גליון 2716

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1989

עמוד 1

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 1 | כ׳ באלול תשמ׳׳ט20.9.1989 , מיססר 2716 או רי אבנר ־ המחיר 6.00 :שקלים(כולל מע״מז, באילת 5.20 :שקלים יצחק בן ־ א ה חן שעוויה באגודת־ישראל ובמישוד העבודה מו ב 009

כ׳ באלול תשמ׳׳ט20.9.1989 ,

מיססר 2716

או רי אבנר ־

המחיר 6.00 :שקלים(כולל מע״מז, באילת 5.20 :שקלים

יצחק בן ־ א ה חן
שעוויה באגודת־ישראל
ובמישוד העבודה

מו ב

009

הרב חנוך דידמן

עמוד 2

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 2 | חשבון מעושר עו״ש עם זכויות יוצאות מהכלל נבעל ״חשב וןמעושר זהב״ ריבית זנות -בבינלאומי תקבל ריבית חשבון מ ע וש ר מיו עדלל קו חו ת בבינלאומי, יש ל• זנות להלוואה

חשבון מעושר
עו״ש עם זכויות יוצאות מהכלל

נבעל ״חשב וןמעושר זהב״
ריבית זנות -בבינלאומי תקבל ריבית
חשבון מ ע וש ר מיו עדלל קו חו ת
בבינלאומי, יש ל• זנות להלוואה
עליתרות זכות יומיות של עד 1,000ש״ח.
המקב לי םמש כו רתםבחש בונ ם
צמודת מדד לתקופה של 25 חודש,
בבינלאומי, או לקוחו ת שלזכותם
הנחות -בבינלאומ׳ הנחות על כרטיסי
בריבית קבועה של /0י/2י 2לשנה
השקעות של 10,000ש״ח ומעלה.
אשראי ודמי שימוש ב״טלר־פון״.
בלבד!
חשבון מעושר זהב מיועד ללקוחות
גם אתה יכול ליהנות מיתרונות השיטה
שלזכותם השקעות של 50,000ש״ח
ב״חשבון מעושר זהב״ הטבות
החדשנית לניהול חשבון עובר ושב
ומעלה.
״חודיות נוספות:
בבינלאוס׳ -״חשבון מעושר״ ו״חשבון
פרטים נוספים בסניפים.
גם פטור מדמי ניהול חשבון(למעט

מעושר זהב״.

עלאוס•

משינת יתר -בבינלאומ׳ משיכת יתר
1גדולה במיוחד בריבית ״פריים״ +ס/ס0.75
1לשנה בלבד!
₪עד 10,000ש״חב״חשבון מעושר זהבי
^ 1ועד 6,000ש״ח ב״חשבון מעושר״.

משיכת שיקים) וגם ״שיק זהב״ -פנקס
שיקים מיוחד המכיל שיקים אמינים
שלא יוחזרו מ סי ב ת חוסר כיסוי

משינת היתו, ההלוואה ופנקס ־שיק זהב־ ינתמ ננגד
בטחונות, ננהוג בבנק.
ההטבות תינתנה נחשנון שנו מופקדות ההשקעות.
הבנק יהיה ושאי לשנות מפעם לפעם את התנאים דלעיל.
בולם או מקצתס.

הראשון. וצא מהכלל

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 3 | ״קניתי עיתון וזכיתי כמכונית!״ ״מה אני יכול לדווח לו?״ הג רלה עכשיו מכונית. ב 3ע הכאה דירה. העיתונים כסוכנות׳ הימורים (עמוד )12 מה ה הבדל :ין 8.5ק״ג הרואין לסתם

״קניתי עיתון וזכיתי כמכונית!״

״מה אני יכול לדווח לו?״

הג רלה

עכשיו מכונית. ב 3ע
הכאה דירה.
העיתונים כסוכנות׳
הימורים
(עמוד )12

מה ה הבדל
:ין 8.5ק״ג הרואין לסתם אבקה לכנה
(עמוד )50

מעקב

במישרד־החינוך
יודעים
את הכל
על המורות
(עמוד )44

ד ף חד ש
קריאת חחח.
איך כינקסנים
משתלטים על
הוצאות־הספרים
(עמוד ) 34

! _ בתוך הגליון זכייה חוקי — אכל מסריח.
משה זנבר רואה בחמש שנים
נום פות
(עמוד ) 10

קורא ילך — ם׳ יהיה איש השנה?
מיכתבים — על ילדי האבנים וחקלאי בזרקורים
מיכאל איתן ודדי צורך -כך תקום
המדינה הפלסטיוית
תשקי אוהל לקבר הרבי
הזוג המחר — בם ישרר־העסדה־והרווחה
משה זנבר — שיטת הזינבור פועלת
הימורים — ההנרלות הנפוצות ביותר במדינה
במדינה — מה הוא קופץ?
הנדון — ראש של נוי
אנשים — נסיעה באיטיות מופחת
יצחק בן־אהרון — שואל שאלות
מה הם אומרים — אבישי נחסמן, יואל ישורון,
דנה כהן, אורי נוח־נן, שפרה פרידמן, מנחם חזנבאום
1קולנוע — משרתם של הרבה אדונים
יומן אישי -ע לי ה וקוץ־ בה

ציפי קביליו — יש לה אחות
לילות ישראל — צ׳יפנד״ל בנוסח תדאביב׳
דן? חדש — לפי הדגם האמריקאי
הורוסקום — עניינים מתחילים להסתדר

תשבצוסן תמרורים — תותחן איטלקי ומתמטיקאי עירוני
הרסתקות בתל־יאביב — סדום בכיכר אחרים
רחל המרחלת — רני קובלנץ כועס מאוד
מורות — תחת לחץ
דיעה אחרת — אור׳ דן • ניל סמסונוב •

רענן לוריא • אילנה אדם • דניאלה אשכנז•
ענת נטניו • אברהם שרון • מרדכי
הורוביץ • ליפשיץ והחברים של אופירה
התסיסה הגדולה — הירואין או אוכל לציפורים
מיבתבים לרותי — מתאמנת בקונג־פו
יום!?(״ג׳וזה״) ויל על סמים ומיסים

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 4 | איש השנה תשי״א איש השנה תשי׳׳ב איש השנה תשי׳׳ג איש השנה תשי״ד העולה החדש האלמוני מבקרהסומות שסוראק ׳יע 7מישפט׳ כהן עסקן־שואה קסטנר אשת השנה תשי״ט סופדת ד״ן איש

איש השנה תשי״א

איש השנה תשי׳׳ב

איש השנה תשי׳׳ג

איש השנה תשי״ד

העולה החדש האלמוני

מבקרהסומות שסוראק

׳יע 7מישפט׳ כהן

עסקן־שואה קסטנר

אשת השנה תשי״ט
סופדת ד״ן

איש השנה תשכ״ו
כלכלן ספיר

בשבוע הבא יבחר העולם הזה באיש־השנה,
בפעם ה־.39
ב־ 38 השנים הקודמות, מאז תשט׳ו
( ,)1951 נבחרו 33 גברים ונשים. שלושה מהם
הופיעו פעמיים(משה דיין, דויד בך גוריון ומנחם
בגין) ,ואחד שלוש פעמים(אריאל שרון).
מבין הנבחרים, רק שלוש היו נשים (יעל
דיין, גולדה מאיר, וגאולה כהן) .חמישה היו
זרים( ,גמאל עבר־אל־נאצר, אדולף אייכמן,
רוברט סובלן, הנרי קיסינג׳ר, רוח־אללה חד
מייני) והשאר ישראליים.
השנה מתו שניים מאנשי־השנה: עמירם
ניר וחומייני. האחד בתאונת-דרכים, האחר
ממחלה. הם היו רחוקים איש מרעהו, אך גם
ניר נבחר על רקע פרשת־איראן.
בין האנשים שהלכו השנה לעולמם היה גם
האיש שצייר את ציורי־השער של חומייני
וניר. רב ליף צייר את אנשי־השנה ב־11
השנים האחרונות — החל בציור־השער של
מנחם בגין(תשל״ז, אחרי המהפך).
קדמו לו כמה וכמה ציירי־שערים, וביניהם
קריאל(״דוש״) גרדוש, שצייר את איש־השנה
תשי״ב, אמיל שמורק, שמואל בק(חיים כהן,
תשי״ג ועוד שלושה) ,שימעון צבר (פינחס
לבון, תשכ״א, ועוד שניים) ,עמירם שמיר
(משה דיין, תשכ״ז) ,יוסי שנון(גולדה מאיר,
תשל״ב, ועוד).
מבין 33 אנשי-השנה 15 ,כבר הלכו לער
למם 17 ,חיים, וגורלו של אחד — העולה
החדש האלמוני — אינו ידוע. מבין המתים,
אחד נתלה (אייכמן) ,אחד התאבד (סובלן),
אחד נפל בקרב(אריאל רגב).
כל ראשי־הממשלה של ישראל זכו בתואר,
מלבד השני, משה שרת. גם כל שרי־הביטחון,
מלבד משה ארנם. בין אנשי־השנה שניתן
לסווג אותם כימץ וכשמאל, היו 11 אנשי
שמאל ושיבעה אנשי ימין.
זה הזמן להחליט סופית במי אתה בוחר.
בשבוע הבא תוכל להשוות את בחירתך עם
בחירת המערכת.

איש השנה תש׳׳ד
רכז־שואה א״כמן

איש השנה תשכ״א
מודח לבון
ז איש השנה תשכ״ז

איש השנה תשב״ח

שו־ביטחון ד״ן

לוחם־בפידאיון דנב

איש השנה תשל״ו
מנהיג,ג 1ש אמזנים״ לחינגר

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 5 | איש השנה תשט׳׳ו איש השנה תשט״ז איש השנה תשי״ז פרקליט תסיר נשיא־מצר״ם עבד־אל־נאצר איש השנה תשי׳׳ח סצביא־סיל ד״ן חתך תדך

איש השנה תשט׳׳ו

איש השנה תשט״ז

איש השנה תשי״ז

פרקליט תסיר

נשיא־מצר״ם עבד־אל־נאצר

איש השנה תשי׳׳ח

סצביא־סיל ד״ן

חתך תדך חכם

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 6 | בזי מזבי ם איש־השנה תשמ״ט איש השנה תשמ״א איש השנה תשמ״ג שתהביטוזזן שחן פולערללבנון שרון עוד מועמדים לאיש־השנה תשמ״ט, שזהותו תיחשף בשבוע הבא מעל שער גיליון

בזי מזבי ם
איש־השנה תשמ״ט

איש השנה תשמ״א

איש השנה תשמ״ג

שתהביטוזזן שחן

פולערללבנון שרון

עוד מועמדים לאיש־השנה תשמ״ט,
שזהותו תיחשף בשבוע הבא מעל
שער גיליון ראש־השנה תש״ן של
העולם הזה.
בשבוע הבא כולנו נדע. השבוע אני כבר
יודע. איש־השנה תשמ׳ט הוא נגיד מ ק ישראל,
מיכאל ברונו, האיש שבדבקותו הפרופסו־ריאלית
בתיאוריות הכלכליות השמרניות,
אחראי כמעט בלעדית למצב המשק הישראלי
— מצב המורגש בכל בית־אב בארץ.
הריבית הרצחנית, הקשיחות בפתיחת חלו־נות־אשראי,
הפיחותים הלא־מחושבים־עד־הסוף
— כל אלה הם פרי־רוחו של הנגיד,
העומד על המישמר של יישום התיאוריות
הכלכליות לפי הספר, במקום לפי הצרכים
המיוחדים של המשק הישראלי.
יעקב טננבאום, יחשל־

ילדי האבנים
ועוד מועמד לאיש־השנה תשמ״ט.
איש־השנה חייב להיות הילד הפלסטיני,
הנושא את האינתיפאדה על כתפיו, ואם נרצה
ואם לא נרצה הוא הגורם המשפיע ביותר על
חיינו בשנת תשמ״ט וקרוב לוודאי גם בשנת

עוד אבן ועוד אבן ובסופו של דבר נצטרך
להידבר עם מטילי־האבנים ועם שולחיהם ולהכיר
בזכויותיהם הלאומיות, ואז אני, לפחות,
מקווה, כי ההידברות בין בני שני העמים השכנים
תביא לשלום־אמת..
מיכאל בן־ישר, חיפה

איש השנה תשמ״ג

איש השנה תשמ״ד

פורש בלן

פאשיסט כהוא

איש השנה תשמ״ה

איש השנה תשמ״ו

ראש־מנושלה פרס

ראש־ססשלה שמיר

חקלאי לזרקנרים
ועוד מועמד לאיש־השנה תשמ״ט.
הוא איננו חושף את עצמו לזרקורים. שמו
מופיע לעיתים רחוקות בתיקשורת. אבל, בכל
זאת, הוא חייב להיות איש־השנה: ניסים
זווילי, המזכיר הטרי של תנועת״המושבים.
זווילי, מצניע־הלכת ובעל הריעות השקולות,
קבע השנה את המשימה העליונה של
מדינת ישראל: לשקם את החקלאות, שבלעדיה
תלוי קיומנו בארץ הזאת על בלימה ושבלעדיה
אין גם ציונות של אמת.
רפי מגנט, רחובות

ת 1דה רבה, לא
עוד על דיעה אחרת (העולם הז ה

אחרי כל מה שקורה בארץ — הפאשלות
של השמאל מצד אחד והאינתיפאדה מצד
שני, חשבתי שאולי, בכל זאת, יש לימין איזה
מסר.
לכן התחלתי לקרוא בעיון רב את עמודי
דיעה אחרת מאז הם החלו להופיע בהשלם
הזה.
אבל במקום אור, נהיה לי חושך.
בשבוע האחרון, למשל, היה שם אחד(שמואל
שטרן) שמחא כפיים להריסת מיסגדים
(בצרפת) ואחד (מאיר ליפשיץ) שכינה את
אפליית ורדיפת המיעוט הערבי במדינת ישראל
״מיצווה״.
אם זה מה שיש לימין להציע לי, אז, תודה
שרה גורדון, תל־אביב
רבה, אבל לא!

זה רדיו, זה?

איש השנה תשמ״ח
רמטכ״ל שומרון

על זיכרונות מן ה־ 1בספטמבר
( 1939״היום לפגי 50 שנה״ ,״יומן
אישי״ העולם הזה .)6.9.89
לא רק אורי אבנרי היה בן 16 בערך כאשר
פרצה מילחמת־העולם. גם אני. וזה היה בדיוק
היום שבו הגיע לביתנו רדיו פיליפס בתיבה
הגדולה, כפי שהיה מקובל באותם ימים.
אם זיכרוני איננו מטעה אותי, רכש אותו
אבא המנוח מאדון חיותמן ברחוב נחלת-
בנימין בעשרה תשלומים חודשיים של 400
מא״י(מיל ארצישראליים) ,משהו כמו שני
דולר לחודש.

את הרדיו הזה, שעלה 20 דולר, חנכנו רק
כעבור יומיים — זה הזמן שזה לקח למיש־פחה
לקבל את ההחלטה היכן להציב את הרד־יו,
במיטבח או בחדר המגורים־שינה בצריפנו
הצנוע.
ומה היה השידור הראשון שקלטנו, כנראה
בשלישי בספטמבר, מקול ׳חשלים? פניית
הנציב העליון הבריטי מירושלים לעם בארץ-
ישראל, לרגל הכרזת המילחמה של בריטניה
הגדולה על גרמניה.
זכורני שהפעלנו את הרדיו במלוא העוצמה
כדי שגם השכנים חסרי־הרדיו, שהצטופפו
מסביב לצריף־מגורנו בשכונה הדרום תל־א־ביבית,
ישמעו.
ישכה שמואלי, תל־אביב

״ארסינט״ ,לא ״אלביט״
הידיעה על חבר תאל בי ט (״תש קיף״
,העולם הז ה .)13.9.89
מרשתי, אלביט נוחשבים בעינו, מילאה
ידי לפנות אליכם בעניין הידיעה שהופיעה
במדור תשקיף, כאילו ״עורך־הדין יעקב אור,
פרקליט־מחוז תל־אביב לעבירות מיסוי וכלכלה,
עומד לסיים בימים הקרובים חקירה
ממושכת של האשמות שהועלו נגד חברת
אלביט ומנהליה. מדובר בעבירות עקב מצגי־שווא
בתשקיף של החברה. כתב־האישום יוגש
מייד עם תחילת השנה החדשה.׳׳
בדברים הנאמרים בידיעה הנ״ל אין אף
שמץ של אמת. גם בבירור שנערך עם עורו־הדין
יעקב אור נמצא כי לא מיניה ולא מק־צתיה.
לאמור: מעולם לא הועלו האשמות נגד
מרשתי, לא נפתחה חקירה נגר מרשתי, במילא
לא התמשכה החקירה האמורה זמן רב,
קל־וחומר שאין כל כוונה להגיש כתב״אישום
נגדה, כאמור בידיעה הנ״ל.
מרשתי הינה חברה ציבורית, שמוניטין רב
לה באמינותה. מניות מרשתי נסחרות הן
בבורסה לניירות־ערך בתל־אביב והן בזו של
ניו־יורק.
הידיעה המצוצה־מן־האצבע, גורמת נזק
לשמם הטוב של מנהלי מרשתי, שהישגיהם
בתחום התעשייתי זכו לשבחים מרובים בארץ
ובעולם.
עופר גלוזמן, שרך־דין, תדאביב
• ב תב־ ה אי שו ם, שעומד ל היו ת מוגש
בקרוב, הו א נגד חברת אלסעט, ולא נגד
חברת אלביט, ש הי א א מנ ם ק שור ה אלי ה,
א בל הינד, גוף מי שפסי נפרד. כתב־ה
אי שו ם, בגלל ע בי רו תבת שקיף י הי ה,
בנ ראה, גם נגד מנ הלי אלסינם, אברהם
סו ח מי ו עוזיה גליל, עו רךי הדין של ה חב-
רה הרווי ברטון ו עו רךי הדין הפרופסור
יו סף גרוס, ש הו צי אאת הת שקיף. העולם
הזה מ תנ צ ל על א ח כו ר שמה של חברת
אלב• ט בהקשר זה.

ה עוו! ס

השבועון של ישראל
העורך הראשי: אורי א מ רי
מנהל: אברהם סיטון
מנהלת מחלקודמודעות:
רינה מיטרני
המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים 232262/3/4 03
5230662־()03
פקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפוס החדש
הפצה:גד
תל־אביב, יד חרוצים ז
טלפוץ)03(*377056 :
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הז ה 2716

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 7 | איש ימין ואיש שמאל מ שרטטים תסריטים: מה ״צא מיוזמת מוב אר 3 שמיר וארנם אולי ייחלו לכד שוועידת סת״ח שדחתה לפני חודש, את תוכנית־השלוס של מנד ׳ שלת־ישראל, תעניק

איש ימין ואיש שמאל מ שרטטים תסריטים: מה ״צא מיוזמת מוב אר 3
שמיר וארנם אולי ייחלו לכד שוועידת סת״ח
שדחתה לפני חודש, את תוכנית־השלוס של מנד ׳
שלת־ישראל, תעניק להם לפחות כמה חודשים
של שקט. כלומר: הקפאת התהליך המדיני ורגיעה
יחסית מצד שלושת שרי־החישוקיס. נשיא מצריים
גילגל את הכ תר( מכ חינ ת שמיר וארנס זהו
יותר רימון נטול-ניצרה) כחזרה לחצי־המיגרש הישראלי.

לשמיר
וארנם צפויים ככל מיקרה חודשים
קשים, גם לאחר שקיבלו השכוע (מרכין ופרם)
פסק־זמן קצר. הדילמה: ניסיון שלהם לבלום את
התהליך המדיני על-ידי אמירת ״לא״ ליוזמת מו•
בארב, יגרור אחריו קרע(אולי סופי) בקואליציה
עם המערך, ואולי גם עם ארצות־הברית. הסכמה
שלהם לרעיון המיפגש בקאהיר תצית מחדש את
להבת הסיכסוך הפנימי המתמשך בליכוד עם הש
רים
לוי, ש תן ומודעי, האמונים על השורה הז׳־
בוטינסקאית בשיר בית״ר :״שא אש להצית, אין
דבר /כי שקט הוא רפש״.
חכרי-הכנסת מיכאל איתן(ליכוד) ודויד(״דדי״)
צוקר(ר״ץ) נתנו בראיונות ל״העולם הזה״ דתר
לדימיונם: איך יתגלגלו הדברים בזירה המדינית
והפוליטית־פנימית בעיקבות יוזמת מוכארכ.

ג׳דע //סער ( ס רונו ס ק׳ )

ציון צפריר, העולם הזה

ועדג מהוגח! וילוחיס!
מיכאל איתן.. :בקאהיר ״ ס ד דדי צוקר. :המשבר יבוא כאשר
שמיר את המדינה הפלסטינית!״ יגישו האמריקאים תוכנית!״
}לץ לבים ותאריכים מדוייקים אינני
יכול לתת, כי אינני נביא. אך הכיוון
הוא ברור: יוזמת־הבחירות של שמיר צוברת
תאוצה ומובילה, גם אם שמיר לא התכוון
לכד, אל היעד הברור של מדינה פלסטינית.
אם כי גם וו לא תהיה התחנה הסופית בשאיפותיהם
של ערביי ארץ־ישראל משני עברי
הקו הירוק.
הדרך למדינה הפלסטינית תהיה רצופה
תחנות שבהן ״יעבדו״ המערך והליכוד על
הציבור בארץ ובעולם, כאילו הם מתכוונים
לעמוד על עקרונותיהם, כפי שהם מצויינים
בקווי־היסוד של הממשלה. ובכל תחנה כזאת
יימצא בסוף מוצא של פשרה, שיסבר את אוזניהם
של כל שאר המשתתפים במישחק המכור.
לערבים
ולאמריקאים יסבירו שבסופו של
דבר במילא יקבלו את שלהם. לציבור בארץ
ימשיכו להפריח סיסמות קיצוניות, אולי אפילו
יותר מכפי ששמענו אי־פעם.
מיפגש כזה בקאהיר, בפאראפרזה על מימרתו
של קלאוזביץ, יהיה המשך המילחמה בין
אש״ף לישראל באמצעים אחרים. אלא שהפעם
ישראל תיתן את כל הבימה התיקשורתית
העולמית לאש״ף.
אמנם ערפאת לא ישתתף במישלחת הפלסטינית,
כפי ששמיר לא ישתתף במישלחת
הישראלית, אבל הוא יישב בבית־מלון בקא־היר,
בקירבת־מקום, וינחה את המישלחת הפלסטינית.
לפני
העולם תוצגנה תמונות של מישלחת
פלסטינית מול מישלחת ישראלית, כאשר
כמעט כל מדינות־העולם יבינו שהמישלחת
הפלסטינית יושבת שם כדי להשיג מדינה
פלסטינית, ואילו ישראל יושבת שם כרי להיאבק
בקרב־מאסף על התנאים. במצב־דברים
כזה, דעת־הקהל בעולם תקלוט מסר של זכות
— שעליה כבר לא צריך לדבר ולהתווכח —
של מדינה פלסטינית ביש״ע.
מאבק זה יביא מבחינה תיקשורתית תבוסה

מוחלטת של תוכנית־שמיר, שהתיימרה פעם
(זוכרים?) לתקוע טריז בין ערביי יש״ע לבין
אש״ף״תוניס.
אש״ף המלוכד יעמוד מול מישלחת מבולבלת,
כנועה, חסרת כל תוכנית ויעדים מוגדרים
וברורים, ומול התביעה של הפלסטינים
למדינה פלסטינית תעמוד שום־תוכנית ישראלית,
בהשראת ממשלת־השיתוק־הלאומית
של הליכוד והמערך.
הציבור בארץ, בהשראת ה״פיד־בק״ שיגיע
מהתיקשורת העולמית, ייתפס ליאוש מזה
ולהקצנה מזה. אנשי המחנה הלאומי יסרבו
להודות שהיו ״פראירים״ באמונתם התמימה
במנהיגי הליכוד ובדרכו, ויעדיפו להסביר
ש״אין ברירה וחייבים לוותר״ ,או שיחזרו על
סיסמתם הניצחית שאילו שלט המערך לבדו
היה גרוע יותר. גורמים אחרים עלולים להיתפס
למעשים קיצוניים, שאינם עולים בקנה
אחד עם המערכת הדמוקרטית.
בתוך הליכוד יחול משבר, ומאות פעילים
יפעלו במרץ ובפומבי כדי לעצור את התהליך.
מצד שמאל, אשליית השלום המתקרב
תגרור חלקים מהציבור להפעלת לחצים על
הממשלה, שבמילא תוותר, בסופו של דבר,
כמעט על הכל, אך הם ידרשו זאת בקצב הרבה
יותר מהיר.
בגליל ובכפרי־המשולש תלך ותגבר הפעילות
הערבית הלאומנית. המגעים בין מנהיגים
ברמות שונות של ערביי־ישראל ומנהיגי־אש״ף
ילכו, ייתרבו ויעמיקו. תושמענה יותר
ויותר קריאות בזכות המדינה הפלסטינית,
וחוגים גדלים והולכים יעסיקו עצמם בשאלה
— מהו השלב הבא במאבק לשיחרור הגליל,
או לפחות למתן אוטונומיה ויצירת זיקה בין
ערביי הגליל והמשולש למדינת־פלסטין.
ביש״ע יגוזו כל החלומות למציאת גורמים
מתונים. חיסול־החשבונות של משתפי־פעו־לה
עם ישראל יתגבר, ובמקביל להמשך הדיונים
יתגברו ביטויי הלחץ החיצוני באמצעות
(המשך בעמ 1ד )54

ני רואה את הצעת מובארב כפי שאני
\ 1רואה את תוכנית הבחירות של הממשלה:
זהו חלק מתהליך של מיקוח, שאנו מצויים
בעיצומו.
ישראל, אש״ף, מצריים, ירדן, ארצות־הב־רית
— כולן מצויות באמצעו של תהליך־
מיקוח, שכולן שותפות לו, גם אם לא כולם
מדברים זה עם זה ישירות.
אני מודה שזוהי הנחת־יסוד די אופטימית.
אם תוכנית־מובארב עצמה תצא או לא
תצא לפועל — אני לא בטוח שזה כל־כך
קריטי. כישלון תוכנית־מובארכ לא יסגור את
התהליך כולו, כי במקום כל תוכנית תבוא
הצעה חדשה.
תוכנית מובארכ איננה הצעת־מינימום
מבחינת הערבים, מכיוון שאף אחד לא מתחיל
משא־ומתן בהצעת־מינימום. לכן גם אם התוכנית
הזאת לא תצא לפועל — תבוא תוכנית
אחרת במקומה.
יש כאן נקודה אחת שאיננה לגמרי ברורה:
האמריקאים מנהלים הפעם אסטרטגיה מאוד
שונה מזו שניהלו ב־ 22 השנים האחרונות.
בפעם הראשונה אין להם תוכנית משלהם,
אלא הם רק נותנים גיבוי להצעות של אחרים.
אני לא יודע כמה זמן הם צריכים להמשיך
באסטרטגיה הזאת. ההשערה שלי היא שבשלב
מסויים הם יצטרכו להציע הצעה שלהם,
וזה יקרה אחרי ששני הצדדים יהיו מותשים.
לפי דעתי, עוד לא הגענו לרגע־האמת,
שבו הממשלה תצטרך להכריע אם להתפרק
או לא. הממשלה תעמוד לפני משבר אמיתי
רק כשתבוא ההצעה האמריקאית. ואז אני לא
חוזה טובות, כי הכל בעצם תקוע סביב העיקרון
של שטחים־תמורת־שלום. כל השאר זה
עטיפה וציפוי.
אני לא רואה פילוג בליכוד, וגם לא אפשרות
שבה רבין מתמרן את שמיר. אני לא
מקבל את כל התסריטים האלה.
את העיקרון של שטחים־תמורת־שלום לא
יכול הליכוד לקבל בלי הליכה לבחירות. לכן

אני צופה אז (בשעת ההצעה האמריקאית)
משבר עם שלושה תסריטים אפשריים:
• ממשלה צרה של הליכוד עם המיפלגות
הדתיות והימניות, שתוליך את ישראל למשבר
מדיני וכלכלי חריף ביותר, אחרי דחיית
ההצעה האמריקאית.
• ממשלה צרה של המערך עם החרדים,
שהולכת להסדר מדיני.
• האופציה הסבירה ביותר: הליכה לבחירות
סביב תוכנית־השלום.
לגבי תוצאותיהן של בחירות כאלה קשה
להתנבא, אבל יש לי אמונה מאוד עמוקה שבשעה
של הכרעה, רוב הציבור הישראלי מתנהג
באופן פרגמטי, ולא באופן אידיאולוגי,
גם בניגוד לאידיאולוגיה שלו. אם תהיה הצעה
ממשית, הציבור ינהג באופן פרגמטי.
לגבי הליכה בשלבים למדינה פלסטינית
— אני לא מוציא את זה מהחשבון, אבל לא
הייתי נותן לזה הסתברות יותר גבוהה מכך
שזה לא יקרה. זה, להערכתי, לא יכול להיות
לפני בחירות ומהומת־אלוהים של ממש פה
בארץ. מהלך כזה יהפוך את החברה הישראלית
לחברה רועשת.
הסצנריו הראשון(ממשלת ימין) יכול להגיע
עד לעימות מילחמתי נוסף עם הערבים.
אבל משבר כזה יכול להביא גם להתפתחות:
שבימין, ורק בשלב ההוא, יהיה איזה שסע.
אבל זה יבוא רק לאחר התפכחות כואבת. אני
לא מאמין בהתפכחות רציונלית של תהליכים.
ככה לא עובדת הפוליטיקה.
נכון שאנשים כמו אהוד אולמרט ודן מרידוד
שונים מהימין הרדיקלי(משרון ומודעי
ימינה) .כל ״טבלת המחירים״ שלהם, של ״מה
עבור מה״ ,אחרת. אבל הם לא עומדים לפני
רגע הכרעה שמחייב פיצול.
אני עוד לא רואה את המיפגש •הזה, ואני
לא חושב שאנחנו לפני פירוק הממשלה.
תהיינה עוד הרבה תוכניות, הצעות,
עליות וירידות בתהליך של מיקוח, ולכן אנו
עוד רחוקים מזה.

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 8 | ב! ראשון, ה־ 10בספטמבר, בשעה חידוש המאבק ב לי כוד אנשי הימין בליכוד, בהנהגת שלושת שרי־החישוקים — אריאל שרון, דויד לוי ויצחק מודעי — מתכננים את המשך מאבקם כנגד

ב! ראשון, ה־ 10בספטמבר, בשעה

חידוש המאבק ב לי כוד
אנשי הימין בליכוד, בהנהגת שלושת שרי־החישוקים — אריאל
שרון, דויד לוי ויצחק מודעי — מתכננים את המשך מאבקם
כנגד אפשרות חידוש התהליך המדיני, בעיקבות יוזמת מובארב,

׳שלוחה אחת של המאבק מוביל פורום ״חזית ארץ*
ישראל״ ,המאחד 30 חבדי־בנסת ממיפלגות הימין
ומימין הליכוד. ח״ב מיכאל איתן, יחשב ראש ה״החזית״,
מתכוון לבנם בשבוע הקרוב כינוס חירום של בל חברי
הכנסת של ״החזית״ לדיון בדרכי־המאבק ביוזמת
מובארכ.
כן שוקלים שרי וח״כי החישוקים לכנס שוב את מרכז הליכוד, כדי שיקבל החלטה שתחייב
את נציגי הליכוד בקבינט(לשם החליט ״פורום הארבעה״ להעביר את הדיון ביוזמה)
להצביע נגד המיפגש שמציע מובארכ בקאהיר ותוכנית־סו־הנקודות שלו.
ראש־הממשלה יצחק שמיר ושר־החוץ משה ארנס מעוניינים לדחות כרגע את התלקחותו
המחודשת של העימות הפנימי בליכוד, כדי שלא יפגע בסיכויי הצלחתו בבחירות
להסתדרות.

בכירים בשתי המיסלגות מעריכים שהסייבה ש״פורום הארבעה״ דחה את
ההכרעה בנושא יוזמת מובארכ (עד לאחר שובם של השרים פרם וארנס
מוושינגטון) היא שגם המערך אינו מעוניין שהבחירות להסתדרות יהפכו
להתמודדות על רקע מדיני בינו לבין הליכוד, דבר שיגרע מסיכויי־המערך.

616

ביום השני, ה־ 18 בספטמבר, דיווח דוגר צה״ל על 483 הרוגים
פלסטיניים בשטחים הכבושים. מיסם ר זה כולל הרוגיס מירי חיילי.
צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים על
. 616
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 749 הרוגים פלסטיניים,
לפי הפירוט הבא:
• 537 הרוגים מירי חיילי־צה״ל ומתנחלים.
• 80 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 52 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 80 התגים מסיבות אחרות.
בחיפה סגתוגדים למיוהדה
התנגדות בעיריית חיפה לתוכנית, שהועלתה באחרונה על־ידי מישדד־התחבורה,
לכרות מינהרה מצומת הצ׳ק־פוסט לכביש חיפה־תל־אביב.
חבר מועצת־העירייה עמי מורג אמר השבוע שהתוכנית תחסל את חיפה, שכן ״ידלגו
עליה״ .גם כך סובלת חיפה מהכבישים שעוקפים אותה.
במישרד־התחבורה עוסקים כעת בתיכנון המינהרה. טוענים שהיא הכרחית לפיתרון בעיית
התחבורה באיזור חיפה.

סיבסור במיקווה בונפת
המיקווה של האר״י הקדוש בצפת הסך באחרונה מקור לסיכסוכים.
ביום השישי האחרון ניסתה קבוצת־נשים, שהגיעה במיוחד מירושלים, להיכנס למיקווה,
המיועד לגברים.
כניסתן, למיקווה עוררה מהומה גדולה. הנשים טענו כי קיבלו היתר מהרב עובדיה יוסף
לטבול במיקווה, אך יעקב ושלד, דובר היהדות החרדית בצפת, טוען כי אין לטענה כל
בסיס.
מישרד־הדתות מתכנן כבר זמן־מה לבנות מיקווה לנשים. המישור אף הקציב לכד 150
אלף שקל והרב מרדכי אליהו מתכוון לגייס סכום נוסף בחו״ל.

פגן לבוררו ת
במגעים המתקיימים חודש בין ראש עיריית הרצליה, אלי
לנדאו, למקסים לוי, ראש עיריית לוד, טרם הגיעו השניים
להסכמה.

מגי

השניים סיכמו ביניהם כי לא יתנו פירסום לשיחות המתנהלות
ביניהם. נודע גם כי ח״כ דויד מגן, האמור להיות בורר, אם לא
יגיעו השניים להסכמה ביניהם, הודיע שיתחיל בתהליך הבוררות
בסוף החודש.

ך ין יפור נורא מספרים עליו, על הרב
^ ( תואר כבוד) חנוך זיידמן, מנכ״ל מיש־רד־העבודה״והרווחה.
סיפור שכל יהודי חרדי
השומע אותו — אוזניו תצילנה; היה ייחוד!
כך לפחות טוענים בתוקף מקורביו של סגן־
השר, הרב משה זאב פלדמן.
הרי אסור לו ליהודי דתי להמצא לבד בחדר
עם אשה זרה, שלא יבוא חס וחלילה לדבר
עבירה. זהו איסור חמור, שהעובר עליו ראוי
לכל גנאי. מקורביו של הרב פלדמן יודעים
לספר כי ביום הראשון, ה־ 10 בספטמבר,
בלישכת־המנכ״ל בירושלים, בשעה 9בערב,
שהה הרב זיידמן במשך כחצי שעה בתנאי
ייחוד עם מי שהיתה מזכירתו כשהיה מנהל
לישכת ראש עיריית בני־ברק.
הרב זיידמן, מצירו, נסער מהעלילה שלדבריו
מעלילים עליו :״לא היה ייחוד. נכון
שהמזכירה הקודמת שלי באה לבקר אותי,
אבל בשום פנים ואופן לא היה ייחוד. ללישכה
שלי יש שתי כניסות נפרדות, ובכל אחת מהן
יש מפתח התקוע מבחוץ. אז תמיד מי שרוצה
יכול להיכנס מתי שהוא רוצה, ואז אין ייחוד.
״חוץ מזה, כשהיא היתה פה, היתה דלת
פתוחה. אני מזמין כל מי שרוצה להכניס ל־מישרד
כאן מצלמה, שתעקוב בדיוק אחרי
מעשיי. בפירוש לא היה ייחוד. אני חושב שמישהו
מחפש אותי. במערכת הזו יש אנשים

משה זאב פלדמן כסגן־שר בעל סמכויות נרחבות•
בהיותו סגן־שר בלבד, אין לרב פלדמן
זכות חתימה על חוקים ותקנות, וכמובן שאין
לו זכות ההשתתפות בישיבות הממשלה ובור
עדות־שרים. המעורבות היחידה של שמיר
בענייני המישרר שעליו הוא מופקד, היא
לשמש כחותמת־גומי, כשצריך לחתום על
חוקים ותקנות.

חתול שהוד
עגקי

**ץ ר־העבודה־והרווחה, יצחק שמיר,
* /איננו מתעניין כלל בענייני מישרדו,
ומשאיר את כל כאב־הראש לאנשי האגודה.
השאלה היא האם שמיר פטור גם מהאחריות
הציבורית והפורמלית לדברים המתרחשים ב־מישרד־העבודה.
מנהל לישכת ראש־הממש־לה,
יוסי אחימאיר, מנסה לפטור את הבוס
שלו מאחריות :״הרב פלדמן הוא שר לכל
דבר, פרט לתואר. ראש־הממשלה היה שמח
מאוד אילו אגודת ישראל היתה מחליטה
להשתתף בממשלה, על״ידי שר בתואר מלא.
זה נכון שפורמלית שמיר הוא השר, אבל בפועל
זהו מישרד של האגודה, ושמיר לא מתערב
בנעשה שם.״
ניסיונה של לישכת ראש־הממשלה להוע־

אז בזמן שיש 50 ארו מובטלים, ותוננית 100
הפהייקט־נ 1עויין במגיוה, עוסקים במישור
העמוה־וההוחה בשארה הקריטית: היה או
מזה (1תנהל־ שם קוב־לא
היה ״חורז 1
אנוכי וציני בין סגן־השו והמנכי׳ל. אס הס
אסורים ל פתוו !את בעיית האבטלה, אתם
יכולים להתחיל לדאוג לפרנסה שלכם

שחושבים להיבנות מהכפשות, וכך אני צריך
לסבול מכל ליכלוך שזורקים עלי.״
משהו חמור מאוד קורה במישרד־העבודה־והרווחה.
בימים כתיקונם, זה אמור להיות
מישרד חשוב, המטפל במצוקות ובחוליים של
המדינה: מפגרים, נכים, סמים, נזקקי־סעד. השנה
קפצה לראש רשימת הבעיות שהמישור
אמור לטפל בהן גם האבטלה חסרת־התקדים,
המהווה כבר חודשים מיספר בעייה לאומית
ראשונה בדחיפותה. מישרד־העבודה־והרוו־חה,
שבזמנים כתיקונם הוא מישרד מישני בחשיבותו,
קיבל לפתע חשיבות עצומה ככלי
הממלכתי המיוער להוביל את המילחמה
באבטלה.
והנה, מתבררת תמונה מדהימה על צורת
תיפקודו של המישור. באופן בוטה מאוד ניתן
לומר כי מה שמעניין באמת את צמרת המישיר,
אנשי אגודת ישראל מפלג חסידות
גור היא לא בעיית האבטלה, אלא השאלה אם
היה ייחוד או לא היה ייחוד.
בתחום אחד בכל זאת ניתן להצביע על
הישגים מרשימים של המישרר: בהעברת
כספים למוסדות חרדיים(ראה מיסגרת).
הכל מתחיל בהסכם הקואליציוני. הליכוד,
במיסגרת רכישת תמיכתן של המיפלגות
הדתיות, הציע לאגודת־ישראל את תיק־הע־בודה־והרווחה.
מועצת״גדולי־התורה, המוסד
העליון של המיפלגה, קבעה שנציג האגודה
לא יישב בממשלה, כדי שלא לשאת באחריות
למעשים הנעשים מטעם המרינה, ולהסתפק
במינוי של סגן־שר, שבפועל ישמש כשר.
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, היה מעדיף י
שהאגודה תמנה שר מטעמה, אולם נוכח החלטת
מועצת־גדולי־התורה הסכים להשאיר את
תיק־העבוחדוהרוחה בידיו, ולמנות את הרב

ער מאחריות על מחדלי מישרד־העבודה מעוררת
תמיהה. תמיהה זו מתחזקת בגלל מעורבות
משמעותית מאוד שהיתה לשמיר באחרונה
בענייני המישרד: מסתבר שחתול שחור
ענקי עבר בין שני נציגיה של האגודה, שניהול
המישרד הופקד בידיהם. החתול השחור
היה כה קטלני, עד שהוא הביא את הרב פלדמן
לידי החלטה שברצונו לפטר את הרב
זיידמן.
ב־ 13 בספטמבר היתה אמורה להסתיים
תקופת־הניסיון של המנכ״ל זיידמן, והאיש
היחיד שבסמכותו להאריך את המינוי היה
שר־העבודה, שמיר. פלדמן נפגש עם שמיר
ביום השישי, ה״ 8בחודש, וסיפר לו כי נקעה
נפשו מזיידמן.
יש להניח כי הוא פירט בהרחבה מרוע לדעתו
מנכ״ל־המישרד אינו מתאים להמשיך
ולכהן בתפקיד, ואף הביא כמה דוגמות לתיפ־קודו
הקלוקל. פלדמן גם הבהיר לשמיר כי
אין לו התנגדות למינויו של מנכ״ל חדש,
אדם מיקצועי ורציני, איש הליכוד.
שלושה ימים מאוחר יותר, ביום השני, הו
1בחודש אחרי הצהריים, פחות מיממה לפני
תום מינויו של זיידמן, הודיע פלדמן לשמיר
כי עקב לחצים עזים שהופעלו עליו מהאגודה,
אין לו ברירה אלא לבקש ממנו להאריך
את מינויו של זיידמן. למחרת חתם ראש־ה־ממשלה
ושר־העבודה, יצחק שמיר, על מיכ־תב
לנציבות־שרות־המדינה, ובו הוא מבקש
מהנציבות להפוך את מינויו של זיידמן למינוי
של קבע.
משמעות ההחלטה מבחינה מיקצועית:
המדינה שרויה במשבר אבטלה חמור. הכלי
הממלכתי האמור לטפל בבעייה הוא מישרד־העבודה״והרווחה.
האיש המשמעותי ביותר ל־

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 9 | 9בערב, שהה הרב זיידמן כלי שכ תו ע מי שהיתה מזכירתו. היה ייחוד? תיפקודו השוטף של המישרד הוא המנכ״ל. כנגר המנכ״ל זיידמן נשמעות טענות חמורות מאד על תיפקוד קלוקל

9בערב, שהה הרב זיידמן כלי שכ תו ע מי שהיתה מזכירתו. היה ייחוד?
תיפקודו השוטף של המישרד הוא המנכ״ל.
כנגר המנכ״ל זיידמן נשמעות טענות חמורות
מאד על תיפקוד קלוקל וראה בהמשך) ,וזאת
בלשון המעטה.
בראש המבקרים עומר סגן־השר פלדמן,
המטפל ישירות בענייני המישרד. שר־העבו־דדדוהרווחה,
יצחק שמיר, ביודעו את כל הטענות
כנגד זיידמן, מחליט להאריך את מינויו.
יוסי אחימאיר, ראש לישכתו של שמיר, מנסה
להסביר :״כן, זה נכון שהרב פלדמן ביקש
בשלב מסויים שלא להאריך את כהונתו של
זיידמן ולמנות במקומו אדם מיקצועי ורציני.
אולם מאוחר יותר הופעלו עליו לחצים, והוא
הודיע שהוא מבקש להאריך את מינויו של
זיידמן. ראש־הממשלה אמר שההחלטה היא
של אגודת ישראל, וכל מה שהם יחליטו יהיה
מקובל עליו.״
הפקידות המיקצועית של מישרד־העבודה
דווקא די מחבבת את הרב משה זאב פלדמן,

התמנה זיידמן כמנהל הלישכה של ראש
עיריית בני־ברק, משה אורינשטיין, ואז פגש
בו פלדמן בשנית. אורינשטיין, חשוב לציין,
הוא דמות מרכזית בחסידות גור.
עם היבחרו כמועמד האגודה למישרת סגן-
שר, החלו הלחצים על הרב פלדמן בנוגע
למינוי מנכ״ל. מאחורי מועמדותו של זיידמן
התייצבו, בנוסף לאורינשטיין, גם שני התותחים
הכבדים: אחיו של הרבי מגור, ובנו של
הרבי. כך נבחר זיידמן להיות מועמד למנכ״ל
המישרד. כפוף, כמובן, לאישור ועדת המינויים.

28 בדצמבר 1988 התכנסה ועדת־המינויים,
לדון במינויו של זיידמן. הוועדה
החליטה להמליץ לממשלה שלא לאשר את
המינוי.
התברר לוועדה שלזיידמן אין שום השכלה׳
למעט השכלתו התורנית, שניסיונו בניהול
מצומצם לתחומי לישכת ראש עיריית

ב־ 13 במרץ אישרה הממשלה את מועמדותו
של זיידמן, והאיש נכנס לתפקיד, לתקו־פת־ניסיון
שהיתה אמורה לפוג ב־ 13 בחודש

לא ברור מה הסיבה האמיתית לקרע שהתגלע
בין סגן־השר פלדמן, למנכ״לו זיידמן.
הגירסה הסבירה ביותר מסבירה אותו כמאבק
על כוח והשפעה. עיקר כוחם של נציגי האגודה
כלפי שולחיהם הוא ביכולתם להזרים כספים
למוסדות שהם חפצים בייקרם( .ראה
מיסגרת) .מייד עם כניסתם של פלדמן
וזיידמן למישרד, הם גילו מקור זמין ונחמד
שממנו יכלו לשאוב כספים כאוות נפשם.
מדובר ב״ 310 אלף ש״ח, שהתקבלו מהאפוטרופוס
הכללי עוד בימי השר משה קצב,
ושהמישרד טרם הספיק לחלקם. מקור בכיר
במישרד סיפר לי כי זיידמן התחיל לחלק את
הכסף למוסדות שבייקרם הוא חפץ, מבלי

חדשות

ג־מג וזוד1וד

למרות שלפחות שלושה פקידים הגדירו אותו
כ״אסטרונאוט״.
הרב פלדמן ניהל במשך שנים ״ישיבה קטנה״
לגילאים 13־ 17 בבני־ברק, ששמה ״ אימ־רי
אמת״ .זו ישיבה של חסידות גור, ובמשך
השנים תפס הרב פלדמן מקום מרכזי בחסידות.
חסידות גור היא הפלג המוביל בתנועת־הגג
הנקראת אגודת ישראל. לפני כ־ 13 שנים
נערכו באגודת ישראל הבחירות האחרונות,
והסיעה המרכזית של חסידות גור זכתה שם
למקום הראשון עם כ״ 23 אחוזים.

שגי תותחים
כבדים
^ תום המשא־ומתן הקואליציוני,
^ נבחר הרב פלדמן, הראשון ברשימה,
לכהן כממונה על מישרד־העבודודוהרווחה.
היישר מניהול הישיבה הוא נחת לעמדת
ניהול המשרד, וכאן, כנראה, נעוץ שורש
הבעייה. בשלהי 1988 הוא ביקש למנות
כמנכ״ל המישרד את הרב זיידמן. בזיידמן
הוא פגש בראשונה בעת שהלה היה תלמידו
בישיבת ״אימרי אמת״ 12 .שנה מאוחר יותר

בני־ברק, ושאין לו מושג בנושאי המישרד
שאותו הוא אמור היה לנהל. מיותר כמעט
לציין שהאיש לא שרת אף יום אחד בצה״ל.
אחרי הכל — תורתו היא אומנותו.
ההחלטה לא מצאה חן בעיני האגודה, וכנראה
שבלחצם של ראשיה על יצחק שמיר
כונס הרכב נוסף של ועדת המינויים ב־30
בדצמבר, יומיים מאוחר יותר. גם ועדה זו
החליטה להמליץ לפני הממשלה שלא לאשר
את המינוי.
תילבושת אחידה

ץ יידמן, בלית ברירה, קיבל בינתיים
1תפקיד של עוזר לסגן־השר, והתחיל
ללמוד את רזי המישרד. שלושה חודשים הוא
תיפקד כעוזרו של פלדמן, וב־ 10 במרס השנה
הוא שוב הופיע לפני ועדת־המינויים. הפעם,
נראה שהלחץ, שהופעל על הוועדה מלישכת
ראש־הממשלה, עשה את שלו. הוועדה העבירה
לממשלה חוות־דעת פושרת לחלוטין על
זיידמן, והתנתה את מינויו בכך שהוא יסוייג
לתקופת־ניסיון של חצי שנה.

לשתף בעניין את פלדמן. פלדמן, כמובן, רתח
מזעם. וזו, היתה רק ההתחלה.
הסיכסוך בין האישים התפתח במהירות,
כשהוא מלובה, ככל הנראה, על־ידי העוזרים
לבושי־השחורים שהם הביאו עימם. לפלדמן
עוזר אברך בשם חיים פרקל. לזיידמן עוזר
בחור מצויין ששמו אברהם אורן. כל החבורה
לבושה בתילבושת האחידה של חסידות גור
(כיפת־גור ענקית ושחורה, מיקטורן שחור על
חולצה לבנה וציצית, מיכנסיים שחורים התחובים
בתוך גרביים שחורים, ונעלי עור שחורות)
,ודחוסה באגף בקומה החמישית בבניין
מישרד־העבודה.
לישכותיהם של סגן־השר והמנכ״ל ממש
צמודות, והקירבה הפיסית הזאת רק הגדילה,
ככל הנראה, את החשדנות והאיבה. הסיכסוך
בין השניים נשא, לעיתים, אופי מגוחך. כך
למשל, בכמה הזדמנויות זעם הרב פלדמן על
זיידמן על שהלה לא הזדרז לברך אותו בביר־כת
שלום כשנפגשו בבוקר.
אחד ממקורביו של פלדמן סיפר לי כי מה
שהרגיז את כבוד סגן־השר, היו בין השאר
ידיעות בעיתונות, שהושתלו על־ידי עוזרו
(הנושך בעמ 1ד )44

ש כסף!

אם הכתבה ה מתפרס מת כאן
עשויה לגרום לנציגי האגודה במישרד-
העבודה-והרווחה נזק תיק שורתי
טסויים, הרי שהמידע שבמיסגרת זו
יביא להם מן הסתם תועלת רבה.
לכאורה, מישרד-העבודה-והרווחה
הוא פרה עלובה מאוד לחליבת כספים
ל מוסדות ד תיי ם. לכאורה בלבד.
בפועל, מס תבר, המצב שוגה. רא שית,
מ ס תב ר כי זה שנים, באופן מסו רתי
(או אפילו חרדי) יש בתקציב
השוטף של המישרד סעיף המפנה כ ס פים
לישיבות שבהן יש פנימיה. סעיף
תקציבי זה, ביחד עם ההקצבות מ-
מי שרד-הדתות, הם הברזים העיק ריים
לתמיכה ממ שלתית בישיבות.
השנה, ב מיסגרת דיל עם האוצר,
לקבלת 36 מיליון ש״ח מעבר לתקציב,
נוספו לסעיף הג״ל 2.25 מיליון ש״ח
שיופנו לישיבות הפנימייתיות, כמובן.
אחת הישיבות הנהנות ביותר מה אחיזה
של האגודה במישרד״העבודה-
הרווחה, היא ישיבת ״חידושי הרי״ם״,
שהיא ה מוס ד החינוכי הגדול ביותר
של ח סי דו ת גור בארץ. לומדים בה כ-
320 בחורים, בתנאי פנימיה, והיא זו כה
להקצבה חוד שית של כ״ 18 אלף
ש״ח מהמישרד. בשנה, מעביר המיש-
רד לישיבה זו בלבד כרבע מיליון ש״ח.
בתקציב המישרד יש גם תקציב-
פיתוח, המיועד לבנייה ולהצטיידות.
סך הכל תקציב הפיתוח -כ 10-מיליון
ש״ח. מתקציב זה, כ־ג 1.מיליון ש״ח
מיועדים ל מוסדו ת הנוער. כ ־ 400 אלף
מסכום זה יופנו השנה לפנימיות של
הישיבות החרדיות. דוגמות לנהנים:
• ישיבת ״חידושי הרי״ם״ 20 -אלף
ש״ח • .ישיבת ויז׳ניץ בבני־ברק 20 -
אלף ש״ח • .ישיבת ״ביאלא״ בבני-
ברק 15 -אלף ש״ח • .מוסדות באר-
יעקב 30 -אלף ש״ח • .מכון ״צביה״ -
30 אלף ש״ח • .ישיבת קרלין בבני-
ברק 15 -אלף ש״ח בלבד.
למישרד מגיעים גם כספים ממקו רות
חיצוניים, שאינם מחושבים בתק ציב
השוטף: מכספי האפוטרופוס הכ ללי,
דרך דוגמה, הועברו השנה למי-
שרד כ״ 310 אלף ש״ח. כ־ 240 אלף
הופנו מייד לפנימיות של ישיבות חר דיות.
דוגמות
לנהנים • :מוסדות ״יחל
י שר אל״(חסידות ויז׳ניץ, חיפה) 20 -
אלף ש״ח • .בית-הספר להכשרה
מיקצועית חב״ד בקרית־מלאכי 30 -
אלף ש״ח • .אחוזת״יעקב (פא״י, גד רה)
20 -אלף ש״ח • .יד בנימין(פא״י)
25 אלף ש״ח.גם מיפעל הפיס, כך מסתבר, מקצה
למישרד סכומים לטיפוח מעונות-יום
והכשרה מיקצועית. השנה הוא היקצה
כ״ 2.2 5מיליון ש״ח למשרה זו. נוהל
העברת הכסף, הוא בהמלצת המשרד
לעיריות המפעילות א ת מעונות ה יום. כ 735-אלף ש״ח הופנו, בהמלצת
המישרד כמובן, למעונות-יום חר דיים.
בין השאר נהנו • :מעון״יום
״בית יעקב״ בירושלים, השייך כמובן
לאגו״י 55 -אלף ש״ח • .מעון־יום
״חצור״ (שם יש קרייה ד תי ת של
חסי די גור) 45 -אלף ש״ח • .מעון־יום
ערד 45 -אלף ש״ח • מעון־יום
מיגדל-העמק 25 -אלף ש״ח בלבד.
צריך פיס בחיים!
סיכו ם לא סופי: בשנת ,1989 שנת
האבטלה, ס ך הכל הכספים שמזרים
מישרד-העבודה למימון מוסדו ת חר דיים
(שרובם מקורבים כאמור לאגו דה)
,מגיע לכ״ 13 מיליון ו״ 625 אלף

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 10 | מחפש קצ*ן שב ס מישטרת ישראל עורכת חיפוש נרחב אחרי ״ם גך אלון ז ב־שב׳׳ב״. זהו קרני גוה, בן 30 מלך יית־אתא, שנהג להתחזות, על־פי החשד, כם גן-אלון ן בשב׳׳ב. בדרך

מחפש
קצ*ן שב ס
מישטרת ישראל עורכת חיפוש
נרחב אחרי ״ם גך אלון ז ב־שב׳׳ב״.
זהו
קרני גוה, בן 30 מלך יית־אתא,
שנהג להתחזות, על־פי החשד,
כם גן-אלון ן בשב׳׳ב.
בדרך זאת נהג לסחוט בספיס
ודיברי-ערך מאנשים שפגש, ד
בעירך מצעירה חיפאית.
מישטרת-ישראל הכריזה עליו
כעל עבריין נמלט, ולפי
הערכות הוא מסתתר היום באי־זור
תל-אביב. הוא ידוע כאדם
חמקמק, וכל המאמצים לתסוס
אותו עלו עד היום בתוהו.
עמוס גיתי, העושה סרטים המעוררים פולמוס חריר בגלל
תמיכתו בעניין הפלסטיני, זכה בפרס-המבלך ים
בפסטיבל-ונציה על סירטו ״ברלין ירושלים״.
גיתי

בארץ התעלמו ממאורע זה.

אוהל ל ק בר הרב
הרב שיק, מנהיג חסידי-ברסלב, בירך לפני שבוע בקיברו של הרבי
נחמן מברסלב באומן בברית-המועצות, וקיבל היתר מן השילטונות
לבנות במקום אוהל.
על קיברו של הרבי, שנפטר לפני 200 שנה, יש כיום מצבה בלבד.
חסידיו מעוניינים לבנות בסמוך לקיברו אוהל, בדומה לאוהל של
הבאבא־סאלי.
בניית האוהל תעלה 300 אלך דולר, והרב שיק מנסה לגייס את הבסן?
בקרב חסידי סאטמר בארצות־הברית.

ליברמן קוה בוק
המיליארדר האוסטרלי, ג׳ק ליברמן, מי שרכש מהממשלה את חברת ״פז״
ושרבש גם את חברת ״סער״ ,מעוניין לקנות בנק בישראל.
ליברמן וצדיק בינו, נציגו בישראל לצורך זה, כבר הודיעו לאנשי-האוצר כי הוא רואה
עצמו כמשקיע פוטנציאלי ברכישת בנק, ובאוצר אף רואים בו מועמד רציני לקנות את בנק
אינוד מידי הממשלה.

לא יוקם מיפעל־מחשבים
לא יוקם מיסעל־מחשבים בישראל.
כמה יזמים, הליך ישראליס-יורדים היושבים בעמק-הסיליקון בקליפורניה,
שבדקו את האפשרות להקים בארץ מיסעל־מחשבים, חזרו בהם מכוונתם.

מה מב ק ש משה זנ ברבסך ־ הכל?
מדוע אינכם מפרסמים ברביס א ת פל
פרטי ה הסכם עם דרקסלו מה זה, סודן
״כן, זה סו ד עיסקי.״
(דו־שיח בין סבר פלוצקר, עורכו הכלכלי
של ,,ידיעות אחרונות״ ,ובין
משה זנבר, יושב־ראש מועצת־המנ־הלים
של ״בנק לאומי״ .יום שישי,
)8.9.89
¥.ה באמת סוד גדול.
1הסוד הגדול ממנו, סודו של משה זנבר,
האיש המצליח לשטות שוב ושוב בכולם, לה.פיק
מכל עמדת־כוח שהוא מגיע אליה בדרכים
לא־ברורות את כל ההנאות האפשריות
לעצמו. סוד זה, אני חושש, לא יוסבר גם כאן.
הוא עושה זאת פעם נוספת. פחות משנה
בתפקיד יושב־ראש מועצת־המנהלים של הבנק,
שכר חודשי של 18 אלף שקלים לחודש,
וכבר הצליח — כמעט מצליח — לארגן
לעצמו את עתידו האישי והפינאנסי למשך
מחצית העשור הקרוב. זה לא היה נורא כל־כך,
אלמלא הסידור הזה נערך, כהרגלו של
זנבר, על חשבונך.
משה זנבה סוד. אדם בלי חברים, אבל עם
אנשים שתמיד עזרו לו להגיע למוקדי־כוח.
האיש, ששימעון פרס אמר עליו ש״אין מה
לעשות, יש לו מוח הונגרי,״ נולד לפני 63
בהונגריה, הגיע לארץ שנה לפני מילחמת־ה־עצמאות,
נפצע בלטרון, והלך ללמוד כלכלה
באוניברסיטה. שם נשאר להרצות עד . 1958
אז, לפני 31 שנה, הגיע למישרד־האוצר,
ככלכלן זוטר, ואחרי שש שנים זכה במינוי

המיפעל, שהוקם בהתנחלות בקריית־ארבע, נסגר לפני כמה ימים, אחרי שהתגלעו מריבות
קשות בין הבעלים על ררך־פעולתו ועל המשך הייצור.
המיפעל היה צריך לספק תעסוקה למתנחלים באיזור. הוא העסיק עד עכשיו 40 עובדים,
וצריך היה לקלוט עובדים נוספים.

הדירה

עו״ן אמריקאי ב״אל־על״
חברוודהשקעות אמריקאיות מגלות עניץ רב בתהליך ההפרטה של ״אל-על״.
אחרי שמישרר־התחבורה הודיע רישמית על ביטול מצב כיגוס־הנכסים, ועל הכוונה למכור
את מניות החברה, תגיע בשבוע הבא, כנראה, מישלחת של אחד הבנקים הגדולים בעולם
להשקעות, כדי לבחון את האפשרות לתווך במכירה של חבילת־מניות של אדעל.
תהליך זה של סכירח אל־ער הוא מיבחן ראשון לנחישותו של שר־האוצר, שימעון פרס,
להתחיל בהאצת המכירה של חברות ממשלתיות.

בדיקות א״דס למוהלים
בעיקבות הצעת־החוק, שהגיש ח״כ אברהם בורג, שלפיה
ידרש כל מוהל לעבור בדיקה חד-טנתית לאיבחון איידס,
התעוררו המועצות הדתיות, וגם הן התחילו לפעיל
בעניין•
ידיר המועצה הדתית בקריית״אתא, מאיר ביטון, ביקש השבוע
מבית״החולים רמב״ם בחיפה לערוך לו בדיקת״איידס, והוא מנסה
להשיג כיסוי תיקשורתי ליום שבו יקבל את מימצאי־הבדיקה.
זאת כדי לעורר מודעות לחשיבות העניין ולסכנה הנשקפת
למוהלים.

^ משה זנבו* היה בן־דוד. לבן־הדוד יהו־
/דה היה מלון בטבריה, מלון אסטוריה.
בן־הדוד משה היה נוהג להגיע למלון, לפוש

•ונתן שם־אור

התברר שהם לא יוכלו להתחרות בשוק האירופי והאמריקאי, ובמחשבים המיוצרים במיזרח
הרחוק, בעיקר בקוריאה.

נמשל הניסיון לייצר רובים ואקדחים במיפעל בשטחים הכבושים.

הדוד משה

נחשנוו פשוט מדובר ב־8ו ארו ענקי, נמר 50
חודשים, שהס חמש שנים. זה מה שמשח זנבו
קבל, אס ״וזנו..בנק לאומי״ רחבות. דוקסד.
היועץ הסישנט׳ אומו שהנר בסדו. מבחינתו
בור זנבו רהשיג לעצמו חמש שנים נוסכות.
אולי הוא רא קוא את ההיסטוויה של זנבו.
הבכיר של הממונה על התקציבים ויועץ כלכלי
לשר־האוצר. השנה היא , 1964 וזנבר, בן
ה־ ,38 מתחיל ללבוש את הפרצוף שהוא יוצר
לעצמו. כאחראי על ריסון המשק, כ״אבי המיתון״
,הוא מטיף לצניעות, אבל בד בבד, במקביל,
דואג לעצמו. ועוד איך.

מיבעל־נשק, בגדה

פינקס שווה 150 אלף לירות( .הערך האמיתי
היה, באותה עת, כפול) .אחר־כך הגדילו לזנבי,
שכבר היה נגיד בנק ישראל, את משכורתו
כיושב־ראש מועצת־המנהלים של הבנק
לפיתוח התעשייה. ההגדלה, החליטה המועצה,
תחול על התקופה שכבר עברה, על
הזמן שבו כיהן בתפקיד, שאותו הוא עוזב.
נגיד בנק ישראל יקבל 1500 לירות נוספות
לחודש. זאת אומרת, עכשיו הם נותנים לו
עוד סכום גדול של כסף, וכך הם מגדילים,
כמובן, את פיצויי־הפיטורין שלו, והנה, יש
כבר 100 אלף לירות.
עוד 50 אלף לירות החליטו לתת לו כהלוואה
לזמן ארוך, בריבית מגוחכת של תישעה
אחוזים לשנה, ועכשיו, למשה זנבר יש דירה
השווה היום קרוב למיליון דולר, ובה הוא
באמת מתגורר גם עכשיו.
זה היה הזינבור הגדול מכולם, אם כי לא
הראשון. נגיד בנק ישראל קיבל שכר רטרואקטיבי
מבנק שבו היה מנהל בעבר, בנק
התלוי בהחלטות הנגיד, כדי לרכוש דירת־פאר.
זה היה חוקי, קבע אחר־כך בית־ה־מישפט.
זה היה חוקי. ואולי זו היתה תחילתו
של מינהג שהוריש לבאים אחריו, עד ארנסט
יפת ועד בכלל, רבים ולא טובים.

ן* שנת 1968 ממנים את זנבר (מה זה
^ ממנים? זה ספיר. כל הזמן, זה פינחס
ספיר) כסגן יו״ר מועצת־המנהלים של הבנק
לפיתנח התעשייה — בנק האחראי לפיתוח
המשק. אחרי זמן קצר הוא הופך לידר, ומתגורר
בדירת״שרד שניתנה לו בשכירות נמוכה.
דירת־השרד עשוייה משתי דירות מחוב־ידות
בצפון היוקרתי של תל־אביב, רחוב פיג״
קס .44 משכורתו של משה זנבר, בתפקיד
הבכיר, היא 3500 לירות. מי יודע היום מה זו
הלירה של , 1970 אבל, יחסית לסולמות־הש־כר
של אז, זו היתה משכורת מכובדת.
, 1971 וזנבר, אחרי שלוש שנים בבנק, מתמנה
כנגיד בנק ישראל. הוא מחליף את דויד
הורוביץ, הנגיד הצנוע ביותר שהיה אי־פעם
למדינת־ישראל. הכל נחמד מאוד, חוץ מהעובדה
שזנבר התאהב בדירת־השרד ברחוב
פינקם, ובמקום להחזיר אותה לשימוש הבנק
לפיתוח התעשייה, הוא רוצה לרכוש אותה.
הצרה היא, שלא היה לו כסף, אבל עם אופי
כמו שלו, כסף איננו בעייה.
כינסו את מועצת־המנהלים של הבנק לפיתוח
התעשייה, וקבעו שהדירה ההיא ברחוב

בבריכה, וליהנות מהחיים.
כאשר היה כבר נגיד בנק ישראל, בשנת
, 1973 נקלע המלון של בן־הדוד לקשיים כלכליים,
למרות שעם בנייתו זכה בהטבות יוצ־אות־דופן,
גדולות בעשרות אחוזים מכל בית־מלון
שנבנה בתקופה ההיא בטבריה. את המלון
הכושל חילצו נציגיו של בן־הרוד משה.
אנשי בנק ישראל, שאישרו ליהודה זנדברג
— הלא הוא בן־הדוד הנושא את שם־המיש־פחה
הלועזי של זנבר — הלוואת־ענק למחי־קת־חובות
415 .אלף לירות, בריבית של 15
אחוזים, ללא הצמרה. זינבור מיספר שתיים.

המכונית
ן * אשר היה נגיד בנק ישראל, הורה זנבר
^ לרכוש עבורו מכונית־שרד מפוארת במיוחד.
זו היתה דודני מנקרת־עיניים, גדולה
בהרבה ממכוניות השרים של אותה תקופה.
זינבור מיספר שלוש.

המילחמה
ס הרי מילחמת יום־הכיפורים היה זנבר,
נגיד־הבנק, בראש חוד־החנית שנועדה
להבריא את המשק( .קברניטי־הכלכלה יודעים
מה שמרבית האנשים החיים כאן מדחיקים
מתודעתם, וזה שמילחמות עולות ממון
רב, והן הורסות את המעט שכבר נבנה).
בשנת 1975 הוקמה קרן מיוחדת לסיוע
לתעשיינים. ניתנו הלוואות בריבית של חמי־

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 11 | ר ק עוד חמש שוי בתפ קי ד, למה זה מריח כ ל ־ כ ך רע? שה אחוזים בלבד, ועל הקרן הופקד נגיד בנק ישראל, משה זנבר. בשלב הזה של חייו הבין כבר זנבר יפה מאוד שתפקידים

ר ק עוד חמש שוי בתפ קי ד, למה זה מריח כ ל ־ כ ך רע?
שה אחוזים בלבד, ועל הקרן הופקד נגיד בנק
ישראל, משה זנבר.
בשלב הזה של חייו הבין כבר זנבר יפה
מאוד שתפקידים כאלה מעמידים את נושאיהם
בעמדות־כוח, והחוכמה היא לדעת לנצל
אותם בצורה הטובה ביותר. השאלה היא רק
למי. מתוך הקרן המיוחדת שהוקמה, ואשר
בקופתה היו 365 מיליון לירות, המיועדות
כולן לתעשייה, חילק הנגיד רק 268 מיליוני
לירות למטרות שלמענן היא הוקמה, ואת
היתרה, כמעט 100 מיליון לירות, נתן למי
שהתחשק לו. כד קיבלו כספים מהקרן חב-
רות־דלק, חברות־שיווק, בתי־מלון שלא
היו צריכים לקבל כספים מהקרן. ואילו מבין
מי שהיו צריכים לקבל, היו רבים שנהנו מהקצבות
נדיבות מדי. הכל כפי שהתחשק לנגיד.

סיק את הכהונה הזאת בכל רגע. החרב היא
מניות־ההסדר, הנמצאות עתה, לאחר שנקנו
מידי הציבור, בידי ממשלת־ישראל, וליתר
דיוק, בידי חברת מ.׳ .נכסים, שבראשה עומד
עדי אמוראי.
מכיוון שמוסכם על כולם שמניות־ההסדר
יושוו, יכול להיות שהבעלים החדשים של
הבנק יבקשו למנות דירקטוריון חדש, ולשים
בראשו יושב״ראש חדש.
(מה זה יושוו? לחברת א 1צר התיישבות היהודים,
השולטת בבנק לאום׳ ,יש היום שליטה
על הבנק רק בגין דבר הקרוי ״מניות־שלי־טה״
.כאשר ייקבע שהמניות הסחירות של
הבנק מקנות לבעליהן גם יכולת־הצבעה, הרי

בק כרגע, ומכיוון שמוסכם שחברת ם.׳ .נכסים
תמכור את המניות שלה, ברור שהקונה ישלוט
בבנק. השאלה היא לא רק מי יהיה הקונה,
אלא בוודאי, מבחינתו של זנבר, מה יהיה גורלו
שלו.
וכאן נכנסת לתמונה חברת־המימון הבינלאומית
דרקסדברנהם מניו־יורק, המנסה
לארגן קבוצת משקיעים לקניית הבנק.

דרקסל. הזינבור האחרון
^ יסף חריש, היועץ המישפטי, קבע השבוע
שההתקשרות בין דרקסל ובין משה
זנבר היא חוקית לגמרי. גם הדירה ההיא, בר־

״שמירת האופי הציוני והישראלי״ מוזכרת
כאן, מייד לפני הסעיף הקובע כי ״מוסכם על
הצדדים שבנק לאומי מוערך במיליארד דולר״
,וסעיפים הקובעים כי לעולם לא יישבו
בדירקטוריון הבנק יותר משני לא־ישראלים,
ולעולם היו״ר והמנכ״ל יהיו ישראלים, ויישבו
כאן.
יפה מאוד. הטרוניה לא היתה על הסעיפים
האלה, אלא על העובדה שיושב־ראש מועצת־המנהלים
של הבנק מתקשר עם חברה אחת,
המבטיחה לו המשך יכולת הזינבור לעוד מחצית
עשור, לפחות.
משמע: יו״ר הבנק מנהל משא־ומתן למכירת
הבנק עם חברה המבטיחה לו אישית תני

פרוטארום
* *¥נת 1977 לא היתה רק שנת המהפך
לשרי־המערך, אלא גם למשה זנבר,
נגיד־הבנק שסיים את התפקיד ועבר למשק
הפרטי. הוא הפך יושב־ראש מועצת־המנהלים
של חברת פחטאחס, חברה המייצרת חומרי־גלם
לתעשיית הפלסטיקה, מפסידה כסף בעבודה,
אבל מרוויחה מהציבור.
פחטאחם קיבלה בשנת 1978 הלוואה
בסך של 75 מיליוני לירות, בריבית של 10
אחוזים, למשך 12 שנים. את ההלוואה נתן
לפחט אח שר־המיסחר־והתעשייה של אותם
ימים, יגאל הורוביץ. ההלוואה, שהיתה
שערורייתית כבר אז, בימים ההם, הפכה, מייד
כאשר האינפלציה התחילה להסתחרר, למתנה
פשוטה, מכיסי האזרחים, לקופת המיפעל
שזנבר עמד בראשו.

חזרה מן הכפור
ץ נבר, שהיה מחוץ למערכת הציבורית
1במשך 10 שנים, חיפש כל הזמן את הדרו
חזרה. כאשר נפטר ספיר, הוא העביר את הנאמנות
שלו לשימעון פרס. עכשיו, לא היתה
חסרה אלא ההזדמנות המתאימה כדי להציב
את זנבר חזרה בסביבה הטיבעית שלו, במרכזה
של מערכת כספית ציבורית, המעניקה
את מרבית ההטבות האישיות.
ההזדמנות, במיקרה של זנבר, נוצרה כאשר
שני תהליכים הצטלבו. בנק לאום׳ הסתבך
בפרשת השכר הגבוה של מנהליו, וארנסט
יפת נמלט לניו־יורק, שם הוא חי עד היום.
אחריו התמנו, בזה אחר זה, אלי הורוביץ ומאיר
חת, אבל שניהם לא רוו נחת בתפקיד
יושב־ראש־מועצת־המנהלים של הבנק הגדול
והמולאם, למעשה, אחרי הסדר־המניות, ושניהם
העדיפו לחזור לעיסוקיהם הקודמים.
חיפשו אדם לתפקיד. מי חיפש? את
מועצת־המנהלים של בנק לאומי ממנה בע־לת־השליטה
על הבנק, שהיא חברת א 1צר
הח״ שסת היהודים. הסוכנות היהודית.
זה גוף פוליטי, המורכב, כמו הנהלת הסוכנות,
על־סמך תוצאות הבחירות לכנסת. ומכיוון
שבכנסת נוצר שיוויון בין המערך והליכוד,
אותו השיוויון משתקף גם בסוכנות,
וגם, כמובן, בחברת אוצר התיישבות היהודים.
המקח והמימכר הפוליטיים הביאו להסכמה
על חלוקה שיוויונית של הדירקטוריון, כאשר
יושב־הראש מוצע על״ידי המערך, אבל יהיה
מוסכם על הליכוד.
האיש נמצא. שימעון פרס, שר־האוצר,
המליץ על משה זנבר, והליכוד לא התנגד.
בתמורה הם רק ביקשו שיגאל כהן־אורגד
ימונה כסגנו, ושר־האוצר־לשעבר, שנעלם
לעסקיו הפרטיים, מעדיף להישאר היום בצל,
וליהנות מהתפקיד הפינאנסי. גם דויד שטרן,
ראש איגוד־הקבלנים לשעבר, שעמד על סף
פשיטת־רגל, נמצא בדירקטוריון הבנק, כמו
פוליטיקאים אחרים. רק שימעון שיטרית,
חבר־הכנסת שחשף את שכר הבכירים בבנק,
לא מונה מחדש לדירקטוריון.
זנבר משמש בתפקיד יושב־ראש בנק
גדול, אבל מעליו מונחת חרב העלולה להפ

שיחזיק בהן יקבל בפועל את השליטה על
הבנק. אוצר התיישבות היהודים יאבד את
השליטה על הבנק. זו ה״השוואה״ .ישוו את
־ זכויות ההצבעה של מחזיקי מניות־ההון לאלה
שמחזיקים היום במניות־השליטה. למען
האמת, החישוב מורה שערכן ההוני של
מניות־השליטה יהיה רק שניים וחצי אחוזים
מערכו של הבנק).
ומכיוון שמועד ההשוואה הוא נושא למא

דיר ה

•ש מישרה

חוב פינקס, היתה עניין חוקי. מה שמעניין
בכל הפרשה הזאת הוא שבין כל הסעיפים
שבהסכם בין זנבר וחברת דרקסל, שרק השבוע
נקנסה על״ידי בית־המישפט האמריקאי
בשני מיליארד דולר בגלל עבירות מירמה
והונאה, מצוי הסכם המבטיח את מיקומו של
זנבר בראש הבנק הענקי, למשך חמש שנים
נוספות.
יש שם עוד סעיפים, בהסכם הזה. אפילו

יש הלוואה

•ש דו ד

אים מפליגים אחרי המכירה. ברור שעבור זני
בר זוהי עיסקה מצויינת. מה שלא ברור הוא
האם זוהי העיסקה הטובה ביותר עבורך, בעל־המניות,
בעל־הבית האמיתי.
זהו. הזינבור נמשך. אלמלא הדבר היה
נוגע לכיסך זה היה יותר ממצחיק שדווקא
•האדם שהנהיג במשק את שיטת הזינבור הוא
האיש היורש את ארנסט יפת, שהועף מאותו
מישרד מפני שלמד את השיטה מזנבר.

יש משכורת

יש מכונית

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 12 | ,מעריב׳ הג דיל אח התפוצה.. .ידיעות הוכיח שהוא ודע לע שות זאת טו מיבצע ידיעותאחרונות: יש לי יום יום סרס! 5000ש״ח נוס יוגי ; העוב הגדלה 1וסנת מוכיח שלא היא.

,מעריב׳ הג דיל אח התפוצה.. .ידיעות הוכיח שהוא ודע לע שות זאת טו
מיבצע ידיעותאחרונות: יש לי יום יום סרס!

5000ש״ח נוס יוגי ;
העוב הגדלה 1וסנת

מוכיח שלא היא. לכולם השאיפה לזכות
בתואר העיתון הנמכר ביותר המדינה.
במעריב החליטו לפעול להגברת התפוצה.
השינויים של השנים האחרות לא הזניקו את
העיתון לפיסגה. הוחלט, על־ידי הצוות המוביל,
שבראשו עומד מנכ״ל העיתון, אמיר
דוידסון, להגריל בין הקוראים מכונית אטרא־קטיבית,
ובכך לפתות אגשים שאינם קוראים
מעריב לקנות את העיתון. מכונית ד־ט־־איי
מפתה אנשים רבים. במחסני חברת סינוחאן
במילא נמצאות מכוניות רבות. החברה מפר
סמת
בסכומי״עתק. יש מקום להציע להם
עיסקה משותפת. השמועות מדברות על
עיסקת־בארטר, מוצר תמורת מוצר. מעריב
יתנו לחברת דויד לובינסק׳ עמודי־פירסום
תמורת 10 מכוניות וכולם ירוויחו.
״הכל קישקוש׳ ,אומר שי רז, מנהל-
השיווק של חברת לובינסק׳ ,״לא דובים ולא
יער. הסיפור על הנ׳י־טי־א״ הוא עורבא פרח.
המכונית נמכרת כמו לחמניות. אנחנו במי־בצע
של הנחה משמעותית ואחריות לשנתיים.
לא נתקענו עם המכוניות. יש מכירות.

ובנוסף 2 -מכוניות ב.מ 1ו 3161 ומכונית השיא -ב.מ.וו 7301
,יריעות אהרוגזת״ כנויבצע הגרלות פסול;
ככל יו ם ס־נרל סבוס של $000 שיח שיעוגן מיידי ת
לזוכה ב2ק*מ לשבוע של מ ק לאומי.
מו ט ף לכך יוגרלד שהי מבתיות גגגוו. מ ס ,3161 וגן
מבלגיה השיא • בגיוו ,7301

איך תשתתף בהגרלה היומית

סשוט מ אוד: על ג ל גלילו של ״ידיעות אחרומתי• מודגש
מספר. מ מי היל הג מ א אוהל בראש העמוד וזראשון אל
גי א ש חעמלד האחרון, ובי מי ששי יופיע דם ש 3ר בשער
מוסף ימים* ,שמור א ה תעמוד ה מ מו סג ר בשלמותו.
למחרה הופעה כל גליוו היורש המשפר הזוכה? ,הוצאות
ה ח גי ג ה של ימי ששי יכדי־שסו בי מי׳־ א שי ח הגרלת
המשכל׳ הזובח מבין המשפרי המודסשים היו בידי עו ת
אתרושת״תיערך ר עי ם וישצאוהיח יפורטביי מחר בעתון.
המחזיק במשבי הזוכה יקבל תעודת בקרון קצר מועד
(פק״) ,נושאת ריבית״ של בנק ל או מי לישראל; משלו

של $000ש״ח לתקופה הרצויה לו, אך לא בושת מ־?
ימים. בדרך זו ייערכו 60 הגרלות רצופות אחת לבל יום
חופעח של העיתון.

איד תשתתף בהגרלת הסנונית

גגליון יום ששי, ובגליון יו ראשון, הוגיע ופס
חשתתפוה בהגרלת המבעית הראשונה -גגמ.וו.31* 1
בשופט מוציע קטע מתמונת המצמית. בעמוד ראשון
היו ופיע קשע נושך של הפטיפט. עליך לגזור ולהדביק
את הקטע המתפישס ה תם במקו הבבון,
בגל יום, פרש ליום ששל. יופיע קשע נוסף מהפסיפס.
לאתר שהשליט אה תמונת המבוציה מבא אה סישין
וישלח לתיבת דואר 9300 תל־אכיג, מיקוד 71־^ 10
הוילה המכונית תיערץ ביום ר 1? ,בסכ?ובר .1089
תחנאות הגרלה וי יפורסמו ב.ידיעות אחידנדת• גגלייי
ערג ראש השנת, ח* 29 בספטמבר
בהגרלת חמכמית הראשונה ישתתפו פל הטפסים
המלאים שיגיעו בגועל אל בית, ידיעות אחרמית־ עד
מועד ההגרלה 17 ,בנזפממבר בשעה 9.00 בבוקר־שופט
השתתפות בהגרלה המבוצית השניה יתפרסם
בגליה ערב ראש השיח של ״ידיעות אהרומת׳י וההגדלה
של המכתיוק אף היא מדגם ! ,316 תיערך גאותח שיסדז
ב׳ 18 באוקשיגר .1969
בצליין ע רג שמחהרחירח של, ידיעות אוזריגוחי
יהביש שופט השתתפות להגרלת מכתית״השיא ם מ.וו
,7301 ובצירו פרשי החלק האחרון של חסיגצע
צ 5ההנהלות ייעי־בו גפיליה משרד רו״ה מל ידין 8ת *דזע ת
מרצ> גתט־לות יישתפו רק גל׳יוניה,ידיעות אהרושיה תגמכריס
באסי.

החעיתת&ות א סו רהעל עו ב די,י די עו ת א חרו ממ׳י ו עוג די הברח
.ה ס -קאד רכ ב בע״גר, ממיצי ממת גי שנ״א ל וגגי מ שמחוהיזזס,
התקכוי ימלא ויזמהי׳יג של ה מ בצ עגמצאל עיו ט ש? כ ל ויריד

מזשידי,יי-יעות איזימויד.

* וזיתי־ שרז־ ה או צרמט׳ ,192

מוז אתה יבול להרוויח נפק״טנמק לאומי
פק״מ ל״ 7ימים -כספן מופקד לשבוע ונושא ריבית סונואמת שנוגיזז של
8.595!:לסכומים של 1,000 שיח ומעלה. בתום מועד זה תוכל למשוך את חכסף,
ואס לא תעשה זאת יחודש הפקדון איטומסית לשבוע נוסף, וכך עד שגה. אתה
מרוויח ריבית דריבית.
3ק ״ מבתיט -פקדון בו התשואה יכולה לעלות ולא יבולה לרדת מתתת
ל־* 10.5ובונוס בגובה עד * 100 מהריבית ההתחלתיוב הפקדון הינו ל־ 30 חודש
עם אפשרות יציאה כל 3חודשים. מינימום הפקדה 2,000י׳רח.
הריביות נבונות ליום .14.9.89
פרטים בכל סניפי מ ק לאומי.

ץ ך ברו שבועיים מאז החל מעריב את
> מי בצע הגרלת המכוניות. עבר שבוע
מאז הצטרפו העיתונים רישת אחרהות וחד
שות למישחק, ויצאו בהגרלות משלהם.
זה הזמן לנסות ולעשות סיכום־ביניים, לברר
אם הצליחו מיבצעי-ההגרלות ובכמה גדלה
תפוצת העיתונים.
נראה כי אחרי התהודה הראשונית שלה
זכו המיבצעים, העסק מתחיל להירגע. איש
אינו עומד בתור, לא דוחפים כדי להשיג עיתון
יומי. בנושא אחד אין מחלוקת — מיב־צעי
ההגרלות אכן הגדילו את מכירת העיתונים.
אבל
קודם כל סיפור זדוני, המסופר בהרבה
שימחה לאיד, על איך התחיל כל העסק.
מספרים שדויד לובינסקי, היבואן של מכוניות
פיז־ו וסיטריאן לישראל, הצליח בשנת
87 למכור אלפי מכונית סיטחאן בי־אקס.
רבים פנו לסוכנות לברר מדוע אין החברה
מייבאת לארץ את הדגם הספורטיבי של
הסיטחאן בי־אקס, ד־טי־א״.
לובינסקי, כך השמועות, פנה לחברה־האם
בצרפת, אותה חברה המייצרת את מכוניות
הסיטחאן, ואת מכוניות פדו. והציע להם
לייצר במיוחד בשבילו דגם של בי־אקס בעל
נפח מנוע 1600 סמ׳׳ק. בחו׳׳ל מיוצרת המכונית
רק בנפח מנוע 1900 סמ׳׳ק. לקחו
היצרנים והרכיבו את המנוע של מכונית
הפדו ד־טי־אי׳ למכונית הסיטחאן, התאימו
את המנוע לצרכי המכונית ושלחו את
המכוניות לארץ.
עוד מספרים מי שתמיד יודעים הכל, כי
לצורך הייצור המיוחד, נאלץ לובינסקי
להזמין כמות לא־מבוטלת של מכוניות, יש
האומרים שיותר מ״סססז. אבל המכירות
צלעו. שגת הדגם עמדה להסתיים, ובמחסנים
נותרו מכוניות רבות. חברת פדו סיטחאן
יצאה במסע־פירסום גדול־מימדים בעיתונות
היומית ובפירסום־חוצות, בהבטיחה ללקוחות

הנחה משמעותית ואחריות לשנתיים.
בשלב הזה נכנסו בעיתון מעריב לפעולה.
זה זמן רב שמתנהלת מילחמת תפוצה בעיתונות
היומית. זה אומר שלי הוא, והאחר

הבדיחה(בקאויקטווה של ערן וולקונ0קי)
אומות שאם קונים..סונאו1״ ,מחבלים..הצונח״
בחינם. מנהלי־המכיוות !של לנחות שניים
מהעיתונים היומיים אול לא צוחקים, אבו
בהחלט שבעי־וצון ממיסנוי־חתנוצח שלהם.
נמה זמן ״משו הגידול? לא וועים, אוד
יחליטו להפוך אח העיתונות לחבות־הימווים
שרית רום

מי שאל בין חנויו ת עי תוני ם ב תל־ אביב:

משה רצון, רחוב בן״יהודה, תל־׳אביב:
אצלי לא היתה התנפלות על העיתונים. היה אמנם
ביקוש מוגבר בימים הראשונים למיבצע, אבל לא נאלצתי
להזמין עיתונים נוספים. המעניין הוא שמאז שידיעות
אחרונות הצסרפו, גדל הביקוש גם למעריב. חדשות, בשלב
הזה, עדיין לא הגבירו א ת המכירות. הם הנפגעים של
המיבצע.

זלייט עזרא, רחוב גוגר שוג, תל -אביב:
כשמעריב התחילו, לא שמתי לב לתפוצת-יחר.
כשידיעות אחרונות יצאו גם הם במיבצע, עלתה התפוצה
של שגי העיתונים. באמצעות ידיעות נודע לאנשים שבכלל
מתקיים מיבצע״הגרלות כזה. תפוצת שני העיתונים עלתה
בערן ב״ 20 אחוזים. חדשות לא שיט תפוצה. בסד״הבל זה
נראה לי בחגיגה חולפת. כבר עכשיו זה מתחיל להירגע.
אנשים שרגילים לקרוא עיתון, לא עברו לקרוא עיתון אחר
רק בגלל מיבצע־פרסים.

רדליד, רחוב פ מ טק ר, תל־ אביב:

היתה עלייה קלה ביותר לטובת ידיעות אחרונות.
אנשים לא שינו א ת הרגל* קניית העיתונים שלהם. בימים
הראשונים קנו עיתון אחר כ תוספת, אבל לא במקום.
חדשות נמכר כרגיל. הפלוס של חד שות שהוא נמצא בחנות
כבר בשעה 7בבוקר. זה העיתון הראשון שמגיע, אז אנשים
קונים אותו.

ברק ולגטין, כיכר דיזנגוף, תל־ אביב:
אין עלייה משמעותית בעיקבות המיבצע, אילי של סג
אחוזים. מה שמעניין הוא שאנשים, שהיו נוהגים לקרוא
אצלי עיתון, מקפידי םלקחת עיתון הביתה, בדי לבדוק
את המיספרים. בסוף היום נשארת לי כמעט אותה כמות
עיתונים שנשארה, א ם נשארה, בדרך כלל.

אי תן מיזרחי, ר חוב פינ טקר, תל־ אביב:
אני נאלץ להזמין כל יום גם תו ספת למעריב וגם לידיעות
אחרונות. העיתונים צגמרים כל הזמן. קו ט ם גם ידיעות וגם
מעריב. במקום עיתון א חד באופן רגיל. חד שות לא שינה
את התפוצה. נשאר בפי שהיה. אני מעריך גידול של 20
אחוזים למעריב וגידול של 25 אחוזים לידיעות

ה קו ני: אין עו
מישאל קונים מיקרי.

ענת אטא, ב ת :25
אני לא מ שתתפת במיבצעים. אגי קור א ת בל יום א ת
הארץ ואת חדשות והמיבצע לא שינה א ת הרגלי־הקריאה
שלי. אין לי זמן להשתתף במיבצע, וזה לא מפתה אותי.

אילן מיזרחי, בן , 29 גחג־אוטובוס:
זה שטויות. אני לא קונה עיתון בגלל המיבצע. מה שכן,
אני שומר את ידיעות עד למחרת היום ובודק א ת המיטפר
הזובה בכסף. אם לזכות, אז בכסף. במכונית אני לא

מתעסק. אין לי זמן לגזור ולהדביק.

מוטי מיימון, בן , 39 איש צבא־־קבע:
אני קורא רק מעריב וממשיך בכך גם עכשיו. אני לא
מחפש את המיספר הזוכה. זה לא מעניין אותי. אני לא
רוצה להתאכזב. הסיכוי לזכות הוא מאוד קטן.

יטמין לוי, ב ת , 29 גננת:
אני קונה את העיתון שנהגתי לקנות ת מיד. בהתחלה
נהגתי לשמור א ת הגיליונות עד להגרלה ונ שביתי. אולי
אני לא דוגמה טובה.

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 13 | יותר. ר ק ״חדשות נכ של בהגרלהמ סו בכת שלא ,מעריב רצו לצאת במיבצע להגברת תפוצת העיתון. הם פנו אלינו בהצעה. במעריב חשבו כי המכונית היא אטראקטיבית ותגרום לאנשים

יותר. ר ק ״חדשות נכ של בהגרלהמ סו בכת שלא

,מעריב רצו לצאת במיבצע להגברת תפוצת
העיתון. הם פנו אלינו בהצעה. במעריב
חשבו כי המכונית היא אטראקטיבית ותגרום
לאנשים לקנות את העיתון, כדי לנסות
ולזכות בה. המיבצע הוא אך ורק של עיתון
מעריב. לנו אין קשר למיבצע. אני מוכר
מכוניות. מכרתי את המכוניות למעריב בכסף
טוב. נכון שהשתתפנו בהוצאות־הפירסום של
המיבצע. לא עשינו כל עיסקת״בארטר. אנחנו
לא עושים עיסקות־בארטר. אנחנו מוכרים
מכוניות וקונים שיטחי־פירסום.״
אמיר רוידסון, מנכ״ל מעריב, מאשר את
דבריו של שי רז וטוען אף הוא שהכל
קישקוש. ושמועות כדרכן של שמועות, עפות
מהר יותר מהיכולת להכחישן.
המיבצע של מעריב התחיל לפני שבועיים.
כל מוכרי העיתונים שאיתם דיברתי ציינו כי
בימים הראשונים, עד שידיעות אחרונות נכנסו
לתמונה עם מיבצע משלהם, אכן היתה
קנייה מוגברת של מעריב.
לשאלה האם אנשים הרגילים לקנות
ידיעות אחרונות עברו למעריב, היתה התשובה
לאו מוחלט .״קנו גם את זה וגם את זה״,
היתה התשובה השכיחה.
ידיעות אחרונות הבינו מייד שיש בעייה.
ידיעות אולי לא מצטיינים היום במקוריות־יתר,
אבל להגיב מהר הם יודעים. בידיעות
שיכללו את ההגרלה. הם הציעו מכונית באמתו
מפוארת. ולא די בכך, מדי יום מגרילים
בידיעות 5000 שקלים. מפתה מאוד.
כל מי שסיפרו את סיפור סיטרואן מתייחסים
מייד אל כל קיטעי־העיתונות, המס
פרים
על ניסיונותיו של איזי רוזוב, הבעלים
של חברת ראס קאר, יבואנית גדאם־וו לארץ,
לנסות ולמכור למדינה אירופית כמה מאות
מכוניות ב־אם־וו, אחרי ששנת־הדגם

מלאי גדול

הסתיימה והם נותרו עם
במחסניהם.
הידענים מסבירים כי השידור בין ידיעות
לנבאם־וו זהה במהותו לשידור בין, מעריב

לסיטרואן. אבל, גם כאן עוסקים בתיאוריות
ובשמועות בלבד. ניתן לפרש את פניית
ידיעות אחרונות דווקא לודאנדוו כניסיון ל־
(המשך בעמוד )50

חוק ההגרלו ת
בשנת 1977 קבע המחוקק מהי ״הגרלה׳׳ :כל הסד ר
שלפיו ניתן, בהעלאת גורלות או באמצעי אחר, לזכות
בכסף, בשווה״כסף או בטובת״הנאה, והזכיה תלויה בגורל
יותר מאשר בהבנה או ביכולת. ה מ חוקק קבע כי זוהי
עבירה פלילית וכי ״המארגן או עודף מישחק אסור, הגרלה
או הימור, דינו -מ אסר שלוש שנים.״
כדי לאפשר חריגות כלשהן מרוח התקנה הוסיף
המחוקק סעיף המאפשר עריכת הגרלה, אם נתמלאו בה
שלושה תנאי ם אלה:
1עריכתם מכוונת לחוג אנשים מסויים.
2אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור.
3אינם נערכים ב מקו ם מי שחקים אסורים או
במקום לעריכת הגרלות או הימורים.
בסעיפים אלה איפשר ה מ חוקק למישרד-האוצר
ולממונה מטעמו על הכנסו ת המדינה, המכהן גם כיו״ר
הוועדה המייעצת להגרלות ולהימורים, להעניק אישורים
מיוחדים לכל המעמיין לעייל הגרלה לשם קידוס״מכירות.
הממשלה לא מרוויחה מאישורים אלה דבר. לא במס
כלשהו ולא באגרה. כוונת האוצר לשלוש על ההגרלות.
כל אחד יכול לבקש לערוך הגדלה, א ם עמד בתנאי
המחוקק. לשם כל קיימת במישרד־האוצר ועדה מיו חדת
שתפקידה לבדוק כל בקשה לגופה, ורק לאחר מכן לאשר
אותה.

האוצר הוציא החלטות עקרוניות באילו מיקרים לא
יינתן היתר לעריכת הגרלה:
1כאשר יש שימוש בשם מו ס ד ציבורי לצרכי
הגרלת פירסומת.
2א ם ההגרלה נושאת אופי של מיפעל־הגרלה לשמו
ולא לשם עידוד המכירה גרידא.
3בכל מיקרה שבו ההגרלה נושאת אופי של הימור.
4כאשר עורל ההגרלה הוא קבלן-הגרלות עבור
אחרים.
5לא יינתן היתר להגרלות קבועות או ממושכות,
אלא להגרלות לשם מיבצעי־פירסומת חד־פעמיים.
6בין שתי הגרלות עוקבות חייב לחול הפרש של
שישה חודשים.
• מ) לא תאושר בקשה להגרלה, אם הפרסים כוללים
טיסו ת לחו״ל או חופשות בחו״ל.
רבים מהמפרסמים אינם מגישים את מיבצע־ההגרלות
שלהם לאישור, לפיכל אנו מוצאים לא אחת פרסים של
טיסו ת וחופשות בחו״ל.
בשלב זה לא מצאו במישרד־האוצר פיתרון לבעיית. כל
א חד יכול לפרסם בעיתון. העיתונות בארץ היא פרטית.
האוצר הגביל א ת הפירסום ברדיו. ברדיו אסור לפרסם
הגרלה שלא קיבלה אישור של הוועדה ה אחראית לכל
באוצר.

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 14 | עוזי קרן בבזרעגז העם הונגריה! הדרך לוושינגטון שברת בירושלים. והדרך למוסקווה עוברת בבודפשט 22 שנים אחרי שכל מדינות הגוש הסובייטי, מלבד רומניה, ניתקו את יחסיהן

עוזי קרן
בבזרעגז העם

הונגריה!

הדרך לוושינגטון שברת
בירושלים. והדרך
למוסקווה עוברת
בבודפשט
22 שנים אחרי שכל מדינות הגוש הסובייטי,
מלבד רומניה, ניתקו את יחסיהן עם
ישראל, הונף דגל־ישראל בבירה קומוניסטית:
בודפשט.

צעד זה הוכן מזמן, נדחה, הוכן שוב, נדחה
שוב. כשבא, בא במפתיע.
קשה לדעת מה הקשר בין צעד זה ובין
המהפכה העוברת על העולם הקומוניסטי
כולו.
יתכן שהוא משתלב במערכת המסועפת,
האיטית והזהירה, של התקרבות ברית־המוע־צות
לישראל. מערכת זו כבר הביאה לעשרות
צעדים קטנים, שבא מילאו מדינות ברית־ור־שה
תפקידים שונים. אין ספק כי יעדו של
מאמץ ממושר זה הוא כינון היחסים הדיפלומטיים
המלאים בין ברית־המועצות לישראל.
אבל יתכן שגם זהו צעד הונגרי ייחודי,
שבה מבקשת הונגריה להפגין את עצמאותה
החדשה בתור הגוש הסובייטי.
הונגריה נתונה בקשיים כלכליים חמורים.
כמו כל מדינות־המיזרח, היא שולחת את מבטיה
מערבה, אל ארצות־הברית. כמו כל מדינות
העולם השני והשלישי, מאמינה גם הונגריה
כי היהודים שולטים במימשל, בקונגרס,
בתיקשורת ובכלכלה של ארצות־הברית. כינון
היחסים עם ירושלים הוא, על כן, צעד
מחושב בדיר לוושינגטון.
חוק־השבות הגרמני. העצמאות החדשה
של הונגריה התבטאה בשבועות האחרונים
באחד המאורעות הגדולים של השנים
האחרונות: בריחתם של אלפי מישפחות מגרמניה
המיזרחית אל גרמניה המערבית, דרף
הונגריה.
בין גרמניה המיזרחית להונגריה יש גבולות
פתוחים. בגבול בין הונגריה ובין שכנתה,
אוסטריה הנייטרלית, פורקו גדרות־התיל
לפני זמן־מה באופן הפגנתי.
בגרמניה המערבית קיים חוק הדומה מאוד

לחוק־השבות הישראלי. לפי הדוקטרינה ה־מערב־גרמנית,
המדינה המיזרח־גרמנית אינה
קיימת כחוק, ואין היא אלא מישטר כפוי.
משוס־כר, כל אזרח של גרמניה המיזרחית
נחשב אוטומטית כאזרח קהיליית־הברית
(״הרפובליקה הפדרלית״) גרמניה, הטוענת
שהיא המדינה הכל״גרמנית.
כל גרמני־מיזרחי, המגיע לגרמניה המערבית
או לשגרירות שלה בכל מקום, יכול לקבל
אוטומטית דרכון גרמני־מערבי. בעזרת
הונגריה, נוצרה עתה הדיר הנוחה למימוש
זכות זו. ה״שיבה״ הגרמנית נמצאת בעיצומה.
העולם כולו עמד השבוע משתאה מול
תופעה זו של המוני גרמנים צוהלים ומריעים,
שברחו מן המיזרח אל המערב, לרוב בלי כל

הכנה מוקדמת. הם הוכיחו כי גרמניה המיזר־חית
היא תופעה מיוחדת־במינה: מדינה בלי
עם, מישטר כפוי וכושל שנתיניו מואסים בו.
בשנה הבאה במוסקווה. הונגריה
הוכיחה בפרשה זו שהיא עצמאית ואינה חוששת
להתגרות בגרמניה המיזרחית הקומוניסטית,
ושהיא נהנית מחופש רב מברית״המוע־צות.
אחרי
מעשה נועז זה, היה כינון היחסים עם
ישראל המשר הגיוני: הפגנה נוספת של עצמאות
הונגרית, קידום האינטרסים העצמאיים
של הונגריה(כלפי ארצות־הברית) ושרות־ב־עקיפין
לברית־המועצות של מיכאיל גורבא־צ׳וב.

יימשך תהליך זה, יתכן מאוד כי שנת
תש״ן תראה גם את דגל ישראל מעל לשגרירות
במוסקווה.

מדיניות

פה הוא קופץ?
ן פיתאום קופץ רבץ קדימה
| וצובר תאוצה. השותף שר
ן שסיר הפך שותף שד
מובארב

כמו סוס־מירוץ מנוסה, המחיש בסיבוב האחרון
את דהירתו כדי להגיע ראשון אל קו־הסיום,
כך קופץ יצחק רבץ. קדימה בימים
האחרונים של השנה תשמ״ס.
במשך כל השנה כילכל את מעשיו באיטיות
ובזהירות. הוא המציא את רעיון הבחי
רות
בשטחים הכבושים. אחר־כר מכר רעיון
זה ליצחק שמיר ולממשלת ארצות״הברית.
אחרי שהתקבלה התוכנית בממשלה, כשהיא
לוקה בחסר, חיפש רבץ פיתרונות שקטים
שיאפשרו לגשר על הפערים בין המקסימום
של ממשלת־האחדות והמינימום של
אש״ף. למשל: הוא הודיע שלא איכפת לו עם
מי יתייעצו המנהיגים מהשטחים, שייכללו
במישלחת למשא־ומתן. משמע: הם יוכלו
לקבל הוראות מאש״ף.
בסוף נותרה בעייה מהותית. היוזמה של
רבץ־שמיר מבוססת על ההנחה שישראל תנהל
משא־ומתן רק עם תושבי הגדה והרצועה.
הנחה זו אינה מקובלת על שום פלסטיני. כי
העם הפלסטיני לוחם על עצם מהותו כעם
אחד, שמחצית בניו גלו מארצם. לכן דרשו
הפלסטינים כי כל מישלחת פלסטינית לנד
שא־ומתן תכלול נציגות סימלית של הגולה
הפלסטינית.
זוהי נקודה מכרעת. אין זה עניין פורמלי,
אלא מהותי: האם הצד הפלסטיני הוא נציגות
של העם הפלסטיני, או רק נציגות של אוכלוסייה
מקומית? נקודה זו חשובה אף מזכות־הבחירות
של הפלסטינית במיזרח״ירושלים
— נקודה הטומנת בחובה ויכוח על עתיד
ירושלים המיזרחית.
ביצת קולומבוס. יוזמתו האחרונה של
הנשיא חוסני מובארכ, שנלוותה ל־ 10 הנקודות
שלו, באה לגשר על פער זה.
הצעת מובארס המישלחת הפלסטינית
תכלול שני פלסטינים שגורשו על־ידי שיל־טונות
ישראל.
השניים:
• אכרם הניד! ,עורך אדשעב המיזרח־ירושלמי,
שגורש ב־ , 1986 חבר המועצה
המהפכנית של פת״ח.
• מוחמד מילחם, שנבחר כראש עיריית
חלחול בתקופת כהונתו של רבץ כראש־הממשלה,
ושגורש ב־ 1980 על-ידי עזר
וייצמן, לפי דרישת המתנחלים, בלי סיבה נר־אית־לעין,
יחד עם ראש עיריית חברון, פאהד
קווסמה. אחרי רצח קווסמה בעמאן תפס מילתם
את מקומו כחבר הוועד״הפועל של אש״ף.
ההצעה להזמינם היא ביצת־קולומבוס.
רבץ יכול לטעון כי המגורשים מן השטחים
נשארים תושבי השטחים, בעלי תעודת־זהות
של שילטונות־הכיבוש. גירושם הזמני אינו
מבטל מעמד זה. ואילו אש״ף יכול לטעון כי
זוהי נציגות של הגולה. כפי שאמר השבוע
פעיל פלסטיני :״כל הפלסטינים הגולים, וביניהם
יאסר ערפאת עצמו, הם בבחינת מגורשים.״

תישלל זכות המגורשים להיכלל ב־מישלחת,
ייווצר מצב אבסורדי: ממשלת־יש־ראל
תוכל לבטל את זכותו של כל פלסטיני
לייצג את עמו על־ידי החלטה מינהלית לגרשו.
דרך
הנשיא. יתכן שיצחק שמיר היה
מקבל טענה זו, אך הוא עומד מול האיום של
שלושת שרי־החישוקים. לכן יתכן כי ההצעה
תביא למשבר ממשלתי אמיתי, העשוי להביא
לפירוק ממשלת־האחדות.
נסיעתו הפיתאומית והדרמאתית של רבץ
לקאהיר, השבוע, באה להדגיש את נכונותו
ללכת בדרך זו.
אם כן, הוא שינה את דעתו לפתע. מדוע?
• רבץ, יותר מכל שר אחר בישראל, דוגל
בצמידות ישראלית־אמריקאית. ארצות־הב*
רית דוגלת בדו״שיח עם אש״ף, ורוצה בהצלחת
התוכנית של מובארכ.
• רבין מאמין כי הציבור הישראלי הוא
קיצוני רק כשמדובר על עקרונות, אך מתון
כאשר מונחת לפניו הצעה מעשית. תוכנית-
מובארכ לפגישה ישראלית־פלסטינית היא
הצעה מעשית כזאת, הניתנת להבנה בנקל.
אין ספק כי רוב הציבור הישראלי יתמוך בה,
אם יישאל.
• רבין נמצא עתה בשיא פופולריותו. אם
תפרוץ לפתע מערכת־בחירות, הוא ינהיג את
מיפלגת־העבודה, ויתכן שיביא את מיפלגתו
להישג די גדול כדי להקים ממשלה עם הדתיים
שוחרי־השלום.

שופט מלץ
אזי לאוזנ״ם
• יתכן מאוד כי רבין מאמין שבמיבחן של
ממש, ברגע של אמת, גם הליכוד יעלה על
דרך־מובארכ.
לחץ אמריקאי. רבץ אינו חותר למשבר.
ביסוד האסטראטגיה שלו מונחת ההכרה
שצריכים להגיע לפיתרון מדיני יחד עם
הליכוד, ולא נגד הליכוד.
לכן הוא העביר את הכדור, למעשה,
לאמריקאים. על הנשיא ג׳ורג׳ בוש ושר״החוץ
שלו, ג׳יימס בייקר, מוטל עתה להפעיל די
לחץ על משה ארנס, כדי לשכנעו לקבל את
תוכנית־מובארכ. גם פרס ייפגש עם השניים,
ואחר־כך ייפגשו פרס וארנס, כנראה, עם
חוסני מובארכ עצמו בארצות״הברית.
בפעם המי־יודע-כמה נשאלת השאלה:
האם יהיה נשיא ארצות־הברית די נחוש כדי
להפעיל את הלחץ הדרוש, שבלעדיו לא
תיתכן תזוזה בישראל?
משבט אוזנ״ם לשופט
בבדיקות התברר כ*
השופט העליון יעקב מדץ
הוא בבד־שמיעה. הותקן ר1
מכשיר־שסיעה
אילדד, אלדן ₪
המימצא המעניין ביותר שהתגלה בבדיקות
הרפואיות, שנערכו לכל השופטים במדינה,
הוא כי שופט בית־המישפט העליון, יעקב
מלץ, הוא כבד־שמיעה.
קשה לומר ממתי סובל השופט מפגם זה,
אך כאשר התגלה הדבר כבר נזקק השופט
למכשיר״שמיעה, שהותקן לו מייד. השופט
מלץ היה שנים רבות שופט מחוזי בתל־אביב,
עד שמונה כמבקר־המדינה. לפני שנה מונה
כשופט עליון.
שמיעה היא אחת התכונות הבסיסיות של
שופט, ויש מישפטנים הטוענים כי פגם
בשמיעה עלול לגרום לעיוות־דץ.
הבדיקות הרפואיות נערכו לכל השופטים
במדינה, ביוזמתו של המטאטא החדש, השופט
מרדכי בו־דרור, שמונה לא־מכבר כמנהל
בתי־המישפט. הוא ברר ומצא כי חלק גדול
מהשופטים לא עבר בדיקות רפואיות ממצות
מאז שמונו לתפקידם. אצל אחדים מהשופטים
עברו מאז שנים רבות.
הבדיקות עוררו מתח אצל חלק מהשופטים,
שנכנסו לדיאטות־כסאח והורידו קילוגרמים
רבים ממישקלם לקראתן. אחרים החלו
אוכלים תזונה מאוזנת, כדי להוריד את רמת
הכולסטרול בדמם לפני הבדיקה.
מימצאי־הבדיקות הצדיקו את עריכתן.
אצל חלק מהשופטים התגלו מחלות שונות,
שעליהן לא ידעו כלל. אצל אחרים התגלתה
רמה גבוהה של כולסטרול ושומנים בדם, ואצל
שופטת אחת התגלתה אנמיה חמורה,
שסיכנה את חייה.
לאור הצלחת הבדיקות, הן תערכנה,
כנראה, לעיתים מזומנות.
העול ם הז ה 2716

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 15 | 1 1־1־ 1 אפשר ל ל מו ד משהו ג מהפול!׳ .ודווקא הרבה ראש של גד ה היה לפני שנים. במספנות של גדנסק פרצה שביתה גדולה. היא פשטה בתבערה בכל רחבי פולין. כמה ימיס לאחר

1 1־1־ 1

אפשר ל ל מו ד משהו ג מהפול!׳ .ודווקא הרבה

ראש של גד

ה היה לפני שנים. במספנות של גדנסק
פרצה שביתה גדולה. היא פשטה בתבערה
בכל רחבי פולין.

כמה ימיס לאחר מכן נערך כנס
של פעילים. חשמלאי אחד בשם לך
ואלנכה הציע להקים תנועה גדולה
ולקרוא לה ״סולידריות״.
בשום אופן לא, אמר קרפולסקי.
זה יעוות את דמותנו, אמר רפולסקי.
אנחנו אינדיווידואליסטים, אמר טפולסקי.
תנועה זה מימסד, ואנחנו נגד המימסד,
אמר רמפולסקי.
אנחנו לא רוצים שמישהו יגיד לנו מה לעשות,
אמר קמפיגסקי.
בייחוד כשהוא חשמלאי, בור ועם־הארץ,
אמר פלמינסקי.
נהיה הרבה יותר יעילים אם נפעל בקבוצות
קטנות, אמר גוסינסקי.
כל אחר יעשה מה שהוא יודע לעשות, בלי
ביורוקרטיה, אמר פוסינקי.
וכר היה.

דוגמה זו היתה נחוצה, כי קשה
היה להסביר מדוע, בעצם, דרושה
תנועה.
הרי כולנו נגד ״מימסד״ ,נגד ביורוקרא־טיה.
כולנו בעד יוזמה אישית ספונטנית. כולנו
בעד דמוקרטיה טוטאלית, המאפשרת ויכוחים
אינסופיים, שבהם מתבטא כל אחד, אם
יש לו מה להגיד וגם אם לא.
אז מה פתאום תנועה אחת, מימסד, ביו־רוקראטיה,
סדר(אלוהים ישמור!) ,תהליך של
קבלת החלטות, מישמעת, קבלת דעת הרוב,
הוראות? בעברית מודרנית, כל אלה הן
קללות.

עבודה יפה, ולעיתים תוך סיכון אישי. רבים
מקריבים משהו, ואחדים מקריבים הרבה.

— כאמור, הם היו גויים — וכולם הלכו
לעבוד.
עבדו כתנועה אחת, ענדו סמל אחד, הניפו
דגל אחד.

אבל תנועת־שלום לא קמה.
כשיש ועידה באיזשהו מקום בעולם —
כמו בשבוע שעבר בווינה — באות מהארץ
כ־ 50 מישלחות של כ־ 50 אירגונים נפרדים,
הכל מתפעלים ומשתאים למראה הריבוי הזה
של כוחות־השלום בישראל. והידידים בעולם,
וגם אנשי־אש״ף, אומרים בצער :״הם אנשים
נהדרים אחד־אחד, ורק חבל שאין להם שום
השפעה על המדיניות הישראלית״...
מדי פעם קמה קבוצה חדשה, נולדת יוזמה
חרשה. בישיבה הראשונה עסוקים היוזמים
בתפקיד הראשון: לערוך רשימה של מי שלא

הלכו לערים, לכפרים. ניהלו תעמולה.
אירגנו המונים. הקימו סניפים.
עשו את בל העבודה השחורה
והמתסכלת הכרוכה בהקמת תנו־עת-המונים
ארצית גדולה.
וכך, אחרי עבודה מפרכת של שנים, הם
היו די חזקים כדי להפיל את המישטר. כאשר
הנסיבות הפנימיות והחיצוניות, הכלכליות
והפוליטיות, התאימו לכך, הם חוללו את הנס

איך זה הצליח בפולין?
אני מניח שבפולין יש לא פחות שינאות
אישיות, לא פחות התחרות בין מנהיגים, לא
פחות איבה בין אישים ובין פלגים מאשר
אצלנו. אבל שם היו הכל חדורים בתחושה של
דחיפות. התשוקה לשינוי בערה בעצמותיהם,
ולכן היו מסוגלים להתאחד ולהתארגן.
אצלנו זה חסר, כנראה. גם אחרי 21 חודשים
של אינתיפאדה, מאות הרוגים ואלפי
פצועים, מישפטי־גיבעתי, בשורות־איוב מדי
יום ,״יורים ובוכים״ ,יסורי־מצפון.

אני חוזר ואומר: ההיסטוריונים
לא יבינו זאת. הם יאשימו את כולנו.
לא את הקלגסים, לא את אנשי־הכוח,
לא את הסאדיסטים למיניהם,
לא את הפוליטיקאים הציניים. אלא
דווקא את מי שרואים את עצמם
כאנשי מצפון ומוסר.

במקום תנועה אחת בשם ״סולידריות״
קמו 52 קבוצות.

אחת אספה חתימות על עצומות, שהודבקו
בחוצות.
אחת טיפלה במישפחות העצירים הפוליטיים.
אחת
הגישה עזרה לפועלים פצועים.
אחת אספה חוות־דעת של פסיכולוגים על
טירוף המישטר.
אחת הפגינה בימים. אחת הפגינה בלילות.
אחת הטיפה להתנגדות פאסיבית. אחת דגלה
בהתנגתות אקטיבית.
אחת פירסמה קומוניקטים מפולפלים על
מעשי השילטון, שהתפרסמו בתחנות חו״ל.
הכל התפעלו משנינותם.
אחת אספה מידע על המתרחש במדינה
ודאגה להגניבו לאמצעי־התיקשורת הזרים.
כל הפעילים היו נהדרים. כולם היו אמיצים.
רובם עשו׳ עבורה טובה, ואחדים עשו
עבודה מצויינת. רק תודות להם נשמעה
בעולם מחאת הפועלים הפולניים.

הם עשו את הכל, חוץ מדבר אחד:
הם לא הפילו את המישטר.
לכן שולטת כיום בפולין ממשלה קומוניסטית,
ושוחרי־החופש יושבים בכלא.

^ ילו הפולנים היו יהודים, זה היה באמת
\ £קורה כף.
אבל הפולנים אינם יהודים. הם פולנים. יש
להם ראש של גוי. והראש הגויי אמר להם: אם
אנחנו רוצים לשנות את המציאות, אנחנו
צריכים להפיל את המישטר.

ואם אתם רוצים להפיל את
המישטר, אתם צריכים לארגן את
ההמונים, ולהקים כוח פוליטי שאי-
אפשר לעמוד בפניו.
מכיוון שהיו גויים פשוטים, בלי חוכמות,
הם החליטו וגם עשו.

הקימו תנועה אחת, למרות כל
הניגודים והקינאות והבדלי־הדיעות
שביניהם.
הם הסכימו לכך שלך ואלנסה יהיה הדובר
שלהם, למרות שרבים מהם לא אהבו אותו.
כל אחד ויתר קצת על האינדיווידואליות שלו

ץץה יש לנו ללמוד מסזלידריות?
^/י ש לנו ללמוד איך לעבוד.
לקבץ ביחד, לאגרוף אחד, את כל הכיש־תנו
ת — המארגנים והמסבירים, הכותבים
והדוברים, אנשי־המעש ואנשי־המחשבה.
לשים כל אחר במקומו הראוי, שם יוכל להביא
את התועלת המירבית — את מנסחי
הקומוניקטים השנונים, את הפעילים, את
העיתונאים, את עובדי־השדה.
שאין דומה לו: הפכו את נציגם לראש־הממ־שלה.
בפעם
הראשונה בהיסטוריה נבחר לא־קו־מוניסט
(ולמעשה: אנטי־קומוניסט) כראש־ממשלה
בגוש הקומוניסטי.

הכל בגלל תנועה אחת :״סולידריות״.

הלא קרה אצלנו, כמובן. כי אנחנו
( ישראלים. יהודים. יעני, אינדיווידואליס־טים.

באשר
מכירים בצורך להקים תנועה
המונית, פונים אוטומטית אל
ההמונים. ההמונים אינם יושבים
בשיכוז־בבלי, ברחביה ועל הר-
הכרמל. הם יושבים בשדרות ובנתיבות,
בשלומי ובקריית-שמונה,
בדרום־הערים כמו בצפונן, בשכו־נות־המצוקה
כמו באוניברסיטות.

יוזמנו להצטרף אליה. בדרך כלל כוללת הרשימה
את כל מי שאמר את אותם הדברים
לפניהם, או מי שנוקט עמדה יותר עיקבית
מהם.
יש קומוניקטים שנונים. שפתיים יישקו.
יש 100 פרופסורים ואמנים שחתמו על עצומה
א׳ ,ו־ 100 אמנים ופרופסורים שחתמו על
עצומה ב׳ ,האומרת את אותו הדבר במילים
אחרות. יש מידע בשפע, המתפרסם ברחבי״
העולם.
זה לא מאמץ מבוזבז. בהחלט לא. יש לזה
השפעה על דעת־הקהל. כל פעולה, גדולה
כקטנה כזעירה, תורמת משהו במילחמת בני״

אור בבני־חושך.

לכן לא קמה אצלנו תנועת-שלום.
41 שנות-המדינה 22 ,שנות-כיבוש,
ותנועת-שלום אין.
יש המון קבוצות־שלום קטנות. יש קבוצה
אחת ששמה של 1ם עכשי ,1המסוגלת אחת
לשנה לקרוא להפגנה גדולה מאוד. יש קבוצה
נהדרת של פעילים לטיפול רפואי, ואחת
לטיפול פסיכולוגי. יש תנועת־הסירוב, יש
נבול, שאומץ־לב חבריה מעורר התפעלות. יש
אגודות להגנה על זכויות־האדם. יש עצומות
בשפע, יש הפגנות גדולות וקטנות, יש מוסדות
לאיסוף מידע ולהפצתו, יש ועדים ומועצות
למטרה זו ולמטרה אחרת, יש סיעות
קטנות בכנסת. יש נשים בשחור וקו אדום.
אפשר וצריך להצדיע לכל אחד מן הגופים
האלה, ולכל אחד מחבריהם, כי הם -עושים

ורק דבר אחד לא ייצא מכל המאמץ
האדיר הזה: שינוי של המערכת
הפוליטית, שינוי השילטון. שינוי
המדיניות של מדינת-ישראל.
זהו ההבדל בין עשרות רבות של קבוצות־מחאה
ובין תנועה פוליטית אחת, גדולה
ומאורגנת, דוגמת סזלידריות.

^ ני יודע שאני חוזר על דברים שכבר
אמרתי אותם לא־ אחת במדור זה. אולם
עכשיו, כשיש לנגד עינינו הדוגמה הזוהרת
של ניצחון סזלידרי1ת, אני חש צורך לומר
זאת שוב.

תנועה המונית, המבקשת לחולל שינוי
פוליטי אמיתי, היתה נמשכת בהכרח אל
המקומות האלה, כי שם נמצאים ההמונים.
היא היתה נוטשת בהכרח את החממה הנוחה
של הציבור האשכנזי העיליתני, ויוצאת אל
מרחבי הארץ, אל הציבור שהוא הרוב.
במילא היה משתנה ההרכב האנושי שלה,
ויחד עימו היו משתנות דרכי־המחשבה
ודרכי־הפעולה. ואולי — מי יודע — היתה
מצמיחה מתוכה לך ואלנסה ישראלי — לא
חכם־הדור, לא מנסח מוכשר, לא אינטלקטואל
מי־יודע־מה, אבל איש מן העם, איש היודע
לפנות אל המוני ישראל בשפתם, לפנות
אל הרגש, להלהיב ולעורר. אולי היו נולדים
שירים, סמלים, דגלים — כל מה שדרוש כדי
לתת לתנועה תחושה של כוח, של סולידריות.
סזלידריזת
עשתה זאת במדינה שבה שלט
מישטר של טרור, מישטרה חשאית, מרתפי־עינויים
ואיסור גמור על כל ביטוי חופשי
והתארגנות חופשית.

ואם הם יכלו, גם אנחנו יכולים.
דרוש רק ראש של גוי.

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 16 | סגן־אלוף (מיל׳) יאיר קליץ, מגיבורי פרשת־קולונד ביה, נכנס לקונדיטוריה מקומית, ביקש שקית והכניס לתוכה כמה עוגיות. כשניגש לשלם, אמר לו הקופאי שהמחיר הוא חמישה

סגן־אלוף (מיל׳) יאיר
קליץ, מגיבורי פרשת־קולונד
ביה, נכנס לקונדיטוריה מקומית,
ביקש שקית והכניס לתוכה כמה
עוגיות. כשניגש לשלם, אמר לו
הקופאי שהמחיר הוא חמישה
שקלים. קליין הופתע מהמחיר
הגבוה ואמר לקופאי שזהו
.מחיר־רצח׳ .ענה לו הקופאי:
.רצח זה התחום שלך. מחירים זה
השטח שלי.׳׳
נראה שאין צורך בידיעת
שפות כדי לחטוף פושעים נאציים
ו/או כדי למלא תפקיד מרכזי
במוסד. כך, על כל פנים, מוכיח
צבי מלחין, האיש שחטף
את אדולף אייכמן. לזיכרונו-
תיו, שפורסמו בידישת אחחנות,
צורפו כמה מציוריו, שאותם קישט
בהערות כתובות בכתב־ידו,

נוסח יגאל תומרקץ. באחד
הציורים רשם מלחין ליד ציור
של אדולף היטלר 0אז_ז ¥ 0
18£11א? (צריך להיות -א £ 0
או £ 8 £א .<£1(£בתמונה
שנייה רשם ( ,0111££8צריך
להיות .)01 *£$
אגב, יר שת אחרונות שמר
הפעם את הסקופ שלו בסוד
כמוס, ודאג שהדברים לא יוודעו
לאיש לפני היום החמישי בשבוע,
כשהעיתון הודיע על־כך ברבים.
בתוכנית האחרונה של בין
הכיסאות שוחח המנחה עמום
ארבל טלפונית עם מנהלי קא־זינו
בתורכיה. השיחה התנהלה
באנגלית, כמובן, אך מי שהקשיב
לדו־שיח נדהם מהבורות שהפגין
המנחה בשליטה בשפה האנגלית.
כשנשאלו כמה כסף מוציאים

יש מחליף רעודד גרא 10 הוקודזת
של מ 1ב א רכ ל־ 100 הפרזייקטי של פרס ענו בתורכיה, הישראלים התורכים 0 8ז 0 1א 7 £כ<א,
שמשמעו. לא מספיק׳ .ואילו
ארבל תירגם זאת כ.אין להם
מספיק כסף״ .לאחר מכן הוא
שאל את התורכי אם סגירת הקא־זינו
באילת הועילה לתורכים.
התורכי השיב 7יאס 1ס 17
8.7ט מ, שפירושו בעברית -זה
לא הזיק״ .אך ארבל תירגם זאת
ואמר לצופים שהתורכי לא שמע
על סגירת הקאזינו באילת.
אמנון ת קנ ר הציע
לעורך אחד העיתונים להצטרף
לאופנת־ההגרלות: מי שינחש
את 100 הפרוייקטים של שי
מעין פרם יזכה ב־ 10 הנקודות
של חוסני מובארב.
דנקנר התווכח גם עם ידיד
על ההגדרה העברית הנכונה לכי

תב־עת המתמחה בהצגת איברי־המין
של נשים. הידיד ה צי ע. פ ר
תון׳ ,אבל דנקנר עמד על המילה
.ערוותון׳ .גם בין העומדים מן
הצד, שנקראו להכריע, היה ויכוח:
יצחק לבני סבר כי יש להעדיף
את פותון, ואילו ידידו,
גירעון סאמט, העדיף את ער־וותון.
במינכן
נערכת עתה תערו-
כת־תצלומים מיוחדת. הצלמת
הגרמנית הרלינדה קלבל סיירה
בעולם וצילמה את הדיוקנאות
של 21 יהודים שנולדו
בגרמניה או בחוג־התרבות הגרמני,
שאותם גם ריאיינה לצורך
הוצאת ספר. הפורטרטים כוללים
את השופט חיים בהן (יליד
ליבק ,)1911 ,טדי קולק (וינה,
,)1911 הפרופסור ישעיהו לי־

בוביץ (ריגה , 1903 ,למד בגר־מניה)
,שימעון ויזנטל (בו־צ׳אס
,)1908 ,אבי פצצת״המימן
אדוארד טלר (בודפשט,
,<1908 שלום בן־חורץ ( מינכן
,)1913 ,חנה מרון (ברלין,
)1923 ואחרים, ביניהם גם אורי
אבנרי.

אירוע משעשע היה לעיתונאית
ברוריה אבירן בעת
שהותה בניריורק. היא הלכה לראות
הצגה בחברת בתה, הסטודנטית
שרון באחד התיאטראות
בברודווי. לפני תחילת ההצגה
נכנסה העיתונאית לשרותים ונעלה
את הדלת. כשניסתה לפתוח
אותה, התחוור לה שמנגנון־הס־גירה
התקלקל והיא לכודה בפנים.
למזלה היא נוכחה לגלות
שבין הריצפה לבין בסיס־הדלת

ציוו צפריר, העולם הזה

\ 1ן ף 1ץ * ן ך \ 1י אלמנתו של אריה דולצ׳ין, מי שהיה יושב־ראש הנהלת
1 1 ] 11 הסוכנות היהודית, שמרה על איפוק בשעת ההספדים ש נאמרו
בחצר ״המוסדות הלאומיים״ ,למעט הרגעים שבהם בכתה כשהספיד יצחק
מודעי. לצידה ישב בנה, אלון(בצילום הראשון מימין) .נשיא־המדינה, חיים הרצוג

(למטה מימין) לבש חליפה והקפיד על סידור עניבתו, ואילו שר-האוצר שימעון פרס,
הסיר א ת המיקטורן שלבש, מפאת החום. מיכל מודעי(בצילו ם האמצעי, למטה)
היתה האשה היחידה שהשתמשה בכיסוי״ראש. יוסף אלמוגי (למטה משמאל),
מראשי תנועת־העבודה וקודמו של דולצ׳ין בתפקיד, השתתף במישמר־הכבוד.

ציון צפריר, העולם הזה

העול ם הז ה 2716

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 17 | | 1 | ¥ף| 1ח ך זמר״האופרה היהודי מניו״יורק, מבקר עכשיו בארץ. כאשר הודה לפניו ידיד 11 —1 1.1.11/1ישראלי שהוא סובל מחוסר״שמיעה מוחלט, אך שהוא אוהב לשיר, אמר לו

| 1 | ¥ף| 1ח ך זמר״האופרה היהודי מניו״יורק, מבקר עכשיו בארץ. כאשר הודה לפניו ידיד
11 —1 1.1.11/1ישראלי שהוא סובל מחוסר״שמיעה מוחלט, אך שהוא אוהב לשיר, אמר לו
מונטי: ראיתי הרבה זמרים כאלה על הבימה. א ת מונטי אירחה בימאית״הקולנוע גיתית ויינריב־גורן,
בימאי ת הסר ט ״אווה״ .מימין: העיתונאית אנה פונגר, כתבת של עיתונים גרמניים בירושלים.
יש מרווח גדול. היא לא היססה
וזחלה מבעד לפתח הצר, וחזרה
לאולם, שם ציפתה לה בתה,
שלא הבינה מדוע נעדרה אמה
במשך זמן כה ארוך.
העיתונאיות סימה אלה
ולאה אתגר מיריעות אחרונות
נסעו לסוף־שבוע בטבריה. אתגר

נהגה במכוניתה. כשהגיעו בסמוך
לכפר הערבי פרדים, ביקשה
סימה לעצור בתחנת־הדלק הקרובה,
כי היא רוצה לאכול. לאה
עשתה פנייה ימינה, ואז עצר אותה
שוטר והבהיר לה חד־משמ־עית
שהיא עשתה עבירת־תנועה,
ומלבד הקנס זה ייחשב לה גם

כשתי נקודות. לאה התווכחה אי־תו,
אך זה לא עזר לה. אחרי
שהות של חצי־שעה במקום היא
פנתה מתחנת־הדלק לכיוון הכביש
הראשי, ושוב עצר אותה השוטר
על אותה עבירה, והבהיר
לה שמלבד הקנס הנוסף זה יעלה
לה בשתי נקודות נוספות. השתיים
המשיכו לטבריה וכשהגיעו
ליעדן החנתה אתגר את מכוניתה
בחזית המלון. יורם גרוזנר,
יועץ לרשת המלונות, אמר לה
שאין לה מה לדאוג, כי מישהו
כבר ידאג להחנות את מכוניתה
במקום מתאים יותר. כעבור כמה
שעות היא נוכחה לגלות שפקחי־העירייה
קנסו את מכוניתה ב־42
שקל על חנייה במקום אסור.
בסיכומו של סוף־השבוע היא
עשתה חשבון וגילתה שרק
הדוחות על הנסיעה עצמה עלו
לה כמעט 150 שקלים.

מעטים יודעים שזוהר
לסקוב, מי שיצר את הלהיט הגדול
הופה הולה אשר ייצג את
ישראל בתחרות האיחויזיו! לפני
שנתיים, הוא מלחין ופיזמונאי
עסוק ביותר. השיר שלו זכה
בעשרות ביצועים ברחבי־עולם,
המביאים לו הכנסה יפה מהתמלוגים.
כעת הוא כותב ומלחין
שירים לפי הזמנה מצרפת ומאיטליה.
לסקוב סיפר שהארץ היחידה
שלא חתומה על הסכם בינלאומי
עם האירגון הבינלאומי
לתמלוגים היא תורכיה, ארץ
שבה יש כבר ארבע גירסות לשיר
שלו. לדבריו, זוהי הסיבה שבתח־חיות
האיחויזיון השנתיות זוכה
תורכיה במיספר המועט ביותר
של נקודות.
במלון בטבריה נערכה הגרלה
לטובת הלוליין הרוסי, שנפצע
באופן אנוש. את הפרסים
תרמו אחדים מן המבליס. עו־רר־דין
ציון סמוכה תרם טיפול
בתיק־גירושין. בפרס זה זכה
אילן אלעזרוב, בליין ידוע,
בעל מישרד־תיווך, רווק. הוא
הציע לקבל במקום זה חתול
מאולף מהקירקס, אבל לא נתנו
לו. עורך־הדין אמר שהזוכה יכול
לתרום את הזכייה בחזרה, ולהתחיל
במחיר התחלתי של 10 אלפים
רולר, אבל אלעזרוב אמר
שהוא מעדיף לקבל את הזכייה.
השניים חתמו על הסכם, שסמוכה
ייצג את אלעזרוב בתיק גירושין,
אם וכאשר אלה יתרחשו
— ללא הגבלת זמן.
קארין דוכסקי הפגינה
בשבוע שעבר חידוש מדהים למדי
באופנה האיטלקית: את חזית
חולצתה השחורה קישטו מזלג,
כף וסכין, עשויים כסף, של
מעצב־העילית הוגו קוריאני.

ב לי

פסוקי השבוע

• איש־העסקים ר מי
אומר, המחדש א ת פעי לותו
בייבוא מכוניות, על
תקופת־השפל שהיתה לו
בעטקיו :״אחד הלקחים
הוא שצריך ללכת לפני ש מתחילים
לרוץ!״

• פאול

מלון, בן

מישפחת הבנקאים האמ ריקאיים,
שתרם ב82-
שנות-חייו מיליארד דו ׳
לר לצורכי־ציבור, על
אחת הטיבות לנדיבותו
הרבה :״לתכריכים אין
כיסים!״
• ״ציפורה״ ,בעלת
! הטור ב״חדשות״ ,על פע-
לול פירסומי, לקר את ה בחירות
להסתדרות, שה כינו
אנשי המישמרת הצ עירה
של מיפלגת״העבו-
דה :״זאת המישמרת ה צעירה
או המישמרת ה-
אינפנטיליתו״
דונסקי משערת שהרעיון יתפוס
גם כאן, אבל בינתיים אנשים
עוצרים אותה ברחוב בגלל
כלי־האוכל הצמודים לבגדיה.
אורלי חידה התפרנסה
במשך תקופה ארוכה מכתיבת
טור־רכילות בעיתון לישראלים
בלוס־אנג׳לס. באחרונה היא נטשה
את הכתיבה ופתחה מישרד־שידוכים.
היא הופיעה בתשדיר־פירסומת
של עצמה בטלוויזיה,
וסיפרה על מישרדה החדש בעי-
ברית ובאנגלית. לסיום היא השמיעה
שיר שהיא אוהבת, של

יהודית רביץ.
נעמי דון הידר אזדליאב

ל רוי צ ת ־י ד

שחקן־הקולנוע הישראלי
ג׳וליאנו מר, בן לאב ערבי
(סליבה חמים) ואם יהודיה
(ארנה מר) ממשיך להפתיע
את ידידיו. במסיבה שערך בביתו
בחיפה ביום השישי קיבל את פני
אורחיו כשהוא עירום לחלוטין,
ולמותניו צעיף מבד שקוף. הוא
הסתובב בטיבעיות גמורה, כשהוא
מספר על חייו ותוכניותיו.
בין אורחיו היה שחקן־התיאטרון
מנחם עיני, שבא בחברת אש־תו־לעתיד,
השחקנית המתחילה
שרון סיטין. נראה שהם נהנו
ממראה עיניהם. במהלך הערב
הם לקחו שמן ומרחו אותו על
גופו של השחקן. עיני אף הגדיל
לעשות, כשמרח את איזור חלציו
של השחקן, הנחשב כגבר היפה
׳של הקולנוע הישראלי. מר הבטיח
לאורחיו שבכל ערב־שבת
יערוך מסיבה כזאת.

1לדי ¥1י ד 11העי 1ה 1ענק־הכדורסל הרוסי (2.20
1| / 4מטר) נראה מטייל ברחובות
1 /1 1 /1
ונציה, כשמאות צעירים הולכים בעיקבותיו ומנסים להצטלם
איתו. כ תב ״העולם הזה״ גדעון סער, שהיה עד למהומה שהת חוללה
מסביב לכדורסלן, צילם אותו למרות מחאתם של מלוויו.
העולם הז ה 2716

60 נשות־צמרת התאספו
במלון כדי להשתתף בארוחת־צהריים
שערך לכבודן המעצב
עודד גרא. רפאל, בנו בן ה6-
של האופנאי, נשאל על־-ידי אחת
העיתונאיות מה הוא רוצה לעשות
כשיגדל. מבלי להסס ענה
הילד שהוא רוצה לעבוד עם אביו
ולהיות מעצב. כשנשאל מדוע,
הוא השיב שאביו עלול למות,
כמו שקורה לכל האנשים המבוגרים,
ושהוא יחליף אותו.

אחתה שחקניות הנערצות על איש-הרדיו משה טימור
היא נ טי דייוויט. כאשר הוא ביקר בפאריס, ערך איגוד-
השחקנים החרפתי מסיבה לכבוד כוכבת־העבר האמרי ק
אי ת במועדון היוקרתי רגיין. הסיבה למסיבה: בת ה של
דייוויס כתבה ספר לא לגמרי אוהד על אמה, דבר שגרם
לשחקנית לכתוב בעצמה א ת סיפור־חייה. אל המסיבה הגיע
טימור בזכות ידידתו מרים מימון, ישראלית לשעבר,
החיה בפאריס, הבעלים של מדריך-הבידור פי רסט קל א ס.
סימור קיווה להצטלם קרוב לבטי דייוויס, ואולי ללחוץ את
ידה. אבל יצאה רק תמונה זו, כשהוא עומד קרוב לשחקנית,
ומישהי מפרידה ביניהם.

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 18 | אורי א ס רי ״לא האלהת להד לי ק מישהו. לאבת 1ועה שוחח עם • או לי זהו תהלין* מקביל — מה שקורה בברית-המועצות ומה שקו־רה בקיבוץ. הדור השלישי מאבד את האידיאולוגיה.

אורי א ס רי

״לא האלהת להד לי ק מישהו. לאבת 1ועה

שוחח עם

• או לי זהו תהלין* מקביל — מה
שקורה בברית-המועצות ומה שקו־רה
בקיבוץ. הדור השלישי מאבד
את האידיאולוגיה.

׳אדוק בן־אהרון

כן, אבל אתה מצמצם סוגיה. הבעייה
איננה ברית״המועצות. אותה הבעייה קיימת
בטוקיו ובוושינגטון, בניו־יורק ובסטוקהולם,
בלונדון ובטורונטו, וגם בפאריס — בכל
מקום יש אותה הבעייה. אנחנו חיים בעידן
שבו הסתיימו הניסויים המהפכניים האקטיביים
לשנות את פני החברה על״ידי הגשמת
אידיאלים ואידיאולוגיות. אולי זה התחיל
בסוף מילחמת־העולם השנייה, על כל ההתמודדות
עם הפאשיזם והנאציזם והסטאלי־ניזם.
אבל בלי כל ספק, אנחנו עומדים במצב
שהדור הזה, הדור השלישי במונחים שלנו,
איננו יורש ערכים ותכונות ונתיבים קבועים.

• בי מי ם האחרונים נפוץ הסיפור
על קיבוץ כפר״סאלד, המבקש כביכול
להקים בפר־נודיסטיס עם מיש־קפות
למציצנים. גם אם זו בדיחה,
זה אומר משהו על מצב-הרוח בתנועה
הקיבוצית. האם אתה חושב
עדיץ שהרעיון הקיבוצי הוא בר־קיימא?
הוא
בר״קיימא לא פחות מאשר כל הרעיונות
החברתיים האחרים. המין האנושי לא
המציא לעצמו, עד היום, איזו מערכת־יחסים
בין אדם לאדם או מיבנה חברתי להנהגת חייו
ולהשגת אושרו, שיש בו יותר יסודות וארי־כות־ימים
מאשר לקיבוץ.
הקיבוץ זה לא צורת־חיים כפוייה. כל
האנשים שם הם אנשים שרוצים לחיות שם.
אי־אפשר לומר שזו עילית. זה 250 קיבוצים,
עם אוכלוסיה של 150 אלף. זה כבר
מעבר לניסיון, אפילו במונחים של בובר. זו
מציאות־חיים איתנה מאוד, על כל בעיותיה,
כמובן. והבעיות המרכזיות בקיבוץ הן הבעיות
המרכזיות של המדינה ושל החברה הישראלית.
לשימחתנו
הרבה, הקיבוץ לא התפתח
כדת. היה על זה ויכוח גדול עד 1927־. 1928
אז הוויכוח הוכרע. מ־ 1910 ועד 1927 התנהל
ויכוח, מה תהייה דמותה של הקבוצה, לפי
המושגים של אותם הימים, ושל הקיבוץ —
לעצמו למען עצמו או מכשיר למען תחיית
העם. הוא פנה עורף לכל החששות של כת,
וצלל לתוך החיים החברתיים הפוליטיים
למיניהם. עברו עליו משברים.
אני נוהג לומר שבכלל, הקיבוץ הוא יצירה
משברית, שהיא מאוד ערה במציאות.

הוא נאבק על דרך משלו. ולפי שעה —
אני יודע מה יש בתוך הקרביים של ההיסטוריה
— הוא איננו רוצה להביא את המשיח
לעולם, הוא לא רוצה בעצמו להיות משיח
לעולם, הוא רואה שיש כיום בחברה די
נתונים כדי להבטיח חיים נאותים, חיים
חומריים וגם רוחניים, לפי מתכונת מסויימת.
אין מקום להתמודדויות, אין מקום
להתמרדויות. אין מקום לזעזע את הספינה
הזאת. היא הולכת במים די שקטים. ולכן, אם
זה ברקליי, אם זה טוקיו או ירושלים או תל־אביב
או חיפה או הקיבוץ, עינם לא נתונה
לשנות את הקיים באופן מהותי. רפורמות כן,
תיקונים פה ושם, אבל במרכז עומדות עכשיו
הנאתו וטובתו של היחיד. החברה מבטיחה את
זה לכל צורותיה, הן שוויונית, הן קיבוצית, הן
קפיטאליסטית — לכל צורותיה. היא
העמידה את זה במרכז העניין שלנו, טובת
הפרם.

• מ ש ביי ת במובן של תוצאה של
משבר?

• אבל זה נוגד את כל דרכי־חייו
של יצחק בן־אהרון.

בדיוק ככה, זה רק משום שאני מאריך־
ימים, ולכן יוצא לי להיות משקיף באירועים
שבעצם לא הייתי צריך להיות בתוכם, ועל
ידם, ומעליהם.

• איך אתה מתייחם לזה?

לח חוח.1111171^ .0
לא, מעצם המאבק של קיום בתוך סביבה
של קניין פרטי והישגיות, עם כל הפיתויים
שיש בדבר הזה. אז כמובן יש למיפעל הזה
מאבק גדול. נוסף על זה יש לו מאבק עם
עצמו. מכיוון שהוא איננו כת, כדוגמת
הכתות האלו בארצות־הברית, הוא פתוח לכל
רוחות־השמיים. אין לו לבוש משלו, אץ לו
נוהלים משלו, ואין לו תרבות משלו וכו׳ וכר.
הוא פתוח לכל הזרמים הרוחניים של העולם,
לא רק של הארץ, והכל חוזר לתוכו כמו
הקרנות קוסמיות.

• או לי חסר לו דווקא מה שאמרת
עכשיו: תרבות משלו, לבוש משלו,
סיגנון משלו?
לא, זה לא חסר, לא רצינו בזה. זה היה
מנוון את העסק הזה מלכתחילה.
אנחנו רצינו בתנועה המקיימת שליחות
היסטורית, ציונית סוציאליסטית, והיא חלק
אינטגראלי של בניין חברה ישראלית חדשה,
לכל מגווניה, והיא נתונה בתוך המאבקים
הפוליטיים־רעיוניים מבית ומבחוץ. וכמובן,
בתור שכזאת היא חשופה מאוד להשפעות־חוץ
ומפלות־חוץ. עכשיו התנועה הקיבוצית,
לדעתי, עיקר הקושי שלה הוא הקושי
הרעיוני. העולם סביב לה נמצא — נגיד ב־
1ח6וו 61ז 512ז)56ח — 11 במצב של שינויים
מפליגים, פה ושם אפילו של התמוטטות.

פתאום, אחו שאתה וצא מיצחק בן־אהוון, נדמה
נאיר! הובו־ם באמת יוחד בשוטים, והב־חוונות
אינם וק אותם קישקושי־מרר שר שדינו הבניוים.
ש־חה מרב־אדוב ער נידוסוניה קיומית, ער משבו
האידיאולוגיות, ער קו־השנו נתבדה הישוארית,
על החיים. פרס ורביו נבו לא מתייעצים איתו.
כל הזירה הסוציאליסטית השיוויונית,
ממוסקווה ועד לסטוקהולם, ואפילו עד אמריקה,
נמצאת בזעזוע גדול מאוד של כל
האיזמים למיניהם. הקיבוץ צריך להתמודד
עם זה.
היום אין לו אפיפיור, אין לו איזה אמות־מידה
מקודשות מראש, כל העסק הזה אין לו
דברים מקודשים, אין לו קדושים, אין לו
קברים, אין לו חומות, אין לו אבנים, אין לו
אפיפיורים ואין לו אמיתות חדשות, ובכל
פעם הוא צריר לחרוש. בכל פעם כל דור

צריך לחרוש מחדש. ההנחה שלנו, שאפשר
להוריש מהפכה, לדעתי, הוכיחה את עצמה
כהנחה חסרת־יסוד.

• גם הקיבוץ וגם המהפכה הקומוניסטית
ברוסיה נולדו כמעט באותו
הזמן, ברבע הראשון של המאה...
כמעט כל התנועות המהפכניות. גם התנועות
הלאומיות המהפכניות.

אני מתייחס לזה באופן נרגש, בהרגשה
שאנחנו נמצאים בזרם חיים דינאמי, בחיפושים,
ואני לא נכנס לעומקי ההיסטוריוסופיה,
מה זה המין האנושי. יכול להיות שזה צירוף
מאוד נוקשה, הצירוף הזה בין אלוהים ובין
בהמה, הרבה פילוסופים עסקו בזה בזמני ועד
היום הזה. השאלה הזו לא הוכרעה. אבל אני
אומר: אם לדון לפי הבנים שלי ולפי הנכדים
שלי, אני רואה שהם בריאי־נפש, אין להם
אידיאל לעלות על בריקדות ולהיטיב את
חיינו.

• אתה מרחם עליהם או מקנא
בהם?
לא, בטח שלא. לא מרחם ולא מקנא, אני
משקיף על זה כהתפתחות אובייקטיבית
שעברה עלי במשך אותם 80 שנה שאני
חייתי.
היה לי אותו הדבר אחרי מילחמת־העולם
הראשונה, כאשר גל־המהפכות של , 1918
1926 , 1925 שקע, וכל אירופה הפכה, לאט־לאט,
לביצה גדולה מאוד.
28 עמים השתחררו, והיתה תנועת־שיח־רור
לאומית, אך אירופה שקעה במדמנה,
שבה כמובן לאט־לאט עלה הפאשיזם, מוסד

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 19 | שלי, לאב שומר הצעיר, לאב איז ה גוף שמאלי. אולי אוי קצת תימהו1י.״ ליני והיטלר. היה גל אנטי־מהפכני מובהק, שהיה גם אנטי רציונלי, כי הוא שקע, כמו בימינו,

שלי, לאב שומר הצעיר, לאב איז ה גוף שמאלי. אולי אוי קצת תימהו1י.״

ליני והיטלר. היה גל אנטי־מהפכני מובהק,
שהיה גם אנטי רציונלי, כי הוא שקע, כמו
בימינו, בפונדמנטליזם, אולי לא כל־כך
בצבע רתי, אולי בצבעים אחרים, אבל
ריגשיים.
זה מוביל אותנו לאיזו נקודה חשובה מאוד:
בין כל החסרים והכישלונות שאנחנו יכולים
למנות בסוציאליזם, ובכלל בליברליזם, יש
הנקודה שהוא לא הזין את הנפש.
היתה איזה הסחת־דעת מוחלטת. בעצם
בכל התיאוריות האלה, בפילוסופיות למיניהן,
ועד פרויד בעצם, העניין הזה היה
מוקצה מחמת מיאוס. עדיין חיו אצל האנ־ציקלופדיסטים
של המאה ה־ . 18 הם חיפשו
את ההסבר הרציונאלי המדוייק, ופתאום התברר
שהאדם איננו רק חיה כלכלית, ואיננו רק
חיה פוליטית, איננו רק חיה תכליתית, איננו
רק חיה אוכלת ומפרישה, אלא יש בו עוד
משהו שכל אחד ואחד מתקשה להגדיר אותו.
אז מישהו אומר נפש, ומישהו אומר נשמה,
ומישהו אומר דת ומישהו אומר ערגה
לאכסיסטנציאליזם ולטרנסנדנטליות. אדם
מתעורר מדי פעם בפעם ומבקש משהו שהוא
גדול ממנו.
ואני חושב שאני היום מגלה פה ברור שלי,
בקיבוץ, את הנקודה הזאת. יש ביקוש, יש
להט גדול, למשהו שהוא גדול מהאדם, וגדול
מחייו, והוא לא מוצא את זה. ואנחנו בעצם
חיינו, רוב ימינו, בדלות של יש, ובעושר של
חזון, של ערגה, של הבלתי־מצוי. והם חיים
עכשיו בעושר של יש, במיגוון גדול מאוד של
בחירה, ובדלות גדולה מאוד, רזה מאוד, של
״לשם מה כל העסק הזה?״ השאלה. הזאת
מתעוררת, ואין פה בכלל תשובה: בשביל מה
כל העסק הזה ששמו חיים, ששמו תרבות,
ששמו כלכלה.

• א ם הגל האנטי־מהפכני של
ראשית שנות ה־ 20 יצר חלל ריק,
שהתמלא על־ידי הפאשיזם — האם
אין סכנה שהחלל שנוצר עכשיו
יתמלא בבוא העת כמשהו שאנחנו
לא יודעים מה הוא?
לא אני לא חושב ש...קודם כל, אני לא
חושב שיש חלל ריק. זה לא דומה כלל לאותו

השקע, אותו הבקע, שהיה אחרי מילחמת־העולם
הראשונה.
אז באמת היו חלומות כבירים, והיו התחלות
בלתי־רגילות של שינוי פני הדברים.
עכשיו נכנסנו לתוך נתיב מאוד־מאוד מדוד,
מאוד מבוקר. לחברה האנושית יש היום כלים
מאוד מפותחים לכוון את צעדיה. אני חושב
שהשיטות השונות הן כיום הרבה יותר
קרובות זו לזו מאשר אי־פעם. זה אולי אחד
המשברים הגדולים שלנו.
אם אתה יכול לקיים בישראל ממשלת־אח־דות־לאומית,
לדוגמה, אז זו אחת ההוכחות
שכל זה נזרק לסל. האדם הצעיר, המסתכל
על זה, שואל: מה היה כל בילבול־המוח הזה.
על מה הם רבים? על פסיק זה, פסיק אחר.
אנחנו עומדים במצב של מליאות החיים, לא
ריקנות החיים. יש להם חיים מלאים,
יצירתיים. אני יכול להגיד את זה בהגדרה
אפוריסמית: אנחנו יוצרים היום יותר
מהנדסים מאשר אנשי־רוח, פילוסופים, כפי
שאנחנו מייצרים הרבה יותר אנשי־ביטחון,
לוחמים, מאשר קיבוצניקים. החברה הקיבוצית
מצטיינת יותר בייצור לוחמים עזי־נפש
מאשר במגשימי דרך שיוויונית משלה,
משלה עצמה.

• ומה עם הנשמה, שדיברת
עליה?

זהו החלל שמתמלא בערכים ממשיים,
קונקרטיים. ופה, כמובן, יש לי התיקווה, לא,
יש לי ביטחון מוחלט, שהחברה האנושית,
ובראש הכל התנועה הקיבוצית, לא יכולים
לשהות בתחנה הזאת זמן ממושך מדי, מבלי

אלה הם מאמצים של פרוגנוסטיקה, שתמיד
הכזיבו.
אבל אני חושב שהם בלי כל ספק יעלו על
דרך של מיאוס בחומר, כפי שאנחנו עמדנו
במיאום החומר הרעיוני, חומרנות רעיונית,
אידיאולוגית, פילוסופית. אנחנו עכשיו בונים
את החיים שלנו על חומרנות ממשית,
קונקרטית, לא פילוסופית, לא אידיאולוגית,
פשוט אכסיסטנציאלית — סארטר לא יכעס
עלי שאני עושה וולגריזציה של המונח הזה.
זה קיומי. ואני רואה סימנים בולטים בתרבות.
למשל, בעיניי הפופ זה אחד הגילויים התרבותיים
העצובים ביותר שאני פגשתי. אני לא
יודע למה אנשים לא תופסים את זה.
אני שומע את הפופ באוזניי, מפי
הצעירים, גדולי־הדור, כל האלילים. אני
חושב שזו שירה עצובה מאוד, שירה של
בדירות עמוקה מאוד, שירה של דור שאין לו
לא אלוהים, ולא אידיאלים נשגבים, שעליהם
הוא יכול לתת את נפשו. כל מה שנשאר זה
לתת את נפשו על גלולות ועל כל האידיאולוגיות
האלה שאנחנו מוכרים, ושהן עדיין
נשארו שלמות, זה עדיין אכסיומה, על זה
נותנים את החיים.

• י ש פה גם פארדוכם: ההומא־ניזם
מתנגד לטבע ההומאני.
זה דבר מאוד־מאוד מלמד על איזו זהירות
צריך בשימוש במונחים. כשאני בא לסמינר
של בנים, של הדור השלישי, אני מתחיל בזה

• ע ל מה?

שאלה: מה, עוד כישלון
של הסוציאליזם?
תשובה; הם חיפשו הסבר
ראציונלי מתייק. התברר
שאדם אינו רק חיה
כלכלית או פוליטית,
אוכלת ומפרישה. יש
עוד משהו. נפש, או נשמה,
או דת. מחפשים
משהו גדול יותר.

על ביטחון־המדינה, על זה נותנים את
החיים.
אבל לך תספר שאנחנו הרגנו, שני
הקיבוצים האלה זה ליד זה — גיבעת־חיים־
מאוחד וגיבעת־חיים־איחוד — שאנחנו
התפלגנו. על מה? מישפחות נפרדו, ילדים
נשארו פה ושם, התפלגו על אידאות, על
פרשנות של היסטוריה, של דרכי־חינור, על
פרשנות של החזון העתידי, על מקומו של
האדם בעיצוב של החברה האנושית בכלל,
בעיות פרשנות של מילחמת־מעמדות, של
רכוש, של אנוכיות, של עזרה הררית, של
ערבות הדדית, וכמובן שלום העולם, ואנ־טי־לאומיות,
ואנטי־כנסיה, וכל הדברים האלה.
ועכשיו, אדם צעיר מרגיש את עצמו בעצם
— מותר להשתמש במונח הזה — בלי
אלוהים.
זאת אומרת, זה אותו הדבר הריגשי שאנחנו
כולנו, כל החילוניים, חסר לנו בשבילו

שאדם יחזור אל אותו הכיבשן הנוראי הזה
אשר בנפשו, המציין את כל הייחוד שבו.
שהוא יחזור וישאל את עצמו: מה כל זה, לשם
מה החדר היפה והכלכלה הטובה והמיקצוע
והאשה והילדים והמנגל והטיול, וכל החיים
הטובים האלה, יש מרד גם בשובע.
אני רואה היום את הצנחנים שלנו, בלי כל
ספק יש אצלם חיפושי־דרך לתכנים. אנחנו
לא יכולים לייצר אותם עבורם. הם מוכרחים
לייצר אותם לבד.
זהו דבר אוניברסלי, זה לא דבר פרובינציאלי.
אומנם,
תרבויות מתגבשות בדרך כלל
בפינות קטנות, אפשר להגיד באופן מטאפורי
בעליות־גג, אצל יחידות־אוכלוסיות מצומצמות.
יכול להיות שזה צומח כאן, או באיזה
שהוא מקום אחר. אבל העניין הוא בהחלט
בחיפושי־דרך לתשובות חדשות.
התשובות האלה, שהפילוסופיה הרציונאלית
של המאה ה־ 18 וה־ — 19 אם זה מרקס,
הגל, שפינוזה וכו׳ וכו׳ אינם עונים היום...
בעצם התנסו. אנחנו במצב שהרבה מאוד
מהאידיאלים האלה הורידו אותם מהשמיים
לארץ, וכבר חיו אותם, וכבר ניסו אותם, והם
כבר מוצו, ואין להם כיום תשובה. השאלה
היא למצוא לעצמם תשובות חדשות.

• י ש לך איזשהו ניחוש לגבי
הכיוון?

מונח מתאים, ואפילו הפילוסופים לא עזרו
לנו בזה.
שקעתי בסיפרו של ירמיהו יובל, וגם הוא
לא עזר לי. נשארה פה איזו נקודה, וממנה
צומחת עכשיו תרבות חדשה. היא מאודימאוד
ריגשית, מאוד־מאוד עצובה, מאוד־מאוד
נובעת מבדידות של האדם בתוך החלל הגדול.
ואני חושב שהתגליות האסטרונומיות
וכו׳ ישאירו את האדם עוד יותר בודד, בכדור־הארץ
שלו, בגלקסיה הענקית.

• כדור קטן בחלל.
ההומאניזם נשאר קר. ההומאניזם קצת
כמו החור השחור.

•ההו מאניזם נעשה קר, והאדם
נשאר חם.
הכל נובע מהשורש הזה. הוא נשאר קר. כל
התנועות האנטי־הומאניסטיות, למיניהן, ה־פאשיסטיות
והסמי־פאשיסטיות והפונדמנט־ליסטיות
נבנות על אותו הרבר המביא רבבות
לבאבא־סאלי, ומביא גם את המדינאים שלנו,
את הפוליטיקאים שלנו אליהם, מאות־אל־פים,
אצלנו, ושני מיליונים באים לשמוע את
האפיפיור באיזשהו מקום באפריקה. ברור
לגמרי שההומאניזם החילוני והרציונאלי החמיץ
פה איזו תחנה. הוא לא נגע בפנים־
פנימיותו של האדם, שבו מצוי החלל הגדול,
הספק הגדול, והביקוש הגדול לטעם־החיים.

שאלה: מה תהיה ההתפ
תחו ת בקיבוץ?
תשובה: אלו בהחלט התפתחויות
חיוביות, אבל
סוטות מהעיקרון האחד
והמכריע שהיה לנו:
אמונה באדם. הם מחליפים
את האמונה הזו בתקנות,
מיגבלות וסייגים.
כבדהו וחשדהו.

שצריכים לבנות מילון חדש. קודם כל נתחיל
במילון. כי כשאני אומר הסתדרות, אני יודע
מה זה, אתם לא יודעים מה זה. בשבילכם זה
רבר אחר לגמרי. אני צריך לבנות מילון חדש.
ואני חושב שהדור הזה צריך לבנות לעצמו
מילון חדש, להעמיד קונספציה הומאניסטית,
אנושית, שהיא תוכל להתמודד עם המיס־תורין.
אני חושב שזה תולדות המין האנושי
— המאבק עם המיסתורין וזה מה שהוביל
אותנו למה שהוא הוביל, והוא עדיין חזק
מאוד.
לפני השיחה הזאת שאלת אם אני עדיין
נזכר בימי ילדות, בימי נעורים. אז, בגיל
12־ , 14 דבר אחד הבטיחו לי: הדת יוצאת,
הלאומיות יוצאת, נגמרת. אנחנו הולכים
בתאוצה סילונית אל עולם ללא דתות, ללא
מחיצות, ללא לאומים וכו׳ וכו׳.

• ביו ם, במקום שאתה בא ממנו,
מולדביה, יש מהפכה גם לאומית וגם
דתית.
מסתבר שיש להם אורך־חיים יותר מאשר
לאלמנטים רדיו־אקטיביים, הרבה מעבר לכל
ההמצאות שלנו, שאמנם צמחו מהדת, מהמאבק
עם המיסתורין. הם צמחו מזה. אך הם
צמחו מזה באופן כל־כך מזוקק, כל־כך
רציונאלי, שהשאירו אותה חרבה, שממה.
הפופ זה אחת התשובות, זה נותן ביטוי עמוק
מאוד לריגשיות עמוקה, לריגשיות כאובה,

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 20 | ־ן גדדידו מסורתי. היא גם כן ביורוקרטית. היא לא יכולה לוותר על כל הנכסים שהסוציאליזם יצר, האיגוד המרכזי וחברת־הרווחה. חברת־הרווחה היא כיום חלק בלתי־אמצעי בכל

־ן גדדידו
מסורתי. היא גם כן ביורוקרטית. היא לא
יכולה לוותר על כל הנכסים שהסוציאליזם
יצר, האיגוד המרכזי וחברת־הרווחה. חברת־הרווחה
היא כיום חלק בלתי־אמצעי בכל
מישטר, בכל מערכת חברתית.

לריגשיות של בדידות, ובעצם של חוסר
פרספקטיבה. חוסר־דרך. אלה הם פני הדור.
אלה הביקושים שלו.
אני לא יכול לומר שזה כל־כך חדש
•נו צרה סינטזה?
בשבילי. שאני לא עברתי על כל הגילגולים
אני חושב שאנחנו רחוקים מאוד מסינטזה.
האלה, מכיוון שההתחתנות שלנו עם הקומומכיוון
שהניגודיות היא עדיין נוראית. יש לך
ניזם ועם סטאלין והפרידה שלנו ממנו היתה
באותה מידה כואבת, אותה הרגשה שהתיי־ 30 מיליון אנשים בארצות־הברית שחיים
ללא קורת־גג, ללא חינוך. ומיליונים כאלה
תמנו.
בבראזיל ובעולם השלישי, וכל מה שהולך עם
כי מה היה? חם מאוד להישען על עוצמה
זה. אתה לא יכול לומר שאנחנו עומדים
כזאת שהולכת לגאול את המין־האנושי,
בסינטזה.
שכבר שליש המין־האנושי חי תחת הדגל
אנחנו עומדים במצבים שהסיסטמות
האדום, והולך לבנות חברה חדשה. היה חם
מאוד, גם לחיות בפרובינציה קטנה, כשיש לך
גב גדול כזה.
היום אין לך על מה להצביע, אין לך דגל,
אין לך על מה להצביע כמודל. אתה מוכרח
לחצוב הכל מעצמך.
ואז כמובן׳הקיבוץ, אחרי שלושה־ארבעה
דורות, זה לא מה שהיה קיים קודם.
בימים אלה מדברים אצלנו — ולא רק
אצלנו — על קיצוב החשמל לחשבון החבר,
מעבר לנורמה ממוצעת השווה לכל. עכשיו
יעברו לתקציב האישי. יש המגמה הזאת של
״הפרטה,״ להעביר ככל האפשר יותר מהתקציבים
הכלליים לתקציבים האישיים. אז
אומרים שזה סוף העולם, או סוף הקומונה,
כפי שאמרו כשהכנסנו את הקומקום או הטלוויזיה,
כשהכנסנו את הרדיו והלינה המשותפת.
אני
חושב שאלו התפתחויות מאוד־מאוד
חיוביות, יצירתיות. אבל הן בהחלט סוטות
מעיקרון אחד, מכריע, שהיה לנו: אמונה
בארם.
הס עכשיו מחליפים את האמונה האבסולוטית
באדם בתקנות, במיגבלות, בסייגים,
באותו המושג ״כבדהו וחשדהו״ — אני לא
יודע אם ״כבדהו״ נשאר ,״חשדהו״ בוודאי.
זאת אומרת שהחברה היא הרבה פחות
הומוגנית, זו דרך הטבע, ארבעה דורות, אלה
התפתחויות חדשות.
ותוסיף לזה את המציאות המיוחדת שלנו,
מה זה עזה, מה זה יו״ש, שהם בית־הספר ׳
לילדים בני 18־...19

• האם היית מסכים להכללה שהקומוניזם
והסוציאליזם האמינו שניתן
לשנות את טבע־האדם, ושהת־מוטטותן
של התורות האלה נובעת
מכך שאת טבע-האדם אי־אפשר
לשנות?
טבע־האדם משתנה, ומשתנה ללא הפסק!
האדם של המאה ה־ 20 והמאה ה־ 21 או של
המאה ה־ — 18 זה איננו אותו היצור!
כל הדיבור על טבע־האדם הוא מופרך. אין
דבר כזה, טבע שנכון לכל הריעות, לכל הזמנים.
זה דבר לגמרי מנוון, לגמרי אורתודוכסי,
אנטי־מדעי ואנטי־היסטורי בכלל. צודקים
אלה שאמרו שהרגע הזה שאני מדבר איתך
לא דומה לרגע שלאחריו. אני כרגע לא אותו
האדם שאהיה בעוד חצי שעה. אין דבר כזה,
״טבע־האדם ״.יש תרבויות, ויש נוהגים,
המשנים את יחסיו של אדם לרעהו בחיפושיו
אחרי תשובה איך לבנות את־חייו.
אנחנו צריכים להודות בזה — לא
בוושינגטון ולא בטוקיו ולא בסטוקהולם,
ובוודאי ובוודאי לא במוסקווה, מצאו את התשובה
איך לבנות חברה במיסגרות פוליטיות,
דמוקרטיות, חברתיות, אנושיות, שיש בהן
הכל — יש בהן שיוויון מירכי, יש בהן ערכיות
מוסרית, יש בהן יצירתיות, יש בהן פרנסה
יש בהן כלכלה, ויש בהן שלום־עולם.
אדם לא הצליח ליצור לעצמו אף מיסגרת
אחת כזאת. כל המיסגרות שלו, למיניהן, הן
חלולות ומחוללות במשברים אין־קץ.
הדמוקרטיה היום נאכלת על־ידי הביורוקרטיה,
בכל אתר ואתר. הכלכלה הקפיטלים־
טית־כביכול אינה קפיטליסטית בשום הקשר

שאלה: מדינת ישראל
במשבר?
תשובה: השאלה ההיסטורית
חוזרת. האם העם
היהודי בכלל מסוגל לבנות
לעצמו מדינה? מדובר
על הישרדות. אם גוף
אינו מרגיש שהוא חולה,
אין לו חום, אז הוא בדרך
להתמוטטות.

האלה, הגדולות, הן במצב של השתחררות
מההתקשות, והן מצרפות לעצמן אידאות
חדשות, ניסויים חדשים, כדי לעמוד במיבחן,
כדי להישרד.
יש מאבק להישרדות בכל המישטרים בעולם.
בוש בא אחרי רגן, וזו אותה המיפלגה, אך
בוש כבר צריך להשתחרר מהרבה מושגים של
רגן, בכל הנוגע לתקציבים, להקצבות לעזרה
סוציאלית, לביטחון, מילחמת־כוכבים, ומיליוני
אמריקאים דוחקים וצועקים חמס. דמוקרטים
מכים את הרפובליקאים בכל מער־כת״בחירות,
למרות שהם מפסידים בבחירות
לנשיאות.
היתה תרומה מכרעת של הסוציאליזם ב־
60־ 70 השנים האחרונות לשינוי פני החברה,
לשינוי דמותו של האדם, לשינוי המושגים
שלו, שלא היו קיימים קודם.
אני זוכר — הייתי מזכיר מועצת פועלי
תל־אביב ב־ 1936ו־ — 1938 התגלגלו פועלים
והנשים שלהם ברחובות, במטה בית־ברנר.
אנחנו סיפקנו להם כוס־תה ופרוסת־לחם
ביום. זה היה כמעט מחצית מפועלי תל־אביב.
חיו ברעב, לא מטאפורי. זה יתכן היום?
זה לא יתכן בשום מקום שבעולם. אני לא
מדבר על האלמנטים של העולם השלישי,
שטרם התגבשו. בשום מקום לא יתכן. אז
החברה הקאפיטליסטית מוכרחה להקציב

בדיוק אותם סכומים שהיא כל־כך מערערת
עליהם לגבי סטוקהולם או לגבי רוסיה. היא
מוכרחה להקציב אותם על־מנת להגיע לאיזה
מידה של איזון.
לכן: היו שינויים מכריעים בדמותו של
האדם כתוצאה מההיסטוריה של 70 השנים
האחרונות, כתוצאה מהמאבקים הגדולים האלה
שהתקיימו.
אנחנו עכשיו בעצם נכנסים לתקופה של
רגיעה. אפשר להגיד בעצם שהלביאה הביאה
את הטרף לביתה, ועכשיו הם כולם משתרכים
בתוך השממה, כדי לעכל, ואחר־כך כדי
לישון, ושוב לעכל, באמת לרגוע על ההישג,
על הכיבוש.
לאט־לאט ההישג הזה נשחק, והם יצטרכו
לעמוד לפני תמורות חדשות. המין האנושי
אינו מתפתח רק באופן אבולוציוני. חלק
בלתי־נפרד מהאבולוציה זה הרבולוציה, זה
ההתפרצויות הרבולוציוניות.
שוכחים מה עולה האבולוציה, מה עולה
הקיפאון, מה עולה העמידה במקום, מה זה
אומר למין האנושי, לאיזה מילחמות זה הביא,
לאיזה קורבנות ואיזה שואות. זה מאבק בלתי־פוסק,
מאבק־דמים, על שינוי פני האדם,
שהוא בעצמו מחפש אותו. הוא בעצמו לא
הגיע בשום אופן, בשום פנים, בשום מישטר
ובשום סיסטמה, לא הגיע היום לסיפוקו.

• הפסק תי אותך כשהתחלת לדבר
על הצעירים בעזה. האם אתה
חושב שבני־הקיבוצים עומדים ב־מיבחן
הזה טוב יותר מהאחרים?
בלי שום ספק. עומרים גם כש״בוכים
ויורים״ זה מדרגה. יכולים הציניקאים לצחוק
על זה, ועיתונאים ואמצעי־התיקשורת צוחקים
מזה. על זה אפשר לומר מה שהאנגלים
אומרים על הצביעות. מה זאת הצביעות —
זה הצד השני של חיפושי־אמת, של חרטה
מצפונית, שמחפשים תשובה. מי שבוכה על
חייו ועל מעשיו שנכפים עליו הוא באמת
מאבד את הפרצוף האנושי. ומזה יש איזושהי
תיקווה לעתיד.
אבל אני לא רוצה בשום פנים ואופן
לעשות לעצמנו חיים קלים. אנחנו נמצאים
במשבר לאומי ממדרגה ראשונה. אם בערך
ס׳ 509 מהאוכלוסיה יכולים ללכת מהליכוד,
משמיר, משילנסקי ועד בכלל ועד גוש־אמונים
והרב לווינגר, מאות אלפים יכולים
ללכת אחרי הבאבא־סאלי ואחרי הרשב״א,
והרב אליהו, אז התמונה היא קריטית ביותר.
יש המון שאלות שהלב חושש לגלות לפה.
מבחינה הסטורית חוזרת השאלה: האם
העם היהודי מסוגל לבנות לעצמו מדינה,
ולהיות חברה ממלכתית השולטת על עצמה,
הבונה את עצמה לפי כוחה? אני לא מדבר לפי
הנוסחות האלה של עם סגולה, לא על זה
מדובר. מדובר על הישרדות. אם גוף חולה
חדל מלהרגיש שהוא חולה, אין לו חום, הוא
לא חש כאבים — אז הוא בדרך החוצה.
החברה הישראלית בחלקה נכנסה לתוך
מסלול אומלל ומסוכן, והילדים שלנו הם
קורבנות של התפתחות הזאת. הם עדיין לא
מצאו בעצמם כוח להתמודד עם הדבר הזה, כי
עדיין לא יכולים לומר שעניין הביטחון זה
דבר מלאכותי, שעניין האיבה כלפי מדינת־ישראל
זה דבר מלאכותי, שסכנת־הקיום של
מרינת־ישראל זה בכלל המצאה של פסי־מיסטים.
כל זה קיים, ובתוך זה אתה צריך
לסלול לעצמך דרך אנושית גם לעצמך, וגם
לחיים יחד עם השכנים, כשהעולם כולו
מאוגד נגדך.
אני חושב שהשמאל הישראלי נחל פה
מפלה גדולה, וממשיך לנחול מפלות גדולות.

• אי ך אתה מסגיר את זה? מה
מקור המפלה?
זה לא דבר כל־כך ייחודי. הוא נחל מפלות
גדולות בכל חלקי־תבל, משום שהוא פה
התברג באופן פרדוכסאלי על גורל הערבים.

מהממ שלה.

הוא עוסק בערבים. כל חברי־הכנסת האלה
ממפ״ם, דדי צוקר ואחרים, כל הזמן יש להם
שאילתות בעניין הערבי. פגעו בזה, פגעו
בזה. מבלי לשאול את עצמם למקורו של
העניין. הרי העם הזה, ביסודו של דבר, עומד
בפני אוייב, ואי־אפשר להכחיש שזה אוייב,
שרוצה להשמיד אותנו. והשמאל אינו עוסק
בגורל היהודי. הוא עוסק בגורל הערבי. באתי
ב־ 1972 ואמרתי שצריך לפנות את השטחים
באופן חד־צדדי. הייתי בורד כאריה בערבה.

• אתה דליבוביץ.
מפ״ם לא היתה איתי, שום גורם לא היה
איתי, לא יונים ולא שום־דבר. רק בשלב יותר
מאוחר היה בן־גוריון ולבון וכו׳ .אבל עד היום

שאלה: אתה עדיין בעד
נסיגה חד־צדדית?
תשובה: יותר מאי־פעם!
אני שואל את עצמי מהיכן
האיוולת הזו של המדינאים,
שאינם רואים.
מה כל־כך תמוה בהחלטה
לקבוע לעצמך את
גבולותיך, להשתחרר מהלחץ?
העניין
הזה קיים. מחפשים שלום, מחפשים
שערפאת יתן לנו שלום, אפילו מבלי שנדבר
איתו, אפילו מבלי שנשב איתו, אפילו שלא
נכיר בו. אבל יחד עם זה אנחנו נשב שם,
ונשלוט בו בכוח, וכל האנשים עוסקים בזה.
זו השחתה עמוקה מאוד של דור, של
חברה, והאנשים שצריכים לצאת זה האנשים
הכי־צעירים, הכי פחות כשירים לשאת בעומס
הזה.

• איך אתה מסביר את המחדל
הפנימי הזה של השמאל, אי-היפולת
של השמאל לתת תשובה?
לדעתי זו לא תופעה חדשה. אני חושב
שאחדות־העבודה היתה לה איזו סימביוזה, או
פשרה פוליטית, בין בעיית הקנאות וביטחון־
החיים וביטחון־המדינה לבין הקונספציה
היותר־רחבה של חיים עם הסביבה שלנו.
אני חושב שהשמאל כל הזמן משאיר את
בעיות־הביטחון, שהן רגישות, שהן בליבו של
כל יהודי, ולא יועיל שום דבר — הנהג הזה
שנדקר באוטובוס, ופועל־הבניין הזה שנרצח
על הבניין על־ידי חברו שעבד איתו — אלה
דברים שאי־אפשר לעבור עליהם לסדר־היום,
הם נכנסים לנישמתו של העם. והשמאל
בכלל מתעלם מהדברים האלה. הוא מתעלם
מן הנקודה הזאת, והשאיר את הדבר הזה
לימין. הימין טוען לביטחון, הוא טוען

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 21 | א1חוו עושים אתהע בו דההמ לו כלכתבש בי ל הליכוד. לגבולות, ואנחנו אפילו לא טוענים לאלטרנטיבה, כי כל אלטרנטיבה שאנחנו מציעים היא מגומגמת. יש מאמץ לדבר עם אש״ף.

א1חוו עושים אתהע בו דההמ לו כלכתבש בי ל הליכוד.

לגבולות, ואנחנו אפילו לא טוענים
לאלטרנטיבה, כי כל אלטרנטיבה שאנחנו
מציעים היא מגומגמת.
יש מאמץ לדבר עם אש״ף. אתה אומר את
זה, אני אומר, עוד אחרים אומרים, שום
מיפלגה לא אומרת את זה, שום כוח פוליטי
מגובש לא אומר את זה. אז הם מחפשים להם
כאילו־אש״פים בתוך השטחים, זה כמו לנשק
את הכלה הרו המיטפחת. כל הרברים המגוחכים
האלה, מבלי לומר דבר מכריע, יסורי:
אין כיבוש הומאני! אין! אין כיבוש היכול
להיגמר בלי קורבנות, בלי רצח, בלי השחתה!
העניין הוא להיפרד, ולהיפרד מהשטחים
זה לא תוצאה של משא־ומתן. מתי יהיה שלום
בינינו לבין הערבים אני יכול לומר לך,
בעניין הזה אני די מאופק. לוכור את זה בשפה
מאוד דיפלומטית, שלא מתאימה לי — אני
מאוד־מאוד מאופק בעניין הזה.
האם התופעה של לבנון, והתופעה של
עיראק ואיראן, וסוריה, הן תופעות יוצאות־דופן,
חריגות, ודווקא התופעה של מצריים
היא הכלל? אני לא יודע מה הולך לקרות
בקרב הערבים, כשהם יישארו לבד, לא כשהם
עכשיו רוצחים זה את זה, כשהם יישארו לבד.
אבל זה העניין שעלינו לעשות.
השאלה על מה לרבר, איזה תנאים להשיג
מהם — לרעתי הם מופרכים. נניח שאין עם
מי לדבר, נניח שהמצב הוא כמו עם סוריה,
כמו עם עיראק, הם לא רוצים לדבר, אבו־מוסא
לא רוצה לדבר, חבש לא רוצה לדבר
— אז מה? זה צריך לחייב אותנו לשלוט על
מיליון וחצי ערבים?

טלי, בכוח הנשק, בכוח הטנקים. העדיפות הזו
היא עדיפות חולפת! זה חלום־בלהות, זה
מייצר טנקים ואווירונים בכל אתר ואתר
בעולם הערבי! זו תהום־דמים בינינו לבינם.
למי זה נחוץ?
אין לנו הסכם. יש 10 נקודות של מובארב.
זה עדיין לא הסכם על ירושלים. אנחנו לא
אוהבים מדינה פלסטינית, אני לא יודע למה.
למה אנחנו התעקשנו שתהיה דווקא מדינה
גדולה, שתכלול גם את ירדן וגם את הגדה, זה
במערך, זה בסדר. מדינה פלסטינית גדולה זה
בסדר, שתי מדינות קטנות, עם קצת ריב ביניהן,
זה לא בסדר.

• יש לך הסבר לזה?

• אתה מציע שמדינת־ישראל
תודיע בתאריך מסויים שביום \
אנחנו עוזבים?

אנחנו יוצאים ואנחנו מותחים לעצמנו את
גבול־הביטחון שלנו, וכל זה אנחנו משאירים
לכם, תתארגנו ותשלטו. ואנחנו אומרים לכם
מראש מה אנחנו לא נסבול. פירוז, שלא יהיה
בסיס של חבלנות ותוקפנות וכל הדברים
האלה. אנחנו נשאיר כוחות מספיקים כדי
לעמוד על המישמר.
אחרי הנסיגה הזאת, שאנחנו עושים אותה
חד־צדדית, אין ספק שהקו הזה לא יהיה
מוסכם על אחרים. אבל אז האחרים מוכרחים
לבוא לדבר איתנו, כי אז יבואו לדבר איתנו
באופן קונקרטי, מעשי. רבותי, אתם מתחתם
את הקו ככה, אנחנו רוצים אותו אחרת. הבה
נשב ליד שולחן ונדבר. כל ההתפתחות תהיה
אחרת, תהיה שונה.
יש איזה קושי רב לחזור לנושא הזה, שאני
חוזר עליו 20 שנה, ללא תהודה. אני מוכרח
לחשוב את עצמי לתימהוני. מהו הדבר
התמוה בעניין זה? סוף־סוף זה לא דבר יחיד
בהיסטוריה. כבר היו דברים מעולם, שמדינות
ומעצמות קולוניאליות נעו וזזו בלי הסכם עם
הנתינים לשעבר. כמעט כל אפריקה התפתחה
כך, כל אירופה.

• וגם האנגלים בארץ.
אחרי המנדט. אני חושב שזה לא דבר כל־כך
יוצא־דופן. את הגבול שלנו, את החיים
שלנו רק אנחנו נקבע ונשתחרר מהלחץ, מהטרור
ההדדי ומהשימוש בבנים שלנו כדי
להכות נשים וילדים ללא הפסק, בכוח ברו
הזמן
עשו פעלולים, איך לחזור להיות
מיניסטרים, איך לחזור למישרדים.
והשאלה איננה של יחידים, איננה של
דור־מנהיגות. השאלה היא הרבה יותר מדאיגה
— של תודעת המוני אנשים בישראל,
אשר חלק מהם פועל מתוך אינטרס. יש
100־ 150 אלף פועלים מנוצלים מהשטחים.
לא צריך להיות מרקסיסט אדוק כדי לומר
שיש לזה איזה השפעה. תשמע מהאנשים
שמעסיקים אותם, מה הם אומרים אחרי שהם
חדלו לבוא, איזה נזקים זה גרם, ולמה הם לא
רוצים לקבל יותר פועלים יהודיים, למרות
שהם מצויים. זה אינטרס 150 ,אלף ערבים זה
טוב, ושוק כזה כפוי גם כן טוב.

• למה אתה קורא כלים?

• אתה עדיין בעד נסיגה חד•
צדדית?
יותר מאי־פעם אני שואל את עצמי
לאיוולתו של העם הזה, איוולתם של מדינאים.
אולי
אני קצת תימהוני. מאז — 1972 מאז
עברו כמה שנים — לא הצלחתי להדליק
מישהו, לא בתנועה הקיבוצית שלי, לא
בשומר הצעיר, לא באיזה שהוא גוף של
שמאל, בעניין שבעיניי הוא הפשוט והאלמנטרי
ביותר: שעניין הגבול שלנו, האפשרות
לחיות חיים דמוקרטיים עצמאיים עם
עצמנו, לא יכול להיות מותנה בהסכמה של
גורמים חיצוניים! ועלינו לקבוע לעצמנו את
הגבולות שלנו. אומרים שתהיה שם מחתרת,
תהיה שם מילחמה. אז נהרוס אותם. מה, אין
לנו כוח צבאי מספיק חזק?

אתה צריך להוכיח לי שיש דבר כזה
שנקרא ״טיפוח מנהיגות״ .לדעתי זה לא קיים
בשום מקום ובשום תרבות.
זה גם אחד הכישלונות של השמאל, שהוא
מתרכז באופן פסיכולוגיסטי באנשים. תמיד
יש לשמאל — יש לו דיין, לעלות עליו, הנה
השטן בעצמו.
כל הזמן אנחנו בוחרים באנשים, והאנשים
האלה, לצערי הרב, הם ביטוי אותנטי של
הבוחרים שלהם.
היתה פעם קונספציה קומוניסטית, הם
מזמן נטשו אותה. זה היה הסוציאל־פאשיזם.
בכלל עשו ניתוח של אנשים. יש בוגדים. כל
מעמד־הפועלים הוא מיושב, ובאוריינטאציה
מתקדמת מעמדית לוחמת, ויש בוגדים
שהורסים אותם.
הקונספציה הזו לא נכונה, לצערנו.
הבעייה היא בעומק. יש לנו מאות־אלפים
שאנחנו לא הגענו אליהם, ואין לנו כלים
להגיע אליהם. מה שהיום יש למיפלגה
ולהסתדרות, מבחינת כלים להגיע לארם, זה
דברים מגוחכים.

שאלה: גם השמאל לא
תמך בנסיגה חד־צד־דית.
תשובה:
השמאל באופן
פרדוכסלי עוסק רק בערבים.
הם אינם עוסקים
בגורל היהודי, אלא בגורל
הערבי. שאילתות על
פגיעה פה או שם, בלי
לעסוק במקור העניין.
כן יש לי הסבר, מכיוון שזה עניין פופוליסטי.
אתה הולך, כמו שמיפלגת־העבודה

שלי הולכת כבר שנים רבות מאז , 1977
הולכת על הנומך הגדול, על הפחד הזה
להודות שהיא מיעוט — אם היא מיעוט —
ולהיאבק על דעת־הקהל ללא פעלולים.
אנחנו עומדים בסיטואציה רצינית, שצריך
לעבוד על הנפשות, על התודעה, על ההכרה
של לפחות 300 אלף אנשים. אני מכיר אותם.
יש לי הכתובות שלהם. אנחנו צריכים לעבוד
על 350 אלף 400 ,אלף אנשים. זה בידינו. יש
לנו 700 אלף שהצביעו בעד המחנה שלנו, זה
לא דבר מבוטל. יש לנו לעבוד על 300 אלף.
ואת זה, על־ידי ממשלת־אחדות, אנחנו לא
נכבוש, בשום פנים ואופן, כי כך אנחנו
נותנים לגיטימציה לליכוד. אם להיות בחצי
הדרך לליכוד, עדיף להיות ליכוד שלם.

• האם אין פה איזה כישלון של
הדור שלך בטיפוח מנהיגות? המנהיגות
הקיימת היום, פרם ורבץ, היא
תוצאה של המיפלגות שלכם. רבין
בא מאחדות־העבודה, פרם בא מבד
פא״י ומרפ״י. אם היום אין מנהיגות...

כלים
להגיע לתודעתו של האדם באמת,
לרברים הרגישים העמוקים שלו, שהוא יירע
על חייו, שהוא יידע שפה לא מדברים על
אידיאלים. אנחנו עומדים לפני רור שהוא
מואס — אני לא מדבר רק על העדות המיזר־חיות,
זוהי אמירה מאוד־מאוד לא נכונה,
במידה הרבה יותר גדולה זה אומר הדור
השלישי לכל סוגיו — שחי בתוך ההתנשאות
הזו על הערבים, שהערבי בשבילו זה האיש
עם האבן, והוא כלפיו הגיבור, השליט.
יש לנו פה עבודה חינוכית מעמיקה מאוד.
אתה מוכרח להבין שכל עוד אין לו מנדט
להגשים את התוכנית שלך, אתה צריך להיות
אופוזיציה, ולהילחם ולהיאבק באופוזיציה,
ולפתח כלים של הסברה, של מגע, אירגוניים
ותוכניים וחינוכיים, שיש בהם גם אידיאולוגיה,
גם תודעה, גם התנסות אנושית
בלתי־אמצעית, על מנת לכבוש את העם.
זו לא בעייה של רבץ ופרס. זו טעות שאין
דוגמתה. אני התמודדתי איתם בנושא, אני
התמודדתי עם בן־גוריון, עם גולדה, אני הפסדתי
באופן דמוקרטי לגמרי.

• או לי היה לך ביטחון עצמי,
והיום אין?
אינני יודע מה זה ביטחון עצמי. אנשים
בעצם אינם כופרים באופן מהותי בדרכם. הם
אומרים: אולי ככה זה ילך. כמובן כל אחד
ואחד לא התלהב ולא הזדהה מכל הפעלולים,
לחבוש כיפה וכו׳ ,ודאי שהדברים האלה
דוחים אנשים. אבל לא כל־כך מתרגשים מזה.
זה חלק המישחק. משלימים עם העניין הזה.
כל עוד שאנחנו עושים את זה, אי־אפשר
לחנך לאלטרנטיבה. ואלטרנטיבה איננה
פוליטית־מיפלגתית.
אני הייתי מוכן ללכת לבחירות בהסתדרות
בלי שם של מיפלגה. אני מוכן ללכת
ברשימה בלתי־מפלגתית של בוני־ההסתד־רות,
מקיימי״ההסתדרות, ולא מעניין בכלל
השלט המיפלגתי.
אבל כשאתה אחראי על האוצר, ועל
האנרגיה, ועל הבריאות, ואתה אחראי על מה
שאתה אחראי, וגם על המישרדים שאתה
אינך יושב בהם — איך אתה יכול לפתח
תודעה מנוגדת בעניין הזה?
יש הגמוניה של הליכוד. בהסכמתנו,
בלגיטימציה שלנו. ואין אלטרנטיבה מובנת
לאדם, לא מובנת.
אם רבץ ופרס יכולים לשבת ליד שולחן
אחד עם שרון ועם שילנסקי וכל השאר, וגם
עם אלה שאינם יושבים אך עומדים ליד
השולחן מאחורי הגב, גוש־אמונים וכר — אם
יכולים לשבת איתם, אז מה מדברים שהם
סכנה לחיים, שהם סכנה למדינה, שהם סכנה
לקיום? איך, איך זה מתיישב? זה לא מתיישב!
זו התפישה המפא״ית העתיקה, שמוכרחים
לשבת על־יד שולחן־הממשלה, בלי זה אתה
לא יכול. ובזמן שהיתה האופוזיציה, במשך
כמה שנים, כל הזמן הם היו באי־נחת, וכל

שאלה: מה חסר לדור
הצעיר?
תשובה: אין לו אפיפיור.
אין לו קדושים. אין לו
קברים. אין לו אמיתות
חדשות. בכל פעם הוא
צריך לקום ולחרוש מחדש.
אי־אפשר היה להוריש
מהפכה.
פה נפגשים המון אינטרסים. אני שמעתי
לא פעם דברים שצרבו את בשרי, כשאמרו לי
באיזה התכנסות — אני לא רוצה להגיד
איפה ומה — אתה רוצה להיפרד מהשטחים?
על מנת שאנחנו, המארוקאים, שוב נהפוך
לפועלי־בניין או פועלי־שרותים? אנחנו יצאנו
מזה, הם באו במקומנו. אנחנו לא רוצים
לחזור לזה. כי כך זה יתפתח אם זה יהיה.
ולכן, אלה הן כבר קונספציות יותר
עמוקות, מאשר סתם פרוגרמות פוליטיות.
כן שטחים לא שטחים — אני חושב שזה
בכלל לא מעניין. אותו הציבור שמצביע
ליכוד, העניין הזה של עוד שטח, עוד
קילומטר, עוד שניים — אני לא חושב שבזה
הם לקחו את לב הציבור.

• או לי הפחד הזה של מיפלגת־העבודה
מפני עזיבת החממה של
האחדות הלאומית נובע מכך שה־מיפלגה,
בעומק ליבה, חוששת
שהיא אינה מסוגלת לכבוש את
הציבור המיזרחי, ואת הציבור
הדתי, שהיא למעשה מייצגת
(המשך בעמוד )54

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 22 | זה הם אומרים...מה הן אומרות..,מה הם אומרים ...מה הן אומדות... אלי דסה, העולם הזה אבישי גרוסמון: ואל ישורון: ..אגרוף הבוזר עו״ן ..סטודנט נשנה ואשוגה ,,צריו

זה הם אומרים...מה הן אומרות..,מה הם אומרים ...מה הן אומדות...
אלי דסה, העולם הזה

אבישי גרוסמון:

ואל ישורון:

..אגרוף הבוזר עו״ן ..סטודנט נשנה ואשוגה ,,צריו רבנות מיקרט
מתאבק מרהגיב!״ נמצא בהרם־הובף לילדים מונים ועזובים!״
אבישי גרוסמן, איש קיבוץ עין־שמר של הקיבוץ
הארצי, מחנך ואיש״רוח בתנועתו, השתתף באחרונה
במיפגשים בין אנשי גוש־אמונים ואנשי השומר הצ עיר.
אחרי
המיפגשים ביטא גרוסמן את עמדתו כלפי
גוש״אמונים מעל דפי ״נקודה״ ,״עיתון ישובי יש״ע״.
במאמר פנה גרוסמן אל ציבור המתנחלים וכתב, בין
השאר :״גבול סבלנותנו וסובלנותנו נפרץ על״ידי אלה
מכם הלוקחים את החוק לידיהם, מתפרעים ופורעים,
הורגים ושורפים ...רוצחי נשים וילדים, פוגרומצ׳יקים
אלימים, הורסים א ת החלום ולא ראויים להיות שו תפים
למיפעל הציוני המתמשך...״
מאמרו של גרוסמן מעורר ת סי ס ה עזה בציבור-
המתנחלים ומעל דפי ״נקודה״ .במיוחד התעורר הז עם
על שורה במאמרו של גרוסמן, שבה כתב :״אגרוף-
הברזל עדיין, בכוחות אחרונים, מתאפק מלהגיב״.

• למה התכוונת בביטוי ״אגרו!! הברזל״?
התכוונתי שאנחנו, אלה שחושבים ושמרגישים שחלומם
מתנפץ על־ידי מה שגוש־אמונים עושה, לא נהיה מסוגלים,
אם נרצה להמשיך לחיות בארץ הזאת — ואנו רוצים —
לשבת בשקט. אין לי תוכנית מה בדיוק יקרה, אבל אנו לא
נסכים לאובדן טעם־הקיום ולסיכון הקיום.

• חשבת על אפשרויות קונקרטיות?

מתנחלים
כן, אבל לא רציתי להביען באופן ברור וישיר, כי לא
חשבתי שזה יועיל לנו כרגע. אבל הדברים הם ברורים, ולא
במיקרה קפצו מהמאמר הזה. לא הייתי רוצה להרחיב על־כך,
כי גם כך זה מעורר כאלה הדים שלא יביאו תועלת. אני גם
לא מבטא שום גורם אופרטיבי כרגע, אני לא מכין כרגע את
״פלוגות המחץ״ או ״פלוגות הפועל״ .לא החזקתי בשרוול
איזה טנק שאפשר לשלוף אותו.

• אין כאן סתירה פנימית — ללכת להיפגש
ולהידבר עם אנשי גוש־אמונים, ואחרי זה להקיו
אותם בצורה כה חריפה מעל דפי עיתונם?
כל המציאות שבה אנו חיים היא סתירה טראגית נוראה.
החברה הישראלית, שגוש־אמונים הוא אחד ממבטאיה הגדולים,
מוליכה את עצמה לחורבן, למקום שאין ממנו חזרה.
לכן צריך לעשות כל מאמץ על־מנת להידבר, אבל יחד עם
זה צריך להגיד להם את מה שצריך להגיד. במצב שאנו
נמצאים עדיף להידבר גם עם השטן.
(גירעון סעו־סרצינסקס

לקראת ת חיל ת שנת־הלימודים ה אקד מי ת יצאה
אגודת-הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן ביוז מה
יוצאת-דופן, שבמיסגרתה נערכה האגודה להכ וונה
ולהקלת הקליטה של תלמידי שנה א׳.
שאלתי את יואל ישורון, מיוזמי הרעיון ודוקטורנט
במחלקה למדעי־המדינה, איך נולד הרעיון.
מלבד העובדה שאני סטודנט באוניברסיטה, הייתי גם
יועץ־רישום במחלקה למדעי־המדיגה, ואני מכיר את
התפקיד, את הסטודנט וגם את המוסד. כסטודנט אני מכיר
את ההרגשה של מי שמגיע לשנה ראשונה ונמצא בהלם-
קרב. הוא נכנס לאוניברסיטה ולא יודע בין ימינו ושמאלו:
מה זה נקודות: איך לערוך תוכנית־לימודים; מהן חובותיו
וזכויותיו. הוא מתקשה לקרוא את מערכת־השעות. וכך
יצאנו בפירסומים בכל רחבי הקמפוס על ייעוץ אקדמי,
הניתן על־ידי צוות מיומן.

• מה אתם עושים במיסגרת הייעוץ?
הייעוץ מתמקד בכמה היבטים: ייעוץ והכוונה במערכת־השעות,
ועדות־קבלה. יש סטודנטים הנדחים על־ידי ועדות-
קבלה ומבקשים ייעוץ מדוע נדחו, מה הם יכולים לעשות
כאלטרנטיבה. יש גם בעיות סטאטוס ורישום, ואנחנו מנסים
להקל ולמנוע את הסחבת. נושא אחר הוא בחינות, מועדי־בחינות
ובעיות עם מרצים.

• אתם מקבלים עזרה מהסגל האוניברסיטאי?
1אוניבוסיטות מעל
ומעבר. יש יחס מצויין גם מהמרצים וגם מראשי־המחלקות.

ואתם מתכוונים להמשין־ בפרוייקט?
וגם לשכלל אותו.

• איד, למשל?
להגדיל את מיספר הסטודנטים המסייעים לפרוייקט. אני
מעביר לצוות שאני עובד איתו את התורה שלמדתי כיועץ-
רישום וכסטודנט ותיק, וככל שהם משתכללים יותר יש
להם יכולת לעזור יותר.

• גיליתם הרבה בילבול ומבוכה בקרב סטודנטים?
אנשים
באים אלינו ואומרים :״אני מבולבל. לא מבין מה
שאני צריך לעשות,״ אנחנו יושבים איתם ומכינים איתס
מערכת־שעות והם יוצאים מבסוטים. זה בא לידי ביטוי גם
(אורית זחבבל)
במיכתבי־תורה שאנחנו מקבלים•

כתבה מזעזעת של מיקי מלץ, בגיליון האחרון של
״העיר״ ,חושפת א ת סיפורם של 16 ילדים יפואיים,
שהמועדונית, ששימשה להם בית, נסגרה.
שאלתי א ת דנה כהן, סגן יו״ר ״אל״י״(אגודה למען
הילד) ,מה דעתה על כך, והאם מתכוונת אל״י להת ערב
בעניין.
כל התופעה המוצגת בכתבה היא קצה־קצהו של קרחון.
יש המון ילדים זרוקים וילדים מוכים, שאף אחד לא מטפל
בהם, מהיעדר אמצעים או מכל סיבה אחרת, כמו של סידרי־עדיפויות
לקויים, למשל.
סוף־סוף עלה סידור המועדוניות, שהוא סידור חיובי,
למרות שהוא חלקי, וגם אותו סוגרים. כל מה שאני אומרת
יהיה אנדר־סטייטמנט. זה פשוט נורא. יש בתל־אביב סידרי־עדיפויות,
שלא כל־כך ברורים לי. אני לא יודעת מה מנחה
אותם, ואיך הם עובדים. אנחנו נצטרך לחשוב על דרד כלשהי
ליצור קשר עם הילדים האלה.

• אתם מתכוונים לקחת את הנושא לטיפול־בם?
אין
לנו מיקלט. אין לנו איפה לשכן את הילדים. אנחנו
תלויים במיסגרות. אל־ ,קיימת בגלל הטיפול הלקוי של
הרשויות. היא הוקמה, בעצם, כדי להיכנס לכל החורים ששם
לא היה טיפול. התשובה שלנו היא מיבצע גדול, שאנחנו
נפתח בו בקרוב, להגביר את המודעות, ומעבר לזה, לאסוף
ילדים כספים לבניית מיקלט לילדים מוכים, כדי שבאמת לא יהיה
מצב כזה, שילדים יהיו זרוקים ברחוב.

• ומה יהיה על הילדים?
אני מניחה שיקרה להם מה שקורה לכל הילדים במצב
דומה. הם יפלו בין הכיסאות, עד שייסתיימו המריבות בין
הרשויות.

• איזה מיבצע אתם מתכוונים לפתוח?
התשובה שלנו לבעייה של ילדיו^ חסרי־מיסגרת היא
בניית מיקלט מתאים. בראשונה בישראל התאחדו כל אמי
צעי־התיקשורת, כדי לעזור במיבצע שיתחיל באוקטובר. זה
מתבטא בזה שקיבלנו שיטחי־פירסום בכל העיתונים, בכרזה
שהפקנו — אגב, הכל על טהרת ההתנדבות — בשיר שאנחנו
מקליטים, בתשדירי־שרות, במופע אמניס ובתערובת־תמונות.
המטרה העיקרית שלנו היא הגברת המודעות. הרעיון
הוא להביא לכל בית בישראל את עניין הילדים המוכים.
המטרה השנייה היא גיוס־כספים למיקלט ולשיכלול
(אורית זרובבל)
הקו החם של אל״.,

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 23 | מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...הה הן אומדות. ציון צפריר, העולם הזה אור גורדו!: ..הקליטה צוינה רעבוו לידיה שר הממשלה!,, אורי גורדון, ראש מחלקת

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...הה הן אומדות.
ציון צפריר, העולם הזה

אור גורדו!:

..הקליטה צוינה רעבוו
לידיה שר הממשלה!,,
אורי גורדון, ראש מחלקת העלייה והקליטה בסו*
כנות, נתן בשבוע שעבר ביטוי לרגשות רבים, כאשר
טען כי מדינת״ישראל אינה ערוכה לקליטה מאסיבי ת
של המוני עולים מברית־המועצות.
בכל זא ת, שאלתי אותו, נניח שהשערים נפתחים
ועשרות או מאות אלפי יהודים מברית״המועצות
מחליטים לבוא דווקא לישראל. מה אזז
מאז ומתמיד ידעה החברה הישראלית לעמוד בלחצים.
כשהיא עומדת לפני אתגר לאומי, הלחץ אמיתי והמוני
עולים מגיעים, אני משוכנע שתגובש תוכנית לקליטה. יש
בכוח החברה לקלוט את המוני העולים. כדי לקלוט עשרת
אלפים יש להכין 3000 מקומות־עבודה. אני מודע לכך
שהאבטלה מקשה על יצירת מקומות־עבודה חדשים, אבל
צריד לזכור שכל גל של עלייה עזר למשק והביא לצמיחה
ולפיתוח כלכליים. לא די לדבר על ציונות ואידיאליזם. אני
רואה בעלייה מנוף לצאת מהמצוקה הכלכלית ומהאבטלה.

•איד?

עופרה פרידמן:

מוחם רוזופאום:

.,אם געזוו וגבוים.. ,בחבות מבוגרים 3מונ
גם הנשים ווו׳ווו!״ אני מרגיש צעיר!״
האירגונים השונים של הגברים המתגרשים הח ליטי
להסתייע בשרותיה של ה הס תדרו ת לצורך
המאבק נגד מה שהם קוראים ה״עושק״ של הגבר
הגרוש. ומי יתן להם טיוען ״נעמת״ ,אירגון מובהק של
נשים.
מה פתאום ״נעמת״ עוזרת לגברים, שאלתי א ת
עורכת־הדין עופרה פרידמן, מנהלת הלישכה המי-
שפטית של האירגון.
נפגשתי עם קבוצה של גברים מהחבורה הזאת של
״גירושים הוגנים״ ,והם העלו כמה נושאים שבהם הם ביקשו
את עזרתנו. לחלק מהנושאים לא הסכמתי, וחלק אחר נראו
לי מאוד הגיוניים.

• למה, למשל, לא הסכמתם לעזור?
הם העלו את נושא המזונות. היום, לפי החוק, אם גבר
לא משלם מזונות במשך חודש ימים, ואני יודעת שלפעמים
זה רק עניץ של איחור, אפשר לאסור אותו ולהושיב אותו
בבית־הסוהר עם פושעים של ממש, וזה כנראה מאוד לא*
נעים. אבל יחד עם זאת אנחנו איננו יכולות לתת יד לשום
דבר שיהיה הגמשה של חוק־המזונות.

• למה אתן יכולות להסכים?

־ 907 מהקשישים אינם מעוניינים לעבור ולגור
בבית״אבות. הם מעדיפים להמשיך ולהתגורר בבי תם
ובסביב ת ם הטיבעית. כך עולה ממחקר שערך
יוסף גלוש, עובד סוציאלי ומנהל שרות-הרווחה של
עיריית בת־ים. המחקר הוזמן על״ידי חברת ״עמי-
דר״ ,במיסגרת בדיקה של שרותי־הרווחה שלהם נז קקים
דיירי החברה בשכונות. הוא ריאיין 322 קשי שים
בכמה ישובים עירוניים, וביניהם גם אנשים
במצב בריאותי קשה.
מנחם רוזנבאום, שעבר א ת גיל הפנסיה, מגיב על
הנתונים:
בוודאי שעדיף לקשיש/ה להשאר בביתו ובסביבתו אבל
אם הוא בודד וערירי, יש מקום שיחשוב גם על סידור
בבית־אבות. לקשישים בורדים, גם אם הם מתפקדים, בית־אבות
יכול להוות סידור נוח וטוב.

בטווח הקצר זה כרוך בכאבים. בטווח הארוך זה יביא
פריחה למשק. אם יגיעו עשרות אלפי עולים לא תהיה
ברירה — יבנו כבישים, בתי־ספר, דירות ותהיה עבודה
לכולם.

הועלה הנושא של קיצבות־ילדים. במישפחה שיש בה
ארבעה ילדים, למשל, קורה שכל הורה מקבל להחזקתו שני
ילדים. ואז, בגלל חוק־קיצבות־הילדים שאינו נותן קיצבה

יש! קשיש שאינו מתגורר בבית־אבות חייב לדאוג לכל
צרכיו, ובכך אינו הופך אדם פאסיבי או תלותי. בעבר,

עלייה

אימונים

זיקנה

לילד הראשון, יוצא שכל הורה מקבל קיצבה אחת בלבד
עבור שני ילדים. עוד נושא שהועלה, ושנראה לנו שנוכל
לתמוך בו במאבק הגברים, הוא נושא העזרה לדיור לגברים
הנשארים ללא דיור.

כשעבדתי אצל המדפיס הממשלתי, חיכיתי לימי־החופש
שלי. כיום אין לי מה לחשוב על־כך, כי אני עסוק כל הזמן.

• מהן ההערכות המיססריות?
אני רוצה להיות זהיר ואמין. כל ההערכות רק יוצרות
בילבול ומבוכה. עד סוף השנה יגיעו מברית־המועצות
בלבד כ־ 8000 עולים. אני מאמין שבשנה הבאה יגיעו
לפחות 15 אלף, אם לא יותר, וכל זה בתנאי שהקליטה
תשתפר. בשנה השלישית אנחנו עשויים להגיע ל־ 50 אלף
עולים בשנה ויותר.

• אתה לא חושב שאתה אופטימי מדי?
הכל מתחיל בקליטה בארץ. השאלה היא אם לחברה
הישראלית יש מוטיווציה להיערך לקליטה.

• כעצם אמרת שאתו מוכנות ללכת עם הגברים
נגד הרשויות, אבל לא נגד הנשים •שלהן.
אנחנו בכלל לא הולכים נגד, אלא בעד.

• אני מניחה שאת לא תסכימי עם הקביעה
שבהרבה מאוד מיקרים יוצאים הגברים באמת
דפוקים מהגירושין?

• האם לא דובר על מיזוג מחלקת־הקליטה
כסוכנות עם מישרד־הקליטה?

לא, אני לא מסכימה עם זה. אני דווקא רואה את הצד
של הנשים הדפוקות.

אני חושב, שצריך ליצור כתובת אחת רצינית לנושא,
על־ידי העברת הקליטה לממשלה. הנתונים מצביעים על־כך
שהממשלה היום אינה ערוכה לקבל חלק מהסוכנות.
(אורית זרובבל)

• אתן לא חוששות שנשים יגידו עכשיו ״מה
פתאום אתן עוזרות לגברים״?
לא. אני חושבת שבדברים שבהם אנחנו נעזור לגברים
(דניאלה שמי)
גם הנשים ירוויחו•

• יש חסרונות לסידור כבית־אבות?

• מה עשית היום, למשל?
הבוקר הלכתי לים, התעמלתי, שחיתי וחזרתי בהליכה
הביתה. היום אני הולך לשמוע הרצאות במיכללה של
ההסתדרות. מחר זה היום שאני אחראי בבית על הכנת
ארוחת־צהריים. אני לא אוהב שיעשו למעני או ישרתו
אותי, כי כך אני ארגיש בריקנות.

• אילו היית מתגורר בבית־אבות היית מרגיש
טוב?
כעיקרון, כשאני נמצא בחברת מבוגרים שהם בגילי, אני
מרגיש צעיר, וכך יהיה המצב אם אגור בבית־אבות. כלומר,
אני לא ארגיש שזאת החברה שלי. אני רוצה לשאול אותך:
אתה, בחור צעיר, מוכן לגור בהוסטל לצעירים כדוגמת
בית־אבות לקשישים?
(שדד רכטמן)
• לא: בוודאי שלא!

—י 2 3

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 24 | סגתג גן הפרט* הוא אוניברסלי תדויו חובה לראות: עת לחיות ועת למות (לב, תל־אביב, ט איוו אן) סרט אושוביוגראפי שלהו הסיאו״הסיאו, בכיר בימאי טאיוואן, המתנהל ב ת חיל

סגתג גן

הפרט* הוא
אוניברסלי
תדויו חובה לראות:

עת לחיות ועת למות
(לב, תל־אביב, ט איוו אן)
סרט אושוביוגראפי שלהו הסיאו״הסיאו, בכיר
בימאי טאיוואן, המתנהל ב ת חיל ת שגית ה־,50
בחיקה של מישפחה שהיגרה לאי מן היבשת
הגדולה. מה שמופלא בא מ ת בסרט הזה, כמו
בסרטיו האחרים של הבימאי, זו היכולת להפוך
סיפור, הנראה לכאורה מוגבל למקום שבו נוצר,
לסרט אוניברסלי הגוגע לכל צופה. העלילה מו צגת
מבעד לעיניו של ילד(ב חלק השגי הוא כבר
נער מתבגר) ,ועוסקת בלעדית ב תולדות מיש־פחתו.
המצב הפוליטי נרמז באיפוק, באמצעות
מהדורות־חד שות ברדיו או חיילים העוברים
ביעף, רכובים על סוסים, בכיכר העיירה. אולם
זהו רק רקע, שעליו טווה הו א ת תולדו ת
מישפחתו: א ת סיפור האב החולה; האחות שאין
די כסף להשלמת חינוכה הגבוה; האם הטורחת
בפרך מבוקר ועד ערב ו הסב ת א התימהונית,
הבורחת מדי פעם אל מה שנראה בעיניה ביתה

תל־אביב: אורות הכרך. סיב־סב
מאשת אלמונית, בנלל הסילוד
מה ההיא, קפה בגדל, פאדרה
פאדחנה, אשה אחרת, ואז, נערת
קריאה, הלזאפופין.
חיפה: פאדרה פאדחנה, אשה
אחרת.
ירושלים: בגלל המילחמה ההיא,
קפה בנדר, חלף עם החח,
הלזאפופין.

הו הסיאו־הסיאן; בימאי להפליא

תל-אגיב:

האמיתי, זה שהותירה מאחור בסין היבשתית.
לא זה בלבד שכל הדמויות הללו נראות
מוכרות ומובנות, למרות השוני במראה החיצו ני,
אלא שהסיגנון הקולנועי המופנם של הבי־מאי,
האיפוק שלא להיגרר לאכזוטיקה זולה
והכישרון להראות רק א ת המינימום הנחוץ,
מעמידים א ת הו הסיאו-הסיאן בין הקולנוענים
החשובים של היום. ואכן, רק בשבוע שחלף זכה
הו בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה, ובצדק.

הלזאפופין נפריז,
ארצות־הברית, מוצג נם בירושלים)
— קומדיה ישנה ומטורפת
משנת , 1941 שהכל קורה בה בלי
התראה מוקדמת. הגיבורים׳עוברים
מעלילה לעלילה, שולפים בדיחות
מן המותן ומלגלגים בהנאה על
תעשיית־הקולנוע. מוצר יחיד במינו,
שגם הכימאי, ה.ס. פוטר, לא חזר
עליו מעולם.
אורות הכרך־ (נורחן.
ארצות־הברית) — כולם יגידו
שזה סיפור תורכי, אבל אהבת הנווד
הנצחי למוכרת־הפרחים העיוורת
היא אחד השיאים ביצירה של
צ׳ארלי צ׳פלין. נוגע ללב ומצחיק
עד דמעות.
סינמה פרדיזו ( ל ב,
איטליה) — בימאי קולנוע נזכר
המגע והברק
מל אן (אורלי, תל־אביב,
ארצות־הברית) -דיפלו מט
בריטי עסוק מדי בע בודתו
ומזניח א ת זוגתו. היא נוסעת בעילום-
שם לחופשה בפאריס, פוגשת קצין בריטי המח זר
אחריה במרץ ומ ת א הב ת בו, וכך נוצר המשו לש
הקלאסי. הבעל והמאהב נפגשים באקראי,
מבלי לדעת ששניהם קשורים לאותה האשה,
המאהב מוזמן לבקר בבי ת המישפחה, והרי
לכם סצינה מלודרמאתית טיפוסית. ועכשיו
צריך להחליט מי חזק יותר, המוסר או האהבה,
הכבוד העצמי של הדמויות המעורבות או
הרגש.
ארגסט לוביטש נוטל א ת הסיפור התורכי
הזה, שנכתב במקור על־ידי מחזאי הונגרי ושו פץ
לקולנוע, ומעביר אותו דרך טיפול ציני,
מפוקח ופרשי משלו. מה שנאמר בסרט חשוב
פחות, העיקר הוא כיצד אומרים זאת.
לדוגמה: הצילום מן הרחוב דרך חלונות של
דירה פאריסאית מלמד על האופי המפוקפק של

מארלן דיטריך והרברט מארשל: מלוטש
המקום, גם ללא עזרת שורה אחת של דיאלוג.
ארוחה שבה מ שתתפות שלוש הצלעות של המ שולש:
בעל-אשה״מאהב, מדווחת כולה לצופים
על-ידי משרתים הנכנסים ויוצאים מן המיטבח,
ולפי הערותיהם ומצב הצלחות אפשר להבין מה
מתרחש בסלון. עם מארלן דיטריך כאובייקט
ההערצה, ועם הרברט מארשל ומלוין דאגלס
כשני הגברים המעופפים וחגים סביבה, סיפור
הסרט עובד כמו מכונה משומנת״היטב.

מע\רת
אדונים

אינדיאנה ג׳ונס ומסע
הצלס האחרון (תדאביב,
ארצנת־הברית, מוצג גם בחיפה)
— הריסון פורר כארכיאולוג המחפש
הפעם את גביע הגראל הקדוש,
ותוך כדי כך מציל את אביו
השובב מכל מיני צרות. שון קונרי
בתפקיד האב, גונב סצינות בקבלנות,
ואם כי הסרט מבדר כשלעצמו,
הוא חסר את מומנט ההפתעה
של הפרקים הקודמים.
נערת קריאה ( צ פ1ן.
צרפת) — סרט בתוך סרט על ספר
בתוך ספר. הרפתקותיה של אשה
צעירה שמיקצועה בחיים הוא לקרוא
בקול רם לפני לקוחותיה. תרגיל
משעשע ומבריק לאינטלקטואלים
ושיר־הלל למילה הכתובה.
מיאו מיאו מבריקה בתפקיד הראשי.
בימאי: מישל דוויל.
* תיקוות גדולות (לב,
אנגליה, מוצג נם בירושלים) —
סאטירה כואבת על עידן התאצ׳־
ריזם ופולחן הרכושנות באנגליה,
המצליפה בלי רחמים בעשירים
החדשים והישנים וצופה ביאושם
של מי שמנסים לשמור על מידה
של אידיאליזם. בימאי: מייק לי.

דברים משתנים
(דיזנגנף, ארצזת־הברית) — דון

ירט קולנוע בטלוויזיה

האי של פסקאלי (רב-
חן, תל־אביב, אנגליה) -
סרט שיכול היה להיות
כל מיני דברים• .סיפור-אהבה אכזוטי, מ אבק
לשיחרור לאומי, פרשת ריגול, מילחמת מעצ מות
על שליטה בים״התיכון, ועוד. א ם אין הר בה
נחת ממנו, הרי זה משום שהבימאי, ג׳יימס
דרדן, אינו מחליט לאיזה כיוון הוא רוצה ללכת.
העלילה מתרח שת ב ת חיל ת המאה באי יווני
קטן ומעורבים בה ציירת אוס טרי ת יפה, חוקר
בריטי נאה ומתורגמן יווני, ה מנס ה לשרת א ת
הכובש התורכי, החלום המערבי והשאיפות
הלאומיות היווניות, תוך שהוא מוכה הערצה
נואשת לציירת. פיצול האישיות הזה מס ב ך
אותו ואת כל האחרים בפרשה שסופה טראגי.
הסרט תפור לפי מידותיה של הטלוויזיה
הבריטית. יש בו כתיבה זריזה של דיאלוגים,
שכל שורה בהם נשמעת כמו ציטטה; מישחק
מופגן ורב-הבעה של שלושת השחקנים הרא שיים,
ורצינות תהומית של מי שמודע לחשי-

ועל אנשים שרוצים לשמור על
כבודם העצמי, אבל גם מבקשים
לעצמם פיסת אושר. מאקו ונובו
מקארתי מרשימים בתפקידים הראשיים.

הלן
מירן וציארלס דאנס: טלוויזיה
בות הדברים שהוא אומר, ומבקש מן הצופים
שיתייחסו לעניין בהתאם, וכדי לא להסיט א ת
תשומת־הלב מן המסר, מתנזרים בקפדנות
רבה מכל רעננות בלתי־שיגרתית בעשייה, שע-
שוייה לבלבל את הצופה.
חסידי הדרמה הטלוויזיונית ודאי יעריכו
א ת המאמץ של בן קינגסלי, שוב ב תפקיד
היליד בצל הבריטים, הלן מירן וצ׳ארלס ד אנס.
מי שאוהב קולנוע, יעדיף לפנות לכיוון אחר.

חוזה ה שרטט (יו ם רביעי 20 ,בספטמבר, בשעה
- )22:05 מן הסר טי ם המורכבים, המלוטשים והמרתקים
שנעשו בשנות ה־ 80 באנגליה. מאייר מוזמן להנציח אחוזה
של אציל כפרי, ותוך כדי צפייה בה מכל מיני זוויות, מגלה
מזימה אפלה לרצח. הכימאי פישר גרינאוואי התגלה לעולם
בסרט הזה, שהוא דוגמה לקולנוע מתוכנן, שחייב את
שורשיו באותה המידה לאלפרד היצ׳קוק ולאנטוניוני.
ל ר קו ד עם זר (יו שישי 22 ,בספטמבר, בשעה
- )22:50 סיפור חייה של מארחת־ברים המאוהבת נואשות
בבן־אצולה בריטי, ה מס תיי ם בהוצאתה להורג של האשה,
באשמת רצח. מ בו ס ס על פרשת רות אליס, האשה האחרונה
שעלתה לגרדום באנגליה, ב־ . 1954 מישחק מרשים של
מירנדה רי צ׳ ארדסון ויאן הולם. רופרט אוורט כנער-
שעשועים פוחז. הכימאי: מייק ניואל.
רובה חוליו ת (יום רביעי 27 ,בספטמבר, בשעה
- )22:05 סירטו של אילן מושנזון משחזר את התקופה
שאחרי מילחמת העצמאות, עם טראומות השואה ופולחני
הגבורה. רחוק מלהיות מושלם, אבל מלא רגעים מרגשים
באמת, ונושא חזון מפחיד של גיבורים המנפנפים ברובי-
צעצוע ומשחקים במילחמה שעדיין לא הסתיימה__ .
בילדותו, בידידות האמיצה שקשרה
אותו למקרין בקולנוע של כפר
סיציליאני קטן ובאהבתו הראשונה.
סרט נוסטאלגי כן ואמיתי, למרות
כל השמאלץ שבו. פיליפ נוארה
גונב את ההצגה בתפקיד המקרין.
עיסקי נשים (הקוד
נ1ע, צרפת, מוצג נם בחיפה) —
סיפורה של האשה האחרונה שהוצאה
להורג בצרפת, שאינו מנסה
להציג אותה כצדיקה, אבל מיטיב
להצביע על המוסר המעוות השולט
במדינה שבה עורפים ראשה של
מבצעת הפלות ומניחים לפושעים
האמיתיים להלך חופשי. קלוד
שאברול מביים את איזבל הופרט
באחד מתפקידיה הטובים.
שוב לאהוב ( ט״ ל ח,
תדאביב, ארצוח־הבריח) — זוג
נפרד אחרי 40 שנות נישואין. תמונה
אינטימית ורגישה של הקהילה
היפאנית בקליפורניה, על העימות
בין ערכים ישנים לעולם החדש,

אמיצ׳י כסנדלר המוכן לקבל על
עצמו רצח שלא ביצע תמורת תשלום
נאות, וג׳ו מאנטניה כשוליית־גאנגסטרים
שצריך להבטיח כי הסנדלר
יקיים את הבטחתו, בקומד־יית־פשע
משעשעת של דייויד
(בית ההיסוו־ים) מאמט.
* * שטן קטן שלי (דיזשף,
איטליה, מ1צנ נם בחיפה) — ר ד
ברטו בניני הוא שד קטן ושובב
המסתתר בגוף של אשה שמנה.
ולתר מתאו הוא מגרש־השדים
השולף אותו החוצה. בהתחשב
בנתונים של שני אלה, זה פחות
מצחיק מן הצפוי.
אשה אחרת (טיילת,
ארצזת־הברית, מוצג גם בחיפה)
— גירסתו של וודי אלן לת1תי בר
של אינגמר ברגמן. מרצה באוניברסיטה
עושה חשבון־נפש בגיל .50
ג׳ינה ראולנדס, מיה פארו, גיץ
הקמן ויאן הולם מעולים בתפקידים
עדי״ד, פיי נדז ₪
המרכזיים.
העולם הז ה 2716

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 25 | י 9והשקעות גע״מ, סל 452194 .־ 454203,03־ ;03 פקס 5468787 .־03 לקוח נכבד! המתן עם קנייתך כדי שתוכל לזכות 70 חז1ש נ!1(0₪ רשימת בעלי־עסק, שיעניקו לך את מ 7 7ג017

י 9והשקעות גע״מ, סל 452194 .־ 454203,03־ ;03 פקס 5468787 .־03

לקוח נכבד!
המתן עם קנייתך כדי שתוכל לזכות

70 חז1ש נ!1(0₪
רשימת בעלי־עסק, שיעניקו לך את

מ 7 7ג017 נסלון,
תפורסם בימים הקרובים.

ן 1 ץ יק והשקעות ב ע״ מ,סל 452194 .־ 454203,03־ ;03פקס 5468787 .־03

מ 1ר ו1סל1
המשניינים לקדם את מכירותיהם באמצעות

שונריאחח
של חברת פירסום ושיווק יתקשרו למשרדינו
בתל־אביב ונציגינו יעמדו לרשותכם בהקדם.
״׳יייז והשקעות בע״ני, טל 452194 .־ 454203,03־ ;03 פקס 5468787 .־03

דרושים מקדמי־מכירות

לשונריאיחחבבתייסלון.
פרנסה מובטחת. פרטים נוספים בטלפון
454 203־452 194 ;03־5468 787 ;03־.03
העולם הזה 2716

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 26 | ענת סרגוסטי, העולם הזה מעולם לא פגשתי את אד קוץ׳(שמו האמיתי קוך, טבח, כמו שימעון אבירן שלנו) אך מעולם לא יכולתי לסבול אותו. מדוע? היה נדמה לי שהוא מתנשא,

ענת סרגוסטי, העולם הזה

מעולם לא פגשתי את אד קוץ׳(שמו האמיתי קוך, טבח,
כמו שימעון אבירן שלנו) אך מעולם לא יכולתי לסבול אותו.
מדוע? היה נדמה לי שהוא מתנשא, תוקפני וגזעני. נעלבתי
כאשר קבע פגישה עם נשיא מדינת־ישראל ואיחר בחצי שעה.
שמחתי שחיים הרצוג סירב אז לקבל את פניו.
בבחירות האחרונות לנשיאות ארצות־הברית נשא קוץ׳
דיברי״הסתה נגר ג׳סי ג׳קסון השחור. הוא אמר שרק יהודי
מטורף יצביע בעדו. מדוע? מפני שג׳קסון נפגש עם יאסר
ערפאת ודיבר איתו על שלום. קוץ׳ ניצל רגשות גזעניים,
והתחנף למימסד היהודי, ובעיקר לימין הישראלי.
נראה שזה לא עזר לו. השבוע העדיף רוב של חברי המים־
לגה הדמוקרטית בניו־יורק את
המועמד השחור, דייוויד דינקי־נס,
על פני קוץ׳ .בין בוחרי דיני
קינס היו כרבע מן הקולות היהודיים.
אני
שמח על זה. אני רואה
בדאגה גוברת את התהום הנפערת
בין היהודים והשחורים
בארצות־הברית בכלל, ובניד
יורק בפרט. זוהי התפתחות
׳הרת־סכנות ליהודים.
טוב שיהודים כה רבים הבחינו
בסכנה זו. לדעת רבים,
דינקינס הצנוע והשקט הוא
מועמד טוב יותר מאשר קוץ׳ הראוותני, שבמשף שלוש
תקופות־כהונה ניצח על מינהל שהלר ונעשה מושחת. אופי
האיש חשוב מצבע עורו ודתו.
אגב, מיבחן זה מוכיח דבר שרבים בארץ מסרבים להכיר בו:
שה״מנהיגים״ היהודיים, אנשי המימסדים למיניהם, אינם
מדברים בשם הציבור היהודי כולו. זהו ציבור מגוון, המפגין
עצמאות רבה, לפחות בעניינים פנימיים. המנהיגים אמרו להם
להצביע בעד קוץ׳ .רבים מהם הצביעו בעד דינקינם. יופי.

קיומם. תושבי תל־אביב, שהתהלכו על המירצפות שהניחו
בזיעת־אפם, הסתכלו דרכם כאילו היו אוויר. גם ״חבריהם־
לעבודה״ היהודיים, מנהלי־העבודה, התייחסו אליהם כאל
אבק־אדם, כמו שהתייחסו פעם לעבדים.
אבל הם לא היו אוויר. הם היו בני־אדם. אחדים מהם היו
בוגרי תיכון. איש אינו יכול לדעת מה בדיוק הצטבר בליבם
במשך השנים הארוכות האלה. אבל אנחנו רואים עכשיו את
התוצאות. פה ושם מתפרץ משהו, מתפוצץ משהו בקירבם.
לפתע קם אדם בלתי־נראה, אדם־שאינו־קיים, שולף סכין
ומתנפל על אחד היהודים שהסתכלו דרכו.
באמצעות הסכין הוא קורא, ברגע מטורף אחד: הנה, ראו
אותי: אני קיים:

נא לא להפריע
מגיל צעיר אני מקפיד, עד כמה שאפשר, לישון אחרי־הצהריים
כשעה.
תחילה היה לי מצפון רע. עד שקראתי ספר של וינסטון
צ׳רצ׳יל, שבו העלה מינהג זה על נס. צ׳רצ׳יל כתב שזה חיוני
להיכנס למיטה אחר־הצהריים, גם אם אין נרדמים ממש. העיקר
הוא להתפשט ולהיכנס אל בין הסדינים. זה מאפשר לעבוד
שעות ארוכות בערב ובלילה, כפי שנהג צ׳רצ׳יל לעשות.
בכל שנות חיי עבדתי בין 12ל־ 14 שעות ביממה. היה ברור
לי שההפסקה אחרי־הצהריים חיונית לקיום קצב זה. כשנאל־צתי
לוותר על זה — למשל בשנים שבהן כיהנתי בכנסת,
נוסף על עבודתי הרגילה — חשתי כי בשעות שנועדו למנוחה
ירד הכושר שלי בצורה ניכרת. לא אחת נאמתי בכנסת

אודי אבנרי

מרד הבלתי־נראים

ו מן
איסו׳
מתוך שינה( .זה מוגזם, אבל הקשבתי לנאומיהם של אחרים
מתוך שינה).
ידידיי התייחסו למינהגי זה תמיד כאל תוצאה של מוצאי
הייקי. בכלל קישרו בארץ את שנת אחרי־הצהריים, בליגלוג־מה,
לייקים.
עכשיו בא מחקר רציני מאוד, הראשון מסוגו בקנה־מידה
בינלאומי — ואישר את כל ניסיון חיי. הוא גם הפריך את אחת
הטענות של צ׳רצ׳יל. את הניסויים ערכו בכמה ארצות, ובין
השאר החזיקו אנשים במשך שבועות בחדרים תת־קרקעיים,
שם שרר אור מלאכותי מתמיד ואבד ההבדל בין יום ולילה.

מסתבר שגוף האדם — כל אדם — דורש שעה־שעתיים
של שינה אחרי־הצהריים. שינה ממש, לא רק כניסה למיטה.
הסיאסטה, המקובלת בתרבויות רבות, בעיקר בארצות חמות,
היא׳״צורך אנושי כללי. גם מי שישן בלילה די והותר, זקוק
לשינה אחרי־הצהריים. זה דרוש לעירנות האינטלקטואלית,
ובייחוד לכושר קבלת החלטות. זה דרוש גם למצב־הרוח.
השינה אחרי־הצהריים, כך הוכח עתה, היא עמוקה ביותר.
משום־כך אין בה כמעט חלומות. מי שמתעורר ממנה באופן
פתאומי, עלול לסבול במשך כמה דקות מטישטוש״חושים.
צריכים לנוח כמה דקות מהשינה.
לצורך בשינה אין כל קשר לארוחת־הצהריים. אין זו עייפות
שאחרי־הארוחה (ובצרפת: אחרי האהבה) ,כפי שנוטים
לחשוב. גם מי שאינו אוכל בצהריים כלל, חש באותו הצורך.
העיתוי הנכון לשינה הוא 12 שעות אחרי אמצע שנת־הלילה.
מי שרגיל לישון מחצות עד שעה 7בבוקר, זקוק
לשינה בשעה 3.30 אחרי־הצהריים.
במדינות תעשייתיות נוטים לבטל את הפסקת־הצהריים,
ולעבוד יום־עבודה רצוף, אולי בגלל ריחוק הבית ממקום־
העבודה. בעלי־המחקר טוענים שזוהי טעות, שתתנקם קשה
בכושר האינטלקטואלי של העובדים.
זהו. עכשיו אני יכול להמשיך ולישון אחרי־הצהריים, אבל
במצפון שקט.

הא צוואר!
אולי כבר סיפרתי פעם את הבדיחה הזאת:
דויד בן־גוריון סעד על שולחנו של הנציב העליון בירושלים.
היה חם. באמצע הארוחה פשט בן־גוריון יאת מיקטורן
חליפתו והמשיך לאכול.
הנציב העליון נרעש. הוא שיגר פתק למזכיר הראשי: תע

משהו! המזכיר הראשי הריץ פתק לבן־גוריון: מה פשר
התנהגות זו? בן־גוריון השיב לו על גבי הפתק: זה בסדר,
קיבלתי רשות ממר וינססון צ׳רצ׳יל.
אחרי סיום הארוחה משך המזכיר הראשי את בך גוריון לפינה
ושאל לפשר דבריו.
.זה היה ככה ׳,אמר לו בן־גוריון. ,לפני חודש סעדתי על
שולחנו של מר צ׳רצ׳יל. היה חם, אז פשטתי את המיקטורן. מר
צ׳רצ׳יל התרגז ואמר לי. :את זה אתה יכול לעשות בארץ
שלך, לא כאן!׳
בפלשתינה החמה אין להקפיד על הלבוש הפורמלי, שהתפתח
באקלים הקר של הצפון. הרי זה בלתי־אנושי.
חשבתי על כך פעמים רבות בקיץ זה, המסתיים עתה, ברוך
השם. כי שמתי לב לתופעה חדשה: יאפיס צעירים, מאותם
הנושאים ברחוב תיקי ג׳יימם־בונד, המציאו לעצמם אופנה. הם
התהלכו בשיא הקיץ כאשר הם לובשים חולצה, בעלת שרוולים
קצרים או אף ארוכים, ועונדים עניבה.
המראה הזה מצחיק אותי.
העניבה אינה רק קישוט. היא לבוש חיוני באקלים קר.
תפקידה השימושי הוא להדק את הצווארון סביב הצוואר, כדי
למנוע חדירת אוויר קר ולשמור על חום הגוף. לפני שהתפתחה
העניבה המסוגננת של ימינו, מילאה תפקיד זה מיטפחת־צוואר(
.באנגלית קוראים לזה 1ק־ט״. .קושר צוואר״ .הצרפתים
קוראים לזה קראוואט. שפירושו קרואטי, דבר המלמד
אולי שאופנה זו התחילה ביוגוסלביה. הגרמנים משתמשים
במילה הצרפתית, והרוסים במילה הגרמנית. מיטפחת־צוואר׳).

מי שהכמיהה לסמל־מעמד מעבירה אותו על דעתו יכול
ללבוש את הדבר הזה בקיץ הסוב־טרופי של ארץ־ישראל.
יש המגיעים לשיא האבסורד. הם לובשים את העניבה, אך
פותחים את הצווארון. כשם שאנשי־חלם נעלו נעלי־זהב וכיסו
אותם בערדליים.
אשר לי, אני מסרב בהחלט ללבוש גם במסיבות דיפלומטיות
לבוש הנוגד את אקלים ארצנו. לא מכבר הואיל השגריר
מוחמר בסיוני להזמין אותי למסיבת יום־המהפכה של מצריים.
לבשתי חולצה לבנה חגיגית. שלושודארבעה גברים, שנהגו
כמוני, קיבלו את פניי באושר ובירכו אותי בהתלהבות. הם
חשו בבדידות נוראה בקרב המון לובשי־המיקטורנים ועונדי־העניבות,
השומן והסולת של הצמרת הישראלית, ובראשם
מנהיגי ארץ־ישראל העובדת.

בן־גוריון והפלסטינים
ועוד על בן־גוריון:
במיכתב למערכת ניריורק ט״מס כתב דיפלומט אמריקאי
בשם יוג׳ין ברד שלפני שנים, בראשית דרכו, שרת בירושלים.
״דויד בדגוריון אמר לנו פעם שישראל חפצה בשלום בר־קיי־מא
המבוסס על סיפוק הפלסטינים, ואם ירצו בכך, במדינה
משלהם.״
הוסיף ברד :״הוא לא היה מהסס עכשיו.״
מכיוון שברר לא אמר מתי שרת כאן, אין לדעת מתי אמר
בן־גוריון את הדברים. אם דגל בהקמת מדינה פלסטינית, הוא
הסתיר דיעה זו היטב. במעשיו בוודאי לא היה לכך זכר.
להיפך: אחת ממטרות־המילחמה שלו ב־ 1948 היתה בלי ספק
מניעת הקמתה של מדינה פלסטינית, לפי החלטת האו״ם.
אבל גם אם בן־גוריון אמר את הדברים לדיפלומטים האמריקאיים
רק לצורכי תעמולה, זה מעניין. לא יצחק שמיר ולא
יצחק רבין אומרים דבר כזה כיום, גם לא לצורכי תעמולה.

סיירת קליין
בליל־שבת שידרה הטלוויזיה תשדיר־שרות ליאיר קליין.
זה היה במיסגרת ערב־נוס־טלגיה
של ס״רת־חרוב, שהוגדרה
בתשדיר כ״יורשת
שועלי שימשוך. לפי התשדיר
עסקה הסיירת בעיקר במצוד־אדם
על אנשים שחצו את הירדן
מערבה.
היה שם אחד ״קיבוצניק עם
ערכים״( ,כך נאמר) ,והיה שם
מיודענו אסא קדמוני מההפ־גנות
שאחרי מילחמת יום־
הכיפורים, והיה קליין. בעיקר
קליין. ניתן היה להתרשם כי
כל גיבורי חרוב מצטופפים
סביבו, מתלוצצים עימו וטופחים לו על הגב.
איש מהם — כך נראה על המירקע — לא הסתייג ממנו
וממה שעשה. איש לא היפנה לו גב. לדעת אנשי חרוב,
מסתבר, זה בסדר גמור להיות שכיר־חרב בארץ־הקוקאין
ולהפוך ״חוואים״ לפלוגות־הרג, כי ״זה מה שלמדתי לעשות״.
אולי ביקשו ממנו עיצות וכתובות.

יוסי אלוני, מעריב

הצעיר הערבי שהתנפל על נהג־האוטובוס בקו 405 הודה
שעבד בבניין במרכז תל־אביב ושהרג יהודי שעבד שם.
אין זה המיקרה הראשון. בחודשים האחרונים היו כמה פיגועים
שבוצעו על־ידי פועלים מן השטחים הכבושים שעבדו
בישראל, ושקמו באחד הימים על מעבידיהם או חבריהם־
לעבודה.
זה מעורר בארץ לא רק זעם ופלצות, אלא גם תמיהה
ופליאה. הרי הם עבדו כאן. הם עבדו יחד עם קורבנותיהם. מה
גרם להם לקום ביום בהיר אחד ולפגוע בחברים־לעבודה?
יש הרואים בכר עוד הוכחה לאופי הבוגדני והרצחני של
הערבים. פשוט אי־אפשר לבטוח בהם. כולם רוצחים בעומק
ליבם. הפנה להם את הגב, והם ינעצו בו סכין.
אפשר גם למצוא הסבר אחר לתופעה.
הערבים האלה עבדו בתור הערים היהודיות. עבדו עבודה
מפרכת ומלוכלכת. קיבלו שכר זעום, שממנו נוכה לעיתים
קרובות תשלום עבור ביטוח שאינו קיים. הם עבדו מאונס, כי
סתמו את כל מקורות־הפרנסה בגדה וברצועה. הם משוללים
כל זכויות סוציאליות או אנושיות. ניתן לפטר אותם בכל רגע,
בלי פיצויים. מובן שאין להם חופשה שנתית. כל שוטר או איש
המישמר־האזרחי יכול להתנכל להם, להכותם, להשפילם.
אסור להם ללון בלילות בתחומי המדינה. אם הם עושים זאת,
כדי להימנע מן הצורר לקום ב־ 3בבוקר כדי להגיע העירה
בזמן, פורצים השוטרים למחסנים העלובים שבהם הם
מתגוררים ומכים אותם מכות־רצח. לא־אחת נשרפו הצריפים
על ראש הישנים.
אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שהם היו בבחינת הרואים־
ולא־נראים.
הם עבדו בתוך עיר, בתוף ציבור שהתעלם מעצם קיומם.
אם לא קילל אותם.
פעם, כשרחל אשתי עוד עבדה כמורה, היא שמה לב לערבי
שעשה עבודות־שיפוץ בגינת בית־הספר. איש מבין המורים
והתלמידים לא התייחס אליו כלל. הוא עבד לבד, אכל לבד,
נח לבד.
פעם ניגשה אליו ואמרה לו שלום. האיש לא הגיב. מכיוון
שמעולם לא אמר לו איש שלום, היה בטוח שרחל פונה למישהו
אחר.
אחר־כר, כשרחל עברה לצילום, עקבה במשך חודשים אחרי
קבוצה של פועלים מן הגדה, שהניחו בתל־אביב את המירצ־פות
הציבעוניות של אקרשטיין. הם עבדו בקבלנות 12,10 ,
ואף 14 שעות ביום ברציפות, עם הפסקה של 20 דקות לאכילה
חטופה. הם לנו בתל־אביב בהיחבא, בפחד מתמיד. פחד
לעצמם ופחד לגורל מישפחותיהם הרחוקות. מדי פעם נעצרו,
הוכו והושפלו. ובעיקר: איש לא שם לב לעצם קיומם.
הם עבדו בין האנשים. המונים עברו על פניהם במשך היום
— אר איש מן העוברים־ושבים לא שם אי־פעם לב לעצם

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 27 | א ; הדשש ( 3ז״ ^0 1 111£גז 1^ 0 ו\ו\\ שא \אח 4י < !וו > 1מ רנסנס -בשורה לאוהבי היין. בשורה של התחדשות, של פריחה ושל תרבות. בשורה של יין טוב, של טעם וארומה.

א ; הדשש ( 3ז״

^0 1 111£גז 1^ 0

ו\ו\\ שא \אח

4י < !וו > 1מ

רנסנס -בשורה לאוהבי היין. בשורה של התחדשות,
של פריחה ושל תרבות. בשורה של יין טוב, של טעם
וארומה.
רנסנס -סידרת יינות משובחים מענבי רמת הגולן,
הידועים בטיבם בעולם כולו.
ועוד מאליעז:
פריבילג׳ -סידרה יוקרתית של יינות מובחרים מענבי
רמת הגולן.

רנסנס -סדרת יינות משובחים מענבי רמת־

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 28 | דוח לצרכן בצפון, בדרום בשנה ה־ 42 רקיומו משרתים 4,300 שבדי ה.,שקם״ ,רשת־השיווק מס 1 ורשת הכל־בו המובילה בארץ. את מיליון לקוחותיהם ליום. במאות שק־מיות קבועות

דוח לצרכן

בצפון, בדרום

בשנה ה־ 42 רקיומו משרתים 4,300
שבדי ה.,שקם״ ,רשת־השיווק מס 1
ורשת הכל־בו המובילה בארץ. את
מיליון לקוחותיהם ליום. במאות שק־מיות
קבועות וניידות. במחנות ובבסיסי
כוחות־הביטחון. בעזרת חנויות ניידות
גם ביישובים ביהודה ובשומרון. וב־42
חנויות ברחבי הארץ. רבות מהן בעיי־רות־פיתוח.
מקריית־שמונה ותצור הגלילית
בצפון ועד ירוחם ומיצפה־רמון
בדרום, בהן נוכחות ה,.שקם״ היא תרומה
חברתית ולאומית.
חברת ה,.שקם״ מנהלת מדיניות־שיווק.
שמגמתה לסייע לאיזון התק־

ציב המישפחתי של לקוחותיה. הרשת
מעבירה ללקוחותיה במיסגרת מיבצ־עי־שיווק
את מירב ההנחות וההוזלות.
גם בדימונה וגם בירוחם, גם בנתיבות
וגם בבית־שאן.
פעילות זאת מבוצעת על בסיס כלכלי
טהור. כשלמרות היות ה,.שקם״
חברה ממשלתית, אין החברה מסובסדת
אפילו באגורה אחת. ההיפן־ הוא
הנכון. ה,,שקם״ ,שמחזורו השנה יעבור
את 700 מיליון הש״ח, מתנהל על בסיס
דיווחי. עובדה: בשנה שעברה, למשל,
העביר ה,,שקם״ לממשלה דיבידנדים
בסך שני מיליון ש״ח.
** ל סף המידבר ולמרגלות ההרים, במיזרחה של הארץ
./ו ב מע רב ה, מצויות 42 חנויות רשת השקם, רשת בתי
הכל־בו הגדולה בארץ.
זה נשמע ״ציוני״ ,אבל זאת עובדה: השקם — רשת א׳ —
היא רשת כלל־ארצית הפועלת, בניגוד לרשתות האחרות, לא
רק משיקולים כלכליים, אלא גם משיקולים חברתיים ולאומיים.
כך, למשל, השקם הוא הרשת היחידה שיש לה בית
כל־בו בעיירה הדרומית נתיבות, הזקוקה בימים אלה, יותר
מתמיד, ליתרונות הקנייה בשקם, המציע, הודות לגודלו ול־יעילותו,
מחירים מוזלים במיוחד ברבים מ־ 28 אלף הפריטים
המצויים על מרפי חנויותיו.
כל היתרונות. בקירבת הכניסה לעיירה מכביש באר־שבע,
מעבר למיגדל־המים הנישא, בקרן הרחובות ברית־כהונה
וחב״ד, ניצב לו בניין השקם בנתיבות ( 80 קילומטר
דרומית לתל־אביב 30 ,קילומטר מערבית לבאר־שבע).
זהו מיבנה דו־קומתי נאה, מוצק ומרווח, הבולט בין בתיו
הנמוכים של הרחוב והמשרת, ככל־בו יחיד במקום, את עיירת־הפיתוח
המחזיקה בשיא האבטלה במדינה (יותר מ־^.)20
זאת לא חנות שקם מי־יודע־מה. זה לא השקם של הקניון
ברמת־גן וזה גם לא השקם החדש בראשון־לציון. אבל זאת
חנות כל־בו מטופחת ומסודרת (קומת־הקרקע קודש למזון;
קומת־המרתף לציוד ביתי ולאלקטרוניקה) ,העונה על צורכי
המקום והמספקת מה ששום גוף אחר בעיירה אינו מספק.
גם בנתיבות זוכה הקונה בשקם בכל יתרונות הרשת
הארצית, אם זה מיבצע־השבוע, אם זה להיט־השבוע, אם זה
המיבצע למתגייס ואם זה, כמתבקש בחודש ספטמבר, מיבצע
החזרה לבית־הספר. ולקראת החגים מציעה הרשת גם הנחות
של ^ 10 על מוצרים בסיסיים כמו סוכר, קמח, אורז.
קשוב ללקוחות. בני המישפחות של מאות המגוייסים
מתרשבי נ תיבות. אנשי דוחות־הביט עיי(חייל המ׳*־ן ו וזרחיח

עמוד 29

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 29 | >\\ ב, שוטו 1ו>!^ץ ^: 1; 1נ״יז ו: בפח*3#ך, שען 1111ש.*{4 1ן!] 1111 נהנים משירות הקופאיות האריכות בריוק כפי שזה נעשה כמה עשרות קילומטרים צפונה, בקריית־גת. כאן,

>\\ ב, שוטו 1ו>!^ץ ^: 1; 1נ״יז ו: בפח*3#ך, שען 1111ש.*{4 1ן!] 1111

נהנים משירות הקופאיות האריכות בריוק כפי שזה נעשה כמה
עשרות קילומטרים צפונה, בקריית־גת.
כאן, במרכז העיר, ברחוב הרימון, עומד לו בניין שקם
חד־קומתי ומרווח, שנבנה לפי כללי הארכיטקטורה השקמית
הבסיסיים, שובה־עין מבחוץ וקל ונוח להתמצאות מבפנים.
גם כאן ניתן להשוות מחירים ואיכויות וקל לגלות כי
הרשת מתמודדת מול המיתון ומשיגה לטובת לקוחותיה־צר־כניה
את המחירים הזולים ביותר.
וללא קשר לבעיות היומיום, מן הראוי לציין עד כמה
השקם קשוב לנוחיות לקוחותיו. נכי צה״ל הם, כמובן, זכאי־קנייה
בחנויות השקם ובין חדרי־השירותים של השקם בקר־יית־גת
מצויים גם שירותים מיוחדים לנכים והדורשים, כידוע,
אפשרויות־גישה מיוחדות).
כל הדרוש. פילוסופיית השיווק של השקם אומרת: הכל
למען הלקוח. וזה מאפשר, בזכות היות השקם הרשת הגדולה
בארץ, להשיג מהיצרן את המחירים הזולים ביותר ולגלגל את
היתרון הזה היישר לכיסי הצרכנים־הלקוחות, עובדה אותה
יודעים להעריר היטב בבית־שאן, למשל.
שם, ברחוב הרצל, מעבר לגן הלאומי ובדרר לאמפיתיאטרון
הרומי, ליד המרכז המיסחרי של העיר, קופצות שלוש
האותיות המרכיבות את השם שקם מתור הקוביות המחוברות
לעמוד המכריז על נוכחות השקם במקום.
ובפנים — לפי סיסמת השקם — באמינות, איכות ואדיבות
— ניתן לרכוש כל הדרוש, ממזון עד מיבחר תכשיטים
ובקומת־הגלריה גם מיגוון פריטי ציוד ביתי. ולנוחיות הקונים
הכל־בו גם פתוח עד שעה שמונה בערב.
לא פלא שנוכחותה של רשת השקם בערי הפיתוח והספר
שקולה כנגר זאת של כל שאר הרשתות גם יחד. כאמור, גם
שליחות לאומית וגם שליחות חברתית.
וככה זה — השקם על המפה. גם 30 קילומטר מבית־שאן.
בעפולה, ברחוב ירושלים, במיבנה פינתי, ביציאה הדרומית
לכיוון יזרעאל וג׳נין. שקם, ולידו השקמית לשרות החיילים
הרבים המזדמנים לבירת־העמק בדרכם צפונה, או דרומה.
בצפון ובדרום, בערי־הספר ובעיירות־הפיתוח, במערב וב־מיזרח,
בחנויות במרכזי־האוכלוסיה בשפלת־החוף ובחנויות
הניידות העוברות לפחות פעמיים בשבוע בהתנחלויות ביהודה
ובשומרון עומד השקם לא רק לשרות מגיני העם, אלא
יותר מזה — לשרות העם.

עמוד 30

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 30 | החגים כבר בפתח, והם כידוע עוברים מהר. כדאי מאוד לנצל אותם כמה שיותר וכמה שיותר זה סונסטה. יש שלושה לבחירתך ויש עדיין מקומות פנויים לחגים + $40 מע״מ* מינימום

החגים כבר בפתח, והם כידוע עוברים מהר.
כדאי מאוד לנצל אותם כמה שיותר
וכמה שיותר זה סונסטה.
יש שלושה לבחירתך ויש עדיין מקומות פנויים לחגים
+ $40 מע״מ*
מינימום 2לילות בראש השנה או בסוכות
+ $60 מע״מ*
מינימום 3לילות בראש השנה
+ $65 מע״מ*
מינימום 4לילות בסוכות
+ $23.5מע״מ*
2לילות בראש השנה או בסוכות

ילד עד גיל 18 בחדר הורים משלם רק עבור ארוחות.

רשת מלונות סונסטה
להזמנות: סונסטה ים המלח, טל 057-84614/626 .סונסטה ירושלים, טל 02-528221 .
מלון שרה, טל 06-720826.ואצל סוכן הנסיעות שלך.

גלרר כיי ט

•המחיר לאדם בחדר יוגי על בסיס לינה וארוחת בוקר, תוספת ליחיד בחדר.

עמוד 31

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 31 | אביבה הכירה את כל החולשות של חווה, וניצלה אותה. היא שלטה בד!.״ ף* אות נשים, נכנסות לבוטיק, מסת־ * //כ לו ת עלי ושואלות, :את ציפי קביליו? את האחות של חווה?׳

אביבה הכירה את כל החולשות של חווה, וניצלה אותה. היא שלטה בד!.״

ף* אות נשים, נכנסות לבוטיק, מסת־
* //כ לו ת עלי ושואלות, :את ציפי קביליו?
את האחות של חווה?׳ לפעמים שואלים, :את
האלמנה?׳ שאלות מחוצפות, שאלות של
ישראלים סקרנים ולא־נעימים, שלא עושים
חשבון למי שעומד מולם״.
לא יעזור לציפי קביליו. העובדה שאתם
קוראים עליה עכשיו בעיתון קשורה במישרין
לסיפור של אחותה חווה יערי, שהעירעור
שהגישה לבית־המישפט מתברר בימים אלה.
קביליו, צעירה נאה, לבושה תמיד בטוב־טעם,
מככבת מאז בהרבה טורי־רכילות. סיפורים
על מחזרים. סיפורים על פגישות עם האחות
בכלא. היחסים עם כתב־הסלוויזיה אהוד יערי
וקטעים העוסקים בגירושין־.,

והמישפט של חווה, היחסים בינינו כבר לא
כמו שהיו בעבר. אני לא באה אליו בטענות,
להיפך, אני מבינה אותו מאוד. נגרמו לו
בעיות ומשברים קשים ביותר.

• את בקשר עם חווה?
אחרי כל המשברים שעברנו ביחד, אני
עכשיו בקשר טוב עם חווה. אני לא רוצה
עכשיו לדבר על הקשר הזה ועל מה שחווה
מספרת, בגלל המישפט שצריך להתקיים
בנובמבר.
אני מקווה שהצדק ייצא לאור.

• את אביבה גרנות את שונאת?
כל הטענה שלי לאביבה היא שהיא לקחה
את חווה וניצלה אותה. היא הכירה את חווה
ולמדה מייד את חולשותיה ואת הנאיביות
שלה. היא גם הרסה את חיי־המישפחה של
חווה. צריך להבין שחווה היתה בחורה שעשתה
מעל ומעבר לציפיות של כולם. היא
היתה אינטלקטואלית, למדה הרבה, הקימה
מישפחה לתיפארת — מה שכל אמא פולניה
היתה רוצה לקבל מבתה.

• היתה הרבה רכילות סביב הגי־רושץ
שלד?
התגרשנו בעיצומה של השערוריה עם
אחותי. זאת היתה תקופה איומה. התחלתי אז
לבנות את חיי מחדש והיתה לי תקופה די־ארוכה
של התפרקות, של לצאת ולהרגיש את
העולם. אני חושבת שתקופה כזאת עוברת על
כל אשד, גרושה. זה משהו שחייבים להתנסות
בו אחרי חיי נישואין ממושכים וסגורים. ביליתי
אז עם חברות וחברים במקומות שהיו
באופנה.

• אז איך, בכל זאת, היא הגיעה
למצב כזה?
אני כל כך כועסת על עצמי איך שנתתי
לה להידרדר בצורה כזאת. איך לאט־לאט
איפשרנו לה לשקוע בבוץ, מבלי שאף אחד
ירגיש או יעשה משהו כדי לעזור. אני לא
מבינה איך היא לא שיתפה אותי לפחות בחלק
מהבעיות. איך לא עצרתי אותה בזמן. אביבה
פשוט נכנסה לה לתוך החיים, לתוך הנשמה,
היתה לה שליטה אדירה על חווה. היום היא
לא היתה מגיעה למקום שאליו הגיעה.

• היית מאוד מבוקשת?
הרבה רכילויות נכתבו עלי והצטייר
הרושם שאני נערת־זוהר, שהכל מחפשים את
חברתה, או אחת שסוגרת את בילויי הלילה
של תל־אביב. הייתי באמת בהרבה אירועים,
פתיחות של מקומות ובתי־קפה. אבל התקופה
הזאת נגמרה.

• איך השפיעה הפרשה על חייך?

• איך היה הקשר עם בעלך?

כל מי שיהיה איתי בקשר בעתיד חייב
לדעת שהחבילה הזו היא חלק ממני. חווה
היתה עמוד־השידרה של המישפחה, היא
ליכרה את כולם סביבה. בחגים, בשבתות היא
היתה המרכז. פתאום הכל נגמר. אמי היום
היא בת .74 היא האדם היחיד הקרוב לי,
שאותו אני יכולה לפגוש. הורי הם ניצולי־שואה.
גדלתי בצל הזה ועד היום זה מלווה
אותי.
באיזה שהוא שלב בחיים אני רוצה לכתוב
ספר, שבו כל האמת על הפרשה ועל מה
שעבר על כולנו ייצא לאור, זה לא יהיה כמו
הספר הנועחך, שמי שכתב אותו רצה רק להתפרסם
ולהרוויח כסף מהסיפור. בספר ההוא
הופיעו רק קיטעי־עיתונות ולא עדויות אמיתיות
של מה שקרה.

את יוסי, בעלי הקודם, הכרתי בגיל , 19
כשהשתחררתי מהצבא. אחרי חברות של
שלוש שנים נישאנו וגרנו בתל־אביב. גולדה
לנו בת, מיה, שהיום היא בת . 12 חיינו ביחד
11 שנה. אבל ההתפתחות הטיבעית של כל
אחד מאיתנו הלכה לכיוון אחר. החלטנו להיפרד,
אבל היום אנחנו שומרים על קשרים
טובים. יוסי הוא אבא נפלא לבתי.
אגב, הרבה אנשים חושבים שאני אלמנה.
מבלבלים בין יוסי, בעלי לשעבר, והשוער
הרצל קביליו, שהוא אחיו. הרצל נפטר
ממחלה קשה ואנשים חושבים שלבת שלי אין
אבא. הגיע באמת הזמן להגיד לכולם שיש לה
אבא טוב.

• עברת שני משברים קשים באותה
תקופה, איך השתקמת?
אף אחד לא מבין כמה היה לי קשה. מסביב,
השערוריה סביב חווה ומשבר גם בתוך הבית
שקי. לא היה לי זמן לטפל בבעיות האישיות
שלי, לנסות להתמודד ולמצוא פיתרונות.
זאת היתה מילחמת־קיום. רצתי בין בתי-
המישפט וניסיתי להמשיך לשאת בעול
המישפחה. הייתי גם צריכה להמשיך ולדאוג
לבוטיק שלי ולשמי הטוב.

• איך הקשרים שלך עם אהוד
והילדים של אחותך?
עכשיו אני בקשר חזק מאוד עם הילדים
של חווה. אפרת היא כבר חיילת וכשהיא מגיעה
לעיר היא מתקשרת אלי ואנחנו מדברות
ומחליפות חוויות. גם צחי מגיע אלי הרבה.
אני מרגישה אליהם קשר אמהי. מרגישה שהם
כמו הילדים שלי.

• ועם אהוד?
איתו אני בקשר קורקטי. בעיקבות הפרשה

גם ציפי?ביד !,מחכ ה עכשיו לפ ס ק־הדין
בעירעור שהגישה חווה יערי.
אחרי מ שבר פסו״ ביחסי ביניהן,
חזרו האחיות להציג חזיח אחידה
ומשותפת. קביליו, שג עליה ועל מיש־פ
חתה עברו תקופות קשות, מנסה להשתקם.
יש לכס אולי בעלב שבילה?
זיוה מ * 7ל

• את רוצה להינשא שוב?
קודם כל אני רוצה לשנות את הסטיגמה
שיש עלי כנערת־זוהר, בגלל הצורה החיצונית
המטעה שלי. באופיי, אני מאוד זקוקה
לשקט ולשלווה. אני רוצה לבנות מחדש בית
ומישפחה עם אדם שיש לו ראש טוב, עצמאי
וחשוב שיהיה כריזמטי.

• יש לך דרישות מיוחדות?
אני לא פמיניסטית, להיפך. אני מאוד
אוהבת את הגבר הישראלי המאצ׳ו. אני יודעת
שהרבה לא יאהבו את מה שאני אומרת
עכשיו או שיגידו שזאת גזענות, אבל אני
אוהבת באמת את הגבר המיזרחי, למרות
שאני פולניה. אני אוהבת את המנטליות המי־זרחית.

מצאת אחד בזה?
בינתיים לא. אני כיום לבד. ניתקתי הרבה
קשרים עם אנשים, שניסו לרכב על שמי
בעיקבות השערוריה של אחותי.

עמוד 32

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 32 | סוף־סוף, גם בישראל, סטריפטיז גברי, שיש רו שד מה ללמוד • ום אידך-שאול א״זגבדג והבנות מארח עשירים ומפורסמי בריין ררא חברים יועץ־הסתרים, המו׳ל ואיש־החברה אם!ז

סוף־סוף, גם בישראל, סטריפטיז גברי, שיש רו שד מה ללמוד
• ום אידך-שאול א״זגבדג והבנות מארח עשירים ומפורסמי

בריין ררא חברים

יועץ־הסתרים, המו׳ל ואיש־החברה אם!ז רובץ,
המשתייך לחוג הבליינים התל-אביבי, שמרכזו במשולש
הבילויים שבצפון תל־אביב, ערך לעצמו מסיבת
יוס־הולרת גדולה בדיסקוטק אופנתי ביפו, בנוכחות

את סיפרו תל־אביב — עיר ללא חברים, שם זמני.

מרכז) ,בפוזה חברית עם הבדרן אבנר דן(מימין)

והקריין דן כנר(מ שמאל מאחור) ,שאף הנחה א ת
הערב הנעים. לצידם, הליצן מאיר זמיר (מש מאל)
,שלא פסק מלהשפריץ מים על האורחים.

הליצן והליצניס

מאות מידידיו. היו שם דוגמניות ובדרנים והזמרים

חיים משה, שימי תבורי, מרגלית צנעני
ויזהר כהן. לאסף מלאו ,35 ובקרוב הוא מוציא לאור

עיקוב גגקרוב

חוקר־המיששרה לשעבר והבלש נ הווה,
מישל ח דד, זוכה לחיבוק ידי דותי
מ א שת-החנרה בהירת״השיער יונה לחוביץ, ידיד תו של
אסף רובין. הוא בחולצת״משי והיא בשימלת״סטרפלס אלגנטית.
צייפנרייר בנוסח
תר־אביבי

נתיחת חמת

אחת מהצופות הנועזות פותחת א ת
חנות מיכנסיו של החשפן ריק, שהר גיש
קצת נבוך, מפני שהיתה זאת הפעם הראשונה שלו בחשפנות.

מודעה קטנה במקומון של הל־חזלם
פוסט הביאה למועדון החלד
נות הגבוהים כ־ססז נשים, רובן
ממוצא אנגלו־סכסי, שבאו לחזות
בגברים המבצעים סטריפטיז.
שישה גברתנים, מאלה שאוהבים
להעריץ את גופם ומוכנים לבלות
את מרבית זמנם במכוני־כו־שר,
עלו זה אחרי זה והציגו את
חיטוביהם. שלא כמו הניו־יורקים,
זכו דווקא הפחות־מפותחים להצלחה.
האחד, מחופש לשוטר, והאחר,
שחור־עור תוצרת הארץ בשם
הילל, זכו למחיאות־כפיים, אולי
בגלל העינטוזים שלהם או שמא
בגלל הנועזות שלהם. האחרים עשו
פוזות, שבקושי סחטו מחיאות־כפיים,
למעט ביריון רוסי סימפטי
וסכסי, שחשף גוף מושלם לקול
אנחותיהן של הנשים.
רוב הצופות במופע הזה, בוודאי
חזו במופע דומה במועדון צ״פד
ד״ל בניו־יורק, שלמעשה המציא
את התופעה, הגברים מדהימים בח־זותם
והנשים מדהימות בהתנהגותן:
הן לא מהססות לשרוק, לצעוק,
להעיר הערות ולשלוח ידיים. הגברים
שם מוכנים לעשות הרבה כדי
לזכות בעוד רולר שנדחף לאיזור
החלציים שלהם המכוסה בבגד־ים
זעיר. אבל תל־אביב היא לא ניו־יורק.
הבחורים שהתפשטו היו טירונים
בנושא והנשים היו מאופקות
יותר.
את הקצב נתן הריסק־ג׳וקי, שעודד
את הגברברים ואת הנשים
לשתף פעולה. ברקע הסתובבו
מלצרים חשופי״חזה וגם כמה שומרים,
שהיו יותר מרשימים מהמת־פשטים,
ולמרות שהם חשפו רק את
חזם הם סירבו להצטלם.

המשי עושת את שרו

שחור״העור הישר אלי
הילל, שהיה ה טוב
ביותר מבין כל החשפנים, הפגין פתי חות וגמישות ראויים
לציון. הוא ה רנ ה להתחכך בחושניות עם הצופות הנלהבות.

עמוד 33

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 33 | עשירים יותר \ם פורסם ים פחות לא בכל יום זוכה המאיון העליון שגביר :מו איל־ההון שאול אייזנברג יארח אותו. ה קרה בנשף השנתי של האגודה למילחמה :סרטן, שנערך בבית

עשירים
יותר
\ם פורסם ים
פחות
לא בכל יום זוכה המאיון העליון שגביר
:מו איל־ההון שאול אייזנברג יארח אותו.
ה קרה בנשף השנתי של האגודה למילחמה
:סרטן, שנערך בבית אסיה בתל־אביב. אייזנ־דג
אירח ושתי בנותיו אדית רוזנפלד
ליד הרדי עזרו לו בכך.
זוגות״זוגות נכנסו המכובדים, הנמנים על
:שירי ישראל, לאולם־הכניסה של בית־וסיה,
ומייד עם כניסתם נמסר להם היכן יש־
:ו, עובדה שאיפשרה לרבים מהם לברר מה
!עמרם בחברה הישראלית. ואכן, עשירים

איל־ההון הבינלאומי שאול אייזנברג
אוחז בכוס־משקה ועומד לצידה של בתו
הנאה א די ת רוזנפלד, שבאה בחברת בעלה מאיר רוזנפלד, ה עונד

באחת החברות המצליחות של אייזנברג. גם בתו המרשימה ליז
הרדי (בצילום משמאל) ,הגרושה מבעלה דורעם הרדי, נכחה
באירוע המפואר. אדי ת דומה מאוד לאמה היפאנית, לאה.
חדשים התערבו בעשירים ותיקים,
אנשי אקדמיה ורפואה פגשו באנשי
כספים, ולקישוט היו גם כמה
נשות־חברה מפורסמות.
בשעה 8:20 עלו כולם לקומה
הראשונה, כדי ליהנות מהארוחה החגיגית
והתוכנית האמנותית שהוכנו
לאורחים.
אחדים מהאורחים אף זכו בפרסים,
מתנת האגודה, ואת זאת הם
גילו כאשר התבקשו להרים את
צלחותיהם. לזוכים היתה מוצמדת
פיתקה שעליה מיספר הזכייה.
בהתחשב בעובדה שכל זוג שילם
כמה מאות דולארים כתרומה עבור

הערב הזה, היתה זאת באמת מחווה
צנועה.
בשנה האחרונה נחשפה מיש־פחת
אייזנברג לתיקשורת הרבה
יותר מאשר בעבר. בשנים קודמות
עשו בני־המישפחה מאמצים גדולים
שלא להיחשף לאמצעי־התיק־שורת,
ואכן היו צילומים מעטים
ונדירים שלהם באמצעי־ התיק־שורת.
במהלך האירוע התבדח איי־זנברג,
ואמר ליוסי אלוני, צלם מעריב,
שהוא ממעט להצטלם בגלל
העובדה שבעבר צילמו אותו פעמים
רבות, אך תמיד הופיע בעיתונות
צילום שאינו מחמיא לו.

סדר ישיבה

סוזי אבן, בשימלה פיר-
חונית המכהנת כאח ת
מראשי האגודה וג׳ון פורמן, שהוא יושב־ראש
האגודה, מסכמים ניני ה ם פרטים אחרונים לגבי

סדר ישיבת האורחים בשולחן־הכבוד, שאירח
את החשובים שבאורחים. שולה אקירוב (למטה
מימין) ,אשת״העסקים בחברת היחצנית מירי.
בני־הזוג אורי ומלווין פדני (למטה משמאל).

רות מנדל (מימין) אשת תעשיין
לצידה של 1
מחשבים מסביון, עומדת צידה
הספרדית בארץ1 . ת אלויר קרסו, נציגה אלגנטית ויפה של האצולה

עושו ואצורת

כתב: זוהר אוהליאב, צילם: אלי דסה

33 -ייו

עמוד 34

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 34 | ב״כתר״ קורעים מחירים אנטומיה שד הוצאה דא 1ר בישראל הוצאת כתר היא אחת משתי הוצאות־הספ־רים הגדולות בישראל, והיא גם הוצאה מטיפוס שהתפתח בספרות העברית רק בשניים־

ב״כתר״ קורעים מחירים
אנטומיה שד הוצאה דא 1ר בישראל הוצאת כתר היא אחת משתי הוצאות־הספ־רים
הגדולות בישראל, והיא גם הוצאה מטיפוס
שהתפתח בספרות העברית רק בשניים־
שלושה העשורים האחרונים. הוצאת־ספרים
לא לשם ספרות, כי אם לשם צבירת רווחים,
פירות־הון. מה פלא שבראשה עומדים לא אני
שי־ספרות או אנשים מקורבים לעולמה של
ספרות, כי אם פקיד־בנק־לשעבר ופקיד־מינ־הל,
שהוא כלכלן במיקצועו.
(מנכ״ל כתר הוא יעקב פחטר, מי שהיה
פקיד בכיר במק הפ!על ובחברת כלל, ואילו
עורכה הראשי של ההוצאה הוא איש־ה־מינהל
והכלכלן עמוס מר־חיים, סגן מנכ״ל
כלל לשעבר, וכנראה גם מועמד המערך
לראשות העיר ירושלים בעתיד).
באורח פרדוכסאלי, ייתכן שזו גם הסיבה
לכך שכתר, כמו הקונצרן התעשייתי הקפי־טאליסטי
שהוא בעליה ,״צברה״ בשנים האחרונות
הפסדים ניכרים. אם לעבוד כמו בנק או
בקני־מידה מתקרבים לאלה של בנק — והכוונה
לבנק ישראלי, כמובן — כי אז צריכים
להיות מוכנים גם להפסדים שלא היו מביישים
שום בנק ראוי לשמו. בישראל, כמובן.
מן הצד השני ניתן כמובן לטעון כי השנתיים
האחרונות לא האירו פנים גם למו״לים
אחרים בארץ. שנה־שנתיים של ״בום״ גדול,
שלאחריו קול דממה דקה. אחרי האופוריה
הגדולה — ייאוש אפור כשק. והכל כבר הה־

ערינ! <

לו — ועדיין — מדברים על פשיטות־רגל.
בינתיים עוד לא פשט איש, כמדומה, את
הרגל(אף כי כמה כבר פשטו יד, בצורה זו או
אחרת) .לפעמים דומה שגם האיומים הרבים
בפשיסת״רגל אינם אלא תרגיל מתחכם,
שמטרתו האמיתית היא לקצץ בשכרם של
הסופרים ובמיקדמותיהם, להיפטר מספרות־לשמה
טרחנית (שירה, למשל) ,אלא אם כן
טורח מחברה ומצטייד באיזה פרס או באיזו
מילגה — ורצוי כמובן בשניהם — להוזיל
ככל האפשר את הוצאות ייצור הספר על־ידי
הפעלת לחץ על דפוסים וכריכיות, ובכלל
לשמוט חובות או לפחות לדחות ככל האפשר
את מועד פירעונם.
בקיצור: תרגילים פינאנסיים, במגמה להקל
מעל הלחץ.
העובדה, מכל מקום, היא, שאיש עדיין לא
פשט את הרגל (אדרבה, נדמה שאפילו צצו
אי־אלה מו״לים קיקיוניים חדשים) .היחיד
ששעריו נסגרו הוא, לפי שעה, שבועונו של
נחום ברנע, מחרת ראשית, שלא הכל מצטערים
על היעלמותו הלא־פתאומית מנופי־חיינו.
ומי,
אגב, היה אחד מבעליו של אותו שבועון
ספק־אליטיסטי ספק־מקומוני־כאסחיס־טי?
— קונצרן כלל, כמובן, בעליה של כתר.
הוא בשיתוף עם ההסתדרות ועם ׳דיעזת אח־חנות.

הוצאות־סנוים
וני הדגם האמורא׳ :דא עוד סנוים
רשם תיבות, נ׳ אם ושם גדיכת חוח. בקיר־ננק
ומינהלן סוגדים !גדוו־ם לשירה, ועיון, רב־קוות
ולמוסיקה, מנסרים את עווניהם ויוצאים רמוסה. האם
אנחנו בררו למנירת־החיסול של הספרות העברית?•
הנימוק: חיסכון. נימוק כשר־למהדרין גם
כשמדובר בספרות. אבל זאת לדעת: יש חיסכון
ויש חיסכון. בעיני ה״בוסים״ של כתר
אין זה מספיק שספר יכסה את עצמו ואף יכניס
להוצאה רווח צנוע(סידרת מענף, למשל,
בהחלט כיסתה את עצמה, ואף הכניסה רווחים

ידועה, הכל תלוי. ולאו דווקא בטיב המילוי.
והפעם העימות גם אינו בין פקידי־בנק־לש־עבר
ובורסה ומניות ומחזור־הון ודיווידנדים
לבין שוחרי־ספר ואנשי־ספרות מן העבר השני.

תמיד יימצאו גם סופרים הנמשכים אל

מניות ובורסה
כן, עיקר שכחתי. כתר גם היתה הוצאת־הספרים
העברית הראשונה שיצאה במניות
לבורסה. אחרי הכל, האם ההבדל בין ספרים
לנייר־אריזה, כפתורי־פלאסטיק, משקאות
טמפו או טמפונים ואמצעי־לחימה הוא הבדל
שבטבע־הדברים או באידיאות(האפלטוניות)
המזינות אותם? במבט קומרציאלי, אלה
כאלה הם מוצרי־צריכה. לאחדים מהם יש
שוק ויש ביקוש: לאחרים יש שוק אבל כבר
אין ביקוש: וליתרם — אין לא זה ולא זה.
כך — מנקודת־ראותם של פקיד־בנק
וסגן־מנכ״ל, שהיא, מטבע־הדברים כמדומה,
קיצרת־טווח. שהרי אין 65ז11111ז בספרים. ולכן,
כשנקלעים לקשיי נזילות וחייבים להנהיג
מישטר־חיסכון, הולכים אצל החלשים. וחלשים,
מבחינתה של הוצאה ככתר, בהנהגתם
של כלכלן ופקיד־בנק, יהיו תמיד קאנט ושו־פנהאואר,
מוצרט ובאף, הלדרלין ומאלארמה
ודבורה בארון ויעקב שטיינברג, לא ספר על
״בישול בלי מלח״ או ספר (כבודו במקומו
מונח) על ״ירושלים לדור ודור״ ,במיקרה הטוב,
או הנקמה של ס. שאגאן, במיקרה הפ־חות־טוב.
אגב,
מיהו ס. שאגאן זה?! ואני מתנצל
מראש על בורותו של מי שאמור להיות פרופסור
לספרות־עולם. מה לעשות, בורותם של
פרופסורים אינה יפה ומוצדקת יותר מבורו־תם
של הדיוטות.
וכך ועל־פי אותו הגיון, סוגרים את סידרת
מעוף לסיפרי־עיון ואת סידרת יצירה חצרה
לדיברי־ביקורת, שבעריכתו של מנחם ברע־קר,
לאחר שנפטרו תחילה מהצעותיה ה״אלי־טיסטיות״־מדי
של הגב׳ רינה ליטווין(סידרת
מחזות קלאסיים מתורגמים היתה רק אחת
מהן) .מחסלים את מדור השירה שבעריכת
דויד ויינפלד, מפסיקים את הסדרות למוסיקה
ולקולנוע, ודוחים את הצעתה של הגב׳ ניבה
לניר, העורכת הקודמת של ההוצאה, לסידרת
ביוגראפיות מחקריות. אחר־כך, כבדרך אגב,
נפטרים גם ממנחם ברינקר, דויד ויינפלד,
רינה ליטווין וניבה לניר, כמובן.
מי נפטר? המומחים, כמובן. פקיד־הבנק
לשעבר וידידו הכלכלן בעל האמביציות הפוליטיות.

לא־גדולים)
.לא, פקיד־הבנק־לשעבר והכלב־לן־הפוליטיקאי־שלעתיד־לבוא
דורשים יותר
מזה. הם רוצים רווחים. רווחים. רווחים ובריש
רבתי!
בעולמה של המו״לות העברית מן הטיפוס
הישן לא היו לא בורסה ואף לא מניות, ולפיכך
גם לא מאזנים שנתיים מבוקרים המתפרסמים
— הרשות לניירות ערך רואגת לכך
— שנה־שנה. בעולמה של אותה ספרות גס
לא פקירי־בנק־ומינהל הם שקבעו מה יזין את
הנפש הציבורית ואת הנפשות האינדיווידואליות
של בני עמם וארצם.
שם, אז, היו רק אוהבי־ספרות ומשוגעים־
לספרות ומצנאטים(ויסוצקי) וסופרים ומשוררים
גדולים, הנוטלים על עצמם טירחתה
של מו״לות מתוך תחושת שליחות וייעוד —
וכדי להבטיח לחם לביתם לאחר שיסתלקו,
חלילה, לעולם שכולו טוב או כולו רע(הכל
לפי הדת והאמונה) .והיו גם מו״לים שהם
סוחרים קטנים, לפעמים מוצלחים ולפעמים
שלומיאלים השולחים ידם בספר אולי בשל
זיכרונות מבית אבא או סבא, או זיכרונות
מהישיבה או מחנות־הספרים של השכונה, או
סתם מפני שאין שום מישלח־יד אחר בידם.
והיה גם מיזרחי, לא בצלאל, כי אם בעליה של
הוצאת מיזרח׳ ,שלא־מעטים מן הידועים והטובים
בסופרי ישראל קנו בתשלומיו את הפיתות
שלהם.
איש מכל הנזכרים־מעלה עוד לא זכה להפוך
חנות לאופנת גברים ונשים ברחוב ראשי
בכרך גדול, מקום שדמי־השכירות בו הם מן
הגבוהים במדינה, לחנות־ספרים בת שלוש
קומות, ולה אפילו קפטריה־מיסעדה במרתף!
קידמה ,״פרוגרס״ בלע״ז, או, חלילה, ריאקציה
בלע״ז??
ובכן, כמו שנאמר באותה בדיחה סקוטית

הקלות הבלתי־נסבלת של החוזה לטווח ארוך.
לא עוד תשלומי תענית־אסתר של עם עובד
או שמועות סף פשיטת־הרגל המתמדת של
ספריית פועלים. לא עוד התמקחות עם בנו
של אוהד זמורה הסימפטי על חוב בסך 100
שקל (המצב קשה, המצב קשה).
לא. הפעם כסף בשיטת הסרט הנע. עוד לא
התחלת לכתוב וכבר אתה מקבל. יחסי ״קח־תן״
בין סופר לבין מו״לו. ולכן אך טיבעי הוא
שסופרים כעמוס עוז, שעבד עשרות שנים
בשדות זרים ובשירותם, או יצחק בן־נר, שהבין
את הפרינציפ מוקדם־יחסית בקאריירה
שלו, ימצאו את מקומם דווקא בכתר.
איזו הוצאה אחרת בישראל היתה מממנת
לבן־נר שנה שלמה בניו־יורק כדי שיחזור
משם עם פרזטיקול?־!
אולי באמת רק פרוזה של יוסי קריים
שהוציא, כמעט על חשבונו הפרטי בלבד, את
אסופת שיריו של מרדכי אבי־שאול, ספר
שמרבית עותקיו עדיין מצויים־מתגלגלים
היכן־שהוא במרתפי ההוצאה.
אבל יוסי קריים הוא ״משוגע לדבר״ ,עורך
ספרותי גחמני, ולא הוצאה מיסחרית ״מאוזנת״
,ולכן אין מביאים ממנו ראייה. והראייה,
שלולא שמיטת־החובות(בעיקר ריבית מצטברת
וקנסות) שבה זכה באחרונה, היה הופך,
מן הסתם, לנחשונם של המו״לים פושטי־הר־גל.
במילים אחרות: שוחר־ספרות ולא סוחר־ספרות.

תסריט
אפשרי
דווקא בשל מצב־דברים זה שאותו ביקשנו
לתאר, נשואות היום כל העיניים לכתר,
לראות כיצד ייפול, או יקום, דבר בקריית־ספר
שלנו.

עמוד 35

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 35 | ״תסריט״ אפשרי אחד (המושג עצמו כבר׳ מעיד על האמריקניזציה האוכלת בנו בכל פה) הוא באמת זה האמריקאי: כתר מתאוששת מן המשבר שאליו נקלעה, ולהיפר — מגברת חילים. בזה

״תסריט״ אפשרי אחד (המושג עצמו כבר׳
מעיד על האמריקניזציה האוכלת בנו בכל
פה) הוא באמת זה האמריקאי: כתר מתאוששת
מן המשבר שאליו נקלעה, ולהיפר —
מגברת חילים. בזה אחר זה היא מתחילה לבלוע
הוצאות־ספרים מתחרות. לא עובר זמן
רב ועוד הוצאה נוקטת בדיוק באותם מהלכים.
אחרי שבלעו כל מה שניתן היה לבלוע,
שתי הוצאות־הלווייתן זש^זגוח 1110 ץ סתזסס,
או, בלשון־עבר, משתלטות על השוק. מקסוול
קונה פה ומורדוך קונה שם וגנגר מצטרף
אליהם — ואז יש גם צד ג׳.
כתום התהליך נותרות רק עוד שתיים־
שלוש הוצאות־ממותה בישראל. מחוץ להן
מתקיימים רק עוד כמה מו״לים קיקיוניים:
אחד המוציא בעיקר את שירי/סיפורי אשתו,
השני — המתמחה בפורנוגראפיה ״קשה״,

טיות אחרות, ואין כל סיבה שהתהליך יפסח
דווקא עלינו. אחרי הכל, בניגוד לדעתו של
יון פדר, מכלל ״עם הספר״ יצאנו ולקראת
״עם הכתר״ אנחנו הולכים. שהרי כדי להיות
״עם הספר״ — וזאת אין מר יון פדר יודע,
מכיוון שגם הוא עצמו אינו אלא מוצר אופייני
של בית־האולפנה של כתר — ,כדי להיות
״עם הספר״ אין די בהוצאת הכמות הגדולה
ביותר בעולם של ספרים על ״בישול
בלי מלח״ או מכסימום העותקים של ״זיכרונותיו
של נשיא מרקס אנד ספנסר״ בתיר־גום
ללשון־קודש(לשעבר):
אמרנו ״לשון־קודש־לשעבר״ ,ובכוונה
אמרנו. וגם זה מחזיר אותנו להוצאה שבה אנו
עוסקים ברשימה זו. שהרי איזו הוצאת־ספרים
בישראל, זולת הוצאת כתר, בדמותה החדשה,
בהנהגתם של אותם פקידים ובנקאים נכב־

בלי מלח שאותו כבר הזכרתי. שהרי זה נמכר
באותו מיבצע ״חטוף״ ,לפי המודעה —
באותומחירכמומחירוהק טל
וגי ! בשתי מילים: מלח הארץ.
ההפתעה הגדולה ביותר של המודעה שלנו
הוא סיפרה של יהודית הנדל, כסף קטן, שירד
אף הוא מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. כלומר,
מ־ 25.90ש״ח לשמונה שקלים טבין ותקילין
בלבד. כסף קטן בהחלט.
האם תרמה לכר העובדה שהגב׳ הנדל לא
נזהרה ריה והופיעה לעיתים קרובות מדי על
מירקעי־הטלוויזיה שלנו לצידו של ידידה
שימעון פרס, בעל כעת מחר. ואולי האשמה
היא בשם סיפרה. ניבאה ולא ידעה מה ניבאה.
היכן הטשת — זהו שמו של הספר הפותח
את רשימת סיפרי־הילדים במודעה שלפנינו.
ונדמה לי שהשאלה הזאת צריכה באמת להעסיק
את כולנו. שהרי גם אם אנחנו הולכים
לעברה של פשיטת־הרגל או מכירת־החיסול
הכללית והגמורה של תרבותנו, מוטב שנעשה
זאת ביודעים ובעיניים פקוחות, ולא כסומים
בארובה.
תאמרו: והרי באמריקה השיטה הזאת עובדת
(־מצליחה נכון. לפי שעה. שהרי גם
באמריקה עדיין אנחנו עדים רק לשלב ב׳,

מר־חיים ופחטר: קריאת תחת
והשלישי — המבזבז כספי ירושה נכבדה שירש
מהוריו/הורי אשתו.
במצב כזה יתפלגו סופרי ישראל ומשורריה
לשתיים־שלוש קבוצות, לכל היותר: ביתר,
מכבי והפועל. וכל סופר יהיה או לנו או
לצרינו.
מבחינת המו״לים, התהליך אמור להסתיים
בנקודה זו. אבל מבחינת הסופרים הוא —
כמו השיר — רק מתחיל.
מכיוון שסופרים(ומשוררים) הם אינדיווי־דואליסטים
גמורים, אגוצנטריים, חשדנים
וקנאים על־פי מיזגם, ושאפתנים, סנובים,
שוחרי ייחוד ותהילה על־פי נטיות ליבם הרע
מנעוריו — לא ייארך הזמן והמצב שאליו
נקלעו, שלא בטובתם, לא ימצא חן בעיניהם.
אחרי הכל, איזהו סופר המכבד את עצמו שיבחר,
מרצונו החופשי שלו, להיות נעל בארון־
הנעליים של אימלדה הידועה בציבור, שבו
— לפי גירסתו של שיננא אחד שכבר הספיק
בינתיים להתכחש להברקה שלו — אדם מרגיש
כאותה נעל אגדית :״צפוף, עשיר ומסריח״.
ואז,
לאט־לאט, יחזרו למפת־המו״לות כל
המגורשים ממנה בכוח ההון: פושטי־הרגל עם
פושטי־היד, אוהבי־הספרות, הקבצנים עם שוחרי
הפרוטה הקלה. ותחזור ותופיע גם התופעה
שהיא סימנה של כל עת מצוקה של
הגיעו־מים־עד־נפש בקריית־ספר: הספרים הרואים
אור בהוצאת ובכספי מחבריהם, והם
ל או דווקאפחותיםשבסופרים
(הכוונה אינה לקש וגבבא הממומנים בכספי
מחבריהם גם בימים כתיקונם, ומופיעים במה
שמכונה ; $8חקץ! 1ו! 3 אלה כאלה נפשם
תיקע בתלות וב״פריסת החובות״ ואפליית ה־כישרונות
והפירסומת של הענקים הממוסח־רים
ללא תקנה, כמו גם בקבצנותם הניצחית
של האנינים ובעלי הריעה שהם — אבוי! —
לרוב חסרי המאה והחמאה.
מכל האמור לעיל יובן שכתר — בעולמה
של קריית־ספר שלנו — אינו רק שמה של
הוצאת ספרים וצעצועים כתר פלסטיק).
כתר הוא גם שמה של תחזית ושמו של תהליך
ושמה של סכנה. סכנה גדולה.

בישול בדי מלח
את כל אלה כבר ראינו בארצות קפיטלים־

היריעה שגירעון רייכר עוזב את ערב
חדש מזמינה עריכה לא־מחייבת של סי־כוס״ביניים.
רייכר הוא, לכל הריעות, מראיין
בעל ייחוד, סימפטי ונבון אם כי, כמו רובנו,
לא נטול מיגרעות. חוש־ההומור שלו, למשל,
לא בא לידי ביטוי בראיונותיו, שבהם הוא
נראה על פי רוב כמי שמודה :״תראו, רבותי,
זה לא אני שביקשתי לראיין פה. ביקשו אותי
אז באתי״.
כל ניסיונות, לנחש את עמדותיו בשאלות
מוסריות ואחרות עלו בתוהו. נכון שאי־ידיעת
עמדות המראיין הוא אחד מסימני־ההיכר של
מראיין טוב, אך רבר־מה הקרוב מדי לאדישות
ליווה את שאלותיו. אמירה סמויה מעין
זו :״כל זה אינו מענייני, צופים יקרים, אני

החיים. רייכר היה מתחיל לאט, בקריאה תמימה,
מעביר לצופה את חוסר־האונים המוכר
של האזרח הקטן מול ביורוקרטיה אדישה.
בהדרגה ובמינון הנכון היה רייכר מגביר את
קולו ואת מהירות הדיבור, הופך דפים, מצביע
בפראות על מיספרים ושורות שהודגשו בצבעים
זוהרים, משתולל ונהנה. היה זה תסריט
בלתי־אפשרי, מזעזע באמיתותו ומצחיק עד
דמעות. הסוף הביא עימו פורקן: אפשר ללעוג
בנחת לרשויות ולשמוח עם האזרח שענייניו
סודרו הפעם.
דומה שמאז אבדה לרייכר סבלנות השחקן,
המחייבת לחזור מאות פעמים על אותו טכסט.
כבר בהתחלה משלח רייכר את מילותיו בקצב
של עשרות בדקה ואנו, היודעים את התסריט,
כבר איננו מתרגשים כאשר הוא פורץ בתרו־עות־הניצחון.

קרה? האם התרגלנו לצרות או שהתרגלנו
לרייכר? האם רייכר הוא זה שאיבד את
העניין? איננו רוצים לאבד אותו, את המגיש
החינני הזה.
מי שקרא את רחשי־הלב הללו עוד לפני
שהועלו על הנייר השכיל להעמיד לרייכר
אתגר חדש על המירקע, כורסה תואמת את
מידותיו, הזדמנות חדשה לביטוי כישרונותיו.

שרה כץ
דרושים

מ בו ק ש

שימשן פרס -בראש
כך מתברר לך לפתע ששימעון פרס הוא
אלוףהבלתי ־ מבוקשיסבמק ומ
נ ו. עובדה: סיפרו כעת מחר בהוצאת כתר,
שנמכר עד כה ב־ 18.90ש״ח (מחיר קטלוגי)
— יימכר מעתה בארבעה שקלים. כן, ב א רב
עהשקליםבלבד !! במילים אחרות:
לא כעת ולא מחר, ובטח שלא כעת מחר.
בהשוואה אליו ירד מחיר סיפרו של איתמר
לוי, כפות תליה העדינות של המאדאם,
רק בכ־ 70 אחוז(מ־ 23.90ש״ח לשיבעה ש״ח).
מסתבר שאפילו השם המתחכם לא עזר.
ייתכן שגורל סיפרו של מר לוי היה טוב
יותר אילו קרא לו בשם ״קריעת התחת של
המאדאם״ .אבל גם בכך אין כל ודאות. לעומת
זאת, אין ספק שגורלו היה שופר עליו
אילו כתב במקום חס״סת, את ספר־הבישול
הערה כותב רשימה זו היה אחד משני עורכי השנתון
איגרא שבהוצאת כתר אשר הופעתו הופסקה
״מסיבות שיווקיות״ ,כפי שנמסר לעור־כיו.
אינרא יחדש בקרוב את הופעתו בהוצאה
אחרת.

כוכבים על המירקע

תגובו ת

דים, היתה מרשה לעצמה לפרסם מודעה בגודל
עמוד, בעיתון־ערב, שבה נאמר — אני
מצטט — ״לרגל השנה החדשה — בכתר
קורעים מחירים — במיבצע חטוף וקרא״.
לא, מסתבר שגם בהלכות וולגריות לפנינו
כאן חלוצה־נחשונית אמיתית. עד עכשיו
ידענו רק על ״קריעת תחת״ — ביטוי נאה
שהוא מסימני סיגנון־חיינו הנאה לא פחות
— אלא ש״קריעת תחת״ זו היתה מוגבלת
בדרך־כלל לסלנג הצבאי, לפירחחי־רחוב
ולמקומוניס, וכן לכיתוביהם של כמה
מתרגמי־סרטים גסי־רוח ומתרגמי־ספרים
מטומטמים־לא־פחות.
עכשיו, על מישקל אותה ״קריעת תחת״
צברית ״חמודה ועוקצנית״ ,כבר זכינו גם
ב״קריעת מחירים״ .וזאת, כצפוי, במיבצע
״חטוף וקרא״.
בקיצור: קריאת תחת!
ואם לא די בכלימה שבכותרת, מספקת לך
המודעה הנ״ל גם הנאה בלתי־חוזרת שבהזדמנות
לשמוח לאידם של כמה סופרים שאינם
חביבי־נפשך, ולעומת זאת להשתתף בצערם
של אלה שהם דווקא מיקיריו ומכובדיך.
שכן רק מתוך המודעה הנ״ל אתה נמצא למד
— אתה, כלומר, כל מי שיודע לקרוא ספרות
— קרנו של מי עלתה ושל מי ירדה(מבחינה
פינאנסית בלבד, כמובן) ,מי נמכר ומי לא, מי
מרוויח ומי — לא־כל-כך.

שלב ה״בליעה״ ,של התהליך ששירטטתי,
שעוד לא הגיע גם שם לקיצו. ושם קיימות גם
הוצאות־ספרים אוניברסיטאיות רבות־מוני־טין
ומשופעות בכספים.
וגם זה: האם כל מה שטוב לאמריקאים
ובאמריקה — טוב גם לנו ואצלנו? ברגע זה
אני צופה בעד החלון הסמוך לשולחן־הכתיבה
שעליו אני כותב ורואה שתי משחתות ושתי
צוללות גרעיניות של בעלת־בריתנו למילח־מת־הכוכבים,
כולן עוגנות במיפרץ חיפה.
האם באמת כל מה שטוב לפלוני טוב גם
לאלמוני? האם מה שנתפר לפי מידתו של
גוליבר יתאים גם לממדי גופם של הליליפו־טים,
צרחנים והיפר־אקטיביים ככל שיהיו.
ואם לא — היכן הטעות.
מוטב לחשוב על־כך שעה אחת קודם.
שהרי שימעון פרס צודק בדבר אחד לפחות:
כעת מחר!

גידעון רייכר
כבר מסיים את החצי־שעה שלי ורץ לי הלאה
לדרכי שטופת־השמש״.
הריצה הזו עלולה למוטט את הפינה של
רייכר בכלבזטק. בזמניה הטובים היתה הפינה
דוגמה ומופת להגשה טלוויזיונית מבריקה.
היו בה מגיש אינטליגנטי, שהוא גם בימאי
טוב של עצמו, וחומר טראגי־קומי הלקוח מן

שיר לירי חווייתי ציבורי ולא
אישי בעל צבע מקומי ואוניברסלי
השואב ממעייני המסורת היהודית
(כולל התלמוד והמידרשים) ומשקף
את מציאות ימינו על כל כיעורה
וניוולה מבלי לטייח, תוך שהוא מת רחק
מספרות עכו״ם המודרניסטית
והדק אדנטי ת ומשתמש בכל רובדי
הלשון העברית, כולל זו הארכאית,
הפייטנית והארגמנית ביותר, כדי
למחות בלשון בוטה ובלא שמץ מגמ תיות
פוליטית פלאקאטית על אובדן
הדרך וחסרון ההיסטריה וההיס טוריה
של הספרות העברית לדו רותיה
בדור האחרון של משוררים
ילידי הארץ יוצאי הגלות שהם דור
ראשון לשיעבוד תל-אביב ודור אח רון
לחכמי חלם וסביבותיה.

עמוד 36

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 36 | לסת לחכות לרגע האחרון? כלומר, לגשם הראשון חברת הח שמל ממליצה, לבדוק ולהכין את מערכת הח שמל הביתית עכשיו, לפני החורף: ל שי רו ת ך , חברתהחשמל לי שר

לסת לחכות
לרגע האחרון?
כלומר,
לגשם הראשון
חברת הח שמל ממליצה,
לבדוק ולהכין את מערכת הח שמל הביתית
עכשיו, לפני החורף:

ל שי רו ת ך ,

חברתהחשמל לי שר אל

עמוד 37

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 37 | הורוסהוס הלא הוא מיודענו משכבר, כוכב שב תאי. יותר מכולם הוא־הוא המקשה על החיים. גם לאחרים יש יכולת לגרום לב ב עיות ולקשיים, א ן שבתאי גורם לק שיים בכל מקום

הורוסהוס

הלא הוא מיודענו משכבר, כוכב שב תאי.
יותר מכולם הוא־הוא המקשה על
החיים. גם לאחרים יש יכולת לגרום לב ב

עיות ולקשיים, א ן שבתאי גורם לק שיים
בכל מקום שהוא מופיע. לעולם
• עבודה, קאו־יירה
אי-אפשר לעקוף אותו או לנסות להימנע
מפגיעה.
בשטח זה מצפה שנה לא״קשה. אמנם
הוא ממצה את מידת־הדין. הוא מק בני
מאזניים יעבדו קשה ולא יוכלו
פיד ודורש תשלום עבור כל עבירה קלה
לפעול בחופשיות. הם יתקלו בהגבלות
כחמורה, ולא מדובר במיצוות ודינים,
רבות, בקשיים ובעיכובים, א ן בכל זאת
במובן הדתי. אדם חייב להיות מושלם
יוכלו לשנות א ת המצב הקיים, אם אינו
כדי שלא להפגע מהכוכב, ולכן אין מי
נוח להם. השינוי לא יבוא בקלות. הם
שלא מרגיש א ת השפעתו של כוכב
יצטרכו לעבוד קשה למענו ולמצוא את
שבתאי.
האנשים שיוכלו לעזור להם.
מיקומו של הכוכב במזל גדי היה יכול
השנה יכנסו אנשים חדשים לתמונה.
להטעות וליצור אשליה שרק בני מזל גדי
יסבלו, אבל לא כך. כל המזלות היוצרים
זוויות דיסהרמוניות כלפי מזל גדי
יסבלו ואולי אף יותר.
כאן נכנס מזל מאזניים לתמונה. הוא
מי שרוצה לדעת מהו מצב רוחם, הריוצר
אספק ט מרובע של 90 מעלות כלפי
גשתם ו אין היו חייהם של בני מזל מאז מזל
גדי, ולכן בני מאזניים סובלים.
ניים בשנה האחרונה, לא צריך להס תכל
הסבל איננו כדי לסבול.
במפת־הכוכבים. צריך רק לשאול אותם.
שבתאי בא ללמד ולחנן, והוא ידוע
התשובה של רובם תהיה אחת -המצב
בכינויו המורה הגדול. כל קושי שאדם
קשה.
עובר יעזור לו בחייו, יחזק, יחשל ויחסו
השנה החולפת היתה קשה להם. לא
אותו ובהמשך החיים יקל עליו
תמיד אפשר להצביע על הסיבה לקושי. 1 להתמודד עם כל בעייה.
לפעמים היתה זו הרגשת כבדות, בדי הם
לא יוכלו להמשיך ולסמוך על מי
החישול אינו מזיק לבני מזל מאזניים,
דות או חוסר-כיוון, מבלי לדעת למה.
שקודם לכן עבד אית ם או פעל למענם.
שכן אי שיותם העדינה ואופיים הנוח לא
לעיתים היתה למצב סיבה מוגדרת וי המצב
השתנה והם צריכים להסיק את
מכינים או תםלה תמודד עם בעיות
דועה. עבודה, קשרים עם הסביבה, ברי המסקנות.
א ת הפירות למאמצים שיש קשות.
אות,
מגורים, ילדים -אלף ואחת סי תקופה
כמו זו שבני מזל מאזניים עב וואה לשנה הקוד מת יתכן ויוכלו לקדם קיעו מעכשיו הם יזכו לראות בסביבו ת
בות.
השאלה היא איך תראה השנה הק רו מל מדת עליהם רבות, אף שכל א חד לעצמם כמה עניינים חשובים. כ ן שה מאי-יוני.
ינואר ופברואר יהיו חודשים לוחצים
היה מעדיף לוותר עליה. חלקה הגדול שנה הבאה, עם כל קשייה, יש לה גם
רובה. הכוכבים הגורמים למאזניים לק כבר
עבר. אולם עד צאתו של כוכב שב כמה דברים טובים להציע. התחו ם ה וצריך להיזהר שלא לעשות דבר שיכול
שיים הם שבתאי(סטורן) ,אוראנוס ונפ-
(המשך בעמוד )39
תאי ממזל גדי נשארה עוד כשנה ורבע. מוצלח יותר הוא תחו ם הקאריירה. בית
טון, כשהמככב כדמות הראשית בדרמה

בעיות1* .
עלזלזח להיות --
מי שקשורים בדרך כלשהי ללימודיס,
בעיות עם מכשירי״הטלפוך, הטלוויזיה
בתחום הקאר״רה
עייפות והתשר! לא טובה ב־ 20 וב־ו 2בחוכדאי
שיגשו ב־ 20 או ב־ג 2לברר א ם לא
חשוב שתעשו כל דבר ב ס רה גלויה. שלא י
או הווידיאו או כל מכשיר אחר עלולות
דש. מ־שה 1חולה במישפחה ויהיה עליכם
נעשה אי״סדד בקשר
לגרום לרוגז ולהוצ יהיה
למישהו סיבה ד }
לטפל בו. המצב ישתפר
לעבודות שהגישו, או
אות. יכול להיות ש דבר
עליכם או לומר ש־ *
מה־ 23 בחודש וחובל:
לבחינות שעברו. בכל
המכונית אינה בסדר.
אתם מחפשים טובות־ \
לחזור לפעילות ש 1טפח.
הקשור לחוק, יש סי אין
ספק שהיא חייב ת
הנאה אז שאינכם מצדי־ *
נסיעה לחדל שלה שוב
כוי להסתבך, ולכן
קים אח השכר שאתם \
בבדיקה. ס כנ תהת על
הפרק. אך לא בטנת
כדאי להימנע מלח אונות
גדולה עכשיו,
שהיא תצא לפועל. צפר
מרוויחים. עבודה קשה •
תום על מיסמבים ח ולא
כדאי להסתכן.
•ות כל כך הרבה תק2101200
בחודש. חצ־ *
שובים. נסיעה לחו״ל
עימותים עם הסביב ה
לות, שאולי כדאי להמטרס
להקדיש נם זמן *
( 2ב מרס -
ו 2בדצמבר
ו 2ביוני -
עולה על הפרק, אולם
הקרובה לא מומלצים
תין ר 5באוקטובר לפני
לבריאנת, שעלזלה לד *
__באפריל

9ו בינואר
20 ביולי ל יוכל
לא זה כרגע
השבוע.
אתם מת שאתם
סתח״בים. לימד
ח ס לכם לבעיות. יהיה *
צאת לפועל. אל תיבנו
דים ׳מלים להכניס תובן
עליכם לנשח לטיפול *
עקשים לכפות א ת
על כך בינתיים. מישהו קרוב עומד רפזא׳ ,ידידים יעזרו לכם לעבור את הקשיים *
רצונכם על אחרים בין ה״ 22ל״ג<2
חדש לחיים. בתחנם הכספי תופתעו לטובה
להגיע בסביבו ת ה 24-עד ה־ 26 בחודש.
בתחום זה. ה־ 26 בחורש יפתיע אחכם* .
בחודש. עדיף להמתין כמה שבועות. בין ה־ .260 24 הכנסות ממקור לא צפוי.

הבריאות לא בל כך טובה. זה יבלוט בעיקר
נסיעות וקשרים עם ארצות אחרות *
אתם עובדים קשה ם א 1ד. לא תוכלו להרפות
פגישות, שיחות ומצבים שבהם עליכם
200 או בד 21 בחודש. יתכנו בעיות בדרכי
מאוד מושכים א תכם. תוכניות לנסיעה *
א 1להקל מהעומס !מהאחריות המוטלים
לגייס כושר־שיכנוע לא מתאימים לכם
הנשימה או בשר. עכשיו
או לעבודה הקשורה
השבוע. נסו להימנע
עליכם. אנשים סומכים
אתם נוטים להיות ם צו ס
לחו׳׳ל עולות על הפ עליכם,
וכדאי שלא תי־מהם.
אם אין ברירה,
רחים וכבדים. יותר טוב
רק. אבל קחו בחשבון
דחו דברי לרוע האחנסו
להקשיב למה
שתתרחק! קצת מהחס
עיכובים ומיכשולים.
שיש לאחרים לומר,
חן. כ׳ עלולים להיעצר
רה, תעש! לעצמכם סיובכל
זאת, א ת המט אולם
אל תחשפו מח שיבושים
שלא לקחתם
כום של כל מה שקזרה
רה החשובה תוכלו
בחשבזן ואחר־כך תימשבות,
תוכניות ומט לכם
ותנסו למצוא דרך
להשיג. הממונים עלי רות.
טוב שתדעו מה
צאו במצב ללא־מוצא.
מתאימה יותר. הופעת־כם
מגלים בכ ם עניין
שאחרים חושבים ומ נסיעה
ב־ 22א230 1
בם מושכת ומרתקת ומי
ומשתדלים לבוא לק תכננים.
זה יתן ביד תהיה
מרנשח. אבל
שמסתפק במה שהרד
ראתכם, לעזור ולק תהיה
מסביבה בל בך
כם כוח. בעבודה מצ סנטיקה
׳ סל ה להעניק
דםא תכ ם בתחו ם ה-
פה לכ ם שבוע נוסף
הרבה מתיחנת. שבראי
לו ״הנה מאוד מהתקופה. תוכלו להכיר אנ מיקצועי. ייטו לכם חסד במקום־העבו* -
שתתכוננו מראש לוותר א! להינת נמישים של עבודה קשה. חשוב שתשמרו על
שים חדשים ולהתחיל בקשר שיוכיח עצמו.
הבריאות. העיניים רגישות במיוחד.
דה וחשוב שלא תוותרו על זכויותיכם* .
!להסכים לשינויים הנעשים בתע האחרון.

במקום־העבודה נפת חו ת לפניכם הזדמ מ
צסהחח קצת בבד. בעיות כספיות מ ט רי *
בעיות כספיות יציקו לכם ה שסע. שימו לב
אתם מצפים להשתחרר מהכובד שאי-
נויות רבות. כרגע קשה להחליט, אך
ח ת ומרניזזת אתכם. אינכם מקבלים את הס־ *
למה שקורה בחשבונות הבנק שלכם, ובידקו
פיין את החודש האחרון. בבי ת יהיה
חשוב לרכז א ת רוב
גיע לכם. מישהו מנסה *
אם לא תובעים מבם
פחות מתח. תוכלו
הדברים. זה ישתלם
להתחמק מתשלום1 .א־ *
לשלם יותר הרחש.
למצוא מעש זמן לעצ יותר
מבחינה כספית
תם סובלים מהיעלמות *
בעיסקות שאתם מבצמכם
ואף לצאת לבי ויאפשר
לכם להתפ חפצים
או מגניבות. עלי־ *
לויים, לפגישות רומנ עים
דרושה ע־רנוח
נות לדברים אחרים
כ להקפיד מאוד על *
טיות או להקדיש זמן
גדולה מאוד. לא תוכלו
שחשובים לכ ם לא-
כספכם!רכושכם. הסס *
למצוא בכוחות עצמכם
לתחומים שנחשבים
פחות. ב ת חו ם הכספי
נה אינה מפני אנשי *
את השגיאות. הטעויות
כמותרות, כמו עיסוק
עדיין לא נוח ואף ק זרים.
אלא דזוקא מבני־ *
המכוונות או אלה הנעבאמנות,
או ביצירה
22ב
25 בנובמבר -שה. קשרים עם אר הסישפחה
א 1אנשים ה־ *
מכל
סוג. הורים ליל
אוגוטסמטב ר -שות בש!ננ. כדאי לשחף
22בספ
20 בדצמבר
צות אחרות ישמחו
קרובים אליכם. ידיעות *
חבר או קחב. אין זה הד
דים יצטרכו להקדיש
א תכ ם ב 24-או ב״25
וקשרים עם ארצות אח־ *
להם זמן. יתברר ש מן
לסייע לקרובים ולידיבחודש.
מישהו שיגיע או יטלפן, ימסור
ח ת ״שמחו!״ שדד! אחכם. בלימודים צפרה *
הסתירו מהם דבר״מה, ומבלי ללבן א ת דים. אם תלו! להם כספים, הסיכוי שתקבלו
הודעה, שתשפיע על החלטותיכם.
תקופה טובה. נהגים עלולים לשלם קנסות* .
הבעייה אי-אפשר לעבור לסדר היום. בחזרה הנא קטן. נסיעה תביא הפתעה.

בינואר 1991 ייצא כוכב שבתאי מגדי
ויעבור לדלי. עד אז ימשיכו בני מאזניים
להתמודד ולחוש א ת או ת ם הקשיים.
כוכב יופיטר, שנכנס למזל סרטן,
עשוי לעזור להם בכמה שטחים, ובהש־

מזר החודש:

נ 7אזנ ״

איו תואה
השנה הבאה?

( 10 בית הקאריירה) קשור בדברים נוס פים,
כמו בית הורים, מישפחה ולעיתים
נישואים. כ ן שהשנה יתחוללו שינויים
דראמתיים בקרב חלק מבני המזל.

אחרי שנים קשות ־־
העני־ניב[ ס!תחילי ־!
להסתדר, גס לב1
מז למאזניי

חווזנ״ס

עק 11

נו(11ו!

העולם הז ה 2716

ון שג

עמוד 38

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 38 | 919 0^109 /£ 7 /^ 3 1 1 ^ 1 7 חנזחדים תותחן איטלקי הוכתר בשגרירות ישראל ברומא, בתואר הסיר אומות העולם. ג׳ורג׳ו פרלסקה 79 גימ- לאי איטלקי, שהציל, לפני 45שנים,

919 0^109 /£ 7 /^ 3 1 1 ^ 1 7
חנזחדים תותחן איטלקי
הוכתר בשגרירות ישראל
ברומא, בתואר הסיר אומות העולם.
ג׳ורג׳ו פרלסקה 79 גימ-
לאי איטלקי, שהציל, לפני 45שנים,
אלפי יהודים הונגריים ממוות
בטוח. פרלסקה, שהיה, בימי מילח־מת־העולם,
בבודפשט, בירת הונגריה,
קניין־בשר עבור שייטות הצוללות
האיטלקיות ניצל, בספטמבר
, 1943 משפרשה איטליה מן השותפות
עם גרמניה ונכנעה לבנות־הברית,
את עברו כתותחן בשרות
הצד המנצח(זה של הגנרל פרנקו)
במילחמת־האזרחים הספרדית כמה
שנים קודם לכן, לקבלת מינוי של
ניספח בשגרירות ספרד בבודפשט,
מינוי שבעזרתו העניק לפחות
5200 מיכתבי־חסות ספרדיים ליהודים
הונגריים, ממוצא ספרדי כביכול,
ושיכן אותם בשמונה בניינים
חסויים בבירה ההונגרית, עד
היום האחרון של המילחמה.

במיזרח יפו) ,וגם את מיפעלי־הבי־רה(אביר)
בנתניה ובבת־ים.

רופא עברי
נפטר בתל־אביב, חודש לפני
יום־הולדתו ה־ ,90 הד״ר יעקב
הר־אבן, רופא, סופר, עורך ומתרגם.
הר־אבן, יליד רומניה, שהתחנך
בגמנסיה הרצליה של תל־אביב
של ראשית המאה, פירסם
עוד באותם ימים את סיפורו הראשון
(פירמסים) ולפני שיצא לאירופה
ללמוד רפואה עוד הספיק
לשרת כמזכיר ועד הלשון העברית
(קודמו של האקדמיה ללשון העברית)
ולהשתתף בהגנה על יהודי
ירושלים בפרעות פסח , 1920 בפיקודו
של זאב ז׳בוטינסקי, מי שהביא
אותו, ברבות הימים, לחברות
פעילה מאוד במיפלגה הרביזיוניסטית.

בזכב
ראשי
צעיר ציוני
אריה

מאת אביגיל נא )20 ,

מאוזן:

)1רעת המורה (:)3
)3גם כשאיש לא יעבוד במדי )26
נה, נתינה תהיה כאן (ע״פ )28

)9הולך לעיבוד בעיר (:)4
)10 שתי נקודות לריק (;)4
)13 בטלויויה בליסבון (:)3

)14 זלזול מחלט בגדולתו של המאוגד:

משורר

)15 הזקן הרומאי מהמפעל בנגב )2קיטר ויצא בשן ועין (;)3

)4אלה מנוה מונוסון (;)4
הוא בן תערובת (:)8
)17 נסיכה בעלים ומין על העץ )5ילד עם קונדום בעולם לא )23
מציאותי (;)6,2

)6דור השיוטים (;)6
)18 ברקע מופיע המזל (:)4

הסופר צורך יותר מדי (;)4,4
תרכיב תזונתי (:)5
הולך עם שמיר בשדות (:)3
דגי פורל במזנון הכנסת (;)4

פנינה תני נאז (;)4

קרובים קרובים בתיאטרון

השליח לא הספיק להגיע אל
חוזה המדינה (;)3

הסבר טורקי לנואם (;)4
פרח טיס (;)5
הזוג המוזר עושה את המוטל
עליו (;)5
בשוט המחזאי (;)2
קפריסין היא טרף׳קל, וההוצאה
מיותרת, אמר נירון קיסר

אחרי ראש חדש מצפה מתנה
וארוח לאות הוקרה (;)4,4
ב־ 22 אסור לרדת לים (;)6
מות בחוג לספרות 5
סימן שהחפושיות בסביבה

הבנת את זה ברוך 2
של מי העוף הזה 3
בור במוסיקה (.)3

נפטר בגיל , 76
לייב ליאון דולצ׳ין, מי שהיה
יו״ר הסוכנות היהודית, עסקן בכיר
של המיפלגה הליברלית(ששימש,
במשר תשעה חודשים, כאחד מנציגיה
בממשלת האחדות הלאומית
של גולדה מאיר, בתפקיד שר בלי
תיק) ומשורר לעת־מצוא(באידיש,
בעיקר) .דולצ׳ין, יליד רוסיה ובנו
של תעשיין, היגר בנעוריו למכסיקו,
שבה עשה חיל בחייו הפרטיים
(עם מיפעל־הצינורות שלו) ובחייו
הציבוריים גם יחד, עת נבחר, בגיל
,25 לתפקיד יו״ר ההסתדרות הציונית
במכסיקו.

תעשיין יפואי
נפטר בתל־אביב, בגיל ,86
יהודה בר־נתן, מי שהיה נשיאה
השני של התאחדות בעלי התעשייה
(כיום; התאחדות התעשיינים)
.בר־נתן, אב לשני בנים תאומים,
יליד פולין ובנו של יצרן עגלות
ומריצות, היה כלכלן לפי השכלתו,
שהקים, במשך השנים, מיס־פר
רב של מיפעלי־תעשייה בארץ
(הראשון בהם: בית־חרושת לכוהל

זה הזמן לשכור אוויס נם בחו״ל.
אוויס מאפשרת לך לשכור מכונית
מכל דרגה שתבחר, ולקבל ללא
תשלום נוסף, מכונית מדרגה גבוהה
יותר. למשל: הזמן מכונית מדרגה אי
וקבל מכונית מדרגה בי.
בדרך זו, אתה נוסע ביתר נוחות
ו...הרווח כולו שלך.
המבצע בתוקף לכל הרוכשים שובר
השכרה מ־ 6באוני 30 - .בספס׳ .89

נישאו באום־אל־פחם ע׳ם־
אן עבאם 32 שחקן־תיאטחן

חתן עבאס
נם מלצר1 .ם משורר
(פיטפוטים על הנילוס ועכשיו חצוצרה
ב11 אדי) .כוכב־טלוויזיה(המלצר
עבדו בסידרת המיסעדה הנחלה)
ומשורר לעת־מצוא, וקא־רוליין,
סטודנטית (לביולוגקז)
אנגליה, ששימשה כאו־פייר בביתם
של שמואל הספרי, בימאי חצוצרה
בוואדי ואשתו, השחקנית
חנה אזולאי, המופיעה גם היא בחצוצרה.

תל-אביב
מרכז
הזמנות רא שי )03 ( 5103554 6 7
)02 ( 249001 3
י רו שלי ם 1041674688 חיפה
)057 ( 33345
באר־שבע
)053 ( 33 ( 619
נתניה
)052 ( 574120 056
הרצליה
)08 ( 522298
א שדוד
)059 ( 73164 5
איל ת
)03 ( 9711080919

או ל סו כן הנ סיעו ת שלך.
המבצע נהוקף למדינות:אוסטריה. כלניה. דנמרק. אנגליה. צרפה.
גרמניה. הולנד. איטליה. נורווגיה פורטוגל.
ספרד ו+פלמהו ו שווייץ.
מיועד לקבוצה \ 1בלבד. -רכב מקבוצה גבוהה יותר יינתן על בסיס רכב

אנחנו מ ש תדלי ם יותר

עמוד 39

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 39 | — הורוסקופ (המשך מעמוד )37 לסבך או ת ם עם ה חוק, אחרת ה ם צפויים להסתב כו ת מיש- פ טי ת בין או ק טו בר לדצמבר של שנת . 1990 בכל זאת, טוב שיזכרו שזוהי שנת אפ

— הורוסקופ

(המשך מעמוד )37
לסבך או ת ם עם ה חוק, אחרת
ה ם צפויים להסתב כו ת מיש-
פ טי ת בין או ק טו בר לדצמבר
של שנת . 1990 בכל זאת, טוב
שיזכרו שזוהי שנת אפ שרויות.

• כספים
מב חינ ה זו מצבם לא יהיה
רע. לא נראה שזו השנה שבה
ה ם יתעשרו או ירוויחו סכומי*
ע תק, אב ל בה שוואה לשנה ה קו
דמת ועוד יותר, ולשנה ש לפניה,
מ צבם ישתפר. ה ם יחיו
ברמ המתקבלת על הדעת
ויוכלו גם ל ח סין וגם לבצע
עי ס קו ת שונות, כדי להעלו ת
אתרמת חייהם.
אין זה הזמן ולא ה ת קו פ ה
המת אי מהלהת חייב מרא ש
לבניי ת בי ת. כלומר, סכו מי-
כסף, שישולמו מראש, ל בי ת
שעוד לא נבנה, יגרמו להם
ל הפסד, ל אכזב ה ולמפח״נפש.
אם ירצו ל קנו ת דיר ה -מה
שאגב לא כ ל־ כן מומלץ השנה
אזי כ ד אי שיעברו לבי ת ש כבר
קיי םוש אותו יוכלו לקבל
מייד.
ה שקעו ת ב בו רסה או ספ קול
ציו ת מכל סוג לא כ ד איו ת
ב מיו ח ד, יתכן שהם לא יפ סי
דו, אבל, מ אי דן, גם אין
סיכוי לרווחי ם מ שמעותיים.
9מישפחה הורים מבוגרי ם עלולים לא
להרגיש טוב וזמן רב יוקד ש
לטיפול בהם. יתכן שגם לא
מעט ממון יוקד ש למ טר ה זו.
ק חו בח שבון שחלק מ ה תוכ ניו
ת יכול להש תנו ת בגלל ה צורן
להתח שב בהורי ם שמצ ב
ם חלש משהיה. אבל, לעומ ת
השנה ה קו דמת, יש סיכוי
למצוא סי דור יו תר נוח השנה,
ולהיו ת פ חו ת מו ד אגי ם .
ה מי סג רתה מי שפ ח תי ת עצ מה
עלולה להש תנו תבקרב מי
שחיי־המי שפחה שלו מעור ערים
ממילא. בני מ אזניי ם
אינ ם או ה בי ם ל חיו ת לבד, לכן
כד אי שיקפידו על רג שותיהם
של מי שחיים עימם ושלא
יביאו או תםל מח שבה על
עזיבה או שינוי ה מי סג ר ת.
יתכן מתח עם א חי םוא חיו ת,
אבל השנה כד אי ל א להגיב,
אלא לוותר ולהימנע מעימו ת.
נשים בנו ת מ אזניי ם, שעל פי
רוב סו ב לו ת מק שיים בכני ס ה
להריון, יוכלו השנה, בי תר
קלו ת, למצוא א ת עצמן מבי או
ת תינו ק לעולם. יתכן שלא
כולן מעוניינות בהרחבת מי ש-
פחה או שמצבן אינו מאפשר
להן זאת, ולכן כ ד אי שידעו
ששנה זו ב מיו חד, ת הי המת אי
מהל כן.

אניבקשועם

•10X1(1301(1
הקשר האלחומי המהיר בעולם
רבתדרו\ו 5 0ו\ו1־ 01נ ^

מגיע אליך עכשיו עד השולחן

מבצע:
רכוש 3מכשירי קשר
וזכה בשלוחה לשולחן
-ע ל חשבוננו.

התקשו לוו ט קו ם-

44־44־934־03
853707־411325,02־04

• ומה שבינן לבינה
הק שרים שיווצרו השנה יהיו
הרב ה יו תר רציניים מכפי שהם
נר אים. פר שיות־אהבה, שית חילו
סתם כן, ללא כוונה מיו ח
ד ת, עשויות להתפתח לקשר
נישואין. לא״מעט מבני מזל
מ אזניי ם ימצאו א ת עצמם
במצב שבו ה ם חיי בי ם לקבל
ה חל ט ה ( אחדמהדב רי םהק שים
עבורם) ,והה חל טהת הי ה
בכיוון של מי סו ד ק שרים.
ב מיקר ה של ק שרים מעור ערים
וב מיו חדק שרים מוס תרי
ם, אל ה עלולים ל ה תגלו ת
ולגרום לשינוי דר א מ תי שבני
מ אזניי ם אינ ם מעוניינים בו.
העולם הז ח

2716

רב תדר וח 3 0וא 0דו ,^0
הק שר האל חו טי ה מ הי ר
בעולם, מציע לך י חי ד ת
הפעלה, למכשיר קשר
מ בו ק ר -מחשב, עם
שליטה ובקרה על
ממס רי םותת קבו צו ת.
עכשיו, בעזרת ה שלוח ה
תוכל להגיע לאיש
הק שר שלך ב שטח, ישר
מ שולחנך, ב מ הי רו ת
ה מירבי ת ו בנו חו ת
המק סי מ לי ת וכך
ת ח סו ך זמן וכסף, תשיג
שליטה מירבי תבעס קי ך
ותשפר אתרמת
הפעילות שלך ושל
עובדיך.

רוטקום מקבוצת איתורית

תנאי תשלום:
עד 60 -ת ש לו מי ם.
* בין 10־ 24ת ש לו מי ם
ב״ויזה״
ו״י שר אכרט גמיש״.
* אפ ש רו תלהשכרה.
* בהסכם שכר מכר
החלמ־ 32ש־־ח
מערכ תחאטחא/ו
החלמ־ 52ש״ו־ו
רב תדר.

חן טרמפ לחייל

עמוד 40

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 40 | מ7ט׳ מיבצע מנויים טעים עם ה-ו ^ס 313 1ל מנוי ; 1תמ־ם ו 1לדוו הזמנה לארוחה זוג־ת חי מהיום חעוו 09 חזה יגיע אליך עם רץ איש׳ ,חדש, טרי, לוהט, עסיסי, ישר מהדפוס

מ7ט׳

מיבצע מנויים טעים עם ה-ו ^ס 313

1ל מנוי ;
1תמ־ם ו 1לדוו הזמנה לארוחה זוג־ת חי

מהיום חעוו 09 חזה יגיע אליך עם רץ איש׳ ,חדש,
טרי, לוהט, עסיסי, ישר מהדפוס לביתך או למשרדך!
בי קו ר

סיפור שר

מפג ש א בי ב;
תפריט נלאומ

ב דו לפץ ־ ש ט רן

מ ס עד ת המוזיאון
רח׳ האוניברסיטה .2
רמת־ א בי ב,
טלפון6 :־5414135
אל גאוצ׳ו -לונדון מיניסטור
אירועים עד 80 איש
קייטרינג עד 1000 איש
פתוח 12.00.24.00 :
שאול המלך ,4טל׳ 250079־03

מו ע דון־ קפה -מי סעדה
שירה וריקודים
הופעת אומנים יום־יום פרט ליום א׳
פתוח רצוף משעה 9.00 בבוקר
הזמנות לאירועים עד 250 איש
בצהריים ארוחות עסקיות 15ש״ח
רח׳ הירקון 109 תל־אביב טלפון 291300־03

2ד*1^ 7ך

770

׳ >ןלמ

רחוב דיזנגוף (110 מו ל קפה רוול)תל -אביב.
טלפון 03247066 :

דולפין שטרן
מסעדת דגי ם מו בחרת
פ תו ח 7י מי ם ב שבוע 12.00-24.00 :
מו מלצת לי ש ר אלי םול או ר חי םמחדל
דיזנגוף 189ת״א, טל׳ 232425

המיוחד במי סעד ת דולפין־
שטרן שברחוב דיזנגוף הוא,

מ קיי מ ת
שהיא
ה אינ טגר צי ה שכולנו מדברי ם
עליה, ול א כל־כך רואי ם אותה.
כשכתוב בחוץ ״מיסעדת־דגים״
ומבעד לחלון רואים
שולחנות ערוכים במפות לבנות,
עם פרחים וכוסו ת יפות על רגל,
מייד יש הרגשה שכאן נקבל
אוכל אירופאי. א בל אירופה
הי א רק ה חל ק השני של העניין.
ה חל ק הראשון, שהוא המנות
הראשונות, הו א דווק א מיזרחי
מאוד, חו מו ס ו סל ט־חצילים
וסלט־זיתים, וחצילים מטוגנים
עם לבנה, וסל ט־י ר קו ת קצוץ
בסבלנות ומתובל בשמן־זית
ולימון, ועל כל אלה חצאי־פיתות
ח מו ת עם זעתר או עם
חמאת־שום. אכלנו, ליקקנו א ת
ה אצבעות וכמע ט הצטערנו
שכבר הזמנו מנה נוספת.
המנה הנוספ ת הי תה חגיגית
באמת: מגש גדול ועליו ארבעה
סוגים של חסילונים, שהגויים
קו ראים להם שרימפס. אחד
בשום וח מאה, אחד ברוטב־שמנת
וב תו ספ ת פטריות טריות,
א חד מטוגן עם בצל וצנוברים
וקצת יותר מדי שמן, ועוד סוג
מצופה בפרורי־לחם ומטוגן
בשמן עמוק. מ ה שיש לי להגיד
על ה שרימפס הו א שלמרות
הפיתות עם הזעתר וכל המנות
הראשונות, למרות ה ה חל טו ת
בעניני די אטה, ל א נשאר אפילו
שרימפ א חד לרפואה. אני הדגים.
אחר־כך
ה ס תכל תי על בן־זוגי לסעודה,
הו אהסתכל עלי וביחד אמרנו:
״טוב, מזה רק נטעם.״ הו א קיבל
דג סול מטוגן שנאפה אחר־כך
^ברוטב בשמל ופטריות, ו אני
׳ קיבל תי דג סול מטוגן ברוטב־תפוזים,
ו ב תו ספת, שקדים,
צימוקי ם ותמרים. כל אחד טע ם
משלו ו אחר כך התחלפנו, כי
הו א העדיף א ת החמוץ־מתוק
של ה תפוזים ו אני העדפתי א ת
המלוח של הב שמל והפטריות.
הרבה ל א נשאר על הצלחות
אחרי שטעמנו ו אחרי שאמרנו
שהינה אפילו מדג סול אפשר
להכין מעדנים.
מנה אחרונה! יש גבול אפילו
לקיבות ה מפו תחו ת־ מאוד שלנו.
כוס ת ה עם נענע ה חלי ק ה לנו׳
א ת הגרון ואפ שרה לנו להמשיך
ולדבר על ה די אטה שנעשה
פעם.

חתום ע ל מנד שנתי ו ת קבל:
(א) השבושן יניע לביתן־/מישרדך בין הופעתן ע״׳ שליח מיוחד*.
(ב) מחיר המיבצע 290 :ש״ח כולל מע״ם אשר ישולמו ב־ 5תשלומי
שווים ללא הצמדה, באמצעות כל אחד מכרטיסי האשראי
( 58x5ש״ח).

כל מ ה שלא ציפית
מפונדק דרכי ם
דרך חיפה 301 תחנת דלק סונול (לפני צומת תל ברוך)
טל ,413480 .פתוח יום יום עד 24.00

ומעתה גם א רו חהב תפריט קבוע:
או טלט

חסה,

או פטריות טריות

מנ הרא שונ ה:

מרק

מנ ה עי ק רי ת:

פי רו ש קי ל סו ניו
אוש ני צלעוףעם

מנ האח רונ ה:

פרפה לי מון
או מרקיזשוקולד
או שטרודלעם גלידה וקצפת

חמאה ו טוס

רוטב פטריות

בוס יי ן ל בן
ל ח מניו ת תו צרתה בי תוחמאה

26.75ש״ח

ירמיהו ( 30 פינת דיזנגוף)
טל׳ 457599
פתוח מ״ 12.00 עד 01.00

חדש בתל־אביב!
עוד סניף של

״מסעדת יונט״
מאכלים מזרחיים

רה׳ בן יהודה ,163 טל׳ 227813־03
ה ד־ לדד של רבי
עקיבא
מי סעדה

בי ס ט רו

מיטבח צרפתי -אמדורסקי, אוויר־ממוזג -אווירה חטה
ימי א׳ -ה; מ־ 15.00 - 12.00 ערב, ערב מ־19.00

רח׳ רבי עקיבא , 22 תל־אביב (מאחורי קולנוע אלנבי)
טלפון __ 655096

הבית הלבן
הבירה הבי זולה בעיר

רח׳ הירקון , 108 תל־אביב
טלפון 230577 :

( 0ארוחה זוגית חינם עד 60ש״ח באחת מהמיסעדות המובחרות
המ שתתפות במבצע והמופישת בעמזד זה.

חייג 5230663־ 03 מחלקת המנויים
באילת 220 :ש״ח. טלפון 33217־.059

* מתבל ד 1000 מח״ם באחרי ההפצה

העולם הז ה 2716

עמוד 41

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 41 | סזרעגז הופתקות שפטל המעופף בין סישפט רשרשו־ ,שוטט עודך־הדין שפטל גם באס־אילנה אלון ₪ 22 בטרם הצליח עוררהדין יורם שפטל לדחות את תחילת עירעורו של ג׳ון איוואן

סזרעגז
הופתקות

שפטל המעופף
בין סישפט רשרשו־ ,שוטט
עודך־הדין שפטל גם באס־אילנה
אלון ₪ 22 בטרם הצליח עוררהדין יורם שפטל לדחות
את תחילת עירעורו של ג׳ון איוואן דמי־אניוק
בחצי שנה, הספיק לעשות את הטיול
השנתי שלו למיורח הרחוק. כאשר ניסה לברר
את מחירי־הנסיעה, נדהם לגלות כי מחיר
הטיסה להונג־קונג, שהיה בעבר 1200 דולר
בחברות־התעופה הרגילות, הוכפל השנה.
שפטל אינו אוהב לשלם יותר, והוא חיפש
חברה שבה יוכל להגיע ליעדו במחיר סביר.
את חברת־התעופה המצרית פסל על הסף,
למרות שהטיסה שלה היא הוולה ביותר.
חברדלמישרד, עורך־הדין דורון בקרמן, נסע
בחברה וו בשנה שעברה ובפיו היו סיפורי־ווועה
על נמל־התעופה של קאהיר ועל מיוור
רות שאבדו.
חברת־התעופה שהומלצה היתה חברת־ה־תעופה
של סינגפור, הנחשבת כיום כחברה
מעולה, הממיסה מטוסים חדישים, והנותנת
שרות אדיב. מחירה של טיסה בחברה וו הוא
בערך כמו וה שהיה נהוג בחברות־התעופה
הרגילות לפני שנה. אולם נראה כי רבים גילו
את קיסמה של החברה מסינגפור, שכן שפטל
לא הצליח להשיג מקום אף באחת מטיסות
חברה וו, היוצאות מכמה ערים באירופה.
צילום באבו־ד׳בי. בדרך סודית למד
שפטל שיש עוד חברה הטסה למיורח־הרחוק,
ושמחיריה נמוכים מכל האחרות. מדובר
בחברת־התעופה הרומנית, תארום, המסיעה
את נוסעיה במסלול תל־אביב־בוקרשט־אבו־ד׳בי־בנגקוק־הונג־קונג
וחזרה, במחיר של
760 דולר, מחיר מגוחך ממש.
שפטל, שהוא הרפתקן, שמע כי טיסה וו
פופולרית מאוד אצל ישראלים מוה 10 שנים,

הצעיר מנצרת חלם על הרפתקות בתל־אביב. התברר לו שזה מסוכן

סדום בכינו אתוים
^ גיל ,20 החיים בנצרת יכולים להיות
^ משעממים מאוד לצעיר מוסלמי.
מוסא עבד־אל־חאלק מכר ירקות בחנותו
בנצרת, וחלם על הרפתקות בתל־אביב. בעירו,
בנצרת, היה כבול לאיסורים דתיים וחברתיים,
ונמצא כל הזמן תחת עינם הפקוחה של
בני־מישפחתו. הוא רקם חלומות על נסיעה
לתל־אביב בחופשתו, ועל התענוגות הצפויים
לו שם.
למרות שמוסא הוא בן למישפחה אמידה,
לא הזדמן לו להיות בתל־אביב מעולם. הוא
למד ועבד בנצרת, וכמעט שלא יצא מתחומה.
במשך שנה עבד ברציפות בחנות־הירקות

כי כל חלומותיו מתגשמים. הנה מצא לו
חברים נחמדים בעיר הגדולה. הם ותיקים
בתל־אביב ומכירים את כל המקומות המעניינים,
ומוכנים לארח אותו ולהראות לו את
תל־אביב. הוא ציפה ללון בלילה בדירתם,
ולהמשיך בבילויים למחרת, ואולי לדחות את
שובו הביתה בעוד יום־יומיים.
״הגענו למקום ליד בית־קברות, ליד הגן,
אמרו שיביאו משהו מבית״הקברות. לא הבנתי
מה זה, קיבלתי בתמימות. נכנסתי איתם
לבית־הקברות. היו שם הרבה עתיקות. הם
התלחשו, אבל לא שמתי לב בכלל ולא
חשדתי. פתאום מחמוד שבר את בקבוק הע־

מהמקום, הם יהרגו אותי.
״ישבתי על הארץ עד שהרגשתי שהם כבר
עפו, ורצתי למקום הכי קרוב. זה היה מלון,
ובמיקרה היה שם איש־ביטחון של המלון. הוא
ראה את הדם על הלחי שלי וטילפן למי-
שטרה. תוך דקות הגיעו מישמר־הגבול וגם
שוטרים.
״החוקרים לקחו אותי לתחנה, והיו נחמדים
אלי מאוד. הם הרגיעו אותי, נתנו לי מים,
שטפו לי את הפנים ועזרו לי טוב״.
את סיפורו זה סיפר השבוע מוסא, כאשר
בא בפעם השנייה השנה לתל־אביב, כדי
להעיד במישפט נגד זיאד אבו־קציר, מחמוד

שלושת הנאשמים בבית־המישפט
״זו בושה גדולה!״

עורך־דין שפטל
איך לט 1ס להונרקמגד
וכמעט רבע מנוסעיה הם ישראלים. ללא היסוס
קנה כרטיס ונסע.
בנמל־התעופה באבו־ד׳בי ירד יחד עם כולם,
בדק את מחירי המשקאות והסיגריות ומצא
שהם נמוכים בהרבה מכל חנות פטורת־מכס
אחרת בעולם. שפטל קנה בקבוק ויסקי
ושמר את הקבלה כמזכרת.
כאשר חזר לישראל, באותה טיסה עצמה,
שוב ירד באבו־ד׳בי. אבל הפעם, כבעל ניסיון,
דאג להצטלם ליד השלט המעיד על מקום־
הימצאו.
אין בפיו של שפטל המלצה על חברת־התעופה
הרומנית. השרות אינו שרות, הדיילות
אינן אדיבות, והאוכל אינו ראוי לאכילה.
אפילו נייר־טואלס אין בשרותים של המטוס.
המטוס עצמו הוא בואינג ,707 מאותם מטוסים
ש אד על שלחה כבר לגימלאות.
אך חזר עורר־הדין ההרפתקן מהמיזרח הרחוק
והצליח לדחות את מועד העירעור לחצי־שנה,
שם פעמיו למטוס הקרוב ונסע לקנדה
ולארצות־הברית. אלא שהפעם זוהי טיסת־עבודה,
בעיקבות המיסמכים העלומים שהאו־איי־אס
לא מסר לסניגוריה.
העולם הז ה 2716

והכין לעצמו חופשה מיוחדת שאותה התכוון
לבלות בעיר הגדולה. ביום המיועד, התלבש
בהידור, לקח 150ש״ח, שם אותם בתעודת־הוהות
שבכיסו האחורי, אמר שלום לבני־המישפחה
והבטיח לחזור בו ביום, או, הכי
מאוחר, למחרת.
האוטובוס הביא אותו בצהריים לתחנה
המרכזית בתל־אביב. עיניו סונוורו מהמראות
הססגוניים ואוזניו מלאו רעש והמולה. הוא
קנה מרוכל מישקפי־שמש, ושאל על הדרך
לשפת־הים.
מזג״האוויר של חודש מרס היה נעים,
וכאשר הגיע מוסא לשפת־הים הביט סביבו
באנשים המשתזפים על החוף וניסה לקשור
שיחה עם מישהו. שני צעירים שישבו בצד,
מעשנים ומשוחחים, נראו לו מתאימים
לשיחה, מפני שמכל התיירים והיהודים
שבחוף רק שניים אלה דיברו ערבית. הוא
ניגש אליהם, סיפר על עצמו, והם הציגו את
עצמם כעבד וזיאד מעזה.
״היכרתי אותם כחברים בנאמנות. הם
אמרו לי מאיפה הם, ושאלו אם אני מכיר את
המקום. אמרתי שלא. הם אמרו לי: בוא נטייל,
נכיר לך מקומות. הגענו קודם לגן ליד
הכיכר, ונחנו שם. אחד אמר שילך להתקשר
בטלפון, וכאשר חזר אמר לי: קום! קום!
והלכנו ביחד והגענו לעוד גן. ישבנו, באו עוד
שני חברים. דיברנו כמו חברים, רגיל, מבסוטים.
או החלטנו לנסוע לדירה של זיאד
ולאכול שם משהו. ואולי גם אשאר עוד יום.״
בשלב זה, לפנות ערב, נראה היה למוסא

עסאח ועבד־אל־האדי צופו, הנאשמים בכך
שתקפו אותו בגן־העצמאות ואיימו להרגו.

ראק שהחזיק בידו על קיר בית־הקברות ואמר
לי: מאיפה אתה? איך קוראים לר? אני הורג
אותך! שאלתי את זיאד מה קורה פה, ואז בא
מחמוד, הרביץ לי וחתך אותי בלחי. הוא נתן
לי בוקסים בידיים ושרט את הפנים שלי
בבקבוק השבור, עד שירד דם.
״התחלתי לבכות ולהתחנן. אמרתי שאני
לא אעשה כלום, שאין לי אף אחד, שיעזבו
אותי ואני אסע הביתה. הוצאתי את תעודת־

השופטת שרה סירוטה שמעה בעניין רב
את עדותו של המתלונן, שנחקר על־ידי
התובעת דבורה חן, אך נראה היה כי לא
הבינה מה בדיוק רצו השלושה מהצעיר
מנצרת.
השאלות הראשונות ששאלה הסניגורית,
עורכת־הדין מרים מלק, האירו את הסיפור
באור חדש .״האם נכון שניסית להתעסק עם
מחמוד?״ שאלה הסניגורית, ומוסא הכחיש
בתוקף. מסתבר כי אחרי שהשלושה נעצרו
על־ידי המישטרה, סיפרו שמוסא תפס באי־בר־מינו
של מחמוד ורצה לקיים איתו יחסים
הומו־סכסואליים. מחמוד, שנפגע ונעלב, דחה
אותו וגמל לו במכות.

אי ר! ה ארון
הזהות שלי מהכיס וזרקתי על הארץ, כדי
שהם יראו מי אני, מה שמי ואיפה אני גר.
״מחמוד תפס את התעודה, הוציא ממנה
את הכסף שלי שהיה שם 135 ,ש״ח, ולקח
אותו. לא התלוננתי, כי הרגשתי שרוצים
לעשות לי משהו עוד יותר גרוע וצריך להתנהג
איתם בשכל. הם לקחו גם שעון שהיה לי
על היד, כבר לא הרגשתי איפה אני בכלל.
אמרתי להם: תקחו את השעון! כי הבנתי שהם
רוצים כסף כדי לקנות משהו. נתתי להם הכל,
רק שלא ירביצו לי. פחדתי מהם מאוד, כי אני
לא רגיל לדברים כאלה, זה פעם ראשונה
שאני נתקל בדבר כזה.
״מחמוד ביקש מזיאד שיוציא את הסכין
שהיה תלוי לו על מחזיק־המפתחות שלו,
ואמר שיטבח אותי. התחלתי שוב לבכות ולהתחנן,
והם צחקו כי זה בטח הצחיק אותם. הם
השאירו אותי ואמרו שאם אצא תוך 20 דקות

מוסא הכחיש גירסה זו ודחה אותה בתוקף.
בני־מישפחתו, שבאו איתו הפעם מנצרת, כדי
לשמור עליו, התערבו מספסלי־הקהל וקראו
לעבר הנאשמים :״זו בושה גדולה!״
השופטת סירוטה הסבירה למתלונן
שהטענה היא כי חלק מחלומותיו על הרפ־תקות
בתל־אביב כללו גם בילוי מיני, ומכיוון
שמחמוד הוא בחור יפה, התעוררו יצריו
למראהו, וזה גרם לקטטה. אבל מוסא המשיך
לשלול את הגירסה בכל תוקף. הוא עזב את
האולם יחד עם קרוביו, בשבועה שלא לחזור
לעיר־החסא תל־אביב, שאינה מתאימה
לבחור נצרתי תמים.

עמוד 42

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 42 | שחור זה יפה ממש מוזר לגלות שדווקא בישראל, שיש בה כל־כך הרבה אנשים בעלי ריעות קדומות על בני עמים ולאומים אחרים, ישנה כזאת אהדה וקבלת פנים לשחורי־העור. כמו,

שחור זה יפה
ממש מוזר לגלות שדווקא בישראל, שיש
בה כל־כך הרבה אנשים בעלי ריעות קדומות
על בני עמים ולאומים אחרים, ישנה כזאת
אהדה וקבלת פנים לשחורי־העור. כמו, למשל,
שחקני־הכדורסל מארצות־הברית, שבאו
לארץ, והם עדיין המומים מהאהדה של
הישראלים כלפיהם, ובעיקר של הישראליות.
גם הזמר וין קרדינל, שנמצא איתנו בארץ
כבר שנים רבות, מרגיש כאן בן־בית יותר
מאשר במולדתו, טרינידד. הוא אף הביא לכאן
את אחייניתו, הזמרת הילארי סרג׳נט,
שהיא חברתו־לחיים של איש״העסקים נעמן
חתונה אינטימית

שקולניק.

באחרונה רואים יותר ויותר את הזמר, כשהוא
צמוד לחיילת חטובה וביישנית בשם

גיתי חזן.

נראה שפער־הגילים לא מפריע לשניים
לבלות יחדיו. ואם להם זה לא מפריע, מי
אנחנו שנתערב?

כשיש דיונים בכנסת, ורק עשירית מחברי־הכנסת
מופיעים, אני יודעת שהאחרים מבלים
במסיבות, בחתונות, בבריתות, בבר־מיצוות
של הבוחרים. אבל לפעמים הם נמצאים
גם בחגיגות של עצמם.
למשל, חבר־הכנסת אליהו בן־אלישר,
יושב־ראש ועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת,
חגג את מסיבת־החתונה של בנו נדעם, מנישואיו
הראשונים, בניצוחו של יענקל׳ה טל
מהנויסבאה. נרעם, העוסק במחשבים, התחתן
עם חברתו־לחיים דבורל׳ה, בעלת־בוטיק.
במקום נכחו 150 איש, כולם קרובי־מיש־פחה
וידידים, אך לא היו שם חברים מהכנסת
או מהממשלה. עובדה שבוודאי נורא דיכאה
את בעל המקום, אבל לעומת זאת שימחה את
הזוג הצעיר, שרצה באירוע אינטימי.

מלכת־היופי לשעבר שירלי בן־מרדכי
חגגה את יום־הולדתה במועדון ביפו. בעצם
חגגו לה אותו, כי היא לא ידעה על כך, וזה בא
לה בהפתעה. וכאן גם מתחילה הבעייה.
כל אחד לוקח את הקרדיט לעצמו. החבר,
הזמר יהודה אליאם, טוען שהוא אירגן,

נרעב ודבורה בן־אלישר
נוסיבה ל־ 150 קחבי־מישפחה

בכניסה למועדון. בחצר המקום הוקם מאהל
בדווי מרשים, ובמועדון עצמו חילקו מזון בכמויות
גדולות. בפעם הראשונה במסיבה מהסוג
הזה חולקו שם שיפודי־בשר, מלבד כל
התוספות הרגילות, ובכמויות ענקיות.
מובן שעשיתי בירורים בנושא, והכף נוטה

*יייי

שירלי בן־מרדבי סמי טהרני ויהודה אליאם
אז מ׳ איתן את השיסחה?
( והצלם סמי טהרני טוען שהוא המארגן
ן היחיד של האירוע.
ומדוע הם רבים? מפני שזה היה אירוע מיון

חד. גמל חסון וצעיר הובא מבאר־שבע והוצב

לכיוון של סמי טהרני. הוא, ורק הוא, אירגן
את האירוע הזה. את הגמל והמאהל הוא השיג
כתרומה מרפי רינאווי, בעל מישרד ל־גביית־צ׳קים.
את המזון והמשקאות הוא השיג
בפנטהאוז ארכיטקטים לא רק בונים. לפעמים
הם גם הורטים.
הארכיטקט שמואל רוו ה בן ה*, 50
הנשוי לעיתונאית מיכל רוו ה מהעיתון
הכלכלי גלובס, עזב את ביתו ברמת־השרון
ואת האישה ושלושת ילדיהם,
לטובת כתבת״האופנה אילנהמאיר ־
טון, גרושה ב ת .40
השניים מתגוררים בפנטהאוז שלה
ברמת־אביב, ויחד הם מצפים לביקור
החסידה.

כתרומה מיחזקאל אסלן, הבעלים של
מיסעדת שיפ 1די התיקווה. ועוד גיליתי שהרבה
מבלייני״העיר לא אוהבים את הזמר, בגלל
יהירותו, וטוענים שהוא תופס טרמפ על
המלכה־לשעבר, ושהוא מתנהג כאילו הוא
המציא אותה.
ועל מה אתם חושבים דיברו במסיבה
הזאת? על המריבה בין שתי המלכות, שירלי
בן־מרדכי וניקדל הלפרין. אני יודעת שהן
היו צ׳ילבות במשך כמה ימים, אך הם השלימו
ועכשיו הן חברות טובות כמו בעבר.
גם רוני מאנה, החבר של ניקול, המכונה
מזון־מלכות בגלל חיבתו היתרה למלכות־יופי,
היה מעורב בסיכסוך המלכותי, אך כעת
הכל בסדר.
רוני כועס כעת על שלום פנסטר,
שותפו־לשעבר בסינרמה. בראיון שנתן בשבוע
שעבר לעיתון ידיעות אחרונות טען פנס־ \
טר שהוא המציא את רוני מאנה, ושהוא בנה
אותו, ועוד כמה דברים. ואילו רוני טוען שלא
היו דברים מעולם, והוא קיים בזכות עצמו
החל בשנת , 1985 שנה לפני פתיחת הסינר
מה. אך הוא גם כועס על זה שפנסטר טען
בראיון שבשנים שבהן היתה הסינרמה פתוחה,
הם הרוויחו 15 מיליון דולר. רוני מאנה אומר
שהוא רוצה להשכיר שרותים של ארכיאולוגים,
שיחפשו מתחת למירצפות של הסינר
מה היכן מוחבאים כל המיליונים שהוא לא
שמע עליהם.
בעיחבות האהבה
היא שומרת בקנאות על חייה הפרטיים,
למרות שהיא אחת הנשים היותר מוכרות בארץ.
אני מתכוונת ללאה שלמון, המורה
לספורט הפופולרית, חברתו לשעבר של הכדורסלן
טל בדודי.
נו, מה עוד יודעים עליה? לא כלום!
אבל השפיונים שלי גילו שלפני כמה חודשים
היא נעלמה מהארץ בדרן לגרמניה. חשבתי
שאולי היא נוסעת לפתוח שם רשת מכו־ני־ספורט,
אבל החיים לימדו אותי שגברים
נוסעים למרחקים בעיקבות פרנסה וקאריירה,
ונשים בעיקבות אהבה.
גם לאה אינה יוצאת מן הכלל. שם, בגרמניה,
חיכה לה גבר ישראלי, החי שם זה שנים
רבות. קוראים לו צחי שנירר. הוא אלמן
ואב לשתי בנות. האחת, בת , 18 התגייסה לצבא,
והאחרת לומדת בבית״הספר האמריקאי
בכפר־שמריהו.
צחי, המתגורר בהמבורג, התאלמן לפני
שנתיים וחצי. הוא ולאה מתכוננים ״לעשות
עלייה״ .בינתיים הם שכרו וילה בהרצליה־פיתוח.

לאה
שלמון
,לעשות עלייה־

עמוד 43

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 43 | תהרית ריר הבריכה עריות 1ר רות לפגי שבועיים סיפרתי לכם כיצד גילה רני קובלנץ, בן למישפחת קוגלנץ עתירת״הנכסים, מבעלי מו סן פיאט המרכזי בתל״אביב, שחברתו״לשעבר רות

תהרית
ריר הבריכה

עריות
1ר רות

לפגי שבועיים סיפרתי לכם כיצד גילה
רני קובלנץ, בן למישפחת קוגלנץ
עתירת״הנכסים, מבעלי מו סן פיאט
המרכזי בתל״אביב, שחברתו״לשעבר
רות מאירוביץ היא בהריון אחרי ה תרגיל
שעשתה לו, וכיצד כל החברים
ובגי־המישפחה שלו כועסים מאוד.
רותי בתה , 32-גרושה וא ם לילד, מ ס רבת
לעשות הפלה, ומנסה להתנקם בו
בכל מיני דרכים וצורות. אל תחשבו
שבינתיים לא קורה דבר. בשבוע שעבר

מה יותר יפה מידידות בין שניים, שאחד
מייצג את עולם־האמנות־והרוח, והאחר את
עולם־הכסף־והעסקים?

רני קובלנץ
— וסיעה משותפת
שוש אביגל, מבקרת־התיאטרון הוותיקה,
כמעט מוסד בפני עצמו, היתה במשך
שנים חברתו של עמום גפן, עורך ספרותי
ומתרגם. בשנים האחרונות היא היתה מיודדת
עם איש־העסקים אברהם פילץ, בנו של
הקבלן אריה פילץ, ידידות שידעה עליות
וירידות, אך עכשיו חידשו השניים את היחסים
היפים האלה. לא אתפלא אם הידידות
המחודשת הזאת תוליד נסיעה משותפת לחדל.

שוש
אביגל
ידיחת מחודשת —

,גם נ שי ק ה

מה קורה לבני־הזוג חווה ודמי חכמי,
מהעשירים והפופולריים שבאנשי המאיון
העליון?
חווה, האישה האלגנטית, ויוסי חכמי, מבעלי
הפניקס ואספן־אמנות מהגדולים בארץ׳ ,

אנשים צעירים ממנו. חוץ מזה הכל בסדר, אך
תמיר יש אנשים הרוצים לקלקל, והמפיצים
שמועות משמועות שונות.
אז במשולש־הבילויים של צפון תל־אביב
מספרים שלחווה היפה יש מאהב, שהוא סגן־

בקשה ברנוק 1ל

ת ת מאירוביץ
בשורה הראשונה
הינחה רני א ת שבוע״האופנה הישראלי
במלון דן פנורמה בתל-אביב, וממש כמה
דקו ת לפני שהוא התחיל בהנחייה הוא
ראה א ת רותי, כשהיא יושבת באחתה שורות
הקידמיות. הוא החוויר קלות,
ואז הוא פנה ליו סי בכר, מארגן האי רוע,
והודיע לו שאם הוא לא יסלק אותה
מהמקום, הוא לא יתחיל בהנחייה. בכר
ענה לו שמוטב שהוא יעשה זאת בעצמו,
באמצעות הרמקול.
ואכן, לא עברו 20 שניות, ובכל רחבי-
הבריכה, שלידה ה ת קיי ם האירוע, נשמע
קולו של רני המבקש מרותי בנימוס, אך

מי שעקב אחרי קורותיה של מידה לב,
בוודאי בקי בכל הפרטים. מי שאינו זוכר,
שישאל את החברים שלו. כי רק לפני שבוע
סיכמתי את הפרק ה־ ,264 ואין לי כוח לחזור
על זה.
לעומת זאת, בחתונה של דוגמנית־הצמרת
הדנית מיי בריט ובעלה הישראלי גילי
גמליאלי שמתי לב לכך שבאחת הפינות
החשוכות של רחבת־הבריכה של מלון הילטין,
שם נערכה החתונה, ישב לו זוג, מידה לב
וידידה, איש־העסקים אליאם אברג׳יל.
השניים הביטו זה בזה, ולא כל־כך שמו לב
לקורה סביבם.
לפתע פרצו לרחבה שלוש רקדניות״בטן
והתחילו לענטז. אברג׳יל, שהיה מרוכז עד אז
במידה, התחיל להתרכז ברקדניות. אז הזכירה
לו מידה שהוא צריו לטוס לחדל בעוד כמה

אחים תאומים, חווה חכמי וראובן כץ
הלששת הרשת מהנות שיש לה מאהב...
נשואים כבר שנים רבות. הם נשואים טוב, אך
סיגנון־הבילוי שלהם שונה. חווה אוהבת מיס־עדות
ובילויים אינטימיים, ואילו יוסי אוהב
מסיבות ודיסקוטקים, ומאוד נהנה לבלות עם

אלוף בצבא. במסיבות האכסקלוסיביות מרננים
שיש לה מאהב שהוא רזסא־שינייס
ידוע. אך הגדילו לעשות כמה נשמות טובות,
שהפיצו שמועות שיש לה רומאן עם גבר כבן

,40 העוסק בשיווק ושיש לו עבר בחיי־הלילה
בתל־אביב כבעל־מועדונים. ראו אותם ממש
מחובקים.
נו, חשבתי שיש לי סקופ, ופשוט חיכיתי
למועד המתאים. ואז ראיתי אותה עם הגבר
הזה. הוא אפילו נתן לה נשיקה. אתם תתאכזבו
לגלות מי זה היה: אחיה התאום, ראובן
כץ, איש חיי־הלילה בעבר ואיש־עסקים בהווה.
כשסיפרתי
ליוסי על השמועות, הוא לא
התרגש בכלל.

בתקיפות, לעזוב א ת השטח. אבל מאו מה
לא קרה.
בכר אמר לו: תחזור שנית על ההוד עה.
אך שוב לא קרה דבר. רותי החליטה
להתעלם מזה.
ראה רני כי הבקשה שלו אינה עוזרת,
וקרא לקציגי-הביטחון של המלון לבוא
מייד למקום. רותי נבהלה, כנראה, מהר עיון
שאנשי-הביטחון יגררו אותה בכוח
החוצה, והיא החליטה לעזוב מייד.
דקה אחרי צאתה חזרו החיים ל מס לולם
הרגיל, אך בזה לא נגמר העניין.
רותי התחילה להטריד א ת רני ובני-
ביתו בשיחות״טלפון, וזה כבר בא מ ת
נמאס על בני-מישפת קובלנץ. הם הגישו
תלונה למישטרה.
ראתה רותי כי טוב העניין, והגישה
תלונה נגדית.
כך נמשכת המילחמה האכזרית ה זאת.
כרסה של רותי תופחת, מישקלו
של רני יורד מעצבים ותיסכול, ואנחנו
משמינים מרוב נחת, כי בכל זאת משהו
קורה בעיר הזאת.

שעות, ושכדאי שהם ייצאו מייד לנמל־ד,תעופה.

יצאו ביחד, והיא חזרה לחתונה בגפה.
הוא טס, והיא המשיכה לבלות בחברת כמה
חברות שהיא פגשה בלובי של המלון, בנות־גילו
של בעלה־בנפרד דני מעוז.
החבורה כולה עזבה את המלון לבילוי במי״
סעדה הודית, משם המשיכה הכבודה לדיסקוטק
פופולרי ביפו. אך כוחה של מידה לא

מירח לב ואליאם אברג׳יל
בילוי בקצב רצחד
אזל, והיא המשיכה עם אחת החברות למיסע־דה
מיזרחית חדשה, שם הן בילו עד 5בבוקר.
עדיין לא גיליתי את תוכניות־הבילוי שלה
בשבועיים הקרובים, אך בחגים היא תבלה
בחברת אברג׳יל, שיחזור במיוחד מחדל.

431

עמוד 44

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 44 | הזוג המוזר (המשך מעמור )9 של זיידמן, שגמרו את ההלל על המנכ״ל המצויין של המישו־ד, מבלי להזכיר אפילו את פועלו של סגן־השר. גם בנקודה מהותית אחת לפחות התפתח עימות

הזוג המוזר
(המשך מעמור )9
של זיידמן, שגמרו את ההלל על המנכ״ל
המצויין של המישו־ד, מבלי להזכיר אפילו
את פועלו של סגן־השר.
גם בנקודה מהותית אחת לפחות התפתח
עימות בין הצדדים: זיידמן, כמנכ״ל, ניהל
לפני כשלושה חודשים מגעים עם האוצר
בנוגע לכיסוי גרעונות בסך של כ־ 36 מיליון
ש״ח. אגף־התקציביס באוצר, כך מסתבר,
ניאות לכסות את הגרעונות, אולם בתנאים
מסויימים שלהם הסכים זיידמן.
זיידמן, כאמור, גיבש את ההסדר עם האוצר.
אחד ממקורבי פלדמן מספר. :זיידמן
עשה את הדיל עם האוצר, ורק שכח להגיד
לסגן־השר שבמשך שנתיים לא נקבל תוספות,
מבלי להתחשב בגידול הטיבעי של האו־כלוסיה.
נכון שהוא היה חייב להביא את ההסכם
לסגן־השר כדי שהוא יחתום עליו, אבל
הוא הגיע אלינו עם ההסכם רק אחרי שהדיל
היה מבושל לגמרי. בעצם, לרב פלדמן לא
היתה שום ברירה אלא לחתום, כי האוצר
הקפיא בינתיים את הזרמת הכספים לפנימיות.
הוא לא רצה שהפנימיות יתמוטטו״.
גורמים בכירים מהדרג המיקצועי של
המישרד, יצאו בהקשר זה להגנתו של זיידמן,
ואמר 1שההסדר עם האוצר בהחלט נחשב כס־ביר.
.אולי הוא לא הישג מבריק למישרד״,
אמר אחד הגורמים. ,אבל זו בפירוש איננה
פאשלה״.
_ מבחינתו של הרב פלדמן, כנראה, התנהגותו
של זיידמן בפרשה זו נחשבה כפאשלה
גדולה. הרב פלדמן סירב להתראיין לכתבה
זו, ולכן אין לדעת בדיוק מה עבר בראשו.
אולם כנראה שהיה עוד עניין אחד, שהיווה
קש אחרון ששבר את גבו של פלדמן: היתה
זאת נסיעה לכנס השנתי של אירגון־העבודה
הבינלאומי בג׳נבה, שהתקיים לפני חודשיים.
מקורב לפלדמן. :הרב פלדמן נסע לכינוס,
ונשא שם נאום מרשים. היו לו גם כמה הישגים
הסברתיים מרשימים. לעומת זאת, אף
אחד לא הבין מה פתאום נסע גם זיידמן. הוא
הרי בכלל לא יודע אנגלית. כבר בג׳נבה שוחח
הרב פלדמן עם זיידמן, והסביר לו כי הוא
אינו מרוצה כלל מתיפקודו כמנכ״ל״.

שיעולי

בית
¥יידמן, גבר צעיר 35 גבה קומה
( (כ־ 1.80 מטר) וכבד גוף(כ־ 120ק״ג) .יש
לו פנים בהירות, טובות, ועיניים בהירות.
אדם לבבי, ילדותי מעט, חסר״ניסיון לחלוטין
במגע עם תיקשורת.
לגבי הטענות בדבר חוסר נחיצותו בג׳נבה,
הוא מגיב. :אנגלית אמנם אני לא מדבר טוב״
אבל אני מבין ״.שאלתי אותו איפה הוא למד
אנגלית. זיידמן :״אצל מורה פרטי״.
יומיים אחרי שובו של זיידמן ארצה, הוא
זומן ללישכתו של פלדמן, ושם, ככל הנראה,
הוא התבקש להתפטר. זיידמן סירב, וטען
שהוא מונה על־ידי חסידות גור, ולכן הוא גם
יפוטר על ידם.
הרב פלדמן מיהר להעביר את הנושא
להכרעתה של ועדת התישעה של חסידות
גור. בדיעבד, מסתבר, הוא לא הכין את שי־עורי־הבית
הפוליטיים שלו, ונהג כטירון
גמור. תחת להכשיר את הקרקע אצל הגורמים
הקובעים בחסידות גור(אחיו של הרבי מגור
ובנו, או לפחות חברי ועדת התישעה) ,הוא
הגיע לדיון לא־מוכן.
ועדת התישעה התכנסה כמה פעמים, והחליטה,
מסיבות של ייעול וחיסכון בזמן, למנות
ועדה מצומצמת יותר, של ארבעה חברים,
שתפתור את המשבר. לוועדת הארבעה נבחרו
יוסף רייכברד, בעל מלטשת יהלומים ברמת-
גן; אלעזר הנגלס, סוחר מקרקעין: סנדר ד ת־גר,
איש־עסקים, ומשה אורינשטיין, ראש עיריית
בני־ברק.
מינויו של אורינשטיין לוועדה לא מצא חן
בעיני פלדמן, משום שהוא נחשב כפטרון הפוליטי
של זיידמן. עקב מחאתו הוחלף אוריד
שטיין במשה שיינפלד, יהלומן. פלדמן וזייד־מן
עשו ככל שביכולתם לבנות לובי שיתמוך
בעמדתם, ושניהם נקראו להופיע בוועדה.
לבסוף הוחלט מה שהוחלט.

מה הוחלט — אינו ברור בדיוק, משום
שוועדת הארבעה היא עצמה מין פורום חשאי,
ואין שום פרוטוקול להחלטותיה. זיידמן :״היו
ישיבות בעניין הזה ואמרתי מה שהיה לי
לומר. אני לא יודע מה בדיוק הוחלט, רק את
השורה התחתונה, ששנינו נמשיך לעבוד ביחד.
היו בינינו מתחים. זה לגיטימי, ונמצאה
הנוסחה לעבוד יחד״.
מקורות, הטוענים שהם יודעי־דבר, לחשו
לי מה היה תוכן ההחלטה: או ששניהם נשארים
בתפקיד, ומסתדרים ביניהם, או ששניהם
הולכים הביתה. הוועדה גם קראה לסדר את
זיידמן, והורתה לו לפעול תוך שיתוף־פעולה
מלא עם פלדמן ובכפיפות אליו.
ההחלטה לא מצאה חן בעיני פלדמן. ובטח
ובטח שלא מצאה חן בעיני מקורביו. הם החלו
לחפש את זיידמן.
להלן חלק מה׳מימצאים׳ שהודלפו לי לגבי
פעילויותיו של זיידמן, ובצמוד להם — תגובתו.
הטענה:
האיש מעולם לא מגיע לעבודה
בזמן. השעה הרגילה שבה הוא מגיע, היא בין
9:30ל־ 10:00 בבוקר.
זיידמן :״אני מגיע בכל שעה שאני מגיע.
אתה יודע שמנכ״ל לא מקבל שעות נוספות,
ואני נשאר פה בדרך כלל עד 8בערב.״

• מ ה אתה עושה בדרך כלל
בבוקר?
זיידמן. :אני קם ב־ ,6.30 מתפלל, ואחר כך
לומד דף גמרא. ב־ 8אני גומר ללמוד, ולאחר
מכן אני עולה מבני־ברק לירושלים.״

• ״ומה עם הדוגמה האישית?
מדוע אתה לא מגיע לעבודה בל יום
ב־ ,8כמקובל?
זיידמן. :אני נותן דוגמה אישית גם כשאני
נשאר מאוחר״.
הטענה: לפחות בחמש הזדמנויות, במהלך
החודשים האחרונים, שהה זיידמן בסופי־שבוע
במלון שרי ישראל שבירושלים על
חשבון המישרד. על־פי הטענה, ההצדקה היחידה
להישארותו של זיידמן בירושלים, היא
לצורך ההיערכות הפוליטית שלו לקרב על
המינוי.
זיידמן. :אני לא ביליתי בבית־המלון.
אני טרחתי בסופי־שבוע בירושלים לצורכי
עבודה. את הקבלות האלו הגשתי לחשב, והם
ישולמו בבוא הזמן.״

• איז ה סוג עבודה אתה עושה
בשבת?
.יש לי הרבה־הרבה חומר לקרוא. לקחתי לי
סופשבוע לעבוד על החומר״.

• סליחה, מותר לעבוד בשבת?

זיידמן :״לקרוא חומר — זה לא עבודה
בשבת. תלוי איך שאתה מגדיר את זה. להערכתי,
מותר לעשות את זה בשבת״.
הטענה: לעיתים קרובות זיידמן מאחר
לפגישות עם ראשי אגפים, ולחילופין — גורם
להם להמתין בפתח לישכתו במשך זמן
רב, ארוך בהרבה מהמקובל.
זיידמן. :אנחנו לא עובדים עם סטופר.
אני לא רואה שום בעייה שיהיה איחור של
כמה דקות. כמובן, אבל, שמשתדלים להקפיד
בזמן״.
הטענה: זיידמן מציג עצמו כמי ששרת
בצבא, למרות שבפועל מעולם לא היה חייל.
שאלתי את זיידמן אם הוא שירת בצה״ל.
במקום להשיב לי הוא פתח את תיקו, והציג
לפני פינקס־מילואים. הנושא מיספר אישי
,3083253 טוראי זיידמן חנוך, מוצב בהג״א.
התעודה הונפקה ב־.2.12.87

• האם לבשת אי־פעם מדים?
זיידמן. :לבשתי מדים, אבל הם לא התאימו
לי, היו קטנים עלי״.

• במה זמן נמשכת הטירונות
בהג״א.
זיידמן 12. :יום, אבל אני עוד לא עשיתי
טירונות. בהתחלה, כמו כל תלמיד־ישיבה,
קיבלתי דחייה משרות. אחר כך, לפני הרבה
שנים, הצהרתי על הפסקת־הלימודים. הם קראו
לי כמה פעמים, ודחו את הגיוס, ואחר כך
קיבלתי פטור מהשרות״.

בגלל מעיך בריאותי או נפשי?
זיידמן :״בריאותי. עכשיו הבראתי, ואני
מוצב בהג״א. בינתיים עוד לא קראו לי למילואים
אפילו פעם אחת.״

^ ימדתי במשך תשע שנים בבית/
/ /ספר ידוע בחיפה. לבית־הספר יש
מסורת ארוכה של חינוך לערכי־יושר וכיבוד־הזולת.
האווירה בין מורי בית״הספר נעימה
ואוהדת ביותר. היות וביליתי שעות רבות
בבית־הספר, מטבע הדברים שיצרתי קשרים
חברתיים עם חלק ניכר מצוות־המורים, קשר
חברתי של אחרי שעות העבודה.
״שנתיים לפני שפוטרתי, החלו להתערער
חיי־הנישואין שלי. בעלי ואני החלטנו
להתגרש. לרוע המזל ניהלנו מערכת־גירושין
קשה, היו מעורבים גורמים של כסף רב,
ושאלת גובה המזונות. עורכי־הדין של שנינו
יצרו מתח נוסף והגירושין הפכו לפרשה
מכאיבה. היות וכמה מחבריי הטובים ביותר
היו מבין מורי בית־הספר, הם כמובן שותפו
בכל פרטי האירועים.
.בתי, בת ה־ ,7נפגעה מאוך מכל העניין,
פניתי ליועצת בית־הספר שבו לימדתי
והתייעצתי איתה איך לנהוג. נראה היה שאני
זוכה לאהדה ולהבנה מצד חבריי לעבודה.
.לא האמנתי למישמע אוזניי כאשר
הוזמנתי לחדרו של מנהל בית־הספר לשיחה
שבה אמר לי שכמה מורים פנו אליו בהמלצה
להעביר אותי מתפקיד של מחנכת־כיתה.
כשביקשתי להבין מדוע, הוא הסביר כי לדעת
כמה מורים אין זה יאה שמורה גרושה עם
סיפור־גירושין קשה כמו שלי תחנך ילדים
בגיל־ההתבגרות. הם מוצאים בכך טעם
לפגם.
.זעזוע אינו ההגדרה הנכונה של תחושותיי
באותם רגעים. חשתי מושפלת. כדי לא
לפרוץ בבכי יצאתי מחדרו של המנהל. ניגשתי
לחדר״המורים וראיתי הבעות פנים מוזרות
של שתיים מחברותיי הטובות. כשרציתי
לספר להן מה קרה לי הן התחמקו. בבת אחת
הבנתי מה קורה. אני לא מסוגלת לתפוס מאיפה
היה לי הכוח לחזור לחדר־המנהל ולדרוש
ממנו שיפרט באוזניי מה הוא יודע. הוא הסביר
לי כי הכל כתוב בתיק האישי שלי, ומשם
הוא שאב את כל המידע.
.דרשתי לעיין בתיק. הוא סירב בכל תוקף
וטען כי התיקים האישיים חסויים. בטיפשותי
עוד ניסיתי להסביר לו שאני אדם מבוגר
וזכותי לרעת, .אלה ההוראות׳ הוא ענה.

״מאותה שיחה יצאתי כמורה כללית, אך
כיתתי נלקחה ממני. אשה גרושה אינה יכולה
לחנך!
.עברתי משבר קשה, אך את עוצמת הנושא
של פרטים אישיים והסתרתם מהאנשים
שעליהם הם נכתבים, הבנתי כאשר חודש
לאחר מכן נקראתי לבית־הספר של בתי, לשיחה
עם יועצת בית״הספר. כשנכנסתי אליה
היא שאלה אותי שאלות פרטיות בהחלט,
הנוגעות ללבטים שלי בקשר לבתי ולגי־רושיי.
היא ידעה במדוייק את הפרטים מהשיחות
שניהלתי כחברה עם יועצת בית־הספר
שבו לימדתי.
.איך ייתכן? לא יכולתי להירגע! דרשתי
שתראה לי את התיק האישי של בתי והתשובה
חזרה — יש חיסיון ואסור לי להראות.
.לא הייתי במצב נפשי שאיפשר לי להילחם.
הרגשתי כבתוך סיפרו של ג׳ורג׳ אורוול
— 984ז, עיניו של האח הגדול יודעות עלי
הכל. לי אין זכות לדעת. הרמתי ידיים, התפטרתי
מבית־הספר, עברתי לעיר אחרת יחד
עם בתי״.

חדש

^ ותי לב ( )39 התחנכה וגדלה בחיפה.
1לא היו לה כל כוונות לעזוב את העיר,
גם לא אחרי גירושיה. אך היא הרגישה שאין
לה ברירה. לטובתה ולטובת בתה עליה לעזוב
ולפתוח,דף חדש׳.
בשנת הלימודים הבאה היא התחילה ללמד
בבית־ספר במרכז הארץ. בתה נקלטה בבית־ספר
בשכונת מגוריהן. כעבור שלושה
חודשים התחילה שנת הלימודים.
היא נקראה לבייי־הספר של בתה, לשיחה
עם מנהלת בית-הס^ר. המנהלת החזיקה בידה
דפי־מחשב. היא הסבירה לרותי כי לבתה היו
בעבר קשיים עקב גירושיה מבעלה ויעצה לה
לשוחח עם יועצת בית־הספר ואולי להפנות
את בתה לטיפול פסיכולוגי. רותי קמה
ויצאה. היא לא דיברה. כמוצא אחרון היא
החליטה לפנות לאירגון המורים העל-
יסודיים, שאליו היתה שייכת.
למזלה הרב היא התפרצה לדלת פתוחה.

עמוד 45

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 45 | אס את מורה, לא כדאי לך להתגרש. א [1את מתגרשת, כדאי שלא תספו 1-ליועצת בית־הספר. הכל הולך לתיק האישי והוא עודרדוף אח רייך שרית רום ידר אירגון המורים העל־יסודיים,

אס את מורה, לא כדאי לך
להתגרש. א [1את מתגרשת,
כדאי שלא תספו 1-ליועצת בית־הספר.
הכל הולך לתיק האישי
והוא עודרדוף אח רייך
שרית רום

ידר אירגון המורים העל־יסודיים, שושנה
באייר, נזעקת לנושא התיקים האישיים זה זמן

״סיפורים כאלה חוזרים על עצמם שוב
ושוב. אני מטפלת בסיפוריהם של המורים,
אך אחרי ששמעתי מיספר לא־מבוטל של סיפורים
כאלה, הבנתי כי הבעייה היא גם של
המורים, ובוודאי של התלמידים.
״עד למיחשובם של בתי־הספר, נהגו
להשתמש בכרטיסיוודנייר שנשאו פרטים
מאוד מדוייקים וכל שהיה על המורים לעשות
היה למלא פרסים אלה. כשהחלו למחשב את
בתי־הספר, ובאין כל הנחיות ברורות מה מותר
ומה אסור לכתוב במה שנקרא ״התיק האישי,״
כל אחד יכול לכתוב כל פרט הנראה לו.
״כרטיסיות־הנייר היו נשמרות לתקופות

קצרות בלבד. נהוג היה לחשוב שהן חומר
בלעדי של בית־הספר, כך שעם מעברו של
תלמיד או מורה לבית־ספר אחר, לא נהגו
להעביר כרטיסים אלה.
״כיום יש מאגר מרכזי של פרטים אישיים
העוברים עם האדם ממקום למקום. ומי
מחליט מהם הפרטים הרלוונטיים שירשמו על
אדם במאגר זה? אירגון המורים העל־יסודיים
נזעק בכמה תחומים מרכזיים סביב נושא
הפרטים האישיים: בתי־הספר העל־יסודיים
הפכו למיפעלים.
״בבית־ספר ממוצע יש כ־ 1200 תלמידים
וכ״סז מורים. נוצר, סירבול ביורוקרטי רב,
והפיתרון שנמצא הוא מיחשובם של בתי־הספר.
ברמה מסויימת של פרטים, הן על
תלמידים, הן על מורים, מקובל עלי שחשוב
שיהיו נתונים, לפעמים זה מועיל לתלמיד או
למורה.
״באותם מיקרים שתלמיד, מסיבות כלשהן,
עובר תקופה קשה, ורצוי להתנהג איתו
במידה של סלחנות — זה בסדר. במיקרה של
תלמיד אלים, חשוב שיידעו. לא מקובל עלינו
שאין קריטריונים ברורים לגבי השאלה מה
הם פרטים רלוונטיים ומה לא. לא מקובל
עלינו שלא קבעו פרק־זמן מוגדר למחיקתם
של פרטים אלה.
״נתקלתי במיקרים רבים של מורים
שקיבלו פתאום הודעות־פיטורין, אחרי שנים
רבות של קביעות וותק. במהלך דיונים

בוועדת־הפיטורין התברר כי תיקיהם של
אותם מורים עמוסים בפרטים שמעולם לא
נודעו למורה. תלונות של הורים על המורה,
תלונות של מורים אחרים על המורה ודברים
דומים. למורים מעולם לא נמסרו פרטים
אלה.
״כולם טענו שאילו היו יודעים על תלונות
כאלה, היו מטפלים בהן בזמן שזה קרה.
״לא ייתכן שמישהו יאסוף במשך שנים
חומר־נפץ כזה, וביום בהיר אחד, ללא כל
הודעה, המורה יפוטר.
״להגנתם טענו מנהלי בתי-הספר שהחומר
חסוי. אפילו לפני נציגים שלנו, שביקשו
במישרד־החינוך לעיין בתיקים כאלה, בדי
להגן על מורה מפני פיטוריו, נחסמה הגישה.
כשכבר קיבלנו, אחרי לחץ כבד, את התיק,
התנאי היה — אתם כן, המורה אסור לו
לעיין.
״אני חוזרת ואומרת שפרטיו האישיים של
אדם, גם אם הוא ילד צעיר, הם רכושו הפרטי
ועניינו הבלעדי. לאיש אין הזכות לערער
זכות זו. לאיש אין הזכות להשתלט על האדם
בעזרת פרטים אישיים חסויים״.
הנהיות בדורות
ך* הקיץ התקיים בהולנד כנס של הפרו
1רציה הבינלאומית למורים על-יסודיים.

להפתעתה הרבה של שושנה באייר התברר,
כי גם במדינות אירופיות, הנחשבות בנאורות
ומתקדמות ביחסן לזכויות־הפרט, הופעתו
של המחשב, וקיצורי־הדרר שניתן לעשות
באמצעותו, יצרו בעייה דומה של העלאת
פרטים רבים ומגוונים על ציבור המורים
והתלמידים במערכות-החינוך.
אף באחת מהמדינות שהשתתפו בכנס אין
חוקים והנחיות ברורים לגבי מילוי ־׳פרטים
אישיים. הכל מותר. תחילה הכניסו את
המחשב, ורק לאחר־מעשה גילו כי הוא יכול
לפעמים להיות מסוכן ביותר.
שושנה באייר :״הכנס היה אמור לדון
בחידושים טכנולוגיים בבתי־הספר. לאחר
דיונים סביב הנושא החלו לצוף ולעלות שאלות
לגבי שימוש בתי־הספר במחשב. התברר
לכולנו כי עלינו לטפל בנושא לאלתר, בטרם
ייגרם נזק שלא ניתן לתיקון.״
בסיום הכנס התקבלה החלטה המחייבת
את כל המדינות החברות בפדרציה, מאירופה
וסקנדינביה. נוסח ההחלטה:
• יש לקיים חיסיון ביחס לרישום פרטים
אישיים. אסור לחיסיון לחול על האדם שעליו
מדובר בפרטים אלה. במיקרה של קטין, זכותם
של הוריו לעיין בפרטים אלה.
• למורה, להורה או לתלמיד בוגר תהיה
הזכות המלאה לערער על הרישום ולדרוש
שינוי או מחיקה של פרטים שאינם רלוונטיים,
או העשויים להזיק לאדם בעתיד.
• לא יירשמו בתיק האישי של המורה או
התלמיד פרטים שאינם רלוונטיים, ואינם
נוגעים ישירות לתיפקוד התקין של המוסד.
באייר :״לא די בכך שההחלטות התקבלו.
כדי ליישמן צריך מישרד״החינוך להעביר
הנחיות ברורות. מה הם הפרטים שצריכים
להיות רשומים? מהו פרק־הזמן לתקפותם?
החשוב מכל יהיה לאכוף את ההחלטה על כל
בתי״הספר, ולהיות במעקב שהדברים אכן
מתבצעים.
״הפרטים צריכים להיות רשומים בצורה
זהירה ביותר, ולא מתוך רצון בנקמנות. חשוב
גם לקבוע סייגים לגבי מחיקה של פרטים או
שינויים, כדי שלא תתפתח מערכת של
איומים ולחצים על האחראים לשינויים אלה.״

עמוד 46

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 46 | יצחק צ׳מבוציוצ׳יל 183 לסי דיווחי דובר צה״ל והמישטרה נרצחו בשבוע שחלף 4ערבים על ידי בני עמם. ספירת ״דיעה אחרת״ מראה כי מאז תחילת מאורעות האלימות הערבית ב־

יצחק צ׳מבוציוצ׳יל

183

לסי דיווחי דובר צה״ל והמישטרה נרצחו בשבוע שחלף 4ערבים על
ידי בני עמם.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה כי מאז תחילת מאורעות האלימות
הערבית ב־ 9.12.87 קטל הטרור 183 איש ואישה, ערבים ויהודים לפי
הפירוט הבא:
• 138 ערבים נדקרו, נורו ונשרפו בידי אחיהם.
• 45 יהודים נרצחו.
• 1חייל ישראלי נעדר

עד לפני שבוע היה יצחק־רבין. אז שטף גל
צ׳רצ׳יליאני את חופי ישראל, ופובליציסטי
ועסקני השמאל החליטו לפתע עבור יצחק ...

מאיר ליפשיץ
חוסני אינו ידיד, מוב ארק אף פעם ל א הי ה חבר 10 .הנקודות ל א אמורות ל קדם א ת
תהליך השלום או לקרב בין יהודי ם לערבים. רעיונותיו ב או לפרוץ א ת הדרך עבורי
ערפאת. תכניתו מיועדת לסלול א ת המישעול עליו יגיע אש״ף לירושלים.
מוב אר ק הי ה אוי ב לישראל ומעשיו מוכיחי ם כי גישתו נ שארה כשהיתה. מי שבונה
צבא חז ק ומודרני, כאשר מליונים בקהי ר סובלי ם מתת־תזונה, מכין עצמו למלחמה.
ל א נגד לוב או סו ד אן וגם ל א נגד ציאד או תימן. מי שדואג לפתח טילי ם ארוכי טווח
ואוגר נשק כימי חושב על מ הלו מה צ ב אי ת ולאו דו ק א על שיתוף פעולה מדיני.
חוסני מוב אר קלא חי מםאת השלום עם ישראל, גם לאחר סיום פרשת ט אב ה.
לעומת זאת השתפר ביותר מצב הי ח סי ם בין עירק למצרים. שגרירנו בקהיר עדיין
מוחרם אך קד א פי כבר נחשב שם ל״פרסונה מאד גראטה״ .שמיר מוקצה מח מ ת מי או ס
בזמן שאבו־עמאר יוצ אובא כבן־ברית וכקרוב משפחה.
ובגלל שחוסני אינו ידיד ו מוב אר ק מעולם ל א הי ה חבר, כל מי סמך המגיע ממנו
אלינו מוכתם מלכ תחילה באבק המזימה. הפעם אפילו ל א טרחו להסוו תאת התפרים
הגסים. מלבד בי טויי ם צורמים כמו ״ ה אד מ ה הכבושה״ כל הנקודות נראות כלקוחות
ממצע מפלגת העבודה. הילדים קו ר אי ם לזה ״לסכסך״ ,המבוגרים יותר מכירים א ת
הביטוי ״הפרד ומשול״ .במצי או ת הפוליטי ת בישראל הכוונה להעביר א ת יצחק רבין
ממחנה שמיר־ארנס למחנה שמעון פרס.
וההידרדרות אצלנו כל כך מהירה עד ששר הבט חון מוכן ללכת עם ה אויב לשעבר
(ואולי גם בהווה, כנ ראה שבעתיד) נגד ראש הממשלה. מפלגה גדולה השותפה
בקואליציה מצטרפת ליוזמה זרה העושה פלסתר אתה תכני ת שנלחמו למענה עד לפני
תקופה כה קצרה.
וכך נלך מדחי לדחי ומתכנית אחת הגרועה מקודמ תה. כך נתפקר מכל העקרונות
ונפקיר א ת כל העמדות. חיסול היישות הציונית ל א יתרחש בזבנג וגמרנו. מכ תהחסד
על הבי ת השלישי לאת בו א ב איב ח ת חרב יחידה. ל אט, לאט, עוד דונם פיזי ועוד עז
מדינית, זו השיטה. יש זמן, הי הודים עושים לעצמם מ ה שהגרועים בשונאים ל א היו
אפילו מעלים בדעתם.

ו ־ ו 1 1ן

לו רי א

יצחק רבין
היד המרתיעה היא היד המעודדת
שהוא צ׳רצ׳יל. אמרו צ׳רצ׳יל אך התכוונו
צ׳מברליין.
ויצחק, שעד לפני שבוע היה רבץ, קרא
בחדשות שבע בערב יום ג׳ לדבוק ביוזמת
שמיר, בניגוד לעמדת שמעון. ובכותרות עיתוני
יום ד׳ אף הודיע שישראל לא קיבלה
רשמית שום תכנית מצרית ולכן גם אין
להתייחס לזה. אותו אחד החליט לפתע שהוא
יצחק על יצחק ויהיה צ׳רצ׳יל — מנהיג,
כלשון פובליציסטי ועסקני השמאל.
ולפתע כבר יש תכנית מצרית ואין תכנית
ישראלית. ויש 10 נקודות ואין 4נקודות.
וצריך ללכת לקהיר ואם לא אז ישקול פירוק
הממשלה. ויצחק — צ׳רצ׳יל.
אותו יצחק, אשר כשהיה רבין גירש מנהיגי
טרור מאש״ף־שטחים החוצה, אל אש״ף־טו־

ניס. ואותו יצחק, אשר תבע ושפט וגירש את
אותם מנהיגי רצח. לפתע כשהוא צ׳רצ׳יל,
כבר מוכן להיפגש עם מגורשיו, עם מנהיגי
הרצח, עם שליחי אש״ף. כן, עם אלו אותם
גירש. והפעם הוא לא מכתיר אותם בתואר
רוצחים וטרוריסטים. הפעם הם מנהיגים פלשתינאים
אותנטים. נציגי ״השטחים״.
כן, היינו רגילים לשמעון כן ולא, עכשיו
גם יצחק כן ולא. אותו יצחק שביקש להרתיע
הטרוריסטיפאדה ע״י גירוש פעיליה, הוא
אותו יצחק המעודד הטרוריסטיפאדה ע״י
שיחות עם מגורשיה.
היד המגרשת היא היד המקרבת והיד המרתיעה
היא היד המעודדת. את זאת לא יבינו
אפילו מוחמר מילחם ואכרם הניה. וכבר לא
ידעו מיהו שמעון ומיהו יצחק. מיהו צ׳רצ׳יל
ומיהו צ׳מברליין.

בעצם, מה קרה להם השבוע? האם שכחו
עסקני השמאל מיהו צ׳רצ׳יל? האם התבלבלו
פובליציסטי השמאל בין צ׳רצ׳יל וצ׳מברליין?
האם שכחו מי זעם וזעק מול ותרנות צ׳מבר־ליין?
מי דרש דם ויזע מתושבי לונדון המופגזים?
מי התעקש ולחם ולא ויתר? מי התנגד
לגישת רוזוולט וטרומן כלפי סטאלין? מי
ניבא שפייסנות זו תצמיח את אימפריית הרוע
במזרח? מי רצה לחסל את התוקפנות האדומה
בראשיתה?
אילו היה יצחק — צ׳רצ׳יל, היה
חוזר מחו״ל מיד כשפרצה האינתיפאדה. היה

מדבר:

גיר סמסונוב
קוטע את סיורו הממושך באמריקה ורץ לנצח
במלחמה. אילו היה יצחק צ׳רצ׳יל, היה מחסל
בכוח מסיבי את ניצני האינתיפאדה. היה עושה
בתחילה את מה שהבין שצריך לעשות רק
מאוחר יותר, מאוחר מדי. היה סוגר השטחים
לתקשורת, היה יורה ומפזר ומגרש מיד. ואז
היה יותר שלום ופחות דם. בדיוק כפי שקבע
צ׳רצ׳יל: בטחון מביא שלום, ופייסנות מביאה
תוקפנות ואלימות.
אבל יצחק נתן לרב־צדיק מצנע לנהל
מלחמה. ומרוב צדקנות ופייסנות והתפתלות
בנוסח קודמו של צ׳רצ׳יל, גדלה לה האינתיפאדה,
התרחק לו השלום. ועל גבו של יצחק
נשאר משא מחדל האינתיפאדה. משא
כבד, אשר גם מישחק ״נרמה לי שאני צ׳ר־צ׳יל״
לא ישכיח אותו.
אותו יצחק שזכור כרבין קשוח ונחרץ, כובש
67 ומהדק .82 אותו הלוחם באש״ף ובולם
מדינה פלשתינאית, יורה ב״ילדי האינתיפאדה״
ומגרש ראשי טרור, רוצה להיות צ׳ר־

צ׳יל ובסוף יהפוך צ׳מברליין.

״אני לא רוצה לפגוע בך, הנשיא מובארק -אבל אתה כמעט גרוע כמו

פרט ז״

והשאלה: האם יחזור יצחק לרבין או יצחק

לצ׳מברצ׳רצ׳יל.

עמוד 47

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 47 | ניו יורק ישראל בשחור לבן ך* ספדו הדרמטי של אד קיץ׳ במרוץ 1 1לקראת ראשות עירית ניו־יורק המחיש שוב כיצד היהודים מאבדים עמדת כח חיונית כאשר הם מפורדים ומפצלים את

ניו יורק

ישראל בשחור לבן

ך* ספדו הדרמטי של אד קיץ׳ במרוץ
1 1לקראת ראשות עירית ניו־יורק המחיש
שוב כיצד היהודים מאבדים עמדת כח חיונית
כאשר הם מפורדים ומפצלים את עוצמתם.
לא רק אד קוץ׳ נפגע אישית בשבוע שעבר
בניו־יורק, כאשר חלק מהציבור היהודי החליט
לתמוך ביריבו השחור דיוויד דינקינס
כמועמד המפלגה הדמוקרטית לראשות העיר,
אלא העניין היהודי עצמו.

החליטו חלק מהיהודים למכור את אחיהם
קוץ׳ לטובת יריבו דינקינם, רק הם הבטיחו
את נצחונו של האחרון.

שהוא הרבה יותר מתוחכם ממנו.
אם מאחורי המסך התמים של דינקינס יתפרצו
הטיפוסים והעמדות הללו, מקרב הכח
השחור בארה״ב, במידה ודינקינס ינצח את
יריבו רודולף ג׳וליאני ביום הבחירות — יימצאו
את עצמם בבעייה רצינית, יהודי ניו-יורק
וישראל כאחד.

נקודת מבט ישראלית אינטרסנטית
ובסופו של דבר יהודית־לאומית כללית,
איבדו היהודים רמקול גדול, החשוב לטובת
עניינם דוקא כשישראל נמצאת בשפל בתדמיתה
ובמעמדה בארה׳׳ב.
לא היה נושא בוער ישראלי אחד בעל
משמעות בינלאומית אשר קוץ׳ לא יעמוד
מאחוריו בכל עוצמת כשרונו הרטורי, הלהט
היהודי וגילוי הלב. ב״גרייסי מנשיוך מעונו
ררשמי, בבניו מועצת העיר שם קיבל אישים

חירחור השינאה דישואר

שינאת השחורים
את היהודים

אד קיץ׳ עם חבר
כישלונו יפגע ביהודים !בישראל
לעקוב אחרי השלב האחרון׳של המירוץ על
עמדת הכה העליונה בעיר היהודית הגדולה
ביותר בעולם — מותר היה להצטער. כשם
שאני זוכר את השמחה הגדולה והתקווה שמילאו
את לב היהודים בניריורק באותו לילה
לפני כ־ 12 שנה כאשר קוץ׳ נבחר להמשיך
את ״השושלת היהודית׳׳ בראשות עירית ניו־יורק,
כך הבחנתי בדאגה וחששות עמוקים
בקרב היהודים כשלמדו על הנסיגה מבית
העיריה.
מלבד הגאווה הטבעית שחשו יהודים מעצם
העובדה שבן עמם עומד בראש העיר האדירה
ביותר בעולם, תרם קוץ׳ לטובת העניין
היהודי והישראלי בתחומים רבים. בין השאר
הוא לא התבייש כלל לדאוג לנושאים יהודיים
ובגלוי, להילחם באומץ ובכשרון נגד כל
תופעה אנטישמית ולצאת בתמיכה פומבית
בעמדות הלאומיות ביותר של ישראל ברגעים
הקריטיים ביותר, כשרבים מהמכובדים
והנישאים במימסד היהודי קיבלו רגליים
קרות.
אמנם כמובן לא לפי קריטריונים אלה ניתן
לגשת לבחינת כישוריו של מועמד לעירית
נידיורק. העיר שהיא תערובת של בבל
וסדום, תלוי באיזה רובע ולעיתים באיזו
שעה, עומדת בפני בעיות אדירות. מהאשפה
המצטברת בחוצותיה ועד יוקר הדיור לאזרח
הממוצע. גם כאשר מישהו יושב בכהונה רמה
12 שנה עלולה ארוגנטיות השלטון לעלות
לראשו והשחיתות לפרוח מתחתיו.
אולם גם תומכיו המושבעים של המנצח
השחור דינקינס אינם בטוחים שהוא מוכשר
יותר מקוץ׳ להתמודד עם בעיות ניהול העיר
המופלאה והמרתקת, אשר הן מהקשות בתחום
זה בעולם.
מכל מקום, כמעט כל קבוצה אתנית בניר
יורק היתה קרוב לודאי רוצה לראות בראשות
העיר איש משלה. מה שניתן לשייך לתחום
של גאווה עדתית מלבד האינטרס הצרוף.
יהודי ניריורק, בעלי האמצעים וההשפעה
יותר מכל קהילה יהודית אחרת בעולם, החזיקו
בעמדה זו בראשותם — וגם איבדו אותה
בשבוע שעבר במר ידיהם.
ברגע בו פיצלו את כוחם, גם בגלל יריבויות
אישיות ופוליטיות בינם לבין עצמם,
היתה הנסיגה כמעט בלתי נמנעת. ברגע בו

^ התנגדות לישראל ושנאת יהודים
1 1בארה״ב ובמדינות אחרות היא כמיקשה
אחת, ולא חשוב צבע עורם של המתנגדים.
בוואשינגטון הבירה בשבוע שעבר, היתה
זאת עתונאית שחורה, מבין חבורת העורכים
הגדולה של יומון אמריקאי כל־ארצי, שניסתה
להשוות בין ישראל ופעילותה ״בשטחים״
מול הפלשתינאים, לבין גרמניה הנאצית מול
היהודים. והיא שאלה זאת בכל הטבעיות,
כאילו הדבר מובן מאליו.
אבל במערכת שבועון אמריקאי בוואשינ־גטון,
מהחשובים בעולם, היה זה דוקא עורך
לבן שעשה, ובנעימת זדון, השוואה דומה
בעת ישיבה עם עורכי השבועון.
השוואה מעוררת צמרמורת זו בין גרמניה
הנאצית לישראל, שהיתה עד לא מכבר סיסמת
הקרמלין שלפני הגלאסנוסט, ושוליים

ג׳סי ג׳קסון וחבר*
תמך בדינקינס
מכל העולם, או במסעותיו במדינות זרות לא
היסס לרגע ״לסגור חשבון״ ,או לפתוח חדש
בנושאי היהודים וישראל, לעיתים בצורה שהרגיזה
יהודים מפוחדים. הוא תמך בהתנחלויות
ביהודה, שומרון וחבל עזה, הגן על הפצצת
הכור בעיראק, יצא לימינה של ישראל
בימים הקשים של מלחמת לבנון ונחלץ לעזרת
הסברתה בחודשים הנוראים (למעלה מסנן
של כשלונה מול האינתיפאדה. ואת כל
זה לפחות שמעו גם בוואשינגטון הלא־רחוקה.
במילים
אחרות — למרות שדלתו של
ראש עירית ניו־יורק היתה פתוחה לגדולים
וקטנים מישראל מכל גווני הקשת הפוליטית,
הממשלתית והבינעירונית — עמדותיו הלאומיות
של קוץ׳ כיהודי, היו ברורות, נוקבות
ומהדהדות, גם כשמרבית צמרת המימסד היהודי
לא העזה להשמיע ציוץ. מעניין יהיה
בהזדמנות לבדוק לא רק כיצד הגיע קוץ׳
לעמדות אלה, אלא באיזה מידה היתה להן
השפעה לפחות על חלק מהליברלים היהודים
בניו־יורק שהחליטו לנטוש אותו ולהפקיר
אותו לטובת דינקינס.
המועמד השחור דינקינס מתואר כאיש
נעים־הליכות המדבר על אחדות ואיחוד תוך
ניסיון לבלום כל עימות בין שחורים ליהודים
בעיר שלעיתים המתח בה הוא רב בנושא זה.
אבל קריאות הבוז שהשמיעו תומכיו של דיני
קינס בעת שכרון נצחונם כשדינקינס השמיע
את שמה של ישראל, וכשהוא מנסה לעצור
בעדם(כפי שתיארו דיווחים בעיתונים ישראליים)
עלולים להצביע על המגמה המסוכנת.
ייתכן, וכאן יש לחשוש, שמאחורי החזות
והכוונות הטובות של דינקינס מסתתרים
שחורים שונאי יהודים וישראל וכן תומכי
אש״ף, כמו פאראחן הפאנאטי, וג׳סי ג׳קסון

ח1א ס1יורא

מהן בתקשורת האמריקאית גם הן תולדה של
הפיצול והפירוד היהודי מירושלים לוואשי־נגטון
ומניו־יורק לתל־אביב. לא רק שחלק
מהעורכים והעתונאים המשחירים רק את
ישראל הם בעצמם יהודים. אלא שההשוואות
הללו באו בראש וראשונה מתוך היהודים
עצמם, תחילה בישראל ואח״ב חילחלו כה
עמוק בארה״ב.
כמובן שסחף זה מביא בעקבותיו שאלות
גוברות והולכות — עד מתי ומדוע חייבת
ארה״ב לסייע לישראל בתמיכה כספית, צבאית
ומדינית.

שינאת היהודים
את עצמם
^ שם שבניו־יורק המלחמה בין ודהר
^ דים השפיעה רבות על אובדן עמדת כח
חשובה, כך איבדה ישראל מגובהה, משום
שפוליטיקאים, אנשי רוח, עתונאים יהודים,
ישראלים ואמריקאים, הם שקמו לקעקע את
תדמיתה של ישראל ולהשוותה למצורעת
שבמדינות.
דדי צוקר ויוסי שריד, יוסי ביילין ואברום
בורג, דן אלמגור וחבריהם הם מנערי המקהלה
המקאברית המנופפים את דגל פלשתין,
ולעיתים אף אש״ף, בשעה שריגלה של ישראל
מורד אט אט מעל לתורן.
ואת כל זה ניתן עדיין, די בקושי, ובמאמץ
עליון, לעצור.
ראשית — בחיסול הטרור הפלשתינאי.
שמעתי את שר הבטחון יצחק רבץ מצוטט
ששלושים שנות אינתיפאדה לא יגרמו נזק
לישראל, באבידות־אדם כפי שגרמה מלחמת
לבנון. ובכן, מר רבץ, לטווח רחוק עלולים
כבר 20 ומעלה חודשי הטרור הפלשתינאי עד
עתה, לגרום נזק קיומי כזה לישראל, שלעומ־תו
אבירות מלחמת לבנון ייראו כתאונת
דרכים מחרידה. הטרור הפלשתינאי כבר

ח״כ אברום בורג
תחמה לקיעקזע תדמית ישראל
פוליטיים שמאלנים בעולם, החלה להיות
מקובלת ומחלחלת בצמתי עצבים של דעת
הקהל בארה״ב. כשם שההשוואה בין מבצעי
״הארגון הצבאי הלאומי״ ושאר המחתרות נגד
הבריטים הופכים כמעשה של יום יום לנושא
להשוואות עם מעשי הטרור האכזריים שמבצעים
הפלשתינאים ביהודים, ולצורך הצד־קתם.
״הרי
זוהי מלחמת שחרור כפי שאתם היהודים
עצמכם ניהלתם בארץ ישראל״ ,חוזרים
ומתריסים כתבי, עורכי, שדרי מערכות הרדיו
הטלוויזיה והעתונות האדירות בארה״ב. ובקושי
מסבירים להם, שההבדל הוא יסודי, בין
השאר בכך שמעולם לא חרתה מחתרת יהודית
בארץ ישראל על דגלה רצח אזרחים ללא
אבחנה, בשעה שזוהי בדיוק מדיניות אש״ף
ויתר הפורעים הפלשתינאים הרוצים לראות
בהכחדתה המוחלטת של ישראל ובדרך לשם
הכל מותר: מנוסעי אוטובוס לירושלים ועד
פועל יהודי שנרצח בהתעללות מקפיאת דם
בידי חבת לעבודה הפלשתינאי בלב תל־אביב.
השוואות
אלה ודומות להן, ואך חמורות

פיזמונאי ח אלמגור
מנערי סקהלת פלשתין
השיג את שלו לא רק בויתורים הנוספים
שאתה מוכן, עם שמיר, לעשות לאש״ף. אלא
בערעורה החמור של ישראל בדעת הקהל
האמריקאית. כדי להתגבר על כך לא יספיקו
אפילו אלף אהוד אולמרטים, מלהגיד דברים
חסרי משמעות בטלוויזיה האמריקאית. אלא,
חיסול הטרור הזה עצמו.
כדי להתגבר על כך, עכשיו ומיד צריך
שהיהודים יבינו שממשלת אחדות לאומית
מפורדת ומפוצלת, אינה תחליף לעם יהודי
מלוכד, מתל־אביב ועד ניו־יורק ומירושלים
עד פריז. רק בהתלכדותו יוכל להפסיק את
התדרדרותו לתהום ולהבהיר שהוא מוכן

להילחם על קיום מדינתו.

עמוד 48

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 48 | דניאלה אשכנזי איזון חחו־בתוכנית ״מוקד״ במרץ אשתקד, בחודש הרביעי של האינתיפאדה, אמר אל״מ אפי פיץ, מפקד ״גבעתי״ ,שאם לא נעצור את האינתיפאדה בשכם וג׳נין, היא תגיע

דניאלה אשכנזי

איזון חחו־בתוכנית
״מוקד״ במרץ אשתקד, בחודש
הרביעי של האינתיפאדה, אמר אל״מ אפי
פיץ, מפקד ״גבעתי״ ,שאם לא נעצור את
האינתיפאדה בשכם וג׳נין, היא תגיע
לואדי־ערה. היום, בהעדר תגובה נמרצת
על עירעור הביטחון בכבישי יהודה
ושומרון, הגיע הקרב על התחבורה היהודית
אל כביש מס 1 .של מדינת ישראל, המקשר
את עם ישראל עם בירת ישראל.

מרבים לעסוק, שוב ושוב, בליקויי לימוד
השואה במערב גרמניה. גם בץ בעלות
הברית לשעבר לא הכל שפיר. קח לדוגמא
ספר לימוד אמריקאי בהיסטוריה כללית לכיתה
יו״ד :״ 5א 0דד*אסא * *404״ הוא
ספר נפוץ של מו״ל וותיק ויוקרתי. יש בו
850 עמודים 80 ,עמודים מוקדשים ל־מלה״ע
השניה. פחות מחצי עמוד על
השואה. את ה״פתרון הסופי״ פותרים ב״14
משפטים קצרים מלאי אי־דיוקים. ששה
משפטים על מחנות ריכוז וששת המיליונים
מסתיימים כדלקמן :״מעריכים שעד נפילתו
של הממשל הנאצי, מנהיגיו רצחו שישה
מיליון יהודים אירופאים. מספר דומה של
לא-יהודים, כולל סלאבים, צוענים, ואנשי
רזיססאונם גם הם נרצחו ״.סוף פסוק.

אילנה אדם

חוסו׳ פרעה השו׳

מובארק ירש את השלום. הוא לא יזם אותו
ולא התעמת איתו. השלום לא היה משאת
נפשו. לדידו היה השלום מיטרד אשר יש
לצמצם את ניזקו ולהורידו מסדר היום של
שאר המדינות הערביות.
סאדאת, שהשלום היה יסוד במדיניותו
כחלק מהחזרת עטרה ליושנה, בא לירושלים,
בהכירו בצורך להידבר. מובארק כנשיא, לא
היה כאן ואין לו צורך לטרוח ולבוא, ממילא
כולם עולים אליו לרגל, לחלות פניו ולשמוע
השקפותיו בענייניה הפנימיים של ישראל.

״אני אוהב את ישראל״ אמר שבתאי קל־מנוביץ
לכתב ״ידיעות אחרונות״ .״אץ לי
כל כוונה לחזור לרוסיה״ .באם הפטריאוטי•
זם הוא אהבת המולדת, אין פלא שקלמנו־ביץ,
פטריוט אמיתי, לא מתכוון להחליף
״נחלת האבות״ ב״אמא רוסיה״ .הוא עוד
עתיד לבקש מקלט מדיני במדינת היהודים:
על פי הסופר והוגה הדעות האנגלי שמואל
ג׳ונסץ ״הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרץ
של הנבל.״

לפני שיוחלט להנהיג שידורי טלוויזיה
24 שעות ביממה, ניתן לכבוש את לב האד
מה כבר בחורף המתקרב על ידי הרצת
תוכנית לילדים בשבת בבוקר וסרט לכל
המשפחה פשעה . 11:00

הטייס אל״מ יעקב (״יאק״) נבו שנפטר
החורש, התברך בראיה מקורית של המרחב.
תורת קרב האוויר שפיתת פעלה בתפר בין
מגבלות החומר ובץ חוקי האירודינמיקד״
הוא גם ידע להמריא על כנפי הדמיץ. פסליו,
שהוצגו בתוכנית ״בץ הכיסאות״ לפני
חודשים מספר, לא פחות מקוריים מתרומתו
לאמנות המלחמה. בשבת הקרובה תתקיים
תערוכה של יצירותיו בנמל יפו.
״ככל שנחרב השיש, כך צומח הפסל״
אמר מיכאלנג׳לו. פסל הבוחר בחומר נוקשה
כאבן או עץ חייב להוציא או לשחרר את
הדמות החבויה בחומר על ידי פסילת המיר
תר. נבו קרא תגר על תכונות החומר ונתן
לעץ מלא וקשיח תחושת גמישות של
חימר. פסליו, עשרים חוליות־חוליות שהן
מקשה אחת, מגדילים את מרחב מחייתם,
ומשנים את פניהם בידי המתבונן בהם. נבו
הוציא החוצה, בה־ו מקורית, את הדמות
החבויה בחומר ושחרר את העץ ממגבלותיו
הטבעיים. יעקב נבו, איש אשכולות, השאיר
לנו ירושה אמנותית מלאת חיוניות — עץ
כרות שמצמיח וצומח מתוך עצמו, משנה
צורה ומחליף צורה, מעשה יד אדם שהוא
עצמו עץ השדה.

חוסני מובארק
זן חדש של של1ם ארקטי
ויצמן למשל, מכיר את הדרך לארמונו ממש
כמו את הדרך לקיסריה. שחל הצליח להר־שימו
בערבית עיראקית רהוטה, אפילו הרב
א. דרעי הנעים זמירות באזניו.
כמהים לשלום, השתכרו הישראלים לאחר
חתימת השלום מאפשרות של גבול יבשתי
פתוח וטיילו באלפיהם בארץ המצרים
והיאור. המצרים, שאינם אמונים על הדדיות,
או אולי על־פי מדיניות מכוונת, לא באו לראות
את ארץ העברים או את ירושלים האוצרת
כמה אתרים החשובים גם להם.
חלומות של יזמים ישראליים בנושאים
כלכליים משותפים, או פרוייקטים מסחריים,
דהו אל אפס עשיה מכוון. השגרירות ברח׳
בזל היתה מיותמת משגריר זמן רב. אי הבנות
בסיני הפגישונו עם אלימות מצרית קשה, וגם
התנאים לפירוז סיני,ל א נשמרו בקפדנות׳,
אך איש מ״כתבנו לענייני ערבים״ לא מצא
בכך חדשה שוות דיווח. בקיצור, מובארק
היטיב לנווט את השלום הקר ולהעמיק את
קפאונו. הוא טיפח זן חדש של שלום ארקטי.
הוא שיכנע את מדינות ערב המתונות כי
בעצם הוא היחיד שהצליח להשיג שטחים
תמורת שלום זול ועלוב מאד: שהקשר שלו
עם ישראל הוא חומר גלם לצרכיו: והראיה,

משמאל ל שמאל

הנייר עם עשר הנקודות של נשיא מצרים הינו בב חינ ת רשיה נוספ ת על
עינינו הסומות. כך הטשטש השבוע הפוקוס על או טובוס המנבל״ים הדוהר
בראשות שר האוצר, שמעון פרס.
הנייר של מובארק, למרות מעמדו הרם כנשיא מ דינ ת העוני המחפיר, עורר
ובצדק רק א ת עורכי העתונים והכתבים הפוליטיים. אלה הר* נדרשים לספק
מידי יום כותרות חדשניות. בסך הכל נקודות אלו הן כמו אד מ ת, מ חלת ילדי ם
שכיחה, שתחלוף בשבוע הבא, ושוב בצדק, שהרי מוב ארק לא חידש לנו
מאומה.
לעומת זאת, אוטובוס הישועה למאה אלף המובטלים של מר פ רס יש בו דבר
א חד ממשי. הוא מראה לנו בכוון נסיעתו א ת התהום אשר בשוליה אנו שו עטים.
האבטלה היא בבחינת מחלה קטלנית שמכה מידי חודש ומפילה מאות
אזרחים ומשפחות. האבטלה מל מדת א ת הנגועים בה עד כמה ה חיי ם יבולים
להיות עלובים/בזויים/מ שפילים/מפחידים/מאיימים/אכזריים.
האוטובוס עדיין נוסעו במו בסר ט ״אן של אלף הימים״ ,בסוף היא מתה
למרות האהבה. בעוד חודשיים, סביר להניח, לאחר הבחירות ל הס ת ד רו ת,
יתעלפו תבניות ״מאה הפרויקטים״ של פרס וימותו גם הן. ז את למרות א הב תו
ל תכנית הגרנדיוזית, למרות שהיתה זו התקוה האחרונה.
פרס, עקב טראומת ״המהפך״ הידוע של ,77 מבין שההסתדרות היא המאחז
האחרון בראשות המערך. הסיכוי היחיד של מפלגתו לשרוד. זו אחת הסיבות
להתעק שותם על מינויו לתפקיד שר האוצר. א ם יזכה הליכוד בראשות ההס תדרות,
יאלץ המערך להפרד מ״כור׳/״כלל״ ועוד במה ב סי סי בח, כדוגמת בנק
הפועלים שיעוף מבין הידיים. הקיבוצים אולי ישתנקו מחוסר אספקת חמצן,
כלומר בסף. וישארו רק אלה העומדים בזכות עצמם. אל המובטלים השבורים
יצטרפו במה לבנבני עור, לכאורה ״אליטה״ ,אך לא במקרה גם שבניו האשכ נזים
של אבוטבול בשלומי ודורז׳ט מדימונה.
תכנית מאה הפרויקטים -מח שבה יפה -אין ספק שפרס אבן מתכוון לעניין
בכל הרצינות. חבל שהבחירות להסתד רו ת הן בעוד חודשיים, כל כך קרוב.
בצד השני המצב לא מעורר ת קו ה יתרה. הב חנ ת ם בודאי בחיוך המלוקק של
יעקב שמאי, מועמד הליכוד ל הס ת ד רו ת. מהמודעות עולה שהצעות לשיפור
חיינו, מטעמו או בראשותו, הן לא משהו שיש להתיי חס אליו ברצינות. גם הוא
לא ממש מאמין לשש הנ קודות הנדו שות במצעו. כמוהו כפרס, יש לו נוס ח או ת
חביבות בלי כיסוי אפשרי במעט. קרנות פנסיה, ערוב עובדים בניהול מפעלים,
איגודים מקצועיים. כשתלכו לקלפיות מן הראוי שתעלו ״חיוך מסוים״ מול
תמונת שמאי מהפלקטים ותשימו פתק אחר.
אם גם שמאי, כפרס וקיסר, לא נראה כפתרון הולם לבעית האבטלה, מה עם
יאיר צבן ממפ״סי האיש סי מפטי אך לא מגיב על שום דבר באמת. גם ממנו
לא תצמח הישועה. בכלל לא נראית כרגע בזירה אותה אישיות המסוגלת
להביא א ת התמורה. במלחמה ה א מיתית נגד האבטלה הונף הדגל הלבן.
כתגובה בקלפי נשים אנו א ת הפתק הלבן.

לפני כשבועיים כתב תי שישראל חייב ת לשקול בשלילה א ת ענין ה מדינ ה
הפל שתינאית. כי מהב חינ ה ההומנית, נוכח מעשי הרצח ה מ תועבי ם של א לו
ה מכונים ״משתפי פעולה״ ,יש לחשוש לנהרות הדםש תבי א המדינה.
לכל אלה שהפנו או תי א ל ספ רי ה הי ס טו רי המת קופ תהמהפכה הצרפ תי ת
והסבירו שרק תוך מעשי רצח ״קם עם״ .לכל אלה שטענו שאני ״ מ תיי מנוד(נ היי ת
ימנית) ,עלי להודות שבחיי הקצ רי םטרם שמעתי ני מו קי ם כל כך מכוערים למעשי
רצח.
רצח אדם יש לגנות בכל פה ולב. אפילו אםטע מו מ ה סי ב ה ״הצדקנית״ כדוג מת
מדינ ה פלשתינית, אין בכך די בכדי להצדיק א ת הנבזו תהמ סיבי ת 84 :מ ק רי
רצח בתוך שלושה חודשים, שלא לדבר על ה ס די ס טיו ת.
אגב מישהו כתב לי שגם חיילי צה״ל רוצחים שם. גם! ל מה ל א מז מיני ם או תי
ג 11תגטד /־ 0מ ד *
ל מ סי ב ה הזוז
כשביקש שמיר להתראות עימו בעניינים
משותפים לשתי המדינות הבהיר ש״שלא
עכשיו״ ו״לא עם שמיר״ .במדינה אחרת, היה
הסירוב מתקבל כעלבון על פי כללי הטקס,
אך לא אצלנו. מה גם שכמה מידידץ הותיקים
טרחו להאיר עיניו שגם כאשר הוא יורק לה
למדינת ישראל בפניה, עדיין גם גשם נדבות.
עתה הוא מעורב בתהליך המו״מ. לא במי־סגרת
ועידה בינ׳ל, אך במסגרת תיווך בינ״ל.
שנים היה אדיש להסכמי קמפ״דייויד, אך זה
לא מנע ממנו להפיק מהם תועלת כרב־מתווך
כלפי ארה״ב. ארנס נפגש עם שרי החוץ של
סין וברה״מ עימן אין לנו קשרים דיפלד
מטיים, אש״ף נפגש עם ארה״ב בטוניס,
שחורים ולבנים מדברים בדרא״ם, אבל נשיא
מצרים אשר מקיים יחסי שלום עם ישראל
אינו מעוניין להיפגש עם שום אישיות ישראלית
מחייבת.
לכן, מדינת ישראל שבה מדובר, שהיא
נשוא יוזמותיו, יודעת על הצעותיו מפי הש
מועה.
כיון שרה״מ אינו מקובל עליו, שר
החוץ אינו נראה בעיניו ומכיון שהרגילו אותו
שהוא יכול ללחוש וויצמנים למיניהם ירוצו
אליו לקהיר על מנת להיטיב לשמוע, הוא
מרשה לעצמו לגמור איתנו חוב היסטורי
ולהוריד עלינו את מסמך ״עשר המכות״,
מבלי ליצור עימנו קשר ישיר, או לידענו
באמצעות נציגנו.
הידיעה, כי הוא צריך רק לזרוע ואת הזיבול
והחריש העמוק יעשו בעבורו נאמניו
המתעפרים בעפר רגליו והם גם יניחו לו
לקצור את ״פרי עמלם המשותף״ בכל בירה
מערבית וערבית רלוונטית, ידיעה כזו אינה
משאירה אף נשיא אדיש. באופן פאראדוכסלי
אני מבינה אותו. אך את שובך יוניו המפורסמות
אינני מבינה. אמנם קן איננו מולדת,
ואכן קן אפשר לבנות בכל מקום, ומולדת
אפשר להעמיד למכירה פומבית( ,אותה, את
ממשלתה וראשיה) .אך בכל זאת אם אין שכל
ישר, לא נשאר מעט כבוד עצמי?

עמוד 49

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 49 | .אפבי״״בי! 4נימוקים לתבוסת מיפלגת העבודה ן מיסלגת העבודה תנחל בבחירות הבאות תבוסה 1מוחצת משום שהציבור אינו מעוניין שילמדו אותו את ההגייה הנכונה של המלים צדק,

.אפבי״״בי! 4נימוקים לתבוסת מיפלגת העבודה
ן מיסלגת העבודה תנחל בבחירות הבאות תבוסה
1מוחצת משום שהציבור אינו מעוניין שילמדו אותו את
ההגייה הנכונה של המלים צדק, שוויון, אחוות עמים.
הציבור רוצה רמקול לזעוק באמצעותו. הוא לא רוצה
שוויון — הוא רוצה פערים. הוא רוצה להזדהות עם מפלגה
המשקפת, הלכה למעשה, את המצב הקיים וחותרת להנצחתו
— לא עם מפלגה התובעת שינויו. נוח לציבור והוא אינו
מעוניין שיטרידוהו בדבר מצבו. הליכוד מחמיא לו, מתיידד
עמו, מדבר ישר לעיניו. שפתו חתוכה מעץ החיים המסוקסים
— לא מהציפוי המבריק של רהיטיהם המהוקצעים. מפלגת
העבודה תובס מפני שבמקום לעסוק בלימוד המפה ובאימון
בקריאתה — היא מתעקשת לשנותה, לשרסטה על פי תב־

סרם־רבין
דור ההמשך
ניותיה. בעולם שוויוני הציבור אינו מוצא את ידיו ואת רגליו.
צפוף לו בחיק השוויון. מפלגה המבטאת את הפער הבלתי ניתן
לסגירה בין החיים לבין הדיבורים אודותיהם, אשר מתרגמת
את ההתבוננות החייתית בטבעם של בני אדם למעשים היא
מפלגת העם, מפלגת ההמונים.
רק הליכוד יכול. עצוב — אבל עובדה.

ד׳ עסקניה חולי הפרסום של מפלגת העבודה, עוטים
£0את עורות הדובים שטרם ניצודו.
הם מקדימים קנה לוושט, מאוחר — למוקדם. נמרים של
נייר, אריות של מיקרופונים. שועלים של טלוויזיה.
אפילו יעמדו על בהונותיהם, הם אינם מגיעים לקרסוליהם
של מי שאותם הם מבקשים לרשת ושל אותם שאת מועמדותם
להנהגת המפלגה הם מנסים לסכל.
ספק אם מי ממנהיגיה של מפלגת העבודה מסוגל להעמידה
על הרגליים לקראת קרב האגרוף הצפוי לה בעוד שנים
אחדות. אף לא אחד מעסקניה — זה ברור.
ד־ נגמרו הרזרבות הגוסטלגיות, מאגרי הגעגועים,
חרבו מעיינות הישועה. הריבית נאכלה גם הקרן.
אין לה למפלגת העבודה מהיכן למשוך. איש לא יעניק לה
אשראי. איש לא יערוב לחובותיה.
ייתכן שהיא דוברת עברית אך היא אינה דוברת ישראלית.
היא אינה קורצת. אין בה טיפת לחלוחית. יבשה כמו קרש.
היא אינה מסוגלת להבטיח דבר ואינה מסוגלת לקיים דבר.
זמנה עבר. עצוב — אבל עובדה.
\ מפלגת העבודה חייבת — אם היא מתכוונת
׳ ד להישרח — לשכתב מצעה מהחל ועד כלה, מאלף ועד
תו. למחוק באומץ ולכתוב מחדש בתנופה.
היא נדרשת לכנות תופעות בשמן הפרטי, המזהה, ולא
בשמות עצם קיבוציים, עמומים. היא מוכרחה — אין לה
ברירה אחרת! להתחיל מראשית, מקו האפס, מנקודת הזינוק.
עברה המפואר אינו מרשים את מי שאמורים להצביע עבורה.
נכסיה בחומר וברוח — הם סרחי עודף, גבנונים, גרורות,
עכבות.
היא כבדה, מסורבלת, רובית.

היא תובס בבחירות הבאות גם משום שהיא סבורה שכל מה
שנכתב כאן אודותיה הוא סתם קשקוש.

מ ייכי היייביץ לאחר ההיסטוריה
פראנסיס פוקויאמה, שהוא סגן מנהל מחלקת תיכנון המדיניות
במשרד החוץ האמריקאי, פירסם לאחרונה מאמר בשם
.קץ ההיסטוריה״? בכתב העת 1 £ -א1
£.£ 5 7וכל העולם כמרקחה. לפי פוקויאמה פשיטת הרגל של
הכלכלה הסובייטית מעידה על כישלון האידיאולוגיה
המרקסיסטית שעליה היא מבוססת ואותה היא אמורה להגשים
ולשקף. מאחר שהפאשיזם, שהוא האידיאולוגיה היריבה,
נכשל עוד בדור הקורם הרי שהגיע לקצו התהליך הדיאלקטי
כפי שנוסח ע״י הגל וע״י מארקס ההולך בעקבותיו בעניין זה.
ומאחר והאידיאולוגיות אינן אפשריות עוד, הרי שהגענו לקץ
ההיסטוריה שהיתה עד כה זירת המאבק להגשמתן של אידיאולוגיות.

שנותר הוא הדמוקראטיה הליברלית־קפיטליסטית
שלא צמחה כניסיון להגשים אידיאולוגיה אלא כתוצאה מהתפתחותם
הוגטאטיבית של החיים במערב. מעתה, לפי פוקר
יאמה, יהיה משעמם בעולם. במקום אידיאולוגיות סוחפות
הגורפות את ההמונים יבוא עיסוק אינסופי בבעיות טכניות
הכרוכות בסיפוק ביקושים, אקולוגיה, צרכנות מעודנת ושאר
עיסוקים שנועדו לשפר את תנאי חייו החומריים של האדם.
עד כאן פוקויאמה. מה שהמחבר לא הביא, כפי הנראה,
בחשבון הוא שכישלונו של המרקסיזם כפיתרון אין פירושו כי
הביקורת שהוא מתח על המשטר הקפיטליסטי אינה יכולה
להיות נכונה וצודקת. הקאפיטאליזם המערבי אינו, בשום
פנים, מודל של משטר אידיאלי שבני אדם מדושני עונג חיים
בו בעושר ואושר. מלחמתו הנואשת של הנשיא בוש בסמים
הוכרזה בגלל ממדיה הנוראים של התופעה, דבר המעיד שהמשבר
במערב הקפיטליסטי אינו פחות עמוק מאשר במזרח
המרקסיסטי. המשבר הוא אותו משבר והוא רוחני בעיקרו. מה
שמוטל על הפנים אינו המארקסיזם בלבד אלא ההומאניזם
החילוני כולו בשלב התרסקותו הסופי אל סלע החמרנות במד
רח ובמערב גם יחד.
אל החמרנות ואל רמת החיים הגבוהה כאידיאל אוניברסאלי
ניכסף, העולם הגיע דרך התנוונות הנצרות, שהיא אבי
אבות ההומאניזם והמאטריאליזם בגילוייו הגסים ביותר. הרי־פורמאציה
של המאה ה־ 16 באה בעיקר כתגובה להסתאבות
המוסרית והפאר הראוותני של הכנסיה הקאתולית. הפלגים

הפרוטסטנטיים שקמו בעקבות הריפורמאציה הצטיינו בפשטות
הליכות, בהינזרות מהנאות החיים ובעבודה קשה. פעילות
כלכלית אינטנסיבית הפכה כמעט לחלק מעבודת האלוהים.
הפרוטסטנט האדוק לא תירגם את העושר לרמת חיים גבוהה.
הוא ראה בהצלחה הכלכלית רק אות רצון וחסד שגילה הבורא
כלפי יראיו. התפתחות הכלכלה המערבית לא תתואר כלל
ללא הצטברות העושר אצל הפרוטסטנט העובד קשה וצורך
מעט.
כך גילו הפרוטסטנטים את העבודה כערך עליון זמן רב
לפני שמארקס קבע כי העבודה היא המרכיב העיקרי בערכו
של המוצר והפך אותה אף הוא לערך עליון במשנתו. ואולם
אצל הפרוטסטנטים העבודה היא ערך דתי עליון ואילו אצל
מארקס העבודה היא ערך חילוני עליון. המהפך שחל בערך
העבודה מערך דתי לערך חילוני הביא למהפך בעל סימטריה
מדוייקת במעמדם המוסרי של השותפים לייחסי עבודה: העובד,
כתורם עיקרי ביצירת העושר, הפך לצדיק הגדול של
העידן החילוני — החדש ואילו הצדיק של העידן הדתי
הקודם, זה שהתעשרותו נחשבה אות ומופת לחסד האל, הפך
לנבל הגדול של העידן החילוני — הקפיטליסט, המנצל,
העלוקה המוצצת את דם העמלים.
כך נוצר השמאל החילוני כשלב ההסתאבות הסופי של
הנצרות. הסוציאליזם אינו אלא נצרות חסרת אלוה. אך לא
הוא בלבד. גם הקפיטליזם כיום הוא נצרות חסרת אלוה. הקפיטליזם
והסוציאליזם הם כיום היינו הך. שניהם מוטלים בריסוק
איברים על סלע החמרנות שעליו נפלו ממרומיהם. בשלב
הנוכחי הם כל כך דומים זה לזה שאפילו לריב אין הם מסוגלים
עוד.
להתבדות הגדולה הזאת של מזרח ומערב גם יחד, שאינה
מותירה עוד כל טעם לויכוח ביניהם, פראנסיס פוקויאמה
קורא ״קץ ההיסטוריה״ .מכאן ואילך הוא צופה התפתחות
רצופה ומשעממת עד אין קץ בבחינת $ §00 )1׳\ו 6מ 10ז
הוא רק לא מביא בחשבון את הריקנות הגדולה בבתר־היסטוריה
שלו, ריקנות שאי אפשר לחיות בתוכה כשם שאי
אפשר לחיות בתוך חלל חסר אוויר.
כאשר החלל הזה יתמלא, מר פוקויאמה יתפלא להיווכח
כמה שמח יהיה בעולם.

כצפוי זה קרה, אולי קצת מוקדם מהתחזיות. חברי המרכז
ושאר הנאיבים תומכי תכנית שמירבין, קיבלו את מפח
הנפש הבלתי נמנע. כל מי שסבר כי התכנית תצליח לאחז
את עיני כל העולם ולהעביר כבמטה קסם את הלחץ הבינלאומי
מישראל לצד הערבי, למד השבוע שעור בסיסי בדיפלומטיה
בינלאומית: אין תכנית מושלמת נטולת פרצות. קל
וחומר שהיריב, גם אם הוא ערבי, ידע לצאת מ״התסבוכת״
הלא מסובכת ולתקוף שנית חבל רק שהצמד ״האנליטי״
עדייו מאמין ביכולתו הוירטואוזית להתל בכל
העולם. אולי בכל זאת כדאי לחסל את האינתיפאדה.
אד קוץ׳ ״הציוני הגאה״ הפסיד את ניו־יורק. ביום
ההתמודדות בבחירות המוקדמות תהה ירון לונדון ב״נכון
לעכשיר מה סוד קיסמו של זה ״הנראה בדיוק כמו שיהודי
נראה״ .לונדון עיין, כנראה, בספריו של גבלס לפני התכנית.
לונדון, אגב, עם עיניו הקטנות וצורת פניו, כלל לא נראה
יהודי. גם לא נשמע כזה לאחר שנודעו התוצאות
היו הרבה ישראלים מקומיים שביכו את תבוסתו של מי
שהיה ״ראש העיר היהודית הגדולה בעולם״ .הזכירו את
הפרפרזה השחוקה הזו בכל הזדמנות עד שנדמה כי זאת
תמצית זקיפות הקומה הישראלית בימי האינתיפאדה.
כאילו רוצים לומר: לא רק טבריה שלנו, גם ניו־יורק.
לחברים נדמה שטרי קולק רמז לאחרונה על רצונו
לפרוש מראשות העיר בירושלים. ואולי יש כאן הזדמנות
לסדר ג׳וב לאיזה יהודי גאה. לא רק יהודי, גם ציוני וגם
גלותי — בדיוק כמו שטרי אוהב אותם לחילופין
תוכל להיות, סוף סוף אלטרנטיבה לדון קישוטים הנלחמים
בצ׳יץ ראש עיר בלי הפסקה״ ,וזאת במידה וה״ציוני
הטוב״ ירוץ לבחירות בניו־יורק של ישראל לזה
קוראים ״חצי הקוץ׳ המלאה אם ״הכוכב המטורף״
של השבוע, ג׳וליאנו מר, בן לאם יהודיה ואב ערבי, היה
סוגר חשבון עם החלק היהודי במשפחתו היתה זו אמנות
טהורה לשמה. כאשר מר ג׳וליאנו החליט להתריס כנגר
החלק הערבי — זה כבר מצטייר בתקשורת בכלל וב״העיר״
בפרט כטירוף חולני בסקר שפורסם בעיתון
״לענייך התל-אביבי, על דעותיהם של ״עוברים ושבים״
בנושא השפעות האינתיפאדה החודרת לתל־אביב, קראו
החברים בתמיהת מה כי שלמה אלירן, טכנאי מיזוג אויר,
,39ת״א טוען ש:״אני פוחד רק מהמצב הכלכלי, לא שיניתי
הרגלי, הפתרון שלי הוא להרוג את הערבים או לזרוק
אותם מהארץ. הייתי מצביע מערך ואולי לא
בכדי מצביע שלמה ״מערך״ .הוא כנראה מכיר את
ההיסטוריה של התנועה חשוב יותר היה להפוך
את הדף של ״לעניין״ ולקרוא תחת השם שמשון מי ־
ישראל, עובד באיטום בנין ,29 ,חולון, בדיוק את אותו
הנוסח, מילה במילה, של מיודענו שלמה אלירן ממיזוג
האויר ,39 ,ת״א: להרוג, לזרוק, להצביע מערך
לזה קוראים תמימות זהים חשודה הופרדו בלידתם או
שמא ״מדבר סקר תרחק לא פחות מעניין היה
להפוך דף נוסף ולגלות בשנית את כוכב הסקר, ידידנו
הותיק, שלמה אלירן, טכנאי מיזוג אויר ,39 ,ת״א. אולם
״הפעם״ בדעה אחרת ״ומצביע רפול לזה קוראים
החברים ״עובר ושב ראשיד משראווי ,27 ,הבמאי
ממחנה הפליטים שאטי עזה היה מצביע ר״צ. לפי הסקר
כדאי לר״צ לרוץ בבחירות של שמירבין בשטחים
ואגב הדבר הרציני היחידי שאפשר ללמוד אם בכלל מסקר
״אקראי״ זה, הוא שיש קונצנזוס תל־אביבי ברור בין ימין
ושמאל בנושא אחד — למנוע מהערבים את הכניסה לעיר.
מה נלין על מארק ספיץ שהחליט השבוע לשוב
ולנסות להגיע לאולימפיאדת ברצלונה ב־ , 1992 כאשר
בישראל יש רוה״מ לשעבר שמתכוון לרוץ שנית, באותה
שנה, לראשות הממשלה מארק ספיץ טוען שזוהי
הזדמנות חייו :״משקלי דומה לזה של 1972 ואני יכול לשוב
לכושר הרחוק רק ב־ 10 אחוזים מכושרי אז״ .אצל הקולגה
בישראל, שהיום הוא שר בטחון, הסימפטומים דומים למרות
שעל האחוזים יש מי שיתווכח מה זה זכיה בבריכה
האולימפית לעומת דשדוש בביצה הישראלית, עשרים שנה

א חיי•••

החב רי ם עו לאו סי ר ה ₪

10 הנקודות של מובארב 4 +חישוקים 20 +ירוקים,

עמוד 50

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 50 | בבזרעגז תולדות עולה חדש 0קורא בקלפים בישר דאב 1שבנו בריא ושדם, בשעה 1שהנזישטרה הודיעה ראם שנמצאה גופתי, רונן בר ״בסך הכל יצאתי לחפש צמחים נדירים לגינה שלי.

בבזרעגז
תולדות

עולה חדש

0קורא בקלפים בישר דאב
1שבנו בריא ושדם, בשעה
1שהנזישטרה הודיעה ראם

שנמצאה גופתי, רונן בר

״בסך הכל יצאתי לחפש צמחים נדירים
לגינה שלי. הגעתי לחורשה הזאת, צפונית
למחנה כורדאנ׳ ,והרגשתי פתאום ריח חריף
כזה. סירחון. נכנסתי פנימה לתוך הסבך. החורשה
הזו מאוד צפופה. שם, על אחד העצים,
י־איתי אותו תלוי״.
לפני שבועיים פירסם השלם הזה ()6.9.89
את הכתבה הראשונה שעסקה בהיעלמו של
אדי טבק מצור־שלום. התחקיר חשף את עולמו
ההרוס של הנער. הוריו, שעלו עימו מרוסיה
ב־ , 1973 שימרו את אורח־החיים הרוסי
בביתם. אדי רצה להיות צבר, והתנגד בחריפות
לכל דבר שהזכיר לו גלותיות.

מתאבד טבק
הקלפים שיקרו
את השכונה שבה גדל שנא, והגדיר אותה
כ״שכונה של רכלנים״.
היומן שהשאיר אחריו מגלה שהמראה החיצוני
שלו היווה גורם נוסף וכבד־מישקל
להתאבדות. אדי לא אהב את האוזניים שלו.
באחד הקטעים ביומן הוא כועס על אביו,
שהוריש לו את האוזניים. אדי כתב שאינו
יכול לסבול עוד את עצמו, ושהוא עומד
להתאבד.
ביום השני לפני שלושה שבועות נעלם
מהבית. ביום החמישי האחרון מצא אותו אזרח
עובר־אורח בחורשה סבוכה.
השעה היתה 10 בבוקר. שעה לאחר־מכן
הגיע סגן־ניצב שרגא לוי, מפקד תחנת־זבו־לון,
בלוויית קצינים נוספים לביתו של אדי.
רק האם היתה בבית לקבל את בשורת־האיוב.
האב שהה אותה שעה בנתניה אצל קורא־בקלפים.
סארא־ססיכולוג
ואסטרולוגית באותו
שבוע ביקר האב, יצחק טבק, גם אצל
פארא־פסיכולוג ואסטרולוגית. שלושת ה־איצטגנינים
האלה ידעו לספר לו, בעזרת כוחם
המאגי, שלארי שלום, והוא יחזור הביתה
בריא ושלם.
הקלפן הנתנייתי אמר לו את הדברים
בדיוק בזמן שבו בישרו לאשתו את הבשורה.
המישטרה לא הצליחה לאתר את הבעל, ובקשה
דחופה הועברה לכתבי־הרדיו של קול
ישראל ונל״ץ שלא לפרסם את הידיעה, עד
שתימסר הודעה לאב.
רק בשעה 2בצהריים צילצל האב מנתניה,
מעודד מהתחזית הטובה שקיבל, והודיע שהוא
בדרכו הביתה. האם לא אמרה דבר. ב־4
אחרי־הצהריים הגיע האב לבית ברח׳ שלום
עליכם בצור־שלום. ניידת־המישטרה, האמבולנס
וההתקהלות בחוץ אמרו לו את הכל.
דוח הנתיחה הפתולוגית מהמכון־לרפואה־מישפטית
באבו־כביר קבע שהנער ארי טבק
התאבד יום או יומיים אחרי שנעלם.

הה גרלה

(המשך מעמזד ) 13
הציע מכונית טובה יותר, מפתה יותר, מאשר
זו של מעריב.
ידיעות לא נזקק לכל הרעש הזה. עובדה
ידועה היא שהעיתון הוא הנמכר ביותר בארץ.
כדי לבדוק זאת, לא צריך לעשות סקרים ומחקרים
מעמיקים. די לעמוד ליד כמה חנויות
ולצפות בקונים. לא חשוב באיזו עיר, לא
חשוב באיזה איזור בתוך העיר. העם, ברובו,
קורא רישת אחחנות.
״מטרת העיתון שלנו היא להעניק לציבור
קוראינו את מיטב השרות והמידע שהעיתון
יכול לספק״ ,מסבירים בידיעות אחרונות.
״חשוב לנו הקשר הטוב עם ציבור קוראינו.
ברגע שאחד העיתונים יוצא במיבצע כלשהו,
עלינו להגיב מייד, ולנסות לצאת במיבצע
טוב יותר, מפתה יותר. עבורנו, כל קורא
חשוב. אנו לא רוצים להפסיד ולוא קורא אחד,
שבעיקבות מיבצע זה או אחר יעבור אפילו
לתקופה קצרה לקרוא עיתון אחר.
״למרות שתפוצת ידיעות אחרונות היא
* 70 מכלל העיתונות היומית בארץ, אנו
ממשיכים לראות בכל קורא בודד עולם ומלואו,
ומתחשבים התחשבות מלאה בציפיותיו.״
,ב־אם־וו
היא מכונית המציתה את הדי־מיון,״
מוסיפים בתגובה לשאלה על השמועות
.״אנו, כעיתון המוביל במדינה, צריכים
לתת יותר ממה שכל עיתון אחר מציע.״
חדשות כמו כפויי־שד, נאלצו להצטרף
למיבצע. העיתון, שבדרך־כלל מצטיין במקוריות
מערכתית, נכשל גם הפעם בבחירת
המיבצע. קשה להבין מדוע בחרו בעיתון
להציע פרס כספי, הדורש מיומנות די מסובכת.
העיתון מציע תצלום של מיזוודה מלאה
בשטרות של 10 שקלים. על הקורא לנסות
ולנחש, בהפרש של 50 שקלים, את הסכום
המדוייק הנמצא במיזוודה. הסכום נע, לפי
הפירסום, בין 10 אלפים שקלים ל־ 50 אלף.
בנוסף, צריך לגזור ולמלא טפסים מסובכים.
גם אם יחליט מישהו לנסות ולנחש, על־ידי
מילוי תיק זהה בגיזרי״נייר, זו נראית
כמעט משימה בלתי־אפשרית. הרבה יותר
פשוט לקורא לבדוק אם מיספרו עלה בגורל.
לרוב האנשים נראית הגרלה, כדברישה־סיכוי
לזכות בו רב יותר מאשר בניחוש אקראי
לחלוטין. ואכן, בעלי החנויות ענו כולם,
ללא יוצא מן הכלל, כי המאבק הוא בין מעריב
לידיעות אחרונות כשהעדיפות לידיעות.
חדשות אינו נכלל בקרב.
״מי שקנה את חדשות ממשיך לקנות אותו
גם עכשיו,״ מסביר יעקב שגיא, בעל בית־קפה
בתל־אביב .״רוב הקוראים אפילו אינם
יודעים כי מזה שבוע גם חרש 1ת מציע
מיבצע־פרסים. חדש 1ח טעו גם בהגרלה
היומית שלהם, והם מפרסמים את מיספר
תעודת־הזהות באותו יום ובמקום בולט. לא
צריך לקנות את העיתון, מספיק לעמוד
בחנות ולהעיף מבט בעמוד מיספר שמונה,
שבו מתפרסם המיספר הזוכה לאותו יום״.
תפוצת מעריב רדישת אחרונות עלתה
בכמה עשרות אחוזים. יש חנויות הטוענות
לעלייה של 20 אחוזים. אחרות טוענות ליותר.
בכל החנויות דיברו על רגיעה מסוימת.
״בשבוע הראשון למיבצע נאלצתי להזמין
באמצע היום גיליונות נוספים של מעריב.
אנשים הסתקרנו״ .מוסיף יעקב שגיא.
כשידישת אחרונות נכנסו לתמונה חזר
הסיפור על עצמו. בימים האחרונים אני רואה
רגיעה מסוימת, למרות שעדיין שני העיתונים
נמכרים יותר מבדרך כלל. נראה לי שכרגע
הקוראים הקבועים חזרו לקנות רק את
העיתון שאותו הם רגילים לקרוא.
״גם בתקופה הראשונה אנשים לא שינו את
מינהגי־הקריאה שלהם, אלא רכשו עיתון
נוסף על העיתון שאותו הם קוראים בדרך
כלל.״
בתחנה המרכזית נראים הדברים אחרת
גם היום .״יש עלייה משמעותית בקנייה של
שני העיתונים, מעריב וידישת אחחנות־אומר
יוסי אהרונוב, בעל חנות עיתונים.
בסיכום־ביניים זהיר ביותר ניתן לקבוע
את המנצחים לרגע זה — במקום הראשון
ידיעות אחחנות: במקום השני מעריב ובמקום
השלישי, שבמיקרה זה הוא גם האחרון,
חדשות.

,,הציפור בכלוב!״ טירטרו מכשיר
ניתי ציפור חדשה,״ אמר השבוע
1 שוטר לחברו, שוטר במיפלג־הסמים
של היחידה המרכזית בתל־אביב. .יש לך
קצת אוכל בשבילה?״
צחוק אדיר נשמע בחדר.
בחדרי־חדרים לא יודעים אנשי מיפלג-
הסמים איך לעכל את כאב־הראש שחטפו
ביום הראשון לפני שבוע. מישהו הציע להם
לקחת קצת אקמול. לא בצחוק, הפעם.
לפני ׳ 10 מים זימזמו תריסר האיתוריות
של הכתבים הפליליים בעיר. סגדניצב דליה
גילעד, דוברת מחוז תל־אביב, הודיעה להם
כי בשעה 4אחרי־הצהריים תיערך בחדר־הישיבות
של מטה המחוז בתחנת״דיזנגוף
מסיבת־עיתונאים, שבה תציג המישטרה את
תפיסת־הסמים הגדולה ביותר שאירעה אי־פעם
בתחומי המחוז 8.5. .ק״ג הרואין,״ אמרה
ההודעה.
הפליליים החלו להריץ שיחות-טלפון למקורות.
מדודו פרץ, ראש מיחלק־הסמים החדש,
קשה להוציא מידע, אבל לכתבים הוותיקים
מקורות בדרגים יותר־נמוכים. עוד לפני
שהתאספו ובאו הכתבים למיפקדת־המחוז,
ידעו כבר כולם כי מדובר ב־ 8.5קילוגרם של

בסירחון של תאי־המעצר התפוצצה מצחוק
ביטנו של מוצטפא אבררמדאן, שבביתו ניתפס
החומר. הוא ידע למה. הוא אמר לבלשים
שפרצו עם שחר לביתו כי מדובר באוכל ליד
נים. לבלשים, שחיפשו יונים בסביבה, הוא
אמר כי הוא נוהג לחלק אוכל ליונים המסתובבות.
בכיכרות העיר״.
יותר מאוחר הגיעו הבוסים פרץ ודותן,
מפקד מיחלק־הסמים ומפקד היחידה המרכזית
בכבודו ובעצמו. טווסים באמצע עונת־החיזור
היו מחווירים לידם. לא כל יום מצליחה
המישטרה ללכוד את אחד מיעדיה הראשיים.
את אבררמדאן ובני־מישפחתו לא לוכדים
כל יום. המישטרה יורעת כי עיסוקם
הבסיסי הוא הברחת סמים מלבנון, ובעבר אף
נתפסו כמה מבני המישפחה היפואית כשהם
מנסים להבריח משאית מלבנון, ובה יותר
מטון חשיש.

128

ג׳ורג׳יס
^ עיתונאים אהבו את הקטע. הבלשים
( 1ממש התנדבו לספר לעיתונאים איד זה

י ר, 13£

י א בל?1
והנעם 11 לא בדיחה. הצחוק קנא על מיחס של
בלשי מישטות תל־אביב (משמאל) ,נאשר
התבדו להם ששמונה וחצי ז;׳לוגוס אבקה
לבנה הם אנו אך ווק מזון לציפורים. את החגיגה
התיקשורתית עלהם היה ו;שה להנסיק

.קוק פרסי״ ,שנתפסו בביתו של אחד מיעדי־המודיעין
המישטרתי, מוצטפא אבדרמראן
ביפו.
משהתאספו ובאו כל המוזמנים, כבר הוכנו
על השולחן שתי חביונות פלסטיק, שמתוכן
נשלפו מיספר רב של שקיות־פלססיק שהכילו
חומר אבקתי בצבע אפור־כהה. כל ילד
יודע: כך בדיוק נראה. המוות הלבן״ .לבן
אמיתי זה רק ה.קוק קריסטל׳ ,והוא נמצא
רק ברשותם של עשירים מופלגים. זהו חומר־הגלם
של התעשיינים הזעירים, שממנו מכינים
אחרי עירבוב מתאים את הפרסי האפור.
הבלשים הצעירים שלפו את השקיות,
ובנונשלנטיות אלגנטית טבלו בו ידיהם והפריחו
אותו באוויר.
הבדיחות שרצו באוויר, בין הצלמים, הכתבים
והשוטרים, התאימו לאווירה הכללית.
האוויר היה ספוג אבק־הרואין. הצרכנים היו
מתים משבץ־לב אילו ראו את משוש עיניהם
מפוזר, כאילו היה אבקת־סוכר.

קרה. .נסתם עורק ראשי של הברחת הרואין
מלבנון למחוז תל־אביב,״ אמרו.
ובכן, אמר פרץ, אחרי עיקוב ממושך של
כמה שבועות 24 ,שעות ביממה, תוך שימוש
באמצעים אלקטרוניים מתוחכמים, שאת טיבם
אץ, כמובן, לפרט — נראה היה כי ביתם
של בני מישפחת רמדאן ברחוב רבי גחמן מב־רסלאב
ביפו משמש כמרכז הפצה, יבוא, שיווק
וסחר בהרואין. אחרי שנאספו די ראיות,
הוחלט לבצע פריצה לבית.
הפריצה התבצעה על פי תוכנית־מיבצע
מפורטת ומדוקדקת, אחרי שברשותם של
כמה משתמשים קטנים נמצאו אריזות־סם
מסוג חדש, שעדיין לא היה מוכר לאנשי
מיפלג־הסמים. כל הראיות הצביעו על בית
אבו־רמדאן.
.הציפור בכלוב׳ — טירטרו מכשירי־הקשר
הזעירים של הפושטים, וכמה צוותים
הגיחו עם שחר לבתים שהוגדרו מראש בתדריך
כיעדים שבהם מתבצע סחר בסמים.

עמוד 51

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 51 | הק שר, וכל עיתונאי הפלילי ם הוזמנו לחגיגה. רקהכלב נשאר ע צוב ביתו של מוצטפא אבררמדאן נבחר כיעד ראשי. לא היתה התנגדות מיוחדת לחיפוש, וכלב־הגישוש המישטרתי החל

הק שר, וכל עיתונאי הפלילי ם הוזמנו לחגיגה. רקהכלב נשאר ע צוב
ביתו של מוצטפא אבררמדאן נבחר כיעד
ראשי. לא היתה התנגדות מיוחדת לחיפוש,
וכלב־הגישוש המישטרתי החל לרחרח בדירה.
למרבית ההפתעה — אז לא היה ברור
למה — לא הצליח הכלב המאומן למצוא
דבר. כן־ סיפרו בעצמם אנשי־המיפלג בתר־ריר
לעיתונאים — לא מתיר בוז לכלב, אלא
מתוך רצון להבהיר עד כמה היתה פעולת־החיפוש
קשה ומסובכת.
,ואכן ׳,סיפרו הבלשים, ,לאחר חיפוש
ארור וקשה, שבמהלכו נאלצנו להתמודד עם
ערימת גרוטאות, שהיתה מפוזרת במיסדרון
המוביל לחצר, בתוך כוכים נסתרים, מצאו
המחפשים שני מיכלי־פלסטיק, ובתוכם 8.5
ק׳ג קוק פרסי משובח׳.
יותר מזה: נמצאו גם תכשיטים חשודים
ר 128ג׳ורג׳ים — מטבעות־זהב עתיקים,
שערך כל אחד מהם יותר מ־ 200 שקל. את
המידע החשוב באשר לערך הג׳ורג׳ים מיהר
לספק זקן הכתבים. .מכרתי כמה כאלה בש
נים
את פרי״קולמוסם לעמודי־החדשות. יום
לאחר התפיסה היו הכתבים בטוחים כי בבואם
למערכת — יקלידו את 8.5הק״ג למסוף,
והעורך התורן לא יוכל להתעלם. קלי־קלות.
ואכן, כך בדיוק קרה. למחרת חיכו כולם
לאבררמדאן בבית־המישפט, לדיון בבקשת
המישטרה להאריך את המעצר עד להשלמת
תיק־החקירה ועד להגשת כתב־האישום. לא
היה ספק כי בני אבו־רמדאן ייעצרו עד תום
ההליכים, וכי הנה קיבלה הפרקליטות מן ה־מישטרה.חתיכת
עוגה״.

^ בר ביום שבו הוצג החומר לעיני התיק^
שורת, ניסו כמה מהכתבים לברר מדוע
הכלב לא הצליח להריח את הסם. הדוברת
התחמקה משהו מתשובה ישירה. אחרים, שניסו
לדובב את פרץ או את ח תן, נתקלו בהי-

גם אין כל עניין לדפוק את המישטרה. אדרבא,
הם מעוניינים בהצלחתה, ובוודאי אינם
מעוניינים כי קילוגרמים של הרואין יסתובבו
חופשי ברחובות. אף כתב אינו נגד המישטרה.
הדוברת נותרה אילמת, אף מילה לא יצאה
החוצה.
היתה זאת שלומיאליות. היה ברור כי ה־אבו־רמדאנים
ושאר העצורים יובאו בסופו
של דבר לבית־המישפט, וכי עורך־דינם יעשה
מטעמים מדוח־המעבדה.
יום לפני שהובאו העצורים מיפו לבית־המישפט,
כמעט שקרתה תקלה מס׳ :2בתא־הכפפות
של מכונית מרצדס, השייכת לאחד
מאמידי תל־אביב, מצאה המישטרה שקית
פתוחה, ובה 200 גרם חומר הדומה להרואין.
דומה, מתברר, זה לא מספיק. עורך־דין מוטי
כץ, מתעמל נמרץ הדואג לחטב את גופו על
שפת־ימה של תל־אביב, התייעץ רגע ארוך
עם לקוחו, ובסופו של דבר ביקש לברר אצל
חוקר־המישטרה, שעימו התמודד על דוכן

עושה זאת כל בוקר, ומשום־מה הבוקר שכחתי.
אודה לבית־המישפט אם יואיל בטובו.״
ועדיין לא תם: עורך־הדין כץ החליט ללמד
את ברא״ז פרק בהילכות שימוש בסם:
.אדוני, כל תינוק יודע מה זה הרואין. אם
תיקח קצת מן האבקה, תשים על נייר כסף
ותחמם מלמטה, החומר יתחיל, לרוץ׳.
״כל שוטר יודע את זה,״ התלהט כץ. ,וזו
לא הפעם הראשונה שעוצרים אדם חף־מפשע
ללא כל סיבה.״
ברא״ז לא איפשר לו לא.להריץ״ ואף לא
לערבב את האבקה בחלב. הוא שלח את מרשו
למעצר עד שיגיע המיברק מירושלים. המי-
ברק המיוחל הגיע בצהריים, ואכן היה זה חומר
לפיתוח שרירים. מרשו של כץ, המתאמן
באותו מכון־הכושר, שוחרר עוד באותו יום.
שוכני בית־המישפט נאלצו להמתין יום
נוסף כדי לראות את עצורי פרשת אבו־רמדאן
יוצאים לחופשי. גם כמעט 70 גרם הם כמות
מיסחרית, ואמנם יוגש נגדם בקרוב כתב־

בוע שעבר, ואני מעודכן,״ אמר. מאזניים לשקילה
עדינה, בסקלה מיליגרמית, נמצאו גם
כן, והוכיחו כי המדובר ברשת של מפיצי־סמים
גם בקימעונות.
כדי שלא תהיה כל טעות, ציינו הבלשים
כי חלק משקיות־הסם היה ארוז כ״דוגמות
מיסחריות״ — דוגמות לסוחרי־מישנה פוטנציאליים
8.5 .ק״ג הרואין — איזה תפיסה!
כולם טפחו לכולם על השכם, אכלו עוגות
שקם ושתו קפה מישטרתי דלוח, ניסו לדלות
עוד קצת.צבע״ ,צילמו את הסם, את התכשיטים
והמטבעות, ואצררצו אל המסופים לדווח
לקוראי עיתוני־הבוקר על הצלחתה המבורכת
של היחידה המרכזית.
יש בעיתונות ימים מתים, שבהם נאבקים
הכתבים זה בזה, לעיתים בשיניים, כדי להב־

סום־מה. אף אחד לא ייחס לכך חשיבות. ימ״ר
סמים יודע לזהות לבן. אם לא הם, מי יידע?
ביום הראשון בשבוע שעבר כבר החלה
רוח רעה לנשב במיסדרונות היחידה המרכזית.
רוח מסוג זה מגיעה במהירות לנחיריהם
של מרחרחי־הסקופים הפליליים, המצויים
לרוב במיסדרונות המטה.
ריחרחו וריחרחו, והנה נודע לאחד מהם כי
לא היו דברים מעולם. מיברק קצר שהגיע
ממעבדות־המישטרה בירושלים הסיר את החיוכים
מן הפנים 8.5 .הק״ג הפכו במטה־קסם
מעבדתי ל־ 69.128 גרם הרואין בלבד. כל
שאר קילוגרמי־האבקה היו תערובת של מזון
לציפורים, אבקת אקמול ועוד כמה חומרים
אבקתיים לא־מזוהים. פצצת־זמן!
לרחרח זה לא מספיק. לכתבים הפליליים

בית־המישפט, האם יש לו זיהוי חד־משמעי
של החומר שנתפס. הבלש לא הניד עפעף
כשאמר :״עדיין לא, ולכן אנחנו מבקשים את
הארכת־המעצר, כלומר עד שנקבל את תשובת
המעבדה.״
את כץ לא עשו אתמול, ולא מהיום הוא
מגן על פליליים. .אני מבקש מבית־המישפט
לשחרר את מרשי, ואני אף מבקש מבית־ה־מישפט
לצוות להביא כפית מן החומר וכוס־חלב
לבית־המישפט.״
התדהמה באולם היכתה גלים, איש לא ידע
אם לצחוק או לבכות. חלק חשבו שכץ איבד
לרגע את שפיותו. עורך־הדין המשופשף לא
איבד את קור־רוחו, והסביר לשופט יצחק
ברא״ז כי המדובר בחומר שאותו מערבבים
.בוני השרירים״ בחלב, ושותים אותו .״אני

אישום, אך יש הבדל־מה בין 70 גרם לבין 8.5
קילוגרם.
הפליליים לא ידעו מה לעשות. לשמור על
היחסים עם המישטרה או לגלות קלונה ברבים?
הדילמה לא היתה קלה. יחסים טובים
במישטרה עוד לא הזיקו לאיש, ובוודאי שלא
לעיתונאים הפליליים.
במהרה התברר כי עיתונו של אחד הכתבים
לוחץ על הפירסום, ושוב לא נותרה ברירה
אלא לפרסם.
אבו־רמדאן חזר הביתה עד שיוגש נגדו
כתב־אישום, ובדרך, בשעה שראה את התווית
המורה על־שם הרחוב שבו הוא גר, יתכן שאמר
בליבו.הו נחמן נחמן״ — המילים, שלפי
מסורת חסידי״ברסלאב, שומרות על האומר
אותן מכל צרה המתרגשת ובאה על ראשו.

דוח יעה
ב מי ט די מו ת

— — 51 יי1

עמוד 52

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 52 | מחפש אשה מעמיקת־חשוב, רגישה, אדם במלוא־מובן־המילה, היודעת להבחין בדקויות. צלצלי אליו לטלפון 717449־.02 לרות• מישפט חמוד שמצאתי במודעת־הי- כרות: לא מחפשת סידור

מחפש אשה מעמיקת־חשוב, רגישה, אדם
במלוא־מובן־המילה, היודעת להבחין בדקויות.
צלצלי אליו לטלפון 717449־.02

לרות•

מישפט חמוד שמצאתי במודעת־הי-
כרות: לא מחפשת סידור לחיים, מחפ־שת
סידור ללב ולנשמה.

1ע ם•

112
כרטיס ביקור

״ ב חטוב
היא רוצה אותך חכם, רגיש, מביו ונאה.
הנתונים שלה: בת ,28 רווקה, בלונדית ירד
קת־עיניים, פנים יפות, גוף חטוב 1.69 ,מסר,
אקדמאית, רגישה, רומנטית. שאל אותי על
(.)1/2716

תלמהשימעוני׳
( ,)21 תושבת פתח-
תיקווה.

כיוון רצתי

הופעה חיצו־

היא הנדסאית־ארכיטקטורה, בת ,39 גרושה
פלוס שניים, יפה, נשית, חטובה1.70 ,
מטר, שיער שאטני, עיניים כחולות, נראית
צעירה מגילה.
.לא רוצה להיות לבד,״ היא אמרה לי,
והדגישה שהיא לא טיפוס של פלירטים, ואם
לקשר אץ כיוון רציני, אז מוטב להיות לבד.
מצפה להכיר גבר נחמד, גבוה, לא שמן, נראה
טוב, רצוי כהה״שיער, בעל חוש־הומור, יכול
להיות מעט צעיר ממנה. שאל אותי על
(.)2/2716

רותי בטלפון -לפרטים על הכותבים
ולהכתבת מיכתבים .221017 -

תודעה פוליטית
הוא ירושלמי בן ,42 אקדמאי(היסטוריה,
פילוסופיה, מישפטים) הופעה נאה1.73 ,
מטר, רזה, רווק, בעל תודעה פוליטית מפותחת
(שמאל).

תלמה שימעוני
ביקזחדטיב מחשמלת

גית: יפה, חטובה,
1.68 מטר.
מוצא: צברית,
הורים ילידי הארץ,
הסבא והסבתא מתימן.
צבא:
מכשירנית
אופטית.
מיקצוע: מרכיבה
ומלחימה בוגדי־ראן,
עושה בדיקות
חשמליות למכשירי
טלפון.
גלגלים: טוסטוס.
תחביב:

שאיפה: ללמוד
(עדיין לא ברור

גיל אידי אלי
לנישואין.25 :

מתאמנת בקונג־פ!
היא מהנדסת־מחשבים, חיפאית, בת ,35
גרושה פלוס בת, נאה 1.66 ,מטר, מלאה
(.אבל אני בדרך לרזות״) .היא עצמאית,
שאפתנית, עקשנית, רגישה, רגשנית. אוהבת
קולנוע, מוסיקה, ים, טיולים, רכיבה על סוסים,
ומתאמנת בקונג־פו.
מחפשת אותך — בעל השכלה גבוהה,
מצב כלכלי טוב, עצמאי, בריא בגופו ובנפשו,
לא שמן, בעל תחביבים דומים לשלה. מיסם־
רה אצלי הוא (.)3/2716

מרלון ברנ דו אומר ששחקן הוא
אחד שאם אתה לא מדבר עליו, הוא לא
מקשיב.

קשר טוב
הוא קיבוצניק מאיזור הצפון, נאה1.95 ,
מטר, בן .41 הוא אקדמאי, נשוי, המגיע די
הרבה לאיזור המרכז. מחפש מישהי נשואה,
המעוניינת בקשר טוב. את יכולה לכתוב
לת״ד ,33812 חיפה, או לשאול אותי על
(•)4/ 2716

מספרים שתיירים אמריקאים מתפעלים
ממערכת״הטלפונים בארץ. אצלנו,
הם אומרים, רק כשאתה גומר לחייג
אתה יודע שהקו תפוס, ואילו אצלכם
יודעים זאת כבר עם חיוג הסיפרה
השנייה.

דקה וטטופחת
היא בת ,27 נאה, מטופחת, אוהבת להתלבש
יפה(ספורנדאלגנט) ,דקת־גו 1.60 ,מטר.
עיסוק: בשטח המחשבים. תחביבים: ים, ספורט
(כולל טניס) ,קריאה, סרטים, טיולים, אנשים
סימפטיים ומעניינים, בעלי חוש־הומור.
תתאים לה, אם אתה בן־גילה, עד ,35 גבוה
(מ־ 1.75 מטר) אחראי, מתחשב, רציני, אינטליגנטי,
איש־שיחה, היודע לבטא את עצמו,
גאה. אפשר לכתוב אליה לת״ד , 16651 תל־אביב,
או לשאול אותי על (.)5/2716

להיראות צעיר ב תון 5דקו ת
א \ 1£מסז .11181 הינו צבע שיער
חדשני שכבש את הגבר
האמריקאי הודות
ל־ 2יתרונות בולטים:
.1המראה הטבעי
בניגוד לחומרי צבע אחרים 1051 7 0 8 ,פועל
בעיקר על השיער האפור ואינו משנה את הגוון
המקורי של השיער. המראה שמתקבל הינו טבעי.

.2נוחות השימוש
במינימום מאמץ, בחפיפה פשוטה, בתוך
5דקות נעלם האפור מהשיער ללא זכר.
הטיפול מוסיף נפח לשיער ומעניק לו מגע משיי רך.
ניתן לבחור בין 3גוונים -חום כהה, חום בינוני וחום
בהיר.

האמריקאים כבר יודעים להיראות טוב

* סקר טלפתי שנערן ע״י מכון ברנדמן במאי 89׳

להשיג בבתי המרקחת, במשביו לצונן ובחנויות מובחרות
להיגיינה וקוסמטיקה.
יבוא ושיווק: מדיליין בע״מ, ת.ד 2096 .הרצליה.

3031708
/ 7בל

הגבר האמריקאי גילה כבר מזמן שהטיפוח אינו
שייך לנשים בלבד. הגבר האמריקאי מודע היטב
ליתרונות המראה הצעיר והמטופח התורם לתדמיתו
ולבטחונו העצמי בעסקים, בבית ובבילויים. ולראיה,
מיליוני אמריקאים משתמשים במוצרי קוסמטיקה
ובצבעי שיער__.

500/0מהישראלים מוכנים לנסות
מסתבר שהגבר הישראלי אינו מפגר בהרבה אחרי
האמריקאי.
בסקר טלפוני* נמצא ש־ 500/0מבעלי השיער האפור
על שיערם.
הביעו נכונות לנסות את א 64£מסז
זה לא מפתיע, בעולם השייך יותר ויותר לצעירים,
חש גם הישראלי שאין ברירה, ומה שלא עושה הטבע
יעשה הצבע.

חופף וצובע בתוך 5דקות.

העול ם הז ה 2716

עמוד 53

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 53 | ,.בכלא שאלו: אול. העול הזה׳ שלח לךקצת הרואין במקו כסף 16.9.89 תל־מונד }ץקט כאן על הדשא באגף הפתוח, במקום הסגור, שבת, וינפש או וינפס כל אחד וה״דת״ שלו. מה שבטוח

,.בכלא שאלו: אול. העול הזה׳ שלח לךקצת הרואין במקו כסף
16.9.89
תל־מונד
}ץקט כאן על הדשא באגף הפתוח,
במקום הסגור, שבת, וינפש או וינפס
כל אחד וה״דת״ שלו.
מה שבטוח שמה״שורות״ האלה ארוויח
הרבה יותר מאשר מהשורות שאיפיינו אותי

מר לשוטר המתחיל. :זה של הילדה.״
הגיע הבוקר. פתאום אני חושב על האבא
הקשיש שלי ועל הבלוף שהוא צריך לבלוע,
למה הבן שלו כבר לא בא אליו שבוע.
פתאום אני רואה את ההבעה של השכנה
שגרה ממול, שתמיד שאלה. במה אתה עובד?״
אני רואה אותה בדימיון אומרת לבעלה:

אני מסתובב בתא וכל רגע מביט בשעון,
מחכה לעורכי־הדין. אני מתכנן להם את היום
בדימיון שלי — עד 14.00 הם בבית־מישפט,
חצי שעה נסיעה, בערך ב״ 15.00 הם אצלי.
נדמה לך שהעולם בחוץ עומד מלכת, וכולם
עסוקים רק בך. אולי עומד להתרחש איזה נס
ויתברר שהכל טעות. שטויות, רק על שטויות

בבית. אני מנשק אותו, כאילו שהעניק לי
עכשיו את האוסקר. אבל אני חושב שלא
הייתי רחוק מההרגשה הזאת.
.היא אמרה משהה היא מסרה משהו?״ אני
נזכר שנהייתי פתאום ילדותי כזה. ,ספר, ספר
לי, מילה במילה״.
היא מוסרת לך ים אהבה, היא תחכה לך כל

איד סיירח־שקד

עד עכשיו, ההן הכניסו אותי רק לחובות ובסד
פו של דבר לכאן. מה שמרגיז אותי שקולות
בלבב פנימה אמרו לי שזה יהיה הסוף. סם
בהיפוך אותיות אומר: מס, וכמה זמן אפשר
להתחמק מהתשלום? בסופו של דבר אנחנו
שעושים את הסם לעיסוקנו, חיים על זמן מושאל.
כבר
שבועיים רצופים שאני עוקב אחרי כל
החדשות המספרות על הקרטל בקולומביה.
גאוות היחידה, שהשתרשה אצלי מאז היותי
לוחם בסיירת שקד מחייבת אותי לומר, ולא
בגאווה, סיירת שקד(אני) היתה בשדות הקו־קה
בקולומביה לפני סיירת חרוב. תמיד היינו
ראשונים.
כשהקרסל עוד היה קרטלון, כשעוד לא
קם ך ין ורץ במדיין, כבר נסעתי להתחקות
אחרי המיקורות של הנביאה העכשווית —
הקוקאין.
אני קצת מתחמק מהמילה המשך יבוא. לא
כל־כך בא לי לחזור עכשיו לאותו תא
במישטרת־השכונות. אם יש כבר אולי קורא
אחד, שקנה את העיתון בגללי, איתך הסליחה,
קצת סבלנות, אחזור לשם. אני מקבל על
זה כסף.
פופאי(המוכתר של רמלה) ,שישן איתי
כאן בסוויטה, שאל אותי. :כמה משלמים לך
על זה?״ 200.ש״ח,״ עניתי לו. ,אולי אפשר
לסדר שישלחו ישר גרם, במקום צ׳ק?״
כאן זה המטבע הכי נפוץ.
אם כבר מאשרים או־טו־טו את 100 הפרוייקטים,
אולי אפשר עוד איזה פרוייקטון קטן
של שיקום? כמה זה כבר יכול לעלות? בחישוב
מהיר, אם נפחית את עלות האדולן שחייבים
לחלק, לא ישאר הפרש גדול.
זהו, ביי ביי סמנטה, אני חוזה למעצר. סכר

החיים, אם תצטרך (מפני שלא נשאר לי
הרבה, אני זקן) .ועיקר המסר הוא שהיא
מאוכזבת מכל החברים. כולם דיברו. רונית
גמליאלי אפילו פינטזה ושיקרה. מחר היא
תכניס לך ביקור. עד ש.מחר״ כזה מגיע. אבל
זה מחר עם תיקווה, מחר עם אור, מחר של
אושר.
שוב לילה ארוך אין־קץ, איך אומרים בתל־מונדית:
אם נרדמתי דקה אני מניאק, והשעון
הולך לו בקצב הרגיל לא מוכן לדלג על
שניה.
אשתי בחוץ. ידעתי שהחקירה נגמרה או
לפחות יש להם כבר מספיק חומר. לקבור״
אותי לכמה שנים טובות. גור, ראש המחלק
הבטיח לי חמישיה מינימום.
המחר בא ואיתו סנדרה. שמעתי אותה מעבר
לשלושה קירות לפחות, שמעתי אותה מוסרת
את השקיות לשוטר שביומן. שמעתי
הכל. ובאמת, כעבור כמה דקות, שמעתי את
שיקשוק המפתחות הגדולים הקרבים לדלת
שלי.
השוטר עומד בפתח עם השקית ביד ומדבר
אלי, ומהעבר השני אני שומע את הקול של
סנדרה זועק :״ג׳וזה, ג׳וזה טיפסתי על החלון
הקטן, כשאני מביט לתוך החדר האחורי
והחנייה של תחנת־המישטרה. לגמרי בקצה
השער של כניסת המכוניות עמדו סנדרה, דבי
עם נופר על הידיים ונופפו לי. שאגתי והפניתי
את מבטן אלי. איני זוכר מה צעקתי, שאגתי.
אני רק יודע שלא היתה כל משמעות
למילים. המבט שלה, התנועות שלה אמרו לי
הכל, שום גור לא יכול היה להפחיד אותי
יותר. שום עדות לא יכולה יותר לזעזע. אילו

הקדמה אח סייות־חווב

נטה פוקס, אין חדר אחד בכל הכלא כאן שהשדיים
שלה לא מרוחים על כל ארבעת הקירות.
.ברוך זוקף נופלים.״
הלילה הראשון שנרדמתי בלי בעיות. היה
שקט במעצר בשכונות, נדמה לי אפילו
שהייתי העציר היחידי שנשאר שם. בדרך
כלל, לקראת ערב, עוברת הפוסטה בכל
תחנות־המישטרה בגוש־דן ואוספת אליה את
כל המצטרפים החדשים למועדון־החברים
הכי סגור באבו״כביר.
אותי לא אוספים. אני עדיין נתון בשלבי
חקירה. שותפי לתיק, אבי, נמצא כבר באבר
כביר. פה ושם צריך איזה עד־תביעה, שעושה
שרירים, וכבר מחזיק כמה שעות בלי לפטפט.
אני מנסה לדמיין לעצמי מה קורה עם אשתי
ברגעים אלה. כל הזמן אני חושב רק עליה
כפרה.
אם אני סובל כל רגע ושניה, מה עובר על
המיסכנה הזאת, חפה מפשע.
על הילדה לא חשבתי הרבה, ידעתי שהיא
היחידה שמסתדרת. היא בטח ישנה שנת ישרים.
וענונו החזיר לה את האוכל. בחיפוש
חשבו שיש קשר בין האבקה של אבא והאבקה
שלה, עד שבאה עינו המנוסה של וענונו שא-

בסיבורו של ג ווה. איר
הפרק הש1
ס״ר ג שדות־הקוקאיו עוד 13*7׳
שיאיר קליין ידע מה זה סמים, איר
בילה בתא־המעצר, ומה קורה עד
שמגיעים אל המווחה בכלא תל־מו
1ד. מיכתביםמהכלא .
•וסך ( *וזה ) 7 *77
.אמרתי לך ש ובאמת מסתבר שהרכילות,
שאסף המקומון של הרצליה מהשכנים, כולם
.נזכרו״ שראו תמיד את אשתי עם ערמות של
דולארים. ,פאם פאטאל״ כינו אותה. להד״ם.

הייתי מסוגל לחשוב ברגעים האלה.
ובאחד הימים, והשעון מורה על , 15:00
נכנס גיורא זילברשטיין, עורך־הדין, ופניו
פני מלאך ובשורה הוא נושא בפיו — סנדרה

היה עוד באופנה, הייתי שר אותו.

סנדרה הכניסה לי עיתונים, ספרים, סדי נים
מגבות, הכל עם ריח אורגינל של הבית.
החלפתי את כל המצעים ושוב אוננתי. עם
ריח כזה אפשר אחרת?
ושוב בא ״מחר״ חדש, והוא כבר לא כזה
כמו אתמול. התחלתי להבין שאני בצרה. הא-
שה בחוץ, אבל אני בפנים. פתאום כמו נכנס
בי איזה שד. התחלתי לדפוק את הראש בקיר.
רציתי שיכאב לי, רציתי להתעסק באיזה כאב
חיצוני, פיסי, שישכיח את הפנימי, שהוא קשה
לאין ערוך. התחלתי לקלל את כל העולם,
את כל העדים, רק את עצמי עדיין לא
קיללתי.
דיברתי עם אלוהים בפאתוס לא-רגיל.
.וילבש יוסף את כתונת הפסים, ופסים לו
לרוב ויחפון ראשו ויזעק לאלוהיו למה נטשו
אותי כל חברי ויען לו ויאמר כי לא חבריך היו
ולכן אקרא שמם בישראל החברים של
נאסשה״...
זה היה היום האחרון בשכונות. מחר אני
עובר לאבו-כביר.

י - 53י

עמוד 54

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 54 | לאמרחם, לאמ קנ א * (המשך מעמוד )21 שיכבה דמוגרפית הולכת ומצט־מקת? קודם כל, זה לא נכון שהיא מייצגת שיכבה כזאת 800 .אלף הבוחרים שהיו לנו הם בוחרים מגוונים מאוד.

לאמרחם, לאמ קנ א *
(המשך מעמוד )21

שיכבה דמוגרפית הולכת ומצט־מקת?
קודם
כל, זה לא נכון שהיא מייצגת שיכבה
כזאת 800 .אלף הבוחרים שהיו לנו הם
בוחרים מגוונים מאוד. אמנם אין לנו את אותו
אחוז. באוכלוסיות מסויימות כמו של הליכוד,
אבל יש לנו מצביעים מכל סוגי השמאל, מכל
שיכבות־הציבור. כל שיכבות עדות־המיזרח,
מארוקאים וכד. עורבא פרח שזה הולך 6ל100
לליכוד. זה לא נכון. הם גם אצלנו. כמו שיש
אינטליגנציה בצפון תל־אביב שהולכת עם
הליכוד, מתוך אותם אינטרסים שהזכרתי,
כלכלים וענייניים.
אני אומר שזה לא נכון. מי שיכול לרכוש
את ליבם של 800־ 900 אלף תושבים, יכול
לכבוש את ליבם של 1.2מיליון. אין פה איזה
חצייה, איזה קו מדעי, שאומר זהו הגבול
שאנחנו הגענו אליו.

• אבל המיפלגה חושבת כך,
כנראה. היא חשה כך.
מה המיפלגה חשה, אני חושב, זה דבר אחר.
אני חושב שזה פשוט ההרגשה שהם צריכים
להוכיח את עצמם כאנשי־שילטון. כאילו
הבחירה של הציבור היא מי יותר עשוי
לשלוט, מי יותר עשוי להיות ממשלה.
זוהי הקונספציה. פה לדעתי נקודת־התורפה
של המיפלגה כבר שנים רבות.
התפיסה הזאת שיש לשכנע את הציבור
שאנחנו יודעים לשלוט. זה אחרי שאנחנו
שלטנו 30 וכמה שנים, והקמת המדינה וכו׳
וכו׳ זה בכלל אבסורד!
הדבר שעומד על הפרק זה להוכיח לציבור
שהדרך הזו של הפרדה משילטון מיליון וחצי
ערבים היא הדרו לבניינו של העם, לבניינו
של האדם היהודי, העם היהודי, לא העם
הערבי. אנחנו לא התחתנו עם פיתרון העם
הערבי, אין לנו אחריות על פיתרון לבעיות
הערבים.
צריכים להיפטר מכל הסוגיות האלה,
מהצגת הנוסחה הזאת, הנוסחה הזאת היא
מכשילה, היא לא אמיתית, כי אנחנו נאבקים
על היהודים, ולא על צדק לערבים. אין לנו
עניין לעשות צדק לערבים. שיעשו צדק
לעצמם, בצורה זו או אחרת.
־ אנחנו צריכים לעשות צדק לעצמנו, ולכן
זהו מאבק על התודעה, על הראייה, ואנחנו
לא יחידים בזה. אלוהים אדירים! מיפלגות־עבודה,
מיפלגות־פועלים בכל רחבי תבל
הלכו לאופוזיציה במשך שנים, וזה בנה אותן
מחדש.
הנה אומרים שהלייבור עולה. היה בשפל
המדרגה באנגליה. סוף־סוף תאצ׳ר, המשיח
הגדול, מתחילה להתעורר, פתאום היא רוצה
למכור את המים, למכור את החשמל, את כל
השרותים, שהם חשובים לכלל הציבור.
ואותו דבר בארצות הסקנדינביות. היו
במיעוט, והיו במיעוט די מנודה. לקח להם
באמת שנים לעשות גם איזו רוויזיה.
ובכן, אני בטוח שאילו מיפלגת־העבודה,
בשמונה השנים האחרונות היתה באופוזיציה,
אילו הליכוד היה בשילטון והיה צריך לפתור
את הבעיות האלה של אינפלציה, של כלכלה,
של משא־ומתן עם הערבים, הפנים היו אחרות,
כפי שהפנים בימי בגין בסיני היו אחרות.
מה הוא הדבר הזה ש אנ חנו נוותר על
השטחים. לפי שעה, הוויתור היחיד על
שטחים היה מצד הליכוד. ואיזה שטח? עד
הסנטימטר האחרון! המערך היה אי־פעם
מפקיר את ימית, את פיתחת־רפיח? הוא לא
היה יוצא מזה! ובכן, מה הוא הדבר הזה, זה לא
מאבק על השטחים, זה מאבק על תודעה, זה
מאבק על תודעת־אדם של מאות אלפים,
אשר חיים באשלייה שאנחנו בשנים האלה
של גמר 2000 שנה, נהיה המדינה הקולוניאלית
היחידה בעולם.
_ כך זה מסתבר. לאט־לאט נהיה המדינה
הקולוניאלית היחידה, דרום־אפריקה גם כן
יוצאת לאט־לאט מהמישחק, ביוזמה שלהם,
לא רק מכוח שיכנוע של אחרים. פתאום
ישאירו אותנו המעצמות הגדולות כמעצמה
קולוניאלית, ד 21 מדינות־ערב ישלימו עם זה
שחלק מהגוף שלהם נמצא בתנאים׳קולוניאליים.
זה שוכחים. זה נכון שאומרים שיש
21 מדינות ערביות, אין הכרח שתהיה מדינה

ת הי ה מ הו מת אלוהי
ו נוספת. אבל זה ענייננו? ענייננו זה להבטיח
את האינטרסים שלנו.
ובכן, אילו אנחנו היינו פועלים במשך
שמונה השנים האלה, והם היו עומדים בסיב־חנים
האלה פנים לפנים, הם מזמן היו עושים
בדיוק את אותם הוויתורים שהם מסרבים
לעשות היום, ומתחבאים מאחורי מיפלגת־העבודה.

קורה עם הנחמד הזה, יצחק רבין? יצחק
רבין הולך לוושינגטון, יצחק רבין צריך לדבר
שם על משא־ומתן עם הפלסטינים, גם עם
הפלסטינים שמחוץ לגבולות־ישראל. וגם על
10 נקודות שהן חצי־גימגום 10 ,הנקודות של
מובארכ. זה רבץ, לא הליכוד. כשזה יעלה, זה
יהיה הליכוד. כי יוזמת־השלום של ישראל
בעניין הבחירות בשטחים זה שמיר, זה לא
רבץ. כל הזמן אנחנו עושים את העבודה
המלוכלכלת בשבילם, מבלי לקבל תמורה. כי
הם די חזקים בתודעת הציבור ובכלי־התיקשורת,
כדי לשים אותם בראש של
ההישג, ולהושיב אותנו בראש של הכישלון.
ובכן, זה לא ניתן להכרעה. מוכרחה להיות
הכרעה. אני כבר לא מדבר על אספקטים של
דמוקרטיה. צריך להתייאש בכלל ממישטר
דמוקרטי, אם מישטר דמוקרטי אפילו לא
יכול לשאת שתי מיפלגות אלטרנטיביות —
זה הרס המדינה שאחת המיפלגות האלה

הדתיים העניין הזה לגמרי לא פשוט. אנחנו
בעצם היינו המיילדים של הקואליציה ליכוד-
ודתיים.

• איך זה?

כי אנחנו התחלנו בתשלום מחירים.

• תשלום לדתיים.
מחירים, כן! אנחנו היינו שהצענו לכל אחד
מהם. הלכנו קבוצות־קבוצות, שלחנו שליחים
חובשי־כיפות לכל הרבנים והאדמו״רים,
ובאנו אליהם עם צ׳קים ביד: זה וזה מה
שתקבלו. ואז בא הליכוד ואמר וכר. אבל זה
לא אומר שהחוגים הדתיים נשבעים ברובם
הגדול בקדושת־השטחים. זה לגמרי לא אומר!

• היום ככר חלה גדול לא.
וזה כמובן עניין של מבט. לכן ברית עם
אנשי־דת, שהם מפרשני בית זכאי, של הדת
היהודית, היא בהחלט אפשרית, והיא צריכה
להיות. אנחנו צריכים לחתור לזה, זה חלק
מהאוכלוסיה היהודית. אותו הדבר לגבי
אחרים, אנשי־מסורת.
מה זה, היה פחד להופיע יחד עם מפ״ם?
איך מפ״ס פרשה מהמערך, והולכת להסתדרות
באופן משונה מאוד, ברשימה נפרדת,
דמגוגית, פופוליסטית, וכואב הלב על זה.
אבל נכון הדבר שזה לא באשמתם. במים־
לגת־העבודה בהחלט האמינו שמוטב בלעדיהם.
נקבל קולות שהם מפריעים לקבל. זו
שטות. מכיוון שאם רוצים בתנועת־עבודה
כפי שכתוב במפא״י — זה אחד הדברים
החזקים שהיה בהם, בניגוד לאופוזיציות
השמאלניות, ואני בתוכן — שאמרו: אחדות
כוללת של הפועלים, גם מיקצועית וגם
פוליטית, במכנה משותף נמוך, זה תקף! זה מה
שהיו צריכים להגשים!

• לא תמיד דגלת בזה.

תהיה באופוזיציה! — אז בכלל עושים צחוק
מכל המושג של דמוקרטיה, של מושגי חברה.
עושים צחוק מהעניין הזה.
שיבואו ויצביעו בעדך — למה? למה? מהי
התמורה שאתה מציע? אתה מציע להם לשבת
ליד שולחן אחד עם הליכוד! בשביל זה הוא
לא צריך את התיווך שלך, הוא ימצא את
הדרך לבד.

• אתה מציע יציאה חד־צדדית
מהשטחים הכבושים, ויציאה חד־צדדית
מהממשלה.
בהחלט! להתייצב תחת דגל ברור. זה
איננו. אני לא רוצה לומר שזה ערוך, שיש
איזו תוכנית במגירה. היא איננה, ואני לא
רוצה לומר שהחבורה הזו עכשיו גם מסוגלת
להמציא את זה.
אבל אני לא נשבע בחבורות הקיימות. לא
חשבתי שאי־אפשר להתקיים בלי בן־גוריון
בלי גולדה ובלי ספיר.
אבל זה ברור לי לגמרי, אין לי צל של
ספי* שהתנאי לאווירה, התנאי בכלל להליכה,
זה לגלות את הפרצוף שלך. להיאבק
על אמת בהירה, מתקבלת על הדעת בתו־דעת־הציבור,
ולומר: אינני בשילטון בכל
תנאי. אני מוכן לבקש את המנדט שלכם, כדי
להגשים א׳ ,ב׳ ,ג׳ ,ולא רק בתחום הערבי, לא
רק בתחום השלום, אלא בתחום החברתי,
שהוא לא פחות חשוב. ובתחום הדתי, הנפשי,
העיוני, זה לא פחות חשוב.
אז על זה אני מתייצב, על זה יש מילחמה.
אז אם הדמוקרטיה הישראלית לא יכולה
לשאת את זה, אז אנחנו בכלל גמרנו. יש לנו
עכשיו למעשה אוטוקרטיה של חבורת־אנשים
שאף אחד מהם לא נבחר על יסוד
המצע המשותף שלהם, אף אחד לא הציג את
המצע הזה לפני הציבור. איש לא היה בוחר
במצע כזה, שהם מקיימים למעשה, אין להם
מנדט לזה.

• שלי שמיר ורביץ.
אין להם מנדט לזה! אז את השולחן הזה
צריך לנקות. יתכן שאנחנו בסיבוב הבא נפסיד.
זה לגמרי לא בטוח כי גם לגבי החוגים

זה לקח איזה זמן לראות את ההתפלגויות
בכנסת, בממשלה, איזה השחתות מביאה
שכיחת העיקר. העיקר הולך לאיבוד.
פתאום יאיר צבן, באמת כואב לי לראות
אותו. מזכיר ההסתדרות! זה עומד על הפרק?
הוא אומר שהוא הולך לקחת קולות מהליכוד,
כי.אם לא הוא, אז הקולות ילכו לליכוד, לא
למיפלגת־העבודה. אז הוא מאפשר לאנשי
הליכוד להצביע בעד מפ״ם אש׳׳פיסטים וכי.
זה עוד אחד מאותם גילויים שהתפתחו
בתנועת־העבודה בשנים האחרונות. לא
מאמינים ביחד, לא מאמינים במיגוון ריעות,
בחופש ההתבטאות, בקשת של ריעות, יחד
עם הכרעות בשאלות־יסוד, בקשת־דיעות
מהפועל מיזרחי והקיבוץ הדתי ועד מפ״ם ועד
בכלל. למה לא. זו החזית שצריך לבנות.
תראה מה יש במיפלגות־הפועלים, במיפ־לגות־העבודה
בעולם, כמה ביטאונים יש
להם, מיגוון של ריעות, אך יחד עם זה יש
חזית מאוחדת, פרלמנטרית.

• אתה כבר ראית במשך הרבה
שנים את המתרחש, היית שותף
במשך 60 שנה ויותר לעשייה. היית
מגדיר את עצמך כיום באופטימי או
כפסימי?
לא, אני לא יכול להתכחש לאופטימיות
הפנימית שלי. וזה לא נוסטלגיה. אני לא
נוסטלגי לגבי העבר שלי וגם לא לגבי
המעבר הקיבוצי, הקניבאלי, כפי שאני הגדרתי
אותו בכמה וכמה פירסומים, שאכלנו זה
את זה על קוצו של יוד, עד לפילוגים ועד
בכלל.
אין לי יסוד לכתיבה היסטורית נוסטלגית.
עשינו שגיאות נוראות. אך יחד עם זה היה
לנו כושר״עמידה, היתה לנו נכונות להקריב
את היום בעד המחר, והיה לנו מחר, והמחר
הזה היה מאוד ריאלי ואיפשר לנו לשאת את
היום.
מה שדרוש לדור הצעיר היום זה לתת לו
מחר. הוא צריך לפתח לעצמו מחר שהוא יותר
גדול מההיום שלו.
והמחר מוכרח להיות כרוך במדינה של
שלום, במדינה דמוקרטית עצמאית, שהיא
קודם כל משתחררת מהקולוניאליזם, מן
הדיכוי של עם אחר.
זהו תנאי בל־יעבור להבראה נפשית של
העם הזה. כי השליטה הזאת בערבים משחיתה
כל חלקה טובה. היא הורסת את התודעה ואת
הנפש של האדם בישראל!

(המשך ם עם 1ד )7
הפגנות, פירסומים קיצוניים ופעולות שנועדו
לעורר את דעת״הקהל בעולם.
לכל המישחק המצחיק הזה של מגורשים
וגולים אין משמעות, אם מדובר על מגורש
ב־ 1982 או פליט מ־ 1948 או . 1967 הוויכוח
האמיתי צריך להיות — עם מי אנו מנהלים
משא־ומתן — עם תושבי יש״ע או עם העם
הפלסטיני?
זוהי מפלתו הגדולה של שמיר. הוא ניסה
ללכת לדיאלוג עם התושבים(גם אני בעד זה<
— והוא הולך לנהל משא־ומתן עם העם
הפלסטיני. והוא יזם את זה — אז שלא יבוא
בטענות לאף אחד.
נקודה נוספת — רק טיפש יחשוב שאפשר
לדבר במיפגש (כפי שראשי הליכוד מנסים
להסביר) רק על פיתקי־ההצבעה ושעות פתיחת
הקלפי. בשביל זה לא שולחים מישלחת
של כל המי־ומי בעולם הפלסטיני! את זה אפשר
לעשות במישרדי המימשל.
הולכים לדבר על הדברים הנוקבים ביותר,
ואי־אפשר להימנע מכך:
• מי זכאי לבחור ולהיבחר? האם, למשל,
גם אנשי־אש״ף ביש״ע או משוחררי־ג׳יבריל?
• האם לנציגים שייבחרו תהיה או לא
תהיה סמכות לשאת ולתת על מדינה פלסטינית?

זה ידברו! ידברו גם על סמכויות ה־מימשל
הזמני בתקופת־הביניים. למשל —
האם תהיה להם הסמכות לשלוט על נושא
ההגירה הפלסטינית למקום, קרקעות־המדי־נה,
מקורות־המים. על כל הנושאים הללו חייבים
לדבר, כי אנו חייבים לדעת -לאן אנו
הולכים, ואותו דבר הם ירצו לדעת — מה
יהיה מעמר הנבחרים, סמכויותיהם. זהו משא־ומתן
מלא.
מזה אין חזרה. זה לא יהיה כמו שיחות־האוטונומיה
עם מצריים. תהיה כאן מישלחת
מוכרת לניהול משא־ומתן איתנו.
צריך להבין: פתיחת המשא־ומתן היא החריץ,
שדרכו הדלת תתרחב ותיפתח. יהיו עוד
תחנות בדרך, אך התחנה הראשונה היא המשמעותית.
יהיה אפשר להגיד — המדינה הפלסטינית
קמה בקאהיר. השאלה מתי יתנוסס
הדגל הפלסטיני בירושלים תהיה רק שאלה
של זמן!
כל התסריט שלי הוא בהנחה שהליכוד
ממשיך בקיומה של ממשלת״האחדות־הלאו־מית.
בהנחה כזו התסריט הוא בלתי״נמנע, כי
בכל פעם ששמיר וארנס יגלו עמדה עיקשת,
המערך יציג עמדה קרובה למצרים ולאמרי־קאים,
ובלחץ הכוחות האלו יכופפו את ארנם
ושמיר.
היום כבר הרבה יותר קשה לדחות את היוזמה
המצרית מאשר אילו לא היינו נוקטים
ביוזמת־הבחירות. היום זו הזדמנות חייו של
שמיר לפרק את הממשלה וללכת לבחירות
תחת הכותרת.אל תתנו למערך לחבל ביוד
מת־השלום שלי״ ,ואני בטוח שהוא יזכה בניצחון
סוחף. לעומת זאת, אם שמיר ימשיך
במתכונת שקבע עד כה — .ממשלה עם
המערך בכל מחיר׳ — הוא יהפוך חיש־קל
להיות ראש־ממשלה רק בתואר, ואילו בפועל
יבצע את מדיניות המערך. הוא ימצא את
עצמו מפלג את המחנה הלאומי ומשלם את
המחיר היקר מכל תמורת המשך כהונתו: ויתור
על חלקי־ארץ, וסיכון עצם קיומה העתידי
של מדינת־השפלה היהודית.
יש לשמיר שתי אופציות — או ללכת
לפירוק הממשלה או להיכנע. שלישית —
אין. היום הוא בפרשת־דרכים.
אשר לי אישית: אני רואה עצמי תמיד נאמן
לעניין ריבונותנו על ארץ־ישראל כולה,
ואתנהג בהתאם. נולדתי בתנועת־החרות והקדשתי
לה עשרות שנים. אני מרגיש שזה
ביתי, ואלחם כרי שהמקום הזה(מצודודזאב)
יחזור להיות ביתו של זאב ז׳בוטינסקי, ושעי־קרון
שלמות־הארץ לא יהיה סיסמה ריקה
מתוכן.
כאימרתו של מונטסקייה. :סופו של כל
שילטון מתחיל כשהוא בוגד בעקרונותיו
שלו.״ אולי הליכוד נראה היום בשיא כוחו,
אך אם הוא יפגע בצורה כה בוטה בעקרונותיו
— הוא יתפורר.
העולם הז ה 2716

עמוד 55

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 55 | ח6וק 00ח 0010 5000ק £ 7ו 1 /ן / 7 /י השם ״ מ כונ ת צילום״ עו ש ה עוול ל 5000 -ק \ /של פו ר׳ . 5000ת\ /מיי צרת רפ רודו ק ציו תצב עוניו תנא מנו תלמ קו ר ב אי כו

ח6וק 00ח 0010

5000ק £

7ו 1 /ן / 7 /י

השם ״ מ כונ ת צילום״ עו ש ה עוול ל 5000 -ק \ /של פו ר׳ .
5000ת\ /מיי צרת רפ רודו ק ציו תצב עוניו תנא מנו תלמ קו ר ב אי כו ת ש איננ הטפלתממט.
צילומי הצבעשלה קו ל טי ם כל גוון והצללה ברגי שו תמד הי מ ה, אי כו תהטקס טו רו ת
ו הגי ר עון ת ) 6עול ה על אי כו ת ע בו דו תהד פו ס ה אי כו תיו ת ביו תר.
מגוון ה פ עו לו ת של 5000ת\ /מ בי א או תךל עי דן חר ש של נו חו ת, אפש רויו ת, אי כויו ת
ביצוע ורמת שי חתלל קו חו ת.

משח קי צנע
ע ם 5000ק 4ני תן אפילו
לשפר א ת האורגינל -
לשמת גווני ם ו סוני ם -עד
ל של מו ת הרצויה.

ה ל קו ח שלך לאז קו ק
ל״ מיני מו ם 500
הל קו ח שלך ז קו ק סך הכל
ל 20-פלק טי ם או
״דיספל״ס
5000ק 50314ת פי ק לך
אתההעת קי ם הללו
ב איכו ת העולה על אי כו ת
הפרוצס ה טוב ביותר.

ש ק פי ם צ׳ ב עוניי ם
יש לך ״ פ תנ ס״ ש ף? תוכל
ל ה ציג ל ל קו ח שלך
פ חנ ט ״ שן מל א -כולל
״קריאסיב״ צ׳ בעוני -על
ש קפי ם בוויוגראף .
ס0010//1101*1

100119 1990מ 0״

11.11 ? 11.1(41י

; הרקחלקקט ! של י ת רונו ת -5 0 5 0 0 0א ת כל ה מגוון צרךלר או ת כדי להא מין...

לקבלת פרוספקט ופרטים נוספים,אנ א התק שו לפוני׳ טל׳ £?5000 03-7525960,7525959ח1£ק 00ח 001.0ו^ט?

אדי מור

הג ד לו תוהק טנו ת
ג ם מנג סי בוש קו פיו ת
חצהל הראו תלל קו ח שלך
כיצד תראה ה ש קופי ת
שלו כפלקט?
5000ק 4תגדיל בדיו ק
מ ק סי מלי מ 1:1-ועד 43
( 297X420מ״ מ).

צילו מי ח פ צי ם ב מקור
כבר אין צורך לגזור
מ מגזיני ם צ בעוניי ם כדי
ל הציג ס קי צו ת מר שימות.
מסדרים אתה קו מפוזי צי ה
על לו ח הצילום והל קו ח
מקבל ס קי צהעם
המוצרים שלו!

עמוד 56

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2716 - 20 בספטמבר 1989 - עמוד 56 | 5ו 7וו _ו 5ח £ק ט 3 אזהרה: מ שרד הב רי או ת קו בעכי -העישון מזי קלב רי או

5ו 7וו _ו 5ח £ק ט 3

אזהרה: מ שרד הב רי או ת קו בעכי -העישון מזי קלב רי או ת

חזרה לתחילת העמוד