גליון 2714 מתאריך 6 בספטמבר 1989

באלול תשמ״ט6.9.1989 ,

מיספר 2714

המחיר 6.00 :שקלים(כולל מע״מ) ,באילת 5.20 :שקלים

שנה 53

אורי אמרי ](ושחה עם גנרי
׳ א ח הראשון ה ת אבד לפני
[חצי שנה. התאו ה ת אבד
השבוע. קרני, חברתו של
יאיר לנדאו, במונולוג
* מזעזע ל״השל הזה :

הונווז ה&קסח!
ואמה הטנק
מקטרות עץ משובח ועיבוד מיקצועי.
טבק מקטרת בתערובות מעולות.
מקטרות וטבק תרבות ואצילות הנמזגות לניחוח גברי משכר,

מקטרות איכות

וחחוו<

ו 611 חו 83\/
0£א|5

1942

1101/
* 1.0*0 0זס

טבק משובח

וחוו€
להשיג בחנויות המובחרות
לטבל! ומתנות לגבר.

£א 4 0א א 1א £

החב

ה 7לנואויצואמוצריואנזוי )?30ב ע 1*1

רח׳ הנמל ,55 חיפה, טל׳ 662949־04

איסופקט׳

יבואנים בלעדיים בישראל:

האלוף

חוד ש ראשון ב לי
מיצנע. איציק
מרד כי דווקא
מסתדרלארע,
ב ״ חו דבקשר שלו
ע התיק שורת.
(עמוד )8
התקנות יושבי ל ה כסנה
חכמי בצבא
וב מינהל האזרחי,
ומחליט• איך
לרדח לחייה של 8
תושבי הג ד ה.
מיסמך.
(עמוד )6

וב ח צו ת מתחילי החיפושים. עוברי מברלבר, מפאבלפאב,
ומחליטים ש ה לי להלא הולכי ם לישון לבד .
לי להב לי הפסקהבתל ־ א בי ב.
(עמוד )26

ב תוך הגל־ון

ט ר אג די ה
של בן עולי
מרוסיה.
(עמוד )54

קורא יקר — מה זה טרנספר?
מיכתבים — הם יפ זהכעס
עימות — סירוב בעד ונגד
ואלה המכות — אין כניסה לחיות
תשקיף — אורניום במינרש־נחטאות
איציק מרדכי — הרומאן של איציק עם התיקשנרת
טל ויאיר לנדאו — תאומי המוות
במדינה — תיזמרת סורית
יומן אישי — היום לפני 50 שנה
הנחץ — מין מינכן
אנשים — מילחמת התיאטראות
גנדי — הצעה שאי־אפשר לסרב לה
מה הם אומרים — יורם חוטר־יש׳ ,הד״ר דינה פורת.

שלמה גורן, חנן נטר, יעוד לבנון, בועז צור
ויזואלי — עיר ללא הפסקה

לילות ישראל — יותר יפאנית מיפאנית
זה וגם זה — יחי(סוף) החופש!
הורוסקופ — בין הרים ובין גבעות
קולנוע — אביב בסתיו
דף חדש — שלוש ואריאציות על הנר׳ ני״מס
תשבצופן רחל המרחלת — אשתו השנייה, בעלה הרביעי
רק הליכוד יכול — אבל הוא לא רוצה
דיעה אחרת — אורי רן, שלמה קור, ויל סמסונוב,
שמואל שטרן, דניאלה אשכנזי, עליס בליטנטל,
ענת נטניו, מרדכי הורוביץ, ליפשיץ והחברים
של אופירה
אדי ברק — נעדר
ליאור לב — הומניסט נחל
תמרורים — אטלס לעננים

נזיבחבים
איש־השנה תשמ״ט
לאיש־השנה מועמדים עוד
תשמ״ט, שזהותו תיחשף, בעוד
שלושה שבועות, מעל שער גליון
ראש־השנה תש״ן של העולם הזה.
אם אפשר לבחור לאיש־השנה לא־ישר־אלי,
אז המועמד שלי לאיש־השזה תשמ״ט
הוא לך ואלנסה, איש סולידרית, שקרוב לוודאי
שינה, בערוב השנה, את פני ההיסטוריה
ואת גורל האנושות.
בנימין מלים, חל־אביב
• בין 38 אנ שייה שנה של ה עולם הז ה
עד פה חיו חמישה לא-ישראלים: איש־השנה
ת שט״ז, גסאל עבד אל-נאצר; איש
השנה תש״ך, אדולף אייבסן; איש־ה שנה
תשכ״ב הדייר רוברט סו ב לן(י הו די אמ~

על הי חסי ם בין רוברט מאקסוול
למעריב (״תשקיף״ ,העול הזה
.)30.8.89
צר לי, אבל מישהו הכשיל את השלם הזה.
הובלט מאקסוול, כמו גם נציגיו בארץ, לא
מתערבים בשום היבט של עבודת המערכת
במעריב.
באשר לידיעה שפורסמה בהשלם הזה,
אני פטור מלהוכיח דבריי, שכן ברוב
העיתונים כבר התפרסם כי מאקסוול לא פרש
מן המיכרז על בנק אינזד, ולכן לא היה יכול
לפסול ידיעה (שעמדה כביכול להתפרסם
במעריב) האומרת שהוא החליט לפרוש.
למעריב אמנם היה טיפ כי מאקסוול כועס
ומתכוון שלא להתחרות עוד במיכרז על בנק

ברים שנאמרו, אך עצרתי בעדי. נתתי לבעל-
שיחי את ההזדמנות המלאה להביע את רעיונו
ולפרט את תוכניתו, כתוצאה מכך ארכה
השיחה כשעתיים, הרבה מעבר למה שניתן
לעכל גם במקום הנרחב שהעמדנו לרשותה.
היה צורך לקצר את התמליל המוקלט, וגם
בשלב זה השתדלנו לשמור על הגינות גמורה,
ולא לפגוע בהצגה הנכונה של הדברים,
כפי שבאו מפיו.
אין צורך לומר כי השיחה לא החלישה את
התנגדותי לרעיון, אלא להיפך.

אני מודה שההחלטה לערוך ראיון עם
רחבעם (״גנרי״) זאבי היתה מלווה בלבטים
קשים.
השאלה היתה: האם רעיון הטרנספר הוא
נושא שמותר לאפשר לו ביטוי חופשי ונרחב
מעל לבימה דמוקרטית? או שמא עצם הרעיון
הזה הוא כה אנטי־רמוקרטי, כה גזעני, עד כי
אסור להעניק לו לגיטימציה במיסגרת חופש־בשבועיים
האחרונים הציגה הטלוויזיה ההריבות
ישראלית
סידרה בריטית על פעלו של הלורד
החלטתי, בסופו של דבר, כי יש לסמוך על
לואי מאונטבאטן, השליט הבריטי האחרון
האינטליגנציה שלך, הקורא. כאשר מוצגים
בהודו. על המירקע ראינו את מיבצע הטלך
פרטים של רעיון, במיסגרת של שיחה
רנספר הגדול ביותר במאה ה־ :20 עקירתם
רציונלית, תוך הצגת השאלות הענייניות,
של מיליוני הינדים ומוסלמים מעריהם ומכאתה
יכול וצריו להחליט בעצמך מה דעתך
פריהם, ובריחתם אל מעבר לגבול החדש בין
עליו.
הודו ופאקיסתאן, תוך כדי ביצוע זוועות נ ד
מבחינתי האישית, לא היה זה ראיון קל.
ראות, שחיטות הדדיות וטראגריה שאץ לה
אני מכיר את גנדי זה הרבה שנים. דרכינו
שיעור. איני מאמין שתיתכן איהצטלבו
לא־אחת. יש לנו לפחות
זושהי צורה אחרת של טרנספר.
תחביב אחד משותף(ההיסטוריה 1
לפי תפיסתו של גנרי יש ששל
ארץ־ישראל, בכל תקופד £
לוש צורות של טרנספר, וכולן
תיה) .בשנות ה־ ,50 כאשר היה §
כאחת פסולות בעיני לחלוטין.
גנרי איש אג״מ בצה״ל, הוא הד ת
הצורה הראשונה היא ״טרנסציא
לאור, אחת לשנה, לקראת?
פר בהסכם״ .בהסכם בין מי למי?
פורים, גלית של עיתון שנקרא *
בץ ישראל לבין ממשלה ערבית
האגם הזה. שהיה פארודיה מושכלשהי.
כלומר; בהסכם בין כ ד
למת של העולם הזה. פעם, אחרי
חות שהם זרים לעם הפלסטיני,
ההתנקשות בחיי, נתן לי ייעוץ
בניגוד גמור לרצון הציבור שזה
ביטחוני לגבי נוהלי ביטחון
נוגע לו — מיליון וחצי בני־אדם
אישי.
^385י
שיידרשו לנטוש את נחלת־אבד
היו גם פרקים אחרים. כשהגגדיי
תיהס
ולעבור לארץ זרוק תוך
ייתי בכנסת נמסר לי על תקרית
הריסת ריקמת חייהם, עקירתם מנוף מולדתם
שבה נרצחו ארבעה פלסטינים, שנלקחו בשבי
והפיכתם לפליטים. גם במיקרה הטוב ביותר,
אחרי שחצו את הירדן. לפי הידיעה, גנרי היה
זוהי טראגדיה, שלא תוכל להתבצע בלי שיקשור
בזה. עוררתי את העניין בהצעה סודית
מוש בכוח. שום אדם הדוגל כמושגים דמוקרלסדר־היום,
שהועברה לוועדת־החידוהבי־טיים
וליברליים אינו יכול להסכים לכך.
טחון. הרמטכ׳׳ל של אז, חיים בר־לב, הודיע לי
הצורה השנייה היא ״טרנספר מרצון״ .גנרי
אז כי גנרי לא היה מעורב בתקרית זו, אלא
עצמו רומז למה הוא מתבוץ. הפיכת חייהם
קצין בכיר אחר, שנהרג לאחר־מכן. ביטלתי
של הפלסטינים לכל־כך בלתי-נסבלים >״מא־את
ההצעה.
גנט שלילי״) עד כי ירצו לעזוב ״מרצון״ .קל
כאשר אימץ גנרי לעצמו את רעיון הטלהעלות
על הדעת איזו מידה של דיכד תהיה
רנספר, התרחקתי ממנו. רעיון הטרנספר מיידרושה
כדי להשיג תוצאה זו, שעם שלם יקום
צג כל אשר אני התנגדתי לו כל חיי. הוא
וייעקר ״מרצון״ ממולדתו. מצב היהודים בפר
מעורר בי פלצות.
לין, לפני הפלישה הנאצית, היה כאין וכאפס
אולם דעתי היא שאין טעם להתעלם מרלעומת
מה שיידרש.
עיון, שחלק מדעת־הקהל הישראלית נוסה
הצורה השלישית היא גירוש תוך כדי מיל־אליו.
להיפר, יש להניח אותו מתחת לזכוכית
חמה. גנרי אומר שאינו רוצה בכך, אך שהוא
מגדלת, כדי שיתגלה כמו שהוא, באור המסוכן
לכך אם תפרוץ מילחמה, ושוב: קל להציאות.
לכן החלטתי לערוך עם גנרי אח השיעלות
על הדעת איזו מץ מילחמה זאת תהיה,
חה השבועית, שקיבלתי על עצמי לערוך מדי
ומה יהיו מוראותיה, אם תהיה די ארוכה ודי
שבוע(ראה עסודים 18־.)21
אכזרית כדי לאפשר גירוש של מיליון וחצי
מבחינתי. קל היה
גם ניהול השיחה לא
בני־אדם.
כאשר אתה משוחח על נושא המקומם אותך
בקיצור, אני מתנגד לרעיון זה בכל נימי
בכל פרטיו, אתה נוטה לשסע את בך־השיחה
נפשי. אך הענקתי לגגדי ולתוכניתו את ההזשלך,
להטיח בפניו את התנגדותך, להפריך
דמנות להרצות את תוכניתו לפרטיה, כדי
את דבריו. אבל כאשר עורכים ראיון, התפקיד
שאתה תוכל להחליט בעצמך מה דעתך
של המראיץ הוא — לדעתי — לאפשר
למרואיין להציג את נקודת-ההשקפה שלו,
תוך הצגת שאלות ענייניות לבירור הדברים.
כך עשיתי גם הפעם.
מדי פעם עמדתי להתפרץ ולמחות על הד

הטי
והכעס

דיסנצ׳יק, מאקסוול ו,,מעריב״
אין התערבנת בעבנדת המערכת
ריק אי, שנמלט לישראל, ב ח סו ת חוק-
השבות, מפני סוכני הבולשת ה אמריקאית
שביקשו לעוצרו במרגל סו ביי טי,
ומשהוסנר על-ידי ממ שלת ישראל, חת-
אבד במטוס בבליעת רעל); אי שיה שנה
תשל״ד, הנרי קיסינג׳ר ואי שיה שנה תש-
ל״ס, האיית-אללה חומייני.

הזכויזת שר רבץ
ועוד מועמד לאיש־השנה תשמ״ט.
...מובן מאליו, יצחק רבץ, מי שהיה איש־השנה
ה שד ה, בהיותו ראש־ממשלה, הוא גם
איש־השנה תשמ״ט. כל הסבר מיותר. ואם
דווקא רוצים הסבר, אז זה בזכות שאיפשר את
הקמת ממשלת האחדות הלאומית ב׳ ובזכות
(אם זו המילה הנכונה) התמודדותו המתמשכת
עם האינתיפאדה. רמי לביא, חולון

אין דימיח
על הדימיון בין הליכוד לאש״ף
(״הנדון״ ,העולם הז ה )16.8.89
יסלח לי מר אבנרי. אבל אני חולק על
דעתו. אין כל דימיון בין תנועת החרות
לתנועה לשיחרור פלסטין.
חברי תנועת החרות אולי מרגישים בני־חורין,
אבל הם בוודאי אינם משוחררים, לא
מריעות קדומות, לא מריעות גזעניות ולא
מנהייה אחרי מנהיג גואל(השר שרון, למשל).
לעומת זאת אפילו פלסטינים משוחררים,
והתודה לאל שמצויים עוד כמה מיליונים
כאלה מחוץ למחנות־המעצר של מדינת־ישראל,
כידוע עדיין אינם בני־חורין.
יאסר דרוויש, נצרת

איננד, אולם לאחר בדיקה התברר כי הדבר

אינו נכון, ולכן לא פורסם.

עידו דיסנצ׳יק,

עורך מעריב, תדאביב

מחאה פרסטינית
על טיב נתינותו של יהודי, תושב
הארץ, בשנת . 1942
כיהודי פלסטיני וכאחד ממייסדיהם הטכניים
של השידורים העבריים (המחתרתיים

01111:1רו ר
השס שן של *שראל
העורך הראשי: אורי א מרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערכת וחמיגהלה:
תל־־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים,)03(*232262/3/4 :
5230662־()03
סקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים 7
טל8ון)03>*377056 :
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הז ה 2714

סי רו ב:
לשתף פעולה. זכות־הסירוב לא תישאר חד-
צדדית.
להתראות באמריקה.
יעקב בר, תל־אביב

שר 1ת רגוש־אמוגים
אחרי הרבה מלל אומר לנו הפרופסור יוסף
אגסי כי לדעתו לא צריך לסרב לשרת בשטחים(
.השלם הזה )30.8.89 נדמה כי גם אגסי
אינו מבין את המשמעות האמיתית של המאבק
שמתחולל עכשיו בגדה וברצועה.
צודק אגסי בדבריו כי אחד משורשי המשבר
הוא הוואקום המדיני שנוצר כתוצאה מחוסר
החלטה פוליטית ישראלית מה לעשות עם
השטחים ועם התושבים המתגוררים בהם.
ממשלת־ישראל האמינה כי אפשר לא להחליט
לנצח ושום דבר לא יקרה. חשבו שאפשר
להשאיר ואקום פוליטי. אל הוואקום הזה
נשאבו אנשי גוש־אמונים. אם אין מדיניות
רישמית, הם אמרו, אנחנו נקבע את המדיניות,
אנחנו נגרום לסיפוח דה־פאקטו, אנחנו
נאלץ את הממשלה על־ידי עובדות בשטח
לקבוע את גורל השטחים.
כך אירע שבתהליך איטי משרתת מדי־ניות־ישראל
את החלטות מרכז גוש־אמונים
ומועצת יש״ע. מובן שבעיקבות זאת הופך גם
צה״ל לכלי־שרת של המתנחלים, ולמכשיר
העיקרי שמגן על מדיניותם. חייל המשרת
בשטחים היום אינו פועל בשליחות רישמית
של ממשלת־ישראל, ואינו מבצע או מגן על
החלטותיה, אלא פועל ישירות להגשמת תוכניתו
המדינית של גוש־אמונים.
אם מבינים שזוהי המשמעות האמיתית של
השרות בשטחים, קל יותר להבין למה יש חובה
לסרב. חייל יכול להימנע מלבצע פקודות
בלתי־חוקיות, הוא יכול גם לשמור על טוהר־הנשק,
לא לפגוע באזרחים ואף לשמור ולפקח
על התנהגות חבריו. כל זה לא ישנה דבר. הוא
ימשיך להיות כלי־שרת, המגשים את תוכנית
גוש־אמוגים ואת האידיאולוגיה של הסירוב,
לכן, הוא בפירוש אקט פוליטי הכרחי במאבק
על השלום. גם השמאל חייב לתפוס מקום
בוואקום המדיני שנוצר ברגע שהממשלה

והרישמיים גם יחד) ,אני מוחה בכל תוקף על
השימוש במושג ״פלסטיני״ בשידורי־החד־שות
של רשות־השידור לגבי ערבים זורקי
בקבוקי־תבערה ומחבלים.
ב־ 948ז היו בשטחה של ארץ־ישראל מעל
600 אלף יהודים פלסטינים והם, ורבבות צאצאיהם,
לא פחות פלסטינים חוקיים מאשר
הערבים.
אם רשות־השידור לא תחדל לכנות מחבלים
ופושעים ערביים בשם ״פלסטינים״ ,אשקול
לפנות לערכאות מישפטיות, כדי לטהר
שמי והשם הטוב של היהודים הפלסטיניים
הרבים.
לחיזוק טענתי: בידיי דרכון מס׳ 152943
מן ה־ 7ביולי , 1942 המעיד כי נתינותי אני,
נושא הדרכון, הורסט רלף יורגן הלינגר, היא
זאת של ״אזרח פלסטיני״.
ה. רלן ז הלינגר, תל־אביב

אם נ1תגים, לוקחים
על עיסקי אלי פפושדו(״האיש ש מרוויח
10,000 דולר ליום״ ,העולם
הזה .)16.8.89
מה בדיוק רוצה העולם הזה מאלי פפושדו,
שהוא מתאר אותו כאילו הוא היה איזה שולף
שפנים שובב. פפושדו פעל, בסך הכל,
במיסגרת החוק וההגיון. נתנו לו, אז הוא לקח.
וחוץ מזה החישוב של העולם הזה על
הסידור של פפושרו עם מס־הכנסה, שפטר
אותו מתשלום מס רווחי־הון, פשוט איננו
נכון. בשום מיקרה לא היו צריכים פפושדו, או
חברתו, לשלם 15 מיליון דולר.
תמורת המלון קיבל פפושדו מהמצרים 37
העולם הז ה 2714

הכבוד לסרב

החליטה שלא להחליט.
כשאנשי־השמאל יבינו שאין כאן רק עניין
מצפוני או התיפיפות, אלא מוקד של עימות
פוליטי, תובן המסקנה ההכרחית: אסור לשתף
פעולה עם הצבא הפועל בשטחים.

חייל־מילואים שכבר החליט,

׳ח שדם

כ! ולא
כן ולא עונה הפרופסור יוסף אגסי(העולם
הזה )30.8.89 על השאלה האם מותר או אולי
צריך לסרב לשרת בשטחים, ואני מציע להעניק
לו בזאת פרס על ההתחמקות הגאונית
מפני כל ההשלכות ההרסניות של סירוב שכזה.
תנו
לפרופסור לכלכלה לנהל מיפעל,
והוא יביא אותו לפשיטת־רגל. תנו לפרופסור

מיליון דולר(זה מה שהוא קיבל בינתיים. על
שלושת מיליון הדולר הנוספים, המובטחים
לעתיד, מן הראוי לדון לכשישולמו, באם
ישולמו).
המלון עלה, לפי דיווח העולם הזה 22 ,
מיליון. כך שרווח־ההון הוא מכסימום 15
מיליון ( 37 מינוס .)22 וגם אם נתעלם
ממרכיב הרווח האינפלציוני(החייב * 10 מס
רווחי־הון בלבד) ומכל מיני ניכויים נוספים
המותרים בעת חישוב גובה מס רווחי־ההון,
ונאמר שהרווח של 15 מיליון היה כולו רווח
ריאלי, חייבים פפושדו, או חברתו, בתשלום
של 6מיליון ר 750 אלף דולר בלבד 45 מס
על 15 מיליון רווח) וזה סכום השונה במיקצת

מ־15 מיליוו•

אריה לנדאו,

תדאביב

פ שרה שד ממ ש

לפילוסופיה להיות אחראי לניהול מדינה,
ועד מהרה תאלצו לחפש מולדת אחרת. העידוד
העקיף לסרבנים הוא שיגרום בסופו של
תהליך למילחמת־האחים, שהשמאל כל־כך
מפחד מפניה. ברגע שכל חייל יחליט איפה
הוא משרת, ועל מי הוא מוכן להגן, או אז
יתחילו המיליציות לחגוג, והצבאות הפרטיים
יחליפו את הצבא המתפורר.
העלמת־העין החלקית של צה״ל מהתופעה,
העלמה שלוותה בקריצת־עין שובבה אל
הסרבנים, שרק חלקם ישב תקופה קצרה בכלא,
ולאחר־מכן חזר לאזרחות, היא שתביא
להחלשת הצבא ולהרס הדמוקרטיה.
אז תמשיכו להתווכח ולהתדיין איך לסרב
ומתי לסרב ובאיזה תנאים אתם מוכנים לעשות
לנו טובה וללכת לשרת, ואל תתחילו
לבכות כאשר אלה שכן הולכים לשרת יעשו
את העבודה כפי שצריך לעשות אותה, וגם
יחליטו בין השאר על איזה ישובים הם לא
מוכנים להגן ועם איזה חיילים הם אינם רוצים

• אשר לביקורת על התערוכה עצמה,
היא לגיטימית ובמידה רבה צודקת ומצערת
העובדה שהנושא הכאוב, סכנת־הכיליון, יכול
היה לקבל משמעות של אמירה חזקה והוחמץ.
• ולגבי הצהרות פוליטיות: במיפגש נבול
השלום, שנערך בגבעת־חביבה לפני כחודשיים,
אמר אחד הציירים הבולטים והמבטיחים:
״אין די בהצהרות. אומרים, חותמים, זה טוב
לתיקשורת. אך מה בקשר לפעולה של
ממש?״
ויש מי שמתכנן היום, בסניף תל־אביב,
דווקא פעולות רבות בעלות משמעות קונסטרוקטיבית,
הרבה יותר מהצהרות.
רחל שביט, י1־ר סניף
חדאביב, אגודת הציירים
והפסלים בישראל

צ 1צנזורה

על פעילות אגודת הציירים והפ סלים
(״מותר האד ם מעץ השדה״,
״דף חדש״ ,העולם הז ה .)23.8.89

על שלט תיאודור הרצל שותה
הבירה (״אם תרצו, אין זה פאב!״,
(העולם הזה .)23.8,89

למען הסדר הטוב, בתשובה לגרשון
קניספל:
• היוזמה לפעולה משותפת, אגודת הציירים
והפסלים והקרן הקיימת, לא היתה
יוזמת סניף תל־אביב, אלא פרי החלטת הוועד
הארצי.
• הי צי א ה ליערות הקרן הקיימת, שבה
השתתפו כ־ 120 ציירים מרחבי הארץ, מומנה
על־ידי הקרן הקיימת(לחברי סניף חיפה לא
נמסרה הודעה על היציאה ולכן לא הגיעו).
• התערוכה המסכמת היתה אמורה לעבור
את שלושת הסניפים, אך נציגי הקרן הקיימת
דרשו לפתוח בסניף תל־אביב, מטעמי
תיקשורת ותהודה בציבור הרחב.

רחוב פרישמו בתל־אביב, בקטע שבו מצוי
פאב הרצל, הוא רחוב מקורה בסיגנון של
רחוב אבן״גבירול. על־פי הכללים מותר לתלות
שלטים באופן שלא יחרגו מקו העמודים
ויהיו מותקנים רק בינות לעמודים. כך מותקנים
כל השלטים בשכנות לשלט זה וברחוב
כולו, וכל שלט חורג, מוסר.
כך נעשה גם במיקרה פאב הרצל, והוסבר
לבעלים שאין לעירייה כל התנגדות לתמונת
חוזה־המדינה כשותה בירה.
נאמר לבעל הפאב :״אתה רשאי לתלות
את השלט במקום(בתנאי שייתלה כחוק ולא
יחרוג מקו העמודים אנחנו לא צנזורה״.
בני כ הן, דובר עיריית חדאביב־יפו

אודה ולא אבוש: לא הבנתי את דברי מר
אגסי הנכבד בנושא הסרבנות.
הדוגמות של גנרי או מרטין לותר קינג
— מה להן ולנושא זה? שם מדובר באי־ציות
אזרחי בקרב הנשלטים או המדוכאים — ותופעה
זו נפוצה במידות שונות כמעט בכל התקוממות
או מרי אזרחי.
ואילו תופעת יש גב 1ל שונה בתכלית. כאן
זהו סירוב של אזרחים בני״חורין מקרב
השולטים והמדכאים לקחת חלק בדיכוי. וסרבנות
כזו יכולה להיות, וחייבת להיות, אותנטית
ושאינה־תלויה־בדבר. ועובדה היא שהסרבנים
באים מכיוונים שונים ומשונים (פוליטית)
ומאחדת אותם סרבנותם, ולא מצע
פוליטי או רקע תרבותי זהה.
כמי שסירב לשרת בלבנון ומסרב לשרת
בשטחים הכבושים — אני יכול רק לברך על
קיומו של ״מוסד״ כמו יש גבול: הנותן גב וכוח
לאנשים, הרגשה שהם לא לבד, וכתובת למי
שחש כי הגיעו מים עד נפש ולא רוצה לרדת
מהארץ׳ .
תפקיד הסרבנים איננו רק להוות אלטרנטיבה
לקיים, אלא להיות תמרור עצור לפוליטיקאים
צמאי מילחמות והרפתקות.
הסירוב המוצהר הוא רק קצה הקרחון, ועל
כל מאה סרבנים שנשפטים, יש מאות שמת-
חמקים בצורה זו או אחרת משרות־המילואים
בשטחים, וכל קצינת־קישור תוכל לאשר מידע

השאלה היא רק, כמו בקזבלן — למי יש
יותר כבוד? וגם התשובה על זה ברורה כש־חזי
שוסטר, תדאביב

התפטר. לא פוטר
על רפורמה בחינוך שלא נתקבלה
(״יוצא מהכלל״ ,״דיעה אחרת״,
העולם הז ה .)9.8.89
כל מי שמכיר את
סיגנון כתיבתו של
מאיר ליפשיץ לא
מופתע מתוכן מאמריו.
לכן אינני ממהר
להגיב בכל פעם שהוא
כותב בענייני חינוך.
הפעם החלטתי לחרוג
ממינהגי זה, בזכות
מישפט אווילי שפיר־סם
ברשימתו, שבה
כתב ושר־החינוך
בכלל מפטר את מנכ״ל־המישרד שהתפרע
והעז להציע תוכנית לעשור הקרוב״.
לא היו דברים מעולם.
המנכ״ל הקודם, הד״ר שימשון שושני, לא
פוטר, אלא התפטר, ולצערנו לא נענה
לפניות השר לחזור בו מהתפטרותו. המנכ״ל
לשעבר לא הציע תוכנית לעשור הקרוב, אלא
רפורמה ארוכת״טווח שרבים שללו אותה,
ולא רק השר.
ישראל כ הן, יועץ שר החינוך והחרבות
לתיקשורת. ירושלים

במדור ״פסוקי השבוע״ (העולם הזה
)30.8.89 צוטט פסוק מפי העיתונאי נחום
ברנע על מקום־עבודתו הנוכחי, ידיעות
אחרונות, כפי שהופיע בראיון שערך עימו
ירון לונדון במקומון העיר.
ברנע היפנה אתת שומת לב המערכת
לכך שהעיר פירסם בינתיים הכח שה.

המינהל האזרחי טוען כי ישראל גב ת ה בשנה שעברה בג ד ה 220 מיל,־

7־ המכות

^ ל הוצאת תעודה רישמית — החל מתעודת־לידה, דרך אישור־נישואין, עבור ריש־יוך
בנייה, רישיון־רכב, רישיון־נהיגה, העברת־בעלות ועוד כהנה וכהנה — מחייבת את
מוציא התעודה לעבור שבע תחנות חתימה. בכל תחנה הוא צריך לקבל אישור שאינו חייב
כספים.
התחנות הן: מס־ההכנסה, מס־ערו״סוסף, עירייה (מיסיס) ,מישטרה (לאשר שאינו חייב
בתשלום דוחות או קנסות) ,המינהל האזרחי(לאישור חתימות מס־ההכנסה ומע׳־מ) ,בית־ה־מישפס(לתת
הצהרה בשבועה שאינו חייב כספים) ,והמימשל הצבאי(לאישור כל החתימות).
בכל מישרד ממשלתי אין הפקיד ניגש למחשב, לפני שהעומד לפניו הוכיח שהוא נקי מחובות
ומתשלומים.

סאלח איברהים עטעוט :,גיע לפני יותר מחודשיים
לביקור שנתי אצל מישפחתו באל־בירה.
עטעוט מתגורר בסעודיה כבר 14 שנה,
ומגיע בכל קיץ לביקור. הפעם בא עם אשתו
ועם בתו, מוסרה, בת השנתיים וחצי. הקטנה
סובלת ממחלת כליות. הכלייה הימנית שלה
נכרתה בסעודיה, ומאז היא חיה על תרופות ועל

האב חייב -
מכשיר הדיאליזה. טרם בואה לגדה המערבית,
קיבלה הילדה כמות תרופות לחודש ימים,
מבית־החולים שבו היא מטופלת בסעודיה.
המישפחה תיכננה לחזור לשם אחרי חודש.
כאשר התחילו ההורים לערוף את סידורי
הנסיעה בחזרה (חתימות שבע התחנות) ,אחרי

• מי ספרחדש
החלפת מיספרי־הרישוי לרכב — בעזה הוחלפו כל לוחיות־הזיהוי של המכוניות ברצועה.
כל פעולה כזאת חייבה את בעל הרכב במעבר בין כל התחנות, נוסף על הכסף שהיה צריך
לשלם עבור החלפת מיספרי־הרישוי.

• ת שלו מגנט*
הנפקת כרסיסים מגנטיים לתושבי רצועת־עזה — גם פעולה זו עלתה למבקשים
שלמונים.

• ח שוב הצבע

ו אד ה

בגדה־המערבית נוספו איזורי־רישוי — קלקיליה, למשל, היא איזור־רישוי חדש. גם
פעולה זו היתה חייבת בכסף. ברמאללה חולק האיזור לשניים. תושבי העיר קיבלו את האות
ר׳ על רקע לבן, תושבי הכפרים והפריפריה של העיר קיבלו את האות ר׳ על רקע כתום. שוב,
פעולה שלוותה בגביית כספים.

• איסור מיד ע ה
איסור סירעה בשטחים מסויימים — שטחים מסויימים בגדה־המערבית הוכרזו כשטחים
אסורים למירעה. האיזורים אינם מסומנים בשלטים, אלא רק במפות צבאיות ובמפות של
המינהל האזרחי. מי שרועה במקום אסור, מסתכן בכך שאנשי הסיירת הירוקה יעבירו את
העדרים במשאיות למקום־ריכוז רחוק. הוא מסתכן גם בתשלום קנסות ועוד(ראה מיסגרת).

חו ב ת דיווח יומי
בתי־חולים — בתי״החולים חייבים לדווח למישטרה או לשילטונות הצבא על כל מיקרה
של פצוע ירי. לפני תחילת האינתיפאדה היו מעבירים דוח חודשי. מאז פרוץ ההתקוממות
הם חייבים לדווח על כל פצוע מייד עם הגיעו לבית־החולים.

#מ ס איו תיפ אד ה
מס על מכוניות — בחודש ספטמבר לפני שנה הטיל המינהל האזרחי מס מיוחד על
מכוניות. גובה המס היה תלד בשנת הייצור של הרכב ובנפח המנוע שלו. הסכומים נעו מ־0ס5
שקלים ל־ 1000 שקלים למכונית. המס נקרא בסלנג ״מס האינתיפאדה״.

#עיקולים
לפי החוק הירדני — שהוא החוק הרישמי השולט בשיטחי הגדודהמערבית — אי־אפשר
לעקל רכוש אלא לפי צו בית־מישפט. וגם אז, בית־המישפט מסתפק לעיתים בתשלום קנס.
כיום מונהגת הוראה חדשה, שלפיה יש אפשרות לעקל רכוש גם ללא צו, אלא רק בחתימת
קצידהמינהל.

• ושארים בארץ
עיכוב יציאה מהארץ — כיום יכול קצין לעכב יציאתו של תושב מגבולות הארץ, ללא
צורך בצו בית־מישפס.

• החרמתת עו דו ת
תושב־ישראלי, ובעיקר תושב השטחים הכבושים — אינו יכול להסתובב ללא תעו־דת־זהות.
כיוס הוחמרו המיקרים שבהם מחרימים קצינים תעורות־זהות של תושבי השטחים,
בכל סיבה שהיא. למשל: פצועי הפגנות המגיעים לבתי־חולים, תעודותיהם מוחרמות. חייבי
מס — תעודותיהם מוחרמות.

• ב לי צו־חיפוש
קצין בכיר יכול להיכנס בכוח לדירה של חייב מיסיס, גם ללא צו־חיפוש מבית־מישפט.

#גביית מיסים
שינוי תיקרות מם־ההכנסה — לפי תקנה 1225 של המינהל האזרחי :״ראש המינהל
האזרחי רשאי לשנות את תיקרות המס הקבועות בסעיף )1( 24 לחוק ואת שיעורי הניכויים
והדכויים הקבועים בחוק׳.
כך, מי שהרוויח ב״ 1000 1967 דינר ירדניים בחודש, שילם 6.85 מס. ב־ 1989 הוא משלם
.385 שינוי תיקרות המם נוגד את החוק הבינלאומי.

#ניתוק טלפונים
לפי הודאה של מישרד״הביסחון נותקו בשנה שעברה הטלפונים של תושבי השטחים
הכבושים לשיחות בינלאומיות. הטלפונים חוברו מחדש אחרי התערבות בינלאומית.

• בל* פקסימיליה
לפני שבועיים אסר המינהל האזרחי והמימשל הצבאי ברצועת־עזה על התושבים שם
להשתמש במכשירי פקסימיליה, בטענה שאלה משמשים להעביר כרחים והודעות בין
התושבים ברצועה לבץ התושבים בגדודהמערבית.

* * אז תחילת האינתיפאדה הגביר מסה^*
/הכנסה את פעולתו בשטחים הכבושים.
במישרדי מס־ההכנסה מספרים שאין זה
לחץ המופעל בכוונה על התושבים
ה״סוררים״ ,אלא שמאז פרוץ ההתקוממות
חדלו רבים מן התושבים לשלם את מיסיהם.
בעבר, כאשר היו התושבים עובדים
בישראל, היו מנקים מהם מס במקור. כיום
רבים מהם אינם עובדים בישראל ולכן אינם
משלמים מיסים. נוסף על כך יש הוראה של
הנהגת ההתקוממות שלא לשלם מיסים.
לכן, מדיניות מם־ההכנסה היא להגביר את
האכיפה.
חוליות מס־ההכנסה אינן מסוגלות לעשות
זאת ללא עזרתם המאסיבית של צה״ל
ושל מישמר״הגבול. גם משום הפחד, וגם
משום שאין באפשרותם לאתר את כתובות
הנישומים.
לכן אין זה מחזה נדיר לראות חוליות
של מס־ההכנסה, מע״מ, עירייה, ועוד גובים
למיניהם, באים למקומות שבהם יש עוצר
הנמשך יותר מיום אחד. אין זה גם נדיר
לראות אותם יוצאים ברכוש גדול בעיקבות
עיקולים.
לפי החוק הבינלאומי אין אפשרות להעביר
כספים שנגבו בתוף שטח כבוש לרשות
המדינה הכובשת. כספים אלה חייבים להיות
מוצאים לרווחת התושבים במקום. אף

במיקרה הזה יש לא מעט חריגים. מס שמורידים
לפועל העובד בישראל, הולך לקופת
המדינה, כי העבודה נעשתה בתוך ישראל,
והמס הורד במקור.
אדם המייבא מוצרים, משלם מכס. גם
כספים אלה הולכים לקופת האוצר.
המינהל האזרחי, האחראי על הכספים
האזרחיים, אינו מפרסם את תקציבו. לפי
אומדן ישראלי נגבו בשנה האחרונה
220,000 מיליון שקל בגדה־המערבית. זה
אינו כולל את המיסים שנגבו בתוך ישראל
(כולל מכס).
לפי הערכה פלסטינית, של כלכלן מאוניברסיטת
אל־נג׳ח בשכם, נגבו בשנה האחרונה
500,000 מיליון דולר.
כל פעולה ביורוקרטית של המינהל מחייבת
תשלום. כל פגישה של תושב השטחים
הכבושים עם המינהל, או שילטונות
אחרים, מחייבת עמידה ארוכה בתור. אין
מישרד המרכז בתוכו נציגים של כל המיש־רדים
השונים. כך יכול ארם, הרוצה להוציא
תעודה כלשהי, לבלות שבועות רבים בתורים
חסרי־סוף, נתון לגחמותיהם של הפקידים
השונים. חלק מן הפקידים הם פלסטינים
ובמקום מתפתח סחר בשוחד, כדי לזרז
תהליכים. כן אין זה מחזה נפוץ לראות בכל
ביקור פקיר חדש, כי הקודם הודח בגלל
שוחד.

מאסר מיוהל׳
מישרד־הביסחון, בסיוע מישרד־המישפטים, האריך בחצי שנה את צווי המעצר המינהליים
— כיום יש אפשרות לעצור אדם בצו מעצר מינהלי לשנה שלמה, בעוד שקודם לכן אפשר
היה לעצור אותו ״רק״ לחצי שנה בכל פעם.

#עונש מי שמחת׳
מעצר בן בעוון אי־תשלום מיסיס של אביו(ראה ם־סגרת).

ש ח. הפלסטיני מעריכי שגבו 500 מיליון דולר

הבן בהסגר

שהתרוצצו במוסדות השונים, סירבו פקידי מס-
הכנסה לחתום על ניקיון חובות. הם טענו
שאביו של עטעוס לא שילם את חובותיו, ולכן
אין הבן יכול לצאת את הארץ, עד שישולם
החוב.
בינתיים סיימה הילדה את מנת־התרופות.

1ו1

המכולת חייבת חוגי מיליון
היא אמנם רשומה ברישיון־היציאה של אמה,
שיכולה לצאת מהגדה־המערבית לכיוון סעודיה,
אבל האמא, באשה נשואה, אינה יכולה
להיכנס לסעודיה ללא בעלה.
כך נשארה הילדה קורבן של הביורוקרטיה
והעונשים שמטיל המימשל הצבאי על התושבים.

בעת
עוצר בכפר ליד בית־לחם, הגיעו
לכפר, כמו בכל פעם שיש עוצר, שיירה של
גובי מיסים למיניהם: עירייה, מע״מ, מס־ההכנסה
וכר. חולייה אחת הגיעה לביתו של

במקום קיבל טופס לתשלום חובותיו, בסך
500 אלף שקלים. התשלום היה צריך להת־בצע
בתוך יום. הזקן, שאינו יודע קרוא וכתוב,
ביקש מאשתו שתוציא מהמחבוא חלק מן

הראש היהודי ממציא לנו בסוסים, וגס במה
תקוות, הודאות וווהלי 0המאפשרים לוו
,לטרטר את התושבים הערביים. אוו מגישים
לכס כשרוח לנוג ש רשימה (חלקית) של
הגזירות. מ׳ אמר שלא מדובר בכיבוש ואור?
ענת ס דו /.ס ט״
בעל־מכולת זקן מהכפר. הוא התבקש להציג החסכונות כדי שיוכל לשלם את חובו. כאשר
אישורי תשלום למס־ההכנסה. אלה לא היו הגיע למישרד לשלם, נדהם מהסכום וחזר
בידיו. הוא טען שמעולם לא שילם מס כזה. בו לביתו כלעומת שבא.

שילמת אגר ה?
בחודש מרס 1989 הוטלו חמישה ימי עוצר
על הכפר עיסוואייה בתחום שיפוטה של ירו־שלים.
נוסף
על המישטרה ומישמר״הגבול, הגיעו
לכפר גם חוליות של מס״ההכנסה, ביטוח
לאומי, מס־ערך מוסף, רשות־השידור והעי־רייה,
שבאו לגבות חובות אבודים.
צאלח חאדר מוצטפה, בן 66 מצא עצמו

נקי מכל רכוש. בגלל חוב למם־ערך מוסף,
עוקלו קופה רושמת, בלון גאז לתאורה, מאז-
ניים 24 ,בקבוקי מישחת כלים 30 ,חבילות
חיתולים. רשות״השידור החרימה שני שטי-
חים בשווי 160 דינר, כי הטלוויזיה היתה
בתיקון. באותו מיבצע עוקלו בכפר 150 מב־שירי־טלוויזיה,
בנוסף לדברים אחרים, ובב־ללם
מכוניות.

מס הורי

סטודנט בן 19 מביר־זיית נעצר בעת עוצר בכפר. הוא נלקח למימשל הצבאי בבית־אל
ותעורת־הזהות שלו נלקחה ממנו. שם הודיעו לו הקצינים שהיא תוחזר לו רק כאשר ישלם
אביו את חובו למס־הכנסה. הבחור קיבל אישור יומי, והיה צריך לחזור למחרת, כדי לחדש את
האישור.
כך משט אותו שבוע. לבסוף ניתן לו אישור שבועי והוא ברח. המיקרה הגיע לביודהמישפט
העליון, שהורה להחזיר לסטודנט את תעודת־הזהות.

אין כניסה לחיות

בחודש מאי , 1989 לפי דיווחו של יזהר
באר בעיתון כל העיר, נתפסו שלושה עדרי־צאן
ליד סוואחה אל־שרקייה, סמוך לכפר
אדומים. בעררים היו 540 כבשים, השייכים
לבדווים הרועים במקום מדורי דורות.
יחידה של המינהל האזרחי החרימה את
העדרים, בטענה שרעו במקום אסור. הכבשים
הועברו במשאיות לקרנטינה במושב נתיב
הגדוד. לרועים נאמר להתייצב למחרת ב־מישטרת
בית״לחם לתשלום קנס.
כל אחד מהרועים נדרש לשלם 500 שקלים.
אחרי ששילמו את הקנס ביקשו הרועים
ללכת ולשחרר את הצאן. הם נסעו לקרנטינה,

אבל נאמר להם שהיא סגורה ושישובו למחרת.
הם חזרו למחרת, ונדרשו לשלם 7.40
שקלים לראש כבש ליום. בנוסף היו צריכים
לשלם 28.52 שקלים לשיחרור כל כבש. בסך-
הכל 22,413 שקלים 19 .מבין הכבשים מתו
בהסגר. החרמת הצאן מבוססת על צו המתיר
למפקד צבאי להכריז על שטח כשטח סגור
לבעלי־חיים. השטחים, אגב, אינם מסומנים
במקום, אלא רק במפות המינהל.
אותו הדין, אגב, חל גם על בעלי רכב,
שריכבם עוקל בגלל חוב. גם הם מחוייבים
בתשלום הוצאות אחסנת הרכב המעוקל, לפי
תעריף יומי.

העול הזה״ ערך השבוע ספירת מלאי: כנגה

או רי ד רעכבד

מישו־ו־־החוץ בי ק ש
ל הו רי ד פ רו פי ל
במישרד־התוץ הוקם צוות מיוחד לטיפול בנושא קולומביה. אנשי־הצוות פנו בשבוע שעבר
לעורכי־העיתונים וביקשו להנמיך־ את הסון בכתבות על קולומביה, משום שזה מזיק הן
לביטחון והן ליתסייהסיסחר עם קולומביה.
בשבוע שעבר פנו אנשי מישרד־הביטחון אלי־צה־ל וביקשו שלא לשדר את דיווחיו של רון
בן־ישי, שליח רישת אחרונות לקולומביה.
זו הסיבה שמן היום החמישי התמעטו הידיעות על הקשר הישראלי־קולומבי ונדחקו
לעמודים הפנימיים.
•דישת־אחרשח, אגב, פירסם ביום השישי למרות הכל כתבה נרחבת של בן־ישי ובה בל
פירטי הסיפור מתחילתו ועד סופו.

ף* סך הכל עבר חודש. חודש אחד, שבסופו
היטשטשה ודהתה דמותו המזוקנת והמיוסרת
של האלוף עמרם מיצנע. והיום,
למרות שעבר חודש אחד, אתה תשלים, מבלי
לחשוב, את המונח ״אלוף־פיקוד־המרכז״
בשם ״איציק מרדכי.״
רק חודש. ב־ 4באוגוסט הוא נכנס לתפקיד,
ומאז, כך נדמה 80 ,אחוזים מהתעסקות
התיקשורת בצה״ל סובבת את האלוף החייכן,
את מעשיו, וכמה תמוה — את כוונותיו. לא
עוד דיווח על מה שהיה, אלא כותרות־ענק,
בעמודים הראשיים, על מה שיהיה .״האלוף
מרדכי מתכוון.״ ״האלוף איציק מרדכי יעשה.״
אלוף־מישנה
ג׳לאל, או מה־שמו, ראש
מחלקת־האיסוף בחיל־המודיעין הסורי, עושה
בוודאי מה שאני עשיתי. מגרד את הראש מול
המבול התיקשורתי על המפקד, ומנסה לנתח
את הקו החדש, אם ישנו, של הגנרל ושל
הממשלה שמינתה אותו. הוא עושה גם את
פעולות־ההצלבה ההכרחיות עם אינפורמציה
ממקורות לא־גלויים ועם עיתוני־חוץ, סופר
את האירועים, ולמרות שעבר רק חודש אחד

פיקוד־המרכז, ונסע להשתלמות־לימודים ב־ארצות־הברית.
שר־הביטחון,
שרצה באלוף בעל דימוי אגרסיבי
יותר, פנה אל איציק מרדכי, עד אז
אלוף־פיקוד־הדרום, וביקש ממנו לעזוב את
רצועת־עזה, ולעבור לגדה, אל מצודת פיקוד-
המרכז.
״תן לי יום לחשוב על זה״ ,ענה לו בוודאי
מרדכי, והלך לחשוב בשקט, ולהתייעץ עם
חברים. המאזן היה כזה: רצועת־עזה נתפסת,
ברקורד האישי שלו, כהצלחה. לא שהאינתיפאדה
חוסלה ברצועת־עזה, ההיפך, אבל
משום־מה כולם חושבים שהעבודה נעשתה
בסדר, ואיש לא בא בטענות אל האלוף
ש״נלכד״ באינתיפאדה. את הפיקוד הוא קיבל
זמן־מה לפני שהיא פרצה, אבל איש גם לא
האשים אותו, את מרדכי, באי־חיזוייה.
איש גם לא יבוא אל מרדכי בטענות אם
יסרב להצעה. לא יהיה איש בכל המטה
הכללי, בממשלה, בכנסת, שיחשוב שמשהו
לא בסדר עם אלוף שסיים תפקיד אחד באינתיפאדה,
יצא ממנו בשלום, ומבקש עכשיו
תפקיד אחר. אולי יחשבו שמשהו לא בסדר

נמשפתהח קי רהב ״ כלל

דוגרת

שרם

חקירת הרשות־לניירות־ערך בפרשת קונצרן
״כלל״ הולכת ומסתעפת.
נודע בי חוקרי־הרשות דרשו — וקיבלו —
מחברת־הברוקרים ״בטוחה״ מיסמכים, ובהם
פרטים על עיסקות שביצעו כמה ממקורבי דד
מישנה־למנכ״ל ״כלל״ ,יצחק שרם. בין המקורבים:
איש־־העסקים אבי טיומקין ועליזה רוטברד,
מי שהיתה עד לפני כמה שנים מנהלת מחלקת־ה־מחשב
של הבורסה.
חוקרי־הרשות חושדים, כי חלק גדול מפעולות
של רכישה ומכירה של מניות, שבוצעו בחשבונותיהם
האישיים של טיומקין ורוטברד, בוצעו,
על־פי החשד, על בסים מידע פנימי שקיבלו
השניים לכאורה מהמישנה־למנכ״ל ״כלל״.
נבדקת גם מעורבותם של השניים בעיסקות
בקרן־הנאמנות ״טל״ ,שנוהלה תקופה ממושכת
על־ידי איש-העסקים רוני נפתלי, בסיוע של אבי
טיומקין. החשד הוא כי קרן ״טל״ ביצעה בשנים
1988— 1986 מאות פעולות במניות, שהתבססו
על מידע פנימי שהתקבל מקונצרן ״כלל״ ,במניות
״כלל תעשיות״ ,״כלל סחר״ ,״אזורים״ ,״כלל
ליסינג״ ועוד.
מי שנהנה מהרווח היו מי שהיו בעלי יחידות־השתתפות
בקרן ״טל״ ,ובהם מנכ״ל ״כלל״ ,אהרון
דוברת, יצחק שרם, אבי טיומקין, ועוד עשרות
המקורבים לבכירי ״בלל״.

אורניום במיגרי ש־גו־וטאות
צוות־חקירה מיוחד של המישטרה הוקם בחיפה לחקירת מקורו של גוש
אורניום מיסתורי, שהתגלה במים רץ*חים ה.
לפני זמן־מה גילו שני סוחרי־מתכת חיפאיים חומר בלתי־מזוהה במיפרץ־חיפה. על הגוש
הוטבע סימון של חומר רריראקטיבי.
מיחידת־פיקוח־לסכנות־קרינח במישרד־הבריאות נמסר כי מדובר כגוש־אורניום גדול מאוד,
ומהכור הגרעיני בנחל־שורק נמסר כי מדובר באורניום טיבעי לגמרי, עטוף בציפוי ברזל,
השוקל, נטו, ללא הציפוי, ק״ג אחד.
מהטכניון נמסר כי הכמות שנמצאה יכולה לשמש רלק לכור גרעיני לזמן רב.
במישטרה הוקם צוות־חקירה מיוחד, כדי לברוק מי זרק ולמה נזרק אורניום פעיל במיגרש־גרוטאות.

או לואל 1ברגהספרדי
בסוף החודש אמור לנחות בארץ ״דאול ואלנברג הספרדי״ .זהו ג׳יורג׳יו
פרלסקה, נוצרי ספרדי, שמייחסים לו הצלת 3000 יהודים מהשמדה בימי
הנאצים.
הוא יגיע לארץ כאורח ׳ד־ושם ויוכתר בתואר חסיד־אומות־העולם.
פרלסקה, ששירת בבודפשט בשגרירות ספרד, ניהל משא־ומתן עם השילטונות, כביכול
מטעם ממשלת־ספרד, ולמעשה איים שאם ייפגעו בתי־החסות בבודפשט, ייפגעו
האינטרסים ההונגריים בספרד.
חרף הסיכון, וללא כל סמכות, הצליח להציל 3000 יהודים. ראול ואלנברג היה מעורב
בתיאומים עם פרלסקה.
אחרי תום המילחמה העניקה לו ממשלת הונגריה אות־כבוד מטעמה.

וק חודש עבו מאז נכנס הארוו צחק מות
רתנקידו נמחסל האינתיפאדה, וכבו זועקות
תנוחוות ער מעשי הנראים שר המפקד החדש.
ער הנייד חיסר הארוך נמעט את נר נ־0י•
ההתנגדות, אז מת זה חשוב אם דווקא החודש
גואה האלימות, והכרוניקה מדווחת ער 299
עדבים פצוע, זז עדנים שנהרגו מיד ח״ל׳
צה״ל 1־ 27 אזרחים ישראלים שנפצעו?
•ו 1תן ש ם־ אור
הוא מסתכן בהגשת דוח־הערכה לרמטכ״ל
שלו.
״קלאם פארי״ ,הוא מסביר בעל־פה את
משמעות הדוח שנכתב בלשון צבאית ,״מילים
ריקות. הרבה פאקה־פאקה, אבל הכל
אותו דבר״.

#אווף האינתינאוה
^ די להבין את משמעות כיכובו של
*האלוף מרדכי בתיקשורת המקומית,
צריך לחזור כמה חודשים לאחור, אל סבב־ה־מינויים
האחרון של דן שומרון.
עמרם מיצנע, שהודבקה לו, שלא בצדק,
תדמית ״האלוף של שלום עכשיו״ ,עזב את

איתו. מה, אולי יחשבו, הוא לקח את הגדה
מפני שהוא חושב שהוא יגמור את
האינתיפאדה? על־סמך מה? הרי האינתיפאדה
ברצועה, בימי מרדכי, לא חוסלה. פשוט,
בגלל הריחוק התיקשורתי, צפיפות המקום
וסכנותיו, והיעדר אוכלוסיה יהודית במארג־החיים,
הכל נראה בשליטה. אבל מרדכי ידע
את האמת. החשוב הוא אין הדברים נראים
בעיתון.
״אני אקבל גיבוי?״ ודאי התעניין למחרת
האלוף אצל שר־הביטחון.
רבין גיחך את אחד מגיחוכי״העווית ההם־
קיים שלו, ואולי אמר :״בשתי הידיים.״
הידיים נלחצו, ואולי אפילו הושקו שם איזו
כוסית או שתיים. בחוץ, במיסדרון הקומה,

פעמים הוזכר שמו שליצחק מרדכיבתיקשורת?הרבה, אפילו בהתחשב בזה שהוא כל־כך פוטוגני
ליד עמדת המזכירה, בטח הוחלפו עוד כמה
מילים עם איתן הבר, יועץ־התיקשורת של
השר, והפתחלנד קיבל אלוף חדש.
הגנרל שלא חיסל את האינתיפאדה בעזה,
הלך לא לחסל את האינתיפאדה בגדה, אבל
עם הבנה עמוקה יותר של המימסד התיק־שורתי.

מורני והתיקשוות
ך* רומאן של איציק מרדכי והתיקשורת
( 1התחיל ברגל שמאל. כאשר היה תת־אלוף,
בעיקבות עדויות־שקר של אנשים
משירות־הביטחון־הכללי, הוא הוחשד ברצח
החוטף מקו .300 אחר־כן, כאשר הפרשה
התפוצצה, העיתונות, שהעלתה את מרדכי
על המוקד, לא התנצלה, אבל התחילה לכתוב
עליו בחיבה גדולה. האלוף הראשון ממוצא
כורדי. החייל הפשוט מטבריה, שהפך לאלוף
של החיילים. ידיד ישובי־הצפון(שם שירת
והתגורר בסאסא, קיבוץ של השומר הצעיר).
עכשיו התחילו להופיע התמונות בעיתונים.
האלוף מרדכי במסיבה זו, ואיציק מרדכי
בפאב הזה. עיתונאי באר־שבע, מקום
מושב הפיקוד, חגגו בעמודים הראשונים של
עיתוניהם במבול של דיווחי־הבל.
בהתחלה היה נראה שהאלוף נהנה מהחשיפה,
אבל אחר־כך, כאשר הגיעו ריקושטים,
הוא הבין יפה מאוד שהאימרה העתיקה ההיא,
שלפיה לא חשוב מה כותבים כל עוד מאייתים
נכון את השם, היא אימרת־כזב, ואין דבר
קשה מהשתחררות מדימוי או מתווית.
לא עוד, החליט, כיכוב במסיבות, והפסיק
את אהבתו הגדולה, שהיא התרועעות עם
האוכלוסיה האזרחית, ויצירת קשר בלתי־אמצעי
עם כל מיני אנשים, מכל מיני חוגים.
וכך, עם מיטען־הלקחים הזה, הוא הגיע,
ב־ 4בחודש אוגוסט, אל פיקוד־המרכז.
הוא הגיע אל עין־הסערה, בידיעה ברורה
שמרגע זה ואילך לא מקומונאי באר־שבע
וערד יעסקו בו, אלא רשתות־הטלוויזיה הגדולות
של העולם. מרגע זה, הוא מפסיק
להיות אלוף רגיל בצה״ל, ומתחיל בשלב המ־דינאות,
כי הוא יודע, אלוף לא־בתול ששירת
בעזה של האינתיפאדה, שאף אחד לא יהסס
להקריב גם אותו, ולא חשוב כמה כוסיות
נלגמו בצוותא. אבל אם הוא יצליח, הצבא
פתוח לפניו, לכל תפקיד שירצה. ולהצליח,
הוא יודע, פירושו להיראות כמצליח.
ישראל של שלהי , 1989 שהאינתיפאדה
משעממת את קוראיה שהסתגלו למצב, לא
מתעסקת באירועי השטחים, ומבקשת שלא
יטרידו אותה בשטויות האלה, שנראות אותו
הדבר בכל יום, ורק שמות הערבים הנפגעים
מתחלפים.
ישראל הזאת, שאותה משרת עכשיו האלוף
מרדכי, רוצה רק בתחושה שיש מישהו
שעושה שם סדר, וזו אותה תחושה בדיוק
שהשר, שמינה את מרדכי, רוצה להשיג.
ועכשיו צריך לעשות את זה.

0הבארון סן־מ־ננהאחן
ן• הנה, לא עובר שבוע בתפקידו החדש,
1והעיתונים מתחילים לרווח. יום ראשון, ה־
13 באוגוסט: עמוד ראשון בידיעות אחרונות,
כותרת — ״האלופים מרדכי ווילנאי חתמו
על צו המתיר החזקת חשודים במעצר מינהלי
למשך שנה.״ ובעמוד 12 של אותו העיתון,
תמונת־ענק של האלוף במערת המכפלה.
פתיחה חלשה? חכו יומיים, לעיתון דבר
של ה״ 15 באוגוסט בכותרת הראשית ( 0של
העיתון :״מרדכי מפעיל שיטה של ענישה
קיבוצית. איטום אזורי־פיגוע ושיתוק המיסחר
והחיים.״
מעריב של אותו היום מבשר, אף הוא בכותרת
הראשית, על העתיד :״יוחרפו צעדי־העונשין.״
קרה
משהו? לא, באמת, אתה שרתת בשטחים.
ואם לא אתה, אז החבר שלך. אבא שלך.
הבן שלך. ענישה קיבוצית זה דבר חדש?
שיתוק המיסחר עוד לא בוצע במקומותינו?
אבל אלה הכותרות במגילת־מרדכי.

משעניה, סוחרהזהב מבת־ים, שקרא
לאליהו הנניא וואה את הארור
מלוני, לא חשב שנסויאתו הוא
מסבק למלוני דבו שאותו חיפש זמן
דב: הצלחה אחת בדודה באינתיפאדה

למחרת, יום רביעי, כתבת־ענק בידיעות
אחרונות. הכותרת :״האלוף מרדכי אותת —
אצלי תשלמו ביוקר על פיגועים.״ ובעד
המשמר של אותו היום, תמונתו של האלוף
מרדכי והרמטכ״ל. רן שומרון נבלע ברקע,
ואת מרכדהתמונה תופס האלוף החדש. מתחת
לתמונה יש כיתוב של המקור שמסר את
התמונה למערכת העיתון: דובר־צה׳׳ל.
ועוד כותרת באותו היום :״האלוף מרדכי
מתכנן תעודות־מעבר לישראל והגברת הענישה״.
מתכנן.
מה שיהיה כאמת מחרתיים כבר
לא מעניין. הכותרת נכתבה, והתודעה הציבורית
נמצאת בעיצומו של תהליך־העיצוב.
מעריב של יום ראשון, ה־ 20 באוגוסט,
שבוע ויומיים בלבד אחרי שהתחיל מרדכי
בתפקידו, מקדיש מיסגרת אדומה בעמוד
הראשון לעובדה ש״צה״ל מקים מאחזי־קבע
לאורך כביש חוצה־שומרון״.
בידיעות אחרוווח זו הכותרת הראשית,
המדגישה את חלקו של האלוף באסטרטגיה
החדשה :״בהוראת האלוף מרדכי.״ כדי שלא
יהיה כאן ספק מי. עושה את הסדר החדש.
אבל אתה, שהיית כבר במילואים בשטחים,
או שמעת משהו, לא כל־כך מבין את הידיעה.
מה זאת אומרת, עמדות־קבע חדשות? הרי
שם, בעמדות־קבע כאלה, שרתת במשך 45
יום רק בחודש יוני! אתה צודק, ועמדות
כאלה, מיקומן ומשך הזמן שבהם החיילים
נמצאים בהן, הוא עניין שבשיגרה, הנתון באחריות
מפקדי גזרות־מישנה.
אבל אתה כבר מקשר את הצעדים הנמרצים
לאלוף מרדכי, כמו את הגישה המיידית
ואת תחושת בעל־הבית. האפקט מושג, ואפילו
הידיעה בעיתון על המישמר, המספרת על
הצעת האלוף מרדכי להרים כרורים־פורחים
מעל מחנות־הפליטים, ולצלם מהם את
הנעשה בתוך המחנות, לא מעוררת גיחוך.
הכדורים עוד לא עפים, והרעיון נשמע כמו
טאקטיקת הברון פון־מינכהאוזן, אבל אתה
שוב משייך את המילה ״יוזמה״ לאלוף שהגיע
מעזה.

9הנוי שו משעניה
ך* פרשה הדראמתית עם שאול משען
1ניה וחילוצו מהבור על־ידי האלוף
מרדכי, שהיתה מתנת־השבת של האלוף לעם
ישראל, היתה, בינתיים, השיא.
משעניה, סוחר־הזהב מבת״ים, שקרא לאליהו
הנביא וראה את האלוף מרדכי, לא
חשב שהוא עצמו, כאשר הכתיר את האלוף
בתואר הנבואי, הפך לסנטה־קלאוס, ונתן
לאלוף את המתנה שכולם חיפשו כבר הרבה
מאוד זמן: הצלחה אחת, ברורה, באינתיפאדה.
מרדכי היה בשטח כבר מהלילה הקודם
לגילוי, כאשר שרות־הביטחון־הכללי עלה
על העקבות. כאשר נמסר לחוקרי השב״ב על
מקום הבור, היה זה האלוף שהגיע אליו ראשון,
בראש החיילים שעליהם לקח את הפיקוד
עוד מאז תחילת המיבצע. איתו, עם מרדכי,
היו ליד הבור גם ראש־הלישכה והפלאפון
הנייד, שנמצא בידי מרדכי כל הזמן.
משעניה חולץ, ומרדכי חייג בפלאפון לגלי
צה״ל, כדי להביא את הבשורה לכולם בשידור
חי, כאשר הוא עצמו משמש גם ככתב וגם
כגיבור הראשי. באולפן של נל׳ צה־ל שמחו
מאוד על הטלפון האדום הזה. אבל כאשר
מרדכי שמע שהאיש מאחורי המיקרופון באותו
רגע הוא שמואל טל, הכתב הצבאי של
חדשות שעשה במיקרה את ימי-המילואים
שלו בתחנת־השידור, הוא ניתק את השיחה.
עם ישראל יחכה קצת, כי מרדכי לא מדבר עם
שמואל טל, ובית־דין לא יעזור.
יש כאן סיכסוך ישן, על דיווחים שהאלוף
לא אהב, ואולי בצדק, וככה, שלום קיטל,
שדר קול ישראל. תמה ושמח לקבל את
השיחה מהאלוף שבשטח, והוא היה זה שניהל
את השידור הדראמתי שהתחיל באליהו הנביא
והבור, והסתיים כיללות־השימחה הסוריות
בבית המישפחה בבת־ים.
לא חשוב, באמת, החשבון האישי שיש
(המשך בעמוד )56

המוות העסיק את שניה מאוד

בנו סחה״בי־־בי־־סי״
חברה־בת של ה״בי־בי־סי״ מצלמת בימים אלה סרט על האינתיפאדה
והשפעותיה על החברה בישראל.
התבדה משווקת סרטים לכל רשתות־הטלוויזיה הגדולות בעולם. החל מהבי־ב״ס, וכלה
ברשתות הארציות בארצות־הברית, בקנדה, באוסטרליה ובמערב־אירופה.
הסרט הוא באורך מלא, ורוב צוות־ההסרטה, ובכללם הבימאית והמפיקים, הם ישראלים
החיים היום בחו״ל.
הצוות מצלם כבר חודש, ומסתובב מדי יום בשטחים הכבושים. השבוע, ביום השבת, הוא
חזה במיצעד סודי של קבוצות־ההלם בג׳נין.

חוואי
ו רו א חי ם־ ב עו ב ר

ן י איר וטל דיברו איתי רבות על כך,
/ /שאם אחד מהם ימות לפני אחיו, לא
ימצא האח השני טעם נוסף לחייו ויתאבד.
המוות העסיק את שניהם מאוד, הרבה מאוד
זמן לפני שהתאבד יאיר. הדיבורים על המוות
היו כמו חלק מההווי שלהם. אפילו כשאמם,
מרים, היתה בשלבים הראשונים של מחלתה,
ועוד היתה תיקווה לחייה.
״מייד אחרי התאבדותו של יאיר, שהיה
חברי, הגיע אחיו, טל, אלי לביקור בקיבוץ,
ואמר לי, אפילו עם קצת כעס, :יאיר לקח לי
את הסיכוי להתאבד ראשון, ואני הרי מתכנן
את ההתאבדות שלי כבר הרבה מאוד זמן!
תמיד, כשאני חושב על התאבדות, וזה קורה
לי הרבה. אני הולך לישון.״׳
כך מספרת קרני סגל, בחורה יפהפיה בת
,22 שהיתה חברתו של יאיר לנדאו, האח התאום
מבאר־שבע, שהתאבד בחודש מרם האחרון.
בשבוע
שעבר התאבד גם טל לנדאו, אחיו
התאום של יאיר. במיכתב־הפרידה שהשאיר
אחריו הוא כתב שהחליט ״לוותר לעצמו״ ולשים
קץ לחייו, מכיוון שלא הצליח להתגבר
על אובדנו של אחיו־התאום.
מארק לנדאו, אביהם של השניים, התראיין

וכשענה שבחדרי, אמרתי שאני כבר מגיעה.
המרחק בין שני החדרים הוא מטרים מעטים.
״מצאתי את יאיר יושב בחדרי ונתון בנד
צב־רוח נוראי. ביקשתי שיספר מה קרה. הוא
אמר שהיה לו נורא להיות בבית. הוא סיפר
שכשנכנס הביתה הוא גילה שאביו הוציא מהדירה
כל דבר הקשור לאמו, שנפטרה רק שלושה
חודשים קודם לכן. לא רק שדבריה של
האס הוצאו, אלא שהאב שוחח איתו וסיפר לו
שיש לו חברה.
״יאיר קיבל את זה קשה מאוד. הוא היה
קשור לאמו יותר מלכל אדם אחר. הוא דיבר
על כך מהרגע שהתחלנו להיות יחד. הוא
תמיד אמר לי כי אמו היא הדבר היקר לו
ביותר בעולם, וכי היא האדם היחיד בעולם
שעליו הוא יכול לסמוך. הוא תמיד ציין כי
אמו היא היחידה שאוהבת אותו באמת.״

העמק
של האס
^ ותה של האם היה תהליך ארוך ומכי
איב. היא חלתה בסרטן ועברה טיפולים
קשים ביותר.

אור חדש על טענותיו של סא״ל(מיל׳) יאיר קליין שופכת כתבה
של הכתב יוג׳ין רובינסון, שפורסמה בוושינגטון פזסט בלי כל קשר
לעניין הישראלי.

הכתב מדווח בי ״מר דודריגז גאצ׳ה (אחד מאילי־הפמים
בבוליביה) השתמש בכמח מחוות־הבקר שלו כבבסיסי־אימונים
ללום־סיקאריוס, רוצחים בעלי מקלעים, המבצעים
את מעשי־הרצח בשבר של מאפית הקוקאין.״

פי שוט ויזה ל הו דו
מישרד־החוץ ההודי הודיע לאיגוד סובני־הנסיעות בישראל על פישוט
בהליכים לקבלת ויזה להודו.
מהיום אפשר יהיה לקבל ויזה להודו דרך כל נציגות הודית בעולם. ההליך, שבעבר היה
ארוך ומסובך, יקח מהיום יומייס־שלושה בלבד.

600

ביום השני, ה־ 4בספטמבר, מסר דובר־צה״ל על 471 הרוגים פלסטיניים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי־צה״ל
בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים על .600
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 734 הרוגים, לפי הפירוט
הבא:
• 522 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 80 הרוגים בתוצאה משאיפת גאז.
• 52 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 80 הרוגים מסיבות אחרות.

לארקמעק לי
רשוודהשידור הודתה היטבוע בפעם הראשונה בכך שהיא נעזרת במסגר כדי
לפרדן בכוח דירות לשם עיקולים.
לפני שבועיים עוקלו בקריות 200 מקלטי־טלוויזיד* חלקם אחרי פריצת הדירה.
חלק מהנפגעים הגישו מייד תלונות נגד רשות־השידור, ואילו הרשות, מצידה, טוענת כי
הנהלים נקבעו על־פי פקודות המיסים והגבייה, וכי כך פועלים גם במוסד לביטוח לאומי.
הפריצה נעשית בליוויית שוטר.
הנפגעים בודקים כרגע עם עורכי״דינס את האפשרויות המישפטיות העומדות לפניהם.

מ תי חו ת
בקופוו ״מכפי״
מתיחות בין אירגון רופאי קופת־החולים ״מכבי״ להנהלת הקופה.
בימים האחרונים הגיעה המתיחות לשיא חדש, והעניין אף הגיע לחקירה מישטרתית.
המישטרה התבקשה לחקור מי שתל בכמה מהעיתונים היומיים ידיעה כוזבת, כביכול נשם
אירגון הרופאים של הקופה.
בקרב הרופאים מפנים אצבע מאשימה ללישכתו של המנכ״ל.

איר לנדאו
בכמה עיתונים וסיפר כי בנו, יאיר, לא הצליח
להתגבר על הפרידה המכאיבה מחברתו קרני.
בעקיפין האשים אותה באחריות להתאבדות
יאיר, שגררה אחריה התאבדות נוספת של
האח. האב מתאר בפרטים מדוייקים, כאילו
היה נוכח במקום, את אשר אירע כשהגיע
יאיר לחדרה של קרני בקיבוץ קטורה .״יאיר
הגיע לחדרה, וכשלא מצא אותה הוא טילפן
לחדר של חבר אחר. קרני באמת היתה שם,
ואמרה לו בטלפון משהו כמו — טוב, ביי.
הוא הבין את מה שהבין וירה בעצמו״.
קרני :״יאיר ואני לא נפרדנו. היינו חברים
כשהוא התאבד. הוא התאבד בלילה שבין יום־
השבת ליום הראשון. באותו סוף־השבוע בילינו
נהדר בבית הורי. היה לנו כיף, היינו
במצב־רוח מרומם. מאוד אהבנו, היינו מאוד
קרובים.
״החלטנו לנסוע יחד לקיבוץ. באותה התקופה
החליט יאיר כי הוא רוצה להצטרף לקיבוץ
ולמצוא בו תחליף לבית. הוא התכוון
לנסוע ביום הראשון לאילת, כדי לסדר לעצמו
תעורת־תושב. לפני שהגענו לבאר־שבע,
החליט יאיר לגשת לביתו ולקחת משם בגדים.
קבענו שהוא יגיע לחדרי שבקיבוץ. הוא
ידע שייאלץ לחכות לי, כי אני הייתי אמורה
לנסוע לקיבוץ שכן להצגה.״
יאיר הגיע לקיבוץ, ומשלא מצא את קרני
בחדרה, הוא טילפן לחדרו של חבר משותף
שלהם. קרני נמצאה שם, כשהיא שותה קפה
עם החברים .״שאלתי אותו איפה הוא נמצא,

קרני התחילה את קשריה עם יאיר סמוך
למועד מחלתה של האם, כך שהיא עברה לצי-
דו את כל שלבי המחלה .״סמוך לגילוי מחלתה
של מרים, אמו של יאיר, נעשינו זוג.
בפעם הראשונה שבאתי אל יאיר לביקור בב־אר־שבע,
הלכנו יחד לבקר את אמו בבית־ה-
חולים. היא עברה אז את אחד הניתוחים הראשונים
בסידרת ניתוחים ארוכה.
״עקב מחלת אמו נוצר בינינו קשר חזק
מאוד כבר בתחילת היחסים. עצם זה שנמצאתי
לצידו בזמן כל־כך קשה קירב אותנו.
״יחסיי עם מישפחתו היו מצויינים. כשהח־מירה
מחלתה, היא הועברה לטיפולים בירושלים•
יאיר ואני נסענו לבקר אותה הרבה.
ככל שמצבה הידרדר, הידרדר מצבו הנפשי
של יאיר. הוא הגדיר את עצמו לא אחת כנכה
נפשי.
״גם אמו היתה אחות תאומה. תמיד ציינו
שיאיר הוא ההעתק של אמו, בעוד שאחיו, טל,
הוא ההעתק של דודתו, אחותה התאומה של
האם. היה להם קשר עמוק, מעבר לקשר רגיל
בין אם ובנה. היא נהגה להתייעץ עימו כמו
עם חבר.
״יאיר פחד מאוד לאבד אותה. ניהלנו בינינו
שיחות ארוכות. הרגשתי שאני חייבת להביא
להכרתו את ההשלמה עם כך שמות אמו
קרוב, וכי כראי לו להתייעץ עם קצין־ברי־אות־הנפש
של הצבא, כדי שיעזור לו להתגבר
על מצוקותיו. הוא התנגד לקב״ן בכל
תוקף. הוא חשב שרק משתמטי־שרות הולכים

ה רב הלפ 1שהת אבד •איר, הדיבורים על המוות היו חלק מההווי שלהם
לקב״ן, ולא רצה שתודבק לו תווית כזאת.
״כשהצעתי לו לגשת לפסיכולוג פרטי,
הוא התנגד וטען שזה בניגוד לפקודות הצבא.
היה לו חשוב להוכיח לעצמו שהוא מסוגל
להתגבר בכוחות עצמו. אבל לא כך היה הדבר
בפועל.
״מצוקותיו גברו. מצבו היה קשה. הוא היה
פורץ בבכי לא־מוסבר. הבכי היה מגיע דווקא
כשהיה לנו נורא כיף. כאילו שהוא לא הירשה
לעצמו לשמוח.
״פעם נסענו יחד לבית־מלון בטבריה. היה
זה אחרי פטירת האם, כשנראה היה שהוא
מתחיל איכשהו להתגבר. בילינו נהדר ופתאום
יאיר פרץ בבכי. זאת היתה הפעם הראשונה
שבה אמרתי כי קשה לי עם המצב, שזה
שובר לי את רצף השימחה. שאני מרגישה
שעלי להיות כל הזמן חזקה, כל הזמן תומכת,
גם לעצמי וגם לו.
״דיברתי על כך שגם אני עברתי תקופה
קשה מאוד, מעצם השותפות היומיומית שלי
בתהליך הגסיסה של אמו, ואמרתי כי גם אני
זקוקה לתמיכה לפעמים ואין באפשרותי לבקש
תמיכה ממנו. שיחות כאלה הלכו ותכפו.
מעולם לא חשבנו על פרידה, למרות הקשיים.
אהבנו מאוד.

דולה. יאיר הוא עבורה אהבה גדולה שנקטעה
באופן לא־טיבעי. אהבה, שלמרות הקשיים
שליוו אותה, היתה חזקה ויציבה .״בכל פעם,
אחרי שיחות־נפש על הקשיים הנפשיים של
שנינו, הדברים היו מסתדרים. איר אפשר היה
לומר שדחיתי אותו?״
לשיחה מצטרפת גליה, אמה של קרני:
״חשוב לי שיידעו שאין להאשים אף אחד. גם
לא את האב, שאמר את דבריו בכאב גדול.
איש אינו יכול לעמוד במקומו ולומר לו איך
להגיב ומה לומר. אבל, גם אני הורה. אני אמא
של קרני, וחשוב לי שיידעו שהיא נפגעה
מאוד. היא בכתה גם לפני שהתפרסמו הכתבות
שהאשימו אותה בעקיפין במותם של השניים.
״המיקרה
עצמו גרם לה לסבל מספיק. אני
לא מבינה איך אפשר להאשים ילדה, מבלי
לבדוק איתה את נכונות הדברים. לא מקובל
עלינו, עלי ועל המישפחה, שמישהו חושב
שברגע שיטיל אשמה על מישהו אחר, הוא
פותר את עצמו מאחריות.
״אי־אפשר להאשים את האב, אבל בשום
אופן אי־אפשר להאשים את בתי. איש לא היה
אשם. אולי זו פשוט היתה אישיותו. הרי אלפי
בני־זוג נפרדים ולא מתאבדים, בהנחה שהם

נת. הצעתי לו שנלך יחד לאכול עוגה ונשוב
לחדר מאוחר יותר. יאיר סירב. אמרתי שאני
ניגשת לכמה דקות. חשוב לי להדגיש, שזאת
לא היתה הפעם הראשונה שהצעתי לעשות
משהו ויאיר סירב, ותמיד זה היה בסדר. הוא
היה מחכה, ואני הייתי חוזרת. כך גם הפעם.
״אחרי חמש דקות התקשר יאיר ואמר לי
שהוא רק מתקשר להגיד להתראות. אמרתי
לו: רגע, לאן אתה הולך? חכה לי. אני כבר
מגיעה. ויצאתי לכיוון החדר. כשנכנסתי לחדר,
יאיר שכב במיטתי, נראה כמת. הייתי
בטוחה שהוא עובר עלי, ניגשתי, טילטלתי
אותו. לקח לי כמה שניות עד שהבנתי מה
קורה. התחלתי לצרוח. רצתי החוצה, ובקור־רוח
קראתי לחברים שיבואו.

חצי•

9אדישות
^ בר חובש בא וניסה להנשים אותו.
1 1/ /אני רצתי להזעיק את האחות. היה
ברור שהוא גוסס או מת. כשהאחות הגיעה,
הרחיקו אותי מהחדר, ואני כל־כך רציתי
להיות שם. לראות. מייד נתנו לי שני
כדורי־הרגעה ולקחו אותי משם. מישהו אמר

טייפ מנהלים. מספרת קרני :״טל אמר שאין
לו עם מי לדבר, ולכן קנה טייפ. כך הוא
מקליט את עצמו מדבר ומקשיב לאחר מכן.
הוא צחק ואמר שלפעמים הוא מגיע לוויכוחים
עם עצמו״.
היה ברור לכל כי טל נמצא במצב קשה.
הוא איבד את אמו ואת אחיו האהוב תור
תקופה של שלושה חודשים( .האם נפטרה
בדצמבר והאח, יאיר, התאבד במרס שלאחר
מכן) .טל הופנה לקב״ן. כשהגיע לשיחה נאמר
לו כי עליו לפנות לפסיכיאטר, כי מיקרהו
קשה. אחרי שיחה אחת עם הפסיכיאטר נרתע
טל והפסיק להגיע לפגישות.
הוא הקדיש חלק ניכר מזמנו לשמירה
עיקבית על תדמית חיצונית, כאילו שהכל
בסדר. הוא דאג להתרועע עם חברים. התחיל
לצאת עם חברה קבועה. קנה לעצמו גיטרה
והראה לכולם שהוא בסדר. היה זה האב,
מארק, שחש בסכנה המאיימת. בחושיו הוא
הבין, כי טל משחק מ־שחק קשה ומסוכן, אך
למרות רצונו העז לעזור לבנו, הוא לא ידע
כיצד.
קשריו של טל עם קרני נותקו חודשיים
אחרי מות יאיר. קרני הזמינה את טל לערוך
את סדר־הפסח עם מישפחתה. מישפחתה של

ה חבר ה מספרת ע ל

טל לנד או

זה שכיח. כשתאוס אחד מתאבד,
קיימת סכנה דגה שגם התאום הש1
שים קץ לחייו. חברתו של התאוס
הראשון, קרני, מספרת מר. עבר עליהם
ש רי ת רו ם
״אני מבוגרת מיאיר בשנתיים, ומעולם לא
חשנו בהבדל הגילים. הוא היה מאוד בוגר.
חשבנו על המשך של שנים ליחסינו. תמיד
דיברנו שרופא ואחות הם המיקצועות החשובים
ביותר לאנושות. החלטנו שנלמד מיקצו־עות
אלה בעתיד.״

״גודא
זללן״

ך י| רני מתגוררת כעת בירושלים. היא
\ /ממלאה בדבקות אחרי החלטתם המשותפת
,״לעזור לאנושות״ כדבריה. היא לומדת
את מיקצוע האחות.
קרני אינה דוחקת את יאיר מחייה גם עכשיו.
מזה חודש וחצי היא נמצאת עם חבר
חדש, אבל יאיר הוא אהבתה הראשונה והג־

היו נפרדים בשלב כלשהו של חברותם. אז
מה? אז אנשים מתאבדים בגללל אהבה נכזבת?״
גליה,
אמה של קרני, מדברת בסערת־רג־שות.
ממישפחה צנועה, החיה את חייה רחוק
מהכותרות, מצאו את עצמם בני מישפחת
סגל במרכזה של פרשה נוראה. וכאילו ולא די
בכך שבחורה בת 22 נכנסת לחדרה חמש
דקות אחרי שעזבה אותו, ומוצאת שם את
חברה האהוב מוטל מת כשכדור בראשו, מתאבד,
כעבור חצי שנה, האח, ובעיקבותיו עולה
שמה לכותרות.
את הלילה ההוא לא תשכח קרני לעולם.
״אחרי ששמעתי את סיפורו של יאיר על הביקור
בבית רציתי לשמח אותו. יאיר היה נורא
זללן, ובאחד החדרים בדיוק הגישו עוגת־שמ־

לי שאולי הוא יחיה. אני ידעתי. ידעתי שיאיר
מת.״ קרני אינה מסוגלת לעצור בדימעותיה.
בוכה מבלי יכולת להפסיק.
חרי מותו של יאיר, שמרו קרני וטל, אחיו
של יאיר, על קשר. טל הגיע אליה לקיבוץ,
מנסה להחיות דרכה את קשריו עם יאיר.
מנסה לתפוס חלק מעולמו של אחיו.
טל ויאיר היו אחים טובים וקרובים, אר היו
שונים באישיותם. לכל אחד מהם היה עולם
משלו. הם אמנם היו תאומים, אך בנו לעצמם
חיים עצמאיים. מסלול חייהם היה שונה. הם
למדו בבתי־ספר נפרדים. התגייסו לחילות
שונים בצה״ל. תגובותיהם למחלתה של האם
היו שונות לחלוטין.
כששכבה האם בירושלים, נהג יאיר לבקרה
כמעט מדי יום. טל הגיע לעיתים רחוקות
יותר, מנסה לברוח מהאמת. יאיר הבין מהר
יותר את האמת על מותה הקרב של אמו. אצל
טל היה התהליך איטי יותר.
אחרי מותה של האם דיברו ביניהם קרני
ויאיר וחשבו שאולי דווקא ה״חצי־אדישות״
של טל בתהליך הגסיסה היה טוב יותר. נראה
היה כלפי חוץ שהוא משלים עם מותה מהר
יותר משהצליח בכך יאיר. למעשה, יאיר לא
הצליח בכך עד יום מותו. אין ספק שאובדן
האם היה חלק מהחלטתו לשים קץ לחייו
באותו הלילה.
טל כתב שירים רבים שבהם ביטא את כאב
האובדן מיאיר. באחד מביקוריו בקיבוץ קטורה,
אצל קרני, הוא סיפר לה שקנה לעצמו

קרני לא היתה מאושרת מהמשך הקשר. הם
חשבו שהדבר הטוב ביותר לקרני הוא להינתק
לחלוטין. גליה, האם :״היה לנו חשוב שהבת
תתרחק מהמישפחה. אישיותם של בני־המיש־פחה
היתה כזאת, שאני, כאם מגוננת, לא רציתי
שהיא תשמור איתם על קשר. אני לא מטילה
בהם פגם כלשהו. ראיתי רק את טובתה
של בתי״.
טל, כנראה, נעלב מאוד מביטול ההזמנה.
הקשר ביניהם נותק. ביום הולדתו התקשרה
קרני לאחל לו מזל־טוב .״השיחה היתה עקרה.
סתם דיברנו כמה מישפטים, והרגשנו רחוקים
מאוד זה מזה. זאת היתה הפעם האחרונה ששמעתי
ממנו עד למיקרה ההתאבדות בשבוע
שעבר.
״לא יכולתי לעמוד בעוד לווייה. הגעתי
שעתיים מאוחר יותר. עמדתי ליד הקבר הטרי
והרגשתי כל־כך אשמה. אני מרגישה אשמה
על מותו של יאיר. לא יעזרו כרגע כל השיב־נועים
שבעולם שזה לא קרה בגללי. אני לא
חושבת שהוא התאבד בגללי. ברור לי שלא
זאת היתה הסיבה.
״האשמה שלי היא על כך שלא הצלחתי
לעזור לו להתגבר על מות אמו, שלא עמדו לי
כוחותי לתמוך בו יותר. רק עכשיו, כשיש לי
חבר, אני מתחילה להבין את יאיר ביתר בהירות.
כשיש לידך מישהו שתומך ואוהב, יותר
קל להוציא כאבים החוצה״.
אביהם של יאיר וטל מרגיש אשם על כי
לא הצליח למנוע?בניו את המוות. אמה של

לסיבור הזה אין אשמים. את התשובות לקחו עימם האחי
(המשך מעמוד ) 11
קרני מרגישה כי היה עליה לתמוך ביאיר
ולשמש לו כאם חלופית. פתאום, אחרי
המוות, נתפסת קרני לרברים קטנים, כמו
״מדוע לא גיהצתי לו את הבגדים, מדוע
הלכתי לאכול עוגה״.

שהובילו שני אחים תאומים לשים קץ לחייהם
בתקופה של חצי שנה לקחו האחים איתם.
מרדכי שיפמן 65 אחיו התאום של דויד
שיפמן דל, סגן שר־התחבורה לשעבר, חי את
אחיו מדי יום ביומו, למרות שעברו כבר שש
שנים מאז פטירתו .״אין יום שאני לא חושב
עליו. אני מזכיר לעצמי אותו כמעט בכל דבר
שאני עושה. כתב־היד שלנו היה זהה. חוש־ההומור
שלנו היה רומה מאוד. רעיונות שלי
מזכירים לי את אורח־המחשבה שלו. ואני
עצמי, כאח תאום זהה, מזכיר לי את דויד בכל
פעם שאני מתבונן בראי.

מהושת־אוגדו
גוראה

סיפור הנורא הזה אין אשמים. אסור
להאשים איש. את התשובות לסיבות

דו ל 1דו

גו ר לי ת

הפרופ׳ מוניץ, פסיכיאטר בכיר בבית־החולים גהה :״יש שצי סוגים של
תאומים, תאומים זהים ולא״זהים. את התאומים הזהים מאפיינת חלוקה
טוטאלית של החומר הגנטי, שפירושה גם תכונות״אופי.
״תאומים זהים, לכן, יחלקו בעולמם הפנימי הרבה מאוד דברים משותפים.
תאומים, בכלל, הם בעלי קשרים מאוד מיוחדים ביניהם, מעצם גדילתם
המשותפת מרגע לידתם. תאומים זהים ימצאו שפה משותפת רבה יותר
מתאומים שאינם זהים. אצל תאומים זהים קיים קשר גם של הטבע וגם של
הסביבה. אצל תאומים שאינם זהים קיים בעיקר קשר סביבתי.
״תאומים נוהגים לפתח שפה מיוחדת ומישחקי־דימיון הידועים רק להם.
בכל מיקרה של תאומים, יש ה תפ ת חו ת משותפת עם מישהו בן גילו. קבוצת־ההתייחסות
המשמעותית ביותר לילד. בין תאומים קיימת תחושה עמוקה
ביותר של קירבה ואם אופיים מוקצן מלכתחילה, הרי שבהרבה מיקרים יחלקו
התאומים ביניהם גם את ההקצנה.
״המצב האופטימלי בין אחים תאומים הוא זהות נפרדת ואישיות עצמאית
לכל א חד וקשר הדוק ביניהם. בהרבה מיקרים יש חלוקה בין תאומים
באספקטים מסויימים בלבד׳ אך במיכלול הקשר יתפסו האחים את עצמם
כישות אחת. במיקרים כאלה יכולות להיות בעיות של חוסר יכולת להיפרד,
של פחד מהפרידה ותחו שת אובדן זה כלפי זה. יכולים להיות מיקרים של צורן
בהמשכיות מ ת מד ת בין אחא חד לאחר ואי־יכולת לבנות קווים עצמאיים.
במיקרים אלה, קיימת תלות הדדי ת היכולה להיות מסוכנת.
״יש סבירו ת גבוהה יותר בהתאב דו ת תאומים, וזאת, מכמה סיבו ת.
הראשונה היא הסיבה הגנטית, מיבנה האישיות שיכול להיות דומה מאוד;
השנייה היא אובדן הקשר וחוסר־היכולת להתמודד עם האובדן והסיבה
השלישית היא ״הצדקה של התנהגות״ -הרבה מיקרי״התאבדות באים
במיקבצים, כשמיקדה א חד גורר א ת הבאים אחריו. לתאום שמתאבד עשויה
להיות השפעה על ה ת אב דו ת אחיו, אבל קשה מאוד להכליל. הכל תלוי בחוסן
הנפשי הראשוני ובאיזו מידה הצליחו התאומים ליצור זהויות נפרדות.
״חשוב לציין שבמיקרה של ה ת אב דו ת אצל אח תאום, מומלץ לפנות לייעוץ
ולהכוונה מיידיים עם האח שנותר בחיים.
״ההאשמות ותחושה של העברת אחריות, הן תופעות נפוצות, בעיקר במוות
לא״טיבעי. האשמה היא חלק בלתי־נפרד מתהליך האבל.

התאומים יאיר וגיל לנדאו
.סבירות ובוהה להתאבדות תאומים״
״אחים תאומים גדלים אחרת. למרות שהם
שני אנשים נפררים, ה ך שהם כאילו בעלי
זהות אחת. כשאח תאום נפטר, זה כאילו נפטר
חלק בלתי־נפרד ממך. אך למרות כל זה, עם
כל הקירבה, לכל אחר מהתאומים צריכה
להיות אישיות נפרדת. אני מרגיש כמוביל
את זיכרו של דויד. אני מבין מאוד את הסבל

שעובר אח תאום כשמת אחיו, אך אין לי הסבר
לתחושת־האובדן הנוראה, הגורמת לאח
אחד להתאבד בעיקבות אחיו.
״לדעתי חוק־החיים הוא מעבר לכל דבר
אחר. אחרי 60 שגה של חיים עם אח תאום,
אני חי בתחושת־אובדן עצומה, אבל קשה לי
להבין את מיקרה האחים בבאר־שבע״.

להיראותצעיר נתון 5דקות
?08ז8ס^ הינו צבע שיער
חדשני שכבש את הגבר
האמריקאי הודות
ל־ 2יתרונות בולטים:

.1המראה הטבעי
בניגוד לחומרי צבע אחרים, מ ו סס) ( 151 פועל
בעיקרעל השיער האפור ואינו משנה את הגוון
המקורי של השיער. המראה שמתקבל הינו טבעי.

.2נוחות השימוש
במינימום מאמץ, בחפיפה פשוטה, בתוך
5דקות נעלם האפור מהשיער ללא זכר.
הטיפול מוסיף נפח לשיער ומעניק לו מגע משיי רך.
ניתן לבחור בין 3גוונים -חום כהה, חום בינוני וחום
בהיר.

האמריקאים כבר יודעים להיראות טוב

• סקר טלפוני שנערך ע״י מכון ברנדמן במאי 89׳

להשיג בבתי המרקחת, במשביו לצונן ובחנויות מובחרות
להיגיינה וקוסמטיקה.
יבוא ושיווק: מדיליין נע״מ, ת.ד 2096 .הרצליה.

זוסז ( 1151
ד וכר

הגבר האמריקאי גילה כבר מזמן שהטיפוח אינו
שייך לנשים בלבד. הגבר האמריקאי מודע היטב
ליתרונות המראה הצעיר והמטופח התורם לתדמיתו
ולבטחונו העצמי בעסקים, בבית ובבילויים. ולראיה,
מיליוני אמריקאים משתמשים במוצרי קוסמטיקה
ובצבעי שיער.

500/0מהישראלים מוכנים לנסות
מסתבר שהגבר הישראלי אינו מפגר בהרבה אחרי
האמריקאי.
בסקר טלפוני* נמצא ש־ 500/0מבעלי השיער האפור
הביעו נכונות לנסות את מ ג זונח ( 151 על שיערם.
זה לא מפתיע, בעולם השייך יותר ויותר לצעירים,
חש גם הישראלי שאין ברירה, ומה שלא עושה הטבע
יעשה הצבע.

חופף וצובע בתוך 5דקות.
העולם הז ה 2714

בבזרעגז
העם

מיגבדווז הכוח
היטדר נבשר בכד. יורשיו
השיגו את הכד בדי
מידחמה.
״מאז הבוקר בשעה 5.45 אנחנו מחזירים
אש!״ הכריז אדולף היטלר ברייכסטאג(הפרלמנט)
הגרמני ב־ 1בספטמבר . 1939
הרייכסטאג התכנס בבניין האופרה. שש
וחצי שנים לפני כן שרפו הנאצים את הבניין
הקבוע של הפרלמנט, במיסגרת עלייתם
לשילטון וחיסול האופוזיציה.
נאומו של היטלר אישר את התחלת מילח־מת־העולם
השנייה. יום קודם לכן ביימו הנאצים
התקפה של פולנים על תחנת־שידור גרמנית.
ההתקפה בוצעה על־ידי שרות־הביטחון
הגרמני, שהלביש אסירים גרמניים במדים
פולניים והרג אותם. מכאן טענתו השיקרית
של היטלר ש״מחזירים אש״.
מעבר לכל חלום. כאשר זכר העולם
השבוע את יובל התאריך ההיסטורי, אפשר
היה להרהר על מיגבלות הכוח ואי־הרציונל־יות
של המילחמה.
היטלר פתח במילחמה כדי להבטיח לגרמניה
את ההגמוניה באירופה. כוונתו העיקרית
היתה להשמיד את המדינה הרוסית ולפתוח
את מיזרח אירופה כ״מרחב מחייה״ לפני העם
הגרמני.
הוא התכוון להשיג זאת בדרך האלימות
והרצח. בין השאר התכוון לבצע רצח־עם ב־מימדים
אדירים: לא רק כל יהודי אירופה היו
מועמדים להשמדה, אלא גם המוני העם הפולני
ועמי ברית־המועצות. ולראייה: אחרי
השמדת מיליוני היהודים, המשיכו הנאצים
להרחיב את מחנות־ההשמדה, כדי לקלוט
בהם מיליונים של בני העמים הסלאביים.
תוצאת המילחמה היתה הפוכה. גרמניה
הוחרבה וחולקה. היא פורקה מנישקה ונכבשה
כולה.
אולם כעבור 50 שנה השיגה גרמניה את
כל היעדים של היטלר בדרכים הפוכות. גרמניה
קמה מהריסותיה תודות לכושר־העבודה
של בניה. היא הפכה למעצמה כלכלית
אדירה.
כיום מהווה גרמניה את המעצמה החשובה
ביותר באירופה, המתאחדת והולכת בדרכי־שלום.
המדינה הרוסית מתמוטטת מבחינה
כלכלית, וגרמניה עומדת להיות הגורם הכלכלי
העיקרי במרחב העצום המשתרע מן
האוקיינוס האטלנטי עד ולאדיווסטוק בחוף
האוקיינוס השקט — מעבר לכל חלומותיו
של היטלר.
כל זה הושג בלי כוח צבאי, בלי מילחמה
— רק בכוח העבודה, המאמץ והדיפלומטיה
בדרכי־שלום.
מנצחים ומנוצחים. אותו הדברעצמו
קרה לבעלת־הברית של היטלר, יפאן.
יפאן כרעה על בירכיה אחרי הטלת הפצצות
האטומיות על עריה. לפני כן הספיק הצבא
היפאני לכבוש את כל דרום־מיזדח־אסיה,
ולהכריז על אימפריה יפאנית אדירה, שקראה
לעצמה ״המרחב של דרום־מיזרח אסיה לשיג־שוג
משותף״ .בתום המילחמה היתה יפאן
מחוסלת.
כיום 50 ,שנה אחרי פרוץ המילחמה, יפאן
היא מעצמה כלכלית אדירה. בלי נשק, בלי
צבא, חולשת יפאן לא רק על כל דרום־מיזרח
אסיה, אלא מהווה גם גורם עולמי בעל עוצמה
כלכלית עצומה. יש אומרים שהיא ירשה את
מקומה של ארצות־הברית המנצחת.
לקח לישראל. אילו ניבא זאת מישהו
לפני 50 שנה, היו חושדים בו שהוא משוגע.
אך יש בהיסטוריה של 50 שנים אלה לקח
ומוסר־השכל לכל העמים, ובראש וראשונה
לעם־ישראל, שבעיקבות השואה דבקו בו הסממנים
של הערצת״הכוח. המאמצים האדירים
העולם הז ה 2714

המושקעים במילחמה ובכיבוש אינם מובילים
אלא למבוי סתום, לחולשה ולהתמוטטות.
ואילו בדרכי־שלום, בכוח העבודה והשכל,
ניתן להשיג הישגים בני־קיימא, העולים על
כל החלומות של שוחרי־המילחמה.

ביטחון

חיזכורח סורית

יש קשר בין ההתקפה דיר
הירדן והזמנת ערפאת
לאמריקה.

והמילחמה נמשכת.
לוחם יחיד של אירגון־רסיס פלסטיני חצה
את הירדן, הרג שני חיילים שהיו בסיור
שיגרתי לאורך גדר־המערכת, ופצע שלישי.
התוקף־המתאבד, שנהרג בו במקום, היה
שייך לאירגון פורש קטן. אירגונו של טלעת
יעקוב הוא פלג של החזית העממית לשיחרור
פלסטין. מאז פרישתו מן החזית ומאש״ף, הוא
פועל מטעם הביון הסורי, כמו האירגונים של
אבו־נידאל, אבו־מוסא ואחמד ג׳יבריל —
כולם רסיסים קטנים, שכוחם תלוי בחסדי
הסורים.
ההתקפה מגבול ירדן היתה על כן התגרות
סורית. היא באה להזכיר לעולם כי סוריה
עדיין מהווה גורם חשוב בסיכסוך. היא באה
גם להתגרות בישראל, בירדן, ואולי בעיקר
באש״ף, המעוניין להציג לעיני העולם תמונה
של מדיניות שקולה.
פרי הסיד. בעבר הצליחו תרגילים אלה
לבלבל את העולם.
גם השבוע ניסו דוברי הימין בישראל להציג
את ההתקפה כפעולה של אש״ף, תוך
תיקווה שדעת־הקהל בישראל לא תדע להבחין
בין הגופים הפלסטיניים השונים.
אולם אין תרגילים כאלה יעילים עוד ברמה
הבינלאומית. ארצות״הברית ושאר מדי־נות־המערב
למדו בינתיים לקרוא היטב את
המפה הפלסטינית.
משום כך יתכן וצדק העיתון המצרי, שניבא
השבוע כי ארצות־הברית תעניק ליאסר
ערפאת אשרת־כניסה, כרי שינאם לפני
האו״ם.
בשנה שעברה סירבה ארצות־הברית להעניק
אשרה זו. כתוצאה מכר הועברה עצרת־האו״ם
לז׳נווה, במיוחד למען ערפאת. בז׳נווה

,מאז הבוקר בשעה 5.45 אנחנו מחזירים אשר
מסר ערפאת את הצהרתו המפורסמת, שבה
התכחש לטרור והכיר בישראל. התוצאה הי-
תה כינון הדו־שיח בין ארצות־הברית לאש״ף.
ההחלטה האמריקאית להחרים את ערפאת,
שהתקבלה תוך היענות ללחץ ישראלי־יהודי,
הניבה על כן פרי הפוך.
דרוש: ניצחון. השנה לא הגיש ערפאת
בקשה דומה, כל עוד לא היה בטוח כי תיענה.
ברגע זה אין לאש״ף עניין בהתגרות באר-
צות־הברית. ואילו ארצות־הברית מעוניינת
לקרב אליה את הזרם המרכזי של אש״ף, ועל
כן סביר להניח כי ערפאת אכן יוזמן לניד
יורק.
האיתותים, שקיבלה ארצות־הברית מכל
ידידיה הערביים: אם לא יוענק לערפאת ניצחון
בולט בחזית הדיפלומטית, כגון הזמנה
לאו״ם בניו־יורק, עלולים הגורמים היותר־קיצוניים
לכבוש את דעת־הקהל הפלסטינית,
בתוך השטחים הכבושים ובפזורה הפלסטינית.
מרחץ־דמים
העלול אז להתרחש יכול להטביע
כל סיכוי של המישטרים המתונים ושל
ערפאת לכוון את ההתפתחות לקראת הסדר.
ההתקפה בגבול ירדן אישרה ניתוח כזה.
ממשלת ארצות־הברית, כך נראה, השתכנעה
בכך.

מדיניות

10 נקודות

מובארב מציע מעץ פשרה
בץ שימעון פרס ויאמר
ערפאת.

כאילו לא די בתוכניות, במצעים ובהכרזות
המרחפים בחלל המרחב, פירסמו המצרים

״תגיד, גם האיטלקים ניסו לקצר את הביורוקרטיה!״

השבוע תוכנית חדשה של 10 נקודות.
הן מו>ווו^מלאכת״מחשבת של ניסוח, תוך
ניסיון לגשר על עמדות הצדדים ולהזיז את
העניין קדימה, לפחות בצעד קטן אחד.
חלל ריק. לכאורה, אין לכך שום סיכוי.
יאסר ערפאת חזר השבוע על העמדה הרי־שמית
של אש״ף. כראש המדינה הפלסטינית
ישב בבלגראד על בימת הוועידה של 100
וכמה מדינות ״בלתי־מזדהות״ ,וביטא את
עמדת הפלסטינים. הוא קיבל לכאורה את
רעיון הבחירות בשטחים הכבושים, אך בתנאים
הרחוקים מעמדת ממשלת״ישראל כרחוק
מיזרח ממערב. ואילו ממשלת־ישראל עומדת
על עקרונות שאינן קבילים לחלוטין על
הפלסטינים.
באמצע עומדים האמריקאים. אילו היתה
קיימת מנהיגות אמריקאית חזקה ופעילה,
כמו בקמפ״דייוויד, יתכן וניתן היה לגשר על
הפערים, מתוך הנחה שכל צד מסתיר מאחורי
עמדותיו המוצהרות נכונות לפשרה. אין ספק
שמובארכ מודע היטב לעמדת אש״ף.
אולם בוושינגטון יש חלל ריק של כוח־רצון.
הנשיא ג׳ורג׳ בוש עסוק ב״מילחמה בסמים״
,המבטיחה פופולריות זולה. אין לו חשק
להתעסק בבעיות מסובכות.
מי מסכים למה? את החלל הזה בא
חוסני מובארב למלא.
10 הנקודות שלו קרובות מאוד לעמדת
מיפלגת־העבודה הישראלית. יתכן שזוהי
מעין פשרה בין עמדות שימעון פרס ויאסר
ערפאת. בין השאר:
• התוכנית מעניקה לפלסטינים במיזרח
ירושלים את הזכות לבחור ולהיבחר(בניגוד
לעמדת הליכוד).
• היא מזכירה לגבי ההסדר הסופי את
החלטות מועצת־הביטחון 242ו־( 338 המקובלות
רישמית על הכל, אך למעשה לא על
הליכוד) ,ואת העיקרון של שטחים־תמורת־שלום(שאינו
מקובל על הליכוד) .היא מדברת
על ״זכויות פוליטיות לפלסטינים״ (נוסח שאינו
מקובל על אש״ף, התובע את ״הזכות
להגדרה עצמית ועל ביטחון לכל הצדדים,
ובכללם ישראל.
• היא מציעה מעקב של משקיפים
נייטרליים אחרי הבחירות(אך לא פיקוח של
האו״ם).
• היא קובעת שצה״ל ייסוג מ״איזורי־הקלפי״
(אך לא מהשטחים עצמם).
• היא קובעת שישראל תתחייב מראש
לקבל את התוצאות( .מקובל על ממשלת
ישראל להלכה, אך לא למעשה).
• היא אוסרת כניסת אזרחים ישראליים
לשטחים ביום הבחירות, מלבד תושבים ועובדים.

היא קובעת שיוסכם על תקופת הכנה
של חודשיים לגיבוש מישלחת פלסטינית
למשא־ומתן על ההכנות לבחירות. הדבר ייעשה
במיסגרת ועדה פלסטינית־ישראלית.
מצריים וארצות־הברית יסייעו לצדדים( .פירוש
הדבר שישראל צריכה להסכים להרכב
המישלחת הפלסטינית, בעוד שהפלסטינים
לא יישאלו לגבי הנציגים הישראליים. אולם
הרמז הוא שארצות־הברית תכפה על ישראל
את ההרכב הפלסטיני, שיגובש בהידברות בין
מצריים לאש״ף).
• לא יהיו התנחלויות במהלך המשא־ומתן(אינו
מקובל על הליכוד).
האם יש לזה סיכוי? בלי התערבות אמריקאית
מאסיבית, הסיכויים שואפים לאפס.

השבוע חי העולם כולו בצל מאורע, ששינה את פני המאה
וד :20 פרוץ מילחמת־העולם השנייה.
כל מי שחי אז שאל את עצמו השבוע: היכן חייתי באותו רגעי אני זוכר היטב היכן שמעתי על התחלת המילחמה.
גרתי אז ברחוב דיזנגוף, מול הבית שבו שוכן עתה קפה
כסית. להוריי היתה שם מכבסה
בחנות. מאחורי החנות היה
מעין כוך, בלי שחתים ובלי
איוורור, ושם גרתי יחד עם
אחי. לא מלאו לי עדיין 16
שנים. היינו עניים. הייתי פקיד
אצל עורן־־דין, והרווחתי את
לחמי בצימצום. את המשכורת
— שלוש לירות ארצישראליות
— מסרתי כמובן להוריי,
שאצלם אכלתי.
מול הכוך, בבית השכן, גרו
שתי בנות, והשתדלנו מאוד
לעשות עליהן רושם. זה היה
קשה•,כי הייתי אז חבר באירגון היטלר הצבאי הלאומי, והייתי מצווה
על כל כללי הקונספירציה. לא קל, להשוויץ בדבר שאתה
שומר אותו בסוד כמוס. השתדלתי להיות מיסתורי. מובן
שמעולם לא דיברתי איתן. מסופקני אם בכלל שמו לב
לקיומי.
באחד בספטמבר — 1939 עשרה ימים לפני יום־הולדתי
ה־ — 16 ידענו שמשהו גדול מתרחש. המשבר סביב העיר
דאנציג הגיע לשיאו. אך איכשהו קיווינו עדיין שגם משבר זה
יחלוף, כמו משברים קודמים — סיפוח אוסטריה, הסכם־
מינכן, הפלישה לצ׳כוסלובקיה — מבלי שיקרה הדבר הנורא
מכל.
זמן קצר לפני־כן כתב זאב ז׳בוטינסקי מאמר, ובו קבע
נחרצות שלא תהיה מילחמה. כלי־הנשק המודרניים הם כל־כך
נוראים, כתב, עד כי לא תתואר מילחמה חדשה. אני הייתי
ספקני יותר, כי בניגוד לז׳בוטינסקי הבנתי את הנאצים. ראיתי
אותם במו עיניי, כאשר עלו לשילטון. ידעתי מי זה אדולף
היטלר.
אחרי־הצהריים, אולי לפנות ערב, עברתי ברחוב דיזנגוף
ליד קפה ביתן(נדמה לי שזה היה שמו גם אז) .מכשיר־הרדיו
פעל, ומישהו דאג להגביר את הקול. עצרתי לידו ושמעתי את
קולו של נוויל צ׳מברליין, שהכריז כי בריטניה הגדולה נמצאת
עתה במצב של מילחמה עם גרמניה, אחרי שהאדון היט־לר
סירב להיענות לאולטימטום הבריטי ולהחזיר את כוחותיו
מפולין.
האם הייתי ער לגודל הרגעי בוודאי. ידעתי שמשהו גורלי
מתרחש, אם כי לא העליתי על דעתי, באותו רגע, שהמילחמה
תימשך שש שנים, ושתבלע 45 מיליון חיים, וביניהם חיי אחי,
שהתגייס לצבא הבריטי. לא העליתי על דעתי שהמילחמה
תבלע גם את חייהם של שישה מיליון יהודים, וביניהם כל בני־מישפחתי
שנותרו בגרמניה.
נולדתי חמש שנים אחרי תום מילחמת־העולם הראשונה,
והיא היתה בשבילי תמיד ״היסטוריה״ ,משהו שקרה ״לפני
שנולדתי״ .נדמה לי שמילחמת״העולם השנייה אינה ״היסטוריה״
גם בעיני מי שנולד אחריה — ולוא רק בגלל השואה,
שנשארה מציאות נוראה גם בימינו.

כשהילד
ה 1א מיפלצת
כל סטייה מן הנורמות האנושיות המקובלות יוצרת גם
סטייה מן הנורמות הלשוניות.
אינני יודע מדוע זה כך, אבל ראינו זאת פעמים רבות.
מיקרה קיצוני: כאשר עם שלם לוקה בטירוף, כמו הגרמנים
בימי השילטון הנאצי, הוא משנה את שפתו. עכשיו מוציאים
בגרמניה ספרים על ״השפה הנאצית״.
מישטרים קולוניאליים רבים המציאו שפה משלהם.
יתכן שזה נובע מהרצון להסתיר את האמת, להסוות אותה,
לעקוף אותה. אין רוצים לקרוא לילד בשמו, כאשר הילד הוא
מיפלצת.
כל זה עלה על רעתי שוב כאשר הקשבתי לדבריו של
סגן־אלוף(מיל׳) יאיר קליין בטלוויזיה. הקשבתי בשני מישורים
— במישור הפוליטי־הגיוני ובמישור הלשוני.
מסתבר שיש סלאנג של שכירי־חרב, שהוא עיוות של הסלנג
של צה״ל.
הנה מישפט :״אדם אחר לא התקבל לאירגון הזה, כאשר
האירגון הזה נתמך בהסכמה שבשתיקה על־ידי ממשלת־קו־לומביה״.
לפי
אברהם אבן־שושן, המילה ״כאשר״ פירושה ״כמו ש״...

(״כאשר עשה, כן ייעשה לו״) או ״בשעה ש כאשר ירים
משה ידו וגבר ישראל״).
בפי קליין ודומיו, המילה איבדה משמעות זו. היא פשוט
באה במקום נקודה או וו־החיבור. כאשר אין יודעים איר לסיים
מישפט אחד ולהתחיל במישפט שני, שמים באמצע את המילה
״כאשר״.
אין קשר בין ״אדם אחר לא התקבל לאירגון זה״ ובין ״ה־אירגון
הזה נתמך על־ידי הממשלה בהסכמה שבשתיקה״ .אלה
הן שתי קביעות נפרדות.
״היינו שם ארבעה מדריכים כאשר האימון עצמו נערך
שם בשטח, נערך ליד מחנה צבאי.״ קליין לא התכוון לומר
שבשעה שנערך האימון ליד המחנה הצבאי, היו שם ארבעה
מדריכים. פשוט אין קשר בין שתי הקביעות: היו לחברה ארבעה
מדריכים בקולומביה, והאימון נערך בקירבת מחנה צבאי.
גם השימוש במילה ״מול״ מעניין. לפי אבן־שושן ,״מול״
פירושו ״נוכח, נגד, לעומת״.
אדם עומד מול אויב. פניו אל האויב, פני האויב אליו. אבל
בפי קליין ושות׳ ,המילה הסתובבה ב־ 180 מעלות.
קליין :״בסוף השבוע הימי־ספורט היו מול הצבא.״ לא,
הם לא שיחקו כדורגל או כדורסל נגד הצבא. הכוונה היא שזה
קרה ליד הצבא.
ושוב :״לא היה אישור לעבוד מול גופים רישמיים. לעבוד

אורי *בורי

ומן

מו ל גופים אזרחיים לא הייתי צריך אישור ממישרד־הביטחון״.

כוזב מבחינה עובדתית וחוקית, אבל זה כוזב עוד יותר
מבחינה לשונית. קליין התכוון לומר שהיה צורך ברשיון כדי
לעבוד בשיתוף ע ם הממשלה, אך לא כדי לעבוד ע ם גופים
אזרחיים.
וכך הלאה :״אני עובד אך ורק דרך אישורים של מישרד־הביטחון
מול גופים פרטיים, ואני עובד ללא אישור מול
•גופים אזרחיים ...החברה שלנו מצהירה בריש גלי שהיא
תעבוד מול כל אירגון שהוא ימני, מול כל אירגון שנלחם
בגרילה״.
הכוונה היא כמובן להיפך: החברה תעבוד ע ם כל אירגון
ימני, מול כל אירגון־גרילה״.
אין טעם לנתח מישפטים מבולבלים כמו ״חברה אחת
שעבדה, הבינה מהר מאוד את הפרינציפ, הבינה מה הגבול של
להמשיך לעבוד שם.״הפרינציפ הוא לדבר עברית קלוקלת.
אגב, הצירוף ״מהר מאוד״ מופיע אצל אנשים מסוג זה בכל
מישפט שני. חלילה להם להגיד סתם ״מהר״ .לא עוד ״במהרה
בימינו״ ,כי אם ״מהר מאוד בימינו״.
כעבור כמה ימים שמעתי בטלוויזיה ראיון עם האלוף(מיל׳)
אורי אור. הוא דיבר עברית פשוטה, יפה ומובנת. הוא מנהל
עכשיו את הקרן הקיימת, ולא כנופייה של המאפיה. יש קשר
בין הדברים.

עניין של טעם
במילחמת־העולם השנייה, בימים הקשים ביותר לגרמניה,
שמע שר־התעמולה יחף גבלס שעמיתו, הרמאן גרינג, האיש
מס׳ 2של המישטר, עומד לערוך נשף ענקי בברלין.
גבלס, חניך הישועים, היה אדם די צנוע, והביזבוז הראוותני
של גרינג הרגיז אותו. היו לו הרבה סיבות לכך. ראשית, זה
היה רע לתעמולה הרישמית, שהתחננה לפני הציבור להסתפק
במועט, ולחסוך למען החיילים האמיצים בחזית. שנית, זה היה
רע למוראל של עיר־הבירה, שגבלם היה אחראי לה גם
בתפקידו כגאולייטר(המנהיג האיזורי של המיפלגה) המקומי.
בימים ההם השתדל גבלס לשכנע גם את הדיפלומטים הזרים
בברלין להימנע מהצגה פומבית של מותרות. שלישית, יתכן
שגבלס, שהיה בעל מום ברגל, שנא בכלל נישפי״ריקודים.
על כל פנים, הוא פנה לגרינג וביקש ממנו לבטל את
האירוע. גרינג, טייס־קרב וגיבור־מילחמה לשעבר, שהיה
משוגע למדים מבהיקים ולעיטורים, צחק.
״אתה לא מבין את העם,״ אמר לגבלס ,״העם אוהב לראות
הפגנה ראוותנית של מותרות אצל מנהיגיו. ככל שחייו
אפורים יותר, ככל שהוא נאלץ להסתפק במועט, כן הוא זקוק

למישהו שיחיה ברמה גבוהה, שיבזבז במימדים גדולים, שניתן
לרכל עליו. העם נהנה מזה בעקיפין. הוא יכול לחלום על זה״.
(אני מצטט את יומנו של גבלס מן הזיכרון).
אחר־כך שניהם התאבדו. גבלס בבונקר של היטלר, עם כל
מישפחתו, וגרינג בנירנברג, כשעמדו לתלותו.
יתכן שגם דעת בלשאצר המלך, בנו של נבוכדנצר כובש־ירושלים,
היתה כדעת גרינג. הוא ערך מישתה גדול לאלף
מגדולי ממלכתו. כפי שנאמר, בארמית :״בלשאצר מלכא עבד
לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה.״ הוא לקח
את כלי הזהב והכסף; ששדד אביו מבית־המיקדש בירושלים,
והישקה בהם את נסיכיו, נשותיו ופילגשיו (״שגלתה
ולחנתה״) .הם שתו חמרא(יין אדום) ושיבחו את אלוהי הזהב
והכסף והנחושת והברזל והאבן.
הסוף ידוע. האצבע כתבה על הקיר ״מנא מנא תקל
ופרסין״ ,ובלילה ההוא נרצח המלך .״בה בליליא קטיל
בלשאצר מלכא כשדיא.״
מוסר־ההשכל׳:מי׳ שמגזים בעריכת נשפי־ראווה, סופו רע.
עכשיו בא מלקולם פורבס, מוציא־לאור עשיר־כקורח,
וערך מישתה עולמי במארוקו. הוא שכר שלושה מטוסי־פאר
וכ־ 600 אורחים, רובם עשירים־חדשים, שחקנית מזדקנת
(אליזבט טיילור) ומוקיון פוליטי (הנרי קיסינג׳ר) ,והטריח
אותם לשם. איש לא יכול היה לסרב. מי רוצה שיגידו עליו
שלא היה במישתה המאה?
כל המיסכנים האלה טסו ביום השישי ממקומות מגוריהם
בארצות־הברית למארוקו, וחזרו כלעומת שבאו ביום הראשון.
בין שתי הטיסות המעייפות נאלצו לשתות, לרקוד, לסקור
מיסדר של הצבא המארוקאי, להיות מבריקים(הגברים) ויפות
(הנשים).
מה רע בזה? כפי שאמר אחד האורחים :״מה יש? פורבס
הרוויח את כספו ביושר — כך אני מקווה, לפחות.״
לא, זה לא פשע. זה גם לא חטא. זה רק בטעם רע. וכפי
שהוכיח אלוהים במיקרים. של בלשאצר, גרינג ומארי־אנטו־אנט,
גם על טעם רע יש עונש.

האיש שרא התאבד
הפרשן ג׳וזף אלסופ מת השבוע מוות טיבעי, והוא בן .78
זה הרגיז אותי.
הרגיז אותי שהוא חי עד עכשיו, בשלום ובשלווה. הרגיז
אותי שהוא מת מוות טיבעי.
קראתי את מדורו של אלסופ במשך שנים, וכל מילה בו
קוממה אותי. כי אלסופ היה הטוען הקיצוני ביותר למען המשך
מילחמת ויאט־נאם. היתה לו השפעה רבה על הממשלה
ועל דעת־הקהל בארצות״הב־רית.
מילים
יכולות להרוג. המילים
של ג׳ו אלסופ הרגו. אולי
מאות, אולי אלפי חיילים אמריקאיים.
אולי אלפים, אולי
רבבות של אזרחי ויאט־נאם
— גברים, נשים וילדים.
לא היה גנרל אידיוט, שלא
זכה בתשבחות מעטו של אל־סופ,
כאשר הכריז על ההתמוטטות
הצפוייה או־טרטו של ההתקוממות.
לא היה קרב, ש־אלסופ
לא הכריז עליו כעל ניצחון
מכריע, העומד לסיים את
המילחמה. כאשר נשלחו לווי־אט־נאם
עוד ועוד כוחות אמריקאיים, אלסופ הריע בהתלהבות.
כאשר הציע הנרי קיסינג׳ר להפציץ את הצפון ״בעומק״.
אלסום הביע תמיכה קולנית. כאשר תקף ריצ׳ארד ניכסוו את
קאמבודיה הסמוכה, ופתח במחול־השדים שגרם ליותר ממיליון
קורבנות, אלסופ התלהב.
יש עדיין מחלוקת רבה בארצות־הברית סביב אותה מילח־מה.
יש התומכים בדיעבד בסירובניקים, שהעדיפו לערוק או
לשרוף את צווי־הגיוס. יש המעלים על נס את החיילים הפשוטים,
שמילאו את׳ חובתם ושלחמו כמיצוות ממשלתם הדמוקרטית.

אין עוד ויכוח על־כך שהמילחמה ההיא עצמה היתה
תועבה, שהיתה חסרת־מטרה וחסרת־תוחלת מלכתחילה. אי־אפשר
היה לנצח בה, כי אי־אפשר לנצח התקוממות לאומית
בשום מקום. כל החיים שבוזבזו שם, בוזבזו לריק. ים של דם
ודמעות, הר של גופות מרוסקות, אין־סוף שכול, יתמות ונכות
— והכל לחינם.
האחראים לכל אלה, פוליטיקאים וגנרלים, לא אמרו מעולם
״סליחה, טעינו ״.העיתונאים לא נתבעו אף לאחריות מוסרית.
אדם
הגון היה לוקח אקדח ושם קץ לחייו ליד גלעד קורבנותיו.
אבל אלסופ חי בנוחיות עד הסוף. זה מרגיז.

1 1 0־ :1 1
עכ שיו צי כו ס לו ב קי ה? *11־ ? 111ה ם?
אז 71
ינני יודע מדוע מצאה הטלוויזיה היש־
\ * ראלית לנכון להקרין השבוע סרט על
הסכם־מינכן, שנראה כאילו נעשה בידי יל־רים
למען ילדים.
הסכם־מינכן היה אחד האירועים הגדולים
של תקופתנו. מן הראוי היה, שדווקא
הטלוויזיה הישראלית תטפל בו ברצינות.
הטלוויזיה שלנו כבר הראתה שהיא יכולה
להפיק סרט תיעודי רציני. די להזכיר את
עמוד האש. מדוע היה עליה לקחת סרט אנגלי
עלוב?

לא כל מה שבא מבריטניה הוא
טוב. גם האנגלים מסוגלים להסיק
זבל.

נ דן ח*131
שנים — ער להפיכת״הנפל של ה״ 20 ביולי
).1944

כל התוצאות האלה נכונות, ואפשר
להוסיף עליהן כהנה וכהנה.
ך* יום משמש הסכם־מינכן בעיקר כא־נאלוגיה,
שבה מנסה כל צד בכל סיכסוך
בעולם להצדיק את טיעוניו.

הפאשיסטית) לקרוע מגופה של צ׳כוסלובקיה
את חבל־הסודטים, שאוכלוסייתו היתה גרמנית.
מדינות־המערב קיוו שכך יפייסו את
היטלר וישימו קץ לייצר״הכיבוש שלו.
הדבר נעשה בשם זכות הגרמנים להגדרה
עצמית.
ה״סודטים״ היו רכס־הרים. הרים אלה היוו
את׳המחסום העיקרי מפני צבא פולש. כאשר
נמסר החבל לגרמניה, נותרה צ׳כוסלובקיה
ללא ביצורים וללא הגנה יעילה.
ההסכם לא הביא שלום. להיפך, הוא הגביר
את תיאבונו של היטלר. כעבור כמה חודשים
פלש לצ׳כוסלובקיה וחיסל את עצמאותה.
כעבור כמה חודשים נוספים, ב־ 1בספטמבר
, 1939 השבוע לפני 50 שנה, תקף את פולין
והחלה מילחמת־העולם השנייה.

בפי הדוברים הפלסטיניים, האנאלוגיה
שונה לגמרי.
וזהו הטיעון השגור בפיהם:
ישראל דומה לרייך הנאצי. היא מעצמה
צבאית דורסת וכובשת. יש לה הגמוניה צבאית
מוחלטת במרחב, כשם שהיתה לנאצים
במרכז־אירופה.
ישראל נהנית מתמיכתה הבלתי־מוגבלת
של ארצות־הברית, וברית־המועצות לא נקפה
מעולם אצבע למען הפלסטינים.

שום ויתור מצד יאמר ערפאת לא
יביא לפלסטינים שלום וביטחון, כשם
שכל הוויתורים שוויתרה צ׳כו־סלובקיה
(מאונם) לא הצילו אותה.
הם רק קירבו את סופה.

זה היה סרט רדוד מאין כמוהו. הוא לא
השליך שום אור חדש על המאורעות. הוא לא
הראה לגבי שום בעייה את שני צירי המטבע.
הכל היה חד־מימדי. ואילו לא די במנהיגים
האמיתיים — היטלר, צ׳מברליין, מוסוליני,
דאלאדייה — הוא הוסיף עליהם מוקיונים.
כאשר מדובר על מילחמה שבה ניספו 45
מיליון בני־אדם, וביניהם שישה מיליון יהודים
— הופעתו של מוקיון בעל הומור של
בית־שימוש מעידה על טעם וולגארי מאוד.
הקטעים התיעודיים היו נכונים, כמובן.
קשה לזייף. אבל דיברי־הפרשנות היו אינפנטיליים.
ואשר לתודעה ההיסטורית של המחבר
הגאוני(שגם ריאיין את עצמו בסרט) די
לציין את העובדה, שאת הקטע על הסכם
היטלר־סטאלין משנת 1939 ליוותה מנגינת
ההימנון הסובייטי הנוכחי. הימנון זה כלל לא
היה קיים באותה עת. הוא חובר כעבור כמה
שנים, כאשר החליט סטאלין להחליף את ה־אינטרנציונל
בהימנון פטריוטי יותר. בשעה
שנחתם ההסכם הנתעב היה האינטרנציעל ה־הימנון
הרישמי של ברית־המועצות.

מבחינת יחסי-הכוחות, המצב
הפוך. לישראל יש עדיפות צבאית
מוחלטת. יש לה גם ידידה כבירה
ונאמנה, ארצות-הברית.

אולי לא היה נעים למחבר להזכיר
עובדה זו.

מול ישראל לא עומד היטלר, כי היטלר
היה דמות שטנית יחידה־במינה בהיסטוריה.

גם אצלנו. אולי בעיקר אצלנו.
מסוכן מאוד להשתמש באנאלוגיות. .
כל אנאלוגיה כוזבת, מפני שאין בהיסטוריה
שני מצבים זהים. כל מצב שייך לזמן מסו־יים,
לנסיבות מסויימות. מעורבים בו עמים
מסויימים ואישים מסויימים.

אנאלוגיה מושלמת.

**ץ תי האנאלוגיות כוזבות, כמובן.
האנאלוגיה הראשונה כוזבת לחלוטין,
מפני שישראל אינה צ׳כוסלובקיה. אין היא
מדינה קטנה, העומדת לבדה מול מעצמה
כבירה.

בהשוואה להבדלים אלה, כל נקו־דות־הדימיון
בטלות בשישים. ההקשר
הוא כל־בד שוינה, עד כי האנאלוגיה
כולה היא שיטחית עד כדי
גיחוד.

ך* ל זה לא צריך להסיח את דעתנו מן
^ המאורע עצמו.

את הסכם מינכן, שנחתם ב־29
בספטמבר ,1938 אפשר לראות
בהקשרים שונים.
.למשל:
ניסיון כן של נוויל צ׳מברליין, ראש ממשלת
בריטניה, למנוע את המילחמה הנוראה
ביותר בתולדות העולם.
ניסיון שפל של ראשי ממשלות בריטניה
וצרפת לכרות ברית עם היטלר, כדי להפנות
את העוצמה הנאצית מיזרחה, נגד סטאלין,
בבחינת ״שיהרגו זה את זה״.
עיסקה צינית של מדינות גדולות על חשבון
עם קטן ואמיץ.
עונש מוצדק למדינה קטנה אך שחצנית,
ששללה מן המיעוט הגרמני שבה את זכויותיו
היסודיות גם כאשר גרמניה היתה דמוקרטית,
ואיש לא חלם עדיין על היטלר.
ניסיון חכם לדחות את המילחמה בשנה,
שבה הצליחה בריטניה להקים חיל־אוויר נהדר,
שהביס את הלופטוואפה(״נשק האוויר״)
הנאצי בקרב על בריטניה.
אובדן הזדמנות היסטורית להקדים את
המילחמה בשנה, כאשר הוורמאכט(״עוצמת
המגן״) הנאצי לא היה עדיין מוכן למילחמה.
מתן ארכה של שנה ליהודי־אירופה להציל
את עצמם, למשל על־ידי עלייה לארץ־
ישראל.
מכת־מוות למתנגדיו של היטלר בתוך גרמניה
עצמה, ובראשם קציני המטכ״ל הגרמני,
שהתכוננו לאסור את היטלר ולחולל הפיכה
צבאית אנטי־נאצית( .כאשר נכנעו הבריטים
והצרפתים להיטלר בלי קרב, הרימו הקושרים
את הידיים ודחו את ביצוע מזימתם בשש

אילו לחמו הצ׳כוסלובקים לבדם, מול העוצמה
הגרמנית, יתכן כי דעת־הקהל המערבית
היתה מכריחה את הממשלות לחוש
לעזרתם. אם יילחמו הפלסטינים לבדם, מול
העוצמה הישראלית, רעת־הקהל העולמית
תכריח את המעצמות להתערב לטובתם.

חוץ מאשר בנקודה חשובה אחת: כאשר
קמה המדינה הצ׳כוסלובקית, אחרי מילחמת־העולם
הראשונה, היא סיפחה אל עצמה את
החבל שבו ישב עם אחר, שהתנגד למדינה
בכל נימי נפשו.

זאת היתה טעות היסטורית.

ץ ם האנאלוגיה ההפוכה מופרכת מיסו^

אין מינכן שנייה. אין היטלר שני. אין
צ׳מברליין שני. אין צ׳כוסלובקיה של היום
דומה לצ׳כוסלובקיה של אז, כשם שאין גרמניה
של היום דומה לגרמניה של אז, ובוודאי
אין גרמניה של אז דומה לשום מדינה הקיימת
כיום בעולם.
אך הפיתוי להשתמש באנאלוג

יות גדול, והסכם־מינכן מפתה במיוחד.

משל, אנשי הימין אצלנו. הם אוהבים
/את הסכם־מינכן. הם ממש משתגעים
עליו.
וזהו הטיעון השגור בפיהם:

ישראל נמצאת כיום באותו המצב
שבו היתה צ׳כוסלובקיה נתונה

בהסכם־מינכן הסכימו ארבע המעצמות
(גרמניה הנאצית, בריטניה, צרפת ואיטליה

והאנאלוגיה, לפי דעת אנשי־הימין שלנו:

אנחנו צ׳כוסלובקיה. הגדה והרצועה
הן חבל-הם ודטיפ. דורשים
מאיתנו לוותר עליהן בשם זכות הפלסטינים
להגדרה עצמית.
מאחורי הפלסטינים עומד העולם הערבי
כולו, כמו שהרייך הגרמני עמד מאחורי ה־אוכלוסיה
הגרמנית של חבל־הסודטים. המעצמות
הגדולות, ארצות־הברית וברית־המו־עצות,
דומות לבריטניה ולצרפת של אז. הן
מוכנות להקריב אותנו על מיזבח נוחיותם.
אם נחזיר את הגדה והרצועה, לא נפייס את
הערבים. הם ימשיכו לחתור להשמדת מדינת־ישראל
כולה. על־ידי הנסיגה מהשטחים נפתח
את לב מדינתנו בפני הגייסות הערביים.

אנאלוגיה מושלמת.

לא שגם הערבים משתמשים בהסכם־
מינכן לצרכיהם.

אין שום דימיון בין מצבה של
צ׳כוסלובקיה אז ובין מצבם של הפלסטינים
כיום.
ישראל היא אמנם מדינת־כיבזש, ושיל־טונה
בשטחים קשוח וחמור, אך אין שום דימ־יון
בינה ובין הנאצים.
כאשר הרגה המחתרת הצ׳כית את רב־הט־בחים
ריינהארט היידריך, השמידו הגרמנים
כפר צ׳כי שלם — לידיצ׳ה — על תושביו.
על הריגת חיילים נקמו הגרמנים בהוצאתם
להורג של בני־ערובה.

מעשים כאלה לא קרו אצלנו —
וגם לא יקרו.
^ כן, הבה נניח לכל האנאלוגיות.
€הסכם־מינכן הוא מאורע היסטורי, שעוד
שנים רבות יתווכחו עליו.

אבל מי שמנסה לערוך השוואה
כלשהי בין אותם ימים קודרים ונוראים
ובין מאורעות ימינו אלה —
מנסה לזיין את השכל.

״עוד לאאבדה״ נתקעהעל די מיון ב ש מו ת־מי
שפחה הכיוון הספורטיבי החדששלא תי אוחנה
לפני חודש באה פליאה
אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית
בפרקליטות־המדינה, למקום
ליד קדומים, כדי לבדוק אם
בשטח זה יש חורש טיבעי או
מטע. היא באה בג׳ים צבאי, וזכתה
במטח־אבנים מידי התושבים
הערביים. הדבר לא פורסם.
כמה אנשים טילפנו באחד
מימי השבוע לטובה גורביץ
וניסו, בקול שבור, לנחם אותה.
״קראנו את המודעה אמרו. טובה
לא ידעה על מה הם מדברים.
הסתבר לה שבאותו הבוקר הופיעה
בעיתונים מודעת־אבל, שבישרה
על מותו של עמיקס גור•

בספורט זה. אגב, במשך השנים
גילה עמיקם גורביץ שיש עוד
שני אנשים בארץ הנושאים את
אותו השם.
ב־ 22 באוקטובר מגיע ארצה
גדול משוררי ברית־המוע־צות,
אנדרי ווזניסנסקי. הוא
נפגש לפני כמה שבועות עם
בקי פריישטדט מהמרכז הישראלי
לקישרי־תרבות, והשניים
סיכמו את פירטי בואו ארצה.
הקשר, שהחל כעניין מיקצועי,
הפך לידידות. ווזניסנסקי אמר
לה שהוא יקדיש לה את שירו
לאחותי ריבקה במהלך הופעותיו
בארץ. פריישטדט הנפעמת

שהיתה שחקנית״תיאטרון בעבר,
לא הופיעה על הבימה כבר זה 13
שנה, והיא תקרא בעברית חלק
משיריו של המשורר הרוסי. בשנים
האחרונות היא היתה היועצת
לענייני״אמנות־ותרבות של מי״
פלגת העבודה והשר שימעון

שצילמה בשבוע שעבר את תוכנית
ההיכרויות וההתאמות של
בני־זוג זה מה שיש. בתוכנית
אמורים גבר או אשה לבחור לעצמם
את בן/בת הזוג האידיאלי,
מתוך שלוש/ה אנשים הנמצאים
מאחורי מסך, ובמקביל יש צוות

* 1 \ 1 | 1ך 1ןןן 1ר 1בנה של הדוגמנית קארין דונסקי, נושא
1 # 1 1 1 1ו \ מאז היותו בן 4-וחצי בדרכון משלו. לפני
נסיעתו לארצות־הברית, בחודש שעבר, הוא ביקש מאמו שתסדר
לו דרכון עם תמונה עכשווית. קארין ניגשה למישרד־ הפנים, ושם
התברר לה שניתן להוסיף לדרכון המקורי תמונה עכשווית, נוסף
על התמונה המקורית. את הדרכון היא הציגה לעיני ידידי ם
במסיבה שנערכה כמה שעות לאחר שחזר בנה מלוס־אנג׳לס.
פרם, ומאז פרישתה מתפקיד זה
היא עסוקה בהבאת אמנים מהגוש
המיזרחי.

תת־אלוף יוסי בן־חנן,
קצין־שיריון ראשי, חזר באחרונה
מטיול בארצות״הברית ובדרום-
אמריקה. בן־חנן טייל בחברת בנו
ברק, שלא־מזמן חגג את בר־ה־מיצווה
שלו. הטיול היה ארוך —
חודשיים וחצי, לא פחות, ואת
מקומו מילא סגנו, אלוף־מישנה
ל׳ .הכל התנהל כשורה בזמן
היעדרו, ובצבא מתלוצצים: אם
י הכל הסתדר בלעדיו, אולי הוא
מיותר בתפקידו?

ך 1411171 1* | 1האופנאית האילתית היא הבת של המלחין
| / 1 11 1נחצ׳ה היימן והאחות של הזמרת סי היימן.
היא באה כשידה חבושה. למי שהתעניין היא גילתה שהיא נפצעה
מ מ כונ ת ״ המסמ רו ת, תו ך כ די ע בו ד ה, ואחד הני טי ם חדר
לאצבעה. היא נזקקה לטיפול בחדר־מיון בבית״החולים יוספטל.
ביץ. הכל הניחו כדבר מובן־מא-
ליו שיש רק עמיקם גורביץ אחד,
והוא המנחודהמרל הידוע בכינוי
•קול שדי״ .רק מי שקרא את המודעה
בעיון, שם לב שעמיקם
גורביץ המנוח מת בתאונת־צלי־לה,
ועמיקם קול־שדי אינו עוסק

גילתה לו שהשם בקי הוא קיצור
השם ריבקה, והמשורר סיפר לה
שהשיר הזה נכתב על הזוועות
שעשו הנאצים בעיירה יהודית,
שבה הם השמידו את כל 12 אלף
תושבי העיירה, ורק ילדה אחת
בשם ריבקה ניצלה. פריישטדט,

אפריים לפיד, המפקד
החדש של גלי צה־ל, היה נרגש
מאוד בשעת טכס החלפת התפקידים
בינו לבין נחמן שי, שנערך
בשבוע שעבר באחד מאולמות
בית־סוקול1ב. מישפחתו של
לפיד, שכללה את אמו, נכחה במקום.
התרגשותו הורגשה היטב
כאשר נשא נאום קצר. עם סיום
דבריו, הזמין את שי, דובר־צה״ל
החדש, ומסר לו את מה שהוא
כינה ״שרביט הדובר״ — מקל
עשוי מפלסטיק, שאליו צמוד תג
יחידת דובר־צה״ל.
פאשלה מצחיקה קרתה
למחלקת־הבידור של הטלוויזיה,

שופטים המאשר את הבחירה.
גיבורת־התוכנית היתה צעירה
בשם לימור זוהר, שבחרה
בגבר בן 25בשם מוטי אורג־שטיין
כבן־זוג אידיאלי. צוות־השופטים
סמך את ידיו על הבחירה
אך אחרי סיום התוכנית נודע
שלמוטי אורנשטיין, לשעבר
אלוף־ישראל בקרבות־הישרדות
לפי שיטתו של דנים הנובר
ודוגמן־צילום, יש חברה קבועה
בשם אילנה סעדון, וגם ללימור
זוהר יש חבר קבוע. כעת שואלים
בטלוויזיה כיצד לא ידעו
על־כך מארגני התוכנית לפני
הצילומים.
ראש מועצת רמת־השרון
אפריים (״פיחוטקה״) חירם,
התגייס בשבוע שעבר למישמר־האזרחי
של המושבה, יחד עם סגנו,
מזכיר המועצה וכל חברי
המועצה. הם עשו זאת בתגובה
על פנייתו של מפקד־התחנה,
רב־פקד יוסח לביא. שמונה אנשים
הגיעו לתחנה, שמעו סקירה
על פעולות ובעיות, ותוך זמן
קצר הם ישובצו בסיורים הליליים.
כאשר
יוסי טרדם, איש-
ביטוח ושותפו של יהורם גאון
למישרד ההפקות חמש־חמש,
נשאל על־ידי עיתונאי על חריקות
בהפקה של המחזמר קזבלן,
הוא ענה קצרות :״תכתוב מה
שאתה רוצה. הבנק אומר שזה
שלאגר, ועם הצלחה לא מתווכחים
״.מאחורי דבריו של טרוים
מסתתר סיפור: המישרד העביר
הזמנות לכמה מעובדי הבנק ה־בי
1לא1נוי (סניף דיזינגוף) .אחת
הפקידות אמרה לטרוים, אחרי
שהיתה במחזמר :״ההצגה שלאגר!״
היא התכוונה לומר שהיא
נהנתה. מסתבר שיוסי טרוים דיבר
אמת: הבנק (אחת הפקידות)
אמר שההצגה שלאגר.

מילחמח התיאטראות
המילחמה בין ה תי א ט רון
הקאמ רי העירוני ובין תיאט רון
ה בי מ ה הלאומי מחריפה,
ומזכירה א ת מילחמת ר ש־תות-השיווק
והסופרמרק-
טים שבקניון הגדול ברמת-

המילחמה החלה כ שה ק א־מרי
הציג את המחזמר עלובי
החיים. בהבי מה מיהרו לע שות
את סלאח שבתי וקברט.
הקאמ רי לא נשאר חייב זמן
רב, ואימץ את המפיק גיורא
קירשמן, בעל אולם נוגה, עודד והפיק את את.ים בדם.
ראשון למ!סקווה
ב קא מ רי החלישו גם לחדש
את עוץ לי גוץ לי ובמקביל התחילו ב ה בי מ ה לעבוד על עלי
כינור, והוסיפו להצגה ריקודים, שירים ומוסיקה.
המילחמה לא נשארה מוגבלת למחזמרים. היא גם פלשה
לרפרטואר הקלאסי. בפס טי בל ישראל האחרון שהה בארץ
בימאי גורגי מהולל. שני התיאטרונים חיזרו אחריו, ולבסוף
זכתה בו הבימה. הוא יביים את ט רטי ף של מולייר. עודד
פלדמן, מנכ״להקאמ רי, לא נכנע וטס לברית״המועצות,
כדי להשיג משהו באותו סדר״גודל. כשהוא חזר התברר לו
ולעמ״ישדאל שהבי מה נוסעת לברית״המועצות, לסיור
ממלכתי, בחודש פברואר, כדי לסגור מעגל, שכן ראשיתו של
התיאטרון הלאומי ברוסיה. פלדמן סידר לקאמ רי סיור
בחודש ינואר, שבמהלכו יציג הקאמ רי א ת מי כ אל קול ה אס,
ואת שירה של ש״י עגנון.

העולם הז ה 2714

ך 1ך מייסד אימפריית ה טקס טיל ״גיבור״ ,חגג אתח תי מתה־

1 1 1 1 11111ה טכס לייצור מוצרי״אופנה של חברה צרפתית. איתו חגגו
בנו איזי(במרכז) ,שהוא גם הבעלים של סוכנות ב.מ.וו בישראל. איזי מחבק א ת
שרון בתה־ , 22בתה של אחו תו שולה גרודצקי(משמאל) ,הנשואה לעודד גרודצקי

אלי דסה, העולם הזה

(למטה מימין בחולצה לבנה) ,הבעלים של חברת ״אמפא״ .לצידו של עודד עומד
גיסו, חיים רוזוב, בנו של גרשון. ויטה רוזוב (למטה משמאל בשיער אסוף) ,אשתו
של איזי, האלגנטית שבמישפחה, היא יושבת״ראש אירגון ניצ״ן. לצידה: טניה רוזוב,
אחו ת במיקצועה, אשתו השנייה של גרשון רוזוב. עוד נכח אחיו של גרשון, דב.

השחקנים יוסי גרבר
ועדנה מלידל, השר אהוד
אולמרט ורעייתו והעיתונאי
יוסף (״טומי״) לסיד ואשתו, הסופרת
שולמית לפיד, יצאו
מאולם צהחא, שם צפו בהצגה
קידוש, וחיפשו מקום שקט כדי
לשתות קפה. גרבר הציע את
ארט ח ק, קפה של מאנפרד
כץ כמקום מתאים. החבורה הגיעה
למקום, שהיה עדיין ריק בגלל
השעה המוקדמת־יחסית 20 .
דקות אחרי בואם התחילו להגיע
למקום עשרות צעירים המאכלסים
את המקום מדי ערב. במקביל
הוגברה עוצמת המוסיקה.
גרבר הרגיש שלא־בנוח, ושאל
את אולמרט ולפיד אם הם רוצים
לעבור למקום אחר. אך הם העדיפו
דווקא להישאר וליהנות
מהסובב אותם.
יונה קלימוביצקי, מי
שהיתה מנכ״ל זאר״ט׳ והתפוט־רה
בעיקבות סיכסוך אישי עם
מידה אברך, פתחה מישרד
פרטי לעיסקי־ייצוא, ובמקביל
היא עוסקת באיסוף תרומות לקרן
איס״ף, שהוקמה על־ידי יה־דות־חלב
כרי להקנות חינוו
למעוטי־יכולת.
שתי תוכניות ראשונות
של שעשועון־הטלוויזיה החדש
של המפיק שלמה פז, קחב
רחוק, שהקרנתו תתחיל בקרוב,
צולמו בשבוע שעבר באולפני־הרצליה.
כחמש דקות לפני תחילת
הצילומים הסתובב המנחה
מנחם זילברמן בקרב הקהל,
שוחח עם כמה אנשים, ולבסוף
ישב ליד אשה נאה. התברר שהיא
קרובת־מישפחה של אחד ממשתתפי
התוכנית (נכדו של זקן־ה־שומרים,
אברהם שפירא מפי
תח־תיקווה) וקוסמטיקאית במי-
קצועה .״אולי תוכלי לעשות לי
טובה ולעשות אותי דומה לדודו
טופז?״ ביקש זילבמרן .״אתה
לא צריך,״ היא אמרה ,״אתה נראה
יותר טוב ממנו׳.
לחתונתו של הזמר־שחקן
העולם הז ה 2714

בני נדלר (בעלה לשעבר של
רחלי חיי עם אורית אחרוני,
יפהפיה אכזוטית בעלת
תיספורת קצוצה, הגיעו חברים־
לעבודה, שהם גם חברים טובים:

דפנה ארמוני, אייל גפן,
שולה חן, אלדד שרים ואורי
פסטר. במהלך הערב עלו

על הבימה והופיעו חברים נוספים:
משה ואורנה דץ, חני

נחמיאם, ירון חדד, דלית
כהנא, חיים אסנר,
מוסיקאי, ואחיו ארי אסנר,

שהוא

ראש מדור הווי ובידור בצה״ל.
הם שרו בנפרד, וגם במקהלה,
שיר־פרודיה על החתן (״אני
הרוס! אני גמור!״) היתה שם גם
דודתה של הכלה, חנה אחרוני,
שהיתה בעבר זמרת מפורסמת
בארץ, והצליחה אחר־כך
בחו״ל. חיים אסנר ניגש אליה,
וביקש ממנה לעלות ולשיר את
הלהיט שלה, ויוה לה ספניה. אה״
רוני סירבה (״לא התכוננתי!״)
אבל נעתרה לבסוף להפצרות,
שרה וזכתה בתשואות סוערות.
בסוף הערב סיפר אביהם של הא
חים
אסנר, משה, המשמש כממונה
על יחידה בבית־המכס בחיפה,
שהוא התרגש משירתה של
אהרוני, מכיוון שלפני 38 שנים,
כאשר חנה היתה סולנית להקת-
פיקוד־צפון( ,בתקופתו של יעקב
בודו) ,שירת אסנר־האב
(שהוא גם אביו של עוזי אסנר,

פסוקי השבוע
• איש המימשל הצ
באי בשטחים, בהט־מ
מגי על פיתגם לבנוני:
״אם לא מפעילים לחץ,
לא מפיקים שמן־זית!״
• שימעון פרס, על
המחמ די ם לחוכנית״זז-
חירום שלה ״הבל אצלם
בנוי על שחצנות ויחצ־נוח!״

הזמרת חווה אל־

ברשטיין, על הופעותיה
האחרונות :״בלי סיבונים
לקאריירה אין טעם ל־מיקצוע!״

מוסיקאי
ידוע) כפקיד בחיל־ההנ־דסה.
הוא ניגן על אקורדיון, ובאחד
הימים, כאשר חלה אקורדיו־ניסט
הלהקה, הוא הוזמן למלא
את מקומו בכמה הופעות, וליווה
את שירתה של חנה אהרוני. אס־נר,
משום־מה, לא ניגש אל הזמרת
לומר לה שלום.
אחד היומונים הזמין צילום

ספורטיבי־סכסי מאתי אוחנה,
אחותו של אלי אוחנה. הרעיון
היה שהיא תחזיק שני כדורי־רגל,
צמודים לחזה. אוחנה פנתה
לצלם רן שריד, שהחליט שתמונה
כזאת משקפת סכס פרובוקטיבי
ומורידה מערכה של אתי.
לבסוף סוכם שהיא תלבש חולצה
עם המיספר של אחיה , 11 ,תקפוץ
על טרמפולינה, ותצולם
כשהיא מרחפת בגובה של חמישה
מטר באוויר, ובועטת בכדור.

ראש עיריית נתניה, יואל
אלרואי, פגש את שימחה
דיניץ, יושב־ראש הנהלת הסוכנות
היהודית, ואורי גורדון,
ראש המחלקודלעלייה, ואמר

להם שבעירו יש 100 מקומות-
עבודה פנויים ו־ 100 מקומות־דיור
לעולים חדשים. הוא ביקש
מהם לדאוג לאיוש המישרות והדירות
הפנויות. מאז עברו שלושה
שבועות, וראש העירייה עדיין
ממתין לשיחת־טלפון מהסוכנות
היהודית.
נחום דוניצה, עורך מר
ניטין פנטהאוז, עומד לעזוב את
תפקידו אחרי שיסיים את עריכת
גיליון מיספר שלוש, בגלל חילו־קי־דיעות
בינו לבין בעלת הירחון,
גליה אלבין .״היו לנו זוו־יות־ראייה
שונות של איך צריך
להיות המגזין,״ הוא אמר השבוע,
״בכל מיקרה, אנחנו נפרדים ברוח
טובה ״.דוניצה, שהיה עורך
דסק־הלילה של על־המישמר
ועורך מגזינים על נושאים שונים,
כמו אמנות וים, מחכה עכשיו
להצעות־עבודה. את דוניצה יחליף
העיתונאי נתן זהבי, כיום
עורך־יום של חדשות, שיקבל
חופשה בלי תשלום מחדשות.

נעמי ח; וזזדד אודליאב

..האשימו אות׳ בכל מי1י האשמות. ה ת חסדו ת

אורי אבנר
מ שוחח ע

רחבעם(״גנרי״) זא
• יש לד תוכנית לסיתרון הבעייה
הלאומית — הדו-הלאומית —
באמצעות הטרנספר.
אץ טעם שנתווכח בינינו. אנחנו
מייצגים שתי קצוות של ההשקפה
הלאומית. אני רוצה רק להבץ מה
בדיוק אתה מציע.
אתה לא חניך אסכולת ז׳בוטינכד
קי. הוא אמר את ההיפד: שתהיה מדינה
יהודית, ובה יהיה מיעוט ערבי
גדול ככל שיהיה. למעשה, המיבחן
של שלמות הארץ מבחינת התורה
הרוויזיוניסטית הוא ביכולת לעכל
מיעוט לאומי גדול. עכשיו אתה בא
ואומר: אנחנו לא יכולים לסבול מי עוט לאומי גדול, ואולי לא מיעוט
לאומי בכלל. בתפיסה שלד נוצרת
סתירה בץ הרעיץ של ארץ־ישראל־השלמה
לבין הימצאותם של שני
עמים בארץ. זוהי גישה אנטי־רוויז־יוניסטית.

אין ויכוח על זה שבן־גוריון גירש
את הערבים.
הוא האמין כמוך שמדינת ישראל
צריכה להיות מדינה יהודית הומוגנית.
אבל הוא לא האמין בשלמות
הארץ. על זה הוויכוח.
כן ולא. במיבצע קדש הוא דיבר על
מלכות־ישראל השלישית, עד האי יוטבת,
האי טיראן וסנפיר. אדוני, אצל פוליטיקאים
אתה צריר למצוא דבר והיפוכו, אבל אתה
צריך לדעת את המישקל הנכון, מה בן־גוריון
אמר וחשב על הטרנספר. בן־גוריון רשם ביומניו
שהוא השתכנע מהטרנספר כאשר ועדת
פיל ב־ 1937 אמרה לו שזה פיתרון, והוא אימץ
אותו.

ראשית, אתה צודק שאת הרעיון הזה למדתי
מתנועת־העבודה. אני לא המצאתי אותו,
ואין לי שום זכויות־יוצרים עליו. מוריי, מני
היגיי ומפקדיי, יוצאי תנועת־העבודה, הם
שהמציאו את זה. הם לא המציאו את זה, כי זה
קיים בארצות אחרות גם...
כל הציונות היא ציונות של טרנספר, טרנספר
של העם היהודי מהגולה לציון, טרנספר
של הערבים מהארצות השכנות לארץ־ישראל
בעיקבות העלייה הציונית, כדי לחיות עם
היהודים או לצידם, ורוב העם שנקרא היום
העם הפלסטיני הם צאצאים של אלה שהגיעו
ב־; 10 השנים האחרונות.

• במיסגרת החלוקה.

• היו חצי מיליץ ערבים בארץ ב־ *

ם ון 5המאה שעברה.
לא, אני לא חושב, אבל זה לא העיקר. אני
מצוי היטב בצילומי־האוויר של מדינת־ ישר־אל
במילחמת־העולם הראשונה. חיל־האוויר
הגרמני צילם עבור התורכים, וחיל־האוויר

אלא מה עשה, ובן־גוריון, הוא ציווה אותנו לא
אחת על טרנספר.
אני הייתי קצין בחטיבת יפתח, שכבשה
את לוד ורמלה, ושאלנו מה לעשות עם 35
אלף ערבים שהניפו דגלים לבנים. קיבלנו
פקודה מסגן־מפקד ״מיבצע דני״ ,המיבצע
לשיחרור שפלת־יהודה, לגרש את ה־ 35 אלף.
וכשהבענו תמיהה, הוא אמר שזוהי פקודה של
דויד בן־גוריון. סגן־מפקד־המיבצע, דרך אגב,
שמו היה יצחק רבין.
בוא, אני אלך אליך, אל חטיבת־גיבעתי,
שמפקדיה הגדולים והחשובים היו אנשי השומר
הצעיר. שימעון אבירן, מאיר׳קה דוידסון
ואבא קובנר ז״ל. במרחב־הלחימה של גיבעתי
היא ניקתה שם שטח שהיו בו 100 ישובים
ערבים 100 ,ישובים, לא הותירו מיסגד אחד
על תילו.

נכון, זה היה הסיכוי היחידי להקים מדינה
יהודית. הוא אמר: צריך להוציא אותם, איך
אני אשכנע את היהודים? כבר אז ראה שהר־עיון
הוא נכון, רעיון מוסרי. עובדה שנתנו את
פרס נובל לשלום לד״ר (פרידיוף) נאנסו
הנורווגי, על הרעיון של הטרנספר.
אגב, גם בגין קיבל את חצי פרס־נובל לשלום
על טרנספר — טרנספר של יהודים.
סילוק ימית ואופירה ו־ 14 כפרים יהודים מסיני,
הוא קיבל על זה חצי פרס־נובל לשלום.

• ע ד להופעה שלד על הבימה
הציבורית היתה סתירה בין מי שדוגל
במדינה יהודית הומוגנית. כמו
בן־גוריון, ובין מי שדוגל בשלמות•
הארץ. אתה, בעצם, האדם הראשון

נתת נחם ותנתח

האוסטרלי צילם עבור הבריטים. ענאטה היא
הענסות של ירמיהו הנביא, היו בה תישעה
בתים, היום זו עיירה. בייתין היא בית״אל של
יעקב אבינו, חירבה, היום הוגשו בתוכנית-
המיתאר של המינהל האזרחי והיא עיר של
כרבע מיליון נפש. הארץ הזו הלכה והתמלאה
בעיקבות הציונות. במילחמת־העולם השנייה,
כשספינות־מעפילים גיששו את דרכן לארץ
והבריטים מנעו את כניסתם, בעצם אותם
הימים נכנסו מאות-אלפי חורנים, כדי לעבוד
במחנות־הצבא הבריטים, ונשארו פה, והם
מוכרזים היום בפלסטינים. רוב הפלסטינים
באו מדמשק, מהירדן, מהגלעד ומלוב הרחוקה.
נחזור
לשאלתך: את הרעיון אני לא המצאתי,
אלא למדתי ממוריי וממפקדיי וממנהיגי
.,מנחמן סירקין, מברל כצנלסון, מארתור
רופין, ממנחם אוסשקין, מוויצמן, מבן־גוריון.
כולם החזיקו בזה, לא אני המצאתי את זה
הציטוטים...

• כו ל ם גם אמרואתההיפד.
כל פוליטיקאי שמתמיד בפוליטיקה מצליח
להגיד להיפר, אבל לא חשוב רק מה אמר

אחו שעתיים שר שיחה ואוב׳ מילים, מתקבל
הוושס שוחבעס זאבי באמת מאמין שהוא ינוד
לטבוח ניוידות על כתביהם שר מנהיג אוצות־עוג
ולשכנע אותם לקחת מבאן מידון וחצי
עונים. האיש, שבניגוד וו ב מאיו כהנא, מציע
גיווש בדוני־נועם, משוננע שהוא ממשיך דונם
שר נוגוויון, בול ותנועת־הענודה. אוו אבנו׳
שמע השבוע עוו ,.תוכנית שלום״

שיישב את הסתירה הזו על-ידי הדד
צעה לגרש את הערבים מכל ארץ•
ישראל השלמה.
לא מכל ארץ ישראל השלמה.

• המערבית.
המערבית, כולל את יפו ונצרת, שעליהם
אני מדבר אחרת. אני אדבר תיכף על ערביי־ישראל.
זה ההבדל הגדול בינינו לבין אחרים.

• ז ה באמת מה שהייתי רוצה
לשמוע מסיד: את מי אתה רוצה
לטרנספר?
אתה צריך לשמוע קודם־כל חמש הנחות־מוצא,
שאם מקבלים אותן מגיעים לאותו פי־תרון.
הנחה
ראשונה: יש לנו בעייה דמוגרפית
קשה בארץ־ישראל. אנחנו הולכים להיות
בארץ־ישראל באיזון מיספרי בעוד 11 שנה.

• ארץ־ישראל בין הירדן לים.
ארץ־ישראל זה מה שאנחנו קוראים פלסטין
המנדטורית. זה כולל את מדינת־ישראל
עם השטחים שהיא בינתיים סיפחה מששת־הימים,
וכולל את השטחים שהיא טרם סיפחה,
אבל היא מקיימת בהם שילטון צבאי. בכל

עוד לא שמעתי. האשימו אות שאו ותר מד בוטה!״

מסויים של שעות, שבהן אנו מגייסים את
אנשי־המילואים, מחמשים אותם, מציידים
אותם ומניעים אותם לכל החזיתות. מי לוחם
בינתיים בשלושת הימים האלה? הצבא הסדיר
הקטן. אם הצבא הסדיר הקטן ילחם כבר
בשלב־הפתיחה על שטחים חיוניים, לא על
שטחים שמותר לסגת מהם זמנית ונכבוש
אותם אחר כך בהתקפת־הנגד המאוחרת או
לא נכבוש אותם, אך עדיין לא נאבד את
הסיכוי להתקיים. אם אנחנו נלחם על השטחים
החיוניים, על ירושלים, על מרכז ה־שילטון,
על הכנסת, על מישרדי־הממשלה
— לא שאני נבהל לרגע שהכנסת תיכבש,
שלא יהיה לי מקום־עבודה — אבל אוי ואבוי
אם המילחמה תתחיל ישר בשערי־ירושלים
ובפרברי תל־אביב.
אם אנו נסוגים חלילה לקו הירוק, או חלילה
לקו הדומה לקו הירוק, אנחנו מקבלים
גבול כל־כך ארוך.
אתה תגיד: על מה אתה מדבר, אם נחתום
שלום אז מה זה חשוב בכלל באיזה אורך הגבול?
אפילו נחתום את הסכם השלום, לא רק
עם חוסיין אלא עם חוסיין וערפאת ביחד —
קומבינציה בלתי אפשרית, אבל לצורך השיחה
מין הנחה היפותטית — הסכם כזה יחייב
את ג׳יבריל, את חוואתמה את חבש? לא! הם
יכו בנו. ומה נעשה אז? אנחנו חושפים בטן
רכה וארוכה, מהירמוך בצפון ועד עקבה בדרום.
מי ישמור על הגבול הזה? קבלן ערבי?

השטח הזה אנחנו הולכים להגיע לאיזון, ואג־חנו
נהיה למיעוט, ואנחנו גם ניכחר ונישמד,
כי אנחנו יורעים מה זה להיות מיעוט בארץ
ערבית, אנחנו מכירים אותם. יש לי חברים
שבאו מארצות־האיסלם.

• לא נכון...
לא נכון, כן נכון! אני רק אקח את מה
שעושים לערביה שחושדים בבעלה שהוא שיתף
פעולה עם היהודים, אז שלושה ימים אונס
קבוצתי, וביום הרביעי שוברים לה את הידיים
והרגליים.

• גם זה לא נכון.

עוד פעם לא נכון ...אבל ...יתנהגו אלינו
הכי יפה בעולם, אני לא רוצה לחיות במדינה
שהיא תהיה בעוד 12 שנה המדינה הערבית
ה־ .23 לא בשביל זה העם היהודי שילם דמים,
תרתי־משמע, כדי לבנות את המדינה הערבית
ה־ .23 כשאני אומר תרתי־משמע, רק
ממילחמת־השיחרור ועד היום 17 ,אלף חללים
זה מחיר אדיר! אני לא מדבר על המחיר
הפרטי של אמא, ואני מכיר הרבה מאוד אימהות
שעדיין הכרים אצלן רטובים בלילות.
אז השמאל בישראל מבין את זה, ואומר:
אנחנו גם רוצים מדינה בעלת ציביון יהודי,
ולכן בוא ניסוג מיהודה ושומרון ועזה. אומרים
להם אותם הדמוגרפים שבשנת 2040 זה
יקרה לנו במדינת־ישראל, אם נספור בתוכנו
גם את 80 אלף היהודים שחיים ביש״ע, אם
נספור אותם כאילו הם נמצאים בתל־אביב, זה
יקרה לנו ב־ .2040 למה? כי במדינת־ישראל,
בישוב הערבי 6091, ,ממנו עד גיל ,30 בשיא
הפוריות. זה בניגוד לכל מה שמלמדים, שכאשר
רמת־החיים וההשכלה עולות, רמת הילודה
יורדת. הערבים בישראל הם היוצא־מן־
הכלל.

• למה לא קבלן ערבי?
מה, איזה קבלן ערבי ישמור עליו?

• שרות־הביטחון של המדינה
הפלסטינית.
הוא לא יכול לשמור עליו כי

יהיה לו עניין לדכא תנועות קיצוניות,
מפני שהן יאיימו על השיל-
טון במדינה הפלסטינית.

• אתה לא מאמין בעלייה?
אני לא צריך להאמין. אני צריך להאמין
במה שהדמוגרפים נותנים, והדמוגרפים בתוך
המחשב שלהם הכניסו את העלייה, הירידה,
התמותה, הילודה. הכל יכול להשתנות, אבל
זה לא משנה את התהליך, זה רק יכול להאריך
או לקצר אותו. אם תהיה ירידה יותר גדולה,
אז האסון יהיה קודם, ואם יפתחו את שערי
ברית־המועצות ולא יקלטו אותם במקום אחר,

י •י זו תחזית של דורות, אני לא כלבד
מאמין כה.
נכון, זה לא מדעי, אבל זה הכי מרעי שיש,
בהנחות־המוצא ובנתונים הקיימים. כשאתה

שאלה: האפשרות המעשיר! היחידה לביצוע
טרנספר היא במילחמה נוספת. אתה בעד?
תשובה: אני נגד מילחמות ...אבל אם תבוא מילחמה,
יש להם סיכוי סביר ללכת מפה, בלי התנאים שמציעה
להם תוכניתי.

אני רוצה להאמין שאפילו אתה לא מאמין
שקבלן ערבי יהיה לו אינטרס לשמור על רעננה
וכפר־סבא. יש לי דוגמה מההיסטוריה.
לחוסיין היה אינטרס הרבה שנים לשמור

הם באמת שמרו.
הם הרבה פעמים שמרו, הרבה פעמים זה
עבר ידיים, הייתי מספיק שנים מעורב בזה,
גם בפיקוד־המרכז, אפילו בשנים שבהם חו־סיין
נתן פקודה לא לסייע למחבלים, תמיד
היה קצין או קצינים שהיתה להם סיבה,
לאומית או כספית, לעקוף את הפקודות

ש^ וסשו ]77110

מייפה לי את זה, אתה לא מתקן את עובדת־היסוד
שיש לנו בעייה דמוגרפית קשה. אתה
יודע שיש לנו ערבי ברהט שיש לו 67 ילדים
מ־ 9נשים, וערבי שני שיש לו 60 ילדים מ־6
נשים, והוא כל שנה מביא עוד אשה מהרצועה
או מחברון, על תעודת״הזהות של האבא יש
67 ילדים, ואנחנו בונים לו טיפת־חלב וגני־ילדים
ובתי־ספר, והילדים האלה יגיעו בחלקם
לאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, וטוב שהם
יגיעו, כי הם אזרחים, אבל מה טוב לנו שבנינו
את המדינה הערבית ה־?23
אני לא שונא ערבים. כמו שאומרים
האנטי־שמים בארצות־הברית4£ 0 ? :ו501

לא רוצה להשתמש בהקבלה היהודית, אבל
אני פעלתי למען המיעוט הערבי בישראל
יותר מאלה שכתוב אצלם בעיתון אחוות־עמים.
הרחוב הראשי בכפר ערבי — ואתם
פירסמתם את זה בהשלם הזה — נקרא
גנרי, כי אני הבאתי להם חשמל ומים ובית־ספר
ורישיונות ומה לא, ותאורת־רחוב ומה

אבל...

רגע, רגע, בוא נמשיך בהנחות־המוצא.
אז הבעייה הראשונה היא הבעייה הדמוגרפית.
הבעייה השנייה היא בעיית השטח.
ארץ־ישראל היא חטיבה גיאו־פוליטית אחת,
שהיא לא ניתנת לחלוקה, לישויות מדיניות
נפרדות. אמנם ההיסטוריה הראתה לנו אין
ספור דוגמות שהארץ הזאת היתה מחולקת
בין שליטים שונים.

• הארץ היתה כמעט תמיד מחולקת,
בכל התקופות.
אבל תמיד ניצח זה שהחזיק בהר. ישראל
בהר, הפלישתים בשפלה — ישראל ניצחו.
הערבים בהר, הצלבנים בשפלה — הערבים
ניצחו.

• למה אתה אומר שהערבים היו
בהר מול הצלבנים? צלאח-אל-דין
בא מבחוץ.
הצלבנים החזיקו את המעוזים שלהם בשפלה,
בשטחים הנמוכים. הגיעו לג׳ידין הגיעו
למקומות כאלה שזה התחלת ההר, אבל לא
שלטו בהר.

• איני חושב שזה נכון, אבל זה
לא חשוב.

טוב, על כל פנים למה חשוב לשבת בהר?
מפני שמי שמחזיק בהר, בשטח גבוה, נהנה
מיתרונות של תצפית, של מודיעין, של שליטה
באוויר. באמצעי-הלחימה המודרניים,
הטילים, אתה יכול בשתי סוללות נגד מטוסים
לשלוט מהר־חברון או מהר־גריזים על כל
שדות־התעופה של ישראל הקטנה. ואז כל
מטוס שירצה להתרומם תלוי בלחיצת־הכפ־תור
של מי שיושב בחלחול או בהד־גריזים,
ואנחנו זקוקים לשמיים ידידותיים. .
סיבה שנייה: העורף האזרחי הפגיע והרגיש
שלנו. היהודים התיישבו כפי שהם התיישבו,
809 בשפלת־החוף. בכל הצגת תיכנון
אופרטיבי כמעט, היה בן־גוריון שואל תמיד
את אותה שאלה: מה יקרה עם העורף האזרחי?
וכל הרמטכ״לים, וכל ראשי האג״מ היו עונים
לו את אותה תשובה: אתה אל תדאג לעורף,
גוש־דן, מיפרץ־חיפה, הם מקבלים הגנה
מחיל־האוויר בישראל. זה לא יקרה, חלילה,
אם ניסוג לקו הירוק.
עובדה נוספת: אתה צריך להבין שצה״ל
הוא צבא־מילואים. וכאשר פורצת מילחמה
ביוזמת הצד השני, אנחנו זקוקים למיספר

האלה. כשירצחו לנו אוטובוס עם תלמידים
ברעננה, נכבוש את קלקיליה? מה נעשה?
מדינה ריבונית, שחתמנו איתה על שלום?
הנה, לפני הבחירות האחרונות היה למישהו
פיתרון קסם, המערך יצא עם תוכנית האלופים.
נגדר את יהודה שומרון ועזה והביקעה
בגדר אלקטרונית, ובא לציון גואל.

• טוב. זו תוכנית אידיוטית.
אילו היו מטילים עליך, כרמטכ״ל
או כראש אג״מ, לנסח את הסעיפים
הביטחוניים בחוזה-השלום עם המדינה
הפלסטינית, אני מניח שהיית
מביא ביתרונות שיענו על הדברים
האלה, כגון בבסיסים, הגבלת־כו־חות,
שיתוף־פעולה ביטחוני — כל
מיני אפשרויות. מה שמפריע לי
בתיאור שלך זה הניתוק של הבעייה
הביטחונית בארץ* מן הבעייה
הביטחונית המרחבית.
כשאתה מדבר על שיבוש גיוס
המילואים ודברים דומים, הרי כיום
אפשר לעשות זאת משטח סוריה
ומשטח עיראק. מכניסים פה מוש-

״אתה ודע שיש לוו ערב ברהט שיש לו 67 ילדים? כן, מתשע ושים. ויש ערב
(המשך מנ 1מ 1ד ) 12

גים אסטרטגים מהמאה הקודמת.
אם אנחנו רוצים מחר לפגוע בטנק
הנמצא בגבול עיראק־ירדן, קצת
קשה להתייחס ברצינות לנימוקים
כגון: מה יעשה ערבי בחלחול.
דווקא התיאור שלך על פיתוח אמצעי־הלחימה,
ועל העידן המודרני, מצדיק עוד יותר
את הפיתרון שאני מגיע אליו. דווקא מפני
שאפשר לשבש את גיוס מערך־המילואים
מרמת־הגולן, מבלי לעבור את הקו הסגול,
בגלל זה אנחנו צריכים לדאוג שבשלב
הפתיחה אנחנו לא נעסוק בלחימה ישר בירושלים.

חיילים
אמיתיים, למעט כמה מטורפים,
לא רוצים מילחמה, כי הם יודעים שממילחמה
חוזרים בלי איברים, ממילחמה חוזרים עם חברים
קטועי־איברים ועם אלונקות גונחות,
וממילחמה חוזרים ומשפילים עיניים ליתומים
ולאלמנות ולהורים השכולים. אני לא
צריך ללמוד על חשיבות השלום מכמה יפיופים,
שחלק מהם אין להם אפילו מיספר אישי.
אני יכול לתת לך שרים שאין להם מיספר
אישי. הם מדברים על שלום הרבה מאוד. ובכן,
ההנחה הרביעית היא שלום, וההנחה

• כל מצב אסטרטגי נכנם לתוך
מיסגרת של נתונים פוליטיים. מפריע
לי כניתוח שלך שאתה מתייחס
אל המצב, שייווצר אחרי חתימת
חוזה־שלום, באילו זה המשך המילח־מה
באמצעים אחרים. ההנחה היסודית
צריכה להיות שהשלום ייצור
מצב חדש, שיחזיק מעמד, תוך לקיחה
בחשבון של אפשרות שזה יתמוטט.
השיקול הראשוני הוא שינוי
המציאות הפוליטית.
יפה, אז אני מציע לך לפתוח את הספר של
שימעוו פרס.

•למה?
מפני שלפעמים הוא כתב דברים חכמים.
הוא מסביר ומזהיר שלא להאמין לחוזים ולהסכמים
במיזרח התיכון. אין להם שום תוקף
ושום ערך, אם אחד הצדדים רוצה להפר אותם.

כך זה בכל מקום בעולם.
בכל מקום. הסכמים כאלה נשארים תקפים
בשני תנאים: אם יש לשני הצדדים רצון כן
לשמור עליהם, או אם אחד משני הצדדים יש
לו כוח לתת תימוכין להם. ובכן, אנחנו מכירים
יותר מדי טוב את האוייב שממול, ויודעים
שאף הסכם אהד לא כובד ולא יכובד,
כאשר יהיה לו פיתוי להיפטר מהנטע הזר
ששמו יהודים, ויכול להיות שמי שתחתום
איתו את הסכם־השלום יהיה לו הרצון הכי
טוב בעולם. נגיד שחוסיין וערפאת שניהם
חתמו את זה איתנו, במטרה להשיג שלום
אמיתי. יורשיהם, ואפילו הם עצמם, כעבור
שנה שנתיים, יראו רגע של חולשה במדינת־היהודים,
אז הם יעשו את הצי׳ק כדי לצאת
למילחמה.
אני מוכן להמר ולקחת צ׳אנסים על כל
מיני דברים בחקלאות, בגידול זן לא־מוכר,
בשיטות־השקייה חדשות ומהפכניות. אני מוכן
להמר אפילו בבורסה, דבר שלא משך אותי.
אבל להמר על החיים של העם שלי, להמר
על הבית השלישי? הרי א אנחנו פעם אחת
נדפק במילחמה זה סופו של העם היהודי, זה
לא עוד פעם, בעוד 100 שנה, תקום תנועה
ציונית בבזל, כזה הרצל יכריז על הקמת מדינה
בפעם הרביעית.

• אן אחד לא יהמר —־ לא על
קיום המדינה. השאלה היא אם ערו־בות־ביטחון
יורידו את ההימור הזה
לאפם. האם אפשר לתת להסדר־הש
לום תימוכין. אמרת, ואני מסכים אי-
תך, שכל חוזה בין שתי מדינות בנוי
על זה ששני הצדדים מעוניינים
לקיים אותו, או שכל צד יוכל להרתיע
את השני מלהפר אותו. אתה
מקבל את ההנחה המוהדמת שאי-
אפשר להבטיח את זה, ועל זה הריעות
חלוקות. למעשה אתה אומר
שלעולם לא יהיה שלום.
אני שואף־שלום מיקצועי. השלום זה לא
הקופירייט של אלה שמתגנדרים בשם השלום,
כמו שלום־עכשיו, כמו מחנה־השלום,
אז אם הם מחנה־השלום ואני ממחרחרי־ה־מילחמה,
דווקא אני, כחייל שהלך למילח־מות,
יודע את חשיבות השלום לא פחות טוב
מהם.

מיליון פלסטינים מהארץ יביא לשלום?
אני
אגיע לזה.

ואני אסביר: טרנספר־בהסכמה זה טרנספר
בואה אחרי החורבן. תבוא ממשלה כזו, כי גם
שנעשה בין ממשלות, לא האנשים ורצים
הערבים צריכים את השלום. המיזרח התיכון,
ללכת. שלושה מיליון תורכים ויוונים הוחלפו. אם יהיה בו שלום, יהיה אחד האזורים היפים
בשנות ה־ ,20 הם לא רצו לעזוב את הבית את
בעולם, יש לו מים, יש לו נפט, יש לו כוח-
חלקת־השרה ואת הזית שלהם.
עבודה, יש לו טכנולוגיה יהודית. הוא יכול
• הם גורשו.
לשגשג. הוא יכול לפרוח. יום אחד תבוא ממלא,
הם לא גורשו. תהליך טרנספר שנעשה שלה כזאת ותרצה את זה.
בהסכמה של שתי הממשלות ובתימוכין מלא
למה היום זה איננו? גם את זה אני יכול
של חבר־הלאומים.
להסביר אבל חבל על הזמן. השליטים לא
צריכים את השלום, כי השלום יביא את הקיר־
• אחרי שהיתה מילחמה איומה.
מה מהיהודים ויגדע את העץ שהם חיים עליו,
נכון, גם אצלנו היתה מילחמה איומה.
כי חסר לשליטים אבסולטיים ויכניסו לעמים
שלהם את מרעיונות של הדמוקרטיה, של
הבחירות, של החופש. אבל השלום יום אחד
יבוא.
כשהוא יבוא, נגיד להם: חברים יקרים,
התנאי הראשון לשלום איתכם זה קחו מאיתנו
את 1.4מיליון הערבים, או מה שיישאר עד אז
מתוך 1.4מיליון — כי אני לא בונה רק על
טרנספר בהסכמה — ובשביל האומות הערביות
לקלוט 1.4מיליון איש זה פחות מאחוז
מעמיהם. ממשלת״עיראק חתמה עם ממשלת
מצריים על העברת 1.5מיליון מצרים מעמק
>!ר לפני מילחמת־שמו־

נה־השנים עם חומייני שאבדו בהם חצי מיליון
חיילים, ומיליון נכים.
למה? כי היא רק צמאה לכוח־אדם. יש
מחקרים מוכחים שעיראק יכולה לקלוט 50
מיליון בני־אדם. היום הם לא יכולים לקבל
זאת, באספקט לאומי שלהם. הם יבגדו בעניין
הערבי ויבגדו בפלסטינים? לא. אבל יום אחד
הם ירצו לדבר איתנו שלום, גם לטובתם. אם
השלום הוא רק לטובתנו, הוא לא יבוא.

• אם זה יקרה בעוד 40 שנה, מה
יהיה עם הערכים בינתיים?

החמישית היא שאנחנו רוצים לבנות את
המדינה היהודית כמדינה דמוקרטית, מדינה
שבה כולם שווי״זכויות, כולם יכולים לבחור
ולהיבחר, אין אדונים ועבדים.
אם מקבלים את חמש ההנחות האלה, אין
מנוס אלה להגיע לפיתרון אחד שאומר ומבוסס
על שני הדברים הבאים: ארץ־ישראל שייכת
לעם ישראל, אין לנו ארץ אחרת, להם יש
22 אחרות

לעם הפלסטיני?

בוודאי, כי הם, אגב, באו הנה מכל מיני
מקומות אחרים, והם אומרים בעצמם שהם
חלק מהאומה הערבית הגדולה. אותה שפה,
אותה דת, אותה לשון, אותה תרבות, אותו
אקלים. בבקשה, שיצטרפו אליה.

• לפי אותו ההגיון אתה יכול להגיד
גם לאוסטרים שיצטרפו לאומה
הגרמנית.

אני לא יודע. היום אני אומר שהערבים
הפלסטינים, בשביל השלום בינינו ובין מדי־נות־ערב,
וגם למען עצמם, חייבים לצאת מ־שטודההתנגשות,
ולא להיות הסיבה והעילה
למילחמות.

• ש מ ענו את חמש ההנחות. כמובן
שעל כל אחת מהן אפשר להתווכח
יום שלם. מה אתה מציע בפועל?
מהו הטרנספר שאתה מציע?
ישנם שלושה סוגי טרנספר: טרנספר־בהס־כמה,
טרנספר־ברצון וטרנספר־בכפייה, שאיננו
אלא גירוש. אנו ממליצים רק על השניים
הראשונים. טרנספר בהסכמה וטרנספר בר־

ציו•

•ולא?

למה ולא? וכן! למה ולא? וכן וכן וכן! עם
סימן־קריאה!

• המונים גורשו.
לא, אני מדבר על הטרנספר שנעשה בג
, 192 זה כבר לא היה במילחמה, זה שדוקטור
נאנסן המליץ עליו. אחרי המילחמה קמו ועשו
טרנספר. אבל למה לי ללכת למקום רחוק?
ניקח את סיני, בסיני היה טרנספר של יהודים
בהסכמה. החברים שלי בימית לא רצו לצאת,
הוציאו אותם בכלובים, בקצף, בתמונות מזעזעות,
שאז כאבתי אותן והיום אני חושב שהיו
מיותרות. היתה החלטה של הממשלה החוקית,
הדמוקרטית שלנו, שעושים טרנספר.
אני לא אהבתי אותו, אני לא אהבתי את הסכם
קמפ״דייוויד, ואת מה שבגין השיג שם, אבל
בגין קיבל את התימוכין לא רק של הממשלה
אלא גם של הפרלמנט, כנסת־ישראל, כל
המערך, למעט שמיר שהתנגד, ארנס שהתנגד,
יגאל אלון ז״ל שהתנגד. הממשלה נתנה,
הכנסת נתנה את התימוכין, ומרגע זה והלאה
הטרנספר הזה לגיטימי, אפילו שאני כואב
אותו. הוא עשה טרנספר בהסכמה.

• תראה לי מדינה ערבית אחת
שתסכים לחתום על הסכם לגרש את
הפלסטינים מארצם.
אני לא אומר לגרש, אני תיכף אגיד לך.
אני מסביר בלוגיקה שלי, יכול להיות שהיא
עקומה, אבל זוהי לוגיקה שלי.
אז הטרנספר הראשון הוא טרנספר־בהסכ־מה,
ואז אתה תשאל אותי איזה מדינה ערבית
תרצה לקחת מפה . 4דמיליון ערבים. לי אין
שום ספקות שהיום, ברגע זה, אין שום
ממשלה כזו בשער, ולא מעבר לגדר. אבל יום
אחד תבוא ממשלה, ואולי ממשלות ערביות,
וירצו לדבר איתנו שלום, אם זה יהיה בעוד
שבוע, בעוד שנה או בעוד ארבעים שנה, אני
לא רוצה להתנבא. אתה יודע למי ניתנה הנ
חכה,
נגיע גם לזה. שבוע לפני שבא
סאדאת לירושלים, אף אחד לא האמין שיבוא
נשיא לדבר שלום. שבוע אחרי שסאדאת היה,
אמר מוטה גור, כרמטכ״ל: אל תאמינו לו, זו
תוכנית־הטעייה, פניו למילחמה. עובדה שבא
יום אחד נשיא ערבי לדבר איתנו שלום, כי זה
גם לטובתם, ורק בזה אני מאמין. אם לא
הייתי מאמין שזה גם לטובתם, אין סיכוי
שיהיה שלום ואנחנו נישאר ספרטה ונחייה
על החרב, וזה רע מאוד. חזון של ספרטה זה
החזון הכי נורא שאני יכול לצפות למדינת-
ישראל. דווקא כחייל אני לא רוצה ספרטה.
לא הבנתי ביוון איך הם רצו את זה.
הטרנספר השני הוא טרנספר־מרצון. מה
זה טרנספר״מרצון? זה שהפרט, האיש עצמו,
קם ומחליט שהוא מהגר בגלל סיבות כלכליות,
מישפחתיות, חברתיות, הרפתקאות,
הוא קם והולך.
החברים שלנו עברו לניו־יורק או ללוס־אנג׳לס,
זה טרנספר־מרצון. בתקופת השיל־טון
של חוסיין הגיעו מימדי־ההגירה של הערבים
הפלסטיניים עד ל־ 60 אלף איש בשנה.
60 אלף איש היו קמים והולכים לאבו־דבי
ולסעודיה וללוב, שלא על־מנת לחזור. לא
כאלה שהלכו וחזרו, אלא כאלה שהיגרו לצמיתות.
למה? כי חוסיין נהג בהם מדיניות
חכמה מאוד. הוא אמר להם: אין אוניברסיטות
׳ביהודה ושומרון, ואתם רוצים ללמוד, ומובן
שבני־תישחורת רוצים לימודים על־תיכו־ניים.
תסעו לקאהיר, יש שם אוניברסיטות,
תלמדו שם.

• אבל הם חזרו.
לא, רבים המשיכו משם, חלק חזרו. אני
מדבר על אלה שלא חזרו — 60 אלף איש
בשנה. חוסיין לא הירשה להקים תעשייה ב־יו״ש.
כשנכנסנו ליהודה ושומרון מצאנו בית־חרושת
לגפרורים של מישפחת אל־מצרי משכם.
זה הכל.
אנחנו נתנו להם שפע של תעשיות, מומחים
ויועצים והכל, ואנחנו מספקים עבודה
ל־ 140 אלף ערבים מיש״ע. עלינו לנהוג במדיניות
של מאגנט שלילי. זה לגיטימי, חוקי,
גם לפי אמנת־ז׳נבה. כצבא־כיבוש אני לא
צריך להקים אוניברסיטות, כי אני גם יודע
מה מלמדים בהן, שינאה לציון, את הפרוטר
ק1לים של זקני־ציון, ואיך להילחם נגד היהו־

גשיש לו 60 ילדי משש ושים, והוא עוד ממשיך
דים. אם אנחנו ננהג במדיניות הזאת, חכמה,
כמו חוסיין, של מאגנט שלילי, הם יהגרו
מרצון. וכשערבי פלסטיני מגיע לאבו״דבי,
הוא יותר טוב עשרות מונים מהאזרח המקומי,
ויכול מייד להיות מורה, או מנהל ובנקאי
ופחח.

• כמעט אף אחד מהם לא קיבל
שם אזרחות.
אבל הם נשארו שם.

• עד שמגרשים אותם. ברגע ש
היתה אבטלה, גירשו אותם.

השקפתו, אז למה לא בכוח, ולמה לא
במילחמה?

ארץ־ישראל. ארץ־ישראל חופף גם את נחלת
גד ראובן ומנשה.

אורי, האשימו אותי בכל מיני האשמות
בימי־חיי, התחסדות עוד לא שמעתי. אני
יודע שלא רצית לקנטר, אבל אני רוצה להגיד
לך שבהתחסדות לא האשימו אותי, להיפך,
האשימו אותי שאני יותר מדי בוטה ואומר
דוגרי. אני תמיד אומר את מה שבליבי, בשביל
זה יש לי הרבה ידידים והרבה שונאים,
ואני מתגאה באלה כמו באלה. אין לי בעייה
עם זה. התחסדות היא ממני והלאה. אם אני

יפה, אבל אין להם לאן לחזור, והם יישארו
שם כי האומה הערבית צריכה לדאוג להם.
היא לא יכולה לדאוג להם לפתור את זה בפ־לוג׳ה
או בעכו. היא צריכה לפתור את זה
בתוך האוקיינוס הערבי הענקי הזה, מהאוקיינוס
האטלנטי, ממארוקו, ועד פאקיסתאן.

עם כל הכבוד לנהג־הטקסי האלמוני, נהג-
המונית האלמוני...

• אתה יכול להראות לי עם אחד
בהיסטוריה שקם בשלמותו ועזב
את מולדתו?

• אגב, אמר זאת גם נהג האוטובוס
בקו .405

בשבוע שעבר קמו 300 אלף תורכים ועברו
מבולגריה, שבה הם נולדו וחיו במשך 400
שנה, וחזרו לתורכיה, ונשיא תורכיה אמר
להם ברור שובכם למולדת, ועוד מיליון וחצי
מחכים שיפתחו את השערים, כי יש שם בעיות
קליטה בתורכיה. הם ייקלטו בסוף. ואני
מכיר עוד דוגמות כאלה 20 .מיליון בני אדם
עברו במאה הזאת מארץ לארץ, בטרנספרים
שונים.

יכולים להגיד את זה גם חברים בכנסת, זה
לא הופך את זה להגיוני. אי־אפשר להגיד על
שחור לבן, ועל לבן שחור. אי־אפשר לחבר
את שתי הגישות. אפשר להיות מבולבל, אפשר
להיות במבוכה, וכתב ברל כצנלסון ״בזכות
המבוכה״ .אבל החלק השני של המאמר
שלו הוא ״בגנות הטיח״ ,ואצלי לא נמצא טיח.
אני מסכים שיכולה להיות מבוכה. הבעייה
שלנו היא לא בעייה פשוטה וברורה. זה לא־כך
עובד. מותר לנהג מונית וגם לח״כ להיות
במבוכה, אבל לאמץ את הבילבול שלו אני
לא רוצה. אי־אפשר להיות גם בעד טרנספר
וגם בעד מדינה פלסטינית ממערב לירדן. אני
בעד מדינה פלסטינית ממיזרח לירדן, וקוראים
לה ממלכת־ירדן ההאשמית. מצירי יכולים
להחליף לה את השם, לאיזה שם שרוצים.

• במילחמות, בדרד־כלל.

נכון.

• בשחיטות.

נכון, אבל לא רק...

• כמו ההודים והמוסלמים ב־
. 1948

למה לנו ללכת רחוק? ניקח את קפריסין
השכנה.

• זה כמו דיעותיו של אריק שרון.

• כנ״ל.

נחלי דם זרמו ברחובותיה, עד שלפני
שלוש שנים כל התורכים עברו לצפון האי,
וכל היוונים לדרום האי. הם לא התאהבו
עדיין האחד בשני, אבל הם למדו לחיות
בשכנות. שתי מדינות באותו האי. הנה דוגמה.
שאלת אותי לדוגמה. בדיוק כף, הערבים
יעברו לעבר־הירדן, ואנחנו נוותר על נחלת־אבות
מעבר־לירדן, בשביל שתהיה להם
מדינה פלסטינית, ואנחנו נישאר בארץ־
ישראל המערבית.

• הפיתרונות שאתה נותן מאלפים
מאוד. בסופו של דבר, אני חושב
שקפריסץ היא הדוגמה. מה
שקרה בקפריסין זה מה שקרה אצלנו
ב־ — 1948 היתה מילחמה, ובתור
המילחמה גורשו וברחו, כפי שיכול
לקרות במילחמת־חלוקה מהסוג הזה.
אני חושב שהאפשרות המציאותית
היחידה לביצוע טרנספר היא
במילחמה נוספת. כלומר, גירוש
תוך כדי מילחמה. אתה רואה אפשרות
כזאת, אתה בעד?
אני נגד מילחמות. הסברתי קודם שאני
איש שלום. אני לא בעד לעשות מילחמות, גם
לא למען טרנספר. אבל אם תהיה מילחמה
אינני יודע אם היא לא תחבוק בתוכה טרנספר.
לעשות מילחמה בשביל טרנספר זהו
פשע. פשע כנגד הבנים, פשע נגד עצמנו.

• מדוע,לפי השקפתו?
מפני שאנחנו רוצים בטרנספר־בהסכמה,
בטרנספר־מרצון, ולא במילחמה. אבל אם
תהיה מילחמה, לא בגלל טרנספר, במילחמה
הם ייצאו מפה. אני מקווה שתהיה לנו מנהיגות
חכמה ואמיצה, שתדע לעשות מה שבן־
גוריון עשה ב״. 1948

• האם אין פה איזו מידה של התחסדות?
נתת חמישה נימוקים ל־טרנספר.
אתה אומר למעשה שקיום
המדינה ועתידה תלויים בטרנספר.
ועכשיו אתה אומר שבשביל זה לא
צריכים לפתוח במילחמה. הייתי אומר
שדבר אחד לא נובע מהשני. אם
זה באמת דרוש לקיום המדינה, לפי

שלך וגם בדיעות שלי, בו זמנית.
הוא מקבל את הנחת-היסוד שדרושה
מדינה יהודית. אז הוא אומר לי:
לא איכפת לי איך להשיג את זה׳.אם
אפשר טרנספר — מה טוב. אם אי־אפשר,
מוטב שתהיה להם מדינה משלהם.
ושתי התפיסות האלה שוכנות
בליבו של אדם זו בצד זו, בלי
הפרדה. מכאן הבילבול בסיקרי־דעת־קהל.
מה שהישראלי המצוי רוצה
בו זה מדינה יהודית דמוקרטית,
עם רוב יהודי גדול.
אולי אתה מכשיר בעצם את הדרך
לדבר שאתה הכי מתנגד לו, למדינה
פלסטינית, כשאתה אומר שיהודים
וערבים מוכרחים להיפרד?

תשובה: כשהייתי אלוף־פיקוד־מרכז היתה לי
מיפקדה של מימשל צבאי, במיקרה שנצטרך להגיע
לגדה המיזרחית, ושמה מגרר — מנשה, גד וראובן.
חושב שצריך לעשות מילחמה בשביל טרנספר,
אתה תהיה מאלה שישמעו על זה, כל
המדינה תשמע על זה, אני לא אסתיר את זה,
כי אני לא יודע להסתיר השקפה. יודע להסתיר
סודות ביטחון ומדינה, אך לא השקפה.
אני אומר בגלוי שאץ להערכתי במוסר־הלחימה
שלי, במנדט שיש לי בעם היהודי,
נקרא לזה מניה שיש לי בעם היהודי, בנד
דינת־ישראל — אין הצדקה לעשות מילחמה
בשם הטרנספר. אבל אם תבוא מילחמה,
ולצערי תבואנה מילחמות, במילחמה יש להם
סיכוי סביר ללכת מפה, בלי התנאים שמציעה
להם תוכניתי דהיום. כי טרנספר בהסכמה
וטרנספר־ברצון זה טרנספר קלאסי, זה עם
פיצוי, זה עם קניית הדלא־ניידי, עם הכנת
מקומות לקלוט אותם, זה לא כמו שעושים
להם באירופה בצורה פרועה, שתוך יום
יוציאו מאות אלפים ברגל, ומגיעים לאן שהם
מגיעים.
אני בעד ממשלות שתשבנה על זה ברצינות,
גיוס כסף מהעם היהודי, אולי לסגור
את החגורה שלנו ולהיות שוב בצנע כדי
שנוכל להקים מדינה יהודית שהיא רק עם
יהודים. לא דיברנו עוד על ערביי ישראל.

• אני מבין מדבריך שאתה מדבר
על טרנספר, בהסכמה ומרצון.
ושולל טרנספר בכפייה.

• של 1.4מיליון התושבים של...
יש״ע, יש״ע...

• של מה שאתה קורא יש״ע...
אני לא המצאתי את המונח יש״ע. אין לי
זכות־יוצרים עליו׳ .יהודה, שומרון ועזה.

• מושגים מפוקפקים, מפני שאינם
חופפים את יהודה ושומרון.
טוב, גם המונח ארץ־ישראל לא חופף את

יש לנו קשר של זיקה אל עבר״הירדן. אני

כמו אריק, כמו כל מי שמחזיק בהשקפה
כזו. ממיזרח לירדן, שיקראו לזה איד שהם
רוצים, זוהי המדינה שלהם, פה ממערב לירדן
יש מדינה יהודית, ורק מדינה יהודית.

• י ש הבדל גדול׳בין התפיסה׳
שלך ובץ זו של שרון?
אני לא ישבתי איתו אף פעם, ללבן איתו
את ההשקפות שלו. מה שאני יודע זה מקטע
שאני קורא פה ושם, ואני לא מאלה שמתמי־דים
לקרוא תיקשורת, מטעמי בריאות.

• שאלה אחרונה להשלמת התמודה
שבנסיבות שנוצרו, עם היווצרות העם
המלאכותי הזה, העם הפלסטיני, והעובדה ש מונה לגבי האזרחים הערביים בישהוא
רוב בעבר־הירדן וכר, אנחנו צריכים לש ראל. מה מקומם בתפיסה שלך?
כוח, מבחינת הנוכחות הפוליטית, את הגדה
המיזרחית, כלומר מנשה. גד וראובן.

• ציניקאי יכול להגיד שבמילה־מה
העתידית יכבשו את עבר־היר־דן,
ואותן הבעיות יתעוררו שם, כפי
שהתעוררו בגדה המערבית.
אתה לא חושב את זה עלי, שאני אומר את

• לא, רק כחזון לעתיד.
אני מנסה לתרגם למושגים מציאותיים
את מה שאתה אומר.
אי־פעם, אולי בעוד 40 שנה. יהיה
הסכם עם ממשלה ערבית כלשהי,
שתבוא ותיקח מכאן 1.4מיליון בני־אדם,
הרואים את עצמם כעם ערבי
אחר, ונפרד, והם יעזבו את הארץ.
מה יהיה עד אז? מכיוון שזה לא
עומד בשער, גם לפי התפיסה שלך,
זה יכול לקחת הרבה מאוד זמן.
בינתיים יש לך אינתיפאדה ומימשל
צבאי.
אתה בא לאפשרות השנייה, של
טרנפפר־מרצון. זאת אומרת, אתה
מכביד את ידך על השטחים. יוצר
אצל תושביהם רצון לנטוש ולצאת.
כל זה נראה לי פחות מעשי מאשר
גירוש תוך כדי מילחמה.
אבל הייתי רוצה להעביר את השיחה
להיבט אחר לגמרי של העניין.
דיברתי לא מזמן עם נהג־טקסי וגיליתי,
שאדם יכול לדגול גם בדיעות

ערביי־ישראל הם שלנו, הם חלק מבשרנו,
לסוב ולרע. אנחנו עשינו איתם הרבה שגיאות.
את הערבים שהיו נאמנים למדינה קיפחנו
ודחינו, והערבים שבגדו במדינה אנחנו
נתנו להם על מגש כל מיני דברים.
עשו המון שגיאות לגביהם, אבל הם חלק
מאיתנו והם אזרחים. ובגלל זה שאני מחזיק
בהשקפת״עולם דמוקרטית ואנטי־גזענית,
אני אומר שגורלם בגורלנו.
אגב, עד מילחמת־ששת־הימים ועד בכלל,
הם הוכיחו בגרות, הם לא נתנו את ידם לטרור.
מאז יום־הכיפורים יש שם תהליכים מסוכנים
אחרים, שוב פעם לא באשמתם, גם בגלל
סיבות אובייקטיביות של המיפגש עם
העולם הערבי הגדול, גם בגלל שגיאות של
השילטון הישראלי.
אני אומר לגבי ערביי־ישראל שהזכויות
שלהם צריכות להיות שוות לחלוטין לשלנו.
בתנאי אחד: שהם ימלאו את כל החובות. הם
ישרתו בצבא, ישלמו מיסים ויבנו לפי חוקי־התיכנון־והבנייה,
וייהנו מכל הזכויות.
אם לא יעשו את שלושת הדברים האלה,
אין להם זכויות, הם יהיו פה אורח שנטה ללון.
אומר הערבי: אתה רוצה שאני אשרת בצבא?
אני אומר: כן!
אני זוכר את הוויכוח שהיה לגבי הדרוזים
אצל בן־גוריון בשנות ה־ ,50 בהתחלה. אמרו:
הרמטכ״ל הסורי הוא דרוזי, איך אנחנו נכניס
אותם לצבא.
ערביי־ישראל אומרים: אנחנו לא רוצים
(המשך בעשר )58

אסור לתת להסתדרות
ליפול 11-האתריות
הלאומית של הליכוד.

סור להסתדרות ליפול. חשיבותה של
ההסתדרות היא מעל לכל ויכוח מפלגת
ההסתדרות היא של כולנו, ואינה הרבו;
הבלעדי של המערן־/מפ״ם.
ההסתדרות היא של כל עובדי ישראל
והשפעתה מכרעת גם על מי שאינו חבר בה.
המערך/מפ״ם הוביל את ההסתדרות לדרך ללא
מוצא ולסף תהום.
חובתו של הליכוד לקחת את ההסתדרות בידיים,
להתחיל מחדש את המאבק על זכויותיו של העובד,
לשקם ולהבריא את מה שהרסו הניהול הכושל,
הבזבוזים והשררה.
המערך/מפ״ם שהרס את ההסתדרות כבר לא יוכל
להציל אותה.
רק הליכוד יכול לבצע את המשימה.
רק לליכוד יש תוכנית אמיצה המתמודדת עם
הבעיות האמיתיות,שיצרו המערך/מפ״ם
במשך שנים.
ב־ 3ו ננובמנר את ואתה יכולים להיות שותפים
לשינוי היסטורי שיחזיר את ההסתדרות לעם ישראל.

שמאי
זסתדרות

\דסי\ דדג

נזה ה ם או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מההם אומר מ ה הן או מ רו ת..

יורם חוטר־יש:

דינה פורח:

שלפה גורן:

..הגבול שסט עד נר אירוע חופו .,תורה וו־דת מו
שמתחים עריו באש!״ רעדות ער שואר!״ השמיים גם היום!״
ארבע ההיתקלויות האחרונות בגבול ירדן, שבאח רונה
אף נהרג חייל צה״ל, עומדות בסתירה לקביעה
כי זהו הגבול השקט של מדינת״ישראל.
שאלתי א ת יורם חוטר״ישי, סגן (מיל׳) ,ששרת
בגיזרה, אין הוא מסביר א ת האירועים האחרונים.
זה לא גבול שלום, אז הדברים האלה צפויים. לי עצמי

היתה היתקלות באיזור.

• אתה רוצה לספר עליה?
זה היה סיפור די דומה להיתקלות האחרונה. זה לא היה
מחבל, אלא חייל ירדני. אני חושב שזאת היתה ההיתקלות
הראשונה שבה היה מעורב חייל ירדני, שאירעה בשנים
האחרונות. מאז תקופת־המירדפים בביקעה לא היו היתקלויות
באיזור, עד ההיתקלות שאני הייתי מעורב בה.

• מה קרה?
זה היה בפברואר . 1986 חייל ירדני מטורף — אומרים
שהוא היה מטורף. לא היה לי זמן לשאול אותו — חצה את
הירדן לשטח המפורז והתקיף את סיור־הבוקר שפתח את
הציר. הוא הסתתר מאחורי סלע, פגע במפקד ופצע אותו
אנושות, פגע בחייל נוסף והרג אותו במקום, ואז הסיור קרא
לי ואני הגעתי עם המ״פ והגשש. נלחמנו איתו ובסוף הרגתי
אותו. בהיתקלות הזאת היו שני הרוגים, שלושה פצועים
וחייל ירדני הרוג.

חדירות
•י ש מי שטוענים שהחיילים הירדניים המטורפים
אולי אינם כל־סך מטורפים.
מה שאני יודע הוא מה שמוסרים המקורות הרישמיים.
עד כמה שאני זוכר מהתקופה שהייתי בקו, הירדנים
מאוד מעוניינים לשמור על שקט. יש סיורים קבועים של
צבא־ירדן, יש מארבים בגיזרה.

• א ז איך, מסופו של דבר, עולה מיספר
ההיתקלויות?
כי אי־אפשר לסגור את הגבול בצורה הרמטית. זהו גבול
ארוך וקשה לסגור אותו, במיוחד בקטעים שאין בהם גדר־מערכת.
הסיורים, הקשתות, וכל האמצעים האחרים אף פעם
לא מספיקים. אבל רוב ההיתקלויות, עם כל המחיר הקשה
הכרוך בהם, מסתיימות במגע עם הצבא, למעט המיקרה
הלפני־אחרון.

• כמי ששרת במקום, הגבול באמת שקט, או
שהוא מוצג ככזה?
הגבול שקט עד שפותחים עליך באש( .אורית זרובבל)

בשבוע שעבר ציין העולם יובל לפרוץ מילחמת־וז-
עולם השנייה. במיוחד על רקע זה קשה להתעלם מגי לויי
אנטי־שמיות מחודשים. בעיקר זה של אידגון
״פאמייט״ בברית״המועצות, גילויים בפולין, וכמובן
התקיפות של נוער ישראלי בגרמניה.
האם אפשר לראות מגמה של התגברות האנטי שמיות,
שאלתי א ת הד״ר דינה פורת, מהמחלקה
להיסטוריה של עם ישראל ב אוניברסי טת תל־אביב.
מגמת ההתגברות אינה חדשה. מייד אחרי מילחמת־העו־לם
השנייה היו שני עשורים שקטים, והאנטי״שמיות היתה
נחלת חוגים קיצוניים תימהוניים וקבוצות-שוליים בלבד.
כאלה שלא מצאו את מקומם בחברה אחרי המילחמה, או
כאלה שנשארו כירושה מהעבר הנאצי.
מ־ , 1967 מילוזמת ששת־הימים, ובמיוחד מ־ , 1973 היתה
עלייה בביטויים אנטי־שמיים.

לצורך מסע ההתעוררות של מוסדו ת ״אל המעיין״
התפרסם השבוע כי תנועת ש״ס שכרה מסוק, בעלות
של רבע מיליון דולר, לשימושו של ראש מועצת חכמי
תורה, הרב עובדיה יוסף. שאלתי א ת הרב שלמה גורן,
מי שהיה הרב הראשי של צה״ל וחובב־מסוקי ם ידוע,
מה דעתו על מסע״המסוקים של עמיתו.
יש להם כסף, כנראה. זה מוכיח שתורה יורדת מן השמיים
גם היום, לא רק בימי משה.

• איך הם יכולים להרשות לעצמם הוצאות
כאלה?
תאמיני לי שאינני יורע. אני עצמי לא מקבל פרוטה אחת
מכל הקרנות האלה.

• האם צייד לעשות הפרדה בין מה שקורה
בגוש המיזרחי לארצות המערב?

• אתה לא מקבל כספים במיסגרת ההקצבות
הייחודיות?

בעולם המערבי, תמיד היה לאנסי־שמיות ביטוי. בתי־ה־הוצאודלאור
הגדולים ביותר של ספרות אנטי־שמית נמצאים
בשוודיה ובארצות־הברית, וזה לא עושה אותן אנטישמיות.
זה רק אומר שבארצות כאלה, קבוצות שמחזיקות
בריעות כאלה יכולות להתבטא.
בגוש המיזרחי תמיד היתה אנטי״שמיות, אלא שהשילסון

לא קיבלתי אף שקל אחד. אני מוכרח לנסוע בכל פעם
לאמריקה כדי להשיג כסף מתורמים. אני לא מקבל משכורת
מהישיבה ועושה הכל לשם שמיים.

• בתור מי שהתפרסם בשימוש במסוקים,
איך אתה רואה את מסע המסוקים הזה?

אנטי־שמיות

דוג

כיוון אותה לצרכיו.

• מה הסיבה להתגברות האנטי-שמיות?

אם הם מקבלים את הכסף מתורמים או מנדבנים, אני לא
מוצא בזה טעם לפגם. כך הוא יכול להספיק הרבה יותר
מאשר בדרכים אחרות. אם יש לו אמצעים מבחוץ, אז למה

הלוואי שידעתי. אני לא חושבת שיש יחס ענייני למדי-
נת־ישראל. הוא לא יכול להיות ענייני אחרי 2000 שנות
גלות ואחרי המישקעים של השואה, ולכן על כל אירוע
שמחים הכל כמוצאי שלל רב. כל אירוע הופך לעדות על
כלל ישראל, בדיוק כמו שפעם הפך כל אירוע לעדות על
כלל העם היהודי.
בגרמניה, למשל, קם דור צעיר, שלא מרגיש אשם, ומאוד
היה רוצה שהנושא יירד מסדר־היום.

בזמן שיש מישפחות החיות בקושי על קיצבת אבטלה —
קשה לי להגיד, אבל הרב עובדיה יוסף הוא גאון בתורה. הוא
יודע להחליט לאן צריך הכסף ללכת. יכול להיות שהתוצאה
של השימוש במסוקים חשובה לו יותר.

• יש קשר בין סיקור שלילי של ישראל בעיתונות
העולמית לבין התגברות האנטישמיות?

מה דעתך, בכלל, על תנועת ההתעוררות
של היהדות הדתית הספרדית?

ללא ספק. רואים את זה במיוחד ממילחמת־הלבנון, שפתחה
שורה של קאריקטורות המשוות את צה״ל לנאצים. הקשר
הוא הדוק, מפני שהאירועים לא נמדדים לגופם, אלא על
רקע קודם. בלבנון, למשל, רוצחים עכשיו נוצרים, אבל
(אזרית זרובבל)
העולם לא מתרגש.

חיובית מאוד. אנו צריכים לברך על־כך. אם היהדות
הספרדית מתחזקת בתורה ובמעשים טובים — צריך לברך
על־כך. זה לא נגזר משמיים שאשכנזים יהיו תלמידי־חב־מים.
נאמר כבר :״היזהרו מבני עניים, שמהם תצא תורה״.
(א 1רית זחבבל)

• זה לא מנקר עיניים, לדעתך, במיוחד היום,
לנוכח אבטלה ומיתון?

זה הם אומדים...מה הן אומרות...חה ה אוהדים...מה הן *ומרות...
אלי דסה, העולם הזה

בו עז צור:

חון נטר:

,,אני חושב שלא ״אסויט את הסבו ,,בהצעה איו לשחקו
אחסן את ירד שר עמוס ע ! 11״ זכויות ייצוג ודיבור!״
בשבוע שעבר חלף ענן קטן בשמי הארץ, ומזה
הבנו כולנו שהסתיו מ תקרב, ואחריו החורף, וכמובן
כבר כולם מדברים על השפעת שתגיע אלינו, ועל
החיסון שאולי צריך לעשות.
אז פניתי לד״ר חנן נסר, רופא ילדים, וביקשתי
ממנו להרגיע אותי, כמו שהוא עושה בכל פעם
שאני פונה אליו.
מה את מודאגת? את הרי לא נמצאת אפילו בקבוצת־סיכון.

מי הם קבוצות־הסיכוף
קודם כל, אנשים בני 65 ומעלה, שסובלים ממחלות לב
וריאה כרוניות. אחר־כן־ באים אנשים מעל לגיל .60 קבוצה
שלישית: ילדים ובוגרים בעלי מחלות לב וריאה, הנמצאים
במעקב רפואי מתמיד. אחריהם צוותים רפואיים — רופאים
ואחיות, הבאים במגע עם חולים. אחריהם באה הקבוצה של
בעלי התפקידים החשובים.

• סליחה? למה בעלי תפקידים חשובים
בקבוצת־סיכון?
את היית רוצה שהרמטכ״ל יחלה בשפעת בזמן כוננות או
מילחמה, חלילה?

• חם וחלילה. טוב, הבנתי את הכוונה. מי
עוד?

!ריאות

• ״ערוץ 4״ עושה פירטי קולנוע?

סרטים

אחריהם בתור באים כל מי שנורא פוחדים לחלות.

• אתה אומר שילדים קטנים הם בכלל לא
קבוצת־סיכון?
ילדים בריאים לא נכללים בקבוצות־הסיכון.

• אבל אני יודעת שעוד מעט אתה תוצף
באמהות, שיבואו עם ילדיהן ויבקשו את
החיסון.
מי שתבקש לחסן את הילד, אני לא אסרב. אבל יחד עם
זאת אני אסביר לאם, כמו שאני מסביר לך עכשיו, ששפעת
היא מחלה לא־נעימה אבל קצרה מאוד, והסיכונים שלה
לגבי אנשים בריאים הם נדירים.

• ובחיסון עצמו יש סיכונים?
גם כן נדיר מאוד־מאוד.

ולפן — לחסן או לא?
זאת אחת הפעמים הבודדות שאני לא מחליט בשביל
הפציינט, אלא הוא עצמו. אפשר לחסן ואפשר לא.

• אתה את הילדים שלך תחסן נגד שפעת?
אני חושב שלא•

לא סו ד הוא שסיפרו של עמוס עוז ״קופסה שחו*
רה״ זכה בביקורות רעות מאוד בארץ, ובהצלחה
מיסחרי ת גדולה. בחו״ל, לעומת זאת, זכה הספר בש בחים
רבים, בפרס ספרותי חשוב ובהצלחה מי סח-
רית. עכשיו החליש ערוץ 4של הטלוויזיה הבריטית
להפוך א ת הספר לסרס שיוסרט ברובו בארץ, ועל
מל אכת הבימוי הופקד כבר הבימאי הישראלי יעוד
לבנון, שחזר בימים אלה ארצה כשבידו חוזה. שאלתי
את יעוד מי שיכנע א ת הבריטים לעשות סר ט מ״קופ־ס
ה שחורה״.
אני קראתי את הספר כשראה אור, ואהבתי אותו. באותו
זמן הייתי בקשרים עם ערוץ ,4כשהפקתי עבורם סרט,
רווזמח הנהר. דיברתי עם עמוס עוז והצעתי לו שאני אציע
לערוץ 4לעשות סרט. עמום ביקש שאחכה עד שהספר יראה
אור באנגלית, אבל אז הגיעו הצעות אמריקאיות. בכל זאת
פניתי לערוץ ,4והם ביקשו ממנו עיבוד של הספר. עשיתי
זאת, חה מצא חן בעיני כל הצדדים. כל הסיפור, ובכללו
זכויות התירגום, לקח כמה חודשים טובים, אבל עכשיו
אנחנו כבר אחרי הניירת. הסרט יוסרט, יוצג בקולנוע ברחבי
העולם, ושנתיים לאתר מכן ייוצג בערוץ 4של הטלוויזיה
הבריטית.

(דניאלה שמי)

כן. בשמונה שנות קיומו של עחץ 4הם עשו 160 סרטים,
ביניהם זיכרועח אהבה מפירנצה, תיקעת נחלות, סננה דז ה
ועוד רבים אחרים. דויד רוז וקרן במבוראו, שני אנשים
מרכזיים בערוץ ,4חושבים שסרס־טלוויזיה הוא סרט־קול־נוע
סוג ב; ולכן הם הולכים על סירטי־קולנוע שייוצגו אחרי
שנתיים בטלוויזיה.

• בספר יש ארבעה תפקידים ראשיים. האם
אתה כבר יודע מי ישחק אותם? ישראליס?
אני עוד לא יודע. יש לנו כאן שחקנים שיכולים לעשות
את כל התפקידים הללו, אבל יש בהחלט בעי״ה של אנגלית
רהוטה.

• הפעם אתה תעבוד עם תקציבים של טלוויזיה
בריטית, עם מיכשור בריטי ובוודאי עם
כישרונות• בריטיים. איך אחרי זה תחזור ארצה
לעשות סרטים בתקציבים ישראליים, ועם כיש*
רונות מקומיים?
יש לעבור בקולנוע ויש לעבור בבית. בבית שלד אתה לא
(דניאלה שסי)
,עושה חשבונות. מה שיש — יש•

טגן יו״ר איגוד״הכדורסל, שלום גרינבוים הציע
במיכתב ליו״ר, יורם אונרקוביץ, כמה הצעות ושי נויים,
בין השאר: איסור על העברת כדורסלנים מק בוצה
לקבוצה בליגה הלאומית לתקופה של שלוש
שנים. הוא מקווה שבאותה תקופה ישלמו האגודות
לשחקנים רק א ת הסכומים העומדים לרשותן. שח קנים
לא יוכלו לדרוש סכומים מעבר למה שהאגודה
תציע להם. האפשרות היחידה שתעמוד לפניהם
תהיה לשחק בקבוצת ם בליגה הלאומית, בסכו ם ה מוצע,
או לרדת ולשחק בליגות נמוכות יותר. הוא גם
מציע שקבוצות בליגה הלאומית יוכלו להחליף אך
ורק א ת שני הזרים של כל קבוצה. לעומת זאת, הק בוצות
יוכלו לחזק עצמן ב שחקנים מליגות ב׳ וג׳ וב-
כדורסלני-נוער.
לבועז צור, שחקן כדורסל של קבוצת ״א.ס. רמת-
השרון״ ,יש מה לומר על-כך:
בהצעתו יכולה להיות פגיעה בשחקני הליגה הלאומית.
למשל במצב ששחקן אינו מתאקלם טוב בקבוצתו מכל מיני
סיבות, ורוצה לעזוב. ההצעה הזאת כובלת אותו לקבוצתו
למשך שלוש שנים.

כדורסל
• שחקנים כאלה יכולים לפרוש.
יכולים להיות גם מצבים של פרישה. שחקן שאינו מסתדר
עם קבוצתו יכול להישבר מההמתנה הארוכה, ועלול
לפרוש. בהצעתו אין לשחקן זכויות ייצוג ודיבור, וכל עתידו
המיקצועי נתון בידיה של הנהלת הקבוצה.

• מה דעתך על הצעתו בעניין החלפת הזרים?
במיכתבו
יש פגיעה בכדורסלנים הישראליים, ובאופן
יחסי הטבה כלפי השחקנים הזרים. ההשתוללות בתשלומים
הגבוהים לא תיפסק, אלא שזה יתבצע בתחום השחקנים
הזרים.

• אתה מסכים עם תוכניתו לגבי חיזוק הקבוצות
בליגה הלאומית?
תוכנית החיזוק שהוא מציע יכולה לפגוע בשחקנים מהליגה
הארצית ומליגה א׳ ,ולעומת זאת עוזרת ומקדמת את
השחקנים מליגות ב׳ וג׳ וכדורסלני־נוער. הצעתו אינה מעשית,
מכיוון שהדרישה לשחקנים מליגות ב׳ וג׳ היא די
(שדד רכטמן)
נדירה.

—י 2 5

לפנות בוקר, מחוץ לפאב לחפש צריך
,,המיסנאה״
חנייה. שומר-הסף עוצר את מי
שלא נראים לו. הקריטריונים
לא ברורים. המקום מפוצץ. אין
מקום לשבת, אין מקום לע מוד.
הבל רוקדים על השול חנות,
מתופפים בתופי־מרים.
יודעים בעל־פה א ת כל המי לים.
רוני, מבעלי המקום, לא
מבין איך זה שהקהל האיכותי
שלו, כדבריו, מסוגל לתפקד
למחרת היום בעבודה .״אם
אשאל שאלות כאלה, מי יבוא אליך ליד הבר ב״מיסבאה״ יוש בים
מי שמחפשים סידור ללי לה.
נותרו רק שעתיים לזריחה.

ש־ביס 71 עיו של מחנשיס בלי וונסקוז.
מחכשים שמוצאים מקום לו־גע, בל
למצוא שום מקום, חותכים מונמן
לדרום ובחזוה, ובמעט תמיד הולכים
ל״טאבו״ באים לסיים את הלילה. אורן, בת ,33 עוסק ת במכירות. היא
כבר הספיקה להיות בשלושה מקומות לפני-כן .״אני יצור סביב תי. אני
שייכת לגרעין של מבלי לילה קבועים. אני יוצאת מעט, רק שלוש פעמים
בשבוע״ .בן-זוגה הצטרף כדי שלא תעשה ״כניסות״ לבד .״ביציאות שלי
אני מצפה להכיר מישהו, אהבה אמיתית״.

הסופרמרקט ברחוב בן־
יהודה. פתוח 24 שעות. ב״4.00
לפנות בוקר מחכות העגלות
לקונים. מה פתאום קניות
בשעות באלה* מסביר גיל,
סגן־המנהל :״זה נוח מאוד למי
שחוזרים מבילוי ושצריכים
לקום בבוקר לעבודה. גומרים
בילוי, ובשקט עושים קניות״.
איש״הביטחון לא מוותר על
בדיק ת תיקים. ברקע, אשה
אחת עם רשימת״קניות צועקת
בקול כעוס ״מי שוקל פ הד

לחם הבאגט יוגש בעוד שעות אחדו ת על
שולחנם של מי שמקפצים בשירה ובריקוד
בבניין הסמוך. ורק ״עזרא״ -אם אתם
מתעקשים על שם! -אומר כי הוא עובד
בשביל הלחם. והוא יודע ש״הלחם״ שלו
יספיק רק לקניית לחם אחיד. עזרא :״כל
אחד והמזל שלו. אני לא איכפת לי מאלה
שמבלים. ברוך השם, אני מתפרנס בכבוד״.
העוכם הז ה 2714

מדרימים. מאות ילדים בני
16 ממלאים א ת רחבת הכניסה
של ״פינגווין״ .נשענים על מכו ניות,
מודל אחרון, שאבא קנה.
״הבטיחו לי שאם אגמור את
השנה בלי אף שלילי, אקבל
מכונית. אני לא אומר את השם
שלי. אבא שלי לא צריך צרות
עם מס־ההכנסה.״ דיסקו טק
של נוער .״פה אף א חד לא
סנובי על השני,״ אומר אבי
דחבש מבת״ים. כולם לבושים
אותו הדבר, מסורקים באופן
זהה, מדברים באותה העגה.
רק המכוניות מסגירות את
ההבדלים.

׳!78-909 •89

הבילוי האמיתי הוא מחוץ לדי סקו טק, להישען על המכוניות ולהסתכל
בעיניים ריקות סביב, סביב. ל שתות כמה שיותר בקבוקי-בירה ולנפצם
לאחר־מכן על המדרכות. ולחכות, לחכות ...למה!
להסעה המאורגנת שלוקחת הביתה. אלפי בני נוער מכל הערים־

הלוויינים של תל־אביב נמשכים אל בילוייה. כדי לספק א ת צורכי הקהל
הצעיר לתחבורה נאותה הביתה, מארגנים כל הדיס קו טקי ם של בני*
הנוער ,״פינגווין״ ,קוליסאום״ ,״סינרמה״ ודומיהם, הסעות קבועות, הלוך
ושוב אל הדיסקו טק וממנו.

״כל המחירים עולים, ואנחנו
כבר חולים. יש מיתון ואבט לה
״,שר אבי כהן, המוכתר של
פאב ״המדוכאים״ שברחוב
אלנבי. שרשרת שירי דיכאון
ומצוקה, בין שולחנות, העמו סי
ם מכל טוב, מ שקאות רק
מתוצרת-חוץ. בקבוקים של מים,
יוצאים במחול. רוקדים
ושרים על הגורל הנורא המ דינה
בבלגאן, לא האזרחים.
אנחנו לא מרגישים כלום. לנו
לא חסר ״,מסביר לוי יעקב,
מדביק שטיחים .״כולם פה
אנשי״עבודה, קמים בבוקר עם
מרץ, זה הבנזין שלנו. ב־5.00
עוזבים, תופסי ם שלוש שעות
שינה, זה מספיק. בשביל מה
קורעים את התחת!״
העולם הז ה 2714

קצת לפני . 5.00 ברחובות
כבר רואים אנשים המחכים
לאוטובוס הראשון, שייקח או תם
לעוד יום של עבודה. חופי-
הרחצה מתמלאים ברוחצים.
עדיין חשוך. שעון־קיץ. וב דיסקו
טק הכי א 1בתל־אביב,
עד לרגע זה ,״די־גיי״ ,מסרבים
המאחרים בנשף להיפרד מרח-
בת־הריקודים. כל א חד לעצ מו.
רוקדים לבד. חיוך עייף על
הפנים.

צפונה יותר, במיסעדת ״ניו-יורק״ ברחוב
דיזנגוף. הכל סגור. איש אחד חטר״בית
משמש לבעלי המקום כ״שומר חינם ״.יושב
ליד השולחנות וקורא את עיתוני־הבוקר.
הוא מחפש עיתונאי .״יש לי מידע על
ממשלת פולין. אמסור אותו רק לעיתונאי״.
עיניו כחולות מאוד, נקיות מאוד, עומדות
בניגוד גמור לבגדיו המזוהמים. בלילה
פתאום תופסי ם שבתל״אביב, ישנם מי
שאין להם לאן ללכת ומהיכן לחזור.

אין פועלים ערביים. האינתיפאדה ניצחה. גם עבודות שהיו עד לפני זמן קצר
״עבודות של ערבים״ ,מאויישות כיום בידי יהודים. לילה ארון בתל־אביב, בלי
אף ערבי אחד. באיזור שוק-הכרמל, בשכונת״מאטיפיורי, עיר ערבית קטנה בלב
תל־אביב, לא רואים ערבים מ ס תובבי ם סריחוב או יושבים על מירפסות, מאזינים
למוסיקה. רק לפני זמן קצר נהגו לעשות כך אחרי יום־עבודה. היום הם אינם,
ואת עבודת סימון־הכבישים, כמו שאר עבודות־הלילה, עושים בחורים יהודיים.

ביציאה מתל-אביב בבר
כמעט אור-יום. מכוניות של
מבלי״לילה מתערבבות במכו ניות
הלוקחות א ת בעליהן לע בודה.
א ת ארובת רדינג מנ קים,
מכינים אותה ליום חד ש
של צריכת חשמל מוגברת, של
שימוש בלתי-פוסק במזגנים.
בבר נעשה דביק ולח. פקקי-
תנועה ראשונים מתחילים
להתהוות בכניסות לעיר. רק
כמה שעות קו ד ם לכן היו אלה
פקקים של מבלים. עכשיו חל ק
ם מתערבב בפקק אריך ואינ סופי
של תל״אביב שונה.
העולם הז ה 2714

אתה כמעסיק יודע שנתת מתנה שאוהבים לקבל וכעובד המקבל את
המתנה, יש לך אין סוף אפשרויות בחירה 16,000 .פריטים ב־200
סניפים של סופר קו־אופ והיפר קו־אופ,
בינהם, מוצרי מזון, כלי בית ומטבח,
הלבשה הנעלה ועוד ועוד.

סלי שי ומתנות
ואם אתה דווקא אוהב לבחור את המתנות
שאתה נותן, אנו מציעים לך סלי חג ־*
מיוחדים במחירים מפתיעים ובמבחר ענק.

שנה טובה וחג שמח

לגרגצזנז

ער האוכל
המיורחי וההשתלבות
במרחב ועוד על
מסיבות הפתעה

אלבו ם
ר בי עי
מיקי גבריאלוב, גם יוצר גם
מבצע, חגג אלבום רביעי. החברים,
בני־המישפחה ועוד כמה מפרגנים
התקבצו בארט רוק קפה שבלונדון

1דךיך 1 1דךך המפיק יואל שרתי חזר מניו-יורק, שם
^ 1 11 הצליח למכור א ת סירטו ״הלם קרב״ .בימים
אלה הוא עובד על תסרי ט על מחבר ההימנון, נפתלי הרץ אימבר.

11 \ 11*11ך 1^ | 1ך \ 11ך 1ך 1היא רקדנית־הבטן ברי סימון
1 # 1 1 1 1 1 1ו 1 1 1שחזרה מסיבוב״הופעות מוצלח
ביותר בטוקיו ורכשה לעצמה פריטי ואביזרי לבוש הודיים, שהם
המילה האחרונה באופנה האתנית. סימון היתה מסמר הערב.

ם בית־רחם
רתל־אביב
הסיפור התחיל בבית־לחם, עבר

לירושלים ואז באו החברים לרוני
ארוטשם ושאלו אותו מדוע שלא
ו 1מעסקי השדרנות.
^ 11/ 1אלי ישראלי מתרכז
כעת במלוא הרצינות ביחצנות
של מועדון ״זמן אמיתי״ ביפו.
מינסטור, כדי לחגוג עמו את ה :
אירוע. היו שם קובי אושרת ובת
זוגו עדה תומר והבדרן מנחם
זילברמן, שלא פסק מלספר
בדיחות. בין לבין חילקו שם מטעמים
ומשקאות והקשיבו למוסיקה.

ך ן ״ ך ך לעין חרוד: השח•
! וון קן ארנון צדוק
בקרוב בסרט ״אחד משלנו״.

יפתח סניף של מיסעדת מרחאבה
גם בתל־אביב. אז רוני לקח את מה
שהיה פעם מיסעדת־הפאר נונחלה
והפך אותה למיסעדה מיזרחית מהסוג
המשובח ביותר. וכך יכלו המוזמנים
לבחון את האוכל המוגש
להם ואף להשתתף בחיתוך הבשר.
בערב הפתיחה נכחו נציגים רבים
של עולם הקולנוע הישראלי, אולי
ללמדנו שעתיד הקולנוע טמון
במידת השתלבותו במרחב השמי.

4 71117111 השחקנית״זמרת היפהפיה ענת עצמון עברה
\ 1 1411111 להתגורר עם השחקן יפה־התואר דן תורג׳מן.
הכל התלחששו שאולי, בעיקבות המעבר, גם הח תונה בדרך.

סבל ט 1ב
ה א רץ

7 | 1ך ך 1 1ך י היא אשתו בתיה, שהתפנתה באחרונה, בשעה
^ 1 1 1 \ 4טובה, מגידול אינטנסיבי במיוחד של בתם
1111 1
1ותעבוד, עם בעלה אלי, באירגון מופעים ואירועים מיוחדים למועדון.

הכדסטינית

היא הזמרת מזי כהן, שהתפרסמה
במופע הרוק המחאתי ״מאמי״ ,יו שבת
על ברכיו של המלחין והמבצע מיקי גבריאלוב.

כל שנה מצליחה דוגמנית־ה־צמרת
ומארגנת־התצוגות פינצ׳י
מור להפתיע את בעלה, עמי,
׳ליום הולדתו. ביום שישי האחרון
היא עשתה זאת בגדול.
לכבוד יום הולדתו ה־ ,50 אירג־נה
לו פינצ׳י מסיבה גדולה אצל
חברתה הטובה מינה צאלים,
הבעלים של חברת 1׳ינג׳ט.
עם לחות של כמעט 100 אחוזים
ומצב־רוח מרומם חגגו כל החברים
של עמי והחברות של פינצ׳י את
השימחה. בין החוגגים נראו היפות
שבדוגמניות והמצליחים שבאופני
אים,
עורך־הדיו יגאל ארנון, השר
רוני מילוא ואיש־העסקים

(״צ׳פאי״)שימעון קדם.

ך 1\ | 1ך | ך 1הכלכל עמי מור, שחגג את יום הולדתו ה*
50 | 1111 / 4 1נושא בזרועותיו את בתו מאי ואת כלבה.
אי סירבה בתוקף לישון והשתתפה בחגיגה עד לשעת לילה מאוחרת.

אלכסיס מבבלי

הומור אלכסי ס מבבלי, בגלל כל פרשיות־

ךןןןן 1ן ^ הדוגמנית חני פרי;מימין) רוקדת בהתלהבות
| # 1 1 1 4 1 1 1 11 עם ממה צאלים, בעלת אופנת העור ״ג׳ינג׳ס״.
סיפרה לכולם שהיא נוסעת לחופשה ב ת שלושה שבועות לניו־יורין.

האהבים הרבות שלה. הדוגמנית האלגנטית
פינצ׳י מור(בצילום למטה) ,שאירגנה את מ סי ב ת
ההפתעה לבעלה, מקררת עצמה ליד המאוורר.

דוח לצרכו

חג שמח

שי משמח
*עדי העובדים במדינת ישראל הם
1מושג ששמו הולך לפניו. ולא רק 13

הוועדים הגדולים, נציגי העובדים ב־חברות־הענק
של המשק הישראלי(מח־ברת־החשמל
ועד רשות־הנמלים) ,אלא
גם מאות ועדי־העובדים במיפעלים,
במוסדות ובאירגונים ברחבי הארץ.
יש לוועדים האלה הרבה מה לומר
כאשר מדובר על תגאי־השכר של חבריהם,
ועל קידומם, ובימים אלה גם על
תוכניות־ההבראה.
אבל זה רק פן אחד של פעילות ועדי־העובדים.
יש להם גם ירחון משלהם

(ועדים) וגם מוסף שבועי ביומון ההסתדרות,
דבר, מוסף הנקרא ועדכן, וגם
פעילות התנדבותית רבת־מימדים בשעת
הצורך, כמיבצע השתתפותם המרוכזת
של ועדי־העובדים ב שיחתחס האחרון,
שהניב הרבה מאות אלפי שקלים.
וכמובן
שאחד מהיסודות החשובים
של פעילות ועדי־העובדים הוא הדאגה
לרווחת חבריהם. נושא הכולל גם את
מתן השי לחגים.

תן ל עו ב די ם שלך א ת החופ ש
ל ב חו ראתהמ תנו ת של ה ם

תלושי ״אלף המתנות״ ב

מ שביר לצרכן

לפרטים:
פנה לאמנון מנור במח׳ המכירות טל 03-899647 :או לכל אחד מבתי הכלבו של המשביר לצרכן ברחבי הארץ
דליקטס פלוס
מעדניה קטנה וטעימה, מציעה

חבילות שי לחג
מזון וממתקים ,״ן וטופינים
ממיטב תוצרת הארץ ונו״...ל
והכל במחירים ללא מתחרים
פתוחים יום יום ומבצעים משלוחים
עד 24.00
גם אחרי החגים...
טל 229474 .־ 03 פרישמן 73ת״א

מטעמים
״ *•נ של ממש
^ שי לעובדים לחגים, ובמיוחד
) 1השי לראש־השנה, כבר מזמן איננו
עוד תשורה קטנה וסימלית הניתנת
לעובד כבדרך אגב(שניים, שלושה בקבוקי
יין, או בונבוניירה, או תלושי־קנייה
על כמה לירות, כפי שהיה מקובל
בשנים הרחוקות ההן).
היום מצפים העובדים, ובצדק, לקבל

שי אטרקטיבי באמת: אם זה בכמות
המגיחה את הדעת של תווי־קנייה,
המשאירים את ההחלטה הסופית על
טיב השי בידי מקבל השי, ואם זאת
חבילת מתנות של ממש, מוצרים או
מטעמים, הכל לפי כוחו או רצונו הטוב
(ורצון כזה קיים אצל כל מעביד מבין)
של נותן השי.
לשם כך אפילו מתקיימים, זה שנים
מיספר, ירידים מיוחדים, בדרך כלל
כמה חודשים לפני החג, המאפשרים
לוועדי־העובדים לעמוד על כל מיבחר
רכישות השי ומיבצעי־הקניות האפשריים.
השנה,
למשל, נערך יריד כזה במלון
תל־אביבי במחצית חודש יולי.

ן מיצוו ה של

כ חו ל ־ ל בן

ף עדי״העובדים ערים גם למיצוות־
1הזמן ורבים מהם ממליצים על שי על
טהרת כחול־לבן. המלצה המתקיימת
בקלות בחבילות־השי המפוארות, הרב־גווניות
והמתוקות של עלית, בהן אפשר,
באמת, למצוא הכל, מכל כל.

אפשרות אחרת היא שי לחג המותיר
את הבחירה — וגם את המיבחר —
בידי מקבל השי: תווי־הקנייה של ויזה,
המזכירה למעבידים גם נקודה מאוד
מתקבלת על הדעת :״למה לך להחליט
במקום העובדים מה הם רוצים לחג?״

יתרון נוסף למקבל השי במיקרה זה
הוא, כמובן, האפשרות לערוך את
קניות השי שלו, בעזרת תווי־הקנייה
של ויזה, ברשתות־השיווק הגדולות,
במרכזי־הקניות ובמאות חנויות ברחבי
הארץ.

אפשרות נוספת מסוג זה הם ״תלושי
אלף המתנות״ במשכיר לצרכן, המהווים
אף הם תיזכורת נכונה :״תן לעובדים
שלך את החופש לבחור את המתנות
של החג!״
אז חג שמח עם שי משמח.

תן שי לחגעם בחירה אומבחר:
תווי קנייה של״ויזה״
למה לך להחליטבמקום
רוצים

העובדים
לחג !

אנו מציעים את תווי ה קני ה של ״ויזה״ כשי לחג שיש לו
יתרונות בולטים לעומת מתנה שנבחרה מראש או תווי קני ה
של חנות או רשת ספציפית אחת.
תווי ה קני ה של ״ויזה״ מאפשרים לעובד לערוך א ת קניו תיו
במבחר של רשתות שיווק ארציות, במרכזי הקניות הגדולים
ובמאות חנויות ברחבי הארץ.
לכן, עובדים יעדיפו לקבל תווי קניה של ״ויזה /והרי כל
הרעיון בחלוקת שי לחג הוא לשמח את המקבלים.
בנוסף על יתרון זה תווי ה קני ה של ״ויזה״ נמכרים לרוכשיהס

בהנחה משמעותית.
לפרטים נוספים ולהצעה מפורטת
אנא פנה אל מר שמעון טנדר
ממחלקת המכירות טלפונים:

261116 219119־03

נשמח לעמוד לרשותכם.

פמב 1.00

לי לו ת +

לי ל ה חינם*

בסונסטה ים המלח + $43 ,מע״מ באמצע השבוע
במלון שרה־טבריה + $19.5 ,מע״מ באמצע ובסוף השבוע

לי לו ת +

לי ל ה

חינם*

בסונסטה ירושלים + $33 ,מע״מ באמצע ובסוף השבוע

ילד עד גיל 18 חינם בחדר הורים על בסיס לינה וארוחתבוקר
המחירים ללילה על ב סיס לינה וארוחת בוקר לאדם בחדר זוגי( .תוספת ליחיד בחדר).
*לילה חינם על בסיס הארוח. המבצע בתוקף עד . 28.9.89

גלרומיר

להזמנות: דיזנגוף 98ת״א טל9 .־244176־03
סונסטה ים המלח טל 84614/626 057 סונסטה ירושלים טל 528221 .־.02
ואצל סוכן הנסיעות שלך.

י חי( סי ח) הרונפשווו

תחי מדינת ישראל!!! יחי משרד החינוך׳!!
הילדים שלי עוזבים עכשיו את חבלת כל יום
בשעה 7.30 וחוזרים לקראת 2.00 בצהריים.
יחי החופש! מהתנוחה של החופש נשאר רק
צילום — עד לשנה הבאה.

אם אתם מרגישים שלחתול שלכם או
לכלב הקטן חם מאוד, תשימו אותם בתוך
הכיור (בלי מים, כמובן) ותיראו כמה שזה
ימצא חן בעיניהם.
החתולים שלי המציאו את זה בעצמם.
ממש מחוננים.

חברים שלי שהו בחו״ל שלושה חודשים.
בזמן הזה הם סגרו את ביתם בתל־אביב.

היום, למרות שהתירגום העברי יצא לאור לפני
שנים רבות מאוד.
אז עכשיו זה יצא שוב, בתרגומה של אורה ׳
מורג ו ...אני נהנית נורא.

שבוע כבר יקראו לי המורות ויסבירו לי כמה
הילדים שלי שובבים וכמה הם לא מכינים
שיעורים, ואז אני אחזור הביתה ואצעק על
הילדים, ובעלי יצעק עלי למה אני צועקת על
הילדים, וכולם יקבלו מצב־רוח והילדים
יבטיחו אי־אלו הבטחות, ואחרי שבועיים חוזר
חלילה.

בעלי, שהוא ער מאוד לבעיית שיכבת
האוזון הנסדקת, קנה איזה דיאודורנט שכתוב
עליו שהוא לא פוגע בשיכבת האוזון, וחוץ
מזה הוא נורא בריא מכל מיני בחינות.
השפרצתי על עצמי קצת מהבריא־הבריא הזה
וכבר יומיים שורף לי העור. מזמן ידעתי
שאסור לי שום דבר בריא!!!

א־פרופו מזג״אוויר, אומרים לי יודעי־דבר
שזקני צפת לא זוכרים חורף כל־כך קשה כמו
שיהיה לנו בעוד כמה חודשים. זה, אגב,
מיומנו של פסימיסט.

מי שהפסיד את התוכנית מסך אישי עם

בעלי אומר שעכשיו אפשר לקרוא למדינה
שלנו ״ ס־ ס _£1,1$10־׳ זאת אומרת:

תנוחה אופיינית של ילד בחופש: שלט־רחוק וטלוויזיה
.עד לשנה הבאה־כשחזרו
הביתה מצאו שהכל בסרר, אבל יש
רעש משונה. חבר שהגיע לבקר הודיע להם
שהרעש נגרם מצרצר אחד או שניים שנכנסו
לדירה.
התייעצו החברים שלי עם מומחים לצרצרים,
קנו כל מיני חומרי־הדברה ופיזרו
בבית, אבל הצרצר לא רצה למות והמשיך
להטריד אותם לפחות פעם בחצי שעה.
אחרי שבועיים של עצבים קראו לחברת־הדברה.
הגיעו שני חברה עם מתקנים מפחידי
צרצרים, עשו סיבוב בבית והודיעו לחברים
שלי שלא צרצר ולא אח של צרצר. בסך הכל
הסוללה של גלאי־העשן שלהם הולכת ונגמרת,
וכמה ימים לפני שהיא נגמרת לגמרי
היא עושה רעשים כדי שבעלי הבית יחליפו
אותה. רצו קידמה — קיבלו צרצרים.
ידידי חיים סיפר לי על בן־אדם אחד שהוא
הכי טוב(בשטח שלו) בעולם ואחר מהטובים

בארץ~

כמה שהבן־אדם יותר בור, ככה יותר
הפתעות נעימות יש לו בחיים. לא שאני
ממליצה להיות בורים, אבל אם במיקרה אתם
לא יודעים הכל, זה טוב, כי יום אחד תגלו את
הדברים היפים שעוד לא ידעתם.
ככה קרה לי עם סיפרו של א״א מילן
(מחבר פו הרב — למי שלא יודע) .את פו
הדב קראתי כמו כל ילד בעולם, וגם אחר כך,
כשגדלתי, וגם אחר כך, כשהתבגרתי, וגם
אחר כך, כשנולדו לי הילדים וקראתי להם,
ועוד אחר כך, כשהילדים כבר קראו בעצמם
וישבתי לידם.
אבל את כשה״ע קט1טנים לא קראתי עד

עמוס קינן, שבה הראו קטעים בביצועו של
שייקה אופיר, שילך לכל החברים שלו ויברר
מי הקליט, מי שלא ראה את הקטע של זכי
הזקן וככה וככה, לא יודע מה זה צחוק.

01518107 0 7 00£11 \ 1870 מחוז
של קולומביה).

עד עכשיו הם (הנוער) היו אומרים על
משהו שמצא חן בעיניהם שזה מגניב, מדליק,
מאפו. החדשות הן שעכשיו זה בן־זונה.
ילה טובה...
לפני ימים אחדים צילצל הטלפוו בבית
חברתי והאיש מעבר לקו שאל :״האם זאת
מישפחת כן,״ עונה חברתי. ,מי אתה?״
״שמי עזרא,״ ענה האיש ,״ואני עובד בבנק
לאומי בחולון. האם היה לכם חשבון אצלנוז״
״היה לנו חשבון,״ עונה חברתי ,״אבל
סגרנו אותו לפני 11 שנה,־כשעברנו לתל-
אביב״.
ועכשיו בא הסיפור.
כבר לפני 11 שנה הסתבר לפקיד עזרא
שאמנם החברים שלי סגרו את החשבון ולקחו
את כל הכסף, אבל נשארו שם כמה איגרות־חוב
לא־סחירות. חיפשו אנשי בנק לא 1מ׳ את
הכתובת החדשה של חבריי ואת מיספר־הטלפון
שלהם, אבל בשום אופן לא הצליחו
למצוא. ככה עברו 11 שנה.
לפני חודש יצא עזרא למילואים. תפקידו
במילואים הוא משהו הקשור בתיקים של
חיילים. הוא דיפדף בתיקים, ופתאום נתקל
בשם שהזכיר לו משהו. חשב עזרא וחשב,
ופתאום נזכר שהשם שבתיק הוא בדיוק שם
האנשים שאותם חיפשו לפני 11 שנה. הוא
מצא את מיספר־הטלפון, טילפן לחברתי
ואמר לה לגשת לבנק, ולקחת את הכסף
שמגיע לה כבר שנים.
הלכה חברתי לבנק לא1מ בחולון, פגשה
את עזרא וקיבלה כמה אלפי שקלים שלא
ידעה על קיומם.
הכל בזכות הזיכרון הטוב והרצון הטוב של
פקיד אחד נחמד.
מעייף. מה נשאר? אופניים. יופי! אבל מה
עושה בן־אדם שלא יודע לרכב על אופניים?
כן, בטח שניסיתי. מאה פעמים ניסיתי. אין
מה לעשות. איך שאני מנסה אני נופלת, ובך
אדם בגילי לא נעים לו כל הזמן ליפול מהאופניים.
פעמיים
כבר ראיתי ברחוב אנשים
שנוסעים על אופניים בעלי שלושה גלגלים.
על כאלה אני דווקא יודעת לרכב — זאת
אומרת אני חושבת שאני יודעת. הבעייה
שאני לא יודעת איפה קונים כאלה. פתחתי
דפי זהב, טילפנתי לכמה חנויות אופניים,
ולא היה להם.
אולי אתם יודעים איפה יש אופניים
כאלה? אולי בכלל יש לכם כאלה בבית ואתם
מתים למכור?
תתקשרו בבקשה למערכת השלם הזה

בעלי אומר שציני הוא אדם שכאשר הוא
מריח פרחים הוא מחפש לווייה.

בפינת הבישול של ערוץ 2ראיתי את
פיליס גלזר, הכוהנת הגדולה של הטיבעונות,
שהציעה לקחת אשכול של ענבים טובים
ולהכניס אותו למקפיא ואחרי שעתיים־שלוש
לאכול את הענבים הקפואים בחטיפים.
ניסיתי ונורא הצליח.
אגב, הנה גם תרומה קטנה שלי: מה
שעושים לענבים אפשר לעשות גם לתמרים
הצהובים האלה שמוכרים בחנויות־הירקות,
ושיש להם טעם נורא. אחרי טיפול במקפיא
הם טעימים להפליא. שלא לדבר על קרירות
בפה.

12 משרינו סיירו בחודש אוגוסט בחו״ל.
אם שום דבר טוב לא קרה כאן בזמן הזה, זה
סימן שהשרים שלנו לפחות לא מזיקים. נכון
חדשה מעודדת?

אני לא יודעת למה אני כל־כך מתרגשת
מזה שהם חוזרים לבית־הספר? הרי אחרי

אופניים על שלושה גלגלים
.איפה קוני? מ׳ מ1כרל־
״הייתי בסרט — משהו בחונה!״ ״ראיתי
חולצה — משהו בן־זונה, תני לי 30 שקל,״
״אמא, איזה ארוחה הכנת — משהו בן־זונה!״
גם אנחנו היינו כל-כך מטומטמים כשהיינו
צעירים, ואחר כך השתנינו או ש
זהו!
נמאס לי מכלי־התחבורה הקונבנ־ציונאליים.
במכונית הפרטית אני לא נוסעת
יותר, כי אין חנייה בעיר. באוטובוס אני צריכה
לקום לזקנים, במונית יקר וברגל זה

ותבקשו את זאת שלא יודעת לרכב על אופניים.
אני קונה.

אפילו אני, בן אדם כל״כך הגיוני,
התפתיתי והלכתי להרפזי הזה, שנוגע בכל
מיני מקומות ועושה הוקוס־פוקוס, ותיכף
מפסיקים לעשן.
אין מה לדבר, זה ממש עוזר. יומיים רצופים
לא עישנתי, ועכשיו אני צריכה להספיק
את כל מה שהפסדתי ביומיים האלה.
אפילו קוסמים אני מנצחת. כל הכבוד לי.

הורוסהוס
ס רי ם
בנימי ],

מזר החודש:

בתולה

בין
ו בין

שקשה לשאתו. האח

דיות נופלת עליכם, ואתם
חשים שאם לא
תעשו משהו, מישהו

* ^ ן ץ ^ 0 ¥קרוב

מה ה ק שו בין
ג ב עו ת ליצרי £
מיניים?־ ומהן מציינת גי בעת
ונוס בגובה בינוני?־ 5
האנרגיה של ה אדם, על היכולת שלו 1

44־4

ג ב עו ת

1גם השבוע לא יהיה קל. האווירה בבית
* די קשה. גם היחסים עם הסביבה חקרובה
אינם קלים. כאילו

שהטילו עליכם עול

בני מזל בתולה מוכרים כאנשים חרו צים,
בעלי מזג עידני, מאוד איכפתיים.
הכל נוגע להם אישית. לעולם אינם יכו לים
לעבור לסדר-היום כשמשהו בסבי ב
ת ם אינו פועל כשורה או כפי שהם
מבינים.
יש להם הגיון, שכל ישר, שיפוט נכון
ויכולת לראות לטווח הרחוק. בניתוחים
השיכליים שהם עושים, הדברים נשמ עים
לעיתים אבסורדיים. הם מקדימים
לראות לאן כל דבר מוביל, וכשהם
מביעים א ת דעתם ומזהירים או מסבי רים
כדאי להאמין להם. על פי רוב הם
צודקים.
אחרים יכולים לחשוב שהם מטורפים
והראייה שלהם היא ב חזק ת ״שיגעון״,

כלל, גם א ם אין להם מיבנה״גוף חזק,
הם פעילים, כאילו יש להם מקורות
בלתי-נדלי ם של אגרגיה.
לפעמים הכל עובד על עצבים. זהו
מזל די עצבני, ולא פעם קשה להם ל-
שאת א ת החיים בגלל העצבים הרגישים
וחוסר היכולת להתעלם ממה שקורה.
בכף היד יש איזור המל מד על מקורות

אלא שהמציאות מוכיחה א ת עצמה
כיותר מדהימה ממה שאפשר לתאר. ויש
להם הכישרון לחזות זאת.
בני בתולה מטפלים בא ח רים.
כמעט תמיד הם עובדים
בתפקידי שרות. יש להם צו י
ד לשרת, לעזור, להביא תו עלת
לזולת. מאין להם הכו חות
ומהו הגורם שנותן להם
א ת היכולת להיות מעורבים
כל הזמן. זוהי שאלה של
מקורות אנרגיה. אד ם שאין
לו כוח, אינו מסוגל לק ח ת על
עצמו מאמצים, למען עצמו
ועוד פחות לזולתו. בדרך

לכס

יינזק.

^ 1 1 1כדאי שלא תתערבו.
שימו לב למה שקורה
במקום־העבודה, בט-
יוחד בכל מה שקשור
ביחסים עם ההנהלה. מעמיסים עליכם
עבודה נוספת. הפתעה רומנטית בפתח.

ה־ 6בחודש יתחיל כיוס ד מדכא. אלא שלקראת
הערב תעבור עליכם תהייה מרגשת
ובלח־־צפויה. קשה יותר
בד 8ובעיקר סודו 1בחר
דש. אתם מרגישים בדיחת
1עצב. ש 1ב תיאלצו

¥לגשת לרופא לבדיקות

ולהתעמק בש״ג׳ ברי*
אות. המצב אינו מסוכן,
אבל ההרגשה הכללית
תהיה ח קשה. בנר — .1101. >1 מחרם קזם־העם דה
אתכם וחרשים הספק.
תיאלצו להקדיש ששת נוספות. ענייני כספים
הופכים ססובכיס. אך ב קחב הבל ישתפר.

בעיות מישפחתיות, בעיקר עם אגשים
מבוגרים, עלולות לגרום לכם לעיכובים האחריות גורליים.
נעשית כבדה מדי. לא
תוכלו לשאת בעול ב עצמכם,
ותהיו זקו קים
לעזרה. העבודה
תכביד עליכם, ידרשו
מכם ל תפקד כרגיל, ו זה
יהיה כמעט בלתי-
ו 2ב מ אי -
אפשרי. ב־ 10 וב-ג1
20 ביוני
בחודש עלולה להגיע
לאוזניכם ידיעה עצו *
בה ומזעזעת. לא תוכלו לעשות דבר.
* ב ת חו ם הרומנטי כדאי להתח שב יותר.

להתייחס לזולת, על העניין במין. איזור •4

המלמד מיהו זה שאיכפת לו, מי פועל •4

למען ה אחרים או למען עניין הנוגע לו4 . 44 היד מ חולק ת לאורכה לשני חלקים4• .
האחד מ תיי ח ס לצד המעשי, והאחר4• ,

לצד התת-הכרתי. הגיבעה הקשורה לא -־4,

גודל מ ת חל ק ת למעשה לשתי גבעות* ,
אם כי היא נראית כגיבעה אחת. הכוונה
היא לגיבעה שנקראת גיבעת ונוס. זו
הגיבעה שממנה יוצא האגודל. היא
מת חלק ת לחלק עליון, הקרוי גיבעת

(המשך בעמ 1ד )40־4

א7/׳ק״7
הכל סזבב סביב ענייני בית ומישפחה. מישהו
א־נ 1מרגיש טיב ועליכם לטפל ולעז1ר. הכל
יסתדר. אף אחד מבני הבית
לא נמצא בסכנה. היחסים
עם בני־הזוג מתר
חים בין וד 9ר ! 1בחר
דש. הם אינם מסכימים
לדרך שבחרתם. אך יצטרכו
להתרגל !להתאים
את עצמם. התחום הו
2ביוני -
כספי משתפר והילך,
20 ביולי
עכשיו אין זה הזמן לבצע
שיפוצים בבית. זה
יהיה י 1תר יקר מהמתוכנן. הטלפון או החשמל
עלולים להתקלקל, שיסד! על עצמכם.

דאגה להורים מבוגרים ב 6-בחודש. ה8-
וה״ 9שוב מאפשרים לכס ליהנות מהר-
פ תקה רומנטית נוע זת,
אבל הפעם עליכם
להיות יותר מתח ש בים.
פגיעה בשותפים
עלולה לחבל בשמכם
הטוב. ב״ 10 וב 11-ח שוב
שתקפידו להיות
בסדר בעבודה. תסב לו
מהרגשה לא טובה,
בעיות בגב או בעי־
־גייס. אסור להזניח.
אל תמהרו להאמין להבטחות. כרגע
אתם יכולים לסמוך רק על עצמכם.

ם׳ ש שד לא חננו את יום ההולדת, שחיים
במצב־חח כבד. זה קורה כל שנה בתקופה
זו, יניחן להניח שיחלוף
לאחר ינם־ויהזלדח. אתם
דואגים לצעיו־ם ב־מישפחה.
הם מתכוננים
לבצע צעד שעלול לפסע
בהם לטווח הרחוק.
כדאי שתשוחח! איתם.
ונם אם לא ׳ב־ס זאת, זה
22ב אנ גו ס ס -ישפיע עליהם. ענייני
22בספטמבר
כספים עלולים לנחם ד
צרות צרורות. אין זה הד
מן להסתכן ולהיכנס להתחייבויות והוצאות
כלשהן. אל תשכחו להתייחס לב1־־הז1ג.

נו 111ג

סכוס״כסף או אפשרות להגדיל אתה הכנסות
ישפדו לכם א ת ההרגשה. נסיעה
קצרה ב 8-או ב 9-ב חודש
היא בעלת מש מעות
גדולה מ שאתם
חושבים. תשוב שלא
תידחו אותה. אל ת בואו
בדרישות. כרגע
אינכם בעמדה נוחה,
ו את הביקורת, או ה הסתייגויות
כדאי ש תעלו
בפעם אחרת.
פגישה מיקרית או הי כרות
עם בן מזל קשת או ת אומי ם יעוד דו
ויעזרו בעיקר ב ת חו ם הרומנטי.

הכל מתחיל להסתדר. ענייני עבודה נראים
עכשיו טובים יותר. יש כמה דברים שה שחיקה
יפה להם בינת״ס.
אלה הם דברים שרק אתם
ביניכם לבין עצמכם
יודעים, נלא כדאי לשתף
בהם איש. בכספים אתם
עומדים לפני שיפור המצב.
שיחות ופגישות •באז
לכם רעיונות והצעות
מאוד מעודדות ומשמחות.
בתחום הרומנטי
נראה שתהיו מעורבים
בשני קשרים בעת ובשנה אחת. כדאי שחיד
הרו. ב־סו ובדו 1עשויים להתגלות דברים.

הקאריירה עומדת עכשיו בראש סדר-
העדיפיות. אתם מתלבטי ם בקשר
לדרככם בהמשך. א ת
ם ממהרים להתרגז,
ל הס תכס ך ולריב, וזה
עלול לקלקל לכם.
כדי להתקדם תצטר כו
עכשיו להתאפק ו לא
להביע א ת דעת כם,
גם א ם היא נכו נה.
מי שמשפיע על
} 2בנו במבר -
20בדצמבר
עתידכם אינו סובל
ביקורת. ה־ 8וה־ 9
מבטיחים לכם הזדמנויות חד שות ומס עירות
בעבודה וגם בחיים הרומנטיים.

חווזנ״ס

עקת
4 נסיעה לחדל או קשר עם מישהו ששוהה *
שם תעזור לכם להתגבר על הקשיים הזם־ *
נ״ם. הכל קורה פתאום* .
מעשה שעשיתם יפגע*
בכם ללא פרופורציה*.
אתם מוכרחים להיות יר*
תר גמישים. ולא לנק 1מ *
בצעחם קיצוניים, מש1מ ,
שהסביבה יכולה לנחם *
לשינויים גוררים, שעלי•*

ו 2בדצמבר ־
הם אין לכם שרטה. ב־*
סו בינו א ר
כל הקשור ללימודים א* 1
לבחינות צפויה הצלחה* .
עייפות קשה ב־ 8וב־ ,9אך היא תעבור. ושוב*
תחזרו להיות אהובים ומקובלים חברתית;.

בשורה מ שמחת בקשר לקאריידה ב״; 6
בחודש. א ם לא יקרה כלום מבחינתכם, י דעו שדנים עליכם וב-
עתידכם המיקצועי.
חושבים לקדםאת כם,
אבל הכל, כרגע,
מתרחש מתחת לפני
השטח. בקרוב ה דב רים
יוודעו לכם ולס״
ביב תכם הקרובה. ה-
8וה״ 9יהיו נעימים.
חו רזו
פגישות עם אנשים ו היכרויות
חד שות יג-
וונו לכם א ת התקופה, ובעקיפין ישפיעו
על הטווח הרחוק, וינעימו א ת עתידכם; .

סיכתב. שיחת־טלפון א 1ידעה שקשורה לא־ ׳
רץ רחוקה יעוררו תיקווה וציפיה למשהו ש י ;
מ ל באמת לעזור. יתכן*
שבן־הזוג נוסע. וברגע ה־ ;
אחרון שכלו להצטרף*
אליו. קשרים עם השק *
עלולים להבהיל ולהד ;
ניז. אבל מאוחר יותר*
תצאו מזה בשלום. אין;
סה לדא1נ. ב־ 17ב־ 8ב־*
8חודש עלול לפרוץ ד *

״ ״ 1י 1כוח. שיתפתח למריבה* .
זה לא לטובתכם. כ׳ זה *
קורה בם קום־העבודה. אתס ססהרים להתפ־;
רץ ולהתרגז, וזה עלול להשפיע על עתידכם* .

העולם הז ה .2714

סג תגגן

הנקות
האוסקדיסטיס רוכבים שוב
אין הצלחה יותר בטוחה מן ההצלחה.
סיסמה ישנה, אבל מוכיחה
את עצמה שוב ושוב. ברגאררו בר־טולוצ׳י,
חתן האוסקר מן השנה
שעברה (הקיסר האחרון) ,החליט

עבור קצין ומטלמן ותנאים של
חיבה וג׳ון מלקוביץ; שעיצב את
דמות המארקיז ואלמונט בסירטו
של סטיבן פריירס יחסים מסוכנים,
והיה מועמד לאוסקר בזכות מקום
בלב.
לברטולוצ׳י, שתהליכים היסטוריים
המשתקפים בחייהם האישיים
של דמויות שנויות במחלוקת ריתקו
אותו תמיד, זוהי קפיצה רצינית
מיבשת ליבשת, קפיצה שיש בה גם
שינויי תרבות ותקופה רציניים ביותר,
וזה בדיוק מה שאהב תמיד
לעשות. את הסרט מפיקה החברה
הבריטית של טרי גלינווד.

תדריו

חובה לראות

תל־אביב: מיכתב מאשה
אלמונית, בנלל המילחמה ההיא, מ׳
הפליל את חניר רביט? קפה בנרד,
חלף עם הרוח, פאדרה פאדרונה,
ואז, נערת קריאה, המיקלט, הלזא־שפין.
חיפה:
אשה אחרת, זמנים
מודרניים.
ירושלים: פאדרה פאדרונה,
בגלל המילחמה ההיא, מ׳ הפליל
את רונ׳ר רביט? נערת קריאה.

תל־אב*ב:
משחזר ההיסטוריה
להשאיר את העבודה במישפחה.
סירטו הבא, שצילומיו מתחילים ב־
25 בספטמבר, יכלול את שותפיו,
שישה בעלי אוסקרים גם הם. הסרט
שמי מנן, לפי סיפרו של פול
בואלס, יצולם במארוקו, באלג׳י־ריה
ובניגריה. צילומי הפנים יושלמו
באולפני צ׳ינה צייטה.

הלזאם וסין נפריז,
ארצות־הבריח) — קומדיה ישנה
ומטורפת משנת , 1941 שהכל קורה
בה בלי התראה מוקדמת. הגיבורים
עוברים מעלילה לעלילה, שולפים
בדיחות מן המותן ומלגלגים בהנאה
על תעשיית הקולנוע. מוצר
יחיד במינו, שגם הכימאי ה.ס.
פוטר, לא חזר עליו מעולם.

*** אינדיאנה ג׳ונם ומסע
הצלב האחרון נתר

אביב, ארצות־הבריח, מוצנ נם בי־

ירט׳ קולנוע ב טלוויזיה
* *,הרוח היא פראית (יום רביעי 6 ,בספטמבר)22:05 ,
איכר מנוואדה מייבא א ת אחות אשתו המנוחה מאיטליהכדי ל שאתה לאשה, ומגלה שהיא דווקא מעדיפה את בנה
הבכור. ג׳ורג׳ קיוקור הצליח לסחו ט מועמדויות לאוסקר
עבור שני שחקניו הראשיים, אנה מניאני ואנתוני קווין.
(שחור/לבן)1957 ,
* * מקארתור (יום ששי 8 ,בספטמבר - )22:30 ,סאגה
שהופקה בזמנו עם עין אחת לטלוויזיה ותראה ודאי טוב
יותר על מ סן קטן מאשר על הגדול. סיפורו של המצביא
האמריקאי השנוי ב מחלוקת, החל מן הנסיגה שלו, מן הפילי פינים,
בשנת , 1942 ועד לפרישתו, אחרי ההצעות המגונות
להשתמש בנשק גרעיני, במילחמת קוריאה. כצפוי, סר ט
אמריקאי אינו יכול להיות אלא אוהד לגיבור הלאומי. גרגורי
פק ב תפקיד הראשי.
* * דאנדי אין מספיק (יום רביעי 13 ,בספטמבר,
- )22:05 סירטו האחרון של אנתוני מאן הגדול הוא פרשת
ריגול המתנהלת בברלין, ובה מתבק ש סוכן כפול לחסל את
עצמו. לורנס הארווי המנוח, שגילם את התפקיד הראשי,
השלים את הסרט אחרי מות הבימאי, ואם האווירה עדיין
דחוסה, הסיפור ד חוס פחות. מיאה פארו לפני עידן וודי אלן,
טום קורטני וליונל סטאנדר, שותפים בסבך העלילה. סר ט בן

אל ברטולוצ׳י נלווים הצלם
ויטוריו סטורארו(אוסקר על צילום
הקיסר האחרון) ,מעצב התלבושות
ג׳יימס אצ׳סון, העורכת גבריאלה
כריסטיאני והמקליט איוואן שא־רוק.
כולם בעלי אוסקר מן הסרט
הקודם. בראש צוות השחקנים שניים
מן המבוקשים והעסוקים ביותר
בארצות־הברית, דברה וינגר, ש־היתה
מועמדת לאוסקר פעמיים
העולם הז ה 2714

רזשלים זבחיפה) — הריסון פורר
כארכיאולוג המחפש הפעם את
גביע הגראל הקדוש, ותוך כדי כך
מציל את אביו השובב מכל מיני
צרות. שון קונרי בתפקיד האב,
גונב סצינות בקבלנות, ואם כי
הסרט הוא מבדר כשלעצמו, הוא
חסר את מומנט ההפתעה של
הפרקים הקודמים.

המוסד
ו ה מדינ ה
^ 0 7עיסקינ שי ם (הקולנוע,
תל־אביב, צרפת) -קלוד
שאברול שוב עוסק ב אשה
שהוצאה להורג. אחדי ויולט נוזיאר הגיע
תורה של מארי-לואיז ג ירו, שלצורך הסרט מו צגת
כמארי. כמו במיקרה הדומה, העלילה מעו גנת
היטב במציאות, גם א ם אינה מתיימרת
להעתיק אותה על כל פרטיה. התפקיד הראשי,
בידיה של איזבל הופרט, מצטיין בקשיחות יו תר
מאשר ברכרוכיות שאיפיינה אותו פעם.
מארי-לואיז ג ירו היא אשה הנדונה למוות
בשנת 1943 על ביצוע הפלות, הדחה לזנות וה ריגה
בלתי-מכוונת. האשמה הראשונה והאח רונה
גררו עימן, תחת משטר וישי בצרפת, עונש
מוות. משהוכחו ההאשמות, שאותן אף לא ניס תה
אפילו להזים, מיהרה מערכת-המישפט
המושפלת של צרפת ה מובס ת להפוך א ת הדיון
במארי-לואיז לסמל של שמירת המוסר שב עזרתו
תשוב האומה המנוונת לעמוד על רגליה.
שאברול, המתאר א ת השנתיים האחרונות

איזבל הו פי ט -מוות והפלות
בחייה של מארי־לואיז, אינו מנסה לרגע לשפר
את ד מותה או להאציל אותה. אולם מעשיה
ודאי שאינם ראויים לעונש מוות, ואילו התנה גותה,
שזיכתה אותה בי חס העויין של הסביבה,
אינה גרועה מזו של כל בורגנית מפורכסת. וזה
הרי מה שרצתה תמיד להיות. מעל לכל, מציג
שאברול א ת מערכת המוסר המעוותת של
אותה התקופה. שיחזור קפדני, ומישחק משכנע
של איזבל הופרט, עוזרים להמחיש מערכת זו.

אביב
ב ס תיו
שוב לאהוב (טיילת,
ארצות־הב־תל־אביב,
רית)
-חיי זוג נשוי עולים

על שירטון אחרי 40 שנה של חיים משותפים.
כאשר בני־הזוג שייכים למיעוט היפאני הגר
בקליפורניה, זה כבר עס ק נדיר באמת, ובהחלט
ראוי לצפייה.
הסרט מ בו ס ס על מחזה בשם כבי ס ה(ז הו גם
שמו המקורי של הסר ט באנגלית) .זהו מבט
שקט, אינטימי ומופנם על בני־הזוג, על ילדיהם
ועל החיים שבהם התרבות היפאנית הישנה
נמהלת בתרבו ת האמריקאית החדשה. ה אב
הוא אוטוקראט המצפה להיות אדון בביתו,
ומניח שכל גילוי רגש או חיבה הוא גם גילוי
חולשה. הוא מסוגר בתוך עצמו, מתוסכל מן
הבטלה הכפויה על מי שיוצא לגימלאות, ממרר
את חיי האשה עד שהיא עוזבת א ת הבית. רק
פעם בשבוע היא מגיעה כדי להביא לו כביס ה
נקיה ולק ח ת עמה א ת המלוכלכת ומכאן השם
המקורי.

מאקו ופאטי יאסוטקוז -פשוט ואינטליגנטי
הי חסי ם בין הבעל לאשה, שזקנתה מוצאת
לה עדנה ואלמן ן ןביב מחזר אחריה; הניסיונות
של הבת להשלים בין ההורים; הזעם של הב ת
הצעירה, שנדחתה על״ידי אביה משום שנישאה
לגבר שחור; השמורה היפאנית של מיסעדה
מקומית שגם אליה חדרה ההשפעה האמריק אית
-כל אלה משמשים בצוותא א ת הבימאי
מייקל טושיוקי אונו ואת צוות ה שחקנים המוכ שר
בעיצוב סרט קאמרי, פשוט ואינטליגנטי.

כנפ>ים
איש זקן בעל בגפיים
גדולות (סינ מטק, תל־א
בי ק ספ רד /קובה) -
עוד החמצה ב סי דרת העיבודים לסיפורים של
גבריאל גארסיה מ ארקס לקולנוע. האחראי
הפעם הוא פרנגדו בירי, אוונט״גארדיסט ותיק,
שהחליט כי כוונות ח שובות יותר מתוצאות.
מ ארקס מספר על מלאך ישיש בעל כנפיים
גדולות וכבדות, שנופל בחצר האחורית של
ביק תה עלובה. בין לילה הוא הופך לסנסציה
של העיירה, בולם רוצים לגעת בו ומצפים
שיעשה ניסים ונפלאות. בעלי הביקתה, עניים
מרודים, מוכרים כרטיסי גישה ליצור המופלא,
ועד מהרה משפרים א ת מצבם הכלכלי ללא
היכר. הכנסיה מו טרדת מניסים שאינם בפיקו חה,
אבל איגה צריבה לדאוג. ההמון הנוהר
היום אחרי מלאך, ינהר מחר אחרי אשת עכביש
ומחרתיים אחרי תופעה משונה אחרת, והמלאך
האדיש והתשוש יוצא עד מהרה מן האופנה.
אין צורך להרבות בפרשנויות כדי להסביר

את המשל השקוף. אולם יש צורך להדגיש שזה
משל. בירי מנסה לטפל בו כאילו מדובר בנתח
של מציאות מן העולם השלישי, על העוני,
הבערות והאמונות הטפלות השורצים בו. הוא
מתיימר ללכת בדרכי הניאו-ריאליזם האיטלקי
נוס חנס במילאנו, מתוך תיקווה שהמופלא
בסיפור יצמח איכשהו מן הביקורת החברתית
הנוקבת. אצל ויקטור ד ה־סיקה זה קדה, אצל
בירי לא. הבוץ הוא בוץ, הרפש הוא רפש1.

ערנ ה פיינדו

אידן סשס

שמונה שירים מקום אחד דזה: סקופ
דכל

עד שהוא עובר

מקטרת שלו6 סיגריות מספר
יום יום אני מעשן

ואין שלום בנפשי
ילדות הקטנה נכנסה לנעלי אביה הגדולות מתנדנדת כשהיא
ודדתה בהן בקשי

1•1ד
מצד אל צד כאלו ע 1מסת את חייו.
הוא לא יכול היה להכנס לנעליה;
ן לרות. ן לדות.

איח׳ שרף

ג. פינת הרחוב הנעימה

נפשות כבויות: שלוש ואריאציות

ואריאציה שלישית. בערך אותו אדון ובערך
אותה גברת נפגשים בניו־יורק אחרי
שלא התראו 30 שנה. הוא עזב את ניו־יורק,
בצעירותו, מכיוון שנדחה מן הרעש, הקצב,
החומריות והפעלתנות שבה, ומצא שלווה
באירופה. מה מחזיר אותו לניו־יורק? — אחרי
שנים ארוכות של בטלה בניכר, מטרידה
אותו פתאום השאלה: איזה מין אדם הייתי,
אילו נשארתי כאן במקום להגר לאירופה?
האם הייתי הופך לאיש־עסקים נמרץ, קשוח
וממולח כמו כל בני־גילי שמהם נפרדתי בתחילת
דרכי? כן. סביר להניח שכך הייתי נראה
היום.
הרגש הראשון שמתעורר בו כלפי המחשבה
הזאת הוא בוז; איזה מזל, הוא חושב,
שהמסלול שבחרתי עשה אותי מעודן ותרבותי,
ולא חומרני־תחרותי. אבל, במחשבה
שנייה, אילו נשארתי, יכולתי להיות היום
מיליונר, כמו כל הניו־יורקים שעשו הון והקימו
גורדי־שחקים. הוא מתמלא חרטה וקינאה:
איפה אני ואיפה הם.
הוא שוטח את רחמיו העצמיים לפני ידידתו
משכבר הימים, ובתוך הדינאמיקה של
השיחה הוא מתנחם ברעיון מבריק־אידיוטי:
אי־שם בניו־יורק מסתתר הכפיל שלי, הצד
האחר שלי, כלומר, האיש שהוא מה שיכולתי
להיות אילולא חייתי באירופה — ואני אמצא
אותו. למה לך למצוא אותו, היא שואלת— .
כדי לראות מי משנינו, הוא או אני, מוצלח
יותר.
הסיפור הופך, בנקודה זו, למעין סיפור־רו־חות.
האיש מחפש את כפילו, מפחד מפניו
ומנסה להפחיד אותו בחזרה, ובסוף כל מיש-
חקי החתול־והעכבר הוא אכן רואה אותו פנים
אל פנים. הוא מתעלף מרוב פחד, ידידתו באה
בריצה ומצילה אותו, משכיבה אותו במיטה,
מחזיקה את ידו ומרגיעה אותו, כמו שמרגיעה
אם, או מטפלת, ילד מפוחד.

וזנרי ג׳יימט
שלוש נובלות :״מיזנח המתים ה חיה
שבג׳ונגל״ ,״פינת הרחוב הנעי מה״
.תירגמה: אורה סגל
סיפרי סימן קריאה, הוצאת ״הקיבוץ
המאוחד״ 135 .עמודים.

א. מיזבח המתים
איש בודד, עדין, בן ,50 פוגש אשה בודדה,
עדינה, בגילו. מקום המיפגש — לא בפארק,
לא על שפת־הים, לא בבית״קפה, לא בבית־האופרה.
בכנסיה דווקא. למה כנסיה? כי לו
ולה תחביב משותף: להתייחד עם מתיהם. לכאורה,
המילה תחביב היא עקיצה וולגארית
שאינה במקומה. אבל לא, בלי שום עוקצנות
— זה התחביב שלהם. יונדיום, מול נרות־הנשמה
בכנסיה, הם מבלים שעות בנעימים,
ושוב: בלי עוקצנות ובלי מרכאות. זה נעים
להם. המוות, מבחינתם, אינו מיפלצתי, מייסר
ומעורר חלחלה, אלא להיפר — ענוג, נוס־מאלגי,
חלומי, מרגיע. דילן תומאס כתב

למוות, בכל זאת יהיה פה סיפור אהבה, או
לפחות פלירט.
לא סיפור ולא פלירט. הם לא מסוגלים. זה
נוגד את תבנית נפשם. בינו לבינה מתייצב,
באופן אבסורדי, פולחן־המוות עצמו: אחד
מידידיו המתים של גיבור הסיפור היה פעם,
מתברר, אהובה של הגיבורה. לפנינו משולש
רומנטי שאחד מקודקודיו הוא איש מת.
ג׳יימס כותב, אם כן, על חוסר־הנחת שב־נחת.
על האנשים ה״בסדריים״ והמיושבים־
בדעתם, לכאורה, שלמען האמת סובלים ממצוקה
של קיום סתמי ומוצאים מיפלט בכנסיה
שאין בה אלוהים, כנסיה קרה מאור.

ב. החיה שבג זגגר
אותו נושא, בוואריאציה. איש בודד, עדין
וכו׳ פוגש אשה בודדה וכו׳ אחרי 10 שנים
שלא התראו. הם מעלים זיכרונות: את זוכרת
איר פעם, כשהיינו בני ,30 שטנו בסירה על
הנהר? בטח שהיא זוכרת. היא זוכרת גם מה
הוא אמר אז, בסירה: שם גילה לה את הסוד

חי בסיוט
בזמן האחרון עולים על דעתי׳
בלי סבה נראית לעין, שמות של
מכרים וקרובים רחוקים, ואני
שואל את עצמי, ואת אחרים, על
גורלם; אני חי בסיוט ומתעורר
מחלום.

געלמים
כל כמה שאני קפדן, ך יקן, נוקדן
נעלמים לי, לעתים, וזה מטריף את
דעתי, באירח פלא, פריטים כמו
מסמך,
עט, חלקי לבוש, אם, אב.
דירה אני עובר לח־ דירת שכנתי ז״ל;
דממה. 1ז ופיה זסגור עצומות דירתה
עיני

־ ״ שנאלמה קפיץ
בבה ־על היתה כאלו
ע רד דו: י

בעמידה או בשכיבה (על פניה) כשמנגנונה חדשים שרירים פקע -מרב •שמוש -עד

ז־בחייהם. אותה וימתחו
יבואו

מטבע לשון
אליהים״

אל תתפיס אותי במלה, אלהים;
זו רק מטבע־לשון.

זריב בבית־הקסה
יושבים גב־כסא אל גב־כסא;
הוא מעין בעתון; היא בשבועון;
שקועים זה בזו וזו בזה.

ד. כדלית
מעון זמני :״מיטות״ מאולתרות של פועלי״בניץ ערבים
פעם, באחד משיריו הנודעים :״אל תלר ברכות
אל תוך הלילה הטוב״ .במילים אחרות:
אל תתמסר בהתענגות למוות המתקרב: הילחם
כל עוד אתה חי. גיבוריו של ג׳יימם מייצגים
באופן מוחלט את הגישה שכנגדה כתב
תומאס את השיר הזה. הם הולכים ברכות,
בכניעה נינוחה, בעצם בשימחה, אל תוך ״הלילה
הטוב״ של אפילת המוות. לחייהם אין
עיר לעצמם, אלא כהכנה, לימוד ותירגול
יומיומי של ההליכה הרכה הזאת אל תוך
הלילה שאין אחריו יקיצה.
מאיפה נובעים כיסופי המוות האלה? האם
הרצון למות וההתעסקות האינטנסיבית ב־פולחך
המוות הם תוצאה של חיים איומים,
מעונים, קשי־יום ומוכי־גורל? לא. בכלל לא.
מדובר כאן באנשים מהוגנים, לונדוניים, השייכים
לשדרות העליונות של החברה, אניני
טעם ויכולת ביטוי (מה שנקרא באנגלית
,)401001216 בקיצור: אנשים מבוססים שחייהם
זורמים בנחת ובלי תקלות.
ואולי בזה העניין. יותר מדי נחת, פחות
מדי תקלות. כי לא די שהחיים זורמים; השאלה
היא — לאן. כלומר: האם יש חשיבות,
משמעות וכיוון מוגדר לחיים שכלום, או
כמעט כלום, לא מתרחש בהם.
ההגדרה הקולעת ביותר לגיבורי מיזבח
המתים היא ההגדרה הגוגולית ״נפשות
מתות״ .אנשים אלה בוהים באורות(נרות־נש־מה)
ומחכים ליום שבו ידלוק נרם בין שאר
הנרות. עד אז ישרור חושך בעולמם החלול.
נפשות כבויות.
הוא והיא מנסים ליצור קשר של ידידות,
ולרגע עלול הקורא ליפול בפח ולחשוב שהנה,
למרות הפאסיביות המוחלטת וההמתנה

הכמוס של חייו: יש לי תחושה, הוא אמר,
שאני אדם יוצא־דופן, למרות שכלפי חוץ אני
נראה כמו כולם. יום אחד — אני בטוח•—
יקרה לי פתאום משהו עצום, איזה מאורע
נהדר, או איום, שיזנק עלי כמו חיה שאורבת
בג׳ונגל.
נו, ומאז? לא כלום. הוא מחכה. גם הבחורה
מחכה. כמו בבלדה של חנוך לוין על ״אדון
כמעט וגברת כבר״ ,עברו עליהם 30,20,10
שנה בציפייה לחיה שבג׳ונגל, שתזנק כבר.
רק שלחיה הזאת יש מנטאליות של פוחלץ.
הושט היד וגע בה — היא לא תגיב. משוך לה
בפרווה — פורמאלין.
״אדון כמעט״ נכנס לדיכאון. הוא כבר עבר
את ה־ ,50 החיים פחות או יותר מאחוריו, ועדיין
אין לו אף שורה ברקורד. כל חייו, כל
שאיפתו היהירה, כל אמונתו בייחודו על־פני
בני־דורו, זחלו־עברו כמו יום בחדר המתנה
בקופודחולים, שבסופו מתברר לממתין שהרופאים
בשביתה. ועכשיו, כדרך כל בשר,
מתה ״גברת כבר״ ומשאירה אותו ערירי
בג׳ונגל ריק מחיות. כשהוא עומד מול קיברה
הוא תופס — באיחור, כמובן — שהחיה
היחידה שביקרה בג׳ונגל־חייו היתה ידידתו
המנוחה. אינספור פעמים רמזה לו שהיא מוכנה
להילקח ולהתמסר, והוא, בטימטומו, החמיץ
אותה.
אבל רגע, הוא אומר לעצמו על סף מותו.
רגע אחד. אולי זה, כן, זה, היה המאורע הגדול
של חיי! כלומר: ההחמצה היתה האסון הנורא
שחיכיתי לו כל השנים. כלום לא קרה לי —
וזה בדיוק מה שקרה לי! והנה: עובדה זו היא
שמייחדת אותי מכל בני־האדם בעולם, אשר
להם, כידוע, קורים דברים.

כללית, לפנינו מיקרה מוזר, חריג ומדהים
של סופר שכתב שלוש פעמים את אותו הסיפור.
בשינויים קלים, כמובן, אבל בלי ספק:
אלה שלוש ואריאציות, לא, יותר מוואריאצ־יות,
זהו סיפור אחד בשלוש טיוטות. שלושה
משלים בעלי נמשל אחד. המשלים הם: פול־חן־המוות,
חיית־הג׳ונגל והכפיל. הנמשל
הוא: בריחה מהמציאות. ואפשר גם: ניסיון
ליצור תחליף לחיים.
הבריחה מהמציאות היא, כאן, בריחה כוללת.
אין לגיבוריו של ג׳יימס כל מגע עם
החברה, עם הכלכלה, עם הפוליטיקה, עם המדע
או עם כל סוג אחר של סקרנות, עם קרובי־מישפחה,
עם אירועי יומיום, עם הצרות והשמחות
שמזמנים החיים לאדם מן היישוב. הם
שקועים ברטרוספקט נרקיסי(קרא לזה ״פרו־סטיאני״
,אם תרצה) ,בבחישה מתמדת של
תודעה עצמית כפייתית, אנוכית, שמשאירה
בקושי חרך־הצצה לידידה הטובה, המתעניינת
בשלומם מתוך איכפתיות חד־סיטרית.
לא אל הפאנטאסיה הם בורחים, גם לא
לאלכוהול או לסמים. הבריחה שלהם היא
בריחה לוגית. הם בונים לעצמם מערכת־שי־קולים
סדורה והגיונית, כביכול, שהמסקנה
הנובעת ממנה עונה על הצורך הנפשי הבסיסי
שלהם — לברוח, להתנתק — ומספקת להם
,מטרה״ חליפית, מפוברקת לזכור מתים
רבים ככל האפשר, בנובלה הראשונה; —
להמתין למאורע מסעיר, בנובלה השנייה; —
לפגוש את הכפיל, בשלישית).
גם כשמחשבתם נראית עיקבית, צלולה
ומבוססת, אין זו אלא שרשרת הצדקות שהם
כופים על המום מעורר הרחמים שבו הם לוקים:
אי־היכולת לחיות את החיים בעירומם,
בפשטותם החשופה, כפי שהם. ובלאו הכי:
אי-היכולת הנגזרת מכך, להעניק מעצמם
לאדם אחר — לאהוב אשה, לקשור קשר שמעבר
לשיחות־נפש פעם ביובל, להפיק קצת

חום אנושי מלב־הזכוכית שלהם. הם אגשים
עלובים מפוארים. חסרי כל כישרון־חיים ובעלי
יכולת הנמקה גראנדיוזית.

ה. מעניין? לא מעניין?
10 , 1 8 8 0שנים לפני מיזבח המתים,
כתב ג׳יימם במסה ״אמנות המיבדה״ )7116
7101100־ 1 01ז^) את הדברים הבאים :״ההתחייבות
היחידה שתובעים אנו מראש מרומאן
היא שיהיה מעניין. האחריות הכללית
הזאת מוטלת על שיכמו, אך היא היחידה שאני
יכול להעלות בדעתי. הדרכים שבהן בן־
חורין הוא להשיג תוצאה זו(כלומר — לעורר
בנו עניין) נראות לי רבות מספור.״
אחרי הכרזה אמיצה ונחרצת כזאת, יכול
מי שלא קרא את ג׳יימס לצפות ממנו לסיפורת
מרתקת, צרופה, סוחפת, מבררת. המיפגש
עם מיזבח המתים מעורר את הרושם שג׳יימס
לא קרא את המסה שהוא עצמו כתב. אפשר
למצוא הרבה נקודות־זכות אמנותיות בשלוש
הנובלות האלו(למשל עומק פסיכולוגי, אבחנות
דקות, מורכבות תחבירית, סבלנות לפ־רטי־פרטים
של הלכי־נפש) ,אבל, בסך־הכל,
הן אינן מרתקות, סוחפות או מבדרות ולוא
לרגע. אני פותח את הספר בפיסקה מיקרית:
״.״עתה נראה היה שסגירת הדלת הי*
תה בעצם מחוו ת רחמים כלפיו, הזדמ נות
שניתנה לו לרדת, להסתלק, לעזוב
א ת המקום ולא לחלל אותו עוד לעולם.
היה הגיון בתפיסה הזו, היא התקבלה על
הדעת, אולם אין ספק שעתה, כשעצביו

מרוטים, היתה משמעותה תלויה במידת
האיפוק של אותה אישיות לאחר פעולתו
האחרונה, או ליתר דיוק -לאחר הימנ עותו
מפעולה. דימוי ה,אישיות׳ ,תהא
מה שתהא, המחכה שיעזוב א ת המקום,
נראה לו מוחשי כל־כך דווקא בשעה
שנרתע, ברגע האחרון, מן הוודאות, שכן
למרות נחישות דעתו, או ליתר דיוק -
למרות החרדה שתקפה אותו, חייב היה
להודות שאומנם נרתע ברגע האחרון -
נמנע מלראות בעליל״ (עט׳ 2גג).
וכך זה נמשך ונמשך. מישפטים מפותלים,
מבלבלים, מתישים. מילים גבוהות(לאו דווקא
מליציות; פשוט צחות מדי) שכולן, איכשהו,
דומות זו לזו ואינן יוצרות רצף קומו־ניקאטיבי.
הדף של ג׳יימס כמוהו כמישור של
קרח מאופק לאופק, בלי בית, עץ או עמוד־חשמל
שהעין יכולה להיאחז בהם. שנתיים
לפני שג׳יימס כתב את המסה ״אמנות המיב־דה״
,כתב אנטון צ׳כוב(במיכתב לאחיו אלכסנדר,
מאי :)1886
״...טוב מכל תעשה אם תימנע מתיאור
הילכי־רוחם של הגיבורים. יש להשתדל שיבינו
זאת ממעשיהם.״ הרי לך שני הפכים.
יש משהו מעורר השתאות — אם לא
פלצות — ביכולתו של ג׳יימס למתוח
עלילות של לא־כלום על־פני עשרות עמודים
דחוסים. הוא מין וירטואוז כבד־פה. נקי,
מופנם, מנותק, דקיק־אבחנה וחסר חוש־הומור
לחלוטין. הוא סופר גדול מאוד וזה, כנראה,
מה שמפריע לקרוא אותו.

צפריר גוטליב

על,טקסטים קשים״ ושיתות מנופצים
אני מתקשה להבין מדוע מוצאים את סמו־אל
בקט קשה. פעם, במהלך שיחה עם סופר
אחד, צץ שמו של בקט .״בקט הוא מיני־מליסטר,
קבע הלה, ובכך תייק ותייג אותו,
תחב את דיסקית הזיהוי לפיו — וכמובן אטם
גם את פי שלי. מה מינימליסטי גם אם יש
בכך מידה של אמת, האם זה כל מה שיש לן
לומר עליו? נטייה ארורה להדביק תוויות על
בקבוקונים ומבחנות, נוסח בית־המרקחת. הרי
מיטב מחזותיו של בקט, כל מחזותיו, עוסקים
באופן כפייתי כמעט בבעיית החרות, או ליתר
דיוק, מתארים בפרוטרוט את כבלי החברה
ואת האזיקים האינדיווידואליים. בסופנזש־חק,
בט״פ האחרון של קראם ובמחכים לנוח,
בקט בוחן בתשומת־לב כל טבעת בשלשלת
הכופתת אותנו לזולת, או לעצמנו, להרגלים
ולשיגרה שאימצנו. הוא עושה זאת, אין צורך
להוסיף, לא מתוך מאזוכיזם, אלא בחיפוש
נואש אחר ״הנקודה החלשה,״ אחר החרות,
חרות הנתנת לו, באופן פרדוקסאלי, דווקא
בשל ההכרה האמיצה בהיעדרה(אגב, בקט לא
ידבר לעולם ישירות על החרות כשם שהמאמין
לא נוקב בשם המפורש, הגולה לא שח
על גלותו והדון-ז׳ואן לא יספר על דון־ז׳וא־ניותו).
ובכל
זאת, מדוע נתפש בקט כקשה?
את התשובה אפשר למצוא אצל תיאודור
אדורנו (עליו בהמשך) ,המסביר כי אנו
לכודים במלתעותיה של ״תעשיית התרבות״
01110 1001051116 המשחיתה את טעמנו
ואת כוח־השיפוט שלנו באמצעות ה״מוצרים״
שהיא משווקת בשיטת הסרט־הנע. בסרטים,
בתוכניות הטלוויזיה, או בספרים הנמכרים
כסבונים או אבקות־כביסה. תעשיית התרבות
המנוכרת והמנכרת גורמת לכך שדווקא המציאות
הקרובה ביותר נתפשת כזרה ומוזרה,
כבלתי־מובנת, כ״טקסט קשה.״
האם היה בקט סומך את ידיו על ההסבר
הזה, בעל האוריינטאציה המארכסיסטית
(תורת הניכור המבריקה של מארכס בכיתבי
השחרות שלו)?
אפשר לנחש שלא. אמנם במחנים לגורו
באה לידי ביטוי מודעותו החריפה לניצול

ולחרפת ההשפלה ביחסים בין מעביד ועבדו
— אותו הוא מכנה באירוניה מושחזת
״לאקי״(מישחק־מלים שניתן להבינו כ״בר־מזל,״
או :״מי שנגרר אחר זולתו״ — שתי
מילים הסמוכות זו לזו מבחינת הצליל אף
שהן נכתבות אחרת) .אך בקט אינו סוציאליסט
או מארכסיסט ובמקום אחד הוא
מצהיר במפורש ההכרה שהאמנות היתה
מתמיד בורגנית, אף שהיא משככת את כאבנו
נוכח הישגיהם של אנשי הקידמה החברתית,
הנה, בסופו של דבר, חסרת־עניין.״ מישפט
אירוני מאין כמוהו׳ על איזה הישגים הוא
מדבר? ובקביעה כי האמנות היתה מתמיד
בורגנית הוא מסיט בהינף־יד שורה שלמה של
ספרים מן המדף!
במישפט־החסכני והתמציתי הזה מקופלת
אמת שהיא פרי מחשבה ועיון מעמיק בהיסטוריה
של התרבות מראשיתה ועד ימינו. אך
בקט, הסולד מנתחנות אינטלקטואלית וחטט־נות
אידיאולוגית, מתנער מהרעיון המבריק
הזה בטענה שהוא ״חסר־עניין׳.
במילא, פרשנים מבריקים פחות מאדורנו
היהודי הגרמני אינם מסייעים להבנת בקט.
יש המדברים על ההיבט ה״קיומי״ אצלו, אחרים
יסבירו לך כי האיש העיוור, השתלטן,
בסופמשחק, הוא ג׳ימס ג׳ויס, ואילו זה המתרוצץ
סביבו ומספק לו אינפורמציה על העולם
הוא בקט הצעיר שהיה מזכירו בפאריס.
כלומר, הפרשנים מהסוג הראשון חוטאים בהפשטה
פילוסופית נפרזת, בעוד שאלה מהסוג
השני נוקטים בסטייה השנייה החביבה על
פרוקראסטוס: קוצצין את הגופה במי־טת־סדום
ביוגראפית־היסטורית. הבעייה אינה
שהם טועים. כולם צודקים. אבל כוחו וייחודו
של המחזה בכך שהוא מאיר מערכת־יחסים
— בינך לביני, בינך לבין מישפחתך,
או לבין האיש היושב מולך במישרד — לא
בתיאור משהו ערטילאי או ביוגראפי־ספצי־פי.
ניתן אמנם לאתר את כל אלה ולהצביע
עליהם, אין חוק האוסר זאת, אך להתמקד
בהם פירושו לסרס ולעקר, מעין מעשה־דלי-
לה, את כוחה המשחרר של היצירה, להפחית
מן האלימות הפנטאסטית שבה היא תוקפת

צייר וכתב שאול קנז( מ תו ך ״שיחות שלום״ ,בהוצאת ״לי״)
אותנו ומנסה לשלוף אותנו משיגרת הזיקות
המקובלות של החיים־למחצה, ולוא לרגע.

מחרות החברה המתוע שת
״אין אנשים שאין להם תחליף״ ,״בתי־הק־ברות
מלאים באנשים שלא היה להם תחליף״.
הצהרות וולגאריות ומטומטמות מעין אלה,
המקובלות בין אנשי ניהול ועסקים, הן מן
הסוג שהיה ״חביב״ במיוחד על תיאודור א תרנו,
שאותו כבר הזכרתי בקשר לבקט. היה לו
לאחרנו זה כישרון בלתי־רגיל לניתוח עדין
של זרמים ותופעות בחברה מזוויות־ראות
ונקודות־השקפה החורגות מתלמי המחשבה
השגורים.
רגישותו המוסיקאלית התבטאה גם בהא־זנתו
הקשובה לטונים הסמויים ביותר של זיוף
אצל אינטלקטואלים ״מסוגפים״ ובורגנים
שבעים, אצל סטאליניסטים ופאשיסטים,
אנשי־בוהמה ואריסטוקראטים, חסידי־טבע
(ואקולוגיה) וביורוקראטים. גם לכתביו של
אדררנו יצא שם רע כאילו הם קשים ומסובכים
מדי, אולם עצם העובדה שספריו תורגמו
לשפות שונות והם עדיין נקראים במערב,
שהוצאות מכובדות הדפיסו כמה מהידועים
שבהם בכריכה רכה, השימוש הנפוץ במושגים
שטבע — כל אלה מעידים על צורך או רעב
לסוג זה של ניתוח דק ובהיר אשר בו הצטיין
כל־כך אדורנו. דווקא עכשיו, בשעה שמנגנוני
הפירסומת והאינפורמציה — מנגנוני
התרמית — השתכללו עד כדי שהתלות בהם
הופכת אותנו למעין גורים סומים היונקים
פעם מפיטמת הטלוויזיה ופעם מזו של העיתון,
או הרדיו, או הווידיאו, דווקא עכשיו
מורגש חסרונו של אדורנו ומוחשת העובדה
שאין לו תחליף. האיש שידע לחשוף ממח־בואיה
ברבריות גסה המחופשת או מוסווית
כתרבות, מהאופרות של ריכארד ווגגר ועד
סיגנון הג׳אז (אדירנו, שהיה בקיא גדול
במוסיקה קלאסית, כתב ספר שלם בגנותו של
וגנר ומסה ארוכה שבה הוכיח את נחיתות
הג׳אז) היה ודאי מגיב באופן דומה על תופעות
כגון הסרט ה״מאט * הכימאי פאסבינרר,
הרקדנית פינה באוש ואחרים מסוגם. למי
ששואף ״לחדד את השכל״ (במקום לשנן מה
דינה של ביצה שנולדה ביום טוב, או עיר
בצורה בפורים) וגם ללמוד משהו חשוב —
ספריו של אדורנו, היהודי החריף המאבחן
ומנתח אחת לאחת את מחלות החברה המתועשת,
עשויים להוות אתגר מעניין.

מיניותו שד מאקביב
קשה להבין את סרטיו של דושאן מאקביב
אלא אם כן קראת, לפחות, את וילהלם רייך,
הפסיכולוג היהודי, תלמידו של פרויד, שעיקרי
תורתו צצים ישירות או בעקיפין בכל
סרט מסרטיו של מאקביב, ובכלל זה סירטו
האחרון, מאניפסטו. עבור מאקביב, הנערה

המשועבדת למשרתה האלים בקשר סאדו־מאזוכיסטי
מובהק, הקומוניסט הקנאי, הטהור
מדי, המורה החסודה שאהבת הטבע שלה
לוקה בחסר, כל אלה זקוקים לריפוי, ריפוי
דחוף נוסח רייך. מאקביב הוא אנארכיסט,
פרא־אדם יוגוסלאבי טיפוסי, הסולד אינסטי־נקטיווית
מ״סובלימאציה״ וארוטיקה רומנטית,
אמנם, מבלי שהוא, או יצירותיו, ייהפכו
לוולגאריים או גסים. תפישתו אולי לוקה
בפשטנות, אך אי־אפשר שלא להתרשם מהאופן
שבו הוא מפרק לגורמים את ה״שיריון״
(על פי רייך, מי שמדכא את יצריו ״עוטה
שיריון״ — הופך נוקשה וקשוח ,״מתעצה״
פיסית ונפשית, שלא בטובתו) של ״נער
הקוקה־קולה״ ,מוצר מובהק של החברה הקפיטליסטית
,״מצליחן״ זוהר ומנוכר לחלוטין
המבוצר כאילו בחליפתו המהודרת.
בנוא 1יפסט ,1אשר עלילתו מתרחשת בעיר
קטנה ומושחתת במרכז אירופה שבין שתי
מילחמות העולם, עיר ששמה, לא במיקרה,
״וואלדהיים״ ,הקורבן הוא דווקא קומוניסט
מושבע, צעיר בלונדי, מנומס, השבוי במעגל
הקסמים של נוסחות מארכסיסטיות וסיסמות
מהפכניות. מאקביב מכבד את אומץ ליבו של
אותו מהפכן י ומתעב את שוביו ומעניו
הקריפטו־פאשיסטיים, אך בסופו של דבר
דוחה את שני המחנות: את הקדושים החילוניים
העולים על מוקד המהפכה ואת נציגי
השילטון המסואבים והפרוורטיים (מאקביב
רואה קשר בין סיאובם לסטיותיהם המיניות).
כאמור, הזיהוי המוחלט של מין עם אהבה
ועם חרות(כמובן לא בתנאים של השפלה או
כפייה) הוא פשטני, אך לא ניתן להאשים את
מאקביב בוולגאריות. לא ניתן לאתר אצלו
אותה נטייה רווחת לפטפט על מין, אם
מנימוקים מיסחריים ואם כתוצאה מנסיגה
אינפנטילית לגיל שבו הילד נהנה ״להדהים״
את האורחים בסלון במילים ״לא יפות״ שהן
בחזקת טאבו אשר מעליו הוא מנסה לדלג,
בנאיביות שלו, מבלי שיוכל לבטלו(שהרי
השימוש הכפייתי במילים ״גסות״ מעיד על
כפייתיות, לא על חופש. כך אצל לני ברוס
וג׳ואן ריברס וברוקלינאים אחרים, הדומים
מבחינה זו לפרש המנסה לטפס על האוכף אך
מזנק בתנופה גדולה מדי וצונח משום כך
מצירו השני של הסוס).
אפשר כמובן לטעון גם נגד מאקביב כי
אמונתו במין, המין האורגאסמי, כמפתח הגאולה,
אינה אלא עוד תיאוריה, אף אם בעליה
הוא אנטי־אינטלקטואל השולל תיאוריות
מעצם היותן תיאוריות. אך זו כבר התחכמות.
* (הר, סרט 1הסערה ער 1סאת בר ס ה
שאחרעתעבברכךאצר 77־ ;7(7הערצת
ה שו ר שיו תשרה טי פו ס ה 10צ ק , ,אי ש
ה ארס ה״ ה או ת 1טי] ,יערו ש ר, האמריקאי״
התחשוהס עכר השברכפר סוררת! 10,1הם״
אותו ב עכ חו תו. מו טיבי ם סוכ רי ם).

313 091111319^ 711117

מאת

מאוזן:

)1העדיף לתמוך במצע (;)3
)3צח האדם בדה גולם עם כתם )28

באחוריו (;<5 ,4
)9במקרה יוצא דופן יורד גשם
בחג (:)4
)10 קוץ הגיע אליה
בטעות 43 מאוגד:
)13 באב יפתחו את השער
)14 המפתח — בתו של הסופר )2רק כברת דרו עד הנהר ()19 :)3
)4שמענו שבצפון אין מקפחים
בצדיקים 3,3

את הנשים (;)4
)15 התבוננו ולמדו מהנבחרים (,3
עניין תל־חי סוכם בקוים כל:)5

ליים
בלבד (5 ,3ח);
)17 הגלוי ביומן של פול ויסנ־פרוינד

)6לא נשלה את עצמנו בעניין )23
המוניטרי (:)6

)18 לנוי ולטעם (:)4
דביל, בשביל מי אתה מתכו )24 המכונית של אבימלך (;)3
)20 אביב הקיץ של ססמצקי למפף?

)27 זה עם זה או בנפרד (;)3

חוברת המימונה (;)5
הערבי יגיע בחורף (;)3
צפלין אפולוגטי (;)4

נחכה ונראה (:)4
אילן גדל בקובה 5,2
אשתו של רוטשילד במשפט )11

אגב פעמיים שמענו לאחרונה
על חישוקים (:)5
סרסו פקח כשהצי תאוותו בידו,
וגם רופא לא היה שם (,3

חבר המרכז התבלבל (;)2
היתכן שהוא חי בשמים תחת
שלטון המעוט התקיף 9
בין הכוכבים ובעל תאר במוסיקה

מה בקש קלאודיוס מאחותו בלילה?

פספסו את עונת המלפפונים

אתה מצטדק, אתה בצרות 4
אלהים ישמרנו מפני הערלים

> — הורוסקופ•
(הסשך סענזוד )36
מרגו והחלק התחתון, שנקרא
גיבעת ונוס. ניבעת ונוס מתיי ח
ס ת למקורות אנרגיה, לוויט-
ליות, לדינאמיות, ליצר המיני,
התאווה, החושניות וראקטי-
ביות. חשוב מאוד שהגינעה
הזאת תהיה בעלת״בשר ושטח
גדול. כשהיא שטוחה וקו״ה-
חיים המקיף אותה מסמן שטח
קטן, זה גרוע. זה מראה שאין
מקורות אנרגיה. גיבעה גבוהה
מראה על יצירתיות, חושניות,
אהבת מין, רצון וכוח להתייחס
לזולת. אנשים יוצרים חייבים
שתהיה להם גיבעה גבוהה.
אם גיבעת ונוס היא בגובה
בינוני, זה מלמד על אד ם בעל
לב טוב, חם, מתלהב ומלא
שימחת חיים, אדם שיודע לי הנות
מהחיים ולתת גם לאח רים
לחיות.
גיבעת ונוס שטוחה ללא
בשר ושטח קטן בעלייה של
הגבעה, מלמדים על אד ם קר,
חסר חמימות, אדיש לזולת,
אגואיסט, שאינו אוהב לטפל
באיש, הילדים שלו מכבידים
עליו ומפריעים לו, הוא חסר
יצירתיות ואנטי-חברתי.
כשהגיבעה גבוהה מדי, זה
גם אינו סימן טוב. בעל גיבעה
כזאת הוא קצת המוני, תוקפני,
רועש, שתלטן, מסתכסך במ הירות,
חסר־סבלנות ומשתמש
לעיתים קרובות באלימות מי לולית
או פיסית.
גיבעת ונוס גבוהה שאין
מצויירים עליה קווים, גם היא
איננה סימן טוב. גיבעה חלקה
כזאת מל מד ת שמשהו לא ב ס דר
בשטח הסכסו אלי. זהו
אד ם שלא מתחשב בצד השני,
דואג לעצמו ולהנאותיו, ונוסף
לכל, נהנה לפגוע בשותף, כדי
להשתחרר מתיסכולים שנוצרו
בו בילדותו.
מיספר רב של קווים אופ קיים
ורחבים בכיוון האגודל
מראה על איכפתיות ורגישות
כלפי הזולת. אדם כזה צריך
להיות בררן בבחירת בן־הזוג.
אם ימצא מישהו שאינו מת אים
לו, לא יוכל להתפשר.
קווים אופקיים בכיוון האגודל.
מוציאים א ת כל הטוב שב אדם.
לעומת
זאת, הקווים שחו

הזמן לשכור אוויס גם בחוי׳ל.
אוויס מאפשרת לך לשכור מכונית
מכל דרגה שתבחר, ולקבל ללא
תשלום נוסף, מכונית מדרגה גבוהה
יותר. למשל: הזמן מכונית מדרגה א׳
וקבל מכונית מדרגה ב.,
בדרך זו, אתה נוסע ביתר נוחות
ו...הרווח כולו שלך.
המבצע בתוקף לכל הרוכשים שובר
השכרה מ־ 6באוג 30 - :בספע .89

צים א ת הגיבעה לאורכה הם
שליליים, משום שהם עוצרים
פעילות. אדם שיש לו קווים
כאלה הוא מלא מעצורים, הוא
תמיד מתלבט, מתחיל לעשות
דבר״מה ומפסיק. מתחיל קשר,
פתאום נעלם, פוחד מעצמו,
מהצל שלו, ובייחוד ממה שיגי דו
עליו.
כשיש קו המפריד בין גבעות
ונוס ומרס זהו קו רחב, והוא
מלמד על היכולת להפריד א ת
המין משאר חלקי האישיות.
מי שיש לו קו כזה מסוגל לנהל
חיי מין ללא רגש, ליהנות מה מין
עצמו מבלי להתייחס
לחיים המ שותפים עם השותף
להרפתקה.
הגיבעה העליונה -גיבעת
מרס מל מד ת על ה ה תיי חסו ת
לזולת. היא מ תיי חסת יותר
לזולת מאשר ל אדם עצמו. הזו לת
חשוב יותר מהאני. בגיבעה
זו אפשר לראות מי מסוגל
להבין א ת הזולת, מי אוהב-
אדם מטיבעו, למי יש כישרון
לטפל באחרים, להיות הורה
טוב או לפעמים אב בעל תכו נות
אמהיות, מי בעל כישרון
פדגוגי או כישרון רפואי.
גיבעה שטוחה וחסרת״בשר
מצביעה על מי שאינו מסוגל
להתחשב בזולת, הוא עסוק
בעצמו, הוא חושש מעימותים.
זהו טיפוס שאינו מביע דיעה
על כלום, אינו רוצה שידברו
נגדו. הוא חס ר אומץ.
גיבעה גבוהה ובעלת קווים
אופקיים היא האידיאלית. זהו
הטיפוס שיכול להיות הורה
טוב, רופא, פסיכולוג או כל
מיקצוע שכרוך בטיפול בזולת,
הוא רחמן ואיכפת לו מהאח רים.
הוא מוכרח לטפל בזולת.
כל מי שסובל פוגה אליו. חייו
אינם קלים. תמיד ימצא א ת
עצמו עסוק בענייני אחרים,
אבל יש לו סיפוק מעצם הע שייה.

הגיבעה גבוהה מאוד
הוא יוכל לשחרר א ת עודף
האנרגיה באמצעות מריבות
ומילחמות. מפקדי ם בצבא,
אנשי-ביטחון ואנשים שעבו ד
ת ם מחייבת או ת ם להיות
אלימים, להם יש גיבעה כזו.
כששתי הגבעות נמצאות בגו בה
שווה, זה מלמד על הרמוניה
באישיות וחיי מין נורמליים.

תל־אביב
מרכז הזמנות ראשי )03 ( 5103554/6/7
׳) 02( 249001 3
ירושלים
)04( 674688
חיפה
)057( 33345
באר־שבע
)053( 331619
נתניה
)052 ( 574120 056
הרצליה
)08 ( 522298
א שדוד
)059 ( 73164 5
איל ת
)03 ( 9711080 919
לח־או
לסוכן הנסיעו ת שלך.
המבצע בתוקף למדינות:אוסטריה, בלניה, דנמרק, אננליה, צרפת,
גרמניה, הולנד, איטליה, נורווגיה, פורטוגל,
ספרד (+פלמהו ושווייץ.
־ מיועד לקבוצת ו ,\-בלבד.
רכב מקבוצה גבוהה יותר יינתן על בסיס רכבפנוי בתחנה.

>1175

אנחנו משתדלים יותר

המכון לפדיון
העכודה והייצור
מרכז ההדרכה
המרכז הלאומי לקידום הפריון והיעול ליד משרד
העבודה והרווחה

מאפייני הפעילות ההדרכתית של המכון

לסריזן ר.עב 71ה 1 1ה״1יור
המרכז הלאומי לקידום הפריון והייעול ליד משרד העבודה והרווחה

לימוד
תו ארהסמכהתעודה

ירושלים ־ ת״א ־ חיפה -ב״ש
( למעהלהעס 0

מרכז ההדרכה של המכון לפריון העבודה והייצור, הוא מוסד
ההדרכה למנהלים; הוותיק והגדול ביותר בישראל. כ־15,000
איש השתתפו בשנה האחרונה בכ־ 400 קורסים, השתלמויות;
סדנאות, ימי עיון, ובכנסים המקצועיים של המכון.
מפעלים וארגונים רבים מפנים במשך שנים רבות את סגל
המנהלים והעובדים להשתלם ולחדש ידע מקצועי ועדכני במסגרת
הפעילות ההדרכתית העניפה שמציע המכון. מיגוון הפעילות
ההדרכתית מתפרס על כל מגזרי המשק וכולל, בין השאר, את
התחומים הבאים: ניהול עסקי, שיווק מכירות ופרסום, ניהול
משאבי אנוש ויחסי עבודה, עיבוד נתונים ומחשוב, טכנולוגיה,
הנ דסת תעשייה וניהול, ניהול עבודה, בנייה, או״ש ויעול משרדי,
מזכירות ועוד.

ייחודה של מערכת ההדרכה במכון

ייחודה של פעילות ההדרכה של המכון ב א לידי ביטוי בהזנת מידע
עדכני ומתחדש באופן תדיר שמספקות יחידות המכון, העוסקות
בייעוץ מקצועי ובמחקר במגזרי משק שונים, וכן בסגל ההוראה,
שעימו נמנים עובדי המכון, מרצים מהאקדמיה, מנהלים ובעלי
מקצוע בכירים בתעשייה ובשירותים, בנושאים שהם מלמדים.
סגל הוראה זה בעל הנסיון הניהולי, המקצועי, המעשי והיישומי.
יחד עם תוכניות המתעדכנות תדיר ומותאמות למציאות של
המשק הישראלי מבטיחים, שהחומר הנלמד יהיה בעל ערך
שימושי בשגרת העבודה היומית של הלומדים.

הדרכה ייחודית וייעודית־פנים־מפעלית
מערכת ההדרכה במכון ערוכה לביצוע פעולות הדרכה מפעליות
בהתאם לצרכים הייחודים של כל מפעל וארגון. בתחום זה
התמחתה המערכת בבניית תכנית הדרכה ייחודית וייעודית
למפעל. כל זאת, תוך שיתוף דרג הניהול ובעלי המקצוע הבכירים
מהמפעל עצמו בתכנון וההדרכה, לשם התאמת הדגשי הלימוד
לבעיות שהמפעל מתמודד עימן, ושילובם של אנשי המפעל/הארגון
בהרצאות עצמן, במטרה להאיר ולהדגיש א ת ההיבט המפעלי
בראייה הכוללת של הנושא הנלמד. במפעלים וארגונים רבים
הסתבר, שהגישה הגמישה, המעשית והיישומית של המכון בתכנון
ובבצוע הדרכה פנים־מפעלית, מביאה לניצולה ביעילות רבה
לטובת המפעל.

שיטות הלימוד
ככל מערכת מת קדמת
וחדשנית,
הלימודים מלווים
במיגוון אירועים
(מהמציאות
הישראלית)
תרגילים, סר טים מקצועיים,
שימוש במחשבים,
משחקי עס קים,
דיונים קבוצתיים,
סדנאות
למידה ופרוייק טים
לימודיים מ עשיים
במסגרת
עבודות גמר, וב־הנחייתם
של מומחים
בתחומם.

ביה הספר
להנדסת ייצור

מיוהל עסקים כללי רם ודי ערב 17ם ה /ו |
ם־והל עסקים למהודס־ם ליסודי יום
מזהל עסקים לם והל הודסת תאום
ובקרה-ליסודי ערב 7ום הי/ו
03-430292 , 430220 3

בית הספר
לשיווק ופרסום

ויהול השיווק
פרסום ויח־צ
יצוא יבוא
יזמות עסקית והקמת עסקו
סודות ויסודות בשיווק
תדמית בעסקים ובשיווק
עימוסים. הופעה והתוהוות)
אוולית עסקית
מכור את עצסך
סומים ואוש׳ מרחת

ז 03-43028^ 43025

המרכז למערכות )
עמידע ניהולי וענ״א1
השתלמויות למוהלים
הכשרת ם תמתים ומתח מערכות העשרה לם1תחי מערכות
הכרח המחשב
מפעילי סחשב
עיבוד תמלילים
השתלמויות כתומות
ל־ .0ק לבעל
מקצועות שווים
השתלמויות למודם
03-5618251-6 8

״המכון לקידום יחס<) עבודה והמגמה למדעי
ההתנהגות ^
ויהול כ״א ויחסי עבודה
השתלמות דת• עמדה
וחוק הכיסוח הלאומי
חו1י איכות רמים וסוחים
ויחול מרם תהליכי השפעה ושסוע התמודדות כמצבי שחיקה ולחצים מעבדה ליחסי אעש
הדרכה יעילה

| הסמכה לטמאי/תדסא׳
תעשיה עיהול
1השלמת תואר מטמאי לתדסא׳
סחה לויהול בסשן אסרטיבי
מיוה קדם תדסאים
השתלמויות לבתי אדזה
| בקרת אימת בייצור ובשרוחים
03-430248 ,430263-4 8
המרכז לקידום טכנולוגיה

אוטומציה בקרה ספרתית
חיב־ם
אלקטרעיקה ובסיסית זספרחית)
מחשבי מיקרו בתעשייה
סרטוט חייממוחשב
ותומת אום וקד< דפוס ויחול מפערס קמים
03-821196 , 813863 8

י המחלקה לשירותי
,ניהול ואבחון ארגוני
| אתעומיה במשרדים
ובמבוי עדרוח
\ והרם
קורס מורחת בכירות
קורס מזכירות
] סחה לם והלות לשכה
ולמזכירות בכירות: התמודדות
עם מצר לחץ וקתפליקטים בעבודה
03-430225 ,430269 8

בית הספר
_ לניהול עבודה
ויחול עבודה בייצור
רכש. הספקה וקו״ווח
מהלי מערמת מזק והמה
דהול ותפעול מחסן
ויחול בתי אבות
סז־ 1ה לפית!ח סוהיגוח. תקשורת
ויחס• אעש בעבודה
סחה לקידום ושים בתפקידי ויהול
03-430222 ,430255 8

03-430284 , 430233 8
המכללה עלניהול אבטהה1
מדריכי יד ומפטיר מסווחיס
תקדים פרס״ם
03-430289 8

לסגלה מידע בסניפים:
ירושלים: מגרש הרוסים,
02-249066 8
חיפה: דרן העצמאות ,82
04-621635 8
באר שבע: העצמאות , 102
052-20821 8

ן בית הספר )
למכס ושילוח
^ בינלאומי

הערכות טובין לצרר מכס
הכשרת פקידים רשו״ם
03-430234 3

ן בית הספר
לקבלנות לעבודות
,הנדסה בגאיות ״

קבמות כללית וסטו
מהל אחזקה למסים
מסווים על משק אורויה
בטיחות מיהול פרויקטים בבד
(ם ה1דס• ביצוע והודסאיש
בטיחות למהל• עבודה
בעבודות מ״ה ותקוות התשם־ם
0988
״ 03-430259 8

דוח לצו־כן

מרכז להשכלה תל-חי
* * יכללת תל־חי, שם המעורר זיכרו־
* 14 נות מן העבר, נכון יותר מטיולי
בית־הספר לאריה השואג ולמוסיאון
תל־חי. יוסף טרומפלדור וחבריו קבעו
דפוסי־גבורה באתר זה לפני כ־ 70 שנה.
באותו מקום ממש קיימת ופועלת זה
כ־ 30 שנה מיכללת תל־חי.
תחילתה במכון לאמנויות והמשכה
כמוסד לימודי לתפארת, השואב אליו
כ־ 3,500 סטודנטים. במרוצת השנים
גדלה המיכללה וכיום מאכלסים תלמידיה
תישעה בתי־ספר.
ניתן לומר שמיכללת תל־חי הינה
המוסד העל־תיכוני הרב־גווני המחזיק
את אוכלוסיית הצפון ומעמיד לרשותה
אפשרויות בלתי־מוגבלות ללימודים
ולהרחבת־דעת.

אווירה
ן מיוחדת
* צ אנו לביקור במקום ובעוד אנו הלו7מים
מיופיו של המקום ומסיפורי־הגבורה,
נפגשנו עם מנכ״ל המיכללה,
מר אהרון ולנסי, ובפינו מיספר שאלות:

• מה זאת מיכללה ובמה ייחודה?
מיכללה אזורית הינה מרכז־לימודים
תרבותי ומיקצועי לקהילה באזור ובארץ.
תפקידה המרכזי לתת פיתרונות
לצרכים הלימודיים בתחומי המיקצוע,
הלימודים הכלליים וכן להוות גורם־
משיכה המוביל לקראת עתיד טוב
ומשופר.
במיכללה מיגוון רחב של תחומי־לימוד,
כמו לימודים בסיסיים להשלמת
בגרות, הכשרה טכנולוגית לדיפלומת
הנדסאים, לימודים אקדמיים הקשורים
לאוניברסיטות חיפה, ירושלים והאוניברסיטה
הפתוחה, לימודים בתחומי האמנות,
השכלת מבוגרים, תיקשורת
ווידיאו)
טלוויזיה
(לימודי
ועוד. גילאי הלומדים הם החל מילדים
מחוננים(בני עשר) ועד לפנסיונרים מוותיקי
הגליל.
המקום בו מצוייה המיכללה (הנוף
וההיסטוריה) ,משרים אווירה מיוחדת
בקרב הלומדים.

•וכי צ ד משתלבים תחת גג אחד
מיגווני האוכלוסיה השונים?

המיכללה יוצאת־דופן בשיתוף־הפ־עולה
החיובי והאינטגרציה בין האוכלוסיות
השונות. הדבר בא לידי ביטוי
בניהול בין קריית־שמונה, המושבים
והקיבוצים וכמו כן באינטגרציה בקרב
העובדים בכל הרמות ובין התלמידים.
בקרב התלמידים מצויות אוכלוסיות
מיעוטים מרמת־הגולן ומכפרי האזור.

גולת־הכותרת בפעילותה של המיכ־ללה
היא ריווחתו והרגשתו של התלמיד
במיכללה. סטודנט העומד בקריטריונים
זוכה למילגות נאות, בעיקר
בבית־הספר למכינות, בבית־הספר ל
חווייה

מתמשכת
^ שאלה הבאה ממש התבקשה•.
• 1 1כיצד מקיימים מערכת בזו
בצילו של אזור־עימות?
למרות קירבתנו לגבול הלבנון ורי־חוקנו
ממרכז־הארץ אנו משתדלים לנהל
חיים נורמליים. המיכללה הינה אחד
מן הביטויים היפים יותר והיא תורמת
לחוסנו של האזור, בו היא קיימת. הרכב
אוכלוסיית התלמידים, שבחלקם הינם
חיילים משוחררים, הבאים אלינו הישר
בתום שירותם הצבאי, מוסיף להרגשת
הביטחון.

מראה כללי של מיכללת תל־חי: הניח וההיסטוריה

• נעבור לתלמידים. מה עומד לרשות
הסטודנטים בתחום ״ריווחת התלמיד״?

הנדסאים
ודגש מיוחד מושם על תלמידי
השלוחה האקדמית.
אנו מעמידים דירות במחיר מסובסד
לרשות תלמידינו הבאים מחוץ לאזור,
והמעונות, המצויים בקריית־שמונה,
תורמים לחוסנו של היישוב. אוטובוסים
של המועצה האזורית מסיעים את
התלמידים חינם־אין־כסף מקריית־שמונה
לתל־חי ובחזרה בשעות הלימודים.
לאחרונה
גם פתחנו קפטריה המספקת
ארוחות־צהריים חמות במחיר מוזל,
דבר המאפשר לימודים וקיום ללא דאגות
יתרות. ועוד כהנה וכהנה.
ניתן לומר שסטודנט במיכללה מקבל
יחס אישי וחם, המתבטא בדברים
ממשיים ושהותו במקום הופכת לחווייה
מתמשכת לאורך כל שנות לימודיו
במיכללה.

מכללת

נותרו מספר מהומות בבתי־הפפר:

| בית־הספר למכינות
*פטור מלא משכר לימוד
לחיילים משוחררים
עד שלוש שנים מיום השחרור.

במכינות הבאלת:
האגודה

לקידום

החיטך

המחלקה ללימודים
קדם־אקדמיים

מכינ ה למדעי הטבע

מבינה תיכוני ת

השלמת בגרות ריאלית
במתכונת תד שלבית,
מאפשרים הסבה, שיפור
ציונים ורענון.

השלמת י׳׳א כיתות
תיכוניו ת עיוניות.

מכינה לבגרות 17 משרך הבטחוך -
היחידה להכוונת החייל
משרד החינוך ־
המחלקה לחינוך מבוגרים

אוניברסיטת חיפה
היחידה הטרם -אהדטית

השלמת בגרות רגילה
במתכונת חד ו דו •
שלבית,אפ שרות
לשיפור ציונים.

מכינה קדם אקדמית,
רוח וחברה __
בחסות ופיקוח אקדמיים
של אוניברסיטת חיפה.
תאריך פתיחה:
טון אוקטובר.

בנוסח...
מי לגו ת קיום חודשיותו מדורגות לזכאים.
מ עונו ת סטודנטים. השאלת ספרי לימוד. מעב דו ת ויד או,לומדות.
יחם אי שי, מעודדומטפח.
מי לגו ת נו ספו תל מ ק קי ם.

הרשמה ויעוץ
במזכירות, בימים א׳ -וד
בשעות 08.00- 14.30

בי״ס להנדסאים
במגמות הבאות:
מכונות

אלקטרוניקה וחשמל

הנדסאי מכונות. מגמת משנה
בניית מכונות ועיבוד חומרים.
טכנאי מכונות. מגמת משנה
רכב. מאפשר מסלול מהיר
לרשיון לניהול מוסר.

הנדסאי אלקטרוניקה במגמות
משנה.
חומרת מחשבים
טלוויזיה־וידאו
התמחות חשמל ותורת
הרשת

הנדסאי אדריכלות -דגש על
היצירתיות שבמקצוע.
השלמת תואר הנדסאי כבנין.
לבעלי תעודת הנדסאי
אדריכלות. אפשרות ללימודי
ערב•

ביוטכנולוגיה חקלאית

אדריכלות ובנין

תעשיה וניהול
הנדסאים המתמחים בניהול
תעשייתי מתקדם, עם דגש על
תוכנות יישומיות לתעשיה של
היום.

מגמה שפותחה בגליל העליון
לחקלאות מתקדמת ולישומים
תעשייתיים של החקלאות.
מיועד לעובדי מחקר ותעשיה
ביולוגית מודרנית לתעשיית
מזון ותרופות.

הנדסאים להוראה
לבוגרי הנדסאים ולעומדים
לקבל תואר.

השלוחה האוניגופיטאית
חד ש באזורו
חוג לכלכלה

וחוגים נוספים:
בית־הספר לעבודה סוציאלית חיגוך לימודי ארץ־ישראל
מתמטיקה ומדעי המחשב
ספרות עברית והשוואתית
לימודים כלליים

גפשכת ההרשמה ללימודים לקראת תואר ־ סג ר בטדעי החקלאות־ מטעם הפקולטה לחקלאות
ברחובות, האוניברסיטה העברית.
המסלול המשולב של אוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה הפתוחה בפכללת תל־חי: תכנית
לימודים חדשנית /נסיונית המאפשרת לתלמיד להרכיב מערכת לימודים אישיים, בה י שולט
קורסים של שתי האוניברסיטאות, לתכנית לימודים אישית, לקראת תואר \ 8 ./באחת
משתיהן, לפי בחירתו ובכפוף לתקנות __
לימודים לתעודת הוראה למורים ולעובדי הוראה בעלי תואר \ 8 ./ובשיתוף ארגון הפורים
בבתי־הספר העל־יסודיימו: תכנית לימודים ייחודית חד־פעמית ללימודים לקראת קבלת
תעודת הוראה ומלל מדעים) בשיתוף החוג להוראה באוניברסיטת חיפה והמחלקה ללימודי
חיטך באורנים.

לימודי חובה ורשות למורים בשגת שבתון
מערכת השתלמויות למורים ולעובדי הוראה בתחומים מגוונים,
מוכרות לגמולי השתלמות.

מערכת סיוע לנזקקים: מילט ת ופעוטת.

י # 1 1

המכון לאמנויות
במכללת תל חי

ביה״ס לציור ולפיסול
לימודים מלאים

מכינה לאקדמיות לאמנות
בדגש גרפיקה

סדנאות לימוד• קרמיקה
בכל הרמות, כולל מעבדת חומרים

ביה״ס למקצועות
הטלוחיה

לרשות התלמידים עומדים: קפטריה במחירים מסובסדים מערכת מלגות
ומעונות(לזכאים על־פי קריטריונים) הסעות חינם מקריית־שמונה לתל־חי
וחזרה יחם אנושי אווירה פסטורלית ספריה עשירה
בדבר פרטים ניתן לפנות בין השעות 14:30-08:30 לטלפון 943731/2־ 10( 06 קווים) .לאחר שעות
העבודה פועלת מזכירה אוטומטית. השאר הודעתך ואנו נתקשר אליך:

ה 0רכ\
לחינוך ם כנולוג׳ חולו!

זיחידה להשתלמנינת נלימנדי ח1ץ

! קורס• טכנולוגיה ומחשב
1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1

מיקרופרוסטורים, בקרים, רובוטיקה
אלקטרוניקה, שפות מחשב
המחשב בבלי ניהולי ...ועוד

! קורט: אמינות ותחזוקתיותו״

111*)| 0 1*181111311111111נ 61101ח><£

סדנ או ת בעיצוב: מצרת העיצוג

גרפיקה במחשג ״המקינטוש״

וווו 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1

וווו

ה שתלמויות מורים ב שנת שבתון
הוראות המחשב, גרפיקה ,״גיבוב, חינוך...
מגוון הצעות

חוברת השתלמויות ופרטים נוספים יטלת לנמעניניס

דחי ג1ל1נזב 52 חולון 58350
03-5051181 ,03-5032321 6

ה3שרה מיקצועית
והשפלה גבוהה
^ שבוע בו שבו כ־ 600 אלף תל־
0מידים לספסלי בתי־הספר היסודיים
וכ־ 300 אלף לבתי־הספר העל־יסודיים,
ברורה לכל — ולא רק לתלמידים,
להורים ול־ 30 אלף המורים ב־
2000 בתי־הספר — חשיבותו העליונה
של החינוך לעתיד ילדיהם ולעתידם

אין זאת אומרת שהחינוך ורכישת
ההשכלה הם נושא חיוני לתינוקות
דבית־רבן בלבד. גם לבוגרים ברורה
חשיבות רכישת ההשכלה, אם זאת השלמת
השכלה ואם זאת הזדמנות שנייה
למלא מה שהחסירו. ולכן גם יתחילו,
בשבועות הקרובים, כמעט 70 אלף
סטודנטים את שנת־הלימודים החדשה,
שנת תש״ן, באוניברסיטות ברחבי הארץ
ורבבות נוספות — במוסדות על־תיכוניים
אחרים, המאפשרים להם לרכוש
השכלה גבוהה או הכשרה מיק־צועית
ולעיתים, שניהם גם יחד.

עיצוב־פגים
ועיבוד־תמלילים
כך, למשל, מקיימת אוניברסיטת
0תל־אביב, במיסגרת היחידה ללי־מודי־חוץ,
מאות קורסים, לכל המתעניין,
ללא תלות בהשכלתו, אם אלה קור־

סים להשכלה כללית, מקרימינולוגיה
ותולדות־האמנות ועד תרבות יידיש
וספרותה, ואם אלה קורסים למידע שימושי
— מעיצוב־פגים ועיבוד־תמלי־לים
ער תיכנון תקציב המישפחה וכמובן,
לימוד שפות(בין השאר: גם ערבית
וגם איטלקית).
או, כמו מיכללת תל־חי בצפון הרחוק,
על שלוחתה האוניברסיטאית, המאפשרת
למסיימיה לזכות בתואר בי־איי.
במיבחר מיקצועות, או בתעודת־הוראה
(למורים ולעובדי־הוראה שהם
כבר בעלי תואר ראשון) ,או תואר בוגר
במדעי החקלאות.
למיכללת תל־חי גם בית־ספר להנדסאים
מהנדסאי מכונות ואלקטרוניקה
עד הנדסאי ניהול תעשייתי מתקדם
והנדסאי־אדריכלות וגם מכון אמנויות,
הכולל, בין היתר, בית־ספר לציור ופיסול
ובית־ספר למיקצועות הטלוויזיה
ובנוסף גם בית־ספר למכינות, המאפשר
השלמת י״א כיתות לבגרות רגילה
והמקיים גם מכינה קדם־אקדמית. ר
בית־ספר זה גם נותן פטור מלא משכר-
לימוד לחיילים משוחררים, עד שלוש
שנים מתום שרותם.

מילוי-מצגדיס
| ויזמים עצמאיים
* * וסד טיפוסי מסוג זה, במרכז האי
רץ, הוא המרכז לחינוך טכנולוגי

חולון, המקיים השתלמויות ולימודי־חוץ
בנושאי הטכנולוגיה והמחשב, סדנאות
בעיצוב, ולמורים בשנת השבתון
שלהם, גם השתלמות מורים.
המכון לפיריון העבודה והייצור, שסניפיו
מכסים את הארץ מן הצפון ועד
הדרום, מקיים לימודי תעודה, תוארים
והסמכה ממינהל־עסקים (קורס בן 24
חודשים) ועד לקורס החדש לניהול עסקים
בסיסי, שהוא בעל עניין מיוחד בימים
אלה ליזמים המעוניינים לפתוח
עסק עצמאי.
קורס זה, הנמשך שמונה חודשים,
אינו מתקיים במרכזים הגדולים בלבד,
אלא גם בכפר־סבא ובנתניה, בראשון־
לציון ובאשדוד.
קיימת גם אפשרות להשתלמות קצרה
( 20 שעות: שלושה ימים רצופים או

יום לשבוע משך שלושה שבועות) להכרת
המחשב האישי, תיפעולו ויישומו.
המסקנה: קיימות אפשרויות רבות
לרכוש השכלה גבוהה ולקבל הכשרה
מיקצועית ואפילו סתם למלא את המצברים!
שלא לדבר על הרעיון שהעלתה,
בימים אלה, אישיות בכירה, המקורבת
לנושאי ההכשרה המיקצועית, ההשכלה
והעבודה: מן הראוי לאפשר למובטלים
רבים ככל האפשר לנצל את פסק־הזמן
שנכפה עליהם כדי שישתמשו ב־מיסגרות
הרבות הקיימות על־מנת שיעמיקו
את הכשרתם המיקצועית ויעלו
את רמת השכלתם.
כך למשל ניתן, בלב השרון, ללמוד
לתואר ולתעודות במיכללת בית ברל,
המקיים גם חוג מיוחד ללימורי ארץ־
ישראל.

מכללת בית בדל ^

נותח מיספר מקומות
לשנת־הלימודים תש״ן
ללימודים להכשרה להוראה לתואר אקדמי ראשון 4( 8 £ 6שנים)
ולתעודת ״מנרה מוסמך בכי ה ( 3שנים)

במסלולים: קדם יסודי(גילאי 0־ .)5בי״ס יסודי (א־ו)
חינוך מיוחד וחינוך בלתי פורמלי
והחוג ללימודי ארץ־ישראל*
פרטים זהרשמה
מכללת בית ברל, חאר בית ברל 44905
בטלפת׳448969 :־25155 ,052־052
(קו פנימי )35,34
אוטובוס 17 מכפר סבא
* תינתן עדיפות לדוברי שפות זרות, למעט אנגלית

מקום להטת מהלימודים

אוניברסיטת תל-אביב
ב ש עו ת ה פנ אי

ביחידה ללימודי
כל אחד יכול!

הלימודים פתוחים לכל המתעניין ללא תלות בהשכלה
הלימודים בפיקוח ועדת הוראה אקדמית

להלן מבחר קטן מתוך מאות הקורסים:
קורסים להשכלה כללית
קבלה יסודות בפילוסופיה
כתיבה יוצרת
תולדות האמנות
האזנה למוסיקה
האדם וכתב ידו קרימינולוגיה פסיכולוגיה
יחסים בינלאומיים
המשפט והאזרח

קורסים למידע שימושי

פיתוח ושינוי קריירה
סדנא ביחסי אנוש
תזונה נכונה
ניהול. שיווק. מכירות
תכנון פיננסי
הבאה לדפוס תרגום עיצוב פנים
המחשב האישי
עיבוד תמלילים

קורסים חדשים

הכרת חלקי עולם
פעילות גופנית ובריאות
ייזמות והקמת עסק
תכנון תקציב המשפחה
יחסי מחנכים־תלמידים
איסלאם ומהפכה
תרבות יידיש וספרותה
כתיבת תסריטים
האדם ואיכות הסביבה
מהקוף לאדם המודרני

לימוד שפות: אנגלית. צרפתית. ספרדית, ערבית. יידיש. גרמנית. איטלקית.

פרטים והרשמה: אוניברסיטת תל־אביב -היחידה ללימודי חוץ
קרית האוניברסיטה, רמת־אביב, רח׳ קלאוזנר ( 8ליד בניין וולפסון)
טל .5450388 .425452 :בין הששת .19-17.30 , 13-10

גזור ושלח לכי אוניברסיטת ת־א -היחידה ללימודי חוץ, רמת אביב. ת־א 69978
נא שלחו אלי פרטים נוספים על הקורסים לקהל הרחב.
השם__ :
הכתובת והמיקוד

ווו

0(100 1111010

הכשר המישטרתי
שראורלי ׳;•ב
תמונתה של אורלי יניב, שפורסמה
בגיליון הקודם של השלם הזה במדור לילות
ישראל, כשהיא מגיעה לאירוע כלשהו בחברת
גבר אלמוני, עוררה את סקרנותי. הקולגה
שלי, איש־המסיבות דיווח שידידה של יניב
נראה כמו שומר־ראש צמוד, והוא כמעט קלע
בול.
ערכתי חקירות מקיפות בעניין זהותו של
הגבר החסון וגבה־הקומה, ודליתי עבורכם את
הפרטים הבאים: לידיד של אורלי קוראים
איציק אפריים, הוא קצין־חקירות במיש־טרת
הרצליה בדרגת מפקח, תושב רעננה.
חקירה נוספת בעניין אישיותו של קצין־
החקירות אפריים העלתה שהוא בן 30 בערך,
רווק, סימפטי, חכם, בעל ראש טוב וקסם
אישי.
מובן שרציתי לדעת איך נוצר הקשר ביניהם,
וגיליתי שזה קרה בנסיבות לא־נעימות,
כאשר המישטרה הוזעקה לפני יותר מחודש
לביתה של יניב בכפר־שמריהו. היתה שם

חור החנית

עיתונאית אחת, מאוד מקורית בסיגנון
לבושה, העוסקת גם בציור ובאמנות בשעות־הפנאי
שלה, הגיעה באחד הערבים לקזמקזם,
לסקר ערב־הווי של חיל־הצנחנים. אמנם היה
זה לפני כמה חודשים, אך כשתמשיכו לקרוא
תבינו את האקטואליה שבעניין.
בקיצור, היא נכנסה פנימה וישבה ליד אחד

אורלי יניב ואיציק אפריים
הכל מלל רד פ ה קטנה
דליפת־גאז — לא ברור איך ולמה — ואורלי
ניצלה ברגע האחרון.
קצין־המישטרה אפריים הוא שהגיע לביתה,
עם עוד כמה שוטרים, וזו היתה תחילתו

של הקשר. באיזה קשר מדובר — ידידותי או
רומנטי — אני עוד לא יודעת, אבל אני
מבטיחה להמשיך בחקירותיי. בסוף עוד יציעו
לי עבודה במישטרה.

סודי לג מרי
על מידשאות כפר־המכביה פגשתי בהרבה
אנשים ליברליים. אני מתכוונת לחברי המיפ־לגה,
שהתכנסו בהמוניהם לטכס״הנישואין
של אריה דיין, בנו של מרדכי דיין,
יושב־ראש הקרן הקיימת לישראל ומוותיקי
הליברלים.
בחתונה הזאת ראיתי, כמובן, את שר־התיירות
גירעון פת ואת חברי־הכנסת אלי
בן־אלישר ושרה דורון והשר-ללא-תיק
משה ניסים, ואנשי הסוכנות היהודית, כמו
שימחה דיניץ ומתי דרובלם. בקיצור
על כל צעד ושעל עסקנים, פוליטיקאים ודומיהם,
ובין כולם בלטה דמותה של אילנה
דיין, אחותו של חתן־השימחה, הכוכבת של
תוכנית הטלוויזיה ערב חדש. היא עובדת
בגלי צה״ל וגם לומדת מישפטים ועושה כעת
סטז׳ .בעודי משקיפה בה, הבחנתי בכמה אנשים
חשובים שאמרו לה ״בקרוב אצלך״ ,ועוד
כמה ניגשו לאבא שלה ואמרו לו שהם מקווים
להיפגש בקרוב בחתונה של אילנה.
לא כל־כך הבנתי מה קורה, עד שאחד
האנשים הכי־חשובים שם גילה לי שאילנה
מתחתנת בחודש דצמבר עם בן־זוגה, שהוא
כל־כך סודי שאפילו החברים לא מכירים
אותו. אבל השניים כבר הלכו לכפר־המכביה
כדי לתאם את יום החתונה ואת כל הסידורים
הקשורים בכך.
אז מובן שהחלטתי לעשות דרינג־דרינג
לאילנה הביתה, אבל לא היתה תשובה. אז
התקשרתי עם בית הוריה.
״שלום גברת דיין, מדברת המרחלת״.
״שלום, מה את רוצה?״
״אני רוצה להגיד לך מזל סוב.״
״תודה רבה.״

חתונה מ חוץ לכלא
לפני חודש הופיע בהשלם הזה הסיפור המדהים על ניסיון־הבריחה מהארץ של איש־העסקים
איציק ומר, שניהל רומאן ארוך עם דוגמנית־הצמרת ההולנדית מראיקה דה־יונג.
כולם היו בטוחים שהרומאן הזה ידעך אחרי מעצרו־עד־תום־ההליכים של איש־העסקים
הבורח, אך כמו בסיפורים הקלאסיים, בעלי הסוף הלא־צפוי, כך גם בסיפור הזה.
אמנם, הדוגמנית סבלה ממשבר בעיקבות המיקרה, וגם ירדה למחתרת לכמה זמן, לפחות עד
יעבור הזעם, אך היא התאוששה להפליא במידה כזאת שבשבוע שעבר היא נישאה בחשאי
לאהובה, הכלוא עדיין בבית־המעצר באבו״כביר.
כשסיפרתי את הסיפור הזה לכמה חברות שלי, הם אמרו שזה לא יכול להיות, כי מראיקה
אינה יהודיה. אז עשיתי כמה דרינגים לכמה חברות אחרות, והן גילו שהיא התגיירה כדת וכדין,
וביום א׳ שעבר הובא בעלה לבניין הרבנות בתל־אביב כשהוא מלווה בכמה שוטרים. במקום
חיכתה לו הדוגמנית, ושם, בחסות רב המקום, הם נישאו ואחרי כמה שעות הוא הוחזר לכלא.
אני קצת המומה מכל העניין, ואני רק מקווה שיהיה לה טוב, כי מגיע לה. היא בחורה גיזעית
וטובה.

אילנה דיין
חתונה בחודש דצמבר?
״כן, אבל אני לא מתכוונת לחתונה של
אריה, שהיתה בשבוע שעבר, אלא לחתונה
של אילנה.״
״מה פתאום? מי אמר לך?״
״תראי, אני יודעת בוודאות שאילנה מתחתנת
בחודש דצמבר.״
״לא זה לא נכון, וחוץ מזה אילנה לא
אוהבת שכותבים על החיים הפרטיים שלה״.
״אני בכל אופן בטוחה בכך. אז שיהיה
במזל טוב.״

ליווי ר פו אי

יאיר קל׳
׳ולייז
קצת תוקפני וקצת שתר

השולחנות, בקירבת הקצינים, ותוך כמה
דקות התפתחה שיחה.
אחד הגברים בלבוש אזרחי, שהיה שתוי,
הציג עצמו כרווק והחל מחזר באגרסיביות
אחר העיתונאית. חבריו לשולחן ניסו להלהיב
אותה והתחילו לומר דברים בשיבחו, העיתונאית,
שלקחה את העניין בהומור, התחילה
לשתף פעולה עימו. באותו השולחן ישב גם
מפקד בכיר בצבא, המוכר באהבתו לטיפה
המרה, וגם הוא השתתף בחגיגה הזאת.
ונחשו מי היה המחזר הפנוי והנלהב? סגן־
אלוף יאיר קליין, מגיבורי פרשת קולומביה,
נשוי היטב ואב לשניים.
לפני כמה ימים פישפשה העיתונאית בתיקיה
ומצאה גם את כרטיס־הביקור של חוד
החנית, שקליין מסר לה באותו הערב, כשביקש
ממנה לטלפן אליו במיספר הרשום בכרטיס.

מראיקה דה־יונג ואיציק וגנר
גיור וחתונה ברבנות

במה עיתונאים אתם מכירים בארץ
הזאת, העושים חיי ם משוגעים, נוסעים
לחו״ל ואף לסין הרחוקה, כשבמהלך
טיולם צמוד אליהם רופא אישי*
אני מכירה רק אחד כזה: העיתונאי
יעקב ויכהן ממעריב. הכהן, מישפסן
לשעבר, בן 36 הוא עורך מדור פנאי,
ובעבר היה כתב כלכלי של העיתון.
מלבד העובדה שהוא מ תמ ח ה בעיקר
ברשימות על תיאטרון, הוא גם מבקר
התיאטרון של קו ל י שראל והוא גם מפיק
א ת שבתרבות של הק אמ רי, והוא גם
הנכד של הסופר אשר גרש המנוח.
כבל הידוע לי הוא בריא לחלוטין,
ואין הוא זקוק לליווי צמוד של רופא
בעת מסעותיו בחו״ל. אך השפיונים שלי
גילו לי שהרופא, שכבר נמצא בסין
בסיור, הוא דוקטור דורון דנאי, מי
שהסב באחרונה א ת מיקצועו מרופא ל־עורך״דין,
והוא עתיד לנהל א ת מישרדו
של אביו, עורך־הדין יעקב דנאי.
אז אםאתם רואים או ת ם בי חד בבל
הפרמיירות, הנשפים והאירועים הגדו*
לים, אל ת תפל או. יעקב ודורון ה ם ידי דים
טובים, האוהבים לבלות בי חד גם
בחו״ל.

אשתו השנייה
בערה הרביעי
הם היו נשואים זה לזה כמעט שנתיים.
הוא, אמיר אוריין, בימאי ומבקר־תיאטרון,
הכיר אותה, את רותי דייכם, בימאית ומורה
לדראמה, כאשר הוא בא לראיין אותה.
עכשיו הם נפרדים. למה, רותי?
״אנחנו עדיין אוהבים זה את זה ״,היא
אמרה לי השבוע בעברית טובה (היא עלתה
מארצות־הברית לפני חמש שנים) ״אבל
בינתיים אנחנו לא ביחד, לא יכולים לחיות
ביחד. למה? החלטנו לא לרבר על זה.״
רותי היא אשתו השנייה של אמיר. אמיר

ר א שון

שרית עוזיאלי

בימאי-הסרטים יהודה( ,״ג׳אד״),
נאמן, שהוא גם רופא, עומד להיות אב
בפעם הראשונה בחייו, בגיל ,53 בעוד
חודש.
מנישואיו הקודמים אין לו ילדים.
מחברותו(במ שך שנה וחצי) עם תלמה
הנדלר, ס טודנ טי ת לרפואה באמצע ה סב
שלה, יהיו לו. לפחות ילד א חד.

יהודה(״ג׳אד״) נאמן ותלמה הנדלר
אבא בעוד ח 1ד ש

מ או שרי ם

אמיר אוריין פרידה הוא בעלה הרביעי — כן, עוד שניים־שלושה,
והיא תשבור את השיא של ליז טיילור.
לשניהם אין ילדים.
רותי עוסקת בהדרכת שחקני־תיאטרון
למישחק בקולנוע והעברת קורסים על יצירת
אושר ורגיעה בחיים, או, כפי שהיא מגדירה
זאת ,״איך ליצור את חייך כפי שאתה רוצה
אותם.״
שאלתי אותה אם היא רואה את עצמה
מתחתנת בפעם החמישית.
״כן, בטח! בכיף!״ היא אמרה בקול מתרונן,
״אעשה זאת שוב ושוב, עד שאעשה את זה
נכון. כן, הבנת אותי נכון — אני תמיד
לוקחת עליי את כל האשמה!״

אני לא יודעת אם שמתם לב לעובדה שהשנה
היו התיאטראות פעילים במיוחד, לאו
דווקא בהצגות ובמופעים, אלא בפעילות מאחורי
הקלעים. לא עבר שבוע מבלי שאיזה
שחקן או שחקנית יתחתנו, יתגרשו, ייפרדו,
או יריבו ויתפייסו עם בן/בת הזוג.
גם מקומו של השחקן יצחק חזקיה,
המכונה ״חזקי הקטן״ ,לא נפקד. חזקיה נשוי
פלוס ילדים, הכיר לפני כמה חודשים בחורה
תוצרת־חוץ בשם קארין. הבחורה הזאת עשתה
לו קצת טוב, והוא ניהל איתה רומנצ׳יק
קטן, וכבר דיברו שם על פרידה מאשתו. והנה
מספרים לי החברים שלו שהקארין הזאת
חזרה לארץ־מוצאה, לא ידוע אם בגלל חזקי
או בגלל סיבות אחרות. אבל החשוב בכל
הסיפור הזה הוא שחזקי חזר לחיק״המישפחה
וכולם מאושרים.

ב־ 8באוגוסט לפני שנה נישאו בחתונה
מרשימה איש־העסקים האילתי והפלייבוי־לשעבר
טינו ברבי וחברתו, הדוגמנית
דניאל ישינובסקי, גרושתו של אלון
ברנוביץ ממישפחת־הקבלנים.
דניאל החליטה שהיא גם רוצה ללדת את
תינוקם הראשון בתאריך זה, והיא עשתה

יצחק חזקיה
חזרה לקן המישפחת,

מי שפ טני ם

לפני כמה שבועות בלבד בישרתי כאן על
הרומאן של עורו־הדין החתיך ציון אמיר
עם גליה, בתו של חבו״הכנסת אריאל

דניאל ישינובסקי ותמי שחורי

וינשטיין.

עכשיו אני שמחה לבשר שהשניים החליטו
להתחתן בקרוב מאוד, וכבר יש תאריך, ויש
מקום (הפרדס בנס־ציונה) ויש גם רשימה
ארוכה־ארוכה של מוזמנים חשובים.
יהיו שם שרים, חברי־כנסת ואנשי־ציבור.
גם ראש־הממשלה, יצחק שמיר, כבר קיבל
הזמנה מ״צביה ואריאל וינשטיין, ום ירחיה
ויוסן ח עמר, המתכבדים להזמינכם״ וכן
הלאה.
מצד החתן יהיו בוודאי כל חברי הקליקה
הפליליסטית ושופטים אחדים. אני גם יודעת
מי לא יהיו שם: חברותירלשעבר, יפות וחתיכות
אחת־אחת, של אמיר.
גליה הבלונדית 24 שהיא סטודנטית

אצל מי לבקר קודם

גילה וינשטיץ וציון אמיר
חתונה
(תואר שני) ליחסי־עבודה, הכירה את ציון
( )33 באמצעות ידידה טובה, משותפת, שהחליטה
שהם מתאימים, ונתנה לו את מיספר־הטלפון
שלה.

הרווק המושבע, שכמעט־התחתן פעמיים
בעבר, אבל נרתע בכל פעם מללכת עד הסוף,
ידע הפעם, אחרי חמישה חודשי־היכרות, שזה
לא יהיה ״כמעט״ .הפעם הוא יילך עד הסוף!

מאמצים ותיכנונים שונים שזה ייצא בתאריך
הזה, אך זה לא הצליח, והיא ילדה בן כמעט
שבועיים מאוחר יותר.
ממש באותו היום בהפרש של כמה שעות,
נולדה תינוקת, בת לדוגמנית תמי שחורי,
חברתה של דניאל, הנשואה לעדי הרמלד,
בן למישפחת הרמלך הרחובותית. ואני רוצה
להגיד לכם שמזל שלתמי נולדה בת, כי אם
היה נולד להם בן היתה נוצרת בעייה גדולה
לחברים המשותפים, כי טינו ודניאל עושים
את ברית״המילה לבנם באילת. כך לא יצטרכו
החברים להחליט אצל מי לבקר קודם לכן.

שיד11

אולי רק הליכוד כול. אבל לא

הרדיו שידר —
הטלוויזיה ל א
שיפוצים פלי שכו ת

ביום החמישי שעבר פלשו חברי ועד־עי־תונות־הפקה
של הטלוויזיה למישרדו של
אריה מקל, מנכ׳׳ל־הרשות. הם הודיעו שלא
יזוזו משם עד שלא ייחתמו, סוף־סוף, הסכמי־השכר.
השובתים
דיווחו על פלישתם, באמצעות
מכשיר הפקסימיליה, לכל כלי־התיקשורת.
גם בקורישראל ובטלוויזיה קיבלו את הידיעה.
קנל־ישראל
שידר את הידיעה באחת
ממהדורות־החדשות של אותו הערב.
ישראל סגל, שהיה באותו הערב עורר
מבט. ראה את הדיווח והתקשר לחיים יבין,
מנהל־הטלוויזיה. הוא ביקש את אישורו של
יבין לשידור הידיעה. יבין לא החליט בעצמו,
אלא התקשר עם אריה מקל, מנכ׳׳ל־הרשות,
כדי לקבל ממנו אישור. מקל לא אישר, והידיעה
לא שודרה בטלוויזיה.

עובדי רשות־השידור, המגיעים בשבועות
האחרונים למישרדי הנהלת־הרשות בבניין
כלל, נדהמים.
לישכתו של המנכ״ל, אריה מקל, עברה
שיפוץ. המנכ״ל הרחיב את צוות המזכירות
משתיים לשלוש. הוא רכש עבורן שולחנות
וארונות חדשים, ואף פתח חלון בין שני חדרי
המזכירות.
לישכתו של אהרון הראל, יו״ר הרשות,
עברה שיפוץ מסוג אחר. ריהוט הסקאי שהיה
בלישכה הוצא החוצה אל המיסדרון, לנו־חותם
של הממתינים. במקום הריהוט הישן
נקנה ריהוט חדש מעור בצבע חום־כהה.
הריהוט כולל כיסא־מנהלים ושש כורסות.

״ שו שלת״

ישיבת הוועד־המנהל של רשות״השידור
דנה, בין השאר, בהחזרת הסידרה שושלת

למירקע.
מישהו הציע ליוסף בראל, מנהל הטלוויזיה
בערבית, שיקה הוא את הסידרה ויקרץ
אותה ביום השבת אחרי־הצהריים, במקום
הסרטים הצרפתיים. בראל הסכים כשימחה,
אבל אמר שחיים יבין לא יהיה מוכן לוותר
על הסידרה.
אמנון נדב, מנהל קנל־ישראל, אמר בצחוק
שאם יבין לא יסכים הוא, נדב, ישדר את
הסידרה כתסכיתים ברדיו.
לבסוף הוחלט להחזיר את הסידרה אל
המירקע, בעיקר משום שעל שולחנו של מג־

פ׳ משרת
אתמ׳

מתבונן מהצד זה נראה קצת מוזר.
/הבחירות להסתדרות בשער — והליכוד
אינו מסתער.
בניגוד לבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות,
הליכוד יורה על בניין הוועד־הפועל
אש מנשק קל בלבד, לא ארטילריה.
בראשו הוא העמיד מועמד חלש כיעקב
שמאי, ולראשות מטה־הבחירות הוצנח הד״ר
בנימין זאב בגין, שכלל אינו חבר־הסתדרות.
ובוודאי אינו מומחה גדול לבחירות.
מדוע נמנע הליכוד לתת את מכת־החסד
האחרונה למערך המתפורר?
הנה התשובה.

.אכן, לפעילים בשטח, כמו לאיש ברחוב,
קשה להבין מדוע פועלים בנוצודת־זאב ברבע
הילוך לקראת הבחירות הקרובות להסתדרות.
בחירתו של יעקב שמאי, דמות לא־כריזמטית
בלשון־המעטה, כמועמד הליכוד לתפקיד מז־כ״ל
ההסתדרות היא רק אחד הסממנים החיצוניים
למידת חוסר־האיכפתיות או ההשקעה
המוגבלת של ראשי הליכוד בנושא הבחירות
להסתדרות.
יודעי־דבר בנוצודת־זאב טוענים שיש סבה
לבחירתו מחדש של שמאי לתפקיד, למרות
שבשלב מסויים היו על־כך סימני־שאלה
כבדים מצד מנהיגי־הליכוד, שרצו לבחור

בישיבת פורום החדשות, הנערכת פעם
בשבוע בלישכתו של סנכ״ל הרשות, עלתה
השבוע לדיון כתבתו של גיל סק.
הכתבה הביאה את סיפורה של מישפחת
משתפי־פעולה מן הכפר יעבד שבגדה־המערבית.
תושבי הכפר התלוננו שנוצרה שם
מציאות בסיגנון המערב־הפרוע, ומשתפי-
הפעולה צולמו ורואיינו כשהם חמושים בנשק,
שסופק להם על ידי שילטונות־הביטחון.
אדמונד סחייק, מנהל ק 1די שראל
בערבית, אמר בישיבה שאסור היה לשדר את

מועמד שמאי עם דויד לוי

ציון צפריר, העולם הזה

ההבטחה: לא להישאר שם
בדש אסור!
סדן מותרל
הל״הטלוויזיה נערמו רשימות של 15 אלף
חתימות, הקוראות להשיב את שושלת לעם.

א ת המגישפחה
חיים יבץ, מנהל־הטלוויזיה, ישב ביום
השלישי בבוקר בבית־מלון באילת. הוא נסע
לשם לרגל פסטיבל הג׳אז הבינלאומי, ביחד
עם אנשי־צוות רבים מהטלוויזיה, וביחד עם
בני־מישפחתו.
הוא נדהם לגלות בעיתון הארץ ידיעה,
שלפיה הוא צפוי לבירור על נסיעתו אצל
אריה מקל, מנכ״ל־הרשות. יבין היה בטוח
שהעניין סגור, אחרי ידיעות שפורסמו באותו
העניין יום קודם לכן בעיתוני-הצהריים.
מייד כשסיים לקרוא את הידיעה, הזעיק
את בני־מישפחתו(שנסעו, כמובן, על חשבד
נם) ,ארז אותם ואת עצמו ומיהר צפונה.

הכתבה, משום שכר מפקירים את דמם של מי
שמוכנים עדיין ״לעזור לישראל״ .הוא טען
ששידור כתבה כזו פוגע בביטחון המדינה.
חיים יבין, מנהל־הטלוויזיה, אמר שלדעתו
דווקא היה מקום לשידור הכתבה, משום
שהיא תואמת את הודעותיו של מישרד־הביטחון.
מישרד־הביטחון, אמר יבין, טוען זה
זמן רב שהאינתיפאדה כבר אינה מילחמתם
של הפלסטינים בישראל, אלא מילחמה בינם
לבין עצמם. הוא אמר שהכתבה, לכן, שרתה
את הביטחון.
איש לא דיבר על מיקצועיותה של הכתבה,
על החדשות שבה, על טיבה, אלא רק על
השרות שהיא נותנת, ולמי.

בוש
לאבר דיו
נתן כהן, היועץ המישפטי של רשות־השידור,
אסר להשמיע בקול־ישראל את הפי-
רסומת לסיפרו של משה בדש, העל 1ק1ת.
בדש, בעל מיפעל פיקנטי, מתאר בסיפרו את
מילחמתו במס־ההכנסה וביאיר רבינו־ביץ,
הנציב הקודם.
הפירסומת שודרה בקנל־ישראל במשך
שלושה שבועות, סמוך למהדורות החדשות,
בעיקר בשעות הלילה. כהן החליט לאסור את
השידור מחשש מפני תביעה לפי חנק־לשון־
הרע (דיבה) .גם הטענה שהעיתונות היומית
מפרסמת מודעות־ענק לספר לא הועילה.
בדש הודיע לרשות־השידור שהוא מתכוון
להגיש עתירה לבג׳ץ בעניץ זה.

מועמד שמאי עם ישראל קיסר
התיקחה: לא יותר מדי
| ״מה שקורה כאן זה דבר שלא־ייאמן. אנחנו
הולכים לפספס הזדמנות לניצחון היסטורי,״
אמר השבוע פעיל בכיר בליכוד ,״המערך
על הפנים, ורק השטויות שלנו מחיות
אותו. בשביל מה היינו צריכים לשים בראש
את שמאי? סקרים הוכיחו שהוא אפילו פחות
מוכר לפועלים מיאיר צבן ורן כהן. אילו היינו
! מציבים בראש את משה קצב או דויד מגן,
,היינו זוכים בניצחון גדול!׳

תחתיו בדויד מגן, גיבור ניצחון הבחירות המוניציפליות.
הסיבה: שמאי, איש מחנה לוי
לשעבר, הבטיח למימסד השמיר־ארנסי להינתק
בתמורה, ממחנה־לוי.
אבל זהו רק חלק קטן מהעניין. למחנה
שמיר־ארנס יש סיבות רבות ליחסו המסוייג
להסתדרות. סיעת. תכלת־לבך של הליכוד
בהסתדרות מורכבת, כמעט לחלוטץ, מאנשי
מחנה דויד לוי. לוי עצמו גדל בסיעה זו.

תמיד הליכוד רוצה. למשל: לנצח בהסתד רו ת

על חרותניקים המסתובבים להם במיסדרונות
בניין הוועד־הפועל.

לכך יש סיבות היסטוריות. הדור הוותיק
של התנועה הרוויזיוניסטית גדל והתחנך על
שינאה תהומית להסתדרות.
תקופה של טרם הקמת המדינה שימשה
ההסתדרות כלי פוליטי מובהק של שילטון
מפא״י. לישכות־העבודה, שהיו שייכות אז
להסתדרות, מנעו עבודה. מבית״רים ומרווי־זיוניסטים.
הכוח הכלכלי של ההסתדרות
הופעל נגד הימין, וגם אירגון־ההגנה היה
קשור בהסתדרות. עם הפילוג בתנועה הציונית
בשנות ה־ ,30 הקימה התנועה הרוויזיוניסטית
הסתדרות עובדים משלה הסתדרות
העובדים הלאומית, שנועדה להתחרות
בהסתדרות הכללית.
קבוצה שהשתלטה על הסתדרות העוברים
הלאומית, בראשות אליעזר שוסטק, מנעה
מאז והלאה, מתוך אינטרסים שלה, הצטרפות
תנועת־החרות להסתדרות הכללית אחרי קום
המדינה. עוד לפני כן דחו הרוויזיוניסטים
בשאט־נפש את הצעתו של בנימין לובוצקי
(לימים אליאב) ,שהיה ממקורבי זאב
ז׳בוטינסקי, להצטרף להסתדרות. לובוצקי,
אביה של הסופרת יעל לוטן, פרש, הקים את
״תנועת העם״ ולבסוף הצטרף למפא״י.

פרט לשינאות העבר יש, כנראה, סיבות
נוספות לכך שהליכוד אינו מרכז כוחות לכיבוש
ההסתדרות.

דור זה גדל על השינאה להסתדרות, ששימשה
תכופות מכשיר בידי הרוב המפא״יי לפגיעה
ביריב הרוויזיוניסטי. פעיל בכיר בליכוד
אמר השבוע :״אני בבחירות האלה לא

בעלי־ההון והתעשיינים במיפלגה, שיש
להם מישקל ניכר בעיקר בין יוצאי המיפלגה
הליברלית, מעוניינים שגם להבא תישאר
ההסתדרות כפי שהיא כיום.

הסיפור הוא שונה לגבי הדור הצעיר בליכוד,
בעיקר לגבי תושבי עיירות־הפיתוח.
אלה גדלו עם ההסתדרות. גם אם הם מתעבים
אותה ורואים בה סמל לשילטון המפא״יניקי־האשכנזי־המתנשא,
הם יודעים שאי־אפשר
בלעדיה. בישוביהם יש חשיבות מכרעת לקו־פת־החולים,
וחברי קופת־החולים הם אוטומטית
גם חברי־ההסתדרות.
עם החלטת הוועידה של תנועת־החרות ב־
( 1963 בהצבעה חשאית, מפחד ניקמת אנשי
ההסתדרות הלאומית) להצטרף להסתדרות
הכללית ולהקים בה את סיעת ״תכלת־לבך,
הלכה והתגבשה הסיעה בהסתדרות כטריטוריה
של השכבות החדשות, המיזרחיות בעיקר,
בתנועה. המימסד התנועתי נותר, עד
היום, ברובו מנותק מענייני ההסתדרות ומנוכר
להם, זה לא השתנה מהותית גם עם עליית
הליכוד לשילטון.

יהיה עבורו תחילת הסוף. ההסתדרות המתמוטטת,
על הפסדיה ומיפעליה ההרוסים,
מהווה מקור בלתי־נידלה לתעמולת־הבחי־רות
של הליכוד נגד המערך, בכל מערכת
בחירות. ההמונים שונאים את ההסתדרות,
שהיא היום נטל פוליטי, יותר מאשר נכס
פוליטי.
לכן הולך היום הליכוד לבחירות להסתדרות
כדי להשיג הישג מצומצם, וחס־וחלילה
לא לנצח.
בראש מטה־הבחירות שלו הוצב בני בגין,
המודה בשיחות פרטיות, שאינו בדיוק מת־

בליכוד כבר יודעים הכל שיהיה הישג.
כלומר — שהליכוד יעלה בכוחו. בסתר־ליבם
מקווים אנשי ״תכלת־לבן״ לממשלת־אחדות
הסתדרותית. הם רוצים, בסך הכל,
נתח בעוגה ההסתדרותית הענקית, שבה אין
להם כיום שום חלק, תוך קבלת המערך כשותף
הבכיר שם.
זהו בדיוק הדבר שלא
בו אנשי הסת־ניצחון,
או שותפות
ליכורית בשילטון ההסתדרותי, תדלל את
ערך נכסיהם.
לא יזיעו למען
כשכל־כך הרבה

וולוה

ישוווו!
הליכוד מתנהג כאילו הוא חושש
מבני ניצחון סוחר בהסתדרות.
וזה באמת כך. הנה הסיבות
*•דעון םער־ סרצ 1סקי
מתכוון להיות פעיל. מה לי ולהסתדרות? אין
רבר שנוא עלי יותר מהרגל האדום!״
ותיקי תנועת־ז׳בוטינסקי יוכלו גם היום,
ללא כל קושי, לצטט את מאמרו המפורסם
של ז׳בוטינסקי, שנכתב בפולין ביידיש .״יא,
ברעכען!״(״כן, לשבור!״) הוא הופיע בימים
של שיא השינאה בין המחנות. האנשים
המהווים את הגרעין הקשה של מחנה שמיר-
ארנס עדיין רואים בהסתדרות, בתת־הכרתם,
מוסד שיש למחוץ, לנתץ, לשבור או למכור
לידיים פרסיות. קשה להאמין שמישהו מהם
חלם אי־פעם, שלא במיסגרת חלום־בלהות,

ההסתדרות כיום, בשליטת המערך, בולמת
למעשה את ועדי־העובדים, במיוחד כשמי־שרד־האוצר
נמצא בידי איש־מערך. לא קשה
לדמיין איזו דמות תהיה לאיגודים המיקצו־עיים
אם ישלטו בהם אנשי־הליכוד הם יהפכו
לאיגודים קיצוניים ומיליטנטיים בהרבה,
אמונים על הדמגוגיה הפופוליסטית. משהו
בנוסח פרוניסטי.
לא בעלי-ההון בליכוד, ואף לא מנהיגיו,
שהם כיום גם מנהיגי־המדינה, מעוניינים במהפכה
בהסתדרות. במצודת־זאב מתבדחים
שהיום שבו יכבוש הליכוד את ההסתדרות

ראש־מטה בני בגין
,׳א, ברעכען ומצא
בעניינים ההסתדרותיים, ושלמעשה
״קיבל את דין התנועה״״ .למעשה הוא קיבל
את דין המחנה (שמיר־ארנס) ,שלמרות הכל
לא יכול היה לוותר לחלוטין על אחיזה
כלשהי במערכה הנוכחית. למערכת האירגו־נית
לא גוייסו הפעם ״בולדוזרים״ כדויד מגן,
מיכאל קליינר, ישראל כץ ופינחס גולדשטיין,
כמו במטה־הבחירות לרשויות המקומיות.

המהפך
הנוסף, האחרון, בהסתדרות — הוא
מן־הסתם לא יקרה.
הליכוד יעלה בכוחו, שמיר שוב יוכל
לשאת דברים על התחזקות הליכוד והחלשות
המערך, וישראל קיסר ימשיך ללבוש את
בגדי־המלך-הישנים של ההסתדרות.
הליכוד אולי יכול — אבל הפעם לא
נראה כל־כך שהוא רוצה.

171

מאיו ליפשיץ

בשבוע שחלף נפטר גדעון זקן מכוויות בקבוק התבערה ברמאללה.
חיים שהרבני לא קם ממיטת חוליו לאחר שנפגע בראשו מאבן בחאן
יונס. סמ״ר דני ברזילי וסמל אהרן חנוכה נורו ממארב המחבל בגבול
הירדן. בנוסף עליהם נפטרו שני ערבים מפצעי מוות שנפצעו בידי
אחיהם. עוד שיבעה נרצחו ע״י בני עמם.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה, כי מאז פרוץ מאורעות האלימות
הערבית ב־ 9.12.87 קטל הטרור 171 איש ואישה, ערבים ויהודים, לפי
הפירוט הבא:
• 127 ערבים נדקרו נורו ונשרפו.
• 44 יהודים נרצחו.
• 1חייל ישראלי נעדר.

נ 7סגד
ב צר פ ת
משהו קורה בצרפת. בתכנית ״יומן השבוע״
בטלוויזיה בישרו לנו כתבינו על הריסת
מסגד בדרום צרפת, מטעם רשויות העירייה.
הנימוקים הרישמיים להריסה הזכירו ענייני
פרוצדורה, רשיונות מתאימים ובו׳ ,כאילו
מדובר בסתם בית שנבנה ללא רישיון. לא
שמענו טענות שהסיתו ממסגד זה לטרור
אנטי־צרפתי או שנשמעו שם תפילות והטפות
לחורבנה של צרפת.
אבל הוזכרו בכתבה גם נימוקים ״שלא
לציטוט״ מפי ״מקורות צרפתיים״ עלומים.
אלה נשמעו משום מה אמיתיים ומשכנעים
יותר. התברר לצרפתים, לדברי ״המקורות״,
שבכל עיר צרפתית בה קיים מסגד — גדלה
באופן משמעותי הקהילה המוסלמית במקום.

השילטונות נוקטים לאחרונה מדיניות מכוונת
לבלימת התהליך. יצא המרצע מהשק•.
דמוגרפיה!
כנראה טעמו הצרפתים די והותר את טעמו
של ״הדו־קיום״ עם האיסלם. קהילה מוסלמית
גדלה והולכת (בסדר גודל של כמה מיליונים)
,מתחילה לסכן את הסדר החברתי הקיים.
הצרפתים תפסו את הפרינציפ של ״עוד מסגד
ועוד הגירה״ ופעלו בהתאם. עוד לפני שייאלצו
לבצע טרנספר נוסח בולגריה, והרבה לפני
שייאלצו להתמודד עם טרור ואלימות של
״ציבור מדוכא״.
אותה צרפת שעשתה לא מזמן שגיאות
מדיניות פטאליות, גידלה את חומייני, וכן
התרפסה בצורה מבישה לפני הטרור השיעי
בלבנון, פועלת כיום בריאליזם ראוי לציון
כשמדובר במגרשה הביתי.
הגינויים הבינלאומיים המתחסדים בדבר
״מדיניות גזענית״ ממילא שמורים רק למדי

7ישראל

שטואר שטרן

סי־־דודיוו
בשעה טובה נפתחה שנת הלימודים
החדשה. בהפגנת ענק של המיעוט הערבי
במדינה, חגג המיגזר שביתת תינוך כללית
למשך יום אחד. בהוראת מנהיגות ערביי
ישראל נשארו שערי מוסדות החינוך סגורים,
ודרדקים של בית־רבן־האיסלאם
נהנו מיום נוסף של חופשה.
לכאורה, תופעה לגיטימית ונפוצה במקומותינו
מימים ימימה ומקדמת דנא. מי
כאן לא שבת למען או נגד מטרה מסוימת!
מי פה לא מוחה נמרצות נוכח עוול
אמיתי או מדומה! נשק השביתה והיציאה
להפגנה תופסים מקום של כבוד ב חיי,
המדינה -כמעט והפכו להובי לאומי ול־עיסוק
חברתי אובססיבי. בבתים רבים
ניתן למצוא, לצד המדים המקופלים לצורך
שרות המילואים, גם כרזות ושלטים
מצוירים, מוכנים ומזומנים לצו הקרי אה
הפומבי, ליציאה הבאה אל כיכר העיר.
למעשה השתמשו בני דודינו החביבים
בתירוץ הכספי, בכדי לעשות פעם נוספת
שריר לאומני. המצב בחינוך קשה גם
בעיירות הפיתוח ובשכונות המצוקה המאוכלסות
בבני דת משה. בעיות תקציב
חמורות יש באופקים ובנתיבות ולא רק
בנצרת וסכנין. ובכלל, לא תיתכן אחידות
בדרישה לה טבת תנאים, לבניית כיתות
נוספות ולהקצאת משאבים ממלכתיים.
עשירי הערבים בוודאי שנהנים מאפשרויות
טובות יותר מעניי עירם. כפר מ בו ס ס
אינו דומה בצרכיו למאהל בדואי מרופט.
אבל השביתה היתה כללית ומקפת כי
ערביי ישראל ידעו היטב איפה באמת
קבור הכלב. לא החינוך וההשכלה מהווים
את עיקר הבעיה אל א עצם מקומם
במסגרת המדינה. כפי ש״יום האדמה״
כבר מזמן אינו נוגע לנושא הקרקעות,
״יום השיוויוף לא נקבע בכדי לעסוק
בעניין ספציפי זה וב״יום השלום״ דווקא
יביעו בקול רם תמיכה במלחמה הזעירה
המתנהלת ביהודה, שומרון ועזה.
שלל התאריכים והמועדים הללו, עם .
שמות התואר החיוביים, משמשים רק
מסווה ותחליף לחגים לאומיים. א ת יום-
העצמאות הישראלי הערבים רואים כ מועד
אסונם־הם. תשעה ב אב לא בדיוק
יזיל דמעות צער מעיניהם. קשה אפילו
לראות א ת המוני תושבי שפרעם והמ שולש
הקטן יוצאים לרקוד בבגדי־חג
לציון יום איחוד ירושלים.
כך הפך ״יום האדמה״ בשנים ה א חרונות,
ובייחוד מאז פרוץ האינתיפאדה,
לשבתון המסמל את אחדות השורות,
המטרות המשותפות והשאיפות הלאו מיות
הגלויות והנסתרות. כך גם נותק
החוט האחרון אל ״היישות הציונית״:
באין שירות חובה בצה״ל, וכאשר כל
הסמלים הממלכתיים(הימנון, דגל, שפה)
הם זרים, או אפילו מנוגדים לתפישתם,
כשהמיעוטים ממעטים בתשלומי המי־סים
לקופת האוצר ונמצאים במיפלס
הנמוך ביותר של שיעורי הגבייה. שותפות
הגורל היהודי ועידוד העליה, כלל אינם
מעניינים, ולהיפך - ,נוצר אי לאומי שונה
לחלוטין מהרוב היהודי, עם אינטרסים
סותרים כמעט בכל המישורים.
אך אצלנו כולם טומנים את ראשם
בחול. מהגרוע שבגזעני הימין ועד לא חרון
השפויים שבשמאל. כל הקשת הפוליטית
המוגדרת כציונית -גנדי, עם הטרנספר
שלו לערביי השטחים, כמו חברתו
לפלמ״ח שולמית אלוני מהצד ההפוך -
כולם נתקפים בשיתוק כשמדובר בערביי

הקו הירוק.
והרי אפשר להמשיך לריב ולהתכתש
בינינו על עתיד השטחים ואולי אפילו
למצוא פתרון מקובל על רוב היהודים.
הבעיה האמיתית לא נמצאת מעבר לדלת,
הי א עמוק אצלנו באמצע הסלון
וחדר השינה. חמש דקות מכפר סבא,
אבל מכיוון מערב דווקא, מ תק תק ת לה
פצצה חיה, כשהנעלם היחיד הוא אורך
פתיל ההשהייה.
הזמן לא פועל לטובתנו, הזמן אדיש
למתרחש. גלי עליה המונית, גם א ם יגיעו
לחופינו, כבר אינם מסוגלים לשנות את
מסלול ההתנגשות. חצי מיליון עולים
חדשים, או אפילו שני מיליון תוך עשר
שנים, עדיין ישאירו א ת העובדות בעינן:
מיעוט לאומי־דתי גדול, מחובר לאויב
החיצוני בקשרי משפחה, תרבות ושפה,
מנוכר למדינה ומתנגד בסיסי ת לעצם
קיומה.
הכתובות כבר נמצאות על קירות הבתים
ביפו, כפר קאסם וטייבה. הולכות
וגוברות התקפות המיעוט על הרוב. יותר
חוליות חבלה, רצח וריגול מתארגנות,
פועלות וחלקן נתפשות. אזורים שלמים
בגליל אינ ם עבירים עוד לתנועת יהודים.
כבישים נחסמי ם במיכשולים שונים. בורות
נחפרים לגרימת שיבושים. מיצפים
מרוחקים מנותקים לילות שלמים.

ח״ב דדאושה
קיחם א־נטתז־ם שר רב-המרצחים
רשויות החוק והשלטון מודעות לכל
ההתפתחויות החמורות ומקבלות דיוו חים
שוטפים, אך עוצמות את העיניים
ומסיטות א ת המבט לצד. בבית הנבח רים
פועלים בגלוי חברי כנס ת ערבים
לקידום אינטרסים של רבי המרצחים
מבחוץ, ולקיעקוע יסודות הציונות מבית.
ערביי ישראל מנצלים היטב א ת הדמוקרטיה
תוך הקצנה פוליטית, עד להזדהות
מוחלטת ומגע ישיר של נציגיהם עם ער־פאת
וחבריו.
אלוף פיקוד הצפון לשעבר, יאנוש בן-
גל, קבע בזמנו כי ערביי הגליל ה ם סרטן
בגוף האומה. או־אז התנפלו עליו כלבי
הציד של המוסר, זכויות הפרט ואהבת
האדם. ייתכן שמשפט קשה זה עלה לו
בתפקיד הרמטכ״ל. יכול להיות שיש דברים,
נכונים ככל שיהיו, שאסור לאיש
ציבור לאומרם. כך או אחרת, סמנטיקה
אינה יכולה לשנות א ת המצב. מילים
רכות ומנומסות עלולות להוסיף טיח על
הסדק שנפער. רק רופא לאומי מומחה
מסוגל לקבוע את הסימפטומים מעידים
על סרטן, איידס או מחלה קשה אחרת
ברשימה. החשוב מכל הוא להחליט כבר
עתה על דרכי הטיפול בבעיה.
ולכל מי שינסה להסי ח את הדעת
מהנושא, תוך ניפנוף בתואנת הגיזענות,
יאמר: אפליה ורדיפת מיעוט רק בגלל
היותו שונה הינם בבחינת תועבה גמורה.
מלחמת חורמה באויב, כל אויב, בכל
מקום ובכל קו ירוק, סגול, או אדום, הינה
בבחינת מיצווה. אחרת, תפורש ה ת אבדות
שארית העם היהודי היושב בציון
במשמעות של פשע כלפי האנושות.

**ץ ני חיילים ישראלים נוספים נהרגו
השבוע בירי מחבל, הפעם מגבול ירדן.
אחד מפגועי בקבוק התבערה ברמאללה מת
מפצעיו. בקושי מזכירים כבר פצועים, לעיתים
יומיומיים, מזריקות אבנים ומרקידות
סכינים. ידיעות שוטפות רודפות זו את זו על
מעשי־רצח אכזריים של ערבים משתפי פעולה
בידי אחיהם.
המדהים הוא, שמה שהיה בלתי נסבל ואף
בלתי מתקבל על הדעת, בסך הכל לפני פחות
משנתיים — הפך לנורמה מקובלת, לחלק מן
החיים. לכל כשלון יש הסבר, לכל מוות יש
תירוץ. לפני כשלושה שבועות כמעט רצח
חייל ירדני עריק מתנדבת אמריקאית בקיבוץ
לוטן בערבה, וחטף חיילת לפני שנהרג למרבית
המזל. שר הבטחון יצחק רביו הכריז עליו
שהוא ״משוגע״ .ראש הממשלה יצחק שמיר
קנה את ההסבר של המומחה הפסיכולוגי, וה־רמטכ״ל
דן שומרון התייחס למחבל כאל
״פסיכי״ .המשוגעים האלה, הפלשתינאים,
יודעים משום מה בדיוק, איפה אפשר ומותר
להשתגע.
השאלה היא מיהו ״הפסיכי״ בכל הסיפור
הזה: הפלשתינאים שהפכו את הרצח למקצוע
והכניסו שיטה בשגעון הזה, או אנחנו המרשים
למעשים כאלה להימשך בכל רחבי ארץ־
ישראל ועל גבולותיה? אנחנו המוכנים לחמשיר
ולשמוע את הפרשנות הבטחונית היומית,
אחרי כל מחדל, מפרשנינו לעינייני
בטחון וחוץ, ה״ה רבץ ושמיר, אשר לעיתים
הופכים גם למומחים לפסיכיאטריה־קלינית.
עכשיו כבר אין אומרים שהמחבל הבורר
הוא ״פסיכי״ .הפעם התעוררו גם רבץ וגם
הרמטכ״ל שומרון להזהיר את ירדן: תמיכתה
״בחודשים האחרונים״ באש״ף, והרשאתה לארגון
לפתח פעילות בירדן עלולה להביא
להדרדרות חבלנית מגבולה נגד ישראל. אלא
שרבין יודע על פעילות אש״ף בירדן מזה
חודשים, ולא נקט באף צעד משמעותי או
הזהיר את המלך חוסיין מבעוד מועד.
מלבד פרשנות בטחונית שוטפת למה שכבר
קרה, בררו כלל אירוע חמור המסתיים
במותם של יהודים, יש לרבין עם שיטה אחת:
לברוח ללבנון. באופן כפייתי ממש, בעקבות
כל פיגוע בו נהרגים ונרצחים יהודים, חיילים
או אזרחים במרכז הארץ, בדרום, בשטחים —
וכמובן בגבול לבנון — מופיע רבץ עם אותו
תקליט שחוק. הוא מסביר שאין פתרון לטרור,
והדוגמא היא לבנון. הנה שם ניסו לחסל את
הטרור, במבצע של״ג והטרור נמשך.

מיפרט בור,ט מכישלון ביטחוני
^ אמצעות דוגמה זאת מנסה רבין לת־רץ
את אזלת־ידו כלפי הטרור הפלשתינאי
ברחבי המרינה.
רבין אינו מספר לציבור איזה מאמץ צבאי
אדיר ומוצלח משקיע צה״ל ברצועת הבטחון
בררום לבנון וצפונה לה, כדי למנוע פיגועי
מחבלים, חדירות פלשתינאים והתאבדויות־השיעים.
רבץ גם לא יאמר לציבור —
מסיבות פוליטיות ואישיות — שהמאמץ של
צה״ל בתחום זה היה חייב להיות כפול
ומכופל, אילולא קמה ישראל ב־ 1982 להרוס
את תשתית אש״ף בלבנון ולגרש בהצלחה
אלפי מחבלים מביירות. ישראל היתה חייבת
היום לשבת עם עוצבות מילואים בצפון וספק
אם היתה מצליחה לבלום נטישת מתיישבים.
גם כך, מאז ״מדיניות רבץ״ בצפון, שגם
הצלחתה היא תוצאה ישירה של מלחמת
שלום הגליל, שילמנו כבר במחיר יקר של
נפילתם של עשרות חיילי צה״ל ופציעתם של
רבים אחרים.
ומה עם היהודים, חיילים ואזרחים, שנהרגו
ונרצחו ברחבי הארץ מאז החלה ולא חוסלה

האלימות הפלשתינאית במשך עשרים ואחד
החודשים האחרונים?
אלא שאיש לא בא להתחשבן עם רבין וחבריו
על גוויות חללים ומספריהם, כפי שעשו
חבריו במלחמת לבנון, כשעסקו, ועדיין הם
עוסקים במלאכה בזוייה ונוראה זאת.
אבל על עניין אחד יש לבוא עמו חשבון כי
הוא בנפשה של המדינה: על האדישות, על
ההשלמה, על הויתורים שהם גוררים. אגב,
זוהי שיטת ההסתגלות הלבנונית.
הוא שר הבטחון הראשון של ישראל אשר
מתייחס אל רצח יהודים ״בשטחים״ ומחוצה
להם, ונפילת חיילים בגבולות, כאל תופעה
נורמלית וקבועה שעוברים עליה לסדר היום.

ממש של האזרח. כל עוד ש״זה קרה למישהו
אחר״ ואני את נפשי היצלתי, היהודי בגטו
תמך בועד־הקהילה.

הגורם האנגלי מפואג
^ מנם ציינו גם אצלנו השבוע 50 שנה
לפרוץ מלחמת העולם השנייה. ורבץ
עצמו נאם נאום יפה. אבל הציבור הישראלי
הרחב אולי צריך היה להתרשם דוקא מסרט
שהציגה הטלוויזיה הישראלית ברגע של
חסד. שם הזכירו, או לימדו נשכחות: כיצד
ראש ממשלה בריטי, שוטה ועיוור, נאוול

לה הבריטי אשר מכר בנזיד עדשים של פיסת
נייר, של סיסמת ״שלום בימינו״ — את עתידו
של עם קטן ובסופו של דבר גם של שישה
מליון יהודים.
אותנו מעניין הגולם מירושלים: כלומר
התגובות הגולמניות של ממשלת השיתוק
הלאומי כלפי הבעיות הבוערות הצצות בכל
יום, ואלה לטווח הרחוק.
אך אם נתייחס רק לליקויים החמורים בתחום
הבטחון, ולתכנית המדינית הישראלית,
העלולה להביא להקמת מדינה פלשתינית
בלב הארץ — די בכך כדי להבחין בנזקים
שגורם גולם זה.

סכנה יודנית־עיואקית

פרשן צב אי ומומחה לפסיכיאטרייה קלי!יח
במשך כ־ססז שנה ידעו היהודים פה לגבות
את מחיר דמם, גם לפני ואחרי פעולות התגמול
של שנות ה־.50
ואילו שר הבטחון רבין, בחסותו של ראש
הממשלה שמיר ובשותפותו המלאה, הרגילו
את הציבור או לפחות את חלקו, שהקזת דם
יהודים מותרת, ללא שהרוצחים יבואו על
עונשם. מלבד מבצעים ספוראדיים ב״שט־חים״
ומלבד פעולות יזומות בודדות בלבנון,
הכל עוברים לסדר היום. מלבד פעולות נועזות
ספורות נגד לב ומוח הטרור כגון: הוצאתו
להורג של אבו־ג׳יהאד שפירסומי חו״ל ייחסו
אותה לישראל, וחטיפתו של שייח׳ עובייד,
הנציח רבץ במערכת הבטחון קיפאון מחשבתי
מבצעי מקצועי.
נוכח הקפאון הזה אין פלא שרבץ, שאינו
טיפש כלל, חיפש דרך לצאת מן המבוך, וכאן
הוא נתן פרס לתוקפן כשיזם, דחף, וגרר את
שמיר להבטיח בחירות לפלשתינאים, שאינם
יכולים להיות אלא מועמדי אש״ף — מחוללי
ומפקדי הטרור, צעד ראשון להקמת מדינה
פלשתינאית.
מהכשלון המקצועי הבטחוני, נמלט אם
כן רבין לתוך ״הפתרון הפוליטי״ :שליחים
גלויים ומוסווים של אשף החלו לצאת ולבוא
למשרדו וללשכתו של שמיר.
שניהם קיוו כי וויתורים לפלשתינאים,
לאש״ף, יביאו לרגיעה ביהודה ושומרון וחבל
עזה, התנגדו בכל תוקף לקשור את חיסול
האלימות כתנאי מוקדם להזזת איזה שהיא
תכנית מדינית.
ומה קרה מאז ששמיר ורבין ניסו למצוא חן
בעיני הפלשתינאים? מקרי הטרור, האלימות
והרצח הפלשתינאים החמירו. התסיסה הערבית
בתוך ישראל גוברת. פרשננו לענייני
בטחון רבץ קם ומסביר כאילו ״הפתח״ הקשיח
את עמדותיו. רבין מנסה לספק שוב סם־
הרדמה לעם שלם. המרדים הלאומי בעבודה.
אין זה פלא שהפופולאריות הציבורית של
רבץ אינה נופלת, למרות שהרצחנות הפלשתינאית
גוברת. דעת הקהל נוטה לתמוך
בפתרונות הקלים שאינם מחייבים כל מאמץ
לאומי ואישי. וכל עוד הדבר אינו נוגע לעורו

צ׳מברליין וחבריו באירופה, אנסו דמוקרטיה
שהיתה מעצמה צבאית כשלעצמה, צ׳כוסלו־בקיה,
להתקפל משטחי ההגנה החיוניים מול
הטרור הנאצי של היטלר. כיצד התקפלות
טריטוריאלית זו — למען ״שלום עכשיו״ —
הובילה לא רק לשיתוק וסירוס המכונה
הצבאית של צ׳כוסלובקיה, אלא לשבירת
כושר ההתנגדות של אזרחיה. עד שנפלו לא
רק ציכוסלובקיה, אלא העולם כולו —
למלחמה. י
מעל לכל, באותו סרט טלוויזיה, לבני דור
ישראלי שלא ידעו את אותה תקופה, בלטה
דמותו של ראש הממשלה הבריטי, שנראה
מין ליצן מבולבל, נפוח מחשיבות עצמית,

מדובר לא רק במה שנראה לעין, אלא
( 1במהלכים שרק מקצתם נראים על פני
השטח. הסימן החמור ביותר להכנות מלחמתיות
נראה דווקא מירדן, שהיתה השקטה
והנוחה ביותר. עצם העובדה׳ שהמלך חוסיין
הירשה למטוסי־צילום עיראקיים לטוס בשמיו
לאורך גבול ישראל, מוכיחה לא רק על
מצבו הפנימי הכלכלי־הבטחוני המעורער של
המלך. אלא אף יותר, על נכונותו לתת יד
לעיראק להכין תכנונים אופרטיביים נגד
ישראל. המלך יודע היטב, שטיסות צילום
עיראקיות כאלה משמעותן כוונות עיראקיות
שונות. מהפצצת תגמול עיראקית בישראל
על הריסת הכור בבגדאד. עד להופעת תריסר
רוויזיות משוריינות עיראקיות ביום בהיר
אחד, דרך ירדן, על גבול ישראל.
ירדן ועיראק שמרו על טיסות צילום אלה
בסודיות גמורה. וישראל משום מה שתקה, עד
שהסוד דלף. אבל יש להניח כי ירדן ועיראק
לקחו בחשבון כי הטיסות תתגלנה. פירוש
הדבר שלא רק עיראק מצפצפת על ישראל,
אלא גם ירדן: כי כך מתייחסים כיום, אפילו
המלך חוסיין, לגולם בירושלים. כשיש לבחור
בין שקט עם ישראל לברית עם בגדאד, עשה
חוסיין את הבחירה האחרת, בפעם הראשונה
מאז מלחמת ששת הימים.
זהו סימן להופעת ענני מלחמה אפשרית,
ככל שחולשתה של ישראל תימשך. יש להניח
שאנו יודעים מעט מאוד על התכנונים

ויתורי ל פל ש ת׳!׳ כאמצעי ל ה רג ע ת
הפולט שטויות חסרות טעם ונסוג מקו לקו
— מול הטרור ההיטלריסטי, כשכל שלב
מוצג כהצלחה. המוני העם הבריטי התרגלו אז
לשקר הזה של ראש ממשלתם ועתוניהם.
פני אזרחי פראג האומללים נחקקו בזכרון
הצופה, כשנודע להם שמנהיגיהם מכרו אותם
ואת עתידם לשגיונות השלום של ראש המעצמה
הבריטית וחבריו. אבל אז היה כבר
מאוחר. היהודים שהביאו לעולם את סיפור
הגולם מפראג, זה שאינו אחראי למעשי הרס־נותו,
ראו יחד עם הלא־יהודים, את תוצאות
מדיניותו של הגולם צ׳מברליין: ראש הממש־

המשותפים למקרה של מלחמה, לא רק של
ירדן ועיראק, אלא גם של בת־בריתה של
עיראק, מצרים. זוהי עיראק שונה לחלוטין
— מלחמתית ומסוכנת.
הטרגדיה במצבה הנוכחי של ישראל, הוא
בכך שרבין של היום הוא איש אחר לחלוטין
מרמטכ״ל מנצח של מלחמת ששת הימים
לפני למעלה מ־ 20 שנה. ושמיר של היום הוא
אדם אחר לחלוטין מאותו לוחם ומפקד בלח״י
שיצא נגד האימפריה הבריטית. גם זה היה
מזמן, לפני כ־ 50 שה.

דניאלה אשכוז׳
איזון חוזר
למשפחה יהודית ממוצעת 2.85 ילדים.
לכן, סביר להניח שמרבית מ״ 95,000 יושבי
הספסלים בכיתה א׳ השבוע מתחלקים באופן
שווה בין בנים בכורים ,״ילדי סגדוויץ״,
ובני זקונים. יש חוויות שאדם עובר אותם
רק פעם בחיים. גם אם לבן יחיד וגם אם
לעשרה ילדים, כולן זוכרות את התחושות
המיוחדות ב־ 1לספטמבר — רגע ה״שי־לוח״
— של ילדה הראשון וילדה האחרון
ברק־ לבית הספר.

״ברגע שפלשתין תחזור אלינו ...אפרוש״
,אמר יאסר ערפאת, בינתיים ,״הגורל
העיוור הוא שהינחה אותו לחפש פיתרון
לבעייתה של ״שוויץ של המזרח התיכון״.
לפני שהאגף השמאלי של המפה הפוליטית
יתלהב יתר על המידה מבשורת היו״ר, כדאי
לזכור: עד פרוץ מלחמת האזרחים בארץ
הארזים, האירופים והאמריקאים נהגו לכנות
את לבנון כ״שוויץ של המזרח התיכון״.

הבשורה של ד״ר יוסי ביילין ש״צריך
להתרגל לאבטלה של 7־ 6אחוזים״ אינה
הבל פה. האמת היא שד״ר ביילין אמר בפה
מלא את מה שההסתדרות עושה כבר זמן רב
ע״י פיטורים נרחבים ב״כור״ ,שורש החולי
במשק העובדים איננו כלכלי, אלא ערכי:
קברניטי התעשיה ההסתדרותית לא רואים
בפועלי הייצור את הנכס היין־ ביותר של
מדינת ישראל בכלל, ושל משק העובדים
בפרט. את הפועלים, רואים כנטל על המערכת,
מעיו מטען־יתר שצריך לזרוק לכל
הרוחות בכדי להקל על נושאי הדגל של
סוציאליזם, הנושאים בעול את הקומה ה*5
של בית הועד הפועל.

אומרים שיארוזלסקי מוקף חבורה מצטמצמת
והולכת של נאמנים, חלש הגדול
יהודים פולניים. אומרים שגם לך ואלנסה
מוקף סגנים ויועצים יהודים. לא בטוח מה
יוליד יום, אבל, לכאן ולכאן, כמעט בטוח
שהיהודים ישאו באחריות לכישלונות.

על פי דבריו של אמציה שועלי פיקודיו
היו ״חוואים תמימים, ישרים מאד״ .מה פירוש
״ישר״ בעיניו? בוא נהיה ישרים עם
עצמנו: מי שנתן פקודות בעברית, גם
״קרא״ את הקולומביאניס בתרגום. מה רע
בכך? אמר פעם הסופר הדרום אמריקאי,
ג׳ון קוטזי, שהקורא תרגום לעולם לא ידע
איזה קודים חברתיים הופרו בסיפורת.
בסיפור הדרום אמריקאי או האפריקאי,
קשה שבעתיים לארס זר לדעת מה הקודים
החברתיים המקובלים אצלם בארצם. כללי
המשחק וכללי התנהגות אינם זהים בכל
העמים. הנחת היסוד של הקצינים הללו,
שנוכחות צבא היא תעודת יושר למעורבים
וערובה לכשרות המטרה וכשרות האמצעים,
מושתתת על מסורת צה״לית מושרשת.
מסורת צה״לית זאת אינה תופסת כלל
וכלל ברוב המרינות בעולם השלישי. טהר
הנשק? -ש חברות שחוואי ישר הישר בעיניו
יעשה — ישר בין עיניו של יריבו. הם קוראים
לזה ״לתת דוגמא אישית״.

עליס ב לי טו ט ל

חוזוים הביתה
סוף כל סוף הוא חוזר הביתה. אייבי נתן,
לאחר שנים בהן הדהדו בכל רחבי העולם
צילצולי מבצעי העזרה שלו לנפגעי רעש,
אסונות טבע או מלחמות ביבשות השונות —
מודיע לנו אייבי מעל דפי עיתוני סוף השבוע,
במודעה בתשלום הנושאת את השם :״הסיוט
שלי״ :שהבין את הפואנטה.
לאחר שני ביקורים במחנות הריכוז בפולין,
כשחזה בזוועות במו עיניו, הבין שמעתה
ואילה צריכה דאגתו להיות מכוונת לעמו־שלו
וזהו. שום אסונות טבע בקנה מידה אדיר
ככל שיהיו, לא זעזעו אותו כמו הצפיה בתוצאות
הטירוף האנושי במלואו. כעת הוא כבר
מבין, עד כמה חשוב להנציח את השואה.
להחדיר את הפחד ממנה לכל ישראלי ויהודי.
להיות מודע לכך שמוח מעוות אחד, מסוגל
בחמת זעמו לחזור על הזוועה הגדולה ביותר
שנעשתה בתולדות האנושות. והאנושות הרי
רק מתקדמת...
גם אם זה לא נאמר במפורש במאמר שלו,
הרי ״טייס השלום״ שניבא את השלום עם
מצרים, עובר כעת מטמורפוזה בעקבות ביקורו
באושוויץ. והמסר המצוי בין שורותיו
ברור, מוגדר וחזק מכל מילה. עם ישראל
צריך קודם כל לדאוג להישרדותו הוא. יכל
התיפיפות־הנפש של שמאלני הארץ, תהפוך
לבדיחה טפלה, לא רלוונטית ועקובה מדם,
כשחבר הכנסת דראושה יממש את דבריו,
בהם הודיע שהוא ומפלגתו הם בעד מדינה
פלשתינאית על כל השטחים הכבושים.
וכוונתו היא שישראל — מקומה בים, כפי
שהוצהר באמנה הפלסטינית.
אז רגע לפני שיאבד את עשתונותיו, ועי-
מן את חייו וזכותו להתקיים כיהודי בארץ
מולדת אבותיו, מוצא עצמו ״טייס השלום״
מזהיר את הציבור הישראלי, לתת דעתו על
סוגיה זו. המסר הוא לאומי, מאגר בתוכו
פנייה לכל שכבות העם, וקורא ״הצילו״ לפני
שיהיה מאוחר מדי.
ואם יקלטו את המסר כל מסתופפי הפאבים
ברחוב שיינקין ,״גלריה״ בוגרשוב וכל
שאר היאפיז המחוננים(לדעתם) ,יש עוד תקווה.
ואז לא נהפוך לקורבנות טבח נוסף של
העליהום של שבטי הערבים שהגיעו בנדודיהם
עד הלום, ורוצים לראות את בעלי הארץ
הזו מתים או בים.
אך האם יבינו זאת בזמן?

ב ליונים

חובה להבהיר מיד: אני אוהב בלונים.
כמו
כל ילד אהבתי בלונים. צהובים
וכחולים, גדולים וקטנים, מגומי או
מסבון. ביחד עם כל חברי, אהבנו
לשחק, לבעוט, למסור ולהעיף בלונים.
לכל בלון היה אותו סוף. כולם התפוצצו.
תמיד הפחיד רעם הפיצוץ ותמיד
כאב לראות משהו גדול, ואמיתי,
ושלי, נעלם כלא היה. פשוט איננו.
בשנים האחרונות אני, כמו רבים

אחרים, מופתע לראות אדם בשנות ה ס*
מפריח בלונים. מוזר לראותו, רחוק
מגיל הילדות, משתעשע בניפוח בלונים
בכל הצבעים מכל הסוגים. יתר על כן,
מתברר שאותו האיש עומד בראש מפ לגה
גדולה בישראל, ואף אוחז בתפ קידים
בכירים בממשלה. כולנו מכירים
אותו. פרס שמו.
זה שפרס משתעשע בבלונים אינו
מטריד א ת מנוחתי. מטרידה יותר
העובדה שהוא ממלא את בלוניו על
חשבוני ועל חשבונך. אך גם זה עוד ל א
נורא. כגורל כל בלון כך גם גורל בלוני
פרס. פיצוץ! וכאשר מתפוצץ בלון של
עם, זה כבר אינו פיצוץ של בלון ילדים.
זה הרבה יותר יקר, הרבה יותר מפחיד,
הרבה יותר כואב.
כאשר התפוצצו בלוניו של פרס
בעבר, הם היו עוד קטנים ובלתי מזיקים.
כך ״תכנית מרשל למזרח התיכון״,

״מכונית לכל פועל״ ,״אוניברסיטה חי נם״
,״כוח המשימה״ ,״חלופות הלביא״,
״תכנית הצמיחה״ ,״הפנים לגליל ולנגב״
,״האופציה הירדנית״ ועוד ועוד.
למזלנו תמיד פוצצה המציאות או?
הבלונים עוד כשהיו קטנים. הנזק היה
קטן, על פניו של פרס נמרחו שרידי
הבלון, והעם הצביע בו אי אמון.
למרות בדיחות הדעת צריך לזכור.
אילולא התפוצצו בלוניו של פ רס בחי-
תוליהם היו מתנפחים ומתנפחים עד
למימדי ענק. אז גם הפיצוץ היה מביא
לנזק עצום. א ם בלונו הגדול של פרס,
הועידה הבינ״ל, היה מגיע לשלב ביצוע,
עם ישראל היה נקלע לפתרון כפוי כולל
הסגת גבולותיו עד פ״ת וכפ״ס. ישראל
היתה הופכת למדינה קטנטנה וחלשה,
פיתוי מיידי להתקפה ערבית לחיסולה.
לכן עלינו להזהר שבעתיים כאשר
מחדש פרס, בגלימתו החדשה כשר
האוצר, את אופנת פרס־בלון. לכן צריך
איז ו רגר, ראש עיריית באר־שבע להיזהר
כשהוא רואה בלון בסך 8מיליון.
לכן צריך יוסי פרץ מטבריה להזהר
תשעתיים כשהוא מו קסם למראה הבלון
הגדול של 15 מיליון דולר מועף,
לעברו בהערת אגב ע״י שמעון־בלון.
א ם כבר תתגשם איזו שהיא הבטחת
מיליונים של פרס תהייה זו הבטחת
המיליונים למרינה באשקלון לאלי
דיין, חבר מפלגתו. את יחיאל זוהר
מנתיבות אפשר לשלוח ללימודי ניסיון:
לעובדי התעשייה האוירית שממתינים
לחלופות הלביא, לראשי הסטודנטים
מהמערך שממתינים לביטול שכר הלימוד
ולרבי* אחרים.
במישור הלאומי -הבעיה היא עוד
יותר חריפה. מכל הבלונים של ״צמי חה״
ו״חוק הבירוקרטיה־ ו״אוטובוס
המנכ״לים״ נשלפים־נזרקים מאות
מיליונים דולרים לכל עבר. מאות מיליונים
לקיבוצים, עשרות מיליונים לכור
וסולל בונה, מיליונים לתחנות אקר איות
בדרכו של אוטובוס המנכ״לים.
במקום שר אוצר אחראי ושומר
קופה קיבלנו שר אוצר פזרן ומסוכן.
במקום מנהיג כלכלי קיבלנו להטוטן.
במקום גזבר קיבלנו קו ס ם, במקום
תכנית כלכלית קיבלנו חול בעיניים.
במקום כלכלה קיבלנו בלונים.

ענת גטניו
בתכנית ״מוקד״ בשבוע שעבר:
130,000 שעות לימוד קוצצו — ובמילים: מאה שלושים אלף

שעות לימור קוצצו עד כה. נבון לא שבת רעב.
ב. מורים פוטרו מאחר ולא קיבלו תשלום הולם, ועברו לשוק
החופשי. ניתן למצוא מורים ומורות כסוכני ביטוח, מטפלות, עוזרות
בית, זבנים וכד. נבון — מחה דמעה.
שנת הלימודים שהחלה השבוע, היא שנת הלימודים השישית הרעה
ג. שכר הלימוד עלה. כלומר תלמידים מקבלים פחות שעות לימוד,
לתלמידים שבתחום הקו הירוק. מילדי הגן ועד לסטודנטים באוניפחות
השכלה, והוריהם נדרשים לשלם יותר כסף כלא תמורה מלאה.
ברסיטאות. שכן, מי שמכהן עדיין כשר החי-
שלא לדבר על סטודנטים הנדרשים לשלם השנה כאלפיים דולר שכר
נוך״והתרבות כבר חמש שנים הוא מיודענו
לימוד. אלפיים דולר ...נבון לא הפגין.
— מר יצחק נבון.
ר. ההמצאה הישראלית — ״חינוך אפור״ — הורים בעלי מודעות
על ה״כריזמה״ של נבון עור מימי ממשלויכולת
כספית שולחים את ילדיהם לחוג העשרה במקצועות הנלמדים
תו של דוד־בן־גוריון ז״ל, על סרחנותו הצדקבבתי
ספר, כמו מתמטיקה ואנגלית. כך כמובן גדל הפער בין
נית של הלה ותככנותו, אפשר למצוא באי
האוכלוסיות השונות. הלימוד הרגיל לתלמידים בעיירות הפיתוח הוא
אלו כתבים המתעדים עניינים מסוג זה. בעוד
״סיוט שחור״ .נבון הוא החלום של אף אחד.
שעל נזקיו למערכת החינוך המצטמקת יעידו
ה. יום החינוך הארוך נעלם והפך קצר. גם על טיבו אפשר להתווכח.
אלפי שעות הלימוד המקוצצות, מערכת
כפי שהגדיר אותו ד״ר שושני שהתפטר ממשרת מנכ״ל המשרד:
״החינוך האפור״ ,שהורים מיואשים מאוזלת
״מערכת החינוך היא לא רלוונטית לזמננו, קופאת על שמריה״.
היד יזמו להצלת השכלת בניהם. ד״ר שושני
ו. לאוניברסיטאות מגיעים רק ^ 14 מבני עדות המזרח. כלומר, את
שנטש את ספינת הלימוד הטובעת. חוק חינוך
הדרך שעשה נבון מימי המצאת המעברות ועד היום כשר החינוך,
החובה חינם — שהפך גרוטסקי(כידוע הוא
כנראה עשה ברגל. כמובן שהוא לא יודה שבכלל אפשר שטעה בה.
רק חובה ואינו חינם) .וכמובן, רמת הלימודים
ובכן — יטולטל מר נבון וינותק לאלתר ממשרד החינוך. והכל
הכללית ההולכת ופוחתת.
אשמת המפלגות ומפלגתו במיוחד, המאפשרת לשערוריה הזו לדרדר
להלן חלק מהמחדלים כפי שהוצגו ולא הוכחשו על ידי מר נבון
אותנו כבר חמש שנים, כשאת הנזקים לעתיד קשה לאמוד.

משמאל לשמאל

הם עמדו בתור בירושלים, בעניבות, והטלויזיה ראיינה
והביאה אותם אל הסלונים שלנו, ב״מבט״ ,בזה אחר זה: תחילה
דיבר רדואן אבו עייאש, אחריו הנא סניורא, שלישי פאיז אבו־רחמה,
ולבסוף מוסטפה נאטשה. ארבעתם הוגדרו על ידי שר
הביטחון כאנשי אש״ף.
קריינית ״מבט״ הדגישה בפתיח, כי ארבעתם ציינו באותו
יום באוזני הדיפלומט האמריקני, שבא לירושלים, ש״האינתי־פארה
היא מסר של שלום״!
אבל באותו יום, ויום לפני כן, ויום אחרי כן, ביצעו שליחי
אש״ף לא רק דיבורים אלא גם מעשים: ירי בשכם בערבים
שוחרי שלום, דקירות סכין בעזה בכל גופם של ערבים תומכי
דו־קיום, שבירת גפיים ברמאללה לערבים שמדברים עם יהודים.
ולכל האירועים האלה לא מצאה הטלויזיה צוותי צילום!
כ־ססז ערבים נרצחו בידי שליחי אש״ף ביש״ע בחודשים
האחרונים, ורק פעמיים קוימה זכות הציבור להכרת האמת,
וזכינו לדיווח מצולם על החדשה החמורה הזאת.
כיוון שיוזמת השלום של ממשלת ישראל מושתתת על
בחירות לתושבים הערבים ביש״ע — ברור שמעשי רצח אלה
יש להם גם משמעות מדינית רצינית, ויש בהם כדי להשליט
את איומי אש״ף בציבור הערבי, ולעצב את מפת העתיד של
יי ארץ ישראל.

מרד כי הורוביץ

בזנות הייצוא הביטחוני
הבולמוס שתקף את התיקשורת הישראלית בשבוע הקולו־מביאני
שעבר עלינו, מגלה את כל הסימנים של ייחום חייתי
מסוג כלשהו. שרת המשפטים של קולומביה ורל״ש הרמטכ״ל
שלה הודיעו שאין שמץ הוכחה שישראלים היו מעורבים באימון
אנשי הקרטל ממדלין. זו היתה ההזדמנות לסגור את
העניין. אבל את העיתונאים הישראלים אי אפשר היה להוריד
מהנושא. הם פירסמו כל בדל פטפוט של ״יודעי דבר״ כהוכחה
ניצחת למעורבותם של קציני צה״ל בכירים, אלופי מטכ״ל,
רמטכ״ל ישראלי לשעבר, חברי כנסת וממשלת ישראל עצמה
בסחר בנשק ואימון אנשי הסמים בקולומביה.
כתוצאה ישירה מהייחוס התיקשורתי הזה החלה בריחה
מבוהלת של ישראלים מקולומביה, הונחו פצצות במשרדים
ועסקים של יהודי המקום, נתקבלו איומים על חיי יהודים,
מעמדה ואמינותה של ישראל נפגעו פגיעה חמורה ביותר
והעיקר — בוטלו הזמנות לציוד צבאי מישראל בסר 350
מיליון דולר. אחרי הכל — מי המדינאי שירצה למצוא את
עצמו בעין הסערה של סקאנדל עולמי.
סבך של אינטרסים אישיים, שאיפות כמוסות, מוטיבאציות
ותסביכים גרם לשיטפון התיקשורתי הזה. פה נוכל להתעכב
בקצרה רק על מרכיב אחד: המוסר ההומאניסטי שכיכב בכל
עוז במשך השבוע. לעיתים נדמה היה שאנשי התיקשורת
בישראל חוששים שמא ייפסלו מלהיות אור לגויים עקב עיסוקיו
של אל״מ יאיר קליין, לפי הכלל הגדול שכל ישראל
ערבים זה לזה.
כמות האור שנביאי ישראל החדשים הביאו לגויים מוטלת
עדיין בספק. מה שברור הוא הנזק העצום שהם גרמו לכלכלת
ישראל, לאמינותה ולמעמדה הבינלאומי. מדינות ערב ותומי
כיהן הרבים מאלצים את ישראל לחיות על חרבה. ההוצאות

משום כך, תחנת טלויזיה ותחנת רדיו אחראיות אינן פטורות
מלהציג היבט עקרוני. זה בהיקף, באמצעים, ובכובד
הראש המתאימים.
אם ערבי נהרג, והטלויזיה הישראלית מקבלת הודעת טלפיו
שהוא נורה בידי יהודים — יוצא לשטח צוות צילום,
ואנחנו רואים ושומעים תיאורי זוועה מפי השכנים הערבים.
והידיעה מופיעה בכותרות של פתיחת המהדורה.
אך אם יודיעו לטלויזיה שהרצח נעשה בידי ערבים —
ב־ 98מ־ססז מקרים ל א ייצא צוות צילום, והידיעה ל א תיכלל
בכותרות ״מבט״ .הרי שזו טלויזיה גזענית!
יתר על כן: כיצד ייתכן שתופעות בינוניות זוכות שתוקדש
להן תכנית של ״מבט שני״ — בעוד שעד היום לא הוכנה
תכנית ״מבט שני״ בנושא המרכזי הזה ,״ערבים רוצחים
ערבים״? אפילו מנקודת הראות הכלכלית(הכנסות לטלויזיה)
ואפילו מהבחינה העיתונאית הצרופה (חידוש בנושא שלא
נסקר עד כה באופן ממשי בכל הרשתות הזרות) ,אני בטוח
שיש כאן החמצה: עשרות רשתות טלויזיה בעולם היו רוכשות
״מבט שני״ כזה, אילו הוכן באולפנינו ברוממה.
אבל הטלויזיה מציגה חצי אמת. רק את אש״ף בעניבות ולא
את אש״ף במעשי הרצח. באופן מפתיע אפשר להגדיר שאש״ף
בעניבות — זאת מסכה, ודווקא אש״ף רעול הפנים הוא
הפרצוף האמיתי! ועוד חצי אמת: מאז פרוץ הפרעות הערביות
ביש״ע, לפני 20 חודש, גדלה האוכלוסיה היהודית בחבלים
אלה ב־>^5ו! צופי הטלויזיה הישראלית לא יודעים על כך.
ממש בימים אלה, לקראת תחילת שנת הלימודים, נקלטות
עוד משפחות יהודיות כמעט בכל היישובים היהודיים ביש״ע.
מדוע 10,000 היהודים שהחליטו על אף הפרעות להעביר את
מגוריהן לגוש קטיף, ליהודה ולשומרון — לא זכו ואינן זוכות
לתכנית ״מבט שני״ בטלויזיה?
משום שעדויות חדשותיות על דבקותם של היהודים בחבלי
המולדת הללו — נזרקות לסל האשפה של עורכי החדשות
בטלויזיה הישראלית.
אילו יכולנו להקרין את מה שעורכי ״מבט״ זורקים לסל
האשפה — היינו מקבלים יומני חדשות מרתקים ואמינים,
והיינו מממשים, תמורת החצי השני של האגרה את זכותנו
לדעת את החצי השני של האמת.
* ה כו ת ב הו א הנו שנ ה לילד

ר שו ח ה שידור

מי שמקנא בדרום אמריקאים שיש להם קרטל סמים,
שירגע. בעיתוני סוף השבוע פורסם מסמך מודיעיני של
המשטרה הקובע :״סוחרי סמים ערביים בוחרים להפיץ את
הסמים בקרב האוכלוסיה היהודית מטעמים אידיאולוגיים״!
האם יש קשר בין הפופולריות של הסמים
והפופולריות של אש״פ — קרטל הסמים והטרור, כאן
אצלנו בבוהמה מעניין אם מיכה שרפשטיין, אלי
ישראלי ורבים אחרים שעדיין לא נתפסו, לא היו מוכנים
להוות את ״חוד החנית״ הישראלית בקולומביה. לשלב
״כיף״ בעסקים ובאותו הקשר נזכרו החברים בירון
לונדון שהתבטא נחרצות בעבר בזכות השימוש החופשי
בסם ולחברים כבר לא ברור מה מוליד את התיזות
המסוממות משמאל, הסם ״הימני״ מקולומביה, או שמא הסם
האשפ״י המשכר מהבקעה בלבנון ומהמשרדים בתוניס.
אז אולי השאלה היא עסקית בלבד, ולשמאלנינו יש
אינטרס להעדיף את הקרטל האשפ״י החביב והמוכר על
הקרטל הזר והמרוחק. מה עוד שכל רווחיו מושקעים, רחמנא
ליצלן, במהפכות דרום אמריקניות מעורפלות ולא במהפכה
הפלסטינית האהודה שוב נורו קטיושות על הגליל
למרות הגדר האלקטרונית המשוכללת והשליטה המוחלטת
של צה״ל בדרום לבנון. לנו ימשיכו למכור את ״תכנית
האלופים״ ,על בטחון מכסימלי כשהפלשתינים ישלטו
בגבעות יהודה ושומרון ויהודים ישבו לבטח ברצועת חוף
ברוחב 15ק״מ מוקפים בגדרות אלקטרוניות ודמוקרטיות
ערביות נאורות עובדה: רוחבה של העיר לונדון
(שלא מחכה לנו) גדול מרוחבה של מדינת ישראל שבין הים
לקו הירוק. היו כבר ״חכמים״ שאמרו שלא צריך שטח כדי
לקיים מדינה. אז בצ׳כוסלובקיה של אירופה, היום בישראל
שבמזרח התיכון את הלקח המרכזי ממלחמת העולם
השניה ״שכחו״ אצלנו, דווקא הוא הרלבנטי ביותר עבורנו.
בנות הברית הדמוקרטיות והנאורות ידעו כבר אז כיצד
משיגים שלום עם מדינה תוקפנית ואומה תאבת מלחמות
עולם: הריסת גרמניה והפיכתה לעיי חורבות, גרמה
לטראומה אצל התוקפנים וכך השיגו רודפי השלום את
מבוקשם. רק אנו עדיין לא מבינים כי מי שאינו יודע כיצד
לסיים מלחמה שנכפתה עליו, וודאי שלא ישיג שלום, אלא
רק את המלחמה הבאה ברכות ליורשו של פרס,
מוטה גור, על הצטרפותו למחנה ״הניצים״ במפלגת
העבודה. חוש ריח פוליטי תמיד עיצב למוטה את השקפת
עולמו הבלתי יציבה, בלשון המעטה. אולי ״שבשבת״ עזרה
למוטה להבין את מה שרמון את ביילין עדיין לא הבינו —
ששמאלנות הינה ערובה בטוחה להישארות באופוזיציה.
אגב, החברים סומכים מעט יותר על ״ניצי״ המערך
מאשר על כמה שרים צעירים ממובילי ״המחנה הלאומי״.
אצל שלמה הלל ועדנה סולודר לפחות ניתן לדעת את גבול
הנסיגות זהו, זה כבר מוגזם. מסע החנופה והבניה
מחדש של רבין, שכבר שכח בעצמו מתי היה בשיאו( ,לבטח
לפני .)1975 נכון שהיאוש משתלט כשרואים מי מוביל את
הממשלה והאוצר, אך מכאן ועד הסכריניות המתקתקה
העוטפת את תאורי רבין בתקשורתנו, כבר גורמת לחברים
בחילה. דיאט רבין נוסחה פשוטה: על כל אחד מ־
150,000 מובטלינו יש אחד מ־ 150,000 עובדי השטחים.
אגב כך, איך רוצים שם במפ״ם־ר״צ, הטורחים בכל
ימות השנה למען זכויותיהם הלאומניות של עובדי
השטחים, לקבל את תמיכת מובטלי ועובדי ישראל הירוקה?
מעניין כמה מקומות עבודה חדשים תביא תכנית
100 הפרוטקציונרים של פרם ל ...פועלי השטחים
החברים מודיעים כי למרות הפרסומים הם לא הצטרפו לאף
קופ״חהחודש החברים התחילו להסס לאחר שבשבוע
שעבר הובטח ל״ידיעות״ פרס החברים לעתונות,
שיפר המועמד השני ״העיר״ את מצבו וסיפק כתבת תחקיר
נוספת על ״נאמנות״ אזרחי המדינה מיפו ל ...אחיהם
הפלשתינאים (ררך אספקת כלי רצח מגוונים) .התחרות
עדיין פתוחה

הכרוכות בכך תאכלנה את המדינה אלא אם כן תימצא דרך
להפוך את הכורח הביטחוני למנוף כלכלי. חברות פרטיות
לסחר בנשק וחברות אבטחה פרטיות כמו ״חוד החנית״ הן
הדרך היחידה לכך. חברות כאלה היו מאפשרות למדינת
ישראל להפיק את כל התועלת הכלכלית. מהמוניטין הצבאי
שלה תוך התנערות מאחריות למעשיהן של החברות הפרטיות.
התנהגות כגון זו של התיקשורת הישראלית השבוע
מסכלת את האפשרות לנקוט בדרך זו.
מדינת ישראל רחוקה מלהיות מדינה מבוססת. כשאנגליה
היתה במצב דומה היא נהגה אחרת בנתיניה בעל הרוח ההרפ־תקנית.
לעיחים קרובות היא העניקה להם כבוד רב. אחדים
משוררי הים האכזריים שהרחיבו את גבולות האימפריה קיבלו
תואר אצולה. אנגליה מימנה את המהפכה התעשייתית מדיווחי
סחר העבדים. לפי המקורות מתו כ־ 50 מיליון בני אדם על
האניות בדרך מאפריקה לעולם החדש. מספר זה בהחלט מתקבל
על הדעת בהתחשב בעוברה שהזוועה ההיסטורית נמשכה
כ־ 400 שנה. סחר העבדים בנה את עוצמתה של בריטניה.
העבדים הניחו את היסוד לעוצמתה של ארה״ב. חרף עבר כזה
שתיהן כיום מדינות מכובדות בעולם. בד בבד עם סחר העבדים
פרחה באנגליה היצירה ההומאניסטית המפוארת ביותר.
סוחר העבדים ג׳והן ניוטון בן המאה ה־ 18 היה לאחד הכמרים
הפופולאריים של הכנסיה האנגליקאנית. יום אחד, בשבתו
כרב חובל של ספינת עבדים בתחנת האיסוף על החוף בסיירה
ליאונה, הוא חיבר את אחד ההימנונים היפים ביותר של הבג־סיה
:״מה מתוק צליל שמו של ישו״.
סוחרי הנשק וחברות האבטחה היו יכולים למלא פונקציה
לאומית ממדרגה ראשונה ע״י מימוש פוטנציאל כלכלי אדיר
ורק חבל שאין
בעל שווקים בלתי נדלים. יש להם
החב רי ם של אופירה ₪
להם האומץ להציג אותו בתוקף ובראש מורם. כאב הלב
השבוע לראות גיבור־חיל כמו יאיר קליין כשהוא יושב מול
מכבירי המילים מהתיקשורת מגמגם, מתנצל ומתגונן.
בלילה שולחת המה מה את היד לעבר ה״חומר מקולומביה״.
מכאן שיש סוגים שונים של אומץ לב. יאיר קליין הוכיח
שיש לו את סוג האומץ הדרוש בקרב. אם יש לו גם סוג האומץ
הדרוש למערכה ציבורית, הוא לא הוכיח זאת עדיין.

ביום. בועטים באלה שכאילו סייעו לאספקת! הסדירה. חובבי ה־ סטאם נגד בעלי הדרגה. אז תע, הם ננר סמים או בעד. ת(ע)שנ 1על זה הלילה...

מבט עוני״ ל ״ ח צי העוני