גליון 2713 מתאריך 30 באוגוסט 1989

אז הר ה: משרדהב רי או ת קו ב ע כי -ה עי שון מזי קלב רי או ת

סרבנו ת
פרופסור וסף אגס
מבין את הסרבנות,
אבל קורא לא
לסרב. לתשומת
ליבם של א1ש
״יש־גבול״
(עמוד )46

סלווה נקארה,
כוכבת תיאטרון
חיפה, הולכת

יש שר בשם גירעון
פת, והשבוע הוא
אפילו ניצח את כל
המלונאים. אור׳
אבנר בראיון
השבוע
(עמוד ) 19

פ שיעה
אחד• הרצח הכפול
כמעט נשכח. עכשיו
יש לו צרות
באמריקה.
(עמוד )32

״אנחנו בהחלט לא נוקטים ביד רכה
בשטחי״ מגן השר דן מרידוד על
יצחק רבין ומרגיז אח קהל חבר•
מיפלגתו בחל־אביב
(עמוד ) 12

״לא הרגשת• טוב, אז רציתי לרדת.״
״ייי ־י ־

ב תוך הגליון
קורא יקר — אבשלום בערבית
מיכתבים — אנטיפאטיח וסכסית
עימות — .חד שו ת־!.ידי עו ת אחרונות־הקשר
הישראלי — בין שכירי־חרב למאצ׳ואיום
תשקין! — צנזורה פנימית
ספינות ההימורים — ש ל פפו ובצלאל מיזרח׳
גי בור מקומי — שבתי שבבו
במדינה — הכרמל באושוזיץ
דן מרידוד — בסניף תדא בי ב צפון
הנחץ — המיקצוע: נבל
אנשים — ערפאת לבירור
יומן אי שי — קידמה וענבח
גידעון פת — עושה ש ריר
דן״ חדש — רק קינן לא היה שם
לילות ישראל — החברים שלאלפס
מהלך — המפסידנים אינם משונעים
— זאב אופיר׳ ,אמנון רובינשטיין,
מה הם אומרים

פסח נ חפר, זאב סנל, א״ל, חנית טוף

מימון לוי
ת שבץ
תמרורים — זה לא מפריע
הורוסקופ — כידון כוכב עליון
קולנוע — מתאים לניל הנן
רחל המרחלת — ארוחה יקרה
מלווה נקארד! — עוזבת את תיאטרון חיפה
דיעה אחרת — אורי דן • מאיר לי פ שיץ •
— הנשיא מחק את עברו

רענן לוריא

• מרדכי הורוביץ • טד גדיש • עלים בליטנטל
• יוסף ברנע • דניאלה אשכנזי • יהודה דרורי •
צביקה ליפוביץ • החברים ש ל אופירה •

סרבנים ושלום־עכשיוניקים —
לאיזה קבוצה אתה ש ״ ך?
חוג אבי

הסילון — שיקאנו איטלקית בפאריס
עוז — אנחנו ב סדר

וזיבחבים
סנונית ראשונה
על זהות איש־השנה תשמ״ט.
זריזים, מקדימים! ואני מבקש להיות בין
המקדימים ולהציע מועמד לאיש־השנה
וזשם־ט, שיוצג לנו בגליון ראש־השנה תש״ן,
בעוד ארבעה שבועות.
המועמד שלי הוא שר״הפנים, אריה דרעי,
הפנים החדשות של היהודי המיזרחי והדתי,
מאדריכלי ניצחון הדתיים והמיזרחיים בבחי־

אירגון מסיבה, הכנת תבשילים והענקת מת נות)
לעיתונאי ספציפי פוגע קשות הן בשמו
הטוב — גם במישור האישי וגם במישור ה־מיקצועי
— והן בפרנסתו הנוכחית והעתי־דית,
במיוחד כשאין הדברים נכונים.
יודג ש בהקשר זה, כי מר יושע אינו מעניק
למרשי יחס מועדף ומיוחד כלשהו, וכי מרשי
אינו ״מוכיח את נאמנותו לאיציק יושע״ ,בל שונכם,
בדרך כלשהי, וגם אינו נזקק לעשות
זאת. ממילא, מרשי לא אירגן את מסיבת יום־
ההולדת של מר יושע, לא הכין תבשיל כלש הו
ל אירוע זה, ואף לא הביא מתנה למר יו שע
לרגל האירוע.

פנינה מנקר, שרכת־ז־ין, תדאביב

זאבים בפאבים

מילחמת ״העולם הזה״ במכירת נשק
וידע ישראליים למישטרים רקונים ולכנו־פיות
אפלות ברחבי־העולם לא התחילה בש נים
האחרונות. היא התחילה מזמן.
אחד משיאי המילחמה הזאת היה ב־ . 1961
להשלם הזה הגיעו שמועות כי י שראל מוכ רת
שזים — שהיו אז כמעט סמל המדינה —
לצבא הפורטוגלי, שהיה עסוק אז ב מילוד
מת־דיכד אכזרית בתנועות־השיחרור של אנ גולה
ומוזמביק.
משה דיין אמר :״עלילה שפלה!״ סגן־שר־הביטחון
שימעון פרס טען :״לא שמעתי דבר!״

שער ליחסי ישראל־פורטוגל. אלי תבור שו חח
עם רובר חיל־האוויר הפורטוגלי. זה גילה
לו כי השיג מישראל את מטוסי הדאקוטה.
שהפציצו אז את הערים והכפרים שבהם של טו
המורדים.
לא התנגדנו למיסחר העכור בנשק רק מפ ני
שזה מיסחר ציני במוות. עקרונית אין הב דל
גדו ל בין מיסחר בהרואין ובין מיסחר בנד
לי־נשק, שבהם משתמשים מישטרים מדכאים
להריגתם של שוחרי־תרות. אך מעבר להיבט
המוסרי החשוב הזר״ אמרנו אז שזוהי גם
שטות פוליטית. במוקדם או במאוחר תזכינה
הארצות האלה בעצמאותן, לוחמי־השיחרור
של היום יהיו אנשי־השילטון מחר, ואז יזכרו
לי שראל את מעשיה. י שראל מיראה להם בד מות
השד. שהרג את חבריהם.
זהו היבט נוסף על הדברים שאומר בג ליון
זה(ראה עשרים 6־ ) 7הפרופסור בנימין בית־הלחמי.
י שראל סיפקה נשק ל רו דן הרצחני
אנאסטסיו סומוזה בניקאראגואה — וכאשר
ניצחו הסאנדיניסטים, סימל הנשק הזה את
ישראל בעיניהם. כאשר ישראלים מעורבים
במעשיהם של כיתות־חיסול ופלוגות־רצח
במדינות שונות באמריקה הלאטינית, זה יוצר
מישקע שלא יישכח במהרה, כאשר התנאים
באותן הארצות ישתנו.
ישראל נראתה, בימיה הראשונים, כמדינה
מתקדמת, ידידתם של כל החוגים המתקדמים
והליברליים בעולם. אם היא נראית כיום לר בים
כמדינה הנמצאת במחנה אחד עם המיש־סר
הגזעני בדרום־אפריקה ורבים מן המצור עים
האחרים בעולם — יש לסתר הנשק וה־ייד
ע הביטחוני חלק רב בכר.

אבש לו ס
בער בי ת
השבועון ״פלסטין אל־תאורה״

שר־הביטחון דוי ד בן־גוריון הצהיר :״לא היו
דברים מעולם!״
שלחנו את אלי תבור, אז הכתב הבכיר
שלנו, לפורטוגל, כדי לחפש הוכחות. הוא
מצא אותן בנקל. ככתב צבאי הוזמן ל מועדון
של הצבא הפורטוגלי בליסבון, ושם מצא עי תון
צבאי, שבו הופיעה כתבה גדולה על מיל-
חמת־הגבורה של חיילי פור טוגל באפריקה.
באחת התמונות נראה בבירור חייל פורטוגלי,
הנושא בגאון תת־מיקלע שזי.
על שער השלם הזר ) 15.11.60 .הופיע
הכוכב המבשר ״סקופ״ .הכותרת :״למרות כל
ההכחשות! למרות כל השקרים! עחיס באנ גולה!״
כעבור
שבועיים הקדיש השלם הזה עוד

(״פלסטין של המהפכה״) הוא הביטאון הריש־מי
של אש״ף, המופיע בקפריסין.
אף שהוא אמור לבטא את אש״ף בכללותו,
שולטת בו למעשה קבוצה קטנה של אנשי
השמאל הקיצוני, המקורבים לקומוניסטים.
מזה שנים הוא מנהל תעמולה גלויה למען
רק״ח. את העולם הזה הוא כמעט מחרים.
לכן היה מעניין למצוא בעמודיו, בראשית
החודש, שתי קאריקטורות שהועתקו מהשלם
הזה, תוך ציון המקור. שתיהן, כמובן, פרי־ידו
של אבשלום.
שתי הקאריקטורות מוקדשות ל עניין המתנחלים.
הראשונה (השלם הזה ) 7.6.89
מראה את האינתיפאדה היושבת על גב המת נחלים
והולמת בהם, בעוד שהמתנחלים הול מים
בצה״ל שעל גבו הם רוכבים. השנייה
(השלם הזה ) 28.6.89 הראתה את המתנחלים,
היושבים בכיס הקנגרו, דוקרים את גופו. ה־קנגרו
הוא שמיר.
מתחת ל כל קאריקטורה הוסיפו העורכים
את תירגום המילים מעברית לערבית.

על נערות המתבדרות במקומות
מפוקפקים (״כשאת אומרת לא,
למה את מתכוונת׳ /העולם הזה

מועמד דרעי
בשנת ,2000 בן 41
רות לכנסת ה־ , 12 שהתקיימו בראשית תש־מ״ט.
האיש שהוכיח, במשך שנת תשמ״ט, את
כוחו גם בחזון וגם בביצוע והאיש העשוי ל ע מוד
בשנת ,2000ו אז הוא יהיה בן 41 בלבד,
בראש מדינת י שראל השרוייה בשלום עם
שכניה ובשלווה בין עדותיה ופלגיה.

יצחק ביטון, באו־שבע

כשאת אומרת כן, את עלולה להסתכן! ואין
כל ספק שאין מדובר פה באונס, אפילו לא־גבולי!
כי נערה המכבדת את עצמה לא תת־רועע
בדיסקוטקים או בפאבים. ומי שמוצאת
את בירורה במקומות מפוקפקים כגון אלה,
צפוייה גם להזמנה לבית הבחור שהכירה באו תו
ערב באקראי. ומי שאכן נענית להזמנת
הבחור ״לשתות עימו קפה״ או ״להאזין למו סיקה
קלאסית״ בביתו, מעידה על עצמה ועל
רמת מוסריותה ואין לה שום זכות או הצדקה
לבוא אחרי־כן בטענות של ״הוא נטפל אליי
נגד רצוני״ ואם נשים לב, ניווכח שכל הת לונות
וכל הבעיות בנושא זה נגרמו על־ידי
בחורות קלות־דעת שסברו לתומן שהן נבו נות
וחכמות יותר מהזאביס שעימן בילו.

אראלה שניר, ניריורק

אנטיפאטית וסכסית

האמרגן והעיתונאי
(״שיפסיקו לנבוח״ ,כתבה של רחל
המרחלת על היחסים בין האמרגן
גברי מזור והעיתונאי איציק יושע.
,,העולם הזה״ .)23.8.89
מר יו שע הוא מכר של מרשי, ובניגוד לר מזים
הברורים שבכתבה, אין מר יו שע ומרשי
״חברים קרובים״ .עיקר היחסים שביניהם הם
מיקצועיים לחלוטין, ומר יושע מקפיד היטב
לשמור על הגינות עיתונאית ביחסו כלפי
מרשי.
בכתבה נטען ברורות, כי בשל יחסים קרו בים,
כביכול, השוררים בין מרשי לבין מר
יושע, מעניק מר יושע לכל פעולותיו של
מרשי כיסוי תיקשורתי, גם כאשר מדובר בפ עילויות
שאינן ראויות כיסוי כזה. פרט זה
משולל כל יסוד ורחוק הוא מאוד מן האמת.
מר יושע מסקר וכותב על פעולות מרשי
על־פי שיקוליו המיקצועיים, כשם שהוא נו הג,
ככל הנראה, כלפי שאר חבריו־למיקצוע
של מרשי. כך קרה שפעולות מסויימות של
מרשי, שהיה בהן עניין תיקשורתי, זכו בהת ייחסות
מיקצועית של מר יושע, ואילו פעו לות
אחרות של מרשי כלל לא זכו בסיקור
והתייחסות של מר יושע.
יתר על כן, מיספר פרוייקטים שמרשי היה
מעורב בהם מיקצועית אף זכו בביקורות שלי ליות
מאוד של מר יושע. כך, למשל, על המ חזמר
קזבלן נכתבה ביקורת קשה ביותר, פרי־עטו
של מר יושע, ואילו בפרשת ״הסיכסוך״
שבין מרשי ובין הגב׳ ירדנה ארזי לא נקט מר
יושע כל עמדה, ולא כתב דבר בעניין זה.
מיקצועו והצלחתו של מרשי בעבודתו
תלויים במידה רבה ומכרעת ביושרו הציבורי
ובמערכת־יחסים תקינה וקונבנציונלית בינו
לבין כלל העיתונאים העוסקים בתחום הבי דור.
הניסיון הבוטה לייחס למר שי הענקת
טובות־הנאה מסוגים שונים (כמו, למשל,

על יצרי-מין מודחקים ולא״מוד־חקים
(״הערות לסיפור, תעמולה׳
ישראלי״ ,״דף חדש״ ,העולם הזה
.)16.8.89
אסתי בר צודקת לחלוטין כשהיא קוטלת
את התיאור של משיכה מינית כביכול בין
אשה פלסטינית לחייל צה״ל המשליט סדר
בכפרה.
אך מאידך קשה להכחיש כי גם במצבי-
התנגשות עלולה להיווצר אווירה מינית,
אפילו היא מודחקת. למי מאיתנו לא קרה
להיתקל בקופאית אנטיפאטית בסופרמרקט
ולחשוב, יחד עם זה ,״לא נעימה, לא נעימה,
אבל איזו חתיכה•׳

רמי קוצר,

תרא בי ב

העו&ס ה1ה
השבועון של ישראל
העורך הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת־מורעות:
רינה מי טרני
המערכת והמינהלה:
תל-אביב, רחוב גורדון 3
(ת״ד , 136 .מיקוד ) 61001
טלפונים 232262/3/4 03
5230662־()03
פקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפצה: גד
תל־־אביב, יד חרוצים 7
טלפון<03(-377056 :
המנהל הכללי: דוי דגר שונו בי ץ
העולם הזה 2713

נתן זהב* יוצא להגנת מיכל קדם. דבי 1ד ק1בסקי רוצה שהמישטרה תזרז את החקירה

בשבוע שעבר פירסמתי כאן את הכ תבה
״עיתונאית במהירות מופרזת׳ /על
פרשת העלילה נגד תת״ניצב חיים בן־
איון וח״כ מיכאל קליינר.
בעיקבות החשיפה בהעולם הזה פיר-
סם העיתון חדשות, ביום החמישי הא חרון,
את גירסתו לפרשה. הגירסה של
חדשות מאמתת את המידע שפורסם
בהעולם הזה, אך מנסה להטיל את הח שד
על כתבת ידיעות אחרונות, תמר טר-
בלסי. לפי גירסה זו, העיתונאית מיכל
קדם נשלחה להוציא את דוח״התנועה
מכתבת ידיעות אחרונות תמר טרבלסי
רק לאחר שהדוח המזוייף הגיע למערכת
חדשות, ולאחר שהתברר שהמיספר ה סידורי
שלו זהה למיספר הדוח נגד טר־בלסי.
נתן
ז הבי, עורך־היום של חדשות,
שזהירותו מנעה מהעיתון הסתבכות
קשה, סירב להתראיין בהעולם הזה
בשבוע שעבר. השבוע, לאחר הפירסום,
הוא נפגש אי תי, ומסר את השתלשלות
האירועים הבאה:
• בסוף מאי סיפרה לו הכתבת, מיכל
קדם, כי קציני־מישטרה חשפו לפניה
מידע, ושלפיו מתנהלת חקירה מישט־רתית
נגד ח״כ קליינר ותת-ניצב בן״ איון
על הפרשה. זהבי ביקש ממנה להשיג את
המיסמכים.
• בתחילת חודש יוני (כנראה ב״7
בחודש) העבירה קדם לזהבי את המיז־כר
המזוייף, שבו מורה, כביכול, בן־ איון
לבטל את הדוח נגד קליינר. לדבריה של
קדם, המיזכר נמסר לה על״ידי קציני-
המישטרה שחשפו לפניה את הפרשה.

מילחמח העיתונים
העולם הזה״ 3ירסם ב שבו עשע בר
אח בר ש ת העל״דה וג ד תוו־רצב בן־
איון. ה ש בו עמתבררשבמער כו ת
העיתוויס, ידיעות אחרונות ,.1חדשות״,
מודאגים. בבלמערכת מקווים
שהאשמה תיפול ע ל העיתון המתחרה
טרה בדקה את הנושא, ומסרה לזהבי כי
הדוח הנושא את המיספר ה סידורי הנ״ל
הוצא במקור נגד כתבת ידיעות אחרו נות,
תמר טרבלסי.
• בשלב זה ביקש זהבי ממיכל קדם
לפנות לטבלסי, ולהוציא ממנה בכל דרך
שתבחר את דוח־המהירות שהוגש נג

קדם הצליחה לקבל לידי ה את
הדוח (ככל הנראה ב־ 13 ביוני) והתגלה
כי המיספר ה סידורי של הדוח זהה
למיספר שעל גבי הדוח המזוייף.
• בשלב זה הוחלט בחדשות להעביר
את החומר למישטרה, כדי שתחקור מי
עומד מאחורי זיוף המיסמכים והעלילה.

א״ל ארליך
• זהבי לחץ על קדם להמציא גם את
הדוח שבוטל. ואכן, כשבוע מאוחר יו תר
(בין ה״ 11ל 12-ביוני) היא העבירה
למערכת צילום מטושטש של הזמנה
למישפט נגד אחד צחי קלנייר (כך במ קור)
,בגין מהירות מופרזת.
• זהבי לא התעצל, וביקש מהמי־שטרה
לבדו ק אם הדוח הוא אמיתי.
לצורף זה הוא מסר למישטרה את המיס-
פר ה סידורי שהופיע על הדוח. המיש-

עזה במצור
עוד על מישפחת קסטל־קאשטיל
(״תמרורים״ ,העולם הזה 19.7.89
והלאה).

דברי הקורא ורסנו על מורשת מישפחת
הצייר קסטל(לבית קאשטיל) אכן עושים צדק
עם מישפחה מפוארת זאת.
ברצוני רק להוסיף, כי כוחה של מישפחה
זאת לא היה רק רב לה בייחוס ובתורה, אלא
גם במעשים טובים. כך, למשל, היה זה אחד
מאבות־אבותיו של הצייר קסטל, מנכבדי ה קהילה
היהודית של עזה בסוף המאה הי״ח,
שאירגן את תושבי העיר להגנה על עירם, עת
צר על עזה נפוליאון, במסעו ממצריים לעכו
בשנת תקנ״ט 1799
אברהם נחמיאם, רמת־גו

נימטריה גנרלית
על אלופים ופיקודי ם (״אנשים״,
העולם הזה )2.8.89
העיסוק בגימטריה, זה משהו כמו העיסוק
באסטרולוגיה או כמו העיסוק בתשבצים. אבל
אם כבר, אז כבר.
אם מוטי ג ל עדי מלמד אותנו שסיכום הע רך
המיספרי של אותיות שם הגנרל ״איציק
מרדכי 485 שווה ל״פיקוד־מרכז חי 485
אז עלי להודיע לכל, כי לא רק פיקוד־מרכז
חי, אחרי שמרדכי קיבל את הפיקוד עליו,
אלא שפיקוד־דרום, אותו הוא עזב, חי טוב גם

ומי שרוצה, שיבדוק .״פיקוד־דרום חי טו ב׳
העולם הזה 2713

עורן* יודקובסקי

עורך זהבי

שי חוד טל שן לסישטרה

ושד שיחת־טלשן לסישטרוז

( )485 שווה, בסיכום הערך המיספרי ש ל או תיות
המילים האלה, ל״איציק מרדכי 485
אלי בוגר, תל־אביב

רא נושא עדתי
על התבטאות שיוחסה לראש עי ריי
ת הרצליה (״השילטון המקומי
משותק״ ,העולם הזה .)23.8.89
בהעולם הזה יוחסה לי אימרה בה פניתי
אל מר מקסים לוי ב תואר
״צ׳ח צ׳ח״ .פיר־סום
זה, שאיננו אמת,
מחזיר את רמת הווי כוח
אל ״פליטת־הפה״
המפורסמת של אמן
מצליח, פליטת־פה ש־היתה
לה הקשר עדתי,
שאת חשבונה עושה ה־מערך
יום־יום.
הואיל ואין בכוונתי
להפוך נושא ענייני
חשוב לנו ש א עדתי, אני מבקש מכם לפרסם
הכחשה חד־משמעית לפירסום.
אני שב ואומר שמעולם לא אמרתי מילים
אלה כלפי מר לוי או כלפי אף אחד אחר.
אשר ל ענייני השילטון המקומי, מי שמכיר
את דר ך עבודתי בעיר הרצליה, מאמין כי
התוצאות לא יאחרו לבוא גם במוסד שהיה
משותק שנים רבות, וכידוע, לא בהנהגת
הליכוד•

אלי לנדאו,

ירו מזעצת השילטון
המקום׳ ,הרצליה

מה עשתה מדינה
על הפרק האחרון ב סידר ת סמי
מסביון (״הוצאה לפועל״ ,העולם
הזה .)16.8.89
למיקרא ולמראה ביקור ההוצאה־לפועל
בחווילתו של סמי פלאטו־שרון בסביון חסר
רק האקורד המסכם מפיו של סמי(״מה אתה
עשית בשביל מדינה?״) פלאטו־שרון, היה
צריך להיות, כמתבקש, כשהוא עומד מול
ביתו המרוקן :״מה עשתה מדינה בשביל

או;ה?י

יוסף לב,

גבעתיים

נקרופיליה
על אפשרות נוספת לפיתרון הצפי פות
בבתי״הקברות (״החרדים ה ציעו
להקים בית״קברות חילוני״,
״מה הם אומרי ם״ ,העולם הזה

זה כבר גובל בנקרופיליה. ממש אהבת־מתים.
העיסוק הבלתי־פוסק הזה בנושא בתי־קברות.
בתי־קברות לרוחב, כבר אמרנו. אחר־כך
דיבורים על בתי״קברות לגובה. ועכשיו
— בתי־קברות לחילוניים.
יש לי רעיון. מדוע לא לנקוט בפיתרון
היעיל והחוסך מקום ביותר — משרפות.
אמנם זאת מילה צורמת לאוזן היהודית,
אבל משרפות תפתורנה, לל א ספק, את כל
הבעיות. עובדה — בכל העולם קיימת אפש
מקור
בכיר בחדשות סיפר לי כי
לידיעות אחרונות י ש אינטרס לקשור בין
כתבת חדשות לפרשה, כדי שלא לקשור
אותה לתמר טרבלסי .״הם מנסים להפיל
עלינו את התיק,״ אמר לי המקור .״פר שת
הצלם שלהם, אפי שריר, שלפי הח שדו
ת הסית ילדי ם לזרו ק אבנים על
מכוניות ערביות, היכתה בהם קשות.
הם לא ירצו ל הסתבן בפרשה נוספת
שמעמידה כתבת שלהם באור שלילי.
הפשיטה המישטרתית על הבית של תמר
טרבלסי ועל מערכת ידיעות אחרונות
בבאר־שבע היא נזק משמעותי מ אוד
מבחינתם. אין לי ספק שהם עומדים
מאחורי הניסיון להטיל את האחריות
לעלילה על מיכל קדם״.
דב יוד קוב ס קי, עורף ידיעות אחרו נות,
מכחיש את הטענה הנשמעת מצד
חדשות. יוד קוב ס קי :״אני לא יוד ע שום
דבר על מגמה כזו או נטייה כזו אצלנו.
זאב גלילי הוא מי שבקיא בפרשה, תפנה
אליו.״
אמרתי ליוד קוב ס קי שנודע לנו כי
הוא יצר ביו ם החמישי קשר עם ממלא-
מקום מפכ״ל־המישטרה, ניצב גבי עמיר
(המפכ״ל קראוס נמצא בחו״ל).
על מה דיבר ת ם( שאלתי.
יוד קוב ס קי :״כל שעשיתי הוא שבי קשתי
מגבי עמיר שידבר עם זאב גלילי,
שהיה לצידי״.
שאלתי את יוד קוב ס קי מה רצה גלילי
מהמישטרה.
יוד קוב ס קי :״כמה שאני זוכר, גלילי
ביקש ממנו לזרז את הבדיקה. אני מציע
שתפנה לגלילי, והוא יספר לן בדיו ק״.
פניתי לזאב גלילי, רכז הכתבים של
ידיעות אחרונות. תשובתו :״אין תגובה״.
ועוד עניין:
לאחר הפירסום התברר לי כי פרט
אחד בכתבה היה שגוי: עבירת־התנועה,
שכביכול בוטלה על־ידי מפקד מרחב
הנגב, לא יוחסה לחבר״הכנסת מיכאל
קליינר ב מי שרין, אלא לקרוב-מישפחה
שלו, ששמו צחי קליינר. ח״כ קליינר, לפי
המקורות שהעבירו את המיסמכים המ-
זוייפי ם לעיתון חדשות, מינה בתמורה
לביטול הדוח את בנו של תת-ניצב בן-
איון כמנהל סניף־ערד של חברת עמידר,
שבה הוא שימש כיו״ר מועצת-המנהלים.

רות זאת, ל מי שרוצה בכך, שאחרי המוות
שורפים את גופו.
אהרון מלצר, חיפה

מרכז איננו ועד
על פעילותו של קורא (״מיכת-
בים״ ,העולם הזה .)9.8.89
בסיום מיכתבו ה פרטני
של בועז עברון
לעניין השתתפותו ב־טכס־ההלווייה
של ה מנוח
בני מין תמוז
מתנער עברון מתיאו רו
כאחד ״מראשוני ה כנענים״
,ובצדק. הוא
מוסיף ומבהיר כי ידו ע
היטב ש״הצטרף לוועד
לגיבוש העער העברי
רק לחודשים מעטים,
בשנת , 1952 זמן קצר לפני שהוועד חדל
להתקיים״.
עירים (הכנענים) אכן קצרה היתה וטרופת־נשימה
עד כדי כך שנשכח ממנו, ברבות
השנים, שאותו 1עד לגיבוש פעל רק עד
להקמת המדינה, למעשה.
לא אליו הצטרף בעל המיכתב, אלא
למרכז העברים הצעירים, שפעל מ־ 1951 עד
, 1953 ולחילופים, לקבוצת האנשים שסביב
כתב־העת אלף ( 1948־.)1953
אהרון אמיר, תל־אביב

אז מ שת חררים מ הצבא והולכים ב עי קבו ת הכסף 3 .ל מגיד ישראל יודע
^ תבן שסא״ל ( מיל׳) י איר לוליין
נאמת לא ידע שחבורת ״החוואים״,
שאותה אימן, היתה, בעצם, צבא קרטל-
הסמים. יתכן שבתמימותו נפל קורבן
למערכת תרמיות, השכיחה נ ל־נך בקו לומביה.
זוהי מדינה שבה, כמו שסיפר
סא״ל(מיל׳) יצחק שושני, שניהל גם הוא
עסקים שונים בקולומביה, אי״אפשר
לדעת כלום, הכל יכול להיות.
שושני סיפר בר איון בידיעות אחרונות
על פגישה שהיתה לו עם שר־הביטחון
של קולומביה :״עד מהרה הסתבר לי
שבקולומביה אי״אפשר לעשות עסקים.
שם כל הזמן מרמים או תן. זו המדינה
שהמציאה את הדיסאינפורמציה. הביאו
לי את שר״הביטחון שלהם להיפגש אי-
תו. הוא היה לבוש מדי ם של פילדמרשל.
רק אחר־כד הסתבר לי שזה בכלל הנהג
שלו, שלקח את המדים ממישהו והת חפש
״.לשושני עוד סיפורים כאלה.
יתכן שקליין רומה, בסוח שהוא עובד
עם חוואים תמימים. יתכן שהוא אפילו
לא יודע את ההבדל בין עץ״בננות לעץ-
קוקה, שממנו מפיקים את סם הקוקאין.
יתכן.
כך או כך, קליין מסר את גירסתו
ב״יומן השבוע״ של הטלוויזיה ובכמה
עיתונים. אולם ההכחשה מעוררת סיט-
ני״שאלה חמורים, שאינם נופלים מן
השאלות שהתעוררו בעיקבות הידיעה
המקורית.
להלן מביא העולם הזה כלשונם ובמ-
לואם את הדברים שאמר קליין בר איון
עם חנן עזרן בטלוויזי ה, ויצביע על סיט־ני־השאלה
המתעוררים בהכרח. הערות
העולם הזה מובאות באותיו ת שחורות.

סגן־אלוף ומעלה, כולם יוצאי־צבא והיחידות
המיוחדות בצבא.

•ל א ברור מדוע אירגון להגנה
עצמית של חוואים זקוק ל״סגני
אלופים ומעלה״ .אירגון בזה יכול גם
להסתפק ברס״רים. אירגון הזקוק לם־
גני־אלופים דומה יו תר לצבא בסדר־גודל
של צד״ל. וכך אומנם מתואר
הצבא הפרטי של קרטל-הסמים
על־ידי דוברים קולומביאניים ואמי
ריקאיים.
עזרן: כמה מדריכים הייתם שם?
קליין: היינו שם ארבעה מדריכים כאשר
האימון עצמו נערך שם בשטח, נערך לי ד
מחנה״צבאי. הציוד באימון היה ציוד צבאי,
התחמושת היתה של הצבא. בסופי־שבוע
הימי־ספורט היו מול הצבא, כך שלממשלת
קולומביה אין שום יכולת לומר שלא ידעה
על קיום של גוף כזה ואימון של אותם הגו פים,
שהיא עצמה, להערכתי, רצתה שיאמנו
על־מנת לפתור את בעיית הגרילה.

• זה תואם את התמונה שב שלב
מסויים ממשלת קולומביה התייחסה
בסלחנות לצבא הפרטי, כל עוד לחם
רק בשמאלנים.
עזרן: אתה מתכוון לומר שגם הם היו׳
צריכים לדע ת שאתם הישראלים מאמנים את
האנשים האלה?
קליין: אין לי בכלל ספק. לא נכנסנו לקו לומביה
בהסתר, נכנסנו לקולומביה דיר חב־רת־אבטחה
ישראלית, שהתבקשה על־ידי
קולומביה לאבטח את אירגון מגדלי־הבננות.
איזו חברה זאת? עז קליין: לא משנה כרגע השם.
עזרן: מה, זה סורי? אמרת ששום דבר לא
נעשה בהסתר.
קליין: לא משנה כרגע השם.
עזרן: י ש חשש לחברה הזאת?
קליין: אין שוט חשש. זו חברה ממשלתית,
שעשתה סקר־ביטחון באותו איזור של אירגון
מגדלי־הבננות. אני נלקחתי על־ידי החברה
הזאת כהמוציא־לפועל של אבטחת ואימון־
האנשים במקום, מבחינה אישית.

עזרן: יאיר, עכשיו י ש לנו הזדמנות ל ש מוע
את הגירסה שלך. אנחנו ראינו אותך
בסרט מאמן קולומביאנים. מה עשית שם?
קליין: לימדתי בקולומביה את אירגון
החוואים, שקם להגן על עצמו מפני אירגוני־טרור,
בעיקר מפני אירגון־הטרור שנקרא אם־
. 19 אירגון־גרילה שקם במטרה להפוך את
קולומביה לקובה ולניקרגואה.

• הדברים מעידים על עצמם. קל יין
מנסה פה לרמוז כי בקולומביה
פעל מטעם ממשלת־ישראל גוף ממ לכתי,
שלוחה של צה״ל או המוסד,

• לסי אמירה זאת, קליין הוא לו חם
אגטי־קומוניסטי, המשרת אידי אולוגיה.
הוא פועל ב ארץ רחוקה,

1ון\ג£ץ
ביב שת אחרת, ומנהל שם מסע-צלב
אנטי-קומוניסטי. שום דבר בהמשך
הדברים אינו מתקשר עם זה.
עזרן: אתה נראה בסרט, אתה וחבריו,
מאמנים שם את מי שאתה קורא להם מגדלי־הבקר.
ורשת הטלוויזיה האמריקאית אן־בי־ס,
אומרת׳ שהאנשים האלה הם אנשי קרטל־סמים.
קליץ:
אנחנו את האירגון הזה אימנו לפני
שנה וחצי. האירגון כלל אך ורק חוואים, שהיו
פגועים גופנית מאנשי־גרילה, על־ידי כדו רים
ונשארו חיים, או שמישפחתם נהרגה. אף
ארם אחר לא התקבל ל אירגון הזה, כאשר
האירגון הזה נתמך בהסכמה שבשתיקה
על־ידי ממשלת קולומביה.
לפגישה הראשונה, לפני הפגישה עם
האירגון הזה, קדמה פגישה בבוגוטה, עיר־הבירה,
שכללה סגן־שר בממשלת קולומביה,
שני קצינים בכירים ונציג־בנק.

• הסיפור שחוואים התארגנו להגנה
עצמית אינו מ תיי שב עם מסע•
הצלב האנטי־קומוניסטי. אירגון ש בו
מתקבלים רק מי שנפגעו על־ידי
אנשי־גרילה, אינו דומה לאירגון של
הגנה עצמית של חוואים. הפגישה

בבוגוטה אינה סותרת במאומה את
התמונה של קרטל-סמים. ידוע כי
חוגים בממשלה נ תנו חסות לקר־טל-הסמים,
והיו קשורים בו. נודע כי
הממשלה עצמה העלימה עין במ שך
תקופה ארוכה, כאשר כיתות־חיסול
של קרטל־הסמים רצחו פעילים של
האיגוד המיקצועי, שב או לארגן את
הפועלים שלו. רק באחרונה התחילה
ממשלת בוגוטה לפעול ברצינו ת
נגד קרטל הסמים, שהתחיל להרוג
פוליטיקאים, עיתונאים, שוטרים
ושופטים.
עזרן: כלומר, מאין הביטחון שאלה לא
אנשי קרטל־הסמים?
קליין: אין לנו שום ספק שאילו אלה היו
אנשי קרטל־הסמים, היינו מרגישים בהם.
היתה להם בעייה נוראית לשלם את הסכומים
הראשונים. האירגון הוקם מפני שהגרילה
הורידו מחמישה מיליון ראש־בקר לשנה, ל ש ניים
וחצי מיליון ראש לשנה. לאנשים האלה
לא היה מה לאכול. הם פשוט התקוממו, כי
הצבא הקולומביאני לא הצליח לתת להם
הגנה מפני הגרילה.

ד מי
• כל התסריט הזה לקוח מהסרט
״שיבע ת המופלאים״ .קשה לדמיין
את יאיר קליין בדמו תו של יול ברי־נר,
המגן על כפריים עניים בחינם.
הסיפור על אירגון של מזי-רעב שאין
לו כסף לשלם לשכירי-החרב, קיים
רק בסרטים.
עזרן: מאין הביטחון שלו שאלה לא אנ שי
קרטל־הסמים?
קליין: ביטחון בקולומביה אין בשום דבר.
ההרגשה שלנו, התחושה שלנו, היכולת של הם
לשלם, הנכונות שלהם, המצב שהם היו
עם דמעות בעיניים, כאשר בפגישה הראשונה
הם אמרו לנו שאנחנו כיום התיקווה האחרונה
של קולומביה לצאת ממעגל הטרור.

• המישפט האחד הקובע ב ת שו בה
זו הוא ש״אין ביטחון״ .המאזין
נדר ש להאמין לתחושות, וסיפורים
על דמעות. קליין פותח לעצמו דלת
אחורית לנסיגה, בקבעו שגם לו אין
ביטחון.
עזרן: מי עוד השתתף בהדרכה שם של
האנשים האלה או אחרים?
קליין: אם אתה מדבר על אנשי חוד־החזית,
אז אנשי חזז־החניח הם כולם ברמת

שעסק במילחמה בגרילה השמא לית,
למען ממשלת קולומביה. אם
גירסה זו אינה נכונה, הרי אי־הנכו־נות
להזכיר את שם החברה מעורר ת
חשד.
עזרן: מישרד־הביטחון אומר שלחוד־הח־זית
לא היה היתר לפעילו ת בקולומביה.
קליין: לא היה אישור לעבוד מול גופים
רישמיים בקולומביה. לעבוד מול גופים אזר חיים,
לא הייתי חייב לקבל אישור ממישרד־הביטחון.

ל פי תקנות מישרד־הביטחון,
כל מכירת ידע ביטחוני מחייבת
אי שור, בלי קשר לזהותו של קונה
המידע, ממלכתי או פרטי. חוץ מזה
י ש כאן סתירה מסויימת: לפי התי אור
עד כה, הפעילות כולה היתה
בחסות ממשלת קולומביה, ומעין
ממשלתית־למחצה. עכ שיו מדבר
קליין על פעולה ״ מול״(בכל מקום
שקליין אומר ״מול״ ,הוא מתכוון
ל״עם״) גופים אזרחיים שאין להם
שום קשר עם הממשלה. זהו תיאור
ג מי ש מאוד, בהתאם לצורך.
( המשך בעמוד ) 14

! מ מ שכור ת צב אי ת אי־ אפ שר לחיות, ולכ ספי סמים אין ריח רע.ייאוא י שר א ל

סנשי ־ ש ב ״ ב בכירים ל שעבר מוכרים
ידע ביטחוני בארצות־הברית. אנשי־מו־סד
בכירים ל שעבר מוכרים יד ע ביטחוני בב ריטניה.
קצינים בכירים במילואים מסיירת־חרוב
מוכרים ידע ביטחוני בקולומביה. האם
יש הבדל? האם מכירת יד ע ביטחוני של הש־ב״כ
והמוסד דומה למכירת יד ע ביטחוני של
סיירת־חרוב? האם מישהו בדק אם אנשי המו סד
והשב״ב, המוכרים ידע ביטחוני בארצות־הברית,
אינם קשורים באופן עקיף למאפיה
האמריקאית?
האם י ש הבדל מהותי בין מכירת יד ע ביט חוני
וציוד צבאי למישטרו המושחת של מו־בוטו
בזאיר לבין מכירת יד ע ביטחוני לאנשי
קרטל־הסמים של קולומביה?
יתכן שיאיר קליין ואנשי חברת חו ד
החנית עברו את הגבול הדק שבין מותר וא סור.
יתכן שהפרשה לא היתה מעוררת סערה
גדולה כל־כך, לולא שלפה רשת־הטלוויזיה
האמריקאית סרט־ארכיון י שן ושילבה אותו
בכתבה אקטואלית על נושא המילחמה בס מים
בקולומביה.
יתכן שאיש לא היה מזדעזע מן הגילוי
בעיתוי אחר. בעיקר משום שי שראל הריש־מית
והחצי־רישמית מנהלת מכירת יד ע ביט חוני
בכל רחבי־העולם, בעיקר בארצות העו לם
השלישי, בעיקר בהגנה על מישטרים רוד ניים,
דיקטטוריים, צבאיים,
הפרופסור בנימין בית־הלחמי, מרצה לפ סיכולוגיה
באוניברסיטת חיפה, הקדיש יותר
מ״ 10 שנים לבדיקת קשריה הצבאיים והביט חוניים
של י שר אל ברחבי־העולם. תוצאות
מ ח קרו( .אני פסיכולוג, ואת זה ע שיתי כתח ביב,״)
התפרסמו לפני שנתיים בספר מרשים
בשם ה ק שר הישראלי, את מי י שראל מחמ שת,
ומדוע. הספר שנכתב ושיצא לאור לרא שונה
בארצות־הברית, פורסם עד כה גם בב ריטניה,
בגרמניה, בספרד ובשוודיה. אין זה
מיקרה שהספר לא תורגם לעברית. הוא אינו
נעים במיוחד לישראל.
בית־הלחמי חושב שסיפור קרטל־הסמים
בקולומביה וקשריו עם ישראלים הוא סיפור
צדדי, לעומת הדברים המרכזיים שבהם יש ראל
מתעסקת באופן רי ש מי
הוא מבדיל בין כמה תחומים: מכירת נשק
— אם על־ידי הממשלה, אם על־ידי גופים

בניקרגואה התקדמו למנגואה הבירה, והביסו
א ת. ה מי ש מר הלאומי״ ,הם מצאו שם ארגזים
של רובי גליל, שאיש לא הספיק לפתוח אותם.
הם הודיעו שלא ישתמשו ברובים אלה. שבו עיים
אחרי תבוסת סומוזה, נסעה מישלחת
של הסנדיניסטים לקובה ונתנה ל פידל קסט ת
רובה גליל י שראלי במתנה.
מייד אחרי שהסנדיניסטים הקימו ממשלה
במנגואה, הם הודיעו שיכבדו את כל חובותיו
של סומוזה, חוץ מאשר החובות לי שראל ול־ארגנטינה
בעבור נשק שקנה מהן.
.אפשר למצוא את ישראל ״,אומר בית־הלחמי.
,במקומות שבהם מתנהלים מאבקים
של מדוכאים המנסים לשנות את מצבם.

מ ד עו ת
^ ^ מ צו ר עו ת

הי שרא לי ת מי ד עזור ל מי
שיש לו כוח וכסף. ראיו! עם
פ רו פ סו ר בנימין ביוו־ הל חוד
אגב, במחקר שערך לקראת כתיבת הספר,
מצא בית־הלחמי די מיון מפתיע בין המטוס
כפיר הישראלי ל בין המטוס צ״טה הדרום־
אפריקאי. הוא הביא בסיפרו תמונה נדירה של
המטוס הדרום־אפריקאי, מול הכפיר.
,יחסיה של י שר אל לעומת בדרום יבשת־אמריקה מסועפים הרבה יותר.
בחצי־הכדור המערבי י ש לי שר אל יחסים
דיפלומטיים עם רוב המדינות. .ישראל״,
כותב בית־הלחמי בסיפרו. ,הרוויחה לא רק
חברים, אלא גם מעריצים אמיתיים באמריקה
הלטינית. הגנרל אוגוסטו פינושט, שלי ט
צ׳ילה, רוברטו דוביסון מאל־סלבדור והגנרל
אלפרדו סטרוזנר מפרגוואי הם כולם מערי־

אל מהווה שותף למהלכים אמריקאים בעולם
השלישי. דברים אלה פורסמו בצורה בולטת
בעת פי צוץ פרשת איראן־קונטראס.
.כל העולם יודע,״ אומר בית־הלחמי,
.שכ ש מדובר במשימות צבאיות מסובכות וק שות,
אפשר לסמוך על ישראל. י שראל מבצ עת
דברים ל פי המדיניות האמריקאית, וכך
זוכה ביתרון פולי טי ובנקודות זכות בארצות-
הברית. ישראל, לכן, אינה רק קבצן המבקש
סעד, אלא שותפה מדינית.״
בית־הלחמי מרחיק עוד ואומר שי שראל
נמצאת, בעצם, בעימות עם מדינות העולם
השלישי. .י שר אל היא נגד מהפיכות, היא נגד
הילידים, ופה, נדמה לי, מצאנו את חוט־השני.
כי העימות מתחיל פה, בבית. י שראל והתנו עה
הציונית נמצאים כבר 100 שנה בעימות

השנים היפות של י שראל באמריקה הלטי נית
היו בסוף שנות ה־ ,70 תחילת שנות ה־,80
כשברוב מדינות היבשת שלטו מישטרים צב איים.
היום, כאשר מדינות רבות באמריקה
הלטינית עוברות תהליך של דמוקרטיזציה,
מתמעטת המעורבות הישראלית שם.
.מכירת הנשק,״ אומר בית־הלחמי. ,היא
הכי פחות משמעותית. השוק גדול, כולם
מוכרים. י שראל היא שחקן זוטר. מתוך מכי רות
של 100 מילי ארד דו ל ר לשנה בעולם,
ישראל מוכרת אחוז אחד.
.אבל יש עניין של פרוייקטים משותפים
עם מדינות מצורעות ואימון צבאי למדינות
מצורעות. בזה י שר אל מובילה.״

• אז איד י שראל אינה מתעש ר

.אם נחשוב מה היו ההשקעות בתעשייה
הצבאית ב־ 40 השנים האחרונות, נראה שת מורה
של מיליארד דו לר בשנה זה כלום. בפ רוייקטים
היקרים הצבאיים של י שראל אין
שום ייצוא. טנק המרכבה הוא פרוייקט גדו ל
ויקר, ואיש אינו קונה. מטוס הכפיר הוא פרו-

\מ1מ*\ד זט\\־*מ ״\1
פרטיים שקיבלו אישור למכירת נשק ממיש־רד־הביטחון
— לבין שליחת יועצים צבאיים.
.כ ש מדובר בנשק, כל העולם רוצה למכור.
ישראל מיוחדת בכך שבמיקרים רבים היא לא
רק עוזרת בחומרה, אלא גם בתוכנה. שולחים
גם ציוד, גם אנשים וגם רעיונות.
״אז אפשר ל ש אול מדוע מזדעזעים שקצי ני
צה״ל במיל׳ עוזרים לכנופיות־סמים, ולא
מזדעזעים מזה שקציני־צה״ל במדים עוזרים
למישטרים להישרד?״
מובן שהטיעון הישראלי הקלאסי אומר:
אם אנחנו לא נהיה שם, מישהו אחר יעשה את
העבודה הזאת. אז מדוע שאנחנו לא נרוויח.
אבל עיון מהיר בסיפרו של בית״הלחמי מגלה
שבמקומות רבים י שראל היא התומכת היחי דה
במישטרים אפלים. כך היה בזמן מישטרו
של אנאסטאסיו סומוזה בניקרגואה, שהגיע
לימיו האחרונים בדיוק לפני 10 שנים, וי ש ראל
היתה בסוף המדינה האחהימז שנשארה
נאמנה לו.

צים. כך היה גם אנאסטסיו סומוזה, שליט
ניקרגואה. המעמד הצבאי הלטיני מ עריץ את
י שראל בג לל המאצ׳ואיות שלה, בגלל הק שיחות
שלה והיעילות. החברים של י שר אל
שם אינם המעמד האזרחי, כמובן, אלא המע מד
הצבאי של אמריקה הלטינית. שם נמצאים
רוב הידידים והמעריצים של ישראל.״
האינטרס הישראלי בדרום־אמריקה אינו
כסף, ל פי בית־הלחמי :״להיפר, על הקונט־ראס
י שר אל הוציאה כסף. כל שוק״הנשק בא מריקה
המרכזית הוא מגוחך. אלה צבאות
מאוד קטנים. כולם ביחד הם פחות מרבע
צה״ל. אין שם שיריון, אין שם כמעט מטוסים.
המטוס המודרני ביותר שקיים שם הוא הסר
פו־מיסטר, שי שר אל מכרה להונדורם״.
יותר מכך: י שר אל מוכרת למישטרים רו דניים
אלה בעיקר נשק־שלל ממילחמותיה.
ל פי הסדר בין מישרד־האוצר לבין מישרר־הביטחון,
הרווחים ממכירות אלה אינם הול כים
לקופת־האוצר, הם מועברים ישירות
לקופת מישרד־הביטחון, ומשמשים מעין ״קו פת
בית״.
לכן חלק מהאינטרסים של י שראל בדרום־
אמריקה ובאמריקה המרכזית קשורים במ דיניו
ת ובאינטרסים של ארצות־הברית. ישר־

עם הילידים, ואז, איד מרגי ש קצין ישראלי
צעיר, הנמצא כרגע בחו״ל ומשתתף בהגנה
על המישטרים השונים? הוא מרגי ש בבית.
.אנחנו מסתכלים בשכירי־החרב ונדהמים
מכך שהם נמצאים ל צר כנפיות־סמים. אני
חושב שהיינו נדהמים יותר אילו היינו מוצ אים
אותם ל צד תנועות־שיחרור. זה היה נראה
אבסורד, אילו היינו מוצאים י שראלי בג׳ונ־גלים
של דרום־אמריקה עוזר למדוכאים. יש ראלים
יעזרו ל מי שי ש להם כסף ומעמד,
ולאנשי־הסמים יש״.
בית־הלחמי אינו רואה הבדל גדול בין
הגנה על ביתו של סוחר־סמים ע שיר בקולומ ביה,
לבין הגנה על מישטרו של מובוטו מ איר,
רו דן נורא, המטפח את הונו האישי
כשהעם גוו ע ברעב .״תפקידם של הישראלים
הוא להחזיק את מובוטו בשילסון, הם מבצעים
את תפקידם במיקצועיות, ולא שואלים שא לות.״
המעורבות
הישראלית הרישמית בקולומ ביה
היא מועטת. י שראל מוכרת מסוסי כפיר
למדינה זו, ומאמנת את טייסיה.
אך מלבד זאת קיימה י שראל קשרים הדו קים
עם כמה מן המישטרים האפלים ביותר
באמריקה הלטינית. כאשר הסנדיניסטים

ייקט גדול, ואיש אינו קונה. מטוס הערבה
התחיל כפרוייקט של משה ארנס בשנות ה־
,60 כדי למצוא תעסוקה למהנדסים. זה בסר־הכל
מטוס־תובלה. סומוזה השתמש בו כדי
להפציץ את פרברי מנגואה. אבל כשיש הש קעה
רצינית על מטוס כזה, צריך מיספר מי נימלי
של מטוסים כדי להצדיק את ההשקעה.
כדי לכסות את הוצאות הערבה, צריך למכור
250 מטוסים. עד היום מכרו . 100
.כך שהרווחים אינם רק הפידיון, אלא
החזר ההון על ההשקעות״.
ברור שהקצינים הישראלים העובדים בא רצות
העולם השלישי, והמוכרים יד ע ביטחוני
מסוג זה או אחר, עושים זאת בגלל המניע
הכספי. במיסגרת מכירת־הידע הם עוברים,
לעיתים, על הגבול הדק שבין מותר ואסור.
בארצות־הברית ובי שראל הזדעזעו. קציני
צבא ישראלים במיל׳ ,מיטב הנוער, אנשי ה מוסר
וטוהר־הנשק, מעורבים בהגנה על קר־טל־הסמים
בקולומביה. בית״הלחמי אינו מת רגש
:״ישראל הרישמית היתה מעורבת בת מיכה
מאסיבית בכנופיה של סוחרי־סמים בל בנון,
והכנופיה הזאת נקראת מישפחת ג׳מייל.
אז מה החדשות? שם הם התחנכו לעבוד בש רות
סוחרי־הסמים.״

לאונייה הדגלשל הקזינו קר או מונטנה

אלי דסה, העולם הזרז
התנגדות למינוי עמיקם

שילנסקי

ישהתנג דו ת ל מי נוי ושל סגך־ אלוף יאירע מי קםכראש
אגף ־ הסברד דו חו ץשל הכנ ס ת.
עמיקם, ששימש כראש ענף־קשר־לעיתונות ב מי שו ר דובר־צה״ל,
מונה על־ידי רב שילנסקי ולזכותו עומדת, כנראה, גם וכות־אבות,
שכן הוא בנו של אליהו עמיקם, איש־חרות ותיק.
בין המתנגדים למינוי: ועד־העובדים של הכנסת ודוברת הכנסת
מזה חמש שנים, שרה יצחקי.

הדרוזי ״פגשו ע 3״ר ה
וערת־המעקב הדרוזית תיפגש, כנראה, השבוע עם שגריר צרפת בישראל, אלן פיירה.
ב פ גי שהיביעוהד רוזי םאתדאגתםעלהתקר בו ת ה צי הצרפ תי ל חו סי־ ל בנון,
וי ב ק שו מהצרפ תי ם •מלא ל ת קו ףאתה כו חו תהד רוזיי ם הפו עלי םבאיזור
ב יי רות.
ועדת־המעקב הוקמה בראשונה ב־ , 1982 במטרה לחזק את הקשר בין כוחות־צה״ל בלבנון
ובין הדרוזים. היא פורקה והוקמה מחדש לפני שנה.
המישנה למנכ״ל ״כלל״ נחקר
המשנה למנכ״ל ״בלל״ .יצחק שרם, נחקר תחת אזהרה במשך שלו שה
ימים על־ידי הרשות לניירות־ערך. בחקירה, שהתקיימה לפני ע ש רה
ימים, נשאל שרם על ע שרו ת עיסקות ופעולות שבוצעו בקרנות־נאמנות.
כן תוחקר על אודות עיסקות רטרואקטיביות שבו צ עו על-ידי
חברת ״ולורם״ עם לקוחותיה ועם גורמים שונים, ב אי שורו ובחתימתו

של שרם.
החקירה, שבה הוזהר שרם כי עדו תו עלולה להפליל אותו, התמקדה
בפעולות שיי צרו רווחים לגורמים המקורבים ל״בלל״ ,וגם בפעולות
ניירות-ערך בחשבונות פרטיים. מדובר בחשדות של עבירו ת על הו־

קי־החברות וחוק־ניירות־ערך.
בינתיים מתחזקות השמועות על פרי ש תו הקרובה של מנכ״ל ״כלל״,
אהרון דברת. דברת, שגם ש מו נקשר לחקירה, יפרו ש כנראה תוך כמה
חודשים. בין המועמדים להחליפו מוזכרים צדיק בינו ו צ בי צור.

הרב שיק מגיע
הרב שי ק, א ד מו ״ ר ה מידי ברסלב, מ גי עלארץ. זאתת הי ה הפע םהרא שו נ ה
ש הו א יב להבארץאתראש־ השנה.
לכבוד בואו מתכננים מאות מחסידיו הילולה.
הרב שיק התפרסם בקרב הציבור הלא״חרדי כאשר הודיע על כוונתו לבנות בית־מידרש

יותרו שיפוצי בביר ע
ביו םהשבתשעברהס תיי מ ה קיי טנ ה ל־ 300 צו פי םוצופותב ני ה כ פר בי רעם

בגללהע ליון.
בקייטנה השתתפו ילדים בגילים 6־ , 14 ובין הפעילויות היו גם פגישות עם י לדי הקיבוצים
סאסא וברעם הסמוכים.
את הקייטנה מארגן, זו השנה הרביעית, ועד אל־עוודה(השיבה).
הוועד שלח השנה בקשה לאגף־העתיקות לאישור שיפוצים בכנסייה ובבית־הכנסת בכפר,
שתושביו אולצו לעזוב אותו. אגף״העתיקות לא דחה את הבקשה על הסף, וביקש מהוועד
תוכניות מפורטות לשיפוצים. הוועד מקווה שביצוע השיפוצים יאושר, וכי בשנה הבאה
יבוצעו אלה במיסגרת קייטנת־הקייץ.

צנזורה פנימית ב״מעריב״
צנזורה פנימית במעריב על ידיעו ת הקשורות ברוברט מקסוול,
איל־העיתוגות שרכש חבילת־מניות בעיתון.
כל י די עההמתפרסמתבעית ון ב ע ני ינושלמק סוול
חיי בתלעבוראישורשלאה רון מ אי ר, נציגושל
מק סוול ב די ר ק טו ריון.
בתחילת השבוע קיבל כתב מעריב ידיעה, שלפיה מקסוול אינו
מעוניין לרכו ש את בנק איער. ואף הודיע על־כך לעורך־הדין
שלו, יעקב נאמן.
הידיעה הועברה לאי שורו של מאיר, שפסל אותה.

^ ״ 28 במאי השנה פשטה מישטרת־
^ ישראל על צי אוניות־הקזינו באילת,
עצרה את מפעיליהן והחרימה את כל ציוד־ההימורים
שנמצא בהן. בין השאר נתפסה
,,אוניית־הדגל״ של צי אוניות־הקזינו, מונטנה
שמה, שהיתה מפוארת במיוחד ובעלת כושר
נשיאה של 500 נוסעים.
יוסי(אחיו של עזרא) טיסונה ויגאל זילכה,
1 לחודש נע סביב מיליון דולר. כסף גדול.
מפעילי מונטנה הציעו למהמרים הצעה
מפתה: טיסה לאילת ואירוח במלון גני שו למית
של בצלאל מיזרחי על חשבון הספינה.
גם המשקאות והמזון בספינה עצמה היו
בחינם. המהמרים נמשכו למלכודת, והעסק
ממש שיג שג. מפעילי האוניה העבירו לגני
שולמית מאות אלפי דולארים בחודש עבור

שיט ת התלוש׳ עו בדת
כד* ל עודד את המהמרים הישראליים לרד ת לאילת ולהעוקיע את מיטב
כספם באוניומ-הקזינו, הנהינו א חדו ת מהטפינות את השיטה הבאה: עוד לפני
הירידה דרומה, שילם המהמר לפחות 5000 דולר לבעלי״האוניה, ובתמורה
קיבל תלושים, המעניקים לו, ביו השאר, כרטיס״טיסה, הלוך־חזור לאילת
וזכו ת אירוח במלון, הכל בחינם. את התלושים היה המהמר אמור להציג
בספינה, ותמורתם לקבל אסימונים, שבהם הימר.
באילת יוד עי ם לספר כי באחת הספינות (לא מונטנה) היה קיים גם נוהל
מיו חד למהמרים ש איבדו בהימורים מעל לסכום מסויי ם: כשהמהמר היה חוזר
לחדרו, מאוכזב וחסר״בסף, היה מוצא במיטתו עלמת־חן, שקיבלה כסף מב*
עלי־האוניה כדי לנחם את המהמר המאוכזב.
אחד הסיפורים העסיסיים ביו תר שמספרים באיל ת בהקשר ז ה( א ם כי לא
בטוח שהסיפור אכן מדויי ק) ,הוא על מהמר ש אי בד סכום גדול מ אוד בספינה,
וכשחזר ל חדרו במלון, מצא במיט תו, כפרס־תנחומים, נערה צעירה ויפה. הצרה
היתה, ג ן לפי הסיפור, שהנערה היפה היתה בתו. המהמר הוכה בתדהמה, לקה
בהתקף־לב, ומאוחר יו תר נפטר. איזה חוסר מזל.
האנשים שהיו אחראים על תיפעול האוניה,
נעצרו אף הם ונחקרו על חלקם בהפעלה.
באופן רישמי, לא ניתן לגלו ת מיהם הב עלים
האמיתיים של מונטנה. החברה רשומה
באיי־התעלה הבריטיים, והבעלים האמיתיים
מתחבאים מאחורי מסך כבד של עורכי־דין.
עכשיו מתברר מיהם לפחות שניים מהבעלים,
ששילטונות־החוק בפרשה לא הגיעו אליהם:
א לי( ״ פפס פפו שדו ובצלאל מיזרחי.
לפני שנתיים התחילה לפעול באילת או־ניית־הקזינו
הראשונה. רויאל פרינס. אוניה
קטנה, שכושר־הנשיאה שלה היה כ־ 150 איש.
העסק, מסתבר, הכניס לבעליו הרבה כסף,
וכך התחילו לפעול באילת ספינות־קזינו נוס פות.
סי־ויקטור׳
,שהיתה בעלת כושר־נשיאה
של 200 מהמרים, נכנסה לפעולה לפני שנה,
וקליפסו, בעלת כושר־נשיאה של 100
מהמרים בלבד, נכנסה זמן קצר לאחר מכן.
היה ברור שהעסק של ההימורים פורח
באילת, ושמדובר שם בהרבה מאוד כסף. וכאן
נכנסים לתמונה שני החברים והמלונאים,
פפו שדו ומיזרחי (גני שולמית של מיזרחי,
סונסטה אז של פפושדו).
פפושדו ומיזרחי החליטו להיכנם לעסקי־ההימורים
בסוף . 1988 הם רכשו ספינת־טיו־לים
שפעלה בחופי אילת שנקראה גלי, והכ שירו
אותה כספינת־קזינו. בין השאר נשלחה
הספינה ל שי פוץ במספנות של חיל־הים
באילת.
עלות־הספינה היתה כ־ 400 אלף דולר,
והשיפוצים, ובכללם עיצוב־הפנים המפואר
וציוד־ההימורים, עלו עוד כ־ 300 אלף דולר.
לצורך הפעלתה בצורה מסודרת בישראל,
שכרה החברה הבריטית את שרותיה של
חברת־ניהול ישראלית שהופעלה על־ידי יוסי
טיסונה, אחת הדמויות הבולטות באירגון ה הימורים
בישראל, ועל־ידי חברו ויד ימינו
יגאל זילכה.
בפברואר השנה התחילה הספינה מונטנה
לעבוד. והספינה עבדה. המחזור השבועי היה
ככל הנראה, כ מיליון דולר, והרווח נטו
בשבוע היה כ־ 200 אלף דולר. הרווח נטו

הלינות של המהמרים.
באמצע השבוע היו כ־ 30 לינות כל יום.
בסופי־שבוע היו 70 לינו ת ויותר.
הקופות דפקו, וזו היתה רק ההתחלה.
למיזרחי ולפפו היתה תוכנית נהדרת, שהש תלבה
מ צרין עם הנושא של החזרת טאבה
למצריים. על־פי התוכנית, מונטנה היתה
אמורה ל עגון במיפרץ־טאבה, עשרות מטרים
בלבד ממלון אביה־סונסטה, וסירות קטנות
ומהירות היו אמורות להעביר את המהמרים
מהמלון לספינה ובחזרה. התוכנית היתה
אמורה להביא לאביודסונסטה(אחרי ההחזרה
למצריים) קהל של מהמרים ישראליים, שי עסקו
בהימורים ללא הגבלה בשטח מצריים.
פפושדו, כמנהל־בפועל את אביה־סונסטה,
אמור היה להרוויח מהמהמרים הללו מאות
לינות בחודש.
השלב הראשון של התוכנית עלה יפה,
ומונטנה עגנה דרך־קבע במיפרץ־טאבה. ב־20
במרס הוחזרה טאבה למצריים. ומפעילי־האוניה
ניסו ליצור את הגשר הימי עם הס פינה
באמצעות סירות־המירוץ. אלא שכאן
השתבשה התוכנית.
ראשית, התברר כי שילטונות־הביטחון
בישראל לא אהבו, וזאת בלשון־המעטה, את
התנועה המאסיבית של סירות־המירוץ אל
האוניה וממנה לחוף, בכל שעות־הלילה.
הדבר היקשה מאד על זיהוי כלי־השיט המגי עים
לחוף הישראלי, והחל מהווה בעייה ביט חונית
של ממש.
שנית, במצריים יש חוק האוסר להשיט
אנשים מהחוף — אלא אם כן מדובר בנמל
רישמי ״מוכרז״ .חוף טאבה, למרות שיש בו
מזח קטן, לא הוכרז עדיין כנמל, ולכן סירבו
המצרים לאפשר את הקשר הישיר מהמלון
למונטנה.
המפעילים נאלצו להקים אוהל מיוחד,
כקילומטר צפונית למסוף הגבול של טאבה,
שממנו הובילו סירות את המהמרים לספינה.
השיבוש החמור בתוכנית פגע כמובן
במיספר הלינות במלון אביה־סונסטה. אולם
עיקר הפגיעה התבררה ב־ 28 במאי שעה
שהמישטרה פשטה על הספינה ועצרה את

מפעיליה. ברור שאילו היתה הספינה נשארת
במיפרץ־טאבה, והקשר שלה היה י שירות עם
המלון, השילטונות הישראליים לא היו
מסוגלים לפעול נגדה, ובית״החרושת לכסף
היה ממשיך להדפיס דולארים עד עצם היום
הזה.
ראש עיריית אילת רפי הוכמן, מספר כי
בשלב מסויים, בין פברואר למרס השנה, פנה

הכחיש״.
בשיחת־טלפון איתו, מכחיש בצלאל מיז־רחי
את הגירסה של הוכמן. כשאמרתי לו כי
ראש עיריית־אילת אומר שמיזרחי הציג את
עצמו ל פניו כבעלים של מונטנה וסיפר כי גם
פפושדו קשור לספינה, אמר מיזרחי :״כבעל־מלון
דיברתי איתו בטלפון, ולא אמרתי לו
בעלים, ולא אמרתי לו שותפים, ולא אמרתי

עו ד פ רויי קטמ שו ת ף
ל פ פו ולבצלאל מיזרחי

בצלאל מיזר חי ו אלי פפו שדו מיודדי ם כבר כ־ 30 שנה. במשך שנים הם רזיו
מהדמויות הבולטות בענף המלונאות באילת, ו הירבו לבלות י חד. הם גם
עושים ביניהם עסקים.
חברת מלונות ים־סוף היא החברה־האם שבאמצעותה פועל אלי פפושדו.
לפפו שדו י ש היום, אחרי ההנפקה לציבור 52 ,אחוזים בחברה. מהתשקיף
שהגישה החברה לבורסה, ני תן ללמוד כי אחת החברות־הבנות שבשליטתה
(* 8א חוזים מהמניות^ נקראת מועדון הים האדום, שהנכס העיקרי שהיה
בבעלותה היה המלון בטאבה. נוסף על כך החזיקה חברת מועדון הים האדום
ב״ 70 אחוזים מן ההון והשליטה בחברת פאמלא בע״מ. חברה זו רכשה ביולי
1987 נכס, בשותפות שווה עם חברת אלישיב בע״מ, הנמצאת בשליטת בצלאל
מיזר חי. המדובר במיבנה תעשייתי ב איזור בני״ברק, שעלה לשני השותפים
יו תר מ מיליון דולר. לפי התשקיף, שני הצדדי ם לעיסקה מתכוננים לבנות
במקום מיבנה תע שיי תי בשטח של כ״סג אלפים מטרים רבועים.
אליו בצלאל מיזרחי, וביקש את התערבותו
למען הסדר־קבוע שיאפשר לאוניות־הקזינו
לעבוד בשקט.
הוכמן :״מייד לאחר שהמננטנה התחילה
לפעול, ע שינו לה צרות, מפני שהם הפעילו
עליה הימורים. בצלאל מיזרחי פנה אלי, אמר
לי שהוא הבעלים של האוניה, וכי גם פפושדו
מעורב, והוא ישמח מאוד אם אני אעזור. הוא
רצה שנאפשר למונטנה לעבוד בשקט, עוד
לפני שהתחלנו באינתיפאדה נגדם. בנושא
הזה בדיוק פנה אלי גם יוסי טיסונה.
״הם איימו שהם ילכו ל עגון במיפרץ־
טאבה, ולא במרינה שלנו, ואמרתי להם שמ־צירי
ילכו לשם.
״אגב, יותר מאוחר שאלתי את פפושדו אם
באמת הוא גם כן מהבעלים של מונטנה, והוא

נבו סינונו דנם איוצחקאל בנושוו על
המוינה, נשהשאיו 37 מיליון דולאוים
שהווויח נרנו חובה,
בחו״ל. קצת ר3נ
חחל־טו״והתאחחת בתי־המרון נ אבשו
להתעשו גם מהימווים, למוות שהעסק
לא לגמו חוק .,איו? קונים אונ״ת•
הימורים בשותנות עם בצלאל מיזרחי
א״ר א הריר

לו כלום. רלן אמרתי לו שמאז שבאו ספינות־ההימורים
לאילת, זה מוסיף המון לתיירות
בעיר, ואני חושב שצריך למסר את זה. זה
הכל״.
חזרתי ואמרתי למיזרחי שלדברי הוכמן,
הוא טען באוזניו שגם פפו שדו מעורב בספינה
מונטנה.
תגובתו של מיזרחי :״לא דובים ולא יער.
לא אמרתי לו פפושדו, ולא אמרתי לו שום
דבר. אני אמרתי לו שכולם בעד הספינות.
כולם, גם נשיא התאחדות בתי־המלון, פפו־שדו.
שכולם בעד שתהיה כאן תיירות חזקה,
וזה שיש בלגאן — זה לא טוב, וצריך למסד
את זה. זה מה שאמרתי לו, זה הכל״.
תגובתו של אלי פפושדו על הסיפור המת פרסם
כאן :״שטויות״.

זהירות. א את נוסע ב קו ,405א;

^ קו 1:405

ה״מן תואם ב מ 3י
פי היי מן ת הי ה, כנ ראה, זמדת־ ה רו קהרא שו נהשתנאס
ב פ תי ח ה •של ו עי ד ה מי סלג תי ת.
היימן רשומה ברשימה ארוכה של נואמים, שיישאו דברים
בפתיחה החגיגית של מועצת הדור הצעיר של מפ״ם, המתכנסת
ב־ 22 בספטמבר.
למועצה יגיעו מישלחות מארצות הגוש המיזרוזי. הוזמנו גם נציגי
סולידריות׳ מפולין ונציגים מברית־המועצות, שטרם אישרורישמית את בואם.

חסידי ברסלב לרוסיה
•סני מ טו סי ב ב סי סהי שי ר ה יי צאול קר אתראש ־ השנה מי שראל לבריית־ה
מו ע צו ת.
במטוסים יהיו כ־סססו מחסידי ברסלב, היוצאים להשתטח על קבר הרבי, וכל אחד מהם
ישלם 1700 דו לר לשהייה של שבועיים בברית״המועצות. חסידים שאין בידם את מלוא
הסכום יקבלו את הכסף מקופת גמילות חסדים(גמ״ח) ויחזירו אותו בתשלומים.
עד היום הצליחו רק כמה עשרות חסידים מי שראל להשתטח על קבר הרבי. עם הפשרת
היחסים עם ברית־המועצות קיבלו החסידים היתר לבוא בהמוניהם, וזאת תהיה היציאה
ההמונית הראשונה אל הקבר.
לצורך זה נשכרו בעיר אומן, שבקירבתה נמצא הקבר, כמה בתיימלון.

591

ביום השני, ה־ 28 לאוגוסט, מסר דובר צה״ל על 463 הרוגים פלס טיניים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל את ההרוגים מירי חיילי־צה״ל
בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיססר ההרוגים על .591
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 722 הרוגים, לפי הפי רוט
הבא:
• 514 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 80 הרוגים בתוצאה משאיפת גאז.
• 50 הרוגים ממכות והתחשמלות.
• 78 הרוגים מסיבות אחרות.

* עדת שלום ש ל נוער
״ נו עדהע בו ד ה אי ר ג ון ה נו ערשל מי פ לג ת־ ה ע בו ד ה) מאר גז צעדת -ש לו ם
ה מוני ת, שתת קיי ם בסו!* ספטמבר. הצעדהתת קיי ם בי רו ש לי ם, ותעבור
ב ר חו בו ת ה עי ר הע תי קה והחדשהגםיחד. כו תרת ״ מסעהש לו ם״ ת הי ה
״ישראללמ ען ש לו םושכנות טו ב ה ״.
בצעדה אמורים להשתתף אלפי בני־נוער, גם מתנועות נוער ותנועות פוליטיות נוספות.

הקניונים מגיעים
לעיירות־הפיתוח
או סנ ת ה קניוני ם, שכבר מי צתהאתעצמהבאיזורהמר כז, עוברת בי מי ם אלה
גם ל עיי רו ת ־ ה פי תו ח.
אחרי שנבנו קניונים גם במיגדל־העמק ובקריית־שמוגה, מתחילים בימים הקרובים בבניית
קניון גם בקריית־גת, שם נרכש כבר שטח של יותר מ־ 1000מ״ר על־ידי תנובה.
בשררות יוקם קניון שייקרא ״ שדר תוף. היזמים עדיין עסוקים בחיפוש אחרי משקיע,
שיסייע בירם בהגשמת תוכניתם.

0מו לד ת פושטים
עלב תי־וז ספר
אלי דסה. העולם ה*ה

נוער מו לדת, אי ר ג וז ה נו ערשלת נו ע ת ־ מו לדת, נערך
ל מי בצעפ שי טהעד בת״ -הספר.
עם פתיחת שנת הלימודים, ב־ 1בספטמבר, עורך האירגון מיבצע
גיוס של בני־נוער בבתי־הספר בגוש־דן. המיבצע יסתיים בכנס
שייערך למצטרפים החדשים, ושבו ישתתף גם ראש־התנועה,
רחבעם(״גנרי״) זאבי.
דג ש מיוחד יהיה על בתי־הספר היוקרתיים בצפון תל־אביב, כמו
עירור די. עירור הי. נימוסיה הרצליה ותיכון חדש
בשהפולני תקר - האוטובוס עמד בעצירה מוחלטת!
שרית רום
^ ל המאבק בין הנהג, שבתאי שבכו,
לבין השיכור הפולני, יז׳י לאונטייף,
התרחש כשהאוטובוס עמד בעצירה מוחלטת,
ולא תוך כדי נסיעה ׳,גילה לי דובר אגד, דוי ד
גולן- .אינני רוצה להיכנס לשיקול המיש־טרה,
בהעניקה לנהג ציון־לשבח.
יש ויכוח פילוסופי, האם ההיסטוריהחוזרת על עצמה. לד ע תי י ש לבחון כל מיקרה
בנפרד. ישנם פה הרבה סימני־שאלה. הנושא
עדיין בחקירה.
ברור שהאוטובוס היה בכלל בצד השנישל הכביש, ולא בצד התהום. ברור גם שנהגי
אנד נדרשים להיות לוחמי־קומנדו, וסף־העצ־בים
שלהם נמוך מאוד״.
הכל שטויות. הייתי שיכור,״ אומר יז׳י.הרגשתי שאני מוכרח להקיא. ביקשתי מהנ הג שיעצור לי. הוא עצר את האוטובוס והת חיל
לתת לי אגרופים.״ זוהי תמצית דבריו
של יז׳י לאונטייף ( )45 מירושלים, החשוד כי
ניסה לד רדר או להסיט אוטובוס מלא בנוס עים
ביום החמישי שעבר בשעות־הבוקר, עת
נסע באוטובוס של אנז־ מירושלים לנס־ציונה.
״בסך הכל הרגשתי רע, ורציתי לרדת,״
הוא חוזר ואומר. כרגע הוא נ אלץ לו מר זאת
לפסיכיאטרים בבית־החולים, לשם נשלח ב
יום
השישי שעבר, במיצוות שופט בית־מיש־פט
השלום, ש אליו הובא לשם הארכת מעצרו.

טו טו

| ראמ בו
ךאנך חשבה מישטרת־ישראל. במיש־
/טרה סברו כי י ש כאן מהדורה חדשה של
ניסיון לגרום ל״אסון כבד ולדר דר אוטובוס
מלא־נוסעים״ לעבר הקיר.
אמנם, גם אילו היה מנסה יז׳י ל אונטייף
להסיט את האוטובוס ממסלולו, היה נתקל
בקיר־אבן, ולא יותר. האוטובוס היה בנסיעה
מירושלים מערבה, ובצד הזה של הכביש אין
תהום. בצד הזה נמצא כביש הגישה לקריית
טלז־סטון.
במישטרה מיהרו להעניק לנהג, שבתאי
שבבו 38 ממעוז־ציון, ציון־לשבח. כבר ביום
השישי בבוקר הוזמנו עיתונאים ללי שכ תו
של תת־ניצב אריה ביבי, מפקד מרחב־ירוש־לים,
וכולם צילמו את תעודת־ההוקרה.
מצאתי לנכון להעניק לך תעודת־הוקרה זועל פועלך האמיץ, בכך שביום 24.8.89
בשעה 12.40 בצהריים הותקפת בידי נוסע

תקומו מהכסא, ובט ח אל ת ת קר בו לנהג. מה ל א עושים ב ש בי לוגלש
באוטובוס שבו נהגת בכביש ירושלים־תל־אביב,
סמוך לשכונת טלז־סטון, והודות
לפעולה מהירה מצידך מנעת אסון כבד.׳׳ על
החתום תת־ניצב אריה ביבי.
יש טיפוס של נהג אגד, שמזה חודשיים
מנסה להוכיח שאילו היה הוא נוהג באוטובוס
405 לירושלים, היה נוהג אחרת מאשר משה
אלול. שם, באגד, עורכים הנהגים מין ״טוטו
ראמבו״ ומספרים נפלאות על ״איך הם היו
מתנהגים ומגיבים אילו אילו היו הם נוה גים
באותו יום נורא, כשהתנפל הצעיר הפלס טיני
על נהג האוטובוס.
והנהגים ממשיכים לפנטז. לשבתאי שבבו
נקרתה ההזדמנות להוכיח לכולם. הוא נהג
אחרת.
בבוקר יצא מהתחנה המרכזית של ירו ש לים,
וכעבור שעתיים חזר אליה כמנצח. הוא
הראה למשה אלול שאפשר אחרת.
התמונה המתקבלת בשלב זה, משיחזור
האירוע: בשעה 12.30 יצא האוטובוס בקו 433
מירושלים ל כיוון ראשון־לציון. האוטובוס
היה מלא בנוסעים. במושב שמאחורי הנהג
ישבו שני נוסעים, אחד מהם היה יז׳י לאוני
טייף.
הנהג טען בעדותו כי כבר בירידה מהקס־טל
ניג ש אליו יז׳י ודיבר דברים לא־ברורים.
כשהגיע האוטובוס לסביבת קריית טלז־סטון,
המקום שבו אירע אסון האוטובוס בקו
,405 קם הפולני בשנית ופסע לכיוון הנהג.
פה מתפצלות העדויות. הנהג טוען כי
הפולני תפס בחוזקה את ההגה ונשכב על
המדף שלפני ההגה. הפולני אומר כי פשוט
ביקש לרדת.
אחרי המיקרה של אוטובוס ,405 ניתנה
הוראה׳לכל נהגי אגד להאט מייד, עד עצירה
מוחלטת, ברגע שאחד הנוסעים מתקרב בעת
הנסיעה לעבר הנהג.

רוצה לדבר נגד חברים שלי לעבודה. אני רק
יודע עכשיו, כי ציד־המכשפות שחששתי
ממנו מתחיל להתממש״.
שבבו :״כשאני חושב מה יכול היה לקרות,
כל הגוף שלי רועד. אני מרגיש כאילו נולד תי
מחדש.״ זו היתה תגובתו המיידית, מייד אחרי
שהגיע באוטובוס, ולאחר שירדו הנוסעים,
שהעידו רובם ככולם כי לא ראו ולא שמעו
דבר, ובוודאי שלא ראו את השיכור תופס את
ההגה במהלך הנסיעה.

ארבעה עדים ראו כי רק אחרי שנעצר
האוטובוס התקיים מאבק גופני בין הנהג
לנוסע השיכור. איש לא ראה ב שיכור הפולני
דמות מאיימת, מעבר לאי־הנוחות המובנת
הקיימת, כשנמצאים במחיצה אחת עם שיכור
המדיף ריח רע והמתנדנד בכבדות. הנהג ראה
בו מחבל.
בכל התמונות שבהם נראה הפולני, קשה
לחשוב עליו כעל ערבי ממחנה־פליטים לי ד
עזה. אלמלא היה נוצרי אפשר היה בקלות

מספרי שיש נהגי ב״אגד
שכבר חודשיים מפנטזים
מה ה היו עושי אילו
הפלסטיני היה תוקף אותם.
הרבה ימוני־שאלה ב פר ש ת
השיכור הפול1י, שתקף את
נהג ״אגד״ .הרבה ימו
שאלה וגם צל׳ ש אחד

פסטיבל נהגים בהונולולו

שבתאי שבבו בערותו :״לאחר שלחצתי
על הבלמים, הפעלתי את בלם־היד ונתתי לו
מכה במרפק. נשכבתי על ההגה. האיש עף
לכיוון הדלת הקידמית, ומהמכה שהנחתי
עליו נפל למטה במדרגות. האיש עלה והסת ער
עלי שנית. נכנסתי בו. בשני אגרופים ב ראש
ובעורף השכבתי אותו שוב על הדלת״.

בער למישטרת־ישראל להעניק
^ /ציון ־ לשבח לנהג, יום לאחר המיקרה,
רחוק מאוד מזמן סיום החקירה?
על כך משיב עוזי סנדורי, דובר המחוז
הדרומי של מישטרת־ישראל:
״יש נושא שלא נתון לבדיקה ולהוכחות.
יש אדם שהעיד שהיה שיכור, וי ש עדויות של
נוסעים באוטובוס שאומרות שהאיש התנהג
בצורה אלימה כלפי הנהג, תוך כדי הנסיעה,
ועוד לפני האירוע.״
לנהגי רן באיזור תל־אביב זה קורה כמעט
בכל יום. גם לנהגי־המוניות זה קורה לעיתים
קרובות. אנשים שיכורים או לא־יציבים
נוסעים בקווי התחבורה הציבורית, ולא תמיד
יושבים רגל־על־רגל במושבם.
אם התנהג יז׳י לאונטייף באלימות כבר
מתחילת הנסיעה, האם לא היה על הנהג לסו בב
מייד את האוטובוס ולחזור לתחנה המר כזית?

יתברר בחקירה כי אכן לא נהג הנהג
כפי שצריך — להחזיר את האוטובוס מייד או
לעצרו — האם תילקח ממנו תעודת־ההוקרה?
תשובת הדובר עוזי סנדורי :״לנהג
אין עבר של פרובוקציה, צריך די מיון מאוד
מפותח כדי לחשוב שהוא חיכה להזדמנות.
אם יתברר שכך, אודיע לך מה נעשה. אסור
לשכוח שהנהג קיבל הערכה על התנהגותו
הטובה כנהג־אוטובוס — למה לא. לא שלחנו
אותו ליי צג את י שראל בפסטיבל נהגים בהו־נ
ולולו׳
המישטרה, הצבא, נחפזים לעיוען
לשבח, ורק כעבור זמן, במהלב
דית מתבררות העוברי
כך צויין ל2
רג ערבי

דקות מעטות לאחר־מכן הגיעה המישטרה,
גבתה עדויות, עצרה את יז׳י לאונטייף ואיפ־שרה
לנהג האוטובוס ולנוסעים להמשיך ב נסיעתם.
ברור
כי במהלך כל התקרית יד ע הנהג
שיש לו עסק עם נוסע שיכור, שאינו יכול
להתגונן ביעילות. מאחר שכל זה קרה כשה אוטובוס
עמד במקום, בצד הצפוני של הכ ביש,
לי ד מעלה הגיבעה, לא היתה ררושה
לנהג גבורה רבה.

עס של
| גפוהי חזה
ך פני כמה שבועות אמר משה אלול, נהג
/ה־ ,405 שהוא יוד ע שיש נהגים רבים
באגד האומרים כי אילו היו במקומו, היו נוה גים
אחרת. היו מצליחים למנוע את הידרד רות
האוטובוס, והיו מצילים את נוסעיו. הוא
הסביר כי התוקף ירע בדיוק את אשר הוא
עושה, הוא התאמן במשך שבועות לפני כן.
הקרב היה על ההגה, הראשון שעוזב מפסיד.
הוא הוסיף והסביר כי רק מי שלא מבין שואל
שאלות ושם את עצמו במקום משה אלול.

דויד גולן, דובר אגד :״אסור לאיש לנסות
ולחשוב מה היה עושה במקומו של משה
אלול. הכל ארך שניות. אני בטוח כי ישנם
לא־מעט נהגים בחברה שאומרים שהיו נוה גים
אחרת, ורק מחכים להזדמנות להוכיח
זאת. מילחמת ששת־הימים גרמה לנו להיות
עם של נפוחי־חזה. זה הפך להיות חלק מהה וויה
הישראלית, גילויי־הגבורה האלה.״
משה אלול מחזיק דברים רבים בבטן.
למעשה הוא רצה להגיב, אך הדבר נמנע ממנו
בהוראת דובר אגד. כל שאמר לי הוא :״אינני

לומר כי יז׳י לאונטייף נראה כיהודי אשכנזי
לגמרי.
לאונטייף, תימהוני בן כ־ ,45 הוא נוצרי
שעלה ל ארץ מפולין בשנות ה־ .60 מייד עם
בואו ל ארץ הוא התחבר עם חוגי הימין הקיצו ני,
בעיקר אנשים בחוגו של הד״ר י שראל
אלדד.
במשך כמה שנים שימש כקריין ברדיו אי־חפה
החופשית בשפה הפולנית, בשידורי־תעמולה
אנטי״קומוניסטיים, שהופנו לגו ש ה־מיזרחי.
עם עלותו ארצה, בעזרת י דידו י שר אל
אלדד, י ליד פולין, הוא נפגש עם מנחם
בגין, שהיה אז ראש״האופוזיציה, וניסה לשכ נעו
בנחיצותו של עיתון ימני בשפה הפולנית,
שייצא לאור בארץ. בגין לא התלהב מהרעיון,
והקשר הקצר ביניהם הסתיים.
בסוף שנות ה־ 60 החלה הידרדרותו לעבר
האלכוהול. אז גם נתפס על־ידי שרותי־הבי-
טחון, יחד עם עוד שני אנשים, בחשד כי ניסו
לחטוף מטוס באירופה לשם מיקוח כספי.
בסופו של דבר הוא שוחרר, מבלי שהוגש נגדו
כתב־אישום.
הוא הפך לאלכוהוליסט, המסתובב בחו צות
ירושלי ם כשבקבוק־משקה קבוע בידיו.
הירושלמים מכירים אותו כשיכור, המסתובב
באיזור רחוב־יפו, כשמפעם לפעם הוא מטריד
אנשים ומחרפם. בעבר הוגשו נגדו כמה כת־בי־אישום
על תקיפת אנשים. גם בפעמים ה קודמות
הוא נשלח להסתכלות, כדי לבדוק
אם הוא כשיר לעמוד למישפט. בסופו של
דבר, הוחלט כי הוא יכול לעמוד למישפט
והוא הורשע בתקיפה ובהטרדה.
הפעם, אם לאחר 15 ימי־ההסתכלות יוח לט
כי הוא כ שיר לעמוד למישפט, יהיה האי שום
״סיכון חיי־אדם בנתיב תעבורה ציבו רית.״

יז׳י
לאונטייף למחרת התקרין
פולני אינו ערב

בנזרעגז העם נעשה תחשוב
קודם עושים. אחר־בן־
חוקרים, אחר־בן־
חושבים -אם בכלל

ההצעה נדחתה ברוב גדול. הסיבה העי קרית:
ראשי התנועה לא האמינו כי האמצעי
הזה מעשי.
השבוע הועמד הדבר במיבחן. קבוצה של
צעירים פלסטיניים חטפה סוחר־זהב ישראלי,
שבא לגבות חובות במרכז טולכרם. האיש הו בא
לבור יבש, והתגלה כעבור פחות מיממה.
כאשר שוחרר, נישק את אלוף־הפיקוד,
איציק מרדכי, שבא למקום. מייד לאחר מכן
ניגש אל אחד מחוטפיו, שהביא את הצבא
למקום, ונישק גם אותו. החוטפים, כך מסת בר,
התייחסו אליו יפה.
לא ברור מה היתה כוונת החוטפים, מכיוון
שהאיש שוחרר לפני שניתן לחוטפים לגלו ת
את כוונתם. יתכן שזה היה מעשה ספונטני
של יחידים. יתכן שביקשו לבצע חטיפה כדי
להציע לשילטונות עיסקת־חליפין. יתכן ש הושפעו
על־ידי מעשי החיזב־אללה בלבנון.
יתכן שחשדו באיש, הדובר ערבית שוטפת,
שהוא איש שב״כ. יתכן שכלל לא היתה להם
כוונה ברורה.
״עצרנו אותו,״ אמר אחד מבני הכפר, של ידו
הוחזק האיש בבור .״אתם עוצרים פלסטי נים,
ואנחנו עצרנו ישראלי. עצרנו אותו ל־צורכי־חקירה.
החזקנו אותו בבור, מפני שאין
לנו בתי־מלון״.

— כוכב פוליטי. לפני
ך* ן מרידוד
1שמונה שנים בלבד יד עו מעטים את שמו.
מאז זינק מתפקיד מזכיר־הממשלה י שר לכ נסת.
שם הספיקה לו קדנציה אחת, ואחריה
זינק למישרד־המישפטים היוקרתי. הכל יו ד עים
שהוא יד־ימינו של יצחק שמיר, ומראשי
הדוחפים לממשלת־האחדות עם המערך ול־אימוץ
יוזמת־שלום ישראלית.
מה חושב דן מרידור באמת? השבוע היה
מרידור אורח סניף צפון־מיזרח — תל־אביב
של תנועת־החרות. הוא דיבר שם בחופשיות,
ובשלב מסויים אף ביקש מכתב גלי־צה״ל
לסגור את הרשמקול. הוא עמד בוויכוח מר

ני־אווירי ירדני־עיראקי, שקרה באחרונה לי ד
גבולנו — צריך לראות אותו בראגה. סוריה,
אולי מבודדת, אבל חזקה ולא איבדה את
רצונה להילחם בנו. ל כן האינתיפאדה אינה
הסיכון הבלעדי או העיקרי, היא שיטה חדשה
שהערבים אימצו נגדנו.
״...צריך לומר את האמת — אין כאן הצ לחה
גדולה. עובדה שבמשך 20 חודש לא
גמרנו את העניין הזה.
״...רבותי! לנו זה קשה — להם זה קשה פי
עשרה. י ש טענה, לד ע תי אין לה שחר, כאילו
אנו נוקטים, יד רכה׳ .הנתונים מתחילת
האינתיפאדה: נהרגו בהיתקלויות עם חיילי
ציון צפריר, העולם הזוז

מצב־הרוח של המדינה הוא מצב של היס טריה
כבושה.
זהו מצב־רוח שאינו מאפשר תיכנון רציני,
ניתוח נתונים וגיבוש דרכי־פעולה לטווח־ארוך.
הכל נעשה בהתקפים, תוך שליפה מן
המותן. אחרי תקופה ארוכה של חוסר־מעשה
בא התקף של פעילות־יתר, לרוב על פי נתו נים
בלתי־מספיקים, תוך קבלת החלטות חפו זות.

זה פועל בכל התחומים — החל
בכלכלה וכלה בביטחון. משהו קורה, כלי־התיקשורת
גועשים, הפוליטיקאים נחפזים
להתחרות איש ברעהו במסירת הודעות, הגוף
השילטוני האחראי עושה מעשה חפוז כדי
להוכיח את יעילותו. לעיתים קרובות זהו
מעשה שגוי, ולרוב זהו מעשה חסר־תכלית.
פרשת־אבסורד. השבוע הולידה שי טה
זו פרשת־אבסורד, המסמלת את כולה.
מאז הפיגוע החמור באוטובוס בקו תל־אביב־ירושלים,
דרוכים כל הנהגים העוברים
במקום זד״ השבוע נעשה ניסיון נוסף מסוג זה.
כלי-התיקשורת יצאו מגדרם. הנהג האמיץ
רואיין בהרחבה והצטייר כראמבו ישראלי. ו אז
באה המישטרה והעניקה לו ציון־לשבח
בטכס חגיגי.
אילו היה החשוד ערבי, כבר היה בית־מיש־פחתו
נהרס בשלב זה.
זה היה יפה ונחמד — אלא שכל הסיפור
לא היה ולא נברא. לא היה פיגוע, איש לא
הצטיין, לא היתה אלא תקרית קטנה בין נהג
ונוסע שיכור(ראה עמ״־יס 10־.)11
הטכס של הענקת הציון־לשבח הפך, בדי עבד,
לפארסה — דוגמה טיפוסית של שלי פה
מן המותן.
זכר ביתא. אותה השיטה הופעלה, בתו צאות
טראגיות יותר בשעתו, בכפר־ביתא,
אחרי טיול־הדמים של המתנחלים שבו נהרגה
צעירה. בגל הראשון של ההיסטריה, לפני
שהיה ידוע מה קרה באמת, ציווה אלוף־הפי־קוד
דאז, עמרם מיצנע, להרוס שורה של
בתים. לאחר מכן התברר שהתמונה הראשונה
היתה כוזבת לחלוטין, שהנערה הישראלית
נהרגה בשוגג על־ידי מתנחל, ושנהרסו דווקא
בתים של בני־הכפר שעזרו למטיילים. צה״ל
לא בנה את הבתים מחדש.
השיטה פועלת כך: קודם כל הורסים את
י התרחש באמת,
הבית, אחר־כך קובעיי
•׳ חושבים. פי אחר־כך
גובים עדיי
יעשה ונש ^
רוש
ישראלי שיי

השיט- תמונד מיי

ש מיליון וחצי ערבי. אין ר ק שטח -

מעשי שפטים. היתה בפרשה זו לפחות
ברכה אחת: היא הוכיחה בעליל כי שיטת־הח־טיפות
אינה טאקטיקה מעשית מבחינת פעי־לי־האינתיפאדה.
הארץ קטנה מדי, התנאים
אינם מתאימים. ובעיקר: שרות־הביטחון־הכ־ללי
של ישראל יעיל.
יתכן שזה היה הלקח העיקרי של הפרשה.
האיש לא התגלה בסריקות. הצבא פעל על פי
מידע מדוייק שסיפק השב״כ, והשב״ב השיג
את המידע מרשת־המודיעים שלו. נראה שאין
אף כפר אחד בשטחים הכבושים שבו אין לש־ב״כ
רשת־מודיעים מספקת כדי לעלות על
עיקבותיה של חוליה פעילה.
הדבר ידוע, כמובן, לפעילי האינתיפאדה.
הדבר מסביר את כללי המאבק בתחום הזה,
שהפך לשדה־הקרב העיקרי של האינתיפאדה
— הקרב על המודיעים, הקרויים משת״ף
(משתפי־פעולה).
כדי להסלים את האינתיפאדה, צריכים
פעיליה חסל את רשת־המודיעים הזאת. כדי
לצמצם את ממדי האינתיפאדה, צריכה רשת
זו להישאר תקינה. על כך נטוש הקרב, שבי־טוייו
העיקרי הוא הריגת המודיעים, אחרי
אזהרתם החוזרת ושיפוטם במחתרת (לפי
גירסת הפלסטינים) .מעשי־השפטים גברו
באחרונה, ולא במיקרה.
הסוואה עמוקה. האם זה מצליח?
יצחק רבין טען כי רק >!ל 40 מקורבנות
הפעולות האלה היו אמנם ״משתפי־פעולה״,
כשהכוונה היא למוריעי־שב״כ. השאר הם,
כנראה, פלסטינים המשתפים פעולה עם
המימשל הצבאי בתחומים אחרים. יתכן שיש
גם מיקרים של חיסול״חשבונות סתם, נוסף
על המאבק בסוחרי־הסמים וביסודות פליליי ם
אחרים. הפלסטינים טוענים כי סוחרי־הסמים
אינם משחיתים רק את הנוער הפלסטיני בש ית
מיבחנו, אלא גם משמשים כמעט אוטומ־
־ מודיעים של השב״ב.
1הניח כי קשה לאתר מודיעים אמי־לים
במחתרת. עד ל פרוץ האינתי־
־כ״כ 20 שנה כדי לפרוש רשת
את פעולתה. מודיע אמיתי
הסוואה עמוקה, מתנהגיהק, מצטיין בפעולות
המידע בדרכי־סתר
שת-מודיעים במ

זה, לא

עם אהרון פאפו, שתקף אותו בחריפות ועם
פעילים אחרים בסניף — ויכוח שחשף את
קו־השבר האידיאולוגי החוצה את הליכוד
והימין בכלל. הנה כמה קטעים מהדברים,
ה״אני מאמין״ של מרידוד — אולי בדרך
לראשות הממשלה:
״...מי שטוען שהאינתיפאדה היא בעייה
מישפטית דומה ל מי שיטען שהסכמי קמם־
דייווי ד היו בעייה מישפטית. שתיהן בעיות
מדיניות.
״...המישפט צריך להיות כלי במאבק
(באינתיפאדה) ,תוך שמירה על נורמות
וערכים.
השינויים בעולם הצבאי מסביבנו אינם
פחות חשובים מהאינתיפאדה. במעגל הרחוק:
אמריקה איננה עוד אותה אמריקה שידענו
לפני שנה ושנתיים, ולא אפרט. גם ברית־המועצות
השתנתה, ואת זאת כולם יודעים.
״...במעגל היותר־קרוב סביבנו: ירדן, שזה
19 שנים אנו מקיימים איתה את הגבול השקט
ביותר שלנו, חלים בה שינויים. ההתקרבות
הירדנית־עיראקית עשוייה לט מון בחובה
־׳יכונים לישראל. שיתוף־הפעולה המודיעי־

צה״ל־ 456 איש, נפצעו ,7581 עצורים מיני
הליים היום — 9000 איש. כמובן ש אינני
שמח ואינני מתפאר על אף הרוג.
״...בתקופה הזו כוחות־הביטחון הרסו ואט מו
340 בתים. גיר שנו .53 ירדה משמעותית
רמת־החיים של ערביי יש״ע. אני לא חושב
שמישהו מתוכנו יכול לקרוא לכ ךיד רכה או
קלה.
״...אבל המאבק הזה יוכרע לא רק על־ידי
צבא ושיטות־לוחמה. הוא יוכרע, קודם כל,
לטובת אותו צד שיגלה יותר נחישות ויותר
אורך־רוח. אני רוצה להפנות שאלה ל כל אחד
מאיתנו: קורה לנו באחרונה שאנו עומדים עם
סטופר ביד ...גם אני רוצה שהאינתיפאדה
תיגמר הלילה ...אבל אם נ שדר תחושה ל צד
השני שזה לא יכול להימשך — רק בגלל
התחושה הזאת זה יימשך.
״...נודה על האמת־היה להם הישג: הדו־שיח
של ארצות־הברית עם אש״ף. ומי שלא
רואה כאן את הקשר לאינתיפאדה — משלה
את עצמו.
״...אנחנו מנהלים היום מילחמה משולבת
בכמה חזיתות: מילחמה צבאית, מדינית, וגם־

ש גם תושבים. ל כן א רי ך ביתרון. אי־ אפ שר ל ק רו אלער בי ם ,,מסיג ג בו ל י

פוליטית־פנימית. מי שלא מסוגל להחזיק את
ההגה ולנהל את המילחמה המשולבת, ורואה
רק מיגזר אחד — מוטב שיניח את ההגה.
ומכאן — חשיבות היוזמה המדינית, ש שי בשה
תהליכים שהיו בשלבי־הבשלה בין אר־צות־הברית
לאש״ף, והיתה יכולה להיות להם
השפעה ישירה על גורל הארץ.
״...מדוע לא לדבר עם אש״ף? כי אין שום
סיכוי שאש״ף יסכים למדינת־ישראל, הממ שיכה
להתקיים בלי זכות־השיבה.
״...כל מהותו של האירגון הזה הוא עניין
השיבה. יאסר ערפאת לא יו כל להגיע להסכם
בלי ערבים אלה ממחנות־הפליטים בבורג׳־

ליים כמעט לא היו בכלל בתקופת שילטונו
של מנחם בגין. כשהתחילה האינתיפאדה,
שר״הביטחון אמר שאי־אפשר לעמוד בזה,
ובהסכמה הושעתה ההוראה הזו של בגין.
״...לגבי הזירה הפנימית: עד לפני 12
שנים היינו, תנועת״החרות, בעולם אחר —
באופוזיציה. ערכנו הפגנות גדולות, עצרות
מרשימות, כשחשבנו שמשהו לא צודק —
בוויכוח על השילומים מגרמניה, ב־ 1956 כש עמדנו
לסגת מסיני. אבל היו שילומים, היתה
נסיגה — ואנו נשארנו עם מילים.
״...מיכתב הסנטורים לא היה מושג אילו
היתה עומדת כאן ממשלה, הנשענת על חצי

בינלאומיות אנו לא צריכים לתת להם בג״ץ.
אנו נותנים להם את זה רק מפני שאנו רוצים
להיות יפי־נפש. בכפר־ביתא היינו צריכים
להחריב את הכפר ולגר ש את תושביו. נכון,
האינתיפאדה אינה בעייה מישפטית — אתם
גורמים לכך שהמילחמה בה תהיה בעייה
ביטחונית ומישפטית.״
מרידוד :״אינני מסכים כמעט לאף מילה
אחת של פאפו, למרות שאני יודע שהם מאוד
פופולריות. י ש ויכוח ביני לבין פאפו, ובעצם
בין פאפו לבין הליכוד.״
פאפו :״אני לא הליכוד? יש ויכוח בינך
לבין הליכוד!״

אפשר לקיים את ארץ־ישראל בידינו. יש
מיליון וחצי ערבים. אין רק שטח — י ש גם
תושבים. לכך צריך להיות פיתרון. אי־אפשר
להתייחס כל הזמן לערבים כ,מסיגי גבול׳ כמו
שפאפו מציע.
״איך נגמרו המאורעות ב־? 1939 — 1936
(צעקה מהקהל, :שברו את ההבלגה!׳) לא בגלל
הבריטים, שהפגיזו כפרים ערביים והרגו
מאות ערבים. הדבר היחידי זה המאבק של
החוסיינים נגד הנאשאשיבים, וזה התיש את
כוחות המאבק שלהם — זה היה העניין
המרכזי. היום עומד ציבור פלסטיני מאוחד
מול עם יהודי מתפורר, מפולג. אי־אפשר

ועכשיו אני
מקווה עואתה
לא מקליט
ה סי פור יד־וע: כשפור״־טיקא׳ מדבר
ד ת, ק עוור ת הוא מדברבד עוון אחרת
מזו ונועם חבר! ל״מ* 3דגה, ב מיו ח ד
בדיבוד. דן מרידודהפ תי עהש בו ע.
דוו קאבמיגרש הבי תי ש דו, סניף אפון
ת ל ־ א בי בשלה לי כו ד, הוא נשמע
ותר ווה מ ר בין. בסיגנון הז ה הוא ל א
יז כהל פו פו ל ריו תבמרכזה לי כו ד
*׳דעון סער־סריצנסק׳
אל־ברג׳נה ובמיה־מיה (בלבנון) .כוחו נובע
מהם. זוהי הערכתי המדינית, הריאל־פולי־טית,
מעבר לאידיאולוגיה ולאמוציות.
״...נניח שנגמרה האינתיפאדה. מה עושים
במיליון וחצי ערבים ביו״ש, ו־ 600 אלף בעזה?
מה הפיתרון? חייבים להציע דרד, כי אם אתה
לא מציע — הוואקום הזה מתמלא על־ידי
אחרים, והוא התחיל להתמלא.
״...ערפאת יוד ע שאם תהיה משלחת של
10־ 15 ערבים מחברון, בית־לחם וג׳נין, שת שב
מול ממשלת־ישראל, ולא משנה מה הם
יאמרו לתיקשורת, מה יישאר ממנו? באופן
טיבעי תקום פה אותה מנהיגות חלופית, ש הוא
כל־כן־ לא רוצה בה, ומכאן — התנהגותו
הכמעט־היסטרית.
״...צריך למצוא קונסנזוס.
״״.יש לנו התייעצויות עם מערכת־הבי־טחון
על הנוהלים. מכיוון שהליכוד אינו
כמיפלגה אחרת, שלא אנקוב בשמה: החוק
תמיד היה נר לרגליה. מנחם בגין היה תמיד
כזה. בימי ממשלתו של מנחם בגין התקבל
חוק שונה, ליברלי מהקודם, לגבי גירושים
ומעצרים מינהליים. גירושים ומעצרים מינה־

העם. אי־אפשר לצפות משום אישיות מחוץ־
ל ארץ שתהיה יותר פרו־ישראלית מאישים
מרכזיים במיפלגת״העבודה, ותיזכרו את מי־לחמת־הלבנון.
במאבק הזה אנו חייבים לע מוד
ביחד.
״...גם בתקופת בית שני כולם רצו באח דות,
אבל כל אחד רצה בזאת ל פי דרכו, לא
היה להם הכוח, לבר־יוחאי ולסיקריקים, לוו תר
זה לזה וללכת ביחד.
״...שמיר הוא היום האיש שמוביל את המג מה,
הדחיפה ל ש מור על אחדות״.
(בשלב זה של הערב היו שאלות ותשובות
מצד הקהל. ראשון המדברים היה אהרון פאפו,
שתקף בחריפות את דן מרידור על,יוניו תו׳).
אהרון פאפו :״בכל שטח שבו יהיו בחי רות
של ערביי יש״ע, בסוף תהיה ריבונות
ערבית, ולא חשוב אם היהודים ירצו בכך או
לא. לכן יוזמת השלום היא יוזמה מסוכנת
מאוד. גם הסכמי קמפידיוויד לא היו הסכמים
שרצינו לעשות, נאלצנו לחתום עליהם. כך
לא מנהלים מילחמה, מר מרידור, עם זכות
פנייה לבג״ץ. אין מדינה בעולם שבה נותנים
לאויב לעתור לבג״צים. גם ל פי אמנות

מרידוד :״ י ש הבדל ג דו ל מאוד בין עמ דת
פאפו לעמדה הרישמית המאושרת של
הליכוד. אני בעד קמפ״דייוויד. יכול להיות
שפאפו צודק — אבל הליכוד חושב אחרת.
מדובר בגישה שונה באופן יסודי. אמנם קשה
מאוד להגיד את מה שאומר כעת, אבל אני
אגיד בכל זאת. האינטרס של אש״ף ומחוללי
האינתיפאדה הוא להוכיח שאין אפשרות
לדו־קיום בארץ הזאת. אם זה יצליח להם,
ואנו ניכנע למעשי־טרור מנוולים —התו צאה
לא תהיה טראנספר, היא תהיה, לא
עלינו, חלוקת הארץ( .קריאות בקהל, :מה
פתאום אל תגיד זאת!׳).
״ולכן דווקא בימים האלה, כשהם רוצים
להראות שהכל מתפורר פה, שאי־אפשר לח יות
ב ארץ הזאת, נגי ע לתוצאה שהיא כמעט
חד״משמעית והרס כל התשתית-האידיאו לוגי
ת שתנועת־החרות קמה עליה, .דיגלי
דגל טוהר ויושר׳ (ציטוט משירו של זאב
ז׳בוטינסקי, ,שמאל הירדן׳) זוהי אמונה אחרת,
וזה היה תמיד הקו המוביל בתנועת־החרות,
וזה לא הקו של פאפו.
״האינטרס שלנו הוא להראות לעולם שכן

בחום־המזג ל רו ץ עם הראש בקיר, צריך
לעשות את זה בשכל.״
קריאת ביניים מהקהל :״צריך לטפל
בחווה אלברשטיין!״
מרידוד :״בזה בדיוק הסכנה! פונים
פנימה, ומחר מישהו אחר יהיה ב שילטון ויר צה
לטפל בנו. אם מדובר על פגיעה בביטחון־
המדינה — צריך ללכת עד הסוף, אבל אם
מדובר על התבטאויות ...גם אנחנו פעם היינו
באופוזיציה ...אני זוכר שפעם בן־גוריון רצה
להפעיל אמצעים מינהליים נגד אורי אבנרי.
הוא הלך לקבל את תמיכתו של בגין לכך.
בגין אמר לו, :בשום פנים ואופן לא אתן לך!
עיתונאי — זכותו לכתוב מה שהוא רוצה.׳
אני אמשיך ללכת בדרכו של בגין. אני מקווה
שזה לא יגי ע לכך שאי־אפשר יהיה להזכיר
את שמו של מנחם בגין בסניפי תנועת־החרות...
״נשמור
על הארץ, אבל גם על החוק.
החוקים — אלה החישוקים האמיתיים, בלי
כל אלה — אני לא רוצה להמשיך במישפט...
תנועת־החרות והליכוד קיימים, תזכרו תמיד,
זה בשביל זה!״

13י

(המשך מעמוד 1.6
עזרן: אני רוצה לשאול אותך על השיטה
של קצינים בכירים כמוכם, ההולכים לרעות
בשדות־־זרים. מה אתם מחפשים שם?
קליין: אלף, אני לא יודע מה זה לרעות
בשדות־זרים, זאת העבודה שלנו, זה מה
שלמדנו, זה מה שאנחנו יודעים לעשות, וזה.
מה שאנחנו עושים הכי טוב בעולם.

•ז הו וי דוי מובהק של שכיר־חרב.
קליין:
אם הייתי עורו־דין, הייתי נשאר
פה בארץ ומגן על פושעים, אבל אני לא
עורן־דין, למדתי לירות, למדתי להילחם,
אני נלחם, אני מלמד גופים אחרים, אני עובד
אך ורק דרך אישורים של מישרד־הביטחון
מול גופים פרטיים, ואני עובד ללא אישור
מול גופים אזרחיים, ואני לא צריך אישור
לעבוד מול גופים אזרחיים. זה המיקצוע שלי
וזה מה שאני יודע לעשות.

• לג בי אישורים התחלקה פה
הלשון של קליין. אך הוא תיקן את
עצמו. ההשוואה לעורך־דין המגן על
פושעים י ש בה משהו פרוידיאני..
עזרן: זה לא עניין של הכסף שקוסם כל־כך?
קליין:
כמו שאמרתי לך, הסכומים היו
אפילו מצחיקים, מגוחכים למה שקיבלנו
באימון הזה. זה אירגון שלא היה לו לשלם. הם
פשוט, באותו סרט שאתה ראית, שהיה סרט
מסכם של האימון, הם אספו את כל החיילים
בסביבה וחייבו כמה ראשי־הבקר למכור על־מנת
לשלם לנו את האימון.

•זו הי שו ב תמונה מ״שיבעת
המופלאים״ .הכתבה שהוצגה בטל וויזי
ה מראה תרגיל של לחימה
בשטח בנוי וכי בו ש בתים. לא ברור
מדוע חוואים המגינים על עצמם
זקוקים לזה.
התיאור של קליין כלוחם מיקצועי,
המשכיר את שרו תו כמו עורך־דין
לכל דור ש, אינו מתאים לתיאור של
קליין בנדבן העובד תמורת פרוטות,
למען הצדק והמדוכאים.
עזרן: כל־כך הרבה קצינים, כל־כך הרבה
אנשי־צבא ואנשי מערכת־הביטחון רצים
החוצה כדי לעבוד בשביל פרוטות, שיאספו
תרומות כדי לעשות שם איזה אימון? זו
שאלה שלא ברורה.
קליין: יש הרבה מאוד אנשי־צבא שלא
עובדים היום, י ש הרבה מאוד אנשי מערכת־הביטחון
שלא עובדים. יש הרבה מאוד אנשים
ממערכת״הביטחון שעובדים כקציני־ביטחון,
ישנם הרבה מאוד ממערכת־הביטחון, ואפשר
לבדוק את זה באיתון משוחררי צה־ל, שהם
פשוט מחוסרי־עבודה.
עזרן: ואז אתה מציע שהם ילכו לחברות
האלה.
קליץ: אני לא מציע. אצלי עובדים
הטובים ביותר שי ש היום בענף. ועם זה אני
יוצא לעבודה. כל המדינה הזאת(קולומביה)
מלאה סמים, ומי קשור למי את זה אתה לא
יכול לדעת.
יכול להיות היום, וזה אפילו סביר, שאותו
אירגון שאותו אימנו, שהיה אידיאליסט
והיתה לו אידיאולוגיה להשמיד את הגרילה
והוא השמיד את הגרילה, מה הוא עושה היום
אין לי שום מושג, אין לי שום קשר איתו. אני
רק יודע — ובבירור — שברגע שאנחנו
יצאנו מהם, נכנסו שם לעבודה שכירי־חרב.
שניים סקוטים, אחד אמריקאי ואחד דרום־
אפריקאי. זאת אומרת שחלל מרגע שאנחנו
יצאנו לא נשאר, וכשאנחנו הרגשנו שאנחנו
מיותרים במדינה, כי היתה לנו הרגשה גם
שהממשלה איפושהו מתחילה להתעלם מאו תו
גוף שאנחנו אימנו, אנחנו יצאנו. להער כתי
א ץ שם שום אירגון היום, כרגע,
בקולומביה שלא קשור בסמים. מהממשלה
ולמטה.

• זה הבל מוזר מאוד. איך גוף של
חוואים, המגינים על עצמם, יבול לה פוך
לצבא פרטי של א לי סמים? איך
גוף בהמות הממשלה הופך לגוף אב־טי-ממשלתי?
ומדוע הסקוטים ואחרים
הם ״שכידי-חרב״ ,ואילו הישר אלים
העוסקים באותה המלאכה אי-

״ 14י

נם באלה? ואם אי־אסשר לדעת בר ך
לומביה מיהו מי, מי קשור בסמים
ומי לא — מניין היה הביטחון של
קליץ מלכתחילה ש אץ הוא מאמן
כיתות־חיסול של קרטל־הסמים?
עזרן: יש היום חברות בקולומביה, חוץ
מחוד־החנית, שכבר יצאו משם?
קליין: כל מה שאנחנו יודעים כרגע זה
על שכירי-החרב. יש שם הרבה מאוד שכירי־חרב
שעובדים.
עזרן: י ש שכירי־חרב ישראליים שם?
קליין: א ץ לי שום מושג.
עזרן: מה באופן אישי אתה חושב על כל
הסיפור הזה?
קליץ: אלף, כל אחד יחשוב מה שהוא
רוצה. אני ביצעתי את העבודה שלי, החברה
שלנו מצהירה בריש־גלי שהיא תעבוד מול
כל אירגון שלא עובד נגד הממשלה שלו, מול
כל אירגון שהוא ימני, מול כל אירגון שנלחם
בגרילה. ואני אלך להילחם בגרילה איפה
שאני יכול.

•למע ש ה מציע קליין את עצמו
כשכיר־חרב לכל מי שטר י מני ולכל
אירגון ימני בעולם — בלי הגבלה
לגבי מטרו תיו ו שי טו תיו. באופן עק רוני
יכולה הצדרה זו לכלול את דד
מי שטר של פינו ש ט בצ׳ילה, פלד
גות-החיסול באל־סלבדור או התדן
סומוזה לשעבר בניקרגואה.
הגדרתו יכולה להתאים גם לקר־טל־הסמיס
בקולומביה, כל עוד לחם
נגד פעילי האיגוד המיקצועי, תוך
כדי העלמת ע ץ מצד הממשלה.
עזרן: אני רוצה לשאול אותר לסיום

בבזרעגז
(המשך נ!עמ 1ד ) 12
גם דרכי־הפעולה של מפעיליהם משתכ ללות.
פרשת
החטיפה בטולכרם מוכיחה, על כל
פנים, כי רשת־המודיעים עדיין פועלת כיום
כסידרה, וכי בשעת-הצורך ניתן להשיג מידע
מדוייק־להפליא תוך שעות מעטות. זהו ניצ חון
גדו ל לשב״ב.

יחסי חוץ
הכרמל באושורץ

היהודים מתגרים בפ 1דץ.
ן הפולנים מתגרים ביהודים.
1הסר הבין השבוע את
| חומרת הבעייה

,זה בא בשעה מאוד לא טובה ׳,נאנח דיפ לומט
ישראלי, שי ש לו עניין מיוחד בפולין.
ואכן, קשה להעלות על הדעת שעה פחות
טובה ל סיכ סוו עם נזירות פולניו ת מאשר
השעה הנוכחית.
המיבצר הלאומי. פולין נמצאת במצב

הסובייטי, השנוא על הפולנים במיוחד. במא בק
הזה, עומדת הכנסיה הקאתולית במרכז
המערכה, כסמל הלאומיות הפולנית — הן
מול הקומוניזם הסובייטי, הן מול רוסיה
האורתודוכסית.
במרכז הכנסיה עומד המינזר. הנדרים
והנזירות הם חביבי התנועה הלאומית הפול נית.
נזירות המיסדר הכרמלי ב או שוויץ הן
חלק מן הכנסיה.
פגיעה בנזירות היא, על כן, פגיעה בלב־ליבה
של הלאומיות הפולנית. התגרות בהן
היא התגרות בפולין.
המר ב מיטבו. כל זה רחוק מליבם של
היהודים, שכל הקשור ב או שוויץ מעורר בלי־בם
רג שו ת עמוקים ביותר.
מבחינת ני צו לי או שוויץ, מישפחותיהם וה יהודים
בכלל, הקמת המינזר של המיסדר
הכרמלי בגבול מחנה־ההשמדה היא התגרות
בכל הקדוש להם. גם הכנסיה הבינה זאת, ועל
כן הסכימה להרחיק את המינזר.
יתכן שהדבר היה מתבצע, בשקט ובאיחור,
אלמלא נטלו כמה יהודים אמריקאיים את
היוזמה בידיהם, וגרמו לסקנדל מקומי, לאומי
ובינלאומי. מאז יצאו הדברים מכלל שליטה:
היהודים מפגינים נגד הנזירות, הפולנים בר חוב
מגיבים בשינאה ובזעם, הכנסיה הפולנית

הראיון הזה: עם יד על הלב, אתה שלם עם כל
מה שעשית בקולומביה?
קליץ: אני שלם עם כל מה שעשיתי
בקולומביה. אני שלם עם התוצאות של מה
שעשינו בקולומביה. היום אתה לא יכול
לדעת מה קורה עם שום אירגון. את האירגון
הזה, שעזבנו לפני שנה וחצי, האירגון הזה
היה נקי מכל פעילות של סמים, גוף אחר
החליף אותנו בעבודה, השרותים שלנו יוד עים
את זה, הקולומביאנים יודעים את זה, מה
קרה באותו פרק־זמן של השנה הזאת, זה בטח
לא בשליטתי.

•בפיסקה זו אין קליין מכחיש
כלל את האפשרות שהגוף שהוא
אימן שייך עכ שיו לקרטל-הסמיס.
מגוחך לחשוב שמטרות האירגץ
השתנו בעיקבות שינוי המדריכים.
הטענה כי שרותי־הביטחון הישר אליים
ידעו על פעילותו היא טענה
חמורה מאוד, המחייבת חקירה.
עזרן: י ש עוד ישראלים שעובדים עכשיו
בקולומביה?
קליין: אנחנו יודעים על חברה אחת
שעבדה, הבינה מהר מאוד את הפרינציפ,
הבינה מה הגבול של להמשיך לעבוד שם,
ואחרי אימון אחד יצאה משם.

• זוהי למעשה הודאה שהאירגון
אבן שייך עכ שיו לקרטל-הסמים.
אחרת מהו הפרינציפ המבריח אח רים?
עזרן:
מה הפרינציפ?
קליין: הפרינציפ הוא פשוט לא לגעת
בסמים ולא לעבוד מול, או נגד, גופים
ממשלתיים, שזה האינטרס של כל ישראלי,
או כל קצין ישראלי שעובד במקומות האלה.
עזרן: אני עכשיו רוצה לשאול אותך
שאלה של איש־מיקצוע: אנשי קרטל־הסמים
הכריזו מילחמה נגד ממשלת קולומביה. אתה
מכיר את המערכת. יש להם סיכויים?
קליין: אין להם שום סיכוי. הגוף שאנחנו
אימנו הוא גוף קטן מאוד, יכול להיות שהוא
צירף לעצמו עוד גופים מסביב, אבל זה גוף,
שכגוף קטן למילחמה נגד גרילה או להגנה
על אותו איזור שבו אנחנו ישבנו, הוא יכול
להיות מצויין, יותר מזה קשה לי להאמין. זה
רק דיבורים.

• זוהי התשובה החושפנית ביותר.
כלולה בה ההנחה שהגוף, אשר
אומן על-ידי קליין, לוחם עתה בממשלת
קולומביה. כלומר, שהוא שייך
עכ שיו לקרטל־הסמים.

של מהפכה אמיתית. המישטר הקומוניסטי
התערער לחלוטין. כוחות חדשים הגיעו ל־שילטון.
הרכבם של כוחות אלה אינו ברור כל
עיקר אף לפולנים עצמם. בתנועת סולידריו ת
התערבבו מגמות שמאליות וימניות, לי בר ליות
ולאומניות.
הגלאסנוסט׳ הפולני משחרר כוחות רבים,
שהיו מדוכאים במשך 50 שנה. בין השאר
משתחררת גם האנטי־שמיות הקלאסית. ש התבצרה
בפולין במשך מאות בשנים.
המהפכה הפולנית היא בעיקרה לאומית
ולאומנית, תוך דחיית הקומוניזם והשילטון

אינה רוצה להרגיז את ההמונים דווקא בשעה
זו, הכנסיה העולמית נבוכה ומחפשת מוצא.
כל זה בשעה ש פולין עסוקה באחד המשברים
הגדולים בהיסטוריה שלה.
בשעה זו דרושה מתינות, כדי להביא ל שי כ
ון הסערה. הצטיין ב כן השבוע השר ז בולון
המר, שביקר בפולין, ע רן טכס ב או שוויץ, נפ גש
עם החשמן המקומי ומסר הצהרות שקד
לות.
השבוע השמיעה גם סולידריו ת כמה דב רים
מרגיעים, תוך הסתייגות מביטויים אנטי־יהודיים.
יתכן שי ש עוד מקום ל פי ת תן.

העולם הזה 2713

אהבה מיקצועית היא זנות. שכירות־חרב היא זנות צבאית

הנדקצוט: נבל
^ שורו ת אלה לא אגיד שום דבר מקורי או חדש.
^ אני כותב כדי לתת פורקן לזעם שהצטבר בי בימים האח רונים,
זעם המאיים לחנוק אותי.
אני זועם כבן־אדם. אני זועם כישראלי. אני זועם כמי שי ש
לו מניית־יסוד בצה״ל.

אני זועם על חבורת המנוולים, שבירי־החרב
הישראליים בקולומביה.

ני זועם כבן־אדם.
\ £שכירי־החרב אירגנו והדריכו את הגייסות הפרטיים של
סוחרי־הסמים.

י שראלי אני, וכי שראלי אני אחראי לכל ישראלי
המסתובב ברחבי תבל.

כאשר נתפס איש כזה בקלקלתו, מופיע בהבלטה שמה של
ישראל. שכיר־חרב י שראלי בשרות אילי״הסמים. עוזים ישרא ליים
בידי גאנגסטרים בינלאומיים. ישראל. תמיד ישראל.
הבלטה זו אינה נובעת מאנטי־שמיות. היא נובעת מן הכלל
העיתונאי הישן: כלב נו שך אדם — זאת לא ידיעה. אדם נושך
כלב — זאת ידיעה.
כאשר נתפס שכיר־חרב בריטי, גרמני או דרום־אפריקאי,
זאת לא ידיעה. כאשר נתפס שכיר־חרב ישראלי, יהודי, זאת
ידיעה. העולם עדיין לא התרגל למחשבה כי העם היהודי

סוחר־סמים הוא רוצח־המוניס.
לא סתם רוצח, ההורג בהתקף של שיג עון את פלוני או
אלמוני, שהרע לו. בוודאי לא אידיאליסט פוליטי, הרוצח
יריבים מתוף אמונה מעוותת כלשהי.

סוחר־הסמיס רוצח בלי אבחנה, לשם מטרה
אחת ויחידה: בצע־כסן!.

פלוגות־הרצח האלה הרגו באופן שי ט תי את
״פעילי האיגוד המיקצועי״.

העתיק או האומה העברית החדשה מוציאים מתוכם חלאה
כזאת.

הודעה סתומה, לכאורה. איזו מילחמה היתה לאילי־הסמים
באנשי האיגוד המיקצועי?

ישראל פירושה ארץ־הקודש, עס-הספר, השו אה,
הקיבוץ, החלוצים, ההסתדרות, צה״ל הקטן
והאמיץ, מילחמות-מגן — והנה היא נראית במ אורה
של רוצחים מיקצועיים.
אין גבול לנזק שהפרשה הזאת תביא, ואין ערוך לו. הריעות

יכלו להיות חלוקות לגבי פרשת־פולארד, לגבי פרשת איראן/
קונטראס, לגבי הידיעות על מישלוחי־נשק ישראליים לכל
מיני עריצים, לגבי היחסים עם דרום־אפריקה. אבל לא ייתכנו
כלל חילוקי־דיעות לגבי הופעת שכירי״חרב ישראליים בש רות
אילי־הסמים.

והנה, מציון יוצא זרם עכור של חלאה אנושית, יועצים ל כל
רודן מגואל־בדם, עוזרים ל כל רוצח המוני, סייענים לכל
מישטר של. עבדות ו די כוי עלי אדמות.

^ אים קצינים ואומרים: אבל אנחנו חיילים מיקצו־
^ עיים. זהו הדבר היחידי שאנחנו יודעים לע שות — להרוג
בני־אדם. זוהי הסחורה היחידה שי ש לנו למכור — שחתי-
הרג. אנחנו חיילים, בוגרי יחידות־העילית של צה״ל. אנחנו
מוכרים מה שי ש לנו.

קשה לי להעלות על דעתי טענה מתועבת יו תר.
אדם הולך ליחידת־עילית של צה״ל כדי להגן על המולדת.
הוא נושא עימו מיטען של ערכים — אהבת־מולדת, נאמנות
לעמו ולמדינתו, רעות.
השרות ביחידה קרבית מובחרת אינו מיקצוע. כשם שאהבה
אינה מיקצוע.

לגבי אילי־הסמים י ש קונסנזוס עולמי, מקיר אל
קיר, מקוטב עד קוטב. וכא שר שמה של ישראל
מתקשר עם אלה, אוי לישראל ו אוי לאחרוני ידי דיה
בעולם.

כאשר אהבה הופכת למיקצוע, קוראים לזה
זנו ת. כאשר שרו ת קרבי הופך למיקצוע, קוראים
לזה שכירות־חרב, שאינה אלא זנו ת צבאית.

אנחנו עם קטן. עם כל כוחנו, אנחנו תלויים במידה רבה
ברצון הטוב של העולם, בדעת־הקהל הטובה בארצות רבות,
בתמיכתה של המערכת הפוליטית והתיקשורתית בארצות־הברית.

נטמון את ראשנו בחול: אין כאן רק בעייה של קומץ
דגנרטים. יש כאן סימפטום של מחלה עמוקה יותר.

הנזק הנגרם לכל אלה, על-ידי קומץ בני־בליעל
הנושאים את שם מדינ תנו, אינו ני תן לתיקון.
התנ״ך מספר שהקדוש־ברוך־הוא דן את כל יוצאי־מצריים
למוות במידבר, מפני ש־סו מרגלים הוציאו את דיבת הארץ

ני זועם כישראלי.
רבים האמינו כי מדינ תנו תהיה אור לגויים,
ש מציון תצא תורה.

והנה באות כנופיו ת של ״קצינים בכירים״ ו מ נסות
למכור את השם הזה כרכו ש פרטי. לרודנים
מכל הסוגים. לאילי-רכוש המגוננים על עצמם
מפני המונים מזי-רעב, באיצטלה של ״מילחמה
בטרור הבינלאומי״ או ״מאבק בשמאלנים״.
למאפיה הבינלאומית.

ורק כאשר הקונים הם כל־כך מאוסים עד שגם
ממשלת-ישראל אינה מוכנה לנגוע בהם (וזו הי
הדרגה התחתונה של שיפלות, התחתית של חל את
המין האנושי) — הם באים לקנות את שרו תיהם
של שכירי־חרב ישראליים פרטיים.

**ל״ פי הודעותיה של ממשלת קולומביה, הצבאות הפי
^ רטיים שאומנו על־ידי הישראלים לא עסקו רק בהגנה על
סוחרי־הסמים, רצח שוטרים, שופטים, עיתונאים ופוליטיק אים.

איש
כזה הוא נבל־נבלתיים. נפשו של כל אדם הגון תמאס
בו. ואם אינה מואסת בו, מוטב לו לאיש ההגון הזה לפשפש
בנפשו, שמא אחז גם בה הריקבון.

שמו הטוב של צה״ל אינו רכו שו הפרטי של איש, גם אם
הוא רב־אלוף או אלוף־מישנה. זהו הרכוש הקולקטיבי של כל
חיילי צה״ל.

מי שמטרותיו מקובלות על דעת־הקהל האמריקאית (למ של:
מילחמה בתנועות־גרילה שמאליות) יכול לקבל עזרה
אמריקאית בשפע. כסף. נשק. מדריכים.
רק מי שמעשיו כל־כך מאוסים עד כי דעת״הקהל האמ ריקאית
מתקוממת נגדם, והקונגרס האמריקאי פוסל מתן כל
עזרה להם, זקוק לישראל.
ישראל סיפקה כסף ונשק לקונטראס שבגבול ניקאראגואה,
מפני שדעת־הקהל האמריקאית לא סבלה עוד את מעשיהם.
אז קרא אוליוור נורת׳ לממשלת־ישראל.
זהו דגם החוזר על עצמו שוב ושוב — החל מהמלכת אידי
אמין על־ידי י שראל כרודן של אוגנדה, ו עד לתמיכה ברודן
אוגוסטו פינושט בצ׳ילה.

די בדמעות של ילדה קטנה אחת, שאביה נפל קורבן לס מים,
כרי לשלוח איש כזה לגהינום ופה אנחנו מדברים על
הדמעות של מאות אלפי ילדים.

מה נתעב יו תר מאשר י שראלי, חניכם של א״ד
גורדוז וברל כצנלסון, המשכיר את שרו תיו לאי מון
פלוגות-המוות, שתפקידן הוא להבטיח תנאי-
עבדו ת ב ארץ רחוקה?

מפני שלישראלים י ש הילה. הילה שנקנתה
בדמם של לוחמי מילחמת־העצמאות ומילחמת
ששת-הימים, מילחמת-יום־הכיפוריס ו מיבצע־אנטבה.

ציי
ד להיות ברור: רק השפלים שבשפלים
מעוניינים בשכירי־חרב מישראל.

אי ש כזה הוא נבל. שום זכות לא תעמוד לו —
לא עבר מסואר־כביכול, לא חיבתו לכלבים, לא
ניפנוך בדגל.

מנוי וגמור עם אילי־הסמים למנוע בעדם מלהתארגן ולת בוע
תנאי־מחייה הוגנים. לכן הם מעסיקים את פלוגות־המוות,
ההורגים כל פעיל של איגוד מיקצועי המעז להיכנס לתחומם,
כל פועל המעז להרים ראש, כל ״שמאלן״ המטיף לצדק סו ציאלי.
זה נקרא ״מילחמה בגרילה״.

שהרי אל נתפתה לרג ע להאמין שדרושה הגאוניות של
חייל י שראלי כדי לאמן כיתת־רצח של איזשהו פושע. ראינו
את ״אימוני״ הצבא הזה בטלוויזיה. כל מם־פא של כל צבא,
מאלבאניה ועד צ׳ילה, יכול ל ארגן ולהדריך ״צבא״ כזה של
פושעים זוטרים.
אם כן, מדוע מחפשים דווקא ישראלים?

ף* כל עיסקה יש מוכר וי ש קונה.
₪1בעיסקה נוסח־קולומביה ברור מי המוכר ומה הוא מוכר.
״קצינים בכירים״ מוכרים את השם הטוב של צה״ל.
מי הקונים?

הוא רוצח נערים ונערות, הנופלים קורבן לסמים הקשים
באביב חייהם. הוא רוצח אבות־מישפחה ומאמלל מישפחות
שלמות. הוא מביא הרס וחורבן על שכונות שלמות, על שכבות
שלמות של אוכלוסיה במדינות רבות.
סוחר־הסמים אינו רוצח״קימעונאי. הוא רוצח־סיטונאי, מש הו
בחצי״הדרן־ בין רוצח־שכיר ובין רוצח־עם.
_אדם המקבל על עצמו לארגן ולהדריך צבא פרטי למען
רוצח־המונים כזה הופך את עצמו שותף־לפשע. גם אם אין י דיו
שלו מגואלות בדם, הוא שותף לרצח רבבות ומאות־אלפים.

פשוט מאוד. אילי־הסמים מגדלים את הסמים במטעים ה תופסים
איזורים שלמים של קולומביה. לשם כך הם מעסיקים
רבבות פועלים חקלאיים. רוב הפועלים האלה הם מסטיזוס,
בני״תערובת ממוצא ספרדי־אינדיאני. הם מועסקים׳ בתנאי־עבדות.

זוהי,
בעצם, הסחורה היחידה שי ש להם למכור:
את הדם של חללי צה׳׳ל.

יעה ׳ ״

^ ני זועם

כמי שהיה חייל בצה״ל, ומי שצה״ל יקר לו גם

כיום.
המנוולים האלה, המתקשטים בנוצות של צה״ל, מוכרים
את כולנו, את דמנו, את חברינו שניספו בכל המערכות.

ו מ או ר!

טיפוח פולחן היחידות המובחרות (ואני מודה
שגם לי חלק בזה) נו שאב חובו סכנה חמורה. היחידה
״המובחרת״ עלולה להפוך לנושא העומד
בפני עצמו, להינתק מכל ערך, מכל זיקה לעם,
למולדת, למדינה, לאנו שות.
יתכן שהידרדרות הערכים בתקופת האינתיפאדה תורמת
את תרומתה להתפשטות המחלה הזאת. אולי י ש קשר בין
מישפט־גיבעתי ובין פרשת־קולומביה.

ואולי זהו המיבחן: מי מסוגל עוד להזדעזע מן
הנבלה.

א 1 1ייי,יי

* י : 1ג 1י י

מה חיפשו צתותי־טלוויזיה בנזיסעדה תל־אביבית?
* מי היא הבת שגנבה את ההצגה מאביה?
מנהלי המיסעדה הקזמקז
בתל־אביב הופתעו ביום החמישי
האחרון כשהגיעו למקום כמה
רשתות של צוותי־טלוויזיה
זרות. התברר להם שהכתבים וה צלמים
באו כדי לר איין אותם על
יאיר קליין, שהוא שותף במי

בני־המישפחה, המתגוררים בקי בוץ
לוחמי־הגטאות. בין המעטים
שנראו שם היו איש־הספרות
מנחם פרי והשר גד יעקבי.
אחרי מעצרו של איש־הע-
סקים איציק ו מר, שניסה לב רוח
מהארץ דרך המרינה בתל־

המוזמנים בערב השקת משקה
חדש של חברתו. לפתע עלתה
על הבימה בתו בת ה־ ,6נצמדה
חזק ל רגלו וסירבה לרדת. תבורי
המשיר בנאומו, ובתו, שתפסה
אומץ, התחילה להסתובב על ה בימה
וגנבה את ההצגה מאביה.

העיתונאי אמנון קמינר
התראיין בכתבה של מרדכי
קירשנבאום בטלוויזיה על
סיגנון־הבילוי המקובל על התל־אביבים,
בעיקר במרכז־העיר.
הוא הגדיר חלק מן החוגגים כיא־פי
ם(בי טוי אמריקאי המורכב מ־

כשחזר הידיד לדירתו, הוא הוט רד
במשך כמה ימים על־ידי בחו רות
שלא הפסיקו ל צל צל מרחבי
ארצות־הברית כדי לחפש את
נבלסון. מסתבר שבזמן שהותו
שם הוא נתן את מיספר־הטלפון
שלו לכמה בחורות, אך לא הודיע
ציון צפריר, העולם הזה

11¥1 1־ 1ך! 1ך 1היה המארח של מסיבה ל בגוד יגאל תומרקין, לרגל הופעת
/ 1/1/11ן | 1סי פרו״״ מן האדמה אל אמגות האדמה״ ,שנו מגיע תומרקין
את דעתו על אמנות הפיסול בכל הארצות ובכל התקופות. למעלה: קינן ותומרקין,
קום, בקשר עם פרשת־קולומביה.
ג׳קי וייסבדג, מבעלי המיס־עדה,
י דידו של קליין, היה מופ תע
מכמות המידע שבידי הכת בים,
אך סירב לענות לשאלותי הם.
בשבוע
שעבר נערכה אזכ רה
ביום־השנה הראשון לפטירתו
של המשורר יאיר הורביץ. רק
קומץ ידידים עלו, לקבר יחד עם
צפריר. העולם הזה

אביב, החליטה חברתו, הדוגמנית
ההולנדית מראיקה דה־יונג,
לרדת למחתרת. במשך כמה
שבועות היא נשארה בדירתה,
ושמרה קשר רק עם כמה חברות.
השבוע חזרה לעבודה במישנה
מרץ.
יגאל תבררי, בעל תיש־לובת
תבור׳ למשקאות, עלה
לבימה כדי לנאום לפני מאות

שני ישראלים שהגיעו ל עושר
במושגים אמריקאיים נמ צאים
כעת בארץ: אורי ארקם
( )41 שעזב את י שראל לפני 23
שנה, וכיום הוא הבעלים של
רשת־ההמבורגרים העולמית ו1נ־ריס,
השלישית בגודלה בארצות־ברית,
ורפי נקש, אחד מבעלי
חברת־האופנה מ רד א ש, שהגיע
ארצה כדי לחגוג את הבר־מיצווה
של בנו.

ךיןןןןון אמו של חבר-הכנסת הפורש צ׳רלי ביטון, זוכה בחיבוק
| 1 1י | 1 7ל
| 1111 _ 1 111 #11 מבנה, במסיבה שנערכה לכבודו. במסיבה נכחו עוד שלוש

כאשר ביניהם נראה השר גד יעקובי. למשה: הצייר יחזקאל שטרייכמן עם העיתו נאית
סילבי קשת. ידיד ם של קינן ו תומר קין, המשורר יבי, הנחה את האירוע, שנו
התכנסו כמה מטובי האמנים, הסופרים והעיתונאים. יעקובי היה השר הי חידי.
ראשי־התיבות של ״אמריקאים
צעירים שאפתנים״) .הופעתו וד בריו
גררו אחריהם תגובות נזע מות.
בין השאר: כתובות על קי רות
ברחבי העיר, שהתייחסו לפ רטים
אינטימיים. הכושי שחקן־הכדורסל
קרל נבלסון מהפועל תל־אביב
חזר מניו־יורק, שם שהה במשך
חודש בביתו של אחד מידידיו.

להן על מועד עזיבתו.

ברי סימון

רקדנית־הבטן
חזרה ממסע־הופעות ביפאן, כש היא
סובלת מפיצעי־לחץ. הרק דנית,
שזכתה בהצלחה, חזרה אר צה
בטיסה ארוכה, שארכה 24
שעות. במהלך כל הטיסה היא
לבשה מיכנסי־ג׳ינס הדוקים.
כשנחתה בישראל, נוכחה לגלו ת
שרגליה מכוסות בפצעים.
ציון צפריר, העולם ולזה

א חיותיו -חנה, בת״שבע ורחל -ושני אחיו, אברהם ו דוי ד. ברוב המרוקאי הזה
בלטה רלי(ב צילו ם משמאל) ,אשתו הבלונדית של בי טון, הנמצאת בחופשת־לידה.
העולם הזה 2713

הזמרת אילנה רובינא
מצאה לעצמה עיסוק חדש: מכי רת
תכשיטים אצל התכשיטנית
עומר ליאור, אשתו של איש־האופנה
אלי ליאור. אחרי תקו פה
שבה שמרה רובינא על פרו פיל
חברתי נמוך, היא החלה מו פיעה
באחרונה באירועים שונים.
שולמית מיזרחי, אש תו
של הקבלן ואיש־העסקים
בצלאל מיזרחי סובלת זה
שנים מאסטמה. כדי להקל על
מצבה רכש לה בעלה דירה ב־מיאמי־ביץ׳
בפלורידה, שם הא וויר
מתאים לה. את המחצית הש נייה
של השנה היא מבלה בארץ
במלון דניאל בהרצליה־פיתוח.
יצחק ר בין התמרמר
בישיבת הממשלה על הטלוויזיה

הישראלית, שהראתה את יאסר
ערפאת, כשהוא מרים את הכר טיס
המגנטי של המינהל האזרחי,
מנופף בו ומגנה אותו .״זוהי.קרי אה
ל מרד של הפועלים!״ אמר
רבץ. התערב השר גד יעקבי,
ומבלי לעוו ת את פני־הפוקר שלו
אמר :״אני באמת חושב שצריכים
לקרוא את ערפאת לבירור!״
רבין, ברצינות גמורה, :לא הצע תי
זאת!״ יעקובי :״אבל אני מציע
את זה!״
עמום קינן היה המארח
של מסיבה לכבוד יגאל תומר־קין,
ל רג ל הופעת סיפרו ״מן
האדמה אל אמנות האדמה״ ,שבו
מביע תומרקין את דעתו על אמ נות
הפיסול בכל הארצות ובכל
התקופות. למעלה: קינן ותומר־

אברהם ברעם

תת-אלוף (מיל׳) שהיה עצור בברמודה במשך חודשים ארוכים
בחשד של מכירות לא-חוקיות של נשק, נמצא זה כמה חודשים
בארצות״הברית, שם הוא מברר אפ שרויות להרחבת עסקיו. בהגיעו ארצה הוא נפגש עם אתי-לוי
(משמאל) בעלת מועדון ביפו, ממקימות הוועד להתרמת כספים למימון ההגנה המשפטית שלו.

רובינס, שהיה י די ד אישי של
גבי שרובר.
בין אלפי הישראלים, הח יים
בחו״ל, שהגיעו ארצה לחו־פשת־מולדת,
היה גם איש־העס־קים
חיים אשל, סגן־נשיא חב רת
הקוסמטיקה פב תי ה אינטו־נשיונל,
אחת מחברות־הקוסמטי־קה
הגדולות. כשנשאל על־ידי
י דיד מדוע אינו גר בארץ, השיב
אשל שי שר אל היא ארץ קטנה,
ו שיש בה אנשים קטנים וצרי־עין.
אשל סיפר שהוא מיודד עם
האופנאי הצרפתי פייר קרדן,
ושזה עתה חזר מחופשה משותפת
עימו בעיר־הקיט דוביל.

האמרגן משה יהלום רי צה
כמה שנות־מאסר על אונס.
לפני חודשים מיספר הוא השת חרר
מהכלא והחל מטפל בקאר־יירה
של הזמר הירושלמי משה
פרי. יהלום אף התחיל להתלוות
להופעותיו של הזמר, ובהופעתו
האחרונה במיסעדת, הצוק בהר צליה
ישב והאזין להופעתו של
פרי. לפתע הוא זיהה בשולחן מ מול
את חוקר־המישטרה לשעבר
בני מין זיגל, ואיש־המישטרה
תת-ניצב שימעוו סביר.
המיפגש הזה הזכיר לו את עברו
בכלא.

קדים על דיאטה. הראשונה היתה
היחצנית עטרה ישראלי, אח ותו
של השדרן אלי ישראלי,
שהשילה 16 קילוגרמים ממיש־קלה
וחזרה למידותיה הקודמות.
אחריה בתור היה אחיה אלי, שהו ריד
תוך זמן קצר ארבעה קילו גרמים
ועוד ידו נטויה. באירועים
שונים הוא נראה צמוד לבקבוקי
מים מינרליים, במקום בקבוקי-
הבירה שהיו חביבים עליו. בת יה
ישראלי, אשתו של אלי, ש העלתה
מאז הריונה 12 קילו גרמים,
השילה כבר שמונה מהם,
ו עדיין ממשיכה בדיאטה.

בני מישפחת ישראלי שו
זזדד
אזדליאב

\ ך הזמרת ממעיטה להיראות בציבור מאז ההפלה
ך 11ל1
#11 הטיבעית שהיתה לה לפני חוד שיי ם. גל, שהרתה

לבו־זוגה, העיתונאי אייל חלפון, החליטה לחזור לפעילות בימתית
מלאה, וכעת היא עטוקה עד״מעל־הראש בחזרות למחזמר חדש.

פסוקיהשסע
• נ חו ם ברנ ע, עיתו־נאי״הרגש
האחרון של
״ידיעו ת אחרונות״ :״אני
מרגיש ב,ידיעו ת אחרו נות׳
כמו נעל ב ארון של
אימלדח מרכוס: צפוף,
עשיר ומסריח!״
הזמר־המלחין

אריאל זילבר, על א חד
ממפיקי תקליטיה ״לי הי-
תה הזכות לעבוד, ולו הרתה
הזכות להרוויח את
הכסף!״
• א ל מוני :״כשאלו הים
סוגר דל ת, הוא פ ד
תח חלון!״
העולם הזה 2713

קין, כאשר ביניהם נראה השר ג ד
יעקובי. למטה: הצייר
שטרייכמן עם העיתונאית
סילבי קשת. ידיד ם של קינן
ותומרקין, המשורר יבי, הנחה
את האירוע, שבו התכנסו כמה
מטובי האמנים, הסופרים והעי תונאים.
יעקבי היה השר היחידי.

יחזקאל

השר רפי אדרי לקח חו פשה
קצרה מעיסוקיו ונסע בחב רת
אן־קלוד למרבילה בספרד,
שם מחזיק אבי־אשתו, המיליא רדר
המרוקאי דויד עמר, בית.

גיטה שרו בר
הנדבנית ערכה אזכרה ל ציון יום־השנה
לפטירת בנה, ג בי שדו בר. את
הפתעת־הערב סיפקו שני רקדנ ים
שנשלחו מארצות־הברית על־ידי
הכוריאוגרף והרקדן ג׳רום

| 1¥ף| 1עןןךך( | 1במרכז) ,הפסל הידוע, חגג עם הבימאי יו סי אלפי ( מי מין) ואשתו סו
( 11 11 משמאל) את הוצאת ספר־השירים החדש של אלפי. כשניגש אליו הצלם,
1^ 1/1
הוא אחז בכוס־הבירה בתנוחה פיסולית כביכול, שבה נראה כאילו הוא מטיל לתוך הכוס את
מימיו. אלפי היה נבוך מתנועה יוצא ת״דופן זו, אך אשתו האמריקאית לא התרגשה והגיבה בצחוק.

ח1פב1ת נהג האוטנסס

סוקרי רעת־הקהל מבולבלים. הם לא מבינים מה אומרים
הסקרים שלהם. גם פרופסורים מלומדים מנסים לנתח ואינם
מבינים.
הסקרים מראים שהולכת וגדלה השינאה לערבים, וגם הת מיכה
בהקמת מדינה פלסטינית. הימין מתחזק, וכך גם הנ כונות
להידבר עם אש״ף. מת רבים
התומכים בטראנספר,
ביד החזקה ובדיכוי האינתיפא דה,
וגם בהחזרת השטחים הכ בושים.
מבלבל?
לג מרי לא. זה הג יוני
לגמרי.
פרופסור אחד אמר שיש
הקשחה בדעת־הקהל לגבי ה אמצעים
שיש לנקוט בטווח
הקצר, וגוברת המתינות לגבי
הפיתרונות בטווח הרחוק.
זה לא סביר? זה סביר
לגמרי.
הפיתרון לחידה טמון בד בריו
של משה אלול, נהג
אוטובוס־הדמים בקו .405 כאשר ריאיין אותו גדי בלום עבור
המקומון העיר אמר הנהג, בעודו שרוי בטראומה של האסון:
״אני מעריך באותה המידה את יוסי שריד ואת רחבעם זאבי.״
הוא לא התכוון להצטעצע, כפי שעשה בשעתו עמוס עוז,
שאמר שיש בליבו גם גוש אמונים וגם שלום עכשיו. הנהג
התכוון למשהו מעשי מאוד.
״אני יודע שהבעייה הפלסטינית חייבת להיפתר, ולא מש נה
איך. נמאס מהבלגאן ששורר בעם־ישראל. אני רוצה פית־רון
חד־משמעי. פיתרון עכשיו. האוטובוס חידד את הצורך הזה
סופית. אם יחליטו לעשות טראנספר, שיע שו טראנספר וכולנו
נלך עם זה. אם יחליטו מדינה פלסטינית, שיעשו מדינה פלס טינית.
רק שיעשו. צריך או לתת להם, או לזרוק אותם.״
יש במילים האלה חוכמה פשוטה. אלול מכיר בקיומה של
הבעייה הפלסטינית, כי הבעייה הפלסטינית תפסה את ההגה
של האוטובוס שלו. הוא יודע שדרו ש פיתרון, ושכל דחייה רק
תחמיר את הבעייה. איזה פיתרון?
כאשר מדבר אלול על טראנספר או מדינה פלסטינית, הוא
אומר כאילו דבר והיפוכו. אבל ישל שני הפיתרונות האלה
מכנה משותף: מדינה עברית.
בזה הוא מבטא את דעת הרוב העצום של הציבור העברי
בארץ. רוצים במדינה עברית, שרוב אזרחיה יהודים, ששפתה
עברית ותרבותה עברית. לא רוצים בסיפוח השטחים, שיושב
בהם עם אחר. לא רוצים ל שלוט בעם אחר. מבינים שזה בלתי
אפשרי. האשלייה הזאת מתה ביום פרוץ האינתיפאדה.
מה נותר? או גירו ש שני מיליון פלסטינים, או מדינה פלס טינית
ל צד ישראל.
זה פשוט לגמרי. משה אלול מבין זאת בנקל.
אילו אפשר היה לבצע טראנספר, יתכן מאוד שרוב גדו ל
בציבור היה תומך בזה, וגם אלול. אבל אי״אפשר לבצע טראנ־ספר.
זהו חלום באספמיה. ומכיוון שזה לא ניתן, לא נותר אלא
הפיתרון השני.
משה אלול מוכן לכך. העם כולו יהיה מוכן לכך מחר. מי
שיודע לקרוא את תוצאות הסקרים, מבין שזהו הכיוון.

סמרטוטים ציבשניי
זה היה מחזה מרהיב — גם כשראו אותו רק במשך כמה
דקות בטלוויזיה.
מיליון בני־אדם עמדו בשרשרת אנושית ארוכה־ארוכה,
שנמשכה מווילנא בדרום ועד טאלין בצפון, לאורך שלו ש
מדינות ו־ 650 קילומטרים, כמו מאילת לביירות. ליטא, לאט־וויה,
אסטוניה. שלושה עמים שונים, בני גזעים שונים, הדוב רים
שפות שונות לגמרי. מיליוני אנשים, וכל אחד מהם החזיק
בידו דגל קטן — הדגל הלאומי שלו.
הדגלים האלה נעלמו כאשר סופחו שלו ש המדינות הק טנות
האלה לברית־המועצות. מי שהחזיק באחד מהם הוצא־להורג
או נשלח למחנות־העבודה של סטאלין, שהיו מחנות־מוות.
במשך 40 וכמה שנים. היו הדגלים האלה אסורים. מעל
למדינות התנופף הדגל האדום של המולדת הסובייטית הג דולה.
והנה,
אך החלה לנשוב הרוח הקלה הראשונה של חופש,
והדגלים האלה צצו בכל מקום, כאילו לא נעלמו מעולם.
מיליוני דגלים.
לנו אין הדגלים האלה אומרים דבר. כמה פסים לאורך או
לרוחב, בצבעים שונים. קשה לזכור איזה פסים שייכים לאיזה
עם. אבל בשביל הדגלים האלה מוכנים אנשים למות.
בסיפרו מדינת היהודים כתב בנימין זאב הרצל :״אין לנו
דגל. אנחנו זקוקים לדגל. כאשר רוצים להנהיג אנשים רבים,
צריכים להרים סמל מעל לראשיהם ״.ובמקום אחר כתב שדגל

אינו סמרטוט על מוט, אלא דבר הרבה יותר חשוב. זה היה כוחו
של הרצל: הוא הבין את כוחם של סמלים.
סטאלין חשב שהוא פתר בעייה כאשר אסר על אנשים
להניף דגלים. צבא, מישטרה חשאית, בתי־סוהר, מרתפי־עינויים,
מחנות־מוות, כיתות־יורים — כולם גוייסו כדי למ נוע
מן האסטונים והליטאים להניף את הסמרטוטים הציב־עוניים
האלה. הסמרטוטים ניצחו את סטאלין אחרי מותו.
הבריטים בארץ היו חכמים יותר. הם לא הפריעו ליהודים
להניף את דיגלם, ולא הפריעו לערבים להניף את דיגלם
שלהם. הם הרוויחו זמן. הדגל הבריטי סימל את הריבונות של
ממשלת פלשתינה(א״י) .כל מי שרצה להניף דג ל נוסף, יכול
היה להניפו. מכיוון שלבריטים לא היה איכפת, לא היתה
להנפת הדגלים הלאומיים משמעות של התמרדות או הת־

אודי אבנר׳

וחן
1 1 1
גרות. הם פשוט ציינו את העובדה שגרים בארץ שני עמים,
ושיש בו שילטון של עם שלי שי.
לנו לא היתה התבונה הזאת. עם כיבוש הגדה והרצועה,
אסרנו את הנפת הדגל הפלסטיני. קראנו לו דגל אש״ף, וה פכנו
את הנפתו לאקט של מרד. כל י לד פלסטיני, התולה דגל
פלסטיני על חוט־חשמל(ומאז ראשית האינתיפאדה כבר נתלו
רבבות דגלי ם כאלה) ,חש שהוא עשה מעשה־גבורה.
התוצאה: בגלל הדגל הזה נהרגו בשנתיים האחרונות עש רות
פלסטינים ונפצעו מאות, מבוגרים וילדים. בגללו גם
נפצעו עשרות חיילים, שנשלחו למשימת־קודש להורידו.
התווכחתי על־כך בשעתו עם משה דיין בכנסת. שאלתי
אותו: מה איכפת לך שיניפו את דגליהם? אבל הוא התעקש.
הדגל, הוא אמר, הוא סמל של ריבונות. אבל הרי אנחנו הנפנו
את רגלינו בארץ הרבה זמן לפני שמישהו פיקפק בריבונות
הבריטית עליה.
כיום נעצרים נערים ערביים, אזרחי ישראל, כשהם מניפים
דגל פלסטיני או מציירים את צורתו על קירות הבתים בכ פרים.
גם זו שטות בעיניי.
איש אינו מפקפק בכך שהערבים, אזרחי ישראל, הם חלק מן
העם הפלסטיני. לעם הפלסטיני יש דגל, המבטא את זהותו
הלאומית. אם נכיר בעובדה שערבי יכול להיות אזרח נאמן
בישראל ובה בשעה להיות גם פלסטיני בעל גאווה לאומית,
כי אז אין סתירה בין רגל־המדינה ודג ל העם הפלסטיני. הם
יכולים בהחלט להתנופף, זה ל צד זה, מעל לכל בית־ספר ערבי
וכל עירייה ערבית בישראל.
האם זה יפריע לדגל־המדינה? לגמרי לא. להיפך, יהיה
הרבה יותר קל לאזרחים הערביים לקבל את דגל־י שראל —
שהוא דגל בעל תוכן יהודי מובהק, דג ל התנועה הציונית —
אם יוכלו להניף ל צידו את הדגל המבטא את תחושתם הל אומית.
כשם שיהודי אמריקה מניפים זה ל צד זה את דג ל
ארצות־הברית והדגל הכחול־לבן, המסמל בעיניהם את הש תייכותם
לעם היהודי.
אבל כדי להגיע למסקנה כזאת צריכים להיות חכמים. וגם
הסובייטים הגיעו לחוכמה הזאת רק כאשר זה כבר מאוחר מדי.

נדיר מכל יהלום
כל הכבוד למישרד־התחבורה.
הוא גילה משהו נדיר מיהלומי הכתר: טלפוניסטיות אדי בות,
האומרות שלום ותודה ובבקשה, כל זה בחיוך המרטיט
ממש את קווי־הטלפון.
לולא ראיתי אותה במו עיני, לא הייתי מאמין. טלפוניסטית
עברית אדיבה. אחת שאינה אומרת ״הלו״ בקול של מיגרש־אימונים,
שאינה מצווה ״תחכה על הקו״ ואינה שואלת ״מה
אתה רוצה?״ או ״מי זה?״
ראיתי אותן בתשדיר־שרות בטלוויזיה. זאת לא ספרות
יפה. לא שירה. לא מדע בדיוני. טלפוניסטיות נחמדות, שא נשים
מהקהל מציגים להן שאלות, והן עונות בחיוך רחב וב אדיבות
מופלגת, וגם מבקשות להיעזר בהן שוב, ומאחלות יום
טוב, ומה לא.
לא באמריקה, לא בדנמארק, אלא כאן, בחלקת־אלוהים
הקטנה שלנו.
מציאת טלפוניסטית כזאת אינה משימה בלתי־אפשרית.

יש באמת טלפוניסטיות כאלה בארץ. לא, חלילה, בחברות
האמורות לספק שרות. שם אין המילים בבקשה ותודה ידועו ת
כלל, ושום בחורה אינה מתקבלת לחדר־המרכזיה אם אין לה
קול גם של רס״רית במישטרה הצבאית( .יש בחינות מיוחדות).
אבל יש. דיברתי עם לי שכת נשיא־המדינה, וזה נשמע ממש
כמישרד אירופי. השרות לשיחות חו״ל, מס׳ , 18 מצטיין בא דיבות
עובדיו ועובדותיו. פה ושם יש מישרה המוכיח כי טל־פוניסטית
ישראלית, בשר ודם, יכולה להיות גם נחמדה, גם
אדיבה, גם ידידותית. אבל זה נדיר.
אגב, נתקלתי פעם בטלפוניסטית, שהרתיעה אותי במיוחד
בדיבורה המחוספס, ששום קורטוב של אדיבות לא דבק בו.
אחר־כך הזדמן לי להכירה אישית. הופתעתי לראות מולי
צעירה ידידותית, בעלת חיוך מלבב ועיניים שופעות־הומור.
ממש אדם סימפאטי. אם דיבורה בטלפון גס, זה פשוט מפני
שאיש לא אמר לה מעולם שאפשר לדבר אחרת.
משוכדכו מגיעה תודה כפולה ומכופלת למישרד־התח־בורה,
שמצא טלפוניסטיות כאלה. אולי כדאי להעבירן מתש־דיר־השרות
אל המרכזיה של המישרד.

איך אפשר להשוותו
יהודים הם חמומי מוח.
ערבים מתפרעים.
יהודים לוקחים את הדין לידיהם.
ערבים מפירים את הסדר.
יהודים נרצחים.
ערבים מ 1צאים את מ1תם.
יהודים מפגינים.
ערבים ם שח 1ללים.
יהודים מוחים.
ערבים מוסחים.
ישראל מנהלת הסברה.
אש״ף מנסה לרמות.
שמיר היה לוחם־חרות.
ערפאת הוא טחריסט.

קידמה ועגבת
במקום הקיסר בא הקפטן, במקום קלאוריוס בא קוק. ביום
השישי בצהריים מראה הטלוויזיה החינוכית את תולדותיו
ומסעותיו, תוך רמזים דקים למוסר״השכל.
כשהפליג ג׳יימס קוק מטאהיטי, אחרי ביקורו הראשון שם
ב־ , 1769 נפרדו ממנו בני־המקום בלבביות, והזילו דמעות .״הם
בוכים כשאנחנו עוזבים,״ אמר ,״אבל אולי הם היו צריכים
לבכות כשבאנו״.
מחשבה זו חולפת במוחו
של הצופה יותר מפעם אחת.
ולא רק מפני שאירופים הביאו
לטאהיטי את העגבת.
בני־טאהיטי היו עם פשוט
ותרבותי — אם תרבות פירו שה
מיסגרת רוחנית שלמה. הם
לא ידעו שזה פשע לגנוב. הם
לא הבינו מרוע לא ישכב כל
גבר עם כל אשה, וכל אשה עם
כל גבר, כאוות נפשם. הם לא
יכלו לסבול אכזריות מכל סוג
שהוא.
הבריטים התקבלו אצלם
בזרועות פתוחות. הימאים הב ריטיים
נהנו מן האהבה החופשית, אך ידעו שזה חטא. הם
התרגזו כאשר גנבו מהם ארנקים ואבזמים, רובים ומכשירים,
הכל ברוח טובה ובידידות. כאשר ימאי בריטי הרג את אחד
מבני־המקום דן אותו הקפטן ל־ 25 הצלפות בשוט. אחרי ההצ לפה
הראשונה פרצו בני־המקום בבכי והתחננו לפניו להפסיק.
ברור שהתרבות של בני־טאהיטי היתה ״נחותה״ .עובדה:
לא היו להם רובים, והם לא המציאו את הדפוס. הם בוודאי לא
היו ממציאים את אותה המצאה גדולה של התרבות האירופית,
שבישרה כעבור כמה שנים את עידן החרות, השיוויון והאחווה:
הגיליוטינה.
אנחנו, בני התרבות המערבית, יודעים כי ההישג הוא הכל.
התרבות שלנו עליונה, מפני שאנחנו המצאנו את הטכניקה
המודרנית, את הפצצה הגרעינית ואת הטיסה לירח.
בני־טאהיטי המציאו רק את האושר, את ההארמוניה ביח סים
שבין בני־אדם, את החיים לל א תוקפנות. וכך גם רבים
מהעמים האחרים, שנפלו קורבן לפול ש הלבן, שבא בחיוכים
ובהכרזות־שלום, ושהביא עימו את הדיכוי והניצול. הכל בשם
הקידמה, התרבות בה״א הידיעה, אלוהים והכנסיה.
אילו היה בני טאהיטי, ניו־זילנד, אוסטרליה ואמריקה הד רומית
חכמים, הם היו הורגים את הלבנים ברגע שדרכו על
חופיהם — כפי שעשו בסופו־של־דבר בני־האוואי לקפטן קוק.

אור׳ אסר
משוחח ע

נתאום החריט השו גידשן נת
לעשות שויו. ועכשיו נולם יודעים
מ זה שו תתייוות. אז מ ש
שאתם קופצים למלון
״קינג־וייויד לאכול המבווגו
מוזל, זיכו! מ׳ האיש תנחמו
שעשה לכם הנחה. אוו׳ אבנו׳
שמע השבוע איו מצליחים
להישאו שו במיפלגה הליבולית.

גירעון 3

ששה שריו
• אולי נתחיל מהם ון .5אמרת ב ש בוע
שעבר שיוסי ביילין נפל על
השכל.
התחלק על השכל. או על הפה, או על
השכל...
אבל, אורי, אני אמרתי גם שאני מעריך
ומכיר אותו כאדם נבון, ל כן זו חייבת להיות
התחלקות, ולא...

• אבל הרי מה שהוא אמר תואם
את האידיאולוגיה הליברלית. הוא
אמר שי ש להתרגל לזה שי ש כך־וכך
אחוזי־אבטלה. מילטון פרידמן היה
מוחא לו כפיים. איפה אתה עומד
מבחינת ההשקפה הליברלית שלך
לגבי התפיסה הכלכלית הליברלית,
המתבטאת דווקא באמירה הזאת?
אני אגיד לך, אני חושב את עצמי לאדם
ליברלי. אבל אני רגי ש לנושא האבטלה
וחוסר־העבודה. אומרים שיש לי נטיות סוצ יאליסטיות.
אני
מאוד רגי ש לנושא האבטלה וחוסר־העבודה.
יתכן ואני רגי ש לכך משום שכאשר
הייתי ילד, אבא שלי היה מחוסר־עבודה
בירושלים.

• מה היה מיקצועו?
הוא היה צבעי. זה היה לפני שאמא
נפטרה, ולפני שאומצתי על־ידי דוד תי, ששם

שררה הרווחה.
ארוכות כילד...

אבל

אני

זוכר,

תקופות

• ב שנו ת דד? 40
לא, לקראת סוף שנות ה־ .30 אני זוכר
שבתור ילד הייתי נשלח למכולת, והיו שו לחים
אותי בחזרה הביתה, כי לא היו נותנים
לנו בהקפה. גרנו בשכונת נחלת־פחים, שקו:
דאים לה היום נחלת־אחים.
מישהו שאל אותי מתי נהייתי ציוני כללי.

אמרתי בגיל .8
איך יכול להיות בגיל?8אני למדתי
בבית־ספר לילדי־עובדי ם, ואני זוכר שבבית־הספר
לילרי-עובדים הייתי יושב לי דילד
שהיה מקבל חלב בכל יום בשעה , 10 בכוסות
מאלומיניום, והיו ילדים, ואני הייתי ביניהם,
שלא היו מקבלים חלב מפני שאבא לא שילם
גרוש. וזה היה בית־ספר לילדי־עובדים, בית־חינוו
לילדי־עובדי ם.

מ־ ומה

•ליברליז ם: תורה חברתית הדוגלת ב חופ ש(בל אטיני ת: ליבו־ — איש חופשי).
מגפה פוליטית המזוהה בדרך כ לל עם השאיפה לרפורמות, לדמוקרטיה ולחרות הארס
והמשק מול השילטון.
• המיפלגה הליברלית ( בי שראל) נקראה קודם ל כן מיפלג ת הציונים־הכללייס.
• פרץ ברנ ש טיין, ישראל רוקח, יוסף סרלין, יוסך ספיר היו ראשי
מיפלגת הציונינרהכלליים וחברים מטעמה בממשלת׳ישראל, בימי כהונת הכנסת
השנייה, ער . 1935 ברנ שטיין היה עסקן ציוני מהולנד. רוקח היה מראשי המחנה
״האזרחי״ ביי שוב העברי ל פני קום המדינה, וראש עיריי ת תל־אביב. יוסף ספיר היה איש
פתח־תיקווד -יוסף סרלץ היה עו ר ך־ דץ מתל־אביב.
• גח״ל :״גוש חרות־ליברלים׳ ,גוש־בחירות של תגועודהחרות והמיפלגה הליב רלית,
שנוצר ערב הבחירות של , 1965 ושסביבו קם ב־ 1973 הליכוד.
• פינחס ספיר היה שר־המיסתר־והתעשייה האגדתי מטעם מפא׳׳י(קודמתה של
מיפלגת־העבודה) ,להבדיל מיוסף ספיר הליברלי.
•מישרד-התעשיידדוהמיסחר נקרא קורם ל כן מישרר־המיסחר־והתעשייה.
במשך זמן־מה היו ענייני־התיירות שייכים ל מי שרד זד-

• זה פארדוקס מסויים. אתה הפ כת
חבר במיסלגה שנחשבה בור גנית
מפני שבני־הפועלים היו כבי כול
בעלי פריבילגיו ת?
הם לא היו בעלי פריבילגיות, פשוט
מאוד ...אבא שלי היה פועל, אך לא היה
משלהם.
אז אני מאוד רגי ש לזה, ובתקופה שהייתי
שר־התעשייה־והמיסחר אני אומר בכל הכנות
— ואולי זה לא לר איון — לא הייתי י שן
בלילות, כשהייתי יוד ע שעומדים לפטר לא
200 או 300 עובדים, אלא חמישה עובדים
בחרסית בנגב.
אני חושב שזה׳אסון אם אנו נחשוב שאפ שר
להסתגל למצב שבו תהיה לנו אבטלה.
מה זה חמישה־שישה אחוז? זה 100 אלף
מובטלים, זה 100 אלף איש שלא מביאים
פרנסה הביתה.
אנחנו בנינו בעיירות־הפיתוח מערכת
יפהפיה: מערכת־חינוך טובה מאוד, בכל אופן
מספקת, סבירה, מתנ״סים, בריכות־שחייה,
ואוי ואבוי לי ל ד בגיל 8או ...10
אני רואה את עצמי בגיל 6או ,7שאחרי
בית־הספר הולך לבריכת־השחייה ומשחק
בגן הציבורי, וחוזר ב־ 7בערב הביתה לבית
של אבא מובטל. אני חושב שזה אסון.
נכון שבתיאוריה הכלכלית של מדנו באו ניברסיטה
491, ,אבטלה זה בריא לכלכלה, זה

א מר תי למילטון פ ריד מן: ש לנו אלמנות ואנשי וו סרי־פרו ס ה. הוא א מר:
והמשך מעמוד ) 19
מבסס. אבל מי שנופל באותם ,496 הוא לא 470
מחוסר־עבודה, הוא 10070 מחוסר־עבודה.
אז אנחנו היום מגיעים ...אני אמרתי לפני
שלושה־ארבעה חודשים, ואמרו עלי שאני
רואה שחורות, נביא־זעם, אמרתי שאנחנו
נגיע בסוף השנה ל־ 77 אבטלה בממוצע. זאת
אומרת שבמקומות מסויימים תהיה אבטלה
של 187־ .207 אז תראה מה קרה, עוד לא
הגענו לסוף־השנה!
אני מ ע ריו שאחרי הבחירות להסתדרות
יהיו פיטורים המוניים במערך ההסתדרותי.
הם הגיעו לתחתית, ואז נגיע ל־ 127 אבטלה,
וזה דבר קטסטרופלי ! 127, ,מדובר על
מחוסר־עבודה שיש לו מה לתרום, הוא יוצא
החוצה, הוא בורח מהבית.
אז בא היום סגן־שר־אוצר, ואומר — אני
חושב שמבחינה מסויימת זה אומץ־לב לומר
את הדברים כפי שהוא אמר אותם, הוא יהיה
0 1 1 1 0 ^ 7במיפלגה שלו לעולמים, ערב
הבחירות להסתדרות הוא מעז לומר דבר כזה!
אבל אם בא אדם, שהוא סגו־שר־האוצר,
ואומר זוהי התחזית...
מה אתה רוצה שיעשה חייל שעומד לפני
שיחרור? הוא כבר יתחיל לתכנן את בריחתו
מהארץ!

לפרנס את המובטלים במערכות שיהיו תמיד
נחשלות. צריך לבנות ולשפר את המערכות,
כדי שהן תוכלנה לתת תעסוקה קונסטרו קטיבית•

מי ש הו יכול לטעון שביילין
אמר משהו דומה.
ביילין ...אני חושב שמר ביילין אמר ...זו
טעות לומר דבר כזה פתאום כסגן־שר. אם

• היא קיימת, נגיד, ב תור...
שלד.

• ב תור מין שלד בזה, ב תור זיכ רון.
אני זוכר אותה כמיפלגה של
ימין מתון, מיפלגה יוני ת. ב שע תו
דיבר תי עם יוסח ספיר, שהיה מעיז
האב הרוחני שלך. הוא דיבר על
הערבים ועל השלום בסיגנוז של

• אם מותר לי רגע להתעכב על
מושגים תיאורטיים — למושג
ליברליזם י ש משמעות שונה במ קומות
שונים. באירופה, ליברליזם
פירו שו אי-התערבות, או התערבות
מינימלית, של הממשלה בתהליכי־המשק.
בארצות־הברית כיום ליבר ליזם
פירו שו כמעט ההיפך, הבטחת
ביטחון סוציאלי, והשמרנים הם דוו קא
הדורשים אי-התערבות הממ שלה
במשק. מה לדעתך צריך להיות
ליברליזם ישראלי?
יש לי בכלל דיעה על המיפלגות הליב רליות:
המיפלגות הליברליות הולכות ונעל מות
בעולם, ואם הן שומרות על עצמאותן הן
שומרות את זה במיסגרות מאוד מצומצמות.
למה? משום שהמיפלגות השמרניות והמיפ־לגות
הסוציאליסטיות אימצו את החלק־הארי
של התיאוריה הליברלית. י ש היום הבדל בין
הליברליזם שלי והקונסרבטיזם של ססיל
פרקינסון, ושל דויד יאנג, ו של מרגרט
תאצ׳ר? אין שום הבדל!

• אני חושב שי ש. למרגרט תא•
צ׳ר לא אכפת שי ש מובטלים, להי־פך...

לא מדוייק. היא רק אמרה שאי־אפשר

• אתה חושב בדיעבד שההליכה
לגח״ל ב 1965-היתה טעו ת?
אני חושב שהיא היתה טעות, משום שהיא
לא הושלמה. היו צריכים ללכת לגח״ל כדי
להקים את התנועה הלאומית הליברלית ו־מיפלגת־מרכז,
ולהתאחד עם חרות בשנה ה ראשונה,
או לכל המאוחר בשנה השנייה 25 .
שנה של צעידה במקום, של מין אירוסין,
שהיו בחלקם אירוסין כפויים, זה קילקל את
המיפלגה הליברלית.

• א ת מי אתה מאשים, בעצם?
את שימחה ארליך?
אני מאוד מאשים את ארליך. הוא נפטר,
מנוחתו עדן, אבל אני מאוד מאשים אותו,
משום שארליך, בתמורה לשרביט המלכותי,
היה מוכן להתעלם לחלוטין מעקרונות, מי־חסי־חברות.
הוא לא היה איש רע בטיבעו. הוא
היה איש נבון. אינני יוד ע אם היה איש חכם.
הוא יד ע תמיד להציג פסאדה של חוכמה,
אבל החוכמה הזאת היתה תערובת של תבונה
ו של ערמומיות.

• הוא אמר פעם שי ש במיפלגה
הליכרלית פת, אנטיפאט ופסיכו־פאט.

כליברל י ש לך פה דילמה
מסויימת. י ש לי אהדה רבה למה
שאמרת, כי כאשר הייתי ילד הייתי
במצב די דומה. אכל מה שאתה או מר
הוא שהמדינה צריכה להתערב
באופן מאסיבי כדי למנוע אבטלה,
וזה כמעט ההיפך מהאידיאולוגיה
המסורתית של המיפלגה הליברלית.
אני זוכר שטילפנתי למילטון פרידמן,
להודיע לו שביטלנו את הפיקוח על מטבע־החוץ.
התשובה שלו היתה1¥ 8 0 ע1
17י\£1£13¥ ¥ 0 7 177 8/7131371 8001 /
8 1 7 0/777 191£. 771£8£ 13ט 5 £ 0
^ £א X £ 7 0 0 ^ £14.א 1א ^130 191£
( 0 0 1 3 7 8 0 7 .״בני, טלפן לי כשתבטלו את
הביטוח הלאומי. לפיקוח על מטבע זר אין
משמעות.״)
ופעם, כשנפגשנו בארצות־הברית, אמרתי
לו: מה זאת אומרת ביטול של 3001 ^ 7
? 5£071817¥יש לנו בעייה של אלמנות,
של אנשים שאינם יכולים לפרנס את עצמם.
אז הוא אמר 7 0 711£ :ס ס [7£7 771£¥
( .5 78 ££75״שיילכו לרחוב״).
זוהי השקפה שאפשר לחיות איתה? אם זה
ליברליזם, אני לא 1007 ליברלי. אני חושב
שהמדינה חייבת, בתנאי־תחרות מתקבלים
על הדעת, לדאוג למקומות־עבודה, כדי שמי
שרוצה לעבוד יוכל לעבוד וימצא מקום־
עבודה.

אצל אחותה הבכירה, תנועת־החרות. היא לא
היתה צריכה להתמודד עם האתגרים האל קטורליים
של מערכות־בחירות.

אני הייתי חביבו.

מי היה פסיכופאט? למי הוא התכ וון?

שאלה:
אי לי ד א מר שי ש במיפלגה הליברלי ת פת,
אנטיפ אט ופ סיכופ א ט. למי ה ת כוון?
פת: אתה מתאר לך. השלישיה הזאת עדיין קיימת.
הוא נותן תיאור אקדמי של מצב נתון, ושל
התחזית לחודשים הקרובים או לשנים הקרו בות,
זה סיפור אחד. אבל זה לא יתכן ששו״
אוצר יבוא עם תוכנית שאיננה תוכנית,
(לדעתי, אולי אני רשאי לומר זאת יותר
מיוסי ביילין) ששר־האוצר, שהוא הבוס שלו,
יבוא ויציע תוכנית למילחמה באבטלה,
ומודיע סגנו שלא דובים ולא יער, אין שום
תוכנית שכזו, מכיוון שאין שום מילחמה
באבטלה. הרי שימעון פרס מציע תוכנית
למילחמה באבטלה, שתוריד את רמת־האבטלה,
ובא סגנו ואומר כלום לא יקרה,
להיפך, מכיוון שאין תרופה בתוכניות
המילחמה באבטלה, בואו נסתגל למחלה.

• אולי נעשה פה נקודה ונעבור
למיפלגה הליברלית. זוהי מיפלגה
מוזרה לכל הדיעות.
מוזרה. ערב האיחוד עם תנועת־החרות
היא, למעשה, פסקה מלהתקיים.

יונה. והנה י ש לנו אי ש כמו יצחק
מודעי, המצרך את עצמו לימין
הקיצוני.
המיפלגה הליברלית הלכה ונהרסה בקצב
מהיר. קיומה כמיפלגה היה תוצאה של ישיבה
בביצה של מים חמים, פושרים, ואז נעים
לשבת ואיש לא רצה לצאת ממנה.
כמעט מאז מותו של יוסף ספיר הייתי
במיפלגה הליברלית, זאב מאוד בודד, משום
שאני חושב ...אולי זו התרברבות. לא יכול תי
להשתלב בכל אלה. לא מצאתי כל דרו לה קמת
סיעה בתוככי המיפלגה, אלא תמיד היי תי
יחד עם חברים שמאוד איכזבו אותי. המיפ־לגה
הפכה שדה־קרב למילחמות פנימיות בין
10 או 20 חברים, שמשום־מה חשבו שהם בא מת
צמרת.

• מילחמות מאוד מבלבלות, מפ ני
ש שריד היה פעם פה ופעם שם,
פעם עם מודעי, פעם עם...
המיפלגה איבדה את חיוניותה והצטרפה

אתה מתאר לך. השלישית הזו עוד קיימת.
אני הייתי חביבו עד תקופה מסויימת.
אני זוכר שב־ 77׳ כשהליכוד ניצח בבחי רות
וע מדנו להקים ממשלה, שימחה ארליך
קרא לי לארוחת־צהריים אחת, ושנייה, ו שלי שית.
פעם הוא שילם ופעם אני שילמתי.
תמיד במיסעדה טריאנה. אני ידע תי מה שהוא
רוצה לדבר איתי, אבל הוא לא העז. אז
שאלתי אותו: תגיד לי, שימחה, ער מתי
נפרנס את אברמיקוי, מה אתה רוצה?
הוא אמר: רציתי להגיד לך שאני לא את מוך
בך להיות שר בממשלה, אני אתמוך במי
שה ניסים כשר בלי־תיק ובאריה דול צ׳ין
כשר־לענייני־העם־היהודי. הוא כמובן יהיה
שר־האוצר.
אז שאלתי מדוע, אז הוא אמר שהוא חושב
שאני צריך לעבור את השלב ולהיות סגן־שר־המיסחר־והתעשייה
אצל ייג אל הורוביץ.
אז אני אמרתי לו במקום: אני לא מתרגש,
אני הרי ידע תי שתגיע לכך. לדולצ׳ין, באותה
העת, הוא סיפר שהוא דו אג לו להיות שר־חוץ.
אז אמרתי לו: אני לא מתרגש מזה, אבל
אתה חושב שאתה התבגרת ואתה מילאת את
כל אסמיך, ואני נשארתי הילד בין הילדים?
אני כבר הייתי בפועל סגן־שר אצל ספיר ב־
, 1970 לא נכנסתי לתפקיד אך ישבתי בליש־כת
שר־התעשייה־והמיסחר יחד עם יוסף
ספיר, מינואר 1970 ועד ספטמבר, כשפרשנו
מהממשלה, ויוסף ספיר היה באותה תקופה
שר־המיסחר־והתעשייה...

• בממשלת האחדות של גולדה.
...אז אתה שולח אותי היום להיות סגנו של
ייגאל הורוביץ? אתה מעוניין להיות היחידי
בממשלה. משה ניסים יהיה שר בלי־תיק, ומה
זה דולצ׳ין שר־לענייני־העם־היהודי? איזה
מין שר זה? ואתה שר־האוצר. אני לא מתרגש,
אבל מה י ש להתווכח, אתה תציע את
הצעותיך ואני אעמוד לבחירה, ונראה מה
תהיינה התוצאות. והתוצאות היו שבעת
הספירה, כמעט עד לרג ע האחרון, הפרש־הקולות
בינינו היה לטובתי.

• בין מי למי?
בין ארליך לביני. בסופו של דבר הוא קיבל
148 קולות, ואני . 141 זה היה כל ההפרש. אז
אמרו שהחבורה זוכרת לי חסד־נעורים מימיו
של יוסף ספיר. אני לא מכיר במערכת הפו ליטית
שזוכרים ל ך חסד־נעורים, בוודאי שלא
אחרי תקופה שאותות הנעורים כבר לא
קיימים.
ב־ , 1981 אחרי הבחירות, חשש שימחה

* אז בער סיסערת טריאנה בתליאביב

| ש״ ל כו ל ר חו ב. א 1ה ליברל! ,או ל א די ס -די.
ארליך מאוד שיצחק ברמן יעשה בעיות בנו שאים
הדתיים במצע הממשלה. אז איך פות רים
את הבעייה? מצרפים את ברמן לממשלה.
אבל אם לליברלי םיש רק ארבעה שרים, אז
צריך להוציא שר אחד. אז הוא בא והציע את
הקומבינציה ש מודעי יהיה שר־המיסחר־וה־תעשייה,
וברמן יהיה שר־האנדגיה. אבל אז
נודע שיש לליברלי ם שר חמישי. אמרו: נפרק
את משרד־המיסחר־והתעשייה (שנשאר בי דיי)
,נוריד מזה את מי שרד התיירות. ומה
שאני מוצא היום במישרד־התיירות, זה תו צאה
של אותו מישנה שנעשה ב־ . 1981 שריר
נהיה שר־התיירות.

מית׳ וביום שי שי הראשון הוא דיבר על חינוך
יהודי. קפצו עליו אחרי התפילה: מה הש תגעת׳
רק עכשיו סגרנו את בית־הספר! הוא
אמר: אתחשב בזה.
ביום השישי הבא הוא התחיל לדבר על
כשרות. אמרו לו מה זה כשרות, אנחנו לא
יושבים לי ד שולחן כשר. הוא אמר: אזכור
זאת.

לו שתנובה נתנה להם שנתיים חלב חינם,
ומיפעלי עונג נתנו להם את המיטות לילדים,
וחברת עמק נתנה בגדים לילדי ם וביתן נתנו

אז הוא אמר: איזה יום מאושר! איזה עם
יפה!
נוצרה בינינו הרבה מאוד כימיה, אבל לא
אמונה עיוורת.

כן, ולא היו מחליטים במועצת המיפלגה
הליברלית אז שהם שלושת המועמדים הרא שונים
לתפקידים בממשלה

אבל אני חושב שהתנופה, שהחלה
בתקופתי, נפסקה. אז ארליך בא, הוא אישית
לא דיבר, אך הוא הלך יחד עם מודעי להציע
למר בגין שינוי בהרכב הממשלה מבחינתם
של הליברלים.
באותו ערב זימן אותי אליו מר בגין, ואמר
לי באופן ברור — ואם אתה זוכר, מר בגין
מילתו היתה מילה — אתה תהיה בממשלה,
ואתה תהיה שר־המיסחר־והתעשייה. יכול
מאוד להיות שנצטרך, אולי, להפריד את
מישרד־התיירות...

• הם: מודעי שריר וניטים.
ואני אמרתי אז באותה מועצה...

• למה הם הוציאו אותך?
תיכף אגיע לזה. אמרתי: אתם מאותתים
לחרות שאנחנו מסתפקים בשלושה שרים.
על־פי המפתח היה מגיע לנו ארבעה שרים.
ואם אתם הסכמתם אז בבקשה, י ש לכס שלו שה
שרים. אבל אני חושב שלשמיר י ש עין
מאוד בוחנת. הוא יד ע על תיפקודו של שריר
בממשלה. הוא יודע היום מי הם השרים המ תפקדים,
ומי הם השרים שפחות מתפקדים,
מי הם השרים שלא ביזו את הממשלה ומיהם
השרים שאולי כן ביזו את הממשלה. אני אומר
אולי, אני לא רוצה להיות פוסק.
וכשעמדה לפניו ההכרעה הזאת, הוא היה
צריך לבחור שלושה מתוך ארבעה. אני חושב
שהוא בחר נכון. אמנם זה קשור בי, אז אני לא
אובייקטיבי, אבל הוא היה בוחר נכון גם
אלמלא היה בוחר בי, ורק לא בוחר בשריר.
אני לא מאמין שאילו היו לליברלי ם גם
ארבעה שרים, שריר היה מתמנה כשר הר ביעי.

מה היה הקשר שלד עם בגין?
מדוע תמך כך?
ראשית כל, אני חושב משום שהייתי שר
טוב. אני אומר זאת על עצמי — הייתי שר
טוב, הייתי שר־מיסחר־ותעשייה טוב. אומרים
זאת אותם גורמים שהיו בקשר עם מישרד־המיסחר־והתעשייה.
תדבר עם עובדי מישרד־המיסחר־והתעשייה
היום. אני חושב שפעם
קיבלתי קומפלימנט שאני רואה אותו כקומי
פלימנט הגדול ביותר שאי־פעם קיבלתי:
שאני מזכיר את פינחס ספיר. .

• זה קומפלימנט גדול?

• אז למה העדיף ז אותך על ש ריר?
אני אומר לך, כשבאו ל בגין ואמרו ש אולי
נחליף את פת במודעי — את פת בשריר, את
פת בברמן, הוא אמר שלא, הוא(פת) שר טוב,
הוא שר לויאלי, למה לעשות את הדבר הזה?
האם יעלה על הדעת להחליף שר אחד בלבד,
ודווקא את פת?
לפני שמיר עמדה בעייה שנולרה במים־
לגה הליברלית. אלמלא היתה אצה הדרך
לזוג הזה, שפיתאום הפך לצמד־חמד...

• מודעי ו ש ריר?

•אתה נגד קיום מישרד־התיי
רות העצמאי?

מבחינת העשייה זהו קומפלימנט גדול
מאוד.
בתקופת, נושא התיירות — אני מדבר על
אילת ומה שקרה באילת...
אבל אני בעיקר פעלתי להעביר את התע שייה
המתוחכמת לעיירות־הפיתוח, ובתקו פת,
קמו מיפעלים בטכנולוגיות המתקדמות,
בעפולה ובבית־שאן ובבאר־שבע ובירושלים
ובנצרת־עילית ובכרמיאל ובמעלות, כי חשב תי
שאם לא נעשה זאת, ייהרס המירקם החב רתי
של עיירות־הפיתוח, משום שהנוער לא
יחזור לעיירות־הפיתוח לטכסטיל ולמזון,
הנוער לא יחזור וגם לא מגיע לו שיחזור. גם
אני לא רצי תי שבני יחזור מהצבא ויילך
לעבוד במיפעל־טכסטיל. אז אם אני לא רוצה
את זה, מדוע אב אחר בדימונה או בקריית־שמונה
או בבית־שאן כן יעשה את זה?
ובגין מאוד העריך את זה. בגין גם מאוד
העריך, לד ע תי — הוא אמר לי את הדברים,
ואני יכול לחזור על זה — הוא מאוד העריך
את זה שאני נתתי לו יד ועמדתי לצידו, ואני
חושב שזו היתה לי זכות שעמדה לי בנושא
שיקום־שכונות.
אני זוכר את הערב שבו בגין זימן אליו את
ראשי המגבית היהודית המאוחדת, שבאו ל ביקור
בארץ עם הקמת הממשלה הראשונה
של הליכוד. ישבו שם כל ראשי המגבית, והוא
עמד להופיע לפניהם בבניין הכנסת, לומר
להם: י ש לנו בארץ 129 שכונות סלאמס,
שכונות־עוני, צריך לשקם אותן. זה צריך
להיות אתגר משותף לממשלת־ישראל ולעם
היהודי. כל אחד מהנוכחים נתן לו תשובה
שלילי ת ואמר כי זה בלתי־אפשרי, אנחנו לא
יכולים לקחת על עצמנו מטלות נוספות, יש
לנו את המטלות שלנו.
אז הוא שאל מה אתם רוצים שאני אומר
ל־סססז מנהיגים שהבאתם מארצות״הברית
במיסגרת המגבית( .זה בטח 200 מנהיגים,
ו־ 800 תיירים על־חשבון המגבית, על־חשבון
מה שמורידים ממס־ההכנסה, המגיעים כמנ היגים
לישראל).
סיפרתי להם את הסיפור על רב אורתו דוקסי
בארצות־הברית שקיבל קהילה רפור
אתה
מכיר את שמיר, הדברים האלה לא
השפיעו עליו. הוא כל־כך רחוק מרכילות.

• י ש פה דבר מוזר. הרי גם בממ שלה
הקודמת קבע ש מיר מי יהיו
שרי־הליכוד, ו אז נ תנו ל שריר לא רק
מיני סטריון אחד, כי אם שניים. ועכ שיו
הפכו השניים לאפם.
אל תשכח שבממשלה ההיא הליברלים
קבעו את השרים שלהם.

• והם קבעו את שריר?
בהסכם הליכוד, הבחירה היא של ראש־הממשלה
— הן למנות את השרים, הן לחלק
את התפקידים.
בנוגע ל מינוי כשר־המישפטים — הרי
לכל אחד מאיתנו היה ידו ע שהוא בחיים שלו
לא החזיק בתיק מישפטי. הוא אמנם גמר לפני
30 שנה, אבל קשה לו מר שבהופעות שלו
ובראיונות שלו הרגשת איזה שהם סממנים
של שמואל תמיר ז״ל, או של פינחס רוזן ז״ל,
של רב יוסף ז״ל.
אבל פשוט מאוד, היתה שאלה מעשית
מאוד. אומרים ששר־המישפטים צריך להיות
עורך־דין.

ובשבוע השלישי הוא דיבר על נישואי־תערובת.
אמרו לו: אתה הורס אותנו: ראש־הקהילה
שלנו נ שוי לשיקסע!
אז הוא שאל: תגידו לי אתם, על מה אתם
רוצים שאדבר? אז אמרו לו: דבר על יהדות!
אז בגין הופיע לפני המנהיגות הזו, והיתה
התלהבות כבירה. מעל ומעבר לתרומות ש הובטחו
מראש. נתרמו 15 מיליון דולר, וב שנה
הראשונה שלי הקדשתי לזה הרבה מאוד
זמן, והוא מאוד העריך את זה.
בגין, בתקופתו כראש־הממשלה, היה כל־כך
רגי ש לזולת! הוא היה מטלפן אלי ואומר
לי תשמע, קראתי בעיתון שנולדה שלישיה
בבאר״שבע, בדוק מה אפשר לעשות עבור
המישפחה — יש להם דירה, אין להם, אולי
צריך להגדיל להם את הדירה.
אני זוכר שהוא פעם שאל אותי איזה שא לה
על מישפחה שפתאום נולדו להם שלושה
ילדים, והיו כבר חמישה בבית. באתי וסיפרתי

פעם בגין שאל אותי מה דעתי בנושא של
ניצים ויונים. אמרתי לו שאני יונץ, יונה־ונץ,
אני נ ץ מאילוצים פרגמטיים, כי אני יודע
שממירפסת חדר־השינה שלי בסביון אני
רואה את האורות של יהודה ושומרון. אני
יודע שכאשר מטוס ירצה לנחות — אם
יהודה ו שו מרון יימסרו לריבונות זרה —
במסלול השקט ממיזרח למערב, הוא, יצטרך
לבקש היתר לכך מטעמי האירונוטיקה ממיג־דל־הפיקוח
של עמאן, אז אני אומר שזה הביא
אותי לפרגמטיזם.

• למה יונה?
למה אני יונה? משום שאני לא יכול לר אות
את עצמי מתעלם מאוכלוסיה אחרת,
שגרה לה בארץ־ישראל.

• מה שקרה לך עם בגין קרה לך
גם עם יצחק ש מיר. במפתיע הכנים
אותך לממשלה הנוכחית, על־חשבון
אברהם שריר. י ש אומרים שזה בג לל
הכלב מוקי, שהיה או לא היה.

אני לא בטוח אם זה נכון. פעם שאלתי את
יוסף ספיר מה זה להיות שר. הוא אמר: תראה,
כשאתה נהיה שר אתה כמו איש שי ש לו
חליפה חדשה. בהתחלה אתה נזהר לא לשבת
בכל מקום, ואתה מוריד את הז׳קט כשאתה
מעט מזיע. אחר־כך אתה מתרגל לחליפה. וזה
נכון.
בחודשים הראשונים אתה ח״כ, ופתאום
אתה נהיה ״אדוני השר״ ,ואחרי כמה חודשים,
שנים, אתה מתחיל להתגעגע קצת לפרטיות.
אז מה אמר ספיר? מה זה שר טוב — שר טוב
זה איש שיורע לבחור לו את הצוות המתאים,
ויודע לברור את העצה הטובה מהעצה הטפ לה,
וזה היה המוטו שלי כל השנים. אני, למ של,
לא הייתי מאוד פופולרי במיפלגה שלי
בנושא המינויים. אני מיניתי אנשים שלא היו
מהמיפלגה לתפקידי־מפתח. נכנסתי למיש־רד־השיכון,
הייתי שם צעיר וירוק ובלתי־מנוסה,
אבל נכנסתי ל מי שרד שהיתה בו בע בר
טראומה של שר שאיבד את עצמו לדעת,
המערכות היו כמעט ממוטטות.
( המשך בעמוד ) 28

תן לעובדים שלך את הזזופש
לבחור את המתנות שלהם

תלושי ״אלף המתנות״ במש ביר לצרכן
לפרטים:
פנה לאמנון מנור במח׳ המכירות מל 03-899647 :או לכל אחד מבתי הכלבו של המשביר לצרכן ברחבי חארץ

מאל״ר -מרכז ארצי ליעוץ רפואי בע״מ.
רח׳ אלגבי 14ת״א טל 5101144 .־.03

בדי ק ת נטד־יים!

•משרד הבריאות סגר שלושה מכונים לאיתור סרטן
השד עקב ליקויים בטיחותיים חמורים וקרינת יתר״.
(ידי עו ת א חרונו ת ) 8.8.89

•איבתו! מוקדם של טיטן חשד נעשה בצורה המהימנה
ביותר על״ידי ניחרגים״ .מ קר אמריקאי, מעריב )11.8.89
בטאל׳׳ר נעשית בדיקת שדיים במכשיר ללא קרינת על
ידי מומחים נימרגים בעלי שם.
שיטת הבדיקות של מאל״ר מגלה גושים בשלב מוקדם
ביותר -ומונעת ניתוחים מיותרים.
לקביעת בדיקה נא לפנות לטלפון.03*5101144 :

זה הזמן ל ש כור אווי ס גם ב חר׳ל.
אוויס מאפ שר ת לך ל ש כו ר מכוני ת
מכל דרגה ש תב חר, ולקבלללא
ת שלו ם נוסף, מכונית מדרג ה גבוהה
יותר. ל מ של: הזמן מכוני ת מדרג ה א׳
ו קבל מכוני ת מדרגה ב׳.
בדרך זו, אתה נוסע בי תר נוחות
ו...הרווח כולו שלך.
המבצע ב תו קףל כל הרוכ שי ם שו בר
השכרה מ־ 6באוג 30 - :בספט׳ .89

תל־אביב
מרכז הזמנות ראשי )03 ( 5103554/6/7
)02 ( 249001/3
ירושלים
)04 ( 674688
חיפה
)057( 33345
באר־שבע
) 053( 331619
נתניה
)052( 574120/056
הרצליה
) 08 ( 522298
א שדוד
)059( 73164/5
אילת
)03 ( 9711080/919
לוד
או לסוכן הנסיעות שלך.
המבצע בתוקף למדינות:אוסטריה, בלגיה, דנמרק, אנגליה, צרפת,
גרמניה, הולנד, איטליה, נורווגיה, פורטוגל,
ספרד(+פלמה) ושווייץ.
מיועד לקבוצת ק *-בלבד. רכב מקבוצה גבוהה יותר יינתן על בסיס רכבפנוי בתחנה.

אנחנו משתד לי ם יו ח ד

העולם הזה 2713

נתן ז ר

מי אמר שפגיעתה של הצנזורה היא הרעה
ביותר?!

רק קינן לא היה ש
מי לא היה שם בחגיגה הגדולה בצ!1תא עם
ביטולה (שם זמני) של הצנזורה על מחזות?
— מחזאים עם מבקרים שנואי־נפשם, שחק נים
ובימאים עם מנהלי תיאטראות וקירקסין,
נציגי איגוד האמנים והאיגוד למילחמה ב עם
סתם ״עמך״ מן הבוהימה, כל מי שאי־פעם
נפסל או פסל או צינזר או צונזר ויצא נשכר
או לא כל־כן־ נשכר, עם גדו ל ורב. נודע שאף
את הח׳ יוסטמן, מחלוצי הצנזורה, הזמינו.
אבל זה עשה בחוכמה ולא בא, ערמומי מכרי
שיערימו עליו יפי־הנפש. הכל בחסותו הא דיבה
ובעזרתו של שר־הפנים החדש, הרב אר יה
דרעי, ברוך השם, כמובן. שהרי הוא שיזם.
מי ל א היה שם? הפעם שאלה לא־רתורית.
התשובה קלה: רק עמוס קינן, חלוץ המצונ־זרים
והנפסלים, ניזוק פעולות־איבה אמיתי,
היחידי שזכה לכך שמחזהו, חברים מספרים
על ישו. יורד מן הבימה(לעג הגורל: מבימה
זו עצמה, בימת צוותא) .יורד בפועל ממש,
כלומר, בידי שוטרים וקציני־מישטרה ולא
מכוחו של איזה פתשגן ובידי שליח.
האם נשמט שמו בטעות מרשימת המוז מנים
ומן הזיכרון הקיבוצי המהולל?
ובכן, גם זה לאו דווקא. שהרי רבקה גור
היתה שם בערב חגיגת הביטול ואף קראה
באותו מעמד מונולוג שאותו שיחקה היא־עצמה
בהצגה הפסולה.
במילים אחרות: חברים מספרים — מ,1
אבל קינן — !0111 חברים מספרים כן, אבל
החבר המספר בחוץ. כמו הכוכבים של נתן
אלתרמן. שי תפעל אף הוא מיפי לי ל הקיץ
התל־אביבי.
קינן כבר מנוסה בכגון אלה ובתחילה אף
נדמה היה שלא נפגע. אחרי הכל, מי כמותו?
המרגל שיצא (שוב ושוב) אל הכפור.
כל הפרשה כולה ראשיתה בימים פרי־היס־טוריים,
כלומר, ב־ , 1972 לפני מילחמת יום־
הכיפורים.
השחקן המנוח איצקו רחמימוב קרא את
מחזהו של קינן, התלהב והלך איתו לצוותא.
בצוותא קראו והחליטו שי ש בשביל מה
להסתכן. גם בימאי נמצא למחזה: דוי ד ברגמן,
אז כוכב עולה.
הימים, להזכירכם, ימים שלפני מילחמת
יום־הכיפורים.

הלכתי לקינן להעלות נשכחות.

• היתה הצלחה?
״מה זאת הצלחה. פי צוץ מוחלט. יותר אנ שים
נשארו בחוץ מאלה שהצליחו לקנות כר טיסים
ולהיכנס.״

• כמה פעמים הוצג?
״שבע. מיספר מאגי.״
בהצגה השביעית באו השוטרים. מסך.

• המלשינים הרגילים?
״איש מהם לא נעדר. כל הסופרים והעי תונאים,
כולל( אפרי ם) קישון. כתבו שזה נא צה
ואנטי־שמיות וחלאה. אמרו שזה פוגע
בנצרות ואף אירגנו קבוצת בישופים מבית־לחם
שהגישו מחאה לגולד ה( מ איר, אז ראש־הממשלה)
.נדמה לי שגולדה עצמה עזרה
קצת בתיזמור המחאה. מה שברור הוא, שאיש
מבין הבישופים הנכבדים לא ראה את ההצגה
שכנגדה מחה בלהט כה רב ולא קרא את
המחזה (שהופיע אחר־כך בסיפרון בהוצאת
פרוזה של יוסי קריים) .המשורר סאמיח אל־קאסם
כתב מאמר סניגוריה בערבית, שבו יצא
נגד ההשמצות וקבע שאין במחזה שום פגיעה
בדת הנוצרית.״

• אולי שם המחזה הוא שהיטעה את
הכישופים. יש לך משהו נגד ישוע?
״לי? י שוע בסדר. י שוע חבר שלי. י שוע גם
לא נוצרי. אני בעד ישוע. אני לא הייתי צולב
אותו.״

קינן וסאמיח אל־קאסם צדקו, כמובן. לא
היתה כאן שום חזרה כללית לקראת פרשיות
פרנקו זפירלי־י שוע או סלמאן רושדי־מוחמד,
תהא אשר׳תהא הריעה על אלה. המחזה אמנם
קובע כי צלב גדו ל יוצב על הבימה, צלב וע ליי
מוקע איש, בן־אדם. והאיש על הצלב גם
משמיע, מפעם לפעם, דברים באוזני שאר גי בורי
העלילה, או באוזני הצופים, והוא אף
מצטט פסוק אחד מוכר מן הברית החדשה
ומתוודה שהוא משתוקק לרדת מעל הצלב.
אבל אף לא מילה אחת של חילול הקודש או
פגיעה בדמותו של האיש מנצרת או בריג־שותיהם
של המאמינים בו. באמצעות דמותו
של ה״איש״ ,אשר ״נראה ממש כמו חי״ ,מב קש
קינן לו מר משהו על עולם המבין רק את
השפה של ״עין תחת עין״.
אילו קרא האפיפיור את המחזה, היה צריך
כמדומה להסכים עם המסר שלו. פאקט!.

• ומה זה עשה לך?
״זה הוציא אותי מהתיאטרון הישראלי.

הנה עוד מקום שבו אינני. אני יוד ע מה
יכולתי לעשות ( הוא לא אמר ״לתרום״) בת חום
התיאטרון בארץ. אבל מה לעשות,
אני אינני. וז הו זה. חסל. גמרתי״.

•ו אי ש מידידיך, איש מבץ אלה
המכונים ״השמאל הישראלי״ ,לא בא
לעזרתך, לא עודד אותך להמשיך, לא
רץ עם המחזה מתיאטרון לתיאטרון?
״לא. אל תשכח: הם היו נגד הצנזורה. אבל
לא בעדי.״
כמו בערב בצוותא ל פני שבועיים.

מגיע יג אל תומרקין עם הרישומים הנפ לאים
שרשם עכשיו, לבקשתי, למחזה.
קינן :״אתה רוצה שיכתוב גם כמה מילים?
מוטב שאתה תכתוב שגם את תומרקין לא
מזמינים למקומות שאליהם היה מגיע לו
להיות מוזמן.״
העלבון עוד צורב, מחלחל, מבעבע. פרשת
צוותא פערה את הפצע מחדש. קינן יכחיש
זאת, כמובן. ובעצם, למה להודות, לפני מי
ולשם מה?

• ועכשיו אתה שוב אורז את המיז־וודות
לנסיעה ארוכה. אתה יודע לאן
אתה נוסע, אבל האם אתה גם יודע לאן
תחזור?

• ובכל זאת אני יודע שהמחזה הוצג.

״האמת
היא שאין לי מושג. תכתוב שזוהי
נסיעה בלתי־נמנעת מסיבות אישיות. כך נכ תב
מראש. נכתב בכוכבים״.

״כן, אבל לא בארץ.״ ב־16 זז 11 האמריקאי
הופיע איזה מאמר על כל הפרשה. עם המאמר

•כשתחזור, אולי לא תמצא את
מקומך כאן...
ס הוצאתי לו את הרסיס מהעין ואמרתי
לו אתה רואה, תראה איך אני מתנהג
איתך. אתה היית מוציא לי רסיס מהעין
אם הייתי בא להרוג אותך ן עין תחת עין,
זאת השפה שהם מבינים. כשאני רואה
את השדות השוממים האלה, את הא דמה
החרוכה, כאשר אני מריח את ריח
הגוויות המוטלות למעציבה, מאכל לעוף
השמיים, כאשר אני רואה את החיים
הצעירים האלה שנגדעו באיבם --
אחר־כך בא הסרקאזם הקינני המר, המר
והמרושע כמו אותו עולם שהפך את ישוע
היהודי לי שו(״יי מ ח שמו וזיכרו״) הנוצרי, וא־חר־כך
ל מין קמיע, קמיע או בובה ״אמנותית״
מתפרקת, גוף מחובר במסמרים אל שתי פי סות
עץ .״כל העסק מתפרק בכלל.״
לא. לא על י שוע מספרים כאן חבריו של
ג׳ימי־איוב. ואולי — גם עליו. עוד גוויה
מוטלת למעציבה בעולם הדומה יותר ויותר
ל״עסק מתפרק״.
נכון לעכשיו. ואולי: נכון עוד יותר לעב־שיו.
חברים
מספרים על ישראל. כמו כל יצירו תיו
של עמוס קינן.

• ואז, מה היה אז?
״אז הלכנו לערער לבג״ץ. על חשבוננו,
כמובן. עורך־דין מסויים דר ש 30,000 לירו ת
(סכום אסטרונומי בימים ההם שלפני האינ פלאציה)
והסכים לרד ת ל־ ,3000 אם סטאז׳ר
שלו יעשה את זה במקומו. איך גייסתי את
הכסף? שום גוף ציבורי לא עזר. אני נתתי
1000 לירות. הילל קוק נתן 1000 לירות
ושייקה ויינברג נתן . 1000 הכל מכיסם, כמו בן.
גם 1000 לירו ת היה הרבה מאוד כסף
בימים ההם.״
הסטאז׳ר הצליח למעלה מן הצפוי ובית־הדין־הגבוה־לצדק
פסק כי המחזה ראוי להצ גה
בתנאי ששמו ישונה — לפי הצעת המחבר
— ל־חברים מספרים על ספרטקוס (העבד
שהיה למנהיג המורדים בעריצות הרומית.
עוד אדם שגוויי תו הוטלה, בסופו של דבר,
למעציבה בליבו של ״עסק מתפרק״) ,ובתנאי
שקינן ישמיט מן המחזה ארבעה מישפטים
שנראו בעיני כבוד השופטים כניבול־פה.

• ואז זכית, סוף־ם וך, לראות את ההצגה
נמשכת?
״ואז אף אחד, כולל כל אלה שנלחמו כב יכול
כל השנים בצנזורה, לא מצא לנכון להע לות
את המחזה בדמותו החדשה.״
וכך עד עצם היום הזה. כלומר, בית־הדין
הגבוה התיר, אבל התיאטרון הנמוך פסל.
פחדו להסתכן.

הזה, שלווה על־ידי צילום של איצקו רחמי־מוב
מוקע על הצלב, מתוך ההצגה, נסע קינן
לתיאטראות > 3״ 02)1ז 8ז 01 בניו־יורק. איש
עקשן הקינן הזה. נסע להוכיח את ה״נקודה״
שלו, נסע וגם הצליח.
עובדה. הציגו. הם לא ראו במחזה פגיעה
בנצרות. הם, כלומר, הנוצרים. פאקט.
אבל זה כבר לא היה אותו הדבר. וחוץ מזה,
הנזק שנגרם כבר נגרם.

• איך היתה ההצגה בארץ?
קינן מעדיף לדבר על המשתתפים. והוא
פותח שוב באיצקו רחמימוב.
״איצקו רחמימוב היה צדיק פוליטי, חב רתי,
מוסרי. ל פניו היה רק שחקן אחד בעל
שיעור־קומה כשלו — (שחקן האוהל, שמחה)
צחובל. כמו צחובל, גם רחמימוב מסוגל׳היה
לשחק כל תפקיד בכל הצגה שהיא: קומדיה,
טראגדיה, דראמה. שחקן חסר אקצנט ורב אק־צנטים.
אוטודידאקט ושחקן ענק!
״גם דוי ד ברגמן עשה עבודה ראויה. והיתה
גם רבקה גור, תגלי ת של ברגמן ״.קינן זוכר
קטע אחד שלה שהיה ״פשוט נפלא״.
״אז עוד לא צילמו בווידיאו כך שלא נשאר
שוס זכר לתפקיד הנפלא של איצקו״.

״הם כבר הזיזו אותו מזמן,״ קובע קינן בלי
עצב .״פשוט הזיזו לי, לכולנו את המ
קום״.
ס איש:
אשה:
איש:
אשה:

איש:
אשה:
איש:
אשה:
איש:
אשה:

(מתעורר)
אמא, מה זה הרעש
בחוץ ן
באים להרוג אותנו.
למה באים להרוג אותנו!
אני לא יודע ת. ת מיד באים לה רוג
אותנו. לפני כמה שנים הרגו
את אבא. ולפני זה הרגו את
סבא. עכשיו הגיע תורנו.
אבל למה הם רוצים להרוג או תנו!
מפני
שלא אוהבים אותנו.
למה לא אוהבים אותנו?
מפני שאנחנו אחרים.
אבל אנחנו לא אחרים. אני כמו
כולם.
לא נכון. אתה לא כמו כולם.
כולם, זה אלה שהורגים אותנו.
אנחנו שונים, כי אותנו הורגים.

מ סך

יייי

עמוס קינון

חברים

כבש:
שור:
כבש:
שור:
כולם:
אשה:

מספרים על

( מ תון המערכה השנייה)
האיש לבדר על הצלב. נכנסת הנערה.
נערה: ומה היה אחר כך?
איש: שום דבר מיוחד. אני גוסס.
נערה: ו אין זה ההרגשה הזאת, לגסוס?
איש: שום דבר מיוחד. מתרגלים.
נערה: ספר לי יותר בפרוטרוט על יסורי
הגסיסה שלך.
איש: תראי, זה באמת שום דבר מיוחד. זה
פשוט מילוי חובה.
נערה: ו אין המוראל?
איש: המוראל גבוה. לפעמים באים עוד
גוססים ועושים מסיבה.
נערה: למה אתה לא מזמין אותי למסיבת
גסיסה?
איש: לא ידעתי שאת מעוניינת.
נערה: אני כן מעוניינת.
איש: זה לא יעניין אותך. את לא מכירה
שם אף אחד. בכלל, זה סוג הווי שהוא
בטח זר לך.
נערה: מה אתם עושים שם במסיבות האלה?
איש: גוססים.
נערה: דווקא נשמע נורא מושך. תיקח
אותי?
איש: אולי זה רעיון. נפתיע אותם.
נכנסים השנר נהכבש, הזקן והאשה.
אשה: הבאנו לכם הפתעה!
לא תנחשו.
ז קן:
אשה: הוא סנוב גדול, אבל הוא הבטיח
לעשות מאמץ הערב ולבוא.
הוא עסוק, והוא יכול להתפנות רק
ז קן:
בשעה מאוחרת.
א שה: אבל הבטחנו לו שיהיה שמח.
נערה: מי זה?
א שה. את תראי. זאת הפתעה.
כבש: בינתיים אנחנו יכולים לשחק במיש־חקי
חברה.
שור: י ש לנו המון מישחקים חדשים.
אשה: טוב. אז אנחנו מתחילים?
נתחיל.
ז קן:
אשה( :לאיש) עכשיו אתה תצא, טוב?
(האיש יוצא)
בליל התקדש חג, נעלה את זכר
ז קן:
יקירינו, אלה שהלכו מעמנו ואינם
עוד.
א שה: איפה הם?
הם הלכו בדרך כלל להריח את
ז קן:
הפרחים מלמטה.
שור: בערבות השלג הרחוקות.
במדבריות הצחיחים, תחת שמי
ז קן:
עופרת, מכותרים לגזרי ם בידי חיות
אדם, ראשיהם שמוטים ולשונם
תלויה להם מפיהם, זבים דם ועדרים
עדרים של זבובים עטים על גוויותי הם
החשופות.
שור: ועכשיו הם מריחים את הפרחים
מלמטה.
אשה: אני כל כך אוהבת פרחים!
כבש: אני לא מבינה למה הוא לא בא. כל
המסיבה הזאת בשבילו, והוא מאחר!
א שה: הוא תמיד כזה כשהוא רחוק מהבית.
הוא הבטיח לבוא, אז הוא יבוא. תמיד
ז קן:
הוא בא למות בבית.
אשה: ואף פעם הוא לא שוכח להביא מתנה
קטנה.

כבש:
אשה:
ז קן:

אשה:

פעם הוא הביא לי תחתונים ממשי.
לי הוא הביא מקלות גולף וכובע עם
נוצה. זה היה בזמן שהייתי שגריר.
באמת? איפה?
בתחת שלך.
הה הה הה!
הוא היה כל כ ן חיוור ואצילי. הוא
הלך, נשען על שני קביים, וכל הזמן
הוא המשיך לנגן במפוחית. הכדורים
ניקבו אותו כמו כברה, אבל הוא
המשיר לנגן עד הסוף המר.
אולי הוא יבוא לנגן לנו.
אני כל כך מודאגת. תראה כמה
מאוחר והוא עוד לא חזר הביתה.
בטח מזיין.
אני לא יודעת למה אתה תמיד צריך
לחשוב על דברים כאלה.

כבש:
שור:
כבש:

אשה: אולי תספר לנו איך אתה מבלה.
איש: אז ככה. אנחנו הולכים לקושש זר דים,
עושים מדורה, אחר כך אנחנו
הולכים לחפש איזה זקן או זקנה.
אשה: מה פתאום?
איש: בשביל ל שרוף אותם.
זה לא מוצא חן בעיני.
ז קן:
שור: זה לא נורא. זה הנעורים.
אשה: אולי תנגן לנו משהו.
איש: מה אתם רוצים לשמוע?
כבש: משהו עצוב, אולי.
שור: משהו רחוק, מהימים ההם.
איש: טוב.
(הוא מונן במפוחית את אחת האריות ש ל
הפאסיון. מסיים. שתיקה. הוא נותן אח
המפוחית לאשה)

ז קן:

אשה: זה כל מה שנשאר לי ממנו. המפוחית.

אשה:

שור:
א שר:
ז קן:
אשה:
ז קן:

אשה:
ז קן:

אשה:

ז קן:

שור:
כבש:
ז קן:
אשה:
ז קן:

אשה:
כבש:
שור:
איש:
נערה:

על מה אני צריך לחשוב?
ז קן:
אשה: תחשוב פעם אולי על הילד שלנו.
אז הנה חשבתי עליו. אמרתי לך
ז קן:
שהוא מזיין. מה עוד את רוצה שאני
אחשוב עליו? אני בגילו הייתי מזיין
כמו שפן.
(נשמע קול צעדים. דפיקה בדלת).
כולם: יבוא!
נכנס האיש.
אי ש: ערב טוב.
אשה: איפה היית?
אי ש: במילחמה.
אשה: אתה רואה? אתה רואה? תגיד לו
משהו!
מה יש? אני נזכר בשנות נעורי
ז קן:
היפות, איך היינו יוצאים אלי קרב
בשיר על שפתיים, ועם רדת הערב,
לאחר שנטינו את אהלינו, היינו הול כים
לקושש זרדים, מעלים מדורה,
שרים שירים ומעלים זיכרונות ומהר הרים
בדומיה בזכר חברינו הנופלים.
נערה: ספר לנו, ספר לנו על המילחמה. ספר
לנו כיצד תמו יום קרב וערבו, כיצד
נפלו הנופלים, ספר לנו על מפלת
הנצורים ועל יום הנקם. ספר כיצד
האדימו הנחלים, ואיך עלה השמש
על ההריסות ועל תלי החרבות.

כבש:
שור:
כבש:
אשה:
ז קן:
אשה:
ז קן:

כבש:
שור:

הוא דומה כמו שתי טיפות מים לי ל ד
שיש לנו בבית על הקיר.
זוהי גדולתה של האמנות.
הוא נראה ממש כמו חי!
זה אצלנו במישפחה.
אשתי משוגעת על אמנות.
אצלנו זה שיגעון תורשתי. גם אמא
שלי היתה משוגעת על אמנות.
היא היתה מאושפזת במוסיאון.
דארלינג, מישהו צובט אותי כל הזמן
בתחת.
לא יכול להיות. אף א חדל א יושב על

ידו•
כבש:

אוי! מישהו הכניס
החולצה!

בתוך

תירגעי דארלינג, סוף סוף זה רק
שור:
מישחק חברתי.
אשה: הנה גם אותי כל הזמן מישהו צובט
בתחת.
והיא לא מתאוננת.
ז קן:
כבש: מי זה יכול להיות?
אני חושב שאלוהים נמצא עמנו.
ז קן:
כבש: יש לו באמת מגע עדין מתחת
לחולצה.
נערה: אותי אף אחד לא צובט.
שור: אני לא חושב שזה אלוהים. אלוהים
לא צובט בתחת.

אויש! זאת כבר ממש חוצפה.
מה הוא עשה עכשיו?
הוא ממש ניסה לתקוע לי אצבע
בתחת.
זה כבר עובר את גבול הטעם הטוב.
אני למד תי לא להתאונן.
זה התחיל עוד כ שגרנו באוהל.
זה היה נורא.
היינו כל כך משולהבים ופראיים.
מסביב היו ביצות המוות ואנחנו היינו
כה מעטים. השמש היתה מכה על
הראש ולא היתה אפילו טיפת צל.
אבל לאט לאט חסכנו.
אשתי היא אשת חיל.
התחלנו מכלום. בעשר אצבעות.
היום אין להכיר את המקום.
פשוט גן פורח.
הכל ניקל וזכוכית.
זה נשמע כמו אגרה.
חבל שהוא מת.
הוא הגשים את המהפכה שלנו.
רק הצביטות נמשכות. כל הזמן
הצביטות בתחת.
רק לא בשבת.
איזה מזל. אמרתי ל ך מזמן שאת
המסיבות צריך לעשות רק בשבת.
למה לא שותים כאן שום דבר?
אל תשימו לב. תמיד במסיבות היא
צמאה לדם.
(קם פתאום) אני מוכרח ללכת.
כן, אני מכירה את הישיבות האלה.
עם הפילגשים הקטנות שלך.

איש: אבל שולה, אני נשבע לך! אני מוכרח
ללכת!
נערה: בטח. עם כל החברים שלך. עכ שיו
כבר עושים את זה ביחד. בטח שכר תם
לכם איזו דירה יפה ואתם מזמי נים
את כל הקטנות האלה.
איש: שולה, אני נשבע לך!
נערה: אל תשבע לי. חבל על הנשימה שלך.
בטח גם תסדר שמישהו יצלצל אלי
שאתה מוכרח להישאר עוד יום. עס קים
דחופים. אני מכירה את העסקים
הדחופים שלך.
איש: אבל אני יוצא למילחמה!
נערה: הוי, יקירי, למה לא אמרת? צאתך
לשלום! (האיש יוצא. שתיקה).
ועכשיו, תרשו לי להציג בפניכם את
ז קן:
הנשק הסודי שלנו — הרובוט יעקב.
(על הבמה של ה רובוט עשוי פלדה)..
מה שמך?
ז קן:
(החבוט פולט צרור ש ל תת־מיקלע)
שמו יעקב. ועכשיו תגיד לי, יעקב:
ז קן:
כמה זה שתיים ועוד שתיים?
(הרובוט יורה צרור)
בראבו. ועכשיו תגיד לי מה דעתך
ז קן:
על מדיניות החוץ?
(הרובוט יורה צרור)
ועל מדיניות הביטחון?
ז קן:
(החבוט יורה צרור)
האם היה אי־פעם מצבנו הביטחוני
ז קן:
טוב יותר?
(החבוט יורה צרור)
ומה דעתך על יפי הנפש למיניהם
ז קן:
האומרים ע שו אהבה ולא מילחמה?
(החבוט יורה צרור).
בראבו. ועכשיו תגיד לנו משהו יפה.
ז קן:
(החבוט יורה צרור בזקן. הזקן נופל. החבוט
מסתובב ויוצא מהבמה).
שור: אני לא מבין. מה הוא רצה להגיד?
אל תירא עבדי יעקב.
ז קן:
כבש: פסוק נפלא.
כבש: אני לא מבין למה לא שותים כאן.
הבטחתם מסיבה.
אשה: אנחנו מאד מכניסי אורחים. פעם כש־גרנו
באוהל באו אלינו שלושה מלא כים.
היא
היתה אז בת מאה.
ז קן:
אשה: בעלי ר ץ ושחט כבש לכבודם.

זקן:
שור: כבעת שור:
כבש:
אשה:

כבש:

שור:

אשה:
זקן:

אשה:
שור:
אשה:

זקן:
אשה:

זקן:
אשה:

את לא צריכה להעליב את האורחים
שלנו.
אני מוחה.
אני דור ש שתיקח אותי הביתה.
אולי נשמע קודם את סוף הסיפור?
לא מעניין אותי הסוף. חשבתי שאנח נו
כאן בין ידידים.
אבל זה היה מזמן!
לא משנה. עוול זה עוול. אפילו אם זה
היה מזמן.
אשתי רגישה מאד לעוולות. כשהיא
נזכרת בעוול שנעשה לה היא לא
יכולה להירגע. אפילו אם זה היה
לפני מאה שנה.
אבל עכשיו זה גן פורח! ממש גן עדן,
יש מאין.
טוב, אז שחטתי כבש. אז מה אפשר
לעשות? אולי רציתם שנשחט את
הילד שלנו?
(פ!רצת בבכי) :י ל די המיסכן!
אשתי מתרגשת מפני שהיא סמל.
(ממשיכה לבמת) י לדי המיסכן! איזה
חינוך נפלא הוא קיבל בבית! איזו
הכנסת אורחים! אני זוכרת איך שהם
באו ואיך הצעתי להם את המיטה,
איך רחצתי להם את הרגליים, אין
הכנתי להם תה ועוגות, איך הסקתי
את האח ועשיתי להם צלעות על
הגריל!
אשתי מבשלת לא נורמלי.
אחר כך אפילו נכנסתי איתם למיטה
ושכבתי עם שלושתם. זה היה אלוהי.
בסוף לקחו את כולנו אל מחנה הרי כוז.

התחשבו בכלל בזכויות שלנו.

ובעבר שלנו.
ז קן:
שור: אין צדק בעולם.
לנו אתה מספר? בשביל מה הזמנו
ז קן:
אתכם למסיבה?
אשה: זאת מסיבה לכבוד הצדק.
הם לקחו את כולנו כמו צאן לטבח.
זקן:
שור: אני מרגי ש הזדהות עמוקה עם המא בק
שלכם.
נערה: למה לא נותנים כאן לשתות.
זה רעיון! למלא את הכוסות! (הזא
זקן:
ממלא מ ס 1ת !מגיש לסלס)

כבש:
אשה:
כבש:

אשה:

כבש:
אשה:

זה תמיד ככה בסוף.
את יודע ת מה הם עושים במושבי
הזקנים?
בטח שאני יודעת. אני הולכת קבוע
לראות. זה מביא אותי לי די התרג שות
של חמלה.
הם תולים את עצמם בצוואר. וברגע
שהנשמה כמעט נפרדת מהגוף, י ש
להם מין פליטת זרע אחרונה.
זה נס הזיקנה.
ואז הזקן השני חותך מהר את החבל.
ואחר כך הם מתחלפים.

כולם. נפשם תצא עד כלות, מתוחים
כמו גי ד ישן, קשת ניאנדרטלית
שהמתינה ארבעים אלף שנה מתחת
לקרח רק בכדי להתפורר במאמץ
אחרון. איזה צחוק, בחיי, איזו בדיחה.
אני שומעת אותם נושפים ולוהטים,
דמם החולה והאיטי מפוצץ את תופי
אוזניהם, הם הולכים למות על החבל,
מוות של תיקווה. בואו, זקנים שלי,
בואו אל המוות. אני אשתה את פ ליטת
הזרע האחרונה שלכם. אני כל כך
צמאה!
שור: ואחר כך תחתכי את החבל?
נערה: כמו כלום. ואני אנסר ל ך את הראש
ואת הקרניים ואתלה אותם על הקיר.
ואני?
זקן:
נערה: אותך יאכלו הכלבים.
אני נקרע בין הפחד והתשוקה.
זקן:
שור: אולי החבל ייקרע בעצמו.
אולי עוד פעם.
זקן:

נערה: אתם באים?

נערה:
אשה:
כבש:
נערה.
כבש:
ז קן:

נערה.
ז קן:

שור:
אשה:

הוא הבטיח לי מסיבת גסיסה.
כולם אותו הדבר.
להבטיח, זה מה שהם יודעים.
הוא הבטיח לי שזאת תהיה מסיבה לא
נורמלית.
לי הוא הבטיח תחתונים ממשי.
הוא הבטיח לי מקלות גולף וכובע עם
נוצות.
יש לי הצעה מגונה.
כבר חשבתי על זה.
אני מודה שגם בלבי עלה הירהור.
עוד פעם?

כבש: חיים משוגעים.
נערה: אני רוצה אורגיה.
כבש: ידעתי.
נערה: אני רוצה להיות חלום. הקבר הפתוח
שאליו נשפכים כל זרמי התאווה.
חלל ריק שבו החלום נופל ללא הרף
ולעולם אינו משיג את הקרקעית.
חור המנעול, טבעת הקסמים, הנעל
של זמרת האופרה שאליה נשפך יין
המעריצים, עיגול אדום ולוהט של
תשוקה מדומיינת, לח ונוטף וחם ופו עם
ו שעיר ומסריח. הם ייטפטפו אלי,

(היא ק 1שר ח את שניהם בחבל, מוציאה א!תם
מהבימה)
כבש: ומה אנחנו נעשה עכשיו?
אשה: אני לא יודעת. יכול להיות שיבואו
אורחים. אני אשחט אותך ואכין להם
מטעמים.
כבש: אני השעיר לעזאזל.
(האשה קושרת את הכבש בצנוארו, נוהגת
אותו החוצה מהבימה).
חושך.
האיש על הצלב, לבדו על הבימה.
אי ש: ואז, כאשר הכל נגמר, אני יורד לי
בשקט בלילה ומתחיל לפסוע ל בדי
בין מצבות העולם. עצוב לבד, וקר
בלילה, ואין מי שיאיר את הדרך. אני
שר לעצמי שירים שמעולם לא חוב רו.
שירי מרזח של נמלים בכוכבים
הרחוקים שאותם ראיתי בלילות הש חורים
הארוכים. סחור סחור אני פו סע,
מלטף מצבה ובוכה, קוטף פרח
ומהרהר, אני הנראה ואינו רואה.
לפעמים אני דוהר בראש צבאות
אדירים לג אול את קברי. לפעמים
אני נופל בחרב המאמינים, או בחרב
הכופרים. לפעמים אני בת־קול שגוו־

עה, או חיוך ללא זיכרון. אני ההלך
שחור העיניים הלוהטות שבת האדון
ברחה אחריו. אני שט בספינה האפלה
הנעה לנצח על פני הימים לל א רוח
במפרשיה. בליל סהר אני זוחל בין
הקוצים וצופה אל הבית שעל הגיב־עה.
אולי זה הבית האחרון, אולי זוהי
הגיבעה האחרונה. אולי עוד נותר
מישהו, אולי עוד יש משהו. לפעמים
אני חומד לי ל צון ומתיז קצף זועם
כנביא. הוי אתם שם, אני אומר, גורו
לכם, אני אומר. ואני מסתער מבין
הקוצים ורץ כמטורף אל עבר הבית
שעל הגיבעה לקחת אותו בסערה.
אולי יהיה זה הבית האחרון שעל
הגיבעה האחרונה. על כל גיבעה
גבוהה ותחת כל ע ץ רענן אני שוכב,
מלקק את פצעיי וגוסס. כל הלילה
אני גוסס, ואין קץ ללילה הנצחי הזה.
וכאשר נדם הד החרפה וקול ענות
התרועה ואת הבכי היתום נשא הרוח
וגם לתולעת אין תוחלת, אז אני שוב
יורד לי למטה, מחפש את פשר התנו עה
ההפוכה, זאת החותרת על עבר
הסוף שכבר היה.
מעולם לא הייתי, לעולם לא
אהיה. אני האמנות בת האלמוות.,
האמונה המגוחכת של הנמשל המא מין
שי ש לו-משל. וכך אני גוסס, וכך
אני זוחל בתוך השרה הזה שאינו אלא
רחם אפל, ואני עובר מקופל בזיכ רונות,
ושוב אני נולד.
יהיה טוב. תהיה לנו דירה של אר בעה
חדרים, נגור באושר ובעושר,
נעשה חיים. ניסע לבקר דודו ת
רחוקות.
הוי, אלי, אלי, למה עזבתני?
מסך
רישומים יגאל
תומרקין

השחקנית גידה אדנזגה־ חוגגת
יוסי אלפי חוגג
יום־הולדת 50
גבי ברלין קוצר סירות
הוצאת ספר־שירים

החברים של ארם(׳)
בחום בלתי־נסבל פלוס לחות המכסה את הגוף כבגד נוסף, חגגו חבריו
של הבימאי יוסי אלפי את הוצאת ספר־השירים שלו. אלפי, לבוש
שחורים, מזוקן וסימפטי קיבל את אורחיו המזיעים בחיבוק, בנשיקה
ובטפיחה חברית. עזר כנגדו בקבלת־הפנים היתה אשתו סו, מנהלת
התיאטרון הקהילתי שהם מפעילים. גם סו לבשה שחורים. האורחים
העדיפו, אמנם, צבעים אחרים, אבל זה באמת לא חשוב. מה כן חשוב?
שהאירוע נעלר באנדיל׳ ,המיסערה־אחות של אכד־ל׳ ,שבבעלותם של
השחקן אילי גורליצקי והזמר ש שי קשת. החברים של אלפי תפסו

שומר ואש

קריינית־הטלוויזיה, אורלי יניב, בשיער קצוץ
ובמישקפיים, באה לאירוע בחברת י די ד גברתן,
שנראה יו תר כשומר-ראש מאשר כחבר. אורלי חייכה, אך כשהחלו הפל
שים
של הצלם הגיבה בכעס. הי
לא זי הו את יניב וכשניגש א חד
יניב חזרה לפעילות מלאה ב!

ערדרךין 1ך י 1המשורר נתן יונתן בחולצה
שחורה ובקסקט עור שחור

1 111
כסימן היכר, צמוד לידיד תו נילי פלומין. השניים, בניגוד לאחרים,
בחרו בפינה שקטה, שם עסקו בעיון בספר־השירים של אלפי.

111

שני ילדי ם מעריצים של

1\ 4 / 1-111 הזמר גבי ברלין( ב מר כז)
באו לאירוע. הילד לבש חולצה שנשאה את שם

הקלטת של הזמר. במהלך ניתוח שעבר הילד
הושמעה לו הקלטת של שירי ברלין. שאול ביבר
(בצילום למטה) ומפיקת־ הרדיו רחל הרמתי.
קוצר פירות

עדייו נועס

הזמר בני ברמן עדיין כועס על יענקל׳ה סל,
הבעלים של ״המיסבאה״ .את כעסו הוא
הביע השבוע על דפי העיתון בר איון שנתן לעיתונאי איציק בירן.

סי 2 6

פעם הכירו אותו אולי 500
מעריצים, שהיו באים לשמוע
אותו שר במקום בחוץ שבחוף
תל־ברוך. היום מכירים אותו
אולי 500 אלף איש, ולראייה,
הוא כבר מכר עשרות אלפי
קלטות של שיריו. ג בי ברלין
הוא לא זמר מהסוג המקובל, כי
הוא משלב בהופעות שלו שירים
של אחרים וגם שירים שלו.

נשארה ז מן קצר, כרבע שעה. החוגגים
צלמים לצלם אותה התעניינו לזהותה.
׳וויזי ה בתוכנית־הנוער ״רואים 6:6״.
וכובדו

מה שולחנות בתוך המיסעדה
משקה קר, בסלטים ובדברי־מאפה.
מדי פעם הוקפצו כמה מהם לרחבה שלפני
מיסעדה כדי לתפוס פוזה עבור התיקשורת,
:צילומים נע שו בוואריציות שונות: יוסי
לפי עם יונה אליאו ועם ש שוו גבאי.
!עם בלי גבאי, אבל עם זאב רווח, ופעם
יספת עם הפסל מו טי מזרחי, שעשה תנו־ות
מאוד פיסוליות עם כוס־הבירה שבידו,
:ם צילום עם השחקן עזרא דגן. ובין ביס
צילום קיטרו כולם על הלחות האיומה
באיזור, וגם קצת דיפדפו בספר־השירים וה־יעו
הערכה לכישורים של אלפי. התיק־ורת,
לעומת זאת, העדיפה לתפוס את
שולחן שבכניסה למיסעדה, שאיפשר תצי
ות נוחה והתגנבות יחידים מהמארגנים.

1ך 1העיתונאית הדה בושט מ״הארץ״ הופיעה בתילבו־
\ ,ו 1שת אלגנטית: מי קטורן מפיאטים וחצאית. היא
בלטה על רקע התילבושות הלא״מחייבות. כשהצלם ניגש אליה

הקיץ שד
גי ד ה
גילה אלמגור, הגברת הרא שונה
של הקולנוע הישראלי,
חגגה בשנה האחרונה שני אירו עים
גדולים. האחד, הוא סירסה
הקיץ ש ל אביה, הזוכה להצלחה
גדולה בארצות שונות וגם זיכה
את גילה בהכרה בינלאומית,
שבעיקבותיה היא עושה חיים

ך* 1\ 1ץ 1נשיקה או סוד מחליפים איל־ה־
| 111\ ^ 1הון יעקב נ מ רודי( מי מין) והמנחה
ל׳ה אגמון, בעלה של כלת השימחה, השחקנית

היא שמה יד ה על מצלמתו, אן לאחר כמה שניות ויתרה.
לצידה, שחקן התיאטרון יו סי גרגר, עם התפאורן אריק סמית.
השניים באו בהופעה נון־שלנטית ולא נהנו מהאווירה המעונבת.

ברחבי עולם, והאירוע השני הוא
יום הולדתה ה־.50
לכבוד המאורע אירגן בעלה,
המראיין הוותיק יענקל׳ה אג מון,
מסיבת הפתעה במיסעדה
מקא! של מאנפרד כץ. קולק ציה
נכבדה ביותר של אנשים
הגיעה לאירוע, כדי לאחל לגילה
הרבה מזל טוב. היו שם זמרים,
שחקנים, עיתונאים, אנשי״חברה
ונושאי תארים, כמו ״הגברת ה ראשונה
של הזמר העברי״ וה־
״גברת הראשונה של התיאטרון
העברי״ וכר.

המפורסמת גילה אלמגור, שחגגה את יום־הולדתה ה־
.50ד קו ת ספורות אחרי המיפגש הגיעו למקום האירוע
שר־החינוד״והתרבות, יצחק נבון ורעיי תו אופירה.

הקיץ שר אמה

הגר, בתם של גילה ויענקל׳ה, לא
כל-כן נהנתה באירוע. היא העדי פה
לבלות מחוץ למיסעדה, שם היתה צריכה ל ב רן את מי שנכנס.

כתב: זוהר אוהליאב. צירם: אלי דסה

-271-4

— פ ת ווו ש ה

ש רי ר

(המשך מעמ 1ד ) 21

• אברהם עופר.
אברהם עופר. אני ביקשתי מהמנכ״ל שהיה
בתפקיד שיישאר בתפקיד.
אספר לך סיפור בעניין הזה. אברהם עופר
היה איש טוב־לב. אילו שאלת אותי האם
היום, אחרי שהכרתי את מישרד־השיכון,
הייתי מוכן לשים את י די על גחלים בוערות
ולומר שאברהם עופר היה איש י שר והגון,
הייתי אומר לך שהייתי שם את שתי י דיי על
ערימת־הגחלים.
אז כשעופר היה שר־השיכון פניתי אליו
בעניינו של אזרח מסויים. היתה לי תקרית עם
המנכ׳׳ל שלו, דוי ד ויינשל. הוא לא רצה

מוע — וזה נעים מאוד שאומרים לך את מה
שאתה רוצה לשמוע.
כשאני צריך להחליט החלטה חשובה, אני
אשתדל לעשות את זה בתקופה של שבועיים־
שלושה. אני רושם לי את ההחלטה שלי, ואם
אחרי שלושה שבועות אני רואה שלא שיניתי
מההחלטה שאותה רשמתי לעצמי, אני אומר
זו היתה ההחלטה הנכונה. זה בהקשר ליוסף
ספיר.

• בי מי ירסן? ספיר המיפלגה היתה
אחרת?
אתה חושב שלא היו בעיות? אני בתור־מזכירו
של יוסף ספיר הייתי, כביכול, בתפ קיד
של מרכז ארבעת השרים הציוניים-
כלליים. הייתי ילד. הייתי בן .20 יצאתי מן
הצבא...

• ב שנו ת ה־? 50

• הו א היה הולנדי, הוא דיבר
לאט.
הולנדי, הוא היה אדם נחמד, אבל אחר־כך
הידרדרנו, וכמיפלגה מדורדרת מצאנו נחמה
בצל תנועת־החרות, ובמיפלגה שלנו היו לנו
בעיות פנימיות של ארבעה חברים שעמדו
בצמרת המיפלגה, ואני לא יכולתי להסתדר
עם מודעי, ואני לא חושב שהאשמה בי.

לסטות מהנחיות שהיו לו. הוא אמר י ש
הנחיות ואני לא סוטה מהם, י ש תקנות, אני
לא זז מהם. אז הלכנו אל עופר למישרד,
ועופר ד ל אמר לו: תסדר את העניין. ויינ של
ביקש פתק, ועופר נתן לו פתק. כשהוא יצא
אמרתי לו: אברהם, אם אני אהיה פעם שר
ויבוא אלי פקיד שלי ויבקש הוראה בכתב, אני
אתן לו הוראה בכתב ומיכתב־פיסורים.
כשבאתי ל מי שרד ויינ של כמובן חשב שא ני
לא אשאיר אותו בתפקיד. אני ידע תי שהוא
בחור מוכשר מאוד. ביקשתי ממנו שיישאר
בתפקיד. כשהוא הלך להיות מנכ״ל בנק
י שראל ועמדתי בפני דילמה — זו היתה
התקופה הראשונה של , 1977 ובתנועת הח רות
ובמיפלגה הליברלית כל אחד חשב
שמגיע לו לפחות להיות מנכ״ל — מיניתי
את שלמה אבני ד ל שהיה מפא״יניק, אבי
המפא״יניקים, אבל ידע תי שהוא איש טוב.
לקחתי את האיש מבפנים, מפני שרציתי
לבנות מחרש את המערכת מבפנים, כי המיש־רד
היה ממוטט. אותו הדבר עשיתי במישרד־המיסחר־והתעשייה.
אני
חושב שאתה עושה טוב אם אתה לוקח
את האיש מס׳ .2אם הוא איש טוב, למה לא?
הוא כבר יודע איזה שגיאות לא לעשות. הוא
כבר למד, והוא רוצה להוכיח את עצמו. ואם
תבדוק את שבע השנים שלי במישרד״המיס־חר־והתעשייה,
תמצא שכל ראשי־האגפים
חלקם עוד יושבים היום.
שמעתי את מה שאמר לי ספיר, שקשה
מאוד כשר לברור את העצה הטובה מהעצה
הטפלה. למה? אם אין ל ך אנשים טובים סבי־בר,
אם אומרים לך את מה שאתה רוצה לש־

המפסימיס מדוע וץ נתן וולוו רואשות העין־ תד
אביב? ושמואל בדסבווגו בירושלים?
רמה מתעקש ויקטוו ת״ו לנחול מבלה
נל ארבע שנים? הנה התשובה
1ידעון סער־סרצנסק׳

כן, בשנות ה־ ,50ב־ 1952 יצאתי מהצבא.
ולשמוע את הוויכוחים בין יוסף סרלין וספיר
— כולם מנוחתם עדן — בין ספיר ובין
ישראל רוקח — פרץ ברנשטיין, עד שהוא
הספיק להגיד מילה, אלה כבר בישלו לו
תבשיל.

שאלה: י ש אומדי ם
שזה בגלל הכלב מיקי.
תשובה: אתה מכיר את
שמיר, הדברים האלה
לא השפיעו עליו.

גכשאתהמפ סיד ב ג דו ל, אתה כול

• מודעי הוא נו שא מרתק. הוא
נמצא עסשיו בברי ת עם אריאל
שרון ודויד לוי. אפשר לומר שאתה
בברי ת עם יצחק שמיר והזרם המרכזי
בחרות.
בליכוד, לא בחרות.

• אני מתכוון לזרם המרכזי בחר ות.
התמונה נראית לי כך: חלק מרכ זי
בחרות זז אל המרכז, ולמעשה
תפס את המקום של המיפלגה הליב רלית
בתקופת ספיר ורוקח, ודולק
מחרות נ שאר בימין הקיצוני. המיס־לגה
הליברלית התפלגה לשני חל קים.
אתה וניסים נמצאים עם הפלג
המתון־יחסית של חרות, ו מודעי
הצטרף אל פלג הימין הקיצוני. היית
אומר שזה תואם את המציאות?
למעשה אנחנו ממשיכים בדרך שבה
הלכנו במשך שנים רבות. אם אתה זוכר, מי
נתן את התמיכה הבלתי־מסוייגת ליוזמת־השלום
של בגין? הליברלים. בתוככי חרות
היו הרי חילוקי־דיעות.

^ חיים הפוליטיים רצופים בהתמוד־ו
\ דויות. על כל ג׳וב המתפנה י ש קופצים
רבים. אחד זוכה, הרוב מפסידים. התופעה של
— מועמדים חסרי״כיסוי
״מועמדי־קש״
מלכתחילה בעיני הכל (ובדרך־כלל, גם אם
לא יודו בכך, בעיני עצמם) מוכרת ל כל בחיים
הפוליטיים.
מדוע הם רצים לתבוסתם? מדוע הם מבז בזים
כסף, אנרגיה וזמן יקר במאבק חסר־סיכוי?
את זה ביקשו ירון לוינסון וחברו אייל
בוגוסלבסקי לחקור, במיסגרת לי מודי התואר
השני בחוג למדע־המדינה באוניברסיטת תל־אביב.
מה העלו בחכתם האקדמית?
ירון לוינסון השיב לשאלות.

• מדוע בחרתם בכלל בנו ש א הזה
של מפסידנים פוליטים?
אנחנו טוענים שמדע־המדינה עוסק בדרך
כלל בניצחונות ובמנצחים. למעשה רוב הפו ליטיקאים
מפסידים ולא מנצחים. למרות
זאת, הכל מתייחסים בדרך־כלל רק למנצחים
ולנבחרים. רצינו דווקא להסתכל בפוליטיקה
מנקודת״המבט של המפסידים. התמקדנו
בניסיון לחקור ולהבין את ההחלטה של פו ליטיקאים,
היודעים שהם הולכים להפסיד,
להתמודד בכל זאת.

• למה הם עושים זאת?
המסקנה הסופית, שאליה הגענו, היא ש זאת
בכל זאת החלטה רציונלי ת מבחינת המ־פסידן,
ולא איזשהו שיגעון. המתמודד ההולך
להפסיד עשה שיקול אישי רציונלי, והבין
שגם אם יפסיד — תעלינה מניותיו הפו ליטיות.
קודם
כל: הוא תמיד מתמודד על תפקיד
שהוא בשלב אחד גבוה ממה שהיה לו קודם
לכן. המפסידן כמעט שאינו מתמודד אי־פעם
על תפקיד בשלב הירארכי נמוך יותר. מהרגע
שהוא מתמודד הוא נחשף ציבורית. החשיפה

• אז גם שרון תמך בבגין.
אני לא יכול להסביר את שרון, לא ב־ 77׳
ולא ב־89׳ .אבל אנחנו תמכנו בעיקרון. גם
במצע הראשון של גח״ל, הליברלים לא היו
אלו שאמרו ״שתי גדו ת לירדן.״

•הם הסתייגו
בהסבם־גח״ל.

מזה

בפירו ש,

אני מדבר על , 1965 הסתייגנו בפירוש
ואמרנו שאם יהיה מצב של שלום, אז צריך
לקחת בחשבון שאמנם יש לנו זכות, אבל אין
זאת אומרת שאנחנו חייבים לממש את הזכות.

•ז הו בדיוק מה שאומר יצחק
רביו•
י ש אומרים שנו צר ב ארץ גו ש
מרכזי, הכולל את הזרם המתון של
הליכוד, בהנהגת יצחק שמיר, שא תה
שייך אליו, והזרם המרכזי־ימני
של מיפלגת־העבודה, שיצחק רבין
מנהיג אותו. תיאור זה נראה לך?
הלוואי וזה היה קם.

היא, כמובן, בהתאם לגו ד ל התפקיד ש עליו
נערכת ההתמודדות. בכל מיקרה, המתמודד
יזכה לחשיפה שלא היתה מנת־חלקו לולא
היה מתמודד.
בטווח ארוך יותר, המתמודד יצטרך להש קיע
בחשיפה פחות ב שלב הבא. עצם החשיפה
מעלה אותו למודעו ת של האנשים, והוא הופך
לגורם כל ש הו(ו לו א זעיר) במישחק״הכוחות.
יתכן שי ציעו לו כל מיני ״דילים״ וקוא־ליציות,
ופי צוי תמורת ירידה מההתמודדות.
שיקול ר ציונ לי בודק את כל האלטרנטי בות.
במיקרה זה, ההנחה היא שגם הפסד אינו
יכול ל פגו ע במעמדו, הוא חייב ל פ רו ץ
קדימה, ואין לו דרך אחרת.
שיקול אפשרי אחר: הרצון להעלאת נושא
מסויים לסדר־היום הציבורי. כמו, למשל,
״הס־מס״ ,שרצו לבטל את מס־ההכנסה. חשוב
להם שידברו על הנושא שלהם, שתהיה לו
מודעות ציבורית.
אין ציפיות גבוהות מהם, וכאשר אין צי פיות
— אין גם אכזבות. המפסידן יכול רק
להפתיע, להרוויח. ככל שסיכויי המועמד
נראים חסרי־תיקווה לפני המאבק — כך גם
קטנה יותר בעייתו לנחם את עצמו על הכי שלון,
וכך גם ייקל עליו להצדיק את תבוסתו
כלפי־חוץ.
יש גם סיבות יותר פסיכולוגיות להסבר
התופעה. חוקר בשם לאסוול כתב על אנשים
בעלי תכונות אישיות של שאיפה להשגת
עוצמה. אלה הם אנשים המקדישים את חייהם
להשגת עוצמה. הם חיים בשביל זה. זהו הטי פוס
הפוליטי. עיסוקו בפוליטיקה הוא פיצוי
על הערכה עצמית נמוכה.
אצל אדם כזה המניעים הפרטיים הם
הקובעים, למרות שיסביר את מהלכיו ויצ־ריקם
במונחי הכלל ובמניעים ציבוריים, כב יכול.
חשוב לו מאוד הנושא האישי, שייד ע
שנילחם על משהו, חשוב לו ל פרוץ. בהתמו־דרות
הוא מ שיג ניסיון פולי טי מצטבר,
קשרים פוליטיים, מגע רב יותר עם מוקדי
עוצמה ותיקשורת.
לפי הד״ר בן־דור גבריאל מאוניברסיטת
חיפה, הפוליטיקה היא תגמול בפני עצמו.
התגמול החשוב ביותר בפוליטיקה מתבטא
בהנאה מעצם המעורבות בתהליך. לא רק
בהשגת התפקיד, אלא גם בעצם ההתמודדות
עליו, ולכן י ש תגמול גם בהתמודדות חסרת־סיכויים.
הפוליטיקה
מושכת רבים שאינם יכולים
להשיג קידום בדרך אחרת. ערוצים אחרים
סגורים לפניהם, ב ערוץ הפוליטי קל יותר
להתקדם.
גם ההתרגשות של התחרות, רגעים מע טים
ומיידים, תחושת ״מלך ליום אחר״ —
נותנים סיפוק למתמודד.

חוקר לוינסון
מנד כל הסיס״ם

חוקר בשם דיווי ד מאיו עשה מחקר על
חברי־הקונגרס בארצות־הברית וטען: ככל
שתתמודד יותר, סיכוייך להיבחר בבחירות
הבאות טובים יותר.
דוגמה טובה לכך היא של רונלד רגו. הוא

ל ע לו ת כיתה. זה יכול לעזורלךבפעם הבאה.

אינם 11* 1111(1־ 0
התמודד על המועמדות לנשיאות בפעם הרא שונה
ויד ע שייכ של — אכן נכשל. בפעם
השנייה הוא ר ץ וניצח בגדול. המתמודד יודע
שאם לא ית מודד — לא יעלה למודעות. הוא
״זורע זרעים״.

• תמיד כדאי להתמודד? אין נז קים
למפסידן? למשל — ש תיוו צר
לו תדמית של מפסידן?
מובן שלא מדובר במדע מדוייק, ולא הכל
נכון תמיד. אבל בעיקרון צריך להסתכל
בדברים רציונליים, ולהבין שהמפסידן יוד ע
מה שהוא עושה. צריך להסתכל בעולמו
ולהבין שמבחינה אישית הוא עשוי להרוויח
יותר מכפי שיפסיד. לגבי תווית של מפסידן
מדובר באדם שאין לו תווית קודמת של מצ ליחן,
ולכן אינו מסכן כלום.

• י ש לך דוג מו ת עכ שוויו ת של
מתמודדים חסרי־סיכוי, הנובעת
משיקולים אחרים?
כן. אם יורשה לי להינבא, אני מניח שרי-
צתו העכשווית וחסרת־הסיכויים של מאיר
פעיל מטעם מפ״ם לתפקיד מזכיר מועצת
פועלי תל״אביב היא רק סימן לניסיונו לע שות
״קאם־בק״ פולי טי בדרגים גבוהים יותר.
גם עמיר פרץ, שהעלה ל פני שלושה חודשים
את מועמדותו לתפקיד מזכ״ל ההסתדרות,
ושהודיע שי ת מודד עם ישראל קיסר במרכז־העבודה,
יד ע שאין לו סיכוי.
כרגע, למרות שהסיר את מועמדותו, הוא
ייתפס כמועמד טיבעי לתפקיד.

• כדקתם דוגמו ת קונקרטיות של
מפסידנים בפוליטיקה הישראלית?
כן, ל מ של נתן וולד — מועמד המערך
לראשות העיר תל־אביב. וולך הכין את הכל
לכך שלא ינצח, וזאת ההתמודדות הכי נוחה.
כשריאיינו אותו, הוא נימק את ריצתו בכך
ש״המיפלגה ביקשה״ ו״צו התנועה״ .כיום הוא
סגן״ראש־העירייה, למרות שהפסיד. גם שמו אל
פרסבורגר, מועמד הליכוד לראשות העיר
ירושלים, ש רץ נגד טדי קולק, היה מועמד
חסר־סיכוי. אבל כיום יודעים לפחות מיהו,
והעובדה ש רץ עשויה גם להועיל לו בעתיד.
גם יעקב שמאי יד ע בבחירות הקודמות
להסתדרות שאין לו סיכוי — ולמרות זאת
התמודד. אלמלא נשאר על המפה הפוליטית
— הוא גם לא היה ר ץ היום, כשיש לו סיכוי
להשיג הישג טוב יותר. חוץ מזה, גם הכוח
שצבר בליכוד בא לו מפני ש רץ להסתדרות.
בקנה־מידה הפסיד הוא
— כלומר הסתדרותי, אך פנימית״מיפלגתית חיזק את
כוחו.
י ש גם דוגמות נוספות של רשימות
קיקיוניות, הרצות לכנסת, כמו ״הכוח השקט״
של יעקב גרוס בבחירות האחרונות, או הרץ
הניצחי, ויקטור תייר. במיקרים אלה רצו
אנשים אלה להעלות נושא מסויים לסדר־היום
הציבורי: גרוס יצא נגד הבירוקרטיה
ותייר בעד הנדכאים והמיסכנים בחברה. ל פי
ראיונות איתם ברור ששניהם העריכו מראש
שאין להם סיכוי.
דוגמות אחרות הן ההתמודדויות הפני מיות
במיפלגות על המועמדות לכנסת. במ ערך,
למשל, התמודדו 86 על מקום בכנסת,
ובליכוד יותר מ־ססו. למעטים מאוד היו
סיכויים ריאליים, ורובם ידעו זאת מראש.

עם תדי קאופמן, והובס בגדול. הוא ידע שהוא
מתמודד כנגד כל הסיכויים, והציג את התמו דדו
תו כמחאה של צעיר על המנגנון. וכך,
למרות שקיבל מיספר זעום של קולות, נשמר
כמי שיש לו אופציה, כאלטרנטיבה, עובדה
היא שהפעם התמודד וניצח ברוב גדול.
גם מיכאל לפידות, ראש־עיריית־רחובות
הנוכחי, התמודד בעבר עם יחזקאל הרמלד
מהליכוד, שכיהן בתפקיד ושנחשב כראש־עיר
טוב. ל פידו ת הפסיד פעמיים, אבל בפעם
האחרונה, כשהרמלך כבר לא ר ץ מולו, הוא
התמודד וניצח.
דוגמה נוספת מארצות־הברית היא מועמ דותו
חסרת־הסיכויים של הדמוקרט ג׳ורג׳
דק־גוורן ב־ 1972 מול ריצ׳ארד ניכסון. למ רות
הסקרים שהבטיחו לו תבוסה נוראה, הוא
התמודד כדי להישאר בתודעה, ואכן נחל
תבוסה נוראה.

• אין מיקרה ש בו שיקולו של
המתמודד לרוץ הוא מוטעה?

וילד במסע־הבחירות
עכשיו הוא סנן
מטרתם היתה להיכנס לתודעה, וסביר להניח
שרובם ירוצו גם בפעם הבאה.
גר שון גלמן, מי שנבחר כעת כמועמד המ
ערך
לתפקיד מזכיר מועצת־הפועלים בתל-
אביב, ר ץ לתפקיד זה גם לפני חמש שנים.
הוא התמודד אז בבחירות הפנימיות במערך

לעתים מתבררים שיקולים רציונליי ם
כמוטעים בדיעבד, אבל ברגע שבו הוא הח ליט
להתמודד זו היתה האלטרנטיבה הכי
טובה. למרות שזה, כמובן, לא מדע מדוייק,
הרי שבעיקרון מה שנראה למישהו מהצד
כשיגעון, הוא מבחינת המתמודד הכרעה
רציונלית, שנערכה אחרי ששקל את
האלטרנטיבות השונות.
טיפוס אחרון של מתמודד חסר־סיכוי,
שכדאי להזכיר אותו, הוא המתמודד בנוסח
של ״תמות נפ שי עם פלישתים״ .אלה מת מודדים
כדי להפחית מסיכוייו של מתמודד
אחר, השנוא עליהם.
ראינו זאת בבחירות האחרונות לר שויו ת
המקומיות. מתמודד שהפסיד בבחירות הפ נימיות
בסניף מיפלגתו ר ץ כדי ״לדפוק״ את
מי שניצח אותו במיפלג,תו. כך הוא מעלה,
כמובן, את הסיכויים שיוצע לו משהו תמורת
הורדת מועמדותו, או אחרי הבחירות.
זכורה עריקתה של רינה ברסל מהמערך
בסיבוב השני בבחירות האחרונות לראשות
העיר רעננה. היא תמכה במועמד הליכוד. זה
אכן ניצח, וכך דפקה את המועמד הרישמי של
המערך וגם קיבלה תפקיד.
רגן מנסה קנדבק

נשאר על המפה

התכנסה היתה מנבטחת

הצליח בפעם השריה

ה הם אוהדים...הה הן אוהדות...הה הם אומרים...הה הן אוהדות
ציון צפריר, העולם הזה

זאב אופיר:,

אמנון רו בינ ש טיין:

פסח גרופר:

..וארנסה מעדיו רשמוו ״נתחזיח, יוסי ב״דין ״ עלמנו ״ של
על הטוסיק שלו!״ צודק לחלוטין בדבריו!״ לוועדה קדאת בעיתון!״
פולין בחדשות נון־סטופ. מתרחשת בה מהפכה, גם
אם היא לא מתבצעת באלימות. האיש שמזוהה יותר
מכל עם המהפכה הזאת הוא מנהיג ״ סולידריו ת״ ,לן
ואלנסה. מיהו לד ואלנסה האדם: על כן אנו יודעי ם
מעט מאוד. העיתונאי זאב אופירי(ל שעבר ״חדשות״)
הוא, כנראה, העיתונאי הישראלי היחיד שהצליח,
בי חד עם נורית דבר ת מ״מעריב״ ,להיפגש ולר איין
את ואלנסה בעת שביקר בפולין במאי .1988
שאלתי את זאב איד התרשם מהאדם לד ואלנטה.
התרשמתי לא־טוב. הוא בא לפגישה מחוייך, עם אצבעות
שמסמנות ״וי״ כל הזמן, אך מצד שני הוא נראה די שבור
ועייף, ולא כל־כך מאמין שמשהו ישתנה. הוא היה מאוד
מיסחרי, והופיע לא כפועל אותנטי שצמח מהמיספנות.

• אז איך, בכל זאת, הוא נתפס כמנהיג עממי
כזה?
האמת היא שדעתו של האדם הפולני ברחוב עליו היתה
מאוד רעה. היו להם הרבה תלונות עליו. למשל, שמהרגע
שהתחיל לעשות את השביתות בגדנסק הוא הפסיק להיות
פועל והתחיל להיות עסקן. טענה נפוצה אחרת היתה שהוא
מקבל הרבה כסף מהאמריקאים, גם ישירות וגם בעקיפין,
מכיוון שהוא משרת את האינטרס שלהם. הם טענו שהוא

התבטאותו של סגן־שר-האוצר, יו סי ביי לין( מעי
ד) ,שעל המדינה להשלים עם רמת״אבטלה של
67 7עוררה סערה במערכת הפוליטית, ובעיקר
במיפלגתו -המעיד. חנר־הכנסת עמיר פרץ, למשל,
הציע לו ״לעבור למיפלגה שבה הנושאים החברתיים
לא חשובים״(״העולם הזה״ .)23.8.89 ,כלומר למיפל־גה
לא־סוציאליסטית.
מיפלגה כזו, המשלבת ״יוניות״ בתחומי החוץ וה ביטחון,
בי חד עם משק כלכלי חופשי־ליברלי, היא
״שינוי״.
פניתי ליו שב ראש תנועת ״ שינוי״ חבר-הכנסת
אמנון רובינ ש טיין, ושאלתי את דעתו על התבטאותו
של ביילין.
גם שינוי מתנגדת לאבטלה. כל אבטלה היא גרועה, מכי־

פולי

אבטלה

מקבל את הכספים האמריקאיים גם דרך הכנסיה וגם בבי קוריהם
בפולין. את העובדה שעלה מאוד ברמת־חייו זקפו
לכך שחלק מהכסף האמריקאי הוא משלשל לכיסו.

וון שהיא גם גורמת לבעיות חברתיות, וגם מבזבזת משאבי-
אנוש ומשאבים כלכליים.
יחד עם זאת, אם צריך לבחור בין עוני מירכי בלי אבטלה
(כמו בברית־המועצותז, לבין משק מפותח עם אבטלה בשי עורים
נמוכים ועם פיצוי למובטלים — אז אני בוחר באפ שרות
השנייה. בכל מיקרה, צריך לעשות כל מאמץ להקטין
את אחוז־האבטלה, ואם ביילין היה מוסיף זאת, ייתכן והיה
נמנע מההתקפות הנזעמות עליו.

• נראה שבכל זאת הוא שיחק אותה?
אני חושב שזה משהו שצמח הרבה מעבר לפרופורציות.
יש בו כריזמה, אבל קצת דעוכה ואפורה, ואני לא בטוח שיש
לו אהדה מקיר־אל־קיר בעם הפולני.
יש כלפיו הרבה ביקורת, חשדנות וטענות על ניצול
אישי. נראה שהעסק ג דו ל עליו, אבל אין ספק שהוא נכנס
בזמן הנכון. בשיחה אומנם היו לו תיקוות לע תיד טוב יותר,
אבל הוא כלל לא העלה משהו שמתקרב לסיטואציה הנוכ חית.
לעומת זאת, האיש שהוא מינה עכשיו כראש־הממשלה
(מאזוביצקי) ,נראה הרבה יותר חלש וחיוור. זה שהוא לא
הולך בעצמו להיות ראש־ממשלה — זה כי הוא דואג לש מור
על הטוסיק שלו, וזה אופייני לו. כשהיינו בפולין היתה
הפגנה גדולה של ״סולידריות״ בוורשה, והמארגנים הודיעו
שהוא צריך להגיע בכל רגע. הוא לא הגיע. כששאלנו אותו
על־כר, הוא סיפר שלא הגיע בגלל ״פקקים״ שיצרו הצבא
והמישטרה. ל פי הפולנים, הסיבה האמיתית היתה שהוא
מעדיף לשמור מרחק ולא להסתבך.

(גירעון סש־סרצינסק),

• ולעצם הדברים?
בנסיבות של ישראל, רק אדם לא־ריאלי יגי ד שהאבטלה
תעלם בקרוב. ההסתדרות עצמה פיטרה אלפי מובטלים,
כחלק מתהליך־ההתייעלות במשק. לכן, כתחזית לשלוש־ארבע
השנים הקרובות, ביילין צודק לחלוטין; זה אכן יהיה
כך — והלוואי שלא יהיה יותר גרוע. חבל, ואומלל
מבחינתו, שלא הוסיף את השקפת״עולמו להתבטאותו.

• אז אתה מז מץ את ביילין להצטרף ל שינוי?
לא. אני מזמין כל אחר שרוצה להצטרף ל שינוי. שינוי,
לפי השקפת־עולמה, טוענת שאפשר להקטין את האבטלה
ולהגדיל את השקעות־ההון בארץ על-ידי משק חופשי.
(נידשן סער־סרצ׳שק׳)

הוויכוח על צירוף של עוד כ־ 600 ליברלים נוספים
למרכז־הליכוד נמשכת כבר ז מן רב. בעת האי חוד בין
חרות לליברלים, ערב הבחירות האחרונות, צורפו רק
420 ליברלים למרכז״חרות, שמנה 2100 איש, וכך
בעצם הופרה הפרופורציה בין שני הגופי ם( שלי ש מול
שני שלישים) ,המעוגנת בהסכם גח״ל.
מאז מתקיים ויכוח סוער בין שתי הסיעות
הליברליות -מודעי״ שריר ופת״ניסים -על הדרך
לצירוף הצירים הליברליים הנוספים.
ביום החמישי שעבר, בעת ישיבתה השבועית של
מזכירו ת הליכוד, ניצלו אנשי שמיר־ארנס את היעד רם
מהארץ ומהישיבה של השרים לוי, שרון ו מודעי,
שביקשו שלא לדון בעניין בהיעדרם, ובחרו ועדה
בראשות השר אהוד אולמרט (ממחנה שמיר-ארנס)
שתבדוק את טפסי־ההצטרפות של הליברלים למרכז.
בעבר מילא כל צד טפסים באופן פרטיזני. התרגיל
נועד לעקוף את יו שב־רא ש המרכז, אריאל שרון.
י חד עם אולמרט נבחרו לוועדה חברי-הכנסת פסח
גרופר ואמנון לין.
שאלתי את פסח גרופר, הידוע כמזוהה עם מחנה
מודעי־ שריר, איד הסכים להיות בוועדה הזו, בניגוד
לאינטרסים של מחנהו.
מיפמות בכלל לא הייתי באותה ישיבה. קראתי בעיתון על המי נוי,
כמוך! אני הודעתי שלא אוכל להגיע לישיבה, וביקשתי
שלא לדון בנושא. לא שמעו לי.

• רגע, בחרו ג ך לוועדה ג לי ידיע תך?
כן. גם את לין בחרו, והוא לא היה בישיבה.

• ולגופו של עניין — אתה תומך ב צירוף?
אני בהחלט בעד צירוף הליברלים החסרים למרכז, אבל
אני מתנגד לשיטת הצירוף. אני בעד זה שחברי־המרכז
ימליצו על המצטרפים החדשים, אבל לא כמו שזה נעשה
בזמנו: כל קבוצה הדפיסה לעצמה טפסים. אלה לא היו
טפסים של הליכוד. צריך להדפיס טפסים חדשים, רישמיים,
במיסגרת הליכוד. יש אנשים שחתמו כמה פעמים.

• אז איך צריך להתבצע הצירוף?
על־ידי המלצות של חברי־המרכז הליברליים כיום —
אבל בצורה מסודרת. שרון, כיושב־ראש המרכז, הוא יושב־ראש
הוועדה המאשרת חברים חדשים. כל חבר יבוא ויגי ד
על מי הוא ממליץ, יצהיר ויחתום. צריך לבטל את כל
הטפסים, של כל המחנות, ולעשות הכל מחדש. זה לא מיס־
(גדעון סער־סרצינסק),

ז1ז הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...מה הן אומרות

זאב סגל:

חגית טוך:

..וחירות משביעה עו ״לא טווחים רבקש ״איווו בעו ח״ם
הגשת כתבי־אישום!״ א־שוו־ס ממישודוזביטחון!״ נוגד את הטבע!״
מאיר כהנא אמגם אמו מפרסם את ד בר הופעותיו
מעל דפי העיתונים, אבל הוא אינו מפסיק בפעילות,
ואילו הרשויות מתעלמות.
שאלתי את הד״ר זאב סגל, מרצה בכיר למישפסים
באוניברסיטת תל־אביב, מדוע לא מיישמי ם את ״ה חוק
נגד גזענות״.
החוק באמת קשה ליישום, הואיל וכאשר התקבל החוק,
הושגה מעין פשרה, וכך נכתב בחוק שמי שאפשר להרשיע
אותו הוא מי שפירסם דבר שי ש עימו משום הסתה לגזענות,
במטרה להסית לגזענות.
כך שצריך להוכיח כאן כוונה פלילי ת מיוחדת, שהמטרה
בפירסום היתה אכן להסית לגזענות. ולכן, מבחינה עקרו׳
נית, י ש בעייה עם החוק.
כאשר הוא התקבל, עמדו מישפטנים, וביניהם אני, על
כך שיהיה קושי ביישומו בגלל הדרישה להוכחת הכוונה
להסית לגזענות.

• ומהי היוזמה החדשה של יוסף חריש?
כפי שפורסם, החליט היועץ המישפטי לממשלה, יוסף
חריש, לאכוף את החוק ולהפעילו ולהגיש כתב־אישום נגד
מאיר כהנא באשמת הסתה לגזענות. אם יוג ש כתב־האישום,

ליוצאי הי חידו ת המובחרות בבלל, ולאנטי־ביט״
חון בפרט, יש, בך מסתבר, ביקה* רב ו מוני טין בעו לם.
החל בעבודו ת סבלות בחברות-הובלה ניו-יור-
קיות, דרך עבודו ת אבטחה וכלה בשבירות-חרב.
שאלתי יוצא מערכת-הביטחון -נקרא לו ״אייל״ -
על מיגוון ההצעות שמקבלים הפורשים.
ההצעות באות, בדרך כלל, מגורמים פרטיים. היו הצעות
לאבטחת אישים בדרום־אמריקה, אבטחת חברות־תעופה
זרות, מיתקנים. היו גם הצעות ל עבוד כשכירי-חרב בדרום-
אפריקה. ההצעות לא מפורטות, בדרך כלל, עד ל שלב
הביצוע.

•ד ברי ם שנר או חוקיים?
על גבול החוק. חוק שחת הביטחון בי שראל קובע של חייל
בשרות צה״ל אסור ל שרת כחייל במדינה אחרת. במי לים
פשוטות, י ש איסור להיות שכיר-חרב.
כל מה שמישרד־הביטחון מאשר הוא חוקי, מה שהמישרד
אינו מאשר הוא, כמובן, לא־חוקי. אבל רבים מהעוסקים
בתחום הזה לא טורחים לבקש אישורים.

• אתה, אי שי ת, קיבלת הצעות באלה?
כן. אבל דחיתי את כולן. ידו ע לי על חברים שקיבלו

בכתבה שפורסמה לא־מכבר טען יו רי קוקלצ׳וב,
הליצן של קירקס מוסקווה, שאפשר לאלף גם חתו לים.
כלבים -מילא. אבל חתולים -זה כבר נשמע
מוזר.
שאלתי את חגית טוך, חתולאית מנוסה, אם זה
אפשרי.
לפי דעתי, חתולים הם חיות אינטליגנטיות, הניתנות
ל אילוף בסבלנות ובהתמדה. קראתי פעם על חתול סיני
שאיבד את בעליו, ושהלך מרחק של מאות או אלפי קילומטרים
כדי למצוא אותו. חתולים הם מאוד אינדיווידואליים,
בעלי כישורים אינדיווידואליים, ואני בטוחה שיש ביניהם
הניתנים לאילוף.

• את החתולים הפרטיים שלך היית מגדירה
כמאולפים, או כניתנים לאילוף?
החתולים שלי זוכים בעיקר בחום ובאהבה. באופן עקרוני
אני נגד אילוף של בעלי־חיים. מי שמאלף בעל־חיים ומביית
אותו פועל בניגוד לחוקי־הטבע, ועושה זאת מתוך רצון
אגואיסטי שלו לנצל את בעל־החיים לצרכיו שלו. על אחת

חתולים

שכירי־חרב
זאת תהיה הפעם הראשונה שבית־מישפט יצטרך להתמודד
ולפרש את החוק.

• איד קרה שלא נעשה דבר עד היום?
אולי בגלל הקשיים בהוכחת הכוונה המיוחדת, ומצד שני,
אוזלת־יד מסויימת באכיפת החוק.

• האם ניתן להעמיד לדין גם ח״ב שנראה, לכ אורה,
שהוא אשם בהסתה לגזענו ת?
כאן יש בעייה. לח״כים י ש חסינות על כל מעשה שעשו,
או דברים שאמרו, במילוי תפקידם או למען מילוי תפקידם.
זוהי חסינות עניינית, מהותית, שאי־אפשר להסיר אותה.
לכן, בשעתו, בטרם קבלת החוק בכנסת, הועלתה הצעה,
שלפיה היה צריך לקבוע בחוק שעל עבירה כזאת לא תחול
החסינות המהותית של הח״כים. אבל ההצעה נדחתה.
עם זאת יש הנחייה מ־ 1980 של היועץ המישפטי, יצחק
זמיר, שלפיה י ש גבולות לחסינות העניינית של הח״כים,
וגישתו של היועץ היתה שאס ח״כ מטיף נגד ערכי־יסוד של
הדמוקרטיה הישראלית, לא תחול עליו חסינות עניינית. אז
אי־אפשר יהיה לומר שהוא פעל מתוקף תפקידו. להשקפה
זאת י ש תימוכין בפסיקת בית־המישפט העליון.
(אורית זחבבל)

הצעות, והיום הם מאבטחים אישים ומיתקנים בחו״ל או
משמשים כיועצים ושכירי-חרב, בלי שום תיאום עם מישרד־הביטחון.

איך הפרוצדורה? איך מגיעים אליבם?
רוב הישראלים העוסקים בתחום הס פלי טי מערכת־הבי-
טחון, שאחרי פרישתם המשיכו לעסוק במה שהם יודעים. רק
חלק מהם עוברים בתיאום עם מישרד־הביטחון. את האישור,
אגב, צריך לקבל לפני שבכלל מתחילים במשא־ומתן עם
גורם זר. מדובר גם באישור עקרוני וגם באישור ספציפי,
המגדיר בדיוק איזה שרותים אפשר להעניק לאותו גורם.

• מה דעתך על פר ש ת שכירי־החרב בקולומ ביה?

יכולה לצטט את הקיסר הרומאי שהטיל מם על בתי־שימוש
ציבוריים :״לכסף א ץ ריח״ .אנשים לומדים לעשות
עבודה מסויימת, הכסף מפתה אותם והם הולכים אחריו. אני
לא רואה בזה פגם מוסרי בולט, אבל אני עצמי לא הייתי
עושה את זה.

• הרג סיטונאי לא מטריד את מנוחתך?
ברגע שזה נוג ע לסמים או להרג, וחורג מגבולות המו (אורית
זרובבל)
סר, זה כבר הופך לפשיעה אמיתית

כמה וכמה כשמדובר בצרכים ראוותניים, כמו בקירקם, שבו
בעל־החיים נתון לל חץ גדול. לגבי חתול — לא הייתי
חושבת על אילוף.

• נטען שחתול הוא חיה נאמנה. מה אומר
הניסיון שלך?
אני חושבת שכן. כשהחתול שלי, מוסקוביץ, ברח למטה
כדי לבצע את זממו כחתולות השכונה ונעלם לשבועיים,
זיהיתי אותו בחוץ כעבור שבועיים וברגע שהוא ראה אותי
הוא נצמד אלי. זה אומר שהוא פשוט הכיר אותי. חתולים הם
חיות נאמנות, המסוגלות ל שדר חום ואהבה. אפשר לשאוב
מהם הרבה סיפוק, וכל זאת ללא אילוף.

• אני מבינה שי ש יחסי־מישפחה מיוחדים
בקהילת-החתולים שלך.
יש לי חתולה פרסית בת 4בשם אביגיל, שהמליטה לפני
שנה את מוסקוביץ הזכר ומרה הנקבה. מוסקוביץ ומרה אינם
מודאגים, כנראה, מגילוי־עריות והם אחראים לשלמה, ש הוא
בן חודשיים. לפיכך, מוסקוביץ הוא גם האבא של שלמה
וגם הדוד שלו, וכנ״ל לגבי מרה. אבל הם מאוד מאושרים.
הם מתנהגים כמו מישפחה לכל רבו־

(אורית זרובבל)

אחר• הרצ חהכ פול נעלם מימון לוי, המלונא ש הור שעב סיוע לאדוו־־מעשו

את גירושו, אך יש ל11ם בע״ה: כל
המיסמכיס על עברו ! רי פלילי נעלמו.
נשיא המדינה עצמו החליט על כר

נית־הפאר שלו, דר ך הרחובות מיפו לצפון
תל־אביב. מימון ניסה להתחמק ממנו והסתבך
תוך כדי כך בעבירות שונות.

גו פו ת

ב ש קיו ת

^ ךכל זה היה כאין וכאפס לעומת הפרשה
ר £הגדולה: פרשת הרצח הכפול.
פשע זה אירע ב־ . 1980 במיפעל־הבשר
בר־בקר של טוביה וגו מדי הופיעו עמוס
אורון וחברו. אורון הורשע 10 שנים לפני כן
ברצח שומר של חברת־ברינקס במהלך שוד.
מיהר ל או שרי
אחרי ששוחרר מן הכלא,
וגומדי. נראה כי הוא וחברו ניסו לסחוט אותם
על חלקם בפרשת״הרצח.
בעוד שגו מדי מדבר עם השניים, הופיע
לפתע אושרי, כ שבידו עוזי בעל משתיק־קול.
הוא ירה כמה פעמים והרג את שני המבקרים.

גומדי יצא מן החדר, כשהוא מכוסה בדם,
ושאל :״מה עשית? היית יכול להרוג גם אותיר גומדי חתך את הרגל של אחד הקורבנות,
וחתך את הגרון של השני. את הגופות הכניסו
לשקים, המשמשים להובלת בשר, והטילו על
מישהו לקבור אותן. רק לאחר מכן נזכרו כי
שם החברה שלהם רשום על השקים. כשהאיש
חזר למקום כדי להוציא את השקים, ראה ב מקום
שוטרים המסתכלים ברגל שהזדקרה
מתוך האדמה.
כאן התחיל חלקו של מימון. אושרי ביקש
ממנו לעזור לו ולגו מדי לברוח מן הארץ.

^ צרו ת רודפו ת אחרי שימעון לוי, ה ו
\ מכונה מימון. גם לארצות־הברית. גם ל פלורידה.
במשך
כמה שנים לא שמע הציבור על
הרפתקותיו של בן־הטובים הירושלמי, שה תפרסם
בשעתו בקשר עם אחת מפרשות-
הרצח הגדולות ביותר בתולדות המדינה.
מימון הודה באשמה, הורשע, ישב בכלא
ושוחרר. מאז נעלם.
עכשיו הופיע שוב — בעיתוני ארצות־הברית.

מי רדף

ן לילי
^ צרו ת החדשות של מימון באו לו
\ 1בגלל ריב עם יורד אחר מישראל, אלי עזר
בוטון, שאיתו עשה עסקים בקשר לבית־מלון.
בוטון טען שמימון רימה אותו על סכום
של 1.1מיליון דולר. מימון טען שבוטון רימה
אותו. השניים הגישו מישפטים זה נגד זה.
מימון ניצח, ובוטון הגיש עירעור. ובינתיים

דאג לכך שעברו של מימון יתגלה בבית־המישפט.
לבית־המישפט
האמריקאי הוגש מיסמך
מטעם פרקליטו הישראלי של לוי, יהלי
כהנוב, שבו נאמר כי לפני פרשת הרצח היו
למימון ארבע הרשעות: העלמת־מס, העלבת
שוטר, מתן עדות־שקר לשוטר והדחה לע־דות־שקר
במיסגרת ניסיון ל שכנע שוטר ש לא
לתבוע לדין חבר.
כהנוב טען במיכתבו לבית־המישפט האמ ריקאי
כי כל ההרשעות האלה מקורן בני סיונות
של ״יסודות מסוכנים מאוד בעולם
התחתון הישראלי״ לסחוט ממנו, תוך איום
על חייו.
מימון נודע בשעתו כאיש־חברה ירו שלמי,
בן למישפחה עשירה, בעל מלון ש ל1ם רנודה,
שהפך בהנהלתו לאחד המלונות הגדולים
בבירה. הוא גם היה חברם של בצלאל מיזרחי,
טוביה אושרי ורחמים (״גומדי״) אהרוני,
והשתתף עימם בהרפתקות שונות. אחת הפר שות
היותר־מפורסמות בשעתו, היתה־מירדף
לי לי דראמתי של קצין מישטרה אחרי מכו־

מימון טיל פן לביתה של זהבה כהן, מנהלת
מישרד־הנסיעות ש שכן במלונו. הוא ביקש
ממנה לסדר עבורו שני מקומות־טיסה למחרת
בבוקר, בשבת. היא השיגה את המקומות בחב רת
אולימפיק. לבקשת מימון, רשמה תאריך
כוזב בכרטיסים, כאילו הוצאו חמישה ימים
קודם לכן. בהמשך הערב נפג שו השניים, והיא
מסרה לו את הכרטיסים.
במישפט התברר כי זהבה ומימון עמדו
להיפגש באותו הערב במילא, כדי לבלו ת
בצוותא. כאשר מסרה זהבה השחרחורת את
עדותה, יצאה אשתו של מימון, רעיה, מה אולם.
אושרי
לא היה בטוח שאמנם עלו על
עיקבותיו. הוא חזר לארץ, ומימון הסתיר אותו
בדירתו. המישטרה תפסה אותו. גו מרי לא חזר
ל ארץ ונעלם. כעבור שנים נ ל כד באיטליה,
הוסגר ונשפט למאסר־עולם.
מימון לוי נעצר, והחוקרים טענו שהם

עומדים להאשים אותו ברצח. בסופו של דבר
הואשם בעבירות קלות יותר. הוא היה הנאשם
היחידי, שהודה באשמה — סיוע לאחר־מעשה.
הוא הורשע על־סמך הודאתו.
בכל המאבקים המישפטיים טענו סניגוריו,
יהלי כהנוב ודן אבי־יצחק, כי האיש סובל
ממחלות קשות, שהם סירבו לפרטן. הם ביק־שו
גם מהשופטים לשמרן בסוד. מימון ישב
במעצר במשך ארבעה חודשים, ושוחרר עד
למישפט.
בעת הטיעון לעונ ש התבררו שתיים
ממחלותיו. הסתבר שהוא סובל מכאבי״ראש
מסוג חמור, העלולים לחייב אישפוז בבית
עדה
מימון בבית־המישפט
בילוי עם ידיד וכרטיסי־טיסה

כשיו הוא פתח דףחדש — בהוליווד. יש ש ערורי ה חד ש ה
חולים. להשקטת כאביו היה מקבל תרופות
שונות, והתמכר להן. בעת המישפט נטען כי
התמכר לסמים. ישיבתו בכלא הגבירה את
כאביו והצריכה כמות גדולה יותר של סמים.
לבית״המישפט הוגשה תעודה נוספת של
הסניגורים, שעליה לא הסכימו אף לומר מה
טיבה. היא הוצאה לאחר־מכן מהתיק.
מבחינה מישפטית היתה להודאתו של מי מון
השלכה מעניינת. מכיוון שמישפטו נערך
לפני מישפטם של אושרי וגומדי, שבו נקרא
מימון להעיד, ניתן היה להבין כאילו הוא
מאמין שאו שרי רצח את אורון וחברו בכוונה
תחילה, ולא מתוך הגנה עצמית. כשמימון
הבין זאת, הוא חזר בו׳מהודאתו. אך אחרי
התייעצות עם סניגוריו, חזר בו שוב, חזר
לדוכן־העדים והודה באשמתו — הפעם
סופית.
הוא נדון למאסר של שנתיים. בית־המישפט
העליון דחה את עירעורו.

כאשר ביקש מימון מעמד של תושב־קבע
בארצות־הברית, ב־ , 1985 לא ציין את עברו.
עכשיו, אחרי שהתפוצצה הפרשה, אין
שילטונות ארצות־הברית יודעים איך לנהוג.
ראש רשות ההגירה של ארצות־הברית אמר
שלא ידו ע לו מיקרה שני כזה, שבו הוכנס
ארם בעל עבר פלי לי מסוג זה לארצות-
הברית. לד ב רי העיתון סיאמי הראלר, המת מחה
בענייני־מאפיה, שוקלת רשות־ההגירה
את גירו שו של מימון מארצות־הברית.
כדי להכריע, היא זקוקה למיסמכים על
עברו הפלילי של מימון. אבל מיסמכים כאלה
אין.
עיתוני ארצות־הברית נדהמו כאשר נודע
להם כי נשיא־המדינה, חיים הרצוג, הוא שהו־י
ה להשמיד את רישום עברו הפלילי של
המלונאי.
דובר הנשיא אישר השבוע, בתשובה ל־השלם
הזה, כי הנשיא אכן החליט ״לקצר את
תקופת־ההתיישנות׳׳.
אין זו חנינה, וגם לא המתקת־עונש. על פי
החוק, רי שומו הפלילי של עבריין מושמד
אחרי תקופה מסויימת, אם לא עבר בינתיים
עבירה נוספת. זוהי תקופה ארוכה למדי.
הנשיא החליט לקצר תקופה זו לגבי מימון
לוי, וציווה על מחיקת הרישום החל ב־1

בינואר •1989

הג שי א
בי ט ל
^ חרי ש שו חרר מן הכלא, ירד מימון
לארצות־הברית. הוא קיבל אשרה כדי
לפתוח בניו־יורק מי שרד לעיסקי־המלון של
המישפחה. ב־ 1985 ביקש אשרה לתושבות-
קבע בארצות־הברית.
על בקשות אלה נטוש עתה הוויכוח,
המעסיק את עיתוני ארצות־הברית.
איך זה בכלל קיבל מימון אשרת־כניסה
לארצות־הברית? החוק הפדרלי אוסר על כני סת
זרים שהורשעו בפשעים של ״שיפלות
מוסרית״ ,מושג שהשילטונות לנוטים לפר שו

מי מון( מו ס תר, באמצע) בדרך לגית־המישפט () 1980
האשת יצאה באמצע

§ מ ) 1618 011811ת 0נ ן 1 1 .8 .

מי לי ע

ך החלטה זו לא היתה השפעה על
) בקשותיו הקודמות של לוי לתושבות
בארצות־הברית. אך החל בראשית שנה זו לא
קיים עוד בי שראל רישום עבירותיו של לוי,

111 181*11611 111111*)161*8
—0 * 1111
11161׳ <1* 1? .
ף 6 0ן ן 9! 64ו ,80 !1110ד ך ו1<(6 56ו(0ח£0
056 ) 1 1ו ״> 10 ן ס*1110 •50* 1)1 0 ) 1* 0 1

במובן הרחב ביותר (בדומה ל״פשעים שיש
עימם קלון״ בחוק הישראלי).
איך קיבל את האשרה במארס , 1982 זמן
קצר אחרי שסיפורו ותצלומיו של מימון קיש טו
את כל עי תוני הארץ?
עיתונאי אמריקאי הגיע לסם לואיס, מי
שהיה באותה תקופה שגריר ארצות־הברית
בתל־אביב, ושאל אותו. לואיס השיב כי פושע
יכול להשיג אשרה אם שיחד קצין־מישטרה
מקומי והשיג ממנו תעודת־יושר כוזבת, או
אם צוות השגרירות טעה. העיתונאי לא
הצליח לברר אם מימון ציין את עברו הפלילי
בבקשת־האשרה.

1*6!{164 0 8 5 )1 ,

006 0 ) 5! 16 ) 11811ז ס) * 84ז!) 0 ) 0זז) 19* 4

(1) 01 10 1111( 6 1116) 6 1116 ) 111186

מאח סון £ 11 אץ 0

6 ? 64 ) 4ת!ח ז 10) 46 זז 400516ע! *וז 8
45001) 64 14) 9611400161? * 1141804 זו ע *־6 4 9 50161 0188
0816 !11 )1) 180)1.
•048 ? 153114־ 1
) 8611
50 ) 6116) ,

ה<56ז 01 זז ) 0 * 11) 1 60091016)1 0
י 304 80 ) 11) 6 ,< 153) 0010696 610) 116
10 18) 90! * 114 14 9 ) 081) 506.
^)) 963) 16011 * 14 450־ 0099 ׳* 19) 0
6064
<6 ) 111419) 6 ) 600 [>6 ) 8) 6 ׳ 15) 9* 1ז ) 1־ ,ן ( #י ־ן 1100. 0 0 ( 0$6 ^ 0
16 0 * 111 ) 6 (60 ) 64 115 6 * 1.1זז )6ק511
ן )-ח 3ז 618ח! (16 £0158. 0 .5 * 40ד
ן * 9 8 2 .111ג ״יז 5 5 :ו 64 £60 ? 9 0149

5510100

־ ?591!* 111 ! 1011
004 4) 1013164׳*י

9 56 193018 ) 0ץ43
? ) 3 22-410ץ!10
0 ) 566
1011511118
1 15) 165611 <506-ז>•

הכותרת ב״מיאמי הראלד״
״ארצעז־הברית שוקלת ניחש אסיר־לשעבר• .

ולכן גם אין בית־המישפט האמריקאי ו/או
רשות־ההגירה האמריקאית יכולים להשיג
מיסמך רי ש מי מטעם מישטרת־ישראל על
עבירותיו של מימון.
בינתיים חי מימון בהוליווד בפלורידה
(להבדיל מהוליווד הקולנועית בקאליפורניה)
ועוסק בעסקים. לדבריו, הוא ״שווה״ עכשיו
17 מיליון דולר. לדבריו, הוא עומר לרכו ש
בניין־מישרדים בן 22 קומות בשדרת־ברי־קוול
בעיר.
תודות להחלטתו של נשיא־המדינה, יתכן
מאוד שהוא יוכל להישאר בארצות־הברית,
ולהמשיך שם בחייו החדשים.

נשיא־המדינה בתאו של גוכזדי () 1983

או שרי בדרך למישפט

מחיקת תקופת־ההת״שחת

״מה ע שי ת? יכולת לי חת ביר

תשבץ

גז מ ת רי ם

ה ש 913 1

זה לא מפריע

מאת

נחוג בתצוגת ציורים ורי שו מים
בקפה מזי ת התל־אביבי, י תד
הולדתו ה־ 69ש ל משה ברנ שטיין,
צייר ואיש־בוהמה. ברנ שטיין,
י לי ד פולין, הוא ניצול־שואה,
שהחל את דרכו ב ארץ
כגרפיקאי, אך נודע עד מהרה
בציורי העיירה המיזרח־אירופית
ורישומי שחקני־התיאטרון שלו.
הצייר נמוך־הקומה, שסימלו המיס־חרי
הוא שרשרת כבדה נושאת
תליון מחוץ לאפודתו, הוא גרו ש
ואב ל שתי בנות, הגאה גם על
הצלחותיו החברתיות :״זה שאני
קטן־קומה לא הפריע לי להיות
מוקף נשים גבוהות ויפהפיות!״

אביגילנא•
מאוזן:
. 1חרק ממישפחת מרושתי הכנפיים:
.5שקע באדמה כמיקווה־מים; . 10
בהשאלה — התעודד, התחזק; . 11 בסוף
הרבון . 13 :השתחווה למלך? . 14 ,אחו ריים;
. 15 אופן, דרך; . 16 מתנה; . 18
מידת־לח קטנה; .20 בית־יד של כלי; .21
תמונה מועתקת של פנים; .22 רזה,
כחוש; .24 גם כן(ארמי ת); .25 מגש; .26
פרד; .28 מטבע בארץ אשכנז; .30 הטוב
בקמח חיטים; .31 סמאל; .32 חומר נוזל
לכתיבה; .34 משוררת יוונית מהאי
לסבוס; .35 מלך בני עמון; .38 שעת
היציאה לפעולה מילחמתית; .39 שליח;
.41 אחת מן הערים שכבש יהושע; .42
עירבוביה; .43 אחרית; .45 ררגה
מישטרתית; .47 נהר לאיטליה; .48 שר־הדתות(ש״מ<;
.50 איש חיל״הים האמרי קאי;
.51 שניים; .52 שליח ציבור; .54
עיר בררום; .57 אספקלריה; .61 בהמת
משאות; .62 יחידה מישטרתית בצה״ל;
.64 מחפש; .65 מזל; .66 קולמוס; .67
מישענת; .69 מפתח הבגד מול החזה
(מחשוף); .70 עובר אורח; .72 אבי
שושלת בית־דויד; .74 תבואה בטרם
תרומה ומעשרות; .75 מוט לנשיאה על
הכתפיים; .77 כר, מקום מרעה; .78 רעש
תנועת הכנפיים .81 ,בחילה; .83 תנועת
הניצחון; .85 בן־בקר להרבעה; .86 אליל
הברק; .88 מפני; .89 ציפור המצטיינת
בנוצותיה המגוונות; .91 רסיסי לילה;
.93 אחר מיסודות העולם על־פי
הקדמונים; .95 כמות קטנה; .96 בבואה;
.98 בסולם התווים; . 100 צדיק תמים היה
בדורותיו; . 102 אדמה מוקפת ימים; . 103
נטל; . 104 קטן בכמות ורב באיכות (;)4,2
. 105 שינוי פתאומי ברצון כתוצאה
מדחף בלתי־מוסבר.

מאוגד:
. 1חיה ממישפחת הצבאים; .2גבעה בירושלים;
.3כי שלון — בעגה; .4מאכל שמימי; .6שמח.7 ,
תאנה הקרובה לגמר בישולה .8 ,אביון; .9חתיכה:
. 12 אסור, מוקצה; . 15 בעל־חי בריא ושמן; . 16
אופנהיימר — היהודי של פויכטוונגר; . 17 כלי
חפירה בקרקע; . 19 קיבוץ בצפון .20 ,מרפא.21 :
גלאי .23 ,לא חמור; .24 אדם .26 ,עשב מאכל לדל ת
העם; .27 קלף טוב מאוד; .29 חום הקדחת 37 + 30 ,
מאונך 60 +מאונך — תואר כבוד לל מדן חריף
ובקי; .33 מן הכתובים; .34 פילוסוף ומחזאי רומאי,
מחנכו של נירון קיסר; .36 אושיות; .37 ראה 30

אדינבורו, הוא מורה ל פי השכלתו,
שעשה את חילו בעסקי־מקרקעין
(במיוחד באזורי־הקייט של מערב-
אירופה) ואחד מנימוקי השקעתו הקצרה התקופה
במנציסטר:
בצעירותו, עת ביקש להיות כדו רג
לן מיקצועי.

הפנתר הפימסוף
נרצח באוקלנד, קליפור ניה,
ביריות־אקדח,

בגיל ,47 יראי

א1ה פנה ד 1ד ך?
נ חו ג יום־הולדתו ה־ 80 של
עמנואל עמירן, מלחין רב־פעלי
ם(ו שאבת ם מים ב ש שון; אנה
פנה ד!דך) ,שהתפרסם כבר לפני
עשרות בשנים, עת עוד נשא את
שם מישפחתו הקודם, פוגצ׳וב,
כמפקח על החינוך המוסיקאי וכי־מכשיר
דורות של מורים למוסיקה.

צייר ברנ ש טיין

שנה ועשרה 1מים

מאונך; .40 מדבר; .41 ענן; .44 נמצא בתענית; .46
לבן ונקי; .47 מוקש; .49 זז, רקד; .50 שמר; .53 חיית
בית; .54 החוטים אשר בבכיר, לחלק הערב באריגה;
.55 מילת המעטה; .56 בירת ארץ השפלה; .58 כלי-
עבודה; 97 + .59 מאונך — ארר ואלול מועדי
הכינוסים של תלמידי חכמים .60 :ראה 30 מאונך;
.62 מצב במישחק האשקוקי; .63 תואר כבוד
מוסלמי; .66 כינוי עממי לחולדה; .68 הקנאצלר
הראשון של ה״רייך״ .71 ,גפוף; .73 נכד הבן; .76
רקב; .77 רופא .79 :חוזה בין מדינות אויבות על
הסגרה הדדית של שבויים ואסורים; .80 אסקופה;
.82 מלחין גרמני; .84 עשב מאכל; .85 מיספר אי־זוגי;
.87 מילת שייכות; .90 כלי נשיפה; .92 גפן
נותנת יין אדום; .94 שונית סלע; .96 רוטב מאכל;
.97 ראה 59 מאונך; .99 תן; . 101 דין ומישפט; . 102
גם; . 103 ממישפחת הצאן.

שי ש

נבחר לראש ממשלת פו לין,
תדי או ש מזובייצקי (,)62
איש סולידריות וראש־הממשלה
הלא־קומוניסטי הראשון באחת
מארצות הגוש המיזרחי ב־40
השנים האחרונות. מזובייצקי, עורך
שבועון תנועת סולידריות, שבימי
המישטר הצבאי בפולין של ראשית
שנות ה־ 80 נכלא בגין פעילותו
לשנה ועשרה ימים, הוא מישפטן
לפי השכלתו, אלמן ואב לשלושה
בנים, המקורב מאוד לכנסייה
הקאתולית רבת־ההשפעה בפולין,
בשמה ערך במשך יותר מ־ 20 שנה
את אחד מירחוניה.

סקוטי לא קמצן
נרכשה על־ידי איש־העס־קים
מייקל ניי טון ,)371ב20-
מיליון לירו ת ש טרלינג (כ־63
מיליון ש״ח) קבוצת הכדורגל סנציסטר היוקרתית
הבריטית
׳ונ״טד, בתמורה הגבוהה ביותר
ששולמה אי־פעם עבור קבוצת
כדורגל כלשהי. נייטון, סקוטי י ליד

מוקף גמהזח ויפהפיות לפילוסופיה דוקטור
ניו טון,
שחור, שנודע יותר כמייסד תנועת
הפנתרים השחורים בגיל ,24 שבה
נטל לעצמו את תואר שר־ההגנה.
ניוטון, שנלחם במיוחד בגזענות
המישטרתית בארצו, הרבה להת־בטא
בקיצוניות(״עוצמה פוליטית
מושגת רק דר ך קנה־האקדח מה
ש אילץ אותו למצוא, במשך ת קר
פת־מה, מיקלט בקובה של פידל
קאסטרו.

רצח בשמע־ת־וזטבע
נרצח בקורה, שמודת־טבע
בקנייה, על״ידי נוודים, בגיל ,83
ג׳ורג׳ אדמסון, אנגלי שנלחם
כל חייו על שימור חיות־הבר
האפריקאיות ואלמנה של ג׳וי
אדמסון, שנרצחה, לפני תשע
שנים, על־ידי עובד מקומי בעת
ויכוח על גובה שכרו. שמם של
האדמסונים הלך לפניהם במיוחד
בזכות ספרם, ל חופ ש נולדה, סיפור אלזה הלביאה של קורותיה
שנולדה בשבייה והושבה לחופש
במיזרח־אפריקה.

ולמי ש עדיין אין לו...
...עדיליון המזל !

תכשיט חדשני של האמן ויסהוף, שפותח ע״י החבות הממשלתית למדליות
בעזות הצווף דוד ס״ג. להשיגב 107.ש״ ח(בכסף) או נ• 355.ש״ח(בזהב וכסף)
בחנויות החבור,ואצל הסוחוים המוושים.

החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות
ירושלים: אחד-העס , 5טל 0 2 -6 6 8 1 0 5 .תל -אגיב: מנדל• . 3טל0 3 -2 2 7 4 2 8 .

רגדנאם ריסגזעולוזה

זעולם הזה 2713

מזל החודש:

בתולה

לחן
נו ע עליון
לפגי 12 שנים התגלה הכוכב. המידע
עליו לא רב. בתחילה לא יד עו לאיזה
מזל ל שייך אותו. אחר-כך הגיעו למסק-
צה שהוא מתאים למזל בתולה.
במשך אלפי שנים, מאז שהתחיל ה עיסוק
באסטרולוגיה, היו מוכרים רק
שיבעה גרמי שמיים. השמש, הירח וח מישה
כוכבי-לכת. מסיבה זו ייצג כל
כוכב שגי מזלות.
מאז המהפכה הצרפתית, התגלה כוכב
אוראנוס, השתנתה האסטרולוגיה ו התפתחה.
אוראנוס, שמסמל חידו שי ם
ומהפכות, הביא מהפכה גם לתחום ה אסטרולוגיה.
פרט
לשור ולמאזניים המחלקים ביני ...

את כוכב ונוס, לכל המזלות יש
כוכבים שליטים. לשאר המזלות י ש
כוכב שליט ולעיתים כוכב שליט נוסף.
זהו הכוכב שהיה מ שוייך להם בעבר,
כשהיו בשותפות עם מזל אחר. השליט
הראשון של מזל בתולה הוא הכוכב
כירון והשליט השני הוא מרקורי, שהוא
גם שליט של מזל תאומים.
עזרה רבה נתנה המיתולוגיה היוונית,
שהרי לכל הכוכבים שמות זהים לשמות
האלים המוכרים מהמיתולוגיה. אופיי ם
של האלים הוא גם אופי המזלות שהכו כבים
מסמלים. מעניין אם־כך להכיר מי
היה כירון, מה אופיו, מה תפ קידו במי תולוגיה,
מהי הסיבה ש שייכו או תו למזל
בתולה. גלגל־המזלות האסטרולוגי מש מר
הרבה מן הדמויות הקדומות במי תולוגיה.
מזלות טלה, שור, סרטן, אריה,
עקרב, גדי ודגי ם -כולם נקראים על
שם בעל-חי, והם, בעצם, שרידי ם של ה אלים
הקדומים. המזלות הנותרים, להו ציא
אחד, נקראים על שם אלים, ד מויי
אדם: תאומים, בתולה, מאזניים וד לי.
יוצא־הדופן הי חידי בגלגל־המזלות
הוא הקנטאור -מזל קשת. חציו אדם,
חציו חיה. הוא המזל הי חידי המייצג את
איזור״ הביניים שבין האלים העתיקים
לאלים החדשים. הקנטאור הוא לא אחר
מאשר כירון. הוא היה יצור בעל גוף ו אי ברים
של סוס -ומהמתניים ומעלה -
אדם.
על גזע הקנטאורים נאמר שהיו המו ניים,
פראיים ואלימים, במיו חד כאשר
היו שתויי ם (ד בר שקרה לעיתים קרו בות)
.כירון לבדו היה יוצא-דופן. הוא
היה ידו ע ב טוב ליבו, בחוכמתו, באצי-
לותו ובחוש״הצדק שלו.

• שושלת־היוחסץ שד כירון
סבו היה אוראנוס (השמיים) .סטורן
היה אחד הבנים של אוראנוס. באחד־הימים
גבר סטורן על אביו והפך לשליט
השמיים והארץ. יום אחד התאהב
סטורן בבתו של אחיו. כדי להסתיר את
העניין מאשתו הפך את עצמו לסוס.

כתוצאה מכך נולד הקנטאור הראשון-
חציו אד ם חציו סוס. הוא נקרא בשם
כירון.
לסטורן נולדו בנים רבים וא חד מהם
היה יופיטר. כשסטורן הביס את אביו
ונטל לי דיו את השילטון על השמיים וה ארץ,
כירון היה הראשון לגזע של הקנ-
טאורים והיה ידו ע כמלכם. הקנטאורים
האחרים היו כמותו, צירוף של אדם
וחיה. בעוד שאצל לרובם גבר החלק הרע
של החיה, אצל כירון באה רוחו של
האדם על ביטויי ה.
הוא היה ידו ע כיצור החכם ביו תר
תחת כיפת השמיים. בכידון נוצר ה איזון
המושלם של האדם והחיה, לכן הכיר את
סודותיהם של האינסטינקט ושל האינ טלקט.
כירון הסתתר רוב י מיו במערה,
וילדי ם -גיבוריה העתידים של המיתו לוגיה
היוונית -באו להתחנך אצלו.
הוא היקנה לילדי ם את הידע הדרוש
כדי למלא את הייעוד שנקבע להם. בין
השאר לי מד אותם את אמנות המו סיקה,
האסטרולוגיה, הניתוח, רפואה
באמצעות צמחי-מרפא ועשבים מיו חדים,
ציד ואמנות הלחימה. כירון עצמו
היה אמן בכל התחומים האלה, אבל שמו
התפרסם בעיקר כמורה. לאו דוו ק א
כאמן, וזו הי, אגב, תכונה אופייני ת למזל
בתולה. הוא מסמל את השילוב של
האינטלקט והאינסטינקט, הגוף והנפש,
האדם והחיה. אצל כירון מתבטא השי* -
לוב הזה לא רק בצורתו החיצונית, אלא *
גם בדרך שבה לי מד את תל מידיו. הוא *
היקנה להם לא רק כישורים טכניים* ,
אלא גם ערכים מוסריי ם, ובאופן כזה *
גרם להם להוציא לפועל את גורלם בדרך *

הטובה ביו תר.

אחרי שעבדתם קשה ונתתם שעות
רבו ת מבלי לבקש תמורה, אינכם זוכי ם
__ ליחס המגיע לכם. אג-
§ ^ 111 שים מקבלים את מ-
אמציכם כמובנים מ
אליהם.
הערה שנ ׳,

אמרה
על י די הבוס
יכולה לפגוע מ אוד
מבלי שהוא התכוון
לכך. לא כד אי לפתח
מריבה. המשיכו לע שות
ולנהוג לפי הב גתכם,
רצונכם ותוכ ניותיכם.
תוכלו להצליח בכך. י תכן שא תם
צודקים, אבל תצאו גם מופסדים.

אתם נהנים סעל״ה בפופולאריות. התח1ם ה־רומנטי
תופס סקזם חשנב בחייכם בתקופה
זו. בין וד 31ד 2בחודש
תוכלו לצפנח לחונ״ה
חסנסית בלח־־תילה.
יתכן שיהיה צנרך להסתיר
אותה, ועדיף שלא
לשתף אנשים בהרפוד
קנח שבהן אחם מעור־בים.
הפנויים שביניכם
ינבלו עכשיו ליהנות מקשר
חדש, והאחרים, הר
סנבלים מקשר שאינו
מספק, כדאי עכשיו לסייס את הקשר לטובת
קשר בריא. ענייני בריאות עלולים להטריד.

ענייני מגורים וטישפחה יע סי קו אתכם
השבוע. מי שאחראי להורים מבוגרים
יצטרך להקדיש ז מן
לטיפול בהם. זה קורה
בעיקר בימי ם חמישי
ו שי שי. במקום־העבו*
דה אתם ממהרים ל הסתכסך,
גם אם א תם
צודקי ם לא כד אי
להתחיל במילחמות
ובמאבקים. אתם ע ו
2ב מ אי -
20 ביוני
לולים להגיע למצב ש בו
תאספו סביבכם
אויבי ם ומתנגדים, ואלה יכולים לגרום
לכם נזק וחבל. אתם מצטיינים בעבודה.

תאוחיס

ב־נ וב־ 2בחודש תהיו במתח סלל קרובים
שאינם מרוצים ממה שאתם עושים. אתם
משנים סביבה. עוברים
שינוי שהוא לא־גדול
אובייקטיבית, אבל אתם
מאוד מושפעים ממנו.
נראה שהשיווי טוב לכס,
נם אם זה לא נראה כך
בתחילה. ה*12 וד 3בחודש
די קשים. מצב־ה־ו
2ביוני -
רוח קנדר. שורר מתח
20 ביולי
במישפחה וכדאי לחכנת
ד 5בחודש שבז תשתפר
ההתשה. ברומנטיקה המצב לא ברור.
פגישה עם בן מזל עקרב או בתולה תעזור.

ידיעה בקשר לתוכניות שלא יצאו לפועל
תגיע במשך השבוע. יתכן שתוכלו לתכנן
נסיעה או לחילופין,
להתקבל ללימודי ם,
שחשבתם ש אין לכם
סיכוי להתקבל אלי הם.
הבריאות עלולה
להציק לכם או לבני־מישפחה
בין ה־ 31ל-
2בחודש. לחשש מה ממונים
או מסמכות
שמעליכם אין כל הצ דקה.
תתכן מתיחות
עם מישהו קרוב ב שי שי או בשבת, בגלל
אכזבה שנגרמה לכם בהקשר אחר.

תוכלו להרגע ב־ 31א 1ב־ 1בחודש בעיקסת
ידיעה שתניע מארץ רחוקה. מישהו קרוב
ששוהה שם מצליח לם־
צנא דרך לפתור אח הב־עינה
שמאוד הדאיגו זה־צ־ק
1באחרונה. שבת ר
ראשון שוב מכניסים
אתכם למתיחות. בעבד
דה נוהגים בכם בצורה
לא צודקת, ואתם אינכם
21 בדצ מבר -
מוכנים לשתוק על כך.
9ו בינואר
יותר נוח מינם שני. ידי־דים
״עזרו מאוד. בחמר
טיקה יש קצת בעיות. הפגישות לא מספקות
או שאינן יוצאות לפועל, ובכל זאת יש סיכוי.

אתם מרגישים מעין כבדו ת שאינה
מובנת לכם. קשה לכם בעבודה. אתם
רבים בקלות ואינכם
מוכנים להתפשר. א תם
אמנם צודקים,
אלא שהכוח נמצא
בי די הממונים עלי כם.
ב 31-וב 1-בחו ד
ש יהיה קל יו תר.
תצליחו לשפר את תג-
אי-העבודה ולהגיע ל הסכם
זמני. ה-נ וה־נ
אינם מתאימים לנ סיעות
ארוכות. בתחום הרומנטי כד אי
מ אוד להמתין ל 7-או ל 8-בחודש.

אנשים מגלים רצנן טוב ונכונות לעזור לכם
ולבוא לקראתכם. תיהנו מעלייה בפופולאריות
ומהרבה סימפטיה
מהסביבה. מי שמחפש
עבודה י1כל למצוא עסוק
קרוב מאוד לתחום
התענ״נוחנ. עדיין לא
התאוששתם מהבעיות
הבריאותיות שהציקו ד
כם, אך עכש־נ ״מצא ד
כם רופא המתמחה
בדיוק בבע״ה שלכם.
כספים עשנ״ם להניע
סביב ה־ 7בחנדש, ואולי גם לפני כן. הסמם
יהיה •ותר נסה מהמצופה ניעזזר לכם מאוד.

אתם נמצאים בפרשת דרכי ם. אמנם
חוזרים לעבודה שיגרתית ומוכרת, אך
חשים צורך ב שינוי__ .
העבודה שנערמת על
שולחנכם חייבת לה-

עשות במהרה, אחרת
אין טעם להמשיל י ל׳
טפל בה. הבריאות

שלכם ושל קרובים
אינה טובה. מישהו,
שבגללו סבלתם
אובדן רכוש, שבאופן
מפתיע לחייכם. לא
מן הנמנע שמשתלם לתבוע או תו. אין
מקום לרחמים. היו נחושים בדעתכם.

ימים חמישי!שישי יהיו אמנם מלאי הפתעות
וחלקן טוסח, אבל המזנ יתחמם. אתם תניב!
בתנקפנוח, בכעס נבהח־פרצוינח
על דברים ומעשים
שבדרך כלל אינם
גורמים לכם לתנומת מסוג
זה. אתם עלולים
להיקלע להוצאנת כספיות
גבוהות סדי בגלל
שטוח שמישהו עשה.
22ב אוגו ס ט -שלישי ורביעי טובים
22ב ספ ט מבר
לפגישות, לנסישת ול־שיחנת
חשובות. בתחום
החסנט׳ יתכן שתפגשו אדם שהייתם איח1
בקשר טוב בעבר, התנהג! בזהירות מרובה.

אתם זוכי ם להערכה על העבודה שאתם
מבצעים. אתם מתכוננים לעימותים עם
הסביבה, אך העימו תים
נמצאים ב דינ ד
יתכם בלבד. אפילו
אם אינכם מסכימים
עם צורת העבודה ה מתבצעת
סביבכם, כ ד
אי לשמור בינ תיי ם
על שתיקה. כל התער בות
תזי ק לכם. י די 25
בנובמבר -
20 בדצמבר
די ם ייפגעו מכם בין
ה־ 2ל 4-ב חוד ש. וזה
לא נעשה בלי כוונה. אתם סוגרים עימם
חשבון. ובעצם יתכן שזה מגיע להם.

אנשים מתנהגים אליכם בצורה קצת תנקנד
נית. פתאום מאשימים אחכם א! מתקשרים
לביתכם בע־לום־שס ד
גורמים לכם ראי־שקט.
אין מה לדאוג. אתם סם־
הרים להתרגז ולהתרגש,
אלא שאתם עושים זאת
עם האנשים הקרובים
אליכם. הפננ״ם שביני־כם
יוכלו ליהנות ם פגי־
1ז ¥זז>1ו ז:נ 0שנת רומנטיות. עכשיו
9 0 1 2 0 3 3כדאי לקחת יוזמה, אין
ספק שתצליחו. אתם
מושכים •ותר מתמיד. הפסד או אכזבה כס־פית
בין ה־ 2ל־ 4בחודש. שימח על רכושכם.

שנוג

1)11 זנ״0

קשס

העילם הזה 2713

מניפו׳

מיבצע מנדים טעים עם 3עו^ם

313

1 1 לחותמ-ם * 113 מנו

הזמנה לארוחה זוגיתרו

מהיום 0310:1הזה יגיע אליך ע רץ אישי, חדש,
טרי, לוהט, עסיסי, שר מהדפוס לביתך או למ שרדך!
ביקור
ב״הסנונית

סיפור של

מסע דת המוזיאון
רח־ האוניברסיטה .2
רמת־ אביב.
טלפון6 :־5414135
אל גאוצ׳ו -לונדון מיניטטור
אירועים עד 80 אי ש
קייטרינג עד 1000 אי ש
פתוח 12.00.24.00 :

שאול המלך ,4טל׳ 250079־03

מו עדון־ קפה -מי ס עד ה0 0 -.
שירה וריקודים
הופעת אומנים יום־יום פרט ליום א׳
פתוח רצוף משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים עד 250 איש
בצהריים ארוחות עסקיות 15ש״ח

רח׳ הירקון 109 תל־אביב טלפון 291300־03

זגדיז ^ ך, ו ך

סין ^

1 1 0
7ןלמ

רחוב דיזנגוף ( 110 מול קפה חזל)1זל-אביב.
טלפון 03-247066 :

דולפין ש טרן
מסעדת דגים מובחרת
פתוח 7ימים בשבוע 24.00 :־12.00
מומלצת לישראלים ולאורחים מחו״ל
דיזנגו ף 189ת״א, טל׳ 232425

לא מדוייק לקרוא ל״הטנו־נית״
ברחוב הירקון מיסעדה.
נבון יותר לקרוא לה ,.מקום״.
המקום היחיד בתל־אביב העומד
עלגבעה קטנה מול הים וכל אחד
מבין מה זה לתפוס גבעה מול
הים בחודשי הקיץ -זה אומר
רוח מלטפת כל הזמן, ופחות חם
וכאילו פחות לח, למרות שזה לא
יכול להיות מבחינה מדעית.
אז התישבנו ב״הסנונית״
ולפני שהזמנו אוכל הרגנו עשר
דקות במבט אל האופק הכחול,
בהתלטפות עם הרוח ובשיכנוע
הדדי שהחיים זה בכל זאת דבר
לגמרי לא רע. אחר־כך הביאו לנו
צלחת של סלטים וגם פיתות
חמות ומרוחות בזעתר ושום.
לקחנו חתיכת פיתה, קצת סלט־חצילים
טעים, טיפה מסלט־הכרובית
החמצמץ ומבט ארוך
אל הים. ככה עשינו עד שהצלחת
היתה ריקה והפיתות נעלמו.
בתפריט יש כל מיני דברים
רגילים, כמו שיפודים וסטיקים
וקבאבים ושניצלים, אבל מול
הים התחשק לנו משהו מאוד
מיוחד ושאלנו אם יש משהו
מיוחד. אמרו שהמיוחד שלהם
זה דג פורל עטוף ברוטב־שום
וצלוי על גחלים. אמרו גם שהא•
נטריקוט שיותם מעולה. הסכמנו.
מי יש לו כוח להתווכח בשעת
הסתלבטות של צהריים מול
היס.
הפורל היה באמת מעילה, רך
ועסיסי בפנים ופריך ועושה רעש
בשיניים מבחוץ. בן־זוגי אכל את
האנטריקוט ברוטב פילפל חריף
ומלוח. לאנטריקוט היה טעם
כאילו עישנו אותו קודם, אבל
נאמר לנו שזה לא עישון אלא
צליה על גחלים ממש, כלי רשת.
מהירקות הרבים שקישטו כל
צלחת עשינו סלט טעים על־ידי
הוספת שמן־זית וחומץ, ובתנו עות
עייפות ושבעות אפילו אכלנו
כמה צ׳יפסים, אבל צ׳יפס
לדעתנו הוא לא מאכל הראוי
לתגובה.
בן־זוגי ביקש בווריה, קיבל
ואכל ואמר שזה טוב. אני ביק שתי
קפה, כי רק קפה חריף יכול
להעיר אותך מהמנוחה הזאת על
גבעה מול הים.
אפשר לומר שמ״הסנונית״,
תוך כדי אכילה, אתה רואה
ארץ־ישראל יפה.

חתום על ממי שנתי ותקבל:

(א) השבועון יגיע ל בי תך /מי שרדך ביום הופעתו ע״ ,שלי ח מיו חד*.
(ב) מחיר המיבצע 290 :ש״ח כולל מע״מאשרי שולמו ב־ 5תשלומים
שווים ללא הצמדה, באמצעות כל אחד מכרטיסי האשראי
( 58x5ש״ח).

ו מפגש אביב ז

ת פ רי ט
׳נראו מי

כל מה שלא ציפית
מפונדק דרכים
דרך חיפה 301 תחנת דלק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם ארוחה בתפריט קבוע:
מנה ראשונה:

מרק או סלט חסה, או פ טריות טריו ת עם חמאה ושום

מנה עיקרית:

פירושקי לסוגיו
או שניצל עוף עם רוטב פ טריו ת

מנה אחרונה:

פרפה לי מון
או מרקיז שוקולד
או שטרודל עם גלידה וקצפת
בוס יין לבן
לחמניות תוצרת הבית וחמאה

2 0 .7 5ש ח

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגו ף)
טל׳ 457599
פתוח מ־ 12.00 עד 01.00

חדש בתר־אביב!
עוד סניף של

״מסעדת יונס״
מאבלים מזרחיים

רח׳ בן יהודה ,163 טל׳ 227813־03

וזד־־קדר שד רבי עקיבא
מי סעדה בי ס ט רו
מיטבח צרפתי -אמדורסקי, אוויר־ממוזג -אווירה חמה
ימי א׳ -ה; מ־ 15.00 - 12.00 ערב, ערב מ״19.00

רח׳ רבי עקיבא ,22 תל־ אביב (מא חורי קולנוע אלנבי)
טלפון 655096

הבית הלבן
הבירה הכי זולה בעיר

רח׳ הירקון ,108 תל״אביב
טלפון 230577 :

8£ס 0מ!ו\\111

ארוחה זוגית חינם עד 60ש״ח באחת מהמיסעדוח המובחרות
המ שתתפות ב מב צעו המופי שתבע מוד זה.

חייג 5230663־ 03מחלקתה מנויי ם
באילת 220 :ש״ח. טלפון 33217־.059

* מוגבל ד סס סו מנויים באזורי ההפצה

העולם הזה 2713

א> 1הרגה
תדריך חובה לראות
תל־אביב: מיכתב מאשה אל־סונית,
מלל המילחמה ההיא0 ,׳
הפליל את חורר בי ט? אשה אח רת,
קפה מדד, זמנים מודת״ם.
חלף עם החח, פאדרה פאדחזה.
ואז, נערת קריאה, המיקלט, הלזא־פופין.
חיפה:
אשה אחרת, סי הפליל
את חנ׳ר רביטד
ירושלים: אשה אחרת, פאר
רה פאדחנה.

תל־אב*ב
הלזאפופין ( פריז ,
ארצות־הברית) — קומדיה ישנה

את מומנט הפתעה של הפרקים ה קודמים.

.נערת קריאה ( צ פ1ן,
צרפת, ם 1צנ נם בירושלים ובחיפה)
— סרט כתוך סרט על ספר בתוך
ספר. הרפתקותיה של אשה צעירה
שמיקצועה בחיים הוא לקרוא בקול
רם לפני לקוחותיה. תרגיל משע שע
ומבריק לאינטלקטואלים ר
שיר־הלל למילה הכתובה. מיאו
מיאו מבריקה בתפקיד הראשי.
במאי: מישל דוויל.
המיקלט (סינמטק,
י שראל) — התודעה הלאומית
מתעוררת במיפגש של לילה אחד
בין שני פועלים ערבים, המחלקים
ביניהם מיקלט של בניין תל-אבי-
בי. סרס קצר של ראשיד משראווי,
המעביר בשקט רעיונות שאחרים

ירט׳ קולנוע ב ט לוויזי ה
יד ע ב שרים (יו ם רביעי 30 ,באוגוסט - )22:05 ,ג׳ק
ניקולסון וארט גרפונקל מתחילים את הסרט בקולג׳ ו מ סיי מים
אותו כיאפיס מצליחים בגירסה ארסית של התסריטאי
באק הנרי ל אובדן הערכים ו האידיאלי ם של אמריקה בין
שנות ה 50-לשנות ה״ .70 קאנדיס ברגן ו אן מרגרט, בהופעה
הקולנועית הטובה ביו תר שלה, הן הנשים בחייהם. הבימוי
של מייק ניקולס חצוף ומפולפל.
* .מיס מרקר הקטנה (יו ם שישי 1 ,בספטמבר)22:30 ,
סיפור של דיי מון ר אניון על מהמר המוצא עצמו מטופלבילדה בת שמונה שקיבל כערבון להימור. התסריטאי ואל תר
ברנ שטיין ניסה את כוחו בבי מוי. עם ואלתר מתאו וג׳ולי
אנדריוז בתפקידים הראשיים.
* * הרוח היא פראית (יו ם רביעי 6 ,בספטמבר)22:05 ,
איכר מנוואדה מייב א את אחות אשתו המנוחה מאיטליהכדי לשאתה לאשה, ומגלה שהיא דוו ק א מעדיפה את בנה
הבכור. ג׳ורג׳ קיוקור הצליח לסחוט מועמדויו ת לאוסקר
עבור שני שחקניו הראשיים, אנה מניאני ואנתוני קוויו.
(שחור/לבן.)1957 ,

ומטורפת משנת ו 94ז, שהכל קורה
בה בלי התראה מוקדמת. הגיבורים
עוברים מעלילה לעלילה, שולפים
בריחות מן המותן ומלגלגים בהנ אה
על תעשיית הקולנוע. מוצר

אינם מצליחים לומר בזעקה, בעזר תם
של סלים דאו ומוחמד בקרי.
החלק השני של התכנית: חבצלת
של לבנה חכים.

דברים משתנים

(ריזננוף, ארצוודהבריוז) — דון
אמיצ׳י כסנדלר המוכן לקבל על
עצמו רצח שלא ביצע תמורת תש לום
נאות, וג׳ו מאנטניה כשוליית
גאנגסטרים שצריר להבטיח כי ה סנדלר
יקיים את הבטחתו, בקומ דיי
ת פשע משעשעת של דייוי ד
(בית הוזימזרים) מאמט.
* .מיסטיק פיצה ( די זשף,
ארצזת־הבריח, ם 1צנ גם בירושלים
ובחיפה) — תרגיל למתבגרות.
שלו ש נערות בעיירה קטנה, מגי שות
פיצה במיסעדה המקומית
ומתכננות את עתידן. חביב ושיט־חי.
יש להניח שעוד נשמע על אנא־בת
גיש, ג׳וליה רוברטס וליל טיי־לור,
וגם על הבימאי דונ לד פטרי.

סלים דאו ב״המיקלט״
חובה ב״סינמטק״ תד א בי ב
יחיד במינו, שגם הבימאי ה״ס פוטר
לא חזר עליו מעולם.

אינדיאנה ג׳ונס ד
מסע הצלב האחרון ( תדא בי ב,
ארצ 1ת־הברית) — הריסון פורר
בשלישית, כארכיאולוג המחפש ה פעם
את גביע הגראל הקרוש ותוף
כדי כר מציל את אביו השובב מכל
מיני צרות. שון קונרי בתפקיד ה אב,
גונב סצינות בקבלנות, ואם כי
הסרט מבדר כשלעצמו, הוא חסר

העולם הזה 2713

** +אשה אחרת ( טיי ל ת,
ארצזת־הברית, מוצג גם בחיפה וב־חשלים)
— גירסתו של וודי אלן
לחיתי ב ר של אינגמר ברגמן. מר צה
באוניברסיטה עושה חשבון־
נפש בגיל .50ג׳ינה ראולנדס, מיה
פארו, ג׳ין הקמן ויאן הולם מעולים
בתפקידים המרכזיים.

ירושלים
א שתו השמינית
של כחול הזקן ( תי א ט רון, או־צזת־הברית)
— נישואין לצורר
גירו שין לצורף נישואין — הכל
התחיל בחצי פיז׳מה וייגמר, כנר אה,
בלי. דיאלוגים שנונים ומגע
הקסם של ארנסט לוביטש.

סי כ הי ם
דוגה סי כויי ם (פאר,
ארצווד הב־תל־אביג,
רית)
-יו תר ויו תר אנשים
מתקנאים בחתול ביגל תשע הנשמות, ויו תר
ויו תר בימאים מנסים את מזלם ב סיר טי גלגול
חוזר. למשל, אם המתאהבת בבנה, בעל כורחה.
אבל מתאפסת לפני רגע התועבה. זה, בוואדי-
ציות נוספות, כבר ר אינו בהשמיים יכולים לחכות
ו בזיווג משמיים, והפעם התגלגל הסיפור
בפחות מקוריות מ קוד מיו.
הבימאי אמיל ארדוליגו החליף את טלכת-ה-
כיתה המלאכית של אלן רו דו ל ף( ק לי מקגיליס
בזיווג משמיים) בסיביל שפרד( ,בלשים בלילה)
שאפילו דומה לה במיבנה גופה האיתן, בגובה
האתלטי שלה ובשיער הבלונדי המוחלק הצידה.
אלא ש ארדולינו, שכבד הגיש לנו יצי־רת־מופת
מוסרית אחת על צעירים מושחתים
בריקוד מושחת, הוא הרבה פחות מתוחכם מרו-
דולף ו אין לו בל יומרו ת לעסוק בגבולות הדקים
שבין עולם הדי מיון למציאות. הוא פשוט מספר

סיביל שפרד: רומנטיקה צדקנית
סיפור רו מנטי צדקני ולפעמים משעשע על אבא
שחזר מגר עדן אחרי 20 שנה בד מו ת החבר של
בתו ועל אמא שבמשך 20 שנה שמרה אמונים
לאבא, ורק עם ר שותו הרוחנית, כי הדי גופו
כבר שמור לבתה הצעירה, תוכל האם סוף־כל־סוף
להתמסר לחברו הטוב של אבא, שהתאפק
בקושי לא לגעת באמא כל או תן שנים. שפרד
ור איין או׳ניל( סי פור אהבה) סימפטיי ם, רוברט
ד אוני, ב תפ קיד החוזר מגו־עדן, קלוץ אמיתי.

מ ת אי ם
לגן חוג ה
נ היגה ב מי ב חן( א ס תר,
ארצות־הב־תל-אביב,
רית)
-גרג בימן, הבימאי
של סאגת הנעורים הזאת, מנסה להעביר מסר
חשוב מ אוד לילדי ם עד גיל גן-חובזה פעם היית
מקבל את תעודת״הבגרות שלד עם הנפילה ה ראשונה
מן האופניים, היום, האתגר האמיתי
שלד הוא לפרק מכונית. ככל ש תגדיל לעשות
ממנה גרוטאה, כך יעלו טניו תיך בקרב חבריד,
נערתך ואף הוריך.
קשה להאמין שבימן התכוון ברצינות לכל
מה שגיבוריו נצטת לעשות על י דו. אחרת אפשר
היה לתבוע או תו ל דין על חינוך לוו אנדליז ם
והסתה להריסת רכו שו של הזולת.
בסך-הכל רצה לגרום הגאה ללקוחותיו הצ עירים,
צעירים מ אוד בהתחשב בגיל גיבוריו
וברמת הבדיחות הירודה שלהם. הסיפור -י לד
מתבגר נכשל במיב חן נהיגה, אבל אינו מעז לח שוף
את עצמו ולגלות את כי שלונו לפני נערת
חלומותיו, ששמה, כשם מכונית יקרה, מרצדס.

שחקנים הים ופלדמן: מנתצים
כדי לכבוש את ליבה אינו מסתפק ב א אודי של
אמו ההרה בפעם ה שי שי ת( קרול קיין המשתו ללת
כתינוקת) ,אלא מרטש את הקאדילק של
סבו.
אחרי קטע א חד של מירדף בדהירה לאחור,
שהוא באמת מצחיק ל מדי, ושפע להטוטים טכ ניים
המחייבים נהיגה ויר טו אוזי ת או מחלקת
פעלולים מ אוד מנוסה ומיומנת, ירגי ש כל צופה
שמעל לגיל הרך צורך עז ללכת אל הפחח ו מייד.

תרג>
קר>עה
שו מרהב רי ם( הו ד, תל־אביב,
ארצות־הברית) -
מגעיל אמיתי. פאטריק
סוו איז, המענטז מרי קוד מושחת, הוא ביריון
מדופלם, המתמחה ב שמירת הסדר בברים מו עדי
ם לפורענות. הוא מרביץ יו תר טוב מכל הא חרים,
וכאשר בעל מועדון-לילה בעיר-שדה
קטנה צריך להציל את העסק שלו מהתמוטטות
מוחלטת, הוא מבקש מ סוו איז שיבו א מהר.
ההמשך הוא משהו המזכיר במיבנה הדראמ-
תי שלו מערבון, אבל הרבה יו תר אלים, הרבה
י חזר גס והרבה יו תר מטומטם. סוו איז, למרות
קומתו הצנועה-יחסית, המוזכרת כמה פעמים
במהלך הסרט, הוא מומחה בכל שיטו ת הלוח-
מה, וסובל רק מטראומה מצפתית אחת. פעם
חיסל א חד מיריביו במכה מופלאה, שפשוט קר עה
ליריב את הגרוגרת. כמו לתרנגולת.
העלילה -המציגה את בן גזארה ב תור סמל
השחיתות הסאדיסטי ת, בעל אחוזות המחזיק
ב שרו תיו כל מיני גורילות -היא עלובה וצפויה

מרשל טיג ופטריק סוואיז: מרטשים
בכל שלביה. העימות בין סוו איז וגזארה וכוחו תיו
הוא בלתי״נמנע. הבלונדית המעדיפה את
סוו איז, צפויה לא פחות. מה שממלא את הח ללים
שבתוך הסיפור היא כמות בלתי-נסבלת
של מכות-רצח, ופוד?צ הדס אינפנטילי, שבו
שוברים, שורפים ומרטשי ם הכל, באותה הנאה
שיש לתינוק שמצליח לפרק צעצוע.
קשה להעלות על הדעת קהל שפוי שייהנה
מהסרט, המתאר מצב מופרע של אלימות.

עדנה פייי״דז₪

עור
בי ת
רבר אר ה

הקשישים
שבין הקוראים זוכרים את
נה לב כזמרת חביבה, עם כמה להיטים
גדולים וכמה רומנים מפורסמים.
לעומתם, הקוראים הצעירים רק יודעים
שהיא חתיכה אמידה, החיה בנפרד מבעלה,
ומפעם לפעם שמה נקשר בגבר זה או אחר.
אין לי כוח למנות את כל הגברים שבחייה.
יש בערך ארבעה מפורסמים: איש חיי־הלילה,
רפי שאולי: איש־הטלוויזיה האמריקאי
דויד ברנד, מיסעדן צרפתי־אמריקאי בשם
לה־פונטיין ובעלה, יורם שיינ מן. זהו
הספק מכובד.
מאז שהיא חזרה ארצה לפני שנה, היא
הכירה ונפגשה עם כמה גברים. אבל רומאן
רציני לא יצא מזה.
לפני כמה שבועות היא הכירה במסיבה
פרדסן חתיך בשם אורי אורן. היא נדלקה
חיזור רעבתני
הוא:

תונאי

איש״טלוויזיד!

מוכר מאוד, שהגיע למסיבה עם חבר,

ידוע.

היא:
אלכסיס, רקדנית־בטן, המזכירה בהופעתה את זו משושלת,
ורק מעטים יודעים שבעצם קוראים לה רעיה רומנו, גרושה פעמיים
ואם לשניים.
הוא קלט אותה עוד בכניסה למקום, עזר לה להחנות את מכוניתה,
היה נחמד ולבבי, נתן לה להבין שהיא מוצאת־חן בעיניו.
בהמשל הערב הוא הזמין אותה לשבת לידו, ודי מהר הוא התחיל,
כמו שהיא אומרת, לשלוח ידיים. במיקצוע שלה היא כבר היתה לא־אחת
בקטע הזה. כאן היא היתה קצת מופתעת. רוב הנשים אוהבות
כאשר מתנהגים אליהן כמו אל ליידי. גם רקדניות־בטן. ואולי דווקא
רקדניות־בטן.
״אתה לא הבנאדם הרציני שאני מכירה מהטלוויזיה היא אמרה
לו, במחאה. הוא המשיר להתנהג כמו שבא לו באותו רגע. זה רק
קילקל, כי כאשר הוא הזמין אותה להתלוות אליו ואל חברו להמשך
בילוי הערב, היא סירבה, והעדיפה להישאר במסיבה.
בסוף הערב היא מצאה פתק על שימשת המכונית .״היי רעיה,״ היה
כתוב שם ,״שיהיה לך לילה טוב. להתראות, תתקשרי אליי.״ הוא חתם
בשמו, והוסיף את מיספר הטלפון שלו. בעבודה, לא בבית.
במיקרה הייתי שם, וראיתי מה שקרה. אחרי כמה ימים צילצלתי
לאלכסיס, לשאול אותה אם היא התקשרה איתו.
״לא התקשרתי,״ היא אמרה ,״הוא הדהים אותי. לא מתאים לו
להתנהג ככה, במעמד שלו. אולי הוא איבד את הראש, הייצר המיני
השתלט עליו. הוא חיזר אחריי בצורה רעבתנית, ואם הוא לא יכול
ל שלוט בעצמו, אפשר רק לרחם עליו. כיבדתי אותו, ואני ממשיכה
לכבד אותו, למרות מה שקרה, כי אני מבינה שזאת היתה חולשה של
רגע. גבר מושך אשה כאשר הוא מתנהג כמו ג׳נטלמן, באבירות. לא
אתקשר איתו. לא מגיע לו.״

רעיה (״אלבסים״) רי מנו
.היצר המיני השחלט עליז. אפשר רק לרחם.״•

ירד בדרך יררנ ה
ב הריון

לא עברה תקופה ארוכה, והזמרת־כוכבת

נמסה לעימות חריף עם מנהלה האישי גברי
מזור, שהסתיים בפיטוריו ובסיכסוך אישי1.

גילי לייטרסדורף

אצל עורכת־הדין
יודעים מיהו אבי בנה, שייוולד בקרוב.
גילי בת ה־ ,33 יאפית תל־אביבית קלא סית,
בעלת שיער־גוונים, בגדים ותכשיטים
במינון הנכון, התחתנה לפני כמה חודשים עם טומי הארכיטקט
לייטרסדורף ז, בן ה־
50־פלוס, שהתגרש מ־ י
רינה, בתם של המיל־ .
משה ׳ יארדרים ושרה מאיר המתגו־.
ב שווייץ, י ררים ומאוד־מאוד־מאוד נה נים
מהחיים.
מאז גירושיה מטו־מי,
החליטה רינה להי כנס
לעולם־העסקים,
לייטרסדורף
אך אין לי עדיין י די ]הנים
מהחיים
עות אם היא עושה את

לאחר תקופה ארוכה בת שנים, שבהן היתה
ירדנה ארזי זמרת־השנה של כל רשתות
הרדיו והשיווק והבנקאות, היא גילתה את
האמהות והביאה לעולם את בתה היפהפיה
אלונה. היא לא זכתה בתואר אם־השנה, אך
הכל נהנו לראות את הילדה המקסימה
מככבת במודעות־הפירסומת של בנק לאומי.

ארזי לא הגיבה, והשפיונים שלי מאוד הת־

עדנה
0׳ של א מכיר חצה להכיר

זה בהצלחה. לעומת זאת אני יודעת שלדור
של רינה, מרדכי מאיר, י ש כבר הרבה ן
פחות ממה שהיה לו בעבר, ואני לא יודעת
איך זה ישפיע על ידיד תו אורה בהרב,
שעזבה את מישרתה בחברות האחים מאיר1
לפני פחות משנה.

הבער והמוהר

היה היו פעם שני חברים טובים מאוד, שניהם נשואים. האחד מי ס עדן־צ מר ת
שמיסעדתו היא מקום*מיפגש פופולרי לאנשי־חברה, האחר עבד אצלו כמנהל ה )
מי סעד ה.
האחד נשוי עם בחורה נחמדה ושקטה, וי ש להם גם ילדי ם. האחר נשוי עם חתיבה
! בלונדי ת, שעבדה כדוגמנית־צמרת במשך שנים.
אשתו של מנהל־המיטעדה התיידד ה עם בעל־המיסעדה, והשניים נראו פעמים
1אחדות כשהם מבלים י חדיו במקומות שונים.
אחרי כמה חודשים עזב הגבר השני את המיטעדה, ועבר לעבוד בחברת-תעיפה
! זרה. במקביל הוא גם נפרד מאשתו, מסיבות אי שיו ת. הפרידה ארבה זמן רב.
לפני שבועיים חזרו שני בני־הזוג לחיות ביחד, והאשה הזוהרת סיפרה לבעלה
| שבתקופה שבה הוא עבד כמנהל המיסעדה ניסה הבוס שלו להתעסק איתה, ועשה
,מאמצים רבים כדי לפתותה.
כששמע זאת הבעל הוא הגיב בכעס ועלה לטורים גבוהים ביותר.
לסיפור הזה אין עדיין המשך, אך כמו שאני מכירה את הבעל הקגאי הזה הוא לא
ן יי שאר חייב הרבה זמן.

ירדנה ארזי
.אם השנה-
עניינו מה קורה לה. אבל אתם בטח יודעים
שחייה הפרטיים של ירדנה יותר חסויים מח ייו
של המיליארדר האגדי המנוח, הווארד
ייז, ושהיא מחליפה את מיספרי־הטלפון
בביתה בתדירות גבוהה ביותר, ועוד ועוד.
אז השפיונים שלי חקרו ומצאו וגילו שהיא
בהריון, והדבר הבריא ביותר לתינוק בבטן
אמו זה שהיא תחיה בסביבה שקטה, בלי הרבה
עצבים וכעסים. זאת אומרת להתעלם ממה
שקורה סביב, ולהתרכז בעצמה בלבד.
אז אני מקווה שההריון יעבור בשלום, ואני
מבטיחה לה ש א מליץ עליה כאם השנה.

עליו, הוא עליה, אבל היתה בעייה קטנה:
היתה לו חברה נחמדה, שלא כל־כך אהבה את
הרעיון הזה שהחבר האנונימי שלה יבלה עם
הזמרת המפורסמת. אך לא נראה שזה עזר לה
הרבה. עדנה ואורי בילו יחדיו שבוע ימים,
היא לקחה אותו ל כל המסיבות, פתיחות פרמי
יירות, סגירות, ערבי־גאלה, נשפים ואירועים
שהיו בעיר, הוא פשוט היה המום.
בכל מקום שהם היו נכנסים אליו, הוא היה
מקבל כאב־ראש אחרי חמש דקות, כי עדנה
החביבה מכירה חצי עולם, והחצי השני מכיר
או רוצה להכיר אותה. בקיצור, מרוב שמות
ופרצופים הוא כבר לא יד ע איך קוראים לו.
אבל הוא קיבל את הכל כמו גבר, וביום הח מישי
הוא כבר אמר שלום ל כל החברים שלה.
באחד הערבים היתה הפתיחה ההמונית של
קולנוע אלנב׳ ,עדנה לב באה לפתיחה בח ברתו.
גם החברה שלו באה לפתיחה, אבל עם
החברים שלה. היה כל״כך חם ולח, שאף אחד
לא שם לב לזה, מלבד כמה שפיונים, רכלנים,
סקרנים וסתם נשמות טובות. זאת אומרת
כמעט כל מי שהיו שם.
מה קרה מאז אני לא יודעת, אבל בקצב
הזה אפשר ל חבר בלאדה על הרומנים של
עדנה, וכל כמה שבועות להוסיף עוד בית
אחד.

ארוחה י
דעו לכם! אם אתם פוגשים בחורה זרה,
ואתם רוצים להיכנס איתה למיטה, כראי שת פעילו
קודם ל כן מישרד־חקירות פרטי, שיג לה
פרטים עליה. כי מה שנראה זו ל בתחילת
הדרך, עלול להתגלות כיקר מאוד בהמשכו.
מנחה תצוגות־האופנה רני קובלנץ, בנם
של בעלי מוסר פיאט בגוש דן, הוא גבר חביב,
שניהל רומנים רבים עם כל מיני נערות־זוהר,
אך היו לו שתי נפילות רציניות ביותר בשנים
האחרונות. האחת עם היחצנית בילי רובין,
שאיתה הוא ניהל רומאן בן כמה חודשים,
מאור אופנה. השניים ניהלו רומאן, וכולם התפעלו
ממערכת־היחסים האידילית ביניהם.
אחרי כמה חודשים החליט רני שהרומאן
הזה לא מתאים לו, והודיע לרו תי שמעתה
ואילך הם בגדר ידידי ם בלבד.
לפני חודשיים וחצי היא הזמינה אותו
לארוחת־ערב בביתה. אני לא יודע ת מה הם
אכלו שם, אבל מסתבר שזאת ארוחת״הערב
היקרה ביותר שרני אי־פעם שמע עליה בחייו.
כי כמה שבועות אחרי הארוחה הודיעה לו
חברתו־לשעבר רותי מ אירוביץ שהאוכל היה
כל־כך טוב, שהיא פשוט החליטה לאחר
הארוחה להישאר בהריון.
רני לא יד ע אם לבלוע או להקיא, אבל
תיכף הוא קיבל בחילה איומה וכאבי־ראש, כי
הדבר האחרון שהוא רוצה עלי אדמות זה ילד
מחברתו־לשעבר רותי.
רני נפגש לשיחה עם רותי וניסה לשכנע
אותה לעשות הפלה, והביא עשרות נימוקים.
אך רותי בשלה: היא פשוט מתעקשת ללד ת
את הילד.
זה בערך השלד של הסיפור, אבל מה שקו רה
בין לבץ יכול לסמר שערות אפילו אצל
אדם קרח. כי במהלך השבועיים האחרונים
נתגלו כל״כך הרבה תגליות, ונודעו כל־כך
הרבה פרטים על הקשר הזה, שאני חייבת
להתייעץ קודם־כל עם סופר־המדע־הבדיוני
אייזק אסימוב, שי תן לי הדרכה בנושא.
בינתיים מתנהלים שם אין־סוף דיונים.
ההורים של רני נבהלו מהרעיון שיהיה להם
נכד מרותי, וכנ״ל גם כל החברים של בני-
המישפחה.
אני פשוט לא מבינה: מדוע אתם לא
משתמשים באמצעי־מניעה? אני מתכוונת
אליכם, הגברים.

{ מעל
רראש בעבר הלא־רחוק היה לה רומאן עם
גבר נ שוי בעל עמדה בכירה ביותר.
גבר זה, הנושא במישרה ציבורית רמה,
אף עמד להתגרש מאשתו למענה. אך
לבסוף חזר בו, והשניים נשארו בקשרי
י די דו ת ועבודה.
האשה היא ירדנ ה מלר, מזכירת
סיעת״הליכוד בכנסת, אשה נמרצת בס ביבות
ה״ 30 המאוחרות לחייה, רווקה
פופולרית בחוגי החברה והמימשל בירו שלים.
במשך
שנים עמד הרומאן בינה לבין
אהובה כמיכשול לפני הקמת קן מיש-
פחתי חם• אך מזלה השתנה, ולפני כמה
חודשים היא הכירה את משה הור*
ביץ, דו בר סיעת ר״ץ, ו מאז הם בי חד.
הדובר, שהתפרסם כשחצה את הק ווי
ם ממיפלגת התחיה הימנית, מעל
לראש הליכוד, י שר למיפלגת ר״ץ, כיכב
בזמנו בתשדירי-הבחירות של ד״ץ לכנ סת.
השפיונים
שלי ב איזור הבירה גילו
אותם אחרי שעות־העבודה במקומות
שונים. למשל, ר או אותם עושים קניות
משותפות בסופרמרקט, או מבלים במ קומות
שקטים, ולפי עדויו ת אלה ושל
חברים משותפים הבינו שמשהו מתרחש
בין השניים שאינו קשור לעבודה.
כבר בימי ם אלה גילה לי השפיון לעג-

ירדנה מלר
קן מישפחתיד

ייני־מיפלנות שהשניים מתכוננים לע! -
בור להתגורר י חדיו, מה שמרמז אולי על
הקמת קן מישפחתי.
בכל אופן, לא אתפלא אם הורביץ יע בור
את הקווים פעם נוספת, אבל הפעם1
לליכוד. אבל מה שבאמת עושה לי טוב
על הלב זה לשמוע שירדנה מאושרת.

מס׳ 264
רני קובלנץ
לא לומד מהניסיון
שלקראת סיומו טענה כילי שהיא בהריון
ממנו. לדבריו תבעה ממנו כספים, ובבדיקות
שעשתה היא גילתה לבסוף שהיא לא בהריון,
ואז הם פתחו במילחמה הדדית.
נראה שהוא לא למד את הלקח. שנה
לאחר־מכן הוא הכיר גרושה בשם רו תי
מאיו־וביץ 32 אם לבן, העוסקת בייצור־
רוח טיסות
כשימחה מהולה במעט עצב אני מבשרת
לכם על נישואיו של אחד הרווקים המוצלחים
והחביבים בתל־אביב. השימחה היא על זה
שהוא נישא, והעצב על כל אלה שלא הצליחו
לעשות מה שעשתה טל לשם, בת ה־,25
אחת החתיכות הסכסיות של חוג־הבליינים.
טל, שסיימה את התואר הראשון בביו לוגיה,
תינשא ב־ 18 בספטמבר ליהלומן הצ עיר
והמצליח אילן גולדנר בן ו ד.30
ניסיתי להשיג אותם בתחילת השבוע, כדי
לשמוע פרטים פיקנטיים, אך נודע לי שהם
טסו לבלגיה ל טיול קצר בן ארבעה ימים. הוא
טס בענייני-עבודה לאנטוורפן, מרכז היה לומים
של אירופה, והיא טסה לחדש את המל תחה
שלה. כמה ימים אחרי החתונה הם יטוסו
לירודדב ש ארוך במיזרח הרחוק. וכשהם יחזרו
הם יהיו איתנו במשך זמן קצר, ואז יטוסו
לשלושה חודשים לבראזיל. אין לי יותר
פרטים על סידורי־הטיסה הנוספים שלהם, כי
סוכן־הנסיעות שלהם נמצא אף הוא בחו״ל.
אך ברגע שאדע, אני איידע אתכם. בכל אופן,
אתם יכולים להבין שהאבטלה עדיין לא הגיע
לסביבה שלהם.

וכעת אני עוברת לפרק מאתיים שישים
וארבעה, חלק ב׳:
אברג׳יל. תחילה אביא לפניכם את תקציר
הפרקים הקודמים: מירה לב, יפהפיה תל־אביבית
ממוצא צפון־אפריקאי, מנהלת רומאן
עם ברוך אמ״־חצירא, בן דו דו של השר
לשעבר אהרון אבו־־חצירא. מירה וברוך
נפרדים בכאסח גדול. ברוך הופך לבאבא־ברוך,
מנהיגם הרוחני של בני העדה המרו קאית,
ומירה סופרת את הכסף שמגיע לה
ממנו.
מירה נוסעת לחו״ל, מירה חוזרת, מירה
מכירה מחזר יהודי ע שיר המתגורר בחו׳׳ל,
מירה בארץ, ול חילופין מירה בארצות־הברית.
מירה מכירה את רואה־החשבון דני

מירד! לב ואליאם

מידה לב ואליאס אברג׳יל
רק ידידים
מעוז, הגרוש של אשת־החברה
מעת, הידועה בקשריה עם מנהיגי העולם
השלישי. מידה ודני מתאהבים, מירה ו דני

טל לשם ואילן גולדנר
המיתון שד לא הגיע לסביבה שלהם

ניצה

ומתחתנים,

רבים, מירה ודני מתפייסים
למירה נולדה ילדה חמודה.
מירה ודני רבים בבית ומעל דפי העיתו נות.
מירה ו דני בבתי־מישפט, מריבות על
רכוש וכסף ודמי־מזונות. בקיצור, דראמה
מזרחית אדירה.
כך הגענו לפרק הנוכחי: מירה ודני התפ ייסו
לחודש ימים, אחרי שניהלו קרבות־רחוב1
אדירים במשולש־הבילוי ירמיהו־הירקון ב־תל־אביב.
דני שב הביתה מבית־המלון שבו1
התגורר באחרונה, אך ההתפייסות החזיקה
מעמד כמו גשם בחודש יולי, ודני שוב עזב ן
את הבית לי עד בלתי״ידוע. אך מירה אינה

מרפה וממשיכה במאבקיה.
השבוע היא חגגה בחברת ידידי ם את יום־
הולדתה במיסעדה בבירה, ומי אתם חושבים ן
אירח לה לחברה במיסעדה הזאת? אחד
מידידיה הטובים ביותר, איש־העסקים אליאם ן
אברג׳ל, שהגיע במיוחד מ חדל כדי להיות
נוכח ביום־הולדתה.
מובן שכל הנשמות הטובות שהיו באיזור
החלו עטות עליה ולברר מה קורה בינה לבין
האליאס הזה, אך מירה איכזבה את כולם
והסבירה שמדובר בקשר י דידו תי בלבד. היא ן
גם טענה שהיא אשה נשואה, המחכה
לגירושיה, ורק כשתהיה חופשיה היא תחשוב ן
על קשר. בינתיים, כך סיפרה, היא ואליאס
דיברו על עסקים, וייתכן שהם יפתחו ע ס קן
משותף בארצות־הברית.

אמרתי :״אני לא יכולה לתפ קד במקו

שי דו ר

מחפשים פשרה
מיפלגתיח, או אחרת
המאבק על מישרת מנהל־הטלוויזיה תופס
מדי שבוע כיוונים חדשים ומרחיקי־לכת.
חיים יבין, המנהל הנוכחי, עומד לסיים
את הקדנציה שלו בחודש דצמבר. שתי המיס־לגות
הגדולות — הליכוד והמערך — נאב קות
ביניהן, וכל אחת רוצה להחדיר איש שלה
לתפקיד. בינתיים משחקים המועמדים, והטו ענים
לכתר, בין הפוליטיקאים השונים, ב־תיקווה
לזכות במישרה הרמה.
השבוע התרוצצה במיסדרונות הנהלת־הר־שות
בבניין כלל שמועה חדשה. לפי שמועה
זו הציע אריה מקל, מנכ״ל רשות-השידור
(מינוי של הליכוד) ,עיסקה לאהרון הראל,
יו״ר הרשות(מינוי של המערך) .ל פי עיסקה זו
ימונה שלום קיטל כמנהל-הרדיו במקומו
של אמנון נדב, בהסכמת המערך, ואז יוכל
המערך למנות איש מטעמו למישרת מנהל־הטלוויזיה,
בהסכמת הליכוד.
לשמועה זו אין אישור.

הקרב על הבידור
בימים אלה מתחיל מאבק על מישרת מנ הל
מחלקת־הבידור של הטלוויזיה.
רפי גינת, המנהל הנוכחי, רמז למקורביו
שאינו מעוניין בקדנציה שנייה. הוא אמור
לסייס את תפקירו בחודש אוקטובר.
מועמדים כבר י ש לתפקיד, וחלקם אף הח לו
בעריכת לובי מיפלגתי ואחר.
בין המועמדים: אהרון גולדפינגר,
מפיק סיבה למסיבה, חיים מלובן, מפיק עד
פ 1פ ומוצ׳־ש, עמום אטינגר, עורך ומפיק
ח״ם שכאלה, וחנוך חסון, מי שניהל את

לתה אל אריה מקל, מנכ״ל הרשות. פאלח
שאל כיצד יתכן שגינת, עורך ומפיק תוכנית
צרכנית, מופיע בסרט פירסומת של שקם.
הוא טען שהעניין אינו אתי, ו שיש בו טעם
לפגם.
מקל מינה את אריה אבנר, איש הה נהלה,
לבדוק את העניין ולהגיש לו מסקנות.
אבנר בדק וגילה את העובדות הבאות:
• רפי גינת עשה עבודת קריינות לסרט.
• הסרט אינו סרט־פירסומת, אלא סרט
תיעודי על שקם, שנועד להקרנה בפני העוב דים
לרגל חגיגות ה־ 40 לשקם.
• אורי פורת, המנכ״ל הקודם, אישר
לגינת את העבודה.
בכך הסתיימה החקירה. התיק נסגר.

חודשו השידורים בתימוית המחלקה הטכנית של שידורי־החוץ בק 1ד
ישראל בודקת בימים אלה אפשרות טכנית
וכלכלית לחדש את שידורי ק 1די שראל בתי-
מנית.
לרדיו הגיעו בעת האחרונה פניות מגור מים
שונים, בבקשה לחדש את השידורים
לגולה היהודית בצפון־תימן. שידורים אלה
הופסקו לפני שנים אחדות.
הבקשות הגיעו בעיקבות לובי שנערך
בארץ ובתפוצות למען הקהילה היהודית שם.
עזרן שבחים
אם יתברר שהשידורים אינם יקרים מדי,
ושהם אפשריים מבחינה טכנית, יש נטייה
ברשות־השידור לחדש אותם.
תשבחות לרדיו ולטלוויזיה
נינת תיק
מחלקת־הבידור במשך שנים רבות, עד למי נויו
של גינת.
כרגע נראה שגינת יתבקש להמשיך בתפ קידו
כמה חודשים נוספים, עד שימונה מנהל־טלוויזיה,
כרי שזה יוכל לבחור מנהל חדש

ד0.ופ־סו3־ ש מפיק
אחרי מילחמה ארוכה ומתישה, הגיעו
הצדדים הניצים לפשרה. לתוכנית ס 1פ־ס 1פ,
בהנחייתו של גבי גזית, מונה מפיק מיקצו־עי
בטלוויזיה. המפיק הוא יוסי בסון, מפיק
ותיק, שהפיק בעבר תוכניות־בידור רבות.
הפשרה היא שבסון יהיה המפיק הלוגיסטי
של התוכנית, וגזית יערוך אותה.

תיק גיות וסגר
החקירה שהתנהלה ברשות־השידור נגר
רפי גינת, מנהל מחלקת־הבידור ועורך כ ד
סט ק, הסתיימה.
החקירה נפתחה כאשר אורי פאלח,
חבר הוועד־המנהל של הרשות, פנה בשאי־

אריה מקל, מנכ״ל רשות־השידור, חלק
ביום הראשון שבחים לטלוויזיה — ובעיקר
לכתב חנן עזרן — על סיקור פרשת קו לומביה.
התישבחות
נאמרו בפורום־החדשות, המת כנס
מדי שבוע בלישכת המנכ״ל.
ק 1ל־י שראל קיבל מחמאות על שידור
מציאתו והצלתו של החטוף שאול משעניה.
ומעשה שהיה, כך היה: אחד מפיקודיו של
אלוף־פיקוד־המרכז, יצחק מרדכי, התקשר
ממקום האירוע לק 1די שראל, ודיווח בפלא פון
על מציאתו של החטוף החי. מייד אחרי
הדיווח העביר את המכשיר לאלוף, שהתראיין
קצרות, ואחר־כך ניתן גם למשעניה עצמו
לומר את דבריו מעל גלי־האתר. כך יכול היה
ציבור מאזיני-הרדיו לשמוע את ההצלה בזמן
אמיתי, בשידור־חי ברדיו.
אגב, פורום־החדשות לא היה בנוכחות מל אה,
משום שחיים יבין, מנהל־הטלוויזיה,
נסע בחברת כמה עשרות אנשי טלוויזיה לפ סטיבל
הג׳אז הבינלאומי, הנערך בימים אלה
באילת.
מקל הודיע שעם שובו ייערך בירור לכ מות
המופרזת, לדעתו, של מנהלים שנסעו
לאירוע.

״יום אחד הזמינו אותי לחדש את החוזה,
והציעו לי תפקיד במרד הסתים. אמרתי להם
שאני לא רוצה יותר חלטורות. הספיק לי
מישפט הקופים. אני התביישתי לקחת חלק
במחזה. פשוט בושה. מה שהרס אותי זה
שהקהל אהב את זה. אז התחלתי לחשוב מה זה
כל הדבר הזה, אם זה מה שהקהל רוצה היום״.
קשה להיות שחקן. יותר קשה להיות שחקן
במוסד שהיה פעם התיאטרון המתקדם ביותר
בישראל, תיאטרון חיפה. קשה מזה להיות
שחקנית. ושחקנית פלסטינית המשחקת בעב רית
לקהל־המינויים החיפאי זה צירוף כמעט
בלתי־אפשרי. וכך, עזבה סלווה נקארה, אחת
השחקניות הטובות בישראל, את התיאטרון,
והלכה הביתה.
הביתה זה אל הדירה היפה בקריית־אליע־זר,
המשקיפה אל הים המגיע לארצות אחרות,
אל עמאד חדאד המזוקן, רואה־חשבון מצליח,
אבי שני ילדיה הקטנים, אל המוסיקה ואל
הספרים, אל החברים הטובים ואל הלילות
שבהם הזהות חומקת ומתנפצת מול החדשות
שבעיתונים, ומול הידידים שנשארו בתיאט רון.
מרכינים ראש ומחכים בשקט שהגל הע כור
הזה יעבור.
תיאטרון חיפה, שהיה פעם, בימים לא־רחוקים,
המוביל שבתיאטראות, נכנע לאריה
גוראל ולאנשיו. ההנהלה החדשה, אלי מלכא
המנהל ואבי עוז היועץ האמנותי, משתדלים
להעלות הצגות שלא ירגיזו אף אחד. לא את
העירייה, ולא את מועצת פועלי חיפה, ששם,
בעיר הנמל המנומנמת, היא עדיין מוקד אמי תי
של כוח, שריד חי של מפא״י ההיסטורית,
כמו תנין פרה־היסטורי שמצא לו ביצת קיום.
פרט לעובדים הקבועים של התיאטרון, שח קנים
מתבגרים, החוששים שלא ימצאו מקום-
עבודה אחר, עזבו השחקנים הצעירים את
התיאטרון.
תחת להעלות מחזות רלוונטיים, מקוריים,
שפעם הרגיזו והתסיסו את כל המדינה,
מתמקד התיאטרון בהצגות אחרות, למרות
שגם אלי מלכא וגם אבי עוז — אותו עוז
החתום כמעט על כל עצומה שמאלית במדי־נה־מנסים
לשכנע את הציבור ואת עצמם
שאלה הצגות הנוגעות בבעיות השעה. מיש־פט
הקופים, המחזה שסלווה מזכירה, הוא
מחזה מיושן, על פרשה ישנה באמריקה, לפני
שנות דורותיים, הנוגע בלימוד התיאוריה ה דרוויניסטית
באיזה בית־ספר כפרי, ועל ה־מישפט
שנערך למורה שהעז לל מד בניגוד
לכתבי־הקודש. רלוונטי מאוד.
המצחיק הוא שהמחזה מרד המתים, עבודה
ישנה־נושנה של המחזאי אירווין שאו, גם
המחזה העתיק והזר הזה מכיל פה ושם כמה
אמירות העלולות להתפרש כקריאה למרד,
ורק השבוע פרש מהחזרות השחקן ג׳ולי אנו
מר, מפני שכימאי ההצגה, מיקי מ ר ביץ׳,
חליט לקצץ כמה משורות הזעם ההן, מה
שמוכיח, אולי, שביטול הצנזורה על המחזות
היה אקט שבוצע כאשר הצנזורה סיימה את
תפקידה, ובכל ראש תיאטרלי נקלט הצנזור
המושתל קליטה מלאה.

פרישתה של סלווה מתיאטרון חיפה איננה
עזיבה של עוד שחקנית, שלא מצאה תפקיד
בעונה הקרובה. זה דומה, אולי, למדינה
המחליפה את דיגלה.
תיאטרון חיפה היה יכול להיות מה שניסה:
תיאטרון עברי עם שחקנים ערביים ויהודים,
המציג בשפה העברית לפני הקהל המעורב
של העיר לא רק הצגות בעלות עניין ציבורי
אמיתי, אלא מודל מתקדם של חיים בצוותא,

על פלטפורמה משותפת של הבנה וסובלנות.
עצם קיומו של התיאטרון במתכונתו הישנה,
הטרום־אינתיפאדית, בימי גדלי ה בסר ויהו שע
סובול, הביא אופציה קיומית שמנהליה
החדשים אינם רוצים בה.
זאת אומרת, על העצומות הם חותמים.
לפני זמן לא רב, חודש בערך, נערכה מול
תיאטרון הבימה הפגנה. המפגינים דר שו
מהתיאטרון הישראלי התייחסות רלוונטית,
ולהפסיק להציג מחזות בידור והסחת הדעת,
כאשר הארץ רועדת. הפגנה מעניינת. בין
המפגינים היו גם אבי עוז, וגם עומרי ניצן,
מנהל תיאטרון הביסה, שיצאו להפגין נגד
עצמם, והוכיחו במעשה הזה שאין שום אפש רות
לכתוב איזו שהיא סאטירה תיאטרלית
שתתחרה במציאות.
״עשיתי את סישפט הקופים,־ סלווה נזכ רת
,״כי התייבשתי מלא לעשות כלום. אבל
לפני תחילת העונה, כאשר משבצים את ה שחקנים
להצגות, ביקשתי לראות מה עושים.
אמרו לי שעושים את זה, את זה ואת זה.
אמרתי שאין לי מקום בתיאטרון הזה. אני לא
יכולה לתפקד בתוך מקום שהוא כל כך בורח
מהמציאות. לפחות הפקה אחת, אלוהים׳ תע שו
משהו אחד רלוונטי. משהו שיעניין אותי,
שיתן לי משהו. זו בכל זאת אני, עם החומרים
האישיים שלי, ואני לא יכולה לשקר לעצמי
כל הזמן. אז אין לי מקום שם. וחוץ מזה, בסוף
השיחה, המישפט האחרון שאבי עוז אמר לי
הוא, :הרבה ישמחו שאת לא תהיי כאן.׳ מה
יותר מזה?״
הוא אמר אמת, עוז. אלה שהטרידו את
סלווה בשיחות־הסלפון האיומות בשנה האח רונה,
יהיו מרוצים. אלה שהשחיתו בכלור את
בגדי־ההופעה שלה, לפני שהמסך עלה בהצ גת
הפלשתינאית של יהושע סובול, שבה
כיכבה סלווה, יהיו מרוצים. השחקנים ואנשי
התיאטרון המתקשים לעכל את הצירוף של
כישרון־מישחק עם האנרגיה הפוליטית של
סלווה, יהיו מרוצים. אבל שחקן הוא שחקן,
ומנהל אמנותי הוא מנהל אמנותי, ומה, אני
שואל את סלווה, אם כל שחקן ירצה לנהל?
ומי אמר בכלל שאמנות צריכה להיות
רלוונטית, כמו עיתוני הבוקר?
״מאה אחוז. שיעשו את שייקספיר, ואני
אשחק שם את אחרונת הסטטיסטיות. בבקשה.
אבל גם את זה הם לא עושים. לא תיאטרון
רלוונטי, לא אמנות — סתם. פשוט, סתם״.
על הקיר בדירה של סלווה ועמאד, ליד
הכרזה הגדולה של צ׳ארלי צ׳אפלין, תלויה
מפה. היא נראית כמו מפת ישראל, אבל זו
מפת המקום משנת . 1934 למקום קראו אז
פלסטין, ועל המפה מופיעים כל המקומות
שהיו כאן בשנה ההיא. כל הכפרים הערביים
שהיו ונמחקו נמצאים על המפה, ליד המקו מות
היהודיים של אז. סלווה, דור שמיני
בחיפה, שומרת על שם נעוריה, נקארה, למ רות
שנישאה בכנסיה האורתודוקסית לעמאד
חדאד. היא הולכת לל א טבעת ני שו אין על
ידה, ואף נאבקה למחוק את רישום הדת
מתעודת־הזהות של ילדיה. מישרד־הפנים

הסכים, ואולי התעודות האלה הן היחידות
בארץ המדייקות ממש. הלאום הוא ערבי, ולא
נוצרי, או יהודי, או מוסלמי, שהן דתות
שהתחפשו בתעודות הללו ללאומים.

• איך את מגדלת את הילדים?
״על שתי התרבויות. עברית וערבית. הם
שומעים ואוהבים את סי היימן ושלמה ארצי,
והבן שלי הולך עם קוקו, לבית־הספר הערבי,
כי ככה הוא רוצה, ולמרות שהחברים שלו

שבורח מהמציאות. לפחות הפקה אחת, אלוהים! תעשו משהו אחד רלוונטי!
צוחקים עליו אני אומרת לו שיעשה מה הוא
חושב, ומה שהוא אוהב. כזאת אני.״

• מה את?
״אני פלסטינית שגרה בישראל. בעצם,
אני אולי הישראלית האמיתית, אולי יותר
ישראלית מהחברים היהודים שלי. לא, זה
בצחוק ״.היא צוחקת ,״אבל אולי בכל זאת י ש
בזה משהו. אני מכירה את התרבות של
היהודים, אבל הם לא מכירים את התרבות
שלי. וכולנו מפה, לא?״

• מתייחסים לערביו ת שלך כ תי אטרון?

הסתכלות מסויימת. גם בתוך התיא טרון
— ערבי נשאר ערבי״.

• איך זה מתכטא?
״כשאתה מקבל תפקיד, אז ישר אומרים
,בטח, אתה מקבל את התפקיד מפני שאתה
ערבי, ואם אני הייתי ערבייה גם אני הייתי
מקבלת.׳ יש התבטאויות כאלה. שוכחים
שאנחנו גם שחקנים טובים״.

• כל השחקנים הערביים?
״לא. אלה שבתיאטרון חיפה. יוסוף אבו־

האמונה שהערבים לעולם לא יקבלו
אותם ב איזור.
״באמת? ואותי, בתור ילדה, לימדו שהיהו דים
הם אנשים ששונאים אנשים אחרים. אלה,
אמרו לי, אף פעם לא יאהבו אחרים. זה עם
סגור, שלא רוצה להיפתח. ואם אתה, כערבי,
תנסה להתערב בתוכו, לא יקבלו אותך, גם
אם את חכמה ממנו״.

• ואת חושבת ככה?
״בחייך. בטח שלא. אבל על זה גדלתי״.
אבא של סלוואה, שגר בבניין הסמוך, לא
ראה מעולם את ביתו על הבמה .״הוא אומר
שיש לו שתי בנות. אחת מהנדסת, אחותי,
ואחת שעובדת. ככה, הוא אומר את זה, מהר,
שלא ישאלו. אבל לא אכפת לי שהוא לא בא
להצגות שלי. אני לא מצפה. באמת. אתה
יורע,״ היא אומרת אחרי שתיקה ,״אף פעם לא
לי מדו אותנו איך להתמודד כערבי בארץ
הזאת. לא היה נושא כזה״.

• האינתיפאדה הפתיעה אותך?
״כן. תמיד האמנתי שאנחנו תלויים באלף
גורמים כדי להשיג משהו. בירדן, במצריים,

היא ישראלית. היא פלסטינית. היא ערביה. היא
אשה. היא שחקנית ישראלית. השילוב הבלחי־אפשרי
הזה מתייחס לסלווה נקאדה, מבבת
תיאטחן־חיפה, שהחליטה כי 1כלי מחזה אמיתי
איוו מז נועם להגש׳ ו (*שחק. בחיפה אגדו
לה שלוום וולא להתראות. כתב־אישום
יונתן שם־ אור
וורדה. מוחמר בכרי. מכרם חורי. אני. אלה
שחקנים טובים, לא?״
כן. הכי טובים שיש.
״מה שאוכל אותי, זה שאין לי כאן תרבות.
אני רצה למצריים כדי להביא ספרים, קסטות,
כדי למצוא שירה פלסטינית. בסן־פרנסיסקו
מצאתי שירים מקסימים, פלסטינים, שלא
יכולתי למצוא כאן. לקחו ממני את התרבות,
ואני חיה כאן בדילמה. אתה ישראלי, והארץ
שלך, והצבא שלך, צה״ל, שצריך להגן עליך,
הורג את העם שלך. ואתה כבר לא יודע מי
אתה ומה אתה. זה לא פשוט להיות ערבי
בארץ.
״אני לא יודעת מה רוצים ממני כאזרח. אל
תחשוב, עכשיו אני מדברת כאילו אני רוצה
להיות אזרחית בסדר, ואני, אני אף פעם לא
רוצה להיות בסדר. אבל יענו, נניח הייתי רו צה
להיות אזרח בסדר. מה להיות? מה לע שות.
לקחו ממני תרבות, אבל לא אמרו לי מה
יהיה במקום. ואתה יודע, האדם הוא יצור פרי מיטיבי
כזה. הוא מוכרח זהות. הוא מוכרח
לדעת מי הוא, מה הוא. ככה זה, לא?״

• אולי ר צו ש תגידי, כן אדוני.׳
״אוהו כמה ש א מרו, כן אדוני.׳ תראה את
הבדווים. כל השנים,כן המפקד, ו,כן אדוני׳,
ומה יצא להם? בעיזים ירו להם״.

• הישראלים היהודים גדלים על

הנלקטינית

בסוריה, בישראלים — בכל העולם. ופתאום,
אנשים לבד עושים אינתיפאדה. אף פעם לא
האמנתי שהאנשים שם יהיו כל כך חזקים.״

•י ש לך גם חברים ערבים?
״בטח. הרבה. נכון שאנחנו עושים סלקציה
בחברים, לא חשוב אם זה יהודים או ערבים,
ועם מי שאנחנו מרגישים לא נוח אנחנו לא
מתחברים, אבל יש לנו גם חברים ערבים
שממש בראש אחד איתנו. בטח. אבל איתם,
עם החברים הערביים, אנחנו לא מדברים על
תיאטרון. רוב הנושאים איתם זה פוליטיקה,
ספרים, מוסיקה.״

• איזו מוסיקה?
סלווה ועמאד צוחקים .״מוסיקת מחתרת״.

• תגידי, מלווה, את לא חושבת
שאם יהיה שלום, כל הישראלים ש עוסקים
היום ביציר ת תרבו ת יתכוו-
ננו אל השוק המיזרחי הגדול?
״לא. היהודי לא יוותר על התרבות שלו.
בשום פנים ואופן״.

• לא? כל הזמרים י רו צו לאלכס נדריה
ולקאהיר. במילא חצי מהשי רים
כאן הם שירים מיזרחיים.״
״אל תזכיר לי את השירים האלה. זה עושה
לי צמרמורת. זה זיוף לא נורמאלי. לוקחים
שיר של מג׳דל רומי, חצי בעברית חצי בערב ית.
מה זהי לאיזה אוזניים זה שייך? זה זיוף. זה
לא תרבות, זה שום דבר. בכלל, המודה הזאת
של השירים המיזרחיים, זה נורא. קודם כל,
כאמנות, זה רע. זה מעיף לי את המוח. אני
ישר סוגרת את הרדיו.״

• את כועסת על השחקנים שנ ש ארו
ב תיאטרון?
״תראה, מרגיז אותי לראות את השחקנים
שהיה איכפת להם לעשות משהו, להזיז מוס כמות,
ופתאום הם עושים את סאלח שבתי.
אתה יוד ע איך אני מקנאה בהם? אני אומרת
( המשך בע מזד ) 50

158

לסי הודעות דובר צה״ל נרצחו במהלך השבוע שחלף שני פלש־תינים.
בנוסף על כך, נמסר מבתי־חולים שונים על חמישה ערבים
המאושפזים במצב קריטי, לאחר שנפצעו פצעים אנושים בידי אחיהם.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה, כי מאז פרוץ מאורעות האלימות הער בית
ב־ 9.12.87 קטל הטרור 158 אי ש ואישה, ערבים ויהודים, לפי
הפירוט הבא:
• 118 ערבים נדקרו נו רו ונ שרפו.
• 40 יהודים נרצחו.
• 1חייל י שראלי נעדר.

חוד החנית

גל ההיסטריה ששטף את התקשורת היש ראלית
לנוכח הידיעות בדבר הפעילות של
״חוד החנית״ בקולומביה, אינו מפתיע. מאז
סאברה ושאתילה ועד היום התופעה חוזרת
על עצמה. תוך יום כבר ידעו עיתונאינו בבתי
הקפה בתל־אביב מי אימן את מי בקולומביה,
מתי ואיפה.
אך בסופו של דבר יחסה הרישמי של
ישראל צריך לשקף הבנה לפוטנציאל הכל כלי
והפוליטי האדיר הצפון בתופעה. חברות
אלה מתבקשות לפעול בעיקר בעולם הש לישי,
שם חומרי גלם ושווקים גדולים. בת קופה
הקולוניאלית רווחה האימרה לפיה
הכומר סולל את הדרך לחייל ולסוחר הבאים
בעקבותיו. על הכומר אנחנו יכולים לוותר,
כמו על ההשתלטות הטוטאלית הקולו ניאלית.
החייל הישראלי דרו ש ורצוי במ קומות
שבהם הוא מוזמן לפעול ויכול לסלול
דרך לסוחר ולתעשיין הישראלי.
ספק אם ישראל הרישמית נהנית מהחופש
הנפשי והפוליטי הדרושים כדי לדון בצורה
מאוזנת בתופעה של חברות האבטחה בלי
להיות מושפעת מההיסטריה התקשורתית
ומעמדת האמריקאים. התופעה אינה נקייה
מהבטים שליליים, אך מבחינת האינטרס
הישראלי החיוב שבה הוא שצריך להכריע את
הכף. עוד לא הזכרנו בכל האמור לעיל מע לות
אחרות כגון המוצא והפיצוי שיש בחב רות
האבטחה ל מרץ האדיר הכלוא במחזור
אחרי מחזור של אנשי יחידות עי לי ת שמש תחררים
מהצבא במיטב שנותיהם.
אבירי הדמוקראטיה בתקשורת, שמונעים
גישה לעיתון או למיקרופון מכל אדם שאינו
חושב כמותם, כבר הביעו את החשש שחברות
האבטחה תהווינה סכנה לדמוקראטיה. לדע ת
החוששים פונקציה כמו עזרה צבאית לגור מים
בינלאומיים צריכה להתמלא ע״י המ דינה.
כדאי להזכיר לאלה שחושבים כך שא חד
המהלכים המכריעים בהסטוריה, השמדת
הארמדה הספרדית הגדולה ב־ , 1588 לא בוצע
ע״י הצי הבריטי אלא ע״י הצי המאוחר של
שלושה אנשים פרטיים: שודדי הים דרייק,
הוקינס ופרובישר.
כשפראנסיס דרייק ביקש את הסכמתה של
המלכה אליזאבת לתקיפת הארמדה, היא
השיבה :״מלכת אנגליה אוסרת עליכם. אלי־זאבת
תודה לכם מאוד״ .זה, בערך, צריך
להיות יחסה של ממשלת ישראל לפעילו תן
של חברות האבטחה. מעלתן הגדולה של
חברות אלה היא שממשלת י שראל יכולה
תמיד לנער את חוצנה מהן. מכל מקום —
אסור לרדוף אותן ואת אנשיהן. ומעל לכל
— י ש לזכור כי בעסקים אלה לא תמיד הכל
יכול להיות חלק וישר כסרגל וכי לא תמיד
ניתן יהיה לעמוד בקריטריונים הנעלים שהם
נר לרגליהם של אנשי מוסר דגולים כמו
העיתונאי הישראלי המצוי.

מד דבי הורוביץ ₪

מאיו ליפשיץ
עוד לא נולד פוליטיקאי יותר פוליטי
משימון. עוד לא היה לנו שר אוצר עתיר
מחדלים, דל תוצאות, מרובה יועצים ומ רוקן
קופות כפרס. הוא כמו סופת הורי־קאן
העוברת על הכלכלה -מסתובב לו
בספירות העליונות, עושה המון רוח, ול אחר
שמתפזר אבק יחסי־הציבור מתב רר
שנשאר חורבן גמור.
ויתכן שבבסיס אכן מדובר באיש טוב,
ונבון וחרוץ. כבר אי אפשר להגיע ולמ צוא
את הגרעין החיובי הזה שעטוף בש י
כבות כה רבות של רפש פוליטי, בוץ מדי־ני־בטחוני
ולאחרונה, גם החלטות הרות־אסון
במישור הכלכלי.
נכנס לו השגעון להיות בן־גוריון, נדבק
בו הדיבוק להיות מנהיג. כאילו כל אחד
יכול, אפילו אם לא שירת מעולם בצבא,
וגם אין לו השכלה פורמלית מי יודע מה,
ועיקר כוחו נובע בעצם מתככים ושירקיס
בתוך ומחוץ למפלגה.
אולי היפנטו אותו להאמין כי הוא
באמת איזה הוגה דיעות מדיני־כלכלי
גדול. אולי השתכנע, באופן עצמי, בכושרו
הפילוסופי להצעיד את מדינת ישראל
לעבר העתיד הורוד. בינתיים ענקי הרוח
והמעש המפאיניקי״ם הלכו בדרך כל
בשר, ובמקום המאורות הגדולים נשארנו

תקועים עם יעקבי, פרס, נבון וחריש
כפנסי כיס בלתי תקינים.
והם מנהלים לנו חלק גדול מהמדינה.
וזאת הסיבה שהמצב די נורא בחקלאות,
בחינוך, בשרותי התקשורת והבריאות.
אנשים בינוניים, ופחות מכך: אנשים מוג בלים
שכל חייהם עוסקים בשיטוט במר חבי
המיסדרונות הפוליטיים -מופקדים
על מערכות מסובכות שאין להם את הי דע
והנסיון כיצד לטפל בהן ולארגנן.
כך מסוגל שר אוצר חדש, נטול מושג
בכלכלה, לבצע פיחותון חפוז ימים ספו רים
לאחר כניסתו לתפקידו, ולגרום לנ זק
של מאות מיליונים למשק. וכך פעל
פרס למכירת ״החברה הכלכלית״ בחצי
משוויה, ב מיכרז סגור ובחשאיות גמורה.
בין הרוכשים אחד אליעזר פישמן -אותו
מהמר בכספי אחרים, שתרם להתמוט טות
המניות החופשיות בינו אר 83 ולס גירת
מפעלים יצרניים. כולל או בדן של
מיליארדי ם למשקיעים פרטיים וגם, וב עיקר,
לחבריו בקיבוצים.
זאת הדרך לסגור מעגל: ביד שמאל
מוציאים 600 מיליון דולאר, או שני מיל יארד
(במדינת הפארטאץ׳ איש הרי לא
יודע בדיוק מהם המספרים המדוייקים)
ותורמים אותם ברוחב לב לקופת הקי בוצניקים
שהתרוקנה עוד אז, בימי ה בורסה
העליזים. ביד י מין מוכרים נכס
לאומי ומכשיר כלכלי, בחצי מחיר ובז ריזו
ת חשודה, לספקולנט מפוקפק מבית
היוצר של תנועת העבודה.
והשבוע כבר אישרה הממשלה את ה פיקציה
האחרונה שהמציא חליל הקסם
של שמעון פרס. משהו שאי אפשר להת נגד
לו, חלום אמריקאי באמצע הקיץ
המזרח־תיכוני. ביטול הבירוקרטיה, זי רוז
תהליכים, ועדת־על של שרים תקיפים
והחלטיים. מאה פרוייקטי ם חדשים, הש קעות
מבטיחות במאות מיליוני דולא־רים,
מיליארדי ם. חיסול האבטלה, מני עת
הירידה והגברת העליה -בקיצור
חזון אחרית הימים וגאולה שלמה.
אבל לצערנו הרב, אנחנו הרי מכירים
את שימון, על פודליו, ידידיו ויועציו. ר אי

כבר את הפנטזיה והאילוזיה. שמענו
מפיו על ״הצמיחה כמטרה עליונה״(עוד
כשהיה ראש־ממשלה) ,וקיבלנו בפועל
הזרמה אדירה לקופת ״סולל בונה״ הרי קה.
קראנו את תחזיותיו האופטימיות
כשר־אוצר על התפתחות הכלכלה, אך
במציאות האבטלה הולכת ומחריפה,
למרבית החרפה.
אז מותר לחשוד בטיפוס הלא־בדיוק
כשר הזה. אפשר להניח כי מסתתרת כאן
איזו אינטריגה פוליטית קטנטנה. למשל,
שליטה מלאה על קידום נושאים הקרו בים
לליבו של ראש־עירייה מהמפלגה ה נכונה.
או הכשלת פרוייקט במקום מסו־יים
והעברתו ל איזור אחר. אם הרב דרעי
יושב עם שימון באותה ועדה יש מקום
לצלצל בכל פעמוני האזעקה.
קצת קשה לראות כרגע את התור הא רוך
של המשקיעים הנלהבים, הנדחקים
מול דלתות האוצר כשבידיהם פנקסי
ציקים ושקי קמח גדושים במזומנים.
עדיף היה כמובן להוריד את שיעורי מס־

פנטזיה, אילוזיה. פ1דלים ואחיזת־עינ״ם
ההכנסה בכדי ליצור תמריץ להשקעה
ולזרז צמיחה. פרס דווקא העדיף להעלות
מיסים ולהציב את כלכלת ישראל כנגד
כל הסיכויים. עכשיו יש לו צעצוע חדש
לשחק בו, עד שייצא האוויר מהבלון. נא
צפו בדאגה להברקה הבאה של ידיר מפ לגת
העבודה .״יש לו חלום״ ,אבל אנחנו
משלמים כל יום את החשבון.

א 1רי דן

קונסול שדכ בו ד

מייל! הררי, מפקד בכיר ל שעבר ב״מו־סד״
הישראלי, תואר השבוע ברשת אן.בי.בי.
כמי שעומד מאחורי פעילותם של המדריכים
הישראלים בשירות קרטל הסמים בקולומביה.
כותרות ענק חזרו על כך בעיתונינו.
תיאור זה בוודאי שאינו ראוי לי שראל,
ל״מוסר״ ואינו מגיע אפילו למייק הררי
עצמו.
אין לו להררי שום קשר לחבורת הקצינים
(במיל ).הישראלים שהלכו לחפש פרנסה בש דות
הקטל של קולומביה המצמיחים את הנו ראים
שבסמים. עם כל הכבוד לפחות לעברם
של קצינים אלה, פעילותם בקולומביה משו־

לימין רודן פנמה
עומאר

בתחילה היה הררי מקורב לגנרל
טוריחום (ה סופר גרהם ג רין תיארו כמנהיג
רגי ש ודואב בספרו הפחות ידוע :״לשוחח עם
הגנרל״) .לאחר שטוריחוס נהרג בפצצה
מתוחכמת — ובפנמה סיפרו לי כי חושדים
שישראלים סייעו ברציחתו — הפך מייק הר רי
ל מעין יד ימינו של הגנרל נורייגה ,״האיש
החזק״ בפנמה.
תחת הכיסוי של קונסול הכבוד של פנמה
לישראל, הפך הררי ל שגריר למעשה של
פנמה בישראל, ובאותו זמן למי שמייצג את
י שראל בבונקר הפיקוד של נורייגה, בלב
הקסרקטין שלו בפנמה סיטי.
הוא גרם לסילוקו של שגריר פנמה ביש ראל
כשם שנציגו ת י שראל בפנמה־סיטי הפ כה
לאסקופה נדרסת אצל מייק הררי.
כך יכול היה הררי להבטיח שכל עיסקה
רצינית בין י שר אל לפנמה תעבור ררכו. בעו־

מייק הררי
לזו״תן מזל דגי הרקק

לה ל ד גי רקק באקוואריום, לעומת מעלליו
של הלוויתן מייק הררי.
חצי תריסר הקצינים הישראלים שהלכו
לקולומביה מיהרו להשתכר מהר כמה עשרות
או מאות אלפי דולארים, בשעה שמייק הררי
עוסק מזה שנים במיליונים — אבל בפנמה.
״חוד החנית״ חברתו של סגן אלוף (מיל׳)
יאיר קליין צריכה היתה להתפלש בעפר
פקידיהם הבכירים של משרד הבטחון כדי לב דוק
כשרות פעילותה בקולומביה — בשעה
שמייק הררי זכה לשטיח אדום בירושלים וב־תל־אביב,
כשהפך לצילו של רו דן פנמה הג נרל
נורייגה. כל ההיבטים החמורים שנת גלו
השבוע סביב השערורייה התורנית של
שכירי חרב ישראליים בקולומביה, מהווים רק
את קצהו הדק של הקרחון. רוב־רובו מוגן לא
רק מתחת למים אלא על־ידי כמה קצינים
בכירים ואף שרים בממשלת ישראל, עד ל ש ערורייה
הבאה.
הררי הוא בעל עבר בטחוני עשיר. מספי נות
המעפילים בטרום־המדינה ועד לפעילו ת
חשובה אחרת. זה שהפרסומים הזרים מייחסים
לו את כ שלון ה״מוסד״ בלילהאמר ב־1973
(שהוכיח כי מלצרות הוא מקצוע מסוכן) ,לא
מוריד מערכו: כזכור נעצרו שם סוכני
ה״מוסד״ לאחר שרצחו את המלצר המרוקאי
אחמד בושיקי, אותו זיהו בטעות כדזסאן
סלמה, ראש ״ספטמבר השחור״ האש״פי.
בסופו של דבר, ובאיחור של כמה שנים, חוסל פצצה באמצעות
בביירות
גם סלמה
מתוחכמת.
ובכן, מייק הררי, קיבל אישור מממשלת
ישראל, כאשר יצא לעולם העסקים הפרטי.
לא סתם מכמה פקידים — אלא מראשי ה ממשלה
השונים עצמם, ומשרי החוץ המת חלפים.
האישור איפשר לו להפוך לאיש המפ תח
הישראלי בפנמה הידידותית לישראל.
ראשי ה״מוסד״ הקודמים לא התנגדו לכך,
שאדם המזוהה כעובד לשעבר של גוף זה, לפי
הפרסומים הזרים, יופיע בגלוי על הבמה
כיועץ לראשי המשטר בפנמה וכאיש סודם.

אבל מזה זמן רב חשך עליהם עולמם של
הנכבדים העשירים שביהודי פנמה. לא רק
שארה״ב הכריזה מלחמה על נורייגה ומשטרו
ושיתקה את הכלכלה הפנמית. אלא, וזה לא
פחות חמור בעיניהם: מי שמופיע בעיני הפג־מאים
כמגינו רב הכוח של נורייגה הוא ״איש
המוסד מייק הררי״ .בארוחת צהרים ישבו לפ ני
יהודים נכבדים ועצובים, מהם שמשפחו תיהם
הגיעו לפני שנות דור לפנמה, ו ש אלו
אותי האם אין ממשלת ישראל מבינה את
הנזק שנגרם למדינה מפעילות־הררית זו.
שלא לדבר על איומים והתנכלויות אלימות
לעסקים יהודים — כי מזמן גם בפנמה —
ישראלים ויהודים חד־הם.
מתברר שבצינורות שונים פנו יהודים נכ בדים
מפנמה, ובעדינות האופיינית להם הת ריעו
באוזני שלטונות ישראל על הנזק שי ש
בפעילות הקונסול של כבוד, שגם עליו יכול
היה גראהם גרין לכתוב ספר מסמר שיער.
גם כשהחלו שלטונות ארה׳׳ב להאשים את
נורייגה, שנוא נפשם, בסחר־סמים, בהעמידו
מסלולי נחיתה בפנמה כתחנות מעבר
למשלוחי סמים מקולומביה לתוככי ארה״ב.
ואף שהאשימו את נורייגה בהלבנת מיליוני
דולארים באמצעות נאמני מייק הררי — לא
נותקה השלשלת בין השניים.
משלטונות י שראל לא שמענו מילה. להי־פך,
הרושם הוא שבצינורות הררי־ממשלה,
העסקים הם כרגיל. כאן בדיוק קבור הכלב:

מנואל נורייג ה
,האיש החזק״ !המתועב
לם העסקים אולי אין רע בשיטות אלה, במ יוחד
אם מדובר בי שראל הים־תיכונית ובם־
נמה המרכז־אמריקנית.
אולם ראשי הממשלה בישראל, שרים וחב רי
כנסת שכמה מהם קפצו מעורם כאשר גילו
את קולומביה: כאשר יצאו בנאומי צדקנות
לגבי קבוצה של כמה קצינים במיל׳ שפעלו
מספר חודשים בקולומביה — כל אלה מילאו
פיהם מים ואפילו ברכו על מבצעי מייק הררי
בפנמה ע״פ פירסומים בנידיזרק פזסט. במשך
שנים הוא עסק שם בהדרכה בטחונית, הביא
אנשי בטחון ישראלים ל שעבר וקיבל את
הרשיונות המתאימים ממשרד הבטחון לייצא
לפנמה ציוד בטחוני ונשק ישראלי.
ככל שנורייגה הפך לטיראן ורודן מתועב
של אזרחי פנמה, כך הפר שמו של מייק הררי
לשם שנוא ומעורר מורא לא פחות — כמי
שמסייע לנורייגה להגן על משטרו ולהשליט
טרור. ובאמצעות שמו של הררי הפכה גם
ישראל לכתובת המעוררת סלידה.

מ״ק הררי כמשל
נוכחתי בכך כאשר ביקרתי בפנמה בשנה
שעברה. נתקלתי שם במקרה, בנמל החופשי
קולון, ביהודים הנושאים את שם המשפחה
הנפוץ שם, הררי. הם מיהרו בחרדה להוסיף:
״שום קשר למייק הררי:״ מוצאם של
יהודים אלה, כמו של רבים מבני קהילת
פנמה, הוא מסוריה וירושלים. יש בהם שעשו
חיל רב, ולעיתים עושר אגדתי, בסחר בינ לאומי.

ראשית
— נכונותה של התקשורת הא מריקאית
והבינלאומית, וכן בעידודה חסר
האחריות של הישראלית — לקשור אותה
לכל מעשה נבלה עלי אדמות: רצח, סמים,
גזענות. לטווח הרחוק זוהי מגמה מסוכנת
ביותר.
שנית — אפשרות נכונותם של כמה צעי רים
ישראלים שחונכו לל א אידאלים ובאווי רה
של ציניות להעמיד לר שות מבצעי־רצח,
תמורת חופן של דולארים, את נסיונם הצבאי-
בטחוני.
כל עוד ממשלת י שראל מעניקה חסות־לבארונים
של ק אר טל(כ מו מייק הררי וכמה
״יועצים״ בכירים אחרים למשטרים מפוק פקים)
,היא לא יכולה למנוע זאת גם מיאיר
קליין ויתר העוסקים הזעירים.
ניקוי האורוות בנושא זה חייב להתחיל
לכן בצמרת הממשלתית בירושלים ובמערכת
הבטחון בתל־אביב תוך קביעת נוהלים חמו רים
לגבי מי מותר לעסוק איפה.
אך, וזהו העיקר, זעקתו הילדותית והפא־תטית
של סא״ל(מיל׳) קליין בטלוויזיה שהוא
בעצם יצא לעשות בקולומביה מה שלי מדו
אותו בצבא, וכי קצינים משוחררים רבים הם
מחוסרי עבודה, חייבת לקבל תשובה.
משתחררים בכירים ממערכת הבטחון,
קצינים ואחרים מוצאים עצמם בגימלאות ב גיל
צעיר יחסית, במדינה בה גדלה האבטלה.
לא ייתכן שלא תהיה מערכת יעילה שתטפל
בהם ברצינות כדי שלא ייכרו יהלומים באפ ריקה
ויגנו על מגד לי בקר בקולומביה, או
סתם יי שבו וי תנוונו בבית. מדינה שנגזר
עליה לחיות על חרבה שנים כה רבות חייבת
לשמור על לוחמיה ולג מול להם בטיפול
מסור לאחר שעשו את שלהם. מה עוד שאנו
נזדקק להם שוב במרוצת השנים הבאות.
בעצם כבר היום אם ה״ה קליין, שועלי,
צדקה ואחרים, כולם קצינים בכירים במילו־

בכיר לשעבר ב״מוסד״
שיתוף פ של ה עס מי שרד׳ הממשלה
שיתוף הפעולה והעידוד להם זכה הררי מצד
שרים בישראל, מצד מ שרדי ראש הממשלה
והבטחון הבכירים, הפכו אותם למעשה שפו טים
של הררי ומחוייבים לו. שם, בקודשי
הקודשים — הוא פרסונה גראטה ער היום.
כי קונסול הכבוד הררי הוא רק משל. יש
עוד אחרים: כמה לשעברניקים, פקידים בכי רים,
מנכלי״ם שהפכו מיד חרב־להשכיר לא
בין הבקר והבננות של קולומביה, אלא במש רדים
ממוזגים מצויירים בשלט רחוק בתל-
אביב וירושלים. חלקם הכינו לעצמם את ה ביזנס
הפרטי עוד בעת שירותם בתפקידים
ממלכתיים.

חופן של דולארים
מי שהולך לי שון עם כלבים שלא יתפלא
באם יתעורר עם פשפשים, אומרים הסינים.
אם מייק הררי הלך עם נורייגה שלא י תלונן
שקושרים אותו לקולומביה. ואם יאיר קליין
הלך לקולומביה שלא יי לל שליכלכו אותו
עם מצרך הדור במדינה זו, סמים.
מה שחייב להדאיג את י שראל — הם הנ זקים
הנגרמים לה עצמה.

שיתעסק! באמתיפאדה ולא ב־״19־ועו״
אים, הם כל־כך טובים (כפי שהתפאר בהת רברבות
קליין) כדי לאמן מגד לי בקר ובננות
ולהביס את הגרילה בקולומביה — אז מה עם
האינתיפאדה?
כאשר העוסקים בכך מטעם מערכת הב־טחון
נכ שלו לחלוטין במשך למעלה מ־20
החורשים האחרונים, האם אין מקום לגייס
מחרש כמה עשרות קצינים בכירים ומנוסים
בפעולות מיוחדות — כדי למלא סוף סוף
ביעילות את המשימה, כאן בבית? שיע שו את
העבודה בארץ, עם רובה 16־ \ 1ביד, במקום
להילחם בטרור קבוצת 1-19 בקולומביה.
מלבד אם, כמובן, חופן הדולארים עיוור גם

את עיניהם.

דניאלה אשכנזי

איזון חוזר
כשנשאל שלמה להט ע״י. כלבו סק׳
אודות מחדלי שרותי ההצלה בחופי תל־אביב,
השיב ראש העיר, אני אחראי אבל
אינני אשם״ .הגיעו מיס עד נפש אתם
אומרים? היכן הדוגמא האישית אתם
שואלים? הנה לכם מאין זה התחיל. ראש
הממשלה ושריה הם אחראים לשלום המ דינה
אבל אינם אשמים במחדלי מלחמת
יום הכיפורים. כך קבעה ועדת אגרנס.

מלחמת העולם השניה שיובל שנים לת חילתה
נציין ב־ 1לספטמבר, היא סופו של
עידן בתולדות עמי אירופה. החל במלחמת
שלושים השנה ב־ , 1648 נמשכו מעגלים
של בניה והרס מאות שנים עד להווצרות
הגבולות והיישויות האירופיות שאנו מכירים
היום. התהליך הגיע לקיצו ב־1945
בגל החרבות האחרון באירופה. ב־ 40 מי ליון
הרוגים ו־ 70 מיליון פליטים. ישראל
אינה יכולה לקפוץ על במת ההיסטוריה
האירופית באמצע-הדרך, חופשיה ונקיה
משלוש מאות שנות ברבריות שקדמה
ל,פקס אירופה״ השורר היום. השלב של
הווצרות מדינות העובר על תושבי המזרח
התיכון, הוא רק בתחילת דרכו; הברבריות
ותאוות נקם השוררות בזירה, ללא קשר
לישראל, משתוות בנקל למקביליהם
בהיסטוריה האירופית. לא צריך להדמות
להם, אבל אם ישראל חפצה ל שרוד היא
צריכה לדעת באיזה זירה עליה להאבק ומה
אופיים של יריביה.

כיצד מתדרדר בחור יוצא יחידה מוב חרת
עד לדרג ת הדרכת שכירי־חרב של
כנופית סמים בדרום אמריקה? עקבות
החרפה מובילות בחזרה אל קהות החושים
הטמונה באופנה שהתפשטה כמו מגיפה
בין בני טובים בארצנו מכל הרבדים —
הטיולים לדרום אמריקה ופינות נידחות
במזרח הרחוק. תרמיל על השכם ו״סחבק״
הישראלי מתפעל מן הנוף המטריף, בשעה
שהוא עומר עד קרסוליו בביבי השופכץ
של המץ האנושי. פאר הנוער שלנו חוזר
מן הפינות האפלות והשפלות ביותר עלי
אדמות: משהותם בחברות מפגרות הש רויות
בעוני מחפיר המעוות מצלם אנוש,
ממדינות בעלות משטר־ם מושחמים וברר
טלים, הם חוזרים הביתה ומספרים לחבר׳ה
ש״היה טיול שגעון״.
אחוז החסימה
אחת מתרופות הפלא הנישאות בפי
פוליטיקאים או מומחים מטעם ״המרפאים״
את תחלואי המשטר הקיים בישראל, נקראת
,העלאת אחוז החסימה״ .המינון ה״נכוך של
תרופה זו משתנה לפרקים, והוא נע כיום בין
־! ,2.5* — 3.59 כאשר בשעתם הציעו חכמי
״,הציונים — הכללים 10
אגדה מס׳ : 1אחוז חסימה של 191 מאפשר
הופעתן של סיעות יחיד רבות אשר גורמות
לפיצול המערכת הפוליטית.
עובדות; נא לבדוק בימי הכנסת כמה
פעמים נבחרה סיעת יחיד בכנסת(לא מדובר
בסיעת יחיד שנוצרה בגין פילוג) .העובדות
לא בדיוק מאששות את הטיעון האגדתי. יתר
על כן. אחוז החסימה של * 1יוצר אשליה
אופטית של משוכה קלה, ומכאן פיצול בקרב
תנועות חדשות שגורם לאי עבירת רובן אחוז
זה. כך אירע בבחירות ב־ 1981 כאשר קולו תיהן
של כל התנועות שלא עברו את אחוז
חסימה הסתכמו בכ־ 60 אלף מצביעים.
אגדה מס׳ :2אחוז חסימה של 1$מביא לכן
(בהמשך לאגרה מס׳ ) 1לממשלה קואליציו נית
המורכבת מסיעות ש״סוחטות״ מעל
ומעבר לסביר.
עובדות: יש להניח כי גם אם אחוז החסימה
יעמוד על 59 הרי עקב השסעים בחברה
הישראלית, אף מיפלגה מהמיפלגות הגדו לות
לא תוכל להרכיב ממשלה לבדה, ולכן
יהיה צורך בממשלה זוכה מינימלית. ממשלה
זו תורכב מן הסתם ממיפלגה גדולה אחת(בה נחה
שלא מדובר שוב על ממשלת שתי הגדו לות
ושות׳ז וממיפלגה בינונית אחת לפחות,
ועוד מספר קטנות.
כיצד יכולות להשתתף בקואליציה הממ שלתית
מספר מיפלגות קטנות כאשר עומד
אחוז החסימה על?591,פשוט מאוד — יוצרים
בלוק טכני לפני הבחירות, ומתפרקים אחר־כח
אגרה
מס׳ :3אחוז החסימה המועלה(נניח
)491,ינטרל את סחטנות המיפלגות הקטנות.
העובדות: כפי שהוסבר קודם לכן, ובאם
לא תסולף לחלוטין שיטת הבחירות, הרי
תמיד תהיה הממשלה ממשלה קואליציונית,
ולכן תמיד ״הניסחטים״ ״יסחטו״ לטובת
״הנסחטים״.
במילים אחרות — הבעיה, עצם שיטת
המשטר הפרלמנטרי — קואליציוני, ולא
אלמנטים טכניים כגון העלאת אחוז החסימה.

שבויים בקונספציה
אולי זה עלול להכעיס רבים אבל הדברים חייבים להאמר: עלינו
להתייחס לנושא חיילינו השבויים כאל כאלה אשר שהייתם בשבי הוא
חלק מתפקידם, עד אשר יתאפשר שיחרורם בכבוד(או בכוח) .אסור לנו
לצאת מגדרנו על מנת לשחררם בכל מחיר, ובשום פנים ואופן לא
במחיר בטחון מדינת־ישראל. חייליה ואזרחיה.
י פי עפשו״דמוקרטים״ למיניהם מנסים בימים האחרונים לסתום
את הפה לפוליטיקאים כדוגמת רפול וגאולה כהן המנסים ליצור
מודעות לנושא, ולהזכיר למנהיגות שלנו את המחדל הנוראי שלהם,
כאשר בעבור קומץ מחיילינו שיחררו 1000 רוצחים וצפעונים של
ג׳יבריל. בכך איפשרו לאש״ף ליצור את הקאדאר שהכין לנו את
האינתיפאדה! (דבר הגורם לנו נזק רב וקורבנות רבים יותר, מאשר אם
כמה מחיילנו היו עדיין יושבים בשבי).
אסור שה״אסטרטגיה של האמהות״ תנחה את מערכת הבטחון.
האמא תהיה מוכנה לתת לחיזבאללה גם 1000 תותחים אם זה יביא
לשחרור הבן שלה, מבלי לחשוב כמה יהרגו מאש התותחים האלו
בעתיד. היא, האמא, שלא כראש־הממשלה, שר״בטחון ורמטכ״ל —

•וסף ברוע₪

•מין ושמאל
כשהיינו קטנים, ידענו ש״מפא״י״ היא מפלגת פועלי ארץ ישראל, ז״א מגיגת
הסוציאליזם, .הציונים הכלליים״ היו העשירים, בעלי המפעלים וההון, המעבי דים,
.חרות״ חיתה בגין, וזהו.
היום, ולא בגלל החום, הכל התבלבל לנו. הגיע לידי ספר חדש בשם ״התעשיה
העברית -שורשי ם״ מאת יו סי ביילין. בכתיבתו בולטת נימת הנוסטלגיה
המהולה בחיבה והערצה לדמויות החלוצים הראשונים בתחום התעשיה.
לדבריו, בניגוד לחלוצים היחפנים וחסרי הנסיון שמתו בקדחת, אן זכו בתהילה,
היו התעשיינים אנשי העולם שלמדו במערב, אן לאז כו בהילה וזוהר. נחמד
שב״עבודה״ מתחילים להעריך תעשיה מהי.
אולי הם גם י קראו את הספר, שם בצמרת ה־עבודה״ ,וינהיגו את העצות
והמסקנות שהסיקו אז, מטעויות הראשונים, כדי שאנו לא נחזור עליהם.
היו ימים, שמפא״י וההסתדרות היו מגיני הפועלים. היום קיסר ההסתדרות
הוא האחראי לפיטורי עשרות אלפי איש וסגירת מפעלים, ו אילו שר התמ״ס
הליכוד׳ניקי יוצא בשקט להגן על הקיבוצים והמפעלים, רוצח לפתוח מפעלים
חדשים שיעסיקו את בל הצעירים המוכשרים, שב אין עבודה ימצאו עצמם
לבסוף, ברוב יאושם, נדחפים לגלות.
במאה השנים האחרונות, השתמשו בהגדרה,שמאל״ או ״ימין״ כדי להסביר
את מיקום דעותיו הסוציאליות של האדם. במדינת י שראל כיום נראה שהקשר
בין דיעות חברתיות למיקום ״י מיף או, ש מאל״ לא קיים יותר. להפך. מי שעושה
למען ביתו יותר מכולם, מצוי דוו ק א בין חברי,העבודה״.
אז מי דואג לפועליסי ומי השמאל ו מי הימין, אולי לכם זה ברורז

0 **72/בליטוסל ש

דברי אלי בפרחי

יצאתי לבלות עם ידיד ה בפאב בצ-
פונה של העיר. העסקים, כך אומרים,
צולעים בתקופה זאת, אבל אחרי שע תיים
המתנה למקום, היחיד שצלע זה
אני. מהרמקולים בקעה מוסיקת רקע
שהזכירה את החללית צ׳לנג׳ר בעת
ההמראה. לשולחן הצטרפה קבוצת
כדור״רגל.
כל דו״שיח היה בלתי אפשרי והקשר
הי חידי התנהל בתנועות ידיי ם של לה קת
׳קול־ודממה׳ או לחילופין התכת בות.
רשמתי למכותבתי ״מה תשתין״
והתשובה היתה ״תה עם נענע״ .מלאתי
טופס והושטתי אותו לנמענת״המלצ-
רית.
קיבלנו שתי בירו ת. הידיד ה לגמה
את המשקה וסימנה שהתה טעים, אם
כי קר מדי. ומלא גזים. אחר כך עברנו
בצעקות לנושאים שונים והכדורגלנים
הקשיבו בנימוס רב, ולבד מהערה או
שתיים, לא התערבו. כששתקנו הבחו רים
השתעממו, שילמו והסתלקו.
נשארנו לבד, אבל לזמן קצר. לשולחן
ניגשה נערה עם סלסלת פרחים והושיטה
ורד קשור בסרט. סימנתי ״כמה עולה״ז
והנערה הרימה עשר אצבעות. שאגתי
״תודה רבה״ .החזרתי את הפרח והודע-
תי ש אץ בכיסי מזומנים. הנערה סימנה

האמונים על בטחון המדינה, וחייבים לשקול את הדבר מנקודת ראות
של טובת המרינה ואזרחיה.
כאב ל־ 3בנים המשרתים כיום בצה״ל אני חוזר ואומר שאם חו״ח
יחטף מי מבני, אאמין ואהיה סמוך ובטוח שהמדינה תעשה הכל(כמעט
הכל) להצילו ולשחררו. ואני מקוה שזה לא יהיה על חשבון מדינת־ישראל,
בטחונה, חייליה או אזרחיה(ולא כפי שקרה לפני מספר שנים
ב״עיסקת ג׳יבריל״) לפיכך — נפסיק לשבח את ה״סחורה״ שלנו שהם
מחזיקים בשבי כי אצל הסוהרים הערבים הללו הדבר מעלה בעיניהם
את המחיר שהם דורשים.
אך לא רק זאת, חשוב מאד להבהיר ל״צד־השני״ ומייד שאין
בדעתנו לדון על שחרור מאות רוצחים ואלפי מחבלים בעבור שלושת
שבויינו! נבהיר שהמחיר הוא אחד לאחד וגם אז לא נדבר על שיחרור
מחבלים שרצחו בדם קר אזרחים נשים וילדים. ואם האויב לא ירצה
לדון — נחטוף ענד שייח׳ים ו עוד״כו הני דת״ ומנהיגים שלהם ואפילו
את בני־משפחותיהם. ואם גם אז יסרבו — ,נעשה מה שעשה להם
ה־ק.ג.ב( .סרס מספר מאנשי חיזבאללה כתגמול על חטיפת אנשיהם
בבירות — החטופים הוחזרו מייד מתי סוף סוף נוכיח קצת בגרות
מחשבתית ותעוזה?

יהודה דרורי ₪

שהיא מקבלת גם המחאות. אותתי
שאין ברשותי פנקס צ׳קים ושלפתי כר טיס
אשראי. היא הוציאה את המכשיר
המתאים.
צרחתי וי די ד תי פרצה בבכי. טענתי
שלא, פייר׳ לתקוע ביננו פרח, ולכפות
עלי לקנות אותו. זה ענין של עיקרון ולא
של כסף, ואפילו שהנערה אולי ענייה,
עשרה שקלים הם סכום מוגזם לורד
שעולה חצי שקל, ועם הסרט מקסימום
שקל. בת הזוג נרגעה. פתאום הופיעה
עוד נערה עם סלסלה. דחפתי את החד שה
במהירות מהשולחן. את הנוספת גי רשתי
עם כסא ביד, את הבאה בתור
במכת קרטה ואת האחרונה פשוט חנק תי.
כשביקשתי
לשלם, קיבלתי חשבון
עבור שש מנות קלאמרי, שמונה חביתות
עם צ׳יפס, שלוש צלחות מטוגנים ושמו נה
עשרה בירו ת. ני סי תי להזכר בהזמנה
שלי ובשום אופן לא זכר תי קלמארי.
בשאר הדברים לא הייתי בטוח. קראתי

למלצרית. היא נשבעה שהיא זוכרת של-
כדורגלנים היו שתי בירו ת.
דר ש תי בתקיפות לראות את בעל
הבית. המלצרית פרצה בבכי ואמרה
שהטעות תצא מהכיס שלה. הרגעתי או תה
והטעות יצאה מהכיס שלי. בחוץ
חסמה מכונית מפוארת את מכוניתי.
חיכינו לבעל הרכב. פתאום הגיעה נערה
רכובה על אופניים ועליהם סלסלת פר חים
ריקה. היא קשרה את אופניה לע מוד
חשמל, נכנסה לב.מ.וו. החוסמת,
התניעה אותה והסתלקה. יש פרחים
אחר המוות.

= החשש העיוור

שייקה: אהלן וזחלן, יא פולי. משהו חדש בטבריה? גם אתה שמעת כי דיברו על טבריה בשבשבת, מה?
מה אתה שואל אותי על טבריה. למה לא תשאל אותי על, אני יודע, על גרוזיה?!
פולי:
גברי: אדרבה.
טוב ששאלתם. בואו, תתקרבו קצת. זה עדיין סודי. מבטיחים? ידעתי! טוב, אז תדעו לכם כי גונוב־גונבה שמועה לאוזני.
פולי:
גרוזיה משנה את שמה, תשמעו היטב, תתקרבו עוד קצת, משנה את שמה לגורגיה!!!
שייקה: בחיאת שווארץ־נאזי. ממי גנבת שמועה כה דבילית, יא־פולי? אל תגיד: ממאיר! בטוח ממאיר...
גברי: איזה מאיר? מיזה מאיר?
שום מאיר. אומרים שזה מתופיק. ואל תשאלני איזה תופיק. תופיק יש רק שניים: טובי וזיאד. תבחר אחד.
פולי:
שייקה: אם מישהו אשם, זה רק אריק. מה אתם צוחקים? תפקחו את האוזניים, חבריא: רק אריק אשם.
גברי: מישהו רוצה איזשהו מלפלפון צעיר? יפה. גם אני הייתי רוצה. אבל נגמרו המלפלפונים בשוק. ומי אשם?
שייקה: אלא מה — בטוח שאריק אשם. זה שר חקלאות זה? זה ברארא־בלבן. הרס את החקלאות, הרס. מה השתתקתם?
אני לא הייתי בטוח כי אריק שרון הוא שר החקלאות. אתה מעודכן״,יא־שייקה? הלא שר החקלאות זה, נו, איך קוראים
פילי:
אותו, נו, כן — נחל כץ! מה?
גברי: אתה מתכוון ל שר הבריאות. זה עם הקול הבאריטון־לירי. נו, אברהם נחל עוז, לא?
שייקה: לא, לא, לא. אני מתכוון לאריק שרון. דפק את גרוזיה. כלומר, את גורגיה. דפק גם את החקלאות.
בטח תגיד גם את המלונאים דפק. בטח שמעת את זה מהנוסטאלוג שאול ביבר, תגיד לי...
פולי:
שייקה: אתה אל תגיד לי מה אני יגיד. אבל, בינינו, תתרחקו קצת, לא הייתי מתפלא. הוא עוד אשם בהרבה דברים.
גברי: כמו מה, יא־שייקה?
אל תגיד. אני יודע: שמעת איך חיים י בין אמר ארמון הנשיאות בעבדה? היה בטלוויזיה. הארמון בעבדה!
פולי:
גברי: שמעתי גם ראיתי. מה שה שייך לאריק? פולי, אני חושב שאתה קצת, נו, אהמ, קצת בעבדה, לא?
תשמע, יא־איגנוראנט. הוא היה צריך להגיד הארמון בבעבדה, לא בעבדה. זה שר החינוך אשם. זה בדוק.
פולי:

שר החינוך?

שר החקלאות?

האשם תמיד

שייקה: אבל אריק שרון כבר לא שר החינוך. שר התיירות, אני מבין. האוצר — מקבל. מה פתאום חינוך?!
היה נדמה לי. מה יש, אתה לא טעית פעם פעמיים? לא אמרת שאריק אשם בחברת העובדים?
פולי:
גברי: סליחה שאני מתערב, אבל אני שמעתי. שייקה אמר בחברת החשמל. והוא גם אמר בפירוש: רוטנברג אשם!
טוב, בסדר. העיקר שהוא אשם.
פולי:
גברי ושייקה: מי?
אריק שרון. מה זאת־אומרת מי? מה, נעשיתם אהבלים? את עניין הסטימולציה של המערך כבר הזכרתי?
פולי:
גברי: טרם.
טוב. במשחק התגלה כי קיסר הולר לאבד משהו כמו, איזה, נניח, כמו מאאתים מועצות פועלים. והכל בגלל אריק.
פולי:
תאמינו לי. יותר טוב נשלח אותו לגורגיה. ל שעבר גרוזיה. ו עוד לא אמרתי את הכל על אריק.
שייקה: כן, גם אני. תתקרבו. תתקרבו עוד. אתם שמעתם על פרשת ליפקין את זלינגר ו שות׳ז אל תתביישו, תגידו.
גברי: אני שמעתי על פרשת רביץ את אורלי, ורו ת. אתה לא רוצה לספר לי כי שוף־פעם אריק אשם?:
שייקה: תתפלא.
גברי: התפלאתי.
שייקה: פלאי פלאים. ממש פלאי פלאים. מה אתה אומר על זה, יא־פולי. תן, תן, תן, תן חת׳כת מלפלפון, קמצן!
תתכבד. ואני אומר: הפלא ופלא. ומי לדעתכם אשם, אבל ברצינות, בפאשלות של אלי גבע?
פולי:
גברי: אתה מתכוון אלי גבע ההוא, מלבנון? אם אתה מתכוון אליו, אז אני יודע מי אשם: יוסף גבע אשם!
התכוונתי מי אשם בכך שכל צנרת״המחבלים נמלטו מבירות, למרות שיצחק היקר לחש, תהדקו, תהדקו?
פולי:
שייקה: על איזה יצחק אתה מדבר, יא״פולי. יצחק שמעוני? יצחק גרציאני? יצחק קלפטר? יצחק שמיר? יצחק ארגז?
גברי: מי זה ארגז. איזה ארגז?
שייקה: הוא מדבר על ארגז צ׳יבאס, לא, יא־פולי?
לא, אני מדבר על קרטון רמי־מארטן. העיקר, האשם הוא, ו שתדעו לכם, רק אחד. מצטער, זה שוב אריק.
פולי:
גברי: אני רואה כי אתה, פולי, וגם אתה, שייקה, מאשימים את אריק בכל הבזיונות במרינה, לא?
שייקה: נכון. ואם תשאל את דעתי --
גברי: לא שאלתי. אני לא שואל.
שייקה: אבל אם תשאל, גברי, רק אם תשאל, אז אני י גי ד לך. אריק גם אשם שהשבוע לא הופיע בידיעו ת אחרונות שר־השירה
גד יעקבי, אלא רק פעמיים, וגם זאת בעמודים פנימיים, ובאותיות פרענק־בריל, ובלי צבע.
אולי תיכף תספר לי כי אריק שרון גם אחראי להתפוגגותו של שמעון היקר?
פולי:
שייקה: אהבתי את המלה הזאת, התפוגגות...
גברי: ולעצם העניין?
שייקה: לעצם העניין, כאן באמת אריק לא אשם. ואתה יוד ע זאת, יא־גברי. זוכר את אבא של אלי, מקודם? גם כאן, אבא של
שמעון אשם. נו, זה, איך קוראים אותו ...הא, כן קאמיל שמעון הוא האשם. בחיאת גיגי!
גברי: האוטובוס! האוטובום־לטבריה בורח לנו!! תרימו את הפולקעס חבירים, שנספיק לתפוס אותו. אויש!

לאחר שבוטל האיסור המימסדי להקרנת סרטו הקצר של
אילן שאול מ־ 1977 על ״יהודים רעים״ ו״ערבים טובים״
קרסה ההקרנה החגיגית שתוכננה לסרט בקולנוע ״פריז״.
כשהיה פוקוס לא נשמע סאונד ושחזר הסאונד נעלם הפו קוס.
לבסוף נמאס למקרין שהפסיק את הביזיון למורת רוחם
של החברים. ואם השמאל לא מסוגל אפילו להעמיד סרט
כמו שצריך — מיומנות החביבה עליו, מישהו עוד חושב
שהם יכולים לנהל מדינה ביום בו ניסו להקרין את
הסרט שבמרכזו סיפור על שני מילואימניקים המשלשלים
ערבי בחבל לתוך באר מים, חולץ החטוף שאול משעני לי ד
טול כרם. ועל זה אומרים: סרטים לחוד ומציאות לחור.
ו כרגיל שם בעתונות, לאחר שערבים חוטפים יהודי
מנסים הכל, ואם לא מצליחים למצוא מניע לאומני מנסים
את מניע ה א ,\ 10 העיקר שזה מצלצל דומה
אגב על יהודי שמו שלך לבאר מים אף אחד לא עשה או
יעשה סרט — הרי סרטים זה פנטזיה, במיוחד כאשר ״חול שה
היא כוח המרתון הדחוי של סרטי השמאל
שכונה ״חולשה היא כוח״ הזכיר לחברים את הספר ״״ 1984
של ג׳ורג׳ אורוול. שט החליטו הקופירייטרים ש״מלחמה היא•
שלום״ ,״חרות היא עבדות״ ויותר מכל ״בערות היא כוח״.
ככלל, משעשע את החברים נסיונם הבלתי נלאה
של מיטב סופרינו המגויסים לנסות ולצייר את ״הפלשתיני
האחר״ בסיפורת, קולנוע ושירה. הפלשתיני המתון, שוחר
הדמוקרטיה, החבר הנאמן, ההומני. כן, זה שי ש לו חבר
ישראלי, יהודי. אחד מאותם נסיונות הסרק עשה זאב ורדי
בספרו ״ידידות בצל הדימדומים״ ,אשר, בקליפת האגוז,
מספר על החבר הפלשתיני, סעיד, המכשיל פיגוע קטלני
של חבריו ואשר בני מישפחתו מאשרים בדיעבד את מעשהו.
ממש סיפורת ריאלית. החברים מחכים לפרק ב גורלו
של משת״פ,״ שהיה חבר של י שראלי והכשיל פיגוע, מנוחתו
.עדו החברים לאדזופתעכמה״גילויים המרעישים״
בסקר על דעותיהם של יהודים וערבים, שפורסם ב״ידיעות״
של סוף השבוע, ובו התגלה שרוב הציבור היהודי ואף חלק
מהערבי תומכים בטראנספר! אך דוקא המספרים הקטנים
עשו את הסיפור. רבע מהציבור הערבי חושב, בניגוד
לשמאלנינו, שהקמת מדינה פל ש תינית תסכן את ישראל,
והם כנראה יודעים מה הם מדברים. אולם החשוב מכל,
התברר המניע המרכזי של מרבית אנשי השמאל לתמיכתם
בנסיגה ישראלית — הרצון העז להיפרד מהערבים
ולהפסיק כל מגע עימם. החברים מסכימים עם מסקנתם כי
וברקע ע דיין
הדו־קיום מת, אם בכלל נולד.
מהדהדת מסקנתו הסטטיסטית של ארנון סופר, שאינו
״חשוד״ כימני בל שון המעטה, הקובעת שעד שנת 2036
יהיה רוב ערבי בגבולות הקו הירוק ללא קשר לשאלת
השטחים. וזו נקודה מרכזית למחשבה, לכולנו
בימים אלה של ההסתערות הכללית של עיתונאי י שראל על
כל קציני י שר אל( מיל׳) בהקשר של קולומביה, היו גם כאלה
שניסו לסחוט את הלימון המיסתורי הזה עד תום תוך פיתוח
תיאוריות פוליטיות ״מבריקות״ .את אחד השיאים סיפקה
לנו המשרבטת סילבי קשת מ״ידיעות״ שהגיעה למסקנה כי
הכל נובע מהיותנו ״חברה כוחנית ואלימה״ .לחברים היתה
תחושה שסילבי ״המזועזעת״ מטיבו של עולמנו ו״אשמתם״
המרכזית של הישראלים בכך, לא גילתה לנו מהי מסקנתה
מהעניין: לפרק את צה״לז להודיע לערבים ש״פוס לא
משחקים, שוברים את הכלים מפקד גל״צ הבא,
אפרים לפיד, לא יהיה מערכניק, כך לפחות טוענים גורמים
זועמים במיפלגה, המנסים לבטל את המינוי ומפנים אצבע
מאשימה לרבץ שהחליט על כך. אחרי שהפסידו את השיל־טון,
את הרשויות המקומיות, את האוניברסיטאות ולפני
שמפסידים את מועצות הפועלים — במערך מרגישים שגם
את החיילים הם מאבדים שמונה ערבים מיפו
יואשמו בהעברת נשק לעזה״ — כך היה כתוב בעיתון
(עמוד 8למטה) .שום רמז למחתרת .״מחתרת״ זו רק התארג נות
של יהודים והיום כבר כולם יודעים מה פרו ש
״אין כמו יפו בלילות

1ל אופירה₪
החברים ע

ה שלפן

מ פ חד מ השלום עכשווניק. שניה יודעי ש71י שילשין למפק די ם

לאיזו רבוצה אחה

ך* ני ירה בצעיר ערבי שני כדורים מטווח
של 10 מטרים. כדורים חיים בירי מה1
מותן
בשעה 12:10 בצהריים. לא היה תחקיר,
המ׳פ ש אל.למה ירית בחי ׳,ורני הסביר כי
הרגיש בסכנת נפשות, הרס׳׳פ רשם מפיו את
השתלשלות האירוע. לא נשאלו שאלות בד רג
פיקודי גבוה יותר.

( ) 1ה,שלפנים
^ ני שיי ך לקבוצה הראשונה. המאפיין
העיקרי של הקבוצה הראשונה הוא עמ 1

פוליטית ימנית. יש עוד מאפיינים כמו
כיפה על הראש או מגורים בשטחים הכבר
שים. כאשר באדם אחד קיימים כמה מהמרכיבים
הללו, אפשר לחזות כמעט בוודאות כי
במהלך שרות המילואים שלו יגי ע אותו אדם
לידי התקלות אלימה. בלשון מילואימניקית
זוהי קבוצת ה.שלפנים״.
רני ימני וגר בשטחים הכבושים. אנשי
הקבוצה הזאת מגיעים למילואים תוך כדי
הצהרת כוונות. .באנו כדי להחזיר להם״.
.באנו כדי לנקום את ההשפלות ״.חיי

ציון צפריר, העולם הזה

יום בשטחים הכבושים הופך את קבוצת
ה״שלפנים״ לחמי־מזג ולמהירי־תגובה.
בניגוד לאופי המילואימניקי, זה השואף
להתרחק מרחק רב מכל אירוע עד חלוף 30
ימי״השרות, מחפשים אנשי הקבוצה את האירועים
ולעיתים קרובות אף יוזמים אותם.
כאשר בצוות־סיור נמצא חייל מקבוצת
ה־שלפנים״ רוב הסיכויים שהצוות יחזור מה שטח
עם סיפור התקלות אלימה. מי שיוצא
לשטח עם. שלפר, גדולי ם סיכוייו שי אלץ
להשתמש בנשק. עבורו כל תנועה של ערבי
היא תנועה חשודה המצדיקה פתיחה באש.
החיילים בפלוגה מכירים את ה״שלפנים׳׳,
ועד מהרה לומדים איך להתחמק ולא לצאת
איתם לסיור משותף. רוב המילואימניקים
מעדיפים שלא להסתבך בהתקלות. מלבד
התחמקות זאת זוכים ה״שלפנים׳ לגיבוי ואף
לאהדה מצד החיילים המקשיבים ברצון לסי פורי
הגבורה ונותנים תמיכה מילולי ת לאלי מות
שמפעיל ה״שלפך בשטח.
בכל התקלות שבה נורית אש חיה או ש מתרחש
י רי על אזרחים, מוסר היורה די ך

באחוהשבועותהסוערים ביותו בשטחים
נפגשו חיילי פלוגת־מילואים. תקוית־יוי
מתוותחמישהטיפוסים שלהמילואימניק
הישראלי. בין -השלפן״ ל״סובן׳י ימצא
1מי אחו מנם את עצמו ו. נמה נאו זמן ן יקח לנם ללחוץ על !1הדקי
וחשבון למפקד. לעיתים קרובות, כדי להצדיק
את הירי, מייפה הדוח את סיפור הה־תקלות.
כאן נזקק ה״שלפן״ לעזרת חבריו
לסיור. אם כולם. שלפני ם״ כמותו, א ץ
בעיות, הדוח אחיד, משכנע ומצדיק את
פעולת הירי.
הבעייה מתחילה כאשר בקבוצת־הסיור
נמצא מילואימניק מקבוצת ה.שלום עכשיו־ניקים״
,שלא יאשר את גירסת ה. ש ל פן׳ על
נסיבות ההתקלות. במיקרה כזה י עדיף ה־
.של פו״ למסור גירסה מרוככת, ולבדוק יחד
עם חבריו האם מאשר ה.שלום עכשיוניק״ את
גירסתו או ש הו א. בוג ד׳ ומוסר גירסה אחרת.
בדרך־כלל גוברת הנאמנות החברית על
האמת. כן, גם אצל ה״שלום עכשיוניק״.

( ) 2ה שלו ם עכשיודק׳
^ סן-הכל באמת היתה סכנה. הע־
רבי עמד בערך 18 מטרים מאיתנו
חרק לבנה ענקית. אם היא היתה פוגעת, רני
היה מת. היה מטר־אבנים מכל הכיוונים והם
באו מכל הסימטות. רצנו מאחורי החירבה
הקטנה ורני צעק לי ל רו ץ מהצד השני. פניתי
שמאלה, הקפתי את המיבנה ו עוד הספקתי
לראות את רני קופץ הצידה, מתחמק מהלבנה
ואחר־כך יורה שני כדורים.
הערבי היה כבר בתנועה של בריחה והכדורים פגעו בגבו. לא היתה יריית־אזהרהל
אבל שתי דקות לפני כן ירינו באוויר. מה
שבטוח הוא שהערבי הזה ניסה להרוג אותנו.
אחר־כך, סיפר רני ל מ״פ שהקיפו אותנו ע ש רות.
לא היו עשרות, וגם אלה שהיו באיזור