציגה את הפלשתינאים בקורבנות ואת היהודים המועמדים
להשמדה -כמדכאים; בארה״ב קם מימשל אנטישמי מוקף פקידות בכירה של
יהודים אכולי שנאה עצמית; בישראל עצמה, חלק ניכר מהמנהיגים הם פראג־מאטיסטים
עד בדי חוסר חוט שדרה גמור, דבר הצופן בחובו פוטנציאל גבוה
של מועמדים ליודנראט בתנאי לחץ קיצוניים כגון אלה ששררו בשואה.
הגיע הזמן שמדינת ישראל תתחיל לתת את דעתח על הסכנות המאיימות
עליה מצד גורמים הטופלים האשמות מיתולוגיות על אזרחיה היהודים.
ולגופן של הצהרות האפיפיור, תשובת היהודים היא פשוטה בתכלית: אם
אלוהי האפיפיור (שעושה ילדים לבחורות יהודיות מהגליל) מעולם לא היה
ליהודים לא ברית ולא קשר. מאידך -עם אלוהי המקרא לאפיפיור ולכנסייתו
לא היה קשר מעולם. בשני המקרים פשוט לא מדובר באותה אלוהות.

א״לה אבדיב *

! 1X 1

אהוד ברק
גיבור מקומי אמיתי
פות את המפקד בנוסח ״שמענו שיחידה זו
עושה כך ...האם איני חושב שזה מסוכן?...
האם אינך חושב שזה לא אחראי זה לא
בסדר שהבנים שלנו בני, תקיף אך אדיב
ניסה לא להיגרר לפולמוס מיותר. בעבר,
סולק מאותו מקום חייל שסיפר לחברתו כי
קיבל צל״ש שלא פורסם והנה עתה החל
המידע הופך לנושא סחיר בבורסות הגבינה
ואבטיחי הדעת של סלוני יום השישי.
אתנחתא. לימים נישבו חיילי הנח״ל. כל
פרק זמן, הפגישה אותנו הטלוויזיה עם אימו
של יוסי גרום שהפעילה עלינו כהורים וכבני
אדם לחץ חברתי ונפשי, שהוביל בסופו של
דבר לעיסקת ג׳יבריל האומללה. בשבועות
האחרונים אנו עדים שוב לטיפול חושפני
ומגמתי באלוף ברק (שמספר הצל״שים שלו
ויכולתו האינטלקטואלית הם צירוף המעצבן
את הלכודים בדמויים הסטריאוטיפים איך
נראה גיבור אמיתי) .כמו כן מאמר מורחב
בנושא ״היחידה״ שתועלת אין בו, אך נזק
מפורש ומגמה לצמצם דמותם ומעשיהם של
כאלה ואחרים, יש בו למכביר.
כל חיי חייתי במחיצתם של אנשים שחוו
חוויות ראשוניות של קרב, של אובדן חברים,
מועקות, חרדות ותחושות סיפוק וניצחון.
אנשים שראו איך אחדים מחבריהם נתפשים

הלו; תל־אביב -יש לנו חדשות טובות; ורעות.

מין שמחה לאיד בלטה בשבוע החולף בין
השורות של התבטאויות ישראלים נכבדים.
אלה אשר התייחסו בפומבי להפגזות הטבח
שהנחיתה הארטילריה הסורית על ביירות.
למרות גילויי הצער הרישמיים בירושלים
על הרג אזרחים חפים מפשע בלבנון, הודגשו
דווקא ההסברים מדוע ישראל אינה עושה כל
דבר ממשי כדי להפסיקו.
ראשית — מגיע להם לנוצרים האלה
בלבנון. הם ש״התחילו׳ בהתגרות בסורים —
אז שיאכלו את מה שבישלו.
שנית — אחרי שאיכזבו את ישראל
במלחמת לבנון, אין זה חשוב כלל מה יעלה
עתה בגורלם.
שלישית — עכשיו הנוצרים הם בני
בריתם של העיראקים, תומכי אש״ף ואויבי
ישראל — אז שיפנו אליהם לעזרה. ישראל
בחוץ.
״גנרל עאון ייפול? שייפול!״ איפיינה הלוך
רוח ציני ומתנשא זה, כותרת למאמר פרשנות
ב״מעריב״ .בעל המאמר היה לא אחר מאשר
עמוס גלבוע, קצין מילואים בכיר, אשר שרת
בתפקיד מרכזי באגף המודיעין של צה״ל
בתקופת מלחמת לבנון.
נכון שגנרל מישל עאון הוא בן־בריתה של
עיראק, אוייבתה הצבאית המסוכנת ביותר
של ישראל, מבחינת עוצמתה הנוכחית וכלי
נשקה האכזריים.
נכון גם שמישל עאון הוא שגירה את
הסורים ליציאה לאופנסיבה האחרונה וההרסנית
שלהם ומשום כך ראוי הוא לתואר
נפוליעאון.
אבל עאון הוא המפקד הנוצרי הראשון
המוכן לקום ולהילחם למען תביעתו, החוזרת
ועולה, לסילוק כל הכוחות הזרים מלבנון.
בראש ובראשונה הכובש הסורי.
בעיני רבים הוא דומה אולי לעכבר ששאג.
אבל תביעתו היא בדיוק זו שנראתה כה
חיונית לישראל בעת ובעקבות מלחמת לבנון.
ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, חזר ותבע
שהכוחות הסוריים יסתלקו מלבנון. לא רק
למען לבנון רצה בכך בגין, אלא בראש
וראשונה למען ישראל — כדי למנוע מתן

המליציות המוסלמיות (כולל פלשתינאים)
בסוק אל־ע׳ארב. אך בייחוד נוכח עמידתו
מול ההרס והמוות שזרעו תותחי הסורים
בביירות, יש בכך לשרת בעקיפין את ישראל.

מו סרו תו עלת
להגנתה של ישראל חיוני חופש טיסה
מכסימאלי בשמי לבנון וחופש פעולה ימי
לאורך חופיה, כדי לסכל פעולות טרור.
התבססות גוברת והולכת של סוריה בלבנון
עלולה לשבש כל אלה. במיוחד שבריה״ם
מספקת הלאה לסוריה את כלי הנשק החדישים
ביותר. כאילו כאן, בגבולה הצפוני של
ישראל מסתיים הגלאסנוסט. ואילו הימצאות
גייסות סוריים בלבנון, מבטיחה לדמשק
אפשרויות פעולה מסוכנות נוספות, במקרה
של מתקפת פתע סורית נגד ישראל.
אבל מלבד סיכונים אלה המחייבים שיקול
קר ומעשי מצד ישראל, מנותק מכל חשבונות
אישיים ופוליטיים רחוקים וקרובים — קיים
בטרגדיה הלבנונית אספקט מוסרי. ככל
שמושג זה אינו מתיישב עם תעשיית הרצח
ההדדי בערבון בלתי־מוגבל שהתפתחה אצל
שכנתנו מצפון.
כל העולם יכול להפנות את גבו למעשי
רצח עם, כפי שהוא נוהג לעשות — אבל
ישראל ובמיוחד בדור הזה בשום פנים ואופן
לא. ובמיוחד לא אם הדבר מתרחש בסביבה
המזרח־תיכונית שלנו, אשר בה מעשים חריגים
הופכים מהר מאור לנורמה. מי שמשתמשים
אתמול בגזים כדי להשמיד אלפי
כורדים בעיראק, והיום נוצרים בלבנון בפגזי

נשיא עיראק סדאם חוסיין
240מ״מ — יכולים בהזדמנות הראשונה
לכוון ולרכז את אמצעי הקטל הנוראיים
ביותר נגד השנואים ביותר על מרבית העולם
הערבי — היהודים בישראל. העיראקים
פועלים להשיג אחיזה בירדן, כשם שיש
לסורים כבר היום אחיזה בלבנון המאיימת על
ישראל. אם חלילה, ישלוט גם אש״ף בגבעות
יו״ש־ייראו מטווחי־ביירות כמשחק ילדים.
חסות סורית צבאית למחבלים, כפי שאנו
עדים להם שוב ושוב בשנה האחרונה. רק
פעולות הסיכול המוצלחות של פיקוד הצפון
הן שמנעו אסונות כבדים מידי חוליות אלה,
אשר לפחות חלקן יוצאות בידיעת, ולעיתים
בעידוד, המודיעין הסורי.
לכן כאשר תובע נפוליעאון את הסתלקות
הסורים, ומוכן היה לעמוד מזה חודשים
בהפגזות שהנחיתה דמשק, וכן בהתקפות

שימעון פרם
שחד לסורים ללא מחשבה תחילה

פרנסואה מיטראן
דוגמה עולמית לציניות המק 1מית
ובכו מרה על כך שנוצרים הרגו כמה מאות
פלשתינאים בסאברה ושאתילה בספטמבר
( 1982 יחד עם ראשי מפלגת העבודה) ,נעלמו
כלא היו. לא שמעתי אף על הפגנה של 400
מהם 400 ,בלבד, כדי למחות על מותם
ופציעתם של אלפי אזרחים לבנונים בידי
הסורים, או הפיכת מאות אלפים מהם לפליטים
חסרי קורת גג.
כנראה, שבעניין המוסר־הכפול יכולה
חבורת צדקנים זו שלנו להתחרות כבר בפקידי
הרשות של פריז וושינגטון.

השסדת הכורדי כאזהרה לישראל

עכבר ששאג עם כוח עמידה

לבנון, קפריסין וישראל. אולם, אף פעם אחת
לא ניסתה ארה״ב — אפילו רק למען הרושם
— להפגין כח זה בהרתעה מול ההשתוללות
הסורית בלבנון.
פרנסואה מיטראן, אותו אוהב השלום
הידוע(מאז נתקבל אצלו בכבוד מלכים יאסר
ערפאת) ,שלח את שלוחיו האימפוטנטים
למסעות דיפלומטיים בעניין לבנון. כאשר
בקושי שיגר כמה אוניות מלחמה לאזור —
מעשה המשול למתן כוסות־רוח למת — מיהר
להרגיע את הסורים כי המדובר רק בכוננות
לחילוץ אזרחים צרפתיים.
ואילו ״ארבע־מאות אלף״ מפגינינו חסרי־הלאות
מכיכר מלכי ישראל, אשר כה כאבו

הציניות חוגג ת
הציניות של צרפת וארה״ב, שלא לדבר על
היתר, נוכח ההשתוללות הסורית האחרונה
בלבנון, חייבת להזכיר לישראלים שהם חיים
בעולם שהוא אדיש במקרה הטוב וצבוע במקרה
היותר טוב. בימי ההפגזות האחרונות על
ביירות שייטו אוניות מלחמה אמריקאיות
וטסו מטוסי ארה״ב במשולש הים תיכוני בין

בסוגיית ה״שתיקה הרועמת״ .אבל זוהי
כנראה הממשלה היחידה בעולם המקבלת
אחת לכמה ישיבות החלטה לשתוק בעניין

כזה או אחר — רק כדי לפתוח מיד במקהלה
מדברת.
מאחורי הבילבולת הזאת מסתתרות כמה
תופעות מדאיגות. ראשית חוסר היכולת
לתפקד כראוי ברגעי משבר — ועדיין לא
הגיעו רגעי האמת. למשל, עד לחטיפת
השייך עובייד — פעלו נהדר — כי שם היה
הקומנדו הישראלי. אבל ברגע ששרינו פתחו
את פיותיהם, איש לא הבין מה בכלל הם
רוצים, כל אחד לחוד וכולם גם יחד.
כנ״ל בהתייחסות לטרגדיה הלבנונית
האחרונה. וכאן עלתה מעל לכל התופעה
הבאה — הרצון הכללי להוכיח כי ״לא נחזור
על שגיאת לבנון״ .כלומר הרצון להדגיש
שוב שכל מה שעשתה אז ממשלת בגין היה
שגוי.
נניח לרגע שאמנם כך. האם לא ייתכן
שמה שנראה אז כמשגה — היום יהיה דווקא
המעשה הנכון? אולי כדאי לנקוט למשל
צעדים הפגנתיים בלבד, כדי שהסורים —
וכל העולם, יידעו שישראל אינה מתקפלת
בקוכייתה כשבלול כשמדובר ב״רצח עם״
כדברי שמיר?

מקו לדאגה צוואה ל סווי ת

וכך נהגה גם ממשלת ישראל. יצחק שמיר
אמר משהו על ״רצח עם״ .מישה ארנס כל
הזמן ״טילפן״ ו״הזעיק״ את מדינות אירופה.
כאילו שמישהו מתייחס ברצינות להצגת
הזעקות שלו. יצחק רבין היה אנאליטי כרגיל.
ושמעון פרס מיהר לעודד את הסורים, גס
מבלי רצון, וכנראה מבלי מחשבה תחילה,
כאשר הודיע שישראל יצאה מלבנון(מה עם
רצועת הבטחון וכוחותינו המוגברים שם?)
כדי שלא לחזור לשם.
רק זה היה חסר לסורים כדי למלא את
התשבץ ולדעת שיש להם יד חופשית לעשות
בנפוליעאון ובני עדתו ככל העולה על רוחם.
ואם לא ירמסו את ההתנגדות הנוצרית בתותחים
ובטנקים, תמיד להם יכולים לשלוח
לנפוליעאון מזוודת״נפץ יעילה, מהסוג
שבאמצעותו חיסלו את באשיר ג׳מאייל
(למרות ש״המוסד״ הכושל שלנו דאז, היה
ממונה גם על בטחונו).
לפחות היו שרינו שותקים אם אין להם מה
לאמר ; או אז היו נותנים לסורים להתחבט

בשלהי 1983 נזדמן לי לבקר בביתו של
המדינאי הנוצרי הלבנוני הוותיק שארל מא־ליק.
רעמי פגזי המרגמות נשמעו בחשכת
הלילה. הדרוזים ושותפיהם זינבו אז בנוצרים
— בעידוד הסורים. אור נרות האיר את סלון
הוילה. שארל מאליק התכרבל בחלוק —
משום שההסקה לא פעלה.
בשקט, בעצב ובמין השלמה השמיע מא־ליק
את צוואתו הפוליטית :״אנחנו עם חולה.
חולה שאינו מסוגל להציל את עצמו. אחרים,
ישראל, ארה״ב, צרפת, העולם החופשי,
צריכים להחליט אם יש או אין מקום להציל
את החולה הזה. אם יש לכך טעם וערך.
״בהיותנו עם קטן, צאצאי תרבות עתיקה
על שפת הים־התיכון עליכם לזכור דבר אחד
— אם נעלם, אם הקהילה הנוצרית תחרב,
י תעקר סופית מערש צמיחתה כאן — יהיה זה
סימן מבשר רעות לגבי מיעוטים אחרים
השוכנים לחופי הים הזה, שראה אימפריות
באות והולכות. כדאי לכם להרהר בכך״ .

דניאלה אשכנז•

דג• כהן

ע 1תגט1יו

ל 1ל\

איזון חוזר הבכ״רם?

טוהר כוונותיהם של ״שלום עכשיו״ נתקל
בחוסר אמון כעיני הפלסטינאים כי
הישראלים מתעקשים להגדיר את עצמם
״ציונים״ .איך עוקפים את מחסום השפה?
נולד מונח נוסף בטרמולוגית השמאל: אל
.המחנה השפוי״ של ״אנשי המצפון״ מ״כו־חות
השלום״ הצטרף ״ציונות אחרת״ .הציונות
״האחרת׳ לא עוברת את הקו הירוק.
התיישבות היא התיישבות, רבותי. כפי
שציונות מגשימה הקובעת עובדות בשטח
לא מתיישבת עם מדכאות כפולות, הציונות
איננה זקוקה לסייגים כדי ״ליפות אותה׳
כביכול. האמת היא ש״ציונות אחרת״,
מונח ניוטראלי, בא להחליף את המונח
ה,מביך׳ וה׳גזעני יהוד הגליל״ במצפים
בתפן ו״יהוד המשולש׳ בכוכב יאיר.
ההגדרה אינה משנה את המעשה — מעשה
מבורך בעיני כולנו. יהוד הארץ היא כיבוש
הארץ בפועל :״יהוד הארץ״ ו״כיבוש הארץ״
הם מילים נרדפות ל״ציונות׳ מזה 100
שנה. אץ לנו ארץ אהרת, יש רק ארץ אחת
עבור העם היהודי. לתנועת השחרור של
העם היהודי קוראים ״ציונות׳ ,ולא ״אחרת״.

עשרים שנה אחרי שהאדם הראשון טס
לירח 93 ,אלף איש מצטופפים בתור
הטיסות לירח של ״פאן אמריקאן״ .לא, אין
עדיין לוח זמנים, אבל נמסר שאין אף
ישראלי ברשימה. אולי הגויים כבר
מתגודדים על מקום לירח, היהודים עריץ
נאבקים על מקום תחת השמש.

מי שרוצה להיות עם יד על הדופק של
היד על ההדק במשרד החקלאות, להכיר
מקרוב את השליפות המהירות של שר
החקלאות כץ־עוז — עליו לעיין ב״חדשות
החקלאות״ .דו־שבועון זה, גדוש במידע,
מדווח לנו שהשר ירד לערבה לריקוד בזק.
בו במקום, החליט לאמץ תוכנית ליישב
50,000 יהודים בערבה: את מחציתם יושיב
באוס־רשרש להתפרנס מ״ירוקים׳ מרשרשים.
את המחצית השניה, השר יפזר בררו
לאילת, להתפרנס מתיירות, תעשיה, ש תתי
דרכים וחקלאות. חקלאות אמרנו?

מטוביסופרנו,הקב״ט
על עמוס עוז,
בקציעות לא שמע, לכן פסל אתספרר ״פה
ושם בארץ ישראל״ .את בועז עברון, מטובי
בעלי הטור ב״דף הארום׳ ,אינו מכיר, לכן
אישר את ספרו ״החשבון הלאומי״ .מתגנב
החשש שהקב״ט סבר לתומו שאם השלום
שייך למחנה השפויים, חשבון לאומי הוא
נחלתו הבלעדית של ״המחנה הלאומי״.

ההצהרות הפוליטיות שאימץ הפת״ח
בוועידתו מדאיגות את האמריקאים. על פי
דוברת מחלקת המדינה ״הרטוריקה הבלתי-
מנומסת וחסרת האדיבות כלפי ישראל.״
אינם מביאים שום דבר שיש בו תועלת״.
נוצר הרושם שהאמריקאים לא מבדילים
בץ רטוריקה ובין עמדות, בין טקטיקה ובין
עקרונות. אפילו במזה״ת אין הכל מקח
וממכר. יתכן ש״המשך המאבק המזוין׳,
הגברתו והחלשתו, הוא עניין של כדאיות
ותועלת אבל ״זכות השיבה״ הוא עניין
עקרוני ובל יעבור עבור הפלסטינאים.

איפה אותם בכייני סברא ושתילה? יהודים
וערבים. מוסלמים, נוצרים, דרוזים או אוז־בקים?
היכן ארבע מאות אלף המקוננים
בכיכר? מה עם משלוחי מזון, תרופות, כסף
ומתנדבים? אכן ביירות חרבה ואין לה מושיע,
אף לא מנחם. זול הדם, יהודי, ערבי או סיני.
אם אי־אפשר לעשות ממנו הון פוליטי אז מה
טעם לדבר בו בכלל? יתום עומד על הר הבית
הגלעד לזכר קורבנות סברא ושאתילה. מדוע
לא יוקם לשמאלו עוד אחד גדול יותר לזכר
הרוגי תל אל־זעתר, ומימינו אחד ענק לקדוש
שמם של נטבחי ביירות רבתי?
שקר היה בכייכם אז. אתם ידעתם, ואנחנו
ידענו זאת. כי מי שדם בני אדם יקר לו, מי
שחפץ בשלום, צריך היה להתייצב באותם
ימים קודרים, מאחורי צבא ישראל וממשלתה.
עם קצת יותר גיבוי מן העם, ומלכלכי
הניר שלו, היה משלים צה״ל את העבודה בלי
זחילה בזחלתא ובלי להיקרע לקרעון. אחיזה
יותר אמיצה, החלטית ומהירה אז, היתה משאירה
בסופו של דבר את ביירות על מפת
העולם ואת שלושת מיליוני הלבנונים איש
תחת גפנו ותחת תאנתו. כניסה מהירה, החלטית
אז, היתה מונעת קורבנות, מאפשרת
יציאה מהירה בלי מטעני צד וחיזבאללה
ושלום על ישראל(עד לסיבוב הבא כמובן).
אתם שבכיתם על הדם — אתם שופכים׳
אותו עכשיו! אתם שזעתקם נגד הכיבוש —
אתם אדריכליה אתם שדיברתם על טבח —
אתם מחולליה בית הדין של ההיסטוריה אינו
פועל, בדרך כלל, מהיום למחר. את תולדות
המעשים והמחדלים רואים רק לאחר ומן, וכך
גם בלבנון. אם לא נסיק את המסקנות הנכונות
מהר, יקרה הדבר גם אצלנו. העולם
״היוצא מכליו״ נוכח השמדתה של ביירות
יפעל באותה הצורה (אם לא פחות) כאשר
יכתשו התותחים את דיזנגוף סנטר. אם ננהג
כמו שוטים זה מה שיקרה, כי המרחק מן הים
לקלקיליה הוא כמו מחוף ביירות לצוק אל־ערב.
או, כן, שכחתי, לפלסטין לא תהיה זכות
להחזיק ארטילריה. זה יהיה מעוגן בחוזה
ובהסכמים בין לאומיים. כמו אותם הסכמים
בינלאומיים שנותנים תוקף לעצמאותה של
לבנון וגבולותיה.
נ.ב. לנשיא לשעבר, רייגן — שאלה:
התמונה של הילדה הקטנה מביירות עדיין
ניצבת על המכתבה?
משמאדלשמאל מראה ביירות העולה באש, תושביה
הנמלטים ממנה בהיסטריה בנסיון אחרון
להציל חייהם. ההרס, החורבן, הפצועים,
הילדים הבוכים בין ההריסות,
ההרוגים, הבתים הקורסים, הזוועה הזו
מעוררת בכל בר־דעת את השאלה הבנאלית
איך כל זה קרהז איך ייתכן שתושבי
ארץ אחת, התפצלו לפלגים קטנים ורצח־ניים.
הורגים אחד את השני כדי לקדם
אינטרס פוליטי כוחני של עצמם על שכניהם.
איך אפשר שחיי אדם אינם ערך
עליון, וחשיבותם כקליפת המוזאיקות
והשיש המעטר את בתיהם. ביירות מעוררת
את השאלה האחת המתחייבת גם
לגבי מצב השטחים ותושביהם, האם זו
המנטליות הערבית! התרבות הערבית
שנשתמרה מדורי דורות שדרך שלטונה
הוא בחרב, בכפיה, ברצח!
עלי להודות, שבאופן מיידי, לכשנש־אלת
השאלה לגבי הפתרון לסיום האינתיפאדה,
לגבי הערבים תושבי־השטחים,
נהגתי אני כמו כל שמאלן ידוע בישראל
״מדינה פלשתינית״ .חד וחלק, ללאשהות, ללא פשרות וללא כל תנאי. על
צה״ל לצאת מהשטחים ולאפשר לפלשתינים
לבחור דרכם ולהקים מדינה עצמאית
משוחררת. די לכיבוש -לא רק
כסיסמא בכיכר מלכי ישראל, או באיזו
צומת ביום שישי אחה״צ.
ואולם בשבועות האחרונים הצד השמאלי
חייב לשאול עצמו שאלה נוספת
אם הדבר נכון במובנו ההומני! האם נכון
הוא מצד ישראל לאפשר מדינה פלשתינית
בידי אנשים שחלק מכללי המשחק
הפוליטי שלהם הוא רצח ככפייה פוליטית.
וכוונתי לרצח המתועב של מי שנחשב.
משתף*פעולה״ עם ישראל. או רחמנא
ליצלן -מי שעבר על כללי המוסר
מהצד המיני למשל. שאז הוא נרצח על
״רקע דתי־פוליטי״.
מדינת פלשתין אם תקום לא תחזיק אפילו
שעה -היא תעלה בלהבות. את הלהבות
יכבו נהרות של דם שישככו ברחובותיה.
כעת הם מוציאים להורג -קרי
רוצחים בדם קר משתפי־פעולה, מעשני
סמים, שותי אלכוהול. רוצחים מי ״שחילל״
את כבוד המשפחה, והשכונה, והכפר.

חרדים לציון
למדינת־ישראל יש אונה ימנית שעדיין מתפקדת ואונה שמאלית
שהולכת ומתנוונת. מכיוון שאין תלות בין שתי האונות — אנחנו
עדיין בחיים...
האונה השמאלית חגגה לאחרונה עקב הצהרתו של הרב ש״ך
שאדמת ארץ־ישראל לא שווה שישפך בעבורה דם יהודי(הצהרה
מובנת מפיו של אנטי־ציוני מוצהר) אבל ה־ $*1* 1,1,הישראלי, זה
שממשיך לטעון בלהט שהוא עדיין ציוני, שוב מוכיח את צביעותו
כאשר הוא גאה בדברים של אדם אותו הוא בד״כ מתעב.
מוכרחים להביט לעובדות בעיניים ולהכיר בכך שלהיות ציוני
פרושו ״להיות גזעני״ — פרושו להאמין ב״זכותו ההסטורית של העם
היהודי על ארץ־ישראל״ (לא כל עם אחר אבל ער שקמו היהודים
ועלו לארץ והתנחלו בה, ומימשו בכח־הזרוע את הזכות ההסטורית
הנ״ל — הכל היה בגדר של פראזות וסיסמאות נדושות כי הציונות
מאז ועד היום בנויה על: עליה, התיישבות ובטחון. ואדמת א״י קשורה
לשני הגורמים האחרים קשר בל ינתק.
הרב ש״ך להזכירכם, הינו חלק מאותם גורמים חרדים שתמיד

מחר הם ישחטו את משפחותיהם של
אותם נחשדים־נרצחים, כדי לעקור את
הבושה מהשורש. ומליציה אחרת תחליט
לרצוח בשל כך את כל הכפר. בעתיד
יחסלו נשים שמרדו בבעליהן, חולי המופיליה,
מפגרים, חולי סכרת וזקנים סמליים
שזוכרים את הדברים קצת אחרת.
עד כה שמענו שהם רעולי פנים, כיאה
לפחדנים. מסתערים על קורבנותיהם
בשעת לילה. מעלים באש מכוניות, מתעללים
בקורבנותיהם עוד קודם שנפחו
נשמתם, עד שנפחו נשמתם. תושבים שנכרתו
אוזניהם, על עצירים שנמלטו מרוצי
חיהם אל סוהריהם קציני צה״ל.
הטבע הזה כנראה שטבוע עמוק בתרבות
הנקמנית הערבית ובאורח חייהם.
עתה, בשעתם הקשה, בעת נסיון ההתקוממות
בשטחים, שעתם היפה של המנהיגים
הופכת לשעה מכוערת. שעת חמומי
המוח שאמורים אולי להיות מנהיגי
העתיד.
ושאלת השאלות, האם ישראל צריכה
לאפשר לאספסוף כזה את הכבוד להקים
מדינה חופשית! מדינה שתהפוך עקובת
דם עוד טרם נולדה! ברור היום שביירות
מהווה דוגמא לכיעור הערבי על כל פניו
וגווניו. ברור כי הרוצחים הברבריים בשטחים
מבשרים על הטבח העתידי.
לפני תום שנת הלימודים באוניברסיטת
תל־אביב הופיע פייסל אל־חוסייני
בהרצאה בפני סטודנטים. באופן ברור
ובאנגלית טובה נשאל מר חוסייני על מנטליות
הרצח כדרך לביטוי פוליטי אצל
הערבים (אותם באופן לא מקרי הוא
מייצג) .חוסייני, יש לציין, התפתל רק
מעט מול השאלה הזו. בחיוך השיב ״שכמובן
אין זו דרכם של הפלשתינים בפרט
והערבים בכלל״ .תופעה שולית אמר.
השואלת לא הרפתה: א .מתוך ידיעה
ברורה וגלויה על ריבוי התופעה שאינה
כה שולית כדבריו. ב .מתוך ידיעת ההיסטוריה
הערבית ששורשיה בקוראן הנותן
לגיטימציה למעשים מהסוג של ״מלחמת
קודש״ .אל־חוסייני הנכבד לבסוף הודה
ש״איש לא אוהב משתפי פעולה״ .הוא לא
גינה את התופעה כמנהיג פלשתיני
בפוטנציה. האם ישראל צריכה לתת יד
לדבר, ולשבת למשא ומתן עם אלה שיש
להם העדפות מהסוג הזה. האם נוכח
הרצח המתחולל בשטחים צריך לקחת
בחשבון שאין בעצם עם מי לדבר?

נלחמו בשצף־קצף בציונות משום שלגביהם גאולת א״י היא רק
בסמכותו של המשיח. אבל כמו שאמר המשורר :״משיח לא בא״ כך
שכל החרדים הללו נאלצים בעל כורחם כמובן להנות מהגאולה ע״י
הציונים (״טפו ...טפו להנות מכספי הציונים (״טפו ...טפו
ולראות כיצד בניהם של הציונים שופכים את דמם למען הגנת הארץ
בעוד בניהם שלהם מתנועעים בחסינות בכסאותיהם בישיבות
ומגלגלים עיניהם לשמיים .״עבודת האלוהים״ אצל חרדים אלו
מתבטאת בתפילות, בפילפולציות ונסיונות נואשים לקיום אין ספור
של מצוות שהם עצמם קבעו(לא האל).
״עבודת האלוהים״ האמיתית היא של אותם בני ישיבות ההסדר
ואנשי ההתנחלויות. אותם גברים ונשים המאמינים כי מלבד התפילות
והמצוות הרי ש־״הכל־יכול״ ישמח מאוד גם לקבל עזרה ממשית
בשטח( .האם ״עבודת־אלוהים״ היתה לקום, למרוד ולהרוג בנאצים או
ללכת כצאן לטבודלמשרפות כמו שיעצו רבנים חרדים רבים).
החומיניזם היהודי הממליץ לשרוף ספרים ולרגום מכוניות הנוסעות
בשבת (מתירים דמו של הנהג) מזהה כל מיני סיבות הלכתיות
שונות ומוזרות לשפיכות דמים אבל לא למען בטחון א״י ויושביה.
מזלנו הטוב הוא שהרב ש״ך לא היה יועצו של יהושע בן־נון, אחרת
היינו מסתובבים במדבר עד עצם היום הזה• י הו דהדד /ך • ^

$ 50 ,000,000
1דז!851 זז 1ו
״שימו מכשיר אלקטרוני חדיש לחלוטין, שרק עכשיו יצא
לשוק, מול 4מהנדסים מאותו תחום עיסוק, אך ממוצא לאומי
ותפישה מנטאלית שונה, ותקבלו את התגובות הבאות:
האמריקאי ישאל מהן תכונותיו המיוחדות של המכשיר
החדש.
היפאני יתעניין לדעת איזה טכנולוגיות הוכנסו לתוכו.
הג ר מני ינסה לברר איך הוא בנוי ופועל.
ואילו המהנדס הישראלי, הוא ירצה לבדוק בראש ובראשונה
מה אפשר לשנות במכשיר החדש. מה ניתן להפיק
ממנו מעבר להוראות היצרן״.
כך מאפיין מאיר לייזר מנכ״ל חברת £.0.1את המיוחדות
של ״המוח היהודי״ בסוף שנות ה־ 80 של המאה ה־.20
לייזר אמור לדעת על מה הוא מדבר, שכן בין 470 עובדי
החברה בניהולו צריכים להיות לא מעטים החושבים באותם
מושגים, כדי להגיע למספר בן 8הספרות הרשום למעלה —
תחזית המכירות של החברה לשנת . 1989
ואפילו הדיוטות שכמונו, שאינם מבדילים כלל בין כבל
טלפון לחוט חשמל, שלא לדבר על ההבחנה בין מרכזיה
אנאלוגית ודיגיטלית, תופשים היטב את העניין כאשר מדובר
בכסף מזומן. בשבוע שעבר פורסמו נתוני החברה לששת החודשים
הראשונים של השנה 25 :מיליון מכירות 2.3 ,מיליון
ירקרקים מרשרשים בקופות — כרווח נטו לאחר מס״ההכנסה.

צפויה למשקיעים מהציבור ( )409!,ולחברת ״כלל״ המחזיקה
ביתר ה 609 תשואה נאה של כדולאר רווח למניה(רק לפני
שנתיים היה אפשר לקנותה ב־ 2.5דולאר בלבד).
אלה המספרים היבשים על טכנולוגיות, מכירות ורווחים.
אבל חברת £.0.1היא אך משל עבור שר האוצר, שמדבר על
צמיחה ולא עושה דבר לטובת התעשייה. ולגבי הגישה הכללית
בכלכלה הישראלית, הנשענת בכבדות על הממשלה
ומחפשת סובסידיות ומענקים, במקום לחשוב על יוזמה ועשייה.

התפתחות
המכירות, ותחזית 89׳
סיפור ההצלחה ש״ך לאנשים
ישראל היא מדינה קטנה ורחוקה גיאוגרפית מיעדי המכירה
בארצות המערב. אין כל סיבה בעולם, שמשרד התקשורת
האוסטרלי לדוגמא, יקנה מרכזיה רגילה או טלפון
לחצנים דווקא מתוצרת ישראל. סביר יותר להניח כי חברה
מקומית, או ענק בינלאומי שולטים בשוק הרחוק הזה. לעומת
זאת כשבאה חברה כמו 0.1או כעקרון, כל חברה אחרת
בתחום עיסוקה) ומציעה דבר־מה שונה ומיוחד, שגם פותר
בעיה ספציפית ובמחיר סביר — הגיוני שידונו לגופו של
עניין, ואף יאותו ליצור קשרים עסקיים למרות הריחוק הפיזי
ואי־הנוחות השיווקית.
וזו כל התורה כולה על רגל אחת: לא נלחמים בטריטוריה
עוינת של מוצרים פשוטים, שאחרים מייצרים מהר יותר וזול
יותר. לא נלחמים באויבים חזקים מדי על פלח השוק שלהם.
מחפשים מטרה שלצורך כיבושה אפשר לנצל את היתרון
היחסי העומד לרשותך.
בשפת העסקים קוראים לזה ״נישות״ — אותן פינות וגונד
חות שחברות הענק לא מתעסקות בהן. אותם צרכים מיוחדים
הדורשים פתרון טכנולוגי חכם ומהיר. זו הפילוסופיה העיס־קית
המתאימה לישראל כמו כפפה ליד, שכן יכולת האילתור
המפורסמת שלנו מהווה את התשתית להצלחה בתחום המחקר
והפיתוח הטכנולוגי.

מנכ״ל מאיר לייזר (משמאל)*
השיווק כפילוסופיה עיסקית
עם סיפור הצלחה כזה לא מתווכחים אלא מנסים ללמוד
ולהפיק לקחים(בייחוד שהם עצמם, עד לפני 4־ 3שנים היו על
הפנים) .כולם הרי רוצים לעשות עסקים טובים ולהרוויח כמה
שקלים נאים. אז ניקח את מי שעשה את זה, ובגדול, וניבנה
עליו מודל.
״אי.סי.איי. טלקום״ נוסדה ב־ 1961ע״י קצינים שפרשו
מחיל האוויר. ב־ 1970 רכשה אותה ״כלל״ ועד ל־ 1975 עסקה
בעיקר בתחום האלקטרוניקה הצבאית. כיום החברה מפתחת,
מייצרת ומשווקת ציוד תקשורת המבוסס על טכנולוגיות דיגיטליות
של ניתוח דיבור, מיתוג וניתוח אותות (זה נשמע
מאוד מסובך ומתוחכם, וזה בדיוק כך) .בפשטות — מייצרים
שם מערכות המיועדות להגדיל את הקיבולת של רשתות
טלפון קיימות וחדשות, ולייעל את השימוש בהן.
ב־ 1979 פותחה המערכת שהיוותה פריצת דרך — הכפלת
כמות השיחות האפשריות על קו טלפון בין־עירוני (מ־24
שיחות ל־ .)48 היום מייצרים את הדור שלישי שמכפיל פי ,5
עד ל־ 120 שיחות על קו אחד.
במישור הפיננסי קפצו המכירות מ־ 2ל־ 50 מיליון דולאר.
בבורסה הניו־יורקית ( )0 .7 ,0גויסו 17 מיליון דולאר, והשנה
* 01011 011 סד־ח״ס י דו

הדירק טוריון

בכלכלה המודרנית כל עסק נבחן לפי יכולת השיווק שלו.

לא די לפתח מוצר גאוני, צריך כמובן לשווק אותו. ככלל,
חברות ישראליות לוקות מאוד בתחום זה, כאשר £.0.1מצאה
מספר דרכים להתגבר על הבעיה.
הפתרון שמצאה חברה מסוימת במישור השיווקי, אינו בהכרח
נכון גם לחברות אחרות, העומדות בפני בעיות שונות.
החשוב הוא, לתת את הדעת לנושא, ולחפש כל דרך בכדי
לשפר את היכולת השיווקית. בעולם עיסקי קשוח ותחרותי, זו
נקודת תורפה ישראלית ותיקה שגורמת עד היום לנזק רב.
וכמובן, מאחורי הדיווחים הפינאנסיים ומעבר להישגים
במחקר ופיתוח, עומדים אנשים. ב־ £.0.1לא היתה שביתה מזה
25 שנה. בזמן משבר (85־ ,)86 ויתרו העובדים על אחוזים
נכבדים משכרם, ימי חופשה והעלאה בדרגה. צוות ההנהלה,
שיחד עם המנכ״ל לייזר הצעיד את החברה להצלחה, לא זוכה
לחשיפה כי איש מהם לא נתפס במעילה או גרם לקטסטרופה
בקופה(כדוגמת רבים ב״חברת העובדים״ ששמותיהם מצויים
בעתונים).
אז ב״דיעה אחרת״ יש גישה אחרת — השמות לא שמורים
במערכת אלא מפורסמים מעל דפי העיתון: דויד רובנר, מני
אולסונג, משה ברטוב, שמואל בר ועופר זקס הם מנהלי החברה
שראויים להכרה, להוקרה ולהערכה על צורת העבודה.
וכלכלת ישראל כולה זקוקה לעוד כמה עשרות ומאות
חברות דומות. אנו צריכים תעשיות עתירות־ידע הבנויות על
כוח־אדם מיומן ונאמן ולא מפעלי מזון וטכסטיל שזמנם עבר.

לאחר כל פרסום מדד מתייצב לו האחראי, שימון, למול
פני האומה ו״מסביר״ כי העליה הגבוהה במדד נבעה בעיקר
מעליית מחירים מסויימת דווקא. פשוט גאוני
החברים נדהמו כשפתחו את עתונות סוף השבוע וראו את
תמונתו של לנין מתנוססת במודעת בחירות ענקית להסתדרות.
לאחר קריאת הכיתוב התברר כי הכפיל חינו ח״כ צבן
ממפ״ם. החברים לא מתפלאים על שאיפות הצבן. מול קיסר
ושמאי, גם לנין במצבו הנוכחי יכול להתמודד בהצלחה
לחברים יש הרגשה, שעתידה של הפועל ת״א
בניהול.ועדת ההצלה״ ,כמו כל דבר אחר במשק העובדים,
יביא את הקבוצה למקומה האידאלי הטבעי — הליגה
למקומות עבודה תענוג, פשוט תענוג, היה לחברים
לצפות בשמאלנינו המתפתלים במילכוד — 89 עם דתיים
ורבנים, רחמנא ליצלן. מחד, לשמוע את פעיל ר״צ, חברי
מועצת עיריית י־ם, דורש במיליטנטיות את אבטחת חופש
התנועה למתנחלים חילוניים בשכונות מעורבות עם דתיים
בירושלים, ואף מילה על אבטחת תנועת יהודים סתם
בכבישי ארצנו נצורי הטרור הערבי. ומאידך, הקמפיין
התקשורתי האוהד והיציאה להגנתם של אלו ״הפרימי־טיבים״
״שלא שרתו בצה״ל״ ,״סחטני הכספים לישיבות״,
״דורשי מדינת הלכה״ ואפילו. שאינם אשכנזים״ .וכל זאת
בעבור פסק הלכה מגוחך שמקורו באמונות ומיסטיקה הרחוקים
כל כך מ״הרציונאליות״ החילונית ״המתקדמ
ת סיסמת החודש בברנז׳ה :״שאפס — הגעת
לגיל המלצת החברים — לבדוק אם במקרה נראה
לאחרונה שימון בחברת איזה שעון זהב חדש בזמן מכירת
חברות ממשלתיות כ״פז״ ו״החברה הכלכלית לפיתוח
ירושלים׳ במחירי מציאה אגב שימון, באותו
ההקשר, האם זה לא קשור לנסיעתו הקצרה לאחרונה לשו
ויץ כבר מזמן לא שמעו החברים צווחות של
״אחוה יהודית ערבית״ אפילו בהפגנות הכי מתלהמות של
״שלום עכשיו״ ,שהחברים ממש אוהבים להסתובב בהן.
ה״דו־ קיום״ מת מזמן ואולי עוד לפני האינתיפאדה. אך רק
עתה מוכנים להודות במערכות העיתונים שהצחנה של
הגוויה הגיעה גם אליהם. וכך עם ישראל קורא לפתע פתאום
ב״ידיעות אחרונות״ על המרד הערבי בגליל, ובפורמט המתאים
לו. ותהליך האשפיזציה של יפו תופס עמוד ראשון
ב״העיר״ .הפרה הקדושה נשחטת מול עיניהם של הקוראים
— לחיות ביחד זה לא ילך(וזה קורה במשפחות הכי טובות),
נותר רק השלב הבא בדיווח: שיגלו לעם היושב בציון כיצד
פותרים בעיות כאלה במקומות אחרים בעולם בטלוויזיה
היחידה שלנו לא רואים את הטראנספרים הגדולים
המתבצעים מזה חודשים בעולם כולו ובאירופה בפרט. מה
שברוסיה כבר מרשים להראות, מקל שלנו עדיין מצנז
ר תבוטל הצנזורה על חדשות וסרטים
לחברים נדמה ששר הביטחון עובייד עליהם בעיניים
לאור רצח העם המתבצע בלבנון, על רקע כיכר
מלכי ישראל השוממת, עולים בראשם של החברים מחשבות
נוגות והרהורים פילוסופיים. איזו טראומה חזקה אצלנו
יותר :״העולם יושב ושותק או שמא טראומת הביצה
הלבנונית ואולי צריכים לשאול זאת אחרת: מה
עוד צריך לקרות על מנת שחבר׳ה יצאו מהפאבים סביב
כיכר המלכים ויתחילו להניף את השלטים? ואולי כולם
עסוקים בבחירות להסתדרות ומה שקורה בלבנון פשוט קטן
עליהם בעוד אריק שרון משקם בשקט ובצנעה
מפעלי קיבוץ אחר קיבוץ, ומתקבל בלבביות ובאהדה אצל
הקיבוצניקים, החליטו שם בנוער העבודה הקיקיוני, לקום
ולהפגין את מורת רוחם ״הכנה״ מבעיות הכלכלה והאבטלה
במשק נגד ...אריק שרון מעניין מי נתן את
ההוראה התפכחות השבוע שייכת ללא ספק למאיר
פעיל מהקצה השמאלי של המפה שחשף את ערוות השלום
המפוקפק עם מצרים מעל דפי ״מעריב״ באומרו אם
נותקף ע״י צבאות החזית המזרחית אסור להניח שמצרים לא
תצטרף אליהן, לכן, בגבול סיני נצטרך לפרוץ מהר קדימה
במהלכים התקפיים מקדימים״ .והציטוט מוקדש לאלה
שצריכים את אל״מ מאיר פעיל כדי להאמין מה שאל״מ
פרום׳ יובל נאמן טוען מזה שנים לא לעולם

חוסיין — שתי מדינות לשני עמים

החברים של אופירה ₪

שידור

הגרוזים, כידוע, ה אנ שי־עסקים

גם גל״ץ נפלו
הידיעה המוטעית על מותו של נשיא בית־המישפט
העליון לשעבר, שימעון אגרנם, הקפיצה
גם את מערכת״החדשות של גלי־צוז״ל.
כמו רבים אחרים, קראו גם עורכי החרשות
של התחנה הצבאית את הידיעה המוזרה,
שהופיעה במדור־רכילות של הארץ.
עורכי היומנים התחילו לתדרך כתבים בירושלים
ובתל־אביב, כדי להכין סקירה מקיפה
על דמותו של האיש ועל פועלו. בין השאר
התקשרו מגר־צה״ל גם למאיר שמגר,
נשיא בית־המישפט העליון, הודיעו לו את
ה״חדשה״ ,וביקשו ממנו להתכונן לומר כמה
דיברי־הספד בשידור על אגרנט.
אחרי שנרגעו מעט מההכנות, התחילו לחשוב.
הם חשבו שזה קצת מוזר שמוות של
אישיות חשובה יפורסם במדור־רכילות, שלא
תהיה ידיעה גדולה ורצינית, שלא תהיה
מלווה בפרשנות, בדברי הסבר והספד. הם גם
שמו־לב לכך שאין מודעות־אבל על מותו של
אגרנט. אז העלו בדעתם, כמו רבים אחרים,
שאולי הידיעה אינה נכונה.
במחלקת־החדשות החליטו לבדוק את
אמיתות הידיעה. טילפנו לכל עבר, עד ש
התוכנית
לצאת בזמן אל המירקע. ומדוע?
משום שבעת ה״מילחמה״ ואי־שיתוף הפעולה
עם התוכנית, לא בוצעו עבודות־ההכנה לתוכנית
הראשונה. ניידת״שידור, שאמורה הי־תה
לצאת לצילומים, לא יצאה, והכל הוקפא.

הקרב על המנהל
הקרב על תפקיד המנהל הבא של הטלוויזיה
הכללית תופס ביוונים חדשים בכל
שבוע.
השבוע מתמקדים הדברים ביום!? בראל,
מנהל הטלוויזיה בערבית, השואף לתפקיד
מנהל הטלוויזיה הכללית.
בראל ידוע כמקורבו של יצחק נבון. שר־החינוך,
שהוא השר הממונה על רשות־השי־דור,
כבר רמז בצורה עבה שהוא מעוניין ב־בראל
כבמנהל־הטלוויזיה, במקומו של חיים
יבין, המסיים את הקדנציה שלו בחודש
דצמבר.
בראל מפנה כרגע את מירב מאמצי־ה־שיכנוע
שלו לעבר הליכוד. הוא יודע שאם גם
הליכוד וגם נבון יתמכו בו, סיכוייו כמעט
בטוחים

ך* ק לפני 20 שנה ערכו יהודי גרוזיה*
1הפגנות סוערות בדרישה להתיר להם
לעלות למדינת־ישראל :״איננו רוצים לחיות
עם הגרוזים המדכאים אותנו, המפלים אותנו
לרעה, והמתייחסים אלינו כאל בני־ארם סוג
ב׳,״ אמרו, ואכן שערי העלייה נפתחו והג־רוזים
הגיעו בהמוניהם.
לפתע, כבמטודקסם, השתנה הכל: היהר
דים יוצאי גרוזיה מוצאים קשר אחים בינם
לבין הגרוזים בגרוזיה. הם נוסעים בהמוניהם
לבקר את אחיהם בהרי קווקז ומזמינים אותם
לביקורי״גומלין בארץ. נשכחו הרדיפות, ההתעללות,
יחסים חסרי־כבוד — כולם אחים.
סיפור אהבה.
יוצאי גרוזיה הפכו פתאום לנכס. כל שר

המשך למסורת השטייטל, העיירה היהודית,
שכל אורח שהגיע אליה מחדל היה לא פחות
מנסיך, נשיא או פרופסור.
שבועיים אחרי ביקורו של אלגושווילי
הגיע לארץ גרוזי אחר. אברהם ניר (ננקיש־ווילי)
,חבר ליכוד העובד במישרד־התעשייה
והמיסחר, הביא ארצה את וז׳ה ג׳ינג׳יחדזה,
שר־המיסחר האמיתי של גרוזיה, שבא בליווי
גורם אלחבלידאני, הנושא את תפקיד ראש
לישכת־המיסחר (אותו תפקיד ש״נשא״ אל־גושווילי).
השר
הגרוזי האמיתי כבר לא התקבל על-
ידי שימעון פרס ולא על־ידי יצחק שמיר.
אולם הוא התקבל בצורה חגיגית על־ידי השר
שרון. בארוחת ערב, כטוב ליבו ביין, אמר בין
היתר השר הגרוזי כי הוא מזמין את השר שרון
לביקור־גומלין בברית־המועצות.
אריק שרון מסמל בעיתונות בברית־המו־

פירסוס עצמי
אחרון הראל, יו״ר רשות־השידור,
ואריה מקל, מנכ״לה, החליטו בצוותא
להשתמש ברדיו ובטלוויזיה הממלכתיים כדי
לפרסם את החלטות מליאת־הרשות והוועד־המנהל
שלה .״יש לנו הכלים הכי־טובים וה־כי־חשובים
לפירסום, ואנחנו לא משתמשים
בהם לטובתנו,״ אמר הראל.

מנחה גזית
ם׳ יפיק ל
הגיעו לבית נכדתו של אגרנט, שאמרה בביטחון
וברוגע :״סבא חי וקיים!״
העורכים מיהרו להוריד את הכתבים מהסיפור.
במקביל התקשרו עם שמגר ובישרו לו
שאגרנט חי וקיים, ושזו היתה טעות. שמגר
אמר :״תודה, עשיתם לי את היום״.

מפיק מיקצוע׳
ל״סופ־סופ
אחרי מאבק קשה, מתיש ורב־תהפוכות,
הגיעו הצדדים לידי הסכם־ביניים. לתוכנית
ס1פ־ס 1פ יהיה מפיק מיקצועי, לפי דרישת
ועד עובדי עיתונות־הפקה.
עד כאן הכל בסדר. השאלה הנשאלת היא:
מי יהיה המפיק?
הנהלת הטלוויזיה והנהלת הרשות מינו
את גבי גזית, מנחה סופ־סופ, גם כמפיק.
ועד עובדי עיתונות־הפקה התרגז, וטען שלא
יכול להיות לתוכנית יוקרתית מפיק לא־מיקצועי,
והשבית כל קשר עם התוכנית.
הלחץ, האיומים והפעולה עזרו. הבעייה
היא שקשה, כרגע, למצוא מפיק פנוי, שייקח
תוכנית גדולה על כתפיו.
כרגע עומדות על הפרק שתי אפשרויות:
למנות את מירי הלוי־צוקרמן, עוזרת
הפקה בתוכנית, כמפיקה. האפשרות השנייה:
למנות את חנוך חסו* כמפיק התוכנית.
חסון היה עד לפני שלוש שנים מנהל מחלקת־הבידור
של הטלוויזיה, ומאז שעזב תפקידו זה
הפיק רק את תוכניות קדס־האירוויזיון.
אבל ייתכן שגם אם ימצאו מפיק, לא תוכל

המכבד את עצמו מחפש את קירבתם. המטרה:
לארח נציג גרתי מכובד, אם אפשר ברמה של
תת־שר לפחות.

מנהל בראל
סיס״ם בט 1חים ד
ההודעה הראשונה מטעם הרשות פורסמה
פעמיים בטלוויזיה ביום הראשון בערב —
פעם בנובט ופעם בתוכנית הספורט שער
ראשון. הידיעה סיפרה על הסכם שחתמה
רשות־השידור עם ההתאחדות לכדורגל,
לשידורים בלעדיים לארבע השנים הקרובות.
עבור כסף, כמובן.

סופרים למען סופרים
אהרון הראל, יו״ר רשות־השידור, כינס
בלישכתו את חברי אגודת־הסופרים, שבה
חברה, בין השאר, גם נירה הראל, רעייתו
של היו״ר. בישיבה נכחו גם חיים יבין
ויום!? בראל, מנהלי הטלוויזיה בעברית
ובערבית, ואריה מקל, מנכ״ל הרשות.
בישיבה הועלתה הצעה שהטלוויזיה תפיק
סרטים דוקומנטריים על סופרים ומשוררים
חשובים בארץ. תוך כדי שיחה על הסרטים,
התלוצץ יבין ואמר שאינו בטוח אם לטלוויזיה
כוח־האדם הדרוש כדי להכינם.
מקל, הידוע בחוש־ההומור הציני שלו, ענה
ליבין :״חיים, מה העצלנות הזאת? בצורה
כזאת אני אשקול לא להמליץ עליך לקדנציה
נוספת״.

איך הוזמן שרון לבקר
בברית־המועצות?
* ¥¥רים ואנשי״ציבור בארץ נופלים
לא פעם קורבן לפנטזיות של יוצאי
גרוזיה, הנובע מחוסר מידע על המצב האמיתי
השורר בברית־המועצות בכלל ובגרוזיה בפרט.
בסוף
יולי הגיע לארץ רפאל אלגושווילי,
שהוצג על־ידי חבר־הכגסת אפריים גור(גור־שווילי)
כשר־המיסחר של גרוזיה. אלגושווי־לי
התקבל מייד בכבוד המגיע לשר ואף יותר:
הוא נפגש עם ראש־הממשלה, יצחק שמיר
ועם ממלא־מקום ראש־הממשלה, השר שימי
עון פרס.
עקב השתייכותו של חבר־הכנסת גור
למיפלגת״העבודה, לא נפגש אלגושווילי,
המכונה שר־המיסחר, עם שר־המיסחר־והת־עשייה,
אריק שרון, השייך למחנה האחר.
האמת היא שרפאל אלגושווילי בן ה־,82
הוא אדם נחמד מאוד, אך מעולם לא היה שר.
תפקידו האחרון לפני פרישתו לגימלאות היה
סגן־שר, והיום הוא חבר לישכת־המיסחר.
ההגזמה בחשיבותם של אורחים הפכה למגיפה
של ממש במדינת ישראל. למעשה, זהו

* ,השלם ד;ז 7ד א׳ם ץ לסצסו את שם
הארץ, כפי שהיא קררה בפי תושביה?; :לעל./

הר״ר
יולי סדרסן, שנדר ברוסיה, סד״ן
סותר סל השם ברוסית 1:רודה.

השר הראשון המוזמן לביקור רישמי בברית־המועצות!
כיצד אפשר להתייחס ברצינות
להזמנה סתמית שנאמרה בזמן ארוחה חגיגית
ולבשר לעם ישראל על הזמנה רישמית?

רוצים לעשות ח״ם
4ל שולחנו של עורך העיתון בשפה הג־רוזית
היוצא בישראל, אברהם ספיר
(סיפיאשווילי) ,מונחים עשרות מיכתבים של
אנשי־ציבור, אמנים, שרים וספורטאים מגרוזיה,
רובם לא יהודים, המבקשים להזמינם
לביקור בארץ. גם הם מבטיחים קשרים. גם
בשבילם הפכו לפתע היהודים מבני־אדם סוג
ב׳ לאחים.
הסוד הוא פשוט: הגרוזים רוצים לעשות
חיים בארץ, ולכן הם זקוקים להזמנה מישראל.
היהודים בארץ מזמינים אותם, וכך הם
הופכים לחשובים ולבעלי־השפעה בקרב השרים.
אין להם, לאורחים מגרוזיה, מה למכור
לישראל, למעט סיפורים, הקרובים מאוד
למעשיות הברון מינכהאוזן.
ביום שבו נערכה קבלת־הפנים הממלכתית
לאורחים מגרוזיה טבח העם הגרוזי את
העם הקטן האבחזי בעיר סוחומי. אף אחד לא
ביקש את תגובתם של הגרוזיים.

אך! איזו מקהלה
* 8מרנן ויקטור פרייליך היה הראשון
1ששבר את מסך הברזל בעידן הגלאם־

ממולחים. עכשיו ה רואי בטיולי 71 או רג 1בי שראל
מסוג זה, והאמרגנים מעוניינים להביאם ארצה,
פשוט בגלל הרווחים העצומים היוצאים
מעיסקה זו.
לא מדובר רק ברווחים כספיים. הרבה יוקרה
והרבה השפעה מסתתרות מאחורי הבאתם

ווח, אלא גם בהכרה מימסדית ובפירסומת.
ויקטור פרייליד חתם עם המנהל האמנותי
והמנצח הראשי של המקהלה, הידועה במקהלת
הצבא האדום, על סידרת־הופעות בישראל
בספטמבר . 1990
זוהי המקהלה היחידה בברית־המועצות
הנושאת את שמו של מייסדה א״ב אלכסנד־רוב.
היא ידועה ומוכרת בארץ, ושיריה מתנגנים
בארץ עד היום. המקהלה הנושאת את
שם אלכסנדרוב אינה יכולה לבוא לפני ספטמבר
, 1990 בגלל סידרת־הופעות שהיא מקיימת
בארצות־הברית.
מה, אם כן, עשו האמרגנים הישראלים
בעלי היוזמה? האמרגן מיקי פלר קפץ למוס־קווה,
הזמין מקהלה אחרת, שהיא מקהלת
כוחות־הפנים של הצבא האדום, שהם למעשה
שוטרים וסוהרים, והוא מביא אותה לארץ
כבר בספטמבר השנה, תחת השם מקהלת
הצבא האדום.
המילחמה בין האמרגנים הפכה ממילחמה
על כיס האזרח למילחמה דיפלומטית בזעיר־אנפין.
ויקטור פרייליך אף קיבל חיזוקים מה־ד״ר
גיורגי מרטירוסוב, ראש המישלחת הקונסולרית
הסובייטית בישראל .״השם הרישמי
שייך רק למקהלה אחת, שתגיע לארץ בספטמבר
,1990״ אומר מרטירוסוב ,״המקהלה,
העומדת להגיע לארץ בספטמבר השנה, איננה
מקהלת הצבא האדום.״
שר־החינוך־והתרבות, יצחק נבון, נתן את
חסותו למקהלת כוחות־הפנים של ברית־ה־מועצות,
ואחר־כך הסיר אותה.
מספרים ששר־הביטחון, יצחק רבין, נתן
ללהקות הצבאיות את הסכמתו לערוך קבלת־פנים
למקהלת כוחות־הפניט בנמל־התעופה
לוד.
נשאלת השאלה: מדוע שהשר חיים בר־לב
והלהקה של מישטרת מחוז תל־אביב לא יערכו
קבלת־פנים למקהלת כוחות־הפנים של
ברית־המועצות?

ועקרונות מוסר?
^ ין כל התנגדות לפיתוח היחסים עם
\ נ מדינות הגוש המיזרחי, וביניהם ברית־המועצות,
אולם היחסים צריכים להתבסס על
כבוד הדדי ועל אמת. לא על שקר.
אסור לשכוח עקרונות כמו זכויות הפרט,
חופש הביטוי, הזכות להגדרה עצמית. אסור
לשחוט פרות קדושות, אך ורק למען הרגשת
קירבה ל״אמא רוסיה״.
רק השנה נהרגו בני מיעוטים רבים בחבל
נגורניקארבח, באוזבקיסתאן, בארמניה, בא־זירביידז׳אן,
בגרוזיה. הרצון שלנו לקשור
קשרים בכל מחיר עם ברית־המועצות, החיזור
הלא־מכובד אחרי הסובייטים מוכיח שלמען
רווחים ואינטרסים אישיים צרי־אופק אנחנו
מסוגלים למכור את נשמתנו.
מאות אנשים, יוצאי ברית־המועצות, מבקרים
בברית־המועצות ומחזרים אחרי מוסדות
מקומיים, כדי לקשור קשרים כלכליים כביכול
ולהיות באור הזרקורים.
בבואם לארץ הם מציגים את עצמם כבעלי
השפעה ומוסיפים לעצמם תארים ותפקידים
שאינם קיימים. דוגמה בולטת לכך היא בקי
פרישטט, שהציגה עצמה במוסקווה לפני
העיתונות הסובייטית כיועצת לענייני תרבות
בממשלת ישראל ובמנהלת המרכז לי־חסי־תרבות
עם ברית־המועצות.

פרות למוסקווה!
נוסט ושהתחיל להביא ארצה אמנים סובייטים
.״אפשר לרמות את האפיפיור,״ הוא
אומר ,״אפשר למכור לו לוקשים ושקרים, אך
לנו אי־אפשר לעשות זאת — אנחנו מכירים
.את המציאות. האמרגנים הביאו מקהלה לא
נכונה שהופיעה לפני האפיפיור, ומכרו אותה
כמקהלה הצבא האדום. הם רוצים לעשות
דבר דומה בארץ, אך הם לא יצליחו.״
ויקטור פרייליך 44 יוצא ברית־המוע־צות,
יליד מוסקווה, מכיר את המציאות וגם

את הפרשה המעסיקה באחרונה את העיתונות
בארץ: מקהלת הצבא האדום.
ברית־המועצות היא מדינה ענקית. קיימות
שם מאות מקהלות, שחקנים ורקדנים, ולכן
אין־סוף לאפשרויות להביא לארץ מאות ואלפים
מהם. הרוסים מעוניינים בחלטורות

של אמניס מברית־המועצות לישראל. בדיוק
כמו במילחמות יוצאי גרוזיה, מי שיביא יותר
אישים, אמנים, ספורטאים, יזכה לא רק בר

ימים שבהם התחדש הטבח באוזבקיס־
^ תאן ובגרוזיה, חתם מישרד־החקלאות
על פרוייקט משותף לפיתוח חקלאות באוד
בקיסתאן, בגרוזיה ועל מישלוח של 220
פרות חולבות למוסקווה.
אינני יודע מה נרוויח מקישרי־חקלאות
עם ברית־המועצות. הם בוודאי לא יתרמו לנו
הרבה. אבל כך יהיה להם יותר כוח לדכא את
העמים הקטנים היושבים בקירבם.
אנו חייבים לשמור על ניקיון־כפיים אידיאולוגי,
ולא למכור את עצמנו בכל מחיר.