גליון 2715 מתאריך 13 בספטמבר 1989

תופנית 100 הפרוייקטים נול ד ה

במסיבתחב רי

הו לו״

הקש1( 11
מישפחתאלפרזן

* ןןן

*.יי* 1|1

•ג11

גילית• הלוואה מעושות
/20י 2ויבית לשנה
יח/0

חאובון מץ ושר
ערש עם זכויות •וצאו ת מהכלל

נבעל ״ חשב וןמעושר זהב״
ריבית זנות -בבינלאומי תקבל ריבית
חשבון מעו שר מיו עדלל קו חו ת
בבינלאומי, יש ל׳ זנו ת להלוואה
על יתרות זכות יומיות של עד 1,000ש״ח.
המקב לי םמש כו רתםבחש בונ ם
צמודת מדד לתקופה של 25 חודש,
בבינלאומ׳ ,או לקוחו ת שלזכותם
הנחות ־ בבינלאומ׳ הנחות על כרטיסי
בריבית קבועה של #/0ג/י 2לשנה
ה שקעות של 10,000ש״ח ומעלה.
אשראי ודמי שימוש ב״טלר־פון״.
בלבד!
חשבון מעושר זהב מיועד ללקוחות
גם אתה יכול ליהנות מיתרונות השיטה
שלזכותם השקעות של 50,000ש״ח
ב״חשבון מעושר זהב הטבות
החדשנית לניהול חשבון עובר ושב
ומעלה.
״הודיות גוססות:
בבינלאומ׳ -״חשבון מעושר׳ ו״חשבון
פרטים נוספים בסניפים.
גם פטור מדמי ניהול חשבון(למעט

מעושר זהב״.

משינת •תר -בבינלאומ׳ משיכת יתר
1גדולה במיוחד בריבית ״פריים״ 0.750/0 +
1לשנה בלבד!
^ עד 10,000ש״ח ב״חשבון מעושר זהב״.
ועד 6,000ש״ח ב״חשבון מעושר׳.

משינת שיקים) וגם ״שיק זהב״ -פנקס
שיקים מיוחד המכיל שיקים אמינים
שלא יוחזרו מ סי ב ת חוסר ני סוי

מ שינת היתו, ההלוואה ופנקס ״שיק זהב־ ׳נתנו ננגד
נטהונות, כנהוג נננ ק.
ההסבות תינתנה נחשנון שנו מופקדות ההשקעות.
הבנק יהיה רשאי לשנות מפעם לפעס את התנאים דלעיל
בולם או מקצתם.

הבור!הנעלאוס,הראשון1.וצאמהכלל1

רחל אבנרי, העולם הזה

עודפעם מנס*
א צלנו להש חי ל
כבד. ה א
מ דינ ת ״ישראל
באמתע רו כ ה
לני תו חהמ סו ב ך
הז ה?
(יולי נו ד ל מן,
ע מו ד ) 6

עודפרקב סי פו ר
מותו ש ל איש־ה
ע ס קי רוני חוצ׳נר.
מי כתבמא הו ב תו
ה טוענ ת: הוא ל א
ה ת אבד
( ע מו ד ) 10

וסף (״ג׳וזה־־) וי ל ך,
ה א סו ראח רי
שנ תפ ס ב עי ס קי־סמים,
בווי דוי אי ש׳
שנ שלחמהכלא
( ע מו ד ) 3 9

ענ ת ס רגו ס ט׳
מנ תחתאתת גו בו ת
נהגי־המוניות
הנכנסים לשטח . ,
הרבה די בו רי ם,
הרבה פ חד
( ע מו ד ) 51

מ ש הו לאבסדרב מי פלגת ־ ה ע בו ד ה. מ ה? עוזי ברעמ שו חחע אורי
אבנר* .אולי ראש ־ ממשלהב גי ל 6 0
( ע מו ד ) 2 0

ב תו ך הגליון

קורא יקר — מתח אלול
מיכתבים — איש השנה תשמ״ט
השקפה — מגפי־שר !נעלי־צנחנים
במדינה — סטירה לגנרל
ניתוחי השתלה — הרפתקה רפואית בהמשכים
100 פרוייקטים — שמלח במסיבת־הפתעה
רוני חוצ׳נר -לא התאבד
תשקיף — איבר־מין פסול
הנדון — המדינה שתהייה
יומן אישי — אל אלסקה נעפילה
אנשים — .לילי־ בלזנדון
עוזי ברעם — משזחח עם א1רי אבנר•
רמבו ברמאללה — סיפ 1ר משעשע
קולנוע — דיבוק במסת בניני
זה וגם זה — מק1ם לחופש
לילות ישראל — חיסון משזלש
רחל המרחלת — בחורה מתפרקת

דף חדש — לחד משה היתה פרה
מה הם אומרים — נפתלי יניב, אמיר חידשן, ש שאל
זיסמן, יהודה אלממר, מאיר שטרית, גילת אנק1רי

תשבץ תמרורים — פופ של טניס
הורוסקופ — הבת 1ל 1ת !הביקזרת
חוג הסילון — קצת נ!אפריקה ברקטום של קליפורניה
יוסף(״ג׳וזה״) וילף — תל־שנד
שמואל פלאטו-שרון — חצה לעמר למדינה
גידעון הולר — בין משפחת הולר למישפחת אלפחן
דיעה אחרת — אורי רן • מרדכי הורוביץ • רענן ל1ריא
• י 1סף ברנע • דניאלה אשכנזי • עליס בליטנטל •
מתי ח ד • צביקה ליפזביץ • מאיר ליפשיץ • החברים
של אנפירה
גורגיה — קמיאר זפרחים כבושים
אמנון בחשיאן — במעצר ב״הילט 1ך

נזיבחבים
איש־השנה ת שמ ט

נכנסנו שוב למתח של חורש אלול.
בעוד שבועיים יופיע על שער השלם הזה
איש־השנה תשמ״ט.
זוהי ההזדמנות האחרונה שלך לבחור
באיש־(או באשת־) השנה, וכן באנשי־השנה
בתחומים השונים. אתה יכול לשלוח לנו את
הצעותיו, או לרשום אותן ולשים אותן בצד,
כדי להשוות את בחירתך עם בחירת המערכת.
לפני
כמה שבועות הצעתי לקוראים
לכתוב מיכתבי־עידוד לאמיר אברמסון, פצוע
הפיגוע באוטובוס מס׳ .405
משה ונירה סל מקיבוץ מחניים כתבו לאמיר
מיכתב מרגש. הוא קרא אותו ביום שבו
היה מסוגל, בפעם הראשונה, להניע את זרועו
השמאלית. אין הוא מסוגל עדיין להשתמש
בשאר גפיו, מחמת השברים והכוויות.

לפסוק זה משמעות נוספת במאבקך, והיא
הכובשת את ליבנו וקוראת לנו ביתר כוח
לכתוב אליך.
שנים רבות אנחנו קוראים ושומעים תגובות
קשות־יום של אנשים אשר הם או קרוביהם
נפגעו במה שנקרא בשפת העיתונות
״פעולות־איבוד.
כאב המצמיח שינאה הפך להיות חלק מעד
למט של רבים וטובים בתוכנו.
והנה, פניך הנשקפים אלינו שבוע אחרי
שבוע אץ בהם שינאה. ובדברים ששלחת
אלינו באמצעות העזים הזר — מנצחת האמונה.
האמונה המנצחת את השיגאה היא־היא
״רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישא־נח?״
והאמונה
הגוברת על השינאה היא הסיכוי
היחיד לקיומנו כאן.
אנחנו הבריאים, המתקשים כל־כך להחזיק
באמונתנו אל נוכח המציאות האלימה,
שואבים ממך את הכוח החסר לנו.
אנחנו איתך.

עוד מועמדים לתואר איש־השנה
תשמ״ט, אשר זהותו תיחשף, בעוד
שבועיים, מעל שער גיליון ראש־השנה
תש״ן של העולם הזה.
במקום לקחת את החיים ברצינות תהומית
כל כך ולהעניק לקוראי העולם הזה כל ראש־שנה
איש־שנה גנרל, ח״כ או שר(כפי שהשלם
הזה עשה בשנים האחרונות) ,אני מציע
לבחור השנה באשודהשנה, בגליה אלבין,
המו״לית של פנטהאודמעיטין. סמל המהפך
הגדול שחל בחברה הישראלית בנושא המין.
אחרי פסטיבל צ׳יצ׳ולינה, אחרי הצגת הקומדיה
ציצים, אחרי הלגליזציה של בתי־בושת
במסווה של סוכנויות נערות־ליווי,
אחרי מבול הפורנוגרפיה מפרי עטו של סב־סולוגיות־כביכול
מעל דפי רוב העיתונים,
באה אלבין, אשה טובה מבית טוב, ושמה את
החותמת הסופית: החברה הישראלית משוחאריה
רובין, תדאביב
ררת מכל!

סייעתא ד שמייא

על משמעויות נוספות של המילה
הערבית פתח (״הנדון״ ,העולם הזה
.)16.8.89
אורי אבנרי מסביר, כי פירוש השם פתח
הוא כיבוש, ניצחון. לו היה אבנרי מעיין
במילון, היה מוצא כי למילה פתח פירושים
נוספים: ישועה ובלשון מילון, שראה אור

פרס אפילו עוד לא היה מנכ״ל מישרד־הבי־טחון,
תפקיד שאותו קיבל לידיו רק כעבור
שנה, בשנת •1955 ירסף ן כרמלי, יר 1שלים
• גס אז הי ה פרש הד מו ת ה מרכזי ת
נמי שרד־הביטחזן.

171:600

על הרוגי האינתיפאדה(״תשקיף״,
ו״דיעה אחרת״ ,העולם הז ה

זאת נקרופיליה, זאת? זה מה שמטריד את
הקורא מלצר (״מיכתבים״ ,השלם הזה
,)30.8.89 אהבת־המתים הזאת, המתבטאת
בדיבורים על בתי־קברותי ומה על הנקרופיל־יה
האמיתית, זאת של השלם הזה?
המיסגרות האלה, המונות מדי שבוע את
מיספר הרוגי האינתיפאדה, ועוד עושות את
זה לפי שני מניינים. מניין תשקיף ומניין
דיעה אחרת.
תשקיף מנה בגיליון האחרון של השלם
הזה 600 הרוגים (לא כולל יהודים) ואילו
דיעה אחרת מנה, באותו גיליון של השלם
הזה 171 .הרוגים(כולל 44 יהודים).
האם סיכום מאקאברי זה באמת נחוץ,
הדסה בור, חיפה
שבוע אחר שבוע?

הנשיא, ה שר !המישטרה
על הרקע לקיצור תקופת־ההתייש־

*סח, ל,תך ויל?׳

ישועה, ס תאך? ז מ ; אןן

וביזו?? .חין
ד ק׳ :ס מן ק ״ פונזז ה ״

המשמעויות של המילה ״פתח״
מלם זקוקים לעזרה מן השמיים
נות (״הנשיא מחק א ת העבר של
לפני כמעט 50 שנה (ראה גלופה) ,גם סיי־לוי״
,העולם הז ה .)30.8.89
עתא דשמייא (עזרה מן השמיים).
בהשלם הזה נכתב, כי הנשיא החליט
ולזאת באמת זקוק אש״ף, אם ברצונו להולקצר
את תקופת־ההתיישנות על הרשעתו
ביל את עמו לאיזשהו מקום.
של מימון לוי ״וציווה על מחיקת הרישום
ובעצם י גם אנחנו• לוי אדלר, גבעח״ם
החל מה־ 1ינואר ״.1989
דברים אלה עלולים להטעות.
על פי חוק המירשם הפלילי נחקנת השקאראטה.
קן לומביה, וכר
בים תשמ״א , 1981 התיישנות וקיצור תקו־עוד
מועמד לאיש״השנה תשמ״ט.
פת־התיישנות אינן גוררות את מחיקתו והשהמועמד
שלנו לאיש־השנה תשמ״ט הוא
מדתו של הרישום הפלילי ורישום העבירות
אישיות מורכבת: חייל־המילואים ש״רק״ הונשאר
במאגר מישטרת ישראל.
ריד מכת־קאראטה ברגלו על חזהו של ערבי
גיורא פו רדם, חב ר נשיא־המדינה,
כבול במאחז צה״ל בעזה; שבתאי קלמנוביץ, ירושלים העולה שהתקבל בזרועות פתוחות והתגלה
כמרגל עבור מדינה עויינת; ״הבחורים
הטובים״ בקולומביה וכו׳ וכל.
למועמד הזה קוראים, כמובן, הישראלי
השס שן שלי שראל
המכוער, תופעה המאפיינת יותר מכל את
העורך הראשי: אורי אבנרי
השנה ההולכת ומסתיימת.
מנהל: אברהם סיטון
רונית וחגי אשרמן, חדאביב

ה עו & סהור

אמיר קורא את המיבתב
בפעם הראשונה, וה ט פוערת
אמיר התיר לי לפרסם את המיכתב.

הנהו במלואו:
קיבוץ מחניים. 26.8.89 ,
שלום לר, אמיר —
עברו שבועות אחדים מאז התוודענו אליר
באמצעות השל הזה.
קראנו, שבוע אחר שבוע, וידענו שנכתוב
אליר.
אורי אבנרי, במדורו ׳ !01 אישי, בשבוע
שעבר, חזר והזכיר את רוחך האיתנה. הוא
עשה זאת באמצעות פסוק מספר סישל׳ ,שאמר
לר אביר כשראה אותר בכאביך.

אם יש בידינו לסייע גם במעשים, אל תהסס!
שלך
ברעות, משה ונירה טל.
עד כאן המיכתב. אעביר גם להבא לאמיר
כל מיכתב שתרצו לכתוב לו, כדי לעוררו
במאבקו הקשה והמתמשך בתוצאות פציעתו.
רוחו איתנה כמקודם.

שימשן פרס 1954 ,
על מעורבותו של שימעון פרס
בפרשיות״העבר (״איגרת העורך״,
העולם הז ה .)23.8.89
עורר השלם הזה מסיים את ניתוחו המעניין
על נושא ההדלפות של שרים לתיק-
שורת בפסוק-המחץ הבא :״ותמיד יש השלם
הזה, שיפרסם את הכל!״
נכון מאוד.
גם השמצות חסרות־שחר על שימעון פרס
(״הפוליטיקאי האמור היה מעורב בפרשיות
חסויות מרובות, מהעסק־הביש ועד פרשת
איראן־גייט.״)
בשנת העסק־ביש, שנת , 1954 שימעון

מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני

המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדזן 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים,)03(*232262/3/4 :
5230662־()03
פקס)03(*245130 .
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפוס החדש
ומצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים 7
טלפון)03(*377056 :
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הז ה 2715

שדד ליפשיץ, בחב.צל המישמר״ ,לא מצא בימה אחרת לפירסוס דברי אלה

מגפי־שר
ונעלי צנחנים

בעמלם בדרום־אמריקה. גם לד״ר קלייסט
ולד״ר באואר, עם ניסיונם הרפואי המיוחד
מהגסטפו והמחנות־במיזרח, היה מה לתרום.
נכון, היה קצת צפוף, והיתה תחרות, ולפעמים
קרה שחברים־לנשק, ממידבריות צפוד
אפריקה או מחזית סטאלינגראד הקפואה, מצאו
עצמם כשהם לוחמים זה בזה. אבל בסופו
של דבר היה מקום לכולם, והסיכון שייך
למיקצוע, והבעיות נפתרו, איכשהו. אם לא
מייד, אז במיפגש״רעים על כוסית שנאפס, או
באיזה כנס חגיגי. ליד שולחן עם בירה, נקניקיות
וזאוארקראוט, כרוב חמוץ.
בהזדמנות כזו אפשר היה לשלב עיסקות
והסדרים עם השירים הישנים מאז, החל ב״הו־רסט
ווסל״ ו״דויטשלאנר איבר אלס״ ,ששרים
בפנים רציניות ומתוחות ועם הצדעה במועל־יד.
ועד לשירי־זימה של חיילים, שגורמים
לנשים שבאו לכנס להסמיק.
נכון, היו קצת צרות: מדי פעם מישהו הוס
במומחים
שיאמנו את שומרי־הראש האישיים
של השליט, של יריבו, או של שניהם. תמיד
היה צורך לאמן את המישטרה החשאית, את
חוליות־החיסול, את היחידות למילחמה בטרור.
תמיד היתה דרישה למומחים שיקימו
וינהלו את מרתפי־החקירות, ואת המחנות
למתנגדי״המישטר. גם הסיסמה, שבשמה עשו
את כל זה, מילחמה בקומוניזם, היתה מוכרת
למהגרים מגרמניה, עוד מהבית.
אז אוברלויטננט הנס, וקולונל אריך, וגנרל
גוסטב פון מה־שמו, וגם אלפים רבים מח־בריהם־למדים,
עשו הרבה כסף וראו ברכה

גר לגרמניה, או ששליחי ״המוסד״ מישראל,
במסע־נקמה, חטפו או הרגו מישהו מהחבורה.
אבל מיקרים עגומים כאלה היו נדירים. רק
בסרטים המטופשים של הוליווד ה״טובים״
היו מצליחים לפרוץ לחווה המבוצרת, באיזה
קניון דרום־אמריקאי, כדי לחסל חבורה של
קצינים גרמניים ולהציל ברגע האחרון כמה
חטופים ממרתף־העינויים או מהגרדום.
י למעשה, ובייחוד אחרי כמה שנים, כשכבר
היה להם כסף ומעמד וקשרים בכל החוגים,
לאוברלויטננט הנס, לקולונל אריך ולגנרל
גוסטב פון מה־שמו, לא היה ממה לחשוש. גם

^ 0הזדקנו, אוברלויטננט הנס, קולונל
1 1אריך וגנרל גוסטב פון מה־שמו. הרבה
שנים חלפו מאז שעזבו, או יותר נכון נמלטו,
מהפאטרלנד, גרמניה, אחרי התבוסה ב־,׳45
כדי לחפש את מזלם בדרום־אמריקה.
קרטלים של סמים, דיקטטורים צמאי־דם,
וחונטות שניסו לתפוס את השילטון מידי כל
שילטון דמוקרטי — לא חסרו שם מעולם.
מאז ומתמיד היו זקוקים שם, בדרום־אמ־ריקה
ובמרכזה, לסוחרי־נשק, ועוד יותר מזה
— לקצינים בעלי ניסיון. ניסיון בקומנדו,
ניסיון בחי״ר ובמודיעין, תמיד היה צורך

למות מצחוק, בפועל
ציטוט מהעיר , 25.8 ,בתבה של מיקי מלץ על רון הקהל, א חד מנאשמי-
גיבעתי שהורשעו בפרשת האני אל״שאמי. הקהל נידון לתישעה חוד־שי-מאטר
בפועל, ישב, בפועל, שלושה חוד שים בכלא, שוחרר, בפועל, וישב,
בפועל, במועדון ארץ גושן. בפועל, רון הקהל הפך לגיבור מקומי בחבורה
מטויימת ברחובות, ושם, במועדון, ראיינו אותו. לא על כוט־בירה עם
נקניקיות וכרוב חמוץ; על כוטות־ויטקי עם קולה, ורום עם ספרייט.
״בעזה הורדתי פעם לערבי אלה של טוריה על הראש. מכה שכל א חד היה
מת ממנה. הוא נשכב, אבל איך שאנחנו מ ס תובבי ם הוא ק ם, מתחיל לרוץ.
ככה, בזיגזג. אז התנפלנו עליו, שתים־עשרה חבר ה עם אלות, וכיטחנו אותו
עד שהוא לא זז יותר. מתנו מצחוק.
״...בעזה שברתי פעם אלה של טוריה על גב של ערבי, והוא המשיך ללכת.
הערבים האלה, הם מתחטנים.
״...פעם עשינו א ת זה. לקחנו מכונית מערבי, לבשנו כאפיות ונסענו. פתאום
פגע בזנ״ט(מוט״ברזל״זווית) ,בשימשה ה קד מי ת וריסק אותה ...מייד נתתי
ברייקס, עשיתי סיבוב של 180 מעלות ...יצאנו מהרכב והתחלנו לר ס ס עם
הרובים. הצלחנו לתפוס שניים. הם שילמו ביוקר. א חד שילם על זה בחייו,
והשני בנזקי ם קשים מאוד.
״...אתם יודעים איך התחילה האינתיפאדה ברפיח! העבירו אותנו...
מג׳באליה. בג׳באליה היה חם, וברפיח היה שקט. החבר׳ה ...חיפשו אקשן. היו
הולכים עם פדראלים, זה רימוני־גז ...היו רואים ערבי זקן עם חמור, סתם
הולך בשקט, היו יורים לו פדראל בין הרגליים, רואים אשה הולכת -יורים
בה פדראל. אחרי שבועיים, התחילו לעוף ברפיח בקבוקי־תבערה ..כמו
בג׳באליה״.
לרגליים של רון הקהל כל דבר יתאים. גם הנעליים של גיבעתי, וגם מגפי־עור
גבוהים ושחורים. כמה רון הקהל, ושכמותו, יש לנו בפועל!

ייצוא ב טח תי
היום אנחנו מייצאים לדרום־אמריקה א ת גיבורי מילח מת יום־הכיפורים
ואת לוחמי-אנטבה, וזה גרוע למדי. בעתיד, סביר להניח, א ם רון הקהל לא
ימות מצחוק, נייצא לדרום־אמריקה גם אנשים כמוהו, או א ת הקצינים
שפיקדו עליו, או א ת הקצינים שאיפשרו לו לעשות מה שעשה. תמיד יכול
להיות יותר גרוע, ויהיה.

ע ל פסים ועל עמים
על דגלי הארצות הבלטיות(״סמר טוטים
צבעוניים״ ,״יומן אישי״,
העול הז ה .)30.8.89
כילידת ריגה, בירת לטביה, שזה מקום טוב
באמצע שלוש הארצות הבלטיות, אני מוכנה
לעזור להשלם הזה ולהבהיר איזה פסים
(בדגלים) שייכים לאיזה עמים. ואגב, נכון
שכל שלושת הדגלים הלאומיים של שלוש
הארצות הבלטיות מורכבים מפסים — לרוחב.
דגל
לטביה, מולדתי, מורכב משלושה
פסים — שני פסים רחבים בצבע סגול כמעט
שחור וביניהם פס לבן צר; דגל ליטא מורכב
— מלמעלה למטה — משלושה פסים בגובה
זהה: צהוב, ירוק, אדום ודגל אסטוניה מורכב
גם הוא משלושה פסים בעלי גובה זהה —
כחול, סגול עמוק ולבן.
חנה פרוינד, הרצליה

נא לרחוץ ידיים
על אירוח חברים (״סופה של חב-
העולם הז ה 2715

רות״ ,״רחל המרחלת״ ,השלם הזה

רציתי להגיב לניסיונותיו של יעקב טל
להכפיש את שמי: דבריו של טל הם שקר גס
וסילוף עובדות ואילו היינו ״חברים״ ,כפי
שהוא ניסה לצייר זאת, והיו לו טענות לגבי
השבוע וחצי שבו אירחתי אותו, או ההפלגה
בת היומיים לאיי באהמה, היה יכול, כ״חבר״,
לפנות אליי ולא לקוראי השלם הזה.
אין לי שום רצון להשמיץ את טל ולספר
על מעלליו(למרות שיש לי מה לספר) .אני
גם די בטוח שטל ימשיך לחזר אחריי שנית
ברגע שיהיה לי עוד להיט ברדיו.
בינתיים אוכל לתת לו רק עצה קטנה: המשליך
בוץ על ידידיו, לא תמיד בטוח שיפגע;
מה שכן בטוח הוא שידיו יישארו מלוכלכות.
אז, ידידי טל, לד ורחץ ידיים.
בני ברמן, מיאסי, פלורידה

לא כשבאו, מפעם לפעם, לביקור במולדת,
בגרמניה.
אבל הם הזדקנו. בשנות ה־ 40 הם היו צעירים
ומלאי־מרץ. בשנות ה־ 50 וה־ — 60 הם
אפילו השתפרו, רכשו ניסיון ספציפי, הכירו
את התנאים המקומיים. בשנות ה־ 70 וה־80
הם יצאו לפנסיה, ושמו בארון את מגפי־העור
השחורים, הגבוהים והמצוחצחים. פה ושם —
מישהו נפטר, מזיקנה. האחרים — העדיפו
לשבת בכורסה, להאזין לוואגנר, ולהעלות
זיכרונות עם ידידים.
אבל הטבע — ובררום־אמריקה קרטלים
של סמים, דיקטטורים ומחתרות רצחניות זה
חלק מהטבע — הטבע אינו סובל ריקנות.
מישהו צריך היה למלא את החלל הריק,
שהותירו מגפי־העור הגבוהים שאופסנו.
מישהו היה צריך לספק את הדרישה המתמדת
לנשק ולמומחים, לאמן את הזרם הקבוע של
סב־סב־סבו של פרופסור רב אשבל, הקלי־מטולוג
המנוח, לא היה היחיד שעשה שימוש
בשמות בניו של בנימין בן יעקב, כאשר בחר
באשבל, שמו של אחד מעשרת בניו של בנימין,
לשם מישפחתו שלו.
מאה שנים לאחר מכן עשה חיים נחמן
ביאליק שימוש עוד יותר מקיף בשמות בניו
של בנימין. לפיזמון החוזר בשיר־ההרקדה
המפורסם שלו, למנצח על המחולות, לקח
ביאליק שניים מעשרת בניו של בנימין, את
שני האחים מופים וחופים, והנציח אותם בשי־

האחי םשל בי אלי ק
עוד על בני בנימין (״תמרורים״,
העולם הז ה .)6.9.89

ביאליק
.מופים וחופים, ה ם בתופים ו
מגוייסים
כפריים ובורים ולהפוך אותם ללוחמים
יעילים וקטלניים.
אז במקום מגפי־העור, ולאותם תפקידים
בדיוק, באו נעלי־הצנחנים של סרן יורם
מהקיבוץ, איש־הסיירת, של אל״מ יוסי, מתל־אביב,
שהיה בצנחנים, ושל יקיר מכפר־סבא,
זה שאומרים עליו שהיה בכיר בשב״ב, או
ב״מוסד״ ,או בשניהם, והפך ליועץ האישי של
השליט, עם או בלי אישור של ממשלת־ישראל.
ויש
מאחורי זה הרבה יותר מאשר סתם
ג׳וב שעושים בעבור חופן, גדול, של
רולארים. יש בזה גם אידיאולוגיה :״נמשיך
לעזור לכל אירגון ימני,״ הצהיר סא״ל יאיר
קליין בטלוויזיה.
אז המגפיים השחורים יכולים לנוח בשקט
בארון. יש מי שעושה את העבודה, וגם יודע

למה•

עוז־יד ל׳׳כ/וו׳א ₪

רו בזו הלשון :״מופים וחופים! הכו בתופים!״
איציק מצקין, תל־אביב

קומקום לאפר טי
על עיסוקיו של צייר (״שלמי לי
עבור הגט!״ ,העולם הזה .)16.8.89
ברצוני להודות להשלם הזה על
״הפירסום הנפלא״ שהוא עשה לי ולבני
מישפחתי. אך יש מיספר דברים נוספים
שהנני עוסק בהם והם לאו דווקא מתאימים
למדורי־רכילות.
הוצאתי ספר ילדים חדש, קומקומארץ
שמו, שבעיקבותיו יוצאים עוד מיספר מוצרי־נייר
כגון פאזלים, לוחות־שנה, מישחקי־ילדים
ועוד, אך לדאבוני אין השלם הזה
מוצא לנכון לציין דבר או חצי דבר על
עבודתי זו.
אודה לה שלס הזה אם ימצא לנכון לכתוב
על עבודתי בנושא חינוכי ובעל ערך
שחושבני שלציבור הרחב עניין בו הרבה יותר
מאשר העיסוק בחיי הפרטיים.
שאול נמרי, תל־אביב

בבזדעץ ז העם ההינתקות
כל מעשה־הרג משני
הצדדים מרחיב את
התהום. מעטים מבינים
1את המשמשת.
וההרג נמשך.
צעיר ערבי מרמאללה קס באוטובוס כדרך
מתל־אביב לירושלים, צעק ״אללהו אכבה״
וניסה להרוג את הנהג. זה קרה בקירבת המקום
שבו הידרדר האוטובוס לפני חודשיים,
ויתכן כי הכוונה היתה לגרום לאסון דומה.
אחרי שנתפס הצעיר, סיפר בגאווה שהרג
וקבר יהודי, שעבד עימו בבניין בלב תל־אביב,
ליד המקום שבו התכנסה הכנסת הראשונה.
הדבר
עורר בישראל זעם מובן, והרחיב
עוד יותר את התהום הפעורה כיום בין יהודים
לערבים בכל מקום בארץ.
רבבות נוקמים. מכיוון שכל עם קרוב
אצל עצמו, אין בישראל יחס דומה לקורבנות
בצד השני. הרג הערבים הפך עניין שבשיגרה,
שאינו מעורר עוד שום התרגשות.
כמעט מדי יום נהרגים או נפצעים ילדים
בגדה וברצועה. מיספר ההרוגים עולה בהתמדה,
ובתוכו גם מיספר הילדים והילדות.
הציבור היהודי עובר על ידיעות אלה לס־דר־היום.
אין הוא מודע לתוצאות של המצב,
ולקשר בין הדברים.
במהלך המילחמה באינתיפאדה כבר נהרגו
יותר מ־ 600 ערבים (ראה תשקיף) ,נפצעו

רבבות, הפכו אלפים לנכים, נעצרו רבבות.
משמע: יש בשטחים הכבושים אלפי בני־מיש־פחות
של הרוגים, רבבות בני־מישפחות של
נכים, פצועים ועצורים. בליבם של רבים מאלה
הולכת וגוברת השינאה, התשוקה לגאו־לת־דם
ולסתם נקמה.
הפיגועים המבוצעים על־ידי יחידים, וביניהם
קנאים ומתאבדים, נובעים מתאוות־הג־קמה.
קשה גם למנוע אותם, מפני שהקנאים
פועלים בשליחות מחתרת כלשהי.
גם ריבוי מעשי־ההרג של פלסטינים בידי
פלסטינים, החושדים בהם שהם מוסרים מידע
לשרותי־הביטחון, בא על רקע זה. השינאה
גוברת, ויחד עימה האלימות.
סיר־לחץ. ככל שהמצב הנוכחי יימשך,
ללא תזוזה לקראת משא־ומתן מדיני, כן יגברו
תופעות אלה. המצב דומה לסיר־לחץ,
שהלחץ שלו גובר והולך.
במצב זה יכול כל ניצוץ להדליק תבערה.
דוגמה, השבוע: כוחות־הביטחון הרגו שני
צעירים ערביים בשכם, שהשתייכו לאחת המחתרות.
הגופות לא נמסרו למישפחות, ונקברו
בחשאי במקום עלום, אולי מתוך כוונה
למנוע הפגנת־אבל. לא היתה זאת רק החלטה
בלתי־אנושית, אלא גם מטומטמת. כמעט
מאליו נולד החשד, שהפך מייד ודאות בעיני
כל בני־שכם: שהשניים נהרגו כדי לספק
לבית־חולים ישראלי אברים להשתלה.
שרות ישיר. סערת הרגשות בשני הצדדים
גורמת לתהליך, שמעטים מודעים לו,
ושהימין הישראלי המשולהב בוודאי אינו
חפץ בו: ההינתקות הגוברת והולכת.
הינתקות זו הפכה תהליך הדדי, והיא מתקדמת
באיטיות ובהתמדה. יהודים וערבים
שוב אינם יכולים לעבוד ביחד. מעבידים ישראלים
נאלצים לוותר על עבודה ערבית. ערבים
אינם מעזים לבוא לעבוד בישראל, מח־

״אני בבר חולה מ־ 10 הנקודות של מובארב!״
שש מפני התנכלות, מצד היהודים ומצד הפלסטינים
כאחד.
עיתון אמריקאי ערך חקירה וגילה כי גם
מבחינה כלכלית מתקדמת ההינתקות בהתמדה.
במהלך האינתיפאדה הולך וקם בגדה
וברצועה משק עצמאי, אשר תלותו בישראל
פוחתת והולכת. יחסי־המיסחר בין ישראל
והשטחים הכבושים הולכים וניתקים. הכרטיסים
המגנטיים תורמים את תרומתם לביצור
מצב זה. הקריאה של דמגוגים לאומניים בצד
היהודי להחרים את העבודה הערבית היא
שרות ישיר לאינתיפאדה.
כס הכידונים. זהו תהליך כמעט אוטומטי.
הקשר בין העמים הולך ונעלם. לא נותר

ד־ר ול נוז־ רמן:

הרפתקה רפואית בהמשכים
ן* שתלת־הכבד בגופה של שרה ברקו־
( 1ביץ זועקת לשמיים. עד מתי ימשיכו
הרופאים במדינת־ישראל לערוך ניסיונות
בבני־אדם, ולרכוש, כביכול, ידע בשטח רפואי
שפיתוחו אינו מתאים למדינה קטנטונת
כמו שלנו?
כאשר נפטר מושתל־הכבד השני בבית־החולים
רמב־ם, אליהו שרייר, חשבתי שבזה
ייפסק הניסיון הבלתי־מוצלח להכניס לרפואה
הישראלית את עניין השתלות־הכבד.
ניתוח השתלת־כבד הוא מורכב ומסובך
ביותר, ודורש ניסיון רב ומיומנות של צוות
גדול מאוד. עשרות אנשי־מיקצוע שונים חייבים
להיות עתירי־ניסיון בהשתלת״הכבד,
כרי להיות צוות מגובש לצורך ביצוע ניתוח

אין במדינת־ישראל די תורמי־אברים, ואין
די אנשים חולים הזקוקים להשתלת־כבד, כדי
שנוכל אי־פעם לרכוש ידע וניסיון לצורך
ביצוע ניתוח השתלת־כבד בהצלחה. הרופאים
יודעים זאת, מנהלי בתי־החולים מכירים
בעובדה זו, והאחראים על מערכת־הבריאות
חייבים לדעת שפרוייקט השתלת־כבד בארץ
אינו בר־ביצוע.
אף־על־פי־כן ולמרות הכל, צוות בית־החולים
ב־לינסון ובראשו הפרופסור זקי שפירא,
סיכן את חייה של שרה ברקוביץ בת ה־52
מראשון־לציון, אם לשני בנים, והכניס אותה
להרפתקה נוספת. יש משהו חולני, סאדומא־זוכיסטי,
בניסיונות החוזרים להשתלת־כבד.
נוצר הרושם שמישהו כותב תסריט דראמתי,
ושוכח שכלי־המישחק בתסריט הזה הם חיי
בני־אדם.
הכבד הוטס מהאנובר לארץ, ויש האומרים
שעלותה של טיסה זו כ־ 50 אלף ש״ח. אם
באמת היתה שרה ברקוביץ זקוקה להשתלת־כבד,
מדוע לא להטיס אותה, כדי שתעבור את
הניתוח במקום בטוח יותר, שבו צוות־הרופ־

אים וכוח־העזר מורגלים לניתוחים אלה? האם
חייבים להרוג בחדרי־הניתוח עשרות אנשים,
כדי לרכוש ניסיון ישראלי־מקורי?
את השתלות־הכבד מבצעים במרכזים גדולים
בעולם, אחרי עשרות שנים של ניסיון.
כאשר מרכזים אלה שילמו כבר את מחיר
רכישת הניסיון.
האם חייבים אנו לעבור שוב את הדרך

מנותחת ברקוביץ
למה?
הקשה הזאת, ולשלם בחיי בני־אדם, רק לצורך
סיפוקם האישי של רופאים ומנהלי בתי־חולים,
שיתגאו ב״הישגים״ של בתי־החולים,
שבראשם הם עומדים?
לפני שמונה חודשים ניסה צוות בית־החולים
ביל־נסון לבצע השתלת כבד במורים
אסליזדה ז״ל, וכמובן לא הצליח.
לפני שבוע ביצע צוות רופאים בבילינסון
ניתוח השתלת כליה־לבלב. את הניתוח זה,
למרות נדירותו, אין להשוות כלל עם

השתלת־כבד. די לציין שבהשתלת־לבלב אין
מוציאים את הלבלב של המושתל, אלא
מחברים לו לבלב נוסף.
ההבדל בין שני הניתוחים — השתלת־לבלב
והשתלת־כבד — הוא עצום. מהש־תלת־הלבלב
עשו כמעט פסטיבל — שר־הבריאות
בירך את הצוות המוצלח, ונוצר
הרושם שכל בעיות מערכת־הבריאות נפתרו
על־ידי ניתוח זה.
התשבוחות שהורעפו על צוות־המנתחים
גרמו להם להשתכר מההצלחה, ואצה להם
הדרך לקבל עוד אות־הצטיינות.
ידוע שלצורך ביצוע השתלות־כבד דרוש
ניסיון אישי רב של המנתח המוביל. האם
ביצע הד״ר זקי שפירא בעצמו מיספר רב של
ניתוחים כאלה, או רק נכח בקליניקות שונות
בעת ביצועם?
תשובה לשאלה זו לא הצלחתי לקבל, לא
מסגן־מנהל בית־החולים בילינסון. הד״ר יוסי
פקטור, ולא ממישרד־הבריאות, שנתן את
האישור לביצוע השתלות־כבד בבילינסון, וש־חייב
היה לבדוק את כישוריו המיקצועיים של
המנתח המוביל בפרוייקט הזה.
הגיע הזמן שהאחראים למערכת־הבריאות
יעצרו את ידיהם של מנתחים זריזים, פזיזים
וקלי־דעת, ויפסיקו לאלתר את המשך הש־תלות־הכבד
בארץ.
האם לא די למדינה קטנה כמו שלנו
בארבעת הכישלונות 100 של כישלון?
יש די בעיות במערכת־הבריאות. בעיות
יומיומיות, הנוגעות לבריאותו של כל אחד
מאיתנו, שחייבים לפתור אותן.
אסור לנו לשחק בחיי־אדם לצורך תעמולה
ואמביציות, ולהתעסק בצורה חסרת־אחריות
בהטסת־איברים מהאנובר שבצפון־גרמניה
ומניו־קסל שבבריטניה, תחת לעמוד בשתי
הרגליים על קרקע־המציאות של מדינת
ישראל.

אלא הכיבוש הגס, המופעל באמצעות רובים.
וכפי שאמר כומר אנגלי לפני 100 שנה:
״אדם יכול לבנות לעצמו כס של כידונים,
אבל אין הוא יכול לשבת עליו.׳׳

יחסים מווזב״ס
ס טירה ל גנ ר ל
בשהאמריקאים רוצים
לפעול. הם יכולים. אולי יש
| בזה לקח גם לי שראל.
לפתע זה נמאס לאמריקאים. וכאשר זה
נמאס לאמריקאים, הם מסוגלים — לפעמים
— לפעול במהירות ובנחרצות.
מישל עאון, הרפתקן צבאי שתפס את ה־שילטון
במובלעת המארונית בלבנון, עסק בתרגיל
מקובל. הוא אסף כמה מאנשיו והורה
להם להפגין מול השגרירות האמריקאית בביירות
המיזרחית, הכפופה לשילטונו.
גם מטרת התרגיל היתה רגילה: להכריח
את האמריקאים לתת גיבוי למילחמתו בסוריה
ובעדות האחרות בלבנון.
האמריקאים, כך מסתבר, אך המתינו להזדמנות
כזאת. הם הזעיקו את המסוקים של
חיל־הים האמריקאי, ותוך שעות פונתה כל
השגרירות, עד אחרון הפקידים האמריקאיים,
מלבנון. השגריר ואנשיו הגיעו לגרמניה, ומשם
פונו הביתה. האמתלה היתה צפוייה: ש־אנשי־השגרירות
ישמשו כבני־ערובה.
השגרירות האמריקאית במובלעת המארו־נית
— ולמעשה בלבנון כולה — חדלה
מלהתקיים. זהו ניתוק־מגע במלוא מובן המילה.
נפוליון
מודרני. אילו רצו האמריקאים
רק להגיד למארונים שאין בכוונתם להיגרר
להרפתקה, יכלו להגיד זאת בצורה אדיבה
יותר. אבל הם לא הסתפקו בכך. הם רצו
להגיד להם משהו על מישל עאון עצמו.
זה 30 שנה ויותר מנסים המארונים, שהם
מיעוט בלבנון, למשוך גורמים בינלאומיים
למאבק שלהם, שמטרתו היחידה היא להבטיח
המשך זכויות־היתר שלהם בלבנון. לשם־כך
פתחו ב־ 1975 במילחמת־האזרחים וקראו לסורים
להיכנס ללבנון. לשם־כך עשו את הברית
עם ישראל ומשכו את אריאל שרון לתוך
לבנון. עכשיו הם מנסים למשוך ללבנון את
ארצות־הברית ו/או צרפת.
אחרי שהטיל מצור על נמלי־לבנון שאינם
בידי המארונים, הכריז עאון ״מילחמת־שיח־רור״
על הסורים. פרובוקציה זו נועדה לחדש
את מילחמת־האזרחים ולהכריח את המעצמות
הזרות להתערב.
אלא שהפעם התרגיל לא הצליח. יצחק
שמיר אינו מנחם בגין ערב־מחלתו, ויצחק
(המשך בעמוד ) 10
העולם הז ה 2715

א יש ל ך איז ה פ רויי קטלה צי ע, שינ/־עון פרסישמחלקנות
0 0ר

המר רי ק טי םנטר*

ע \י 71ע \ \

מרם

השיחזור המלא, שעה לשעה, של הולד ת 100 הפרוייקט, שיצילו את
המדינה מהאבטלה. ר כספי ו אלפרד אקירוב, שהוא במקרה ג תור
ותיק למפלגת העבודה, הציעו תוכנית. פרס קיבל. תחקיר העולם־הזה.
א״ל ארליך
| ה מ סי ב ה

יום רביעי, דד 16 באוגוסט 8 ,בערב:

פנטהאוז של עורך־הדין רם כספי,
1 1במיגרלי־דויד בתל-אביב, הומה אנשים.
כמאה משועי־הארץ ומנכבדיה הטריחו עצמם,
והגיעו למסיבת־ההפתעה לציון יום־הול־דתו
ה־ 50 של כספי.
חתן־השימחה לא ידע דבר על האירוע,
והוא אמור היה להגיע הביתה בערך ב־.8.30
בקרב האורחים ניתן היה למצוא בין השאר
כמה מראשי המשק, בנקאים, רואי־חשבון,
אנשי־עסקים ועורכי־דין. היו שם גם השרים
שימעון פרס, יצחק רבין, גד יעקובי ואהוד
אולמרט.
בערך ברבע ל־ 9הגיע כספי הביתה, מלווה
בבניו, והשימחה היתה גדולה.

במהלך המסיבה נרקמו מאות שיחות בין
המוזמנים. שיחה אחת שווה תשומת־לב מיוחדת,
משום שיש מקום להניח כי ממנה צמחה
״תוכנית 100 הפרוייקטים״ של פרס.
אין זה סוד כי שימעון פרס ורם כספי הם
ידידים טובים וקרובים. הם שומרים על קשר
רצוף והדוק, ונפגשים כמעט בכל יוכדשבת
בביתו של פרס.
פרס, כך מספרים מקורביו, מחשיב מאוד
את עצותיו של כספי, וזו הסיבה לכך שכספי
נחשב כבעל השפעה רבה עליו.
במהלך מסיבת־ההפתעה נוצרה סיטואציה
שבה שוחחו במעגל מצומצם פרס, כספי ואל־פרד
אקירוב.
אקירוב — למי שלא יודע — הוא יזם
ואיש־עסקים, מהבולטים במשק. בין השאר
הוא בנה את הקניון בנתניה, ואת ביודאיחפה
בתל־אביב. עכשיו הוא בונה את קומפלקס־המגורים
המוקם על חורבותיו של בית־האו־פרה
בתל־אביב, ועוד ידו נטויה. אקירוב הוא
גם לקוח גדול של כספי.

במהלך השיחה המשולשת שמע פרס כי
יש מקום ליוזמה תחיקתית, שתביא לקיצור
משמעותי בהליכי־הרישוי לפרוייקטים של
בנייה.
וכך, מילה במילה, סיפר רם כספי לאחד
ממקורביו על המיפגש עם פרס במסיבה :״יום
או יומיים לפני המסיבה התפרסמו ידיעות־ענק
בעיתונות על 150 אלף מובטלים במשק.
באופן טיבעי, דובר במסיבה על האבטלה,
וכיצד להילחם בה.
״בדרך־כלל מקובל לחשוב בכלכלה המערבית
המודרנית שהענף שמשיג את התוצאות
המיידיות במילחמה באבטלה הוא ענף־הב־נייה.
גם בנייה פרטית וגם בנייה ציבורית.
דיברנו עם פרס על העניין הזה, ופרס שמע
קובלנות על זה שאי־אפשר להזיז שום פרו־ייקט־בנייה
בלי לעבור דרך סבך ביורוקרטי
עצום. בהתחלה אישור של הוועדה המקומית.
אחר־כך אישור מהוועדה המחוזית במישרד־הפנים,
שבה יושבים נציגים של כ־ 30 רשויות
שונות ומשונות. אחר־כך יש אפשרות להת
נגדויות
של דיירים בסביבה, ושל מתחרים
עיסקיים שיכולים לעכב את האישור בחודשים
ארוכים. ובסוף עוד צריך לקבל את אישורו
של שר־הפנים. בקיצור — כשיוצאים
לפרוייקט־בנייה, יש לקצוב שנתיים או שלוש
רק לתהליך האישורים.
״ואז הצעתי לפרס ״,כך כספי ,״שמוכרחים
להקים איזו רשות שתוכל לקבל את החלטותיה
באופן יעיל ומהיר, באופן שאפשר יהיה
לתת תנופה לכלכלה ולצאת למילחמת״חור־מה
באבטלה״.
פרס, מסתבר, מאוד התרשם מהדברים.
במיוחד התרשם מפרוייקט מסויים שהוצע לו
על־ידי אקירוב באותו מעמד: פרוייקט־מנ־שיה.
במינהל־מקרקעי־ישראל,
כך למד פרס,
קיימת תוכנית להקמת כ־ 1000 יחידות־דיור
באיזור־מנשיה שביפו. המדינה השקיעה כ־35
מיליון רולר בפינוי המישפחות מהמקום, והוכנה
תוכנית, בשיתוף עם עיריית תל־אביב,
להקמת כמה בנייני־מגורים באיזור.

״ואז הוגעתי לפרס, אומר עורך־הדין
רם כספי ,״שמוכרחים ל הקי ם
איזו ר שת ש תוכל
לקבלה חל טו ת ביעילות ובמהירות.
פרסככל הנר אה מאוד ה תר ש ם
מהדב רי ם __
(המשך נוענו 1ד )7
ביצועה של התוכנית מתעכב מפני שמישרד־הביטחון אינו
מוכן לסלק מהמקום את מוסיאון צה״ל, למרות שאין לו כלל
אישור מהמינהל להימצא במקום.
אקירוב אמר לפרס כי אם הוא, למשל, היה מקבל את
הפרוייקט לידיו, הוא היה בונה במקום 1000 דירות־פאר,
שאותם היה מוכר לתושבי־חוץ במחיר של כחצי מיליון הדירה במילים אחרות, הוא היה מכניס לקופת־המדינה כחצי
מיליארד דולר. בנוסף, ההשקעות בפרוייקט עצמו היו אמורות
להגיע למיליארד שקל ויותר, והיתה בכך, כמובן, תרומה
משמעותית ביותר למילחמד באבטלה.
נראה שפרס התרשם מאוד מהצעתו של אקירוב. כל־כך
התרשם, שהוא זימן את הצמד כספי־אקירוב למישרדו למחרת
ישעה 8בבוקר.

ההצעה

יוב חמישי, ה־ 17 באוגוסט 8 ,בבוקר:

^ ייוי בשעה היעודה הגיע אקירוב, מלווה בעורן־־דינו
* כספי, ללישכתו של שר־האוצר בקרייה בתל־אביב. לפ־גיש׳־
זימז פרס גם את סגן־הממונה על אגף־התקציביס במיש־רד,
רמי בלניקוב, הנחשב כילד־הפלא של המישרך.
בפגישה העלה אקירוב שוב את פרוייקט־מנשיה, וסיפר
איזד עסקים מצויינים ניתן היה לעשות שם, אלמלא היה
מוסיאון־צה״ל תקוע במקום, ואלמלא היתה הביורוקרטיה הנוראית
מעכבת את תחילת העבודה.
אקירוב סיפר לפרס גם על יסורי־התיכנון הקשים שמהם
הוא סבל בפרוייקט־האופרה, וביקש ממנו עזרה בפישוט הלי־כי־הרישוי
בפרוייקט נוסף: הקמה של בית־אבות במיגרש שלו
הגובל בקניון, בעלות של כ־ 40 מיליון ש״ח. מבחינה עיסקית,
ברור היה שאקירוב וכספי התעניינו יותר בפרוייקט־מנשיה,
ופחות בפרוייקט בנתניה.
כספי סיפר, מאוחר יותר, למקורבו על הפגישה :״הגענו
כדי לפרט באוזניו של פרס איזה תועלת תצמח למשק מביצוע
פרוייקט־מנשיה. חצי מיליארד דולר ממכירת הדירות, ועוד
הכנסה של כשני מיליון דולר לשנה מהוצאות האחזקה. ומה־מיסיס
העירוניים. מובן שהכוונה שלנו היתה שהפרוייקט
ייצא למיכרז, כמקובל. לא ציפינו שפרס ימסור את הפרוייקט
לאקירוב בלי מיכרז.״
מקור במינהל־מקרקעי־ישראל, שאליו פנינו בהקשר זה,
צייי כי הנוהל הנכון במיקרה של פרוייקט־ מנשיה יהיה
להוציא למיכרז נפרד את כל אחד מבנייני־המגורים, כדי
שחברות שונות יבנו במקום ויתחרו ביניהן במכירת הדירות.
בכך, מסביר המקור, יישמר מחיר השוק. הדבר עשוי להיות
שונה אם כל הפרוייקט ייצא למיכרז במיקשה אחת.
ראשית, מעט מאוד חברות מסוגלות לקחת על עצמן משימה
כזו(אקירוב, כנראה, יכול) .ושנית, אם חברה אחת תבצע
את כל הפרוייקט, היא יכולה להציע את הדירות למכירה
במחיר גבוה ממחיר־השוק.
בערך ב־ 9.30 עזבו אקירוב וכספי את לישכת־השר.

פרס טילפן ל שמיר והוגיע לו א ח
התוכנית הג דו ל ה
ל מיל חמה בביורוקרטיה. שמיר
הסכים, ו כל מה שעניין אותו זה
שהשר דויד לוי, ולא אריק שרון,
״שבו בוו עדה

אחד ממקורביו של פרס סיפר לי על השיחה בין השניים:
״שמיר לא הבין כלום ממה שפרס הסביר לו. הדבר היחיד
שהיה חשוב לו זה שהשר דויד לוי יהיה חבר בוועדה, ולא
אריאל שרון. בזאת הסתכמה המעורבות של שמיר בנושא
האבטלה״.
מייד לאחר קבלת האור הירוק משמיר, מבקש פרס לזמן
למישרדו, עוד באותו היום, את המישנים ליועץ המישפטי
לממשלה, יהודית קרפ ויצחק אליאסוף; את עורך־הדין רם
כספי: את הח״כ (והפרופ׳ו דויד ליבאי: את עורר־הדין אריה
מינטקביץ, יו״ר הרשות־לניירות־ערך ולשעבר היועץ המיש־פטי
של האוצר: ואת עורך־הדין יוסי ריבק, סגן היועץ ה־מישפטי
של האוצר.

ההחל טנ ח

יום חמישי, ה־ 17 באוגוסט 3 ,אחר־הצהריים:

ך* מישפטנים מגיעים ללישכתו של שר־האוצר, ושומן
\ עים ממנו על הרעיון של מילחמה בביורוקרטיה של
חוק־התיכנון־והבנייה. פרס מסביר את חשיבות היוזמה למיל־

השא לו ת
* ומה השתלשלות האירועים שקדמו ליוזמת החקיקה,
^מתבק שות. כמה שאלות.

• השאלה הראשונה: האם פרם שומנע לראשונה
בצורך לחקיקת החוק בעת המסיבה אצל
כספי, או שהוא דגר על הרעיון קודם לבן, והדברים
שהוא שמע במסיבה רק החישו את בקיעתו לאוויר
העולם?

דויד לוי
שמיר רצה שהוא יחליט על הפח״קטים

ה הכנו ת

יום חמישי, דד 17 באוגוסט, בסביבות השעה
10 בבוקר:
**ץ ר־האוצר גומר אומר בליבו לצאת ביוזמת־חקיקה
\1/למילחמה בביורוקרטיה. מכיוון שהוא לא יכול לפעול
ללא אישור של ראש־הממשלה, הוא מבקש ליצור קשר טלפוני
עם יצחק שמיר, ולעדכן אותו לגבי התוכנית. מלישכת
ראש־הממשלה נמסר לפרס ששמיר נמצא בסיור מחוץ למיש־רד.
פרס מבקש להשיגו בדחיפות, ובסופו של דבר נוצר הקשר
הטלפוני בין שני האישים.
פרס אומר לשמיר כי צריך להקים ועדת־שרים מצומצמת,
שתוענק לה הסמכות לקצר את הליכי־האישור. שמיר דן עם
פרס על הרכב ועדת־השרים שתקבע באיזה פרוייקטים לבחור,
ומבקש ממנו להכניס לתמונה את דן מרידור, שילווה את
הטיפול בנושא.

ביום הראשון, ה־ 20 באוגוסט, מזמן פרס דיון שאליו מוזמנים
שר־המישפטים דן מרידור, שני המישנים־ליועץ־המיש-
פטי־לממשלה, היועצים המישפטיים של מישרדי־השיכון•
והפנים, וריבק מהאוצר. החוק מתחיל ללבוש צורה, ונקבע
שהוא יחול לגבי 100 פרוייקטים, ושתחולתו תהיה לשיבעה
חודשים בלבד מיום אישורו.
המיספר , 100 בהקשר למיספר הפרוייקטים שאותם יכלול
החוק, חסר משמעות מיוחדת. גורם בכיר באוצר מספר :״הקביעה
בחוק שהולכים על 100 פרוייקטים היא שרירותית בלבד.
זה יכול היה להיות גם 120 או 200 פרוייקטים, אבל היינו
חייבים לקבוע שמדובר במיספר סגור, אחרת היינו טובעים
בחומר ולא מצליחים לקדם את הפרוייקטים המועדפים.
״בשלב מסויים התלבטו אם להשאיר את מיספר הפרוייקטים
פתוח. אני יודע שהתייעצו טלפונית גם עם השר אריה
דרעי, ששהה באותו זמן בשווייץ. אבל על דעתם של פרס
ומרידור הוחלט לקבוע את המיספר . 100
״נקבעו בחוק 10 קריטריונים, שלאורם צריכים לבחור את
100 הפרוייקטים המועדפים, ונראה לי שאת 20 הפרוייקטים
המועדפים ביותר לא תהיה שום בעייה לבחור״.
המישפטנים הזדרזו במלאכת־הניסוח, וביום הרביעי, ה־23
באוגוסט, הונחה טיוטת החוק על שולחן־הממשלה. וזו הכותרת
של החוק המוצע: חוק הסדרים לשעת חירום במשק המדינה
(מאבק באבטלה) ,התשנדט־ 989ו.
ביום הראשון, ה־ 27 באוגוסט, אישרה הממשלה את ההצעה,
והטיפול החקיקתי הועבר לכנסת, שם הוא כמובן תקוע עד
היום.

חמה באבטלה ולהתפתחות המשק, ומבקש מהמישפטנים
להתייחס להיבט המישפטי של הרעיון.
הפרופ׳ ליבאי מציע להלביש את יוזמת־החקיקה באותה
הכסות כמו חוק ההסדרים במשק, שחוקק ב־ 1975 בקשר
ליציבות־המחירים. שר־האוצר מבקש מהמישפטנים שיתחילו
לעבוד על טיוטה להצעת־חוק, שתוגש לו כבר ביום הראשון
הקרוב. בשלב זה לא חיה ברור כיצד ייבחרו הפרוייקטים
המתאימים שיזכו בהעדפה שפירושה רווחים למבצעים.

מ ת חי לי ל ר 1ץ
*ץ סאן ואילך מועבר הטיפול בניסוח החוק לידי המישפ־
^ /ט ני ם, כשמלאכת־הניסוח מופקדת בידיו של עורר־הדין
ריבק מהאוצר.

אם אכן ספג פרס את הרעיון לראשונה באותה מסיבה,
מגורמים אינטרסנטיים, וכבר למחרת התחיל להריץ את הליך
החקיקה, הרי שיש בכך משום סימן־שאלה לגבי הרצינות של
התוכנית.
פרס עצמו סירב להתראיין עבור כתבה זו. מקורביו טוענים
בחום שהרעיון קינן במוחו זה זמן רב.
לפי גירסה אחת, מקורו של ״חוק 100 הפרוייקטים״ בספר
שהוא קיבל במתנה מהנשיא רונלד רגן, לפני יותר משנה,
אסמ /.4גי 711£״(״המילחמה בביז־שכותרתו
בוז״)
,ושבו מתוארת הביורוקרטיה כאוייב הרציני ביותר של
הכלכלה המודרנית.
״מאז שפרס קרא את הספר,״ סיפר המקורב ,״הוא עסוק
בנושא, ומרגיש שהמילחמה בביורוקרטיה היא יעד מרכזי
ממדרגה ראשונה. בשלושת החודשים האחרונים הוא דיבר על
הצורך במילחמה בביורוקרטיה בפורומים סגורים שונים״.
סיפרתי לאותו מקורב כי עורך־הדין כספי מספר כי במהלך
המסיבה הוא היה זה שהציע לפרס להקים רשות שתעקוף את
המכשלות הביורוקרטיות לגבי פרוייקטים עדיפיים.
המקורב :״זה אולי נכון, אבל זאת התרברבות של רמי
להגיד שהוא זה שנטע במוחו של פרס את הרעיון. אתה לא
יודע כמה אנשים לוקחים לעצמם את הכתר. האלטלנה היא
אונייה קטנה מדי, להכיל את כל האנשים שטוענים שהם
נותני הרעיונות של תוכנית 100 הפרוייקטים. והרשימה רק
תלך ותגדל, כשהציבור יראה שבאמת יוצא מזה משהו״.
עדות עקיפה לזמן שבו גיבש פרס את תוכניתו אפשר
למצוא במיסמך עבודה ששלח פרס לסגן שר־העבודה והממונה
הישיר על נושא האבטלה, הרב משה פלרמן. המיסמך
נשלח למישרד־העבודה ב־ 29 ביוני, חודש וחצי לפני שפורסם
רעיון 100 הפרוייקטים.
במיסמך מפרט פרס את תוכניתו העקרונית למילחמה
באבטלה. בנייר 14 סעיפים, שביניהם הפחתות במס־חברות,

הנ הני ם ה עי ק ריי ם יהיו פו עלי־ הבניין הערב יי ם
חוד ש וחוגי לפני התקפדו־הדויקשורח
של פרססכות 100 הפרוייקטים,
הוגשה תוכנית האוצר ל מי שרד־ה
ע בו ד ה. הפרוייקטים כלללא
הוזכרו ב ה, מה ש מחזק א ת טענת
__ ה שליפה מהמותן __
מענקים, עידוד קרנות־הון, והגמשת הקריטריונים למיפעלים
מאושרים באוורי־אבטלה. אין אף תת־סעיף אחד המזכיר את
התוכנית הגדולה של 100 הפרוייקטים.
מסתבר כי חודש וחצי לפני הפגישה עם רם כספי לא היתה
קיימת כלל תוכנית פרוייקטים מועדפים, או שאולי רצה פרס
להסתיר את התוכנית ממישרד־העבודה.
מקורב אחר של פרס, ממישרד־האוצר, מציג גירסה נוספת
לגבי הולדתו האמיתית של ״חוק 100 הפרוייקטים״ במוחו של
פרס .״זה התחיל זמן קצר לאחר שפרס החליט לקחת על עצמו
את תפקיד שר־האוצר,״ מספר המקורב .״הוא דיבר עם הלמוט
שמידט, שאמר לו שיזכור כלל־ברזל אהד, :אל תסתפק רק
בהקשבה ליועצים הכלכליים, אלא תרד לשטח.׳
״זמן קצר לאחר שפרס נכנס לאוצר, הוא החליט להזמין
אליו את ראשי 30 החברות הגדולות במשק, כדי לשמוע מה
קורה. בפגישות האלה עלו, בין השאר, טענות קשות על
הביורוקרטיה.
״יותר מאוחר ״,ממשיך המקורב לספר ,״יזם המישרד מהלך
של הקרמת השקעות ממשלתיות בתשתית, כדי להילחם באבטלה.
הממשלה החליטה לאשר הקדמת השקעות של 275
מיליון ש״ח, ומתוכם יבוצעו כבר השנה 130 מיליון. בעיקר
בכבישים, בביוב, במים ובכיתות־לימוד.
״אחר־כך החליט שר־האוצר להקדים את ההשקעות בתשתית
גם בחברות ובתאגידים ממשלתיים הפועלים מחוץ לתקציב
המדינה. הוא הזמין אליו את כל השרים הנוגעים בעניין,
יחד עם מנהלי״החברות שבתחום אחריותם. בפגישות האלה
הוצגו תוכניות להקדים השקעות בסדר גודל של כמיליארד
וחצי ש״ח, מהם יתבצעו עוד השנה תוכניות בכ־ 400 מיליון

״במהלך הפגישות האלה עלו הרבה מאוד בעיות של ביורוקרטיה.
כך למשל, הפרוייקט של, קול אמריקה׳ בערבה
תקוע, כי המועצה המקומית שם לא מוכנה לתת אישור, מחשש
שהקרינה מהאנטנות תפריע לסביבה. עוד דוגמה: לבתי־הזיקוק
לנפט יש תוכנית־השקעה של 200 מיליון ש״ח בבתי־הזיקוק
באשדוד. מדובר במיתקן הנקרא,פצחן־קטליטי׳ שישפר
את תהליך הייצור, ויביא להגדלת הריווחיות של בתי־הזיקוק
פי חמש. התוכנית הזאת תקועה בגלל אישורים הקשורים
לאיכות־הסביבה.
״עוד דוגמה: יש תוכנית להארכת הארובה של תחנת־הכוח
ברדינג, כדי למנוע זיהום־אוויר. כאן אין בעייה של איכות־הסביבה,
אבל רשות־שדות־התעופה מתנגדת, מפני שלטענתה.
זה יסכן את המטוסים הנוחתים בשדה־דוב.
״במילים אחרות, פרס קיבל המחשה משמעותית של הסחבת
הביורוקרטית, ושל הנזק הנגרם בגללה למשק. לכן,
להגיד שרמי כספי הוא זה שמכר לו את הרעיון, זה עוול
משווע לאיש. זה רק צירוף־מיקרים שיוזמת־החקיקה של החוק
נגד הביורוקרטיה התחילה יום אחרי המסיבה בביתו של כספי״.

ה שר דויד לוי א מר שאין
100 פרוייקטים שמחכים, אלא
שהוועדה מחכה שיביאו ל ה
פרוייקטים. אי־אפשר לו מר שיש היום
פרוייקטים שבוער למישהו בעצ מו ת
__ לקדמםב חו ק __

ממנו יהיו הפועלים מהשטחים.
גורם בכיר באוצר מודה :״החוק הזה לא יפתור את האבטלה,
אבל יזרז ביצוע של פרוייקטים. זה יעזור, כמובן, למשק, כי
כשהמשק במיתון, חייבים לזרז את הפעילות. אני מסכים שיש
כאן אחיזת־עיניים מסויימת, כששמים את המאבק באבטלה
בכותרת של החוק.״
מתברר, אם כן, שלפחות מבחינת האבטלה, החוק הוא בלון.
ברור גם שהבלון הזה, אחרי שיחרורו, הצליח בינתיים להתרומם
ולגרור אחריו מיטען משמעותי של כותרות בעיתונים.
ניסיתי להתמקד בשאלה האס הוא לפחות יצליח לתרום
בפועל לזירוז ביצועם של פרוייקטים בתחום הבנייה. לפחות
בתחום משמעותי אחד, כך מתברר, תחום הכבישים והמח־לפים,
לא תהיה לחוק 100 הפרו״קטים תרומה משמעותית.
שר־האוצר, בדבריו, הזכיר, בין השאר, את כביש מיספר 6
(״חוצה ישראל״) כאחד הפרוייקטים שיזכו למעמד של פרוייקט
מועדף לפי החוק. פניתי לדובר מע״ץ, אבינועם אבנון,
ומפיו למדתי כי חוק 100 הפח״קטים לא יביא אושר גדול
לסולל־הכבישים הרישמי של המדינה.
״החוק הזה, לדעתי, לא יתן לנו עזרה ממשית, וזאת מכמה
סיבות ״,אומר אבנון .״ראשית, בחודש יוני השנה התקבל תי־

ערפל־ קרב

ה חי פו שי ם

אריה דרעי
ן* שאלה השנייה הנשאלת בהקשר לחור״ היא
האם היו כבר בהמתנה על שולחנו של סרס
פרוייקטים ספציפיים(מאה או אולי .)50 או שקודם
לכן הוחלט על החוק ולאחר מכן החל החיפוש
אחר פרוייקטים.

התשובה לשאלה זו חד־משמעית: לא היו פרוייקטים ספציפיים.
מאז תחילת הפירסומים על החוק ועד עתה, הצטברו
במישרד־האוצר כ־ 50 בקשות לראות בפרוייקטים מסויימים
פרוייקטים מועדפים. הוועדה שתאשר את הפרוייקטים תקבל
בוודאי הרבה הצעות נוספות ממשקיעים שירצו להרוויח על
גב התוכנית.

השאלה השלישית המתבקשת, היא האם מדובר
כאן בחוק טוב.
מהכותרת של החוק, עולה כי החוק נועד למאבק באבטלה.
כבר עתה ברור שלחוק לא תהיה תרומה משמעותית בתחום
המאבק באבטלה, מכיוון שהוא יכול רק לקדם, מבחינת זמן,
פרוייקטים של בנייה. אין מנוס מהמסקנה שהנהנים העיקריים

״כביש מיספר 6אינו קשור לחוק הפרוייקטים. מדובר בכביש
שצריך להתחיל בבית־קמה בדרום ולהסתיים ביוקנעם
בצפון. זה כביש שאמור להיות יותר מ־ 150 קילומטר, ויהיו בו
יותר מ־ 10 מחלפים. העלות הכוללת צריכה להיות כמיליארד
ש״ח. יש לנו כוונה לסלול אותו בזמן קצר, על־ידי יזמים
פרטיים, ולהפוך אותו לכביש־אגרה.
״לצורך קידום העניין, אמור צוות־מישפטנים לנסח חוק
מיוחד, חוק כביש מיספר ,6כדי שניתן יהיה לפעול במהירות,
למנוע ביורוקרטיה, ולאפשר שינוי מהיר ביעוד של חלק מהשטחים.
הכוונה היא רק לקצר הליכים, מבלי לפגוע באינטרסים
של איכות־הסביבה או בזכויות של אזרחים. הכביש
אמור להיות חוט־השידרה המיזרחי של המדינה.
״לדעתי, מה שיזרז את הקמת הכביש הוא החוק המיוחד
שמתוכנן, וחוק 100 חפח״קטים לא יתרום כאן. אני סבור
שהבעייה של החוק הזה היא שהוא מנופח. השר דויד לוי
התבטא שאין 100 פרוייקטים שמחכים, אלא שהוועדה מחכה
שיובאו לה פרוייקטים.
״בכל מיקרה, אי־אפשר לומר שיש איזה פרוייקט שבוער
בעצמותינו, שנרצה לקרם באמצעות החוק המוצע.״

שהה בשוו״ץ והסכים לתוכנית בטלפון
קון מיספר 26 לחוק־התיכנון־והבנייה. התיקון הזה מבטיח,
בעצם, שבנושא של כבישים ודרכים, הדיון בוועדה המחוזית
ימשך מקסימום תישעה חודשים. זה שינוי משמעותי מאוד, כי
בעבר היו ועדות שמשכו את הדיון במשך שנים.
״כביש עוקף־עכו, שהיה כביש אדום, היה תקוע בהליכים
במשך 14 שנה. כביש תפן־כרמיאל התעכב שמונה שנים. לכן
סדר־גודל של תישעה חודשים זה מצב טוב מאוד, והתיקון
בחוק הוא מאוד משמעותי. הבעייה שקיימת היא לגבי
פרוייקטים שההליכים שלהם התחילו לפני התיקון.
״כיום יש בעצם שתי תוכניות גדולות שתקועות בהליכים:
מחלף הכפר הירוק, והמחלפים באלוף־שדה ובבר־אילן. העלות
הכוללת של המחלפים האלה אמורה להיות כ־ 50 מיליון ש״ח.
אני מקווה שעוד החודש יוחלט לאשר את התוכניות הללו,
והבעייה תיפתר. אם, בכל אופן, תהיה סחבת, יכול להיות
שננסה לבקש להחיל עליהם את חוק 100 הפח״קטיס.

** ד לרגע זה אף אחר אינו יודע בדיוק אילו פרוייקטים
^ מועמדים לקבל את התואר הנכסף של ״מיזם מועדף״,
על־פי החוק המוצע.
תיאורטית, כל אזרח הרוצה לסגור מירפסת ומעוניין לזרז
את הליכי האישור לביצוע הפרוייקט, יכול לפנות בבקשה
לזכות במעמד של מיזם מועדף. בפועל, התרכזו בינתיים באוצר
כ־ 50 הצעות, שאף אחד עוד לא הספיק ללמוד את כולן,
ושאין שום ביטחון שהן יאושרו בוועדה.
הוועדה המאשרת היא ועדה פוליטית (השרים פרס לוי
ודרעי) ,ואף טיבעי להניח כי הבחירה בפרוייקטים המועדפים
תושפע גם משיקולים זרים, שאינם כלולים במיסגרת 10
הקריטריונים שהחוק קובע לבחירה.
עד עתה נזרקו לאוויר העולם שמות של 20 פרוייקטים,
המועמדים לקבל מעמד של מיזם מועדף. חלק מהשמות התגלו
כעורבא פרח. כך, למשל, הזכיר פרס בחיפה את מתן
הערבות לצים לרכישת אוניות ( 90 מיליון ש״ח) כפרוייקט
מועדף. מאוחר יותר הסתייגו דובריו מהתיאור הזה.
החוק המוצע מתייחס כמובן רק לנושאים הנמצאים במים־
גרת חוק־התיכנון־והבנייה, ואין בינו ובין זירוז מתן ערבויות
כהוא זה. בין הפרוייקטים שבהחלט עשויים ליהנות מהחוק
המוצע ניתן לציין את הקניון במלחה שבירושלים(כ־ 75 מיליון
דולר) ,התקוע יותר משנתיים בוועדה המחוזית: פרוייקטים
של קבוצת דנקנר באילת ובחיפה, בעלות של כ־ 50 מיליון
ש״ח ופרוייקט אלומיניום של כי־ל בתימנע בכ־ 200 מיליון

למרות שהחוק תקוע בכנסת אחרי קריאה ראשונה, נראה
שפרס החליט שלא לתת לבעייה טכנית מסוג זה לעכב את
עבודת המטה, לקראת הכרזתם של כמה פרוייקטים כפרוייק־טים
מועדפים לפי החוק.
כבר עתה החליטו שלושת השרים, המכהנים כוועדה הקובעת
לצורך החוק, למנות נציגים מטעמם שימיינו את ההצעות,
ויעבירו בהקדם את המלצותיהם לשרים. נציג שר־האוצר
הוא סגן הממונה על התקציבים, רמי בלניקוב. נציגת שר־ה־שיכון
היא סופיה אלדור, הממונה על היחידה לתיכנון־ערים
במישרד. נציג שר־הפנים נשאר בינתיים עלום־שם.
מכיוון ששימעון פרס אמור לטוס במוצאי־השבת לארצות־הברית,
לביקור בן שבועיים, הוא ביקש משרי הפנים והשיכון
להיוועד עימו ביום החמישי השבוע, כדי לדון במתן מעמד של
,מיזם מועדף׳ לחלק מהמיזמים שכבר עברו את המיון הראשוני
של הפקידות המיקצועית.
מקור באוצר ידע לספר כי בכוונת פרס לבחור כבר בכ־15
מיזמים מועדפים. ברגע שיתקבל החוק בכנסת בקריאה שלישית
— גם אם פרם יהיה בארצות־הברית באותה עת — תצא
הודעה מטעם הוועדה, שתבשר על החלטת הוועדה. הזמן בוער,
ופרס מגלה עכשיו יותר מתמיד שזמן שווה כסף.

9 ...ייו

הוא היה מ או ד מ או ש ר איתי. ג ם

בנזרעגז
(המשך מעמוד )6
רבין אינו שרון. מישראל באו הרבה נאומיים
רמים, ואולי גם עזרה מסוג אחר, אך לא התערבות
גלויה ומאסיבית, כנדרש.
ארצות־הברית אוכלת גנרלים מתנפחים
בארוחת־הבוקר. היא רגילה לאנשים מסוגו
של עאון. פעמים רבות השליטה אותם בארצות
שונות, כשזה התאים לאינטרסים שלה.
אבל אין היא מוכנה שגנרליכדבמהדורת־כיס
יכתיבו לה מה לעשות. מכאן ניתוק־המגע.
נותרו רק הצרפתים. להם קשה יותר. לצרפתים
יש קשרים של מאות בשנים עם המאה־נים,
וקשר של יותר מ־ססז שנים עם לבנון
החדשה. חוץ מזר משתוקק פראנסואה מיט״
ראן, הרואה את עצמו בנפוליון מודרני, להוכיח
את חשיבותה של צרפת ברחבי העולם.
הוא שלח צי מרשים לקירבת לבנון. אך מול
החוף הוא נרתע. אין הוא רוצה להסתבך בא־

זהבה סיסו ויוחאי רוימי. על פי כתב־האישום
היו השלושה פורצים למישרדים של עורכי־רין
ורואי־חשבון, גונבים המחאה אחת מתוך
פינקס־ההמחאות של בעל־המישרד ואת דוגמת
חתימתו. שילון, זייפן מומחה על־פי כתב-
האישום, היה מזייף את החתימה, והשלושה
היו גונבים את הכסף. זיוף־החתימות נעשה
במומחיות כה רבה, שכאשר הוצגו ההמחאות
המזוייפות לפני בעליהן החוקיים היו אלה
בטוחים כי זוהי אמנם חתימתם.
״ניקמת״ השופט. מתוך הבקשה שהגיש
שילון לפסול את השופטת סירוטה מתברר
כי אין הוא פנים חדשות בבית־המישפט.
הוא נאשם ב־ 1973 בפלילים, ונידון על־ידי
השופט אבהם חלימה לתשע שנות־מאסר.
״קצין המישטרה גולן מנשה, בתיווך העבריין
נתן דיקשטיין, הציע לקבוצת שילון אדמות־בנייה
ברמלה. שילון גילה כי האדמות הן

ציון צפריר, העולם הזה

^ דיוק דקה עברה מרגע שלקח רוני
^ חוצ׳נר את כוס הציאניד עד מותו, אבל
פרשת ההתאבדות הזאת מסרבת לרדת
מהכותרות. המישטרה כבר הכריזה כמה
פעמים כי החקירה הסתיימה, ולמרות זאת
ממשיכים לצוץ בעיקביות סימני־שאלה.
השבוע הגיע מארצות־הברית מיכתב הפונה
לעורך השלם הזה. המיכתב מאיר מחדש
זווית נוספת בפרשת־ההתאבדות.
העולם הזה מפרסם מיכתב זה במלואו
וכלשונו:
22.8.89
אני נמצאת בארצות־הברית מזה זמן
מה, ולא מכבר הגיעה לידי כתבה, שפור סמה
ב א חד ממוספי סופשבוע של מעריב,
אודות רוני חוצ׳נר.
אחרי התלבטויות לא־מעטות החלט תי
לפנות אליך, ודווקא אליך, מתוך
תיקווה שאתה ועיתונך אולי תעשו שי מוש
בחומר הרקע אודות רוני. אולי מי-
כתבי יתן חומר״מחשבה למישהו.
הייתי אהובתו של רוני חוצ׳נר בחוד שים
האחרונים לחייו, סיפור של אהבה,
שנקטעה באיבה.
הסיפור בן שני פרקים. הפרק הראשון
החל כעשר שנים לפני מותו, לפני שנשא
את רותי לאשה, לפני שנסע לחו״ל.
רוני היה לי חבר. אהוב. הכל. ה אד ם

פרקליטה(דאז) סירוטה ובך ()1981
הנאשם הורד למרתף
היתרה בקצין גולן כי יפרסם את תרמיתו,
שיעי יטביע אוניית־מילחמה מפוארת.
וגולן התגונן בכך שעצר את שילון באשמת־בשקט,
הביתה. התוצאה; עאון נשאר
שווא של הפצת המחאות־תיירים גנובות בסך
לבדו. ראשי־הפלנגות שונאים אותו, ורואים
2000 דולר ״,טוען שילון בבקשת הפסילה.
בו גזלן שלקח מהם את השילטון במובלעת.
את כתב־האישום נגדו הגישה פרקליטת־הסורים
רואים בו אוייב.
מחוז־המרכז דאז — שרה סירוטה.
כמה מדינות ערביות תומכות בו, מתוך
גם לעוינותו של השופט אברהם חלימה
שינאה לסוריה. ביניהן: עיראק ואש״ף, שיש
כלפיו יש לשילון גירסה משלו. לדבריו, הציע
לו חשבון ארוך עם סוריה, והנעזר בעאון כדי
נציב־מס־ההכנסה לשעבר, אליעזר שילוני,
להגביר את כוחו בדרום־לבנון.
לשר האוצר דאז, פינחס ספיר, לתפוס מיס־ארצות־הברית
מכירה בהגמוניה של סוריה
מכים המוכיחים העלמות־מס במיפעלי ניסר,
בלבנון, ובעובדה שאין כיום תחליף לנוכחות
בבעלותה של מישפחת רוזוב. ספיר סירב,
הצבא הסורי בארץ־ארזים. אם ייסוגו הסורים,
מכיוון שלא רצה לפגוע בתרומות למערך
תהיה שחיטה הדדית כללית. בעידן של ידי(מפא״י
דאז) ,והחליט להשיג את המיסמכים
דות אמריקאית־סובייטית, גם אין לאמריקבשיטה
עקיפה. שני פורצים הודחו לפרוץ לגיאים
עניין בהחרפת היחסים עם סוריה.
בור, לגנוב את המיסמכים, והמישטרה עצרה
התוצאה: חזרה למישבצת מס׳ . 1הסורים
אותם כשהמיסמכים ברשותם.
לא יכבשו את המובלעת המארונית, המארו־
״הפורצים אסולין ווותד הודחו, גנבו ונלנים
ישמרו בקושי על קיומם. ישראל לא תתכדו,
ושללם הוכשר עבור שילטונות־המס.
ערב, ארצות־הברית נשארת בחוץ. וגם נו־השופט
חלימה דן במישפטם, ואסר על סנישאת־המטוסים
הצרפתית האדירה תסתובב
גורם להעלות את גירסת־האמת בבית־המיש־במעגלים,
ובסופו של דבר תחזור בשקט הביפט
״.שילון התלונן אז במישטרה נגד השופט

חלימה, וטען כי השופט סייע למתכנני־הג־רק
לגבי המאות שנהרגו בינתיים בהפגזות
ניבה לאחר־מעשה. לכן נקם בו השופט חליהיה
שינוי.
מה, לדבריו, ודן אותו למאסר ממושך.
,,עדות שקר״ .במישפט אחר, על תקיפת
שוטר והעלבת עובדי־ציבור, זוכה שילון
ב־ 974ז על־ידי השופט המחוזי המנוח רב
איתן. שילון טוען כי היועץ המישפטי דאז
אהרון ברק, פרקליט־המדינה דאז גבריאל בך,
ופרקליטת־מחוז־המרכז דאז שרה סירוטה,
רמסו את הוראות החוק בהימנעם מלהאשים
בבק שה דפס 1ר את
את קצין־המישטרה, שהיה מעורב במישפט
במתן עדות־שקר.
השופטת שרה סירוטה
שילון, בבקשת הפסילה :״הדעת נותנת כי
טוען הנאשם שמואר שידון
מאותם שיקולים שהעדיפה נהשופטת סירו־טה)
תדמית שופטים והמישטרה על־פני אכי,

כולם נגדו.
-- 1אילי״ד, אלון ₪
פת החוק בשיוויוניות, תעדיף היום את המיש־
״?מרות היותה מישפטנית מבריקה ושו טרה על־פני עשיית דין־צדק למבקש.״
פטת מעולה, שאין על־כך עוררין,״ ביקש הנהשופטת
סירוטה אף לא הציצה בבקשת
אשם שמואל שילון לפסול את השופטת שרה
הפסילה. היא ידעה עם מי יש לה עסק, אחרי
סירוטה מלשבת בדין במישפטו. אין הוא מאששילון
הפריע למהלך הדיון והיא נאלצה
מין ביושר כוונותיה כלפיו.
להורידו למרתף. השופטת פסלה את עצמה
שילון בשנות ה־ 50 לחייו, הוא טיפוס בל־בכל
זאת, משום שהיא ראתה כבר את חומר־תי־רגיל.
הוא נאשם על־ידי התובעת נאווה
הראיות בתיק בעת דיון במעצר עד תום ההליכים.
שילר
במיספר רב של עבירות־זיוף, יחד עם

מישכט

כול נגד
שמואל שילון

* 1יי

שהיה עושה הכל למעני, אילו רק בי קשתי.
ה אד ם שניגן לכבודי על האורגן
את עטור מיצחך זהב שחור בכל פגישה
שלנו. רוני אהב וידע לאהוב. אבל רצה
הגורל, שעם כל נסיעותיו הרבות לחו״ל
נפרדנו וכל א חד פנה לדרכו.השנים חלפו. קראתי בעיתון כתבו ת
אודות אחת, רות חוצ׳נר. מבלי שאדע
חשתי, באינטואיציה, שהיא אשתו של.
שאת שמה המפורסם קיבלה ממנו. ואז
ידעתי שהוא חזר לארץ. וידעתי, שזו רק
שאלה של זמן -מתי נשוב וניפגש.
ואכן, צירוף של נסיבו ת מיקריות
ובלתי״צפויות גרם לנו להיפגש שוב -
לאחר כעשר שנים -באירוע מסויים
בתל״אביב. הפגישה היתה מרגשת,
כמובן. ומאותו ערב ועד מיספר ימים
לפני מותו הטרגי המשכנו להיפגש לעי תים
די קרובות.
ב א חד הימים אמר לי :״צריך לבדוק
מה גרם לנו להיפגש דווק א בנסיבו ת
כאלה.״ הוא לא היה אמור כלל להיות
נוכח באותו אירוע, אך ברגע האחרון
חש צורך עז, שאותו לא ידע להסביר,
לבוא לאירוע. ועוד הוסיף ואמר :״אולי
נפגשנו כדי לסגור מעגלים.״ אמר, ולא
ידע את אשר הוא אומר.

בעסקי הכל הלך כשורה. אדם כזה לא •רעה להתאבד!
פרשת מותו של רוו חועיור,
כעל ה של הסכסולוגית רות חועינר,
סרק שליש ולא אחרון.

בגלל אהבתו אליה. הוא שנא את
הרעיון, שהיא נפגשת בקביעות עם גבר
אחר, שגם ידע מיהו. הוא אמר שאיבד
אותה כבר מזמן, ושהוא כבר שוב לא
מעוניין להשיגה בחזרה, כפי שהיה
בעבר.

חדשים לא מת אבד. הוא היה ב ת חיל ת
דרכו, לא בסופה.
רוני ואני אהבנו והיינו מאושרים יח דיו.
עד שהידיעה על מותו קטעה הכל
במחי״יד!
תם עוד פרק בחיי. המעגל עם רוני

כשהוא היה איתי, הוא היה מאושר.
הוא טען שאני ״מביאה לו מזל״ ,כי
מאז שנפגשנו הוא עושה חיל בעסקיו.
(הוא הסביר זאת בכך, שעצם היותו
מאושר איתי, גורם לו לקבל הכל בפרו פורציות
שונות, וזה הדבר שגורר אחריו
את ההצלחה).
הוא הגדיר עצמו כיזם, ועמד לפתוח
בכרמיאל מיפעל ליצור חיתולי״נייר למ בוגרים,
מלבד עסקיו בענף היהלומים.
באותה תקופה גם התחיל ללמוד מינהל-
עסקי ם באוניברסיטת־תל-אביב.
כן. הוא היה מאושר מאוד.
רוני סיפר לי שסוף־סוף עלה על הגל
בארץ(שאליה חזר, משום שרצה שילדיו
יוכלו לשחק בחוץ, כפי שסיפר) ,מבחינה
עיסקית, בלימודים וגם איתי. ומה ש־

נשאר לו לעשות, לדבריו, הוא לשים קץ
לנישואיו, שמזה זמן רב עלו על שירטון.
זהו ה תחו ם היחיד בו נכשל, לצערו. לט ענתו,
הוא המ שין לגור בבית רק מסי בות
אנוכיות של נוחיות, וכי הוא ראה
בבית מלון נוח ולא בית. כמו־כן, העדיף
להשאר קרוב לילדים, שאליהם היה
קשור מאוד. ובמיוחד לבנו -ובשום
פנים ואופן לא היה רוצה שיפגעו, מכל
סיבה שהיא.
אולי אנשים יגחכו ויאמרו שהוא אמר
כל זאת, כמו שאולי הרבה גברים נשו אים
מבטיחים הבטחות״שווא למאה בות
שלהם. אבל זה היה מיותר לגמרי,
ורוני ידע זאת. רוני ידע, שסיפורים
כאלה לא ישפיעו עלי. היחסים בינינו
היו כנים וברורים לגמרי לשנינו. כל אחד
מאיתנו ידע מהם הציפיות שיש לנו זה
מזו. לא, הוא לא הבטיח לי הבטחות-
שווא, ולא ניסה לפתות אותי בסיפורים
שיגרמו לי לרחם עליו. הוא סיפר לי על
חיי נישואיו, כפי שסיפר על כל דבר
אחר.
בהתחלה אמר, שהוא נשאר לגור
בבית מטעמי נוחיות, ושמזה זמן רב כבר
אין בינו לבין אשתו י חסי ם המקובלים
בין בני״זוג (ועובדה היא, שבילה איתי
זמן למכביר) .לאחר זמן, אמר שהוא
חושב אולי בכל זאת לשים קץ לנישואיו
על מנת לפתוח פרק חדש בחייו.
נמ אס לו ממה שאשתו כינתה ״נישו אין
פתוחים״ ,שאליהם נגרר בעל״כורחו,

אומרת !בעירה, שויהלה עם רוני
חוצי 1ר רומאן שומשר ע ד ליום שכו
מת .״לא •תכן שגירסרו ההתאכדות
וכונה, היא קובעת. חוצוו־ ותצא
כשוה שעברה בתי שרדו ליד כוס
שהכילה שרידי ציאויד. הוא לא
השאיר אחריו תיכתב־התאבדווו.
בתיברוב שומצא כין חפציו,
והמופוה לאשתו, סיפר על קשיים
כחיי־הוישואין שלהם.
באותה תקופה כבר לא היה לו כל
עניין בשיקום נישואיו. באופן לא״ריש-
מי, הוא כבר החל בהכנות לקראת הגי רושין.
הוא אמר זה יקח זמן, משום שלא
רצה ל אבד א ת כל אשר השיג במו ידיו,
ולאחר שיגמור את כל הכנות״הרקע -
יפתח בהליכים רישמיים. הוא תיכנו,
ואני ידעתי( .אולי עוד אנשים ידעו! אי נני
יודעת, זו סתם השערה שלי) .היו לו
תוכניות לטווח רחוק, אך הן לא כללו
מוות. רוני אהב את החיים יותר מדי,
מכדי שיקריב אותם על מיזבח נישואיו.
רוני לא היה אדם אומלל. להיפך.
קבענו להיפגש בשבת, א ן דחינו את
הפגישה בינינו למחרת -יום ראשון.
רוני לא הופיע לפגישה. וגם לא התקשר
להתנצל. מאוד לא אופייני לו. חשבתי
שצריכה להיות לו סיבה מספיק טובה
לא לעשות זאת. והיתה לו -רוני מת.
לא התאבד! אדם שמתחיל דברים

נסגר. מהר מדי, מוקד ם מדי. ונשארתי
רק אני, המאהבת, לכאוב לבדי.
ונשארתי אני, שיודעת שרוני לא
הת אבד. בלי שום הוכחות. אן ללא צל
של ספק. בוודאות גמורה, כמי שבילתה
איתו א ת התקופה האחרונה בחייו.
ונשארתי אני, בלעדיו, עם הרבה
מאוד כאב וצער, ועם הרבה מאוד שא לות
לא פתורות:
למי היה עניין במותו! מיהו ה אד ם
שנהנה מכן! למי יש גישה לציאניד! מי
מכיר א ת רוני, א ת הרגליו ואת אורח
התנהגותו! למי היתה גישה חופשית
למישרד שלו! ולמה מיהרו לפרוץ את
דלת מישרדו, כשהתברר שרוני לא
הופיע לפגישה שקבע! האם למישהו היה
חשש או ידע מוקדם, שקרה לו משהו!
האם איחור של מיספר שעות לפגישה
הוא סיבה מספיק טובה, כדי לפרוץ דלת
של מישרד של אדם צעיר הידוע כב ריא!!
אגב, עוד לפני תו ם השיבעה
מיהרה אשתו להכניס א ת המכונית
האמריקאית של רוני למוסך, לשפצה
לצורך מכירה. למה זה היה כל־כך דחוף!
רוני היה אדם אינטליגנטי, חד־מח-
שבה והגיוני. אילו תכנן להתאבד, למה
עשה ביטוח־חיים! הכרתי את רוני כא דם
הקורא גם א ת ״האותיות הקטנות״.
והוא בוודאי קרא א ת הסעיף הדן בהת אבדות
בפוליסת״הביטוח.
הרבה שאלות -ואף לא תשובה אח ת.
רק דבר א חד אני יודעת, רוני לא
הת אבד, וזו גם לא היתה תאונה. ועוד
דבר אני יודעת, שאולי, אולי -אילו
הייתי נפגשת עם רוני באותה שבת
גורלית -אולי רוני היה עדיין בחיים.
ומכל הסיפור הזה נשארתי אני -
לבכות א ת רוני לבדי -חיה לי היום
הרחק מהזיכרונות שלי איתו. ורק חדרי
מרוהט לזיכרו, בצבעים שחור״לבן, כפי
שהיה מרוהט חדרו בבית שבמעוז-אביב

״ביה של ייני
לוס־אונילס

לשחרראח וגור

עורכי־הדין משה עינבר ודניאל מרוז הגישו
עתירה לבג״ץ לשחרר ממעצרו את יצחק וגנר, מי
שניסח לברוח מהארץ באוניית ״הצבי״.
הם טוענים כי עברו יותר מ־ 60 יום מתחילת מעצרו וטרם החל
מישפטו.

וגנד

בחב׳ חד שי בטלוויזיה?
,יד־ושם־ דבריה׳־מ
בראשונה הוזמנה באופן רישמי, הנציגות הבכירה
של ״יד-ושם״ למדסקווה.
השבוע יצאו לשם כאורחים רישמיים הד״ר יצחק ארר, י רו
ההנהלה והריו־ שמואל קרקובסקי, מנהל הארכיון של ׳ד־ושם.
בברית־המועצות קיימים מיליוני מיסמכים על תקופת־השואה,
שלא ראו אור עד היום, ובכוונת הנציניס להגיע לחילופי חומר
ארכיוני, בכל הקשור למחקר על תקופת השואה.

כתב־אי שו וג ד ״אלביט״
עורך־הדץ יעקב אדר, פרקליט־מחוז תל־אביב לעבירות מיסוי וכלכלה,
עומד לסיים בימים הקרובים חקירה ממושכת של ההאשמות שהועלו
נגד חברת ״אלביט״ ומנהליה.
מדובר בעבירות עקב מצגי־שווא בתשקיף של החברה. כתב״האישום יוגש מייד עם תחילת
השנה החדשה.

6 08

ביום השני, ה־ 11 בספטמבר, לא מסר דובר צה״ל על מיספר ההרוגים
הפלסטיניים בשטחים הכבושים.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים על
.608
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 743 הרוגים, לפי
הפירוט הבא:
• 531 הרוגים מירי חיילים ומתנחלים.
• 80 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 52 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 80 הרוגים מסיבות אחרות.

ה לי כו ד רועה בפרופסור בצמרת מטה־הליכוד לבחירות בהסתדרות רוצים עוד בפרופסורים,
בדוקטורים ובאנשי־אקדמיה, גם כאלה שאינם מזוהים ישירות עם
הליכוד, אשר יוכלו לחבר מיסמכים ולהעלות רעיונות על הצורך
בשינוי מהותי בהסתדרות.
אחרי ההצלחה שנחלה התוכנית לפירוק ולמכירת הברת השבדים, רוצים בצמרת־הליכוד
לגבש תוכניות מעשיות יותר על נכסים ובעלויות של ההסתדרות, כדי להציגן לפני הבוחר
ולהוכיח שהליכוד מגבש תוכניות לפעולה, אס •זכה.

יו״רחדשל״ מיפעל הפיס״
באוצר מחפשים יו״ר חדיט לדירקטוריון ״מיפעל הפיס״ ,שיחליך את
ח״כ גידעון גדות, איש הליכוד.
אורי עמית, ראש עיריית רמת־גן לשעבר, ראה את עצמו כמועמד. גם ראש עיריית אשרוד,
אריה אזולאי חשק בתפקיד, אולם קיבל מינוי כיו״ר החברה למתנ״סים.
זה זמן רב מחפש שימעון פרס מועמד לתפקיד, הנמצא בסמכותו. זהו תפקיד רב״כוח, בעל־סמכויות
והחולש על תקציבי״ענק.

עיתוגא׳ 1דר שי ל ח שו ף
למרות החלטתו התקדימית של מאיר שמגר, נשיא בית-המישסט
העליון, בעניינו של העיתונאי בני ציטרין, נדרשו השבוע העיתונאים
מרדכי גילה ומרסל זוהר לחשוך את מקורותיהם.
הם הוזמנו להעיר לפני בית־דין איזורי למישמעת של הרשויות המקומיות, שבו מתברר
מישפטה של מירה וידר, שחשפה שחיתויות בעיריית גהריה.

ליבא• יתפטר
חברי־הכנסת הפרופסורים דויד ליבאי ואמנון רובינשטיין נדרשו
על־ידי אוניברסיטת־תל־אביב לחזור לעבודה בשנה הקרובה,
אחרי שהיו זמן רב בחופשה בגלל עבודתם הפוליטית.

הפרופסור ליבאי יתפטר כנראה מהכנסת, ויחזור
לחיים האקדמיים.

במיסדרונות הטלוויזיה נפוצו באחרונה שמועות, שבפיהן ייקלטו
בקרוב כתבים נוססים במחלקתייהחדשות, כדי לתגבר את כוח־האדם
המדולדל של מחלקת־החדשות, שחלקו אינו פעיל כלל.
מאחר וועדי־העובדים בטלוויזיה יקשו על קליטת עובדים מבחוץ, גם אם אלה יבואו על
בסיס ארעי, ומאחר וקיימת הערכה שגם גורמים אחרים, כמו איגוד עיתונאי ישראל
ונציבות שרות־המדיגה יתנגדו להעסקת עיתונאים זמניים על בסיס חוזה אישי, מחפשים
עכשיו ברשות־השידור אנשים בעלי יכולת מהצוות הקיים ברדיו, שיוכלו לעבור לטלוויזיה.

״הידיד״ גינה א ח ״הבוגדים״
צ׳ינגיז איטמטוב, הסופר הסובייטי שהתקבל השבוע בארץ בזרועות
פתוחות כ״ידידו של מיבאיל גורבאצ׳וב,״ התפרסם ביום ה-
,31.9.73 כשהופיע בעמוד הראשון של ״פראבדה״ גינוי חריף של
״הבוגדים״ ו,,מוציאי הדיבה״ ,אנדרי סחארוב ואלכסנדר סולז׳ניצין.
בראש רשימת החותמים על המאמר היה צ׳ינגיז איטמטוב.

מגבירי ם פיקוח
בשטח הכבוש
מגבירים את הפיקוח ע?! הסוחרים בשטחים הכבושים.
הרשויות במימשל הצבאי החליטו להגביר את הפיקוח על עסקים בשטחים הכבושים,
ובעיקר על עסקים העוסקים בייבוא ובייצוא ועסקים בבעלות של משקיעים שאינם גרים
בשטחים הכבושים.
מטרת הפיקוח: למנוע מצב שעסקים אלה ישמשו צינורות להעברת כספים לאינתיפאדה.
הוחלט לחייב את בעלי־העסקים באישורים מפורטים על הוצאות כספיות, כמו יעדי״הכסף,
מטרתו וכו׳.

ר קו א ט׳ ל א סגעוו״ן
הרי רקנאטי, האח היושב בחו״ל ושאינו נמצא בקשרים עם
מישפתת רקנאטי, לא מעוניין לרשוש בנק בישראל, כפי שפורסם
בתיקשורת.
רקגאטי הודיע למקורביו כי כל הדיבורים, כאילו הוא קשור
בדרך זו או אחרת בקבוצה המתעניינת ברכישת בנק בישראל, הם
קישקושיס, וכי מאז שפרש מעיסקי־המישפחה בארץ אין לו שום
כוונות לקנות בנק.

רכב משוריין לאן שי־עסק׳
רכב מיטודיין לאנשי-עסקים הוצג השבוע בראשונה.
הרכב נקנה מבנק ישראל ושימש עד עתה להעברת־כספים. הוא ישמש מעתה כשרות חדש
להסעת אנשי־עסקים בגדה המערבית וברצועת־עזה.
הרכב מאובטח על־ידי פלדה בעובי שיבעה מ״מ, שמשות משורינות, הוא בלתי־חדיר
לכדורים ולבקבוקי־תבערה ויהיו בו גם איש־אכטחה חמוש ופלאפון.

הו קפאהמחלף
הוקפאה התוכנית להקמת מחלך בצומת כפר־שמריהו, אחד הצמתים
הבעייתיים בגוש״דן, וגורם מרכזי לפקקים מצפון לתל־אביב.
לחץ התושבים בסביבה, שטענו שערך הבתים יירד; ההוצאות הגדולות סביב הפרוייקט
והעובדה שלא תהיה ברירה אלא לסגור מסלולים לצורך הבנייה, גרמו בינתיים להקפאת
הרעיון.

איבר־מין פ סו ל
בקאריקטורה שגרמה לסיבם וך בין עורך ״מוניטין־פנטהאוז״ ,נחום
מניצה, ובין בעלת-הירחון, גליה אלבין, הופיע אריאל שרון, כשאיבר
מינו השלוך נושא את דיוקנו של יצחק שמיר.
אלבין פסלה את הקאריקטורה, ודוניצה ראה בכך התערבות בסמכותו.
הוא יסיים את תפקידו עם הוצאת הגיליון הבא, ובמקומו יבוא
נתן זהבי, עורך־היוס של חדשות.

ל א רוצי איחוד
יש התנגדות בקרב תושבי כסר־שמריהו לתוכנית על מישרד־הפנים לאיחוד
עם הרצליה.
בכפר־שמריהו גרים 2000 תושבים, הרוצים לשמור על עצמאותם כיישוב כפרי. הם כבר
הקימו ועד־פעולה שייצג אותם.
התנגדות דומה יש גם במבשרת־ציון. עיריית ירושלים רוצה לבלוע את היישוב, הנמצא
כתישעה ק״מ מירושלים, וגם שם כבר הוקס ועד־פעולה, המארגן את 12 אלף התושבים.

זהקרהב ־ 17באוקטובר 1996

ההזעה סחוהיה
מאמר זה נכתב לפי בקשת הירחון ״פוליטיקה״,
ופורסם בגיליון האחרון שלו, המוקד ש כולו לבעיות
הכרוכות ב הק מ ת המדינה הפלסטינית. בין השאר
מופיעים בגיליון מאמרים של אב א אבן, זאב שיף,
עימנואל סיוון, אהוד יערי, אנסון שמאס, אמנון
דנקנר, דן מרגלית, אמנון אברמוביץ, אלון הראבן,
יהודה ליסני, דני רובינשטיין, דאוד כותאב, עוזי
בנזימן, שמעון בלס, יקיר פלסנר ומרסין שרמן,
ושורה של תצלומים מצויינים של מיכה ברעם.

ך* התלהבות עלתה על גדותיה. היא דמתה להתפרצות
} • של הר־געש — פנטזיה לאומית שאיש לא זכר כדוגמתה.

מזכיר לי את נובמבר 1947״ ,אמר ישראלי
קשיש, שחצה את הקו מירושלים העברית לאל־קודם
הערבית כדי לחזות בחגיגה.
ההמונים הציפו את הרחובות המרכזיים והכיכרות במאות
הכפרים, העיירות והערים של הגדה המערבית ורצועת עזה.
השבאב רקד, הגברים הריעו, הנשים השמיעו את היללה המסורתית.
מאלפי כלי־ירייה, שהיו חבויים עד לאותו היום, נורו
יריות שמחה.
״ארצנו האהובה טובלת בצבעים הלאומיים״ ,אמרה הכותרת
בעיתון אל־חסתור (״החוקה״) ,שהופיע לראשונה באותו
יום. ואמנם, מג׳נין ועד רפיח היה נדמה כאילו ים

חמא״ס, הג׳יהאד האיסלאמי ודומיהם היו רגישים מאוד
להלכי־הרוח. עד ערב החתימה הם עמדו בראש המתנגדים
לפשרה ותבעו להילחם עד למחיקת היישות הציונית הפושעת
מאדמת כל פלסטין. בן־לילה שינו את עמדתם.

מלבד רסיסים קטנים, הודיעו כי בשם ״האחדות
הלאומית״ הם מקבלים את הכרעת המוסדות
הלאומיים ויפעלו להגשמתה, תוף השתתפות
מלאה בגיבוש החברה הפלסטינית במדינה החופשית,
בשם אללה הרחמן ורב־החסד.
ך* ל הנוכחים חשו כי הם עדים למאורע היסטורי. זה קרה
^ כעבור חודש. המונים הצטופפו מסביב למסלול הנחיתה.
מאות רבות של מצלמות טלוויזיה יצרו חומה של מכשירים
ומפעילים.
באיחור של 30 דקות (״אלא מה?״ נאנח איש־טלוויזיה
אמריקאי ציני) הופיע באופק המטוס, שהתקרב במהירות לנ־

כאשר יצאו ההמונים לרקוד ברחובות תל־אביב, ירושלים
ושאר הערים והרבעים היהודיים, נמחקה השפעתם של הקיצוניים.
היתה זאת תגובה אינסטינקטיווית של המוני היישוב,
שהבינו כי הקמת המדינה היהודית חשובה לאין שיעור יותר
מאשר שכס וחברון.

עכשיו זה קרה בצד הערבי. כאשר נודע על
הקמת המדינה הפלסטינית. אחזה בהמוני הפלסטינים
ברחבי הארץ התלהבות בה לוהטת, עד כי
קולם של המתנגדים נעלם ונדם.
יום לפני כן היו האירגונים הפורשים — אלה של אבו־נידאל,
אחמד ג׳יבריל, אבו־מוסא ודומיהם — בעלי עמדה
וחשיבות. הפלסטינים זכרו כי הגיבור של ליל-הגילשונים היה
איש של ג׳יבריל, וכי מעשים נועזים רבים בוצעו על״ידי אנשי
אבו־נידאל.

כל זה נשכח תוך דקות, הפורשים הפכו בלתי־חשובים.
כרוזיהם היו תלויים על הקירות, כאילו
היו שייכים לעבר הרחוק. הבל תפסו שנולדה
מציאות אחרת, שהתחיל עידן חדש בתולדות
העם.
היטיבו להבין זאת דווקא הקנאים המוסלמיים. תנועות

גם הצבא הפלסטיני הקטן שימש כשדה־קרב. על פי חוזה־השלום
הסכימה המדינה הפלסטינית להגביל את צבאה
לעשרת־אלפים איש, המצוידים בנשק קל ובינוני. ההסכם אסר
החזקת תותחים כבדים וטילים וקיומו של חיל־אוויר במשך 15
שנה.
(בעניין זה היו חילוקי־דיעות בקבינט הישראלי במהלך
המשא־ומתן הממושך. הכריעה דעתו של ראש־הממשלה, דן
מרידור, שאמר :״מדינה בלי צבא לא תרגיש את עצמה
ריבונית. הצבא הוא גם סמל של עצמאות וכבוד לאומי. אין
לנו עניין בחוזה־שלום אשר המוני העם הפלסטיני לא יקבלו
אותו כהסדר סופי.״)
כאשר התגלתה התארגנות של אנשי אבו־נידאל בקרב
הקצונה הנמוכה, פעל השב״ב הפלסטיני במרץ ובנחישות.
על־פי מידע שנאסף במשך הזמן, נעצרו חבריהם של עשרות
תאים קטנים של אירגוני־הרסיסים הקטנים, הוחרמו סליקים
של נשק ונתפסו בתי־דפוס מחתרתיים .״זוהי האלטלנה שלנו.״
אמר השגריר הפלסטיני בירושלים המערבית, ספק בהלצה,
לשר יוסי ביילין, במסיבת קוקטייל של השגרירות הירדנית.

איש־שב״ב
ישראלי אמר :״אנחנו לא היינו
מסוגלים לזה. רק הפלסטינים עצמם יכלו לעשות
את המלאכה.״
בזה לא חוסלו תאי־המחתרת סופית. לפחות שלושה ניסיונות
התנקשות בחיי ערפאת סוכלו בעוד מועד, ומפקד־המישטרה
ברמאללה נפל קורבן להתנקשות אחרת. אולם
פעולות אלה דעכו בהדרגה.

מבחינות רבות היה דימיון רב בין מה שאירע,
מתחת לפני השטח, ב־ 29 בנובמבר 1947 ובין מה
שקרה ב־ 17 באוקטובר . 1996

אולם האיום של הפורשים נעלם תוך כמה
דקות.

הוא היה מוטל בעיקר על ״המוח׳אבאראת״,
שרות-הביטחון של המדינה החדשה. בעזרת
המישטרה והצבא הוא פתח במאבק עקשני, יומיומי,
ברסיסים, שחוסלו בזה אחר זה.

״זהו שקר גס״ ,הצהיר .״השב״כ הישראלי לא הגיש לנו שום
רשימות, וכל השמועות הללו מצוצות מן האצבע״.

¥ה קרה ב־ 17 באוקטובר ( 1996 לפי הלוח הנוצרי) ,היום
1שבו נחתם בוועידה הבין־לאומית לענייני המיזרח־התיכון
בז׳נווה המיסמך שהכריז על הקמתה של מדינת־פלסטין, יחד
עם חוזה־השלום כינה ובין מדינת־ישראל. יום זה נחוג מאז
כיום־העצמאות הפלסטיני.
אותו ישראלי קשיש, שהיה עד להתפרצות השימחה ברח־בת־המיסגדים
בירושלים העתיקה, צרק יותר מכפי שידע.

קרב בין המישטר החדש ובין רסיסי־המחתרת לא הסתיים
ביום־העצמאות.

שר־ההסברה הפלסטיני, מחמוד דרוויש, הכחיש
בתוקף שמועות שהופצו בלוב, כאילו פעלו
מוסדות־הביטחון הפלסטיניים והישראליים במשותף
כדי לחשוף את תאי המחתרת.

של דגלים פלסטינים מציף כל שטח בנוי.

ביישוב העברי שררה ב־ 1947 דאגה רבה באשר לתגובתם
של ״הפורשים״ .שני האירגונים, אצ״ל ולח״י, הודיעו על
התנגדותם הנחרצת לתוכנית־החלוקה, שהתקבלה בעצרת
האו״ם. הם נשבעו לסכלה, למרות שההנהגה הלאומית קיבלה
אותה.
לא היה זה איום סרק. שני האירגונים אמנם מנו ביחד רק
כמה אלפי לוחמים, אולם סביבם התגבש בשנות־המאבק חלק
ניכר של דעת־הקהל העברית. היו בידיהם כמויות גדולות של
נשק. הלוחמים היו רגילים לחרף את נפשם, ולציית למנהיגים
הנערצים, ובראשם מנחם בגין.

היתה דו־משמעות מסוימת לתוספת זו.

ך* סיבה העיקרית להתייצבות השילטון לא היתה בתחום
\ 1הביטחון, אלא בתחום הכלכלה.
במשך שנות הכיבוש והאינתיפאדה, טענו ״מומחים״ ישראלים
כי המדינה הפלסטינית, אם תקום חלילה, תהיה ״לבנון
שנייה״ .כפי שאמר אחד האלופים :״ישרור שם תוהו ובוהו.
האירגונים ישחטו אחד את השני, ובסוף נצטרך להתערב ולעשות
סדר״.

מל־התעופה הקטן בעטרות. הוא נחת ועצר. המדרגות הנעות

הובאו אליו במהירות.

הדלת נפתחה, והיה נדמה כאילו העולם כולו
עוצר את נשימתו.
בדלת המטוס הופיע איש נמוך־קומה, שחזותו היתה ידועה
לכל. הכאפיה הלבנה־שחורה, הזקן המנומר. עבד אל־ראוף
אל״קודווה, שנודע בשם יאסר ערפאת, האיש שפתח כמעט 40
שנה לפני־כן במאבק הפלסטיני לעצמאות, חזר לירושלים —
כפי שנדר פעמים כה רבות.
ברממה שהשתררה ירד מכבש המטוס, כרע על ברכיו ונשק
את האספלט של המסלול. כאשר קם, והתיזמורת פתחה בצלילי
ההימנון הלאומי — ״בילאדי, בילאדי, בילאדי פרצה
מפי ההמונים צעקה של שימחה, שהידהדה בין הגבעות.
יומיים לפני כן הכריזה האסיפה המכוננת הפלסטינית על
יאסר ערפאת כעל נשיא־המרינה, והעניקה לו את התואר

״אבי־האומה״.

הדבר התקבל פה אחד. גם יריביו של ערפאת
הצביעו בעדו.

מעמדו של ערפאת היה מעבר לכל ויכוח. גם במהלך
המאבקים שהחלו זמן קצר לאחר־מכן לא העז איש לערער
על־כך .״ג׳ורג׳ וושינגטון שלנו,״ כך הגדיר את ערפאת אחד
מיריביו, והוסיף :״הוא אנדרטה חיה. הוא עומד על כן״.

גורלה של נבואה זו היה כגורל כל הנבואות של
ה״מומחים״ הישראלים בעניין הפלסטינים. היתה
זאת מישאלת־לב, שלא עמדה במיבחן המציאות.

הדינמיות של הקמת המדינה גברה על כל תהליך אחר.
בחודשים הראשונים אחרי הקמתה חזרו לאדמה הפלסטינית
אלפי פעילים של אירגוני אשף,״ ותבעו את חלקם אחרי
שנות המאבק.
היה צורך לאייש אלפי מישרות בדרג המדיני, במנגנון
הציבורי, בזרועות־הביטחון ובשרות־החוץ.

״טרוריסטים״ מאתמול הפכו שגרירים ומסק-
די־מישטרה, שרים ומנכ״לים.
זה לא היה קל. אומרים כי סבלנותו האגדתית של ערפאת
עזרה למנוע סיכסוכים רבים. אולם הדרישה הכללית לאחדות
לאומית גברה גם על בעיות של יריבויות גיאוגראפיות ומיש־פחתיות.

חשובה
עוד יותר היתה הפריחה הכלכלית, שבשנים
הראשונות נתנה למדינה החדשה דחיפה
עצומה.
פלסטין הפכה בן־לילה ארץ מעבר בין העולם הערבי לישראל.
חברות משותפות פלסטיניות־ישראליות פתחו מיש־רדים
בדמשק וכבגדאד, קיבלו על עצמם פרוייקטים בסעודיה
ובסודאן הרחוקה. בולמוס של עשייה כלכלית אחז בכל.

הדבר עורר לא מעט טינה בקרב אנשי־עסקיס
ערבים אחרים, שהתלוננו כי ״הפלסטינים והיש•

(הנושך בעמ 1ד ) 14

1 כ 1 1 1יי

(הנושך ם עמ!ר ) 13

שררה הסכמה כללית כי יש
לשמור על המיסגרת הדמוקרטית
של הפרלמנט הפלסטיני — המועצה
הלאומית — ועל. אחדות
השורה״.
האירגונים הלוחמים היו למים־
לגות. לצד מיפלגות השמאל של
ג׳ורג׳ חבש, נאיף חוותמה והקומוניסטים
קמו מיפלגות מוסלמיות
מתוך שורות חמא״ם ושאר אירגוני
הקנאים.

ראליס כובשים את המרחב,
ורטנו על ״מזימה ציונית־אש״סית״.

בעייה המפחידה ביותר
1הפכה, באורח־פלא, לגורם העיקרי
לקידמה.
במשא־ומתן הארוך בז׳נווה,
בתוך הוועידה הבין־לאומית ובעיקר
בשוליה, הטילה בעיית הפליטים
צל ארוך. גם בקרב הישראלים
היותר־מתונים הובע לא
אחת החשש, כי בבעייה זו טמונה
הסכנה הגדולה ביותר.

לבטוח הוסכם בי לכל
פליט פלסטיני תוצע הבחירה
בין פיצויים ובין השיבה
למדינה הפלסטינית, וכי
100 אלח פליטים יורשו
לחזור לשטח ישראל, תוך
עשר שנים, כמחווה סימלית
להמחשת״זכות השיבה״,
שהמישלחת הפלסטינית
סירבה לוותר עליה עקרונית.
הכל
ציפו בדריכות להכרעת
הפליטים. במשך כמה חודשים
נמשך תהליך הבירור, כאשר כל
מישפחה של פליטים בדקה את
זכויותיה והתחבסה. הציפיות היו
קיצוניות לכאן ולכאן — היו שסברו
כי רק רבע מיליון ירצו לחזור
לארץ, והיו שדיברו על מיליון
וחצי.
המיספר הסופי היה בין הקצוות.
900 אלף פלסטינים הביעו את
רצונם לעלות למדינה הפלסטינית.
השאר העדיפו פיצויים. הם נשארו
בירדן ובארצות ערביות אחרות, או
היגרו לאירופה ולארצות־הברית.

הכריעו במידה רבה גורמים
אישיים כגון נישואין,
מעמד מקומי, עסקים וקש־רי-עבודה.
החוזרים היו בעיקר
תושבי מחנות־הפלי־טים
בלבנון ובסוריה.
כדי לשקם את החוזרים, הוקמה

מיפלגת־המרכז, פת״ח,
צברה יותר מ־ 60 אחוזים
מהקולות בבחירות החופשיות
הראשונות( .המוסלמים
זכו בכ־ 20 אחוזים,
השמאל בכ־ 20 אחוזים).

הנשיא נואם
,מזימה ציתית־אש־פית ר
קרן בין־לאומית בחסות האו״ם,
שגבתה מיליונים מארצות־הברית,
מסעודיה וממדינות אחרות. הוקמו
שיכונים בכל רחבי הגדה והרצועה.
מיפעלים מודרניים סיפקו מקו־מות־עבודה.
במיבצע אדיר זה התגלו
גם פירות ההשקעה העצומה
שהשקיעו הפלסטינים בחינוך בשנות
הכיבוש והגלות. רבבות בוגרי־אוניברסיטות
פלסטיניים חזרו בהמוניהם
כדי להשתתף במיפעל
הגדול.

}*ץ יקום החוזרים לישראל
* /מומן אף הוא על־ידי קרן זו.

השתקעו בארצות־הברית.

״אין לנו מה לעשות במדינה
שמחזירה שיטחי־מולדת.״
הכריזו, והקימו
את ביתם בלוס־אנג׳לס וב־ניו־יורק.
לעומת
זאת, לא זז כמעט איש
מבין אזרחי־ישראל הערביים. רבים
מהם ביקשו אזרחות פלסטינית,
באזרחות שנייה, אך נשארו במקומותיהם.
״אנחנו
כמו יהודי אמריקה,״
אמר ראש ועד המועצות הערביות
בישראל.

לעומת זאת נאלצה ישראל
לממן לבדה(כלומר, בעזרת
האמריקאים) את הפיצויים
למתנחלים הישראלים.

לא כמצופה לא התנהל
המאבק האמיתי בין ראשי ה־מישטר
החדש, ותיקי־אש״ף, ובין
הפורשים למיניהם, וגם לא בין ה־אירגונים
השונים.

לאלה הוצעה הבחירה בין הישארות
במקומותיהם וקבלת אזרחות
פלסטינית, או פינוי וקבלת פיצויים
נדיבים 97 .אחוזים מהם
העדיפו פיצויים, וקרוב למחציתם

בשנים הארוכות של האינתיפאדה,
שגרמו לסבל כה קשה, התגבשה
בהדרגה מנהיגות צעירה.

המאבק האמיתי היה בין
הוותיקים לבין הצעירים.

עזרו לכך הישראלים, שעצרו וגירשו
רבים, כך שבכל תפקיד התחלפו
אנשים רבים, בזה אחר זד״ עד
שהגיע אליו המוכשר ביותר —
זה שלא נתפס.
תחילה נעלמו השוויצרים, הרברבנים,
בעלי הפה הגדול. אחר־כך
נעלמו הרשלנים וחסרי־הזהירות.
בסוף נשארו בעמדות־ההנהגה,
בכפרים ובערים, ובהנהגה הראשית
של האינתיפאדה, אנשים אחראים,
מוכשרים ולמודי־מאבק.

ראשי האינתיפאדה, חברי
האירגונים השונים —
דתיים וחילוניים, ימין ושמאל
— ראו בהשגת העצמאות
בעיקר את הישגם
שלהם.

הם ראו את עצמם כדור־הלוח־מים,
בעוד ראשי התנועה בגולה,
מנהיגי־אש״ף המסורתיים, נראו
להם כנציגי העבר.
על רקע זה התנהלו מאבקים
קשים, רובם מאחורי הקלעים, בתוך
האירגונים עצמם.

ף* תוך כל המיפלגות ניהלו
^ ר א שי־ה אינתיפ אד ה מאבק
עקשני על עמדות־המפתח, ומאבק
זה הוכתר תוך כמה שנים בהצלחה.
בעוד ערפאת נשאר נשיא, עברו
מישרות השרים ליד הדור הבא,
״דור האינתיפאדה״.

תהליך זה עבר ללא זעזועים
מיוחדים, כמו במדינות
מערביות. הוותיקים ערכו
ערבי-נוסטלגיה.
כאשר תמהו פרשנים זרים על
המהירות שבה התגבשו הדפוסים
הדמוקרטיים במדינה הפלסטינית,
במרחב שבו שולטים מישטרים
דיקטטורים ברוב המדינות, נתן
לכך פרופסור פלסטיני תשובה
פשוטה :״לחמנו קשה על העצמאות
שלנו. סבלנו יותר מכל עם אחר.
במהלך האינתיפאדה ניצחה החוכמה
העממית של ההמונים שלנו.
עמנו לא היה מוכן להפסיד את מה
שהושג במחיר כה בבד בגלל מריבות
פנימיות. מצב־רוח לאומי זה
לא יצר מיסגרת ברורה לכל הפוליטיקאים.״

ובקריצה
לבן-שיחו הישראלי
הוסיף! :״ואולי גם למדנו
משהו מהניסיון שלכם.״

להיראות צעיר גתוד 5דקות
א?!\ מס? .11181 הינו צבע שיער
חד שני שכב שאת הגבר
האמ רי ק אי הודו ת
ל־ 2י ת רונו ת בו ל טי ם:
.1המראה הטבעי
?08ז 1$נ פועל
בניגוד לחומרי צבע אחרים,
בעיקר על השיער האפור ואינו משנה את הגוון
המקורי של השיער. המראה שמתקבל הינו טבעי.

.2נוחות השימוש
במינימום מאמץ, בחפיפה פשוטה, בתוך
5דקות נעלם האפור מהשיער ללא זכר.
הטיפול מוסיף נפח לשיער ומעניק לו מגע משיי רך.
ניתן לבחור בין 3גוונים -חום כהה, חום בינוני וחום
בהיר.

האמריקאים כבר יודעים להיראות טוב

• סקר טלפוני שנערך ע״י מכון נרגדמן במאי 89׳

להשיג בבתי המרקחת, במשביו לצרכן ובחנויות מובחרות
להיגיינה וקוסמטיקה.
יביא ושיווק: מדיליין בע״מ, ת.ד 2096 .הרצליה.

3081808

א&גג

17נ ר

הגבר האמריקאי גילה כבר מזמן שהטיפוח אינו
שייך לנשים בלבד. הגבר האמריקאי מודע היטב
ליתרונות המראה הצעיר והמטופח התורם לתדמיתו
ולבטחונו העצמי בעסקים, בבית ובבילויים. ולראיה,
מיליוני אמריקאים משתמשים במוצרי קוסמטיקה
ובצבעי שיער__ .

500/0מהישראלים מוכנים לנסות
מסתבר שהגבר הישראלי אינו מפגר בהרבה אחרי
האמריקאי.
בסקר טלפוני* נמצא ש־0/0ס 5מבעלי השיער האפור
הביעו נכונות לנסות את א £08\ 1£ז5י 1נ על שיערם.
זה לא מפתיע, בעולם השייך יותר ויותר לצעירים,
חש גם הישראלי שאין ברירה, ומה שלא עושה הטבע
יעשה הצבע.

חופף וצובע בתוך 5דקות.

העולם הזה 2715

הסרטה מגנ ט• ש ל פוג׳• שו מרעלהראשה מגנ ט• ש ל הוי ד או ט״ פ ש לו
הראש המגנטי הוא החלק החשוב
והיקר בוידאוט״פ שלך. רק קסטה
מעולה ועמידה שומרת על ח״ו לאורך
זמן ומעניקה תמונה חדה וברורה תמיד.
איכות התמונה נשמרת גם בשימוש
החוזר בסרט.

קסטות וידאו פוג מעט יותר יקרות,
הרבה יותר טובות.
אל תחסוך באיכות. קנה פוג׳׳.

אדי מור

נציגים בלעדיים:
קבוצת חברות שמעוני בע״ס

קסטות פוג׳׳ וידאו ואודיו -להשיג
בחנויות הצילו והחשמל המובחרות.

מיבצע מחיים טעים עם 5>03ז 3
הזמנה לארוחה זוגיות רו! לחותמים -711 מנו שנתי*

מהיום ה עו & ס 3ו ח יגיע אליך ע רץ איש׳ ,חד ש,
טרי, לוהט, עסיסי, ישר מהדפוס ל בי ת ך או למשרדך!

ביקור
ב״פירושקי״

סיפור של
אויר

למסעדת ״פירושקי״ שבסוף
רחוב דיזנגוף אני מגיעה פעם
בשנה בערד, כשבן־זוגי או בת
זוגתי לארוחה מתים על מנות
אחרונות. ב״פירושקי״ יש מיב־חר
עצום של מנות אחרונות כך
שאפילו אני, אוהבת החמוץ־
חריף־מפולפל, מוצאת משהו
שכדאי ללקק.

מסעדתה מוזי און
רח׳ האוניברסיטה .2
רמת־ אביב.
טלפון6 :־5414135
אל גאוצ׳ו -לונדון מיניסטור

גא$7׳

שאול המלך ,4טל׳ 250079־03

מועדון־קפה-מיסעדה
שירה וריקודים
הופעת אומנים יום־יום פרט ליום1
פתוח רצוף משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים עד 250 איש
בצהריים ארוחות עסקיות 15ש״ח
רח׳ הירקון 109 תל־אביב טלפון 241300־03

2ד*1^ 7ך

כל מ ה שלא ציפית
מפונדק דרכי
דרך חיפה 301 תחנת דלק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם א רו חהב תפריט קבוע:
מנ ה ראשונה:

אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :

מפגש אביב ££

)7 (21

770

׳ לןלו7

רחוב דיזנגוף (110 מול קפה חול) תל אביב.
טלפון 03-247066 :

דולפין שטרן
מסעדת דגי ם מו בחרת
פ תוח 7י מי ם בשבוע 12.00-24.00 :
מו מלצת לי ש ר אלי םול או ר חי ם מחו״ל
דיזנגוף 189ת״א, טל׳ 232425

אבל למה התחלנו מהסוף׳
כן, זה בגלל שרציתי לציין את
העובדה המדהימה שהמיסע־דה
הזאת אינה משתנה במשך
השנים, ל א־נל־נ ד משנה את
התפריט בה תאם לאופנות של
האכילה ופוסח ת על ה״נובל
קוזינים״ למיניהם.
כמנה ראשונה הזמנו סל ט
צרפתי, שהוא פשוט חס ה
(מאוד טריה) חתוכה ועליה
חתיכות גדולות של פטריות
(מאוד טריות) ועליהן רוטב
צרפתי. את זה אכלנו עם לחמ ניות
מתוצרת הבית, מרוחות
בחמאה ובשום ואפויות בתנור.
אחר־כד הזמנו מנה עיקרית:
הוא הזמין פירושקי ממולא
בבשר טחון והוא אמר שזה
נפלא ודומה למאכל דרום־
אמריקאי. הוא, אגב, דרום-
אמריקאי בעצמו ואצלו כל מה
שדרום־אמריקאי הוא נפלא.
אני הזמנתי בלינצס ממולא
בתרד, פטריות וגבינה -איד
לא! ונהניתי מכל נגיסה.
נתנו לנו לטעום גם פטריות
ממולאות וקרפלאך ממולאים
בתפוחי־אדמה מצויינים והיה
גם סלט־כרוב עם מיונית, שאני
סרבתי לטעום בגלל שהוא מז כיר
לי אוכל אמריקאי.
שתינו לימונדה עם הרבה
קרח וחשבנו אם כדאי להזמין
מנות אחרונות. זה שמולי לא
הבין בכלל איד אפשר לגמור
ארוחה בלי מתוק, אז הוא הז מין
פרפה״לימון עם רוטב״תות
ואני הזמנתי עוגת־שוקולד עם
רוטב אנגלי. אמרו לי שעוגת־השוקולד
היא מאתמול ואולי
אני רוצה שיחממו אותה. רצי תי.
הצירוף של העוגה החמה
עם הרוטב הקר היה מעולה
ממש, ובעניין זה אני מציעה
להגיש רק עוגות מחוממות
מאתמול.

ח תו ע ל מנוי ש נ תי ותקבל :
(א) השבועון יניע לביתך/מישרדך ביום הופעתו ע׳׳י שליח מיוחד*•.
(ב) מחיר המיבצע 290 :ש״ח כולל מע״ם אשר ישולמו ב־ 5תשלומים
שווים ללא הצמדה, באמצעות כל אחד מכרטיסי האשראי
( 58x5ש״ח).

סרק או סלטחטה, או פ ט ריו ת ט ריו תעםחמאהו שום

מנה עי ק רי ת:

פירו שקי ל סוגיו
או שניצל עוף ע ם רו טבפט ריו ת

מנ האח רונ ה:

פרפה לי מון
או מ ר קיז שוקולד
או שטרודל ע ם גלידה וקצפת
בוס יין לבן
ל ח מניו ת תו צרתה בי תוחמאה

26.75ש״ח

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
טל׳ 457599
פתוח מ״ 12.00 עד 01.00
חדשבתל ־ א בי ב!

עוד סניף של

״משעלת מנש״
מאבלים מזרחיים

רח׳ בן יהודה ,163 טל׳ 227813־03

וז דש דק ד ד
רבי עקיבא
מיסעדה ביסטרו
מיטבח צרפתי -אמדורסקי, אוויר־ממוזג -אווירה חמה
ימי א׳ -ה׳ ,מ 15.00 - 12.00-ערב, ערב מ״19.00

רח׳ רבי עקיבא ,22 תל־אביג (מאחורי קולנוע אלנבי)
__טלפון __ 655096

הבית הלבן

( 111ק0 3 ) 6 -

הבירה הכי זולה בעיר

ירקון , 108 תל -אביב יזסזזו /וזווידןן 1ז 1ן
ן! 1ס ן 1ס ח ^ 1 1 1 1ח
טלפון 230577 :

( 0ארוחה זוגית חינם עד 60ש״ח באחח מהמיסעדות המובחרוח
המשתתפות במבצע והמופיעות בעמוד זה.

* מונבל ל־סססו מנויים באחרי ההפצה

חייג 5230663־ 03 מחלקת המנויים
באילת 220 :ש״ח. טלפ1ן 33217־.059

מועמר קד׳אפי הציע להעביר את מדינת־היהודים לאלס־קה.
לפעמים יש למשוגע הזה הברקות גאוניות.
אלסקה, כך גילה, נמכרה (בשנת )1867 לארצות״הברית
על־ירי הצאר הרוסי. אז אם האמריקאים רוצים להיטיב עם
היהודים, ואם רוסיה רוצה לשלוח את היהודים שלה לאיזשהו
מקום, שיתנו להם את אלסקה.
רחל אשתי קראה את הדברים ביום־קיץ חם, אחרי שהסתובבה
ברחובות תל־אביב, היא
הסכימה להצעה בו במקום. איזה
חלום: אלסקה, קרח, חורף
תמידי.
אבל למה להסתמך על אשתי?
יש גם עדותו של חוזה־המ־דינה.
תיאודור
הרצל רשם ביומנו,
בתאריך :9.6.1895״נגד
פלסטינה מדברים הקירבה לרוסיה
ולאירופה, חוסר הגודל,
וכמו־כן האקלים, שכבר איננו
רגילים לו. בעדה מדברת האגדה
האדירה.״(הרצל לא חשב
כלל על הבעייה הערבית).
ידוע שהרצל לא אהב את
הארץ, בעיקר בגלל האקלים שלה. הוא סבר שהיהודים הם עם
אירופי, ושהארץ אינה מתאימה לאירופים. הוא לא חשב על
אלסקה, למרות שהיתה כבר קיימת בתודעת האירופים.
(איש״המסעות הדני ויטוס ברינג גילה אותה ב־ .)1741 הרצל
חשב על ארגנטינה, שהיו בה מרחבים גדולים, כמעט ריקים,
בעלי אקלים קר נהדר.
בכל ימי חייו ביקר חוזה־המדינה רק פעם אחת בפלסטינה,
וגם אז ברח מיפו ועלה לאוניה באישון־לילה, כביכול מפני
שחשש שהתורכים רוצים להרוג אותו. אני חושד בו שברח
מפני שהחום הרג אותו.
אגב, כעבור כמה ימים רשם הרצל ביומנו :״.21.6.1895
הדמוקרטיה היא איוולת פוליטית. רק המון משולהב בשעת
מהפכה מסוגל להחליט עליה.״

הפרד ומשזל
כל שילטון זר פועל על פי העיקרון הפרד ומשול.
אחת הדוגמות העכשוויות ניתנת בדרום־אפריקה. השילטון
הגזעני מבקש ליצור את הרושם שהמאבק האמיתי אינו בין
המישטר הלבן והרוב השחור, אלא בין השחורים לבין עצמם.
הוא משתדל להקים שבט נגד שבט, ולחרחר ביניהם ריב־דמים.
הוא מפיץ ברבים תמונות מזעזעות של הוצאתם־להורג
של מלשינים שחורים בידי אחיהם, לרוב על־ידי הלבשת ״ענק
בוער״ על צווארם.
עכשיו זה נעשה אצלנו. מכונת־התעמולה הרישמית עובדת
במלוא התנופה כדי לספר לציבור הישראלי והעולמי שהפלסטינים
הורגים בעיקר.את אחיהם, אך ורק מפני שהקורבנות
רוצים בשלום עם ישראל. כל כלי־התיקשורת הממלכתיים
קיבלו הוראה שלא להשתמש חלילה במושג ״משתפי־פעולה״,
תואר־גנאי שניתן למשתפי־הפעולה עם הנאצים באירופה
הכבושה. מדברים על ״מסייעים לשילטונות״.
כך נוצרת תמונה כוזבת לחלוטין: מיעוט קטן של פלסטינים
מפעיל טרור נגד הרוב, החפץ בהמשך הכיבוש הישראלי.
האינתיפאדה היא מישטר־אימים, שבו רוצחים פלסטינים קנאים
פלסטינים מתונים.
המציאות שונה, כמובן. ועדות־ההלם, שהן זרועות האינתיפאדה,
מנסות לחסל את רשת המודיעים(.שטינקרים״ בלשון
צה״ל) ,המאפשרת לשב״ב לחשוף תאי־מחתרת ושאר זרועות
ההתקוממות.
בעיני הציבור המתקומם, המלשין הוא אדם הגורם להריגת
הבנים המסורים ביותר, לנקישות על הדלת ב־ 4בבוקר, למעצר,
לעינויים, להריסת־בתים. לכן המלשין שנוא תמיד הרבה
יותר מאשר השילטון הזר המשתמש בו.
אינני מכיר אף דוגמה אחת של התקוממות לאומית שבה
לא הוצאו להורג מודיעים שפעלו בשרות הבולשת של שיל־טון־הכיבוש.
גם אנחנו עשינו זאת בזמנו. למרבה מזלנו, לא
היו כל־כך הרבה מלשינים בשורות המחתרת העברית, מפני
שלחץ השילטון היה הרבה יותר חלש. מיספר ההוצאות־להורג
היה מצומצם. על כמה מן המוצאים־להורג נטען לאחר־מכן
שהיו חפים מפשע.
כל הסיפור הזה ידוע מתסריטים קודמים. זהו אחד ההיבטים
המדכאים בפרשת המילחמה באינתיפאדה: אפשר לדעת כל
שלב מראש, מפני שאותם הדברים בדיוק קרו בכל שאר
הארצות שבהן לחמו שילטונות־כיבוש באינתיפאדות.
הכל ידוע מראש. גם הסוף. והסוף הוא תמיד־תמיד הסתלקות
השילטון הזר. ותמיד נאמר לאחר מכו: חבל על הדם

שנשפך. דם הכובשים. דם המתקוממים. וגם דם משתפי־הפעו־לה.
הכל לחינם, שהרי הסוף ידוע מראש.

נעריים חומות
בכל פעם שאני שומע על הרס בית של מישפחה, אחרי
שאחד מבניה נחשד בהשתייכות למחתרת, אני תמה.
טוענים שזהו עונש מרתיע. אם יירע הבן כי הוא מסכן את
בית מישפחתו, הוא לא יצטרף לפת״ח או לחמא״ס.
תמהני.
כשאני נתקל בשאלה מסוג זה, אני עושה דבר פשוט: אני
נזכר בנער שהייתי, כאשר עמדתי באותו המצב.
בגיל , 14 כשהתחלתי לעבוד אצל עורך־דין, ביקש הבר־לעבודה,
פקיד של עורך־דיז אחר, לשוחח איתי ביחידות.

אודי אבנר•

״אמנם, סוד גלוי הוא שחלק גדול של הציבור — ולאו
דווקא עולים מארץ זו או אחרת — צופה היום בגלוי
לאפשרות של הגירה...״
עד כאן.
רמז ראשון: את הדברים האלה כתבתי אני.
הפיתרון: הדברים נכתבו לפני 46 שנים, ב־ . 1942 באמצע
מילחמת־העולם. לפני שהגיעו הידיעות על השואה. שש שנים
לפני קום המדינה.
פישפשתי בגיליונות ישנים של דו־השבועון החברה, שבו
כתבתי כשהייתי בן , 18 כרי לבדוק את הדברים שכתבתי לא
מכבר על יונתן רטוש. תוך כדי כך נתקלתי בקטע זה.
המסקנה: שום דבר לא השתנה. גם אז ישב הנוער העברי
בלילות־שבת, פיצח פיצוחים ודיבר על ירידה.
עברו שנים, לנוער של אז יש בנים ונכדים, והם יושבים
בליל־שבת, מקטרים ומפצחים ומדברים על ירידה.
שורה תחתונה: לא צריכים להתייאש.

הפרוייקט ה־101

1 1 1

* 1יו !1־
עמדנו במיסדרון של בית־המישפט, והוא שאל אותי אם אני
מוכן להצטרף לאירגון הצבאי הלאומי. שם האירגון לא היה אז
עדיין ידוע ברבים.
עם אותו צעיר שוחחתי לפני כן כמה פעמים על המאורעות
שסערו אז בארץ, ועל ה״הבלגה״ ,והוא ידע את דיעותיי.
ביקשתי שהות של יום־יומיים למחשבה. התלבטתי אם
להתייעץ עם אבי. החלטתי בחיוב.
אמרתי לאבי שאני צריך לשוחח איתו ביחידות. יצאנו מן
הבית לרחוב, ושם גיליתי לו בסודי״סודות שהציעו לי להצטרף
למחתרת, עם כל הסכנות הכרוכות בדבר. אבי אמר לי,
פחות או יותר, שאנהג לפי מצפוני.
אחרי כמה חודשים, שבהם נבדקתי, נקראתי לשבת מול
הזרקור של ועדת־הקבלה בבית־הספר התבור ליד שוק־הכרמל
בתל־אביב, והמתנתי אחר־כך בדריכות לתוצאות, הגיע היום
הגדול. קיבלתי ״קשר״ שעלי להתייצב ביום כך־וכך, בשעה
כך־וכך, שוב בבית־הספר התמר, כשאני לבוש בגדי חאקי
ונעול נעליים שחורות. הסיסמה תהיה כך־וכך.
הכל היה בסדר. אבל לא היו לי נעליים שחורות. היה לי זוג
אחד ויחיד של נעליים, והן היו חומות.
התרגשתי מאוד. רציתי לקנות נעליים שחורות. היה לי
על־כך ויכוח מר עם הורי. פשוט לא היה כסף. בסוף, מתוך
יאוש, לקח אבי את נעליי והשחיר אותן במישחת־נעליים.
כמעט ואי־אפשר היה להבחין בציבען המקורי. י
כך הלכתי ל״פעולה״ הראשונה. אמרתי את הסיסמה בכניסה
החשוכה והוכנסתי לאולם המואפל, שבו התכנסה בפעם
הראשונה המחלקה מס׳ 26 של האירגון.
היבטתי סביבי והזדעזעתי. כמחצית המגוייסים החדשים

נעלו נעליים חומות. הם לא היו יקים כמוני.
לחזור לעניין: אילו אבי היה אוסר עלי להצטרף לאירגון,
לא הייתי שועה לו. הייתי מצטרף בין כה וכה. האיום בהשמדת
ביתנו לא היה מרתיע אותי. הוא רק היה מגביר את נחישותי
— ואת שינאתי לכובש הזר.

דוח אקטואלי
חידון: מי כתב את הדברים הבאים, ומתי?
״איש מהמנהיגים המרוצים והשבעים אינו מטריח את עצמו
לשאול את הנוער על תוכניותיו לעתיד. אילו היה עושה זאת,
יתכן מאוד כי שביעות־רצונו היתה חולפת בן־רגע. כי תשובת
הנוער לשאלה זו היום היא חד־משמעית ואחידה עד להפליא:
״,אין לנו עתיד בארץ!׳,אין לפנינו כל קאריירה, אלא אם
כן נצא לחוץ־לארץ!׳,לא כדאי בכלל ללמוד מיקצוע — אין
זה אלא ביזבוז זמן לבטלה!׳,יש בידינו רק ברירה אחת —
לרקוד ולהשתעשע עד בוא האוניה — ויהיה מה שיהיה.׳
״יאוש כללי מצד אחד, חפץ־שעשועים מופרז וחשוד מצד
שני — זהו היום מצבו הנפשי של הנוער — הנוער בתור כלל,
בתור גוש, בתור גורם חברתי.

הארץ מלאה פתאום בפרוייקטים. אין ח״כ, אין עסקן שאינו
מדבר על פרוייקטים. פרוייקטים עליך, ישראל.
אבל מה זה פרוייקט, בעצם?
״פרו״ פירושו בלאטינית למען .״יאקרה״ פירושו לזרוק.
פרוייקט הוא דבר שזורקים אותו קדימה, ובמיקרה זה — דבר
מתוכנן לעתיד.
מדוע אין לזה מילה עברית?
שמעתי שיוסי ביילין משתמש במילה חדשה ,״מיזם״ .לא
רע, אבל זה מזכיר, איכשהו, מזימה. הנה פרוייקט מס׳ : 101
להמציא מילה עברית טובה.
מדוע זה דרוש? האם זה שוביניזם לשוני?
לאו דווקא. אני שונא את השימוש המופרז במילים לועזיות,
מפני שרוב המשתמשים בהן אינם יודעים מה פירושן,
ולעיתים גם לא איך לבטא אותן. כשהרב שלמה גורן דיבר על
״פוסט מורטום״ במקום ״פוסט מורטם״(אחרי המוות) ,זה היה
מגוחך. כך גם כאשר אנשים טוביס״מדברים על ״קונסוליום״,
כשהם מתכוונים לקונסיליום.
למי שגדל על בירכי השפה העברית, ואינו מצוי היטב
בשפה אירופית, קל מאוד לטעות. כשאני שומע ברדיו או
בטלוויזיה איש־ציבור משתמש במילים לועזיות מבלי להבין
אותן(כפי שמתברר מהקשר הדברים) ,או מבלי לבטא אותן
נכונה, זה מוריד את ערכו בעיני, וחבל. ואם קרא את המילה
רק בעברית, בלי ניקוד — איך הוא יכול לדעת?
אגב, זה נכון גם לגבי קרייני רדיו וטלוויזיה המסלפים
שמות זרים. שמו של החבר הסובייטי הוא גורבאצ׳וב, ולא
גורבאצ׳וב. האיש הרע של מינכן היה צ׳מברלין, ולא צ׳מבר-
לין. וכן הלאה.
בדור האחרון הומצאו מאות מלים עבריות, שהפכו מזמן
חלק בלתי״נפרד מן השפה השגורה בפי כל. מה רע בכך
שאנחנו מדברים על ״אתגר״,
ולא על צ׳אלנג׳? על ״יוזמה״,
ולא על איניציאטיבה? על
״מינהל״ ,ולא על אדמיניסטראציה?
על ״מחשב״ ולא על
קומפיוטור?
יש הרבה מילים לועזיות
מגושמות. כל איש־עסקים המכבד
את עצמו משתמש כיום
בפאקסימילה. מעטים יודעים
מה פירוש המילה. פאק־סי־מילה
פירושו בלאטינית
״עשה״ (פאקרה — לעשות)
ו״דומה״ ׳(סימיליס) .כלומר:
״עשה־דומה״ .עשה העתק.
איך קוראים לפעולה של
העברת חומר במכונת הפאקסימיליה? לפקסס(כמו לפקשש)?
אני בטוח שהגאון העברי יכול להמציא למכשיר הזה׳ שם
עברי קצר והולם. אם יונהג, לא יזכור איש כעבור שנה שאי-
פעם קראנו לזה במילה לועזית בת חמש הברות. או בת ההברה
האחת, פאקס.
אזהרה אתמול נבהלתי ממש.
נסעתי בכביש וראיתי על השימשה האחורית של המכונית
שלפניי את המדבקה הבאה:
״היזהר! אני נוהג כמוך!״

איר! היה,.לילי״ מציג בלונדון עשירים אינם
משלמים * דרכון חדש לציפי ת 1ך חצי שעה
כמה עיתונאים ישבו בקפה
נסית וגילגלו שיחה על חוזה־ה־מדינה,
בנימין זאב הרצל. זה

רצה, כידוע, לייסד את מדינת־

היהודים בארגנטינה. אמר גירעון
סאמט: אילו עשה כר, היה

אריאל שרון הופך מזמן לדיקטטור.
השיב אחר: מזמן היה בא
גנרל אחר והורג אותו. סיכם

אמנון דנקנר: והיום היו מציגים
בלונדון מחזמר בשם ליד.
ראש עיריית בת־ים אהוד

קינמון, לקה לפני שלושה שבועות
בהתקף־לב. הוא חש ברע
בביתו, וביקש מאשתו שתזמין
אמבולנס. כשהגיע לבית־החו־לים,
התברר שהוא אכן לקה
בהתקף. כעת הוא מחלים בכפר־המכביה.
השחקנית
מיקי קם, כוכבת
המחזמר קברט, סעדה בגפה
באחת המיסעדות בתל־אביב. זוג
תיירים שישב ממולה זיהה אותה,
ולא נתן לה מנוח. הם התעניינו
בעיסוקה ובחייה, ולבסוף
היא נאלצה להצטרף לשולחן
שלהם.
עושר אגדתי אינו ערובה
לנדיבות. בזאת נכחו חבריהם של
המיליארדר רפי נקש, הבעלים
של חברת־האופנה האמריקאית
ג׳זרדאש. נקש וחבריו ישבו באחד
מבתי־הקפה האופנתיים בצפון
תל־אביב, ונהנו מהמשקאות
והאוכל שהזמינו. כשביקשו את
החשבון לא הזדרז נקש להוציא
את ארנקו, ושניים מהנוכחים,
איש־החברה עמום כד!ן וסוחר־הזהב
הניו־יורקי מנשדז נאמן,
שילמו את החשבון. נקש הוסיף
בהומור שאנשים עשירים אינם
משלמים, כי בדרן־־כלל מזמינים
אותם.

מנשה ברשילטון

מחזיק במכשיר־וידיאו) ,אף הוא עורן־״דץ, חגגו עם תל -אניבי ם
רבים א ת סיום הקיץ בבריכה בטבריה. חגגו איתם גם עורן-
הדין חגי שטרוויס(מימין בצילום, מרכיב מישקפי־שמש) ,המייצג

את א חד האחים אלפרון. איש־הרדיו מנחם פרי(בצילום משמאל)
רצה להצטרף למחול אירובי במים׳ אן שני ילדיו מנעו זאת.
האמרגן יהודה טלית (למטה מימין) שיחק פינג״פונג עם
רעייתו בתיה, ואילו עורד״הדין מרדכי כץ (למטה משמאל),
המייצג גם הוא את האחים אלפרון, העדיף לתפוס שמש.

את חופשותיה אוהבת ה־בררנית
ציפי שביט לבלות
בלונדון. בשבוע שעבר היא החליטה
לטוס בגפה. בעלה, אבישי
דקל, הסיע אותה לנמל־ה־תעופה.
הטיסה נועדה לשעה 11
בבוקר, ובני־הזוג הגיעו לנמל
לפני הטיסה. בבואם לבדיקת־ה־דרכונים
בדלפק של חברת־הת־עופה,
התחוור לבדרנית שתוקף
דרכונה פג כבר בחודש מאי.
אבישי הציע להסיעה לסניף
מישרד־הפנים בעיר רמלה, הסמוכה
לנמל״התעופה. תור 35
דקות הם היו בחזרה בנמל־הת־עופה
כשבידם דרכון חדש, שסידרו
לציפי בו במקום במישרד־הפנים,
והיא יצאה ללונדון בשעה
היעודה.
שגריר פנמה לשעבר בישראל,
אדוארדו אדוארדו, לא
שכח לגמול לידידתו וליועצת־הסתרים
שלו בת־שבע עזרא
מנתניה. השגריר, שהודח על־ידי
מנואל נורייגה, שליטה של
פנמה, בגלל התנגדותו לעריצו־תו
ותמיכתו של נורייגה במברי־חי־הסמים,
נעזר בשרותיה של
מגלת־העתידות בת ה״ ,26 שיעצה
לו רבות במהלך שהותו בארץ.
עם הדחתו ונסיעתו לארצות-
הברית הוא הבטיח שישמור אי־תה
על קשר. לפני כמה ימים היא
חזרה מסיור בן כמה שבועות באמריקה,
כאורחתו של השגריר־לשעבר,
שבמהלכו נתנה גם כמה
הרצאות על תורת־הנסתר.
אולי קצת קשה להאמין
בזאת, אבל בעוד כמה שבועות
יראה עם־ישראל את איש־הקס־מים
והפארה־פסיכולוגיה אורי
גלר, כשהוא מככב בתשדיר־שרות
לטלוויזיה, או, לחילופין,
בפירסומת שתשודר בבתי־הקול־נוע
ברחבי המדינה. אחראים

העולם הזה 2715

פסוקי השסע
• עי די ת זרטל ב־
״העיר״ :״הדגל שחור ה מתנפנף
כיום מעל החברה
הישראלית זועק למציל,
והסוכה ריקה!״

• דו רון רוזנבלום

ב״חדשות״ :״אנו אחתה-
מילחמות המעטות בעו לם
שיש להן מדינה;״

• עובד

שביקש

יום־חופשה, בטענו כי
עליו להיבדק אצל רופא
וטרינרי דווקא :״אני עו בד
כמו חמור, מזיע כמו
סו ס, חי כמי כלב ואוכל
כמו ציפור!״
ליוזמה הם נני פוקס, יחצנית
של אגודות־ספורט שונות, השחקן
אייל גפן, שהוא גם בעל
חברת־הפקות.
הזמר שימי תבררי רכש
את אולפן־ההקלטות קיסר והפך
אותו גם למקום־מגוריו. במהלך
השיפוצים שעשה במקום הוא נפצע
ברגליו מסיבים של חומר״ה־איטום
שנמצא בקירות, שנועד
לבידוד מפני רעש. תבורי לא
הספיק להגיע לבית־החולים. הוא
מיהר להופעה ויצא לדרכו, כשהוא
נועל נעליים רחבות במיוחד.
עם סיום ההופעה הסיר את הנעליים
ונסע לחדר־המיון כשהוא
יחף. שם טיפלו בו והוציאו לו את
הסיבים שנתקעו בכפות־רגליו.
ידידו, הזמר חיים משה, בא
לאולפן כדי להקליט כמה שירים,
אך כשבא למקום החליט
לוותר על שרותי האולפן, בטע־

בעלה שיכנע אותה. היא הסכימה
בתנאי שהיא תשב ביציע של
הדיסקוטק ולא באולם. כך יכלה
להשקיף על בעלה, המבלה בחברת
הצעירים בתוך האולם הגדול.
אבי
קורן, פיזמונאי,
מתרגם־מחזות ודובר־חברות, חש
בלחץ בחזה ואושפז ב חד השר
מר. הרופאים הגדירו את מצבו
במילים ״אירוע קטן בלב״ ,מצאו
שלחץ־דמו גבוה מדי, והורו לו
להפסיק מייד לעשן. הם גם אמרו
לו לאכול נכון ולנסות להיות
רגוע. למבקריו — רפי גינת,

דודו דותן, צדי צרפתי,

ענת שרים ושולה חן ועדיין
אשתו) הבטיח קורן להשתדל
למלא את ההוראות.
כרמלה מנשה, הכתבת
הצבאית של הרדיו, זכתה במיל־גת־השתלמות
ונסעה לשלושה
שבועות לארצות־הברית. הזמן
הקצר לא הספיק לה, והיא האריכה
את שהותה וחזרה רק השבוע,
כעבור חודשיים. מנשה הפתיעה
את כל מי שפגש אותה:
כתוצאה מהחלטה נחושה לא
להתנפל על האוכל באמריקה,
היא הורידה בטיול הזה 12 קילו,
ועכשיו היא מפגינה גוף חטוב.
עוד אחד המסתובב מינוס
קילוגרמים, והמעורר התפעלות,
הוא יעוד לבנון. המפיק־בימאי
השמנמן הוריד, בלי להתאמץ יותר
מדי 20 ,קילו בתקופה של
ארבעה חודשים. זה קרה לו
בהשפעת השחקן מיקי ורש־ביאק,
שעימו עבד לבנון בסרט
רחובות האתמול. הפטנט של
ורשביאק, שגם הוא רזה בהרבה:

גבי גזית

מנחה תוכנית״הטלוויזיה ״סופסופ״ ,שיצאה לחופשה, עשה מאמצים רבים כדי
להתחמק מצילום. הוא אמר שאינו מוכן להצטלם עבור העיתון ״חדשות״.
כשהסבירו לו שהתמונה היא בשביל ״העולם הזה״ הוא התרצה והצטלם בחברת זמרת.

מצא לעצמו מקום חדש, בן 80
מקומות — הפאב־מיסעדה זזלה,
שאותו הוא יתפעל ביחד עם בעל
המקום, ישראל תורג׳מן. אל-
הרר אהב מאז ומתמיד את החומוס
הירושלמי, והוא חתם עם
היצרנים על מה שהוא קורא
״הסכם־יבוא״ ,כדי שגם התל-
אביבים יוכלו ליהנות מהחומוס
הזה.

שהתה עשרות פעמים בארצות־הברית,
לא אירע לה דבר. ודווקא
בשבוע שעבר, בעת חופשה
בלוס־אנג׳לס, נשדדה הסטודנטית
שרון בריר לאור־היום
באחד הרחובות המרכזיים של העיר.
שרון, בתם של סגנית־עורך
לאשה ברוריה אבידן ועורר
חופשתו
של השופט ארי
זיו־אב הופרעה כמה פעמים
על־ידי אנשים שונים, שחיפשו
אורח בעל שם דומה. השופט, שירד
לאילת בחברת בני־מישפח־תו,
השתכן במלון. באותו המלון
התארח גם צלם־העיתונות אבי
הזאב. בימי־שהותם של השופט

עוד על הדברים שאמר,
נחום ברנע על
כביכול,

רחל אבנרי, העולם הזה

| 1ך | 1ך ך 11ח עורן כתב־העת הספרותי ״פרוזה״ ,החליט לחולל שינוי גדול בהופעתו: הוא
14 גילח את זקנו ונראה צעיר יותר בכמה שנים טובות. גם חברים טובים
1| / 141 התקשו ברגע הראשון להכיר אותו. השבוע נפש קריים בכפר־תבור, לרגלי ההר.
מקום־עבודתו ,׳רישת אחרשת.
לא לגעת במוצרי־חלב, לאכול
נה שהאווירה במקום אינה מתארוחה
טובה אחת ביום, רצוי אח־מה
שהיה כר היה: אביב הבאימה

רון, סגן עורך המקומון העיר,
רי־הצהריים או לפנות־ערב, ובמחכ יופי לאיש־הביטוח

כתב
מאמר שבו ערך השוואה בין
שך היום לנשנש רק פירות וירמי,
מבעלי חברת הפניקס, ולהמראיינים
ירון לונדון ורפי
קות. מאז שרזה קיבל לבנון הצאשתו
חווה, יש הבדלי־השקפות
רשן ז. בכתבה הובאו מפי לונדון
עות מידידיו הקולנוענים —
לגבי בילויים משותפים. השניים
דברים שאמר לו ברנע. כעבור
להופיע בתפקידים קטנים בסרהגיעו
בחברת ידידים משותפים
שבוע פירסם העיר מיכתב של
טים. כשראתה לדיסקוטק אופנתי.
לונדון, ובו הכחיש כאילו ברנע
דודו אלהרר, מפיק ואחווה
את הבלאגאן, היא העריפה
אמר לו שמקום־עבודתו ״מסמרגן
שהפר גם מיסעדן, החליט
להישאר בלובי של הדיסקוטק,
ריח״ .העיר פירסם את המיכתב,
ללכת ״על גדול״ :במיסעדה
בעוד שבעלה נכנס לתוך האולם
אך לא הכחיש דבר.
שלו, ליד שוק־הכרמל, היו רק 24
הרועש. חווה היתה נחושה בדבמשך
שנים רבות, שבהן
מקומות. זה לא הספיק לו, והוא
עתה שלא להיכנס לאולם, אך
העול הזה 2715

הדין אברהם בריר, מתגוררת
בחודשים האחרונים בניו״יורק,
שם היא לומדת אנגלית מיש־פטית,
כהכנה ללימודי־מישפ־טים
באנגליה. בשבוע שעבר
טסה ללוס־אנג׳לס. באחד הרחובות
התנפל עליה בחור, המם
אותה וחטף את ארנקה, שהכיל
כסף ומיסמכים.

ושל הצלם הוטרדה מנוחתו של
זיו־אב על־ידי חברי הצלם, שביקשו
מטלפניות־המלון לקשר אותם
עם אבי הזאב. בגלל הדימיון
בין השמות קישרו את המבקרים
עם חדרו של השופט. באחד הבקרים
פגש השופט את הצלם, והם
ערכו הכרה ביניהם.

נעמי דו; וזוהר אזדדיאב

אור א מרי

אומרים עליך שאתה יותר מדי נחמד

משוחח ע ם

עוד ברע
• איך הגב שלד?
יותר טוב.

• אומרים שזוהי הבעייה של היונים
במיסלגתך — חוסר גיבוי.
חשבתי שאתה מדבר על הגב. טוב, כאשר
הגב טוב, הגיבוי מפוקפק.
באיזה מרחב אתה מגדיר יונים? אם ״יונה״
זה משהו שיותר מתון משלמה הילל, אז יש
לך צבא גדול מאוד. אם אני מדבר על הפגישה
שהיתה השבוע, החידוש הוא שהיונים
במיפלגת־העבודה מוכנים לדבר באופן ברור
ולא מתוכסס על משא־ומתן עם אש״ף.

• נדמה לי שזה באמת הקו המפריד
בין ניצים ויונים.
אבל אנחנו יוצאים נגד התיזה שהושמעה
על־ידי הניצים, ובעיקר על־ידי רבין —
עכשיו קצת פחות — שמי שמדבר עם אש״ף
מקבל מראש את העיקרון שתוקם מדינה
פלסטינית בגבולות 1967 וירושלים כבירתה.

• ירושלים המיזרחית.

ואני אומר — בשום פנים ואופן לא. מי
שמוכן לדבר עם אש״ף רוצה במשא־ומתן.
כאשר היתה הסכמה לדבר עם ירדן, היה לנו
ברור שירדן רוצה נסיגה לגבולות , 1967 וזה
לא הרתיע איש מלומר שרוצים לדבר עם
ירדן. אין לי שום ספק שגם יונים במיפלגת־העבודה,
שיגשו למשא־ומתן עם אש״ף, ישמרו
על הפרמטרים הביטחוניים של גבולות־הקבע.

א ם נקבל את ההגדרה שמי
שמוכנים לדבר עם אש״ף בלי קשר
לתוצאה הם היונים, איך היית מגדיר
את האחוז שלהם בצמרת המיפלגה?
אם צמרות המיפלגה זה, נניח, חברי־ממש־לה,
חברי־כנסת, משהו כזה — 3070־.35

• ובמיפלגה בכלל?
איש עדיין לא בדק את העניין לעומק.
אבל אני יכול לומר לך: לפני הבחירות, עוד

מיפלגת־העבודה והליכוד, וזה מבריח
את מיפלגת העבודה לנקוט קו
מרכזי, ואפילו ימני.
קודם כל, הטענה הזאת נשמעת. הטענה
הזאת מביאה את רבץ להיות מועמד כל־כן־
פופולרי.
אני מפקפק בעניין. נדמה לי שהבעייה הכי
גדולה של מיפלגת־העבודה בעניין אש״ף
היא מידת־האמינות שיש לה, יותר מאשר
העמדה עצמה.
כאשר שימעון פרס אומר: אני בעד לדבר
עם מנהיגים פלסטיניים הגרים כאן, ואני גם
בעד לדבר עם מנהיגים מחוץ־לארץ, אבל אני
נגד לדבר עם אש״ף בשום פנים ואופן —
נוצרת בעייה של אמינות.
אם אתה בכלל רוצה להשפיע על חלק
מבוחרי־הליכור, קורם כל תתייצב על עמדה.
אל תהיה מגמגם.
יש מי שאומרים: שמע, אין דבר, נאבד את
השמאל למיפלגות־השמאל, העיקר שיהיה
לנו איזה חלק מהימין. אני אומר שזה לא נכון.
גם את מצביעי־הימין אתה צריך לשכנע.
אילו יצחק רבין, שיש לו פופולריות בחלקים
של הציבור, היה אומר את מה שהוא
חושב, לדעתי, זה היה טוב. פה אני מרשה
לעצמי חרות מעט יותר גדולה, ואומר שמה
שרבין חושב זה שאין שום מש•? ־ימתן עם
פלסטינים, אם לא אושרו על־יד׳ ז.יש״ף.

• אני בטוח שהוא חויבה כך.
כן, ברור שהוא חושב כך. ואילו אמר זאת
בגלוי, אולי היה גם מביא חלק מהאנשים,
הרואים בו כתובת אמינה, לשנות את דעתם.

• אולי לרעתו.
אני לא יודע. אני לא בטוח. נכון שיש
תהליך אדיר של דמוניזציה של אש״ף. התחיל
בזה בגין. בגין הפך את ערפאת לחיה,
והישווה אותו גם לנאצים.

• גם לשימעון פרם היה חלק בזה.
אני חושב שגם לגולדה. אני חושב שלכולם.
אבל מי שנתן את המטבעות הקשים, האמוציונליים,
היה בגין.
עכשיו אומרים שהחיילים חוזרים מהשטחים
והופכים להיות יותר ימניים. אני נפגש
עם קצינים. הם באו לכנסת לפני כמה זמן. הם
מתחילים לחשוב: מה יהיה עם השטחים. הם

מנהיג או לא

ננו ד הובח שנים מוגוו עוז נועם
מזיקוות היונים לכיבוש מנהיגות המיבלגה.
נועם, היודע היטב מה עצבים ממנו, לא
חונים עד עתה נחישות דנה. נמו לענשיו הוא
מוותו גם על ההתמודדות הקוובה עם צחק
ובין, וממתין למיחץ בעוד שנע שנים. ואש־
• פה יגידו לך מתנגדיך במיפל־גה,
שכדי לנצח ככחירות
צריכה ממשרה צעיו הוא ננו לאהיה. אוו אבנו
מיפלגת־העבודה לקבל בחזרה את
קולותיהם של אלה דווקא.
כדי להשיג רוב במדינה צריכים לכ
כלומר,בין שומע ממם את ועתו על נדם, ונין וגור
בוש את השיכבה המתנדנדת
לפני שנפלתי למישכב, בסיקרי־דעת־קהל
שערכנו בין הבוחרים שלנו, ראינו שתי בעיות,
הקיימות גם עכשיו.
מצד אחד: נכונות גדולה לדבר עם אש״ף,
נכונות לוועידת־שלום בינלאומית. ומצד
שני: ריעות קיצוניות בכל הקשור לשבירת
האינתיפאדה.
זאת אומרת שיש פה שני מדדים, הסותרים
זה את זה.
אם לצטט את העובדות בנאמנות: לשאלה
איך נשבור את האינתיפאדה אמרו באמצעים
קשים, יותר קשים, ומצד שני יותר מ־ס507
אמרו שיש לדבר עם אש״ף.
אני חושב שאנחנו מייצגים קבוצה גדולה
של מצביעי־המיפלגה. אני חושב שמי ששללו
את העניין מכל וכל וראו בזה סכנה גדולה
עזבו לאט־לאט את מיפלגת־העבודה ועברו
לשורות הליכוד.

נתקלים שם באש״ף. למה לא ידברו עם
אש״ף? אפילו אלה המתנגדים לגמרי לתנאים
של אש״ף להסכם.
מיפלגת־העבודה, עם כל מיגרעותיה וכל
חסרונותיה, היא לא ר״ץ ולא מפ״ם. אילו
היתה אומרת בגלוי שכדי למנוע את המחדל
הבא — והרי יכול להיות שעוד נסתכל על
הימים האלה בערגה — אנחנו מציעים לממשלה
ולעם לדבר עם הנציגות אשר לפלסטינים
יהיה אמון בה, ואנחנו רוצים מנדט מהעם,
אז אולי יש סיכוי.

• ז הו הוויכוח הישן: האם אתה
הולך אחרי סקרי־דעת־הקהל או
אתה יוצר את דעת-הקהל. קשה לר־אות
ביום בצמרת מיפלגת-העבודה
דמות המסוגלת להוביל את המחנה
בדרד כזאת.
אני מסכים שזו בעייה. המאבק בתוך מיפי
לגת־העבודה, שיהיה ביתר־שאת אחרי הבחירות
להסתדרות, הוא חשוב מאוד, כי אולי
הוא יעצב את הדמות של המיפלגה וגם את
המסר לקראת הבחירות הבאות לכנסת.
לפי הערכתינו, אנחנו מייצגים שיכבה
גדולה. אם מיפלגת־העבודה לא תאמר את זה,

מכדי להיות ראש־מיפלגה .״יש הרבה אנשים שאומר שאני לא כל־־כך נחמד

אין לה כמעט מה לומר. להיפך.
מה קרה? תיקח ארם ברחוב של עיר ותשאל
אותו מה ההבדל הכלכלי־חברתי בין המעיר
לליכוד 19 ,מ־ 20 לא יוכלו להגדיר הבדל.

50 על אבא חושי ועל יוסף אלמוגי?
המיפלגה מוכרחה להבין שהיום הדרך היחידה
— הרציונאלית וגם האמוציונאלית
— היא להגיע לבוחר הפשוט. דרוש יותר
קשר עם העם, פחות התנשאות, יותר מכל
דבר אחר דרושה למיפלגת־העבודה אמינות.
הנושא של האמינות הוא נושא מרכזי במים־
לגת־העבודה.
אנחנו אומרים דברים, ולא מאמינים לנו
שאנחנו׳מתכוונים לזה. נוח לי לומר ״אנחנו״,
כי לפעמים אני מרגיש שאני לא נמצא כיום
במצב של מי שלא מאמינים לו. אולי משום
שלא נכנסתי לממשלה. אולי בגלל דברים
אחרים. בחלקים די גדולים של הציבור נותנים
בי אמון כשאני מדבר. אבל אומרים: זה
לא משנה, לא מאמינים לכם, לא מאמינים
שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים.

• אני בין ה־.19
לא אגיד איפה אני. ואתה עומד מול מ יפ־לגה
פופוליסטית, שקשה לך מאוד להתווכח
איתה בנושאי־כלכלה, והיא לא יוצרת לך
מיסגרת רעיונית כפי שתאצ׳ר יצרה.
בעצם, ההבדל האמיתי זה בנושא המדיני.
זוהי היום הנקורה העיקרית. הליכוד עושה
מילחמה נגד הריבוד עם אש״ף, כי הוא מבין
שרק כאשר ידברו עם אש״ף ייפתח הפתח
למשא־ומתן, ורק אז יהיה משא־ומתן על מ יכ־לול
הוויתורים. לכן הוא עומד על העניין של
אש״ף.
זה תהליך אדיר של דמוניזציה, והמערך
מסייע לו, כי הוא לא עומד ממול. ואם המערך
לא יהיה אלטרנטיבה, אין לו שום סיכוי. אין
בו כיום שום זוהר מיוחד, שיביא אנשים לבחור
בו בגלל סיבות אחרות.

• זו בעייה של מנהיגות. סידוע
לכולנו, זוהי בעייתו של מס׳ 1ברשימת
המערך לכנסת. אולי פחות
של מס׳ ,2יצחק רבץ. עובדה היא
ששימעון פרם, אחרי כל־כך הרבה
מערכות־בחירות שהוא עמד בראשן,
לא הצליח להתגבר על הבעייה
הזאת. אולי זוהי בעייה שאין לה
פיתרון לגביו.
כך מתעוררת הבעייה האישית.
באנגליה, כשאדם מפסיד בבחירות,
הוא הולך. אם הוא מפסיד בפעם
השנייה, הוא בוודאי הולך. אצלנו
יכול אדם להפסיד מערכה אחרי מערכה,
ולהישאר בראש. זה לא מוזר?

• אתה מציע למערך ללכת לבחירות
עם הסיסמה ״לדבר עם אש״ף״?
אני מציע שהסיסמה המדינית תהיה לדבר
עם אש״ף. אבל אני מציע שבפירוש נאמר:
אנחנו נדבר עם אש״ף, ונשמור על הפרמטרים
הביטחוניים וגבולות״ביטחון.

• אתה יכול להביא את יצחק רבץ
לקבל את העמדה הזאת?
אם הבחירות היו מחר, לא. אבל...

• ואם בעוד שנה, שנה־וחצי?
תלוי מה יהיו ההתפתחויות באינתיפאדה,
וגם מה תהיה עמדת אש״ף. אני חושב שלא
היתה חדווה מיוחדת מההחלטות האחרונות
שקיבל פת״ח. לי, דרך אגב, נדמה שאש״ף עם
המנהיגות שלו, ובראשה ערפאת, טועים בעניין
היוזמה של שמיר. הם היו צריכים לומר על
רעיון־הבחירות קודם־כל כן גדול מאור, ורק
אחר־כך לומר את ה״אבל״ים״ שלהם.
עוזי לנדאו כתב לפני כמה חודשים מאמר
מדוע על הליכוד לשלול את היוזמה. אם היה
כתוב במקום עוזי לנדאו עוזי ברעם, הייתי
חותם על המאמר, רק המסקנות שלי שונות.
הוא אמר שזה עירעור מוחלט של הסטאטוס־

קוו, גיבוי בין־לאומי של הנבחרת הפלסטינית
שתיבחר. הוא רואה, בעצם, שזה שלב לטיר־פור
כל המחשבות לסיפוח והסיפוח־הזוחל.
אש״ף רוצה תנאים מוקדמים. הוא רוצה
נסיגה מהשטחים שבהם תהיינה בחירות, רוצה
הבטחה מישראל על דמותו של ההסדר
הסופי. אני לא מבין למה הם לא רואים אפילו
כפיתרון־ביניים את העניין של הבחירות. להערכתי
גם שמיר וגם ארנס, מנקודת־ראותם,
טעו בהצעה שלהם לבחירות, ולדעתי גם אר־צות־הברית
וגם מיפלגת־העבודה היו צריכות
לתמוך בה.

• נניח שמיפלגת־העבודה היתה
מגבשת עמדה מאוחדת. האם זה
היה מספיק כדי להעביר משהו במדינה?
אני
לא בטוח. יש תהליכים היסטוריים,
דמוגרפיים־סוציולוגיים־פוליטיים, שהם לא
לטובת מיפלגודהעבודה. אבל בפוליטיקה
קשה להינבא. הייתי לפני שנתיים וחצי באנגליה.
תאצ׳ר חזרה אז מברית־המועצות והכריזה
על בחירות. קינוק היה חיוור כמו הקיר.
מיפלגתו היתה מפוצלת. עכשיו הוא עשה
שינויים פוליטיים ואידיאולוגיים, והוא מו
טוב,
בגין היה דוגמה ניצחת בעניין הזה.

שאלה: צריכים כישורים מיוחדים כדי להציג
מועמדות לרא שות־הממ שלה?

תשוכה: אני מסתכל בכל הרמטכ״לים של צה״ל.
יש ביניהם מוכשרים, ויש ביניהם אחדים שאחרי
שאתה רואה אותם בכנסת ובממשלה, אתה אומר
לעצמך: איך צה״ל עבר את מה שעבר יחד איתם?

ביל ב־ 8*,בסיקרי־דעת־הקהל, שהם רי אמינים,
יותר מאשר בישראל.
כפי שאנחנו רואים את מיפלגת־העבודה
היום — זה יכול להתהפך.

• אי ך יכולה מיפלגת־העבודה
לשנות את היחס אליה בציבור?

היא לא תשנה את היחס של הציבור בזה
שהיא תאמר שהיא רוצה לדבר עם אש״ף. זה
לא הארגומנט שיצית את הציבור ויביא לה
את התמיכה הגדולה.
אני בטוח שערב הבחירות להסתדרות הליכוד
ינסה לנצל אפילו את הדברים שאני אומר
עכשיו.
המישקע נגד מיפלגת־העבודה הוא מיש־קע
מאוד עמוק. אני זוכר שכאשר אני הייתי
מזכ״ל מיפלגת־העבודה, והלכתי לכיוון דמוקרטיזציה,
אתה כתבת שזה גימיק לא רע.
אבל אני לא ראיתי את העניין כגימיק. אני
ראיתי שהמיפלגה נשלטת על־ידי מנגנון
קטן. האמנתי שאם יבוא פרץ עמיר אחד, וב־עיקבותיו
עוד כמה פרץ עמירים, באיזה תהליך
של בחירה, אז יש למיפלגת־העבודה איזה
שהוא סיכוי. מוקדם עדיין לסכם את הדברים
האלה, אבל מיפלגת־העבודה מוכרחה

לפתוח את עצמה לפני הציבור. הרי אין לה
מה להסתיר.
כאשר מיפלגת־העבודה נפלה ב״, 1977
היא נפלה על מצע מאוד רך: תנועה קיבוצית,
תנועה מושבית, משק־העובדים. אני לא יודע
מה היה מצבה של מיפלגת־העבודה אילו ודתה
נופלת בעוצמה כזאת עכשיו, היום. משק־העובדים
איבד חלק אדיר מעובדיו. התנועה
הקיבוצית היא בבעיות מאוד־מאור קשות,
דבר שגורם גם לוויכוחים חברתיים אמיתיים
בתוך הקיבוצים עצמם.
במצב כזה אין למיפלגת־העבודה על מה
להגן. היא מוכרחה להיות מיפלגה פתוחה.
היא מוכרחה להיות מיפלגה של עם. המצביע
בעד חרות מגיע בדרך־כלל להצבעה מפני
שיש זיקה חזקה בינו לבין המיפלגה, בינו
לבין המנהיג. המצביעים בער מפא״י היתה
להם זיקה למקום־העבודה אבל לא היה לבוחר
קשר אמיתי לא למיפלגה ולא למנהיג.

• מאז בן־גוריון.
כן. עכשיו, כשנשברו המיסגרות, עדיין
מנסים לארגן את המיפלגה במיסגרות שלא
קיימות. מה יש לך היום? תהליך בוסיזים?
אתה יכול לכתוב כיום את מה שכתבת בשנות

• אבל בגין לא היה באותו המצב.
בגין עמד בראש מיפלגת־אופוזיציה
קיצונית, לפי התפיסה של אז, ולכן
היתה לו בעייה של לגיטימציה. לב־גץ
לא היתה בעייה של אמינות. להי-
פך, היתה לו בעייה של אמינות•
יתר. האמינו שהוא קיצוני מדי, והיה
עליו ליצור לעצמו תדמית של
אדם שיבול להנהיג מדינה שלמה,
ולא רק פלג אחד. לכם יש בעייה הסוכה.
נדמה שאף אחד אצלכם אינו
יודע מה לעשות בנידון.

לא פעם התבטאתי, אחרי הבחירות, שאני
לא מעריך ששימעון פרס יוכל להוביל את
המיפלגה לניצחון. ואני חייב לומר שכבר
תקופה ארוכה אני חושב את זה. ב־ 1984 אפילו
הצעתי את נבון, לעמוד בראש הרשימה. זה
היה מרוב אכזבה מהיכולת לעמוד מול הליכוד,
ותיקווה שלאחר לבנון ואריק שרון נעמיד
מישהו שיוכל להצית בעם את האווירה.
אני מודה — ואני לא מתבייש לומר זאת
— יש לי יחס מאור אמביוולנטי כלפי שימי
עון פרס. אני ראיתי אותו מקרוב בתקופת
היותו ראש״הממשלה. היו לי איתו חיכוכים
לא־מעטים. אבל הוא תיפקד באופן יוצא
מהכלל. היתה לי גם הערכה — שהתבררה
אחר־כר כמוטעית — שהעובדה שהוא היה
ראש־ממשלה הביאה אותו להתגבר על כל
הבעיות שלו בציבור. הוא היה יותר מקובל,
הוא התקבל מאוד יפה.
אבל כנראה שהיתה זאת שיכבה דקה מאוד
של אמון, על גבי שיכבה מאוד עבה של חוסר־אמון.
אחרי הרוטציה קרה מה שקרה.
מוכרחים לומר על שימעון פרס שהוא המועמד
הכי טוב שיש כיום במדינה להיות
ראש־ממשלה, אבל לא למשהו אחר.

שם, באמה, עשו פרו ורבו. ממש! היה חושך, אבל שמענו
(המשך מעמוד ז)2

• אולי זוהי הבעייה של הרבה אנשים
בפוליטיקה, שהם יכולים למלא
תפקיד, אבל לא יכולים להיבחר
לתפקיד. השאלה היא: האם המים־
לנה מסיקה מסקנות? האם המיפלגה
יכולה להסיק בכלל מסקנות? האם
בכלל יש כמיפלגה מכניזם להסקת
מסקנות?

אולי אני מדבר דברי-הדיוט, אבל יש לי
תחושה שיש בארץ יותר אנשים דתיים מכפי
שהיו קודם לכן. אני עובר בארץ, אני רואה
את הכיפות הסרוגות. אני לא מתפעל ממי־מדי
החזרה בתשובה, למרות שגם אצלי
במישפחה יש דבר כזה. אנו מישפחה שמצטיינת
בכל המרכיבים האלה
גם הבוחר הדתי הוא בוחר שנורא קשה
להשפיע עליו. גם הוא רחוק מאיתנו. אני לא

היא לא תדרוש את שיחרור עצירי־המחתרת.
אמרו: תהיה מיפלגה מתונה של דתיים.
היתה מיפלגה מתונה של דתיים, ולא קיבלה
את הקציר. וכאשר המפד״ל הפכה למיפלגה
יותר קיצונית, היא עלתה. הבעייה הדתית
הפכה הרבה יותר עמוקה מאז מילחמת . 1967
אולי מימדי הדתיות בארץ קשורים למילחמת
, 1967 לכותל. קשה לשנות.
אבל אני אומר: הנה מקיים בירוחם, עיירה

אני יכול להגיד דבר אחד: המעמד הציבורי
של האישים בחוץ משפיע כיום מאוד גם
בפנים.
בין 1977־ 1988 שימעון פרס פעל גם
למען שיקום־המיפלגה, גם באופוזיציה, גם
בשילטון, גם כראש־ממשלה, גם כשר־החוץ
וגם כשר־האוצר. ברוב התקופות האלה היה
דבר אחד שהוא הצליח: להחזיק בלהבה בין
בחירות לבחירות. היו גם סיקרי־דעת־קהל
שהנה, או־טו־טו, לוקחים את השילטון.
האפוס הזה נגמר היום. ראש מיפלגת־הע־בודה
יודע שזה לא פרספקטיבה אלקטורא־לית.
העסקנים והפעילים במיפלגת־העבודה
הם אנשים חפצי־חיים. בעבר לא נראה להם
שיש סתירה בין הגורל האישי ובין הגורל
הפוליטי ובין המנהיגות. היום, בפעם ראשונה,
העניין עומד חד וחלק. לכן אני לא רוצה
להפליג בניתוחים. לשימעון פרס יש מאפיין
אחד חזק מאוד. הוא הוכיח את עצמו לעיתים
רחוקות, אבל הוכיח את עצמו כמי שיש לו
אופטימיזם אדיר, במיוחד כלפי עצמו.

• עקשנות.
עקשנות, עקשנות שלפעמים יש בה חוסר
ראייה ריאלית של המעמד עצמו. היום שימי
עון חי באמונה — והוא לא אומר את זה —
שבעוד שנה, שנה־וחצי, יווכחו שהוא שיקם
את הכלכלה הישראלית, אחרי תקופה ליכו־דית
ארוכה מאוד של דירדור הכלכלה. הוא
מאמין שזה יכול לתת לו מעמד ציבורי. לכן
לא נוח לי לומר את הדברים האלה באמצע
המאמצים של שימעון פרס לשקם את מעמדו.
להערכתי, אם מיפלגת־העבודה לא תשקם
את מעמדה הציבורי והאלקטוראלי, ואם זה
לא יקרה בקרוב, לשימעון פרס תהיה בעייה
לעמוד בראש הרשימה בבחירות הבאות.

• אולי מעכר לבעיית המנהיגות,
יש למיפלגה כעייה עמוקה עוד יותר.
במדינה יש שכר כין שני מחנות,
המוגדרים גם מבחינת המעמד
החברתי־כלכלי וגם מבחינת המוצא
העדתי( .אתה עומד משני הצדדים
של המיתרם כמי שהוא חצי אשכנזי
וחצי ספרדי ).יש המאמינים שמים-
לגת-העבודה פשוט אינה מסוגלת
להתגבר על האנטיפאטיה העמוקה
שנוצרה כלפיה בקרב הציבור המיז•
רחי. היא נחשבת כמיפלגת העילית
האשכנזית הוותיקה והמבוססת.
וגם אחרי עמיר פרץ יש לי ההרגשה
שזה לא בא על תיקונו.
עמיר פרץ היווה ומהווה עבורי מקור של
תיקווה. באתי לשדרות כמה פדמים בזמו הבחירות
לכנסת. שדרות היתה נראית כמו עיי־רת־פיתוח
כבושה על־ידי המערך, בניגוד לערים
אחרות. על המירפסות היית רואה פוסטרים
של מערך. הלכת עם פרץ עמיר ברחוב.
הוא היה מאוד מקובל. ואל תשכח שפרץ
עמיר היה סמן שמאלי בין ראשי עיירות־פי־תוח,
פסטיבל־שלום וכמעט עד משא ומתן
ישיר עם אש״ף. הוא כביכול צריך להיות האיש
השנוא.
למיפלגת־העבורה אין כל־כך בעיות עם
עדות־המיזרח כמו שיש לה בעייה עם היהדות
הצפון־אפריקאית. הם עלו בשדרות ב־. 1096
המקום היחידי בארץ שהמערך עלה בו היה
בשררות. הוא העמיד מועמד טוב לכנסת, הוא
העמיד מועמד שהיה טוב עם הציבור, והוא
הצליח לדלג על חלק מהשורשים של האני
טיפאטיה שעדיין היתה חזקה. אבל אילו היה
המערך עולה ב־ 1096 בכל הארץ, המערך היה
מרכיב ממשלה.
אנחנו עומדים עתה מול מיתקפות. הזכרת
רק אחת מהן, הנושא העדתי.

שאלה: יתבן שבב חירו ת הב או ת י בין יעמוד
ברא ש הממשלה, ובב חי רו ת אחרי זה העניין יכול
להיפתח לאנשים צעירים יותר.
ת שובה: יכול להיות שאני אהיה חבר בממשלה
הבאה.
שאלה: אז לפי הח שבון הזה נראה אותד בראש־הממשלה
בגיל?60
יכול לשכוח שהיה לנו נושא של שיחרור
עצירי־המחתרת. בא אלי הנהג שלי — בימים
שהייתי מזכיר המיפלגה היה לי נהג — אמר
שהוא היה בבית־כנסת ועלה לתורה, והתורמים
בבית־כנסת אמרו לו שאת הכסף הוא
צריך לתרום לעצירי־המחתרת. הוא אמר
שלא, והוא כמעט נתקל בבוז. הוא ספרדי, וזה
לא היה בית־כנסת פאנאטי.
אברהם מלמד, שהיה נחשב כחבר־כנסת
יוני, היה רודף אחריי ואומר שמיפלגת־הע־בודה
לא יכולה להתקיים בציבור הדתי אם
* אחותו של עור ברעם ר שאה לחוזר בת ־
שובה וחזרה בתשובה 1ם היא. אח אחר,
ח״ס, הוא איש השמאל הקיצור.

שכוחת־אל, באמת קשה מאוד, הוא הלך למועצה
המקומית לא ברשימת מיפלגת־העבודה,
אבל כדובר מיפלגת העבודה, כדובר אנטי־ליכודי,
הוא קיבל .6596 אני לא מעריך שבכנסת
הוא יכול לתת 6591,למיפלגה, אבל 2596
הוא יכול לתת במקום . 1596
צריכים להתחיל לגדל באופן דמוקרטי
איזושהי שיכבה שיהיה לה קשר יותר בלתי־אמצעי
עם הציבור. היתה תיקווה — ואני
מקווה שהיא לא תתבדה לחלוטין — כי לישראל
קיסר יש נוסח־דיבור חצי־פופוליסטי,
שאין לאחרים במיפלגת־העבודה. לא פעם
הסתובבתי במקומות־עבודה, בתקופה שהוא
היה במעמד לא־קל בעיתונות, וקיבלו אותו
באופן יוצא־מן־הכלל. יש לו מין שיג־ושיח

בו בן ה־13

עם פועלים, אפילו עכשיו כשחברת השבדים
היא בבעיות. אחרים לא יודעים לעשות את
הדברים האלה.
תשאל אותי: מה בליכוד? דן מרידור לא
מדבר כך, אבל יש שם כל־כך הרבה שכן
מדברים. ואתה נוסע לשלומי ומסתכל מי זה
היום הצמרת של שלומי? יהודה לנקרי,
מפא״יניק לשעבר. מזכיר המועצה המקומית
אירח אותי אצלו. הוא כמעט לא הסתכל לי
בעיניים. לא הבנתי למה. הוא היה מפא״יניק,
מזכיר מפא״י לפני כמה שנים, ועכשיו הוא
מחנה־לוי.
אחרי שהם שמעו אותי מדבר על בעיות
שלומי, אמרו: אולי תסביר לנו את הריעות
המדיניות שלך. ראיתי המון ביטויים של הבנה
והסכמה. הם פשוט התרגלו ללכת עם
הרוב, הרוב של עיירות־הפיתוח ומה שמבטא
השילטון. הם הלכו עם הליכוד, אולי כמו שפעם
הם הלכו עם מפא״י. אולי גם הליכוד
יהפוך לאיזו מיפלגה מימסדית כזאת.
אבל יש אצלנו אישים שיש להם משהו
כובש. ידידיה, שנבחר בבית־שמש, עיירת־ה־פיתוח
הכי גרועה שיש לנו בארץ מבחינה
אלקטורלית, נבחר כראש המועצה המקומית
במאבק אדיר נגד הליכוד. נכון שהוא ניצל
פיצול בתוך הליכוד, אבל הוא קיבל יותר
מ־6ל 40 בסיבוב שני.
יכול להיות ששיכבה של שיבעה־שמונה
אנשים כאלה, יחד עם איזה שינוי במנהיגות
העליונה, יחד עם מסרים חברתיים פחות־בומ־בסטיים,
פחות תיקון־עולם, פחות תיקון־מדי-
נה, פחות המליצות השחוקות, אלא כמה מסרים
הקשורים לאיש הפשוט שהוא מאמין בהם
— כל אלה יביאו למיפלגת־העבודה את האמינות
המחודשת. ואם היא תשמור — וכאן
מגיעים לנקודה ההתחלתית — אם היא תשמור
על בסיס התמיכה שיש לה באותה ישראל
שאתה ציינת, ובזה יתבטא איזה שהוא
שיפור בעיירות־הפיתוח, יכול להיות שהיא
יכולה לחזור לשילטון.
אילו מיפלגת־העבודה היתה מצליחה להגיע
לאיזו הליכה לקראת תהליך־שלום, היא
כבר היתה בשילטון הרבה שנים.

• י ש הטוענים שהתהליך הוא
הפוך. כלומר, שהליכוד זז למרכז,
תופס את המקום של מיפלגת־מרכז,
נספג על־ידי המרכז גם מבחינת הריעות
הפוליטיות שלו, מתמתן בצעדים
קטנים, והולך לאיזה שהיא עמדה
יותר מתונה בעניינים פלסטיניים.
אולי יש פה תהליך, שדעת־הק-
הל לא זזה ימינה, אלא שהליכוד זז
למרכז ומתחיל לייצג דברים שמים־
לגת-העבודה היתה אמורה לייצג.
הליכוד היום נראה כמיפלגה די מרכזית.
זה די נכון שיש לו מימין כהנא ורפול וגנדי
וגאולה כהן, ולעומתם הוא מתון. אבל הליכוד
הוא עדיין מיפלגה קיצונית. אני שומע בור
עדת־החוץ־והביטחון את בני בגין, לא אגיד
עוזי לנדאו, אלי בן־אלישר, בנימין נתניהו
— מיפלגה די קיצונית. ודן מרידור, שבעיניי
הוא בכלל לא מתון מבחינה מדינית, אבל הוא
השמיע איזה שהן אמירות מתונות, לא בנושא
המדיני, אלא בנושא מישפטי, והיתה תחושה
שבדברים האלה הוא כבר לא כל־כך אהוד
בליכוד. אבל זוהי עובדה: אם תשאל היום
בציבור, חלק גדול רואה בליכוד מיפלגת־מר־כז.
אנשים אומרים: אתם מדברים, אתם לא
תביאו שלום, אתם לא מסוגלים.
אז קודם־כל אני רוצה לומר, ואולי זוהי
קביעה פוליטית שלא נוחה למיפלגתי אבל
היא עובדה: אילו היה הליכוד מקבל עמדות
מתונות יותר, היה לו יותר קל להעביר אותם
בציבור מאשר למיפלגת־העבודה. זה מה שקרה
עם השלום עם מצריים. אבל יש לי הערכה
שאנחנו לא די מכירים ואולי גם מוקירים —
עם מרכאות או בלי — את המנהיגות הקיימת
של הליכוד. שמיר וארנס לא יזוזו, וזו
עובדה משמעותית. גם לא בלחץ אמריקאי.
היתה לי שיחה עם ארנס לפני שלושה וחצי
חודשים. נבחרתי כראש ועדת־מישנה ממ

אמר: את עולו תווך אראה בפעם אחרת!

עם ועדת־החוץ־והביטחון, ואז דיברנו. הוא
אמר: עוזי, אני מתפלא עליך שאתה לא מבין
שאי־אפשר להביא שלום בלי הליכוד. מה,
אתה רוצה בפירוק הממשלה? אמרתי לו: אני
מוכן להכות על הרבה חטאים שעשיתי, ועל
הרבה דברים שאמרתי, אבל יש לי שאלה רק
כדי לבדוק את עמדותיה הנה ערפאת היה
עכשיו בפאריס, ואמר שהוא בעד שינוי
האמנה הפלסטינית. אתה אמרת: איך הוא
אמר דבר כזה? יש לו סמכות לומר דבר כזה?
שיביא את זה למעלה! אני רוצה ללכת רחוק:
הוא מחליט ללכת למעלה ולהפסיק את
הטרור ולהכיר במדינת־ישראל — אתה אז
תדבר איתו? הוא אמר בשום פנים ואופן לא.
אמרתי: אז מה יש לי לשבת איתר? אתה
מדינאי לא־ריאליסטי, ואלה הם הכוחות היחידים
שאיתם תוכל לדבר.
עכשיו שמיר בא לוועדת־החוץ־והביטחון
במצב־רוח אדיר, כי היה נדמה לו שאש״ף כבר
לא יקבל את התוכנית שלו. קודם לכן הוא
היסס, אולי אש״ף עוד יקבל.
שרון הוא הנעלם הגדול. אילו הוא היה
ראש־ממשלה, הוא היה עושה דברים שאף
אחד לא יודע — אבל לשני הכיוונים, ואני
לא הייתי מהמר עליו.
אשר לדור השני של ההנהגה בליכוד אם
אנחנו מסתכלים על מילוא ומרידור, ועל
ביבי ועל אולמרט. יש לי ההרגשה שהכי מתון
ביניהם הוא אהוד אולמרט. אתה תבנה את
האסטרטגיה על העמדה שלו? כשהוא ייבחר,
הוא יצטרר לפזול לעמדות של הרוב הדומם
של הליכוד.
זוהי מיפלגה גדולה* אר מיפלגה מאוד קיצונית
מבחינה מדינית. היא היתה מוכנה לגלות
פשרנות אסטראטגית — לא רק טאק־טית
— בנושא סיני. כולם ידעו שכאשר בגין
ויתר על סיני, הוא שם את עיניו על״כר שהוא
לא יוותר יותר ביו״ש.
לממשיכיו גם אין הסמכות, לא הפוליטית
ולא המוסרית, שהיתה לו. הוא היה יכול לקום
ולשנות עמדות בעם ובליכוד, גם בנושא כמו
יו״ש. שמיר לא מסוגל לעשות את זה, והוא
גם לא יעשה את זה.
אז במציאות הקיימת, נגזר מצב, שאולי
הוא תיאורטי, שמיפלגת־העבודה פלוס מיפי
לגות־השמאל פלוס מיפלגות דתיות ריאליסטיות
— ישנו את המצב. אנחנו רואים שיש
ריאליזים פוליטי ליהדות הספרדית הדתית.
אנחנו רואים את עובריה יוסף. אנחנו רואים
את אריה דרעי.
איך עובדיה יוסף ודרעי יעמדו מול המצביע
שלהם? המצביע הממוצע שלהם אינו
שונה בהרבה באופיו מהמצביע של הליכוד.
אם הוא שונה באופיו, אז הוא יותר קיצוני, לא
פחות קיצוני.
היתה לי שיחה עם דרעי, והוא אמר לי: זה
לא נכון מה שאתה אומר, כי אתה לא מעריך
את הסמכות ההילכתית והפוליטית של עובריה
יוסף. הוא יגיד משהו ויקבלו. הלוואי!

• איך זה? עשית שינוי בסולם העדיפויות?
קצת.

היי ת מזכיר מיפלגה רדופת־צרות,
ועכשיו אתה לא מזכיר-מיפ-
לגה. זה מספיק כדי להיות רגוע?
לא, אבל אני קצת יותר בנוי מאשר אחרים
להתעניין בנושאים אחרים. אני יכול לעסוק
בספורט, ואני יכול לראות סרטים, ואני אנצל
את זה. אני לא יודע מה יהיה בעוד שנה. בעוד
שנה זה יכול להימאס לי. אבל עכשיו אני גם
מתעסק במה שאני אעשה בעתיד.

• מה תעשה בעתיד? מה תעשה
כשתהיה גדול?
אלך על מנהיגות מיפלגת־העבודה, זה מה
שאני אעשה.

• בכל השיחה אנחנו שוב ושוב
מגיעים מכיוונים שונים לאותה הב־עייה
המרכזית של מיפלגת-העבו-
דה. היא זקוקה לשינוי המנהיגות.
בליכוד יש דור שני, שדרכו נראית
די סלולה. יש מעבר מהדור של

שמיר, שרון, לוי וארנם לדור של דן
מרידוד, עוזי לנדאו, אהוד אולמרט
ורוני מילוא. במיפלגת־העבודה אין
מעבר טיבעי כזה. אין שורה שנייה
מגובשת. איך להגיע לשינוי השיל-
טון? לכל היותר האנשים מעלים על
דעתם שהמקום מס׳ 1יעבור מפרס
לרבין, כמו שהוא עבר מרבין לפרס.
אני בוודאי לא אובייקטיבי. אני לא חושב

כמנהיגות. אני מציע לו שתכניס ארבעה אנשים
חדשים לממשלה.

שמות כמו דויד ליבאי, חיים רמון, ניסים
זווילי, ברעם. פרס אמר לי: לכל היותר אתה
יכול להגיד לי שאתה מוכן להיכנס. אתה לא
תכתיב לי את הרכב הרשימה. מה זה משנה
שהייתי מכתיב לו? הקרדיט היה שלו, ולא
שלי, כמו שהיה לשמיר. פרס לא הצליח להת־

שלהם, שהיתה חזקה לפני חצי שנה, הלכה
ונחלשה.

•נ שכ ח ה כמעט. לעומת זאת
התחזקה העמדה של יצחק רבין. נראה
שזה האיש שינהיג את המיפלגה
בבחירות הבאות, כי לדעת רבים
הוא האיש שיכול להביא את הניצחון.
אפילו
את זה לא חושבים במיפלגת־העבו־דה.
אומרים רק שהוא, יותר מכל אחד אחר,
ישפר את העמדות של מיפלגת־העבודה, אבל
לא יביא לניצחון. גם זה לא בטוח. צריך לזכור
שכאשר יצחק רבין יהיה חשוף, ויהיה מועמד
במקום הראשון, גם הוויכוח יהיה קשה. הליכוד
לא ינהג בו בכפפות של משי. אבל ההרגשה
היום — בחוץ וגם בפנים — היא שיצחק
רבין הוא מועמד חזק.

• איך אתה רואה את עצמך בזה?
נגיד שהיינו מכריזים שעוזי ברעם
צריך להיות מנהיג-המיפלגה. איזה
שלבים דבר כזה צריך לעבור, ובאיזה
טווחים של זמן?
אפשר לומר ולתכנן את זה בצורה סגורה.
לא לחינם, ולא מפני שניחנתי בטיפשות לעומת
האחרים, לא קמתי ואמרתי גם אני שאני
מועמד. אלף: משום שלא הייתי בטוח בעניין.
ובית: משום שלא הייתי בטוח בעניין. שני
הדברים האלה נשארו גם עכשיו.
אם אתה שואל אותי שאלה אחרת, האם
המועמדות של עוזי ברעם למנהיגות־המיפ־לגה
צריכה לעבור קודם כל שלב של תמיכה
ביצחק רבין, אני לא אומר שכן.

• כך זה נראה.

אני לא אומר שכן.

• כך זה נראה מבחינה אובייקטיבית:
שבבחירות הבאות רבין יעמוד
כראש המיפלגה. ושבבחירות
שאחרי זה העניין יכול להיפתח לאנשים
צעירים יותר.

שאלה: יתכן שאתה צריך להיות בן־זונה כדי
להיות ראש־ממשלה.
תשובה: מי שמכיר אותי אומר — תראה פראייר,
יכול להיות שר אבל ויתר. איש כזה לא מתאים להיות
ראש־מיפלגה.
שהרמה השנייה של הליכוד היא יותר טובה
מאיתנו. אבל צדקת ביחס להתנהגות הפוליטית
של שתי הצמרות המיפלגתיות.
למשל: התנגדתי מכל וכל להקמת מט־שלת־האחדות.
חשבתי שזה ריסוק כוחה של
מיפלגת־העבודה, וזה קרה. אמרתי לעצמי גם
שאני לא אהיה שר בממשלה הזאת.
כשהליכוד הכניס את מרידור, את מילוא
ואת אולמרט, פנו אלי ברגע האחרון אנשים,
שאני מעריך אותם, כמו שלמה אבינרי, ואמרו:
שמע, אם המיפלגה נכנסת לממשלה,
תהיה גם אתה בה.
ניגשתי לפרס ואמרתי לו: לא רציתי להיות
בממשלה, אבל קרה אתמול משהו, קורפו
ושריר בחוץ, הוא הכניס שיכבה שתיבנה

עלות לגודל הרגע, ולהבין שהוא בונה את
המיפלגה, ואולי גם בונה את עצמו. אילו זה
היה קורה, לא היית אומר שלמיפלגת־העבו־דה
אין בממשלה האנשים היכולים לעמוד אל
מול השורה השנייה של הליכוד.
פרס רצה להכניס אנשים שהם נאמנים לו
בתור שרי־הממשלה, וזה היה חשוב לו יותר
מכל שיקול אחר.
בשלב מסויים הודיעו מוטה גור, משה
שחל וגד יעקובי שהם רואים את עצמם כאלטרנטיבה,
אבל קשה לי להגיד שהם רואים את
עצמם כאלטרנטיבה אם שוב תהיה התמודדות
רבין־פרס, וזה דבר שיכול לקרות במים־
לגת־העבודה. אני לא יודע אם הם רואים את
עצמם כאלטרנטיבה לרבין. אז כל האמירה

זה יכול לקרות. אתה שואל אותי אם זה
דבר טוב. אני לא בטוח עדיין. יצחק רביו
נראה מועמד מוליך. אבל יש בעייה גדולה
מאוד בחלק של הציבור המתון, המצביע
למיפלגת־העבודה, לראות את יצחק רבין
בראש. יצחק רבין הוא לא רק איש. הוא סמל.
אני לא רואה את יצחק רבין כקיצוני מבחינה
מדינית, כקיצוני ימני מבחינה מדינית. הוא
שר־ביטחון בתקופת האינתיפאדה. אני לא יודע
מה היה קורה לשר אחר בתקופת האינתיפאדה.
אבל אם אני יכול לדבר עלי אישית
— כדי לשקול בכלל תמיכה ביצחק רבין,
אני הייתי רוצה לראות אצלו עמדות הרבה
יותר ברורות והרבה יותר גמישות מכפי שיש
לו היום.

• אמרת קודם שההתרשמות
שלך, גם לפי סקרי־דעת־הקהל, היא
שאנשים רוצים גם בהידברות עם
אש׳׳ך וגם בדיכוי האינתיפאדה. את
החלק השני יצחק רבין בוודאי מייצג.
את החלק הראשון...
זה מאוד מעניין. למרות שהליכוד ודעת־הקהל
הימנית מאשימים אותו בזה שהוא לא
מתכוון לשבור את האינתיפאדה באמת, שהוא
פשרן מאוד, זה לא תופס.

• ה תד מי ת הציבורית שלו היא
שהוא קשוח, שהוא יודע מה שהוא
עושה, שהוא בוטח בעצמו ושהוא
מומחה לעניין.
הקשיחות הזו שלו היא, אולי, הסוד האלקטורלי
הכי גדול שיש לו. אין לי ספק בכך.

•ובצד המדיני, אם הוא אומר
שהוא מוכן לקבל מישלחת פלסטינית
למשא ומתן מבין תושבי השטחים,
ולא איכפת לו מי ימנה אותם,
זהו צעד קדימה.
הוא לא שלל את האפשרות שיהיו גם נציגים
מחוץ־לארץ.

• אז הוא בחצי הדרך לדיעה שלך,
ואפשר להגיד שאולי הוא יגיע
רחוק. מישהו יכול לטעון שכדי שיני
(המשך בעמור )51

23 — 11

ב 0רע\ז
מישפט
חו מ ר בן־זונה
גם השופטים מצוזים
להיזהר בכבודם שר
פרקליטים, קבע העדיזן
נעמי רון ₪

סמים
לבד, ב מי דבר
סמים -אמריקה נלחמת.
| בי שראל שד חושבים איך
רונן בר ₪
ריצ׳ארד קאנה הפך כוכב־על בתיקשורת
האמריקאית. מתוכנית־ראיונות מקומית בקנ־זס־סיטי
היתה הדרך לתוכנית של טד קופל
קצרה. הוא הביא עימו את נוסחת־הקסם, איך
תצליח אמריקה להיפטר מבעיות הסמים
שלה, איך יצליחו הנרקומונים לעזוב את
המוות הלבן אחת ולתמיד.
קאנה עומד בראש קרן צילנגר לגמילה
מסמים. לכל אחת מהתוכניות שבה רואיין

הביא עימו כמה דוגמות חיות של הצלחותיו.
בני־נוער סיפרו בהתרגשות איך הצילה קרן
צילננר את חייהם והפכה אותם לאנשים נורמליים
ובריאים.
אב של נרקומן בישראל, שצפה בקלטת־וידיאו
של הראיונות, אמר שהשיטה נראית
לו, ושיהיה מוכן לשלם סכומים גדולים כדי
שבנו יעבור את מסע־התלאות הזה .״ניסינו
הרבה פיתרונות בעבר, וזה לא הצליח. אולי
בשיטה דראסטית כל־כך הוא ייגמל. אבל
נראה לי שזה יקח הרבה שנים עד שמשהו כזה
יהיה בארץ. הכל כאן זז כל־כך לאט.״
חטיפה בלילה. השיטה היא באמת
דראסטית מאוד. ראשית, המחיר לא שווה
לכל נפש. גמילה לעשירים 15 .אלף דולר
מרוויח ריצ׳ארד קאנה על כל גמילה. רבים
משלמים. השיטה כנראה הוכיחה את עצמה.
אחרי שכל ההסכמים בין ההורים לנציגי
הקרן, נחתמו בסודיות, מגיעים בחשכת־ליל
כמה בריונים וחוטפים, בהסכמת ההורים, את
האובייקט, מתבגר או מתבגרת.
הם נושאים אותם על כפיים, קושרים אותם
ברכב, ונוסעים למידבר השומם. שם הם
עומדים לבלות שלושה חודשים בתנאים
קשים מאוד.
ראשית יכניסו אותם למחנה עם עוד נגמלים,
שם ילמדו אותם איך חיים עמבזעט מזון,
איך מסתדרים כמעט בלי מים. בכלל יפתחו
בהם כושר־הישרדות גבוה מאוד. הם ייצאו
למסעות מפרכים. בסיכום שלושת החודשים
ילך כל אחד מהם מרחק של כ־ 600ק״מ.
אחרי שהבינו טבע פראי מהו, מגיעה גו־לת־הכותרת
של המיבצע. העיתוי שונה אצל
כל אחד, ונקבע בהתאם להערכות הפסיכולוגים
הצמודים לגבי התקדמותו. במשך שבועיים
יופרד הנער מיתר הקבוצה, ויהיה בודד
באמת. הוא לא יראה איש ויסתדר לגמרי לבדו.
הוא לא יקבל אוכל וייאלץ לצוד אותו
לבדו, ומה יש לאכול במידבר חוץ מנחשים
ושאר זוחלים?
״המטרה שלנו,״ הסביר קאנה לאומה האמריקאית
,״היא שהאיש ילמד להאשים רק את
עצמו. ראשית — יש גמילה פיסית. אנחנו
נמצאים באיזור מרוחק מכל ישוב, וסמים לא
יגיעו. שנית — הם מפתחים כושר גופני ובריאות,
שהיו חסרים להם מאוד. שלישית —
הם מבינים את מעשיהם בראייה יותר מפוכחת,
בגלל השיחות עם דומים להם. בשבועיים
האחרונים הם לא יכולים להאשים את ההורים
שלהם או את החברה במה שקורה להם. אם
אין להם מה לאכול, הם אשמים שלא צדו. אם
קר להם, הם אשמים שלא דאגו למחסה
מתאים.״
לא מארינם. בארץ המצב שונה. הורים
של נרקומונים נחלקו בריעותיהם. חלקם
בעד, חלקם נגד. הרשויות, בדמותו של הד״ר
יצחק בלום, נגד. כמנהל התחנה הצפונית של
אל־סם הוא אחד המומחים הגדולים בארץ
לענייני הסמים.
״קודם כל יש כאן בעייה גיאוגראפית. אין
כמעט איזורים מבודדים בארץ, שאליהם
אפשר לשלוח אנשים. ארץ קטנה. אני נגד
השיטה הזאת. קודם כל, אין די נתונים סטא-
מיסטיים עליה. האנשים שהובאו כדוגמה
בתוכנית היו בערך שנה אחריה. גמילה מלאה
ובטוחה אנו מגדירים כמשהו שמחזיק מעמד
לפחות 10 שנים. התוכניות לא הצביעו על
אחוז המיקרים הלא־מוצלחים.
״אני בהחלט בעד שיטות דראסטיות אחרות.
זה לא עובד כמו שצריך. צריך ללמד
הישרדות, אבל זה לא הכל. לא צריך להפוך
אותם למארינס. צריך להפוך אותם לאנשים
שיידעו להסתדר בחברה נורמלית. לקיחת
אנשים למידבר לא הופכת אותם לתרבותיים.
״ההישארות לבד מסוכנת מאוד. היא אולי
חיובית למי שבנויים לכך, אבל יש אנשים
שיתאבדו במצב כזה. אני בעד משהו שייתן
הכל, תוכנית שתכלול גם לימוד להסתדר
לבד, גם הסתגלות בחזרה לתרבות.
״יש הרבה תוכניות יפות. גם באמריקה וגם
באירופה. אנחנו עדיין בודקים איזו מתאימה
לארץ. חסר כסף, כמובן.״

סיפור משעשע כדיר לרפ אללה.

חלו בוקודוז־ההעוקפה. עיחוואיח ־
אחת ווה! ישראל בל ב האינתיפאדה

ו מגז
ברמאללה
^ כל התחיל כרגיל. הייתי צריכה לנסוע
\ 1לרמאללה כדי לקבל חומר לכתבה. חשבתי
לעשות זאת בדרך הרגילה: לנסוע לש־ער־שכם
ולקחת משם מונית ערבית, בעלת
מיספר־זיהוי כחול.
בחרתי בדרך הבלתי-רגילה. טילפנתי לת־חנת״מוניות
בעיר המערבית ושאלתי אם יש
נהג המוכן לקחת אותי לרמאללה, להמתין לי
ולחזור.
הנהג שהגיע היה בחור צעיר, רזה, בעל
| תיספורת קצוצה. הוא היה לבוש במיכנסיים

״אתה פוחד?״
״אני? מה פתאום׳ כשהייתי בצבא נסעתי
את הדרך הזאת כל יום.״
״אבל זה היה לפני האינתיפאדה.״
״תראי, אני לא הייתי חייב לצאת לנסיעה
הזאת. אני רציתי, אני אוהב הרפתקות. אני
אפילו נוסע באוטו לא־ממוגן.״
שקט מתוח.
״את יודעת לאן את נוסעת?״
״כן, יש לי פגישה שם״.
״אני מקווה שלא יחטפו אותנו.״
ציון צפריר, העולם הזה

רק לעיתים נדירות קורה ששופט בית־המישפס
העליון מותח ביקורת חריפה על
שופט מחוזי. זה קרה בשבוע שעבר במישפטו
של שימעון ששון, הנאשם בעבירות של סחר־סמים
(הירואין) .הנוזף היה השופט העליון
יעקב מלץ, והננזף — השופט המחוזי חיים
אדר.
מעצרו של ששון והגשת כתב־אישום נגדו
התאפשרו לאחר שנמסרה נגדו עדות של
סוחר־סמים אחר, ובעיקבות מציאת קלטת,
בשעת חיפוש שנערך בביתו. ההקלטה בוצעה
באקראי על־ידי בנו בן ה־ ,5ששיחק ברשמקול,
ואגב־כך הקליט את אביו ואדם אחר,
כשהם מדברים על עסקי־סמים .״סמים זה לא
בית־מירקחת ״,נאמר בהקלטה, וכן ״זה חומר
בן־זונה״.
השופט חיים אדר ציווה על מעצרו של
ששון. סניגורו של הנאשם, עורך־הדין ציון
אמיר, עירער על החלטה זו לפני בית־המיש־פט
העליון. בעירעור התייחס אמיר לדרך שבה
מנהל השופט אדר את המישפטים המובאים
לפניו. עורך־הדין מתח ביקורת על־כך
שהשופט מרבה להשתיק ולקטוע את הסניגורים
המופיעים בפניו.
במישפטו של ששון, טען אמיר, אמר
השופט אדר שאם הסניגור לא יפסיק לטעון
את טיעוניו ,״כי אז יש סיכוי שייגרם נזק
לנאשם.״
בן נגד אב. על תלונה זו הגיב השופט
יעקב מלץ :״מקריאת הפרוטוקול התרשמתי
כי אכן יש ממש בטענה זו. בהליכים אשר
כאלה, מדובר בשלילת חרותו של אדם בטרם
מישפט, ובכגון דא אנו מצווים על זהירות
מירבית ...מן הדין הוא, איפוא, ששופט אשר
שומע דיון כזה, ייתן אפשרות מלאה לסניגור
לנסות ולשכנעו שאין ראיות לכאורה ...החלטה
זו טוב לה שלא נאמרה משנאמרה. משתמעת
ממנה ברורות סברה שהסניגור עשוי
לגרום נזק למרשו על־ידי טיעוניו ...יש בכך
פגיעה מיותרת בפרקליט. כשם שפרקליטים
מצווים להיזהר בכבודם של שופטים, כר
מצווים השופטים להיזהר בכבודם של
הפרקליטים״.
עורך־דין אמיר התעקש להוכיח לבית־.
המישפט שהדברים שנאמרו בקלטת אינם
יכולים לשמש ראייה נגד לקוחו, מכיוון שבן
אינו יכול להעיד נגד אביו, וכן שהדברים
הוקלטו בניגוד להסכמתו ולרצונו של האב,
ולכן ההקלטה אינה קבילה בפני בית־המיש־פט.
שימעון
ששון עצור עתה בבית־המעצר
באבו־כביר. תאריך מישפטו טרם נקבע.

״או לא פוחד. מה פתאום! הר לא

שימשת־מכונית מפוצצת ברמאללה
״מה קרה? יש שם לדים!״
שחורים ובחולצת־טריקו שחורה, מתוחה על
גוף שרירי, ונעל נעלי־התעמלות שחורות.
משהו קרבי וזועק גבריות.
מייד בהתחלה טרח להפגין מאצ׳ואיזם
ושוביניזם גברי בולטים. הוא שאל בחיוך מזלזל
אם אני יודעת לאן אני נוסעת, ואם הייתי
שם פעם. שאלתי אם הוא פוחד מן הנסיעה.
״מה פתאום!״ ענה בביטחון מלגלג ,״אתמול
לקחתי מישהו לג׳נין!״
התרווחתי בכיסא בביטחון, מתוך ידיעה
שאני נוסעת עם מישהו מיומן ובעל־ניסיון,
המכיר את הדרכים, ובעיקר את האינתיפאדה.

הרווחה היתה קצרה. הוא לא חדל
להגניב לעברי מבטים ספקניים.
״את יודעת לאן ברמאללה את צריכה
להגיע?״
״לא בדיוק, אבל נשאל שם.״
שקט מתוח.
״אני מקווה שאת לא רוצה לחטוף אותי״.
צחקתי.

שקט מתוח. מתקרבים ליציאה הצפונית
מירושלים.
״את רוצה שאני אדליק את המזגן?״
״אם אתה רוצה, הרוח דווקא נעימה״.
״לא, יותר בטוח שנסגור חלונות, בגלל
האבנים. את שמעת מה שקרה לאוטו של מס־ההכנסה?״
סוגרים
את החלונות. נוסעים צפונה לכיוון
רמאללה. שקט מתוח. הנהג שולח מבטים
מודאגים לצדדים.
״אז לאן ברמאללה צריך לנסוע?״
״ליד כיכר מנארה. אתה מכיר את הכיכר?״
״אה, כיכר מנארה זה בסדר, יש שם הרבה

צבא״.
נרגע קצת. ממשיך לנסוע.
״מה יש לך לעשות שם?״
״אני עיתונאית.״
״אז אין לך במיקרה איזה שלט עיתונות
גדול, שנשים על החלון הקידמי?״
״לא, אבל אם אתה רוצה, אתה יכול לשים
כאפייה, זה אולי יעזור.״

הייתי חייב לבוא!
זיק של תיקווה ניצת בעיניו המודאגות:
״יש לך כאפייה?״
״לא. אתה פוחד?״
״אני לא פוחד, מה פתאום, הרי לא הייתי
חייב לבוא!״
ממשיכים. העיניים שלו מתרוצצות לכל
הכיוונים.
מגיעים לרמאללה. שעת אחר־הצהריים.
כמו עיר־רפאים. החנויות סגורות על מנעול
ובריח, איש אינו נראה ברחובות השוממים.
הוא אינו יודע להחליט אם ללחוץ על דוושת
הדלק בכל הכוח, או שאולי עדיף לנסוע לאט
דווקא.
מתקרבים לכיכר־מנארה, הכיכר המרכזית.
בצד הכביש עומדת שורת מוניות,
ולידן הנהגים. אני מבקשת ממנו לעצור, כדי
שאוכל לשאול על הכתובת. הוא עוצר
בחשש, אינו יודע אם לעצור עצירה מוחלטת.
ליתר ביטחון הוא משאיר חצי רגל על דוושת
הבנזין. את החלון החשמלי הוא פותח רק עד
החצי. אני מגסה להשחיל שאלה דרך הפתח
הצר.
הנהגים מתייעצים ביניהם. הנהג שלי
נכנס ללחץ. הם ניגשים, שואלים, הולכים
לברר, חוזרים. דקות של מתח, והוא מתחיל
להזיע ולהחוויר.
הם שולחים אותנו קדימה. הוא סוגר־אוטם
את החלונות החשמליים. עוברים על פני
הכיכר. שממה.
״אני לא מבין, אין פה אף חייל. תמיד יש
פה המון צבא״.
״אתה פוחד?״
״מה פתאום. אני לא הייתי חייב לנסוע.
תגידי, את שמאלנית?״
אני שוב מבקשת ממנו לעצור לבירור. הוא
מהסס ועוצר. שוב שואלים, שוב שולחים
אותנו קדימה, בערבית מהולה בעברית ובאנגלית.
נוסעים
במורד הכביש. הוא נכנע לפיתוי
ולוחץ בחוזקה על הדוושה. אני מבקשת שיסע
לאט, כדי שאוכל לבדוק את השלטים. ואז
הוא עושה סיבוב פרסה פתאומי על הכביש
הריק.
״מה קרה?״ אני שואלת.
״יש שם ילדים!״
״איפה?״

״לחצר המינזר״.
״לא, תיכנסי לאוטו, אני לא נוסע לבד!״
אני נכנסת לאוטו. נוסעים פנימה. מחנים
את הרכב. בדיד החוצה מהחצר אני מבחינה
בשער־ברזל, בזיק של רוע־לב אני מחליטה
להתעלל בו קצת.
״אני מקווה שלא ינעלו את השער עם
האוטו בפנים,״ אני אומרת ברצינות.
הוא נחרד, לא יודע איזו צרה גרועה יותר.
״ומה נעשה אז?״ הוא שואל, על סף פאניקה.
״אין בעייה ״,אני עונה בשאננות מתגברת,
לנוכח הפאניקה ואבדוך העשתונות ,״נלר
לכיכר וניקח מונית ערבית.״
הנהג נתקף באלם ובהלם, ומרחיב את
צעדיו לכיוון הכניסה למישרד.
אני עולה לפגישה והוא איתי. מחפש מחסה,
ביטחון. מתוח כמו קפיץ, מודאג, חיוור.

הוא יושב צמוד אלי, כמו ילד קטן ליד אמו.
הפגישה מסתיימת, אנחנו יוצאים וצועדים
אל הרכב המוסתר בחצר המינזר. הנהג המא־צ׳ו,
בעל השרירים, התגמד משהו במשך
השעה האחרונה. גופו רפוי, צעדיו מדודים
וחסרי־ביטחון, עיניו מתרוצצות בבהלה לכל
הכיוונים.
״אני מקווה שלא שמו לנו פצצה באוטו,
שלא יתפוצץ כשאתניע,״ הוא אומר, מנסה,
לשווא, לחייך.
״אל תדאג,״ אני עונה ,״היא לא תתפוצץ
פה, רק כשנגיע למרכז ירושלים.״
הוא לא יודע אם לצחוק או לבכות.
נוסעים בחזרה.
״את לא פוחדת?״

״אבל קצת צריך לפחד, לא?״

״אתה פוחד?״
״מה פתאום. אני לא הייתי חייב לנסוע
הנה, אני הסכמתי, אני אוהב הרפתקות.״
הרגל הימנית נצמדה לדוושה עד הסוף
והמכונית דוהרת, עוקפת מימין ומשמאל.
הוא נוהג תוך כדי עישון עצבני.
ככל שהתקרבנו לירושלים, הוא הזדקף
יותר, החזה שלו התנפח בחזרה, השרירים שלו
התמלאו מחדש, הוא התחיל לנשום לרווחה.
המאצ׳ו חזר. הוא אף העז לכבות את המזגן
ולפתוח את החלונות .״אני שונא מזגן, זה רק
בגלל האבנים״.
הוא עשה זאת. הוא חזר להיות עצמו.
כשירדתי מהאוטו אמר באומץ :״אם תרצי
עוד פעם לנסוע, תתקשרי לתחנה ותבקשי
אותי״.
בטח.

ענ ת סר}.וסט,
״שם, בסימטה. לא ראית?״
״נו, אז מה?״
״הם מביטים עלינו.״
עוצרים שוב ליד עובר־אורח מזדמן, הוא
מצביע על הבניין הסמור אלינו. אנחנו עוצרים.
״אני
לא נשאר לבד באוטו ״.הוא אומר,
מזיע וחיוור. החיוורון שלו בולט על רקע
הבגדים השחורים .״אולי תבקשי ממישהו
שיירד לשמור על האוטו? זה אוטו ישראלי,
הם יכסחו אותו״.
״בסדר,״ אני מנסה להבין ,״אני עולה ומבקשת
ממישהו שיירד למטה״.
״אני בא איתר, אני לא נשאר פה דקה
לבד.״
״ומה יהיה על האוטו?״
״מה איכפת לי! שילר האוטו, אני לא נשאר
פה לבד!״
עולים במהירות במדרגות, אל הנוישרד
לזכויות האדם ברמאללה. אני שואלת שם מה
כראי לעשות לגבי המכונית.
״מה, באת במונית ישראלית? זה לא טוב.
מוטב היה לבוא במונית ערבית״ עונה לי בך
שיחי מהמישרד. הנהג שלידי מקבל פיק-
בירכיים ומתחיל לרעוד .״אתה יכול לחנות
את המכונית בחצר של המינזר הסמור.״
״תרד, אני פה בינתיים.״ אני מנסה אותו.
״לא, מה פתאום, אני לא יורד לבד לשום
מקום!״
יורדים למטה. הכניסה לחצר נמצאת שני
מטרים מן המקום שבו חונה הרכב. אני מתחילה
להתקדם ברגל.
״לאן את הולכת?״

כיכר מנארה ברמאללה, ביום רגיל
,אני לא מבין. אין פה אף ח״דר

זיכרונות
מבית אמא
סיגמה פרדיסו (לב,
תל־אביב, אי טלי ה) -זה
שמאלץ, אבל זה עונד.
כל מה שהבימאי ג׳יוזפה טורנטורה עושה גסרט
הזה, הוא שימוש בקלישאות חבוטות. ברור
מראש לאן הטיפור הולך, ואף על פי בן, זה גורם
להתרגשות. אולי משום שטורנטורה מטפר את
הסיפור של עצמו ולשם שינוי, בל התבטיטים
הללו הם שפתו הטבעית ביותר.
במקור, הופק הסרט כסידרת״טלוויזיה של
שלוש שעות. המיסגרת של הסיררה: בימאי
מצליח הגר ברומא, נזבר בילדותו ובנעוריו, ש עברו
עליו בעיירה סיציליאנית קטנה. בל זאת,
לפני שהוא נוסע הביתה, בראשונה אחרי 30
שנה, כרי להשתתף בהלוויית האיש שהיה הק רוב
אליו ביותר, המכונאי שהקרין סרטים ב־נית־הקולנוע
פרדיסו שבעיירה. הפרק הראשון
עוסק בילדותו של הגיבור; השני, בהתבגרותו
ואילו השלישי(שממנו נו תי אף מעט בעריבה
לקולנוע) מוקדש לשיבתו הביתה.

הנקות

פיליס נוארה -במקום אב, מורה וידיד
הסרט מתרחש במעט בולו נני ת-קולנו ע, ש בסופו
של דבר נהרס לגמרי, אחרי שההמונים,
שמילאו אותו, נטשו אותו. א ם הסרט עובר, זה
דווקא משום שלא הקולנוע הוא עיקר מעייניו,
אלא הי חסים בין הגיבור, טוטו, למכונאי המש מש
בתחליף לאב, כיועץ וביריד גם יחד. עם
שחקן כמו פיליפ נוארה בתפקיד הזה, ובתפקיד
הילד השובב והחביב, סאלווטורה קאשו, ג׳יו-
זפה טורנטורה הלך על בטוח, ומן־הסתם זנ ה.

דיבוק נוסזז איטליה שטן קטן שלי (צפון,
תל־אביב, אי ט לי ה ) -ה פ עם
אין שום טענות נגד
סרט איטלקי דובר אנגלית. כן הוא צולם במ קור.
גם משום שאחד משני הכובני ם בו הוא
ואלתר מתאו, וגם משום שרוברטו בניני, המצ־חיקן
מנרדפי החוק, שביים א ת הסרט הזה ומו פיע
בתפקיד השטן הקטן, ניחן בבישרון מיוחד
לשבש בחביבו ת את השפה האנגלית.
מתאו הוא מגרש״שדים אמריקאי החי ברו מא
ובניני הוא שדון שובב ה מס ת תר בגופה של
איטלקיה עבת״בשר. מערכת-היחסים ביניהם
ממלאה א ת החלק הגדול של הסרט, כאשר ב אמצע
נכנסים עוד לתמונה צעירה הבוחלת ב בגדים
תחתונים ופרופסור (ניקולטה נראס קי
וג׳ון לוריא, שהופיעו עם בניני בנרדפי החוק).
למען האמת, ניתן היה לצפות ששילוב בין
ולתר מתאו, גדול הקומיקאים שיש היום לקול נוע
האמריקאי, לבין רוברטו בניני, בין המצלי חים
שבמצחיקני איטליה, יוליד פצצה של

הלזאסוסין נפריז,
ארצנת־הבריח) — קומדיה ישנה
ומטורפת משנת , 1941 שהכל קורה
בה בלי התראה מוקדמת. הגיבורים
עוברים מעלילה לעלילה, שולפים
בדיחות מן המותן ומלגלגים בהנאה
על תעשיית הקולנוע. מוצר
יחיד במינו, שגם הבמאי הספוטר
לא חזר עליו מעולם.
עסקי נשים >הק 1ר
נוע. תל־אביב, צרפת) — סיפורה
של האשה האחרונה שהוצאה להורג
בצרפת, שאינו מנסה להציג אותה
כצדיקה, אבל מיטיב להצביע
על המוסר המעוות השולט במדינה,
שבה עורפים ראשה של מבצעת
הפלות ומניחים לפושעים האמיתיים
להלך חופשי. קלוד שאברול
מביים את איזבל הופרט באחד מתפקידיה
הטובים.
שוב לאהוב (טיילת,
תל־אביב, ארצנת־הברית) — זוג
נפרד אחרי 40 שנות נישואין. תמונה
אינטימית ורגישה של הקהילה
היפאנית בקליפורניה, על העימות
בין ערכים ישנים לעולם החדש,
ועל אנשים שרוצים לשמור על
כבודם העצמי, אבל גם מבקשים
לעצמם פיסת אושר. מאקו ונובו
מקארתי מרשימים בתפקידים הראשיים.

אינדיאנה ג׳ונם
ומסע הצלב האחרון (תל-
אביב, ארצות־הברית, מ 1צנ נם בי־חשל׳
ובחיפה) — הריסון פורר

ירט קו לנו עבט לוויזי ה
מתאו ובניני -השד לא נורא
ממש. מדי פעם נפ עם, נדמה אפילו שההבטחה
מתגשמת, אבל מאחר שאין מיסגרת של ממש,
אשר תחזיק א ת כל הסיפור הזה, הרושם הוא
כאילו בניני חיבר שורה של מערכונים נפרדים.
ואז, גם עם המערכונים עצמם מצחיקים, המעב רים
שביניהם משכיחים א ת ההנאה. למרבה
המזל, אי-אפשר באמת לקלקל, לא א ת מתאו,
לא את בניני, ואף לא א ת לוריא ואת בראס-
קי, וכשהם מצחיקים, הם מצחיקים באמת.
המשולש היבש
סיבון רטוב (חן ,3תל-
אביב, או ס ט רלי ה) -מן
הסרטים המיותרים ביו תר
שהוצגו השנה בארץ. מותחן שגנב את
הסיטואציה ה בסיסי תמס כין ב מי ם של רומן
פולנסקי, גם אם קשה מאוד לזהות א ת המקור
במעשיה העלובה והטיפשית הזאת. ועם פולג־סקי
הסליחה על הזכרת שמו.
זה מתחיל עם טראומה. בנו הקטן של קצין־
ימיה נהרג נת אונת־דרכים, אמו, שנהגה במכו נית,
מתייסרת שהכל קרה בא שמתה. להרגע-
תה, לוקח הקצין חופשה והם יוצאים לשייט על
היאכטה שלהם. בלב-יט הם נתקלים ביאכטה
אחרת, הנראית נטושה, וממנה מגיע אליהם
צעיר מפוחד, הטוען שבל חבריו מתו מהרעלת
מזון. הקצין הילד לבדוק, והצעיר שהוא בעצם
פסיכופאט קולנועי מצוי, גונב א ת היאכטה עם
האשה הצעירה. הקצין יוצא בעיקבותיהם על
היאכטה השנייה, ומכאן והלאה בל מה שצפוי
לקרות במיקרים כאלה אכן קורה.

אי־שם, בשנות ה״ ,50 היו לה לטלוויזיה
האמריקאית שני גיבורים
מצויירים פופולריים, רוקי הסנאי
העוטה לבוש טייסים ובולווינקל
האייל. ביו שאר הדמויות בסידרה,
אפשר היה למצוא כלב שהחזיק
ילד בתור חיית־שעשועים וגם שני
בגי אדם, בוריס ונאטאשה, זוג מרגלים,
בעלי מבטא רוסי כבד שניסו
כל הזמן, כמובן ללא הצלחה, לצוד
את הסנאי ואת ידידו האייל.
30 שנה לאחר מכן, לובשים ציורי
המרגלים בשר וגידים בסרט בשם
בוריס 1נאטאשה. הם עדיין מרגלים,
עדיין שלומיאלים, אבל הפעם
אינם עוסקים עוד בחיות, אלא
בתעשייה המתוחכמת של מחשבים
ומכונות־זמן.
שני השחקנים שנבחרו לתפקידים
הראשיים הם סאלי קלרמן,
״שפתיים לוהטות״ מסירטו של רו־ברט
אלטמן מאש ודייב תומאס,
בדרן קנרי שהופיע כבר בסרטים
לצד חבורת הפראים של ביל מראיי
ודן אקרויד.
מעניינת יותר היא זהותו של הכימאי,
צ׳ארלס מרסין סמית, לשעבר
שחקן־מישנה מצטיין בסירטי-
הנעורים של שנות ה־ ,60 מי שהיה
תמיד החבר הטוב של הגיבור המרכזי.
בין היתר הופיע באמריקן נרא־פיט׳
,פאט נארט וביל׳ הנער וסיפר
ח של בילי הול׳ ,באחרונה שיחק
סמית, לצידו של ג׳ון טראבולטה,

תל-אב>ב

סם ניל -הקצין הטוב לא יובס
לחוסר-הדימיון של התסריט נוסף חוסר־ה-
השראה של הבימוי, המישחק המאולץ והמזוייף
של השלישיה והתרגילים הנואשים לשמור ב כוח
על מ תח. הדמויות שנלוניות להחריד:
הקצין הוא גיבור עשוי״ללא־חת; רעייתו היא
אשה מסורה עד כאב, והפסיכופאט הוא הת גלמות
הרשע המופרע, ואין אף צל קל שבקלים
שיעיב על הגדרות נחושות אלה. הסוף, אף הוא
צפוי מראש אם־כי אמור להיות מפתיע.

* * דאצדי אין אספיק (יום רביעי 13 ,בספטמבר,
בשעה - )22:03 סירסו האחרון של אנתוני מאן הגדול הוא
פרשת״ריגול המתנהלת בברלין, ובה מתבק ש סובן בפול
לחסל א ת עצמו. לורנס הארווי המנוח, שגילם את ה תפקיד
הראשי, השלים א ת הסר ט אחרי מות הבימאי, ואם האווירה
עדיין דחוס ה, הסיפור ד חוס פחות. מיאה פארו לפני עידן
וודי אלן, טום קורטני וליונל סשאנדר, שותפים ב סב ך העלי לה.
סר ט בן . 20
ואלדו פפר הגדול (יום שישי 15 ,בספטמבר, בש עה
- )22:30ג׳ורג׳ רוי היל ורוברט רדפורד שוב יחד אחרי
העוקץ בסר ט על טייס גיבור מילחמת-העולם הראשונה,
ההופך ללוליין אוירובאטי בימי שלום. מועקת גיבורים ללא
תעסוקה, על רקע אמריקה התיכונה, מעוררת עניין, גם אם
העלילה אינה ת מי ד מגובשת.
חוזה השרטט (יו ם רביעי 20 ,בספטמבר, בשעה
- )22:05 מן הסרטים המורכבים, המלוטשים והמרתקים
שעשו בשנות ה״ 80 באנגליה. מאייר מוזמן להנציח אחוזה
של אציל כפרי, ותוך כדי צפייה בה מכל מיני זוויות, מגלה
מזימה אפלה לרצח. הבימאי פיטר גרינאוואי התגלה לעולם
בסרט הזה, שהוא דוגמה לקולנוע מתוכנן, שחייב א ת שור שיו
באותה המידה לאלפרד היצ׳קוק ולאנטוניוני.
בסרט המומחים שביים לא אחר
מאשר דייב תומאס, מי שמופיע
כאן בתפקיד הראשי. טראבולטה ר
ג׳ון קאנדי, המצחיקן כבד־המשקל
מספלאש, הבטיחו כבר להצטרף
לסריס ונאטאשה בהופעות־אורח.
זה תמיר קל יותר כשיש קצת עזרה
מן החברים.

כארכיאולוג המחפש הפעם את
גביע הגראל הקדוש ותוך כדי כך
מציל את אביו השובב מכל מיני
צרות. שון קונרי בתפקיד האב,
גונב סצינות בקבלנות, ואם כי
הסרט הוא מבדר כשלעצמו, הוא
חסר את מומנט ההפתעה של
הפרקים הקודמים.

תדריך

*** נערת קריאה (צפון,
צרפת, מוצג גם בירושלים ובחיפה)
— סרט בתוך סרט על ספר בתוך
ספר. הרפתקותיה של אשה צעירה
שמיקצועה בחיים הוא לקרוא בקול
רם לפני לקוחותיה. תרגיל משעשע
ומבריק לאינטלקטואלים ד
שיר־הלל למילה הכתובה. מיאו
מיאו מבריקה בתפקיד הראשי. בימאי:
מישל דוויל.

חובה ד ר אז ת
תל־אביב: מיכתב מאשת א ד
ם ודח. סלל הסילחמה ההיא, קפה
בנדר, חלף עם החח, פאדרה פא־דחנה,
ואז, נערת קריאה, המיקלט,
הלזאפופין.
היסה: אשה אחרח.
ירושלים: נערת קריאה.

עדנה פיינדו
העול ם הז ה 2715

...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101 ...0*101ז ח ...0*1ז ח0*101 ...0*1

מ ק 1ד ח 31ע1
אצלנו כבר נוצרה מסורת. שישה שבועות
מתוך החופש הגדול הם יושבים בבית ומשגעים
אותי, ותוך כרי השיגועים אני עובדת
כעקרת־בית במישרה מלאה ועוד מישרה
שלמה בכתיבה. אולי רק מי שמתפרנס
מכתיבה ויש לו ילדים נודניקים מבין על מה
אני מדברת.
לעולם לא אשכח, איר לפני כמה שנים
ניסיתי, במשך כמה ימים, לתפוס בטלפון

לבית־שימוש״ ,ואני עושה לו סימנים ביד שיעוף
לי מהעיניים, אבל הילד ממשיר בסיפורי
הקאקי שלו, בקול רם, והאיש מעבר לקו
שואל אותי באידיש; ״דו שפרנסט מיט מיר או
מי דר קאקי?״ (את מדברת איתי או עם הקאק
.),טוב, זה היה קטע מהעבר.
ההווה הוא כזה, שבשבועיים האחרונים של
החופש הגדול אני לוקחת חופש מכל העבודות
שלי, מכריחה גם את הבעל לעשות

גה גבוהה בכלל לא ניסיתי לטלפן. ניסיתי רק
כפרי־נופש, וגם שם המחירים היו די מפחידים.
בסוף החלטנו על כפר־הנופש מיפרץ־
אסנון, משהו לגמרי חדש ובעצם לא־גמור.
כל מישפחה מקבלת בית קטן, שבו חדר־שינה
וסלון קטן ומיטבחון ומיקלחת, ולפעמים,
אם יש מזל, גם טלוויזיה, וכמוכן מיזוג־אוויר
מצויץ. בתוך הבית ההורים יכולים קצת
לנוח והילדים יכולים להסתובב בכפר־הנופש
ולקנות ארטיקים וקולה, ואם הם חברותיים
הם גם פוגשים ילדים אחרים ומתחברים אי־תם,
ואז באמת לא רואים אותם לכמה שעות.
הכפר שוכן על המים ממש, ומלבד המים

בו י 113פ ט
ה שסע
מישפט השבוע שייך לגננת מאיזור
גוש״דן, שבאסיפת״ההורים הראשונה
שנערכה השבוע אמרה בין השאר להורי
הילדים :״אתם בוודאי יודעים שלכל
הילדים הקטנים יש פנטזיות. אז אם הם
חוזרים הביתה ומספרים שעשיתי כל
מיני דברים -אז תדעו לכם שזה לא
נכון.״
ההורה שסיפר לי א ת זה הבטיח
לנסות וליצור קשר עם הגננת, וכד לספר
לי מדי פעם פנינים כאלה. שווה.

חע 1בדו מעצבני במיסגרת סיורנו בצפון הארץ, ביקרנו חברים
במושב בני־יהודה.
ראינו את הבתים של המתיישבים, את
המטעים שלהם, את הנוף הנפלא, וגם עברנו
ליד בית־הקברות של היישוב ועצרנו שם.
בית־הקברות הוא חלקת־אדמה מגודרת
ומחולקת לשניים. בחלק אחד של בית־הקב־רות
עומד קבר אחד, ובחלק השני עומד קבר

כפר־הנופש על שפת הכינרת
.שקט, מיזזראוזיר זאם יש מזל — נם טלחידה...־
איזה איש חשוב ומבוגר, כדי לקבל ממנו
תגובה על נושא מסויים. במשך שלושה ימים
טילפנתי אל האיש בכל רגע פנוי והוא לא
היה בבית. לבסוף, כשהשגתי אותו, לקחתי
נייר ועט והתיישבתי לי, עם הטלפון ביד
באיזו פינה, כדי לשמוע היטב מה הוא אומר
בקולו השקט ובמבטא האירישי שלו, שהיה
קשה להבנה.
ועוד אני מתרכזת ומאמצת את אוזני ורושמת
במדויק כל מילה שהאיש אומר, נעמד
לידי בני הקטן ואומר בקול חזק, ממש לתוך
האפרכסת! ״אמא יש לי קאקי. קחי אותי

כמוני, ואז אנחנו נוסעים לאיזה מקום־נופש
כמו שכתוב בספרים שמישפחה נורמאלית
צריכה לעשות, כדי לשפר את ה״ביחדנס״
שלה.
במיקרה הזה אנחנו נותנים לילדים
להחליט — בשאר המיקרים הם מחליטים
בעצמם בלי רשותנו — לאן לנסוע, ובכל
פעם הם מחליטים לנסוע או לאילת או
לכינרת. אולי זה מפני שיש להם ים שני מטר
מהבית ואף פעם לא עולה בדעתם להשתמש

השנה הם החליטו לנסוע לכינרת. פתחתי
את דפי זהב והתחלתי לטלפן. למלונות בדר־
אוכל באיזור הכינרת בכוונה בחרנו לנו כפר־נופש בלי מיסעדה
לארוחת־צהריים, כדי שכל יום, לקראת הצה־ריים
(אחרי שחייה, שייט בסירות קאייקים
ובסירות־מירוץ) ,יהיה לנו מה לעשות —
זאת אומרת, לנסוע ולחפש איזה מקום נחמד
ושקט כדי לאכול בו ארוחת־צהריים.
אמרו לנו שממש ליד ורד־הגליל יש מרכז־רכיבה
שאותו מנהלים סגן־אלוף(מיל׳) וחברתו
האמריקאית מאריזונה, ושם — כך נאמר
לנו — יש אוכל אמריקאי מצויין. נסענו
למרכדרכיבה מ חי ם ופגשנו את סאני האמריקאית
מאריזונה שהיתה עסוקה בהברשת
סוסים. הסברנו לה שבאנו לאכול ארוחת־צהריים,
והיא אמרה שאן כל בעייה, ניגבה את

יש בו סירות מכל מין וסוג(שכמובן עולות
כסף) ,ויש גם מין מיסעדה למצבי־חרום, ויש
מינימרקט קטן שבו אפשר לקנות מיצרכים
ולהכין ארוחת־בוקר בבית.
אני מניחה שאנשים בעלי מזל, שבאים
לכפר־הנופש בתקופה שאינה ההופש הגדול,
יכולים גם ליהנות מהשקט. עכשיו המחירים
גם יורדים, וזוג משלם 80 שקלים ליום ולילה.
מקום בעל פוטנציאל גדול, אבל כמו שאמרתי,
עוד לא לגמרי גמור, ומצד שני הלא־גמור
דווקא נחמד, כי עוד לא הספיקו ללכלך
אותו ולקלקל אותו.
ידיה בסינור גדול ונכנסה למיטבח להכין
ארוחה.
ואכן אוכל אמריקאי, כמו שאומר בעלי
— הרבה ואיום. הזמנו שני סטקים. אחד היה
טוב, האחר היה בלתי־אכיל; הסלט נראה כמו
סלט סוג ב׳; הצ׳יפס נראה כמו צ׳יפס וההמבו־רגרים
היו יבשים ושרופים ולא־מעניינים.
אבל כל זה לא חשוב. מה שחשוב הוא
שבמיסערה עצמה היו 15 חתולים מקסימים,
שלכל אחד מהם היה שם, וסאני דיברה אל
כולם ושיחקה איתם וחייכה אליהם. היו גם
שני כלבים נפלאים והיה מצב־הרוח הנפלא
שלה, שהדביק את כולנו והיו בדיחות
והרגשה של חברות ותיקה. אחר כך היתה גם
עוגת־תפוחים נוסח אמריקה בתוספת גלידה
שאמרו לי עליה — אני לא אוכלת דברים
כאלה — שהיתה ממש נהדרת.
אז לעזאזל האוכל. אם שוב אהיה באיזור,
אני הולכת לאכול אצל סאני.
ביום השני התארכו מסעות הדגים שלי
בכינרת, וכבר היה מאוחר וגם חם מאוד, ולכן
הוחלט פשוט לצאת מכפר־הנופש ולעצור
במקום הראשון שנראה לנו. נסענו אולי שני
קילומטרים, והגענו לחוף של כפר־נחום, ושם
מתחת לסככת״קש, עמד איש. שאלנו אם יש

אחד. החלקה האזרחית והחלקה הצבאית.
מדינת־ישראל.
וכאן הבן־ארם עוצר רגע וחושב לעצמו:
מעניין מתי אפשר יהיה לומר שהאדמה של
ישראל היא שלנו — כשיהיו בתי־הקברות
עם יותר קברים אזרחיים או יותר קברים
צבאיים?
לא. אין לי תשובה על זה, אבל המחשבה
הולכת איתי כבר כמה ימים.
לו אוכל והוא אמר שכן.
חיכינו להכי גרוע שיכול להיות, אבל אז
הגיעו פיתות חמות וחמוצים נהדרים ואחריהם
חומוס מהכי־טובים שאכלנו באחרונה,
וסלט־ירקות נהדר, ומרוב הפתעה הזמנו גם
דגים ובירה והכל היה ממש מצויין. חבל
שמישליין, ההוא מהספר הירוק, לא היה
איתנו. וגם בעל המקום, או המגיש או המבשל
— לא יודעת מה תוארו, היה פשוט איש
מקסים, ומסתבר שהוא גר במיגדל.
ביום השלישי נסענו לטבריה בעניין
סידורים באיזה בנק וקניית לוטו או טוטו(גם
השבוע לא אנחנו זכינו) ,ופתאום היינו
רעבים. אבל בטבריה עצמה אין חנייה(כן, אין
חנייה) ,אז נסענו דרומה, ופתאום נתקלנו
במשהו שנקרא אמצע הדרך, ועל ירו היתה
חנייה.
אומצות — מעולות. צלעות־כבש —
מעולות. קבב — מעולה ותוספות בסדר.
והמלצרית? יפהפיה הולנדית מטרפת, שאם
היא לא מתגיירת ומתחתנת עם איזה ישראלי
— זה אות־קלון לגבר הישראלי. קחו את
המכונית וצאו לחפש אותה. שווה מבט או
שניים או שלושה, ראיתי את זה לפי הגברים
בשולחן שלנו.

דראלהשמ • |י <י*• 2

שהיא כמו חיסון

ממש בא רבבות המקום הזה עבר כל כך הרבה
גילגולים בשנה האחרונה, שממש
בא לבכות. בתחילה קראו לו הגזר

האחות

5 3 .2 1

יינית־הטלוויזיה דליד מזור.

זטרה, והוא היה בניהולם של בני
אלון ואילן קיביקו, האחיין של
המיליונר יוסל׳ה בוכמן. לאחר
מכן שונה שם המקום לסירפסת,
והיה בניהולו של איש חיי־הלילה,
עודד בלומנפלד. כיום המקום
נמצא בבעלותם של חמישה, ביניהם
הזמר איתמר כהן ודודו
תר, אחיו של סולימן הגדול.

סבתא זוהות

מלי לנגוצקי, מעצבת־הפנים, שעיצ בה
את המקום, מדהימה בגופה
החטוב למרות גילה. לצידה, הזמר דודו דור, מבעלי המקום,
שהוא גם אחיו של סולימן הגדול, אביו של הזמר יזהר כהן.

1\ 17אחת מהבחורות המאופרות שוכבת על מיטה, כששתי
1 11 בנות מאופרות רוכנות מעליה. הבנות, שהיו יפות לפני
ביצוע היצירה המפוארת על פניהן, זכו בכינויים מעניינים כמו :״חתולה

הבת

111ך | 1השחקנית דפנה
| 1 1 /1 11 רכטר היא בת ם
של ה שחקנית חנה מרון והארכיטקט יעקב

כסון

תיאטרון באר־שבע נוהג בדרן־־כלל, לחגוג את
המסיבות שלו הרחק מההמון התל־אביבי. הם אוהבים
לעשות זאת בחוג המישפחה המצומצמת, אבל לא
שוכחים להעביר ידיעות לתיקשורת התל־אביבית,
אולי מפני שהתיקשורת לא נוהגת להדרים לבאר־שבע.
הפעם הם חרגו ממינהגם ועשו לעצמם מסיבה בסיגנון
המישפחתי המפורסם, אבל בתל־אביב, ולא רק בתל•
אביב, אלא במיסעדה שאחד מבעליה הוא שמדליק
יילוז׳ני, שחקן וחבר מועצת עיריית תל־אביב.
הסיבה למסיבה היתה משולשת. אמנם באופן רישמי
נאמר שזאת מסיבה להצגת המאה של קזסדיה של
טעויות. אך כשהגיעו חלק מהאורחים ולא הבינו בדיוק
מה עושים במקום כל־כך הרבה נוכחים, הוסבר להם

רכטר. לצידה, השחקן נתן דטנר. ציפי פינס
(צילום מימין) ,מנהלת תיאטרון באר־שבע, חגגה
בחברת בעלה, רואה־החשבון עמוס פרושן.

ם ע 71ד ע1
שמסיבה משולשת היא ממש כמו חיסון משולש —
מרוכזת ויעילה.
על הבר ניתן היה לראות את המחזאי מיכה לדיג־סרן
משוחח עם המחזאי הילל מיטלסונקט. המוסיקאי
שלמה גרוניך, שחיבר את המוסיקה לאחת ההצגות,
היה שקט, אולי בגלל השעה המאוחרת, אך השחקנית
דפנה רכטר היתה כמו כספית, וכל כמה דקות
התחבקה והתנשקה עם אורח אחר.
עירית שנקר, מבעלי המקום, יאפית תל״אביבית
בעלת ידע קולינארי נרחב, עודדה את הקרואים לטעום
מהמזונות שהכינו הטבחים.
אמנם התפריט לא היה עשיר במיוחד, אך כנראה
ששחקני תיאטרון מסתפקים במועט בימים אלה.

מין מפאריס״ ,״בבושקה מרוסיה״ ועוד. המאפר גיורא שביט משתמש
בחומרי־איפור מיוחדים, בדי לכסו ת על צלקות מבערות שקרו מתאו-
נות״דדנים, מפגיעות שקרו במהלך שרות״צבאי ומפציעות אחרות.

ה 1רובי דמלין (במרבז) בחברת
*111
| 11111 #11 שני בניה, ערן ודויד, בפוזות
מעוררות־פלצות, שהיו מאופרים באחיינו של

דרקולה מטרנסילבניה (מימין) ואיש הנחש
(משמאל) ,שלבש לגופו תחתוני ם בלבד ובל שא־רית
גופו בוסה באיפור אחיד בצבעי ירוק ושחור.
סוחישבוע סתטי

י ן ! 11 ״1 ״1 1 1 1ן הנסיך ניקולאי גאליצין, העוסק ביצירת אפקטים
מיוחדים לקולנוע ב ת חו ם האיפור, הזים א ת השמועות

:פוצו בדבר פרידה מאשתו שלומציון קינן, וטען שזה רק משבר חולף.

האסתטיקנים למיניהם היו עסוקים
בסוף השבוע האחרון. מעבר
לכל תצוגות־האופנה נחגגו גם
שתי פתיחות חגיגיות במיוחד.
האחת, פתיחת הסטודיו לאופנה
של המעצבת ברכה בר־און,
והאחרת פתיחת הסטודיו לאיפור
של אמן־האיפור הבינלאומי גיורא
שביט, שהגיע לתל־אביב
לפני כשנתיים והצליח במקום
שאחרים נכשלו — ביחסי־ציבור.
הוא שכר את דירתה של
מעצבת־השיער ויולט דלאל,
שעשתה הסבה לעיצוב־פנים ועיצבה
את קפה כסית במתכונתו הנוכחית.
בחצר הבניין שבו ממוקם
הסטודיו התקבצו כל ידידיו וגם
כמה נשות־חברה, שגם ידיו האמונות
של שביט כבר לא תעזורנה
להן. אלה רק יכלו להסתכל בקע־אה
בכל היפהפיות הצעירות שהסתובבו
שם כשהן מאופרות בהרבה
רימיון, בהבלטה ובהגזמה.
תעשיית האשליות פרחה באותו
הערב, ובין מרצפות השביל המוביל
לפחי־הזבל והדשא הירוק
צהוב בלטו כמה צעירות יפות שלא
נזקקו לאיפור כלל.

י | לחץ ״ ן ן 711א חת מהמאופרות היא עולה חדשה
11111 111 11 #111 מאנגליה, שהתנשאה לגובה של 1.80
משר. אחרי שהורידה א ת האיפור נתגלתה בהרבה יותר יפה.

כתב: זוהר אוהליאב. צילם: אלי דסה

החברה

האנשים הנבונים

היו היו פעם שתי חברות, שהתגוררו באותו
הבניין. לאחת קראו דנה וכסלו* ,ולשניה

שני הבלר.

דנה היתה מבוגרת משני בכמה שנים1,
וממש כמו במישפחה שבה האחות הבכירה
משמשת מודל לחיקוי ולהערצה לאחות הצעירה,
כך גם היה בסיפור הזה.

אני לא מבינה איר לא שמתם לזה לב, אבל
בתל־אביב מסתובבת בשבועיים האחרונים
ברונית בשם גורדנה ם ון*ספירו.
כבר כתבתי עליה בעבר. אני לא יודעת
בדיוק מאיפה הייחוס שלה, ומאין התואר הזה,
אבל כל החברים שלה מתעקשים על זה שהיא
ברונית כשרה־למהררין. היא אנגליה, שנישאה,
לדבריה, לברון הגרמני ז׳אן פון־ספי־רו,
ונפרדה ממנו אחרי שהתאהבה בבחור ישראלי
חיפאי בשם יוסי טוכנר, בעלים של
פיצריה. זה נשמע, אולי, כמו רומאן לנערות
או־פר מפולין.

שתי הבנות גדלו והיו ליפהפיות מרשימות.
דנה הלכה לתחרות מלכת־היופי, זכתה
בכתר הנכסף והיתה לאחת מהיפהפיות המיק־צועיות
ביותר בארץ. כלומר לרוגמנית־צמ־רת.

שני הלכה לתחרות. אר לא זכתה. היא

בכל אופן, היא תמיד לבושה באלגנטיות
אכסטרווגנטית, וכולם מתעניינים לדעת מי
היא ומה היא עושה.
השפיונים שלי גילו לי שהיא והיום, שלה
נפרדו, שהיא עברה לתל־אביב, ושהיא מאוד
מעוניינת להכיר פה את האנשים הנכונים. אז
אולי מישהו מוכן לעזור לה?

בשפלה לא מפסיקים להתגרש, ואילו בי
רושלים מתחתנים ועורכים מסיבות ברי
מיצווה בקצב משוגע.

גורדנה פון־ספירו ויוסי טוכנר
כמו רומאן לנערות ארפר מפולין

והבח״ר

שהיא פקחת) במישטרה, לבחיר־ליבה (כך
קוראים לחתן בירושלים) אלי טוויל.

חבר־הכנסת חיים קורפו מהליכוד, יו־שב־ראש
ועדת־הכנסת, בעל לאשה נחמדה
בשם דבורה, חיתן את הבת שלו, מיכל,

מובן שכל צמרת הליכוד היתה שם, החל
בחברי־הכנסת אליהו בן־אלישר, יהו־1
שע מצא וגר. היושב־ראש דב שילנסקי,
השרים משה ניסים, משה קצב, מישה ן
ארנס ודן מרידור, וכמובן שגם מקומו של
ראש-הממשלה, יצחק שמיר לא נפקד.
כולם באו עם נשותיהם. במצב־הרוח המרומם
ביותר בחתונה היה חבר־הכנסת צחי הנג־בר
שפיזז, קפץ וחולל במרץ רב עם ירמה
מלר, מזכירת סיעת־הליכוד בכנסת. בחדר י
צררי ישב אברום קורפו, אחיו של חיים,

שני הבלר ורוני נעים
בגלל מות האם

דבורה קורפו בחברת נשות מישפחת אברהם קורפו

הנכרים המקורבים. בנפרד מהנשים —

לא התייאשה והפכה גם היא דוגמנית מבוקשת.
עברו
השנים, דנה המשיכה לצעוד על מס־לולי־הליכה
בתצוגות החשובות והכירה את
אהבת חייה, איציק ספקטור, בנו של היבואן
ואיש־החברה אליהו ספקטור. השניים
נישאו ברוב פאר והדר במלון הילטון. את
י שימלת־הכלה תפר מעצב האופנה יהודה

דור.

שני, לעומת זאת, החליטה להתקדם בחיים
ועזבה את הדוגמנות לטובת דיילות בחברת־התעופה
האמריקאית פאן אמריקאן. אחרי
כמה חודשים הכירה את עורר־הדין רוני
נעים, והשניים החליטו להתחתן. ואיפה
נערכה החתונה? באולם הילטון, כמובן. ומי
תפר את שימלת־הכלה? המעצב יהודה דור,
כמובן.

אהבה שבזאת
אשת ־ עסקים ישראלית מאוד מפורסמת, המתגוררת מזה כמה שנים נחו״ל,
בעיקר בצפון־אמריקה, חיה חיים בפולים.
אשה זו, נשואה ואם לשניים, אוהב תאת בנות-מינה.
אין בכך פגם, אך חייה הגלויים סותרים א ת העדפותיה. מדי כמה חודשים היא
מגיעה ארצה, וכאן היא מנסה לשכנע א ת אחת מידידותיה לנסוע איתה לארץ-
מגוריה הנוכחית. היא גם מפגינה חיבה מוגזמת לידידה הזאת, שרק בימים האח רונים
קלטה א ת פשר הידידו ת ה אינסנסיבי ת הזאת.
לאשת־העסקים היתה ידידה אחרת, שהיתה מקורבת אליה. במשך תקופה של
כמה חודשים דאגה לכל מחסורה של אותה בחורה, שהיתה דמות ידועה בחוגי
) התיאטרון והמוסיקה בארץ.
כיום בחורה זו נשואה לאמריקאי עשיר.
מה בדיוק התממש מהזיותיה של א שת־העסקים הנמרצת הזאת אני עדיין לא
יודעת, א ן אני בא מ ת מעריכה א ת מאמציה הבלתי״נלאים והמתוחכמים.

30י

מיכל קורפו
— והאחרים בילו בצוותא
שהוא דתי. איתו ישבו הגברים המקורבים
אליו, ובחדר נפרד ישבו נשות מישפחת אב־רום
קורפו. אך מרבית החוגגים ישבו באולם
הגדול בצוותא, ונהנו מהאווירה החילונית
בהחלט.

אך מי לא היתה בחתונה? מלכת״היופי
והדוגמנית דנה וכסלר.
הסיבה היתה מעציבה. את דנה פקדה טרגדיה.
אמה, רודיקה, שגידלה אותה לבדה,
נפטרה שבועיים קודם לכן ממחלה קשה. דנה
התאוששה, אך לא במידה שתאפשר לה להופיע
במקומות הומים ושמחים.

בחורה נותפרהת מזמן כבר לא ראיתי בחורה כל־כן־ מתפרקת
כמו אורנה טולדנו, עובדת בכירה
בחברת־האופנה ראש אינדיאני, שנישאה
לאהובה, איש־העסקים הצעיר אבי עזרא.
אורנה נכנסה לגן הטרופי, כשהיא לובשת
שימלת־כלה מדהימה, בעלת שובל ארוך־
ארוך וזוג־כנפיים וכתר תואם. אחרי כמה סיבובים
וצילומים היא הסירה את שובל־הענק
ואת הכנפיים ונשארה בשימלת־הכלה, ש־

הוא עושה זאת בפעם השנייה, אך
כשהאהבה פרחה ביניהם, הם דיברו על
ונוס ועל אופק בשור ועל מזל שור ומזל דגים ן הפעם נחזיק לו אצבעות.
מריקעפ רון, המושבניק הכי חמוד
ועוד כל מיני סחורות עתידיות מהסוג הלא־במרכז״הארץ,
ישא לאשה את חברתו,
מזוהה.
דמית בולקיגד, בשבוע הבא, בחתו אני
לא יודעת בדיוק מה עבר להם על
האופק, אבל אני יודעת שציסורן לוטם ! נה רבת-מ שתתפים במושב שלו. מריק,
בר־לב, חברתו־לחיים של המשורר דויד
אבידן ואם בנו תר, עזבה את ביתם המשותף
ועברה להתגורר בדירה שכורה במושב
באר־טוביה.
ציפורן, שהיא אם לשתי בנות מנישואיה
לארכיטקט שחזר בתשובה, החליטה שאין לה
מה לחפש במיסגרת המשותפת הזאת, ופרשה
לה למושב. חברים מספרים שמצבה הפיננסי
לא הכי־טוב.
לעומתה פורחת וקורנת מאושר אשתו־לשעבר,
לילי אבידן, שאחרי תקופה של

רונית בדלקינד
טעם מתוק

ציפורן לוטם גר־לב ודויד אבידן
פרישה מרצון
משברים אישיים וכלכליים חזרה לעצמה,
וכעת היא מככבת בערבי ראיונות ובידור
וכותבת מדור סכסולוגי.

אורנה טולדנו ואבי עזרא
יצירה הנדסית בחלקים
היתה צמודה לגוף ועשויה מאלפי פאייטים
ונוצצים בצבע־כסף.
אך שפיון שלי לחש לי שזה לא הסוף,
שהיצירה ההנדסית הזאת עוד ממשיכה להתפרק,
את הכתפיות המובלטות ניתן להסיר
בקלות, ואז היא נשארת בשימלת־ערב סכסית.
ואם היא רוצה להמשיך בהתפשטות, אל
דאגה: הבוס, נימים מיזרחי, האחראי
ליצירה הזאת, דאג גם לזאת. מתחת לשימלה
יש בגד־גוף שחושף את גופה החטוב מאוד
של אורנה, שכעת הוא רכושם הבלעדי שלה
ושל בעלה.

ת הציב
רם ת מת
עד לשבוע האחרון חשבתי שהעשירים
גרים במרכז״הארץ, בעיקר בגוש־דן. אך אחרי
שנוכחתי לדעת שבירושלים יש מסיבות בר־מיצווה
וחתונה יותר מאשר בכל מקום אחר
בארץ, הבנתי שרק אנשים אמידים מאוד יכולים
לעמוד בהוצאות הכרוכות בקניית מתנות
לכל כך הרבה אירועים ושמחות.
אז נתחיל במסיבת הבר־מיצווה של
תמיר, בנם של עורך־הדין הירושלמי יהלי

אחיה של המפיקה ליהי חצוך, אשתו־לשעבר
של הזמר שלום חנוך, היה
במשך תקופה קצרה וטראומטית בעלה
של מלכת״היופי־לשעבר, אילנה שושן.
הנישואין האלה החזיקו מעמד
במשך כמה חודשים, והשאירו טעם מר
אצלו ואצל בני-מישפחתו. אך המושב ניקים
קורצו, כידוע, מחומר אחר, והוא
התאושש.
לפני פחות משנה הוא הכיר א ת רו נית,
גרושתו של קצין־מישטרה״לשעבר

ואיש־העטקים בהווה,
קינד, שהיה בן-זוגה לשעבר של הזמרת1
אילצה אביטל. השניים התאהבו. אני
מתכוונת, כמובן, לרונית ולמריק. אני
יודעת שמריק אלרגי לתיקשורת, אך
לפחות שיידע שאנחנו מפרגנים לו.

כהנוב ואשתו דורית. בני הזוג חגגו ליד
בריכת מלון היאט, והיו שם הרבה חשובים.
במלון הילטנן הירושלמי נערכה ברוב פאר
והדר מסיבת הבת־מיצווה של קרן, בתם של
איש־העסקים הישראלי־אמריקאי מאיר
פניג׳ל ורעייתו יפה, בין האורחים החשובים
שהיו שם היה חבר הכנסת רפאל
(״רפול״) איתן, שסיפר שבמושב תל־

רפי ורוז נקאש, הבעלים של נינרדאש. ,
חגגו במלון היאט רינינס׳ את מסיבת הבר־מיצווה
של בנם שאולי. שם רקדו ושרו
בסיגנון חסידי, אולי בהשפעת הטכס שנערך
קודם לכן ליד הכותל.
במיסערת לה נדנדה הירושלמית חגגו את1
מסיבת הבר״מיצווה של יניב, בנו של דובר
שר־המישטרה רפי לוי ורעייתו אתי. מובן

אילנה שושן ומריק עפרון
טעם מר

חיים בול־
ראיון מתמשך
להיות עיתונאי זה דבר מסוכן ביותר בימים
אלה, בעיקר אם אתם הולכים לראיין
אדם או גברת מסויימים. לפעמים קורה גם
שמישפחות שלמות נהרסות, לא בגלל
הכתבה אלא מפגי שהעיתונאית התאהבה
במרואיין שלה. אפשר גם להקים מישפחה
בדרך זו.
קחו, למשל את המיקרה של העיתונאית
מיכל קפרא ממעריב, שנשלחה על־ידי עורך
מוסף־פנאי לראיין את צלם־העיתונות
רזי, ששמו האמיתי הוא ריצ׳רד הנריק רד
בינוביץ, העובד בעיתון ידיעות אחרנננת.
רזי נחשב כאחד מצלמי־העיתונות הטובים
ביותר בארץ, ואף זכה בתחרות־צילום בינלאומית
באחד הפרסים הראשונים. מיכל החמודה
באה לראיין אותו, ומאז היא פשוט אינה
מפסיקה. היא ממשיכה לראיין אותו בארוחות
משותפות, בסרטים שונים, ומי יודע לאן הם
עוד יגיעו בקצב הזה.

דורית כהנוב עב יוסי בן־חנן ובתו, ובעלה יהלי כהנוב
החשובים בא 1לבר־מיצננה

ריצ׳רד הנריק רובינוביץ
הבזק של אהבה

עדשים, שבו הוא מתגורר ומייצר שמן,
מייצרים גם וודקה מעולה ויין שנמכר בכמה
מקומות בירושלים.
ואכן, למחרת היום ניתנה לכמה אנשים
הזדמנות לטעום מהיין הזה במסיבת יום•
הולדתו של יוסי רפאלי, בעל מיסעדת
פפרברג הירושלמית, חברו של רפול.

שבמסיבה הזאת היתה הצמרת המישטרתית
ורבים מהכתבים הפליליים. ימים אחדים
אחרי האירוע הזה חגגו בני-הזוג לוי מלאת
14 שנה לנישואיהם.
אנשים רבים הוזמנו כמעט לכל האירועים
האלה, ורק המחשבה על התקציב שלהם למתנות
מעבירה בי צמרמורת.

תרבות עירונית

על תבליט שנעלם
היכן עוד ניתן לגנוב 165 לוחות אלומיניום עבה — בהמשכים,
דידה אחרי לידה, או בהפרש כמה לילות? היכן עוד מגישים
פקידי מחלקה עירונית ארבע חלונות למישטרה על פירוקו
של תבליט ענק, מבלי שחיוקט כל פעולה לסיכול הגניבה?
היכן נווד שומרים פרנסי העיר, כולל עסקני שינוי ור״ץ ממלל׳
הגבוהה שלפני הבחירות, על קשר שחיקה כזה, בתיאום
עם ה מי מ סד המפא״יניק׳ המושחת ביו תרבמדינה?
כדי לקבל תשובה לשאלות אלה, פנינו
לפסל גרשון קניספל — הוא הנוגע בדבר —
לשמוע את הסיפור כולו ממקור ראשון.
קניספל: בשעת ערב של יום חמישי אחד,
לפני כמה שבועות, עשיתי את דרכי במכוניתו
של השחקן אילן תורן לבית־שאן, מקום
שם זומנה לנו פגישה עם קבוצה ממשכילי
המקום. עוד אנו חולפים מתחת לגשר פז שביציאה
המיזרחית מחיפה, בדרך לעמק יזרעאל
ולקריות, והנה אני מגלה לתדהמתי שחסרה
שורה שלמה של לוחות אלומיניום עבה בתבליט
הענק שלי ,״האדם המניע גלגלי עולם״,
שנחנך על־ידי ראש עיריית חיפה, ירוחם ציי־זל,
בשנת . 1979
בתחילה חשבתי לתומי שהלוחות הוסרו
על־ידי אנשי מחלקת התחזוקה העירונית
לצורך התקנתה או החלפתה של הצנרת לניקוז
מי־הגשמים, לקראת החורף המתקרב.
בכל זאת לא נתן לי המראה מנוח ולמחרת
היום טילפנתי ליוסי בר, דובר העירייה, כדי
שיברר מה קורה כאן. הדובר הבטיח שאכן
יברר ויודיע לי את תוצאות הבירור בהקדם.
חלף שבוע ושום תשובה לא הגיעה
לאוזניי.
והנה, אני שוב בדרכים, הפעם נוסע במכוניתי
מנצרת לחיפה. בכניסה לעיר אני נדהם
לגלות שגם תבליט נוסף, זה שהיה קבוע
על גבי הקיר התומך בצירו המיזרחי של הגשר,
אף הוא עשוי לוחות אלומיניום עבה,
נעלם כלא היה.
עצרתי את המכונית והתקרבתי לתבליט.
מכולו נותרו רק שלושה קטעים: אלה המרכיבים
יחדיו את השם ״גשר פז״ .כל 165
לוחות האלומיניום שמשני עברי הגשר,
לוחות שהשתרעו על פצי שטח של 126
מטרים מרובעים ושקלו ביחד כ״ 6טון,
נעלמו. המדובר בלוחות אלומיניום שגודל
כל אחד מהם היה 100x30x50ס״מ בממוצע.
במקום זה עלי לציין שהוצאות יציקתם
של שני תבליטי הענק שעל הגשר, בתוספת
להוצאות הצבתם במקומם, הסתכמו בשנת
1979 בלא־פחות מ־ססס 310,שקלים! מובן
שלא עיריית חיפה היא שנשאה בנטל ההוצאות,
כי אם חברת פז שעל שמה נקרא הגשר.
מלאכת השלמת התבליטים וקביעתם במקומם
נמשכה כשנתיים, מ־ 1978 ועד שילהי
. 1980 סייע לי בה צוות של שיבעה בוגרי
בתי־ספר לאמנות בחיפה ומחוצה לה.
בתמורה לנדיבותה של חברת פז, התחייב
מי שהיה אז ממלא־מקום ראש עיריית חיפה,
יוסף בלושטיין, להתקין במקום תאורה נאותה
כדי להאיר את התבליט, שהוא אחד הגדולים
בישראל, בשעות הלילה. הנושא אף נבדק
על־ידי מהנדס המאור של העירייה, שקבע כי
התקנת התאורה משני צירי הגשר תעלה כ־
30,000 שקל.
מובן שדבר לא נעשה והתבליט היה שרוי
באפילה כל שעות הלילה. כל מיכתבי למהנדס
העיר ולראש העיר לא נענו.

מתברר כי עכשיו לא יצטרכו עוד לראוג.
פשוט — כבר אין תבליט!
ס לאחר שחלף ההלם הראשון, עלתה בי
מעין הרגשת סיפוק. עכשיו אני בחברה טובה:
גם תבליטיהם ופיסליהם החיפאיים של יצחק
דנציגר ויגאל תומרקין זכו להיקבר כפסולת
ברזל במעמקי ואדי רושמיה, או לשמש בשולי אכולי־קורוזיה
מיכלי־אשפה
המידשאה של בית אבא חושי.
ואם דנציגר ותומרקין כך — מי אני כי
אלין?!
נזכרתי גם בשירו של ברט ברכט, שיר
שאותו כתב בשנות גלותו, על אותו משורר
אשר, בשעה שהוא נוכח לרעת שספריו אינם

איות, דרושים סולמות־ענק וכלים מתוחכמים
אחרים, דרושות מקדחות. וכל זה מתרחש
בעיר־ואם בישראל ואין רואה?!
וגם זה, לשם השוואה. לעומת מחירו של
התבליט ב־ 310,000 — 1979 שקלים טבין
ותקילין — יכולים הגנבים לקבל כיום דולר
אחד לקילו של פסולת מתכת. כיוון שמישקל
המתכת בתבליט כ־ 6טונות, הם יקבלו איפוא,
לכל היותר, סכום של 6000 דולר!
ס סיפורו של דובר העירייה היה מדהים לא־פחות
מן הגניבה עצמה. לדבריו, הוגשו על־ידי
היחידה העירונית המופקרת על אתרי
האמנות בעיר, היחידה לשיפור פני העיר, לא־פחות
מארבע תלונות למישטרת ישראל בנושא
גניבת התבליט.
התלונה הראשונה הוגשה לאחר שדיווחתי
על ה״קרחות״ הראשונות, ואילו האחרות —
משהלכו ״קרחות״ אלה והתרבו. לאחר הפנייה
השלישית הודיעה המישטרה כי היא־ורק־היא
מוסמכת להחליט על סדר הקדימויות
שלה. אחד השוטרים אף זיכה את המתלונן
בתואר ״נודניק״.
נראה שלמישטרת חיפה לא בוער ולפרנס ,
העיר (כולל, כאמור, נציגיהן ה״תרבותיים״
של שינוי ושל ר״ץ) לא בוער. היחידים בעיר
שכנראה בוער להם הם הגנבים. חסר רק עוד
מיבצע לילי אחד וגם שורת העיטורים העליונה,
שעוד נותרה במקום כזכר לחורבן, תיעלם
אף היא.
וכך ירדו לטימיון שתי שנות עבודה ו־
310,000 שקלים של , 1979 שלא להזכיר כלל
את יצירת האמנות. מעניין כמה מיפעלים
נוספים באיזור חיפה יסכימו לתרום מכספם

חתמה גם ישראל, הקובעת שכל יצירת אמנות
שהוצגה במקום ציבורי והושחתה — חובתה
של הרשות הציבורית אשר בתחום סמכותה
נעשה מעשה הוונדאליזם לדאוג לכך
שהיצירה תוחזר לקדמותה ובמקומה. ואם הדבר
בלתי־אפשרי — שתוצג באותו מקום יצירה
זהה או דומה של אותו אמן.
שהרי בשעה שאמן מפקיד את יצירתו בידי
רשות ציבורית כלשהי — כך קובעת אמנת
אונסק״ו — אין פירוש הדבר שהוא מוותר על
זכות היוצרים שלו, ואילו בשעה שמושחתת
יצירת אמנות — נשללת מן הציבור יצירה
ששיפרה את איכות סביבתו וחייו.

נתן זד
אירועים

צהריי לזיכרו שד
יאיר הורביץ
כדי לקיים אירוע מוצלח נחוצים מרכיבים
רבים. אחד החשובים שבהם הוא חוט־שיררה,
שביל, גרעין של רעיון ההולך וצומח במהלך
הערב. יש לבנות איזה סוג של מתח בלי שהצופה
יחוש במאמץ של הבנאים. זיכרו של
משורר, יקר ואהוב ככל שיהיה, איננו מספיק.
גם יומרות גדולות ורצון טוב — אין רי בהם.
צהרי יום הששי באולם הקטן והדחוס של
הבימה (מדוע לא השתמשו באולם הגדול?)
החלו כאשר נדלקו האורות על הבימה והאירו
חדר שקירותיו שחורים ובו פסנתר, כורסת
מנחה ומיקרופונים.

״האדם המניע גלגלי עולם״ התבליט בגשר ״פז״ .רק השורה העליונה נשארה.
בין אלה המועלים על המוקר ברייך השלישי,
זועק חמס כנגד הרודנים: אנא, שירפו גם את
ספרי שלי!
שהרי שרפו רק את סיפריהם של סופרי
האמת, ואם לא יעלו גם את ספריו שלו על
המוקר, אות הוא כי חלקו היה עם השקרנים...
בכל זאת חזרתי ופניתי לדובר העירייה
ו״עידכנתי״ אותו באשר למתרחש: בשעה זו
נעלם כבר כמעט כל התבליט כולו.
והרי לשם פירוק תבליט העשוי לוחות
אלומיניום בגודל ובמישקל כזה דרושות מש
סכומים
כאלה כדי להנוות את פני עירם, אם
כזה הוא גורל יצירות האמנות שכבר מוצ־בות/הוצבו

באמת מגיע היה לחיפה נמל נוסף לפריקת
פחם ואולי גם תחנת־כוח נוספת של חברת־החשמל.
ס הפרשה
עוד לא הסתיימה, שהרי ספק הוא
אם פרנסי ״העיר האדומה״ לשעבר שמעו על
האמנה הבינלאומית מטעם אונסק״ו, שעליה

ליד הפסנתר ישבה המלחינה שרה שוהם
וניגנה קטע פרי יצירתה. אחר־כך השתררה
חשיכה גמורה וקולו החם של יאיר הורביץ
הקורא שיר, הכניס את האורחים לאווירה של
געגועים ומודעות לאובדן. לא עבר זמן רב
ועל הבימה עלו, בזה אחר זה, משוררים, חברים,
זמרות אופרה, זמרים של מוסיקה פופולרית
— תהלוכה מוזרה של אנשים שהקשר
ביניהם נראה מיקרי ולא ברור.
הצער ושאר הרגשות שבקעו מגרונותיהם
היו על מי? על המשורר המת או על זה שעמד

על הבימה ושפך את מרי שיריו באוזני הקהל
שציפייה דרוכה ריתקה אותו למקומו?
הציפייה התמוססה לאיטה עם התקדמות
מחוגי השעון. בשלב מאוחר עלתה הסופרת
בעלת הקול הנרעד, יהודית הנדל, המשרה
אווירת אבל — ואכן גם קראה קטע מסיפור
שעניינו בית-קברות. אחריה עלה, בתורו,
משורר, יורם בן־מאיר שמו, שהעיד על עצמו
כי הוא מבית ג׳אלה ...זקנו היה לבן ורחב,
לראשו חבש קאסקט, לבוש היה מיכנסיים
קצרים. מראהו יוצא־הדופן ליבה רמץ רק
במדורה הכבויה של האירוע. אבל הוא פתח
פיו ודיבר, ודיבר וסיפר וקרא, והפיל — בלי
משים — שיממון גדול על הנאספים.
.יותר נוח לישון במיטה,״ נשמעו הימהו־מים
של עייפות מפי הנוהרים אל פתח היציאה.

הצלחנו להתוודע מעט לאישיותו ולייחודו
של הורביץ, אנחנו שלא היכרנו אותו,
היה זה הודות לגבריאל מוקד שהעלה זיכרונות
מראשית דרכו הספרותית; לבעל הטור
במעריב וחברו הטוב אמנון אברמוביץ,
ששיעשע את הקהל בסיפורים על קשריו של

וכמעט כל קורא ימות גם הוא מחוסר־עניין
בספר ובגיבוריו.
אם אלה וכאלה החיים במיזרח־גרמניה, אין
כל פלא שצריך לבנות חומה כדי לעצור
אנשים מלברוח משם. יש כאן כל הנוקשות,
האכזריות והאפלוליות של הגרמנים באשר
הם, בלי פרץ המעשים הגדול של. הנס הכלכלי״
או איזה מעשה אונס אחר.
רע ומר ומשעמם עד מוות. ועד הסוף אין
אנו מבינים מה עניין הצוענים למותו של
הורן.
וגם לא מה משמעות מצא המחבר בכל הסיפור.
ולמה
מצאו לנכון לתרגם דווקא אותו
לעברית.
ובייחוד — למי מגיע העונש לקרוא את
הספר, חוץ מאשר למבקר המיסכן.

מידחמה ויי או ש
מוצרט הקטן שלנו
וולפגנג בורברט
הסדרה הפתוחה (״סימן קריאה״,
״הקיבוץ המאוחד״ ,״מעריב״)
תירגם גביראל צורן
וולפגנג בורכרט נפטר כשהיה בן 26 בלבד.
הוא היה סופר גרמני צעיר, ולא נהרג
בקרב. אבל מת בגלל המילחמה. ובמותו, כמו
רוב גיבורי סיפוריו, היה צעיר מאוד ביולוגית.
אבל זקן וחכם ומיואש.
במשך השנתיים שנותרו לו אחרי המילח־מה
שבה לחם בחזית הרוסית, חלה במחלה
חשוכת־מרפא, הוחזר לחזית, נאסר בגלל די־עותיו
ושוב הוחזר לחזית, כתב את קובץ־ה־סיפורים,
שכולם עוסקים במה שחווה בחייו
הקצרים — בתי־סוהר, המילחמה והחזרה ממנה.
רק בסיפורו האחרון, שהוא מן העיזבון,
מוזכרת גם המחלה.
עניין סיפורים מן העיזבון הוא תמיד בעייתי.
אולי לא מיקרה הוא שסופר או משורר
לא פירסם את שכתב בחייו. כאן ההחמצה
גדולה, כי אין ספק שעל הספר היה להסתיים
בסיפור ״לאורך הרחוב הארוך־הארוך״ — מונולוג
פרטי של סגן צעיר שחזר לבדו מהחזית
בעוד שכל אנשי מחלקתו נותרו קבורים על־יד
כפר קטן ברוסיה. זהו סיפור המסכם את
שאין להבין ואין להוסיף אחריו.

יאיר הורביץ: שנה למותו
יאיר הורביץ עם אגף החקירות במישטרה;
ליונתן גפן שהגיש קטע קטן ומרגש לזיכרו;
למנחם פרי ששימש מנחה סבלני ומסור מאין
כמוהו — ולזהרירה חריפאי שקריאתה הנפלאה
בשירי הורביץ העניקה לערב אחדים מר־שרה

געיו היפים ביותר•

כפרים

ד מי מגיע העונש
סופו של הורן
כריסטוף היין
״ספריית פועלים״
זהו סיפורו של קיץ אחד בעיירת־מרפא
במיזרח־גרמניה. הקיץ האחרון בו חנו שם הצוענים.
והקיץ שבסופו שם הורן קץ לחייו.
אחרי כ־ 17 שנה משחזר כל אחד ממספרי
הסיפור את שקרה לו בזמן ההוא. ובהזדמנות
זו את חייו קודם לכן.
כל זה משמים מאוד. לכאורה התאבד הורן
בגלל סיבות פוליטיות. למעשה מת כל אחד
מהמספרים מחיים קטנוניים, משמימים, אכזריים
בקנה־מידה קטן, חסרי יופי, משמעות
ואהבה.

מעולם אחר לגמרי, מיבשת אחרת ומזמן
שונה, עולה ההבזקה של הדימיון המפליא של
הסיפורים בנוזצרט הקטן שלז 1לסיפרו של
האמריקאי רימונד קארבר דבר קטן וטוב
(יצא בעברית בהוצאת כתר) .דבר קטן וטוב
עוסק בדברים הלא־הרואיים והיום־יומיים
ביותר. הסיפורים קצרים ונואשים. בורכרט
עוסק בעניינים הקשים ביותר של הקיום האנושי,
במאסר, במילחמה אבל באותה מידה
של צימצום, של יאוש, ושל שימת הדגש על
פרטים. הסיפור רבר קטן וטוב — על הורים
שבנם נהרג בתאונת־דרכים — מסתיים
בנחמה האנושית הפעוטה של האופה המביא
להורים הכואבים לחמניה מתוקה. ,דבר־קטן-
וטוב״ כדבריו. סיפורו של בורכרט שן הארי,
סיפורו של אסיר חסר־ניחומים ובודד, מסתיים
כאשר הגיבור מצליח להגניב לתאו פרח
שן־הארי.
״הוא נטל אותו בזהירות, כמו אהובה, אל
ספל השתייה שלו, תחב שם את היצור הקטן
והתשוש, ואחר־כך נזקק לכמה דקות — כל־כך
לאט התיישב פנים־אל־פנים עם הפרח
שלו. הוא היה חופשי ומאושר כל־כך שהשליך
מעל עצמו את כל מה שהעיק עליו: את המאסר,
הבדידות, הרעב לאהבה, חוסר הישע,
את עשרים ושתיים שנותיו, את העולם, את
הנצרות — כן, גם את זה!״
זהו ספר קשה לקריאה. דווקא הצימצום
מביא את הכאב לידי צעקה. הרעב, הקור, הפ־

העי

טזדד פלד

לדודמשה היחד. פרה
לא הספקנו להתאושש מסיפור החיפוש אחר צאצאי הפרה הכחולה של משה רבנו(זו
שנעלמה לאחר הדו־קרב עם עגל הנאפופים הזהוב) וכבר מזומנות לנו צרות טובות
אחרות. לדוד משה היתה פרה, אבל אנחנו נקרע באוזון סידרת חרירים ציבעוניים. שנה
עברית ססגונית מאוד מתרגשת ובאה עלינו לטובה, בעזרת השם, השמש ועדרי הצאן
והבקר הקדושים המסניפים עשב בשדות הצייד הניצחיים של הפלנטה הזו.
.לדוד משה היתה פרה. מן האפר הכחול שלה(ואם אינני טועה, בתוספת ליטר וחצי מים
מינרליים 200 ,גרם אבקת־אפייה, שש ביצים, שניים סוכר וחלב עמיד) מבקשים קוסמי
ומעונני הרבנות לרקוח את הצרי הקדוש שיטהר אותנו מכל עוולותינו בבואנו בשערי
הבית התשיעי; אבל בינתיים, עד בוא המשיח על חמור צהוב, פרה כחולה או עפיפון סגול
— צריך להתפרנס, לא?
אז כמה חברל׳ך תפסו יוזמה והלכו לעשות קצת ג׳ובות במטעי אבוקדו זרים, סו ווט?
מה כל הרעש הזה מכמה טר״שים מיל׳ שהשתמשו בכישורי הריחרוח שרכשו בתקופת
גששותם בצבא ונתנו ייעוץ לקרטל הבשמים באיזה חור דפוק ליד האמזונאס? ומה עם
כל הטר״שים מיל׳(תמיד טר״שים מיל׳) שתרמו מניסיונם המיבצעי העשיר במשך שנים
ארוכות לסינדיקטים של בונבוניירות, לתאגידי פיצוחים ולקונגלומראטים של חמוצים
בכל מיני פינות שכוחות״אל? הנה, חבר טוב שלי, למשל(טר״ש מיל׳ ,כמובן) ,קיבל הצעה
טובה לאימונים הידראוליים של קרטל הבננות במדבר גובי וטר״ש־חבר אחר כבר אורז
בדרכו לאיי קוקי־דפוקי, שם ייתן ייעוץ בנושא אריזות־ואקום לסינדיקט מגלגלי היונים
ומפריחי הקוביות, ואני ממתין בכיליון אזניים להזמנה הנכספת מטעם חבר הלצים של
חצי־האי ציצי־פריצי לסידרת הרצאות מחתרתיות בנושאים חיוניים כמו. :ההיסטוריה
כבטלה: דיאלקטיקה של תהליכי בטו״גב״.
ואם כל זה לא חיובי — לא כשר — לא טוב — לא כסף, אני ליפשיץ. שנה עברית
ברוכת חרירי אוזון ציבעוניים מתרגשת ובאה עלינו. לדוד משה היתה פרה, רק שלא
יבואו לכאן מומחים זרים, חס וחלילה, ללמד אותנו איר לכתוש אותה לאפר קודש כחול.

חד, הבדידות, ההרג־ללא״תכלית — כל אלה
מהווים את העולם שבו מסתובב הסופר, כמו
האסיר בתאו, ללא סוף, ללא תיקווה וללא
.פשר.
אבל הסיפור, שהיה צריך להיות האחרון,
״לאורך רחוב ארוך ארוך״ ,שהוא גם הסיפור

מי מכיר
חרוז לחירחור?
״שיבואו המשוררים הבודדי ם וה-
נאלמים־דום בגבורה, שיבואו ויל מדו
איד עושים נעל, איך צדים דג,
איד אוטמים גג, בי בל מה שהם
עושים אינו אלא פיטפוט, מעונה,
שותת״דם, מיואש, הוא פיטפוט בפ ני
לילות מאי, בפני צעקות הקוקיה,
בפני ההברות הנכונות של העולם. כי
מי מאיתנו, אהה, מי מכיר חרוז
לחירחור של ריאה ירויה, חרוז לז עקה
בשעת הוצאה״לפועל. מי מכיר
את המישקל, את המיקצב הנכון של
מעשה אונס, מי מביר א ת מישקלן
של נביחות מקלעים, מי מכיר את
ההברה לזעקת עינו של סו ס מת ש-
נאלמה זה עתה, ובה השמיים אינם
מ שתקפים עוד ואף לא הכפרים העו לים
באש, לאיזה בית-דפוט יש סימן
לאדמומית החלודה של קרון מש אות,
אותה אדמומית של שריפת עו לם,
אותה אד מו מית של ד ם יבש וק דוש
על העור האנושי הלבן ז לכו ה ביתה,
משוררים, לכו אל היערות,
צודו דגים, חיטבו עצים ועשו את
מעשה-הגבורה שלבם: שיתקו! הש תיקו
א ת צעקת הקוקיה של לבבכם
הבודד, כי אין לה חרוז ואין לה
מישקל, ושום דראמה, שום אודה,
שום רומאן־פסיכולוגי אינם יכולים
לשאת א ת צעקת הקוקיה, ואין מי לון
ואף לא בית-דפוס שבידם הברה
או סימן לזעם העולם חסר המילים
שלד, לתאוות הכאב שלד, ליסודי
אהבתד.״
(מתוך ״ואיש ל א ידע לאן״
לוולפגנג בורכרט)

1המסכם והארוך ביותר בספר, צריך להיכנס
| לקלסיקה של ספרות המילחמה. בארביס, רנד
רק וכל הסופרים שתיארו במאות עמודים את
זוועות המילחמה לא הצליחו לעלות על כמה
העמודים של סופר צעיר זה.
״ 57 הם קברו ליד וורתש ...אני נש ארתי.
אבל אני רעב 57 ...באים מדי ערב
לגרמניה 9 .מסגרי רכב 2 .גננים 5 ,פקי דים
6 ,סוחרים 1 ,ספר 17 ,איכרים2 ,
מורים 6 ,פועלים 1 ,מוסיקאי 7 ,תלמידי
בית״ספר 57 ...שואלים אותי מדי לילה
איפה הפלוגה שלד! בוורונש, אני אומר
אז. קבורים, אני אומר אז. קבורים בוו-
רמש 57 .שואלים א חד אחד. למה! ו־57
פעמים אני נאלם.״
וכאן ממשיך המחבר ומשלח את המתים
להורים, וההורים הולכים איתם לכומר ול־ראש־העיר
ולמורה ושואלים ״למה״ ,עד שכולם
מגיעים לגנרל — .הגנרל לא מסתובב
אפילו. ואז האבא רוצח אותו. והכומר? הכומר
נאלם.״
וכך הם ממשיכים עד שהגיעו לשר(מזכיר
לכם משהו בדבר ״אחריות מינסטריאלית
השר נבהל מאוד ומתחבא מאחורי סל־משק־אות
ומרים כוס ״לחיי הדרום, הצפון, המיזרח
והמערב״(מזכיר לנו משהו?) .אבל הוא, בניגוד
לגנרל, עונה לשאלה ״למה״ .״גרמניה,
חברים, גרמניה! בגלל זה! ואז מסתובבים .57
| באלם. שעה ארוכה וכאלם. הם מביטים לדי
רום, לצפון, למיזרח ולמערב. ואחר־כך הם
שואלים חרש: גרמניה? בגלל זה? ואז מסתר
ן בבים .57 ואינם פונים עוד לאחור. ונשכבים
! שוב בקיברם ליד וורונש.״(ע׳ )139
ומה יש לקורא לומר אחרי זה? אלא אולי
לחזור ולצטט מתוך הסיפור ״ואיש לא ידע
לאן״. .כי אנחנו נרדמנו כנראה לרחש בתים
1מתמוטטים(אהה, משורר, אין לך מילה ליפי
חתם של בתים גוועים!) ,נרדמנו לקול שאגת
פגזים (לאיזה בית־דפוס יש סימן לצעקה
מתכתית זו?) ,ונרדמנו לאנחתם של אסירים
ונערות שנאנסו(מי מכיר חרוז לכך, מי מכיר
ן את המיקצב ועמ׳ ) 120
ואנחנו שאנחנו חסרים גם את המילים גם
את הדפוס וגם את המיקצב, יכולים רק לקרוא

ולשתוק•

רעיה הרניק

וה הם או מרי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מההם אומר ...ה ה הן או מרו ת...
אלי דסה, העולם הזה

נפתל *!ב:

שמואל זיסמן:

אמיר דו־דזון:

״הוא רא חינה. זה ..זה עורה הונה. איו בסוד בחסות
לאהזיזלו אבל זה כדאי!״ של נערות־ליווי !״
משהו מצחיק קרה לשר״החקלאות, אברהם כץ-
עוז, ב די ד לטאלין. הוא הוזמן לבירת אסטוניה שב־ברית־המועצות,
אן לא קיבל אשרת״כניסה.
שאלתי א ת דובר״המישרד, נפתלי יניב, איד זה
קרה, והאם היתה בכלל הזמנה.
שר־החקלאות הוזמן על־ידי שר־החקלאות של אסטוניה,
ולו לונד, להשתתף בתערוכת־פרחים בטאלין.

• אז מה בדיוק קרה?
אנחנו יודעים איך זה הולך בארצות הגוש המיזרחי? לא
הסתמכנו על ההזמנה, והשר יצא לביקור בסניפי אנרקסקו,
ביקור שהיה מתוכנן קודם לכן. ב־ 15 בספטמבר מתחילה
עונת־הייצוא, ומקובל ששר־החקלאות יבדוק איך מתכוננים
סניפי אגרקסקו והמועצה־לשיווק־פרי־הדר לשנת הייצוא.
אמרנו שבהזדמנות חגיגית זו, אם יש כבר הזמנה, נפנה
שלושה ימים מתוך תוכנית־הביקור, ויטוס לו השר לשם.
מכיוון שלא הסתייע הדבר בידו, הוא המשיך בדיוק לפי
המתוכנן.

• ומה לגבי ההזמנה לטאלין?

זה עוד לא קרה בארץ. נותנים לנו פרטים יקרי-
ערן כדי שנקרא עיתונים. במשך 10 שבועות, החל
בשבוע שעבר, תוגרל מכונית בין קוראי ״מעריב״ .נ ל
שבוע מכונית, ביחד 10 מכוניות.
שמעו על זה ב״ידיעות אחרונות״ ,ופתחו גם הם
במיבצע־פרסים.
פניתי למנכ״ל ״מעריב״ ,אמיר דוידזון, ושאלתי
אותו מי יזם א ת הרעיון אצלם.

• ומה לגבי שאר המישלחת?
מי שצריך היה להיות איתו בסיור המשיר איתו, ומי שלא
צריך היה להיות איתו חזר לארץ. עד כמה שאני יודע,
הפרחים שלנו דווקא הגיעו לטאלין.

• השר לא לקח בחשבון את העובדה שעד
היום לא הוזמן אף! שר ישראלי אחד באופן ריש־מי?

לא היה חשוב שהוא יקח בחשבון, משום שהוא לא נסע
לטאלין, אלא לסיור בסניפי אורקסקו, ואני שוב אומר, אילו
היה מקבל ויזה, היינו מפנים או מבטלים את אחד מיעדי-
הסיור, והשר היה נוסע לטאלין.

• אבל זה עדיין מציג את השר עצמו, או את
הממשלה שהוא מייצג, באור לא כל־כך מכובד.
את זה את אומרת. הוא לא חיכה. הוא התחיל והמשיר
(אורית זחבבל)
בסיור הרגי ל שלי• זה ל א הזיז לי•

אני מצטער שעזבתי את הקבוצה. אלמלא הייתי עוזב,
אולי היינו יכולים להגיע להסכמה. אבל ברצינות, המיבחן
האמיתי הוא, קודם כל, אם זה אסור על־פי החוק, וכל עוד
זה לא אסור על״פי החוק — זה מותר. כל מי שמתקוממים
נגד העניין עושים זאת בבחינת ״איר זה ייראה״ ,לא אם זה
מותר או אסור.
אני מניח שגוף רתי, למשל, היה מתנגד. זה תלוי איר
אתה תופס את עצמך. אם הפועל־חולון רואה את עצמה
כחלק ממיפלגת־פועלים, וזה לא מסתדר להם טוב עם
הדימוי לפני הבחירות להסתדרות — אז יש להם בעייה.

לעשות את זה במעריב זה היה רעית שלי, אבל בחו׳׳ל
הדברים האלה נעשו בבר. באיטליה, באוסטריה הגרילו מכד
ניות, באנגליה עו שי ם.בינגו׳ לקוראים, אבל זה נראה לי
קצת מוגזם.

• למה להיכנס להוצאה כספית בל־כן* גדולה?
הרי גם אם אנשים יקנו ״מעריב״ במשך תקופת
חלוקת-הפרסים, הם, או לפחות חלקם הגדול, יפסיקו
לקנות את העיתון אחרי תום חלוקת הפרסים.

אתה לא מוצא בזה טעם־לפגם?
אילו הייתי בעל הקבוצה, אילו זה היה עסק פרטי שלי,

מה שאנחנו רוצים זה לחשוף לפני כמה שיותר אנשים את

גוית־המועצות ||
הוא בא, היה צריך לקבל ויזה ולא קיבל. הוא לא עשה
מאמץ וישב וחיכה לוויזה, אלא המשיך בסיור. אילו היה
מקבל ויזה, היה נוסע לטאלין. לא הסתייע הדבר בידו, הוא
המשיר בסיור הרגיל.

ה חסות שמעניקה חברת נערות״ליווי בשם?-1-׳\
לקבוצת הכדורסל של הפועל־חולון לא מפסיקה
לעורר תגובות, ביניהן של קבוצת המעודדות, שכבר
הודיעה על מורת״רוחה.
שאלתי א ת עורן־הדין שמואל זיסמן, לשעבר
שחקן במכבי תל״אביב, מה דעתו על ה חסו ת הלא־מקובלת.

עיתונות

השינויים
שחלו במעריב בשנתיים האחרונות. אנחנו חושבים
שחל שיפור עצום בעיתון, ולא מספיק אנשים יודעים
על כך. כלומר, אם במשך 10 שבועות אדם יקנה כל יום
מעריב, תהיה לו ההזדמנות לראות במו־עיניו שזה עיתון
מצויץ, ואנחנו מקווים שהחשיפה הזאת לציבור תשאיר
אצלנו קוראים רבים.

• כמה עולה המיבצע הזה?
זה עולה הרבה כסף, אבל פחות מאשר כל ררך אחרת
לחשיפה כזאת של העיתון לפני קוראים חדשים.

•כ מה?
את זה לא אגיד.

• אבל הנה, רק פתחתם את המיבצע וכבר
.,ידיעות אחרונות״ עושים גס מיבצע. זה יזיק
לכם?
למה שיזיק לנו? אצלנו מרוויחים כל שבוע מכונית, ולא
חשוב מה יתנו ביד־שת אחרחות. מקסימום הקורא יקנה את
שני העתונים, יקרא את שניהם ובמשך השבועות של
המיבצע יחליט איזה עיתון נראה לו יותר. אנחנו מאמינים
שההשוואה הזאת תהיה לטובתנו, ובינתיים הקהל מרוויח.
(תיאלר, שמי)

פדודסל
| יכול להיות שאני, במיסגרת השקפות־העולם שלי, הייתי
רואה בזה טעם־לפגם, ולא הייתי עושה את זה. אבל אני
נקרא להביע את דעתי על מעשים של אחרים, וכל עוד זה
לא מנוגד לחוק, אי־אפשר לשלול את זה על הסף. אפשר רק
| להתווכח.

• אין חוקים המגבילים חסויות?
לא ידוע לי על חוקים המגבילים חסויות. אני מעדיף
שישמרו על חוזים עם שחקנים, ושכל מי שמתנגד לרעיון
— שיציע אלטרנטיבה, כי מדובר בקבוצה מיקצוענית שצריכה
לחיות מהכסף.

• היית מובן לשחק בקבוצה המקבלת חסות
כזאת?
אני חושב שמעמדו של שחקן כיום הוא כזה שהוא אינו
יכול להביע את דעתו לגבי הספונסר. יכול להיות שהייתי
מרגיש לא־נוח לשחק, אבל הייתי משחק. יחד עם זאת אני
בהחלט מבין את המעודדות של חולון, שהביעו את מחאתן.
זה לא נוגע להן, אבל אפשר להביו אותן.

• אתה רואה בדימיונד איד מעניקה הפועל
חולון חבילות־שי של חברת־החסות שלה?
בדימיוני אני לא רואה כלום. על הרימיון שלי אחראית
(אורית זחבבל)
אשתי•

ההם או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מההם אומרים ...מ ה הן או מרו ת..

י הוד האל מגו ר:

מאיר שי טרי ח:

גילית אנקורי:

..ההצגה ח״בת רהימשו ״בזמני לא ריפדו ״איר להרוויח 1200
בזמןובמועד סבוים אצלנו ביבנה! ,,דולר בארבע שעות!״
כנס מיוחד במינו התקיים בירושלים, והשתתפו בו
עשרות מומחים מכל העולם כדי לדון במחלות המ יוחדות.
שמהן סובלים האמנים. חברי הוועדה
המארגנת טענו כי קיימת סכנה שאמן ייאלץ לפרוש
מעבודתו כשמצבו הבריאותי אינו תקין. הם הזכירו
מיספר רב של מחלות מיוחדות לאמנים. בארצות•
הברית נפתחו כ־ 20 מירפאות, ה מתמחות במחלות
המיוחדות לאמנים. לדברי חברי הוועדה המארגנת
ניתן למנוע את הופעת המחלות על-ידי עריכת בדי קות
מוקדמות. ב ה תא ם לתוצאותיהן יידעו האמנים
איזה חלק בגופם פגיע, וכיצד יש להתמודד עם הב־עייה.
יהודה אלמגור, שחקן תיאטרון ״החאן״ הי רושלמי:

ביום
השני לפני שבועיים הגיעו מייקל גרינשפן
ואשתו השחקנית, גילת אנקורי, יחד עם שתי
בנותיהם הקטנות, לנמל״התעופה קנדי בניו-יורק,
כדי לחזור ב טי ס ת ״אל-על״ לארץ.
כחצי שעה לאחר-מכן הודיע הכרוז של ״אל־על״
לנוסעים כי עקב תקלה במחשב נעשו הזמנות״יתר,
וכי נוסעים שיסכימו לוותר על מקומם ב טיס ה
ולדחות את המראתם לטיסה הבאה, כעבור כאר בע
שעות, יזכו בפיצוי כספי מיידי .״אל־על״ הציעה
400 דולר לכל מבוגר, ו 200-דולר לכל ילד. פיצוי
נפלא.

בחוברת יפה, שיצאה לאור מטעם עיריית יבנה,
בזמן כהונתו של מאיר שיטרית כראש־העירייה,
הופיע, בין השאר, צילום של גשר עתיק, ו מתחתיו
כתוב שהוא נבנה במאה ה״ 13 על-ידי הכליף
הממלוכי. בחוברת שיצאה לאור מטעם עיריית
יבנה בזמן כהונתו של ראש״העירייה הנוכחי, יהו דה
ברוס, כתוב על אותו אתר שהוא קיברו של
רבו גמליאל.

מעניין שלא. זה כנראה טבע־האדם. כשמציעים למישהו
כל־כך הרבה כסף על כמה שעות איחור, שהדבר הראשון
שעולה בדעתו הוא שכנראה אני מחזיק במשהו ששווה הרבה
יותר ממה שמוכנים לשלם עליו. ברגעים כאלה מתגלה
טבע־האדם. בסופו של דבר התנדבו כ־ 15 איש. גם אנחנו.

אמנים

מינהגים

תעופה

וכדומה. למרות זאת, ההצגה חייבת להימשך בזמן ובמועד
שנקבע.

שאלתי א ת מאיר שיטרית, היום גיזבר״הסוכנות,
איך קורה שגשר ממלוכי הופך לקיברו של רבן
גמליאל.

שחקן־תיאטרון יכול לקום בבוקר חולה אנוש, אבל עיקר
דאגתו תהיה שלא יבטלו בגללו את ההצגה של אותו ערב,
שמוזמנים אליה אנשים רבים. אני בטוח שכל שחקן בארץ
חושב היטב לפני שהוא מודיע כי אינו יכול להופיע, גם
כשהוא חולה מאוד.

אני תושב שחלה טעות, ופשוט בילבלו שם משהו. יש
ביבנה גשר מהתקופה הממלוכית, ויש גם קבר של רבן
גמליאל.

אני מברך על יוזמה זו, כי בכר עולה מודעות הציבור,
ובמיוחד אצל אותם גופים הקשורים לעבודת האמנים. שח־קן־תיאטרון
חשוף יותר למחלות המיוחדות. הוא מבצע
מיגוון תפקידים על הבימה: משחק, שר, רוקד, צועק

• מהן כוונותיו?

• האם קרה לד שבגלל מחלה בוטלו הצגות
שהשתתפת בהן?
לשימחתי לא. אני מכיר את תיאטרון החאן. הוא מאוד
הומאני ומצפוני ביחס שלו לשחקניו. לא נתקלתי במצב שבו
הוכרח שחקן, או שהופעל עליו לחץ, לעלות על הבימה
כשהוא חולה. החאן מאמין לשחקניו.

• האם ניתן להקים מירפאות מסוג זה, כפי
שקיים בארצות־הברית?
בהחלט! הבעייה שלאמנים יהיה קשה לממן זאת, כי
מרביתם רחוקים מלהיות מבוססים מבחינה כלכלית. האיגוד
שלנו, אם״׳ ,פועל רבות למען רווחתם של האמנים, למרות
(שדד רכטנון)
שקופתו דלה•

• נאמר לי שקיברו של רבן גמליאל נמצא
באיזה מקום ליד בית־שמש.
לי לא ידוע על זה. לפי מה שאנחנו ביבנה יודעים, זה
הקבר של רבן גמליאל, למרות שהערבים מאמינים שזה
קיברו של שיח׳ אבו־עריר.

• אני מבינה שהיו בסביבה קברים מוסלמיים,
וגם הם נעלמו בזמן האחרון. כדי להכשיר
רחבה למאות הבאים להשתטח על הקבר.
הנוהל אומר שאם יש קבר ישן בקירבת מקום העומד
לפני פיתוח, מותר לרפד אותו.

• מה זה לרפד קבר?
זה לכסות אותו באדמה. איפה שאת גרה בתל־אביב יש
הרבה קברים מרופדים, ואני מניח שזה לא מפריע לך. אבל
אני לא יורע אם ריפוד־קברים נעשה ביבנה, לפחות לא בזמן
(תיארה שמי)
כהונתי כראש־עיר.

• היו הרבה קופצים?

• מה נדרשתם לעשות?
התבקשנו לגשת לדלפק אל־על. בו־במקום קיבלנו צ׳ק
בסך 1200 דולר. לא די בכך, אלא שכפיצוי על שעות־הה־מתנה
קיבלנו ארבעה שוברי־מזון לשימוש במיסעדות נמל־התעופה.
שובר בערך של 52 דולר לכל אדם.

• מה דעתכם על המחווה יוצאת־הדופן הזאת
של ״אל־על״?
מובן שהרגשנו נהדר. מעניין שלא הרגשנו גאווה לאומית.
חשבנו גם על זה שבדרך לניו־יורק הצוות אמנם היה
נחמד ומשתדל, אבל האוכל היה מתחת לכל ביקורת, והצפיפות
היתה איומה. למה אל־על חייבת לדחוס כל־כך
הרבה מושבים למטוסיה? חשבנו על זה, ולכן לא חשבנו על
המחווה, אלא יותר על כך שזכינו בסיום נהדר לטיול.

• וכשסיפרתס על זה כארץ, לאחר שוככם,
איד היו התגוכות של החכרים?
מעטים היו המפרגנים. רוב האנשים כעסו על אל־על,
שבמקום לשפר את ארוחותיה ולהמעיט במקומות, היא
מוציאה כל־כך הרבה כסף לפצות אנשים. להרוויח 1200
דולר בארבע שעות, זה נראה לאנשים מוגזם. דווקא פה,
בארץ, כעסתי על השוללים והתחלתי להרגיש סימפטיה
גוברת לניסיונותיה של אדעל לפצות את הנוסעים בכל
(שרית חם)
דרך אפשרית.

¥11*111

3 1 9 0*1113

מאח
אביגיל נא

מאוזן:
)1בני השכבות העממיות העניות (:)3,3
)5איו חוק — העולם הפקר (<10 :)3,3
צעיר )11 :שבט בישראל; )13 מורח בשמן:
)14 עוף טרף )15 :חומה )16 :נתמלא
המולה ותנועה; )18 נתבשל עד תום)20 :
צמח הדפנה; )21 קשר, שלשלת(ישעיהו
נ״ח, ו 22 אדמת עפר וטיט; )24 בהשאלה
— פסק, החליט; )25 מאס; )26 גזר
עץ; )28 קלח, זרם; )30 בליטה, זיז(ח); )31
עיר זו בארץ, נקראה בעבר גיאורגופו־ליס;
)32 חפרפרת; )34 עוף אגדי; )35
העוף שעליו שר איציק מנגר; )38 רוחב
העגול; )39 טיפה; )41 אחד האברים; )42
חלק במסכת תלמודית; )43 עוללים; )45
סובין, קמח גס (ח); )47 מילת זרוז; )48
הרחיק, הסיר; )50 דרו; )51 יושב למי־שפט;
)52 בסולם הצלילים; )54 מכותר
מכל עבר; )57 מאבני החושן; )61 נח, ישן;
)62 עץ יער; )64 מיפתן; )65 למדו, בארמית;
)66 ילר; )67 אריג גס; )69 קבוצת
אטומים נושאי מיטען חשמלי חיובי; )70
העריך גודל או כמות; )72 פרי עסיסי
לשיח קוצני ממישפחת הורדניים; )74
יצק מים רותחים; )75 כומתה; )77 גזים
וגרגרי דלק שלא נשרפו כליל; )78 יסוד
כימי; )81 כאב, נתמלא צער; )83 סופה
של תלות; )85 חזק מאוד; )86 לקוי
במעגל חשמלי; )88 אם הפנינה; )89 רצון
עז; )91 נהר בררום אפריקה; )93 שתיקה;
)95 עיר בסוריה; )96 אחוריים; )98 רקב:
)100 מתוך; )102 נשיא; )103 מלת רבוי;
)104 כנוי לחזיר בלשון העם; )105 חיוך
קל (.)4,2

מאוגד:

פופ ש ל טניס

בן שראבא

ני ש או במילאנו, איטליה,
ביורן בורג 33 אלוף־הטניס
השבדי(חמש פעמים רצופות אלוף
וימבלדון) ולורדנה ברטה 38 זנד
רת־פופ איטלקית. אלה הם נישואיו

נפטר בבריסטול, אנגליה,
בגיל ,79 סר סיטר סקוט, לוחם
לאיכות־הסביבה, צייר חיות־בר
ושייט (מדליית־ארד באולימפיאדת
.)1936 סקוט, בנו של חוקר־הקוטב
רוברט פאלקון סקוט (שנעלם
בחורף 1912 בקרבת הקוטב
הדרומי שאותו ביקש לאתר ראשון
אך החוקר הנורבגי רואלד אמונדסן
הקרים אותו בחמישה שבועות) ,חיבר
18 ספרי טבע ומסעות, והינחה
במשך שנים, את סידרת״הטלוויזיה
נובט של הבי־בי־ס ,,שדנה בנושאי
איכות־הסביבה.

דיו ש ל מים
טניסאי בורג
פרי הקשר: בן
השניים• של בורג, שהוא גם אב
מחוץ לנישואין לרובין בן השלוש,
פרי קשריו עם דוגמנית שברית.

עץ ש ל טייס
נפטר מהתקף־לב, בגיל ,57
אלון ז־מישנה (מיל׳) יעקב
(,,יאק״) נבו, מבכירי טייסי־הק־

)1רמס, דרס; )2מראשי מיפלגת־השילטון בפולין
(ש״פ); )3פילוסוף ואידאליסט גרמני; )4נצח; )6
הסכמה אנגלית; )7מהות פנימית של דבר; )8מטבע
במיזרח הרחוק; )9כפתור הצמח; )12 איבר של בעלי
החיים המשמש להגנתם; )15 גלעין; )16 פרה ורבה
במהירות; )17 אהל וכפה עגולה בראשו; )19 זנבה
השמן של הכבשה )20 :אויב; )21 הלכה קבועה
לדורות (שמות ל׳ כ״א 23 ;)4,2עש לילה)24 :
זעם; )26 סוג של תוכים מאולפי דבור; )27 נוגש,
מציק; )29 מחבר ״לירושלים ובחזרה״(ש״מ); )30
שארית, שריד )33 :מיכשול; )34 נוחם, חזרה מדעה
קודמת; )36 חיבור, צירוף; )37 מישקל בשירה או
במוסיקה; )40 מילת המעטה; )41 הזכר בבקר; )44

ת&ידגרים

פרי בוסר; )46 שגיאה במחשב; )47 כלי למאור; )49
זעזוע, דחיפה; )50 אפס, לא כלום; )53 מוקף צבא
האויב (כ״ח); )54 סוללה, תל גדול למצודה; )55
בהשאלה — בית חם; )56 זעם; )58 קו מסומן; )59
ממלא מקומו של שחקן בתפקיד; )60 עצם השוק;
)62 בוסתן; )63 עני )66 :אי־התערבות בפוליטיקה
של ארצות אחרות; )68 עקשות ללא טעם; )71
המחיש, הגשים; )73 כתובת קעקע; )76 שלל, ביזה;
)77 חטא, עוון; )79 עדינות; )80 קיטור; )82 הבל; )84
שנה אחת, ודור שלם נקרא בשמה; )85 נפתל,
עקלקל; )87 דמות מטושטשת )90 :ריקוד )92 :חיל-
המדע בראשיתו של צה״ל; )94 גרם לעיוורון; )96
רום לב; )97 מידת השקיעה של דבר; )99 ששית
הסאה; )101 אינו עובד; )102 תקופה; )103 גוף.

]ן ן 0

רב של חיל־האוויר, שטרח, בשעתו,
לאתר את מטוס הסיג המצרי
שאותו הפיל בקרבות אוקטובר
( 1956 סיבצע קדש) והציבו
כאנדרטה בבסיס חצור שעליו פיקד
לימים. נבו, יליד עפולה, בנם
של חקלאים ואב לארבעה בנים,
הוא מחברו של הספר המיקצועי
הראשון בעברית על קרבות-אוויר
והוא הטייס שטבע את הכלל ״בכל
קרב־אוויר דמה את יריבך לטוב
כטייסים והוכח שהוא איננו כזה!״
אחרי שפרש נבו מן השרות הפעיל
בגיל ,40 הוא ניסה את מזלו בייעוץ
ביטחוני בדרום־אפריקה ובסי־נגפור
ומשעסקים אלה לא עלו יפה
הוא פנה לפיסול ולגילוף בעץ במחסן
שאותו שכר בנמל יפו.
* א שתו הרא שונ ה של בורג:
א לו פ ת ־ ה טני ס ה רו מ ני ת מ רינ ה
סי מי ונסקו.

נפטר בלוזאן, שווייץ, בגיל
,86ז׳ורז׳ סימנון, מחברם של
עשרות ספרי-המתח שבהם תיפקד
המפקח ז׳יל מגרה, מעשן המיקטרת
המגושם ופשוט־ההליכות, כגיבור
הראשי. סימנון, יליד בלגיה, לא
הסתפק בספרי מגרה וכתב בסך
הכל (בהשתמשו גם ב־ 17 שמות־עט
שונים) 425 ספרים(שכתיבתם
ארכה, לטענתו, בין שבוע לשלושה
חודשים לספר) ,שתורגמו ל־45
לשונות(כולל איריש) ושנמכרו ב־
500 מיליון עותקים. סימנון, שהודה
פעם ״אני סופג לתוכי את החיים
כמו מים וכשאני כותב אני
משפריץ אותם בדיו״ ,הודה גם,
באוטוביוגרפיה שלו, כי מעולם לא
היה נאמן לשתי נשותיו, אפילו לא
יום אחד, ומשך השנים שכב עם
יותר מ־ 10 אלפים נשים אחרות.

מורה ש ל בנק
נפטר בתל־אביב, בגיל ,88
נפתלי פיינגולד, מי שהיה במשך
שנים מנכ״ל ויו״ר מועצת־המ־נהלים
של בנק הסיזרח .,פיינגולד,
יליד ורשה ובנו של יצרן־סיגריות,
היה, בראשית דרכו, מורה ועסקן
תנועת־העבודה הדתית, הפועל ה־מיזרחי
(שרה ועבודה) ,ומעורה
מאוד בחברה הישראלית: אשתו
המנוחה היתה בתו של תעשיין־
הטכסטיל והעסקן הדתי דניאל
סירקיס ואחותה של סימה, אשתו
של שחקן הביסה המנוח אהרון
מסקין.

זה ש מן לשכור אוויס נם בחר׳ל.
אוויס מאפשרת לך לשכור מכונית
מכל דרגה שתבחר, ולקבל ללא
תשלום נוסף, מכונית מדרגה גבוהה
יותר. למשל: ש מן מכונית מדרגה א׳
וקבל מכונית מדרגה ב׳.
בדרך זו, אתה נוסע ביתר נוחות
ו...הרווח כולו שלך.
המבצע בתוקף לכל הרוכשים שובר
השכרה מ־ 6באוג 30 - :בספט׳ .89

תל־אביב
מרכז הזמנות ראשי )03 ( 5103554/6/7
)02 ( 249001/3
ירושלים
)04 ( 674688
חיפה
)057 ( 33345
באר־שבע
)053 ( 331619
נתניה
)052 ( 574120/056
הרצליה
)08 ( 522298
אשדוד
)059 ( 73164/5
איל ת
)03 ( 9711080 919
לוד
או לסוכן הנסיעות שלך.
המבצע בתוקף למדינות:אוסטריה, בלגיה, דנמרק, אנגליה, צרפת,
גרמניה, הולנד, איטליה, נורווגיה, פורטוגל,
ספרד(+פלמה) ושווייץ.
מיועד לקבוצת ז * -בלבד. רכב מקבוצה גבוהה יותר יינתן על בסיס רכבפנוי בתחנה.

4 1 /7 5
אנחנו משתדלים יותר

הורוסהוס

מעניין לבדוק איזה מזלות הם בי קורתיים
ולאיזה מהם לא איכפת!

• מאזניים

מזל החודש:

ב תו ל ה המזלות קורת והבתולות אחד מהמאפיינים הבולטים של מזל
בתולה זו הביקורת. הם ידועים כאנשים
ה מדקדקי ם בפרטים ומחפשים את הש למות
בכל דבר, דורשים מעצמם ומהא-
חרים ביצוע מושלם. טעויות ושגיאות
אינן נשכחות. במרוצת הזמן הם סולחים
למי ששגה, אבל לא שוכחים.
הביקורת אצל בני מזל בתולה היא
כעין מישחק. הם תמיד מחפשים מה לא
בסדר. הם מעירים על מה שנדמה להם
שאינו בסדר, כשנדמה שהם סיימו, הם
מתחילים מחדש. גם אז עדיין לא ת ם
המשחק. הם יחזרו לעניין שוב ושוב וב צורות
שונות, כמו פיתוח של נושא
מוסיקלי.

הם מבחינים בטעויות, ברשלנות ובע צם,
בכל דבר, אך אינם בנויים להעיר
לאחרים. על פי רוב הם מעדיפים שלא
להיות מעורבים. הערות, מריבות, וגרי מת
אי-נעימות גורמים להם ממש סבל.
הם מעדיפים ״להיות מהאו״ם״ ,בלתי-
שייכים, מבחוץ. כשמשהו מאוד צורם,
הם יעדיפו להתרחק.

חיובי. אולם בינתיים אנשים הנפגעים
מדבריהם. יש להם הומור מיוחד במינו.

• גדי
הגדי אינו שייך למזלות המתעקשים

• ד די
לא ברור אם הוא ביקורתי אם לא.
תגובותיו אינן צפויות לעולם. הוא יכול
להיתפס לאיזשהו דבר, להסביר, לנאום
ולא לתת מנוחה עד שיהיה בטוח
שהבינו שמה שנעשה לא היה בסדר.
הוא לא מאלה שמחפשים מה לא בסדר.
להיפך, הוא היה מעדיף לסייע, לעודד
ולקדם. אבל כשמשהו לא נראה לו, הוא
מייד אומר. הוא אינו יושב מן הצד,
בלתי״מעורב. הוא מרגיש שייכות לכל
מה שקורה, אלא שצורת ההסתכלו ת
שלו מקורית ומיוחדת וההערות והבי קורת
שלו מאוד לא־רגילים.

•עקרב
הם יכולים לפתוח שותפות משגשגת
עם בני מזל בתולה. הדברים שמצטברים
וגורמים להם לכעס במשך יום א חד, הם
כל כך רבים, עד שלא ברור איך הם מסו גלים
לחיות עם זה מבלי להיות אלימים.
על פי רוב הם מ תב ט אי ם בציניות, והבי קורת
נאמרת בחצי״לעג, בחצי״צחוק ו בצורה
כאילו קלילה, עד שהשומע, ש איני
ער דיו, יכול לחשוב שהם עוברים
לסדר היום בבדיחה. מי ששם לב, יודע
שיש עוקץ לכל ביקורת של בן עקרב.

• דגים

•ק שת
למרות שהם פתוחים ומוכנים לקבל
דיעות, תרבות והתנהגות אחרים ושו נים,
אין זה אומר שאין להם ביקורת,
להיפך, הם מ אד סרקס טיים. ומשמיעים
ביקורת לכל המעוניין. הם אינם עוצרים
בעצמם, ואומרים כל מה שהם חושבים
בלי טקט, בלי להסתיר ובלי להתח שב.
אין זה מתוך רצון לפגוע, להיפך, הם
בטוחים שהביקורת בונה ותביא לשינוי

הוא מוכן להירתם לעזרה ולהשקיע מא מץ,
כדי לעזור לזולת שלא ימעד. אך אם
נעשתה השגיאה, הוא יעדיף לשתוק. א ם
מישהו עושה דבר-מה בכוונה תחילה
להרע או להזיק, הגדי לא יחסוך ממנו
קיטונות ביקורת.

למתוח ביקורת. הוא מעדיף לשתוק ולא
להכאיב, אם אין בכך צורך. אבל הוא
מאוד ישתדל להזהיר מראש, ללמד ול הראות
לזולת במה הוא עומד לשגות.

הוא מאוד ביקורתי. כל מה שאינו
בסדר, מפריע לו. אבל לא תמיד תיווצר
הסיטואציה המתאימה, לכן לא תמיד
הוא יעיר, יבקר או יתערב. הוא מאוד
סקרן, שם לב לכל מה שקורה מסביבו,
אבל לפעמים הוא פשוט מרחם ולא רוצה
להכאיב או להביך. אם הוא מקנא או
נעלב ממישהו, הוא ימצא לעצמו זמן
להעיר א ת הערותיו, ואלה עלולות לגרום
לזולת שירצה להתחב א שבע אמות
מת חת לאדמה מרוב בושה. בן דגים יע דיף
לומר א ת הא מת בפרצוף.
(שאר המזלות בשבוע הבא).
נסיעה לחדל שלה על הפרק. יתכן שהיא לא
תתקיים מ״ד. נם אם רציתם לנסזע עכשיו,
צפויים עיכובים או לנד
ח1ח שיעיים של הרנע
האחרון. בכל זאת, אם
תסש• ,שחפר מצב־וד
חח. ם׳ שחושב על לי־
,0110 יוכל עכשיו להצ־ליח
בבחיעת. אל תתווב־ח
1עם אנשים הנמצאים
מעליכם. זה עלול להזיק
ולהשיג מטרה הפוכה.
באהבה, נפתחת תקופה
חדשה. תזכלז ללמד לקח את בד־זזזזנ. אם
הם ינסו להתחמק או לנהוג כפי שעח להם.

£והו שבוע די מסוכן. יש נטייה להיפגע
מצב־הרוח די ירוד. קצת קשה להסביר
שב ש של נסישת, פגישות, הכרויות חדשות
ובכלל חוויות בלתי־סוכחת. אבל שימו לב
י בת אונות-דרכי ם או אחרות, בעיקר בין
מהו הגורם, אבל אין זה משנה את

בעבודה,
העובדה.
שלא תתפזרו או תחלמו.
ה־ 17ל־ 20 בחודש.

ידרשו מכ ם יותר מדי
הנטייה היא לאבד חפבמקום־העבודה

3ג וב* 14 בחודש.
צים חשובים, ניירות, ם•־
סי ם להק שות עליכם.

אינכם מרגישים טוב.
סמכיס, תשחת וכספים.
לא עושים זאת בגוו ¥

בתוך הבית צפויות
אל תעשו מאמצים
נה, אך יש מי שמנסה

בעיות. הדלת תסנר
גדולים מדי. אתםע לעכב
את ה תקד מו ת-

לולים לחלות. רכילות
ותתקלקל ומשהו אחר
כם או אף מנסה להפ ¥
עלול
להפסיק לפעול.
ריע. אי-הבנות עם ה ¥
והערות
המגיעים ל־ו
2ב מרס -
:21 ביוני -

אוזניכם לא מגיעים
תופעה זו חזקה באחלגרום
עלולות ה סביב

באפריל
2<0ביולי

לכם להתנהגות תוק ממקור
שאפשר לס רונה,
אך תחלוף בקרוב.

במקומה. שאינה פנית
מוך עליו. היו זהירים
בתחום החמנט׳ מתחי1זה
בולט דווק א בבית, עם בני-המיש-
בתגובות. חבל להיפגע, אם לא ביררתם
לה תקופה מרנשח. קשרים חדשים יתחילו,
* פחה. המנעו מלהתערב בהחלטותיהם. או שמישהו יחוור ויחדש את היחסים.
את הא מ ת החבויה מאחורי הדברים.

מתחילה תקנפר. שבה יו 1צ ח קשרים חמר עדיין לא מרגישים כל-כך טוב. בעיות *
אתם עובדים קשה מאוד. מבחינה זו גם
* נם השסע תה 11 מעלייה בשפולריזת. אנשים
בריאות מציקות ומדאיגות אותכם, או* -
השבוע הבא יהיה מאוד מאמץ. גם א ם
* נהנים מחברתכם ואתם לא נשארים לבד.
ט״ם חדשים. אלה אמנם לא יאריכו ימים.

לם אין לכ ם סיב ח ל-
אבל יעסיקו אחכם. יתכן
דברים לא תוכננו מ *
תצא 1יותר מהבית 1תצ־דאגה.
בקרוב תרגישו
שיהיה קשה לממש את
ראש, יבקשו מכם לע *
סר ס להשקיע זמן רב
טוב יותר. בנסיעות,
בוד שעות נוספות.
* ב ע בו ד ה. דור שים מכס
הקשר, משום הפרטנעלולות
להיות לא־מצב־הדוח
יותר טדי
הרבה. אבל כרנע חשוב
רים יהיז תפוסים על־יד׳
מעט תקלות. חפצים
מישהז אחר. זה לא ינרציני.
אל תשכחו ש להשקיע
בתחום זה. תר
ילכו לאיבוד ואיחו ח
ם לכם לוותר, וכאן
יש עוד כמה דברים
כלו לבסס את עצמכם
רים ישבשו לכם א ת
שאפשר ליהנות מהם.
מבחינה מיקצזעית, מה
תתחיל תקופה מרתקת.
התוכניות. בכספי ם
בונסדה קשה לכם למשבת
וראשון מתאי שישפיע
ם א 1ד על העאתם
צריכים להיות
שא יציבות. ובכל זאת,
מים לבילויים, ונראה
תיד הרחוק. לא תרנישו
במה שאתם ששים תצ הוו: ח דו ת ז
מאוד זהירים. הקרו שבאופן
טיבעי תחפ סוב
בין ודגו ל־ 7ז בחר
בים אליכם יעזרו, אך
ליחו !תיזכו במחמאות.
שו לכ ם מקום הולם
דש. אל תתכננו נסיעות
הם עלולים לבצע שגיאה ולהפסיד מתוך *
ההכנסות יגדלו ותוכלו להחזיר חובות
לכם ולמצב־חרוח. הזהרו בנסיעות. א או
פח״קם־ם חדשים שצריך להשקיע בהם
תמימות. זה בולט ב 13-וב 14-בחודש1 .
ולהרניש נוח •ותר. תיתכן זכייה בהגרלות.
ת ם נוטים להיפגע בגלל חוסר-סבלנות.
מאמץ ושאין בהם אפשרות לשעת משה.1

החודש האחרון היה מ תו ח מאוד. אבל בעיזת כספיות יציק! זידאינו אתכם ה שסע* .
ה־נו 1וד 4ו יהיו נעימים ונחמדים. תפגשו
כספים יגיעו לפתע מכל מיני מקומות
הקשיים, שסבלתם מהם באחרונה, מ ת עליכם לעמנו־ על זסיזחיכם. להתעקש, נם *
אנשים, תקבלו מחמאות על ההופעה, על
לא־צפויים. אגל, למרות זאת, לא תצ א
תיסצאן במצב לא־ *
חילים לחלוף. בני-
העבודה. ובכלל. צפויות
ליחו לפתור א ת הבע נעים.
כל וישר הכי קטן *
מישפחה וחברים־לע-
חוויות רומנטיות, אבל
יות הכספיות. ההוצ יביא
לכם הפסד נחל* ,
שום קשר לא •כול ר
בודה סובלים מוויכו-
אות יהיו מאוד גדו !אחר
בך יהיה מא!חר 1
חים, ממריבות ומחו־החזיק
מעמר, אם יתחיל
לות, והכספים שיגיעו
מכד־ להצטער. לא מר *
בתקופה הקרובה. מצב
סר־הסכמה, אבל א כמעט
ולא ישנו דבר.
מלץ להסתבך עם החוק* ,
הכוכבים מראה על
חדי ה־ 15 בחודש
הקפידו לא להשקיע
נם אס זה קש 1ר רק *
שסר־יציבות ורא״ה לא־יהיה
קצת יותר שקט.
יותר מדי בבורסה,
בעבודה אתם מקדי 1ד 1י ד דו-.דז ^ בחזק• תעעה. ה־ 18 וה־ *
נכונה, וכשיניע רנע
בהגרלות או בדברים
ט ס אוגו

19 קצת ם ס1כנים. בת־ *
} 2בנובמבר -
שים זמן רב לבצע א ת
22בספטמבר ההתפכחות, הכל ״ראה
שנושאים אופי ספקו 20
בדצמבר
ח!ם החסנט׳ משהז *
הרעיונות שיש לכם.
אחרת. בענייני כספים אלטיבי.
עד ה 5-ב אוקמשתנה.
לפתע אפשר 5
תם בבע״ה. כדאי שתב
18-וב 9-גאתםע טובר
אתם עלולים
לולים לא להרגיש טוב או שמישהו יהיה לשמע סישהז אהוב במיוחד לחזור ס *
להפסיד ולא תוכלו להרשות זאת לעצ היו זהירים, לא רק בהוצאות, אלא גם בטיפול
בסביבה יהיה זקוק לעזרתכם הדחופה. מהניתוק הכפוי ולהתקרב אליכם מחדש. י
בכספים, בהתחייבויות ובתוכניות לעתיד.
מכם. בבית צפויים מ תח, רוגז ומריבות.

010

מאזנ״ס

נו 1111ו!

ושוו

1100

תזווחיס

העולם הזה 2715

קצת פאפריקה רו־קשם שד קליפורניה האם מישהו
יותר דבילי ממך? ל מסגר רהיטים, כחפצי־אמנות

שושלת גאבור

לוס־אנגלס

לפני 80 שנה בערך עזבו אם ושלוש בנותיה את הכפר
שלהן בהונגריה ושמו פניהן לכיוון החוף המערבי של ארצות־הברית.
הנשים לבית גאבור — האם האנרגטית מגדה, הבת
הגדולה ז׳א־ז׳א, האמצעית אווה ועוד אחות אחת לא־ברורה
— הגיעו לאמריקה כשבליבן חלום אחד: להיות
כוכבות־קולנוע גדולות.
היום 80 ,שנה מאוחר יותר, ה־ ,0 1 3שהן עדיין בנות
,41 גם האמא(והרי בהונגריה הכל אפשרי) ,ממשיכות לעשות
חגיגות, כותרות בעיתונים, והמון רעש, והחיים אצלן ממשיכים
להיות גן־ילדים אחד גדול.
מהרגע שדרכה כף רגלן באמריקה, הן היו כל־כך עסוקות
בלהתחתן, בלהתגרש, בלמתוח את הפנים ובלהרים את הישבנים
שלהן, שבעצם לא נשאר להן זמן לעשות סרטים של ממש.

ויכוח קטן שנגמר בקרב־מגע גדול, כאשר ז׳א־ז׳א והשוטר
פשוט הולמים זה בזה.
אני לא מבין את השוטר הזה. למה הוא התעסק איתה
בכלל? הוא לא ראה שהיא יותר ויותר דומה למתגושש־סומו
יפאני? כל בעל שברח ממנה(וחלקם עדיין במנוסה) גרם לזה
שהארגז האחורי שלה התרחב בעשרה ס״מ. היא היתה יכולה
לחנוק אותו רק בטבעות־הנישואין שלה.
קרב־הענקים הזה הסתיים בשוטר אחד חבול והמום, ח׳א־

ז׳א אחת נעולה באזיקים לרולס־רויס של בעלה, ואמריקה
כולה צהלה ושמחה.
מי שמאמין שכאן מסתיימת ההגדה לבית גאבור, טועה
טעות מרה. הווייברס הללו הן רק באמצע החיים שלהן, ועוד
נכונו לנו סיפורים עסיסיים רבים.
יישר כוחכן, בנות, אתן בהחלט דוחפות קצת פאפריקה
לרקטום של קליפורניה.

בני היל: סוף
אווה גאבור ומרב גריפין
פרידה מלל הניסה

רשת הטלוויזיה הבריטית 1 9 5החליטה סוף־סוף
(אם כי באיחור של 10 שנים, לדעתי) ,לסלק מלוח־המישדרים
שלה אחת ולתמיד את הסופגניה השמנמנה והוולגרית הזאת
— בני היל.
הסיבה הרישמית לסילוק המיטרד היתה שהנוסחה הזו של
הומור נמוך בגובה של טמפון, בתוספת ילדות חצי־ערומות
המצחקקות בטיפשות והמפזזות סביב מותניו העבות של הקו״
מדיאנט הזה — היא פשוט מיושנת. מנהלי־הרשת מעוניינים
להציג לפני הציבור, על המירקע, קומיקאים צעירים יותר,
בעלי הומור מתוחכם יותר. לא נראה לי שיהיה להם קשה
למצוא תחליפים, שהרי הומור נמוך ופרימיטיבי יותר ממה
שהיה לבני היל להציע פשוט לא קיים. בכל הזדמנות, כשהייתי
מביע את דעתי שהטלוויזיה הבריטית היא מהטובות
בעולם, היו בני־שיחי מעלים כטיעון נגדי את המופע של בני
היל.
סקר שערד לא־מכבר שבועון בריטי נפוץ העלה שהאיש
הזה זוכה בפופולריות רבה בקרב האוכלוסיה היותר־בוגרת
בבריטניה, ויותר אצל נשים מאשר אצל גברים. תמהתני. נבצר
ממני להבין איך נשים מוצאות עניין באיש הזה ובהומור שלו,
שבמשך שנים הוציא שם רע לשוביניזם והציג את הנשים
במופע שלו כדמויות-קרטון אוויליות, החושפות פה ושם חצי

ז׳א־ז׳א גאבור
השערוריות והנישואין ממשיכים
מבטא הונגרי כבד, לקחו את אחת הבנות ופשוט ביקשו ממנה
להיות מונחת על הסט, שלא תעשה כלום ושרק לא תתאמץ,
חלילה.
הגאבוריות הללו התחתנו והתגרשו כל־כך הרבה פעמים
(ביחד היו שם בערך 37 טכסי־נישואין) שפקידי רישום־
הנישואין בלוס־אנג׳לס פשוט התמוטטו מעייפות. הן גם עברו
כל־כך הרבה מתיחות פנים וגוף, שמכמויות העור שהסירו מהן
הפלסטיקאים יכולה היתה חברת 11צ״ להוציא £א £1חדש
של מיזוודות ותיקי־יר מעור, נוסח הונגריה.
קשה גם לומר שאהבה גדולה שוררת ביניהן. למרות שכולן
בעצם בנות ,41 כל אחת טוענת שהיא צעירה מהאחרות. גם
האופי ההונגרי הסוער לאיתורם לאווירה רגועה.
מדי כמה חודשים, כשהן מתעייפות מלעשות סקנדלים זו
לזו, הן מוציאות כמה שערוריות גם החוצה, וזורקות לנו עצם.
אווה, למשל, עפה לא מכבר מחייו של מפיק־הטלוויזיה, המיליונר
מרב גריפין, אחרי שהחליט שלהתחתן איתה זה גם להתחתן
עם המישפחה כולה, וזה בעצם הדבר האחרון שהוא רוצה
בחיים(ז׳א־ז׳א בתור גיסה — גוועלדמו).
ז׳א־ז׳א, לעומתה, עדיין מחזיקה בבעל מיספר 14 שלה,
הנסיך פרדריק אנהלט פון־תוחס (או משהו דומה) ,והצליחה
באחרונה להסתבך שוב. הפעם זה קרה לה כאשר שוטר עצר
אותה בבוורלי־הילס על עבירת־תנועה פעוטה, ואז התחיל

לונדון

בני היל הדביל בפוזה אופיינית
לעלות כיתה, לא בבית־סיפרנו

תחת ורבע ציץ. אבל האנגלים כבר מזמן הפסיקו להפתיע
אותי.
קברניטי הרשת, שסילקה את היל, אומרים שהם פשוט לא
חידשו את החוזה איתו. הם בטוחים שהוא ימשיך לעבוד בטלוויזיה,
אבל לא ברשת שלהם, ובכך הם בעצם קובעים שהאי־נפנטיל
אמנם יכול לעלות כיתה, אבל לא בבית־סיפרנו, וגם
לא בעיר שלנו.
לפני שנים היתה התוכנית הזאת מוקרנת בארצות רבות,
ואף הכניסה כסף רב לרשת. אולם אין ספק שזה כבר לא כל־כך
מצחיק לראות נערות חצי־ערומות נרדפות לאורך ולרוחב
המסך הקטן על־ידי קשיש עגלגל וחרמן.
בני היל, שהוא בן ,64 חושב שהוא בן ,44 רוצה להיות בן
24 ונשמע תמיד כבן .4הוא מאוכזב, אבלי לא הרוס מזה. הוא
גם מעודד ממה שחושב עליו המפיק והכימאי שלו, דניס קירק־לנד,
שהיתה לו עזות״המצח להודיע לכלי־התיקשורת שבני
היל הוא לטלוויזיה מה שצ׳ארלי צ׳פלין היה לתעשיית־הקול־נוע.
היינו, גאון קטן שעזר לעולם לצחוק. ללא ספק זו עילה
טובה ליורשי צ׳אפלין לתבוע אותו על הוצאת־דיבה.
באשר לקורבנות המופע, הבנות שעיטרו בתחתוניהן ובעי־נטוזיהן
את כל תכניותיו של היל, מיותר לציין שאף לא אחת
מהן הפכה כוכבת גדולה בעיקבות השתתפותה בתוכנית, ואפילו
לא כוכבת קטנה.
בעיתונות הבריטית הופיעו ראיונות עם חלק מהניצולות
האלה, ורובן אכן היו רוצות למחוק פרק זה מעברן. לא שיש
למי מהן מילה רעה אחת להגיד על האיש באופן אישי, אבל,
במבט לאחור, חלקן(לא כולן) מעוניינות לשכוח את השטות
הזאת.
אבל אל־נא תדאג, קשישא. עכשיו כשהחיים שלך לכאורה
בזבל, והמופעים לא ישודרו עוד אלא רק בשידורים חוזרים,
הרי שמחירם יירד פלאים והטלוויזיה הישראלית, שכנראה
קונה את התוכניות הזרות שלה לפי מישקל (ואפילו מקבלת
כמה תוכניות במקום עודף) ,תקנה אותך עכשיו בהמוניך,
ואצלנו אתה תמשיך להיות כוכב.

גלריה לכלי־בית

פאריס

כאשר אני נמצא בעיר אירופית כלשהי, ויש לי זמן פנוי
(והרי זמן פנוי זה בעצם כל מה שיש לי) ,אני מוצא את עצמי
מבקר בחנויות המשגעות לכלי־בית ולרהיטים, שערי־אירופה
משופעות בהן. מאחר ואין כמו כלים נאים לרומם רוחה של
עקרת־הבית המצויה, הרי שאותו־דין חל גם על עקר־הבית.
חנויות רבות מהסוג
הזה דומות אחת לרעותה,
והפריטים המוצעים
בהן למכירה
זהים. אולם, יש חנויות
ייחודיות, ועל
אחת שכזו אני אספר
כאן.
באיזור ה־££$
^ £8.1.1מ בפאריס,
לא רחוק ממרכז
פומפיח, יש גלריה
לכלי־בית ולריהוט
בשם 81111טסס
הנמצאת
ספהב*£68 £131168
ב־שס 3, 81(£
לשמח את עקר־הבית
0 0 75001ו 8א ; 1ז .
הגלריה אינה גדולה במיוחד, אבל שונה ומרתקת בתוכן
שבה ובמוצגיה. ניתן למצוא שם כלי־בית בעיצובים חדשניים
ומקוריים, שהם על גבול הפיסוליות ממש. המאפרות כל־כך
יפות, שבכלל לא היית מעז לשים בתוכן אפר של סיגריות,
שלא לדבר על מסטיק לעוס.
ניתן למצוא שם קומקומים .,שאילו שבטים אפריקאיים
פרימיטיביים היו רואים אותם היו אולי מעלים,בהם קורבנות.
בגלריה ניתן למצוא גם ריהוט כגון כסאות, כורסות וספות
בעיצוב בלעדי של חברת ^ 7ז 0א\ 2 /המפורסמת, שבסיסה
באיטליה. חברת זאנוטה זו התחילה לפעול ב־ 1954 בתחום
העיצוב במילאנו, ומאז זכתה כמעט בכל פרס עיצובי אפשרי
(להוציא, אולי, את פרס המשק והפיריון על שם בנה אידלסון
דלו.
אפשר לראות שם כסאות ואביזרים אחרים, שבפירוש ניתן
למסגר אותם ולהציגם כיצירות־אמנות לכל דבר.
אני מאוד מקווה שמה שאני מ 5פר כאן לא ייראה למישהו
כהמלצה לקנות שם איזה פוטל או פסנתר, ולסחוב אותו ארצה
:בתיק־היד. חוץ מזה, אם אתם יוצאים עם תקציב מוגבל, כדאי
גם לא לשאול על המחירים שם, כדי לא להיכנס לדיכאון.
לבקר שם כדי לקבל רעיונות או סתם לקנא — בהחלט
מומלץ.

כל חוקר אמר לי.. :מיבוכוה התינוקת.׳לקחת אותה בידיים ואמרתי,. :אבאפוגה אוח
בחוד ש אפריד 1988 ועצר וסף וילר, הידוע בבי1ויו ג ווה, כנאשם מס 1באספקת
סמים קשים לאנשי החברה הגבוהה בגוש־דן. ג וזה, איש־חברה מוכר ומפורסם, בעל
מועדון מפואר בחיפה, הואשם בי סיפק את הסמים, בין השאר, לדויד ופרח
מושביץ, וכן לשורת לקוחות עשירים ב תל־ אביב. בית־המישפט מצא אח גיחה אשם,
והוא ושב בבלא תל־מונד. ה חל מהשבוע פרסם ״העולם הזה״ סידר תבח בו ת
ששלח ג וזה מן הכלא, ובהן הוא מתאר את מעצרו ואת פה שעבר על! מאז.

עיא תי!״

^ ג׳וקים לא זזו כשהכניסו אותי בבוקר
1 1לתא־המעצר במישטרת רמת־גן.
הם רק נענעו לשלום במחושים הארוכים,
כשהתקרבתי לראות אם אין בקירות התא אנ
טנות
של מכשיר־הקלטה חדיש, למרות שידעתי
כי כבר במשך חודשיים הקליטו השוטרים
את כל שיחות־הטלפון שניהלתי מביתי
שבהרצליה.

עליתי למיטה העליונה בניסיון נואש לברוח
מהריחות הרעים — תא־מעצר יש לו ריח
משלו.
הוצאתי סיגריה. את המצית החבאתי בתוך

התחתונים, לשם דחפתי אותה ברגע האחרון,
כשנזכרתי שבתא־מעצר מישטרתי רק לשוטר
יש רישיון למצית. אני מתאר לעצמי שאחרי
כמה שנות שרות בתחנת־המעצר ממי

באותו ליל הלא הרחתי. החל טתי עלערב שקט עקצת גר אסי
(המשך ם עס 1ד )39
מנים להם גמילה מהצעקה — ״שוטר, אש״.
התחלתי לשחזר איך הגעתי לכאן, לאותו
חדר, באותה תחנה, בהפרש של שלוש שנים...
גורל.
עצמתי עיניים, ניסיתי לחזור קצת אחורה
ללילה הקודם.
ישבנו, אשתי סנדרה, שותפי לעסק ואני
וצפינו בסרט״וידיאו, קצת אחרי חצות.
לא הרחתי באותו לילה, לא יודע למה,
אבל החלטתי על ערב גראם שקט.
שמענו רישרושים מכיוון המירפסת של
המטבח ...שותפי שימעון ניגש לבדוק, פתח
את דלת המירפסת ואז...
אשתי צעקה ״מחבלים, מחבלים.״״ זה
וענונו, ממי ,״הרגעתי״ אותה (וענונו הוא
בלש ידוע ביחידה המרכזית ).ואכן הבלשים
פרצו לבית מארבעה כיווני תריסים, ניפצו
את החלונות ובאו בהמוניהם, מכשירי־קשר
מזמזמים — וענונו משדר — היעד בידנו.

הילדה ולא מאמינה שתצטרך עוד רגע להיפרד
ממנה.
איזה שוטר מניאק מצא זמן ללחוש לי
״חבק אותה גם אתה, אתה בטח נפרד ממנה
לכמה שנים טובות איך הם יודעים
לעודד אותך ברגעים הכי קריטיים.
הספקתי ללחוש לאשתי ״את לא יודעת
כלום, לא שמעת שום דבר ולא חותמת על
שום נייר,״ לא ידעתי עדין כמה ״חברים טובים״
יטענו את ההיפר בעדויות.
נסענו לתחנה ברכב־המסווה סובארו ומשם
בס״רה רגילה המשכנו לדיזנגוף.
כל הדרך נצמדתי לשימשה מביט החוצה,
מנסה לחקוק בזיכרון את המראות האחרונים
של החופש — ידעתי שהרכב הבא שאסע בו
יהיה הפוסטה נטול החלונות.
לא יודע מה עבר לי במוח באותם רגעים,
דבר אחד אני יודע בוודאות — על עצמי לא
חשבתי בכלל. שמחתי שאימי ז״ל נפטרה ולא
תצטרך לעבור את הקטע הזה עוד פעם. לא

ביום השלישי נלקחנו באותה ניידת לחקירה
בדיזנגוף — היום המאושר הראשון מאז
שהחל מעגל האימה. חיבקתי אותה ובכיתי,
רק בכיתי ובכיתי.
ראיתי אותה, מחייכת אלי, מנסה לעודד
בעיניים, אסור היה לנו לדבר. דום שתיקה.

שם בואכה אבו־כביר.
לפי מיספר העיתונאים והצלמים באולם־
המישפטים הבנתי שהולכים לנפח את הגרם
הבודד מעבר לפרופורציות.
אחותי שלחה לי עורר־דין, כל מה שאמרתי
לו זה שיכין לי טיוטת חוזה גירושין. לא
רציתי שאשתי תהיה מחויבת לי בהמתנה,
וידעתי שהיא תהיה ארוכה.
לא הסתכלתי עליה באולם־המישפטים,
הסתכלתי רק על הריצפה — אלה היו
דזרגעים הכי קשים שחוויתי אי־פעם בחיים.
אשתי ישבה כמה ספסלים לפני — נאשמת
בסחר בסמים ואני יודע שהיא בדיוק ההיפך
הגמור מזה. לא יכולתי להפנות אליה מבט,
פטישים של רגשי־אשם היכו ודפקו לי בראש,
לא ראיתי שופט, לא ראיתי תובע, ראיתי
רק אשה, אשה כפופה, בוכיה, הרוסה.
רציתי למות, למות באמת, אבל לא העזתי
לעשות שום דבר למימוש הרעיון הזה.
נזכרתי בויקטור פרנקל שאמר :״אם יש

״יהיה בסדר״ ,אמרתי לה, למרות שידעתי
שבסדר כבר לא יכול להיות.
הבטיחו לי שאם היא תודה בחלק מהאשמות
ישחרו אותה — היא סירבה להודות.
אשת חיל מי ימצא? מצאתי.
מכיוון שהתיק באמת היה נעול עלינו,
יצאו החוקרים במחווה אנושית בלתי־רגילה
והירשו לגיסתי להביא לתחנה את התינוקת.
קטנטונת בסל־קל. כל חוקר שעובר, מציץ,
זורק איזו מילה :״מיסכנה הילדה אם רק
היו יודעים כמה שהיא לא מיסכנה .״אל
תדאגי ממי״ ,אמרתי לה ,״אבא יפצה אותך
על זה״.

ג׳וזה ואשתו בתקופה המאושרת שלהם, לפני:

י יהצעת לתא של .,וכוסח לטוש
ומתחת לזרם־המים אווות
בפראות. עם הזרע וגולה האס.
הכל השתחרר בידיעה
שאשתי עוטרת להשתחרר! י י
נכון להיום אני לא יודע אם השייח׳ עוביד
זכה לפחות כבוד.
לנופר (בתי) גם לה שברו את התריסים
והחלונות והיא רק בת חמישה חודשים, עוד
לא יכולה להזהיר את אבא...
באו לחפש ק1קה — א 1אבל הקוקה היה
.01 (7
הפכו את הבית, חיפוש לפי כל הכללים...
מצאו לי מפתחות שחשבתי שאיבדתי לפני
שנה — מצאו גרם קוקאין שידעתי עליו ועוד
חצי גרם ששכחתי על קיומו.
וענונו לקח אותי לשיחה ידידותית בצד
— שתי דקות של שיחה הבהירו לי שאי־אלו
חרצובות־לשון השתחררו מהתושבת שלהן
ונעו במהירות על־קולית — כשהבוס
מתפוצץ אצלי בסלון בהרצליה.
הזעיקו את גיסי שיקח אליו את התינוקת
למישמרת — קשה מנשוא היה הרגע הזה,
נורא היה לראות את אשתי מחבקת בכוח את

עיכלתי את מה שקורה לי. כל מה שחשבתי
זה איך להוציא את אשתי מהסיפור הזה.
כל־כך הרבה מחשבות מתערבבות לך,
נכנסות ומפריעות זו לזו, אתה לא יודע על
מה לחשוב קודם.
הגענו למחוז, לאותם חדרי־חקירות שלא
חשבתי שאראה אותם עוד פעם בחיים.
״כולם״ חיכו לי. חוקרים, חוקרות. מה
שעניין את שרה החוקרת הוא איך התינוקת
שלי ישנה כל יום עד 10 בבוקר(עובדה שאותה
קלטה מציתותי־הטלפון שלנו).
לא הרביצו חלילה, כולם חייכו, כבר חגגו
— ״התיק נעול עליך״ .ידעתי בתוכי שהם
צודקים.
פעם היו מרביצים שידברו, היום השתנו
הזמנים — הרביצו לעדים שישתקו.
בבוקר ראיתי את אשתי בבית־המישפט
— כל הלילה, בזמן החקירה, לא היה כל קשר
בינינו, לא ידעתי שהיא נמה את שנתה אי־

111
י | 18

סנדרה וילף ליד החלון המנופץ, אחרי:

י יאשת׳ סודרה אעסה. מחבלים!׳
ואוי הרגעתי אותה. זה
רה וענונו! בלש ידוע מהיחידה
המרכזית ה!313 רצו לביח
מכל החלווווו₪.נרו העלו י י
לאדם ״למה״ למענו יחיה, יוכל לסבול כמעט
כל.איך״׳
לא ידעתי שבאותו יום, שראיתי את הג׳ר
קים, הם היו בישיבת״חרום. למחרת הם התלוננו
על התנאים הגרועים, התחשבו בהם והחליטו
לשפץ את המקום. אותי העבירו למיש־טרת
השכונות, בואכה הילטון.
תא לבודד. מואר באור ניאון, מים חמים,
עיתונים, ספרים ואפילו ווקמן הכניסו לי.
אלף ווקמנים הייתי מוכן להחליף באותו
רגע עם מילה אחת של אשתי. וכמה סתמתי
לה את הפה כשהיה לה באמת מה להגיד.
אלוהים, לוא רק הקשבתי לה, לוא רק האמנתי
לה שחברים יש רק באגד ובדן. איחרתי
את המועד. וענונו וכוח המחץ לקחו אותי
בשבי.
עורך־הדיו שלי ביקר אצלי כל יום והביא
לי ידיעות מאשתי. רק זה עניין אותי בימים
אלה.

נשארנו בתחנה עוד שעתיים עם התינוקת
ואז נסענו עם המאסף במסלול הרגיל — את
אשתי הורידו באבו־כביר — לא יכולתי
להפרד ממנה בניידת, פשוט לא יכולתי לעזוב
אותה. עור חיבוק, עוד נשיקה, עוד חיבוק.
וואלק, בליל־הכלולות לא התחבקנו כל־כך
הרבה.
ראיתי אותה מתרחקת עם השוטרת, משאירה
לי ופל וטרופית, מנופפת ביד ומבטיחה
לחכות לי אין־קץ ימים, ואני דווקא חשבתי
על הלילות.
הגעתי לתא שלי, נכנסתי לטוש ומתחת
לזרם המים אוננתי בפראות. עם הזרע נגולה
האבן. הכל השתחרר בידיעה שאשתי עומדת
להשתחרר — רווח לי פתאום. שרתי, רקדתי,
עשיתי לעצמי מסיבת יחיד — לא זוכר כזאת
הרגשה טובה אפילו ...בחוץ.
ג׳וזה, תל־ממד.
המשך יב1א

ולי ומיס.ם^ז^ז
לראשווה בישראל, תבשילים מן הצומח.
ההכנה פשוטה. קלה ומהירה.
מן הצומח • תבשיל־ בשר
צמחי ללא כולסטרול.
מן המדף לקדירה והעיקר,
תבשילים א־כות״ס וטעימים להפליא.

לבח־רחך:
כדוד׳ בשר צמחי
תבשיל בורונז עם בשד צמחי
תבשיל פטריות עם בשר צמחי
תבשיל חמוץ מתוק עם בשר צמח־

>10(1

£א 8£0 \¥1ץ 8ס

רנסנס -בשורה לאוהבי היין. בשורה של התחדשות,
של פריחה ושל תרבות. בשורה של יין טוב, של טעם
וארומה.
רנסנס -סידרת יינות משובחים מענבי רמת הגולן,
הידועים בטיבם בעולם כולו.
ועוד מאליעז:
פריבילג׳ ־ סידרה יוקרתית של יינות מובחרים מענבי
רמת הגולן.

רנסנס -סדרת יינות משובחים מענבי רמת־הגולן

יז והשקעות בע״מ, טל 452194 .־ 454203,03־ ;03פ קס 5468787 .־03

לקוח נכבד!
המתן עם קנייתך כדי שתוכל לזכות

ם חחזחם נמו
רשימת בעלי־עסק, שיעניקו לך את
׳#חחיהחינם בנוחן,
תפורסם בימים הקרובים.

״יי יק והשקעות בע״מ, ס ל452194 .־ 454203,03־ ;03פקס 5468787 .־03

סדימ/
המעוניינים לקדם את מכירותיהם באמצעות

שונרי₪¥
של חברת פירסום ושיווק יתקשרו למשרדינו
בתל־אביב ונציגינו יעמדו לרשותכם בהקדם.
יז והשקעות בע״ט, של 452194 .־ 454203,03־ ;03פ קס 5468787 .־03

דרושים מקדמי־מכיחת

לשונריאיחחננו/ייסחן.
פרנסה מובטחת. פרטים נוספים בטלפון
454 203־;03

452194־5468 787 ;03־.03

4 3 העולם הזה 2715

יש כ אן הכל: בנו שלשדר ־ ר ד יו מ פו רסם, שחי מי ש פ חו ת־ ע ב רייני ם מו כ רו ה
* * כשיוכבר מובן שכמו שכתבי־הכל־ז
^ כלה מתחככים עם אנשי־עסקים, וכמו
שהכתבים המדיניים מתרועעים עם פוליטיקאים,
כך גם הכתבים הפליליים מתחברים
במין צורה משונה עם עבריינים.
יוסי היימן היה הראשון. עכשיו הוא יושב
במעצר ומחכה למישפט. מייק הולר, פלי־ליסט
ותיק, לא הסתבך בעצמו, אבל קשרי־דם
מחברים היום את מישפחתו למישפחת

את גירעון הולר ניתן היה לפגוש ביום
החמישי בבוקר באולם־המעצרים. עכשיו זה
החודש של השופט יצחק ברא״ז, שבהזדמ־נויות
שונות, פומביות ולא־פומביות, הבהיר

״קריז״ .באבו־כביר גם לא מאפשרים לעצו־רים
להחליף תחתונים או להתקלח, תוך כדי
48 שעות המעצר הראשונות. ניכר שגם השמיכות
שם לא יצאו מחדר־המיטות של

חוסר־שביעות־רצון מן ההליך ה״לא דמוקרטי״
,אך ממהרים לצקצק בשפתיהם ולהכריז
כי מדובר בחיי־אדם, ולא היה עולה במילא
על דעתם להוציא גזר־דין על הסוכן. הרפו
אומר בבקשתו לאיסור שמו של הסוכן, כי הוא
״משרת־ציבור נאמן, שסכנה כבדה מרחפת
על ראשו. כמוני בדיוק ״,אומר הרפז ,״אני
מייצג כאן את כל הציבור.״
אלוני ניסה להסב את תשומת ליבו של
בית״המישפט לעובדת פציעתו והתייתמותו
של הולר מאמו, בעת שהיה בן .5השופט
ברא״ז, המקפיד כי דבריו יירשמו בפרוטוקול,
העיר לאלוני כי אלה הם טיעונים לעונש.
לדבריו, ברגע בדיקת עילות־המעצר, אין הוא
מתחשב בעובדות אלה, ודי לו כי המישטרה
הציגה לפניו חשד סביר הקושר את הולר
למעשים המיוחסים לו. הוא. שלח את גירעון
הולר, הרברבן מרמת־גן, לשמונה ימי״מעצר
נוספים. תוך כדי שמונת ימי המעצר — הוא
קובע — יובא הולר לבדיקת רופא או
פסיכולוג קליני, כדי לבדוק את טענותיו של
אלוני בדבר מצבו הנפשי.
הולר ישב עוד כמה דקות המום על ספסל
העץ. הוא היה לבוש מכנסי־ברמודה קצרים
וגופייה סגולה, ועליה סימלה של להקת .112
פניו לא היו מגולחות, והיו עטורות מישקפי-

אלפרון, שכמה מבניה יושבים עכשיו בכלא.
ההסתבכות הראשונה היתה של הבת טלי,
ששמה נקשר לעיסקי־סמים ולניסיון לרצח.

ראייה ענקיים, שדרכן נראו עיניו כיוצאות
מארובותיהן. אפשר היה לחוש כי הוא מתבייש
משהו בתשומת־הלב הרבה לה זכה. הוא
גחן באיטיות לקצה הספסל ולחש :״למה אתם
מערבים את אבא בסיפור? זה הסיפור שלי.
אבא הוא איש טוב. אל תעשו לו את זהי״ רגע
לפני כן העביר לו אחד העיתונאים את גיל־יון־הבוקר
הטרי ואמר לו בגאווה :״תראה, בעמוד
שמונה למעלה!״ גירעון הביט מהר, לפני
שהבלשים לקחו ממנו את העיתון, והספיק
לראות את הכותרת :״בנו של מייק הולר
נעצר בחשד שתיכנן לזרוק רימון״.
המילחמה בין גירעון הולר ומישפחת
אשר, או יותר נכון בין מישפחת אלפרון ובין
מישפחת אשר עלתה לכותרות כבר לפני
כמה שבועות, כשהתפוצצה פרשת הסחיטה
באיומים מבעלי קווי חלוקת־הפיתות. אז הובאו
לאולם־המעצרים של בית־מישפט השלום
בתל־אביב ארבעה פרצופים מוכרים. בלט
ביניהם אשר יהושע, גבר יפה־תואר, טיפוס
של מנהיג, הזכור היטב כמי שהורשע לפני 10
שנים באחד ממיקרי־השוד המזויין המתוחכמים
והאלימים יותר, שהתרחשו בתל אביב
של סוף שנות ה־ . 70 היה זה שוד בוק לאומי
ברח׳ ברודצקי 48 ברמת־אביב, שבמהלכו

טלי התאהבה בניסים אלפרון, היושב עכשיו
במעצר, ורק באחרונה ילדה לו בת, נכדה
למייק הולר.
השבוע התברר שגם הבן, גירעון, קשור
למישפחת אלפרון. בדרך כלשהי מצא עצמו

במרכזה של מילחמה בין כנופיות על שליטה
בקווי חלוקת פיתות.
גירעון בן ה־ 25 מחלק פיתות באיזור רמת־גן.
זהו עסק כדאי ומשתלם מאין כמוהו. הישראלים
צורכים כמויות אדירות של פיתות,

ומישפחת אלפרון
ובקווי־החלוקה גנוז רווח הקורץ, כך מתברר,
לרבים ולא כל־כך טובים.
לפני שבועות אחדים יצאה המישטרה בהכרזות
מפוצצות, כי נתפסה כנופייה מסוכנת
של עבריינים מוכרים, שעסקו במשך השנה
האחרונה בסחיטה באיומים מחמישה בעלי
קווים לחלוקת־פיתות. נאמר אז כי זוהי מכת-
מדינה, שאליה מתייחס מפקד־המחוז, הניצב
יגאל מרקוס, בחומרה יתרה. הולר נעצר כמה
שבועות מאוחר יותר, בחשד כי ניסה לחסל,
באמצעות רימון־יד, מישהו מבני מישפחת־אשר,
שניסה לסחוט ממנו באיומים את קו־פרנסתו.

כי אינו אוהב סחיטה באיומים. בהחלטותיו
הוא קבע לא־אחת בחודש האחרון, שבו הוא
משמש כשופט״מעצרים, כי סחיטה באיומים
הפכה זה־מכבר למכת־מדינה, ושלח חשודים
רבים לרצות ימים רבים באבו־כביר.
יש משהו באוויר של אולם־המעצרים הדחוס
המוציא את החשק לעמוד בצד הלא־נכון
של החוק. קשה לקבוע בוודאות מה זה בדיוק,
אך יש בזה תערובת של ריח הזיעה הניגרת
מבתי־השחי המתרגשים של אוכלוסיית יושבי
ספסלי־העץ הנוקשים של האולם. איש
אינו יודע מה יחליט השופט. חלק גדול מן
המובאים לאולם נמצא בשלב זה או אחר של

אלכסיס.
בחום של תחילת חודש ספטמבר, נדבק גם
בגירעון הולר ריודהמעצר. קשה לשבת לידו,
ולא רק מפני שהמישטרה מפרידה אותו בכוח
מהקהל. את שם הסוכן שהפליל אותו הוא
מצליח בכל זאת להעביר לעיתונאים.
המפקח אשר הרפז ממיפלג תישאול,
המתמודד באותה שעה מעל הדוכן עם עורך•
הדין אלוני, סניגורו של הולר, מזדעק מייד,
ומבקש מברא״ז צו לאיסור פירסום שמו של
הסוכן, שם שכבר נלחש מפה לאוזן בין העיתונאים
הפליליים, העטים על הדיון המיש־פטי
כעל מוצאי־שלל״רב. הם נאנחים אנחת

נורו יריות, נזרקו רימונים ונורתה אף פצצת
ררנ״ט צה״לית. בשוד היה מעורב אחד
מבחירי העבריינים התל־אביבים — הרצל
אביטן. אביטן היה אז בחיתוליו, והסתובב
בחברתו של שמעיה אנג׳ל הרמת־אביבי.
אשר יהושע הובא לבית־המישפט מלווה
במישמר כבד של בלשי היחידה המרכזית של
מישטרת תל־אביב. פניו כוסו באחרונה בס־פק־זקן
.״הוא,״ כך אומר עורך־דינו ששי גז,
״חזר ומחזיר אחרים בתשובה .״ בשעת הדיונים
בבקשת המישטרה לעצרו, ישב אשר
כאשר סידור־תפילה בידו. את ההפסקה שנטל
לעצמו השופט ברא״ז, כדי לעיין בתיק־החקי־

שני רימוני וארבעה עצורי,שאחד מה הוא דמות מרכזית בעול הפשע
רה עב־הקרס, ניצל יהושע לאמירת פרקי־תהילים.
באולם־המישפט
הוא לא נראה מפחיד.
אבל הוא עבריין אלים, שסיים לפני שנה
לרצות עונש־מאסר של תשע שנים בכלא־רמלה,
אחרי שהורד לו שליש מעונש של 12
שנות־מאסר, שנגזרו עליו בגלל השוד המ־זויין
ברמת־אביב.
יהושע אינו אוהב את הולר. עוד בכלא
תיכנן עם אחד מלווייתני כלא־רמלה שעם

גירעון נקלע לפרשה כמו במיקרה: לאביו
קשרים טובים משני עברי המיתרס. בתקופת
עבודתו הממושכת, כאחד הכתבים המעולים
של קול ישראל לענייני־פלילים הוא הכיר
את צמרת המישטרה והשוטרים הזוטרים, ואף
ידע בעל־פה את שמותיהם של שוטרים
פשוטים. איש לא עמד בדרכו להיות עיתונאי
המישטרה והפליליים הטוב ביותר בישראל.
באותה חבורה היו אז אבי ולנטין מהארץ,
ומאוחר יותר אף יוסי היימן מחדשזת. לש־

אטורי, שאליו הוצמד משדר זעיר. גירעון
התם נפל גם הוא ברשת־האיומים של בני־יהושע,
אר בהיותו בן־חסות של מישפחת־אלפרון,
הוא לא נבהל, והחליט כנראה
לפעול.
אומרים שהוא חי בעולם שבו תופסים כל-
לי־התנהגות אחרים: הוא היה תותחן במיל-
חמת־הלבנון ולקה בהלם־קרב מתקדם, אושפז
במשך כמה חודשים, והתנדב להמשיך בשרותו
הצבאי אחרי שיחרורו מבית־החולים.

מגורים ברעננה, וקרוב לוודאי שאכן נעשה
בו שימוש פלילי.
הולר טוען כי הוא ידע שהבחור, שאיתו
ניסה לעשות עיסקה, הוא אכן סוכן מישטרתי,
והוא אף הוזהר מפניו. אך הסוכן אמר לו כי
הנשק יוחזר למישטרה. היתה זו דרך מצויינת
— אמר הולר — להיפטר מהאקדח בלי
לעשות מזה עניין גדול.
אבל הוא לא לקח בחשבון כי גם סוכנים
סמויים צריכים להביא הביתה משכורת בסוף

אלי דסה, העולם הזה

גירעון הולר (משמאל) בבית־המישפט עם פרקליטו אלוני ופקד הרפז
בחנר נאיבי א! עבריין?
שיחרורו הוא ייעזר ב״שרותי לוגיסטיקה״ של
חברו־לתא, כדי להשתלט על קווי חלוקת־הפיתות
באיזור גוש־דן. הבן־אדם צריר הרי
לחיות ממשהו. סוף״סוף הוא אדם חופשי.
בכלא היה מי שדאג לכל מחסורו, אך עם
השיחרור היה צורך לשלם עבור זה בריבית,
ולדאוג למי שיישארו מאחורי סורג ובריח
לשנים רבות. היתה גם הזדמנות נאותה להיפרע
ממישפחת אלפרון, שעימה מסוכסכת
מישפחת יהושע מקדמת־דנא.
לאחר שעיין השופט ברא״ז בתיק״החקירה,
הוא החליט לעצור את אשר יהושע וחברים
עושי־דברו, למרות הצגת החזרה־בתשובה ב־אולם־המעצרים
האפור והמחניק. יהושע ושלושת
עושי דברו — אחיו סמי, אברהם טייב
ודויד הררי נשלחו להמשך ה״ימים״ —
מעצר באבו״כביר בסלנג המישטרתי־עבר־ייני.
בבית־המישפט
הציגו בלשי היחידה המרכזית
לשופט ברא״ז חומר חסוי על החקירה
המתנהלת, כנראה, מאז שילוחו של יהושע
לחופשי. היום כבר ברור, כי בתיק היתה גם
תלונתו במישטרה של אחד מבעלי קווי
חלוקת־הפיתות, אחד מאלה שכנופיית יהושע
הציעה לו, לכאורה ,״הצעות שאי־אפשר
לסרב להך. בעבודה הזאת מרוויחים טוב, ואף
אחד מהעוסקים בה אינו פראייר. ובוודאי לא
ילד טוב.

לושת אלה היו קשרים רבים, ושלושתם כך או
אחרת הסתבכו.
לחבורת העיתונאים הצטרף גם הצלם אבי
הזאב. הוא ידע לשמור על עצמו.
ולנטין נפל אחרי שעיתונו, הארץ, נאלץ
לשלם לבצלאל מיזרחי סכום־כסף הגון, בעי־קבות
תביעת־דיבה שהגיש נגדם איש־העס־קים.
יוסי היימן נפל אצל האחים אלפרון.
הולר איבד את בתו, טלי, לאלפרונים, והיא
אף הצליחה לסבך את המוניטין ואת שמו
הטוב של אביה, כאשר שמה נקשר בפרשת־סמים.
טלי יוצגה בבית־המישפט על״ידי
ידיד״המישפחה עד היום, עורך־הדין צבי ליד־סקי,
ובסופו של דבר שוחררה. הכתם שדבק
אז במישפחת הולר לא בקלות הוסר.
גירעון הולר, אחיה של טלי, הוא רברבן
ללא־תקנה. כך, לפחות, טוען עורך־הדין משה
אלוני, שייצג אותו השבוע בבית־המישפט.
המישטרה מייחסת להולר מעשים חמורים
מאין־כמוהם: החזקת נשק, החזקת אמצעי־לחימה,
וחמור מכל: קשירת״קשר לחסל את
אחד מבני מישפחת יהושע באמצעות השלכת
רימון.
את התיק הפיל על גירעון הולר סוכן
מישטרתי, ששמו נאסר לפירסום בפקודת
בית־המישפט. על גופו של הסוכן שתלה
המישטרה נגרה — מכשיר־הקלטה מיני־

לבסוף נכנע ושוחרר מצה״ל, כאשר בתיקו
הרפואי נרשם ״לא־כשיר מסיבות נפשיות״.
מאז הוא חי בעולם של פנטזיות.
תמימותו ודימיונו המפותח של הולר עלו
לו במעורבות בפרשה, שאת קיצה לא יודעים
גם אנשי הבילוש הנושאי — אחד המיפלגים
המעולים של היחידה המרכזית בתל־אביב.
הוא פנה דווקא לסוכן סמוי, וביקש ממנו כי
ישיג עבורו אופנוע גנוב. הוא אמר לו כי הוא
רוצה להשתמש באופנוע כדי לזרוק רימוז על
אחד מבתי־העסק של בני״יהושע.
יש אומרים כי הולר התכוון לפגוע אישית
בסמי אשר — אחיו של יהושע, שלפי חשדות
המישטרה איים עליו ודרש ממנו לוותר על קו
חלוקת־הפיתות שלו, לטובת אחיו — ״אסיר
משתקם הזקוק לעזרה כלכלית״.
בתמורה לאופנוע, הבטיח הצעיר השלומיאל
לסוכן הסמוי כי יתן לו אקדח. ברוב
תמימותו הוא אף הצביע על מקום־מיסתורו
של כלי־הנשק — מתחת לעץ בפרדס הסמוך
לביתו. בשיחה המוקלטת אמר הולר לסוכן כי
האקדח הזה הוא ״מלוכלך״.
בז׳רגון המיוחד לעבריינים, זוהי מילת־צופן
שבה מכנים כלי־נשק שבו נעשה כבר
שימוש פלילי. יש אף ראיות לכך שלאקדח
״המלוכלך״ הוחלף קנה. זה מקשה על חייהם
של אנשי המעבדה לזיהוי פלילי. מתברר כי
האקדח נגנב לפני שנה בהתפרצות לדירת־

החודש, ואחרי שיחה נוספת בין השניים, שבה
חזר הולר על הצעתו, הוא נעצר. היה זה ביום
הרביעי בבוקר.
כל מה שנותר לאנשי הבילוש לעשות
עתה, היה להרכיב את כל הפאזל. הם תפרו
לגירעון הולר סיפור שגם אביו לא היה יכול
לצפות לטוב ממנו, אילו סיקר את האירוע
מבחינה תיקשורתית.
יש כאן הכל: בנו של שדר־רדיו ועיתונאי
מפורסם, שתי מישפחות־עבריינים מוכרות,
שני רימונים שכבר מצאו את דרכם לרכוש
המישפחות המעורבות, ארבעה עצורים —
שאחד מהם הוא דמות מרכזית בעולם־הפשע
הישראלי, בקיצור, הכל.
שימעון וילנאי, שמונה באחרונה ככתב
לעניינים פליליים של קול שראל בתל־אביב,
ניסה להשיג השבוע ראיון עם המפקח
הרפז. באיתורית הודיע לו שלא יעשה עניין
מהולר. הרדיו לא מעוניין לפתוח פצעים
ישנים.
וילנאי היה בוודאי שואל את הרפז את
השאלה ששאל גם גירעון הולד :״איך זה
שהמישטרה שמה את גירעון בתא־מעצר אחד
עם מי שבהם, לכאורה, ניסה לפגוע באמצעות
הרימון? האם היתה כאן טעות מינהלית, או
סתם מעשה טימטום מישטרתי?
מייק הולר לא היה השבוע בבית־המישפט
כדי לשאול את המפקח את השאלה הזאת.

מרדכי הו רו ב(*1
179 לפי הודעת דובר צה״ל והמשטרה נרצחו בשבוע האחרון 8אנשים.
שבעה ערבים בשטחים בנוסף על פועל בניין יהודי בתל־אביב.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה, כי מאז פרוץ מאורעות האלימות הערבית
ב־ 9.12.87 קטל הטרור 179 איש ואישה, ערבים ויהודים, לפי
הפרוט הבא— :ג —
• 134 ערבים נדקרו, נורו ונשרפו בידי אחיהם.
• 45 יהודים נרצחו.
• 1חייל ישראלי נעדר.
עבדות לפני מאה ושלושים שנה כתב ג.ס. מיל כי
כל פעם שמוסיפים לממשלה עור תפקיר על
תפקידיה, מתרחבת השפעתה של זו על
תקוותיהם ודאגותיהם של בני־אדם. הפעילים
ושואפי־הגדולות שבהם הולכים ונהפכים
יותר ויותר לאוכלי לחמה של הממשלה, או
של מפלגה זו או אחרת השואפת לשלטון.
הפילוסוף הבריטי הזהיר מסכנת הבירוקרטיה
ומאיומה על החירות. בימים אילו שמפלגות
השילטון מתגוששות סביב התוכנית
להקמת בירוקרטיה חדשה למלחמה בזו
הישנה, ראוי לחזור ולעיין באמיתות הנצח

שטבע מיל. אין זה אלא מחוייב המציאות כי
ככל שהמדינה תהיה יותר ויותר מעורבת
בחיי החברה והכלכלה, כך יוחנק החופש,
למען מיפלצת הבירוקרטיה.
הבירוקרטיה איננה מכת־טבע אלא תוצר
של פילוסופיה פוליטית הגורסת כי האזרחים
הקטנים צריכים שילטון פטרונאליסטי שידאג
למחסורם. השילטון אכן דואג להם, חומס
את כספי משלם המיסים, ומריץ את האזרח
בין משרדי הבירוקרטיה השונים.
אפשר גם אחרת. אפשר גם פחות מיסים
ופחות פקידים. פחות שילטון ויותר חברה
חופשית. אך מי שרגיל מימי בראשית לעבוד
את עגל הזהב או ליתר דיוק נזם באף החזיר,
בצר לו לא ינפץ את כבליו, אלא יצעק
לאדונו ,״הב עוד ועוד״...

•וסף ב רו ע ש

המו תחן־בהמ שכים המתפרס בעיתונות
הי שראלית דבר יום ביומו מז ה
שבועות אחדים, נעצר מדי יום ו׳ ב איז ה
שלב מו תח במיוחד, כגון: הא יעמידו
אתי איר וחבריו לדין! הא י אי ר וחבריו
יקימו א ת העמו תה שלהסז הא יאיר
וחבריו יתחילו למכור חולצות ו מ חזי קי
מפתחות עם ס מל ״חוד החנית״?
בשבוע הבא יתברר לציבור להוט וק צר
רוח כי: כן -יעמידו אתי איר וחבריו
לדין; וכי ל א -יאיר וחבריו לאה קי מו
א ת העמו תה שלהם. מ כ אן עולה המסק נה
החד־מ שמעית שאף אחד משני הצד דים,
ה מי מסדו,,חוד החנית,״ אינו מבין
אתהמ הו ת שהוא מייצג ואת התופעה
שבפניה הו א ניצב.
בייחום הכללי שמקרה ״חוד החנית״
עורר בארץ, יותר מדי גורמים היו יו צאי ם
מ תו סכלי םאלמלא הועמדו אנשי החב רה
לדין. אחד הגורמים העיקריים שחר צו
ל שבט א ת דינ ם של אנשי ״חוד החנית״
הי תה כותרת רא שית מן הימי הרא שונים
של החינגה :״יאיר קליין קי בל
שמונה מ או ת אלף דולר.״ זה דבר שלא
סולחים פה: סתם אד שעושה כסף. יוז מה
לעשיית כסף יש להגביל בתוך מעיל־לחץ
של מאה רשיונות ממאה גורמים.
בכל תחנה בדרך החתח תי ם שיזם צריך
לעבור עליו ללמוד מחד שאתהאמתה ישראלית
הגדולה: אתה או מנ ם עושה א ת
הכסף א בל לאאתה הבוס. ה בו ס הו א מי

ה מ חנ ק
שיכול לעשות לך ק שיים ו אף לטרפד א ת
יוזמתך כולה, אלאת תיי ח ס אליו בכבוד
מופרז שאין הו א ר אוי לו.
ה מנ ט א ליו ת הגלותית הז א ת הי א שר שה
של ה ביו רו קרא טי ה הי שראלית. זו ה־ביו
רו קרא טי השה מי מ סד קיד ש עליה
מלח מ ה בשבועות ה אח רוני ם. אבלה־מי
מ סד הי שראלי לכל שלוחותיו חול ק ב־מנ
ט אליו ת הקטנונית, הגלותי ת, הבלתי־מפרגנת
הזא ת, היוצרת פה מ חנ ק שמכ ריח
מ כ אן אתהמש קיעי םואת מי ט ב
הנוער. אי אפשר ל בו א בטענות אל היורדים
ולק רוא להםב שמות גנאי כמו
״נפולת של נמושות,״ כ שהכל פהד חו ס כל
כך, קשה כל כך עד שאי אפשר ממ ש לזוז
בלי כ מה וכ מה רשיונות ואי שורים. א ם
ה מי מסד הו א שיוזם מל חמה בביורו־ק
ר א טי ה, משמע שגם הו א מ תחיל להיחנ
ק ב אווירה שהוא עצמו יצר. לעתי
קרובות, יחסית, אנו נ תקלי ם בתופעה של
גול שק על יוצרו. כששמעון פרס יוצא
ל מל ח מה בביו רו קרא טי ה זהו מקר ה נדיר
של יוצר שק על הגול שלו. ממש אד ם
שנשך כלב.
״חוד החנית,״ כמי שעשה כסף, או כמי

יאיר קליין
אין מחילה להצלחה

״בינתיים אני אגרה לו את התיאבון:

שנחשב כ אילו עשה כסף, הו א אי פו א
סיפור־הצלחה. הצלחה זו הושגה לל א
רשיונות ולל א ליטוף ה אגו של שרי ופקידות
בכירה. ממש ה צלחה מחוץ לרחם.
״חוד החנית״ עורר יותר מדי קינאה, גרם
יותר מדי כאב לב ליותר מדי נמושות
המרכזות בידי הן יותר מדי סמכויות.
נמושות אלה הן שהחליטו השבוע
להעמיד א ת ״חוד החנית״ לדין.
ואול ם מי מסד זה של פ רנסי ם גלותיים
אינו תופ ס בפני מ ה הו א עומד. זר בלתי
פוס ק של נוער שוצף והרפתקני נפלט מדי
שנה מי חידות העילית של צה״ל. הנוער
הזה לאיס כי ם לנשום אתהמ חנ ק השורר
בארץ. חברות כמו ״חוד החנית״ הן המוצא
הטב עי למרץ שלו. הו א מז ההב אינ
ס טינ ק ט בוטח, אך עמו לפי שעה,
א ת האפ שרויות הצפונות במצב לעצמו
ולמדינה. אלה אפ שרויות מרהיבו ת ונשגבות.
המודעות להן נמצאת רק ברא שית
גיבושה. כשמודעות זו תגיע לגיבושה
המלא, הנוער הז ה יגרוף מדרכו כל מי
ומה שיעמוד לו למכשול.
פרשת ״חוד החנית״ נתנה שפשוף חז ק
בצומת עצבי דלוק וכאוב. התגובה
ה מ אני ת של החברה הי שראלית חשפה
על אודו תי ה יותר ממה שניתן הי ה ללמוד
עליה במשך עשרות שנים.
(תלאותיה של י אי ר וחבורתו במשט
ר ת ישראל, תמיהותיו של שועלי, האם
יש לי אי ר ולחבורת ״חוד החנית״ סיכוי
למשפט הוגן ב מדינ ת ישראל, מדוע יאיר
וחבריו לאי קי מו א ת העמו ת ה שלה -
על כל ז ה ועוד בשבוע הבא).

א 1רי דן
1ץ־י 1רק

הלוחם

ספרו האוטוביוגראפי של השר אריאל
שרון ״לוחם״ זכה השבוע בארה״ב לתשומת
לב לה זוכים רק מנהיגים זרים מעטים בהזדמנויות
מעין אלה. לא היה עתון חשוב בארה״ב
אשר לא הקדיש לו מאמר. מה״לוס אנג׳לס
טיימס״ בחוף המערבי ועד היומון האמריקאי
הגדול ביותר ה״וול סטריט ג׳ורנל״ .תחנות
טלוויזיה בניו־יורק ובוואשינגטון, מערכות
עיתונים ותחנות רדיו אירחו וראיינו את שרון
על ספרו, וכמובן על מצבה של ישראל בכלל
ודרכה לעתיד.
את היחס הזה אל שרון ניתן להסביר לארק בכר שהוא מה שקרוי בישראל ובארה״ב

פורציות כמובן, אל דוד בן־גוריון, גולדה
מאיר, משה דיין וייבדל לחיים ארוכים, מנחם
בגין.
זהו יחס שיש אל מי שמשקלו האישי חורג
הרבה מעבר, וללא כל יחס, עם תפקידו הרשמי.
מה עוד שבארה״ב יודעים היטב לא רק
כיצד השפיע ומשפיע שרון על מערכותיה
הצבאיות והמדיניות של ישראל. אלא שעולה
משאלות המראיינים וממאמריהם שהם משוכנעים
ששרון עומד להמשיך ולהשפיע, ואולי
ביתר שאת בשנים המכריעות הבאות הצפויות.
שרון
עצמו, בתשובותיו למראייניו, בעתו־

וששה השלום

ועד כהונתו כשר בממשלות ישראל מזה למעלה
מתריסר שנים, בתפקידים גדולים.
ועוד מסר העביר שרון לדעת הקהל האמריקאית:
שספרו אמנם קרוי כאן, במהדורתו
האנגלית ״לוחם״ .אולם ה״לוחם״ יכול להפוך
גם, ואולי הוא היחידי שיכול לעשות זאת,
לעושה השלום. לא רק משום שמנחם בגין —
מי שצוייר באכזריות על־ידי התקשורת ויריביו
הפוליטיים בישראל כ״טרוריסט״ ,הוא
בעצם ראש הממשלה הישראלי היחידי שחתם
על הסכם השלום עם מצרים. אלא משום שהלוחם
ללא מדכאות, שרון, בכך שצלח את
תעלת סואץ מערבה, בראש אוגדתו, בקרבות
מריס שניהלו פיקודיו וחייליו במלחמת יום
הכיפורים , 1973 הוא שתרם לכך שאנואר
סאדאת הגיע לירושלים. אילו היה סאדאת
צולח את התעלה מבלי צליחה נגרית ישראלית,
אי־אפשר היה להעלות כלל על הדעת
שהנשיא המצרי, שנרצח בגלל השלום, היה
נענה ליוזמתו של בגין ומופיע ב־ 1977 לשיחות
שלום בישראל.

״צלח את התעלה״ ברחבי יו״ש וחבל עזה,
לירושלים בירתה, לכביש מס׳ 1המוביל
אליה מתל״אביב, ולכל רחבי הארץ.
במצב כזה — רק האוייב, היריב — הוא
המכתיב את התנאים. כי באין צליחה נגדית,
מבלי שישראל תחסל את הטרור האש״פי הזה
המכרסם בה ומאיים על קיומה, לטווח רחוק,
יש הד במימשל בוואשינגטון לדרישות
אש״ף, גם מפיה של קאהיר, כי על ישראל
להמשיך ולוותר. מאחר שרבין דחף לקבלת
תוכנית הבחירות בשטחים, רואים בו את
האיש שהוביל ומסוגל עוד להוביל את שמיר
לקווי נסיגעה נוספים. ניסו לשכנע אותו השבוע
בוואשינגטון שיש לעשות זאת מיד.
אחרת יהיה ״קפאון״ ו״סכנת מלחמה״ ,כפי
שמאיים יאסר ערפאת עצמו.

האבן, העגלה והמידדון

בימים אלה למדו האמריקאים לאן הובילה
אותם מדיניות ההתקפלות שלהם בלבנון.
אפילו את שגרירותם נאלצו לפנות משם, שש
שנים לאחר שפילים חביב וחבריו הטעו את
הנשיא רונאלד רייגן ולא רצו לשמוע, ואף
היום, כל עוד הטרור הפלשתינאי ״חצה
היטעו וחיבלו במדיניות מנחם בגין —
את התעלה״ מזה כ־ ו 2חודש ומשתולל בראריאל
שרון בלבנון.
חבי ארץ־ישראל תחת הכותרת ״אינתיפאמעצבי
דעת הקהל בארה״ב, כולל במימי
דה״ ,אין כל סיכוי לשלום אמת, ואפילו לא ־ של, פתוחים יותר ללמוד מטעויות מאשר
ל״הסדר של שלום״ עם הפלשתינאים.
חבריהם בישראל. הם מוכנים להודות בשגיאות.
הוכחה
אחת היתה לשרון עצמו בתחום
העתונות. לאחר שה״טיים מגאזין״ הוציא כעשרה
מיליון דולאר במשפט דיבה> 4ניהל נגדו
שרון, ובו הוכיח כי השבועון השמיצו בפרסמו
עליו דבר־שקר, הזמינה מערכת העתון את
שרון לארוחת צהריים חגיגית, בניו־יורק, שם
דנו בגילוי לב על בעיותיה הבוערות של ישראל,
והמזרח־התיכון. מידת הגינות כזאת,
נדמה לי, עדיין לא ניתן למצוא באף מערכת
של עתון בישראל, כפי שהוכיחה זאת מערכת
ה״טיים״ ׳בפגישה־ראיון המרתקת שנערכה

כך הדבר בתחום המדיניות. רעיונותיו של
שרון ביחס לחיסול האינתיפאדה והדרך הא־

..חציית התערה״ עור הסיור
אריאד שרון ע כן־גוריון
״אישיות שנויה במחלוקת״ ,תאור, שמלווה
כל מנהיג ראוי לשמו לאורך ההיסטוריה.
אלא משום שיש שרואים בו ראש ממשלה
עתידי של ישראל בבוא היום. יש כמובן
המתייחסים לכך בחשש — גם כתוצאה מרצח
אופי שיטתי שבוצע נגד שרון, ושמקורו
בפוליטיקאים ועתונאים ישראלים. ויש הרואים
אפשרות זאת בתקווה. יהודים ולא יהודים.
אלה,
בשאלותיהם בראיונות עם אריק
שרון, או בכתיבתם הפעם סביב לספרו ״לוחם״
,לא היססו להעלות את האפשרות שדרכו
של שרון אל ראשות הממשלה היא בלתי נמנעת.
שאלות
והערכות מסוג זה של התקשורת
האמריקאית הצביעו על כך שבארה״ב חשים
עתונאים ומדינאים כי ישראל סובלת ממשבר
מנהיגות. שהיא דומה היום לאניה ללא קברניט,
המתנהלת בסכנה על גלים סוערים. כל
ח״כ ושר ישראלי נוסף המגיעים לארה״ב וזוכים
בקושי, אם בכלל, בתשומת לב, רק מחזקים
את ההרגשה המדאיגה והעגומה הזאת
בלב ידידי ישראל.

מנהיגות שר אמת
גם הכירסום במעמדה ותדמיתה של ישראל
מעמיק את ההרגשה בארה״ב, בקרב מעצבי
דעת־הקהל, שהמדינה זקוקה למנהיגות
של אמת שתוביל אותה לעבר יעדים חדשים,
מוגדרים וברורים. וכל זמן שאלה לא נראים
— הרי המבוכה בקרב יהודי ארה״ב גוברת
ועולים מתוכה קולות צורמים, שלעיתים מצטרפים
לבקורת הכללית, שיש המלכים כאן
בהרסנות ללא הרף נגד ישראל.
לכן אריאל שרון, עם כל הוויכוח מסביבו,
נתפס בארה״ב כמי שיש לו מעמד מיוחד משלו,
משקל משלו, מבלי כל קשר לתפקיד זה
או אחר שהוא ממלא בממשלה. מבלי שהדבר
יהיה קשור ב״תוכנית שלום״ מפוקפקת וחולפת,
או בפגישה רישמית בוואשינגטון.
מבחינה זו זוכה שרון בארה״ב, בקרב הקהילה
היהודית, מעצמת התקשורת ובכלל —
לתשומת הלב, שמסוגה כפי שראיתי בשנים
עברו, התייחסו כאן, תוך שמירת כל הפרו־

ע משיל י־׳
נות, ברדיו ובטלוויזיה, לא רק שלא הסתיר
נכונותו ואמונתו שביכולתו להנהיג את ישראל
לעבר יעדים חדשים באם יוטל עליו התפקיד,
הוא גם הבהיר כי ספרו האוטוביוגראפי
אינו רק סיכום של המאבקים והמאורעות
בהם נטל חלק אישי ולעיתים מכריע
— בלבד. אלא קו התחלה לקראת שלבים
חדשים במאבק הלאומי.

.,להעיז ביוושו ינצח׳
״להעיז פירושו לנצח״ הסביר שרון. כל
סיפורה של המהפכה הציונית הוא סיפור של
העזה, לאורך מאה השנים האחרונות: בכל
פעם שהיהודים העזו בבניין מדינתם, בהתיישבות,
בעלייה, בכלכלה ובחינוך, בצבא ובביטחון
— תמיד ניצחו. תמיד השיגו הישגים
מדהימים כפי שניתן לראותם בסך־הכל של
ישראל . 1989
מבחינה זו נתפס גם ספרו האוטוביוגראפי
של שרון, קורות חייו שלו עצמו, כסיפור של
מעשי העזה צבאיים, מדיניים, התיישבותיים
ותעשייתיים, אשר הביאו בדרך־כלל להישגים
יוצאי דופן. האמריקאים יודעים להעריך
העזה ונצחון. כשם שהם יודעים לכבד, ואין
עינם צרה, בסיפור הצלחה של בחור שנולד
בכפר מלל ואשר עשה דרכו, במו ידיו, משדה
הקרב, בכל הדרגות ובכל המערכות מאז מלחמת
העצמאות ועד היום, מחייל דרך אלוף

ע אשתו לילי, לה הקדיש אח ספרו
לכך צריך היה יצחק רבין שר הבטחון השבוע
בארה״ב למהר לוואשינגטון לדון ב״תוכ־נית
המצרית״ ,שאינה אלא תוכנית אש״ף.
פירושה שה״ה יצחק שמיר ורבין נדרשים על־ידי
המצרים, ובתמיכת האמריקאים, להוסיף
הסברים לאש״ף על מה שויתרו כבר עד עתה,
כדי שאש״ף יואיל בטובו להסכים ל״תוכנית
הבחירות״ הנדיבה של ראש ממשלת ישראל
המנסה לרמוס לבזות ולבטל את ההתחייבויות
שנטל עליו חגיגית כלפי חברי מרכז
מפלגתו. מדיניות ישראל נראית בארה״ב
מבולבלת ונגררת יותר מאשר אי־פעם.
במילים אחרות, הטרור הפלשתינאי לא רק

והולכת גם בגלל בהירותם וחדותם, גם אם
לא תמיד יש הסכמה, כמובן.
סיכם זאת אולי בצורה הטובה ביותר ה״וול
סטריט ג׳ורנאל״ במאמר מחמיא לאריאל
שרון ולספרו. העתון מצטט את שרון בספרו
המסביר לחייליו כי כשדוחפים עגלה עמוסה
במעלה הגבעה יש ראשית כל לדאוג לאבן
שתונח מתחת לגלגל כדי שהעגלה לא תתגלגל
אחורה. ספרו של שרון, מסכם העתון
האמריקאי עשוי לשרת את מטרותיו הפוליטיות
בהזכירו לישראלים כמה פעמים במרוצת
41 השנים האחרונות, הם היו זקוקים

לאבן הזאת.

דני אלהאש כנזי

איזון חוזר
בימים אלה ימלאו שבע שנים להפגנה
בעקבות הסבת בסברה ושתילה. הורגלנו
להאמין שנכחו במקום 400,000 איש —
כמעס חמישית מכלל האוכלוסיה היהודית
הבוגרת של מדינת ישראל; למרות
שההפגנה היתה בלתי־מפלגתית, נטען
מאז, שוב ושוב, שמספר זה מסמל את כוחו
של השמאל.
בסוף הקיץ מציינים לא רק שבע שנים
להפגנה הגדולה ביתר שנערכה אי״פעס
בישראל. בדיוק לפני 26 שנה, ב־ 29 לאוגוסט
, 1963 נערכה ההפגנה הגדולה ביותר
בתולדות ארה״ב — ״המצעד אל וושינגטון
למען עבודה וחופש״ .אלבום התמונות
המתעד את האירועים שמור אצלי למזכרת
כי אני עצמי צעדתי שם. בשעה שהחלה
הצעדה לעבר אנדרטת לינקולן מספר המפגינים
מנה ( 200,000 מאתיים אלף אישו.
מול עמודי השיש והפסל מהפורסם הדהד
קולו של הכומר השחור מרטין לוטר קינג

שיודע איד נראים מאתיים אלף איש, היה
חדל מזמן מן הטענה המגוחכת שכיכר
מלכי ישראל וסביבתו מסוגלים לקלוט
מספר כפול של מפגינים. זה פשוט חלום

כאספמיה.
מהפר! יאיר קליין מעתיק את עיסוקו
מקולומביה לברזיל. בכוונתו להוציא ספר
שיעסוק ב״מים הקדושים בישראל כסי שהם
מובאים בברית החדשה ״.על כריכת הספר
יהיה חור, לתוכו יכנס צלב ובתיר הצלב
יהיו מים קדושים ממקום הטבילה של ישו
בירדן. קשור לדרום אמריקה באש ובמים,
האיש הזה עושה הסבה מקצועית ל״אופיום
של ההמונים״ .ברית(הרשהו בלתי״קדושה?
אולי, אבל עסק חוקי למהדרין.

במוקדם או במאוחר יתקיים מרתון הסרטים
על הבעיה הפלסטינאית. בין הסרטים
יוקרן הסרט ״חתונה בגליל״ — סוגיה
מענינת ביחסים בין האמנות והמציאות.
תשמעו קטע — כי הוא בטח לא יופיע על
הבד: הסרט צולם במאי 1987 לפני פרוץ
האינתיפאדה. על פי התסריט, ברגעי הסיום,
ניצבים ערבים מחופשים כקהל מוזמנים
חוגג וצוהל האמורים לזרוק פרחים
על שחקנים מחופשים לחיילי צה״ל. הנציבים,
שגוייסו מקרב תושבי כפר מעוטים
בגליל, התקשו להבדיל בין אמנות ומציאות;
במהרה מטר הפרחים הפך לירד
אבנים של ממש לעבר השחקנים, וביניהם
מכראם תורי ששיחק בתפקיד חייל צה״ל.

בין ינואר לאפריל השנה נרשמה עליה
חדשה במעשי ומקרי אונס. לא מזמן התלונן
רפי געת שמשטרת ישראל מתקשה לספק
ל״שידור חוקר״ רצח אחד בחודש.

מאמרו של ד״ר עמנואל ברמן ב״הארץ״
( ,)25.8.89״הפסיכולוגיה והשמאל״ ,עשה
הבחנה ברורה בץ פסיכולוגיה מגוייסת
ופסיכולוגיה מעורבת. השבוע, בישרו לנו
שהוחלט להחזיר את הבשר לתפריט הצ־ה״לי
בימי ראשון. מה זה שיירי בינואר
השנה, סא״ל דני, המופקד על מחסן המזון
המרכזי בצה״ל, טען במלוא הרצינות, שהחלטת
הצבא לקצץ שני ימי בשר בשבוע בגין
בעיות תקציב, גורמת לבעיות פסיכולוגיות
בין החיילים. מסתבר שבנוסף לפסיכולוגיה
מגוייסת ופסיכולוגיה מעורבת, יש גם
פסיכולוגיה מגוייסת של מעורבות יתר.
אשליות יוניות
במשך חודשים ארוכים טיפחו ויצרו
היונים אשליה מסוכנת. הם טענו, כי באש״ף
חל שינוי, תפנית וגמישות מדינית. הם סיפרו
לנו על סימנים, רמזים, נטיות, התפתחויות
וגמישות. הם טיפחו אשליה של אש״ף המתון,
ויצרו הטעיה של אש״ף המשתנה. הם ראו
סימנים מעודדים בכל שיחה בלתי מחייבת.
הם ראו רמזים חיוביים בכל הצהרה בלתי
מחושבת. הם ראו נטיות וגמישויות בכל אמירה
מסוננת ומבולבלת. הם ראו התפתחויות
בכל מיני כותרות מזוייפות ופגישות מבוימות.
הם הזינו את התקשורת במידע דראמטי
ומלאכותי כדי ליצור ״דעת קהל״ שתשבור
את ההסכמה הלאומית, כנגד מדינה פלשתינאית.
סמל ההצלחה של היונים, ביצירת
האשליה, היתה הופעתו של פייסל חוסייני ־
המוח האנליטי שמאחורי הטרור הפלשתינאי
— במרכז מפלגת העבודה, בפני הח״כים
היוניים, הקרויים ״כוח ״17 וחבריהם. סמל
ובושה לתפנית מזיקה, של מפלגת העבודה.
והנה אחרי כל ההתפתחויות המדומות,
הגמישויות המדומות, הצפיות המוגזמות ,הפרשנויות
המגמתיות והתחזיות המתוחכמות,
של בעלי הדעות היוניות ,״החידוש״ הממשי
היחידי שחל באש״ף הוא החלטתו המחודשת
— במועצת אש״ף בטוניס — להמשיך
בדרכו ולחזור לעצמו — לאש״ף המקורי
והאמיתי. אש״ף האומר לא לאמריקאיים, לא
לחוסיין, לא למשא ומתן, לא לפשרה, לא
לבחירות בשטחים, לא לישראל, לא לציונות,
לא לשלום. אש״ף חזר למטרותיו ״ההסטו־ריות.״
טרור להשמדת הציוני הישראלי.
אש״ף, אשר הקיצוניים יותר שבקרבו רוצחים
את הקיצוניים פחות, וכולם ביחד מחסלים את
האחרים.
זו הוכחה נוספת לכשלון בעלי הדעות
היוניות שטיפחו אשליה ויצרו הטעיה, תוך
התרפסות והתבזות אישית ולאומית.

דוד ₪

ע לי ם ב לי טנטל

עניו הבחירות בדרו סאפ רי ק ה בשבוע שעבר מעלה בי הרהורי כפירה. בישראל
מרבים ללהג, מכל הכיוונים ומכל מיני סיבות, דברים ח ס רי שחר אודו ת
ידידתנו ביב שת השחורה. למעשה, אחת מידידותינו ה א מי תיו ת והבודדות
בעולם.
י שראלים רבים טרם חזו בעיניהם ב מדינ ה או תההם כבר דנו לסקילה. כל
דעותיהם מצוצות מהאצבע, או לכל היותר חוזרות כהד על דעות יפי הנפש
ה מ תיי מרי ם לרדת לעומקה של הבעיה. מנין ה מו מ חיו ת הגדולה הזו לכל בעלי
התיזות למיניהן, שהיו רוצים לר אות בחזרתה של דרום היב שת למצב של ילידי ם
ה חיי ם במערות, ולהשיב א ת גלגל הזמן אחורה?
מ ה שקרה בדרום אפ רי קה דו מה ל הי סטו רי ההאמ רי ק אי ת, מל בד העובדה
שבדרום א פ רי קהלאה שמידו לבנים א ת הילידים, אלאהע סי קו או תםב תנ אי
מצוקה, שדרך האוולוציה הולכים וכלים. כל סיפור ה״אפרטהייד״ -קצר ימים
ועומד בפני סיומו. על האפרט היי ד הו חלט בסך הכל ב־ .1948כ שביקרתי בדי
אפ רי קהב־ 1965 הי ההאפרט הייד בעיצומו. בדולפינריום שבפורט אליז ב ט, כמו
בכל מ קו ם של הופעות בפני קהל, הופרדו מושבי הלבני ם מהצבעונים (הודים,
א בל ל א סיניים) ומהשחורים. או טו בו סי ם נפרדים הילכו בערים כמו יוהנסבורג,
והחו ק של אי סו ר על ה שחורים להס תו ב ב בחוצות יוהנסבורג אחרי השעה 6
בערב הי ה מוחלט, א ם כי ל א קויי ם בצורה מלאה.
כ שראיתי א ת הפחד בו מצויי ם הל בני ם מפני השחורים, עד כי אינ ם מעיזים
לצ אתמה בי ת בערב לטייל, ומס תגרי םבב תי ה ם עם כלי הנשק ה אי שיי ם וכלבים
אימתניים, ידעתי בבירור ששם ה מ שחק הו א ״השרדות״ .העלמותו של משטר
ההפרדה כמעט לגמרי ביוהנסבורג ל א תר מהלבט חונ ם של הל בני ם כ הו א זה,
אלא להפך. צוותי ה אווי ר של חברת ״אל על״ העבירו אתמ קו ם משכנם ממרכז
העיר, השופע מרכזי קניות מהודרים, מעל ומתחתל אדמה, לפרבר שקט ומרוחק.
זאת, דווק א בגלל החופ ש של ה שחורים להלך בחוצות העיר, לקנות, לבלות
ול ה ס תובב בכל מ קו ם -דבר שלא ר אי תי לפני עשרים וארבע שנים, ושחזיתי
בו לאחרונה. לצ א ת בערב לסעוד ממול המלון זו סכנ ת נפשות ל אד ם בעל צבע
לבן, גם א ם הו א רק ישראלי, ול א אפריקנר.
מדינ ת ישראל מצויה במצב של ל חי מ ה על קיומה, ו שאיפה להשרד בין עשרות
מיליוני שכניה, שאת הקט ליז טו ר לעידוד שנאתם אלינו מהווים הערבי ם הנו דדים
שהגיעו לישראל מכל אר צו ת ה אי סל ם. ש איפ תם לחזור לתקופ ת מוחמד,
כשארץ ישראל נ שלטה על ידם, בהיו תה חלל רי ק מיו שביה שהוגלו לרומא.
א בל מה לעשות״ ו היו ם י שראל אינ ה רי ק ה מיושביו, ובעלי ה בי ת חזרו
למכורתם. ב מסגר ת מל חמתה קיו ם שלנו, אנו ז קו קי ם לכל ידידה בין ה או מו ת
כדי להמשיך ולהתקיים. אדם לבדו ל א יוכל להתקיים. על אחת כמה וכמה
מדינה. ואל לכם לד אוג לטוה ר המצפון הדרו ם אפריק אי. מבלי ל הזד ק ק
למהפכו ת ומלחמות, משתפר מצב ה שחורים שם. יו ם יבוא, ו הו אלא רחוק, וגם
בעית הזכויות שלהם וה שוו את ם ללבנים ת בו א על פתרונה. גם אםת בי א שואה
כלכלית על ה שחורים בעקבו ת עצמאותם. וגם בסיפור הז ה כבר היינו.
זכור לי ערב בניירובי, בערך במל או ת 3שנים לעצ מ אות קניה. יצאנו לסרט
בעיר. ל אח ר שקנינו אתהכר טי סי ם ועמדנו להכנס, ר אינו על הרצפה שלפני
הכניסה, ערימת שיניים בשלולית ד ם גדולה. י חד עם העצמאות, ני תן להם גם
החופש להתפרקות היצרים. מישהו שילם בחייו א ת מחי ר החופ ש הזה.
אל לנו להיות הצדיקים־ ו מ חזי קי הדגל בין ה אומות, ה מ תנ כ רי ם לידידה
א מי תי ת שלנו. י ח סי ם דיפלו מטי ם מכובדי ם עי מה יכולים ל ה בי א לשגשוג כלכלי,
לו אנו ז קו קי ם כאוויר לנשימה. וכמו שאמר פעם מישהו חכם: טו ב להיות עשיר
ובריא, מהיות עני וחולה. אז במה תבחרו אתם!

אוחנו ע ד המפה
עכשיו שגם בכדורגל משחקים זרים אני
נזכר איך הכל התחיל. בשנת 1977 מכבי תל-
אביב רק עם שחקנים ישראליים מנצחת את
צ׳־אס־ק־א׳ מוסקווה. בארץ מחצית האוכלו־סיה
מזנקת לבריכת המים בככר העיריה,
והחצי השני מרקדת את מחול העם החדש:
״או־אה־מה קרה? צ׳-אס־ק־א׳ אכלה אותה,״
ובאותם הרגעים קובע טל ברודי את המשפט
שהפך מפורסם יותר מ״טוב למות בעד
ארצנו״ :״אנחנו על המפה, ונשארררים על
המפה, ולא רק בכדור־סל.
עם הגביע הוא ברח מהמטבעות המעופפות.
אבל המטבעות ממשיכות לעוף עד
עצם היום הזה אם כי בשטרות ובגוון ירוק. כי
באותו הלילה הבינו כולם שטל, מוטי ומיקי
הביאונו עד הלום, אבל להשאר בהלום צריך
את אולסי, ארל, מגי, לי־ג׳ונסון ושגם קן
ברלו יגיד כן.
מאז הכושי עושה את שלו ואנחנו הולכים
לרומא, מינכן, סלוניקי מדריד ומוסקבה. גם
בעיית האזרחות והדת נפתרה חיש קל עם
נוסחה של שני זרים ומתאזרח, שלושה זרים

ומתגייר, ועוד, קומבינות׳ שהוכיחו ש,נצח
ישראל לא ישקר, אבל עם בלופים הוא לא
מפסיק.
והם פה בשחור לבן(מרסר) מתנועעים כמו
אנטנות ומי יעצור טיל בין יבשתי בן שני
מטר העושה דרכו באויר אל הסל. וזה עובד

— גביעים, נצחונות, אליפויות, הרבה ובגדול.
לפעמים יריבינו שואלים מדוע נבחרת
הרלם לא משחקת ב׳אנ־בי־איי׳ ובמקום זה

מתעקשת להקרא מכבי תל־אביב? אבל למי
איכפת? העיקר ש־״צ׳״אס־ק־א׳ אכלה אותה!״.
אז למה רק כדור־סל? מדוע לא רוגבי,
הוקי, שיט במורד נהר, באולינג, קליעה בצלחות
חרס, ובספורט החורף־סלאלום ענק,
החלקה במורד הר, הוקי קרח, מזחלות, מדוע
לא? והתשובה: מאיפה ילקה הכסף?
זאת הטעות — לא צריך! אירופה מופצצת
בכשרונות של מחליקים, קולעים וחותרים,
ובקוריאה יש מאות ענקים שבשמחה ידחפו
איזה יפאני שמן מחוץ למעגל. כל מה שנחוץ
זה סיפורים על מלחמת העצמאות, סמל
ישראל על בלייזר כחול, קומץ דולרים
לאש״ל, ובקבוק וויסקי כמתנת ניצחון.
הם יביאו תוצאות שלידן המפה של טל
ברודי תראה כמפית מהוהה. כמובן שגם,הבה
נגילה׳ ו,הבאנו שלום עליכם׳ ,לא יזיקו. כמו
כמה מנות חומוס ללוחם הסומו לשמירת
משקל. העיקר לבטא נכון,י א מניאק׳ כלפי
השופט שיפסוק נגדנו.
עכשיו נהיה באמת על המפה! ולא רק
בכדור־סל גם ב ...והשאר ברור. עבור הרעיון
אני דורש רק מאה אלף דולר. או לפחות,
מקום ביציע המכובדים ביד־אליהו למשחקי
מכבי תל־אביב בכדורסל.

מאיו ליפשיץ

עירעורים על ה מצב

מצבנו המעורער בתחומים רבים של החיים מחייב התעוררות
נוכח האירועים, ועירעור בפני הערכאה הגבוהה במדינה,
היא הממשלה, על דרכי פעולתה.

עירעור ראשון
לא נגזר עלינו משמים להמשיך במציאות הנוכחית של
חוסר בטחון. אין כל חוק טבע המכתיב את התגברות מעשי
הטרור והאלימות משני צירי הקו הירוק ומעבר לגבולות
החיצוניים.
רק ניתקו גלגלי המטוס של רבץ ממסלול שדה התעופה,
בדרכו ליבשת אמריקה, וכבר נחתו טילי קטיושה מירדן, נשרף
שוטר בבקבוק תבערה, נפל חייל גבעתי על הגדר בצפון,
הותקף נהג אוטובוס נוסף בקו ,405 בנסיון לדרדרו לתהום,
ונרצח פועל בניין יהודי בתל״אביב בידי אותו מחבל. כמו כן
נמשכת שיגרת הפגיעה בערבים על ידי רעולי פנים וקציר
הדמים מגיע למימדים מבהילים. אך שר הבטחון משרה סביבו
״אוירה של ״עסקים כרגיל.״
אותה אטימות שגילה עם פרוץ האינתיפאדה, כאשר נשאר
בארה״ב ולא מיהר לחזור ארצה, שבה וצצה במחזוריות קבועה.
פעם הוא נוסע לשוויץ לחופשה בזמן שהקאסבה של שכם
בוערת. פעם רבין קופץ לנפוש בלונדון ואולי לראות הצגת

עתה. כל הצעדים שעשה שר האוצר מאז נכנס לתפקידו, הרי
הם רשומים על ספר התקבולים והתשלומים של מדינת היהודים.
הזרמות ענק בסך מאות מיליונים ומיליארדים לסקטורים
מפלגתיים בוודאי שלא תרמו לעודף בקופה. העלאת נטל
המס על שכבות הביניים, ומעט המצליחנים שנשארו במדינה,
אינה מוסיפה להגברת התפוקה והרצון ללכת לעבודה.
אפליית מפעלים פרטיים לרעה, נוכח ההטבות לתעשייה
הקיבוצית וההסתדרותית, לא תגרום למוטיבציה להשקעה.
שמעון פרס אמנם מדבר גבוהה־גבוהה על משק חופשי
וכלכלה מערבית, אך בפועל הוא מחזיר אותנו אחורה לימי
השיטה הריכוזית במתכונת הבולשביקית. המדינה קובעת מי
יחיה ומי ימות, לא כוחות השוק. משרד האוצר מנהל את
העניינים ולא היזמים הסוהרים ובעלי המקצוע השונים.
כך תורם פרס את תרומתו המכרעת לסיבוב נוסף של גלגל
הכלכלה. כבר היתה תחושה בעם כי עלינו על דרך המלך
להבראה ולצמיחה. כבר ראינו אצלנו משקיעים הרוצים
להכניס כספים גדולים, לבנות ולהיבנות בארץ הזאת. עכשיו
כאילו שוררת ההרגשה כי הכל נעצר, או בעצם יש תהליך של
נסיגה. עתה פונים אל האח הגדול באוצר כדי שיתן מתנה
וצדקה. הדכאון החברתי והמשבר הכלכלי יוצרים אוירה
המעודדת פרוייקטים של ירידה. לעולים בפוטנציה אפילו לא

רביז

פרס

שמיר

מערער את הניטח1ן

מערער את הכלכלה

עירעור על ממשלת האחחח

תיאטרון. את מחזות הזוועה המוצגים על כל הבימות בארץ
הזאת פוטר רבין במשיכת כתף אדישה.
כך תורם יצחק רבין תרומה מכרעת לסימום העם עד
לתחושה הבלתי מוצדקת כי אין דרך אחרת ודם יהודי מוכרח
להישפך. כך מערער שר הבטחון את אחד מעיקרי האמונה
הציונית שבטחון היהודים אינו הפקר. עושים הכל כדי למנוע
פגיעה, או חלילה, גובים את המחיר המתאים מהרוצחים. רבין,
במעשיו, מחדליו, דיבוריו ותכניותיו, מאותת לציבור שהאינתיפאדה
הינה בבחינת מכת גורל שאין אפשרות להתמודד
איתה ולמגרה.
פעם כשהיה מתבצע פיגוע נגד איזה קו מים בנגב, או
התנכלות לשדות בעמק החולה, כל הארץ היתה רועשת. היום
מביא שר הבטחון למצב רוח של ייאוש וחידלון. הרשימה
ההולכת ומתארכת של החללים, ערבים כיהודים, לא מקבלת

אפילו כותרת ראשית בעיתונים. משרד הבטחון לא נוקט
אפילו בצעדים היותר פשוטים בכדי להגן על חייהם של
הסייענים. לעומת זאת מתבצעת מערכת שלמה של השתקה
והשקטה. הציבור כלל לא מודע לחומרת הבעיה, לכמות
הנפגעים ולעירעור כושר העמידה וההרתעה.
ויש כמובן דרכים בדוקות להתמודד עם אלימות. קיימים
עוד בתוכנו אנשים ותכניות המסוגלים לתת תשובה לטרור
ולפתור את הפלונטר הבטחוני. צריך רק לגייס את הכוחות
המתאימים ולעשות את העבודה. המכשול היחידי העומד בפני
מהלך כזה הוא פוליטי. ועל זה בוכה הנביא.

עיר שר שד
לא נגזר עלינו משמים להמשיך במציאות הנוכחית של
מפולת כלכלית. אין כל חוק טבע המכתיב את התגברות
האבטלה וקריסת חברות שהיו עד לפני זמן קצר פאר התעשייה.
אוטובוס
המנכ״לים, המתרוצץ בכבישי הארץ תוך פיזור
הבטחות מליונים והפרחת פרוייקטים עתידיים, צריך להיעצר
בעוון שוטטות. יש מידה עצומה של חוצפה בנסיון לאחז
עיניים כה רבות, על ידי כה מעטים, באמצעות עשן יחסי־ציבור
קלוש כל כך. הרי לשקר הכלכלי אין גלגלים ותוך
מספר חודשים יתברר בדיוק מה באמת בוצע במסגרת התכנית
הגרנדיוזית לביטול הבירוקרטיה.
עד אז, אפשר לשים את האצבע על הדברים הידועים כבר

מובטח מקום עבודה ופרנסה ראויה.
והרי יש דרכים בדוקות להתמודד עם הבעיות הכלכליות.
רק לפני שנתיים־שלוש היינו דוגמא לעולם בבלימת האינפלציה
תוך כדי שמירה על מינימום של אבטלה. קיימים בתוכנו
האנשים והתכניות המסוגלים לתת תשובה הולמת למצב
ולפתור את הפלונטר הכלכלי. צריך רק לגייס את הכוחות
המתאימים ולעשות כראוי את העבודה. המכשול היחידי
למהלך כזה הוא פוליטי. ועל זה בוכה הנביא.

עירעור שלישי
לא נגזר עלינו משמים לקיים לנצח את ממשלת האחדות.
אין בנמצא כל חוק טבע המכתיב את ישיבת שתי המפלגות
הגדולות, והשונות לחלוטין במטרותיהן, סביב אותו שולחן
שילטוני.
ממילא, דינו של היצור המוזר הזה להתפרק. אם לא מחר אז
מחרתיים. על רקע מדיני, בטחוני, פוליטי־פנימי או כלכלי.
בינתיים הנזק הנגרם למדינה מהצירוף הנמשך של שני
ההפכים הולך וגדל, בכל המישורים. כי הרי הסיבה העיקרית
להישארות רבין בכסאו הינה פוליטית. הוא אמור לשמש כמגן
לשמיר בפני השאיפה האישית של שמעון פרס. גם התומכים
הנלהבים ביותר בממשלת האחדות מקרב הליכוד מודעים
לאחריותו הישירה למחדל הבטחוני. גם ברור כי מפתחות
הכספת הלאומית לא נמסרו לידי פרס עקב קשריו הטובים עם
ראש הממשלה. שמיר רצה ממשלה רחבה שתאפשר לו חופש
פעולה והיה מוכן לשם כך לשלם אפילו בתיק האוצר.
תביעות חריגות של מפלגות קטנות הביאו את שמיר
לבחור באופציית האחדות. מעשים חריגים של שרי המערך
צריכים להביא אותו למחשבה על פירוק החבילה. אכן יש ערך
מיוחד לליכוד השורות ואחדות המטרה. במציאות אין אחדות
ואין מטרות משותפות. בפועל הולכת וגוברת האנרכיה בתחומים
שונים החיוניים לקיום המדינה.
והרי יש בימין אנשים ותכניות המסוגלים לתת תשובות
למפולת הבטחונית והכלכלית. קיימות דרכים בדוקות להתמודד
עם יתר הבעיות ולפתור את הפלונטר הקיומי בו אנו
נמצאים. צריך רק לקבל החלטה על ממשלה הומוגנית שתוכל
להתוות את הדרך ולעשות את העבודה. המיכשול היחידי
העומד בפני מהלך כזה הוא פוליטי אישי. על זה בוכה הנביא.
אם לא יוסר, תהיה זו בכייה לדורות.

מה קורה למלך חוסיין? האם לא נודע לו שהבטיחו לנו
נחרצות כי הוא ישמור על השקט בגבול, שיעבור ליד כפ״ס
וראש העין, בדיוק כפי שהוא מצליח לשמור על שקט בגבול
הנוכחי על הירדן? אתם רוצים לספר שהמלך לא צפה בתשדירי
הבחירות של המערך? יש מי שמעלה על הדעת שהשותף
העיקרי ב״תוכנית האלופים״ לא מכיר בכלל את
התוכנית אולי יאנוש ישלח לו קלטת, דחוף!
איך נושאים הנראים במרבית ימות השנה ״תאור־טיים״
״לא מעשיים״ ״ולא רצויים״ הופכים עקב ארוע שולי
רציניים ומחייבי תשובה. כך למשל יחסה המיוחד של ישראל
לירדן בכלל ולחוסיין בפרט. לאחר שרשרת פיגועים,
שיתוף פעולה עם עיראק ומהומות אזרחים, לפתע נדמה
בתקשורת ובציבור שההימור הירדני מקורו במקח טעות.
אולי ימצא גם הפתרון הטבעי ביותר לבעיה הפלסטינית —
ירדן היא פלסטין נחום ברנע זועם ב״ידיעות״ של
סוף השבוע כי את מסיבת הפרידה של נחמן שי מגל״צ
עושים במוזיאון ארץ ישראל ״של גאנדי״ .ואילו אנו לא
קראנו מילה אחת פרי עטו של הקדוש ברנע המכתיבה
הנחיות ממרומי דפי ״ידיעות אחרונות״ לגבי התעקשותם
של מארגני פסטיבל סרטי השמאל, בעל השם המגוכח
״חולשה היא כוח״ ,לקיימו במוזיאון של גנרי נחמן
שי הדמוקרט מגל״צ, במקום להעמיד את ברנע במקומו
ולתהות בפניו שמא הוא בולשביק שעדיין לא שמע על
הפרסטרויקה, העדיף להתפתל ולהתנצל כתלמיד שסרח
לשמע השגותיו של ברנע והודיע בתגובה ״המסיבה לא
תתקיים במוזיאון אלא בבית הקפה במוזיאון שניתן בחינם,
ולקפה זה אין שום קשר עם גנרי בהוראת שר
החינוך ישאר גדעון רייכר ב״ערב חדש״ כדי שהתוכנית
תמשיך להיות ״תוכנית קלילה ולא תוכנית חדשות
פוליטית יותר ומעונבת יותר״ .והחברים חושבים שעל מנת
להבטיח קלילות מכסימלית בתוכנית, ישקול השר הנבון
שלנו להנחות בעצמו את התוכנית החברות של
אופירה נורא ישמחו פרס הודה לאחרונה שנעשו
טעויות במכירת החברה הכלכלית, החברים מצפים עתה
ששמיר יודה סוף סוף שנעשו טעויות חמורות יותר בבחירת
שר האוצר וסגנו העיקר שהם מודים, רק חבל שה-
טעויות על חשבוננו במידה שיוקם כפר נודיסטים
בקיבוץ כפר סאלד(כפי שהסופר חבר הקיבוץ, דן שביט, כ״כ
רוצה) -החברים מציעים שהסופר עצמו ישובץ בסידור העבודה
של הקיבוץ כסופר נודיסט ראשי במחשבה
שניה החברות של אופירה טוענות שאף אחת לא תגיע ער
כפר סאלד כדי לראות לסופר את הקיבוצניק שלו
בשבוע שעבר שמענו שרדיו דמשק חיקה את עתון ״העיר״
מתל־אביב בקוראו להתנקש בחייו של הרב לוינגר. מי
שעוקב אחרי ״רדיו דמשק״ ו״העיר תל־אביב״ במקביל, יכול
לגלות ש״העיר״ היה הראשון שפרסם כבר לפני מספר
חודשים כרזה מעשה ידיו של דוד טרטקובה תמונת הרב
ועליה כיתוב ססגוני ושמן ״הלוואי שהייתי הורג אותו״.
מסתבר שהסורים עדיין לא מסוגלים להגות דבר ללא
שיתוף הפעולה הפורה והיצירתי של הסייענים מישראל.
אם עלייתו של איז׳ו רגר בבאר־שבע מסמלת את
נפילתו של השמאל במישור המוניציפאלי, שני העמודים,
המלווים בלוגו בעל חשיבות זחיחותית, שניתנו לצבי גילת
ב״חדשות״ של סוף השבוע, מסמלים את נפילתו של השמאל
במישור הכתיבתי אולי ״חדשות״ מכינים את עם
ישראל לימים הנוראים והחליטו לפרסם בהמשכים את
מגילת גילת שתחליף בהדרגה את מגילת איכה
די־אט־גילת יודעים מדוע הסינמטק היה ריק
למחצה כאשר נערכה בשבוע שעבר הקרנה חגיגית של
סרטה של איילת דקל על הקיבוצניק היורד שחי באושר
קוסמופוליטי בארה״ב? חצי מהברנז׳ה שאליה היה מכוון
הסרט כבר מזמן ירדה וחיה באושר בשכנות לבימאית
באמריקה הגדולה החברים הזדהו, כמו דירי מנוסי,
רק עם החליל שהופיע בסרט ולא עם היורד שאיתו הזדהו
שאר הצופים באולם למרק שפס כבר עשו הכל אך
עדיין לא שתו אותו החברים מחכים העו״ד
שלימד סנגוריה על רוצחה הערבי של פעילת שלום עכשיו
זיוה גולודובסקי ז״ל, טען שהאחריות לרצח מוטלת במידת
מה על הקורבן שלא נענתה לאזהרותיו של הרוצח. הסניגור
טען לאחריות והתכוון לחוסר אחריות נזראגית, פרטית
ולאומית. אך חשוב לזכור שבמישור הלאומי, על גופה של
מדינה כבר לא יהיה משפט

החברים של אופירה ₪

שר התמלאות. כגי־עוז. י שונר פ עם נוספ ת ו־!

הצרפתי לקחו את התמונות,. .בנק לאומי רו!גה כסף. פלאטו: אני עדיין מיליונר
• מה היית -וצר להגיד, יותר מכל
דבר אחר?
היום אני יודע שאם הייתי עושה פחות
כסף, ועשיתי הרבה, היו לי הרבה פחות
בעיות.

• אומרים שאד לד ככלל כסה, שהכל
״פוזה״?
מצוין, פנטסטיק. כל עוד אני מנהל את
המישפט עם החברה הצרפתית, אני מעוניין
שיגידו שאין לי כסף. זה בדיוק מה שאני טוען
במישפט שלי עם הצרפתים. לד אני יכול להגיד,
שאני מוציא בחודש פי 20 מכל אחד
שאומר עלי שאין לי.

• מאיסה הכסה?
אני נותן לך סקופ בלעדי. תמיד אמרו שהתחלתי
כניצול־שואה בלי גרוש, ושעשיתי
הכל לבד. זה לא נכון. התחלתי עם כמה מיליונים
של פרנקים צרפתיים, שהוריש אבי לאמי.

ומאיפה לאביך היה כסה?

זה הסקופ. אבא שלי ואחיו התחילו בשנת
1937 לקנות זהב מאנשים בפולין, שנאלצו
לממש רכוש. חלק גדול מהם היו כאלה שרצו

• ומה עם הכסה?
אבי השאיר לאמי כסף י ב בצרפת. כשעזבנו
את פולין חיכה לנו הכסף בצרפת.

• וכך התחלת?

התחלתי את העסקים עם הכסף של אמא
שלי. הכל היה רשום על שמה במשך הזמן,
כשהצלחתי ופיתחתי עסקים נוספים, התחלנו
להתחלק בכסף. אמא שלי עלתה לארץ הרבה
זמן לפני שאני עליתי. בשנת — !967 בדיוק
אז התגרשתי מאשתי הראשונה — אמא שלי
החליטה שכל הכסף שיושקע בארץ יהיה על
שמה עם אישור אצל עורד־דין, ושהכסף יהיה
שייר למעשה לבתי.

• למה לבתך?

התמונות והודיעו לי שחלק גדול מהתמונות
מזוייף. זה לא זיופים, זה העתקים מדוייקים
של האורגילנים. ישבתי באבו־כביר שמונה
ימים עד שעורד־הדין שלי, יהודה ויינשטיין,
הוכיח למישטרה שלכל אדם מותר להחזיק
בביתו איזה תמונות שהוא רוצה. אסור למכור,
אבל מותר לתלות על הקירות.

• האם הוגשה נגדך תביעה כלשהי
בעניין?
מה פתאום. אחרי חצי שנה קיבלתי את כל
התמונות בחזרה בתוספת התנצלות של ה־מישטרה.
מפקד־המישטרה אמר לי :״פלאטו,
אתה הדג הכי שמן שתפסנו עד היום.״

אמא שלי אמרה :׳אני רוצה שהכסף שלי
יעבור לנכדתי ולא לאף אחד אחר אני צריכה
להיות בטוחה שכך יהיה׳ ,וככה היה.

• ה ת מונו ת האלה מבלות יותר
זמן בהעברות ממקום למקום מאשר
על הקירות בביתך, לפני שבועיים
בוצע׳אצלך עיקול של מס-ההכנם ה
והן שוב נלקחו.

כי במדינה שלנו הכל אפשרי. אפילו דברים
שנראים בלתי־אפשריים.

חתמתי ערבות לחבר בגובה של 200 אלף
דולר. הוא לא שילם את הכסף ובנק לאומי
הרש ממני לשלם את החוב. כרגע אני מנהל
מישפטים יקרים עם החברה הצרפתית
וביקשתי׳ מסק לאומי שיחכו קצת עם התש־

• א ם כל הכסך בארץ הוא של
אמא שלך או של בתך, איך זה שבאים
אליך לעקל בכל פעם?
• בכל זאת?

אחד. אני מסתכל בעיניים על בנאדם ומייד
אני יודע איפה אני נמצא. אני יודע ישר מי
אוהב אותי ומי שונא אותי. אני לא מבין למה
שונאים אותי, לא עשיתי לאף אחד במדינה
משהו רע.

• לא ענית על שאלתי?

יותר אנשים רוצים לעשות ביזנס עם פלא־טו־שרון,
ממה שאני יכול אפילו לשמוע. אנשים
בביזנס יודעים בדיוק מה אני שווה.

• מה אתה שווה?
קודם כל והכי חשוב, אני אוהב את המדינה
כמו שגבר אוהב אשה. מדינת ישראל היא
אהבת חיי. אני מוכן לעשות בשביל מדינת
ישראל כל דבר שיציל אותה. את המדינה
צריך עכשיו להציל.

• איך אתה מתכוון להציל את המדינה?
המדינה
צריכה כסף. הרבה כסף. אני נלחם
להקים 15 בתי־קזינו בארץ. אני רוצה להפוך
את ישראל ללאס־וגאס של המיזרח התיכון.
רוב המהמרים הכבדים בעולם הם יהודים, אם
היו להם בתי־קזינו בארץ, הם היו באים עם כל
המישפחה כמה פעמים בשנה. הם היו מכני־
שלושים שאלות
אישיות
ל שמואל
פל אטר שרון שרית רום
לברוח מפולין. חלק נקלעו לקשיים כספיים
בעיקבות תחילת המילחמה. אנחנו היינו
עשירים, ולאבא שלי היה הכסף לקנות טונות
של זהב.

• מה אתה זוכר?
הייתי בן שש. התעוררתי מרעש בסלון.
ניגשתי לסלון וראיתי על השולחן ערימה
עצומה של זהב, בתכשיטים, במטילים, בכל
צורה. זה היה בשבילי ממש ״ויז׳ון״ .סבא שלי
גירש אותי בחזרה לחדר.

• מה עשה אביך עם כל הזהב?
הוא ואחיו הבריחו את הזהב לצרפת ומכרו
אותו שם בשוק השחור.

• הי ה זמן מילחמה. אביך היה
יהודי, איך הוא הצליח לעבור את הגבול?
לאבי
היו ניירות מזוייפים והרבה מאוד
זהב. אם זה לא הצליח עם הניירות, זה היה
מצליח עם הזהב.

• כמה שנים זה נמשך?
במשך חמש שנים, עד לשנת . 1941 אז
נתפסו הוא ואחיו בצרפת. הם נשפטו ונידונו
לשלוש שנות־מאסר. הצרפתים מסרו אותם
לגרמנים. הם נשלחו למחנה־ההשמדה בוכ־נוואלד
ושם מתו.

הכל התחיל בסיכסוך שיש לי עם החברה
הצרפתית. הם טוענים שכל הכסף שישנו
בארץ על־שם אמי ובתי, הוא בעצם הכסף
שלי. הם דורשים ממני 20 מיליון דולר וכבר
שמונה שנים אני נמצא איתם בדיונים להוכיח
שהכסף בארץ אינו שלי.

• איפה הכסך שלך?

רוב הכסף שלי מושקע בדרום־אמריקה,
בעיקר בקאראקאס. יש לי גם רכוש באירופה.
אני בונה בכמה מדינות באירופה,

• מדוע פשטה היחידה־לחקירות־הונאה
לפני שנה וחצי על ביתך?
עד עכשיו אני לא יודע. אנחנו דמוקרטיה
שיש בה מישטרה, ולמישטרה בארץ יש כוח.

• לא סתם פושטים על מישהו, לא
סתם מפעילים צוות של 15 איש.

היה לי איזה ביזנס עם חברה כלכלית מז׳נ־בה.
חשבנו לעשות עיסקות כספיות ביחד.
בסוף לא יצא שום דבר מהביזנס. המישטרה
חשבה שהברחתי לשווייץ כסף ויהלומים.

• ישבת במעצר במשך שמונה
ימים, הוחרמו מביתך הרבה תמונות?
לקחו
מביתי 120 תמונות. הם בדקו את

לום. אני מתכוון לשלם את הכסף. אני חתמתי
על ערבות ואני אשלם.

• סתם כך מחזירים חוב של 200
אלך שקל שמישהו אחר חייב?
כן. מילה שלי זו מילה.

• זה נשמע מאוד חברי, אז למה
שונאים אותך?
זה לגמרי לא הגיוני. אני לא מבין. אולי זה
חלק מההתנהגות האגרסיבית שלי. אני נמצא
בקטיגוריה שאנשים לא אוהבים. שנה אחרי
שעליתי לארץ כבר הייתי חבר־כנסת. אני גר
בבית שכמעט לאף אחר אין כמותו. אז אנשים
מקנאים.

• רק מתוך קינאה הרבה אנשים
חושבים שאתה לא־ישר?
ישראלים אוהבים קורבנות. ישראלים לא
אוהבים אנשים מצליחים. זה האופי של האנשים
בארץ. כשאני הולך ברחוב, כל אחד זורק
לי מילה טובה, ובכל זאת הרבה אנשים שונאים
אותי. אני לא מבין את זה בכלל.

• האם העובדה ששמך עושה כותרות
שוב ושוב, בהקשר של בעיות
כספיות, אינה מרתיעה אנשים מלהתקשר
איתך עיסקית?
לא. אני יודע בדיוק איפה אני נמצא עם כל

סים למדינה מיליארדים. שני מיליארד דולר
בשנה.

• הכל למדינה, ומה איתך?

אמרתי שאני שווה בעיקר מפני שאנ׳י
משוגע על המדינה ורוצה לעזור לה. אני לא
רוצה את כל בתי־הקזינו בשבילי, שאחרים
יקימו גם בתי״קזינו. המדינה תיקח ^ 80 מהרווחים.
אני מוכן להסתפק ב־^ 20 מהרווחים.

• מה קורה עם התוכניות?
כרגע כל האנרגיה שלי מופנית לקבל אישור
להפיכת בתי״קזינו לחוקיים. הממשלה
חייבת להבין שרק באיזור תל־אביב יש בערך
40 בתי־קזינו פרטיים. תמיד יהיו כאלה שישחקו,
כמו עם הזנות. הם מוכרחים להבין שזו
הדרך הטובה ביותר כדי להתגבר על האבטלה.
ברגע שיהיו בתי־קזינו ויבואו מיליוני
תיירים, יתחיל הפרוספריטי. תהיה עבודה
לכולם. תפתר בעיית האבטלה וחברה
צעירים לא יצטרכו לרדת מהארץ.

• אתה מתכוון לנסות לרוץ בבחירות
לכנסת הבאה?
אני לא מתכוון לנסות. אני ארוץ.

• ותבחר?
בטוח!!

מנהיג או לא מנהיג
(המשך מעמוד )23

צח בבחירות, אסור לד שיגיע יותר
רחוק.
אבל נחזור אליך: יש האומרים
עליך שאתה יותר מדי נחמד מכדי
להיות מנהיג־מיפלגה.
יש הרבה אנשים שאומרים שאני לא כל־כך
נחמד. יש רבים כאלה, יש אלפים כאלה.

• זאת אומרת שאתה צריך להיות
בן־זונה כדי להיות ראש־ממש־לה.

שמכיר אותי אומר תראה, פראייר, יכול
היה להיות שר אבל ויתר. איש כזה לא מתאים
להיות ראש־מיפלגה. אבל אני גם נפגש עם
אנשים שחושבים שבשביל להחליט החלטה
כזאת צריך אדם להיות די קשוח. אתה לא
נולדת אתמול. יש איש פוליטי אחד שלא
רוצה להיות שר? לא הלכתי להיות מזכיר־

המיפלגה מפני שקיוויתי שזה יביא אותי
לעמדה בכירה? בטח שהלכתי. אבל עמדתי
במצב שאיתו לא יכולתי להשלים.
מה שיכול להיות לי לרועץ זה דווקא דבר
אחר. אם מותר להגיד — אם אני מתראיין, אז
מותר להגיד — הדרך שלי היתה דרך פוליטית
מאוד קשה. מעט אנשים במיפלגת־הע־בודה
עברו דרך פוליטית. הרבה הגיעו לפוליטיקה
דרך הרמטכ״לות. על פני הדברים זה
נותן לאדם יתרון. לבוא רק ממה שנקרא עסקנות
פוליטית, זה מאוד קשה. אפילו אם אתה
מתברג בתוכה, ויש לך כושר־מנהיגות, ואתה
הולך לעשות כמה דברים.
לי זה לקח 10 שנים, להוכיח שלא באתי
לפוליטיקה בזכות משה ברעם* .אחר״כך לבנות
את הרקורד האישי שלי, שבניתי בירושאבי!
של עסי, עסקן בכיר במפא״:

לים, בעבודה עם טדי קולק.
איזה ניסיון מדיני יש למוטה גור? אני
מסתכל על כל הרמטכ״לים של צה״ל. יש
ביניהם מוכשרים, ויש ביניהם אחדים שלאחר
שאתה רואה אותם בכנסת ובממשלה, אתה
אומר לעצמך: איך צה״ל עבר את מה שעבר
יחד איתם?
הנה כמה דברים שאמר מוטה גור בשנה
האחרונה:
:28.12.88״בניגוד לאנשים אחרים בארץ
מכל המיפלגות, החושבים שהשינוי באש״ף
הוא רק תכסיסי, אני חושב שזה שינוי אמיתי,
ואני אומר זאת בשימחה. אש״ף עבר שינוי
רציני. ואני מקווה שתגובת ישראל תקל על
אש״ף ועל כל הפלסטינים ללכת בדרך המי
שא־והמתן.׳׳
ינואר :89״אש״ף מקיים הבטחותיו. לא
מבצע חדירות מלבנון.״

ענ תסר גו ס טי מ ט בי לי סי, ב רי ת ־ ה מו ע צו ת:

קוויאר ופרחי כבו שי
^ מויות המזון שהשארנו על שולחנות
^ :גורגיה, לאורך מסענו, יכלו להספיק
להאכיל לפחות שכונה אחת בעיר טביליסי.
זה התחיל בארוחת־ערב חגיגית במיסעדה
המשקיפה על טביליסי ממרומי הר גבוה, אך
מה שנראה היה כארוחה חד־פעמית התגלה
עד מהרה כפתיחת ״תנועה״ למסע זלילה
וסביאה.
נסענו, כמה עיתונאים תמימים, לסיור־התרשמות
ברפובליקה הגורגית של ברית־ה־מועצות.
המסע התחיל בצורה מינורית. נחתנו
בנמל־התעופה של מוסקווה, והתקבלנו
על־ידי מישלחת של נציגי מישרד־התרבות
של גורגיה, שהזמין אותנו. הטיסה ממוסקווה
לטביליסי, בירת גורגיה, היתה חוויה מיוחדת
במינה.
לעין המערבית — ואפילו המיזרח־תיכונית
— נראה המטוס כמו רכבת־מאסף
עמוסה. לרגע נרמה היה כי חלק מן הנוסעים
יצטרכו לטוס בעמידה, ולבסוף נמצאו לנו
מקומות בין עשרות הגורגים שהמתינו בסבלנות.
היו שם אנשים, נשים, טף, ובעיקר
ארגדם וחבילות.
נחתנו בנמל־התעופה של טביליסי בשעת־לילה
מאוחרת מאוד. למרות זאת, חיכתה
בבית״הנתיבות מקהלה ששרה את התיקחה
ואת הימנון הרפובליקה הגורגית. את האולם
קישטו דיגלי ישראל וגורגיה.
כשדרכו רגלינו באותו לילה — או בש־עת־בוקר
מוקדמת מאוד — בחדר-האוכל של
המלון, נרמז הרמז הראשון. במקום חיכה
״כיבוד קל״ .האמת היא שבאותו רגע עייף
חשבנו שזאת קבלת־פנים יפה מאוד, ורק
בדיעבד הבנו שזה היה אות־פתיחה לבאות.
ן* ום הביקורים הראשון התחיל בפגישה
סולידית במישרדו של ואלרי אסטיאני,
שר־התרבות הגורגי, והמארח הרישמי שלנו.
גם אז קשה היה לנחש את הצפוי לנו בתחום
הגסטרונומי.
בערב התבקשנו להתלבש לארוחת*ערב
חגיגית. צייתנו. נלקחנו למיסעדה הממוקמת
על הר הצופה אל העיר. באולם גדול עמד
שולחן בצורת חץ, שרק בגלל רגליו העבות
במיוחד לא כרע תחת עומס הצלחות והמזון.
ניסיון לערוך רשימה של מיני התבשילים
והמאכלים התגלה במהרה כמשימה בלתי״
אפשרית. אין לי אלא להסתפק ברשימה חלקית,
אך מייצגת: פיטריות, כרוב לבן ממולא
באגוזים, חצילים ממולאים באגוזים, מחית
של שעועית ירוקה, שעועית לבנה ברוטב עגבניות,
מחית עלי־תרד, חלקי יונה בתטב,
גבינה לבנה, גבינה מלוחה( ,מי אמר שזה היה
כשר?) ,גבינה חמוצה, קוויאר שחור(מעולה),
חמאה, ירקות, עלים ירוקים(פטרוזיליה וכדר
מה) ,פרחים כבושים, שום כבוש, מלפפונים

חמוצים, פילפלים חמוצים, פרוסות לשון,
סיכים של בשר מכל מיני סוגים, מאפה־גבינה,
תפוחי אדמה, פירות טריים מכל הסוגים,
גלידה, יץ, מים מינרליים, מיצים, שמפניה,
וודקה.
כאמור, רשימה חלקית בלבד.
אך מי שחושב שרק הכמויות האדירות של
המזון הפרידו את הארוחה הזו מכל הארוחות
האחרות — טעות בידו.
האוכל הוא עניין חשוב בארוחה גורגית
חגיגית, אך לעיתים שולי. העיקר הוא הרמת־הכוסיות
והברכות.
עוד בטרם הספיקה הנגיסה הראשונה
לעשות את דרכה במורד הוושט ולהתמקם
בביטחה במעמקי הבטן, וכבר קם אחד המארחים,
כוסית ייו/וודקה/שמפניה בידו ובירך.
הסיגנון הוא בערך כך :״אני רוצה להרים
כוסית לחיי ידידות ארוכת־שנים בץ העם
הגורגי היושב בארצו, לבין העם היהודי.״
עוד בטרם סייס זה את בירכתו, כבר קם
שכנדלשולחן ואומר משהו בנוסח :״אני רוצה
לברך את אפריים גור, יליד גורגיה, שעלה
לישראל, מולדת אבותיו, נבחר כחבר־כנסת־ישראל
ופועל עכשיו רבות להידוק־הקשרים
בין העם הגורגי והעם היהודי היושב בישראל.״
ואז
עונה לו מישהו מהקצה השני של השולחן
הארוך והעמום :״אני רוצה לברך את
אורחינו מישראל. אנחנו מעריכים מאוד את
הישראלים, שהצליחו להקים לעצמם מדינה
חופשית ועצמאית.״
מובן שמכוסית לכוסית משתפר מצב־זד
רוח, והעליצות עולה.

קשה לדעת מי נסער יותר מסיפור המיש־לחת
הישראלית בגורגיה — הגורגים, היהודים
המקומיים, הישראלים יוצאי־גורגיה, ח־כ
אפריים גור, העיתונאים הישראליים.
המארחים יוצאים מעורם — הו אינה
מליצה — כדי להשפיע על המישלתת מכל
טוב הארץ ומשמניה. היהודים המקומיים
מסתובבים סביבנו כשהבעה של אושר שפוכה
על פניהם.
הישראלים הגורגיים מסתובבים כאן כמנצחים,
באופוריה. הם עזבו את גורגיה לפני
15 שנה ובאו לישראל. הם חזרו עכשיו לביקור
בארץ מולדתם, כשידיהם עמוסות עד
לעייפה בסלי־מתנות. הם הביאו סיגריות
אמריקאיות, שוקולדים שווייצים, אלבומי*
תמונות, מפות, דגלים, מסטיקים של עליח.
אפטר־שייבים צרפתיים, בגדים, ומה לא.
ח״כ אפריים גור, מארגן־המישלחת ומי
שעומד בראשה, מאושר. יתכן שבארץ אין
רבים — חוץ מבני הערה הגורגית —
המעריכים את פועלו. יתכן שבארץ בכלל,
ובמיפלגת־העבודה בפרט, חושבים שהוא
עוסק בדברים שוליים ואתנייס. פה הוא אדם
מכובד, שטיפס ועלה למעלה. בן ארצם,
שהיגר למולדת אבותיו והפר לח״כ. לעומת

כל אלה אנחנו, העיתונאים הישראליים, מרקדים
בין החגיגות.

ך* ההערצה לישראל כאן היא עצומה,
1 1ונראית לעיתים כחסרת־פרופורציה. אזרחי
טביליסי עוצרים אותנו ברחוב ושואלים
מאין אנחנו. כשמסתבר להם שאנחנו יהודים
מישראל, עיניהם בורקות משימחה וחיוך של
הערצה מתפשט על פניהם. באותו הרגע אין
הם מוכנים לקבל מאיתנו תשלום.
יתכן שהאהבה — הנראית לעיתים מוגזמת
— של הגורגיס לישראלים תלויה בביקורנו
כאן, כמישלחת רישמית. יתכן שהיא
נובעת מההיסטוריה הקצרה של מדינת״ישר-
אל ומילחמתה על עצמאותה, כפי שהיא נתפשת
בעיניהם. יתכן שישראל היא אפשרות
לרפובליקה הגורגית לפתח קשרים כלכליים
מיסחרייס עצמאיים, שלא דרך מוסקווה. ויתכן,
למרות הספקנות והציניות המאפיינים את
הישראלים — שזה פשוט עם חם, המגלה
רגשות כנים כלפי ישראל.
כי אולי בגורגיה — יותר מכל ארצות
הפזורה היהודית, ובניגוד לחלק גדול מהן —
לא היתה מעולם אנטי־שמיות. את הנקודה
הזאת הם טורחים ומזכירים שוב ושוב. שני
עמים קטנים — הגורגי והיהודי — חיו וחיים
בצוותא ובהרמוניה מאות שנים.
יתכן שלזכותו של אפריים גור אפשר לזקוף
לפחות חלק מהתעוררות היחסים ההדדית.
אין ספק שלזכותו אפשר לזקוף את החזרת
השם ״גורגיה״ ללשון העברית, במקום
השם ״גרוזיה״ ,שהיה נהוג עד לזמן האחרון.
זה תרם לא מעט לשינוי בתדמית העדה.
״סקרטוולו״ הוא השם שבו קוראים הגור*
גים למדינה שלהם בשפתם. גרוזיה הוא השם
שבו מכנים הרוסים את הרפובליקה, וג־ורג׳יה
נקרא המקום בקרב דוברי־האנגלית. גורגיה
הוא השם הרישמי בעברית, כפי שנקבע על־ידי
האקדמיה המקומית.
הגורגים, מסתבר, מעונייניס בקשרים מדעיים,
טכנולוגיים ואחרים עם ישראל. וגם
בצד ההיסטורי־־ארכיאולוגי, בגלל אתרים
היסטוריים שלהם בארץ־הקודש העמוסה. לפי
האגדה הגורגית, קבור שוטא־רוסטבלי, המשורר
הלאומי הגורגי, מחבר עוטה שר הנמר.
תחת מינזר־המצלבה בירושלים. שם גם קבר
רה, לפי האגרה, המלכה האהובה, תמר.
הגורגים הודיעו לאקדמיה למדעים שברצונם
לערוך חפירות ארכיאולוגיות בישראל,
אך לשם־כך יצטרכו להוכיח שמקומות מסר
יימים היו שלהם.
באופן תמוה, ואולי לא, לא ריבר איש, חוץ
מאפריים גור, על בניית קשרים דיפלומטיים
בין שתי המדינות. נושאים פוליטיים הם
כמעט בבחינת הס מלהזכיר, מדברים המון
על העמקת־הקשרים, חילופי־תרבות, סטודנטים,
תיירות, אבל לא על דיפלומטיה. יתכן
שכאן נבנית תשתית רחבה ליחסים רישמיים
לעתיד.

הארץ, יולי :89״ממשלת ישראל חייבת
להתחיל לנהל משא־ומתן עם אש״ף.״
4באוגוסט, הצופה :״באשר לשיחות עם
אש״ף, לפי הערכתי אין מקום לשיחות.״
8בספטמבר :״אין לאפשר לקבוצות שמאלניות
במיפלגת־העבודה להפוך לקול המייצג
את המיפלגה.״
הכל בשנה אחת.

• סימן שהוא מעריך שדעת־הק־הל
נעשתה קשוחה.

היום הוא חטף התקפה מאוד קשה מהניצים
במיפלגת־העבודה. הם אמרו שהוא סוס טרויאני
וגנרל סיני. הוא לא הרוויח שום דבר
במהלך הזה. לא קיבלו את העניין.
אבל נניח שיגידו עלי: אין לו ניסיון מדיני,
אין לו ניסיון מיניסטריאלי. באמת אני בטוח
שאילו היה לי ניסיון מיניסטריאלי היה לי גם
יתרון. העובדה היא שאין. יכול להיות שאני
אהיה חבר בממשלה הבאה. ואז אני אתן לך
חשיפה יותר גדולה גם בכיוון הזה.
לי יש תחושה שיש לי יתרון שיש למעט
אנשים במיפלגת־העבודה — יכולת־תיקשו־רת
עם ציבור מאוד מגוון. אני מסוגל לדבר
בשכונות, אני נולדתי שם. אני מסוגל לדבר
בעיירות־פיתוח. יש לי העגה, הסלאנג שדרוש
לזה.
אגב, הייתי עם הבן שלי, בן ה־ , 13 בכינרת.
נתתי לו מתנה לבר־מיצווה. כולם נוסעים
לחוץ־לארץ, אני שאלתי: בגליל כבר היית?
הלכנו לשמונה ימים לגליל. ביום הראשון
הלכנו לאהבה על החוף בצמח, עם סי היימן,
קורין אלאל, שלום חנוך, יהודית רביץ, רמי
פורטיס. חברה ראו אותי שם ושאלו. מה אתה
עושה שם? אמרתי שאני מכיר את הזמרים
בדיוק כמוכם, ואת השירים שהם שרים בדיוק
כמוכם, ואין אחד מבין כל הצעירים שלא ידע
שאני מבין בכדורגל, מה עם הפועל ירושלים.
אתה נראה להם משהו ארצי לא משהו כזה...
צריך כמובן לבנות את זה.
דרך אגב, אני ליברל ולא שמרן והכל, אבל
היתה אהבה על החוף, זאת אומרת אני לא
ראיתי עוד מימדים כאלה על החוף. היו חברה
בני 16־ , 19 אני מעריו, והם קיבלו את המיצ־ווה
כמו שהיא היתה.

• כתבו שעשו שם פרו ורבו.
ממש! בני בן 13 הסתכל במה שהיה שם,
ואמר: את שלום חנוך אראה בפעם אחרת.
היה חושך ולא ראו עירום או דברים כאלה,
אבל אתה שומע.
פתאום, ב־ 3בלילה, באו סדרנים עם פנסים
ושאלו: איפה עוזי ברעם, ראש המועצה
האיזורית רוצה להיות בטוח שהגעת. ואז אתה
רואה מסביבך ...הם רצו להרוג אותי.

• בן כמה אתה עכשיו?
בן .52

• אז לפי החשבון הזה נראה אותך
כראש־הממשלה בגיל .60
אגב, עם מי שאני עוד שומר על קשר זה
הציבור הערבי. אני מופיע הרבה בציבור הערבי.
פעם ידעתי ערבית. סבתא שלי, עליה
השלום, שמתה לפני 30 שנה, ידעה רק ערבית,
סבתא חלבית, היא היתה שולחת אותי
לשוק לקנות את הדברים. אז הייתי מדבר
ערבית נהדר. אני עדיין מבין ערבית.

• כדאי לך לרענן את זה עכשיו,
כשאתה כחופש.
אני לא בחופש!

• ואין ספק שבכל חשבון אלקטורלי,
בעתיד, הציבור הערבי ימלא
תפקיד חשוב.
הייתי בנהריה בפגישה עם חברי־מרכז ערביים
בשבת, וזה היה אחרי שהם שמעו כבר
את כל המועמדים שהזכרת לראשות־הממש־לה.
פתאום אני באתי, והיתה הקשבה בלתי-
רגילה. כשגמרתי לענות, קם זקן אחד ואמר:
אתה שמת לב מה היה פה? אפשר היה לחתוך
את האוויר.
זה מזכיר לי: כומר ונהג־אוטובוס עלו לשמיים.
ואז ריבונו של עולם אמר לכומר: אתה
הולך לגיהינום, ונהג־האוטובוס הולך לגן-
עדן. אמר הכומר: אני? שכל החיים שלי אני
מתפלל? אמר אלוהים: כשאתה מתפלל 9096 ,
מהאנשים ישנים. כשהוא נוסע, כולם מתפללים.

זהו סיום טוב.